6bcde814f9958f24b58449d9f1a7792e36fd8fa6ab28150c5bdb11dea8c473e7

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Madda/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,77 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכסף </b> משנה. שלא הי' בנוסחאות שלהם. נ\"ב וכן בבה\"ג ליתא: [וע' טעם מה שנשמט זאת בשלטי גבורים פ\"ק דע\"ז שם] מ\"ש הכ\"מ שלא הי' בנוסחא שלהם הוא דוחק דבגמ' שם (י\"ב א') מצריך לה ואי קתני כו' אבל מעיין כו' ודוחק לומר שכל זה לא הי' בגרסתם]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שנאמר באחת שעריך.</b> תיבת שעריך מוקף ונ\"ב צ\"ל עריך. ונ\"ב ע' קרבן עדה על הירושלמי סוטה פרק עגלה ערופה ה\"ב דאיתא בספרי זוטא <sup class=\"footnote-marker\"> א)</sup><i class=\"footnote\">דאיתא בספרי תהיינה במדבר [ל\"ה י\"ג] שלא נעשו עיר הנדחת והוא בספרי זוטא הובא בילקוט פ' מסעי (כן צריך להיות):</i> הובא בילקוט [פ' מסעי] והנכון שט\"ס כאן וכצ\"ל שנאמר תהיינה ולא ירושלים כו' ולשבטים שנאמר באחת עריך:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בלחם </b> משנה: קשה אמאי לא הזכיר כו'. נ\"ב ונראה דאיתא בירושלמי [דע\"ז פ\"ב ה']. כיצד הוא עושה קורעה עד שהיא בחיים כו' כיצד הוא יודע ר\"ה אמר בשעה שקורעה עד שהיא בחיים הוא ונעגל לאחר שחיטה הוא נמשך ע\"כ. ומזה נראה דהא דיש עליו קורט דם אליבא דרבנן תניא דלית להו הא דרשב\"ג לחלק בין עגול למשוך אבל לרשב\"ג לא בעינן קורט דם דבהא דהוה עגול ידעינן דמחיים נעשה. וע\"ע חולין נ\"א א' ומ\"ש מכל נקובי דעלמא כו' התם ליכא למיסרך כו' ע\"ש. ובתשובת הרשב\"א חלק א' סי' רס\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהגהת </b> מיימון אות ה'. ובפרקי דר\"א איתא דאסור. נ\"ב ע\"ש פרק כ\"ט ובמדרש פרשה מצורע וע' מרדכי ריש פרק כל הצל' [וע' יו\"ד סי' קנ\"ג ובביאור הגר\"א ז\"ל שם סק\"ז ובש\"ך סק\"א]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Madda/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,74 @@
+{
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ben_Aryeh_on_Mishneh_Torah,_Foreign_Worship_and_Customs_of_the_Nations",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכסף </b> משנה. שלא הי' בנוסחאות שלהם. נ\"ב וכן בבה\"ג ליתא: [וע' טעם מה שנשמט זאת בשלטי גבורים פ\"ק דע\"ז שם] מ\"ש הכ\"מ שלא הי' בנוסחא שלהם הוא דוחק דבגמ' שם (י\"ב א') מצריך לה ואי קתני כו' אבל מעיין כו' ודוחק לומר שכל זה לא הי' בגרסתם]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שנאמר באחת שעריך.</b> תיבת שעריך מוקף ונ\"ב צ\"ל עריך. ונ\"ב ע' קרבן עדה על הירושלמי סוטה פרק עגלה ערופה ה\"ב דאיתא בספרי זוטא <sup class=\"footnote-marker\"> א)</sup><i class=\"footnote\">דאיתא בספרי תהיינה במדבר [ל\"ה י\"ג] שלא נעשו עיר הנדחת והוא בספרי זוטא הובא בילקוט פ' מסעי (כן צריך להיות):</i> הובא בילקוט [פ' מסעי] והנכון שט\"ס כאן וכצ\"ל שנאמר תהיינה ולא ירושלים כו' ולשבטים שנאמר באחת עריך:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בלחם </b> משנה: קשה אמאי לא הזכיר כו'. נ\"ב ונראה דאיתא בירושלמי [דע\"ז פ\"ב ה']. כיצד הוא עושה קורעה עד שהיא בחיים כו' כיצד הוא יודע ר\"ה אמר בשעה שקורעה עד שהיא בחיים הוא ונעגל לאחר שחיטה הוא נמשך ע\"כ. ומזה נראה דהא דיש עליו קורט דם אליבא דרבנן תניא דלית להו הא דרשב\"ג לחלק בין עגול למשוך אבל לרשב\"ג לא בעינן קורט דם דבהא דהוה עגול ידעינן דמחיים נעשה. וע\"ע חולין נ\"א א' ומ\"ש מכל נקובי דעלמא כו' התם ליכא למיסרך כו' ע\"ש. ובתשובת הרשב\"א חלק א' סי' רס\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהגהת </b> מיימון אות ה'. ובפרקי דר\"א איתא דאסור. נ\"ב ע\"ש פרק כ\"ט ובמדרש פרשה מצורע וע' מרדכי ריש פרק כל הצל' [וע' יו\"ד סי' קנ\"ג ובביאור הגר\"א ז\"ל שם סק\"ז ובש\"ך סק\"א]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Madda/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,61 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Foundations of the Torah",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות יסודי התורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחלק שיתהלך השמש כנגדו.</b> כצ\"ל [ותיבת והירח הוא ט\"ס]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כסף </b> משנה: סברא הוא אינו עיקר הטעם דקבלה היתה בידם כו'. נ\"ב ולענ\"ד דה\"ט דר\"ל דילפינן נערה מרוצח והדר ילפינן רוצח מנערה וכמו בנערה אף דליכא סברא שיהרג ואל יעבור אף רוצח אפילו היכא דליכא סברא יהרג ואל יעבור דהא תרוויהו ילפינן מהדדי וכמ\"ש רש\"י ותוס' סנהדרין ע\"ג ע\"א וכדילפינן כיוצא בזה גבי קימה והידור (קידושין ל\"ג ע\"א) וע\"ע תוס' פסחים ט' א' ד\"ה כדי כו' ותוס' יבמות ס\"ו ע\"ב סד\"ה לא יאכילנה ויסוד דבריהם שם בנוי על ה\"א דקדושין הנ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כסף </b> משנה בד\"ה והרב הר\"ם אלשקר כתב בתשובה. נ\"ב סי' נ\"ח:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Madda/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,58 @@
+{
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Foundations of the Torah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ben_Aryeh_on_Mishneh_Torah,_Foundations_of_the_Torah",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחלק שיתהלך השמש כנגדו.</b> כצ\"ל [ותיבת והירח הוא ט\"ס]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כסף </b> משנה: סברא הוא אינו עיקר הטעם דקבלה היתה בידם כו'. נ\"ב ולענ\"ד דה\"ט דר\"ל דילפינן נערה מרוצח והדר ילפינן רוצח מנערה וכמו בנערה אף דליכא סברא שיהרג ואל יעבור אף רוצח אפילו היכא דליכא סברא יהרג ואל יעבור דהא תרוויהו ילפינן מהדדי וכמ\"ש רש\"י ותוס' סנהדרין ע\"ג ע\"א וכדילפינן כיוצא בזה גבי קימה והידור (קידושין ל\"ג ע\"א) וע\"ע תוס' פסחים ט' א' ד\"ה כדי כו' ותוס' יבמות ס\"ו ע\"ב סד\"ה לא יאכילנה ויסוד דבריהם שם בנוי על ה\"א דקדושין הנ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כסף </b> משנה בד\"ה והרב הר\"ם אלשקר כתב בתשובה. נ\"ב סי' נ\"ח:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות יסודי התורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Madda/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Human Dispositions/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,71 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Human Dispositions",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות דעות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כסף </b> משנה ומ\"ש ובעלי כעסין חייהם אינם חיים. נ\"ב (פ' ערבי פסחים קי\"ג ע\"ב):"
+            ],
+            [
+                "<b>כסף </b> משנה: איני יודע כעת מקומו. נ\"ב ע' בספר מקום שמואל ס\"ס ס\"ה שכתב שכיון להא דחגיגה ה' ב':"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>ניכר במעשיו ובמאכלו.</b> נ\"ב עי' מסכת דרך ארץ זוטא פ\"ז ובספרי פ' וזאת הברכה סוף פיסקא (שס\"ג) שמ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא בדברי שלום וכיוצא בהן.</b> נ\"ב ע' ב\"מ כ\"ג ע\"ב ובתוס' שם סד\"ה באושפיזא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בלחם </b> משנה: ולא ידעתי למה. נ\"ב ונראה שמפרש הא בגלימא שהוא אדום וכדאיתא שם בסמוך ואין כתם אדום ניכר בו לכך אמר רבב. והא בלבושא שהוא לבן וניכר בו כתם אדום לכך אמר רבד. אבל לדינא אין נ\"מ בין הבגדים. [ועל דרך שאמר שם בגמ' סוף העמוד ל\"ק הא בגלימא הא בלבושא ע\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אבל בעל לשון הרע זה היושב כו'.</b> נ\"ב ע' רדב\"ז חלק א' בלשונות הרמב\"ם סימן א':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל המספר בטובת חבירו כו' הרי זה אבק לה\"ר.</b> נ\"ב תוספתא ע\"ז פ\"א:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Madda/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Human Dispositions/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,68 @@
+{
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Human Dispositions",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ben_Aryeh_on_Mishneh_Torah,_Human_Dispositions",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כסף </b> משנה ומ\"ש ובעלי כעסין חייהם אינם חיים. נ\"ב (פ' ערבי פסחים קי\"ג ע\"ב):"
+            ],
+            [
+                "<b>כסף </b> משנה: איני יודע כעת מקומו. נ\"ב ע' בספר מקום שמואל ס\"ס ס\"ה שכתב שכיון להא דחגיגה ה' ב':"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>ניכר במעשיו ובמאכלו.</b> נ\"ב עי' מסכת דרך ארץ זוטא פ\"ז ובספרי פ' וזאת הברכה סוף פיסקא (שס\"ג) שמ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא בדברי שלום וכיוצא בהן.</b> נ\"ב ע' ב\"מ כ\"ג ע\"ב ובתוס' שם סד\"ה באושפיזא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בלחם </b> משנה: ולא ידעתי למה. נ\"ב ונראה שמפרש הא בגלימא שהוא אדום וכדאיתא שם בסמוך ואין כתם אדום ניכר בו לכך אמר רבב. והא בלבושא שהוא לבן וניכר בו כתם אדום לכך אמר רבד. אבל לדינא אין נ\"מ בין הבגדים. [ועל דרך שאמר שם בגמ' סוף העמוד ל\"ק הא בגלימא הא בלבושא ע\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אבל בעל לשון הרע זה היושב כו'.</b> נ\"ב ע' רדב\"ז חלק א' בלשונות הרמב\"ם סימן א':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל המספר בטובת חבירו כו' הרי זה אבק לה\"ר.</b> נ\"ב תוספתא ע\"ז פ\"א:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות דעות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Madda/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Repentance/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,77 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Repentance",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות תשובה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בכסף </b> משנה בד\"ה וכן החובל כו' ובהדי' אמרו בב\"ק פ' החובל ישיב רשע כו' תיבת החובל מוקף. ונ\"ב צ\"ל הכונס ובשאילתות פרשה נ\"ח סי' ד' איתא אע\"פ שדעתו לשלם רשע הוא וקאי על שעה שגוזל על מנת לשלם. וכמעשה דדוד שם. ולפ\"ז אין משם ראי' דלאחר שמשלם נקרא רשע. וע\"ע יומא פ\"ז א' ה\"ק אם יחטא איש לאיש ופללו. אלקים ימחול לו. וע' רש\"י שם:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכסף </b> משנה. ומתכבד בקלון חבירו לא ידעתי מקום שבו יאמרו שאין להם חלע\"ה. נ\"ב כן הוא בבראשית רבה פרשה א' ובירושלמי חגיגה פרק ב' ה\"א ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שמא תאמר והלא הקב\"ה כו' שתשובת דבר זה ארוכה כו'.</b>  [נ\"ב ע' תיקוני זוהר חדש דף פ\"ט עמוד ב' וע\"ג וע\"ד ד\"ה אמר ר\"ש מאי וירא כו' וד\"ה אדהכי כו' ע\"ש באריכות]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כסף </b> משנה: אמרו חכמים כו' וצ\"ע. [ע' ביאור הגר\"א ז\"ל על ספרא דצניעותא פ\"א דף יו\"ד ד\"ה מלך השמיני הדר כו' שכתב שם ששניהם יהיו אמת ע\"ש ועפ\"ז יש לתרץ גם דברי הרמב\"ם]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Madda/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Repentance/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,74 @@
+{
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Repentance",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ben_Aryeh_on_Mishneh_Torah,_Repentance",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בכסף </b> משנה בד\"ה וכן החובל כו' ובהדי' אמרו בב\"ק פ' החובל ישיב רשע כו' תיבת החובל מוקף. ונ\"ב צ\"ל הכונס ובשאילתות פרשה נ\"ח סי' ד' איתא אע\"פ שדעתו לשלם רשע הוא וקאי על שעה שגוזל על מנת לשלם. וכמעשה דדוד שם. ולפ\"ז אין משם ראי' דלאחר שמשלם נקרא רשע. וע\"ע יומא פ\"ז א' ה\"ק אם יחטא איש לאיש ופללו. אלקים ימחול לו. וע' רש\"י שם:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכסף </b> משנה. ומתכבד בקלון חבירו לא ידעתי מקום שבו יאמרו שאין להם חלע\"ה. נ\"ב כן הוא בבראשית רבה פרשה א' ובירושלמי חגיגה פרק ב' ה\"א ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שמא תאמר והלא הקב\"ה כו' שתשובת דבר זה ארוכה כו'.</b>  [נ\"ב ע' תיקוני זוהר חדש דף פ\"ט עמוד ב' וע\"ג וע\"ד ד\"ה אמר ר\"ש מאי וירא כו' וד\"ה אדהכי כו' ע\"ש באריכות]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כסף </b> משנה: אמרו חכמים כו' וצ\"ע. [ע' ביאור הגר\"א ז\"ל על ספרא דצניעותא פ\"א דף יו\"ד ד\"ה מלך השמיני הדר כו' שכתב שם ששניהם יהיו אמת ע\"ש ועפ\"ז יש לתרץ גם דברי הרמב\"ם]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות תשובה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Madda/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,78 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Torah Study",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אמרו חכמים אין רנה של תורה אלא בלילה וכו'.</b> נ\"ב מדרש פ' מצורע פ' י\"ט ומדרש שיר השירים רבה פסוק ראשו כתם פז ע\"ש וע\"ע עירובין ס\"ה א' ותמיד סוף פ\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שלום עליך רבי כו' ויחזור לו שלום עליך רבי ומורי.</b> נ\"ב כדאיתא ברכות דף ג' ע\"א ובמסכת דרך ארץ פ\"ד [וע' בהגהותיו על ב\"ק דף ע\"ז ע\"ב ובחי' רע\"א על יו\"ד סי' רמ\"ב סעיף י\"ו]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחזר מדבר שנדוהו כו'.</b> נ\"ב ירושלמי פרק אלו מגלחין ה' א' ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכסף </b> משנה. ומ\"ש טורח אחריהם עד פרסה צ\"ע מנין לו כו'. נ\"ב ע' שאילתות דרב אחאי גאון פרשה מקץ סי' כ\"ט. וכן הוא בבה\"ג הלכות נידוי ע\"ש:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Madda/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,75 @@
+{
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Torah Study",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ben_Aryeh_on_Mishneh_Torah,_Torah_Study",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אמרו חכמים אין רנה של תורה אלא בלילה וכו'.</b> נ\"ב מדרש פ' מצורע פ' י\"ט ומדרש שיר השירים רבה פסוק ראשו כתם פז ע\"ש וע\"ע עירובין ס\"ה א' ותמיד סוף פ\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שלום עליך רבי כו' ויחזור לו שלום עליך רבי ומורי.</b> נ\"ב כדאיתא ברכות דף ג' ע\"א ובמסכת דרך ארץ פ\"ד [וע' בהגהותיו על ב\"ק דף ע\"ז ע\"ב ובחי' רע\"א על יו\"ד סי' רמ\"ב סעיף י\"ו]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחזר מדבר שנדוהו כו'.</b> נ\"ב ירושלמי פרק אלו מגלחין ה' א' ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכסף </b> משנה. ומ\"ש טורח אחריהם עד פרסה צ\"ע מנין לו כו'. נ\"ב ע' שאילתות דרב אחאי גאון פרשה מקץ סי' כ\"ט. וכן הוא בבה\"ג הלכות נידוי ע\"ש:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Nezikim/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Damages to Property/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,114 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Damages to Property",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות נזקי ממון",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Nezikim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> כלב כו'. בדאנח אנוחי לא מצי באדיי' אדויי. נ\"ב צ\"ל לא מצי למימר בדאדי' אדויי [וכ\"ה בתו' כ\"ב א' ד\"ה ור' יוחנן]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האחרון והפסיד בראשון שוה ק'. </b> נ\"ב צ\"ל שוה מ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מגיד </b> משנה: ובערת לא כתיב אלא באדם. נ\"ב ע' חולין קל\"ט ע\"א [דאמר שם על עוף אחד אלא דלא גמר דיניה ובעי לאתויי לבי דינא לקיומי ביה ובערת הרע מקרבך] וע' ס' מעין החכמה וע\"ע ב\"ק דף צ\"א ע\"ב [דאמר שם בשור העומד להריגה אנא בעינא למיעבד הא מצוה כו'] וסנהדרין דף ט\"ו ע\"ב [דאמר שם ושאר בהמה וחי' שהמיתו כל הקודם להרגן זכה בהן לשמים. ופרש\"י צדקה עשה]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בלחם </b> משנה: קשה מה בא ללמדינו פשיטא כו'. נ\"ב ע' תוס' דף מ\"ד ע\"א ד\"ה הכא כו' ומועד דהכא ודלקמן לאו דוקא מועד בג' פעמים כו' ע\"ש וכ\"כ נימוקי יוסף פ' הפרה [על מ\"ש שם במועד ליפול כו' דחזא ירקא כו']:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או הלוקח כו'. </b> נ\"ב ירושלמי בבא קמא פ' ה' ה' ו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שהנזק בכל שהו דבר מצוי כו'. </b> נ\"ב תוספתא ב\"ק פ\"ו ה\"ג וירושלמי פרק א' ה' ב' וכתנא קמא שם. [דאמר שם ולהזיק בכל שהו]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Nezikim/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Damages to Property/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,111 @@
+{
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Damages to Property",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ben_Aryeh_on_Mishneh_Torah,_Damages_to_Property",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> כלב כו'. בדאנח אנוחי לא מצי באדיי' אדויי. נ\"ב צ\"ל לא מצי למימר בדאדי' אדויי [וכ\"ה בתו' כ\"ב א' ד\"ה ור' יוחנן]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האחרון והפסיד בראשון שוה ק'. </b> נ\"ב צ\"ל שוה מ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מגיד </b> משנה: ובערת לא כתיב אלא באדם. נ\"ב ע' חולין קל\"ט ע\"א [דאמר שם על עוף אחד אלא דלא גמר דיניה ובעי לאתויי לבי דינא לקיומי ביה ובערת הרע מקרבך] וע' ס' מעין החכמה וע\"ע ב\"ק דף צ\"א ע\"ב [דאמר שם בשור העומד להריגה אנא בעינא למיעבד הא מצוה כו'] וסנהדרין דף ט\"ו ע\"ב [דאמר שם ושאר בהמה וחי' שהמיתו כל הקודם להרגן זכה בהן לשמים. ופרש\"י צדקה עשה]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בלחם </b> משנה: קשה מה בא ללמדינו פשיטא כו'. נ\"ב ע' תוס' דף מ\"ד ע\"א ד\"ה הכא כו' ומועד דהכא ודלקמן לאו דוקא מועד בג' פעמים כו' ע\"ש וכ\"כ נימוקי יוסף פ' הפרה [על מ\"ש שם במועד ליפול כו' דחזא ירקא כו']:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או הלוקח כו'. </b> נ\"ב ירושלמי בבא קמא פ' ה' ה' ו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שהנזק בכל שהו דבר מצוי כו'. </b> נ\"ב תוספתא ב\"ק פ\"ו ה\"ג וירושלמי פרק א' ה' ב' וכתנא קמא שם. [דאמר שם ולהזיק בכל שהו]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות נזקי ממון",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Nezikim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Nezikim/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Murderer and the Preservation of Life/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,99 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Murderer and the Preservation of Life",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Nezikim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שהשבת וע\"ז עיקרי הדעת. </b> נ\"ב צ\"ל עיקרי הדת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> שהוא חייב מיתה לשמים. נ\"ב ע' לקמן בה' מלכים פ\"ט ה' ד' ובכסף משנה שם. ויש לפרש נהרג עליו [שאמר ר' יונתן בן שאול] ע\"י גואל הדם וניחא הא דאבנר [סנהדרין מ\"ט א']"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> ויש לתמוה למה פסק כרבי יהודה. נ\"ב ע' תוספות יו\"ט [סוטה פ\"ט מ\"א]"
+            ],
+            [
+                "<b>אחר שמודדין כו'. </b> נ\"ב ע' תוספתא וירושלמי ובמפרשיו וצ\"ע [בתוספתא סוטה פ\"ט מ\"ב איתא בזה\"ל כיצד עושין שלוחי ב\"ד יוצאין ונוטלין סימנים וחופרים וקוברים אותו ומציינין את מקומו עד שיבואו לב\"ד שבלשכות הגזית וימודו וכן מובא תוספתא זאת בירושלמי סוטה פ\"ט ה\"א ושם הלשון ומציינין על קברו כדי שיצאו ב\"ד מלשכת הגזית וימודו עכ\"ל הרי מבואר שקוברין קודם המדידה וע\"ש בשירי קרבן על הירושלמי ומה שתנן בסוטה מ\"ה ב' שמודדין מטיבורו כו' מחוטמו כו' היינו מקום טיבורו שבקבר וע' חסדי דוד על תוספתא שם. ויש לומר שדין הרמב\"ם כשנמצא לא רחוק מירושלים שאפשר למדוד ולקוברו בו ביום בלא לינה שבזה מודדין מטיבורו ממש והתוספתא וירושלמי איירי כשרחוק מירושלים ובלתי אפשר בו ביום והלן מתו עובר בלא תעשה כדתנן סנהדרין מ\"ו א' וברמב\"ם פ' ט\"ו מה' סנהדרין ה' ח' ופ\"ד מה' אבל ה' ח'. ואין זה לכבודו שהרי אפשר לציין ולמדוד מטבורו שבקבר לכן קוברין אותו קודם. ועוי\"ל דהתוספ' מיירי שנמצא בשדה וקנה מקומו ואסור לפנותו כמ\"ש בב\"ק פ\"א ע\"ב וברמב\"ם ה' נזקי ממון ה' ג' שבזה נוטלין עפר מתחתיו ומקברין אותו במקומו ממש ומודדין מטיבורו שבקבר ודין הרמב\"ם כשנמצא על המצר או בתוך התחום שמוליכו משם כמ\"ש בגמ' וברמב\"ם שם ולכן בלתי אפשר לקיים מדידה מטיבורו רק קודם קבורתו ומודדין מקודם]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> שיצא וירעה בעדר ויש ללמוד כו'. נ\"ב ואע\"ג דהרמב\"ם פסק בפ\"ד מה' פסולי המוקדשין ה' י\"ט כר' יוחנן שם (כריתות כ\"ד א') דיפלו דמיו לנדבה ע\"ש ויש לתרץ דשאני התם דלבו נוקפו וכמ\"ש בגמ' שם לר' יוחנן מנחת קנאות לא לכפרה קאתייא אלא לברר עון אבל אשם תלוי דלכפרה אתי מתוך שלבו נוקפו גומר ומקדישו ע\"כ לשון הגמ' וכן אמר שם בגמ' כ\"ג ב' ורבנן סברי מתוך שלבו נוקפו גומר ומקדיש [וכן כתב הרמב\"ם בה' פסולי המוקדשין פ\"ד ה' י\"ט בזה\"ל מפני שלבו של אדם דוה על עוונותיו והואיל ועל הספק הפרישו גמר בלבו להקדיש עכ\"ל הרמב\"ם] ולכן גם כשהוזמו עדיו זהו טעמו של ר' יוחנן כנ\"ל אבל בעגלה ערופה דלא שייך לבו נוקפו אפילו ר' יוחנן מודה. (תי' זה מצאתי) וע' בסוף ס' מקור חיים בחידושים על מסכת כריתות:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> ועל מ\"ש רבינו וכן לא יתן התבשיל תחת המטה כו' ואין הכרח לפי' זה יותר מזה. נ\"ב ע' פסחים דף קי\"ב ע\"א שם מפורש שתחת המטה אפי' מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן וע' בית יוסף [יו\"ד סי' קט\"ז]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> ותמיה לי שיהי' להם רשות כו'. נ\"ב ובירושלמי ב\"ק פ\"ג ה' ה' איתא להדי' כפי' הראב\"ד מהו רשאין לעבור עליו דרסין עלוי' ועברין ע\"כ [וכנוסחא דידן בתוספתא וברי\"ף לעבור עליו בלא מם] וע' בחידושי אנשי שם מהר\"ן שפירא ברי\"ף [ריש פ' אחד דיני ממונות מ\"ש בפי' דברי הראב\"ד. ובח\"מ סי' רע\"ב סעיף י\"ב כתב כהרמב\"ם וע' פני משה בירושלמי שם]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Nezikim/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Murderer and the Preservation of Life/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,96 @@
+{
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Murderer and the Preservation of Life",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ben_Aryeh_on_Mishneh_Torah,_Murderer_and_the_Preservation_of_Life",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שהשבת וע\"ז עיקרי הדעת. </b> נ\"ב צ\"ל עיקרי הדת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> שהוא חייב מיתה לשמים. נ\"ב ע' לקמן בה' מלכים פ\"ט ה' ד' ובכסף משנה שם. ויש לפרש נהרג עליו [שאמר ר' יונתן בן שאול] ע\"י גואל הדם וניחא הא דאבנר [סנהדרין מ\"ט א']"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> ויש לתמוה למה פסק כרבי יהודה. נ\"ב ע' תוספות יו\"ט [סוטה פ\"ט מ\"א]"
+            ],
+            [
+                "<b>אחר שמודדין כו'. </b> נ\"ב ע' תוספתא וירושלמי ובמפרשיו וצ\"ע [בתוספתא סוטה פ\"ט מ\"ב איתא בזה\"ל כיצד עושין שלוחי ב\"ד יוצאין ונוטלין סימנים וחופרים וקוברים אותו ומציינין את מקומו עד שיבואו לב\"ד שבלשכות הגזית וימודו וכן מובא תוספתא זאת בירושלמי סוטה פ\"ט ה\"א ושם הלשון ומציינין על קברו כדי שיצאו ב\"ד מלשכת הגזית וימודו עכ\"ל הרי מבואר שקוברין קודם המדידה וע\"ש בשירי קרבן על הירושלמי ומה שתנן בסוטה מ\"ה ב' שמודדין מטיבורו כו' מחוטמו כו' היינו מקום טיבורו שבקבר וע' חסדי דוד על תוספתא שם. ויש לומר שדין הרמב\"ם כשנמצא לא רחוק מירושלים שאפשר למדוד ולקוברו בו ביום בלא לינה שבזה מודדין מטיבורו ממש והתוספתא וירושלמי איירי כשרחוק מירושלים ובלתי אפשר בו ביום והלן מתו עובר בלא תעשה כדתנן סנהדרין מ\"ו א' וברמב\"ם פ' ט\"ו מה' סנהדרין ה' ח' ופ\"ד מה' אבל ה' ח'. ואין זה לכבודו שהרי אפשר לציין ולמדוד מטבורו שבקבר לכן קוברין אותו קודם. ועוי\"ל דהתוספ' מיירי שנמצא בשדה וקנה מקומו ואסור לפנותו כמ\"ש בב\"ק פ\"א ע\"ב וברמב\"ם ה' נזקי ממון ה' ג' שבזה נוטלין עפר מתחתיו ומקברין אותו במקומו ממש ומודדין מטיבורו שבקבר ודין הרמב\"ם כשנמצא על המצר או בתוך התחום שמוליכו משם כמ\"ש בגמ' וברמב\"ם שם ולכן בלתי אפשר לקיים מדידה מטיבורו רק קודם קבורתו ומודדין מקודם]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> שיצא וירעה בעדר ויש ללמוד כו'. נ\"ב ואע\"ג דהרמב\"ם פסק בפ\"ד מה' פסולי המוקדשין ה' י\"ט כר' יוחנן שם (כריתות כ\"ד א') דיפלו דמיו לנדבה ע\"ש ויש לתרץ דשאני התם דלבו נוקפו וכמ\"ש בגמ' שם לר' יוחנן מנחת קנאות לא לכפרה קאתייא אלא לברר עון אבל אשם תלוי דלכפרה אתי מתוך שלבו נוקפו גומר ומקדישו ע\"כ לשון הגמ' וכן אמר שם בגמ' כ\"ג ב' ורבנן סברי מתוך שלבו נוקפו גומר ומקדיש [וכן כתב הרמב\"ם בה' פסולי המוקדשין פ\"ד ה' י\"ט בזה\"ל מפני שלבו של אדם דוה על עוונותיו והואיל ועל הספק הפרישו גמר בלבו להקדיש עכ\"ל הרמב\"ם] ולכן גם כשהוזמו עדיו זהו טעמו של ר' יוחנן כנ\"ל אבל בעגלה ערופה דלא שייך לבו נוקפו אפילו ר' יוחנן מודה. (תי' זה מצאתי) וע' בסוף ס' מקור חיים בחידושים על מסכת כריתות:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> ועל מ\"ש רבינו וכן לא יתן התבשיל תחת המטה כו' ואין הכרח לפי' זה יותר מזה. נ\"ב ע' פסחים דף קי\"ב ע\"א שם מפורש שתחת המטה אפי' מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן וע' בית יוסף [יו\"ד סי' קט\"ז]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> ותמיה לי שיהי' להם רשות כו'. נ\"ב ובירושלמי ב\"ק פ\"ג ה' ה' איתא להדי' כפי' הראב\"ד מהו רשאין לעבור עליו דרסין עלוי' ועברין ע\"כ [וכנוסחא דידן בתוספתא וברי\"ף לעבור עליו בלא מם] וע' בחידושי אנשי שם מהר\"ן שפירא ברי\"ף [ריש פ' אחד דיני ממונות מ\"ש בפי' דברי הראב\"ד. ובח\"מ סי' רע\"ב סעיף י\"ב כתב כהרמב\"ם וע' פני משה בירושלמי שם]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Nezikim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Nezikim/Ben Aryeh on Mishneh Torah, One Who Injures a Person or Property/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,75 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, One Who Injures a Person or Property",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Nezikim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הגהות </b> מיימונית, אות ג': לרבינו נראה דוקא כו'. נ\"ב צ\"ל לרבינו שרירא דוקא כו':"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מל\"מ, </b> בסופה: אבל הנרדף אינו מדקדק בזה. נ\"ב ע' סנהדרין [מ\"ט ע\"א] באבנר [ואבנר הי' הנרדף בעצמו ומ\"מ נתחייב בעבור שלא הציל א\"ע בא' מאיבריו של עשאל כמ\"ש שם בגמ' וע\"ע פירש\"י סנהדרין ע\"ד א' ד\"ה ויכול]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Nezikim/Ben Aryeh on Mishneh Torah, One Who Injures a Person or Property/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,72 @@
+{
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, One Who Injures a Person or Property",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ben_Aryeh_on_Mishneh_Torah,_One_Who_Injures_a_Person_or_Property",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הגהות </b> מיימונית, אות ג': לרבינו נראה דוקא כו'. נ\"ב צ\"ל לרבינו שרירא דוקא כו':"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מל\"מ, </b> בסופה: אבל הנרדף אינו מדקדק בזה. נ\"ב ע' סנהדרין [מ\"ט ע\"א] באבנר [ואבנר הי' הנרדף בעצמו ומ\"מ נתחייב בעבור שלא הציל א\"ע בא' מאיבריו של עשאל כמ\"ש שם בגמ' וע\"ע פירש\"י סנהדרין ע\"ד א' ד\"ה ויכול]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Nezikim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Shoftim/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Kings and Wars/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,131 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Kings and Wars",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין למלך רשות להרוג אלא בסייף בלבד. </b> נ\"ב ירושלמי ר\"פ ארבע מיתות ותוספתא סוף פ\"ט דסנהדרין [וע\"ע לעיל ה' סנהדרין פי\"ד ה\"ב ומש\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בג' מקומות כו'. </b> מכילתא פ' בשלח: שם בהגהות מיימוני אות ג', בתוס' דמסכת ידים כו' [בירושלמי סנהדרין]. נ\"ב ע' לעיל ה' איסורי ביאה פרק י\"ב הלכה כ\"ה ובמ\"מ]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> דאסור לצאת מבבל לשאר ארצות ואף ארץ ישראל כו'. נ\"ב ע' בספר בית ישראל סי' א' ס\"ק י\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> דאיתא בספרי. נ\"ב פ' מטות [על פסוק ויצבאו על מדין כו'] ע\"ש בז\"ר [בזרע אברהם]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכשם שפטורים מכל אלו בהליכתן כו'. </b> נ\"ב כ\"ה בירושלמי סוף פרק קמא דעירובין ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם. </b> נ\"ב צ\"ל אומות העולם אלא מחכמיהם כצ\"ל כן הגיה הגאון ר' זלמן ז\"ל הובא בספר תולדות אדם והביא שם סמך לזה ממדרש ע\"ש וכן העתיק מהר\"ם אלשקר סי' קי\"ז ע\"ש ב' פעמים באותה תשובה [בד\"ה אמר הכותב כבר פירש לנו רבינו כו' ובד\"ה אמר הכותב כמה פעמים כו' וע\"ע מגילה ט\"ז א' כל האומר דבר חכמה אפי' באומות נקרא חכם ע\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה </b> למלך: בירושלמי פ\"ק דקדושין. נ\"ב ע\"ש [הלכה א'] בקרבן עדה ד\"ה או שאין לה גירושין כו' [שהקשה על הרמב\"ם מן הירושלמי שם] ובראשית רבה פ' י\"ח הגירסא שאין להם גירושין אלא שהן מגרשין זה את זה ואולי כן היתה גירסת הרמב\"ם גם בירושלמי [וצריך לפרש שאין להם גירושין בכתב שזה נקרא גירושין אלא שהן מגרשין זה את זה בלא כתב והוא כלשון הרמב\"ם כאן שאין להם גירושין בכתב ואין הדבר תלוי בו לבד כו'. וגירסא הנ\"ל במדרש כן הוא בדפוס ישן אבל בדפוסים החדשים במדרש הוא כמו בירושלמי שם. ובירושלמי שם הגירסא או שאין להם גירושין או ששניהם מגרשין זה את זה עכ\"ל וגם בזה מתורץ דברי הרמב\"ם שהרי לפ\"ז מפורש בירושלמי שאין להסתפק רק על שני דרכים או שאין להם גירושין כלל או ששניהן מגרשין זא\"ז וכיון דבתלמודא דידן מפורש בסנהדרין נ\"ח ב' שהתרתה משעה שפרעה ראשה בשוק ומפורש שהיא יכולה לגרש א\"כ נפשט בגמ' דילן ספק של הירושלמי על אופן שני שהם מגרשים זה את זה. וגם במדרש שם מבואר שאח\"כ נפשט הספק שהביא שם אח\"כ דברי ר' יוחנן אשתו מגרשתו וכו' ומביא תיכף תני ר' חייא עכו\"ם שגירש את אשתו כו' הרי נפשט ששניהן מגרשין וכדברי הרמב\"ם כאן ומתורץ קו' הקרבן עדה הנ\"ל ומה דגרס במדרש שם מתחלה ר' חנין בשם ר' יוחנן אמר שאין להם גירושין כו' ואח\"כ מביא אמר ר' יוחנן אשתו מגרשתו ע\"ש במפרשים אבל בירוש' שם הגירסא ר' חנין בשם ר' הונא רובה דציפורן או שאין להם כו' וא\"כ יתכן שכן צ\"ל גם במדרש במקום בשם ר' יוחנן צ\"ל בשם ר' הונא כמו בירושלמי ואח\"כ אמר ר' יוחנן כו' הוא אמורא אחר]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ: </b> וכמו שכתבתי וליכא למימר דהיינו דוקא בעוף דהא לגבי בן נח כו'. נ\"ב צ\"ל דהיינו דוקא בעוף טמא דהא כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> מפי הקבלה כו'. דלית הלכתא כר' אליעזר כו'. נ\"ב ובבה\"ג ה' מלכים איתא ר' אליעזר בן יעקב. ופשוט דכך הי' גירסת הרמב\"ם ופסק כוותי' דמשנת ראב\"י קב ונקי [וע' מה שכתבנו בה' בית הבחירה פרק שני הלכה י\"ח]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אין בין עוה\"ז לימות המשיח כו'. </b> ע' ה' תשובה פרק שמיני הלכה ז' וע\"ש בכ\"מ [שכתב וצ\"ע וע\"ש מה שכתבנו לתרץ ע\"פ דברי הגר\"א ז\"ל בספרא דצניעותא פ\"א דף יו\"ד וכ\"כ בביאורו על ברכות ל\"ד ב' כי אלו ואלו דברי אלקים חיים ודברי שניהם אמת כי שני ימות המשיח הן]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Shoftim/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Kings and Wars/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,128 @@
+{
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Kings and Wars",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ben_Aryeh_on_Mishneh_Torah,_Kings_and_Wars",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין למלך רשות להרוג אלא בסייף בלבד. </b> נ\"ב ירושלמי ר\"פ ארבע מיתות ותוספתא סוף פ\"ט דסנהדרין [וע\"ע לעיל ה' סנהדרין פי\"ד ה\"ב ומש\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בג' מקומות כו'. </b> מכילתא פ' בשלח: שם בהגהות מיימוני אות ג', בתוס' דמסכת ידים כו' [בירושלמי סנהדרין]. נ\"ב ע' לעיל ה' איסורי ביאה פרק י\"ב הלכה כ\"ה ובמ\"מ]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> דאסור לצאת מבבל לשאר ארצות ואף ארץ ישראל כו'. נ\"ב ע' בספר בית ישראל סי' א' ס\"ק י\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> דאיתא בספרי. נ\"ב פ' מטות [על פסוק ויצבאו על מדין כו'] ע\"ש בז\"ר [בזרע אברהם]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכשם שפטורים מכל אלו בהליכתן כו'. </b> נ\"ב כ\"ה בירושלמי סוף פרק קמא דעירובין ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם. </b> נ\"ב צ\"ל אומות העולם אלא מחכמיהם כצ\"ל כן הגיה הגאון ר' זלמן ז\"ל הובא בספר תולדות אדם והביא שם סמך לזה ממדרש ע\"ש וכן העתיק מהר\"ם אלשקר סי' קי\"ז ע\"ש ב' פעמים באותה תשובה [בד\"ה אמר הכותב כבר פירש לנו רבינו כו' ובד\"ה אמר הכותב כמה פעמים כו' וע\"ע מגילה ט\"ז א' כל האומר דבר חכמה אפי' באומות נקרא חכם ע\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה </b> למלך: בירושלמי פ\"ק דקדושין. נ\"ב ע\"ש [הלכה א'] בקרבן עדה ד\"ה או שאין לה גירושין כו' [שהקשה על הרמב\"ם מן הירושלמי שם] ובראשית רבה פ' י\"ח הגירסא שאין להם גירושין אלא שהן מגרשין זה את זה ואולי כן היתה גירסת הרמב\"ם גם בירושלמי [וצריך לפרש שאין להם גירושין בכתב שזה נקרא גירושין אלא שהן מגרשין זה את זה בלא כתב והוא כלשון הרמב\"ם כאן שאין להם גירושין בכתב ואין הדבר תלוי בו לבד כו'. וגירסא הנ\"ל במדרש כן הוא בדפוס ישן אבל בדפוסים החדשים במדרש הוא כמו בירושלמי שם. ובירושלמי שם הגירסא או שאין להם גירושין או ששניהם מגרשין זה את זה עכ\"ל וגם בזה מתורץ דברי הרמב\"ם שהרי לפ\"ז מפורש בירושלמי שאין להסתפק רק על שני דרכים או שאין להם גירושין כלל או ששניהן מגרשין זא\"ז וכיון דבתלמודא דידן מפורש בסנהדרין נ\"ח ב' שהתרתה משעה שפרעה ראשה בשוק ומפורש שהיא יכולה לגרש א\"כ נפשט בגמ' דילן ספק של הירושלמי על אופן שני שהם מגרשים זה את זה. וגם במדרש שם מבואר שאח\"כ נפשט הספק שהביא שם אח\"כ דברי ר' יוחנן אשתו מגרשתו וכו' ומביא תיכף תני ר' חייא עכו\"ם שגירש את אשתו כו' הרי נפשט ששניהן מגרשין וכדברי הרמב\"ם כאן ומתורץ קו' הקרבן עדה הנ\"ל ומה דגרס במדרש שם מתחלה ר' חנין בשם ר' יוחנן אמר שאין להם גירושין כו' ואח\"כ מביא אמר ר' יוחנן אשתו מגרשתו ע\"ש במפרשים אבל בירוש' שם הגירסא ר' חנין בשם ר' הונא רובה דציפורן או שאין להם כו' וא\"כ יתכן שכן צ\"ל גם במדרש במקום בשם ר' יוחנן צ\"ל בשם ר' הונא כמו בירושלמי ואח\"כ אמר ר' יוחנן כו' הוא אמורא אחר]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ: </b> וכמו שכתבתי וליכא למימר דהיינו דוקא בעוף דהא לגבי בן נח כו'. נ\"ב צ\"ל דהיינו דוקא בעוף טמא דהא כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> מפי הקבלה כו'. דלית הלכתא כר' אליעזר כו'. נ\"ב ובבה\"ג ה' מלכים איתא ר' אליעזר בן יעקב. ופשוט דכך הי' גירסת הרמב\"ם ופסק כוותי' דמשנת ראב\"י קב ונקי [וע' מה שכתבנו בה' בית הבחירה פרק שני הלכה י\"ח]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אין בין עוה\"ז לימות המשיח כו'. </b> ע' ה' תשובה פרק שמיני הלכה ז' וע\"ש בכ\"מ [שכתב וצ\"ע וע\"ש מה שכתבנו לתרץ ע\"פ דברי הגר\"א ז\"ל בספרא דצניעותא פ\"א דף יו\"ד וכ\"כ בביאורו על ברכות ל\"ד ב' כי אלו ואלו דברי אלקים חיים ודברי שניהם אמת כי שני ימות המשיח הן]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Shoftim/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Mourning/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,107 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Mourning",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות אבל",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> אבל שבעת ימים ניתנה תורה ונתחדשה הלכה. נ\"ב ע' ירושלמי מועד קטן פרק אלו מגלחין הלכה ה' [וע\"ש במראה הפנים ד\"ה ולמדין דבר קודם למתן תורה וע' תוס' מו\"ק דף כ' ע\"א ד\"ה מה כו' וע' רמב\"ם ה' אישות פ' עשירי ה' י\"ד מלא שבוע זאת כו' והוא מן הירושלמי פ\"ק דמו\"ק הובא תו' דמו\"ק ח' ע\"ב ד\"ה לפי ע\"ש וע' מה שכתבנו בה' חגיגה פ\"ב הלכה י']:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השגת </b> הראב\"ד: כל קרובים כו'. נ\"ב ע' הרדב\"ז חלק ה' שאלה ש\"א ר\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>משנה </b> למלך: נסתפקתי כו' מי אתי קידושין דרבנן ודחו עשה דלא יטמא. נ\"ב צ\"ל ודחו עשה דלה יטמא:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכסף </b> משנה: ואח\"כ נמצא בנו יצא ידי קריעה ופריק רב אשי כו'. נ\"ב לפנינו ברי\"ף איתא לא יצא וע' ב\"ח יו\"ד סי' רל\"ד סעיף מ\"ו [ד\"ה צריך שיכוון כו']:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> ומ\"ש אבל נוהגים כו'. כ\"כ המרדכי בשם ר' גמליאל. נ\"ב צ\"ל בשם ר' גרשום:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לחם </b> משנה: כתבה הרי\"ף ז\"ל בסוף פ' ואלו מגלחין. נ\"ב וכ\"ה ברא\"ש אכן בקיצור פסקי הרא\"ש ליתא [וכן הובא בילקוט איוב ב']:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> דהא בסוף פ\"ק אמרינן. נ\"ב בסוף פ\"ק דערכין אמרינן כו':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Shoftim/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Mourning/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,104 @@
+{
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Mourning",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ben_Aryeh_on_Mishneh_Torah,_Mourning",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> אבל שבעת ימים ניתנה תורה ונתחדשה הלכה. נ\"ב ע' ירושלמי מועד קטן פרק אלו מגלחין הלכה ה' [וע\"ש במראה הפנים ד\"ה ולמדין דבר קודם למתן תורה וע' תוס' מו\"ק דף כ' ע\"א ד\"ה מה כו' וע' רמב\"ם ה' אישות פ' עשירי ה' י\"ד מלא שבוע זאת כו' והוא מן הירושלמי פ\"ק דמו\"ק הובא תו' דמו\"ק ח' ע\"ב ד\"ה לפי ע\"ש וע' מה שכתבנו בה' חגיגה פ\"ב הלכה י']:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השגת </b> הראב\"ד: כל קרובים כו'. נ\"ב ע' הרדב\"ז חלק ה' שאלה ש\"א ר\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>משנה </b> למלך: נסתפקתי כו' מי אתי קידושין דרבנן ודחו עשה דלא יטמא. נ\"ב צ\"ל ודחו עשה דלה יטמא:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכסף </b> משנה: ואח\"כ נמצא בנו יצא ידי קריעה ופריק רב אשי כו'. נ\"ב לפנינו ברי\"ף איתא לא יצא וע' ב\"ח יו\"ד סי' רל\"ד סעיף מ\"ו [ד\"ה צריך שיכוון כו']:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> ומ\"ש אבל נוהגים כו'. כ\"כ המרדכי בשם ר' גמליאל. נ\"ב צ\"ל בשם ר' גרשום:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לחם </b> משנה: כתבה הרי\"ף ז\"ל בסוף פ' ואלו מגלחין. נ\"ב וכ\"ה ברא\"ש אכן בקיצור פסקי הרא\"ש ליתא [וכן הובא בילקוט איוב ב']:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> דהא בסוף פ\"ק אמרינן. נ\"ב בסוף פ\"ק דערכין אמרינן כו':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות אבל",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Shoftim/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Rebels/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,69 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Rebels",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות ממרים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ: </b> על מ\"ש רבינו כו' בשר חי' קשה ממ\"ש בפרק תשיעי כו'. נ\"ב ועי' רדב\"ז חלק א' בלשונות הרמב\"ם סי' ח' ט':"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> וכן כו' נראה שלמד כן כו'. נ\"ב מבואר להדי' בתורת כהנים פ' קדושים פ\"ט [משנה א']"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שתוקי כו' וכן גר כו'. </b> ובהלכה י' <b> כשם שאינו חייב על אביו כו'. </b> נ\"ב כל זה בתורת כהנים פ' קדושים פ\"ט ה\"ב [וז\"ל התו\"כ שם והלא גר כו' דברי ר' יה\"ג ר\"ע אומר אביו ואמו קלל את שהוא חייב על אביו חייב על אמו ואת שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו מודה ר\"ע בשתוקי שהוא חייב על אמו אע\"פ שאינו חייב על אביו עכ\"ל התו\"כ שם] וע\"ע בירושלמי פרק אחד עשר דיבמות הלכה ב' ע\"ש בקרבן עדה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כסף </b> משנה: שכך הורו הגאונים. נ\"ב וע' תשובת הגאונים סי' רצ\"ט:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Shoftim/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Rebels/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,66 @@
+{
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Rebels",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ben_Aryeh_on_Mishneh_Torah,_Rebels",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ: </b> על מ\"ש רבינו כו' בשר חי' קשה ממ\"ש בפרק תשיעי כו'. נ\"ב ועי' רדב\"ז חלק א' בלשונות הרמב\"ם סי' ח' ט':"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> וכן כו' נראה שלמד כן כו'. נ\"ב מבואר להדי' בתורת כהנים פ' קדושים פ\"ט [משנה א']"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שתוקי כו' וכן גר כו'. </b> ובהלכה י' <b> כשם שאינו חייב על אביו כו'. </b> נ\"ב כל זה בתורת כהנים פ' קדושים פ\"ט ה\"ב [וז\"ל התו\"כ שם והלא גר כו' דברי ר' יה\"ג ר\"ע אומר אביו ואמו קלל את שהוא חייב על אביו חייב על אמו ואת שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו מודה ר\"ע בשתוקי שהוא חייב על אמו אע\"פ שאינו חייב על אביו עכ\"ל התו\"כ שם] וע\"ע בירושלמי פרק אחד עשר דיבמות הלכה ב' ע\"ש בקרבן עדה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כסף </b> משנה: שכך הורו הגאונים. נ\"ב וע' תשובת הגאונים סי' רצ\"ט:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות ממרים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Shoftim/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Testimony/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,81 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Testimony",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות עדות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בלחם </b> משנה: דקדק בלשון ה\"ג [כצ\"ל והוא ר\"ת הלכות גדולות] כו' כדברי לשון ה\"ג כו' ואדדייק מלשון ה\"ג כו' דקדוקו דקדק דה\"ג כו' [כצ\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכסף </b> משנה: פירש\"י שהרי כו'. ונדפס בצדו לא מצאתי הרש\"י הזה. נ\"ב והוא מבואר ברש\"י שם ריש העמוד ד\"ה וכשם:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מגדול </b> עוז. בד\"ה ואני אומר עיקר הלכה זו כו', ומאי בעדות אחת אילימא עדיות בשתי עדיות ממש. נ\"ב צ\"ל אילימא בשתי עדיות בשתי עדיות ממש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>משנה </b> למלך: כיון שנגמר דינו של המחזיק כו' הרי הוא תפוס בעצמו והוה כאשר עשה ולא כאשר זמם כו'. נ\"ב ע' תשובת ר\"ע אייגר סי' קע\"ו מה שכתב בזה וע' בתומים סי' ל\"ח מה שתירץ [על קושית המל\"מ]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Shoftim/Ben Aryeh on Mishneh Torah, Testimony/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,78 @@
+{
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, Testimony",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ben_Aryeh_on_Mishneh_Torah,_Testimony",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בלחם </b> משנה: דקדק בלשון ה\"ג [כצ\"ל והוא ר\"ת הלכות גדולות] כו' כדברי לשון ה\"ג כו' ואדדייק מלשון ה\"ג כו' דקדוקו דקדק דה\"ג כו' [כצ\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכסף </b> משנה: פירש\"י שהרי כו'. ונדפס בצדו לא מצאתי הרש\"י הזה. נ\"ב והוא מבואר ברש\"י שם ריש העמוד ד\"ה וכשם:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מגדול </b> עוז. בד\"ה ואני אומר עיקר הלכה זו כו', ומאי בעדות אחת אילימא עדיות בשתי עדיות ממש. נ\"ב צ\"ל אילימא בשתי עדיות בשתי עדיות ממש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>משנה </b> למלך: כיון שנגמר דינו של המחזיק כו' הרי הוא תפוס בעצמו והוה כאשר עשה ולא כאשר זמם כו'. נ\"ב ע' תשובת ר\"ע אייגר סי' קע\"ו מה שכתב בזה וע' בתומים סי' ל\"ח מה שתירץ [על קושית המל\"מ]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות עדות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Shoftim/Ben Aryeh on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,124 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>לח\"מ: </b> ומה שאמר רבינו צריך שיהי' אחד מהם סמוך כלומר כו' כמבואר בפרקים הבאים. נ\"ב ע' תוס' יו\"ט פרק ראשון דסנהדרין משנה ד\"ה סמיכות כו' שמגיה שצ\"ל ברמב\"ם שיהי' כל אחד מהם סמוך וכלשון שכתב בפי' המשנה סנהדרין שם במתני' סמיכת חכמים כו' לפי שנצטרך שיהי' כל אחד מהם סמוך וע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> צ\"ע מנין לרבינו כו' לכל הדברים. נ\"ב והוא בירושלמי פ\"ק דחגיגה ה' ח' ע\"ש וכ\"כ לחם משנה:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>נגמר הדין והוציא הממון כו'. </b> נ\"ב ע' רדב\"ז חלק שני בלשונות הרמב\"ם סי' פ\"ב שכתב שט\"ס הוא וצ\"ל נגמר הדין להוציא. בלמד. וזה הנכון ע\"ש [ונקט כן לרבותא דאפי' להוציא שהוא כמו אתן לך ג\"כ אינו יכול לחזור בו]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יש לך ראי' אמר אין לי ראי' ודנו אותו וחייבוהו. </b> נ\"ב אמר אין לי ראי' אע\"פ שמצא אח\"כ אינו כלום ואין צריך לומר אם אמרו לו יש לך עדים ואמר אין לי עדים יש לך ראי' ואמר אין לי ראי' ודנו כו' כן הגיה בסמ\"ע סי' כ' ס\"ק ב' ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כסף </b> משנה: ישבה על המשבר קודם שנגמר הדין כו'. נ\"ב ע' תוס' שם [ערכין ז' ע\"א שהשיגו על פרש\"י ע\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואין רשות למלך להרוג אלא בסייף לבד. </b> נ\"ב תוספתא סוף פ\"ט דסנהדרין. הרשות לא נתן לה אלא סייף בלבד וירושלמי ר\"פ ארבע מיתות [וע\"ע לקמן ברמב\"ם ה' מלכים פ\"ג ה' ח'. וע' זוהר משפטים ק\"ז ע\"ב וז\"ל וכתוב (מלכים א ב׳:ח׳) ואשבע לו כו' אם אמיתך בחרב מאי בחרב וכי שמעי טפשא הוה דאלו הכי אומי לי' דלא יומא בחרב לא אבל בחנית ובגירא אין אלא כו' ע\"ש מה שתירץ. ומה שהקשה וכי טפשא הוה כו' היינו דגם במיתות של ב\"ד אמרו אם אינו יכול להמיתו בזה מותר להמיתו בכל מיתה שיכול וכמ\"ש הרמב\"ם ה' סנהדרין פי\"ד ה' ח'. וכן הוא בסייף הניתן לרשות שמותר לרשות להרוג המורדים והקמים כנגדם בחנית וחצים וכל דרכי המלחמה וזה פשוט ולא נאמר סייף רק לכתחילה היכא דאפשר בקל ואם נשבע לו בחרב ואינו יכול בחרב מותר לו וודאי בחנית וחצים ולכן מקשה כנ\"ל. ועוי\"ל שבכלל סייף שניתן לרשות הוא ג\"כ חנית וחצים שהם עיקר דרכי המלחמה ואשר בהם כובשים את הרעים ועוצרים בעדם [וע' סנהדרין נ\"ב ב'] ולכן מקשה בזוהר על לשון זה שהי' אפשר לדוד למצוא טענה ואמתלא שלא יעבור על שבועתו שכוונתו בשבועתו היתה רק בחרב דווקא ולכן מקשה וכי טיפשא הי' וכו' דלא יימא כו' וע' קידושין מ\"ג א' מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו אף כו' מ\"ט מורד במלכות הוה כו' ושם הי' חצים כמ\"ש שמואל ב' י\"א פסוק כ\"ד ויורו המורים כו' וגם אורי' ה��תי מת. וע' לעיל ה' סנהדרין פרק י\"ח הלכה ו' וע' חתם סופר אורח חיים סי' ר\"ח סוף ד\"ה עכ\"פ בהא נחתינן כו'. ועוי\"ל דמ\"ש הרמב\"ם שם פי\"ח ה\"ו או דין מלכות הי' קאי רק על דבר השני על דוד לגר עמלקי שבעכן כן מפורש במקרא שציווהו ד' לדון ע\"פ הגורל (יהושע ז' ט\"ו) והיתה הוראת שעה:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האיסור עצמו בעד אחד יוחזק כיצד כו'. </b> נ\"ב ירושלמי סוטה פרק ו' ה' ב' [וע\"ע ברמב\"ם ה' איסורי ביאה פ\"א ה' כ\"ב]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> אמר רב חגי מוטב כו'. נ\"ב ע' הנוסחא הנכונה בירושלמי סנהדרין פרק כהן גדול ה' א' ובאגדת שמואל פרק ז'. ולזה כיון בעל מגדול עוז אלא שט\"ס בדבריו ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בלחם </b> משנה: מאין יצא לו דזר שאכל תרומה טמאה במיתה כו'. נ\"ב ע' תוספתא פרק ששי דתרומות מ\"ה ובירושלמי פ\"ב ה\"א דבכורים מבואר כדברי רבינו וז\"ל התוספתא שם באוכלי תרומה לזרים טהור שאכל את הטהור וטהור שאכל את הטמא וטמא שאכל את הטהור וטמא שאכל את הטמא כולם במיתה ובאוכלי תרומה לכהנים טהור כו' ע\"ש וכן הוא בירושלמי דביכורים שם וז\"ל מתניתא מסייע לי' לר' יוחנן אוכלי תרומה בזדון טהור שאכל טהור וטמא שאכל טמא וטהור שאכל טמא וטמא שאכל טהור בעון מיתה. אוכלי תרומה בכהנים טהור שאכל כו' כמו שהוא בתוספתא הנ\"ל [וכוונת הירושלמי להתוספתא הנ\"ל] ומה דאיתא בירושלמי שם אוכלי תרומה בזדון הוא ט\"ס וצ\"ל אוכלי תרומה בזרים וכמו שהוא בתוספתא שם וכן העתיק בערוך ערך טען את התוספתא הנ\"ל והירושלמי ביכורים הנ\"ל אוכלי תרומה בזרים טהור כו': [וע\"ע מה שכתבנו בה' תרומות פרק ששי הלכה ו']:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם לא הי' מכיר את שום אחד מהם כו' אין לך דיין צדיק כמוהו. </b> נ\"ב ע' ירושלמי גיטין פרק תשיעי סוף הלכה ח' אמר ר' חגי צריכין הדיינים שיהיו מכירין את הנידונין מעשה הי' וזייפו עכ\"ל וע' בקרבן עדה שם בשיורי קרבן שהקשה משם לכאן ולענ\"ד הדין דהכא של הרמב\"ם איירי שפוסק להם הדין והם מקיימים הדין ואינו נותן להם פסק דין בכתב ובזה א\"צ להכיר אותם שאין יכולים לזייף. אבל הירושלמי איירי שרוצין שיתנו להם פסק דין בזה צריכים להכירם שלא יזייפו הפסק דין על אחרים וכהא דתנן בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קס\"ז) ובלבד שיהי' מכירן וכדאיתא בה' מלוה ולוה פ' כ\"ד ה\"ג. ובחו\"מ סי' ל\"ט סעיף ז' וסי' מ\"ט סעיף ב':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Ben Aryeh/Sefer Shoftim/Ben Aryeh on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,121 @@
+{
+    "title": "Ben Aryeh on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ben_Aryeh_on_Mishneh_Torah,_The_Sanhedrin_and_the_Penalties_within_their_Jurisdiction",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>לח\"מ: </b> ומה שאמר רבינו צריך שיהי' אחד מהם סמוך כלומר כו' כמבואר בפרקים הבאים. נ\"ב ע' תוס' יו\"ט פרק ראשון דסנהדרין משנה ד\"ה סמיכות כו' שמגיה שצ\"ל ברמב\"ם שיהי' כל אחד מהם סמוך וכלשון שכתב בפי' המשנה סנהדרין שם במתני' סמיכת חכמים כו' לפי שנצטרך שיהי' כל אחד מהם סמוך וע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> צ\"ע מנין לרבינו כו' לכל הדברים. נ\"ב והוא בירושלמי פ\"ק דחגיגה ה' ח' ע\"ש וכ\"כ לחם משנה:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>נגמר הדין והוציא הממון כו'. </b> נ\"ב ע' רדב\"ז חלק שני בלשונות הרמב\"ם סי' פ\"ב שכתב שט\"ס הוא וצ\"ל נגמר הדין להוציא. בלמד. וזה הנכון ע\"ש [ונקט כן לרבותא דאפי' להוציא שהוא כמו אתן לך ג\"כ אינו יכול לחזור בו]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יש לך ראי' אמר אין לי ראי' ודנו אותו וחייבוהו. </b> נ\"ב אמר אין לי ראי' אע\"פ שמצא אח\"כ אינו כלום ואין צריך לומר אם אמרו לו יש לך עדים ואמר אין לי עדים יש לך ראי' ואמר אין לי ראי' ודנו כו' כן הגיה בסמ\"ע סי' כ' ס\"ק ב' ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כסף </b> משנה: ישבה על המשבר קודם שנגמר הדין כו'. נ\"ב ע' תוס' שם [ערכין ז' ע\"א שהשיגו על פרש\"י ע\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואין רשות למלך להרוג אלא בסייף לבד. </b> נ\"ב תוספתא סוף פ\"ט דסנהדרין. הרשות לא נתן לה אלא סייף בלבד וירושלמי ר\"פ ארבע מיתות [וע\"ע לקמן ברמב\"ם ה' מלכים פ\"ג ה' ח'. וע' זוהר משפטים ק\"ז ע\"ב וז\"ל וכתוב (מלכים א ב׳:ח׳) ואשבע לו כו' אם אמיתך בחרב מאי בחרב וכי שמעי טפשא הוה דאלו הכי אומי לי' דלא יומא בחרב לא אבל בחנית ובגירא אין אלא כו' ע\"ש מה שתירץ. ומה שהקשה וכי טפשא הוה כו' היינו דגם במיתות של ב\"ד אמרו אם אינו יכול להמיתו בזה מותר להמיתו בכל מיתה שיכול וכמ\"ש הרמב\"ם ה' סנהדרין פי\"ד ה' ח'. וכן הוא בסייף הניתן לרשות שמותר לרשות להרוג המורדים והקמים כנגדם בחנית וחצים וכל דרכי המלחמה וזה פשוט ולא נאמר סייף רק לכתחילה היכא דאפשר בקל ואם נשבע לו בחרב ואינו יכול בחרב מותר לו וודאי בחנית וחצים ולכן מקשה כנ\"ל. ועוי\"ל שבכלל סייף שניתן לרשות הוא ג\"כ חנית וחצים שהם עיקר דרכי המלחמה ואשר בהם כובשים את הרעים ועוצרים בעדם [וע' סנהדרין נ\"ב ב'] ולכן מקשה בזוהר על לשון זה שהי' אפשר לדוד למצוא טענה ואמתלא שלא יעבור על שבועתו שכוונתו בשבועתו היתה רק בחרב דווקא ולכן מקשה וכי טיפשא הי' וכו' דלא יימא כו' וע' קידושין מ\"ג א' מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו אף כו' מ\"ט מורד במלכות הוה כו' ושם הי' חצים כמ\"ש שמואל ב' י\"א פסוק כ\"ד ויורו המורים כו' וגם אורי' החתי מת. וע' לעיל ה' סנהדרין פרק י\"ח הלכה ו' וע' חתם סופר אורח חיים סי' ר\"ח סוף ד\"ה עכ\"פ בהא נחתינן כו'. ועוי\"ל דמ\"ש הרמב\"ם שם פי\"ח ה\"ו או דין מלכות הי' קאי רק על דבר השני על דוד לגר עמלקי שבעכן כן מפורש במקרא שציווהו ד' לדון ע\"פ הגורל (יהושע ז' ט\"ו) והיתה הוראת שעה:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האיסור עצמו בעד אחד יוחזק כיצד כו'. </b> נ\"ב ירושלמי סוטה פרק ו' ה' ב' [וע\"ע ברמב\"ם ה' איסורי ביאה פ\"א ה' כ\"ב]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כ\"מ: </b> אמר רב חגי מוטב כו'. נ\"ב ע' הנוסחא הנכונה בירושלמי סנהדרין פרק כהן גדול ה' א' ובאגדת שמואל פרק ז'. ולזה כיון בעל מגדול עוז אלא שט\"ס בדבריו ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בלחם </b> משנה: מאין יצא לו דזר שאכל תרומה טמאה במיתה כו'. נ\"ב ע' תוספתא פרק ששי דתרומות מ\"ה ובירושלמי פ\"ב ה\"א דבכורים מבואר כדברי רבינו וז\"ל התוספתא שם באוכלי תרומה לזרים טהור שאכל את הטהור וטהור שאכל את הטמא וטמא שאכל את הטהור וטמא שאכל את הטמא כולם במיתה ובאוכלי תרומה לכהנים טהור כו' ע\"ש וכן הוא בירושלמי דביכורים שם וז\"ל מתניתא מסייע לי' לר' יוחנן אוכלי תרומה בזדון טהור שאכל טהור וטמא שאכל טמא וטהור שאכל טמא וטמא שאכל טהור בעון מיתה. אוכלי תרומה בכהנים טהור שאכל כו' כמו שהוא בתוספתא הנ\"ל [וכוונת הירושלמי להתוספתא הנ\"ל] ומה דאיתא בירושלמי שם אוכלי תרומה בזדון הוא ט\"ס וצ\"ל אוכלי תרומה בזרים וכמו שהוא בתוספתא שם וכן העתיק בערוך ערך טען את התוספתא הנ\"ל והירושלמי ביכורים הנ\"ל אוכלי תרומה בזרים טהור כו': [וע\"ע מה שכתבנו בה' תרומות פרק ששי הלכה ו']:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם לא הי' מכיר את שום אחד מהם כו' אין לך דיין צדיק כמוהו. </b> נ\"ב ע' ירושלמי גיטין פרק תשיעי סוף הלכה ח' אמר ר' חגי צריכין הדיינים שיהיו מכירין את הנידונין מעשה הי' וזייפו עכ\"ל וע' בקרבן עדה שם בשיורי קרבן שהקשה משם לכאן ולענ\"ד הדין דהכא של הרמב\"ם איירי שפוסק להם הדין והם מקיימים הדין ואינו נותן להם פסק דין בכתב ובזה א\"צ להכיר אותם שאין יכולים לזייף. אבל הירושלמי איירי שרוצין שיתנו להם פסק דין בזה צריכים להכירם שלא יזייפו הפסק דין על אחרים וכהא דתנן בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קס\"ז) ובלבד שיהי' מכירן וכדאיתא בה' מלוה ולוה פ' כ\"ד ה\"ג. ובחו\"מ סי' ל\"ט סעיף ז' וסי' מ\"ט סעיף ב':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בן אריה על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Ben Aryeh",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Mishneh LaMelech/Sefer Korbanot/Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/Warsaw, 1881.json

@@ -0,0 +1,66 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Festival Offering",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001763900/NLI",
+    "versionTitle": "Warsaw, 1881",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה למלך על משנה תורה, הלכות חגיגה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Mishneh LaMelech",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ונשים חייבות במצוה זו.</b> עיין במ\"ש הר\"ב לח\"מ ספי\"ד מהל' מעשה הקרבנות. ועיין בפ' קמא דחגיגה (דף ו') ובתוס' שם ד\"ה דמיחייבא ובפ\"ק דר\"ה (דף ו') ד\"ה אשה ועיין במ\"ש הרז\"ה שם ודוק. מ\"ש מרן ומשמע ליה דעופות בכלל זבחים הם עיין בפ' פרת חטאת (דף קי\"ט) דאמרינן א\"ר ששת לדברי האומר יש מנחה בבמה יש עופות בבמה ולדברי האומר אין מנחה בבמה אין עופות בבמה זבחים ולא מנחות זבחים ולא עופות הרי דמלת זבחים שוללת מנחות ועופות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עולת ראיה ושלמי חגיגה כו'.</b> כתב מרן משנה פ' אלו דברים כו'. ומשנה זו איירי בחגיגת י\"ד שהיא רשות וכבר הביא רבינו משנה זו בפ\"י מהל' קרבן פסח הל' י\"ב ואין ללמוד מזה לחגיגת ט\"ו. אך הדין פשוט מההיא דכיצד צולין שכתב מרן. ויותר מזה הוא מבואר במתני' דפ\"ב דחגיגה (דף י\"ז) דאמרינן שאם חל להיות בשבת שיום טבוח אחר השבת ומתבאר שם דאף עולת ראיה אינה דוחה שבת ועיין בתוי\"ט שם ודוק: ומ\"ש ואע\"פ שאין מקריבין ביו\"ט נדרים ונדבות. דע דנסכים שלא הביאו הצבור עם הקרבן דקי\"ל דמביא אותם אף לאחר כמה ימים וכמ\"ש רבינו בפ\"ב מהל' מעשה הקרבנות הל' י\"ב קרבים ביו\"ט. כ\"כ רש\"י פ\"ד דתמורה (דף י\"ד): "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין קרבין ביו\"ט.</b> ואם עבר ושחט כיצד יעשה בזריקת הדם עיין בפ\"ב דביצה (דף כ') וכבר הביא מרן סוגיא זו בפ\"ב מהל' שגגות הלכה י\"ד ודוק: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכן הזקן והחולה והרך והענוג כו'.</b> טעמא דהני נראה מדברי רבינו ז\"ל דהיינו דומיא דזקן וחולה דמרוב ענוגם אינם מהלכים על רגליהם בלא משענת. אך רש\"י בפ\"ק דחגיגה (דף ד') פירש מפנקי דאין הולכים בלא מנעל ואין אדם נכנס להר הבית במנעלו ועיין בסוגית הגמרא דמייתי ראיה מדכתיב כי תבואו לראות פני וכו' ומשמע קצת כדברי רש\"י ויש ליישב לדעת רבינו ודוק. ודע דבפ\"ק דפסחים (דף ח') אמרינן א\"ר אמי כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל וכל שאין לו קרקע אינו עולה, ולא ידעתי למה השמיט רבינו דין זה. ואי משום דבפ\"ק דחגיגה תנן הכל חייבין בראיה חוץ מחש\"ו ולא תני להא דמי שאין לו קרקע הא ל\"ק וכמ\"ש התוס' שם בד\"ה חוץ ומוכח מדבריהם דהא דמי שאין לו קרקע הויא הלכתא פסיקתא וכן מוכח ממ\"ש בפ\"ק דפסחים (דף ג') ד\"ה מאליה ודברי רבינו צריכים לי תלמוד. ומ\"ש רבינו דטומטום פטור מפני שהוא ספק אשה קשה דטומטום אף שהוא איש פטור מפני שהוא ערל, ועיין במ\"ש התוס' בפ' הערל (דף פ\"ב ד\"ה התם) ודוק: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אביו חייב להעלותו כו'.</b> התוס' כתבו בריש חגיגה ד\"ה איזהו דאביו מביא עליו קרבן ראיה והוא נדבה ואינה קריבה ביו\"ט אלא ביום שני. אך מדברי רבינו ז\"ל נראה שהחינוך אינו אלא לראיית פנים בעזרה וכן הוא דעת רש\"י וכמ\"ש התוספות שם. ומ\"ש רבינו ואם היה הקטן חגר כו' לדידן דקי\"ל כב\"ה דקטן שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות פטור א\"צ טע�� לפיטורא דקטן חגר ובגמרא לא נסתפקו אלא אליבא דב\"ש. ולפ\"ז לא ידעתי למאי הלכתא נקט רבינו ואם היה הקטן חגר וצ\"ע: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יום הקהל שחל להיות בשבת כו'.</b> עיין בצדה לדרך פ' וילך:           סליקו להו הלכות חגיגה בס\"ד "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Mishneh LaMelech/Sefer Korbanot/Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,65 @@
+{
+    "title": "Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Festival Offering",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_LaMelech_on_Mishneh_Torah,_Festival_Offering",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ונשים חייבות במצוה זו.</b> עיין במ\"ש הר\"ב לח\"מ ספי\"ד מהל' מעשה הקרבנות. ועיין בפ' קמא דחגיגה (דף ו') ובתוס' שם ד\"ה דמיחייבא ובפ\"ק דר\"ה (דף ו') ד\"ה אשה ועיין במ\"ש הרז\"ה שם ודוק. מ\"ש מרן ומשמע ליה דעופות בכלל זבחים הם עיין בפ' פרת חטאת (דף קי\"ט) דאמרינן א\"ר ששת לדברי האומר יש מנחה בבמה יש עופות בבמה ולדברי האומר אין מנחה בבמה אין עופות בבמה זבחים ולא מנחות זבחים ולא עופות הרי דמלת זבחים שוללת מנחות ועופות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עולת ראיה ושלמי חגיגה כו'.</b> כתב מרן משנה פ' אלו דברים כו'. ומשנה זו איירי בחגיגת י\"ד שהיא רשות וכבר הביא רבינו משנה זו בפ\"י מהל' קרבן פסח הל' י\"ב ואין ללמוד מזה לחגיגת ט\"ו. אך הדין פשוט מההיא דכיצד צולין שכתב מרן. ויותר מזה הוא מבואר במתני' דפ\"ב דחגיגה (דף י\"ז) דאמרינן שאם חל להיות בשבת שיום טבוח אחר השבת ומתבאר שם דאף עולת ראיה אינה דוחה שבת ועיין בתוי\"ט שם ודוק: ומ\"ש ואע\"פ שאין מקריבין ביו\"ט נדרים ונדבות. דע דנסכים שלא הביאו הצבור עם הקרבן דקי\"ל דמביא אותם אף לאחר כמה ימים וכמ\"ש רבינו בפ\"ב מהל' מעשה הקרבנות הל' י\"ב קרבים ביו\"ט. כ\"כ רש\"י פ\"ד דתמורה (דף י\"ד): "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין קרבין ביו\"ט.</b> ואם עבר ושחט כיצד יעשה בזריקת הדם עיין בפ\"ב דביצה (דף כ') וכבר הביא מרן סוגיא זו בפ\"ב מהל' שגגות הלכה י\"ד ודוק: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכן הזקן והחולה והרך והענוג כו'.</b> טעמא דהני נראה מדברי רבינו ז\"ל דהיינו דומיא דזקן וחולה דמרוב ענוגם אינם מהלכים על רגליהם בלא משענת. אך רש\"י בפ\"ק דחגיגה (דף ד') פירש מפנקי דאין הולכים בלא מנעל ואין אדם נכנס להר הבית במנעלו ועיין בסוגית הגמרא דמייתי ראיה מדכתיב כי תבואו לראות פני וכו' ומשמע קצת כדברי רש\"י ויש ליישב לדעת רבינו ודוק. ודע דבפ\"ק דפסחים (דף ח') אמרינן א\"ר אמי כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל וכל שאין לו קרקע אינו עולה, ולא ידעתי למה השמיט רבינו דין זה. ואי משום דבפ\"ק דחגיגה תנן הכל חייבין בראיה חוץ מחש\"ו ולא תני להא דמי שאין לו קרקע הא ל\"ק וכמ\"ש התוס' שם בד\"ה חוץ ומוכח מדבריהם דהא דמי שאין לו קרקע הויא הלכתא פסיקתא וכן מוכח ממ\"ש בפ\"ק דפסחים (דף ג') ד\"ה מאליה ודברי רבינו צריכים לי תלמוד. ומ\"ש רבינו דטומטום פטור מפני שהוא ספק אשה קשה דטומטום אף שהוא איש פטור מפני שהוא ערל, ועיין במ\"ש התוס' בפ' הערל (דף פ\"ב ד\"ה התם) ודוק: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אביו חייב להעלותו כו'.</b> התוס' כתבו בריש חגיגה ד\"ה איזהו דאביו מביא עליו קרבן ראיה והוא נדבה ואינה קריבה ביו\"ט אלא ביום שני. אך מדברי רבינו ז\"ל נראה שהחינוך אינו אלא לראיית פנים בעזרה וכן הוא דעת רש\"י וכמ\"ש התוספות שם. ומ\"ש רבינו ואם היה הקטן חגר כו' לדידן דקי\"ל כב\"ה דקטן שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות פטור א\"צ טעם לפיטורא דקטן חגר ובגמרא לא נסתפקו אלא אליבא דב\"ש. ולפ\"ז לא ידעתי למאי הלכתא נקט רבינו ואם היה הקטן חגר וצ\"ע: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יום הקהל שחל להיות בשבת כו'.</b> עיין בצדה לדרך פ' וילך:           סליקו להו הלכות חגיגה בס\"ד "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Warsaw, 1881",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001763900/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה למלך על משנה תורה, הלכות חגיגה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Mishneh LaMelech",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Mishneh LaMelech/Sefer Korbanot/Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/Warsaw, 1881.json

@@ -0,0 +1,119 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Firstlings",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001763900/NLI",
+    "versionTitle": "Warsaw, 1881",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה למלך על משנה תורה, הלכות בכורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Mishneh LaMelech",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצוה להקדיש בכור בהמה טהורה כו'.</b> בסוף פרק המקדיש שדהו מחלוקת רבי ישמעאל ורבנן ופסק כרבנן ואזיל לשיטתיה דפסק לעיל בפרק ו' מהלכות ערכין וחרמין כרבנן דסתם חרמים לכהנים וקרא דכל חרם קדש קדשים הוא אתא להקדש עילוי אייתר לן קרא דתקדיש למצוה להקדישו. ודע דהרא\"ש פסק כרבי ישמעאל ותמה עליו הרב ב\"ח י\"ד סימן ש\"ו למה לא פסק כרבנן. ונראה דטעמיה דהרא\"ש הוא משום דרב קאמר הלכה כר\"י דאמר סתם חרמים לבדה\"ב ור\"י נמי סבר כרבי ישמעאל כדאיתא התם. ועיין בפרק ראשית הגז (דף קל\"ז) דאמרינן נתנו בפני כהן בקדושה כו' משמע דס\"ל לסתמא דתלמודא דבכור א\"צ להקדישו וצ\"ע: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ שהוא עובר בלא תעשה וכו'.</b> עיין ברכת הזבח (דף קס\"ג ע\"ב) ודוק: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שנאמר אך בכור שור וכו'.</b> אין לוקין על לאו זה לפי שלא הועילו מעשיו כלל. וכמ\"ש רבינו בפ\"ו הלכה ח' וכן בפ' י\"ט מהל' סנהדרין לא הביאו: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והבשר יקבר וכו'.</b> עיין בפ\"ב מהל' איסורי מזבח הלכה י\"א ובתוי\"ט פי\"ב דזבחים משנה ד' וברכת הזבח (דף ע'): "
+            ],
+            [
+                "<b>כך נהנים בגיזותיו.</b> (א\"ה אבל לכתחלה אסור לתלוש והטי\"ד סי' ש\"ח כתב יכול לתלוש וכבר תמה עליו בס' מעדני מלך ועיין במ\"ש הרב המחבר לעיל פ\"א מהל' מעילה הלכה י\"א): "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>האורג מלא הסיט מצמר הבכור.</b> (א\"ה עיין במ\"ש הרב המחבר לקמן פ\"א מהלכות מטמאי משכב ומושב הלכה י\"ד) : "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהמת השותפין חייבת בבכורה לא נאמר בקרך וצאנך אלא למעט שותפות הנכרי כו'.</b> כתוב בכתבי מהרי\"א סי' קס\"ח אבל בנ\"ד אין נ\"ל לצרף קנין הכסף לטעם דחולבת וכו'. ולא ידעתי מהו זה שכתב הרב שהרי בולד זה שלפנינו יש תרי ספיקי להקל ספק שמא כבר בכרה וחלב מוכיח שבכרה כבר ואת\"ל שחלב זה אינו פוטר וזהו בכור ספק שקנאו הנכרי וכיון שיש לנכרי שותפות אין זה בכור דישראל ודוק. ושמא כוונת הרב היא לומר דהוי ס\"ס שאינו מתהפך ולא חשיב ס\"ס דכי שקלת הספק השני תחלה ותאמר הבכור זה אינו של ישראל אלא של נכרי ואת\"ל של ישראל שמא אינו בכור שכבר נפטר לא מצית אמרת שכבר נעשית של ישראל ועדיין צ\"ע: <br><b>נשאלתי </b>במי שהיה לו בהמה מבכרת והיה רוצה לפוטרה מהבכורה ע\"י שימכור לנכרי חלק ממנה בפרוטה כדי שיהיה לנכרי שותפות בה ותהיה פטורה מהבכורה ומותר לעשות כן לכתחלה בזמן הזה וכמ\"ש הריב\"ה בטיו\"ד סי' ש\"ך וזה עשה שליח ונתן לו פרוטה כדי שימכור לנכרי והלך השליח ולא ידענו אם השליח עשה שליחותו ובין כך וכך ילדה הבהמה והשליח איננו שנשאל את פיו אם עשה שליחותו אם לאו מהו שנסמוך על חזקה דשליח עושה שליחותו ונפטרה בהמה זו מהבכורה או דלמא כיון שיש כאן חשש איסור תורה אין לנו לסמוך על חזקה זו להקל: <br><b>תשובה </b>אף דחזקה זו דחזקת שליח עושה שליחותו היא חזקה אלימתא דמהאי טעמא אמרינן בפ\"ב דנזיר (דף י\"ב) האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה דאסור בכל נשים שבעולם מטעם דחזקת שליח עושה שליחותו וכדאיתא התם ומ\"מ זהו דוקא לחומרא אבל להקל לא אמרינן חזקה זו וכדאיתא בפרק התקבל (דף ס\"ד) עלה דההיא דבעל אומר לגירושין ושליש אומר לגירושין כו' דאמר ר\"י הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ופריך עלה ולימא חזקת שליח עושה שליחותו כו' ומשני ה\"מ לחומרא אבל לקולא לא ע\"כ. הרי לך מבואר דחזקה זו לא מהני להקל באיסור תורה. אך נראה דאין כל החזקות שוות ויש מקום דאזלינן לקולא מכח חזקה זו דחזקת שליח עושה שליחותו, ועיקרא דהאי מלתא איתא בפ\"ג דעירובין (דף ל\"ב) אמר ר\"נ בשל תורה אין חזקת שליח עושה שליחותו בשל סופרים חזקה שליח עושה שליחותו רב ששת אמר אחד זה ואחד זה חזקת שליח עושה שליחותו. והתוס' כתבו שם דה\"ר שמשון פסק כרב ששת משום דקי\"ל דהלכתא כר\"נ בדיני וכרב ששת באיסורי ור\"ת כתב דהלכה כר\"נ והביא ראיה לדבריו מאותה סוגיא דפ' התקבל דכתבנו דמוכח מינה דלקולא לא אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו ועוד הביא ראיה לדבריו מההיא דאמרינן פ\"ק דחולין (דף י\"ב) האומר לשלוחו צא ותרום והלך ומצאו תרום דאין חזקתו תרום משום דאין חזקת שליח עושה שליחותו ודילמא איניש אחרינא שמע ותרם וה\"ל תורם שלא מדעת והתורם שלא מדעת אין תרומתו תרומה הרי דאפילו במצאו תרום לא אזלינן בתר חזקה זו דחזקת שליח להקל בשל תורה. ור\"י דחה ראיות ר\"ת הללו וכתב דרב ששת נמי לית ליה חזקת שליח עושה שליחותו אלא במקום שאם לא יעשה שליחותו יבוא המשלח לידי עבירה אם יסמוך עליו ולכך בגט אין השליח חושש ליתן גט ולא לקדש לו אשה וההיא דחולין נמי אינו חושש לתרום ולשחוט שאם לא יתרום יראה המשלח שאינו תרום ולא אסיק אדעתיה שמא אחר ישמע ויתרום עכ\"ד. ונראה דכוונת דבריו היא דידע השליח שהמשלח יודע מדת הכרי ומש\"ה קאמר שאינו חושש לתרום לפי שאם לא יתרום יראנו המשלח שאינו תרום ולא יאכל עד שיתרום אך אם היה כרי זה בלתי מדות ואינו דבר הנראה אם הוא תרום אם לא ס\"ל לר\"י דחזקתו תרום משום דאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו והשליח חושש לתרום לפי שמא יסמוך המשלח על השליח שתרם שאינו דבר שיכול להתברר אם תרם אם לא. אך ראיתי להרא\"ש ז\"ל שם בפ\"ג דעירובין שגם הוא דחה דברי ר\"ת וכמו שחלק ר\"י וכתב וההיא דחולין נמי אין השליח חושש לשחוט ולתרום כי אם לא ישחוט אין מכשול וכן אם לא ימצא התרומה אצל הכרי ידע המשלח שאינו תרום עכ\"ד. ונראה שכוונתו היא דכל שליח שמפריש תרומה צריך להניחה שם כדי שיבואו הבעלים ויתנו אותה למי שירצו לפי שטובת הנאה היא של המשלח דע\"כ לא אמרינן בפ\"ד דנדרים (דף ל\"ד) דטובת הנאה היא של התורם אלא דוקא בתורם משלו על של חבירו משום דאמרינן אי לאו פירי דהאיך לא מיתקנא כרייא וכדאיתא התם אבל בעלמא פשיטא דטובת הנאה היא לבעלים. וגדולה מזו כתב מרן בטי\"ד סי' של\"א דמבעיא זו דנדרים דהתורם משלו על של חבירו טובת הנאה של מי שמעינן דתורם משלו על של חבירו לא בעינן דעתו דאי היה צריך פשיטא דטובת הנאה של בעל הכרי דהא כיון דתורם שליחותיה עביד אינו בדין שיהיה טובת הנאה של תורם עכ\"ד. וא\"כ כ\"ש וק\"ו באומר לשלוחו שיתרום משלו על שלו דטובת הנאה היא לבעלים א\"כ השליח אינו חושש לתרום לפי שלעולם לא יבואו הבעלים לידי איסור אף שלא ידעו מדת הכרי וכיון שיראו שאין התרומה בצד הכרי משם הוכחה שלא תרם השליח: ונראה דאפשר להעמיס דברי הרא\"ש הללו בדברי ר\"י. ומ\"ש שאם לא יתרום יראה המשלח שאינו תרום הכוונה היא שהמשלח יראה שאינו תרום מפני שלא יראה התרומה בצד הכרי וכמ\"ש הרא\"ש אלא שקצר ר\"י במובן. ובדברי הרא\"ש ג\"כ יש קיצור שהרי אכתי קשה דאמאי אינו חושש השליח שמא יבוא אחר ויתרום ויניח התרומה שם ויהי סבור המשלח שפעולה זו נעשית ע\"י השליח ויאכל טבל. ור\"י תקן קושיא זו וכתב ולא אסיק אדעתיה שמא ישמע אחר ויתרום ע\"כ. ובדברי הרא\"ש צ\"ל ג\"כ יישוב זה אלא שהרא\"ש ג\"כ קצר. באופן דלפי מ\"ש דברי ר\"י ודברי הרא\"ש הם שפה אחת ודברים אחרים: <br><b>עוד </b>נ\"ל לומר דר\"י והרא\"ש מר אמר חדא ומר אמר חדא דר\"י ס\"ל דההיא דחולין דהאומר לשלוחו צא ותרום דמיירי אף באומר לכהן שיהיו התרומות שלו או אף לישראל ונתן לו רשות שיתן התרומה למי שירצה ונתן לו הטובת הנאה בשביל טורחו או אהבתו דהא סתמא קאמר צא ותרום דמשמע דמיירי אף שהתרומה תהיה של התורם ולפ\"ז כתב דטעמא דלא אמרינן התם חזקת שליח עושה שליחותו הוא לפי שאם לא יתרום ידע המשלח שאינו תרום לפי שהמשלח יודע מדת הכרי ועל זה הוקשה לו לר\"י דכיון דהתרומה היא של התורם יש לחוש שמא שמע אחר ויבוא לתרום כדי לזכות בטובת הנאה של תרומה וא\"כ היה לו לשליח לחוש לזה ולזה תירץ דלא אסיק אדעתיה כו'. אך הרא\"ש ס\"ל דההיא דחולין מיירי בשטובת הנאה היא לבעלים ומעולם לא נתן רשות לשום אדם שיזכה בתרומה ולא בטובת הנאה שבה ומש\"ה מוקי לה אפי' בכרי שאינו ידוע מדתו לפי שהשליח אינו חושש לתרום משום דלא נפיק מיניה חורבא דכיון דהמשלח לא יראה התרומה בצד הכרי ידע שאינו תרום. ולא הוקשה לו אמאי אינו חושש השליח שמא יבוא אחר ויתרום. דכיון דטובת הנאה היא לבעלים מהיכא תיתי שיבוא אחר ויתרום בדבר שאין לו תועלת. דדוקא ר\"י חשש חששא זו משום דטובת הנאה היתה לתורם מש\"ה חשש אותה חששא. אבל להרא\"ש אין לו לשליח לחוש לדבר זה משום דהוי מלתא דלא שכיחא שיבוא אדם מן השוק ויתרום בדבר שאין לו תועלת. ולפ\"ז אפשר שהרא\"ש יחלוק בדינו של ר\"י דהיינו היכא דטובת הנאה היא לתורם דיאמר דהמשלח היה לו לחוש שמא יבוא אחר ויתרום כדי לזכות בתרומה ובכי הא מלתא אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו אפילו לקולא משום דאפשר דיבואו הבעלים לדבר עבירה. אך ר\"י נראה דלא פליג בדינו דהרא\"ש: הכלל העולה ממה שכתבנו דאם השליח סבור דהמשלח יודע מדת הכרי וטובת הנאה היא לבעלים לכ\"ע אף דהלך ומצאו תרום דאין חזקתו תרום דלמא איניש אחרינא שמע ותרם והשליח לא חשש לתרום מפני דאומר דלעולם לא יבוא המשלח לדבר עבירה אם משום דהמשלח כיון שיודע מדת הכרי יראה שאינו תרום ואם משום שלא ימצא התרומה בצד הכרי. ולחוש שמא יבוא אחר ויתרום בזה אינו חושש השליח אם משום שהוא דבר רחוק שיבוא אחר ויתרום בדבר שאין לו תועלת ואי משום דלא אסיק אדעתיה השליח שיבוא אחר ויתרום. ואם השליח סבור שהמשלח יודע מדת הכרי וטובת הנאה היא לתורם בזה אם הלך ומדד ומצאו תרום לדעת ר\"י אין חזקתו תרום משום דהשליח אינו חושש לתרום מפני שאומר דהמשלח יראה אם הוא תרום או לא וגם לא אסיק אדעתיה שיבוא אחר ויתרום. אבל הרא\"ש אפשר שיחלוק בדין זה ויאמר דחזקתו תרום משום דהשליח חושש שמא יבוא אחר ויתרום כיון שטובת הנאה היא שלו ומש\"ה עושה שליחו��ו. ואם השליח ידוע בודאי שאין המשלח ידוע מדת הכרי ואינו דבר שיוכל להודיע אם הוא תרום או לא אם טובת הנאה היא לבעלים והלך זה ומצא התרומה בצד הכרי דבר זה מתורתו של הרא\"ש למדנו דאין חזקתו תרום מפני שהשליח אינו חושש לתרום מפני שאומר שהבעלים אינם באים לידי עבירה לפי שכיון שרואים שאין התרומה בצד הכרי ידעו הבעלים שאינו תרום ולמיחש שמא יבוא אחר ויתרום בזה אינו חושש השליח משום דאומר מה לו לאחר לבוא ולתרום בדבר שאין לו הנאה א\"נ דלא אסיק אדעתיה שיבוא אחר לתרום. ואם השליח יודע בודאי שאין המשלח יודע מדת הכרי ואינו דבר שיוכל להודע אם הוא תרום או לא וטובת הנאה היתה לתורם לא מיבעיא אם הלך המשלח ומצא אותו תרום כגון שמצא התרומה בצד הכרי שלא רצה התורם לזכות בזה דפשיטא דחזקתו תרום משום דהשליח חושש שמא יבואו הבעלים לדבר עבירה שיסמכו על השליח שתרם והבעלים אינם יודעים מדת הכרי כדי לידע שאינו תרום ומש\"ה השליח עושה שליחותו. ועוד אליבא דהרא\"ש הכא חושש השליח שמא יבוא אחר ויתרום כיון שטובת הנאה היא לתורם וכמ\"ש לעיל בחלוקה השנית. ואף אם המשלח לא מצא תרומה בצד הכרי ואינו יודע אם הוא תרום או לא נראה דחזקתו תרום משום דסומך על חזקת השליח שעשה שליחותו והשליח פשיטא שעשה שליחותו משום שלא יבואו הבעלים לדבר עבירה אם יסמכו עליו. ומה שכתב דכל היכא דסמכינן אחזקת שליח עושה שליחותו הוא אפי' אם לא ידע שנעשית הפעולה כגון היכא דהשליח יודע בודאי שאין המשלח יודע מדת הכרי וטובת הנאה היתה לתורם והלך המשלח דאף שלא מצא תרומה בצד הכרי ואינו יודע אם נתרם או לא דאוכל ממנו המשלח משום חזקתו דשליח הוא פשוט בגמרא דהא תנן התם בעירובין ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה עירוב ופריך בגמרא וליחוש דלמא לא שקיל מיניה ומשני חזקה שליח עושה שליחותו. הרי דאף שאינו יודע אם נעשית הפעולה סומך עליו. וכי תימא שאני התם דמיירי בעירובי תחומין שהם מדרבנן אבל בדאורייתא מנא לן דאימא דלא מהני ה\"ט אלא כשידע המשלח שנעשית הפעולה אלא דאיכא לספוקי דלא נעשית ע\"י שלוחו בזה הוא דמהני חזקת שליח עושה שליחותו אבל כל שלא יודע המשלח אם נעשית הפעולה אין לו לסמוך בשל תורה אחזקת שליח. הא ליתא דהא לרב ששת דאנן קיימין אין חילוק בין של תורה לשל סופרים ודוקא רב נחמן מחלק בהכי וכיון דהוכחנו דבשל סופרים סומך על חזקה זו אף שאינו יודע אם נעשית הפעולה ה\"ה בשל תורה. ועוד דהא רב ששת מייתי סייעתא לדבריו מההוא דהרחוקים מותרים מחצות היום ואילך וס\"ל דטעמא הוא משום חזקת שליח וכן הביא ראיה לדבריו מהאשה שיש עליה לידה או זיבה כו' דטובלת ואוכלת קדשים לערב. וכן הביא ראיה לדבריו מההיא דהאומר לחבירו צא ולקוט לך תאנים מתאנתי כו' וכל הני איסורי תורה הם ואין המשלח יודע אם נעשית הפעולה וסומך המשלח על חזקת השליח ואוכל חדש וקדשים וטבל וזה פשוט. באופן דלפי מ\"ש אין חילוק בין ר\"י והרא\"ש אלא דוקא בחלוקה השנית שכתבנו דהיינו היכא דהשליח יודע דהמשלח יודע מדת הכרי וטובת הנאה היא לתורם דלדעת ר\"י אין חזקתו תרום ואליבא דהרא\"ש אפשר דחזקתו תרום: אך נ\"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי לענין דינא כי אם בפירוש הסוגיא דחולין דאמרינן הלך ומצאו תרום דאליבא דר\"י מה שמצאו תרום הוא לפי שהיה יודע מדת הכרי ואליבא דהרא\"ש מה שמצאו תרום הוא לפי שמצא התרומה בצד הכרי. הכלל העולה דרבינו שמשון ור\"י והרא\"ש כולהו ס\"ל כל היכא ד��ם יסמוך המשלח על השליח יבוא לדבר עבירה אזלינן בתר חזקת שליח עושה שליחותו ואפילו לקולא וכ\"כ בסדר תנאין ואמוראין וכמ\"ש המרדכי בפרק התקבל. וכן המרדכי שם דחה ראיית ר\"ת משמע דאית ליה דהלכה כרב ששת. וא\"כ לפי סברת הני רבואתא יש להקל בנדון דידן ולומר דמסתמא השליח עשה שליחותו ומכר לנכרי חלק בבהמה משום דאם לא עשה שליחותו והמשלח יסמוך עליו קא עביד איסורא ובכי האי מילתא סמכינן אחזקת שליח ואפילו לקולא: <br><b>ודע </b>שראיתי להריב\"ה בטור יו\"ד סי' של\"א שכתב בשם הרמב\"ם האומר לשלוחו צא ותרום כו' אבל ה\"ר שמשון פסק דאפי' בשל תורה סמכינן אשליח עושה שליחותו אם הוא בענין שיהיה מכשול למשלח אם לא יעשנו הלכך אם יודע שכריו תרום לא חיישינן לשמא תרם אחר אבל אם אין ידוע לו שהוא תרום כו' ולזה הסכים הרא\"ש ע\"כ. ודברים אלו הם תמוהים בעיני דהא בגמ' בפ\"ק דחולין (דף י\"ב) בהלך ומצאו תרום אמרינן דאין חזקתו תרום דלמא איניש אחרינא שמע ואזל ותרם וה\"ל תורם שלא מדעת וזו היא הלכה פסוקה ומרן ז\"ל הביא כל הסוגיא ולא נתעורר בזה ולא ידעתי למה. וגם הרב בעל המפה כתב דברי הריב\"ה הללו וכל חכמי אשכנז לא נתעוררו בזה ולעניות דעתי הם דברים מתמיהים ולא יכולתי להולמם וצ\"ע. ועיין במגן אברהם בטור א\"ח סי' פ\"ט ס\"ק י\"ז שנתעורר בזה והניח הדבר בצ\"ע. ואכתי לבי נוקפי בהיתר זה מכמה טעמים. חדא דאפשר דהיתר זה שכתבנו לסמוך על חזקת שליח ולקולא לא שייכא הכא בנדון דידן משום דע\"כ לא קאמרי רבואתא לסמוך על חזקה זו לקולא אלא במלתא דאי לא עביד אותה השליח תיכף ומיד אפשר שיבוא המשלח לידי איסור וכגון ההיא דתחומין וההיא דחדש דאפשר שיאכל חדש על סמך שהקריב השליח העומר וכן היולדת והזבה אוכלות בקדשים על סמך שהקריב השליח כפרתם. אבל הכא דכל זמן שלא ילדה אין כאן שום דבר ושהשליח מתעצל בדבר לומר מחר או מחרתו אעשה שליחותי ובפרט אם אמירת המשלח היתה בתחלת העיבור של בהמה ואח\"כ מת השליח דאין לומר בזה חזקת שליח לפי שהשליח סומך על עצמו שיעשה את שליחותו ביום אחר ומשמיא אנסוהו כי בא יומו: ותבלין מצאתי לחילוק זה דהא באותה סוגיא דעירובין שכתבנו אמרינן דר\"נ הביא ראיה לדבריו מדקתני טעמא לפי שיודעין שאין ב\"ד מתעצלים ב\"ד הוא דלא מתעצלין הא שליח מתעצל והשיב רב ששת בית דין עד פלגא דיומא שליח כולי יומא. ופירש\"י שליח כולי יומא נטרי ומכי מטא לאורתא סמכינן עליה דודאי לא עבר היום עד ששמר הבטחתו ע\"כ. והנה לא מיבעיא אם שליח זה דנדון דידן ביומו אירע לו אונס והלך לו למדינת הים או שמת דאין לסמוך על חזקת שליח שהרי אליבא דרב ששת אמרינן דשליח כולי יומא נטרי עליה אף אם שליח זה עברו עליו יום או יומים משעת שליחותו עד שמת אכתי אין לסמוך על חזקת שליח לפי ששליח זה מתעצל בשליחותו משום דעכשיו אינו בא המשלח לידי עבירה כיון שלא ילדה. וא\"ת לפי זה הא דקי\"ל דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח דאסור בכל הנשים אמאי לא מחלקינן בין מת ביומו למת ביום אחר. הא ל\"ק כלל דהתם לחומרא קיימינן ופשיטא דלחומרא יש לחוש שמא בהאי שעתא קדש לו אשה דנהי דהשלוחים לפעמים נטרי עד אורתא אבל לא מפני זה נאמר דהשלוחים אינם עושים שליחותם עד הערב. אבל בסוגית הגמ' דאנו באים להקל ולומר שיאכל חדש אי לאו משום טעמא דאין ב\"ד מתעצלין היה אסור עד הערב משום דשלוחין נטרי עד אורתא לעשות שליחותם. ולאותם החלוקות שכתבנו לעיל דחזקתו תרום וסומך עליהם המשלח נראה דאינו יכול לאכול ממנו עד הערב כפי מ\"ש משום דהשלוחים לפעמים מתעצלים עד הערב: והוי יודע שזה ימים כתבתי על מי שנדר דבר ועשה שליח לשאול על נדרו כפי סברת הרשב\"א דאית ליה דיכול אדם לעשות שליח להתרתו. ושם אמרתי דפשיטא לי דעד הערב צריך לקיים נדרו. אף דנימא דשייך באותו נדון חזקה שליח עושה שליחותו מ\"מ חזקה זו להקל לא נאמרה ביומו והבאתי סוגיא זו דעירובין יע\"ש (א\"ה חבל על דאבדין): וזאת שנית איכא בנדון דידן שלא להקל מטעם זה דחזקת שליח משום דלא נאמרה חזקה זו אלא בדבר שאינו תלוי ביד אחרים כי אם ביד השליח וכגון עירובי תחומין והקרבת העומר והקרבת קרבן דיולדת וזבה וכיון שאינו תלוי ביד אחרים אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו אבל בנדון דידן שהוא דבר התלוי ביד אחרים שירצה הנכרי לקנות ואפשר שלא ירצה לקנות מאן אמר לן דנאמרה חזקה זו ואפילו שאינו נותן כי אם פרוטה ומה שקונה מבהמה הוא שוה יותר ומן הדין מהני ואין כאן משום ביטול מקח דאנן סהדי דהישראל גמר ומקנה לנכרי כדי להפטר מהבכור וכמ\"ש התוס' בפרק בתרא דע\"ז מ\"מ לא בשביל זה נאמר שאינו תלוי ביד אחרים דאפשר שהעכו\"ם לא ירצה להשתתף עם ישראל זה בשום פנים. ומנא אמינא לה דכל דבר שתלוי ביד אחרים לא אמרינן חזקה זו דשליח עושה שליחותו מאותה שכתבו התוס' בפ' התקבל עלה דהעושה שליח לקדש לו אשה דאסור בכל הנשים שכתבו דאיסור זה אינו מן הדין אלא מטעם קנס לפי דלא שייך חזקה לפי שהוא דבר התלוי באחר דאפשר דהאשה לא תרצה להתקדש לו. והר\"ן שם בפרק התקבל החזיק בסברא זו דבעלי התוס' יע\"ש. וא\"כ הדברים ק\"ו אם להחמיר כתבו התוס' דחזקת שליח לא נאמרה היכא שתלוי ביד אחרים כ\"ש וק\"ו שלא נאמר חזקה זו להקל היכא דתלוי ביד אחרים. ואף להרמב\"ן דחולק התם בסברת התוס' וס\"ל דמדינא אסור בכל הנשים וכמ\"ש הרשב\"א בשמו בחידושיו פ' התקבל נראה דע\"כ לא פליג הרמב\"ן אלא להחמיר דס\"ל דמכח חזקה זו אף שאינה בידו יש להחמיר מן הדין ויהיה אסור בכל הנשים. אבל להקל גם הרמב\"ן יודה דאף למאן דאית ליה חזקת שליח להקל לא אמרה אלא בשליחות שהוא בידו לגמרי לא בשליחות שתלוי ג\"כ בדעת אחרים: עוד היה נ\"ל לומר דע\"כ לא קאמר הרמב\"ן אלא גבי קדושין משום דאיתתא בכל דהו ניחא לה ומה\"ט אמרינן דאפילו למאן דאמר חיישינן שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרינן וכדאיתא בפ\"ב דקדושין (דף מ\"ה) ובפרט היכא דלא ייחד לו המשלח אשה ידועה דדבר רחוק הוא שלא יהיה בידו לקדש לו אשה דאטו משלח זה שנוא הנשים הוא ששום אשה שבעולם לא תרצה להתקדש לו, עד שמטעם זה עלה בדעתי לומר דאף הרמב\"ן יודה דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית דאינה אסורה מן הדין מטעם חזקה משום דאינו בידו לקדש לו אותה אשה שרוצה המשלח. אלא שחזרתי בי ממה שראיתי להריב\"ש בסי' פ\"ב שאחר שהביא דברי הרמב\"ן כתב דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית מיד נאסר בקרובותיה. ומה שיש לדקדק בזה אם התוס' מודים בדין זה כיון דלא שייך הכא קנס הלא הוא כמוס עמדי במקום אחר (א\"ה תמצאנו בפ\"ט מהל' אשות הלכה ו' יע\"ש): הכלל העולה דאפשר דלהרמב\"ן דוקא גבי חזקה דקדושין דידה חשיב לה דבר שבידו משום דאיתתא בכל דהו ניחא לה עד שמטעם זה אמרינן דיבמה שנפלה לפני מוכה שחין לא אמרינן אדעתא דהכי לא קדשה עצמה וכדאיתא בס\"פ הגוזל קמא ובס\"פ האשה שלום דהמזכה גט לאשתו במקום יבם או במקום קטטה דלא מהני משום דחוב הוא לה וכדר\"ל, ובריש פ' האיש מקדש אמרינן דאע\"ג דגבי איש איכא איסורא לקדש אשה קודם שיראנה לגבי א��ה ליכא איסורא ובפ' המדיר (דף ע\"ה) אמרינן דאע\"ג דבאשה חשובה מצי אמר לא ניחא לי דאיתסר בקרובותיה באדם חשוב לא מציא למימר לא ניחא לי דאיתסר בקרוביו משום דריש לקיש ובפ\"ק דקדושין (דף ז') אמרינן כי האי גוונא, הרי מכל הני דוכתי מוכח דאשה בכל דהו ניחא לה ומש\"ה חשיב לה הרמב\"ן דבר שבידו חזקה זו דשליח עושה שליחותו אבל הכא בנדון זה אפשר דגם הרמב\"ן יודה דלא חשיב חזקה מטעמא דכתיבנא דאפשר שלא ימצא נכרי שירצה לקנות. ובאותו נדון שכתבתי לעיל שנשאלתי על מי שנדר מאיזה דבר ועשה שליח להשאל על נדרו כתבתי שם ג\"כ מעין טעם זה, והוא דאפשר דאינו בידו דמי יימר דמזדקקי ליה תלתא להתיר הנדר דהא מהאי טעמא אמרינן בפרק האומר (דף ס\"ב) דהאומר הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר כו' דחשיב שאינו בידו משום דמי יימר דמזדקקי ליה תלתא. הן אמת דבפ\"ג דשבת (דף מ\"ו) אמרינן דלגבי היתר נדרים כיון דסגי בג' הדיוטות לא אמרינן מי יימר ואפשר דטעמא הוא משום דלא סגי בהדיוטות והארכתי שם בזה ולבסוף כתבתי דכיון דאיכא פלוגתא דאית מאן דסבר דאין היתר נדרים ע\"י שליח חשיב אין בידו משום דאפשר דלא מזדקקי ליה לחוש לסברת החולקים ונסתייעתי באותו נדון מדברי התוס' שם בפ\"ג דשבת ד\"ה מי יימר כו' יע\"ש: והנה אחר כל אלו הדברים איני תוקע עצמי בזה לומר דטעמיה דהרמב\"ן הוא דוקא גבי קדושי אשה משום דאיתתא בכל דהו ניחא לה. אך מ\"ש דהרמב\"ן לא אמרה אלא להחמיר אבל להקל גם הוא יודה דלא אמרינן חזקה כי האי דתלויה ביד אחרים נראה שהוא סברא נכונה וכבר כתבתי כן באותו נדון שנשאלתי מנדרים. והבאתי את השלישית לומר דיש לנו להחמיר בנדון דידן משום דאף שכתבנו לעיל דאיכא מרבוואתא דפסקו כרב ששת דאית ליה חזקת שליח לקולא אף באיסור תורה מ\"מ אין דין זה מוסכם. והנה להקת נביאים כנגדם וס\"ל דלית הלכתא כרב ששת אלא כרב נחמן דאמר דדוקא בדרבנן אזלינן בתר חזקת שליח ולקולא אבל בדאורייתא לא אזלינן בתר חזקת שליח להקל ולסברא זו אפילו במלתא שאם יסמוך המשלח על השליח יעשה איסור אפ\"ה לא אזלינן בתר חזקת שליח. והנה סברת ר\"ת ברור מללו דאית ליה דהלכתא כרב נחמן וכמ\"ש התוס' והרא\"ש בשמו, ונראה דדעת הרי\"ף הוא נמי כסברת ר\"ת מדלא הביא מחלוקת זה דרב ששת ורב נחמן משמע דסמך לו על מ\"ש בפ' התקבל דכי אמרינן חזקת שליח עושה שליח ה\"מ לחומרא אבל לקולא לא ואם איתא דהרי\"ף הוה ס\"ל כחילוקו דר\"י היה לו להביא מחלוקת זה דעירובין שהוא בחזקת שליח שאם יסמוך עליו המשלח יעשה איסור וללמדנו מה יהיה דינו. אלא ודאי דהרי\"ף לא נחית לחלוקים אלו וס\"ל דהלכה כרב נחמן בכל גוונא דלא אמרינן חזקת שליח להקל בשל תורה ולא הוצרך להביא המחלוקת ולפסוק כרב נחמן שכבר ביאר זה בפרק התקבל ובמלתא דאזלינן לקולא כבר ביאר זה בפ\"ג דעירובין שכתב משנתנו דאם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה עירוב. ופירש שם הטעם משום דחזקת שליח עושה שליחותו. ונ\"ל שזו ראיה ברורה דהרי\"ף אית ליה כשיטת ר\"ת. גם רבינו נ\"ל דקאי בשיטת הרי\"ף מדלא הביא בשום מקום מחלוקת זו דרב ששת ורב נחמן ובפ\"ד מהל' תרומות הלכה ו' כתב האומר לשלוחו כו' שאין אומרין באיסורין חזקת שליח עושה שליחותו להקל אלא להחמיר ע\"כ. ומדשלל ואמר שאין אומרים באיסורים כו' משמע דס\"ל דלא משכחת באיסורי תורה שנאמר חזקת שליח להקל והיינו כרב נחמן דאי לרב ששת הא משכחת לה באיסורין שנאמר חזקת שליח להקל ושאני הך דתרומה וגירושין דלאו חזקה אלימתא היא אלא ודאי דס\"ל דאין חלוק בחזקות ובכל חזקת שליח לא אמרינן להקל. גם הרשב\"א בחידושיו פ\"ק דחולין עלה דההיא דהביא ר\"ת המתבונן בדבריו יראה איך ס\"ל כסברת ר\"ת: וראיתי לרבינו בפ\"י מהל' מעשר הלכה י' שכתב עם הארץ שאמר לחבר כו' שאין החבר מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו ע\"כ. והרואה סוגיא דפ\"ג דעירובין איך טעם זה לא נאמר אלא אליבא דר\"נ אבל לרב ששת טעמא הוא משום חזקת שליח ור\"נ הוא דהוצרך לטעם זה דחזקת חבר כי היכי דלא תיקשי ליה מהך ברייתא. הרי לך מבואר דרבינו ס\"ל דהלכתא כר\"נ במה שנחלק עם רב ששת. גם בפ\"א מהלכות מחוסרי כפרה הלכה י\"ב כתב האשה שיש עליה לידה או זיבה כו' חזקה שאין ב\"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל המעות שבשופר ע\"כ. ובגמ' נמי מוכח דטעם זה לא נאמר אלא אליבא דר\"נ אבל לרב ששת אין הטעם משום חזקה דב\"ד אלא משום חזקת שליח. ור\"ת רצה להביא ראיה לדבריו דהלכתא כר\"נ מדברי רב שמעיא דקאמר חזקה דכהנים ולרב ששת לא איצטריך חזקה דכהנים. ור\"י והרא\"ש דחו ראיה דר\"ת ואמרו דר\"ש לא אמרה למלתיה אלא עלה דהך ברייתא דהאשה שיש עליה לידה או זיבה עלה דההיא דפרק האשה דשוחטין וזורקין ואין ה\"נ דרב שמעיא מודה דלהך ברייתא דמי שיש עליה לידה או זיבה לא איצטריך לטעמא דחזקה דב\"ד. ומאחר דרבינו הביא הך דרב שמעיא עלה דמלתא דמי שיש עליה לידה או זיבה משמע דס\"ל דהלכתא כרב נחמן דאי לאו משום חזקה דב\"ד היתה אסורה לאכול בקדשים לערב שמא לא הקריבו כפרתה ולא סמכינן אחזקת שליח להקל בשל תורה הרי מכאן ג\"כ ראייה איך רבינו ס\"ל דהלכתא כרב נחמן במה שנחלק עם רב ששת: והואיל ואתו לידן דברי התוספות הללו אמרתי לעורר במה שנתקשיתי במה שדחו ר\"י והרא\"ש ראיית ר\"ת מהך דרב שמעיא וכתבו דרב שמעיא לא אמרה למילתיה אהך דהכא אלא עלה דההיא דאמר רב שוחטין וזורקין על מחוסר כפורים. ואנכי לא ירדתי לעומקן של דברים דאכתי קשה כיון דרב דאמר שוחטין וזורקין על מחוסר כפורים מיירי בדמסרינהו לב\"ד וכדאיתא בפ\"ח דפסחים דף צ' א\"כ למאי איצטריך רב שמעיא לומר דטעמו הוא משום חזקה דב\"ד תיפוק ליה אליבא דרב ששת משום דחזקת שליח עושה שליחותו דאם טעם זה דחזקת שליח מהני כדי שיאכלו הזבות קדשים לערב למה לא יועיל טעם זה לשישחטו ויזרקו עליו. והנראה אצלי הוא דעל כרחין אית לן למימר דטעם זה דחזקת שליח לא מהני לכשישחטו ויזרקו עליו דאם בבעלים עצמם חיישינן דלמא פשע. ומטעם זה אמרינן דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ אף שהמקוה לפנינו מכ\"ש שנחוש לשליח דלמא יפשע ולא יקריב כפרתו דפשיטא דלא עדיף שליח מבעלים עצמם. וטעמא דמלתא הוא דנהי דאית ליה לרב ששת שהזבה והיולדת אוכלות בקדשים לערב מטעם חזקת שליח ולא חיישינן דלמא פשע שליח מ\"מ אין לנו לעשות מעשה לשחוט ולזרוק עליו ולסמוך על חזקה זו דחזקת שליח דהא על הבעלים עצמם אין אנו סומכים לעשות מעשה לשחוט ולזרוק עליו היכא דהוא טמא שרץ כ\"ש שלא נעשה מעשה לשחוט ולזרוק על מחוסר כפורים ולסמוך על חזקת שליח. לזה בא רב שמעיא לומר דאף דאין אנו סומכים על הבעלים עצמם כגון בטמא שרץ במחוסר כפורים עבדינן מעשה וסמכינן אחזקה דב\"ד שהיא חזקה אלימתא דאף דבבעלים חיישינן דלמא פשע בב\"ד לא חיישינן. זהו כוונת ר\"י במה שדחה ראיית ר\"ת וכן הוא דעת הסמ\"ג במצות עשה סי' מ\"ח יע\"ש: <br><b>והנה </b>נחזור לעניננו דמאחר דהרי\"ף והרמב\"ם ור\"ת והרשב\"א ס\"ל דלעולם בשום מקום לא אזלינן בתר חזקת שליח להקל בשל תורה מאן ספין ומאן רקיע להקל כנגדם ואפילו יהיו כל חכמי י��ראל חולקים עליהם להם שומעין להחמיר. מעתה בנדון דידן נראה לי דבכור זה יש בו קדושת בכור כיון דאיסורו מן התורה וחייב ליטפל בו עד שיפול בו מום. ולענין אם יכול הכהן לתפסו בעל כורחו של בעל הבית היה מקום להאריך בפרט הלז אלא כיון שלא נשאלתי על זה אמרתי לא אזכרנו: <br><b>ודע </b>שאחר שכתבתי כל זה והשבתי לשואל שוב בא אלי לומר שהבעלים הטילו בו מום לכתחלה ורוצה לאוכלו על מום זה, וכוונתו לומר דכיון דהא דקי\"ל דהמטיל מום בבכור לא ישחט עליו הוא קנס מדרבנן א\"כ לכ\"ע בדרבנן אזלינן בתר חזקת שליח עושה שליחותו ולקולא ור\"נ קאמר בפירוש בשל סופרים חזקת שליח עושה שליחותו ומתניתין היא בפ\"ג דעירובין ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה עירוב ופריך בגמרא וליחוש דלמא לא שקיל מיניה ומשני כדאמר רבי יחיאל חזקת שליח עושה שליחותו ובזה לא נחלק אדם מעולם. ונראה דהבעלים העלו חרס בידם ואסור להם לשחוט הבכור על מום זה עד שיפול בו מום אחר ואף שהדין עם השואל במה שסבור דמטיל מום בבכור מה שאינו נשחט עליו אין איסורו כי אם מדרבנן וכולה סוגיא דפרק כל פסולי המוקדשין (דף ל\"ד) הכי מוכח דאמרינן התם לישנא דקנסא ואמרינן נמי התם דלא קנסו בנו אחריו ואם היה אסור מן התורה מה לי הוא מה לי בנו ואביי למד מכאן דטימא טהרות ומת כיון דאין חיובו מן התורה משום דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק אלא קנסא דרבנן הוא לא קנסו בנו אחריו וכן כתב הרא\"ש בפ' כל פסולי המוקדשין עלה דההיא דהיה בכור רודפו ובעטו ועשה בו מום דפסק הרמב\"ן ז\"ל כלישנא בתרא ולקולא משום דאע\"ג דהטלת מום הוי דאורייתא מה שאינו נאכל באותו מום הוי דרבנן וכ\"כ מוהר\"ר ישראל בכתביו סי' קס\"ט דכל שיש ספק אזלינן לקולא משום דאין איסור זה כי אם מדרבנן. והוצרכתי להאריך בכל זה אף שהם דברים פשוטים לפי שראיתי להרא\"ם בפ' ראה עליה דקרא דלא תאכל כל תועבה דפי' רש\"י כל שתעבתי לך שאם צרם אזן בכור כדי לשוחטו במדינה הרי דבר שתעבתי לך הוא כל מום לא יהיה בו ובא ולמד כאן שלא ישחט ויאכל על אותו מום וכו' והרא\"ם שם סבור דמדין תורה הצורם אזן בכור אסור לאוכלו על אותו מום ותמה על הרמב\"ם שכתב בפ\"ב מהלכות אלו המטיל מום בבכור הואיל ועשה עבירה קונסין אותו ואינו נשחט על מום זה עד שיפול בו מום אחר ואם מת זה החוטא מותר לבנו לשוחטו על מום שעשה אביו שלא קנסו בנו אחריו דמשמע דס\"ל דאין איסורו כי אם מדרבנן ובסיפרי מוכח דאיסורו איסור תורה. ואני תמיה עליו דאין תלונותיו על רבינו אלא על סוגית הגמרא דמוכח מיניה דאין איסורא כי אם קנסא דרבנן וההיא דסיפרי כבר כתבו התוספות שם (בדף ל\"ד) ד\"ה ומי קניס דאנן קי\"ל כאחרים דדרשי קרא דלא תאכל כל תועבה בפסולי המוקדשים א\"נ ההיא דסיפרי אסמכתא בעלמא היא ע\"כ. ודע דמלבד כל זה יש לנו על הרב בפיסקא זו דלא תאכל כל תועבה במה שרצה לחלק בין נפל בו מום מאיליו להיכא דנפל ע\"י נכרי או ישראל חבילות של תשובות וכבר עמדנו במקום אחר על כל דבריו והקפנוהו בהלכות כתנורו של עכנאי (א\"ה חבל על דאבדין) יע\"ש. ודע שעתה מחדש בא אצלנו ספר וזה שמו פרי חדש וראיתי לחכם הנזכר בסימן ס\"ד ס\"ק נ\"ו שעמד על דברי הרא\"ם הללו יע\"ש: <br><b>הכלל </b>העולה דהדברים פשוטים דאיסור זה אינו אלא קנסא דרבנן וכמ\"ש רבינו בפ\"ב מהלכות אלו. אך מה שקשה לזה הוא מ\"ש בפ' ח\"י מהלכות פסולי המוקדשין הל' ה' וכן קדשים שהוטל בהם מום האוכל מהם כזית לוקה הרי הם בכלל כל תועבה עד שיולד להם מום אחר ויאכלו במומן ע\"כ וז�� הוא סברת ר\"ח דסיפרי, והוא דבר תימה דאנן לא קי\"ל הכי וכמ\"ש הוא בעצמו בהל' בכורות, ואם הרב רוצה לחלק בין שאר קדשים לבכור לא ידענו מהיכן הוליד זה ועיין בסמ\"ג במל\"ת סימן רנ\"ט יע\"ש, ודברי רבינו הללו דהלכות פסולי המוקדשין צריכין אצלי תלמוד. ומ\"מ אף שהעלינו שאין איסור זה כי אם מדרבנן עדיין בנדון דידן לית לן למיזל לקולא משום חזקת שליח משום דאי קי\"ל כרב ששת וכסברת ר\"י והרא\"ש א\"כ לרב ששת אין חילוק בין של תורה לשל סופרים אלא בכולהו אזלינן לקולא היכא דאם יסמוך המשלח על השליח יבוא לידי איסור וגם בשל סופרים בעינן תנאי זה להקל דמנא לן לחלק אליבא דרב ששת בין של סופרים לשל תורה ובשל סופרים לא מצינו בשום מקום לקולא אלא בההיא דעירובין דאם אמר לאחר לקבלו ממנו דהוי עירוב והתם הוא דבר שאם המשלח יסמוך על השליח יבוא לידי איסור, וא\"כ חזרנו למה שחלקנו בתחלה דחזקה זו לא נאמרה אלא היכא דאם לא יעשה השליח שליחותו תיכף ומיד יעשה המשלח איסור אבל הכא שיש לו זמן הוא מתעצל בשליחותו ואפשר דבין כך וכך מן שמיא אנסוהו וכמו שכבר הרחבנו הבאור בפרק הלז, גם הטעם האחר שכתבתי לעיל שייך גם הכא דאפשר דלרב ששת אף בדרבנן לא אזלינן לקולא אלא בדבר שבידו דומיא דעירובי תחומין: הכלל העולה דלרב ששת כל שהחזקה היא חזקה אלימתא שהוא דבר שביד השליח וגם שהוא דבר שאם יסמוך המשלח על השליח תיכף ומיד יעשה איסור המשלח אז בחזקה זו אזלינן לקולא אף באיסור תורה וכ\"ש בדרבנן וכל שאין החזקה חזקה אלימתא בשני התנאים שכתבנו אז לא אזלינן לקולא אפילו בדרבנן דמיהו להחמיר אף שאין החזקה אלימתא בשל תורה אזלינן בתר חזקה זו וכגון ההיא דנזיר דאינה חזקה אלימתא ואמרינן דאסור בכל הנשים ומיהו בדרבנן כל שאין החזקה חזקה אלימתא לא אזלינן בתרה אף להחמיר וכמו שכתבנו במקום אחר דהאומר צא וקדש לי אשה אינו אסור אלא באשה שיש לה אחת מן השבע אבל משום שניות לא גזרו וכמו שהרחבנו הביאור לזה (א\"ה תמצאנו בפ\"ט מהל' אישות יע\"ש) ולפי זה אליבא דרב ששת אין שום הפרש בין של סופרים לשל תורה אלא היכא דהחזקה אינה חזקה אלימתא דבשל תורה אזלינן בתרה להחמיר ובשל סופרים לא, ולפי סברת בעל טורי זהב שכתבנו לעיל דאית ליה בההיא דנזיר דאסור אף משום שניות, נמצא דליכא חילוק אליבא דרב ששת בין של סופרים לשל תורה ולא כלום, ולפי מה שכתבנו בנדון דידן דאין החזקה חזקה אלימתא אי משום דהשליח סובר דלא יעשה איסור המשלח אי משום שאינו בידו לא אזלינן לקולא אף בשל סופרים וכל זה שכתבנו הוא אליבא דרב ששת ואי קי\"ל כר\"נ נמי אפשר דאף דס\"ל דבשל תורה לא אזלינן להקל אף בחזקה אלימתא מ\"מ אפשר שגם הוא יודה דגם בדרבנן לא אזלינן להקל כ\"א בחזקה אלימתא אבל כל שהחזקה היא רעועה קצת לא אזלינן בתרה להקל אף בשל סופרים שהרי לרב נחמן חילוק זה דשל תורה לשל סופרים לא למדנו אותו אלא ממתני' דעירובין והתם הוי חזקה אלימתא וכדכתיבנא, נמצא לפי זה דאין חילוק בין רב ששת לר\"נ לענין דינא אלא היכא דהחזקה היא אלימתא ובשל תורה דלרב ששת אזלינן בתרה להקל ולר\"נ לא אזלינן בתרה להקל אבל בשאר החלוקות שוים הם בדינם נמצא לפי זה בנדון דידן בין אליבא דרב ששת בין אליבא דר\"נ בכור זה אינו שוחטו עד שיולד בו מום אחר: ומלבד  מה שכתבנו אודיע לשואל דהכא בנדון דידן לא שייכא ההיא דמחלקינן בין איסורי תורה לשל סופרים דדוקא תחומין שאין לו עיקר מן התורה הוא דמקלינן בזה אבל דבר שיש לו עיקר מן התורה אף שאין איסורו כי אם מד\"ס דין תורה יש לו ולא סמכינן אחזקת שליח, ומנא אמינא לה מההיא דעירובין דרב ששת רצה להוכיח דינו מההיא דהאומר לחבירו צא ולקוט לך תאנים מתאנתי וכתבו התוס' שם אע\"ג דמעשר פירות מדרבנן ורב נחמן מודה דבשל סופרים חזקת שליח עושה שליחותו כיון דעיקר שם מעשר מן התורה חשיב כשל תורה ע\"כ, א\"כ נמצינו למדין לנדון דידן כיון דעיקר שם בכור הוא מן התורה לא אזלינן בתר חזקת שליח עושה שליחותו אף בחזקה אלימתא ואף שעכשיו אין איסורו כי אם מדרבנן, וכי תימא הניחא לסברת התוס' דס\"ל דפירות האילן אינם חייבים כי אם מדרבנן ניחא שיש להכריח דכל דבר שעיקרו מן התורה אף שאין איסורו אלא מד\"ס חשיב כשל תורה אבל לסברת רבינו דאית ליה דכל פירות האילן חייבים מן התורה וכמ\"ש ריש פ\"ב מהלכות תרומות מנא לן חילוק זה, לזה אומר דאף אליבא דרבינו צריכין אנו לחילוק זה שהרי רבינו ס\"ל דאפילו בימי עזרא אין חיוב בתרומה ומעשר ואפילו בדגן תירוש ויצהר כי אם מדרבנן וכמו שכתב בפ\"א מהל' תרומות הל' כ\"ו, וא\"כ עדיין קושית התוס' במקומה עומדת דמאי קא פשיט רב ששת ממעשר שאין חיובו בזמן הזה כי אם מדרבנן וצריכין אנו לחילוק התוס' וחילוק זה דרבותינו בעלי התוס' לא נפלאת היא שהרי עלה דההיא דאמר ר\"י בפ' הערל דבאיסורין דרבנן ברוב מתבטלין הקשה הרשב\"א בתורת הבית בית ד' ש\"א (דף ק\"ח) דהא שומנו של גיד בעי ששים ותרומת תאנים בעי מאה וכל הני אין איסורם כי אם מדרבנן ותירץ בשם הרמב\"ן דשאני הני שיש להם עיקר מן התורה וכי קאמר ר\"י הוא בדבר שאין לו עיקר כמו שאובה וכגון חלת חוצה לארץ וכו' וכעין חילוק זה חלק הרב בבית ד' ש\"ג גבי אם מבטלין איסור לכתחלה יע\"ש: <br><b>ועוד </b>אני מודיע לשואל דהכא בנדון דידן עוד אחרת יש לו להקל וגדולה היא והוא מה שכתוב בשאלה שנתן לו פרוטה כדי שיקנה הנכרי והנה באנו למחלקותם של ראשונים ז\"ל אם הנכרי קונה בכסף ור\"ת ודעימיה ס\"ל דאינו קונה כי אם במשיכה וכמה דיות משתפכות במחלוקת זה וכמ\"ש כל זה אצלנו בארוכה במקום אחר (א\"ה חבל על דאבדין) והטור בהל' בכור הצריך שניהם דהיינו כסף ומשיכה כדי לצאת מידי ספק וכמבואר שם וכ\"ת שנתן לו פרוטה זו ושיקנה בה הנכרי מדין קנין חליפין וכמ\"ש התוס' בריש קדושין דמטעם זה היה נוהג ר\"ת לשלוח הרשאה ביד נכרי, הא נמי ליתא דהא קי\"ל אין קונין במטבע אע\"פ שהוא עשוי כמין כלי וכמבואר: והנני חוזר על הראשונות כי תאמר אלי את\"ל שאין כאן כי אם איסור דרבנן מה לנו לחקור אם שייך כאן לומר חזקת שליח עושה שליחותו ואם חזקה זו השמנה היא אם רזה דל מהכא חזקה לא יהיה אלא ספק בעלמא הא קי\"ל ספקא דרבנן לקולא, הא ליתא דאם כן מאי האי דקאמר רב נחמן בשל סופרים חזקה שליח עושה שליחותו למה לן להאי טעמא תיפוק ליה דהוי ספק וקיימא לן ספקא דרבנן לקולא ובגמרא הקשו גבי עירוב וליחוש דלמא לא שקיל מיניה ומאי פריך הא ספק הוא אי שקיל או לא שקיל ואזלינן לקולא ובגמרא תירצו לקושיא הלזו כדרב דאמר חזקת שליח עושה שליחותו אלמא דאי לאו משום חזקה זו אלא שהיה הדבר ספק לא הוה אזלינן לקולא וכי תימא לעולם דאף בלא חזקה אזלינן לקולא כיון דהוי ספק דרבנן ומאי דפריך בגמרא ודלמא לא שקיל מיניה הוא משום דס\"ל דמתניתין הוי אפילו לכתחלה דיכול לשלוח עירובו ביד חרש שוטה וקטן ולומר לאחר לקבלו ממנו ולסמוך עליו לשם עירוב ואהא פריך דאיך סומך עליו לכתחלה כיון דהוי ספק ודלמא לא שקיל מיניה והרי זה דומה לספק חשכה דאית ��יה לרש\"י דלכתחילה אין מערבין עירובי תחומין משום דאין לו ליכנס בספק ומ\"מ אם עירב ספק חשכה עירובו עירוב וכמ\"ש התוס' בפ\"ב דשבת (דף ל\"ד) ד\"ה שניהם משום דקי\"ל כרבי יוסי דאמר ספק עירוב כשר וכן הוא דעת רבינו בפ\"ו מהל' עירובין הל' י\"ג, וכתב שם ה\"ה דהטעם דלכתחלה אין מערבין שאין לו לבוא לבית הספק שיהיה התחלת העירוב בספק, ועוד אפשר לומר דס\"ל דמתני' מיירי אפילו כשהשליח כאן ויכול להתברר אם קבלו אם לאו אפ\"ה אם תלינן לקולא ואמרינן הרי זה סומך עליו ועל זה הקשו דאמאי ודלמא לא שקיל מיניה משום דאף דקי\"ל דספקא דרבנן לקולא היכא דיכול להתברר לא אזלינן לקולא משום דלא חשיב ספק כל שיכול להתברר וכמו שכתבו הראשונים ז\"ל, וגדולה מזו כתב הרשב\"א בת\"ה דאפי' ספק דחסרון ידיעה לא מיקרי ספק ואף בדרבנן אזלינן לחומרא וכמ\"ש מרן בטור י\"ד סימן ק\"ץ היכא דלבשה חלוק מכובס ואינה יודעת לבדוק אם מקדיר או מגליד דאף דכתמים שהם דרבנן לא אזלינן לקולא וכמבואר שם וא\"כ כ\"ש דכל דבר שיכול להתברר דלא חשיב ספק ומש\"ה איצטריכו לומר לטעם חזקת שליח דחשיב כודאי ור\"נ נמי דקאמר דבשל סופרים אמרינן חזקת שליח בכי האי גוונא מיירי או בלכתחלה או בדבר שיכול להתברר, ומה שנדחק התלמוד לאוקומי מתניתין בכה\"ג כדי להקשות או משום דהוקשה להם דאי לאו בכי האי גוונא מאי אשמעינן מתני' הא קי\"ל דספק עירוב כשר אלא ודאי דאיצטריך מתני' ללמדנו דין אחר דהיינו דלכתחלה או היכא דאפשר להתברר נמי סמכינן עליה ומש\"ה הקשו דאמאי ודלמא לא שקיל מיניה והוצרכו לטעמא דחזקת שליח אבל אין ה\"נ דבעלמא בלאו האי חזקה נמי אזלינן לקולא משום ספקא דקי\"ל ספקא דרבנן לקולא הא ליתא דהא רב ששת רצה להוכיח סברתו מההיא דהאומר לחבירו צא ולקוט לך תאנים מתאנתי שסומך עליו המשלח אלמא חזקת שליח עושה שליחותו ומאי מוכח שאני התם דתרומת תאנים הוי דרבנן ואזלינן לקולא בספקן, וכ\"ת דכיון דיש להם עיקר מן התורה חשיב כשל תורה וכמו שכתבו התוס' שם הא ליתא דחילוק זה לא נאמר אלא היכא דבעינן לטעמא דחזקת שליח אז הוא דמחלקינן בין דבר שיש לו עיקר מן התורה לדבר שאין לו עיקר אבל במאי דקי\"ל ספיקא דרבנן לקולא בזה אין חילוק דהא בפ\"ג דעירובין (דף ל\"ו) אמרינן דטומאה קלה חשיב יש לו עיקר מן התורה ומש\"ה מחמיר רבי יוסי ואומר דספקו טמא ואנן קי\"ל דבטומאה קלה ספקו טהור וכמו שפסק רבינו בפ\"י מהל' מקואות, ומה שיש לשאת וליתן בזה במ\"ש הרשב\"א בתשובה סי' ק\"א הם דברים ארוכים לא עת האסף פה בהם מ\"מ במקום אחר הארכתי בזה (א\"ה חבל על דאבדין). והעולה שם הוא דמאי דאמרי' ספיקא דרבנן לקולא הוא אפילו בדבר שיש לו עיקר מן התורה ולפי זה יש להכריח מכאן דלרב ששת לא היה ראוי לסמוך על המשלח שתרם משום ספיקא דרבנן אם לא מטעם חזקת שליח. וראיתי הדבר מפורש לריב\"ה בא\"ח סימן שצ\"ד שכתב ספק עירוב כגון ספק אם היה קיים בין השמשות אם לאו כשר והוא שהיה לו חזקת כשרות כגון שהניחו שם ואירע בו ספק אבל אם לא היה לו חזקת כשרות כגון ספק אם הונח שם אם לא לא מהני ע\"כ, וכן פסק מרן בשלחנו והתם בעירובי חצירות מיירי וכמבואר ובעירובי חצירות קי\"ל דלכתחלה נמי מיירי בין השמשות וכמ\"ש הטור בסי' רס\"א והיא הלכה פסוקה ואפ\"ה בספק אם הונח ס\"ל דלא מהני כ\"ש בעירובי תחומין דחמירי, וא\"כ פשיטא דכי פריך הכא ודלמא לא שקיל הוא לומר דאפילו בדיעבד לא מהני משום דהוי ספק הנוח דלא מהני אף בדרבנן וטעמא דלא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא אלא היכא דנעשה שום דבר המתירו ואין אנו יודעים אם נעשה בזמן המתירו או אם נעשה בשיעור המתירו אבל אם אנו מסתפקים אם אעיקרא דדינא נעשה לו דבר המתירו בכי האי לא אזלינן לקולא ומש\"ה פריך הכא ודלמא לא שקיל ואיצטריך לטעמא דחזקת שליח ור\"נ נמי איצטריך לשל סופרים לטעמא דחזקת שליח: וסבור הייתי להביא ראיה לזה מההיא דתנן בפ\"ב ממסכת ידים מ\"ד ספק נעשה בהם מלאכה כו' ספקן טהור ע\"כ, ומדלא נקט ספק נטל ידיו משמע דבהא ספקן טמא דדוקא היכא דנטל אלא שאנו מסופקים אם נעשה בהם מלאכה אם יש בו כשיעור אז הוא דאזלינן לקולא אבל בספק נטל לא דומיא דספק הנוח ומאי דאמרינן בפ' במה אשה (דף ס\"ב) אבל משא ולא משא לית לן בה אין הכוונה שהוא מסופק אם נטל ידיו אם לאו אלא כמו שפירש\"י שם יע\"ש, אך קשה מההיא דתנן בפ\"ב דמקואות מ\"ב דספק טבל ספק לא טבל דבטומאה דרבנן ספקו טהור, הן אמת דהתם במ\"א ובמשנה ב' קתני הטמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל, ויש לדקדק דלאיזה תכלית קתני שירד לטבול לימא טמא שנסתפק לו אם טבל או לא אלא דהכא מיירי דירד לטבול וספק אם טבל כדינו דהיינו שטבל כל גופו או לא או ספק אם היה בו דבר חוצץ אבל אם מסופק אעיקרא דמלתא אם טבל או לא לא אזלינן לקולא אף בדרבנן ורבינו כשהביא מתני' דמקואות כתב ג\"כ הטמא שירד לטבול, ואפשר ג\"כ לומר דהיכא דפשיטא ליה דירד לטבול וספק אם טבל ספקו טהור אבל אם מספקא ליה אם ירד לטבול ספקו טמא והדבר צריך תלמוד, אך קשה מההיא דכתב רבינו בפ\"ו מהל' ברכות דין ט\"ו ספק נטל ידיו ספק לא נטל ספקו טהור ע\"כ, וכן פסק הריב\"ה בטור א\"ח סימן ק\"ס יע\"ש, ולא ידעתי לדעת מה בין ספק הנוח לספק נטל ידיו ומ\"ש מרן שכן פירש רבינו בפ\"ד ממסכת טהרות מ\"ב לא ראיתי רמז לזה שם שהוא פירש ונפל עליו הספק אם נטהרה כפי מה שראוי או היא טהרה נפסדת ע\"כ, ואין כאן זכר כלל לספק נטל ספק לא נטל: ועוד אני תמיה בפי\"ד מה' אבות הטומאה הלכה י\"א כשבא לבאר דין ספק ידים דטהור לא נקט ספק זה דספק נטל ספק לא נטל אלא דנקט תרי גווני דספק האחד הוא ספק מצד המים והב' הוא ספק מצד גופו דהיינו ספק היה דבר חוצץ על ידו אבל ספק אם נטל לא הזכירו כלל, ואפשר דמ\"ש בהל' ברכות ספק נטל היינו ספק אם היה דבר חוצץ בידו או לא דומה למ\"ש בהלכות אבות הטומאה, או שהיא קולא יתירה בטומאת ידים לחולין ולמדה מההיא דפרק במה אשה וכמ\"ש מרן אבל בשאר ספיקא דרבנן לא, וכן בטומאת ידים לתרומה לא וזהו שלא הזכיר ספק זה בהל' אבות הטומאה וצ\"ע, (א\"ה עיין כנה\"ג א\"ח סי' ס\"ז ובטא\"ח סי' ת\"ט ס\"ו ובתשובת הרשב\"א סי' תרנ\"ו): הן אמת דאם היה ברור לנו בנ\"ד שהשליח עשה שליחותו ולא היה נשאר לנו אלא הספק האחר דהיינו דלמא הלכתא כר\"ת דס\"ל דהעכו\"ם אינו קונה בכסף כי אם במשיכה היה אפשר להקל בנדון דידן משום דכיון דאין איסורו כי אם מדרבנן ספיקא דרבנן לקולא ודמי לההיא דכתב הטור בי\"ד סי' צ\"ח דאם נתערב מין במינו ונשפך בענין שאין יכולין לעמוד עליו ולשערו אם נתברר שהיה רובו היתר מותר דספיקא דרבנן תולין להקל ע\"כ, וספיקא דדינא וספיקא דמציאות שוים הם לענין זה: <br><b>ומיהו </b>עדיין אני חוכך בזה משום דלא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא אלא היכא דנפל הספק בהיותו אסור מדרבנן אבל היכא דנפל הספק בהיותו אסור מן התורה ואח\"כ נתגלגל הדבר ובא לאיסורא דרבנן כגון בנדון דידן דמעיקרא כשקנה העכו\"ם בכסף היה בכור זה אסור מן התורה והיה מן הדין לילך בספקו להחמיר אף שאח\"כ על ידי שהטיל בו מום שנתגלגל הדבר ו��א לאיסורא דרבנן אפשר דבכה\"ג לא אזלינן לקולא, וסעד יש לחילוק זה מאותה שכתב מהריב\"ל ז\"ל בח\"ג סי' ק' בספק טריפה שנתבשל בכלי והכלי עכשיו אינו בן יומו שאין איסורו כי אם מדרבנן אם יש להקל משום דהוי ספיקא דרבנן יע\"ש. שוב ראיתי להרב בעל שפתי כהן בי\"ד סי' ק\"י בכללי הספק ספיקא סי' י\"ט שכתב בשם הרב בעל המפה שתירץ על מה שכתב מרן בסי' נ\"ז על ספק דרוסה שנתערבה באחרות דלמה אין כל העדר מותר מכח ספיקא דרבנן לקולא שהרי אפילו אי ודאי דרס לא היה אסור העדר רק מדרבנן וכתב דלא קשה דבודאי היכא דעיקר הספק הוא באיסור עצמו מצד עצמו הוא דרבנן הולכים לקולא אבל כאן דמצד האיסור עצמו הוא ספק איסור דאורייתא אלא שמצד אחר בא לו שהוא מדרבנן הואיל ונתערב ומדאורייתא חד בתרי בטיל אלא דרבנן גזרו בדבר חשוב שלא להתבטל זו לא מיקרי ספק דרבנן לילך בה להקל עכ\"ד, והרב בעל ש\"ך שם החזיק בחילוק זה, שוב ראיתי להחכם בעל פרי חדש בסי' ק\"י בכללי ס\"ס סי' ח' שגם הוא הסכים לחילוק זה יע\"ש, וא\"כ בנ\"ד נמי הוי דכוותיה ואין הולכין בו להקל אף אי הוה פשיטא לן דעשה שליח שליחותו: <br><b>עוד </b>אחרת יש בנ\"ד להחמיר והוא דאיכא ספק ספיקא להחמיר ספק אם עשה שליחותו אם לאו ואת\"ל דעשה ספק אי הלכתא כר\"ת דס\"ל דמעות בעכו\"ם אינו קונה וכיון דאיכא ס\"ס להחמיר אפשר דאף בדרבנן אזלינן לחומרא, ואף שכעת לא מצאתי חילוק זה לא בדברי הראשונים ולא בדברי האחרונים מ\"מ נ\"ל שהסברא מצד עצמה היא נכונה שהרי כי היכי דגבי איסורי תורה דקי\"ל בספקן לחומרא אמרינן דבס\"ס אזלינן לקולא וטעמא דמלתא דכיון דאיכא ס\"ס חשיב מעוטא דמעוטא ולא חשיב ספק ומש\"ה אזלינן לקולא וא\"כ גבי ספיקא דרבנן נמי קי\"ל דאזלינן לקולא היכא דאיכא ס\"ס להחמיר הוי מעוטא דמעוטא הקולא ולא חשיב ספק ולית לן למיזל לקולא וכבר בספר שני סי' ע\"ו עמדתי על חקירה זו (א\"ה תמצאנו בפ\"ח מהל' שאר אבות הטומאה דין ה' יע\"ש. ועיין בס' בני חיי א\"ח סי' ר\"ד ועיין במ\"ש הרב המחבר פ\"י מהל' מקואות הל' ו'): <br><b>ודע </b>שאף שכתבנו דבכור זה יש לו קדושת בכור ואמרנו שיש כאן ס\"ס להחמיר מ\"מ אין מוציאין אותו מידו ליתנו לכהן ואף שכתב מוהריב\"ל דהיכא דאיכא ס\"ס דמסייעין לתובע מוציאין מיד המוחזק וא\"כ הכא בנ\"ד נמי איכא ס\"ס דמסייעין לכהן מ\"מ פשיטא דהכא אין מוציאין מיד הבעלים, דמלבד דסברא זו דמוהריב\"ל יש מהאחרונים שחלקו עליה וגם מוהריב\"ל עצמו לא עמד בשמועתו ובקצת מתשובותיו מוכח דס\"ל דאפילו בס\"ס אין מוציאין מיד המוחזק וכמו שכבר אנחנו בעניותנו עמדנו על כל זה במקום אחר. (א\"ה תמצאנו בפ\"ד מהל' מלוה ולוה הל' ו' דף מ\"ו ע\"ג יע\"ש), מלבד כל זה נראה דהכא גבי בכור לא שייך ההיא דמוהריב\"ל כלל דשאני הכא דהוי ממון שאין לו תובעים ובממון שאין לו תובעים פשיטא שאין מוציאין מידו אפילו בכמה ספקות ומה גם דאיכא טובת הנאה לבעלים, והתוס' ז\"ל בפ\"ק דמציעא הוקשה להם למ\"ד דתקפו כהן אין מוציאין מידו דאמאי אין מוציאין הא קיימא לן טובת הנאה לבעלים ונדחקו בתירוץ קושיא זו יע\"ש, ולי נראה דהחולקים על רבינו דס\"ל דתקפו כהן דמוציאין מידו מודים הם דבעלמא גבי ממונא היכא דאיכא ספיקא אין מוציאין מיד התופס אלא דהכא גבי בכור ס\"ל דכיון דהוי טובת הנאה לבעלים תקפו כהן מוציאין מידו וא\"כ אף לסברת רבינו דלא ס\"ל חילוק זה היינו דוקא היכא דתקפו כהן אבל היכא שהוא ביד הבעלים ואיכא ס\"ס דמסייעין לכהן אף דבעלמא מוציאין מיד המוחזק הכא כ\"ע מודו דאין מוצ��אין ממנו מהטעמים שכתבנו: <br><b>הכלל </b>העולה דבכור זה יש בו קדושת בכור ואינו יכול לשוחטו עד שיולד בו מום אחר מכח הטעמים שכתבנו לעיל ולית דין צריך בשש אך אינו מחוייב ליתנו לכהן אלא ממתין לו עד שיולד בו מום אחר ואוכלו במומו, זהו הנלע\"ד. ועיין ברבינו בפ\"א מהל' מעשר הלכה ח' האומר לחבירו הריני מעשר על ידיך א\"צ לעמוד עמו עד שיראה אם יעשר אם לא יעשר ואם אמר הוא לחבירו עשר על ידי צריך לעמוד עמו ע\"כ, וכבר כתב מרן הטעם ודין זה הוא בירושלמי פ\"ב דמעשרות הלכה א' ובפ\"ג דעירובין עלה דמתני' דשולח עירובו ביד חש\"ו יע\"ש, ועיין במ\"ש התוס' בפרק ג' דעירובין (דף ל\"א) סוף ד\"ה כאן בעירובי תחומין יע\"ש, וזה כלל גדול דאף דקי\"ל דלא מהני חזקת שליח לקולא היכא דהשליח פתח לומר שהוא רוצה לעשות פעולה אחת אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו ואפילו לקולא, ועיין בבעה\"ת סי' קפ\"ח דס\"ל דמי שגלה לאחר שיעשה איזו פעולה ושמע אחר ועשאה דחשיב שליח וההיא דהאומר לשלוחו צא ותרום ושמע איניש אחרינא ואזל ותרם דאין תרומתו תרומה הוא משום דשאני התם דאפשר דדעת בעה\"ב דשלוחו דוקא יתרום משום דיודע ומכיר באיזה מדה רגיל בעה\"ב לתרום בעין יפה או רעה או בינונית וכן אם דעתו לומר כלך אצל יפות או איפכא ע\"כ, ולפ\"ז אם עשאו שליח לתרומת מעשר או למעשר ראשון או שני שהוא דבר קצוב והיה כל הכרי ממין אחד ולא היה בו יפות ורעות ושמע אחר ועישר חשיב שליח ועיין באבה\"ע סי' ל\"ד ס' ד' וה' ודוק: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הלוקח בהמה מן הכותי וכו'.</b> כתוב בכתבי מהרי\"א סי' קכ\"ט וק\"ל דמדברי הרא\"ש נראה דהיכא דמוכחא מלתא דלא איכוון הנכרי להשביח מקחו דמהימן, אך הטור (י\"ד סימן שי\"ו) סתם משמע דלעולם לא מהימן, ועיין סימן קס\"ח ובתה\"ד סימן רע\"א ועיין בהגהות מרדכי דיבמות סימן תשפ\"ב: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל חייבים במעשר כו'.</b> עיין בחדושי הרשב\"א ז\"ל בפ' ראשית הגז (דף קל\"ו) שכתב דר\"ח סבר דכהנים פטורים ממעשר בהמה וכתב הרשב\"א דהקשו עליו מההיא דאמרי' בפ' במה בהמה דראב\"ע מעשר תריסר אלפי עגלי. עוד אני תמיה מההיא דאיבעיא לן בס\"פ הגוזל עצים אם נפלו לו עשר בהמות בגזל הגר אי מיחייב לאפרושי מינייהו מעשר. הרי מבואר דכהנים חייבים במעשר בהמה וצ\"ע ועיין בערוך ערך זכר: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך אינו לוקה כמוכר חרמי כהנים.</b> עיין בפ\"ק דזבחים (דף ט\"ו) ובמ\"ש התוס' שם וצ\"ע. ועיין בפ\"ק דתמורה אההיא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. ועיין במ\"ש ה\"ה בפ\"א מהלכות גזלה ואבדה, ועיין במנין המצות מל\"ת סי' רס\"ג שכתב שמוכר יפת תואר לוקה הפך מ\"ש כאן וצ\"ע: "
+            ],
+            [
+                "<b>מדברי סופרים שאסור למוכרו וכו'.</b> מ\"ש מרן דמדאורייתא לא מיתסרא מכירתו אלא תמים עיין במ\"ש התוס' בפ\"ק דזבחים (דף ט') ד\"ה למאי נ\"מ ודוק: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חוץ מן הכלאים והטריפה.</b> כתבו התוס' בפרק ראשית הגז (דף קל\"ז) דאפשר דאפילו נחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה שהיא כשירה אפ\"ה אינה נכנסת לדיר להתעשר משום דאינה עוברת ובפ\"ט דבכורות (דף נ\"ז) כתבו דחשיבא עוברת כיון שאינה טריפה וכן הוא דעת רבינו ז\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>בין בטעות בין בכוונה כו'.</b> בפ\"ה דנזיר (דף ל\"ב) אמרינן איתמר מעשר ר\"נ אמר טעותו ולא כוונתו ר\"ח ורבה בר רב הונא אמרי טעותו וכ\"ש כוונתו והקשו בגמרא לר\"נ ממתניתין וכפי פירש\"י שם אסיקו לר\"נ בקשיא אך התוס' (דף ל\"ג) כתבו דלא אסיקן לר\"נ בקושיא וכ\"נ מהירושלמי יע\"ש:          סליקו להו הלכות בכורות בס\"ד "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Mishneh LaMelech/Sefer Korbanot/Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,118 @@
+{
+    "title": "Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Firstlings",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_LaMelech_on_Mishneh_Torah,_Firstlings",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצוה להקדיש בכור בהמה טהורה כו'.</b> בסוף פרק המקדיש שדהו מחלוקת רבי ישמעאל ורבנן ופסק כרבנן ואזיל לשיטתיה דפסק לעיל בפרק ו' מהלכות ערכין וחרמין כרבנן דסתם חרמים לכהנים וקרא דכל חרם קדש קדשים הוא אתא להקדש עילוי אייתר לן קרא דתקדיש למצוה להקדישו. ודע דהרא\"ש פסק כרבי ישמעאל ותמה עליו הרב ב\"ח י\"ד סימן ש\"ו למה לא פסק כרבנן. ונראה דטעמיה דהרא\"ש הוא משום דרב קאמר הלכה כר\"י דאמר סתם חרמים לבדה\"ב ור\"י נמי סבר כרבי ישמעאל כדאיתא התם. ועיין בפרק ראשית הגז (דף קל\"ז) דאמרינן נתנו בפני כהן בקדושה כו' משמע דס\"ל לסתמא דתלמודא דבכור א\"צ להקדישו וצ\"ע: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ שהוא עובר בלא תעשה וכו'.</b> עיין ברכת הזבח (דף קס\"ג ע\"ב) ודוק: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שנאמר אך בכור שור וכו'.</b> אין לוקין על לאו זה לפי שלא הועילו מעשיו כלל. וכמ\"ש רבינו בפ\"ו הלכה ח' וכן בפ' י\"ט מהל' סנהדרין לא הביאו: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והבשר יקבר וכו'.</b> עיין בפ\"ב מהל' איסורי מזבח הלכה י\"א ובתוי\"ט פי\"ב דזבחים משנה ד' וברכת הזבח (דף ע'): "
+            ],
+            [
+                "<b>כך נהנים בגיזותיו.</b> (א\"ה אבל לכתחלה אסור לתלוש והטי\"ד סי' ש\"ח כתב יכול לתלוש וכבר תמה עליו בס' מעדני מלך ועיין במ\"ש הרב המחבר לעיל פ\"א מהל' מעילה הלכה י\"א): "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>האורג מלא הסיט מצמר הבכור.</b> (א\"ה עיין במ\"ש הרב המחבר לקמן פ\"א מהלכות מטמאי משכב ומושב הלכה י\"ד) : "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהמת השותפין חייבת בבכורה לא נאמר בקרך וצאנך אלא למעט שותפות הנכרי כו'.</b> כתוב בכתבי מהרי\"א סי' קס\"ח אבל בנ\"ד אין נ\"ל לצרף קנין הכסף לטעם דחולבת וכו'. ולא ידעתי מהו זה שכתב הרב שהרי בולד זה שלפנינו יש תרי ספיקי להקל ספק שמא כבר בכרה וחלב מוכיח שבכרה כבר ואת\"ל שחלב זה אינו פוטר וזהו בכור ספק שקנאו הנכרי וכיון שיש לנכרי שותפות אין זה בכור דישראל ודוק. ושמא כוונת הרב היא לומר דהוי ס\"ס שאינו מתהפך ולא חשיב ס\"ס דכי שקלת הספק השני תחלה ותאמר הבכור זה אינו של ישראל אלא של נכרי ואת\"ל של ישראל שמא אינו בכור שכבר נפטר לא מצית אמרת שכבר נעשית של ישראל ועדיין צ\"ע: <br><b>נשאלתי </b>במי שהיה לו בהמה מבכרת והיה רוצה לפוטרה מהבכורה ע\"י שימכור לנכרי חלק ממנה בפרוטה כדי שיהיה לנכרי שותפות בה ותהיה פטורה מהבכורה ומותר לעשות כן לכתחלה בזמן הזה וכמ\"ש הריב\"ה בטיו\"ד סי' ש\"ך וזה עשה שליח ונתן לו פרוטה כדי שימכור לנכרי והלך השליח ולא ידענו אם השליח עשה שליחותו ובין כך וכך ילדה הבהמה והשליח איננו שנשאל את פיו אם עשה שליחותו אם לאו מהו שנסמוך על חזקה דשליח עושה שליחותו ונפטרה בהמה זו מהבכורה או דלמא כיון שיש כאן חשש איסור תורה אין לנו לסמוך על חזקה זו להקל: <br><b>תשובה </b>אף דחזקה זו דחזקת שליח עושה שליחותו היא חזקה אלימתא דמהאי טעמא אמרינן בפ\"ב דנזיר (דף י\"ב) האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה דאסור בכל נשים שבעולם מטעם דחזקת שליח עושה שליחותו וכדאיתא התם ומ\"מ זהו דוקא לחומרא אבל להקל לא אמרינן חזקה זו וכדאיתא בפרק התקבל (דף ס\"ד) עלה דההיא דבעל אומר לגירושין ושליש אומר לגירושין כו' דאמר ר\"י הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ופריך עלה ולימא חזקת שליח עושה שליחותו כו' ומשני ה\"מ לחומרא אבל לקולא לא ע\"כ. הרי לך מבואר דחזקה זו לא מהני להקל באיסור תורה. אך נראה דאין כל החזקות שוות ויש מקום דאזלינן לקולא מכח חזקה זו דחזקת שליח עושה שליחותו, ועיקרא דהאי מלתא איתא בפ\"ג דעירובין (דף ל\"ב) אמר ר\"נ בשל תורה אין חזקת שליח עושה שליחותו בשל סופרים חזקה שליח עושה שליחותו רב ששת אמר אחד זה ואחד זה חזקת שליח עושה שליחותו. והתוס' כתבו שם דה\"ר שמשון פסק כרב ששת משום דקי\"ל דהלכתא כר\"נ בדיני וכרב ששת באיסורי ור\"ת כתב דהלכה כר\"נ והביא ראיה לדבריו מאותה סוגיא דפ' התקבל דכתבנו דמוכח מינה דלקולא לא אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו ועוד הביא ראיה לדבריו מההיא דאמרינן פ\"ק דחולין (דף י\"ב) האומר לשלוחו צא ותרום והלך ומצאו תרום דאין חזקתו תרום משום דאין חזקת שליח עושה שליחותו ודילמא איניש אחרינא שמע ותרם וה\"ל תורם שלא מדעת והתורם שלא מדעת אין תרומתו תרומה הרי דאפילו במצאו תרום לא אזלינן בתר חזקה זו דחזקת שליח להקל בשל תורה. ור\"י דחה ראיות ר\"ת הללו וכתב דרב ששת נמי לית ליה חזקת שליח עושה שליחותו אלא במקום שאם לא יעשה שליחותו יבוא המשלח לידי עבירה אם יסמוך עליו ולכך בגט אין השליח חושש ליתן גט ולא לקדש לו אשה וההיא דחולין נמי אינו חושש לתרום ולשחוט שאם לא יתרום יראה המשלח שאינו תרום ולא אסיק אדעתיה שמא אחר ישמע ויתרום עכ\"ד. ונראה דכוונת דבריו היא דידע השליח שהמשלח יודע מדת הכרי ומש\"ה קאמר שאינו חושש לתרום לפי שאם לא יתרום יראנו המשלח שאינו תרום ולא יאכל עד שיתרום אך אם היה כרי זה בלתי מדות ואינו דבר הנראה אם הוא תרום אם לא ס\"ל לר\"י דחזקתו תרום משום דאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו והשליח חושש לתרום לפי שמא יסמוך המשלח על השליח שתרם שאינו דבר שיכול להתברר אם תרם אם לא. אך ראיתי להרא\"ש ז\"ל שם בפ\"ג דעירובין שגם הוא דחה דברי ר\"ת וכמו שחלק ר\"י וכתב וההיא דחולין נמי אין השליח חושש לשחוט ולתרום כי אם לא ישחוט אין מכשול וכן אם לא ימצא התרומה אצל הכרי ידע המשלח שאינו תרום עכ\"ד. ונראה שכוונתו היא דכל שליח שמפריש תרומה צריך להניחה שם כדי שיבואו הבעלים ויתנו אותה למי שירצו לפי שטובת הנאה היא של המשלח דע\"כ לא אמרינן בפ\"ד דנדרים (דף ל\"ד) דטובת הנאה היא של התורם אלא דוקא בתורם משלו על של חבירו משום דאמרינן אי לאו פירי דהאיך לא מיתקנא כרייא וכדאיתא התם אבל בעלמא פשיטא דטובת הנאה היא לבעלים. וגדולה מזו כתב מרן בטי\"ד סי' של\"א דמבעיא זו דנדרים דהתורם משלו על של חבירו טובת הנאה של מי שמעינן דתורם משלו על של חבירו לא בעינן דעתו דאי היה צריך פשיטא דטובת הנאה של בעל הכרי דהא כיון דתורם שליחותיה עביד אינו בדין שיהיה טובת הנאה של תורם עכ\"ד. וא\"כ כ\"ש וק\"ו באומר לשלוחו שיתרום משלו על שלו דטובת הנאה היא לבעלים א\"כ השליח אינו חושש לתרום לפי שלעולם לא יבואו הבעלים לידי איסור אף שלא ידעו מדת הכרי וכיון שיראו שאין התרומה בצד הכרי משם הוכחה שלא תרם השליח: ונראה דאפשר להעמיס דברי הרא\"ש הללו בדברי ר\"י. ומ\"ש שאם לא יתרום יראה המשלח שאינו תרום הכ��ונה היא שהמשלח יראה שאינו תרום מפני שלא יראה התרומה בצד הכרי וכמ\"ש הרא\"ש אלא שקצר ר\"י במובן. ובדברי הרא\"ש ג\"כ יש קיצור שהרי אכתי קשה דאמאי אינו חושש השליח שמא יבוא אחר ויתרום ויניח התרומה שם ויהי סבור המשלח שפעולה זו נעשית ע\"י השליח ויאכל טבל. ור\"י תקן קושיא זו וכתב ולא אסיק אדעתיה שמא ישמע אחר ויתרום ע\"כ. ובדברי הרא\"ש צ\"ל ג\"כ יישוב זה אלא שהרא\"ש ג\"כ קצר. באופן דלפי מ\"ש דברי ר\"י ודברי הרא\"ש הם שפה אחת ודברים אחרים: <br><b>עוד </b>נ\"ל לומר דר\"י והרא\"ש מר אמר חדא ומר אמר חדא דר\"י ס\"ל דההיא דחולין דהאומר לשלוחו צא ותרום דמיירי אף באומר לכהן שיהיו התרומות שלו או אף לישראל ונתן לו רשות שיתן התרומה למי שירצה ונתן לו הטובת הנאה בשביל טורחו או אהבתו דהא סתמא קאמר צא ותרום דמשמע דמיירי אף שהתרומה תהיה של התורם ולפ\"ז כתב דטעמא דלא אמרינן התם חזקת שליח עושה שליחותו הוא לפי שאם לא יתרום ידע המשלח שאינו תרום לפי שהמשלח יודע מדת הכרי ועל זה הוקשה לו לר\"י דכיון דהתרומה היא של התורם יש לחוש שמא שמע אחר ויבוא לתרום כדי לזכות בטובת הנאה של תרומה וא\"כ היה לו לשליח לחוש לזה ולזה תירץ דלא אסיק אדעתיה כו'. אך הרא\"ש ס\"ל דההיא דחולין מיירי בשטובת הנאה היא לבעלים ומעולם לא נתן רשות לשום אדם שיזכה בתרומה ולא בטובת הנאה שבה ומש\"ה מוקי לה אפי' בכרי שאינו ידוע מדתו לפי שהשליח אינו חושש לתרום משום דלא נפיק מיניה חורבא דכיון דהמשלח לא יראה התרומה בצד הכרי ידע שאינו תרום. ולא הוקשה לו אמאי אינו חושש השליח שמא יבוא אחר ויתרום. דכיון דטובת הנאה היא לבעלים מהיכא תיתי שיבוא אחר ויתרום בדבר שאין לו תועלת. דדוקא ר\"י חשש חששא זו משום דטובת הנאה היתה לתורם מש\"ה חשש אותה חששא. אבל להרא\"ש אין לו לשליח לחוש לדבר זה משום דהוי מלתא דלא שכיחא שיבוא אדם מן השוק ויתרום בדבר שאין לו תועלת. ולפ\"ז אפשר שהרא\"ש יחלוק בדינו של ר\"י דהיינו היכא דטובת הנאה היא לתורם דיאמר דהמשלח היה לו לחוש שמא יבוא אחר ויתרום כדי לזכות בתרומה ובכי הא מלתא אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו אפילו לקולא משום דאפשר דיבואו הבעלים לדבר עבירה. אך ר\"י נראה דלא פליג בדינו דהרא\"ש: הכלל העולה ממה שכתבנו דאם השליח סבור דהמשלח יודע מדת הכרי וטובת הנאה היא לבעלים לכ\"ע אף דהלך ומצאו תרום דאין חזקתו תרום דלמא איניש אחרינא שמע ותרם והשליח לא חשש לתרום מפני דאומר דלעולם לא יבוא המשלח לדבר עבירה אם משום דהמשלח כיון שיודע מדת הכרי יראה שאינו תרום ואם משום שלא ימצא התרומה בצד הכרי. ולחוש שמא יבוא אחר ויתרום בזה אינו חושש השליח אם משום שהוא דבר רחוק שיבוא אחר ויתרום בדבר שאין לו תועלת ואי משום דלא אסיק אדעתיה השליח שיבוא אחר ויתרום. ואם השליח סבור שהמשלח יודע מדת הכרי וטובת הנאה היא לתורם בזה אם הלך ומדד ומצאו תרום לדעת ר\"י אין חזקתו תרום משום דהשליח אינו חושש לתרום מפני שאומר דהמשלח יראה אם הוא תרום או לא וגם לא אסיק אדעתיה שיבוא אחר ויתרום. אבל הרא\"ש אפשר שיחלוק בדין זה ויאמר דחזקתו תרום משום דהשליח חושש שמא יבוא אחר ויתרום כיון שטובת הנאה היא שלו ומש\"ה עושה שליחותו. ואם השליח ידוע בודאי שאין המשלח ידוע מדת הכרי ואינו דבר שיוכל להודיע אם הוא תרום או לא אם טובת הנאה היא לבעלים והלך זה ומצא התרומה בצד הכרי דבר זה מתורתו של הרא\"ש למדנו דאין חזקתו תרום מפני שהשליח אינו חושש לתרום מפני שאומר שהבעלים א��נם באים לידי עבירה לפי שכיון שרואים שאין התרומה בצד הכרי ידעו הבעלים שאינו תרום ולמיחש שמא יבוא אחר ויתרום בזה אינו חושש השליח משום דאומר מה לו לאחר לבוא ולתרום בדבר שאין לו הנאה א\"נ דלא אסיק אדעתיה שיבוא אחר לתרום. ואם השליח יודע בודאי שאין המשלח יודע מדת הכרי ואינו דבר שיוכל להודע אם הוא תרום או לא וטובת הנאה היתה לתורם לא מיבעיא אם הלך המשלח ומצא אותו תרום כגון שמצא התרומה בצד הכרי שלא רצה התורם לזכות בזה דפשיטא דחזקתו תרום משום דהשליח חושש שמא יבואו הבעלים לדבר עבירה שיסמכו על השליח שתרם והבעלים אינם יודעים מדת הכרי כדי לידע שאינו תרום ומש\"ה השליח עושה שליחותו. ועוד אליבא דהרא\"ש הכא חושש השליח שמא יבוא אחר ויתרום כיון שטובת הנאה היא לתורם וכמ\"ש לעיל בחלוקה השנית. ואף אם המשלח לא מצא תרומה בצד הכרי ואינו יודע אם הוא תרום או לא נראה דחזקתו תרום משום דסומך על חזקת השליח שעשה שליחותו והשליח פשיטא שעשה שליחותו משום שלא יבואו הבעלים לדבר עבירה אם יסמכו עליו. ומה שכתב דכל היכא דסמכינן אחזקת שליח עושה שליחותו הוא אפי' אם לא ידע שנעשית הפעולה כגון היכא דהשליח יודע בודאי שאין המשלח יודע מדת הכרי וטובת הנאה היתה לתורם והלך המשלח דאף שלא מצא תרומה בצד הכרי ואינו יודע אם נתרם או לא דאוכל ממנו המשלח משום חזקתו דשליח הוא פשוט בגמרא דהא תנן התם בעירובין ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה עירוב ופריך בגמרא וליחוש דלמא לא שקיל מיניה ומשני חזקה שליח עושה שליחותו. הרי דאף שאינו יודע אם נעשית הפעולה סומך עליו. וכי תימא שאני התם דמיירי בעירובי תחומין שהם מדרבנן אבל בדאורייתא מנא לן דאימא דלא מהני ה\"ט אלא כשידע המשלח שנעשית הפעולה אלא דאיכא לספוקי דלא נעשית ע\"י שלוחו בזה הוא דמהני חזקת שליח עושה שליחותו אבל כל שלא יודע המשלח אם נעשית הפעולה אין לו לסמוך בשל תורה אחזקת שליח. הא ליתא דהא לרב ששת דאנן קיימין אין חילוק בין של תורה לשל סופרים ודוקא רב נחמן מחלק בהכי וכיון דהוכחנו דבשל סופרים סומך על חזקה זו אף שאינו יודע אם נעשית הפעולה ה\"ה בשל תורה. ועוד דהא רב ששת מייתי סייעתא לדבריו מההוא דהרחוקים מותרים מחצות היום ואילך וס\"ל דטעמא הוא משום חזקת שליח וכן הביא ראיה לדבריו מהאשה שיש עליה לידה או זיבה כו' דטובלת ואוכלת קדשים לערב. וכן הביא ראיה לדבריו מההיא דהאומר לחבירו צא ולקוט לך תאנים מתאנתי כו' וכל הני איסורי תורה הם ואין המשלח יודע אם נעשית הפעולה וסומך המשלח על חזקת השליח ואוכל חדש וקדשים וטבל וזה פשוט. באופן דלפי מ\"ש אין חילוק בין ר\"י והרא\"ש אלא דוקא בחלוקה השנית שכתבנו דהיינו היכא דהשליח יודע דהמשלח יודע מדת הכרי וטובת הנאה היא לתורם דלדעת ר\"י אין חזקתו תרום ואליבא דהרא\"ש אפשר דחזקתו תרום: אך נ\"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי לענין דינא כי אם בפירוש הסוגיא דחולין דאמרינן הלך ומצאו תרום דאליבא דר\"י מה שמצאו תרום הוא לפי שהיה יודע מדת הכרי ואליבא דהרא\"ש מה שמצאו תרום הוא לפי שמצא התרומה בצד הכרי. הכלל העולה דרבינו שמשון ור\"י והרא\"ש כולהו ס\"ל כל היכא דאם יסמוך המשלח על השליח יבוא לדבר עבירה אזלינן בתר חזקת שליח עושה שליחותו ואפילו לקולא וכ\"כ בסדר תנאין ואמוראין וכמ\"ש המרדכי בפרק התקבל. וכן המרדכי שם דחה ראיית ר\"ת משמע דאית ליה דהלכה כרב ששת. וא\"כ לפי סברת הני רבואתא יש להקל בנדון דיד�� ולומר דמסתמא השליח עשה שליחותו ומכר לנכרי חלק בבהמה משום דאם לא עשה שליחותו והמשלח יסמוך עליו קא עביד איסורא ובכי האי מילתא סמכינן אחזקת שליח ואפילו לקולא: <br><b>ודע </b>שראיתי להריב\"ה בטור יו\"ד סי' של\"א שכתב בשם הרמב\"ם האומר לשלוחו צא ותרום כו' אבל ה\"ר שמשון פסק דאפי' בשל תורה סמכינן אשליח עושה שליחותו אם הוא בענין שיהיה מכשול למשלח אם לא יעשנו הלכך אם יודע שכריו תרום לא חיישינן לשמא תרם אחר אבל אם אין ידוע לו שהוא תרום כו' ולזה הסכים הרא\"ש ע\"כ. ודברים אלו הם תמוהים בעיני דהא בגמ' בפ\"ק דחולין (דף י\"ב) בהלך ומצאו תרום אמרינן דאין חזקתו תרום דלמא איניש אחרינא שמע ואזל ותרם וה\"ל תורם שלא מדעת וזו היא הלכה פסוקה ומרן ז\"ל הביא כל הסוגיא ולא נתעורר בזה ולא ידעתי למה. וגם הרב בעל המפה כתב דברי הריב\"ה הללו וכל חכמי אשכנז לא נתעוררו בזה ולעניות דעתי הם דברים מתמיהים ולא יכולתי להולמם וצ\"ע. ועיין במגן אברהם בטור א\"ח סי' פ\"ט ס\"ק י\"ז שנתעורר בזה והניח הדבר בצ\"ע. ואכתי לבי נוקפי בהיתר זה מכמה טעמים. חדא דאפשר דהיתר זה שכתבנו לסמוך על חזקת שליח ולקולא לא שייכא הכא בנדון דידן משום דע\"כ לא קאמרי רבואתא לסמוך על חזקה זו לקולא אלא במלתא דאי לא עביד אותה השליח תיכף ומיד אפשר שיבוא המשלח לידי איסור וכגון ההיא דתחומין וההיא דחדש דאפשר שיאכל חדש על סמך שהקריב השליח העומר וכן היולדת והזבה אוכלות בקדשים על סמך שהקריב השליח כפרתם. אבל הכא דכל זמן שלא ילדה אין כאן שום דבר ושהשליח מתעצל בדבר לומר מחר או מחרתו אעשה שליחותי ובפרט אם אמירת המשלח היתה בתחלת העיבור של בהמה ואח\"כ מת השליח דאין לומר בזה חזקת שליח לפי שהשליח סומך על עצמו שיעשה את שליחותו ביום אחר ומשמיא אנסוהו כי בא יומו: ותבלין מצאתי לחילוק זה דהא באותה סוגיא דעירובין שכתבנו אמרינן דר\"נ הביא ראיה לדבריו מדקתני טעמא לפי שיודעין שאין ב\"ד מתעצלים ב\"ד הוא דלא מתעצלין הא שליח מתעצל והשיב רב ששת בית דין עד פלגא דיומא שליח כולי יומא. ופירש\"י שליח כולי יומא נטרי ומכי מטא לאורתא סמכינן עליה דודאי לא עבר היום עד ששמר הבטחתו ע\"כ. והנה לא מיבעיא אם שליח זה דנדון דידן ביומו אירע לו אונס והלך לו למדינת הים או שמת דאין לסמוך על חזקת שליח שהרי אליבא דרב ששת אמרינן דשליח כולי יומא נטרי עליה אף אם שליח זה עברו עליו יום או יומים משעת שליחותו עד שמת אכתי אין לסמוך על חזקת שליח לפי ששליח זה מתעצל בשליחותו משום דעכשיו אינו בא המשלח לידי עבירה כיון שלא ילדה. וא\"ת לפי זה הא דקי\"ל דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח דאסור בכל הנשים אמאי לא מחלקינן בין מת ביומו למת ביום אחר. הא ל\"ק כלל דהתם לחומרא קיימינן ופשיטא דלחומרא יש לחוש שמא בהאי שעתא קדש לו אשה דנהי דהשלוחים לפעמים נטרי עד אורתא אבל לא מפני זה נאמר דהשלוחים אינם עושים שליחותם עד הערב. אבל בסוגית הגמ' דאנו באים להקל ולומר שיאכל חדש אי לאו משום טעמא דאין ב\"ד מתעצלין היה אסור עד הערב משום דשלוחין נטרי עד אורתא לעשות שליחותם. ולאותם החלוקות שכתבנו לעיל דחזקתו תרום וסומך עליהם המשלח נראה דאינו יכול לאכול ממנו עד הערב כפי מ\"ש משום דהשלוחים לפעמים מתעצלים עד הערב: והוי יודע שזה ימים כתבתי על מי שנדר דבר ועשה שליח לשאול על נדרו כפי סברת הרשב\"א דאית ליה דיכול אדם לעשות שליח להתרתו. ושם אמרתי דפשיטא לי דעד הערב צריך לקיים נדרו. אף דנימא דשייך באותו נדון חזקה שליח עושה שליחותו מ\"מ חזקה זו להקל לא נאמרה ביומו והבאתי סוגיא זו דעירובין יע\"ש (א\"ה חבל על דאבדין): וזאת שנית איכא בנדון דידן שלא להקל מטעם זה דחזקת שליח משום דלא נאמרה חזקה זו אלא בדבר שאינו תלוי ביד אחרים כי אם ביד השליח וכגון עירובי תחומין והקרבת העומר והקרבת קרבן דיולדת וזבה וכיון שאינו תלוי ביד אחרים אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו אבל בנדון דידן שהוא דבר התלוי ביד אחרים שירצה הנכרי לקנות ואפשר שלא ירצה לקנות מאן אמר לן דנאמרה חזקה זו ואפילו שאינו נותן כי אם פרוטה ומה שקונה מבהמה הוא שוה יותר ומן הדין מהני ואין כאן משום ביטול מקח דאנן סהדי דהישראל גמר ומקנה לנכרי כדי להפטר מהבכור וכמ\"ש התוס' בפרק בתרא דע\"ז מ\"מ לא בשביל זה נאמר שאינו תלוי ביד אחרים דאפשר שהעכו\"ם לא ירצה להשתתף עם ישראל זה בשום פנים. ומנא אמינא לה דכל דבר שתלוי ביד אחרים לא אמרינן חזקה זו דשליח עושה שליחותו מאותה שכתבו התוס' בפ' התקבל עלה דהעושה שליח לקדש לו אשה דאסור בכל הנשים שכתבו דאיסור זה אינו מן הדין אלא מטעם קנס לפי דלא שייך חזקה לפי שהוא דבר התלוי באחר דאפשר דהאשה לא תרצה להתקדש לו. והר\"ן שם בפרק התקבל החזיק בסברא זו דבעלי התוס' יע\"ש. וא\"כ הדברים ק\"ו אם להחמיר כתבו התוס' דחזקת שליח לא נאמרה היכא שתלוי ביד אחרים כ\"ש וק\"ו שלא נאמר חזקה זו להקל היכא דתלוי ביד אחרים. ואף להרמב\"ן דחולק התם בסברת התוס' וס\"ל דמדינא אסור בכל הנשים וכמ\"ש הרשב\"א בשמו בחידושיו פ' התקבל נראה דע\"כ לא פליג הרמב\"ן אלא להחמיר דס\"ל דמכח חזקה זו אף שאינה בידו יש להחמיר מן הדין ויהיה אסור בכל הנשים. אבל להקל גם הרמב\"ן יודה דאף למאן דאית ליה חזקת שליח להקל לא אמרה אלא בשליחות שהוא בידו לגמרי לא בשליחות שתלוי ג\"כ בדעת אחרים: עוד היה נ\"ל לומר דע\"כ לא קאמר הרמב\"ן אלא גבי קדושין משום דאיתתא בכל דהו ניחא לה ומה\"ט אמרינן דאפילו למאן דאמר חיישינן שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרינן וכדאיתא בפ\"ב דקדושין (דף מ\"ה) ובפרט היכא דלא ייחד לו המשלח אשה ידועה דדבר רחוק הוא שלא יהיה בידו לקדש לו אשה דאטו משלח זה שנוא הנשים הוא ששום אשה שבעולם לא תרצה להתקדש לו, עד שמטעם זה עלה בדעתי לומר דאף הרמב\"ן יודה דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית דאינה אסורה מן הדין מטעם חזקה משום דאינו בידו לקדש לו אותה אשה שרוצה המשלח. אלא שחזרתי בי ממה שראיתי להריב\"ש בסי' פ\"ב שאחר שהביא דברי הרמב\"ן כתב דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית מיד נאסר בקרובותיה. ומה שיש לדקדק בזה אם התוס' מודים בדין זה כיון דלא שייך הכא קנס הלא הוא כמוס עמדי במקום אחר (א\"ה תמצאנו בפ\"ט מהל' אשות הלכה ו' יע\"ש): הכלל העולה דאפשר דלהרמב\"ן דוקא גבי חזקה דקדושין דידה חשיב לה דבר שבידו משום דאיתתא בכל דהו ניחא לה עד שמטעם זה אמרינן דיבמה שנפלה לפני מוכה שחין לא אמרינן אדעתא דהכי לא קדשה עצמה וכדאיתא בס\"פ הגוזל קמא ובס\"פ האשה שלום דהמזכה גט לאשתו במקום יבם או במקום קטטה דלא מהני משום דחוב הוא לה וכדר\"ל, ובריש פ' האיש מקדש אמרינן דאע\"ג דגבי איש איכא איסורא לקדש אשה קודם שיראנה לגבי אשה ליכא איסורא ובפ' המדיר (דף ע\"ה) אמרינן דאע\"ג דבאשה חשובה מצי אמר לא ניחא לי דאיתסר בקרובותיה באדם חשוב לא מציא למימר לא ניחא לי דאיתסר בקרוביו משום דריש לקיש ובפ\"ק דקדושין (דף ז') אמרינן כי האי גוונא, הרי מכל הני דוכתי מוכח דאשה בכל דהו ��יחא לה ומש\"ה חשיב לה הרמב\"ן דבר שבידו חזקה זו דשליח עושה שליחותו אבל הכא בנדון זה אפשר דגם הרמב\"ן יודה דלא חשיב חזקה מטעמא דכתיבנא דאפשר שלא ימצא נכרי שירצה לקנות. ובאותו נדון שכתבתי לעיל שנשאלתי על מי שנדר מאיזה דבר ועשה שליח להשאל על נדרו כתבתי שם ג\"כ מעין טעם זה, והוא דאפשר דאינו בידו דמי יימר דמזדקקי ליה תלתא להתיר הנדר דהא מהאי טעמא אמרינן בפרק האומר (דף ס\"ב) דהאומר הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר כו' דחשיב שאינו בידו משום דמי יימר דמזדקקי ליה תלתא. הן אמת דבפ\"ג דשבת (דף מ\"ו) אמרינן דלגבי היתר נדרים כיון דסגי בג' הדיוטות לא אמרינן מי יימר ואפשר דטעמא הוא משום דלא סגי בהדיוטות והארכתי שם בזה ולבסוף כתבתי דכיון דאיכא פלוגתא דאית מאן דסבר דאין היתר נדרים ע\"י שליח חשיב אין בידו משום דאפשר דלא מזדקקי ליה לחוש לסברת החולקים ונסתייעתי באותו נדון מדברי התוס' שם בפ\"ג דשבת ד\"ה מי יימר כו' יע\"ש: והנה אחר כל אלו הדברים איני תוקע עצמי בזה לומר דטעמיה דהרמב\"ן הוא דוקא גבי קדושי אשה משום דאיתתא בכל דהו ניחא לה. אך מ\"ש דהרמב\"ן לא אמרה אלא להחמיר אבל להקל גם הוא יודה דלא אמרינן חזקה כי האי דתלויה ביד אחרים נראה שהוא סברא נכונה וכבר כתבתי כן באותו נדון שנשאלתי מנדרים. והבאתי את השלישית לומר דיש לנו להחמיר בנדון דידן משום דאף שכתבנו לעיל דאיכא מרבוואתא דפסקו כרב ששת דאית ליה חזקת שליח לקולא אף באיסור תורה מ\"מ אין דין זה מוסכם. והנה להקת נביאים כנגדם וס\"ל דלית הלכתא כרב ששת אלא כרב נחמן דאמר דדוקא בדרבנן אזלינן בתר חזקת שליח ולקולא אבל בדאורייתא לא אזלינן בתר חזקת שליח להקל ולסברא זו אפילו במלתא שאם יסמוך המשלח על השליח יעשה איסור אפ\"ה לא אזלינן בתר חזקת שליח. והנה סברת ר\"ת ברור מללו דאית ליה דהלכתא כרב נחמן וכמ\"ש התוס' והרא\"ש בשמו, ונראה דדעת הרי\"ף הוא נמי כסברת ר\"ת מדלא הביא מחלוקת זה דרב ששת ורב נחמן משמע דסמך לו על מ\"ש בפ' התקבל דכי אמרינן חזקת שליח עושה שליח ה\"מ לחומרא אבל לקולא לא ואם איתא דהרי\"ף הוה ס\"ל כחילוקו דר\"י היה לו להביא מחלוקת זה דעירובין שהוא בחזקת שליח שאם יסמוך עליו המשלח יעשה איסור וללמדנו מה יהיה דינו. אלא ודאי דהרי\"ף לא נחית לחלוקים אלו וס\"ל דהלכה כרב נחמן בכל גוונא דלא אמרינן חזקת שליח להקל בשל תורה ולא הוצרך להביא המחלוקת ולפסוק כרב נחמן שכבר ביאר זה בפרק התקבל ובמלתא דאזלינן לקולא כבר ביאר זה בפ\"ג דעירובין שכתב משנתנו דאם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה עירוב. ופירש שם הטעם משום דחזקת שליח עושה שליחותו. ונ\"ל שזו ראיה ברורה דהרי\"ף אית ליה כשיטת ר\"ת. גם רבינו נ\"ל דקאי בשיטת הרי\"ף מדלא הביא בשום מקום מחלוקת זו דרב ששת ורב נחמן ובפ\"ד מהל' תרומות הלכה ו' כתב האומר לשלוחו כו' שאין אומרין באיסורין חזקת שליח עושה שליחותו להקל אלא להחמיר ע\"כ. ומדשלל ואמר שאין אומרים באיסורים כו' משמע דס\"ל דלא משכחת באיסורי תורה שנאמר חזקת שליח להקל והיינו כרב נחמן דאי לרב ששת הא משכחת לה באיסורין שנאמר חזקת שליח להקל ושאני הך דתרומה וגירושין דלאו חזקה אלימתא היא אלא ודאי דס\"ל דאין חלוק בחזקות ובכל חזקת שליח לא אמרינן להקל. גם הרשב\"א בחידושיו פ\"ק דחולין עלה דההיא דהביא ר\"ת המתבונן בדבריו יראה איך ס\"ל כסברת ר\"ת: וראיתי לרבינו בפ\"י מהל' מעשר הלכה י' שכתב עם הארץ שאמר לחבר כו' שאין החבר מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו ע\"כ. והר��אה סוגיא דפ\"ג דעירובין איך טעם זה לא נאמר אלא אליבא דר\"נ אבל לרב ששת טעמא הוא משום חזקת שליח ור\"נ הוא דהוצרך לטעם זה דחזקת חבר כי היכי דלא תיקשי ליה מהך ברייתא. הרי לך מבואר דרבינו ס\"ל דהלכתא כר\"נ במה שנחלק עם רב ששת. גם בפ\"א מהלכות מחוסרי כפרה הלכה י\"ב כתב האשה שיש עליה לידה או זיבה כו' חזקה שאין ב\"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל המעות שבשופר ע\"כ. ובגמ' נמי מוכח דטעם זה לא נאמר אלא אליבא דר\"נ אבל לרב ששת אין הטעם משום חזקה דב\"ד אלא משום חזקת שליח. ור\"ת רצה להביא ראיה לדבריו דהלכתא כר\"נ מדברי רב שמעיא דקאמר חזקה דכהנים ולרב ששת לא איצטריך חזקה דכהנים. ור\"י והרא\"ש דחו ראיה דר\"ת ואמרו דר\"ש לא אמרה למלתיה אלא עלה דהך ברייתא דהאשה שיש עליה לידה או זיבה עלה דההיא דפרק האשה דשוחטין וזורקין ואין ה\"נ דרב שמעיא מודה דלהך ברייתא דמי שיש עליה לידה או זיבה לא איצטריך לטעמא דחזקה דב\"ד. ומאחר דרבינו הביא הך דרב שמעיא עלה דמלתא דמי שיש עליה לידה או זיבה משמע דס\"ל דהלכתא כרב נחמן דאי לאו משום חזקה דב\"ד היתה אסורה לאכול בקדשים לערב שמא לא הקריבו כפרתה ולא סמכינן אחזקת שליח להקל בשל תורה הרי מכאן ג\"כ ראייה איך רבינו ס\"ל דהלכתא כרב נחמן במה שנחלק עם רב ששת: והואיל ואתו לידן דברי התוספות הללו אמרתי לעורר במה שנתקשיתי במה שדחו ר\"י והרא\"ש ראיית ר\"ת מהך דרב שמעיא וכתבו דרב שמעיא לא אמרה למילתיה אהך דהכא אלא עלה דההיא דאמר רב שוחטין וזורקין על מחוסר כפורים. ואנכי לא ירדתי לעומקן של דברים דאכתי קשה כיון דרב דאמר שוחטין וזורקין על מחוסר כפורים מיירי בדמסרינהו לב\"ד וכדאיתא בפ\"ח דפסחים דף צ' א\"כ למאי איצטריך רב שמעיא לומר דטעמו הוא משום חזקה דב\"ד תיפוק ליה אליבא דרב ששת משום דחזקת שליח עושה שליחותו דאם טעם זה דחזקת שליח מהני כדי שיאכלו הזבות קדשים לערב למה לא יועיל טעם זה לשישחטו ויזרקו עליו. והנראה אצלי הוא דעל כרחין אית לן למימר דטעם זה דחזקת שליח לא מהני לכשישחטו ויזרקו עליו דאם בבעלים עצמם חיישינן דלמא פשע. ומטעם זה אמרינן דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ אף שהמקוה לפנינו מכ\"ש שנחוש לשליח דלמא יפשע ולא יקריב כפרתו דפשיטא דלא עדיף שליח מבעלים עצמם. וטעמא דמלתא הוא דנהי דאית ליה לרב ששת שהזבה והיולדת אוכלות בקדשים לערב מטעם חזקת שליח ולא חיישינן דלמא פשע שליח מ\"מ אין לנו לעשות מעשה לשחוט ולזרוק עליו ולסמוך על חזקה זו דחזקת שליח דהא על הבעלים עצמם אין אנו סומכים לעשות מעשה לשחוט ולזרוק עליו היכא דהוא טמא שרץ כ\"ש שלא נעשה מעשה לשחוט ולזרוק על מחוסר כפורים ולסמוך על חזקת שליח. לזה בא רב שמעיא לומר דאף דאין אנו סומכים על הבעלים עצמם כגון בטמא שרץ במחוסר כפורים עבדינן מעשה וסמכינן אחזקה דב\"ד שהיא חזקה אלימתא דאף דבבעלים חיישינן דלמא פשע בב\"ד לא חיישינן. זהו כוונת ר\"י במה שדחה ראיית ר\"ת וכן הוא דעת הסמ\"ג במצות עשה סי' מ\"ח יע\"ש: <br><b>והנה </b>נחזור לעניננו דמאחר דהרי\"ף והרמב\"ם ור\"ת והרשב\"א ס\"ל דלעולם בשום מקום לא אזלינן בתר חזקת שליח להקל בשל תורה מאן ספין ומאן רקיע להקל כנגדם ואפילו יהיו כל חכמי ישראל חולקים עליהם להם שומעין להחמיר. מעתה בנדון דידן נראה לי דבכור זה יש בו קדושת בכור כיון דאיסורו מן התורה וחייב ליטפל בו עד שיפול בו מום. ולענין אם יכול הכהן לתפסו בעל כורחו של בעל הבית היה מקום להאריך בפרט הלז אלא כיון שלא נשאלתי על ז�� אמרתי לא אזכרנו: <br><b>ודע </b>שאחר שכתבתי כל זה והשבתי לשואל שוב בא אלי לומר שהבעלים הטילו בו מום לכתחלה ורוצה לאוכלו על מום זה, וכוונתו לומר דכיון דהא דקי\"ל דהמטיל מום בבכור לא ישחט עליו הוא קנס מדרבנן א\"כ לכ\"ע בדרבנן אזלינן בתר חזקת שליח עושה שליחותו ולקולא ור\"נ קאמר בפירוש בשל סופרים חזקת שליח עושה שליחותו ומתניתין היא בפ\"ג דעירובין ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה עירוב ופריך בגמרא וליחוש דלמא לא שקיל מיניה ומשני כדאמר רבי יחיאל חזקת שליח עושה שליחותו ובזה לא נחלק אדם מעולם. ונראה דהבעלים העלו חרס בידם ואסור להם לשחוט הבכור על מום זה עד שיפול בו מום אחר ואף שהדין עם השואל במה שסבור דמטיל מום בבכור מה שאינו נשחט עליו אין איסורו כי אם מדרבנן וכולה סוגיא דפרק כל פסולי המוקדשין (דף ל\"ד) הכי מוכח דאמרינן התם לישנא דקנסא ואמרינן נמי התם דלא קנסו בנו אחריו ואם היה אסור מן התורה מה לי הוא מה לי בנו ואביי למד מכאן דטימא טהרות ומת כיון דאין חיובו מן התורה משום דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק אלא קנסא דרבנן הוא לא קנסו בנו אחריו וכן כתב הרא\"ש בפ' כל פסולי המוקדשין עלה דההיא דהיה בכור רודפו ובעטו ועשה בו מום דפסק הרמב\"ן ז\"ל כלישנא בתרא ולקולא משום דאע\"ג דהטלת מום הוי דאורייתא מה שאינו נאכל באותו מום הוי דרבנן וכ\"כ מוהר\"ר ישראל בכתביו סי' קס\"ט דכל שיש ספק אזלינן לקולא משום דאין איסור זה כי אם מדרבנן. והוצרכתי להאריך בכל זה אף שהם דברים פשוטים לפי שראיתי להרא\"ם בפ' ראה עליה דקרא דלא תאכל כל תועבה דפי' רש\"י כל שתעבתי לך שאם צרם אזן בכור כדי לשוחטו במדינה הרי דבר שתעבתי לך הוא כל מום לא יהיה בו ובא ולמד כאן שלא ישחט ויאכל על אותו מום וכו' והרא\"ם שם סבור דמדין תורה הצורם אזן בכור אסור לאוכלו על אותו מום ותמה על הרמב\"ם שכתב בפ\"ב מהלכות אלו המטיל מום בבכור הואיל ועשה עבירה קונסין אותו ואינו נשחט על מום זה עד שיפול בו מום אחר ואם מת זה החוטא מותר לבנו לשוחטו על מום שעשה אביו שלא קנסו בנו אחריו דמשמע דס\"ל דאין איסורו כי אם מדרבנן ובסיפרי מוכח דאיסורו איסור תורה. ואני תמיה עליו דאין תלונותיו על רבינו אלא על סוגית הגמרא דמוכח מיניה דאין איסורא כי אם קנסא דרבנן וההיא דסיפרי כבר כתבו התוספות שם (בדף ל\"ד) ד\"ה ומי קניס דאנן קי\"ל כאחרים דדרשי קרא דלא תאכל כל תועבה בפסולי המוקדשים א\"נ ההיא דסיפרי אסמכתא בעלמא היא ע\"כ. ודע דמלבד כל זה יש לנו על הרב בפיסקא זו דלא תאכל כל תועבה במה שרצה לחלק בין נפל בו מום מאיליו להיכא דנפל ע\"י נכרי או ישראל חבילות של תשובות וכבר עמדנו במקום אחר על כל דבריו והקפנוהו בהלכות כתנורו של עכנאי (א\"ה חבל על דאבדין) יע\"ש. ודע שעתה מחדש בא אצלנו ספר וזה שמו פרי חדש וראיתי לחכם הנזכר בסימן ס\"ד ס\"ק נ\"ו שעמד על דברי הרא\"ם הללו יע\"ש: <br><b>הכלל </b>העולה דהדברים פשוטים דאיסור זה אינו אלא קנסא דרבנן וכמ\"ש רבינו בפ\"ב מהלכות אלו. אך מה שקשה לזה הוא מ\"ש בפ' ח\"י מהלכות פסולי המוקדשין הל' ה' וכן קדשים שהוטל בהם מום האוכל מהם כזית לוקה הרי הם בכלל כל תועבה עד שיולד להם מום אחר ויאכלו במומן ע\"כ וזה הוא סברת ר\"ח דסיפרי, והוא דבר תימה דאנן לא קי\"ל הכי וכמ\"ש הוא בעצמו בהל' בכורות, ואם הרב רוצה לחלק בין שאר קדשים לבכור לא ידענו מהיכן הוליד זה ועיין בסמ\"ג במל\"ת סימן רנ\"ט יע\"ש, ודברי רבינו הללו דהלכות פסולי המוקדשין צריכין אצלי תלמוד. ו��\"מ אף שהעלינו שאין איסור זה כי אם מדרבנן עדיין בנדון דידן לית לן למיזל לקולא משום חזקת שליח משום דאי קי\"ל כרב ששת וכסברת ר\"י והרא\"ש א\"כ לרב ששת אין חילוק בין של תורה לשל סופרים אלא בכולהו אזלינן לקולא היכא דאם יסמוך המשלח על השליח יבוא לידי איסור וגם בשל סופרים בעינן תנאי זה להקל דמנא לן לחלק אליבא דרב ששת בין של סופרים לשל תורה ובשל סופרים לא מצינו בשום מקום לקולא אלא בההיא דעירובין דאם אמר לאחר לקבלו ממנו דהוי עירוב והתם הוא דבר שאם המשלח יסמוך על השליח יבוא לידי איסור, וא\"כ חזרנו למה שחלקנו בתחלה דחזקה זו לא נאמרה אלא היכא דאם לא יעשה השליח שליחותו תיכף ומיד יעשה המשלח איסור אבל הכא שיש לו זמן הוא מתעצל בשליחותו ואפשר דבין כך וכך מן שמיא אנסוהו וכמו שכבר הרחבנו הבאור בפרק הלז, גם הטעם האחר שכתבתי לעיל שייך גם הכא דאפשר דלרב ששת אף בדרבנן לא אזלינן לקולא אלא בדבר שבידו דומיא דעירובי תחומין: הכלל העולה דלרב ששת כל שהחזקה היא חזקה אלימתא שהוא דבר שביד השליח וגם שהוא דבר שאם יסמוך המשלח על השליח תיכף ומיד יעשה איסור המשלח אז בחזקה זו אזלינן לקולא אף באיסור תורה וכ\"ש בדרבנן וכל שאין החזקה חזקה אלימתא בשני התנאים שכתבנו אז לא אזלינן לקולא אפילו בדרבנן דמיהו להחמיר אף שאין החזקה אלימתא בשל תורה אזלינן בתר חזקה זו וכגון ההיא דנזיר דאינה חזקה אלימתא ואמרינן דאסור בכל הנשים ומיהו בדרבנן כל שאין החזקה חזקה אלימתא לא אזלינן בתרה אף להחמיר וכמו שכתבנו במקום אחר דהאומר צא וקדש לי אשה אינו אסור אלא באשה שיש לה אחת מן השבע אבל משום שניות לא גזרו וכמו שהרחבנו הביאור לזה (א\"ה תמצאנו בפ\"ט מהל' אישות יע\"ש) ולפי זה אליבא דרב ששת אין שום הפרש בין של סופרים לשל תורה אלא היכא דהחזקה אינה חזקה אלימתא דבשל תורה אזלינן בתרה להחמיר ובשל סופרים לא, ולפי סברת בעל טורי זהב שכתבנו לעיל דאית ליה בההיא דנזיר דאסור אף משום שניות, נמצא דליכא חילוק אליבא דרב ששת בין של סופרים לשל תורה ולא כלום, ולפי מה שכתבנו בנדון דידן דאין החזקה חזקה אלימתא אי משום דהשליח סובר דלא יעשה איסור המשלח אי משום שאינו בידו לא אזלינן לקולא אף בשל סופרים וכל זה שכתבנו הוא אליבא דרב ששת ואי קי\"ל כר\"נ נמי אפשר דאף דס\"ל דבשל תורה לא אזלינן להקל אף בחזקה אלימתא מ\"מ אפשר שגם הוא יודה דגם בדרבנן לא אזלינן להקל כ\"א בחזקה אלימתא אבל כל שהחזקה היא רעועה קצת לא אזלינן בתרה להקל אף בשל סופרים שהרי לרב נחמן חילוק זה דשל תורה לשל סופרים לא למדנו אותו אלא ממתני' דעירובין והתם הוי חזקה אלימתא וכדכתיבנא, נמצא לפי זה דאין חילוק בין רב ששת לר\"נ לענין דינא אלא היכא דהחזקה היא אלימתא ובשל תורה דלרב ששת אזלינן בתרה להקל ולר\"נ לא אזלינן בתרה להקל אבל בשאר החלוקות שוים הם בדינם נמצא לפי זה בנדון דידן בין אליבא דרב ששת בין אליבא דר\"נ בכור זה אינו שוחטו עד שיולד בו מום אחר: ומלבד  מה שכתבנו אודיע לשואל דהכא בנדון דידן לא שייכא ההיא דמחלקינן בין איסורי תורה לשל סופרים דדוקא תחומין שאין לו עיקר מן התורה הוא דמקלינן בזה אבל דבר שיש לו עיקר מן התורה אף שאין איסורו כי אם מד\"ס דין תורה יש לו ולא סמכינן אחזקת שליח, ומנא אמינא לה מההיא דעירובין דרב ששת רצה להוכיח דינו מההיא דהאומר לחבירו צא ולקוט לך תאנים מתאנתי וכתבו התוס' שם אע\"ג דמעשר פירות מדרבנן ורב נחמן מודה דבשל סופרים חזקת שליח עושה שליחותו כיון דעיקר שם מעשר מן התורה חשיב כשל תורה ע\"כ, א\"כ נמצינו למדין לנדון דידן כיון דעיקר שם בכור הוא מן התורה לא אזלינן בתר חזקת שליח עושה שליחותו אף בחזקה אלימתא ואף שעכשיו אין איסורו כי אם מדרבנן, וכי תימא הניחא לסברת התוס' דס\"ל דפירות האילן אינם חייבים כי אם מדרבנן ניחא שיש להכריח דכל דבר שעיקרו מן התורה אף שאין איסורו אלא מד\"ס חשיב כשל תורה אבל לסברת רבינו דאית ליה דכל פירות האילן חייבים מן התורה וכמ\"ש ריש פ\"ב מהלכות תרומות מנא לן חילוק זה, לזה אומר דאף אליבא דרבינו צריכין אנו לחילוק זה שהרי רבינו ס\"ל דאפילו בימי עזרא אין חיוב בתרומה ומעשר ואפילו בדגן תירוש ויצהר כי אם מדרבנן וכמו שכתב בפ\"א מהל' תרומות הל' כ\"ו, וא\"כ עדיין קושית התוס' במקומה עומדת דמאי קא פשיט רב ששת ממעשר שאין חיובו בזמן הזה כי אם מדרבנן וצריכין אנו לחילוק התוס' וחילוק זה דרבותינו בעלי התוס' לא נפלאת היא שהרי עלה דההיא דאמר ר\"י בפ' הערל דבאיסורין דרבנן ברוב מתבטלין הקשה הרשב\"א בתורת הבית בית ד' ש\"א (דף ק\"ח) דהא שומנו של גיד בעי ששים ותרומת תאנים בעי מאה וכל הני אין איסורם כי אם מדרבנן ותירץ בשם הרמב\"ן דשאני הני שיש להם עיקר מן התורה וכי קאמר ר\"י הוא בדבר שאין לו עיקר כמו שאובה וכגון חלת חוצה לארץ וכו' וכעין חילוק זה חלק הרב בבית ד' ש\"ג גבי אם מבטלין איסור לכתחלה יע\"ש: <br><b>ועוד </b>אני מודיע לשואל דהכא בנדון דידן עוד אחרת יש לו להקל וגדולה היא והוא מה שכתוב בשאלה שנתן לו פרוטה כדי שיקנה הנכרי והנה באנו למחלקותם של ראשונים ז\"ל אם הנכרי קונה בכסף ור\"ת ודעימיה ס\"ל דאינו קונה כי אם במשיכה וכמה דיות משתפכות במחלוקת זה וכמ\"ש כל זה אצלנו בארוכה במקום אחר (א\"ה חבל על דאבדין) והטור בהל' בכור הצריך שניהם דהיינו כסף ומשיכה כדי לצאת מידי ספק וכמבואר שם וכ\"ת שנתן לו פרוטה זו ושיקנה בה הנכרי מדין קנין חליפין וכמ\"ש התוס' בריש קדושין דמטעם זה היה נוהג ר\"ת לשלוח הרשאה ביד נכרי, הא נמי ליתא דהא קי\"ל אין קונין במטבע אע\"פ שהוא עשוי כמין כלי וכמבואר: והנני חוזר על הראשונות כי תאמר אלי את\"ל שאין כאן כי אם איסור דרבנן מה לנו לחקור אם שייך כאן לומר חזקת שליח עושה שליחותו ואם חזקה זו השמנה היא אם רזה דל מהכא חזקה לא יהיה אלא ספק בעלמא הא קי\"ל ספקא דרבנן לקולא, הא ליתא דאם כן מאי האי דקאמר רב נחמן בשל סופרים חזקה שליח עושה שליחותו למה לן להאי טעמא תיפוק ליה דהוי ספק וקיימא לן ספקא דרבנן לקולא ובגמרא הקשו גבי עירוב וליחוש דלמא לא שקיל מיניה ומאי פריך הא ספק הוא אי שקיל או לא שקיל ואזלינן לקולא ובגמרא תירצו לקושיא הלזו כדרב דאמר חזקת שליח עושה שליחותו אלמא דאי לאו משום חזקה זו אלא שהיה הדבר ספק לא הוה אזלינן לקולא וכי תימא לעולם דאף בלא חזקה אזלינן לקולא כיון דהוי ספק דרבנן ומאי דפריך בגמרא ודלמא לא שקיל מיניה הוא משום דס\"ל דמתניתין הוי אפילו לכתחלה דיכול לשלוח עירובו ביד חרש שוטה וקטן ולומר לאחר לקבלו ממנו ולסמוך עליו לשם עירוב ואהא פריך דאיך סומך עליו לכתחלה כיון דהוי ספק ודלמא לא שקיל מיניה והרי זה דומה לספק חשכה דאית ליה לרש\"י דלכתחילה אין מערבין עירובי תחומין משום דאין לו ליכנס בספק ומ\"מ אם עירב ספק חשכה עירובו עירוב וכמ\"ש התוס' בפ\"ב דשבת (דף ל\"ד) ד\"ה שניהם משום דקי\"ל כרבי יוסי דאמר ספק עירוב כשר וכן הוא דעת רבינו בפ\"ו מהל' עירובין הל' י\"ג, וכתב שם ה\"�� דהטעם דלכתחלה אין מערבין שאין לו לבוא לבית הספק שיהיה התחלת העירוב בספק, ועוד אפשר לומר דס\"ל דמתני' מיירי אפילו כשהשליח כאן ויכול להתברר אם קבלו אם לאו אפ\"ה אם תלינן לקולא ואמרינן הרי זה סומך עליו ועל זה הקשו דאמאי ודלמא לא שקיל מיניה משום דאף דקי\"ל דספקא דרבנן לקולא היכא דיכול להתברר לא אזלינן לקולא משום דלא חשיב ספק כל שיכול להתברר וכמו שכתבו הראשונים ז\"ל, וגדולה מזו כתב הרשב\"א בת\"ה דאפי' ספק דחסרון ידיעה לא מיקרי ספק ואף בדרבנן אזלינן לחומרא וכמ\"ש מרן בטור י\"ד סימן ק\"ץ היכא דלבשה חלוק מכובס ואינה יודעת לבדוק אם מקדיר או מגליד דאף דכתמים שהם דרבנן לא אזלינן לקולא וכמבואר שם וא\"כ כ\"ש דכל דבר שיכול להתברר דלא חשיב ספק ומש\"ה איצטריכו לומר לטעם חזקת שליח דחשיב כודאי ור\"נ נמי דקאמר דבשל סופרים אמרינן חזקת שליח בכי האי גוונא מיירי או בלכתחלה או בדבר שיכול להתברר, ומה שנדחק התלמוד לאוקומי מתניתין בכה\"ג כדי להקשות או משום דהוקשה להם דאי לאו בכי האי גוונא מאי אשמעינן מתני' הא קי\"ל דספק עירוב כשר אלא ודאי דאיצטריך מתני' ללמדנו דין אחר דהיינו דלכתחלה או היכא דאפשר להתברר נמי סמכינן עליה ומש\"ה הקשו דאמאי ודלמא לא שקיל מיניה והוצרכו לטעמא דחזקת שליח אבל אין ה\"נ דבעלמא בלאו האי חזקה נמי אזלינן לקולא משום ספקא דקי\"ל ספקא דרבנן לקולא הא ליתא דהא רב ששת רצה להוכיח סברתו מההיא דהאומר לחבירו צא ולקוט לך תאנים מתאנתי שסומך עליו המשלח אלמא חזקת שליח עושה שליחותו ומאי מוכח שאני התם דתרומת תאנים הוי דרבנן ואזלינן לקולא בספקן, וכ\"ת דכיון דיש להם עיקר מן התורה חשיב כשל תורה וכמו שכתבו התוס' שם הא ליתא דחילוק זה לא נאמר אלא היכא דבעינן לטעמא דחזקת שליח אז הוא דמחלקינן בין דבר שיש לו עיקר מן התורה לדבר שאין לו עיקר אבל במאי דקי\"ל ספיקא דרבנן לקולא בזה אין חילוק דהא בפ\"ג דעירובין (דף ל\"ו) אמרינן דטומאה קלה חשיב יש לו עיקר מן התורה ומש\"ה מחמיר רבי יוסי ואומר דספקו טמא ואנן קי\"ל דבטומאה קלה ספקו טהור וכמו שפסק רבינו בפ\"י מהל' מקואות, ומה שיש לשאת וליתן בזה במ\"ש הרשב\"א בתשובה סי' ק\"א הם דברים ארוכים לא עת האסף פה בהם מ\"מ במקום אחר הארכתי בזה (א\"ה חבל על דאבדין). והעולה שם הוא דמאי דאמרי' ספיקא דרבנן לקולא הוא אפילו בדבר שיש לו עיקר מן התורה ולפי זה יש להכריח מכאן דלרב ששת לא היה ראוי לסמוך על המשלח שתרם משום ספיקא דרבנן אם לא מטעם חזקת שליח. וראיתי הדבר מפורש לריב\"ה בא\"ח סימן שצ\"ד שכתב ספק עירוב כגון ספק אם היה קיים בין השמשות אם לאו כשר והוא שהיה לו חזקת כשרות כגון שהניחו שם ואירע בו ספק אבל אם לא היה לו חזקת כשרות כגון ספק אם הונח שם אם לא לא מהני ע\"כ, וכן פסק מרן בשלחנו והתם בעירובי חצירות מיירי וכמבואר ובעירובי חצירות קי\"ל דלכתחלה נמי מיירי בין השמשות וכמ\"ש הטור בסי' רס\"א והיא הלכה פסוקה ואפ\"ה בספק אם הונח ס\"ל דלא מהני כ\"ש בעירובי תחומין דחמירי, וא\"כ פשיטא דכי פריך הכא ודלמא לא שקיל הוא לומר דאפילו בדיעבד לא מהני משום דהוי ספק הנוח דלא מהני אף בדרבנן וטעמא דלא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא אלא היכא דנעשה שום דבר המתירו ואין אנו יודעים אם נעשה בזמן המתירו או אם נעשה בשיעור המתירו אבל אם אנו מסתפקים אם אעיקרא דדינא נעשה לו דבר המתירו בכי האי לא אזלינן לקולא ומש\"ה פריך הכא ודלמא לא שקיל ואיצטריך לטעמא דחזקת שליח ור\"נ נמי איצטריך לשל סופרים לטעמא דחזקת שליח: וסבור הייתי להביא ראיה לזה מההיא דתנן בפ\"ב ממסכת ידים מ\"ד ספק נעשה בהם מלאכה כו' ספקן טהור ע\"כ, ומדלא נקט ספק נטל ידיו משמע דבהא ספקן טמא דדוקא היכא דנטל אלא שאנו מסופקים אם נעשה בהם מלאכה אם יש בו כשיעור אז הוא דאזלינן לקולא אבל בספק נטל לא דומיא דספק הנוח ומאי דאמרינן בפ' במה אשה (דף ס\"ב) אבל משא ולא משא לית לן בה אין הכוונה שהוא מסופק אם נטל ידיו אם לאו אלא כמו שפירש\"י שם יע\"ש, אך קשה מההיא דתנן בפ\"ב דמקואות מ\"ב דספק טבל ספק לא טבל דבטומאה דרבנן ספקו טהור, הן אמת דהתם במ\"א ובמשנה ב' קתני הטמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל, ויש לדקדק דלאיזה תכלית קתני שירד לטבול לימא טמא שנסתפק לו אם טבל או לא אלא דהכא מיירי דירד לטבול וספק אם טבל כדינו דהיינו שטבל כל גופו או לא או ספק אם היה בו דבר חוצץ אבל אם מסופק אעיקרא דמלתא אם טבל או לא לא אזלינן לקולא אף בדרבנן ורבינו כשהביא מתני' דמקואות כתב ג\"כ הטמא שירד לטבול, ואפשר ג\"כ לומר דהיכא דפשיטא ליה דירד לטבול וספק אם טבל ספקו טהור אבל אם מספקא ליה אם ירד לטבול ספקו טמא והדבר צריך תלמוד, אך קשה מההיא דכתב רבינו בפ\"ו מהל' ברכות דין ט\"ו ספק נטל ידיו ספק לא נטל ספקו טהור ע\"כ, וכן פסק הריב\"ה בטור א\"ח סימן ק\"ס יע\"ש, ולא ידעתי לדעת מה בין ספק הנוח לספק נטל ידיו ומ\"ש מרן שכן פירש רבינו בפ\"ד ממסכת טהרות מ\"ב לא ראיתי רמז לזה שם שהוא פירש ונפל עליו הספק אם נטהרה כפי מה שראוי או היא טהרה נפסדת ע\"כ, ואין כאן זכר כלל לספק נטל ספק לא נטל: ועוד אני תמיה בפי\"ד מה' אבות הטומאה הלכה י\"א כשבא לבאר דין ספק ידים דטהור לא נקט ספק זה דספק נטל ספק לא נטל אלא דנקט תרי גווני דספק האחד הוא ספק מצד המים והב' הוא ספק מצד גופו דהיינו ספק היה דבר חוצץ על ידו אבל ספק אם נטל לא הזכירו כלל, ואפשר דמ\"ש בהל' ברכות ספק נטל היינו ספק אם היה דבר חוצץ בידו או לא דומה למ\"ש בהלכות אבות הטומאה, או שהיא קולא יתירה בטומאת ידים לחולין ולמדה מההיא דפרק במה אשה וכמ\"ש מרן אבל בשאר ספיקא דרבנן לא, וכן בטומאת ידים לתרומה לא וזהו שלא הזכיר ספק זה בהל' אבות הטומאה וצ\"ע, (א\"ה עיין כנה\"ג א\"ח סי' ס\"ז ובטא\"ח סי' ת\"ט ס\"ו ובתשובת הרשב\"א סי' תרנ\"ו): הן אמת דאם היה ברור לנו בנ\"ד שהשליח עשה שליחותו ולא היה נשאר לנו אלא הספק האחר דהיינו דלמא הלכתא כר\"ת דס\"ל דהעכו\"ם אינו קונה בכסף כי אם במשיכה היה אפשר להקל בנדון דידן משום דכיון דאין איסורו כי אם מדרבנן ספיקא דרבנן לקולא ודמי לההיא דכתב הטור בי\"ד סי' צ\"ח דאם נתערב מין במינו ונשפך בענין שאין יכולין לעמוד עליו ולשערו אם נתברר שהיה רובו היתר מותר דספיקא דרבנן תולין להקל ע\"כ, וספיקא דדינא וספיקא דמציאות שוים הם לענין זה: <br><b>ומיהו </b>עדיין אני חוכך בזה משום דלא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא אלא היכא דנפל הספק בהיותו אסור מדרבנן אבל היכא דנפל הספק בהיותו אסור מן התורה ואח\"כ נתגלגל הדבר ובא לאיסורא דרבנן כגון בנדון דידן דמעיקרא כשקנה העכו\"ם בכסף היה בכור זה אסור מן התורה והיה מן הדין לילך בספקו להחמיר אף שאח\"כ על ידי שהטיל בו מום שנתגלגל הדבר ובא לאיסורא דרבנן אפשר דבכה\"ג לא אזלינן לקולא, וסעד יש לחילוק זה מאותה שכתב מהריב\"ל ז\"ל בח\"ג סי' ק' בספק טריפה שנתבשל בכלי והכלי עכשיו אינו בן יומו שאין איסורו כי אם מדרבנן אם יש להקל משום דהוי ספיקא דרבנן יע\"ש. שוב ראיתי להרב בעל שפתי כהן בי\"ד סי' ק\"י בכללי הספק ספיקא סי' י\"ט שכתב בשם הרב בעל המפה שתירץ על מה שכתב מרן בסי' נ\"ז על ספק דרוסה שנתערבה באחרות דלמה אין כל העדר מותר מכח ספיקא דרבנן לקולא שהרי אפילו אי ודאי דרס לא היה אסור העדר רק מדרבנן וכתב דלא קשה דבודאי היכא דעיקר הספק הוא באיסור עצמו מצד עצמו הוא דרבנן הולכים לקולא אבל כאן דמצד האיסור עצמו הוא ספק איסור דאורייתא אלא שמצד אחר בא לו שהוא מדרבנן הואיל ונתערב ומדאורייתא חד בתרי בטיל אלא דרבנן גזרו בדבר חשוב שלא להתבטל זו לא מיקרי ספק דרבנן לילך בה להקל עכ\"ד, והרב בעל ש\"ך שם החזיק בחילוק זה, שוב ראיתי להחכם בעל פרי חדש בסי' ק\"י בכללי ס\"ס סי' ח' שגם הוא הסכים לחילוק זה יע\"ש, וא\"כ בנ\"ד נמי הוי דכוותיה ואין הולכין בו להקל אף אי הוה פשיטא לן דעשה שליח שליחותו: <br><b>עוד </b>אחרת יש בנ\"ד להחמיר והוא דאיכא ספק ספיקא להחמיר ספק אם עשה שליחותו אם לאו ואת\"ל דעשה ספק אי הלכתא כר\"ת דס\"ל דמעות בעכו\"ם אינו קונה וכיון דאיכא ס\"ס להחמיר אפשר דאף בדרבנן אזלינן לחומרא, ואף שכעת לא מצאתי חילוק זה לא בדברי הראשונים ולא בדברי האחרונים מ\"מ נ\"ל שהסברא מצד עצמה היא נכונה שהרי כי היכי דגבי איסורי תורה דקי\"ל בספקן לחומרא אמרינן דבס\"ס אזלינן לקולא וטעמא דמלתא דכיון דאיכא ס\"ס חשיב מעוטא דמעוטא ולא חשיב ספק ומש\"ה אזלינן לקולא וא\"כ גבי ספיקא דרבנן נמי קי\"ל דאזלינן לקולא היכא דאיכא ס\"ס להחמיר הוי מעוטא דמעוטא הקולא ולא חשיב ספק ולית לן למיזל לקולא וכבר בספר שני סי' ע\"ו עמדתי על חקירה זו (א\"ה תמצאנו בפ\"ח מהל' שאר אבות הטומאה דין ה' יע\"ש. ועיין בס' בני חיי א\"ח סי' ר\"ד ועיין במ\"ש הרב המחבר פ\"י מהל' מקואות הל' ו'): <br><b>ודע </b>שאף שכתבנו דבכור זה יש לו קדושת בכור ואמרנו שיש כאן ס\"ס להחמיר מ\"מ אין מוציאין אותו מידו ליתנו לכהן ואף שכתב מוהריב\"ל דהיכא דאיכא ס\"ס דמסייעין לתובע מוציאין מיד המוחזק וא\"כ הכא בנ\"ד נמי איכא ס\"ס דמסייעין לכהן מ\"מ פשיטא דהכא אין מוציאין מיד הבעלים, דמלבד דסברא זו דמוהריב\"ל יש מהאחרונים שחלקו עליה וגם מוהריב\"ל עצמו לא עמד בשמועתו ובקצת מתשובותיו מוכח דס\"ל דאפילו בס\"ס אין מוציאין מיד המוחזק וכמו שכבר אנחנו בעניותנו עמדנו על כל זה במקום אחר. (א\"ה תמצאנו בפ\"ד מהל' מלוה ולוה הל' ו' דף מ\"ו ע\"ג יע\"ש), מלבד כל זה נראה דהכא גבי בכור לא שייך ההיא דמוהריב\"ל כלל דשאני הכא דהוי ממון שאין לו תובעים ובממון שאין לו תובעים פשיטא שאין מוציאין מידו אפילו בכמה ספקות ומה גם דאיכא טובת הנאה לבעלים, והתוס' ז\"ל בפ\"ק דמציעא הוקשה להם למ\"ד דתקפו כהן אין מוציאין מידו דאמאי אין מוציאין הא קיימא לן טובת הנאה לבעלים ונדחקו בתירוץ קושיא זו יע\"ש, ולי נראה דהחולקים על רבינו דס\"ל דתקפו כהן דמוציאין מידו מודים הם דבעלמא גבי ממונא היכא דאיכא ספיקא אין מוציאין מיד התופס אלא דהכא גבי בכור ס\"ל דכיון דהוי טובת הנאה לבעלים תקפו כהן מוציאין מידו וא\"כ אף לסברת רבינו דלא ס\"ל חילוק זה היינו דוקא היכא דתקפו כהן אבל היכא שהוא ביד הבעלים ואיכא ס\"ס דמסייעין לכהן אף דבעלמא מוציאין מיד המוחזק הכא כ\"ע מודו דאין מוציאין ממנו מהטעמים שכתבנו: <br><b>הכלל </b>העולה דבכור זה יש בו קדושת בכור ואינו יכול לשוחטו עד שיולד בו מום אחר מכח הטעמים שכתבנו לעיל ולית דין צריך בשש אך אינו מחוייב ליתנו לכהן אלא ממתין לו עד שיולד בו מום אחר ואוכלו במומו, זהו הנלע\"ד. ועיין ברבינו בפ\"א מהל' מעשר הלכה ח' האומר לחבירו הריני מעשר על ידיך א\"צ לעמוד עמו עד שיראה אם יעשר אם לא יעשר ואם אמר הוא לחבירו עשר על ידי צריך לעמוד עמו ע\"כ, וכבר כתב מרן הטעם ודין זה הוא בירושלמי פ\"ב דמעשרות הלכה א' ובפ\"ג דעירובין עלה דמתני' דשולח עירובו ביד חש\"ו יע\"ש, ועיין במ\"ש התוס' בפרק ג' דעירובין (דף ל\"א) סוף ד\"ה כאן בעירובי תחומין יע\"ש, וזה כלל גדול דאף דקי\"ל דלא מהני חזקת שליח לקולא היכא דהשליח פתח לומר שהוא רוצה לעשות פעולה אחת אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו ואפילו לקולא, ועיין בבעה\"ת סי' קפ\"ח דס\"ל דמי שגלה לאחר שיעשה איזו פעולה ושמע אחר ועשאה דחשיב שליח וההיא דהאומר לשלוחו צא ותרום ושמע איניש אחרינא ואזל ותרם דאין תרומתו תרומה הוא משום דשאני התם דאפשר דדעת בעה\"ב דשלוחו דוקא יתרום משום דיודע ומכיר באיזה מדה רגיל בעה\"ב לתרום בעין יפה או רעה או בינונית וכן אם דעתו לומר כלך אצל יפות או איפכא ע\"כ, ולפ\"ז אם עשאו שליח לתרומת מעשר או למעשר ראשון או שני שהוא דבר קצוב והיה כל הכרי ממין אחד ולא היה בו יפות ורעות ושמע אחר ועישר חשיב שליח ועיין באבה\"ע סי' ל\"ד ס' ד' וה' ודוק: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הלוקח בהמה מן הכותי וכו'.</b> כתוב בכתבי מהרי\"א סי' קכ\"ט וק\"ל דמדברי הרא\"ש נראה דהיכא דמוכחא מלתא דלא איכוון הנכרי להשביח מקחו דמהימן, אך הטור (י\"ד סימן שי\"ו) סתם משמע דלעולם לא מהימן, ועיין סימן קס\"ח ובתה\"ד סימן רע\"א ועיין בהגהות מרדכי דיבמות סימן תשפ\"ב: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל חייבים במעשר כו'.</b> עיין בחדושי הרשב\"א ז\"ל בפ' ראשית הגז (דף קל\"ו) שכתב דר\"ח סבר דכהנים פטורים ממעשר בהמה וכתב הרשב\"א דהקשו עליו מההיא דאמרי' בפ' במה בהמה דראב\"ע מעשר תריסר אלפי עגלי. עוד אני תמיה מההיא דאיבעיא לן בס\"פ הגוזל עצים אם נפלו לו עשר בהמות בגזל הגר אי מיחייב לאפרושי מינייהו מעשר. הרי מבואר דכהנים חייבים במעשר בהמה וצ\"ע ועיין בערוך ערך זכר: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך אינו לוקה כמוכר חרמי כהנים.</b> עיין בפ\"ק דזבחים (דף ט\"ו) ובמ\"ש התוס' שם וצ\"ע. ועיין בפ\"ק דתמורה אההיא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. ועיין במ\"ש ה\"ה בפ\"א מהלכות גזלה ואבדה, ועיין במנין המצות מל\"ת סי' רס\"ג שכתב שמוכר יפת תואר לוקה הפך מ\"ש כאן וצ\"ע: "
+            ],
+            [
+                "<b>מדברי סופרים שאסור למוכרו וכו'.</b> מ\"ש מרן דמדאורייתא לא מיתסרא מכירתו אלא תמים עיין במ\"ש התוס' בפ\"ק דזבחים (דף ט') ד\"ה למאי נ\"מ ודוק: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חוץ מן הכלאים והטריפה.</b> כתבו התוס' בפרק ראשית הגז (דף קל\"ז) דאפשר דאפילו נחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה שהיא כשירה אפ\"ה אינה נכנסת לדיר להתעשר משום דאינה עוברת ובפ\"ט דבכורות (דף נ\"ז) כתבו דחשיבא עוברת כיון שאינה טריפה וכן הוא דעת רבינו ז\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>בין בטעות בין בכוונה כו'.</b> בפ\"ה דנזיר (דף ל\"ב) אמרינן איתמר מעשר ר\"נ אמר טעותו ולא כוונתו ר\"ח ורבה בר רב הונא אמרי טעותו וכ\"ש כוונתו והקשו בגמרא לר\"נ ממתניתין וכפי פירש\"י שם אסיקו לר\"נ בקשיא אך התוס' (דף ל\"ג) כתבו דלא אסיקן לר\"נ בקושיא וכ\"נ מהירושלמי יע\"ש:          סליקו ל��ו הלכות בכורות בס\"ד "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Warsaw, 1881",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001763900/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה למלך על משנה תורה, הלכות בכורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Mishneh LaMelech",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Mishneh LaMelech/Sefer Korbanot/Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/Warsaw, 1881.json

@@ -0,0 +1,94 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001763900/NLI",
+    "versionTitle": "Warsaw, 1881",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה למלך על משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Mishneh LaMelech",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והמצורע קרבנו ג' כבשים וכו'.</b> בר\"פ שני שעירי אמרינן דשני כבשים דטהרת מצורע צריך שיהיו שוין דומיא דשני שעירים ושתי צפורים לא ידעתי למה השמיטו רבינו. (א\"ה וכה\"ג תמה לעיל בפ\"י מהל' שגגות הלכה ג' יע\"ש): "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל האשם והעולה כו'.</b> כתב מרן דט\"ס הוא וצריך למחוק תיבת אשם. והנה בפירוש כתב רבינו לעיל פ\"י מנזירות אבל האשם והעולה כו' אינם מעכבין ועיין בלח\"מ שם ודוק. ומ\"ש רבינו ואם הביאה קרבנה תוך ימי מלאת לא יצאה. עיין ברכת הזבח (דף ע\"ה:) ודוק: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והשאר עליה חובה וכו'.</b> עיין בקרבן אהרן פרשת תזריע שעמד בהשגת הראב\"ד ובדברי מרן ועיין בפ' גט פשוט (דף קס\"ו) במ\"ש שם רשב\"ם והתוס' דס\"ל דרשב\"ג דינא קאמר דאין עליה חובה ודוק: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>האשה שיש עליה לידה כו'.</b> בפ\"ג דעירובין (דף ל\"ב) : "
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שלא הפרישה אותה מחיים כו'.</b> עיין לעיל בפ\"א מהלכות חגיגה הלכה י' ובמ\"ש מרן שם בשם הירושלמי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראייה אחת ביום כו' עד סוף הפרק.</b> עיין בירושלמי פרק קמא דברכות הלכה א': "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואם הזה ולא כיון כו'.</b> כתב מרן נראה דהיינו מדתניא בתוספתא כו'. דע דתוספתא זו הובאה בפרק הקומץ רבה (דף כ\"ח) , ועיין במ\"ש רבינו לקמן פ\"ד מהלכות פרה אדומה הלכה ה' יע\"ש ודוק: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לא הורצה והוכשר המצורע.</b> בפ\"ג דמנחות (דף כ\"ח) ועיין ברכת הזבח (דף צ\"ח.) : "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכיצד יעשה יכתוב כל נכסיו לאחר כו'.</b> עיין בדברי מרן, ועיין במ\"ש מרן לעיל פ\"י מהלכות נזירות הלכה ח' אההיא דהאשם ועולה אינם מעכבים, ועיין ברכת הזבח (דף נ\"ג בסוגיא דזבחים ע\"ו.) ודוק:      סליקו להו הלכות מחוסרי כפרה בס\"ד "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Mishneh LaMelech/Sefer Korbanot/Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,93 @@
+{
+    "title": "Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_LaMelech_on_Mishneh_Torah,_Offerings_for_Those_with_Incomplete_Atonement",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והמצורע קרבנו ג' כבשים וכו'.</b> בר\"פ שני שעירי אמרינן דשני כבשים דטהרת מצורע צריך שיהיו שוין דומיא דשני שעירים ושתי צפורים לא ידעתי למה השמיטו רבינו. (א\"ה וכה\"ג תמה לעיל בפ\"י מהל' שגגות הלכה ג' יע\"ש): "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל האשם והעולה כו'.</b> כתב מרן דט\"ס הוא וצריך למחוק תיבת אשם. והנה בפירוש כתב רבינו לעיל פ\"י מנזירות אבל האשם והעולה כו' אינם מעכבין ועיין בלח\"מ שם ודוק. ומ\"ש רבינו ואם הביאה קרבנה תוך ימי מלאת לא יצאה. עיין ברכת הזבח (דף ע\"ה:) ודוק: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והשאר עליה חובה וכו'.</b> עיין בקרבן אהרן פרשת תזריע שעמד בהשגת הראב\"ד ובדברי מרן ועיין בפ' גט פשוט (דף קס\"ו) במ\"ש שם רשב\"ם והתוס' דס\"ל דרשב\"ג דינא קאמר דאין עליה חובה ודוק: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>האשה שיש עליה לידה כו'.</b> בפ\"ג דעירובין (דף ל\"ב) : "
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שלא הפרישה אותה מחיים כו'.</b> עיין לעיל בפ\"א מהלכות חגיגה הלכה י' ובמ\"ש מרן שם בשם הירושלמי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראייה אחת ביום כו' עד סוף הפרק.</b> עיין בירושלמי פרק קמא דברכות הלכה א': "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואם הזה ולא כיון כו'.</b> כתב מרן נראה דהיינו מדתניא בתוספתא כו'. דע דתוספתא זו הובאה בפרק הקומץ רבה (דף כ\"ח) , ועיין במ\"ש רבינו לקמן פ\"ד מהלכות פרה אדומה הלכה ה' יע\"ש ודוק: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לא הורצה והוכשר המצורע.</b> בפ\"ג דמנחות (דף כ\"ח) ועיין ברכת הזבח (דף צ\"ח.) : "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכיצד יעשה יכתוב כל נכסיו לאחר כו'.</b> עיין בדברי מרן, ועיין במ\"ש מרן לעיל פ\"י מהלכות נזירות הלכה ח' אההיא דהאשם ועולה אינם מעכבים, ועיין ברכת הזבח (דף נ\"ג בסוגיא דזבחים ע\"ו.) ודוק:      סליקו להו הלכות מחוסרי כפרה בס\"ד "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Warsaw, 1881",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001763900/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה למלך על משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Mishneh LaMelech",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Mishneh LaMelech/Sefer Korbanot/Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/Warsaw, 1881.json

@@ -0,0 +1,159 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Paschal Offering",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001763900/NLI",
+    "versionTitle": "Warsaw, 1881",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה למלך על משנה תורה, הלכות קרבן פסח",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Mishneh LaMelech",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות עשה לשחוט הפסח כו'.</b> כל הני דתנן בפ\"ק דחגיגה דפטורים מראיה והביאם רבינו לקמן פ\"ב מהל' חגיגה נראה דחייבים בקרבן פסח דהא מיעוטא דהנהו בראיה כתיבי ולא ילפינן פסח מראיה. וזהו שסתם רבינו וחייב הכל. אך ראיתי להתוס' בפ\"ק דפסחים (דף ג') ד\"ה מאליה שכתבו ור\"י בן בתירא שלא עלה לרגל י\"ל שלא היה לו קרקע או זקן היה שאינו יכול להלוך ברגליו דפטור מפסח כמו מראיה ע\"כ. ולא ידעתי הא היכא רמיזא דהני פטירי מפסח ובגמרא לא פטרו זקן מפסח אלא כשאינו יכול לאכול כזית. ולא ידעתי אי אליבא דתוס' לגמרי ילפינן פסח מראיה אלא דזה לא יתכן דהא נשים פטורות מראיה וחייבים בפסח. ואם נאמר דהני דוקא דכתבו התוס' ילפינן מראיה לא ידעתי מנא להו. עוד ראיתי לתוס' שם שכתבו א\"נ נציבין חו\"ל היא כו'. ולא ידעתי מה הועיל היותו חו\"ל דאי לפוטרו מפסח ראשון כל שהיה רחוק ט\"ו מיל פטור ואי ס\"ל דמי שדר בחו\"ל פטור לגמרי אף מפסח שני זה לא ידעתי היכא איתיה ואף במצות ראיה לא ראיתי שיפטרו למי בחו\"ל. סוף דבר שדברי התוס' מתחלתם עד סופם צריכים אצלי תלמוד: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אף בשעת היתר הבמות כו'.</b> ראיתי לבאר קצת דיני הבמות בין במת ציבור בין במת יחיד. דע דאליבא דכ\"ע ציבור לא הקריבו בבמת יחיד וזה מוסכם מהכל וכן יחיד לא הקריב חובה בבמת יחיד וגם זה מוסכם לא נחלקו אלא ביחיד בבמת ציבור איזה קרבן מקריב וכן ציבור בבמת ציבור. והנה אליבא דר' מאיר יחיד לא הקריב חובה אפילו בבמת ציבור אבל נדרים ונדבות הקריב אפילו בבמת יחיד וכן מנחה ועופות הקריב היחיד בבמת ציבור ובבמת יחיד ונזירות נמי לר\"מ הוי דבר הנידר והנידב ולדידיה אתא קרא דאבשלום כפשטה שהלך לחברון שהיתה שם במת יחיד להקריב קרבן נזירות דלדידיה קרבן נזירות קרב בבמת יחיד. ודע דאליבא דמ\"ד דעופות קרבין בכמה איכא מ\"ד שכל עופות כשרין בבמה ואפי' תרנגולין ואפי' חיה ולא מיעט אלא טמאין אך התוס' בסוף פ\"ק דחולין (דף כ\"ב) סתרו סברא זו וכתבו דלכ\"ע אינם כשרין כי אם תורים ובני יונה ודברי הירושלמי הם בבמת בני נח ע\"ש. ואמרינן בגמ' בפ' פרת חטאת דאליבא דכ\"ע חטאת ואשם דנזיר חובות נינהו ואינם קרבים ונראה דבין בבמה גדולה בין בקטנה אינו קרב חטאת ואשם דיחיד משום דלר\"מ אין חילוק בין במה גדולה לקטנה לקרבן חובה דיחיד דבכולם אינו קרב. ודע דקרבן פסח קרבן ציבור הוי וקרב בגלגל בבמת ציבור דהכי כתיב ויעשו בני ישראל את הפסח בגלגל אך אני מסתפק בפסח שני דאי הוי קרבן יחיד אינו קרב אפי' בבמת ציבור משום דהוי חובה. והנראה מדברי התוס' בפ' פרת חטאת (דף קי\"ח) ד\"ה תתרגם דפסח שני קרב בבמה ומיהו לא נתבאר בדבריהם אי קרב בבמה קטנה ולי נראה דאינו קרב כי אם בבמה גדולה דומיא דפסח ראשון משום דטעמא דפסח שני דקרב אע\"ג דהוי קרבן יחיד משום דאתי מכח קרבן ציבור דפסח ראשון קרבן ציבור הוי וכיון דפסח ראשון אינו קרב אלא בבמה גדולה ה\"ה פסח שני ועולת ראיה אליבא דכ\"ע קרבן יחיד הו�� ולא דמי לפסח ולפי זה אינו קרב לא בבמה גדולה ולא בקטנה. ומ\"מ אני מסתפק בזה דבפ\"ה דיומא (דף נ\"א) נראה דחגיגה קרבן ציבור הוי ופסח קרי ליה התם קרבן יחיד וכן אני מסתפק בחביתי כ\"ג ופר ואיל שהיה מביא ביום הכפורים דמההיא דיומא משמע דקרבן יחיד הוי והכי איתא בריש פ\"ב דתמורה ובפ\"ק דיומא (דף ז') ולפי זה לא קרבו בשום במה ומשמעתין דפרת חטאת מוכח דחביתין הוי קרבן צבור דפריך ולוקמה במנחה דהא איכא חביתין והדבר צריך תלמוד: ודע דרבנן חולקים על ר\"מ וס\"ל דאין מנחה ועופות בבמה משום דזבחים כתיב וכן נזירות ס\"ל דהוי חובה ולא קרב בשום במה דבהא מודו לר\"מ דחובת יחיד אינו קרב לא בגדולה ולא בקטנה ולרבנן יש לתמוה מאבשלום דהיכן הלך להביא קרבנותיו והתוס' כתבו דרבנן ס\"ל דלאו נזיר הוה וקרא דאלכה ואשלמה את נדרי מיירי בנדרים ונדבות. אך בד\"ה מחלוקת כתבו דליכא למימר דקרא איירי בשאר נדרים דבתמורה משמע דאיירי בקרבן נזירות וברפ\"ב דתמורה צדדו התוס' דאפשר דרבנן דר\"מ ס\"ל כר' יהודה דיחיד מקריב חובות בבמה גדולה דומיא דציבור ולפי זה הלך אבשלום לחברון להביא כבשים ולהקריבם בגבעון אבל כבר דחו התוס' שם פירוש זה דמריהטא דשמעתא מוכח דרבנן קמאי כר\"מ ס\"ל ומוכרח הוא מדפריך בגמרא חכמים היינו ת\"ק ואי כדברי התוס' טובא איכא בינייהו דרבנן קמאי כר' יהודה ובתראי כר\"מ מדקאמרי כל שהציבור מקריבים כו' משמע דיחיד אינו מקריב חובה אפילו בבמה גדולה. ול\"נ לתרץ דאפשר דאבשלום מעיקרא כי נדר הכי נדר ע\"מ שאגלח מנדרים ונדבות הריני נזיר וכמ\"ש התוס' בפ\"ב דביצה (דף כ') ד\"ה נזיר ואין חילוק בין מעות מעשר שני לנדרים ונדבות דכולהו מחד טעמא אימעיטו דכל קרבן חובה אינו בא אלא מן החולין אבל היכא דהקדים ואמר ע\"מ שאצא בנדרים ונדבות הריני נזיר מהני וכמ\"ש התוס'. עוד כתבו התוס' בפ\"ב דתמורה דלר\"ש דאמר בנזיר דאם גלח על שלמי נדבה יצא אפשר דאבשלום נדר להביא עולת נדבה ודבר הנידר והנידב קרב בבמה לכ\"ע ועלה היה אבשלום רוצה לגלח ע\"כ. ומיהו קשה לי אימור דאמר ר\"ש אם גלח דהיינו בדיעבד לכתחלה מי אמר וא\"כ אכתי קשה איך היה עולה לחברון לגלח על נדרים ונדבות לכתחילה ועוד קשה מדוד איך הניחו. ודע דר' יהודה ס\"ל דחובות יחיד נמי קרבו בבמה גדולה דכי כתיב הישר אבעיניו כתיב דהיינו במה קטנה והתם דוקא לא קרבו אלא נדרים ונדבות ולא נתבאר בדברי ר\"י אי נזירות הוי חובה ולא קרב אלא בבמה גדולה או הוי נידר ונידב וקרב אפי' בקטנה והתוס' צדדו שני צדדים הללו בדברי ר\"י ולדידיה לא תיקשי מאבשלום דאף דנימא דנזירות הוי חובה הלך לחברון להביא כבשים ולהקריבם בגבעון ומנחה לר\"י לא קרב בבמה דהכי קאמר ר\"י במתני' דריש פרת חטאת אין מנחה בבמה והתוס' הקשו דא\"כ היכי קאמר ר\"י כל שהציבור והיחיד מקריבים באהל מועד שבמדבר מקריבים באהל מועד שבגלגל והא איכא לר\"י מנחה ועופות אלמא דלר\"י מנחה ועופות קרבו בבמה והתוס' צדדו דאפשר דלר\"י בבמה גדולה איכא מנחה ובבמה קטנה ליכא ובמתני' איירי בבמה קטנה ודחו חילוק זה דמהיכא תיתי הך דרשא וכן כתבו בסוף הפרק (דף קי\"ט) . ולי נראה דמלישנא דר\"י הכי משמע דקאמר ובמה שבראש גגו לא היה מקריב עליה אלא עולה ושלמים ומדלא קאמר דבר הנידר והנידב משמע דאתא למעט מנחה ומרישא דקתני כל שהציבור משמע דאין מנחה בבמה וא\"כ בלא מתני' קשיא דר' יהודה רישא לסיפא וע\"כ אית לן למימר דשאני ליה לר\"י במנחה בין במת יחיד לבמת ציבור ומתני' איירי בבמת יחיד ופשטה בהכי איירי. ודע שראיתי לתוס' בפ\"ב דסוטה (דף ט\"ז) ד\"ה לרבות דרש\"י כתב דלא גרסינן לרבות נוב וגבעון משום דנוב וגבעון אין משקין בהם סוטות ותמהו דאימא דאיסי בן יהודה ס\"ל כר' יהודה דאמר כל שהציבור והיחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל כו' ע\"כ, ולפי מ\"ש בשם התוס' תמיה לי מלתא דהא כר' יהודה נמי לא אתי דהא איהו ס\"ל דאין מנחה בבמה בין בגדולה בין בקטנה וא\"כ איך יתכן שישקו סוטות בנוב וגבעון ולחלק ולומר דדוקא מנחה דנדר ונדבה לא קרבה אבל מנחה דחובה קרבה זה לא יתכן בעיני וכעת צ\"ע. ודע דר\"ש ס\"ל דיחיד לא הקריב חובות אפי' בבמה גדולה וס\"ל נמי דאין מנחה בבמה ונזירות נמי ס\"ל דהוי חובה ולא קרב בבמה וצבור נמי ס\"ל דלא הקריבו בבמה גדולה אלא פסחים וחובות הקבוע להם זמן שיש כמותם בנדבה יחיד והיינו תמידים לפי שגם היחיד מתנדב עולה ומקריבה אבל חטאות ואשמות כגון שעירי הרגלים שאין כנגדם ביחיד לפי שאין חטאת ואשם באים בנדבה לא הקריבו הציבור וכ\"ש פר העלם ושעירי ע\"ז שאף שהם קרבן ציבור אין זמנם קבוע ואינם באים בנדר או בנדבה וכן שלמי עצרת לא הביאו ואע\"ג דאיכא שלמי נדבה לא דמו דשלמי עצרת הוו קדשי קדשים ושלמי נדבה קדשים קלים כן כתבו התוס' ור\"ש וכתבו התוס' דבנוב וגבעון לא קרבו ביוה\"כ לא שעירים ולא פרים. ועיין במ\"ש רש\"י בפ\"א דמגילה (דף ט') . ודע שסוגיא זו דתתרגם מתניתך בעולת כו' לא יכולתי להולמה לפי גירסתנו. והנראה מדברי רש\"י והתוס' שגירסא אחרת יש להם וטעות נפל בספרים. ועיין בפרק כל שעה (דף ל\"ח) ובפ\"ק דמגילה (דף ט'): <br><b>ודע </b>דאיכא תנא דס\"ל דלא נתחייבו ישראל בפסח אלא לאחר ירושה וישיבה ולפי זה פסח שהקריבו ישראל במדבר ופסח גלגל היה ע\"פ הדיבור דס\"ל דכל מקום שנאמר ביאה אינו אלא לאחר ירושה וישיבה ועיין במ\"ש התוס' בפ\"ק דקדושין (דף ל\"ז) ד\"ה הואיל ובהרא\"ם פ' בהעלותך. אך סוגיא דפרת חטאת דקאמר מ\"ט דר\"ש דכתיב ויעשו בני ישראל את הפסח כו' ס\"ל כאידך תנא דקאמר דביאה האמורה גבי תפילין משמע עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ וה\"ה ביאה האמורה גבי פסח דאי לא מאי קאמר פשיטא הא טובא אשמעינן שאע\"פ שלא נתחייבו אלא לאחר ירושה וישיבה ע\"פ הדיבור עשו אותו הפסח אם קרבו נסכים במדבר או לא. ואם יש חילוק בין קרבן ציבור לקרבן יחיד וכן אם קרבו נסכים בגלגל ואם יש חילוק בין במת ציבור לבמת יחיד עיין בפ\"ק דקדושין (דף ל\"ז) ובפ' בתרא דזבחים (דף קי\"ח) ובפרק השוחט והמעלה (דף קי\"א) אם עולה שהקריבו ישראל בסיני קודם הקמת המשכן היתה צריכה הפשט וניתוח. עיין בפ' בתרא דזבחים (דף קט\"ו) ובפ\"ק דחגיגה (דף ו') ובסוף זבחים (דף ק\"כ) . אם הקריבו שלמים בני נח פ' בתרא דזבחים (דף קט\"ז) . אם עבדו הבכורות עד הקמת המשכן או משבאו לסיני נפסלו הבכורות ועבודה בכהנים מחלוקת תנאים בפ' פרת חטאת (דף קט\"ז): <br><b>תנן </b>בריש פ' פרת חטאת אלו דברים שבין במת יחיד לבמת צבור סמיכה ושחיטת צפון ומתן סביב ותנופה והגשה וכיהון ובגדי שרת וכלי שרת וריח ניחוח ומחיצה לדמים ורחוץ ידים ורגלים ואמרי' בגמ' דחזה ושוק ותרומת לחמי תודה נוהגין בבמה גדולה ואינם נוהגים בקטנה וכן זרוע בשלה אליבא דמ\"ד דנזירות קרב בבמה קטנה זרוע בשלה לא נהג בה וכן קרן ויסוד וכבש ורבוע וכיור וכנו נוהג בבמה גדולה אך לא בקטנה ובשחיטת לילה בבמה קטנה נחלקו רב ושמואל חד אמר כשרה וחד אמר פסולה וכן אם עולת במה קטנה בעיא הפשט ונתוח מחלוקת רב ור\"י. ואלו דברים ששוה ��מה גדולה לקטנה דם מתיר ופגול ומומין נותר וטמא כל אלו נוהג בקטנה כגדולה. ואם נשים כשרות במקום דלא בעינן כיהון ובגדי שרת עיין בחדושי מוהרימ\"ט לקדושין עלה דההיא שכתבו התוס' בפ\"ק דקדושין (דף ל\"ו) ד\"ה הסמיכות שכתב שהתוס' אתו לאשמועינן דמהגשה ואילך מיירי בכהנים דוקא לומר דבבמה בשעת היתר דלא בעינן כיהון כו' אף האשה כשרה וכו' ע\"ש. והאי טמא דתנינן הכא פירש רש\"י דהיינו לאכול קדשים דאינו יכול לאכול הטמא ולענין אם הטמא מקריב לא נתבאר בדבריו ולכאורה היה נראה דבבמה קטנה דהזר מקריב דהוא הדין טמא אך רבינו בפירוש המשנה פירש שאין טמא מקריב וכן פירש רבינו עובדיה דאע\"פ דזר מקריב בבמה אין טמא מקריב בבמה ועיין בהראב\"ד בפ\"ד מהל' ביאת מקדש הל' ד' שכתב ואיני מוצא אלא בבמה ומיהו יש לדחות דבבמה גדולה איירי: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואין שוחטין אותו אלא אחר תמיד של בין הערבים וכו'.</b> לא נתבאר בדברי רבינו אי פסח שני נמי בעינן שיהא נשחט אחר תמיד של בין הערבים כמו פסח ראשון והתוס' בפ\"ג דיומא (דף נ\"ט) ד\"ה אלא נסתפקו בזה. ועיין במ\"ש התוס' בפ' התכלת (דף מ\"ט) ד\"ה ת\"ל וערך יע\"ש: "
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט את הפסח כו' אחד השוחט ואחד הזורק את הדם כו' כזית חמץ בשעת הקרבתו ה\"ז לוקה.</b> יש להסתפק אם זרק או הקטיר על חמץ אחר שנפסל הקרבן באחד מן הדברים הפוסלים אם לוקה על לאו זה דלא תשחט על חמץ דאפשר דלא קפיד קרא אלא בקרבן כשר שלא יעשה אחת מכל העבודות אם יש ברשותו חמץ אבל אם נפסל הקרבן שוב ליכא חיובא משום לאו זה ומצינו כיוצא בזה באזהרת לא תאפה חמץ דקי\"ל דהמחמיץ את הפסולה פטור וכמ\"ש רבינו פי\"ב מהל' מעשה הקרבנות הל' י\"ח ואף דהתם מיתורא דקרא נפיק דכתיב אשר תקריבו לה' ואמרינן לה' הכשרה ולא הפסולה כדאיתא בפ\"ה דמנחות (דף נ\"ז) מ\"מ אפשר דה\"נ נפקא לן מדכתיב זבחי ולא כתיב זבח משמע זבח הראוי לי א\"נ דהתוס' בפ\"ה דמנחות (דף ס') ד\"ה יכול כתבו דמכתוב זה דלה' דממעטינן פסולה מהתם ילפינן למקום אחר יע\"ש. ומ\"מ לא מצאתי הדבר מבואר אך ראיתי בירושלמי בפ' תמיד נשחט הלכה ד' מנין לשוחט פסח על החמץ שהוא עובר בל\"ת ת\"ל לא תשחט אין לי אלא השוחט הזורק מנין ת\"ל על חמץ דם וא\"ר שמואל ממה שהוא מתחייב על הזריקה הדא אמרה פסח עצמו כשר ע\"כ. והנה כונת דברי ר\"ש הם ע\"כ השוחט על החמץ הפסח כשר דאי ל\"ת הכי היכי משכחת לה שיתחייב על הזריקה הרי כבר נפסל הקרבן משעת שחיטה ואיך יתחייב בזורק על חמץ קרבן פסול מוכח בהדיא דס\"ל לר\"ש דבקרבן פסול ליכא אזהרה דלא תשחט על חמץ ואף דהתם דחו ראית ר\"ש הלזו דאמרי' התם א\"ר יוסי תפתר שנזדמן לו חמץ בין שחיטה לזריקה או שהיה זה שוחט וזה זורק מ\"מ בעיקר הדין דס\"ל לר\"ש דבדבר פסול לא מיחייב לא נחלקו עליו. תו גרסינן התם בירושלמי תני חזקיה לא תשחט על חמץ דם זבחי התורה קראה אותו זבח א\"ר מנא אילולא דתניתיה חזקיה מצינו דבר פסול וחייבין עליו המחמץ את הפסולה אית תניי תני חייב אית תניי תני פטור אמר רב חסדא מ\"ד חייב כשנפסלה מחמת חימוצה מ\"ד פטור כשלא נפסלה מחמת חימוצה ע\"כ כך היא הגירסא הנכונה. והנראה אצלי דחזקיה ור' מנא כולם באו לחלוק על דברי ר\"ש שכתבנו שר\"ש אמר ממה שהוא מתחייב על הזריקה הדא אמרה פסח עצמו כשר ודחו דבריו ר\"י וכמ\"ש ואח\"כ חזקיה ג\"כ הקשה שהרי הברייתא הוכיח דין זה דהפסח כשר ממה שקרא אותו הכתוב זבח ואם כדברי ר\"ש קי\"ל ממה שחייב הכתוב על הזריקה. ונראה דכוונת הברייתא שהוכיח מדכתיב זבחי ולא אמרינן זבחי שהיה כבר וכדאמרינן עבדי שהיה כבר (א\"ה עיין בס' מוצל מאש סי' מ\"ג ועיין בפ\"ק דמנחות דף ט' ע\"ב) הוא משום דהכתוב הוא מסורס דהל\"ל לא תשחט דם זבחי על חמץ וכמ\"ש המפרשים ומש\"ה הוכיחו דלהכי כתביה רחמנא לזבחי לבסוף לומר דאפי' אחר ששחט על חמץ עדיין שם זבח עליו ור' מנא חזר והקשה לו קושיא אחרת ואמר דאלמלא הברייתא שהביא חזקיה עדיין הייתי אומר שהשוחט על חמץ נפסל הזבח לפי שכבר מצינו דבר פסול שחייבין עליו שהרי המחמץ את הפסולה יש תנא דאית ליה חייב ויש תנא דאית ליה פטור ואמר רב חסדא דלא פליגי דמ\"ד חייב הוא כשנפסלה מחמת פיסולה כלומר דקי\"ל דמנחה שנתחמצה נפסלה וכדאיתא בריש פ\"ה דמנחות (דף כ\"ג) ואפ\"ה המחמץ אחר המחמץ חייב אף שזה האחרון חימץ דבר פסול וכדאיתא בדף נ\"ו ומ\"ד פטור הוא שנפסלה מחמת דבר אחר דהיינו משום יוצא ודכוותיה הרי שאף בדבר שמיעט הכתוב הפסול לא מיעט אלא פסול מחמת דבר אחר אבל פסול מחמת אותו דבר לא מיעט ואף אם נאמר דהשוחט על חמץ נפסל הזבח אפ\"ה חייב על הזריקה דומיא דמחמץ אחר מחמץ. זהו פשט דברי הירושלמי וא\"כ מדברי כולם נלמוד דכולהו מודו דאזהרה זו דלא תשחט הוא בזבח כשר דוקא אלא שחלקו על דברי ר\"ש במה שרצה להוכיח מדחייב הכתוב על הזריקה שהזבח כשר שאין זה הכרח ומדלא הקשו עליו אעיקרא דמלתא מנ\"ל שאזהרה זו דלא תשחט אינו ג\"כ בפסח פסול משמע דבהאי מלתא כולם מודים דלא הזהיר הכתוב אלא בפסח כשר. ודע שמה שקשה אצלי בדברי הירושלמי הללו הוא דמשמע דמן הסברא השוחט על חמץ נפסל הזבח כיון דעבר אהורמנא דמלכא אי לאו דגלי קרא שקראו זבח אף לאחר ששחטו על חמץ ובריש פרק ה' דמנחות אמרינן מתקיף לה רבינא ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו בעלמא ואיפסולי לא מיפסלא ותירצו מצה תהיה הכתוב קבעה חובה ע\"כ, הרי דאיצטריך קרא להכשר וצריך עיון. ועיין בפרק כל המנחות (דף נ\"ט) לא ישים עליה שמן ואם שם פסל יכול לא יתן עליה לבונה ואם נתן פסל ת\"ל כחטאת ודוק: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המניח אימורין ולא הקטירן וכו' חלב חגי עד בקר.</b> פסוק זה הוא בפ' משפטים אך לא ידעתי מנא לן דפסוק זה בקרבן פסח מיירי והלא חג לא נאמר אלא על קרבן חגיגה ועוד שהיה לו להביא מקרא מפורש בפ' כי תשא ולא ילין לבקר זבח חג הפסח ופסוק זה הוא לאזהרת מלין אימורין של פסח וכמו שפירש\"י בפי' התורה וליכא למימר דקרא מיירי בבשר הפסח עצמו שהרי לבשר הפסח כבר כתיב אזהרה אחרת כדכתיב לא ישאירו אותו עד בוקר וכמ\"ש רבינו בפ\"י מהלכות אלו הל' י\"א. וראיתי בס' מנין המצות סי' קט\"ז שכתב ז\"ל הזהירנו מהניח אימורין של פסח שלא יקרבו כו' והוא אומרו לא ילין חלב חגי עד בוקר וה\"ה לשאר אימורין וכבר נכפלה האזהרה בזה הענין בלשון אחר לאומרו לא ילין לבקר זבח חג הפסח ע\"כ. כנראה דס\"ל לרבינו שנכפלו שתי אזהרות במניח אימורי פסח. והסמ\"ג ג\"כ בסי' שמ\"ח כתב שלא ילין אימורי פסח עד הבקר שנאמר לא ילין חלב חגי עד בקר ע\"כ. ואני תמיה על רבותי בזה דבפ' אלו דברים (דף ע\"א) אמרי' א\"ר כהנא מנין לאימורי חגיגת ט\"ו שנפסלין בלינה שנאמר ולא ילין חלב חגי עד בקר וסמיך ליה ראשית ע\"כ. וכתבו התוס' שם דמהכא נפקא בכל אימורין. וכוונתם נ\"ל דאע\"ג דכבר כתיב אזהרה למלין אימורי פסח איצטריך האי קרא משום דה\"א דשאני פסח דזמן אכילתו הוי יום ולילה ומש\"ה הוי נמי זמן אכילת מזבח יום ולילה אבל חגיגה דנאכלת לשני ימים ולילה אחד סד\"א דאכילת מזבח נמי ליה��י לשני ימים קמ\"ל קרא ומהכא למדנו לכל האימורים כגון דשלמים ודכוותיה שזמן אכילת מזבח הוא ליום ולילה נמצינו למדין דתלמודא דידן מוקי להאי קרא בחגיגת ט\"ו. ועוד אני תמיה דבפ' תמיד נשחט (דף נ\"ט) אמרינן רב כהנא רמי כתיב לא ילין חלב חגי עד בקר עד בקר הוא דלא ילין הא כל הלילה כולה ילין והכתיב והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולם כו'. וע\"כ פשיטא ליה לרב כהנא דפסוק זה א\"א לאוקמי באימורי פסח דאם הוה אפשר לאוקמי באימורי פסח ליכא קושיא כלל דהא פסח מצותו הוא אחר תמיד של בין הערביים משום דיאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו כי אם בין הערביים וכדאיתא התם בגמרא אלא ודאי דפשיטא ליה לרב כהנא דהאי קרא לא מיירי כי אם בחגיגת ט\"ו וכדקאמר בפ' אלו דברים ורב ספרא נמי דרמי ליה לרב כתיב לא ילין לבקר זבח חג הפסח כו' והכתיב עולת שבת בשבתו ע\"כ ס\"ל נמי דקרא דלא ילין חלב חגי לא מיירי באימורי פסח מדלא הקשה קושיא זו עלה דקרא דולא ילין דכתיב מקמיה אלא ודאי דהתם ליכא קושיא כלל משום דבחגיגת ט\"ו מיירי שחלבי יו\"ט קרבין בחול. ולפ\"ז יש לתמוה דנהי דהמכילתא מוקי לקרא דולא ילין חלב חגי באימורי פסח מ\"מ היכי שבקו תלמודא דידן דמוקמי ליה להאי קרא בחגיגת ט\"ו. ודע שאף שבירושלמי הקשו קושית רב ספרא עלה דקרא דחלבי חגי וכדאיתא בפ' אלו דברים הלכה א' וז\"ל לא ילין חלב חגי עד בקר ואימורי חול קרבין ביו\"ט ותירצו א\"ר אבהו קיימתיה בשחל י\"ד להיות בשבת ע\"כ. אין הכוונה דהירושלמי מוקי להאי קרא באימורי פסח אלא דס\"ל לירושלמי דהאי קרא מיירי בחגיגת י\"ד הבאה עם הפסח שהרי הירושלמי הקשה על תירוצו דר' אבהו דליכא לאוקמי לקרא בשחל י\"ד להיות בשבת שהרי אין חגיגה באה בשבת והוצרכו לאוקומי לקרא דה\"ק הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לבל תלין אלא ודאי דאף הירושלמי מודה דקרא באימורי חגיגה מיירי דהא חגי כתיב וכן כתבו התוס' בפ' תמיד נשחט ד\"ה בארבעה וטעמא דלא מוקי הירושלמי לקרא דחלב חגי בחגיגת ט\"ו וכתלמודא דידן משום דכתיב מקמיה לא תזבח על חמץ וס\"ל דכי סיים קרא ולא ילין חלב חגי מיירי בחגיגת י\"ד הבאה עם הפסח נמצינו למדין שגם הירושלמי מודה דקרא דחלב חגי לא מיירי באימורי פסח כי אם באימורי חגיגה: <br><b>וראיתי </b>לסמ\"ג בסי' שמ\"ח שכתב בפ' תמיד נשחט מקשה כתיב לא ילין חלב חגי הא כל הלילה ילין וכתיב עולת שבת כו' ואיני יודע אם הוא ט\"ס דבגמ' לא הקשו אלא מקרא דזבח חג הפסח ולומר שהסמ\"ג כיון על קושית הירושלמי גם זה לא יתכן חדא דליתא בירושלמי בפ' תמיד נשחט כי אם בפ' אלו דברים ותו שהסמ\"ג סיים דהאי קרא בי\"ד שחל להיות בשבת מיירי ולפי הירושלמי לא מיתוקם דהא חגיגת י\"ד אינה דוחה את השבת ואם נאמר שכך היתה גירסת הסמ\"ג בגמרא אפשר שגם רבינו כך היתה גירסתו וסבירא להו דר\"ס פליג עליה דר\"כ דרב כהנא מוקי לקרא דחלב חגי בחגיגת ט\"ו ומש\"ה לא הוקשה לו מקרא דעולת שבת כי אם מעליה השלם ור\"ס מוקי לקרא באימורי הפסח ומש\"ה לא הוקשה לו כי אם מקרא דעולת שבת ולפ\"ז נמצא דשלש מחלוקות בדבר דר\"כ מוקי לקרא דחלב חגי בחגיגת חמשה עשר והירושלמי מוקי ליה בחגיגת י\"ד ורב ספרא מוקי ליה בפסח ופסק כר\"ס משום דר\"ס ורב שהשיבו כבר רמייה ניהליה ר' אבא בר חייא ור' אבא בר חייא ור' אבהו כולהו קיימי בחדא שיטא דהאי קרא דחלב חגי מיירי באימורי פסח ומה גם דהמכילתא נמי הכי אית ליה וכמ\"ש רבינו במנין המצות: ודע דלפי גירסא זו דרב ספרא מוקי לקרא דחלב חגי לאימורי פסח ניחא דס\"ל דקרא דזבח חג הפסח מוקי ליה בנותר דבשר ומש\"ה לא הוקשה לו מפסוק זה. והכי מוכח בפ' תמיד נשחט (דף ס\"ג) דאמרינן בעא מיניה רב הושעיא מר' אמי אין לו לשוחט ויש לו לאחד מבני חבורה מהו וא\"ל אמר קרא לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דקיימי בלא ילין ע\"כ. הרי דס\"ל לתלמודא דהך קרא דזבח חג הפסח מיירי בבשר הנאכל שלא ילין עד בקר ולפי גירסתנו בגמרא דרב ספרא רמי האי קרא עלה דקרא דעולת שבת נמצא שהם סוגיות מתחלפות. וכבר הוקשה קושיא זו לתוס' (בדף נ\"ט) ד\"ה ולא עולת חול ביו\"ט ונדחקו הרבה וכתבו דמשמע ליה למסדר התלמוד דקרא בכל הזבח מיירי בין בבשר ובין באימורין מדלא כתיב חלב כמו חלב חגי ומדלא כתיב גבי אכילה דואכלו את הבשר כדכתיב התם לא תותירו ש\"מ דבתרווייהו משתעי ע\"כ. והדבר מבואר כמה יש מהדוחק בתירוץ זה אך לפי גירסת הסמ\"ג ניחא דלעולם דזבח חג הפסח מיירי בבשר הנאכל וכדמוכח הסוגיא (דדף ס\"ג) וקרא דחלב חגי מיירי באימורי פסח וכדכתיבנא: <br><b>ודע </b>דבפ' תמיד נשחט (דף ס\"ג) אמרינן אמר רב פפא הילכך כהן המקטיר את החלב עובר בל\"ת הואיל וישנו בכלל הלנת אימורין ע\"כ. ופי' רש\"י הואיל וישנו בכלל הלנת אימורין דכתיב בהו נמי לא ילין חלב חגי ע\"כ. והנה כוונת רש\"י היא דלא ס\"ל כסברת התוס' דזבח חג הפסח מיירי באימורין ובבשר אלא ס\"ל כפשט הסוגיא דמיירי בבשר הנאכל ומש\"ה הוצרך לקרא דחלב חגי והשתא אי אמרת כסברת רבינו והסמ\"ג דהאי קרא מיירי באימורי פסח ניחא דרחמנא הכי קאמר כל שישנו בעבודות שלהם באזהרת הלנה דאימורי פסח ישנו ג\"כ באזהרת הקטרה והכל הוא בזימנא חדא כלומר בזמן שהוזהר שלא ילין אלא יקטר הוזהר ג\"כ על החמץ שלא יקטר אם יש עמו חמץ אך אם כתוב זה מיירי בחגיגת ט\"ו לא אתי שפיר דרשא זו דרב פפא, והשתא מכח הך סוגיא נמי פסק דלא כרב כהנא דהא רב פפא לא קאי כוותיה אלא כרב ספרא ותניא כוותיה דרב פפא ואף שיש לדחות קצת ראיה זו מ\"מ כל הישר הולך יודה דניחא טפי דרשת רב פפא אי מוקמינן לקרא דחלב חגי באימורי פסח. וא\"ת כפי מה שכתבנו דמסוגיא דתמיד נשחט (דף ס\"ג) מוכח דס\"ל לסתמא דתלמודא דקרא דזבח חג הפסח מיירי באכילת בשר לבעלים למה לי הך קרא תיפוק ליה מדכתיב לא תותירו ממנו עד בקר, הא לא קשיא משום דההוא קרא לא תותירו מיירי בפסח מצרים ואיצטריך קרא אחרינא לפסח דורות וראיה לזה שהרי רש\"י בפ' ראה עלה דקרא דולא ילין מן הבשר כתב אזהרה למותיר בפסח דורות לפי שלא נאמר אלא בפסח מצרים כו' ורש\"י אזיל לשיטתיה דפירש בפרשת תשא דקרא דזבח חג הפסח מיירי במלין אימורין ומש\"ה אוקמיה להאי קרא דפ' ראה במלין מבשר הנאכל אבל לדידן איצטריך קרא דזבח חג הפסח למלין מבשר הנאכל וכדכתיבנא וקרא דפ' ראה מוקמינן ליה בחגיגת י\"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד וכדאיתא בפרק אלו דברים (דף ע\"א) וכן פסק רבינו בסוף הלכות אלו. ועוד נראה לומר דאיצטריך קרא דזבח חג הפסח ללמדנו דאזהרת לא תשחט על חמץ הוא אפילו אם היה חמץ לאחד מבני החבורה וה\"ק רחמנא לא תזבח על חמץ אם היה אצל אחד מהנך דקיימי בלא ילין זבח חג הפסח וכדאיתא בפ' תמיד נשחט וכדכתיבנא: אך עדיין אני נבוך בזה שרבינו במנין המצות כתב דקרא דזבח חג הפסח מיירי במלין אימורי פסח וקשיא ליה סוגיא דתמיד נשחט דמוכח מהתם דמוקמי לקרא במלין אכילת אדם ומיניה ילפינן אזהרה לנמצא חמץ לאחד מבני חבורה והיא הלכה פסוקה ופסקה רבינו ריש הלכות אלו ואם נאמר דס\"ל לרבינו כסברת התוס' דס\"ל דהא�� קרא בתרוייהו משתעי במלין אימורין ומלין מבשר אכילת אדם אזדא לה כל מה שכתבנו שהתוס' לא הוזקקו לכל זה אלא לפי גירסתם דגרסי דקושית רב ספרא היא מקרא דזבח חג הפסח אך כפי מה שרצינו ליישב סברת רבינו דאיהו גריס כגירסת הסמ\"ג דקושית רב ספרא היא מקרא דחלב חגי מנא לן דקרא דזבח חג הפסח מיירי גם כן באימורים. סוף דבר דברי רבינו צריכים אצלי תלמוד: <br><b>ודע </b>שהדבר הקשה אצלי הוא מההיא דאמרי' בפ\"ק דחגיגה (דף י') דהקשו חגיגות מיכתב כתיבן ודחו דלמא ה\"ק רחמנא אכלו ושתו וחוגו חגא קמאי ואמרו לא ס\"ד דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר ואי ס\"ד דחגא הוא תרבא לחגא אית ליה כו' ע\"כ. הרי לך מבואר דסתמא דתלמודא ס\"ל דהאי קרא דחלב חגי בחגיגה מיירי ואי כדברי רבינו דהאי קרא במותיר אימורי פסח מיירי ליכא לאוכוחי כלל מהכא לקרבן חגיגה וכל אותו שקלא וטריא דאותה סוגיא מורה בהדיא דס\"ל דקרא אתא למותיר מאימורי חגיגה. ואולי נאמר דאותה סוגיא היא אליבא דרב כהנא דמוקי להך קרא במותיר מאימורי חגיגה והכוונה לומר דתיקשי לרב כהנא מתני' דקתני דחגיגות הם כהררים התלויים בשערה דהא לדידיה מיכתב כתיבן כו' אבל לרב ספרא ודעמיה דאית להו דהך קרא מיירי במותיר באימורי הפסח לא קשה כלל ומ\"מ הוא דוחק בעיני וצ\"ע: <br><b>ודע </b>דלסברת רבינו דאית ליה דאזהרת חלב חגי מיירי במותיר מאימורי פסח וכן אזהרת זבח חג הפסח בהכי מיירי לענין מנין המצות אינם נמנים אלא באזהרה אחת אע\"פ שבא בכתוב שתי אזהרות וכמו שהשריש לנו רבינו בתשיעי משרשיו יע\"ש. אך כפי גירסת התוס' שכתבנו דמשמע דאית להו דקרא דחלב חגי מיירי בחגיגת ט\"ו נראה שראוי למנות שתי אזהרות האחת שהזהירנו מלהותיר אימורי חגיגת ט\"ו לאומרו ית' לא ילין חלב חגי והשנית שהזהירנו מלהותיר אימורי הפסח לאומרו ית' לא ילין זבח חג הפסח ואע\"פ שהכל הוא ענין אחד דהיינו שלא ילינו האימורים מ\"מ כיון שבאו האזהרות בנושאים מתחלפים נמנה כל אחד מהם באזהרה מיוחדת. וגדולה מזו מצינו לרבינו שמנה ארבע אזהרות במותיר מאכילת אדם האחד הוא מה שנאמר בקרבן תודה לא תותירו וכמ\"ש במנין המצות סימן ק\"כ ובסי' קי\"ז כתב שהזהירנו מהותיר שום דבר מבשר הפסח למחרתו ובסי' קי\"ח כתב הזהירנו מהותיר שום דבר מחגיגת י\"ד ובסי' קי\"ט כתב הזהירנו מהשאיר דבר מבשר פסח שני הרי שאע\"פ שהכל הוא ענין אחד שלא נשאיר שום דבר מזמן אכילתו מ\"מ כיון שבאו אזהרות בעניינים מחולפים נמנית כל אזהרה ואזהרה למצוה בפני עצמה וא\"כ הכי נמי באזהרות מלין אימורין ראוי שנמנה שתי אזהרות: ואע\"פ שעבר אינו לוקה לפי שאין בו מעשה. (א\"ה עיין במ\"ש הרב המחבר לעיל בפי\"ח מהל' פסולי המוקדשין הלכה ט'): "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי שחציו עבד וחציו בן חורין וכו'.</b> בעבד של שני שותפין מיירי א\"נ דרבים טובא ושחרר אחד מהם חלקו וכדכתב רבינו ז\"ל א\"נ במשחרר עבדו בכסף דהתם קנה ודאי לכ\"ע לפום הלכתא דקי\"ל כרבה דרב יוסף דקאמר איפכא איתותב וכדבעינן למיכתב בס\"ד אבל במשחרר אחד בשטר לא מיתוקמא ודאי דהא תניא בפרק השולח (דף מ\"א:) המשחרר חצי עבדו רבי אומר קנה וחכ\"א לא קנה וקאמר התם בגמ' אמר רבה מחלוקת בשטר דרבי סבר והפדה לא נפדתה או חופשה לא נתן לה מקיש שטר לכסף מה כסף בין כולו בין חציו אף שטר נמי בין כולו בין חציו ורבנן גמרי לה לה מאשה ��ה אשה חציה לא אף עבד נמי חציו לא אבל בכסף ד\"ה קנה פדויה ואינה פדויה לימא בהא קמפלגי דמר סבר היקשא עדיפא ומר סבר ג\"ש עדיפא לא דכ\"ע ג\"ש עדיפא ושאני הכא דאיכא למיפרך כו' ע\"כ. וקי\"ל כחכמים ואליביה דרבה. אך קשה לי היכי קאמר דבשטר יליף רבי מכסף והפדה לא נפדתה ורבנן נמי מודו בכסף ורב יוסף נמי דפליג קאמר דרבנן ס\"ל והפדה לא נפדתה דברה תורה כלשון ב\"א אימא קרא ודאי מיירי בשפחה חציה כנענית וחציה בת חורין וכהלכתא ומיהו היינו בעבד של שני שותפין דכ\"ע מודו בהא וכדמסיק בגמ' א\"נ במכר חציו ושחרר חציו וכו' וכדאמר רבה נמי לקמן בגמ' ומיהו לרבה לא קשיא דמשמע ליה דלרבי ולרבנן קרא סתמא קאמר בכל מילי דהכי משמע להו סתמא דקרא ולרב יוסף נמי ניחא ליה למימר דקרא אליבא דרבנן בכולה כנענית אע\"ג דהוי דלא כהלכתא ולמימר דס\"ל דברה תורה כלשון ב\"א משום דאשכחן בר\"פ ארבעה מחוסרי כפרה דקאמר הכי ר' ישמעאל בברייתא ר' ישמעאל אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר ומאורסת לע\"ע א\"כ מה ת\"ל והפדה לא נפדתה דברה תורה כלשון ב\"א והתם נמי במתני' קאמר ר\"ש זו שפחה כנענית והיינו כר' ישמעאל דגמ' דהיינו ברייתא דמתניא בספרא דבי רב סדרא דקדושים עיין שם בפירוש כמהר\"ר אהרן ן' חיים ז\"ל. ולהכי ניחא ליה לאוקומיה הכי כיון דאיכא תנאי דמוקי ליה לקרא הכי. והא דתניא בריש פרק כיצד מערימין ובשלהי פ' האומר דקדושין האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו ומוקי לה בשלהי פ' המביא תניין דהוי ירך אמו והויא כרבי דקאמר המשחרר חצי עבדו קנה בעבד של שני שותפין ודאי לא מצי לאוקומי דהא תנא האומר לשפחתו כו' אלמא ולדות נמי דידיה הוו וכן נמי לא מוכחא מלתא דמכר חציה כו' ואדרבה בספרים המדוייקים גרסינן הרי את שפחתי וולדך בן חורין ודייק לישנא דשפחתי דהיינו שהשארתי לי ולא מכרה וכדכתיבנא אבל מיהו יכול היה לאוקומה כדברי הכל וכגון שנתנה לו את הכסף בעבור ולדה דכי ה\"ג שפיר דמי אף לדברי רבנן אלא דלישנא דקאמר זכתה לו משמע דע\"י שטר קאמר דהיינו זכות יד בשטר. ותו דלישנא דהאומר לשפחתו משמע ליה בלא נטילת מעות דאי איכא מעות מאי איכא למימר וכדאיתא בפ\"ק דקידושין גבי פסקא דבכסף ע\"י אחרים ע\"ש. ותו איכא למידק בדברי רש\"י ז\"ל שכתב רבנן סברי ג\"ש עדיפא ורבי סבר היקש עדיף דכי איכא למילף מהיקש וג\"ש ילפינן מהיקש ושבקינן ג\"ש ע\"כ. וי\"ל דכשם שאמרו בדברי רבי היקש עדיף הכי אמרו בדברי רבנן ג\"ש עדיפא וא\"כ למה פירש רש\"י את דברי רבי שהוא אחרון ולא בתחלה כפי דבריו. ועוד י\"ל מעיקרא בעיקר הלשון שרש\"י ז\"ל כתב רבנן סברי ג\"ש עדיפא ורבי סבר היקש עדיף והוא מהופך שהגמ' אמרה תחלה דמ\"ס היקש עדיף ומ\"ס ג\"ש עדיפא ומה ראה רש\"י לכתוב כן. תו איכא למידק במאי דכתב רש\"י לא דכ\"ע ג\"ש עדיפא כו' כיון דמסיני גמרינן לה דאין אדם דן ג\"ש מעצמו איהו עדיפא מהיקש ע\"כ, נראה לשונו דהיקש אדם דן מעצמו ולהכי קאמר דג\"ש עדיפא משום דהיא מקובלת מסיני מה שאין כן בהיקש משמע דס\"ל לרש\"י דמאי דאמרינן אין אדם דן ג\"ש מעצמו בדוקא איתמר ג\"ש דשאר מדות דן מעצמו אפילו דלאו ק\"ו נינהו שהרי הק\"ו הדעת מחייבתו. וקשה על זה שהוא סותר דברי עצמו דהא בריש פ' לולב הגזול כתב רש\"י בפירוש דחוץ מק\"ו אין אדם דן מעצמו אבל היקש ודאי אין אדם דן מעצמו ויש כדמות ראיה לזה בתעניות (דף כ\"ז ע\"א) דקאמר אסמכתא נינהו ומדרבנן ולקולא והתוס' הקשו עליו שם קושיות חזקות יע\"ש: והנה ראיתי לומר לזה דודאי ל�� קשיא דאע\"ג דהכי כתב רש\"י ז\"ל שם מ\"מ ההוא אליבא דרבי יהודה דקאמר לא מקשינן ורבנן הא קאמרי להדיא דמקשינן והיינו משום דס\"ל אין אדם דן ג\"ש דוקא ולא שאר מדות ויחיד ורבים הלכה כרבים. ומעתה טעה בעל הליכות עולם במ\"ש וז\"ל אדם דן ק\"ו מעצמו ואין אדם דן ג\"ש מעצמו אלא א\"כ קבלה ממשה בסיני ונראה מדברי רש\"י בפ' לולב הגזול דלאו דוקא ג\"ש דכל המדות ג\"כ אין אדם דן חוץ מק\"ו והתוס' כו' ע\"כ. וזה שיבוש כמו שהוכחתי דבין לרש\"י ובין לתוס' לא נפקא לן מידי לענין דינא כלל דכולהו מודו דלרבנן דהלכתא כוותייהו ל\"ד אדם דן ק\"ו אלא הוא הדין שאר מדות. ואחר שכתבתי כל זה נדפס ספר יבין שמועה וצ\"ע שם (א\"ה עיין מ\"ש בזה הרמ\"ז בס' כפות תמרים) . ומיהו יקשה דלישנא דקאמר כ\"ע מודו משמע דליכא מאן דפליג עליה ויהיב רש\"י הך טעמא לכ\"ע משמע דליכא מאן דפליג עליה אבל אין זו קשיא דכי אמרינן דכ\"ע אין המכוון אלא על ב' הכתות בעלי המחלוקת אשר הוזכרו ודכוותה בפ' אלו נערות דקאמר הכל מודים בבא על הנדה וכו' ובהדיא מסיק גמרא התם וקאמר ולאפוקי מדר' נחוניא בן הקנה כו' והשתא היכי קאמר הכל מודים אלא ודאי דלא קאי אלא לבעלי המחלוקת וכן בפ' כל שעה (דף ל\"ג) ובפ' עשרה יוחסין (דף ע\"ה) יע\"ש. ותו איכא למימר שאין כוונת רש\"י לומר דזה הוא דהוי מסיני ולהכי עדיפא אלא דקאמר דמה שלא נאמר דהיקש עדיף כיון שנתקבל מסיני הוא משום דג\"ש נמי נתקבל מסיני כו' ואל תתמה על דלא קאמר נתקבלה נמי בלאו דוקא. ומ\"ש רש\"י בפירוש היקש עדיף זה ולא כתבו בפירוש ג\"ש עדיפא נלע\"ד שכוונת דבריו לפי שממלת עדיף משמע דודאי משגחינן טובא בהיקש אלא דג\"ש עדיפא כו' יע\"ש, והשתא בא רש\"י לומר שלכאורה היינו מוכרחים לומר דמאי דקאמר היקש עדיף בהכרח הוא לומר דהיינו יותר יש לנו לעשות ההיקש בתכלית משנעשה הג\"ש בשלימות, וההוראה בזה דאין לומר דמלת היקש עדיף פירש נעשה ההיקש ונבטל הג\"ש מכל וכל דהא ליתא דא\"כ איך קאמר התם דכ\"ע היקש עדיף דהיינו שיש לנו לעשות ההיקש ושתתבטל הג\"ש והכא מוכרח איפכא אלא ודאי היינו מוכרחים לפרש היקש עדיף ותשאר הג\"ש למחצה דבזה מאי דקאמר הכא היקש עדיף פירושו דטוב לנו לעשות הג\"ש למחצה כו' לזה פירש רש\"י דאין זה מוכרח דיכולין אנו לפרש כן וכמו שכתבתי וק\"ל ובספרא משמע דסבר כרבי וקי\"ל סתם ספרא ר\"י ומשמע דעליה יהיב הך טעמא וכדכתיבנא דר\"י אית ליה דאדם אינו דן היקש מעצמו וק\"ל וצ\"ע בתשובת מהר\"ם אלשקאר ז\"ל: <br><b>תנן </b>התם ב\"ה אומרים עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד ובפ' האשה דפסחים אמרינן הא דתנן לא יאכל משל רבו אבל אוכל הוא משל עצמו ופרכינן מהא דתניא עבד שחציו בן חורין כו' לא יאכל לא משלו ולא משל רבו ומתרץ הא כמשנה ראשונה והא כמשנה אחרונה דתנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד כו' ב\"ש אומרים כופין את רבו ועושהו בן חורין חזרו ב\"ה להורות כדברי ב\"ש. ופירש\"י לפום משנה ראשונה לא יאכל לא משלו ולא משל רבו דאין חלק העבדות נמשך אחר דעתו כלל ואין חלק העבדות נמשך אחר החירות כלל ולמשנה אחרונה הא ה\"ל כמשוחרר ואוכל משלו וכן פי' הראב\"ד וכדבעינן למיכתב בס\"ד. אבל רבינו פירש בפירוש המשנה הפך מזה שכתב וז\"ל וכמו כן לא יאכל משל עצמו לפי כי עוד יתבאר לך כי הוא לא יניח עבד חציו בן חורין וחציו עבד ולפיכך לא יאכל ממנו בשום פנים עד שיעשה בן חורין ומה שאמר בכאן לא יאכל משל רבו שיראה ממנו שאוכל משל עצמו זהו דעת האומר מניחין אדם חציו עבד וחציו בן חורין עכ\"ל. ובאמת שאין דבריו מובנים ומוהריק\"א בפרקין כתב דאין לומר שכוונתו דכיון דאין מניחין א\"כ אינו בעולם דא\"כ למה לו להביאו בחיבור כו' ובאמת שלא היה צורך לדחות זה מעיקרא. וק\"ל למה לא הקשה ג\"כ דא\"כ איכפל קרא לומר את פני האדון לאשמועינן מלתא דליתיה ותו קשה דהיכי נימא דליתא ומי לא עסקינן ששחררו בערב הפסח ועד שהם כופים אותו הגיע זמן קרבן פסח וצ\"ע. ודע דתנן בריש חגיגה נמי כי האי גוונא גבי הך דהכל חייבים יע\"ש. והנה רע\"ב כתב בפסחים כדעת רש\"י ובחגיגה כדעת רבינו וכתב עליו הרב בעל תוי\"ט דמחלפא שיטתיה כו' יע\"ש ונ\"ל שאינה קושיא כלל. וזה שמוהריק\"א כתב שה\"ר אברהם בנו של רבינו תירץ דה\"ק דמשנה ראשונה מדינא פטור אלא דמחייבינן ליה ועבדינן ליה תקנה מד\"ס אבל לפי זה שכופין אותו ודאי לא עבדינן הכי כדי שימהר להוציאו. והקשה ה\"ר אברהם די בוטין קושיא חזקה דהא הוו להו קדשים בחוץ ובשלמא בחגיגה משכחת לה על תנאי אבל בקרבן פסח ליכא על תנאי ותירץ דהפקר ב\"ד הפקר והפקיעו שעבודו מעליו, וקשה על זה קושיא חזקה א\"כ בפ' האשה רבה גבי הא דאיפליגו רב נתן בר אושעיא ורב חסדא בההיא דהתורם מן הרעה כו' ופליגי באי יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ופריך מקדושי קטנה וקאמר הפקר ב\"ד הפקר והשתא גבי תרומה נמי איבעי לן למימר הכי אלא ודאי צריך לקיים פירוש התוס' דלא אמרי' הפקר ב\"ד הפקר היכא דבתר הכי מוקמת ליה זימנא אחריתי ברשותיה והרי הכא הכי הוו דבתר הכי מוקמת ליה ברשותיה. ועל דברי ה\"ר אברהם יש לתמוה טובא וה\"ר עובדיה הוקשה לו זה ולהכי גבי חגיגה דשייך תנאי כתב כרבינו והכא כתב כרש\"י. תו ק\"ל לדברי בן רבינו ז\"ל דכיון דלמשנה ראשונה מן הדין אינו אוכל אף משלו א\"כ אמאי כי מקשה בפ' האשה חדא אחבירתה משמע דלית ליה אוקמתא בשום צד לתרוצה אלא חדא כמשנה ראשונה וחדא כמשנה אחרונה נימא ואי בעית אימא לעולם הא והא כמשנה ראשונה וכאן מדין תורה וכאן מד\"ס ולישנא דיאכל אתי שפיר. ומיהו הא לא קשיא דעדיפא מינה משני לאוקומה חדא אליבא דהלכתא ותו דהך תירוצא לא שייכא דהך דחגיגה דהא קאמר הכל חייבין חוץ משמע דבמלתא דהנך חייבים הנך פטורים ולהכי נקטיה כהך תירוצא. תו איכא למידק במאי דכתב הלחם משנה שבקרבן פסח פטור מילפותא דחגיגה וקשיא טובא היכי מצי יליף והלא איכא למיפרך טובא מה לחגיגה שכן פטורות בה נשים ודכוותייהו תאמר בקרבן פסח שכן חייבות בה נשים וכדבעינן למיפרך. תו ק\"ל קושיא אלימתא דאי ס\"ד דאיכא למילף מחגיגה לקרבן פסח א\"כ ר\"ש אמאי איצטריך ליה קרא דחטאו ישא האיש ההוא למעוטי נשים נילף מחגיגה אלמא איצטריך ליה קרא ואע\"ג דאנן השתא כר' יוסי קי\"ל כדבעינן למיכתב בס\"ד מיהו מדר\"ש נשמע לדר' יוסי דע\"כ לא איפליגו אלא לענין הך דמחייבי אבל לענין אי ילפינן אי לא לא שאני לן בין הך להך כלל וזה ודאי קשה להולמו. ועיקרן של דברים כשנעמוד על פסק רבינו דנשים ועבדים עושים אותם חבורה לעצמם ואמאי פסק הכי. ואיברא דלכאורה טעמו ברור דהא ר\"י סבר דראשון חובה ושני רשות ור' יוסי סבור דבין בראשון ובין בשני איכא חיוב כרת כו' יע\"ש. ור\"ש סבר דראשון רשות ושני חיוב וא\"כ הלכה כר' יוסי דנמוקו עמו נגד ר\"ש ונגד ר\"י וכן כתב הרב מוהרי\"ק. אבל קשה דבגמ' מסיים בתר הכי כמאן אזלא הא דקאמר ר' אלעזר אשה בראשון חובה ודוחה את השבת בשני רשות כר' יהודה הרי להדיא דר\"א דהוי אמורא פסק להדיא כר' יהודה והלכתא הכי וגם דקאמר ר' יהודה מלתא מציעתא. ואין לומר דר\"א בן שמוע הוי דהוא תנא דא\"כ ע\"כ מלתא בברייתא מיתניא והוה ליה למימר דתניא ותו דאפי' תימא דתנא הוי מ\"מ קי\"ל הכי דתרי הוו לגבי ר' יוסי ור\"ש כל חד לחודיה ואע\"ג דבכל חד לחודיה הוי הלכתא כר' יוסי מ\"מ הא הכא הוו תרתי ודכוותיה בשלהי ה' כלים ע\"ש. ויש לדקדק כן מן הגמרא שבריש מי שהוציאוהו ובריש החולץ אפי' בר\"מ ור' יהודה דפליג עליה דר' יוסי כ\"ש ר\"א דעדיף טפי והוי טוביינא דחכימי כדקאמר רב עילויה בשלהי אלו נערות גבי יתומה בחיי האב וכן בפרק כל הגט גבי ההיא דהכותב טופסי גיטין בסוגיא הידועה שם דפסל ר\"א בגיטין וקאמר עליה הכי וכן בכריתות פרק אמרו לו גבי ההיא דאם הפסיק בו או נתן לתוכו מים כו' יע\"ש, א\"כ למה הרב ז\"ל פסק דלא כר' יהודה מאחר דהוי תרתי כ\"ש דהוי אמורא כדכתיבנא. ואפשר היה לומר דס\"ל לרב דהך דאמרי' כמאן אזלא כו' אמורא הוי וקאמר דלדידיה לר' יהודה הכי הוי ולעולם לא פסק הלכתא כוותיה, ודכוותה בפ\"ק דערכין הא דאמר רב גידל אמר רב אדם יודע שאין ערך לכלי וגמר ואמר לשם דמים וכתבו התוס' בר\"פ דיני ממונות דהוא אליבא דר\"מ קאמר וליה לא ס\"ל יע\"ש א\"כ הכא נמי אמרי' הכי אבל צריך טעם מי הכריחו לזה וצ\"ע: וראיתי עוד לו לרב שכתב בלשון הזה היה אחד מבני חבורה קטן כו' אם יכול לאכול כזית צלי שוחטין עליו ושוחטין על הקטנים שיהיו מכלל החבורה לא שתהיה חבורה כולה קטנים שאינם בני דעת וכתב מוהרי\"ק בס\"פ לולב הגזול קטן היודע לאכול כזית צלי שוחטין עליו מ\"ט איש לפי אכלו ומ\"ש רבינו שאינם בני דעת ק\"ל דטפי הוה עדיף למעוטי מדכתיב בפסח איש ולטעם שנתן רבינו קשה דמהי תיתי דבעינן בפסח בן דעת וי\"ל דמאיש לא משמע ליה למעוטי קטן דא\"כ הוה מימעיט אף מלהמנות עם בני החבורה ומדתניא שוחטין עליו את הפסח משמע דס\"ל לגמרא דהאי איש לאו למעוטי קטן אתא ע\"כ. ואחרי המחילה מכבודו אלף אלפי פעמים לא צדקו דבריו דהא בפ' האשה אמרי' עלה דהך דקאמר ר' יוסי אפי' בפסח שני עושים חבורה כולה נשים דמהיכא תיתי ליה מדכתיב ונכרתה הנפש ההיא ואפי' אשה אפי' פסח שני ואלא חטאו ישא האיש ההוא למעוטי מאי למעוטי קטן מכרת ע\"כ. אלמא דמאיש ממעטינן ליה לקטן מכרת ודרשינן איש ולא קטן ואין עליך לומר מכרת מפיק ליה ולא מחובה דמשמע בגמרא דכל שאינו מחוייב כרת אין שוחטין עליו לעצמו דהא רבי יהודה מחטאו ישא האיש ההוא ולא האשה קאמר דאין שוחטין עליה בפני עצמה ובהא ליכא פלוגתא כלל, ותו קשה לי במה שהכריח דמאיש לא ממעטינן קטן דאי ממעטינן אף לטפלה דאימא אהני לה ככל חקת הפסח וכדקאמר הכא בגמ' לר' יהודה א\"כ מאי קושיא ולר' יוסי נמי אפשר דאהני ליה להא במכסת נפשות. תו קשה במאי דכתב דמהיכא תיתי דבעינן בן דעת גבי פסח וזה פשוט דבכל המצות בעינן בן דעת ואדרבא התוס' שם אמרו תימה אמאי איצטריך דהיכן מצינו קטן שחייב במצות דודאי אינו בן דעת. ויותר נ\"ל בדברי רבינו דה\"ק אין עושין מהם חבורה והטעם לפי שאינם בן דעת וכיון שאינם בני דעת ודאי לא מיחייבי כרת וכיון דלא מיחייבי כרת אין שוחטין עליהם בפני עצמם ועוד אפשר שהוקשה לו קושית התוס'. ובאמת שעיקר קושית הגמ' צריכה נגר דקאמר דהאיש למעוטי קטן מכרת והתינח בפסח שני דכתיב ביה עונו ישא וגו' בפסח ראשון מאי איכא למימר ותו כל הני קראי דבמכסת נפשות ודכוותיה מאי קא עבדי להו. וראיתי גירסא בספר הילקוט שאמרו בה דבמכסת נפשות דראשון לאתויי נשים ולכאורה קשה דהא כיון דנשים חייבות בראשון א\"כ קושטא ד��ילתא דאיצטריך דאין עונשין מן הדין וק\"ל אבל באמת שאינו נ\"ל עיקר כדברי רבינו ואין השכל מחייב אלא כדברי הראב\"ד ורש\"י יע\"ש: ודע דקאמר בפ\"ק דבתרא דאית דינא דגוד או איגוד גבי ההיא דולא את הטרקלין כו' ומקשינן עלה דהא הכא קאמר דכותב לו גט שחרור מפני תיקון העולם משמע מפני תיקון העולם אין מפני גוד או איגוד לא ומשני שאני התם דאיגוד איכא גוד ליכא ופירש\"י ה\"ג שאני הכא דאיגוד איכא גוד ליכא העבד רוצה לקנות אבל אינו אומר קנה לי חלקי שאין דמים לבן חורין ע\"כ. ונ\"ל לדייק במ\"ש ה\"ג שאני התם דאיגוד איכא גוד ליכא דיראה שבא למעוטי גירסא שהיא איפכא שאני התם דגוד איכא איגוד ליכא והיתה הכוונה על פי מה שכתבו התוס' שם וז\"ל וא\"ת שאני הכי שאין העבד נותן דמים מיד אלא כותב שטר על דמיו וי\"ל דמשמע דלא יבטל כו' ע\"כ, ומטעם זה היינו גורסים כן לזה כתב רש\"י דאיגוד איכא שהעבד רוצה לקנות אבל הוא אין לו מעות וכו' זה נ\"ל לפרש. ובעיקר קושית הגמ' קשה דמאי מקשה דאדרבא תקנת פריה ורביה איצטריך לשלא יאמר לו אקנה השאר האחר דאפי' כי קני אינו מותר לבא בקהל וע\"ש ובההיא סוגיא דחגיגה ומאי דכתבו התוס' עלה צריכין נגר ומאי דק\"ל בגוה טובא היינו למאי איצטריך קרא דזכורך לישתוק מיניה ומאי דקאמר ולא אדון אחר בהכרח ודאי דעבדים פטורים דהא ודאי יש להם אדון אחר וכיון שכן ודאי נשים פטורות ומיהו הך לאו קושיא היא דאי לאו קרא דכל זכורך אוקימנא לקרא דאת פני האדון בעבדים גמורים דהך לא מיקרו אדון כו' ומאי דקאמר לישא שפחה אינו יכול כתבו בתוס' דכיון דאמרינן הכל מודים בעבד שאין לו יחס ודאי לא מקיים פריה ורביה. ומיהו אפשר לדחות ודאי דדוקא כשהורתו כשהוא עבד אבל כשהורתו כשהוא בן חורין לא אע\"ג דשפחה ולדה כמוה. ומיהו בירושלמי פ' כיצד אמרו הרי הוא כבנו לכל דבר אפי' לפריה ורביה ופירש הריטב\"א ז\"ל דמיקרי בנו וקאמר חוץ מהבא מן השפחה ואפשר דהבא על השפחה לא שייך בתרייהו ומיהו נראה לפרש לפריה ורביה דה\"ק אפי' לפריה ורביה. וראיתי בשלטי הגבורים פ' הבע\"י שכתב צ\"ע אם הוליד בן ממזר אם הבכור נוטל ירושה כו' ולא ידעתי מהו דמכיון שכתבו הטור ורבינו דבכור ממזר הוי כבכור אם כן פשיטא ודאי שהבא אחריו אינו בכור כלל. וראיתי בירושלמי של פסחים שאמרו מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקדש אשה אין קדושיו קדושין דכוותה מי שחציו בן חורין שגירש אין גירושיו גירושין שמואל אמר גירושיו גירושין אתיא דשמואל כי הא דר' יהודה דתנינן מי שחציו עבד וחציו בן חורין ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרים ע\"כ. ולא ידעתי מהו דכיון דקדושין לא תפסי בה גירושין היכי משכחת להו הא אין קדושין מעיקרא. ונ\"ל לומר כגון שקדש חציה שפחה וחציה בת חורין דאפשר דהתם תפסי קדושין מכיון דבת מיניה היא. וסבור הייתי לומר שאין הכוונה אם גירש את אשתו אלא כי ההיא דאמרי' בשלהי המביא תניין אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה כו' אבל מן הירושלמי דבפ' השולח אינה נראה כן אלא דס\"ל לירושלמי כסברא דדחו בגמרא דידן דקאמר קדש עבד ביום של רבו הרי אין קדושין תופסין בה ביום שלו הרי קדושין תופסין ומיהו מאי דמדמי לה לדשמואל כר\"י לא ברירא לי ודאי דא\"כ מ\"ש קדושין מגירושין ובפ' הנחנקין קא מפרש טעמא דר' יהודה משום דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. ועוד אאריך בס\"ד וע\"ש ובפ' החובל יע\"ש: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עצים של צליית הפסח כו'.</b> דברי מרן בזה תמוהים הם בעיני דאליבא דמאן דמחמיר מתני' דנתן לה מוקדשין באתננה ע\"כ לא מיתוקמא כרבי דהא לא משייר אלא במצה ומרור ולא מיתוקמא אלא כר\"י הגלילי ואילו מדברי רבינו ז\"ל בפ\"ד מהל' איסורי מזבח הלכה ט\"ו נראה דמוקי למתני' דאתנן כרבי וכמ\"ש מרן שם וזהו הפך מה שפסק כאן. בר מן דין הרואה יראה שדברי רבינו אין להם שום שייכות בפלוגתא דרבא ור' זירא ואם כדברי מרן לא הול\"ל אלא שלא הותר למכור הפסח אלא ליקח מצה ומרור ולא חלוק דזו היא פלוגתא דרבא ור\"ז. ומאי ואם לקח ממעות הפסח דנקט. ובכוונת דברי רבינו נ\"ל דאדרבא פסק כמאן דמיקל והיינו דנקט הרי מעות חולין בסתם ולא חילק. ואח\"כ חידש לנו דין אחר שלא נזכר בגמרא והוא דקי\"ל דמותר הפסח יקרב שלמים ולא הותרו לו מעות הפסח אלא כדי ליקח בהם פסח ואע\"פ שכבר היה מוקדש המעות יוצאין לחולין אבל ליתנם בדבר אחר פשיטא דלא. ומכשירי הפסח הרי הם כפסח ואם הותירו לו ממעות הפסח או שכבר נתמנה עמו בפסח במעות אחרות וזה הפריש עצים לצליית הפסח ומצה ומרור ולקח מזה שהפריש המעות לפסח למנותו עמו במצה ומרור או להיות לו חלק בעצים שצולה בהם הרי המעות חולין דומיא דפסח עצמו לפי שמכשירי הפסח הרי הם כפסח. ודין זה הוא מוכרח מן הסוגיא דכיון דקי\"ל כמאן דמיקל ולא נחלקו אלא בחלוק אבל בעצים ומצה ומרור אפילו ת\"ק מודה ש\"מ דאפילו אליבא דת\"ק דלית ליה שיורא בפסח מודה דיכול למכור הפסח כדי ליקח עצים ומצה ומרור אלמא טעמא הוי לפי שהם כפסח עצמו. וא\"כ לדידן נמי גבי מעות הפסח אע\"פ שלא הותר ליקח בהם אלא פסח או שלמים מ\"מ עצים ומצה ומרור שרו לפי שמכשירי הפסח הם והם כפסח עצמו דבהאי דינא לא פליגי ת\"ק ורבי. וכוונה זו נראה בעיני שהיא פשוטה בדברי רבינו ז\"ל. וסבור הייתי לומר שט\"ס נפל בדברי מרן וצ\"ל ופסק כמאן דמיקל והכריח הדבר ממה שפסק שמצה ומרור הוא כפסח וע\"כ הוא לפי שפסק כמאן דמיקל דאליבא דמאן דמחמיר מצה ומרור אינו כפסח אליבא דת\"ק ודוחק וצ\"ע. ועיין בס' קרבן חגיגה סי' ט' שכתב דמותר הפסח יכול ליתן אותם כדי לבדוק ולבער החמץ שברשותו יע\"ש: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שהיה טמא בשעת שחיטת הפסח כו'.</b> (א\"ה עיין במ\"ש הרב המחבר לעיל בפ\"ו מהל' כלי המקדש הלכה ט'): "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שנאמר וכל עבד איש כו'.</b> עיין מ\"ש מרן. ובפ' החולץ (דף מ\"ח) אמרינן עבד איש ולא עבד אשה בתמיה. משמע דגם גבי אשה מילת עבדים מעכבת. עוד אני תמיה דלרבינו איצטריך איש למעוטי קטן וא\"כ מה הקשו עבד איש ולא אשה. ועיין במ\"ש הר\"ב חדושי הלכות בפרק הערל (דף ע\"א) אההיא דאמרינן כגון שהיו אביו ואמו חבושים יע\"ש. (א\"ה ועיין בפ' השולח (דף ל\"ח) ובחדושי הרשב\"א שם): "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל אם היה חבוש וכו'.</b> היה לו לרבינו לבאר דזה שאין שוחטין עליו כשהיה חבוש בידי עכו\"ם דוקא לשחוט בפ\"ע אבל עם אחרים אפילו חבוש בידי עכו\"ם שוחטין עליו וכך מבואר בגמרא. והתוס' הביאו שיטת הירושלמי בהפך מש\"ס דילן דדוקא בהבטיחוהו ישראל לצאת שוחטין אבל עכו\"ם אפילו עם אחרים אין שוחטין. ויש לתמוה למה תפס שיטת הירושלמי שהיא נגד ש\"ס דידן. ואפ\"ה קשה דלפום שיטת הירושלמי אפילו בבית האסורים של ישראל אין שוחטין עליהם בפני עצמן ולמה לא ביאר זה רבינו וכתב סתם שוחטין דמשמע אפילו בפני עצמן. וכן קשה גבי אונן וחולה שיכולין לאכול כזית שפירש במשנתנו שאין שוחטין עליהם בפני עצמן למה סתם הרב שישחטו עליהם ולא כתב שוחטין דמשמע לכתחלה. גם לא פירש דדוקא עם אחרים אבל לעצמן לא. גם מהריק\"א לא הרגיש בכל זה ולא ידעתי למה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>טמא מת שחל שביעי שלו וכו'.</b> עיין בדברי מרן ואיני רואה סתירה לסברת הראב\"ד מכל מה שהקשה הרב ז\"ל דמ\"ש וכי בתר דעבדין מתמלכין אינו דאינהו סבור דאפילו בלא טבילה כיון דלאורתא חזו היו יכולין להקריב ובתר הכי לטבול ומש\"ה שחטו עליהם וכשנודע הדבר לפני משה רבינו אמר להם שאין קדשים קרבין בטומאה אפילו דחזו לאורתא והם השיבו לו דמהיכן ידע זה כיון דלאורתא בשעת אכילה חזו לאכול קרבנם ישחטו השתא נמי ע\"י שלוחם ועל זה הוזקק לשאול פי הדיבור. ומה שטען הרב דאמאי לא אמר להו שיטבלו וישחטו קרבן אחר. כבר כתב הראב\"ד בלשונו שכבר עבר זמן שחיטת הפסח ומה יאמר עוד. ובזה נסתלקה נמי מאי דהביא הרב מלשון ספרי דאין משם ראיה נגד הראב\"ד. והתוס' הוסיפו לבאר בפ' האשה דאה\"נ דהם טבלו והקריבו קרבן אחר אלא דמשה אמר להם אם לא תטבלו והקריבו נזקקין אתם לפסח שני. ותשובת הדיבור היתה לכל ישראל. ומ\"ש הרב שזו ראיה שאין עליה תשובה תמיה אני למה החריד עלינו את כל החרדה הזאת דכיון דמה ששחטו קודם טבילה אינו עולה להם הו\"ל כאילו לא הקריבו מאחר שהוזקקו לפסח שני. סוף דבר סוגית הגמרא מוכחת כדברי הראב\"ד וגם סברת התוס' נמי הכי הויא ודו\"ק: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "אכל נא ומבושל כו'. (א\"ה מדברי התוס' פ' כל שעה מוכח דגרסי כגירסת הר\"ם וכמו שיתברר מתוך מ\"ש בפ\"ה מהלכות יסודי התורה ועיין מ\"ש ה\"ה ספ\"א מהלכות איסורי ביאה): "
+            ],
+            [
+                "<b>אכל ממנו כזית צלי מבע\"י וכו'.</b> הרמב\"ן ז\"ל במנין העשין מנה זה מצוה בפני עצמה ורבינו לא מנאה לפי שכבר מנה עשה זה לאכול אותו בלילה ומי שלא אכלו בלילה או שאכלו מבעוד יום הכל נכנס תחת עשה זה ואין למנותן שנים: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ודין תורה שיאכל כל הלילה כו'.</b> פסק רבינו כר\"ע אך התוס' ספ\"ב דמגילה (דף כ\"א) ד\"ה לאתויי כתבו דהלכה כראב\"ע דמן התורה אינו נאכל כי אם עד חצות וכ\"כ בס\"פ איזהו מקומן. ועיין במ\"ש בסוף פסחים (דף ק\"כ) ד\"ה אמר רבא. ועיין מ\"ש ה\"ה פ\"ו מהל' חמץ ומצה שנתן טעם לשבח למה פסק רבינו ז\"ל כר\"ע יע\"ש: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>החלונות ועובי הכתלים וכו'.</b> עיין בסוף פ\"ב מהל' מעשר שני ובפ\"ו מהל' בית הבחירה הלכה ט' ובפ\"י מהל' מעשה הקרבנות הל' ה': והוא שיניחנו בחוץ וכו'. (א\"ה עיין במ\"ש הרב המחבר לקמן פ\"ה מהלכות פרה אדומה הל' ה'): "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השובר עצם בפסח כו'.</b> כתבו התוס' פי\"א דזבחים (דף צ\"ז) אההיא דועצם לא תשברו בו אמאי ניתי עשה ולידחי לא תעשה אכתי קשה היכי אתי האי עשה ודחי לא תעשה הא בעידנא דמיתעקר לאו דשבירת עצם לא מיקיים עשה דאכילה. ושם בפסקי התוס' ראיתי שכתוב אם אי אפשר לקיים עשה בע\"א לא בעינן בעידנא דמיעקר לאו דמיקיים העשה. נראה שהוא תירוץ לקושייתם והוא חדוש גדול בעיני: "
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך שורפין עצמות הפסח בכלל הנותר כו'.</b> (א\"ה עיין במ\"ש הרב המחבר בפי\"ט מה' פסולי המו��דשין) לא ידעתי במאי מיירי אי בעצמות שאין בהם מוח הא לית בהו משום שבירת העצם ואי ביש בהן מוח ת\"ל דבעו שריפה משום המוח ואינו יכול לשבור העצם ולהוציא המוח ולא הול\"ל כדי שלא יבאו בהם לידי תקלה דת\"ל משום התקלה המזומנת. ואין לומר דמיירי בעצמות שהיה בהם מוח ועכשיו הם חלוצים משום דכל שאין בהם מוח עכשיו אין בהן משום שבירת עצם אף שהיה בהם מתחלה וכדמוכח מסוגיא דכיצד צולין.גם אין לצדד ולומר דבאין בו מוח נהי דמלקות ליכא איסורא מיהא איכא ותבלין יש לצד זה מדברי רבינו שכתב אין חייבין כו' דמשמע חיובא הוא דליכא אבל איסורא איכא כדמוכח בפשטות הסוגיא דקאמר ואי דלית בהו מוח למה בשריפה. סבור הייתי לומר דלעולם ביש בהן מוח מיירי וס\"ד דיוציא המוח ע\"י גומרתא דליכא משום שבירת עצם וקמ\"ל דלא אלא ישרפם עם המוח דלמא פקע ואיכא משום שבירת עצם וכמ\"ש התוספות ד\"ה בו יע\"ש. אך אכתי קשה לישנא דלפיכך דכתב רבינו דמשמע דאם היה מן הדין דלאחר זמנו לא היה בו משום שבירת עצם לא הוה בעי העצמות שריפה ולפי מ\"ש בפ\"ח מהל' אבות הטומאה דשימוש נותר מלתא היא ת\"ל דבעו שריפה הואיל ושמשו נותר. וליכא למימר דנהי דפסיק דשימוש נותר מלתא היא היינו לטמא הידים אבל להטעינם שריפה אפשר דס\"ל דלא בעו דהסוגיא מוכחת דהא בהא תליא ומאן דאית ליה דעצמות מטמאין הידים ס\"ל דבעו שריפה כמו הנותר עצמו הואיל ושמשו נותר. ואפשר לומר בדוחק דרבינו עדיפא מינה קאמר דמדין תורה בעו שריפה כדי שלא יבאו בהם לידי תקלה. וראיתי להר\"ב החינוך סי' קל\"ט שהביא ברייתא זו ונתן טעם לחלק בין עצמות הפסח לעצמות הקדשים ודבריו תמוהים ואינם עולים כפי סוגית הגמרא וצ\"ע. וראיתי בתוספות פ' העור והרוטב שכתבו דרב מרי אשמעינן עצמות ששמשו נותר כבר אפילו אין בהם עכשיו כלום כו'. ולא יכולתי ליישב לפי דרכם סוגית הגמרא דפריך נתברינהו ונחלציה למוח דידיה ונשרפיה ונשדינהו לדידהו וכן מסוף הסוגיא דקאמר אלא פשיטא דאית בהו מוח ע\"כ מיירי ביש בהם מוח עכשיו דאי לא אף עצמות הפסח אין בהם משום שבירת עצם כל שאין בהם מוח עכשיו, וכעת דברי התוספות צל\"ע: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואינו לוקה על לאו זה שהרי ניתק לעשה כו'.</b> (א\"ה עיין במ\"ש הרב המחבר לעיל בפ' ח\"י מהל' פסולי המוקדשין הל' ט'): "
+            ],
+            [
+                "<b>וזו היא הנקראת חגיגת י\"ד וכו'.</b> (א\"ה עיין בדברי הרב המחבר לעיל פ\"ו מהל' כלי מקדש הל' ט' שהאריך לבאר אימתי זמן הקרבת קרבן חגיגה זו אם דינה כפסח שקרב אחר תמיד של בין הערבים או זמנו כל היום): "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה בין פסח ראשון לפסח שני וכו'.</b> (א\"ה עיין לעיל פ\"א הל' ד' מ\"ש הרב המחבר בשם התוס'):           סליקו להו הלכות קרבן פסח בס\"ד "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Mishneh LaMelech/Sefer Korbanot/Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,158 @@
+{
+    "title": "Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Paschal Offering",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_LaMelech_on_Mishneh_Torah,_Paschal_Offering",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות עשה לשחוט הפסח כו'.</b> כל הני דתנן בפ\"ק דחגיגה דפטורים מראיה והביאם רבינו לקמן פ\"ב מהל' חגיגה נראה דחייבים בקרבן פסח דהא מיעוטא דהנהו בראיה כתיבי ולא ילפינן פסח מראיה. וזהו שסתם רבינו וחייב הכל. אך ראיתי להתוס' בפ\"ק דפסחים (דף ג') ד\"ה מאליה שכתבו ור\"י בן בתירא שלא עלה לרגל י\"ל שלא היה לו קרקע או זקן היה שאינו יכול להלוך ברגליו דפטור מפסח כמו מראיה ע\"כ. ולא ידעתי הא היכא רמיזא דהני פטירי מפסח ובגמרא לא פטרו זקן מפסח אלא כשאינו יכול לאכול כזית. ולא ידעתי אי אליבא דתוס' לגמרי ילפינן פסח מראיה אלא דזה לא יתכן דהא נשים פטורות מראיה וחייבים בפסח. ואם נאמר דהני דוקא דכתבו התוס' ילפינן מראיה לא ידעתי מנא להו. עוד ראיתי לתוס' שם שכתבו א\"נ נציבין חו\"ל היא כו'. ולא ידעתי מה הועיל היותו חו\"ל דאי לפוטרו מפסח ראשון כל שהיה רחוק ט\"ו מיל פטור ואי ס\"ל דמי שדר בחו\"ל פטור לגמרי אף מפסח שני זה לא ידעתי היכא איתיה ואף במצות ראיה לא ראיתי שיפטרו למי בחו\"ל. סוף דבר שדברי התוס' מתחלתם עד סופם צריכים אצלי תלמוד: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אף בשעת היתר הבמות כו'.</b> ראיתי לבאר קצת דיני הבמות בין במת ציבור בין במת יחיד. דע דאליבא דכ\"ע ציבור לא הקריבו בבמת יחיד וזה מוסכם מהכל וכן יחיד לא הקריב חובה בבמת יחיד וגם זה מוסכם לא נחלקו אלא ביחיד בבמת ציבור איזה קרבן מקריב וכן ציבור בבמת ציבור. והנה אליבא דר' מאיר יחיד לא הקריב חובה אפילו בבמת ציבור אבל נדרים ונדבות הקריב אפילו בבמת יחיד וכן מנחה ועופות הקריב היחיד בבמת ציבור ובבמת יחיד ונזירות נמי לר\"מ הוי דבר הנידר והנידב ולדידיה אתא קרא דאבשלום כפשטה שהלך לחברון שהיתה שם במת יחיד להקריב קרבן נזירות דלדידיה קרבן נזירות קרב בבמת יחיד. ודע דאליבא דמ\"ד דעופות קרבין בכמה איכא מ\"ד שכל עופות כשרין בבמה ואפי' תרנגולין ואפי' חיה ולא מיעט אלא טמאין אך התוס' בסוף פ\"ק דחולין (דף כ\"ב) סתרו סברא זו וכתבו דלכ\"ע אינם כשרין כי אם תורים ובני יונה ודברי הירושלמי הם בבמת בני נח ע\"ש. ואמרינן בגמ' בפ' פרת חטאת דאליבא דכ\"ע חטאת ואשם דנזיר חובות נינהו ואינם קרבים ונראה דבין בבמה גדולה בין בקטנה אינו קרב חטאת ואשם דיחיד משום דלר\"מ אין חילוק בין במה גדולה לקטנה לקרבן חובה דיחיד דבכולם אינו קרב. ודע דקרבן פסח קרבן ציבור הוי וקרב בגלגל בבמת ציבור דהכי כתיב ויעשו בני ישראל את הפסח בגלגל אך אני מסתפק בפסח שני דאי הוי קרבן יחיד אינו קרב אפי' בבמת ציבור משום דהוי חובה. והנראה מדברי התוס' בפ' פרת חטאת (דף קי\"ח) ד\"ה תתרגם דפסח שני קרב בבמה ומיהו לא נתבאר בדבריהם אי קרב בבמה קטנה ולי נראה דאינו קרב כי אם בבמה גדולה דומיא דפסח ראשון משום דטעמא דפסח שני דקרב אע\"ג דהוי קרבן יחיד משום דאתי מכח קרבן ציבור דפסח ראשון קרבן ציבור הוי וכיון דפסח ראשון אינו קרב אלא בבמה גדולה ה\"ה פסח שני ועולת ראיה אליבא דכ\"ע קרבן יחיד הוי ולא דמי לפסח ולפי זה אינו קרב לא בבמה גדולה ולא בקטנה. ומ\"מ אני מסתפק בזה דבפ\"ה דיומא (דף נ\"א) נראה דחגיגה קרבן ציבור הוי ופסח קרי ליה התם קרבן יחיד וכן אני מסתפק בחביתי כ\"ג ופר ואיל שהיה מביא ביום הכפורים דמההיא דיומא משמע דקרבן יחיד ��וי והכי איתא בריש פ\"ב דתמורה ובפ\"ק דיומא (דף ז') ולפי זה לא קרבו בשום במה ומשמעתין דפרת חטאת מוכח דחביתין הוי קרבן צבור דפריך ולוקמה במנחה דהא איכא חביתין והדבר צריך תלמוד: ודע דרבנן חולקים על ר\"מ וס\"ל דאין מנחה ועופות בבמה משום דזבחים כתיב וכן נזירות ס\"ל דהוי חובה ולא קרב בשום במה דבהא מודו לר\"מ דחובת יחיד אינו קרב לא בגדולה ולא בקטנה ולרבנן יש לתמוה מאבשלום דהיכן הלך להביא קרבנותיו והתוס' כתבו דרבנן ס\"ל דלאו נזיר הוה וקרא דאלכה ואשלמה את נדרי מיירי בנדרים ונדבות. אך בד\"ה מחלוקת כתבו דליכא למימר דקרא איירי בשאר נדרים דבתמורה משמע דאיירי בקרבן נזירות וברפ\"ב דתמורה צדדו התוס' דאפשר דרבנן דר\"מ ס\"ל כר' יהודה דיחיד מקריב חובות בבמה גדולה דומיא דציבור ולפי זה הלך אבשלום לחברון להביא כבשים ולהקריבם בגבעון אבל כבר דחו התוס' שם פירוש זה דמריהטא דשמעתא מוכח דרבנן קמאי כר\"מ ס\"ל ומוכרח הוא מדפריך בגמרא חכמים היינו ת\"ק ואי כדברי התוס' טובא איכא בינייהו דרבנן קמאי כר' יהודה ובתראי כר\"מ מדקאמרי כל שהציבור מקריבים כו' משמע דיחיד אינו מקריב חובה אפילו בבמה גדולה. ול\"נ לתרץ דאפשר דאבשלום מעיקרא כי נדר הכי נדר ע\"מ שאגלח מנדרים ונדבות הריני נזיר וכמ\"ש התוס' בפ\"ב דביצה (דף כ') ד\"ה נזיר ואין חילוק בין מעות מעשר שני לנדרים ונדבות דכולהו מחד טעמא אימעיטו דכל קרבן חובה אינו בא אלא מן החולין אבל היכא דהקדים ואמר ע\"מ שאצא בנדרים ונדבות הריני נזיר מהני וכמ\"ש התוס'. עוד כתבו התוס' בפ\"ב דתמורה דלר\"ש דאמר בנזיר דאם גלח על שלמי נדבה יצא אפשר דאבשלום נדר להביא עולת נדבה ודבר הנידר והנידב קרב בבמה לכ\"ע ועלה היה אבשלום רוצה לגלח ע\"כ. ומיהו קשה לי אימור דאמר ר\"ש אם גלח דהיינו בדיעבד לכתחלה מי אמר וא\"כ אכתי קשה איך היה עולה לחברון לגלח על נדרים ונדבות לכתחילה ועוד קשה מדוד איך הניחו. ודע דר' יהודה ס\"ל דחובות יחיד נמי קרבו בבמה גדולה דכי כתיב הישר אבעיניו כתיב דהיינו במה קטנה והתם דוקא לא קרבו אלא נדרים ונדבות ולא נתבאר בדברי ר\"י אי נזירות הוי חובה ולא קרב אלא בבמה גדולה או הוי נידר ונידב וקרב אפי' בקטנה והתוס' צדדו שני צדדים הללו בדברי ר\"י ולדידיה לא תיקשי מאבשלום דאף דנימא דנזירות הוי חובה הלך לחברון להביא כבשים ולהקריבם בגבעון ומנחה לר\"י לא קרב בבמה דהכי קאמר ר\"י במתני' דריש פרת חטאת אין מנחה בבמה והתוס' הקשו דא\"כ היכי קאמר ר\"י כל שהציבור והיחיד מקריבים באהל מועד שבמדבר מקריבים באהל מועד שבגלגל והא איכא לר\"י מנחה ועופות אלמא דלר\"י מנחה ועופות קרבו בבמה והתוס' צדדו דאפשר דלר\"י בבמה גדולה איכא מנחה ובבמה קטנה ליכא ובמתני' איירי בבמה קטנה ודחו חילוק זה דמהיכא תיתי הך דרשא וכן כתבו בסוף הפרק (דף קי\"ט) . ולי נראה דמלישנא דר\"י הכי משמע דקאמר ובמה שבראש גגו לא היה מקריב עליה אלא עולה ושלמים ומדלא קאמר דבר הנידר והנידב משמע דאתא למעט מנחה ומרישא דקתני כל שהציבור משמע דאין מנחה בבמה וא\"כ בלא מתני' קשיא דר' יהודה רישא לסיפא וע\"כ אית לן למימר דשאני ליה לר\"י במנחה בין במת יחיד לבמת ציבור ומתני' איירי בבמת יחיד ופשטה בהכי איירי. ודע שראיתי לתוס' בפ\"ב דסוטה (דף ט\"ז) ד\"ה לרבות דרש\"י כתב דלא גרסינן לרבות נוב וגבעון משום דנוב וגבעון אין משקין בהם סוטות ותמהו דאימא דאיסי בן יהודה ס\"ל כר' יהודה דאמר כל שהציבור והיחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריב��ן באהל מועד שבגלגל כו' ע\"כ, ולפי מ\"ש בשם התוס' תמיה לי מלתא דהא כר' יהודה נמי לא אתי דהא איהו ס\"ל דאין מנחה בבמה בין בגדולה בין בקטנה וא\"כ איך יתכן שישקו סוטות בנוב וגבעון ולחלק ולומר דדוקא מנחה דנדר ונדבה לא קרבה אבל מנחה דחובה קרבה זה לא יתכן בעיני וכעת צ\"ע. ודע דר\"ש ס\"ל דיחיד לא הקריב חובות אפי' בבמה גדולה וס\"ל נמי דאין מנחה בבמה ונזירות נמי ס\"ל דהוי חובה ולא קרב בבמה וצבור נמי ס\"ל דלא הקריבו בבמה גדולה אלא פסחים וחובות הקבוע להם זמן שיש כמותם בנדבה יחיד והיינו תמידים לפי שגם היחיד מתנדב עולה ומקריבה אבל חטאות ואשמות כגון שעירי הרגלים שאין כנגדם ביחיד לפי שאין חטאת ואשם באים בנדבה לא הקריבו הציבור וכ\"ש פר העלם ושעירי ע\"ז שאף שהם קרבן ציבור אין זמנם קבוע ואינם באים בנדר או בנדבה וכן שלמי עצרת לא הביאו ואע\"ג דאיכא שלמי נדבה לא דמו דשלמי עצרת הוו קדשי קדשים ושלמי נדבה קדשים קלים כן כתבו התוס' ור\"ש וכתבו התוס' דבנוב וגבעון לא קרבו ביוה\"כ לא שעירים ולא פרים. ועיין במ\"ש רש\"י בפ\"א דמגילה (דף ט') . ודע שסוגיא זו דתתרגם מתניתך בעולת כו' לא יכולתי להולמה לפי גירסתנו. והנראה מדברי רש\"י והתוס' שגירסא אחרת יש להם וטעות נפל בספרים. ועיין בפרק כל שעה (דף ל\"ח) ובפ\"ק דמגילה (דף ט'): <br><b>ודע </b>דאיכא תנא דס\"ל דלא נתחייבו ישראל בפסח אלא לאחר ירושה וישיבה ולפי זה פסח שהקריבו ישראל במדבר ופסח גלגל היה ע\"פ הדיבור דס\"ל דכל מקום שנאמר ביאה אינו אלא לאחר ירושה וישיבה ועיין במ\"ש התוס' בפ\"ק דקדושין (דף ל\"ז) ד\"ה הואיל ובהרא\"ם פ' בהעלותך. אך סוגיא דפרת חטאת דקאמר מ\"ט דר\"ש דכתיב ויעשו בני ישראל את הפסח כו' ס\"ל כאידך תנא דקאמר דביאה האמורה גבי תפילין משמע עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ וה\"ה ביאה האמורה גבי פסח דאי לא מאי קאמר פשיטא הא טובא אשמעינן שאע\"פ שלא נתחייבו אלא לאחר ירושה וישיבה ע\"פ הדיבור עשו אותו הפסח אם קרבו נסכים במדבר או לא. ואם יש חילוק בין קרבן ציבור לקרבן יחיד וכן אם קרבו נסכים בגלגל ואם יש חילוק בין במת ציבור לבמת יחיד עיין בפ\"ק דקדושין (דף ל\"ז) ובפ' בתרא דזבחים (דף קי\"ח) ובפרק השוחט והמעלה (דף קי\"א) אם עולה שהקריבו ישראל בסיני קודם הקמת המשכן היתה צריכה הפשט וניתוח. עיין בפ' בתרא דזבחים (דף קט\"ו) ובפ\"ק דחגיגה (דף ו') ובסוף זבחים (דף ק\"כ) . אם הקריבו שלמים בני נח פ' בתרא דזבחים (דף קט\"ז) . אם עבדו הבכורות עד הקמת המשכן או משבאו לסיני נפסלו הבכורות ועבודה בכהנים מחלוקת תנאים בפ' פרת חטאת (דף קט\"ז): <br><b>תנן </b>בריש פ' פרת חטאת אלו דברים שבין במת יחיד לבמת צבור סמיכה ושחיטת צפון ומתן סביב ותנופה והגשה וכיהון ובגדי שרת וכלי שרת וריח ניחוח ומחיצה לדמים ורחוץ ידים ורגלים ואמרי' בגמ' דחזה ושוק ותרומת לחמי תודה נוהגין בבמה גדולה ואינם נוהגים בקטנה וכן זרוע בשלה אליבא דמ\"ד דנזירות קרב בבמה קטנה זרוע בשלה לא נהג בה וכן קרן ויסוד וכבש ורבוע וכיור וכנו נוהג בבמה גדולה אך לא בקטנה ובשחיטת לילה בבמה קטנה נחלקו רב ושמואל חד אמר כשרה וחד אמר פסולה וכן אם עולת במה קטנה בעיא הפשט ונתוח מחלוקת רב ור\"י. ואלו דברים ששוה במה גדולה לקטנה דם מתיר ופגול ומומין נותר וטמא כל אלו נוהג בקטנה כגדולה. ואם נשים כשרות במקום דלא בעינן כיהון ובגדי שרת עיין בחדושי מוהרימ\"ט לקדושין עלה דההיא שכתבו התוס' בפ\"ק דקדושין (דף ל\"ו) ד\"ה הסמיכות שכתב שהתוס' אתו לאשמועינן דמהגשה ואילך מיירי בכהנים דוקא לומר דבבמה בשעת היתר דלא בעינן כיהון כו' אף האשה כשרה וכו' ע\"ש. והאי טמא דתנינן הכא פירש רש\"י דהיינו לאכול קדשים דאינו יכול לאכול הטמא ולענין אם הטמא מקריב לא נתבאר בדבריו ולכאורה היה נראה דבבמה קטנה דהזר מקריב דהוא הדין טמא אך רבינו בפירוש המשנה פירש שאין טמא מקריב וכן פירש רבינו עובדיה דאע\"פ דזר מקריב בבמה אין טמא מקריב בבמה ועיין בהראב\"ד בפ\"ד מהל' ביאת מקדש הל' ד' שכתב ואיני מוצא אלא בבמה ומיהו יש לדחות דבבמה גדולה איירי: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואין שוחטין אותו אלא אחר תמיד של בין הערבים וכו'.</b> לא נתבאר בדברי רבינו אי פסח שני נמי בעינן שיהא נשחט אחר תמיד של בין הערבים כמו פסח ראשון והתוס' בפ\"ג דיומא (דף נ\"ט) ד\"ה אלא נסתפקו בזה. ועיין במ\"ש התוס' בפ' התכלת (דף מ\"ט) ד\"ה ת\"ל וערך יע\"ש: "
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט את הפסח כו' אחד השוחט ואחד הזורק את הדם כו' כזית חמץ בשעת הקרבתו ה\"ז לוקה.</b> יש להסתפק אם זרק או הקטיר על חמץ אחר שנפסל הקרבן באחד מן הדברים הפוסלים אם לוקה על לאו זה דלא תשחט על חמץ דאפשר דלא קפיד קרא אלא בקרבן כשר שלא יעשה אחת מכל העבודות אם יש ברשותו חמץ אבל אם נפסל הקרבן שוב ליכא חיובא משום לאו זה ומצינו כיוצא בזה באזהרת לא תאפה חמץ דקי\"ל דהמחמיץ את הפסולה פטור וכמ\"ש רבינו פי\"ב מהל' מעשה הקרבנות הל' י\"ח ואף דהתם מיתורא דקרא נפיק דכתיב אשר תקריבו לה' ואמרינן לה' הכשרה ולא הפסולה כדאיתא בפ\"ה דמנחות (דף נ\"ז) מ\"מ אפשר דה\"נ נפקא לן מדכתיב זבחי ולא כתיב זבח משמע זבח הראוי לי א\"נ דהתוס' בפ\"ה דמנחות (דף ס') ד\"ה יכול כתבו דמכתוב זה דלה' דממעטינן פסולה מהתם ילפינן למקום אחר יע\"ש. ומ\"מ לא מצאתי הדבר מבואר אך ראיתי בירושלמי בפ' תמיד נשחט הלכה ד' מנין לשוחט פסח על החמץ שהוא עובר בל\"ת ת\"ל לא תשחט אין לי אלא השוחט הזורק מנין ת\"ל על חמץ דם וא\"ר שמואל ממה שהוא מתחייב על הזריקה הדא אמרה פסח עצמו כשר ע\"כ. והנה כונת דברי ר\"ש הם ע\"כ השוחט על החמץ הפסח כשר דאי ל\"ת הכי היכי משכחת לה שיתחייב על הזריקה הרי כבר נפסל הקרבן משעת שחיטה ואיך יתחייב בזורק על חמץ קרבן פסול מוכח בהדיא דס\"ל לר\"ש דבקרבן פסול ליכא אזהרה דלא תשחט על חמץ ואף דהתם דחו ראית ר\"ש הלזו דאמרי' התם א\"ר יוסי תפתר שנזדמן לו חמץ בין שחיטה לזריקה או שהיה זה שוחט וזה זורק מ\"מ בעיקר הדין דס\"ל לר\"ש דבדבר פסול לא מיחייב לא נחלקו עליו. תו גרסינן התם בירושלמי תני חזקיה לא תשחט על חמץ דם זבחי התורה קראה אותו זבח א\"ר מנא אילולא דתניתיה חזקיה מצינו דבר פסול וחייבין עליו המחמץ את הפסולה אית תניי תני חייב אית תניי תני פטור אמר רב חסדא מ\"ד חייב כשנפסלה מחמת חימוצה מ\"ד פטור כשלא נפסלה מחמת חימוצה ע\"כ כך היא הגירסא הנכונה. והנראה אצלי דחזקיה ור' מנא כולם באו לחלוק על דברי ר\"ש שכתבנו שר\"ש אמר ממה שהוא מתחייב על הזריקה הדא אמרה פסח עצמו כשר ודחו דבריו ר\"י וכמ\"ש ואח\"כ חזקיה ג\"כ הקשה שהרי הברייתא הוכיח דין זה דהפסח כשר ממה שקרא אותו הכתוב זבח ואם כדברי ר\"ש קי\"ל ממה שחייב הכתוב על הזריקה. ונראה דכוונת הברייתא שהוכיח מדכתיב זבחי ולא אמרינן זבחי שהיה כבר וכדאמרינן עבדי שהיה כבר (א\"ה עיין בס' מוצל מאש סי' מ\"ג ועיין בפ\"ק דמנחות דף ט' ע\"ב) הוא משום דהכתוב הוא מסורס דהל\"ל לא תשחט דם זבחי על חמץ וכמ\"ש המפרשים ומש\"ה הוכיחו דלהכי כתביה רחמנא לזבחי לבסוף לומר דאפי' אחר ששחט על חמץ עדיין שם זבח עליו ור' מנא חזר והקשה לו קושיא אחרת ואמר דאלמלא הברייתא שהביא חזקיה עדיין הייתי אומר שהשוחט על חמץ נפסל הזבח לפי שכבר מצינו דבר פסול שחייבין עליו שהרי המחמץ את הפסולה יש תנא דאית ליה חייב ויש תנא דאית ליה פטור ואמר רב חסדא דלא פליגי דמ\"ד חייב הוא כשנפסלה מחמת פיסולה כלומר דקי\"ל דמנחה שנתחמצה נפסלה וכדאיתא בריש פ\"ה דמנחות (דף כ\"ג) ואפ\"ה המחמץ אחר המחמץ חייב אף שזה האחרון חימץ דבר פסול וכדאיתא בדף נ\"ו ומ\"ד פטור הוא שנפסלה מחמת דבר אחר דהיינו משום יוצא ודכוותיה הרי שאף בדבר שמיעט הכתוב הפסול לא מיעט אלא פסול מחמת דבר אחר אבל פסול מחמת אותו דבר לא מיעט ואף אם נאמר דהשוחט על חמץ נפסל הזבח אפ\"ה חייב על הזריקה דומיא דמחמץ אחר מחמץ. זהו פשט דברי הירושלמי וא\"כ מדברי כולם נלמוד דכולהו מודו דאזהרה זו דלא תשחט הוא בזבח כשר דוקא אלא שחלקו על דברי ר\"ש במה שרצה להוכיח מדחייב הכתוב על הזריקה שהזבח כשר שאין זה הכרח ומדלא הקשו עליו אעיקרא דמלתא מנ\"ל שאזהרה זו דלא תשחט אינו ג\"כ בפסח פסול משמע דבהאי מלתא כולם מודים דלא הזהיר הכתוב אלא בפסח כשר. ודע שמה שקשה אצלי בדברי הירושלמי הללו הוא דמשמע דמן הסברא השוחט על חמץ נפסל הזבח כיון דעבר אהורמנא דמלכא אי לאו דגלי קרא שקראו זבח אף לאחר ששחטו על חמץ ובריש פרק ה' דמנחות אמרינן מתקיף לה רבינא ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו בעלמא ואיפסולי לא מיפסלא ותירצו מצה תהיה הכתוב קבעה חובה ע\"כ, הרי דאיצטריך קרא להכשר וצריך עיון. ועיין בפרק כל המנחות (דף נ\"ט) לא ישים עליה שמן ואם שם פסל יכול לא יתן עליה לבונה ואם נתן פסל ת\"ל כחטאת ודוק: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המניח אימורין ולא הקטירן וכו' חלב חגי עד בקר.</b> פסוק זה הוא בפ' משפטים אך לא ידעתי מנא לן דפסוק זה בקרבן פסח מיירי והלא חג לא נאמר אלא על קרבן חגיגה ועוד שהיה לו להביא מקרא מפורש בפ' כי תשא ולא ילין לבקר זבח חג הפסח ופסוק זה הוא לאזהרת מלין אימורין של פסח וכמו שפירש\"י בפי' התורה וליכא למימר דקרא מיירי בבשר הפסח עצמו שהרי לבשר הפסח כבר כתיב אזהרה אחרת כדכתיב לא ישאירו אותו עד בוקר וכמ\"ש רבינו בפ\"י מהלכות אלו הל' י\"א. וראיתי בס' מנין המצות סי' קט\"ז שכתב ז\"ל הזהירנו מהניח אימורין של פסח שלא יקרבו כו' והוא אומרו לא ילין חלב חגי עד בוקר וה\"ה לשאר אימורין וכבר נכפלה האזהרה בזה הענין בלשון אחר לאומרו לא ילין לבקר זבח חג הפסח ע\"כ. כנראה דס\"ל לרבינו שנכפלו שתי אזהרות במניח אימורי פסח. והסמ\"ג ג\"כ בסי' שמ\"ח כתב שלא ילין אימורי פסח עד הבקר שנאמר לא ילין חלב חגי עד בקר ע\"כ. ואני תמיה על רבותי בזה דבפ' אלו דברים (דף ע\"א) אמרי' א\"ר כהנא מנין לאימורי חגיגת ט\"ו שנפסלין בלינה שנאמר ולא ילין חלב חגי עד בקר וסמיך ליה ראשית ע\"כ. וכתבו התוס' שם דמהכא נפקא בכל אימורין. וכוונתם נ\"ל דאע\"ג דכבר כתיב אזהרה למלין אימורי פסח איצטריך האי קרא משום דה\"א דשאני פסח דזמן אכילתו הוי יום ולילה ומש\"ה הוי נמי זמן אכילת מזבח יום ולילה אבל חגיגה דנאכלת לשני ימים ולילה אחד סד\"א דאכילת מזבח נמי ליהוי לשני ימים קמ\"ל קרא ומהכא למדנו לכל האימורים כגון דשלמים ודכוותיה שזמן אכילת מזבח הוא ליום ולילה נמצינו למדין דתלמודא דידן מוקי להאי קרא בחגיגת ט\"ו. ועוד אני תמיה דבפ' תמיד נשחט (דף נ\"ט) אמרינן רב כהנא רמי כתיב לא ילין חלב חגי עד בקר עד בקר הוא דלא ילין הא כל הלילה כולה ילין והכתיב והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולם כו'. וע\"כ פשיטא ליה לרב כהנא דפסוק זה א\"א לאוקמי באימורי פסח דאם הוה אפשר לאוקמי באימורי פסח ליכא קושיא כלל דהא פסח מצותו הוא אחר תמיד של בין הערביים משום דיאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו כי אם בין הערביים וכדאיתא התם בגמרא אלא ודאי דפשיטא ליה לרב כהנא דהאי קרא לא מיירי כי אם בחגיגת ט\"ו וכדקאמר בפ' אלו דברים ורב ספרא נמי דרמי ליה לרב כתיב לא ילין לבקר זבח חג הפסח כו' והכתיב עולת שבת בשבתו ע\"כ ס\"ל נמי דקרא דלא ילין חלב חגי לא מיירי באימורי פסח מדלא הקשה קושיא זו עלה דקרא דולא ילין דכתיב מקמיה אלא ודאי דהתם ליכא קושיא כלל משום דבחגיגת ט\"ו מיירי שחלבי יו\"ט קרבין בחול. ולפ\"ז יש לתמוה דנהי דהמכילתא מוקי לקרא דולא ילין חלב חגי באימורי פסח מ\"מ היכי שבקו תלמודא דידן דמוקמי ליה להאי קרא בחגיגת ט\"ו. ודע שאף שבירושלמי הקשו קושית רב ספרא עלה דקרא דחלבי חגי וכדאיתא בפ' אלו דברים הלכה א' וז\"ל לא ילין חלב חגי עד בקר ואימורי חול קרבין ביו\"ט ותירצו א\"ר אבהו קיימתיה בשחל י\"ד להיות בשבת ע\"כ. אין הכוונה דהירושלמי מוקי להאי קרא באימורי פסח אלא דס\"ל לירושלמי דהאי קרא מיירי בחגיגת י\"ד הבאה עם הפסח שהרי הירושלמי הקשה על תירוצו דר' אבהו דליכא לאוקמי לקרא בשחל י\"ד להיות בשבת שהרי אין חגיגה באה בשבת והוצרכו לאוקומי לקרא דה\"ק הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לבל תלין אלא ודאי דאף הירושלמי מודה דקרא באימורי חגיגה מיירי דהא חגי כתיב וכן כתבו התוס' בפ' תמיד נשחט ד\"ה בארבעה וטעמא דלא מוקי הירושלמי לקרא דחלב חגי בחגיגת ט\"ו וכתלמודא דידן משום דכתיב מקמיה לא תזבח על חמץ וס\"ל דכי סיים קרא ולא ילין חלב חגי מיירי בחגיגת י\"ד הבאה עם הפסח נמצינו למדין שגם הירושלמי מודה דקרא דחלב חגי לא מיירי באימורי פסח כי אם באימורי חגיגה: <br><b>וראיתי </b>לסמ\"ג בסי' שמ\"ח שכתב בפ' תמיד נשחט מקשה כתיב לא ילין חלב חגי הא כל הלילה ילין וכתיב עולת שבת כו' ואיני יודע אם הוא ט\"ס דבגמ' לא הקשו אלא מקרא דזבח חג הפסח ולומר שהסמ\"ג כיון על קושית הירושלמי גם זה לא יתכן חדא דליתא בירושלמי בפ' תמיד נשחט כי אם בפ' אלו דברים ותו שהסמ\"ג סיים דהאי קרא בי\"ד שחל להיות בשבת מיירי ולפי הירושלמי לא מיתוקם דהא חגיגת י\"ד אינה דוחה את השבת ואם נאמר שכך היתה גירסת הסמ\"ג בגמרא אפשר שגם רבינו כך היתה גירסתו וסבירא להו דר\"ס פליג עליה דר\"כ דרב כהנא מוקי לקרא דחלב חגי בחגיגת ט\"ו ומש\"ה לא הוקשה לו מקרא דעולת שבת כי אם מעליה השלם ור\"ס מוקי לקרא באימורי הפסח ומש\"ה לא הוקשה לו כי אם מקרא דעולת שבת ולפ\"ז נמצא דשלש מחלוקות בדבר דר\"כ מוקי לקרא דחלב חגי בחגיגת חמשה עשר והירושלמי מוקי ליה בחגיגת י\"ד ורב ספרא מוקי ליה בפסח ופסק כר\"ס משום דר\"ס ורב שהשיבו כבר רמייה ניהליה ר' אבא בר חייא ור' אבא בר חייא ור' אבהו כולהו קיימי בחדא שיטא דהאי קרא דחלב חגי מיירי באימורי פסח ומה גם דהמכילתא נמי הכי אית ליה וכמ\"ש רבינו במנין המצות: ודע דלפי גירסא זו דרב ספרא מוקי לקרא דחלב חגי לאימורי פסח ניחא דס\"ל דקרא דזבח חג הפסח מוקי ליה בנותר דבשר ומש\"ה לא הוקשה לו מפסוק זה. והכי מוכח בפ' תמיד נשחט (דף ס\"ג) דאמרינן בעא מיניה רב הושעיא מר' אמי אין לו לשוחט ויש לו לאחד מבני חבורה מהו וא\"ל אמר קרא לא תשחט ולא ילין לא תשחט ��ל חמץ הנך דקיימי בלא ילין ע\"כ. הרי דס\"ל לתלמודא דהך קרא דזבח חג הפסח מיירי בבשר הנאכל שלא ילין עד בקר ולפי גירסתנו בגמרא דרב ספרא רמי האי קרא עלה דקרא דעולת שבת נמצא שהם סוגיות מתחלפות. וכבר הוקשה קושיא זו לתוס' (בדף נ\"ט) ד\"ה ולא עולת חול ביו\"ט ונדחקו הרבה וכתבו דמשמע ליה למסדר התלמוד דקרא בכל הזבח מיירי בין בבשר ובין באימורין מדלא כתיב חלב כמו חלב חגי ומדלא כתיב גבי אכילה דואכלו את הבשר כדכתיב התם לא תותירו ש\"מ דבתרווייהו משתעי ע\"כ. והדבר מבואר כמה יש מהדוחק בתירוץ זה אך לפי גירסת הסמ\"ג ניחא דלעולם דזבח חג הפסח מיירי בבשר הנאכל וכדמוכח הסוגיא (דדף ס\"ג) וקרא דחלב חגי מיירי באימורי פסח וכדכתיבנא: <br><b>ודע </b>דבפ' תמיד נשחט (דף ס\"ג) אמרינן אמר רב פפא הילכך כהן המקטיר את החלב עובר בל\"ת הואיל וישנו בכלל הלנת אימורין ע\"כ. ופי' רש\"י הואיל וישנו בכלל הלנת אימורין דכתיב בהו נמי לא ילין חלב חגי ע\"כ. והנה כוונת רש\"י היא דלא ס\"ל כסברת התוס' דזבח חג הפסח מיירי באימורין ובבשר אלא ס\"ל כפשט הסוגיא דמיירי בבשר הנאכל ומש\"ה הוצרך לקרא דחלב חגי והשתא אי אמרת כסברת רבינו והסמ\"ג דהאי קרא מיירי באימורי פסח ניחא דרחמנא הכי קאמר כל שישנו בעבודות שלהם באזהרת הלנה דאימורי פסח ישנו ג\"כ באזהרת הקטרה והכל הוא בזימנא חדא כלומר בזמן שהוזהר שלא ילין אלא יקטר הוזהר ג\"כ על החמץ שלא יקטר אם יש עמו חמץ אך אם כתוב זה מיירי בחגיגת ט\"ו לא אתי שפיר דרשא זו דרב פפא, והשתא מכח הך סוגיא נמי פסק דלא כרב כהנא דהא רב פפא לא קאי כוותיה אלא כרב ספרא ותניא כוותיה דרב פפא ואף שיש לדחות קצת ראיה זו מ\"מ כל הישר הולך יודה דניחא טפי דרשת רב פפא אי מוקמינן לקרא דחלב חגי באימורי פסח. וא\"ת כפי מה שכתבנו דמסוגיא דתמיד נשחט (דף ס\"ג) מוכח דס\"ל לסתמא דתלמודא דקרא דזבח חג הפסח מיירי באכילת בשר לבעלים למה לי הך קרא תיפוק ליה מדכתיב לא תותירו ממנו עד בקר, הא לא קשיא משום דההוא קרא לא תותירו מיירי בפסח מצרים ואיצטריך קרא אחרינא לפסח דורות וראיה לזה שהרי רש\"י בפ' ראה עלה דקרא דולא ילין מן הבשר כתב אזהרה למותיר בפסח דורות לפי שלא נאמר אלא בפסח מצרים כו' ורש\"י אזיל לשיטתיה דפירש בפרשת תשא דקרא דזבח חג הפסח מיירי במלין אימורין ומש\"ה אוקמיה להאי קרא דפ' ראה במלין מבשר הנאכל אבל לדידן איצטריך קרא דזבח חג הפסח למלין מבשר הנאכל וכדכתיבנא וקרא דפ' ראה מוקמינן ליה בחגיגת י\"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד וכדאיתא בפרק אלו דברים (דף ע\"א) וכן פסק רבינו בסוף הלכות אלו. ועוד נראה לומר דאיצטריך קרא דזבח חג הפסח ללמדנו דאזהרת לא תשחט על חמץ הוא אפילו אם היה חמץ לאחד מבני החבורה וה\"ק רחמנא לא תזבח על חמץ אם היה אצל אחד מהנך דקיימי בלא ילין זבח חג הפסח וכדאיתא בפ' תמיד נשחט וכדכתיבנא: אך עדיין אני נבוך בזה שרבינו במנין המצות כתב דקרא דזבח חג הפסח מיירי במלין אימורי פסח וקשיא ליה סוגיא דתמיד נשחט דמוכח מהתם דמוקמי לקרא במלין אכילת אדם ומיניה ילפינן אזהרה לנמצא חמץ לאחד מבני חבורה והיא הלכה פסוקה ופסקה רבינו ריש הלכות אלו ואם נאמר דס\"ל לרבינו כסברת התוס' דס\"ל דהאי קרא בתרוייהו משתעי במלין אימורין ומלין מבשר אכילת אדם אזדא לה כל מה שכתבנו שהתוס' לא הוזקקו לכל זה אלא לפי גירסתם דגרסי דקושית רב ספרא היא מקרא דזבח חג הפסח אך כפי מה שרצינו ליישב סברת רבינו דאיהו גריס כגירסת הסמ\"ג דקושית רב ספרא היא מקרא דחלב חגי מנא לן דקרא דזבח חג הפסח מיירי גם כן באימורים. סוף דבר דברי רבינו צריכים אצלי תלמוד: <br><b>ודע </b>שהדבר הקשה אצלי הוא מההיא דאמרי' בפ\"ק דחגיגה (דף י') דהקשו חגיגות מיכתב כתיבן ודחו דלמא ה\"ק רחמנא אכלו ושתו וחוגו חגא קמאי ואמרו לא ס\"ד דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר ואי ס\"ד דחגא הוא תרבא לחגא אית ליה כו' ע\"כ. הרי לך מבואר דסתמא דתלמודא ס\"ל דהאי קרא דחלב חגי בחגיגה מיירי ואי כדברי רבינו דהאי קרא במותיר אימורי פסח מיירי ליכא לאוכוחי כלל מהכא לקרבן חגיגה וכל אותו שקלא וטריא דאותה סוגיא מורה בהדיא דס\"ל דקרא אתא למותיר מאימורי חגיגה. ואולי נאמר דאותה סוגיא היא אליבא דרב כהנא דמוקי להך קרא במותיר מאימורי חגיגה והכוונה לומר דתיקשי לרב כהנא מתני' דקתני דחגיגות הם כהררים התלויים בשערה דהא לדידיה מיכתב כתיבן כו' אבל לרב ספרא ודעמיה דאית להו דהך קרא מיירי במותיר באימורי הפסח לא קשה כלל ומ\"מ הוא דוחק בעיני וצ\"ע: <br><b>ודע </b>דלסברת רבינו דאית ליה דאזהרת חלב חגי מיירי במותיר מאימורי פסח וכן אזהרת זבח חג הפסח בהכי מיירי לענין מנין המצות אינם נמנים אלא באזהרה אחת אע\"פ שבא בכתוב שתי אזהרות וכמו שהשריש לנו רבינו בתשיעי משרשיו יע\"ש. אך כפי גירסת התוס' שכתבנו דמשמע דאית להו דקרא דחלב חגי מיירי בחגיגת ט\"ו נראה שראוי למנות שתי אזהרות האחת שהזהירנו מלהותיר אימורי חגיגת ט\"ו לאומרו ית' לא ילין חלב חגי והשנית שהזהירנו מלהותיר אימורי הפסח לאומרו ית' לא ילין זבח חג הפסח ואע\"פ שהכל הוא ענין אחד דהיינו שלא ילינו האימורים מ\"מ כיון שבאו האזהרות בנושאים מתחלפים נמנה כל אחד מהם באזהרה מיוחדת. וגדולה מזו מצינו לרבינו שמנה ארבע אזהרות במותיר מאכילת אדם האחד הוא מה שנאמר בקרבן תודה לא תותירו וכמ\"ש במנין המצות סימן ק\"כ ובסי' קי\"ז כתב שהזהירנו מהותיר שום דבר מבשר הפסח למחרתו ובסי' קי\"ח כתב הזהירנו מהותיר שום דבר מחגיגת י\"ד ובסי' קי\"ט כתב הזהירנו מהשאיר דבר מבשר פסח שני הרי שאע\"פ שהכל הוא ענין אחד שלא נשאיר שום דבר מזמן אכילתו מ\"מ כיון שבאו אזהרות בעניינים מחולפים נמנית כל אזהרה ואזהרה למצוה בפני עצמה וא\"כ הכי נמי באזהרות מלין אימורין ראוי שנמנה שתי אזהרות: ואע\"פ שעבר אינו לוקה לפי שאין בו מעשה. (א\"ה עיין במ\"ש הרב המחבר לעיל בפי\"ח מהל' פסולי המוקדשין הלכה ט'): "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי שחציו עבד וחציו בן חורין וכו'.</b> בעבד של שני שותפין מיירי א\"נ דרבים טובא ושחרר אחד מהם חלקו וכדכתב רבינו ז\"ל א\"נ במשחרר עבדו בכסף דהתם קנה ודאי לכ\"ע לפום הלכתא דקי\"ל כרבה דרב יוסף דקאמר איפכא איתותב וכדבעינן למיכתב בס\"ד אבל במשחרר אחד בשטר לא מיתוקמא ודאי דהא תניא בפרק השולח (דף מ\"א:) המשחרר חצי עבדו רבי אומר קנה וחכ\"א לא קנה וקאמר התם בגמ' אמר רבה מחלוקת בשטר דרבי סבר והפדה לא נפדתה או חופשה לא נתן לה מקיש שטר לכסף מה כסף בין כולו בין חציו אף שטר נמי בין כולו בין חציו ורבנן גמרי לה לה מאשה מה אשה חציה לא אף עבד נמי חציו לא אבל בכסף ד\"ה קנה פדויה ואינה פדויה לימא בהא קמפלגי דמר סבר היקשא עדיפא ומר סבר ג\"ש עדיפא לא דכ\"ע ג\"ש עדיפא ושאני הכא דאיכא למיפרך כו' ע\"כ. וקי\"ל כחכמים ואליביה דרבה. אך קשה לי היכי קאמר דבשטר יליף רבי מכסף והפדה לא נפדתה ורבנן נמי מודו בכסף ורב יוסף נמי דפליג קאמר דרבנן ס\"ל והפדה לא נפדתה דברה תורה כלשון ב\"א אימא קרא ודאי מיירי בשפחה חציה כנענית וחציה בת חורין וכהלכתא ומיהו היינו בעבד של שני שותפין דכ\"ע מודו בהא וכדמסיק בגמ' א\"נ במכר חציו ושחרר חציו וכו' וכדאמר רבה נמי לקמן בגמ' ומיהו לרבה לא קשיא דמשמע ליה דלרבי ולרבנן קרא סתמא קאמר בכל מילי דהכי משמע להו סתמא דקרא ולרב יוסף נמי ניחא ליה למימר דקרא אליבא דרבנן בכולה כנענית אע\"ג דהוי דלא כהלכתא ולמימר דס\"ל דברה תורה כלשון ב\"א משום דאשכחן בר\"פ ארבעה מחוסרי כפרה דקאמר הכי ר' ישמעאל בברייתא ר' ישמעאל אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר ומאורסת לע\"ע א\"כ מה ת\"ל והפדה לא נפדתה דברה תורה כלשון ב\"א והתם נמי במתני' קאמר ר\"ש זו שפחה כנענית והיינו כר' ישמעאל דגמ' דהיינו ברייתא דמתניא בספרא דבי רב סדרא דקדושים עיין שם בפירוש כמהר\"ר אהרן ן' חיים ז\"ל. ולהכי ניחא ליה לאוקומיה הכי כיון דאיכא תנאי דמוקי ליה לקרא הכי. והא דתניא בריש פרק כיצד מערימין ובשלהי פ' האומר דקדושין האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו ומוקי לה בשלהי פ' המביא תניין דהוי ירך אמו והויא כרבי דקאמר המשחרר חצי עבדו קנה בעבד של שני שותפין ודאי לא מצי לאוקומי דהא תנא האומר לשפחתו כו' אלמא ולדות נמי דידיה הוו וכן נמי לא מוכחא מלתא דמכר חציה כו' ואדרבה בספרים המדוייקים גרסינן הרי את שפחתי וולדך בן חורין ודייק לישנא דשפחתי דהיינו שהשארתי לי ולא מכרה וכדכתיבנא אבל מיהו יכול היה לאוקומה כדברי הכל וכגון שנתנה לו את הכסף בעבור ולדה דכי ה\"ג שפיר דמי אף לדברי רבנן אלא דלישנא דקאמר זכתה לו משמע דע\"י שטר קאמר דהיינו זכות יד בשטר. ותו דלישנא דהאומר לשפחתו משמע ליה בלא נטילת מעות דאי איכא מעות מאי איכא למימר וכדאיתא בפ\"ק דקידושין גבי פסקא דבכסף ע\"י אחרים ע\"ש. ותו איכא למידק בדברי רש\"י ז\"ל שכתב רבנן סברי ג\"ש עדיפא ורבי סבר היקש עדיף דכי איכא למילף מהיקש וג\"ש ילפינן מהיקש ושבקינן ג\"ש ע\"כ. וי\"ל דכשם שאמרו בדברי רבי היקש עדיף הכי אמרו בדברי רבנן ג\"ש עדיפא וא\"כ למה פירש רש\"י את דברי רבי שהוא אחרון ולא בתחלה כפי דבריו. ועוד י\"ל מעיקרא בעיקר הלשון שרש\"י ז\"ל כתב רבנן סברי ג\"ש עדיפא ורבי סבר היקש עדיף והוא מהופך שהגמ' אמרה תחלה דמ\"ס היקש עדיף ומ\"ס ג\"ש עדיפא ומה ראה רש\"י לכתוב כן. תו איכא למידק במאי דכתב רש\"י לא דכ\"ע ג\"ש עדיפא כו' כיון דמסיני גמרינן לה דאין אדם דן ג\"ש מעצמו איהו עדיפא מהיקש ע\"כ, נראה לשונו דהיקש אדם דן מעצמו ולהכי קאמר דג\"ש עדיפא משום דהיא מקובלת מסיני מה שאין כן בהיקש משמע דס\"ל לרש\"י דמאי דאמרינן אין אדם דן ג\"ש מעצמו בדוקא איתמר ג\"ש דשאר מדות דן מעצמו אפילו דלאו ק\"ו נינהו שהרי הק\"ו הדעת מחייבתו. וקשה על זה שהוא סותר דברי עצמו דהא בריש פ' לולב הגזול כתב רש\"י בפירוש דחוץ מק\"ו אין אדם דן מעצמו אבל היקש ודאי אין אדם דן מעצמו ויש כדמות ראיה לזה בתעניות (דף כ\"ז ע\"א) דקאמר אסמכתא נינהו ומדרבנן ולקולא והתוס' הקשו עליו שם קושיות חזקות יע\"ש: והנה ראיתי לומר לזה דודאי לא קשיא דאע\"ג דהכי כתב רש\"י ז\"ל שם מ\"מ ההוא אליבא דרבי יהודה דקאמר לא מקשינן ורבנן הא קאמרי להדיא דמקשינן והיינו משום דס\"ל אין אדם דן ג\"ש דוקא ולא שאר מדות ויחיד ורבים הלכה כרבים. ומעתה טעה בעל הליכות עולם במ\"ש וז\"ל אדם דן ק\"ו מעצמו ואין אדם דן ג\"ש מעצמו אלא א\"כ קבלה ממשה בסיני ונראה מדברי רש\"י בפ' לולב הגזול דלאו דוקא ג\"ש דכל המדות ג\"כ אין אדם דן חוץ מק\"ו והתוס' כו' ע\"כ. וזה שיבוש כמו שהוכחתי דבין לרש\"י ובין לתוס' לא נפקא לן מידי לענין דינא כלל דכולהו מודו דלרבנן דהלכתא כוותייהו ל\"ד אדם דן ק\"ו אלא הוא הדין שאר מדות. ואחר שכתבתי כל זה נדפס ספר יבין שמועה וצ\"ע שם (א\"ה עיין מ\"ש בזה הרמ\"ז בס' כפות תמרים) . ומיהו יקשה דלישנא דקאמר כ\"ע מודו משמע דליכא מאן דפליג עליה ויהיב רש\"י הך טעמא לכ\"ע משמע דליכא מאן דפליג עליה אבל אין זו קשיא דכי אמרינן דכ\"ע אין המכוון אלא על ב' הכתות בעלי המחלוקת אשר הוזכרו ודכוותה בפ' אלו נערות דקאמר הכל מודים בבא על הנדה וכו' ובהדיא מסיק גמרא התם וקאמר ולאפוקי מדר' נחוניא בן הקנה כו' והשתא היכי קאמר הכל מודים אלא ודאי דלא קאי אלא לבעלי המחלוקת וכן בפ' כל שעה (דף ל\"ג) ובפ' עשרה יוחסין (דף ע\"ה) יע\"ש. ותו איכא למימר שאין כוונת רש\"י לומר דזה הוא דהוי מסיני ולהכי עדיפא אלא דקאמר דמה שלא נאמר דהיקש עדיף כיון שנתקבל מסיני הוא משום דג\"ש נמי נתקבל מסיני כו' ואל תתמה על דלא קאמר נתקבלה נמי בלאו דוקא. ומ\"ש רש\"י בפירוש היקש עדיף זה ולא כתבו בפירוש ג\"ש עדיפא נלע\"ד שכוונת דבריו לפי שממלת עדיף משמע דודאי משגחינן טובא בהיקש אלא דג\"ש עדיפא כו' יע\"ש, והשתא בא רש\"י לומר שלכאורה היינו מוכרחים לומר דמאי דקאמר היקש עדיף בהכרח הוא לומר דהיינו יותר יש לנו לעשות ההיקש בתכלית משנעשה הג\"ש בשלימות, וההוראה בזה דאין לומר דמלת היקש עדיף פירש נעשה ההיקש ונבטל הג\"ש מכל וכל דהא ליתא דא\"כ איך קאמר התם דכ\"ע היקש עדיף דהיינו שיש לנו לעשות ההיקש ושתתבטל הג\"ש והכא מוכרח איפכא אלא ודאי היינו מוכרחים לפרש היקש עדיף ותשאר הג\"ש למחצה דבזה מאי דקאמר הכא היקש עדיף פירושו דטוב לנו לעשות הג\"ש למחצה כו' לזה פירש רש\"י דאין זה מוכרח דיכולין אנו לפרש כן וכמו שכתבתי וק\"ל ובספרא משמע דסבר כרבי וקי\"ל סתם ספרא ר\"י ומשמע דעליה יהיב הך טעמא וכדכתיבנא דר\"י אית ליה דאדם אינו דן היקש מעצמו וק\"ל וצ\"ע בתשובת מהר\"ם אלשקאר ז\"ל: <br><b>תנן </b>התם ב\"ה אומרים עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד ובפ' האשה דפסחים אמרינן הא דתנן לא יאכל משל רבו אבל אוכל הוא משל עצמו ופרכינן מהא דתניא עבד שחציו בן חורין כו' לא יאכל לא משלו ולא משל רבו ומתרץ הא כמשנה ראשונה והא כמשנה אחרונה דתנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד כו' ב\"ש אומרים כופין את רבו ועושהו בן חורין חזרו ב\"ה להורות כדברי ב\"ש. ופירש\"י לפום משנה ראשונה לא יאכל לא משלו ולא משל רבו דאין חלק העבדות נמשך אחר דעתו כלל ואין חלק העבדות נמשך אחר החירות כלל ולמשנה אחרונה הא ה\"ל כמשוחרר ואוכל משלו וכן פי' הראב\"ד וכדבעינן למיכתב בס\"ד. אבל רבינו פירש בפירוש המשנה הפך מזה שכתב וז\"ל וכמו כן לא יאכל משל עצמו לפי כי עוד יתבאר לך כי הוא לא יניח עבד חציו בן חורין וחציו עבד ולפיכך לא יאכל ממנו בשום פנים עד שיעשה בן חורין ומה שאמר בכאן לא יאכל משל רבו שיראה ממנו שאוכל משל עצמו זהו דעת האומר מניחין אדם חציו עבד וחציו בן חורין עכ\"ל. ובאמת שאין דבריו מובנים ומוהריק\"א בפרקין כתב דאין לומר שכוונתו דכיון דאין מניחין א\"כ אינו בעולם דא\"כ למה לו להביאו בחיבור כו' ובאמת שלא היה צורך לדחות זה מעיקרא. וק\"ל למה לא הקשה ג\"כ דא\"כ איכפל קרא לומר את ��ני האדון לאשמועינן מלתא דליתיה ותו קשה דהיכי נימא דליתא ומי לא עסקינן ששחררו בערב הפסח ועד שהם כופים אותו הגיע זמן קרבן פסח וצ\"ע. ודע דתנן בריש חגיגה נמי כי האי גוונא גבי הך דהכל חייבים יע\"ש. והנה רע\"ב כתב בפסחים כדעת רש\"י ובחגיגה כדעת רבינו וכתב עליו הרב בעל תוי\"ט דמחלפא שיטתיה כו' יע\"ש ונ\"ל שאינה קושיא כלל. וזה שמוהריק\"א כתב שה\"ר אברהם בנו של רבינו תירץ דה\"ק דמשנה ראשונה מדינא פטור אלא דמחייבינן ליה ועבדינן ליה תקנה מד\"ס אבל לפי זה שכופין אותו ודאי לא עבדינן הכי כדי שימהר להוציאו. והקשה ה\"ר אברהם די בוטין קושיא חזקה דהא הוו להו קדשים בחוץ ובשלמא בחגיגה משכחת לה על תנאי אבל בקרבן פסח ליכא על תנאי ותירץ דהפקר ב\"ד הפקר והפקיעו שעבודו מעליו, וקשה על זה קושיא חזקה א\"כ בפ' האשה רבה גבי הא דאיפליגו רב נתן בר אושעיא ורב חסדא בההיא דהתורם מן הרעה כו' ופליגי באי יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ופריך מקדושי קטנה וקאמר הפקר ב\"ד הפקר והשתא גבי תרומה נמי איבעי לן למימר הכי אלא ודאי צריך לקיים פירוש התוס' דלא אמרי' הפקר ב\"ד הפקר היכא דבתר הכי מוקמת ליה זימנא אחריתי ברשותיה והרי הכא הכי הוו דבתר הכי מוקמת ליה ברשותיה. ועל דברי ה\"ר אברהם יש לתמוה טובא וה\"ר עובדיה הוקשה לו זה ולהכי גבי חגיגה דשייך תנאי כתב כרבינו והכא כתב כרש\"י. תו ק\"ל לדברי בן רבינו ז\"ל דכיון דלמשנה ראשונה מן הדין אינו אוכל אף משלו א\"כ אמאי כי מקשה בפ' האשה חדא אחבירתה משמע דלית ליה אוקמתא בשום צד לתרוצה אלא חדא כמשנה ראשונה וחדא כמשנה אחרונה נימא ואי בעית אימא לעולם הא והא כמשנה ראשונה וכאן מדין תורה וכאן מד\"ס ולישנא דיאכל אתי שפיר. ומיהו הא לא קשיא דעדיפא מינה משני לאוקומה חדא אליבא דהלכתא ותו דהך תירוצא לא שייכא דהך דחגיגה דהא קאמר הכל חייבין חוץ משמע דבמלתא דהנך חייבים הנך פטורים ולהכי נקטיה כהך תירוצא. תו איכא למידק במאי דכתב הלחם משנה שבקרבן פסח פטור מילפותא דחגיגה וקשיא טובא היכי מצי יליף והלא איכא למיפרך טובא מה לחגיגה שכן פטורות בה נשים ודכוותייהו תאמר בקרבן פסח שכן חייבות בה נשים וכדבעינן למיפרך. תו ק\"ל קושיא אלימתא דאי ס\"ד דאיכא למילף מחגיגה לקרבן פסח א\"כ ר\"ש אמאי איצטריך ליה קרא דחטאו ישא האיש ההוא למעוטי נשים נילף מחגיגה אלמא איצטריך ליה קרא ואע\"ג דאנן השתא כר' יוסי קי\"ל כדבעינן למיכתב בס\"ד מיהו מדר\"ש נשמע לדר' יוסי דע\"כ לא איפליגו אלא לענין הך דמחייבי אבל לענין אי ילפינן אי לא לא שאני לן בין הך להך כלל וזה ודאי קשה להולמו. ועיקרן של דברים כשנעמוד על פסק רבינו דנשים ועבדים עושים אותם חבורה לעצמם ואמאי פסק הכי. ואיברא דלכאורה טעמו ברור דהא ר\"י סבר דראשון חובה ושני רשות ור' יוסי סבור דבין בראשון ובין בשני איכא חיוב כרת כו' יע\"ש. ור\"ש סבר דראשון רשות ושני חיוב וא\"כ הלכה כר' יוסי דנמוקו עמו נגד ר\"ש ונגד ר\"י וכן כתב הרב מוהרי\"ק. אבל קשה דבגמ' מסיים בתר הכי כמאן אזלא הא דקאמר ר' אלעזר אשה בראשון חובה ודוחה את השבת בשני רשות כר' יהודה הרי להדיא דר\"א דהוי אמורא פסק להדיא כר' יהודה והלכתא הכי וגם דקאמר ר' יהודה מלתא מציעתא. ואין לומר דר\"א בן שמוע הוי דהוא תנא דא\"כ ע\"כ מלתא בברייתא מיתניא והוה ליה למימר דתניא ותו דאפי' תימא דתנא הוי מ\"מ קי\"ל הכי דתרי הוו לגבי ר' יוסי ור\"ש כל חד לחודיה ואע\"ג דבכל חד לחודיה הוי הלכתא כר' יוסי מ\"מ הא הכא הוו תרתי ודכוותיה בשלהי ה' כלים ע\"ש. ויש לדקדק כן מן הגמרא שבריש מי שהוציאוהו ובריש החולץ אפי' בר\"מ ור' יהודה דפליג עליה דר' יוסי כ\"ש ר\"א דעדיף טפי והוי טוביינא דחכימי כדקאמר רב עילויה בשלהי אלו נערות גבי יתומה בחיי האב וכן בפרק כל הגט גבי ההיא דהכותב טופסי גיטין בסוגיא הידועה שם דפסל ר\"א בגיטין וקאמר עליה הכי וכן בכריתות פרק אמרו לו גבי ההיא דאם הפסיק בו או נתן לתוכו מים כו' יע\"ש, א\"כ למה הרב ז\"ל פסק דלא כר' יהודה מאחר דהוי תרתי כ\"ש דהוי אמורא כדכתיבנא. ואפשר היה לומר דס\"ל לרב דהך דאמרי' כמאן אזלא כו' אמורא הוי וקאמר דלדידיה לר' יהודה הכי הוי ולעולם לא פסק הלכתא כוותיה, ודכוותה בפ\"ק דערכין הא דאמר רב גידל אמר רב אדם יודע שאין ערך לכלי וגמר ואמר לשם דמים וכתבו התוס' בר\"פ דיני ממונות דהוא אליבא דר\"מ קאמר וליה לא ס\"ל יע\"ש א\"כ הכא נמי אמרי' הכי אבל צריך טעם מי הכריחו לזה וצ\"ע: וראיתי עוד לו לרב שכתב בלשון הזה היה אחד מבני חבורה קטן כו' אם יכול לאכול כזית צלי שוחטין עליו ושוחטין על הקטנים שיהיו מכלל החבורה לא שתהיה חבורה כולה קטנים שאינם בני דעת וכתב מוהרי\"ק בס\"פ לולב הגזול קטן היודע לאכול כזית צלי שוחטין עליו מ\"ט איש לפי אכלו ומ\"ש רבינו שאינם בני דעת ק\"ל דטפי הוה עדיף למעוטי מדכתיב בפסח איש ולטעם שנתן רבינו קשה דמהי תיתי דבעינן בפסח בן דעת וי\"ל דמאיש לא משמע ליה למעוטי קטן דא\"כ הוה מימעיט אף מלהמנות עם בני החבורה ומדתניא שוחטין עליו את הפסח משמע דס\"ל לגמרא דהאי איש לאו למעוטי קטן אתא ע\"כ. ואחרי המחילה מכבודו אלף אלפי פעמים לא צדקו דבריו דהא בפ' האשה אמרי' עלה דהך דקאמר ר' יוסי אפי' בפסח שני עושים חבורה כולה נשים דמהיכא תיתי ליה מדכתיב ונכרתה הנפש ההיא ואפי' אשה אפי' פסח שני ואלא חטאו ישא האיש ההוא למעוטי מאי למעוטי קטן מכרת ע\"כ. אלמא דמאיש ממעטינן ליה לקטן מכרת ודרשינן איש ולא קטן ואין עליך לומר מכרת מפיק ליה ולא מחובה דמשמע בגמרא דכל שאינו מחוייב כרת אין שוחטין עליו לעצמו דהא רבי יהודה מחטאו ישא האיש ההוא ולא האשה קאמר דאין שוחטין עליה בפני עצמה ובהא ליכא פלוגתא כלל, ותו קשה לי במה שהכריח דמאיש לא ממעטינן קטן דאי ממעטינן אף לטפלה דאימא אהני לה ככל חקת הפסח וכדקאמר הכא בגמ' לר' יהודה א\"כ מאי קושיא ולר' יוסי נמי אפשר דאהני ליה להא במכסת נפשות. תו קשה במאי דכתב דמהיכא תיתי דבעינן בן דעת גבי פסח וזה פשוט דבכל המצות בעינן בן דעת ואדרבא התוס' שם אמרו תימה אמאי איצטריך דהיכן מצינו קטן שחייב במצות דודאי אינו בן דעת. ויותר נ\"ל בדברי רבינו דה\"ק אין עושין מהם חבורה והטעם לפי שאינם בן דעת וכיון שאינם בני דעת ודאי לא מיחייבי כרת וכיון דלא מיחייבי כרת אין שוחטין עליהם בפני עצמם ועוד אפשר שהוקשה לו קושית התוס'. ובאמת שעיקר קושית הגמ' צריכה נגר דקאמר דהאיש למעוטי קטן מכרת והתינח בפסח שני דכתיב ביה עונו ישא וגו' בפסח ראשון מאי איכא למימר ותו כל הני קראי דבמכסת נפשות ודכוותיה מאי קא עבדי להו. וראיתי גירסא בספר הילקוט שאמרו בה דבמכסת נפשות דראשון לאתויי נשים ולכאורה קשה דהא כיון דנשים חייבות בראשון א\"כ קושטא דמילתא דאיצטריך דאין עונשין מן הדין וק\"ל אבל באמת שאינו נ\"ל עיקר כדברי רבינו ואין השכל מחייב אלא כדברי הראב\"ד ורש\"י יע\"ש: ודע דקאמר בפ\"ק דבתרא דאית דינא דגוד או איגוד גבי ההיא דולא את הטרקלין כו' ומקשינן עלה דהא הכא קאמר דכותב לו גט שחר��ר מפני תיקון העולם משמע מפני תיקון העולם אין מפני גוד או איגוד לא ומשני שאני התם דאיגוד איכא גוד ליכא ופירש\"י ה\"ג שאני הכא דאיגוד איכא גוד ליכא העבד רוצה לקנות אבל אינו אומר קנה לי חלקי שאין דמים לבן חורין ע\"כ. ונ\"ל לדייק במ\"ש ה\"ג שאני התם דאיגוד איכא גוד ליכא דיראה שבא למעוטי גירסא שהיא איפכא שאני התם דגוד איכא איגוד ליכא והיתה הכוונה על פי מה שכתבו התוס' שם וז\"ל וא\"ת שאני הכי שאין העבד נותן דמים מיד אלא כותב שטר על דמיו וי\"ל דמשמע דלא יבטל כו' ע\"כ, ומטעם זה היינו גורסים כן לזה כתב רש\"י דאיגוד איכא שהעבד רוצה לקנות אבל הוא אין לו מעות וכו' זה נ\"ל לפרש. ובעיקר קושית הגמ' קשה דמאי מקשה דאדרבא תקנת פריה ורביה איצטריך לשלא יאמר לו אקנה השאר האחר דאפי' כי קני אינו מותר לבא בקהל וע\"ש ובההיא סוגיא דחגיגה ומאי דכתבו התוס' עלה צריכין נגר ומאי דק\"ל בגוה טובא היינו למאי איצטריך קרא דזכורך לישתוק מיניה ומאי דקאמר ולא אדון אחר בהכרח ודאי דעבדים פטורים דהא ודאי יש להם אדון אחר וכיון שכן ודאי נשים פטורות ומיהו הך לאו קושיא היא דאי לאו קרא דכל זכורך אוקימנא לקרא דאת פני האדון בעבדים גמורים דהך לא מיקרו אדון כו' ומאי דקאמר לישא שפחה אינו יכול כתבו בתוס' דכיון דאמרינן הכל מודים בעבד שאין לו יחס ודאי לא מקיים פריה ורביה. ומיהו אפשר לדחות ודאי דדוקא כשהורתו כשהוא עבד אבל כשהורתו כשהוא בן חורין לא אע\"ג דשפחה ולדה כמוה. ומיהו בירושלמי פ' כיצד אמרו הרי הוא כבנו לכל דבר אפי' לפריה ורביה ופירש הריטב\"א ז\"ל דמיקרי בנו וקאמר חוץ מהבא מן השפחה ואפשר דהבא על השפחה לא שייך בתרייהו ומיהו נראה לפרש לפריה ורביה דה\"ק אפי' לפריה ורביה. וראיתי בשלטי הגבורים פ' הבע\"י שכתב צ\"ע אם הוליד בן ממזר אם הבכור נוטל ירושה כו' ולא ידעתי מהו דמכיון שכתבו הטור ורבינו דבכור ממזר הוי כבכור אם כן פשיטא ודאי שהבא אחריו אינו בכור כלל. וראיתי בירושלמי של פסחים שאמרו מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקדש אשה אין קדושיו קדושין דכוותה מי שחציו בן חורין שגירש אין גירושיו גירושין שמואל אמר גירושיו גירושין אתיא דשמואל כי הא דר' יהודה דתנינן מי שחציו עבד וחציו בן חורין ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרים ע\"כ. ולא ידעתי מהו דכיון דקדושין לא תפסי בה גירושין היכי משכחת להו הא אין קדושין מעיקרא. ונ\"ל לומר כגון שקדש חציה שפחה וחציה בת חורין דאפשר דהתם תפסי קדושין מכיון דבת מיניה היא. וסבור הייתי לומר שאין הכוונה אם גירש את אשתו אלא כי ההיא דאמרי' בשלהי המביא תניין אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה כו' אבל מן הירושלמי דבפ' השולח אינה נראה כן אלא דס\"ל לירושלמי כסברא דדחו בגמרא דידן דקאמר קדש עבד ביום של רבו הרי אין קדושין תופסין בה ביום שלו הרי קדושין תופסין ומיהו מאי דמדמי לה לדשמואל כר\"י לא ברירא לי ודאי דא\"כ מ\"ש קדושין מגירושין ובפ' הנחנקין קא מפרש טעמא דר' יהודה משום דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. ועוד אאריך בס\"ד וע\"ש ובפ' החובל יע\"ש: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עצים של צליית הפסח כו'.</b> דברי מרן בזה תמוהים הם בעיני דאליבא דמאן דמחמיר מתני' דנתן לה מוקדשין באתננה ע\"כ לא מיתוקמא כרבי דהא לא משייר אלא במצה ומרור ולא מיתוקמא אלא כר\"י הגלילי ואילו מדברי רבינו ז\"ל ��פ\"ד מהל' איסורי מזבח הלכה ט\"ו נראה דמוקי למתני' דאתנן כרבי וכמ\"ש מרן שם וזהו הפך מה שפסק כאן. בר מן דין הרואה יראה שדברי רבינו אין להם שום שייכות בפלוגתא דרבא ור' זירא ואם כדברי מרן לא הול\"ל אלא שלא הותר למכור הפסח אלא ליקח מצה ומרור ולא חלוק דזו היא פלוגתא דרבא ור\"ז. ומאי ואם לקח ממעות הפסח דנקט. ובכוונת דברי רבינו נ\"ל דאדרבא פסק כמאן דמיקל והיינו דנקט הרי מעות חולין בסתם ולא חילק. ואח\"כ חידש לנו דין אחר שלא נזכר בגמרא והוא דקי\"ל דמותר הפסח יקרב שלמים ולא הותרו לו מעות הפסח אלא כדי ליקח בהם פסח ואע\"פ שכבר היה מוקדש המעות יוצאין לחולין אבל ליתנם בדבר אחר פשיטא דלא. ומכשירי הפסח הרי הם כפסח ואם הותירו לו ממעות הפסח או שכבר נתמנה עמו בפסח במעות אחרות וזה הפריש עצים לצליית הפסח ומצה ומרור ולקח מזה שהפריש המעות לפסח למנותו עמו במצה ומרור או להיות לו חלק בעצים שצולה בהם הרי המעות חולין דומיא דפסח עצמו לפי שמכשירי הפסח הרי הם כפסח. ודין זה הוא מוכרח מן הסוגיא דכיון דקי\"ל כמאן דמיקל ולא נחלקו אלא בחלוק אבל בעצים ומצה ומרור אפילו ת\"ק מודה ש\"מ דאפילו אליבא דת\"ק דלית ליה שיורא בפסח מודה דיכול למכור הפסח כדי ליקח עצים ומצה ומרור אלמא טעמא הוי לפי שהם כפסח עצמו. וא\"כ לדידן נמי גבי מעות הפסח אע\"פ שלא הותר ליקח בהם אלא פסח או שלמים מ\"מ עצים ומצה ומרור שרו לפי שמכשירי הפסח הם והם כפסח עצמו דבהאי דינא לא פליגי ת\"ק ורבי. וכוונה זו נראה בעיני שהיא פשוטה בדברי רבינו ז\"ל. וסבור הייתי לומר שט\"ס נפל בדברי מרן וצ\"ל ופסק כמאן דמיקל והכריח הדבר ממה שפסק שמצה ומרור הוא כפסח וע\"כ הוא לפי שפסק כמאן דמיקל דאליבא דמאן דמחמיר מצה ומרור אינו כפסח אליבא דת\"ק ודוחק וצ\"ע. ועיין בס' קרבן חגיגה סי' ט' שכתב דמותר הפסח יכול ליתן אותם כדי לבדוק ולבער החמץ שברשותו יע\"ש: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שהיה טמא בשעת שחיטת הפסח כו'.</b> (א\"ה עיין במ\"ש הרב המחבר לעיל בפ\"ו מהל' כלי המקדש הלכה ט'): "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שנאמר וכל עבד איש כו'.</b> עיין מ\"ש מרן. ובפ' החולץ (דף מ\"ח) אמרינן עבד איש ולא עבד אשה בתמיה. משמע דגם גבי אשה מילת עבדים מעכבת. עוד אני תמיה דלרבינו איצטריך איש למעוטי קטן וא\"כ מה הקשו עבד איש ולא אשה. ועיין במ\"ש הר\"ב חדושי הלכות בפרק הערל (דף ע\"א) אההיא דאמרינן כגון שהיו אביו ואמו חבושים יע\"ש. (א\"ה ועיין בפ' השולח (דף ל\"ח) ובחדושי הרשב\"א שם): "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל אם היה חבוש וכו'.</b> היה לו לרבינו לבאר דזה שאין שוחטין עליו כשהיה חבוש בידי עכו\"ם דוקא לשחוט בפ\"ע אבל עם אחרים אפילו חבוש בידי עכו\"ם שוחטין עליו וכך מבואר בגמרא. והתוס' הביאו שיטת הירושלמי בהפך מש\"ס דילן דדוקא בהבטיחוהו ישראל לצאת שוחטין אבל עכו\"ם אפילו עם אחרים אין שוחטין. ויש לתמוה למה תפס שיטת הירושלמי שהיא נגד ש\"ס דידן. ואפ\"ה קשה דלפום שיטת הירושלמי אפילו בבית האסורים של ישראל אין שוחטין עליהם בפני עצמן ולמה לא ביאר זה רבינו וכתב סתם שוחטין דמשמע אפילו בפני עצמן. וכן קשה גבי אונן וחולה שיכולין לאכול כזית שפירש במשנתנו שאין שוחטין עליהם בפני עצמן למה סתם הרב שישחטו עליהם ולא כתב שוחטין דמשמע לכתחלה. גם לא פירש דדוקא עם אחרים אבל לעצמן לא. גם מהריק\"א לא הרגיש בכל זה ולא ידעתי למה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>טמא מת שחל שביעי שלו וכו'.</b> עיין בדברי מרן ואיני רואה סתירה לסברת הראב\"ד מכל מה שהקשה הרב ז\"ל דמ\"ש וכי בתר דעבדין מתמלכין אינו דאינהו סבור דאפילו בלא טבילה כיון דלאורתא חזו היו יכולין להקריב ובתר הכי לטבול ומש\"ה שחטו עליהם וכשנודע הדבר לפני משה רבינו אמר להם שאין קדשים קרבין בטומאה אפילו דחזו לאורתא והם השיבו לו דמהיכן ידע זה כיון דלאורתא בשעת אכילה חזו לאכול קרבנם ישחטו השתא נמי ע\"י שלוחם ועל זה הוזקק לשאול פי הדיבור. ומה שטען הרב דאמאי לא אמר להו שיטבלו וישחטו קרבן אחר. כבר כתב הראב\"ד בלשונו שכבר עבר זמן שחיטת הפסח ומה יאמר עוד. ובזה נסתלקה נמי מאי דהביא הרב מלשון ספרי דאין משם ראיה נגד הראב\"ד. והתוס' הוסיפו לבאר בפ' האשה דאה\"נ דהם טבלו והקריבו קרבן אחר אלא דמשה אמר להם אם לא תטבלו והקריבו נזקקין אתם לפסח שני. ותשובת הדיבור היתה לכל ישראל. ומ\"ש הרב שזו ראיה שאין עליה תשובה תמיה אני למה החריד עלינו את כל החרדה הזאת דכיון דמה ששחטו קודם טבילה אינו עולה להם הו\"ל כאילו לא הקריבו מאחר שהוזקקו לפסח שני. סוף דבר סוגית הגמרא מוכחת כדברי הראב\"ד וגם סברת התוס' נמי הכי הויא ודו\"ק: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "אכל נא ומבושל כו'. (א\"ה מדברי התוס' פ' כל שעה מוכח דגרסי כגירסת הר\"ם וכמו שיתברר מתוך מ\"ש בפ\"ה מהלכות יסודי התורה ועיין מ\"ש ה\"ה ספ\"א מהלכות איסורי ביאה): "
+            ],
+            [
+                "<b>אכל ממנו כזית צלי מבע\"י וכו'.</b> הרמב\"ן ז\"ל במנין העשין מנה זה מצוה בפני עצמה ורבינו לא מנאה לפי שכבר מנה עשה זה לאכול אותו בלילה ומי שלא אכלו בלילה או שאכלו מבעוד יום הכל נכנס תחת עשה זה ואין למנותן שנים: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ודין תורה שיאכל כל הלילה כו'.</b> פסק רבינו כר\"ע אך התוס' ספ\"ב דמגילה (דף כ\"א) ד\"ה לאתויי כתבו דהלכה כראב\"ע דמן התורה אינו נאכל כי אם עד חצות וכ\"כ בס\"פ איזהו מקומן. ועיין במ\"ש בסוף פסחים (דף ק\"כ) ד\"ה אמר רבא. ועיין מ\"ש ה\"ה פ\"ו מהל' חמץ ומצה שנתן טעם לשבח למה פסק רבינו ז\"ל כר\"ע יע\"ש: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>החלונות ועובי הכתלים וכו'.</b> עיין בסוף פ\"ב מהל' מעשר שני ובפ\"ו מהל' בית הבחירה הלכה ט' ובפ\"י מהל' מעשה הקרבנות הל' ה': והוא שיניחנו בחוץ וכו'. (א\"ה עיין במ\"ש הרב המחבר לקמן פ\"ה מהלכות פרה אדומה הל' ה'): "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השובר עצם בפסח כו'.</b> כתבו התוס' פי\"א דזבחים (דף צ\"ז) אההיא דועצם לא תשברו בו אמאי ניתי עשה ולידחי לא תעשה אכתי קשה היכי אתי האי עשה ודחי לא תעשה הא בעידנא דמיתעקר לאו דשבירת עצם לא מיקיים עשה דאכילה. ושם בפסקי התוס' ראיתי שכתוב אם אי אפשר לקיים עשה בע\"א לא בעינן בעידנא דמיעקר לאו דמיקיים העשה. נראה שהוא תירוץ לקושייתם והוא חדוש גדול בעיני: "
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך שורפין עצמות הפסח בכלל הנותר כו'.</b> (א\"ה עיין במ\"ש הרב המחבר בפי\"ט מה' פסולי המוקדשין) לא ידעתי במאי מיירי אי בעצמות שאין בהם מוח הא לית בהו משום שבירת העצם ואי ביש בהן מוח ת\"ל דבעו שריפה משום המוח ואינו יכול לשבור העצם ולהוציא המוח ולא הול\"ל כדי שלא יבאו בהם לידי תקלה דת\"ל משום התקלה המזומנת. ואין לומר דמיירי בעצמות שהיה בהם מוח ועכשיו הם חלוצים משום דכל שאין בהם מוח עכשיו אין בהן משום שבירת עצם אף שהיה בהם מתחלה וכדמוכח מסוגיא דכיצד צולין.גם אין לצדד ולומר דבאין בו מוח נהי דמלקות ליכא איסורא מיהא איכא ותבלין יש לצד זה מדברי רבינו שכתב אין חייבין כו' דמשמע חיובא הוא דליכא אבל איסורא איכא כדמוכח בפשטות הסוגיא דקאמר ואי דלית בהו מוח למה בשריפה. סבור הייתי לומר דלעולם ביש בהן מוח מיירי וס\"ד דיוציא המוח ע\"י גומרתא דליכא משום שבירת עצם וקמ\"ל דלא אלא ישרפם עם המוח דלמא פקע ואיכא משום שבירת עצם וכמ\"ש התוספות ד\"ה בו יע\"ש. אך אכתי קשה לישנא דלפיכך דכתב רבינו דמשמע דאם היה מן הדין דלאחר זמנו לא היה בו משום שבירת עצם לא הוה בעי העצמות שריפה ולפי מ\"ש בפ\"ח מהל' אבות הטומאה דשימוש נותר מלתא היא ת\"ל דבעו שריפה הואיל ושמשו נותר. וליכא למימר דנהי דפסיק דשימוש נותר מלתא היא היינו לטמא הידים אבל להטעינם שריפה אפשר דס\"ל דלא בעו דהסוגיא מוכחת דהא בהא תליא ומאן דאית ליה דעצמות מטמאין הידים ס\"ל דבעו שריפה כמו הנותר עצמו הואיל ושמשו נותר. ואפשר לומר בדוחק דרבינו עדיפא מינה קאמר דמדין תורה בעו שריפה כדי שלא יבאו בהם לידי תקלה. וראיתי להר\"ב החינוך סי' קל\"ט שהביא ברייתא זו ונתן טעם לחלק בין עצמות הפסח לעצמות הקדשים ודבריו תמוהים ואינם עולים כפי סוגית הגמרא וצ\"ע. וראיתי בתוספות פ' העור והרוטב שכתבו דרב מרי אשמעינן עצמות ששמשו נותר כבר אפילו אין בהם עכשיו כלום כו'. ולא יכולתי ליישב לפי דרכם סוגית הגמרא דפריך נתברינהו ונחלציה למוח דידיה ונשרפיה ונשדינהו לדידהו וכן מסוף הסוגיא דקאמר אלא פשיטא דאית בהו מוח ע\"כ מיירי ביש בהם מוח עכשיו דאי לא אף עצמות הפסח אין בהם משום שבירת עצם כל שאין בהם מוח עכשיו, וכעת דברי התוספות צל\"ע: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואינו לוקה על לאו זה שהרי ניתק לעשה כו'.</b> (א\"ה עיין במ\"ש הרב המחבר לעיל בפ' ח\"י מהל' פסולי המוקדשין הל' ט'): "
+            ],
+            [
+                "<b>וזו היא הנקראת חגיגת י\"ד וכו'.</b> (א\"ה עיין בדברי הרב המחבר לעיל פ\"ו מהל' כלי מקדש הל' ט' שהאריך לבאר אימתי זמן הקרבת קרבן חגיגה זו אם דינה כפסח שקרב אחר תמיד של בין הערבים או זמנו כל היום): "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה בין פסח ראשון לפסח שני וכו'.</b> (א\"ה עיין לעיל פ\"א הל' ד' מ\"ש הרב המחבר בשם התוס'):           סליקו להו הלכות קרבן פסח בס\"ד "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Warsaw, 1881",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001763900/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה למלך על משנה תורה, הלכות קרבן פסח",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Mishneh LaMelech",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Mishneh LaMelech/Sefer Korbanot/Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/Warsaw, 1881.json

@@ -0,0 +1,50 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Substitution",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001763900/NLI",
+    "versionTitle": "Warsaw, 1881",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה למלך על משנה תורה, הלכות תמורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Mishneh LaMelech",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד המתכוין לומר הרי זה תמורת עולה וכו'.</b> עיין במ\"ש רש\"י פ\"ה דנזיר (דף ל\"ב) שכתב ה\"מ דסבור לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים אבל אם הפריש בהמה לצורך תמורת עולה וחזר ואמר הרי זה תמורת שלמים כיון דהפרישה ושוב טעה איגלאי מילתא דלאו שפיר המיר ולא הויא תמורה ודברים אלו תמוהים הם בעיני. ועיין במ\"ש התוס' שם (דף ל\"ג) שפירש פירוש אחר באותה סוגיא ודבריהם מתיישבים היטב בפירוש ההלכה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היו לפניו שלש בהמות קדשי מזבח וכו'.</b> (א\"ה עיין במ\"ש הרב המחבר בפרק י' מהלכות גירושין הלכה י\"ח) : "
+            ],
+            [
+                "<b>האומר הרי זה תמורת עולה כו'.</b> עיין בתויו\"ט פ\"ז דדמאי משנה ו' ודוק: אע\"פ שחזר בתוך כ\"ד כו'. עיין בר\"פ ט\"ו מהל' מעשה הקרבנות, ועי' בש\"ך ח\"מ סי' ר\"ה ס\"ק ה': "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ותמורת המעשר לבעלים.</b> תמורת מעשר הוי כמעשר למיקם עליה בלא ימכר ובלא יגאל פ\"ק דזבחים (דף ט') יע\"ש:         סליקו להו הלכות תמורה בס\"ד "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Mishneh LaMelech/Sefer Korbanot/Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,49 @@
+{
+    "title": "Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Substitution",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_LaMelech_on_Mishneh_Torah,_Substitution",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד המתכוין לומר הרי זה תמורת עולה וכו'.</b> עיין במ\"ש רש\"י פ\"ה דנזיר (דף ל\"ב) שכתב ה\"מ דסבור לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים אבל אם הפריש בהמה לצורך תמורת עולה וחזר ואמר הרי זה תמורת שלמים כיון דהפרישה ושוב טעה איגלאי מילתא דלאו שפיר המיר ולא הויא תמורה ודברים אלו תמוהים הם בעיני. ועיין במ\"ש התוס' שם (דף ל\"ג) שפירש פירוש אחר באותה סוגיא ודבריהם מתיישבים היטב בפירוש ההלכה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היו לפניו שלש בהמות קדשי מזבח וכו'.</b> (א\"ה עיין במ\"ש הרב המחבר בפרק י' מהלכות גירושין הלכה י\"ח) : "
+            ],
+            [
+                "<b>האומר הרי זה תמורת עולה כו'.</b> עיין בתויו\"ט פ\"ז דדמאי משנה ו' ודוק: אע\"פ שחזר בתוך כ\"ד כו'. עיין בר\"פ ט\"ו מהל' מעשה הקרבנות, ועי' בש\"ך ח\"מ סי' ר\"ה ס\"ק ה': "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ותמורת המעשר לבעלים.</b> תמורת מעשר הוי כמעשר למיקם עליה בלא ימכר ובלא יגאל פ\"ק דזבחים (דף ט') יע\"ש:         סליקו להו הלכות תמורה בס\"ד "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Warsaw, 1881",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001763900/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה למלך על משנה תורה, הלכות תמורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Mishneh LaMelech",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}