diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Negative Mitzvot/English/Mishnah Torah, Yod ha-hazakah, trans. by Simon Glazer, 1927.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Negative Mitzvot/English/Mishnah Torah, Yod ha-hazakah, trans. by Simon Glazer, 1927.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..631c586f71ac19eb1eb64e99dedc630a121f39ea
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Negative Mitzvot/English/Mishnah Torah, Yod ha-hazakah, trans. by Simon Glazer, 1927.json
@@ -0,0 +1,394 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Negative Mitzvot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001922235",
+ "versionTitle": "Mishnah Torah, Yod ha-hazakah, trans. by Simon Glazer, 1927",
+ "status": "locked",
+ "priority": 2.0,
+ "license": "Public Domain",
+ "versionNotes": "",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה תורה, יד החזקה, תורגם ע״י סיימון גלייזר, 1927",
+ "shortVersionTitle": "Simon Glazer, 1927",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, מצוות לא תעשה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ "Not to believe in the existence of any but the One God. Ex. 20.3.",
+ "Not to make, or order others to make, any images. Ex. 20. 4; Ex. 34. 17.",
+ "Not to make any idols, even for others. Ibid.",
+ "Not to make any idolatrous forms, even for beauty sake only. Ibid.",
+ "Not to bow down to the stars and planets, even though that be not the usual reverence idolaters pay to them. Ex. 20. 5.",
+ "Not to worship the stars and planets in the manner idolaters do pay homage to them. Ibid.",
+ "Not to bring sacrifices of children to Moloch. Lev. 18.21.",
+ "Not to practice necromancy. Lev. 19.31.",
+ "Not to call on familiar spirits. Ibid.",
+ "Not to turn towards the service of the stars and planets. Lev. 19.4.",
+ "Not to erect a pillar. Lev. 26. 1.",
+ "Not to erect any figured stone. Ibid.",
+ "Not to plant an Asherah of any kind of tree in the Sanctuary. Deut. 16.21.",
+ "Not to take oath in the name of idols. Ex. 23.13.",
+ "Not to lead astray toward idolatry. Ibid.",
+ "Not to seduce an Israelite to embrace idolatry. Deut. 13.11.",
+ "Not to show love for the seducer. Deut. 13.8.",
+ "Not to abandon the hatred one must bear against the seducer. Ibid.",
+ "Not to rescue the seducer or show pity for him. Ibid.",
+ "Not to defend the seducer's action. Ibid.",
+ "Not to conceal testimony against the seducer. Ibid.",
+ "Not to use the ornament of idols. Deut. 7. 25.",
+ "Not to rebuild an idolatrous city. Deut. 13.16.",
+ "Not to retain aught of the spoils of an idolatrous city. Deut. 13.17.",
+ "Not to use any belongings of idols or idolaters, either provisions or libations offered to idols. Deut. 7. 26.",
+ "Not to prophesy in the name of idols. Deut. 18.20.",
+ "Not to prophesy falsely. Ibid.",
+ "Not to hearken to one who is prophesying in the name of idols.",
+ "Not to prevent the death penalty from being inflicted against a false prophet, and to have no fear for him. Deut. 18.22.",
+ "Not to imitate idolaters or practice their rites. Lev. 20.23.",
+ "Not to use divination. Deut. 18.10.",
+ "Not to designate certain days or hours as lucky or unlucky. Lev. 19.26.",
+ "Not to pay attention to soothsaying. Ibid.",
+ "Not to practice sorcery. Deut. 18.10.",
+ "Not to practice enchantry. Deut. 18.11.",
+ "Not to practice spiritualism. Ibid.",
+ "Not to practice augury. Ibid.",
+ "Not to practice necromancy. Ibid.",
+ "That women shall not attire in male garments. Deut. 22.5.",
+ "That men shall not attire in female garments. Ibid.",
+ "Not to practice tattooism (or totemism). Lev. 19.28.",
+ "Not to wear garments of mingled stuff, made of wool and linen together, as the idolatrous priests wear. Deut. 22.10.",
+ "Not to round the corners of the head as do the idolatrous priests. Lev. 19.27.",
+ "Not to destroy the corners of the beard as the idolatrous priests do. Ibid.",
+ "Not to lacerate oneself for the dead. Deut. 14.1.",
+ "Not to settle permanently in Egypt. Deut. 17.16.",
+ "Not to indulge in impure thoughts and sights. Num. 15.39.",
+ "Not to enter into any covenant with the seven (Canaanite) nations. Ex. 23. 32.",
+ "Not to preserve a soul from among the seven (Canaanite) nations. Ibid.",
+ "Not to show grace to idolaters. Deut. 7.3.",
+ "Not to permit idolatrous settlers in the holy land. Ibid.",
+ "Not to intermarry with idolaters. Ibid.",
+ "Not to give in marriage any daughter of Israel to an Amonite or Moabite. Deut. 23.3.",
+ "Not to refuse admission in Israel to a descendent of Esau after the third generation. Deut. 23.8–9.",
+ "Not to refuse admission in Israel any Egyptian after the third generation. Ibid.",
+ "Not to make peace proposals to Amonites and Moabites at the commencement of a war against them, as is mandatory to do to other nations. Deut. 23.7.",
+ "Not to destroy fruit-trees wantonly. Deut. 20.19.",
+ "That warriors do not fear the enemy. Deut. 3.22; Deut. 7. 21; Deut. 20.3.",
+ "Not to forget the evil wrought by Amalek. Deut. 25.10.",
+ "Not to commit blasphemy against the Holy Name. Ex. 22.27.",
+ "Not to violate any oath, even when taken rashly. Lev. 19.12.",
+ "Not to take the name of the Lord in vain. Ex. 20.7.",
+ "Not to profane the name of God. Lev. 22.32.",
+ "Not to tempt God. Deut. 6.16.",
+ "Not to destroy aught of the Sanctuary, synagogue, or school, or erase any letter of the Holy Name. or destroy sacred books. Deut. 12.2–4.",
+ "Not to suffer the body of one hanged to remain suspended on the tree over night. Deut. 21.23.",
+ "Not to leave the Sanctuary without a watch. Num. 18.5.",
+ "That priests shall not enter the Sanctuary at all times. Lev. 16.2.",
+ "That a blemished priest shall not enter further than the altar. Lev. 16.23.",
+ "That a priest with a blemish shall not serve in the Sanctuary. Lev. 16.17.",
+ "That a temporary blemished priest shall not serve in the Sanctuary. Lev. 16. 21.",
+ "That Levites shall not enter the service of the priests and vice versa. Num. 18.3.",
+ "That an intoxicated person shall not enter the Sanctuary, nor instruct in the Torah. Lev. 10.9.",
+ "That strangers not of the seed of Aaron shall not serve in the Sanctuary. Num. 18.7.",
+ "That unclean priests shall not serve in the Sanctuary. Lev. 22.3.",
+ "That a priest who had an immersion from uncleanness during the day shall not join the service in the Sanctuary till after sunset. Lev. 22.7.",
+ "That an unclean priest shall not enter the Court. Num. 5.3.",
+ "That an unclean priest shall not enter the Camp of the Levites. Deut. 23.10.",
+ "Not to erect an altar of hewn stone. Ex. 20.22.",
+ "Not to ascend by steps upon the altar. Ex. 20.23.",
+ "Not to extinguish the perpetual fire on the alter. Lev. 6.13.",
+ "Not to burn nor offer incense upon the Golden Altar. Ex. 30.9.",
+ "Not to compound any oil like unto the anointing oil. Ex. 30.32.",
+ "Not to misuse the holy oil by pouring it upon a stranger. Ibid.",
+ "Not to compound any like the holy incense for oneself. Ex. 30.37.",
+ "Not to remove the staves from the Ark. Ex. 25.15.",
+ "Not to loosen the breast-plate from the Ephod.",
+ "Not to rend the robe from the Ephod. Ex. 28.32.",
+ "Not to slaughter sacrificial animals without the Temple. Deut. 12.13.",
+ "Not to offer any sacrifices without the Temple. Lev. 17.3–4.",
+ "Not to sanctify blemished animals for sacrifices. Lev. 22.20.",
+ "Not to slaughter any blemished animals as a sacrifice. Lev. 22.21.",
+ "Not to sprinkle the blood of blemished animals upon the altar. Ibid.",
+ "Not to make a fire-offering of the limbs of a blemished animal. Ibid.",
+ "Not to bring a sacrifice of an animal which has a temporary blemish. Deut. 17.1.",
+ "Not to offer a blemished animal tendered by a foreigner as a sacrifice. Lev. 22.25.",
+ "Not to cause any blemish to sanctified animals. Lev. 22.21.",
+ "Not to offer in a sacrifice honey or leaven. Lev. 2.11.",
+ "Not to offer unsalted (tophel) oblation. Lev. 2. 13.",
+ "Not to bring sacrifices of the hire of a harlot, or the price of a dog. Deut. 23.18.",
+ "Not to slaughter an animal and its young on the same day. Lev. 22.28.",
+ "Not to use olive oil in a sin-offering. Lev. 5. 11.",
+ "Not to use frankincense upon a sin-offering. Ibid.",
+ "Not to use olive oil in a jealousy-offering. Num. 5. 15.",
+ "Not to offer frankincense upon a jealousy-offering. Ibid.",
+ "Not to exchange animals sanctified as offerings. Lev. 27.10.",
+ "Not to take an animal intended for one kind of sacrifice and consecrate it again for another kind of sacrifice.",
+ "Not to redeem the first-born of among clean cattle. Num. 18.17.",
+ "Not to sell of the tithe of the herd. Lev. 27.33.",
+ "Not to sell a dedicated field. Lev. 27.28.",
+ "Not to redeem a dedicated field. Ibid.",
+ "Not to tear asunder the head of the fowl in a sin-offering. Lev. 5.8.",
+ "Not to work with the firstling of clean cattle. Deut. 15.19.",
+ "Not to shear the firstling of a flock of sheep. Ibid.",
+ "Not to slaughter the Paschal Lamb while there is yet leaven. Ex. 22.18.",
+ "Not to leave the fat of the Paschal feast all night until the morning. Ibid.",
+ "Not to leave any part of the Paschal flesh all night until morning. Ex. 12.10.",
+ "Not to leave any of the Festal offering of the fourteenth day of Nissan until the third day, as it was traditionally interpreted that the Torah here speaks of the Festal offering, and that the morning spoken of herein means the morning of the Second Day of Passover. Deut.16.4.",
+ "Not to leave part of the Second Passover lamb until the morning. Num. 9.12",
+ "Not to leave any part of the thank-offering until the morning, nor any other meat of sacrifices which may be eaten, longer than the time permitted. Ex. 12.10.",
+ "Not to break a bone of the Paschal Lamb on Passover. Ex. 12.46.",
+ "Not to break a bone of the Paschal Lamb on the Second Passover. Num. 9.12.",
+ "Not to carry the flesh of the Paschal Lamb out of the house. Ex. 12.46.",
+ "Not to allow the remnants of the meat-offering to become leavened. Lev. 6.17.",
+ "Not to eat the Paschal Lamb raw or sodden. Ex. 12.9.",
+ "Not to permit a stranger to partake of the Paschal Lamb. Ex. 12.45.",
+ "Not to permit the uncircumcised to partake of the Paschal Lamb. Ex. 12. 48.",
+ "Not to permit an apostate Israelite to partake of the Paschal Lamb. Ex. 12.43.",
+ "Not to permit an unclean person to eat holy things. Lev. 7.18.",
+ "Not to eat holy things which became polluted. Lev. 7.19.",
+ "Not to eat of that which is left of sacrifices (Notar). Lev. 7.20.",
+ "Not to eat of sacrifices which were condemned. Lev. 19.8.",
+ "Not to permit a stranger to eat of the heave-offering. Lev. 22.4.",
+ "Not to permit a priest's guest, or hired servant, to eat of the heave-offering. Ibid.",
+ "Not to permit an uncircumcised person to eat of the heave-offering. Ibid.",
+ "Not to permit an unclean priest to eat of the heave-offering. Lev. 22.10.",
+ "Not to permit a priest's daughter married to a stranger to eat holy things. Lev. 22.12.",
+ "Not to eat of the meat-offering of a priest. Lev. 6. 23.",
+ "Not to eat the flesh of a sin-offering. Lev. 6.30.",
+ "Not to eat holy things which have been deliberately defiled. Deut. 14.3.",
+ "Not to eat the second tithe of corn without Jerusalem. Deut. 12.17.",
+ "Not to eat the second tithe of the vintage without Jerusalem. Ibid.",
+ "Not to eat of the second tithe of the oil without Jerusalem. Ibid.",
+ "Not to eat the pure firstling (Be'hor Tom) without Jerusalem. Ibid.",
+ "The priests should not eat outside of the Court of the sin-offering, nor of the trespass-offering. Ibid.",
+ "The priests should not eat outside of the Court the flesh of the burnt-offering. Ibid.",
+ "The priests should not eat outside of the Court the flesh of the lighter-offerings (Kod'shim Kalim) before the blood has been sprinkled. Ibid.",
+ "Not to permit a stranger to eat of the most holy things. Ex. 29.33.",
+ "That the priest shall not eat of the first-fruits before they are brought into the Court. Deut. 12.17.",
+ "Not to eat the second tithe, even in Jerusalem, in impurity, until it be redeemed. Deut. 26.14.",
+ "Not to eat of the second tithe even in Jerusalem, in mourning, until it be redeemed. Ibid.",
+ "Not to use the proceeds of the second tithe for any purpose except for eating and drinking. Ibid.",
+ "Not to eat any grain before the heave-offerings and tithes have been separated therefrom. Lev. 22. 15.",
+ "Not to change the order by separating the heave-offering before the first-fruits, nor first-tithes before the heave-offering, nor second tithes before the first-tithes; for the order must be this wise: first-fruits; great-heave-offering; first tithes and second tithes. Ex. 22.28.",
+ "Not to delay vows and free-will offerings. Deut. 23.21.",
+ "Not to attend a festival without an offering. Ex. 23.15.",
+ "Not to violate vows. Num. 30.2.",
+ "A priest shall not take in marriage a harlot. Lev. 21. 7.",
+ "A priest shall not take in marriage a profane woman. Ibid.",
+ "A priest shall not take in marriage a divorcee. Ibid.",
+ "A high-priest shall not take in marriage a widow. Lev. 21.14.",
+ "A high-priest shall not make a widow his concubine. Ibid.",
+ "Priests shall not enter the Sanctuary with uncovered heads. Lev. 10.6.",
+ "Priests shall not enter the Sanctuary with torn garments. Ibid.",
+ "The priests shall not leave the Court during service. Lev. 10.7.",
+ "Priests shall not be polluted by dead other than their (seven) relatives. Lev. 21.1–11.",
+ "High-priests shall not be polluted by any dead. Ibid.",
+ "High-priests shall not enter the vicinity of the dead. Ibid.",
+ "No member of the tribe of Levi shall share in the holy land. Deut. 18.1.",
+ "No member of the tribe of Levi shall participate in the spoils at the conquest of the holy land. Ibid.",
+ "Not to make oneself bald for the dead. Deut. 14.1.",
+ "Not to eat of unclean cattle. Lev. 11.4.",
+ "Not to eat of unclean fishes. Ibid.",
+ "Not to eat of unclean fowl. Ibid.",
+ "Not to eat of creeping things that fly. Ibid.",
+ "Not to eat of creeping things that creep upon the earth. Ibid.",
+ "Not to eat reptiles. Ibid.",
+ "Not to eat worms. Ibid.",
+ "Not to eat creeping things of the waters. Lev. 13.42–44; Deut. 14.19.",
+ "Not to eat of a beast that died of itself. Ex. 22.31.",
+ "Not to eat of a beast that was torn, or which is Trephah. Ex. 23.30.",
+ "Not to eat a limb of a living beast. Deut. 12.23.",
+ "Not to eat the sinew which shrank. Gen. 32.33.",
+ "Not to eat blood. Lev. 7. 26.",
+ "Not to eat tallow fat. Lev. 7. 23.",
+ "Not to boil flesh and milk together. Ex. 23.19; Ex. 34.26; Deut. 14.21.",
+ "Not to eat flesh and milk together. Ibid.",
+ "Not to eat flesh of an ox that was condemned to be stoned. Ex. 21.28.",
+ "Not to eat of bread made of new grain before the Passover offering was brought. Lev. 23.14.",
+ "Not to eat roasted new grain before the Passover offering was brought. Ibid.",
+ "Not to eat green ears of new grain before the Passover offering was brought. Ibid.",
+ "Not to eat the fruit of a young tree until fully three years have elapsed from the day of planting it. Lev. 19.23.",
+ "Not to eat of mixed seeds of the vineyard. Deut. 22.9.",
+ "Not to drink wine mixed as a wine-offering for idolatry. Deut. 32.38.",
+ "Not to be a glutton or drunkard. Lev. 19.26; Deut. 21.20.",
+ "Not to eat on the Day of Atonement. Lev. 23.29.",
+ "Not to eat leavened bread on Passover. Ex. 12.19.",
+ "Not to eat any food mixed with leaven on Passover. Ex. 12.20.",
+ "Not to eat leaven after the middle of the fourteenth day of Nissan. Deut. 16.3.",
+ "Not to expose leaven during the Passover. Ex. 12.19.",
+ "Not to have leaven in one's possession during the Passover. Ibid.",
+ "That a Nazarite shall not drink wine or any grape beverage, or any beverage mixed with wine. Num. 6.3–4.",
+ "That a Nazarite shall not eat fresh grapes. Ibid.",
+ "That a Nazarite shall not eat dried grapes. Ibid.",
+ "That a Nazarite shall not eat pressed grapes. Ibid.",
+ "That a Nazarite shall not eat the grape-stone. Ibid.",
+ "That a Nazarite shall not pollute himself for any dead. Num. 5.7.",
+ "That a Nazarite shall not enter the tent of the dead. Ibid.",
+ "That a Nazarite shall not shave his hair. Ibid.",
+ "Not to reap the whole field. Lev. 19.9–10; Deut. 24.19-20.",
+ "Not to gather the fallen ears of grain in harvest. Ibid.",
+ "Not to cut off all the clusters of the vineyard. Ibid.",
+ "Not to gather every grape of the vineyard. Ibid.",
+ "Not to return to take a forgotten handful. Ibid.",
+ "Not to sow different kinds of seed together in one field. Lev. 19.19; Deut. 22.9.",
+ "Not to sow grain or herbs in a vineyard. Ibid.",
+ "Not to gender cattle with those of diverse species. Lev. 19.19.",
+ "Not to use for work two different kinds of cattle together. Deut. 22.10.",
+ "Not to prevent an animal working in the field from eating. Deut. 25.4.",
+ "Not to till the ground in the Sabbatical year. Lev. 25.4–5.",
+ "Not to prune the trees in the Sabbatical year. Ibid.",
+ "Not to harvest the spontaneously grown grain in the Sabbatical year. Ibid.",
+ "Not to gather the fruit of the trees in the Sabbatical year. Ibid.",
+ "Not to till the ground or prune the trees in the Jubilee year. Lev. 25.11.",
+ "Not to harvest the spontaneously grown grain in the Jubilee year. Ibid.",
+ "Not to gather the fruit of the trees in the Jubilee year. Ibid.",
+ "Not to sell a field in Eretz Yisrael in perpetuity. Lev. 25.23.",
+ "Not to change the suburbs or the fields apportioned to the Levites. Lev. 25.11.",
+ "Not to leave the Levites without support by with-holding from them their due, particularly during the Festivals. Deut. 12.19.",
+ "Not to demand the amount of a debt after the lapse of the Sabbatical year. Deut. 15.2.",
+ "Not to refuse to lend to the poor on account of the release of the Sabbatical year. Deut. 15.9.",
+ "Not to refuse to lend to the poor or give him the things which he requires for his maintenance. Deut. 15.7.",
+ "Not to send away a Hebrew servant empty-handed. Deut. 15.13.",
+ "Not to exact the return of a loan from a poor man when it is known that he is poor. Ex. 22.24.",
+ "Not to loan to an Israelite on usury. Lev. 25.37; Ex. 22.25; Deut.23.19.",
+ "Not to accept a loan from an Israelite on usury. Ibid.",
+ "Not to participate in, or become an agent, surety, witness, or write an instrument for a loan on usury. Ibid.",
+ "Not to delay the payment of wages to a workingman. Lev. 19.13.",
+ "Not to exact a pledge from a debtor by force. Deut. 24.6; Deut. 10.17.",
+ "Not to retain a pledge from a poor debtor when he requires it. Ibid.",
+ "Not to receive a pledge from a widow. Ibid.",
+ "Not to receive tools wherewith one makes his living as a pledge. Ibid.",
+ "Not to kidnap a person in Israel. Ex. 20.13.",
+ "Not to steal any property. Lev. 19.11.",
+ "Not to rob by violence. Lev. 19.13.",
+ "Not to remove a neighbor's landmark. Deut. 19. 14.",
+ "Not to defraud. Lev. 19. 13.",
+ "Not to defraud a neighbor of his property. Lev. 19.11.",
+ "Not to swear falsely with regard to a neighbor's property. Ibid.",
+ "Not to misrepresent in bargaining. Lev. 25.14.",
+ "Not to practice deceit by words. Ex. 22.21; Lev. 25. 17.",
+ "Not to practice deceit upon a foreigner. Ibid.",
+ "Not to deceive a foreigner in bargaining. Ibid.",
+ "Not to deliver a fugitive slave to his master. Deut. 23.15–16.",
+ "Not to vex a fugitive slave by deceiving him. Ibid.",
+ "Not to afflict the widow or orphan. Ex. 22.22.",
+ "Not to use a Hebrew servant as slave. Lev. 25.39.",
+ "Not to sell a Hebrew servant as a bondman. Lev. 25. 42.",
+ "Not to treat a Hebrew servant cruelly. Lev. 25. 43.",
+ "Not to permit an idolater to treat a Hebrew servant cruelly. Lev. 25.53.",
+ "Not to sell a Hebrew maid-servant. Ex. 21.8.",
+ "Not to withold from a betrothed Hebrew maid-servant food, raiment or conjugal rights. Ex. 21.10.",
+ "Not to sell a beautiful captive as a slave. Deut. 21.14.",
+ "Not to humble a beautiful woman captive by making her a hand-servant. Ibid.",
+ "Not to covet another man's wife. Ex. 20.17.",
+ "Not to covet another man's property. Deut. 5. 21.",
+ "A hireling shall not cut down standing grain for himself to eat. Deut. 23.24.",
+ "A hireling shall not take more fruit than he can eat. Ibid.",
+ "Not to hide oneself from restoring a lost article to the owner. Deut. 22.3.",
+ "Not to refrain from helping an animal fallen under its burden. Deut. 22.4.",
+ "Not to perpetrate fraud by having false weights. Lev. 19.35; Deut. 25.13–14.",
+ "Not to perpetrate fraud by having false measures. Ibid.",
+ "Not to practice unrighteousness in judgment. Lev. 19.35.",
+ "Not to accept bribes. Ex. 23.8.",
+ "Not to be partial in rendering judgment. Lev. 19. 15; Deut. 1.17.",
+ "Not to be afraid in rendering judgment. Ibid.",
+ "Not to pity the poor in judgment. Ex. 23.3.",
+ "Not to pervert the judgment of a sinner. Ex. 23. 6.",
+ "Not to spare the offender in matters of fine. Deut. 19.13.",
+ "Not to pervert the judgment of aliens or orphans. Deut. 24.17.",
+ "Not to hear one litigant except in the presence of the other. Ex. 23.1.",
+ "Not to decide by a majority of one in capital case. Ex. 23.2.",
+ "Not to plead against a man in a capital case, after having pleaded for him. Ibid.",
+ "Not to appoint as judge one who is not learned in the Torah, though he be learned otherwise. Deut. 1.17.",
+ "Not to bear false witness. Ex. 20.16.",
+ "Not to accept the testimony of a wicked person. Ex. 23.1.",
+ "Not to accept the testimony of a relative. Deut. 24.16.",
+ "Not to pronounce judgment upon the testimony of only one witness. Deut. 19.15.",
+ "Not to kill the innocent. Ex. 20.13.",
+ "Not to render decision on mere presumption, for two witnesses must see the actual happening. Ex. 23.7.",
+ "That a witness in a capital case shall not become a judge in the case. Num. 35.30.",
+ "Not to execute any one charged with crime before he be convicted. Num. 35.12.",
+ "Not to pity or spare the persecutor. Deut. 25.12.",
+ "Not to punish the victim in a case of rape. Deut. 22.26.",
+ "Not to accept ransom for a murderer. Num. 35.31.",
+ "Not to accept ransom for an excusable manslayer. Num. 35.32.",
+ "Not to tolerate blood-shed. Lev. 19.16.",
+ "Not to leave a stumbling-block in the way. Deut. 22. 8; Lev. 19.14.",
+ "Not to cause the simple-minded to stumble on the road. Ibid.",
+ "Not to exceed the number of lashes assigned to the guilty. Deut. 25.3.",
+ "Not to calumniate. Lev. 19.16.",
+ "Not to lodge hatred in one's heart. Lev. 19.17.",
+ "Not to put to shame any person in Israel. Ibid.",
+ "Not to seek revenge. Lev. 19.18.",
+ "Not to bear a grudge. Ibid.",
+ "Not to take the mother bird together with the young. Deut. 22.6.",
+ "Not to shave the hair of the scall. Lev. 13.33.",
+ "Not to pluck out the marks of leprosy. Deut. 14.8.",
+ "Not to plow or sow in a valley in which a slain body has been found. Deut. 12.4.",
+ "Not to suffer a witch to live. Ex. 22.18.",
+ "Not to force a bridegroom to perform military service. Deut. 24.5.",
+ "Not to rebel against the Sanhedrin. Deut. 17.11.",
+ "Not to add to the commandments of the Torah. Deut. 12.32.",
+ "Not to detract from the commandments of the Torah. Ibid.",
+ "Not to curse the judges. Ex. 22.28.",
+ "Not to curse a prince or ruler. Lev. 19.14.",
+ "Not to curse an Israelite. Ibid.",
+ "Not to curse a father or mother. Ex. 21.15.",
+ "Not to smite a father or mother. Ex. 21.17.",
+ "Not to do any servile work on the Sabbath. Ex. 20.10.",
+ "Not to go out beyond the prescribed limits of one's domicile on the Sabbath. Ibid.",
+ "Not to inflict punishment on the Sabbath. Ex. 35.3.",
+ "Not to work on the first day of Passover. Ex. 12.16.",
+ "Not to work on the seventh day of Passover. Ibid.",
+ "Not to work on the Feast of She'buot. Lev. 23.7.",
+ "Not to work on the first day of Tishri (Rosh ha-Shanah) Lev. 23.16.",
+ "Not to work on the Day of Atonement. Lev. 23.20.",
+ "Not to work on the first day of Sukkot. Lev. 23. 25–28.",
+ "Not to work on the eighth day of Sukkot (She'mini Azeret). Lev. 23.35–36.",
+ "Not to commit incest with a mother. Lev. 18.7.",
+ "Not to commit incest or be married to a sister. Lev. 18.8.",
+ "Not to commit incest with or be married to a father's wife. Lev. 18.9.",
+ "Not to commit incest with or be married to a half sister. Lev. 18.10.",
+ "Not to commit incest with or be married to a grand-daughter through a son. Lev. 18.11.",
+ "Not to commit incest with or be married to a grand-daughter through a daughter. Lev. 18.12.",
+ "Not to commit incest with or be married to a daughter. Ibid.",
+ "Not to commit incest with or be married to a wife's daughter. Ibid.",
+ "Not to commit incest with or be married to a wife's grand-daughter through her son. Lev. 18.13.",
+ "Not to commit incest with or be married to a wife's grand-daughter through her daughter.",
+ "Not to commit incest with or be married to a mother's sister. Lev. 18.15.",
+ "Not to commit incest with or be married to a father's sister. Lev. 18.16.",
+ "Not to commit incest with or be married to a wife of a father's brother. Ibid.",
+ "Not to commit incest with or be married to a daughter-in-law. Lev. 18.17.",
+ "Not to commit incest with or be married to a brother's wife. Ibid.",
+ "Not to commit incest with or be married to a wife's sister. Ibid.",
+ "Not to have intercourse with a menstrous woman. Lev. 18.19.",
+ "Not to have intercourse with another man's wife. Lev. 7.14.",
+ "Not to have intercourse with a female animal. Lev. 7. 20.",
+ "Not to have intercourse with a male animal. Ibid.",
+ "Not to commit sodomy upon a male. Ibid.",
+ "Not to commit sodomy upon a father. Ibid.",
+ "Not to commit sodomy upon a father's brother. Lev. 18.22.",
+ "Not to arouse sexual passion in any relative which may lead to incest. Lev. 18.23–24.",
+ "Not to permit the marriage of a bastard with a daughter in Israel. Deut. 23.2.",
+ "Not to permit harlotry. Deut. 23.17.",
+ "Not to permit a divorcee, who had married another man, to remarry her first husband. Deut. 24.4.",
+ "Not to permit a widow whose husband died childless to marry anyone but the brother of the deceased husband. Deut. 25.5.",
+ "Not to divorce a victim of rape from the offending husband. Deut. 22.29.",
+ "Not to divorce a woman from a husband who brought an evil name upon her. Deut. 22.9.",
+ "That a eunuch shall not marry a daughter of Israel. Deut. 23.1.",
+ "Not to castrate any male whatsoever. Lev. 22.24",
+ "Not to elect a stranger as king over Israel. Deut. 17.15.",
+ "That a ruler of Israel shall not have an excessive number of horses. Deut. 17.16.",
+ "That a ruler of Israel shall not have an excessive number of wives. Ibid.",
+ "That a ruler of Israel shall not have an unduly large quantity of silver or gold. Deut. 17.18."
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Mitzvah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Negative Mitzvot/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Negative Mitzvot/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..cda2c2f5cebacebeec1020e59ae0f5d8d600b5c4
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Negative Mitzvot/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json
@@ -0,0 +1,400 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Negative Mitzvot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+ "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+ "status": "locked",
+ "priority": 4.0,
+ "license": "CC-BY-NC",
+ "versionNotes": "\n Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l
© Published and Copyright by Moznaim Publications.
Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n ",
+ "digitizedBySefaria": false,
+ "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+ "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+ "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, מצוות לא תעשה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ "The first mitzvah of the negative commandments is not to consider the thought that there is another divinity aside from God, as [Exodus 20:3] states: \"You shall have no other gods before Me.\"",
+ "Not to make an idol - not to make one oneself or have one made for oneself by others - as [Exodus 20:4] states: \"Do not make an idol for yourselves.\"",
+ "Not to make false gods even for others, as [Leviticus 19:4] states: \"Do not make molten gods for yourselves.\"",
+ "Not to make images for decoration, even when one does not worship them, as [Exodus 20:20] states: \"Do not make a representation of anything that is with Me.\"",
+ "Not to bow down to any false gods, even though they are not generally worshiped by bowing down before them, as [Exodus 20:5] states: \"Do not bow down to them.\"",
+ "Not to worship false gods with the types of service with which it is customary to worship them, as [Exodus 20:3] states: \"Do not serve them.\"",
+ "Not to offer one's son to Molech, as [Leviticus 18:21] states: \"Do not give [any] of your children to offer to Molech.\"",
+ "Not to perform the deeds associated with an ov, as [Leviticus 19:31] states: \"Do not turn to the ovot.\"",
+ "Not to perform the deeds associated with a yid'oni, as [Leviticus 19:31] states: \"Do not turn to... the yid'onim.\"",
+ "Not to take interest in the worship of false gods, as [Leviticus 19:4] states: \"Do not turn to false gods.\"",
+ "Not to erect a pillar [for purposes of worship], as [Deuteronomy 16:22] states: \"Do not erect a pillar for yourselves.\"",
+ "Not to make hewn stones [upon which to prostrate oneself], as [Leviticus 26:1] states: \"You shall not place hewn stones...\"",
+ "Not to plant a tree on the Temple [premises], as [Deuteronomy 16:21] states: \"Do not plant an asherah or any other tree....\"",
+ "Not to take an oath on a false god [as requested by] one of its worshipers, nor to have one of them take an oath on [their false god], as [Exodus 23:13] states: \"And the name of other gods you shall not mention, nor should it be heard from your mouth.\"",
+ "Not to act as a missionary [madiach] to persuade the Jews to worship false gods], as [Exodus 23:13] states: \"And the name of other gods... shall not be heard from your mouth.\" [Our Sages taught that] this is a prohibition against acting as a missionary for the worship of false gods.",
+ "Not to act as a missionary [mesit] to persuade an individual Jew to worship false gods, as [Deuteronomy 13:12] states with regard to such missionaries: \"And they shall not continue to do so.\"",
+ "Not to show affection for a mesit, as [Deuteronomy 13:9] states: \"Do not show appreciation for him.\"",
+ "Not to reduce one's hatred for a mesit, as [Deuteronomy 13:9] states: \"Do not listen to him.\"",
+ "Not to [try to] save a mesit, but rather to see to it that he is executed, as [Deuteronomy 13:9] states: \"Do not have mercy upon him.\"",
+ "For the person whom a mesit tried to convince not to advance any arguments on behalf of the mesit, as [Deuteronomy 13:9] states: \"Do not have pity... [upon him].\"",
+ "For the person whom a mesit tried to convince not to withhold any evidence he is aware of that would incriminate the mesit, as [Deuteronomy 13:9] states: \"And do not try to cover up for him.\"",
+ "Not to benefit from ornaments that have adorned false gods, as [Deuteronomy 7:25] states: \"Do not covet the gold or silver which is upon them....\"",
+ "Not to rebuild an apostate city to its former stature, as [Deuteronomy 13:17] states: \"It shall never be rebuilt.\"",
+ "Not to benefit from the property of an apostate city, as [Deuteronomy 13:18] states: \"Let nothing that has been condemned cling to your hand.\"",
+ "Not to benefit from false gods, from any of their accessories, anything offered to them, or any wine brought as a libation for them, as [Deuteronomy 7:26] states: \"Do not bring an abomination into your house.\"",
+ "Not to prophesy in the name of false gods, as [Deuteronomy 18:20] states: \"[The prophet]... who speaks in the name of other gods [shall die].\"",
+ "Not to relate false prophecies, as [Deuteronomy 18:20] states: \"When a prophet presumptu-ously makes a declaration in My name which I have not commanded him....\"",
+ "Not to listen to someone who prophesies in the name of false gods, as [Deuteronomy 13:4] states: \"Do not listen to the words of that prophet.\"",
+ "Not to refrain from executing a false prophet, nor to fear him, as [Deuteronomy 18:22] states: \"Do not fear him.\"",
+ "Not to follow the laws or customs of the worshipers of false gods, as [Leviticus 20:23] states: \"Do not follow the practices of the nation [that I am driving out before you]....\"",
+ "Not to practice black magic, as [Deuteronomy 18:10] states: \"There shall not be found among you... a magician.\"",
+ "Not to practice divination, as [Leviticus 19:26] states: \"Do not practice divination.\"",
+ "Not to act as a soothsayer, as [Leviticus, ibid.] states: \"Do not act as a soothsayer.\"",
+ "Not to practice sorcery, as [Deuteronomy 18:10] states: \"There shall not be found among you... a sorcerer.\"",
+ "Not to cast spells, as [Deuteronomy 18:11] states: \"[There shall not be found among you...] one who casts spells.\"",
+ "Not to consult an ov, as [Deuteronomy, ibid.] states: \"[There shall not be found among you...] one who consults an ov.\"",
+ "Not to consult a yid'oni, as [Deuteronomy, ibid.] states: \"[There shall not be found among you...] one who consults an ov or a yid'oni.\"",
+ "Not to seek information from the dead in dreams, as [Deuteronomy, ibid.] states: \"[There shall not be found among you...] one who attempts to communicate with the dead.\"",
+ "For a woman not to wear articles appropriate for men, as [Deuteronomy 22:5] states: \"A woman should not wear a man's clothing.\"",
+ "For a man not to wear articles appropriate for women, as [Deuteronomy 22:5] states: \"A man should not wear a woman's clothing.\" [This prohibition was instituted] because this is an idolatrous custom. Explicit statements to this effect are found in the texts describing their worship.",
+ "Not to tattoo our bodies like the worshipers of false gods, as [Leviticus 19:28] states: \"Do not tattoo your flesh.\"",
+ "Not to wear sha'atnez, as do the priests of false gods, as [Deuteronomy 22:11] states: \"Do not wear sha'atnez.\"",
+ "Not to shave the temples of our heads, as do the worshipers of false gods, as [Leviticus 19:27] states: \"Do not shave your temples.\"",
+ "Not to shave off our beards entirely, as do the priests of false gods, as [Leviticus 19:27] states: \"Do not shave the corners of your beard.\"",
+ "Not to make cuts in our flesh, as the worshipers of false gods do, as [Deuteronomy 14:1] states: \"Do not cut yourselves.\" Gedidah is another term for cutting.",
+ "Not to ever dwell in the land of Egypt, as [Deuteronomy 17:16] states: \"Do not ever return on this path again.\"",
+ "Not to stray after the thoughts of one's heart or the sights one's eyes behold, as [Numbers 15:39] states: \"Do not stray after your heart and eyes.\"",
+ "Not to establish a covenant with the seven [Canaanite] nations, as [Deuteronomy 7:2] states: \"Do not establish a covenant with them.\"",
+ "Not to allow a single member of the seven [Canaanite] nations to live, as [Deuteronomy 20:16] states: \"Do not allow a soul to live.\"",
+ "Not to show favor to the worshipers of false gods, as [Deuteronomy 7:2] states: \"Do not show them favor.\"",
+ "Not to allow the worshipers of false gods to settle in our land, as [Exodus 23:33] states: \"They shall not settle in your land.\"",
+ "Not to marry gentiles, as [Deuteronomy 7:3] states: \"Do not marry among them.\"",
+ "For a Jewish woman never to marry an Ammonite or Moabite [even after conversion], as [Deuteronomy 23:4] states: \"An Ammonite or a Moabite shall never enter the congregation of God.\"",
+ "Not to prevent the third generation of [converts from] the descendants of Esau from marrying among [the Jewish people], as [Deuteronomy 23:8] states: \"Do not [utterly] despise an Edomite.\"",
+ "Not to prevent the third generation of Egyptian [converts] from marrying among [the Jewish people], as [Deuteronomy 23:8] states: \"Do not [utterly] despise an Egyptian.\"",
+ "Not to make an offer of peace to Ammon and Moav at the outbreak of war, as is done for other nations, as [Deuteronomy 23:7] states: \"Do not seek their peace and welfare....\"",
+ "Not to destroy fruit trees nor to destroy anything else of value, as [Deuteronomy 20:19] states: \"Do not destroy its trees.\"",
+ "For soldiers not to fear or become frightened of the enemy during war, as [Deuteronomy 7:21] states: \"Do not panic before them,\" and [Deuteronomy 3:22] states: \"Do not fear them.\"",
+ "Not to forget the wicked deeds which Amalek perpetrated against us, as [Deuteronomy 25:19] states: \"Do not forget.\"",
+ "The prohibition against blessing [i.e., cursing] God's name, as [Exodus 22:27] states: \"Do not curse God.\" [Leviticus 24:16] mentions the punishment: \"One who curses the name of God shall surely die.\" This is a general principle: A negative commandment is involved whenever the Torah mentions the punishments of karet or execution - with the exception of circumcision and the Paschal sacrifice which are positive commandments pun-ishable by karet.",
+ "Not to violate an oath, as [Leviticus 19:12] states: \"Do not swear falsely in My name.\"",
+ "Not to take an oath in vain, as [Exodus 20:7] states: \"Do not take the name of God, your Lord, in vain.\"",
+ "Not to profane the name of the Holy One, blessed be He, as [Leviticus 22:32] states: \"Do not profane My holy name.\"",
+ "Not to test the promises of God, as [Deuteronomy 6:16] states: \"Do not test God, your Lord.\"",
+ "Not to destroy the Temple, synagogues, or houses of study; and similarly, not to erase any of [God’s] sacred names, nor to destroy any sacred texts, as [Deuteronomy 12:3-4] states: \"You shall surely destroy them. Do not do this to God, your Lord.\"",
+ "Not to leave a corpse that was hung on the gallows, as [Deuteronomy 21:23] states: \"Do not leave his body on the gallows.\"",
+ "Not to interrupt the watch held around the Temple, as [Leviticus 18:30] states: \"And you shall keep My watch.\".\"",
+ "For a priest not to enter the Temple building at all times, as [Leviticus 16:2] states: \"And he shall not enter the sanctuary at all times.\"",
+ "For a priest with a disqualifying physical deformity not to proceed beyond [the beginning of] the altar, as [Leviticus 21:23] states: \"However, to the parochet he shall not approach.\"",
+ "For a priest with a disqualifying physical deformity not to serve [in the Temple], as [Leviticus 21:17] states: \"[Anyone...] who has a blemish [may not approach to present]....\"",
+ "For a priest with a disqualifying physical deformity of a temporary nature not to serve [in the Temple], as [Leviticus 21:18] states: \"Anyone who has a blemish may not approach [to offer a sacrifice].",
+ "For the Levites not to perform the services of the priests, and for the priests not to perform the services of the Levites, as [Numbers 18:3] states with regard to the Levites: \"Neither to the sacred vessels nor to the altar shall they approach, so that they do not die, neither they nor you.\"",
+ "For a person who is intoxicated not to enter the Temple nor to render a halachic decision, as [Leviticus 10:9] states: \"Do not drink wine or strong drink when you enter the Tent of Testimony,\" and [ibid., 10:11] states: \"or when you render a decision for the children of Israel.\"",
+ "For a non-priest not to serve in the Temple, as [Numbers 18:4] states: \"An unauthorized person shall not approach them.\"",
+ "For a priest who is ritually impure not to serve [in the Temple], as [Leviticus 22:2] states: \"And they shall separate themselves from the sacred offerings of the children of Israel.\"",
+ "For a priest who has immersed himself in a mikveh in order to purify himself from ritual impurity not to serve [in the Temple] until the conclusion, of that day, as [Leviticus 21:6] states: \"And they shall not profane....\"",
+ "For a priest who is ritually impure not to enter the Temple courtyard, as [Numbers 5:3] states: \"And they shall not make your camp impure.\" This refers to the camp of the Divine Presence.",
+ "For a person who is impure not to enter the camp of the Levites, the parallel for all time being the Temple Mount, as [Deuteronomy 23:11] states: \"Do not enter the camp.\" This refers to the camp of the Levites.",
+ "Not to build the altar with hewn stones, as [Exodus 20:22] states: \"Do not make them hewn.\"",
+ "Not to ascend to the altar using steps, as [Exodus 20:23] states: \"Do not ascend My altar with steps.\"",
+ "Not to extinguish the fire of the altar, as [Leviticus 6:6] states: \"Burn a continuous fire on the altar. Do not extinguish it.\"",
+ "Not to offer any [undesired] incense offering or any sacrifices on the golden altar, as [Exodus 30:9] states: \"Do not offer any unauthorized incense upon it.\"",
+ "Not to duplicate the composition of the anointing oil, as [Exodus 30:32] states: \"And do not duplicate its formula.\"",
+ "Not to anoint an unauthorized person with the anointing oil, as [Exodus 30:32] states: \"Do not anoint the flesh of a person with it.\"",
+ "Not to duplicate the composition of the incense offering, as [Exodus 30:37] states: \"Do not duplicate its formula.\"",
+ "Not to remove the staves of the ark, as [Exodus 25:16] states: \"They shall not be removed from it.\"",
+ "For the [High Priest's] breastplate not to come loose from the ephod, as [Exodus 28:28] states: \"The breastplate shall not come loose from the ephod.\"",
+ "For the [High Priest's] cloak not to tear, as [Exodus 28:32] states: \"It shall have a woven border around it. It shall not tear.\"",
+ "Not to offer sacred offerings outside [the Temple], as [Deuteronomy 12:13] states: \"Be careful, lest you offer your burnt offerings....\"",
+ "Not to slaughter sacred offerings outside [the Temple], as [Leviticus 17:3-4] states: \"A person who slaughters an ox or a sheep without bringing it to the Tent of Testimony. He shall be punished by karet.\"",
+ "Not to consecrate animals with disqualifying physical blemishes [as sacrifices to be offered on] the altar, as [Leviticus 22:20] states: \"Any [animal] which has a blemish shall not be sacrificed.\" This prohibition involves [the animal's] consecration.",
+ "Not to slaughter animals with disqualifying physical blemishes as sacrifices, as [Leviticus 22:22] states: \"Do not sacrifice these to God.\"",
+ "Not to sprinkle the blood of animals with disqualifying physical blemishes on the altar, as [Leviticus 22:24] states: \"Do not sacrifice to God....\" This prohibition involves sprinkling [the animal's] blood.\"",
+ "Not to burn the sacrificial portions of animals with disqualifying physical blemishes [as sacrifices on the altar], as [Leviticus 22:22] states: \"Do not make a fire offering of them.\"",
+ "Not to offer animals with disqualifying physical blemishes of a temporary nature as sacrifices, as [Deuteronomy 17:1] states: \"Do not sacrifice to God, your Lord, an ox or a sheep that has a blemish.\" This refers to a blemish of a temporary nature.",
+ "Not to offer an animal with a disqualifying physical blemish as a sacrifice when it was brought by gentiles, as [Leviticus 22:25] states: \"Do not offer sacrifices [from these animals] when they are given by gentiles.\"",
+ "Not to inflict a disqualifying physical blemish upon a consecrated animal, as [Leviticus 22:21] states: \"It shall not have a blemish.\" This can be interpreted to mean: Do not inflict a blemish upon it.",
+ "Not to burn as an offering anything which is sweetened or leavened, as [Leviticus 2:11] states: \"You may not burn anything leavened or sweet [as a fire offering].\"",
+ "Not to offer a sacrifice which is unsalted, as [Leviticus 2:13] states: \"Do not omit the salt of God's covenant.\"",
+ "Not to offer as a sacrifice an animal received by a prostitute as her fee, or an animal received in exchange for a dog, as [Deuteronomy 23:19] states: \"Do not bring a prostitute's fee or the price of a dog....\"",
+ "Not to slaughter an animal and its offspring on the same day, as [Leviticus 22:28] states: \"Do not slaughter it and its offspring on the same day.\"",
+ "Not to place olive oil on the meal offering brought by a sinner, as [Leviticus 5:11] states: \"Do not place oil upon it.\"",
+ "Not to place frankincense on such a sacrifice, as [Leviticus, ibid.] continues: \"...and do not place frankincense upon it.\"",
+ "Not to place oil on the meal offering brought by a sotah, as [Numbers 5:15] states: \"Do not pour oil upon it.\"",
+ "Not to place frankincense on such a sacrifice, as [Numbers, ibid.] continues: \"...and do not place frankincense upon it.\"",
+ "Not to substitute [another animal] for [one selected as] a sacred offering, as [Leviticus 27:10] states: \"Do not exchange it or substitute another for it.\"",
+ "Not to change the designation of a consecrated animal from one sacrifice to another, as [Leviticus 27:26] states regarding a firstling animal: \"A person should not consecrate it\" - i.e., he should not consecrate it as another sacrifice.",
+ "Not to redeem a firstling kosher animal, as [Numbers 18:17] states: \"Nevertheless, a firstling ox... do not redeem.\"",
+ "Not to sell the tithe of cattle, as [Leviticus 27:33] states: \"It shall not be redeemed.\"",
+ "Not to sell a field that has been dedicated, as [Leviticus 27:28] states: \"It shall not be sold.\"",
+ "Not to redeem a field that has been dedicated, as [Leviticus, ibid.] states: \"It shall not be redeemed.\"",
+ "Not to sever the head of a bird [brought as] a sin offering, as [Leviticus 5:8] states: \"He shall pinch off its head...[without separating it].\"",
+ "Not to work with consecrated animals, as [Deuteronomy 15:19] states: \"Do not work with your firstling ox.\"",
+ "Not to shear consecrated animals, as [Deuteronomy 15:19] states: \"Do not shear your firstling sheep.\"",
+ "Not to slaughter the Paschal sacrifice while one possesses chametz, as [Exodus 23:18] states: \"Do not sacrifice the blood of My offering in the presence of chametz.\"",
+ "Not to allow the sacrificial portions of the Paschal sacrifice to become disqualified by re-maining overnight, as [Exodus 23:18] states: \"Do not allow the fat of My festive offering to remain until the morning.\"",
+ "Not to allow the meat of the Paschal sacrifice to remain [overnight], as [Exodus 12:10] states: \"Do not leave over any of it until the morning.\"",
+ "Not to allow the meat of the Chaggigah sacrifice to remain until the third day, as [Deuteronomy 16:4] states: \"Do not leave over any of the meat....\" According to the oral tradition, we have learned that the verse refers to the Chaggigah sacrifice offered on the fourteenth of Nisan. The phrase \"until the morning\" [in that verse] refers to the morning of the second day of Pesach, the third day after [the sacrifice] was offered.",
+ "Not to allow the meat of the second Paschal sacrifice to remain until the morning, as [Numbers 9:12] states: \"Do not leave over any of it until the morning.\"",
+ "Not to allow the meat of the thanksgiving offering to remain until the morning, as [Leviticus 22:30] states: \"Do not leave over any of it until the morning.\" The same law applies to all other sacrifices. They should not be left over beyond the time allotted for their consumption.",
+ "Not to break any of the bones of the Paschal sacrifice, as [Exodus 12:46] states: \"Neither shall you break a bone of it.\"",
+ "Not to break any of the bones of the Second Paschal sacrifice, as [Numbers 9:12] states: \"Neither shall you break a bone of it.\"",
+ "Not to remove the meat of the Paschal sacrifice from the company [in which it is being eaten], as [Exodus 12:46] states: \"Do not remove [any of the meat] from the house....\"",
+ "Not to allow any of the remaining portions of the meal offerings to leaven, as [Leviticus 6:10] states: \"It shall not be baked as leaven. Their portion....\"",
+ "Not to eat the meat of the Paschal sacrifice raw or boiled in water, as [Exodus 12:9] states: \"Do not eat from it raw or boiled in water.\"",
+ "Not to feed the meat of the Paschal sacrifice to a resident alien, as [Exodus 12:45] states: \"No temporary resident or hired worker may eat from it.\"",
+ "Not to feed the meat of the Paschal sacrifice to an uncircumcised male, as [Exodus 12:48] states: \"No uncircumcised person may eat of it.\"",
+ "Not to feed the meat of the Paschal sacrifice to an apostate Jew, as [Exodus 12:43] states: \"No outsider may eat from it.\" This refers to a Jew who has become assimilated among the gentiles and serves false gods, as they do. He must not partake [of the Paschal sacrifice].",
+ "For a person who became ritually impure not to partake of consecrated foods, as [Leviticus 7:20] states: \"And a soul who partakes of the meat of the peace sacrifice while he is impure....\"",
+ "Not to partake of consecrated foods that have contracted ritual impurity, as [Leviticus 7:19] states: \"Meat that has touched any impurity shall not be eaten.\"",
+ "Not to eat sacrificial meat that has remained past the limits allotted for its consumption, as [Leviticus 19:8] states: \"One who eats it shall bear his guilt,... his soul will be punished by karet.\"",
+ "Not to eat piggul, as [Leviticus 7:18] states: \"It will not be accepted for him. Instead, it will be considered as piggul. Any person who eats it will bear his guilt.\" This sin is punishable by karet.",
+ "For an unauthorized person not to partake of the terumot, as [Leviticus 22:10] states: \"No unauthorized person shall eat it.\"",
+ "For even a tenant or a hired worker employed by a priest not to partake of terumah, as [Leviticus 22:10] states: \"A tenant of a priest or [his] hired worker shall not eat the holy [food].\"",
+ "For an uncircumcised person not to partake of terumah or other consecrated foods. This concept was derived from a gezerah shavah and is not explicitly mentioned in the Torah. [Nevertheless,] based on the oral tradition, the prohibition against an uncircumcised person partaking of consecrated foods is considered as a [prohibition of] the Torah itself and not a decree of the Sages.",
+ "For a priest who is impure not to partake of terumah, as [Leviticus 22:4] states: \"Any of your descendants... shall not eat from the consecrated foods.\"",
+ "For a chalalah not to partake of consecrated foods, neither terumah, nor the breast and the shankbone [given to the priest], as [Leviticus 22:12] states: \"When a priest's daughter marries an unauthorized person, she shall not eat [from the sacred, elevated gifts].\"",
+ "For a meal offering brought by a priest not to be eaten, as [Leviticus 6:16] states: \"Any meal offering brought by a priest shall be consumed entirely [by fire]; it shall not be eaten.\"",
+ "Not to partake of the meat of the sin offerings [whose blood is sprinkled] within [the Temple sanctuary], as [Leviticus 6:23] states: \"Any sin offering whose blood has been brought....\"",
+ "Not to partake of consecrated animals that were disqualified [for use as sacrifices because] a blemish was intentionally inflicted upon them, as [Deuteronomy 14:3] states: \"Do not eat of any abomination.\" According to the oral tradition, we have learned that the verse refers to consecrated animals that were disqualified for use because of a blemish inflicted upon them.",
+ "Not to eat grain [separated as] the second tithe outside of Jerusalem, as [Deuteronomy 12:17] states: \"You may not eat within your gates the tithe from your grain.\"",
+ "Not to consume wine [separated as] the second tithe outside of Jerusalem, as [Deuteronomy, ibid.] continues: \"...your wine....\"",
+ "Not to consume oil [separated as] the second tithe outside of Jerusalem, as [Deuteronomy, ibid.] continues: \"...and your oil....\"",
+ "Not to eat an unblemished firstling animal outside of Jerusalem, as [Deuteronomy, ibid.] states: \"You may not eat [within your gates]... and the firstlings [of your cattle and flocks]....\"",
+ "For the priests not to eat a sin offering or a guilt offering outside the Temple courtyard, as [Deuteronomy, ibid.] continues: \"...your cattle and your flocks.\" According to the oral tradition, the purpose of this phrase is only to forbid the consumption of the sin offerings and the guilt offerings outside the Temple courtyard. Anything that is eaten outside the place intended for it is covered by the [prohibition]: \"You may not eat within your gates....\"",
+ "Not to eat the meat of a burnt offering, as [Deuteronomy, ibid.] states: \"You may not [eat]...[the sacrifices] you have vowed [to bring]...,\" meaning to say: You may not eat [the sacrifices] you have vowed to give. This is a warning against a person's benefiting from the [unauthorized use] of consecrated articles which he is forbidden to use. If he derives such benefit, he transgresses.",
+ "Not to eat the meat of sacrifices of a lesser order of holiness before the sprinkling of their blood, as [Deuteronomy, ibid.] states: \"You may not [eat]... the [animals] you have pledged [to bring as sacrifices]...\" - i.e., you are not allowed to eat from the sacrifices you have pledged until their blood has been sprinkled.",
+ "For an unauthorized person not to eat the meat of the sacrifices of the highest order of sanctity, as [Exodus 29:33] states: \"An unauthorized person shall not partake of them, for they are holy.\"",
+ "For a priest not to partake of the first fruits [Bikkurim] before they are placed down in the Temple courtyard, as [Deuteronomy, ibid.] states: \"You may not [eat]... the elevated gifts [delivered by] hand.\" The [latter phrase] refers to the first fruits.",
+ "Not to eat the second tithe which has become impure, even within Jerusalem, until it has been redeemed, as [Deuteronomy 26:14] states: \"I have not consumed it while it is impure.\"",
+ "Not to eat the second tithe while in mourning, as [Deuteronomy, ibid.] states: \"I have not eaten from it while in mourning.\"",
+ "Not to use the proceeds [from the redemption of] the second tithe for anything aside from food and drink, as [Deuteronomy, ibid.] states: \"I have not used it for the dead.\" Anything that is not associated with the needs of a living body is referred to as \"used for the dead.\"",
+ "Not to eat tevel. Tevel refers to produce from which one is obligated to separate terumah and tithes from which God's terumah has not been separated, as [Leviticus 22:15] states: \"And they shall not profane the sacred gifts which the children of Israel will separate for God.\" This implies that the produce which [the Jews] will ultimately separate for God should not be treated in a mundane manner and eaten while tevel.",
+ "Not to separate terumah before the first fruits, nor the first tithe before terumah, nor the second tithe before the first. Rather, [the agricultural gifts] must be given in order - first, the first fruits; afterwards, terumah; afterwards, the first tithe; and, afterwards, the second tithe - as [implied by Exodus 22:28]: \"Do not delay your offerings of newly ripened produce and your agricultural offerings.\" [This means:] Do not delay bringing an offering that should be brought first.",
+ "Not to delay bringing sacrifices you have vowed to offer, or animals which you have pledged to bring as sacrifices, as [Deuteronomy 23:22] states: \"[When you make a pledge to God,] do not delay paying it.\"",
+ "Not to make a festive pilgrimage without [bringing] a sacrifice, as [Exodus 23:15] states: \"Do not appear before Me empty-handed.\"",
+ "Not to violate a vow which a person makes forbidding his use of anything, as [Numbers 30:3] states: \"He shall not violate his word.\"",
+ "For a priest not to marry an immoral woman [zonah], as [Leviticus 21:7] states: \"They shall not marry an immoral woman or a chalalah.\"",
+ "For a priest not to marry a chalalah, as [Leviticus 21:7] states: \"They shall not marry... a chalalah.\"",
+ "For a priest not to marry a divorcee, as [Leviticus 21:7] states: \"...nor may they marry a woman divorced from her husband.\"",
+ "For a High Priest not to marry a widow, as [Leviticus 21:14] states: \"A widow, a divorcee, a chalalah, or an immoral woman - these he must not marry.\"",
+ "For a High Priest not to have sexual relations with a widow even outside the context of marriage, because by doing so he profanes her, as [Leviticus 21:15] states: \"He shall not profane his progeny....\" This [also] implies that he must not cause a woman eligible to marry a priest to become ineligible [as happens through the relations described above].",
+ "For a priest not to enter the Temple with hair that has grown unseemingly long, as [implied by Leviticus 10:6]: \"Do not let your hair grow long.\"",
+ "For a priest not to enter the Temple with torn garments, as [implied by Leviticus, ibid.]: \"Do not rend your garments.\"",
+ "For a priest not to leave the Temple courtyard in the midst of service, as [implied by Leviticus 10:7]: \"Do not depart from before the entrance to the Tent of Testimony.\"",
+ "For a common priest not to become impure through contact with a corpse [with the exception of the specific instances permitted by the Torah], as [Leviticus 21:1] states: \"He shall not become impure [through contact with] the dead.\"",
+ "For a High Priest not to become impure [through contact with any corpse], even [those of] his relatives, as [Leviticus 21:11] states: \"He shall not become impure, [even] for his father and mother.\"",
+ "For a High Priest not to enter the place where a corpse is found, as [Leviticus 21:11] states: \"He should not come in contact with any dead body.\" According to the oral tradition, we have learned that he is obligated [for violating both the prohibitions:] not to become impure and not to enter [the place of a corpse].",
+ "For the tribe of Levi not to take a portion of Eretz Yisrael, as [Deuteronomy 18:2] states: \"He shall not receive an inheritance.\"",
+ "For the tribe of Levi not to take a portion of the spoils in the conquest of Eretz Yisrael, as [Deuteronomy 18:1] states: \"The priests and the Levites shall not receive a portion or an inheritance.\"",
+ "Not to tear out hair [in mourning] for the dead, as [Deuteronomy 14:1] states: \"Do not make a bald spot upon your heads.\"",
+ "Not to eat non-kosher animals, as [Deuteronomy 14:7] states: \"Nevertheless, among those who chew the cud, these you may not eat....\"",
+ "Not to eat non-kosher fish, as [Leviticus 11:11] states: \"They shall be [regarded as] a detestable thing for you. Do not eat of their flesh.\"",
+ "Not to eat non-kosher birds, as [Leviticus 11:13] states: \"These birds you must regard as detestable. Do not eat them.\"",
+ "Not to eat flying insects, as [Deuteronomy 14:19] states: \"Every flying insect [that is] not-kosher for you shall not be eaten.\"",
+ "Not to eat insects that breed on land, as [Leviticus 11:41] states: \"Every insect that creeps upon the earth must be regarded as detestable. It may not be eaten.\"",
+ "Not to eat anything that creeps on the earth, as [Leviticus 11:44] states: \"Do not make your souls impure with any insect that creeps upon the earth.\"",
+ "Not to eat worms that breed in produce after they become exposed to the air, as [Leviticus 11:42] states: \"...for any swarming creature which breeds upon the land, you shall not eat them.\"",
+ "Not to eat swarming creatures that breed in the water, as [Leviticus 11:43] states: \"Do not make yourselves detestable [by eating] any swarming creature.\"",
+ "Not to eat carrion, as [Deuteronomy 14:21] states: \"Do not eat carrion.\"",
+ "Not to eat an animal with a mortal infliction (trefah), as [Exodus 22:30] states: \"Do not eat flesh torn off [by a predator].\"",
+ "Not to eat a limb from a living animal, as [Deuteronomy 12:23] states: \"Do not eat the life [of an animal] with its flesh.\"",
+ "Not to eat the displaced [sciatic] nerve as [Genesis 32:33] states: \"Therefore, the children of Israel do not eat the displaced nerve.\"",
+ "Not to consume blood, as [Leviticus 7:26] states: \"Do not consume any blood.\"",
+ "Not to partake of [hard] fat, as [Leviticus 7:23] states: \"Do not eat any of the fat in an ox, sheep, or goat.\"",
+ "Not to cook meat and milk [together], as [Exodus 23:19] states: \"Do not cook a kid in its mother's milk.\"",
+ "Not to eat meat and milk [together], as [Exodus 34:26] states: \"Do not cook a kid in its mother's milk.\" Based on the oral tradition, we have learned that one [of these verses] implies a prohibition against cooking [the two together], and the other, a prohibition against eating [from the combination].",
+ "Not to partake of the meat of an ox that was stoned to death, as [Exodus 21:28] states: \"And do not eat its flesh.\"",
+ "Not to eat bread made from newly grown produce before Pesach, as [Leviticus 23:14] states: \"[Until that day,...] you may not eat bread...\"",
+ "Not to eat roasted grain from newly grown produce before Pesach, as [Leviticus, ibid.] continues: \"[Until that day,...] you may not eat... roasted grain...\"",
+ "Not to eat fresh grain from newly grown produce before Pesach, as [Leviticus, ibid.] continues: \"[Until that day,...] you may not eat... fresh grain.\"",
+ "Not to eat orlah for three years, as [Leviticus 19:23] states: \"For three years, you must regard its fruit as a forbidden growth. It may not be eaten.\"",
+ "Not to eat mixed species planted in a vineyard, as [Deuteronomy 22:9] states: \"...lest the yield of the crops you planted and the fruit of the vineyard shall become forfeit.\" This refers to a prohibition against eating [such produce].",
+ "Not to drink wine used for idolatrous libations, as [Deuteronomy 32:38] states: \"...who ate the fat of their sacrifices and drank the wine of their libations.\"",
+ "Not to eat or drink like a glutton and a drunkard, as [Deuteronomy 21:20] states: \"This son of ours is a glutton and a drunkard.\"",
+ "Not to eat on the day of the fast [of Yom Kippur], as [Leviticus 23:29] states: \"For any person who does not afflict himself [on that day]....\"",
+ "Not to partake of chametz on Pesach, as [Exodus 13:3] states: \"Do not eat chametz.\"",
+ "Not to eat a mixture of chametz, as [Exodus 12:20] states: \"Do not eat any leavened matter.\"",
+ "Not to eat chametz after noontime on the fourteenth [of Nisan], as [Deuteronomy 16:3] states: \"Do not eat chametz with it.\"",
+ "Not to have chametz seen [in one's possession during Pesach], as [Exodus 13:7] states: \"No chametz and no leaven may be seen in your territories.\"",
+ "Not to have chametz found [in one's possession during Pesach], as [Exodus 13:7] states: \"No chametz may be found in your homes.\"",
+ "For a Nazarite not to drink wine or partake of anything in which wine was mixed and has the taste of wine, as [Numbers 6:3] states: \"He shall not drink any grape beverage.\" [This prohibition applies] even if the wine or other beverage with which the wine was mixed has become sour, as the above verse states: \"He may not drink vinegar from wine or wine-brandy.\"",
+ "[For a Nazarite] not to eat fresh grapes, as [Numbers, ibid.] states: \"[He shall not eat] fresh... grapes.\"",
+ "[For a Nazarite] not to eat raisins, as [Numbers, ibid.] states: \"[He shall not eat]... dried grapes.\"",
+ "[For a Nazarite] not to eat grape seeds, as [Numbers 6:4] states: \"He shall not eat [anything from wine grapes] from its seeds....\"",
+ "[For a Nazarite] not to eat grape peels, as [Numbers, ibid.] continues: \"He shall not eat [anything from wine grapes,...] to its peels.\"",
+ "For a Nazarite not to become impure through contact with a dead body, as [Numbers 6:7] states: \"He may not become impure even for his father, his mother,....\"",
+ "[For a Nazarite] not to enter below any roof beneath which a corpse is found, as [Leviticus 21:11] states: \"He shall not come into contact with any dead body.\".\"",
+ "[For a Nazarite] not to shave, as [Numbers 6:5] states: \"A razor shall not pass upon his head.\"",
+ "Not to harvest one's entire field, as [Leviticus 23:22] states: \"Do not completely harvest the ends of your fields.\"",
+ "Not to gather the [individual] stalks that fall in the harvest, as [Leviticus, ibid.] states: \"Do not gather the leket of your harvest.\"",
+ "Not to harvest underdeveloped grape clusters, as [Leviticus 19:10] states: \"Do not pick the incompletely formed grape clusters in your vine-yard.\"",
+ "Not to gather individual [fallen grapes], as [Leviticus, ibid.] states: \"Do not gather the individual [fallen grapes] in your vineyard.\"",
+ "Not to take a sheaf which has been forgotten, as [Deuteronomy 24:19] states: \"Do not go back to take it.\" [This prohibition also applies to] all trees, as [ibid. 24:20] states: \"Do not carefully re-harvest it.\"",
+ "Not to sow mixed species of seeds together, as [Leviticus 19:19] states: \"Do not sow different species of seed in your field.\"",
+ "Not to sow grain or vegetables in a vineyard, as [Deuteronomy 22:9] states: \"Do not plant different species in your vineyard.\"",
+ "Not to crossbreed different species of animals, as [Leviticus 19:19] states: \"Do not crossbreed your livestock with other species.\"",
+ "Not to work with two different species of animals together, as [Deuteronomy 22:10] states: \"Do not plow with an ox and a donkey together.\"",
+ "Not to muzzle an ox while it is working with produce from which it would eat and derive benefit, as [Deuteronomy 25:4] states: \"Do not muzzle an ox while it is treading grain.\"",
+ "Not to cultivate the land in the seventh year, as [Leviticus 25:4] states: \"Do not sow your field.\"",
+ "Not to cultivate trees in the seventh year, as [Leviticus, ibid.] continues: \"Do not prune your vineyard.\"",
+ "Not to reap crops that grow on their own in the seventh year in the same manner as in an ordinary year, as [Leviticus 25:5] states: \"Do not reap the crops of your harvest that grow on their own.\"",
+ "Not to reap fruit that grows on trees in the seventh year in the same manner as in an ordinary year, as [Leviticus, ibid.] continues: \"...and do not gather the grapes of your vines from which you must abstain.\"",
+ "Not to do [agricultural] work - whether with land or trees - in the Jubilee year, as [Leviticus 25:11] states: \"Do not sow....\"",
+ "Not to reap crops that grow on their own in the Jubilee year in the same manner as in an ordinary year, as [Leviticus, ibid.] states: \"Do not harvest the crops which grow on their own.\"",
+ "Not to reap the fruit of the Jubilee year in the same manner as in an ordinary year, as [Leviticus, ibid.] continues: \"...and do not gather the grapes of your vines from which you must abstain.\"",
+ "Not to sell a field in Eretz Yisrael in perpetuity, as [Leviticus 25:23] states: \"Do not make a permanent sale of the land.\"",
+ "Not to change [the purpose of] the open areas and fields [granted to] the Levites, as [Leviticus 25:34] states: \"The fields of the open areas [surrounding] their cities shall not be sold.\" According to the oral tradition, we have learned that this verse is a prohibition against changing [the purpose for which these lands are used].",
+ "Not to forsake the Levites, as [Deuteronomy 12:19 states: \"Be very careful not to abandon the Levite.\" Rather, we must give them the portions they are due and rejoice with them on each of the festivals.",
+ "Not to demand the repayment of a loan after the seventh year has passed, as [Deuteronomy 15:2] states: \"Do not demand payment from your fellow man.\"",
+ "Not to withhold lending money to a poor person because of the advent of the shemitah year, as [Deuteronomy 15:9] states \"Be careful, lest an idea...[occur to you....]\" This is an accepted general principle: Whenever [the Torah] uses the expressions \"Be careful,\" \"Lest,\" or \"Do not,\" a negative commandment is involved.",
+ "Not to withhold lending money to a poor person or providing him with his needs, as [Deuteronomy 15:7] states: \"Do not harden your heart.\" Thus, a person who gives charity fulfills a positive commandment, while one who spurns the opportunity to give not only fails to perform a positive commandment, but also transgresses a negative commandment.",
+ "Not to send away a Hebrew servant empty-handed when he goes free, as [Deuteronomy 15:13] states: \"Do not send him away empty-handed.\"",
+ "Not to demand payment of a debt from a poor person when one knows that he is impoverished, nor to cause him grief, as [Exodus 22:24] states: \"Do not behave like a creditor towards him.\"",
+ "Not to lend at interest to a Jew, as [Leviticus 25:37] states: \"Do not lend him your money at interest.\"",
+ "Not to borrow with interest, as [inferred from Deuteronomy 23:20, which] states: \"Do not take interest from your brother.\" According to the oral tradition, this verse is interpreted as a prohibition, forbidding a borrower from paying interest to a lender.",
+ "Not to intermediate between the borrower and lender when interest is involved, not to act as a guarantor or a witness [to such a loan], nor to draw up a contract for it, as [Exodus 22:24] states: \"Do not charge him interest.\"",
+ "Not to delay payment of a worker, as [Leviticus 19:13] states: \"Do not hold back a worker's wages overnight.\"",
+ "Not to take security from a debtor by force, as [Deuteronomy 24:10] states: \"Do not enter his home to take security.\"",
+ "Not to withhold the return of security to its owner when he needs it, as [Deuteronomy 24:12] states: \"Do not lie down [to sleep] with his security\" - i.e., do not lie down while holding his security. Instead, return it to him at night when he needs it at night.",
+ "Not to take security from a widow, as [Deuteronomy 24:17] states: \"Do not take a widow's garment as security.\"",
+ "Not to take utensils used in the preparation of food, as [Deuteronomy 24:6] states: \"Do not take either the upper or lower millstone as a pledge.\"",
+ "Not to kidnap a Jewish person, as [Exodus 20:13] states: \"Do not steal.\" This refers to kidnapping.",
+ "Not to steal, as [Leviticus 19:11] states: \"Do not steal.\" This refers to stealing money.",
+ "Not to rob, as [Leviticus 19:13] states: \"Do not rob.\"",
+ "Not to alter land boundaries, as [Deuteronomy 19:14] states: \"Do not remove your neighbor's landmark.\"",
+ "Not to wrong [a colleague by withholding his due], as [Leviticus 19:13] states: \"Do not wrong your neighbor.\"",
+ "Not to deny [a just claim], as [Leviticus 19:11] states: \"Do not deny your neighbor's [claim].\"",
+ "Not to swear falsely in denying a monetary [obligation to] a colleague, as [Leviticus, ibid.] states: \"Do not swear [falsely]\" - i.e., do not swear falsely about money owed to a colleague.",
+ "Not to cheat in business, as [Leviticus 25:14] states: \"One man should not cheat his brother.\"",
+ "Not to hurt someone with words, as [Leviticus 25:17] states: \"And one man shall not wrong another.\" This [prohibition refers to] hurting someone with words.",
+ "Not to hurt a convert with words, as [Exodus 22:20] states: \"And do not wrong a convert....\"",
+ "Not to cheat a convert in business, as [Exodus, ibid.] continues: \"...nor oppress him.\"",
+ "Not to return a slave who fled to Eretz Yisrael to his master [who lives] in the Diaspora, as [Deuteronomy 23:16] states: \"Do not deliver a servant to his master.\"",
+ "Not to wrong such a servant, as [Deuteronomy 23:17] states: \"He shall dwell in your midst, in the place which he selects... as he sees fit. Do not wrong him.\"",
+ "Not to oppress any widow or orphan, as [Exodus 22:21] states: \"Do not oppress any widow or orphan.\"",
+ "Not to have a Hebrew servant perform servile tasks, as [Leviticus 25:39] states: \"Do not work him like a slave.\"",
+ "Not to sell [a Hebrew servant] as slaves are sold, as [Leviticus 25:42] states: \"Do not sell him as slaves are sold.\"",
+ "Not to make a Hebrew servant perform rigorous work, as [Leviticus 25:43] states: \"Do not rule over him with rigor.\"",
+ "Not to allow a gentile [who purchased a Hebrew servant] to make him work rigorously, as [Leviticus 25:53] states: \"He shall not rule over him with rigor.\"",
+ "Not to sell a Hebrew maidservant to another person, as [Exodus 21:8] states: \"He shall have no power to sell her.\"",
+ "Not to withhold from a Hebrew maidservant who has been designated as a bride living expenses, clothing, or conjugal rights, as [Exodus 21:10] states: \"He may not diminish her living expenses, clothing, or conjugal rights.\" The above applies also to other wives.",
+ "Not to sell a yefat to'ar, as a maidservant as [Deuteronomy 21:14] states: \"Do not sell her.\"",
+ "Not to force a yefat to'ar to serve as a maidservant, as [Deuteronomy, ibid.] continues: \"Do not rule over her.\"",
+ "Not to covet, as [Exodus 20:14] states: \"Do not be envious of your neighbor's wife.\"",
+ "Not to desire, as [Deuteronomy 5:18] states: \"Do not desire your neighbor's house.\"",
+ "For a worker who is harvesting crops not to eat from the unpicked produce before he has finished work, as [Deuteronomy 23:26] states: \"Do not lift a sickle....\"",
+ "For a worker not to take more than what he eats [from the produce he harvests], as [Deuteronomy 23:25] states: \"Do not put any into your receptacles.\"",
+ "Not to ignore a lost object, as [Deuteronomy 22:3] states: \"You may not ignore it.\"",
+ "Not to leave an animal fallen under its load on the road, as [Deuteronomy 22:4] states: \"You may not watch your neighbor's donkey....\"",
+ "Not to falsify measurements, as [Leviticus 19:35] states: \"Do not act deceitfully in judgment....\" According to the oral tradition, we have learned that this verse prohibits acting deceitfully regarding measurements.",
+ "Not to possess two sets of weights and measures, as [Deuteronomy 25:13] states: \"You may not have in your home....\"",
+ "Not to act deceitfully in judgment, as [Leviticus 19:15] states: \"Do not pervert justice.\"",
+ "Not to accept bribes, as [Exodus 23:8] states: \"Do not take a bribe.\"",
+ "Not to honor a man of stature in judgment, as [Leviticus 19:15] states: \"Do not show respect to a great man.\"",
+ "For a judge not to fear rendering [a just] judgment because of a wicked man, as [Deuteronomy 1:17] states: \"Do not fear anyone.\"",
+ "Not to have mercy on a poor person in judgment, as [Exodus 23:3] states: \"And do not favor a poor man in his cause.\"",
+ "Not to pervert judgment against a sinner, as [implied by Exodus 23:6, which] states: \"Do not pervert the judgment of a poor person.\" This refers to someone who is poor with regard to [the observance of] the mitzvot.",
+ "Not to have pity on a person who has caused damages in judgments concerning fines, as [Deuteronomy 25:12] states: \"Let your eye not pity.\"",
+ "Not to pervert the justice due converts or orphans, as [Deuteronomy 24:17] states: \"Do not pervert the judgment of a convert or an orphan.\"",
+ "Not to listen to one litigant in the absence of the other, as [Exodus 23:1] states: \"Do not hear a false report.\"",
+ "Not to render a conviction in a capital case when there is only a majority of one, as [Exodus 23:2] states: \"Do not follow the majority to do evil.\"",
+ "For a person who argued in favor of acquittal in a capital case not to argue for a conviction, as [Exodus, ibid.] states: \"Do not speak up in a trial to influence....\"",
+ "Not to appoint as a judge a man who is unlearned in the Torah, even if he is learned in other disciplines, as [Deuteronomy 1:17] states: \"Do not show favoritism regarding judgment.\"",
+ "Not to give false testimony, as [Exodus 20:13] states: \"Do not give false testimony against your neighbor.\"",
+ "For a sinner not to act as a witness, as [Exodus 23:1] states: \"Do not conspire with a wicked person to be a corrupt witness.\"",
+ "For a relative not to act as a witness, as [Deuteronomy 24:16] states: \"Fathers shall not die because of children.\" According to the oral tradition, we have learned [that the verse teaches that] fathers should not die through the testimony of [their] sons. The same law applies regarding other relatives.",
+ "Not to render a decision based on the testimony of a single witness, as [Deuteronomy 19:15] states: \"A single witness shall not rise up against a person.\"",
+ "Not to kill an innocent person, as [Exodus 20:13] states: \"Do not murder.\"",
+ "Not to render a decision on the basis of a presumption, unless two witnesses observe the actual matter, as [Exodus 23:7] states: \"Do not slay the innocent and the righteous.\"",
+ "For a witness not to render a decision in a capital case in which he testified, as [Numbers 35:30] states: \"One witness shall not testify in a capital case...\"",
+ "Not to execute a person liable for execution before he stands trial, as [Numbers 35:12] states: \"The murderer shall not die [until he stands before the congregation].\"",
+ "Not to have pity on a pursuer. Rather, he should be killed before he kills or rapes the person he is pursuing, as [Deuteronomy 25:12] states: \"And you shall cut off her hand. Show no pity.\"",
+ "Not to punish a person forced [to commit a sin], as [Deuteronomy 22:26] states: \"Do not do anything to the maiden.\"",
+ "Not to take a ransom from a murderer, as [Numbers 35:31] states: \"Do not take a ransom for the life of a murderer.\"",
+ "Not to take a ransom in return for exile for a person who kills accidentally, as [Numbers 35:32] states: \"And do not take a ransom [for having] to flee to his refuge city.\"",
+ "Not to neglect [a person] in mortal danger, as [Leviticus 19:16] states: \"Do not stand still in the face of mortal danger.\"",
+ "Not to leave obstacles, as [Deuteronomy 22:8] states: \"...lest you bring blood upon your house.\"",
+ "Not to mislead an unsuspecting person, as [Leviticus 19:14] states: \"Do not place a stumbling block before the blind.\"",
+ "Not to add lashes when whipping a person liable for such punishment, as [Deuteronomy 25:3] states: \"Do not add [lashes], lest by [giving him] this additional [punishment]....\"",
+ "Not to gossip, as [Leviticus 19:16] states: \"Do not go around as a gossiper among your people.\"",
+ "Not to bear hatred in one's heart, as [Leviticus 19:17] states: \"Do not hate your brother in your heart.\"",
+ "Not to embarrass any Jewish person, as [Leviticus, ibid.] states: \"You shall surely rebuke your neighbor and not bear a sin because of him.\"",
+ "Not to take revenge, as [Leviticus 19:18] states: \"Do not take revenge.\"",
+ "Not to bear a grudge, as [Leviticus, ibid.] states: \"Do not bear a grudge.\"",
+ "Not to take a mother bird together with the young, as [Deuteronomy 22:6] states: \"Do not take the mother bird together with the young.\"",
+ "Not to shave the hair around a bald spot brought about by tzara’at], as [Leviticus 13:33] states: \"And he shall not shave the bald spot.\"",
+ "Not to remove the signs of tzara’at, as [Deuteronomy 24:8] states: \"Be very careful concerning signs of tzara’at.\"",
+ "Not to till or sow the land [around] a powerful river [at which atonement was made for an unsolved murder], as [Deuteronomy 21:4] states: \"...which must never be tilled and never be sown.\"",
+ "Not to allow a sorcerer to live, as [Exodus 22:17] states: \"Do not allow a witch to live.\"",
+ "For a groom not to be held liable for any type of public service - e.g., army, guarding the walls [of a city], and the like - as [Deuteronomy 24:5] states: \"He shall not go out to the army, nor be charged with any duties.\"",
+ "Not to reject the authority of the court, as [Deuteronomy 17:11] states: \"Do not swerve from the word which they tell you.\"",
+ "Not to add to the mitzvot of the Torah. [This applies] both to the Written Law and to its explanation conveyed by the oral tradition, as [Deuteronomy 13:1] states: \"Carefully observe everything which I command you to do. Do not add to it.\"",
+ "Not to diminish from any of the mitzvot of the Torah, as [Deuteronomy, ibid.] continues: \"...and do not diminish from it.\"",
+ "Not to curse a judge, as [Exodus 22:27] states: \"Do not curse judges.\"",
+ "Not to curse a nasi - i.e., the king or the head of the academy in Eretz Yisrael - as [Exodus, ibid.] continues: \"...and do not curse the nasi of your people.\"",
+ "Not to curse any other Jew, as [Leviticus 19:14] states: \"Do not curse [even] a deaf-mute.\"",
+ "Not to curse one's father or mother, as [Exodus 21:17] states: \"One who curses his father or mother shall surely die.\"",
+ "Not to strike one's father or mother, as [Exodus 21:15] states: \"One who strikes his father or mother shall surely die.\"",
+ "Not to work on the Sabbath, as [Exodus 20:10] states: \"Do not do any work.\"",
+ "Not to travel beyond the boundaries of a city on the Sabbath as travelers do, as [Exodus 16:29] states: \"A person should not leave his place [on the Sabbath day].\"",
+ "[For a court] not to inflict punishment on the Sabbath, as [Exodus 35:3] states: \"Do not kindle a fire on the Sabbath day.\"",
+ "Not to work on the first day of Pesach, as [Leviticus 23:7] states concerning it: \"Do not do any servile work on these [days].\"",
+ "Not to work on the seventh day of Pesach, as [Leviticus 23:8] states concerning it: \"Do not do any servile work on these [days].\"",
+ "Not to work on the holiday of Shavuot, as [Leviticus 23:21] states concerning it: \"Do not do any servile work.\"",
+ "Not to work on the first day of the seventh month [the day of Rosh HaShanah], as [Leviticus 23:25] states concerning it: \"Do not do any servile work.\"",
+ "Not to work on Yom Kippur, as [Leviticus 23:28] states concerning it: \"Do not do any servile work.\"",
+ "Not to work on the first day of the festival [of Sukkot], as [Leviticus 23:35] states concerning it: \"Do not do any servile work.\"",
+ "Not to work on the eighth day of the festival [of Sukkot], as [Leviticus 23:36] states concerning it: \"Do not do any servile work.\"",
+ "Not to have intimate relations with one's mother, as [Leviticus 18:7] states: \"She is your mother, do not commit incest with her.\"",
+ "Not to have intimate relations with one's father's wife, as [Leviticus 18:8] states: \"Do not commit incest with your father's wife.\"",
+ "Not to have intimate relations with one's sister, as [Leviticus 18:9] states: \"Do not commit incest with your sister, your father's daughter.\"",
+ "Not to have intimate relations with a sister, [the daughter of] either your father or your mother, as [Leviticus 18:11] states: \"She is the daughter of your father, your father's progeny, do not commit incest with her.\"",
+ "Not to have intimate relations with one's son's daughter, as [Leviticus 18:10] states: \"[Do not commit] incest with your son's daughter.\"",
+ "Not to have intimate relations with one's daughter's daughter, as [Leviticus, ibid.] continues: \"...and do not commit incest with your daughter's daughter.\"",
+ "Not to have intimate relations with one's daughter. Why was this prohibition not explicitly stated in the Torah? Since the Torah forbade [relations with] one's daughter's daughter, it did not mention [the prohibition against relations with] one's daughter. [Nevertheless, according to the oral tradition, the prohibition against [relations with] one's daughter has the status of a Torah law like the other sexual offences [and is not considered as Rabbinic in origin].",
+ "Not to have intimate relations with a woman and her daughter, as [Leviticus 18:17] states: \"Do not commit incest [by marrying] a woman and her daughter.\"",
+ "Not to have intimate relations with a woman and her son's daughter, as [Leviticus, ibid.] continues: \"...her son's daughter....\"",
+ "Not to have intimate relations with a woman and her daughter's daughter, as [Leviticus, ibid.] continues: \"...her daughter's daughter,... you shall not take.\"",
+ "Not to have intimate relations with one's father's sister, as [Leviticus 18:12] states: \"Do not commit incest with your father's sister.\"",
+ "Not to have intimate relations with one's mother's sister, as [Leviticus 18:13] states: \"Do not commit incest with your mother's sister.\"",
+ "Not to have intimate relations with the wife of one's father's brother, as [Leviticus 18:14] states: \"Do not commit incest with his wife. [She is your aunt.]\"",
+ "Not to have intimate relations with one's son's wife, as [Leviticus 18:15] states: \"Do not commit incest with your daughter-in-law.\"",
+ "Not to have intimate relations with one's brother's wife, as [Leviticus 18:16] states: \"Do not commit incest with your brother's wife.\"",
+ "Not to have intimate relations with one's wife's sister, as [Leviticus 18:18] states: \"Do not take a woman as a wife together with her sister.\"",
+ "Not to have intimate relations with a woman in the niddah state, as [Leviticus 18:19] states: \"Do not come close to a woman in the niddah state of impurity.\"",
+ "Not to have intimate relations with a married woman, as [Leviticus 18:20] states: \"Do not lie carnally with your neighbor's wife.\"",
+ "Not to perform a sexual act with an animal, as [Leviticus 18:23] states: \"And do not lie carnally with any animal.\"",
+ "For a woman not to perform a sexual act with an animal, as [Leviticus 18:23] continues: \"...and a woman should not present herself to an animal for sexual purposes.\"",
+ "Not to commit sodomy, as [Leviticus 18:22] states: \"And do not lie with a male....\"",
+ "Not to commit sodomy with one's father, as [Leviticus 18:7] states: \"Do not commit a sexual offense with your father.\"",
+ "Not to commit sodomy with one's father's brother, as [Leviticus 18:14] states: \"Do not commit a sexual offense with your father's brother.\"",
+ "Not to be intimate with a woman with whom sexual relations are forbidden in matters that might lead to intercourse - e.g., embracing, kissing, winks, or signs - as [Leviticus 18:6] states: \"No person shall approach a close relative to commit a sexual offense.” Based on the oral tradition, we have learned that this prohibits intimacy that might lead to sexual relations .",
+ "For a mamzer not to marry a natural born Jewess, as [Deuteronomy 23:3 states: \"A mamzer may not enter God's congregation.\"",
+ "For there not to be a kedeishah - i.e., a woman who engages in intimate relations without a marriage contract and a marriage ceremony - [among the Jewish people], as [Deuteronomy 23:18] states: \"There shall not be akedeishah....\"",
+ "For a man who is divorced not to remarry his divorcee after she marries anyone else, as [Deuteronomy 24:4] states: \"Her first husband who divorced her may not take her as a wife again.\"",
+ "For a yevamah not to marry anyone other than her yavam, as [Deuteronomy 25:5] states: \"The wife of the deceased shall not....\"",
+ "For a rapist not to divorce the woman he raped, as [Deuteronomy 22:29] states: \"He may not send her away for his entire life.\"",
+ "For a person who defamed his wife's character not to divorce her, as [Deuteronomy 22:19] states: \"He may not send her away for his entire life.\"",
+ "For a man incapable of procreation not to marry a natural born Jewess, as [Deuteronomy 23:2] states: \"A man with crushed testicles... may not enter [God's congregation].\"",
+ "Not to castrate a male from any species - neither a human, a domestic animal, a wild beast, nor a bird, as [Leviticus 22:24] states: \"You shall not do this in your land.\"",
+ "Not to appoint a convert [to a position of authority] over the Jewish people, as [Deuteronomy 17:15] states: \"You may not appoint a foreigner over you.\"",
+ "For a king not to accumulate many horses, as [Deuteronomy 17:16] states: \"And he may not accumulate many horses.\"",
+ "For a king not to accumulate many wives, as [Deuteronomy 17:17] states: \"And he may not accumulate many wives.\"",
+ "For a king not to accumulate much silver and gold, as [Deuteronomy, ibid.] continues: \"And he may not accumulate very much silver and gold.\"",
+ "These 613 mitzvot were given to Moses on Mount Sinai together with their general principles, particular points, and details. These general principles, particular points, and details represent the Oral Law, which each court received from the previous court.",
+ "There are [also] other commandments that were instituted after the giving of the Torah. They were established by the Prophets and Sages and spread throughout Israel, for example, the reading of the Megillah, [lighting] a Chanukah candle, fasting on Tish'ah b'Av, [setting up] eruvim, and [washing one's] hands [in preparation for prayer and eating]. Each of these commandments also possesses explanatory aspects and details. All of this will be explained in this text.",
+ "We are obligated to accept and observe all these commandments which [the Rabbis] instituted, as [implied by Deuteronomy 17:11]: \"Do not deviate from the instructions that they will give you, left or right.\" They are not considered to be additions to the commandments of the Torah. [If so,] what was the intention of the Torah's warning (Deuteronomy 13:11): \"Do not add to it and do not detract from it\"? That a prophet is not permitted to introduce a new measure and say that the Holy One, blessed be He, commanded this mitzvah to us and that it should be added to the Torah's mitzvot, or [say that He commanded that we] eliminate one of the 613 mitzvot mentioned above.",
+ "However, if a court, together with the prophet of that age, adds a commandment as an ordinance, a lesson, or as a decree, this is not considered as an addition. He is not saying that the Holy One, blessed be He, commanded us to make an eruv or read the Megillah at its [appointed] time. Were he to say so, he would be adding to the Torah.",
+ "Instead, we are saying that the prophets and the courts ordained and commanded that the Megillah be read at its [appointed] time in order to recall the praise of the Holy One, blessed be He, the salvation He wrought for us, and His response to our cries, so that we will bless Him, extol Him, and inform the future generations of the truth of the Torah's promise (Deuteronomy 4:7): \"What nation is so great that it has God [close to it....]\". Similar principles apply with regard to all the other Rabbinic commandments, be they positive commandments or negative commandments."
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Mitzvah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Negative Mitzvot/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Negative Mitzvot/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..6b307df1060944320b4caf5f520240a0fc92eadb
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Negative Mitzvot/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,22 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Negative Mitzvot",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, מצוות לא תעשה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [],
+ "sectionNames": [
+ "Mitzvah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Negative Mitzvot/English/The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Negative Mitzvot/English/The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..32d014f8cc4f9dbf270f3b55aa2aad869ec63099
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Negative Mitzvot/English/The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949.json
@@ -0,0 +1,397 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Negative Mitzvot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108865",
+ "versionTitle": "The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949",
+ "status": "locked",
+ "priority": 3.0,
+ "license": "Public Domain",
+ "versionNotes": "",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, תורגם ע״י משה חיימסון, 1937-1949",
+ "shortVersionTitle": "Moses Hyamson, 1937-1949",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, מצוות לא תעשה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ "The first of the negative precepts is not to entertain the idea that there is any god but the Eternal, as it is said, “Thou shalt have no other gods before me” (Ex. 20:3).",
+ "Not to make a graven image; neither to make it oneself not to have it made by others, as it is said, “Thou shalt not make unto thee any graven image” (Ex. 20:4).",
+ "Not to make idols even for others, as it is said, “Thou shalt not make unto thee molten gods” (Ex. 34:17).",
+ "Not to make any figures for ornament, even if they are not worshipped, as it is said, “Ye shall not make with me (gods of silver….)” (Ex. 20:23).",
+ "Not to bow down to an idol, even if that be not its mode of worship, as it is said, “Thou shalt not bow down to them” (Ex. 20:5).",
+ "Not to worship an idol in the way in which it is usually worshipped, as it is said, “And thou shalt not serve them” (Ex. 20:5).",
+ "Not to pass (a child through the fire) to Molech, as it is said, “And thou shalt not give any of thy seed to pass through (the fire) to Molech” (Lev. 18:21).",
+ "Not to consult ghosts, as it is said, “Turn ye not unto the ghosts” (Lev. 19:31).",
+ "Not to resort to familiar spirits as it is said, “…. nor to familiar spirits” (ibid.).",
+ "Not to turn to idolatry, as it is said, “Turn ye not unto idols” (Lev. 19:4).",
+ "Not to set up a pillar (for worship), as it is said, “Neither shalt thou set thee up a pillar (which the Lord thy God hateth)” (Deut. 16:22).",
+ "Not to lay down a figured stone for worship, as it is said, “Neither shall ye put down a figured stone in your land” (Lev. 26:1).",
+ "Not to plant a tree in the Sanctuary, as it is said, “Thou shalt not plant a grove of any kind of tree (near unto the altar of the Lord, thy God)” (Deut. 16:21).",
+ "Not to swear by an idol, to its worshipers, nor cause them to swear by it, as it is said, “And make no mention of the names of other gods” (Ex. 23:13).",
+ "Not to lead the children of Israel astray to idolatry, as it is said, “Neither let it be heard out of thy mouth” (Ex. 23:13). This is a prohibition of seduction to idolatry.",
+ "Not to entice an Israelite to idolatry, as it is said, (And all Israel shall hear and fear) and shall do no more any such wickedness….” (Deut. 13:12).",
+ "Not to love the enticer to idolatry, as it is said, “Thou shalt not consent to him” (Deut. 13:9).",
+ "Not to give up hating the enticer, as it is said, “Nor hearken unto him” (ibid.).",
+ "Not to save the enticer from capital punishment, but to stand by at his execution, as it is said, “Thine eye shall not pity him” (ibid.).",
+ "A person whom he attempted to entice to idolatry shall not urge pleas for the acquittal of the enticer, as it is said, “Neither shalt thou spare” (ibid.).",
+ "A person whom he attempted to entice shall not refrain from giving evidence of the enticer’s guilt, if he has such evidence, as it is said, “Neither shalt thou conceal him” (ibid.).",
+ "Not to use the ornament (cover) of any object of idolatrous worship, as it is said, “Thou shalt not covet the silver or gold that is on them” (Deut. 7:25).",
+ "Not to rebuild a city that has been led astray to idolatry, as it is said, “…. it shall not be built again” (Deut. 13:17).",
+ "Not to make use of the property of a city that has been so led astray, as it is said, “And there shall cleave naught (of the accursed thing) to thine hand” (Deut. 13:18; authorized English version: 13:17).",
+ "Not to make use of an idol, or its accessory objects, or its offerings, or its libations, as it is said, “Neither shalt thou bring an abomination into thy house” (Deut. 7:26).",
+ "Not to prophesy in its name, as it is said, “…. or he that shall speak in the name of other gods (even that prophet shall die)” (ibid. 18:20).",
+ "Not to prophesy falsely, as it is said, “(But the prophet) who shall presume to speak a word in my name which I have not commanded him” (ibid. 18:20).",
+ "Not to hearken to one who prophesies in the name of an idol, as it is said, “Thou shalt not hearken unto the words of that prophet” (Deut. 13:4).",
+ "Not to refrain from putting a false prophet to death, nor be in fear of him, as it is said, “Thou shalt not be afraid of him” (Deut. 18:22).",
+ "Not to adopt the institutions of idolaters nor their customs, as it is said, “And ye shall not walk in the manners of the nation (which I am casting out before you) (Lev. 20:23).",
+ "Not to practice divination, as it is said, “There shall not be found among you…. any one that useth divination” (Deut. 18:10).",
+ "Not to observe times (as favourable or the reverse), as it is said, “…. nor observe times” (Lev. 19:26).",
+ "Not to practise enchantments, as it is said, “Neither shall ye use enchantments” (ibid. 19:26).",
+ "Not to practise witchcraft, as it is said, “There shall not be found among you…. a wizard” (Deut. 18:10).",
+ "Not to practise the art of the charmer, as it is said, “…. or a charmer” (Deut. 18:11).",
+ "Not to consult ghosts, as it is said, “Or a consulter of ghosts” (ibid.).",
+ "Not to consult a familar spirit, as it is said, “…. or a familiar spirit” (ibid.).",
+ "Not to enquire of the dead in a dream (necromancy), as it is said, “Or a necromancer” (ibid.).",
+ "That a woman shall not wear the attire of a man, as it is said, “The woman shall not wear that which pertaineth to a man” (Deut. 22:5).",
+ "That a man shall not wear the attire of a woman, as it is said, “Neither shall a man put on a woman’s garment” (ibid.); for this was the custom of idolaters, as is explained in books treating of idolatrous worship.",
+ "Not to tatoo the body, like the idolaters, as it is said, “…. nor shall ye print any marks upon you” (Lev. 19:28).",
+ "Not to wear garments made of wool and linen, such as the idolatrous priests wear, as it is said, “Thou shalt not wear a garment of diverse sorts….” (Deut. 22:11).",
+ "Not to round the corners of the head, as the idolatrous priests do, as it is said, “Ye shall not round the corner of your head” (Lev. 19:27).",
+ "Not to remove the entire beard, like the idolaters, as it is said, “Neither shalt thou mar the corners of the beard” (ibid.).",
+ "Not to cut oneself, like the idolaters, as it is said, “Ye shall not cut yourselves” (Deut. 14:1). “Cutting oneself” (Deut. 14:1) and “Making incisions in the flesh” (Lev. 19:28) are the same.",
+ "Never to settle in the land of Egypt, as it is said, “Ye shall henceforth return no more that way” (Deut. 17:16).",
+ "Not to indulge in wayward thoughts and wanton sights, as it is said, “And that ye seek not after your heart (nor after your eyes)” (Num. 15:39).",
+ "Not to make a covenant with the seven (Canaanite, idolatrous) nations, as it is said, “Thou shalt make no covenant with them” (Ex. 23:32; Deut. 7:2).",
+ "Not to keep alive any individual of these seven nations, as it is said, “…. thou shalt save no soul alive” (Deut. 20:16).",
+ "Not to show favour to idolaters, as it is said, “Nor show them favour” (Deut. 7:2).",
+ "Not to settle idolaters in our land, as it is said, “They shall not dwell in thy land” (Ex. 23: 33).",
+ "Not to intermarry with idolaters, as it is said, “Neither shalt thou make marriages with them” (Deut. 7:3).",
+ "That an Ammonite or Moabite shall never marry the daughter of an Israelite, as it is said, “An Ammonite or Moabite shall not enter (into the congregation of the Lord)” (Deut. 23:4).",
+ "Not to exclude a descendant of Esau from the community of Israel for three generations, as it is said, “Thou shalt not abhor an Edomite …. (the children that are begotten of them shall enter into the congregation of the Lord in their third generation)” (Deut. 23:8-9).",
+ "Not to exclude an Egyptian from the community of Israel for three generations, as it is said, “Thou shalt not abhor an Egyptian….” (Deut. 23:8-9).",
+ "Not to offer peace to the Ammonites and Moabites before waging war on them, as should be done to other nations, as it is said, “Thou shalt not seek their peace and prosperity (all thy days for ever)” (Deut. 23:7; Authorized English version: 23:6).",
+ "Not to destroy fruit-trees (wantonly or in warfare), nor may anything else be (wantonly) destroyed, as it is said, “Thou shalt not destroy the tree thereof” (Deut. 20:19-20).",
+ "That those engaged in warfare shall not fear their enemies nor be panic-stricken by them during the battle, as it is said, “….do not tremble, nor be ye terrified because of them” (Deut. 3:22; 7:21; 20:3).",
+ "That the evil done to us by Amalek shall not depart from our minds, as it is said, “Thou shalt not forget” (Deut. 25:19).",
+ "(We are charged) not to blaspheme, as it is said, “Thou shalt not revile God” (Ex. 22:27); and in regard to the penalty, it is said, “And he that blasphemeth the name of the Lord shall surely be put to death” (Lev. 24:16). The general principle is that wherever the Scripture prescribes the penalty of excision or a judicial sentence of capital punishment, the offence is the violation of a prohibition. The only exceptions are Circumcision and the Passover, which are affirmative precepts, while their neglect involves the penalty of excision.",
+ "Not to violate an oath (even when it only accompanies the statement of what one intends to do), as it is said, “Ye shall not swear by My name falsely” (Lev. 19:12).",
+ "Not to swear needlessly, as it is said, “Thou shalt not take the name of the Lord, thy God, in vain” (Ex. 20:7).",
+ "Not to profane the name of the Holy One, blessed be He, as it is said, “Ye shall not profane My holy name” (Lev. 22:32).",
+ "Not to put the word of God to the test, as it is said, “Ye shall not tempt the Lord, your God” (Deut. 6:16).",
+ "Not to destroy aught of the Sanctuary, of synagogues, or of houses of study, nor erase the holy names (of God); nor may sacred scriptures be destroyed, as it is said, “Ye shall utterly destroy (all the places wherein the nations…. served their gods) …. and burn their groves…. ye shall not do so unto the Lord your God” (Deut. 12:2-4).",
+ "That the dead body of an executed criminal shall not remain hanging on the tree over night, as it is said, “Thou shalt not suffer his corpse to remain (over night)” (Deut. 21:23).",
+ "Not to allow the Sanctuary to remain unwatched, as it is said, “And ye shall keep the charge of the Sanctuary” (Num. 18:5).",
+ "That the priest shall not enter the Sanctuary at all times, as it is said, “(Speak to Aaron thy brother) that he come not at all times into the holy place” (Lev. 16:2).",
+ "That a person with a physical blemish shall not enter the Sanctuary further than the altar, as it is said, “…. only he shall not go in unto the veil (nor come nigh unto the altar)” (Lev. 21:23).",
+ "That a person with a physical blemish shall not serve (in the Sanctuary), as it is said, “Whoever that hath any blemish, shall not approach (to offer the bread of his God)” (Lev. 21:17).",
+ "That a priest, with a temporary blemish, shall not serve there, as it is said, “No man, in whom there is a blemish, shall draw nigh (to offer the fire-offerings of the Lord)” (Lev. 21:21).",
+ "That the Levites shall not occupy themselves with the service that belongs to the priests, nor the priests, with that belonging to the Levites, as it is said, “…. only they shall not come nigh the vessels of the Sanctuary and the altar, that neither they nor ye die” (Num. 18:3).",
+ "That an intoxicated person shall not enter the Sanctuary, nor give decisions in matters of the Law, as it is said, “Do not drink wine nor strong drink…. when ye go into the Tabernacle…. and that ye may teach the children of Israel” (Lev. 10:9-11).",
+ "That one, not a descendant of Aaron in the male line, shall not serve (in the Sanctuary), as it is said, “And a stranger shall not come nigh unto you” (Num. 18:4-7).",
+ "That a priest who is unclean shall not serve (in the Sanctuary), as it is said, “(Speak unto Aaron and his sons) that they separate themselves from the holy things of the children of Israel….” (Lev. 22:2-3).",
+ "That a priest who had had an immersion during the day (to cleanse him from his uncleanness) shall not serve in the Sanctuary till after sunset, as it is said, “…. and they shall not profane the name of their God” (Lev. 21:6).",
+ "That a priest who is unclean shall not enter the courtyard (of the Sanctuary), as it is said, “That they defile not their Camps (in the midst whereof I dwell)” (Num. 5:2-3). This refers to the Camp of the Schechinah (the precincts of the Sanctuary).",
+ "That anyone who is unclean shall not enter the Camp of the Levites, and corresponding to it, in subsequent generations was the Temple mount, as it is said, “…. he shall not come within the camp” (Deut. 23:11).",
+ "Not to build an altar of hewn stone, as it is said, “Thou shalt not build it of hewn stone” (Ex. 20:25).",
+ "Not to mount the altar by steps, as it is said, “Neither shalt thou go up by steps unto mine altar” (Ex. 20:26).",
+ "Not to extinguish the fire on the altar, as it is said, “Fire shall ever be burning upon the altar, it shall never go out” (Lev. 6:6).",
+ "Not to offer (strange) incense nor any sacrifice upon the golden altar, as it is said, “Ye shall offer no strange incense thereon (nor burnt sacrifice)….” (Ex. 30:9).",
+ "Not to compound oil (for lay use) after the formula of the anointing oil (Ex. 30:23-24), as it is said, “Neither shall ye make aught like it, after the composition thereof” (Ex. 30:32).",
+ "Not to anoint a stranger with the anointing oil, as it is said, “Upon man’s flesh shall it not be poured” (Ex. 30:32).",
+ "Not to compound aught after the formula of the incense, as it is said, “…. ye shall not make unto yourselves according to the composition thereof” (Ex. 30:37).",
+ "Not to remove the staves from the Ark, as it is said, “…. they shall not be taken from it” (Ex. 25:15).",
+ "That the breastplate shall not be loosened from the ephod, as it is said, “That the breastplate be not loosed from the ephod” (Ex. 28:28).",
+ "Not to tear the High Priest’s robe, as it is said, “(it shall have a binding of woven work round about the hole of it)…. that it be not rent” (Ex. 28:32).",
+ "Not to offer up sacrifices outside (the Sanctuary), as it is said, “Take heed to thyself that thou offer not thy burnt-offerings (in any place)” (Deut. 12:13).",
+ "Not to slaughter beasts set apart for sacrifices outside (the Sanctuary), as it is said, “What man soever there be…. who killeth an ox or lamb…. and bringeth it not unto the door of the tabernacle of the congregation…. (that man) shall be cut off….” (Lev. 17:3-4).",
+ "Not to sanctify blemished cattle for sacrifice on the altar, as it is said, “Whatsoever hath a blemish, that shall ye not offer” (Lev. 22:20). This text prohibits such beasts being set apart for sacrifice on the altar.",
+ "Not to slaughter blemished cattle as sacrifices, as it is said, “….ye shall not offer these unto the Lord” (Lev. 22:22).",
+ "Not to sprinkle the blood of blemished cattle upon the altar, as it is said, “Ye shall not offer unto the Lord” (Lev. 22:24). This refers to the sprinkling of the blood.",
+ "Not to burn the limbs of blemished cattle upon the altar, as it is said, “Nor make an offering by fire of them upon the altar” (ibid. 22:22).",
+ "Not to offer up a beast that has a temporary blemish, as it is said, “Thou shalt not sacrifice unto the Lord, thy God, a bullock or sheep wherein is a blemish” (Deut. 17:1). This refers to a passing blemish.",
+ "Not to offer up a blemished beast that comes from non-Israelites, as it is said, “Neither from a stranger’s hand shall ye offer….” (Lev. 22:25).",
+ "Not to inflict a blemish on cattle set apart for sacrifice, as it is said, “There shall be no blemish therein” (Lev. 22:21). This means, “Thou shalt not cause a blemish in it.”",
+ "Not to offer up leaven or honey, as it is said, “For ye shall burn no leaven, nor any honey” (Lev. 2:11).",
+ "Not to offer up any offering unsalted, as it is said, “Neither shalt thou suffer the salt of the covenant of thy God to be lacking….” (Lev. 2:13).",
+ "Not to bring sacrifices out of the hire of a harlot, or price of a dog, as it is said, “Thou shall not bring the hire of a whore or the price of a dog (into the house of the Lord, thy God)” (Deut. 23:19).",
+ "Not to slaughter an animal and its young on the same day, as it is said, “Ye shall not kill it and its young, both in one day” (Lev. 22:28).",
+ "Not to put olive oil in a sin-offering made of flour, as it is said, “He shall put no oil upon it” (Lev. 5:11).",
+ "Not to put frankincense on it, as it is said, “Neither shall he put frankincense thereon” (ibid.).",
+ "Not to put olive oil in the meal-offering of a woman suspected of adultery, as it is said, “He shall pour no oil upon it” (Num. 5:15).",
+ "Not to put frankincense on it, as it is said, “Nor put frankincense thereon” (ibid. 5:15).",
+ "Not to exchange a beast set aside for sacrifice, as it is said, “He shall not alter it nor change it” (Lev. 27:10).",
+ "Not to transfer a beast set apart for sacrifice from one class of sacrifices to another, as it is said concerning the first-born of cattle, “(The firstling of the beasts….) no man shall sanctify it” (Lev. 27:26); that is, no one shall offer it up as another kind of sacrifice.",
+ "Not to redeem the firstling of a clean beast, as it is said, “But the firstling of an ox…. thou shalt not redeem” (Num. 18:17).",
+ "Not to sell the tithe of the herd, as it is said, “…. it shall not be redeemed” (Lev. 27:32-33).",
+ "Not to sell a field devoted to the Lord, as it is said, “No devoted thing…. shall be sold” (Lev. 27:28).",
+ "Not to redeem a field devoted to the Lord, as it is said, “Nor shall it be redeemed” (ibid.).",
+ "Not to sever completely the head of a fowl, brought as a sin-offering, as it is said, “…. and he shall wring its head from its neck, but shall not divide it asunder” (Lev. 5:8).",
+ "Not to do work with cattle set apart for sacrifice, as it is said, “Thou shalt do no work with the firstling of thy bullock….” (Deut. 15:19).",
+ "Not to shear beasts set apart for sacrifice, as it is said, “Nor shear the firstling of thy sheep” (ibid.).",
+ "Not to slaughter the Paschal lamb while there is leaven in the home, as it is said, “Thou shalt not offer the blood of my sacrifice with leaven” (Ex. 23:18 and 34:25).",
+ "Not to leave the part of the Paschal lamb that should be burnt on the altar, till the morning, when it will be no longer fit to be burnt, as it is said, “Neither shall the fat of my sacrifice remain until the morning” (Ex. 23:18 and 34:25).",
+ "Not to leave any portion of the flesh of the Paschal sacrifice till the morning unconsumed, as it is said, “And ye shall let nothing of it remain….” (Ex. 12:10).",
+ "Not to leave any portion of the festival offering, brought on the fourteenth day of Nissan, unto the third day, as it is said, “….neither shall any of the flesh (which thou sacrificest the first day at even) remain all night (unto the morning)” (Deut. 16:4). Traditionally it was learnt, that this verse refers to the festival offering brought on the fourteenth of Nissan, and the phrase ‘unto the morning’ means until the morning of the second day of Passover, which is the third day from that on which it was killed.",
+ "Not to leave any flesh of the Paschal lamb, brought on the second Passover, until the morning, as it is said, “They shall leave none of it unto the morning” (Num. 9:12).",
+ "Not to leave any flesh of the thanksgiving offering until the morning, as it is said, “Ye shall leave none of it until the morrow” (Lev. 22:30). The same rule applies to the flesh or other sacrifices which may not be left over beyond the time appointed for their consumption.",
+ "Not to break a bone of the Pachal lamb, as it is said, “…. neither shall ye break a bone thereof” (Ex. 12:46).",
+ "Not to break a bone of the Paschal lamb brought on the second Passover, as it is said, “Neither shall they break a bone thereof” (Num. 9:12).",
+ "Not to take any of the flesh of the Paschal lamb from the company’s place of assembly, as it is said, “Thou shall not carry forth (aught of the flesh) out of the house” (Ex. 12:46).",
+ "Not to allow the remainder of the meal-offerings (eaten by the priests) to become leavened, as it is said, “It shall not be baked with leaven; (I have given it as) their portion” (Lev. 6:10).",
+ "Not to eat the flesh of the Paschal lamb, raw or sodden, as it is said, “Eat not of it, raw nor sodden at all” (Ex. 12:9).",
+ "Not to give flesh of the Paschal lamb to a denizen, to eat thereof, as it is said, “A foreigner and a hired servant shall not eat thereof” (Ex. 12:45).",
+ "That the uncircumcised shall not eat of the flesh of the Paschal lamb, as it is said, “But no uncircumcised person shall eat thereof” (Ex. 12:48).",
+ "Not to give of the flesh of the Paschal lamb to an Israelite who had become an apostate, as it is said, “There shall no stranger eat thereof” (Ex. 12:43). That is to say, an Israelite, who joined aliens and worshipped like them, shall not eat of it.",
+ "That a person who is unclean shall not eat of things that are holy, as it is said, “But the soul that eateth of the flesh of the sacrifice of peace-offerings…. (having his uncleanness upon him, even that soul shall be cut off from his people)” (Lev. 7:20).",
+ "Not to eat of holy things that have become unclean, as it is said, “And the flesh that toucheth anything unclean shall not be eaten” (Lev. 7:19).",
+ "Not to eat flesh of a sacrifice that has been left over (beyond the time appointed for its consumption), as it is said, “Any one who eateth it shall bear his iniquity…. and the soul shall be cut off (from his people)” (Lev. 19:8).",
+ "Not to eat of sacrifices that are abhorrent (because it was intended to be eaten beyond the appointed time) as it is said, “….(And if any of the flesh of the sacrifice of his peace-offerings be eaten at all on the third day, it shall not be accepted); neither shall it be imputed unto him that offereth it; it shall be an abomination” (Lev. 7:18). The penalty is excision. (“The soul that eateth of it shall bear his iniquity”) (ibid.).",
+ "That a stranger (one who is not a priest, nor the wife of a priest, nor his unmarried daughter) shall not eat of the heave-offering, as it is said, “There shall no stranger eat of the holy thing” (Lev. 22:10).",
+ "That even a sojourner with a priest (Hebrew bondman released in the Jubilee year), or his hired servant (Hebrew bondman released after six years of service) shall not eat of the heave-offering, as it is said, “A sojourner of the priest, or an hired servant (shall not eat of the holy thing)” (ibid.).",
+ "That an uncircumcised person shall not eat of the heave-offering; and the same applies to other holy things. This rule is inferred from the law of the Paschal offering, by similarity of phrase (Ex. 12:44-45 and Lev. 22:10); but it is not explicitly set forth in the Torah. Traditionally it has been learnt that the rule that the uncircumcised must not eat holy things is an essential principle of the Torah and not an enactment of the Scribes.",
+ "That a priest who is unclean shall not eat of the heave-offering, as it is said, “Anyone of thy seed…. who is a leper or hath an issue…. he shall not eat of the holy things….” (Lev. 22:3-4).",
+ "A priest’s daughter who profaned herself shall not eat of holy things, neither of the heave-offering, nor of the breast, nor of the shoulder (of peace-offerings) (Lev. 10:14), as it is said, “If the priest’s daughter also be married unto a stranger, (she may not eat of the heave-offering of the holy things)” (Lev. 22:12).",
+ "Not to eat of the meal-offering brought by the priests, as it is said, “And every meal-offering for the priest shall be wholly offered up. It shall not be eaten” (Lev. 6:16).",
+ "Not to eat of the flesh of sin-offerings, the blood of which is brought within the Sanctuary and sprinkled towards the Veil, as it is said, “And no sin-offering, whereof (any of the blood) is brought into the Tabernacle of the congregation…. shall be eaten; it shall be burnt in the fire” (Lev. 6:23).",
+ "Not to eat the flesh of beasts set apart as sacrifices, that have been rendered unfit to be offered up by deliberately inflicted blemish, as it is said, “Thou shalt not eat any abominable thing” (Deut. 14:3). We learn by tradition that this text refers to sacrificial beasts rendered unfit by the infliction of a blemish.",
+ "Not to eat the second tithe of cereals outside Jerusalem, as it is said, “Thou mayest not eat within thy gates the tithe of thy corn” (Deut. 12:17).",
+ "Not to consume the second tithe of the vintage outside Jerusalem, as it is said, “or of thy wine” (ibid.).",
+ "Not to consume the second tithe of the oil outside Jerusalem, as it is said, “or of thy oil” (ibid.).",
+ "Not to eat of the unblemished firstling outside Jerusalem, as it is said, “or the firstling (of thy herds or of thy flock)” (ibid.).",
+ "That the priests shall not eat the flesh of the sin-offering or trespass-offering outside the Courtyard (of the Sanctuary); since the text “Thou mayest not eat within thy gates” (ibid.) applies to whatever is eaten outside the place appointed for its consumption.",
+ "Not to eat the flesh of the burnt-offering, as it is said, (“Thou mayest not (eat within thy gates)…. nor any of thy vows which thou vowest” (ibid.). This is a prohibition applying to every trespasser, not to enjoy any of the holy things. If he does so, he commits a trespass.",
+ "Not to eat of the flesh of the sacrifices that are holy in a minor degree, before the blood has been sprinkled (on the altar), as it is said, “Thou mayest not eat…. thy free-will offerings” (Deut. 12:17); that is, thou mayest not eat thy free-will offerings, till the blood has been sprinkled.",
+ "That one not of the seed of Aaron, shall not eat the flesh of the holy sacrifices, as it is said, “But a stranger shall not eat thereof, because they are holy” (Ex. 29: 33).",
+ "That the priest shall not eat the first-fruits before they are set down in the Courtyard (of the Sanctuary), as it is said, “(Thou mayest not eat within thy gates)…. nor heave-offerings of thy hand” (Deut. 12:17); this refers to first-fruits.",
+ "Not to eat the Second Tithe, even in Jerusalem, in a state of uncleanness, until the tithe had been redeemed, as it is said, “Nor have I removed aught thereof while unclean” (Deut. 26:14).",
+ "Not to eat the Second Tithe, when mourning, as it is said, “I have not eaten thereof in my mourning” (ibid.).",
+ "Not to expend the proceeds of the second tithe on anything but food and drink, as it is said, “Nor given aught thereof for the dead”, (ibid.). Anything outside of things necessary for sustenance comes within the class in the phrase “Given for the dead”.",
+ "Not to eat Tevel. Tevel is produce of the soil, from which heave-offering and tithes have to be separated, so-called before this has been done, as it is said, “And they shall not profane the holy things of the children of Israel which they offer to the Lord” (Lev. 22:15). This means that things from which a portion has to be separated to the Lord must not be regarded as secular and eaten before the separation has taken place.",
+ "Not to separate from the produce the heave-offerings (given to the priest), before the first-fruits, nor the first tithe before the heave-offering, nor the second tithe before the first tithe (Levites’ dues); but the separation should proceed in the due order; first-fruits at the beginning, then the great heave-offering, then the first tithe, and last the second tithe, as it is said, “Thou shalt not delay the first of thy ripe fruits, and of thy liquors” (Ex. 22:28); that is to say, not to defer the offering which should be brought earlier.",
+ "Not to delay bringing vowed or free-will offerings, as it is said, “(When thou shalt vow a vow unto the Lord, thy God) thou shalt not delay to pay it” (Deut. 23:22).",
+ "Not to go up to the Sanctuary for the festival without bringing an offering, as it is said, “They shall not appear before Me empty” (Ex. 23:15).",
+ "Not to transgress in matters wherein one has assumed an obligation, as it is said, “….he shall not break his word” (Num. 30:3).",
+ "That a priest shall not take a harlot in marriage, as it is said, “They shall not take a wife that is a harlot” (Lev. 21:7).",
+ "That a priest shall not take a profaned woman in marriage, as it is said, “…. or profaned” (ibid.).",
+ "That a priest shall not take a divorced woman in marriage, as it is said, “Neither shall they take a woman, put away from her husband” (ibid.).",
+ "That the High Priest shall not take a widow in marriage, as it is said, “A widow, or a divorced woman, or profane, or a harlot (these shall he not take)” (Lev. 21:14).",
+ "That the High Priest shall not cohabit with a widow, even without marriage, because he profanes her, and it is said, “Neither shall he profane his seed among his people” (ibid. 21:15). He is thus prohibited from profaning one who would be eligible to be married to a priest.",
+ "That a priest shall not enter the Sanctuary with dishevelled hair, as it is said, “Let not the hair of your heads be dishevelled” (Lev. 10:6).",
+ "That a priest shall not enter the Sanctuary with torn garments, as it is said, “Neither rend your garments” (ibid. 10:6).",
+ "That the priest shall not leave the Courtyard of the Sanctuary, during service, as it is said, “And ye shall not go out from the door of the tent of the congregation, lest ye die” (Lev. 10:7).",
+ "That the ordinary priest shall not defile himself by contact with any dead, other than immediate relatives, as it is said, “There shall none be defiled among his people” (Lev. 21:1-3).",
+ "That a High Priest shall not defile himself with any dead, even if they are relatives, as it is said, “Nor defile himself for his father or mother….” (Lev. 21:11).",
+ "That a High Priest shall not go (under the same roof) with a dead body, as it is said, “Neither shall he go in unto any dead body (nor defile himself)” (ibid. 21:11). It has been learnt by tradition that a priest, who does so, violates the prohibition, “Neither shall he go in….”, and also the prohibition, “He shall not defile himself”.",
+ "That none of the tribe of Levi shall take any portion of territory in the land (of Israel), as it is said, (“The priests, the Levites, even all the tribe of Levi) shall have (no portion) nor inheritance (with Israel)” (Deut. 18:1).",
+ "That none of the tribe of Levi shall take any share of the spoil (at the conquest of the Promised Land), as it is said, “The priests, (the Levites) shall have no portion” (ibid.).",
+ "Not to make a bald spot for the dead, as it is said, “Nor make any baldness between your eyes for the dead” (Deut. 14:1).",
+ "Not to eat the flesh of unclean beasts, as it is said, “Nevertheless, these shall ye not eat of them that chew the cud” or of them that divide the hoof…(Lev. 11:4).",
+ "Not to eat unclean fish, as it is said, “They shall be an abomination unto you. Ye shall not eat of their flesh” (Lev. 11:11).",
+ "Not to eat unclean fowl, as it is said, “And these ye shall have in abomination among the fowls; they shall not be eaten” (Lev. 11:13).",
+ "Not to eat of winged insects, as it is said, “And all winged swarming things are unclean to you; (they shall not be eaten)” (Deut. 14:19).",
+ "Not to eat of things that creep upon the earth, as it is said, “And every creeping thing that creepeth upon the earth is an abomination; it shall not be eaten” (Lev. 11:41-42).",
+ "Not to eat any vermin of the earth, as it is said, “Neither shall ye defile yourselves (with any manner of swarming thing that moveth upon the earth)” (Lev. 11:44).",
+ "Not to eat a worm found in fruit, after it has emerged, as it is said, “Any swarming thing that creepeth (upon the earth)” (Lev. 11:41).",
+ "Not to eat things that swarm in the water, as it is said, “Ye shall not make yourselves abominable with any swarming thing” (Lev. 11:43 and 46).",
+ "Not to eat the flesh of a beast that died of itself, as it is said, “Ye shall not eat of any thing that dieth of itself” (Deut. 14:21).",
+ "Not to eat the flesh of a beast that is terefah (lit. torn), as it is said, “Neither shall ye eat flesh that is torn of beasts in the field” (Ex. 22:30).",
+ "Not to eat a limb removed from a living beast, as it is said, “And thou shalt not eat the life with the flesh” (Deut. 12:23).",
+ "Not to eat the sinew of the thigh-vein which shrank, as it is said, “….the children of Israel eat not of the sinew which shrank” (Gen. 32:33).",
+ "Not to eat blood, as it is said, “Ye shall eat no manner of blood” (Lev. 7:26).",
+ "Not to eat tallow-fat, as it is said, “Ye shall eat no manner of fat, of ox, or of sheep, or of goat” (Lev. 7:23).",
+ "Not to boil flesh-meat with milk, as it is said, “Thou shalt not seethe a kid in its mother’s milk” (Ex. 23:19).",
+ "Not to eat flesh with milk, as it is said, a second time, “Thou shalt not seethe a kid in its mother’s milk” (Ex. 34:26). It is learnt by tradition that one of these texts (Ex. 23:19) refers to the prohibition of boiling, the other (Ex. 34:26), to the prohibition of eating.",
+ "Not to eat the flesh of an ox that was condemned to be stoned, as it is said, “…. and its flesh shall not be eaten” (Ex. 21:28).",
+ "Not to eat bread made of new grain before (the Omer of barley has been offered up on the second day of) Passover, as it is said, “And ye shall eat neither bread, nor parched corn, nor fresh ears until the self-same day” (Lev. 23:14).",
+ "Not to eat roasted grain of the new produce (before that time), as it is said, “Nor parched corn…. shall ye eat….” (ibid.).",
+ "Not to eat fresh ears of the new grain (before that time), as it is said, “And green ears shall ye not eat (until this self-same day)” (ibid).",
+ "Not to eat the fruit of a tree for three years from the time it was planted, as it is said, “…. three years shall it be forbidden unto you. It shall not be eaten” (Lev. 19:23).",
+ "Not to eat the produce of diverse seeds sown in a vineyard, as it is said, “(Thou shalt not sow thy vineyard with diverse seeds); lest the fruit of thy seed which thou hast sown be forfeited, together with the increase of thy vineyard” (Deut. 22:9). This means that the fruit is prohibited to be eaten.",
+ "Not to drink wine of idolaters, as it is said, “Which did eat the fat of their sacrifices, and drank the wine of their sacrifices” (Deut. 32:38).",
+ "Not to eat or drink like a glutton or drunkard, as it is said, “(This our son is stubborn and rebellious….); he is a glutton and a drunkard” (Deut. 21:20).",
+ "Not to eat on the Day of the Fast (Day of Atonement), as it is said, “For whatsoever soul it be that shall not be afflicted (in that same day) shall be cut off from among his people” (Lev. 23:29).",
+ "Not to eat leavened bread on Passover, as it is said, “There shall no leavened bread be eaten” (Ex. 13:3).",
+ "Not to eat on Passover any food containing leaven, as it is said, “Ye shall eat nothing leavened” (Ex. 12:20).",
+ "Not to eat leavened bread after mid-day on the fourteenth (of Nissan), as it is said, “Thou shalt eat no leavened bread with it” (Deut. 16:3).",
+ "That leavened bread shall not be seen (in an Israelite’s home during Passover), as it is said, “And there shall no leavened bread be seen with thee”. (Ex. 13:7).",
+ "That no leaven be in the Israelite’s possession (during Passover), as it is said, “…. there shall be no leaven found in your houses” (Ex. 12:19).",
+ "That a Nazarite shall not drink wine, or anything mixed with wine which tastes like wine, as it is said, “Neither shall he drink any liquor of grapes” (Num. 6:3); and even if the wine or the mixture has turned sour, it is prohibited to him, as it is said, “And he shall drink no vinegar of wine or vinegar of strong drink” (ibid.).",
+ "That he shall not eat fresh grapes, as it is said, “Nor eat moist grapes” (ibid. 6:3).",
+ "That he shall not eat dried grapes (raisins), as it is said, “Nor eat dried (grapes)” (ibid.).",
+ "That he shall not eat the kernels of the grapes, as it is said, “He shall not eat from the kernels” (ibid. 6:4).",
+ "That he shall not eat of the skins of the grapes, as it is said, “He shall not eat…. even to the husk” (ibid. 6:4).",
+ "That a Nazarite shall not defile himself for any dead person, as it is said, “He shall not make himself unclean for his father, or for his mother…. when they die” (ibid. 6:7).",
+ "That he shall not enter any covered structure where there is a dead body, as it is said, “…. he shall not come near to a dead body” (ibid. 6:6).",
+ "That the Nazarite shall not cut his hair, as it is said, “…. no razor shall come upon his head” (ibid. 6:5).",
+ "Not to reap the entire field, as it is said, “…. thou shalt not wholly reap the corner of thy field” (Lev. 19:9 and 23:22).",
+ "Not to gather the ears that have fallen to the ground while reaping, as it is said, “Neither shalt thou gather the gleanings of thy harvest” (ibid. 19:9).",
+ "Not to gather the imperfect clusters of the vineyard, as it is said, “And thou shalt not glean thy vineyard” (Lev. 19:10).",
+ "Not to gather the clusters of grapes that have fallen to the ground”; as it is said, “Neither shalt thou gather every grape of thy vineyard” (Lev. 19:10).",
+ "Not to return to take a forgotten sheaf, as it is said, (“When thou reapest thy harvest) and hast forgotten a sheaf in the field, thou shalt not go again to fetch it” (Deut. 24:19). This applies to all fruit trees, as it is said, “Thou shalt not go over the boughs again” (ibid. 24:20).",
+ "Not to sow different kinds of seed together in one field, as it is said, “Thou shalt not sow thy field with diverse seed” (Lev. 19:19).",
+ "Not to sow grain or herbs in a vineyard, as it is said, “Thou shalt not sow thy vineyard with diverse seed” (Deut. 22:9).",
+ "Not to cross-breed cattle of different species, as it is said, “Thou shalt not let thy cattle gender with a diverse kind” (Lev. 19:19).",
+ "Not to work with beasts of different species, yoked together, as it is said, “Thou shalt not plough with an ox and with an ass together” (Deut. 22:10).",
+ "Not to muzzle a beast, while it is working in produce which it can eat and enjoy, as it is said, “Thou shalt not muzzle an ox, when it is treading out the corn” (Deut. 25:4).",
+ "Not to till the ground in the Sabbatical year, as it is said, “…. thou shalt not sow thy field….” (Lev. 25:4).",
+ "Not to do any work on the trees in the Sabbatical year, as it is said, “Nor prune thy vineyard” (ibid. 25:4).",
+ "Not to reap the aftermath that grows in the Sabbatical year, in the same way as it is reaped in other years, as it is said, “That which groweth of itself of thy harvest, thou shalt not reap” (Lev. 25:5).",
+ "Not to gather the fruit of the tree in the Sabbatical year in the same way as it is gathered in other years, as it is said, “And the grapes of thy untended vine, thou shalt not gather” (ibid.).",
+ "Not to cultivate the soil nor do any work on the trees, in the Jubilee Year, as it is said in reference to it, “Ye shall not sow” (Lev. 25:11).",
+ "Not to reap the aftermath of the field that grew of itself in the Jubilee Year, in the same way as in other years, as it is said, “Neither reap that which groweth of itself” (ibid. (25:11).",
+ "Not to gather the fruit of the tree in the Jubilee Year, in the same way as in other years, as it is said, “Nor gather the grapes in it of the untended vine” (Lev. 25:11).",
+ "Not to sell a field in the land of Israel in perpetuity, as it is said, “And the land shall not be sold in perpetuity” (Lev. 25:23).",
+ "Not to change the character of the open land (about the cities of) the Levites or of their fields, as it is said, “But the field of the open land of their cities may not be sold” (Lev. 25:34). It has been learnt by tradition that this is a prohibition forbidding any such change.",
+ "Not to forsake the Levites, as it is said, “Take heed to thyself that thou forsake not the Levite” (Deut. 12:19); but their gifts (dues) should be given to them, so that they might rejoice therewith on each and every festival.",
+ "Not to demand return of a loan after the Sabbatical year has elapsed as it is said, “….he shall not exact it of his neighbour, or of his brother” (Deut. 15:2).",
+ "Not to refrain from making a loan to a poor man, because of the Sabbatical year, as it is said, “Beware, that there be not a base thought (in thy heart saying: the seventh year, the year of release is at hand….)” (Deut. 15:9). The general rule is that wherever the term “Beware”, “lest”, or “do not” occur, it expresses a prohibition.",
+ "Not to refrain from maintaining a poor man and giving him what he needs, as it is said, “Thou shalt not harden thine heart….” (ibid. 15:7). Hence, whoever bestows charity, fulfils an affirmative precept, while one who shuts his eyes and refrains from giving charity, not only neglects a positive duty, but also violates a prohibition.",
+ "Not to send away a Hebrew bondman servant empty handed, when he is freed from service, as it is said, “…. thou shalt not let him go away empty” (Deut. 15:13).",
+ "Not to demand from a poor man repayment of his debt, when the creditor knows that he is poor, nor press him, as it is said, “Thou shalt not be unto him as a usurer” (Ex. 22:24).",
+ "Not to make a loan to an Israelite on interest, as it is said, “Thou shalt not give him thy money upon interest” (Lev. 25:37).",
+ "Not to take a loan on interest, as it is said, “Thou shalt not cause thy brother to lend on interest” (Deut. 23:20; Authorized English version 23:19). It has been learnt by tradition that this is a prohibition to the borrower not to give the lender an occasion for taking interest.",
+ "Not to take part in any usurious transaction between borrower and lender, neither as a surety, nor as a witness, nor as a writer of the bond for them, as it is said, “Neither shall ye lay upon him usury” (Ex. 22:24).",
+ "Not to delay payment of a hired man’s wages, as it is said, “The wages of the hired man shall not abide with thee all night….” (Lev. 19:13).",
+ "Not to exact a pledge from a debtor by force, as it is said, “….thou shalt not go into his house to exact a pledge” (Deut. 24:10).",
+ "Not to keep the pledge from its owner, who is a poor man, at the time when he needs it, as it is said, “…. thou shalt not lie down with his pledge” (Deut. 24:12). This means: thou shalt not go to sleep while the debtor’s pledge is with thee, but shalt return it to him at night, as he needs it at night.",
+ "Not to take a pledge from a widow, as it is said, “…. nor take a widow’s raiment as a pledge” (Deut. 24:17).",
+ "Not to take in pledge utensils used in preparing food, as it is said, “No man shall take the nether or upper millstone as a pledge” (Deut. 24:6).",
+ "Not to kidnap any person in Israel, as it is said, “Thou shalt not steal” (Ex. 20:13). This text refers to kidnapping.",
+ "Not to steal personal property, as it is said, “Ye shall not steal” (Lev. 19:11). This text refers to theft of property.",
+ "Not to rob by violence, as it is said, “Nor rob” (Lev. 19:13).",
+ "Not to remove landmarks, as it is said, “Thou shalt not remove thy neighbour’s landmark” (Deut. 19:14).",
+ "Not to defraud, as it is said, “Thou shalt not defraud thy neighbour” (Lev. 19:13).",
+ "Not to deny falsely another’s property rights, as it is said, “Neither deal falsely” (Lev. 19:11).",
+ "Not to swear falsely in denial of another’s property rights, as it is said, “Neither lie one to another” (ibid.), that is, do not swear falsely in regard to your neighbour’s property which is in your possession.",
+ "Not to do wrong in buying or selling, as it is said, “And if thou sell aught unto thy neighbour, or buyest aught of thy neighbour, ye shall not wrong one another” (Lev. 25:14).",
+ "Not to wrong any one in speech, as it is said, “Ye shall not wrong one another” (ibid. 25:17). This refers to wronging in speech.",
+ "Not to wrong the stranger in speech, as it is said, “Thou shalt not vex a stranger” (Ex. 22:20).",
+ "Not to wrong the stranger in buying or selling, as it is said, “…. nor oppress him” (Ex. 22:20; Authorized English version 22:21).",
+ "Not to surrender a slave, who has fled to the land of Israel, to his owner who lives outside Palestine, as it is said, “Thou shalt not deliver unto his master, the servant (who is escaped from his master unto thee)” (Deut. 23:16).",
+ "Not to wrong such a slave, as it is said, “He shall dwell with thee, in thy midst…. thou shalt not oppress him” (ibid. 23:17).",
+ "Not to afflict an orphan or a widow, as it is said, “Ye shall not afflict any widow or fatherless child” (Ex. 22:21).",
+ "Not to compel the Hebrew servant to do the work of a slave, as it is said, “(And if thy brother…. be sold unto thee) thou shalt not compel him to serve as a bondman” (Lev. 25:39).",
+ "Not to sell him as a slave, as it is said, “…. they shall not be sold as bondmen” (ibid. 25:42).",
+ "Not to treat a Hebrew servant rigorously, as it is said, “Thou shalt not rule over him with rigour” (ibid. 25:43).",
+ "Not to permit a Gentile to treat harshly a Hebrew bondman sold to him, as it is said, “…. he shall not rule with rigour over him in thy sight” (ibid. 25:53).",
+ "Not to sell a Hebrew maid-servant to another person, as it is said, “…. he shall have no power to sell her, seeing he hath dealt deceitfully with her” (Ex. 21:8).",
+ "Not to withhold from an espoused Hebrew bondwoman, food, clothing or conjugal rights, as it is said, “…. her food, her raiment, and her duty of marriage, shall he not diminish” (ibid. 21:10). The same is the rule in regard to all married women.",
+ "Not to sell a beautiful woman, (taken captive in war), as it is said, “…thou shalt not sell her for money (Deut. 21:14).",
+ "Not to degrade a beautiful woman (taken captive in war) to the condition of a bondwoman, as it is said, “Thou shalt not make merchandise of her” (ibid. 21:14).",
+ "Not to covet what belongs to another, as it is said, “Thou shalt not covet thy neighbour’s wife….” (Ex. 20:17).",
+ "Not to lust, as it is said, “Neither shalt thou… desire thy neighbour’s house…” (Deut. 5:18).",
+ "That a hired labourer shall not eat produce attached to the soil, at which he is working, at a time when it is not being harvested, as it is said, “…. but thou shalt not move a sickle (unto thy neighbour’s standing corn)” (Deut. 23:26).",
+ "That the hired labourer (at harvest time), shall not take more than he can eat, as it is said, “Thou mayest eat grapes thy fill at thy own pleasure, (but thou shalt not put any in thy vessel)” (Deut. 23:25; Authorized English version 23:24).",
+ "Not to pretend not to have seen lost property, so as to save oneself the trouble of recovering it and restoring it to the owner, as it is said, “… thou mayest not hide thyself….” (Deut. 22:3).",
+ "Not to leave a beast, that has fallen down beneath its burden, unaided, as it is said, “Thou shalt not see thy brother’s ass (or his ox fall down by the way…. thou shalt surely help him to lift them up again)” (Deut. 22:4; see also Ex. 23:5).",
+ "Not to commit fraud in measuring, as it is said, “Ye shall do no unrighteousness in judgment, in meteyard” (Lev. 19:35). Traditionally, it has been learnt that this text prohibits unrighteousness in judging of measurements.",
+ "Not to have in our possession diverse measures and weights, as it is said, “Thou shalt not have in thy house diverse measures, great and small. Thou shalt not have in thy bag diverse weights, great and small” (Deut. 25:13-14).",
+ "Not to render iniquitous decisions, as it is said, “Ye shall do no unrighteousness in judgment” (Lev. 19:15).",
+ "Not to take a bribe, as it is said, “And thou shalt take no gift” (Ex. 23:8).",
+ "Not to show special courtesy to a great man, when trying a case, as it is said, “…. nor favour the person of the great” (Lev. 19:15).",
+ "Not to be afraid of a bad man, when trying a case, as it is said, “Ye shall not be afraid of any man” (Deut. 1:17).",
+ "Not to be moved in trying a case, by the poverty of one of the parties, as it is said, “…. thou shalt not respect the person of the poor” (Lev. 19:15).",
+ "Not to pervert the judgment of a sinner, as it is said, “Thou shalt not wrest the judgment of thy poor (in his cause)” (Ex. 23:6). Traditionally, it is learnt that this text refers to one who is poor in the fulfilments of precepts.",
+ "Not to spare the offender, in imposing the prescribed penalties on one who has caused damage, as it is said, “Thine eye shall not pity him” (Deut. 19:13).",
+ "Not to pervert the judgment of strangers or orphans, as it is said, “Thou shalt not wrest the judgment of the stranger or the fatherless” (Deut. 24:17).",
+ "Not to hear one of the parties to a suit in the absence of the other party, as it is said, “Thou shalt not receive a vain report” (Ex. 23:1).",
+ "Not to decide, in capital cases, according to the view of the majority, when those who are for condemnation exceed by one only, those who are for acquittal, as it is said, “Thou shalt not follow a multitude to do evil” (Ex. 23:2).",
+ "That, in capital cases, one who had argued for acquittal, shall not later on argue for condemnation, as it is said, “Thou shalt not speak out in a cause, turning aside” (Ex. 23:2).",
+ "Not to appoint as a judge, a person who is not well versed in the laws of the Torah, even if he is expert in other branches of knowledge, as it is said, “Ye shall not respect persons in judgment” (Deut. 1:17).",
+ "Not to testify falsely, as it is said, “Thou shalt not bear false witness against thy neighbour” (Ex. 20:16).",
+ "That a transgressor shall not testify, as it is said, “…. put not thine hand with the wicked, to be an unrighteousness witness” (Ex. 23:1).",
+ "That a relative shall not testify, as it is said, “The fathers shall not be put to death for the children, neither shall the children be put to death for the fathers” (Deut. 24:16). By tradition, it is learnt that this text means that parents are not to be put to death on the evidence of their children, and the same principle applies to other relatives.",
+ "Not to decide a case on the evidence of a single witness, as it is said, “One witness shall not rise up against a man….” (Deut. 19:15).",
+ "Not to slay an innocent person, as it is said, “Thou shalt not kill” (Ex. 20:13).",
+ "Not to render a decision on one’s personal opinion, but only on the evidence of two witnesses, who saw what actually occurred, as it is said, “And the innocent and the righteous slay not” (Ex. 23:7).",
+ "That a witness, who has testified in a capital case, shall not lay down the law in that particular case, as it is said, “But one witness shall not testify against any person to cause him to die” (Num. 35:30).",
+ "Not to execute one guilty of a capital offence, before he has stood his trial, as it is said, “…. that the manslayer die not until he stand before the congregation for judgment” (Num. 35:12).",
+ "Not to spare a pursuer, but he is to be slain before he reaches the pursued and slays the latter, or uncovers his nakedness, as it is said, “…. then, thou shalt cut off her hand; thine eye shall not pity her” (Deut. 25:12).",
+ "Not to punish any one who has committed an offence under duress, as it is said, “But unto the damsel thou shalt do nothing ….” (Deut. 22:26).",
+ "Not to accept ransom from a murderer, as it is said, “Ye shall take no ransom for the life of a murderer” (Num. 35:31).",
+ "Not to accept ransom from an accidental homicide, so as to relieve him from exile, as it is said, “And ye shall take no ransom for him that is to flee to the city of his refuge” (Num. 35: 32).",
+ "Not to stand by idly when a human life is in danger, as it is said, “Thou shalt not stand by the blood of thy neighbour” (Lev. 19:16).",
+ "Not to leave something that might cause hurt, as it is said, “…. that thou bring not blood upon thine house….” (Deut. 22:8).",
+ "Not to give occasion to the simple-minded to stumble on the road, as it is said, “Nor put a stumbling block before the blind” (Lev. 19:14).",
+ "Not to exceed the statutory number of stripes laid on one who has incurred that punishment, as it is said, “(Forty stripes he may give him) and not exceed, lest if he should exceed…” (Deut. 25:3).",
+ "Not to carry tales, as it is said, “Thou shalt not go about as a talebearer among thy people” (Lev. 19:16).",
+ "Not to cherish hatred in one’s heart, as it is said, “Thou shalt not hate thy brother in thy heart” (Lev. 19:17).",
+ "Not to put any person in Israel to shame, as it is said, “Thou shalt surely rebuke thy brother, and not suffer sin upon him” (Lev. 19:17).",
+ "Not to take revenge, as it is said, “Thou shalt not avenge” (ibid. 19:18).",
+ "Not to bear a grudge, as it is said, “Nor bear a grudge….” (ibid.).",
+ "Not to take the mother-bird with the young, as it is said, “…. thou shalt not take the mother-bird with the young” (Deut. 22:6).",
+ "Not to shave off the hair of the scall, as it is said, “…. but the scall shall he not shave” (Lev. 13:33).",
+ "Not to pluck out the marks of leprosy, as it is said, “Take heed in the plague of leprosy” (Deut. 24:8).",
+ "Not to plough nor sow the rough valley (in which a heifer’s neck was broken in expiation of a murder on the road, the perpetrator of which remained undiscovered), as it is said, “…. (a rough valley) which may not be ploughed nor sown” (Deut. 21:4).",
+ "Not to suffer any one practising witchcraft to live, as it is said, “Thou shalt not suffer a witch to live” (Ex. 22:17).",
+ "That a bridegroom shall be exempt for a whole year from taking part in any public labour, such as military service, guarding the wall and similar duties, as it is said, “(When a man hath taken a new wife) he shall not go out to war, neither shall he be charged with any business; (but he shall be at home one year….)” (Deut. 24:5).",
+ "Not to rebel against the orders of the Court, as it is said, “Thou shalt not depart from the sentence (which they shall tell thee)” (Deut. 17:11).",
+ "Not to add to the commandments of the Torah, whether in the Written Law or in its interpretation received by tradition, as it is said, “What thing soever I command you, observe to do it, thou shalt not add to it” (Deut. 13:1; Authorized English version 12:32).",
+ "Not to take away from the commandments of the Torah, as it is said, “Nor diminish from it” (ibid.).",
+ "Not to curse a judge, as it is said, “Thou shalt not curse the judges” (Ex. 22:27; Authorized English version 22:28).",
+ "Not to curse a ruler, that is, the King or the head of the College in the land of Israel, as it is said, “Nor curse the ruler of thy people” (ibid. 22:27; Authorized English Version 22:28).",
+ "Not to curse any other Israelite, as it is said, “Thou shalt not curse the deaf” (Lev. 19:14).",
+ "Not to curse a father or mother, as it is said, “And he that curseth his father or his mother shall surely be put to death” (Ex. 21:17).",
+ "Not to smite a father or a mother, as it is said, “And he that smiteth his father or mother shall surely be put to death” (Ex. 21:15).",
+ "Not to do work on the Sabbath, as it is said, “…. thou shalt not do any work” (Ex. 20:10).",
+ "Not to travel on the Sabbath outside the limits of one’s place of residence, as it is said, “Let no man go out of his place (on the Sabbath day)” (Ex. 16:29).",
+ "Not to inflict punishment on the Sabbath day, as it is said, “Ye shall kindle no fire in all your habitations (on the Sabbath day)” (Ex. 35:3).",
+ "Not to do work on the first day of Passover, as it is said, “…. (And on the first day there shall be a holy convocation) …. no manner of work shall be done in them” (Ex. 12:16).",
+ "Not to do work on the seventh day of Passover, as it is said, “…. no manner of work shall be done in them” (ibid.).",
+ "Not to do work on the Feast of Pentecost, as it is said, concerning it, “….ye shall do no servile work” (Lev. 23:21).",
+ "Not to do work on the first day of the seventh month, as it is said concerning it, “Ye shall do no servile work” (ibid. 23:25).",
+ "Not to do work on the Day of Atonement, as it is said concerning it, “Ye shall do no manner of work” (Lev. 23:31).",
+ "Not to do work on the first day of the Feast (of Tabernacles), as it is said concerning it, “Ye shall do no servile work” (ibid. 23:35).",
+ "Not to do work on the eighth day of the Feast (of Tabernacles), as it is said concerning it, “Ye shall do no servile work” (ibid. 23:36).",
+ "Not to commit incest with one’s mother (Lev. 18:7).",
+ "Not to commit incest with one’s father’s wife (ibid. 18:8).",
+ "Not to commit incest with one’s sister (ibid. 18:9).",
+ "Not to commit incest with one’s half sister (ibid. 18:9).",
+ "Not to commit incest with one’s son’s daughter (ibid. 18:10).",
+ "Not to commit incest with one’s daughter’s daughter (ibid. 18:10).",
+ "Not to commit incest with one’s daughter. Why has this not been explicitly set forth in the Torah ? Since the Torah forbids incest with one’s daughter’s daughter, it is silent on the prohibition of incest with one’s daughter. It is learnt by tradition that this is an essential law of the Torah like the prohibition of the other classes of incest.",
+ "Not to commit incest with one’s wife’s daughter (ibid. 18:17).",
+ "Not to commit incest with the daughter of one’s wife’s son (ibid. 18:17).",
+ "Not to commit incest with the daughter of one’s wife’s daughter (ibid. 18:17).",
+ "Not to commit incest with one’s father’s sister (ibid. 18:12).",
+ "Not to commit incest with one’s mother’s sister (ibid. 18:13).",
+ "Not to commit incest with one’s father’s brother’s wife (ibid. 18:14).",
+ "Not to commit incest with one’s son’s wife (ibid. 18:15).",
+ "Not to commit incest with one’s brother’s wife (ibid. 18:16).",
+ "Not to commit incest with one’s wife’s sister (ibid. 18:18).",
+ "Not to have intercourse with a woman, in her menstrual period (ibid. 18:19).",
+ "Not to have intercourse with another man’s wife (ibid. 18:20).",
+ "Not to have intercourse with a beast (Lev. 18:23).",
+ "That a woman shall not have intercourse with a beast (Lev. 18:23).",
+ "Not to commit sodomy with a male (Lev. 18:22).",
+ "Not to commit sodomy with one’s father (Lev. 18:7).",
+ "Not to commit sodomy with one’s father’s brother (Lev. 18:14).",
+ "Not to indulge in familiarities with relatives, such as kissing, embracing, winking, skipping, which may lead to incest, as it is said, “None of you shall approach to any that is near of kin to him, to uncover their nakedness” (Lev. 18:6). It is learnt by tradition that this text is a prohibition of any familiarity that may lead to incest.",
+ "That a bastard shall not marry the daughter of an Israelite, as it is said, “A bastard shall not enter into the congregation of the Lord” (Deut. 23:2).",
+ "That there shall be no harlot (in Israel); that is, that there shall be no intercourse with a woman, without previous marriage with a deed of marriage and formal declaration of marriage, as it is said, “There shall be no harlot of the daughters of Israel” (Deut. 23:18; authorized English version 23:17).",
+ "That one who divorced his wife shall not re-marry her, if after the divorce she had been married to another man, as it is said, “Her former husband, who had sent her away, may not take her again after that she is defiled” (Deut. 24:4).",
+ "That a widow whose husband died childless must not be married to anyone but her deceased husband’s brother, as it is said, “The wife of the dead shall not be married abroad unto one not of his kin” (Deut. 25:5).",
+ "That one who has raped a damsel and has then (in accordance with the law) married her, may not divorce her, as it is said, “He may not put her away all his days” (Deut. 22:29).",
+ "That a man may not divorce his wife concerning whom he has published an evil report, as it is said, “He may not put her away all his days” (Deut. 22:19).",
+ "That a eunuch shall not marry a daughter of Israel, as it is said, “He that is crushed (or maimed in his privy parts) shall not enter into the congregation of the Lord” (Deut. 23:2; authorized English version 23:1).",
+ "Not to castrate the male of any species; neither a man, nor a domestic or wild beast, nor a fowl, as it is said, “….neither shall ye do thus in your land” (Lev. 22:24).",
+ "Not to appoint as ruler over Israel, one who comes from non-Israelites, as it is said, “Thou mayest not set a stranger over thee….” (Deut. 17:15).",
+ "That the King shall not acquire an excessive number of horses, as it is said, “But he shall not multiply horses to himself” (Deut. 17:16).",
+ "That the King shall not take an excessive number of wives, as it is said, “Neither shall he multiply wives to himself” (Deut. 17:17).",
+ "That he shall not accumulate an excessive quantity of gold and silver, as it is said, “Neither shall he greatly multiply to himself silver and gold” (Deut. 17:17).",
+ "These are the six hundred and thirteen precepts which were orally imparted to Moses on Sinai, together with their general principles, detailed applications, and minute particulars. All these principles, details, particulars and the exposition of every precept constitute the Oral Law, which each court received from its predecessor. There are other precepts which originated after the Sinaitic Revelation, were instituted by prophets and sages and were universally accepted by all Israel. Such are the reading of the Scroll of Esther (on Purim), the kindling of the Chanucah lights, fasting on the Ninth of Ab, washing of the hands before meals and Erubin (ritual for relaxing the prohibition of carrying on Sabbath or walking outside a city beyond the prescribed limits on Sabbaths and festivals). Each of these precepts has its special interpretations and details, all of which will be expounded in this work.",
+ "All these newly established precepts, we are in duty bound to accept and observe, as it is said, “Thou shalt not turn aside (from the sentence which they shall declare unto thee, to the right hand, nor to the left)” (Deut. 17:11). They are not an addition to the precepts of the Torah. In regard to what, then, did the Torah warn us, “Thou shalt not add thereto, nor diminish (from it)” (Deut. 13:1)? The purpose of this text is to teach us that a prophet is not permitted to make an innovation and declare that the Holy One, blessed be He, had commanded him to add it to the precepts of the Torah or had bidden him to abrogate one of these six hundred and thirteen precepts. But if the Court, together with the prophet living at the time, institute an additional precept as an ordinance, judicial decision or decree, this is not an addition (to the precepts of the Torah). For they did not assert that the Holy One, blessed be He, commanded the making of an Erub, or ordered the reading of the Scroll of Esther at the appointed time. Had they said this, they would have been adding to the Torah. We hold, however, that the prophets, in conjunction with the Court, enacted these ordinances, and commanded that the Scroll of Esther be read at the appointed time, so as to proclaim the praises of the Holy One, blessed be He, recount the salvations that He wrought for us, and that He was ever nigh when we cried to Him, and that we should therefore bless and laud Him and inform future generations how true is the reassurance of the Torah in the text, “For what great nation is there that hath God so nigh unto them, as the Lord, our God is (to us), whensoever we call upon Him” (Deut. 4:7). In this way every precept, affirmative or negative, instituted by the Scribes, is to be understood.",
+ "I have seen fit to divide this work into fourteen books."
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Mitzvah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Negative Mitzvot/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Negative Mitzvot/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..ad974b73ec32c722e3638c0428575784df0cd621
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Negative Mitzvot/English/merged.json
@@ -0,0 +1,393 @@
+{
+ "title": "Mishneh Torah, Negative Mitzvot",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Negative_Mitzvot",
+ "text": [
+ "The first mitzvah of the negative commandments is not to consider the thought that there is another divinity aside from God, as [Exodus 20:3] states: \"You shall have no other gods before Me.\"",
+ "Not to make an idol - not to make one oneself or have one made for oneself by others - as [Exodus 20:4] states: \"Do not make an idol for yourselves.\"",
+ "Not to make false gods even for others, as [Leviticus 19:4] states: \"Do not make molten gods for yourselves.\"",
+ "Not to make images for decoration, even when one does not worship them, as [Exodus 20:20] states: \"Do not make a representation of anything that is with Me.\"",
+ "Not to bow down to any false gods, even though they are not generally worshiped by bowing down before them, as [Exodus 20:5] states: \"Do not bow down to them.\"",
+ "Not to worship false gods with the types of service with which it is customary to worship them, as [Exodus 20:3] states: \"Do not serve them.\"",
+ "Not to offer one's son to Molech, as [Leviticus 18:21] states: \"Do not give [any] of your children to offer to Molech.\"",
+ "Not to perform the deeds associated with an ov, as [Leviticus 19:31] states: \"Do not turn to the ovot.\"",
+ "Not to perform the deeds associated with a yid'oni, as [Leviticus 19:31] states: \"Do not turn to... the yid'onim.\"",
+ "Not to take interest in the worship of false gods, as [Leviticus 19:4] states: \"Do not turn to false gods.\"",
+ "Not to erect a pillar [for purposes of worship], as [Deuteronomy 16:22] states: \"Do not erect a pillar for yourselves.\"",
+ "Not to make hewn stones [upon which to prostrate oneself], as [Leviticus 26:1] states: \"You shall not place hewn stones...\"",
+ "Not to plant a tree on the Temple [premises], as [Deuteronomy 16:21] states: \"Do not plant an asherah or any other tree....\"",
+ "Not to take an oath on a false god [as requested by] one of its worshipers, nor to have one of them take an oath on [their false god], as [Exodus 23:13] states: \"And the name of other gods you shall not mention, nor should it be heard from your mouth.\"",
+ "Not to act as a missionary [madiach] to persuade the Jews to worship false gods], as [Exodus 23:13] states: \"And the name of other gods... shall not be heard from your mouth.\" [Our Sages taught that] this is a prohibition against acting as a missionary for the worship of false gods.",
+ "Not to act as a missionary [mesit] to persuade an individual Jew to worship false gods, as [Deuteronomy 13:12] states with regard to such missionaries: \"And they shall not continue to do so.\"",
+ "Not to show affection for a mesit, as [Deuteronomy 13:9] states: \"Do not show appreciation for him.\"",
+ "Not to reduce one's hatred for a mesit, as [Deuteronomy 13:9] states: \"Do not listen to him.\"",
+ "Not to [try to] save a mesit, but rather to see to it that he is executed, as [Deuteronomy 13:9] states: \"Do not have mercy upon him.\"",
+ "For the person whom a mesit tried to convince not to advance any arguments on behalf of the mesit, as [Deuteronomy 13:9] states: \"Do not have pity... [upon him].\"",
+ "For the person whom a mesit tried to convince not to withhold any evidence he is aware of that would incriminate the mesit, as [Deuteronomy 13:9] states: \"And do not try to cover up for him.\"",
+ "Not to benefit from ornaments that have adorned false gods, as [Deuteronomy 7:25] states: \"Do not covet the gold or silver which is upon them....\"",
+ "Not to rebuild an apostate city to its former stature, as [Deuteronomy 13:17] states: \"It shall never be rebuilt.\"",
+ "Not to benefit from the property of an apostate city, as [Deuteronomy 13:18] states: \"Let nothing that has been condemned cling to your hand.\"",
+ "Not to benefit from false gods, from any of their accessories, anything offered to them, or any wine brought as a libation for them, as [Deuteronomy 7:26] states: \"Do not bring an abomination into your house.\"",
+ "Not to prophesy in the name of false gods, as [Deuteronomy 18:20] states: \"[The prophet]... who speaks in the name of other gods [shall die].\"",
+ "Not to relate false prophecies, as [Deuteronomy 18:20] states: \"When a prophet presumptu-ously makes a declaration in My name which I have not commanded him....\"",
+ "Not to listen to someone who prophesies in the name of false gods, as [Deuteronomy 13:4] states: \"Do not listen to the words of that prophet.\"",
+ "Not to refrain from executing a false prophet, nor to fear him, as [Deuteronomy 18:22] states: \"Do not fear him.\"",
+ "Not to follow the laws or customs of the worshipers of false gods, as [Leviticus 20:23] states: \"Do not follow the practices of the nation [that I am driving out before you]....\"",
+ "Not to practice black magic, as [Deuteronomy 18:10] states: \"There shall not be found among you... a magician.\"",
+ "Not to practice divination, as [Leviticus 19:26] states: \"Do not practice divination.\"",
+ "Not to act as a soothsayer, as [Leviticus, ibid.] states: \"Do not act as a soothsayer.\"",
+ "Not to practice sorcery, as [Deuteronomy 18:10] states: \"There shall not be found among you... a sorcerer.\"",
+ "Not to cast spells, as [Deuteronomy 18:11] states: \"[There shall not be found among you...] one who casts spells.\"",
+ "Not to consult an ov, as [Deuteronomy, ibid.] states: \"[There shall not be found among you...] one who consults an ov.\"",
+ "Not to consult a yid'oni, as [Deuteronomy, ibid.] states: \"[There shall not be found among you...] one who consults an ov or a yid'oni.\"",
+ "Not to seek information from the dead in dreams, as [Deuteronomy, ibid.] states: \"[There shall not be found among you...] one who attempts to communicate with the dead.\"",
+ "For a woman not to wear articles appropriate for men, as [Deuteronomy 22:5] states: \"A woman should not wear a man's clothing.\"",
+ "For a man not to wear articles appropriate for women, as [Deuteronomy 22:5] states: \"A man should not wear a woman's clothing.\" [This prohibition was instituted] because this is an idolatrous custom. Explicit statements to this effect are found in the texts describing their worship.",
+ "Not to tattoo our bodies like the worshipers of false gods, as [Leviticus 19:28] states: \"Do not tattoo your flesh.\"",
+ "Not to wear sha'atnez, as do the priests of false gods, as [Deuteronomy 22:11] states: \"Do not wear sha'atnez.\"",
+ "Not to shave the temples of our heads, as do the worshipers of false gods, as [Leviticus 19:27] states: \"Do not shave your temples.\"",
+ "Not to shave off our beards entirely, as do the priests of false gods, as [Leviticus 19:27] states: \"Do not shave the corners of your beard.\"",
+ "Not to make cuts in our flesh, as the worshipers of false gods do, as [Deuteronomy 14:1] states: \"Do not cut yourselves.\" Gedidah is another term for cutting.",
+ "Not to ever dwell in the land of Egypt, as [Deuteronomy 17:16] states: \"Do not ever return on this path again.\"",
+ "Not to stray after the thoughts of one's heart or the sights one's eyes behold, as [Numbers 15:39] states: \"Do not stray after your heart and eyes.\"",
+ "Not to establish a covenant with the seven [Canaanite] nations, as [Deuteronomy 7:2] states: \"Do not establish a covenant with them.\"",
+ "Not to allow a single member of the seven [Canaanite] nations to live, as [Deuteronomy 20:16] states: \"Do not allow a soul to live.\"",
+ "Not to show favor to the worshipers of false gods, as [Deuteronomy 7:2] states: \"Do not show them favor.\"",
+ "Not to allow the worshipers of false gods to settle in our land, as [Exodus 23:33] states: \"They shall not settle in your land.\"",
+ "Not to marry gentiles, as [Deuteronomy 7:3] states: \"Do not marry among them.\"",
+ "For a Jewish woman never to marry an Ammonite or Moabite [even after conversion], as [Deuteronomy 23:4] states: \"An Ammonite or a Moabite shall never enter the congregation of God.\"",
+ "Not to prevent the third generation of [converts from] the descendants of Esau from marrying among [the Jewish people], as [Deuteronomy 23:8] states: \"Do not [utterly] despise an Edomite.\"",
+ "Not to prevent the third generation of Egyptian [converts] from marrying among [the Jewish people], as [Deuteronomy 23:8] states: \"Do not [utterly] despise an Egyptian.\"",
+ "Not to make an offer of peace to Ammon and Moav at the outbreak of war, as is done for other nations, as [Deuteronomy 23:7] states: \"Do not seek their peace and welfare....\"",
+ "Not to destroy fruit trees nor to destroy anything else of value, as [Deuteronomy 20:19] states: \"Do not destroy its trees.\"",
+ "For soldiers not to fear or become frightened of the enemy during war, as [Deuteronomy 7:21] states: \"Do not panic before them,\" and [Deuteronomy 3:22] states: \"Do not fear them.\"",
+ "Not to forget the wicked deeds which Amalek perpetrated against us, as [Deuteronomy 25:19] states: \"Do not forget.\"",
+ "The prohibition against blessing [i.e., cursing] God's name, as [Exodus 22:27] states: \"Do not curse God.\" [Leviticus 24:16] mentions the punishment: \"One who curses the name of God shall surely die.\" This is a general principle: A negative commandment is involved whenever the Torah mentions the punishments of karet or execution - with the exception of circumcision and the Paschal sacrifice which are positive commandments pun-ishable by karet.",
+ "Not to violate an oath, as [Leviticus 19:12] states: \"Do not swear falsely in My name.\"",
+ "Not to take an oath in vain, as [Exodus 20:7] states: \"Do not take the name of God, your Lord, in vain.\"",
+ "Not to profane the name of the Holy One, blessed be He, as [Leviticus 22:32] states: \"Do not profane My holy name.\"",
+ "Not to test the promises of God, as [Deuteronomy 6:16] states: \"Do not test God, your Lord.\"",
+ "Not to destroy the Temple, synagogues, or houses of study; and similarly, not to erase any of [God’s] sacred names, nor to destroy any sacred texts, as [Deuteronomy 12:3-4] states: \"You shall surely destroy them. Do not do this to God, your Lord.\"",
+ "Not to leave a corpse that was hung on the gallows, as [Deuteronomy 21:23] states: \"Do not leave his body on the gallows.\"",
+ "Not to interrupt the watch held around the Temple, as [Leviticus 18:30] states: \"And you shall keep My watch.\".\"",
+ "For a priest not to enter the Temple building at all times, as [Leviticus 16:2] states: \"And he shall not enter the sanctuary at all times.\"",
+ "For a priest with a disqualifying physical deformity not to proceed beyond [the beginning of] the altar, as [Leviticus 21:23] states: \"However, to the parochet he shall not approach.\"",
+ "For a priest with a disqualifying physical deformity not to serve [in the Temple], as [Leviticus 21:17] states: \"[Anyone...] who has a blemish [may not approach to present]....\"",
+ "For a priest with a disqualifying physical deformity of a temporary nature not to serve [in the Temple], as [Leviticus 21:18] states: \"Anyone who has a blemish may not approach [to offer a sacrifice].",
+ "For the Levites not to perform the services of the priests, and for the priests not to perform the services of the Levites, as [Numbers 18:3] states with regard to the Levites: \"Neither to the sacred vessels nor to the altar shall they approach, so that they do not die, neither they nor you.\"",
+ "For a person who is intoxicated not to enter the Temple nor to render a halachic decision, as [Leviticus 10:9] states: \"Do not drink wine or strong drink when you enter the Tent of Testimony,\" and [ibid., 10:11] states: \"or when you render a decision for the children of Israel.\"",
+ "For a non-priest not to serve in the Temple, as [Numbers 18:4] states: \"An unauthorized person shall not approach them.\"",
+ "For a priest who is ritually impure not to serve [in the Temple], as [Leviticus 22:2] states: \"And they shall separate themselves from the sacred offerings of the children of Israel.\"",
+ "For a priest who has immersed himself in a mikveh in order to purify himself from ritual impurity not to serve [in the Temple] until the conclusion, of that day, as [Leviticus 21:6] states: \"And they shall not profane....\"",
+ "For a priest who is ritually impure not to enter the Temple courtyard, as [Numbers 5:3] states: \"And they shall not make your camp impure.\" This refers to the camp of the Divine Presence.",
+ "For a person who is impure not to enter the camp of the Levites, the parallel for all time being the Temple Mount, as [Deuteronomy 23:11] states: \"Do not enter the camp.\" This refers to the camp of the Levites.",
+ "Not to build the altar with hewn stones, as [Exodus 20:22] states: \"Do not make them hewn.\"",
+ "Not to ascend to the altar using steps, as [Exodus 20:23] states: \"Do not ascend My altar with steps.\"",
+ "Not to extinguish the fire of the altar, as [Leviticus 6:6] states: \"Burn a continuous fire on the altar. Do not extinguish it.\"",
+ "Not to offer any [undesired] incense offering or any sacrifices on the golden altar, as [Exodus 30:9] states: \"Do not offer any unauthorized incense upon it.\"",
+ "Not to duplicate the composition of the anointing oil, as [Exodus 30:32] states: \"And do not duplicate its formula.\"",
+ "Not to anoint an unauthorized person with the anointing oil, as [Exodus 30:32] states: \"Do not anoint the flesh of a person with it.\"",
+ "Not to duplicate the composition of the incense offering, as [Exodus 30:37] states: \"Do not duplicate its formula.\"",
+ "Not to remove the staves of the ark, as [Exodus 25:16] states: \"They shall not be removed from it.\"",
+ "For the [High Priest's] breastplate not to come loose from the ephod, as [Exodus 28:28] states: \"The breastplate shall not come loose from the ephod.\"",
+ "For the [High Priest's] cloak not to tear, as [Exodus 28:32] states: \"It shall have a woven border around it. It shall not tear.\"",
+ "Not to offer sacred offerings outside [the Temple], as [Deuteronomy 12:13] states: \"Be careful, lest you offer your burnt offerings....\"",
+ "Not to slaughter sacred offerings outside [the Temple], as [Leviticus 17:3-4] states: \"A person who slaughters an ox or a sheep without bringing it to the Tent of Testimony. He shall be punished by karet.\"",
+ "Not to consecrate animals with disqualifying physical blemishes [as sacrifices to be offered on] the altar, as [Leviticus 22:20] states: \"Any [animal] which has a blemish shall not be sacrificed.\" This prohibition involves [the animal's] consecration.",
+ "Not to slaughter animals with disqualifying physical blemishes as sacrifices, as [Leviticus 22:22] states: \"Do not sacrifice these to God.\"",
+ "Not to sprinkle the blood of animals with disqualifying physical blemishes on the altar, as [Leviticus 22:24] states: \"Do not sacrifice to God....\" This prohibition involves sprinkling [the animal's] blood.\"",
+ "Not to burn the sacrificial portions of animals with disqualifying physical blemishes [as sacrifices on the altar], as [Leviticus 22:22] states: \"Do not make a fire offering of them.\"",
+ "Not to offer animals with disqualifying physical blemishes of a temporary nature as sacrifices, as [Deuteronomy 17:1] states: \"Do not sacrifice to God, your Lord, an ox or a sheep that has a blemish.\" This refers to a blemish of a temporary nature.",
+ "Not to offer an animal with a disqualifying physical blemish as a sacrifice when it was brought by gentiles, as [Leviticus 22:25] states: \"Do not offer sacrifices [from these animals] when they are given by gentiles.\"",
+ "Not to inflict a disqualifying physical blemish upon a consecrated animal, as [Leviticus 22:21] states: \"It shall not have a blemish.\" This can be interpreted to mean: Do not inflict a blemish upon it.",
+ "Not to burn as an offering anything which is sweetened or leavened, as [Leviticus 2:11] states: \"You may not burn anything leavened or sweet [as a fire offering].\"",
+ "Not to offer a sacrifice which is unsalted, as [Leviticus 2:13] states: \"Do not omit the salt of God's covenant.\"",
+ "Not to offer as a sacrifice an animal received by a prostitute as her fee, or an animal received in exchange for a dog, as [Deuteronomy 23:19] states: \"Do not bring a prostitute's fee or the price of a dog....\"",
+ "Not to slaughter an animal and its offspring on the same day, as [Leviticus 22:28] states: \"Do not slaughter it and its offspring on the same day.\"",
+ "Not to place olive oil on the meal offering brought by a sinner, as [Leviticus 5:11] states: \"Do not place oil upon it.\"",
+ "Not to place frankincense on such a sacrifice, as [Leviticus, ibid.] continues: \"...and do not place frankincense upon it.\"",
+ "Not to place oil on the meal offering brought by a sotah, as [Numbers 5:15] states: \"Do not pour oil upon it.\"",
+ "Not to place frankincense on such a sacrifice, as [Numbers, ibid.] continues: \"...and do not place frankincense upon it.\"",
+ "Not to substitute [another animal] for [one selected as] a sacred offering, as [Leviticus 27:10] states: \"Do not exchange it or substitute another for it.\"",
+ "Not to change the designation of a consecrated animal from one sacrifice to another, as [Leviticus 27:26] states regarding a firstling animal: \"A person should not consecrate it\" - i.e., he should not consecrate it as another sacrifice.",
+ "Not to redeem a firstling kosher animal, as [Numbers 18:17] states: \"Nevertheless, a firstling ox... do not redeem.\"",
+ "Not to sell the tithe of cattle, as [Leviticus 27:33] states: \"It shall not be redeemed.\"",
+ "Not to sell a field that has been dedicated, as [Leviticus 27:28] states: \"It shall not be sold.\"",
+ "Not to redeem a field that has been dedicated, as [Leviticus, ibid.] states: \"It shall not be redeemed.\"",
+ "Not to sever the head of a bird [brought as] a sin offering, as [Leviticus 5:8] states: \"He shall pinch off its head...[without separating it].\"",
+ "Not to work with consecrated animals, as [Deuteronomy 15:19] states: \"Do not work with your firstling ox.\"",
+ "Not to shear consecrated animals, as [Deuteronomy 15:19] states: \"Do not shear your firstling sheep.\"",
+ "Not to slaughter the Paschal sacrifice while one possesses chametz, as [Exodus 23:18] states: \"Do not sacrifice the blood of My offering in the presence of chametz.\"",
+ "Not to allow the sacrificial portions of the Paschal sacrifice to become disqualified by re-maining overnight, as [Exodus 23:18] states: \"Do not allow the fat of My festive offering to remain until the morning.\"",
+ "Not to allow the meat of the Paschal sacrifice to remain [overnight], as [Exodus 12:10] states: \"Do not leave over any of it until the morning.\"",
+ "Not to allow the meat of the Chaggigah sacrifice to remain until the third day, as [Deuteronomy 16:4] states: \"Do not leave over any of the meat....\" According to the oral tradition, we have learned that the verse refers to the Chaggigah sacrifice offered on the fourteenth of Nisan. The phrase \"until the morning\" [in that verse] refers to the morning of the second day of Pesach, the third day after [the sacrifice] was offered.",
+ "Not to allow the meat of the second Paschal sacrifice to remain until the morning, as [Numbers 9:12] states: \"Do not leave over any of it until the morning.\"",
+ "Not to allow the meat of the thanksgiving offering to remain until the morning, as [Leviticus 22:30] states: \"Do not leave over any of it until the morning.\" The same law applies to all other sacrifices. They should not be left over beyond the time allotted for their consumption.",
+ "Not to break any of the bones of the Paschal sacrifice, as [Exodus 12:46] states: \"Neither shall you break a bone of it.\"",
+ "Not to break any of the bones of the Second Paschal sacrifice, as [Numbers 9:12] states: \"Neither shall you break a bone of it.\"",
+ "Not to remove the meat of the Paschal sacrifice from the company [in which it is being eaten], as [Exodus 12:46] states: \"Do not remove [any of the meat] from the house....\"",
+ "Not to allow any of the remaining portions of the meal offerings to leaven, as [Leviticus 6:10] states: \"It shall not be baked as leaven. Their portion....\"",
+ "Not to eat the meat of the Paschal sacrifice raw or boiled in water, as [Exodus 12:9] states: \"Do not eat from it raw or boiled in water.\"",
+ "Not to feed the meat of the Paschal sacrifice to a resident alien, as [Exodus 12:45] states: \"No temporary resident or hired worker may eat from it.\"",
+ "Not to feed the meat of the Paschal sacrifice to an uncircumcised male, as [Exodus 12:48] states: \"No uncircumcised person may eat of it.\"",
+ "Not to feed the meat of the Paschal sacrifice to an apostate Jew, as [Exodus 12:43] states: \"No outsider may eat from it.\" This refers to a Jew who has become assimilated among the gentiles and serves false gods, as they do. He must not partake [of the Paschal sacrifice].",
+ "For a person who became ritually impure not to partake of consecrated foods, as [Leviticus 7:20] states: \"And a soul who partakes of the meat of the peace sacrifice while he is impure....\"",
+ "Not to partake of consecrated foods that have contracted ritual impurity, as [Leviticus 7:19] states: \"Meat that has touched any impurity shall not be eaten.\"",
+ "Not to eat sacrificial meat that has remained past the limits allotted for its consumption, as [Leviticus 19:8] states: \"One who eats it shall bear his guilt,... his soul will be punished by karet.\"",
+ "Not to eat piggul, as [Leviticus 7:18] states: \"It will not be accepted for him. Instead, it will be considered as piggul. Any person who eats it will bear his guilt.\" This sin is punishable by karet.",
+ "For an unauthorized person not to partake of the terumot, as [Leviticus 22:10] states: \"No unauthorized person shall eat it.\"",
+ "For even a tenant or a hired worker employed by a priest not to partake of terumah, as [Leviticus 22:10] states: \"A tenant of a priest or [his] hired worker shall not eat the holy [food].\"",
+ "For an uncircumcised person not to partake of terumah or other consecrated foods. This concept was derived from a gezerah shavah and is not explicitly mentioned in the Torah. [Nevertheless,] based on the oral tradition, the prohibition against an uncircumcised person partaking of consecrated foods is considered as a [prohibition of] the Torah itself and not a decree of the Sages.",
+ "For a priest who is impure not to partake of terumah, as [Leviticus 22:4] states: \"Any of your descendants... shall not eat from the consecrated foods.\"",
+ "For a chalalah not to partake of consecrated foods, neither terumah, nor the breast and the shankbone [given to the priest], as [Leviticus 22:12] states: \"When a priest's daughter marries an unauthorized person, she shall not eat [from the sacred, elevated gifts].\"",
+ "For a meal offering brought by a priest not to be eaten, as [Leviticus 6:16] states: \"Any meal offering brought by a priest shall be consumed entirely [by fire]; it shall not be eaten.\"",
+ "Not to partake of the meat of the sin offerings [whose blood is sprinkled] within [the Temple sanctuary], as [Leviticus 6:23] states: \"Any sin offering whose blood has been brought....\"",
+ "Not to partake of consecrated animals that were disqualified [for use as sacrifices because] a blemish was intentionally inflicted upon them, as [Deuteronomy 14:3] states: \"Do not eat of any abomination.\" According to the oral tradition, we have learned that the verse refers to consecrated animals that were disqualified for use because of a blemish inflicted upon them.",
+ "Not to eat grain [separated as] the second tithe outside of Jerusalem, as [Deuteronomy 12:17] states: \"You may not eat within your gates the tithe from your grain.\"",
+ "Not to consume wine [separated as] the second tithe outside of Jerusalem, as [Deuteronomy, ibid.] continues: \"...your wine....\"",
+ "Not to consume oil [separated as] the second tithe outside of Jerusalem, as [Deuteronomy, ibid.] continues: \"...and your oil....\"",
+ "Not to eat an unblemished firstling animal outside of Jerusalem, as [Deuteronomy, ibid.] states: \"You may not eat [within your gates]... and the firstlings [of your cattle and flocks]....\"",
+ "For the priests not to eat a sin offering or a guilt offering outside the Temple courtyard, as [Deuteronomy, ibid.] continues: \"...your cattle and your flocks.\" According to the oral tradition, the purpose of this phrase is only to forbid the consumption of the sin offerings and the guilt offerings outside the Temple courtyard. Anything that is eaten outside the place intended for it is covered by the [prohibition]: \"You may not eat within your gates....\"",
+ "Not to eat the meat of a burnt offering, as [Deuteronomy, ibid.] states: \"You may not [eat]...[the sacrifices] you have vowed [to bring]...,\" meaning to say: You may not eat [the sacrifices] you have vowed to give. This is a warning against a person's benefiting from the [unauthorized use] of consecrated articles which he is forbidden to use. If he derives such benefit, he transgresses.",
+ "Not to eat the meat of sacrifices of a lesser order of holiness before the sprinkling of their blood, as [Deuteronomy, ibid.] states: \"You may not [eat]... the [animals] you have pledged [to bring as sacrifices]...\" - i.e., you are not allowed to eat from the sacrifices you have pledged until their blood has been sprinkled.",
+ "For an unauthorized person not to eat the meat of the sacrifices of the highest order of sanctity, as [Exodus 29:33] states: \"An unauthorized person shall not partake of them, for they are holy.\"",
+ "For a priest not to partake of the first fruits [Bikkurim] before they are placed down in the Temple courtyard, as [Deuteronomy, ibid.] states: \"You may not [eat]... the elevated gifts [delivered by] hand.\" The [latter phrase] refers to the first fruits.",
+ "Not to eat the second tithe which has become impure, even within Jerusalem, until it has been redeemed, as [Deuteronomy 26:14] states: \"I have not consumed it while it is impure.\"",
+ "Not to eat the second tithe while in mourning, as [Deuteronomy, ibid.] states: \"I have not eaten from it while in mourning.\"",
+ "Not to use the proceeds [from the redemption of] the second tithe for anything aside from food and drink, as [Deuteronomy, ibid.] states: \"I have not used it for the dead.\" Anything that is not associated with the needs of a living body is referred to as \"used for the dead.\"",
+ "Not to eat tevel. Tevel refers to produce from which one is obligated to separate terumah and tithes from which God's terumah has not been separated, as [Leviticus 22:15] states: \"And they shall not profane the sacred gifts which the children of Israel will separate for God.\" This implies that the produce which [the Jews] will ultimately separate for God should not be treated in a mundane manner and eaten while tevel.",
+ "Not to separate terumah before the first fruits, nor the first tithe before terumah, nor the second tithe before the first. Rather, [the agricultural gifts] must be given in order - first, the first fruits; afterwards, terumah; afterwards, the first tithe; and, afterwards, the second tithe - as [implied by Exodus 22:28]: \"Do not delay your offerings of newly ripened produce and your agricultural offerings.\" [This means:] Do not delay bringing an offering that should be brought first.",
+ "Not to delay bringing sacrifices you have vowed to offer, or animals which you have pledged to bring as sacrifices, as [Deuteronomy 23:22] states: \"[When you make a pledge to God,] do not delay paying it.\"",
+ "Not to make a festive pilgrimage without [bringing] a sacrifice, as [Exodus 23:15] states: \"Do not appear before Me empty-handed.\"",
+ "Not to violate a vow which a person makes forbidding his use of anything, as [Numbers 30:3] states: \"He shall not violate his word.\"",
+ "For a priest not to marry an immoral woman [zonah], as [Leviticus 21:7] states: \"They shall not marry an immoral woman or a chalalah.\"",
+ "For a priest not to marry a chalalah, as [Leviticus 21:7] states: \"They shall not marry... a chalalah.\"",
+ "For a priest not to marry a divorcee, as [Leviticus 21:7] states: \"...nor may they marry a woman divorced from her husband.\"",
+ "For a High Priest not to marry a widow, as [Leviticus 21:14] states: \"A widow, a divorcee, a chalalah, or an immoral woman - these he must not marry.\"",
+ "For a High Priest not to have sexual relations with a widow even outside the context of marriage, because by doing so he profanes her, as [Leviticus 21:15] states: \"He shall not profane his progeny....\" This [also] implies that he must not cause a woman eligible to marry a priest to become ineligible [as happens through the relations described above].",
+ "For a priest not to enter the Temple with hair that has grown unseemingly long, as [implied by Leviticus 10:6]: \"Do not let your hair grow long.\"",
+ "For a priest not to enter the Temple with torn garments, as [implied by Leviticus, ibid.]: \"Do not rend your garments.\"",
+ "For a priest not to leave the Temple courtyard in the midst of service, as [implied by Leviticus 10:7]: \"Do not depart from before the entrance to the Tent of Testimony.\"",
+ "For a common priest not to become impure through contact with a corpse [with the exception of the specific instances permitted by the Torah], as [Leviticus 21:1] states: \"He shall not become impure [through contact with] the dead.\"",
+ "For a High Priest not to become impure [through contact with any corpse], even [those of] his relatives, as [Leviticus 21:11] states: \"He shall not become impure, [even] for his father and mother.\"",
+ "For a High Priest not to enter the place where a corpse is found, as [Leviticus 21:11] states: \"He should not come in contact with any dead body.\" According to the oral tradition, we have learned that he is obligated [for violating both the prohibitions:] not to become impure and not to enter [the place of a corpse].",
+ "For the tribe of Levi not to take a portion of Eretz Yisrael, as [Deuteronomy 18:2] states: \"He shall not receive an inheritance.\"",
+ "For the tribe of Levi not to take a portion of the spoils in the conquest of Eretz Yisrael, as [Deuteronomy 18:1] states: \"The priests and the Levites shall not receive a portion or an inheritance.\"",
+ "Not to tear out hair [in mourning] for the dead, as [Deuteronomy 14:1] states: \"Do not make a bald spot upon your heads.\"",
+ "Not to eat non-kosher animals, as [Deuteronomy 14:7] states: \"Nevertheless, among those who chew the cud, these you may not eat....\"",
+ "Not to eat non-kosher fish, as [Leviticus 11:11] states: \"They shall be [regarded as] a detestable thing for you. Do not eat of their flesh.\"",
+ "Not to eat non-kosher birds, as [Leviticus 11:13] states: \"These birds you must regard as detestable. Do not eat them.\"",
+ "Not to eat flying insects, as [Deuteronomy 14:19] states: \"Every flying insect [that is] not-kosher for you shall not be eaten.\"",
+ "Not to eat insects that breed on land, as [Leviticus 11:41] states: \"Every insect that creeps upon the earth must be regarded as detestable. It may not be eaten.\"",
+ "Not to eat anything that creeps on the earth, as [Leviticus 11:44] states: \"Do not make your souls impure with any insect that creeps upon the earth.\"",
+ "Not to eat worms that breed in produce after they become exposed to the air, as [Leviticus 11:42] states: \"...for any swarming creature which breeds upon the land, you shall not eat them.\"",
+ "Not to eat swarming creatures that breed in the water, as [Leviticus 11:43] states: \"Do not make yourselves detestable [by eating] any swarming creature.\"",
+ "Not to eat carrion, as [Deuteronomy 14:21] states: \"Do not eat carrion.\"",
+ "Not to eat an animal with a mortal infliction (trefah), as [Exodus 22:30] states: \"Do not eat flesh torn off [by a predator].\"",
+ "Not to eat a limb from a living animal, as [Deuteronomy 12:23] states: \"Do not eat the life [of an animal] with its flesh.\"",
+ "Not to eat the displaced [sciatic] nerve as [Genesis 32:33] states: \"Therefore, the children of Israel do not eat the displaced nerve.\"",
+ "Not to consume blood, as [Leviticus 7:26] states: \"Do not consume any blood.\"",
+ "Not to partake of [hard] fat, as [Leviticus 7:23] states: \"Do not eat any of the fat in an ox, sheep, or goat.\"",
+ "Not to cook meat and milk [together], as [Exodus 23:19] states: \"Do not cook a kid in its mother's milk.\"",
+ "Not to eat meat and milk [together], as [Exodus 34:26] states: \"Do not cook a kid in its mother's milk.\" Based on the oral tradition, we have learned that one [of these verses] implies a prohibition against cooking [the two together], and the other, a prohibition against eating [from the combination].",
+ "Not to partake of the meat of an ox that was stoned to death, as [Exodus 21:28] states: \"And do not eat its flesh.\"",
+ "Not to eat bread made from newly grown produce before Pesach, as [Leviticus 23:14] states: \"[Until that day,...] you may not eat bread...\"",
+ "Not to eat roasted grain from newly grown produce before Pesach, as [Leviticus, ibid.] continues: \"[Until that day,...] you may not eat... roasted grain...\"",
+ "Not to eat fresh grain from newly grown produce before Pesach, as [Leviticus, ibid.] continues: \"[Until that day,...] you may not eat... fresh grain.\"",
+ "Not to eat orlah for three years, as [Leviticus 19:23] states: \"For three years, you must regard its fruit as a forbidden growth. It may not be eaten.\"",
+ "Not to eat mixed species planted in a vineyard, as [Deuteronomy 22:9] states: \"...lest the yield of the crops you planted and the fruit of the vineyard shall become forfeit.\" This refers to a prohibition against eating [such produce].",
+ "Not to drink wine used for idolatrous libations, as [Deuteronomy 32:38] states: \"...who ate the fat of their sacrifices and drank the wine of their libations.\"",
+ "Not to eat or drink like a glutton and a drunkard, as [Deuteronomy 21:20] states: \"This son of ours is a glutton and a drunkard.\"",
+ "Not to eat on the day of the fast [of Yom Kippur], as [Leviticus 23:29] states: \"For any person who does not afflict himself [on that day]....\"",
+ "Not to partake of chametz on Pesach, as [Exodus 13:3] states: \"Do not eat chametz.\"",
+ "Not to eat a mixture of chametz, as [Exodus 12:20] states: \"Do not eat any leavened matter.\"",
+ "Not to eat chametz after noontime on the fourteenth [of Nisan], as [Deuteronomy 16:3] states: \"Do not eat chametz with it.\"",
+ "Not to have chametz seen [in one's possession during Pesach], as [Exodus 13:7] states: \"No chametz and no leaven may be seen in your territories.\"",
+ "Not to have chametz found [in one's possession during Pesach], as [Exodus 13:7] states: \"No chametz may be found in your homes.\"",
+ "For a Nazarite not to drink wine or partake of anything in which wine was mixed and has the taste of wine, as [Numbers 6:3] states: \"He shall not drink any grape beverage.\" [This prohibition applies] even if the wine or other beverage with which the wine was mixed has become sour, as the above verse states: \"He may not drink vinegar from wine or wine-brandy.\"",
+ "[For a Nazarite] not to eat fresh grapes, as [Numbers, ibid.] states: \"[He shall not eat] fresh... grapes.\"",
+ "[For a Nazarite] not to eat raisins, as [Numbers, ibid.] states: \"[He shall not eat]... dried grapes.\"",
+ "[For a Nazarite] not to eat grape seeds, as [Numbers 6:4] states: \"He shall not eat [anything from wine grapes] from its seeds....\"",
+ "[For a Nazarite] not to eat grape peels, as [Numbers, ibid.] continues: \"He shall not eat [anything from wine grapes,...] to its peels.\"",
+ "For a Nazarite not to become impure through contact with a dead body, as [Numbers 6:7] states: \"He may not become impure even for his father, his mother,....\"",
+ "[For a Nazarite] not to enter below any roof beneath which a corpse is found, as [Leviticus 21:11] states: \"He shall not come into contact with any dead body.\".\"",
+ "[For a Nazarite] not to shave, as [Numbers 6:5] states: \"A razor shall not pass upon his head.\"",
+ "Not to harvest one's entire field, as [Leviticus 23:22] states: \"Do not completely harvest the ends of your fields.\"",
+ "Not to gather the [individual] stalks that fall in the harvest, as [Leviticus, ibid.] states: \"Do not gather the leket of your harvest.\"",
+ "Not to harvest underdeveloped grape clusters, as [Leviticus 19:10] states: \"Do not pick the incompletely formed grape clusters in your vine-yard.\"",
+ "Not to gather individual [fallen grapes], as [Leviticus, ibid.] states: \"Do not gather the individual [fallen grapes] in your vineyard.\"",
+ "Not to take a sheaf which has been forgotten, as [Deuteronomy 24:19] states: \"Do not go back to take it.\" [This prohibition also applies to] all trees, as [ibid. 24:20] states: \"Do not carefully re-harvest it.\"",
+ "Not to sow mixed species of seeds together, as [Leviticus 19:19] states: \"Do not sow different species of seed in your field.\"",
+ "Not to sow grain or vegetables in a vineyard, as [Deuteronomy 22:9] states: \"Do not plant different species in your vineyard.\"",
+ "Not to crossbreed different species of animals, as [Leviticus 19:19] states: \"Do not crossbreed your livestock with other species.\"",
+ "Not to work with two different species of animals together, as [Deuteronomy 22:10] states: \"Do not plow with an ox and a donkey together.\"",
+ "Not to muzzle an ox while it is working with produce from which it would eat and derive benefit, as [Deuteronomy 25:4] states: \"Do not muzzle an ox while it is treading grain.\"",
+ "Not to cultivate the land in the seventh year, as [Leviticus 25:4] states: \"Do not sow your field.\"",
+ "Not to cultivate trees in the seventh year, as [Leviticus, ibid.] continues: \"Do not prune your vineyard.\"",
+ "Not to reap crops that grow on their own in the seventh year in the same manner as in an ordinary year, as [Leviticus 25:5] states: \"Do not reap the crops of your harvest that grow on their own.\"",
+ "Not to reap fruit that grows on trees in the seventh year in the same manner as in an ordinary year, as [Leviticus, ibid.] continues: \"...and do not gather the grapes of your vines from which you must abstain.\"",
+ "Not to do [agricultural] work - whether with land or trees - in the Jubilee year, as [Leviticus 25:11] states: \"Do not sow....\"",
+ "Not to reap crops that grow on their own in the Jubilee year in the same manner as in an ordinary year, as [Leviticus, ibid.] states: \"Do not harvest the crops which grow on their own.\"",
+ "Not to reap the fruit of the Jubilee year in the same manner as in an ordinary year, as [Leviticus, ibid.] continues: \"...and do not gather the grapes of your vines from which you must abstain.\"",
+ "Not to sell a field in Eretz Yisrael in perpetuity, as [Leviticus 25:23] states: \"Do not make a permanent sale of the land.\"",
+ "Not to change [the purpose of] the open areas and fields [granted to] the Levites, as [Leviticus 25:34] states: \"The fields of the open areas [surrounding] their cities shall not be sold.\" According to the oral tradition, we have learned that this verse is a prohibition against changing [the purpose for which these lands are used].",
+ "Not to forsake the Levites, as [Deuteronomy 12:19 states: \"Be very careful not to abandon the Levite.\" Rather, we must give them the portions they are due and rejoice with them on each of the festivals.",
+ "Not to demand the repayment of a loan after the seventh year has passed, as [Deuteronomy 15:2] states: \"Do not demand payment from your fellow man.\"",
+ "Not to withhold lending money to a poor person because of the advent of the shemitah year, as [Deuteronomy 15:9] states \"Be careful, lest an idea...[occur to you....]\" This is an accepted general principle: Whenever [the Torah] uses the expressions \"Be careful,\" \"Lest,\" or \"Do not,\" a negative commandment is involved.",
+ "Not to withhold lending money to a poor person or providing him with his needs, as [Deuteronomy 15:7] states: \"Do not harden your heart.\" Thus, a person who gives charity fulfills a positive commandment, while one who spurns the opportunity to give not only fails to perform a positive commandment, but also transgresses a negative commandment.",
+ "Not to send away a Hebrew servant empty-handed when he goes free, as [Deuteronomy 15:13] states: \"Do not send him away empty-handed.\"",
+ "Not to demand payment of a debt from a poor person when one knows that he is impoverished, nor to cause him grief, as [Exodus 22:24] states: \"Do not behave like a creditor towards him.\"",
+ "Not to lend at interest to a Jew, as [Leviticus 25:37] states: \"Do not lend him your money at interest.\"",
+ "Not to borrow with interest, as [inferred from Deuteronomy 23:20, which] states: \"Do not take interest from your brother.\" According to the oral tradition, this verse is interpreted as a prohibition, forbidding a borrower from paying interest to a lender.",
+ "Not to intermediate between the borrower and lender when interest is involved, not to act as a guarantor or a witness [to such a loan], nor to draw up a contract for it, as [Exodus 22:24] states: \"Do not charge him interest.\"",
+ "Not to delay payment of a worker, as [Leviticus 19:13] states: \"Do not hold back a worker's wages overnight.\"",
+ "Not to take security from a debtor by force, as [Deuteronomy 24:10] states: \"Do not enter his home to take security.\"",
+ "Not to withhold the return of security to its owner when he needs it, as [Deuteronomy 24:12] states: \"Do not lie down [to sleep] with his security\" - i.e., do not lie down while holding his security. Instead, return it to him at night when he needs it at night.",
+ "Not to take security from a widow, as [Deuteronomy 24:17] states: \"Do not take a widow's garment as security.\"",
+ "Not to take utensils used in the preparation of food, as [Deuteronomy 24:6] states: \"Do not take either the upper or lower millstone as a pledge.\"",
+ "Not to kidnap a Jewish person, as [Exodus 20:13] states: \"Do not steal.\" This refers to kidnapping.",
+ "Not to steal, as [Leviticus 19:11] states: \"Do not steal.\" This refers to stealing money.",
+ "Not to rob, as [Leviticus 19:13] states: \"Do not rob.\"",
+ "Not to alter land boundaries, as [Deuteronomy 19:14] states: \"Do not remove your neighbor's landmark.\"",
+ "Not to wrong [a colleague by withholding his due], as [Leviticus 19:13] states: \"Do not wrong your neighbor.\"",
+ "Not to deny [a just claim], as [Leviticus 19:11] states: \"Do not deny your neighbor's [claim].\"",
+ "Not to swear falsely in denying a monetary [obligation to] a colleague, as [Leviticus, ibid.] states: \"Do not swear [falsely]\" - i.e., do not swear falsely about money owed to a colleague.",
+ "Not to cheat in business, as [Leviticus 25:14] states: \"One man should not cheat his brother.\"",
+ "Not to hurt someone with words, as [Leviticus 25:17] states: \"And one man shall not wrong another.\" This [prohibition refers to] hurting someone with words.",
+ "Not to hurt a convert with words, as [Exodus 22:20] states: \"And do not wrong a convert....\"",
+ "Not to cheat a convert in business, as [Exodus, ibid.] continues: \"...nor oppress him.\"",
+ "Not to return a slave who fled to Eretz Yisrael to his master [who lives] in the Diaspora, as [Deuteronomy 23:16] states: \"Do not deliver a servant to his master.\"",
+ "Not to wrong such a servant, as [Deuteronomy 23:17] states: \"He shall dwell in your midst, in the place which he selects... as he sees fit. Do not wrong him.\"",
+ "Not to oppress any widow or orphan, as [Exodus 22:21] states: \"Do not oppress any widow or orphan.\"",
+ "Not to have a Hebrew servant perform servile tasks, as [Leviticus 25:39] states: \"Do not work him like a slave.\"",
+ "Not to sell [a Hebrew servant] as slaves are sold, as [Leviticus 25:42] states: \"Do not sell him as slaves are sold.\"",
+ "Not to make a Hebrew servant perform rigorous work, as [Leviticus 25:43] states: \"Do not rule over him with rigor.\"",
+ "Not to allow a gentile [who purchased a Hebrew servant] to make him work rigorously, as [Leviticus 25:53] states: \"He shall not rule over him with rigor.\"",
+ "Not to sell a Hebrew maidservant to another person, as [Exodus 21:8] states: \"He shall have no power to sell her.\"",
+ "Not to withhold from a Hebrew maidservant who has been designated as a bride living expenses, clothing, or conjugal rights, as [Exodus 21:10] states: \"He may not diminish her living expenses, clothing, or conjugal rights.\" The above applies also to other wives.",
+ "Not to sell a yefat to'ar, as a maidservant as [Deuteronomy 21:14] states: \"Do not sell her.\"",
+ "Not to force a yefat to'ar to serve as a maidservant, as [Deuteronomy, ibid.] continues: \"Do not rule over her.\"",
+ "Not to covet, as [Exodus 20:14] states: \"Do not be envious of your neighbor's wife.\"",
+ "Not to desire, as [Deuteronomy 5:18] states: \"Do not desire your neighbor's house.\"",
+ "For a worker who is harvesting crops not to eat from the unpicked produce before he has finished work, as [Deuteronomy 23:26] states: \"Do not lift a sickle....\"",
+ "For a worker not to take more than what he eats [from the produce he harvests], as [Deuteronomy 23:25] states: \"Do not put any into your receptacles.\"",
+ "Not to ignore a lost object, as [Deuteronomy 22:3] states: \"You may not ignore it.\"",
+ "Not to leave an animal fallen under its load on the road, as [Deuteronomy 22:4] states: \"You may not watch your neighbor's donkey....\"",
+ "Not to falsify measurements, as [Leviticus 19:35] states: \"Do not act deceitfully in judgment....\" According to the oral tradition, we have learned that this verse prohibits acting deceitfully regarding measurements.",
+ "Not to possess two sets of weights and measures, as [Deuteronomy 25:13] states: \"You may not have in your home....\"",
+ "Not to act deceitfully in judgment, as [Leviticus 19:15] states: \"Do not pervert justice.\"",
+ "Not to accept bribes, as [Exodus 23:8] states: \"Do not take a bribe.\"",
+ "Not to honor a man of stature in judgment, as [Leviticus 19:15] states: \"Do not show respect to a great man.\"",
+ "For a judge not to fear rendering [a just] judgment because of a wicked man, as [Deuteronomy 1:17] states: \"Do not fear anyone.\"",
+ "Not to have mercy on a poor person in judgment, as [Exodus 23:3] states: \"And do not favor a poor man in his cause.\"",
+ "Not to pervert judgment against a sinner, as [implied by Exodus 23:6, which] states: \"Do not pervert the judgment of a poor person.\" This refers to someone who is poor with regard to [the observance of] the mitzvot.",
+ "Not to have pity on a person who has caused damages in judgments concerning fines, as [Deuteronomy 25:12] states: \"Let your eye not pity.\"",
+ "Not to pervert the justice due converts or orphans, as [Deuteronomy 24:17] states: \"Do not pervert the judgment of a convert or an orphan.\"",
+ "Not to listen to one litigant in the absence of the other, as [Exodus 23:1] states: \"Do not hear a false report.\"",
+ "Not to render a conviction in a capital case when there is only a majority of one, as [Exodus 23:2] states: \"Do not follow the majority to do evil.\"",
+ "For a person who argued in favor of acquittal in a capital case not to argue for a conviction, as [Exodus, ibid.] states: \"Do not speak up in a trial to influence....\"",
+ "Not to appoint as a judge a man who is unlearned in the Torah, even if he is learned in other disciplines, as [Deuteronomy 1:17] states: \"Do not show favoritism regarding judgment.\"",
+ "Not to give false testimony, as [Exodus 20:13] states: \"Do not give false testimony against your neighbor.\"",
+ "For a sinner not to act as a witness, as [Exodus 23:1] states: \"Do not conspire with a wicked person to be a corrupt witness.\"",
+ "For a relative not to act as a witness, as [Deuteronomy 24:16] states: \"Fathers shall not die because of children.\" According to the oral tradition, we have learned [that the verse teaches that] fathers should not die through the testimony of [their] sons. The same law applies regarding other relatives.",
+ "Not to render a decision based on the testimony of a single witness, as [Deuteronomy 19:15] states: \"A single witness shall not rise up against a person.\"",
+ "Not to kill an innocent person, as [Exodus 20:13] states: \"Do not murder.\"",
+ "Not to render a decision on the basis of a presumption, unless two witnesses observe the actual matter, as [Exodus 23:7] states: \"Do not slay the innocent and the righteous.\"",
+ "For a witness not to render a decision in a capital case in which he testified, as [Numbers 35:30] states: \"One witness shall not testify in a capital case...\"",
+ "Not to execute a person liable for execution before he stands trial, as [Numbers 35:12] states: \"The murderer shall not die [until he stands before the congregation].\"",
+ "Not to have pity on a pursuer. Rather, he should be killed before he kills or rapes the person he is pursuing, as [Deuteronomy 25:12] states: \"And you shall cut off her hand. Show no pity.\"",
+ "Not to punish a person forced [to commit a sin], as [Deuteronomy 22:26] states: \"Do not do anything to the maiden.\"",
+ "Not to take a ransom from a murderer, as [Numbers 35:31] states: \"Do not take a ransom for the life of a murderer.\"",
+ "Not to take a ransom in return for exile for a person who kills accidentally, as [Numbers 35:32] states: \"And do not take a ransom [for having] to flee to his refuge city.\"",
+ "Not to neglect [a person] in mortal danger, as [Leviticus 19:16] states: \"Do not stand still in the face of mortal danger.\"",
+ "Not to leave obstacles, as [Deuteronomy 22:8] states: \"...lest you bring blood upon your house.\"",
+ "Not to mislead an unsuspecting person, as [Leviticus 19:14] states: \"Do not place a stumbling block before the blind.\"",
+ "Not to add lashes when whipping a person liable for such punishment, as [Deuteronomy 25:3] states: \"Do not add [lashes], lest by [giving him] this additional [punishment]....\"",
+ "Not to gossip, as [Leviticus 19:16] states: \"Do not go around as a gossiper among your people.\"",
+ "Not to bear hatred in one's heart, as [Leviticus 19:17] states: \"Do not hate your brother in your heart.\"",
+ "Not to embarrass any Jewish person, as [Leviticus, ibid.] states: \"You shall surely rebuke your neighbor and not bear a sin because of him.\"",
+ "Not to take revenge, as [Leviticus 19:18] states: \"Do not take revenge.\"",
+ "Not to bear a grudge, as [Leviticus, ibid.] states: \"Do not bear a grudge.\"",
+ "Not to take a mother bird together with the young, as [Deuteronomy 22:6] states: \"Do not take the mother bird together with the young.\"",
+ "Not to shave the hair around a bald spot brought about by tzara’at], as [Leviticus 13:33] states: \"And he shall not shave the bald spot.\"",
+ "Not to remove the signs of tzara’at, as [Deuteronomy 24:8] states: \"Be very careful concerning signs of tzara’at.\"",
+ "Not to till or sow the land [around] a powerful river [at which atonement was made for an unsolved murder], as [Deuteronomy 21:4] states: \"...which must never be tilled and never be sown.\"",
+ "Not to allow a sorcerer to live, as [Exodus 22:17] states: \"Do not allow a witch to live.\"",
+ "For a groom not to be held liable for any type of public service - e.g., army, guarding the walls [of a city], and the like - as [Deuteronomy 24:5] states: \"He shall not go out to the army, nor be charged with any duties.\"",
+ "Not to reject the authority of the court, as [Deuteronomy 17:11] states: \"Do not swerve from the word which they tell you.\"",
+ "Not to add to the mitzvot of the Torah. [This applies] both to the Written Law and to its explanation conveyed by the oral tradition, as [Deuteronomy 13:1] states: \"Carefully observe everything which I command you to do. Do not add to it.\"",
+ "Not to diminish from any of the mitzvot of the Torah, as [Deuteronomy, ibid.] continues: \"...and do not diminish from it.\"",
+ "Not to curse a judge, as [Exodus 22:27] states: \"Do not curse judges.\"",
+ "Not to curse a nasi - i.e., the king or the head of the academy in Eretz Yisrael - as [Exodus, ibid.] continues: \"...and do not curse the nasi of your people.\"",
+ "Not to curse any other Jew, as [Leviticus 19:14] states: \"Do not curse [even] a deaf-mute.\"",
+ "Not to curse one's father or mother, as [Exodus 21:17] states: \"One who curses his father or mother shall surely die.\"",
+ "Not to strike one's father or mother, as [Exodus 21:15] states: \"One who strikes his father or mother shall surely die.\"",
+ "Not to work on the Sabbath, as [Exodus 20:10] states: \"Do not do any work.\"",
+ "Not to travel beyond the boundaries of a city on the Sabbath as travelers do, as [Exodus 16:29] states: \"A person should not leave his place [on the Sabbath day].\"",
+ "[For a court] not to inflict punishment on the Sabbath, as [Exodus 35:3] states: \"Do not kindle a fire on the Sabbath day.\"",
+ "Not to work on the first day of Pesach, as [Leviticus 23:7] states concerning it: \"Do not do any servile work on these [days].\"",
+ "Not to work on the seventh day of Pesach, as [Leviticus 23:8] states concerning it: \"Do not do any servile work on these [days].\"",
+ "Not to work on the holiday of Shavuot, as [Leviticus 23:21] states concerning it: \"Do not do any servile work.\"",
+ "Not to work on the first day of the seventh month [the day of Rosh HaShanah], as [Leviticus 23:25] states concerning it: \"Do not do any servile work.\"",
+ "Not to work on Yom Kippur, as [Leviticus 23:28] states concerning it: \"Do not do any servile work.\"",
+ "Not to work on the first day of the festival [of Sukkot], as [Leviticus 23:35] states concerning it: \"Do not do any servile work.\"",
+ "Not to work on the eighth day of the festival [of Sukkot], as [Leviticus 23:36] states concerning it: \"Do not do any servile work.\"",
+ "Not to have intimate relations with one's mother, as [Leviticus 18:7] states: \"She is your mother, do not commit incest with her.\"",
+ "Not to have intimate relations with one's father's wife, as [Leviticus 18:8] states: \"Do not commit incest with your father's wife.\"",
+ "Not to have intimate relations with one's sister, as [Leviticus 18:9] states: \"Do not commit incest with your sister, your father's daughter.\"",
+ "Not to have intimate relations with a sister, [the daughter of] either your father or your mother, as [Leviticus 18:11] states: \"She is the daughter of your father, your father's progeny, do not commit incest with her.\"",
+ "Not to have intimate relations with one's son's daughter, as [Leviticus 18:10] states: \"[Do not commit] incest with your son's daughter.\"",
+ "Not to have intimate relations with one's daughter's daughter, as [Leviticus, ibid.] continues: \"...and do not commit incest with your daughter's daughter.\"",
+ "Not to have intimate relations with one's daughter. Why was this prohibition not explicitly stated in the Torah? Since the Torah forbade [relations with] one's daughter's daughter, it did not mention [the prohibition against relations with] one's daughter. [Nevertheless, according to the oral tradition, the prohibition against [relations with] one's daughter has the status of a Torah law like the other sexual offences [and is not considered as Rabbinic in origin].",
+ "Not to have intimate relations with a woman and her daughter, as [Leviticus 18:17] states: \"Do not commit incest [by marrying] a woman and her daughter.\"",
+ "Not to have intimate relations with a woman and her son's daughter, as [Leviticus, ibid.] continues: \"...her son's daughter....\"",
+ "Not to have intimate relations with a woman and her daughter's daughter, as [Leviticus, ibid.] continues: \"...her daughter's daughter,... you shall not take.\"",
+ "Not to have intimate relations with one's father's sister, as [Leviticus 18:12] states: \"Do not commit incest with your father's sister.\"",
+ "Not to have intimate relations with one's mother's sister, as [Leviticus 18:13] states: \"Do not commit incest with your mother's sister.\"",
+ "Not to have intimate relations with the wife of one's father's brother, as [Leviticus 18:14] states: \"Do not commit incest with his wife. [She is your aunt.]\"",
+ "Not to have intimate relations with one's son's wife, as [Leviticus 18:15] states: \"Do not commit incest with your daughter-in-law.\"",
+ "Not to have intimate relations with one's brother's wife, as [Leviticus 18:16] states: \"Do not commit incest with your brother's wife.\"",
+ "Not to have intimate relations with one's wife's sister, as [Leviticus 18:18] states: \"Do not take a woman as a wife together with her sister.\"",
+ "Not to have intimate relations with a woman in the niddah state, as [Leviticus 18:19] states: \"Do not come close to a woman in the niddah state of impurity.\"",
+ "Not to have intimate relations with a married woman, as [Leviticus 18:20] states: \"Do not lie carnally with your neighbor's wife.\"",
+ "Not to perform a sexual act with an animal, as [Leviticus 18:23] states: \"And do not lie carnally with any animal.\"",
+ "For a woman not to perform a sexual act with an animal, as [Leviticus 18:23] continues: \"...and a woman should not present herself to an animal for sexual purposes.\"",
+ "Not to commit sodomy, as [Leviticus 18:22] states: \"And do not lie with a male....\"",
+ "Not to commit sodomy with one's father, as [Leviticus 18:7] states: \"Do not commit a sexual offense with your father.\"",
+ "Not to commit sodomy with one's father's brother, as [Leviticus 18:14] states: \"Do not commit a sexual offense with your father's brother.\"",
+ "Not to be intimate with a woman with whom sexual relations are forbidden in matters that might lead to intercourse - e.g., embracing, kissing, winks, or signs - as [Leviticus 18:6] states: \"No person shall approach a close relative to commit a sexual offense.” Based on the oral tradition, we have learned that this prohibits intimacy that might lead to sexual relations .",
+ "For a mamzer not to marry a natural born Jewess, as [Deuteronomy 23:3 states: \"A mamzer may not enter God's congregation.\"",
+ "For there not to be a kedeishah - i.e., a woman who engages in intimate relations without a marriage contract and a marriage ceremony - [among the Jewish people], as [Deuteronomy 23:18] states: \"There shall not be akedeishah....\"",
+ "For a man who is divorced not to remarry his divorcee after she marries anyone else, as [Deuteronomy 24:4] states: \"Her first husband who divorced her may not take her as a wife again.\"",
+ "For a yevamah not to marry anyone other than her yavam, as [Deuteronomy 25:5] states: \"The wife of the deceased shall not....\"",
+ "For a rapist not to divorce the woman he raped, as [Deuteronomy 22:29] states: \"He may not send her away for his entire life.\"",
+ "For a person who defamed his wife's character not to divorce her, as [Deuteronomy 22:19] states: \"He may not send her away for his entire life.\"",
+ "For a man incapable of procreation not to marry a natural born Jewess, as [Deuteronomy 23:2] states: \"A man with crushed testicles... may not enter [God's congregation].\"",
+ "Not to castrate a male from any species - neither a human, a domestic animal, a wild beast, nor a bird, as [Leviticus 22:24] states: \"You shall not do this in your land.\"",
+ "Not to appoint a convert [to a position of authority] over the Jewish people, as [Deuteronomy 17:15] states: \"You may not appoint a foreigner over you.\"",
+ "For a king not to accumulate many horses, as [Deuteronomy 17:16] states: \"And he may not accumulate many horses.\"",
+ "For a king not to accumulate many wives, as [Deuteronomy 17:17] states: \"And he may not accumulate many wives.\"",
+ "For a king not to accumulate much silver and gold, as [Deuteronomy, ibid.] continues: \"And he may not accumulate very much silver and gold.\"",
+ "These 613 mitzvot were given to Moses on Mount Sinai together with their general principles, particular points, and details. These general principles, particular points, and details represent the Oral Law, which each court received from the previous court.",
+ "There are [also] other commandments that were instituted after the giving of the Torah. They were established by the Prophets and Sages and spread throughout Israel, for example, the reading of the Megillah, [lighting] a Chanukah candle, fasting on Tish'ah b'Av, [setting up] eruvim, and [washing one's] hands [in preparation for prayer and eating]. Each of these commandments also possesses explanatory aspects and details. All of this will be explained in this text.",
+ "We are obligated to accept and observe all these commandments which [the Rabbis] instituted, as [implied by Deuteronomy 17:11]: \"Do not deviate from the instructions that they will give you, left or right.\" They are not considered to be additions to the commandments of the Torah. [If so,] what was the intention of the Torah's warning (Deuteronomy 13:11): \"Do not add to it and do not detract from it\"? That a prophet is not permitted to introduce a new measure and say that the Holy One, blessed be He, commanded this mitzvah to us and that it should be added to the Torah's mitzvot, or [say that He commanded that we] eliminate one of the 613 mitzvot mentioned above.",
+ "However, if a court, together with the prophet of that age, adds a commandment as an ordinance, a lesson, or as a decree, this is not considered as an addition. He is not saying that the Holy One, blessed be He, commanded us to make an eruv or read the Megillah at its [appointed] time. Were he to say so, he would be adding to the Torah.",
+ "Instead, we are saying that the prophets and the courts ordained and commanded that the Megillah be read at its [appointed] time in order to recall the praise of the Holy One, blessed be He, the salvation He wrought for us, and His response to our cries, so that we will bless Him, extol Him, and inform the future generations of the truth of the Torah's promise (Deuteronomy 4:7): \"What nation is so great that it has God [close to it....]\". Similar principles apply with regard to all the other Rabbinic commandments, be they positive commandments or negative commandments."
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "משנה תורה, מצוות לא תעשה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Mitzvah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Negative Mitzvot/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Negative Mitzvot/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..54765847175b5a5c12bd33086c2534d22325f076
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Negative Mitzvot/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json
@@ -0,0 +1,396 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishneh Torah, Negative Mitzvot",
+ "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%94_%D7%9C%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_(%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%9F_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8)",
+ "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+ "status": "locked",
+ "license": "CC-BY-SA",
+ "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה תורה, מצוות לא תעשה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ "מצוה ראשונה ממצוות לא תעשה, שלא לעלות במחשבה שיש שם אלוה זולתי ה', שנאמר \"לא יהיה לך אלוהים אחרים, על פניי\" (שמות כ,ב; דברים ה,ו).",
+ "שלא לעשות פסל, לא יעשה בידו ולא יעשו לו אחרים, שנאמר \"לא תעשה לך פסל\" (שמות כ,ג; דברים ה,ז).",
+ "שלא לעשות עבודה זרה ואפילו לאחרים, שנאמר \"ואלוהי מסכה, לא תעשו לכם\" (ויקרא יט,ד).",
+ "שלא לעשות צורות לנואי, ואף על פי שאין עובדין אותן, שנאמר \"לא תעשון, איתי\" (שמות כ,יט).",
+ "שלא להשתחוות לעבודה זרה, ואף על פי שאין דרך עבודתה בהשתחוויה, שנאמר \"לא תשתחווה להם\" (שמות כ,ד; דברים ה,ח).",
+ "שלא לעבוד עבודה זרה בדברים שדרכה להיעבד בהם, שנאמר \"ולא תעבדם\" (שמות כ,ד; שמות כג,כד; דברים ה,ח).",
+ "שלא להעביר למולך, שנאמר \"ומזרעך לא תיתן, להעביר למולך\" (ויקרא יח,כא).",
+ "שלא לעשות מעשה אוב, שנאמר \"אל תפנו אל האובות\" (ויקרא יט,לא).",
+ "שלא לעשות מעשה יידעוני, שנאמר \"ואל היידעונים\" (ויקרא יט,לא).",
+ "שלא לפנות אחר עבודה זרה, שנאמר (ויקרא יט, ד): \"אל תפנו אל האלילים\".",
+ "שלא להקים מצבה, שנאמר \"ולא תקים לך, מצבה\" (דברים טז,כב).",
+ "שלא ליתן אבן משכית, שנאמר \"ואבן משכית לא תיתנו בארצכם\" (ויקרא כו,א).",
+ "שלא ליטע אילן במקדש, שנאמר \"לא תיטע לך אשרה, כל עץ\" (דברים טז,כא).",
+ "שלא לישבע בעבודה זרה לעובדיה, ולא משביעין אותן בה, שנאמר \"ושם אלוהים אחרים לא תזכירו, לא יישמע על פיך\" (שמות כג,יג).",
+ "שלא להדיח בני ישראל אחר עבודה זרה, שנאמר \"לא יישמע על פיך\" (שמות כג,יג); זו אזהרה למדיח.",
+ "שלא להסית אדם מישראל אחר עבודה זרה, שנאמר במסית \"ולא יוסיפו לעשות\" (דברים יג,יב).",
+ "שלא לאהוב המסית, שנאמר \"לא תאבה לו\" (דברים יג,ט).",
+ "שלא לעזוב השנאה למסית, שנאמר \"ולא תשמע אליו\" (דברים יג,ט).",
+ "שלא להציל המסית אלא עומד על דמו, שנאמר \"לא תחוס עינך עליו\" (דברים יג,ט).",
+ "שלא ילמד המוסת זכות על המסית, שנאמר \"לא תחמול\" (דברים יג,ט).",
+ "שלא ישתוק המוסת מללמד חובה על המסית, אם ידע לו חובה, שנאמר \"ולא תכסה עליו\" (דברים יג,ט).",
+ "שלא ליהנות בציפויי נעבד, שנאמר \"לא תחמוד כסף וזהב עליהם\" (דברים ז,כה).",
+ "שלא לבנות עיר הנידחת לכמות שהייתה, שנאמר \"לא תיבנה עוד\" (דברים יג,יז).",
+ "שלא ליהנות בממון עיר הנידחת, שנאמר \"ולא ידבק בידך מאומה, מן החרם\" (דברים יג,יח).",
+ "שלא ליהנות בעבודה זרה, ובכל משמשיה ובתקרובת שלה וביין שנתנסך לה, שנאמר \"ולא תביא תועבה אל ביתך\" (דברים ז,כו).",
+ "שלא להתנבא בשמה, שנאמר \"ואשר ידבר, בשם אלוהים אחרים\" (דברים יח,כ).",
+ "שלא להתנבא בשקר, שנאמר \"אשר יזיד לדבר דבר בשמי, את אשר לא ציוויתיו\" (דברים יח,כ).",
+ "שלא לשמוע למתנבא בשם עבודה זרה, שנאמר \"לא תשמע, אל דברי הנביא\" (דברים יג,ד).",
+ "שלא נימנע מהריגת נביא השקר ולא נירא ממנו, שנאמר \"לא תגור ממנו\" (דברים יח,כב).",
+ "שלא ללכת בחוקות עובדי עבודה זרה ולא במנהגותם, שנאמר \"ולא תלכו בחוקות הגוי\" (ויקרא כ,כג).",
+ "שלא לקסום, שנאמר \"לא יימצא בך . . . קוסם קסמים\" (דברים יח,י).",
+ "שלא לעונן, שנאמר \"לא תעוננו\" (ויקרא יט,כו).",
+ "שלא לנחש, שנאמר \"לא תנחשו\" (ויקרא יט,כו).",
+ "שלא לכשף, שנאמר \"לא יימצא בך . . . ומכשף\" (דברים יח,י).",
+ "שלא לחבור חבר, שנאמר \"וחובר, חבר\" (דברים יח,יא).",
+ "שלא לשאול באוב, שנאמר \"ושואל אוב\" (דברים יח,יא).",
+ "שלא לשאול ביידעוני, שנאמר \"ושואל אוב ויידעוני\" (דברים יח,יא).",
+ "שלא לשאול בחלום מן המתים, שנאמר \"ודורש אל המתים\" (דברים יח,יא).",
+ "שלא תעדה אישה עדי איש, שנאמר \"לא יהיה כלי גבר על אישה\" (דברים כב,ה).",
+ "שלא יעדה איש עדי אישה, שנאמר \"ולא ילבש גבר שמלת אישה\" (דברים כב,ה), מפני שזה היה מנהג עובדי עבודה זרה וכן מפורש בספרי עבודתה.",
+ "שלא לכתוב בגוף כעובדי עבודה זרה, שנאמר \"וכתובת קעקע, לא תיתנו בכם\" (ויקרא יט,כח).",
+ "שלא ללבוש שעטנז כמו שלובשין כומרי עבודה זרה, שנאמר \"לא תלבש שעטנז\" (דברים כב,יא).",
+ "שלא להקיף פיאת ראש ככומרי עבודה זרה, שנאמר \"ולא תקיפו, פאת ראשכם\" (ראה ויקרא יט,כז).",
+ "שלא להשחית כל הזקן כעובדי עבודה זרה, שנאמר \"ולא תשחית, את פאת זקנך\" (ויקרא יט,כז).",
+ "שלא להתגודד כעובדי עבודה זרה, שנאמר \"לא תתגודדו\" (דברים יד,א); וגדידה ושריטה אחת היא.",
+ "שלא לשכון בארץ מצריים לעולם, שנאמר \"לא תוסיפון לשוב בדרך הזה, עוד\" (דברים יז,טז).",
+ "שלא לתור אחר מחשבות הלב וראיית העיניים, שנאמר \"ולא תתורו . . .\" (במדבר טו,לט).",
+ "שלא לכרות ברית לשבעה עממין, שנאמר \"לא תכרות להם ברית\" (דברים ז,ב).",
+ "שלא להחיות אדם משבעה עממים, שנאמר \"לא תחייה, כל נשמה\" (דברים כ,טז).",
+ "שלא לחון על עובדי עבודה זרה, שנאמר \"ולא תחונם\" (דברים ז,ב).",
+ "שלא להושיב עובדי עבודה זרה בארצנו, שנאמר \"לא יישבו בארצך\" (שמות כג,לג).",
+ "שלא להתחתן בעובדי עבודה זרה, שנאמר \"ולא תתחתן, בם\" (דברים ז,ג).",
+ "שלא יישא עמוני ומואבי בת ישראל לעולם, שנאמר \"לא יבוא עמוני ומואבי, בקהל ה'\" (דברים כג,ד).",
+ "שלא להרחיק זרע עשיו מן הקהל אלא עד שלושה דורות, שנאמר \"לא תתעב אדומי\" (דברים כג,ח).",
+ "שלא להרחיק מצרי מלבוא בקהל אלא עד שלושה דורות, שנאמר \"לא תתעב מצרי\" (דברים כג,ח).",
+ "שלא לקרוא שלום לעמון ומואב בתחילה בשעת מלחמה כשאר גויים, שנאמר \"לא תדרוש שלומם, וטובתם\" (דברים כג,ז).",
+ "שלא להשחית אילני מאכל, וכן כל שיש בו השחתה אסור, שנאמר \"לא תשחית את עצה\" (דברים כ,יט).",
+ "שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מאויביהם בשעת מלחמה, שנאמר \"לא תערוץ, מפניהם\" (דברים ז,כא), \"לא, תיראום\" (דברים ג,כב).",
+ "שלא יסור מליבנו מעשה עמלק הרע שעשה לנו, שנאמר \"לא, תשכח\" (דברים כה,יט).",
+ "שאנו מוזהרין על ברכת השם, שנאמר \"אלוהים, לא תקלל\" (שמות כב,כז), ונאמר בעונש \"ונוקב שם ה' מות יומת\" (ויקרא כד,טז). .וזה הכלל: .כל שענש עליו הכתוב כרת או מיתת בית דין, הרי זו מצות לא תעשה--חוץ ממילה ופסח, שהן בכרת והן מצוות עשה.",
+ "שלא לעבור על שבועת ביטוי, שנאמר \"וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר\" (ויקרא יט, יב)",
+ "שלא ישבע לשוא, שנאמר \"לֹא תִשָּׂא אֶת שָׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא\" (שמות כ, ו; דברים ה, י).",
+ "שלא לחלל את שם הקדוש ברוך הוא, שנאמר \"וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי\" (ויקרא כב, לב).",
+ "שלא לנסות את דבר ה', שנאמר \"לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם\" (דברים ו, טז).",
+ "שלא לאבד בית המקדש, או בתי כנסייות, או בתי מדרשות; וכן אין מוחקין את השמות המוקדשין, ואין מאבדין כתבי הקודש, שנאמר \"אַבֵּד תְּאַבְּדוּן\" (דברים יב, ב), \"לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם\" (שם, ד).",
+ "שלא ילין הצלוב על העץ, שנאמר \"לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ\" (דברים כא, כג).",
+ "שלא להשבית שמירה סביב למקדש, שנאמר \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי\" (ויקרא יח, ל).",
+ "שלא יכנס כהן להיכל בכל עת, שנאמר \"וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹדֶשׁ\" (ויקרא טז, ב).",
+ "שלא יכנס בעל מום מן המזבח ולפנים, שנאמר \"אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא\" (ויקרא כא, כג).",
+ "שלא יעבוד בעל מום, שנאמר \"אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם\" (ויקרא כא, יז).",
+ "שלא יעבוד בעל מום עובר, שנאמר \"כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרַב\" (ויקרא כא, יח).",
+ "שלא יתעסקו הלויים בעבודת הכהנים ולא הכהנים בעבודת הלויים, שנאמר \"אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרְבוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם\" (במדבר יח, ג).",
+ "שלא יכנס למקדש ולא יורה בתורה שתוי יין, שנאמר \"יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ בְּבוֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד\" (ויקרא י, ט) ונאמר \"וּלְהוֹרוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\" (ויקרא י, יא).",
+ "שלא יעבוד הזר במקדש, שנאמר \"וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם\" (במדבר יח, ד).",
+ "שלא יעבוד כהן טמא, שנאמר \"וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל\" (ויקרא כב, ב).",
+ "שלא יעבוד כהן טבול יום עד שיעריב שמשו, שנאמר \"וְלֹא יְחַלְּלוּ\" (ויקרא כא, ו).",
+ "שלא יכנס טמא לעזרה, שנאמר \"וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם\" (במדבר ה, ג); זה מחנה שכינה.",
+ "שלא יכנס טמא למחנה לויה שכנגדו לדורות הר הבית, שנאמר \"לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה\" (דברים כג, יא); זה מחנה לויה.",
+ "שלא לבנות אבני מזבח גזית, שנאמר \"לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית\" (שמות כ, כא).",
+ "שלא לפסוע על המזבח, שנאמר \"וְלֹא תַעֲלֶה בְּמַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי\" (שמות כ, כב).",
+ "שלא לכבות אש המזבח, שנאמר \"אש, תמיד תוקד על המזבח--לא תכבה\" (ויקרא ו,ו).",
+ "שלא להקטיר ולהקריב במזבח הזהב, שנאמר \"לא תעלו עליו קטורת זרה\" (שמות ל,ט).",
+ "שלא לעשות במתכונת שמן המשחה, שנאמר \"ובמתכונתו, לא תעשו\" (שמות ל,לב).",
+ "שלא לסוך בשמן המשחה זר, שנאמר \"על בשר אדם, לא ייסך\" (שמות ל,לב).",
+ "שלא לעשות במתכונת הקטורת, שנאמר \"ובמתכונתה, לא תעשו\" (ראה שמות ל,לז).",
+ "שלא להוציא בדי הארון, שנאמר \"לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ\" (שמות כה, טו).",
+ "שלא ייזח החושן מעל האיפוד, שנאמר \"ולא ייזח החושן, מעל האיפוד\" (שמות כח,כח; שמות לט,כא).",
+ "שלא ייקרע המעיל, שנאמר \"כפי תחרא יהיה לו--לא ייקרע\" (שמות כח,לב).",
+ "שלא להעלות קודשים בחוץ, שנאמר \"הישמר לך, פן תעלה עולותיך\" (דברים יב,יג).",
+ "שלא לשחוט קודשים בחוץ, שנאמר \"איש . . . אשר ישחט שור או כשב\" (ויקרא יז,ג) \"ואל פתח אוהל מועד, לא הביאו . . . ונכרת\" (ויקרא יז,ד).",
+ "שלא להקדיש בעלי מומין למזבח, שנאמר \"כול אשר בו מום, לא תקריבו\" (ויקרא כב,כ); זה הוא איסור הקדשו.",
+ "שלא לשחוט בעלי מומין לשם קרבן, שנאמר \"לא תקריבו אלה, לה'\" (ויקרא כב,כב).",
+ "שלא לזרוק דם בעלי מומין לגבי המזבח, שנאמר בבעלי מומין \"לא תקריבו לה'\" (ויקרא כב,כד); וזה הוא איסור זריקת דמו.",
+ "שלא להקטיר אימורי בעלי מומין, שנאמר \"ואישה, לא תיתנו מהם\" (ויקרא כב,כב).",
+ "שלא להקריב בעל מום עובר, שנאמר \"לא תזבח לה' אלוהיך שור ושה, אשר יהיה בו מום\" (דברים יז,א); זה הוא מום עובר.",
+ "שלא להקריב בעל מום מיד הגויים, שנאמר \"ומיד בן נכר, לא תקריבו\" (ויקרא כב,כה).",
+ "שלא ייתן מום בקודשים, שנאמר \"מום לא יהיה בו\" (ויקרא כב,כא); כלומר, לא תיתן בו מום.",
+ "שלא להקריב שאור או דבש, שנאמר (ויקרא ב, יא): \"כִּי כָל שְׂאוֹר וְכָל דְבַשׁ, לֹא תַקְטִירוּ\".",
+ "שלא להקריב תפל, שנאמר \"ולא תשבית מלח ברית אלוהיך\" (ויקרא ב,יג).",
+ "שלא להקריב אתנן ומחיר, שנאמר \"לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב\" (דברים כג,יט).",
+ "שלא לשחוט אותו ואת בנו, שנאמר \"אותו ואת בנו, לא תשחטו ביום אחד\" (ויקרא כב,כח).",
+ "שלא ליתן שמן זית במנחת חוטא, שנאמר \"לא ישים עליה שמן\" (ויקרא ה,יא).",
+ "שלא ליתן עליה לבונה, שנאמר \"ולא ייתן עליה לבונה\" (ויקרא ה,יא).",
+ "שלא ייתן שמן במנחת סוטה, שנאמר \"לא ייצוק עליו שמן\" (במדבר ה,טו).",
+ "שלא ייתן עליו לבונה, שנאמר \"ולא ייתן עליו לבונה\" (במדבר ה,טו).",
+ "שלא להמיר את הקודשים, שנאמר \"לא יחליפנו, ולא ימיר אותו\" (ויקרא כז,י).",
+ "שלא לשנות את הקודשים מקרבן לקרבן, שנאמר בבכור \"לא יקדיש איש, אותו\" (ויקרא כז,כו); כלומר, לא יקדישנו לקרבן אחר.",
+ "שלא לפדות בכור בהמה טהורה, שנאמר \"אך בכור שור . . . לא תפדה\" (במדבר יח,יז).",
+ "שלא למכור מעשר בהמה, שנאמר \"לא ייגאל\" (ויקרא כז,לג).",
+ "שלא למכור שדה החרם, שנאמר \"לא יימכר\" (ויקרא כז,כח).",
+ "שלא לפדות שדה החרם, שנאמר \"לא ייגאל\" (ויקרא כז,כח).",
+ "שלא יבדיל ראש חטאת העוף, שנאמר \"ומלק את ראשו ממול עורפו\" (ויקרא ה,ח).",
+ "שלא לעבוד בקודשים, שנאמר \"לא תעבוד בבכור שורך\" (דברים טו,יט).",
+ "שלא לגזוז את הקודשים, שנאמר \"ולא תגוז בכור צאנך\" (דברים טו,יט).",
+ "שלא ישחוט הפסח והחמץ קיים, שנאמר \"לא תשחט על חמץ, דם זבחי\" (שמות לד,כה).",
+ "שלא להניח אימורי הפסח עד שיפסלו בלינה, שנאמר \"ולא ילין חלב חגי, עד בוקר\" (שמות כג,יח).",
+ "שלא להותיר מבשר הפסח, שנאמר \"ולא תותירו ממנו, עד בוקר\" (שמות יב,י).",
+ "שלא להותיר מחגיגת ארבעה עשר ליום השלישי, שנאמר \"ולא ילין מן הבשר\" (דברים טז,ד); מפי השמועה למדו שבבשר חגיגת ארבעה עשר הכתוב מדבר, וזה שנאמר \"לבוקר\" (שם) לבוקרו של יום שני של פסח, שהוא שלישי לשחיטה.",
+ "שלא להותיר מבשר פסח שני עד בוקר, שנאמר \"ולא ישאירו ממנו עד בוקר\" (ראה במדבר ט,יב).",
+ "שלא להותיר מבשר התודה עד בוקר, שנאמר \"ולא תותירו ממנו, עד בוקר\" (ראה ויקרא כב,ל); והוא הדין לשאר הקודשים, שאין מניחין אותן לאחר זמן אכילתן.",
+ "שלא לשבור עצם בפסח, שנאמר (שמות יב, מו): \"ועצם לא תשברו בו\".",
+ "שלא לשבור עצם בפסח שני, שנאמר (שמות יב, מו): \"ועצם לא תשברו בו\".",
+ "שלא להוציא מבשר הפסח מן החבורה, שנאמר \"לא תוציא מן הבית\" (שמות יב,מו).",
+ "שלא לעשות שיירי מנחות חמץ, שנאמר \"לא תיאפה חמץ, חלקם\" (ויקרא ו,י).",
+ "שלא לאכול בשר הפסח נא ומבושל, שנאמר \"אל תאכלו ממנו נא, ובשל\" (שמות יב,ט).",
+ "שלא להאכיל בשר הפסח לגר תושב, שנאמר \"תושב ושכיר, לא יאכל בו\" (שמות יב,מה).",
+ "שלא יאכל הערל בשר הפסח, שנאמר \"כל ערל, לא יאכל בו\" (שמות יב,מח).",
+ "שלא להאכיל בשר הפסח לישראל שנשתמד, שנאמר \"כל בן נכר, לא יאכל בו\" (שמות יב,מג); כלומר, ישראל שנלווה לבני נכר ועבד עבודה זרה כמותם לא יאכל בו.",
+ "שלא יאכל אדם שנטמא קודשים, שנאמר \"והנפש אשר תאכל בשר, מזבח השלמים אשר לה', וטומאתו, עליו\" (ויקרא ז,כ).",
+ "שלא לאכול מן הקודשים שנטמאו, שנאמר \"והבשר אשר ייגע בכל טמא, לא ייאכל\" (ויקרא ז,יט).",
+ "שלא לאכול נותר, שנאמר \"ואוכליו עוונו יישא . . . ונכרתה הנפש ההיא, מעמיה\" (ויקרא יט,ח).",
+ "שלא לאכול פיגול, שנאמר \"המקריב אותו לא ייחשב לו, פיגול יהיה; והנפש האוכלת ממנו, עוונה תישא\" (ויקרא ז,יח); והוא בכרת.",
+ "שלא יאכל זר תרומות, שנאמר \"וכל זר, לא יאכל קודש\" (ויקרא כב,י).",
+ "שלא יאכל אפילו תושב כוהן ושכירו תרומה, שנאמר \"תושב כוהן ושכיר, לא יאכל קודש\" (ויקרא כב,י).",
+ "שלא יאכל ערל תרומה, והוא הדין לשאר קודשים. .ודבר זה לימדו הכתוב מן הפסח בגזירה שווה, ואינו בפירוש מן התורה; ומפי השמועה למדו שאיסור ערל בקודשים מגופי תורה, ואינו מדברי סופרים.",
+ "שלא יאכל כוהן טמא תרומה, שנאמר \"איש מזרעך . . . בקודשים לא יאכל\" (ראה ויקרא כא,יז; ויקרא כב,ד).",
+ "שלא תאכל חללה קודש, לא תרומות ולא חזה ושוק, שנאמר \"ובת כוהן--כי תהיה, לאיש זר\" (ויקרא כב,יב).",
+ "שלא תיאכל מנחת כוהן, שנאמר \"וכל מנחת כוהן כליל תהיה, לא תיאכל\" (ויקרא ו,טז).",
+ "שלא לאכול בשר חטאות הנעשות בפנים, שנאמר \"וכל חטאת אשר יובא מדמה\" (ויקרא ו,כג).",
+ "שלא לאכול פסולי המוקדשין שהוטל בהם מום בכוונה, שנאמר \"לא תאכל, כל תועבה\" (דברים יד,ג); מפי השמועה למדנו שבפסולי המוקדשין שהוטל בהם מום הכתוב מדבר.",
+ "שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים, שנאמר \"לא תוכל לאכול בשעריך, מעשר דגנך\" (דברים יב,יז).",
+ "שלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים, שנאמר \"תירושך\" (דברים יב,יז).",
+ "שלא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלים, שנאמר \"ויצהרך\" (דברים יב,יז).",
+ "שלא לאכול בכור תמים חוץ לירושלים, שנאמר \"לא תוכל . . . ובכורות\" (דברים יב,יז).",
+ "שלא יאכלו הכוהנים חטאת ואשם חוץ לעזרה, שנאמר \"לא תוכל . . . בקרך, וצאנך\" (דברים יב,יז); מפי השמועה למדו שלא בא הכתוב אלא לאסור בשר חטאות ואשמות חוץ לעזרה, לפי שכל דבר שייאכל חוץ למקום אכילתו \"לא תוכל לאכול בשעריך\" (שם) אקרא בו.",
+ "שלא לאכול בשר העולה, שנאמר \"לא תוכל . . . נדריך אשר תידור\" (דברים יב,יז); כלומר, לא תוכל לאכול נדריך אשר תידור. .וזו היא אזהרה של כל מועל, שלא ייהנה מן הקודשים האסורים ליהנות מהם; ואם נהנה, מעל.",
+ "שלא לאכול בשר קודשים קלים קודם זריקת דמים, שנאמר \"לא תוכל . . . ונדבותיך\" (דברים יב,יז); כלומר, לא תוכל לאכול נדבותיך עד שייזרק דמם.",
+ "שלא יאכל זר בשר קודשי קודשים, שנאמר \"וזר לא יאכל, כי קודש הם\" (שמות כט,לג).",
+ "שלא יאכל כוהן ביכורים קודם הנחה בעזרה, שנאמר \"לא תוכל . . . ותרומת ידך\" (דברים יב,יז); אלו הביכורים.",
+ "שלא לאכול מעשר שני בטומאה ואפילו בירושלים עד שייפדה, שנאמר \"לא ביערתי ממנו בטמא\" (דברים כו,יד).",
+ "שלא לאכול מעשר שני באנינות, שנאמר \"לא אכלתי באוני ממנו\" (דברים כו,יד).",
+ "שלא להוציא דמי מעשר שני בשאר דברים שאין בהם אכילה ושתייה, שנאמר \"ולא נתתי ממנו, למת\" (דברים כו,יד); וכל שהוא חוץ לצורכי הגוף החי, \"נתתי ממנו, למת\" אקרא בו.",
+ "שלא לאכול הטבל; והטבל הוא הדבר שגידוליו מן הארץ החייב בתרומות ומעשרות, שלא הוציאו ממנו תרומת ה': .שנאמר \"ולא יחללו, את קודשי בני ישראל--את אשר ירימו, לה'\" (ויקרא כב,טו); כלומר, דברים שהם עתידין להרים אותם לה', לא יעשו אותם חול ויאכלו אותם בטבלם.",
+ "שלא להקדים תרומה לביכורים, ולא מעשר ראשון לתרומה, ולא מעשר שני לראשון, אלא מוציאין על הסדר: .ביכורים תחילה, ואחר כך תרומה גדולה, ואחר כך מעשר ראשון, ואחר כך מעשר שני; שנאמר \"מלאתך ודמעך, לא תאחר\" (שמות כב,כח), כלומר לא תאחר דבר הראוי להקדימו.",
+ "שלא לאחר הנדרים והנדבות שנדר ושנדב, שנאמר \"לא תאחר לשלמו\" (דברים כג,כב).",
+ "שלא לעלות לחג בלא קרבן, שנאמר \"ולא ייראו פניי, ריקם\" (שמות כג,טו).",
+ "שלא לעבור על דברים שאסר אדם על נפשו, שנאמר \"לא יחל, דברו\" (במדבר ל,ג).",
+ "שלא ייקח כוהן זונה, שנאמר \"אישה זונה וחללה לא ייקחו\" (ויקרא כא,ז).",
+ "שלא ייקח כוהן חללה, שנאמר \"וחללה לא ייקחו\" (ויקרא כא,ז).",
+ "שלא ייקח כוהן גרושה, שנאמר \"ואישה גרושה מאישה לא ייקחו\" (ויקרא כא,ז).",
+ "שלא ייקח כוהן גדול אלמנה, שנאמר \"אלמנה וגרושה וחללה זונה, את אלה לא ייקח\" (ויקרא כא,יד).",
+ "שלא יבעול כוהן גדול אלמנה, ואפילו בלא קידושים, מפני שמחללה, שנאמר \"לא יחלל זרעו, בעמיו\" (ויקרא כא,טו); הרי הוא מוזהר שלא לחלל כשרה.",
+ "שלא ייכנס כוהן למקדש פרוע ראש, שנאמר \"ראשיכם אל תפרעו\" (ויקרא י,ו).",
+ "שלא ייכנס כוהן למקדש קרוע בגדים, שנאמר \"ובגדיכם לא תפרומו\" (ויקרא י,ו).",
+ "שלא ייצא כוהן מן העזרה בשעת עבודה, שנאמר \"ומפתח אוהל מועד לא תצאו\" (ויקרא י,ז).",
+ "שלא ייטמא כוהן הדיוט לשאר מתים, שנאמר \"לנפש לא ייטמא בעמיו\" (ויקרא כא,א).",
+ "שלא ייטמא כוהן גדול ואפילו לקרוביו, שנאמר \"לאביו ולאימו, לא ייטמא\" (ויקרא כא,יא).",
+ "שלא ייכנס כוהן גדול עם מת, שנאמר \"ועל כל נפשות מת, לא יבוא\" (ויקרא כא,יא); כך למדו מפי השמועה, שהוא חייב בבל יבוא וחייב בבל ייטמא.",
+ "שלא ייקח כל שבט לוי חלק בארץ, שנאמר \"ונחלה לא יהיה לו\" (דברים יח,ב).",
+ "שלא ייקח כל שבט לוי חלק בביזה בשעת כיבוש הארץ, שנאמר \"לא יהיה לכוהנים הלויים . . . חלק ונחלה\" (דברים יח,א).",
+ "שלא לעשות קורחה על מת, שנאמר \"לא תשימו קורחה בין עיניכם--למת\" (דברים יד,א).",
+ "שלא לאכול בהמה טמאה, שנאמר \"אך את זה, לא תאכלו, ממעלי הגרה\" (ויקרא יא,ד; דברים יד,ז).",
+ "שלא לאכול דג טמא, שנאמר \"ושקץ, יהיו לכם; מבשרם לא תאכלו\" (ויקרא יא,יא).",
+ "שלא לאכול עוף טמא, שנאמר \"ואת אלה תשקצו מן העוף, לא ייאכלו\" (ויקרא יא,יג).",
+ "שלא לאכול שרץ העוף, שנאמר \"כול שרץ העוף, טמא הוא לכם\" (דברים יד,יט).",
+ "שלא לאכול שרץ הארץ, שנאמר \"וכל השרץ, השורץ על הארץ--שקץ הוא, לא ייאכל\" (ויקרא יא,מא).",
+ "שלא לאכול רמש הארץ, שנאמר \"ולא תטמאו את נפשותיכם, בכל השרץ הרומש על הארץ\" (ויקרא יא,מד).",
+ "שלא לאכול תולעת הפירות כשתצא לאוויר, שנאמר \"לכל השרץ, השורץ על הארץ--לא תאכלום\" (ויקרא יא,מב).",
+ "שלא לאכול שרץ המים, שנאמר \"אל תשקצו, את נפשותיכם, בכל השרץ\" (ויקרא יא,מג).",
+ "שלא לאכול מתה, שנאמר \"לא תאכלו כל נבילה\" (דברים יד,כא).",
+ "שלא לאכול טריפה, שנאמר \"ובשר בשדה טריפה לא תאכלו\" (שמות כב,ל).",
+ "שלא לאכול אבר מן החי, שנאמר \"לא תאכל הנפש, עם הבשר\" (דברים יב,כג).",
+ "שלא לאכול גיד הנשה, שנאמר \"על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה\" (בראשית לב,לג).",
+ "שלא לאכול דם, שנאמר \"וכל דם, לא תאכלו\" (ויקרא ג,יז; ויקרא ז,כו).",
+ "שלא לאכול חלב, שנאמר \"כל חלב שור וכשב, ועז--לא תאכלו\" (ויקרא ז,כג).",
+ "שלא לבשל בשר בחלב, שנאמר \"לא תבשל גדי, בחלב אימו\" (שמות כג,יט; שמות לד,כו; דברים יד,כא).",
+ "שלא לאכול בשר בחלב, שנאמר \"לא תבשל גדי, בחלב אימו\" פעם שנייה (שמות לד,כו); כך למדו מפי השמועה, שאחד לאיסור בישול ואחד לאיסור אכילה.",
+ "שלא לאכול בשר שור הנסקל, שנאמר \"ולא ייאכל את בשרו\" (שמות כא,כח).",
+ "שלא לאכול פת תבואה חדשה קודם הפסח, שנאמר \"ולחם . . . לא תאכלו\" (ויקרא כג,יד).",
+ "שלא לאכול קלי מן החדש, שנאמר \"וקלי . . . לא תאכלו\" (ויקרא כג,יד).",
+ "שלא לאכול כרמל מתבואה חדשה, שנאמר \"וכרמל לא תאכלו\" (ויקרא כג,יד).",
+ "שלא לאכול עורלה, שנאמר \"שלוש שנים, יהיה לכם ערלים--לא ייאכל\" (ויקרא יט,כג).",
+ "שלא לאכול כלאי הכרם, שנאמר \"פן תקדש, המלאה הזרע אשר תזרע, ותבואת, הכרם\" (דברים כב,ט); זה הוא איסור אכילה.",
+ "שלא לשתות יין נסך, שנאמר \"אשר חלב זבחימו יאכלו, ישתו יין נסיכם\" (דברים לב,לח).",
+ "שלא לאכול ולשתות דרך זולל וסובא, שנאמר \"בננו זה . . . זולל, וסובא\" (דברים כא,כ).",
+ "שלא לאכול ביום הצום, שנאמר \"כי כל הנפש אשר לא תעונה\" (ויקרא כג,כט).",
+ "שלא לאכול חמץ בפסח, שנאמר \"לא ייאכל, חמץ\" (שמות יג,ג).",
+ "שלא לאכול תערובת חמץ, שנאמר \"כל מחמצת, לא תאכלו\" (שמות יב,כ).",
+ "שלא לאכול חמץ אחר חצות יום ארבעה עשר, שנאמר \"לא תאכל עליו חמץ\" (דברים טז,ג).",
+ "שלא ייראה חמץ, שנאמר \"לא ייראה לך חמץ\" (שמות יג,ז).",
+ "שלא יימצא חמץ, שנאמר \"שאור, לא יימצא בבתיכם\" (שמות יב,יט).",
+ "שלא ישתה הנזיר יין, ולא דבר שנתערב בו יין וטעמו כטעם יין, שנאמר \"וכל משרת ענבים\" (במדבר ו,ג); ואפילו החמיץ היין או דבר שנתערב בו היין, הרי זה אסור עליו, שנאמר \"חומץ יין וחומץ שיכר לא ישתה\" (שם).",
+ "שלא יאכל ענבים לחים, שנאמר \"וענבים לחים . . . לא יאכל\" (במדבר ו,ג).",
+ "שלא יאכל ענבים יבשים, שנאמר \"ויבשים לא יאכל\" (במדבר ו,ג).",
+ "שלא יאכל חרצנים, שנאמר \"מחרצנים . . . לא יאכל\" (במדבר ו,ד).",
+ "שלא יאכל זוגין, שנאמר \"ועד זג--לא יאכל\" (במדבר ו,ד).",
+ "שלא ייטמא הנזיר למת, שנאמר \"לאביו ולאימו . . . לא ייטמא להם, במותם\" (במדבר ו,ז).",
+ "שלא ייכנס באוהל המת, שנאמר \"על נפש מת, לא יבוא\" (במדבר ו,ו).",
+ "שלא יגלח הנזיר, שנאמר \"תער לא יעבור על ראשו\" (במדבר ו,ה).",
+ "שלא לקצור כל השדה, שנאמר \"לא תכלה פאת שדך בקוצרך\" (ויקרא כג,כב).",
+ "שלא ללקוט השיבולים הנופלות בשעת קצירה, שנאמר \"ולקט קצירך, לא תלקט\" (ויקרא יט,ט; ויקרא כג,כב).",
+ "שלא לבצור עוללות הכרם, שנאמר \"וכרמך לא תעולל\" (ויקרא יט,י).",
+ "שלא ללקוט פרט הכרם, שנאמר \"ופרט כרמך לא תלקט\" (ויקרא יט,י).",
+ "שלא ליקח עומר השכחה, שנאמר \"לא תשוב לקחתו\" (דברים כד,יט); וכן לכל האילנות יש שכחה, שנאמר \"לא תפאר אחריך\" (דברים כד,כ).",
+ "שלא לזרוע כלאי זרעים, שנאמר \"שדך לא תזרע כלאיים\" (ויקרא יט,יט).",
+ "שלא לזרוע תבואה או ירק בכרם, שנאמר \"לא תזרע כרמך, כלאיים\" (דברים כב,ט).",
+ "שלא להרביע בהמה מין בשאינו מינו, שנאמר \"בהמתך לא תרביע כלאיים\" (ויקרא יט,יט).",
+ "שלא יעשה מלאכה בשני מיני בהמה כאחד, שנאמר \"לא תחרוש בשור ובחמור, יחדיו\" (דברים כב,י).",
+ "שלא לחסום בהמה בשעת מלאכה בדבר שאוכלת ממנו ונהנית, שנאמר \"לא תחסום שור, בדישו\" (דברים כה,ד).",
+ "שלא לעבוד אדמה בשביעית, שנאמר \"שדך לא תזרע\" (ויקרא כה,ד).",
+ "שלא לעבוד אילן בשביעית, שנאמר \"וכרמך לא תזמור\" (ויקרא כה,ד).",
+ "שלא לקצור ספיחי שביעית כדרך שקוצרין בשאר השנים, שנאמר \"את ספיח קצירך לא תקצור\" (ויקרא כה,ה).",
+ "שלא לאסוף פירות האילן בשביעית כדרך שאוספין בכל שנה ושנה, שנאמר \"ואת עינבי נזיריך לא תבצור\" (ויקרא כה,ה).",
+ "שלא לעבוד בשנת יובל בין אדמה בין אילן, שנאמר בה \"לא תזרעו\" (ויקרא כה,יא).",
+ "שלא לקצור ספיחי יובל כשאר השנים, שנאמר בו \"לא תקצרו את ספיחיה\" (ויקרא כה,יא).",
+ "שלא לאסוף פירות יובל כאסיפת שאר השנים, שנאמר בו \"ולא תבצרו את נזיריה\" (ויקרא כה,יא).",
+ "שלא למכור שדה בארץ ישראל לצמיתות, שנאמר \"והארץ, לא תימכר לצמיתות\" (ויקרא כה,כג).",
+ "שלא לשנות מגרשי הלויים ושדותיהם, שנאמר \"ושדה מגרש עריהם, לא יימכר\" (ויקרא כה,לד); מפי השמועה למדו שזו אזהרה שלא ישתנה.",
+ "שלא לעזוב הלויים, שנאמר \"הישמר לך, פן תעזוב את הלוי\" (דברים יב,יט), אלא נותנין להם מתנותיהם ומשמחים אותם בהן בכל רגל ורגל.",
+ "שלא יתבע הלוואה שעברה עליה שביעית, שנאמר \"לא ייגוש את ריעהו ואת אחיו\" (דברים טו,ב).",
+ "שלא יימנע מלהלוות לעני מפני השמיטה, שנאמר \"הישמר לך פן יהיה דבר\" (דברים טו,ט). .זה הכלל--כל מקום שנאמר הישמר או פן או אל, אינו אלא מצות לא תעשה.",
+ "שלא יימנע מלהחיות לעני ומליתן לו מה שהוא צריך, שנאמר \"לא תאמץ את לבבך\" (דברים טו,ז); נמצא הנותן צדקה עושה מצות עשה, והמעלים עיניו מן הצדקה יתר על שביטל עשה עבר על לא תעשה.",
+ "שלא לשלח עבד עברי ריקם כשייצא חופשי, שנאמר \"לא תשלחנו, ריקם\" (דברים טו,יג).",
+ "שלא יתבע העני בחובו כשיידע שהוא עני, ולא יצר לו, שנאמר \"לא תהיה לו, כנושה\" (שמות כב,כד).",
+ "שלא להלוות בריבית לישראל, שנאמר \"את כספך--לא תיתן לו, בנשך\" (ויקרא כה,לז).",
+ "שלא ללוות בריבית, שנאמר \"לא תשיך לאחיך\" (דברים כג,כ); כך למדו מפי השמועה, שזו אזהרה ללווה שלא יינשך למלווה.",
+ "שלא להשית יד בין לווה ומלווה בריבית, ולא להיות ערב, ולא עד, ולא לכתוב שטר ביניהם, שנאמר \"לא תשימון עליו, נשך\" (שמות כב,כד).",
+ "שלא לאחר פעולת שכיר, שנאמר \"לא תלין פעולת שכיר, איתך\" (ויקרא יט,יג).",
+ "שלא ימשכן בעל חוב בזרוע, שנאמר \"לא תבוא אל ביתו, לעבוט עבוטו\" (דברים כד,י).",
+ "שלא למנוע העבוט מבעליו העני בעת שהוא צריך לו, שנאמר \"לא תשכב, בעבוטו\" (דברים כד,יב); כלומר, לא תשכב ועבוטו עימך, אלא תשיבנו לו בלילה, הואיל והוא צריך לו בלילה.",
+ "שלא למשכן האלמנה, שנאמר \"ולא תחבול בגד אלמנה\" (דברים כד, יז).",
+ "שלא לחבול כלים שעושין בהם אוכל נפש, שנאמר \"לא יחבול ריחיים, ורכב\" (דברים כד,ו).",
+ "שלא לגנוב נפש מישראל, שנאמר \"לא תגנוב\" (שמות כ,יב; דברים ה,טז); זה גונב נפש.",
+ "שלא לגנוב ממון, שנאמר \"לא, תגנובו\" (ויקרא יט,יא); זו היא גניבת ממון.",
+ "שלא לגזול, שנאמר \"לא תגזול\" (ויקרא יט,יג).",
+ "שלא להסיג גבול, שנאמר \"לא תסיג גבול ריעך\" (דברים יט,יד).",
+ "שלא לעשוק, שנאמר \"לא תעשוק את ריעך\" (ויקרא יט,יג).",
+ "שלא לכחש בממון חברו, שנאמר \"לא תכחשו\" (ויקרא יט,יא).",
+ "שלא לישבע על כפירת ממון חברו, שנאמר \"לא תשקרו\" (ויקרא יט,יא); כלומר, לא תישבע על שקר בממון שיש לחברך בידך.",
+ "שלא יונה במקח וממכר, שנאמר \"אל תונו, איש את אחיו\" (ויקרא כה,יד).",
+ "שלא יונה בדברים, שנאמר \"ולא תונו איש את עמיתו\" (ויקרא כה, יז); זו אונאת דברים.",
+ "שלא להונות את הגר בדברים, שנאמר \"וְגֵר לֹא תוֹנֶה\" (שמות כב, כ).",
+ "שלא להונות את הגר במקח וממכר, שנאמר \"וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ\" (שמות כב, כ).",
+ "שלא להחזיר עבד שברח לארץ ישראל לאדוניו שבחוצה לארץ, שנאמר \"לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו\" (דברים כג, טז).",
+ "שלא להונות עבד זה, שנאמר \"עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבֶּךָ... בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ\" (דברים כג, יז).",
+ "שלא לענות יתום ואלמנה, שנאמר \"כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן\" (שמות כב, כא).",
+ "שלא לעבוד בעבד עברי כעבודת עבד, שנאמר \"לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבוֹדַת עָבֶד\" (ויקרא כה, לט).",
+ "שלא למכור אותו ממכרת עבד, שנאמר \"לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד\" (ויקרא כה, מב).",
+ "שלא לעבוד בעבד עברי בפרך, שנאמר \"לֹא תִרְדֶּה בּוֹ בְּפָרֶךְ\" (ויקרא כה, מג).",
+ "שלא להניח הגוי לעבד בעבד עברי הנמכר לו בפרך, שנאמר \"לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפָרֶךְ לְעֵינֶךָ\" (ויקרא כה, נג).",
+ "שלא למכור אמה עברייה לאחר, שנאמר \"לֹא יִמְשׁוֹל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ\" (שמות כא, ח).",
+ "שלא למנוע מאמה עברייה היעודה שאר כסות ועונה, שנאמר \"שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעוֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע\" (שמות כא, י); והוא הדין לשאר הנשים.",
+ "שלא למכור אשת יפת תואר, שנאמר \"ומכור לא תמכרנה\" (דברים כא, יד).",
+ "שלא לכבוש אשת יפת תואר שפחה, שנאמר \"לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ\" (דברים כא, יד).",
+ "שלא לחמוד, שנאמר \"לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ\" (שמות כ, יג).",
+ "שלא להתאוות, שנאמר \"לֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ\" (דברים ה, יז).",
+ "שלא יאכל השכיר שלא בשעת גמר מלאכה מן המחובר שהוא עושה בו, שנאמר \"וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף\" (דברים כג, כו).",
+ "שלא ייקח השכיר יתר על אכילתו, שנאמר \"וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ\" (דברים כג, כה).",
+ "שלא יתעלם מן האבידה, שנאמר \"לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם\" (דברים כב, ג).",
+ "שלא להניח הבהמה רובצת תחת משאה בדרך, שנאמר \"לֹא תִרְאֶה חֲמוֹר אָחִיךָ\" (ראה דברים כב, ד).",
+ "שלא לעשות עול במדה, שנאמר \"לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בְּמִדָּה\" (ויקרא יט, לה); מפי השמועה למדו שהכתוב מזהיר לא תעשו עול במשפט המדה.",
+ "שלא להיות אצלנו איפה ואיפה אבן ואבן, שנאמר \"לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה\" (דברים כה, יד).",
+ "שלא לעוול המשפט, שנאמר \"לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט\" (ויקרא יט, טו).",
+ "שלא ליקח שוחד, שנאמר \"וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח\" (שמות כג, ח).",
+ "שלא לכבד גדול בדין, שנאמר \"וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָּדוֹל\" (ויקרא יט, טו).",
+ "שלא יירא הדיין בדין מאדם רע, שנאמר \"לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ\" (דברים א, יז).",
+ "שלא לרחם על עני בדין, שנאמר \"וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ\" (שמות כג, ג).",
+ "שלא להטות משפט אדם חוטא, שנאמר \"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ\" (שמות כג, ו); למדו מפי השמועה, שזה אביון במצוות.",
+ "שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות, שנאמר \"לֹא תָחוֹס עֵינְךָ\" (דברים יט, כא).",
+ "שלא להטות משפט גרים ויתומים, שנאמר \"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵר יָתוֹם\" (דברים כד, יז).",
+ "שלא לשמוע מאחד מבעלי דינין ואין חברו עימו, שנאמר \"לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא\" (שמות כג, א).",
+ "שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות, אם היו המחייבין יתר על המזכין אחד, שנאמר \"לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעוֹת\" (שמות כג, ב).",
+ "שלא ילמד חובה מי שלימד זכות תחילה בדיני נפשות, שנאמר \"לא תענה על ריב, לנטות\" (שמות כג, ב).",
+ "שלא למנות בדיינין אדם שאינו חכם בדברי תורה, אף על פי שהוא חכם בחכמות אחרות, שנאמר \"לֹא תַכִּירוּ פָּנִים בַּמִּשְׁפָּט\" (דברים א, יז).",
+ "שלא להעיד בשקר, שנאמר \"לֹא תַעֲנֶה בְּרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר\" (שמות כ, יב).",
+ "שלא יעיד בעל עבירה, שנאמר \"אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיוֹת עֵד חָמָס\" (שמות כג, א).",
+ "שלא יעיד קרוב, שנאמר \"לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים\" (דברים כד, טז); מפי השמועה למדו שלא יומתו אבות בעדות בנים, והוא הדין לשאר הקרובים.",
+ "שלא לכרות הדין על פי עד אחד, שנאמר \"לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ\" (דברים יט, טו).",
+ "שלא להרוג נקי, שנאמר \"לֹא תִּרְצָח\" (שמות כ, יב; דברים ה, טז).",
+ "שלא לחתוך הדין באומד הדעת, עד שיראו שני עדים גופו של דבר, שנאמר \"וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג\" (שמות כג, ז).",
+ "שלא יורה העד בדין שהעיד בו בדיני נפשות, שנאמר \"וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְּנֶפֶשׁ\" (במדבר לה, ל).",
+ "שלא להרוג מחוייב הריגה קודם שיעמוד בדין, שנאמר \"וְלֹא יָמוּת הָרוֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה\" (במדבר לה, יב).",
+ "שלא לחוס על הרודף, אלא הורגין אותו קודם שיגיע לנרדף ויהרגנו או יגלה ערוותו, שנאמר \"וְקַצּוֹתָה אֶת כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינְךָ\" (דברים כה, יב).",
+ "שלא לענוש האנוס, שנאמר \"וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָּבָר\" (דברים כב, כו).",
+ "שלא ליקח כופר מן הרוצח, שנאמר \"ולא תקחו כופר לנפש רוצח\" (במדבר לה, לא).",
+ "שלא ליקח כופר בגלות רוצח בשגגה, שנאמר \"וְלֹא תִקְחוּ כֹּפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ\" (במדבר לה, לב).",
+ "שלא לעמוד על הדם, שנאמר \"לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ\" (ויקרא יט, טז).",
+ "שלא להניח מכשול, שנאמר \"וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ\" (דברים כב, ח).",
+ "שלא להכשיל תם בדרך, שנאמר \"וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל\" (ויקרא יט, יד).",
+ "שלא להוסיף במלקות המחוייב מלקות, שנאמר \"לא יוסיף: .פן יוסיף\" (דברים כה,ג).",
+ "שלא לרגל, שנאמר \"לא תלך רכיל בעמיך\" (ויקרא יט,טז).",
+ "שלא לשנוא בלב, שנאמר \"לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ\" (ויקרא יט, יז).",
+ "שלא להלבין פני אדם מישראל, שנאמר \"הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תישא עליו חטא\" (ויקרא יט,יז).",
+ "שלא לנקום, שנאמר \"לא תיקום\" (ויקרא יט,יח).",
+ "שלא לנטור, שנאמר \"לא תיטור\" (ויקרא יט,יח).",
+ "שלא ליקח אם על הבנים, שנאמר \"לא תיקח האם, על הבנים\" (דברים כב,ו).",
+ "שלא לגלח שיער הנתק, שנאמר \"ואת הנתק, לא יגלח\" (ויקרא יג,לג).",
+ "שלא לתלוש סימני צרעת, שנאמר \"הישמר בנגע הצרעת\" (דברים כד,ח).",
+ "שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן, שנאמר \"אשר לא ייעבד בו, ולא ייזרע\" (דברים כא,ד).",
+ "שלא להחיות מכשף, שנאמר \"מכשפה, לא תחייה\" (שמות כב,יז).",
+ "שלא יתחייב חתן בדבר מצורכי רבים כל שנתו, כגון צבא ושמירת החומה וכיוצא בהן, שנאמר \"לא ייצא בצבא, ולא יעבור עליו לכל דבר\" (דברים כד,ה).",
+ "שלא להמרות על פי בית דין, שנאמר \"לא תסור, מכל הדבר\" (ראה דברים יז,יא).",
+ "שלא להוסיף על מצוות התורה, בין תורה שבכתב בין בפירושה שקיבלו על פה, שנאמר \"את כל הדבר, אשר אנוכי מצווה אתכם--אותו תשמרו, לעשות: .לא תוסף עליו\" (דברים יג,א).",
+ "שלא לגרוע מכל מצוות התורה, שנאמר \"ולא תגרע ממנו\" (דברים יג,א).",
+ "שלא לקלל הדיין, שנאמר \"אלוהים, לא תקלל\" (שמות כב,כז).",
+ "שלא לקלל הנשיא, והוא המלך או ראש ישיבת ארץ ישראל, שנאמר \"ונשיא בעמך, לא תאור\" (שמות כב,כז).",
+ "שלא לקלל אחד משאר ישראל, שנאמר \"לא תקלל חירש\" (ויקרא יט,יד).",
+ "שלא לקלל אב ואם, שנאמר \"ומקלל אביו ואימו, מות יומת\" (שמות כא,יז).",
+ "שלא להכות אב ואם, שנאמר \"ומכה אביו ואימו, מות יומת\" (שמות כא,טו).",
+ "שלא לעשות מלאכה בשבת, שנאמר \"לא תעשה כל מלאכה\" (שמות כ,ט; דברים ה,יג).",
+ "שלא להלך חוץ לתחום מדינה כהולכי דרכים בשבת, שנאמר \"אל ייצא איש ממקומו\" (שמות טז,כט).",
+ "שלא לענוש בשבת, שנאמר \"לא תבערו אש, בכול מושבותיכם\" (שמות לה,ג).",
+ "שלא לעשות מלאכה בראשון של פסח, שנאמר \"כל מלאכה, לא ייעשה בהם\" (שמות יב,טז).",
+ "שלא לעשות מלאכה בשביעי של פסח, שנאמר \"כל מלאכה, לא ייעשה בהם\" (שמות יב,טז).",
+ "שלא לעשות מלאכה בחג השבועות, שנאמר בו \"כל מלאכת עבודה, לא תעשו\" (ויקרא כג,כא; במדבר כח,כו).",
+ "שלא לעשות מלאכה באחד לחודש השביעי, שנאמר בו \"כל מלאכת עבודה, לא תעשו\" (ויקרא כג,כה; במדבר כט,א).",
+ "שלא לעשות מלאכה ביום הכיפורים, שנאמר בו \"כל מלאכה, לא תעשו\" (ויקרא טז,כט; ויקרא כג,כח; ויקרא כג,לא; במדבר כט,ז).",
+ "שלא לעשות מלאכה בראשון של חג, שנאמר בו \"כל מלאכת עבודה, לא תעשו\" (ויקרא כג,לה; ויקרא כג,לו; במדבר כט,יב).",
+ "שלא לעשות מלאכה ביום שמיני של חג, שנאמר בו \"כל מלאכת עבודה, לא תעשו\" (ויקרא כג,לו; במדבר כט,לה).",
+ "שלא לגלות ערוות אם, שנאמר \"אימך היא, לא תגלה ערוותה\" (ויקרא יח,ז).",
+ "שלא לגלות ערוות אשת אב, שנאמר \"ערוות אשת אביך, לא תגלה\" (ויקרא יח,ח).",
+ "שלא לגלות ערוות אחות, שנאמר \"ערוות אחותך . . . לא תגלה\" (ויקרא יח,ט).",
+ "שלא לגלות ערוות אחות מן האב ומן האם, שנאמר \"ערוות בת אשת אביך מולדת אביך, אחותך היא--לא תגלה, ערוותה\" (ויקרא יח,יא).",
+ "שלא לגלות ערוות בת הבן, שנאמר \"ערוות בת בנך\" (ויקרא יח,י).",
+ "שלא לגלות ערוות בת הבת, שנאמר \"או בת בתך, לא תגלה ערוותן\" (ויקרא יח,י).",
+ "שלא לגלות ערוות הבת; ולמה לא נתפרשה בתורה, מפני שאסר בת הבת שתק מן הבת, ומפי השמועה למדו שאיסור הבת מגופי תורה, כשאר עריות.",
+ "שלא לגלות ערוות אישה ובתה, שנאמר \"ערוות אישה ובתה, לא תגלה\" (ויקרא יח,יז).",
+ "שלא לגלות ערוות אישה ובת בנה, שנאמר \"את בת בנה\" (ויקרא יח,יז).",
+ "שלא לגלות ערוות אישה ובת בתה, שנאמר \"ואת בת בתה, לא תיקח\" (ויקרא יח,יז).",
+ "שלא לגלות ערוות אחות האב, שנאמר \"ערוות אחות אביך, לא תגלה\" (ויקרא יח,יב).",
+ "שלא לגלות ערוות אחות האם, שנאמר \"ערוות אחות אימך, לא תגלה\" (ויקרא יח,יג).",
+ "שלא לגלות ערוות אשת אחי האב, שנאמר \"אל אשתו לא תקרב, דודתך היא\" (ויקרא יח,יד).",
+ "שלא לגלות ערוות אשת הבן, שנאמר \"ערוות כלתך, לא תגלה\" (ויקרא יח,טו).",
+ "שלא לגלות ערוות אשת אח, שנאמר \"ערוות אשת אחיך, לא תגלה\" (ויקרא יח,טז).",
+ "שלא לגלות ערוות אחות אישה, שנאמר \"ואישה אל אחותה, לא תיקח\" (ויקרא יח,יח).",
+ "שלא לגלות ערוות נידה, שנאמר \"ואל אישה, בנידת טומאתה--לא תקרב\" (ויקרא יח,יט).",
+ "שלא לגלות ערוות אשת איש, שנאמר \"ואל אשת, עמיתך--לא תיתן שכובתך\" (ויקרא יח,כ).",
+ "שלא לשכב עם בהמה, שנאמר \"ובכל בהמה לא תיתן שכובתך, לזרע\" (ראה ויקרא יח,כ; ויקרא יח,כג).",
+ "שלא תביא אישה בהמה עליה, שנאמר \"ואישה, לא תעמוד לפני בהמה לרבעה\" (ויקרא יח,כג).",
+ "שלא לשכב עם זכר, שנאמר \"ואת זכר--לא תשכב\" (ויקרא יח,כב).",
+ "שלא לגלות ערוות האב עצמו, שנאמר \"ערוות אביך . . . לא תגלה\" (ויקרא יח,ז).",
+ "שלא לגלות ערוות אחי האב עצמו, שנאמר \"ערוות אחי אביך, לא תגלה\" (ויקרא יח,יד).",
+ "שלא ליקרב לעריות בדברים המביאין לידי גילוי ערווה, כגון חיבוק ונישוק ורמיזה וקפיצה, שנאמר \"אל כל שאר בשרו, לא תקרבו לגלות ערווה\" (ויקרא יח,ו); מפי השמועה למדו שזו אזהרה לקריבה המביאה לידי גילוי ערווה.",
+ "שלא יישא ממזר בת ישראל, שנאמר \"לא יבוא ממזר, בקהל ה'\" (דברים כג,ג).",
+ "שלא תהיה קדשה, והיא הנבעלת בלא כתובה וקידושין, שנאמר \"לא תהיה קדשה\" (דברים כג,יח).",
+ "שלא יחזיר המגרש גרושתו אחר שנישאת לאחר, שנאמר \"לא יוכל בעלה הראשון אשר שילחה לשוב לקחתה\" (דברים כד,ד).",
+ "שלא תינשא היבמה לאחר חוץ מיבמה, שנאמר \"לא תהיה אשת המת\" (דברים כה,ה).",
+ "שלא יגרש האונס אנוסתו, שנאמר \"לא יוכל שלחה, כל ימיו\" (דברים כב,כט).",
+ "שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו, שנאמר בו \"לא יוכל לשלחה כל ימיו\" (דברים כב,יט).",
+ "שלא ייקח סריס בת ישראל, שנאמר \"לא יבוא פצוע דכא\" (דברים כג,ב).",
+ "שלא לסרס זכר מכל המינין, לא אדם ולא בהמה חיה ועוף, שנאמר \"ובארצכם, לא תעשו\" (ויקרא כב,כד).",
+ "שלא למנות על ישראל איש מקהל גרים, שנאמר \"לא תוכל לתת עליך איש נוכרי\" (דברים יז,טו).",
+ "שלא ירבה המלך סוסים, שנאמר \"לא ירבה לו סוסים\" (דברים יז,טז).",
+ "שלא ירבה המלך נשים, שנאמר \"לא ירבה לו נשים\" (דברים יז,יז).",
+ "שלא ירבה לו המלך כסף וזהב, שנאמר \"וכסף וזהב, לא ירבה לו מאוד\" (דברים יז,יז).",
+ "א .אלו הם שש מאות ושלוש עשרה מצוות שנאמרו לו למשה בסיניי, הן וכללותיהן ופרטותיהן ודקדוקיהן; וכל אותן הכללות והפרטות והדקדוקין והביאורין של כל מצוה ומצוה, היא תורה שבעל פה שקיבלו בית דין מפי בית דין.",
+ "ב .ויש מצוות אחרות שנתחדשו אחר מתן תורה, וקבעו אותן נביאים וחכמים ופשטו בכל ישראל--כגון מקרא מגילה, ונר חנוכה, ותענית תשעה באב, וידיים, ועירובין. .ויש לכל מצוה ומצוה מאלו פירושין ודקדוקין; והכול יתבאר בחיבור זה.",
+ "ג .כל אלו המצוות שנתחדשו--חייבין אנו לקבלם ולשומרם, שנאמר \"לא תסור, מכל הדבר . . .\" (ראה דברים יז,יא); ואינם תוספת על מצוות התורה. .ועל מה הזהירה תורה \"לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו\" (דברים יג,א)--שלא יהיה נביא רשאי לחדש דבר ולומר שהקדוש ברוך הוא ציווהו במצוה זו להוסיפה למצוות התורה, או לחסר אחת מאלו השש מאות ושלוש עשרה מצוות.",
+ "ד .אבל אם הוסיפו בית דין עם נביא שיהיה באותו הזמן מצוה דרך תקנה, או דרך הוראה, או דרך גזירה--אין זו תוספת: .שהרי לא אמרו שהקדוש ברוך הוא ציווה לעשות עירוב או לקרות מגילה בעונתה. .ואלו אמרו כן, היו מוסיפין על התורה.",
+ "ה .אלא כך אנו אומרים, שהנביאים עם בית דין תיקנו וציוו לקרות המגילה בעונתה כדי להזכיר שבחיו של הקדוש ברוך הוא ותשועות שעשה לנו, והיה קרוב לשווענו כדי לברכו ולהללו, וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה, \"ומי גוי גדול, אשר לו אלוהים קרובים אליו\" (ראה דברים ד,ז; דברים ד,ח). .ועל דרך זו היא כל מצוה ומצוה שהיא מדברי סופרים, בין עשה ובין לא תעשה."
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Mitzvah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Negative Mitzvot/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Negative Mitzvot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..b90d72e905de65e031803517aed76b97489a9ce6
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Negative Mitzvot/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,393 @@
+{
+ "title": "Mishneh Torah, Negative Mitzvot",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Negative_Mitzvot",
+ "text": [
+ "מצוה ראשונה ממצוות לא תעשה, שלא לעלות במחשבה שיש שם אלוה זולתי ה', שנאמר \"לא יהיה לך אלוהים אחרים, על פניי\" (שמות כ,ב; דברים ה,ו).",
+ "שלא לעשות פסל, לא יעשה בידו ולא יעשו לו אחרים, שנאמר \"לא תעשה לך פסל\" (שמות כ,ג; דברים ה,ז).",
+ "שלא לעשות עבודה זרה ואפילו לאחרים, שנאמר \"ואלוהי מסכה, לא תעשו לכם\" (ויקרא יט,ד).",
+ "שלא לעשות צורות לנואי, ואף על פי שאין עובדין אותן, שנאמר \"לא תעשון, איתי\" (שמות כ,יט).",
+ "שלא להשתחוות לעבודה זרה, ואף על פי שאין דרך עבודתה בהשתחוויה, שנאמר \"לא תשתחווה להם\" (שמות כ,ד; דברים ה,ח).",
+ "שלא לעבוד עבודה זרה בדברים שדרכה להיעבד בהם, שנאמר \"ולא תעבדם\" (שמות כ,ד; שמות כג,כד; דברים ה,ח).",
+ "שלא להעביר למולך, שנאמר \"ומזרעך לא תיתן, להעביר למולך\" (ויקרא יח,כא).",
+ "שלא לעשות מעשה אוב, שנאמר \"אל תפנו אל האובות\" (ויקרא יט,לא).",
+ "שלא לעשות מעשה יידעוני, שנאמר \"ואל היידעונים\" (ויקרא יט,לא).",
+ "שלא לפנות אחר עבודה זרה, שנאמר (ויקרא יט, ד): \"אל תפנו אל האלילים\".",
+ "שלא להקים מצבה, שנאמר \"ולא תקים לך, מצבה\" (דברים טז,כב).",
+ "שלא ליתן אבן משכית, שנאמר \"ואבן משכית לא תיתנו בארצכם\" (ויקרא כו,א).",
+ "שלא ליטע אילן במקדש, שנאמר \"לא תיטע לך אשרה, כל עץ\" (דברים טז,כא).",
+ "שלא לישבע בעבודה זרה לעובדיה, ולא משביעין אותן בה, שנאמר \"ושם אלוהים אחרים לא תזכירו, לא יישמע על פיך\" (שמות כג,יג).",
+ "שלא להדיח בני ישראל אחר עבודה זרה, שנאמר \"לא יישמע על פיך\" (שמות כג,יג); זו אזהרה למדיח.",
+ "שלא להסית אדם מישראל אחר עבודה זרה, שנאמר במסית \"ולא יוסיפו לעשות\" (דברים יג,יב).",
+ "שלא לאהוב המסית, שנאמר \"לא תאבה לו\" (דברים יג,ט).",
+ "שלא לעזוב השנאה למסית, שנאמר \"ולא תשמע אליו\" (דברים יג,ט).",
+ "שלא להציל המסית אלא עומד על דמו, שנאמר \"לא תחוס עינך עליו\" (דברים יג,ט).",
+ "שלא ילמד המוסת זכות על המסית, שנאמר \"לא תחמול\" (דברים יג,ט).",
+ "שלא ישתוק המוסת מללמד חובה על המסית, אם ידע לו חובה, שנאמר \"ולא תכסה עליו\" (דברים יג,ט).",
+ "שלא ליהנות בציפויי נעבד, שנאמר \"לא תחמוד כסף וזהב עליהם\" (דברים ז,כה).",
+ "שלא לבנות עיר הנידחת לכמות שהייתה, שנאמר \"לא תיבנה עוד\" (דברים יג,יז).",
+ "שלא ליהנות בממון עיר הנידחת, שנאמר \"ולא ידבק בידך מאומה, מן החרם\" (דברים יג,יח).",
+ "שלא ליהנות בעבודה זרה, ובכל משמשיה ובתקרובת שלה וביין שנתנסך לה, שנאמר \"ולא תביא תועבה אל ביתך\" (דברים ז,כו).",
+ "שלא להתנבא בשמה, שנאמר \"ואשר ידבר, בשם אלוהים אחרים\" (דברים יח,כ).",
+ "שלא להתנבא בשקר, שנאמר \"אשר יזיד לדבר דבר בשמי, את אשר לא ציוויתיו\" (דברים יח,כ).",
+ "שלא לשמוע למתנבא בשם עבודה זרה, שנאמר \"לא תשמע, אל דברי הנביא\" (דברים יג,ד).",
+ "שלא נימנע מהריגת נביא השקר ולא נירא ממנו, שנאמר \"לא תגור ממנו\" (דברים יח,כב).",
+ "שלא ללכת בחוקות עובדי עבודה זרה ולא במנהגותם, שנאמר \"ולא תלכו בחוקות הגוי\" (ויקרא כ,כג).",
+ "שלא לקסום, שנאמר \"לא יימצא בך . . . קוסם קסמים\" (דברים יח,י).",
+ "שלא לעונן, שנאמר \"לא תעוננו\" (ויקרא יט,כו).",
+ "שלא לנחש, שנאמר \"לא תנחשו\" (ויקרא יט,כו).",
+ "שלא לכשף, שנאמר \"לא יימצא בך . . . ומכשף\" (דברים יח,י).",
+ "שלא לחבור חבר, שנאמר \"וחובר, חבר\" (דברים יח,יא).",
+ "שלא לשאול באוב, שנאמר \"ושואל אוב\" (דברים יח,יא).",
+ "שלא לשאול ביידעוני, שנאמר \"ושואל אוב ויידעוני\" (דברים יח,יא).",
+ "שלא לשאול בחלום מן המתים, שנאמר \"ודורש אל המתים\" (דברים יח,יא).",
+ "שלא תעדה אישה עדי איש, שנאמר \"לא יהיה כלי גבר על אישה\" (דברים כב,ה).",
+ "שלא יעדה איש עדי אישה, שנאמר \"ולא ילבש גבר שמלת אישה\" (דברים כב,ה), מפני שזה היה מנהג עובדי עבודה זרה וכן מפורש בספרי עבודתה.",
+ "שלא לכתוב בגוף כעובדי עבודה זרה, שנאמר \"וכתובת קעקע, לא תיתנו בכם\" (ויקרא יט,כח).",
+ "שלא ללבוש שעטנז כמו שלובשין כומרי עבודה זרה, שנאמר \"לא תלבש שעטנז\" (דברים כב,יא).",
+ "שלא להקיף פיאת ראש ככומרי עבודה זרה, שנאמר \"ולא תקיפו, פאת ראשכם\" (ראה ויקרא יט,כז).",
+ "שלא להשחית כל הזקן כעובדי עבודה זרה, שנאמר \"ולא תשחית, את פאת זקנך\" (ויקרא יט,כז).",
+ "שלא להתגודד כעובדי עבודה זרה, שנאמר \"לא תתגודדו\" (דברים יד,א); וגדידה ושריטה אחת היא.",
+ "שלא לשכון בארץ מצריים לעולם, שנאמר \"לא תוסיפון לשוב בדרך הזה, עוד\" (דברים יז,טז).",
+ "שלא לתור אחר מחשבות הלב וראיית העיניים, שנאמר \"ולא תתורו . . .\" (במדבר טו,לט).",
+ "שלא לכרות ברית לשבעה עממין, שנאמר \"לא תכרות להם ברית\" (דברים ז,ב).",
+ "שלא להחיות אדם משבעה עממים, שנאמר \"לא תחייה, כל נשמה\" (דברים כ,טז).",
+ "שלא לחון על עובדי עבודה זרה, שנאמר \"ולא תחונם\" (דברים ז,ב).",
+ "שלא להושיב עובדי עבודה זרה בארצנו, שנאמר \"לא יישבו בארצך\" (שמות כג,לג).",
+ "שלא להתחתן בעובדי עבודה זרה, שנאמר \"ולא תתחתן, בם\" (דברים ז,ג).",
+ "שלא יישא עמוני ומואבי בת ישראל לעולם, שנאמר \"לא יבוא עמוני ומואבי, בקהל ה'\" (דברים כג,ד).",
+ "שלא להרחיק זרע עשיו מן הקהל אלא עד שלושה דורות, שנאמר \"לא תתעב אדומי\" (דברים כג,ח).",
+ "שלא להרחיק מצרי מלבוא בקהל אלא עד שלושה דורות, שנאמר \"לא תתעב מצרי\" (דברים כג,ח).",
+ "שלא לקרוא שלום לעמון ומואב בתחילה בשעת מלחמה כשאר גויים, שנאמר \"לא תדרוש שלומם, וטובתם\" (דברים כג,ז).",
+ "שלא להשחית אילני מאכל, וכן כל שיש בו השחתה אסור, שנאמר \"לא תשחית את עצה\" (דברים כ,יט).",
+ "שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מאויביהם בשעת מלחמה, שנאמר \"לא תערוץ, מפניהם\" (דברים ז,כא), \"לא, תיראום\" (דברים ג,כב).",
+ "שלא יסור מליבנו מעשה עמלק הרע שעשה לנו, שנאמר \"לא, תשכח\" (דברים כה,יט).",
+ "שאנו מוזהרין על ברכת השם, שנאמר \"אלוהים, לא תקלל\" (שמות כב,כז), ונאמר בעונש \"ונוקב שם ה' מות יומת\" (ויקרא כד,טז). .וזה הכלל: .כל שענש עליו הכתוב כרת או מיתת בית דין, הרי זו מצות לא תעשה--חוץ ממילה ופסח, שהן בכרת והן מצוות עשה.",
+ "שלא לעבור על שבועת ביטוי, שנאמר \"וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר\" (ויקרא יט, יב)",
+ "שלא ישבע לשוא, שנאמר \"לֹא תִשָּׂא אֶת שָׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא\" (שמות כ, ו; דברים ה, י).",
+ "שלא לחלל את שם הקדוש ברוך הוא, שנאמר \"וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי\" (ויקרא כב, לב).",
+ "שלא לנסות את דבר ה', שנאמר \"לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם\" (דברים ו, טז).",
+ "שלא לאבד בית המקדש, או בתי כנסייות, או בתי מדרשות; וכן אין מוחקין את השמות המוקדשין, ואין מאבדין כתבי הקודש, שנאמר \"אַבֵּד תְּאַבְּדוּן\" (דברים יב, ב), \"לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם\" (שם, ד).",
+ "שלא ילין הצלוב על העץ, שנאמר \"לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ\" (דברים כא, כג).",
+ "שלא להשבית שמירה סביב למקדש, שנאמר \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי\" (ויקרא יח, ל).",
+ "שלא יכנס כהן להיכל בכל עת, שנאמר \"וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹדֶשׁ\" (ויקרא טז, ב).",
+ "שלא יכנס בעל מום מן המזבח ולפנים, שנאמר \"אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא\" (ויקרא כא, כג).",
+ "שלא יעבוד בעל מום, שנאמר \"אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם\" (ויקרא כא, יז).",
+ "שלא יעבוד בעל מום עובר, שנאמר \"כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרַב\" (ויקרא כא, יח).",
+ "שלא יתעסקו הלויים בעבודת הכהנים ולא הכהנים בעבודת הלויים, שנאמר \"אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרְבוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם\" (במדבר יח, ג).",
+ "שלא יכנס למקדש ולא יורה בתורה שתוי יין, שנאמר \"יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ בְּבוֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד\" (ויקרא י, ט) ונאמר \"וּלְהוֹרוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\" (ויקרא י, יא).",
+ "שלא יעבוד הזר במקדש, שנאמר \"וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם\" (במדבר יח, ד).",
+ "שלא יעבוד כהן טמא, שנאמר \"וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל\" (ויקרא כב, ב).",
+ "שלא יעבוד כהן טבול יום עד שיעריב שמשו, שנאמר \"וְלֹא יְחַלְּלוּ\" (ויקרא כא, ו).",
+ "שלא יכנס טמא לעזרה, שנאמר \"וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם\" (במדבר ה, ג); זה מחנה שכינה.",
+ "שלא יכנס טמא למחנה לויה שכנגדו לדורות הר הבית, שנאמר \"לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה\" (דברים כג, יא); זה מחנה לויה.",
+ "שלא לבנות אבני מזבח גזית, שנאמר \"לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית\" (שמות כ, כא).",
+ "שלא לפסוע על המזבח, שנאמר \"וְלֹא תַעֲלֶה בְּמַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי\" (שמות כ, כב).",
+ "שלא לכבות אש המזבח, שנאמר \"אש, תמיד תוקד על המזבח--לא תכבה\" (ויקרא ו,ו).",
+ "שלא להקטיר ולהקריב במזבח הזהב, שנאמר \"לא תעלו עליו קטורת זרה\" (שמות ל,ט).",
+ "שלא לעשות במתכונת שמן המשחה, שנאמר \"ובמתכונתו, לא תעשו\" (שמות ל,לב).",
+ "שלא לסוך בשמן המשחה זר, שנאמר \"על בשר אדם, לא ייסך\" (שמות ל,לב).",
+ "שלא לעשות במתכונת הקטורת, שנאמר \"ובמתכונתה, לא תעשו\" (ראה שמות ל,לז).",
+ "שלא להוציא בדי הארון, שנאמר \"לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ\" (שמות כה, טו).",
+ "שלא ייזח החושן מעל האיפוד, שנאמר \"ולא ייזח החושן, מעל האיפוד\" (שמות כח,כח; שמות לט,כא).",
+ "שלא ייקרע המעיל, שנאמר \"כפי תחרא יהיה לו--לא ייקרע\" (שמות כח,לב).",
+ "שלא להעלות קודשים בחוץ, שנאמר \"הישמר לך, פן תעלה עולותיך\" (דברים יב,יג).",
+ "שלא לשחוט קודשים בחוץ, שנאמר \"איש . . . אשר ישחט שור או כשב\" (ויקרא יז,ג) \"ואל פתח אוהל מועד, לא הביאו . . . ונכרת\" (ויקרא יז,ד).",
+ "שלא להקדיש בעלי מומין למזבח, שנאמר \"כול אשר בו מום, לא תקריבו\" (ויקרא כב,כ); זה הוא איסור הקדשו.",
+ "שלא לשחוט בעלי מומין לשם קרבן, שנאמר \"לא תקריבו אלה, לה'\" (ויקרא כב,כב).",
+ "שלא לזרוק דם בעלי מומין לגבי המזבח, שנאמר בבעלי מומין \"לא תקריבו לה'\" (ויקרא כב,כד); וזה הוא איסור זריקת דמו.",
+ "שלא להקטיר אימורי בעלי מומין, שנאמר \"ואישה, לא תיתנו מהם\" (ויקרא כב,כב).",
+ "שלא להקריב בעל מום עובר, שנאמר \"לא תזבח לה' אלוהיך שור ושה, אשר יהיה בו מום\" (דברים יז,א); זה הוא מום עובר.",
+ "שלא להקריב בעל מום מיד הגויים, שנאמר \"ומיד בן נכר, לא תקריבו\" (ויקרא כב,כה).",
+ "שלא ייתן מום בקודשים, שנאמר \"מום לא יהיה בו\" (ויקרא כב,כא); כלומר, לא תיתן בו מום.",
+ "שלא להקריב שאור או דבש, שנאמר (ויקרא ב, יא): \"כִּי כָל שְׂאוֹר וְכָל דְבַשׁ, לֹא תַקְטִירוּ\".",
+ "שלא להקריב תפל, שנאמר \"ולא תשבית מלח ברית אלוהיך\" (ויקרא ב,יג).",
+ "שלא להקריב אתנן ומחיר, שנאמר \"לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב\" (דברים כג,יט).",
+ "שלא לשחוט אותו ואת בנו, שנאמר \"אותו ואת בנו, לא תשחטו ביום אחד\" (ויקרא כב,כח).",
+ "שלא ליתן שמן זית במנחת חוטא, שנאמר \"לא ישים עליה שמן\" (ויקרא ה,יא).",
+ "שלא ליתן עליה לבונה, שנאמר \"ולא ייתן עליה לבונה\" (ויקרא ה,יא).",
+ "שלא ייתן שמן במנחת סוטה, שנאמר \"לא ייצוק עליו שמן\" (במדבר ה,טו).",
+ "שלא ייתן עליו לבונה, שנאמר \"ולא ייתן עליו לבונה\" (במדבר ה,טו).",
+ "שלא להמיר את הקודשים, שנאמר \"לא יחליפנו, ולא ימיר אותו\" (ויקרא כז,י).",
+ "שלא לשנות את הקודשים מקרבן לקרבן, שנאמר בבכור \"לא יקדיש איש, אותו\" (ויקרא כז,כו); כלומר, לא יקדישנו לקרבן אחר.",
+ "שלא לפדות בכור בהמה טהורה, שנאמר \"אך בכור שור . . . לא תפדה\" (במדבר יח,יז).",
+ "שלא למכור מעשר בהמה, שנאמר \"לא ייגאל\" (ויקרא כז,לג).",
+ "שלא למכור שדה החרם, שנאמר \"לא יימכר\" (ויקרא כז,כח).",
+ "שלא לפדות שדה החרם, שנאמר \"לא ייגאל\" (ויקרא כז,כח).",
+ "שלא יבדיל ראש חטאת העוף, שנאמר \"ומלק את ראשו ממול עורפו\" (ויקרא ה,ח).",
+ "שלא לעבוד בקודשים, שנאמר \"לא תעבוד בבכור שורך\" (דברים טו,יט).",
+ "שלא לגזוז את הקודשים, שנאמר \"ולא תגוז בכור צאנך\" (דברים טו,יט).",
+ "שלא ישחוט הפסח והחמץ קיים, שנאמר \"לא תשחט על חמץ, דם זבחי\" (שמות לד,כה).",
+ "שלא להניח אימורי הפסח עד שיפסלו בלינה, שנאמר \"ולא ילין חלב חגי, עד בוקר\" (שמות כג,יח).",
+ "שלא להותיר מבשר הפסח, שנאמר \"ולא תותירו ממנו, עד בוקר\" (שמות יב,י).",
+ "שלא להותיר מחגיגת ארבעה עשר ליום השלישי, שנאמר \"ולא ילין מן הבשר\" (דברים טז,ד); מפי השמועה למדו שבבשר חגיגת ארבעה עשר הכתוב מדבר, וזה שנאמר \"לבוקר\" (שם) לבוקרו של יום שני של פסח, שהוא שלישי לשחיטה.",
+ "שלא להותיר מבשר פסח שני עד בוקר, שנאמר \"ולא ישאירו ממנו עד בוקר\" (ראה במדבר ט,יב).",
+ "שלא להותיר מבשר התודה עד בוקר, שנאמר \"ולא תותירו ממנו, עד בוקר\" (ראה ויקרא כב,ל); והוא הדין לשאר הקודשים, שאין מניחין אותן לאחר זמן אכילתן.",
+ "שלא לשבור עצם בפסח, שנאמר (שמות יב, מו): \"ועצם לא תשברו בו\".",
+ "שלא לשבור עצם בפסח שני, שנאמר (שמות יב, מו): \"ועצם לא תשברו בו\".",
+ "שלא להוציא מבשר הפסח מן החבורה, שנאמר \"לא תוציא מן הבית\" (שמות יב,מו).",
+ "שלא לעשות שיירי מנחות חמץ, שנאמר \"לא תיאפה חמץ, חלקם\" (ויקרא ו,י).",
+ "שלא לאכול בשר הפסח נא ומבושל, שנאמר \"אל תאכלו ממנו נא, ובשל\" (שמות יב,ט).",
+ "שלא להאכיל בשר הפסח לגר תושב, שנאמר \"תושב ושכיר, לא יאכל בו\" (שמות יב,מה).",
+ "שלא יאכל הערל בשר הפסח, שנאמר \"כל ערל, לא יאכל בו\" (שמות יב,מח).",
+ "שלא להאכיל בשר הפסח לישראל שנשתמד, שנאמר \"כל בן נכר, לא יאכל בו\" (שמות יב,מג); כלומר, ישראל שנלווה לבני נכר ועבד עבודה זרה כמותם לא יאכל בו.",
+ "שלא יאכל אדם שנטמא קודשים, שנאמר \"והנפש אשר תאכל בשר, מזבח השלמים אשר לה', וטומאתו, עליו\" (ויקרא ז,כ).",
+ "שלא לאכול מן הקודשים שנטמאו, שנאמר \"והבשר אשר ייגע בכל טמא, לא ייאכל\" (ויקרא ז,יט).",
+ "שלא לאכול נותר, שנאמר \"ואוכליו עוונו יישא . . . ונכרתה הנפש ההיא, מעמיה\" (ויקרא יט,ח).",
+ "שלא לאכול פיגול, שנאמר \"המקריב אותו לא ייחשב לו, פיגול יהיה; והנפש האוכלת ממנו, עוונה תישא\" (ויקרא ז,יח); והוא בכרת.",
+ "שלא יאכל זר תרומות, שנאמר \"וכל זר, לא יאכל קודש\" (ויקרא כב,י).",
+ "שלא יאכל אפילו תושב כוהן ושכירו תרומה, שנאמר \"תושב כוהן ושכיר, לא יאכל קודש\" (ויקרא כב,י).",
+ "שלא יאכל ערל תרומה, והוא הדין לשאר קודשים. .ודבר זה לימדו הכתוב מן הפסח בגזירה שווה, ואינו בפירוש מן התורה; ומפי השמועה למדו שאיסור ערל בקודשים מגופי תורה, ואינו מדברי סופרים.",
+ "שלא יאכל כוהן טמא תרומה, שנאמר \"איש מזרעך . . . בקודשים לא יאכל\" (ראה ויקרא כא,יז; ויקרא כב,ד).",
+ "שלא תאכל חללה קודש, לא תרומות ולא חזה ושוק, שנאמר \"ובת כוהן--כי תהיה, לאיש זר\" (ויקרא כב,יב).",
+ "שלא תיאכל מנחת כוהן, שנאמר \"וכל מנחת כוהן כליל תהיה, לא תיאכל\" (ויקרא ו,טז).",
+ "שלא לאכול בשר חטאות הנעשות בפנים, שנאמר \"וכל חטאת אשר יובא מדמה\" (ויקרא ו,כג).",
+ "שלא לאכול פסולי המוקדשין שהוטל בהם מום בכוונה, שנאמר \"לא תאכל, כל תועבה\" (דברים יד,ג); מפי השמועה למדנו שבפסולי המוקדשין שהוטל בהם מום הכתוב מדבר.",
+ "שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים, שנאמר \"לא תוכל לאכול בשעריך, מעשר דגנך\" (דברים יב,יז).",
+ "שלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים, שנאמר \"תירושך\" (דברים יב,יז).",
+ "שלא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלים, שנאמר \"ויצהרך\" (דברים יב,יז).",
+ "שלא לאכול בכור תמים חוץ לירושלים, שנאמר \"לא תוכל . . . ובכורות\" (דברים יב,יז).",
+ "שלא יאכלו הכוהנים חטאת ואשם חוץ לעזרה, שנאמר \"לא תוכל . . . בקרך, וצאנך\" (דברים יב,יז); מפי השמועה למדו שלא בא הכתוב אלא לאסור בשר חטאות ואשמות חוץ לעזרה, לפי שכל דבר שייאכל חוץ למקום אכילתו \"לא תוכל לאכול בשעריך\" (שם) אקרא בו.",
+ "שלא לאכול בשר העולה, שנאמר \"לא תוכל . . . נדריך אשר תידור\" (דברים יב,יז); כלומר, לא תוכל לאכול נדריך אשר תידור. .וזו היא אזהרה של כל מועל, שלא ייהנה מן הקודשים האסורים ליהנות מהם; ואם נהנה, מעל.",
+ "שלא לאכול בשר קודשים קלים קודם זריקת דמים, שנאמר \"לא תוכל . . . ונדבותיך\" (דברים יב,יז); כלומר, לא תוכל לאכול נדבותיך עד שייזרק דמם.",
+ "שלא יאכל זר בשר קודשי קודשים, שנאמר \"וזר לא יאכל, כי קודש הם\" (שמות כט,לג).",
+ "שלא יאכל כוהן ביכורים קודם הנחה בעזרה, שנאמר \"לא תוכל . . . ותרומת ידך\" (דברים יב,יז); אלו הביכורים.",
+ "שלא לאכול מעשר שני בטומאה ואפילו בירושלים עד שייפדה, שנאמר \"לא ביערתי ממנו בטמא\" (דברים כו,יד).",
+ "שלא לאכול מעשר שני באנינות, שנאמר \"לא אכלתי באוני ממנו\" (דברים כו,יד).",
+ "שלא להוציא דמי מעשר שני בשאר דברים שאין בהם אכילה ושתייה, שנאמר \"ולא נתתי ממנו, למת\" (דברים כו,יד); וכל שהוא חוץ לצורכי הגוף החי, \"נתתי ממנו, למת\" אקרא בו.",
+ "שלא לאכול הטבל; והטבל הוא הדבר שגידוליו מן הארץ החייב בתרומות ומעשרות, שלא הוציאו ממנו תרומת ה': .שנאמר \"ולא יחללו, את קודשי בני ישראל--את אשר ירימו, לה'\" (ויקרא כב,טו); כלומר, דברים שהם עתידין להרים אותם לה', לא יעשו אותם חול ויאכלו אותם בטבלם.",
+ "שלא להקדים תרומה לביכורים, ולא מעשר ראשון לתרומה, ולא מעשר שני לראשון, אלא מוציאין על הסדר: .ביכורים תחילה, ואחר כך תרומה גדולה, ואחר כך מעשר ראשון, ואחר כך מעשר שני; שנאמר \"מלאתך ודמעך, לא תאחר\" (שמות כב,כח), כלומר לא תאחר דבר הראוי להקדימו.",
+ "שלא לאחר הנדרים והנדבות שנדר ושנדב, שנאמר \"לא תאחר לשלמו\" (דברים כג,כב).",
+ "שלא לעלות לחג בלא קרבן, שנאמר \"ולא ייראו פניי, ריקם\" (שמות כג,טו).",
+ "שלא לעבור על דברים שאסר אדם על נפשו, שנאמר \"לא יחל, דברו\" (במדבר ל,ג).",
+ "שלא ייקח כוהן זונה, שנאמר \"אישה זונה וחללה לא ייקחו\" (ויקרא כא,ז).",
+ "שלא ייקח כוהן חללה, שנאמר \"וחללה לא ייקחו\" (ויקרא כא,ז).",
+ "שלא ייקח כוהן גרושה, שנאמר \"ואישה גרושה מאישה לא ייקחו\" (ויקרא כא,ז).",
+ "שלא ייקח כוהן גדול אלמנה, שנאמר \"אלמנה וגרושה וחללה זונה, את אלה לא ייקח\" (ויקרא כא,יד).",
+ "שלא יבעול כוהן גדול אלמנה, ואפילו בלא קידושים, מפני שמחללה, שנאמר \"לא יחלל זרעו, בעמיו\" (ויקרא כא,טו); הרי הוא מוזהר שלא לחלל כשרה.",
+ "שלא ייכנס כוהן למקדש פרוע ראש, שנאמר \"ראשיכם אל תפרעו\" (ויקרא י,ו).",
+ "שלא ייכנס כוהן למקדש קרוע בגדים, שנאמר \"ובגדיכם לא תפרומו\" (ויקרא י,ו).",
+ "שלא ייצא כוהן מן העזרה בשעת עבודה, שנאמר \"ומפתח אוהל מועד לא תצאו\" (ויקרא י,ז).",
+ "שלא ייטמא כוהן הדיוט לשאר מתים, שנאמר \"לנפש לא ייטמא בעמיו\" (ויקרא כא,א).",
+ "שלא ייטמא כוהן גדול ואפילו לקרוביו, שנאמר \"לאביו ולאימו, לא ייטמא\" (ויקרא כא,יא).",
+ "שלא ייכנס כוהן גדול עם מת, שנאמר \"ועל כל נפשות מת, לא יבוא\" (ויקרא כא,יא); כך למדו מפי השמועה, שהוא חייב בבל יבוא וחייב בבל ייטמא.",
+ "שלא ייקח כל שבט לוי חלק בארץ, שנאמר \"ונחלה לא יהיה לו\" (דברים יח,ב).",
+ "שלא ייקח כל שבט לוי חלק בביזה בשעת כיבוש הארץ, שנאמר \"לא יהיה לכוהנים הלויים . . . חלק ונחלה\" (דברים יח,א).",
+ "שלא לעשות קורחה על מת, שנאמר \"לא תשימו קורחה בין עיניכם--למת\" (דברים יד,א).",
+ "שלא לאכול בהמה טמאה, שנאמר \"אך את זה, לא תאכלו, ממעלי הגרה\" (ויקרא יא,ד; דברים יד,ז).",
+ "שלא לאכול דג טמא, שנאמר \"ושקץ, יהיו לכם; מבשרם לא תאכלו\" (ויקרא יא,יא).",
+ "שלא לאכול עוף טמא, שנאמר \"ואת אלה תשקצו מן העוף, לא ייאכלו\" (ויקרא יא,יג).",
+ "שלא לאכול שרץ העוף, שנאמר \"כול שרץ העוף, טמא הוא לכם\" (דברים יד,יט).",
+ "שלא לאכול שרץ הארץ, שנאמר \"וכל השרץ, השורץ על הארץ--שקץ הוא, לא ייאכל\" (ויקרא יא,מא).",
+ "שלא לאכול רמש הארץ, שנאמר \"ולא תטמאו את נפשותיכם, בכל השרץ הרומש על הארץ\" (ויקרא יא,מד).",
+ "שלא לאכול תולעת הפירות כשתצא לאוויר, שנאמר \"לכל השרץ, השורץ על הארץ--לא תאכלום\" (ויקרא יא,מב).",
+ "שלא לאכול שרץ המים, שנאמר \"אל תשקצו, את נפשותיכם, בכל השרץ\" (ויקרא יא,מג).",
+ "שלא לאכול מתה, שנאמר \"לא תאכלו כל נבילה\" (דברים יד,כא).",
+ "שלא לאכול טריפה, שנאמר \"ובשר בשדה טריפה לא תאכלו\" (שמות כב,ל).",
+ "שלא לאכול אבר מן החי, שנאמר \"לא תאכל הנפש, עם הבשר\" (דברים יב,כג).",
+ "שלא לאכול גיד הנשה, שנאמר \"על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה\" (בראשית לב,לג).",
+ "שלא לאכול דם, שנאמר \"וכל דם, לא תאכלו\" (ויקרא ג,יז; ויקרא ז,כו).",
+ "שלא לאכול חלב, שנאמר \"כל חלב שור וכשב, ועז--לא תאכלו\" (ויקרא ז,כג).",
+ "שלא לבשל בשר בחלב, שנאמר \"לא תבשל גדי, בחלב אימו\" (שמות כג,יט; שמות לד,כו; דברים יד,כא).",
+ "שלא לאכול בשר בחלב, שנאמר \"לא תבשל גדי, בחלב אימו\" פעם שנייה (שמות לד,כו); כך למדו מפי השמועה, שאחד לאיסור בישול ואחד לאיסור אכילה.",
+ "שלא לאכול בשר שור הנסקל, שנאמר \"ולא ייאכל את בשרו\" (שמות כא,כח).",
+ "שלא לאכול פת תבואה חדשה קודם הפסח, שנאמר \"ולחם . . . לא תאכלו\" (ויקרא כג,יד).",
+ "שלא לאכול קלי מן החדש, שנאמר \"וקלי . . . לא תאכלו\" (ויקרא כג,יד).",
+ "שלא לאכול כרמל מתבואה חדשה, שנאמר \"וכרמל לא תאכלו\" (ויקרא כג,יד).",
+ "שלא לאכול עורלה, שנאמר \"שלוש שנים, יהיה לכם ערלים--לא ייאכל\" (ויקרא יט,כג).",
+ "שלא לאכול כלאי הכרם, שנאמר \"פן תקדש, המלאה הזרע אשר תזרע, ותבואת, הכרם\" (דברים כב,ט); זה הוא איסור אכילה.",
+ "שלא לשתות יין נסך, שנאמר \"אשר חלב זבחימו יאכלו, ישתו יין נסיכם\" (דברים לב,לח).",
+ "שלא לאכול ולשתות דרך זולל וסובא, שנאמר \"בננו זה . . . זולל, וסובא\" (דברים כא,כ).",
+ "שלא לאכול ביום הצום, שנאמר \"כי כל הנפש אשר לא תעונה\" (ויקרא כג,כט).",
+ "שלא לאכול חמץ בפסח, שנאמר \"לא ייאכל, חמץ\" (שמות יג,ג).",
+ "שלא לאכול תערובת חמץ, שנאמר \"כל מחמצת, לא תאכלו\" (שמות יב,כ).",
+ "שלא לאכול חמץ אחר חצות יום ארבעה עשר, שנאמר \"לא תאכל עליו חמץ\" (דברים טז,ג).",
+ "שלא ייראה חמץ, שנאמר \"לא ייראה לך חמץ\" (שמות יג,ז).",
+ "שלא יימצא חמץ, שנאמר \"שאור, לא יימצא בבתיכם\" (שמות יב,יט).",
+ "שלא ישתה הנזיר יין, ולא דבר שנתערב בו יין וטעמו כטעם יין, שנאמר \"וכל משרת ענבים\" (במדבר ו,ג); ואפילו החמיץ היין או דבר שנתערב בו היין, הרי זה אסור עליו, שנאמר \"חומץ יין וחומץ שיכר לא ישתה\" (שם).",
+ "שלא יאכל ענבים לחים, שנאמר \"וענבים לחים . . . לא יאכל\" (במדבר ו,ג).",
+ "שלא יאכל ענבים יבשים, שנאמר \"ויבשים לא יאכל\" (במדבר ו,ג).",
+ "שלא יאכל חרצנים, שנאמר \"מחרצנים . . . לא יאכל\" (במדבר ו,ד).",
+ "שלא יאכל זוגין, שנאמר \"ועד זג--לא יאכל\" (במדבר ו,ד).",
+ "שלא ייטמא הנזיר למת, שנאמר \"לאביו ולאימו . . . לא ייטמא להם, במותם\" (במדבר ו,ז).",
+ "שלא ייכנס באוהל המת, שנאמר \"על נפש מת, לא יבוא\" (במדבר ו,ו).",
+ "שלא יגלח הנזיר, שנאמר \"תער לא יעבור על ראשו\" (במדבר ו,ה).",
+ "שלא לקצור כל השדה, שנאמר \"לא תכלה פאת שדך בקוצרך\" (ויקרא כג,כב).",
+ "שלא ללקוט השיבולים הנופלות בשעת קצירה, שנאמר \"ולקט קצירך, לא תלקט\" (ויקרא יט,ט; ויקרא כג,כב).",
+ "שלא לבצור עוללות הכרם, שנאמר \"וכרמך לא תעולל\" (ויקרא יט,י).",
+ "שלא ללקוט פרט הכרם, שנאמר \"ופרט כרמך לא תלקט\" (ויקרא יט,י).",
+ "שלא ליקח עומר השכחה, שנאמר \"לא תשוב לקחתו\" (דברים כד,יט); וכן לכל האילנות יש שכחה, שנאמר \"לא תפאר אחריך\" (דברים כד,כ).",
+ "שלא לזרוע כלאי זרעים, שנאמר \"שדך לא תזרע כלאיים\" (ויקרא יט,יט).",
+ "שלא לזרוע תבואה או ירק בכרם, שנאמר \"לא תזרע כרמך, כלאיים\" (דברים כב,ט).",
+ "שלא להרביע בהמה מין בשאינו מינו, שנאמר \"בהמתך לא תרביע כלאיים\" (ויקרא יט,יט).",
+ "שלא יעשה מלאכה בשני מיני בהמה כאחד, שנאמר \"לא תחרוש בשור ובחמור, יחדיו\" (דברים כב,י).",
+ "שלא לחסום בהמה בשעת מלאכה בדבר שאוכלת ממנו ונהנית, שנאמר \"לא תחסום שור, בדישו\" (דברים כה,ד).",
+ "שלא לעבוד אדמה בשביעית, שנאמר \"שדך לא תזרע\" (ויקרא כה,ד).",
+ "שלא לעבוד אילן בשביעית, שנאמר \"וכרמך לא תזמור\" (ויקרא כה,ד).",
+ "שלא לקצור ספיחי שביעית כדרך שקוצרין בשאר השנים, שנאמר \"את ספיח קצירך לא תקצור\" (ויקרא כה,ה).",
+ "שלא לאסוף פירות האילן בשביעית כדרך שאוספין בכל שנה ושנה, שנאמר \"ואת עינבי נזיריך לא תבצור\" (ויקרא כה,ה).",
+ "שלא לעבוד בשנת יובל בין אדמה בין אילן, שנאמר בה \"לא תזרעו\" (ויקרא כה,יא).",
+ "שלא לקצור ספיחי יובל כשאר השנים, שנאמר בו \"לא תקצרו את ספיחיה\" (ויקרא כה,יא).",
+ "שלא לאסוף פירות יובל כאסיפת שאר השנים, שנאמר בו \"ולא תבצרו את נזיריה\" (ויקרא כה,יא).",
+ "שלא למכור שדה בארץ ישראל לצמיתות, שנאמר \"והארץ, לא תימכר לצמיתות\" (ויקרא כה,כג).",
+ "שלא לשנות מגרשי הלויים ושדותיהם, שנאמר \"ושדה מגרש עריהם, לא יימכר\" (ויקרא כה,לד); מפי השמועה למדו שזו אזהרה שלא ישתנה.",
+ "שלא לעזוב הלויים, שנאמר \"הישמר לך, פן תעזוב את הלוי\" (דברים יב,יט), אלא נותנין להם מתנותיהם ומשמחים אותם בהן בכל רגל ורגל.",
+ "שלא יתבע הלוואה שעברה עליה שביעית, שנאמר \"לא ייגוש את ריעהו ואת אחיו\" (דברים טו,ב).",
+ "שלא יימנע מלהלוות לעני מפני השמיטה, שנאמר \"הישמר לך פן יהיה דבר\" (דברים טו,ט). .זה הכלל--כל מקום שנאמר הישמר או פן או אל, אינו אלא מצות לא תעשה.",
+ "שלא יימנע מלהחיות לעני ומליתן לו מה שהוא צריך, שנאמר \"לא תאמץ את לבבך\" (דברים טו,ז); נמצא הנותן צדקה עושה מצות עשה, והמעלים עיניו מן הצדקה יתר על שביטל עשה עבר על לא תעשה.",
+ "שלא לשלח עבד עברי ריקם כשייצא חופשי, שנאמר \"לא תשלחנו, ריקם\" (דברים טו,יג).",
+ "שלא יתבע העני בחובו כשיידע שהוא עני, ולא יצר לו, שנאמר \"לא תהיה לו, כנושה\" (שמות כב,כד).",
+ "שלא להלוות בריבית לישראל, שנאמר \"את כספך--לא תיתן לו, בנשך\" (ויקרא כה,לז).",
+ "שלא ללוות בריבית, שנאמר \"לא תשיך לאחיך\" (דברים כג,כ); כך למדו מפי השמועה, שזו אזהרה ללווה שלא יינשך למלווה.",
+ "שלא להשית יד בין לווה ומלווה בריבית, ולא להיות ערב, ולא עד, ולא לכתוב שטר ביניהם, שנאמר \"לא תשימון עליו, נשך\" (שמות כב,כד).",
+ "שלא לאחר פעולת שכיר, שנאמר \"לא תלין פעולת שכיר, איתך\" (ויקרא יט,יג).",
+ "שלא ימשכן בעל חוב בזרוע, שנאמר \"לא תבוא אל ביתו, לעבוט עבוטו\" (דברים כד,י).",
+ "שלא למנוע העבוט מבעליו העני בעת שהוא צריך לו, שנאמר \"לא תשכב, בעבוטו\" (דברים כד,יב); כלומר, לא תשכב ועבוטו עימך, אלא תשיבנו לו בלילה, הואיל והוא צריך לו בלילה.",
+ "שלא למשכן האלמנה, שנאמר \"ולא תחבול בגד אלמנה\" (דברים כד, יז).",
+ "שלא לחבול כלים שעושין בהם אוכל נפש, שנאמר \"לא יחבול ריחיים, ורכב\" (דברים כד,ו).",
+ "שלא לגנוב נפש מישראל, שנאמר \"לא תגנוב\" (שמות כ,יב; דברים ה,טז); זה גונב נפש.",
+ "שלא לגנוב ממון, שנאמר \"לא, תגנובו\" (ויקרא יט,יא); זו היא גניבת ממון.",
+ "שלא לגזול, שנאמר \"לא תגזול\" (ויקרא יט,יג).",
+ "שלא להסיג גבול, שנאמר \"לא תסיג גבול ריעך\" (דברים יט,יד).",
+ "שלא לעשוק, שנאמר \"לא תעשוק את ריעך\" (ויקרא יט,יג).",
+ "שלא לכחש בממון חברו, שנאמר \"לא תכחשו\" (ויקרא יט,יא).",
+ "שלא לישבע על כפירת ממון חברו, שנאמר \"לא תשקרו\" (ויקרא יט,יא); כלומר, לא תישבע על שקר בממון שיש לחברך בידך.",
+ "שלא יונה במקח וממכר, שנאמר \"אל תונו, איש את אחיו\" (ויקרא כה,יד).",
+ "שלא יונה בדברים, שנאמר \"ולא תונו איש את עמיתו\" (ויקרא כה, יז); זו אונאת דברים.",
+ "שלא להונות את הגר בדברים, שנאמר \"וְגֵר לֹא תוֹנֶה\" (שמות כב, כ).",
+ "שלא להונות את הגר במקח וממכר, שנאמר \"וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ\" (שמות כב, כ).",
+ "שלא להחזיר עבד שברח לארץ ישראל לאדוניו שבחוצה לארץ, שנאמר \"לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו\" (דברים כג, טז).",
+ "שלא להונות עבד זה, שנאמר \"עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבֶּךָ... בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ\" (דברים כג, יז).",
+ "שלא לענות יתום ואלמנה, שנאמר \"כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן\" (שמות כב, כא).",
+ "שלא לעבוד בעבד עברי כעבודת עבד, שנאמר \"לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבוֹדַת עָבֶד\" (ויקרא כה, לט).",
+ "שלא למכור אותו ממכרת עבד, שנאמר \"לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד\" (ויקרא כה, מב).",
+ "שלא לעבוד בעבד עברי בפרך, שנאמר \"לֹא תִרְדֶּה בּוֹ בְּפָרֶךְ\" (ויקרא כה, מג).",
+ "שלא להניח הגוי לעבד בעבד עברי הנמכר לו בפרך, שנאמר \"לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפָרֶךְ לְעֵינֶךָ\" (ויקרא כה, נג).",
+ "שלא למכור אמה עברייה לאחר, שנאמר \"לֹא יִמְשׁוֹל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ\" (שמות כא, ח).",
+ "שלא למנוע מאמה עברייה היעודה שאר כסות ועונה, שנאמר \"שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעוֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע\" (שמות כא, י); והוא הדין לשאר הנשים.",
+ "שלא למכור אשת יפת תואר, שנאמר \"ומכור לא תמכרנה\" (דברים כא, יד).",
+ "שלא לכבוש אשת יפת תואר שפחה, שנאמר \"לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ\" (דברים כא, יד).",
+ "שלא לחמוד, שנאמר \"לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ\" (שמות כ, יג).",
+ "שלא להתאוות, שנאמר \"לֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ\" (דברים ה, יז).",
+ "שלא יאכל השכיר שלא בשעת גמר מלאכה מן המחובר שהוא עושה בו, שנאמר \"וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף\" (דברים כג, כו).",
+ "שלא ייקח השכיר יתר על אכילתו, שנאמר \"וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ\" (דברים כג, כה).",
+ "שלא יתעלם מן האבידה, שנאמר \"לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם\" (דברים כב, ג).",
+ "שלא להניח הבהמה רובצת תחת משאה בדרך, שנאמר \"לֹא תִרְאֶה חֲמוֹר אָחִיךָ\" (ראה דברים כב, ד).",
+ "שלא לעשות עול במדה, שנאמר \"לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בְּמִדָּה\" (ויקרא יט, לה); מפי השמועה למדו שהכתוב מזהיר לא תעשו עול במשפט המדה.",
+ "שלא להיות אצלנו איפה ואיפה אבן ואבן, שנאמר \"לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה\" (דברים כה, יד).",
+ "שלא לעוול המשפט, שנאמר \"לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט\" (ויקרא יט, טו).",
+ "שלא ליקח שוחד, שנאמר \"וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח\" (שמות כג, ח).",
+ "שלא לכבד גדול בדין, שנאמר \"וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָּדוֹל\" (ויקרא יט, טו).",
+ "שלא יירא הדיין בדין מאדם רע, שנאמר \"לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ\" (דברים א, יז).",
+ "שלא לרחם על עני בדין, שנאמר \"וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ\" (שמות כג, ג).",
+ "שלא להטות משפט אדם חוטא, שנאמר \"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ\" (שמות כג, ו); למדו מפי השמועה, שזה אביון במצוות.",
+ "שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות, שנאמר \"לֹא תָחוֹס עֵינְךָ\" (דברים יט, כא).",
+ "שלא להטות משפט גרים ויתומים, שנאמר \"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵר יָתוֹם\" (דברים כד, יז).",
+ "שלא לשמוע מאחד מבעלי דינין ואין חברו עימו, שנאמר \"לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא\" (שמות כג, א).",
+ "שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות, אם היו המחייבין יתר על המזכין אחד, שנאמר \"לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעוֹת\" (שמות כג, ב).",
+ "שלא ילמד חובה מי שלימד זכות תחילה בדיני נפשות, שנאמר \"לא תענה על ריב, לנטות\" (שמות כג, ב).",
+ "שלא למנות בדיינין אדם שאינו חכם בדברי תורה, אף על פי שהוא חכם בחכמות אחרות, שנאמר \"לֹא תַכִּירוּ פָּנִים בַּמִּשְׁפָּט\" (דברים א, יז).",
+ "שלא להעיד בשקר, שנאמר \"לֹא תַעֲנֶה בְּרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר\" (שמות כ, יב).",
+ "שלא יעיד בעל עבירה, שנאמר \"אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיוֹת עֵד חָמָס\" (שמות כג, א).",
+ "שלא יעיד קרוב, שנאמר \"לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים\" (דברים כד, טז); מפי השמועה למדו שלא יומתו אבות בעדות בנים, והוא הדין לשאר הקרובים.",
+ "שלא לכרות הדין על פי עד אחד, שנאמר \"לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ\" (דברים יט, טו).",
+ "שלא להרוג נקי, שנאמר \"לֹא תִּרְצָח\" (שמות כ, יב; דברים ה, טז).",
+ "שלא לחתוך הדין באומד הדעת, עד שיראו שני עדים גופו של דבר, שנאמר \"וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג\" (שמות כג, ז).",
+ "שלא יורה העד בדין שהעיד בו בדיני נפשות, שנאמר \"וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְּנֶפֶשׁ\" (במדבר לה, ל).",
+ "שלא להרוג מחוייב הריגה קודם שיעמוד בדין, שנאמר \"וְלֹא יָמוּת הָרוֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה\" (במדבר לה, יב).",
+ "שלא לחוס על הרודף, אלא הורגין אותו קודם שיגיע לנרדף ויהרגנו או יגלה ערוותו, שנאמר \"וְקַצּוֹתָה אֶת כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינְךָ\" (דברים כה, יב).",
+ "שלא לענוש האנוס, שנאמר \"וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָּבָר\" (דברים כב, כו).",
+ "שלא ליקח כופר מן הרוצח, שנאמר \"ולא תקחו כופר לנפש רוצח\" (במדבר לה, לא).",
+ "שלא ליקח כופר בגלות רוצח בשגגה, שנאמר \"וְלֹא תִקְחוּ כֹּפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ\" (במדבר לה, לב).",
+ "שלא לעמוד על הדם, שנאמר \"לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ\" (ויקרא יט, טז).",
+ "שלא להניח מכשול, שנאמר \"וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ\" (דברים כב, ח).",
+ "שלא להכשיל תם בדרך, שנאמר \"וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל\" (ויקרא יט, יד).",
+ "שלא להוסיף במלקות המחוייב מלקות, שנאמר \"לא יוסיף: .פן יוסיף\" (דברים כה,ג).",
+ "שלא לרגל, שנאמר \"לא תלך רכיל בעמיך\" (ויקרא יט,טז).",
+ "שלא לשנוא בלב, שנאמר \"לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ\" (ויקרא יט, יז).",
+ "שלא להלבין פני אדם מישראל, שנאמר \"הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תישא עליו חטא\" (ויקרא יט,יז).",
+ "שלא לנקום, שנאמר \"לא תיקום\" (ויקרא יט,יח).",
+ "שלא לנטור, שנאמר \"לא תיטור\" (ויקרא יט,יח).",
+ "שלא ליקח אם על הבנים, שנאמר \"לא תיקח האם, על הבנים\" (דברים כב,ו).",
+ "שלא לגלח שיער הנתק, שנאמר \"ואת הנתק, לא יגלח\" (ויקרא יג,לג).",
+ "שלא לתלוש סימני צרעת, שנאמר \"הישמר בנגע הצרעת\" (דברים כד,ח).",
+ "שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן, שנאמר \"אשר לא ייעבד בו, ולא ייזרע\" (דברים כא,ד).",
+ "שלא להחיות מכשף, שנאמר \"מכשפה, לא תחייה\" (שמות כב,יז).",
+ "שלא יתחייב חתן בדבר מצורכי רבים כל שנתו, כגון צבא ושמירת החומה וכיוצא בהן, שנאמר \"לא ייצא בצבא, ולא יעבור עליו לכל דבר\" (דברים כד,ה).",
+ "שלא להמרות על פי בית דין, שנאמר \"לא תסור, מכל הדבר\" (ראה דברים יז,יא).",
+ "שלא להוסיף על מצוות התורה, בין תורה שבכתב בין בפירושה שקיבלו על פה, שנאמר \"את כל הדבר, אשר אנוכי מצווה אתכם--אותו תשמרו, לעשות: .לא תוסף עליו\" (דברים יג,א).",
+ "שלא לגרוע מכל מצוות התורה, שנאמר \"ולא תגרע ממנו\" (דברים יג,א).",
+ "שלא לקלל הדיין, שנאמר \"אלוהים, לא תקלל\" (שמות כב,כז).",
+ "שלא לקלל הנשיא, והוא המלך או ראש ישיבת ארץ ישראל, שנאמר \"ונשיא בעמך, לא תאור\" (שמות כב,כז).",
+ "שלא לקלל אחד משאר ישראל, שנאמר \"לא תקלל חירש\" (ויקרא יט,יד).",
+ "שלא לקלל אב ואם, שנאמר \"ומקלל אביו ואימו, מות יומת\" (שמות כא,יז).",
+ "שלא להכות אב ואם, שנאמר \"ומכה אביו ואימו, מות יומת\" (שמות כא,טו).",
+ "שלא לעשות מלאכה בשבת, שנאמר \"לא תעשה כל מלאכה\" (שמות כ,ט; דברים ה,יג).",
+ "שלא להלך חוץ לתחום מדינה כהולכי דרכים בשבת, שנאמר \"אל ייצא איש ממקומו\" (שמות טז,כט).",
+ "שלא לענוש בשבת, שנאמר \"לא תבערו אש, בכול מושבותיכם\" (שמות לה,ג).",
+ "שלא לעשות מלאכה בראשון של פסח, שנאמר \"כל מלאכה, לא ייעשה בהם\" (שמות יב,טז).",
+ "שלא לעשות מלאכה בשביעי של פסח, שנאמר \"כל מלאכה, לא ייעשה בהם\" (שמות יב,טז).",
+ "שלא לעשות מלאכה בחג השבועות, שנאמר בו \"כל מלאכת עבודה, לא תעשו\" (ויקרא כג,כא; במדבר כח,כו).",
+ "שלא לעשות מלאכה באחד לחודש השביעי, שנאמר בו \"כל מלאכת עבודה, לא תעשו\" (ויקרא כג,כה; במדבר כט,א).",
+ "שלא לעשות מלאכה ביום הכיפורים, שנאמר בו \"כל מלאכה, לא תעשו\" (ויקרא טז,כט; ויקרא כג,כח; ויקרא כג,לא; במדבר כט,ז).",
+ "שלא לעשות מלאכה בראשון של חג, שנאמר בו \"כל מלאכת עבודה, לא תעשו\" (ויקרא כג,לה; ויקרא כג,לו; במדבר כט,יב).",
+ "שלא לעשות מלאכה ביום שמיני של חג, שנאמר בו \"כל מלאכת עבודה, לא תעשו\" (ויקרא כג,לו; במדבר כט,לה).",
+ "שלא לגלות ערוות אם, שנאמר \"אימך היא, לא תגלה ערוותה\" (ויקרא יח,ז).",
+ "שלא לגלות ערוות אשת אב, שנאמר \"ערוות אשת אביך, לא תגלה\" (ויקרא יח,ח).",
+ "שלא לגלות ערוות אחות, שנאמר \"ערוות אחותך . . . לא תגלה\" (ויקרא יח,ט).",
+ "שלא לגלות ערוות אחות מן האב ומן האם, שנאמר \"ערוות בת אשת אביך מולדת אביך, אחותך היא--לא תגלה, ערוותה\" (ויקרא יח,יא).",
+ "שלא לגלות ערוות בת הבן, שנאמר \"ערוות בת בנך\" (ויקרא יח,י).",
+ "שלא לגלות ערוות בת הבת, שנאמר \"או בת בתך, לא תגלה ערוותן\" (ויקרא יח,י).",
+ "שלא לגלות ערוות הבת; ולמה לא נתפרשה בתורה, מפני שאסר בת הבת שתק מן הבת, ומפי השמועה למדו שאיסור הבת מגופי תורה, כשאר עריות.",
+ "שלא לגלות ערוות אישה ובתה, שנאמר \"ערוות אישה ובתה, לא תגלה\" (ויקרא יח,יז).",
+ "שלא לגלות ערוות אישה ובת בנה, שנאמר \"את בת בנה\" (ויקרא יח,יז).",
+ "שלא לגלות ערוות אישה ובת בתה, שנאמר \"ואת בת בתה, לא תיקח\" (ויקרא יח,יז).",
+ "שלא לגלות ערוות אחות האב, שנאמר \"ערוות אחות אביך, לא תגלה\" (ויקרא יח,יב).",
+ "שלא לגלות ערוות אחות האם, שנאמר \"ערוות אחות אימך, לא תגלה\" (ויקרא יח,יג).",
+ "שלא לגלות ערוות אשת אחי האב, שנאמר \"אל אשתו לא תקרב, דודתך היא\" (ויקרא יח,יד).",
+ "שלא לגלות ערוות אשת הבן, שנאמר \"ערוות כלתך, לא תגלה\" (ויקרא יח,טו).",
+ "שלא לגלות ערוות אשת אח, שנאמר \"ערוות אשת אחיך, לא תגלה\" (ויקרא יח,טז).",
+ "שלא לגלות ערוות אחות אישה, שנאמר \"ואישה אל אחותה, לא תיקח\" (ויקרא יח,יח).",
+ "שלא לגלות ערוות נידה, שנאמר \"ואל אישה, בנידת טומאתה--לא תקרב\" (ויקרא יח,יט).",
+ "שלא לגלות ערוות אשת איש, שנאמר \"ואל אשת, עמיתך--לא תיתן שכובתך\" (ויקרא יח,כ).",
+ "שלא לשכב עם בהמה, שנאמר \"ובכל בהמה לא תיתן שכובתך, לזרע\" (ראה ויקרא יח,כ; ויקרא יח,כג).",
+ "שלא תביא אישה בהמה עליה, שנאמר \"ואישה, לא תעמוד לפני בהמה לרבעה\" (ויקרא יח,כג).",
+ "שלא לשכב עם זכר, שנאמר \"ואת זכר--לא תשכב\" (ויקרא יח,כב).",
+ "שלא לגלות ערוות האב עצמו, שנאמר \"ערוות אביך . . . לא תגלה\" (ויקרא יח,ז).",
+ "שלא לגלות ערוות אחי האב עצמו, שנאמר \"ערוות אחי אביך, לא תגלה\" (ויקרא יח,יד).",
+ "שלא ליקרב לעריות בדברים המביאין לידי גילוי ערווה, כגון חיבוק ונישוק ורמיזה וקפיצה, שנאמר \"אל כל שאר בשרו, לא תקרבו לגלות ערווה\" (ויקרא יח,ו); מפי השמועה למדו שזו אזהרה לקריבה המביאה לידי גילוי ערווה.",
+ "שלא יישא ממזר בת ישראל, שנאמר \"לא יבוא ממזר, בקהל ה'\" (דברים כג,ג).",
+ "שלא תהיה קדשה, והיא הנבעלת בלא כתובה וקידושין, שנאמר \"לא תהיה קדשה\" (דברים כג,יח).",
+ "שלא יחזיר המגרש גרושתו אחר שנישאת לאחר, שנאמר \"לא יוכל בעלה הראשון אשר שילחה לשוב לקחתה\" (דברים כד,ד).",
+ "שלא תינשא היבמה לאחר חוץ מיבמה, שנאמר \"לא תהיה אשת המת\" (דברים כה,ה).",
+ "שלא יגרש האונס אנוסתו, שנאמר \"לא יוכל שלחה, כל ימיו\" (דברים כב,כט).",
+ "שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו, שנאמר בו \"לא יוכל לשלחה כל ימיו\" (דברים כב,יט).",
+ "שלא ייקח סריס בת ישראל, שנאמר \"לא יבוא פצוע דכא\" (דברים כג,ב).",
+ "שלא לסרס זכר מכל המינין, לא אדם ולא בהמה חיה ועוף, שנאמר \"ובארצכם, לא תעשו\" (ויקרא כב,כד).",
+ "שלא למנות על ישראל איש מקהל גרים, שנאמר \"לא תוכל לתת עליך איש נוכרי\" (דברים יז,טו).",
+ "שלא ירבה המלך סוסים, שנאמר \"לא ירבה לו סוסים\" (דברים יז,טז).",
+ "שלא ירבה המלך נשים, שנאמר \"לא ירבה לו נשים\" (דברים יז,יז).",
+ "שלא ירבה לו המלך כסף וזהב, שנאמר \"וכסף וזהב, לא ירבה לו מאוד\" (דברים יז,יז).",
+ "א .אלו הם שש מאות ושלוש עשרה מצוות שנאמרו לו למשה בסיניי, הן וכללותיהן ופרטותיהן ודקדוקיהן; וכל אותן הכללות והפרטות והדקדוקין והביאורין של כל מצוה ומצוה, היא תורה שבעל פה שקיבלו בית דין מפי בית דין.",
+ "ב .ויש מצוות אחרות שנתחדשו אחר מתן תורה, וקבעו אותן נביאים וחכמים ופשטו בכל ישראל--כגון מקרא מגילה, ונר חנוכה, ותענית תשעה באב, וידיים, ועירובין. .ויש לכל מצוה ומצוה מאלו פירושין ודקדוקין; והכול יתבאר בחיבור זה.",
+ "ג .כל אלו המצוות שנתחדשו--חייבין אנו לקבלם ולשומרם, שנאמר \"לא תסור, מכל הדבר . . .\" (ראה דברים יז,יא); ואינם תוספת על מצוות התורה. .ועל מה הזהירה תורה \"לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו\" (דברים יג,א)--שלא יהיה נביא רשאי לחדש דבר ולומר שהקדוש ברוך הוא ציווהו במצוה זו להוסיפה למצוות התורה, או לחסר אחת מאלו השש מאות ושלוש עשרה מצוות.",
+ "ד .אבל אם הוסיפו בית דין עם נביא שיהיה באותו הזמן מצוה דרך תקנה, או דרך הוראה, או דרך גזירה--אין זו תוספת: .שהרי לא אמרו שהקדוש ברוך הוא ציווה לעשות עירוב או לקרות מגילה בעונתה. .ואלו אמרו כן, היו מוסיפין על התורה.",
+ "ה .אלא כך אנו אומרים, שהנביאים עם בית דין תיקנו וציוו לקרות המגילה בעונתה כדי להזכיר שבחיו של הקדוש ברוך הוא ותשועות שעשה לנו, והיה קרוב לשווענו כדי לברכו ולהללו, וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה, \"ומי גוי גדול, אשר לו אלוהים קרובים אליו\" (ראה דברים ד,ז; דברים ד,ח). .ועל דרך זו היא כל מצוה ומצוה שהיא מדברי סופרים, בין עשה ובין לא תעשה."
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Wikisource Mishneh Torah",
+ "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%94_%D7%9C%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_(%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%9F_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8)"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "משנה תורה, מצוות לא תעשה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Mitzvah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Overview of Mishneh Torah Contents/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Overview of Mishneh Torah Contents/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..3953f5efc7648ef4ef9ee78432d97450d16318b9
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Overview of Mishneh Torah Contents/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,42 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Overview of Mishneh Torah Contents",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "license": "CC0",
+ "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, תוכן החיבור",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "I have seen fit to divide this treatise into 14 books.",
+ "The first book: I will include in this all the commandments that are essential to the religion of Moses our teacher, and one needs to know them before anything else - for example, the unity of His name, may He be blessed, and the prohibition of pagan worship. I have called this book \"Sefer HaMadda\" - \"The Book of Knowledge\".",
+ "The second book: I will include in this the most frequent commandments, which we were commanded to do them in order to love the Omnipresent and to always remember Him - for example, the reading of the Shema, prayer, tefilin, blessings; and circumcision is included in this, for this is a sign on our skin to always remember, in a time in which we have no tefilin, nor tzitzit, etc. And I have called this book \"Sefer Ahava\" - \"The Book of Love\".",
+ "The third book: I will include in this all commandments that are known through time - for example, Shabbat, and the holidays. And I have called this book \"Sefer Zemanim\" - \"The Book of Times\".",
+ "The fourth book: I will include in this the commandments involving marriage - for example marriage (kiddushin) and divorce, and Levirite marriage (yibum) and the ceremony of the Removed Sandal (halitza). And I have called this book \"Sefer Nashim\" - \"The Book of Women\".",
+ "The fifth book: I will include in this the commandments involving forbidden sexual relationships, and the commandments involving forbidden foods - for these are both subjects in which the Omnipresent sanctified us, and separated us from the gentiles, through forbidden sexual relationships and forbidden foods, and for both of these it is said, \"And I separated you from the nations\" (Leviticus 20:26), \"Which I separated you from the nations\" (Leviticus 20:24). And I have called this book \"Sefer Kedusha\" - \"The Book of Holiness\".",
+ "The sixth book: I will include the commandments involving what a person is obligated in when he forbids himself from something - for example, vows and oaths. I have called this book \"Sefer Haflaah\" - \"The Book of Utterances\".",
+ "The seventh book: I will include the commandments that involve agriculture of the Land - for example, Sabbaticals and Jubilees, tithes and donations, and the rest of the commandments that are included in those topics. I have called this book \"Sefer Zeraim\" - \"The Book of Seeds.\"",
+ "The eight book: I will include the commandments that involve building the Sanctuary, and the daily public sacrifices. And I have called this book \"Sefer Avoda\" - \"The Book of Worship\".",
+ "The ninth book: I will include the commandments that relate to individuals' sacrifices. And I have called this book \"Sefer Qorbanot\" \"The Book of Sacrifices\".",
+ "The tenth book: I will include the commandments that relate to purity and impurity. And I have called this book \"Sefer Taharot\" \"The Book of Purity\".",
+ "The eleventh book: I will include the commandments that relate to a person and his neighbor, and involve financial damages or bodily harm. And I have called this book \"Sefer Neziqin\" \"The Book of Torts\".",
+ "The twelfth book: I will include the commandments that relate to sale and acquisition. And I have called this book \"Sefer Qinyan\" \"The Book of Acquisition\".",
+ "The thirteenth book: I will include the commandments that relate to a person and his neighbor in remaining cases that do not involve damages from the outset, such as guards, debtors, claims and their denial. And I have called this book \"Sefer Mishpatim\" \"The Book of Civil Laws\".",
+ "The fourteenth book: I will include commandments that are transferred to the Sanhedrin, such as executions by the Bet Din, acceptance of testimony, and laws concerning the king and his wars. And I have called this book \"Sefer Shoftim\" \"The Book of Judges\"."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Overview of Mishneh Torah Contents/English/The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Overview of Mishneh Torah Contents/English/The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..476fde4d8c5b743b276ea28b9be3b709093d7315
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Overview of Mishneh Torah Contents/English/The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949.json
@@ -0,0 +1,199 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Overview of Mishneh Torah Contents",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108865",
+ "versionTitle": "The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949",
+ "status": "locked",
+ "priority": 1.0,
+ "license": "Public Domain",
+ "versionNotes": "",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "shortVersionTitle": "Moses Hyamson, 1937-1949",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, תוכן החיבור",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "I have seen fit to divide this work into fourteen books.",
+ "FIRST BOOK. I include in it all the precepts which constitute the very essence and principle of the faith taught by Moses, our teacher, and which it is necessary for one to know at the outset; as for example, acceptance of the unity of God, and the prohibition of idolatry. I have called this book: the Book of Knowledge.",
+ "SECOND BOOK. I include in it all the precepts which are to be continuously observed, and which we have been bidden to keep, in order that we may always love God and be ever mindful of Him. Such precepts are the recital of the Shema and of prayers, the wearing of phylacteries, the recital of the blessings. Included in this group is the rite of Circumcision, because this is a sign in our flesh, serving as a constant reminder, even when phylacteries and fringes of the garment, etc. are not being worn. I have called this book: The Book of Love.",
+ "THIRD BOOK. I include therein all the precepts to be fulfilled at stated periods, such as Sabbaths and Festivals. I have called this book: The Book of Seasons.",
+ "FOURTH BOOK. I include therein the precepts that refer to marital relations, such as marriage and divorce, levirate marriage and the form of release from the obligation of a levirate marriage. I have called this book: The Book of Women.",
+ "FIFTH BOOK. I include in it precepts having reference to illicit sexual unions, and those that relate to forbidden foods; because, in these two regards, the Omnipresent sanctified us and separated us from the nations, and of both classes of precepts it is said, “And I have set you apart from the peoples” (Lev. 20:26), “.... who have set you apart from the peoples” (Lev. 20:24). I have called this book: The Book of Holiness.",
+ "SIXTH BOOK. I include in it precepts binding on one who has incurred an obligation by utterances, e.g., by taking oaths or making vows. I have called this book: The Book of Specific Utterance.",
+ "SEVENTH BOOK. I include in it precepts relating to cultivation of the soil; such as Sabbatical years and Jubilees, tithes, heave-offerings, (priests’ dues of the crops), and other precepts connected with these and akin to them. I have called this book: The Book of Seeds.",
+ "EIGHTH BOOK. I include therein precepts relating to the erection of the Sanctuary and to the regular public sacrifices. I have called this book: The Book of Service.",
+ "NINTH BOOK. I include therein precepts that refer to sacrifices brought by private individuals. I have called this book: The Book of Sacrifices.",
+ "TENTH BOOK. I include therein precepts relating to things ritually clean or unclean. I have called this book: The Book of Purity.",
+ "ELEVENTH BOOK. I include therein precepts referring to civil relations which from the outset cause damage to property or injury to the person. I have called this book: The Book of Torts.",
+ "TWELFTH BOOK. I include in it precepts referring to sales and (other modes of) acquisition. I have called this book: The Book of Acquisition.",
+ "THIRTEENTH BOOK. I include in it precepts referring to civil relations in cases that do not, from the outset, cause damage, such as Bailments, Debts, Claims and Denials. I have called this book: The Book of Judgments.",
+ "FOURTEENTH BOOK. I include therein precepts, the fulfilment of which is assigned to the Sanhedrin, as for example, infliction of capital punishment, reception of evidence, administration of the laws affecting the sovereign, and wars. I have called this book: The Book of Judges.",
+ "The following is the division of groups of laws in this work, arranged according to the subject matter of the books, as also of the precepts appertaining to the topics in each of these groups.",
+ "BOOK OF KNOWLEDGE Its Halachoth (groups of laws) are five, in the following order: laws concerning the foundations of the Torah; laws concerning ethical behaviour; laws concerning the study of the Torah; laws concerning idolatry and institutions of the gentiles; laws concerning Repentance.",
+ "LAWS CONCERNING THE FOUNDATION OF THE TORAH.
These comprise ten precepts; of which, six are affirmative, and four are negative precepts, as follows: 1) To know that there is a God; 2) Not to entertain the thought that there is any other god but the Eternal; 3) To acknowledge His Unity; 4) To love Him; 5) To revere Him; 6) To hallow His name; 7) Not to desecrate His name; 8) Not to destroy things upon which His name is called; 9) To hear and accept the message of the prophet who speaks in His name; 10) Not to test Him.",
+ "LAWS OF ETHICAL BEHAVIOUR.
These comprise eleven precepts; of which, five are affirmative, and six are negative precepts. They are as follows: 1) To imitate His ways; 2) To cleave to those who know Him; 3) To love associates; 4) To love strangers; 5) Not to hate brothers; 6) To administer rebuke; 7) Not to put any one to shame; 8) Not to afflict the feeble and wretched; 9) Not to go about tale-bearing; 10) Not to avenge; 11) Not to bear a grudge.",
+ "LAWS CONCERNING THE STUDY OF THE TORAH.
These comprise two affirmative precepts; first, to learn Torah; second, to show honour to its teachers and to those versed in the knowledge of it.",
+ "LAWS CONCERNING IDOLATRY AND THE INSTITUTIONS OF HEATHEN NATIONS.
These comprise fifty-one precepts; of which, two are affirmative, and forty-nine, negative precepts. They are as follows: 1) Not to turn to idolatry; 2) Not to indulge in evil thoughts or sights; 3) Not to blaspheme; 4) Not to worship an idol in the customary mode; 5) Not to prostrate oneself before it; 6) Not to make a graven image for oneself; 7) Not to fashion a graven image, even for others; 8) Not to make images even for ornaments; 9) Not to draw others away after idol-worship; 10) To burn a city that has become idolatrous; 11) Not to rebuild such a city; 12) Not to use any of its property; 13) Not to entice an individual to idol worship; 14) Not to love the enticer; 15) Not to give up hating him; 16) Not to save him; 17) Not to urge pleas in his favour; 18) Not to refrain from urging pleas against him; 19) Not to prophesy in the name of an idol; 20) Not to listen to, and accept a message from, one who prophesies in its name; 21) Not to prophesy falsely even in the name of God; 22) Not to fear putting a false prophet to death; 23) Not to swear in the name of an idol; 24) Not to practise consultation of ghosts; 25) Not to practise consultation of familiar spirits; 26) Not to pass (anyone through the fire) to Molech; 27) Not to set up a pillar (for worship); 28) Not to prostrate oneself on a figured stone; 29) Not to plant an Asherah (grove for worship); 30) To destroy an idol and everything made for its sake; 31) Not to make use of an idol or articles subsidiary to its service; 32) Not to make use of the ornamental adjunct of anything worshipped; 33) Not to make a covenant with idolaters; 34) Not to show them favour; 35) That they should not settle in our land; 36) Not to adopt their customs, nor their mode of dress; 37) Not to practise enchantment; 38) Not to practise divination; 39) Not to practise soothsaying; 40) Not to practise charming; 41) Not to seek counsel of the dead; 42) Not to enquire of a ghost; 43) Not to enquire of a familiar spirit; 44) Not to practise witchcraft; 45) Not to round the corners of the head; 46) Not to remove the corners of the beard; 47) That a man shall not put on a woman's attire; 48) That a woman shall not put on a man's attire; 49) Not to tattoo the body; 50) Not to cut one's flesh (for the dead); 51) Not to make a bald spot for the dead.",
+ "LAWS CONCERNING REPENTANCE.
These are comprised in one affirmative precept, namely that the sinner shall repent of his sin and confess. ",
+ "The precepts included in this book are thus seventy-five, of which sixteen are affirmative, and fifty-nine negative precepts."
+ ],
+ [
+ "BOOK OF LOVE",
+ "Its groups of laws are six in the following order: laws concerning reading of the Shema'; laws concerning prayer and the priestly benediction; laws concerning Tephillin (phylacteries), Mezuzah (passages of Scripture affixed in a case to the doors of dwellings) and scrolls of the Torah; laws concerning fringes (on the corners of garments); laws concerning blessings; laws of circumcision.",
+ "LAWS CONCERNING READING OF THE SHEMA'.
These are comprised in one affirmative precept, namely to read the Shema' twice daily.",
+ "LAWS CONCERNING PRAYERS AND THE PRIESTLY BENEDICTION.
These are comprised in two affirmative precepts; first, to serve the Eternal daily by prayer; secondly, that priests shall bless Israel daily.",
+ "LAWS CONCERNING TEPHILLIN (PHYLACTERIES), MEZUZAH AND SCROLL OF THE TORAH.
These comprise five affirmative precepts. In detail, they are as follows: to put a phylactery on the head; to bind it on the arm; to fix a mezuzah on the doors of entrances; that every one shall write a scroll of the Torah for himself; that the King shall write a second scroll for himself, so that he will have two scrolls of the Torah.",
+ "LAWS CONCERNING FRINGES.
These are comprised in one affirmative precept, namely, to put fringes on the corners of the garment.",
+ "LAWS CONCERNING BLESSINGS.
These are comprised in one affirmative precept; namely, to bless His Name after consuming food.",
+ "LAWS OF CIRCUMCISION.
These are comprised in one affirmative precept; namely, to circumcise male infants on the eighth day.",
+ "The precepts included in this book are thus eleven affirmative precepts."
+ ],
+ [
+ "BOOK OF SEASONS",
+ "Its groups of laws are ten. They are treated in the following order: laws concerning the Sabbath; laws concerning Erubin (arrangements for permission to carry outside the house on the Sabbath day, or to walk outside the city beyond the prescribed limits); laws concerning the observance of rest on the tenth day of Tishri; laws concerning the observance of rest on the feasts; laws concerning leavened and unleavened bread (on Passover); laws concerning the sounding of the Ram's Horn (on the New Year); concerning booths (on the Feast of Tabernacles) and concerning the palm branch (and other plants to be taken on the Feast of Tabernacles); laws concerning the payment of shekels; laws concerning the solemn announcement of the beginning of the month; laws concerning fasts; laws concerning the reading of the Scroll of Esther (on the Feast of Purim) and concerning the observance of Chanucah (Feast of Lights).",
+ "THE LAWS OF THE SABBATH.
These comprise five precepts, of which two are affirmative precepts and three are negative precepts. The following are their details: 1) to rest on the seventh day; 2) not to do work on it; 3) not to inflict punishment on the Sabbath; 4) not to walk on the Sabbath (outside the city) beyond the prescribed limits; 5) to sanctify the day by express mention.",
+ "LAWS OF ERUBIN.
This treats of one affirmative precept instituted by the Scribes and which is not counted in the number of commandments of the Torah.",
+ "LAWS CONCERNING THE OBSERVANCE OF REST ON THE TENTH OF TISHRI.
These comprise four precepts, of which two are affirmative precepts and two are negative precepts. The following are their details: 1) to rest on that day from work; 2) not to do work on it; 3) to fast on it; 4) not to eat or drink on it.",
+ "LAWS CONCERNING THE OBSERVANCE OF REST ON THE FEASTS.
These comprise twelve precepts, of which six are affirmative precepts and six, negative precepts. Their details are as follows: 1) to rest on the first day of Passover; 2) not to do work on it; 3) to rest on the seventh day of Passover; 4) not to do work on it; 5) to rest on the Feast of Weeks; 6) not to do work on it; 7) to rest on the New Year; 8) not to do work on it; 9) to rest on the day of the Feast of Tabernacles; 10) not to do work on it; 11) to rest on the eighth day of the Feast; 12) not to do work on it.",
+ "LAWS CONCERNING LEAVENED AND UNLEAVENED BREAD.
These comprise eight precepts, of which three are affirmative precepts and five are negative precepts. Their details are as follows: 1) not to eat leavened food on the fourteenth day of Nissan, from noon onwards; 2) to destroy leaven on the fourteenth of Nissan; 3) not to eat leavened food during the seven days of Passover; 4) not to eat food which contains leaven, during the seven days of Passover; 5) that no leaven is to be exposed to view during those seven days; 6) that no leaven is to be found (in one's possession) during those seven days; 7) to eat unleavened bread on the (first) night of Passover; 8) to discourse concerning the departure from Egypt on that night.",
+ "LAWS CONCERNING THE RAM'S HORN; CONCERNING BOOTHS AND CONCERNING THE PALM BRANCH.
These comprise three affirmative precepts, as follows: 1) to hear the sound of the ram's horn on the first of Tishri; 2) to dwell in a booth during the seven days of the Feast of Tabernacles; 3) to take the palm-branch (and the other three plants), in the Temple during the seven days of the Feast.",
+ "LAWS OF THE SHEKEL-DUES.
These are comprised in one affirmative precept, namely, that every individual shall give every year half a shekel to the Sanctuary.",
+ "LAWS CONCERNING THE SOLEMN ANNOUNCEMENT OF THE FIRST DAY OF THE MONTH.
These are comprised in one affirmative precept, namely, to calculate, determine and fix the day which shall be the beginning of each month in the year.",
+ "LAWS CONCERNING FASTS.
These are comprised in one affirmative precept, namely, to fast and supplicate the Eternal, when a great calamity befalls the community.",
+ "LAWS CONCERNING READING THE SCROLL OF ESTHER AND CONCERNING THE FEAST OF LIGHTS.
These comprise two affirmative precepts ordained by the Scribes; and they are not counted in the number of precepts of the Pentateuch. ",
+ "The commandments of the Torah included in this book accordingly total thirty-five; of which nineteen are affirmative, and sixteen are negative precepts. There are also three precepts appointed by the Scribes."
+ ],
+ [
+ "BOOK OF WOMEN",
+ "Its groups of laws are five in the following order: laws concerning marriage; laws concerning divorce; laws concerning levirate marriage and concerning formal release from the obligation to contract such a union; laws concerning virgin maidens; laws concerning a married woman suspected (by her husband) of infidelity.",
+ "LAWS CONCERNING MARRIAGE.
These comprise four precepts, of which two are affirmative precepts and two are negative precepts. The following are their details: 1) To wed by means of a marriage-contract (Kethubah) and sacramental ritual (Kiddushin); 2) Not to cohabit with a woman in the absence of a marriage-contract and sacramental ritual; 3) Not to withhold from a wife, her board, raiment and fulfilment of conjugal duty; 4) To be fruitful and multiply by cohabiting with her.",
+ "LAWS CONCERNING DIVORCE.
These comprise two precepts. The first is an affirmative precept, namely, that one who divorces (his wife) shall divorce her with a written document. The second precept is that he shall not take back the divorced woman as his wife, after she had been married to another man.",
+ "LAWS CONCERNING LEVIRATE MARRIAGE AND FORMAL RELEASE FROM THE OBLIGATION OF ENTERING INTO SUCH A UNION.
These comprise three precepts, of which two are affirmative precepts, while one is a negative precept. These, in detail, are as follows: 1) to marry the widow of a deceased brother who left no surviving issue; 2) that, if the brother is not willing to enter into such a union, he shall release the widow by a formal refusal in accordance with the prescribed ritual; 3) that she shall not marry another man till the levirate obligation has been removed.",
+ "LAWS CONCERNING VIRGIN MAIDENS.
These comprise five precepts, of which three are affirmative precepts and two are negative precepts. These, in detail, are as follows: 1) to fine the seducer; 2) that the violator of a virgin shall marry her; 3) that he shall not divorce her; 4) that the wife of one who has published a false and evil report (concerning her condition before marriage) shall remain with him forever; 5) that a husband who has published such an evil report, shall not divorce his wife.",
+ "LAWS CONCERNING A WOMAN SUSPECTED (BY HER HUSBAND) OF INFIDELITY.
These comprise three precepts, of which one is an affirmative precept, while two are negative precepts. They are, in detail, as follows: 1) to do unto the woman suspected of infidelity according to \"the law of jealousy\" set forth in the Torah (Num. 5:11-31); 2) not to put oil on her offering; 3) not to put frankincense on it. ",
+ "All the precepts comprised in this book are seventeen, of which nine are affirmative, and eight, negative precepts."
+ ],
+ [
+ "BOOK OF HOLINESS",
+ "Its groups of laws are three, in the following order: laws concerning illicit sexual relations; laws concerning forbidden foods; laws concerning slaughtering of animals for food.",
+ "LAWS CONCERNING PROHIBITED SEXUAL RELATIONS.
These comprise thirty-seven precepts, of which one is an affirmative precept, while thirty-six are negative precepts. These are, in detail, as follows: not to cohabit 1) with one's mother; 2) with one's father's wife; 3) with one's sister; 4) with one's father's wife's daughter; 5) with one's son's daughter; 6) with one's daughter; 7) with one's daughter's daughter; not to take as a wife 8) a woman and her daughter; 9) a woman and her son's daughter; 10) a woman and her daughter's daughter; not to cohabit 11) with one's father's sister; 12) with one's mother's sister; 13) with one's father's brother's wife; 14) with one's son's wife; 15) with one's brother's wife; 16) with one's wife's sister; 17) not to lie carnally with a beast; 18) that a woman shall not have intercourse with a beast; that a man shall not have intercourse 19) with a male; 20) with one's father; 21) with one's father's brother; not to cohabit 22) with another man's wife; 23) with a woman in her menstruous period; 24) not to intermarry with gentiles; 25) that an Ammonite or Moabite shall not enter the community (by marriage); 26) not to keep an Egyptian of the third generation from so entering the community; 27) not to keep an Edomite of the third generation from so entering the community; 28) that a bastard shall not so enter the community; 29) that a eunuch shall not so enter the community; 30) not to castrate a male, even a domestic animal or wild beast, or fowl; 31) that the High Priest shall not marry a widow; 32) that the High Priest shall not cohabit with a widow, even without wedlock; 33) that the High Priest shall marry a virgin in her maidenhood; 34) that a priest shall not marry a divorced woman; 35) that he shall not marry a harlot; 36) that he shall not marry a \"profaned\" woman; 37) that he shall not draw near to one within the prohibited degrees, even if no actual intercourse takes place.",
+ "LAWS OF FORBIDDEN FOODS.
These comprise twenty-eight precepts, of which four are affirmative, and twenty-four, negative precepts. They are, in detail, as follows: 1) to examine the marks of the beast—domestic or wild—in order to distinguish the unclean from the clean; 2) to examine the marks of the fowl, to distinguish the unclean from the clean; 3) to examine the marks of locusts, to distinguish the unclean from the clean; 4) to examine the marks of fishes, (to distinguish the unclean from the clean); 5) not to eat of unclean beasts—domestic or wild; 6) not to eat of unclean fowl; 7) not to eat of unclean fishes; 8) not to eat of winged creeping things; 9) not to eat of things that creep upon the earth; 10 not to eat vermin that creep upon the earth; 11) not to eat a worm found in fruit after it has emerged on to the ground; 12) not to eat creeping things of the water; 13) not to eat the flesh of a beast that died of itself; 14) not to use in any way an ox (condemned to be) stoned; 15) not to eat of a beast that is Terefah; 16) not to eat of a limb removed from a beast while it was alive; 17) not to eat blood; 18) not to eat Cheleb (specified forbidden suet fat) of a clean beast; 19) not to eat of the sinew that shrank; 20) not to eat meat with milk; 21) not to boil it (with milk); 22) not to eat bread made of new grain (before the Omer is offered on the second day of Passover); 23) not to eat parched corn of the new produce (before the Omer is offered on the second day of Passover; 24) not to eat fresh ears of corn (before this offering has been brought); 25) not to eat Orlah (fruit borne by a tree till three years have elapsed since it was planted); 26) not to eat the produce of diverse seeds sown in a vineyard; 27) not to eat produce from which the priests' dues have not been separated; 28) not to drink wine of idolaters.",
+ "LAWS OF RITUAL MODE OF SLAYING ANIMALS FOR FOOD.
These comprise five precepts, of which three are affirmative, while two are negative precepts. They are, in detail, as follows: 1) to slay an animal (in the traditional mode) before eating of it; 2) not to slay a beast and its young on the same day; 3) to cover the blood of a wild beast or of a fowl; 4) not to take the mother-bird and its young; 5) to let the mother-bird go free, if one has taken it and its young. ",
+ "All the precepts comprised in this book are accordingly seventy, of which, eight are affirmative, and sixty-two are negative precepts."
+ ],
+ [
+ "BOOK OF SPECIFIC UTTERANCE",
+ "Its groups of laws are four, in the following order: laws concerning oaths; laws concerning vows; laws concerning the Nazarite; laws concerning appraisals (of persons or things whose value was sanctified to the Lord) and of things devoted to the Sanctuary.",
+ "LAWS OF OATHS.
These comprise five precepts, of which one is an affirmative precept, while four are negative precepts. These are, in detail, as follows: 1) not to swear by God's Name falsely; 2) not to take His Name in vain; 3) not to deny falsely claim to an article left in trust; 4) not to swear in denial of a money claim; 5) to swear by His Name, truly.",
+ "LAWS OF VOWS.
These comprise three precepts of which two are affirmative precepts and one is a negative precept. They are, in detail, as follows: 1) to fulfill what one's lips have uttered and do as one has vowed; 2) not to break one's word; 3) that the vow or oath shall be annulled (on proper cause). This last is the content of the law of annulment of vows, explicitly set forth in the Written Law.",
+ "LAWS OF THE NAZARITE.
These comprise ten precepts, of which two are affirmative, and eight are negative precepts. The following are their details: 1) that the Nazarite shall let his hair grow long; 2) that he shall not shave off his hair during the entire period of his Nazariteship; 3) that the Nazarite shall not drink wine nor anything containing wine, not even their vinegar; 4) that he shall not eat fresh grapes; 5) that he shall not eat dried grapes (raisins); 6) that he shall not eat skins of grapes; 7) that he shall not eat kernels of grapes; 8) that he shall not enter a dwelling where there is a dead body; 9) that he shall not defile himself by contact with the dead; 10) that he shall shave off his hair when bringing his sacrifices at the completion of his Nazariteship or, if he is defiled, during that period.",
+ "LAWS OF APPRAISALS AND OF THINGS DEVOTED TO THE SANCTUARY.
These comprise seven precepts, of which five are affirmative and two are negative precepts. Their details are as follows: 1) in appraisals of values of human beings, to apply the standards explicitly set forth in the Torah; and these constitute the law of appraisals of human beings; 2) the law of the appraisal of cattle; 3) the law of the appraisal of dwellings; 4) the law of the appraisal of fields; 5) the law of one who devotes his property to the Sanctuary; 6) that what was so devoted shall not be sold; 7) that what was so devoted shall not be redeemed. ",
+ "The precepts comprised in this book are accordingly twenty-five, of which ten are affirmative and fifteen are negative precepts."
+ ],
+ [
+ "BOOK OF SEEDS",
+ "Its groups of laws are seven, arranged as follows: laws concerning the sowing of diverse seeds; laws concerning gifts to the poor; laws concerning heave-offerings (dues to the priests); laws concerning tithes; laws concerning second tithes and the fruit of the fourth year; laws concerning first-fruits and other gifts to the priests given outside the Sanctuary; laws concerning the Sabbatical year and the year of the Jubilee.",
+ "LAWS CONCERNING THE SOWING OF DIVERSE SEEDS.
They comprise five affirmative precepts. The details are as follows: 1) not to sow diverse seeds together; 2) not to sow seeds of grain or herbs in a vineyard; 3) not to gender cattle of diverse species; 4) not to work with cattle of diverse species coupled together; 5) not to wear garments woven of diverse species (wool and linen).",
+ "LAWS OF GIFTS TO THE POOR.
These comprise thirteen precepts, of which seven are affirmative, and six are negative precepts. The details are as follows: 1) to leave a corner (of the field); 2) not wholly to reap the corner; 3) to leave the gleanings; 4) not to gather the gleanings; 5) to leave gleanings in the vineyard; 6) not to gather the gleanings in the vineyard; 7) to leave the single grapes of the vineyard; 8) not to gather the single grapes of the vineyard; 9) to leave the forgotten sheaf; 10) not to turn back in order to take the forgotten sheaf; 11) to set aside tithe for the poor; 12) to give charity according to one's means; 13) not to harden one's heart against the poor.",
+ "LAWS OF HEAVE-OFFERINGS (DUES TO THE PRIEST).
These comprise eight precepts, of which two are affirmative and six are negative precepts. Their details are as follows: 1) to set aside the great heave-offering; 2) to set aside the heave-offering of the tithes; 3) not to set apart the heave-offerings and the tithes, out of order, but to do so in the order prescribed; 4) that a stranger (to the priest's family) shall not eat of the heave-offering; 5) that even one who resides with the priest, or even his hired labourer shall not eat of the heave-offering; 6) that the uncircumcised shall not eat of the heave-offering; 7) that the priest who is unclean shall not eat of the heave-offering; 8) that the profaned woman shall not eat of the heave-offering nor of anything that has been taken from the holy things.",
+ "LAWS OF TITHES.
These are comprised in one precept, namely, to set apart the first tithe of the produce every year when the fields are sown and give it to the Levites.",
+ "LAWS OF SECOND TITHES AND THE FRUIT OF THE FOURTH YEAR FROM THE PLANTING OF THE TREES.
These comprise nine precepts, of which three are affirmative and six are negative precepts. Their detailed statement is as follows: 1) to set apart the second tithe; 2) not to expend the redemption money of this tithe for any necessaries but food, drink and oil for anointing the body; 3) not to eat the second tithe while in a state of uncleanness; 4) not to eat it while mourning for a deceased relative; 5) not to eat the second tithe of grain outside Jerusalem; 6) not to eat the second tithe of the vintage outside Jerusalem; 7) not to eat the second tithe of oil outside Jerusalem; 8) that the fruit of the fourth year after the trees were planted, shall be altogether holy, and the law is that it is to be eaten by its owner in Jerusalem and is to be treated in all respects like the second tithe; 9) to make the prescribed confession, (Deut. 26:13-15), when bringing the second tithe.",
+ "LAWS OF FIRST-FRUITS AND OTHER GIFTS TO THE PRIESTS OUTSIDE THE SANCTUARY.
These comprise nine precepts, of which eight are affirmative and one is a negative precept. The following is their detailed statement: 1) to set apart first-fruits and bring them to the Sanctuary; 2) that the priest (to whom they are presented) shall not eat the first-fruits outside Jerusalem; 3) to read the prescribed declaration (Deut. 26:3 and 5-11), when presenting the first-fruits; 4) to set apart a cake of dough for the priest; 5) to give the shoulder, the two cheeks and the maw (of a beast killed for food) to the priest; 6) to give to the priest the first fleece (at the shearing); 7) to redeem the first-born, if a son, and to give the redemption-money to the priest; 8) to redeem the firstling of an ass and give a Iamb in its stead, to the priest; 9) to break the neck of the firstling of an ass, if the owner does not wish to redeem it.",
+ "LAWS OF THE SABBATICAL YEAR AND THE YEAR OF THE JUBILEE.
These comprise twenty-two precepts, of which nine are affirmative, and thirteen are negative precepts. The detailed statement is as follows: 1) that the land shall remain untilled in the Sabbatical year; 2) that one should not engage in agricultural work in that year; 3) that one should not engage in arboricultural work in that year; 4) that one should not cut the aftermath which grows of itself after the manner of the reapers; 5) that one should not gather the fruit of the untended trees, after the manner of the workers who gather the fruit in vineyards and orchards; 6) that one should leave what the land produces (in the year) free to all; 7) that one should release all loans; 8) that one should not press or make demands upon the debtor; 9) that one should not refrain from making loans prior to the Sabbatical year, for fear of losing one's money; 10) to count the years by sevens; 11) to hallow the fiftieth year; 12) to sound the Shofar (ram's horn) on the tenth of Tishri (in that year), as a signal that slaves shall go out free; 13) that the soil shall not be tilled in that year; 14) not to cut the aftermath which grows of itself in this year after the manner of the reapers; 15) not to gather the fruits of the year of the untended trees after the manner of the workers who gather the fruit in vineyards and orchards; 16) to grant redemption of the land in this year. This is the law of land (in Palestine) whether inherited or acquired by purchase; 17) that the land shall not be sold in perpetuity; 18) the law concerning houses in walled cities; 19) that the entire tribe of Levi shall not receive a heritage in the land of Israel, but cities to dwell in shall be given to them as a gift; 20) that the tribe of Levi shall not take a share of the spoils of war; 21) to give to the Levites cities to dwell in, together with their suburbs; 22) that the suburbs of any of their cities shall never be sold (in perpetuity), but the Levites may redeem these suburbs at any time before the Jubilee or after the Jubilee. ",
+ "All the precepts included in this book are, accordingly, sixty-seven, of which thirty are affirmative, and thirty-seven are negative precepts."
+ ],
+ [
+ "THE BOOK OF DIVINE SERVICE (IN THE SANCTUARY)",
+ "Its groups of laws are nine, arranged in the following order: laws concerning the National Sanctuary; laws concerning the vessels of the Sanctuary and those who serve in it; laws concerning admission into the Sanctuary; laws concerning prohibitions in connection with sacrifices on the altar; laws concerning the ritual of the offering up of sacrifices; laws concerning the daily offerings and the additional offerings; laws concerning sacrifices that have become unfit (to be offered up or consumed); laws concerning the Service on the Day of Atonement; laws concerning unlawful use of what has been set apart for sacrifices or of the property of the Sanctuary.",
+ "LAWS CONCERNING THE NATIONAL SANCTUARY.
These comprise six precepts, of which three are affirmative, and three are negative precepts. Their details are as follows: 1) to erect a Sanctuary; 2) not to build the altar of hewn stones; 3) not to go up by steps unto the altar; 4) to revere the Sanctuary; 5) to keep a guard about the Sanctuary; 6) not to leave the Sanctuary unguarded.",
+ "LAWS CONCERNING THE VESSELS OF THE SANCTUARY AND THOSE WHO SERVE IN IT.
These comprise fourteen precepts, of which six are affirmative, and eight are negative precepts. Their details are as follows: 1) to prepare the oil of anointment; 2) not to make oil like it (for secular use); 3) not to anoint oneself with it; 4) not to prepare a compound of spices after the formula of the incense; 5) not to offer on the golden altar anything but the incense; 6) to bear the ark on the shoulder; 7) that the staves of the Ark shall not be removed from it; 8) that the Levite shall serve in the Sanctuary; 9) that no one in the Sanctuary shall do the work assigned to another; 10) to consecrate the priest for the service; 11) that, on the festivals, all the divisions shall take part equally in the services; 12) to put on priestly vestments for the service; 13) that the priests' robes shall not be rent; 14) that the breast-plate be not loosed from the Ephod.",
+ "LAWS CONCERNING ADMISSION INTO THE SANCTUARY.
These comprise fifteen precepts, of which two are affirmative, and thirteen are negative precepts. Their details are as follows: 1) that an intoxicated person shall not enter the Sanctuary; 2) that no one, whose hair is dishevelled, shall enter the Sanctuary; 3) that one whose garment is torn, shall not enter it; 4) that a priest shall not go in to the Sanctuary at all times; 5) that a priest shall not go forth from the Sanctuary during service; 6) to send the ritually unclean out of the Sanctuary; 7) that one who is unclean shall not enter the Sanctuary; 8) that one who is unclean shall not enter the area of the Temple-Mount; 9) that one who is unclean shall not take part in the service; 10) that one who has been cleansed by immersion shall not take part in the service on the day (when he has been cleansed); 11) that one who serves in the Sanctuary shall sanctify his hands and feet (by washing at the laver); 12) that a person with a physical blemish shall not enter the Sanctuary nor approach at the altar; 13) that a person with a physical blemish shall not take part in the service; 14) that a person with a temporary physical blemish shall not take part in the service; 15) that a stranger (not descended from Aaron) shall not take part in the service.",
+ "LAWS CONCERNING RESTRICTIONS IN REGARD TO (SACRIFICES ON) THE ALTAR.
These comprise fourteen precepts, of which four are affirmative, and ten are negative precepts. Their details are as follows: 1) to offer for all sacrifices only unblemished cattle; 2) not to set apart a blemished beast for the altar; 3) not to slaughter (such a beast for the altar); 4) not to sprinkle its blood; 5) not to burn its fat (on the altar); 6) not to offer up a beast with a temporary blemish; 7) not to offer a beast with a blemish, even when presented by gentiles; 8) not to inflict a blemish in cattle set apart for the altar; 9) to redeem cattle, set apart for the altar, which have become unfit to be offered up; 10) to offer up a beast, only when at least eight days old; before then, it is styled immature and is not to be offered up; 11) not to offer up for sacrifice the hire of a harlot or \"the price of a dog\"; 12) not to burn on the altar leaven or honey; 13) to salt all sacrifices; 14) not to omit seasoning all sacrifices with salt.",
+ "LAWS CONCERNING THE PROCEDURE (IN THE OFFERING UP) OF SACRIFICES.
These comprise twenty-three precepts, of which ten are affirmative and thirteen are negative precepts. Their details are as follows: 1) in offering up the burnt-offering to follow the procedure in the prescribed order; 2) not to eat the flesh of the burnt-offering; 3) (to observe) the prescribed procedure of the sin-offering; 4) not to eat the flesh of the holiest sin-offerings; 5) not to divide asunder the fowl brought as a sin-offering; 6) (to observe) the prescribed procedure of the trespass offering; 7) that the priests shall eat the flesh of the holy sacrifices, within the Sanctuary; 8) that they shall not eat them outside the Courtyard of the Sanctuary; 9) that a stranger (not a priest) shall not eat any portion of the holy sacrifices; 10) (to observe) the prescribed procedure of the peace offerings; 11) not to eat the flesh of the offerings that are holy in a minor degree before their blood has been sprinkled (on the altar); 12) in offering up a meal-offering to observe the procedure specifically prescribed for it in the Torah; 13) not to put oil in a meal-offering brought as a sin-offering; 14) not to put frankincense upon it; 15) that the meal-offering of a priest shall not be eaten; 16) that a meal-offering shall not be baked as leavened bread; 17) that the priests shall eat the rest of the meal-offering (after a handful has been offered up on the altar); 18) that one shall fulfill all his vows and bring his free-will offerings on the first of the three festivals (after making such vows or promising such offerings); 19) not to delay fulfilling one's vow, or bringing one's free-will offering, or executing other obligations; 20) to offer up all sacrifices in the chosen (national) Sanctuary; 21) to bring all hallowed things outside Palestine to the national Sanctuary; 22) not to slaughter sacrifices outside the Courtyard (of the Sanctuary); 23) not to offer up a sacrifice outside the Courtyard (of the Sanctuary).",
+ "LAWS CONCERNING THE DAILY OFFERINGS AND ADDITIONAL OFFERINGS.
These comprise nineteen precepts, of which eighteen are affirmative precepts and one is a negative precept. The details are as follows: 1) to offer up every day two lambs as burnt-offerings; 2) to kindle fire upon the altar daily; 3) not to extinguish it; 4) to remove the ashes daily; 5) to burn incense daily; 6) to light lamps daily; 7) that the High Priest shall offer up a meal-offering every day. This is called Havitin; 8) to offer up on the Sabbath, in addition, two lambs as burnt-offerings; 9) to prepare (and set in order) the shew-bread; 10) (to offer up) the additional sacrifice of the New Moons; 11) the additional sacrifice of Passover; 12) to offer up the Omer as a wave-offering; 13) that every one shall count seven weeks from the day the Omer is brought; 14) to offer up the additional sacrifice of the Feast of Pentecost; 15) to bring on the Feast of Pentecost two loaves of bread together with the sacrifices brought in connection with them; 16) (to offer up) the additional sacrifice of the New Year; 17) the additional offering of the Day of Atonement; 18) the additional offering of the Feast of Tabernacles; 19) the additional offering of the Feast of Solemn Assembly.",
+ "LAWS CONCERNING SACRIFICES THAT HAVE BECOME UNFIT (TO BE OFFERED UP OR CONSUMED).
These comprise eight precepts, of which two are affirmative, and six are negative precepts. The following is their detailed list: 1) not to eat offerings that have become unfit or blemished; 2) not to eat of an offering that is vile; 3) not to leave the offerings beyond the time for their consumption, as specified (in the Torah); 4) not to eat what has been left over of the sacrifice beyond the specified time; 5) not to eat sacrifices that have become unclean; 6) that a man who has become unclean shall not eat of the sacrifices; 7) to burn that which has been left over; 8) to burn that which has become unclean.",
+ "LAWS CONCERNING THE SERVICE OF THE DAY OF ATONEMENT.
These refer to one affirmative precept; that is, to perform the service of the Day of Atonement in regard to the sacrifices, confessions, sending away of the Scapegoat and the remainder of the service, as prescribed in the section אחרי מות (Lev. ch. 16).",
+ "LAWS CONCERNING TRESPASS ON THINGS SET APART AS A SACRIFICE OR ON PROPERTY OF THE SANCTUARY.
These comprise three precepts, one of which is an affirmative precept, while two are negative precepts. The following is their detailed list: 1) that the one guilty of trespass shall pay for his trespass the value of what he has taken, and add a fifth, and bring an offering. This is the law of one who unlawfully takes holy things; 2) not to work with cattle set apart for sacrifices; 3) not to shear the fleece of such cattle. ",
+ "All the precepts included in this book number one hundred and three, of which forty-seven are affirmative, and fifty-six are negative precepts."
+ ],
+ [
+ "BOOK OF SACRIFICES",
+ "Its groups of laws are six, treated in the following order: laws concerning the Paschal offering; laws concerning the celebration of the festivals; laws concerning the first-born; laws concerning offerings brought for sins committed in error; laws concerning those who have to bring sacrifices as an atonement; laws concerning substitution of a beast for one set apart for sacrifice.",
+ "LAWS OF THE PASCHAL OFFERING.
These comprise sixteen precepts, of which, four are affirmative and twelve are negative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) to slaughter the Paschal offering at its appointed time; 2) not to slaughter it while leaven has not yet been removed (from the home); 3) not to let the fat of the Paschal offering remain all night, without being placed on the altar; 4) to kill a second Paschal lamb; 5) to eat the flesh of the Paschal offering with unleavened bread and bitter herbs on the night of the fifteenth of Nissan; 6) to eat the flesh of the Paschal offering on the night of the fifteenth of the second month; 7) nor to eat it raw or sodden; 8) not to take flesh of the Paschal lamb outside the place of assembly of the company (who had agreed to consume it); 9) that an apostate shall not eat of it; 10) that a non-Israelite denizen or a non-Israelite hired man shall not eat of it; 11) that an uncircumcised person shall not eat of it; 12) that one should not break a bone of it; 13) that one should not break a bone of the second Paschal offering; 14) that one should not leave any of it till the morning; 15) that one should not leave any portion of the second Paschal offering till the morning; 16) that one should not leave any of the flesh of the festival offering brought on the fourteenth of Nissan to the third day.",
+ "LAWS CONCERNING THE CELEBRATION OF THE FESTIVALS.
These comprise six precepts of which four are affirmative and two are negative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) to appear before the Lord; 2) to celebrate the three festivals; 3) to rejoice on the festivals; 4) not to appear (before the Lord) empty-handed; 5) not to neglect the Levite but to make him rejoice and give him gifts on the festivals; 6) to assemble the people on the Feast of Tabernacles at the close of the Sabbatical year.",
+ "LAWS OF THE FIRST-BORN.
These comprise five precepts, of which two are affirmative precepts and three are negative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) to set apart the first-born (of the cattle); 2) not to eat an unblemished first-born outside Jerusalem; 3) not to redeem the first-born (of the clean cattle); 4) to set apart tithe of the young of the clean cattle; 5) not to redeem the tithe of cattle. I have included the laws of tithe of cattle with those of first-born of cattle because the procedure is the same in both, and Scripture includes the former with the latter in the text \"Thou shalt sprinkle their blood (on the altar)\" (Num. 18:17), which text has been traditionally interpreted to refer to the blood of the tithe of cattle and the blood of firstlings.",
+ "LAWS CONCERNING OFFERINGS BROUGHT FOR TRANSGRESSIONS COMMITTED IN ERROR.
These comprise five affirmative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) that an individual (who sinned) shall bring the definite sin-offering prescribed for his error; 2) that one who is uncertain whether he sinned or not, shall bring a trespass-offering till he has ascertained that he did sin and then he brings his sin-offering. The former offering is called the offering for a doubtful trespass; 3) that for certain specified transgressions, the sinner brings a trespass-offering. This is called offering for a certain trespass; 4) that for certain other specified transgressions, the sinner brings an offering. If he is wealthy, he brings a beast; if he is poor, a bird or a tenth of an Ephah of flour. This offering is called \"the offering that varies according to one's means\"; 5) that the Sanhedrin shall bring an offering if they have erred and given a decision not according to the law in matters involving a serious transgression..",
+ "LAWS CONCERNING THOSE WHO HAVE TO BRING SACRIFICES AS AN ATONEMENT.
These comprise four affirmative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) that a woman who has a running issue, shall, when she becomes clean, bring an offering; 2) that a woman, after child-birth, shall bring an offering, when she is clean; 3) that a man who has a running issue shall bring an offering, when he becomes clean; 4) that a leper shall bring an offering when he is clean. After they have brought their offerings, their purification is complete.",
+ "LAWS CONCERNING SUBSTITUTION.
These comprise three precepts. One of these is an affirmative precept while two are negative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) not to change (a beast set apart for sacrifice); 2) that, if a change was made, the substituted beast shall also be holy; 3) not to change things that have been consecrated from one category of holiness to another. ",
+ "All the precepts comprised in this book are, accordingly, thirty-nine, twenty of which are affirmative, while nineteen are negative precepts."
+ ],
+ [
+ "BOOK OF PURITY",
+ "Its groups of laws are eight, treated in the following order: laws concerning defilement by a dead body; laws concerning the Red Heifer; laws concerning the uncleanness of leprosy; laws concerning defilement of a couch or a seat; laws concerning other original sources of defilement; laws concerning defilement of foods; laws concerning vessels; laws concerning ritual baths.",
+ "LAWS CONCERNING DEFILEMENT BY A DEAD BODY.
These are comprised in one affirmative precept, namely, that relating to defilement by a dead body.",
+ "LAWS CONCERNING THE RED HEIFER.
These comprise two affirmative precepts: 1) the Red Heifer; 2) the uncleanliness of the waters of sprinkling (Num. 19:9-22) and of the mode in which these are to be used for purification.",
+ "LAWS CONCERNING THE UNCLEANNESS OF LEPROSY.
These comprise eight precepts, of which six are affirmative, and two are negative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) to give decisions on leprosy in human beings according to the rules prescribed in the Torah; 2) not to cut away the marks pointing to uncleanness; 3) not to shave the scall; 4) that the leper shall be recognised as such by rending his garments, allowing his hair to go loose and covering of the lips; 5) (the prescribed rules for) the cleansing of leprosy; 6) that the leper shall shave all his hair when he is clean; 7) the law of leprosy of a garment; 8) the law of leprosy of a house.",
+ "a LAWS CONCERNING DEFILEMENT OF A COUCH OR OF A SEAT.
These comprise four affirmative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) the law of defilement of a menstruous woman; 2) the law of defilement of a woman in childbirth; 3) the law of defilement of a woman with a running issue; 4) the law of defilement of a man with a running issue.",
+ "b LAWS OF OTHER ORIGINAL SOURCES OF DEFILEMENT.
These comprise three affirmative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) the law of defilement of that which died of itself; 2) the law of defilement of creeping things (vermin); 3) the law of defilement of seminal issue. An idol defiles to the same degree as a creeping thing. This defilement (by an idol) was instituted by the Scribes.",
+ "LAWS OF DEFILEMENT OF FOODS.
These are comprised in one precept, set forth in the laws concerning the defilement of liquids and solid foods, and the precedent condition which makes it possible for them to become defiled.",
+ "LAWS OF VESSELS.
These laws enable one to know which vessels contract defilement in any of the degrees above noted, and which do not become defiled; and likewise how these vessels become defiled or cause defilement.",
+ "LAWS CONCERNING RITUAL BATHS.
These are comprised in one affirmative precept, that whoever is unclean shall immerse his body in the waters of a ritual bath and then he will be clean. ",
+ "All the precepts comprised in this book are thus twenty; of which, eighteen are affirmative precepts and two are negative precepts."
+ ],
+ [
+ "BOOK OF INJURIES",
+ "Its groups of laws are eight. The following is the order in which these are treated: laws concerning damages to property; laws concerning theft; laws concerning robbery and articles lost; laws concerning one who commits an injury to the person or to property; laws concerning a murderer and concerning the preservation of human life.",
+ "LAWS CONCERNING DAMAGES TO PROPERTY.
These comprise four affirmative precepts. Their detailed enumeration is as follows: the law concerning the goring ox; the law concerning trespassing cattle; law concerning (damages caused by) a pit; law concerning (damages caused by) fire.",
+ "LAWS CONCERNING THEFT.
These comprise seven precepts—two affirmative, and five negative precepts. Their detailed enumeration is as follows: not to steal anything of pecuniary value; the law concerning the thief; to ensure correct scales and weights; to commit no wrong in respect to measures and weights; not to have in one's possession two kinds of weights or measures, even if they are not used in buying and selling; not to remove a landmark; not to kidnap.",
+ "LAWS CONCERNING ROBBERY AND CONCERNING THINGS LOST.
These comprise seven precepts—two affirmative and five negative. Their detailed enumeration is as follows: 1) not to rob; 2) not to oppress; 3) not to covet; 4) not to desire (that which belongs to another person); 5) to restore what has been robbed; 6) not to pass by unheedingly when one sees anything that has been lost; 7) to restore lost property.",
+ "LAWS CONCERNING ONE WHO COMMITS AN INJURY TO PERSON OR TO PROPERTY.
These are comprised in one affirmative precept, namely to observe the law concerning one who inflicts an injury upon the person, or does damage to another's property.",
+ "LAWS CONCERNING MURDER AND CONCERNING THE PRESERVATION OF HUMAN LIFE.
These comprise seventeen precepts; seven are affirmative precepts and ten are negative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) not to commit murder; 2) not to accept ransom for the life of a murderer; he is to be put to death; 3) that one who committed homicide accidentally shall be sent into exile; 4) not to accept ransom from one who has thus incurred exile; 5) that the murderer shall not be put to death when he has committed murder before he has been tried; 6) to save the pursued even at the cost of the life of the pursuer; 7) to show no pity for the pursuer; 8) not to stand idly by the blood (of another); 9) to set apart cities of refuge and make a proper road thereto for the benefit of one who had committed homicide accidentally; 10) to break the neck of the calf in the valley; 11) not to till that valley nor sow it; 12) not to cause loss of human life; 13) to build a parapet (to the roof of one's dwelling house); 14) not to leave anything that might cause injury to one unaware of it; 15) to relieve a man of his burden when he met with an accident on the road; 16) to help him to load it again; 17) not to leave him in a state of confusion, and go on one's way. ",
+ "All the precepts included in this book are thus thirty-six. Sixteen of these are affirmative precepts and twenty of them are negative precepts."
+ ],
+ [
+ "THE BOOK OF ACQUISITION",
+ "Its groups of laws are five, arranged in the following order: laws of sale; laws of acquisition of derelict property and of gifts; laws (of mutual rights and obligations) of neighbours; laws of agents and partners; laws of bondmen.",
+ "LAWS OF SALE.
These comprise four precepts, one of which is an affirmative precept while four are negative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) the law of purchase and sale; 2) not to do wrong in buying and selling; 3) not to wrong in speech; not to wrong a proselyte in regard to his possessions; 5) not to wrong him in speech.",
+ "LAWS OF ACQUISITION OF DERELICT PROPERTY AND GIFTS.
These laws (enable us) to know the law in regard to one who acquires derelict property and by what methods one acquires title to such property and the law in regard to the donor of a gift and its recipient; and which kind of gift reverts, and which does not revert.",
+ "THE LAWS OF NEIGHBOURS.
These laws (enable us) to know the law of partition of realty between partners and the avoidance of damage by each of them to his neighbour or owner of adjoining property ; the law in regard to the owner of adjacent property.",
+ "THE LAWS OF AGENTS AND PARTNERS.
These laws (enable us) to know the law in regard to an agent, or partner; and how to adjudicate cases of purchases and sales, losses and profits.",
+ "LAWS OF BONDMEN.
These comprise thirteen precepts, five of which are affirmative precepts and eight are negative precepts. The following is their detailed enumeration: 1) the law of the acquisition of a Hebrew bondman; 2) that he should not be sold as a slave is sold; 3) that he should not be forced to work rigorously; 4) that we should not let a denizen proselyte rule him with rigor; 5) that we should not force him to do the work of a slave; 6) to bestow upon him a liberal gift when he goes out free; 7) that he shall not go out empty-handed; 8) to redeem a Hebrew bondwoman; 9) to espouse her; 10) that she shall not be sold; 11) to keep a Canaanite slave in perpetual bondage, except if the master injured one of his limbs ; 12) not to surrender a slave who fled from territory outside the land of Israel to that land; 13) not to wrong such a slave who escaped to us. ",
+ "All the precepts comprised in this book are accordingly eighteen. Six of these are affirmative, while twelve are negative precepts."
+ ],
+ [
+ "THE BOOK OF JUDGMENTS",
+ "Its groups of laws are five, arranged as follows: laws concerning hiring; laws concerning borrowing and deposit; laws concerning creditor and debtor; laws concerning plaintiff and defendant; laws concerning inheritances.",
+ "LAWS OF HIRING.
These comprise seven precepts, three of which are affirmative precepts and four are negative precepts. The detailed enumeration is as follows: 1) the law of the hired man and of the depositary for hire; 2) to pay the hired wage punctually; 3) not to delay the payment of the hired man's wage after it is due; 4) that the hired man may eat of the unsevered fruit at which he was working (at harvest time); 5) that he may not eat of the unsevered fruit when he is engaged in work at other times; 6) that the hired man must not take anything in addition to what he consumes; 7) that one must not muzzle the ox when he is treading out the corn; this rule applies also to other cattle.",
+ "LAWS CONCERNING BORROWING AN ARTICLE AND DEPOSIT.
These comprise two affirmative precepts; 1) the law appertaining to a borrower and 2) the law concerning a gratuitous depositary.",
+ "LAWS CONCERNING CREDITOR AND DEBTOR.
These comprise twelve precepts, four of which are affirmative, and eight negative precepts. Their detailed statement is as follows: 1) to lend to the poor and needy; 2) not to press him; 3) to press the idolater; 4) that the creditor shall not take a pledge by force; 5) to return the pledge to its owner when he is in need of it; 6) not to be tardy in returning it to the owner who is a poor man, when he is in need of it; 7) not to exact a pledge from a widow; 8) not to take in pledge utensils used in preparing food; 9) that the lender shall not give a loan at usury; 10) that the borrower shall not take a loan at usury; 11) that a person shall not act as intermediary between lender and borrower in a loan at usury; nor serve as witness in the transaction between them nor act as a surety, nor write the bond; 12) to borrow from, and lend to, an alien at interest.",
+ "THE LAWS OF PLAINTIFF AND DEFENDANT.
These are comprised in one affirmative precept; that is, (to observe) the rules for the case of one who makes a claim, an admission, or a denial.",
+ "THE LAWS OF INHERITANCES.
These are comprised in one affirmative precept; that is, (to observe) the law of the order of succession.",
+ "These precepts included in this book are accordingly twenty-three; of these, eleven are affirmative, and twelve are negative precepts."
+ ],
+ [
+ "THE BOOK OF JUDGES",
+ "Its groups of laws are five, treated in the following order: laws concerning the Sanhedrin, and the penalties they inflict; laws concerning evidence; laws concerning the contumacious; laws concerning mourning; laws concerning sovereigns and wars.",
+ "LAWS CONCERNING THE SANHEDRIN AND THE PENALTIES WITHIN THEIR JURISDICTION.
These comprise thirty precepts, of which, ten are affirmative and twenty negative precepts. Their detailed list is as follows: 1) to appoint judges; 2) not to appoint a judge who does not know judicial procedure; 3) to follow the majority, when the judges differ; 4) not to execute the accused if there is only a bare majority for conviction, but to do so if there is at least a majority of two; 5) that, in capital cases, one who has presented pleas for the acquittal shall not again argue for conviction; 6) to put to death by stoning; 7) to put to death by burning; 8) to put to death by decapitation with the sword; 9) to put to death by strangling; 10) to hang; 11) to bury the body of the executed person, on the day of his execution; 12) not to let the body remain overnight; 13) not to suffer a sorcerer to live; 14) to punish the wicked with stripes; 15) not to exceed the number of stripes (prescribed in the Torah); 16) not to put the innocent to death, on presumption; 17) not to punish one who committed an offence under duress; 18) not to show pity for one who slays another person, or inflicts a physical injury upon him; 19) not to show compassion at a trial to a person who is poor; 20) not to show respect at a trial to a great man; 21) not to decide the cause of a habitual transgressor unjustly even if he is a sinner; 22) not to pervert judgment; 23) not to wrest the judgment of a stranger or an orphan; 24) to judge righteously; 25) not to be afraid, at a trial, of a man who is violent; 26) that one shall not take a bribe; 27) not to receive a baseless report; 28) not to revile judges; 29) not to revile the head of the state; 30) not to revile any other Israelite who leads a worthy life.",
+ "LAWS OF EVIDENCE.
These comprise eight precepts, three affirmative and eight negative. They are, in detail, as follows: 1) that one in possession of evidence, should testify in Court; 2) that the witnesses should be thoroughly examined; 3) that one who has given evidence in a capital case shall not act as judge in it; 4) that no decision shall be made on evidence tendered by one witness only; 5) that a transgressor shall be disqualified from testifying; 6) that a relative shall not testify; 7) that one shall not testify falsely; 8) to do unto a false witness as he had plotted to do to the accused.",
+ "LAWS CONCERNING THE CONTUMACIOUS.
These include nine precepts, three affirmative and six negative precepts. Their detailed list is as follows: 1) to act in accordance with the law of the Torah, as the Supreme Court declares it; 2) not to depart from the instructions of the members of the Court; 3) not to add to the Torah either in regard to the precepts in the Written Law or in regard to their exposition which we have learnt by tradition; 4) not to take aught away from the precepts; 5) not to curse one's father or mother; 6) not to smite one's father or mother; 7) to honour one's father and mother; 8) to revere one's father and mother; 9) that a son shall not rebel against the order of his father or mother.",
+ "LAWS OF MOURNING.
These comprise four precepts, of which one is an affirmative precept, and three are negative precepts. Their detailed list is as follows: 1) to mourn for (deceased) relatives; even a priest must defile himself (by contact with the bodies of) deceased relatives, and mourn for them, but one does not mourn for those who have been put to death by order of the Court. I have included these laws in this book, because they are analogous to the duty of burying the deceased on the day of his death, which is an affirmative precept; 2) that the High Priest shall not defile himself (by contact with the bodies of) deceased relatives; 3) that he should not be under the roof with the dead; 4) that an ordinary priest shall not defile himself for any one, except relatives.",
+ "LAWS OF SOVEREIGNS AND WARS.
These comprise twenty-three precepts, ten of which are affirmative, and thirteen are negative precepts. The detailed list is as follows: 1) to choose a king from among the Israelites; 2) not to choose him from the community of proselytes ; 3) that he shall not have many wives; 4) that he shall not acquire many horses; 5) that he shall not amass much gold and silver; 6) to destroy the seven (Canaanite) nations; 7) not to let any one of them live; 8) to blot out the seed of Amalek; 9) to remember what Amalek did to us; 10) not to forget his evil deeds, how he treacherously lay in wait on the way; 11) not to reside permanently in the land of Egypt; 12) to offer terms of peace to the inhabitants of a city that is besieged and to deal with it in the way set forth in the Torah, in case the city makes, or does not make peace; 13) not to seek peace with Ammon and Moab. This rule only applies, when besieging their cities; 14) when engaged in a siege, not to destroy fruit trees; 15) to prepare a place of convenience whither the members of the camp shall repair; 16) to have a paddle to dig therewith; 17) to anoint a priest to speak to the men of the army in wartime; 18) that the man who has taken a wife, erected a dwelling, or planted a vineyard shall rejoice a full year; and such newly wed men are sent back home from the war; 19) not to draft them for any purpose; they are not to go out for municipal service, service of the troops, nor any similar duty; 20) not to be afraid nor to retreat in the hour of battle; 21) the law of a beautiful woman taken captive in war; 22) that she is not to be sold; 23) that she is not to be retained in servitude, after cohabitation.",
+ "All the precepts included in this book are accordingly seventy-four, twenty-seven of which are affirmative and forty-seven negative precepts. ",
+ "And all the groups of precepts treated in these fourteen books are eighty-three groups.",
+ "And now with the help of the (Almighty) I shall begin to expound the rules of each precept and all the ordinances comprised in, and specifically connected with it according to the order of the groups set forth.."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Overview of Mishneh Torah Contents/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Overview of Mishneh Torah Contents/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e67159705ca9906f6eb28c338ab19f5fb64acefc
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Overview of Mishneh Torah Contents/English/merged.json
@@ -0,0 +1,194 @@
+{
+ "title": "Mishneh Torah, Overview of Mishneh Torah Contents",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Overview_of_Mishneh_Torah_Contents",
+ "text": [
+ [
+ "I have seen fit to divide this work into fourteen books.",
+ "FIRST BOOK. I include in it all the precepts which constitute the very essence and principle of the faith taught by Moses, our teacher, and which it is necessary for one to know at the outset; as for example, acceptance of the unity of God, and the prohibition of idolatry. I have called this book: the Book of Knowledge.",
+ "SECOND BOOK. I include in it all the precepts which are to be continuously observed, and which we have been bidden to keep, in order that we may always love God and be ever mindful of Him. Such precepts are the recital of the Shema and of prayers, the wearing of phylacteries, the recital of the blessings. Included in this group is the rite of Circumcision, because this is a sign in our flesh, serving as a constant reminder, even when phylacteries and fringes of the garment, etc. are not being worn. I have called this book: The Book of Love.",
+ "THIRD BOOK. I include therein all the precepts to be fulfilled at stated periods, such as Sabbaths and Festivals. I have called this book: The Book of Seasons.",
+ "FOURTH BOOK. I include therein the precepts that refer to marital relations, such as marriage and divorce, levirate marriage and the form of release from the obligation of a levirate marriage. I have called this book: The Book of Women.",
+ "FIFTH BOOK. I include in it precepts having reference to illicit sexual unions, and those that relate to forbidden foods; because, in these two regards, the Omnipresent sanctified us and separated us from the nations, and of both classes of precepts it is said, “And I have set you apart from the peoples” (Lev. 20:26), “.... who have set you apart from the peoples” (Lev. 20:24). I have called this book: The Book of Holiness.",
+ "SIXTH BOOK. I include in it precepts binding on one who has incurred an obligation by utterances, e.g., by taking oaths or making vows. I have called this book: The Book of Specific Utterance.",
+ "SEVENTH BOOK. I include in it precepts relating to cultivation of the soil; such as Sabbatical years and Jubilees, tithes, heave-offerings, (priests’ dues of the crops), and other precepts connected with these and akin to them. I have called this book: The Book of Seeds.",
+ "EIGHTH BOOK. I include therein precepts relating to the erection of the Sanctuary and to the regular public sacrifices. I have called this book: The Book of Service.",
+ "NINTH BOOK. I include therein precepts that refer to sacrifices brought by private individuals. I have called this book: The Book of Sacrifices.",
+ "TENTH BOOK. I include therein precepts relating to things ritually clean or unclean. I have called this book: The Book of Purity.",
+ "ELEVENTH BOOK. I include therein precepts referring to civil relations which from the outset cause damage to property or injury to the person. I have called this book: The Book of Torts.",
+ "TWELFTH BOOK. I include in it precepts referring to sales and (other modes of) acquisition. I have called this book: The Book of Acquisition.",
+ "THIRTEENTH BOOK. I include in it precepts referring to civil relations in cases that do not, from the outset, cause damage, such as Bailments, Debts, Claims and Denials. I have called this book: The Book of Judgments.",
+ "FOURTEENTH BOOK. I include therein precepts, the fulfilment of which is assigned to the Sanhedrin, as for example, infliction of capital punishment, reception of evidence, administration of the laws affecting the sovereign, and wars. I have called this book: The Book of Judges.",
+ "The following is the division of groups of laws in this work, arranged according to the subject matter of the books, as also of the precepts appertaining to the topics in each of these groups.",
+ "BOOK OF KNOWLEDGE Its Halachoth (groups of laws) are five, in the following order: laws concerning the foundations of the Torah; laws concerning ethical behaviour; laws concerning the study of the Torah; laws concerning idolatry and institutions of the gentiles; laws concerning Repentance.",
+ "LAWS CONCERNING THE FOUNDATION OF THE TORAH.
These comprise ten precepts; of which, six are affirmative, and four are negative precepts, as follows: 1) To know that there is a God; 2) Not to entertain the thought that there is any other god but the Eternal; 3) To acknowledge His Unity; 4) To love Him; 5) To revere Him; 6) To hallow His name; 7) Not to desecrate His name; 8) Not to destroy things upon which His name is called; 9) To hear and accept the message of the prophet who speaks in His name; 10) Not to test Him.",
+ "LAWS OF ETHICAL BEHAVIOUR.
These comprise eleven precepts; of which, five are affirmative, and six are negative precepts. They are as follows: 1) To imitate His ways; 2) To cleave to those who know Him; 3) To love associates; 4) To love strangers; 5) Not to hate brothers; 6) To administer rebuke; 7) Not to put any one to shame; 8) Not to afflict the feeble and wretched; 9) Not to go about tale-bearing; 10) Not to avenge; 11) Not to bear a grudge.",
+ "LAWS CONCERNING THE STUDY OF THE TORAH.
These comprise two affirmative precepts; first, to learn Torah; second, to show honour to its teachers and to those versed in the knowledge of it.",
+ "LAWS CONCERNING IDOLATRY AND THE INSTITUTIONS OF HEATHEN NATIONS.
These comprise fifty-one precepts; of which, two are affirmative, and forty-nine, negative precepts. They are as follows: 1) Not to turn to idolatry; 2) Not to indulge in evil thoughts or sights; 3) Not to blaspheme; 4) Not to worship an idol in the customary mode; 5) Not to prostrate oneself before it; 6) Not to make a graven image for oneself; 7) Not to fashion a graven image, even for others; 8) Not to make images even for ornaments; 9) Not to draw others away after idol-worship; 10) To burn a city that has become idolatrous; 11) Not to rebuild such a city; 12) Not to use any of its property; 13) Not to entice an individual to idol worship; 14) Not to love the enticer; 15) Not to give up hating him; 16) Not to save him; 17) Not to urge pleas in his favour; 18) Not to refrain from urging pleas against him; 19) Not to prophesy in the name of an idol; 20) Not to listen to, and accept a message from, one who prophesies in its name; 21) Not to prophesy falsely even in the name of God; 22) Not to fear putting a false prophet to death; 23) Not to swear in the name of an idol; 24) Not to practise consultation of ghosts; 25) Not to practise consultation of familiar spirits; 26) Not to pass (anyone through the fire) to Molech; 27) Not to set up a pillar (for worship); 28) Not to prostrate oneself on a figured stone; 29) Not to plant an Asherah (grove for worship); 30) To destroy an idol and everything made for its sake; 31) Not to make use of an idol or articles subsidiary to its service; 32) Not to make use of the ornamental adjunct of anything worshipped; 33) Not to make a covenant with idolaters; 34) Not to show them favour; 35) That they should not settle in our land; 36) Not to adopt their customs, nor their mode of dress; 37) Not to practise enchantment; 38) Not to practise divination; 39) Not to practise soothsaying; 40) Not to practise charming; 41) Not to seek counsel of the dead; 42) Not to enquire of a ghost; 43) Not to enquire of a familiar spirit; 44) Not to practise witchcraft; 45) Not to round the corners of the head; 46) Not to remove the corners of the beard; 47) That a man shall not put on a woman's attire; 48) That a woman shall not put on a man's attire; 49) Not to tattoo the body; 50) Not to cut one's flesh (for the dead); 51) Not to make a bald spot for the dead.",
+ "LAWS CONCERNING REPENTANCE.
These are comprised in one affirmative precept, namely that the sinner shall repent of his sin and confess. ",
+ "The precepts included in this book are thus seventy-five, of which sixteen are affirmative, and fifty-nine negative precepts."
+ ],
+ [
+ "BOOK OF LOVE",
+ "Its groups of laws are six in the following order: laws concerning reading of the Shema'; laws concerning prayer and the priestly benediction; laws concerning Tephillin (phylacteries), Mezuzah (passages of Scripture affixed in a case to the doors of dwellings) and scrolls of the Torah; laws concerning fringes (on the corners of garments); laws concerning blessings; laws of circumcision.",
+ "LAWS CONCERNING READING OF THE SHEMA'.
These are comprised in one affirmative precept, namely to read the Shema' twice daily.",
+ "LAWS CONCERNING PRAYERS AND THE PRIESTLY BENEDICTION.
These are comprised in two affirmative precepts; first, to serve the Eternal daily by prayer; secondly, that priests shall bless Israel daily.",
+ "LAWS CONCERNING TEPHILLIN (PHYLACTERIES), MEZUZAH AND SCROLL OF THE TORAH.
These comprise five affirmative precepts. In detail, they are as follows: to put a phylactery on the head; to bind it on the arm; to fix a mezuzah on the doors of entrances; that every one shall write a scroll of the Torah for himself; that the King shall write a second scroll for himself, so that he will have two scrolls of the Torah.",
+ "LAWS CONCERNING FRINGES.
These are comprised in one affirmative precept, namely, to put fringes on the corners of the garment.",
+ "LAWS CONCERNING BLESSINGS.
These are comprised in one affirmative precept; namely, to bless His Name after consuming food.",
+ "LAWS OF CIRCUMCISION.
These are comprised in one affirmative precept; namely, to circumcise male infants on the eighth day.",
+ "The precepts included in this book are thus eleven affirmative precepts."
+ ],
+ [
+ "BOOK OF SEASONS",
+ "Its groups of laws are ten. They are treated in the following order: laws concerning the Sabbath; laws concerning Erubin (arrangements for permission to carry outside the house on the Sabbath day, or to walk outside the city beyond the prescribed limits); laws concerning the observance of rest on the tenth day of Tishri; laws concerning the observance of rest on the feasts; laws concerning leavened and unleavened bread (on Passover); laws concerning the sounding of the Ram's Horn (on the New Year); concerning booths (on the Feast of Tabernacles) and concerning the palm branch (and other plants to be taken on the Feast of Tabernacles); laws concerning the payment of shekels; laws concerning the solemn announcement of the beginning of the month; laws concerning fasts; laws concerning the reading of the Scroll of Esther (on the Feast of Purim) and concerning the observance of Chanucah (Feast of Lights).",
+ "THE LAWS OF THE SABBATH.
These comprise five precepts, of which two are affirmative precepts and three are negative precepts. The following are their details: 1) to rest on the seventh day; 2) not to do work on it; 3) not to inflict punishment on the Sabbath; 4) not to walk on the Sabbath (outside the city) beyond the prescribed limits; 5) to sanctify the day by express mention.",
+ "LAWS OF ERUBIN.
This treats of one affirmative precept instituted by the Scribes and which is not counted in the number of commandments of the Torah.",
+ "LAWS CONCERNING THE OBSERVANCE OF REST ON THE TENTH OF TISHRI.
These comprise four precepts, of which two are affirmative precepts and two are negative precepts. The following are their details: 1) to rest on that day from work; 2) not to do work on it; 3) to fast on it; 4) not to eat or drink on it.",
+ "LAWS CONCERNING THE OBSERVANCE OF REST ON THE FEASTS.
These comprise twelve precepts, of which six are affirmative precepts and six, negative precepts. Their details are as follows: 1) to rest on the first day of Passover; 2) not to do work on it; 3) to rest on the seventh day of Passover; 4) not to do work on it; 5) to rest on the Feast of Weeks; 6) not to do work on it; 7) to rest on the New Year; 8) not to do work on it; 9) to rest on the day of the Feast of Tabernacles; 10) not to do work on it; 11) to rest on the eighth day of the Feast; 12) not to do work on it.",
+ "LAWS CONCERNING LEAVENED AND UNLEAVENED BREAD.
These comprise eight precepts, of which three are affirmative precepts and five are negative precepts. Their details are as follows: 1) not to eat leavened food on the fourteenth day of Nissan, from noon onwards; 2) to destroy leaven on the fourteenth of Nissan; 3) not to eat leavened food during the seven days of Passover; 4) not to eat food which contains leaven, during the seven days of Passover; 5) that no leaven is to be exposed to view during those seven days; 6) that no leaven is to be found (in one's possession) during those seven days; 7) to eat unleavened bread on the (first) night of Passover; 8) to discourse concerning the departure from Egypt on that night.",
+ "LAWS CONCERNING THE RAM'S HORN; CONCERNING BOOTHS AND CONCERNING THE PALM BRANCH.
These comprise three affirmative precepts, as follows: 1) to hear the sound of the ram's horn on the first of Tishri; 2) to dwell in a booth during the seven days of the Feast of Tabernacles; 3) to take the palm-branch (and the other three plants), in the Temple during the seven days of the Feast.",
+ "LAWS OF THE SHEKEL-DUES.
These are comprised in one affirmative precept, namely, that every individual shall give every year half a shekel to the Sanctuary.",
+ "LAWS CONCERNING THE SOLEMN ANNOUNCEMENT OF THE FIRST DAY OF THE MONTH.
These are comprised in one affirmative precept, namely, to calculate, determine and fix the day which shall be the beginning of each month in the year.",
+ "LAWS CONCERNING FASTS.
These are comprised in one affirmative precept, namely, to fast and supplicate the Eternal, when a great calamity befalls the community.",
+ "LAWS CONCERNING READING THE SCROLL OF ESTHER AND CONCERNING THE FEAST OF LIGHTS.
These comprise two affirmative precepts ordained by the Scribes; and they are not counted in the number of precepts of the Pentateuch. ",
+ "The commandments of the Torah included in this book accordingly total thirty-five; of which nineteen are affirmative, and sixteen are negative precepts. There are also three precepts appointed by the Scribes."
+ ],
+ [
+ "BOOK OF WOMEN",
+ "Its groups of laws are five in the following order: laws concerning marriage; laws concerning divorce; laws concerning levirate marriage and concerning formal release from the obligation to contract such a union; laws concerning virgin maidens; laws concerning a married woman suspected (by her husband) of infidelity.",
+ "LAWS CONCERNING MARRIAGE.
These comprise four precepts, of which two are affirmative precepts and two are negative precepts. The following are their details: 1) To wed by means of a marriage-contract (Kethubah) and sacramental ritual (Kiddushin); 2) Not to cohabit with a woman in the absence of a marriage-contract and sacramental ritual; 3) Not to withhold from a wife, her board, raiment and fulfilment of conjugal duty; 4) To be fruitful and multiply by cohabiting with her.",
+ "LAWS CONCERNING DIVORCE.
These comprise two precepts. The first is an affirmative precept, namely, that one who divorces (his wife) shall divorce her with a written document. The second precept is that he shall not take back the divorced woman as his wife, after she had been married to another man.",
+ "LAWS CONCERNING LEVIRATE MARRIAGE AND FORMAL RELEASE FROM THE OBLIGATION OF ENTERING INTO SUCH A UNION.
These comprise three precepts, of which two are affirmative precepts, while one is a negative precept. These, in detail, are as follows: 1) to marry the widow of a deceased brother who left no surviving issue; 2) that, if the brother is not willing to enter into such a union, he shall release the widow by a formal refusal in accordance with the prescribed ritual; 3) that she shall not marry another man till the levirate obligation has been removed.",
+ "LAWS CONCERNING VIRGIN MAIDENS.
These comprise five precepts, of which three are affirmative precepts and two are negative precepts. These, in detail, are as follows: 1) to fine the seducer; 2) that the violator of a virgin shall marry her; 3) that he shall not divorce her; 4) that the wife of one who has published a false and evil report (concerning her condition before marriage) shall remain with him forever; 5) that a husband who has published such an evil report, shall not divorce his wife.",
+ "LAWS CONCERNING A WOMAN SUSPECTED (BY HER HUSBAND) OF INFIDELITY.
These comprise three precepts, of which one is an affirmative precept, while two are negative precepts. They are, in detail, as follows: 1) to do unto the woman suspected of infidelity according to \"the law of jealousy\" set forth in the Torah (Num. 5:11-31); 2) not to put oil on her offering; 3) not to put frankincense on it. ",
+ "All the precepts comprised in this book are seventeen, of which nine are affirmative, and eight, negative precepts."
+ ],
+ [
+ "BOOK OF HOLINESS",
+ "Its groups of laws are three, in the following order: laws concerning illicit sexual relations; laws concerning forbidden foods; laws concerning slaughtering of animals for food.",
+ "LAWS CONCERNING PROHIBITED SEXUAL RELATIONS.
These comprise thirty-seven precepts, of which one is an affirmative precept, while thirty-six are negative precepts. These are, in detail, as follows: not to cohabit 1) with one's mother; 2) with one's father's wife; 3) with one's sister; 4) with one's father's wife's daughter; 5) with one's son's daughter; 6) with one's daughter; 7) with one's daughter's daughter; not to take as a wife 8) a woman and her daughter; 9) a woman and her son's daughter; 10) a woman and her daughter's daughter; not to cohabit 11) with one's father's sister; 12) with one's mother's sister; 13) with one's father's brother's wife; 14) with one's son's wife; 15) with one's brother's wife; 16) with one's wife's sister; 17) not to lie carnally with a beast; 18) that a woman shall not have intercourse with a beast; that a man shall not have intercourse 19) with a male; 20) with one's father; 21) with one's father's brother; not to cohabit 22) with another man's wife; 23) with a woman in her menstruous period; 24) not to intermarry with gentiles; 25) that an Ammonite or Moabite shall not enter the community (by marriage); 26) not to keep an Egyptian of the third generation from so entering the community; 27) not to keep an Edomite of the third generation from so entering the community; 28) that a bastard shall not so enter the community; 29) that a eunuch shall not so enter the community; 30) not to castrate a male, even a domestic animal or wild beast, or fowl; 31) that the High Priest shall not marry a widow; 32) that the High Priest shall not cohabit with a widow, even without wedlock; 33) that the High Priest shall marry a virgin in her maidenhood; 34) that a priest shall not marry a divorced woman; 35) that he shall not marry a harlot; 36) that he shall not marry a \"profaned\" woman; 37) that he shall not draw near to one within the prohibited degrees, even if no actual intercourse takes place.",
+ "LAWS OF FORBIDDEN FOODS.
These comprise twenty-eight precepts, of which four are affirmative, and twenty-four, negative precepts. They are, in detail, as follows: 1) to examine the marks of the beast—domestic or wild—in order to distinguish the unclean from the clean; 2) to examine the marks of the fowl, to distinguish the unclean from the clean; 3) to examine the marks of locusts, to distinguish the unclean from the clean; 4) to examine the marks of fishes, (to distinguish the unclean from the clean); 5) not to eat of unclean beasts—domestic or wild; 6) not to eat of unclean fowl; 7) not to eat of unclean fishes; 8) not to eat of winged creeping things; 9) not to eat of things that creep upon the earth; 10 not to eat vermin that creep upon the earth; 11) not to eat a worm found in fruit after it has emerged on to the ground; 12) not to eat creeping things of the water; 13) not to eat the flesh of a beast that died of itself; 14) not to use in any way an ox (condemned to be) stoned; 15) not to eat of a beast that is Terefah; 16) not to eat of a limb removed from a beast while it was alive; 17) not to eat blood; 18) not to eat Cheleb (specified forbidden suet fat) of a clean beast; 19) not to eat of the sinew that shrank; 20) not to eat meat with milk; 21) not to boil it (with milk); 22) not to eat bread made of new grain (before the Omer is offered on the second day of Passover); 23) not to eat parched corn of the new produce (before the Omer is offered on the second day of Passover; 24) not to eat fresh ears of corn (before this offering has been brought); 25) not to eat Orlah (fruit borne by a tree till three years have elapsed since it was planted); 26) not to eat the produce of diverse seeds sown in a vineyard; 27) not to eat produce from which the priests' dues have not been separated; 28) not to drink wine of idolaters.",
+ "LAWS OF RITUAL MODE OF SLAYING ANIMALS FOR FOOD.
These comprise five precepts, of which three are affirmative, while two are negative precepts. They are, in detail, as follows: 1) to slay an animal (in the traditional mode) before eating of it; 2) not to slay a beast and its young on the same day; 3) to cover the blood of a wild beast or of a fowl; 4) not to take the mother-bird and its young; 5) to let the mother-bird go free, if one has taken it and its young. ",
+ "All the precepts comprised in this book are accordingly seventy, of which, eight are affirmative, and sixty-two are negative precepts."
+ ],
+ [
+ "BOOK OF SPECIFIC UTTERANCE",
+ "Its groups of laws are four, in the following order: laws concerning oaths; laws concerning vows; laws concerning the Nazarite; laws concerning appraisals (of persons or things whose value was sanctified to the Lord) and of things devoted to the Sanctuary.",
+ "LAWS OF OATHS.
These comprise five precepts, of which one is an affirmative precept, while four are negative precepts. These are, in detail, as follows: 1) not to swear by God's Name falsely; 2) not to take His Name in vain; 3) not to deny falsely claim to an article left in trust; 4) not to swear in denial of a money claim; 5) to swear by His Name, truly.",
+ "LAWS OF VOWS.
These comprise three precepts of which two are affirmative precepts and one is a negative precept. They are, in detail, as follows: 1) to fulfill what one's lips have uttered and do as one has vowed; 2) not to break one's word; 3) that the vow or oath shall be annulled (on proper cause). This last is the content of the law of annulment of vows, explicitly set forth in the Written Law.",
+ "LAWS OF THE NAZARITE.
These comprise ten precepts, of which two are affirmative, and eight are negative precepts. The following are their details: 1) that the Nazarite shall let his hair grow long; 2) that he shall not shave off his hair during the entire period of his Nazariteship; 3) that the Nazarite shall not drink wine nor anything containing wine, not even their vinegar; 4) that he shall not eat fresh grapes; 5) that he shall not eat dried grapes (raisins); 6) that he shall not eat skins of grapes; 7) that he shall not eat kernels of grapes; 8) that he shall not enter a dwelling where there is a dead body; 9) that he shall not defile himself by contact with the dead; 10) that he shall shave off his hair when bringing his sacrifices at the completion of his Nazariteship or, if he is defiled, during that period.",
+ "LAWS OF APPRAISALS AND OF THINGS DEVOTED TO THE SANCTUARY.
These comprise seven precepts, of which five are affirmative and two are negative precepts. Their details are as follows: 1) in appraisals of values of human beings, to apply the standards explicitly set forth in the Torah; and these constitute the law of appraisals of human beings; 2) the law of the appraisal of cattle; 3) the law of the appraisal of dwellings; 4) the law of the appraisal of fields; 5) the law of one who devotes his property to the Sanctuary; 6) that what was so devoted shall not be sold; 7) that what was so devoted shall not be redeemed. ",
+ "The precepts comprised in this book are accordingly twenty-five, of which ten are affirmative and fifteen are negative precepts."
+ ],
+ [
+ "BOOK OF SEEDS",
+ "Its groups of laws are seven, arranged as follows: laws concerning the sowing of diverse seeds; laws concerning gifts to the poor; laws concerning heave-offerings (dues to the priests); laws concerning tithes; laws concerning second tithes and the fruit of the fourth year; laws concerning first-fruits and other gifts to the priests given outside the Sanctuary; laws concerning the Sabbatical year and the year of the Jubilee.",
+ "LAWS CONCERNING THE SOWING OF DIVERSE SEEDS.
They comprise five affirmative precepts. The details are as follows: 1) not to sow diverse seeds together; 2) not to sow seeds of grain or herbs in a vineyard; 3) not to gender cattle of diverse species; 4) not to work with cattle of diverse species coupled together; 5) not to wear garments woven of diverse species (wool and linen).",
+ "LAWS OF GIFTS TO THE POOR.
These comprise thirteen precepts, of which seven are affirmative, and six are negative precepts. The details are as follows: 1) to leave a corner (of the field); 2) not wholly to reap the corner; 3) to leave the gleanings; 4) not to gather the gleanings; 5) to leave gleanings in the vineyard; 6) not to gather the gleanings in the vineyard; 7) to leave the single grapes of the vineyard; 8) not to gather the single grapes of the vineyard; 9) to leave the forgotten sheaf; 10) not to turn back in order to take the forgotten sheaf; 11) to set aside tithe for the poor; 12) to give charity according to one's means; 13) not to harden one's heart against the poor.",
+ "LAWS OF HEAVE-OFFERINGS (DUES TO THE PRIEST).
These comprise eight precepts, of which two are affirmative and six are negative precepts. Their details are as follows: 1) to set aside the great heave-offering; 2) to set aside the heave-offering of the tithes; 3) not to set apart the heave-offerings and the tithes, out of order, but to do so in the order prescribed; 4) that a stranger (to the priest's family) shall not eat of the heave-offering; 5) that even one who resides with the priest, or even his hired labourer shall not eat of the heave-offering; 6) that the uncircumcised shall not eat of the heave-offering; 7) that the priest who is unclean shall not eat of the heave-offering; 8) that the profaned woman shall not eat of the heave-offering nor of anything that has been taken from the holy things.",
+ "LAWS OF TITHES.
These are comprised in one precept, namely, to set apart the first tithe of the produce every year when the fields are sown and give it to the Levites.",
+ "LAWS OF SECOND TITHES AND THE FRUIT OF THE FOURTH YEAR FROM THE PLANTING OF THE TREES.
These comprise nine precepts, of which three are affirmative and six are negative precepts. Their detailed statement is as follows: 1) to set apart the second tithe; 2) not to expend the redemption money of this tithe for any necessaries but food, drink and oil for anointing the body; 3) not to eat the second tithe while in a state of uncleanness; 4) not to eat it while mourning for a deceased relative; 5) not to eat the second tithe of grain outside Jerusalem; 6) not to eat the second tithe of the vintage outside Jerusalem; 7) not to eat the second tithe of oil outside Jerusalem; 8) that the fruit of the fourth year after the trees were planted, shall be altogether holy, and the law is that it is to be eaten by its owner in Jerusalem and is to be treated in all respects like the second tithe; 9) to make the prescribed confession, (Deut. 26:13-15), when bringing the second tithe.",
+ "LAWS OF FIRST-FRUITS AND OTHER GIFTS TO THE PRIESTS OUTSIDE THE SANCTUARY.
These comprise nine precepts, of which eight are affirmative and one is a negative precept. The following is their detailed statement: 1) to set apart first-fruits and bring them to the Sanctuary; 2) that the priest (to whom they are presented) shall not eat the first-fruits outside Jerusalem; 3) to read the prescribed declaration (Deut. 26:3 and 5-11), when presenting the first-fruits; 4) to set apart a cake of dough for the priest; 5) to give the shoulder, the two cheeks and the maw (of a beast killed for food) to the priest; 6) to give to the priest the first fleece (at the shearing); 7) to redeem the first-born, if a son, and to give the redemption-money to the priest; 8) to redeem the firstling of an ass and give a Iamb in its stead, to the priest; 9) to break the neck of the firstling of an ass, if the owner does not wish to redeem it.",
+ "LAWS OF THE SABBATICAL YEAR AND THE YEAR OF THE JUBILEE.
These comprise twenty-two precepts, of which nine are affirmative, and thirteen are negative precepts. The detailed statement is as follows: 1) that the land shall remain untilled in the Sabbatical year; 2) that one should not engage in agricultural work in that year; 3) that one should not engage in arboricultural work in that year; 4) that one should not cut the aftermath which grows of itself after the manner of the reapers; 5) that one should not gather the fruit of the untended trees, after the manner of the workers who gather the fruit in vineyards and orchards; 6) that one should leave what the land produces (in the year) free to all; 7) that one should release all loans; 8) that one should not press or make demands upon the debtor; 9) that one should not refrain from making loans prior to the Sabbatical year, for fear of losing one's money; 10) to count the years by sevens; 11) to hallow the fiftieth year; 12) to sound the Shofar (ram's horn) on the tenth of Tishri (in that year), as a signal that slaves shall go out free; 13) that the soil shall not be tilled in that year; 14) not to cut the aftermath which grows of itself in this year after the manner of the reapers; 15) not to gather the fruits of the year of the untended trees after the manner of the workers who gather the fruit in vineyards and orchards; 16) to grant redemption of the land in this year. This is the law of land (in Palestine) whether inherited or acquired by purchase; 17) that the land shall not be sold in perpetuity; 18) the law concerning houses in walled cities; 19) that the entire tribe of Levi shall not receive a heritage in the land of Israel, but cities to dwell in shall be given to them as a gift; 20) that the tribe of Levi shall not take a share of the spoils of war; 21) to give to the Levites cities to dwell in, together with their suburbs; 22) that the suburbs of any of their cities shall never be sold (in perpetuity), but the Levites may redeem these suburbs at any time before the Jubilee or after the Jubilee. ",
+ "All the precepts included in this book are, accordingly, sixty-seven, of which thirty are affirmative, and thirty-seven are negative precepts."
+ ],
+ [
+ "THE BOOK OF DIVINE SERVICE (IN THE SANCTUARY)",
+ "Its groups of laws are nine, arranged in the following order: laws concerning the National Sanctuary; laws concerning the vessels of the Sanctuary and those who serve in it; laws concerning admission into the Sanctuary; laws concerning prohibitions in connection with sacrifices on the altar; laws concerning the ritual of the offering up of sacrifices; laws concerning the daily offerings and the additional offerings; laws concerning sacrifices that have become unfit (to be offered up or consumed); laws concerning the Service on the Day of Atonement; laws concerning unlawful use of what has been set apart for sacrifices or of the property of the Sanctuary.",
+ "LAWS CONCERNING THE NATIONAL SANCTUARY.
These comprise six precepts, of which three are affirmative, and three are negative precepts. Their details are as follows: 1) to erect a Sanctuary; 2) not to build the altar of hewn stones; 3) not to go up by steps unto the altar; 4) to revere the Sanctuary; 5) to keep a guard about the Sanctuary; 6) not to leave the Sanctuary unguarded.",
+ "LAWS CONCERNING THE VESSELS OF THE SANCTUARY AND THOSE WHO SERVE IN IT.
These comprise fourteen precepts, of which six are affirmative, and eight are negative precepts. Their details are as follows: 1) to prepare the oil of anointment; 2) not to make oil like it (for secular use); 3) not to anoint oneself with it; 4) not to prepare a compound of spices after the formula of the incense; 5) not to offer on the golden altar anything but the incense; 6) to bear the ark on the shoulder; 7) that the staves of the Ark shall not be removed from it; 8) that the Levite shall serve in the Sanctuary; 9) that no one in the Sanctuary shall do the work assigned to another; 10) to consecrate the priest for the service; 11) that, on the festivals, all the divisions shall take part equally in the services; 12) to put on priestly vestments for the service; 13) that the priests' robes shall not be rent; 14) that the breast-plate be not loosed from the Ephod.",
+ "LAWS CONCERNING ADMISSION INTO THE SANCTUARY.
These comprise fifteen precepts, of which two are affirmative, and thirteen are negative precepts. Their details are as follows: 1) that an intoxicated person shall not enter the Sanctuary; 2) that no one, whose hair is dishevelled, shall enter the Sanctuary; 3) that one whose garment is torn, shall not enter it; 4) that a priest shall not go in to the Sanctuary at all times; 5) that a priest shall not go forth from the Sanctuary during service; 6) to send the ritually unclean out of the Sanctuary; 7) that one who is unclean shall not enter the Sanctuary; 8) that one who is unclean shall not enter the area of the Temple-Mount; 9) that one who is unclean shall not take part in the service; 10) that one who has been cleansed by immersion shall not take part in the service on the day (when he has been cleansed); 11) that one who serves in the Sanctuary shall sanctify his hands and feet (by washing at the laver); 12) that a person with a physical blemish shall not enter the Sanctuary nor approach at the altar; 13) that a person with a physical blemish shall not take part in the service; 14) that a person with a temporary physical blemish shall not take part in the service; 15) that a stranger (not descended from Aaron) shall not take part in the service.",
+ "LAWS CONCERNING RESTRICTIONS IN REGARD TO (SACRIFICES ON) THE ALTAR.
These comprise fourteen precepts, of which four are affirmative, and ten are negative precepts. Their details are as follows: 1) to offer for all sacrifices only unblemished cattle; 2) not to set apart a blemished beast for the altar; 3) not to slaughter (such a beast for the altar); 4) not to sprinkle its blood; 5) not to burn its fat (on the altar); 6) not to offer up a beast with a temporary blemish; 7) not to offer a beast with a blemish, even when presented by gentiles; 8) not to inflict a blemish in cattle set apart for the altar; 9) to redeem cattle, set apart for the altar, which have become unfit to be offered up; 10) to offer up a beast, only when at least eight days old; before then, it is styled immature and is not to be offered up; 11) not to offer up for sacrifice the hire of a harlot or \"the price of a dog\"; 12) not to burn on the altar leaven or honey; 13) to salt all sacrifices; 14) not to omit seasoning all sacrifices with salt.",
+ "LAWS CONCERNING THE PROCEDURE (IN THE OFFERING UP) OF SACRIFICES.
These comprise twenty-three precepts, of which ten are affirmative and thirteen are negative precepts. Their details are as follows: 1) in offering up the burnt-offering to follow the procedure in the prescribed order; 2) not to eat the flesh of the burnt-offering; 3) (to observe) the prescribed procedure of the sin-offering; 4) not to eat the flesh of the holiest sin-offerings; 5) not to divide asunder the fowl brought as a sin-offering; 6) (to observe) the prescribed procedure of the trespass offering; 7) that the priests shall eat the flesh of the holy sacrifices, within the Sanctuary; 8) that they shall not eat them outside the Courtyard of the Sanctuary; 9) that a stranger (not a priest) shall not eat any portion of the holy sacrifices; 10) (to observe) the prescribed procedure of the peace offerings; 11) not to eat the flesh of the offerings that are holy in a minor degree before their blood has been sprinkled (on the altar); 12) in offering up a meal-offering to observe the procedure specifically prescribed for it in the Torah; 13) not to put oil in a meal-offering brought as a sin-offering; 14) not to put frankincense upon it; 15) that the meal-offering of a priest shall not be eaten; 16) that a meal-offering shall not be baked as leavened bread; 17) that the priests shall eat the rest of the meal-offering (after a handful has been offered up on the altar); 18) that one shall fulfill all his vows and bring his free-will offerings on the first of the three festivals (after making such vows or promising such offerings); 19) not to delay fulfilling one's vow, or bringing one's free-will offering, or executing other obligations; 20) to offer up all sacrifices in the chosen (national) Sanctuary; 21) to bring all hallowed things outside Palestine to the national Sanctuary; 22) not to slaughter sacrifices outside the Courtyard (of the Sanctuary); 23) not to offer up a sacrifice outside the Courtyard (of the Sanctuary).",
+ "LAWS CONCERNING THE DAILY OFFERINGS AND ADDITIONAL OFFERINGS.
These comprise nineteen precepts, of which eighteen are affirmative precepts and one is a negative precept. The details are as follows: 1) to offer up every day two lambs as burnt-offerings; 2) to kindle fire upon the altar daily; 3) not to extinguish it; 4) to remove the ashes daily; 5) to burn incense daily; 6) to light lamps daily; 7) that the High Priest shall offer up a meal-offering every day. This is called Havitin; 8) to offer up on the Sabbath, in addition, two lambs as burnt-offerings; 9) to prepare (and set in order) the shew-bread; 10) (to offer up) the additional sacrifice of the New Moons; 11) the additional sacrifice of Passover; 12) to offer up the Omer as a wave-offering; 13) that every one shall count seven weeks from the day the Omer is brought; 14) to offer up the additional sacrifice of the Feast of Pentecost; 15) to bring on the Feast of Pentecost two loaves of bread together with the sacrifices brought in connection with them; 16) (to offer up) the additional sacrifice of the New Year; 17) the additional offering of the Day of Atonement; 18) the additional offering of the Feast of Tabernacles; 19) the additional offering of the Feast of Solemn Assembly.",
+ "LAWS CONCERNING SACRIFICES THAT HAVE BECOME UNFIT (TO BE OFFERED UP OR CONSUMED).
These comprise eight precepts, of which two are affirmative, and six are negative precepts. The following is their detailed list: 1) not to eat offerings that have become unfit or blemished; 2) not to eat of an offering that is vile; 3) not to leave the offerings beyond the time for their consumption, as specified (in the Torah); 4) not to eat what has been left over of the sacrifice beyond the specified time; 5) not to eat sacrifices that have become unclean; 6) that a man who has become unclean shall not eat of the sacrifices; 7) to burn that which has been left over; 8) to burn that which has become unclean.",
+ "LAWS CONCERNING THE SERVICE OF THE DAY OF ATONEMENT.
These refer to one affirmative precept; that is, to perform the service of the Day of Atonement in regard to the sacrifices, confessions, sending away of the Scapegoat and the remainder of the service, as prescribed in the section אחרי מות (Lev. ch. 16).",
+ "LAWS CONCERNING TRESPASS ON THINGS SET APART AS A SACRIFICE OR ON PROPERTY OF THE SANCTUARY.
These comprise three precepts, one of which is an affirmative precept, while two are negative precepts. The following is their detailed list: 1) that the one guilty of trespass shall pay for his trespass the value of what he has taken, and add a fifth, and bring an offering. This is the law of one who unlawfully takes holy things; 2) not to work with cattle set apart for sacrifices; 3) not to shear the fleece of such cattle. ",
+ "All the precepts included in this book number one hundred and three, of which forty-seven are affirmative, and fifty-six are negative precepts."
+ ],
+ [
+ "BOOK OF SACRIFICES",
+ "Its groups of laws are six, treated in the following order: laws concerning the Paschal offering; laws concerning the celebration of the festivals; laws concerning the first-born; laws concerning offerings brought for sins committed in error; laws concerning those who have to bring sacrifices as an atonement; laws concerning substitution of a beast for one set apart for sacrifice.",
+ "LAWS OF THE PASCHAL OFFERING.
These comprise sixteen precepts, of which, four are affirmative and twelve are negative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) to slaughter the Paschal offering at its appointed time; 2) not to slaughter it while leaven has not yet been removed (from the home); 3) not to let the fat of the Paschal offering remain all night, without being placed on the altar; 4) to kill a second Paschal lamb; 5) to eat the flesh of the Paschal offering with unleavened bread and bitter herbs on the night of the fifteenth of Nissan; 6) to eat the flesh of the Paschal offering on the night of the fifteenth of the second month; 7) nor to eat it raw or sodden; 8) not to take flesh of the Paschal lamb outside the place of assembly of the company (who had agreed to consume it); 9) that an apostate shall not eat of it; 10) that a non-Israelite denizen or a non-Israelite hired man shall not eat of it; 11) that an uncircumcised person shall not eat of it; 12) that one should not break a bone of it; 13) that one should not break a bone of the second Paschal offering; 14) that one should not leave any of it till the morning; 15) that one should not leave any portion of the second Paschal offering till the morning; 16) that one should not leave any of the flesh of the festival offering brought on the fourteenth of Nissan to the third day.",
+ "LAWS CONCERNING THE CELEBRATION OF THE FESTIVALS.
These comprise six precepts of which four are affirmative and two are negative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) to appear before the Lord; 2) to celebrate the three festivals; 3) to rejoice on the festivals; 4) not to appear (before the Lord) empty-handed; 5) not to neglect the Levite but to make him rejoice and give him gifts on the festivals; 6) to assemble the people on the Feast of Tabernacles at the close of the Sabbatical year.",
+ "LAWS OF THE FIRST-BORN.
These comprise five precepts, of which two are affirmative precepts and three are negative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) to set apart the first-born (of the cattle); 2) not to eat an unblemished first-born outside Jerusalem; 3) not to redeem the first-born (of the clean cattle); 4) to set apart tithe of the young of the clean cattle; 5) not to redeem the tithe of cattle. I have included the laws of tithe of cattle with those of first-born of cattle because the procedure is the same in both, and Scripture includes the former with the latter in the text \"Thou shalt sprinkle their blood (on the altar)\" (Num. 18:17), which text has been traditionally interpreted to refer to the blood of the tithe of cattle and the blood of firstlings.",
+ "LAWS CONCERNING OFFERINGS BROUGHT FOR TRANSGRESSIONS COMMITTED IN ERROR.
These comprise five affirmative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) that an individual (who sinned) shall bring the definite sin-offering prescribed for his error; 2) that one who is uncertain whether he sinned or not, shall bring a trespass-offering till he has ascertained that he did sin and then he brings his sin-offering. The former offering is called the offering for a doubtful trespass; 3) that for certain specified transgressions, the sinner brings a trespass-offering. This is called offering for a certain trespass; 4) that for certain other specified transgressions, the sinner brings an offering. If he is wealthy, he brings a beast; if he is poor, a bird or a tenth of an Ephah of flour. This offering is called \"the offering that varies according to one's means\"; 5) that the Sanhedrin shall bring an offering if they have erred and given a decision not according to the law in matters involving a serious transgression..",
+ "LAWS CONCERNING THOSE WHO HAVE TO BRING SACRIFICES AS AN ATONEMENT.
These comprise four affirmative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) that a woman who has a running issue, shall, when she becomes clean, bring an offering; 2) that a woman, after child-birth, shall bring an offering, when she is clean; 3) that a man who has a running issue shall bring an offering, when he becomes clean; 4) that a leper shall bring an offering when he is clean. After they have brought their offerings, their purification is complete.",
+ "LAWS CONCERNING SUBSTITUTION.
These comprise three precepts. One of these is an affirmative precept while two are negative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) not to change (a beast set apart for sacrifice); 2) that, if a change was made, the substituted beast shall also be holy; 3) not to change things that have been consecrated from one category of holiness to another. ",
+ "All the precepts comprised in this book are, accordingly, thirty-nine, twenty of which are affirmative, while nineteen are negative precepts."
+ ],
+ [
+ "BOOK OF PURITY",
+ "Its groups of laws are eight, treated in the following order: laws concerning defilement by a dead body; laws concerning the Red Heifer; laws concerning the uncleanness of leprosy; laws concerning defilement of a couch or a seat; laws concerning other original sources of defilement; laws concerning defilement of foods; laws concerning vessels; laws concerning ritual baths.",
+ "LAWS CONCERNING DEFILEMENT BY A DEAD BODY.
These are comprised in one affirmative precept, namely, that relating to defilement by a dead body.",
+ "LAWS CONCERNING THE RED HEIFER.
These comprise two affirmative precepts: 1) the Red Heifer; 2) the uncleanliness of the waters of sprinkling (Num. 19:9-22) and of the mode in which these are to be used for purification.",
+ "LAWS CONCERNING THE UNCLEANNESS OF LEPROSY.
These comprise eight precepts, of which six are affirmative, and two are negative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) to give decisions on leprosy in human beings according to the rules prescribed in the Torah; 2) not to cut away the marks pointing to uncleanness; 3) not to shave the scall; 4) that the leper shall be recognised as such by rending his garments, allowing his hair to go loose and covering of the lips; 5) (the prescribed rules for) the cleansing of leprosy; 6) that the leper shall shave all his hair when he is clean; 7) the law of leprosy of a garment; 8) the law of leprosy of a house.",
+ "a LAWS CONCERNING DEFILEMENT OF A COUCH OR OF A SEAT.
These comprise four affirmative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) the law of defilement of a menstruous woman; 2) the law of defilement of a woman in childbirth; 3) the law of defilement of a woman with a running issue; 4) the law of defilement of a man with a running issue.",
+ "b LAWS OF OTHER ORIGINAL SOURCES OF DEFILEMENT.
These comprise three affirmative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) the law of defilement of that which died of itself; 2) the law of defilement of creeping things (vermin); 3) the law of defilement of seminal issue. An idol defiles to the same degree as a creeping thing. This defilement (by an idol) was instituted by the Scribes.",
+ "LAWS OF DEFILEMENT OF FOODS.
These are comprised in one precept, set forth in the laws concerning the defilement of liquids and solid foods, and the precedent condition which makes it possible for them to become defiled.",
+ "LAWS OF VESSELS.
These laws enable one to know which vessels contract defilement in any of the degrees above noted, and which do not become defiled; and likewise how these vessels become defiled or cause defilement.",
+ "LAWS CONCERNING RITUAL BATHS.
These are comprised in one affirmative precept, that whoever is unclean shall immerse his body in the waters of a ritual bath and then he will be clean. ",
+ "All the precepts comprised in this book are thus twenty; of which, eighteen are affirmative precepts and two are negative precepts."
+ ],
+ [
+ "BOOK OF INJURIES",
+ "Its groups of laws are eight. The following is the order in which these are treated: laws concerning damages to property; laws concerning theft; laws concerning robbery and articles lost; laws concerning one who commits an injury to the person or to property; laws concerning a murderer and concerning the preservation of human life.",
+ "LAWS CONCERNING DAMAGES TO PROPERTY.
These comprise four affirmative precepts. Their detailed enumeration is as follows: the law concerning the goring ox; the law concerning trespassing cattle; law concerning (damages caused by) a pit; law concerning (damages caused by) fire.",
+ "LAWS CONCERNING THEFT.
These comprise seven precepts—two affirmative, and five negative precepts. Their detailed enumeration is as follows: not to steal anything of pecuniary value; the law concerning the thief; to ensure correct scales and weights; to commit no wrong in respect to measures and weights; not to have in one's possession two kinds of weights or measures, even if they are not used in buying and selling; not to remove a landmark; not to kidnap.",
+ "LAWS CONCERNING ROBBERY AND CONCERNING THINGS LOST.
These comprise seven precepts—two affirmative and five negative. Their detailed enumeration is as follows: 1) not to rob; 2) not to oppress; 3) not to covet; 4) not to desire (that which belongs to another person); 5) to restore what has been robbed; 6) not to pass by unheedingly when one sees anything that has been lost; 7) to restore lost property.",
+ "LAWS CONCERNING ONE WHO COMMITS AN INJURY TO PERSON OR TO PROPERTY.
These are comprised in one affirmative precept, namely to observe the law concerning one who inflicts an injury upon the person, or does damage to another's property.",
+ "LAWS CONCERNING MURDER AND CONCERNING THE PRESERVATION OF HUMAN LIFE.
These comprise seventeen precepts; seven are affirmative precepts and ten are negative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) not to commit murder; 2) not to accept ransom for the life of a murderer; he is to be put to death; 3) that one who committed homicide accidentally shall be sent into exile; 4) not to accept ransom from one who has thus incurred exile; 5) that the murderer shall not be put to death when he has committed murder before he has been tried; 6) to save the pursued even at the cost of the life of the pursuer; 7) to show no pity for the pursuer; 8) not to stand idly by the blood (of another); 9) to set apart cities of refuge and make a proper road thereto for the benefit of one who had committed homicide accidentally; 10) to break the neck of the calf in the valley; 11) not to till that valley nor sow it; 12) not to cause loss of human life; 13) to build a parapet (to the roof of one's dwelling house); 14) not to leave anything that might cause injury to one unaware of it; 15) to relieve a man of his burden when he met with an accident on the road; 16) to help him to load it again; 17) not to leave him in a state of confusion, and go on one's way. ",
+ "All the precepts included in this book are thus thirty-six. Sixteen of these are affirmative precepts and twenty of them are negative precepts."
+ ],
+ [
+ "THE BOOK OF ACQUISITION",
+ "Its groups of laws are five, arranged in the following order: laws of sale; laws of acquisition of derelict property and of gifts; laws (of mutual rights and obligations) of neighbours; laws of agents and partners; laws of bondmen.",
+ "LAWS OF SALE.
These comprise four precepts, one of which is an affirmative precept while four are negative precepts. Their detailed enumeration is as follows: 1) the law of purchase and sale; 2) not to do wrong in buying and selling; 3) not to wrong in speech; not to wrong a proselyte in regard to his possessions; 5) not to wrong him in speech.",
+ "LAWS OF ACQUISITION OF DERELICT PROPERTY AND GIFTS.
These laws (enable us) to know the law in regard to one who acquires derelict property and by what methods one acquires title to such property and the law in regard to the donor of a gift and its recipient; and which kind of gift reverts, and which does not revert.",
+ "THE LAWS OF NEIGHBOURS.
These laws (enable us) to know the law of partition of realty between partners and the avoidance of damage by each of them to his neighbour or owner of adjoining property ; the law in regard to the owner of adjacent property.",
+ "THE LAWS OF AGENTS AND PARTNERS.
These laws (enable us) to know the law in regard to an agent, or partner; and how to adjudicate cases of purchases and sales, losses and profits.",
+ "LAWS OF BONDMEN.
These comprise thirteen precepts, five of which are affirmative precepts and eight are negative precepts. The following is their detailed enumeration: 1) the law of the acquisition of a Hebrew bondman; 2) that he should not be sold as a slave is sold; 3) that he should not be forced to work rigorously; 4) that we should not let a denizen proselyte rule him with rigor; 5) that we should not force him to do the work of a slave; 6) to bestow upon him a liberal gift when he goes out free; 7) that he shall not go out empty-handed; 8) to redeem a Hebrew bondwoman; 9) to espouse her; 10) that she shall not be sold; 11) to keep a Canaanite slave in perpetual bondage, except if the master injured one of his limbs ; 12) not to surrender a slave who fled from territory outside the land of Israel to that land; 13) not to wrong such a slave who escaped to us. ",
+ "All the precepts comprised in this book are accordingly eighteen. Six of these are affirmative, while twelve are negative precepts."
+ ],
+ [
+ "THE BOOK OF JUDGMENTS",
+ "Its groups of laws are five, arranged as follows: laws concerning hiring; laws concerning borrowing and deposit; laws concerning creditor and debtor; laws concerning plaintiff and defendant; laws concerning inheritances.",
+ "LAWS OF HIRING.
These comprise seven precepts, three of which are affirmative precepts and four are negative precepts. The detailed enumeration is as follows: 1) the law of the hired man and of the depositary for hire; 2) to pay the hired wage punctually; 3) not to delay the payment of the hired man's wage after it is due; 4) that the hired man may eat of the unsevered fruit at which he was working (at harvest time); 5) that he may not eat of the unsevered fruit when he is engaged in work at other times; 6) that the hired man must not take anything in addition to what he consumes; 7) that one must not muzzle the ox when he is treading out the corn; this rule applies also to other cattle.",
+ "LAWS CONCERNING BORROWING AN ARTICLE AND DEPOSIT.
These comprise two affirmative precepts; 1) the law appertaining to a borrower and 2) the law concerning a gratuitous depositary.",
+ "LAWS CONCERNING CREDITOR AND DEBTOR.
These comprise twelve precepts, four of which are affirmative, and eight negative precepts. Their detailed statement is as follows: 1) to lend to the poor and needy; 2) not to press him; 3) to press the idolater; 4) that the creditor shall not take a pledge by force; 5) to return the pledge to its owner when he is in need of it; 6) not to be tardy in returning it to the owner who is a poor man, when he is in need of it; 7) not to exact a pledge from a widow; 8) not to take in pledge utensils used in preparing food; 9) that the lender shall not give a loan at usury; 10) that the borrower shall not take a loan at usury; 11) that a person shall not act as intermediary between lender and borrower in a loan at usury; nor serve as witness in the transaction between them nor act as a surety, nor write the bond; 12) to borrow from, and lend to, an alien at interest.",
+ "THE LAWS OF PLAINTIFF AND DEFENDANT.
These are comprised in one affirmative precept; that is, (to observe) the rules for the case of one who makes a claim, an admission, or a denial.",
+ "THE LAWS OF INHERITANCES.
These are comprised in one affirmative precept; that is, (to observe) the law of the order of succession.",
+ "These precepts included in this book are accordingly twenty-three; of these, eleven are affirmative, and twelve are negative precepts."
+ ],
+ [
+ "THE BOOK OF JUDGES",
+ "Its groups of laws are five, treated in the following order: laws concerning the Sanhedrin, and the penalties they inflict; laws concerning evidence; laws concerning the contumacious; laws concerning mourning; laws concerning sovereigns and wars.",
+ "LAWS CONCERNING THE SANHEDRIN AND THE PENALTIES WITHIN THEIR JURISDICTION.
These comprise thirty precepts, of which, ten are affirmative and twenty negative precepts. Their detailed list is as follows: 1) to appoint judges; 2) not to appoint a judge who does not know judicial procedure; 3) to follow the majority, when the judges differ; 4) not to execute the accused if there is only a bare majority for conviction, but to do so if there is at least a majority of two; 5) that, in capital cases, one who has presented pleas for the acquittal shall not again argue for conviction; 6) to put to death by stoning; 7) to put to death by burning; 8) to put to death by decapitation with the sword; 9) to put to death by strangling; 10) to hang; 11) to bury the body of the executed person, on the day of his execution; 12) not to let the body remain overnight; 13) not to suffer a sorcerer to live; 14) to punish the wicked with stripes; 15) not to exceed the number of stripes (prescribed in the Torah); 16) not to put the innocent to death, on presumption; 17) not to punish one who committed an offence under duress; 18) not to show pity for one who slays another person, or inflicts a physical injury upon him; 19) not to show compassion at a trial to a person who is poor; 20) not to show respect at a trial to a great man; 21) not to decide the cause of a habitual transgressor unjustly even if he is a sinner; 22) not to pervert judgment; 23) not to wrest the judgment of a stranger or an orphan; 24) to judge righteously; 25) not to be afraid, at a trial, of a man who is violent; 26) that one shall not take a bribe; 27) not to receive a baseless report; 28) not to revile judges; 29) not to revile the head of the state; 30) not to revile any other Israelite who leads a worthy life.",
+ "LAWS OF EVIDENCE.
These comprise eight precepts, three affirmative and eight negative. They are, in detail, as follows: 1) that one in possession of evidence, should testify in Court; 2) that the witnesses should be thoroughly examined; 3) that one who has given evidence in a capital case shall not act as judge in it; 4) that no decision shall be made on evidence tendered by one witness only; 5) that a transgressor shall be disqualified from testifying; 6) that a relative shall not testify; 7) that one shall not testify falsely; 8) to do unto a false witness as he had plotted to do to the accused.",
+ "LAWS CONCERNING THE CONTUMACIOUS.
These include nine precepts, three affirmative and six negative precepts. Their detailed list is as follows: 1) to act in accordance with the law of the Torah, as the Supreme Court declares it; 2) not to depart from the instructions of the members of the Court; 3) not to add to the Torah either in regard to the precepts in the Written Law or in regard to their exposition which we have learnt by tradition; 4) not to take aught away from the precepts; 5) not to curse one's father or mother; 6) not to smite one's father or mother; 7) to honour one's father and mother; 8) to revere one's father and mother; 9) that a son shall not rebel against the order of his father or mother.",
+ "LAWS OF MOURNING.
These comprise four precepts, of which one is an affirmative precept, and three are negative precepts. Their detailed list is as follows: 1) to mourn for (deceased) relatives; even a priest must defile himself (by contact with the bodies of) deceased relatives, and mourn for them, but one does not mourn for those who have been put to death by order of the Court. I have included these laws in this book, because they are analogous to the duty of burying the deceased on the day of his death, which is an affirmative precept; 2) that the High Priest shall not defile himself (by contact with the bodies of) deceased relatives; 3) that he should not be under the roof with the dead; 4) that an ordinary priest shall not defile himself for any one, except relatives.",
+ "LAWS OF SOVEREIGNS AND WARS.
These comprise twenty-three precepts, ten of which are affirmative, and thirteen are negative precepts. The detailed list is as follows: 1) to choose a king from among the Israelites; 2) not to choose him from the community of proselytes ; 3) that he shall not have many wives; 4) that he shall not acquire many horses; 5) that he shall not amass much gold and silver; 6) to destroy the seven (Canaanite) nations; 7) not to let any one of them live; 8) to blot out the seed of Amalek; 9) to remember what Amalek did to us; 10) not to forget his evil deeds, how he treacherously lay in wait on the way; 11) not to reside permanently in the land of Egypt; 12) to offer terms of peace to the inhabitants of a city that is besieged and to deal with it in the way set forth in the Torah, in case the city makes, or does not make peace; 13) not to seek peace with Ammon and Moab. This rule only applies, when besieging their cities; 14) when engaged in a siege, not to destroy fruit trees; 15) to prepare a place of convenience whither the members of the camp shall repair; 16) to have a paddle to dig therewith; 17) to anoint a priest to speak to the men of the army in wartime; 18) that the man who has taken a wife, erected a dwelling, or planted a vineyard shall rejoice a full year; and such newly wed men are sent back home from the war; 19) not to draft them for any purpose; they are not to go out for municipal service, service of the troops, nor any similar duty; 20) not to be afraid nor to retreat in the hour of battle; 21) the law of a beautiful woman taken captive in war; 22) that she is not to be sold; 23) that she is not to be retained in servitude, after cohabitation.",
+ "All the precepts included in this book are accordingly seventy-four, twenty-seven of which are affirmative and forty-seven negative precepts. ",
+ "And all the groups of precepts treated in these fourteen books are eighty-three groups.",
+ "And now with the help of the (Almighty) I shall begin to expound the rules of each precept and all the ordinances comprised in, and specifically connected with it according to the order of the groups set forth.."
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108865"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "משנה תורה, תוכן החיבור",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Overview of Mishneh Torah Contents/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Overview of Mishneh Torah Contents/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7c4fdf6dda4f61658f352db1656f8aa0dc90040b
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Overview of Mishneh Torah Contents/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json
@@ -0,0 +1,197 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishneh Torah, Overview of Mishneh Torah Contents",
+ "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%94_%D7%9C%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_(%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%9F_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8)",
+ "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+ "status": "locked",
+ "license": "CC-BY-SA",
+ "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה תורה, תוכן החיבור",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "וראיתי לחלק חיבור זה לארבעה עשר ספרים:",
+ "ספר ראשון. אכלול בו כל המצוות שהן עיקר דת משה רבנו, וצריך אדם לידע אותם תחילת הכול – כגון ייחוד שמו ברוך הוא, ואיסור עבודה זרה. וקראתי שם ספר זה ספר המדע.",
+ "ספר שני. אכלול בו המצוות שהן תדירות, שנצטווינו בהם כדי לאהוב את המקום ולזוכרו תמיד – כגון קרית שמע, ותפילה, ותפילין, וברכות; ומילה בכלל, לפי שהיא אות בבשרנו להזכיר תמיד בשעה שאין שם לא תפילין ולא ציצית וכיוצא בהן. וקראתי שם ספר זה ספר אהבה.",
+ "ספר שלישי. אכלול בו כל המצוות שהן בזמנים ידועים – כגון שבת, ומועדות. וקראתי שם ספר זה ספר זמנים.",
+ "ספר רביעי. אכלול בו המצוות של בעילה – כגון קידושין וגירושין, וייבום וחליצה. וקראתי שם ספר זה ספר נשים.",
+ "ספר חמישי. אכלול בו מצוות של ביאות אסורות, ומצוות של מאכלות אסורות – לפי שבשני עניינים האלו קידשנו המקום והבדילנו מן האומות בעריות ובמאכלות אסורות, ובשניהם נאמר \"ואבדיל אתכם מן העמים\" (ויקרא כ, כו), \"אשר הבדלתי אתכם מן העמים\" (ויקרא כ,כד). וקראתי שם ספר זה ספר קדושה.",
+ "ספר שישי. אכלול בו מצוות שיתחייב אדם בהן מי שאסר עצמו בדברים – כגון שבועות ונדרים. וקראתי שם ספר זה ספר הפלאה.",
+ "ספר שביעי. אכלול בו מצוות שהם בזרע הארץ – כגון שמיטין ויובלות, ומעשרות ותרומות, ושאר מצוות הנכללים עימהן מעניינם. וקראתי שם ספר זה ספר זרעים.",
+ "ספר שמיני. אכלול בו מצוות שהן בבניין מקדש וקרבנות ציבור התמידין. וקראתי שם ספר זה ספר עבודה.",
+ "ספר תשיעי. אכלול בו מצוות שהן בקרבנות היחיד. וקראתי שם ספר זה ספר קרבנות.",
+ "ספר עשירי. אכלול בו מצוות שהן בטהרות וטמאות. וקראתי שם ספר זה ספר טהרה.",
+ "ספר אחד עשר. אכלול בו מצוות שבין אדם לחברו, ויש בהם היזק תחילה בממון או בגוף. וקראתי שם ספר זה ספר נזקים.",
+ "ספר שנים עשר. אכלול בו מצוות מכירה וקנייה. וקראתי שם ספר זה ספר קניין.",
+ "ספר שלושה עשר. אכלול בו מצוות שבין אדם לחברו, בשאר דינין שאין בתחילתן היזק – כגון שומרין, ובעלי חובות, וטענות וכפירות. וקראתי שם ספר זה ספר משפטים.",
+ "ספר ארבעה עשר. אכלול בו מצוות שהן מסורין לסנהדרין – כגון מיתות בית דין, וקבלת עדות, ודין המלך ומלחמותיו. וקראתי שם ספר זה ספר שופטים.",
+ "וזה הוא חילוק הלכות של חיבור זה לפי ענייני הספרים, וחילוק המצוות לפי ענייני ההלכות.",
+ "ספר המדע הלכותיו חמש, וזה הוא סידורן: הלכות יסודי התורה, הלכות דעות, הלכות תלמוד תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים, הלכות תשובה.",
+ "הלכות יסודי התורה יש בכללן עשר מצוות: שש מצוות עשה, וארבע מצוות לא תעשה. וזה הוא פרטן: (א) לידע שיש שם אלוה. (ב) שלא יעלה במחשבה שיש שם אלוה זולתי יי. (ג) לייחדו. (ד) לאהבו. (ה) ליראה ממנו. (ו) לקדש שמו. (ז) שלא לחלל את שמו. (ח) שלא לאבד דברים שנקרא שמו עליהם. (ט) לשמוע מן הנביא המדבר בשמו. (י) שלא לנסותו.",
+ "הלכות דעות יש בכללן אחת עשרה מצוות: חמש מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה. וזה הוא פרטן: (א) להדמות בדרכיו. (ב) להדבק ביודעיו. (ג) לאהוב את רעים. (ד) לאהוב את הגרים. (ה) שלא לשנוא אחים. (ו) להוכיח. (ז) שלא להלבין פנים. (ח) שלא לענות אמללין. (ט) שלא להלוך רכיל. (י) שלא לנקום. (יא) שלא לנטור.",
+ "הלכות תלמוד תורה יש בכללן שתי מצוות עשה: ראשונה ללמוד תורה, שניה לכבד מלמדיה ויודעיה.",
+ "הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים יש בכללן אחת וחמישים מצוות: שתי מצוות עשה, ותשע וארבעים מצוות לא תעשה. וזה הוא פרטן: (א) שלא לפנות אחר עבודה זרה. (ב) שלא לתור אחר הרהור הלב וראיית העיניים. (ג) שלא לגדף. (ד) שלא יעבוד אותה כדרך עבודתה. (ה) שלא ישתחוה לה. (ו) שלא לעשות פסל לעצמו. (ז) שלא לעשות פסל אפילו לאחרים. (ח) שלא לעשות צורות אפילו לנואי. (ט) שלא להדיח אחרים אחריה. (י) לשרוף עיר הנידחת. (יא) שלא לבנותה. (יב) שלא ליהנות מכל ממונה. (יג) שלא להסית יחיד לעובדה. (יד) שלא לאהוב המסית. (טו) שלא לעזוב שנאתו. (טז) שלא להצילו. (יז) שלא ללמד עליו זכות. (יח) שלא ימנע מללמד עליו חובה. (יט) שלא להתנבא בשמה. (כ) שלא לשמוע מן המתנבא בשמה. (כא) שלא להתנבא בשקר, ואפילו בשם יי. (כב) שלא לגור מהריגת נביא שקר. (כג) שלא לישבע בשם עבודה זרה. (כד) שלא לעשות אוב. (כה) שלא לעשות ידעוני. (כו) שלא להעביר למולך. (כז) שלא להקים מצבה. (כח) שלא להשתחוות על אבן משכית. (כט) שלא ליטע אשרה. (ל) לאבד עבודה זרה וכל הנעשה בשבילה. (לא) שלא ליהנות בעבודה זרה ובכל משמשיה. (לב) שלא ליהנות בציפויי נֶעבד. (לג) שלא לכרות ברית לעובדי עבודה זרה. (לד) שלא לחון עליהם. (לה) שלא ישבו בארצנו. (לו) שלא להדמות במנהגותן ובמלבושן. (לז) שלא לנחש. (לח) שלא לקסום. (לט) שלא לעונן. (מ) שלא לחבור חבר. (מא) שלא לדרוש אל המתים. (מב) שלא לשאול באוב. (מג) שלא לשאול בידעוני. (מד) שלא לכשף. (מה) שלא להקיף פאת ראש. (מו) שלא להשחית פאת הזקן. (מז) שלא יעדה איש עדי אישה. (מח) שלא תעדה אישה עדי איש. (מט) שלא לכתוב קעקע. (נ) שלא להתגודד. (נא) שלא לעשות קורחה על מת.",
+ "הלכות תשובה מצוַת עשה אחת, והיא שישוב החוטא מחטאו לפני יי ויתוַדה.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה חמש ושבעים: שש עשרה מהן מצוות עשה, ותשע וחמישים מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר אהבה",
+ "הלכותיו שש, וזה הוא סידורן: הלכות קרית שמע, הלכות תפילה וברכת כוהנים, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, הלכות ציצית, הלכות ברכות, הלכות מילה.",
+ "הלכות קרית שמע. מצות עשה אחת, והיא לקרות קרית שמע פעמיים ביום.",
+ "הלכות תפילה וברכת כוהנים. יש בכללן שתי מצוות עשה: (א) לעבוד את ה' בתפילה בכל יום; (ב) לברך כוהנים את ישראל בכל יום.",
+ "הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה. יש בכללן חמש מצוות עשה; וזה הוא פרטן: (א) להיות תפילין על הראש; (ב) לקושרם על היד; (ג) לקבוע מזוזה בפתחי השערים; (ד) לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו; (ה) לכתוב המלך ספר שני לעצמו כדי שיהיה לו שני ספרי תורה.",
+ "הלכות ציצית. מצות עשה אחת, והיא לעשות ציצית על כנפי הכסות.",
+ "הלכות ברכות. מצות עשה אחת, והיא לברך את שמו אחר אכילה.",
+ "הלכות מילה. מצות עשה אחת, והיא למול את הזכרים ביום השמיני.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, אחת עשרה מצוות עשה."
+ ],
+ [
+ "ספר זמנים",
+ "הלכותיו עשר, וזה הוא סידורן: הלכות שבת, הלכות עירובין, הלכות שביתת עשור, הלכות שביתת יום טוב, הלכות חמץ ומצה, הלכות שופר וסוכה ולולב, הלכות שקלים, הלכות קידוש החודש, הלכות תענייות, הלכות מגילה וחנוכה.",
+ "הלכות שבת. יש בכללן חמש מצוות – שתי מצוות עשה, ושלוש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לשבות בשביעי; (ב) שלא לעשות בו מלאכה; (ג) שלא לענוש בשבת; (ד) שלא לצאת חוץ לגבול בשבת; (ה) לקדש היום בזכירה.",
+ "הלכות עירובין. מצות עשה אחת, והיא מדברי סופרים ואינה מן המניין.",
+ "הלכות שביתת עשור. יש בכללן ארבע מצוות – שתי מצוות עשה, ושתי מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לשבות בו ממלאכה; (ב) שלא לעשות בו מלאכה; (ג) להתענות בו; (ד) שלא לאכול ולשתות בו.",
+ "הלכות שביתת יום טוב. יש בכללן שתים עשרה מצוות – שש מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לשבות בראשון של פסח; (ב) שלא לעשות בו מלאכה; (ג) לשבות בשביעי של פסח; (ד) שלא לעשות בו מלאכה; (ה) לשבות ביום חג השבועות; (ו) שלא לעשות בו מלאכה; (ז) לשבות בראש השנה; (ח) שלא לעשות בו מלאכה; (ט) לשבות בראשון של חג הסוכות; (י) שלא לעשות בו מלאכה; (יא) לשבות בשמיני של חג; (יב) שלא לעשות בו מלאכה.",
+ "הלכות חמץ ומצה. יש בכללן שמונה מצוות – שלוש מצוות עשה, וחמש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא לאכול חמץ ביום ארבעה עשר מחצות היום ולמעלה; (ב) להשבית שאור מארבעה עשר; (ג) שלא לאכול חמץ כל שבעה; (ד) שלא לאכול תערובת חמץ כל שבעה; (ה) שלא ייראה חמץ כל שבעה; (ו) שלא יימצא חמץ כל שבעה; (ז) לאכול מצה בלילי הפסח; (ח) לספר ביציאת מצריים באותו הלילה.",
+ "הלכות שופר וסוכה ולולב. יש בכללן שלוש מצוות עשה; וזה הוא פרטן: (א) לשמוע קול שופר באחד בתשרי; (ב) לישב בסוכה שבעת ימי החג; (ג) ליטול לולב במקדש כל שבעת ימי החג.",
+ "הלכות שקלים. מצות עשה אחת, והיא ליתן כל איש מחצית השקל בכל שנה.",
+ "הלכות קידוש החודש. מצות עשה אחת, והיא לחשוב ולידע ולקבוע באיזה יום הוא תחילת כל חודש וחודש מחודשי השנה.",
+ "הלכות תעניות. מצות עשה אחת, והיא להתענות ולזעוק לפני ה' בעת כל צרה גדולה שתבוא על הציבור.",
+ "הלכות מגילה וחנוכה. יש בכללן שתי מצוות עשה מדברי סופרים, ואינם מן המניין.",
+ "נמצאו כל המצוות של תורה הנכללות בספר זה, חמש ושלושים – תשע עשרה מהן מצוות עשה, ושש עשרה מצוות לא תעשה; ויש בו שלוש מצוות מדברי סופרים."
+ ],
+ [
+ "ספר נשים",
+ "הלכותיו חמש, וזה הוא סידורן: הלכות אישות, הלכות גירושין, הלכות ייבום וחליצה, הלכות נערה בתולה, הלכות סוטה.",
+ "הלכות אישות. יש בכללן ארבע מצוות – שתי מצוות עשה, ושתי מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לישא אישה בכתובה וקידושין; (ב) שלא תיבעל אישה בלא כתובה וקידושין; (ג) שלא ימנע שאר כסות ועונה; (ד) לפרות ולרבות ממנה.",
+ "הלכות גירושין. יש בכללן שתי מצוות: (א) מצות עשה, והוא שיגרש המגרש בספר; (ב) שלא יחזיר גרושתו משנישאת.",
+ "הלכות ייבום וחליצה. יש בכללן שלוש מצוות – שתי מצוות עשה, ואחת מצות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לייבם; (ב) לחלוץ; (ג) שלא תינשא יבמה לאיש זר עד שתסור רשות היבם מעליה.",
+ "הלכות נערה בתולה. יש בכללן חמש מצוות – שלוש מצוות עשה, ושתי מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לקנוס המפתה; (ב) שיישא האונס אנוסתו; (ג) שלא יגרש האונס; (ד) שתשב אשת מוציא שם רע תחת בעלה לעולם; (ה) שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו.",
+ "הלכות סוטה. יש בכללן שלוש מצוות – אחת מצות עשה, ושתיים מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לעשות לסוטה כתורת הקנאות הסדורה בתורה; (ב) שלא ליתן שמן על קרבנה; (ג) שלא ליתן עליו לבונה.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, שבע עשרה – מהן תשע מצוות עשה, ושמונה מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר קדושה",
+ "הלכותיו שלוש, וזה הוא סידורן: הלכות איסורי ביאה, הלכות מאכלות אסורות, הלכות שחיטה.",
+ "הלכות איסורי ביאה. יש בכללן שבע ושלושים מצוות – אחת מצות עשה, ושש ושלושים מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא לבוא על האם; (ב) שלא לבוא על אשת אב; (ג) שלא לבעול אחות; (ד) שלא לבעול בת אשת אב; (ה) שלא לבעול בת הבן; (ו) שלא לבעול בת; (ז) שלא לבעול בת הבת; (ח) שלא לישא אישה ובתה; (ט) שלא לישא אישה ובת בנה; (י) שלא לישא אישה ובת בתה; (יא) שלא לבעול אחות אב; (יב) שלא לבעול אחות אם; (יג) שלא לבעול אשת אחי האב; (יד) שלא לבעול אשת הבן; (טו) שלא לבעול אשת אח; (טז) שלא לבעול אחות אשתו; (יז) שלא לשכב עם בהמה; (יח) שלא תביא אישה בהמה עליה; (יט) שלא לשכב עם זכר; (כ) שלא לגלות ערוות אב; (כא) שלא לגלות ערוות אחי האב; (כב) שלא לבעול אשת איש; (כג) שלא לבעול נידה; (כד) שלא להתחתן בגויים; (כה) שלא יבוא עמוני ומואבי בקהל; (כו) שלא להרחיק דור שלישי מצרי מלבוא בקהל; (כז) שלא להרחיק דור שלישי אדומי מלבוא בקהל; (כח) שלא יבוא ממזר בקהל; (כט) שלא יבוא סריס בקהל; (ל) שלא לסרס זכר, ואפילו בהמה חיה ועוף; (לא) שלא יישא כוהן גדול אלמנה; (לב) שלא יבעול כוהן גדול אלמנה, אפילו בלא נישואין; (לג) שיישא כוהן גדול בתולה בנערותה; (לד) שלא יישא כוהן גרושה; (לה) שלא יישא זונה; (לו) שלא יישא חללה; (לז) שלא יקרב אדם לאחת מכל העריות, ואפילו שלא בעל.",
+ "הלכות מאכלות אסורות. יש בכללן שמונה ועשרים מצוות – ארבע מצוות עשה, וארבע ועשרים מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לבדוק בסימני בהמה וחיה להבדיל בין טמאה לטהורה; (ב) לבדוק בסימני העוף להבדיל בין טמא לטהור; (ג) לבדוק בסימני חגבים להבדיל בין טמא לטהור; (ד) לבדוק בסימני דגים להבדיל בין טמא לטהור; (ה) שלא לאכול בהמה וחיה טמאה; (ו) שלא לאכול עוף טמא; (ז) שלא לאכול דגים טמאים; (ח) שלא לאכול שרץ העוף; (ט) שלא לאכול שרץ הארץ; (י) שלא לאכול רמש הארץ; (יא) שלא לאכול תולעת הפירות כשתצא לארץ; (יב) שלא לאכול שרץ המים; (יג) שלא לאכול נבילה; (יד) שלא ליהנות בשור הנסקל; (טו) שלא לאכול טריפה; (טז) שלא לאכול אבר מן החי; (יז) שלא לאכול דם; (יח) שלא לאכול חלב בהמה טהורה; (יט) שלא לאכול גיד הנשה; (כ) שלא לאכול בשר בחלב; (כא) שלא לבשלו; (כב) שלא לאכול לחם תבואה חדשה; (כג) שלא לאכול קלי מן החדש; (כד) שלא לאכול כרמל מן החדש; (כה) שלא לאכול עורלה; (כו) שלא לאכול כלאי הכרם; (כז) שלא לאכול טבל; (כח) שלא לשתות יין נסך.",
+ "הלכות שחיטה. יש בכללן חמש מצוות – שלוש מצוות עשה, ושתיים מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לשחוט ואחר כך יאכל; (ב) שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד; (ג) לכסות דם חיה ועוף; (ד) שלא ליקח האם על הבנים; (ה) לשלח האם, אם לקחה על הבנים.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, שבעים – מהם שמונה מצוות עשה, ושתיים ושישים מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר הפלאה",
+ "הלכותיו ארבע, וזה הוא סידורן: הלכות שבועות, הלכות נדרים, הלכות נזירות, הלכות ערכין וחרמים.",
+ "הלכות שבועות. יש בכללן חמש מצוות – אחת מצות עשה, וארבע מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא לישבע בשמו לשקר; (ב) שלא לישא את שמו לשוא; (ג) שלא לכפור בפיקדון; (ד) שלא לישבע על כפירת ממון; (ה) לישבע בשמו באמת.",
+ "הלכות נדרים. יש בכללן שלוש מצוות – שתיים מצוות עשה, ואחת מצות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שישמור מוצא שפתיו ויעשה כמו שנדר; (ב) שלא יחל דברו; (ג) שיופר הנדר או השבועה, וזה הוא דין הפר נדרים המפורש בתורה שבכתב.",
+ "הלכות נזירות. יש בכללן עשר מצוות – שתיים מצוות עשה, ושמונה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שיגדל הנזיר פרע; (ב) שלא יגלח שיערו כל ימי נזרו; (ג) שלא ישתה הנזיר יין ולא תערובת יין, ואפילו חומץ שלהן; (ד) שלא יאכל ענבים לחים; (ה) שלא יאכל צימוקין; (ו) שלא יאכל חרצנים; (ז) שלא יאכל זוגים; (ח) שלא ייכנס לאוהל המת; (ט) שלא ייטמא למתים; (י) שיגלח על הקרבנות, כשישלים נזירותו או כשייטמא.",
+ "הלכות ערכין וחרמים. יש בכללן שבע מצוות – חמש מצוות עשה, ושתיים מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לדון בערכי אדם כאשר מפורש בתורה, וזה הוא דין ערכי אדם; (ב) דין ערכי בהמה; (ג) דין ערכי בתים; (ד) דין ערכי שדות; (ה) דין מחרים נכסיו; (ו) שלא יימכר חרם; (ז) שלא ייגאל חרם.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, חמש ועשרים – עשר מהן מצוות עשה, וחמש עשרה מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר זרעים",
+ "הלכותיו שבע, וזה הוא סידורן: הלכות כלאיים, הלכות מתנות עניים, הלכות תרומות, הלכות מעשרות, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, הלכות שמיטה ויובל.",
+ "הלכות כלאיים. יש בכללן חמש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא לזרוע זרעים כלאיים; (ב) שלא לזרוע תבואה או ירק בכרם; (ג) שלא להרביע בהמה כלאיים; (ד) שלא לעשות מלאכה בכלאי בהמה כאחד; (ה) שלא ללבוש כלאיים.",
+ "הלכות מתנות עניים. יש בכללן שלוש עשרה מצוות – שבע מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להניח פיאה; (ב) שלא יכלה הפיאה; (ג) להניח לקט; (ד) שלא ילקט הלקט; (ה) לעזוב עוללות בכרם; (ו) שלא יעולל הכרם; (ז) לעזוב פרט הכרם; (ח) שלא ילקט פרט הכרם; (ט) להניח השכחה; (י) שלא ישוב לקחת השכחה; (יא) להפריש מעשר לעניים; (יב) ליתן צדקה כמיסת יד; (יג) שלא יאמץ לבבו על העני.",
+ "הלכות תרומות. יש בכללן שמונה מצוות – שתיים מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להפריש תרומה גדולה; (ב) להפריש תרומת מעשר; (ג) שלא יקדים תרומות ומעשרות זה לזה, אלא יפריש על הסדר; (ד) שלא יאכל זר תרומה; (ה) שלא יאכל אפילו תושב כוהן או שכירו תרומה; (ו) שלא יאכל ערל תרומה; (ז) שלא יאכל כוהן טמא תרומה; (ח) שלא תאכל חללה תרומה, ולא מורם מן הקודשים.",
+ "הלכות מעשר. מצות עשה אחת, והיא להפריש מעשר ראשון בכל שנה ושנה משני הזריעה וייתנו ללויים.",
+ "הלכות מעשר שני ונטע רבעי. יש בכללן תשע מצוות – שלוש מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להפריש מעשר שני; (ב) שלא להוציא דמיו בשאר צורכי האדם, חוץ מאכילה ושתייה וסיכה; (ג) שלא לאוכלו בטומאה; (ד) שלא לאוכלו באנינות; (ה) שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים; (ו) שלא לאכול מעשר תירוש חוץ לירושלים; (ז) שלא לאכול מעשר יצהר חוץ לירושלים; (ח) להיות נטע רבעי כולו קודש, ודינו להיאכל בירושלים לבעליו כמעשר שני לכל דבר; (ט) להתוודות וידוי מעשר.",
+ "הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין. יש בכללן תשע מצוות – שמונה מצוות עשה, ואחת מצות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להפריש ביכורים ולהעלותן למקדש; (ב) שלא יאכל הכוהן ביכורים חוץ לירושלים; (ג) לקרות עליהן; (ד) להפריש חלה לכוהן; (ה) לתת זרוע ולחיים וקיבה לכוהן; (ו) ליתן לו ראשית הגז; (ז) לפדות בכור הבן וליתן פדיונו לכוהן; (ח) לפדות פטר חמור וליתן פדיונו לכוהן; (ט) לערוף פטר חמור, אם לא רצה לפדותו.",
+ "הלכות שמיטה ויובל. יש בכללן שתיים ועשרים מצוות – תשע מצוות עשה, ושלוש עשרה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שתשבות הארץ ממלאכתה בשביעית; (ב) שלא יעבוד עבודת הארץ בשנה זו; (ג) שלא יעבוד עבודת האילן בשנה זו; (ד) שלא יקצור הספיח כנגד הקוצרים; (ה) שלא יבצור הנזירים כנגד הבוצרים; (ו) שישמיט מה שתוציא הארץ; (ז) שישמיט כל הלוואתו; (ח) שלא ייגוש ולא יתבע הלוואה; (ט) שלא יימנע מלהלוות קודם השמיטה כדי שלא יאבד ממונו; (י) לספור שנים שבע שבע; (יא) לקדש שנת החמישים; (יב) לתקוע בשופר בעשירי לתשרי כדי לצאת עבדים חופשיים; (יג) שלא תעבוד אדמה בשנה זו; (יד) שלא יקצור ספיחיה כנגד הקוצרים; (טו) שלא יבצור נזיריה כנגד הבוצרים; (טז) ליתן גאולה לארץ בשנה זו, והוא דין שדה אחוזה ושדה מקנה; (יז) שלא תימכר הארץ לצמיתות; (יח) דין בתי ערי חומה; (יט) שלא ינחל כל שבט לוי בארץ ישראל, אלא נותנים להם ערים מתנה לשבת בהם; (כ) שלא ייקח שבט לוי חלק בביזה; (כא) ליתן ללויים ערים לשבת ומגרשיהם; (כב) שלא יימכר מגרש עריהם, אלא גואלים לעולם בין לפני היובל בין לאחר היובל.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, שבע ושישים – מהן שלושים מצוות עשה, ושבע ושלושים מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר עבודה",
+ "הלכותיו תשע, וזה הוא סידורן: הלכות בית הבחירה, הלכות כלי המקדש והעובדים בו, הלכות ביאת המקדש, הלכות איסורי המזבח, הלכות מעשה הקרבנות, הלכות תמידין ומוספין, הלכות פסולי המוקדשין, הלכות עבודת יום הכיפורים, הלכות מעילה.",
+ "הלכות בית הבחירה. יש בכללן שש מצוות – שלוש מצוות עשה, ושלוש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לבנות מקדש; (ב) שלא לבנות המזבח גזית; (ג) שלא לעלות במעלות עליו; (ד) ליראה מן המקדש; (ה) לשמור את המקדש סביב; (ו) שלא להשבית שמירת המקדש.",
+ "הלכות כלי המקדש והעובדים בו. יש בכללן ארבע עשרה מצוות – שש מצוות עשה, ושמונה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לעשות שמן המשחה; (ב) שלא לעשות כמוהו; (ג) שלא לסוך ממנו; (ד) שלא לעשות כמתכונת הקטורת; (ה) שלא להקטיר על מזבח הזהב חוץ מן הקטורת; (ו) לשאת הארון על הכתף; (ז) שלא יסורו הבדים ממנו; (ח) שיעבוד הלוי במקדש; (ט) שלא יעשה אחד במלאכת חברו במקדש; (י) לקדש הכוהן לעבודה; (יא) שיהיו כל המשמרות שוות ברגלים; (יב) ללבוש בגדי כהונה לעבודה; (יג) שלא ייקרע המעיל; (יד) שלא ייזח החושן מעל האיפוד.",
+ "הלכות ביאת המקדש. יש בכללן חמש עשרה מצוות – שתי מצוות עשה, ושלוש עשרה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא ייכנס כוהן שיכור למקדש; (ב) שלא ייכנס לו כוהן פרוע ראש; (ג) שלא ייכנס לו כוהן קרוע בגדים; (ד) שלא ייכנס כוהן בכל עת אל ההיכל; (ה) שלא ייצא כוהן מן המקדש בשעת העבודה; (ו) לשלח טמאים מן המקדש; (ז) שלא ייכנס טמא למקדש; (ח) שלא ייכנס טמא להר הבית; (ט) שלא ישמש טמא; (י) שלא ישמש טבול יום; (יא) לקדש העובד ידיו ורגליו; (יב) שלא ייכנס בעל מום להיכל ולמזבח; (יג) שלא יעבוד בעל מום; (יד) שלא יעבוד בעל מום עובר; (טו) שלא יעבוד זר.",
+ "הלכות איסורי מזבח. יש בכללן ארבע עשרה מצוות – ארבע מצוות עשה, ועשר מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להקריב כל הקרבנות תמימין; (ב) שלא להקדיש בעל מום למזבח; (ג) שלא ישחוט; (ד) שלא יזרוק דמו; (ה) שלא יקטיר חלבו; (ו) שלא יקריב בעל מום עובר; (ז) שלא יקריב בעל מום, אפילו בקרבנות הגויים; (ח) שלא יטיל מום בקודשים; (ט) לפדות פסולי המוקדשים; (י) להקריב מיום השמיני והלאה, וקודם זמן זה הוא הנקרא מחוסר זמן ואין מקריבין אותו; (יא) שלא להקריב אתנן ומחיר; (יב) שלא להקטיר שאור ודבש; (יג) למלוח כל הקרבנות; (יד) שלא להשבית מלח מעל הקרבנות.",
+ "הלכות מעשה הקרבנות. יש בכללן שלוש ועשרים מצוות – עשר מצוות עשה, ושלוש עשרה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לעשות העולה כמעשיה הכתובים על הסדר; (ב) שלא לאכול בשר העולה; (ג) סדר החטאת; (ד) שלא לאכול מבשר חטאת הפנימית; (ה) שלא יבדיל בחטאת העוף; (ו) סדר האשם; (ז) שיאכלו הכוהנים בשר קודשי קודשים במקדש; (ח) שלא יאכלום חוץ לעזרה; (ט) שלא יאכל זר מקודשי קודשים; (י) סדר השלמים; (יא) שלא לאכול בשר קודשים קלים קודם זריקת דמים; (יב) לעשות כל מנחה כסדר מעשיה הכתובים בתורה; (יג) שלא ישים שמן על מנחת חוטא; (יד) שלא ייתן עליה לבונה; (טו) שלא תיאכל מנחת כוהן; (טז) שלא תיאפה מנחת חמץ; (יז) שיאכלו הכוהנים שיירי מנחות; (יח) שיביא כל נדריו ונדבותיו ברגל שפגע בו ראשון; (יט) שלא יאחר נדרו ונדבתו ושאר דברים שהוא חייב בהן; (כ) להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה; (כא) להביא קודשי חוצה לארץ לבית הבחירה; (כב) שלא לשחוט קרבנות חוץ לעזרה; (כג) שלא להקריב קרבן חוץ לעזרה.",
+ "הלכות תמידין ומוספין. יש בכללן תשע עשרה מצוות – שמונה עשרה מצוות עשה, ואחת מצות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להקריב שני כבשים בכל יום עולות; (ב) להדליק אש על המזבח בכל יום; (ג) שלא לכבותה; (ד) להרים את הדשן בכל יום; (ה) להקטיר קטורת בכל יום; (ו) להדליק נרות בכל יום; (ז) שיקריב כוהן גדול מנחה בכל יום, והיא הנקראת חביתין; (ח) להוסיף שני כבשים עולות בשבת; (ט) לעשות לחם הפנים; (י) מוסף ראשי חודשים; (יא) מוסף הפסח; (יב) להקריב עומר התנופה; (יג) לספור כל איש ואיש שבעה שבועות מיום הקרבת העומר; (יד) מוסף עצרת; (טו) להביא שתי הלחם עם הקרבנות הבאות בגלל הלחם ביום עצרת; (טז) מוסף ראש השנה; (יז) מוסף יום צום; (יח) מוסף החג; (יט) מוסף שמיני עצרת.",
+ "הלכות פסולי המוקדשין. יש בכללן שמונה מצוות – שתי מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא לאכול קודשים שנפסלו ושהוטל בהם מום; (ב) שלא לאכול פיגול; (ג) שלא יותיר קודשים לאחר זמנן; (ד) שלא יאכל נותר; (ה) שלא יאכל קודשים שנטמאו; (ו) שלא יאכל אדם שנטמא את הקודשים; (ז) לשרוף את הנותר; (ח) לשרוף את הטמא.",
+ "הלכות עבודת יום הכיפורים. מצות עשה אחת – והיא שיעשה מעשה יום הכיפורים כולו על הסדר כמו שכתוב בפרשת אחרי מות, הקרבנות והווידויין ושילוח השעיר ושאר העבודה.",
+ "הלכות מעילה. יש בכללן שלוש מצוות – אחת מצות עשה, ושתיים מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לשלם המועל אשר חטא בתוספת חומש וקרבן, וזה הוא דין המועל; (ב) שלא לעבוד בקודשים; (ג) שלא לגוז קודשים.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, מאה ושלוש – מהם שבע וארבעים מצוות עשה, ושש וחמישים מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר קרבנות",
+ "הלכותיו שש, וזה הוא סידורן: הלכות קרבן פסח, הלכות חגיגה, הלכות בכורות, הלכות שגגות, הלכות מחוסרי כפרה, הלכות תמורה.",
+ "הלכות קרבן פסח. יש בכללן שש עשרה מצוות – ארבע מצוות עשה, ושתים עשרה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לשחוט הפסח בזמנו; (ב) שלא לזבוח אותו על החמץ; (ג) שלא תלין אימוריו; (ד) לשחוט פסח שני; (ה) לאכול בשר הפסח על מצה ומרור בלילי חמישה עשר; (ו) לאכול בשר פסח שני על מצה ומרור בלילי חמישה עשר לחודש השני; (ז) שלא יאכל נא ומבושל; (ח) שלא יוציא מבשר הפסח חוץ לחבורה; (ט) שלא יאכל ממנו משומד; (י) שלא יאכיל ממנו לתושב או שכיר; (יא) שלא יאכל ממנו ערל; (יב) שלא ישבור בו עצם; (יג) שלא ישבור עצם בפסח שני; (יד) שלא ישאיר ממנו לבוקר; (טו) שלא ישאיר מפסח שני לבוקר; (טז) שלא ישאיר מבשר חגיגת ארבעה עשר עד יום שלישי.",
+ "הלכות חגיגה. יש בכללן שש מצוות – ארבע מצוות עשה, ושתי מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להיראות פני ה'; (ב) לחוג בשלושה רגלים; (ג) לשמוח ברגלים; (ד) שלא ייראה ריקם; (ה) שלא יעזוב לוי מלשמחו וליתן לו מתנותיו ברגלים; (ו) להקהיל את העם בחג הסוכות במוצאי שמיטה.",
+ "הלכות בכורות. יש בכללן חמש מצוות – שתי מצוות עשה, ושלוש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להפריש בכורות; (ב) שלא ייאכל בכור תמים חוץ לירושלים; (ג) שלא ייפדה הבכור; (ד) להפריש מעשר בהמה; (ה) שלא ייגאל מעשר בהמה. וכללתי המעשר עם הבכור – לפי שמעשה שניהם אחד, והכתוב כללו עימו: שנאמר \"ואת דמם תזרוק\" (ראה במדבר יח, יז) – כך למדו מפי השמועה, שזה דם מעשר ודם בכור.",
+ "הלכות שגגות. יש בכללן חמש מצוות עשה; וזה הוא פרטן: (א) שיקריב היחיד קרבן חטאת קבוע על שגגתו; (ב) שיקריב אשם מי שלא נודע לו אם חטא אם לא חטא עד שייוודע לו ויביא חטאתו, וזה הוא הנקרא אשם תלוי; (ג) שיקריב החוטא אשם על עבירות ידועות, וזה הוא הנקרא אשם ודאי; (ד) שיקריב החוטא קרבן על עבירות ידועות, אם היה עשיר בהמה ואם היה עני עוף או עשירית האיפה, וזה הוא הנקרא קרבן עולה ויורד; (ה) שיקריבו הסנהדרין קרבן, אם טעו והורו שלא כהלכה באחת מן החמורות.",
+ "הלכות מחוסרי כפרה. יש בכללן ארבע מצוות עשה; וזה הוא פרטן: (א) שתקריב הזבה כשתטהר קרבן; (ב) שתקריב היולדת כשתטהר קרבן; (ג) שיקריב הזב כשיטהר קרבן; (ד) שיקריב המצורע כשיטהר קרבן. ואחר שיקריבו קרבנותיהן, תיגמר טהרתן.",
+ "הלכות תמורה. יש בכללן שלוש מצוות – אחת מצות עשה, ושתיים מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא ימיר; (ב) שתהיה התמורה קודש, אם המיר; (ג) שלא ישנה הקודשים מקדושה לקדושה.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, תשע ושלושים – מהן עשרים מצוות עשה, ותשע עשרה מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר טהרה",
+ "הלכותיו שמונה, וזה הוא סידורן: הלכות טומאת מת, הלכות פרה אדומה, הלכות טומאת צרעת, הלכות מטמאי משכב ומושב, הלכות שאר אבות הטמאות, הלכות טומאת אוכלין, הלכות כלים, הלכות מקוות.",
+ "הלכות טומאת מת. מצות עשה אחת, והוא דין טומאת מת.",
+ "הלכות פרה אדומה. יש בכללן שתי מצוות עשה; וזה הוא פרטן: (א) דין פרה אדומה; (ב) דין טומאת מי נידה וטהרתן.",
+ "הלכות טומאת צרעת. יש בכללן שמונה מצוות – שש מצוות עשה, ושתי מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להורות בצרעת אדם כדינה הכתוב בתורה; (ב) שלא יקוץ סימני טומאה; (ג) שלא יגלח הנתק; (ד) שיהא המצורע מפורסם בקריעת בגדיו ופריעת ראשו ועטייה על שפם; (ה) טהרת צרעת; (ו) שיגלח המצורע את כל שיערו כשיטהר; (ז) דין צרעת הבגד; (ח) דין צרעת הבית.",
+ "הלכות מטמאי משכב ומושב. יש בכללן ארבע מצוות עשה; וזה הוא פרטן: (א) דין טומאת נידה; (ב) דין טומאת יולדת; (ג) דין טומאת זבה; (ד) דין טומאת זב.",
+ "הלכות שאר אבות הטמאות. יש בכללן שלוש מצוות עשה; וזה הוא פרטן: (א) דין טומאת נבילה; (ב) דין טומאת שרץ; (ג) דין טומאת שכבת זרע. ועבודה זרה מטמאה כשרץ, וטומאתה מדברי סופרים.",
+ "הלכות טומאת אוכלין. מצות עשה אחת, והיא דין טומאת משקין ואוכלין והכשרן.",
+ "הלכות כלים. עניין אלו ההלכות לידע כלים שמקבלין טומאה מכל אלו הטמאות, וכלים שאינם מיטמאין, וכיצד מיטמאין הכלים ומטמאין.",
+ "הלכות מקוות. מצות עשה אחת, והיא שיטבול כל טמא במי מקוה ואחר כך יטהר.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, עשרים – מהן שמונה עשרה מצוות עשה, ושתי מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר נזקים",
+ "הלכותיו חמש, וזה הוא סידורן: הלכות נזקי ממון, הלכות גניבה, הלכות גזילה ואבידה, הלכות חובל ומזיק, הלכות רוצח ושמירת נפש.",
+ "הלכות נזקי ממון. יש בכללן ארבע מצוות עשה; וזה הוא פרטן: (א) דין השור; (ב) דין ההבער; (ג) דין הבור; (ד) דין הבעירה.",
+ "הלכות גניבה. יש בכללן שבע מצוות – שתי מצוות עשה, וחמש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא לגנוב ממון; (ב) דין הגנב; (ג) לצדק המאזניים עם המשקלות; (ד) שלא יעשה עוול במידות ובמשקלות; (ה) שלא יהיה לאדם אבן ואבן איפה ואיפה, אף על פי שאינו לוקח ונותן בהם; (ו) שלא יסיג גבול; (ז) שלא לגנוב נפשות.",
+ "הלכות גזילה ואבידה. יש בכללן שבע מצוות – שתי מצוות עשה, וחמש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא לגזול; (ב) שלא לעשוק; (ג) שלא לחמוד; (ד) שלא להתאוות; (ה) להשיב את הגזילה; (ו) שלא יתעלם מן האבידה; (ז) להשיב האבידה.",
+ "הלכות חובל ומזיק. מצות עשה אחת, והוא דין חובל בחברו או מזיק ממון חברו.",
+ "הלכות רוצח ושמירת נפש. יש בכללן שבע עשרה מצוות – שבע מצוות עשה, ועשר מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא לרצוח; (ב) שלא ליקח כופר לנפש רוצח, אלא יומת; (ג) להגלות הרוצח בשגגה; (ד) שלא ליקח כופר למחוייב גלות; (ה) שלא יומת הרוצח כשירצח, קודם עמידה בדין; (ו) להציל הנרדף בנפשו של רודף; (ז) שלא לחוס על הרודף; (ח) שלא לעמוד על דם; (ט) להפריש ערי מקלט ולהכין להם הדרך; (י) לערוף את העגלה בנחל; (יא) שלא יעבוד באותה קרקע ולא תיזרע; (יב) שלא לשים דמים; (יג) לעשות מעקה; (יד) שלא יכשיל תמים בדבר; (טו) לפרוק עם מי שנכשל בדרך; (טז) לטעון עימו; (יז) שלא יניחנו בדרך נבהל במשאו וילך לו.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, שש ושלושים – מהן שש עשרה מצוות עשה, ועשרים מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר קניין",
+ "הלכותיו חמש, וזה הוא סידורן: הלכות מכירה, הלכות זכייה ומתנה, הלכות שכנים, הלכות שלוחין ושותפין, הלכות עבדים.",
+ "הלכות מכירה. יש בכללן חמש מצוות – אחת מצות עשה, וארבע מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) דין מקח וממכר; (ב) שלא יונה במקח וממכר; (ג) שלא יונה בדברים; (ד) שלא יונה גר צדק בממונו; (ה) שלא יונהו בדברים.",
+ "הלכות זכייה ומתנה. עניין אלו ההלכות לידע דין זוכה מן ההפקר היאך יקנה ובמה יקנה, ודין נותן מתנה ומקבל ואיזו מתנה חוזרת ואיזו אינה חוזרת.",
+ "הלכות שכנים. עניין אלו ההלכות לידע דין חילוק הקרקעות בין השותפין, והרחקת נזקי כל אחד מהן משכנו ומבעל המצר שלו, ודין בעל המצר.",
+ "הלכות שלוחין ושותפין. עניין אלו ההלכות לידע דין שלוחו של אדם ושותפו, ומשפטיהן במקחן וממכרן ובהפסדן ושכרן.",
+ "הלכות עבדים. יש בכללן שלוש עשרה מצוות – חמש מצוות עשה, ושמונה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) דין קניין עבד עברי; (ב) שלא יימכר ממכרת עבד; (ג) שלא יעבידנו בפרך; (ד) שלא נניח גר תושב לרדות בו בפרך; (ה) שלא נעבוד בו עבודת עבד; (ו) להעניק לו בצאתו חופשי; (ז) שלא ייצא ריקם; (ח) לפדות אמה עברייה; (ט) לייעדה; (י) שלא תימכר; (יא) לעבוד בעבד כנעני לעולם, אלא אם הפיל לו אדוניו אחד מראשי אבריו; (יב) שלא להסגיר עבד שברח מחוצה לארץ לארץ ישראל; (יג) שלא להונות עבד זה הניצול אלינו.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, שמונה עשרה – שש מהן מצוות עשה, ושתים עשרה מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר משפטים",
+ "הלכותיו חמש, וזה הוא סידורן: הלכות שכירות, הלכות שאלה ופיקדון, הלכות מלווה ולווה, הלכות טוען ונטען, הלכות נחלות.",
+ "הלכות שכירות. יש בכללן שבע מצוות – שלוש מצוות עשה, וארבע מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) דין שכיר ושומר שכר; (ב) ליתן שכר שכיר ביומו; (ג) שלא יאחר שכר שכיר אחר זמנו; (ד) שיאכל השכיר מן המחובר שיעשה בו; (ה) שלא יאכל השכיר מן המחובר שלא בשעת גמר מלאכה; (ו) שלא יוליך השכיר בידו יתר על מה שאכל; (ז) שלא יחסום שור בדישו, וכן שאר הבהמה.",
+ "הלכות שאלה ופיקדון. יש בכללן שתי מצוות עשה: (א) דין השואל; (ב) דין שומר חינם.",
+ "הלכות מלווה ולווה. יש בכללן שתים עשרה מצוות – ארבע מצוות עשה, ושמונה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להלוות לעני ומך; (ב) שלא ייגוש אותו; (ג) לנגוש את הנוכרי; (ד) שלא ימשכן בעל חוב בזרוע; (ה) להחזיר המשכון לבעליו, בזמן שהוא צריך לו; (ו) שלא יאחר המשכון מבעליו העני, בעת שהוא צריך לו; (ז) שלא יחבול אלמנה; (ח) שלא יחבול כלים שעושים בהן אוכל נפש; (ט) שלא ייתן המלווה בריבית; (י) שלא ילווה הלווה בריבית; (יא) שלא יתעסק אדם בין מלווה ולווה בריבית, ולא יעיד ביניהן ולא יכתוב שטר ולא יערוב; (יב) ללוות מן הנוכרי ולהלוותו בריבית.",
+ "הלכות טוען ונטען. מצות עשה אחת, והיא דין טוען ומודה או כופר.",
+ "הלכות נחלות. מצות עשה אחת, והוא דין סדר נחלות.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, שלוש ועשרים – מהן אחת עשרה מצוות עשה, ושתים עשרה מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר שופטים",
+ "הלכותיו חמש, וזה הוא סידורן: הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, הלכות עדות, הלכות ממרים, הלכות אבל, הלכות מלכים ומלחמות.",
+ "הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם. יש בכללן שלושים מצוות – עשר מצוות עשה, ועשרים מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) למנות שופטים; (ב) שלא למנות דיין שאינו יודע דרך המשפט; (ג) לנטות אחרי רבים, אם נחלקו השופטים; (ד) שלא להרוג אם רבו המחייבין באיש אחד, עד שיהיו יתר שניים; (ה) שלא ילמד חובה מי שלימד זכות בדיני נפשות; (ו) להרוג בסקילה; (ז) להרוג בשריפה; (ח) להרוג בסיף; (ט) להרוג בחנק; (י) לתלות; (יא) לקבור הנהרג ביום הריגתו; (יב) שלא תלין נבלתו; (יג) שלא להחיות מכשף; (יד) להלקות לרשע; (טו) שלא יוסיף בהכית הלוקה; (טז) שלא להרוג נקי באומדן הדעת; (יז) שלא לענוש אנוס; (יח) שלא לחוס על הורג חברו או חובל בו; (יט) שלא לרחם על הדל בדין; (כ) שלא להדר גדול בדין; (כא) שלא להטות הדין על בעל עבירות, אף על פי שהוא חוטא; (כב) שלא לעוול משפט; (כג) שלא להטות משפט גר יתום; (כד) לשפוט בצדק; (כה) שלא ליראה בדין מאיש זרוע; (כו) שלא ליקח שוחד; (כז) שלא לישא שמע שוא; (כח) שלא לקלל הדיינין; (כט) שלא לקלל הנשיא; (ל) שלא לקלל אדם משאר בני ישראל הכשרים.",
+ "הלכות עדות. יש בכללן שמונה מצוות – שלוש מצוות עשה, וחמש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להעיד בבית דין למי שיודע לו עדות; (ב) לדרוש ולחקור העדים; (ג) שלא יורה העד בדין זה שהעיד עליו, בדיני נפשות; (ד) שלא יקום דבר בעדות אחד; (ה) שלא יעיד בעל עבירה; (ו) שלא יעיד קרוב; (ז) שלא להעיד בשקר; (ח) לעשות לעד זומם כאשר זמם.",
+ "הלכות ממרים. יש בכללן תשע מצוות – שלוש מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לעשות על פי התורה שיאמרו בית דין הגדול; (ב) שלא לסור מדבריהם; (ג) שלא להוסיף על התורה, לא במצוות שבכתב ולא בפירושן שלמדנו מפי השמועה; (ד) שלא לגרוע מן הכול; (ה) שלא לקלל אב ואם; (ו) שלא להכות אב ואם; (ז) לכבד אב ואם; (ח) ליראה מאב ואם; (ט) שלא יהיה הבן סורר ומורה על קול אביו ואימו.",
+ "הלכות אבל. יש בכללן ארבע מצוות – אחת מצות עשה, ושלוש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להתאבל על הקרובים, ואפילו כוהן מיטמא ומתאבל על הקרובים. ואין אדם מתאבל על הרוגי בית דין; ולפי זה כללתי הלכות אלו בספר זה, שהם מעין קבורה ביום מיתה שהיא מצות עשה. (ב) שלא ייטמא כוהן גדול לקרובים; (ג) שלא ייכנס עם המת באוהל; (ד) שלא ייטמא כוהן הדיוט לנפש אדם אלא לקרובים בלבד.",
+ "הלכות מלכים ומלחמות. יש בכללן שלוש ועשרים מצוות – עשר מצוות עשה, ושלוש עשרה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) למנות מלך מישראל; (ב) שלא יימנה מקהל גרים; (ג) שלא ירבה לו נשים; (ד) שלא ירבה לו סוסים; (ה) שלא ירבה לו כסף וזהב; (ו) להחרים שבעה עממים; (ז) שלא להחיות מהן נשמה; (ח) למחות זרעו של עמלק; (ט) לזכור מה שעשה עמלק; (י) שלא לשכוח מעשיו הרעים ואריבתו בדרך; (יא) שלא לשכון בארץ מצריים; (יב) לשלוח שלום ליושבי העיר כשצרים עליה, ולדון בה כאשר מפורש בתורה, אם תשלים ואם לא תשלים; (יג) שלא לדרוש שלום מעמון ומואב בלבד, כשצרים עליהן; (יד) שלא להשחית אילני מאכל במצור; (טו) להתקין יד שייצאו בו בעלי המחנה להיפנות בו; (טז) להתקין יתד לחפור בו; (יז) למשוח כוהן לדבר באוזני אנשי הצבא בשעת המלחמה; (יח) להיות מארס ובונה בניין ונוטע כרם שמחים בקניינם שנה תמימה, ומחזירין אותן מן המלחמה; (יט) שלא יעבור עליהן דבר, ולא ייצאו אפילו לצורכי העיר וצורכי הגדוד והדומה להן; (כ) שלא לערוץ ולחזור לאחור בשעת מלחמה; (כא) דין יפת תואר; (כב) שלא תימכר יפת תואר; (כג) שלא יכבשנה לעבדות אחר שנבעלה.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, ארבע ושבעים – מהן שבע ועשרים מצוות עשה, ושבע וארבעים מצוות לא תעשה.",
+ "ונמצאו כל ההלכות של ארבעה עשר ספר, שלוש ושמונים הלכות.",
+ "ועתה אתחיל לבאר משפטי כל מצוה ומצוה וכל הדינין הנגללין עימה מעניינה על סדר ההלכות, בעזרת שדי."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Overview of Mishneh Torah Contents/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Overview of Mishneh Torah Contents/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..45871c408145613b5192208399f0aa4f8972de1c
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Overview of Mishneh Torah Contents/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,194 @@
+{
+ "title": "Mishneh Torah, Overview of Mishneh Torah Contents",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Overview_of_Mishneh_Torah_Contents",
+ "text": [
+ [
+ "וראיתי לחלק חיבור זה לארבעה עשר ספרים:",
+ "ספר ראשון. אכלול בו כל המצוות שהן עיקר דת משה רבנו, וצריך אדם לידע אותם תחילת הכול – כגון ייחוד שמו ברוך הוא, ואיסור עבודה זרה. וקראתי שם ספר זה ספר המדע.",
+ "ספר שני. אכלול בו המצוות שהן תדירות, שנצטווינו בהם כדי לאהוב את המקום ולזוכרו תמיד – כגון קרית שמע, ותפילה, ותפילין, וברכות; ומילה בכלל, לפי שהיא אות בבשרנו להזכיר תמיד בשעה שאין שם לא תפילין ולא ציצית וכיוצא בהן. וקראתי שם ספר זה ספר אהבה.",
+ "ספר שלישי. אכלול בו כל המצוות שהן בזמנים ידועים – כגון שבת, ומועדות. וקראתי שם ספר זה ספר זמנים.",
+ "ספר רביעי. אכלול בו המצוות של בעילה – כגון קידושין וגירושין, וייבום וחליצה. וקראתי שם ספר זה ספר נשים.",
+ "ספר חמישי. אכלול בו מצוות של ביאות אסורות, ומצוות של מאכלות אסורות – לפי שבשני עניינים האלו קידשנו המקום והבדילנו מן האומות בעריות ובמאכלות אסורות, ובשניהם נאמר \"ואבדיל אתכם מן העמים\" (ויקרא כ, כו), \"אשר הבדלתי אתכם מן העמים\" (ויקרא כ,כד). וקראתי שם ספר זה ספר קדושה.",
+ "ספר שישי. אכלול בו מצוות שיתחייב אדם בהן מי שאסר עצמו בדברים – כגון שבועות ונדרים. וקראתי שם ספר זה ספר הפלאה.",
+ "ספר שביעי. אכלול בו מצוות שהם בזרע הארץ – כגון שמיטין ויובלות, ומעשרות ותרומות, ושאר מצוות הנכללים עימהן מעניינם. וקראתי שם ספר זה ספר זרעים.",
+ "ספר שמיני. אכלול בו מצוות שהן בבניין מקדש וקרבנות ציבור התמידין. וקראתי שם ספר זה ספר עבודה.",
+ "ספר תשיעי. אכלול בו מצוות שהן בקרבנות היחיד. וקראתי שם ספר זה ספר קרבנות.",
+ "ספר עשירי. אכלול בו מצוות שהן בטהרות וטמאות. וקראתי שם ספר זה ספר טהרה.",
+ "ספר אחד עשר. אכלול בו מצוות שבין אדם לחברו, ויש בהם היזק תחילה בממון או בגוף. וקראתי שם ספר זה ספר נזקים.",
+ "ספר שנים עשר. אכלול בו מצוות מכירה וקנייה. וקראתי שם ספר זה ספר קניין.",
+ "ספר שלושה עשר. אכלול בו מצוות שבין אדם לחברו, בשאר דינין שאין בתחילתן היזק – כגון שומרין, ובעלי חובות, וטענות וכפירות. וקראתי שם ספר זה ספר משפטים.",
+ "ספר ארבעה עשר. אכלול בו מצוות שהן מסורין לסנהדרין – כגון מיתות בית דין, וקבלת עדות, ודין המלך ומלחמותיו. וקראתי שם ספר זה ספר שופטים.",
+ "וזה הוא חילוק הלכות של חיבור זה לפי ענייני הספרים, וחילוק המצוות לפי ענייני ההלכות.",
+ "ספר המדע הלכותיו חמש, וזה הוא סידורן: הלכות יסודי התורה, הלכות דעות, הלכות תלמוד תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים, הלכות תשובה.",
+ "הלכות יסודי התורה יש בכללן עשר מצוות: שש מצוות עשה, וארבע מצוות לא תעשה. וזה הוא פרטן: (א) לידע שיש שם אלוה. (ב) שלא יעלה במחשבה שיש שם אלוה זולתי יי. (ג) לייחדו. (ד) לאהבו. (ה) ליראה ממנו. (ו) לקדש שמו. (ז) שלא לחלל את שמו. (ח) שלא לאבד דברים שנקרא שמו עליהם. (ט) לשמוע מן הנביא המדבר בשמו. (י) שלא לנסותו.",
+ "הלכות דעות יש בכללן אחת עשרה מצוות: חמש מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה. וזה הוא פרטן: (א) להדמות בדרכיו. (ב) להדבק ביודעיו. (ג) לאהוב את רעים. (ד) לאהוב את הגרים. (ה) שלא לשנוא אחים. (ו) להוכיח. (ז) שלא להלבין פנים. (ח) שלא לענות אמללין. (ט) שלא להלוך רכיל. (י) שלא לנקום. (יא) שלא לנטור.",
+ "הלכות תלמוד תורה יש בכללן שתי מצוות עשה: ראשונה ללמוד תורה, שניה לכבד מלמדיה ויודעיה.",
+ "הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים יש בכללן אחת וחמישים מצוות: שתי מצוות עשה, ותשע וארבעים מצוות לא תעשה. וזה הוא פרטן: (א) שלא לפנות אחר עבודה זרה. (ב) שלא לתור אחר הרהור הלב וראיית העיניים. (ג) שלא לגדף. (ד) שלא יעבוד אותה כדרך עבודתה. (ה) שלא ישתחוה לה. (ו) שלא לעשות פסל לעצמו. (ז) שלא לעשות פסל אפילו לאחרים. (ח) שלא לעשות צורות אפילו לנואי. (ט) שלא להדיח אחרים אחריה. (י) לשרוף עיר הנידחת. (יא) שלא לבנותה. (יב) שלא ליהנות מכל ממונה. (יג) שלא להסית יחיד לעובדה. (יד) שלא לאהוב המסית. (טו) שלא לעזוב שנאתו. (טז) שלא להצילו. (יז) שלא ללמד עליו זכות. (יח) שלא ימנע מללמד עליו חובה. (יט) שלא להתנבא בשמה. (כ) שלא לשמוע מן המתנבא בשמה. (כא) שלא להתנבא בשקר, ואפילו בשם יי. (כב) שלא לגור מהריגת נביא שקר. (כג) שלא לישבע בשם עבודה זרה. (כד) שלא לעשות אוב. (כה) שלא לעשות ידעוני. (כו) שלא להעביר למולך. (כז) שלא להקים מצבה. (כח) שלא להשתחוות על אבן משכית. (כט) שלא ליטע אשרה. (ל) לאבד עבודה זרה וכל הנעשה בשבילה. (לא) שלא ליהנות בעבודה זרה ובכל משמשיה. (לב) שלא ליהנות בציפויי נֶעבד. (לג) שלא לכרות ברית לעובדי עבודה זרה. (לד) שלא לחון עליהם. (לה) שלא ישבו בארצנו. (לו) שלא להדמות במנהגותן ובמלבושן. (לז) שלא לנחש. (לח) שלא לקסום. (לט) שלא לעונן. (מ) שלא לחבור חבר. (מא) שלא לדרוש אל המתים. (מב) שלא לשאול באוב. (מג) שלא לשאול בידעוני. (מד) שלא לכשף. (מה) שלא להקיף פאת ראש. (מו) שלא להשחית פאת הזקן. (מז) שלא יעדה איש עדי אישה. (מח) שלא תעדה אישה עדי איש. (מט) שלא לכתוב קעקע. (נ) שלא להתגודד. (נא) שלא לעשות קורחה על מת.",
+ "הלכות תשובה מצוַת עשה אחת, והיא שישוב החוטא מחטאו לפני יי ויתוַדה.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה חמש ושבעים: שש עשרה מהן מצוות עשה, ותשע וחמישים מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר אהבה",
+ "הלכותיו שש, וזה הוא סידורן: הלכות קרית שמע, הלכות תפילה וברכת כוהנים, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, הלכות ציצית, הלכות ברכות, הלכות מילה.",
+ "הלכות קרית שמע. מצות עשה אחת, והיא לקרות קרית שמע פעמיים ביום.",
+ "הלכות תפילה וברכת כוהנים. יש בכללן שתי מצוות עשה: (א) לעבוד את ה' בתפילה בכל יום; (ב) לברך כוהנים את ישראל בכל יום.",
+ "הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה. יש בכללן חמש מצוות עשה; וזה הוא פרטן: (א) להיות תפילין על הראש; (ב) לקושרם על היד; (ג) לקבוע מזוזה בפתחי השערים; (ד) לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו; (ה) לכתוב המלך ספר שני לעצמו כדי שיהיה לו שני ספרי תורה.",
+ "הלכות ציצית. מצות עשה אחת, והיא לעשות ציצית על כנפי הכסות.",
+ "הלכות ברכות. מצות עשה אחת, והיא לברך את שמו אחר אכילה.",
+ "הלכות מילה. מצות עשה אחת, והיא למול את הזכרים ביום השמיני.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, אחת עשרה מצוות עשה."
+ ],
+ [
+ "ספר זמנים",
+ "הלכותיו עשר, וזה הוא סידורן: הלכות שבת, הלכות עירובין, הלכות שביתת עשור, הלכות שביתת יום טוב, הלכות חמץ ומצה, הלכות שופר וסוכה ולולב, הלכות שקלים, הלכות קידוש החודש, הלכות תענייות, הלכות מגילה וחנוכה.",
+ "הלכות שבת. יש בכללן חמש מצוות – שתי מצוות עשה, ושלוש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לשבות בשביעי; (ב) שלא לעשות בו מלאכה; (ג) שלא לענוש בשבת; (ד) שלא לצאת חוץ לגבול בשבת; (ה) לקדש היום בזכירה.",
+ "הלכות עירובין. מצות עשה אחת, והיא מדברי סופרים ואינה מן המניין.",
+ "הלכות שביתת עשור. יש בכללן ארבע מצוות – שתי מצוות עשה, ושתי מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לשבות בו ממלאכה; (ב) שלא לעשות בו מלאכה; (ג) להתענות בו; (ד) שלא לאכול ולשתות בו.",
+ "הלכות שביתת יום טוב. יש בכללן שתים עשרה מצוות – שש מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לשבות בראשון של פסח; (ב) שלא לעשות בו מלאכה; (ג) לשבות בשביעי של פסח; (ד) שלא לעשות בו מלאכה; (ה) לשבות ביום חג השבועות; (ו) שלא לעשות בו מלאכה; (ז) לשבות בראש השנה; (ח) שלא לעשות בו מלאכה; (ט) לשבות בראשון של חג הסוכות; (י) שלא לעשות בו מלאכה; (יא) לשבות בשמיני של חג; (יב) שלא לעשות בו מלאכה.",
+ "הלכות חמץ ומצה. יש בכללן שמונה מצוות – שלוש מצוות עשה, וחמש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא לאכול חמץ ביום ארבעה עשר מחצות היום ולמעלה; (ב) להשבית שאור מארבעה עשר; (ג) שלא לאכול חמץ כל שבעה; (ד) שלא לאכול תערובת חמץ כל שבעה; (ה) שלא ייראה חמץ כל שבעה; (ו) שלא יימצא חמץ כל שבעה; (ז) לאכול מצה בלילי הפסח; (ח) לספר ביציאת מצריים באותו הלילה.",
+ "הלכות שופר וסוכה ולולב. יש בכללן שלוש מצוות עשה; וזה הוא פרטן: (א) לשמוע קול שופר באחד בתשרי; (ב) לישב בסוכה שבעת ימי החג; (ג) ליטול לולב במקדש כל שבעת ימי החג.",
+ "הלכות שקלים. מצות עשה אחת, והיא ליתן כל איש מחצית השקל בכל שנה.",
+ "הלכות קידוש החודש. מצות עשה אחת, והיא לחשוב ולידע ולקבוע באיזה יום הוא תחילת כל חודש וחודש מחודשי השנה.",
+ "הלכות תעניות. מצות עשה אחת, והיא להתענות ולזעוק לפני ה' בעת כל צרה גדולה שתבוא על הציבור.",
+ "הלכות מגילה וחנוכה. יש בכללן שתי מצוות עשה מדברי סופרים, ואינם מן המניין.",
+ "נמצאו כל המצוות של תורה הנכללות בספר זה, חמש ושלושים – תשע עשרה מהן מצוות עשה, ושש עשרה מצוות לא תעשה; ויש בו שלוש מצוות מדברי סופרים."
+ ],
+ [
+ "ספר נשים",
+ "הלכותיו חמש, וזה הוא סידורן: הלכות אישות, הלכות גירושין, הלכות ייבום וחליצה, הלכות נערה בתולה, הלכות סוטה.",
+ "הלכות אישות. יש בכללן ארבע מצוות – שתי מצוות עשה, ושתי מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לישא אישה בכתובה וקידושין; (ב) שלא תיבעל אישה בלא כתובה וקידושין; (ג) שלא ימנע שאר כסות ועונה; (ד) לפרות ולרבות ממנה.",
+ "הלכות גירושין. יש בכללן שתי מצוות: (א) מצות עשה, והוא שיגרש המגרש בספר; (ב) שלא יחזיר גרושתו משנישאת.",
+ "הלכות ייבום וחליצה. יש בכללן שלוש מצוות – שתי מצוות עשה, ואחת מצות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לייבם; (ב) לחלוץ; (ג) שלא תינשא יבמה לאיש זר עד שתסור רשות היבם מעליה.",
+ "הלכות נערה בתולה. יש בכללן חמש מצוות – שלוש מצוות עשה, ושתי מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לקנוס המפתה; (ב) שיישא האונס אנוסתו; (ג) שלא יגרש האונס; (ד) שתשב אשת מוציא שם רע תחת בעלה לעולם; (ה) שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו.",
+ "הלכות סוטה. יש בכללן שלוש מצוות – אחת מצות עשה, ושתיים מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לעשות לסוטה כתורת הקנאות הסדורה בתורה; (ב) שלא ליתן שמן על קרבנה; (ג) שלא ליתן עליו לבונה.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, שבע עשרה – מהן תשע מצוות עשה, ושמונה מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר קדושה",
+ "הלכותיו שלוש, וזה הוא סידורן: הלכות איסורי ביאה, הלכות מאכלות אסורות, הלכות שחיטה.",
+ "הלכות איסורי ביאה. יש בכללן שבע ושלושים מצוות – אחת מצות עשה, ושש ושלושים מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא לבוא על האם; (ב) שלא לבוא על אשת אב; (ג) שלא לבעול אחות; (ד) שלא לבעול בת אשת אב; (ה) שלא לבעול בת הבן; (ו) שלא לבעול בת; (ז) שלא לבעול בת הבת; (ח) שלא לישא אישה ובתה; (ט) שלא לישא אישה ובת בנה; (י) שלא לישא אישה ובת בתה; (יא) שלא לבעול אחות אב; (יב) שלא לבעול אחות אם; (יג) שלא לבעול אשת אחי האב; (יד) שלא לבעול אשת הבן; (טו) שלא לבעול אשת אח; (טז) שלא לבעול אחות אשתו; (יז) שלא לשכב עם בהמה; (יח) שלא תביא אישה בהמה עליה; (יט) שלא לשכב עם זכר; (כ) שלא לגלות ערוות אב; (כא) שלא לגלות ערוות אחי האב; (כב) שלא לבעול אשת איש; (כג) שלא לבעול נידה; (כד) שלא להתחתן בגויים; (כה) שלא יבוא עמוני ומואבי בקהל; (כו) שלא להרחיק דור שלישי מצרי מלבוא בקהל; (כז) שלא להרחיק דור שלישי אדומי מלבוא בקהל; (כח) שלא יבוא ממזר בקהל; (כט) שלא יבוא סריס בקהל; (ל) שלא לסרס זכר, ואפילו בהמה חיה ועוף; (לא) שלא יישא כוהן גדול אלמנה; (לב) שלא יבעול כוהן גדול אלמנה, אפילו בלא נישואין; (לג) שיישא כוהן גדול בתולה בנערותה; (לד) שלא יישא כוהן גרושה; (לה) שלא יישא זונה; (לו) שלא יישא חללה; (לז) שלא יקרב אדם לאחת מכל העריות, ואפילו שלא בעל.",
+ "הלכות מאכלות אסורות. יש בכללן שמונה ועשרים מצוות – ארבע מצוות עשה, וארבע ועשרים מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לבדוק בסימני בהמה וחיה להבדיל בין טמאה לטהורה; (ב) לבדוק בסימני העוף להבדיל בין טמא לטהור; (ג) לבדוק בסימני חגבים להבדיל בין טמא לטהור; (ד) לבדוק בסימני דגים להבדיל בין טמא לטהור; (ה) שלא לאכול בהמה וחיה טמאה; (ו) שלא לאכול עוף טמא; (ז) שלא לאכול דגים טמאים; (ח) שלא לאכול שרץ העוף; (ט) שלא לאכול שרץ הארץ; (י) שלא לאכול רמש הארץ; (יא) שלא לאכול תולעת הפירות כשתצא לארץ; (יב) שלא לאכול שרץ המים; (יג) שלא לאכול נבילה; (יד) שלא ליהנות בשור הנסקל; (טו) שלא לאכול טריפה; (טז) שלא לאכול אבר מן החי; (יז) שלא לאכול דם; (יח) שלא לאכול חלב בהמה טהורה; (יט) שלא לאכול גיד הנשה; (כ) שלא לאכול בשר בחלב; (כא) שלא לבשלו; (כב) שלא לאכול לחם תבואה חדשה; (כג) שלא לאכול קלי מן החדש; (כד) שלא לאכול כרמל מן החדש; (כה) שלא לאכול עורלה; (כו) שלא לאכול כלאי הכרם; (כז) שלא לאכול טבל; (כח) שלא לשתות יין נסך.",
+ "הלכות שחיטה. יש בכללן חמש מצוות – שלוש מצוות עשה, ושתיים מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לשחוט ואחר כך יאכל; (ב) שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד; (ג) לכסות דם חיה ועוף; (ד) שלא ליקח האם על הבנים; (ה) לשלח האם, אם לקחה על הבנים.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, שבעים – מהם שמונה מצוות עשה, ושתיים ושישים מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר הפלאה",
+ "הלכותיו ארבע, וזה הוא סידורן: הלכות שבועות, הלכות נדרים, הלכות נזירות, הלכות ערכין וחרמים.",
+ "הלכות שבועות. יש בכללן חמש מצוות – אחת מצות עשה, וארבע מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא לישבע בשמו לשקר; (ב) שלא לישא את שמו לשוא; (ג) שלא לכפור בפיקדון; (ד) שלא לישבע על כפירת ממון; (ה) לישבע בשמו באמת.",
+ "הלכות נדרים. יש בכללן שלוש מצוות – שתיים מצוות עשה, ואחת מצות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שישמור מוצא שפתיו ויעשה כמו שנדר; (ב) שלא יחל דברו; (ג) שיופר הנדר או השבועה, וזה הוא דין הפר נדרים המפורש בתורה שבכתב.",
+ "הלכות נזירות. יש בכללן עשר מצוות – שתיים מצוות עשה, ושמונה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שיגדל הנזיר פרע; (ב) שלא יגלח שיערו כל ימי נזרו; (ג) שלא ישתה הנזיר יין ולא תערובת יין, ואפילו חומץ שלהן; (ד) שלא יאכל ענבים לחים; (ה) שלא יאכל צימוקין; (ו) שלא יאכל חרצנים; (ז) שלא יאכל זוגים; (ח) שלא ייכנס לאוהל המת; (ט) שלא ייטמא למתים; (י) שיגלח על הקרבנות, כשישלים נזירותו או כשייטמא.",
+ "הלכות ערכין וחרמים. יש בכללן שבע מצוות – חמש מצוות עשה, ושתיים מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לדון בערכי אדם כאשר מפורש בתורה, וזה הוא דין ערכי אדם; (ב) דין ערכי בהמה; (ג) דין ערכי בתים; (ד) דין ערכי שדות; (ה) דין מחרים נכסיו; (ו) שלא יימכר חרם; (ז) שלא ייגאל חרם.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, חמש ועשרים – עשר מהן מצוות עשה, וחמש עשרה מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר זרעים",
+ "הלכותיו שבע, וזה הוא סידורן: הלכות כלאיים, הלכות מתנות עניים, הלכות תרומות, הלכות מעשרות, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, הלכות שמיטה ויובל.",
+ "הלכות כלאיים. יש בכללן חמש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא לזרוע זרעים כלאיים; (ב) שלא לזרוע תבואה או ירק בכרם; (ג) שלא להרביע בהמה כלאיים; (ד) שלא לעשות מלאכה בכלאי בהמה כאחד; (ה) שלא ללבוש כלאיים.",
+ "הלכות מתנות עניים. יש בכללן שלוש עשרה מצוות – שבע מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להניח פיאה; (ב) שלא יכלה הפיאה; (ג) להניח לקט; (ד) שלא ילקט הלקט; (ה) לעזוב עוללות בכרם; (ו) שלא יעולל הכרם; (ז) לעזוב פרט הכרם; (ח) שלא ילקט פרט הכרם; (ט) להניח השכחה; (י) שלא ישוב לקחת השכחה; (יא) להפריש מעשר לעניים; (יב) ליתן צדקה כמיסת יד; (יג) שלא יאמץ לבבו על העני.",
+ "הלכות תרומות. יש בכללן שמונה מצוות – שתיים מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להפריש תרומה גדולה; (ב) להפריש תרומת מעשר; (ג) שלא יקדים תרומות ומעשרות זה לזה, אלא יפריש על הסדר; (ד) שלא יאכל זר תרומה; (ה) שלא יאכל אפילו תושב כוהן או שכירו תרומה; (ו) שלא יאכל ערל תרומה; (ז) שלא יאכל כוהן טמא תרומה; (ח) שלא תאכל חללה תרומה, ולא מורם מן הקודשים.",
+ "הלכות מעשר. מצות עשה אחת, והיא להפריש מעשר ראשון בכל שנה ושנה משני הזריעה וייתנו ללויים.",
+ "הלכות מעשר שני ונטע רבעי. יש בכללן תשע מצוות – שלוש מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להפריש מעשר שני; (ב) שלא להוציא דמיו בשאר צורכי האדם, חוץ מאכילה ושתייה וסיכה; (ג) שלא לאוכלו בטומאה; (ד) שלא לאוכלו באנינות; (ה) שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים; (ו) שלא לאכול מעשר תירוש חוץ לירושלים; (ז) שלא לאכול מעשר יצהר חוץ לירושלים; (ח) להיות נטע רבעי כולו קודש, ודינו להיאכל בירושלים לבעליו כמעשר שני לכל דבר; (ט) להתוודות וידוי מעשר.",
+ "הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין. יש בכללן תשע מצוות – שמונה מצוות עשה, ואחת מצות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להפריש ביכורים ולהעלותן למקדש; (ב) שלא יאכל הכוהן ביכורים חוץ לירושלים; (ג) לקרות עליהן; (ד) להפריש חלה לכוהן; (ה) לתת זרוע ולחיים וקיבה לכוהן; (ו) ליתן לו ראשית הגז; (ז) לפדות בכור הבן וליתן פדיונו לכוהן; (ח) לפדות פטר חמור וליתן פדיונו לכוהן; (ט) לערוף פטר חמור, אם לא רצה לפדותו.",
+ "הלכות שמיטה ויובל. יש בכללן שתיים ועשרים מצוות – תשע מצוות עשה, ושלוש עשרה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שתשבות הארץ ממלאכתה בשביעית; (ב) שלא יעבוד עבודת הארץ בשנה זו; (ג) שלא יעבוד עבודת האילן בשנה זו; (ד) שלא יקצור הספיח כנגד הקוצרים; (ה) שלא יבצור הנזירים כנגד הבוצרים; (ו) שישמיט מה שתוציא הארץ; (ז) שישמיט כל הלוואתו; (ח) שלא ייגוש ולא יתבע הלוואה; (ט) שלא יימנע מלהלוות קודם השמיטה כדי שלא יאבד ממונו; (י) לספור שנים שבע שבע; (יא) לקדש שנת החמישים; (יב) לתקוע בשופר בעשירי לתשרי כדי לצאת עבדים חופשיים; (יג) שלא תעבוד אדמה בשנה זו; (יד) שלא יקצור ספיחיה כנגד הקוצרים; (טו) שלא יבצור נזיריה כנגד הבוצרים; (טז) ליתן גאולה לארץ בשנה זו, והוא דין שדה אחוזה ושדה מקנה; (יז) שלא תימכר הארץ לצמיתות; (יח) דין בתי ערי חומה; (יט) שלא ינחל כל שבט לוי בארץ ישראל, אלא נותנים להם ערים מתנה לשבת בהם; (כ) שלא ייקח שבט לוי חלק בביזה; (כא) ליתן ללויים ערים לשבת ומגרשיהם; (כב) שלא יימכר מגרש עריהם, אלא גואלים לעולם בין לפני היובל בין לאחר היובל.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, שבע ושישים – מהן שלושים מצוות עשה, ושבע ושלושים מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר עבודה",
+ "הלכותיו תשע, וזה הוא סידורן: הלכות בית הבחירה, הלכות כלי המקדש והעובדים בו, הלכות ביאת המקדש, הלכות איסורי המזבח, הלכות מעשה הקרבנות, הלכות תמידין ומוספין, הלכות פסולי המוקדשין, הלכות עבודת יום הכיפורים, הלכות מעילה.",
+ "הלכות בית הבחירה. יש בכללן שש מצוות – שלוש מצוות עשה, ושלוש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לבנות מקדש; (ב) שלא לבנות המזבח גזית; (ג) שלא לעלות במעלות עליו; (ד) ליראה מן המקדש; (ה) לשמור את המקדש סביב; (ו) שלא להשבית שמירת המקדש.",
+ "הלכות כלי המקדש והעובדים בו. יש בכללן ארבע עשרה מצוות – שש מצוות עשה, ושמונה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לעשות שמן המשחה; (ב) שלא לעשות כמוהו; (ג) שלא לסוך ממנו; (ד) שלא לעשות כמתכונת הקטורת; (ה) שלא להקטיר על מזבח הזהב חוץ מן הקטורת; (ו) לשאת הארון על הכתף; (ז) שלא יסורו הבדים ממנו; (ח) שיעבוד הלוי במקדש; (ט) שלא יעשה אחד במלאכת חברו במקדש; (י) לקדש הכוהן לעבודה; (יא) שיהיו כל המשמרות שוות ברגלים; (יב) ללבוש בגדי כהונה לעבודה; (יג) שלא ייקרע המעיל; (יד) שלא ייזח החושן מעל האיפוד.",
+ "הלכות ביאת המקדש. יש בכללן חמש עשרה מצוות – שתי מצוות עשה, ושלוש עשרה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא ייכנס כוהן שיכור למקדש; (ב) שלא ייכנס לו כוהן פרוע ראש; (ג) שלא ייכנס לו כוהן קרוע בגדים; (ד) שלא ייכנס כוהן בכל עת אל ההיכל; (ה) שלא ייצא כוהן מן המקדש בשעת העבודה; (ו) לשלח טמאים מן המקדש; (ז) שלא ייכנס טמא למקדש; (ח) שלא ייכנס טמא להר הבית; (ט) שלא ישמש טמא; (י) שלא ישמש טבול יום; (יא) לקדש העובד ידיו ורגליו; (יב) שלא ייכנס בעל מום להיכל ולמזבח; (יג) שלא יעבוד בעל מום; (יד) שלא יעבוד בעל מום עובר; (טו) שלא יעבוד זר.",
+ "הלכות איסורי מזבח. יש בכללן ארבע עשרה מצוות – ארבע מצוות עשה, ועשר מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להקריב כל הקרבנות תמימין; (ב) שלא להקדיש בעל מום למזבח; (ג) שלא ישחוט; (ד) שלא יזרוק דמו; (ה) שלא יקטיר חלבו; (ו) שלא יקריב בעל מום עובר; (ז) שלא יקריב בעל מום, אפילו בקרבנות הגויים; (ח) שלא יטיל מום בקודשים; (ט) לפדות פסולי המוקדשים; (י) להקריב מיום השמיני והלאה, וקודם זמן זה הוא הנקרא מחוסר זמן ואין מקריבין אותו; (יא) שלא להקריב אתנן ומחיר; (יב) שלא להקטיר שאור ודבש; (יג) למלוח כל הקרבנות; (יד) שלא להשבית מלח מעל הקרבנות.",
+ "הלכות מעשה הקרבנות. יש בכללן שלוש ועשרים מצוות – עשר מצוות עשה, ושלוש עשרה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לעשות העולה כמעשיה הכתובים על הסדר; (ב) שלא לאכול בשר העולה; (ג) סדר החטאת; (ד) שלא לאכול מבשר חטאת הפנימית; (ה) שלא יבדיל בחטאת העוף; (ו) סדר האשם; (ז) שיאכלו הכוהנים בשר קודשי קודשים במקדש; (ח) שלא יאכלום חוץ לעזרה; (ט) שלא יאכל זר מקודשי קודשים; (י) סדר השלמים; (יא) שלא לאכול בשר קודשים קלים קודם זריקת דמים; (יב) לעשות כל מנחה כסדר מעשיה הכתובים בתורה; (יג) שלא ישים שמן על מנחת חוטא; (יד) שלא ייתן עליה לבונה; (טו) שלא תיאכל מנחת כוהן; (טז) שלא תיאפה מנחת חמץ; (יז) שיאכלו הכוהנים שיירי מנחות; (יח) שיביא כל נדריו ונדבותיו ברגל שפגע בו ראשון; (יט) שלא יאחר נדרו ונדבתו ושאר דברים שהוא חייב בהן; (כ) להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה; (כא) להביא קודשי חוצה לארץ לבית הבחירה; (כב) שלא לשחוט קרבנות חוץ לעזרה; (כג) שלא להקריב קרבן חוץ לעזרה.",
+ "הלכות תמידין ומוספין. יש בכללן תשע עשרה מצוות – שמונה עשרה מצוות עשה, ואחת מצות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להקריב שני כבשים בכל יום עולות; (ב) להדליק אש על המזבח בכל יום; (ג) שלא לכבותה; (ד) להרים את הדשן בכל יום; (ה) להקטיר קטורת בכל יום; (ו) להדליק נרות בכל יום; (ז) שיקריב כוהן גדול מנחה בכל יום, והיא הנקראת חביתין; (ח) להוסיף שני כבשים עולות בשבת; (ט) לעשות לחם הפנים; (י) מוסף ראשי חודשים; (יא) מוסף הפסח; (יב) להקריב עומר התנופה; (יג) לספור כל איש ואיש שבעה שבועות מיום הקרבת העומר; (יד) מוסף עצרת; (טו) להביא שתי הלחם עם הקרבנות הבאות בגלל הלחם ביום עצרת; (טז) מוסף ראש השנה; (יז) מוסף יום צום; (יח) מוסף החג; (יט) מוסף שמיני עצרת.",
+ "הלכות פסולי המוקדשין. יש בכללן שמונה מצוות – שתי מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא לאכול קודשים שנפסלו ושהוטל בהם מום; (ב) שלא לאכול פיגול; (ג) שלא יותיר קודשים לאחר זמנן; (ד) שלא יאכל נותר; (ה) שלא יאכל קודשים שנטמאו; (ו) שלא יאכל אדם שנטמא את הקודשים; (ז) לשרוף את הנותר; (ח) לשרוף את הטמא.",
+ "הלכות עבודת יום הכיפורים. מצות עשה אחת – והיא שיעשה מעשה יום הכיפורים כולו על הסדר כמו שכתוב בפרשת אחרי מות, הקרבנות והווידויין ושילוח השעיר ושאר העבודה.",
+ "הלכות מעילה. יש בכללן שלוש מצוות – אחת מצות עשה, ושתיים מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לשלם המועל אשר חטא בתוספת חומש וקרבן, וזה הוא דין המועל; (ב) שלא לעבוד בקודשים; (ג) שלא לגוז קודשים.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, מאה ושלוש – מהם שבע וארבעים מצוות עשה, ושש וחמישים מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר קרבנות",
+ "הלכותיו שש, וזה הוא סידורן: הלכות קרבן פסח, הלכות חגיגה, הלכות בכורות, הלכות שגגות, הלכות מחוסרי כפרה, הלכות תמורה.",
+ "הלכות קרבן פסח. יש בכללן שש עשרה מצוות – ארבע מצוות עשה, ושתים עשרה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לשחוט הפסח בזמנו; (ב) שלא לזבוח אותו על החמץ; (ג) שלא תלין אימוריו; (ד) לשחוט פסח שני; (ה) לאכול בשר הפסח על מצה ומרור בלילי חמישה עשר; (ו) לאכול בשר פסח שני על מצה ומרור בלילי חמישה עשר לחודש השני; (ז) שלא יאכל נא ומבושל; (ח) שלא יוציא מבשר הפסח חוץ לחבורה; (ט) שלא יאכל ממנו משומד; (י) שלא יאכיל ממנו לתושב או שכיר; (יא) שלא יאכל ממנו ערל; (יב) שלא ישבור בו עצם; (יג) שלא ישבור עצם בפסח שני; (יד) שלא ישאיר ממנו לבוקר; (טו) שלא ישאיר מפסח שני לבוקר; (טז) שלא ישאיר מבשר חגיגת ארבעה עשר עד יום שלישי.",
+ "הלכות חגיגה. יש בכללן שש מצוות – ארבע מצוות עשה, ושתי מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להיראות פני ה'; (ב) לחוג בשלושה רגלים; (ג) לשמוח ברגלים; (ד) שלא ייראה ריקם; (ה) שלא יעזוב לוי מלשמחו וליתן לו מתנותיו ברגלים; (ו) להקהיל את העם בחג הסוכות במוצאי שמיטה.",
+ "הלכות בכורות. יש בכללן חמש מצוות – שתי מצוות עשה, ושלוש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להפריש בכורות; (ב) שלא ייאכל בכור תמים חוץ לירושלים; (ג) שלא ייפדה הבכור; (ד) להפריש מעשר בהמה; (ה) שלא ייגאל מעשר בהמה. וכללתי המעשר עם הבכור – לפי שמעשה שניהם אחד, והכתוב כללו עימו: שנאמר \"ואת דמם תזרוק\" (ראה במדבר יח, יז) – כך למדו מפי השמועה, שזה דם מעשר ודם בכור.",
+ "הלכות שגגות. יש בכללן חמש מצוות עשה; וזה הוא פרטן: (א) שיקריב היחיד קרבן חטאת קבוע על שגגתו; (ב) שיקריב אשם מי שלא נודע לו אם חטא אם לא חטא עד שייוודע לו ויביא חטאתו, וזה הוא הנקרא אשם תלוי; (ג) שיקריב החוטא אשם על עבירות ידועות, וזה הוא הנקרא אשם ודאי; (ד) שיקריב החוטא קרבן על עבירות ידועות, אם היה עשיר בהמה ואם היה עני עוף או עשירית האיפה, וזה הוא הנקרא קרבן עולה ויורד; (ה) שיקריבו הסנהדרין קרבן, אם טעו והורו שלא כהלכה באחת מן החמורות.",
+ "הלכות מחוסרי כפרה. יש בכללן ארבע מצוות עשה; וזה הוא פרטן: (א) שתקריב הזבה כשתטהר קרבן; (ב) שתקריב היולדת כשתטהר קרבן; (ג) שיקריב הזב כשיטהר קרבן; (ד) שיקריב המצורע כשיטהר קרבן. ואחר שיקריבו קרבנותיהן, תיגמר טהרתן.",
+ "הלכות תמורה. יש בכללן שלוש מצוות – אחת מצות עשה, ושתיים מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא ימיר; (ב) שתהיה התמורה קודש, אם המיר; (ג) שלא ישנה הקודשים מקדושה לקדושה.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, תשע ושלושים – מהן עשרים מצוות עשה, ותשע עשרה מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר טהרה",
+ "הלכותיו שמונה, וזה הוא סידורן: הלכות טומאת מת, הלכות פרה אדומה, הלכות טומאת צרעת, הלכות מטמאי משכב ומושב, הלכות שאר אבות הטמאות, הלכות טומאת אוכלין, הלכות כלים, הלכות מקוות.",
+ "הלכות טומאת מת. מצות עשה אחת, והוא דין טומאת מת.",
+ "הלכות פרה אדומה. יש בכללן שתי מצוות עשה; וזה הוא פרטן: (א) דין פרה אדומה; (ב) דין טומאת מי נידה וטהרתן.",
+ "הלכות טומאת צרעת. יש בכללן שמונה מצוות – שש מצוות עשה, ושתי מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להורות בצרעת אדם כדינה הכתוב בתורה; (ב) שלא יקוץ סימני טומאה; (ג) שלא יגלח הנתק; (ד) שיהא המצורע מפורסם בקריעת בגדיו ופריעת ראשו ועטייה על שפם; (ה) טהרת צרעת; (ו) שיגלח המצורע את כל שיערו כשיטהר; (ז) דין צרעת הבגד; (ח) דין צרעת הבית.",
+ "הלכות מטמאי משכב ומושב. יש בכללן ארבע מצוות עשה; וזה הוא פרטן: (א) דין טומאת נידה; (ב) דין טומאת יולדת; (ג) דין טומאת זבה; (ד) דין טומאת זב.",
+ "הלכות שאר אבות הטמאות. יש בכללן שלוש מצוות עשה; וזה הוא פרטן: (א) דין טומאת נבילה; (ב) דין טומאת שרץ; (ג) דין טומאת שכבת זרע. ועבודה זרה מטמאה כשרץ, וטומאתה מדברי סופרים.",
+ "הלכות טומאת אוכלין. מצות עשה אחת, והיא דין טומאת משקין ואוכלין והכשרן.",
+ "הלכות כלים. עניין אלו ההלכות לידע כלים שמקבלין טומאה מכל אלו הטמאות, וכלים שאינם מיטמאין, וכיצד מיטמאין הכלים ומטמאין.",
+ "הלכות מקוות. מצות עשה אחת, והיא שיטבול כל טמא במי מקוה ואחר כך יטהר.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, עשרים – מהן שמונה עשרה מצוות עשה, ושתי מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר נזקים",
+ "הלכותיו חמש, וזה הוא סידורן: הלכות נזקי ממון, הלכות גניבה, הלכות גזילה ואבידה, הלכות חובל ומזיק, הלכות רוצח ושמירת נפש.",
+ "הלכות נזקי ממון. יש בכללן ארבע מצוות עשה; וזה הוא פרטן: (א) דין השור; (ב) דין ההבער; (ג) דין הבור; (ד) דין הבעירה.",
+ "הלכות גניבה. יש בכללן שבע מצוות – שתי מצוות עשה, וחמש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא לגנוב ממון; (ב) דין הגנב; (ג) לצדק המאזניים עם המשקלות; (ד) שלא יעשה עוול במידות ובמשקלות; (ה) שלא יהיה לאדם אבן ואבן איפה ואיפה, אף על פי שאינו לוקח ונותן בהם; (ו) שלא יסיג גבול; (ז) שלא לגנוב נפשות.",
+ "הלכות גזילה ואבידה. יש בכללן שבע מצוות – שתי מצוות עשה, וחמש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא לגזול; (ב) שלא לעשוק; (ג) שלא לחמוד; (ד) שלא להתאוות; (ה) להשיב את הגזילה; (ו) שלא יתעלם מן האבידה; (ז) להשיב האבידה.",
+ "הלכות חובל ומזיק. מצות עשה אחת, והוא דין חובל בחברו או מזיק ממון חברו.",
+ "הלכות רוצח ושמירת נפש. יש בכללן שבע עשרה מצוות – שבע מצוות עשה, ועשר מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא לרצוח; (ב) שלא ליקח כופר לנפש רוצח, אלא יומת; (ג) להגלות הרוצח בשגגה; (ד) שלא ליקח כופר למחוייב גלות; (ה) שלא יומת הרוצח כשירצח, קודם עמידה בדין; (ו) להציל הנרדף בנפשו של רודף; (ז) שלא לחוס על הרודף; (ח) שלא לעמוד על דם; (ט) להפריש ערי מקלט ולהכין להם הדרך; (י) לערוף את העגלה בנחל; (יא) שלא יעבוד באותה קרקע ולא תיזרע; (יב) שלא לשים דמים; (יג) לעשות מעקה; (יד) שלא יכשיל תמים בדבר; (טו) לפרוק עם מי שנכשל בדרך; (טז) לטעון עימו; (יז) שלא יניחנו בדרך נבהל במשאו וילך לו.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, שש ושלושים – מהן שש עשרה מצוות עשה, ועשרים מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר קניין",
+ "הלכותיו חמש, וזה הוא סידורן: הלכות מכירה, הלכות זכייה ומתנה, הלכות שכנים, הלכות שלוחין ושותפין, הלכות עבדים.",
+ "הלכות מכירה. יש בכללן חמש מצוות – אחת מצות עשה, וארבע מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) דין מקח וממכר; (ב) שלא יונה במקח וממכר; (ג) שלא יונה בדברים; (ד) שלא יונה גר צדק בממונו; (ה) שלא יונהו בדברים.",
+ "הלכות זכייה ומתנה. עניין אלו ההלכות לידע דין זוכה מן ההפקר היאך יקנה ובמה יקנה, ודין נותן מתנה ומקבל ואיזו מתנה חוזרת ואיזו אינה חוזרת.",
+ "הלכות שכנים. עניין אלו ההלכות לידע דין חילוק הקרקעות בין השותפין, והרחקת נזקי כל אחד מהן משכנו ומבעל המצר שלו, ודין בעל המצר.",
+ "הלכות שלוחין ושותפין. עניין אלו ההלכות לידע דין שלוחו של אדם ושותפו, ומשפטיהן במקחן וממכרן ובהפסדן ושכרן.",
+ "הלכות עבדים. יש בכללן שלוש עשרה מצוות – חמש מצוות עשה, ושמונה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) דין קניין עבד עברי; (ב) שלא יימכר ממכרת עבד; (ג) שלא יעבידנו בפרך; (ד) שלא נניח גר תושב לרדות בו בפרך; (ה) שלא נעבוד בו עבודת עבד; (ו) להעניק לו בצאתו חופשי; (ז) שלא ייצא ריקם; (ח) לפדות אמה עברייה; (ט) לייעדה; (י) שלא תימכר; (יא) לעבוד בעבד כנעני לעולם, אלא אם הפיל לו אדוניו אחד מראשי אבריו; (יב) שלא להסגיר עבד שברח מחוצה לארץ לארץ ישראל; (יג) שלא להונות עבד זה הניצול אלינו.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, שמונה עשרה – שש מהן מצוות עשה, ושתים עשרה מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר משפטים",
+ "הלכותיו חמש, וזה הוא סידורן: הלכות שכירות, הלכות שאלה ופיקדון, הלכות מלווה ולווה, הלכות טוען ונטען, הלכות נחלות.",
+ "הלכות שכירות. יש בכללן שבע מצוות – שלוש מצוות עשה, וארבע מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) דין שכיר ושומר שכר; (ב) ליתן שכר שכיר ביומו; (ג) שלא יאחר שכר שכיר אחר זמנו; (ד) שיאכל השכיר מן המחובר שיעשה בו; (ה) שלא יאכל השכיר מן המחובר שלא בשעת גמר מלאכה; (ו) שלא יוליך השכיר בידו יתר על מה שאכל; (ז) שלא יחסום שור בדישו, וכן שאר הבהמה.",
+ "הלכות שאלה ופיקדון. יש בכללן שתי מצוות עשה: (א) דין השואל; (ב) דין שומר חינם.",
+ "הלכות מלווה ולווה. יש בכללן שתים עשרה מצוות – ארבע מצוות עשה, ושמונה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להלוות לעני ומך; (ב) שלא ייגוש אותו; (ג) לנגוש את הנוכרי; (ד) שלא ימשכן בעל חוב בזרוע; (ה) להחזיר המשכון לבעליו, בזמן שהוא צריך לו; (ו) שלא יאחר המשכון מבעליו העני, בעת שהוא צריך לו; (ז) שלא יחבול אלמנה; (ח) שלא יחבול כלים שעושים בהן אוכל נפש; (ט) שלא ייתן המלווה בריבית; (י) שלא ילווה הלווה בריבית; (יא) שלא יתעסק אדם בין מלווה ולווה בריבית, ולא יעיד ביניהן ולא יכתוב שטר ולא יערוב; (יב) ללוות מן הנוכרי ולהלוותו בריבית.",
+ "הלכות טוען ונטען. מצות עשה אחת, והיא דין טוען ומודה או כופר.",
+ "הלכות נחלות. מצות עשה אחת, והוא דין סדר נחלות.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, שלוש ועשרים – מהן אחת עשרה מצוות עשה, ושתים עשרה מצוות לא תעשה."
+ ],
+ [
+ "ספר שופטים",
+ "הלכותיו חמש, וזה הוא סידורן: הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, הלכות עדות, הלכות ממרים, הלכות אבל, הלכות מלכים ומלחמות.",
+ "הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם. יש בכללן שלושים מצוות – עשר מצוות עשה, ועשרים מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) למנות שופטים; (ב) שלא למנות דיין שאינו יודע דרך המשפט; (ג) לנטות אחרי רבים, אם נחלקו השופטים; (ד) שלא להרוג אם רבו המחייבין באיש אחד, עד שיהיו יתר שניים; (ה) שלא ילמד חובה מי שלימד זכות בדיני נפשות; (ו) להרוג בסקילה; (ז) להרוג בשריפה; (ח) להרוג בסיף; (ט) להרוג בחנק; (י) לתלות; (יא) לקבור הנהרג ביום הריגתו; (יב) שלא תלין נבלתו; (יג) שלא להחיות מכשף; (יד) להלקות לרשע; (טו) שלא יוסיף בהכית הלוקה; (טז) שלא להרוג נקי באומדן הדעת; (יז) שלא לענוש אנוס; (יח) שלא לחוס על הורג חברו או חובל בו; (יט) שלא לרחם על הדל בדין; (כ) שלא להדר גדול בדין; (כא) שלא להטות הדין על בעל עבירות, אף על פי שהוא חוטא; (כב) שלא לעוול משפט; (כג) שלא להטות משפט גר יתום; (כד) לשפוט בצדק; (כה) שלא ליראה בדין מאיש זרוע; (כו) שלא ליקח שוחד; (כז) שלא לישא שמע שוא; (כח) שלא לקלל הדיינין; (כט) שלא לקלל הנשיא; (ל) שלא לקלל אדם משאר בני ישראל הכשרים.",
+ "הלכות עדות. יש בכללן שמונה מצוות – שלוש מצוות עשה, וחמש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להעיד בבית דין למי שיודע לו עדות; (ב) לדרוש ולחקור העדים; (ג) שלא יורה העד בדין זה שהעיד עליו, בדיני נפשות; (ד) שלא יקום דבר בעדות אחד; (ה) שלא יעיד בעל עבירה; (ו) שלא יעיד קרוב; (ז) שלא להעיד בשקר; (ח) לעשות לעד זומם כאשר זמם.",
+ "הלכות ממרים. יש בכללן תשע מצוות – שלוש מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לעשות על פי התורה שיאמרו בית דין הגדול; (ב) שלא לסור מדבריהם; (ג) שלא להוסיף על התורה, לא במצוות שבכתב ולא בפירושן שלמדנו מפי השמועה; (ד) שלא לגרוע מן הכול; (ה) שלא לקלל אב ואם; (ו) שלא להכות אב ואם; (ז) לכבד אב ואם; (ח) ליראה מאב ואם; (ט) שלא יהיה הבן סורר ומורה על קול אביו ואימו.",
+ "הלכות אבל. יש בכללן ארבע מצוות – אחת מצות עשה, ושלוש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להתאבל על הקרובים, ואפילו כוהן מיטמא ומתאבל על הקרובים. ואין אדם מתאבל על הרוגי בית דין; ולפי זה כללתי הלכות אלו בספר זה, שהם מעין קבורה ביום מיתה שהיא מצות עשה. (ב) שלא ייטמא כוהן גדול לקרובים; (ג) שלא ייכנס עם המת באוהל; (ד) שלא ייטמא כוהן הדיוט לנפש אדם אלא לקרובים בלבד.",
+ "הלכות מלכים ומלחמות. יש בכללן שלוש ועשרים מצוות – עשר מצוות עשה, ושלוש עשרה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) למנות מלך מישראל; (ב) שלא יימנה מקהל גרים; (ג) שלא ירבה לו נשים; (ד) שלא ירבה לו סוסים; (ה) שלא ירבה לו כסף וזהב; (ו) להחרים שבעה עממים; (ז) שלא להחיות מהן נשמה; (ח) למחות זרעו של עמלק; (ט) לזכור מה שעשה עמלק; (י) שלא לשכוח מעשיו הרעים ואריבתו בדרך; (יא) שלא לשכון בארץ מצריים; (יב) לשלוח שלום ליושבי העיר כשצרים עליה, ולדון בה כאשר מפורש בתורה, אם תשלים ואם לא תשלים; (יג) שלא לדרוש שלום מעמון ומואב בלבד, כשצרים עליהן; (יד) שלא להשחית אילני מאכל במצור; (טו) להתקין יד שייצאו בו בעלי המחנה להיפנות בו; (טז) להתקין יתד לחפור בו; (יז) למשוח כוהן לדבר באוזני אנשי הצבא בשעת המלחמה; (יח) להיות מארס ובונה בניין ונוטע כרם שמחים בקניינם שנה תמימה, ומחזירין אותן מן המלחמה; (יט) שלא יעבור עליהן דבר, ולא ייצאו אפילו לצורכי העיר וצורכי הגדוד והדומה להן; (כ) שלא לערוץ ולחזור לאחור בשעת מלחמה; (כא) דין יפת תואר; (כב) שלא תימכר יפת תואר; (כג) שלא יכבשנה לעבדות אחר שנבעלה.",
+ "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, ארבע ושבעים – מהן שבע ועשרים מצוות עשה, ושבע וארבעים מצוות לא תעשה.",
+ "ונמצאו כל ההלכות של ארבעה עשר ספר, שלוש ושמונים הלכות.",
+ "ועתה אתחיל לבאר משפטי כל מצוה ומצוה וכל הדינין הנגללין עימה מעניינה על סדר ההלכות, בעזרת שדי."
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Wikisource Mishneh Torah",
+ "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%94_%D7%9C%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_(%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%9F_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8)"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "משנה תורה, תוכן החיבור",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/English/Mishnah Torah, Yod ha-hazakah, trans. by Simon Glazer, 1927.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/English/Mishnah Torah, Yod ha-hazakah, trans. by Simon Glazer, 1927.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..52cb61b6dbf66bb4d3fb9a0126589c4ebb638bf1
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/English/Mishnah Torah, Yod ha-hazakah, trans. by Simon Glazer, 1927.json
@@ -0,0 +1,276 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Positive Mitzvot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001922235",
+ "versionTitle": "Mishnah Torah, Yod ha-hazakah, trans. by Simon Glazer, 1927",
+ "status": "locked",
+ "priority": 2.0,
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה תורה, יד החזקה, תורגם ע״י סיימון גלייזר, 1927",
+ "shortVersionTitle": "Simon Glazer, 1927",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, מצוות עשה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ "To know that the Lord God exists. Ex. 20.2.",
+ "To acknowledge His unity. Deut. 6.3.",
+ "To love Him. Deut. 6.4.",
+ "To fear Him. Deut. 6.13.",
+ "To pray to Him. Ex.23.25.",
+ "To cleave to Him. Deut. 10.20.",
+ "To swear by His name. Deut. 6.13; Deut. 10.20.",
+ "To resemble Him in His ways. Deut. 28.9.",
+ "To sanctify His name. Lev. 22.32.",
+ "To read the Shema' each morning and evening. Deut. 6.7.",
+ "To study and to teach others the Torah. Deut. 6.7.",
+ "To bind the phylactery on the forehead. Deut. 6.8.",
+ "To bind the phylactery on the arm. Deut. 6.8.",
+ "To make fringes (Zizit). Num. 15.38.",
+ "To fix a Mezuzah on the door-posts. Deut. 6.9.",
+ "To assemble the people to hear the Law every seventh year. Deut. 31.12.",
+ "To write a copy of the Torah for oneself. Deut. 31.19.",
+ "That the king write a special copy of the Torah for himself. Deut. 17.18.",
+ "To bless God after eating. Deut. 8.10.",
+ "To build a Temple. Ex. 25.8.",
+ "To reverence the Sanctuary. Lev. 19.30.",
+ "To watch the Sanctuary perpetually. Num. 18.2.",
+ "That Levites shall serve in the Sanctuary. Num. 18.23",
+ "That at services the priests wash their hands and feet. Ex. 27.21.",
+ "That the priests kindle the lights in the Sanctuary. Ex. 30.19.",
+ "That the priests bless Israel. Num. 6.23.",
+ "To set show bread and incense before the Lord on Sabbath. Ex. 25.30.",
+ "To burn incense twice each day. Ex. 30.7.",
+ "To keep fire continually upon the altar. Lev. 6.6.",
+ "To remove daily the ashes from the altar. Lev. 6.10.",
+ "To put the impure persons out of the holy place. Num. 5.2.",
+ "That the Aaronites have the place of honor. Lev. 21.8.",
+ "To clothe the Aaronites with priestly garments. Ex. 28.2.",
+ "That the sons of Kehath carry the Ark upon their shoulders. Num. 7.9.",
+ "To anoint high-priests and kings with oil. Ex.30.31.",
+ "That the priests officiate by turns, save during holidays, when they officiate together. Deut. 18.6–9.",
+ "That the priests mourn and contaminate themselves for the dead of amongst their near relatives. Lev. 21.3.",
+ "That the high-priest take a virgin to wife. Lev. 21.13.",
+ "To offer sacrifices (Tamidin) twice daily. Num. 28. 3.",
+ "That the high-priest offer an oblation daily. Lev. 6. 13.",
+ "To offer an additional oblation every Sabbath. Num. 28.9.",
+ "To offer an additional oblation on every new moon. Num. 28.11.",
+ "To offer an additional oblation on the Feast of Passover. Lev. 23.36.",
+ "To offer a sheaf of the first barley (Omer) on the second day of Passover. Lev. 23.10.",
+ "To offer an additional oblation on the Feast of Shebu'ot. Num. 28.26.",
+ "To offer two loaves of bread, together with the oblations which were offered concerning the bread, on Shabu'ot. Lev. 23.17.",
+ "To add an offering on the first day of Tishri (Rosh ha-Shanah). Num. 29.1.",
+ "To add an offering on the Day of Atonement. Num. 29.7.",
+ "To observe the entire service on the day of Atonement. Lev. 16.3.",
+ "To add an offering on the Feast of Tabernacles (Sukkot.) Num. 29.13.",
+ "To offer a special sacrifice on the eighth day of Sukkot (She'mini Azeret). Num. 29.35.",
+ "To observe the festivals during the three seasons of the year (Passover, She'buot, Sukkot). Ex. 23.14.",
+ "That every male appear at the feasts of each of these Three Festivals. Deut. 16.16.",
+ "To rejoice at the Three Festivals. Deut. 16.14.",
+ "To slaughter the Paschal Lamb. Ex. 12.6.",
+ "To eat flesh of the Paschal Lamb, roasted, on the night of the fifteenth of of Nissan. Ex. 12.8.",
+ "To observe the Second Passover on the fourteenth day of Iyor. Num.9.2–11.",
+ "To eat the Paschal Lamb on the Second Passover with Mazzah and bitter herbs (Marror). Num. 9.11.",
+ "To blow the trumpets over the sacrifices, and in time of tribulation. Num. 10.10.",
+ "That cattle, when sacrificed, be eight days old or more. Lev. 22.27.",
+ "That the cattle sacrificed be perfect, without blemish. Lev. 22.21.",
+ "That all offerings be salted. Lev. 2.13.",
+ "To bring a burnt-offering (Olah). Lev. 1.3.",
+ "To bring a sacrifice for one who sinned in error (Hatoth). Lev. 6.18.",
+ "To bring a sacrifice for trespass (Osham). Lev. 7. 1.",
+ "To bring a peace offering (Sh'lomim). Lev. 7.11.",
+ "To bring a meal-offering (Minhah). Lev. 2.1.",
+ "That the Beth-Din, or Sanhedrin, bring a sin-offering if they have erred in judgment. Lev. 4.13.",
+ "That one who has sinned in error by transgressing a prohibitive commandment for which the punishment is Karet (being cut off from among his people) shall bring a sin-offering (Korban Hatoth). Lev. 4. 27:5.1.",
+ "That one in doubt whether he has transgressed such a prohibitive commandment, bring a trespass-offering(Asham Tolui). Lev. 5.17.18.",
+ "That a trespass-offering be brought for having sworn falsely to a transgression committed in error, and the like. (Asham Vadai). Lev. 5.15–20; Lev. 19.21.",
+ "To offer a sacrifice according to one's means. (Korban Oloh V'yarad). Lev. 5.7–11.",
+ "That confession of sins be made before the Lord. Num. 5.7.",
+ "That a man having an issue offer a sacrifice. Lev. 15. 13.",
+ "That a woman having an issue offer a sacrifice. Lev. 15.28.",
+ "That a woman offer a sacrifice after childbirth. Lev. 12.6.",
+ "That a leper, after being cleansed, bring an offering. Lev. 14. 10.",
+ "To tithe the cattle. Lev. 27.32.",
+ "To sacrifice the first-born of clean cattle. Deut.15.19.",
+ "To redeem the first-born of man. Num. 18.15.",
+ "To redeem the firstling of an ass. Ex. 13.13.",
+ "To break the neck of such firstling if it be not redeemed. Ibid.",
+ "To bring all offerings, either obligatory or freewill, on the first holiday immediately following such obligation or free-will offering, to Jerusalem. Deut. 12.5–6.",
+ "To offer all sacrifices in the Temple. Deut. 12.14.",
+ "To bring to the Temple also offerings from beyond the land of Israel. Deut. 12.26.",
+ "To redeem animals set aside as fit for offerings that were blemished. Deut. 12.15.",
+ "That a beast exchanged for an offering, both it and the offering become holy property (Kodashim). Lev. 27.10.",
+ "That the remainder of the meal-offerings be eaten by the priests. Lev. 6.9.",
+ "That the flesh of a sin-and-trespass-offering be eaten Ex. 29.33.",
+ "To burn consecrated meat that has become unclean. Lev. 7.19.",
+ "That the remainder of the consecrated flesh which was not eaten, (Notar) be burned. Lev. 7.17.",
+ "That the Nazarite suffer his hair to grow during his separation, or period of Nezarot. Num. 6.5.",
+ "That the Nazarite shave his hair at the close of his Nazariteship. Num. 6.9.",
+ "That a man keep his vow. Deut. 23.23.",
+ "To judge according to the provisions of the Torah in annulling vows. Num. 30. 3.",
+ "That all who touch the carcass of a beast that died of itself are unclean. Lev. 11.39.",
+ "That there are eight species of swarming things which contaminate. Lev. 11. 29–30.",
+ "That food is contaminated by contact with unclean things. Lev. 11. 34.",
+ "That a menstrous woman contaminates. Lev. 15.19.",
+ "That a lying-in woman is unclean. Lev. 12.2.",
+ "That a leper is unclean and contaminates others. Lev. 13.3.",
+ "That a leprous garment contaminates. Lev. 13.47.",
+ "That a leprous house contaminates. Lev. 14.35.",
+ "That a man having a running issue contaminates. Lev. 15.16.",
+ "That the seed of copulation contaminates. Lev. 15.32.",
+ "That a woman having a running issue contaminates. Lev. 15.19.",
+ "That a corpse contaminates. Num. 19.14.",
+ "That the water of separation contaminates the clean, cleansing only the unclean from the pollution of the dead. Num. 19. 21.",
+ "To cleanse from uncleanness by immersion in running water. (Mikvah) Lev. 15.16.",
+ "That leprosy be cleansed with cedar-wood etc. Lev. 14.2.",
+ "That the leper shave all his hair. Lev. 14.9.",
+ "That the leper be known by having his raiment rent and his head bare. Lev. 14.9.",
+ "To burn a red heifer and preserve its ashes. Num. 19.9.",
+ "That one who vows the equivalent of a person pay the appointed sum named in the Torah. Lev. 27.2.",
+ "That one who vows the equivalent of an unclean beast shall pay the appointed sum. Lev. 27.11.",
+ "That one who vows the equivalent of a house shall pay the appointed sum as the priest shall direct. Lev. 27.14.",
+ "That one who vows the equivalent of his field shall pay the appointed sum as the priest shall direct. Lev. 27.16.",
+ "That he who trespasses through ignorance in holy things, shall make restitution. Lev. 5.16.",
+ "That fruit-bearing plants shall be sacred during the fourth year. Lev. 19.24.",
+ "To leave to the poor the corners of the field unreaped. Lev. 19.9.",
+ "To leave to the poor the gleanings of the harvest. Lev. 19.10.",
+ "To leave to the poor the forgotten sheaf. Ibid.",
+ "To leave to the poor the gleanings of the vineyards. Deut. 24.19.",
+ "To leave to the poor the residue of the grapes. Ibid.",
+ "To bring the first-fruits into the Sanctuary. Ex. 23.19.",
+ "To give the great heave-offering to the priest. Deut. 18.4.",
+ "To separate the tithes of the corn for the Levites. Num. 18.24; Lev. 27.30.",
+ "To separate a second tithe, to be eaten by the owner thereof, in Jerusalem. Deut. 14.22.",
+ "That the Levites shall give a tithe of the tithe which they had received, to the priest. Num. 18.26.",
+ "To separate the tithe in the third, and in the sixth years, instead of in the second, to be given to the poor instead of being eaten by the owners thereof, in Jerusalem. Deut. 14. 28.",
+ "To recite the Chapter known as the Confession of the Tithe (Vidui Ma'asher). Deut. 26.13.",
+ "To recite the chapter known as the Confession over the First-fruit. Deut. 26.5.",
+ "To separate for the priest a cake of the first of the dough (Hallah). Num. 15.20.",
+ "To let the field rest fallow every seventh year. Ex. 23.11.",
+ "To cease from tilling the ground every Sabbatical year. Ex. 34.21.",
+ "To hallow the Jubilee year by making it also a Sabbatical year. Lev. 25.10.",
+ "To sound the trumpet when the Jubilee year is ushered in. Lev. 25.9.",
+ "To grant a redemption for the land in that year. Lev. 25.24.",
+ "To allow the redemption of a house sold in a walled city, within the year. Lev. 25.29.",
+ "To count the years of Jubilee yearly and septennially. Lev. 25.8.",
+ "To release all debts in the seventh year. Deut. 15.2.",
+ "To exact the debt of an alien. Deut. 15.3.",
+ "To give the priest his share of the cattle sacrifices. Deut. 18.3.",
+ "To give the first of the fleece to the priest. Deut. 18.4.",
+ "To discriminate between what is considered sacred to the Lord, and what belongs to the priest. Lev. 27.21–28.",
+ "To perform the right method of slaughtering cattle, wild animals and fowl. Deut. 12.21",
+ "To cover the blood after slaughter of wild animals and fowl. Lev. 17.13.",
+ "To set free the parent bird when taking a nest. Deut. 22.7.",
+ "To investigate diligently the marks of cleanness in beasts before slaughtering same. Lev. 11.2.",
+ "To search the marks of cleanness, so that one could separate between the clean and unclean fowl before slaughtering and eating it. Deut. 14.11.",
+ "To search diligently for the marks of cleanness in locusts. Lev. 11.21.",
+ "To ascertain the marks of cleanness in fishes before eating them. Ibid. 11.9.",
+ "That the Sanhedrin sanctify the new moon, and reckon the years and months. Ex. 12.2.",
+ "To rest on the Sabbath day Ex. 20.10.",
+ "To hallow the Sabbath. Ex. 20.8.",
+ "To remove the leaven on the eve of Passover. Ex. 12.15.",
+ "To relate the story of the Exodus on the first night of Passover. Ex.13.8.",
+ "To eat unleavened bread on the first night of Passover. Ex. 13.18.",
+ "To rest on the first day of Passover. Ex. 12.16.",
+ "To rest on the seventh day of Passover. Ibid.",
+ "To reckon forty-nine days from the time of the cutting of the first sheaf (Omer). Lev. 23.15.",
+ "To rest on the fiftieth day after the cutting of the first sheaf. (Shebu'ot). Lev. 23.21.",
+ "To rest on the first day of the month Tishri (Rosh ha-Shanah). Lev. 23.24.",
+ "To fast on the Day of Atonement. Lev. 16.29.",
+ "To rest on the Day of Atonement. Lev. 23.32.",
+ "To rest on the first day of Sukkot. Lev. 23.35.",
+ "To rest on the eighth day of Sukkot. Lev. 23.36.",
+ "To dwell in booths seven days. Lev. 23.42.",
+ "To take the four kinds of fruit and branches of trees on the first day of Sukkot. Lev. 23.40.",
+ "To hear the sound of the ram's-horn trumpet (Shopher) on the first day of Tishri (Rosh ha-Shanah). Num. 29.1.",
+ "To give a minimum of half a shekel each year as ransom for charity. Ex. 30.13.",
+ "To obey the prophet of each generation, if he neither adds nor takes away aught from the Torah. Deut. 18.15.",
+ "To name a king. Deut. 17.15.",
+ "To obey the authority of the Sanhedrin. Deut. 14.11.",
+ "To yield to the majority in case of division among the Sanhedrin. Ex. 23.2.",
+ "To appoint judges in every town. Deut. 16.18.",
+ "To administer justice impartially. Lev. 19.15.",
+ "That whoever possesses evidence shall testify in open court. Lev. 5.1.",
+ "To examine witnesses diligently. Deut. 13.15.",
+ "To do unto false witnesses as they themselves designed to do unto others. Deut. 19.19.",
+ "To decapitate the heifer in the rough valley as commanded. Deut. 21.4.",
+ "To establish six cities of refuge for those who had committed excusable homicide. Deut. 19.3.",
+ "To build and give cities to the Levites for habitations. Num. 35.2.",
+ "To make battlements on the house-tops. Deut. 22.8.",
+ "To destroy idolaters. Deut. 22.2.",
+ "To burn their city. Deut. 13.16.",
+ "To destroy the seven Canaanite nations before taking possession and settling in Palestine. Deut. 20.17.",
+ "To destroy the seed of Amalek and blot out his remembrance from off the face of the earth. Deut. 25.19.",
+ "To remember continuously what Amalek did unto us. Deut. 25.17.",
+ "To observe the procedure of the Torah in voluntary battle by proposing peace to the invaded city. Deut. 20.10.",
+ "To anoint the priest for war. Deut. 20.2.",
+ "To keep the military camp premises pure. Deut. 23.13.",
+ "To keep the military camp in sanitary condition. Ibid.23.14.",
+ "To restore plunder. Lev. 5.23.",
+ "To give alms. Deut. 15.8–11.",
+ "To bestow liberally gifts upon a freed Hebrew servant. Deut. 15.14.",
+ "To lend money to the poor. Deut. 15.8.",
+ "To lend on usury to idolaters. Deut. 23.21.",
+ "To restore a pledge to its owner. Deut. 24.13.",
+ "To pay a laborer his wages daily. Deut. 24.15.",
+ "To permit a laborer to eat during work. Deut. 23.26.",
+ "To help unload a neighbor's beast. Deut. 22.4.",
+ "To help load upon a neighbor's beast. Deut. 22.4.",
+ "To restore lost property. Deut. 22.1.",
+ "To rebuke the sinner. Lev. 19.17.",
+ "To love the children of the covenant. Lev. 19.18.",
+ "To love the stranger. Deut. 10.19.",
+ "To have just balances and weights. Lev. 19.36.",
+ "To honor the wise. Lev. 19.32.",
+ "To honor parents. Ex. 20.12.",
+ "To fear parents. Lev. 19.3.",
+ "To perpetuate the human species by marriage. Gen. 1.28.",
+ "To sanctify the woman to oneself before having her as wife. Deut. 24.1.",
+ "That the bridegroom rejoice for a year with his wife. Deut. 24.5.",
+ "To circumcise the males. Gen. 17.10; Lev. 12.3",
+ "To marry the wife of a brother who dies childless. Deut. 25.5.",
+ "That the sister-in-law performs the act of Halizah, in case the brother declines to marry her. Deut. 25.9.",
+ "That the violator of a virgin shall marry her. Deut. 22.29.",
+ "That one who defames his wife's honor must live with his wife forever. Ibid.",
+ "That the seducer pay a penalty. Ex. 22.15.",
+ "That the beautiful female captives must be dealt with in a manner written in the Torah. Deut. 21.11.",
+ "To divorce by a written instrument. Deut. 24.1.",
+ "That the suspected adulteress be subjected to trial of jealousy. Num. 5.29–30.",
+ "To give lashes to the wicked. Deut. 25.2.",
+ "To exile one who commits homicide through ignorance. Num. 25.25.",
+ "That execution be effected by means of the sword by beheading. Ex. 21.20.",
+ "That execution be effected by means of strangling. Lev. 20.10.",
+ "That execution be effected by means of burning. Lev. 20.14.",
+ "That execution be effected by means of stoning. Deut. 22.24.",
+ "That execution be effected by means of hanging. Ibid. 21.22.",
+ "To bury one who was put to death, on the same day. Deut. 21.23.",
+ "To judge the Hebrew servant according to law. Ex. 21.2.",
+ "To betroth a Hebrew maid-servant. Ex. 21.8.",
+ "To redeem a betrothed Hebrew maid-servant. Ibid.",
+ "To make the heathen slave serve forever. Lev. 25.46.",
+ "That he who wounds another pay a fine. Ex. 21.18.",
+ "To judge all injuries between animals. Ex. 21.35.",
+ "To judge all injuries sustained by animals through pitfalls, Ibid. 21.33.",
+ "To punish the abducter with death, and to compel the thief to make restitution. Ex. 21.16; Ex. 22.1.",
+ "To give judgment in cases of trespass by cattle. Ex. 22.4.",
+ "To give judgment in cases of injuries by fire. Ex. 22.6.",
+ "To give judgment in cases of robbery of money or goods left in charge of an unpaid keeper. Ex. 22.7.",
+ "To judge as to losses caused by a hireling. Ex. 22.10.",
+ "To judge as to losses caused by the borrower. Ex. 22.14.",
+ "To judge in disputes between buyer and seller. Lev. 25.14.",
+ "To judge in disputes between plaintiff and defendant. Ex. 22.9.",
+ "To rescue the persecuted, even at the cost of the life of the persecutor, Deut. 25.12.",
+ "To judge in disputes concerning inheritances. Num. 27.8. "
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Mitzvah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a6fb715c6c073beb969c128a2677bac37bf9ecb8
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json
@@ -0,0 +1,278 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Positive Mitzvot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+ "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+ "status": "locked",
+ "priority": 5.0,
+ "license": "CC-BY-NC",
+ "versionNotes": "\n Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l
© Published and Copyright by Moznaim Publications.
Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n ",
+ "digitizedBySefaria": false,
+ "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+ "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+ "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, מצוות עשה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ "The first of the positive commandments is the mitzvah to know that there is a God, as [Exodus 20:2] states: \"I am God, your Lord.\"",
+ "To unify Him, as [Deuteronomy 6:4] states: \"God is our Lord, God is one.\"",
+ "To love Him, as [Deuteronomy 6:5] states: \"And you shall love God, your Lord.\"",
+ "To fear Him, as [Deuteronomy 6:13] states: \"Fear God, your Lord.\"",
+ "To pray, as [Exodus 23:25] states: \"And you shall serve God, your Lord.\" This service is prayer.",
+ "To cling to Him, as [Deuteronomy 10:20] states: \"And you shall cling to Him.\"",
+ "To swear in His name, as [Deuteronomy 10:20] states: \"And you shall swear in His name.\"",
+ "To emulate His good and just ways, as [Deuteronomy 28:9] states: \"And you shall walk in His ways.\"",
+ "To sanctify His name, as [Leviticus 22:32] states: \"And I shall be sanctified amidst the children of Israel.\"",
+ "To recite the Shema twice daily, as [Deuteronomy 6:7] states: \"And you shall speak of them when you lie down and when you arise.\"",
+ "To study Torah and to teach it [to others], as [Deuteronomy 6:7] states: \"And you shall teach them to your children.\"",
+ "To tie tefillin upon our heads, as [Deuteronomy 6:8] states: \"And they shall be an emblem between your eyes.\"",
+ "To tie tefillin upon our arms, as [Deuteronomy 6:8] states: \"And you shall tie them for a sign upon your arms.\"",
+ "To make tzitzit, as [Numbers 15:38] states: \"And you shall make tzitzit for them.\"",
+ "To affix a mezuzah, as [Deuteronomy 6:9] states: \"And you shall write them on the doorposts of your home.\"",
+ "To collect the people to hear the Torah [being read] in the year following the shemitah year, as [Deuteronomy 31:12] states: \"Gather together the people.\"",
+ "For each man to write a Torah scroll for himself, as [Deuteronomy 31:19] states: \"Write down this song.\"",
+ "For the king to write a second Torah scroll for himself in addition to the one which [he is required to write to fulfill the mitzvah incumbent upon] every man. Thus, he will have two Torah scrolls, as [Deuteronomy 17:19] states: \"And he shall write for himself a copy of this Torah.\"",
+ "To bless [God] after eating, as [Deuteronomy 8:10] states: \"[After] you eat and are satisfied, you shall bless God, your Lord.\"",
+ "To build [God's] chosen house, [the Temple,] as [Exodus 25:8] states: \"And you shall make a sanctuary for Me.\"",
+ "To revere this house, as [Leviticus 19:30] states: \"And revere My sanctuary.\"",
+ "To keep watch over this house continuously, as [Numbers 18:2,4] states: \"And you and- your descendants before the Tent of Testimony.... [And they shall keep the watch....]\"",
+ "For the Levites to serve in the sanctuary, as [Numbers 18:23] states: \"And the Levite shall serve....\"",
+ "For a priest to sanctify his hands and feet at the time of service [in the Temple], as [Exodus 30:19] states: \"And Aaron and his sons will wash....\"",
+ "To prepare the candles of the Sanctuary, as [Exodus 27:21] states: \"Aaron and his sons shall prepare it.\"",
+ "For the priests to bless the Jews, as [Numbers 6:23] states: \"In this manner, you shall bless the children of Israel.\"",
+ "To arrange bread and frankincense before God [in the Temple] on every Sabbath, as [Exodus 25:30] states: \"And you shall place the showbread on the table.\"",
+ "To burn a spice offering twice [each] day, as [Exodus 30:7] states: \"And Aaron shall burn incense upon it....\"",
+ "To keep a fire burning on the altar for burnt offerings continually, as [Leviticus 6:6] states: \"And you shall keep a fire burning continuously on the altar.\"",
+ "To remove the ashes from the altar, as [Leviticus 6:3] states: \"And he shall remove the ashes....\"",
+ "To send impure people out from the camp of the Divine Presence - i.e., the sanctuary - as [Numbers 5:2] states: \"And you shall send from the camp all the leprous, any zav, and anyone who has contracted impurity because of a corpse.\"",
+ "To show honor to Aaron's descendants and to give them priority regarding all holy matters, as [Leviticus 21:8] states: \"And you shall sanctify him.\"",
+ "To clothe the priests with the priestly garments for service [in the Temple], as [Exodus 28:2] states: \"And you shall make holy garments....\"",
+ "To carry the ark upon our shoulders when it is to be carried, as [Numbers 7:9] states: \"And they shall carry it on their shoulders.\"",
+ "To anoint the High Priests and kings with the anointing oil, as [Exodus 30:30-31] states: \"[Anoint Aaron....] This shall be sacred anointing oil.\"",
+ "For the priests to serve in the sanctuary in individual watches; and for them to all serve as one on the festivals, as [Deuteronomy 18:6-8] states: \"When the Levite shall come... [he can serve]...with the exception of that which is theirs by ancestral right.\"",
+ "For the priests to become ritually impure and mourn for their relatives in the same manner as other Jews who are commanded to mourn, as [Leviticus 21:3] states: \"He shall become impure for her.\"",
+ "For a High Priest to marry a virgin, as [Leviti\u001ecus 21:13] states: \"And he shall marry a woman who is a virgin.\"",
+ "To offer the tamid offerings each day, as [Numbers 28:3] states: \"[This is the fire offering...] two each day continuously.\"",
+ "For the High Priest to offer a meal offering each day, as [Leviticus 6:13] states: \"This is the sacrifice of Aaron and his descendants.\"",
+ "To offer an additional sacrifice every Sabbath, as [Numbers 28:9] states: \"On the Sabbath day, two lambs....\"",
+ "To offer an additional sacrifice every Rosh Chodesh, as [Numbers 28:11] states: \"On your Rashei Chodashim....\"",
+ "To offer an additional sacrifice on Pesach, as [Leviticus 23:36] states: \"For seven days, you will bring a fire offering unto God....\"",
+ "To bring the meal offering of the omer on the day after the first day of Pesach together with a single lamb, as [Leviticus 23:10] states: \"And you shall bring the omer....\"",
+ "To offer an additional sacrifice on Shavuot, as [Numbers 28:26] states: \"On the day of the first fruits [Bikkurim]....\"",
+ "To bring two loaves and the sacrifices which accompany the loaves on Shavuot, as [Leviticus 23:17] states: \"From your dwellings, bring bread as a wave offering. And you shall offer upon the bread....\"",
+ "To offer an additional sacrifice on Rosh HaShanah, as [Numbers 29:1] states: \"And in the seventh month, on the first of the month....\"",
+ "To offer an additional sacrifice on the fast [of Yom Kippur], as [Numbers 29:7] states: \"On the tenth of the seventh month....\"",
+ "To carry out the service of the fast [of Yom Kippur], as [Leviticus 16:3] states: \"In this manner, Aaron will enter the [inner] sanctuary, with a young bull....\" All the [particulars of] this service are stated in the parashah of Acharei Mot.",
+ "To offer an additional sacrifice on the holiday of Sukkot, as [Numbers 29:13] states: \"And you shall present a burnt offering as a pleasing fragrance....\"",
+ "To offer an additional sacrifice on Shemini Atzeret, for it is a festival in its own right, as [Numbers 29:35] states: \"And on the eighth day....",
+ "To celebrate on the festivals, as [Exodus 23:14] states: \"And you shall celebrate three festivals for Me.\"",
+ "To appear [before God in the Temple] on the festivals, as [Deuteronomy 16:16] states: \"On three occasions during the year, all your males shall appear....\"",
+ "To rejoice on the festivals, as [Deuteronomy 16:14] states: \"And you shall rejoice on your festivals.\"",
+ "To slaughter the Paschal lamb, as [Exodus 12:6] states: \"And the entire congregation shall slaughter it....\"",
+ "To eat the meat of the Paschal sacrifice roasted on the night of the fifteenth of Nisan, as [Exodus 12:8] states: \"And they shall eat the meat....\"",
+ "To offer the second Paschal sacrifice, as [Numbers 9:11] states: \"In the second month, on the fourteenth of the month....\"",
+ "To eat the meat of the second Paschal offering together with matzot and bitter herbs, as [Numbers 9:11] states: \"And you shall eat it with matzot and bitter herbs.\"",
+ "To sound the trumpets when the sacrifices [are offered] and in times of difficulty, as [Numbers 10:10] states: \"And you shall sound the trumpets....\"",
+ "For all animals to be sacrificed after their eighth day [of life], as [Leviticus 22:27] states: \"And on the eighth day and afterwards....\"",
+ "For all animal offerings to be unblemished, as [Leviticus 22:21] states: \"[When it is] unblemished, it will be desirable....\"",
+ "To salt all the sacrifices, as [Leviticus 2:13] states: \"Offer salt on all your sacrifices.\"",
+ "The burnt offering, as [Leviticus 1:3] states:\"If his is a burnt offering....\"",
+ "The sin offering, as [Leviticus 6:18] states: \"These are the laws of the sin offering....\"",
+ "The guilt offering, as [Leviticus 7:1] states: \"These are the laws of the guilt offering....\"",
+ "The peace offering, as [Leviticus 7:11] states: \"These are the laws of the peace offering....\"",
+ "The meal offering, as [Leviticus 2:1] states: \"When a person presents a meal offering....\"",
+ "For the [High] Court to offer a sacrifice if it renders an erroneous decision, as [Leviticus 4:13] states: \"If the entire congregation of Israel shall err....\"",
+ "For each individual to offer a sin offering if he unintentionally violates a negative commandment punishable by karet, as [Leviticus 5:1] states: \"When a person sins....\"",
+ "For an individual to offer a sacrifice if he is in doubt whether or not he transgressed a prohibition for which he would be liable for a sin offering, as [Leviticus 5:17-18] states: \"If he does not know, he still bears responsibility...and he shall bring his guilt offering.\" This is referred to as \"the conditional guilt offering.\"",
+ "For [the following individuals:] a person who unknowingly used sacred property, a person who sinned by stealing, one [who had relations with] a maidservant designated for another person, or one who denied possession of an entrusted object and took a [false] oath, to bring a guilt offering. This is referred to as \"the unconditional guilt offering.\"",
+ "To offer \"the adjustable guilt offering\" [as atonement for the violation of certain transgressions], as [Leviticus 5:1,11] states: \"If his means are not sufficient.... If his means do not suffice....\"",
+ "For a person to confess before God for any sin which he has committed. [This applies] when he brings a sacrifice [for atonement] and when he does not bring a sacrifice, as [Numbers 5:6] states: \"And they shall confess the sins that they committed.\"",
+ "For a zav to offer a sacrifice when he becomes purified [after his affliction], as [Leviticus 15:13] states: \"When a zav will become pure....\"",
+ "For a zavah to offer a sacrifice when she be-comes purified [after her affliction], as [Leviticus 15:28] states: \"When she becomes pure from [the condition] of zavah....\"",
+ "For a woman who gave birth to offer a sacrifice after she becomes purified, as [Leviticus 12:6] states: \"And after the conclusion of her pure days....\"",
+ "For a person afflicted with tzara’at to offer a sacrifice after he becomes purified, as [Leviticus 14:1] states: \"On the eighth day, he shall take....\"",
+ "To tithe one's herds, as [Leviticus 27:32] states: \"And all the tithes of your cattle and sheep....\"",
+ "To sanctify the firstborn of a kosher animal and offer it as a sacrifice, as [Deuteronomy 15:19] states: \"Every firstling which shall be born....\"",
+ "To redeem firstborn sons, as [Numbers 18:15] states: \"However, you must surely redeem first-born humans.\"",
+ "To redeem a firstling donkey, as [Exodus 34:20] states: \"Redeem a firstling donkey with a sheep.\"",
+ "To decapitate a firstling donkey [which is not redeemed], as [Exodus 34:20] states: \"If you do not redeem it, you must decapitate it.\"",
+ "For a person to bring all the sacrifices for which he is liable, be they obligatory or voluntary offerings, on the first pilgrimage festival that occurs, as [Deuteronomy 12:5-6] states: \"And you shall come there... and you shall bring there....\"",
+ "To sacrifice all the offerings in [God's] chosen house, [i.e., the Temple,], as [Deuteronomy 12:14] states: \"There, you will perform all that I command you.\"",
+ "To tend to all the offerings from the Diaspora and bring them to Eretz [Yisrael], to [God's] chosen house, [i.e., the Temple,] as [Deuteronomy 12:26] states: \"Take the sacred offerings which you possess, and your pledges, and come [to the place that God will choose].\" Based on the oral tradition, we have learned that this applies to sacred offerings from the Diaspora.",
+ "To redeem sacred offerings that have become blemished, and thus have them to be permitted [for mundane use], as [Deuteronomy 12:15] states: \"But whenever you desire, you may slaughter....\" Based on the oral tradition, we have learned that this refers only to sacred offerings which have become disqualified and have been redeemed.",
+ "That an animal substituted for a sacred offering be regarded as sacred, as [Leviticus 27:33] states: \"Both [the original animal] and the one substituted for it shall be consecrated.\"",
+ "To eat the remains of the meal offerings, as [Leviticus 6:9] states: \"Aaron and his sons will eat the remainder of it.\"",
+ "To eat the flesh of the sin and guilt offerings, as [Exodus 29:33] states: \"And they shall eat [the sacrifices] with which atonement was made for them.\"",
+ "To burn sacred meat which became impure, as [Leviticus 7:19] states: \"And the flesh which touches anything impure... [shall be burnt].\"",
+ "To burn the leftovers [from the sacrifices], as [Leviticus 7:17] states: \"The leftovers from the flesh of the sacrifice shall be burnt with fire on the third day.\"",
+ "For a Nazirite to grow his hair long, as [Numbers 6:5] states: \"He shall let the hair of his head grow without cutting it.\"",
+ "For a Nazarite to shave his hair when bringing his sacrifices at the conclusion of his term as a Nazirite, or during his Nazirite term if he becomes impure, as [Numbers 6:9] states: \"Should a person die in his presence,... [he must shave....]\"",
+ "For a person to fulfill any [promise] which he utters, be it a sacrifice, [a gift to] charity, or the like, as [Deuteronomy 23:24] states: \"What you have spoken, take heed to fulfill....\"",
+ "To carry out the laws regarding the nullification of vows, as mentioned in the Torah.",
+ "For everyone who comes in contact with the corpse of an animal to become impure, as [Leviticus 11:39] states: \"Should an animal die....\"",
+ "For the [dead bodies of] the eight species of crawling animals [mentioned in the Torah] to impart ritual impurity, as [Leviticus 11:19] states: \"These shall be impure for you....\"",
+ "For [certain] foods to impart impurity, as [Leviticus 11:34] states: \"From all the food which you will eat....\"",
+ "For [a woman in the] niddah state to be impure and to impart impurity to others.",
+ "For [a woman] who gives birth to be impure [like a woman] in the niddah state.",
+ "For a person afflicted with tzara’at to be impure and to impart impurity.",
+ "For a garment afflicted with tzara’at to be impure and to impart impurity.",
+ "For a house afflicted with tzara’at to impart impurity.",
+ "For a zav to impart impurity.",
+ "For semen to impart impurity.",
+ "For a zavah to impart impurity.",
+ "For a corpse to impart impurity.",
+ "For the sprinkling water [used for the purification process involving the red heifer] to impart impurity to a person who is ritually pure, and to impart ritual purity to a person who is ritually impure solely because of contact with a human corpse. All the laws dealing with these different types of impurity and the majority of the judgments regarding all types of ritual purity and impurity are explained explicitly in the Written Law.",
+ "For the process of purification from all types of ritual impurity to involve immersion in the waters of a mikveh, as [Leviticus 15:16] states: \"And he shall wash all his flesh in water.\" Based on the oral tradition, we have learned that this washing [involves immersion in a body of] water in which one's entire body can immerse at one time.",
+ "For the process of purification from tzara’at, be it a person afflicted with tzara’at or a house afflicted with tzara’at, [to involve] a staff of cedar, a hyssop, the crimson wool, two birds, and spring water, as [Leviticus 14:2] states: \"This shall be the purification process for the person afflicted with tzara’at....\"",
+ "For a person afflicted with tzara’at to shave all of his hair, as [Leviticus 14:9] states: \"And it shall be on the seventh day, he shall shave all his hair.\"",
+ "For a person afflicted with tzara’at to make known his condition to all others, according to the instructions mentioned in [Leviticus 13:45]: \"His garments shall be torn, his hair shall grow uncut, he shall cover his face to the lip, and he shall cry out: `Impure! Impure!\"' Similarly, all others who are ritually impure must make known their condition.",
+ "To prepare the red heifer so that its ashes will be ready, as [Numbers 19:9] states: \"And it will be a keepsake for the congregation of Israel.\"",
+ "For a person who makes an endowment valuation to give the specific amount of money stated in the [Torah] portion, as [Leviticus 27:2] states: \"When a person expresses a vow....\"",
+ "For a person who makes an endowment valuation concerning a non-kosher animal to give [the required amount of] money, as [Leviticus 27:11] states: \"And he shall cause the animal to stand....\"",
+ "For a person who makes an endowment valuation concerning his home to give the value determined by the priest, as [Leviticus 27:14] states: \"And the priest shall determine its value.\"",
+ "For a person who consecrates his field to give the fixed amount determined by the [Torah], as [Leviticus 27:16] states: \"And the value you attach to it shall be according to the amount of seed.\"",
+ "For a person who unintentionally makes use of a sacred object to make restitution for what he misused [when] sinning against God, and for him to add one fifth of its value, as [Leviticus 5:17] states: \"For that which he sinned, [using something] sacred, he shall pay....\"",
+ "For the produce of the fourth year to be sacred, as [Leviticus 19:24] states: \"Its produce shall be sacred, [an object of] praise to God....\"",
+ "To leave pe'ah.",
+ "To leave leket.",
+ "To leave a forgotten sheaf.",
+ "To leave the incompletely formed grape clusters.",
+ "To leave the individual fallen grapes. With regard to all these [five mitzvot], [Leviticus 19:10] states: \"Leave them for the poor and the stranger.\" This [verse states] the positive commandment for all these.",
+ "To bring the first fruits to God's chosen house, [the Temple,], as [Exodus 23:19] states: \"The first fruits of your land....\"",
+ "To separate the greater terumah [and give it] to the priest, as [Deuteronomy 18:4] states: \"Give him the first of your grain.\"",
+ "To separate a tithe of grain [and give it] to the Levites, as [Leviticus 27:30] states: \"All the land's tithes....\"",
+ "To separate the second tithe so that it can be eaten by its owners in Jerusalem, as [Deuteronomy 14:22] states: \"You shall surely tithe....\" According to the oral tradition, we learn that this refers to the second tithe.",
+ "For the Levites to separate a tenth from the tenth which they took from the Israelites and give it to the priests, as [Numbers 18:27] states: \"Speak to the Levites:....\"",
+ "To separate the tithe for the poor instead of the second tithe in the third and sixth years of the seven-year [agricultural cycle], as [Deuteronomy 14:28] states: \"At the end of three years, remove a tithe of all your crops....\"",
+ "To give thanks, [reciting] the declaration concerning the tithes, as [Deuteronomy 26:13] states: \"And you shall declare before God, your Lord, `I have removed the sacred [foods]....\"'",
+ "To read the statement [acknowledging thanks] for the first fruits, as [Deuteronomy 26:5] states: \"And you shall respond and say before God, your Lord:....\"",
+ "To separate challah [and give it] to the priest, as [Numbers 15:20] states: \"The first of your dough, the challah, you shall separate as an offering....\"",
+ "To let the land lie fallow [in the seventh year], as [Exodus 23:11] states: \"In the seventh year, you shall let it lie fallow and withdraw from it.\"",
+ "To refrain from agricultural work [in the seventh year], as [Exodus 34:21] states: \"From plowing and harvesting, you shall rest.\"",
+ "To sanctify the Jubilee year by refraining [from agricultural work], as is done in the shemitah, as [Leviticus 25:10] states: \"And you shall sanctify the fiftieth year....\"",
+ "To sound the shofar in the Jubilee year, as [Leviticus 25:9] states: \"And you shall sound the shofar blasts.\"",
+ "To free all land in the Jubilee year, as [Leviticus 25:24] states: \"For all your ancestral lands, there will be redemption for the land.\"",
+ "To allow houses in a walled city to be redeemed within a year, as [Leviticus 25:29] states: \"If a person shall sell a residential house in a walled city....\"",
+ "To count the years of the Jubilee year and the shemitah years within it, as [Leviticus 25:8] states: \"And you shall count seven shemitah years.\"",
+ "To remit all financial [obligations] in the seventh year, as [Deuteronomy 15:2] states: \"Every creditor must remit....\"",
+ "To seek to collect [a debt] from a gentile [in the seventh year], as [Deuteronomy 15:3] states: \"Seek to collect [a debt] from a gentile. However, what your brother owes you must remit....\"",
+ "To give a priest the shankbone, the jaw, and the maw from an animal [which is slaughtered], as [Deuteronomy 18:3] states: \"And you shall give the priest the shankbone....\"",
+ "To give the first portion of the fleece to a priest, as [Deuteronomy 18:4] states: \"Give him the first portion of the shearing of your sheep.\"",
+ "To render judgment with regard to property which is dedicated, whether dedicated to God or dedicated to the priests, as [Leviticus 27:28] states: \"However, any dedication that will be made....\"",
+ "To slaughter an animal, beast, or fowl and afterwards to eat their meat, as [Deuteronomy 12:21] states: \"And you shall slaughter your cattle and your sheep.\"",
+ "To cover the blood of beasts and fowl [which are slaughtered], as [Leviticus 17:13] states: \"And you shall pour out its blood and cover it with dust.\"",
+ "To send away the mother bird from the nest [when taking the young], as [Deuteronomy 22:7] states: \"You shall surely send away the mother.\"",
+ "To check the signs [with which] animals [are identified], as kosher, as [Leviticus 11:2] states: \"These are the animals which you may eat....\"",
+ "To check the signs of fowl in order to differentiate between one which is kosher and one which is not kosher, as [Deuteronomy 14:11] states: \"All birds which....\"",
+ "To check the signs of grasshoppers in order to know which is kosher and which is not kosher, as [Leviticus 11:21] states: \"Those which possess jointed [leg like] extensions....\"",
+ "To check the signs [with which] fish [are identified as kosher], as [Leviticus 11:9] states: \"These are the animals which you may eat from all that is found in water....\"",
+ "To sanctify the months and to calculate the years and months. [This mitzvah is incumbent on] the court alone, as [Exodus 12:2] states: \"This month will be for you the first of the months.\"",
+ "To rest on the Sabbath, as [Exodus 23:12] states: \"Rest on the seventh day....\"",
+ "To sanctify the Sabbath, as [Exodus 20:8] states: \"Remember the Sabbath day to keep it holy.\"",
+ "To destroy chametz [before Pesach], as [Exodus 12:15] states: \"On the day before [the holiday], obliterate chametz from your homes.\"",
+ "To relate the narrative of the exodus of Egypt on the first night of the Feast of Matzot, as [Exodus 13:8] states: \"And you shall tell your son on that day,....\"",
+ "To eat matzah on this night, as [Exodus 12:18] states: \"In the evening, you shall eat matzot.\"",
+ "To rest on the first day of Pesach, as [Exodus 12:16] states: \"And on the first day, it shall be a sacred holiday.\"",
+ "To rest on the seventh day [of the festival], as [Exodus 12:16] states: \"On the seventh day, there will be a sacred holiday.\"",
+ "To count 49 days from the harvesting of the omer, as [Leviticus 23:15] states: \"And you shall count from the day following the day of rest....\"",
+ "To rest on the fiftieth day [after Pesach], as [Leviticus 23:21] states: \"And you shall proclaim a sacred holiday on that selfsame day.\"",
+ "To rest on the first day of the seventh month, as [Leviticus 23:24] states: \"On the first day of [this] month, you shall have a day of rest.\"",
+ "To fast on the tenth [of this month, Yom Kippur,] as [Leviticus 15:29] states: \"On the tenth of the month, you shall afflict your souls.\"",
+ "To rest on [this] fast day, as [Leviticus 16:31] states: \"It shall be a Sabbath of Sabbaths....\"",
+ "To rest on the first day of the festival of Sukkot, as [Leviticus 23:35] states: \"On the first day, there shall be a sacred holiday.\"",
+ "To rest on the eighth day of the festival of Sukkot, as [Leviticus 23:36] states: \"On the eighth day, there shall be a sacred holiday.\"",
+ "To dwell in a sukkah for seven days, as [Leviticus 23:42] states: \"And you shall dwell in sukkot for seven days.\"",
+ "To take the lulav [and the other three species on Sukkot], as [Leviticus 23:40] states: \"And you shall take for yourselves on the first day, the fruit of a beautiful tree, a palm branch,....\"",
+ "To hear the sound of the shofar on Rosh HaShanah, as [Numbers 29:1] states: \"It will be a day of [shofar] blasts for you.\"",
+ "To give a half-shekel each year, as [Exodus 30:13] states: \"This shall be given by all those included in the census....\"",
+ "To listen to any prophet who will arise in any era, provided he does not add or detract [from the Torah's commandments], as [Deuteronomy 18:15] states: \"You shall listen to him.\"",
+ "To appoint a king, as [Deuteronomy 17:15] states: \"You shall surely set a king upon yourselves.\"",
+ "To obey the High Court regarding all [the ordinances] they establish for Israel, as [Deuteronomy 17:11] states: \"Carry out the judgment which they render for you.\"",
+ "To follow the majority if there is a difference of opinion in the Sanhedrin concerning a law, as [Exodus 23:2] states: \"Follow after the majority.\"",
+ "To appoint judges and court officers in each and every Jewish community, as [Deuteronomy 16:18] states: \"Appoint judges and court officers....\"",
+ "To treat litigants equally when they appear [in court] to be judged, as [Leviticus 19:15] states: \"Judge your fellow man with righteousness.\"",
+ "For anyone who has evidence to testify in court, as [Leviticus 5:1] states: \"If he was a witness, saw, or knew....\"",
+ "To cross-examine the witnesses thoroughly, as [Deuteronomy 13:15] states: \"You must investigate and probe, making careful enquiry.\"",
+ "To [punish] false witnesses [by] giving them the same penalty that they wish to have imposed [on the defendant], as [Deuteronomy 19:19] states: \"And you shall do to him what he plotted to do to his brother.\"",
+ "To decapitate the calf [brought as atonement for an unsolved murder] as required, as [Deuteronomy 21:4] states: \"You shall decapitate the calf there in the river.\"",
+ "To prepare six refuge cities, as [Deuteronomy 19:3] states: \"Prepare the way and divide into three [the boundary]....\"",
+ "To give the Levites cities in which to dwell - they also serve as refuge centers - as [Numbers 35:2] states: \"And you shall give cities to the Levites....\"",
+ "To construct a guard rail, as [Deuteronomy 22:8] states: \"And you shall construct a guard rail for your roof.\"",
+ "To destroy false gods and all their objects of worship, as [Deuteronomy 12:2] states: \"You shall surely destroy....\"",
+ "To slay the inhabitants of an apostate city and burn the city, as [Deuteronomy 13:17] states: \"And you shall burn the city and all its spoil with fire.\"",
+ "To destroy the seven nations [that dwelled in] Eretz Yisrael, as [Deuteronomy 20:17] states: \"You shall utterly destroy them.\"",
+ "To exterminate the seed of Amalek, as [Deuteronomy 25:19] states: \"Blot out the memory of Amalek.\"",
+ "To constantly remember what Amalek did to us, as [Deuteronomy 25:17] states: \"Remember what Amalek did to you.\"",
+ "To wage a voluntary war according to the laws prescribed by the Torah, as [Deuteronomy 20:10] states: \"When you approach the city....\"",
+ "To anoint a priest [who will address the people before] battle, as [Deuteronomy 20:2] states: \"And it shall come to pass, when you approach the battle, the priest will come forward and speak to the people....\"",
+ "To prepare a place [outside] the [army] camp [for use as a latrine], as [Deuteronomy 23:13] states: \"Prepare a place for yourselves outside the camp.\"",
+ "To prepare a shovel [to cover one's excrement], as [Deuteronomy 23:14] states: \"You shall have a shovel in addition to your weapons.\"",
+ "To return a stolen object, as [Leviticus 5:23] states: \"And he shall return the object which he stole.\"",
+ "To give charity, as [Deuteronomy 15:8] states: \"You shall surely open your hand [to your poor brother].\"",
+ "To give a severance gift to a Hebrew servant, as [Deuteronomy 15:14] states: \"You shall surely give him gifts....\" Similarly, [this gift is given] to a Hebrew maidservant.",
+ "To lend to the poor, as [Exodus 22:24] states: \"If you will lend money to my people....\" In this instance, the word \"if\" does not refer to a matter left to one's volition, but to a commandment, as [Deuteronomy 15:8] states: \"You shall surely lend him.\"",
+ "To lend to a gentile at interest, as [Deuteronomy 23:21] states: \"Take interest from a gentile.\" Based on the oral tradition, we have learned that this is a positive commandment.",
+ "To return security to its owner, as [Deuteronomy 24:13] states: \"You shall surely return the security to him.\"",
+ "To pay a worker his wage on time, as [Deuteronomy 24:15] states: \"Pay him his wage on the day it is due.\"",
+ "For a hired worker to be allowed to eat [from produce] while he is working with it, as [Deuteronomy 23:25-26] states: \"When you enter your neighbor's vineyard... When you enter your neighbor's standing grain....\"",
+ "To assist a colleague in unloading a burden which he or his beast [is carrying], as [Exodus 23:5] states: \"You shall surely help him.\"b",
+ "To [help a colleague] load a burden unto a beast, as [Deuteronomy 22:4] states: \" You shall lift it up with him.\"",
+ "To return a lost object, as [Deuteronomy 22:1] states: \"You shall surely return them to your brother.\"",
+ "To rebuke a person who sins, as [Leviticus 19:17] states: \"You shall surely rebuke your fellow men.\"",
+ "To love every member of our people, as [Leviticus 19:18] states: \"And you shall love your neighbor as yourself.\"",
+ "To love a convert, as [Deuteronomy 10:19] states: \"And you shall love a convert.\"",
+ "To balance scales with correct weights, as [Leviticus 19:36] states: \"You shall have correct scales, with correct weights.\"",
+ "To honor the Sages, as [Leviticus 19:32] states: \"Rise before an elder.\"",
+ "To honor one's father and mother, as [Exodus 20:12] states: \"Honor your father and mother.\"",
+ "To fear one's father and mother, as [Leviticus 19:3] states: \"A person must fear his mother and his father.\"",
+ "To be fruitful and multiply, as [Genesis 9:7] states: \"Be fruitful and multiply.\"",
+ "To have sexual relations [only within] marriage, as [Deuteronomy 24:1] states: \"If a man takes a woman [as a wife]....\"",
+ "For a groom to rejoice together with his wife for a year, as [Deuteronomy 24:5] states: \"He shall be free for his home for one year.\"",
+ "To circumcise a son, as [Leviticus 12:3] states: \"On the eighth day, the flesh of his foreskin shall be circumcised.\"",
+ "To marry the widow of one's brother who died childless, as [Deuteronomy 25:5] states: \"Her yavam shall come unto her.\"",
+ "To remove the yavam's shoe [if he does not marry his brother's widow], as [Deuteronomy 25:9] states: \"And she shall remove his shoe from his foot.\"",
+ "For a rapist to marry the woman he raped, as [Deuteronomy 22:29] states: \"She shall become his wife.\"",
+ "For a person who made defamatory remarks about his wife to remain married to her for his entire life, as [Deuteronomy 22:19] states: \"She shall become his wife. He may not send her away for his entire life.\"",
+ "To carry out the judgment concerning a seducer, fining him fifty shekels and carrying out the other laws regarding this matter, as [Exodus 22:15] states: \"If a person will seduce....\"",
+ "To carry out the procedure [the Torah] prescribes for a yefat to'ar, as [Deuteronomy 21:11] states: \"And if you see a beautiful woman among the captives....\"",
+ "To divorce with a get, as [Deuteronomy 24:1] states: \"And he shall write a bill of divorce for her and place it in her hand.\"",
+ "To carry out the [procedure] prescribed for a sotah, as [Numbers 5:30] states: \"And the priests will carry out all these laws for her.\"",
+ "To whip the wicked, as [Deuteronomy 25:2] states: \"The judge will cast him down and beat him.\"",
+ "To exile a person who accidentally kills a person, as [Numbers 35:25] states: \"And he shall dwell there until the High Priest dies....\"",
+ "For a court to execute by decapitation, as [Exodus 21:20] states: \"Revenge shall surely be taken.\"",
+ "For a court to execute by strangulation, as [Leviticus 20:10] states: \"The adulterer and the adulteress shall die.\"",
+ "For a court to execute by burning [the condemned] with fire, as [Leviticus 20:14] states: \"They shall burn him and them with fire.\"",
+ "For a court to execute by stoning [the condemned] with stones, as [Deuteronomy 22:24] states: \"And you shall stone them.\"",
+ "To hang [the corpses] of those liable for hanging, as [Deuteronomy 21:22] states: \"And you shall hang them on a gallows.\"",
+ "To bury [the body of] an executed person on the day of his execution, as [Deuteronomy 21:22] states: \"For you shall surely bury him on that day.\"",
+ "To carry out the laws concerning a Hebrew servant, as [Exodus 21:2] states: \"When you purchase a Hebrew servant....\"",
+ "To marry a Hebrew maidservant, as [Exodus 21:8] states: \"Who has designated her for himself... and she will be redeemed.\"",
+ "To redeem a Hebrew maidservant, as [Exodus, ibid.] states: \"And she will be redeemed.\"",
+ "To have a Canaanite servant serve forever, as [Leviticus 25:46] states: \"You shall have them serve you forever.\"",
+ "For a person who injures [a colleague] to pay him damages, as [Exodus 21:18] states: \"If men will quarrel and one man will strike [his colleague]....\"",
+ "To judge regarding the damages caused by an ox, as [Exodus 21:35] states: \"If an ox belonging to one person gores an ox belonging to a colleague....\"",
+ "To judge regarding the damages caused by a pit, as [Exodus 21:33] states: If a person will open a pit....\"",
+ "To judge a thief, obligating him for payment or execution, as [Exodus 21:37] states: \"Should a theft be perpetrated,\" as [Exodus 22:1] states: \"If when breaking in,\" and, as [Exodus 21:16] states: \"If one kidnaps a person and sells him,…. \"",
+ "To judge regarding the damages caused by grazing, as [Exodus 22:4] states: \"If a person will graze [his animals] in a field or vineyard....\"",
+ "To judge regarding the damages caused by fire, as [Exodus 22:5] states: \"If fire will break out and catch in thorns....\"",
+ "To render judgment [in questions] regarding an unpaid watchman, as [Exodus 22:6] states: \"If a person will give a colleague money or utensils [to watch]....\"",
+ "To render judgment [in questions] regarding a paid watchman, as [Exodus 22:9] states: \"Should a person give a donkey or an ox....\"",
+ "To render judgment [in questions] regarding a borrower, as [Exodus 22:13] states: \"If a person will borrow from a colleague....\"",
+ "To render judgment [in questions] regarding business transactions, as [Leviticus 22:14] states: \"If you sell merchandise to your colleague....\"",
+ "To render judgment [in questions] regarding claims made by one person against another, as [Exodus 22:8] states: \"For every matter of trespass, concerning an ox, concerning a donkey, or concerning a sheep....\"",
+ "To save a person who is being pursued even if it is necessary to kill the pursuer, as [Deuteronomy 25:12] states: \"And you shall cut off her hand....\"",
+ "To render judgment [in questions] regarding inheritances as [Numbers 27:8] states: \"If a person dies without having a son....\""
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Mitzvah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..c1bd34fb1ab4d581caf5861b882c91531c9e337e
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,103 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Positive Mitzvot",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "license": "CC0",
+ "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, מצוות עשה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "To sanctify the first born tahor (kosher) animal, and to sacrifice it. As it is said: \"Every first born that is born\" (Deuteronomy 15:19)"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Mitzvah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/English/The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/English/The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..8b652f9ed48ed2c22d7f2c27c3d193b17648b7c4
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/English/The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949.json
@@ -0,0 +1,276 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Positive Mitzvot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108865",
+ "versionTitle": "The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949",
+ "status": "locked",
+ "priority": 4.0,
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, תורגם ע״י משה חיימסון, 1937-1949",
+ "shortVersionTitle": "Moses Hyamson, 1937-1949",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, מצוות עשה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ "To know that there is a God, as it is said, “I am the Lord, thy God” (Ex. 20:2; Deut. 5:6).",
+ "To acknowledge His unity, as it is said, “The Lord our God, the Lord is One” (Deut. 6:4).",
+ "To love Him, as it is said, “And thou shalt love the Lord thy God” (Deut. 6:5).",
+ "To fear Him, as it is said, “The Lord, thy God, shalt thou fear” (Deut. 6:13; 10:20).",
+ "To pray to Him, as it is said, “And ye shall serve the Lord your God” (Ex. 23:25). Service here means Prayer.",
+ "To cleave to Him, as it is said, “To Him shalt thou cleave” (Deut. 10-20).",
+ "To swear by His name, as it is said, “And by His name, shalt thou swear” (Deut. 10:20).",
+ "To imitate His good and upright ways, as it is said, “And thou shalt walk in His ways” (Deut. 28:9).",
+ "To hallow His name, as it is said, “And I will be sanctified in the midst of the children of Israel” (Lev. 22:32).",
+ "To read the Shema twice daily, as it is said, “And thou shalt speak of them… when thou liest down and when thou risest up” (Deut. 6:7).",
+ "To learn Torah and to teach it, as it is said, “Thou shalt teach them diligently to thy children” (Deut. 6:7).",
+ "To bind the phylactery on the head, as it is said, “And they shall be as frontlets between thine eyes” (Deut. 6:8).",
+ "To bind the phylactery on the arm, as it is said, “And thou shalt bind them as a sign upon thy hand” (Deut. 6:8).",
+ "To make fringes (Zizith), as it is said, “And they shall make for themselves fringes” (Num. 15:38).",
+ "To affix the Mezuzah, as it is said, “And thou shalt write them on the door-posts of thy house” (Deut. 6:9).",
+ "To assemble the people to hear the Torah, at the close of the seventh year, as it is said, “Assemble the people” (Deut. 31:12).",
+ "That every person shall write a scroll of the Torah for himself, as it is said, “Write ye for yourselves this song” (Deut. 31:19).",
+ "That the King shall write a scroll of the Torah for himself, besides the one which every individual should write, so that he shall possess two scrolls of the Torah, as it is said. “And he shall write for himself a copy of this Torah” (Deut. 17:18).",
+ "To recite grace after meals, as it is said, “And thou shalt eat, and be satisfied, and thou shalt bless the Lord thy God” (Deut. 8:10).",
+ "To build the Sanctuary, as it is said, “And they shall make me a sanctuary” (Ex. 25:8).",
+ "To revere the Sanctuary, as it is said, “And revere My sanctuary” (Lev. 19:30).",
+ "To watch over this edifice continually, as it is said, “…. but thou and thy sons with thee shall minister before the tabernacle of the testimony” (Num. 18:2).",
+ "That the Levite shall serve in the Sanctuary, as it is said, “But the Levite shall do the service of the tabernacle” (Num. 18:23).",
+ "That the priest shall wash his hands and feet at the time of service, as it is said, “And Aaron and his sons shall wash their hands and feet” (Ex. 30:19).",
+ "To kindle lights in the Sanctuary, as it is said, “…. Aaron and his sons shall set it in order” (Ex. 27:21).",
+ "That the priests shall bless Israel, as it is said, “Thus shall ye bless the children of Israel” (Num. 6:23).",
+ "To set the shew-bread and the frankincense before the Lord every Sabbath, as it is said, “And thou shalt set upon the table shew-bread” (Ex. 25:30).",
+ "To offer up incense twice daily, as it is said, “And Aaron shall burn thereon incense of sweet spices” (Ex. 30:7).",
+ "To keep fire always burning on the altar of the burnt-offering, as it is said, “The fire shall ever be burning on the altar” (Lev. 6:6).",
+ "To remove the ashes from the altar, as it is said, “…. and he shall take up the ashes” (Lev. 6:3).",
+ "To send the unclean out of the Camp of the Shechinah, that is, out of the Sanctuary, as it is said, “That they put out of the camp every leper, and every one that hath an issue, and whosoever is defiled by the dead” (Num. 5:2).",
+ "To show honour to a descendant of Aaron, and to give him precedence in all things that are holy, as it is said, “And thou shalt sanctify him” (Lev. 21:8).",
+ "That the priests shall put on priestly vestments for the service, as it is said, “And thou shalt make holy garments for Aaron, thy brother” (Ex. 28:2).",
+ "That, when the Ark is carried, it should be carried on the shoulder, as it is said, “They shall bear it upon their shoulder” (Num. 7:9).",
+ "To anoint high priests and kings with the oil of anointment, as it is said, “This shall be a holy anointing oil” (Ex. 30:31).",
+ "That the priests shall serve in the Sanctuary, in divisions, but on festivals, they all serve together, as it is said, “And if a Levite come… (then he shall minister in the name of the Lord)….” (Deut. 18:6-8).",
+ "That the priests defile themselves for their deceased relatives, and mourn for them like other Israelites, who are commanded to mourn for their relatives, as it is said, “…. for her, he shall defile himself” (Lev. 21:3).",
+ "That the High Priest shall marry a virgin, as it is said, “And he shall take a wife in her virginity” (Lev. 21:13).",
+ "To offer up the regular sacrifices daily, as it is said, “…. two lambs…. day by day for a continual burnt offering” (Num. 28:3).",
+ "That the High Priest shall offer a meal-offering daily, as it is said, “This is the offering of Aaron and his sons” (Lev. 6:13).",
+ "To offer up an additional sacrifice every Sabbath, as it is said, “And on the Sabbath-day, two lambs” (Num. 28:9).",
+ "To offer up an additional sacrifice every New Moon, as it is said, “And in the beginning of your months ye shall offer up….” (Num. 28:11).",
+ "To offer up an additional sacrifice on the Feast of Passover, as it is said, “Seven days ye shall bring an offering made by fire unto the Lord” (Lev. 23:36).",
+ "To offer up the meal-offering of the Omer on the morrow after the first day of Passover, together with one lamb, as it is said, “…. ye shall bring an Omer of the first fruits of your harvest” (Lev. 23:10).",
+ "To bring an additional offering on the Feast of Weeks, as it is said, “Also on the day of the first fruits…. ye shall bring a burnt-offering for a sweet savour” (Num. 28:26-27).",
+ "To bring on the Feast of Weeks loaves of bread together with the sacrifices which are then offered up in connection with the loaves, as it is said, “Ye shall bring out of your habitations two wave-loaves and offer up with the loaves….” (Lev. 23:17-20).",
+ "To offer up an additional sacrifice on the New Year, as it is said, “And in the seventh month, on the first day of the month…. ye shall offer up….” (Num. 29:1-6).",
+ "To offer up an additional sacrifice on the Day of the Fast (Day of Atonement), as it is said, “And on the tenth day of the seventh month….” (Num. 29:7-8).",
+ "To observe, on the Day of the Fast, the service appointed for that day, as it is said, “Thus shall Aaron come into the holy place……” (Lev. 16:3-34). The rest of the service is described in the section Acharé Moth.",
+ "To offer up an additional sacrifice on the Feast of Tabernacles, as it is said, “…. and ye shall offer a burnt-offering, a sacrifice made by fire of sweet savour” (Num. 29:12-34).",
+ "To offer up an additional offering on the Eighth Day of Solemn Assembly, which is a feast by itself, as it is said, “On the eighth day ye shall have a solemn assembly” (Num. 29:35-38).",
+ "To celebrate the feasts, as it is said, “three times in the year thou shalt keep a feast to Me” (Ex. 23:14).",
+ "To appear (in the Sanctuary) on the feast, as it is said, “Three times in the year shall all thy males appear (before the Lord thy God in the place which He shall choose)” (Deut. 16:16).",
+ "To rejoice on the feasts, as it is said, “And thou shalt rejoice on thy feast” (Deut. 16:14).",
+ "To slay the Paschal lamb, as it is said, “…. and the whole assembly of the congregation of Israel shall kill it” (Ex. 12:6).",
+ "To eat the flesh of the Paschal sacrifice, on the night of the fifteenth of Nissan, as it is said, “And they shall eat the flesh in that night” (Ex. 12:8).",
+ "To observe the second Passover, as it is said, “On the fourteenth day of the second month, (at even, shall they keep it)” (Num. 9:11).",
+ "To eat the flesh of the Paschal lamb on it, with unleavened bread and bitter herbs, as it is said, “And eat it with unleavened bread and bitter herbs” (Num. 9:11).",
+ "To sound the trumpets at the offering of sacrifices and in times of trouble, as it is said, “…. ye shall blow with the trumpets” (Num. 10:9-10).",
+ "That sacrifices of cattle can only take place when they are at least eight days old, as it is said, “…. and from the eighth day and henceforth (it shall be accepted for an offering)” (Lev. 22:27).",
+ "That every animal offered up shall be without blemish, as it is said, “…. it shall be perfect to be accepted” (Lev. 22:21).",
+ "That every sacrifice be salted, as it is said, “With all thine offerings thou shalt offer salt” (Lev. 2:13).",
+ "To observe the procedure of the burnt-offering, as it is said, “If his offering be a burnt-sacrifice…” (Lev. 1:3).",
+ "To observe the procedure of the sin-offering, as it is said, “….this is the law of the sin-offering…” (Lev.… 6:18).",
+ "To observe the procedure of the trespass-offering, as it is said, “And this is the law of the trespass-offering….” (Lev. 7:1).",
+ "To observe the procedure, of the peace-offering, as it is said, “And this is the law of the sacrifice of peace-offerings” (Lev. 7:11).",
+ "To observe the procedure of the meal-offering, as it is said, “And when any will offer a meal-offering” (Lev. 2:1).",
+ "That the Court of Judgment shall offer up a sacrifice, if they have erred in a judicial pronouncement, as it is said, “And if the whole congregation of Israel shall err….” (Lev. 4:13).",
+ "That an individual shall bring a sin-offering, if he has sinned in error by committing a transgression, the conscious violation of which is punished with excision, as it is said, “And if any one sin through error….” (Lev. 4:27).",
+ "That an individual shall bring an offering, if he is in doubt as to whether he has committed a sin for which one has to bring a sin-offering, as it is said, “..though he knew it not, yet is he guilty. And he shall bring his trespass-offering” (Lev. 5:17-19). This is called a trespass-offering for doubtful sins.",
+ "That an offering shall be brought by one who has in error committed a trespass against sacred things, or robbed, or lain carnally with a bond-maid betrothed to a man, or denied what was deposited with him and swore falsely to support his denial. This is called a trespass-offering for a known trespass.",
+ "To offer a sacrifice of varying value in accordance with one’s means, as it is said, “If he cannot afford to bring a lamb ….” (Lev. 5:7).",
+ "To make confession, before the Lord, of any sin that one has committed, when bringing a sacrifice and at other times, as it is said, “Then they shall confess their sin which they have done” (Num. 5:7).",
+ "That a man having an issue shall bring a sacrifice, after he is cleansed of his issue, as it is said, “And when he that hath an issue is cleansed of his issue….” (Lev. 15:13-15).",
+ "That a woman having an issue shall bring a sacrifice, after she is cleansed of her issue, as it is said, “But if she be cleansed of her issue….” (Lev. 15:28-30).",
+ " That a woman after childbirth, shall bring an offering when she is clean, as it is said, “And when the days of her purifying are fulfilled….” (Lev. 12:6).",
+ "That the leper shall bring a sacrifice, after he is cleansed, as it is said, “And on the eighth day….” (Lev. 14:10).",
+ "To tithe cattle, as it is said, “And concerning the tithe of the herd, or of the flock, even of whatsoever passeth….” (Lev. 27:32).",
+ "To sanctify the firstling of clean cattle and offer it up, as it is said, “All the firstling males….” (Deut. 15:19).",
+ "To redeem the firstborn male, as it is said, “…. nevertheless, the first-born of man shalt thou surely redeem” (Num. 18:15).",
+ "To redeem the firstling of an ass, as it is said, “And every firstling of an ass thou shalt redeem with a lamb” (Ex. 13:13).",
+ "To break the neck of such firstling if it be not redeemed, as it is said, “And if thou wilt not redeem it, then thou shalt break its neck” (ibid.).",
+ "To bring all offerings, whether obligatory or freewill, on the first festival after these were incurred, as it is said, “….and thither thou shalt come. And thither ye shall bring” (Deut. 12:5-6).",
+ "To offer all sacrifices in the Sanctuary, as it is said, “….and there thou shalt do all that I command thee” (Deut. 12:14).",
+ "To take trouble to bring sacrifices to the Sanctuary from places outside the land of Israel, as it is said, “Only thy holy things which thou hast, and thy vows, thou shalt take and go (unto the place which the Lord shall choose)” (Deut. 12:26). It is learnt by tradition that this verse refers to sacrifices that come from outside the Holy Land.",
+ "To redeem cattle, set apart for sacrifices, that contracted disqualifying blemishes, after which they may be eaten by anyone, as it is said, “Nevertheless thou mayest kill (and eat flesh in all thy gates) whatever thy soul lusteth after” (Deut. 12:15). By tradition it is learnt that this verse only refers to sanctified things that have become unfit and that they should be redeemed.",
+ "If a beast is exchanged for one that had been set apart as an offering, both become sacred, as it is said, “….it and the exchange thereof shall be holy” (Lev. 27:10).",
+ "That the remainder of the meal-offerings shall be eaten, as it is said, “And the remainder thereof shall Aaron and his sons eat” (Lev. 6:9).",
+ "That the flesh of a sin-offering and trespass-offering shall be eaten, as it is said, “And they shall eat those things wherewith the atonement was made” (Ex. 29:33).",
+ "To burn meat of the holy (sacrifice) that has become unclean, as it is said, “And the flesh which toucheth anything that is unclean shall be burnt with fire” (Lev. 7:19).",
+ "To burn meat of the holy (sacrifice) that has remained over, as it is said, “But the remainder of the flesh of the sacrifice on the third day (shall be burnt with fire)” (Lev. 7:17).",
+ "That the Nazarite shall permit his hair to grow, as it is said, “….he shall let the locks of the hair of his head grow” (Num. 6:5).",
+ "That the Nazarite shall shave his hair when he brings his offerings at the completion of the period of his Nazariteship, or within that period, if he has become defiled, as it is said, “And if any die (very suddenly) by him…” (Num. 6:9).",
+ "That a man should fulfill whatever he has uttered, whether in regard to an offering or to charity, and so forth, as it is said, “That which is gone forth out of thy lips, thou shalt keep and perform” (Deut. 23:24).",
+ "To decide in cases of annulment of vows, according to the rules set forth in the Torah. (Num. 30:2-17).",
+ "That anyone who touches the carcass of a beast that died of itself shall be unclean, as it is said, “And if any beast (of which ye may eat) die….” (Lev. 11:39).",
+ "That eight species of creeping things defile by contact, as it is said, “These also shall be unclean unto you” (Lev. 11:29-30).",
+ "That foods become defiled (by contact with unclean things), as it is said, “Of all food which may be eaten….” (Lev. 11:34).",
+ "That a menstruating woman is unclean and defiles others (Lev. 15:19-24).",
+ "That a lying-in woman is unclean like a menstruating woman (ibid. 12:2-5).",
+ "That a leper is unclean and defiles (ibid. 13:2-46).",
+ "That a leprous garment is unclean and defiles (ibid 13:47-59).",
+ "That a leprous house defiles (ibid. 14:34-46).",
+ "That a man, having a running issue, defiles (ibid. 15:1-15).",
+ "That the seed of copulation defiles (ibid. 15:16).",
+ "That a woman, having a running issue, defiles (ibid. 15:25-27).",
+ "That a corpse defiles (Num. 19:11-16).",
+ "That the waters of separation defile one who is clean, and cleanse the unclean from pollution by a dead body (Num. 19:19-22). With reference to these modes of uncleanness, most of the rules and regulations concerning each of them are explained in the Pentateuch.",
+ "That purification from all kinds of defilement shall be effected by immersion in the waters of a Mikvah, as it is said, “…. then he shall wash all his flesh in water” (Lev. 15:16). It has been learnt by tradition that this means that the washing must be in a sufficient quantity of water, so that the entire body is totally immersed at one time.",
+ "That the procedure of cleansing leprosy, whether of a man or of a house, takes place with cedar-wood, hyssop, scarlet thread, two birds, and running water, as it is said, “This shall be the law of the leper in the day of his cleansing” (Lev. 14:1-7).",
+ "That the leper shall shave all his hair, as it is said, “But it shall be on the seventh day, that he shall shave all his hair” (Lev. 14:9).",
+ "That the leper shall be universally recognised as such by the prescribed marks. “His garments shall be rent and the hair of his head dishevelled and he shall cover his upper lip and shall cry ‘unclean, unclean’” (Lev. 13:45). So too, all other unclean persons should declare themselves as such.",
+ "To carry out the ordinance of the Red Heifer so that its ashes shall be always available, as it is said, “And it shall be kept for the congregation….” (Num. 19:9).",
+ "That one who vows to the Lord the monetary value of a person shall pay the amount appointed in the Scriptural portion, as it is said, “When a man shall clearly utter a vow. .” (Lev. 27:2-8).",
+ "That one, who vows to the Lord the monetary value of an unclean beast, shall pay its value, as it is said, “…. then he shall set the beast (before the priest, and the priest shall value it)” (Lev. 27:11-13).",
+ "That one, who vows the value of his house, shall pay according to the appraisal of the priest, as it is said, “…. the priest shall estimate it” (Lev. 27:14-15).",
+ "That one who sanctifies to the Lord a portion of his field, shall pay according to the estimation appointed in the Scriptural portion, as it is said, “…. thy estimation shall be according to the sowing thereof” (Lev. 27:16-24).",
+ "That he who, in error, makes unlawful use of sacred things, shall make restitution of the value of his trespass and add a fifth, as it is said, “And he shall make amends for the sin he has committed in regard to the holy things (and shall add the fifth part thereto)” (Lev. 5:16).",
+ "That the fruit of fruit-bearing trees in the fourth year of their planting shall be sacred, as it is said, “(But in the fourth year) all the fruit thereof shall be holy” (Lev. 19:24).",
+ "To leave the harvest of the corner of the field or orchard for the poor (Lev. 19:9).",
+ "To leave the gleanings of the harvest for the poor (Lev. 19:9).",
+ "To leave the forgotten sheaves for the poor (Deut. 24: 19-20).",
+ "To leave for the poor, the gleanings of the vineyard (Lev. 19:10; Deut. 24:21).",
+ "To leave for the poor, the single grapes of the vineyard (Lev. 19:10). In regard to all the fore-going precepts (120-124), it is said, “For the poor and the stranger, thou shalt leave them” (Lev. 19:10). And this text constitutes their affirmative precept.",
+ "To bring the first-fruits to the Sanctuary, as it is said, “The very first of the first-fruits of thy land (thou shalt bring into the house of the Lord, thy God)” (Ex. 23:19).",
+ "To set apart the great heave-offering for the priest, as it is said, “The first fruit of thy corn and thy wine…. (shalt thou give unto him)” (Deut. 18:4).",
+ "To set apart the tithe of the corn for the Levites, as it is said, “And all the tithe of the land, whether of the seed of the land or of the fruit of the tree, (is the Lord’s)” (Lev. 27:30).",
+ "To set apart the second tithe to be eaten by its owner in Jerusalem, as it is said, “Thou shalt surely tithe” (Deut. 14:22). It has been learnt by tradition that this refers to the second tithe.",
+ "That the Levites shall set apart a tithe of the tithes, which they had received from the Israelites, and give it to the priests, as it is said, “Thus speak unto the Levites…. (ye shall offer up an heave-offering …. even a tithe of the tithes)” (Num. 18:26).",
+ "To set apart in the third and sixth year the tithe for the poor, instead of the second tithe, as it is said, “At the end of three years, thou shalt bring forth all the tithe of thine increase….” (Deut. 14:28-29).",
+ "To make the declaration, when bringing the second tithe to the Sanctuary, as it is said, “Then thou shalt say before the Lord, thy God….” (Deut. 26:13-16).",
+ "To read the portion prescribed on bringing the first fruits, as it is said, “And thou shalt speak and say before the Lord, thy God” (Deut. 26:5-10).",
+ "To set apart a portion of the dough for the priest, as it is said, “Ye shall offer up a cake of the first of the dough for an heave-offering” (Num. 15:20).",
+ "To let the land lie fallow (in the Sabbatical year), as it is said, “But the seventh year, thou shalt let it rest and lie still” (Ex. 23:11).",
+ "To cease from tilling the land (in that year) as it is said, “In earing time and in harvest time thou shalt rest” (Ex. 34:21).",
+ "To keep the Jubilee year holy by resting and letting the land lie fallow, as it is said, “And ye shall hallow the fiftieth year” (Lev. 25:10).",
+ "To sound the Ram’s horn in the Sabbatical year, as it is said, “Then thou shalt cause the trumpet of the Jubilee to sound (on the tenth day of the seventh month)” (Lev. 25:9).",
+ "To grant redemption to the land in the Jubilee year, as it is said, “And in all the land of your possession, ye shall grant a redemption for the land” (Lev. 25:24).",
+ "That houses sold within a walled city may be redeemed within a year, as it is said, “And if a man sell a dwelling-house (in a walled city then he may redeem it within a whole year after it is sold)” (Lev. 25:29).",
+ "To count the years of the Jubilee by years and by cycles of seven years, as it is said, “And thou shalt number seven (Sabbaths of years)” (Lev. 25:8).",
+ "To release debts in the seventh year, as it is said, “Every creditor that lendeth aught to his neighbour shall release it” (Deut. 15:2).",
+ "To exact the debt of an alien, as it is said, “Of a foreigner thou mayest exact it; but that which is thine with thy brother, thine hand shall release” (Deut. 15:3).",
+ "To give to the priest the due portions of the carcass of cattle, as it is said, “And they shall give to the priest the shoulder, and the two cheeks and the maw” (Deut. 18:3).",
+ "To give the first of the fleece to the priest, as it is said, “And the first of the fleece of thy flock shalt thou give him” (Deut. 18:4).",
+ "To decide in regard to dedicated property as to which is sacred to the Lord, and which belongs to the priest, as it is said, “…. notwithstanding, no devoted thing (that a man shall devote unto the Lord…. shall be sold or redeemed)” (Lev. 27:28).",
+ "To slay, according to the ritual, cattle, deer, and fowl, and then their flesh may be eaten, as it is said, “….thou shalt kill of thy herd, and of thy flock as I commanded thee” (Deut. 12:21).",
+ "To cover the blood of undomesticated animals (deer, etc.) and of fowl, that have been killed, as it is said, “(he shall pour out its blood) and cover it with dust” (Lev. 17:13).",
+ "To set the mother-bird free when taking the nest, as it is said, “…. but thou shalt in any wise let the dam go and the young take for thyself” (Deut. 22:6-7).",
+ "To examine the marks in cattle, as it is said, “….these are the beasts which ye may eat” (Lev. 11:2).",
+ "To examine the marks in fowl, so as to distinguish between the unclean and the clean, as it is said, “Of all clean birds ye may eat” (Deut. 14:11).",
+ "To examine the marks in locusts, so as to distinguish the clean from the unclean, as it is said, “(yet these may ye eat of every flying, creeping thing that goeth upon all four) which have legs (above their feet)” (Lev. 11:21).",
+ "To examine the marks in fishes, as it is said, “These shall ye eat of all that are in the waters….” (Lev. 11:9).",
+ "That the new month shall be solemnly proclaimed as holy, and the months and years shall be calculated by the Supreme Court only, as it is said, “This month shall be unto you the beginning of months; it shall be the first month of the year unto you” (Ex. 12:2).",
+ "To rest on the Sabbath, as it is said, “And on the seventh day thou shalt rest” (Ex. 23:12; 34:21).",
+ "To hallow the Sabbath, as it is said, “Remember the Sabbath day, to keep it holy” (Ex. 20:8).",
+ "To remove leaven (on the Eve of Passover), as it is said, “….even on the first day ye shall put away leaven out of your houses” (Ex. 12:15).",
+ "To discourse concerning the departure from Egypt on the first night of the Feast of Passover, as it is said, “And thou shalt tell thy son on that day, saying….” (Ex. 13:8).",
+ "To eat unleavened bread on this night, as it is said, “…. at even, ye shall eat unleavened bread” (Ex. 12:18).",
+ "To rest on the first day of Passover, as it is said, “And on the first day there shall be a holy convocation…. (no work shall be done….)” (Ex. 12:16).",
+ "To rest on the seventh day of that feast, as it is said, “And on the seventh day, there shall be a holy convocation, (no work shall be done in them)” (Ex. 12:16).",
+ "To count forty-nine days from the time of cutting the Omer (first sheaves of the Barley Harvest), as it is said, “And ye shall count unto you from the morrow after the Sabbath (feast)” (Lev. 23:15).",
+ "To rest on the fiftieth day, as it is said, “And ye shall proclaim on the self-same day that it be a holy convocation” (Lev. 23:21).",
+ "To rest on the first day of the seventh month, as it is said, “In the seventh month, on the first day of the month, shall ye have a Sabbath” (Lev. 23:24).",
+ "To fast on the tenth day of that month, as it is said, “On the tenth day of the month, ye shall afflict your souls” (Lev. 16:27).",
+ "To rest on the day of the Fast (Day of Atonement), as it is said, “A Sabbath of rest…. (it shall be unto you)” (Lev. 23:32).",
+ "To rest on the first day of the Feast of Tabernacles, as it is said, “On the first day there shall be a holy convocation; (ye shall do no servile work therein)” (Lev. 23:35).",
+ "To rest on the eighth day of that feast, as it is said, “On the eighth day shall be a holy convocation…. (ye shall do no servile work therein)” (Lev. 23:36).",
+ "To dwell in booths seven days, as it is said, “Ye shall dwell in booths seven days” (Lev. 23:42).",
+ "To take on that feast a palm branch and the other three plants, as it is said, “And ye shall take unto yourselves on the first day the fruit of goodly trees….” (Lev. 23:40).",
+ "To hear the sound of the ram’s horn on the New Year, as it is said, “…. it shall be a day of blowing the horn unto you” (Num. 29:1).",
+ "To give half a shekel every year (to the Sanctuary for provision of the public sacrifices), as it is said, “This shall they give, everyone that passeth (among them that are numbered)” (Ex. 30:13).",
+ "To heed the call of every prophet in each generation, provided that he neither adds to, nor takes away from the Torah, as it is said, “…. unto him ye shall hearken” (Deut. 18:15).",
+ "To appoint a king, as it is said, “Thou shalt surely set a king over thee” (Deut. 17:15).",
+ "To accept the rulings of every Supreme Court in Israel, as it is said, “…. according to the judgment of which they tell thee, thou shalt do” (Deut. 17:11).",
+ "To give the decision according to the majority, when there is a difference of opinion among the members of the Sanhedrin as to matters of law, as it is said, “To incline after many” (Ex. 23:2).",
+ "To appoint judges and officers in every community of Israel, as it is said, “Judges and officers shalt thou appoint unto thee” (Deut. 16:18).",
+ "To treat parties in a litigation with equal impartiality, as it is said, “In righteousness shalt thou judge thy neighbour” (Lev. 19:15).",
+ "That one who possesses evidence shall testify in Court, as it is said, “…. and if one is a witness, and hath seen or known, (if he do not tell, then he shall bear his iniquity)” (Lev. 5:1).",
+ "To examine witnesses thoroughly, as it is said, “Then shalt thou enquire and make search and ask intelligently…” (Deut. 13:15).",
+ "To do unto false witnesses, as they had purposed to do (to the accused), as it is said, “Then shall ye do unto him as he had thought to have done” (Deut. 19:19).",
+ "To decapitate the heifer in the manner prescribed, as it is said, “…. and they shall break off the heifer’s neck in the valley” (Deut. 21:4).",
+ "To establish six cities of refuge (for those who had committed accidental homicide), as it is said, “Thou shalt prepare thee a way and divide the borders of thy land” (Deut. 19:3).",
+ "To give the Levites cities to dwell in, these to serve also as cities of refuge, as it is said, “…. that they give unto the Levites…. cities….” (Num. 35:2).",
+ "To make a parapet (for the roof), as it is said, “…. thou shalt make a parapet for thy roof” (Deut. 22:8).",
+ "To destroy idolatry and its appurtenances, as it is said, “Ye shall utterly destroy all the places (wherein the nations which ye possess served their gods)” (Deut. 12:2-3).",
+ "To slay the inhabitants of a city that has become idolatrous and to burn that city, as it is said, “And thou shalt burn with fire (the city and all the spoil thereof)” (Deut. 13:16-17).",
+ "To exterminate the seven Canaanite nations from the land of Israel, as it is said, “But thou shalt utterly destroy them….” (Deut. 20:17).",
+ "To destroy the seed of Amalek, as it is said, “Thou shalt surely blot out the remembrance of Amalek” (Deut. 25:19).",
+ "Always to keep in remembrance what Amalek did, as it is said, “Remember what Amalek did unto thee” (Deut. 25:17).",
+ "In a permissive war, to observe the procedure prescribed in the Torah, as it is said, “When thou comest nigh to a city, (then proclaim peace unto it)” (Deut. 20:10).",
+ "To anoint a special priest (to address the soldiers) in a war, as it is said, “And it shall be when ye are come nigh unto the battle, that the priest shall approach (and speak unto the people)” (Deut. 20:2).",
+ "To have a place outside the camp for sanitary purposes, as it is said, “Thou shalt have a place also without the camp” (Deut. 23:13).",
+ "To keep that place sanitary, as it is said, “And thou shalt have a paddle with thy equipment” (Deut. 23:14-15).",
+ "To restore that which one took by robbery, as it is said, “He shall restore that which he had robbed” (Lev. 5:23).",
+ "To give alms, as it is said, “Thou shalt surely open thine hand to thy brother, to thy poor” (Deut. 15:11).",
+ "To bestow liberal gifts upon the Hebrew bondman (at the end of his term of service), as it is said, “And when thou lettest him go free…. thou shalt furnish him liberally” (Duet. 15-14); and the same should be done to a Hebrew bondwoman.",
+ "To lend to a poor person, as it is said, “If thou lend money to any of my people” (Ex. 22:24). The word “If” here is not to be taken as permissive, but obligatory, as it is said, “And thou shalt surely lend him (sufficient for his need)” (Deut. 15:8).",
+ "To lend to an alien at interest, as it is said, “Unto a stranger, thou mayest lend upon interest” (Deut. 23:21). According to tradition, this is mandatory.",
+ "To return a pledge to its owner, as it is said, “Thou shalt, in any case, deliver him the pledge again; (when the sun goes down)” (Deut. 24:13).",
+ "To pay wages to the hired man at the due time, as it is said, “In the same day, thou shalt give him his hire” (Deut. 24:15).",
+ "That the hired labourer shall be permitted to eat (of the produce which he is reaping), as it is said, “When thou comest into thy neighbour’s vineyard (then thou mayest eat grapes thy fill….); when thou comest into the standing corn of thy neighbour, (then thou mayest pluck the ears with thine hand….)” (Deut. 23:25-26).",
+ "To relieve a neighbour of his burden and help to unload his beast, as it is said, “…. thou shalt surely release it with him” (Ex. 23:5).",
+ "To assist in replacing the load upon a neighbour’s beast, as it is said, “…. thou shalt surely help him to lift them up again” (Deut. 22:4).",
+ "To restore lost property, as it is said, “Thou shalt surely bring them back unto thy brother” (Deut. 22:1).",
+ "To rebuke the sinner, as it is said, “…. thou shalt surely rebuke thy neighbour” (Lev. 19:17).",
+ "To love all human beings, who are of the covenant, as it is said, “Thou shalt love thy neighbour as thyself” (Lev. 19:18).",
+ "To love the stranger, as it is said, “Ye shall love the stranger” (Deut. 10:19).",
+ "To ensure that scales and weights are correct, as it is said, “Just balances, just weights (a just ephah and a just hin shall ye have)” (Lev. 19:36).",
+ "To honour the wise, as it is said, “Thou shalt rise up before the hoary head” (Lev. 19:32).",
+ "To honour father and mother, as it is said, “Honour thy father and thy mother” (Ex. 20:12).",
+ "To revere father and mother, as it is said, “Ye shall fear, every man, his mother and his father” (Lev. 19:3).",
+ "To propagate the human race, as it is said, “Be fruitful and multiply” (Gen. 1:28).",
+ "To take a wife by the sacrament of marriage, as it is said, “When a man take a wife and marry her” (Deut. 24:1).",
+ "That the newly married husband shall (be free) for one year to rejoice with his wife, as it is said, “…. he shall be free at home one year and shall cheer his wife” (Deut. 24:5).",
+ "To circumcise the male offspring, as it is said, “And on the eighth day, the flesh of his foreskin shall be circumcised” (Lev. 12:3).",
+ "To marry the widow of a brother who has died childless, as it is said, “…. her husband’s brother shall go in unto her” (Deut. 25:5).",
+ "That the widow formally release the brother-in-law, (in case he refuses to marry her), as it is said, “…. and she shall loose his shoe from off his foot….” (Deut. 25:8-9).",
+ "That the violator (of an unbetrothed virgin) shall marry her, as it is said, “…. and she shall be his wife” (Deut. 22:28-29).",
+ "That one who defames his wife’s honour (by false charges of inchastity before marriage) must live with her all his lifetime, as it is said, “And she shall be his wife (he may not put her away all his days)” (Deut. 22:19).",
+ "To impose a penalty of fifty shekels upon the seducer (of an unbetrothed virgin) and enforce the other rules in connection with the case, as it is said, “If a man entice a virgin….” (Ex. 22:15-16).",
+ "To deal with a beautiful woman taken captive in war, in the manner prescribed in the Torah, as it is said, “(when thou goest forth to war) …. and seest amongst the captives a beautiful woman….” (Deut. 21:10-14).",
+ "To divorce by a formal written document, as it is said, “And he shall write unto her a bill of divorcement and give it into her hand” (Deut. 24:1).",
+ "That the woman suspected of adultery be dealt with as prescribed in the Torah, as it is said, “And the priest shall execute upon her all this law” (Num. 5:30).",
+ "To punish the wicked by the infliction of stripes, as it is said, “…. the judge shall cause him to lie down and to be beaten in his presence” (Deut. 25:2).",
+ "To exile one who committed accidental homicide, as it is said, “…. (and the congregation shall restore him to his city of refuge) …. and he shall abide in it unto the death of the high priest” (Num. 35:25).",
+ "That the Court shall pass sentence of death by decapitation with the sword, as it is said, “He shall surely be avenged” (Ex. 21:20).",
+ "That the Court shall pass sentence of death by strangulation, as it is said, “Both the adulterer and the adulteress shall surely be put to death” (Lev. 20:10).",
+ "That the Court shall pass sentence of death by burning with fire as it is said, “They shall burn him and them with fire” (Lev. 20:14).",
+ "That the Court shall pass sentence of death by stoning, as it is said, “And ye shall stone them (with stones that they die)” (Deut. 22:24).",
+ "To hang the dead body of one who has incurred that penalty, as it is said, “Thou shalt hang him on a tree” (Deut. 21:22).",
+ "To inter the executed on the day of execution, as it is said, “…. but thou shalt surely bury him on that day” (Deut. 21:23).",
+ "To deal judicially with the Hebrew bondman, in accordance with the laws appertaining to him, as it is said, “If thou buy a Hebrew servant….” (Ex. 21:2-6).",
+ "To espouse a Hebrew maid-servant, as it is said, “(If she please not her master) who hath not espoused her, (then he shall let her be redeemed, and if he espouse her to his son….)” (Ex. 21:8-9).",
+ "To redeem her, as it is said, “he shall redeem her” (Ex. 21:8).",
+ "To keep the Canaanite slave forever, as it is said, “They shall be your bondmen for ever” (Lev. 25:46).",
+ "That he who inflicts a bodily injury shall pay monetary compensation, as it is said, “And if men strive together and one smite (another…, he shall pay…)” (Ex. 21:18-19).",
+ "To judge cases of injuries caused by beasts, as it is said, “And if one man’s ox hurt another’s ox….” (Ex. 21:35-36).",
+ "To judge cases of damage caused by an uncovered pit, as it is said, “If a man shall open a pit ….” (Ex. 21:33-34).",
+ "To adjudge a thief to pay compensation, or (in certain cases) suffer death, as it is said, “If one steals an ox or an ass….” (Ex. 21:37); “If a thief is found breaking in….” (Ex. 22:1); “And he that stealeth a man and selleth him….” (Ex. 21:16).",
+ "To adjudicate cases of damage caused by trespass of cattle, as it is said, “If a man shall cause a field or vineyard to be eaten….” (Ex. 22:4).",
+ "To adjudicate cases of damage caused by fire, as it is said, “If fire break out and catch thorns so that there be consumed….” (Ex. 22:5).",
+ "To adjudicate cases of damage by a gratuitous depositary, as it is said, “If a man shall deliver to his neighbour money or stuff….” (Ex. 22:6-7).",
+ "To judge cases of liability of a paid depositary, as it is said, “If a man deliver to his neighbour an ass…. to keep (and it die)” (Ex. 22:9).",
+ "To adjudicate cases of loss for which a gratuitous borrower is liable, as it is said, “And if a man borrow aught from his neighbour….” (Ex. 22:13-14).",
+ "To adjudicate cases of purchase and sale, as it is said, “And if thou sell aught unto thy neighbour….” (Lev. 25:14).",
+ "To adjudicate other cases between a plaintiff and a defendant, as it is said, “For every manner of trespass, for ox, (for ass, for sheep, the cause of both parties shall come before the judges)” (Ex. 22:8).",
+ "To save the pursued even at the cost of the life of the pursuer, as it is said, “Thou shalt cut off her hand….” (Deut. 25:12).",
+ "To adjudicate cases of inheritances, as it is said, “And if a man die, and have no son, (then you shall cause his inheritance to pass to his daughter, and it shall be unto the children of Israel a statute of judgment)” (Num. 27:8-11)."
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Mitzvah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..9b8222eb2c202818f73a7b8152e99b5c8f83dd4d
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/English/merged.json
@@ -0,0 +1,271 @@
+{
+ "title": "Mishneh Torah, Positive Mitzvot",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Positive_Mitzvot",
+ "text": [
+ "The first of the positive commandments is the mitzvah to know that there is a God, as [Exodus 20:2] states: \"I am God, your Lord.\"",
+ "To unify Him, as [Deuteronomy 6:4] states: \"God is our Lord, God is one.\"",
+ "To love Him, as [Deuteronomy 6:5] states: \"And you shall love God, your Lord.\"",
+ "To fear Him, as [Deuteronomy 6:13] states: \"Fear God, your Lord.\"",
+ "To pray, as [Exodus 23:25] states: \"And you shall serve God, your Lord.\" This service is prayer.",
+ "To cling to Him, as [Deuteronomy 10:20] states: \"And you shall cling to Him.\"",
+ "To swear in His name, as [Deuteronomy 10:20] states: \"And you shall swear in His name.\"",
+ "To emulate His good and just ways, as [Deuteronomy 28:9] states: \"And you shall walk in His ways.\"",
+ "To sanctify His name, as [Leviticus 22:32] states: \"And I shall be sanctified amidst the children of Israel.\"",
+ "To recite the Shema twice daily, as [Deuteronomy 6:7] states: \"And you shall speak of them when you lie down and when you arise.\"",
+ "To study Torah and to teach it [to others], as [Deuteronomy 6:7] states: \"And you shall teach them to your children.\"",
+ "To tie tefillin upon our heads, as [Deuteronomy 6:8] states: \"And they shall be an emblem between your eyes.\"",
+ "To tie tefillin upon our arms, as [Deuteronomy 6:8] states: \"And you shall tie them for a sign upon your arms.\"",
+ "To make tzitzit, as [Numbers 15:38] states: \"And you shall make tzitzit for them.\"",
+ "To affix a mezuzah, as [Deuteronomy 6:9] states: \"And you shall write them on the doorposts of your home.\"",
+ "To collect the people to hear the Torah [being read] in the year following the shemitah year, as [Deuteronomy 31:12] states: \"Gather together the people.\"",
+ "For each man to write a Torah scroll for himself, as [Deuteronomy 31:19] states: \"Write down this song.\"",
+ "For the king to write a second Torah scroll for himself in addition to the one which [he is required to write to fulfill the mitzvah incumbent upon] every man. Thus, he will have two Torah scrolls, as [Deuteronomy 17:19] states: \"And he shall write for himself a copy of this Torah.\"",
+ "To bless [God] after eating, as [Deuteronomy 8:10] states: \"[After] you eat and are satisfied, you shall bless God, your Lord.\"",
+ "To build [God's] chosen house, [the Temple,] as [Exodus 25:8] states: \"And you shall make a sanctuary for Me.\"",
+ "To revere this house, as [Leviticus 19:30] states: \"And revere My sanctuary.\"",
+ "To keep watch over this house continuously, as [Numbers 18:2,4] states: \"And you and- your descendants before the Tent of Testimony.... [And they shall keep the watch....]\"",
+ "For the Levites to serve in the sanctuary, as [Numbers 18:23] states: \"And the Levite shall serve....\"",
+ "For a priest to sanctify his hands and feet at the time of service [in the Temple], as [Exodus 30:19] states: \"And Aaron and his sons will wash....\"",
+ "To prepare the candles of the Sanctuary, as [Exodus 27:21] states: \"Aaron and his sons shall prepare it.\"",
+ "For the priests to bless the Jews, as [Numbers 6:23] states: \"In this manner, you shall bless the children of Israel.\"",
+ "To arrange bread and frankincense before God [in the Temple] on every Sabbath, as [Exodus 25:30] states: \"And you shall place the showbread on the table.\"",
+ "To burn a spice offering twice [each] day, as [Exodus 30:7] states: \"And Aaron shall burn incense upon it....\"",
+ "To keep a fire burning on the altar for burnt offerings continually, as [Leviticus 6:6] states: \"And you shall keep a fire burning continuously on the altar.\"",
+ "To remove the ashes from the altar, as [Leviticus 6:3] states: \"And he shall remove the ashes....\"",
+ "To send impure people out from the camp of the Divine Presence - i.e., the sanctuary - as [Numbers 5:2] states: \"And you shall send from the camp all the leprous, any zav, and anyone who has contracted impurity because of a corpse.\"",
+ "To show honor to Aaron's descendants and to give them priority regarding all holy matters, as [Leviticus 21:8] states: \"And you shall sanctify him.\"",
+ "To clothe the priests with the priestly garments for service [in the Temple], as [Exodus 28:2] states: \"And you shall make holy garments....\"",
+ "To carry the ark upon our shoulders when it is to be carried, as [Numbers 7:9] states: \"And they shall carry it on their shoulders.\"",
+ "To anoint the High Priests and kings with the anointing oil, as [Exodus 30:30-31] states: \"[Anoint Aaron....] This shall be sacred anointing oil.\"",
+ "For the priests to serve in the sanctuary in individual watches; and for them to all serve as one on the festivals, as [Deuteronomy 18:6-8] states: \"When the Levite shall come... [he can serve]...with the exception of that which is theirs by ancestral right.\"",
+ "For the priests to become ritually impure and mourn for their relatives in the same manner as other Jews who are commanded to mourn, as [Leviticus 21:3] states: \"He shall become impure for her.\"",
+ "For a High Priest to marry a virgin, as [Leviti\u001ecus 21:13] states: \"And he shall marry a woman who is a virgin.\"",
+ "To offer the tamid offerings each day, as [Numbers 28:3] states: \"[This is the fire offering...] two each day continuously.\"",
+ "For the High Priest to offer a meal offering each day, as [Leviticus 6:13] states: \"This is the sacrifice of Aaron and his descendants.\"",
+ "To offer an additional sacrifice every Sabbath, as [Numbers 28:9] states: \"On the Sabbath day, two lambs....\"",
+ "To offer an additional sacrifice every Rosh Chodesh, as [Numbers 28:11] states: \"On your Rashei Chodashim....\"",
+ "To offer an additional sacrifice on Pesach, as [Leviticus 23:36] states: \"For seven days, you will bring a fire offering unto God....\"",
+ "To bring the meal offering of the omer on the day after the first day of Pesach together with a single lamb, as [Leviticus 23:10] states: \"And you shall bring the omer....\"",
+ "To offer an additional sacrifice on Shavuot, as [Numbers 28:26] states: \"On the day of the first fruits [Bikkurim]....\"",
+ "To bring two loaves and the sacrifices which accompany the loaves on Shavuot, as [Leviticus 23:17] states: \"From your dwellings, bring bread as a wave offering. And you shall offer upon the bread....\"",
+ "To offer an additional sacrifice on Rosh HaShanah, as [Numbers 29:1] states: \"And in the seventh month, on the first of the month....\"",
+ "To offer an additional sacrifice on the fast [of Yom Kippur], as [Numbers 29:7] states: \"On the tenth of the seventh month....\"",
+ "To carry out the service of the fast [of Yom Kippur], as [Leviticus 16:3] states: \"In this manner, Aaron will enter the [inner] sanctuary, with a young bull....\" All the [particulars of] this service are stated in the parashah of Acharei Mot.",
+ "To offer an additional sacrifice on the holiday of Sukkot, as [Numbers 29:13] states: \"And you shall present a burnt offering as a pleasing fragrance....\"",
+ "To offer an additional sacrifice on Shemini Atzeret, for it is a festival in its own right, as [Numbers 29:35] states: \"And on the eighth day....",
+ "To celebrate on the festivals, as [Exodus 23:14] states: \"And you shall celebrate three festivals for Me.\"",
+ "To appear [before God in the Temple] on the festivals, as [Deuteronomy 16:16] states: \"On three occasions during the year, all your males shall appear....\"",
+ "To rejoice on the festivals, as [Deuteronomy 16:14] states: \"And you shall rejoice on your festivals.\"",
+ "To slaughter the Paschal lamb, as [Exodus 12:6] states: \"And the entire congregation shall slaughter it....\"",
+ "To eat the meat of the Paschal sacrifice roasted on the night of the fifteenth of Nisan, as [Exodus 12:8] states: \"And they shall eat the meat....\"",
+ "To offer the second Paschal sacrifice, as [Numbers 9:11] states: \"In the second month, on the fourteenth of the month....\"",
+ "To eat the meat of the second Paschal offering together with matzot and bitter herbs, as [Numbers 9:11] states: \"And you shall eat it with matzot and bitter herbs.\"",
+ "To sound the trumpets when the sacrifices [are offered] and in times of difficulty, as [Numbers 10:10] states: \"And you shall sound the trumpets....\"",
+ "For all animals to be sacrificed after their eighth day [of life], as [Leviticus 22:27] states: \"And on the eighth day and afterwards....\"",
+ "For all animal offerings to be unblemished, as [Leviticus 22:21] states: \"[When it is] unblemished, it will be desirable....\"",
+ "To salt all the sacrifices, as [Leviticus 2:13] states: \"Offer salt on all your sacrifices.\"",
+ "The burnt offering, as [Leviticus 1:3] states:\"If his is a burnt offering....\"",
+ "The sin offering, as [Leviticus 6:18] states: \"These are the laws of the sin offering....\"",
+ "The guilt offering, as [Leviticus 7:1] states: \"These are the laws of the guilt offering....\"",
+ "The peace offering, as [Leviticus 7:11] states: \"These are the laws of the peace offering....\"",
+ "The meal offering, as [Leviticus 2:1] states: \"When a person presents a meal offering....\"",
+ "For the [High] Court to offer a sacrifice if it renders an erroneous decision, as [Leviticus 4:13] states: \"If the entire congregation of Israel shall err....\"",
+ "For each individual to offer a sin offering if he unintentionally violates a negative commandment punishable by karet, as [Leviticus 5:1] states: \"When a person sins....\"",
+ "For an individual to offer a sacrifice if he is in doubt whether or not he transgressed a prohibition for which he would be liable for a sin offering, as [Leviticus 5:17-18] states: \"If he does not know, he still bears responsibility...and he shall bring his guilt offering.\" This is referred to as \"the conditional guilt offering.\"",
+ "For [the following individuals:] a person who unknowingly used sacred property, a person who sinned by stealing, one [who had relations with] a maidservant designated for another person, or one who denied possession of an entrusted object and took a [false] oath, to bring a guilt offering. This is referred to as \"the unconditional guilt offering.\"",
+ "To offer \"the adjustable guilt offering\" [as atonement for the violation of certain transgressions], as [Leviticus 5:1,11] states: \"If his means are not sufficient.... If his means do not suffice....\"",
+ "For a person to confess before God for any sin which he has committed. [This applies] when he brings a sacrifice [for atonement] and when he does not bring a sacrifice, as [Numbers 5:6] states: \"And they shall confess the sins that they committed.\"",
+ "For a zav to offer a sacrifice when he becomes purified [after his affliction], as [Leviticus 15:13] states: \"When a zav will become pure....\"",
+ "For a zavah to offer a sacrifice when she be-comes purified [after her affliction], as [Leviticus 15:28] states: \"When she becomes pure from [the condition] of zavah....\"",
+ "For a woman who gave birth to offer a sacrifice after she becomes purified, as [Leviticus 12:6] states: \"And after the conclusion of her pure days....\"",
+ "For a person afflicted with tzara’at to offer a sacrifice after he becomes purified, as [Leviticus 14:1] states: \"On the eighth day, he shall take....\"",
+ "To tithe one's herds, as [Leviticus 27:32] states: \"And all the tithes of your cattle and sheep....\"",
+ "To sanctify the firstborn of a kosher animal and offer it as a sacrifice, as [Deuteronomy 15:19] states: \"Every firstling which shall be born....\"",
+ "To redeem firstborn sons, as [Numbers 18:15] states: \"However, you must surely redeem first-born humans.\"",
+ "To redeem a firstling donkey, as [Exodus 34:20] states: \"Redeem a firstling donkey with a sheep.\"",
+ "To decapitate a firstling donkey [which is not redeemed], as [Exodus 34:20] states: \"If you do not redeem it, you must decapitate it.\"",
+ "For a person to bring all the sacrifices for which he is liable, be they obligatory or voluntary offerings, on the first pilgrimage festival that occurs, as [Deuteronomy 12:5-6] states: \"And you shall come there... and you shall bring there....\"",
+ "To sacrifice all the offerings in [God's] chosen house, [i.e., the Temple,], as [Deuteronomy 12:14] states: \"There, you will perform all that I command you.\"",
+ "To tend to all the offerings from the Diaspora and bring them to Eretz [Yisrael], to [God's] chosen house, [i.e., the Temple,] as [Deuteronomy 12:26] states: \"Take the sacred offerings which you possess, and your pledges, and come [to the place that God will choose].\" Based on the oral tradition, we have learned that this applies to sacred offerings from the Diaspora.",
+ "To redeem sacred offerings that have become blemished, and thus have them to be permitted [for mundane use], as [Deuteronomy 12:15] states: \"But whenever you desire, you may slaughter....\" Based on the oral tradition, we have learned that this refers only to sacred offerings which have become disqualified and have been redeemed.",
+ "That an animal substituted for a sacred offering be regarded as sacred, as [Leviticus 27:33] states: \"Both [the original animal] and the one substituted for it shall be consecrated.\"",
+ "To eat the remains of the meal offerings, as [Leviticus 6:9] states: \"Aaron and his sons will eat the remainder of it.\"",
+ "To eat the flesh of the sin and guilt offerings, as [Exodus 29:33] states: \"And they shall eat [the sacrifices] with which atonement was made for them.\"",
+ "To burn sacred meat which became impure, as [Leviticus 7:19] states: \"And the flesh which touches anything impure... [shall be burnt].\"",
+ "To burn the leftovers [from the sacrifices], as [Leviticus 7:17] states: \"The leftovers from the flesh of the sacrifice shall be burnt with fire on the third day.\"",
+ "For a Nazirite to grow his hair long, as [Numbers 6:5] states: \"He shall let the hair of his head grow without cutting it.\"",
+ "For a Nazarite to shave his hair when bringing his sacrifices at the conclusion of his term as a Nazirite, or during his Nazirite term if he becomes impure, as [Numbers 6:9] states: \"Should a person die in his presence,... [he must shave....]\"",
+ "For a person to fulfill any [promise] which he utters, be it a sacrifice, [a gift to] charity, or the like, as [Deuteronomy 23:24] states: \"What you have spoken, take heed to fulfill....\"",
+ "To carry out the laws regarding the nullification of vows, as mentioned in the Torah.",
+ "For everyone who comes in contact with the corpse of an animal to become impure, as [Leviticus 11:39] states: \"Should an animal die....\"",
+ "For the [dead bodies of] the eight species of crawling animals [mentioned in the Torah] to impart ritual impurity, as [Leviticus 11:19] states: \"These shall be impure for you....\"",
+ "For [certain] foods to impart impurity, as [Leviticus 11:34] states: \"From all the food which you will eat....\"",
+ "For [a woman in the] niddah state to be impure and to impart impurity to others.",
+ "For [a woman] who gives birth to be impure [like a woman] in the niddah state.",
+ "For a person afflicted with tzara’at to be impure and to impart impurity.",
+ "For a garment afflicted with tzara’at to be impure and to impart impurity.",
+ "For a house afflicted with tzara’at to impart impurity.",
+ "For a zav to impart impurity.",
+ "For semen to impart impurity.",
+ "For a zavah to impart impurity.",
+ "For a corpse to impart impurity.",
+ "For the sprinkling water [used for the purification process involving the red heifer] to impart impurity to a person who is ritually pure, and to impart ritual purity to a person who is ritually impure solely because of contact with a human corpse. All the laws dealing with these different types of impurity and the majority of the judgments regarding all types of ritual purity and impurity are explained explicitly in the Written Law.",
+ "For the process of purification from all types of ritual impurity to involve immersion in the waters of a mikveh, as [Leviticus 15:16] states: \"And he shall wash all his flesh in water.\" Based on the oral tradition, we have learned that this washing [involves immersion in a body of] water in which one's entire body can immerse at one time.",
+ "For the process of purification from tzara’at, be it a person afflicted with tzara’at or a house afflicted with tzara’at, [to involve] a staff of cedar, a hyssop, the crimson wool, two birds, and spring water, as [Leviticus 14:2] states: \"This shall be the purification process for the person afflicted with tzara’at....\"",
+ "For a person afflicted with tzara’at to shave all of his hair, as [Leviticus 14:9] states: \"And it shall be on the seventh day, he shall shave all his hair.\"",
+ "For a person afflicted with tzara’at to make known his condition to all others, according to the instructions mentioned in [Leviticus 13:45]: \"His garments shall be torn, his hair shall grow uncut, he shall cover his face to the lip, and he shall cry out: `Impure! Impure!\"' Similarly, all others who are ritually impure must make known their condition.",
+ "To prepare the red heifer so that its ashes will be ready, as [Numbers 19:9] states: \"And it will be a keepsake for the congregation of Israel.\"",
+ "For a person who makes an endowment valuation to give the specific amount of money stated in the [Torah] portion, as [Leviticus 27:2] states: \"When a person expresses a vow....\"",
+ "For a person who makes an endowment valuation concerning a non-kosher animal to give [the required amount of] money, as [Leviticus 27:11] states: \"And he shall cause the animal to stand....\"",
+ "For a person who makes an endowment valuation concerning his home to give the value determined by the priest, as [Leviticus 27:14] states: \"And the priest shall determine its value.\"",
+ "For a person who consecrates his field to give the fixed amount determined by the [Torah], as [Leviticus 27:16] states: \"And the value you attach to it shall be according to the amount of seed.\"",
+ "For a person who unintentionally makes use of a sacred object to make restitution for what he misused [when] sinning against God, and for him to add one fifth of its value, as [Leviticus 5:17] states: \"For that which he sinned, [using something] sacred, he shall pay....\"",
+ "For the produce of the fourth year to be sacred, as [Leviticus 19:24] states: \"Its produce shall be sacred, [an object of] praise to God....\"",
+ "To leave pe'ah.",
+ "To leave leket.",
+ "To leave a forgotten sheaf.",
+ "To leave the incompletely formed grape clusters.",
+ "To leave the individual fallen grapes. With regard to all these [five mitzvot], [Leviticus 19:10] states: \"Leave them for the poor and the stranger.\" This [verse states] the positive commandment for all these.",
+ "To bring the first fruits to God's chosen house, [the Temple,], as [Exodus 23:19] states: \"The first fruits of your land....\"",
+ "To separate the greater terumah [and give it] to the priest, as [Deuteronomy 18:4] states: \"Give him the first of your grain.\"",
+ "To separate a tithe of grain [and give it] to the Levites, as [Leviticus 27:30] states: \"All the land's tithes....\"",
+ "To separate the second tithe so that it can be eaten by its owners in Jerusalem, as [Deuteronomy 14:22] states: \"You shall surely tithe....\" According to the oral tradition, we learn that this refers to the second tithe.",
+ "For the Levites to separate a tenth from the tenth which they took from the Israelites and give it to the priests, as [Numbers 18:27] states: \"Speak to the Levites:....\"",
+ "To separate the tithe for the poor instead of the second tithe in the third and sixth years of the seven-year [agricultural cycle], as [Deuteronomy 14:28] states: \"At the end of three years, remove a tithe of all your crops....\"",
+ "To give thanks, [reciting] the declaration concerning the tithes, as [Deuteronomy 26:13] states: \"And you shall declare before God, your Lord, `I have removed the sacred [foods]....\"'",
+ "To read the statement [acknowledging thanks] for the first fruits, as [Deuteronomy 26:5] states: \"And you shall respond and say before God, your Lord:....\"",
+ "To separate challah [and give it] to the priest, as [Numbers 15:20] states: \"The first of your dough, the challah, you shall separate as an offering....\"",
+ "To let the land lie fallow [in the seventh year], as [Exodus 23:11] states: \"In the seventh year, you shall let it lie fallow and withdraw from it.\"",
+ "To refrain from agricultural work [in the seventh year], as [Exodus 34:21] states: \"From plowing and harvesting, you shall rest.\"",
+ "To sanctify the Jubilee year by refraining [from agricultural work], as is done in the shemitah, as [Leviticus 25:10] states: \"And you shall sanctify the fiftieth year....\"",
+ "To sound the shofar in the Jubilee year, as [Leviticus 25:9] states: \"And you shall sound the shofar blasts.\"",
+ "To free all land in the Jubilee year, as [Leviticus 25:24] states: \"For all your ancestral lands, there will be redemption for the land.\"",
+ "To allow houses in a walled city to be redeemed within a year, as [Leviticus 25:29] states: \"If a person shall sell a residential house in a walled city....\"",
+ "To count the years of the Jubilee year and the shemitah years within it, as [Leviticus 25:8] states: \"And you shall count seven shemitah years.\"",
+ "To remit all financial [obligations] in the seventh year, as [Deuteronomy 15:2] states: \"Every creditor must remit....\"",
+ "To seek to collect [a debt] from a gentile [in the seventh year], as [Deuteronomy 15:3] states: \"Seek to collect [a debt] from a gentile. However, what your brother owes you must remit....\"",
+ "To give a priest the shankbone, the jaw, and the maw from an animal [which is slaughtered], as [Deuteronomy 18:3] states: \"And you shall give the priest the shankbone....\"",
+ "To give the first portion of the fleece to a priest, as [Deuteronomy 18:4] states: \"Give him the first portion of the shearing of your sheep.\"",
+ "To render judgment with regard to property which is dedicated, whether dedicated to God or dedicated to the priests, as [Leviticus 27:28] states: \"However, any dedication that will be made....\"",
+ "To slaughter an animal, beast, or fowl and afterwards to eat their meat, as [Deuteronomy 12:21] states: \"And you shall slaughter your cattle and your sheep.\"",
+ "To cover the blood of beasts and fowl [which are slaughtered], as [Leviticus 17:13] states: \"And you shall pour out its blood and cover it with dust.\"",
+ "To send away the mother bird from the nest [when taking the young], as [Deuteronomy 22:7] states: \"You shall surely send away the mother.\"",
+ "To check the signs [with which] animals [are identified], as kosher, as [Leviticus 11:2] states: \"These are the animals which you may eat....\"",
+ "To check the signs of fowl in order to differentiate between one which is kosher and one which is not kosher, as [Deuteronomy 14:11] states: \"All birds which....\"",
+ "To check the signs of grasshoppers in order to know which is kosher and which is not kosher, as [Leviticus 11:21] states: \"Those which possess jointed [leg like] extensions....\"",
+ "To check the signs [with which] fish [are identified as kosher], as [Leviticus 11:9] states: \"These are the animals which you may eat from all that is found in water....\"",
+ "To sanctify the months and to calculate the years and months. [This mitzvah is incumbent on] the court alone, as [Exodus 12:2] states: \"This month will be for you the first of the months.\"",
+ "To rest on the Sabbath, as [Exodus 23:12] states: \"Rest on the seventh day....\"",
+ "To sanctify the Sabbath, as [Exodus 20:8] states: \"Remember the Sabbath day to keep it holy.\"",
+ "To destroy chametz [before Pesach], as [Exodus 12:15] states: \"On the day before [the holiday], obliterate chametz from your homes.\"",
+ "To relate the narrative of the exodus of Egypt on the first night of the Feast of Matzot, as [Exodus 13:8] states: \"And you shall tell your son on that day,....\"",
+ "To eat matzah on this night, as [Exodus 12:18] states: \"In the evening, you shall eat matzot.\"",
+ "To rest on the first day of Pesach, as [Exodus 12:16] states: \"And on the first day, it shall be a sacred holiday.\"",
+ "To rest on the seventh day [of the festival], as [Exodus 12:16] states: \"On the seventh day, there will be a sacred holiday.\"",
+ "To count 49 days from the harvesting of the omer, as [Leviticus 23:15] states: \"And you shall count from the day following the day of rest....\"",
+ "To rest on the fiftieth day [after Pesach], as [Leviticus 23:21] states: \"And you shall proclaim a sacred holiday on that selfsame day.\"",
+ "To rest on the first day of the seventh month, as [Leviticus 23:24] states: \"On the first day of [this] month, you shall have a day of rest.\"",
+ "To fast on the tenth [of this month, Yom Kippur,] as [Leviticus 15:29] states: \"On the tenth of the month, you shall afflict your souls.\"",
+ "To rest on [this] fast day, as [Leviticus 16:31] states: \"It shall be a Sabbath of Sabbaths....\"",
+ "To rest on the first day of the festival of Sukkot, as [Leviticus 23:35] states: \"On the first day, there shall be a sacred holiday.\"",
+ "To rest on the eighth day of the festival of Sukkot, as [Leviticus 23:36] states: \"On the eighth day, there shall be a sacred holiday.\"",
+ "To dwell in a sukkah for seven days, as [Leviticus 23:42] states: \"And you shall dwell in sukkot for seven days.\"",
+ "To take the lulav [and the other three species on Sukkot], as [Leviticus 23:40] states: \"And you shall take for yourselves on the first day, the fruit of a beautiful tree, a palm branch,....\"",
+ "To hear the sound of the shofar on Rosh HaShanah, as [Numbers 29:1] states: \"It will be a day of [shofar] blasts for you.\"",
+ "To give a half-shekel each year, as [Exodus 30:13] states: \"This shall be given by all those included in the census....\"",
+ "To listen to any prophet who will arise in any era, provided he does not add or detract [from the Torah's commandments], as [Deuteronomy 18:15] states: \"You shall listen to him.\"",
+ "To appoint a king, as [Deuteronomy 17:15] states: \"You shall surely set a king upon yourselves.\"",
+ "To obey the High Court regarding all [the ordinances] they establish for Israel, as [Deuteronomy 17:11] states: \"Carry out the judgment which they render for you.\"",
+ "To follow the majority if there is a difference of opinion in the Sanhedrin concerning a law, as [Exodus 23:2] states: \"Follow after the majority.\"",
+ "To appoint judges and court officers in each and every Jewish community, as [Deuteronomy 16:18] states: \"Appoint judges and court officers....\"",
+ "To treat litigants equally when they appear [in court] to be judged, as [Leviticus 19:15] states: \"Judge your fellow man with righteousness.\"",
+ "For anyone who has evidence to testify in court, as [Leviticus 5:1] states: \"If he was a witness, saw, or knew....\"",
+ "To cross-examine the witnesses thoroughly, as [Deuteronomy 13:15] states: \"You must investigate and probe, making careful enquiry.\"",
+ "To [punish] false witnesses [by] giving them the same penalty that they wish to have imposed [on the defendant], as [Deuteronomy 19:19] states: \"And you shall do to him what he plotted to do to his brother.\"",
+ "To decapitate the calf [brought as atonement for an unsolved murder] as required, as [Deuteronomy 21:4] states: \"You shall decapitate the calf there in the river.\"",
+ "To prepare six refuge cities, as [Deuteronomy 19:3] states: \"Prepare the way and divide into three [the boundary]....\"",
+ "To give the Levites cities in which to dwell - they also serve as refuge centers - as [Numbers 35:2] states: \"And you shall give cities to the Levites....\"",
+ "To construct a guard rail, as [Deuteronomy 22:8] states: \"And you shall construct a guard rail for your roof.\"",
+ "To destroy false gods and all their objects of worship, as [Deuteronomy 12:2] states: \"You shall surely destroy....\"",
+ "To slay the inhabitants of an apostate city and burn the city, as [Deuteronomy 13:17] states: \"And you shall burn the city and all its spoil with fire.\"",
+ "To destroy the seven nations [that dwelled in] Eretz Yisrael, as [Deuteronomy 20:17] states: \"You shall utterly destroy them.\"",
+ "To exterminate the seed of Amalek, as [Deuteronomy 25:19] states: \"Blot out the memory of Amalek.\"",
+ "To constantly remember what Amalek did to us, as [Deuteronomy 25:17] states: \"Remember what Amalek did to you.\"",
+ "To wage a voluntary war according to the laws prescribed by the Torah, as [Deuteronomy 20:10] states: \"When you approach the city....\"",
+ "To anoint a priest [who will address the people before] battle, as [Deuteronomy 20:2] states: \"And it shall come to pass, when you approach the battle, the priest will come forward and speak to the people....\"",
+ "To prepare a place [outside] the [army] camp [for use as a latrine], as [Deuteronomy 23:13] states: \"Prepare a place for yourselves outside the camp.\"",
+ "To prepare a shovel [to cover one's excrement], as [Deuteronomy 23:14] states: \"You shall have a shovel in addition to your weapons.\"",
+ "To return a stolen object, as [Leviticus 5:23] states: \"And he shall return the object which he stole.\"",
+ "To give charity, as [Deuteronomy 15:8] states: \"You shall surely open your hand [to your poor brother].\"",
+ "To give a severance gift to a Hebrew servant, as [Deuteronomy 15:14] states: \"You shall surely give him gifts....\" Similarly, [this gift is given] to a Hebrew maidservant.",
+ "To lend to the poor, as [Exodus 22:24] states: \"If you will lend money to my people....\" In this instance, the word \"if\" does not refer to a matter left to one's volition, but to a commandment, as [Deuteronomy 15:8] states: \"You shall surely lend him.\"",
+ "To lend to a gentile at interest, as [Deuteronomy 23:21] states: \"Take interest from a gentile.\" Based on the oral tradition, we have learned that this is a positive commandment.",
+ "To return security to its owner, as [Deuteronomy 24:13] states: \"You shall surely return the security to him.\"",
+ "To pay a worker his wage on time, as [Deuteronomy 24:15] states: \"Pay him his wage on the day it is due.\"",
+ "For a hired worker to be allowed to eat [from produce] while he is working with it, as [Deuteronomy 23:25-26] states: \"When you enter your neighbor's vineyard... When you enter your neighbor's standing grain....\"",
+ "To assist a colleague in unloading a burden which he or his beast [is carrying], as [Exodus 23:5] states: \"You shall surely help him.\"b",
+ "To [help a colleague] load a burden unto a beast, as [Deuteronomy 22:4] states: \" You shall lift it up with him.\"",
+ "To return a lost object, as [Deuteronomy 22:1] states: \"You shall surely return them to your brother.\"",
+ "To rebuke a person who sins, as [Leviticus 19:17] states: \"You shall surely rebuke your fellow men.\"",
+ "To love every member of our people, as [Leviticus 19:18] states: \"And you shall love your neighbor as yourself.\"",
+ "To love a convert, as [Deuteronomy 10:19] states: \"And you shall love a convert.\"",
+ "To balance scales with correct weights, as [Leviticus 19:36] states: \"You shall have correct scales, with correct weights.\"",
+ "To honor the Sages, as [Leviticus 19:32] states: \"Rise before an elder.\"",
+ "To honor one's father and mother, as [Exodus 20:12] states: \"Honor your father and mother.\"",
+ "To fear one's father and mother, as [Leviticus 19:3] states: \"A person must fear his mother and his father.\"",
+ "To be fruitful and multiply, as [Genesis 9:7] states: \"Be fruitful and multiply.\"",
+ "To have sexual relations [only within] marriage, as [Deuteronomy 24:1] states: \"If a man takes a woman [as a wife]....\"",
+ "For a groom to rejoice together with his wife for a year, as [Deuteronomy 24:5] states: \"He shall be free for his home for one year.\"",
+ "To circumcise a son, as [Leviticus 12:3] states: \"On the eighth day, the flesh of his foreskin shall be circumcised.\"",
+ "To marry the widow of one's brother who died childless, as [Deuteronomy 25:5] states: \"Her yavam shall come unto her.\"",
+ "To remove the yavam's shoe [if he does not marry his brother's widow], as [Deuteronomy 25:9] states: \"And she shall remove his shoe from his foot.\"",
+ "For a rapist to marry the woman he raped, as [Deuteronomy 22:29] states: \"She shall become his wife.\"",
+ "For a person who made defamatory remarks about his wife to remain married to her for his entire life, as [Deuteronomy 22:19] states: \"She shall become his wife. He may not send her away for his entire life.\"",
+ "To carry out the judgment concerning a seducer, fining him fifty shekels and carrying out the other laws regarding this matter, as [Exodus 22:15] states: \"If a person will seduce....\"",
+ "To carry out the procedure [the Torah] prescribes for a yefat to'ar, as [Deuteronomy 21:11] states: \"And if you see a beautiful woman among the captives....\"",
+ "To divorce with a get, as [Deuteronomy 24:1] states: \"And he shall write a bill of divorce for her and place it in her hand.\"",
+ "To carry out the [procedure] prescribed for a sotah, as [Numbers 5:30] states: \"And the priests will carry out all these laws for her.\"",
+ "To whip the wicked, as [Deuteronomy 25:2] states: \"The judge will cast him down and beat him.\"",
+ "To exile a person who accidentally kills a person, as [Numbers 35:25] states: \"And he shall dwell there until the High Priest dies....\"",
+ "For a court to execute by decapitation, as [Exodus 21:20] states: \"Revenge shall surely be taken.\"",
+ "For a court to execute by strangulation, as [Leviticus 20:10] states: \"The adulterer and the adulteress shall die.\"",
+ "For a court to execute by burning [the condemned] with fire, as [Leviticus 20:14] states: \"They shall burn him and them with fire.\"",
+ "For a court to execute by stoning [the condemned] with stones, as [Deuteronomy 22:24] states: \"And you shall stone them.\"",
+ "To hang [the corpses] of those liable for hanging, as [Deuteronomy 21:22] states: \"And you shall hang them on a gallows.\"",
+ "To bury [the body of] an executed person on the day of his execution, as [Deuteronomy 21:22] states: \"For you shall surely bury him on that day.\"",
+ "To carry out the laws concerning a Hebrew servant, as [Exodus 21:2] states: \"When you purchase a Hebrew servant....\"",
+ "To marry a Hebrew maidservant, as [Exodus 21:8] states: \"Who has designated her for himself... and she will be redeemed.\"",
+ "To redeem a Hebrew maidservant, as [Exodus, ibid.] states: \"And she will be redeemed.\"",
+ "To have a Canaanite servant serve forever, as [Leviticus 25:46] states: \"You shall have them serve you forever.\"",
+ "For a person who injures [a colleague] to pay him damages, as [Exodus 21:18] states: \"If men will quarrel and one man will strike [his colleague]....\"",
+ "To judge regarding the damages caused by an ox, as [Exodus 21:35] states: \"If an ox belonging to one person gores an ox belonging to a colleague....\"",
+ "To judge regarding the damages caused by a pit, as [Exodus 21:33] states: If a person will open a pit....\"",
+ "To judge a thief, obligating him for payment or execution, as [Exodus 21:37] states: \"Should a theft be perpetrated,\" as [Exodus 22:1] states: \"If when breaking in,\" and, as [Exodus 21:16] states: \"If one kidnaps a person and sells him,…. \"",
+ "To judge regarding the damages caused by grazing, as [Exodus 22:4] states: \"If a person will graze [his animals] in a field or vineyard....\"",
+ "To judge regarding the damages caused by fire, as [Exodus 22:5] states: \"If fire will break out and catch in thorns....\"",
+ "To render judgment [in questions] regarding an unpaid watchman, as [Exodus 22:6] states: \"If a person will give a colleague money or utensils [to watch]....\"",
+ "To render judgment [in questions] regarding a paid watchman, as [Exodus 22:9] states: \"Should a person give a donkey or an ox....\"",
+ "To render judgment [in questions] regarding a borrower, as [Exodus 22:13] states: \"If a person will borrow from a colleague....\"",
+ "To render judgment [in questions] regarding business transactions, as [Leviticus 22:14] states: \"If you sell merchandise to your colleague....\"",
+ "To render judgment [in questions] regarding claims made by one person against another, as [Exodus 22:8] states: \"For every matter of trespass, concerning an ox, concerning a donkey, or concerning a sheep....\"",
+ "To save a person who is being pursued even if it is necessary to kill the pursuer, as [Deuteronomy 25:12] states: \"And you shall cut off her hand....\"",
+ "To render judgment [in questions] regarding inheritances as [Numbers 27:8] states: \"If a person dies without having a son....\""
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "משנה תורה, מצוות עשה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Mitzvah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/Hebrew/Mechon-mamre Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/Hebrew/Mechon-mamre Mishneh Torah.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..4a7ce09a5afe31b4b73b13d267f1db4986603d29
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/Hebrew/Mechon-mamre Mishneh Torah.json
@@ -0,0 +1,273 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishneh Torah, Positive Mitzvot",
+ "versionSource": "http://www.mechon-mamre.org/i/0001n.htm",
+ "versionTitle": "Mechon-mamre Mishneh Torah",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה תורה, מצוות עשה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ "מִצְוָה רִאשׁוֹנָה מִמִּצְווֹת עֲשֵׂה, לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמָר \"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ\" (שמות כ ב, דברים ה ו).",
+ "לְיַחֲדוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר \"ה' אֱלֹהֵינוּ, ה' אֶחָד\" (דברים ו, ד).",
+ "לְאָהֳבוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר \"וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ\" (דברים ו ה, יא א).",
+ "לְיִרְאָה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמָר \"אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא\" (דברים ו יג, י כ).",
+ "לְהִתְפַּלַּל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר \"וַעֲבַדְתֶּם, אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם\" (שמות כג, כה) – עֲבוֹדָה זוֹ תְּפִלָּה.",
+ "לְדָבְקָה בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר \"וּבוֹ תִדְבָּק\" (דברים י כ).",
+ "לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר \"וּבִשְׁמוֹ, תִּשָּׁבֵעַ\" (דברים ו יג, י כ).",
+ "לְהִדַּמּוֹת בִּדְרָכָיו הַטּוֹבִים וְהַיְּשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמָר \"וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו\" (דברים כח, ט).",
+ "לְקַדַּשׁ שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר \"וְנִקְדַּשְׁתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\" (ויקרא כב, לב).",
+ "לִקְרוֹת קִרְיַת שְׁמַע פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר \"וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ\" (דברים ו, ז).",
+ "ללמוד תורה וללמדה, שנאמר: \"וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ\" (דברים ו, ז).",
+ "לקשור תפילין בראש, שנאמר: \"וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ\" (דברים ו, ח).",
+ "לקשור תפילין ביד, שנאמר: \"וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ\" (דברים ו, ח).",
+ "לעשות ציצית, שנאמר: \"וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת\" (במדבר טו, לח).",
+ "לקבוע מזוזה, שנאמר: \"וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ\" (דברים ו ט; יא, כ).",
+ "להקהיל את העם לשמוע תורה במוצאי שביעית, שנאמר: \"הַקְהֵל אֶת הָעָם...\" (דברים לא, יב).",
+ "לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו, שנאמר: \"כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת\" (דברים לא, יט).",
+ "לכתוב המלך ספר תורה לעצמו, יתר על האחד של כל אדם, עד שיהיה לו שתי תורות, שנאמר: \"וְכָתַב לוֹ אֵת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת\" (דברים יז, יח).",
+ "לברך אחר המזון, שנאמר: \"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ\" (דברים ח, י).",
+ "לבנות בית הבחירה, שנאמר: \"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ\" (שמות כה, ח).",
+ "ליראה מבית זה, שנאמר: \"וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ\" (ויקרא יט ל; כו, ב).",
+ "לשמור בית זה תמיד, שנאמר: \"וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת\" (במדבר יח, ב).",
+ "להיות הלוי עובד במקדש, שנאמר: \"וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא\" (במדבר יח, כג).",
+ "לקדש הכהן ידיו ורגליו בשעת העבודה, שנאמר: \"וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו...\" (שמות ל, יט).",
+ "לערוך נרות במקדש, שנאמר: \"יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו\" (שמות כז, כא).",
+ "לברך הכהנים את ישראל, שנאמר: \"כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\" (במדבר ו, כג).",
+ "להסדיר לחם ולבונה לפני יי בכל שבת, שנאמר: \"וְנָתַתָּ עַל הַשֻׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים\" (שמות כה, ל).",
+ "להקטיר קטורת פעמים ביום, שנאמר: \"וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים\" (שמות ל, ז).",
+ "להבעיר אש במזבח העולה תמיד, שנאמר: \"אֵשׁ תמיד תוקד על המזבח\" (ויקרא ו, ו).",
+ "להרים הדשן מעל המזבח בכל יום, שנאמר: \"וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן\" (ויקרא ו, ג).",
+ "לשלח טמאים ממחנה שכינה שהוא המקדש, שנאמר: \"וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנֶפֶשׁ\" (במדבר ה, ב).",
+ "לחלוק כבוד לזרעו של אהרן, ולהקדימו לכל דבר שבקדושה, שנאמר: \"וְקִדַּשְׁתּוֹ\" (ויקרא כא, ח).",
+ "להיות הכהנים לובשים לעבודה בגדי כהונה, שנאמר: \"וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ...\" (שמות כח, ב).",
+ "לשאת הארון על הכתף כשנושאין אותו, שנאמר: \"בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ\" (במדבר ז, ט).",
+ "למשוח כהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה, שנאמר: \"שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה\" (שמות ל, לא).",
+ "להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות, ובמועדים עובדין כאחד, שנאמר: \"וְכִי יָבוֹא הַלֵּוִי...\" (דברים יח, ו) \"לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת\" (שם, ח).",
+ "להיות הכהנים מיטמאין לקרוביהם, ומתאבלין עליהן כשאר ישראל שהן מצווין להתאבל, שנאמר: \"לָהּ יִטַּמָּא\" (ויקרא כא, ג).",
+ "להיות כהן גדול נושא בתולה, שנאמר: \"וְהוּא אִשָּׁה בִּבְתוּלֶיהָ יִקָּח\" (ויקרא כא, יג).",
+ "להקריב תמידין בכל יום, שנאמר: \"שְׁנַיִם לַיּוֹם עוֹלָה תָמִיד\" (במדבר כח, ג).",
+ "להקריב כהן גדול מנחה בכל יום, שנאמר: \"זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו\" (ויקרא ו, יג).",
+ "להוסיף קרבן אחר בכל שבת, שנאמר: \"וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְּבָשִׂים\" (במדבר כח, ט).",
+ "להוסיף קרבן בכל ראש חודש וחודש, שנאמר: \"וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ...\" (במדבר כח, יא).",
+ "להוסיף קרבן בחג הפסח, שנאמר: \"שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיי\" (ויקרא כג, לו).",
+ "להקריב מנחת העומר ממחרת יום ראשון של פסח עם כבש אחד, שנאמר: \"וַהֲבֵאתֶם אֵת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן\" (ויקרא כג, י).",
+ "להוסיף קרבן ביום עצרת, שנאמר: \"וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים...\" (במדבר כח, כו) \"וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ...\" (במדבר כח, כז).",
+ "להביא שתי הלחם עם הקרבנות הקרבים בגלל הלחם ביום עצרת, שנאמר: \"מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה\" (ויקרא כג, יז) \"וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם\" (שם, יח).",
+ "להוסיף קרבן בראש השנה, שנאמר: \"וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ [...] וַעֲשִׂיתֶם...\" (במדבר כט, א).",
+ "להוסיף קרבן ביום הצום, שנאמר: \"וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי...\" (במדבר כט, ז).",
+ "לעשות עבודת היום ביום הצום, שנאמר: \"בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר\" (ויקרא טז, ג), וכל העבודה הכתובה בפרשת \"אחרי מות\".",
+ "להוסיף קרבן בחג הסוכות, שנאמר: \"וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ\" (במדבר כט, יג).",
+ "להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת, כי רגל בפני עצמו הוא, שנאמר: \"בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי\" (במדבר כט, לה).",
+ "לחוג ברגלים, שנאמר: \"שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי\" (שמות כג, יד).",
+ "להיראות ברגלים, שנאמר: \"שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ\" (שמות כג יז; שם לג, כג; דברים טז טז.",
+ "לשמוח ברגלים, שנאמר: \"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ\" (דברים טז, יד).",
+ "לשחוט כבש הפסח, שנאמר: \"וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כָּל קְהַל \" (שמות יב, ו).",
+ "לאכול בשר הפסח צלי בלילי חמישה עשר מניסן, שנאמר: \"וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר\" (שמות יב, ח).",
+ "לעשות פסח שני, שנאמר: \"בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר\" (במדבר ט, יא).",
+ "לאכול את בשר פסח שני על מצה ומרור, שנאמר: \"עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ\" (במדבר ט, יא).",
+ "לתקוע בחצוצרות על הקרבנות ובשעת הצרות, שנאמר: \"וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצוֹצְרֹת\" (במדבר י, י).",
+ "להיות כל קרבנות בהמה מיום שמיני והלאה, שנאמר: \"מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה\" (ויקרא כב, כז).",
+ "להיות כל קרבן בהמה תמים, שנאמר: \"תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן\" (ויקרא כב, כא).",
+ "למלוח כל קרבן, שנאמר: \"עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח\" (ויקרא ב, יג).",
+ "מעשה העולה, שנאמר: \"אִם עוֹלָה קָרְבָּנוֹ\" (ויקרא א, ג).",
+ "מעשה חטאת, שנאמר: \"זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת\" (ויקרא ו, יח).",
+ "מעשה האשם, שנאמר: \"זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם\" (ויקרא ז, א).",
+ "מעשה זבח השלמים, שנאמר: \"וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים\" (ויקרא ז, יא).",
+ "מעשה המנחה, שנאמר: \"וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה\" (ויקרא ב, א).",
+ "להקריב בית דין קרבן אם טעו בהוראה, שנאמר: \"וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ\" (ויקרא ד, יג).",
+ "להקריב היחיד קרבן חטאת אם שגג במצות לא תעשה שחייבים עליה כרת, שנאמר: \"וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא\" (ויקרא ה, א).",
+ "להקריב היחיד קרבן אם נסתפק לו אם חטא חטא שחייבים עליו חטאת או לא חטא, שנאמר: \"וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ\" (ויקרא ה, יז) וזה הוא נקרא אשם תלוי.",
+ "להקריב השוגג במעילה, או החוטא בגזילה, או בשפחה חרופה, או שכפר בפיקדון ונשבע; מביא קרבן אשם, וזה הוא הנקרא אשם ודאי.",
+ "להקריב קרבן עולה ויורד, שנאמר: \"ואם לא תגיע ידו\" (ויקרא ה,ז), \"ואם לא תשיג ידו\" (ויקרא ה,יא).",
+ "להתוודות לפני ה' מכל חטא שיעשה האדם, בשעת הקרבן ושלא בשעת הקרבן, שנאמר: \"והתוודו, את חטאתם אשר עשו\" (במדבר ה,ז).",
+ "להקריב הזב קרבן אחר שיטהר, שנאמר: \"וכי יטהר הזב, מזובו\" (ויקרא טו,יג).",
+ "להקריב הזבה קרבן אחר שתטהר, שנאמר: \"ואם טהרה, מזובה\" (ויקרא טו,כח).",
+ "להקריב היולדת קרבן אחר שתטהר, שנאמר: \"ובמלאות ימי טוהרה\" (ויקרא יב,ו).",
+ "להקריב המצורע קרבן אחר שיטהר, שנאמר: \"וביום השמיני ייקח\" (ויקרא יד,י).",
+ "לעשר הבהמה, שנאמר: \"וכל מעשר בקר וצאן\" (ויקרא כז,לב).",
+ "לקדש בכור הבהמה הטהורה ולהקריבו, שנאמר: \"כל הבכור אשר ייוולד\" (דברים טו,יט).",
+ "לפדות בכור אדם, שנאמר: \"אך פדה תפדה, את בכור האדם\" (במדבר יח,טו).",
+ "לפדות פטר חמור, שנאמר: \"ופטר חמור תפדה בשה\" (שמות לד,כ).",
+ "לערוף פטר חמור, שנאמר: \"ואם לא תפדה וערפתו\" (שמות יג,יג; שמות לד,כ).",
+ "להביא כל הקרבנות שיש על האדם בחובה או בנדבה ברגל ראשון שפגע בו, שנאמר: \"ובאת שמה\" (דברים יב,ה), \"והבאתם שמה\" (דברים יב,ו).",
+ "להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה, שנאמר: \"ושם תעשה, כול אשר אנוכי מצווך\" (דברים יב,יד).",
+ "להיטפל בהבאת הקרבנות מחוצה לארץ לבית הבחירה, שנאמר: \"רק קודשיך אשר יהיו לך, ונדריך, תישא ובאת\" (דברים יב,כו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בקודשי חוצה לארץ.",
+ "לפדות קודשים בעלי מומים ויהיו מותרים באכילה, שנאמר: \"רק בכל אוות נפשך תזבח ואכלת בשר\" (דברים יב,טו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שייפדו.",
+ "להיות התמורה קודש, שנאמר: \"והיה הוא ותמורתו יהיה קודש\" (ויקרא כז,י; ויקרא כז,לג).",
+ "לאכול שיירי מנחות, שנאמר: \"והנותרת ממנה, יאכלו אהרון ובניו\" (ויקרא ו,ט).",
+ "לאכול בשר חטאת ואשם, שנאמר: \"ואכלו אותם אשר כופר בהם\" (שמות כט,לג).",
+ "לשרוף בשר קודש שנטמא, שנאמר: \"והבשר אשר ייגע בכל טמא\" (ויקרא ז,יט).",
+ "לשרוף הנותר, שנאמר: \"והנותר, מבשר הזבח--ביום, השלישי, באש, יישרף\" (ויקרא ז,יז).",
+ "לגדל הנזיר שיערו, שנאמר: \"גדל פרע, שיער ראשו\" (במדבר ו,ה).",
+ "לגלח הנזיר שיערו על קרבנותיו במלאות ימי נזרו, או בתוך ימי נזרו אם נטמא, שנאמר: \"וכי ימות מת עליו\" (במדבר ו,ט).",
+ "לקיים אדם כל מה שהוציא בשפתיו, מקרבן או צדקה וכיוצא בהם, שנאמר: \"מוצא שפתיך, תשמור ועשית\" (דברים כג,כד).",
+ "לדון בהפרת נדרים בכל הדינים האמורין בפרשה.",
+ "להיות כל נוגע בנבילה טמא, שנאמר \"וכי ימות מן הבהמה\" (ויקרא יא, לט).",
+ "להיות שמונה שרצים מטמאין, שנאמר \"וזה לכם הטמא\" (ויקרא יא, כט).",
+ "להיות האוכלין מיטמאין, שנאמר \"מכל האוכל אשר יאכל\" (ויקרא יא, לד).",
+ "להיות הנידה טמאה ומטמאה לאחרים.",
+ "להיות היולדת טמאה כנידה.",
+ "להיות המצורע טמא ומטמא.",
+ "להיות בגד מנוגע טמא ומטמא.",
+ "להיות בית מנוגע מטמא.",
+ "להיות הזב מטמא.",
+ "להיות שכבת זרע מטמאה.",
+ "להיות זבה מטמאה.",
+ "להיות המת מטמא.",
+ "להיות מי נדה מטמאין לאדם טהור, ומטהרין מטומאת מת בלבד. וכל אלו הדינין של טומאות אלו, רוב משפט כל טומאה וטומאה מהן מבואר בתורה שבכתב.",
+ "להיות הטהרה מכל הטמאות בטבילה במי מקוה, שנאמר: \"וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ\" (ויקרא טו, טז) למדו מפי השמועה שרחיצה זו במים שכל גופו עולה בהן בבת אחת.",
+ "להיות הטהרה מן הצרעת בין צרעת אדם בין צרעת בית בעץ ארז ואיזוב ושני תולעת ושתי ציפורים ומים חיים, שנאמר: \"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע\" (ויקרא יד, ב).",
+ "להיות המצורע מגלח כל שערו, שנאמר: \"וְהָיָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ\" (ויקרא יד, ט).",
+ "להיות המצורע ידוע לכל בדברים האמורים בו \"בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרֻעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא\" (ויקרא יג, מה). וכן כל שאר הטמאים צריכין להודיע את עצמן.",
+ "לעשות פרה אדומה להיות אפרה מוכן, שנאמר: \"וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\" (במדבר יט, ט).",
+ "להיות מעריך אדם נותן דמים הקצובין בפרשה, שנאמר: \"אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר\" (ויקרא כז, ב).",
+ "להיות מעריך בהמה טמאה נותן דמיה, שנאמר: \"וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה\" (ויקרא כז, יא).",
+ "להיות מעריך ביתו נותן כערך הכהן, שנאמר: \"וְאִישׁ כִּי יַקְדִּישׁ\" (ויקרא כז, יד).",
+ "להיות מקדיש שדהו נותן בערך הקצוב בפרשה, שנאמר: \"וְהָיָה עֶרְכְּךָ כְּפִי זַרְעוֹ\" (ויקרא כז, טז).",
+ "לשלם השוגג במעילה מה שמעל לה' ולהוסיף חומש, שנאמר: \"וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם\" (ויקרא ה, טז).",
+ "להיות נטע רבעי קודש, שנאמר: \"יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים\" (ויקרא יט, כד).",
+ "להניח פיאה.",
+ "להניח לקט.",
+ "להניח עומר השכחה.",
+ "להניח עוללות בכרם.",
+ "להניח פרט הכרם לפי שבכל אלו נאמר \"לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם\" (ויקרא יט, י) (ויקרא כג, כב) וזו היא מצות עשה שלהם.",
+ "להביא ביכורים לבית הבחירה, שנאמר: \"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ\" (שמות כג, יט) (שמות לד, כו).",
+ "להפריש תרומה גדולה לכהן, שנאמר: \"רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּתֵּן לוֹ\" (דברים יח, ד).",
+ "להפריש מעשר דגן ללוים, שנאמר: \"כָּל מַעְשַׂר הָאָרֶץ\" (ויקרא כז, ל).",
+ "להפריש מעשר שני להיאכל לבעליו בירושלים, שנאמר: \"עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר\" (דברים יד, כב) מפי השמועה למדו שזה הוא מעשר שני.",
+ "להיות הלוים מפרישין מעשר מן המעשר שלקחו מישראל ונותנין אותו לכהנים, שנאמר: \"וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר\" (במדבר יח, כו).",
+ "להפריש מעשר עני תחת מעשר שני בשלישית ובשישית בשבוע, שנאמר: \"מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ\" (דברים יד, כח).",
+ "להתוודות וידוי מעשר, שנאמר: \"ואמרת לפני ה' אלוהיך ביערתי הקודש\" (דברים כו,יג).",
+ "לקרות על הביכורים, שנאמר: \"וענית ואמרת לפני ה' אלוהיך\" (דברים כו,ה).",
+ "להפריש חלה לכוהן, שנאמר: \"ראשית, עריסותיכם--חלה, תרימו תרומה\" (במדבר טו,כ).",
+ "להשמיט קרקע, שנאמר: \"והשביעית תשמטנה ונטשתה\" (שמות כג,יא).",
+ "לשבות מעבודת הארץ, שנאמר: \"בחריש ובקציר, תשבות\" (שמות לד,כא).",
+ "לקדש שנת יובל בשביתה כשמיטה, שנאמר: \"וקידשתם, את שנת החמישים\" (ויקרא כה,י).",
+ "לתקוע בשופר בשנת היובל, שנאמר: \"והעברת שופר תרועה\" (ויקרא כה,ט).",
+ "ליתן גאולה לארץ בשנת היובל, שנאמר: \"ובכול, ארץ אחוזתכם, גאולה, תיתנו לארץ\" (ויקרא כה,כד).",
+ "להיות גאולה בבתי ערי חומה עד שנה, שנאמר: \"ואיש, כי ימכור בית מושב\" (ויקרא כה,כט).",
+ "למנות שני יובל שנים ושמיטים, שנאמר: \"וספרת לך, שבע . . .\" (ויקרא כה,ח).",
+ "להשמיט כספים בשביעית, שנאמר: \"שמוט כל בעל משה ידו\" (דברים טו,ב).",
+ "לנגוש לנוכרי, שנאמר: \"את הנוכרי, תיגוש; ואשר יהיה לך\" (דברים טו,ג).",
+ "ליתן מן הבהמה לכוהן הזרוע והלחיים והקיבה, שנאמר: \"ונתן, לכוהן, הזרוע\" (דברים יח,ג).",
+ "ליתן ראשית הגז לכוהן, שנאמר: \"וראשית גז צאנך--תיתן לו\" (דברים יח,ד).",
+ "לדון בדיני חרמים, מהם לה' ומהם לכוהן, שנאמר: \"אך כל חרם אשר יחרים\" (ויקרא כז,כח).",
+ "לשחוט בהמה חיה ועוף ואחר כך יאכל בשרם, שנאמר: \"וזבחת מבקרך ומצאנך\" (דברים יב,כא).",
+ "לכסות דם חיה ועוף, שנאמר: \"ושפך, את דמו, וכיסהו, בעפר\" (ויקרא יז,יג).",
+ "לשלח הקן, שנאמר: \"שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך\" (דברים כב,ז).",
+ "לבדוק בסימני בהמה, שנאמר: \"זאת החיה אשר תאכלו\" (ויקרא יא,ב).",
+ "לבדוק בסימני העוף עד שיבדיל בין טמא לטהור, שנאמר: \"כל ציפור טהורה, תאכלו\" (דברים יד,יא).",
+ "לבדוק בסימני חגבים לידע טהור מן הטמא, שנאמר: \"אשר לו כרעיים\" (ויקרא יא,כא).",
+ "לבדוק בסימני דגים, שנאמר: \"את זה, תאכלו, מכול, אשר במים\" (ויקרא יא,ט; דברים יד,ט).",
+ "לקדש חודשים ולחשב שנים וחודשים בבית דין בלבד, שנאמר: \"החודש הזה לכם, ראש חודשים\" (שמות יב,ב).",
+ "לשבות בשבת, שנאמר: \"וביום השביעי תשבות\" (שמות כג,יב; שמות לד,כא).",
+ "לקדש שבת, שנאמר: \"זכור את יום השבת, לקדשו\" (שמות כ,ז).",
+ "לבער חמץ, שנאמר: \"ביום הראשון, תשביתו שאור מבתיכם\" (שמות יב,טו).",
+ "לספר ביציאת מצריים בלילה הראשון של חג המצות, שנאמר: \"והגדת לבנך\" (שמות יג,ח).",
+ "לאכול מצה בליל זה, שנאמר: \"בערב, תאכלו, מצות\" (שמות יב,יח).",
+ "לשבות בראשון של פסח, שנאמר: \"וביום הראשון, מקרא קודש\" (שמות יב,טז).",
+ "לשבות בשביעי בו, שנאמר: \"וביום השביעי, מקרא קודש\" (שמות יב,טז; במדבר כח,כה).",
+ "לספור מקצירת העומר תשעה וארבעים יום, שנאמר: \"וספרתם לכם, ממוחרת השבת\" (ויקרא כג,טו).",
+ "לשבות ביום חמישים, שנאמר: \"וקראתם בעצם היום הזה, מקרא קודש\" (ויקרא כג,כא).",
+ "לשבות בראשון של חודש השביעי, שנאמר: \"באחד לחודש, יהיה לכם שבתון\" (ויקרא כג,כד).",
+ "להתענות בעשירי בו, שנאמר: \"ובעשור לחודש תענו את נפשותיכם\" (ראה ויקרא טז,כט; במדבר כט,ז).",
+ "לשבות ביום הצום, שנאמר: \"שבת שבתון\" (ויקרא טז,לא; ויקרא כג,לב).",
+ "לשבות בראשון של חג הסוכות, שנאמר: \"ביום הראשון, מקרא קודש\" (ויקרא כג,לה).",
+ "לשבות בשמיני של חג, שנאמר: \"וביום השמיני מקרא קודש\" (ראה ויקרא כג,לו).",
+ "לישב בסוכה שבעת ימים, שנאמר: \"בסוכות תשבו, שבעת ימים\" (ויקרא כג,מב).",
+ "ליטול לולב, שנאמר: \"ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר כפות תמרים\" (ויקרא כג,מ).",
+ "לשמוע קול שופר בראש השנה, שנאמר: \"יום תרועה, יהיה לכם\" (במדבר כט,א).",
+ "ליתן מחצית השקל בכל שנה ושנה, שנאמר: \"זה ייתנו, כל העובר על הפקודים\" (שמות ל,יג).",
+ "לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע, שנאמר: \"אליו, תשמעון\" (דברים יח,טו).",
+ "למנות מלך, שנאמר: \"שום תשים עליך מלך\" (דברים יז,טו).",
+ "לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל, שנאמר: \"ועל המשפט אשר יאמרו לך--תעשה\" (דברים יז,יא).",
+ "לנטות אחרי רבים אם תהיה מחלוקת בין הסנהדרין בדינין, שנאמר: \"אחרי רבים--להטות\" (שמות כג,ב).",
+ "למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל, שנאמר: \"שופטים ושוטרים, תיתן לך\" (דברים טז,יח).",
+ "להשוות בין בעלי דינין בשעה שעומדין בדין, שנאמר: \"בצדק, תשפוט עמיתך\" (ויקרא יט,טו).",
+ "להעיד בבית דין למי שיש לו עדות, שנאמר: \"והוא עד, או ראה או ידע\" (ויקרא ה,א).",
+ "לחקור העדים הרבה, שנאמר: \"ודרשת וחקרת ושאלת, היטב\" (דברים יג,טו).",
+ "לעשות לעדים זוממין כמו שזמו לעשות, שנאמר: \"ועשיתם לו, כאשר זמם\" (דברים יט,יט).",
+ "לערוף את העגלה כמצותה, שנאמר: \"וערפו שם את העגלה, בנחל\" (דברים כא,ד).",
+ "להכין שש ערי מקלט, שנאמר: \"תכין לך, הדרך, ושילשת\" (דברים יט,ג).",
+ "לתת ללויים ערים לשבת, וגם הן קולטות, שנאמר: \"ונתנו ללויים . . . ערים\" (במדבר לה,ב).",
+ "לעשות מעקה, שנאמר: \"ועשית מעקה לגגך\" (דברים כב,ח).",
+ "לאבד עבודה זרה וכל משמשיה, שנאמר: \"אבד תאבדון את כל המקומות\" (דברים יב,ב).",
+ "להרוג אנשי עיר הנידחת ולשרוף את העיר, שנאמר: \"ושרפת באש את . . . כל שללה\" (דברים יג,יז).",
+ "לאבד שבעה עממים מארץ ישראל, שנאמר: \"החרם תחרימם\" (דברים כ,יז).",
+ "להכרית זרעו של עמלק, שנאמר: \"תמחה את זכר עמלק\" (דברים כה,יט).",
+ "לזכור מה שעשה לנו עמלק תדיר, שנאמר: \"זכור, את אשר עשה לך עמלק\" (דברים כה,יז).",
+ "לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה, שנאמר: \"כי תקרב אל עיר\" (דברים כ,י).",
+ "למשוח כוהן למלחמה, שנאמר: \"והיה, כקורבכם אל המלחמה; וניגש הכוהן\" (דברים כ,ב).",
+ "להתקין יד במחנה, שנאמר: \"ויד תהיה לך, מחוץ למחנה\" (דברים כג,יג).",
+ "להתקין יתד, שנאמר: \"ויתד תהיה לך, על אזנך\" (דברים כג,יד).",
+ "להשיב את הגזל, שנאמר: \"והשיב את הגזילה אשר גזל\" (ויקרא ה,כג).",
+ "ליתן צדקה, שנאמר: \"פתוח תפתח את ידך\" (דברים טו,ח; דברים טו,יא).",
+ "להעניק לעבד עברי, שנאמר: \"הענק תעניק, לו\" (דברים טו,יד); וכן אמה עברייה.",
+ "להלוות לעני, שנאמר: \"אם כסף תלווה את עמי\" (שמות כב,כד); \"אם\" זה אינו רשות אלא מצוה, שנאמר: \"והעבט, תעביטנו\" (דברים טו,ח).",
+ "להלוות לנוכרי בריבית, שנאמר: \"לנוכרי תשיך\" (דברים כג,כא); מפי השמועה למדו שזו מצות עשה.",
+ "להשיב המשכון לבעליו, שנאמר: \"השב תשיב לו את העבוט\" (דברים כד,יג).",
+ "ליתן שכר שכיר בזמנו, שנאמר: \"ביומו תיתן שכרו\" (דברים כד,טו).",
+ "להיות השכיר אוכל בזמן שכירותו, שנאמר: \"כי תבוא בכרם ריעך\" (דברים כג,כה), \"כי תבוא בקמת ריעך\" (דברים כג,כו).",
+ "לעזוב מעל חברו או מעל בהמתו, שנאמר: \"עזוב תעזוב, עימו\" (שמות כג,ה).",
+ "להקים המשא על הבהמה, שנאמר: \"הקם תקים, עימו\" (דברים כב,ד).",
+ "להשיב האבידה, שנאמר: \"השב תשיבם, לאחיך\" (דברים כב,א).",
+ "להוכיח החוטא, שנאמר: \"הוכח תוכיח את עמיתך\" (ויקרא יט,יז).",
+ "לאהוב כל בני אדם מבני ברית, שנאמר: \"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ\" (ויקרא יט, יח).",
+ "לאהוב את הגר, שנאמר: \"ואהבתם את הגר\" (דברים י, יט).",
+ "לצדק מאזניים עם המשקלות, שנאמר: \"מאזני צדק אבני צדק\" (ויקרא יט, לו).",
+ "לכבד החכמים, שנאמר: \"מפני שיבה תקום\" (ויקרא יט, לב).",
+ "לכבד אב ואם, שנאמר \"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ\" (שמות כ, יא); (דברים ה, טו).",
+ "ליראה מאב ואם, שנאמר: \"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ\" (ויקרא יט, ג).",
+ "לפרות ולרבות, שנאמר: \"פרו ורבו\" (בראשית ט, ז).",
+ "לבעול בקידושין, שנאמר: \"כי יקח איש אשה ובא אליה\" (דברים כב, יג) וראה דברים כד, א.",
+ "לשמח חתן את אשתו שנה, שנאמר: \"נקי יהיה לביתו שנה אחת\" (דברים כד, ה).",
+ "למול את הבן, שנאמר: \"וביום השמיני ימול בשר ערלתו\" (ויקרא יב, ג).",
+ "לייבם אשת אח, שנאמר: \"יבמה יבוא עליה\" (דברים כה,ה).",
+ "לחלוץ ליבם, שנאמר: \"וחלצה נעלו מעל רגלו\" (דברים כה,ט).",
+ "לישא אונס שנאמר: \"ולו תהיה לאישה\" (דברים כב,כט).",
+ "לישב מוציא שם רע עם אשתו כל ימיו, שנאמר: \"ולו תהיה לאישה\" (דברים כב,יט).",
+ "לדון במפתה בחמישים שקל עם שאר דינין, שנאמר: \"כי יפתה איש\" (שמות כב,טו).",
+ "לעשות ליפת תואר ככתוב, שנאמר: \"וראית, בשביה, אשת, יפת תואר\" (דברים כא,יא).",
+ "לגרש בשטר, שנאמר: \"וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה\" (דברים כד,א; דברים כד,ג).",
+ "לעשות לסוטה כתורה, שנאמר: \"ועשה לה הכוהן, את כל התורה הזאת\" (במדבר ה,ל).",
+ "להלקות הרשעים, שנאמר: \"והפילו השופט והכהו\" (דברים כה,ב).",
+ "להגלות רוצח בשגגה, שנאמר: \"וישב בה, עד מות הכוהן\" (במדבר לה,כה).",
+ "להיות בית דין הורגין בסיף, שנאמר: \"נקום, יינקם\" (שמות כא,כ).",
+ "להיות בית דין הורגין בחנק, שנאמר: \"מות יומת הנואף, והנואפת\" (ויקרא כ,י).",
+ "להיות בית דין שורפין באש, שנאמר: \"באש ישרפו אותו, ואתהן\" (ויקרא כ,יד).",
+ "להיות בית דין סוקלין באבנים, שנאמר: \"וסקלתם אותם\" (דברים כב,כד).",
+ "לתלות מי שנתחייב תלייה, שנאמר: \"ותלית אותו, על עץ\" (דברים כא,כב).",
+ "לקבור הנהרג ביומו, שנאמר: \"כי קבור תקברנו ביום ההוא\" (דברים כא,כג).",
+ "לדון בעבד עברי כהלכותיו, שנאמר: \"כי תקנה עבד עברי\" (שמות כא,ב).",
+ "לייעד אמה עברייה, שנאמר: \"אשר לו יעדה\" (שמות כא,ח), \"ואם לבנו, ייעדנה\" (שמות כא,ט).",
+ "לפדות אמה עברייה, שנאמר: \"והפדה\" (שמות כא,ח).",
+ "לעבוד בעבד כנעני לעולם, שנאמר: \"לעולם, בהם תעבודו\" (ויקרא כה,מו).",
+ "להיות החובל משלם ממון, שנאמר: \"וכי יריבון אנשים--והכה איש\" (שמות כא,יח).",
+ "לדון בנזקי בהמה, שנאמר: \"וכי ייגוף שור איש את שור ריעהו\" (שמות כא,לה).",
+ "לדון בנזקי הבור, שנאמר: \"כי יפתח איש בור\" (שמות כא,לג).",
+ "לדון לגנב בתשלומין או במיתה, שנאמר: \"וכי יגנוב\" (ראה שמות כא,לז), \"אם במחתרת\" (שמות כב,א), \"וגונב איש ומכרו\" (שמות כא,טז).",
+ "לדון בנזקי הבער, שנאמר: \"כי יבער איש, שדה או כרם\" (שמות כב,ד).",
+ "לדון בנזקי האש, שנאמר: \"כי תצא אש ומצאה קוצים\" (שמות כב,ה).",
+ "לדון בדין שומר חינם, שנאמר: \"כי ייתן איש אל ריעהו כסף או כלים\" (שמות כב,ו).",
+ "לדון בדין נושא שכר ושוכר, שנאמר: \"כי ייתן איש אל ריעהו חמור או שור\" (שמות כב,ט).",
+ "לדון בדין השואל, שנאמר: \"וכי ישאל איש מעם ריעהו\" (שמות כב,יג).",
+ "לדון בדין מקח וממכר, שנאמר: \"וכי תמכרו ממכר לעמיתך\" (ויקרא כה,יד).",
+ "לדון בדין טוען וכופר, שנאמר: \"על כל דבר פשע\" (שמות כב,ח).",
+ "להציל הנרדף ואפילו בנפש הרודף, שנאמר: \"וקצותה, את כפה\" (דברים כה,יב).",
+ "לדון בדיני נחלות, שנאמר: \"איש כי ימות, ובן אין לו\" (במדבר כז,ח)."
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Mitzvah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/Hebrew/Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/Hebrew/Mishneh Torah.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..18130e01cc2b17e3c8335805b097562e781de1be
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/Hebrew/Mishneh Torah.json
@@ -0,0 +1,273 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishneh Torah, Positive Mitzvot",
+ "versionSource": "http://www.mechon-mamre.org/i/0001n.htm",
+ "versionTitle": "Mishneh Torah",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה תורה, מצוות עשה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ "מִצְוָה רִאשׁוֹנָה מִמִּצְווֹת עֲשֵׂה, לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמָר \"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ\" (שמות כ ב, דברים ה ו).",
+ "לְיַחֲדוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר \"ה' אֱלֹהֵינוּ, ה' אֶחָד\" (דברים ו, ד).",
+ "לְאָהֳבוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר \"וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ\" (דברים ו ה, יא א).",
+ "לְיִרְאָה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמָר \"אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא\" (דברים ו יג, י כ).",
+ "לְהִתְפַּלַּל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר \"וַעֲבַדְתֶּם, אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם\" (שמות כג, כה) – עֲבוֹדָה זוֹ תְּפִלָּה.",
+ "לְדָבְקָה בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר \"וּבוֹ תִדְבָּק\" (דברים י כ).",
+ "לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר \"וּבִשְׁמוֹ, תִּשָּׁבֵעַ\" (דברים ו יג, י כ).",
+ "לְהִדַּמּוֹת בִּדְרָכָיו הַטּוֹבִים וְהַיְּשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמָר \"וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו\" (דברים כח, ט).",
+ "לְקַדַּשׁ שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר \"וְנִקְדַּשְׁתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\" (ויקרא כב, לב).",
+ "לִקְרוֹת קִרְיַת שְׁמַע פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר \"וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ\" (דברים ו, ז).",
+ "ללמוד תורה וללמדה, שנאמר: \"וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ\" (דברים ו, ז).",
+ "לקשור תפילין בראש, שנאמר: \"וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ\" (דברים ו, ח).",
+ "לקשור תפילין ביד, שנאמר: \"וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ\" (דברים ו, ח).",
+ "לעשות ציצית, שנאמר: \"וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת\" (במדבר טו, לח).",
+ "לקבוע מזוזה, שנאמר: \"וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ\" (דברים ו ט; יא, כ).",
+ "להקהיל את העם לשמוע תורה במוצאי שביעית, שנאמר: \"הַקְהֵל אֶת הָעָם...\" (דברים לא, יב).",
+ "לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו, שנאמר: \"כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת\" (דברים לא, יט).",
+ "לכתוב המלך ספר תורה לעצמו, יתר על האחד של כל אדם, עד שיהיה לו שתי תורות, שנאמר: \"וְכָתַב לוֹ אֵת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת\" (דברים יז, יח).",
+ "לברך אחר המזון, שנאמר: \"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ\" (דברים ח, י).",
+ "לבנות בית הבחירה, שנאמר: \"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ\" (שמות כה, ח).",
+ "ליראה מבית זה, שנאמר: \"וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ\" (ויקרא יט ל; כו, ב).",
+ "לשמור בית זה תמיד, שנאמר: \"וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת\" (במדבר יח, ב).",
+ "להיות הלוי עובד במקדש, שנאמר: \"וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא\" (במדבר יח, כג).",
+ "לקדש הכהן ידיו ורגליו בשעת העבודה, שנאמר: \"וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו...\" (שמות ל, יט).",
+ "לערוך נרות במקדש, שנאמר: \"יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו\" (שמות כז, כא).",
+ "לברך הכהנים את ישראל, שנאמר: \"כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\" (במדבר ו, כג).",
+ "להסדיר לחם ולבונה לפני יי בכל שבת, שנאמר: \"וְנָתַתָּ עַל הַשֻׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים\" (שמות כה, ל).",
+ "להקטיר קטורת פעמים ביום, שנאמר: \"וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים\" (שמות ל, ז).",
+ "להבעיר אש במזבח העולה תמיד, שנאמר: \"אֵשׁ תמיד תוקד על המזבח\" (ויקרא ו, ו).",
+ "להרים הדשן מעל המזבח בכל יום, שנאמר: \"וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן\" (ויקרא ו, ג).",
+ "לשלח טמאים ממחנה שכינה שהוא המקדש, שנאמר: \"וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנֶפֶשׁ\" (במדבר ה, ב).",
+ "לחלוק כבוד לזרעו של אהרן, ולהקדימו לכל דבר שבקדושה, שנאמר: \"וְקִדַּשְׁתּוֹ\" (ויקרא כא, ח).",
+ "להיות הכהנים לובשים לעבודה בגדי כהונה, שנאמר: \"וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ...\" (שמות כח, ב).",
+ "לשאת הארון על הכתף כשנושאין אותו, שנאמר: \"בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ\" (במדבר ז, ט).",
+ "למשוח כהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה, שנאמר: \"שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה\" (שמות ל, לא).",
+ "להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות, ובמועדים עובדין כאחד, שנאמר: \"וְכִי יָבוֹא הַלֵּוִי...\" (דברים יח, ו) \"לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת\" (שם, ח).",
+ "להיות הכהנים מיטמאין לקרוביהם, ומתאבלין עליהן כשאר ישראל שהן מצווין להתאבל, שנאמר: \"לָהּ יִטַּמָּא\" (ויקרא כא, ג).",
+ "להיות כהן גדול נושא בתולה, שנאמר: \"וְהוּא אִשָּׁה בִּבְתוּלֶיהָ יִקָּח\" (ויקרא כא, יג).",
+ "להקריב תמידין בכל יום, שנאמר: \"שְׁנַיִם לַיּוֹם עוֹלָה תָמִיד\" (במדבר כח, ג).",
+ "להקריב כהן גדול מנחה בכל יום, שנאמר: \"זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו\" (ויקרא ו, יג).",
+ "להוסיף קרבן אחר בכל שבת, שנאמר: \"וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְּבָשִׂים\" (במדבר כח, ט).",
+ "להוסיף קרבן בכל ראש חודש וחודש, שנאמר: \"וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ...\" (במדבר כח, יא).",
+ "להוסיף קרבן בחג הפסח, שנאמר: \"שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיי\" (ויקרא כג, לו).",
+ "להקריב מנחת העומר ממחרת יום ראשון של פסח עם כבש אחד, שנאמר: \"וַהֲבֵאתֶם אֵת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן\" (ויקרא כג, י).",
+ "להוסיף קרבן ביום עצרת, שנאמר: \"וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים...\" (במדבר כח, כו) \"וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ...\" (במדבר כח, כז).",
+ "להביא שתי הלחם עם הקרבנות הקרבים בגלל הלחם ביום עצרת, שנאמר: \"מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה\" (ויקרא כג, יז) \"וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם\" (שם, יח).",
+ "להוסיף קרבן בראש השנה, שנאמר: \"וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ [...] וַעֲשִׂיתֶם...\" (במדבר כט, א).",
+ "להוסיף קרבן ביום הצום, שנאמר: \"וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי...\" (במדבר כט, ז).",
+ "לעשות עבודת היום ביום הצום, שנאמר: \"בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר\" (ויקרא טז, ג), וכל העבודה הכתובה בפרשת \"אחרי מות\".",
+ "להוסיף קרבן בחג הסוכות, שנאמר: \"וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ\" (במדבר כט, יג).",
+ "להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת, כי רגל בפני עצמו הוא, שנאמר: \"בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי\" (במדבר כט, לה).",
+ "לחוג ברגלים, שנאמר: \"שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי\" (שמות כג, יד).",
+ "להיראות ברגלים, שנאמר: \"שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ\" (שמות כג יז; שם לג, כג; דברים טז טז.",
+ "לשמוח ברגלים, שנאמר: \"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ\" (דברים טז, יד).",
+ "לשחוט כבש הפסח, שנאמר: \"וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כָּל קְהַל \" (שמות יב, ו).",
+ "לאכול בשר הפסח צלי בלילי חמישה עשר מניסן, שנאמר: \"וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר\" (שמות יב, ח).",
+ "לעשות פסח שני, שנאמר: \"בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר\" (במדבר ט, יא).",
+ "לאכול את בשר פסח שני על מצה ומרור, שנאמר: \"עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ\" (במדבר ט, יא).",
+ "לתקוע בחצוצרות על הקרבנות ובשעת הצרות, שנאמר: \"וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצוֹצְרֹת\" (במדבר י, י).",
+ "להיות כל קרבנות בהמה מיום שמיני והלאה, שנאמר: \"מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה\" (ויקרא כב, כז).",
+ "להיות כל קרבן בהמה תמים, שנאמר: \"תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן\" (ויקרא כב, כא).",
+ "למלוח כל קרבן, שנאמר: \"עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח\" (ויקרא ב, יג).",
+ "מעשה העולה, שנאמר: \"אִם עוֹלָה קָרְבָּנוֹ\" (ויקרא א, ג).",
+ "מעשה חטאת, שנאמר: \"זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת\" (ויקרא ו, יח).",
+ "מעשה האשם, שנאמר: \"זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם\" (ויקרא ז, א).",
+ "מעשה זבח השלמים, שנאמר: \"וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים\" (ויקרא ז, יא).",
+ "מעשה המנחה, שנאמר: \"וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה\" (ויקרא ב, א).",
+ "להקריב בית דין קרבן אם טעו בהוראה, שנאמר: \"וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ\" (ויקרא ד, יג).",
+ "להקריב היחיד קרבן חטאת אם שגג במצות לא תעשה שחייבים עליה כרת, שנאמר: \"וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא\" (ויקרא ה, א).",
+ "להקריב היחיד קרבן אם נסתפק לו אם חטא חטא שחייבים עליו חטאת או לא חטא, שנאמר: \"וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ\" (ויקרא ה, יז) וזה הוא נקרא אשם תלוי.",
+ "להקריב השוגג במעילה, או החוטא בגזילה, או בשפחה חרופה, או שכפר בפיקדון ונשבע; מביא קרבן אשם, וזה הוא הנקרא אשם ודאי.",
+ "להקריב קרבן עולה ויורד, שנאמר: \"ואם לא תגיע ידו\" (ויקרא ה,ז), \"ואם לא תשיג ידו\" (ויקרא ה,יא).",
+ "להתוודות לפני ה' מכל חטא שיעשה האדם, בשעת הקרבן ושלא בשעת הקרבן, שנאמר: \"והתוודו, את חטאתם אשר עשו\" (במדבר ה,ז).",
+ "להקריב הזב קרבן אחר שיטהר, שנאמר: \"וכי יטהר הזב, מזובו\" (ויקרא טו,יג).",
+ "להקריב הזבה קרבן אחר שתטהר, שנאמר: \"ואם טהרה, מזובה\" (ויקרא טו,כח).",
+ "להקריב היולדת קרבן אחר שתטהר, שנאמר: \"ובמלאות ימי טוהרה\" (ויקרא יב,ו).",
+ "להקריב המצורע קרבן אחר שיטהר, שנאמר: \"וביום השמיני ייקח\" (ויקרא יד,י).",
+ "לעשר הבהמה, שנאמר: \"וכל מעשר בקר וצאן\" (ויקרא כז,לב).",
+ "לקדש בכור הבהמה הטהורה ולהקריבו, שנאמר: \"כל הבכור אשר ייוולד\" (דברים טו,יט).",
+ "לפדות בכור אדם, שנאמר: \"אך פדה תפדה, את בכור האדם\" (במדבר יח,טו).",
+ "לפדות פטר חמור, שנאמר: \"ופטר חמור תפדה בשה\" (שמות לד,כ).",
+ "לערוף פטר חמור, שנאמר: \"ואם לא תפדה וערפתו\" (שמות יג,יג; שמות לד,כ).",
+ "להביא כל הקרבנות שיש על האדם בחובה או בנדבה ברגל ראשון שפגע בו, שנאמר: \"ובאת שמה\" (דברים יב,ה), \"והבאתם שמה\" (דברים יב,ו).",
+ "להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה, שנאמר: \"ושם תעשה, כול אשר אנוכי מצווך\" (דברים יב,יד).",
+ "להיטפל בהבאת הקרבנות מחוצה לארץ לבית הבחירה, שנאמר: \"רק קודשיך אשר יהיו לך, ונדריך, תישא ובאת\" (דברים יב,כו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בקודשי חוצה לארץ.",
+ "לפדות קודשים בעלי מומים ויהיו מותרים באכילה, שנאמר: \"רק בכל אוות נפשך תזבח ואכלת בשר\" (דברים יב,טו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שייפדו.",
+ "להיות התמורה קודש, שנאמר: \"והיה הוא ותמורתו יהיה קודש\" (ויקרא כז,י; ויקרא כז,לג).",
+ "לאכול שיירי מנחות, שנאמר: \"והנותרת ממנה, יאכלו אהרון ובניו\" (ויקרא ו,ט).",
+ "לאכול בשר חטאת ואשם, שנאמר: \"ואכלו אותם אשר כופר בהם\" (שמות כט,לג).",
+ "לשרוף בשר קודש שנטמא, שנאמר: \"והבשר אשר ייגע בכל טמא\" (ויקרא ז,יט).",
+ "לשרוף הנותר, שנאמר: \"והנותר, מבשר הזבח--ביום, השלישי, באש, יישרף\" (ויקרא ז,יז).",
+ "לגדל הנזיר שיערו, שנאמר: \"גדל פרע, שיער ראשו\" (במדבר ו,ה).",
+ "לגלח הנזיר שיערו על קרבנותיו במלאות ימי נזרו, או בתוך ימי נזרו אם נטמא, שנאמר: \"וכי ימות מת עליו\" (במדבר ו,ט).",
+ "לקיים אדם כל מה שהוציא בשפתיו, מקרבן או צדקה וכיוצא בהם, שנאמר: \"מוצא שפתיך, תשמור ועשית\" (דברים כג,כד).",
+ "לדון בהפרת נדרים בכל הדינים האמורין בפרשה.",
+ "להיות כל נוגע בנבילה טמא, שנאמר \"וכי ימות מן הבהמה\" (ויקרא יא, לט).",
+ "להיות שמונה שרצים מטמאין, שנאמר \"וזה לכם הטמא\" (ויקרא יא, כט).",
+ "להיות האוכלין מיטמאין, שנאמר \"מכל האוכל אשר יאכל\" (ויקרא יא, לד).",
+ "להיות הנידה טמאה ומטמאה לאחרים.",
+ "להיות היולדת טמאה כנידה.",
+ "להיות המצורע טמא ומטמא.",
+ "להיות בגד מנוגע טמא ומטמא.",
+ "להיות בית מנוגע מטמא.",
+ "להיות הזב מטמא.",
+ "להיות שכבת זרע מטמאה.",
+ "להיות זבה מטמאה.",
+ "להיות המת מטמא.",
+ "להיות מי נדה מטמאין לאדם טהור, ומטהרין מטומאת מת בלבד. וכל אלו הדינין של טומאות אלו, רוב משפט כל טומאה וטומאה מהן מבואר בתורה שבכתב.",
+ "להיות הטהרה מכל הטמאות בטבילה במי מקוה, שנאמר: \"וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ\" (ויקרא טו, טז) למדו מפי השמועה שרחיצה זו במים שכל גופו עולה בהן בבת אחת.",
+ "להיות הטהרה מן הצרעת בין צרעת אדם בין צרעת בית בעץ ארז ואיזוב ושני תולעת ושתי ציפורים ומים חיים, שנאמר: \"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע\" (ויקרא יד, ב).",
+ "להיות המצורע מגלח כל שערו, שנאמר: \"וְהָיָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ\" (ויקרא יד, ט).",
+ "להיות המצורע ידוע לכל בדברים האמורים בו \"בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרֻעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא\" (ויקרא יג, מה). וכן כל שאר הטמאים צריכין להודיע את עצמן.",
+ "לעשות פרה אדומה להיות אפרה מוכן, שנאמר: \"וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\" (במדבר יט, ט).",
+ "להיות מעריך אדם נותן דמים הקצובין בפרשה, שנאמר: \"אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר\" (ויקרא כז, ב).",
+ "להיות מעריך בהמה טמאה נותן דמיה, שנאמר: \"וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה\" (ויקרא כז, יא).",
+ "להיות מעריך ביתו נותן כערך הכהן, שנאמר: \"וְאִישׁ כִּי יַקְדִּישׁ\" (ויקרא כז, יד).",
+ "להיות מקדיש שדהו נותן בערך הקצוב בפרשה, שנאמר: \"וְהָיָה עֶרְכְּךָ כְּפִי זַרְעוֹ\" (ויקרא כז, טז).",
+ "לשלם השוגג במעילה מה שמעל לה' ולהוסיף חומש, שנאמר: \"וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם\" (ויקרא ה, טז).",
+ "להיות נטע רבעי קודש, שנאמר: \"יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים\" (ויקרא יט, כד).",
+ "להניח פיאה.",
+ "להניח לקט.",
+ "להניח עומר השכחה.",
+ "להניח עוללות בכרם.",
+ "להניח פרט הכרם לפי שבכל אלו נאמר \"לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם\" (ויקרא יט, י) (ויקרא כג, כב) וזו היא מצות עשה שלהם.",
+ "להביא ביכורים לבית הבחירה, שנאמר: \"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ\" (שמות כג, יט) (שמות לד, כו).",
+ "להפריש תרומה גדולה לכהן, שנאמר: \"רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּתֵּן לוֹ\" (דברים יח, ד).",
+ "להפריש מעשר דגן ללוים, שנאמר: \"כָּל מַעְשַׂר הָאָרֶץ\" (ויקרא כז, ל).",
+ "להפריש מעשר שני להיאכל לבעליו בירושלים, שנאמר: \"עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר\" (דברים יד, כב) מפי השמועה למדו שזה הוא מעשר שני.",
+ "להיות הלוים מפרישין מעשר מן המעשר שלקחו מישראל ונותנין אותו לכהנים, שנאמר: \"וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר\" (במדבר יח, כו).",
+ "להפריש מעשר עני תחת מעשר שני בשלישית ובשישית בשבוע, שנאמר: \"מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ\" (דברים יד, כח).",
+ "להתוודות וידוי מעשר, שנאמר: \"ואמרת לפני ה' אלוהיך ביערתי הקודש\" (דברים כו,יג).",
+ "לקרות על הביכורים, שנאמר: \"וענית ואמרת לפני ה' אלוהיך\" (דברים כו,ה).",
+ "להפריש חלה לכוהן, שנאמר: \"ראשית, עריסותיכם--חלה, תרימו תרומה\" (במדבר טו,כ).",
+ "להשמיט קרקע, שנאמר: \"והשביעית תשמטנה ונטשתה\" (שמות כג,יא).",
+ "לשבות מעבודת הארץ, שנאמר: \"בחריש ובקציר, תשבות\" (שמות לד,כא).",
+ "לקדש שנת יובל בשביתה כשמיטה, שנאמר: \"וקידשתם, את שנת החמישים\" (ויקרא כה,י).",
+ "לתקוע בשופר בשנת היובל, שנאמר: \"והעברת שופר תרועה\" (ויקרא כה,ט).",
+ "ליתן גאולה לארץ בשנת היובל, שנאמר: \"ובכול, ארץ אחוזתכם, גאולה, תיתנו לארץ\" (ויקרא כה,כד).",
+ "להיות גאולה בבתי ערי חומה עד שנה, שנאמר: \"ואיש, כי ימכור בית מושב\" (ויקרא כה,כט).",
+ "למנות שני יובל שנים ושמיטים, שנאמר: \"וספרת לך, שבע . . .\" (ויקרא כה,ח).",
+ "להשמיט כספים בשביעית, שנאמר: \"שמוט כל בעל משה ידו\" (דברים טו,ב).",
+ "לנגוש לנוכרי, שנאמר: \"את הנוכרי, תיגוש; ואשר יהיה לך\" (דברים טו,ג).",
+ "ליתן מן הבהמה לכוהן הזרוע והלחיים והקיבה, שנאמר: \"ונתן, לכוהן, הזרוע\" (דברים יח,ג).",
+ "ליתן ראשית הגז לכוהן, שנאמר: \"וראשית גז צאנך--תיתן לו\" (דברים יח,ד).",
+ "לדון בדיני חרמים, מהם לה' ומהם לכוהן, שנאמר: \"אך כל חרם אשר יחרים\" (ויקרא כז,כח).",
+ "לשחוט בהמה חיה ועוף ואחר כך יאכל בשרם, שנאמר: \"וזבחת מבקרך ומצאנך\" (דברים יב,כא).",
+ "לכסות דם חיה ועוף, שנאמר: \"ושפך, את דמו, וכיסהו, בעפר\" (ויקרא יז,יג).",
+ "לשלח הקן, שנאמר: \"שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך\" (דברים כב,ז).",
+ "לבדוק בסימני בהמה, שנאמר: \"זאת החיה אשר תאכלו\" (ויקרא יא,ב).",
+ "לבדוק בסימני העוף עד שיבדיל בין טמא לטהור, שנאמר: \"כל ציפור טהורה, תאכלו\" (דברים יד,יא).",
+ "לבדוק בסימני חגבים לידע טהור מן הטמא, שנאמר: \"אשר לו כרעיים\" (ויקרא יא,כא).",
+ "לבדוק בסימני דגים, שנאמר: \"את זה, תאכלו, מכול, אשר במים\" (ויקרא יא,ט; דברים יד,ט).",
+ "לקדש חודשים ולחשב שנים וחודשים בבית דין בלבד, שנאמר: \"החודש הזה לכם, ראש חודשים\" (שמות יב,ב).",
+ "לשבות בשבת, שנאמר: \"וביום השביעי תשבות\" (שמות כג,יב; שמות לד,כא).",
+ "לקדש שבת, שנאמר: \"זכור את יום השבת, לקדשו\" (שמות כ,ז).",
+ "לבער חמץ, שנאמר: \"ביום הראשון, תשביתו שאור מבתיכם\" (שמות יב,טו).",
+ "לספר ביציאת מצריים בלילה הראשון של חג המצות, שנאמר: \"והגדת לבנך\" (שמות יג,ח).",
+ "לאכול מצה בליל זה, שנאמר: \"בערב, תאכלו, מצות\" (שמות יב,יח).",
+ "לשבות בראשון של פסח, שנאמר: \"וביום הראשון, מקרא קודש\" (שמות יב,טז).",
+ "לשבות בשביעי בו, שנאמר: \"וביום השביעי, מקרא קודש\" (שמות יב,טז; במדבר כח,כה).",
+ "לספור מקצירת העומר תשעה וארבעים יום, שנאמר: \"וספרתם לכם, ממוחרת השבת\" (ויקרא כג,טו).",
+ "לשבות ביום חמישים, שנאמר: \"וקראתם בעצם היום הזה, מקרא קודש\" (ויקרא כג,כא).",
+ "לשבות בראשון של חודש השביעי, שנאמר: \"באחד לחודש, יהיה לכם שבתון\" (ויקרא כג,כד).",
+ "להתענות בעשירי בו, שנאמר: \"ובעשור לחודש תענו את נפשותיכם\" (ראה ויקרא טז,כט; במדבר כט,ז).",
+ "לשבות ביום הצום, שנאמר: \"שבת שבתון\" (ויקרא טז,לא; ויקרא כג,לב).",
+ "לשבות בראשון של חג הסוכות, שנאמר: \"ביום הראשון, מקרא קודש\" (ויקרא כג,לה).",
+ "לשבות בשמיני של חג, שנאמר: \"וביום השמיני מקרא קודש\" (ראה ויקרא כג,לו).",
+ "לישב בסוכה שבעת ימים, שנאמר: \"בסוכות תשבו, שבעת ימים\" (ויקרא כג,מב).",
+ "ליטול לולב, שנאמר: \"ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר כפות תמרים\" (ויקרא כג,מ).",
+ "לשמוע קול שופר בראש השנה, שנאמר: \"יום תרועה, יהיה לכם\" (במדבר כט,א).",
+ "ליתן מחצית השקל בכל שנה ושנה, שנאמר: \"זה ייתנו, כל העובר על הפקודים\" (שמות ל,יג).",
+ "לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע, שנאמר: \"אליו, תשמעון\" (דברים יח,טו).",
+ "למנות מלך, שנאמר: \"שום תשים עליך מלך\" (דברים יז,טו).",
+ "לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל, שנאמר: \"ועל המשפט אשר יאמרו לך--תעשה\" (דברים יז,יא).",
+ "לנטות אחרי רבים אם תהיה מחלוקת בין הסנהדרין בדינין, שנאמר: \"אחרי רבים--להטות\" (שמות כג,ב).",
+ "למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל, שנאמר: \"שופטים ושוטרים, תיתן לך\" (דברים טז,יח).",
+ "להשוות בין בעלי דינין בשעה שעומדין בדין, שנאמר: \"בצדק, תשפוט עמיתך\" (ויקרא יט,טו).",
+ "להעיד בבית דין למי שיש לו עדות, שנאמר: \"והוא עד, או ראה או ידע\" (ויקרא ה,א).",
+ "לחקור העדים הרבה, שנאמר: \"ודרשת וחקרת ושאלת, היטב\" (דברים יג,טו).",
+ "לעשות לעדים זוממין כמו שזמו לעשות, שנאמר: \"ועשיתם לו, כאשר זמם\" (דברים יט,יט).",
+ "לערוף את העגלה כמצותה, שנאמר: \"וערפו שם את העגלה, בנחל\" (דברים כא,ד).",
+ "להכין שש ערי מקלט, שנאמר: \"תכין לך, הדרך, ושילשת\" (דברים יט,ג).",
+ "לתת ללויים ערים לשבת, וגם הן קולטות, שנאמר: \"ונתנו ללויים . . . ערים\" (במדבר לה,ב).",
+ "לעשות מעקה, שנאמר: \"ועשית מעקה לגגך\" (דברים כב,ח).",
+ "לאבד עבודה זרה וכל משמשיה, שנאמר: \"אבד תאבדון את כל המקומות\" (דברים יב,ב).",
+ "להרוג אנשי עיר הנידחת ולשרוף את העיר, שנאמר: \"ושרפת באש את . . . כל שללה\" (דברים יג,יז).",
+ "לאבד שבעה עממים מארץ ישראל, שנאמר: \"החרם תחרימם\" (דברים כ,יז).",
+ "להכרית זרעו של עמלק, שנאמר: \"תמחה את זכר עמלק\" (דברים כה,יט).",
+ "לזכור מה שעשה לנו עמלק תדיר, שנאמר: \"זכור, את אשר עשה לך עמלק\" (דברים כה,יז).",
+ "לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה, שנאמר: \"כי תקרב אל עיר\" (דברים כ,י).",
+ "למשוח כוהן למלחמה, שנאמר: \"והיה, כקורבכם אל המלחמה; וניגש הכוהן\" (דברים כ,ב).",
+ "להתקין יד במחנה, שנאמר: \"ויד תהיה לך, מחוץ למחנה\" (דברים כג,יג).",
+ "להתקין יתד, שנאמר: \"ויתד תהיה לך, על אזנך\" (דברים כג,יד).",
+ "להשיב את הגזל, שנאמר: \"והשיב את הגזילה אשר גזל\" (ויקרא ה,כג).",
+ "ליתן צדקה, שנאמר: \"פתוח תפתח את ידך\" (דברים טו,ח; דברים טו,יא).",
+ "להעניק לעבד עברי, שנאמר: \"הענק תעניק, לו\" (דברים טו,יד); וכן אמה עברייה.",
+ "להלוות לעני, שנאמר: \"אם כסף תלווה את עמי\" (שמות כב,כד); \"אם\" זה אינו רשות אלא מצוה, שנאמר: \"והעבט, תעביטנו\" (דברים טו,ח).",
+ "להלוות לנוכרי בריבית, שנאמר: \"לנוכרי תשיך\" (דברים כג,כא); מפי השמועה למדו שזו מצות עשה.",
+ "להשיב המשכון לבעליו, שנאמר: \"השב תשיב לו את העבוט\" (דברים כד,יג).",
+ "ליתן שכר שכיר בזמנו, שנאמר: \"ביומו תיתן שכרו\" (דברים כד,טו).",
+ "להיות השכיר אוכל בזמן שכירותו, שנאמר: \"כי תבוא בכרם ריעך\" (דברים כג,כה), \"כי תבוא בקמת ריעך\" (דברים כג,כו).",
+ "לעזוב מעל חברו או מעל בהמתו, שנאמר: \"עזוב תעזוב, עימו\" (שמות כג,ה).",
+ "להקים המשא על הבהמה, שנאמר: \"הקם תקים, עימו\" (דברים כב,ד).",
+ "להשיב האבידה, שנאמר: \"השב תשיבם, לאחיך\" (דברים כב,א).",
+ "להוכיח החוטא, שנאמר: \"הוכח תוכיח את עמיתך\" (ויקרא יט,יז).",
+ "לאהוב כל בני אדם מבני ברית, שנאמר: \"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ\" (ויקרא יט, יח).",
+ "לאהוב את הגר, שנאמר: \"ואהבתם את הגר\" (דברים י, יט).",
+ "לצדק מאזניים עם המשקלות, שנאמר: \"מאזני צדק אבני צדק\" (ויקרא יט, לו).",
+ "לכבד החכמים, שנאמר: \"מפני שיבה תקום\" (ויקרא יט, לב).",
+ "לכבד אב ואם, שנאמר \"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ\" (שמות כ, יא); (דברים ה, טו).",
+ "ליראה מאב ואם, שנאמר: \"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ\" (ויקרא יט, ג).",
+ "לפרות ולרבות, שנאמר: \"פרו ורבו\" (בראשית ט, ז).",
+ "לבעול בקידושין, שנאמר: \"כי יקח איש אשה ובא אליה\" (דברים כב, יג) וראה דברים כד, א.",
+ "לשמח חתן את אשתו שנה, שנאמר: \"נקי יהיה לביתו שנה אחת\" (דברים כד, ה).",
+ "למול את הבן, שנאמר: \"וביום השמיני ימול בשר ערלתו\" (ויקרא יב, ג).",
+ "לייבם אשת אח, שנאמר: \"יבמה יבוא עליה\" (דברים כה,ה).",
+ "לחלוץ ליבם, שנאמר: \"וחלצה נעלו מעל רגלו\" (דברים כה,ט).",
+ "לישא אונס שנאמר: \"ולו תהיה לאישה\" (דברים כב,כט).",
+ "לישב מוציא שם רע עם אשתו כל ימיו, שנאמר: \"ולו תהיה לאישה\" (דברים כב,יט).",
+ "לדון במפתה בחמישים שקל עם שאר דינין, שנאמר: \"כי יפתה איש\" (שמות כב,טו).",
+ "לעשות ליפת תואר ככתוב, שנאמר: \"וראית, בשביה, אשת, יפת תואר\" (דברים כא,יא).",
+ "לגרש בשטר, שנאמר: \"וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה\" (דברים כד,א; דברים כד,ג).",
+ "לעשות לסוטה כתורה, שנאמר: \"ועשה לה הכוהן, את כל התורה הזאת\" (במדבר ה,ל).",
+ "להלקות הרשעים, שנאמר: \"והפילו השופט והכהו\" (דברים כה,ב).",
+ "להגלות רוצח בשגגה, שנאמר: \"וישב בה, עד מות הכוהן\" (במדבר לה,כה).",
+ "להיות בית דין הורגין בסיף, שנאמר: \"נקום, יינקם\" (שמות כא,כ).",
+ "להיות בית דין הורגין בחנק, שנאמר: \"מות יומת הנואף, והנואפת\" (ויקרא כ,י).",
+ "להיות בית דין שורפין באש, שנאמר: \"באש ישרפו אותו, ואתהן\" (ויקרא כ,יד).",
+ "להיות בית דין סוקלין באבנים, שנאמר: \"וסקלתם אותם\" (דברים כב,כד).",
+ "לתלות מי שנתחייב תלייה, שנאמר: \"ותלית אותו, על עץ\" (דברים כא,כב).",
+ "לקבור הנהרג ביומו, שנאמר: \"כי קבור תקברנו ביום ההוא\" (דברים כא,כג).",
+ "לדון בעבד עברי כהלכותיו, שנאמר: \"כי תקנה עבד עברי\" (שמות כא,ב).",
+ "לייעד אמה עברייה, שנאמר: \"אשר לו יעדה\" (שמות כא,ח), \"ואם לבנו, ייעדנה\" (שמות כא,ט).",
+ "לפדות אמה עברייה, שנאמר: \"והפדה\" (שמות כא,ח).",
+ "לעבוד בעבד כנעני לעולם, שנאמר: \"לעולם, בהם תעבודו\" (ויקרא כה,מו).",
+ "להיות החובל משלם ממון, שנאמר: \"וכי יריבון אנשים--והכה איש\" (שמות כא,יח).",
+ "לדון בנזקי בהמה, שנאמר: \"וכי ייגוף שור איש את שור ריעהו\" (שמות כא,לה).",
+ "לדון בנזקי הבור, שנאמר: \"כי יפתח איש בור\" (שמות כא,לג).",
+ "לדון לגנב בתשלומין או במיתה, שנאמר: \"וכי יגנוב\" (ראה שמות כא,לז), \"אם במחתרת\" (שמות כב,א), \"וגונב איש ומכרו\" (שמות כא,טז).",
+ "לדון בנזקי הבער, שנאמר: \"כי יבער איש, שדה או כרם\" (שמות כב,ד).",
+ "לדון בנזקי האש, שנאמר: \"כי תצא אש ומצאה קוצים\" (שמות כב,ה).",
+ "לדון בדין שומר חינם, שנאמר: \"כי ייתן איש אל ריעהו כסף או כלים\" (שמות כב,ו).",
+ "לדון בדין נושא שכר ושוכר, שנאמר: \"כי ייתן איש אל ריעהו חמור או שור\" (שמות כב,ט).",
+ "לדון בדין השואל, שנאמר: \"וכי ישאל איש מעם ריעהו\" (שמות כב,יג).",
+ "לדון בדין מקח וממכר, שנאמר: \"וכי תמכרו ממכר לעמיתך\" (ויקרא כה,יד).",
+ "לדון בדין טוען וכופר, שנאמר: \"על כל דבר פשע\" (שמות כב,ח).",
+ "להציל הנרדף ואפילו בנפש הרודף, שנאמר: \"וקצותה, את כפה\" (דברים כה,יב).",
+ "לדון בדיני נחלות, שנאמר: \"איש כי ימות, ובן אין לו\" (במדבר כז,ח)."
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Mitzvah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..489b7b3b004095e5cf695a2f5c1e9d1327dbb0d9
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json
@@ -0,0 +1,274 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishneh Torah, Positive Mitzvot",
+ "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%94_%D7%9C%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_(%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%A9%D7%94)",
+ "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+ "status": "locked",
+ "license": "CC-BY-SA",
+ "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה תורה, מצוות עשה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ "מִצְוָה רִאשׁוֹנָה מִמִּצְווֹת עֲשֵׂה, לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ\" (שמות כ ב, דברים ה ו).",
+ "לְיַחֲדוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"ה' אֱלֹהֵינוּ, ה' אֶחָד\" (דברים ו, ד).",
+ "לְאָהֳבוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ\" (דברים ו ה, יא א).",
+ "לְיִרְאָה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא\" (דברים ו יג, י כ).",
+ "לְהִתְפַּלַּל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וַעֲבַדְתֶּם, אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם\" (שמות כג, כה) – עֲבוֹדָה זוֹ תְּפִלָּה.",
+ "לְדָבְקָה בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וּבוֹ תִדְבָּק\" (דברים י כ).",
+ "לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וּבִשְׁמוֹ, תִּשָּׁבֵעַ\" (דברים ו יג, י כ).",
+ "לְהִדַּמּוֹת בִּדְרָכָיו הַטּוֹבִים וְהַיְּשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו\" (דברים כח, ט).",
+ "לְקַדַּשׁ שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְנִקְדַּשְׁתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\" (ויקרא כב, לב).",
+ "לִקְרוֹת קִרְיַת שְׁמַע פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ\" (דברים ו, ז).",
+ "לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְלַמְּדָהּ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ\" (דברים ו, ז).",
+ "לִקְשֹׁר תְּפִלִּין בָּרֹאשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ\" (דברים ו, ח).",
+ "לִקְשֹׁר תְּפִלִּין בַּיָּד, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ\" (דברים ו, ח).",
+ "לַעֲשׂוֹת צִיצִית, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת\" (במדבר טו, לח).",
+ "לִקְבֹּעַ מְזוּזָה, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ\" (דברים ו ט; יא, כ).",
+ "לְהַקְהִיל אֶת הָעָם לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמָר: \"הַקְהֵל אֶת הָעָם...\" (דברים לא, יב).",
+ "לִכְתֹּב כָּל אִישׁ סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת\" (דברים לא, יט).",
+ "לִכְתֹּב הַמֶּלֶךְ סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, יָתֵר עַל הָאֶחָד שֶׁלְּכָל אָדָם, עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שְׁתֵּי תּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְכָתַב לוֹ אֵת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת\" (דברים יז, יח).",
+ "לְבָרַךְ אַחַר הַמָּזוֹן, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ\" (דברים ח, י).",
+ "לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ\" (שמות כה, ח).",
+ "לְיִרְאָה מִבַּיִת זֶה, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ\" (ויקרא יט ל; כו, ב).",
+ "לִשְׁמֹר בַּיִת זֶה תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת\" (במדבר יח, ב).",
+ "לִהְיוֹת הַלֵּוִי עוֹבֵד בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא\" (במדבר יח, כג).",
+ "לְקַדַּשׁ הַכּוֹהֵן יָדָיו וְרַגְלָיו בְּשָׁעַת הָעֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו...\" (שמות ל, יט).",
+ "לַעֲרֹךְ נֵרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו\" (שמות כז, כא).",
+ "לְבָרַךְ הַכּוֹהֲנִים אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמָר: \"כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\" (במדבר ו, כג).",
+ "לְהַסְדִּיר לֶחֶם וּלְבוֹנָה לִפְנֵי ה' בְּכָל שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְנָתַתָּ עַל הַשֻׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים\" (שמות כה, ל).",
+ "לְהַקְטִיר קְטֹרֶת פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים\" (שמות ל, ז).",
+ "לַעֲרֹךְ אֵשׁ בְּמִזְבַּח הָעוֹלָה תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמָר: \"אֵשׁ תמיד תוקד על המזבח\" (ויקרא ו, ו).",
+ "לְהָרִים הַדֶּשֶׁן מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן\" (ויקרא ו, ג).",
+ "לשלח טמאים ממחנה שכינה שהוא המקדש, שנאמר: \"וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנֶפֶשׁ\" (במדבר ה, ב).",
+ "לחלוק כבוד לזרעו של אהרן, ולהקדימו לכל דבר שבקדושה, שנאמר: \"וְקִדַּשְׁתּוֹ\" (ויקרא כא, ח).",
+ "להיות הכהנים לובשים לעבודה בגדי כהונה, שנאמר: \"וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ...\" (שמות כח, ב).",
+ "לשאת הארון על הכתף כשנושאין אותו, שנאמר: \"בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ\" (במדבר ז, ט).",
+ "למשוח כהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה, שנאמר: \"שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה\" (שמות ל, לא).",
+ "להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות, ובמועדים עובדין כאחד, שנאמר: \"וְכִי יָבוֹא הַלֵּוִי...\" (דברים יח, ו) \"לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת\" (שם, ח).",
+ "להיות הכהנים מיטמאין לקרוביהם, ומתאבלין עליהן כשאר ישראל שהן מצווין להתאבל, שנאמר: \"לָהּ יִטַּמָּא\" (ויקרא כא, ג).",
+ "להיות כהן גדול נושא בתולה, שנאמר: \"וְהוּא אִשָּׁה בִּבְתוּלֶיהָ יִקָּח\" (ויקרא כא, יג).",
+ "להקריב תמידין בכל יום, שנאמר: \"שְׁנַיִם לַיּוֹם עוֹלָה תָמִיד\" (במדבר כח, ג).",
+ "להקריב כהן גדול מנחה בכל יום, שנאמר: \"זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו\" (ויקרא ו, יג).",
+ "להוסיף קרבן אחר בכל שבת, שנאמר: \"וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְּבָשִׂים\" (במדבר כח, ט).",
+ "להוסיף קרבן בכל ראש חודש וחודש, שנאמר: \"וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ...\" (במדבר כח, יא).",
+ "להוסיף קרבן בחג הפסח, שנאמר: \"שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיי\" (ויקרא כג, לו).",
+ "להקריב מנחת העומר ממחרת יום ראשון של פסח עם כבש אחד, שנאמר: \"וַהֲבֵאתֶם אֵת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן\" (ויקרא כג, י).",
+ "להוסיף קרבן ביום עצרת, שנאמר: \"וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים...\" (במדבר כח, כו) \"וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ...\" (במדבר כח, כז).",
+ "להביא שתי הלחם עם הקרבנות הקרבים בגלל הלחם ביום עצרת, שנאמר: \"מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה\" (ויקרא כג, יז) \"וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם\" (שם, יח).",
+ "להוסיף קרבן בראש השנה, שנאמר: \"וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ [...] וַעֲשִׂיתֶם...\" (במדבר כט, א).",
+ "להוסיף קרבן ביום הצום, שנאמר: \"וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי...\" (במדבר כט, ז).",
+ "לעשות עבודת היום ביום הצום, שנאמר: \"בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר\" (ויקרא טז, ג), וכל העבודה הכתובה בפרשת \"אחרי מות\".",
+ "להוסיף קרבן בחג הסוכות, שנאמר: \"וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ\" (במדבר כט, יג).",
+ "להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת, כי רגל בפני עצמו הוא, שנאמר: \"בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי\" (במדבר כט, לה).",
+ "לחוג ברגלים, שנאמר: \"שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי\" (שמות כג, יד).",
+ "להיראות ברגלים, שנאמר: \"שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ\" (שמות כג יז; שם לג, כג; דברים טז טז.",
+ "לשמוח ברגלים, שנאמר: \"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ\" (דברים טז, יד).",
+ "לשחוט כבש הפסח, שנאמר: \"וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כָּל קְהַל \" (שמות יב, ו).",
+ "לאכול בשר הפסח צלי בלילי חמישה עשר מניסן, שנאמר: \"וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר\" (שמות יב, ח).",
+ "לעשות פסח שני, שנאמר: \"בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר\" (במדבר ט, יא).",
+ "לאכול את בשר פסח שני על מצה ומרור, שנאמר: \"עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ\" (במדבר ט, יא).",
+ "לתקוע בחצוצרות על הקרבנות ובשעת הצרות, שנאמר: \"וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצוֹצְרֹת\" (במדבר י, י).",
+ "להיות כל קרבנות בהמה מיום שמיני והלאה, שנאמר: \"מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה\" (ויקרא כב, כז).",
+ "להיות כל קרבן בהמה תמים, שנאמר: \"תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן\" (ויקרא כב, כא).",
+ "למלוח כל קרבן, שנאמר: \"עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח\" (ויקרא ב, יג).",
+ "מעשה העולה, שנאמר: \"אִם עוֹלָה קָרְבָּנוֹ\" (ויקרא א, ג).",
+ "מעשה חטאת, שנאמר: \"זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת\" (ויקרא ו, יח).",
+ "מעשה האשם, שנאמר: \"זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם\" (ויקרא ז, א).",
+ "מעשה זבח השלמים, שנאמר: \"וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים\" (ויקרא ז, יא).",
+ "מעשה המנחה, שנאמר: \"וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה\" (ויקרא ב, א).",
+ "להקריב בית דין קרבן אם טעו בהוראה, שנאמר: \"וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ\" (ויקרא ד, יג).",
+ "להקריב היחיד קרבן חטאת אם שגג במצות לא תעשה שחייבים עליה כרת, שנאמר: \"וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא\" (ויקרא ה, א).",
+ "להקריב היחיד קרבן אם נסתפק לו אם חטא חטא שחייבים עליו חטאת או לא חטא, שנאמר: \"וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ\" (ויקרא ה, יז) וזה הוא נקרא אשם תלוי.",
+ "להקריב השוגג במעילה, או החוטא בגזילה, או בשפחה חרופה, או שכפר בפיקדון ונשבע; מביא קרבן אשם, וזה הוא הנקרא אשם ודאי.",
+ "להקריב קרבן עולה ויורד, שנאמר: \"ואם לא תגיע ידו\" (ויקרא ה,ז), \"ואם לא תשיג ידו\" (ויקרא ה,יא).",
+ "להתוודות לפני ה' מכל חטא שיעשה האדם, בשעת הקרבן ושלא בשעת הקרבן, שנאמר: \"והתוודו, את חטאתם אשר עשו\" (במדבר ה,ז).",
+ "להקריב הזב קרבן אחר שיטהר, שנאמר: \"וכי יטהר הזב, מזובו\" (ויקרא טו,יג).",
+ "להקריב הזבה קרבן אחר שתטהר, שנאמר: \"ואם טהרה, מזובה\" (ויקרא טו,כח).",
+ "להקריב היולדת קרבן אחר שתטהר, שנאמר: \"ובמלאות ימי טוהרה\" (ויקרא יב,ו).",
+ "להקריב המצורע קרבן אחר שיטהר, שנאמר: \"וביום השמיני ייקח\" (ויקרא יד,י).",
+ "לעשר הבהמה, שנאמר: \"וכל מעשר בקר וצאן\" (ויקרא כז,לב).",
+ "לקדש בכור הבהמה הטהורה ולהקריבו, שנאמר: \"כל הבכור אשר יולד\" (דברים טו,יט).",
+ "לפדות בכור אדם, שנאמר: \"אך פדה תפדה, את בכור האדם\" (במדבר יח,טו).",
+ "לפדות פטר חמור, שנאמר: \"ופטר חמור תפדה בשה\" (שמות לד,כ).",
+ "לערוף פטר חמור, שנאמר: \"ואם לא תפדה וערפתו\" (שמות יג,יג; שמות לד,כ).",
+ "להביא כל הקרבנות שיש על האדם בחובה או בנדבה ברגל ראשון שפגע בו, שנאמר: \"ובאת שמה\" (דברים יב,ה), \"והבאתם שמה\" (דברים יב,ו).",
+ "להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה, שנאמר: \"ושם תעשה, כול אשר אנוכי מצווך\" (דברים יב,יד).",
+ "להיטפל בהבאת הקרבנות מחוצה לארץ לבית הבחירה, שנאמר: \"רק קודשיך אשר יהיו לך, ונדריך, תישא ובאת\" (דברים יב,כו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בקודשי חוצה לארץ.",
+ "לפדות קודשים בעלי מומים ויהיו מותרים באכילה, שנאמר: \"רק בכל אוות נפשך תזבח ואכלת בשר\" (דברים יב,טו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שייפדו.",
+ "להיות התמורה קודש, שנאמר: \"והיה הוא ותמורתו יהיה קודש\" (ויקרא כז,י; ויקרא כז,לג).",
+ "לאכול שיירי מנחות, שנאמר: \"והנותרת ממנה, יאכלו אהרון ובניו\" (ויקרא ו,ט).",
+ "לאכול בשר חטאת ואשם, שנאמר: \"ואכלו אותם אשר כופר בהם\" (שמות כט,לג).",
+ "לשרוף בשר קודש שנטמא, שנאמר: \"והבשר אשר ייגע בכל טמא\" (ויקרא ז,יט).",
+ "לשרוף הנותר, שנאמר: \"והנותר, מבשר הזבח--ביום, השלישי, באש, יישרף\" (ויקרא ז,יז).",
+ "לגדל הנזיר שיערו, שנאמר: \"גדל פרע, שיער ראשו\" (במדבר ו,ה).",
+ "לגלח הנזיר שיערו על קרבנותיו במלאות ימי נזרו, או בתוך ימי נזרו אם נטמא, שנאמר: \"וכי ימות מת עליו\" (במדבר ו,ט).",
+ "לקיים אדם כל מה שהוציא בשפתיו, מקרבן או צדקה וכיוצא בהם, שנאמר: \"מוצא שפתיך, תשמור ועשית\" (דברים כג,כד).",
+ "לדון בהפרת נדרים בכל הדינים האמורין בפרשה.",
+ "להיות כל נוגע בנבילה טמא, שנאמר \"וכי ימות מן הבהמה\" (ויקרא יא, לט).",
+ "להיות שמונה שרצים מטמאין, שנאמר \"וזה לכם הטמא\" (ויקרא יא, כט).",
+ "להיות האוכלין מיטמאין, שנאמר \"מכל האוכל אשר יאכל\" (ויקרא יא, לד).",
+ "להיות הנידה טמאה ומטמאה לאחרים.",
+ "להיות היולדת טמאה כנידה.",
+ "להיות המצורע טמא ומטמא.",
+ "להיות בגד מנוגע טמא ומטמא.",
+ "להיות בית מנוגע מטמא.",
+ "להיות הזב מטמא.",
+ "להיות שכבת זרע מטמאה.",
+ "להיות זבה מטמאה.",
+ "להיות המת מטמא.",
+ "להיות מי נדה מטמאין לאדם טהור, ומטהרין מטומאת מת בלבד. וכל אלו הדינין של טומאות אלו, רוב משפט כל טומאה וטומאה מהן מבואר בתורה שבכתב.",
+ "להיות הטהרה מכל הטמאות בטבילה במי מקוה, שנאמר: \"וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ\" (ויקרא טו, טז) למדו מפי השמועה שרחיצה זו במים שכל גופו עולה בהן בבת אחת.",
+ "להיות הטהרה מן הצרעת בין צרעת אדם בין צרעת בית בעץ ארז ואיזוב ושני תולעת ושתי ציפורים ומים חיים, שנאמר: \"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע\" (ויקרא יד, ב).",
+ "להיות המצורע מגלח כל שערו, שנאמר: \"וְהָיָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ\" (ויקרא יד, ט).",
+ "להיות המצורע ידוע לכל בדברים האמורים בו \"בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרֻעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא\" (ויקרא יג, מה). וכן כל שאר הטמאים צריכין להודיע את עצמן.",
+ "לעשות פרה אדומה להיות אפרה מוכן, שנאמר: \"וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\" (במדבר יט, ט).",
+ "להיות מעריך אדם נותן דמים הקצובין בפרשה, שנאמר: \"אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר\" (ויקרא כז, ב).",
+ "להיות מעריך בהמה טמאה נותן דמיה, שנאמר: \"וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה\" (ויקרא כז, יא).",
+ "להיות מעריך ביתו נותן כערך הכהן, שנאמר: \"וְאִישׁ כִּי יַקְדִּישׁ\" (ויקרא כז, יד).",
+ "להיות מקדיש שדהו נותן בערך הקצוב בפרשה, שנאמר: \"וְהָיָה עֶרְכְּךָ כְּפִי זַרְעוֹ\" (ויקרא כז, טז).",
+ "לשלם השוגג במעילה מה שמעל לה' ולהוסיף חומש, שנאמר: \"וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם\" (ויקרא ה, טז).",
+ "להיות נטע רבעי קודש, שנאמר: \"יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים\" (ויקרא יט, כד).",
+ "להניח פיאה.",
+ "להניח לקט.",
+ "להניח עומר השכחה.",
+ "להניח עוללות בכרם.",
+ "להניח פרט הכרם לפי שבכל אלו נאמר \"לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם\" (ויקרא יט, י) (ויקרא כג, כב) וזו היא מצות עשה שלהם.",
+ "להביא ביכורים לבית הבחירה, שנאמר: \"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ\" (שמות כג, יט) (שמות לד, כו).",
+ "להפריש תרומה גדולה לכהן, שנאמר: \"רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּתֵּן לוֹ\" (דברים יח, ד).",
+ "להפריש מעשר דגן ללוים, שנאמר: \"כָּל מַעְשַׂר הָאָרֶץ\" (ויקרא כז, ל).",
+ "להפריש מעשר שני להיאכל לבעליו בירושלים, שנאמר: \"עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר\" (דברים יד, כב) מפי השמועה למדו שזה הוא מעשר שני.",
+ "להיות הלוים מפרישין מעשר מן המעשר שלקחו מישראל ונותנין אותו לכהנים, שנאמר: \"וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר\" (במדבר יח, כו).",
+ "להפריש מעשר עני תחת מעשר שני בשלישית ובשישית בשבוע, שנאמר: \"מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ\" (דברים יד, כח).",
+ "להתוודות וידוי מעשר, שנאמר: \"ואמרת לפני ה' אלוהיך ביערתי הקודש\" (דברים כו,יג).",
+ "לקרות על הביכורים, שנאמר: \"וענית ואמרת לפני ה' אלוהיך\" (דברים כו,ה).",
+ "להפריש חלה לכוהן, שנאמר: \"ראשית, עריסותיכם--חלה, תרימו תרומה\" (במדבר טו,כ).",
+ "להשמיט קרקע, שנאמר: \"והשביעית תשמטנה ונטשתה\" (שמות כג,יא).",
+ "לשבות מעבודת הארץ, שנאמר: \"בחריש ובקציר, תשבות\" (שמות לד,כא).",
+ "לקדש שנת יובל בשביתה כשמיטה, שנאמר: \"וקידשתם, את שנת החמישים\" (ויקרא כה,י).",
+ "לתקוע בשופר בשנת היובל, שנאמר: \"והעברת שופר תרועה\" (ויקרא כה,ט).",
+ "ליתן גאולה לארץ בשנת היובל, שנאמר: \"ובכול, ארץ אחוזתכם, גאולה, תיתנו לארץ\" (ויקרא כה,כד).",
+ "להיות גאולה בבתי ערי חומה עד שנה, שנאמר: \"ואיש, כי ימכור בית מושב\" (ויקרא כה,כט).",
+ "למנות שני יובל שנים ושמיטים, שנאמר: \"וספרת לך, שבע . . .\" (ויקרא כה,ח).",
+ "להשמיט כספים בשביעית, שנאמר: \"שמוט כל בעל משה ידו\" (דברים טו,ב).",
+ "לנגוש לנוכרי, שנאמר: \"את הנוכרי, תיגוש; ואשר יהיה לך\" (דברים טו,ג).",
+ "ליתן מן הבהמה לכוהן הזרוע והלחיים והקיבה, שנאמר: \"ונתן, לכוהן, הזרוע\" (דברים יח,ג).",
+ "ליתן ראשית הגז לכוהן, שנאמר: \"וראשית גז צאנך--תיתן לו\" (דברים יח,ד).",
+ "לדון בדיני חרמים, מהם לה' ומהם לכוהן, שנאמר: \"אך כל חרם אשר יחרים\" (ויקרא כז,כח).",
+ "לשחוט בהמה חיה ועוף ואחר כך יאכל בשרם, שנאמר: \"וזבחת מבקרך ומצאנך\" (דברים יב,כא).",
+ "לכסות דם חיה ועוף, שנאמר: \"ושפך, את דמו, וכיסהו, בעפר\" (ויקרא יז,יג).",
+ "לשלח הקן, שנאמר: \"שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך\" (דברים כב,ז).",
+ "לבדוק בסימני בהמה, שנאמר: \"זאת החיה אשר תאכלו\" (ויקרא יא,ב).",
+ "לבדוק בסימני העוף עד שיבדיל בין טמא לטהור, שנאמר: \"כל ציפור טהורה, תאכלו\" (דברים יד,יא).",
+ "לבדוק בסימני חגבים לידע טהור מן הטמא, שנאמר: \"אשר לו כרעיים\" (ויקרא יא,כא).",
+ "לבדוק בסימני דגים, שנאמר: \"את זה, תאכלו, מכול, אשר במים\" (ויקרא יא,ט; דברים יד,ט).",
+ "לקדש חודשים ולחשב שנים וחודשים בבית דין בלבד, שנאמר: \"החודש הזה לכם, ראש חודשים\" (שמות יב,ב).",
+ "לשבות בשבת, שנאמר: \"וביום השביעי תשבות\" (שמות כג,יב; שמות לד,כא).",
+ "לקדש שבת, שנאמר: \"זכור את יום השבת, לקדשו\" (שמות כ,ז).",
+ "לבער חמץ, שנאמר: \"ביום הראשון, תשביתו שאור מבתיכם\" (שמות יב,טו).",
+ "לספר ביציאת מצריים בלילה הראשון של חג המצות, שנאמר: \"והגדת לבנך\" (שמות יג,ח).",
+ "לאכול מצה בליל זה, שנאמר: \"בערב, תאכלו, מצות\" (שמות יב,יח).",
+ "לשבות בראשון של פסח, שנאמר: \"וביום הראשון, מקרא קודש\" (שמות יב,טז).",
+ "לשבות בשביעי בו, שנאמר: \"וביום השביעי, מקרא קודש\" (שמות יב,טז; במדבר כח,כה).",
+ "לספור מקצירת העומר תשעה וארבעים יום, שנאמר: \"וספרתם לכם, ממוחרת השבת\" (ויקרא כג,טו).",
+ "לשבות ביום חמישים, שנאמר: \"וקראתם בעצם היום הזה, מקרא קודש\" (ויקרא כג,כא).",
+ "לשבות בראשון של חודש השביעי, שנאמר: \"באחד לחודש, יהיה לכם שבתון\" (ויקרא כג,כד).",
+ "להתענות בעשירי בו, שנאמר: \"ובעשור לחודש תענו את נפשותיכם\" (ראה ויקרא טז,כט; במדבר כט,ז).",
+ "לשבות ביום הצום, שנאמר: \"שבת שבתון\" (ויקרא טז,לא; ויקרא כג,לב).",
+ "לשבות בראשון של חג הסוכות, שנאמר: \"ביום הראשון, מקרא קודש\" (ויקרא כג,לה).",
+ "לשבות בשמיני של חג, שנאמר: \"וביום השמיני מקרא קודש\" (ראה ויקרא כג,לו).",
+ "לישב בסוכה שבעת ימים, שנאמר: \"בסוכות תשבו, שבעת ימים\" (ויקרא כג,מב).",
+ "ליטול לולב, שנאמר: \"ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר כפות תמרים\" (ויקרא כג,מ).",
+ "לשמוע קול שופר בראש השנה, שנאמר: \"יום תרועה, יהיה לכם\" (במדבר כט,א).",
+ "ליתן מחצית השקל בכל שנה ושנה, שנאמר: \"זה ייתנו, כל העובר על הפקודים\" (שמות ל,יג).",
+ "לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע, שנאמר: \"אליו, תשמעון\" (דברים יח,טו).",
+ "למנות מלך, שנאמר: \"שום תשים עליך מלך\" (דברים יז,טו).",
+ "לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל, שנאמר: \"ועל המשפט אשר יאמרו לך--תעשה\" (דברים יז,יא).",
+ "לנטות אחרי רבים אם תהיה מחלוקת בין הסנהדרין בדינין, שנאמר: \"אחרי רבים--להטות\" (שמות כג,ב).",
+ "למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל, שנאמר: \"שופטים ושוטרים, תיתן לך\" (דברים טז,יח).",
+ "להשוות בין בעלי דינין בשעה שעומדין בדין, שנאמר: \"בצדק, תשפוט עמיתך\" (ויקרא יט,טו).",
+ "להעיד בבית דין למי שיש לו עדות, שנאמר: \"והוא עד, או ראה או ידע\" (ויקרא ה,א).",
+ "לחקור העדים הרבה, שנאמר: \"ודרשת וחקרת ושאלת, היטב\" (דברים יג,טו).",
+ "לעשות לעדים זוממין כמו שזמו לעשות, שנאמר: \"ועשיתם לו, כאשר זמם\" (דברים יט,יט).",
+ "לערוף את העגלה כמצותה, שנאמר: \"וערפו שם את העגלה, בנחל\" (דברים כא,ד).",
+ "להכין שש ערי מקלט, שנאמר: \"תכין לך, הדרך, ושילשת\" (דברים יט,ג).",
+ "לתת ללויים ערים לשבת, וגם הן קולטות, שנאמר: \"ונתנו ללויים . . . ערים\" (במדבר לה,ב).",
+ "לעשות מעקה, שנאמר: \"ועשית מעקה לגגך\" (דברים כב,ח).",
+ "לאבד עבודה זרה וכל משמשיה, שנאמר: \"אבד תאבדון את כל המקומות\" (דברים יב,ב).",
+ "להרוג אנשי עיר הנידחת ולשרוף את העיר, שנאמר: \"ושרפת באש את . . . כל שללה\" (דברים יג,יז).",
+ "לאבד שבעה עממים מארץ ישראל, שנאמר: \"החרם תחרימם\" (דברים כ,יז).",
+ "להכרית זרעו של עמלק, שנאמר: \"תמחה את זכר עמלק\" (דברים כה,יט).",
+ "לזכור מה שעשה לנו עמלק תדיר, שנאמר: \"זכור, את אשר עשה לך עמלק\" (דברים כה,יז).",
+ "לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה, שנאמר: \"כי תקרב אל עיר\" (דברים כ,י).",
+ "למשוח כוהן למלחמה, שנאמר: \"והיה, כקורבכם אל המלחמה; וניגש הכוהן\" (דברים כ,ב).",
+ "להתקין יד במחנה, שנאמר: \"ויד תהיה לך, מחוץ למחנה\" (דברים כג,יג).",
+ "להתקין יתד, שנאמר: \"ויתד תהיה לך, על אזנך\" (דברים כג,יד).",
+ "להשיב את הגזל, שנאמר: \"והשיב את הגזילה אשר גזל\" (ויקרא ה,כג).",
+ "ליתן צדקה, שנאמר: \"פתוח תפתח את ידך\" (דברים טו,ח; דברים טו,יא).",
+ "להעניק לעבד עברי, שנאמר: \"הענק תעניק, לו\" (דברים טו,יד); וכן אמה עברייה.",
+ "להלוות לעני, שנאמר: \"אם כסף תלווה את עמי\" (שמות כב,כד); \"אם\" זה אינו רשות אלא מצוה, שנאמר: \"והעבט, תעביטנו\" (דברים טו,ח).",
+ "להלוות לנוכרי בריבית, שנאמר: \"לנוכרי תשיך\" (דברים כג,כא); מפי השמועה למדו שזו מצות עשה.",
+ "להשיב המשכון לבעליו, שנאמר: \"השב תשיב לו את העבוט\" (דברים כד,יג).",
+ "ליתן שכר שכיר בזמנו, שנאמר: \"ביומו תיתן שכרו\" (דברים כד,טו).",
+ "להיות השכיר אוכל בזמן שכירותו, שנאמר: \"כי תבוא בכרם ריעך\" (דברים כג,כה), \"כי תבוא בקמת ריעך\" (דברים כג,כו).",
+ "לעזוב מעל חברו או מעל בהמתו, שנאמר: \"עזוב תעזוב, עימו\" (שמות כג,ה).",
+ "להקים המשא על הבהמה, שנאמר: \"הקם תקים, עימו\" (דברים כב,ד).",
+ "להשיב האבידה, שנאמר: \"השב תשיבם, לאחיך\" (דברים כב,א).",
+ "להוכיח החוטא, שנאמר: \"הוכח תוכיח את עמיתך\" (ויקרא יט,יז).",
+ "לאהוב כל בני אדם מבני ברית, שנאמר: \"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ\" (ויקרא יט, יח).",
+ "לאהוב את הגר, שנאמר: \"ואהבתם את הגר\" (דברים י, יט).",
+ "לצדק מאזניים עם המשקלות, שנאמר: \"מאזני צדק אבני צדק\" (ויקרא יט, לו).",
+ "לכבד החכמים, שנאמר: \"מפני שיבה תקום\" (ויקרא יט, לב).",
+ "לכבד אב ואם, שנאמר \"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ\" (שמות כ, יא); (דברים ה, טו).",
+ "ליראה מאב ואם, שנאמר: \"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ\" (ויקרא יט, ג).",
+ "לפרות ולרבות, שנאמר: \"פרו ורבו\" (בראשית ט, ז).",
+ "לבעול בקידושין, שנאמר: \"כי יקח איש אשה ובא אליה\" (דברים כב, יג) וראה דברים כד, א.",
+ "לשמח חתן את אשתו שנה, שנאמר: \"נקי יהיה לביתו שנה אחת\" (דברים כד, ה).",
+ "למול את הבן, שנאמר: \"וביום השמיני ימול בשר ערלתו\" (ויקרא יב, ג).",
+ "לייבם אשת אח, שנאמר: \"יבמה יבוא עליה\" (דברים כה,ה).",
+ "לחלוץ ליבם, שנאמר: \"וחלצה נעלו מעל רגלו\" (דברים כה,ט).",
+ "לישא אונס שנאמר: \"ולו תהיה לאישה\" (דברים כב,כט).",
+ "לישב מוציא שם רע עם אשתו כל ימיו, שנאמר: \"ולו תהיה לאישה\" (דברים כב,יט).",
+ "לדון במפתה בחמישים שקל עם שאר דינין, שנאמר: \"כי יפתה איש\" (שמות כב,טו).",
+ "לעשות ליפת תואר ככתוב, שנאמר: \"וראית, בשביה, אשת, יפת תואר\" (דברים כא,יא).",
+ "לגרש בשטר, שנאמר: \"וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה\" (דברים כד,א; דברים כד,ג).",
+ "לעשות לסוטה כתורה, שנאמר: \"ועשה לה הכוהן, את כל התורה הזאת\" (במדבר ה,ל).",
+ "להלקות הרשעים, שנאמר: \"והפילו השופט והכהו\" (דברים כה,ב).",
+ "להגלות רוצח בשגגה, שנאמר: \"וישב בה, עד מות הכוהן\" (במדבר לה,כה).",
+ "להיות בית דין הורגין בסיף, שנאמר: \"נקום, יינקם\" (שמות כא,כ).",
+ "להיות בית דין הורגין בחנק, שנאמר: \"מות יומת הנואף, והנואפת\" (ויקרא כ,י).",
+ "להיות בית דין שורפין באש, שנאמר: \"באש ישרפו אותו, ואתהן\" (ויקרא כ,יד).",
+ "להיות בית דין סוקלין באבנים, שנאמר: \"וסקלתם אותם\" (דברים כב,כד).",
+ "לתלות מי שנתחייב תלייה, שנאמר: \"ותלית אותו, על עץ\" (דברים כא,כב).",
+ "לקבור הנהרג ביומו, שנאמר: \"כי קבור תקברנו ביום ההוא\" (דברים כא,כג).",
+ "לדון בעבד עברי כהלכותיו, שנאמר: \"כי תקנה עבד עברי\" (שמות כא,ב).",
+ "לייעד אמה עברייה, שנאמר: \"אשר לו יעדה\" (שמות כא,ח), \"ואם לבנו, ייעדנה\" (שמות כא,ט).",
+ "לפדות אמה עברייה, שנאמר: \"והפדה\" (שמות כא,ח).",
+ "לעבוד בעבד כנעני לעולם, שנאמר: \"לעולם, בהם תעבודו\" (ויקרא כה,מו).",
+ "להיות החובל משלם ממון, שנאמר: \"וכי יריבון אנשים--והכה איש\" (שמות כא,יח).",
+ "לדון בנזקי בהמה, שנאמר: \"וכי ייגוף שור איש את שור ריעהו\" (שמות כא,לה).",
+ "לדון בנזקי הבור, שנאמר: \"כי יפתח איש בור\" (שמות כא,לג).",
+ "לדון לגנב בתשלומין או במיתה, שנאמר: \"וכי יגנוב\" (ראה שמות כא,לז), \"אם במחתרת\" (שמות כב,א), \"וגונב איש ומכרו\" (שמות כא,טז).",
+ "לדון בנזקי הבער, שנאמר: \"כי יבער איש, שדה או כרם\" (שמות כב,ד).",
+ "לדון בנזקי האש, שנאמר: \"כי תצא אש ומצאה קוצים\" (שמות כב,ה).",
+ "לדון בדין שומר חינם, שנאמר: \"כי ייתן איש אל ריעהו כסף או כלים\" (שמות כב,ו).",
+ "לדון בדין נושא שכר ושוכר, שנאמר: \"כי ייתן איש אל ריעהו חמור או שור\" (שמות כב,ט).",
+ "לדון בדין השואל, שנאמר: \"וכי ישאל איש מעם ריעהו\" (שמות כב,יג).",
+ "לדון בדין מקח וממכר, שנאמר: \"וכי תמכרו ממכר לעמיתך\" (ויקרא כה,יד).",
+ "לדון בדין טוען וכופר, שנאמר: \"על כל דבר פשע\" (שמות כב,ח).",
+ "להציל הנרדף ואפילו בנפש הרודף, שנאמר: \"וקצותה, את כפה\" (דברים כה,יב).",
+ "לדון בדיני נחלות, שנאמר: \"איש כי ימות, ובן אין לו\" (במדבר כז,ח)."
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Mitzvah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..694feff37087d30ed8c9276cf9453cff876bd4be
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Positive Mitzvot/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,271 @@
+{
+ "title": "Mishneh Torah, Positive Mitzvot",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Positive_Mitzvot",
+ "text": [
+ "מִצְוָה רִאשׁוֹנָה מִמִּצְווֹת עֲשֵׂה, לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ\" (שמות כ ב, דברים ה ו).",
+ "לְיַחֲדוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"ה' אֱלֹהֵינוּ, ה' אֶחָד\" (דברים ו, ד).",
+ "לְאָהֳבוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ\" (דברים ו ה, יא א).",
+ "לְיִרְאָה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא\" (דברים ו יג, י כ).",
+ "לְהִתְפַּלַּל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וַעֲבַדְתֶּם, אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם\" (שמות כג, כה) – עֲבוֹדָה זוֹ תְּפִלָּה.",
+ "לְדָבְקָה בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וּבוֹ תִדְבָּק\" (דברים י כ).",
+ "לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וּבִשְׁמוֹ, תִּשָּׁבֵעַ\" (דברים ו יג, י כ).",
+ "לְהִדַּמּוֹת בִּדְרָכָיו הַטּוֹבִים וְהַיְּשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו\" (דברים כח, ט).",
+ "לְקַדַּשׁ שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְנִקְדַּשְׁתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\" (ויקרא כב, לב).",
+ "לִקְרוֹת קִרְיַת שְׁמַע פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ\" (דברים ו, ז).",
+ "לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְלַמְּדָהּ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ\" (דברים ו, ז).",
+ "לִקְשֹׁר תְּפִלִּין בָּרֹאשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ\" (דברים ו, ח).",
+ "לִקְשֹׁר תְּפִלִּין בַּיָּד, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ\" (דברים ו, ח).",
+ "לַעֲשׂוֹת צִיצִית, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת\" (במדבר טו, לח).",
+ "לִקְבֹּעַ מְזוּזָה, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ\" (דברים ו ט; יא, כ).",
+ "לְהַקְהִיל אֶת הָעָם לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמָר: \"הַקְהֵל אֶת הָעָם...\" (דברים לא, יב).",
+ "לִכְתֹּב כָּל אִישׁ סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת\" (דברים לא, יט).",
+ "לִכְתֹּב הַמֶּלֶךְ סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, יָתֵר עַל הָאֶחָד שֶׁלְּכָל אָדָם, עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שְׁתֵּי תּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְכָתַב לוֹ אֵת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת\" (דברים יז, יח).",
+ "לְבָרַךְ אַחַר הַמָּזוֹן, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ\" (דברים ח, י).",
+ "לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ\" (שמות כה, ח).",
+ "לְיִרְאָה מִבַּיִת זֶה, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ\" (ויקרא יט ל; כו, ב).",
+ "לִשְׁמֹר בַּיִת זֶה תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת\" (במדבר יח, ב).",
+ "לִהְיוֹת הַלֵּוִי עוֹבֵד בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא\" (במדבר יח, כג).",
+ "לְקַדַּשׁ הַכּוֹהֵן יָדָיו וְרַגְלָיו בְּשָׁעַת הָעֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו...\" (שמות ל, יט).",
+ "לַעֲרֹךְ נֵרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: \"יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו\" (שמות כז, כא).",
+ "לְבָרַךְ הַכּוֹהֲנִים אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמָר: \"כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\" (במדבר ו, כג).",
+ "לְהַסְדִּיר לֶחֶם וּלְבוֹנָה לִפְנֵי ה' בְּכָל שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְנָתַתָּ עַל הַשֻׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים\" (שמות כה, ל).",
+ "לְהַקְטִיר קְטֹרֶת פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים\" (שמות ל, ז).",
+ "לַעֲרֹךְ אֵשׁ בְּמִזְבַּח הָעוֹלָה תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמָר: \"אֵשׁ תמיד תוקד על המזבח\" (ויקרא ו, ו).",
+ "לְהָרִים הַדֶּשֶׁן מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר: \"וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן\" (ויקרא ו, ג).",
+ "לשלח טמאים ממחנה שכינה שהוא המקדש, שנאמר: \"וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנֶפֶשׁ\" (במדבר ה, ב).",
+ "לחלוק כבוד לזרעו של אהרן, ולהקדימו לכל דבר שבקדושה, שנאמר: \"וְקִדַּשְׁתּוֹ\" (ויקרא כא, ח).",
+ "להיות הכהנים לובשים לעבודה בגדי כהונה, שנאמר: \"וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ...\" (שמות כח, ב).",
+ "לשאת הארון על הכתף כשנושאין אותו, שנאמר: \"בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ\" (במדבר ז, ט).",
+ "למשוח כהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה, שנאמר: \"שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה\" (שמות ל, לא).",
+ "להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות, ובמועדים עובדין כאחד, שנאמר: \"וְכִי יָבוֹא הַלֵּוִי...\" (דברים יח, ו) \"לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת\" (שם, ח).",
+ "להיות הכהנים מיטמאין לקרוביהם, ומתאבלין עליהן כשאר ישראל שהן מצווין להתאבל, שנאמר: \"לָהּ יִטַּמָּא\" (ויקרא כא, ג).",
+ "להיות כהן גדול נושא בתולה, שנאמר: \"וְהוּא אִשָּׁה בִּבְתוּלֶיהָ יִקָּח\" (ויקרא כא, יג).",
+ "להקריב תמידין בכל יום, שנאמר: \"שְׁנַיִם לַיּוֹם עוֹלָה תָמִיד\" (במדבר כח, ג).",
+ "להקריב כהן גדול מנחה בכל יום, שנאמר: \"זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו\" (ויקרא ו, יג).",
+ "להוסיף קרבן אחר בכל שבת, שנאמר: \"וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְּבָשִׂים\" (במדבר כח, ט).",
+ "להוסיף קרבן בכל ראש חודש וחודש, שנאמר: \"וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ...\" (במדבר כח, יא).",
+ "להוסיף קרבן בחג הפסח, שנאמר: \"שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיי\" (ויקרא כג, לו).",
+ "להקריב מנחת העומר ממחרת יום ראשון של פסח עם כבש אחד, שנאמר: \"וַהֲבֵאתֶם אֵת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן\" (ויקרא כג, י).",
+ "להוסיף קרבן ביום עצרת, שנאמר: \"וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים...\" (במדבר כח, כו) \"וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ...\" (במדבר כח, כז).",
+ "להביא שתי הלחם עם הקרבנות הקרבים בגלל הלחם ביום עצרת, שנאמר: \"מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה\" (ויקרא כג, יז) \"וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם\" (שם, יח).",
+ "להוסיף קרבן בראש השנה, שנאמר: \"וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ [...] וַעֲשִׂיתֶם...\" (במדבר כט, א).",
+ "להוסיף קרבן ביום הצום, שנאמר: \"וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי...\" (במדבר כט, ז).",
+ "לעשות עבודת היום ביום הצום, שנאמר: \"בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר\" (ויקרא טז, ג), וכל העבודה הכתובה בפרשת \"אחרי מות\".",
+ "להוסיף קרבן בחג הסוכות, שנאמר: \"וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ\" (במדבר כט, יג).",
+ "להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת, כי רגל בפני עצמו הוא, שנאמר: \"בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי\" (במדבר כט, לה).",
+ "לחוג ברגלים, שנאמר: \"שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי\" (שמות כג, יד).",
+ "להיראות ברגלים, שנאמר: \"שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ\" (שמות כג יז; שם לג, כג; דברים טז טז.",
+ "לשמוח ברגלים, שנאמר: \"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ\" (דברים טז, יד).",
+ "לשחוט כבש הפסח, שנאמר: \"וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כָּל קְהַל \" (שמות יב, ו).",
+ "לאכול בשר הפסח צלי בלילי חמישה עשר מניסן, שנאמר: \"וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר\" (שמות יב, ח).",
+ "לעשות פסח שני, שנאמר: \"בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר\" (במדבר ט, יא).",
+ "לאכול את בשר פסח שני על מצה ומרור, שנאמר: \"עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ\" (במדבר ט, יא).",
+ "לתקוע בחצוצרות על הקרבנות ובשעת הצרות, שנאמר: \"וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצוֹצְרֹת\" (במדבר י, י).",
+ "להיות כל קרבנות בהמה מיום שמיני והלאה, שנאמר: \"מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה\" (ויקרא כב, כז).",
+ "להיות כל קרבן בהמה תמים, שנאמר: \"תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן\" (ויקרא כב, כא).",
+ "למלוח כל קרבן, שנאמר: \"עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח\" (ויקרא ב, יג).",
+ "מעשה העולה, שנאמר: \"אִם עוֹלָה קָרְבָּנוֹ\" (ויקרא א, ג).",
+ "מעשה חטאת, שנאמר: \"זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת\" (ויקרא ו, יח).",
+ "מעשה האשם, שנאמר: \"זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם\" (ויקרא ז, א).",
+ "מעשה זבח השלמים, שנאמר: \"וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים\" (ויקרא ז, יא).",
+ "מעשה המנחה, שנאמר: \"וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה\" (ויקרא ב, א).",
+ "להקריב בית דין קרבן אם טעו בהוראה, שנאמר: \"וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ\" (ויקרא ד, יג).",
+ "להקריב היחיד קרבן חטאת אם שגג במצות לא תעשה שחייבים עליה כרת, שנאמר: \"וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא\" (ויקרא ה, א).",
+ "להקריב היחיד קרבן אם נסתפק לו אם חטא חטא שחייבים עליו חטאת או לא חטא, שנאמר: \"וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ\" (ויקרא ה, יז) וזה הוא נקרא אשם תלוי.",
+ "להקריב השוגג במעילה, או החוטא בגזילה, או בשפחה חרופה, או שכפר בפיקדון ונשבע; מביא קרבן אשם, וזה הוא הנקרא אשם ודאי.",
+ "להקריב קרבן עולה ויורד, שנאמר: \"ואם לא תגיע ידו\" (ויקרא ה,ז), \"ואם לא תשיג ידו\" (ויקרא ה,יא).",
+ "להתוודות לפני ה' מכל חטא שיעשה האדם, בשעת הקרבן ושלא בשעת הקרבן, שנאמר: \"והתוודו, את חטאתם אשר עשו\" (במדבר ה,ז).",
+ "להקריב הזב קרבן אחר שיטהר, שנאמר: \"וכי יטהר הזב, מזובו\" (ויקרא טו,יג).",
+ "להקריב הזבה קרבן אחר שתטהר, שנאמר: \"ואם טהרה, מזובה\" (ויקרא טו,כח).",
+ "להקריב היולדת קרבן אחר שתטהר, שנאמר: \"ובמלאות ימי טוהרה\" (ויקרא יב,ו).",
+ "להקריב המצורע קרבן אחר שיטהר, שנאמר: \"וביום השמיני ייקח\" (ויקרא יד,י).",
+ "לעשר הבהמה, שנאמר: \"וכל מעשר בקר וצאן\" (ויקרא כז,לב).",
+ "לקדש בכור הבהמה הטהורה ולהקריבו, שנאמר: \"כל הבכור אשר יולד\" (דברים טו,יט).",
+ "לפדות בכור אדם, שנאמר: \"אך פדה תפדה, את בכור האדם\" (במדבר יח,טו).",
+ "לפדות פטר חמור, שנאמר: \"ופטר חמור תפדה בשה\" (שמות לד,כ).",
+ "לערוף פטר חמור, שנאמר: \"ואם לא תפדה וערפתו\" (שמות יג,יג; שמות לד,כ).",
+ "להביא כל הקרבנות שיש על האדם בחובה או בנדבה ברגל ראשון שפגע בו, שנאמר: \"ובאת שמה\" (דברים יב,ה), \"והבאתם שמה\" (דברים יב,ו).",
+ "להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה, שנאמר: \"ושם תעשה, כול אשר אנוכי מצווך\" (דברים יב,יד).",
+ "להיטפל בהבאת הקרבנות מחוצה לארץ לבית הבחירה, שנאמר: \"רק קודשיך אשר יהיו לך, ונדריך, תישא ובאת\" (דברים יב,כו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בקודשי חוצה לארץ.",
+ "לפדות קודשים בעלי מומים ויהיו מותרים באכילה, שנאמר: \"רק בכל אוות נפשך תזבח ואכלת בשר\" (דברים יב,טו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שייפדו.",
+ "להיות התמורה קודש, שנאמר: \"והיה הוא ותמורתו יהיה קודש\" (ויקרא כז,י; ויקרא כז,לג).",
+ "לאכול שיירי מנחות, שנאמר: \"והנותרת ממנה, יאכלו אהרון ובניו\" (ויקרא ו,ט).",
+ "לאכול בשר חטאת ואשם, שנאמר: \"ואכלו אותם אשר כופר בהם\" (שמות כט,לג).",
+ "לשרוף בשר קודש שנטמא, שנאמר: \"והבשר אשר ייגע בכל טמא\" (ויקרא ז,יט).",
+ "לשרוף הנותר, שנאמר: \"והנותר, מבשר הזבח--ביום, השלישי, באש, יישרף\" (ויקרא ז,יז).",
+ "לגדל הנזיר שיערו, שנאמר: \"גדל פרע, שיער ראשו\" (במדבר ו,ה).",
+ "לגלח הנזיר שיערו על קרבנותיו במלאות ימי נזרו, או בתוך ימי נזרו אם נטמא, שנאמר: \"וכי ימות מת עליו\" (במדבר ו,ט).",
+ "לקיים אדם כל מה שהוציא בשפתיו, מקרבן או צדקה וכיוצא בהם, שנאמר: \"מוצא שפתיך, תשמור ועשית\" (דברים כג,כד).",
+ "לדון בהפרת נדרים בכל הדינים האמורין בפרשה.",
+ "להיות כל נוגע בנבילה טמא, שנאמר \"וכי ימות מן הבהמה\" (ויקרא יא, לט).",
+ "להיות שמונה שרצים מטמאין, שנאמר \"וזה לכם הטמא\" (ויקרא יא, כט).",
+ "להיות האוכלין מיטמאין, שנאמר \"מכל האוכל אשר יאכל\" (ויקרא יא, לד).",
+ "להיות הנידה טמאה ומטמאה לאחרים.",
+ "להיות היולדת טמאה כנידה.",
+ "להיות המצורע טמא ומטמא.",
+ "להיות בגד מנוגע טמא ומטמא.",
+ "להיות בית מנוגע מטמא.",
+ "להיות הזב מטמא.",
+ "להיות שכבת זרע מטמאה.",
+ "להיות זבה מטמאה.",
+ "להיות המת מטמא.",
+ "להיות מי נדה מטמאין לאדם טהור, ומטהרין מטומאת מת בלבד. וכל אלו הדינין של טומאות אלו, רוב משפט כל טומאה וטומאה מהן מבואר בתורה שבכתב.",
+ "להיות הטהרה מכל הטמאות בטבילה במי מקוה, שנאמר: \"וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ\" (ויקרא טו, טז) למדו מפי השמועה שרחיצה זו במים שכל גופו עולה בהן בבת אחת.",
+ "להיות הטהרה מן הצרעת בין צרעת אדם בין צרעת בית בעץ ארז ואיזוב ושני תולעת ושתי ציפורים ומים חיים, שנאמר: \"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע\" (ויקרא יד, ב).",
+ "להיות המצורע מגלח כל שערו, שנאמר: \"וְהָיָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ\" (ויקרא יד, ט).",
+ "להיות המצורע ידוע לכל בדברים האמורים בו \"בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרֻעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא\" (ויקרא יג, מה). וכן כל שאר הטמאים צריכין להודיע את עצמן.",
+ "לעשות פרה אדומה להיות אפרה מוכן, שנאמר: \"וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\" (במדבר יט, ט).",
+ "להיות מעריך אדם נותן דמים הקצובין בפרשה, שנאמר: \"אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר\" (ויקרא כז, ב).",
+ "להיות מעריך בהמה טמאה נותן דמיה, שנאמר: \"וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה\" (ויקרא כז, יא).",
+ "להיות מעריך ביתו נותן כערך הכהן, שנאמר: \"וְאִישׁ כִּי יַקְדִּישׁ\" (ויקרא כז, יד).",
+ "להיות מקדיש שדהו נותן בערך הקצוב בפרשה, שנאמר: \"וְהָיָה עֶרְכְּךָ כְּפִי זַרְעוֹ\" (ויקרא כז, טז).",
+ "לשלם השוגג במעילה מה שמעל לה' ולהוסיף חומש, שנאמר: \"וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם\" (ויקרא ה, טז).",
+ "להיות נטע רבעי קודש, שנאמר: \"יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים\" (ויקרא יט, כד).",
+ "להניח פיאה.",
+ "להניח לקט.",
+ "להניח עומר השכחה.",
+ "להניח עוללות בכרם.",
+ "להניח פרט הכרם לפי שבכל אלו נאמר \"לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם\" (ויקרא יט, י) (ויקרא כג, כב) וזו היא מצות עשה שלהם.",
+ "להביא ביכורים לבית הבחירה, שנאמר: \"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ\" (שמות כג, יט) (שמות לד, כו).",
+ "להפריש תרומה גדולה לכהן, שנאמר: \"רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּתֵּן לוֹ\" (דברים יח, ד).",
+ "להפריש מעשר דגן ללוים, שנאמר: \"כָּל מַעְשַׂר הָאָרֶץ\" (ויקרא כז, ל).",
+ "להפריש מעשר שני להיאכל לבעליו בירושלים, שנאמר: \"עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר\" (דברים יד, כב) מפי השמועה למדו שזה הוא מעשר שני.",
+ "להיות הלוים מפרישין מעשר מן המעשר שלקחו מישראל ונותנין אותו לכהנים, שנאמר: \"וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר\" (במדבר יח, כו).",
+ "להפריש מעשר עני תחת מעשר שני בשלישית ובשישית בשבוע, שנאמר: \"מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ\" (דברים יד, כח).",
+ "להתוודות וידוי מעשר, שנאמר: \"ואמרת לפני ה' אלוהיך ביערתי הקודש\" (דברים כו,יג).",
+ "לקרות על הביכורים, שנאמר: \"וענית ואמרת לפני ה' אלוהיך\" (דברים כו,ה).",
+ "להפריש חלה לכוהן, שנאמר: \"ראשית, עריסותיכם--חלה, תרימו תרומה\" (במדבר טו,כ).",
+ "להשמיט קרקע, שנאמר: \"והשביעית תשמטנה ונטשתה\" (שמות כג,יא).",
+ "לשבות מעבודת הארץ, שנאמר: \"בחריש ובקציר, תשבות\" (שמות לד,כא).",
+ "לקדש שנת יובל בשביתה כשמיטה, שנאמר: \"וקידשתם, את שנת החמישים\" (ויקרא כה,י).",
+ "לתקוע בשופר בשנת היובל, שנאמר: \"והעברת שופר תרועה\" (ויקרא כה,ט).",
+ "ליתן גאולה לארץ בשנת היובל, שנאמר: \"ובכול, ארץ אחוזתכם, גאולה, תיתנו לארץ\" (ויקרא כה,כד).",
+ "להיות גאולה בבתי ערי חומה עד שנה, שנאמר: \"ואיש, כי ימכור בית מושב\" (ויקרא כה,כט).",
+ "למנות שני יובל שנים ושמיטים, שנאמר: \"וספרת לך, שבע . . .\" (ויקרא כה,ח).",
+ "להשמיט כספים בשביעית, שנאמר: \"שמוט כל בעל משה ידו\" (דברים טו,ב).",
+ "לנגוש לנוכרי, שנאמר: \"את הנוכרי, תיגוש; ואשר יהיה לך\" (דברים טו,ג).",
+ "ליתן מן הבהמה לכוהן הזרוע והלחיים והקיבה, שנאמר: \"ונתן, לכוהן, הזרוע\" (דברים יח,ג).",
+ "ליתן ראשית הגז לכוהן, שנאמר: \"וראשית גז צאנך--תיתן לו\" (דברים יח,ד).",
+ "לדון בדיני חרמים, מהם לה' ומהם לכוהן, שנאמר: \"אך כל חרם אשר יחרים\" (ויקרא כז,כח).",
+ "לשחוט בהמה חיה ועוף ואחר כך יאכל בשרם, שנאמר: \"וזבחת מבקרך ומצאנך\" (דברים יב,כא).",
+ "לכסות דם חיה ועוף, שנאמר: \"ושפך, את דמו, וכיסהו, בעפר\" (ויקרא יז,יג).",
+ "לשלח הקן, שנאמר: \"שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך\" (דברים כב,ז).",
+ "לבדוק בסימני בהמה, שנאמר: \"זאת החיה אשר תאכלו\" (ויקרא יא,ב).",
+ "לבדוק בסימני העוף עד שיבדיל בין טמא לטהור, שנאמר: \"כל ציפור טהורה, תאכלו\" (דברים יד,יא).",
+ "לבדוק בסימני חגבים לידע טהור מן הטמא, שנאמר: \"אשר לו כרעיים\" (ויקרא יא,כא).",
+ "לבדוק בסימני דגים, שנאמר: \"את זה, תאכלו, מכול, אשר במים\" (ויקרא יא,ט; דברים יד,ט).",
+ "לקדש חודשים ולחשב שנים וחודשים בבית דין בלבד, שנאמר: \"החודש הזה לכם, ראש חודשים\" (שמות יב,ב).",
+ "לשבות בשבת, שנאמר: \"וביום השביעי תשבות\" (שמות כג,יב; שמות לד,כא).",
+ "לקדש שבת, שנאמר: \"זכור את יום השבת, לקדשו\" (שמות כ,ז).",
+ "לבער חמץ, שנאמר: \"ביום הראשון, תשביתו שאור מבתיכם\" (שמות יב,טו).",
+ "לספר ביציאת מצריים בלילה הראשון של חג המצות, שנאמר: \"והגדת לבנך\" (שמות יג,ח).",
+ "לאכול מצה בליל זה, שנאמר: \"בערב, תאכלו, מצות\" (שמות יב,יח).",
+ "לשבות בראשון של פסח, שנאמר: \"וביום הראשון, מקרא קודש\" (שמות יב,טז).",
+ "לשבות בשביעי בו, שנאמר: \"וביום השביעי, מקרא קודש\" (שמות יב,טז; במדבר כח,כה).",
+ "לספור מקצירת העומר תשעה וארבעים יום, שנאמר: \"וספרתם לכם, ממוחרת השבת\" (ויקרא כג,טו).",
+ "לשבות ביום חמישים, שנאמר: \"וקראתם בעצם היום הזה, מקרא קודש\" (ויקרא כג,כא).",
+ "לשבות בראשון של חודש השביעי, שנאמר: \"באחד לחודש, יהיה לכם שבתון\" (ויקרא כג,כד).",
+ "להתענות בעשירי בו, שנאמר: \"ובעשור לחודש תענו את נפשותיכם\" (ראה ויקרא טז,כט; במדבר כט,ז).",
+ "לשבות ביום הצום, שנאמר: \"שבת שבתון\" (ויקרא טז,לא; ויקרא כג,לב).",
+ "לשבות בראשון של חג הסוכות, שנאמר: \"ביום הראשון, מקרא קודש\" (ויקרא כג,לה).",
+ "לשבות בשמיני של חג, שנאמר: \"וביום השמיני מקרא קודש\" (ראה ויקרא כג,לו).",
+ "לישב בסוכה שבעת ימים, שנאמר: \"בסוכות תשבו, שבעת ימים\" (ויקרא כג,מב).",
+ "ליטול לולב, שנאמר: \"ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר כפות תמרים\" (ויקרא כג,מ).",
+ "לשמוע קול שופר בראש השנה, שנאמר: \"יום תרועה, יהיה לכם\" (במדבר כט,א).",
+ "ליתן מחצית השקל בכל שנה ושנה, שנאמר: \"זה ייתנו, כל העובר על הפקודים\" (שמות ל,יג).",
+ "לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע, שנאמר: \"אליו, תשמעון\" (דברים יח,טו).",
+ "למנות מלך, שנאמר: \"שום תשים עליך מלך\" (דברים יז,טו).",
+ "לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל, שנאמר: \"ועל המשפט אשר יאמרו לך--תעשה\" (דברים יז,יא).",
+ "לנטות אחרי רבים אם תהיה מחלוקת בין הסנהדרין בדינין, שנאמר: \"אחרי רבים--להטות\" (שמות כג,ב).",
+ "למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל, שנאמר: \"שופטים ושוטרים, תיתן לך\" (דברים טז,יח).",
+ "להשוות בין בעלי דינין בשעה שעומדין בדין, שנאמר: \"בצדק, תשפוט עמיתך\" (ויקרא יט,טו).",
+ "להעיד בבית דין למי שיש לו עדות, שנאמר: \"והוא עד, או ראה או ידע\" (ויקרא ה,א).",
+ "לחקור העדים הרבה, שנאמר: \"ודרשת וחקרת ושאלת, היטב\" (דברים יג,טו).",
+ "לעשות לעדים זוממין כמו שזמו לעשות, שנאמר: \"ועשיתם לו, כאשר זמם\" (דברים יט,יט).",
+ "לערוף את העגלה כמצותה, שנאמר: \"וערפו שם את העגלה, בנחל\" (דברים כא,ד).",
+ "להכין שש ערי מקלט, שנאמר: \"תכין לך, הדרך, ושילשת\" (דברים יט,ג).",
+ "לתת ללויים ערים לשבת, וגם הן קולטות, שנאמר: \"ונתנו ללויים . . . ערים\" (במדבר לה,ב).",
+ "לעשות מעקה, שנאמר: \"ועשית מעקה לגגך\" (דברים כב,ח).",
+ "לאבד עבודה זרה וכל משמשיה, שנאמר: \"אבד תאבדון את כל המקומות\" (דברים יב,ב).",
+ "להרוג אנשי עיר הנידחת ולשרוף את העיר, שנאמר: \"ושרפת באש את . . . כל שללה\" (דברים יג,יז).",
+ "לאבד שבעה עממים מארץ ישראל, שנאמר: \"החרם תחרימם\" (דברים כ,יז).",
+ "להכרית זרעו של עמלק, שנאמר: \"תמחה את זכר עמלק\" (דברים כה,יט).",
+ "לזכור מה שעשה לנו עמלק תדיר, שנאמר: \"זכור, את אשר עשה לך עמלק\" (דברים כה,יז).",
+ "לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה, שנאמר: \"כי תקרב אל עיר\" (דברים כ,י).",
+ "למשוח כוהן למלחמה, שנאמר: \"והיה, כקורבכם אל המלחמה; וניגש הכוהן\" (דברים כ,ב).",
+ "להתקין יד במחנה, שנאמר: \"ויד תהיה לך, מחוץ למחנה\" (דברים כג,יג).",
+ "להתקין יתד, שנאמר: \"ויתד תהיה לך, על אזנך\" (דברים כג,יד).",
+ "להשיב את הגזל, שנאמר: \"והשיב את הגזילה אשר גזל\" (ויקרא ה,כג).",
+ "ליתן צדקה, שנאמר: \"פתוח תפתח את ידך\" (דברים טו,ח; דברים טו,יא).",
+ "להעניק לעבד עברי, שנאמר: \"הענק תעניק, לו\" (דברים טו,יד); וכן אמה עברייה.",
+ "להלוות לעני, שנאמר: \"אם כסף תלווה את עמי\" (שמות כב,כד); \"אם\" זה אינו רשות אלא מצוה, שנאמר: \"והעבט, תעביטנו\" (דברים טו,ח).",
+ "להלוות לנוכרי בריבית, שנאמר: \"לנוכרי תשיך\" (דברים כג,כא); מפי השמועה למדו שזו מצות עשה.",
+ "להשיב המשכון לבעליו, שנאמר: \"השב תשיב לו את העבוט\" (דברים כד,יג).",
+ "ליתן שכר שכיר בזמנו, שנאמר: \"ביומו תיתן שכרו\" (דברים כד,טו).",
+ "להיות השכיר אוכל בזמן שכירותו, שנאמר: \"כי תבוא בכרם ריעך\" (דברים כג,כה), \"כי תבוא בקמת ריעך\" (דברים כג,כו).",
+ "לעזוב מעל חברו או מעל בהמתו, שנאמר: \"עזוב תעזוב, עימו\" (שמות כג,ה).",
+ "להקים המשא על הבהמה, שנאמר: \"הקם תקים, עימו\" (דברים כב,ד).",
+ "להשיב האבידה, שנאמר: \"השב תשיבם, לאחיך\" (דברים כב,א).",
+ "להוכיח החוטא, שנאמר: \"הוכח תוכיח את עמיתך\" (ויקרא יט,יז).",
+ "לאהוב כל בני אדם מבני ברית, שנאמר: \"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ\" (ויקרא יט, יח).",
+ "לאהוב את הגר, שנאמר: \"ואהבתם את הגר\" (דברים י, יט).",
+ "לצדק מאזניים עם המשקלות, שנאמר: \"מאזני צדק אבני צדק\" (ויקרא יט, לו).",
+ "לכבד החכמים, שנאמר: \"מפני שיבה תקום\" (ויקרא יט, לב).",
+ "לכבד אב ואם, שנאמר \"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ\" (שמות כ, יא); (דברים ה, טו).",
+ "ליראה מאב ואם, שנאמר: \"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ\" (ויקרא יט, ג).",
+ "לפרות ולרבות, שנאמר: \"פרו ורבו\" (בראשית ט, ז).",
+ "לבעול בקידושין, שנאמר: \"כי יקח איש אשה ובא אליה\" (דברים כב, יג) וראה דברים כד, א.",
+ "לשמח חתן את אשתו שנה, שנאמר: \"נקי יהיה לביתו שנה אחת\" (דברים כד, ה).",
+ "למול את הבן, שנאמר: \"וביום השמיני ימול בשר ערלתו\" (ויקרא יב, ג).",
+ "לייבם אשת אח, שנאמר: \"יבמה יבוא עליה\" (דברים כה,ה).",
+ "לחלוץ ליבם, שנאמר: \"וחלצה נעלו מעל רגלו\" (דברים כה,ט).",
+ "לישא אונס שנאמר: \"ולו תהיה לאישה\" (דברים כב,כט).",
+ "לישב מוציא שם רע עם אשתו כל ימיו, שנאמר: \"ולו תהיה לאישה\" (דברים כב,יט).",
+ "לדון במפתה בחמישים שקל עם שאר דינין, שנאמר: \"כי יפתה איש\" (שמות כב,טו).",
+ "לעשות ליפת תואר ככתוב, שנאמר: \"וראית, בשביה, אשת, יפת תואר\" (דברים כא,יא).",
+ "לגרש בשטר, שנאמר: \"וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה\" (דברים כד,א; דברים כד,ג).",
+ "לעשות לסוטה כתורה, שנאמר: \"ועשה לה הכוהן, את כל התורה הזאת\" (במדבר ה,ל).",
+ "להלקות הרשעים, שנאמר: \"והפילו השופט והכהו\" (דברים כה,ב).",
+ "להגלות רוצח בשגגה, שנאמר: \"וישב בה, עד מות הכוהן\" (במדבר לה,כה).",
+ "להיות בית דין הורגין בסיף, שנאמר: \"נקום, יינקם\" (שמות כא,כ).",
+ "להיות בית דין הורגין בחנק, שנאמר: \"מות יומת הנואף, והנואפת\" (ויקרא כ,י).",
+ "להיות בית דין שורפין באש, שנאמר: \"באש ישרפו אותו, ואתהן\" (ויקרא כ,יד).",
+ "להיות בית דין סוקלין באבנים, שנאמר: \"וסקלתם אותם\" (דברים כב,כד).",
+ "לתלות מי שנתחייב תלייה, שנאמר: \"ותלית אותו, על עץ\" (דברים כא,כב).",
+ "לקבור הנהרג ביומו, שנאמר: \"כי קבור תקברנו ביום ההוא\" (דברים כא,כג).",
+ "לדון בעבד עברי כהלכותיו, שנאמר: \"כי תקנה עבד עברי\" (שמות כא,ב).",
+ "לייעד אמה עברייה, שנאמר: \"אשר לו יעדה\" (שמות כא,ח), \"ואם לבנו, ייעדנה\" (שמות כא,ט).",
+ "לפדות אמה עברייה, שנאמר: \"והפדה\" (שמות כא,ח).",
+ "לעבוד בעבד כנעני לעולם, שנאמר: \"לעולם, בהם תעבודו\" (ויקרא כה,מו).",
+ "להיות החובל משלם ממון, שנאמר: \"וכי יריבון אנשים--והכה איש\" (שמות כא,יח).",
+ "לדון בנזקי בהמה, שנאמר: \"וכי ייגוף שור איש את שור ריעהו\" (שמות כא,לה).",
+ "לדון בנזקי הבור, שנאמר: \"כי יפתח איש בור\" (שמות כא,לג).",
+ "לדון לגנב בתשלומין או במיתה, שנאמר: \"וכי יגנוב\" (ראה שמות כא,לז), \"אם במחתרת\" (שמות כב,א), \"וגונב איש ומכרו\" (שמות כא,טז).",
+ "לדון בנזקי הבער, שנאמר: \"כי יבער איש, שדה או כרם\" (שמות כב,ד).",
+ "לדון בנזקי האש, שנאמר: \"כי תצא אש ומצאה קוצים\" (שמות כב,ה).",
+ "לדון בדין שומר חינם, שנאמר: \"כי ייתן איש אל ריעהו כסף או כלים\" (שמות כב,ו).",
+ "לדון בדין נושא שכר ושוכר, שנאמר: \"כי ייתן איש אל ריעהו חמור או שור\" (שמות כב,ט).",
+ "לדון בדין השואל, שנאמר: \"וכי ישאל איש מעם ריעהו\" (שמות כב,יג).",
+ "לדון בדין מקח וממכר, שנאמר: \"וכי תמכרו ממכר לעמיתך\" (ויקרא כה,יד).",
+ "לדון בדין טוען וכופר, שנאמר: \"על כל דבר פשע\" (שמות כב,ח).",
+ "להציל הנרדף ואפילו בנפש הרודף, שנאמר: \"וקצותה, את כפה\" (דברים כה,יב).",
+ "לדון בדיני נחלות, שנאמר: \"איש כי ימות, ובן אין לו\" (במדבר כז,ח)."
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Wikisource Mishneh Torah",
+ "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%94_%D7%9C%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_(%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%A9%D7%94)"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "משנה תורה, מצוות עשה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Mitzvah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..3ead88fbe0c5c7ad6b79d38369cf4b64dd44bf61
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json
@@ -0,0 +1,39 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+ "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+ "status": "locked",
+ "priority": 1.0,
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+ "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+ "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/f116c021be8411c97837c20fb3ae3613.png",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, מסירת תורה שבעל פה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ "All the precepts that were given to Moses at Sinai were given with their interpretation, as it is written: \"I will give you the stone tablets with the teaching and the commandment\" (Exodus 24:12). Teaching implies the written Torah, and commandment—its interpretation. He has commanded us to practise what the Torah teaches in accordance with the Mitzvah, which is referred to as the Oral Torah. Moses wrote the entire Torah himself before he died, and presented a copy to each tribe. He placed one copy in the Ark as a witness, as it is written: \"Take this book of the Torah and place it beside the Ark of the Covenant of the Lord your God…\" (Deuteronomy 31:26). He did not write down the Mitzvah, which is the interpretation of the Torah, but bequeathed it to the elders, to Joshua, and to all the people of Israel, as it is written: \"Be careful to observe everything that I am commanding you…\" (13:1). For this reason, it is called Oral Torah. Although the Oral Torah was not committed to writing, Moses taught the whole of it to the seventy elders who were included in his court. Elazar, Phineas and Joshua, the three of them, received it from Moses. He handed down the Oral Torah to Joshua, the disciple of our teacher Moses, and charged him concerning it. Joshua, too, taught it orally throughout his life. Many elders received the oral tradition from Joshua; Eli received it from the elders and from Phineas; Samuel received it from Eli and his court; and David received it from Samuel and his court.— —",
+ "Our saintly Rabbi Judah compiled the Mishnah. From the days of Moses to the time of our saintly Rabbi Judah they had composed no work to be taught in public on subjects of the Oral Torah; but in each generation, the head of the supreme court, or a prophet who lived in that period, would note down for himself a memorandum of the traditions which he apprehended from his teachers, transmitting them to the public orally. So too, everyone would note down for his own use as much as he could the traditional intrepretation of the Torah and the rules of conduct that were based on it, as he perceived them.— — This used to be the regular procedure until the appearance of our saintly Rabbi Judah. He compiled all the traditions, laws, comments, and interpretations, which had been transmitted by our teacher Moses and by the courts of the preceding generations, with regard to the entire Torah. He employed all this material, of which he composed the work of the Mishnah. Then he taught it diligently to the students in public, so that it became well known to all the people of Israel, who made copies of it and taught it everywhere, so that the Oral Torah might not be forgotten among the Jewish people.",
+ "Now, why did our saintly Rabbi Judah do what he did and did not leave things as they were? Because he realized that the number of students kept decreasing, while ever new troubles kept coming; a wicked government was spreading out in the world and rising in power; the Jewish people were wandering about, migrating to distant localities. So he composed a work, designed as a handbook for everybody, in order that they might study from it speedily and that it should not be forgotten. He spent all his life teaching the Mishnah in public together with his colleagues, members of his court.— —",
+ "Rav compiled the Sifra and the Sifré to explain and to impart the principles of the Mishnah. Rabbi Hiyya compiled the Tosefta to explain the subject matter of the Mishnah. Similarly, Rabbi Hoshaya and Bar Kappara compiled Baraithoth to interpret the wording of the Mishnah. Rabbi Yoḥanan compiled the Jerusalem Talmud, in Eretz Yisrael, about three centuries after the destruction of the Temple.— —",
+ "Ravina and Rav Ashi were the last sages of the Talmud. Rav Ashi compiled the Babylonian Talmud, in Babylonia, about one century after Rabbi Yoḥanan's compilation of the Jerusalem Talmud.— — It follows therefore that Ravina and Rav Ashi, together with their colleagues, were the last great sages who transmitted the Oral Torah.— —",
+ "The scholars who rose shortly after the compilation of the Talmud and studied it deeply became famous for their wisdom. They are called Geonim. The Geonim who rose in Eretz Yisrael and Babylonia, Spain and France, studied the method of the Talmud, elucidated its obscure passages, and explained its subject matter; for indeed, the way of the Talmud is exceedingly deep.— — The inhabitants of every town addressed many questions to each contemporary Gaon and asked for explanations of difficult passages in the Talmud. The Geonim would answer the questions to the best of their knowledge. Those who posed the questions compiled the responsa into books for purposes of study.",
+ "The Geonim of successive generations also wrote commentaries on the Talmud. Some of them intrepreted specific laws, while others explained particular chapters that were found difficult in their time. Still others expounded complete tractates and entire orders of the Talmud. They also made compilations of established rules concerning what is forbidden or permissible, what is or is not punishable, in matters of immediate concern, so as to make them intelligible to anyone who cannot penetrate the depths of the Talmud. All the Geonim of Israel were engaged in this work of the Lord ever since the Talmud was compiled until this date, which is the eighth year of the eleventh century after the destruction of the Temple, corresponding to the year four thousand nine hundred thirty-seven since the creation of the world (1177 common era).",
+ "At the present time, when severe disasters keep following one another and the needs of the moment brush aside all things, our wise men lose their wits, and the understanding of our clever people is hidden. Hence, the commentaries, the codes of law and the responsa, which were written by the Geonim who regarded them as easily intelligible, have presented difficulties in our days, so that a mere few are capable of understanding their subject matter properly. Needless to say that this applies particularly to the Talmud itself, the Babylonian as well as the Palestinian, the Sifra, the Sifré, and the Tosefta, works that require wide knowledge, a learned mind, and ample time.— —",
+ "I bestirred myself therefore, I, Moshe ben Maimun the Sefardi, and relied upon the Creator, blessed be he, and made a thorough study of all these books, and decided to put down in writing the results obtained from all these works as to what is prohibited or permitted, unclean or clean, and the other laws of the Torah— — all in plain language and concisely, so that the entire Oral Torah might become familiar to all systematically, without arguments and counterarguments, one man saying so and another something else; but rather clear, convincing statements, governed by the logic derived from all these compilations and commentaries that have appeared since the time of Moses until now, so that all the laws be open to old and young alike, whether they belong to the precepts of the written Torah or to the enactments and ordinances introduced by sages and prophets. In brief, in order that no one should be in need of any other work dealing with the laws of Israel, this work is to include the entire oral Torah along with the ordinances, customs and decrees instituted from the time of Moses till the compilation of the Talmud, and in accord with what the Geonim explained to us in all their works composed after the Talmud.",
+ "I have named this work Mishneh Torah because the person who first reads the Written Torah and then this Mishneh Torah will know from it the entire Oral Torah without having to read any other book between them.— —",
+ "The number of precepts of the Torah that are observed through all generations is six hundred thirteen. Two hundred forty-eight of these, corresponding to the number of bones in the human body, are affirmative; three hundred sixty-five precepts, corresponding to the number of days in the solar year, are negative."
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Paragraph"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/English/Mishnah Torah, Yod ha-hazakah, trans. by Simon Glazer, 1927.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/English/Mishnah Torah, Yod ha-hazakah, trans. by Simon Glazer, 1927.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..5a5bd6422a5f343c4ba51e35422be7c0c44c2cda
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/English/Mishnah Torah, Yod ha-hazakah, trans. by Simon Glazer, 1927.json
@@ -0,0 +1,74 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001922235",
+ "versionTitle": "Mishnah Torah, Yod ha-hazakah, trans. by Simon Glazer, 1927",
+ "status": "locked",
+ "priority": 4.0,
+ "license": "Public Domain",
+ "versionNotes": "",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה תורה, יד החזקה, תורגם ע״י סיימון גלייזר, 1927",
+ "shortVersionTitle": "Simon Glazer, 1927",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, מסירת תורה שבעל פה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ "BY OUR MASTER MOSES BEN MAIMON OF BLESSED MEMORY
\"Then should I not be ashamed, when I have regard unto all Thy Commandments\". (Ps. 119.6.)
All of the commandments which were given to Moses on Sinai were given together with their oral explanation for, it is said: \"And I will give thee the tables of stone, and the Torah and the commandment\" (Ex. 24.12.); the Torah, is Holy Writ; and the commandment, its oral explanation. Moreover, He commanded us to observe the Torah by the word of the commandment; thus it is this commandment which is called Oral Torah.",
+ "The whole Torah was written by Moses our Master, before his demise, by his own hand; and he gave a Book to each and every tribe, and one Book he deposited in the Ark as testimony, even as it is said; \"Take this Book of the Torah and put it by the side of the Ark of the Covenant of the Lord your God, that it may be there as a witness against thee\" (Deut. 31.26.);",
+ "but the commandment, which is the oral explanation of the Torah, he did not reduce to writing, but he charged the Elders and Joshua and the rest of all Israel concerning its observance, even as it is said: \"All the word which I command you, that shall ye observe to do\" (Deut. 13.1.); therefore, is this word of the commandment called, Oral Torah.",
+ "Although the Oral Torah was not reduced to writing, Moses our Master gave instructions in its full scope at his tribunal-seat, to seventy Elders. Eleazar, Phinehas and Joshua, all the three of them received it from Moses; yet, unto Joshua, because he was the disciple of Moses our Master, he transmitted the Oral Torah and charged him concerning its observance. Joshua likewise continued throughout his lifetime to study it orally;",
+ "and many Elders received it from Joshua. Eli received it from the Elders and from Phinehas; Samuel received it from Eli and his tribunal; David received it from Samuel and his tribunal; Ahijah the Shiloite who was among those who went forth out of Egypt, and a Levite, heard Moses expounding it; but, as he was an infant in the days of Moses, he became the recipient from David and his tribunal;",
+ "Elijah received it from Ahijah the Shiloite and his tribunal; Elisha received it from Elijah and his tribunal; Jehoiadah the priest received it from Elisha and his tribunal; Zechariah received it from Jehoiadah and his tribunal; Hosea received it from Zechariah and his tribunal; Amos received it from Hosea and his tribunal; Isaiah received it from Amos and his tribunal; Micha received it from Isaiah and his tribunal; Joel received it from Micha and his tribunal; Nahum received it from Joel and his tribunal; Habakkuk received it from Nahum and his tribunal; Zephaniah received it from Habakkuk and his tribunal; Jeremiah received it from Zephaniah and his tribunal; Baruch son of Neriah received it from Jeremiah and his tribunal; Ezra and his tribunal received it from Baruch son of Neriah and his tribunal.",
+ "The members of Ezra's tribunal are called Men of the Great Assembly, namely: Haggai, Zechariah, Malachi, Daniel, Hananiah, Mishael, Azariah, Nehemiah son of Hacaliah, Mordecai, Bilshan, Zerubbable and many other scholars with them, totaling the number of an hundred and twenty Elders. The last surviving Elder of among them was Simeon the Just, who was included among the one hundred and twenty, and received the Oral Torah from all of them, and succeeded Ezra to the High Priesthood.",
+ "Antigonus of Soko and his tribunal, received it from Simeon the Just and his tribunal; Jose son of Joezer of Zereda and Joseph son of Johanan of Jerusalem and their tribunal, received it from Antigonus and his tribunal; Joshua son of Perahya and Nittai of Arebela and their tribunal, received it from Jose son of Joezer and Joseph son of Johanan and their tribunal; Judah son of Tabbai and Simeon son of Shetah and their tribunal, received it from Joshua son of Perahyah and Nittai of Arebela and their tribunal; Shemaiah and Abtalion the Just Proselytes and their tribunal, received it from Judah and Simeon and their tribunal; Hillel and Shammai and their tribunal, received it from Shemaiah and Abtalion and their tribunal; Rabbin Johanan son of Zakkai and Simeon son of Hillel the Elder, received it from Hillel and (Shammai) and their (his) tribunal(s).",
+ "Rabbin Johanan son of Zakkai had five disciples who were the greatest among the scholars to receive it from him, they are: Rabbi Eliezer the Great, Rabbi Joshua, Rabbi Jose the Priest, Rabbi Simeon son of Nathaniel, and Rabbi Eleazar son of Arak. Rabbi Akiba son of Joseph received it from Rabbi Eliezer the Great, and his father Joseph was a just proselyte; Rabbi Ishmael and Rabbi Meir son of the just proselyte, received it from Rabbi Akiba; Rabbi Meir and his Associates, however, received it also from Rabbi Ishmael.",
+ "These are the names of Rabbi Meir's Associates; Rabbi Judah, Rabbi Jose Rabbi Simeon, Rabbi Nehemiah, Rabbi Eleazar son of Shamua, Rabbi Johanan ha-Sandler, Simeon son of Azai and Hananajah son of Teradion. The associates of Rabbi Akiba also received it from Rabbi Eliezar the Great. The associates of Rabbi Akiba are: Rabbi Tarphon Master of Jose the Galilean, Simeon son of Eleazar and Johanan son of Nuri.",
+ "Rabbin Gamaliel the Elder received it from Simeon son of Hillel the Elder; his son, Simeon received it from him; from him, his son Rabbin Gamaliel received it; from him, his son Rabbin Simeon received it; and Judah, the son of this Rabbin Simeon, is he who is called our Holy Master; and he received it from his father, and from Eleazar son of Shamua and from Rabbi Simen his Associates.",
+ "Our Holy Master compiled the Mishna. From the days of Moses our Master till our Holy Master no text book of the Oral Torah for public instruction had been issued, the practice theretofore being for the president of a tribunal or a prophet who flourished in a given generation to keep privately written memoranda of his Masters' oral teachings, out of which he, in turn, instructed the public orally.",
+ "Like practice was resorted to by each and every individual scholar to write down, according to his ability of understanding the exposition on the Torah and its laws, as he heard it. So was also the practice in preserving new acts in each and every generation which were not based on tradition but upon one of the thirteen hermeneutical rules, to which the Great Tribunal had assented. This procedure was followed continuously until the advent of our Holy Master,",
+ "and he collected all traditional precedents, judicial pronouncements, expositions and explanations, whether they were traditionally attributed to Moses our Master or whether they were so instructed by the tribunals in each and every generation, the scope of which embraced the whole Torah, and from it all he compiled the Book of the Mishna, out of which he gave public instruction to scholars, and its fame reached to all Israel, and written copies of it were made universally, and its circulation reached everywhere, so that the Oral Torah be not forgotten from the midst of Israel.",
+ "But why did our Holy Master thus, and did not leave the matter as it was heretofore? Because he observed that the number of students continued to decrease, whereas the volume of oppression continued to increase with renewed strength; that the Roman Empire continued to spread out its boundaries in the world and conquer, whereas Israel continued to drift aimlessly and follow extremes, he, therefore, compiled one book, a handy volume for all, so that they may study it even in haste and not forget it. And his whole lifetime, he sat together with the members of his tribunal and gave public instruction in the Mishna.",
+ "And these are the great scholars who were members of our Holy Master's tribunal, and who received it from him; Simon and Gamaliel his sons, Rabbi Aphos, Rabbi Hanina son of Hama, Rabbi Hiyya, Rab, Rabbi Yannai, Bar Koppara, Samuel, Rabbi Johanan, and Rabbi Hoshaia. They were the principal scholars who received it from him, but along with them were thousands even tens of thousands of among the rest of his contemporary scholars.",
+ "Although all of these eleven scholars received it from our Holy Master and regularly attended his lectures, Rabbi Johanan was then in his minority, and thereafter became the disciple of Rabbi Yannai from whom he received the Oral Torah. So did Rab receive it from Rabbi Yannai; but Samuel received it from Hanina son of Hama.",
+ "Rab compiled the Sifra and Sifre to elucidate and proclaim the principles of the Mishna; Rabbi Hiyya compiled the Tosefta to elucidate the treatises of the Mishna; Rabbi Hoshaiah and Bar Koppara compiled the Braitot to elucidate the texts of the Mishna; and Rabbi Johanan compiled the Jerusalemean Talmud in Eretz Yisrael, close to the third century after the destruction of the (Second) Temple.",
+ "Among the principal scholars who received the Oral Torah from Rab and Samuel were: Rab Huna, Rab Judah, Rab Nahman and Rab Kahana: and among the principal scholars who received it from Rabbi Johanan were: Rabba Bar Bar Hana, Rab Ami, Rab Assi, Rab Dimi, and Rab Abin.",
+ "Among the scholars who received it from Rab Huna and Rab Judah were: Rabba and Rab Joseph; among the scholars who received it from Rabba and Rab Joseph were: Abayya and Raba, yet both of them received it also from Rab Nahman; among the scholars who received it from Raba were: Rab Ashi and Rabina; and Mar the son of Rab Ashi received it from his father and from Rabina.",
+ "Consequently there are forty intervening generations from Rab Ashi till Moses our Master, peace be to him! namely: (1) Rab Ashi received the Oral Torah from Raba; (2) Raba from Rabba; (3) Rabba from Rab Huna; (4) Rab Huna from Rabbi Johanan and from Rab and Samuel; (5) Rabbi Johanan and Rab and Samuel from our Holy Master; (6) our Holy Master from Rabbi Simeon his father; (7) Rabbi Simeon from his father Rabbin Gamaliel; (8) Rabbin Gamaliel from his father Rabbin Simeon; (9) Rabbin Simeon from his father Rabbin Gamaliel the Elder; (10) Rabbin Gamaliel the Elder from his father Rabbin Simeon; (11) Rabbin Simeon from his father Hillel and from Shammai; (12) Hillel and Shamai from Shemaiah and Abtalion; (13) Shemaiah and Abtalion from Judah and Simeon; (14) Judah and Simeon from Joshua son of Perahyah and Nittai of Arbela; (15) Joshua and Nittai from Jose son of Joezer and Joseph son of Johanan; (16) Jose son of Joezer and Joseph son of Johanan from Antigonus (17) Antigonus from Simeon the Just; (18) Simeon the Just from Ezra; (19) Ezra from Baruch; (20) Baruch from Jeremiah; (21) Jeremiah from Zephanaiah; (22) Zephanaiah from Habakkuk; (23) Habakkuk from Nahum; (24) Nahum from Joel; (25) Joel from Micha; (26) Micha from Isaiah; (27) Isaiah from Amos; (28) Amos from Hosea; (29) Hosea from Zachariah; (30) Zachariah from Jehoiadah; (31) Jehoiadah from Elisha; (32) Elisha from Elijah; (33) Elijah from Ahijah; (34) Ahijah from David; (35) David from Samuel; (36) Samuel from Eli; (37) Eli from Phinehas; (38) Phinehas from Joshua; (39) Joshua from Moses our Master; (40) Moses our Master from the Word of Almighty. Thus it is established that all of them received it from the Lord God of Israel.",
+ "All of the hereinabove named scholars were the greatest men in their respective generations; some were heads of schools, others exilarchs, and still others heads of the Great Sanhedrin; and with them were their contemporaries in each and every generation numbering in the thousands, even tens of thousands who heard the Oral Torah being expounded together with them, or received it from them.",
+ "Rabina and RabAshi flourished at the close of the era of Talmudic scholars. Rab Ashi is he who compiled the Babylonian Talmud in the land of Shinar about a century after Rabbi Johanan compiled the Jerusalemean Talmud.",
+ "The scope of both Talmudic works comprises an exposition defining the text of the Mishna, elucidatory commentaries upon its complexities, and a survey of the legal precedents established by the succeeding tribunals during the intervening period between our Holy Master and the compilation of the Talmud. And, out of both Talmudic works, the Tosefta, Sifra, Sifre (and Additions), from it all is derived what is forbidden and what is permitted, what is polluted and what is clean, what is guilt and what is innocence, what is disqualified and what is fit, all as it was transmitted orally from man to man, from the mouth of Moses our Master, even from Sinai.",
+ "Therefrom are also derived the edicta issued by the scholars and prophets in each and every generation to safeguard the Torah itself, as they heard it clearly from Moses, saying: \"Therefore shall ye keep my charge\" (Lev. 18.30.), which means, \"Build a fence around My Guard\".",
+ "Likewise are the customs and by-laws, which were inaugurated and enacted in each and every generation, by authority of the tribunal of a given generation derived therefrom. Moreover, it is forbidden to deviate from them, even as it is said: \"Thou shalt not turn aside from the sentence which they shall declare unto thee, to the right hand, nor to the left\" (Deut. 17.11.).",
+ "Similarly are derived therefrom such laws and judicial pronouncements, otherwise not accredited by tradition to Moses, but legislated by a tribunal of a given generation upon authority of the rules by which the Torah is expounded, and were passed upon their merits by the Elders, who decided that such should be the law. The entire scope of it all, extending from the days of Moses even to his day, Rab Ashi compiled.",
+ "In addition, the scholars of the Mishnaic period compiled divers works of exegesis on the text of the Torah. Rabbi Hoshaia, a disciple of our Holy Master, compiled an exegetical work on the Book of Genesis; Rabbi Ishmael compiled a work of commentaries extending from Exodus till the end of the Torah; this work is called Mehilta; Rabbi Akiba, too, compiled a Mehilta; and other scholars, in a later period, compiled Midrashic literature; but all of those were edited prior to the compilation of the Babylonian Talmud.",
+ "Consequently, Rabina and Rab Ashi and their Associates were the last of the great scholars in Israel who edited the Oral Torah, issued edicts, enacted statutes and established customs; and their edicts, statutes, and customs were universally accepted by Israel in all the places of their habitation.",
+ "After the tribunal of Rab Ashi, who compiled the Talmud, which was completed in the days of his son, the extent of Israel's dispersion throughout the lands became more general, its extreme points reaching out to distant isles, in the midst of which universal unrest became alarming, making the highways unsafe on account of military operations, as a result of which the study of the Torah was neglected, and the sons of Israel ceased flocking to their schools in the thousands and in the tens of thousands as theretofore,",
+ "save only the gathering of a remnant few, who ever hear the call of God in each and every city and in each and every country and study the Torah and understand all the works of the scholars and learn to know therefrom the path of the law as it is.",
+ "Thus, every tribunal, founded during the post-Talmudic era in each and every country which issued edicts, or enacted statutes, or established customs, either for the inhabitants of its own country alone or for the inhabitants of many countries, did not have its authority extended throughout all Israel, because of the great distances between their habitations and the unsafe condition of the highways. Moreover, as the tribunal of a given state consisted of individual scholars only, for the Great Tribunal of seventy one had ceased to be many years before the compilation of the Talmud,",
+ "the people of one state could therefore, not be forced to inaugurate the custom of another state; neither could one tribunal be told to issue edicts similar to the edicts issued by another tribunal for its own state. Likewise, if one of the Gaonim instructed concerning a given law in a particular way, and it became clear to another tribunal which rose up after him, that such was not the way of the law according to the text of the Talmud, the first one is not supported but the one whose interpretation is based upon sound reasoning, whether he be the first one or the last one.",
+ "These rules apply only to laws, edicts, statutes and customs which were inaugurated during the post-Talmudic era; but all matters named in the Babylonian Talmud itself, are mandatory upon all Israel to follow, and each and every community and each and every state must be forced to inaugurate the customs which were promulgated by the Talmudic scholars, to proclaim their edicts and to obey their statutes,",
+ "because to all such matters so named in the Talmud, all Israel assented. Moreover, those scholars who enacted statutes, issued edicts, inaugurated customs or made judicial pronouncements and instructed that such was the law, constituted all, or a majority of the scholars in Israel, and they were the recipients of the traditional interpretation of the precepts of the whole Torah, generation after generation, even unto Moses our Master, peace be unto him!",
+ "All of the scholars who rose up after the compilation of the Talmud and builded upon it, thereby gaining fame for their scholarship, are called Gaonim. All the Gaonim who flourished in Eretz Yisrael, in the land of Shinar, in Spain and in France studied searchingly the path of the Talmud, and brought to light its hidden mysteries, and clarified its treatises, for its path is an extremely deep path, Moreover, being written in Aramaic, blended with other languages, a vernacular understood by the inhabitants of Shinar when the Talmud was compiled; whereas in other places, and even in Shinar during the period of the Gaonim, no man understood that language unless he received special instructions therein.",
+ "In addition the people of each and every city propounded many questions to their contemporary Gaonim for the elucidation of impenetrable texts in the Talmud, to whom the latter responded according to their wisdom, and such interrogators collected the responsa in book form, out of which they gained understanding.",
+ "The Gaonim in each and every generation compiled also exegetical works on the Talmud, some of among them interpreted particular laws; of among others particular chapters which had been the subject of inquiry in his days, and of among still others, whole Tractates and Orders.",
+ "They also compiled treatises on judicial decisions concerning that which is forbidden, or permitted, guilt or innocence, matters which were the need of the hour, so as to keep in touch with education, even he who is not capable of penetrating the depths of the Talmud. Of such was the Godly work of the Gaonim in Israel from the close of the Talmud even till this time, which is in the eighth year after the eleventh century since the destruction of the (Second) Temple, and which is also the year four thousand nine hundred and thirty-seven since the creation of the world.",
+ "In this age, with afflictions mightily intensified, the pressure of the hour weighing heavily upon everybody, when the wisdom of our wise did perish and the prudence of our prudent was hid, all commentaries, treatises, and responsa which the Gaonim compiled and considered by them as clear text are preplexities in our day and only a select few comprehend the subject matter thereof, not to speak of the Talmud itself, both the Babylonian and the Jerusalemean, the Sifra, Sifre and Tosefta, which require a broad understanding, a soul endowed with wisdom and lengthy reflection whenafter one may find the right path therein, to ascertain the things which are forbidden and the things which are permitted, or to fathom the how and why of the other laws of the Torah.",
+ "Therefore, have I, Moses son of Maimon, of Spain, girded up my loins, and, supporting myself upon the Rock, blessed be He! made a comprehensive study of all those books and minded myself to construct out of all these compilations a clear summary on the subject of that which is forbidden or permitted, defiled or clean along with the other laws of the Torah, the whole scope in pure language and concise style, so that the Oral Torah be entirely methodical in the mouth of everybody, without query and without repartee, without the contentious thus of one and such of another, but clear text, cohesive, correct, in harmony with the law which is defined out of all these existing compilations and commentaries from the days of our Holy Master till now;",
+ "so that all laws be open to young and old, whether they be laws concerning each and every commandment or whether they be laws concerning matters instituted by scholars and prophets. The main object of the matter being, that no man shall have a need of any other compilation in the world for any law of the laws of Israel, but this compilation shall be a cyclopedia of the whole Oral Torah together with a code of the statutes, customs and edicts which were enacted since the days of Moses our Master until the close of the Talmud, even as they were interpreted for us by the Gaonim in all their compilations which were compiled by them since the Talmudic era. Therefore, have I named this compilation Mishnah Torah; for, when one studies Holy Writ first and thereafter reads this Work, he obtains herefrom a complete knowledge of the Oral Torah, having no need to read any other book in between them.",
+ "I have also minded myself to divide this work in treatises, each treatise comprising a given subject; the treatises were subdivided into chapters, and the chapters into small sections, so that it may serve as an index suitable to memorize it by heart.",
+ "The range of the treatises of each and every subject varies; some embrace only the laws of a single commandment, as for example, a commandment around which much traditional matter was constructed, which is in reality a subject by itself; other treatises embrace the laws of many commandments, if they are commandments concerning one subject; because the division of this compilation is according to subjects, not according to the number of commandments; as it appears plainly to the reader.",
+ "The number of the commandments of the Torah, which are established for all generations, is six hundred and thirteen, of which two hundred and forty eight are mandatory; a numerical comparison to the members in a human body, and three hundred and sixty-five prohibitive, a numerical comparison to the days of the solar year."
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Paragraph"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..59aa4a060ba19a0685ed05ac539c14523779b214
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json
@@ -0,0 +1,75 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+ "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+ "status": "locked",
+ "priority": 5.0,
+ "license": "CC-BY-NC",
+ "versionNotes": "\n Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l
© Published and Copyright by Moznaim Publications.
Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n ",
+ "digitizedBySefaria": false,
+ "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+ "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+ "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, מסירת תורה שבעל פה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ "The Rambam's Introduction to the Mishneh Torah
\"In the name of God, Lord of the world\" (Genesis 21:33)
\"Then I will not be ashamed when I gaze at all Your mitzvot\" (Psalms 119:6).
The mitzvot given to Moses at Mount Sinai were all given together with their explanations, as implied by [Exodus 24:12]: \"And I will give you the tablets of stone, the Torah, and the mitzvah.\"
\"The Torah\" refers to the Written Law; \"the mitzvah,\" to its explanation. [God] commanded us to fulfill \"the Torah\" according to [the instructions of] \"the mitzvah.\" \"The mitzvah\" is called the Oral Law.",
+ "Moses, our teacher, personally transcribed the entire Torah before he died. He gave a Torah scroll to each tribe and placed another scroll in the ark as a testimonial, as [Deuteronomy 31:26] states: \"Take this Torah scroll and place it [beside the ark…] and it will be there as a testimonial.\"",
+ "\"The mitzvah\" - i.e., the explanation of the Torah - he did not transcribe. Instead, he commanded it [verbally] to the elders, to Joshua, and to the totality of Israel, as [Deuteronomy 13:1] states: \"Be careful to observe everything that I prescribe to you.\" For this reason, it is called the Oral Law.",
+ "Even though the Oral Law was not transcribed, Moses, our teacher, taught it in its entirety in his court to the seventy elders. Elazar, Pinchas, and Joshua received the tradition from Moses.
[In particular, Moses] transmitted the Oral Law to Joshua, who was his [primary] disciple, and instructed him regarding it.",
+ "Similarly, throughout his life Joshua taught the Oral Law. Many elders received the tradition from him. Eli received the tradition from the elders and from Pinchas. Samuel received the tradition from Eli and his court. David received the tradition from Samuel and his court.
Achiah of Shiloh was one of those who experienced the exodus from Egypt. He was a Levite and heard [teachings] from Moses. He was, however, of low stature in Moses' age. Afterwards, he received the tradition from David and his court.",
+ "Elijah received the tradition from Achiah of Shiloh and his court. Elisha received the tradition from Elijah and his court.
Yehoyada, the priest, received the tradition from Elisha and his court. Zechariah received the tradition from Yehoyada and his court. Hoshea received the tradition from Zechariah and his court. Amos received the tradition from Hoshea and his court. Isaiah received the tradition from Amos and his court. Michah received the tradition from Isaiah and his court. Yoel received the tradition from Michah and his court. Nachum received the tradition from Yoel and his court. Chabbakuk received the tradition from Nachum and his court. Tzefaniah received the tradition from Chabbakuk and his court.
Jeremiah received the tradition from Tzefaniah and his court. Baruch ben Neriyah received the tradition from Jeremiah and his court. Ezra and his court received the tradition from Baruch and his court.",
+ "[The members of] Ezra's court are referred to as Anshei K'nesset Hagedolah (the men of the great assembly). They included Chaggai, Zechariah, Malachi, Daniel, Chananiah, Mishael, Azariah, Nechemiah ben Chakaliah, Mordechai the linguist, Zerubavel and many other sages - 120 elders in all.
The last [surviving] member of this group was Shimon the Just. He was included among the 120 elders and received the Oral Law from all of them. He served as the High Priest after Ezra.",
+ "Antignos of Socho and his court received the tradition from Shimon the Just and his court.
Yosse ben Yo'ezer of Tzreidah and Yosef ben Yochanan of Jerusalem and their court received the tradition from Antignos and his court. Yehoshua ben Perachiah and Nittai of Arbel and their court received the tradition from Yosse ben Yo'ezer and Yosef ben Yochanan and their court. Yehudah ben Tabbai and Shimon ben Shatach and their court received the tradition from Yehoshua ben Perachiah and Nittai of Arbel and their court. Shemayah and Avtalion, who were righteous converts, and their court received the tradition from Yehudah and Shimon and their court.
Hillel and Shammai and their court received the tradition from Shemayah and Avtalion and their court. Rabban Yochanan ben Zakkai and Rabbi Shimon, the son of Hillel the elder, received the tradition from Hillel [and Shammai] and his [their] court[s].",
+ "Rabban Yochanan ben Zakkai had five students [who were] great sages and received the tradition from him. They were: Rabbi Eleazar the great, Rabbi Yehoshua, Rabbi Yosse the priest, Rabbi Shimon ben Netanel and Rabbi Elazar ben Arach. Rabbi Akiva ben Yosef received from Rabbi Eleazar the great. Yosef, his father, was a righteous convert.
Rabbi Yishmael and Rabbi Meir, a son of righteous converts, received the tradition from Rabbi Akiva. Rabbi Meir and his colleagues also received the tradition from Rabbi Yishmael.",
+ "The colleagues of Rabbi Meir include Rabbi Yehudah, Rabbi Yosse, Rabbi Shimon, Rabbi Nechemiah, Rabbi Elazar ben Shamu'a, Rabbi Yochanan the shoemaker, Shimon ben Azzai, and Rabbi Chananiah ben Teradion.
Similarly, Rabbi Akiva's colleagues also received the tradition from Rabbi Eleazar the great. Rabbi Akiva's colleagues include Rabbi Tarfon - the teacher of Rabbi Yosse of the Galil - Rabbi Shimon ben Elazar, and Rabbi Yochanan ben Nuri.",
+ "Rabban Gamliel the elder received the tradition from Rabban Shimon, his father - the son of Hillel the elder. Rabban Shimon, his son, received the tradition from him. Rabban Gamliel, his son, received the tradition from him and Rabban Shimon, his son, received the tradition from him.
Rabbi Yehudah, the son of Rabban Shimon and referred to as Rabbenu Hakadosh (\"our saintly teacher\"), received the tradition from his father, from Rabbi Elazar ben Shamu'a, and from Rabban Shimon and his colleagues.",
+ "Rabbenu Hakadosh composed the Mishnah. From the days of Moses, our teacher, until Rabbenu Hakadosh, no one had composed a text for the purpose of teaching the Oral Law in public. Instead, in each generation, the head of the court or the prophet of that generation would take notes of the teachings which he received from his masters for himself, and teach them verbally in public.",
+ "Similarly, according to his own potential, each individual would write notes for himself of what he heard regarding the explanation of the Torah, its laws, and the new concepts that were deduced in each generation concerning laws that were not communicated by the oral tradition, but rather deduced using one of the thirteen principles of Biblical exegesis and accepted by the high court. This situation continued until [the age of] Rabbenu Hakadosh.",
+ "He collected all the teachings, all the laws, and all the explanations and commentaries that were heard from Moses, our teacher, and which were taught by the courts in each generation concerning the entire Torah. From all these, he composed the text of the Mishnah. He taught it to the Sages in public and revealed it to the Jewish people, who all wrote it down. They spread it in all places so that the Oral Law would not be forgotten by the Jewish people.",
+ "Why did Rabbenu Hakadosh make [such an innovation] instead of perpetuating the status quo? Because he saw the students becoming fewer, new difficulties constantly arising, the Roman Empire spreading itself throughout the world and becoming more powerful, and the Jewish people wandering and becoming dispersed to the far ends of the world. [Therefore,] he composed a single text that would be available to everyone, so that it could be studied quickly and would not be forgotten. Throughout his entire life, he and his court taught the Mishnah to the masses.",
+ "These are the great Sages who were part of the court of Rabbenu Hakadosh and who received the tradition from him: His sons, Shimon and Gamliel, Rabbi Effess, Rabbi Chanina ben Chama, Rabbi Chiyya, Rav, Rabbi Yannai, bar Kafra, Shemuel, Rabbi Yochanan, Rabbi Hoshaia. Thousands and myriads of other sages received the tradition from [Rabbenu Hakadosh] together with these great sages.",
+ "Even though all of the eleven sages mentioned above received the tradition from Rabbenu Hakadosh and attended his study sessions, [there are differences between them. At that time,] Rabbi Yochanan was of lesser stature. Afterwards, he became a disciple of Rabbi Yannai and received instruction from him. Similarly, Rav received the tradition from Rabbi Yannai, and Shemuel received the tradition from Rabbi Chanina ben Chama.",
+ "Rav composed the Sifra and the Sifre to explain the sources for the Mishnah. Rabbi Chiyya composed the Tosefta to explain the subjects [discussed in] the Mishnah. Rabbi Hoshaia and bar Kafra composed baraitot to explain the matters [discussed in] the Mishnah. Rabbi Yochanan composed the Jerusalem Talmud in Eretz Yisrael approximately three hundred years after the destruction of the Temple.",
+ "Among the great sages who received the tradition from Rav and Shemuel were: Rav Huna, Rav Yehudah, Rav Nachman, and Rav Kahana. Among the great sages who received the tradition from Rabbi Yochanan were: Ravvah bar bar Channah, Rav Ami, Rav Assi, Rav Dimi, and Rav Avin.",
+ "Among the Sages who received the tradition from Rav Huna and Rav Yehudah were Rabbah and Rav Yosef. Among the sages who received the tradition from Rabbah and Rav Yosef were Abbaye and Ravva. Both of them also received the tradition from Rav Nachman. Among the Sages who received the tradition from Ravva were Rav Ashi and Ravina. Mar bar Rav Ashi received the tradition from Rav Ashi, his father, and from Ravina.",
+ "Thus, there were forty generations from Rav Ashi back to Moses, our teacher, of blessed memory. They were:
1) Rav Ashi [received the tradition] from Ravva.
2) Ravva [received the tradition] from Rabbah.
3) Rabbah [received the tradition] from Rav Huna.
4) Rav Huna [received the tradition] from Rabbi Yochanan, Rav, and Shemuel.
5) Rabbi Yochanan, Rav, and Shemuel [received the tradition] from Rabbenu Hakadosh.
6) Rabbenu Hakadosh [received the tradition] from Rabbi Shimon, his father.
7) Rabbi Shimon [received the tradition] from Rabban Gamliel, his father.
8) Rabban Gamliel [received the tradition] from Rabban Shimon, his father.
9) Rabban Shimon [received the tradition] from Rabban Gamliel, the elder, his father.
10) Rabban Gamliel, the elder, [received the tradition] from Rabban Shimon, his father.
11) Rabban Shimon [received the Tradition] from Hillel, his father, and Shammai.
12) Hillel and Shammai [received the tradition] from Shemayah and Avtalion.
13) Shemayah and Avtalion [received the tradition] from Yehudah and Shimon [ben Shatach].
14) Yehudah and Shimon [received the tradition] from Yehoshua ben Perachiah and Nittai of Arbel.
15) Yehoshua and Nittai [received the tradition] from Yosse ben Yo'ezer and Yosef ben Yochanan.
16) Yosse ben Yo'ezer and Yosef ben Yochanan [received the tradition] from Antignos.
17) Antignos [received the tradition] from Shimon the Just.
18) Shimon the Just [received the tradition] from Ezra.
19) Ezra [received the tradition] from Baruch.
20) Baruch [received the tradition] from Jeremiah.
21) Jeremiah [received the tradition] from Tzefaniah.
22) Tzefaniah [received the tradition] from Chabbakuk.
23) Chabbakuk [received the tradition] from Nachum.
24) Nachum [received the tradition] from Yoel.
25) Yoel [received the tradition] from Michah.
26) Michah [received the tradition] from Isaiah.
27) Isaiah [received the tradition] from Amos.
28) Amos [received the tradition] from Hoshea.
29) Hoshea [received the tradition] from Zechariah.
30) Zechariah [received the tradition] from Yehoyada.
31) Yehoyada [received the tradition] from Elisha.
32) Elisha [received the tradition] from Elijah.
33) Elijah [received the tradition] from Achiah.
34) Achiah [received the tradition] from David.
35) David [received the tradition] from Shemuel.
36) Shemuel [received the tradition] from Eli.
37) Eli [received the tradition] from Pinchas.
38) Pinchas [received the tradition] from Joshua.
39) Joshua [received the tradition] from Moses, our teacher.
40) Moses, our teacher, [received the tradition] from the Almighty.",
+ "Thus, [the source of] all these people's knowledge is God, the Lord of Israel. All the sages who were mentioned were the leaders of the generations. Among them were heads of academies, heads of the exile, and members of the great Sanhedrin. Together with them in each generation, there were thousands and myriads that heard their [teachings].",
+ "Ravina and Rav Ashi were the final generation of the Sages of the Talmud. Rav Ashi composed the Babylonian Talmud in Shin'ar approximately one hundred years after Rabbi Yochanan composed the Jerusalem Talmud.",
+ "The intent of both the Talmuds is to elucidate the words of the Mishnah, to explain its deeper points, and [to relate] the new matters that were developed by each court from the era of Rabbenu Hakadosh until the composition of the Talmud. From the entire [body of knowledge stemming from] the two Talmuds, the Tosefta, the Sifra, and the Sifre, can be derived the forbidden and the permitted, the impure and the pure, the liable and those who are free of liability, the invalid and the valid as was received [in tradition], one person from another, [in a chain extending back] to Moses at Mount Sinai.",
+ "Also, [the sources mentioned above] relate those matters which were decreed by the sages and prophets in each generation in order to \"build a fence around the Torah.\" We were explicitly taught about [this practice] by Moses, as [implied by Leviticus 18:30]: \"And you shall observe My precepts,\" [which can be interpreted to mean]: \"Make safeguards for My precepts.\"",
+ "Similarly, it includes the customs and ordinances that were ordained or practiced in each generation according to [the judgment of] the governing court of that generation. It is forbidden to deviate from [these decisions], as [implied by Deuteronomy 17:11]: \"Do not deviate from the instructions that they will give you, left or right.\"",
+ "It also includes marvelous judgments and laws which were not received from Moses, but rather were derived by the courts of the [later] generations based on the principles of Biblical exegesis. The elders of those generations made these decisions and concluded that this was the law. Rav Ashi included in the Talmud this entire [body of knowledge, stemming] from the era of Moses, our teacher, until his [own] era.",
+ "The Sages of the Mishnah also composed other texts to explain the words of the Torah. Rabbi Hoshaia, the disciple of Rabbenu Hakadosh, composed an explanation of the book of Genesis. Rabbi Yishmael [composed] an explanation beginning at \"These are the names\" [the beginning of the book of Exodus,] until the conclusion of the Torah. This is called the Mechilta. Rabbi Akiva also composed a Mechilta. Other Sages of the following generations composed other [collections of the] interpretations [of verses] (Medrashim). All of these works were composed before the Babylonian Talmud.",
+ "Thus, Ravina, Rav Ashi, and their colleagues represent the final era of the great Sages of Israel who transmitted the Oral Law. They passed decrees, ordained practices, and put into effect customs. These decrees, ordinances, and customs spread out among the entire Jewish people in all the places where they lived.",
+ "After the court of Rav Ashi composed the Talmud and completed it in the time of his son, the Jewish people became further dispersed throughout all the lands, reaching the distant extremes and the far removed islands. Strife sprung up throughout the world, and the paths of travel became endangered by troops. Torah study decreased and the Jews ceased entering their yeshivot in the thousands and myriads, as was customary previously.",
+ "Instead, individuals, the remnants whom God called, would gather in each city and country, occupy themselves in Torah study, and [devote themselves] to understanding the texts of the Sages and learning the path of judgment from them.",
+ "Every court that was established after the conclusion of the Talmud, regardless of the country in which it was established, issued decrees, enacted ordinances, and established customs for the people of that country - or those of several countries. These practices, however, were not accepted throughout the Jewish people, because of the distance between [their different] settlements and the disruption of communication [between them]. Since each of these courts were considered to be individuals - and the High Court of 71 judges had been defunct for many years before the composition of the Talmud - ",
+ "people in one country could not be compelled to follow the practices of another country, nor is one court required to sanction decrees which another court had declared in its locale. Similarly, if one of the Geonim interpreted the path of judgment in a certain way, while the court which arose afterward interpreted the proper approach to the matter in a different way, the [opinion of the] first [need] not be adhered to [absolutely]. Rather, whichever [position] appears to be correct - whether the first or the last - is accepted.",
+ "These [principles apply regarding] the judgments, decrees, ordinances, and customs which were established after the conclusion of the Talmud. However, all the matters mentioned by the Babylonian Talmud are incumbent on the entire Jewish people to follow. We must compel each and every city and each country to accept all the customs that were put into practice by the Sages of the Talmud, to pass decrees parallelling their decrees, and to observe their ordinances, since all the matters in the Babylonian Talmud were accepted by the entire Jewish people.",
+ "The [Talmudic] Sages who established ordinances and decrees, put customs into practice, arrived at legal decisions, and taught [the people] concerning certain judgments represented the totality of the Sages of Israel or, at least, the majority of them. They received the tradition regarding the fundamental aspects of the Torah in its entirety, generation after generation, [in a chain beginning with] Moses, our teacher.",
+ "All the Sages who arose after the conclusion of the Talmud and comprehended its [wisdom] and whose prowess gained them a reputation are called the Geonim. All these Geonim that arose in Eretz Yisrael, Babylonia, Spain, and France taught the approach of the Talmud, revealing its hidden secrets and explaining its points, since [the Talmud's] manner of expression is very deep. Furthermore, it is composed in Aramaic, with a mixture of other tongues. This language was understood by the people of Babylonia in the era when the Talmud was composed.",
+ "However, in other places, and even in Babylonia in the era of the Geonim, a person cannot understand this language unless he has studied it. The inhabitants of each city would ask many questions of each Gaon who lived in their age, to explain the difficult matters that existed in the Talmud. They would reply to them according to their wisdom. The people who had asked the questions would collect the replies and make texts from them, so that they could consider them in depth.",
+ "Also, the Geonim of each generation composed texts to explain the Talmud. Some of the them explained only certain halachot. Others explained selected chapters that had created difficulty in their age. Still others explained entire tractates and orders.",
+ "Also, [the Geonim] composed [texts recording] the decisions of Torah law regarding what is permitted and what is forbidden, when one is liable and when one is free of liability, with regard to subjects that were necessary at the time, so that they would be accessible to the grasp of a person who could not comprehend the depths of the Talmud. This is the work of God, which was performed by all the Geonim of Israel from the completion of the Talmud until the present date, 1108 years after the destruction of the Temple, 4937 years after the creation of the world.",
+ "At this time, we have been beset by additional difficulties, everyone feels [financial] pressure, the wisdom of our Sages has become lost, and the comprehension of our men of understanding has become hidden. Therefore, those explanations, laws, and replies which the Geonim composed and considered to be fully explained material have become difficult to grasp in our age, and only a select few comprehend these matters in the proper way. Needless to say, [there is confusion] with regard to the Talmud itself - both the Jerusalem and Babylonian Talmuds - the Sifra, the Sifre, and the Tosefta, for they require a breadth of knowledge, a spirit of wisdom, and much time, for appreciating the proper path regarding what is permitted and forbidden, and the other laws of the Torah.",
+ "Therefore, I girded my loins - I, Moses, the son of Maimon, of Spain. I relied upon the Rock, blessed be He. I contemplated all these texts and sought to compose [a work which would include the conclusions] derived from all these texts regarding the forbidden and the permitted, the impure and the pure, and the remainder of the Torah's laws, all in clear and concise terms, so that the entire Oral Law could be organized in each person's mouth without questions or objections. Instead of [arguments], this one claiming such and another such, [this text will allow for] clear and correct statements based on the judgments that result from all the texts and explanations mentioned above, from the days of Rabbenu Hakadosh until the present.",
+ "[This will make it possible] for all the laws to be revealed to both those of lesser stature and those of greater stature, regarding every single mitzvah, and also all the practices that were ordained by the Sages and the Prophets. To summarize: [The intent of this text is] that a person will not need another text at all with regard to any Jewish law. Rather, this text will be a compilation of the entire Oral Law, including also the ordinances, customs, and decrees that were enacted from the time of Moses, our teacher, until the completion of the Talmud, as were explained by the Geonim in the texts they composed after the Talmud. Therefore, I have called this text, Mishneh Torah [\"the second to the Torah,\" with the intent that] a person should first study the Written Law, and then study this text and comprehend the entire Oral Law from it, without having to study any other text between the two.",
+ "I saw fit to divide this text into [separate] halachot pertaining to each [particular] subject, and, within the context of a single subject, to divide those halachot into chapters. Each and every chapter is divided into smaller halachot so that they can be ordered in one's memory.",
+ "[Regarding] the halachot which pertain to specific subjects: Some of the halachot contain the laws governing only one mitzvah, this being a mitzvah that has many matters of the tradition [associated with it] and is a subject in its own right. Other halachot contain the laws governing many mitzvot, since they deal with the same subject matter, for I have divided this text according to topics, not according to the number of mitzvot, as will become clear to the reader.",
+ "The number of mitzvot which are incumbent on us at all times is 613. 248 are positive commandments; an allusion to their [number], the number of limbs in the human body. 365 are negative commandments (prohibitions); an allusion to their [number,] the number of days in a solar year."
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Paragraph"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/English/Sefaria Community Translation - Portuguese [pt].json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/English/Sefaria Community Translation - Portuguese [pt].json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..6161c822ff3711fdf50f473591d159279f9dad46
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/English/Sefaria Community Translation - Portuguese [pt].json
@@ -0,0 +1,67 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation - Portuguese [pt]",
+ "actualLanguage": "pt",
+ "languageFamilyName": "portuguese",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, מסירת תורה שבעל פה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ "Todos os Mandamentos dados a Moshe (moisés) no Sinai, foram dados com sua [respectiva] explicação, como está escrito: “E lhe darei a tábua (bloco) de pedra – a Torá e o Mandamento...” (Shemot 24:12) “A Torá” é [uma expressão que se refere] a Torá [que está] Escrita. E [a expressão] “Mandamento” [se refere] a Explicação. E Ele [H-Shem, a Divindade] nos ordenou cumprir a Torá “de acordo” com o Mandamento. [i.e. praticar o texto de acordo com o que foi explicado sobre o texto]. E este “mandamento” é o que intitulamos de Torá Oral.",
+ "Toda a Torá foi escrita de próprio punho, por nosso mestre Moshe [até] sua morte. Ele deu um pergaminho [da Torá] para cada uma das tribos [de Israel]. E um pergaminho [o primeiro] foi colocado na Arca, como testemunho [da integridade do texto]; como está escrito: Tome este pergaminho da Torá e o coloque ao lado da Arca da Aliança de H-shem vosso Elokim, como uma testemunha contra vocês... [Devarim 31:26] ",
+ "E o [que se refere por meio da expressão] “Mandamento”, que é a explicação da Torá, ele [Moshe] não registrou [em sua época]. Mas [ao invés disso] ele ordenou [i.e. ensinou diretamente] aos Anciãos [de Israel], a Iehoshua (josué) e ao restante de Israel, como está escrito: E toda esta palavra, que eu lhes ordeno; esta mesma vocês devem observar e guardar para fazer... (Devarim 13:1). Este é o motivo de chamarmos [a explicação da Torá] de Torá Oral.",
+ "E apesar de a “Torá Oral” não ter sido escrita [na época de] Moshe nosso mestre, [ele] ensinou [todo seu conteúdo] em seu Tribunal [na reunião que fazia com os líderes de Israel, tais como] os Setenta Anciãos. E [dentre estes líderes, destacam-se] Elazar, Pin’hás (finéias) e Iehoshua (josué). [Estes, foram os principais que] receberam [as explicações da Torá diretamente] de Moshe. E [dentre estes três principais, o que mais se destacou foi] Iehoshua, que era um discípulo [individual] de Moshe nosso mestre. [E por isso, Moshe não apenas] transmitiu a Torá Oral para ele [mas também, ] o incumbiu [da responsabilidade de ensinar] sobre ela. E similarmente [a Moshe] Iehoshua ensinou [aquilo que aprendeu] oralmente, por toda sua vida.",
+ "E muitos anciãos receberam [as explicações da Torá] de Iehoshua. E [o sacerdote] Eli [foi quem] recebeu [as explicações da Torá] dos anciãos, e [também] de Pin’hás. E [foi] Shmuel (samuel) [quem] recebeu [as explicações da Torá] de Eli e seu tribunal. E [o rei] David recebeu [as explicações da Torá] de Shmuel e seu tribunal. E [o profeta] Achyah o Shiloni, que havia saído do Egito e era da tribo de Leví - foi quem ouviu [as explicações da Torá, dadas por] Moshe; quando ainda era criança [tal qual] os dias de Moshe - Ele recebeu [as explicações da Torá] de David e seu tribunal.",
+ "E Eliáhu (elias) recebeu [as explicações da Torá] do [profeta] Achyah o Shiloni e seu tribunal. E [o profeta] Elishá (eliseu) [o discípulo de Eliáhu] foi quem recebeu [as explicações da Torá] de Eliáhu e seu tribunal. E Iehoiada, o kohen (i.e. o sacerdote) recebeu de Elishá e seu tribunal. E [o profeta] Zehariah (zacarias) recebeu de Iehoiada e seu tribunal. E [o profeta] Amos recebeu de Hoshea (oséias) e seu tribunal. E [o profeta] Ieshaiáhu (isaías) recebeu [do profeta] Amos, e seu tribunal. E [o profeta] Mikhá (miquéias) recebeu [do profeta] Ieshaiáhu e seu tribunal. E [o profeta] Ioél (joél) recebeu [do profeta] Mikhá e seu tribunal. E [o profeta] Nahum (naum) recebeu [do profeta] Ioél e seu tribunal. E [o profeta] Havakuk (habacuque) recebeu [do profeta] Nahum e seu tribunal. E [o profeta] Tzefaniah (sofonias) recebeu [do profeta] Havakuk e seu tribunal. E [o profeta] Irmiáhu (jeremias) recebeu [do profeta] Tzefaniah e seu tribunal. E [o escriba] Baruch (baruque) ben-Neriah recebeu [a explicação da Torá] do [profeta] Irmiáhu e seu tribunal. E [o Sacerdote, escriba] Ezra e seu tribunal, receberam [a explicação da Torá] do [escriba] Baruch ben-Neriah e seu tribunal.",
+ "[O sacerdote] Ezra e seu tribunal foram chamados de “Homens da Grande Assembleia” [cujos membros mais destacados, eram]: [O profeta] Hagai (ageu), [o profeta] Zeharia (zacarias), [o profeta] Malahi (malaquias), [ o sábio] Daniel [e seus companheiros] Hananian, Mishael e Azaria. E [o governador] Nehemiah filho de Hakh’liah, e [o governador] Mordehai (mardoqueu) e [o governador] Zerubavel; além de outros grandes sábios, totalizando 120 anciãos. O último deles foi [o rabino] Shimon (simão) [chamado de] <hatzadik> = O Justo, que era um dos 120 e recebeu a Torá Oral de todos eles. Ele se tornou o Kohen Gadol, i.e Sumo Sacerdote, após Ezra.",
+ "Antígno do [antigo vilarejo de] Sokho e seu tribunal, recebeu [a explicação da Torá] do [rabino] Shimon - o Justo – e seu tribunal. E [o rabino] Iossef (josé) filho de Ioézer [do vilarejo de] Tzereida e [o rabino] Iossef filho de Iohanan (joão) de Jerusalém e seus tribunais; receberam de Antígno de Sokho e seu tribunal. E [o rabino] Iehoshua (josué) filho de P’ráhia e [o rabino] Nitái o Arbelita (do vilarejo de Arbel) e seus [respectivos] tribunais - receberam de Iossef [filho de Ioézer] e Iosséf (filho de Iohanan) e seus tribunais. E [os rabinos] Iehudá (judá) filho de Tavái e [o rabino] Shimon filho de Shatá’h e seus tribunais, receberam [a explicação da Torá] dos [rabinos] Iehoshua e Nitái e seus tribunais. E os [rabinos] Shemáia e Avtalion – que eram convertidos – receberam [a explicação da Torá] dos [rabinos] Iehudá e Shimon e seus tribunais. E os [rabinos] Hilel e Shamái e seus tribunais, receberam [dos rabinos] Shemáia e Avtalion e seus tribunais. E o [rabino, chamado de] Raban (nosso mestre) Iohanan filho de Zakái e seu filho [chamado] Raban Shimon, receberam [as explicações da Torá] de Hilel e seu tribunal. ",
+ "E Raban Iohanan filho de Zakái teve cinco discípulos (destacados) e eles foram os maiores sábios [de suas gerações]. São eles: Rabino Eliezer “o Grande” – Rabino Iehoshua – Rabino Iossê o Kohen – Rabino Shimon filho de Netanel e o Rabino Elazar filho de Arákh. E o rabino Akiva filho de Iossef recebeu [a explicação da Torá] do Rabino Eliezer “o Grande”. O pai dele – Iossef – era um convertido. E os rabinos Ishmael e Meir, que era filho de convertido; receberam [as explicações da Torá] do Rabino Akiva – e o rabino Meir e seus companheiros [de estudo] também receberam [a explicação da Torá] do [rabino] Ishmael. ",
+ "E os companheiros [de estudo] do Rabino Meir eram: Rabino Iehudá – Rabino Nehemiah – Rabino Elazar filho de Shamúa – rabino Iehonan o sapateiro – [rabino] Shimon filho de Azái e o Rabino Hananía filho de Terádion. E [do mesmo modo] os companheiros do Rabino Akiva receberam [as explicações da Torá] do Rabino Eliezer “o Grande”. E os companheiros do Rabino Akiva era: Rabino Tarfon o professor do Rabino Iossê o Galileu – Rabino Shimon filho de Elazar e o Rabino Iohanan filho de Núri.",
+ "[e o rabino chamado] Raban (nosso mestre) Gamliel o ancião, recebeu [a explicação da Torá] do Raban Shimon seu pai, filho de Hilel. E o Raban Shimon seu fiho, recebeu [a explicação da Torá] dele mesmo. E quanto ao Rabino Iehudá o filho do Raban Shimon – este é [o rabino] que nós chamamos de rabêinu haKadosh = nosso sagrado mestre – e ele recebeu [a explicação da Torá, tanto] de seu pai, quanto do Rabino Elazar filho de Shamúa e do Rabino Shimon e seus companheiros.",
+ "[E o rabino que chamamos] nosso sagrado mestre, foi o redator [do texto que chamamos] Mishná (repetição). E dos dias do [profeta] Moshe até [a época do] nosso sagrado mestre nunca foi redigido [um texto] para ensinar a Torá Oral em público. [Como acontecia antes?] Em cada geração, o líder [chamado de “Av Beit Din” ou “chefe do tribunal”] – ou o Profeta que estivesse vivo naquela geração, escrevia para si mesmo memorandos, daquilo que ouviu de seus professores. E [deste modo] ensinava o conteúdo oralmente, em público.",
+ "De modo tal que, cada um [dos que receberam as explicações da Torá em cada geração] escreveu para si mesmo [um memorando] de acordo com sua habilidade, sobre os esclarecimentos da Torá e sobre [detalhes de] suas leis, tal qual ouvia. E [também] as inovações de cada geração [ou seja, as] leis que não foram [diretamente] derivadas da tradição [i.e. da Torá Oral]. Isto é, [as regras] derivadas de [um ou mais dentre] os treze princípios [de interpretação] que foram elaborados pelo Grande Tribunal (i.e. Os Homens da Grande Assembleia). Tinha sido assim, até a época de nosso sagrado mestre.",
+ "Ele coletou todos [os registros e memorandos dos] ensinamentos, [todas as elucidações de] todas as leis e todas as explicações e comentários [a respeito de passagens das Escrituras] que foram ouvidas [pelos sábios] desde a época [do profeta] Moshe, nosso mestre. [Os ensinos que] foram transmitidos pelos tribunais, em cada geração, com relação a toda a Torá. De todas estas [fontes] ele redigiu o texto da Mishná. Ele a ensinou aos sábios [de sua geração] publicamente e [deste modo] revelou [seu conteúdo] ao povo de Israel, que [por sua vez] copiou o registro. Eles então espalharam [cópias daquele texto, enviando para todos] os lugares [aonde haviam comunidades judaicas estabelecidas] para que a Torá Oral não fosse esquecida pelo povo de Israel.",
+ "Porque nosso sagrado mestre fez isso, ao invés de deixar como estava? Por que ele percebeu que os alunos estavam cada vez mais escassos, novas dificuldades surgiam, o Império Romano se fortalecia e aumentava suas fronteiras pelo mundo todo, e o povo de Israel estava vagando e cada vez mais disperso pelo mundo. Portanto, ele redigiu um texto único que, pudesse ser disponibilizado para todas [estas comunidades]; de modo que pudesse ser estudado de forma [relativamente] rápida e, [assim, as explicações da Torá] não seriam esquecidas. Por toda sua vida, ele - e seu tribunal - permaneceu dedicado a ensinar a Mishná para a população.",
+ "E estes são os grandes sábios que faziam parte do tribunal do nosso sagrado mestre: seus filhos, Shimon e Gamliel – o Rabino Éfes – o rabino Hanína filho de Háma – o Rabino Híah – [o rabino] Ráv – o rabino Ianái – [o rabino] Bar-Kapará – [o rabino] Sh’muel – o rabino Iohanan – o rabino Hoshaia. [Houve] centenas de milhares de outros sábios, que receberam [esta] Tradição do [nosso sagrado mestre] juntamente com estes [rabinos aqui mencionados].",
+ "E mesmo que o tenhamos mencionado entre os onze sábios que receberam a Tradição do nosso sagrado mestre, e frequentaram suas aulas; [deve-se saber que] o Rabino Iohanan [que foi apelidado de] “o pequeno” era discípulo do Rabino Ianái e recebeu instruções dele. De modo similar, o [rabino chamado de] Ráv [também] recebeu a tradição do Rabino Ianái. E [o rabino] Sh’muel recebeu a tradição do rabino Hanína filho de Háma.",
+ "[E o rabino chamado] Ráv, redigiu [o livro intitulado] Sifrá (um texto que é parte do Midrash sobre Vaicrá, i.e. levítico) e [também o] Sifrê (Midrash sobre Bamidbar e Devarim) para explicar e tornar conhecido os princípios da Mishná. E o rabino Híah foi o autor [da obra intitulada] Tossefta (adição) para explicar o conteúdo [textual] da Mishná. O rabino Hosháia e [o rabino chamado] Bar Kapará foram co-autores de Mishnaiot extras (i.e. tradições que eram lembradas mas, não foram incluídas pelo nosso sagrado mestre em seu texto) no objetivo de elucidar a Mishná. E o rabino Iohanan foi o autor do [chamado] Talmud (estudo) de Jerusalém, [cuja redação final aconteceu] na terra de Israel (não necessariamente “em” Jerusalém) a aproximadamente 300 anos após a destruição do [segundo] Templo... ",
+ "E os grandes sábios [do Talmud] que receberam [estes conhecimentos] do [rabino] Ráv e [do rabino] Sh’muel, foram [os rabinos]: Rav Húna – Rav Iehudá e Rav Nachman – Rav Kahána. E dentre os grandes sábios que receberam [a Tradição] de Rabi Iohanan temos [os rabinos]: Rábah bar bar Hána – Rabi Amí – Rabí Assí – Rab Dími e Rab’un.",
+ "E incluindo os sábios [do Talmud] que receberam [a Tradição] do Rav Húna e do Rav Iehudá, temos [os rabinos]: Rábah e Rav Iossef. E com os sábios que receberam [a Tradição] do [rabino] Rábah e Rav Iossef, temos [os rabinos]: Abáie e Ráva – ambos também foram alunos de Rav Nachman. E com os sábios que receberam do [rabino] Ráva temos: Rav Áshi e [o rabino chamado] Ravína, além do [rabino] Már filho do Rav Áshi [que] recebeu de seu pai e de Ravína.",
+ "[Deste modo] de Rav Áshi até [o profeta] Moshe, temos [o registro de] quarenta pessoas [receptoras e transmissoras das explicações da Torá] - São eles [retrospectivamente]: 1 - Rav Áshi [cujo período foi de 4150 C.J (calendário Judaico) ou 400 E.C (da Era Comum) – antiga Babilônia (Bavel) ou Iraque] 2 – Ráva [de 4100 C.J. (calendário judaico) ou 340 E.C.] 3 – Rábah [4070 CJ ou 310 CE] 4 – Rav Húna [4030 CJ/ 280 CE] 5 – Rabi Iohanan [4000 CJ/ 250 CE] e Rav [3990 CJ/ 230 CE] 6 – Rabêinu HaKadosh/Nosso Sagrado Mestre/rabino Iehudá HaNassí [3940 CJ/ 180 CE] 7 – Raban Shimon (pai de Iehudá HaNassí) [3900 CJ/ 140 CE] 8 – Raban Gamliel (pai de Raban Shimon) [3850 CJ/ 90 CE] 9 – Raban Shimon (pai de Raban Gamliel) [3810 CJ/ 50 CE] 10 – Raban Gamliel HaZaken (o ancião) pai [de Raban Shimon] [3780 CJ/ 20 CE] 11 – Raban Shimon [o pai de Raban Gamliel] [3750 CJ/ 10 AEC “antes da Era Comum”] 12 – Hilel [pai de Raban Shimon] [3720 CJ/ 40AEC] e Shamái [3720 CJ/ 40 AEC] 13 – Shemáia [3710 CJ/ 50 AEC] e Avtalion [3710 CJ/ 50 AEC] 14 – Iehudá (filho de Tavái) [3690 CJ/ 70 AEC] e Shimon (filho de Shetákh) [ 3690 CJ/ 70 AEC] 15 – Iehoshua [filho de Perákhia] [3660 CJ/ 100 AEC] e Nitái o Arbelita [3660 CJ/ 100 AEC] 16 – Iossi filho de Ioézer [3590 CJ/ 170 AEC] e Iosséf filho de Iohanan [3590 CJ/ 170 AEC] 17 – Antígno [de Sokho] [3560 CJ/ 200 AEC] 18 – Shimon HaTzadik [3460/ 300 AEC] 19 – Ezra [3410 CJ] 20 – Baruch [3350] 21 – (o profeta) Irmiáhu [3320] 22 – [profeta] Tzefaniahu [3280] 23 – [profeta] Havakuk [3254] 24 – [profeta] Nahum [3240] 25 – [profeta] Ioél [3190] 26 – [profeta] Mihá [3160] 27 – [profeta] Ieshaiáhu [3140] e [profeta] Amos [3110] 29 – [profeta] Hoshea [3090] 30 – [profeta] Zecharia [3067] 31 – [sacerdote] Iehoiada [3056] 32 - [profeta] Elishá [3074] 33 - [profeta] Eliáhu [2962] 34 - [profeta] Achya [2892] 35 – [rei] David [2890] 36 - [profeta] Sh’muel [2871] 37 – [sacerdote] Eli [2840] 38 – [sacerdote] Pin’hás [2500] 39 – Iehoshua [2490] 40 – Moshe, nosso Mestre [2435] – o maior de todos os profetas de H-Shem, o Elokim de Israel.",
+ "Todos estes rabinos foram os líderes em suas gerações – alguns deles foram líderes das Ieshivot (centros de estudos avançados) e alguns, foram líderes do Exílio [i.e. das comunidades judaicas fora de Israel] e outros foram [líderes do] Grande Tribunal e, com eles, várias gerações de dezenas de milhares de discípulos, aprendendo deles e por meio deles.",
+ "[O rabino chamado] Ravína e [o rabino chamado] Rav Áshi foram os últimos sábios [da época] do Talmud. Rav Áshi foi o autor [do texto do] Talmud Bavli (Talmud {estudo} da Babilônia/Iraque) na terra de Shinar (outro nome da Babilônia), aproximadamente 100 anos após o Rabino Iohanan ter concluído o Talmud de Jerusalém. ",
+ "A essência de ambos os [livros, denominados de] Talmud (estudo), é a explicação das palavras da Mishná, trazendo esclarecimento sobre seus [temas] profundos, assim como; [lidar com] questões de inovações, [característicos de] cada tribunal rabínico da época de nosso sagrado mestre, até que o Talmud fosse concluído. As [duas coletâneas de registros, ambas intituladas] Talmud, [e também os textos de elucidação, intitulados:] Tossefta, Sifrá, Sifrê e [outras] Tosseftas [adições posteriores de explicações] – são as fontes através das quais são esclarecidos os conceitos de tudo o que é [de acordo com a Torá] permitido e proibido, ritualmente puro e ritualmente impuro, passível de punição ou isento de punição, qualificado para uso ou desqualificado; tal qual foram transmitidos, de pessoa para pessoa, por todos estas [figuras de nossa história, aqui mencionados] desde a [revelação] no Monte Sinai.",
+ "Eles também esclareceram os conceitos [dos] decretos dos Sábios e dos profetas de cada geração, [a respeito do dever de] criar uma cerca ao redor da Torá, como eles ouviram de Moshe, ao dizer: ...guardareis a minha Guarda... (Vaicrá 18:30) querendo dizer: “façam uma “Guarda” para minha “Guarda”...",
+ "Eles também esclareceram os costumes e regulamentações criados [pelos rabinos] de cada geração, tal qual foi considerado necessário pelo tribunal rabínico [da época]; pois não lhes era permitido se desviar [destas recomendações], como está escrito: Não te desviarás disto, nem para a esquerda nem para a direita... (Devarim 17:11)",
+ "…e também [sobre] as legislações que não possuem um precedente, pois não foram recebidas de Moshe [por meio da Tradição]. [Sobre regras assim, elas existem porque] o grande tribunal rabínico [daquela específica] geração, analisou [o caso] usando os métodos de interpretação da Torá (estes sim, recebido pela Tradição) e os anciãos chegaram a uma decisão sobre, qual que deveria ser a Halahá, isto é, a lei normativa. Tudo isso foi incluído por Rav Áshi no Talmud (e não apenas as tradições vinda de Moshe, mas todos os debates e discussões, conclusões e conversas dos sábios que representam, ensinos, deduções, conclusões, tradições e etc) – desde a época de Moshe até a época de Rav Áshi.",
+ "Os sábios da [época da redação da] Mishná escreveram outros livros para explicar [ainda mais] as palavras da Torá. O Rabino Hosháia, um discípulo do Rabino Iehudá “HaKadosh” (o santo), escreveu um comentário sobre Bereshit, e o rabino Ishmael, [escreveu] um comentário sobre a Torá, a partir de Shemot até seu final. Um livro que foi chamado de Mekhilta (medida). O Rabino Akiva, também foi autor de uma Mekhilta. Outros rabinos posteriores, foram autores de [livros de] Midrash, e todos estes livros foram compilados antes do Talmud Bavli ter sido concluído.",
+ "Por fim: [Os rabinos] Ravína – Rav Áshi e seus companheiros foram os últimos sábios de Israel que transmitiram a Torá Oral, os quais elaboraram decretos, fizeram regulamentos e [até] criaram costumes que se tornaram aceitos por todo o povo de Israel, em todos os locais que estivessem.",
+ "Após o tribunal de Rav Áshi, que foi o autor e organizador do Talmud (Bavli) durante o tempo de vida de seu filho, o povo de Israel [continuou a ser] dispersado por toda a extensão do mundo e, [pelo que se sabe] até em longínquas ilhas. Houveram também grandes guerras e, muitos caminhos [pelos quais se poderia chegar até determinada comunidade] foi fechado por exércitos [e estas comunidades perderam contato com as outras]. E o nível [de dedicação ao estudo da] Torá foi diminuindo [cada vez mais] e o povo de Israel parou de se reunir como antes em Ieshivot [centro de estudos] para estudarem [juntos] como dezenas de milhares fizeram em gerações passadas.",
+ "Mas, alguns indivíduos, [chamados pelos profetas, como Ioél 3:5 de] remanescentes [de Israel] foram se reunindo, cada um em sua cidade, cada um em seu país e, [continuaram] estudando a Torá e a dominar [o conhecimento] das obras de todos os sábios, dos quais eles aprenderam os caminhos da Torá.",
+ "Cada tribunal [aonde questões de Torá eram decididas, em cada comunidade] que foi instituído após o Talmud [ter sido terminado]; em quaisquer países: fez [seus próprios] decretos, [tomou suas próprias] decisões, instituiu [suas próprias] regulamentações e estabeleceu [seus próprios] costumes – de acordo com o país de cada um – porque a dispersão e a dificuldade de viagens [não permitia outra forma]. E também, aquele tribunal era considerado [apenas de autoridade] local, pois o Grande Tribunal (tal como os dos homens da grande assembleia) havia sido anulado a muitos anos, desde que o Talmud tinha sido concluído.",
+ "Portanto, [por este motivo] não podemos impor sobre os [que se identificam como parte do povo de Israel] em países [que se tornaram sua nova pátria] que sigam os costumes [da comunidade judaica de] um outro país. Nem podemos dizer, a um tribunal [i.e a uma comunidade judaica] que estabeleceu um determinado decreto que [mude, porque foi decidido diferente] em outro tribunal, mesmo se forem no mesmo país. E também, se um dos [rabinos, do período que chamamos de] Gueonim (gênios – meados de 600 a 1300 EC) ensinaram um [determinado] caminho [de se interpretar] a Torá, e depois um [outro] tribunal entender de forma diferente [também] concluindo [algo] do que foi escrito no Talmud; não podemos seguir este último, mas [o argumento que for] mais convincente e isso, independentemente de ser [baseado] numa visão anterior ou posterior.",
+ "Estas regras [de interpretação] aplicam-se a [interpretações das] leis, decretos [rabínicos], regulamentos [de comunidades] e costumes [locais]; introduzidos após o término da redação do Talmud. Entretanto, todas as questões [já] mencionadas no Talmud Bavli são obrigatórias para todo o povo de Israel. Nós [declaramos ser] obrigatório a todas [comunidades judaicas de todas] as cidades em todos os países, que sigam os Sábios do Talmud, e mantenham o que já foi decidido por eles. ",
+ "[Isto é] devido ao fato de todos estes assuntos, [já] tratados no Talmud, terem passado pelo consentimento de todo Israel [no período dos grandes sábios] e, todos os sábios que fizeram estas regulamentações ou decretaram algo por si mesmos, ou estabeleceram um tipo de costume, ou interpretação determinado trecho da Torá – todos estes Sábios de Israel, ou pelo menos a maioria deles – são daqueles que receberam a totalidade da Tradição, que foi preservada geração após geração, desde a época [do profeta] Moshe no Sinai.",
+ "Todos os sábios que viveram após o término da compilação do Talmud e o analisaram, fizeram um grande nome para si mesmos e [por isso] foram chamados Gueonim (gênios). E todos estes Gueonim, dos quais [uns] viveram em Israel, [outros em] Shinar (babilônia), Espanha, França, etc... ensinaram os caminhos [de interpretação] do Talmud; revelando seus mistérios e explicando seus detalhes. [E isso foi necessário, pois seu conteúdo] é muito difícil de entender [sozinho]. E também, [estes mestres do Talmud] escreveram em [um dialeto] Aramaico [misturado] com várias outras línguas [o que exigia um amplo conhecimento de idiomas]; porque o Aramaico era o vernáculo em Shinar no tempo da redação do Talmud. Mas em outros lugares, na época dos Gueonim, ninguém saberia este idioma, a menos que alguém lhe ensinasse.",
+ "O povo de cada cidade fazia muitas perguntas ao Gaon [contemporâneo], pedindo explicações sobre as dificuldades encontradas [na compreensão] do Talmud. E os [Gueonim] respondiam de acordo com sua sabedoria. Os alunos então se reuniam, com livros de respostas (obras que receberam por isso o título de: Responsa) e estudavam estes livros.",
+ "Os Gueonim de cada geração também escreveram seus próprios livros, para explicar o Talmud. Alguns explicaram pequenas partes e outros, capítulos específicos que eram especialmente problemáticos a seus alunos. Outros explicaram tratados inteiros.",
+ "E eles também decidiram leis, em questões temporárias a respeito do que é permitido, proibido, passível de punição ou de absolvição; para aqueles que não conseguia [por si mesmos, derivar estas conclusões a partir do estudo] do Talmud; a fim de que tenham um entendimento aproximado [do saber que os sábios tiveram sobre as leis]. Esta é a obra sagrada, com a qual todos os Gueonim (gênios) de Israel se ocuparam, desde o término da compilação do Talmud até hoje 1108 anos após da destruição do Templo. (4939 CJ ou 1178 EC)",
+ "E agora que as calamidades são muitas e frequentes, os tempos são difíceis e destrutivos. A sabedoria dos nossos mestres está se perdendo e a inteligência de nossos estudiosos está se ocultando de nós. Portanto, as explicações, respostas, leis registradas pelos Gueonim vão se tornando cada vez mais difíceis de decifrar. Apenas poucos indivíduos conseguem compreendeu seu conteúdo. Nem preciso dizer que [menos ainda] compreendem o Talmud propriamente dito: O Bavli ou de Jerusalém, a Sifrá, o Sifrê e as Tosseftas – pois todos estes livros exigem uma mente sã, uma alma sábia, e muito tempo de dedicação; antes de uma pessoa ser capaz de concluir algo a partir deles, sobre o que é correto em questões daquilo que [a Torá declara como] permitido, proibido [quer dizer] sobre a totalidade das leis da Torá.",
+ "É por este motivo que eu, Moshe filho do rabino Maimom o Espanhol, decidi tomar uma atitude. Eu me apoio do Criador e [na] análise [que fiz] de todas estas obras. Eu achei necessário escrever sobre as conclusões, derivadas destas obras; os temas permitidos e proibidos, puro e impuro e todas as leis restantes da Torá. Tudo será escrito aqui de forma lúcida, linguagem breve, de modo que todas as pessoas consigam também, ser bem versadas na totalidade da Torá Oral – sem o processo de “perguntas e respostas” [típico do Talmud] e sem o processo de [interpretar textos construídos como] “este diz isso e aquele diz aquilo” [o processo de debates do Talmud]. Ao invés disto, escrevo que forma clara, acessível, de forma correta, seguindo as leis tal qual foram destiladas de todos os livros e comentários criados desde o tempo do Rabino Iehudá, nosso sagrado mestre, até hoje. ",
+ "Deste modo, [o significado de] todas as leis, serão revelados [até para] crianças e [igualmente] adultos; sobre as regras de cada um dos mandamentos e as leis sobre todos os assuntos estabelecidos pelos sábios e pelos profetas. Enfim: [Meu propósito neste livro, é tal] que o indivíduo não tenha necessidade de nenhum outro livro sobre as Leis de Israel; mas, [que consiga por meio desse livro compreender] toda Torá Oral – seus regulamentos, costumes e decretos, tal como foram estabelecidos desde os tempos de Moshe até a compilação do próprio Talmud, como os Gueonim explicaram em suas obras, escritas após aquele período. É por este motivo que intitulei esta obra de Mishneh Torá (a segunda – em relação – a Torá) – porque se alguém ler primeiro a Torá Escrita e depois, ler este livro; saberá toda a Torá Oral [sendo capaz de praticar a Torá Escrita] e não precisará ler nenhum outro livro.",
+ "E achei adequado dividir este trabalho, por leis relacionadas a cada assunto. E dividirei as leis em capítulos, relacionados a seus respectivos assuntos. E em todo capítulo eu vou subdividir em regras menores, para que fique mais fácil de memorizar.",
+ "Estas leis, de cada assunto – são as leis que pertencem a categoria de um determinado Mandamento, e este mandamento, terá muitas tradições relacionadas, fazendo parte de seu próprio tema. E outras leis podem incluir muitos Mandamentos. E se não houver mandamentos relacionados a um tema comum – será porque a divisão deste trabalho segue de acordo com o tema, e não de acordo com a quantidade de mandamentos, como será esclarecido ao leitor.",
+ "E o número [total] de Mandamentos da Torá, que [devem] ser observados [pelo povo de Israel] por suas gerações é de: 613. Destes, temos 248 mandamentos positivos [ordens]. O número 248 simboliza o número dos membros de uma pessoa. E do restante, temos 365 mandamentos negativos [proibições]. O número 365 simboliza os dias de um ano solar."
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Paragraph"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2dcf2850407a2ccc16deff11e47ee4cf3a450872
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,48 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "license": "CC0",
+ "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, מסירת תורה שבעל פה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "וּבֵאוּר "
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Paragraph"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/English/The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/English/The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..12ea5a4ff092b12663c435112d9c3f43ffa217f3
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/English/The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949.json
@@ -0,0 +1,73 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108865",
+ "versionTitle": "The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949",
+ "status": "locked",
+ "priority": 3.0,
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, תורגם ע״י משה חיימסון, 1937-1949",
+ "shortVersionTitle": "Moses Hyamson, 1937-1949",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, מסירת תורה שבעל פה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ "Then shall I not be ashamed when I look to all thy commandments (Ps. 119:6).
All the precepts which Moses received on Sinai, were given together with their interpretation, as it is said \"And I will give unto thee the tables of stone, and the law, and the commandment.\" (Exodus 24:12). \"The law\" refers to the Written Law; \"and the commandment,\" to its interpretation. God bade us fulfil the Law in accordance with \"the commandment.\" This commandment refers to that which is called the Oral Law.",
+ "The whole of the Law was written by Moses, our teacher, before his death, in his own hand. He presented a scroll to each tribe and deposited one in the Ark for a testimony, as it is said \"Take this book of the law and put it by the side of the Ark of the Covenant of the Lord your God, that it may be there for a witness against thee\" (Deut. 31:26).",
+ "\"The commandment,\" which is the Interpretation of the Law, he did not write down but gave a charge concerning it to the Elders, to Joshua and to the rest of Israel, as it is said \"All this which I command you, that shall ye observe to do; thou shalt not add thereto, nor diminish from it.\" (Deut. 4:2). Hence, it is styled the Oral Law.",
+ "Although the Oral Law was not committed to writing, Moses taught the whole of it, in his court, to the seventy elders as well as to Eleazar, Phineas and Joshua — all three of whom received it from Moses. To Joshua, his disciple, our teacher, Moses, delivered the Oral Law and charged him concerning it. So too, Joshua, throughout his life, taught orally.",
+ "Many elders received the Oral Law from Joshua. Eli received it from the elders and from Phineas. Samuel, from Eli and his court. David, from Samuel and his court. Ahijah, the Shilonite, was among those who had come forth from Egypt. He was a Levite and had heard the Law from Moses, in his childhood. He received the Oral Law from David and his court.",
+ "Elijah received it from Ahijah, the Shilonite, and his court. Elisha, from Elijah and his court. Jehoiada the Priest, from Elisha and his court. Zechariah, from Jehoiada and his court. Hosea, from Zechariah and his court. Amos, from Hosea and his court. Isaiah, from Amos and his court. Micah, from Isaiah and his court. Joel, from Micah and his court. Nahum, from Joel and his court. Habakkuk, from Nahum and his court. Zephaniah, from Habakkuk and his court. Jeremiah, from Zephaniah and his court. Baruch, the son of Neriah, from Jeremiah and his court. Ezra and his court received it from Baruch and his court.",
+ "The members of Ezra's court are called \"The Men of the Great Synagogue.\" They were Haggai, Zechariah, Malachi, Daniel, Hananiah, Mishael and Azariah, Nehemiah, the son of Hachaliah, Mordecai, Zerubabel and many other sages, numbering altogether one hundred and twenty elders. The last of them was Simon the Just, who is included among the hundred and twenty. He received the Oral Law from all of them and was a high priest after Ezra.",
+ "Antigonos of Socho and his court received the Oral Law from Simon the Just and his court. José, the son of Joezer of Zeredah, and Joseph, the son of Johanan of Jerusalem, and their court, from Antigonos and his court. Joshua, the son of Perahiah, and Nitai the Arbelite and their court, from José the son of Joezer and Joseph the son of Johanan and their court. Judah, the son of Tabbai, and Simeon, the son of Shetah and their court received from Joshua, the son of Perahiah and Nitai the Arbelite and their court. Shemaiah and Abtalion, proselytes of righteousness, and their court received from Judah and Simon and their court. Hillel and Shammai and their court received from Shemaiah and Abtalion and their court. Rabban Johanan, the son of Zaccai, and Rabban Simeon, the son of Hillel received from Hillel and his court.",
+ "Rabban Johanan ben Zaccai had five disciples who were the most distinguished among the scholars who received the Oral Law from him. They were Rabbi Eliezer the Great, Rabbi Joshua, Rabbi José the Priest, Rabbi Simeon, the son of Nathaniel and Rabbi Eleazar, the son of Arach. Rabbi Akiba, the son of Joseph, received the Oral Law from Rabbi Eliezer the Great. Joseph, his father, was a proselyte of righteousness. Rabbi Ishmael and Rabbi Meir, the son of a proselyte of righteousness, received the Oral Law from Rabbi Akiba. Rabbi Meir and his colleagues also received it from Rabbi Ishmael.",
+ "The colleagues of Rabbi Meir were Rabbi Judah, Rabbi José, Rabbi Simeon, Rabbi Nehemiah, Rabbi Eleazar, the son of Shammua, Rabbi Johanan, the sandal-maker, Simeon the son of Azzai and Rabbi Hananiah the son of Teradion. Rabbi Akiba's colleagues received the Oral Law also from Rabbi Eliezer the Great. The colleagues of Rabbi Akiba were Rabbi Tarfon, the teacher of Rabbi José the Galilean, Rabbi Simeon, the son of Eleazar, and Rabbi Johanan, the son of Nuri.",
+ "Rabban Gamaliel the Elder received the Oral Law from Rabban Simeon, his father, a son of Hillel the Elder. Rabban Simeon, his son, received it from him. Rabban Gamaliel, his son, received it from him. Rabban Simeon, his son, received it from him. Rabbi Judah, the son of Rabban Simeon, is the Rabbi, called Our Teacher, the Saint. He received the Law from his father and from Rabbi Eleazar, the son of Shammua and from Rabbi Simeon, his father's colleagues.",
+ "Our Teacher, the Saint, compiled the Mishnah. From the time of Moses to that of Our Teacher, the Saint, no work had been composed from which the Oral Law was publicly taught. But in each generation, the head of the then existing court or the prophet of that time wrote down for his private use a memorandum of the traditions which he had heard from his teachers, and which he taught orally in public.",
+ "So too, every student wrote down, according to his ability, the exposition of the Torah and of its laws, as he heard them, as well as the new matter evolved in each generation, which had not been received by tradition but had been deduced by application of the thirteen hermeneutical rules and had been adopted by the Supreme Court. This was the method in vogue till the time of Our Teacher, the Saint.",
+ "He gathered together all the traditions, enactments, interpretations and expositions of every portion of the Torah, that had either come down from Moses, our Master, or had been deduced by the courts in successive generations. All this material he redacted in the Mishnah, which was diligently taught in public, and thus became universally known among the Jewish people. Copies of it were made and widely disseminated, so that the Oral Law might not be forgotten in Israel.",
+ "Why did Our Teacher, the Saint, act so and not leave things as they were? Because he observed that the number of disciples was diminishing, fresh calamities were continually happening, the wicked Government was extending its domain and increasing in power, and Israelites were wandering and emigrating to distant countries. He therefore composed a work to serve as a handbook for all, and the contents of which could be rapidly studied and would not be forgotten. Throughout his life, he and his colleagues were engaged in giving public instruction in the Mishnah.",
+ "Among the sages who were members of our sainted master's court and received instruction in the Oral Law from him, the following were the most distinguished: his sons, Simeon and Gamaliel; Rabbi Efes; Rabbi Yohanan and Rabbi Hoshaia. These were the most illustrious of the sages who received instruction from him; besides thousands and tens of thousands other scholars.",
+ "Although these eleven are named as having received instruction from our sainted teacher and attended his college, Rabbi Yohanan was a child at the time, and, at a subsequent period, a pupil of Rabbi Yannai from whom he received instruction. Rav also received instruction from Rabbi Yannai; as Samuel did from Rabbi Hanina, son of Hama.",
+ "Rav compiled the Sifra and the Sifré, the purpose of which is to expound and teach the principles of the Mishnah. R. Hiya compiled the Tosefta, to explain the subject matter of the Mishnah. So too, Rabbi Hoshaia and Bar Kappara compiled Boraithas, to elucidate the text of the Mishnah. Rabbi Yohanan composed the Jerusalem Talmud in Palestine, approximately three centuries after the destruction of the Second Temple.",
+ "Among the distinguished sages who received the Law from Rav and Samuel were Rav Huna, Rav Judah, Rav Nahman and Rav Kahana. Among the distinguished sages who received such instruction from Rabbi Johanan were Rabbah, grandson of Hanah, Rav Ami, Rav Asi, Rav Dimi and Rav Abin.",
+ "Among the sages who were thus instructed by Rav Huna and Rav Judah, were Rabbah and Rav Joseph. Among the disciples of Rabbah and Rav Joseph were Abaié and Rava. The last two were also instructed by Rav Nahman. Among Rava's disciples were Rav Ashi and Ravina. Mar, son of Rav Ashi was instructed by his father, Rav Ashi and by Ravina.",
+ "Accordingly, counting back from Rav Ashi to Moses, our teacher, (upon whom be peace), there were forty generations of scholars (who received the Oral Law each from his predecessors in unbroken succession) as follows: \"(1) Rav Ashi received from Rava; (2) Rava from Rabbah; (3) Rabbah from Rav Huna; (4)\tRav Huna from Rabbi Johanan, Rav and Samuel;\t(5) Rabbi Johanan, Rav and Samuel from Our Teacher, the Saint; (6) Our Teacher, the Saint, from his father, Rabbi Simeon; (7) Rabbi Simeon from his father, Rabban Gamaliel; (8) Rabban Gamaliel from his father, Rabban Simeon; (9) Rabban Simeon from his father, Rabban Gamaliel (the Elder); (10) Rabban Gamaliel (the Elder) from his father, Rabban Simeon; (11) Rabban Simeon from his father, Hillel and from Shammai; (12) Hillel and Shammai from Shemaiah and Abtalion; (13) Shemaiah and Abtalion from Judah and Simeon; (14) Judah and Simeon from Joshua, (the son of Perahiah) and Nitai (the Arbelite); (15) Joshua and Nitai (the Arbelite) from Joseph (the son of Joezer) and Joseph, (the son of Johanan); (16) Joseph, (son of Joezer) and Joseph (son of Johanan) from Antigonos; (17) Antigonos from Simon the Just; (18) Simon the Just from Ezra; (19) Ezra from Baruch; (20) Baruch from Jeremiah; (21) Jeremiah from Zephaniah; (22) Zephaniah from Habakkuk; (23) Habakkuk from Nahum; (24) Nahum from Joel; (25) Joel from Micah; (26) Micah from Isaiah; (27) Isaiah from Amos; (28) Amos from Hosea; (29) Hosea from Zechariah; (30) Zechariah from Jehoiadah; (31) Jehoiadah from Elisha; (32) Elisha from Elijah; (33) Elijah from Ahijah; (34) Ahijah from David; (35) David from Samuel; (36) Samuel from Eli; (37) Eli from Phineas; (38) Phineas from Joshua; (39) Joshua from Moses, our teacher; (40) Moses, our teacher, the teacher of all prophets, from the Eternal, God of Israel.\"",
+ "All the sages here mentioned were the great men of the successive generations; some of them were presidents of colleges, some exilarchs, and some were members of the great Synhedria; besides them were thousands and myriads of disciples and fellow-students.",
+ "Ravina and Rav Ashi closed the list of the sages of the Talmud. Rav Ashi it was who compiled the Babylonian Talmud in the land of Shinar (Babylon), about a century after Rabbi Johanan had compiled the Jerusalem Talmud.",
+ "These two Talmuds contain an exposition of the text of the Mishnah and an elucidation of its abstruse points and of the new subject-matter that had been added by the various courts from the days of Our Teacher, the Saint, till the compilation of the Talmud. The two Talmuds, the Tosefta, the Sifra and the Sifré, and the Toseftoth are the sources, from all of which is elucidated what is forbidden and what is permitted, what is unclean and what is clean, what is a penal violation and what involves no penalty, what is fit to be used and what is unfit for use, all in accordance with the traditions received by the sages from their predecessors in unbroken succession up to the teachings of Moses as he received them on Sinai.",
+ "From these sources too, are ascertained the decrees, instituted by the sages and prophets, in each generation, to serve as a protecting fence about the Law, in accordance with Moses' express injunction, \"Ye shall keep my charge\" (Lev. 18:30), that is, \"Ordain a charge to preserve My charge.\"",
+ "From these sources a clear conception is also obtained of the customs and ordinances, either formally introduced in various generations by their respective authorities or that came into use with their sanction; from these it is forbidden to depart, as it is said, \"Thou shalt not turn aside from the sentence which they shall declare unto thee, to the right hand; nor to the left.\" (Deut. 17:11).",
+ "So too these works contain the clearly established judgments and rules not received from Moses, but which the Supreme Court of each generation deduced by applying the hermeneutical principles for the interpretation of the Law, and which were decided by those venerable authorities to be the law,—all of which, accumulated from the days of Moses to his own time, Rav Ashi put together in the Gemara.",
+ "The sages of the Mishnah composed other works to expound the words of the Torah. Rabbi Hoshiah, a disciple of Our Teacher, the Saint, wrote an exposition of the book of Genesis; and Rabbi Ishmael, a commentary on the Pentateuch, from the beginning of the book of Exodus to the end of the Pentateuch. This work is called Mechilta. Rabbi Akiba also wrote a Mechilta. Other sages, who lived subsequently, compiled Midrashim. All these works were composed before the Babylonian Talmud.",
+ "Ravina and Rav Ashi and their colleagues were the last of the great sages who firmly established the Oral Law, made decrees, and ordinances and introduced customs. Their decrees, ordinances and customs obtained universal acceptance among Israelites wherever they settled.",
+ "After the Court of Rav Ashi, who compiled the Gemara which was finally completed in the days of his son, an extraordinarily great dispersion of Israel throughout the world took place. The people emigrated to remote parts and distant isles. The prevalence of wars and the march of armies made travel insecure. The study of the Torah declined. The Jewish people did not flock to the colleges in their thousands and tens of thousands as heretofore;",
+ "but in each city and country, individuals who felt the divine call gathered together and occupied themselves with the Torah; studies all the works of the sages; and from these, learnt the method of legal interpretation.",
+ "If a court established in any country, after the time of the Talmud, made decrees and ordinances or introduced customs for those residing in its particular country or for residents of other countries, its enactments did not obtain the acceptance of all Israel because of the remoteness of the Jewish settlements and the difficulties of travel. And as the court of any particular country consisted of individuals (whose authority was not universally recognised), while the Supreme Court of seventy-one members had, several years before the compilation of the Talmud, ceased to exist,",
+ "no compulsion is exercised on those living in one country to observe the customs of another country; nor is any court directed to issue a decree that had been issued by another court in the same country. So too, if one of the Geonim taught that a certain way of judgment was correct, and it became clear to a court at a later date that this was not in accordance with the view of the Gemara, the earlier authority is not necessarily followed but that view is adopted which seems more reasonable, whether it be that of an earlier or later authority.",
+ "The foregoing observations refer to rules, decrees, ordinances and customs that originated after the Talmud had been compiled. But whatever is already mentioned in the Babylonian Talmud is binding on all Israel. And every city and country is bound to observe all the customs observed by the sages of the Gemara, promulgate their decrees, and uphold their institutions,",
+ "on the ground that all these customs, decrees and institutions mentioned in the Talmud received the assent of all Israel, and those sages who instituted the ordinances, issued the decrees, introduced the customs, gave the decisions and taught that a certain ruling was correct, constituted the total body or the majority of Israel's wise men. They were the leaders who received from each other the traditions concerning the fundamentals of Judaism, in unbroken succession back to Moses, our teacher, upon whom be peace.",
+ "The sages, however, who arose after the compilation of the Talmud, studied it deeply, and became famous for their wisdom, are those called Geonim. All these Geonim who flourished in the land of Israel(), Shinar(), Spain and France, taught the method of the Talmud, elucidated its obscurities, and expounded the various topics with which it deals. For its method is exceedingly profound. Furthermore, the work is composed in Aramaic mixed with other languages—this having been the vernacular of the Babylonian Jews at the time when it was compiled. In other countries, however, as also in Babylon in the days of the Geonim, no one, unless specially taught, understood that dialect.",
+ "Many applications were made to the Gaon of the day by residents of different cities, asking for explanations of difficulties in the Talmud. These, the Geonim answered, according to their ability. Those who had put the questions collected the responses which they made into books for study.",
+ "The Geonim also, at different periods, composed commentaries on the Talmud. Some of them explained specific laws; others, particular chapters that presented difficulties to their contemporaries; others again expounded complete treatises and entire orders of the Talmud.",
+ "They also made compilations of settled rules as to things permitted or forbidden, as to infractions which were penal or were not liable to a penalty. All these dealt with matters in regard to which compendia were needed, that could be studied by one not capable of penetrating to the depths of the Talmud. This is the godly work in which all the Geonim of Israel engaged, from the completion of the Talmud to the present date which is the eighth year of the eleventh century after the destruction of the Second Temple.",
+ "In our days, severe vicissitudes prevail, and all feel the pressure of hard times. The wisdom of our wise men has disappeared; the understanding of our prudent men is hidden. Hence, the commentaries of the Geonim and their compilations of laws and responses, which they took care to make clear, have in our times become hard to understand so that only a few individuals properly comprehend them. Needless to add that such is the case in regard to the Talmud itself—the Babylonian as well as the Palestinian—the Sifra, the Sifri and the Tosefta, all of which works require, for their comprehension, a broad mind, a wise soul and considerable study, and then one can learn from them the correct practice as to what is forbidden or permitted, and the other rules of the Torah.",
+ "On these grounds, I, Moses the son of Maimon the Sefardi, bestirred myself, and, relying on the help of God, blessed be He, intently studied all these works, with the view of putting together the results obtained from them in regard to what is forbidden or permitted, clean or unclean, and the other rules of the Torah—all in plain language and terse style, so that thus the entire Oral Law might become systematically known to all, without citing difficulties and solutions or differences of view, one person saying so, and another something else,—but consisting of statements, clear and convincing, and in accordance with the conclusions drawn from all these compilations and commentaries that have appeared from the time of Moses to the present,",
+ "so that all the rules shall be accessible to young and old, whether these appertain to the (Pentateuchal) precepts or to the institutions established by the sages and prophets, so that no other work should be needed for ascertaining any of the laws of Israel, but that this work might serve as a compendium of the entire Oral Law, including the ordinances, customs and decrees instituted from the days of our teacher Moses till the compilation of the Talmud, as expounded for us by the Geonim in all the works composed by them since the completion of the Talmud. Hence, I have entitled this work Mishneh Torah (Repetition of the Law), for the reason that a person, who first reads the Written Law and then this compilation, will know from it the whole of the Oral Law, without having occasion to consult any other book between them.",
+ "I have seen fit to arrange this Compendium in large divisions of the laws according to their various topics. These divisions are distributed in chapters grouped according to subject matter. Each chapter is subdivided into smaller paragraphs so that they may be systematically memorized.",
+ "Among the laws in the various topics, some consist of rules in reference to a single Biblical precept. This would be the case when such a precept is rich in traditional matter and forms a single topic. Other sections include rules referring to several precepts when these all belong to one topic. For the work follows the order of topics and is not planned according to the number of precepts, as will be explained to the reader.",
+ "The total number of precepts that are obligatory for all generations is 613. Of these, 248 are affirmative; their mnemonic is the number of bones in the human body. 365 precepts are negative and their mnemonic is the number of days in the solar year."
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Paragraph"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..bc8cbb1be52fbbfed4fff4adef18e37ddb15a79e
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/English/merged.json
@@ -0,0 +1,68 @@
+{
+ "title": "Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Transmission_of_the_Oral_Law",
+ "text": [
+ "The Rambam's Introduction to the Mishneh Torah
\"In the name of God, Lord of the world\" (Genesis 21:33)
\"Then I will not be ashamed when I gaze at all Your mitzvot\" (Psalms 119:6).
The mitzvot given to Moses at Mount Sinai were all given together with their explanations, as implied by [Exodus 24:12]: \"And I will give you the tablets of stone, the Torah, and the mitzvah.\"
\"The Torah\" refers to the Written Law; \"the mitzvah,\" to its explanation. [God] commanded us to fulfill \"the Torah\" according to [the instructions of] \"the mitzvah.\" \"The mitzvah\" is called the Oral Law.",
+ "Moses, our teacher, personally transcribed the entire Torah before he died. He gave a Torah scroll to each tribe and placed another scroll in the ark as a testimonial, as [Deuteronomy 31:26] states: \"Take this Torah scroll and place it [beside the ark…] and it will be there as a testimonial.\"",
+ "\"The mitzvah\" - i.e., the explanation of the Torah - he did not transcribe. Instead, he commanded it [verbally] to the elders, to Joshua, and to the totality of Israel, as [Deuteronomy 13:1] states: \"Be careful to observe everything that I prescribe to you.\" For this reason, it is called the Oral Law.",
+ "Even though the Oral Law was not transcribed, Moses, our teacher, taught it in its entirety in his court to the seventy elders. Elazar, Pinchas, and Joshua received the tradition from Moses.
[In particular, Moses] transmitted the Oral Law to Joshua, who was his [primary] disciple, and instructed him regarding it.",
+ "Similarly, throughout his life Joshua taught the Oral Law. Many elders received the tradition from him. Eli received the tradition from the elders and from Pinchas. Samuel received the tradition from Eli and his court. David received the tradition from Samuel and his court.
Achiah of Shiloh was one of those who experienced the exodus from Egypt. He was a Levite and heard [teachings] from Moses. He was, however, of low stature in Moses' age. Afterwards, he received the tradition from David and his court.",
+ "Elijah received the tradition from Achiah of Shiloh and his court. Elisha received the tradition from Elijah and his court.
Yehoyada, the priest, received the tradition from Elisha and his court. Zechariah received the tradition from Yehoyada and his court. Hoshea received the tradition from Zechariah and his court. Amos received the tradition from Hoshea and his court. Isaiah received the tradition from Amos and his court. Michah received the tradition from Isaiah and his court. Yoel received the tradition from Michah and his court. Nachum received the tradition from Yoel and his court. Chabbakuk received the tradition from Nachum and his court. Tzefaniah received the tradition from Chabbakuk and his court.
Jeremiah received the tradition from Tzefaniah and his court. Baruch ben Neriyah received the tradition from Jeremiah and his court. Ezra and his court received the tradition from Baruch and his court.",
+ "[The members of] Ezra's court are referred to as Anshei K'nesset Hagedolah (the men of the great assembly). They included Chaggai, Zechariah, Malachi, Daniel, Chananiah, Mishael, Azariah, Nechemiah ben Chakaliah, Mordechai the linguist, Zerubavel and many other sages - 120 elders in all.
The last [surviving] member of this group was Shimon the Just. He was included among the 120 elders and received the Oral Law from all of them. He served as the High Priest after Ezra.",
+ "Antignos of Socho and his court received the tradition from Shimon the Just and his court.
Yosse ben Yo'ezer of Tzreidah and Yosef ben Yochanan of Jerusalem and their court received the tradition from Antignos and his court. Yehoshua ben Perachiah and Nittai of Arbel and their court received the tradition from Yosse ben Yo'ezer and Yosef ben Yochanan and their court. Yehudah ben Tabbai and Shimon ben Shatach and their court received the tradition from Yehoshua ben Perachiah and Nittai of Arbel and their court. Shemayah and Avtalion, who were righteous converts, and their court received the tradition from Yehudah and Shimon and their court.
Hillel and Shammai and their court received the tradition from Shemayah and Avtalion and their court. Rabban Yochanan ben Zakkai and Rabbi Shimon, the son of Hillel the elder, received the tradition from Hillel [and Shammai] and his [their] court[s].",
+ "Rabban Yochanan ben Zakkai had five students [who were] great sages and received the tradition from him. They were: Rabbi Eleazar the great, Rabbi Yehoshua, Rabbi Yosse the priest, Rabbi Shimon ben Netanel and Rabbi Elazar ben Arach. Rabbi Akiva ben Yosef received from Rabbi Eleazar the great. Yosef, his father, was a righteous convert.
Rabbi Yishmael and Rabbi Meir, a son of righteous converts, received the tradition from Rabbi Akiva. Rabbi Meir and his colleagues also received the tradition from Rabbi Yishmael.",
+ "The colleagues of Rabbi Meir include Rabbi Yehudah, Rabbi Yosse, Rabbi Shimon, Rabbi Nechemiah, Rabbi Elazar ben Shamu'a, Rabbi Yochanan the shoemaker, Shimon ben Azzai, and Rabbi Chananiah ben Teradion.
Similarly, Rabbi Akiva's colleagues also received the tradition from Rabbi Eleazar the great. Rabbi Akiva's colleagues include Rabbi Tarfon - the teacher of Rabbi Yosse of the Galil - Rabbi Shimon ben Elazar, and Rabbi Yochanan ben Nuri.",
+ "Rabban Gamliel the elder received the tradition from Rabban Shimon, his father - the son of Hillel the elder. Rabban Shimon, his son, received the tradition from him. Rabban Gamliel, his son, received the tradition from him and Rabban Shimon, his son, received the tradition from him.
Rabbi Yehudah, the son of Rabban Shimon and referred to as Rabbenu Hakadosh (\"our saintly teacher\"), received the tradition from his father, from Rabbi Elazar ben Shamu'a, and from Rabban Shimon and his colleagues.",
+ "Rabbenu Hakadosh composed the Mishnah. From the days of Moses, our teacher, until Rabbenu Hakadosh, no one had composed a text for the purpose of teaching the Oral Law in public. Instead, in each generation, the head of the court or the prophet of that generation would take notes of the teachings which he received from his masters for himself, and teach them verbally in public.",
+ "Similarly, according to his own potential, each individual would write notes for himself of what he heard regarding the explanation of the Torah, its laws, and the new concepts that were deduced in each generation concerning laws that were not communicated by the oral tradition, but rather deduced using one of the thirteen principles of Biblical exegesis and accepted by the high court. This situation continued until [the age of] Rabbenu Hakadosh.",
+ "He collected all the teachings, all the laws, and all the explanations and commentaries that were heard from Moses, our teacher, and which were taught by the courts in each generation concerning the entire Torah. From all these, he composed the text of the Mishnah. He taught it to the Sages in public and revealed it to the Jewish people, who all wrote it down. They spread it in all places so that the Oral Law would not be forgotten by the Jewish people.",
+ "Why did Rabbenu Hakadosh make [such an innovation] instead of perpetuating the status quo? Because he saw the students becoming fewer, new difficulties constantly arising, the Roman Empire spreading itself throughout the world and becoming more powerful, and the Jewish people wandering and becoming dispersed to the far ends of the world. [Therefore,] he composed a single text that would be available to everyone, so that it could be studied quickly and would not be forgotten. Throughout his entire life, he and his court taught the Mishnah to the masses.",
+ "These are the great Sages who were part of the court of Rabbenu Hakadosh and who received the tradition from him: His sons, Shimon and Gamliel, Rabbi Effess, Rabbi Chanina ben Chama, Rabbi Chiyya, Rav, Rabbi Yannai, bar Kafra, Shemuel, Rabbi Yochanan, Rabbi Hoshaia. Thousands and myriads of other sages received the tradition from [Rabbenu Hakadosh] together with these great sages.",
+ "Even though all of the eleven sages mentioned above received the tradition from Rabbenu Hakadosh and attended his study sessions, [there are differences between them. At that time,] Rabbi Yochanan was of lesser stature. Afterwards, he became a disciple of Rabbi Yannai and received instruction from him. Similarly, Rav received the tradition from Rabbi Yannai, and Shemuel received the tradition from Rabbi Chanina ben Chama.",
+ "Rav composed the Sifra and the Sifre to explain the sources for the Mishnah. Rabbi Chiyya composed the Tosefta to explain the subjects [discussed in] the Mishnah. Rabbi Hoshaia and bar Kafra composed baraitot to explain the matters [discussed in] the Mishnah. Rabbi Yochanan composed the Jerusalem Talmud in Eretz Yisrael approximately three hundred years after the destruction of the Temple.",
+ "Among the great sages who received the tradition from Rav and Shemuel were: Rav Huna, Rav Yehudah, Rav Nachman, and Rav Kahana. Among the great sages who received the tradition from Rabbi Yochanan were: Ravvah bar bar Channah, Rav Ami, Rav Assi, Rav Dimi, and Rav Avin.",
+ "Among the Sages who received the tradition from Rav Huna and Rav Yehudah were Rabbah and Rav Yosef. Among the sages who received the tradition from Rabbah and Rav Yosef were Abbaye and Ravva. Both of them also received the tradition from Rav Nachman. Among the Sages who received the tradition from Ravva were Rav Ashi and Ravina. Mar bar Rav Ashi received the tradition from Rav Ashi, his father, and from Ravina.",
+ "Thus, there were forty generations from Rav Ashi back to Moses, our teacher, of blessed memory. They were:
1) Rav Ashi [received the tradition] from Ravva.
2) Ravva [received the tradition] from Rabbah.
3) Rabbah [received the tradition] from Rav Huna.
4) Rav Huna [received the tradition] from Rabbi Yochanan, Rav, and Shemuel.
5) Rabbi Yochanan, Rav, and Shemuel [received the tradition] from Rabbenu Hakadosh.
6) Rabbenu Hakadosh [received the tradition] from Rabbi Shimon, his father.
7) Rabbi Shimon [received the tradition] from Rabban Gamliel, his father.
8) Rabban Gamliel [received the tradition] from Rabban Shimon, his father.
9) Rabban Shimon [received the tradition] from Rabban Gamliel, the elder, his father.
10) Rabban Gamliel, the elder, [received the tradition] from Rabban Shimon, his father.
11) Rabban Shimon [received the Tradition] from Hillel, his father, and Shammai.
12) Hillel and Shammai [received the tradition] from Shemayah and Avtalion.
13) Shemayah and Avtalion [received the tradition] from Yehudah and Shimon [ben Shatach].
14) Yehudah and Shimon [received the tradition] from Yehoshua ben Perachiah and Nittai of Arbel.
15) Yehoshua and Nittai [received the tradition] from Yosse ben Yo'ezer and Yosef ben Yochanan.
16) Yosse ben Yo'ezer and Yosef ben Yochanan [received the tradition] from Antignos.
17) Antignos [received the tradition] from Shimon the Just.
18) Shimon the Just [received the tradition] from Ezra.
19) Ezra [received the tradition] from Baruch.
20) Baruch [received the tradition] from Jeremiah.
21) Jeremiah [received the tradition] from Tzefaniah.
22) Tzefaniah [received the tradition] from Chabbakuk.
23) Chabbakuk [received the tradition] from Nachum.
24) Nachum [received the tradition] from Yoel.
25) Yoel [received the tradition] from Michah.
26) Michah [received the tradition] from Isaiah.
27) Isaiah [received the tradition] from Amos.
28) Amos [received the tradition] from Hoshea.
29) Hoshea [received the tradition] from Zechariah.
30) Zechariah [received the tradition] from Yehoyada.
31) Yehoyada [received the tradition] from Elisha.
32) Elisha [received the tradition] from Elijah.
33) Elijah [received the tradition] from Achiah.
34) Achiah [received the tradition] from David.
35) David [received the tradition] from Shemuel.
36) Shemuel [received the tradition] from Eli.
37) Eli [received the tradition] from Pinchas.
38) Pinchas [received the tradition] from Joshua.
39) Joshua [received the tradition] from Moses, our teacher.
40) Moses, our teacher, [received the tradition] from the Almighty.",
+ "Thus, [the source of] all these people's knowledge is God, the Lord of Israel. All the sages who were mentioned were the leaders of the generations. Among them were heads of academies, heads of the exile, and members of the great Sanhedrin. Together with them in each generation, there were thousands and myriads that heard their [teachings].",
+ "Ravina and Rav Ashi were the final generation of the Sages of the Talmud. Rav Ashi composed the Babylonian Talmud in Shin'ar approximately one hundred years after Rabbi Yochanan composed the Jerusalem Talmud.",
+ "The intent of both the Talmuds is to elucidate the words of the Mishnah, to explain its deeper points, and [to relate] the new matters that were developed by each court from the era of Rabbenu Hakadosh until the composition of the Talmud. From the entire [body of knowledge stemming from] the two Talmuds, the Tosefta, the Sifra, and the Sifre, can be derived the forbidden and the permitted, the impure and the pure, the liable and those who are free of liability, the invalid and the valid as was received [in tradition], one person from another, [in a chain extending back] to Moses at Mount Sinai.",
+ "Also, [the sources mentioned above] relate those matters which were decreed by the sages and prophets in each generation in order to \"build a fence around the Torah.\" We were explicitly taught about [this practice] by Moses, as [implied by Leviticus 18:30]: \"And you shall observe My precepts,\" [which can be interpreted to mean]: \"Make safeguards for My precepts.\"",
+ "Similarly, it includes the customs and ordinances that were ordained or practiced in each generation according to [the judgment of] the governing court of that generation. It is forbidden to deviate from [these decisions], as [implied by Deuteronomy 17:11]: \"Do not deviate from the instructions that they will give you, left or right.\"",
+ "It also includes marvelous judgments and laws which were not received from Moses, but rather were derived by the courts of the [later] generations based on the principles of Biblical exegesis. The elders of those generations made these decisions and concluded that this was the law. Rav Ashi included in the Talmud this entire [body of knowledge, stemming] from the era of Moses, our teacher, until his [own] era.",
+ "The Sages of the Mishnah also composed other texts to explain the words of the Torah. Rabbi Hoshaia, the disciple of Rabbenu Hakadosh, composed an explanation of the book of Genesis. Rabbi Yishmael [composed] an explanation beginning at \"These are the names\" [the beginning of the book of Exodus,] until the conclusion of the Torah. This is called the Mechilta. Rabbi Akiva also composed a Mechilta. Other Sages of the following generations composed other [collections of the] interpretations [of verses] (Medrashim). All of these works were composed before the Babylonian Talmud.",
+ "Thus, Ravina, Rav Ashi, and their colleagues represent the final era of the great Sages of Israel who transmitted the Oral Law. They passed decrees, ordained practices, and put into effect customs. These decrees, ordinances, and customs spread out among the entire Jewish people in all the places where they lived.",
+ "After the court of Rav Ashi composed the Talmud and completed it in the time of his son, the Jewish people became further dispersed throughout all the lands, reaching the distant extremes and the far removed islands. Strife sprung up throughout the world, and the paths of travel became endangered by troops. Torah study decreased and the Jews ceased entering their yeshivot in the thousands and myriads, as was customary previously.",
+ "Instead, individuals, the remnants whom God called, would gather in each city and country, occupy themselves in Torah study, and [devote themselves] to understanding the texts of the Sages and learning the path of judgment from them.",
+ "Every court that was established after the conclusion of the Talmud, regardless of the country in which it was established, issued decrees, enacted ordinances, and established customs for the people of that country - or those of several countries. These practices, however, were not accepted throughout the Jewish people, because of the distance between [their different] settlements and the disruption of communication [between them]. Since each of these courts were considered to be individuals - and the High Court of 71 judges had been defunct for many years before the composition of the Talmud - ",
+ "people in one country could not be compelled to follow the practices of another country, nor is one court required to sanction decrees which another court had declared in its locale. Similarly, if one of the Geonim interpreted the path of judgment in a certain way, while the court which arose afterward interpreted the proper approach to the matter in a different way, the [opinion of the] first [need] not be adhered to [absolutely]. Rather, whichever [position] appears to be correct - whether the first or the last - is accepted.",
+ "These [principles apply regarding] the judgments, decrees, ordinances, and customs which were established after the conclusion of the Talmud. However, all the matters mentioned by the Babylonian Talmud are incumbent on the entire Jewish people to follow. We must compel each and every city and each country to accept all the customs that were put into practice by the Sages of the Talmud, to pass decrees parallelling their decrees, and to observe their ordinances, since all the matters in the Babylonian Talmud were accepted by the entire Jewish people.",
+ "The [Talmudic] Sages who established ordinances and decrees, put customs into practice, arrived at legal decisions, and taught [the people] concerning certain judgments represented the totality of the Sages of Israel or, at least, the majority of them. They received the tradition regarding the fundamental aspects of the Torah in its entirety, generation after generation, [in a chain beginning with] Moses, our teacher.",
+ "All the Sages who arose after the conclusion of the Talmud and comprehended its [wisdom] and whose prowess gained them a reputation are called the Geonim. All these Geonim that arose in Eretz Yisrael, Babylonia, Spain, and France taught the approach of the Talmud, revealing its hidden secrets and explaining its points, since [the Talmud's] manner of expression is very deep. Furthermore, it is composed in Aramaic, with a mixture of other tongues. This language was understood by the people of Babylonia in the era when the Talmud was composed.",
+ "However, in other places, and even in Babylonia in the era of the Geonim, a person cannot understand this language unless he has studied it. The inhabitants of each city would ask many questions of each Gaon who lived in their age, to explain the difficult matters that existed in the Talmud. They would reply to them according to their wisdom. The people who had asked the questions would collect the replies and make texts from them, so that they could consider them in depth.",
+ "Also, the Geonim of each generation composed texts to explain the Talmud. Some of the them explained only certain halachot. Others explained selected chapters that had created difficulty in their age. Still others explained entire tractates and orders.",
+ "Also, [the Geonim] composed [texts recording] the decisions of Torah law regarding what is permitted and what is forbidden, when one is liable and when one is free of liability, with regard to subjects that were necessary at the time, so that they would be accessible to the grasp of a person who could not comprehend the depths of the Talmud. This is the work of God, which was performed by all the Geonim of Israel from the completion of the Talmud until the present date, 1108 years after the destruction of the Temple, 4937 years after the creation of the world.",
+ "At this time, we have been beset by additional difficulties, everyone feels [financial] pressure, the wisdom of our Sages has become lost, and the comprehension of our men of understanding has become hidden. Therefore, those explanations, laws, and replies which the Geonim composed and considered to be fully explained material have become difficult to grasp in our age, and only a select few comprehend these matters in the proper way. Needless to say, [there is confusion] with regard to the Talmud itself - both the Jerusalem and Babylonian Talmuds - the Sifra, the Sifre, and the Tosefta, for they require a breadth of knowledge, a spirit of wisdom, and much time, for appreciating the proper path regarding what is permitted and forbidden, and the other laws of the Torah.",
+ "Therefore, I girded my loins - I, Moses, the son of Maimon, of Spain. I relied upon the Rock, blessed be He. I contemplated all these texts and sought to compose [a work which would include the conclusions] derived from all these texts regarding the forbidden and the permitted, the impure and the pure, and the remainder of the Torah's laws, all in clear and concise terms, so that the entire Oral Law could be organized in each person's mouth without questions or objections. Instead of [arguments], this one claiming such and another such, [this text will allow for] clear and correct statements based on the judgments that result from all the texts and explanations mentioned above, from the days of Rabbenu Hakadosh until the present.",
+ "[This will make it possible] for all the laws to be revealed to both those of lesser stature and those of greater stature, regarding every single mitzvah, and also all the practices that were ordained by the Sages and the Prophets. To summarize: [The intent of this text is] that a person will not need another text at all with regard to any Jewish law. Rather, this text will be a compilation of the entire Oral Law, including also the ordinances, customs, and decrees that were enacted from the time of Moses, our teacher, until the completion of the Talmud, as were explained by the Geonim in the texts they composed after the Talmud. Therefore, I have called this text, Mishneh Torah [\"the second to the Torah,\" with the intent that] a person should first study the Written Law, and then study this text and comprehend the entire Oral Law from it, without having to study any other text between the two.",
+ "I saw fit to divide this text into [separate] halachot pertaining to each [particular] subject, and, within the context of a single subject, to divide those halachot into chapters. Each and every chapter is divided into smaller halachot so that they can be ordered in one's memory.",
+ "[Regarding] the halachot which pertain to specific subjects: Some of the halachot contain the laws governing only one mitzvah, this being a mitzvah that has many matters of the tradition [associated with it] and is a subject in its own right. Other halachot contain the laws governing many mitzvot, since they deal with the same subject matter, for I have divided this text according to topics, not according to the number of mitzvot, as will become clear to the reader.",
+ "The number of mitzvot which are incumbent on us at all times is 613. 248 are positive commandments; an allusion to their [number], the number of limbs in the human body. 365 are negative commandments (prohibitions); an allusion to their [number,] the number of days in a solar year."
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "משנה תורה, מסירת תורה שבעל פה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Paragraph"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/Hebrew/Mechon Mamre Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/Hebrew/Mechon Mamre Mishneh Torah.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a6a81436e750e0250828b198f7a60fe7fe10e09f
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/Hebrew/Mechon Mamre Mishneh Torah.json
@@ -0,0 +1,69 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law",
+ "versionSource": "http://www.mechon-mamre.org/i/0000n.htm",
+ "versionTitle": "Mechon Mamre Mishneh Torah",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה תורה, מסירת תורה שבעל פה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ "כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי--בְּפֵרוּשָׁן נִתְּנוּ, שֶׁנֶּאֱמָר \"וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה\" (שמות כד,יב): \"תּוֹרָה\", זוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב; וּ\"מִצְוָה\", זֶה פֵּרוּשָׁהּ. וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה, עַל פִּי הַמִּצְוָה. וּמִצְוָה זוֹ, הִיא הַנִּקְרֵאת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.",
+ "כָּל הַתּוֹרָה--כְּתָבָהּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ קֹדֶם שֶׁיָּמוּת, בִּכְתָב יָדוֹ. וְנָתַן סֵפֶר לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט; וְסֵפֶר אֶחָד--נְתָנָהוּ בָּאָרוֹן לְעֵד, שֶׁנֶּאֱמָר \"לָקֹחַ, אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ, מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית-ה' אֱלֹהֵיכֶם; וְהָיָה-שָׁם בְּךָ, לְעֵד\" (דברים לא,כו).",
+ "וְהַמִּצְוָה, שְׁהִיא פֵּרוּשׁ הַתּוֹרָה--לֹא כְתָבָהּ; אֵלָא צִוָּה בָּהּ לַזְּקֵנִים וְלִיהוֹשׁוּעַ וְלִשְׁאָר כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמָר \"אֵת כָּל-הַדָּבָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם--אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ, לַעֲשׂוֹת . . .\" (דברים יג,א). וּמִפְּנֵי זֶה נִקְרֵאת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.",
+ "אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִכְתְּבָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, לִמְּדָהּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ כֻּלָּהּ בְּבֵית דִּינוֹ לְשִׁבְעִים זְקֵנִים; וְאֶלְעָזָר וּפִינְחָס וִיהוֹשׁוּעַ, שְׁלָשְׁתָּן קִבְּלוּ מִמֹּשֶׁה. וְלִיהוֹשׁוּעַ שְׁהוּא תַּלְמִידוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, מָסַר תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וְצִוָּהוּ עָלֶיהָ; וְכֵן יְהוֹשׁוּעַ, כָּל יְמֵי חַיָּיו לִמַּד עַל פֶּה.",
+ "וּזְקֵנִים רַבִּים קִבְּלוּ מִיְּהוֹשׁוּעַ, וְקִבַּל עֵלִי מִן הַזְּקֵנִים וּמִפִּינְחָס; וּשְׁמוּאֵל קִבַּל מֵעֵלִי וּבֵית דִּינוֹ, וְדָוִיד קִבַּל מִשְּׁמוּאֵל וּבֵית דִּינוֹ. וַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם הָיָה וְלֵוִי הָיָה, וְשָׁמַע מִמֹּשֶׁה, וְהָיָה קָטָן בִּימֵי מֹשֶׁה; וְהוּא קִבַּל מִדָּוִיד וּבֵית דִּינוֹ.",
+ "אֵלִיָּהוּ קִבַּל מֵאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי וּבֵית דִּינוֹ, וֶאֱלִישָׁע קִבַּל מֵאֵלִיָּהוּ וּבֵית דִּינוֹ, וִיהוֹיָדָע הַכּוֹהֵן קִבַּל מֵאֱלִישָׁע וּבֵית דִּינוֹ, וּזְכַרְיָהוּ קִבַּל מִיְּהוֹיָדָע וּבֵית דִּינוֹ, וְהוֹשֵׁעַ קִבַּל מִזְּכַרְיָה וּבֵית דִּינוֹ, וְעָמוֹס קִבַּל מֵהוֹשֵׁעַ וּבֵית דִּינוֹ, וִישַׁעְיָהוּ קִבַּל מֵעָמוֹס וּבֵית דִּינוֹ, וּמִיכָה קִבַּל מִיְּשַׁעְיָה וּבֵית דִּינוֹ, וְיוֹאֵל קִבַּל מִמִּיכָה וּבֵית דִּינוֹ, וְנַחוּם קִבַּל מִיּוֹאֵל וּבֵית דִּינוֹ, וַחֲבַקּוּק קִבַּל מִנַּחוּם וּבֵית דִּינוֹ, וּצְפַנְיָה קִבַּל מֵחֲבַקּוּק וּבֵית דִּינוֹ, וְיִרְמְיָה קִבַּל מִצְּפַנְיָה וּבֵית דִּינוֹ, וּבָרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה קִבַּל מִיִּרְמְיָה וּבֵית דִּינוֹ, וְעֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ קִבְּלוּ מִבָּרוּךְ וּבֵית דִּינוֹ.",
+ "בֵּית דִּינוֹ שֶׁלְּעֶזְרָא, הֶם הַנִּקְרָאִין אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. וְהֶם חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, וְדָנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, וּנְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה, וּמָרְדֳּכַי, וּזְרֻבָּבֶל; וְהַרְבֵּה חֲכָמִים עִמָּהֶם, תַּשְׁלוּם מֵאָה וְעֶשְׂרִים זְקֵנִים. הָאַחֲרוֹן מֵהֶם הוּא שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, וְהוּא הָיָה מִכְּלַל הַמֵּאָה וְעֶשְׂרִים, וְקִבַּל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִכֻּלָּן; וְהוּא הָיָה כּוֹהֵן גָּדוֹל, אַחַר עֶזְרָא.",
+ "אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ שׂוֹכוֹ וּבֵית דִּינוֹ קִבְּלוּ מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וּבֵית דִּינוֹ, וְיוֹסֵף בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵף בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם וּבֵית דִּינָם קִבְּלוּ מֵאַנְטִיגְנוֹס וּבֵית דִּינוֹ, וִיהוֹשׁוּעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי וּבֵית דִּינָם קִבְּלוּ מִיּוֹסֵף וְיוֹסֵף וּבֵית דִּינָם, וִיהוּדָה בֶּן טָבַאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח וּבֵית דִּינָם קִבְּלוּ מִיְּהוֹשׁוּעַ וְנִתַּאי וּבֵית דִּינָם. שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן גֵּרֵי הַצֶּדֶק וּבֵית דִּינָם קִבְּלוּ מִיְּהוּדָה וְשִׁמְעוֹן וּבֵית דִּינָם. וְהִלֵּל וְשַׁמַּאי וּבֵית דִּינָם קִבְּלוּ מִשְּׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן וּבֵית דִּינָם. וְרַבַּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְרַבַּן שִׁמְעוֹן בְּנוֹ שֶׁלְּהִלֵּל קִבְּלוּ מֵהִלֵּל וּבֵית דִּינוֹ.",
+ "חֲמִשָּׁה תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבַּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְהֶם גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מִמֶּנּוּ; וְאֵלּוּ הֶם--רִבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, וְרִבִּי יְהוֹשׁוּעַ, וְרִבִּי יוֹסֵי הַכּוֹהֵן, וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. וְרִבִּי עֲקִיבָה בֶּן יוֹסֵף קִבַּל מֵרִבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, וְיוֹסֵף אָבִיו גֵּר צֶדֶק הָיָה. וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי מֵאִיר בֶּן גֵּר הַצֶּדֶק קִבְּלוּ מֵרִבִּי עֲקִיבָה, וְגַם קִבַּל רִבִּי מֵאִיר וַחֲבֵרָיו מֵרִבִּי יִשְׁמָעֵאל.",
+ "חֲבֵרָיו שֶׁלְּרִבִּי מֵאִיר--הֶם רִבִּי יְהוּדָה, וְרִבִּי יוֹסֵי, וְרִבִּי שִׁמְעוֹן, וְרִבִּי נְחֶמְיָה, וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ, וְרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר, וְשִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, וְרִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן. וְכֵן קִבְּלוּ חֲבֵרָיו שֶׁלְּרִבִּי עֲקִיבָה מֵרִבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל; וַחֲבֵרָיו שֶׁלְּרִבִּי עֲקִיבָה--הֶם רִבִּי טַרְפוֹן רִבּוֹ שֶׁלְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי, וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, וְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי.",
+ "רַבַּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן קִבַּל מֵרַבַּן שִׁמְעוֹן אָבִיו, בְּנוֹ שֶׁלְּהִלֵּל; וְרַבַּן שִׁמְעוֹן בְּנוֹ קִבַּל מִמֶּנּוּ, וְרַבַּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ קִבַּל מִמֶּנּוּ, וְרַבַּן שִׁמְעוֹן בְּנוֹ קִבַּל מִמֶּנּוּ. וְרִבִּי יְהוּדָה בְּנוֹ שֶׁלְּרַבַּן שִׁמְעוֹן, זֶה הוּא הַנִּקְרָא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְהוּא קִבַּל מֵאָבִיו, וּמֵרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ וּמֵרִבִּי שִׁמְעוֹן חֲבֵרוֹ.",
+ "רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ חִבַּר הַמִּשְׁנָה. וּמִיְּמוֹת מֹשֶׁה וְעַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, לֹא חִבְּרוּ חִבּוּר שֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתוֹ בָּרַבִּים בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה; אֵלָא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹ נָבִיא שֶׁיִּהְיֶה בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, כּוֹתֵב לְעַצְמוֹ זִכָּרוֹן בַּשְּׁמוּעוֹת שֶׁשָּׁמַע מֵרִבּוֹתָיו, וְהוּא מְלַמֵּד עַל פֶּה בָּרַבִּים.",
+ "וְכֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד כּוֹתֵב לְעַצְמוֹ כְּפִי כּוֹחוֹ, מִבֵּאוּר הַתּוֹרָה וּמֵהִלְכּוֹתֶיהָ כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַע, וּמִדְּבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּדִינִים שֶׁלֹּא לְמָדוּם מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אֵלָא בְּמִדָּה מִשְּׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת וְהִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶן בֵּית דִּין הַגָּדוֹל. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר תָּמִיד, עַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ.",
+ "וְהוּא קִבַּץ כָּל הַשְּׁמוּעוֹת וְכָל הַדִּינִין וְכָל הַבֵּאוּרִין וְהַפֵּרוּשִׁין שֶׁשָּׁמְעוּ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, וְשֶׁלִּמְּדוּ בֵּית דִּין שֶׁלְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ; וְחִבַּר מֵהַכֹּל סֵפֶר הַמִּשְׁנָה. וְשִׁנְּנוֹ בָּרַבִּים, וְנִגְלָה לְכָל יִשְׂרָאֵל; וּכְתָבוּהוּ כֻּלָּם, וְרִבְּצוּ בְּכָל מָקוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁתַּכַּח תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִיִּשְׂרָאֵל.",
+ "וְלָמָּה עָשָׂה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּךְ, וְלֹא הִנִּיחַ הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהָיָה--לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁהַתַּלְמִידִים מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, וְהַצָּרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבָאוֹת, וּמַמְלֶכֶת הָרִשְׁעָה פּוֹשֶׁטֶת בָּעוֹלָם וּמִתְגַּבֶּרֶת, וְיִשְׂרָאֵל מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים לַקְּצָווֹת: חִבַּר חִבּוּר אֶחָד לִהְיוֹת בְּיַד כֻּלָּם, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּהוּ בִּמְהֵרָה וְלֹא יִשָּׁכַח; וְיָשַׁב כָּל יָמָיו הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וְלִמַּד הַמִּשְׁנָה בָּרַבִּים.",
+ "וְאֵלּוּ הֶם גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁלְּרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְקִבְּלוּ מִמֶּנּוּ--שִׁמְעוֹן וְגַמְלִיאֵל בָּנָיו, וְרִבִּי אָפֵס, וְרִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן חָמָא, וְרִבִּי חִיָּא, וְרָב, וְרִבִּי יַנַּאי, וּבַר קַפָּרָא, וּשְׁמוּאֵל, וְרִבִּי יוֹחָנָן, וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֵלּוּ הֶם הַגְּדוֹלִים שֶׁקִּבְּלוּ מִמֶּנּוּ, וְעִמָּהֶם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מִשְּׁאָר הַחֲכָמִים.",
+ "אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ הָאַחַד עָשָׂר קִבְּלוּ מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְעָמְדוּ בְּמִדְרָשׁוֹ, רִבִּי יוֹחָנָן קָטָן הָיָה וְאַחַר כָּךְ הָיָה תַּלְמִיד לְרִבִּי יַנַּאי וְקִבַּל מִמֶּנּוּ תּוֹרָה. וְכֵן רָב קִבַּל מֵרִבִּי יַנַּאי; וּשְׁמוּאֵל קִבַּל מֵרִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן חָמָא.",
+ "רָב חִבַּר סִפְרָא וְסִפְרֵי לְבָאַר וּלְהוֹדִיעַ עִיקְרֵי הַמִּשְׁנָה, וְרִבִּי חִיָּא חִבַּר הַתּוֹסֶפְתָּא לְבָאַר עִנְיְנֵי הַמִּשְׁנָה. וְכֵן רִבִּי הוֹשַׁעְיָה וּבַר קַפָּרָא חִבְּרוּ בַּרַּיְתּוֹת לְבָאַר דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה, וְרִבִּי יוֹחָנָן חִבַּר הַתַּלְמוּד הַיְּרוּשְׁלְמִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחַר חָרְבַּן הַבַּיִת בְּקֵרוּב מִשְּׁלוֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה.",
+ "וּמִגְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מֵרָב וּשְׁמוּאֵל--רָב הוּנָא, וְרָב יְהוּדָה, וְרָב נַחְמָן, וְרָב כַּהֲנָא; וּמִגְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מֵרִבִּי יוֹחָנָן--רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, וְרִבִּי אַמֵי, וְרִבִּי אַסֵי, וְרָב דִּימֵי, וְרַאבּוּן.",
+ "וּמִכְּלַל הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מֵרָב הוּנָא וּמֵרָב יְהוּדָה, רַבָּה וְרָב יוֹסֵף. וּמִכְּלַל הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מֵרַבָּה וְרָב יוֹסֵף, אַבַּיֵי וְרַבָּא; וּשְׁנֵיהֶם קִבְּלוּ גַּם מֵרָב נַחְמָן. וּמִכְּלַל הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מֵרַבָּא, רָב אַשֵׁי וְרַבִּינָא; וּמָר בַּר רָב אַשֵׁי קִבַּל מֵאָבִיו וּמֵרַבִּינָא.",
+ "נִמְצָא מֵרָב אַשֵׁי עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ--אַרְבָּעִים אִישׁ, וְאֵלּוּ הֶן: (א) רָב אַשֵׁי, (ב) מֵרַבָּא, (ג) מֵרַבָּה, (ד) מֵרָב הוּנָא, (ה) מֵרִבִּי יוֹחָנָן וְרָב וּשְׁמוּאֵל, (ו) מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, (ז) מֵרַבַּן שִׁמְעוֹן אָבִיו, (ח) מֵרַבַּן גַּמְלִיאֵל אָבִיו, (ט) מֵרַבַּן שִׁמְעוֹן אָבִיו, (י) מֵרַבַּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן אָבִיו, (יא) מֵרַבַּן שִׁמְעוֹן אָבִיו, (יב) מֵהִלֵּל אָבִיו וְשַׁמַּאי, (יג) מִשְּׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, (יד) מִיְּהוּדָה וְשִׁמְעוֹן, (טו) מִיְּהוֹשׁוּעַ וְנִתַּאי, (טז) מִיּוֹסֵף וְיוֹסֵף, (יז) מֵאַנְטִיגְנוֹס, (יח) מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, (יט) מֵעֶזְרָא, (כ) מִבָּרוּךְ, (כא) מִיִּרְמְיָה, (כב) מִצְּפַנְיָה, (כג) מֵחֲבַקּוּק, (כד) מִנַּחוּם, (כה) מִיּוֹאֵל, (כו) מִמִּיכָה, (כז) מִיְּשַׁעְיָה, (כח) מֵעָמוֹס, (כט) מֵהוֹשֵׁעַ, (ל) מִזְּכַרְיָה, (לא) מִיְּהוֹיָדָע, (לב) מֵאֱלִישָׁע, (לג) מֵאֵלִיָּהוּ, (לד) מֵאֲחִיָּה, (לה) מִדָּוִיד, (לו) מִשְּׁמוּאֵל, (לז) מֵעֵלִי, (לח) מִפִּינְחָס, (לט) מִיְּהוֹשׁוּעַ, (מ) מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ רִבָּן שֶׁלְּכָל הַנְּבִיאִים, מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.",
+ "כָּל אֵלּוּ הַחֲכָמִים הַנִּזְכָּרִים, הֶם גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת--מֵהֶם רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וּמֵהֶם רָאשֵׁי גָּלִיּוֹת, וּמֵהֶם מִסַּנְהֶדְּרֵי גְּדוֹלָה. וְעִמָּהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, אֲלָפִים וּרְבָבוֹת שֶׁשָּׁמְעוּ מֵהֶם וְעִמָּהֶם.",
+ "רַבִּינָא וְרָב אַשֵׁי, הֶם סוֹף חַכְמֵי הַתַּלְמוּד; וְרָב אַשֵׁי הוּא שֶׁחִבַּר הַתַּלְמוּד הַבַּבְלִי בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, אַחַר שֶׁחִבַּר רִבִּי יוֹחָנָן הַתַּלְמוּד הַיְּרוּשְׁלְמִי בִּכְמוֹ מֵאָה שָׁנָה.",
+ "וְעִנְיַן שְׁנֵי הַתַּלְמוּדִין--הוּא פֵּרוּשׁ דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה וּבֵאוּר עֲמוּקוֹתֶיהָ, וּדְבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בְּכָל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין מִיְּמוֹת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְעַד חִבּוּר הַתַּלְמוּד. וּמִשְּׁנֵי הַתַּלְמוּדִין, וּמִן הַתּוֹסֶפְתָּא, וּמִסִּפְרָא וּמִסִּפְרֵי, וּמִן הַתּוֹסֶפְתּוֹת--מִכֻּלָּם יִתְבָּאַר הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, וְהַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר, וְהַחַיָּב וְהַפָּטוּר, וְהַכָּשֵׁר וְהַפָּסוּל, כְּמוֹ שֶׁהִעְתִּיקוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ מִפִּי מֹשֶׁה מִסִּינַי.",
+ "גַּם יִתְבָּאַר מֵהֶם דְּבָרִים שֶׁגָּזְרוּ חֲכָמִים וּנְבִיאִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמְעוּ מִמֹּשֶׁה בְּפֵרוּשׁ \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי\" (ויקרא יח,ל), שֶׁאָמַר עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי.",
+ " וְכֵן יִתְבָּאַר מֵהֶם הַמִּנְהָגוֹת וְהַתַּקָּנוֹת שֶׁהִתְקִינוּ אוֹ שֶׁנָּהֲגוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּמוֹ שֶׁרָאוּ בֵּית דִּין שֶׁלְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, לְפִי שֶׁאָסוּר לָסוּר מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמָר \"לֹא תָסוּר, מִכָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ--יָמִין וּשְׂמֹאל\" (ראה דברים יז,יא).",
+ "וְכֵן מִשְׁפָּטִים וְדִינִין פִּלְאִיִּים שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אוֹתָן מִמֹּשֶׁה, וְדָנוּ בָּהֶן בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁלְּאוֹתוֹ הַדּוֹר בַּמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, וּפָסְקוּ אוֹתָן הַזְּקֵנִים, וְגָמְרוּ שֶׁהַדִּין כָּךְ הוּא. הַכֹּל חִבַּר רָב אַשֵׁי בַּתַּלְמוּד, מִיְּמוֹת מֹשֶׁה וְעַד יָמָיו.",
+ " וְחִבְּרוּ חַכְמֵי מִשְׁנָה חִבּוּרִין אֲחֵרִים, לְפָרַשׁ דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: רִבִּי הוֹשַׁעְיָה תַּלְמִידוֹ שֶׁלְּרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, חִבַּר בֵּאוּר סֵפֶר בְּרֵאשִׁית. וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל פֵּרַשׁ מֵאֵלֶּה שְׁמוֹת עַד סוֹף הַתּוֹרָה, וְהוּא הַנִּקְרָא מְכִלְּתָא; וְכֵן רִבִּי עֲקִיבָה חִבַּר מְכִלְּתָא. וַחֲכָמִים אֲחֵרִים אַחֲרֵיהֶם חִבְּרוּ מִדְרָשׁוֹת. וְהַכֹּל חֻבַּר קֹדֶם הַתַּלְמוּד הַבַּבְלִי.",
+ "נִמְצָא רַבִּינָא וְרָב אַשֵׁי וְחַבְרֵיהֶם, סוֹף גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הַמַּעְתִּיקִים תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְשֶׁגָּזְרוּ גְּזֵרוֹת וְהִתְקִינוּ תַּקָּנוֹת וְהִנְהִיגוּ מִנְהָגוֹת וּפָשְׁטוּ גְּזֵרוֹתָם וְתַקָּנוֹתָם וּמִנְהֲגוֹתָם בְּכָל יִשְׂרָאֵל, בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם.",
+ " וְאַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁלְּרָב אַשֵׁי, שֶׁחִבַּר הַתַּלְמוּד בִּימֵי בְּנוֹ וּגְמָרוֹ, נִתְפַּזְּרוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל הָאֲרָצוֹת פִּזּוּר יָתֵר, וְהִגִּיעוּ לַקְּצָווֹת וְלָאִיִּים הָרְחוֹקִים; וְרָבְתָה קְטָטָה בָּעוֹלָם, וְנִשְׁתַּבְּשׁוּ הַדְּרָכִים בִּגְיָסוֹת. וְנִתְמַעַט תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְלֹא נִתְכַּנְּסוּ יִשְׂרָאֵל לִלְמֹד בִּישִׁיבוֹתֵיהֶם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם.",
+ "וכל בית דין שעמד אחר התלמוד בכל מדינה ומדינה, וגזר או התקין או הנהיג לבני מדינתו או לבני מדינות – לא פשטו מעשיו בכל ישראל, מפני רוחק מושבותיהם ושיבוש הדרכים, והיות בית דין של אותה המדינה יחידים, ובית דין הגדול של שבעים בטל מכמה שנים קודם חיבור התלמוד.",
+ "לפיכך אין כופין אנשי מדינה זו לנהוג כמנהג מדינה אחרת. ואין אומרין לבית דין זה לגזור גזירה שגָזרה בית דין אחר במדינתו. וכן אם לִמד אחד מהגאונים שדרך המשפט כך הוא, ונתבאר לבית דין אחר שעמד אחריו שאין זה דרך המשפט הכתוב בתלמוד – אין שומעין לראשון אלא למי שהדעת נוטה לדבריו, בין ראשון בין אחרון.",
+ "ודברים הללו בדינים וגזֵרות, ותקנות ומנהגות, שנתחדשו אחר חיבור התלמוד. אבל כל הדברים שבתלמוד הבבלי – חייבין כל ישראל ללכת בהם. וכופין כל עיר ועיר, וכל מדינה ומדינה, לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמים שבתלמוד, ולגזור גזֵרותם וללכת בתקנותם.",
+ "הואיל וכל אותן הדברים שבתלמוד – הסכימו עליהם כל ישראל. ואותן החכמים שהתקינו, או שגזרו, או שהנהיגו, או שדנו דין, ולִמדו שהמשפט כך הוא – הם כל חכמי ישראל או רובן, והם ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה איש מפי איש עד משה.",
+ "כל החכמים שעמדו אחר חיבור התלמוד ובנו בו, ויצא להם שם בחכמתם, הם הנקראים \"גאונים\". וכל אֵלו הגאונים שעמדו בארץ ישראל, ובארץ שנער, ובספרד ובצרפת, לִמדו דרך התלמוד, והוציאו לאור תעלומותיו, וביארו עניניו; לפי שדרך עמוקה דרכו עד למאוד, ועוד שהוא בלשון ארמי מעורב עם לשונות אחרות, לפי שאותה הלשון היתה ברורה לכל בשנער בעת שחובר התלמוד. אבל בשאר מקומות, וכן בשנער בימי הגאונים – אין אדם מכיר אותה הלשון עד שמלמדין אותו.",
+ "ושאלות רבות שואלין אנשי כל עיר ועיר לכל גאון שיהיה בימיהם, לפרש להם דברים קשים שבתלמוד. והם משיבים להם כפי חכמתם. ואותן השואלין מקבצין התשובות ועושין מהם ספרים להבין מהם.",
+ "גם חִברו הגאונים שבכל דור ודור חיבורין לבאר התלמוד: מהם מי שפירש הלכות יחידות, ומהם שפירש פרקים יחידים שנתקשו בימיו, ומהם מי שפירש מסכתות וסדרים.",
+ "ועוד חיברו הלכות פסוקות בענין האסור והמותר, והחייב והפטור, בדברים שהשעה צריכה להן, כדי שיהיו קרובין למדע מי שאינו יכול לירד לעומקו של תלמוד. וזו היא מלאכת יי שעשו בה כל גאוני ישראל, מיום שחובר התלמוד ועד זמן זה, שהוא שנה שמינית אחר מאה ואלף לחורבן.",
+ "ובזמן הזה תקפו צרות יתירות ודחקה שעה את הכל, ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו נסתתרה. לפיכך אותן הפירושין והתשובות וההלכות שחִברו הגאונים, וראו שהם דברים מבוארים – נתקשו בימינו, ואין מבין עניניהם כראוי אלא מעט במספר. ואין צריך לומר התלמוד עצמו הבבלי והירושלמי, וספרא וספרי והתוספתות, שהן צריכין דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך. ואחר כך יודע מהם הדרך הנכוחה בדברים האסורים והמותרים, ושאר דיני התורה היאך היא.",
+ "ומפני זה נערתי חצני, אני משה ברבי מיימון הספרדי, ונשענתי על הצור ברוך הוא, ובינותי בכל אֵלו הספרים, וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אֵלו החיבורין בענין האסור והמותר, והטמא והטהור, עם שאר דיני התורה, כולן בלשון ברורה ודרך קצרה, עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכל בלא קושיא ולא פירוק. לא זה אומר בכה וזה אומר בכה, אלא דברים ברורים, קרובים נכונים, על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורין והפירושין הנמצאים מימות רבינו הקדוש ועד עכשיו.",
+ "עד שיהיו כל הדינים גלוים לקטן ולגדול, בדין כל מצוה ומצוה, ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים. כללו של דבר: כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל, אלא יהא חיבור זה מְקַבֵּץ לתורה שבעל פה כולה, עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבינו ועד חיבור התלמוד, וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהן שחיברו אחר התלמוד. לפיכך קראתי שם חיבור זה \"משנה תורה\", לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם.",
+ "וראיתי לחלק חיבור זה הלכות הלכות בכל ענין וענין, ואחלק ההלכות לפרקים שבאותו ענין. וכל פרק ופרק אחלק אותו להלכות קטנות, כדי שיהיו סדורין על פה.",
+ "אלו ההלכות שבכל ענין וענין, יש מהם הלכות שהן משפטי מצוה אחת בלבד, והיא המצוה שיש בה דברי קבלה הרבה והיא ענין בפני עצמו. ויש מהם הלכות שהן כוללין משפטי מצוות הרבה, אם יהיו אותן המצוות כולם בענין אחד. מפני שחילוק חיבור זה לפי הענינים, לא לפי מנין המצות, כמו שיתבאר לקורא בו.",
+ "ומנין מצוות של תורה הנוהגות לדורות: שש מאות ושלוש עשרה מצוות. מהן מצוות עשה מאתים שמונה וארבעים, סימן להם מנין אבריו של אדם. ומהן מצוות לא תעשה שלוש מאות חמש וששים, סימן להן מנין ימות החמה."
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Paragraph"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..1bc8a1488473a4ca5eb913dc0bc234629619b232
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json
@@ -0,0 +1,71 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law",
+ "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%94_%D7%9C%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_(%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%AA_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A9%D7%91%D7%A2%D7%9C_%D7%A4%D7%94)",
+ "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+ "status": "locked",
+ "license": "CC-BY-SA",
+ "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה תורה, מסירת תורה שבעל פה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "text": [
+ "אָז לֹא אֵבוֹשׁ, בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:
כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי – בְּפֵרוּשָׁן נִתְּנוּ, שֶׁנֶּאֱמָר \"וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת־לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה\" (שמות כד, יב): \"תּוֹרָה\", זוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב; וּ\"מִצְוָה\", זֶה פֵּרוּשָׁהּ. וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה, עַל פִּי הַמִּצְוָה. וּמִצְוָה זוֹ, הִיא הַנִּקְרֵאת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.",
+ "כָּל הַתּוֹרָה – כְּתָבָהּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ קֹדֶם שֶׁיָּמוּת, בִּכְתָב יָדוֹ. וְנָתַן סֵפֶר לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט; וְסֵפֶר אֶחָד – נְתָנָהוּ בָּאָרוֹן לְעֵד, שֶׁנֶּאֱמָר \"לָקֹחַ, אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ, מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית־ה' אֱלֹהֵיכֶם; וְהָיָה־שָׁם בְּךָ, לְעֵד\" (דברים לא, כו).",
+ "וְהַמִּצְוָה, שְׁהִיא פֵּרוּשׁ הַתּוֹרָה – לֹא כְתָבָהּ; אֵלָא צִוָּה בָּהּ לַזְּקֵנִים וְלִיהוֹשׁוּעַ וְלִשְׁאָר כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמָר \"אֵת כָּל־הַדָּבָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם – אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ, לַעֲשׂוֹת . . .\" (דברים יג, א). וּמִפְּנֵי זֶה נִקְרֵאת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.",
+ "אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִכְתְּבָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, לִמְּדָהּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ כֻּלָּהּ בְּבֵית דִּינוֹ לְשִׁבְעִים זְקֵנִים; וְאֶלְעָזָר וּפִינְחָס וִיהוֹשׁוּעַ, שְׁלָשְׁתָּן קִבְּלוּ מִמֹּשֶׁה. וְלִיהוֹשׁוּעַ שְׁהוּא תַּלְמִידוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, מָסַר תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וְצִוָּהוּ עָלֶיהָ; וְכֵן יְהוֹשׁוּעַ, כָּל יְמֵי חַיָּיו לִמַּד עַל פֶּה.",
+ "וּזְקֵנִים רַבִּים קִבְּלוּ מִיְּהוֹשׁוּעַ, וְקִבַּל עֵלִי מִן הַזְּקֵנִים וּמִפִּינְחָס; וּשְׁמוּאֵל קִבַּל מֵעֵלִי וּבֵית דִּינוֹ, וְדָוִיד קִבַּל מִשְּׁמוּאֵל וּבֵית דִּינוֹ. וַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם הָיָה וְלֵוִי הָיָה, וְשָׁמַע מִמֹּשֶׁה, וְהָיָה קָטָן בִּימֵי מֹשֶׁה; וְהוּא קִבַּל מִדָּוִיד וּבֵית דִּינוֹ.",
+ "אֵלִיָּהוּ קִבַּל מֵאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי וּבֵית דִּינוֹ, וֶאֱלִישָׁע קִבַּל מֵאֵלִיָּהוּ וּבֵית דִּינוֹ, וִיהוֹיָדָע הַכּוֹהֵן קִבַּל מֵאֱלִישָׁע וּבֵית דִּינוֹ, וּזְכַרְיָהוּ קִבַּל מִיְּהוֹיָדָע וּבֵית דִּינוֹ, וְהוֹשֵׁעַ קִבַּל מִזְּכַרְיָה וּבֵית דִּינוֹ, וְעָמוֹס קִבַּל מֵהוֹשֵׁעַ וּבֵית דִּינוֹ, וִישַׁעְיָהוּ קִבַּל מֵעָמוֹס וּבֵית דִּינוֹ, וּמִיכָה קִבַּל מִיְּשַׁעְיָה וּבֵית דִּינוֹ, וְיוֹאֵל קִבַּל מִמִּיכָה וּבֵית דִּינוֹ, וְנַחוּם קִבַּל מִיּוֹאֵל וּבֵית דִּינוֹ, וַחֲבַקּוּק קִבַּל מִנַּחוּם וּבֵית דִּינוֹ, וּצְפַנְיָה קִבַּל מֵחֲבַקּוּק וּבֵית דִּינוֹ, וְיִרְמְיָה קִבַּל מִצְּפַנְיָה וּבֵית דִּינוֹ, וּבָרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה קִבַּל מִיִּרְמְיָה וּבֵית דִּינוֹ, וְעֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ קִבְּלוּ מִבָּרוּךְ וּבֵית דִּינוֹ.",
+ "בֵּית דִּינוֹ שֶׁלְּעֶזְרָא, הֶם הַנִּקְרָאִין אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. וְהֶם חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, וְדָנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, וּנְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה, וּמָרְדֳּכַי, וּזְרֻבָּבֶל; וְהַרְבֵּה חֲכָמִים עִמָּהֶם, תַּשְׁלוּם מֵאָה וְעֶשְׂרִים זְקֵנִים. הָאַחֲרוֹן מֵהֶם הוּא שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, וְהוּא הָיָה מִכְּלַל הַמֵּאָה וְעֶשְׂרִים, וְקִבַּל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִכֻּלָּן; וְהוּא הָיָה כּוֹהֵן גָּדוֹל, אַחַר עֶזְרָא.",
+ "אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ שׂוֹכוֹ וּבֵית דִּינוֹ קִבְּלוּ מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וּבֵית דִּינוֹ, וְיוֹסֵף בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵף בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם וּבֵית דִּינָם קִבְּלוּ מֵאַנְטִיגְנוֹס וּבֵית דִּינוֹ, וִיהוֹשׁוּעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי וּבֵית דִּינָם קִבְּלוּ מִיּוֹסֵף וְיוֹסֵף וּבֵית דִּינָם, וִיהוּדָה בֶּן טָבַאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח וּבֵית דִּינָם קִבְּלוּ מִיְּהוֹשׁוּעַ וְנִתַּאי וּבֵית דִּינָם. שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן גֵּרֵי הַצֶּדֶק וּבֵית דִּינָם קִבְּלוּ מִיְּהוּדָה וְשִׁמְעוֹן וּבֵית דִּינָם. וְהִלֵּל וְשַׁמַּאי וּבֵית דִּינָם קִבְּלוּ מִשְּׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן וּבֵית דִּינָם. וְרַבַּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְרַבַּן שִׁמְעוֹן בְּנוֹ שֶׁלְּהִלֵּל קִבְּלוּ מֵהִלֵּל וּבֵית דִּינוֹ.",
+ "חֲמִשָּׁה תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבַּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְהֶם גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מִמֶּנּוּ; וְאֵלּוּ הֶם – רִבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, וְרִבִּי יְהוֹשׁוּעַ, וְרִבִּי יוֹסֵי הַכּוֹהֵן, וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. וְרִבִּי עֲקִיבָה בֶּן יוֹסֵף קִבַּל מֵרִבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, וְיוֹסֵף אָבִיו גֵּר צֶדֶק הָיָה. וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי מֵאִיר בֶּן גֵּר הַצֶּדֶק קִבְּלוּ מֵרִבִּי עֲקִיבָה, וְגַם קִבַּל רִבִּי מֵאִיר וַחֲבֵרָיו מֵרִבִּי יִשְׁמָעֵאל.",
+ "חֲבֵרָיו שֶׁלְּרִבִּי מֵאִיר – הֶם רִבִּי יְהוּדָה, וְרִבִּי יוֹסֵי, וְרִבִּי שִׁמְעוֹן, וְרִבִּי נְחֶמְיָה, וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ, וְרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר, וְשִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, וְרִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן. וְכֵן קִבְּלוּ חֲבֵרָיו שֶׁלְּרִבִּי עֲקִיבָה מֵרִבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל; וַחֲבֵרָיו שֶׁלְּרִבִּי עֲקִיבָה – הֶם רִבִּי טַרְפוֹן רִבּוֹ שֶׁלְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי, וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, וְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי.",
+ "רַבַּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן קִבַּל מֵרַבַּן שִׁמְעוֹן אָבִיו, בְּנוֹ שֶׁלְּהִלֵּל; וְרַבַּן שִׁמְעוֹן בְּנוֹ קִבַּל מִמֶּנּוּ, וְרַבַּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ קִבַּל מִמֶּנּוּ, וְרַבַּן שִׁמְעוֹן בְּנוֹ קִבַּל מִמֶּנּוּ. וְרִבִּי יְהוּדָה בְּנוֹ שֶׁלְּרַבַּן שִׁמְעוֹן, זֶה הוּא הַנִּקְרָא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְהוּא קִבַּל מֵאָבִיו, וּמֵרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ וּמֵרִבִּי שִׁמְעוֹן חֲבֵרוֹ.",
+ "רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ חִבַּר הַמִּשְׁנָה. וּמִיְּמוֹת מֹשֶׁה וְעַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, לֹא חִבְּרוּ חִבּוּר שֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתוֹ בָּרַבִּים בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה; אֵלָא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹ נָבִיא שֶׁיִּהְיֶה בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, כּוֹתֵב לְעַצְמוֹ זִכָּרוֹן בַּשְּׁמוּעוֹת שֶׁשָּׁמַע מֵרִבּוֹתָיו, וְהוּא מְלַמֵּד עַל פֶּה בָּרַבִּים.",
+ "וְכֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד כּוֹתֵב לְעַצְמוֹ כְּפִי כּוֹחוֹ, מִבֵּאוּר הַתּוֹרָה וּמֵהִלְכּוֹתֶיהָ כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַע, וּמִדְּבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּדִינִים שֶׁלֹּא לְמָדוּם מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אֵלָא בְּמִדָּה מִשְּׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת וְהִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶן בֵּית דִּין הַגָּדוֹל. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר תָּמִיד, עַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ.",
+ "וְהוּא קִבַּץ כָּל הַשְּׁמוּעוֹת וְכָל הַדִּינִין וְכָל הַבֵּאוּרִין וְהַפֵּרוּשִׁין שֶׁשָּׁמְעוּ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, וְשֶׁלִּמְּדוּ בֵּית דִּין שֶׁלְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ; וְחִבַּר מֵהַכֹּל סֵפֶר הַמִּשְׁנָה. וְשִׁנְּנוֹ בָּרַבִּים, וְנִגְלָה לְכָל יִשְׂרָאֵל; וּכְתָבוּהוּ כֻּלָּם, וְרִבְּצוּ בְּכָל מָקוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁתַּכַּח תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִיִּשְׂרָאֵל.",
+ "וְלָמָּה עָשָׂה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּךְ, וְלֹא הִנִּיחַ הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהָיָה – לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁהַתַּלְמִידִים מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, וְהַצָּרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבָאוֹת, וּמַמְלֶכֶת הָרִשְׁעָה פּוֹשֶׁטֶת בָּעוֹלָם וּמִתְגַּבֶּרֶת, וְיִשְׂרָאֵל מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים לַקְּצָווֹת: חִבַּר חִבּוּר אֶחָד לִהְיוֹת בְּיַד כֻּלָּם, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּהוּ בִּמְהֵרָה וְלֹא יִשָּׁכַח; וְיָשַׁב כָּל יָמָיו הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וְלִמַּד הַמִּשְׁנָה בָּרַבִּים.",
+ "וְאֵלּוּ הֶם גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁלְּרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְקִבְּלוּ מִמֶּנּוּ – שִׁמְעוֹן וְגַמְלִיאֵל בָּנָיו, וְרִבִּי אָפֵס, וְרִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן חָמָא, וְרִבִּי חִיָּא, וְרָב, וְרִבִּי יַנַּאי, וּבַר קַפָּרָא, וּשְׁמוּאֵל, וְרִבִּי יוֹחָנָן, וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֵלּוּ הֶם הַגְּדוֹלִים שֶׁקִּבְּלוּ מִמֶּנּוּ, וְעִמָּהֶם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מִשְּׁאָר הַחֲכָמִים.",
+ "אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ הָאַחַד עָשָׂר קִבְּלוּ מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְעָמְדוּ בְּמִדְרָשׁוֹ, רִבִּי יוֹחָנָן קָטָן הָיָה וְאַחַר כָּךְ הָיָה תַּלְמִיד לְרִבִּי יַנַּאי וְקִבַּל מִמֶּנּוּ תּוֹרָה. וְכֵן רָב קִבַּל מֵרִבִּי יַנַּאי; וּשְׁמוּאֵל קִבַּל מֵרִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן חָמָא.",
+ "רָב חִבַּר סִפְרָא וְסִפְרֵי לְבָאַר וּלְהוֹדִיעַ עִיקְרֵי הַמִּשְׁנָה, וְרִבִּי חִיָּא חִבַּר הַתּוֹסֶפְתָּא לְבָאַר עִנְיְנֵי הַמִּשְׁנָה. וְכֵן רִבִּי הוֹשַׁעְיָה וּבַר קַפָּרָא חִבְּרוּ בַּרַּיְתּוֹת לְבָאַר דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה, וְרִבִּי יוֹחָנָן חִבַּר הַתַּלְמוּד הַיְּרוּשְׁלְמִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחַר חָרְבַּן הַבַּיִת בְּקֵרוּב מִשְּׁלוֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה.",
+ "וּמִגְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מֵרָב וּשְׁמוּאֵל – רָב הוּנָא, וְרָב יְהוּדָה, וְרָב נַחְמָן, וְרָב כַּהֲנָא; וּמִגְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מֵרִבִּי יוֹחָנָן – רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, וְרִבִּי אַמֵי, וְרִבִּי אַסֵי, וְרָב דִּימֵי, וְרַאבּוּן.",
+ "וּמִכְּלַל הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מֵרָב הוּנָא וּמֵרָב יְהוּדָה, רַבָּה וְרָב יוֹסֵף. וּמִכְּלַל הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מֵרַבָּה וְרָב יוֹסֵף, אַבַּיֵי וְרַבָּא; וּשְׁנֵיהֶם קִבְּלוּ גַּם מֵרָב נַחְמָן. וּמִכְּלַל הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מֵרַבָּא, רָב אַשֵׁי וְרַבִּינָא; וּמָר בַּר רָב אַשֵׁי קִבַּל מֵאָבִיו וּמֵרַבִּינָא.",
+ "נִמְצָא מֵרָב אַשֵׁי עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ – אַרְבָּעִים אִישׁ, וְאֵלּוּ הֶן: (א) רָב אַשֵׁי, (ב) מֵרַבָּא, (ג) מֵרַבָּה, (ד) מֵרָב הוּנָא, (ה) מֵרִבִּי יוֹחָנָן וְרָב וּשְׁמוּאֵל, (ו) מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, (ז) מֵרַבַּן שִׁמְעוֹן אָבִיו, (ח) מֵרַבַּן גַּמְלִיאֵל אָבִיו, (ט) מֵרַבַּן שִׁמְעוֹן אָבִיו, (י) מֵרַבַּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן אָבִיו, (יא) מֵרַבַּן שִׁמְעוֹן אָבִיו, (יב) מֵהִלֵּל אָבִיו וְשַׁמַּאי, (יג) מִשְּׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, (יד) מִיְּהוּדָה וְשִׁמְעוֹן, (טו) מִיְּהוֹשׁוּעַ וְנִתַּאי, (טז) מִיּוֹסֵף וְיוֹסֵף, (יז) מֵאַנְטִיגְנוֹס, (יח) מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, (יט) מֵעֶזְרָא, (כ) מִבָּרוּךְ, (כא) מִיִּרְמְיָה, (כב) מִצְּפַנְיָה, (כג) מֵחֲבַקּוּק, (כד) מִנַּחוּם, (כה) מִיּוֹאֵל, (כו) מִמִּיכָה, (כז) מִיְּשַׁעְיָה, (כח) מֵעָמוֹס, (כט) מֵהוֹשֵׁעַ, (ל) מִזְּכַרְיָה, (לא) מִיְּהוֹיָדָע, (לב) מֵאֱלִישָׁע, (לג) מֵאֵלִיָּהוּ, (לד) מֵאֲחִיָּה, (לה) מִדָּוִיד, (לו) מִשְּׁמוּאֵל, (לז) מֵעֵלִי, (לח) מִפִּינְחָס, (לט) מִיְּהוֹשׁוּעַ, (מ) מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ רִבָּן שֶׁלְּכָל הַנְּבִיאִים, מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.",
+ "כָּל אֵלּוּ הַחֲכָמִים הַנִּזְכָּרִים, הֶם גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת – מֵהֶם רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וּמֵהֶם רָאשֵׁי גָּלִיּוֹת, וּמֵהֶם מִסַּנְהֶדְּרֵי גְּדוֹלָה. וְעִמָּהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, אֲלָפִים וּרְבָבוֹת שֶׁשָּׁמְעוּ מֵהֶם וְעִמָּהֶם.",
+ "רַבִּינָא וְרָב אַשֵׁי, הֶם סוֹף חַכְמֵי הַתַּלְמוּד; וְרָב אַשֵׁי הוּא שֶׁחִבַּר הַתַּלְמוּד הַבַּבְלִי בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, אַחַר שֶׁחִבַּר רִבִּי יוֹחָנָן הַתַּלְמוּד הַיְּרוּשְׁלְמִי בִּכְמוֹ מֵאָה שָׁנָה.",
+ "וְעִנְיַן שְׁנֵי הַתַּלְמוּדִין – הוּא פֵּרוּשׁ דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה וּבֵאוּר עֲמוּקוֹתֶיהָ, וּדְבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בְּכָל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין מִיְּמוֹת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְעַד חִבּוּר הַתַּלְמוּד. וּמִשְּׁנֵי הַתַּלְמוּדִין, וּמִן הַתּוֹסֶפְתָּא, וּמִסִּפְרָא וּמִסִּפְרֵי, וּמִן הַתּוֹסֶפְתּוֹת – מִכֻּלָּם יִתְבָּאַר הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, וְהַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר, וְהַחַיָּב וְהַפָּטוּר, וְהַכָּשֵׁר וְהַפָּסוּל, כְּמוֹ שֶׁהִעְתִּיקוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ מִפִּי מֹשֶׁה מִסִּינַי.",
+ "גַּם יִתְבָּאַר מֵהֶם דְּבָרִים שֶׁגָּזְרוּ חֲכָמִים וּנְבִיאִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמְעוּ מִמֹּשֶׁה בְּפֵרוּשׁ \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־מִשְׁמַרְתִּי\" (ויקרא יח, ל), שֶׁאָמַר עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי.",
+ "וְכֵן יִתְבָּאַר מֵהֶם הַמִּנְהָגוֹת וְהַתַּקָּנוֹת שֶׁהִתְקִינוּ אוֹ שֶׁנָּהֲגוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּמוֹ שֶׁרָאוּ בֵּית דִּין שֶׁלְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, לְפִי שֶׁאָסוּר לָסוּר מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמָר \"לֹא תָסוּר, מִכָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר־יַגִּידוּ לְךָ – יָמִין וּשְׂמֹאל\" (ראה דברים יז, יא).",
+ "וְכֵן מִשְׁפָּטִים וְדִינִין פִּלְאִיִּים שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אוֹתָן מִמֹּשֶׁה, וְדָנוּ בָּהֶן בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁלְּאוֹתוֹ הַדּוֹר בַּמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, וּפָסְקוּ אוֹתָן הַזְּקֵנִים, וְגָמְרוּ שֶׁהַדִּין כָּךְ הוּא. הַכֹּל חִבַּר רָב אַשֵׁי בַּתַּלְמוּד, מִיְּמוֹת מֹשֶׁה וְעַד יָמָיו.",
+ "וְחִבְּרוּ חַכְמֵי מִשְׁנָה חִבּוּרִין אֲחֵרִים, לְפָרַשׁ דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: רִבִּי הוֹשַׁעְיָה תַּלְמִידוֹ שֶׁלְּרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, חִבַּר בֵּאוּר סֵפֶר בְּרֵאשִׁית. וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל פֵּרַשׁ מֵאֵלֶּה שְׁמוֹת עַד סוֹף הַתּוֹרָה, וְהוּא הַנִּקְרָא מְכִלְּתָא; וְכֵן רִבִּי עֲקִיבָה חִבַּר מְכִלְּתָא. וַחֲכָמִים אֲחֵרִים אַחֲרֵיהֶם חִבְּרוּ מִדְרָשׁוֹת. וְהַכֹּל חֻבַּר קֹדֶם הַתַּלְמוּד הַבַּבְלִי.",
+ "נִמְצָא רַבִּינָא וְרָב אַשֵׁי וְחַבְרֵיהֶם, סוֹף גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הַמַּעְתִּיקִים תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְשֶׁגָּזְרוּ גְּזֵרוֹת וְהִתְקִינוּ תַּקָּנוֹת וְהִנְהִיגוּ מִנְהָגוֹת וּפָשְׁטוּ גְּזֵרוֹתָם וְתַקָּנוֹתָם וּמִנְהֲגוֹתָם בְּכָל יִשְׂרָאֵל, בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם.",
+ "וְאַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁלְּרָב אַשֵׁי, שֶׁחִבַּר הַתַּלְמוּד בִּימֵי בְּנוֹ וּגְמָרוֹ, נִתְפַּזְּרוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל הָאֲרָצוֹת פִּזּוּר יָתֵר, וְהִגִּיעוּ לַקְּצָווֹת וְלָאִיִּים הָרְחוֹקִים; וְרָבְתָה קְטָטָה בָּעוֹלָם, וְנִשְׁתַּבְּשׁוּ הַדְּרָכִים בִּגְיָסוֹת. וְנִתְמַעַט תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְלֹא נִתְכַּנְּסוּ יִשְׂרָאֵל לִלְמֹד בִּישִׁיבוֹתֵיהֶם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם.",
+ "אֵלָא מִתְקַבְּצִים יְחִידִים הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קוֹרֶא בְּכָל עִיר וְעִיר וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וּמְבִינִים בְּחִבּוּרֵי הַחֲכָמִים כֻּלָּם, וְיוֹדְעִים מֵהֶם דֶּרֶךְ הַמִּשְׁפָּט הֵיאַךְ הוּא.",
+ "וְכָל בֵּית דִּין שֶׁעָמַד אַחַר הַתַּלְמוּד בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וְגָזַר אוֹ הִתְקִין אוֹ הִנְהִיג לִבְנֵי מְדִינָתוֹ, אוֹ לִבְנֵי מְדִינוֹת – לֹא פָשְׁטוּ מַעֲשָׂיו בְּכָל יִשְׂרָאֵל: מִפְּנֵי רֹחַק מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם, וְשִׁבּוּשׁ הַדְּרָכִים; וֶהֱיוֹת בֵּית דִּין שֶׁלְּאוֹתָהּ הַמְּדִינָה יְחִידִים, וּבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁלְּשִׁבְעִים בָּטַל מִכַּמָּה שָׁנִים קֹדֶם חִבּוּר הַתַּלְמוּד.",
+ "לְפִיכָּךְ אֵין כּוֹפִין אַנְשֵׁי מְדִינָה זוֹ לִנְהֹג בְּמִנְהַג מְדִינָה אַחֶרֶת, וְאֵין אוֹמְרִין לְבֵית דִּין זֶה לִגְזֹר גְּזֵרָה שֶׁגְּזָרָהּ בֵּית דִּין אַחֵר בִּמְדִינָתוֹ. וְכֵן אִם לִמַּד אֶחָד מִן הַגְּאוֹנִים שֶׁדֶּרֶךְ הַמִּשְׁפָּט כָּךְ הוּא, וְנִתְבָּאַר לְבֵית דִּין אַחֵר שֶׁעָמַד אַחֲרָיו שְׁאֵין זֶה דֶּרֶךְ הַמִּשְׁפָּט הַכָּתוּב בַּתַּלְמוּד – אֵין שׁוֹמְעִין לָרִאשׁוֹן, אֵלָא לְמִי שֶׁהַדַּעַת נוֹטָה לִדְבָרָיו, בֵּין רִאשׁוֹן, בֵּין אַחֲרוֹן.",
+ "וּדְבָרִים הַלָּלוּ, בְּדִינִים וּגְזֵרוֹת וְתַקָּנוֹת וּמִנְהָגוֹת שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ אַחַר חִבּוּר הַתַּלְמוּד. אֲבָל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבַּתַּלְמוּד הַבַּבְלִי, חַיָּבִין כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לָלֶכֶת בָּהֶם; וְכוֹפִין כָּל עִיר וְעִיר וְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה לִנְהֹג בְּכָל הַמִּנְהָגוֹת שֶׁנָּהֲגוּ חֲכָמִים שֶׁבַּתַּלְמוּד, וְלִגְזֹר גְּזֵרוֹתָם וְלָלֶכֶת בְּתַקָּנוֹתָם.",
+ "הוֹאִיל וְכָל אוֹתָן הַדְּבָרִים שֶׁבַּתַּלְמוּד הִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶם כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאוֹתָן הַחֲכָמִים שֶׁהִתְקִינוּ אוֹ שֶׁגָּזְרוּ אוֹ שֶׁהִנְהִיגוּ אוֹ שֶׁדָּנוּ דִּין וְלִמְּדוּ שֶׁהַמִּשְׁפָּט כָּךְ הוּא הֶם כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אוֹ רֻבָּן, וְהֶם שֶׁשָּׁמְעוּ הַקַּבָּלָה בְּעִיקְרֵי הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ.",
+ "כָּל הַחֲכָמִים שֶׁעָמְדוּ אַחַר חִבּוּר הַתַּלְמוּד וּבָנוּ בּוֹ, וְיָצָא לָהֶם שֵׁם בְּחָכְמָתָם – הֶם הַנִּקְרָאִים גְּאוֹנִים. וְכָל אֵלּוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁעָמְדוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְאֶרֶץ שִׁנְעָר וּבִסְפָרַד וּבְצָרְפַת לִמְּדוּ דֶּרֶךְ הַתַּלְמוּד וְהוֹצִיאוּ לָאוֹר תַּעֲלוּמוֹתָיו וּבֵאֲרוּ עִנְיָנָיו, לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ עֲמוּקָה דַּרְכּוֹ עַד לִמְאוֹד. וְעוֹד שְׁהוּא בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי מְעֹרָב עִם לְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת, לְפִי שֶׁאוֹתָהּ הַלָּשׁוֹן הָיְתָה בְּרוּרָה לַכֹּל בְּשִׁנְעָר בָּעֵת שֶׁחֻבַּר הַתַּלְמוּד; אֲבָל בִּשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת וְכֵן בְּשִׁנְעָר בִּימֵי הַגְּאוֹנִים, אֵין אָדָם מַכִּיר אוֹתָהּ לָשׁוֹן עַד שֶׁמְּלַמְּדִים אוֹתוֹ.",
+ "וּשְׁאֵלוֹת רַבּוֹת שׁוֹאֲלִין אַנְשֵׁי כָּל עִיר וְעִיר לְכָל גָּאוֹן שֶׁיִּהְיֶה בִּימֵיהֶם לְפָרַשׁ לָהֶם דְּבָרִים קָשִׁים שֶׁבַּתַּלְמוּד, וְהֶם מְשִׁיבִים לָהֶם כְּפִי חָכְמָתָם; וְאוֹתָן הַשּׁוֹאֲלִין מְקַבְּצִין הַתְּשׁוּבוֹת, וְעוֹשִׂין מֵהֶן סְפָרִים לְהָבִין מֵהֶם.",
+ "גַּם חִבְּרוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, חִבּוּרִין לְבָאַר הַתַּלְמוּד: מֵהֶם מִי שֶׁפֵּרַשׁ הֲלָכוֹת יְחִידוֹת, וּמֵהֶם מִי שֶׁפֵּרַשׁ פְּרָקִים יְחִידִים שֶׁנִּתְקַשּׁוּ בְּיָמָיו, וּמֵהֶם מִי שֶׁפֵּרַשׁ מַסֶּכְתּוֹת וּסְדָרִים.",
+ "וְעוֹד חִבְּרוּ הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת, בְּעִנְיַן הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר וְהַחַיָּב וְהַפָּטוּר, בִּדְבָרִים שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לָהֶם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ קְרוֹבִין לְמַדַּע מִי שְׁאֵינוּ יָכוֹל לֵירַד לְעָמְקוֹ שֶׁלַּתַּלְמוּד. וְזוֹ הִיא מְלֶאכֶת ה' שֶׁעָשׂוּ בָּהּ כָּל גְּאוֹנֵי יִשְׂרָאֵל, מִיּוֹם שֶׁחֻבַּר הַתַּלְמוּד וְעַד זְמָן זֶה, שְׁהוּא שָׁנָה שְׁמִינִית אַחַר מֵאָה וְאֶלֶף לְחָרְבָּן.",
+ "וּבַזְּמָן הַזֶּה תָּכְפוּ צָרוֹת יְתֵרוֹת, וְדָחֲקָה שָׁעָה אֶת הַכֹּל, וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמֵינוּ, וּבִינַת נְבוֹנֵינוּ נִסְתַּתְּרָה; לְפִיכָּךְ אוֹתָן הַפֵּרוּשִׁין וְהַתְּשׁוּבוֹת וְהַהֲלָכוֹת שֶׁחִבְּרוּ הַגְּאוֹנִים, וְרָאוּ שְׁהֶם דְּבָרִים מְבֹאָרִים, נִתְקַשּׁוּ בְּיָמֵינוּ, וְאֵין מֵבִין עִנְיְנֵיהֶם כָּרָאוּי אֵלָא מְעַט בְּמִסְפָּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, הַתַּלְמוּד עַצְמוֹ: הַבַּבְלִי, וְהַיְּרוּשְׁלְמִי, וְסִפְרָא, וְסִפְרֵי, וְהַתּוֹסֶפְתּוֹת – שְׁהֶן צְרִיכִין דַּעַת רְחָבָה וְנֶפֶשׁ חֲכָמָה וּזְמָן אָרוּךְ, וְאַחַר כָּךְ יִוָּדַע מֵהֶן הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹחָה בַּדְּבָרִים הָאֲסוּרִין וְהַמֻּתָּרִין וּשְׁאָר דִּינֵי תּוֹרָה הֵיאַךְ הִיא.",
+ "וּמִפְּנֵי זֶה נָעַרְתִּי חָצְנִי, אֲנִי מֹשֶׁה בֵּירִבִּי מַיְמוֹן הַסְּפָרַדִּי, וְנִשְׁעַנְתִּי עַל הַצּוּר בָּרוּךְ הוּא, וּבִינוֹתִי בְּכָל אֵלּוּ הַסְּפָרִים; וְרָאִיתִי לְחַבַּר דְּבָרִים הַמִּתְבָּרְרִים מִכָּל אֵלּוּ הַחִבּוּרִין, בְּעִנְיַן הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר וְהַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר עִם שְׁאָר דִּינֵי תּוֹרָה: כֻּלָּן בְּלָשׁוֹן בְּרוּרָה וְדֶרֶךְ קְצָרָה, עַד שֶׁתְּהֶא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ סְדוּרָה בְּפִי הַכֹּל – בְּלֹא קֻשְׁיָה וְלֹא פֵּרוּק, וְלֹא זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה אוֹמֵר בְּכֹה, אֵלָא דְּבָרִים בְּרוּרִים קְרוֹבִים נְכוֹנִים, עַל פִּי הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יִתְבָּאַר מִכָּל אֵלּוּ הַחִבּוּרִין וְהַפֵּרוּשִׁין הַנִּמְצָאִים מִיְּמוֹת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְעַד עַכְשָׁו.",
+ "עַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַדִּינִין גְּלוּיִין לַקָּטָן וְלַגָּדוֹל בְּדִין כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה, וּבְדִין כָּל הַדְּבָרִים שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים וּנְבִיאִים: כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֶא אָדָם צָרִיךְ לְחִבּוּר אַחֵר בָּעוֹלָם בְּדִין מִדִּינֵי יִשְׂרָאֵל; אֵלָא יִהְיֶה חִבּוּר זֶה מְקַבֵּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת וְהַמִּנְהָגוֹת וְהַגְּזֵרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְעַד חִבּוּר הַתַּלְמוּד, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ לָנוּ הַגְּאוֹנִים בְּכָל חִבּוּרֵיהֶן, שֶׁחִבְּרוּ אַחַר הַתַּלְמוּד. לְפִיכָּךְ קָרָאתִי שֵׁם חִבּוּר זֶה מִשְׁנֵה תּוֹרָה – לְפִי שֶׁאָדָם קוֹרֶא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ קוֹרֶא בְּזֶה, וְיוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, וְאֵינוּ צָרִיךְ לִקְרוֹת סֵפֶר אַחֵר בֵּינֵיהֶם.",
+ "וְרָאִיתִי לְחַלַּק חִבּוּר זֶה הֲלָכוֹת הֲלָכוֹת בְּכָל עִנְיָן וְעִנְיָן, וַאֲחַלַּק הַהֲלָכוֹת לִפְרָקִים שֶׁבְּאוֹתוֹ עִנְיָן; וְכָל פֵּרֶק וּפֵרֶק אֲחַלַּק אוֹתוֹ לַהֲלָכוֹת קְטַנּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ סְדוּרִין עַל פֶּה.",
+ "אֵלּוּ הַהֲלָכוֹת שֶׁבְּכָל עִנְיָן וְעִנְיָן – יֵשׁ מֵהֶן הֲלָכוֹת שְׁהֶן מִשְׁפְּטֵי מִצְוָה אַחַת בִּלְבָד, וְהִיא הַמִּצְוָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דִּבְרֵי קַבָּלָה הַרְבֵּה וְהִיא עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ; וְיֵשׁ מֵהֶן הֲלָכוֹת שְׁהֶן כּוֹלְלִין מִשְׁפְּטֵי מִצְווֹת הַרְבֵּה, אִם יִהְיוּ אוֹתָן הַמִּצְווֹת כֻּלָּן בְּעִנְיָן אֶחָד: מִפְּנֵי שֶׁחִלּוּק חִבּוּר זֶה הוּא לְפִי הָעִנְיָנִים לֹא לְפִי מִנְיַן הַמִּצְווֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר לַקּוֹרֶא בּוֹ.",
+ "וּמִנְיַן מִצְווֹת שֶׁלַּתּוֹרָה הַנּוֹהֲגוֹת לְדוֹרוֹת, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת: מֵהֶן מִצְווֹת עֲשֵׂה מָאתַיִם שְׁמוֹנֶה וְאַרְבָּעִים, סִימָן לָהֶן מִנְיַן אֵבָרָיו שֶׁלָּאָדָם; וּמֵהֶן מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים, סִימָן לָהֶן מִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה."
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Paragraph"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e9442fa242e6483967e16ce6715c372ce2e6bd6d
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Introduction/Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,68 @@
+{
+ "title": "Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Transmission_of_the_Oral_Law",
+ "text": [
+ "אָז לֹא אֵבוֹשׁ, בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:
כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי – בְּפֵרוּשָׁן נִתְּנוּ, שֶׁנֶּאֱמָר \"וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת־לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה\" (שמות כד, יב): \"תּוֹרָה\", זוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב; וּ\"מִצְוָה\", זֶה פֵּרוּשָׁהּ. וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה, עַל פִּי הַמִּצְוָה. וּמִצְוָה זוֹ, הִיא הַנִּקְרֵאת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.",
+ "כָּל הַתּוֹרָה – כְּתָבָהּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ קֹדֶם שֶׁיָּמוּת, בִּכְתָב יָדוֹ. וְנָתַן סֵפֶר לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט; וְסֵפֶר אֶחָד – נְתָנָהוּ בָּאָרוֹן לְעֵד, שֶׁנֶּאֱמָר \"לָקֹחַ, אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ, מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית־ה' אֱלֹהֵיכֶם; וְהָיָה־שָׁם בְּךָ, לְעֵד\" (דברים לא, כו).",
+ "וְהַמִּצְוָה, שְׁהִיא פֵּרוּשׁ הַתּוֹרָה – לֹא כְתָבָהּ; אֵלָא צִוָּה בָּהּ לַזְּקֵנִים וְלִיהוֹשׁוּעַ וְלִשְׁאָר כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמָר \"אֵת כָּל־הַדָּבָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם – אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ, לַעֲשׂוֹת . . .\" (דברים יג, א). וּמִפְּנֵי זֶה נִקְרֵאת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.",
+ "אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִכְתְּבָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, לִמְּדָהּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ כֻּלָּהּ בְּבֵית דִּינוֹ לְשִׁבְעִים זְקֵנִים; וְאֶלְעָזָר וּפִינְחָס וִיהוֹשׁוּעַ, שְׁלָשְׁתָּן קִבְּלוּ מִמֹּשֶׁה. וְלִיהוֹשׁוּעַ שְׁהוּא תַּלְמִידוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, מָסַר תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וְצִוָּהוּ עָלֶיהָ; וְכֵן יְהוֹשׁוּעַ, כָּל יְמֵי חַיָּיו לִמַּד עַל פֶּה.",
+ "וּזְקֵנִים רַבִּים קִבְּלוּ מִיְּהוֹשׁוּעַ, וְקִבַּל עֵלִי מִן הַזְּקֵנִים וּמִפִּינְחָס; וּשְׁמוּאֵל קִבַּל מֵעֵלִי וּבֵית דִּינוֹ, וְדָוִיד קִבַּל מִשְּׁמוּאֵל וּבֵית דִּינוֹ. וַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם הָיָה וְלֵוִי הָיָה, וְשָׁמַע מִמֹּשֶׁה, וְהָיָה קָטָן בִּימֵי מֹשֶׁה; וְהוּא קִבַּל מִדָּוִיד וּבֵית דִּינוֹ.",
+ "אֵלִיָּהוּ קִבַּל מֵאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי וּבֵית דִּינוֹ, וֶאֱלִישָׁע קִבַּל מֵאֵלִיָּהוּ וּבֵית דִּינוֹ, וִיהוֹיָדָע הַכּוֹהֵן קִבַּל מֵאֱלִישָׁע וּבֵית דִּינוֹ, וּזְכַרְיָהוּ קִבַּל מִיְּהוֹיָדָע וּבֵית דִּינוֹ, וְהוֹשֵׁעַ קִבַּל מִזְּכַרְיָה וּבֵית דִּינוֹ, וְעָמוֹס קִבַּל מֵהוֹשֵׁעַ וּבֵית דִּינוֹ, וִישַׁעְיָהוּ קִבַּל מֵעָמוֹס וּבֵית דִּינוֹ, וּמִיכָה קִבַּל מִיְּשַׁעְיָה וּבֵית דִּינוֹ, וְיוֹאֵל קִבַּל מִמִּיכָה וּבֵית דִּינוֹ, וְנַחוּם קִבַּל מִיּוֹאֵל וּבֵית דִּינוֹ, וַחֲבַקּוּק קִבַּל מִנַּחוּם וּבֵית דִּינוֹ, וּצְפַנְיָה קִבַּל מֵחֲבַקּוּק וּבֵית דִּינוֹ, וְיִרְמְיָה קִבַּל מִצְּפַנְיָה וּבֵית דִּינוֹ, וּבָרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה קִבַּל מִיִּרְמְיָה וּבֵית דִּינוֹ, וְעֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ קִבְּלוּ מִבָּרוּךְ וּבֵית דִּינוֹ.",
+ "בֵּית דִּינוֹ שֶׁלְּעֶזְרָא, הֶם הַנִּקְרָאִין אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. וְהֶם חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, וְדָנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, וּנְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה, וּמָרְדֳּכַי, וּזְרֻבָּבֶל; וְהַרְבֵּה חֲכָמִים עִמָּהֶם, תַּשְׁלוּם מֵאָה וְעֶשְׂרִים זְקֵנִים. הָאַחֲרוֹן מֵהֶם הוּא שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, וְהוּא הָיָה מִכְּלַל הַמֵּאָה וְעֶשְׂרִים, וְקִבַּל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִכֻּלָּן; וְהוּא הָיָה כּוֹהֵן גָּדוֹל, אַחַר עֶזְרָא.",
+ "אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ שׂוֹכוֹ וּבֵית דִּינוֹ קִבְּלוּ מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וּבֵית דִּינוֹ, וְיוֹסֵף בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵף בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם וּבֵית דִּינָם קִבְּלוּ מֵאַנְטִיגְנוֹס וּבֵית דִּינוֹ, וִיהוֹשׁוּעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי וּבֵית דִּינָם קִבְּלוּ מִיּוֹסֵף וְיוֹסֵף וּבֵית דִּינָם, וִיהוּדָה בֶּן טָבַאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח וּבֵית דִּינָם קִבְּלוּ מִיְּהוֹשׁוּעַ וְנִתַּאי וּבֵית דִּינָם. שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן גֵּרֵי הַצֶּדֶק וּבֵית דִּינָם קִבְּלוּ מִיְּהוּדָה וְשִׁמְעוֹן וּבֵית דִּינָם. וְהִלֵּל וְשַׁמַּאי וּבֵית דִּינָם קִבְּלוּ מִשְּׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן וּבֵית דִּינָם. וְרַבַּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְרַבַּן שִׁמְעוֹן בְּנוֹ שֶׁלְּהִלֵּל קִבְּלוּ מֵהִלֵּל וּבֵית דִּינוֹ.",
+ "חֲמִשָּׁה תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבַּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְהֶם גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מִמֶּנּוּ; וְאֵלּוּ הֶם – רִבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, וְרִבִּי יְהוֹשׁוּעַ, וְרִבִּי יוֹסֵי הַכּוֹהֵן, וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. וְרִבִּי עֲקִיבָה בֶּן יוֹסֵף קִבַּל מֵרִבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, וְיוֹסֵף אָבִיו גֵּר צֶדֶק הָיָה. וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי מֵאִיר בֶּן גֵּר הַצֶּדֶק קִבְּלוּ מֵרִבִּי עֲקִיבָה, וְגַם קִבַּל רִבִּי מֵאִיר וַחֲבֵרָיו מֵרִבִּי יִשְׁמָעֵאל.",
+ "חֲבֵרָיו שֶׁלְּרִבִּי מֵאִיר – הֶם רִבִּי יְהוּדָה, וְרִבִּי יוֹסֵי, וְרִבִּי שִׁמְעוֹן, וְרִבִּי נְחֶמְיָה, וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ, וְרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר, וְשִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, וְרִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן. וְכֵן קִבְּלוּ חֲבֵרָיו שֶׁלְּרִבִּי עֲקִיבָה מֵרִבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל; וַחֲבֵרָיו שֶׁלְּרִבִּי עֲקִיבָה – הֶם רִבִּי טַרְפוֹן רִבּוֹ שֶׁלְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי, וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, וְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי.",
+ "רַבַּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן קִבַּל מֵרַבַּן שִׁמְעוֹן אָבִיו, בְּנוֹ שֶׁלְּהִלֵּל; וְרַבַּן שִׁמְעוֹן בְּנוֹ קִבַּל מִמֶּנּוּ, וְרַבַּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ קִבַּל מִמֶּנּוּ, וְרַבַּן שִׁמְעוֹן בְּנוֹ קִבַּל מִמֶּנּוּ. וְרִבִּי יְהוּדָה בְּנוֹ שֶׁלְּרַבַּן שִׁמְעוֹן, זֶה הוּא הַנִּקְרָא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְהוּא קִבַּל מֵאָבִיו, וּמֵרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ וּמֵרִבִּי שִׁמְעוֹן חֲבֵרוֹ.",
+ "רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ חִבַּר הַמִּשְׁנָה. וּמִיְּמוֹת מֹשֶׁה וְעַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, לֹא חִבְּרוּ חִבּוּר שֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתוֹ בָּרַבִּים בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה; אֵלָא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹ נָבִיא שֶׁיִּהְיֶה בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, כּוֹתֵב לְעַצְמוֹ זִכָּרוֹן בַּשְּׁמוּעוֹת שֶׁשָּׁמַע מֵרִבּוֹתָיו, וְהוּא מְלַמֵּד עַל פֶּה בָּרַבִּים.",
+ "וְכֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד כּוֹתֵב לְעַצְמוֹ כְּפִי כּוֹחוֹ, מִבֵּאוּר הַתּוֹרָה וּמֵהִלְכּוֹתֶיהָ כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַע, וּמִדְּבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּדִינִים שֶׁלֹּא לְמָדוּם מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אֵלָא בְּמִדָּה מִשְּׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת וְהִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶן בֵּית דִּין הַגָּדוֹל. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר תָּמִיד, עַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ.",
+ "וְהוּא קִבַּץ כָּל הַשְּׁמוּעוֹת וְכָל הַדִּינִין וְכָל הַבֵּאוּרִין וְהַפֵּרוּשִׁין שֶׁשָּׁמְעוּ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, וְשֶׁלִּמְּדוּ בֵּית דִּין שֶׁלְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ; וְחִבַּר מֵהַכֹּל סֵפֶר הַמִּשְׁנָה. וְשִׁנְּנוֹ בָּרַבִּים, וְנִגְלָה לְכָל יִשְׂרָאֵל; וּכְתָבוּהוּ כֻּלָּם, וְרִבְּצוּ בְּכָל מָקוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁתַּכַּח תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִיִּשְׂרָאֵל.",
+ "וְלָמָּה עָשָׂה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּךְ, וְלֹא הִנִּיחַ הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהָיָה – לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁהַתַּלְמִידִים מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, וְהַצָּרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבָאוֹת, וּמַמְלֶכֶת הָרִשְׁעָה פּוֹשֶׁטֶת בָּעוֹלָם וּמִתְגַּבֶּרֶת, וְיִשְׂרָאֵל מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים לַקְּצָווֹת: חִבַּר חִבּוּר אֶחָד לִהְיוֹת בְּיַד כֻּלָּם, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּהוּ בִּמְהֵרָה וְלֹא יִשָּׁכַח; וְיָשַׁב כָּל יָמָיו הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וְלִמַּד הַמִּשְׁנָה בָּרַבִּים.",
+ "וְאֵלּוּ הֶם גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁלְּרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְקִבְּלוּ מִמֶּנּוּ – שִׁמְעוֹן וְגַמְלִיאֵל בָּנָיו, וְרִבִּי אָפֵס, וְרִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן חָמָא, וְרִבִּי חִיָּא, וְרָב, וְרִבִּי יַנַּאי, וּבַר קַפָּרָא, וּשְׁמוּאֵל, וְרִבִּי יוֹחָנָן, וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֵלּוּ הֶם הַגְּדוֹלִים שֶׁקִּבְּלוּ מִמֶּנּוּ, וְעִמָּהֶם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מִשְּׁאָר הַחֲכָמִים.",
+ "אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ הָאַחַד עָשָׂר קִבְּלוּ מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְעָמְדוּ בְּמִדְרָשׁוֹ, רִבִּי יוֹחָנָן קָטָן הָיָה וְאַחַר כָּךְ הָיָה תַּלְמִיד לְרִבִּי יַנַּאי וְקִבַּל מִמֶּנּוּ תּוֹרָה. וְכֵן רָב קִבַּל מֵרִבִּי יַנַּאי; וּשְׁמוּאֵל קִבַּל מֵרִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן חָמָא.",
+ "רָב חִבַּר סִפְרָא וְסִפְרֵי לְבָאַר וּלְהוֹדִיעַ עִיקְרֵי הַמִּשְׁנָה, וְרִבִּי חִיָּא חִבַּר הַתּוֹסֶפְתָּא לְבָאַר עִנְיְנֵי הַמִּשְׁנָה. וְכֵן רִבִּי הוֹשַׁעְיָה וּבַר קַפָּרָא חִבְּרוּ בַּרַּיְתּוֹת לְבָאַר דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה, וְרִבִּי יוֹחָנָן חִבַּר הַתַּלְמוּד הַיְּרוּשְׁלְמִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחַר חָרְבַּן הַבַּיִת בְּקֵרוּב מִשְּׁלוֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה.",
+ "וּמִגְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מֵרָב וּשְׁמוּאֵל – רָב הוּנָא, וְרָב יְהוּדָה, וְרָב נַחְמָן, וְרָב כַּהֲנָא; וּמִגְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מֵרִבִּי יוֹחָנָן – רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, וְרִבִּי אַמֵי, וְרִבִּי אַסֵי, וְרָב דִּימֵי, וְרַאבּוּן.",
+ "וּמִכְּלַל הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מֵרָב הוּנָא וּמֵרָב יְהוּדָה, רַבָּה וְרָב יוֹסֵף. וּמִכְּלַל הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מֵרַבָּה וְרָב יוֹסֵף, אַבַּיֵי וְרַבָּא; וּשְׁנֵיהֶם קִבְּלוּ גַּם מֵרָב נַחְמָן. וּמִכְּלַל הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מֵרַבָּא, רָב אַשֵׁי וְרַבִּינָא; וּמָר בַּר רָב אַשֵׁי קִבַּל מֵאָבִיו וּמֵרַבִּינָא.",
+ "נִמְצָא מֵרָב אַשֵׁי עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ – אַרְבָּעִים אִישׁ, וְאֵלּוּ הֶן: (א) רָב אַשֵׁי, (ב) מֵרַבָּא, (ג) מֵרַבָּה, (ד) מֵרָב הוּנָא, (ה) מֵרִבִּי יוֹחָנָן וְרָב וּשְׁמוּאֵל, (ו) מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, (ז) מֵרַבַּן שִׁמְעוֹן אָבִיו, (ח) מֵרַבַּן גַּמְלִיאֵל אָבִיו, (ט) מֵרַבַּן שִׁמְעוֹן אָבִיו, (י) מֵרַבַּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן אָבִיו, (יא) מֵרַבַּן שִׁמְעוֹן אָבִיו, (יב) מֵהִלֵּל אָבִיו וְשַׁמַּאי, (יג) מִשְּׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, (יד) מִיְּהוּדָה וְשִׁמְעוֹן, (טו) מִיְּהוֹשׁוּעַ וְנִתַּאי, (טז) מִיּוֹסֵף וְיוֹסֵף, (יז) מֵאַנְטִיגְנוֹס, (יח) מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, (יט) מֵעֶזְרָא, (כ) מִבָּרוּךְ, (כא) מִיִּרְמְיָה, (כב) מִצְּפַנְיָה, (כג) מֵחֲבַקּוּק, (כד) מִנַּחוּם, (כה) מִיּוֹאֵל, (כו) מִמִּיכָה, (כז) מִיְּשַׁעְיָה, (כח) מֵעָמוֹס, (כט) מֵהוֹשֵׁעַ, (ל) מִזְּכַרְיָה, (לא) מִיְּהוֹיָדָע, (לב) מֵאֱלִישָׁע, (לג) מֵאֵלִיָּהוּ, (לד) מֵאֲחִיָּה, (לה) מִדָּוִיד, (לו) מִשְּׁמוּאֵל, (לז) מֵעֵלִי, (לח) מִפִּינְחָס, (לט) מִיְּהוֹשׁוּעַ, (מ) מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ רִבָּן שֶׁלְּכָל הַנְּבִיאִים, מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.",
+ "כָּל אֵלּוּ הַחֲכָמִים הַנִּזְכָּרִים, הֶם גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת – מֵהֶם רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וּמֵהֶם רָאשֵׁי גָּלִיּוֹת, וּמֵהֶם מִסַּנְהֶדְּרֵי גְּדוֹלָה. וְעִמָּהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, אֲלָפִים וּרְבָבוֹת שֶׁשָּׁמְעוּ מֵהֶם וְעִמָּהֶם.",
+ "רַבִּינָא וְרָב אַשֵׁי, הֶם סוֹף חַכְמֵי הַתַּלְמוּד; וְרָב אַשֵׁי הוּא שֶׁחִבַּר הַתַּלְמוּד הַבַּבְלִי בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, אַחַר שֶׁחִבַּר רִבִּי יוֹחָנָן הַתַּלְמוּד הַיְּרוּשְׁלְמִי בִּכְמוֹ מֵאָה שָׁנָה.",
+ "וְעִנְיַן שְׁנֵי הַתַּלְמוּדִין – הוּא פֵּרוּשׁ דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה וּבֵאוּר עֲמוּקוֹתֶיהָ, וּדְבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בְּכָל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין מִיְּמוֹת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְעַד חִבּוּר הַתַּלְמוּד. וּמִשְּׁנֵי הַתַּלְמוּדִין, וּמִן הַתּוֹסֶפְתָּא, וּמִסִּפְרָא וּמִסִּפְרֵי, וּמִן הַתּוֹסֶפְתּוֹת – מִכֻּלָּם יִתְבָּאַר הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, וְהַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר, וְהַחַיָּב וְהַפָּטוּר, וְהַכָּשֵׁר וְהַפָּסוּל, כְּמוֹ שֶׁהִעְתִּיקוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ מִפִּי מֹשֶׁה מִסִּינַי.",
+ "גַּם יִתְבָּאַר מֵהֶם דְּבָרִים שֶׁגָּזְרוּ חֲכָמִים וּנְבִיאִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמְעוּ מִמֹּשֶׁה בְּפֵרוּשׁ \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־מִשְׁמַרְתִּי\" (ויקרא יח, ל), שֶׁאָמַר עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי.",
+ "וְכֵן יִתְבָּאַר מֵהֶם הַמִּנְהָגוֹת וְהַתַּקָּנוֹת שֶׁהִתְקִינוּ אוֹ שֶׁנָּהֲגוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּמוֹ שֶׁרָאוּ בֵּית דִּין שֶׁלְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, לְפִי שֶׁאָסוּר לָסוּר מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמָר \"לֹא תָסוּר, מִכָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר־יַגִּידוּ לְךָ – יָמִין וּשְׂמֹאל\" (ראה דברים יז, יא).",
+ "וְכֵן מִשְׁפָּטִים וְדִינִין פִּלְאִיִּים שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אוֹתָן מִמֹּשֶׁה, וְדָנוּ בָּהֶן בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁלְּאוֹתוֹ הַדּוֹר בַּמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, וּפָסְקוּ אוֹתָן הַזְּקֵנִים, וְגָמְרוּ שֶׁהַדִּין כָּךְ הוּא. הַכֹּל חִבַּר רָב אַשֵׁי בַּתַּלְמוּד, מִיְּמוֹת מֹשֶׁה וְעַד יָמָיו.",
+ "וְחִבְּרוּ חַכְמֵי מִשְׁנָה חִבּוּרִין אֲחֵרִים, לְפָרַשׁ דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: רִבִּי הוֹשַׁעְיָה תַּלְמִידוֹ שֶׁלְּרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, חִבַּר בֵּאוּר סֵפֶר בְּרֵאשִׁית. וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל פֵּרַשׁ מֵאֵלֶּה שְׁמוֹת עַד סוֹף הַתּוֹרָה, וְהוּא הַנִּקְרָא מְכִלְּתָא; וְכֵן רִבִּי עֲקִיבָה חִבַּר מְכִלְּתָא. וַחֲכָמִים אֲחֵרִים אַחֲרֵיהֶם חִבְּרוּ מִדְרָשׁוֹת. וְהַכֹּל חֻבַּר קֹדֶם הַתַּלְמוּד הַבַּבְלִי.",
+ "נִמְצָא רַבִּינָא וְרָב אַשֵׁי וְחַבְרֵיהֶם, סוֹף גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הַמַּעְתִּיקִים תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְשֶׁגָּזְרוּ גְּזֵרוֹת וְהִתְקִינוּ תַּקָּנוֹת וְהִנְהִיגוּ מִנְהָגוֹת וּפָשְׁטוּ גְּזֵרוֹתָם וְתַקָּנוֹתָם וּמִנְהֲגוֹתָם בְּכָל יִשְׂרָאֵל, בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם.",
+ "וְאַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁלְּרָב אַשֵׁי, שֶׁחִבַּר הַתַּלְמוּד בִּימֵי בְּנוֹ וּגְמָרוֹ, נִתְפַּזְּרוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל הָאֲרָצוֹת פִּזּוּר יָתֵר, וְהִגִּיעוּ לַקְּצָווֹת וְלָאִיִּים הָרְחוֹקִים; וְרָבְתָה קְטָטָה בָּעוֹלָם, וְנִשְׁתַּבְּשׁוּ הַדְּרָכִים בִּגְיָסוֹת. וְנִתְמַעַט תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְלֹא נִתְכַּנְּסוּ יִשְׂרָאֵל לִלְמֹד בִּישִׁיבוֹתֵיהֶם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם.",
+ "אֵלָא מִתְקַבְּצִים יְחִידִים הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קוֹרֶא בְּכָל עִיר וְעִיר וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וּמְבִינִים בְּחִבּוּרֵי הַחֲכָמִים כֻּלָּם, וְיוֹדְעִים מֵהֶם דֶּרֶךְ הַמִּשְׁפָּט הֵיאַךְ הוּא.",
+ "וְכָל בֵּית דִּין שֶׁעָמַד אַחַר הַתַּלְמוּד בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וְגָזַר אוֹ הִתְקִין אוֹ הִנְהִיג לִבְנֵי מְדִינָתוֹ, אוֹ לִבְנֵי מְדִינוֹת – לֹא פָשְׁטוּ מַעֲשָׂיו בְּכָל יִשְׂרָאֵל: מִפְּנֵי רֹחַק מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם, וְשִׁבּוּשׁ הַדְּרָכִים; וֶהֱיוֹת בֵּית דִּין שֶׁלְּאוֹתָהּ הַמְּדִינָה יְחִידִים, וּבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁלְּשִׁבְעִים בָּטַל מִכַּמָּה שָׁנִים קֹדֶם חִבּוּר הַתַּלְמוּד.",
+ "לְפִיכָּךְ אֵין כּוֹפִין אַנְשֵׁי מְדִינָה זוֹ לִנְהֹג בְּמִנְהַג מְדִינָה אַחֶרֶת, וְאֵין אוֹמְרִין לְבֵית דִּין זֶה לִגְזֹר גְּזֵרָה שֶׁגְּזָרָהּ בֵּית דִּין אַחֵר בִּמְדִינָתוֹ. וְכֵן אִם לִמַּד אֶחָד מִן הַגְּאוֹנִים שֶׁדֶּרֶךְ הַמִּשְׁפָּט כָּךְ הוּא, וְנִתְבָּאַר לְבֵית דִּין אַחֵר שֶׁעָמַד אַחֲרָיו שְׁאֵין זֶה דֶּרֶךְ הַמִּשְׁפָּט הַכָּתוּב בַּתַּלְמוּד – אֵין שׁוֹמְעִין לָרִאשׁוֹן, אֵלָא לְמִי שֶׁהַדַּעַת נוֹטָה לִדְבָרָיו, בֵּין רִאשׁוֹן, בֵּין אַחֲרוֹן.",
+ "וּדְבָרִים הַלָּלוּ, בְּדִינִים וּגְזֵרוֹת וְתַקָּנוֹת וּמִנְהָגוֹת שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ אַחַר חִבּוּר הַתַּלְמוּד. אֲבָל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבַּתַּלְמוּד הַבַּבְלִי, חַיָּבִין כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לָלֶכֶת בָּהֶם; וְכוֹפִין כָּל עִיר וְעִיר וְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה לִנְהֹג בְּכָל הַמִּנְהָגוֹת שֶׁנָּהֲגוּ חֲכָמִים שֶׁבַּתַּלְמוּד, וְלִגְזֹר גְּזֵרוֹתָם וְלָלֶכֶת בְּתַקָּנוֹתָם.",
+ "הוֹאִיל וְכָל אוֹתָן הַדְּבָרִים שֶׁבַּתַּלְמוּד הִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶם כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאוֹתָן הַחֲכָמִים שֶׁהִתְקִינוּ אוֹ שֶׁגָּזְרוּ אוֹ שֶׁהִנְהִיגוּ אוֹ שֶׁדָּנוּ דִּין וְלִמְּדוּ שֶׁהַמִּשְׁפָּט כָּךְ הוּא הֶם כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אוֹ רֻבָּן, וְהֶם שֶׁשָּׁמְעוּ הַקַּבָּלָה בְּעִיקְרֵי הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ.",
+ "כָּל הַחֲכָמִים שֶׁעָמְדוּ אַחַר חִבּוּר הַתַּלְמוּד וּבָנוּ בּוֹ, וְיָצָא לָהֶם שֵׁם בְּחָכְמָתָם – הֶם הַנִּקְרָאִים גְּאוֹנִים. וְכָל אֵלּוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁעָמְדוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְאֶרֶץ שִׁנְעָר וּבִסְפָרַד וּבְצָרְפַת לִמְּדוּ דֶּרֶךְ הַתַּלְמוּד וְהוֹצִיאוּ לָאוֹר תַּעֲלוּמוֹתָיו וּבֵאֲרוּ עִנְיָנָיו, לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ עֲמוּקָה דַּרְכּוֹ עַד לִמְאוֹד. וְעוֹד שְׁהוּא בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי מְעֹרָב עִם לְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת, לְפִי שֶׁאוֹתָהּ הַלָּשׁוֹן הָיְתָה בְּרוּרָה לַכֹּל בְּשִׁנְעָר בָּעֵת שֶׁחֻבַּר הַתַּלְמוּד; אֲבָל בִּשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת וְכֵן בְּשִׁנְעָר בִּימֵי הַגְּאוֹנִים, אֵין אָדָם מַכִּיר אוֹתָהּ לָשׁוֹן עַד שֶׁמְּלַמְּדִים אוֹתוֹ.",
+ "וּשְׁאֵלוֹת רַבּוֹת שׁוֹאֲלִין אַנְשֵׁי כָּל עִיר וְעִיר לְכָל גָּאוֹן שֶׁיִּהְיֶה בִּימֵיהֶם לְפָרַשׁ לָהֶם דְּבָרִים קָשִׁים שֶׁבַּתַּלְמוּד, וְהֶם מְשִׁיבִים לָהֶם כְּפִי חָכְמָתָם; וְאוֹתָן הַשּׁוֹאֲלִין מְקַבְּצִין הַתְּשׁוּבוֹת, וְעוֹשִׂין מֵהֶן סְפָרִים לְהָבִין מֵהֶם.",
+ "גַּם חִבְּרוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, חִבּוּרִין לְבָאַר הַתַּלְמוּד: מֵהֶם מִי שֶׁפֵּרַשׁ הֲלָכוֹת יְחִידוֹת, וּמֵהֶם מִי שֶׁפֵּרַשׁ פְּרָקִים יְחִידִים שֶׁנִּתְקַשּׁוּ בְּיָמָיו, וּמֵהֶם מִי שֶׁפֵּרַשׁ מַסֶּכְתּוֹת וּסְדָרִים.",
+ "וְעוֹד חִבְּרוּ הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת, בְּעִנְיַן הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר וְהַחַיָּב וְהַפָּטוּר, בִּדְבָרִים שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לָהֶם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ קְרוֹבִין לְמַדַּע מִי שְׁאֵינוּ יָכוֹל לֵירַד לְעָמְקוֹ שֶׁלַּתַּלְמוּד. וְזוֹ הִיא מְלֶאכֶת ה' שֶׁעָשׂוּ בָּהּ כָּל גְּאוֹנֵי יִשְׂרָאֵל, מִיּוֹם שֶׁחֻבַּר הַתַּלְמוּד וְעַד זְמָן זֶה, שְׁהוּא שָׁנָה שְׁמִינִית אַחַר מֵאָה וְאֶלֶף לְחָרְבָּן.",
+ "וּבַזְּמָן הַזֶּה תָּכְפוּ צָרוֹת יְתֵרוֹת, וְדָחֲקָה שָׁעָה אֶת הַכֹּל, וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמֵינוּ, וּבִינַת נְבוֹנֵינוּ נִסְתַּתְּרָה; לְפִיכָּךְ אוֹתָן הַפֵּרוּשִׁין וְהַתְּשׁוּבוֹת וְהַהֲלָכוֹת שֶׁחִבְּרוּ הַגְּאוֹנִים, וְרָאוּ שְׁהֶם דְּבָרִים מְבֹאָרִים, נִתְקַשּׁוּ בְּיָמֵינוּ, וְאֵין מֵבִין עִנְיְנֵיהֶם כָּרָאוּי אֵלָא מְעַט בְּמִסְפָּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, הַתַּלְמוּד עַצְמוֹ: הַבַּבְלִי, וְהַיְּרוּשְׁלְמִי, וְסִפְרָא, וְסִפְרֵי, וְהַתּוֹסֶפְתּוֹת – שְׁהֶן צְרִיכִין דַּעַת רְחָבָה וְנֶפֶשׁ חֲכָמָה וּזְמָן אָרוּךְ, וְאַחַר כָּךְ יִוָּדַע מֵהֶן הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹחָה בַּדְּבָרִים הָאֲסוּרִין וְהַמֻּתָּרִין וּשְׁאָר דִּינֵי תּוֹרָה הֵיאַךְ הִיא.",
+ "וּמִפְּנֵי זֶה נָעַרְתִּי חָצְנִי, אֲנִי מֹשֶׁה בֵּירִבִּי מַיְמוֹן הַסְּפָרַדִּי, וְנִשְׁעַנְתִּי עַל הַצּוּר בָּרוּךְ הוּא, וּבִינוֹתִי בְּכָל אֵלּוּ הַסְּפָרִים; וְרָאִיתִי לְחַבַּר דְּבָרִים הַמִּתְבָּרְרִים מִכָּל אֵלּוּ הַחִבּוּרִין, בְּעִנְיַן הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר וְהַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר עִם שְׁאָר דִּינֵי תּוֹרָה: כֻּלָּן בְּלָשׁוֹן בְּרוּרָה וְדֶרֶךְ קְצָרָה, עַד שֶׁתְּהֶא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ סְדוּרָה בְּפִי הַכֹּל – בְּלֹא קֻשְׁיָה וְלֹא פֵּרוּק, וְלֹא זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה אוֹמֵר בְּכֹה, אֵלָא דְּבָרִים בְּרוּרִים קְרוֹבִים נְכוֹנִים, עַל פִּי הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יִתְבָּאַר מִכָּל אֵלּוּ הַחִבּוּרִין וְהַפֵּרוּשִׁין הַנִּמְצָאִים מִיְּמוֹת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְעַד עַכְשָׁו.",
+ "עַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַדִּינִין גְּלוּיִין לַקָּטָן וְלַגָּדוֹל בְּדִין כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה, וּבְדִין כָּל הַדְּבָרִים שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים וּנְבִיאִים: כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֶא אָדָם צָרִיךְ לְחִבּוּר אַחֵר בָּעוֹלָם בְּדִין מִדִּינֵי יִשְׂרָאֵל; אֵלָא יִהְיֶה חִבּוּר זֶה מְקַבֵּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת וְהַמִּנְהָגוֹת וְהַגְּזֵרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְעַד חִבּוּר הַתַּלְמוּד, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ לָנוּ הַגְּאוֹנִים בְּכָל חִבּוּרֵיהֶן, שֶׁחִבְּרוּ אַחַר הַתַּלְמוּד. לְפִיכָּךְ קָרָאתִי שֵׁם חִבּוּר זֶה מִשְׁנֵה תּוֹרָה – לְפִי שֶׁאָדָם קוֹרֶא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ קוֹרֶא בְּזֶה, וְיוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, וְאֵינוּ צָרִיךְ לִקְרוֹת סֵפֶר אַחֵר בֵּינֵיהֶם.",
+ "וְרָאִיתִי לְחַלַּק חִבּוּר זֶה הֲלָכוֹת הֲלָכוֹת בְּכָל עִנְיָן וְעִנְיָן, וַאֲחַלַּק הַהֲלָכוֹת לִפְרָקִים שֶׁבְּאוֹתוֹ עִנְיָן; וְכָל פֵּרֶק וּפֵרֶק אֲחַלַּק אוֹתוֹ לַהֲלָכוֹת קְטַנּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ סְדוּרִין עַל פֶּה.",
+ "אֵלּוּ הַהֲלָכוֹת שֶׁבְּכָל עִנְיָן וְעִנְיָן – יֵשׁ מֵהֶן הֲלָכוֹת שְׁהֶן מִשְׁפְּטֵי מִצְוָה אַחַת בִּלְבָד, וְהִיא הַמִּצְוָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דִּבְרֵי קַבָּלָה הַרְבֵּה וְהִיא עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ; וְיֵשׁ מֵהֶן הֲלָכוֹת שְׁהֶן כּוֹלְלִין מִשְׁפְּטֵי מִצְווֹת הַרְבֵּה, אִם יִהְיוּ אוֹתָן הַמִּצְווֹת כֻּלָּן בְּעִנְיָן אֶחָד: מִפְּנֵי שֶׁחִלּוּק חִבּוּר זֶה הוּא לְפִי הָעִנְיָנִים לֹא לְפִי מִנְיַן הַמִּצְווֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר לַקּוֹרֶא בּוֹ.",
+ "וּמִנְיַן מִצְווֹת שֶׁלַּתּוֹרָה הַנּוֹהֲגוֹת לְדוֹרוֹת, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת: מֵהֶן מִצְווֹת עֲשֵׂה מָאתַיִם שְׁמוֹנֶה וְאַרְבָּעִים, סִימָן לָהֶן מִנְיַן אֵבָרָיו שֶׁלָּאָדָם; וּמֵהֶן מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים, סִימָן לָהֶן מִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה."
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Wikisource Mishneh Torah",
+ "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%94_%D7%9C%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_(%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%AA_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A9%D7%91%D7%A2%D7%9C_%D7%A4%D7%94)"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "משנה תורה, מסירת תורה שבעל פה",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Introduction"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Paragraph"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/English/Jad Haghasakkah, trans. by L. Mandelstamm. St. Petersburg, 1851. Corrected and edited by Igor Itkin - German [de].json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/English/Jad Haghasakkah, trans. by L. Mandelstamm. St. Petersburg, 1851. Corrected and edited by Igor Itkin - German [de].json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..8573902d019a6f2f238959dfe02ff422ffcc2fcf
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/English/Jad Haghasakkah, trans. by L. Mandelstamm. St. Petersburg, 1851. Corrected and edited by Igor Itkin - German [de].json
@@ -0,0 +1,298 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+ "versionSource": "https://www.talmud.de/tlmd/mischne-tora/",
+ "versionTitle": "Jad Haghasakkah, trans. by L. Mandelstamm. St. Petersburg, 1851. Corrected and edited by Igor Itkin - German [de]",
+ "license": "Public Domain",
+ "versionNotes": "Mandelstamm’s translation has been corrected according to an unrevised Hebrew edition, missing segments and explanatory brackets were added by Igor Itkin. This project was enabled thanks to the Freimann collection at Goethe University Frankfurt, and to Transkribus software.",
+ "versionTitleInHebrew": "",
+ "versionNotesInHebrew": "התרגום של מנדלשטאם תוקן על פי המהדורה עברית, קטעים חסרים וסוגריים הסבר נוספו על ידי איגור איטקין. פרויקט זה התאפשר תודות לאוסף פריימן באוניברסיטת גתה פרנקפורט, ותוכנת Transkribus.",
+ "shortVersionTitle": "Leon Mandelstamm. St. Petersburg, 1851",
+ "actualLanguage": "de",
+ "languageFamilyName": "german",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Sefer Ahavah"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "Es ist ein Gebot der Schrift, täglich zu beten, indem es heißt: »Ihr sollt dem Ewigen, Eurem Gott, dienen« (Ex. 23:25), welchen Ausspruch die Tradition, dahin erklärte, dass damit das Gebet gemeint sei; denn es heißt wiederum: »Und Ihm von ganzen Herzen zu dienen«, woraus die Weisen den folgerechten Schluss ziehen: kein anderer Dienst wird mit dem Herzen vollzogen, als der Dienst des Gebets. Die Form desselben aber, wie auch die Zeit zum Beten, sind in der Lehre nicht bestimmt.",
+ "Daher sind auch Frauen und Sklaven zum Beten verpflichtet; denn dies ist ein Gebot, welches nicht von der Zeit abhängt und die Verpflichtungen, welche es auferlegt, bestehen vielmehr darin, dass der Mensch täglich flehen und beten solle; bloß hätte man zu beobachten — zuerst zum Ruhme des Heiligen, gelobt sei Er, Etwas zu sagen, dann seine Bedürfnisse inbrünstig zu erflehen und dann mit Lob und Dank den Ewigen zu preisen für alles Gute, das Er uns gespendet,—ein Jeder nach seinen Kräften.",
+ "Wem nun die Gabe der Beredsamkeit eigen war, der pflegte sein Herz häufiger zu ergießen; wem die Gewandtheit der Sprache abging, der sprach so gut er es vermochte und zu jeder ihm beliebigen Zeit. Ebenso verhielt es sich mit der Zahl der Gebete; Jeder betete so viel er konnte. Der Eine betete einmal täglich, der andere wiederum mehrere Male; Alle pflegten aber mit nach dem heiligen Tempel hingewandtem Antlitz zu beten, wo sie sich auch befinden mochten. Dergestalt verfuhr man von unserem Lehrer Moses, — bis Esra.",
+ "Als zur Zeit des Bösewichts Nebukadnezar die Israeliten in die Gefangenschaft geführt wurden, da vermischten sie sich mit Persern, Griechen und anderen Völkern; und die ihnen, in jenen heidnischen Ländern, geborenen Kinder — sprachen keine reine Sprache mehr; so dass die Mundart eines Jeden ein Gemisch von Wörtern verschiedener Idiome war und wenn sie sich vernehmen ließen, konnte sich keiner in einer Sprache fehlerfrei ausdrücken: wie es ausdrücklich heißt: »Und die Hälfte ihrer Kinder sprach Aschdodisch, (Aramäisch) und verstand nicht Hebräisch zu sprechen; und so ging es auch mit anderen Sprachen« (Nehemia 13:24).Wenn daher ein Solcher betete, so war seine Sprachkenntnisse nicht ausreichend, um in der heiligen Sprache seine Wünsche auszudrücken oder den Ewigen zu preisen, ohne in das Gebet verschiedene andere Sprachen einzumischen. Als Esra und seine Gerichtsversammlung dieses sahen, da erhoben sie sich und verfassten achtzehn Segnungsformeln, nach folgender Ordnung:Die ersten drei enthielten den Preis des Ewigen, die letzten drei hingegen Danksagungen, die mittleren aber — enthielten Bitten in Betreff aller derjenigen Gegenstände, welche unseren menschlichen Bedürfnissen, so bei jedem Einzelnen, wie auch bei ganzen Gemeinden, als Grundlage dienen konnten, — damit sie geordnet seien im Munde Aller und man sie sich einprägen könne; so dass das Gebet des Sprachunkundigen, ein ebenso vollkommenes sein sollte, wie das Gebet des gewandtesten Redners. Auf diese Weise wurden auch alle andere Segnungs- und Gebetsformeln eingeführt, die noch jetzt in ganz Israel angenommen sind; mit dem Zwecke nämlich, dass der Inhalt aller Gebete im Munde des Unkundigen geordnet sei.",
+ "Hiermit wurde vorgeschrieben, dass die Zahl der Gebete der Zahl der Opfer entspreche; nämlich zwei Gebete täglich, für die zwei täglichen Opfer; an den Tagen aber, wo außerdem noch ein Mussaf-(Zugabe) Opfer dargebracht wurde, führte man noch ein drittes Gebet ein, anstatt dieses Opfers. Das Gebet nun, welches das tägliche Morgenopfer ersetzt, wird das Morgengebet (Schacharit) dasjenige, welches das Nachmittagsopfer ersetzt, wird das Mincha-Gebet und dasjenige, welches das Mussaf-Opfer ersetzt — das Mussaf-Gebet genannt.",
+ "Ebenso bestimmte man noch, dass ein Jeder auch abends ein Gebet verrichte, indem auch die Glieder des täglichen Mincha-Opfers noch im Laufe des ganzen Abends, am Feuer dampften, wie es heißt: »Dies ist das Ganzopfer…« (Lev. 6:2). Ebenso heißt es in den Psalmen: »abends, morgens und nachmittags, siehe ich und stöhne: und Er wird meine Stimme hören«, (Ps. 55:18). Das Abendgebet ist aber keineswegs so eine Pflicht, wie das Morgen- und Mincha-Gebet; doch ist es in ganz Israel,durchgängig in allen Wohnplätzen des Volkes, Sitte geworden, abends zu beten, was man späterhin auch allgemein als Pflicht anerkannte.",
+ "Man hat auch noch ein Gebet, nach dem Mincha-Gebete, nahe vor Sonnenuntergang, eingeführt; dasselbe findet aber bloß am Fasttage statt, auf dass am Fasten mehr Gebetsergießungen stattfinden möchten. Dieses Gebet heißt das Schlussgebet, was auf die Stelle sich bezieht: »Die Pforten des Himmels schließen sich hinter der Sonne, die sich nun verbirgt«; da dieses Gebet, (wie bereits erwähnt), nur nahe vor Sonnenuntergang stattfindet.",
+ "Demnach haben wir drei Alltags-Gebete, nämlich das Abend-, Morgen- und Nachmittagsgebet; am Schabbat aber, wie auch an Fest- und Neumondstagen, deren viere: die drei Alltags-Gebete und das Mussaf-Gebet. Am Versöhnungstage aber —fünfe, nämlich: diese vier, — und das Schluss-Gebet.",
+ "Man darf keines von diesen Gebeten hinwegnehmen, wohl aber hinzufügen. Will der Mensch den ganzen Tag beten, so steht es ihm frei; alle Gebete, die er außerdem noch hinzufügt, werden angesehen, als bringe er freiwillige Opfer dar. Es ist aber dann nötig, in jede der mittleren Segnungsformeln etwas ihr Entsprechendes einzuschalten. Hat man auch nur in eine der mittleren Segensformeln etwas Eigenes eingeschaltet, so ist damit hinreichend an den Tag gelegt, dass es bloß ein freiwilliges und kein Pflichtgebet war. Von den ersten drei Segensformeln, wie von den letzten dreien, darf man nie eine weglassen, noch hinzusetzen, noch auch an denselben irgendeine Änderung treffen.",
+ "Eine ganze Gemeinde darf kein freiwilliges Gebet beten, weil eine ganze Gemeinde auch kein freiwilliges Opfer darbringt. Ebenso darf eine einzelne Person nicht zwei Mussaf-Gebete beten, eines als Pflicht des Tages und eines als freiwilliges, da es nicht erlaubt war, freiwillige Mussaf-Opfer darzubringen. Es gab unter den Gaonim solche, die annehmen, dass es an Feier-und Schabbat-Tagen, nicht erlaubt sei, freiwillige Gebete zu beten: weil man an diesen Tagen keine freiwilligen Opfer darbringen durfte, sondern bloß die auf die Feier des Tages bezüglichen."
+ ],
+ [
+ "Zur Zeit des Rabbi Gamliel nahmen die Gottesleugner überhand, drängten die Israeliten sehr und verleiteten sie, von Gott abtrünnig zu werden. Da jener nun erkannte, dass dieser Umstand wichtiger sei, als alle Bedürfnisse des Menschen, so beschloss er, im Verein mit seiner Gerichtsversammlung, noch eine Segensformel hinzufügen, die das Gebet zum Ewigen, um Vernichtung der Gottesleugner enthielt und welche Formel er auch in das große Gebet einschaltete, damit auch sie im Munde Aller sei. Demzufolge beträgt die Anzahl aller Segensformeln im Gebete—neunzehn.",
+ "Beim täglichen Gebete spricht Jedermann diese neunzehn Segensformeln nach der Ordnung, aber nur dann, wenn seine Gedanken geordnet sind und sein Sprachorgan dies mit Leichtigkeit bewerkstelligen kann. Wer aber beschäftigt und zerstreut ist oder wessen Zunge nicht geläufig, der bete bloß die ersten drei Segensformeln, dann eine als kurzen Inbegriff aller mittleren und dann die drei letzten: womit denn seine Pflicht — als erfüllt zu betrachten ist.",
+ "Folgendes ist die Segensformel, welche unsere Weisen verfasst und als Inbegriff aller mittleren Gebetsformeln angeordnet haben. — O, Ewiger, unser Gott, Verleihe חביננו uns die Erkenntnis, Deine Wege zu begreifen, lenke unsere Herzen zur Gottesfurcht, stehe uns bei als Verzeiher und Erlöser, entferne von uns alle Schmerzen, segne unsere Felder, sammle die in den vier Erd-Enden Zerstreuten; die Irregeleiteten lasse wieder gelangen zu Deiner wahren Erkenntnis, über die Böswilligen aber erhebe Deine züchtigende Hand, erfreue die Frommen durch die Wiedererbauung Deiner Stadt, durch die Wiederherstellung Deines Tempels, durch das wiederaufblühende Glück Deines Knechts David und durch das neue Ausleuchten Deines Gesalbten, des Sohnes Jischais! Erhöre uns bevor wir flehen, wie es heißt: »Und bevor sie mich anrufen,— werde ich ihnen Gehör geben; kaum haben sie gesprochen, so werde ich sie auch schon vernommen haben« (Jesaia 65:24); denn Du bist es, Der zu jeder Zeit gewährt; Erlöser und Erretter von allen Drangsalen, gepriesen seiest Du, Ewiger, der Du Gebete erhörest בָּרוּךְ אַתָּה יי, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.",
+ "Dies gilt jedoch bloß im Sommer; im Winter aber bete man kein solches kurzes Gebet, (Hawinenu), weil man dann, beim Segen des Jahres, um Regen flehen muss (siehe Halacha 19). Derselbe Fall tritt auch ein am Schlusse des Schabbats und der Festtage, wo dieses kurze Gebet (Hawinenu) deshalb nicht genügt, weil man bei der Formel »Der Du in Gnaden Vernunft uns verleihest«, das Absonderungsgebet, (Hawdala), zu beten verpflichtet ist.",
+ "An Schabbatot und Festtagen finden, bei jedem der vier Gebete des Tages, sieben Segensformeln statt; nämlich die ersten drei alltäglichen, die letzten drei und eine mittlere, welche sich auf die Bedeutung des Tages bezieht.Am Schabbat schließe man die mittlere Formel mit: »Der Du den Schabbat heiligest מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת«, — an den Feiertagen mit: »Der Du heiligestdas Volk Israel und die Feiertage מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים«. Fällt aber der Schabbat mit den Feiertagen zusammen, — so schließe man: »Der Du heiligest den Schabbat, Israel und die Feiertage מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים«.Am Neujahrsfest schließe man: »Du König der ganzen Erde, der du heiligest Israel und den Erinnerungstag מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן«. Fällt der Neujahrstag mit dem Schabbat zusammen, so schließe man: »Du König der ganzen Erde, der Du heiligest den Schabbat, Israel und den Erinnerungstag מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן«.",
+ "Dieses bezieht sich nur auf die Abend-, Morgen-und Nachmittags-Gebete. Das Zugabegebet (Mussaf) am Neujahrstage aber, besteht aus neun Segnungen, nämlich: aus den drei ersten alltäglichen, drei letzten und außerdem noch drei mittleren. Die erste unter den drei mittleren Segensformeln betrifft die göttliche Weltbeherrschung מַלְכֻיוֹת, die zweite, — die Erinnerung oder die Vorsehung זִכְרוֹנוֹת und die dritte — die Bedeutung des Schofarblasens שׁוֹפָרוֹת. Der Schluss einer jeden dieser Gebetsformeln —muss ihrem Inhalte entsprechen.",
+ "Am Versöhnungstage bete man, bei jedem der fünf Gebete, sieben Formeln, nämlich: die gewöhnlichen ersten drei, die letzten drei und eine mittlere, über die Bedeutung des Tages. Alle diese mittleren Gebetsformeln schließe man mit den Worten: »König der ganzen Erde, der Du heiligest Israel und den Versöhnungstag מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַכִּפּוּרִים«. Fällt dieser mit dem Schabbat zusammen, so schließe man alle mittleren Formeln mit den Worten: »Du König der ganzen Erde, der Du heiligest den Schabbat, Israel und den Versöhnungstag«.",
+ "Dies gilt nun bloß von alljährlichen Fasttagen, am Fasttage des Jubeljahres הַיּוֹבֵל aber, bete man im Mussaf-Gebete neun Formeln, wie man am Neujahrstage das Mussaf verrichtet und zwar ganz dieselben Formeln, nicht mehr und nicht weniger. Man darf dieselben aber nur dann beten, wenn das Jubeljahr gefeiert wird.",
+ "Bei jedem dieser Gebete sage man vor der ersten Segensformel: »Gott, öffne meine Lippen, auf dass mein Mund Dein Lob verkünde יי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ«; und am Schluss des Gebets sage man: »Mögen meine Worte Wohlgefallen finden יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יי צוּרִי וְגֹאֲלִי« u. s. w. Dann trete man rücklings zurück.",
+ "An Neumonden und an Zwischenfeiertagen חוֹל הַמוֹעֵד bete man Abends, Morgens und Nachmittags neunzehn Segensformeln, wie an allen übrigen Tagen; bloß in der Formel über Wiederherstellung des Gottesdienstes (Retzee) sage man: »Unser und unserer Väter Gott, es möge aufsteigen und gelangen usw. Im Mussaf der Zwischenfeiertage bete man — wie an den Feiertagen selbst; am Neumondstage bete man sieben Segensformeln, die ersteren drei, die letzten drei und eine mittlere, über die Bedeutung des Neumonds-Opfers und schließe mit: »Der Du heiligest Israel und den Neumond מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים«.",
+ "Fällt der Schabbat mit einem Zwischenfeiertags oder mit dem Neumond zusammen, so bete man Abends, Morgens und Nachmittags sieben Segnungen, wie an gewöhnlichen Schabbattagen, bloß in der Tempeldienstformel sage man: »Es möge aufsteigen und gelangen…«. Im Mussaf-Gebet fange man, bei der mittleren Segensformel, mit der Bedeutung des Schabbats an, schließe ebenfalls mit der Bedeutung des Schabbats und in Mitte dieser Segnung erwähne man die Heiligkeit des Tages; und schließe an Neumondstagen mit: »Der Du heiligest, den Schabbat, Israel und den Neumond מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים«; an den Zwischenfeiertagen aber schließe man, wie an allen Feiertagen, die mit dem Schabbat zusammenfallen מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.",
+ "Fällt ein Feiertag auf den Sonntag, so bete man in der Nacht vom Schabbat, zum Sonntag, bei der vierten Segensformel:»Du Haft uns kund getan Deine gerechten Gesetze und uns gelehrt — die Gebote Deines Willens auszuüben, hast uns die Heiligkeit des Schabbats, die Ehrbarkeit des Feiertags und die Opferfreude der Wallfahrtszeit gegeben, hast einen Unterschied zwischen der Heiligkeit des Schabbats und zwischen der des Feiertags gemacht, den siebenten Tag von den sechs Werkeltagen abgesondert, uns Zeiten zur Freude und Feste zur Wonne gegeben, Ewiger, unser Gott usw.« Am Schlusse des Schabbats und am Schlusse der Feiertage des ganzen Jahres, schalte man das Absonderungsgebet (Abschieds-, Abscheidungs-Gebet, Hawdala) in die Formel: »Der Du gnadenreich אַתָּה חוֹנֵן usw.« ein, obgleich man außerdem beim Kelche dies Gebet verrichtet.",
+ "Am Einweihungs- (Chanukka)- und Purimfeste— füge man zur Dankformel —noch Worte über die Wundertaten עַל הַנִּסִּים, hinzu. Fällt dieses Fest mit dem Schabbat zusammen, so wiederhole man die Worte über die Wundertaten im Mussaf-Gebete ebenso, wie in allen anderen.",
+ "An allen Fasttagen und wäre es auch nur ein Einzelner, der da fastet,—hat man zu der Formel: »Der Du das Gebet erhörest « noch die Worte »o antworte uns…עֲנֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ, עֲנֵנוּ«, einzuschalten. Der Vorbeter hat daraus eine besondere Segnungsformel, zwischen den Formeln, über die Erlösung גּוֹאֵל und über die Heiligung רוֹפֵא, zu machen. Er schließe dieselbe mit den Worten: »Der Du antwortest zur Zeit des Drangsals הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה«. Demnach hat er also zwanzig Segnungsformeln zu beten. — Am neunten Tage des Monats Aw, (dem Zerstörungstage von Jerusalem), hat man bei der Formel: »Der Du Jerusalem erbauest« hinzuzufügen: »Erbarme Dich Ewiger, unser Gott über uns, wie über Dein ganzes Volk Israel und über Deine Stadt Jerusalem, die trauernde Burg רַחֵם יי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, הָעִיר הָאֲבֵלָה, הַחֲרֵבָה, הַשּׁוֹמֵמָה« u. s. w.",
+ "Den ganzen Winter hindurch — hat man bei der zweiten Segensformel, zu sagen: »Der Du den Regen heruntersendest מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם«, im Sommer aber »der Du den Tau herabschickst מוֹרִיד הַטַּל«. Wann fängt man an »der Du den Regen Herunter sendest« zu sprechen? Antwort: Vom Mussaf-Gebet des letzten Tages des Laubhüttenfestes an, bis zum Morgengebet des ersten Tages des Pessachfestes. Aber mit dem Mussaf- Gebete des ersten Tages des Pessachfestes fängt man stattdessen an: »Der Du den Tau herunterschickest…«, zu sagen.",
+ "Vom siebenten Tage im Monate Cheschwan an, bete man noch um Regen bei der Segensformel über das Gedeihen der Felder בִרְכַּת הַשָּׁנִים und zwar, so lange man in der zweiten Gebetsformel des Regens Erwähnung tut. Dies gilt aber bloß im heiligen Lande, in Babylonien hingegen, so wie in Syrien und Aegypten, in den umliegenden Gegenden und drgl. Ländern, fange mail erst am sechzigsten Tage, nach dem Eintritt des herbstlichen Jahresviertels an, um Regen zu beten.",
+ "In Gegenden, die des Regens im Sommer bedürftig sind, z. B. auf den Inseln in fernen Meeren, bete man um Regen, so oft man dessen benötigt ist und zwar in der Segensformel »der Du Gebete erhörest«. An Orten, wo man jeden Festtag zwei Tage lang feiert, fange man erst beim Mussaf – Gebet des achten Tages des Laubhüttenfestes an: »Der Du den Regen heruntersendest מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם« zu sagen, was man dann den ganzen Winter hindurch fortsetzt.",
+ "Das ganze Jahr hindurch wird die dritte Segnungsformel mit: »Du heiliger Gott« beschlossen und die elfte— mit »König, der Du Recht und Gerechtigkeit liebest.« An den 10 Tagen aber, vom Neujahrstage bis zum Schlusse des Versöhnungstages, beschließe man die 3-te Segnungsformel mit »o Du heiliger König« und die 11-te »Du König der Gerechtigkeit.«",
+ "Es gibt Orte, wo es Sitte ist, an den genannten 10 Tagen in die erste Segensformel die Worte »gedenke unserer zum Leben זָכְרֵנוּ לְחַיִּים«, — in die zweite: »wer ist wie Du, o Vater der Barmherzigkeit מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמָן…« und in die Dankesformel »erinnere Dich Deines זְכֹר רַחֲמֶיךָ…« einzuschalten. Auch fügt man gewöhnlich zur letzten Segensformel die Worte hinzu »in das Buch des Lebens, וּבְסֵפֶר חַיִּים…« Ebenso gibt es Orte, wo man an den genannten 10 Tagen noch in die dritte Segensformel einschaltet »und also tue Deine Furcht auf alle Deine Geschöpfe usw.« Aber am Neujahrs- und Versöhnungstage, ist es schon zur allgemeinen Sitte geworden, zur dritten Segensformel die Worte »tue Deine Furcht וּבְכֵן…«, hinzuzufügen."
+ ],
+ [
+ "Das Morgengebet beginne man mit Sonnenaufgang; die ganze Zeit aber, während welcher allein man es verrichten darf, dauert bis zu Ende der vierten Tagesstunde, also ein Drittel des ganzen Tages. Wenn man diese Zeit absichtlich oder in Folge eines Irrtums versäumte und jenes Gebet erst in dem Zeitraume von der vierten Stunde, bis zu Mittag, verrichtete, so hat man zwar der Pflicht des Betens im Allgemeinen Genüge geleistet, aber nicht des zeitmäßigen. So wie nämlich das Gebet überhaupt ein Gebot der Schrift ist, ebenso ist es auch eine durch die Überlieferung uns zu Teil gewordene Vorschrift, dasselbe zu der Zeit zu verrichten, welche unsere Weisen und Propheten dafür bestimmten.",
+ "Wir haben bereits oben erwähnt, dass das Mincha-Gebet dem täglichen Nachhmittags-Opfer, der Zeit nach, entspreche; da aber dieses Opfer jeden Tag— dreißig Minuten nach der neunten Tagesstunde dargebracht wurde (2,5 Stunden vor Sonnenuntergang), — so bestimmte man auch, dass das Mincha-Gebet — dreißig Minuten nach der neunten Tagesstunde zu beginnen habe. Das Mincha Gebet um diese Zeit wird das kleine Mincha-Gebet מִנְחָה קְטַנָּה genannt. Weil jedoch am Tage vor dem Pessachfeste, wenn derselbe auf einen Freitag fällt, das tägliche Mincha-Opfer dreißig Minuten nach der sechsten Tagesstunde dargebracht wird (30 Minuten nach Beginn der 2. Tageshälfte), so bestimmte man auch, dass, wenn Jemand das Mincha-Gebet dreißig Minuten nach der sechsten Tagesstunde beginnt, er seiner Pflicht genügt habe und dass um diese Zeit die Verpflichtung zum Mincha-Gebet eintrete. Das um diese Stunde verrichtete Gebet, heißt nun das große Mincha-Gebet מִנְחָה גְּדוֹלָה.",
+ "Mehrere Männer pflegten zugleich, das große und das kleine Mincha-Gebet, zu verrichten, so dass das eine von beiden, als freiwillige Darbringung galt. Einige von den Gaonim aber lehrten, dass man nur das große Mincha-Gebet als freiwillige Darbringung betrachten dürfe. Dies geht auch, schon daraus hervor, dass das große Mincha-Gebet nur eines außerordentlichen Falles willen angeordnet wurde. Hat man jedoch das große Mincha-Gebet der Pflichterfüllung wegen verrichtet, so darf man das kleine nur als eine freiwillige Darbringung betrachten.",
+ "Aus Obigem geht nun hervor, dass die Zeit des großen Mincha-Gebets von dreißig Minuten nach der sechsten, bis dreißig Minuten nach der neunten Tagesstunde sich ausdehne. Die Zeit des kleinen Mincha-Gebets hingegen — erstreckt sich von dreißig Minuten nach der neunten Tagesstunde bis einer Stunde und fünfzehn Minuten bis zum Tagesende; jedoch kann man das Gebet auch bis zu Sonnenuntergang verrichten.",
+ "Die Zeit des Mussaf-Gebets ist — vom Schluss des Morgengebets an, bis zur siebenten Tagesstunde. Wer dasselbe jedoch nach der siebenten Tagesstunde verrichtet, sogar wenn er die Zeit mutwilliger Weise versäumt haben sollte, kommt desungeachtet seinen Verpflichtungen in Bezug auf dieses Gebet, hinreichend nach, weil dasselbe im Notfalle den ganzen Tag über verrichtet werden kann.",
+ "Die Zeit des Abend-Gebets erstreckt sich vom Beginne der Nacht, bis zur Morgenröte עַמּוּד הַשַּׁחַר. Die Zeit des Schlussgebets (נְעִילָה am Jom Kippur) wird durch den Umstand bedingt, dass dasselbe kurz vor Sonnenuntergang beendigt werden muss.",
+ "Wer ein Gebet, vor der für dasselbe—festgesetzten Zeit, verrichtet, erfüllt seine Pflicht dadurch nicht, sondern muss dasselbe noch einmal und zwar zur gehörigen Zeit, beten. Wenn man jedoch in dringenden Fällen das Morgengebet gleich nach der Morgendämmerung עַמּוּד הַשַּׁחַר betet, so ist das wohl als eine Erfüllung der Pflicht zu betrachten. Das Gebet der Schabbat-Nacht hingegen, kann man sogar am Freitag, vor Sonnenuntergang verrichten. Ebenfalls kann man das Gebet des Schabbat-Ausgangs noch am Schabbat verrichten, denn, da das Abendgebet überhaupt eine freiwillige Darbringung ist, so braucht man es mit der dafür bestimmten Zeit nicht so genau zu nehmen; bloß hat man den Satz: »Höre Israel« zur gehörigen Zeit, nämlich sobald die Sterne am Himmel erscheinen צֵאת הַכּוֹכָבִים, zu lesen.",
+ "Wer die zu einem Gebet bestimmte Zeit vorsätzlich verstreichen ließ, der kann sein Vergehen durch kein Ersatzgebet תַּשְׁלוּמִין wiedergutmachen. Geschah es aber in Folge eines Versehens oder war man gezwungen und durch den Drang der Umstände genötigt, es zu unterlassen: so hole man es beim nächstfolgenden Gebete nach und zwar so, dass man zuerst das für diese Zeit verordnete und dann erst das Ersatzgebet verrichtet.",
+ "Wenn z.B. Jemand irrtümlicher Weise das Morgengebet nicht bis zur Mittagszeit verrichtet,— so halte er ein zwiefaches Mincha-Gebet, zuerst nämlich das für die Nachmittagszeit und dann — das zum Ersatz für das Morgengebet bestimmte. Hat man aus Versehen das Mittagsgebet nicht vor Sonnenuntergang verrichtet, so bete man ein doppeltes Abendgebet und zwar das erste als Abendgebet und das andere—als Ersatz für das Mincha-Gebet. Hat man endlich das Abendgebet bis zur Morgenröte versäumt, so verrichte man ein zwiefaches Morgengebet, das erste nämlich für den Morgen und das andere als — Ersatz für das Abendgebet.",
+ "Hat man aber zwei auf einander folgende Gebete versäumt, so ist nur das zweite zu ersetzen, z. B. wenn Jemand irrtümlicher Weise, weder das Morgen-, noch das Mincha-Gebet verrichtete: so liegt ihm ob, ein zwiefaches Abendgebet zu halten, wovon das erstere, für den Abend und das zweite als Ersatz für das Mincha-Gebet gilt. Das versäumte Morgengebet aber, kann nicht mehr nachgeholt werden, weil die für dasselbe bestimmte Zeit schon abgelaufen ist; und so verhält es sich auch mit den anderen Gebeten.",
+ "Kommen auf diese Weise das Mincha und das Mussaf-Gebet zusammen, so verrichte man zuerst das Mincha-Gebet und dann erst das Mussaf-Gebet. Jedoch gibt es Gelehrte, welche es nicht für angemessen halten, dass dieses von Seiten einer ganzen Gemeinde geschehe, damit man dadurch nicht zum Irrtum komme."
+ ],
+ [
+ "Das Gebet, obgleich durch die Zeit geboten, bedingt außerdem noch fünf unumgängliche Erfordernisse. Die Reinigung der Hände, die Bedeckung der Blöße עֶרְוָה, die Reinigung des Ortes, wo das Gebet stattfindet, die Entfernung der zerstreuenden Gegenstände und die Inbrunst des Herzens.",
+ "In Betreff der Reinigung der Hände finden folgende Bestimmungen statt. Man benetzt die Hände mit Wasser bis zum Gelenk und verrichtet alsbald das Gebet. Befindet sich aber Jemand, wenn die Zeit zum Beten eintritt, unterwegs und es ist kein Wasser vorhanden, so kommt es darauf an, ob zwischen ihm und dem Wasser bloß eine Strecke von vier Mil , das sind achttausend Ellen (4 km), sich befindet, in welchem Falle er verpflichtet ist, bis zum Wasser zu gehen, dort die Hände zu waschen und dann zu beten. Ist aber die Entfernung größer, so findet bloß die Verpflichtung statt, die Hände mit Spänen, Sand oder an einem Balken abzuwischen, dann kann das Gebet stattfinden.",
+ "Obige Verpflichtung tritt jedoch nur dann in Kraft, wenn das Wasser sich vor dem Gehenden befindet; ist es hinter ihm, so ist es nur dann verpflichtet umzukehren, wenn es bis zu einer Mil entfernt ist. Beträgt die Entfernung mehr als eine Mil, so wischt man bloß die Hände rein, um beten zu können.Hingegen besteht die Verpflichtung zum bloßen Waschen der Hände, nur bei den nicht am Morgen stattfindenden Gebeten. Beim Morgengebete hingegen, hat man Gesicht, Hände und Füße zu waschen, um beten zu können. Ist aber Jemand (beim Morgengebet) vom Wasser entfernt, so wischt es bloß seine Hände ab und betet danach.",
+ "Alle als unrein Erklärten haben auch bloß ihre Hände zu waschen (und müssen nicht zur Mikwe), ebenso wie die Reinen und können alsdann ihr Gebet verrichten; denn das völlige Untertauchen (in der Mikwe) obgleich es möglicherweise ausgeführt werden könnte, um die gesetzlich erklärte Unreinheit aufzuheben, ist beim Gebete nicht notwendig. Wir haben bereits erklärt (Schma 7:8), wer Samenerguss hatte בַּעַל קֶרִי darf keine Toraverse lesen darf bis er in der Mikwe untergetaucht ist, nach einer Verordnung von Ezra. Die Gerichtsversammlung nach Ezra hat die gleiche Bestimmung auf das Gebet erweitert. Nicht wegen Reinheit und Unreinheit, sondern damit die Gelehrten nicht wie Hähne bei ihren Frauen verweilen. Deshalb verordneten sie das Untertauchen nur für den, der Samenerguss hatte und nicht für andere Unreinheiten.",
+ "Deshalb sagten die Weisen zur Zeit dieser Verordnung, sogar der Samenflüssige זָב, der einen Samenerguss sah und die Menstruierende נִדָּה, die Samen absondert (sie ist Während des Verkehrs Nidda geworden und sondert den männlichen Samen ab) — all diese benötigen die Reinigung durch Untertauchen für das Sagen des Schma und das Gebet, obwohl sie unrein sind (das Untertauchen reinigt sie nicht von ihrer Unreinheit). Ebenfalls ist dieses Untertauchen nicht wegen Reinheit, sondern der Verordnung גְּזֵרָה, damit man nicht ständig bei den Frauen sei. Doch ist diese Verordnung ist aufgehoben worden, sie hat in Israel keine Verbreitung gefunden, weil das Volk keine Kraft hatte sie einzuhalten.",
+ "Der verbreitete Brauch in Spanien und Babylon ist, wer einen Samenerguss hatte, bete solange nicht bis er seinen Körper mit Wasser gewaschen hat, wegen: »mache dich bereit für die Begegnung mit deinem Gott, Israel! (Amos 4:12)«. Dies betrifft einen Gesunden oder Kranken, der Geschlechtsverkehr hatte, hingegen ist ein Kranker, der wegen seiner Krankheit Samenerguss hat, von der Waschung befreit. Ebenso der Zaw, der einen Samenerguss sah und die Nidda, die Samen absonderte, waschen sich und ihre Hände und beten.",
+ "In Betreff der Bedeckung der Blöße עֶרְוָה finden folgende Bestimmungen statt: Eigentlich muss außer der beim Lesen des Satzes: »Höre Israel« festgesetzten Bedeckung der Blöße, beim Gebet — auch noch die Brust bedeckt werden. Hat man jedoch die Brust nicht bedeckt oder war man gezwungen es zu unterlassen oder hat man Nichts, womit man sie bedecken könnte, so ist schon jene ursprüngliche Blößebedeckung hinreichend. Von vorn herein aber,—darf man dies nicht tun.",
+ "In Betreff der Reinlichkeit des Ortes, wo das Gebet stattfindet, ist folgendes festgesetzt. Man darf das Gebet nicht an einem unsauberen Orte, nicht in einem Badezimmer, nicht auf einer Toilette, nicht an einem Misthaufen usw. verrichten. In zweifelhaften Fällen muss man vor dem Gebet den Ort untersuchen. Im Allgemeinen aber, — muss man sich in dieser Hinsicht an die Bestimmungen, welche beim Lesen des Satzes: »Höre Israel« getroffen wurden, auch beim Beten halten. Ebenso ist das Maß der Entfernung von unreinen Gegenständen, wie auch von Leichen und Körperblößen ganz dasselbe, wie auch beim Lesen des Abschnitts: »Höre Israel« (Schma 3:2).",
+ "Wenn Jemand sein Gebet verrichtet und nachher an dem Platze, wo dasselbe stattfand etwas Unreines wahrnimmt, so muss er, weil er den Ort nicht vor dem Gebet untersuchte, dasselbe Gebet noch einmal an einem reinen Orte verrichten. Ist man aber im Gebete begriffen, während man das Unreine bemerkt, so verändere man — wo möglich — seine Stellung so, dass der unreine Gegenstand vier Ellen hinter dem Betenden bleibe; ist es aber nicht möglich, so trete man in diese Entfernung seitwärts und erst wenn auch dies nicht geht, breche man das Gebet ab. Die Größten unter unseren Weisen pflegten sogar nicht in einem solchen Hause zu beten, wo man Bier braute oder Fische einsalzte, so lange der chemische Prozess dauert, weil an solchen Orten ein übler Geruch zu herrschen pflegt, obgleich der Ort rein bleibt.",
+ "In Betreff der zerstreuenden Gegenstände ist Folgendes bestimmt. Wenn Jemand eine Notdurft verspürt, darf er nicht beten und wenn er es dennoch tut, so ist sein Gebet verabscheut und er hat nachher von Neuem das Gebet zu verrichten. Wenn der Drang nun nicht heftig war (er kann 96 Minuten aushalten), hat er zwar nicht nötig, ein zweites Gebet zu verrichten, jedoch darf Niemand sich von vorn herein anders zum Gebet anschicken, als bis er sich in aller Hinsicht gereinigt und alle zerstreuenden Gegenstände beseitigt hat.",
+ "Es gilt als sehr unanständig, während des Gebetes wissentlich zu gähnen, sich zu dehnen, zu niesen usw. Kommt aber Einem dies unwillkürlich an, so bleibt es ohne Folgen. Wem sich, während der Gebers, der Speichel im Munde ansammelt, der entferne ihn mittelst eines Tuches oder eines Gewandes. Wem aber dies beunruhigend oder störend wird, der speie hinter sich, damit er sich während des Gebets nicht ärgere. Entließ er unwillkürlich eine Blähung, so schweige er bis der Geruch verfliegt und kehre darauf zum Gebet zurück.",
+ "Wer während des Gebets Blähungen hat und sich nicht halten, gehen vier Ellen nach hinten, entlasse die Blähung, verharre bis der Geruch verflogen und sage darauf: Herr der Welt, du hast uns mit Öffnungen und Höhlungen erschaffen. Bekannt und offenbart vor dir ist unsere Scham, die Schande, wenn wir leben und das Gewürm, wenn wir sterben.",
+ "Wem beim Gebete Urin seine Beine entlang tropft, warte bis das Wasser anhält und kehre zum Ort, wo er unterbrochen. Wartet er so lange es Dauert das Gebet zu vollenden, muss er von Anfang beginnen.",
+ "Wer vor dem Gebet Wasser lässt, warte so lange es dauert vier Ellen zu gehen und bete dann. Und wer betet (und sein Gebet beendet), warte so lange es dauert vier Ellen zu gehen und lasse dann Wasser, damit die Worte des Gebetes aus seinem Mund weichen.",
+ "In Betreff der Inbrunst des Herzens ist Folgendes bestimmt. Jedes Gebet, welches ohne Andacht stattfindet, ist nicht als Gebet zu betrachten. Hat Jemand sein Gebet ohne Andacht verrichtet, so muss er dasselbe nochmals andächtig wiederholen. Findet Jemand, dass seine Gedanken verwirrt und sein Herz abgewendet ist, so ist es ihm verboten zu beten, bis sein Geist sich beruhigt. Daher darf Jemand, der von der Reise kommt und müde oder leidend ist, nicht früher beten, als bis er sich beruhigt hat. Die Weisen sagten, man möge drei Tage anhalten, bis man völlig gerastet und seinen Geist beruhigt habe und dann erst beten.",
+ "Unter Andacht versteht man, dass der Betende alle fremden Gedanken aus seinem Herzen verbanne und sich als vor der Gottheit stehend, betrachte. Daher ist es nötig, vor dem Anfang des Gebetes kurze Zeit niederzusitzen und das Herz für die Andacht zu stimmen, dann aber sanft und mit stehendem Tone, das Gebet zu sprechen. Keineswegs aber soll man das Gebet als eine Last betrachten, die man je eher desto lieber abschüttelt, — weshalb es auch nötig ist, auch nach dem Gebete etwas niederzusitzen und dann erst sich zu entfernen. Die Frommen früherer Zeiten pflegten eine Stunde vor dem Gebete und eine Stunde nach dem Gebete zu verweilen, auch eine Stunde mit dem Gebete selbst zuzubringen.",
+ "Ein Betrunkener darf nicht beten, weil bei ihm keine Andacht stattfinden kann. Tut er es dennoch, so ist sein Gebet verabscheuungswürdig und er hat es deshalb zu wiederholen, sobald er wieder nüchtern geworden. Wer bloß einen kleinen Rausch hat, darf zwar eigentlich auch nicht beten, tat er es indes, so wird sein Gebet als solches betrachtet. Wen bezeichnet man als einen Betrunkenen? Antwort: Denjenigen, welcher nicht im Stande sein würde, vor einem König zu sprechen, während Derjenige, welcher nur einen kleinen Rausch hat, dies wohl noch ohne Fehler bewirken könnte. Im Allgemeinen jedoch darf Niemand beten, der ein Viertel-Maaß Wein getrunken, bevor nicht sein Rausch vorüber ist.",
+ "Eben so wenig ist es gestattet, das Gebet beginnen: mitten im Gelächter, bei leichtsinnigen Handlungen, unter frivolen Gesprächen, unter Zanken oder bei Verdruss, sondern bloß bei Worten der Tora. Selbst bei gerichtlichen Verhandlungen, wiewohl dieselben als zur Tora gehörig angesehen werden, ist es verboten, das Gebet zu beginnen, da die Gedanken des Betenden, in solchem Falle, zu sehr mit der Streitfrage beschäftigt sind. Es ist deshalb nur bei solchen Worten der Tora gestattet, das Gebet zu begingen, welche kein besonderes Nachdenken erfordern.",
+ "Die bloß für gewisse Tage im bestimmten Gebete, z. B. das Mussaf am Neumondstage und die Feiertagsgebete muss man zuvor durchgehen und dann erst verrichten, damit man während derselben sich nicht zu unterbrechen brauche.Befindet sich Jemand an einem Orte, wo seine Sicherheit gefährdet ist, z. B. wo wilde Tiere oder Räuber sich aufhalten und die Zeit des Gebetes nahet heran, so spreche er bloß eine Segensformel, nämlich: »Der Bedürfnisse Deines Volkes Israel sind viele, sein Verstand aber ist zu ohnmächtig: daher möge es Dein Wille sein, o Ewiger, unser Gott, einem Jeden unter uns zu seiner Nahrung zu verhelfen und jedem Körper das ihm Fehlende zu geben. Es geschehe, was Dir wohlgefällig ist. Gelobt seist Du, Ewiger, der Du das Gebet erhörest!« Diese Segensformel kann man auch unterwegs gehend sprechen. Gestatten es die Umstände nur irgend, dabei stehen zu bleiben, so tue man es. Sobald man aber einen bewohnten (sicheren) Ort erreicht und sich wieder beruhigt hat, verrichte man das gehörige, aus neunzehn Segensformeln bestehende Gebet."
+ ],
+ [
+ "Wiederum acht Dinge hat der Betende besonders zu berücksichtigen und zu beobachten, deren Unterlassung jedoch, im Falle einer Entfernung, eines Zwanges oder eines Vergehens, nicht hinderlich sein würde; nämlich: die aufrechte Stellung, die Richtung des Gesichts gegen den Tempel, die Haltung des Körpers, die Anordnung der Kleider, die des Ortes, wo man betet, der Ton der Stimme, die Verbeugung und das Niederknien.",
+ "In Betreff der aufrechten Stellung ist Folgendes festgesetzt. Man darf eigentlich das Gebet nicht anders als stehend verrichten. Befindet man sich auf einem Schiffe oder in einem Wagen, so stehe man beim Gebet auf, sobald dies irgend möglich ist, wo nicht, so verrichte man das Gebet sitzend. Ein Kranker kann das Gebet sogar, auf einer Seite liegend, verrichten, darf aber überhaupt nur dann beten, wenn er seine Gedanken zur Andacht zu stimmen im Stande ist. Ebenso ist ein Durstiger oder Hungriger zur Kategorie der Kranken zu rechnen, so dass beide nur dann zu beten verpflichtet sind, wenn sie ihre Gedanken zur Andacht stimmen können, wo nicht, so mögen sie erst dann beten, wenn sie gegessen und getrunken haben. Ist Jemand im Reiten begriffen, so steige er beim Gebete nicht ab, wenn auch eine Person zur Hand sein sollte, welche das Tier unterdessen halten könnte; vielmehr verrichte man dann das Gebet sitzend, damit die Gedanken nicht gestört werden.",
+ "Das Gesetz über die Richtung gegen den Tempel befiehlt jedem, außerhalb Israels Befindlichen, sein Antlitz dorthin zu wenden, jedem Dortigen aber nach Jerusalem und wiederum jedem hier Wohnenden, nach dem Tempel, denen aber, die sich im Tempel selbst befinden, ihr Angesicht nach dem Allerheiligsten zu richten. Ein Blinder, ein der Weltgegenden Unkundiger oder ein zu Schiffe sich Befindender, erhebe sein Herz zu dem Herrn und bete.",
+ "Die Haltung des Körpers beim Gebete verlangt, dass man die Füße neben einander halte, die Augen Niederschlage, als blicke man zur Erde, das Herz nach oben richte, als stände man im Himmel, die rechte Hand auf die linke und auf sein Herz lege und wie ein Knecht vor seinem Herrn, voll Furcht, Achtung und Angst dastehe, nicht aber mit in die Seite eingestemmten Händen.",
+ "Unter Ordnung der Kleider versteht man ihre Reinlichkeit und Gefälligkeit, denn es heißt: »Beuget euch vor Gott in der Schönheit des Heiligtums«. Während des Gebetes halte man keine Last, bete nicht mit entblößtem Haupte oder barfuß und zwar aller Orten, wo es Sitte ist, vor vornehmen Leuten nicht anders als in Schuhen zu stehen. Niemals aber halte man beim Beten weder Tefillin noch Gesetzrollen in der Hand, weil die dabei erforderliche Behutsamkeit die Andacht stört, noch Gefäße oder Gold; wohl aber ist es erlaubt, beim Laubhüttenfeste den Palmenzweig in derHand zu halten, da diese Tagespflicht ist. Die Last auf dem Haupte, welche weniger als 4 Maaß enthält, lasse man nach hinten herabfallen, die mehr, lege man zur Erde und bete dann. Sitte der Gelehrten und ihrer Schüler ist es, im Tallit gehüllt zu beten.",
+ "Der Ort beim Beten sei eine Vertiefung und so, dass das Gesicht zur Wand gekehrt sei wie auch bei geöffnetem Fenster oder geöffneter Tür, die im Hause gen Jerusalem liegen; denn es heißt (Daniel 6,10): »Und die Fenster waren gen Jerusalem hin geöffnet«. Man bestimme ferner immer einen Ort zum Gebete und halte dies weder in einer Ruine, noch hinter einer Synagoge, es sei denn, dass man in letzterem Falle das Gesicht nach derselben wende. Neben einem im Gebete Stehenden zu sitzen, ist ebenso wenig erlaubt, als bei ihm vorbeizugehen, es sei denn in einer Entfernung von vier Ellen.",
+ "Beim Gebete stehe man weder auf einer drei noch mehre Fuß hohen Erhöhung, Balken, Brett oder Stuhl. Ein hohes Gebäude von 4 Quadratellen im Umfang, — das bestimmendes Maaß eines Hauses ist — darf als ein oberer Stock angesehen und zum Gebete benutzt werden; ebenso wenn es mit einer Umzäunung versehen ist, auch ohne 4 Quadratellen Umfang zu haben: weil dann die Abschüssigkeit nicht zu merken ist und die Erhöhung einen eigenen Bereich bildet.",
+ "Arbeiter, die sich auf der Spitze eines gewöhnlichen Baumes oder hoch an einer Wand zur Zeit des Gebetes befinden, sollen hinabsteigen, um zu beten und zur Arbeit zurückkehren; ausgenommen ist der Oliven- und Feigenbaum, auf welchen, wegen des mühsamen Herab- und Hinaufsteigens, das Gebet erlaubt ist. Arbeiten sie bloß für Kost, so beten sie dreimal täglich, jedes Mal das volle Gebet von neunzehn Segenssprüchen; arbeiten sie aber um Lohn, so sprechen sie bloß das kurze Gebet »Hawinenu«. In beiden Fällen aber kommt es ihnen nicht zu, als Vorbeter aufzutreten oder den priesterlichen Segen mit der Hand zu erteilen.",
+ "Die Tonhaltung in der Stimme verlangt, dass man weder schreie im Gebete, noch, dass man bloß im Herzen bete; man spreche vielmehr die Worte zwar aus, aber leise, damit der Betende sie selbst höre, keineswegs aber so laut, dass auch Andere seine Stimme hören. Dem Kranken oder dem, der nicht anders andächtig sein kann, ist zwar lautes Beten erlaubt, jedoch nicht in der Gemeindeversammlung, damit er die Anderen nicht störe.",
+ "Das Verbeugen כְּרִיעָה und betreffend muss der Betende in jedem Gebet fünf sich verbeugen; nämlich: bei Anfang und Ende des ersten Segenspruches und des Huldigungssegensspruches הוֹדָיָה, wie auch beim Schlusse des Gebets, indem man drei Schritte rückwärtsgeht, den Friedensgruß zuerst links und dann rechts gibt, zuletzt aber das Haupt mit einer Verbeugung erhebt. Die ersten vier Verbeugungen geschehen immer bei dem Worte »gelobt בָרוּךְ«, das Erheben des Hauptes beim Worte »Gott«.Dies gilt für gewöhnliche Personen. Der Hohepriester verbeugt sich am Anfang und Ende jedes Segenspruches. Der König bleibt vom ersten Segensspruche an gebeugt, bis zum Ende seines Gebetes.",
+ "Weshalb gibt man den Friedensgruß zuerst zur linken? Weil diese des gegenüberstehenden Rechte ist. Stände man nun vor dem König, so müsste man die Abschiedsverbeugung zuerst zur Rechten und dann zur Linken des Königs machen; die Verordnung der Weisen aber lautet dahin, sich beim Gebete, wie beim Könige zu benehmen.",
+ "Bei jeder Verbeugung sollen alle Wirbel des Rückgrats hervorragen und dabei muss der Körper einen Bogen darstellen. Beugt man sich wenig, wenn dieses mit Anstrengung verbunden ist, so dass der Betende dem sich ganz Bückenden gleich zu achten wäre, so ist auch dies hinreichend.",
+ "Das Knien הִשְׁתַּחֲוָיָה wird wie folgt vollzogen: Nach dem Aufheben des Kopfes, bei der fünften Verbeugung, setzt man sich hin und fällt mit dem Gesichte zur Erde, worauf die beliebigen Bitten verrichtet werden.Überall wo von Verbeugung כְּרִיעָה die Rede ist, versteht man darunter ein Beugen auf die Unterschenkel (man sitzt auf den Unterschenkeln und die Knie berühren den Boden), wo von Bücken קִדָּה — Hinneigen des Gesichts zur Erde (man kniet nieder und berührt mit dem Gesicht die Erde), unter Niederknien הִשְׁתַּחֲוָיָה aber—das Ausbreiten der Hände und Füße in der Art, dass man mit dem ganzen Gesichte die Erde berührt.",
+ "Hinsichtlich des Niederkniens נְפִילַת פָּנִים, nach dem Gebete, begnügen sich einige mit einem bloßen Bücken קִדָּה, andere hingegen knien völlig nieder הִשְׁתַּחֲוָיָה. Dies auf Steinen, außerhalb des Tempels, zu tun—ist verboten, wie wir in der Abhandlung über den Götzendienst bereits erklärt (6:6-7). Ein angesehener Mann darf nur dann aufs Gesicht fallen, wenn er sich bewusst ist, so fromm wie Joschua zu sein; sonst beuge er nur ein wenig sein Gesicht und berühre nicht damit die Erde. Es steht frei, an einem Orte zu beten und am andern aufs Gesicht zu fallen.",
+ "Allgemeine Sitte ist es unter den Israeliten, dass man weder am Schabbat, noch an Feiertagen, noch an dem Neujahrs- oder, Neumondstagen, noch an Chanukka, Purimfeste, wie auch nicht am Minchagebet zum Vorabend des Schabbats und der Feiertage, noch in den Abendgebeten überhaupt— auch nicht an gewöhnlichen Tagen—auf das Gesicht falle. Doch gibt es manche, die beim Abendgebete wohl aufs Gesicht fallen. Bloß am Versöhnungstage allein tue es ein jeder und zwar bei jedem einzelnen Gebete, weil dieser ein Tag des Flehens, Betens und Fastens ist."
+ ],
+ [
+ "Es ist dem Israeliten verboten, hinter der Synagoge, während die Gemeinde ihr Gebet verrichtet, wegzugehen, den Fall etwa ausgenommen, da er eine Last trägt oder wenn die Synagoge von zwei Seiten Türen hat: weil man dann glauben könnte, dass der Vorübergehende nicht weggeht, sondern von einer anderen Seite in die Synagoge zu treten wünscht. Ebenso verhält es sich, wenn in der Stadt zwei Synagogen vorhanden sind: weil man dann glauben könnte, dass der an der einen Vorübergehende—sich nach der anderen Synagoge begeben wolle, die er gewöhnlich zu besuchen pflege. Ebenso darf derjenige, welcher die Tefillin angelegt hat, an einer Synagoge vorübergehen, wenn auch jene Ausnahm-Bedingungen da nicht stattfinden: weil die Tefillin selbst gleichsam Zeugnis ablegt, dass man eher einer guten Tat nachgehe, als sich des Gebets entschlagen wolle.",
+ "Wer das Gebet mit der Gemeinde verrichtet, dehne dasselbe nicht zu weit aus: was ihm aber freisteht, wenn er allein betet. Nach dem Gebet aber bleibt es einem Jeden überlassen, sogar ein Sündenbekenntnis וִדּוּי , wie am Versöhnungstage, im Stillen abzuhalten. Ebenso darf man zu jedem der mittleren Segenssprüche Worte von entsprechendem Inhalte hinzufügen.",
+ "Dies kann man in folgender Weise bewirken. Wem Jemand erkrankte, der kann bei Gelegenheit des Segenspruchs für Kranken-Herstellung בִרְכַּת חוֹלִים, je nach seiner Fähigkeit, um Erbarmen für jenen Kranken flehen. Wem es an Nahrungsmitteln fehlt, der kann seine Bitten und Wünsche der Segens-Formel über die jährliche Ernte בִרְכַּת הַשָּׁנִים hinzufügen und so fort bei jedem von den mittleren Segenssprüchen. Überdies kann man bei dem Segensspruche: »Der Du das Gebet erhörest שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה« um Gewährung sämtlicher Bedürfnisse bitten. Keineswegs aber ist es gestattet, dies bei den drei ersten oder bei den drei letzten Segensformeln zu tun.",
+ "Es ist dem Israeliten verboten nach Sonnenaufgang irgend Etwas zu genießen oder eine Arbeit zu unternehmen, bevor er das Morgengebet verrichtet. Ebenso wenig ist es ihm alsdann gestattet zu seinem Genossen sich zu begeben, um denselben zu begrüßen, bevor er sein Morgengebet verrichtet. Auch soll man keine Reise antreten ohne vorher gebetet zu haben. Wohl aber steht es jedem frei, vor dem Mussaf wie auch vor dem Mincha-Gebet Etwas zu genießen oder eine Arbeit zu unternehmen; jedoch ist es untersagt, sich kurz vor dem Mincha-Gebet zu einer vollen Mahlzeit niederzusetzen.",
+ "Sobald die Zeit des großen Mincha-Gebetes eintritt, begebe man sich nicht ins Bad, selbst wenn es nur geschehe, um sich in Schweiß zu bringen, ohne vorher gebetet zu haben: denn man könnte in Ohnmacht fallen und auf diese Weise das Gebet vernachlässigen. Ferner darf man sich nicht zum Essen niedersetzen, wäre es auch nur ein bloßer Zubiss, weil man dadurch zu sehr abgelenkt werden könnte; ebenso ist es untersagt, um diese Zeit gerichtliche Verhandlungen vorzunehmen, selbst wenn der Urteilsspruch schon nahe bevorstehen sollte בִּגְמַר דִּין: weil das Urtheil möglicher Weise noch umgestoßen, die Angelegenheit sonach verzögert und das Gebet auf diese Weise vernachlässigt werden könnte. Ebenso setze man sich um diese Zeit bei einem Frisör nicht nieder, ohne vorher gebetet zu haben, selbst dann nicht, wenn man sich nur einfach das Haar abscheren lassen wollte: weil zu besorgen steht, dass die Schere zerbrechen könnte (und es lange dauern würde sie zu reparieren). Ferner gehe man kurz vor dem Minchagebet nicht in seine Gerberei, ohne vorher gebetet zu haben, weil zu besorgen steht, dass man einen Fehler an der Arbeit bemerken, sich damit beschäftigen und so vom Gebet abgehalten werden könnte. Hatte man aber bereits eins von diesen Geschäften angefangen, so unterbreche man sich nicht, sondern beschließe dasselbe und verrichte dann das Gebet.",
+ "Was wird nun als Anfang der Beschäftigung betrachtet? Antwort: Beim Frisör, das Umlegen des Frisörumhangs; beim Baden, das Ablegen des zunächst auf dem Körper befindlichen Kleides; beim Gerben, das Umbinden des Schurzes, wie es bei den Handwerkern üblich ist; als Anfang des Essens aber — gilt bei den Bewohnern des Landes Israel das Waschen der Hände und, bei den Babyloniern — Ablegen des Gürtels; endlich aber als Anfang einer Gerichtsverhandlung — die Umhüllung der Richter mit dem Tallit und ihr Niedersitzen. Hatten die Richter sich lange vorher niedergesetzt, so gilt als Anfang das Vorbringen der Klage von Seiten einer der streitenden Parteien.",
+ "Obgleich das Abendgebet ein freiwilliges ist, spreche doch Niemand, der von seinem Geschäfte nach Hause zurückkehrt: ich werde zuerst Etwas essen, ein wenig schlafen und dann beten; denn der Schlaf könnte ihn überwältigen, so dass ihm die ganze Nacht darüber verginge. Daher hat man vorher vielmehr das Abendgebet zu verrichten und soll dann erst essen, trinken oder schlafen. Vor dem Morgengebet aber es ist erlaubt sich scheren zu lassen und in das Bad zu gehen: denn die Weisen haben dieses Verbot nur mit Bezugnahme auf die Zeit vor dem Mincha Gebet ergehen lassen, weil zu dieser Zeit die meisten Menschen dorthin sich zu begeben pflegen. Am Morgen aber ist dies etwas ganz Ungewöhnliches, weshalb auch in dieser Beziehung keine Bestimmung getroffen wurde.",
+ "Wer mit dem Studium des Gesetzes beschäftigt ist, während die Zeit des Gebets herannaht, unterbreche sein Studium und bete. War aber das Studium seine einzige Beschäftigung, so dass er mehr keine andere Arbeit, als das Studium der Tora kennt und hatte er sich zur Zeit des Gebetes gerade ins Studium der Tora vertieft: so unterbreche er sie nicht, — indem das Studium der Tora viel wichtiger ist, als das Gebot zu beten. Derjenige, welcher sich mit Gemeindeangelegenheiten beschäftigt, wird demjenigen gleichgeachtet, welcher sich mit dem Studium der Tora beschäftigt.",
+ "Der Betende unterbreche sein Gebot nur im Falle einer Lebensgefahr. Sogar wenn der König von Israel ihn begrüßt, antworte er nicht. Aber er antworte einem nichtjüdischen König, denn vielleicht könnte ihn dieser töten. Wer während des Gebets einen nichtjüdischen König oder einen gewalttätigen Menschen auf sich zukommen sieht, verkürze sein Gebet. Wenn man sein Gebet nicht verkürzen kann, dann breche man das Gebet ab. Sah Jemand Schlangen oder Skorpionen auf ihn zukommen, so kommt es darauf an, ob ihr Biss im Lande tödlich zu wirken pflegt, in welchem Falle er das Gebet abbreche und hinwegeile. Sind sie aber dort nicht bösartig, so unterbreche man das Gebet nicht.",
+ "Frauen, Knechte und Minderjährige sind zum Gebet verpflichtet, wer aber den Abschnitt »Höre Israel« nicht zu lesen nötig hat, ist auch vom Gebet überhaupt befreit. Auch sind Diejenigen, welche einen Toten begleiten, selbst wenn man ihrer zur Bestattung nicht bedarf, frei vom Gebet."
+ ],
+ [
+ "Als die Weisen diese Gebete anordneten, führten sie zugleich auch noch andere Segenssprüche ein, welche jeden Tag gesprochen werden müssen. Wenn man sich nämlich abends zu Bett begibt, sage man: »Gelobt seist Du, Ewiger, unser Gott, König der Welt, der Du Fesseln des Schlafes meinen Augen anlegst und sanften Schlummer auf meine Blicke niedersendest, zugleich aber auch das innere Auge erleuchtest. Es sei einst Wille vor Deinem Angesichte, o Ewiger, mein Gott, dass Du mich vor bösen Gedanken, wie auch vor bösen Zufällen errettest. Möchten mich weder böse Träume noch böse Gedanken erschrecken, möchte mein Ruhebett vor Dir unversehrt bleiben, erhebe mich wieder zum Leben und zum Frieden und erleuchte meine Augen, damit ich nicht den Todesschlaf schlafe. Gelobt seist Du, Ewiger, der Du das ganze Weltall mit Deiner Ehre erleuchtest.«",
+ "Darauf lese man den ersten Teil des Abschnitts »Höre Israel« und überlasse sich dann dem Schlafe. Überwältigt Jemand der Schlaf zu sehr, so lese er wenigstens den ersten Vers hiervon oder ein paar andere Verse des göttlichen Erbarmens und schlafe alsdann ein.",
+ "Beim Erwachen vom Schlafe spreche man, noch im Bette liegend, folgenden Segen: »mein Gott, die Seele, welche Du mir eingepflanzt, ist rein; Du hast sie erschaffen, gebildet und mir eingehaucht; Du erhältst sie in mir, Du wirst sie einst von mir nehmen, aber auch in späterer Zukunft mir wiedergeben. So lange jedoch die Seele in mir ist, bringe ich Dir meinen Dank dar, Ewiger, mein Gott, Herr alles Erschaffenen. Gelobt seist Du, Ewiger, der Du die Seelen den toten Körpern wiedergibst.«",
+ "Sobald man den Hahn krähen hört, spricht man folgenden Segensspruch:»Gelobt seist Du, Ewiger, unser Gott, König der Welt, der Du dem Hahn das Vermögen gegeben, zu unterscheiden zwischen Tag und Nacht.«Beim Ankleiden bete man folgenden Segensspruch:»Gelobt seist Du, Ewiger, unser Gott, König der Welt, der Du die Nackten kleidest!«Beim Anlegen der Kopfbedeckung spricht man:»Gelobt seist Du, Ewiger, unser Gott, König der Welt, der Israel mit Herrlichkeit krönt.«Wenn man mit der Hand über die Augen fährt — sage man:»Der Du die Blinden sehend machst.«Setzt man sich aufs Bett, so spricht man:»Der Du die Gefangenen befreiest.«Wenn man sich mit den Füßen, aus dem Bett aussteigend, auf die Erde stellt:»Der Du die Erde über dem Wasser ausgedehnt hast.«Wenn man steht:»Der die Gebückten aufrichtet.«Beim Händewaschen:»Der uns geheiligt durch seine Gebote und uns befohlen die Hände zu waschen.«Beim Waschen des Gesichts:»Gelobt seist Du, Ewiger, unser Gott, König der Welt, der Du die Binde des Schlafes mir von den Augen genommen und die des Schlummers von meinen Blicken; es sei Dein Wille, Ewiger, mein Gott und meiner Väter Gott, mich an Mizwot und nicht an Sünden zu gewöhnen; und lasse über mir den guten aber keinen bösen Trieb walten; stärke mich vielmehr in Deinen Geboten und lasse mich Anteil nehmen an Deiner Tora; lasse mich Gunst, Gnade und Barmherzigkeit finden vor Deinen Augen, wie auch vor den Augen Aller, die mich sehen und schenke mir stets Deine Gnade. Gelobt seist Du, Ewiger, der Du Gnade übest!«",
+ "Bevor man die Toilette betritt sage man jedes Mal:»Ihr geehrten, Heilige Diener des Allerhöchsten. Bewachet mich, bewachet mich bis ich hineingegangen und herausgekommen bin, denn dies ist die Art der Menschen.«Nach der körperlichen Reinigung spricht man:»Gelobt seist Du, Ewiger, unser Gott, König der Welt, der Du den Menschen in Weisheit erschaffen und in ihm Öffnungen und Höhlungen geschaffen hast, offene und geschlossene. Wenn eine von diesen sich öffnen oder eine von jenen sich schließen würde, der Mensch sich sodann unmöglich erhalten könnte, sogar keine Stunde. Gepriesen seist Du, Ewiger, Heiler alles Fleisches und Wundertäter«",
+ "Beim Umlegen des Gurtes spricht man den Segensspruch:»Der Du Israel mit Stärke umgürtest.«Beim Anziehen der Schuhe:»Der Du mich mit allen Bedürfnissen versorgest.«Macht man sich auf dem Weg, so spricht man:»Der Du die Schritte des Menschen lenkst.«Und täglich spricht man die Segenssprüche:»Gelobt seist Du, Ewiger, unser Gott, König der Welt, dafür dass Du mich nicht als Nichtjuden geschaffen!« »Gelobt seist Du, Ewiger, unser Gott, dass Du mich nicht als Frau geschaffen! »Gelobt seist Du Ewiger unser Gott, König der Welt, dass Du mich nicht als Sklaven geschaffen!«",
+ "Diese 18 Segenssprüche haben keine bestimmte Ordnung, sondern sie werden je nach den Umständen und zwar nur auf bestimmte Veranlassung gesprochen, wenn man, z. B. nach dem Aufstehen den Gurt umlegt, spreche man den Segen: »Der Du Israel mit Stärke umgürtest«; hört man den Hahn krähen, so spreche man den Segen: »Der Du dem Hahn das Vermögen gegeben« usw. Ist die Veranlassung zu einem solchen Segensspruche nicht vorhanden, so wird derselbe auch nicht gesprochen.",
+ "Schlief man z. B. angekleidet, so spreche man nicht beim Aufstehen:»Der Du die Nackten kleidest.«Geht man barfuß, so spreche man nicht:»Der Du mich mit allen Bedürfnissen versorgest.«Am Versöhnungstage, am neunten des Monats Aw, wo das Waschen nicht stattfindet, spreche man ebenso wenig den Segensspruch vom Waschen der Hände, wie auch nicht:»Der Du die Binde des Schlafes von meinen Augen genommen.«Hat man seine Notdurft noch nicht verrichtet, so spreche man nicht den Segen:»Der Da den Menschen in Weisheit erschufst« usw. Und ebenso verhält sich’s mit allen diesen Segenssprüchen.",
+ "Es ist zwar in den meisten israelitischen Städten Sitte, diese Segenssprüche hinter einander in der Synagoge herzusagen, ohne alle Rücksicht darauf, ob eine Verpflichtung dazu vorhanden sei oder nicht; aber dies geschieht nur in Folge eines Irrtums und man tut nicht wohl daran, es nachzuahmen, vielmehr spreche man nur dann einen Segen, wenn die Verpflichtung dazu eintritt.",
+ "Steht Jemand früh auf, um die Tora zu lesen, bevor er das: »Höre Israel« gesprochen, so soll er, gleichviel ob es die geschriebene oder mündliche war, zuerst die Hände waschen, drei Segenssprüche sprechen und dann erst lesen, nämlich, erstens: »Der uns geheiligt durch seine Gebote und uns befohlen, die Tora zu studieren, mache, o Ewiger, unser Gott, die Worte Deiner Lehre angenehm in unserem Munde, wie auch im Munde Deines ganzen Volkes Israel. Mögen wir, unsere Kinder und die Nachkommen Deines ganzen Volkes, stets Deinen Namen kennen und Deine Tora studieren, um ihrer selbst willen. Gelobt seist Du, Ewiger, der Du die Tora gibst«; »Gelobt seist Du, Ewiger, unser Gott, König der Welt, der uns aus allen Völkern erkoren und uns seine Lehre gegeben. Gelobt seist Du, Ewiger, der Du die Tora gibst«.",
+ "Jeder ist verpflichtet täglich diese drei Segenssprüche zu beten und dann etwas aus der Tora zu lesen; bereits ist es allgemein angenommen, die Segenssprüche der Priester zu lesen; an manchen Orten liest man den Abschnitt:»Gebiete den Kindern Israel«, usw. (Paraschat Tamid)Noch an andern Orten liest man Beides zusammen, aber auch Abschnitte und Abhandlungen aus der Mischna und aus den Beraitot.",
+ "Denen spenden die Weisen besonders Lob, die jeden Tag die Psalmen, vom: »Das Lob Davids« an, bis zum Schluss der Psalmen lesen. Es ist aber schon längst allgemeine Sitte, vor und nach diesen Psalmen noch andere Verse zu lesen, voran aber eine Segensformel zu schicken, welche mit den Worten: »Gesegnet sei, Der da sprach בָּרוּךְ שֶׁאָמַר« anfängt und ebenso auch am Schluss eine andere Segensformel folgen zu lassen, welche mit den Worten: »Es werde gelobt יִשְׁתַּבַּח« anfängt. Erst alsdann spricht man den Segen über die Lesung des »Höre Israel«.",
+ "Es gibt Städte, wo es gebräuchlich ist, jeden Tag nach der Segensformel: »Es werde gelobt«, das Lied vom roten Meere שִׁירַת הַיָּם zu rezitieren und erst alsdann den Segen über das »Höre Israel« zu sprechen. An andern Orten wiederum ist es Sitte, das Lied: »Vernehmet ihr Himmel שִׁירַת הַאֲזִינוּ« zu lesen. Wiederum gibt es einzelne Personen, welche beide obengenannte Lieder zugleich rezitieren. Alles kommt hierbei nur auf den Gebrauch an.",
+ "Jeder Israelit ist verpflichtet, je hundert Segenssprüche innerhalb vierundzwanzig Stunden zu sprechen, nämlich: die 23 in diesem Kapitel aufgeführten (18 beim Aufwachen, 3 auf die Tora, 2 auf Psalmen), dann die der Lesung des »Höre Israel« vorangehenden und nachfolgenden, welche, die vom Abend und die vom Morgen zusammengenommen, 7 ausmachen.Beim Umhüllen mit dem Tallit spricht man den Segen: »Gelobt seist Du, Ewiger, unser Gott, König, der Welt, Der uns geheiligt durch Seine Gebote und uns befohlen Zizit umzulegen«.Beim Anlegen der Tefillin spricht man: »Gelobt seist Du, Ewiger, unser Gott, König der Welt, Der uns geheiligt durch Seine Gebote und uns befohlen Tefillin anzulegen«.Dann folgen die drei täglichen Gebete, von welchen jedes 18 Segensformeln enthält; also, die seither genannten zusammengenommen, 86 an der Zahl. Zu diesen kommen nun noch diejenigen, welche bei zwei täglichen Mahlzeiten gesprochen werden hinzu und zwar 7 Sprüche bei jeder Mahlzeit, zusammen also 14, nämlich: ein Segensspruch beim Waschen der Hände, einer vor dem Essen, drei nach dem Essen und zwei über das Wasser, vor und nach dem Trinken, folglich sind es 7 Segensprüche.",
+ "Zu unserer Zeit, wo auch die Segensformel wegen der Häretiker בִּרְכַּת הַמִּינִים ins Gebet aufgenommen worden und auch noch im Segen über die Mahlzeit die vierte Formel »der Gute und Wohltuende« vorkommt, haben wir fünf Segensprüche mehr. An Schabbaten und Feiertagen, an welchen nur Gebete von 7 Segensprüchen verrichtet werden oder auch an Wochentagen, die aber keine Gelegenheit darbieten, um Jemand zu den oben aufgezählten dreiundzwanzig Segenssprüchen zu verpflichten, z. B. wenn man eine Nacht nicht schläft oder den Gurt nicht losbindet u. dgl., muss man die Zahl der Hundert bei dem Genuss der Früchte ergänzen.",
+ "Dies kann geschehen, indem man Gemüse genießt, wo man das ganze Quantum in mehrere Teile teilt, um sie in kleinen Zwischenräumen zu genießen und auf diese Weise die Segenssprüche vor und nach dem Genuss wiederholen zu können, bis die Zahl von hundert voll ist.",
+ "Die Ordnung der Gebete ist folgende: Des Morgens erhebe sich der Mensch frühzeitig (vor Sonnenaufgang) und spreche die oben angeführten Segensformeln, reitre dann die oben bezeichneten Psalmen, nebst den sie begleitenden zwei Segenssprüchen, halte hierauf die Lesung des »Höre Israel« nebst den dazu gehörigen Segnungen, überspringe aber dabei die Heiligung קְּדֻשָּׁה der ersten Segnung vor dem »Höre Israel«, indem ein einzelner die Heiligung nicht sprechen darf. Indem man nun auf diese Weise mit: »Der Israel erlöst גָּאַל יִשְׂרָאֵל« diese Lesung beschließt, erhebe man sich alsbald, um das Gebet unmittelbar auf die Erlösung folgen zu lassen, weil dasselbe doch nur stehend verrichtet werden darf, wie oben erklärt worden. Nach Beendigung des Gebetes setze man sich, falle aufs Angesicht, bitte zu Gott, was Alles noch immer sitzend geschieht, erhebe dann das Haupt wieder bei fortgesetzten Bitten und lese den Psalm: »Lob Davids תְּהִלָּה לְדָוִד«, spreche dann je nach Vermögen flehende Worte und gehe seinen Geschäften nach.",
+ "Beim Minchagebet beginne man sitzend mit dem Psalm; »Lob Davids«, dann stehe man auf, um das eigentliche Minchagebet zu verrichten, nach dessen Beendigung man wieder aufs Angesicht fällt, Bitten an Gott richtet, das Haupt erhebt, unter fortgesetztem Flehen, je nach Kräften. Darauf kehre man zu seinen Geschäften zurück.Beim Abendgebete fange man mit der Lesung des »Höre Israel« an und zwar mit Hinzufügung der vorangehenden und nachfolgenden Segenssprüche, lasse das Gebet wieder unmittelbar auf die Erlösung folgen, verrichte dasselbe stehend, setze sich aber nach dessen Beendigung ein wenig nieder und gehe erst alsdann hinweg. Wer nach dem Abendgebete flehende Worte spricht, ist besonders zu loben. Obgleich man nach den Worten: »Der Israel erlöset« noch die Segensformel: »Lasse uns ruhen« spricht, so ist dies nicht als eine Unterbrechung zwischen der Erlösung und dem Gebete zu betrachten, da beide bloß als eine einzige lange Segnung gelten."
+ ],
+ [
+ "Das Gebet einer ganzen Gemeinde wird immer vom Schöpfer erhört; der Heilige, gelobt sei Er, verachtet das Gebet der Menge nicht, wenn auch in derselben viele Sünder sind; daher ist es gut, wenn ein Jeder sich der Gemeinde anschlösse, auf dass er nicht allein das Gebet verrichte, sondern, wenn es ihm nur möglich ist, mit der Gemeinde. Stets aber gehe jeder Jude morgens und abends in die Synagoge, denn das Gebet wird bloß in der Synagoge zu jeder Zeit erhört. Derjenige, welcher an seinem Orte eine Synagoge hat, aber dennoch nicht mit der Gemeinde sein Gebet verrichtet, heißt ein schlechter Nachbar.",
+ "Es ist die Pflicht eines jeden Juden in die Synagoge eilend zu gehen, denn es heißt: (Hos. 6:3) «Wir wollen uns beeilen, den Ewigen zu erkennen«. Beim Weggehen hingegen aus der Synagoge mache man keine beflügelten Schritte, sondern man gehe langsam aus derselben. Wenn man in die Synagoge gekommen, schreite man in derselben so weit vor, als das Interwall zweier gegenüberstehenden Türen einnimmt und bete alsdann, da man die Vorschrift zu erfüllen hat: »Zu hüten die Pfosten meiner Türen.« (Mischlei 8:34)",
+ "Das Beth-Hamidrasch steht in geheiligter Beziehung der Synagoge voran; die großen Gelehrten pflegten nur an dem Orte, wo sie sich mit der Tora beschäftigen, zu beten, obgleich an ihrem Wohnorte mehrere Synagogen waren. Jedoch hat jenes nur dann den Vorzug, wenn man in demselben das Gebet mit der Gemeinde zusammen verrichten kann.",
+ "Das Gebet der Gemeinde wird auf folgende Weise abgehalten: Eine Person betet laut und die andern müssen stillschweigend zuhören; dies geschieht aber nicht anders, als vor einer Versammlung von nicht weniger als zehn erwachsenen freien Männern, unter welchen der Vorbeter als Mitglied zu betrachten ist. Wenn einige von den Zehnen ihr Gebet schon vorhin verrichtet, sich also ihrer Pflicht entledigt haben, können sie doch als Ergänzung zu der gesetzlichen Zahl der zehn mitgerechnet werden; jedoch nur in dem Falle, wenn die Meisten der zehn noch nicht gebetet haben (also 6 von 10) Man darf auch weder die Heiligungקְּדֻשָּׁה sprechen, noch zur Tora-Lesung, bei Segenssprüchen vor und nach derselben, schreiten, wenn die Versammlung nicht aus zehn Individuen besteht; die Zahl muss ebenfalls bei der Lesung der Haftara aus den Propheten beobachtet werden.",
+ "Ebenso darf man nur vor einer Gemeinde von wenigstens zehn Personen den Segensspruch: »Höre Israel« öffentlich hersagen, so dass ihn Alle hören und dann mit Amen einfallen können; diese Vortragart eben heißt: die Anstimmung des »Höre Israel פּוֹרֵס עַל שְׁמַע«. Auch darf nicht die Weihung קַדִּישׁ vor weniger als zehn Personen gesprochen werden; ganz so haben die Kohanim, bei der Erteilung ihres Segens mit der Hand, auf die gesetzliche Anzahl der Gebetgemeinde zu sehen; sie selbst können auch mit in dieser Zahl begriffen sein, denn jede Versammlung von zehn Israeliten wird schon Gemeinde genannt, wie es heißt (Num. 14:27): »Wie lange wird noch die so böse Gemeinde« usw.; wo doch nur von zehn die Rede war, indem Josua und Kaleb von diesen ausgenommen waren.",
+ "Auch jede andere öffentliche Heiligung darf nur vor einer solchen vollzähligen Israeliten-Gemeinde vollzogen werden, denn es heißt (Lev. 22:32). »Und ich werde geheiligt werden inmitten der Kinder Israel«. Sämtliche oben angeführte, heilige Handlungen dürfen, wenn einmal bei einer Versammlung von zehn männlichen Individuen vorgenommen, von dem Rest vollendet werden, im Fall während der Verrichtung sich einige entfernt haben. — Diese Entfernung ist jedoch gegen das Gesetz.",
+ "Sämtliche Mitglieder der Betgemeinde müssen sich an einem und demselben Orte befinden, wie auch der Gemeinde-Vorbeter bei ihnen sein muss. Ist ein kleiner Hof von einer Seite nach einem größeren ganz geöffnet und befinden sich im größeren neun Mitglieder, im kleineren aber bloß einer, so können sie beiderseits zu einander gezogen werden; waren aber neun Männer im kleinen Hofe und Einer im größeren, so dürfen sie nicht zur Vollzahl zusammengerechnet werden. Befand sich die Gemeinde im größeren und der Vorbeter im kleinem Hofe, so ist die Handlung gesetzlich; war die Gemeinde im kleineren und der Vorbeter im größeren, so haben sie sich ihrer Pflicht nicht entledigt; denn der Vorbeter wird als durch den Raum von ihnen abgeschieden und folglich nicht als zu ihnen gehörig betrachtet, da der große Hof an den kleineren gränzend, nach beiden Seiten hin Verlängerungen bildet, während im erstem Falle der Kleine nicht als getrennt vom größeren, sondern nur als eine Vertiefung desselben angesehen wird.",
+ "Wenn der große Hof schmutzig ist, so ist es verboten auch im kleineren zu beten oder das »Höre Israel« zu lesen; ist aber bloß der kleine schmutzig, so darf man im größeren beten oder das »Höre Israel« sagen,—da dieser als getrennt vom kleineren zu betrachten ist; außer etwa — es dränge ein übler Geruch vom kleineren Hof in den größeren.",
+ "Der Gemeinde-Vorbeter hilft gleichsam der Menge ihrer Pflicht nachkommen, nämlich, wenn er betet und jene zuhörend mit Amen nach jedem Segensspruch einfällt, wird sie ebenfalls als mitbetend betrachtet; jedoch gilt dies nur für denjenigen, der nicht selbst zu beten versteht: wer es aber kann kommt seiner Pflicht nicht anders nach, als wenn er selbst betet.",
+ "Mit dem Gebete wird es jedoch nur an gewöhnlichen Tagen so strenge genommen, nicht aber am Neujahrs- und Versöhnungstage im Jubeljahre, an welchen beiden Tagen der Gemeinde-Vorbeter sowohl für die Kundigen, als der Schrift Unkundigen betet; diese Ausnahmen finden statt, weil die Segenssprüche an diesen Tagen sehr lang sind und die meisten Schriftkundigen nicht im Stande wären, ihre Gedanken, so lange als der Vorbeter, zur Andacht zu stimmen. Es steht daher an diesen beiden Tagen sogar dem Schriftkundigen völlig frei, sich auf den Vorbeter zu verlassen, da er, nach dem vorhergegangenen Satz, der Pflicht des Selbstbetens enthoben ist.",
+ "Man darf als Gemeinde-Vorbeter nur den, sowohl an Gelehrsamkeit, als durch Handlungen Vorzüglichsten, einsetzen. Besonders noch ist ein bejahrter Mann vorzuziehen; man muss.sich aber bemühen als Gemeinde-Vorbeter einen Mann zu bestimmen, der eine angenehme Stimme hat und gut zu rezitieren versteht. Ein bartloser Jüngling hingegen und mag er noch so gelehrt sein trete nie als Gemeinde-Vorbeter auf, weil dieses die Ehre der Gemeinde beeinträchtigen könnte; aber man darf wohl das »Höre Israel« anstimmen, sobald man das dreizehnte Lebensjahr erreicht.",
+ "Ebenso wenig darf ein mit einem mangelhaften Sprachorgan Behafteter als Vorbeter fungieren, ein solcher, der etwa den Aleph wie Ain oder Ain wie Aleph ausspräche oder überhaupt die Buchstaben nicht deutlich und verständlich hervorbringen könnte. Der Lehrer darf einen seiner Schüler zum Vorbeter bestimmen; und dieser auch in seiner Gegenwart das Gebet verrichten.Ein Blinder darf sowohl das »Höre Israel« vortragen, als auch als Gemeinde-Vorbeter eingesetzt werden. Derjenige aber, dem die Schultern entblößt sind, darf zwar das »Höre Israel« anstimmen, jedoch nicht eher als Vorbeter auftreten, als bis er dieselben bedeckt hat."
+ ],
+ [
+ "Die Ordnung des Gemeinde-Gebetes ist: des Morgens sitze die ganze Gemeinde, der Vorbeter trete an die Bundeslade, so dass er sich in der Mitte der Versammlung befinde, beginne alsdann die Heiligung קַדִּישׁ zu sprechen, worauf die ganze Versammlung aus allen Kräften spricht: »Amen, der Name des Herrn sei gelobt ewig und immerdar« und am Schlusse der Heiligung spreche die ganze Versammlung abermals »Amen«. Der Vorbeter fahre fort: »Preiset Gott den Gepriesenen«, .worauf die Versammelten antworten: »Gelobt sei Gott, der ewig und immerdar gelobt wird.« Dann bete er mit lauter Stimme das »Höre Israel«, wobei nach jedem Segensspruche die Versammlung mit Amen einfällt. Wer aus der Gemeinde zu loben und mit dem Vorleser zu beten versteht, der lese bis jener den Segensspruch: »Der Israel erlöset hat« spricht.",
+ "Darauf erheben sich alle Anwesenden und beten leise. Der des Gebetes Unkundige bleibe schweigend stehen, bis der Vorbeter mit den Übrigen leise das Gebet geendigt. Jeder dieser Betenden gehe dann drei Schritt rückwärts und bleibe an dem Orte, wo er hingelangt, stehen.",
+ "Nachdem auch der Vorbeter drei Schritte rückwärtsgegangen und stehen geblieben, beginnt er von Neuem mit lauter Stimme die 18 Segenssprüche für diejenigen zu beten, die noch nicht gebetet, wobei alle Andern stehen, hören und nach jedem Segensspruche mit »Amen« antworten und zwar alle ohne Ausnahme, ganz gleich ob sie schon ihrer Pflicht nachgekommen oder nicht.",
+ "Im dritten Segensspruche spricht der Vorbeter die Heiligkeit קְדֻשָּׁה, bei welchen Worten jeder seine frühere Stelle einnehmen darf. Kommt der Vorbeter zu den Worten: »Wir huldigen מוֹדִים« und beugt sich, so verbeuge sich die ganze Versammlung ein wenig, wie sich ziemt und spreche: »Wir huldigen Dir, Ewiger, unser Gott und Gott jedes Geschöpfes, unser Schöpfer und Schöpfer alles Anfanges. Lob und Preis Deinem großen und heiligen Namen, dass Du uns geschaffen und erhalten. Also erhalte uns gnädig fernerhin und bringe die Verbannten nach Deinem Heiligtum, um Deine Gesetze zu ehren und Dir mit Aufrichtigkeit zu dienen und Deinen Willen mit lauterem Herzen zu erfüllen, weshalb wir Dir huldigen«. Der da wiederholt: »Wir huldigen, wir huldigen«, den bringe man zum Schweigen.",
+ "Hat der Vorbeter das ganze Gebet geendigt, so setze er sich, falle auf das Gesicht, neige sich ein wenig mit der ganzen Versammlung und bete auf dem Gesicht liegend mit derselben, erhebe dann das Haupt und bete sitzend ein wenig, mit lauter Stimme.Dann stehe der Vorbeter allein auf und spreche zum zweiten Male die Heiligung, worauf die Versammlung wie früher antwortet. Darauf spricht jener stehend, während die übrigen sitzend mit ihm lesen: »Und der Barmherzige«…, dann: »Lob des David«, ferner: »Und der Erlöser wird kommen nach Zion«, »Und ich dieses«, usw. »Du bist heilig«, ferner: »Einer rief dem Andern zu: Heilig, heilig, heilig«; dann endigt der Vorbeter: »Die Heiligkeit« und die Gemeinde antwortet: »Heilig, Heilig« drei Mal. Der Vorbeter liest dann wiederum die »Heiligkeit« in aramäischer Übersetzung und spricht: »Und der Geist hat mich erhoben«, was er gleichfalls in solcher Übersetzung liest, dann endlich: »Gott wird bis in alle Ewigkeit thronen« was ebenfalls aramäisch gelesen wird, damit die Versammlung es verstehe.",
+ "Diese vor und nach der Heiligkeit gesprochenen Verse mit ihrer Übersetzung werden ,,Ordnung der Heiligkeit סֵדֶר הַיּוֹם« genannt. Endlich bete der Vorleser mit flehenden Worten die Verse der Erbarmung, spreche die Heiligung, worauf die ganze Versammlung wie oben antworte und auseinandergehe.",
+ "Wer beim Flehen spricht: »Der sich des Nestes der Vögel erbarmt, dass man nicht die Mütter nebst den Jungen nehme oder dass man nicht ein Tier mit seinem Jungen an demselben Tage schlachte, Der erbarme sich unser« und dergleichen mehr, — den bringe man zum Schweigen. Denn diese Gebote sind nur Befehle, aber keineswegs Zeichen der Barmherzigkeit, denn wären diese Gebote aus Barmherzigkeit erlassen, so würde uns das Schlachten überhaupt nicht erlaubt sein. Desgleichen gebe man Gott nicht zu viele Beiwörter, wie z. B.: Gott der Große, der Starke, der Furchtbare, der Mächtige, der Unerschütterliche, der Gewaltige, sondern nenne ihn wie Moses, — Friede sei mit ihm; denn Niemand vermag Gottes Lob zu erschöpfen.",
+ "Beim Minchagebet lese der Vorbeter sitzend mit der Versammlung: »Wohl denen, die in Deinem Hause wohnen«, »Lob des David« usw., stehe dann auf und spreche die Heiligung קַדִּישׁ, worauf die Übrigen sich ebenfalls erheben, wie gewöhnlich antworten und Alle zusammen leise beten. Alsdann bete der Vorbeter von Neuem mit lauter Stimme wie des Morgens, bis das Gebet beendigt, worauf alle aufs Gesicht fallen und stehen. Darauf erhebe er mit den Andern sein Haupt, stehe sitzend wie des Morgens, erhebe sich, spreche die Heiligung, worauf die Versammlung in gewohnter Weise antwortet und dann an ihre Geschäfte geht.",
+ "Des Abends sitze die Gemeinde, nur der Vorbeter stehe und spreche: »Er der Barmherzige« u. s. w. »Lobet Gott den Gelobten«, woraus Alle antworten: »Gelobt sei Gott, der bis in alle Ewigkeit gelobt wird.« Dann spricht er das »Höre Israel« und die Heiligung; worauf Alle aufstehen und leise beten. Wenn sie geendigt, spricht er die Heiligung und sie gehen auseinander. Des Abends wiederholt der Vorbeter das Gebet nicht mit lauter Stimme, da zu demselben Niemand verpflichtet ist und er die Segenssprüche nicht unnütz sprechen soll.",
+ "Am Schabbatabende lese der Vorbeter, nachdem er mit der Versammlung leise gebetet, das Gebet mit lauter Stimme, bete jedoch nicht sieben einzelne Segenssprüche, sondern einen aus denselben zusammengesetzten, wie folgt:»Gelobt seist Du, Ewiger, unser Gott, Gott unsrer Ahnen, Gott Abrahams, Gott Isaaks und Gott Jakobs, großer, allmächtiger und furchtbarer Gott, erhabener Gott, der durch seine Barmherzigkeit Himmel und Erde gegründet, durch sein Wort die Vorfahren gesegnet, durch seinen Spruch Tote erweckt, heiliger Gott, der seines Gleichen nicht hat, seinem Volke an seinem heiligen Schabbat Ruhe schenkt, an seinen Kindern Wohlgefallen findet in der ihnen gegebenen Ruhe, lasset uns Ihm mit Furcht und Angst dienen und seinen Namen preisen, jeden Tag und künftig aus der Fülle des Segens, den Gott der Ehren, den Herrn des Friedens, den Heiliger des Schabbats und Segner des Siebenten, der die Ruhe bringt dem mit Glückseligkeit erfüllten Volke, zum Andenken der Schöpfung. Unser Gott und Gott unserer Ahnen, habe Wohlgefallen an unserer Ruhe u. s. w. Gelobt seist Du, Ewiger, Heiliger des Schabbats«. Alsdann folgt die Heiligung und die Gemeinde gehe auseinander.",
+ "Die Weisen haben jene Ordnung für den Schabbat-Abend deshalb getroffen, weil am Abende des Schabbats die Meisten der Gemeinde nach der Synagoge, Einzelne aber spät kommen und im Falle des unbeendigten Gebetes allein in der Synagoge zurückbleiben müssen, dadurch aber in Gefahr geraten könnten; deswegen muss der Vorbeter sein Gebet wiederholen, damit das ganze Volk in der Synagoge bleibe, bis auch der Verspätete sein Gebet verrichtet und mit den Andern zugleich fortgeht.",
+ "Fällt daher ein Feiertag, der Versöhnungstag oder der Erste eines Monats, auf einen Schabbat, so soll der Vorbeter, zur Nacht im Segensspruche, dieser Feier nicht erwähnen, sondern schließe bloß mit dem Worten: »Der den Schabbat heiligt«, weil dieser Segensspruch keine Feiertagspflicht ist.",
+ "Am Schabbat und Feiertage spreche der Vorbeter, nach geendigtem Morgengebet, mit lauter Stimme die »Heiligung«, dann: »Lob des Davids«, dann wieder die »Heiligung«, bete das Mussaf-Gebet erst leise, dann laut, wie des Morgens und spreche die Heiligung, worauf die Versammlung auseinandergeht. Er spreche also nicht die »Heiligkeit קְדֻשָּׁה« und das »Flehen תַּחֲנוּנִים« nach dem Morgengebete wie an den Wochentagen, wohl aber vor dem Minchagebet, so dass er liest: »Lob des Davids«, »Die Ordnung des Tages סֵדֶר הַיּוֹם«, »Worte des Flehens«, »die Heiligung« das Minchagebet, leise und laut, dann wieder die Heiligung.",
+ "Am Ersten jeden Monats und an den Zwischenfeiertagen חוֹל הַמוֹעֵד sage man die Ordnung der Heiligkeit vor dem Mussaf; am Ende des Schabbats sage man die Ordnung des Tages auch nach dem Abendgebete und spreche dann die Heiligung, worauf man das Scheidegebet הַבדָלָה verrichtet."
+ ],
+ [
+ "Wer ohne Inbrunst gebetet, muss das Gebet mit Andacht wiederholen; war er aber beim ersten Segensspruch andächtig, so wird er von der Wiederholung befreit. Wer sich in einem der ersten drei Segenssprüche irrt, muss wieder von vorn anfangen; wer sich in einem der letzten drei Segenssprüche irrt, muss wieder vom Segen über den Tempeldienst עֲבוֹדָה beginnen; beging man den Irrtum in einer der mittleren Segensformeln, so hat man bloß dieselbe Segensformel zu wiederholen und dann das Gebet nach der Ordnung fortzusetzen; ebenso verhält es sich, wenn der Gemeinde – Vorbeter bei der lauten Wiederholung des Gebetes sich irren sollte.",
+ "Irrt sich aber der Gemeinde-Vorbeter beim stillen Gebet, so braucht er, nach meiner Ansicht, nicht das Gebet zu wiederholen, da dies die Gemeinde zu lange aufhalten dürfte und er ohnehin das Gebet nachher laut beten muss; ereignet sich hier der Irrtum, so muss er ganz wie der Privatmann, das Gebet von vorn anfangen.",
+ "Hat sich der Gemeinde-Vorbeter geirrt und kommt er dadurch in eine solche Verwirrung, dass er nicht weiß, von wo anzufangen (weil man früher Auswendig betete); und hat er in Folge dessen einige Zeit ganz stille gestanden, so muss ein Anderer seine Stelle einnehmen; ereignete sich der Irrtum in der die Häretiker betreffenden Segensformel בִרְכַּת הַמִּינִים, so warte man gar nicht, sondern stelle sogleich einen andern hin, aus Besorgnis, er könnte sich der Häresie angeschlossen haben; dies findet jedoch nur dann statt, wenn er die Segensformel noch nicht angefangen; hat er sie aber bereits begonnen, so ist man verpflichtet, eine Pause auf die Fortsetzung der Formel zu warten. Der Ersatz-Vorbeter darf im vorkommenden Falle sich nicht lange nötigen lassen, seinen Vorgänger zu ersetzen.",
+ "Dieser Zweite hat sich nach Folgendem zu richten: Hat der Vorgänger sich in einer der Mittleren Segensformeln geirrt, so fängt er von derselben Segensformel an; geschah der Irrtum in einer der drei ersten Segensformeln, so fängt der zweite das Gebet ganz von vorn an; irrte sich der erste Vorbeter in einer der letzten Segensformeln, so muss der Nachfolger von der Segensformel über den Tempeldienst עֲבוֹדָה anfangen.",
+ "Der da sagt: Ich will nicht vor die Bundeslade treten, weil ich bunte Kleider anhabe, darf dieses Gebet, selbst in weißen Kleidern mehr vortragen; — sagt Jemand: Ich will nicht vortreten, weil ich Sandalen anhabe, so darf er es auch nicht ohne Schuhbedeckung tun.",
+ "War Jemand in Zweifel, ob er schon gebetet oder nicht, so darf er das Gebet nur in dem Falle halten, wenn er es als freiwillige Gabe נְדָבָה darbringt; denn wenn ein Privatmann auch den ganzen Tag freiwillige Gebete verrichten wollte, so ist es nicht gegen das Gesetz; wer aber während des Betens sich erinnert, dass er sein Gebet schon abgehalten, so muss er sogar in mitten der Segensformel abbrechen; geschah es aber beim Abendgebet, so breche er nicht ab, da dieses Gebet von vornherein bloß als freiwillige Darbringung gehalten wird.",
+ "Wer irrtümlicher Weise am Schabbat ein Wochengebet verrichtet, hat seine Pflicht nicht erfüllt; bemerkt er seinen Irrtum während des Gebets, so endige er die angefangene Segensformel und fange darauf das Schabbat-Gebet an. Dies hat seine Anwendung bloß auf das Abend-, Morgen- und Minchagebet, im Mussaf hingegen muss er sogar inmitten der Segensformel abbrechen. Ebenso ist es, wenn Jemand das Wochengebet in der Meinung vollendet, es wäre ein Mussaf Gebet; er hat alsdann das Mussaf von Neuem zu halten, ganz gleich es sei am Schabbat, am Feiertage oder am Neumondstage.",
+ "Wer im Winter irrtümlicher Weise weder den Spruch «Der den Regen heruntersendet«, noch »der den Tau herunterschickt« spricht, muss das Gebet von vorn anfangen; tat er aber bloß des Taues Erwähnung, so bedarf es keiner Wiederholung. Wer hingegen im Sommer irrtümlicher Weise spricht: »Der den Regen herunterschickt«, muss das Gebet wiederholen; vergaß man bloß des Taues Erwähnung zu tun, so nötige man den Betenden nicht, das ganze Gebet zu wiederholen; da der Tau vom Himmel nicht vorenthalten wird und es deshalb keiner Anflehung bedarf.",
+ "Wer in der Segensformel für die Jahresernte בִרְכַּת הַשָּׁנִים vergessen um Regen zu flehen, tue das, wenn er sich dessen vor der Formel »Erhörer des Gebets שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה« erinnert, in dieser Formel selbst; erinnert er sich aber dessen erst nach dieser Formel, so fange er wieder vom Segensspruche für die Jahresernten an. Erinnert er sich dessen aber nicht eher, als nach Beendigung des ganzen Gebetes, so fange er dieses von vorn an und verrichte also noch einmal das Gebet.",
+ "Hat Jemand irrtümlicher Weise die Formel: »Es möge aufsteigen und gelangen« usw. zu sagen vergessen, so ist in Betracht zu ziehen, ob er sich dessen vor Beendigung des Gebetes erinnert; in diesem Falle fange er von der Formel über den Tempeldienst an und schalte jenes Gebet ein; wenn er aber sich dessen nach Beendigung des Gebetes erinnert, so muss er das ganze Gebet wiederholen. Hat aber Jemand die Gewohnheit nach dem Gebete Worte des Flehens zu sprechen und bemerkt er den Irrtum zwar schon nach dem Gebet, aber noch bevor er von der Gebetstelle gegangen, so hat er bloß von der Formel über den Tempeldienst wieder anzufangen.",
+ "Dieses Alles findet nur an den Zwischenfeiertagen oder am Morgen- oder Minchagebet des Neumondtages, seine Anwendung; hat man aber jene Formel am Abendgebet des Neumondstages zu sprechen unterlassen, so ist man nicht gehalten das Gebet zu wiederholen (Weil das Bet Din den Neumond nur am Tage heiligt).",
+ "Jede Verpflichtung der Wiederholung des Gebetes für den Privatmann, trifft auch den Vorbeter der Gemeinde, sobald er sich während des lauten Gebetes geirrt. Er ist aber von der Wiederholung befreit, wenn er den Irrtum im Morgengebet am Neumondstage beging. Der Gemeinde-Vorbeter braucht alsdann nicht das Gebet von Neuem anzufangen, wenn er die Formel »es möge aufsteigen und gelangen« zu sagen vergessen und dessen sich erst nach Beendigung des Gebetes erinnert, da er dadurch die Gemeinde zu lange aufhalten würde und er doch noch des Neumonds im Mussaf Erwähnung tun muss.",
+ "Beschloss Jemand in den zehn Tagen, von Neujahr bis zum Versöhnungsfest, irrtümlicherweise die dritte Segensformel mit den Worten »Heiliger Gott«, so muss er das Gebet von vorn anfangen. Endigte er irrtümlicherweise die elfte Segensformel mit den Worten: »Du, Recht und Gerechtigkeit liebender König«, so hat er nur dieselbe Segensformel zu wiederholen und sie mit den Worten, »Du König der Gerechtigkeit« zu schließen, alsdann setzt er das Gebet nach der Ordnung fort; erinnert man sich aber des Fehlers erst nach dem Schlusse des ganzen Gebetes, sei es ein Privatmann oder der Gemeinde-Vorbeter, so fange man das Gebet von vorn an.",
+ "Hat Jemand irrtümlicher Weise die Abschiedsworte (Hawdala) in der Formel: »Der Du uns Erkenntnis verleihest חוֹנֵן הַדָּעַת« nicht gesprochen, so kann er das Gebet fortsetzen, ohne es zu wiederholen. Ebenso verhält es sich, wenn man die Worte: »Über die Wunder עַל הַנִּסִּים« am Chanukka und Purimfest oder die Worte: »Antworte uns usw. עֲנֵנוּ«, an einem Fasttage ausgelassen hat; man ist alsdann ebenfalls nicht gehalten, das Gebet zu wiederholen, gleichviel, es sei ein Privatmann oder der Gemeinde-Vorbeter. Hat man sich des Fehlers erinnert, bevor man von der Gebetsstelle gegangen, so spreche man die Worte: »Antworte uns, denn Du erhörest das Gebet, erlösest und errettest zu jeder Zeit des Drangsals und des Leidens; es mögen Dir angenehm sein die Worte meines Mundes usw.«",
+ "Hat Jemand am Freitage das Minchagebet zu halten vergessen, so verrichte er ein doppeltes Abendgebet zum Schabbat, ebenso tue er dies in demselben Falle am Feiertage; hat Jemand das Minchagebet am Schabbat und Feiertage vergessen, so bete er zum Ersatz ein doppeltes Abendgebet am Ausgange dieser heiligen Tage; und zwar spreche er nur im ersten Abendgebete die Abschiedsformel (Hawdala), nicht aber im zweiten; hat er diese Abschiedsformel in beiden oder in keinem von beiden gesprochen, so hat er dennoch seiner Pflicht genügt. Wenn jedoch Jemand im ersten die Abschiedswörter nicht gesprochen, es aber im zweiten getan, so muss er noch ein drittes Abendgebet halten: weil das erste als Ersatz nicht gilt, da er es vor dem pflichtmäßigen Abendgebet gehalten. Diejenigen, welche zwei Gebete verrichten, selbst wenn es das Morgen-und das Mussafgebet sind, mögen solche nicht ununterbrochen auf einander folgen lassen, sondern eine Pause zwischen beiden beobachten, auf dass sie ihre Gedanken sammeln könnten.",
+ "Es ist jedem Einzelnen aus einer, zum Gebete versammelten Gemeinde, verboten, sein Gebet allein vor allen Übrigen zu verrichten; wenn Jemand in die Synagoge tretend, dieGemeinde schon im stillen Gebete antrifft, so kann er allein zu beten anfangen, wenn er noch mit seinem Gebet fertig werden kann bis der Gemeinde-Vorbeter die Heiligung (Keduscha) beginnt. Wird er sein Gebet nicht vor der Keduscha beenden können, so soll er warten, bis der Gemeinde-Vorbeter das laute Gebet anstimmt und spreche still mit ihm die Worte, bis jener zur Heiligung gelangt, antworte mit der Gemeinde und setze das Gebet allein fort. Hat Jemand sein Gebet früher als der Gemeinde-Vorbeter begonnen und letzterer die Heiligung angestimmt, so unterbreche er das Gebet nicht, um mit der Gemeinde die Heiligung zu sagen. Ebenso darf er nicht bei den Worten: »Amen, es sei der Name des Herrn gelobt usw.« sein Gebet unterbrechen, auch nicht denn in anderen Segenssprüchen."
+ ],
+ [
+ "An jedem Orte, wo sich zehn Israeliten befinden, muss ein Haus bestimmt werden, in dem man zur Zeit das Gebet verrichten könne; eine solche Stätte heißt: Beth-Haknesset (Synagoge, Versammlungshaus). Die Gemeindeglieder können einander zwingen, Beiträge zum Aufbau einer Synagoge zu liefern und eine Gesetzesrolle samt den Propheten und Schriften zu kaufen.",
+ "Eine Synagoge muss nur auf der höchst gelegenen Stelle einer Stadt erbaut werden, denn es heißt (Mischlei 1:21 ): »An den erhabensten Stellen der geräuschvollen Straßen ruft sie.«Auch muss das Gebäude an Höhe alle andern Häuser der Stadt übertreffen, denn es heißt, (Esra 9:9): »Das Haus unseres Gottes hoch zu erheben.« Die Türen der Synagoge müssen nach Osten gewandt sein, denn es heißt: (Num. 3:38) »Und die da ruhen vor dem Stiftszelt nach Osten«. In der Synagoge muss auch ein Heiligtumהֵיכָל errichtet werden, in welche die Gesetzrollen gestellt werden können.Dieses Heiligtum muss sich auf der Seite der Synagoge befinden, wohin man in jeder Stadt das Gesicht zum Gebete richtet, so dass das Angesicht des Volkes während des Betens nach Erez Israel gewandt sei.",
+ "In der Synagoge muss eine Erhöhung בִּימָה errichtet werden, auf die sich der die Tora Vorlesende oder eine Predigt Haltende stellen kann, um sich auf diese Weise Allen vernehmbar zu machen. Bei der Errichtung des Kastens תֵּבָה, wo sich die Tora befindet, stellt man ihn in die Mitte (der Wand)auf. Die Hinterseite des Kastens zeigt in Richtung Heiligtum und die Vorderseite ist zum Volk gewandt.",
+ "Das Volk sitzt in der Synagoge in folgender Ordnung: die Ältesten sitzen mit dem Angesichte zur Gemeinde und mit dem Rücken zur Wand des Heiligtums gewandt, die ganze Gemeinde aber sitzt reihenweise hinter einander, mit dem Angesichte zum Heiligtum, zu den Ältesten und zugleich zum Kasten. Der Gemeinde-Vorbeter steht beim Gebete vor dem Kasten (und nicht Bimah), mit dem Gesichte zum Heiligtum, so wie es die Übrigen tun.",
+ "Man muss die Synagoge und das Beth-Hamidrasch ehrsam halten, sie immer fegen und reinigen lassen. In Spanien und den übrigen Abendländern, sowie auch in Babylon und im gelobten Lande, ist es für ganz Israel Sitte, in den Synagogen Glasleuchter anzubringen und auch auf dem Boden Teppiche zum Sitzen zu haben; in den Synagogen der christlichen Staaten aber sitzt man auf Stühlen.",
+ "Man darf sich in den Synagogen oder dem Beth-Hamidrasch nicht leichtsinnig benehmen, wie z. B. Scherz, Spott und leeres Geschwätz treiben, auch darf man daselbst weder essen, noch trinken, noch sich mit seinem Putz beschäftigen, auch nicht schlendern oder gar im Sommer vor der Sonne und im Winter vor dem Regen Schutz suchen. Den Gelehrten nebst Schülern ist es jedoch erlaubt, im Notfall im diesen heiligen Stätten zu essen und zu trinken.",
+ "Man darf in ihnen auch keine Rechnungen machen, außer etwa, wenn sie gottgefällige Handlungen betreffen, wie z. B. bei der Almosenkasse, bei der Einlösung Gefangener und dergl. Ebenso wenig darf man in ihnen Leichenreden halten, außer etwa, wenn ein allgemeiner Trauerfall vorkommt, wie z. B. wenn die größten Gelehrten der Stadt betrauert werden, bei welcher Gelegenheit die ganze Gemeinde sich zur Leichenrede versammelt.",
+ "Hat die Synagoge oder das Beth-Hamidrasch, zwei entgegengesetzte Türen, so bediene man sich deren nicht als Passage, um dadurch seinen Weg abzukürzen; es ist überhaupt verboten, in diese geheiligten Häuser zu treten, wenn es nicht einer gottgefälligen Handlung wegen geschieht.",
+ "Wer in die Synagoge treten muss, um sein Kind oder seine Kameraden herauszurufen, lese vorerst Etwas beim Eintritt oder teile Jemand irgend Etwas aus der Lehre mit und rufe alsdann den Benötigten heraus, damit er nicht bloß seiner eignen Bedürfnisse wegen in die Synagoge gekommen sei. Versteht er aber nichts von der Lehre, so sage er vorher einem der lernenden Kinder: Lies mir den Vers vor, bei welchem du stehen geblieben oder er bleibe daselbst eine Weile untätig und gehe dann seinen Weg; denn schon das bloße Verweilen in der Synagoge gehört zu den gottesgefälligen Handlungen, indem es heißt, (PS. 84:5): «Heil denen, die in Deinen Häusern sitzen usw.«",
+ "Wer aber des Gebetes oder des Lernens wegen ins Haus getreten ist, kann wohl durch die entgegengesetzte Tür hinausgehen, um sich den Weg kürzer zu machen. Ist es schon Jemand erlaubt in die Synagoge zu treten, so kann er es auch mit dem Stocke, in Schuhen, im Mantel, ja selbst mit Staub auf den Füßen tun, es ist ihm sogar erlaubt in derselben auszuspeien, wenn es nötig ist.",
+ "Synagogen und Beth- Hamidrasch, die verfallen sind, behalten noch ihre Heiligkeit, denn es heißt, (Lev. 26:31). »Und ich werde verwüsten eure Heiligtümer«; also selbst nach der Verwüstung sind sie als Heiligtümer zu betrachten. Und wie man ihnen Ehrfurcht zollen muss bei ihrem guten Zustande, ganz so muss man es auch nach ihrem Einsturz tun, ausgenommen etwa das Fegen und das Reinigen derselben mit Wasser. Wächst auf ihren Ruinen Gras, so reiße man es aus, lasse es aber daselbst liegen, damit das Volk bei dessen Anblick ergriffen und dadurch zu ihrer Wiederherstellung angeregt werde.",
+ "Man darf keine Synagoge abreißen, um eine andere auf derselben Stelle oder auf einer andern zu bauen, sondern früher muss man die neue bauen und dann das alte Gebäude niederreißen; denn es könnte der Gemeinde das Unglück ereignen, den Wiederaufbau der Synagoge nicht ausführen zu können; sogar die einzelnen Wände müssen früher neben den alten neu aufgeführt werden und dann dürfen erst die alten abgerissen werden.",
+ "Dies findet jedoch nur dann Statt, wenn das Fundament nicht schadhaft geworden und die Wände nicht einzustürzen drohen; ist aber das Fundament oder sind die Wände so schadhaft, dass sie zusammenzufallen drohen, so darf man sie ohne Weiteres niederreißen, in welchem Falle aber der neue Bau sogleich angefangen und Tag und Nacht fortgesetzt werden muss, denn es könnten missliche Zeitumstände kommen und den Synagogenbau verhindern.",
+ "Es ist erlaubt aus einer Synagoge ein Beth-Hamidrasch, aber nicht aus einem Beth-Hamidrasch eine Synagoge zu machen: indem die Heiligkeit des Beth-Hamidrasch größer ist, als die der Synagoge und man Heiligtümer nur verherrlichen, nicht aber erniedrigen darf. Auf diese Weise dürfen Gemeinde-Mitglieder, die eine Synagoge verkaufen, für den Erlös derselben einen Kasten תֵּבָה anschaffen; haben sie aber einen Kasten verkauft, so dürfen sie für dieses Geld Hüllen oder Futterale für die Gesetzesrolle machen lassen; veräußern sie die Hüllen oder Futterale der Gesetzesrollen, so dürfen sie dafür einzelne Bücher aus dem Pentateuch kaufen; wollen sie diese verkaufen, so müssen sie für deren Erlös eine Gesetzesrolle anschaffen; wenn aber eine Gesetzesrolle veräußert wird, so darf statt deren nur eine andere neue angeschafft werden, denn es gibt keine höhere Heiligkeit, als die der Gesetzesrolle; ebenso verhält es sich mit ihrem Zubehör.",
+ "Ganz so ist es, wenn die Gemeinde Geld gesammelt, um ein Beth-Hamidrasch oder eine Synagoge zu bauen oder dafür ein Kasten, eine Hülle, ein Futteral oder eine Gesetzesrolle zu kaufen und sich dann eines andern besinnt, so darf sie dann ihren Entschluss nur in steigender Beziehung zur Heiligkeit, nicht aber in herabsteigender verändern. Hat man dasjenige, wozu das Geld bestimmt war, zu Stande gebracht, so kann man mit dem nachgebliebenen Gelde machen, was man will. Das Zubehör der Synagoge wird gleich, wie die Synagoge selbst betrachtet; der Vorhang der Bundeslade אָרוֹן, worin sich die Gesetzesrollen befinden, sind so heilig, als die Hüllen selbst. Hat man jedoch bei ihrer Weihung Bedingungen gemacht, so ist diesen nachzukommen.",
+ "Wenn, wie früher angeführt wurde, es erlaubt ist, eine Synagoge zu verkaufen, so hat dies bloß auf Synagogen in Dörfern Bezug; solche Bethäuser sind auch bloß für die Dorfbewohner selbst erbaut, also gleichsam zum eigenen Bedarf bestimmt; sie dürfen daher mit bloßer Zustimmung aller Gemeinde-Mitglieder verkauft werden; eine Stadt-Synagoge aber, bei deren Erbauung man das ganze jüdische Volk vor Augen hatte und in der jeder Fremde betet, ist gleichsam als das Eigentum des ganzen Israels zu betrachten und darf nie verkauft werden.",
+ "Wenn Dorfbewohner ihre Synagoge verkaufen wollen, um für deren Erlös entweder eine andere zu erbauen oder eine Bundeslade oder Gesetzesrolle anzuschaffen, so müssen sie mit dem Käufer die Abmachung treffen, dass er aus ihr weder ein Bad, noch eine Gerberei, noch ein Tauchbadehaus, noch eine Wäscherei mache; haben jedoch die sieben Vorsteher der Stadt, mit Autorisation der ganzen Gemeinde, die Synagoge mit der ausdrücklichen Bedingung verkauft, dass der Käufer aus ihr eine der oben genannten Anstalten machen darf, so steht es ihm frei, das zu tun.",
+ "Ebenso ist es, wenn die sieben Vorsteher der Stadt, mit Autorisation der Gemeinde die Bestimmung treffen, den Rest des Gemeindegeldes zu nicht geheiligten Zwecken zu gebrauchen, wo das Geld auch, als eine solche Bestimmung habend, betrachtet wird; nachdem also, so viel nötig war, von diesen Geldern zum Bau einer neuen Synagoge oder zum Ankauf einer Bundeslade, einer Hülle, eines Futterals oder einzelner Bücher aus dem Pentateuch oder einer Gesetzesrolle genommenwird, darf man mit dem nach dem Ankauf gebliebenen Rest, gemäß getroffener Übereinkunft, machen was man will.",
+ "Hat die ganze Gemeinde oder der größte Teil derselben, einen Mann zum Bevollmächtigten gewählt, so hat Alles, was er getan, volle Gültigkeit; er darf allein die Synagoge verkaufen, verschenken oder nach seinem Gutdünken und seiner Einsicht in Bedingungen eingehen.",
+ "Ganz wie es der Gemeinde erlaubt ist, eine Synagoge zu verkaufen, so können sie dieselbe auch verschenken; denn hätte die Gemeinde dadurch keinen Nutzen, so täte sie es wohl nicht. Man darf aber eine Synagoge weder vermieten, noch verpfänden. Werden Synagogen niedergerissen, um sie neu aufzubauen, so darf man zwar die Ziegelsteine, das Holz und die Erde, verkaufen, vertauschen oder verschenken, aber nicht verleihen; denn deren Heiligkeit wird nur durch den gleichen Wert an Geld oder durch einen andern, dem Verkauf gleichkommenden Vorteil aufgehoben.",
+ "Der Marktplatz einer Stadt hat, obgleich das Volk an Festtagen und allgemeinen Versammlungen, wenn die Synagoge die große Menge nicht fassen kann, daselbst ihr Gebet verrichtet, doch keine Heiligkei, denn dieses ist nur etwas Zufälliges und der Ort nicht zum Gebet geweiht. Ebenso haben einfache Häuser oder Höfe, wo das Volk sich manchmal zum Gebet versammelt, keine Weihe, da sie nicht zum Gebete bestimmt sind; in ihnen wurde gebetet, gleich wie Jedermann sein Gebet zu Hause verrichtet."
+ ],
+ [
+ "Unser Lehrer Moses verordnete dem Volke Israel, jeden Schabbat, Montag und Donnerstag, morgens die Tora zu lesen, auf dass sie nicht drei Tage verlebten, ohne das Gesetz gehört zu haben. Esra setzte noch die Verordnung hinzu, der Faullenzer wegen auch zum Minchagebet am Schabbat die Tora zu lesen; es ist auch seine Vorschrift, dass am Montag und Donnerstag drei verschiedene Menschen aus der Tora und zwar nicht weniger als zehn Verse, vorlesen sollen.",
+ "Folgende sind die Tage, wann vor der Gemeinde die Vorlesung aus der Tora abgehalten wird: am Feier-, Neumonds- und Festtage, am Chanukka und Purim und am Montage und Donnerstage jeder Woche; Parallelstücke aus den Propheten liest man bloß an den Schabbaten, Feiertagen und am neunten Aw.",
+ "Man darf aus der Tora öffentlich nicht anders vorlesen, als in Gegenwart von wenigstens zehn erwachsenen freien Männern und zwar nicht weniger als zehn Verse. Ein Vers, welcher anfängt: »Und er sprach« wird auch mitgerechnet. Der Lesenden dürfen nicht weniger als drei sein. Man darf in einem Abschnitt (סתומה או פתוחה) nicht weniger als drei Verse vor dem Schlusse (einer Parascha) anfangen; ebenfalls darf man nicht weniger als drei Verse vor dem Schlusse des Abschnitts aufhören; jeder Lesende wiederum darf nicht weniger als drei Verse lesen.",
+ "Ereignet sich’s, dass drei Personen nur zehn Verse lesen, so lesen zwei von ihnen zu drei und einer vier; sei nun der, welcher die vier liest, der erste, letzte oder mittlere. Diese Aufteilung ist lobenswert.",
+ "Ein jeder der Lesenden rollt die Tora auseinander, blickt auf die Stelle, die er lesen soll und spricht dann: »Lobet den Ewigen, den Gepriesenen;« worauf, das Volk antwortet: »Gelobt sei der Ewige, der Gepriesene in Ewigkeit immerdar.« Dann spricht der Lesende wieder: »Gepriesen seist Du Ewiger, unser Gott, König der Welt, Der Du uns vor allen Völkern erkoren, und uns die Tora gegeben, gelobt seist Du, Ewiger, Der Du uns die Tora verliehen;« worauf das ganze Volk mit Amen antwortet. Nach diesem Segensspruche liest er, wieviel es ihm zukommt, rollt die Gesetzesrolle zusammen und spricht wieder: »Gelobt seist Du, Ewiger, unser Gott, König der Welt, Der uns seine Tora, die Lehre der Wahrheit gegeben und ewiges Leben in uns gepflanzt; gelobt seist Du, Ewiger, Geber der Tora.«",
+ "Der Vortragende darf nicht vorher zu lesen anfangen, als bis der Amens-Ruf der Gemeinde verhallt ist. Macht er im Lesen einen Fehler, sei es auch in der Aussprache eines Buchstaben, so wird er so lange unterbrochen, bis er ihn richtig macht. Zwei dürfen nicht auf einmal vorlesen, sondern bloß der dazu Bestimmte. Blieb dieser in der Mitte stecken, so ersetze ihn ein Anderer, der von der Stelle zu lesen anfängt, wo der frühere angefangen und spreche dann den letzten Segensspruch (aber nicht den ersten).",
+ "Der Vortragende darf nicht vorher lesen, bis ihn der Achtbarste der Gemeinde zu lesen aufgefordert; sogar der Vorbeter der Gemeinde חַזַּן oder der Vorsteher der Synagoge, darf nicht früher lesen, als bis es ihm die Gemeinde oder der Vornehmste zu tun erlaubt hat. Während des Lesens muss noch Jemand neben dem Vortragenden stehen, ganz wie es der Schulaufseher חַזַּן neben den Lesenden tut.",
+ "Der Vortragende kann auch von einer Stelle zur andern überspringen, wie z. B. von dem Abschnitt »Nach dem Tode« bis zum »Nur am zehnten«, welches sich in dem Abschnitt »sprich zu den Kohanim« befindet (d.i. die Lesung des Hohepriesters am Jom Kippur). Keineswegs darf er aber etwas auswendig vortragen, ja es ist sogar verboten, ein einziges Wort auszusprechen, wenn es nicht aus der Schrift abgelesen wird. Bei dem Überspringen verweile er nicht länger, als der Übersetzer תֻּרְגְּמָן Zeit braucht, um die Erklärung des Verses zu beendigen.",
+ "Sobald der Vortragende die Tora zu lesen angefangen, ist es verboten zu sprechen, selbst über Halachot zu verhandeln. Es ist vielmehr Pflicht, dass Alle anhören, schweigen und ihr Herz dem Vortrage zuwenden; denn es heißt: (Nechemia 8:3) »Und die Ohren des ganzen Volkes waren zum Buche der Tora.« Es ist ebenfalls verboten, während des Vortrages die Synagoge zu verlassen, was jedoch zur Zeit des Abwechselns der Vortragenden erlaubt ist. Wer sich aber immerwährend mit der Tora beschäftigt und das Studium der Lehre gleichsam zu seinem Beruf gemacht, der darf auch während des Vortrages sein Studium der Gesetze fortsetzen.",
+ "Seit Esras Zeiten ist es Sitte, dass ein Übersetzer תֻּרְגְּמָן dem Volke das aus der Tora Vorgetragene erkläre, damit es den Inhalt der Vorlesung verstehe. Der Vortragende liest also Vers, hält ein, bis der Übersetzer den Vers erklärt und setzt dann zu lesen fort usw. Der Vortragende darf dem Übersetzer nicht mehr als einen Vers auf einmal lesen.",
+ "Der Vorlesende darf seine Stimme nicht höher erheben als der Übersetzer, ebenfalls darf der Übersetzer nicht lauter sprechen als der Vortragende. Der Übersetzer darf seine Erklärung nicht eher anfangen, als bis der Vortragende seinen Vers beendigt; eben so wenig darf der Vortragende einen neuen Vers beginnen, bevor nicht die Erklärung des Übersetzers geendigt ist. Der Übersetzer darf sich weder an eine Säule, noch an einen Pfosten lehnen, sondern muss in Ehrfurcht und Andacht dastehen; auch darf seine Übersetzung nicht aus einem Buche, sondern auswendig gemacht werden. Der Vortragende darf dem Übersetzer auch nicht helfen, damit man nicht etwa glaube, dass sich in der Tora eine Übersetzung befände. Der minder Geachtete kann den Vortrag eines größeren Mannes übersetzen; es wäre aber keine Ehre für den Großen, wenn er der Übersetzer des kleineren wäre. Auch dürfen nicht zwei Übersetzer auf einmal fungieren, sondern der Eine trage vor und der Andere übersetze.",
+ "Aber nicht alle Verse werden öffentlich übersetzt; so darf der Vorfall des Reuben (Gen. 35:22), der Segen der Kohanim (Num. 6:24-26) und beim Vortrag des Vorfalls mit dem goldenen Kalbe,— vom Vers: »Und Moses sprach zu Ahron«, bis zum Verse: »Moses sah das Volk« (Ex. 32:21-25), endlich noch der Vers: »Und Gott plagte das Volk« (Ex. 32:35) bloß gelesen, aber nicht übersetzt werden. Ebenso wird beim Vorfall des Amnon die Stelle »Amnon, der Sohn David’s« (2. Sam. 13:1) laut gelesen, aber nicht übersetzt.",
+ "Derjenige, der die Haftara aus den Propheten liest, muss zuerst aus der Tora, wenn auch bloß drei Verse, aus dem schon von seinem Vorgänger Gelesenen, vortragen. Auch darf er nicht früher die Haftara aus den Propheten anfangen, als bis die Gesetzesrolle zusammengerollt wurde; die Haftara muss wenigstens ein und zwanzig Verse enthalten; sollte der Abschnitt weniger Verse haben, so ist es doch nicht nötig die Zahl durch Verse aus dem folgenden zu ersetzen. Ebenso verhält es sich, wenn der eine zehn Verse gelesen und der Übersetzer sie erklärt; es ist dies schon hinreichend, selbst wenn der Abschnitt nicht geendigt ist. Aus den Propheten kann auch einer vor zwei Übersetzern lesen. Es ist ebenfalls erlaubt einen Abschnitt zu überspringen aber nichtvon einem Propheten zum andern überzugehen, was jedoch bei den kleinen zwölf Propheten der Fall sein kann; aber keineswegs darf man von dem Schlusse des Buches zum Anfange überspringe. Wer solche Sprünge macht, darf auch nicht längere Pausen machen, als der Übersetzer Zeit hat seine Erklärung zu machen.",
+ "Der aus einem Propheten Vorlesende kann auch drei Verse auf einmal dem Übersetzer vortragen, dieser kann sie auch alle drei nach einander übersetzen. Sind jedoch die drei Verse aus drei verschiedenen Abschnitten, so lese er sie dem Übersetzer nur einzeln vor.",
+ "Derjenige, welcher Haftara zu lesen hat, spricht zuerst den Segensspruch: »Gelobt seist Du, Ewiger, unser Gott, König der Welt, der da erwählt die Propheten«. Nach der Lesung spricht er vier Segensformeln: »Der Gott, der bewährt ist in allen Seinen Worten הָאֵל הַנֶּאֱמָן בְּכָל דְּבָרָיו«; die zweite mit den Worten: »Der da Jerusalem erbaut בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם«; die dritte mit: »Schild Davids מָגֵן דָּוִד «; die vierte mit dem Inhalt der Tagesheiligung, ganz wie im Gebete. Fällt der Neumond auf den Schabbat, so erwähnt der aus den Propheten Vorlesende in diesem Segensspruche auch der Neumondsfeier, ganz wie er es im Gebete tut.",
+ "Die Zahl der Vorlesenden ist für den Schabbatmorgen sieben, für den Versöhnungstag sechs, für die Feiertage fünf; man darf diese nicht vermindern, wohl aber vergrößern. Für Neumonds- und Zwischenfeiertage חוֹל הַמוֹעֵד vier, am Schabbat und Versöhnungstage zum Minchagebet, am Montag und Donnerstag des ganzen Jahres, am Chanuka und Purim Morgens, wieauch an den Fasttagen Morgens und zum Minchagebet, — ist die Zahl drei, nicht weniger und nicht mehr.",
+ "Eine Frau darf der Gemeinde nicht vorlesen, weil dies die Ehre der Gemeinde schmälern würde; ein Unmündiger, der vorzulesen versteht und auch weiß, wem der Segensspruch gilt, kann zur Zahl der Vorlesenden gezogen werden. Ebenso kann der Vorleser der Haftara zur Zahl gerechnet werden, da er doch auch aus der Tora lesen muss; hat aber der Vorbeter zwischen dem die Tora Beschließenden und dem aus den Propheten Vorlesenden, durch Kaddisch den Vortrag unterbrochen, so wird letzterer nicht zur Zahl gezogen. Ist in der Gemeinde nur Einer, der vorzulesen versteht, so tritt er vor, liest, geht zurück herunter, kommt dann wieder herauf usw., bis er die Zahl der Vorlesenden der Tagespflicht gemäß ausfüllt.",
+ "Bei jeder der genannten Vorlesungen muss vorher ein Kohen, dann ein Levit, dann erst ein Israelit zur Lesung vorgerufen werden. Es ist jetzt allgemein Sitte, dass sogar ein unwissender Kohen beim Vortrag den Vorzug vor einem großen Gelehrten habe, der bloß Israelit ist. In anderen Fällen wird dieser Vorzug dem Gelehrtesten erteilt; andererseits wieder wird der Letzte, der die Gesetzesrolle zusammenrollt, gleichsam wie alle zusammengenommen belohnt; daher ist es Sitte, dass die Lesung des Schlusses im Abschnitte, von einem Großen der Gemeinde bewerkstelligt wird.",
+ "Ist kein Kohen gegenwärtig, so ersetzt ihn ein Israelit, nach ihm aber darf kein Levit lesen. Ist kein Levit gegenwärtig, liest der erste Kohen auch die zweite Stelle anstatt des Leviten. Aber noch ein Kohen darf nach dem ersten Kohen nicht auf mehr lesen, weil man denken könnte, der erste sei unzulässig gewesen und man habe daher einen andern aufgerufen. Ebenso wenig dürfen zwei Leviten nacheinander die Tora vorlesen, weil man glauben könnte, einer von ihnen sei unzulässig gewesen.",
+ "Die Vorlesung aus der Tora beim Gebet geschieht in folgender Ordnung: Findet an dem Tage ein Mussafgebet statt, so spricht der Vorbeter nach dem Schlusse des Morgengebetes das Kaddisch nimmt eine Gesetzesrolle heraus, ruft die gesetzliche Anzahl Gemeindemitglieder nach einander auf, welche aus der Tora vorlesen. Nach Beendigung der Lesung wird die Gesetzesrolle an ihre Stelle gebracht, das Kaddisch gesprochen und darauf das Mussaf abgehalten. An den Tagen aber, wo Haftara gelesen wird und zugleich auch das Mussaf stattfindet (also nicht an Chol Hamoed und Rosch Chodesch, ist es Sitte Kaddisch zu sprechen, bevor der aus den Propheten Vorlesende vortritt; an vielen Orten aber ist es gebräuchlich, Kaddisch nach der Beendigung der Haftara zu sprechen.",
+ "Zum Minchagebet am Schabbate und Versöhnungstage beschließt der Gemeindevorbeter zuerst den Psalm: »Lob David’s« und das zur Ordnung des Tages gehörige Kapitel סֵדֶר הַיּוֹם, spricht dann Kaddisch und nimmt die Torarolle hervor; darauf treten die Vorlesenden auf und lesen; alsdann wird die Torarolle zurück an ihre Stelle gebracht, Kaddisch gesprochen und das Minchagebet abgehalten. Ebenso liest man an Fasttagen zum Minchagebet aus der Tora, spricht dann Kaddisch und Verrichtet das Minchagebet. An Feiertagen aber ist es nicht Sitte zum Minchagebet die Tora zu lesen.",
+ "An einem Tage, an dem kein Mussafgebet stattfindet, spricht man Kaddisch nach Beendigung des Morgengebetes, nimmt die Gesetzesrolle heraus, liest daraus vor und bringt sie an ihre Stelle zurück, spricht Kaddisch. Darauf trägt man den Psalm »Lob Davids« und das Kapitel zur Ordnung des Tages vor, ganz so wie es an gewöhnlichen Tagen geschieht und spricht zum Schluß nochmals Kaddisch, worauf auch das Volk auseinandergeht.",
+ "Man darf in Synagogen nicht aus einzelnen Bänden des Pentateuchs vorlesen (ob gedruckt oder geschrieben), weil dies nicht zur Ehre der Gemeinde gereiche. Auch darf man die Torarolle nicht Angesichts der Gemeinde rollen, weil dies der Gemeinde zu lästig fiele, indem sie stehend warten müsste bis man die gehörige Stelle aufgefunden. Deshalb muss man, wenn zwei verschiedene Stellen aus der Tora gelesen werden sollen, auch zwei verschiedene Gesetzesrollen hervorholen. Hingegen darf ein Vorlesender nicht einen und denselben Abschnitt, aus zwei verschiedenen Rollen ablesen, weil man dann denken könnte, die erste Gesetzesrolle sei unbrauchbar geworden und man habe in der zweiten vorgelesen.",
+ "Man muss die Gesetzesrolle von außen nach Innen zusammenrollen, bei der Befestigung aber geschieht es in der Richtung von innen nach außen zu; auch muss die Tora gegen die Naht zusammengerollt werden, damit, im Falle sie reißt, das Pergament nicht platze. Wenn man die Gesetzesrolle nach der Vorlesung herausnimmt, um sie in ein anderes Haus zur Verwahrung zu bringen, so darf die Gemeinde nicht vor der Gesetzesrolle die Synagoge verlassen, sondern sie muss dieselbe in ehrerbietigem Nachfolgen bis zur Stelle, wo sie in Verwahrung gebracht werden soll, begleiten."
+ ],
+ [
+ "Es ist überall bei den Israeliten Gebrauch, in jedem Jahre die Tora durchzugehen. Man beginnt am Schabbat nach dem Laubhüttenfest und liest den Wochenabschnitt: »Am Anfange«; am zweiten Schabbat: »Dies sind die Begebenheiten des Noach«, am dritten: »Und Gott sprach zu Abraham: Gehe von dannen« und so fort, bis man am Laubhüttenfest die ganze Tora geendigt. An einigen Orten liest man auch drei Jahre an der Tora, was jedoch nicht allgemein angenommen ist.",
+ "Esra verordnete vor dem Wochenfeste die im Leviticus, vor Neujahr aber die im Deuteronomium enthaltenen Flüche zu lesen. Allgemein jedoch ist es angenommen, vor dem Wochenfeste: »In der Wüste Sinai«, nach den neunten Aw: »Und ich flehte«, vor Neujahr: »Ihr steht« und vor Pessach: »Gebiete dem Ahron« in einem gewöhnlichen Jahre zu lesen; um nun während eines Jahres die ganze Tora zu beendigen und die Abschnitte zur festgesetzten Zeit zu lesen, gibt es Schabbate, an deren Morgen man zwei Abschnitte liest, z. B. »Die Frau, welche empfängt«, mit: »Und dies sei das Gesetz des Aussätzigen« oder »Wenn in meinen Gesetzen«, mit: »Am Berge Sinai« u. dgl.",
+ "Wo man am Morgen des Schabbats aufgehört, liest man zur Mincha, am Montage, Donnerstage und nächsten Schabbat weiter. Man liest, z. B. den ersten Schabbatmorgen: »Und am Anfänge« und zur Mincha: »Dieses sind die Begebenheiten des Noach«, zehn oder mehre Verse, welche auch am nächsten Montage und Donerstage wiederholt werden; am nächsten Schabbat aber wird Dasselbe ebenfalls wiederholt und der Abschnitt zugleich zu Ende gelesen. So liest man das ganze Jahr und beschließt an jedem einzelnen Schabbat mit einem, dem Gelesenen entsprechenden, Propheten.",
+ "An den Monatsfesten liest der Erste drei Verse des Abschnitts: »Gebiete« (Num. 28:1), der Zweite wiederholt den gelesenen dritten Vers und liest die beiden ihm folgenden, damit noch drei Verse für den dritten Leser übrig bleiben, welche dieser liest, so wie auch: »Und am Schabbat«; der vierte liest: »Und an den Ersten eurer Monate«; fällt der erste Tag eines Monates auf einen Schabbat, so nehme man zwei Gesetzesrollen hervor und lese aus der ersten die Ordnung dieses Schabbats und aus der andern die Ergänzung: »Und an den Ersten eurer Monate.« Der Beschließende trägt darauf den Inhalt des Monats vor und als Haftara aus dem Propheten: »Und es sei an jeglichem Monate, dem Monate nach.« (Jes. 66:23). Am ersten des Monats Aw, der ein Schabbat ist, lese man als Haftara aus den Propheten: »Eure Monatsfeste und Feiertage hasset mein Gemüth« (Jes. 1:14). Ist der erste eines Monats ein Sonntag, so lese man am vorhergehenden Schabbat, als Haftara aus den Propheten: »Und Jonathan sagte zu ihm: Morgen ist der Monat« (1 Sam. 20:18).",
+ "Der in der Tora Lesende beginne und ende mit etwas Angenehmem, aber im Abschnitte: »Vernehmet« lese der Erste bis: »Denket der Tage der Urzeit«, der Zweite von hier bis: »Und er erhebet ihn«, der Dritte fahre fort bis: »Und Gott sah und ergrimmte«, der Vierte bis: »Wenn sie weise wären«, der Fünfte bis: »Denn ich erhebe zum Himmel meine Hand«, der Sechste endlich bis zu Ende des Gesanges. Hier breche man ab, damit die Moral dieser Verse das Volk zur Buße anrege.",
+ "Die letzten acht Verse der Tora dürfen in der Synagoge, vor weniger als zehn Personen, von dem gelesen werden, obgleich sie der übrigen Tora, welche Moses nach dem Munde des Herrn verkündete, ihrem Inhalte nach nicht nachstehen; denn, weil sie von der Zeit nach dem Tode des Moses handeln, so haben sie dadurch eine andere Bedeutung erhalten.",
+ "Die im Leviticus enthaltenen Flüche dürfen nicht unterbrochen werden; darum lese sie Einer, beginnend mit dem vorangehenden und schließend mit den nachfolgenden Versen. Die Flüche des Deuteronomiums dürfen unterbrochen werden, doch ist es üblich, es nicht zu tun, sondern sie von Einem lesen zu lassen.",
+ "An Feiertagen und am Jom Kippur unterbreche man die gewöhnliche Ordnung des Lesens, indem man von der Bedeutung dieser Tage, nicht aber nach der Schabbatsordnung liest; denn es ist eine Verordnung Moses, am Feiertage über seine Bedeutung zu lesen, zu predigen und nachzudenken. Am Pessachfest lese man den im Leviticus enthaltenen Abschnitt über die Feiertage und zwar ist es Gebrauch am ersten Pessachtage zu lesen: »Ziehet und nehmet euch« und aus den Propheten mit der Pessachfeier zu »Gilgal« zu schließen, am zweiten lese man: »Ochs und Schaaf« und schließe mit der Pessachfeier »des Königs Joschiahu«, am dritten: »Heilig sei mir jeder Erstgeborene«, am vierten: »Wenn du Geld leihst«, am fünften: »Haue dir usw.«, am sechsten: »Und die Israeliten sollen das Pessachopfer zu seiner Zeit bereiten«, am letzten: »Und als Pharao schickte«, bis zu Ende des Liedes, nämlich bis: »Denn ich bin der Ewige, der dich heilet« und schließe aus den Propheten mit: »Und David sprach« (2 Sam. 22:1) und am achten Tage endlich: »Jeder Erstgeborene« und schließe aus den Propheten mit: »Nah ist der Tag« (Jes. 10:32).",
+ "Zu Schawuot lese man den Abschnitt: »Der sieben Wochen« und zwar nach dem Gebrauche am ersten Schawuottage: »Am dritten Monate« und schließe aus den Propheten mit der Vision vom »Throne« (Jechesekiel), am zweiten aber, aus dem Abschnitte über dir Feiertage: »Jeder Erstgeborene« und schließe aus den Propheten mit einer Stelle aus Habakuk.",
+ "Zu Rosch haSchana lese man: »Im siebenten Monate, am ersten Tage des Monats«. Üblich ist’s am ersten Tage zu lesen: »Und Gott dachte der Sarah« und aus den Propheten zu schließen mit: »Und es war ein Mann aus den Höhen«, am zweiten aber: »Und Gott prüfte den Abraham« und aus den Propheten zu schließen mit: »Ist Ephraim mir ein teurer Sohn.«",
+ "Am Jom Kippur morgens liest man den Abschnitt »Nach dem Tode« (Lev. 16) und die Parallelstelle: »So spricht der Hohe und Erhabene.« (Jes. 57:15) Zum Minchagebet liest man über die Blutschande, aus dem Abschnitte »Nach dem Tode«, damit ein Jeder, der sich in irgendeinem der angeführten Fälle getroffen fühlt, sich seiner Tat erinnere, sich schäme und sie auch büßend bereue; der dritte Aufgerufene liest ebenfalls daraus und trägt dann als Parallelstelle den Propheten Jona vor.",
+ "An den beiden ersten Tagen des Laubhüttenfestes liest man aus dem Abschnitte über die Feiertage, welches wie folgt anfängt: »Ein Ochs oder ein Schaaf oder eine Ziege«; als Haftara wird am ersten Tage gelesen: »Da kommt ein Tag des Ewigen« (Sacharia 14), am zweiten Tage: »Und sie versammelten sich zum Könige Salomo« (2 Kön. 8:2). Am letzten Tage liest man aus der Tora die Stelle: »Jeder Erstgeborene« (Deut. 15:19) und als Haftara: »Und es war als Salomo beendigte« (1 Kön. 8:54); den Morgen darauf lieft man aus der Tora den Abschnitt: »Und dieses ist der Segen« und als Haftara: »Und Salomo stand auf« (1. Kön. 8:22). Viele nehmen als Haftara: »Und es war nach dem Tode Moses« (Josua 1). An den übrigen Tagen des Laubhüttenfestes lieft man über die Opfer dieses Festes.",
+ "Und zwar wie folgt: An jedem der Zwischenfeiertage liest man zwei Abschnitte, nämlich am dritten Tage, als dem ersten der Zwischenfeiertage liest der Kohen: »Und am zweiten Tage« (Num. 29:17-19), worauf der Levi von den Versen: »Und am dritten Tage« anfängt. Alsdann liest der Israelit: »Und an dem dritten Tage« Der Vierte wiederholt dann die Verse: »Und am zweiten Tage«, »Und am dritten Tage«. Am vierten Tage wie am zweiten der Zwischenfeiertage, liest man die Verse: »Und am dritten Tage«, »Und am vierten Tage« und so weiter jeden Tag.",
+ "An jedem der Feiertage, wie auch am Jom Kippur und an allen sieben Tagen des Pessachfestes, nimmt man morgens zwei Gesetzesrollen hervor, sonach in der ersten die oben angeführten Abschnitte gelesen werden und in der zweiten — über die Opferdarbringung desselben Tages, aus dem 4. Buche. Derselbe, welcher, über die Opfer liest, hat auch die Parallelstelle aus den Propheten zu lesen.",
+ "An allen Tagen, so oft zwei oder drei Gesetzesrollen hervorgeholt werden, muss man, wenn sie nicht einzeln hervorgenommen werden, nach jedesmaliger Zurückbringung einer Gesetzesrolle Kaddisch sprechen und dann erst die folgende hervorholen; ebenso muss man Kaddisch beider Zurückstellung sprechen; übrigens haben wie schon angeführt, wie die allgemeine, angenommene Sitte vorschreibt, dass Kaddisch immer, nachdem der Letzte gelesen, gesprochen werden muss, wonach die Haftara aus den Propheten vorgetragen wird.",
+ "Fällt ein Schabbat auf die Zwischenfeiertage, sei es am Pessach oder Laubhüttenfeste, so lese man an diesem Schabbat den Abschnitt: »Sieh, Du sprichst zu mir« (Ex. 34:12) und als Haftara am Pessach über die vertrockneten Gebeine (Hes. 37): und wenn der Schabbat auf den Feiertag selbst fällt »An dem Tage der Ankunft Gog’s« (Hes. 38:18).",
+ "Am ersten Tage von Chanukka liest man vom Anfange des Segens der Kohanim, bis zum Schlusse des am ersten Tage Opfernden (Num. 6:22-7:17), am zweiten Tage über das Opfer des zweiten Stammesfürsten (ebenda.) und so fort bis zum achten Tage. Am achten liest man bis zum Schlusse der Opferbeschreibung, wie auch der ganzen Sidra. Am Schabbat von Chanukka wird als Haftara, über die Lichter, im Propheten Zacharias, gelesen. Fielen zwei Schabbate auf das Channukafest, so liest man diese Stelle am ersten Schabbat, am zweiten aber, über die Lichter des König Salomo. Derjenige, welcher aus der Tora über die Einweihung des Stiftszeltes liest, liest auch die Haftara aus dem Propheten; am Purimfeste zum Morgengebete liest man: »Und es kam Amalek« (Ex. 17:8).",
+ "Am neunten Aw liest man zum Morgengebete: »Wenn Du Kinder erzeugst« (Deut. 4:25) und als Haftara: »Versammeln, versammeln werde Ich sie, spricht der Ewige« (Jer.8:13 ); zum Minchagebet trägt man: »Und Moses flehte« vor (Ex. 32:11), ganz wie an den übrigen Fasttagen. An den Fasttagen hingegen, die wir sonst noch wegen der traurigen historischen Ereignisse unserer Vorfahren abhalten, liest man zum Morgen- und Minchagebet dasselbe und zwar der erste vom Verse: »Und Moses flehte«, vier Verse; der zweite und der dritte von: »Haue dir aus« bis: »Was ich mit dir mache.« An den Fasttagen aber, welche die Gemeinde sich selbst anordnet, etwa wegen Gottesplagen, z. B. im Falle einer Hungersnot oder Pest und dergleichen, liest man die Segenssprüche und Flüche, damit das Volk Buße tue und mit zerknirschtem Herzen dastehend, anhöre.",
+ "Es ist allgemeine Volksitte, dass man an den drei Schabbaten vor dem neunten Aw, als Parallelstellen aus den Propheten Strafpredigten liest, nämlich am ersten. »Die Worte Jeremias (Jer. 1:1); am zweiten: »Die Vision Jesaias (Jes. 1:1) am dritten: »Wie wurde unkeusch die treu bewährte Stadt« (Jes. 1:21). Am Schabbat nach dem neunten Aw: »Tröstet, tröstet mein Volk« (Jes. 40:1). In unserer Gegend ist es angenommene Sitte, an den Schabbaten vom neunten Aw an, bis zum Neujahr immer die Trostworte Jesaias als Haftara und am Schabbat zwischen dem Neujahrs- und Versöhnungstage den Abschnitt: »Kehre wieder Israel« (Hos. 14:2) zu lesen.",
+ "Fällt der Neumondstag des Adar auf einen Schabbat, so lese man den Abschnitt über die halbe Scheckel-Gabe und als Parallelstelle über Jehojada den Kohen (2. Kön. 12:3). Fällt dieser Neumondstag auf einen Wochentag, wenn auch am Freitage, so liest man jenen Abschnitt am Schabbat vorher. Am darauffolgenden Schabbat liest man: »Gedenke« (Deut. 25:17) und als Parallelstelle: »Ich habe dessen gedacht, was dir Amalek getan«, (1. Sam. 15:2).Als darauffolgender Schabbat wird derjenige verstanden, in dessen Woche das Purimfest fällt und sollte dieses selbst am Freitage sein. An dem dritten Schabbat liest man über die rote Kuh und als Parallelstelle: »Und Ich werde euch besprengen« (Hes. 36:25). Als dritten Schabbat versteht man den, dem vierten unmittelbar vorangehenden; am vierten aber liest man: »Dieser Monat« (Ex. 12:2) und als Parallelstelle: »Am ersten Tage des Monats« (Hes. 45:18); als vierter Schabbat ist nur derjenige anzunehmen, auf dessen Woche der Neumondstag des Nissan fällt und sollte es auch der Freitag sein.",
+ "Folglich ist zu schließen, dass manches Mal ein Zwischen-Schabbat zwischen dem ersten und zweiten oder dem zweiten und dritten stattfinden müsse, oft aber auch zwei solcher Zwischen-Schabbate, zwischen diesen dreien; zwischen dem dritten und vierten hingegen kommt nie ein Zwischen-Schabbat vor.",
+ "Ein jeder von diesen vier Abschnitten wird in einer zweiten Gesetzesrolle, nachdem der ordnungsmäßige Abschnitt (die Sidra) in der ersten Gesetzesrolle gelesen wurde — rezitiert; fiel auch der Neumondstag des Adar auf diesen Schabbat und war gerade die bestimmte Sidra: »Und Du sollst gebieten« (Ex. 27:20), so lesen Sechs vom Verse: »Und du sollst gebieten« an, bis: »Und du sollst ein kupfernes Becken machen;« dann liest der Siebente wiederum vom Verse: »Wenn du zählst« bis: »Und Du sollst ein Becken machen«; war aber als Sidra für diesen Schabbat der Abschnitt: »Wenn du zählst« selbst, so lesen Sechs diesen Abschnitt zu Ende und dann fängt der Siebente in einer zweiten Rolle wieder vom ersten Verse an und liest bis zum: »Und du sollst ein kupfernes Becken machen.«",
+ "Fällt der Neumondstag des Adar auf einen Schabbat, so hole man drei Gesetzesrollen hervor, lese in der ersten die bestimmte Sidra, in der zweiten den Abschnitt über den Neumond, in der dritten: »Wenn du zählst«. Ebenso werden, wenn der Neumondstag des Nissan auf den Schabbat fällt, drei Rollen hervorgeholt, wo dann in der ersten die bestimmte Sidra, in der zweiten über den Neumond und in der dritten der Abschnitt : »Dieser Monat« (Ex. 12:2) gelesen werden.",
+ "Fällt der Neumondstag des Teweth auf einen Schabbat, so hole man ebenfalls drei Rollen hervor, lese in der ersten die bestimmte Sidra, in der zweiten über den Neumond und in der dritten über die Einweihung des Stiftzeltes; fiel er aber auf einen Wochentag, so lesen drei den Inhalt des Neumonds und ein vierter den Inhalt der Einweihnug.",
+ "Wenn auch Jemand in der Gemeinde öffentlich die ganze Tora lesen hört, so ist es doch Pflicht, dass er auch für sich jede Woche, die für dessen Schabbat bestimmte Sidra lese und zwar zwei Mal den Hebräisch und einmal den aramäischen Text (Targum Onkelos); die Verse aber, auf welche keine aramäische Übersetzung vorhanden ist (siehe oben 12:12), wiederhole man drei Mal, bevor er diesen Abschnitt zusammen mit der Gemeinde liest."
+ ],
+ [
+ "Am Morgen-, Mussaf und Neilah erheben die Kohanim ihre Hände zum Segen נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. Zu dem Minchagebet aber findet kein Händeerheben statt, weil zu dieser Stunde alle schon gegessen haben, weshalb zu befürchten ist, der Kohen hätte Wein getrunken, da doch ein Berauschter den Segen nicht sprechen darf. Sogar an einem Fasttage ist das Händeerheben zur Mincha untersagt, aus Besorgnis der Verwechslung eines solchen Tages mit einem gewöhnlichen.",
+ "Dies jedoch hat nur auf einen solchen Fasttag Bezug, an welchem zugleich Mincha und Neilah stattfinden, wie z. B. am Jom Kippur und am Gemeinden-Fasttage. An einem gewöhnlichen Fasttage aber, an dem kein Neilah stattfindet, darf auch das Händeerheben stattfinden wie z. B. am neunten Aw, am siebenzehnten Tamus, an welchen das Minchagebet nahe vor Sonnenuntergang abgehalten wird und dies demnach mehr dem Neilah gleicht, keinesweges also mit einem alltäglichen Minchagebet verwechselt werden kann. Hat jedoch ein Kohen, ungeachtet der Sitte, Podium דּוּכָן, zum Händeerheben am Minchagebet des Versöhnungstages, bestiegen, so vollziehe er den Segen. Soweit doch bekannt ist, dass er nicht berauscht ist; ihn aber unverrichteter Dinge wieder herabsteigen zu lassen, ist nicht erlaubt, weil man dies dahin auslegen könnte, dass er unzulässig פָּסוּל sei.",
+ "Das Händeerheben geschieht in folgender Ordnung: Sobald der Vorbeter zur Segensformel über den Tempeldienst עֲבוֹדָה gelangt und das Wort »Habe Wohlgefallen רְצֵה« ausspricht, verlassen alle in der Synagoge sich befindenden Kohanim ihre Plätze und besteigen das Podium, bleiben da mit dem Angesichte gegen das Heiligtum gerichtet, mit dem Rücken zum Volke und mit in die Handfläche gebogenen Fingern stehen, bis der Gemeinde-Vorbeter die Dankformel הוֹדָיָה beendigt, alsdann wenden sie ihr Gesicht gegen das Volk, dehnen ihre Finger, erheben die Hände bis an die Schultern und fangen mit dem: »Es mag dich segnen יְבָרֶכְךָ « an. Sonach der Vorbeter ihnen den Segen Wort für Wort vorsagt und sie es wiederholen; denn es heißt: »Sage ihnen«, — also — bis man ihnen vorsagt. Haben sie den ersten Vers beendigt, so fällt das Volk mit Amen ein;dann fängt der Gemeinde-Vorbeter an, ihnen den zweiten Vers, Wort für Wort, vorzusagen, welches sie auch so wiederholen, bis der zweite Vers beendigt ist und das Volk wieder mit einem Amen antwortet; ebenso ist’s beim dritten Verse.",
+ "Wenn die Kohanim die drei Verse beendigt haben, setzt der Gemeinde-Vorbeter den letzten Segensspruch des Gebetes fort, nämlich: »Tue Frieden שִׂים שָׁלוֹם«, wobei die Kohanim ihr Gesicht wieder zum Heiligtum wenden, ihre Finger wieder zusammenziehen, auch so bis zum Schluss dieser Segensformel verweilen und dann erst zu ihrer Stelle zurückgehen.",
+ "Der Vorbeter darf nicht früher den Kohanim vorsagen, als bis das Amen der Gemeinde verhallt; ebenso dürfen die Kohanim nicht früher den Segen beginnen, als bis das Wort des Vorsagenden verhallt; ebenso darf die Gemeinde nicht früher mit dem Amen einfallen, als bis der Segen vom Munde der Kohanim ausgesprochen ist. Wiederum dürfen die Kohanim nicht den zweiten Segen anfangen, bis das Amen der Gemeinde verhallt. Der Gemeinde-Vorbeter darf nicht mit den Übrigen das Amen nach dem Segen der Kohanim sprechen, damit dies ihn nicht zerstreue und ihn vergessen machen könnte, welchen Vers er den Kohanim vorzusagen habe.",
+ "Die Kohanim dürfen ihr Gesicht nicht früher von der Gemeinde abwenden, als bis der Vorbeter die Formel: «Tue Frieden« begonnen; so dürfen sie auch das Podium nicht eher verlassen, als bis jener diese Formel beendigt, auch ihre Finger nicht einziehen, bevor sie das Gesicht von der Gemeinde abgewendet. Es ist ebenfalls eine Verordnung von Rabban Jochanan ben Sakai, dass die Priester zum Segen mit Händeerhebung nicht in Schuhen kommen, sondern barfuß.",
+ "Während die Kohanim den Segen erteilen, dürfen sie nicht auf das Volk sehen, noch irgend ihre Gedanken zerstreuen, sondern müssen mit zur Erde gesenkten Augen, als wenn sie mit dem Gebete beschäftigt waren, dastehen. Auch darf Niemand aus dem Volke die Kohanim während des Segens ansehen, damit diese dadurch nicht zerstreut werden, sondern hat die Gemeinde mit Andacht den Segen anzuhören. Das Volk richte also zwar das Gesicht zu den Kohanim, sehe sie aber nicht an.",
+ "Ist es nur ein einziger Kohen, der den Segen erteilt, so spricht er zuerst die vorangehende Lobpreisung Gottes, worauf der Gemeindevorbeter ihm Wort für Wort vorsagt, wie wir’s bereits erklärt haben. Wenn ihrer zwei oder mehrere sind, so sagen sie die Lobpreisung nicht früher, als bis ihnen der Vorbeter das Wort: »Kohanim«! zuruft; darauf antworten sie und fangen an den Segen zu erteilen, indem sie Wort für Wort dem Vorbeter nachsagen.",
+ "Wie geschieht die Segenserteilung im Tempel? Die Kohanim kommen, nachdem der Diensthaltende das bestimmte Morgenopfer gebracht, zum Segen hervor, wozu sie die Hände mit ausgedehnten Fingern in die Höhe über das Haupt erheben. Hiervon ist der Hohepriester ausgenommen, der seine Hände nicht über die Stirnbinde צִּיץ erheben darf. Der Vorsagende rezitiert ihnen den Segen, Wort für Wort, wie es überall geschieht, bis sie alle drei Verse beendigt, — das Volk aber antwortet nicht mit Amen bei jedem Vers, da dieser Segen im Tempel nur einen Segensspruch bildet; —nach dem Schlusse dieses Segens jedoch ruft das Volk aus: »Gepriesen seist Du, Ewiger Gott, Gott Israels, von Ewigkeit in Ewigkeit בָּרוּךְ יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם«.",
+ "Daselbst spricht man auch den Namen Gottes ganz so aus, wie er geschrieben wird; er besteht nämlich aus den Buchstaben J, H, W. u. H; dies ist eben der ausführliche Name שֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ, von dem überall die Rede ist. Außerhalb des Tempels wird Gott nach einem Attribut benannt, nämlich durch Adonai. Dies geschieht, weil man den Gottesnamen, wie er geschrieben ist, nur im Tempel allein aussprechen darf. Seit dem Tode Simons, des Frommen, haben die Kohanim, sogar auch im Tempel aufgehört, mit dem ausführlichen Namen den Segen zu sprechen. Dies geschieht, damit nicht etwa ein unwürdiger und unachtbarer Mensch ihn auszusprechen lerne. Die ersten Weisen pflegten diesen Namen nur in ihrer Schule den würdigen Schülern und Kindern zu lehren und zwar nur einmal in sieben Jahren, um dadurch die Größe des geehrten und gefürchteten Namens zu vergrößern.",
+ "Der Segen der Kohanim wird überall nur in der heiligen Sprache erteilt, denn es heißt: »So sollt Ihr die Kinder Israels segnen«; was nun durch die Tradition unsers Lehrers Moses, Friede sei mit ihm, so erklärt wurde: »so sollt ihr segnen« — stehend; »so sollt ihr segnen« — mit Händeerhebung; »so sollt ihr segnen«—in heiliger Sprache; »so sollt ihr segnen«—Antlitz gegen Antlitz; »so sollt ihr segnen«—mit hoher Stimme; »so sollt ihr segnen«—mit dem ausführlichen Namen Gottes, letzteres aber nur im Tempel, wie bereits erwähnt.",
+ "Die Kohanim dürfen nirgends eine Zugabe des Segens zu den drei Versen machen, wie z. B. »Der Ewige, der Gott eurer Väter, möge euch noch tausendmal so groß machen usw.« und zwar weder mit lauter, noch mit leiser Stimme; denn es heißt: »Ihr sollt nicht zulegen zur Sache usw.«. Während der Priester zum Segenerteilen sich aufmacht, spricht er, indem er zu gehen anfängt: »Es möge ein Wille von Dir sein, Ewiger, unser Gott, dass dieser Segen, den Du uns geboten dem Volke Israel zu erteilen, ein vollkommener sei und es sei darin weder Trug, noch Sünde, von jetzt, bis in Ewigkeit«; — bevor er das Gesicht zum Volke umwendet, um den Segen zu sprechen, sage er: »Gelobt seist Du, Ewiger, unser Gott, König der Welt, der uns geheiligt durch die Weihung Ahrons und uns geboten, sein Volk Israel in Liebe zu segnen.« Darauf wendet er sich zur Gemeinde und fängt den Segen an. Nachdem er sich, nach dem Schlusse des Segens, wieder von der Gemeinde abgewendet, spricht er: »Wir haben getan, was Du uns befohlen, tue Du uns jetzt, was Du uns versprochen, blicke hernieder von der Wohnstätte Deines Heiligtums im Himmel und segne Dein Volk Israel.«",
+ "Das Umwenden der Kohanim zur Gemeinde, um sie zu segnen und auch das Abwenden von der Gemeinde nach dem Segen, geschehe nur rechts um; auch seien alle Wendungen, die ein Mensch je macht, nur rechts um.",
+ "Im Tempel erteilen die Kohanim einmal des Tages den Segen und zwar besteigen sie nach dem beständigen Morgenopfer die Stufen der Halle und verrichten den Segen, wie wir oben erklärt. An andern Orten aber kann man ihn nach jedem Gebet erteilen, ausgenommen hiervon ist das Minchagebet. Man gebe sich überall Mühe, dass der Vorsagende ein gewöhnlicher Israelit sei, denn es heißt: »Sage ihnen«, folglich muss der Vorsagende nicht ihr Mitglied sein."
+ ],
+ [
+ "Sechs Dinge sind auf das Händeerheben נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם hinderlich: 1) die Sprache, 2) körperliche Gebrechen מוּמִין, 5) Sündenhaftigkeit עֲבֵרָה, 4) das Alter, 5) der Wein, 6) Unreinheit der Hände.Was die Sprache betrifft, so dürfen Kohanim, die ein mangelhaftes Sprachorgan haben, wie z. B., wenn sie Buchstaben nicht gehörig aussprechen können und etwa ein Aleph wie Ayin oder Ayin wie Aleph oder Sziboleth statt Schiboleth sprechen, zum Segen und Händeerheben nicht zugelassen werden. Ebenfalls werden von der Segnung Kohanim ausgeschlossen, die eine schwere Mundart und Zungenbewegung haben, deren Aussprache also unverständlich ist.",
+ "Körperliche Gebrechen sind hinderlich; wenn ein Kohen im Gesichte oder an Händen und Füßen Fehler hat z. B. wenn er krumme oder steife Finger oder Flechten auf den Händen hat; — dies Alles zieht die Augen des Volkes auf sich. Ebenso sind zur Händeerhebung solche nicht zulässig, die während des Sprechens Speichel aus dem Munde lassen oder die auf ein Auge blind sind. Waren aber die Personen mit den hier aufgezählten Gebrechen in der Stadt bekannt, so dass man an ihr Äußeres gewohnt ist, so dürfen sie den Segen erteilen, da man sie nicht auffallend finden wird. Zu den Unzulässigen sind noch solche zu zählen, deren Hände buntscheckig oder von Farben durchfressen sind אִסָטִס; waren aber die meisten Stadtbewohner mit Farben-Arbeiten beschäftigt, so sind solche Fehler nicht in Betracht zu ziehen, da sie dann nicht die Aufmerksamkeit der Gemeinde auf sich ziehen.",
+ "Unter Sündhaftigkeit in diesem Falle ist zu verstehen, wenn je ein Kohen einen Mord begangen; obgleich er Buße getan, darf er Niemals die Hände zum Segen erheben, denn es heißt: »Eure Hände sind voll Blut und wenn ihr eure Hände ausbreitet usw.« (Jes. 1:15). Ein Kohen, der irgendeinmal Götzen gedient, sei es aus Zwang oder Versehen, darf Niemals die Hände zum Segen erheben, denn es heißt: »Die Priester der Götzenaltäre mögen nicht aussteigen«; die Segenserteilung aber ist ganz gleich, wie der Opferdienst im Tempel, denn es heißt: »Ihm zu dienen und in seinem Namen zu segnen«. Ebenso darf ein Priester, der wegen Götzendienst ein Gesetz übertreten hat, nie die Hände zum Segen erheben, auch wenn er nachher dafür Buße getan. — Alle übrigen Sünden sind nicht hinderlich.",
+ "Das Alter ist insofern ein Hindernisse, dass der noch bartlose junge Kohen nicht segne. — Wein entfernt einen Kohen vom Segensspruch: Wenn er ein Quart רְבִיעִית Wein auf einmal getrunken, so muss man warten, bis er verflüchtet ist. Dies Gesetz gilt, weil die Segenserteilung dem Opferdienste ganz gleich ist. Trank er aber ein Quart Wein in zwei Malen oder tat Wasser darein, so ist es zulässig; hat er aber mehr als ein Quart getrunken, der Wein mag auch gemischt gewesen oder auch in mehreren Prisen genommen sein, so darf er doch nicht früher den Segen erteilen, als bis sein Rausch weg ist. Unter Quart verstehen wir zwei Quadratfinger אֶצְבָּעַיִם auf zwei und 1/2 und 1/5 Finger Höhe, mit dem Daumen gemessen (75 cm3). In der ganzen Tora, wo von dem Fingermaß die Rede ist, versteht man nur den Daumen darunter, was man בֹּהֶן הַיָּד nennt.",
+ "Unreinheit der Hände heißt hier so viel, dass der Kohen, ohne die Hände gewaschen zu haben, sie nicht zum Segen erheben darf, sondern er reinige sie bis zum Gelenke, ganz wie man sich zum Opferdienst heiligen muss und spreche erst dann den Segen. Denn es heißt: »Erhebt die Hände in Heiligkeit und segnet den Ewigen«. Ein Entweihter חָלָל darf die Hände nicht zum Segen erheben, weil er in der Priesterschaft nicht fungiert.",
+ "Hat ein Kohen keins von diesen Hindernissen, so erhebe er die Hände zum Segen, er mag auch weder gelehrt noch fromm sein, möge sein Nächster ihm sogar Übles Nachreden oder er möge sonst in Geschäften nicht redlich sein, so ist dies ihm nicht hinderlich. Denn jedem Kohen ist es von der Schrift her geboten, den Segen zu erteilen. Nun ist es doch jedenfalls verboten, einen Sünder zu bereden, noch eine Sünde zu begehen, indem er die Erfüllung der Gebote, (z.B. in Hinsicht des Segens), unterließe.",
+ "Du musst aber nicht glauben, dass der Segen eines ordinären Menschen nichts helfen kann! — Die Erfüllung des Segens hängt ja nicht vom Kohen ab, sondern vom Heiligen, gelobt sei Er; denn es heißt: »Sie mögen meinen Namen auf die Kinder Israel tun,— und Ich werde sie segnen«, also der Kohen erfüllt bloß die ihm auferlegte Pflicht. Der Heilige aber, gelobt sei Dessen Name, segnet in Seiner Gnade das Volk Israel nach Seinem Willen.",
+ "Das Volk, welches sich im Rücken der Kohanim befindet, ist nicht im Segen eingeschlossen, wohl aber diejenigen, welche sich an den Seiten befinden. Ist eine Scheidewand zwischen den Kohanim und dem Gesegneten und wäre sie auch eine eiserne, so sind diese mit inbegriffen, wenn ihr Gesicht nur zu den Kohanim gekehrt ist.",
+ "Das Händeerheben findet in Gegenwart von Zehn statt, die Kohanim selbst werden auch mitgerechnet. Wenn in einer Synagoge sich nur Kohanim befinden, so erheben Alle die Hände zum Segen, indem sie sowohl ihre Brüder im Norden, als im Süden in Gedanken haben; die Frauen und Kinder antworten mit Amen. Bleiben da aber, außer den Segnenden, noch zehn weitere Kohanim übrig, so sprechen die zehn Amen und die andern den Segen (und besteigen nicht das Podium).",
+ "War in einer Gemeinde kein anderer Kohen, außer dem Vorbeter selbst, so darf er zum Segen die Hände nicht erheben. Ist er aber überzeugt, dass er den Segen erteilen und darauf zum Gebete ohne Irrtum wiederkehren kann, so ist solches ihm gestattet. Ist aber in der Gemeinde gar kein Kohen, so spreche der Vorbeter vor der Segensformel »Tue Friede«, die Worte: unser Gott und Gott unsrer Väter, segne uns mit dem dreifachen Segen, der geschrieben steht in der Tora, durch Deinen Knecht Moses und ausgesprochen ist vom Munde Ahrons und seiner Kinder, der Priester Deines heiligen Volkes, wie es auch heißt: »Es segne dich der Ewige und behüte dich, es erleuchte der Ewige dir Sein Angesicht und habe für dich Gnade, es erhebe der Ewige Sein Angesicht über dich und tue dir Frieden; und sie sollen Meinen Namen auf die Kinder Israel tun und Ich werde sie segnen«. Das Volk aber antwortet nicht mit Amen, sondern er setzt die Formel: »Tue Friede« ohne Weiteres fort.",
+ "Wenn ein Kohen der in einer Synagoge die Hände zum Segen schon erhoben hat, nach einer anderen Synagoge kommt und die Gemeinde im Gebete noch nicht zum Segen der Kohanim gelangt ist, so erhebe er auch da die Hände und segne sie, wenn dies sogar mehrere Mal im Tage geschehen sollte. Ein Kohen, der seinen Platz, als der Vorbeter schon den Segen »Es sei dir zum Wohlgefallen « רְצֵה angefangen, nicht verlassen hat, um zum Segenerteilen zu gehen, darf in diesem Gebete nicht auf das Podium steigen. Hat er sich aber zu gehen angeschickt und ist er zum Podium erst nach jener dem Segen für den Tempeldienst עֲבוֹדָה gelangt, so besteige er es immerhin und spreche den Segen.",
+ "Ein Kohen, der nicht den Segen erteilt, ist, obgleich er gegen ein Gebot der Schrift gefehlt, doch als ein solcher zu betrachten, der drei Gebote übertreten hat, denn es heißt: »So sollt ihr segnen die Kinder Israels« (Num. 6:23), »Sie mögen zu ihnen sprechen« (ebenda), »Und sie sollen einen Namen tun.« (6:27). Ein Kohen, der nicht segnet, wird auch nicht gesegnet; ein Kohen, der da segnet, wird auch selbst gesegnet, denn es heißt: »Ich werde segnen deine Segner« (Gen. 12:3)."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e783096c92fd4bcb00f2dbbfcd9c4b75d9d879ac
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json
@@ -0,0 +1,114 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+ "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+ "status": "locked",
+ "priority": 1.0,
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+ "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+ "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/615a1461050c33f5276bdebb795dc088.png",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Sefer Ahavah"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "",
+ "",
+ "",
+ "When the Jewish people were exiled in the days of wicked Nebuchadnezzar, they mixed with Persians, Greeks and other nationalities. Children were born to them in foreign lands. The language of these children was confused, a mixture of many languages. They were unable to express themselves adequately and accurately in any one language, as it is written: \"Their children spoke half in the tongue of Ashdod; they could not speak Hebrew, nor any foreign tongue\" (Nehemiah 13:24). When anyone of them prayed, his Hebrew vocabulary was too limited to express his needs or to praise God without mixing Hebrew with other tongues. When Ezra and his council took notice of this, they instituted the Eighteen Benedictions in their present order: the first three contain praise to God; the last three, thanksgiving; the intermediate benedictions contain petitions for the most essential needs of the individual and the community. They were to be set on everyone's lips and learned, so that the men of inarticulate speech might offer prayer as clearly as those who speak an eloquent Hebrew. For this reason they instituted all other blessings and prayers which are arrayed on the lips of all Israel, to make each blessing readily available to one who is unfamiliar with the language."
+ ],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "Congregational prayer is always heard by God. Even if sinners are present, God does not reject public worship. One should therefore associate himself with the congregation; he should not pray in private when he can pray with the congregation.— —",
+ "",
+ "",
+ "How is public worship conducted? One person recites the prayers aloud and all the rest listen. This is not done if there are fewer than ten adult men present, including the reader.— —",
+ "— — Kaddish is not recited unless ten are present. The kohanim do not raise their hands to pronounce the priestly benediction unless ten are present, the kohanim being included in the number. Every group of ten Israelites is called congregation, as it is written: \"How long shall I endure this wicked congregation\" (Numbers 14:27). This verse refers to ten spies, Joshua and Caleb being excluded.",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "The reader acts on behalf of the assembled congregation. When, for example, he recites the prayers while the people listen and respond Amen after each blessing, it is as if they are praying. This only applies to one who does not know how to worship; but one who knows does not fulfill his duty unless he recites the prayers himself.",
+ "",
+ "The appointed congregational reader should be known for his knowledge and good conduct. If he happens to be an elderly person, so much the better. An effort should be made to secure one who has a pleasant voice and is fluent in reading.— —",
+ "An inarticulate man, who pronounces the aleph as an ayin or the ayin as an aleph, and anyone who fails to pronounce the letters correctly, should not be appointed as congregational reader.— —"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "Any place inhabited by ten Jews should have a house of worship where they can assemble at all times of prayer. This is called a synagogue. The residents may compel each other to build a synagogue and buy a Sefer Torah as well as the books of the Prophets and the Sacred Writings.",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "Synagogues and houses of learning should be treated with respect; they should be swept and sprinkled to let the dust settle. In Spain and Morocco, in Babylonia and Eretz Yisrael, it is customary to light lamps in the synagogues and to spread mats on the floor to sit upon. In Christian countries they sit on chairs.",
+ "Synagogues and houses of learning should not be treated with irreverence, such as jesting, mocking or chatting. We must not eat, drink, have pleasures, or ramble about there. We must not enter them for protection from the sun or the rain. Teachers and their students, however, are permitted to eat and drink there when necessary.",
+ "No computing should be made there, unless it is connected with some religious duty, such as counting the proceeds of the charity fund or the collection of ransom money, and so on. No funeral address should be delivered there, unless it is of public interest, as when one of the city's leading scholars is eulogized and the entire community is likely to attend."
+ ],
+ [
+ "Our teacher Moses introduced the custom of reading the Torah publicly on Sabbath, Monday and Thursday, during the morning service, so that three days should not elapse without hearing the Torah. Ezra set up the rule that the Torah should be read during the afternoon service every Sabbath for the benefit of those seated at street corners [traders, who do not attend services on weekdays]. He also established the rule that three men should be called up to the reading of the Torah on Monday and Thursday and that they should read not less than ten verses altogether.",
+ "The Torah is read publicly on Sabbaths, festivals, Rosh Hodesh, fast days, Hanukkah, Purim, and on Mondays and Thursdays. The prophetical reading (haftarah) is rendered only on Sabbaths, festivals, and Tish'ah b'Av.",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "As soon as the reader begins to read the Torah, it is forbidden to talk even on a religious topic. All must listen silently and pay attention to what he is reading, as it is written: \"They all listened closely to the book of the Torah\" (Nehemiah 8:3). It is also forbidden to leave the synagogue while the Torah is being read; but it is permissible to leave between the aliyyoth of the men called up to the Torah. A person who is always engaged in Torah study, this being his main occupation, may nevertheless go on studying while the Torah is read.",
+ "Since the days of Ezra it had been customary to have an interpreter present, explaining to the people what the reader is reading in the Torah, so that they may understand what it is all about. The reader reads one verse only, waits till the interpreter has explained it, and then reads the next verse. The reader may not read to the interpreter more than one verse at a time.",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "How many persons are called up to the reading of the Torah? Seven during Sabbath morning service, six on Yom Kippur, five on festivals; no fewer than these are called up, but the number may be increased. Four are called up on Rosh Hodesh and Hol ha-Mo'ed. Three are called up during the afternoon services of Sabbath and Yom Kippur, as well as during the morning services held on Mondays and Thursdays throughout the year, and also during the morning and afternoon services held on fast days. The numbers of four and three aliyyoth, just indicated, are neither decreased nor increased.",
+ "",
+ "In each Torah reading, a kohen reads first, then a levi, then a yisrael. According to a wide-spread custom, even an illiterate kohen has priority over a great scholar who is a yisrael (lay Israelite). Otherwise, the person who is superior in knowledge precedes the one who is inferior as to the remaining aliyyoth. The person who is honored with the last aliyyah, who rolls up the Torah scroll, receives a reward excelling that of the others. Hence [because of the importance of the last aliyyah], even the chief officer of the congregation ascends to complete the Torah reading.",
+ "In the absence of a kohen, a yisrael ascends to the Torah first, in which case a levi should not ascend after him. In the absence of a levi, the kohen, who read the first section, reads the second section in place of the levi. Another kohen should not read after the first, lest people would say that the first is a disqualified kohen, substituted by another. Neither should one levi follow another, lest people might suspect one of the two as disqualified."
+ ],
+ [
+ "The widespread custom among the Jews is that of completing the Torah reading in one year. It is begun on the Sabbath after Sukkoth — — and continued in regular order till the last weekly portion is read on Sukkoth. Some complete the Torah reading in three years, but this is not a widespread custom.",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "Although one hears the congregational reading of the Torah every Sabbath, one should read for himself each weekly portion three times, twice the original text and once the Aramaic version known as Targum Onkelos. A verse that is not rendered in Targum Onkelos should be read three times in the original Hebrew. In this fashion one will conclude the weekly portions of the Torah together with the congregation."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..962e252ec12969a142ae7b648370cf2b5fb00f0f
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/English/merged.json
@@ -0,0 +1,294 @@
+{
+ "title": "Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Prayer_and_the_Priestly_Blessing",
+ "text": [
+ [
+ "It is a positive Torah commandment to pray every day, as [Exodus 23:25] states: \"You shall serve God, your Lord.\" Tradition teaches us that this service is prayer, as [Deuteronomy 11:13] states: \"And serve Him with all your heart\" and our Sages said: Which is the service of the heart? This is prayer.
The number of prayers is not prescribed in the Torah, nor does it prescribe a specific formula for prayer. Also, according to Torah law, there are no fixed times for prayers.",
+ "Therefore, women and slaves are obligated to pray, since it is not a time-oriented commandment.
Rather, this commandment obligates each person to offer supplication and prayer every day and utter praises of the Holy One, blessed be He; then petition for all his needs with requests and supplications; and finally, give praise and thanks to God for the goodness that He has bestowed upon him; each one according to his own ability.",
+ "A person who was eloquent would offer many prayers and requests. [Conversely,] a person who was inarticulate would speak as well as he could and whenever he desired.
Similarly, the number of prayers was dependent on each person's ability. Some would pray once daily; others, several times.
Everyone would pray facing the Holy Temple, wherever he might be. This was the ongoing practice from [the time of] Moshe Rabbenu until Ezra.",
+ "When Israel was exiled in the time of the wicked Nebuchadnezzar, they became interspersed in Persia and Greece and other nations. Children were born to them in these foreign countries and those children's language was confused.
The speech of each and every one was a concoction of many tongues. No one was able to express himself coherently in any one language, but rather in a mixture [of languages], as [Nehemiah 13:24] states: \"And their children spoke half in Ashdodit and did not know how to speak the Jewish language. Rather, [they would speak] according to the language of various other peoples.\"
Consequently, when someone would pray, he would be limited in his ability to request his needs or to praise the Holy One, blessed be He, in Hebrew, unless other languages were mixed in with it. When Ezra and his court saw this, they established eighteen blessings in sequence.
The first three [blessings] are praises of God and the last three are thanksgiving. The intermediate [blessings] contain requests for all those things that serve as general categories for the desires of each and every person and the needs of the whole community.
Thus, the prayers could be set in the mouths of everyone. They could learn them quickly and the prayers of those unable to express themselves would be as complete as the prayers of the most eloquent. It was because of this matter that they established all the blessings and prayers so that they would be ordered in the mouths of all Israel, so that each blessing would be set in the mouth of each person unable to express himself.",
+ "They also decreed that the number of prayers correspond to the number of sacrifices - i.e., two prayers every day, corresponding to the two daily sacrifices. On any day that an additional sacrifice [was offered], they instituted a third prayer, corresponding to the additional offering.
The prayer that corresponds to the daily morning sacrifice is called the Shacharit Prayer. The prayer that corresponds to the daily sacrifice offered in the afternoon is called the Minchah Prayer and the prayer corresponding to the additional offerings is called the Musaf Prayer.",
+ "They also instituted a prayer to be recited at night, since the limbs of the daily afternoon offering could be burnt the whole night, as [Leviticus 6:2] states: \"The burnt offering [shall remain on the altar hearth all night until morning].\" In this vein, [Psalms 55:18] states: \"In the evening, morning and afternoon I will speak and cry aloud, and He will hear my voice.\"
The Evening Prayer is not obligatory, as are the Morning and Minchah Prayers. Nevertheless, the Jewish people, in all the places that they have settled, are accustomed to recite the Evening Prayer and have accepted it upon themselves as an obligatory prayer.",
+ "Similarly, they instituted a prayer after the Minchah Prayer [to be recited] close to sunset on fast days only, its purpose being to increase supplication and pleading because of the fast.
This is called the Ne'ilah prayer, as if to say that the gates of Heaven are closed behind the sun, which becomes hidden, since it is recited only close to [the time of] sunset.",
+ "Thus, three prayers are recited daily: the Evening Prayer, the Morning Prayer, and the Minchah Prayer. There are four on Sabbaths, festivals and Rosh Chodesh: the three that are recited daily and the Musaf Prayer. On Yom Kippur, there are five: these four and the Ne'ilah prayer.",
+ "The number of these prayers may not be diminished, but may be increased. If a person wants to pray all day long, he may.
Any prayer that one adds is considered as a freewill offering. Therefore, one must add a new idea consistent with that blessing in each of the middle blessings. [However], making an addition of a new concept even in only one blessing is sufficient in order to make known that this is a voluntary prayer and not obligatory.
In the first three [blessings] and the last three [blessings], one must never add, detract or change anything at all.",
+ "The community should not recite a voluntary prayer, since the community does not bring a freewill offering. Even an individual should not recite the Musaf Prayer twice, once as the obligation of the day and the other as a voluntary prayer, because the additional offering is never a freewill offering.
One of the Geonim taught that it is forbidden to recite a voluntary prayer on Sabbaths or holidays, since freewill offerings were not sacrificed on these days, but only the obligatory offerings of the day."
+ ],
+ [
+ "In the days of Rabban Gamliel, the numbers of heretics among the Jews increased. They would oppress the Jews and entice them to turn away from God.
Since he saw this as the greatest need of the people, he and his court established one blessing that contains a request to God to destroy the heretics. He inserted it into the Shemoneh Esreh so that it would be arranged in the mouths of all. Consequently, there are nineteen blessings in the Shemoneh Esreh.",
+ "In each Shemoneh Esreh, every day, a person should recite these nineteen blessings in the proper order.
When does the above apply? When his concentration is not disturbed and he is able to read fluently. However, if he is distracted and bothered, or unable to pray fluently, he should recite the first three [blessings], one blessing that summarizes all the intermediate ones, and the last three [blessings], and [thereby] fulfill his obligation.",
+ "This is the blessing that they established as the abbreviated summary of the intermediate [blessings]:
Give us knowledge, O God, our Lord, to know Your ways, and circumcise our hearts to fear You. Forgive us so that we will be redeemed. Distance us from pain. Cause us to prosper and to dwell in the pastures of Your land.
Gather the scattered from the four [corners of the earth]. Judge those led astray in accordance with Your knowledge. Raise Your hand over the wicked, and let the righteous rejoice in the building of Your city and the reestablishment of Your sanctuary, in the flourishing of the might of David, Your servant, and in the clear shining light of the son of Yishai, Your anointed one.
Before we call, You answer, as [Isaiah 65:24] states: \"And before they call I will answer; while they are still speaking I heed,\" for You are the One who answers at all times, the Redeemer and Savior from all distress. Blessed are You, O God, the One Who hears prayer.",
+ "When does the above apply? In the summer. However, in the winter, one should not recite \"Give us knowledge...,\" since he must mention \"the petition\" in the blessing for material wealth.
Similarly, on Saturday nights and the nights after a holiday, one should not recite \"Give us knowledge...,\" since one must say Havdalah in [the blessing of] the One who bestows knowledge.",
+ "On Sabbaths and holidays, one recites seven blessings in each of the four [Amidah] prayers of that particular day: the first three, the last three, and one in the middle, appropriate to that particular day.
On Sabbaths, one concludes the intermediate blessing with \"who sanctifies the Sabbath.\" On the festivals, he concludes with \"who sanctifies Israel and the appointed times.\" When the Sabbath and a festival [coincide], he concludes with \"who sanctifies the Sabbath, Israel and the appointed times.\"
On Rosh Hashanah, he concludes with \"the King over all the Earth, who sanctifies Israel and the Day of Remembrance.\" If it is [also] the Sabbath, he concludes with \"the King over all the Earth, who sanctifies the Sabbath, Israel and the Day of Remembrance.\"",
+ "When does this apply? In the Evening Prayers, the Morning Prayers and the Minchah Prayers. However, in the Musaf Prayer on Rosh Hashanah, one recites nine blessings: the first three and the last three [recited] every day, and three intermediate blessings.
The first of the intermediate blessings is concerned with Malchuyot - [acceptance of God's sovereignty];
the second with Zichronot - [acknowledgement of God's remembrance of the Jewish people]; and
the third with Shofarot - [describing the blowing of the shofar.]
One concludes each one of them with an appropriate chatimah.",
+ "On Yom Kippur, one recites seven blessings in each of the five prayers of the day; the first three and the last three blessings, and the intermediate blessing appropriate to the day.
One concludes the latter blessing in each of the services with: \"the King over all the Earth, who sanctifies Israel and the Day of Atonement.\" If [Yom Kippur] falls on the Sabbath, one concludes [this blessing in] each service with: \"the King over all the Earth, who sanctifies the Sabbath, Israel and the Day of Atonement.\"",
+ "When does the above apply? On the Fast Day of each and every year. However, on the Fast Day of the Jubilee Year, one recites a Musaf Prayer of nine blessings like the Musaf Prayer of Rosh Hashanah. They are exactly the same blessings, no less and no more.
These blessings are only recited when the Jubilee Year is in effect.",
+ "Before the first blessing of each and every Amidah-prayer, one states: \"God, open my lips, and my mouth will utter Your praise\" [Psalms 51:17]. Upon concluding the prayer, he says: \"May the utterances of my mouth and the meditations of my heart be in accordance with Your will, O God, my Rock and Redeemer\" [Psalms 19:15], and then steps backwards.",
+ "On Rosh Chodesh and the intermediate days of a festival, one recites 19 blessings in the Evening Prayer, Morning Prayer, and Minchah Prayer as on other days. In the Avodah, one adds: \"Our God and God of our fathers, let our remembrance rise and come,...\"
In the Musaf Prayer of the intermediate day of a festival, one recites the Musaf Prayer of the holiday itself. On Rosh Chodesh, one recites seven blessings; the first three and last three, and one in the middle that refers to the special Rosh Chodesh sacrifice. One concludes with: \"... who sanctifies Israel and Roshei Chodashim.\"",
+ "On a Sabbath that occurs during the intermediate days of a festival, and Rosh Chodesh that falls on the Sabbath, in the Evening, Morning, and Minchah Prayers, one recites the seven blessings as on every Sabbath and adds: \"Our God and God of our fathers, let our remembrance rise and come...\" in the Avodah.
In the Musaf Prayer, one begins and concludes the intermediate blessing with a reference to the Sabbath, and mentions the sanctified nature of the day in the middle. He concludes [the blessing] on Rosh Chodesh with: \"who sanctifies the Sabbath, Israel and Roshei Chodashim.\" On the intermediate days of a festival, he concludes in the same fashion as on the holiday itself that occurs on Sabbath.",
+ "On a holiday that occurs on the first day of the week, at night, one inserts into the fourth blessing [the following]:
And You have made known to us Your righteous statutes and have taught us to perform the decrees of Your will. And You have given us, God, our Lord, the sanctity of the Sabbath, the glory of the festival and the rejoicing of the pilgrim feast. You have distinguished between the sanctity of the Sabbath and that of the holiday, and You have sanctified the seventh day above the six workdays. And You have set apart and sanctified Your people Israel with Your holiness. You have given us, O God, our Lord, festivals for joy, holidays and appointed times for gladness...
On the night after the Sabbath and after a holiday all year long, one recites the Havdalah prayer in \"You bestow knowledge...\" even though he [also] recites the Havdalah prayer over a cup.",
+ "On Chanukah and Purim, one adds \"For the miracles,...\" in the blessing of thanks.
On the Sabbath that occurs during Chanukah, one mentions \"For the miracles,...\" in the Musaf Prayer, just as he does in all the other prayers.
",
+ "On Fast Days, even an individual who fasts [by his own volition] adds \"Answer us...\" in \"the One who hears prayer.\"
The leader of the congregation recites it as an independent blessing between \"the One who redeems Israel\" and \"the One who heals...,\" and concludes with \"the One who answers in times of trouble.\" Thus, he recites 20 blessings.
On the ninth of Av, one adds [the following] to the blessing of \"the One who rebuilds Jerusalem\": \"Have mercy on us, God, our Lord, and on Your people, Israel, and Jerusalem, Your city, the mourning city,...\"",
+ "During the rainy season, [the phrase] \"the One who causes the rain to fall\" is recited in the second blessing. In the summer, [one adds] \"the One who causes the dew to descend.\"
When does one recite \"the One who causes the rain to fall\"? From the Musaf Prayer on the last holiday of Sukkot until the Morning Prayer of the first holiday of Pesach. [Conversely,] from the Musaf Prayer of the first holiday of Pesach, one utters \"the One who causes the dew to descend.\"",
+ "[Beginning] from the seventh of Marcheshvan, one petitions for rain in the blessing of prosperity, [and continues to do so] as long as one mentions the rain.
Where does the above apply? To Eretz Yisrael. However, in Shin'ar, Syria, Egypt and areas adjacent to or similar to these, one petitions for rain 60 days after the autumnal equinox.
",
+ "In places that require rain in the summer months, such as the distant islands, they petition for rains when they need them, in [the blessing of] \"the One who hears prayer.\"
[Even] where the holidays are observed for two days, \"the One who causes the rain to fall\" is recited in the Musaf Prayer of the first day of Shemini Atzeret. Its recitation is continued throughout the rainy season.",
+ "Throughout the entire year, one concludes the third blessing with \"the Holy God\" and the eleventh blessing with \"the King who loves righteousness and justice.\" [However,] on the ten days from Rosh Hashanah to Yom Kippur, one concludes the third one with \"the Holy King\" and the eleventh one with \"the King of Justice.\"",
+ "There are places that are accustomed during these ten days to add in the first blessing: \"Remember us for life,...\" and in the second one: \"Who is like You, Merciful Father,...\" In the blessing of thanksgiving, [they add]: \"Remember Your mercy,...\" In the last blessing, they add: \"In the Book of life,...\"
During these ten days, there are also those accustomed to add [the following prayers] in the third blessing: \"And so put Your fear... And so...\" On Rosh Hashanah and Yom Kippur, it is the commonly accepted practice to add [these prayers] in the third blessing."
+ ],
+ [
+ "The mitzvah of reciting the Morning Prayer entails that one begin praying at sunrise. The time [for prayer, however,] extends until the fourth hour, i.e., a third of the day.
If one transgresses or errs and prays after the fourth hour, he has fulfilled the obligation of prayer, but not the obligation of prayer in its time. Just as prayer is a positive Scriptural commandment, so too, its recitation at the proper time is a Rabbinic commandment, as established for us by Sages and Prophets.",
+ "We have already stated that the time of the Minchah Prayer was established in correspondence to the daily afternoon sacrifice. Since the daily [afternoon] sacrifice was offered every day at nine and a half hours, [the Sages] established its time as nine and a half hours. This is referred to as \"the lesser Minchah.\"
When the eve of Pesach fell on Friday, they would slaughter the daily [afternoon] sacrifice at six and a half hours. Accordingly, [the Sages] ordained that one who prays [Minchah] after six and a half hours has fulfilled his obligation. When this time arrives, the time of its obligation begins. This is referred to as \"the greater Minchah.\"",
+ "Many people are accustomed to recite [the afternoon service at both Minchah] Gedolah and K'tanah, and [to consider] one of them as an optional prayer.
Some of the Geonim taught that it is proper to recite the optional prayer only [at the time of Minchah] Gedolah. This is reasonable, since it corresponds to [the offering of a sacrifice] which was not frequent every day.
If one recites [the service] as an obligatory prayer [at the time of Minchah] Gedolah, he should recite it only as an optional prayer [at the time of Minchah] K'tanah.",
+ "Behold, you have learned that the time of Minchah Gedolah is from six and a half hours until nine and a half hours, and the time of Minchah K'tanah is from nine and a half hours until there are one and a quarter hours left in the day. One may [however,] recite [the afternoon service] until sunset.",
+ "The proper time of the Musaf Prayer is after the Morning Prayer, until seven hours of the day. One who recites it after seven hours, even though he has acted negligently, fulfills his obligation, since its time is the entire day.",
+ "Regarding the Evening Prayer - even though it is not obligatory - a person who does recite it [must know that] its proper time is from the beginning of the night until dawn.
The proper time of the Ne'ilah prayer is such that one completes it close to sunset.",
+ "One who recites a prayer before its proper time does not fulfill his obligation and must recite it again at its time. If, due to extenuating circumstances, one recites the Morning Prayer after dawn, [but before the proper time], he does fulfill his obligation.
One may recite the Evening Prayer of the Sabbath night on the eve of the Sabbath before sunset. Similarly, he may recite the Evening Prayer of Saturday night on the Sabbath. Since the Evening Prayer is not obligatory, we are not especially careful about its time. Nevertheless, one must recite the Shema at its proper time after the appearance of the stars.",
+ "Anyone who intentionally allowed the proper time for prayer to pass without praying, cannot rectify the situation and cannot compensate [for his failure to pray].
[If he unintentionally failed to pray or was unavoidably detained or distracted, he can compensate for the [missed] prayer during the time of the prayer closest to it. He should first recite the prayer of this time, and afterwards, the [prayer of] compensation.",
+ "How is this [exemplified]?
One who errs and does not recite the Morning Prayer before half the day passes should recite the Minchah Prayer twice, the first as Minchah [itself] and the second as compensation for the Morning Prayer.
One who errs and does not recite the Minchah Prayer before sunset should recite the Evening Prayer twice, the first as the Evening Prayer [itself] and the second as compensation for the Minchah Prayer.
[Similarly,] one who errs and does not recite the Evening Prayer before dawn should recite the Morning Prayer twice, the first as the Morning Prayer [itself] and the second as compensation for the Evening Prayer.",
+ "One who errs and does not recite two consecutive prayers can only compensate for the last of them. How is this [exemplified]?
One who errs and recites neither the Morning Prayer nor the Minchah Prayer should recite the Evening Prayer twice, the first as the Evening Prayer [itself] and the last as compensation for Minchah. The Morning Prayer, however, has no compensation, since its time has already passed. This is also the case for other prayers.",
+ "If two prayers are before him, Minchah and Musaf, he should first recite Minchah and afterwards Musaf. There are those who teach that one should not do this in a congregation, in order that people not err."
+ ],
+ [
+ "Five things prevent one from praying, even though the time [for prayer] has arrived:
1) the purification of one's hands;
2) the covering of nakedness;
3) the purity of the place of prayer;
4) things that might bother and distract one; and
5) the proper intention of one's heart.",
+ "The purification of one's hands - What does this imply? One must wash his hands in water until the joint. [Only] afterwards may he pray.
[The following rules apply when] a person is travelling on the road when the time for prayer arrives: If he has no water, but is within four millin - i.e., 8000 cubits - of a source of water, he should proceed to it, wash his hands, and then pray. If the distance to the water is greater than this, he should clean his hands with pebbles, earth, or a beam, and pray.",
+ "When does this apply? [When the water is] ahead of him. However, if the place with water is behind him, we do not obligate him to retrace his steps more than one mil. However, if he has passed further beyond the water, he is not obligated to return. Rather, he should clean his hands and pray.
When do the above statements requiring one to purify merely his hands alone for prayer apply? To the other services, but not for the Morning Prayer. For the Morning Prayer, one should wash his face, hands, and feet, and only afterwards, may he pray. If he is far from water, he may clean his hands only and then pray.",
+ "All the ritually impure need only wash their hands in order to pray, just like those not in such a state. Even if they are able to immerse themselves [in a mikveh] and ascend from their impure state, this immersion is not required [for prayer].
We have already explained that Ezra decreed that only one who has had a seminal emission is prohibited from Torah study until he has immersed himself. The Rabbinical Court [that existed afterwards] decreed that [this applies] even to prayer, i.e., such a person alone should not pray until he immerses himself.
These decrees were not put into effect because of questions of ritual purity and impurity, but rather to ensure that the Torah scholars would not overindulge in marital intimacy with their wives. Therefore, they instituted ritual immersion only for one who has a seminal emission, thereby excepting him from the other ritually impure.",
+ "Therefore, at the time of this decree, it was said that even a זב who had a seminal emission, a menstruating woman who emitted semen, and a woman who saw traces of menstrual blood after relations, required immersion to recite the Shema and to pray because of the seminal emission, despite [the fact that they remained] ritually impure.
This is reasonable, since this immersion was not a matter of purity, but a result of the decree so that they would not constantly be with their wives.
This decree regarding prayer was also abolished, since it was not universally accepted by the Jewish people, and the community at large was unable to observe it.",
+ "It is widespread custom in Shin'ar and Spain that one who has had a seminal emission does not pray until he has washed his whole body in water, [based on the command]: \"Prepare to meet your God, Israel\" (Amos 4:12 .
To whom does this refer? To a healthy person or to a sick person who engaged in intimacy, but a sick person who has had an accidental emission is exempt from bathing and there is no such custom regarding this matter. Similarly, there is no such custom regarding a זב who has a seminal emission and a menstruating woman who emits semen. Rather, they should clean themselves, wash their hands, and pray.",
+ "The proper covering of one's nakedness: What is implied?
Even if one covers his genitalia in the fashion necessary for the recital of the Shema, he may not pray until he covers his heart. If one did not - or was unable to - cover his heart, as long as he covered his nakedness when he prayed, he has fulfilled his obligation. However, a priori, he should not do so.",
+ "The purity of the place of prayer: What is implied?
One should not pray in a place of filth, a bathhouse, a latrine or garbage heap. [Similarly, one should not pray] in a place that is not presumed to be clean until he checks it.
The general rule is that one should not pray in any place in which one would not recite the Shema. [Thus,] just as one separates oneself from excreta, urine, a foul odor, a corpse and the sight of nakedness for Kri'at Shema, so too, he should separate himself for Shemoneh Esreh.",
+ "[The following rules apply] when one finds excreta in his place [of prayer.] Since he transgressed by not checking the place before he began to pray, he must pray again in a clean place.
[The following rules apply] when one finds excreta while he is in the midst of prayer: If he can walk forwards such that [the feces] will be left four cubits behind him, he should do so. If not, he should move to the side. If he is unable [to do the latter], he should stop praying.
The great Sages would refrain from praying in a house in which there was beer or brine at the time of its foaming because of the foul odor, even though it was a clean place.",
+ "Things that might bother and distract him: What is implied?
One who must relieve himself should not pray. Whenever anyone who must relieve himself prays, his prayer is an abomination and he must pray again after he relieves himself.
If a person can restrain himself for the length of time that it takes to walk a parsah, his prayer is considered prayer.
Nevertheless, a priori, one should not pray until he has checked himself very well, checked his intestines, rid himself of phlegm and mucus and any [other] bothersome thing. [Only] afterwards should he pray.",
+ "[The following rules apply to] one who burps, yawns, or sneezes during prayer: Should a person do so voluntarily, it is deprecating. [However,] if the person checked himself before he prayed and did so against his will, it is of no consequence.
If saliva comes up during prayer, one should cause it to be absorbed into his tallit or clothes. If he is bothered by this, he may throw it behind him with his hand in order that he not be bothered during his prayer and be distracted.
If one passes gas unwittingly during prayer, he should wait until the gas subsides and return to his prayer.",
+ "One who desires to pass gas from below and is bothered exceedingly, to the extent that he cannot restrain himself, should walk back four cubits, [expel the gas], and then wait until the gas subsides. He should say:
Master of all the world, You created us with many orifices and ducts. Our shame and disgrace is apparent and known before You. Shame and disgrace during our life, worm-eaten and decaying in our death.
He then returns to his place and prays.",
+ "When urine flows on a person's legs during Shemoneh Esreh, he should wait until the flow ceases, and return to the place at which he stopped. If he waited the time necessary to complete his Shemoneh Esreh, he should return to the beginning.",
+ "Similarly, one who urinates should wait the length of time it takes to walk four cubits, and then pray. After one has prayed, he should wait this length of time before urinating, in order to make a distinction following the words of prayer.",
+ "Proper intention: What is implied?
Any prayer that is not [recited] with proper intention is not prayer. If one prays without proper intention, he must repeat his prayers with proper intention.
One who is in a confused or troubled state may not pray until he composes himself. Therefore, one who comes in from a journey and is tired or irritated is forbidden to pray until he composes himself. Our Sages taught that one should wait three days until he is rested and his mind is settled, and then he may pray.",
+ "What is meant by [proper] intention?
One should clear his mind from all thoughts and envision himself as standing before the Divine Presence. Therefore, one must sit a short while before praying in order to focus his attention and then pray in a pleasant and supplicatory fashion.
One should not pray as one carrying a burden who throws it off and walks away. Therefore, one must sit a short while after praying, and then withdraw.
The pious ones of the previous generations would wait an hour before praying and an hour after praying. They would [also] extend their prayers for an hour.",
+ "A person who is drunk should not pray, because he cannot have proper intention. If he does pray, his prayer is an abomination. Therefore, he must pray again when he is clear of his drunkenness. One who is slightly inebriated should not pray, [but] if he prays, his prayer is prayer.
When is a person considered as drunk? When he is unable to speak before a king. [In contrast,] a person who is slightly inebriated is able to speak before a king without becoming confused. Nevertheless, since he drank a revi'it of wine, he should not pray until his wine has passed from him.",
+ "Similarly, one should not stand to pray in the midst of laughter or irreverent behavior, nor in the midst of a conversation, argument or anger, but rather in the midst of words of Torah.
[However, one should not stand to pray] in the midst of a judgment or a [difficult] halachic issue, even though these are words of Torah, lest one's mind be distracted by the halachah in question. Rather, [one should pray] in the midst of words of Torah that do not require deep concentration, e.g., laws that have already been accepted.",
+ "Before reciting occasional prayers, e.g., the Musaf Prayer of Rosh Chodesh or the prayers of the festivals, one must review his prayers lest he make mistakes in them.
A person walking in a dangerous place, e.g., a place frequented by wild animals or bandits, when the time of the Amidah arrives, should recite [only] a single blessing:
The needs of Your people, Israel, are great and their knowledge is limited. May it be Your will, O God, our Lord, that You will provide each and every one with a sufficient livelihood, and give to each individual all that he lacks. And that which is good in Your eyes, You should do. Blessed are You, God, the One who hears prayer.
He may recite it as he walks on the road. [However,] if he is able to stop [to recite it], he should. When he arrives at a settlement and his mind is composed, he should recite a proper Amidah of 19 blessings."
+ ],
+ [
+ "A person who prays must be careful to tend to [the following] eight matters. [However,] if he is pressured, confronted by circumstances beyond his control, or transgresses and does not attend to one them, they are not of absolute necessity. They are:
1) standing;
2) facing the Temple;
3) preparation of his body;
4) proper clothing;
5) proper place;
6) control of his voice;
7) bowing; and
8) prostration.",
+ "Standing: What is implied?
[Generally,] one should pray only while standing. [Thus,] a person sitting in a boat or in a carriage, if able to stand, should do so; if not, he may sit in his place and pray.
A person who is ill may pray even while lying on his side, provided he is able to have the proper intention. Similarly, one who is thirsty or hungry is considered as one who is ill. [Therefore,] if he is able to concentrate properly he should pray. If not, he should not pray until he has eaten or drunk.
One riding an animal should not descend [from the animal] - even if he has someone to hold his animal. Rather, he should sit in his place and pray so his mind will be settled.",
+ "Facing the Temple: What is implied?
A person standing in the Diaspora should face Eretz Yisrael and pray.
One standing in Eretz Yisrael should face Jerusalem.
One standing in Jerusalem should face the Temple.
One standing in the Temple should face the Holy of Holies.
A blind person, one who is unable to determine direction, or one travelling in a boat should direct his heart towards the Divine Presence and pray.",
+ "The preparation of one's body: What is implied?
When one stands in prayer, he should place his feet together side by side. He should set his eyes downwards as if he is looking at the ground, and his heart upwards as if he is standing in Heaven.
His hands should be resting on his heart, with the right hand clasped over the left hand. He should stand like a servant before his master, in fear, awe, and dread. He should not rest his hand on his hips [during the Amidah].",
+ "Proper clothing: What is implied?
One should adjust his clothing and make himself neat and presentable before [praying], as [implied by Psalms 29:2]: \"They bow to God in resplendent holiness.\"
One should not pray wearing [only] his undershirt, bareheaded, or barefoot - if it is the custom of the people of that place to stand before their most respected people with shoes.
In all places, one should not hold tefillin in his hand or a Sefer Torah in his arms during the Amidah, since he will worry about them. [Similarly,] one should not hold utensils or money in his hand. However, he may pray while holding his lulav on Sukkot, since it is the commandment of the day.
If one is carrying a burden of less than four kabbim on his head when the time for the Amidah arrives, he should throw it over his shoulder and pray. If it is larger than four kabbim, he should place it on the ground and then pray.
It is customary for all Sages and their students to pray only when wrapped in a tallit.",
+ "Proper place: What is implied?
One should stand in a low place and turn his face towards the wall. Also, one should open windows or doors that face Jerusalem and pray opposite them, as [Daniel 6:11] states: \"...and he had windows open in his room facing Jerusalem.\"
A person should establish a fixed place where he always prays. One should not pray in a destroyed building, nor [should one pray] behind a synagogue, unless he turns his face towards the synagogue.
It is forbidden to sit down next to someone in the midst of the Amidah or to pass in front of him, except at a distance of four cubits.",
+ "One should not stand in a place three or more handbreadths high and pray. [Similarly, he should not pray while standing] on a bed, bench, or chair.
A raised platform that has a surface area of four cubits by four cubits which is the [minimum] size of a house, is considered like an attic. Thus, one is permitted to pray there. Similarly, if it is surrounded by walls, even if it is not four cubits by four cubits, one may pray there, since its height is not noticeable, because it constitutes an area unto itself.",
+ "Craftsmen working at the top of a tree, or on top of a board or wall when the time of the Amidah arrives must descend in order to pray, and then return to their work. If they were at the top of an olive or fig tree, they may pray where they are, because of the excessive effort [involved in descending].
What is it that they pray? If they are working for meals alone, they recite three prayers of 19 blessings. If they are working for wages, they recite \"Give us understanding.\" In either case, they do not lead the congregation or lift up their hands [to bless the people].",
+ "Control of one's voice: What is implied?
A person should not raise his voice during his Amidah, nor should he pray silently. Rather, he should pronounce the words with his lips, whispering in a tone that he can hear.
He should not make his voice audible unless he is sick or cannot concentrate otherwise. In such a case, it is permitted except when in a congregation, lest the others be disturbed by his voice.",
+ "Bowing: What is implied?
One praying bows five times in each and every Amidah:
In the first blessing, at the beginning and at the end;
in the blessing of thanks, at the beginning and at the end; and
upon completing the Amidah, one bows and takes three steps backwards while bowing. He takes leave from his left and afterwards, from his right. Then, he lifts his head up from the bowed position.
When he bows the [other] four times, he does so at [the utterance of the word] \"Blessed\" and straightens up when [reciting] G‑d's name.
To whom does the above apply? To an average person. However, the High Priest bows at the beginning and end of each and every blessing. A king bows at the beginning [of the Amidah] and does not lift his head until he completes his whole Amidah.",
+ "Why should one take leave from the left first? Because one's left is to the right [side] of His countenance; i.e., just like when one stands before a king, he takes leave from the right of the king, and then afterwards from the left of the king. Thus, they established that one should withdraw from the Amidah in the same manner as he withdraws from before a king.",
+ "All these bows require that one bow until the vertebrae in his spine protrude and he makes himself like a bow.
However, if one bows slightly [to the extent that] it causes him pain and he appears to have bowed with all of his power, he need not worry.",
+ "Prostration, what is implied?
After one lifts his head from the fifth bow, he sits on the ground, falls with his face towards the earth, and utters all the supplications that he desires.
\"Kneeling\" always refers to [falling to] one's knees; \"bowing,\" to bending over on one's face; and \"prostration,\" to stretching out on one's hands and feet until he is flat with his face on the ground.",
+ "When uttering the supplication after the Amidah, there are those who bow and there are those who prostrate themselves.
It is forbidden to prostrate oneself on stones except in the Holy Temple, as we have explained in Hilchot Avodat Kochavim.
An important person is not permitted to fall on his face unless he is certain that he is as righteous as Yehoshua. Rather, he should tilt his face slightly, but not press it to the ground.
One may pray in one place and offer this supplication in another",
+ "It is an accepted custom among the entire Jewish people not to utter the supplication on Sabbaths or festivals. Nor [does one utter it] on Rosh Hashanah, Rosh Chodesh, Chanukah or Purim or in Minchah on the eve of Sabbaths or holidays, nor in the Evening Prayer of any day. There are [however,] individuals who do utter the supplication in the Evening Prayer.
On Yom Kippur only, one utters the supplication prayer in every prayer, since it is a day of supplication, requests, and fasting."
+ ],
+ [
+ "A person is forbidden to walk behind a synagogue at the time that the congregation is praying, unless he is carrying a burden or there are two entrances to the synagogue on different sides. [In the latter instance], anyone who sees him would presume that perhaps he is planning to enter [the synagogue] through the other entrance.
Similarly, if there are two synagogues in the city, a person seeing him would say that perhaps he is going to his usual synagogue.
If one is wearing tefillin on his head, he is permitted to pass [a synagogue] even without any of these conditions, since the tefillin indicate that he is a person who is seriously interested in the performance of commandments, and not one to refrain from prayer.",
+ "One praying with a congregation should not lengthen his prayer excessively. [However,] he may do so when praying alone. If, after praying, he desires to [add to his prayers], he may, including even the confession of Yom Kippur.
Similarly, he may add in each of the middle blessings something relevant to that blessing if he desires.",
+ "What is implied?
If one has a sick person [for whom he wants to pray], he should request mercy for this person in the blessing for the sick as eloquently as he can.
If he requires sustenance, he should add a supplication and request in the blessing for material prosperity. The same applies regarding each of the other blessings.
Should one desire to ask for all his needs in the blessing of \"the One who hears Prayer,\" he may do so. However, he should make no requests in the first three or last three [blessings].",
+ "A person is forbidden to taste anything or to do any work from dawn until after he has recited the Morning Prayer. He should also refrain from visiting the house of a friend to greet him before he has recited the Morning Prayer; nor should he set out on a journey before he has prayed.
However, one may taste food or do work before reciting Musaf or Minchah, although he should not have a full meal close to the time for Minchah.",
+ "Once the time for Minchah Gedolah arrives, one should not enter a bathhouse, even [if only] to sweat, until he has prayed, lest he faint and neglect prayer.
He should not eat, even a snack, lest he continue eating and neglect prayer, nor [should he] judge [a court case], even if only to render a final judgment, lest the decision be questioned and the matter be drawn out and cause him to miss prayer.
Similarly, one should not sit in a barber's chair, even for a regular haircut, until he prays, lest the scissors break. He should not enter a tanning house close to Minchah before he has prayed, lest he see a deficiency in his work which he will deal with, and [thereby] be delayed from praying.
If he begins doing one of these things, he need not stop, but may finish and then recite Minchah.",
+ "When is the beginning of a haircut? When he puts the barber's cloth over his knees.
When is the beginning of a bath? When he takes off his underclothes.
When is the beginning of [work in the] tanning house? When he ties the apron between his shoulders, as is the way of artisans.
When is the beginning of eating? For those who live in Eretz Yisrael, it is when one washes his hands. For inhabitants of Babylonia, it is when they loosen their belts.
When is the beginning of judgment? When the judges robe themselves in their taleisim and sit down. If they were [already] sitting, it is when the adversaries begin to make their claims.",
+ "Even though the Evening Prayer is not obligatory, one should not come home from his work and say: \"I will eat a little and sleep a little and then I will pray,\" lest sleep overtake him and he sleep all night. Rather, he should [first] pray, and afterwards he may eat, drink or sleep.
It is permissible to have a haircut or enter a bathhouse before the Morning Prayer. [The Sages] only established their decree before Minchah, since it is common for most people to go there during the day. However, in the morning, [these actions] are uncommon. Hence, they did not establish a decree.",
+ "A person who is involved in the study of Torah when the time for prayer arrives must stop and pray. If the study of Torah is his full-time occupation and he does not work at all, and he is involved in the study of Torah at the time of prayer, he need not stop, since the commandment of the study of Torah is greater that the commandment of prayer.
Anyone involved in efforts for the welfare of the community is like one involved in Torah study.",
+ "One is forbidden to interrupt his Amidah except in a situation where his life is endangered. Even if the King of Israel greets him, he must not answer him. However, he may interrupt [to answer] a non-Jewish king, lest he kill him.
A person standing in the [midst of the] Amidah who sees a non-Jewish king or tyrant approaching him should shorten [his prayer]. If unable to do so, he may stop. Similarly, if one sees snakes or scorpions approaching him in a place where their bite is fatal, he should stop [praying] and flee. If they are not fatal, he should not stop.",
+ "Women, slaves and children are obligated to pray. Anyone exempt from Kri'at Shema is also exempt from the Amidah.
All those accompanying the dead [for burial], even if they are not required to carry the coffin, are exempt from the Amidah."
+ ],
+ [
+ "When the Sages instituted [a text for] these prayers, they [also] established other blessings to be recited every day. These are:
When a person gets into bed to sleep at night, he says:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who causes the bonds of sleep to fall upon my eyes, who sinks [one into] restful slumber, and illuminates the pupil of the eye. May it be Your will, God, our Lord, to save me from the evil inclination and from a bad occurrence. May I not be disturbed by bad dreams or evil thoughts. Let my bed be perfect before You and may You raise me up from it to life and peace and illuminate my eyes lest I sleep a sleep of death. Blessed are You, God, who illuminates the whole world in His glory.",
+ "[Then,] one reads the first section of Kri'at Shema and goes to sleep. [This applies] even if his wife is sleeping with him.
If he is overcome by sleep, he should read the first verse [of Kri'at Shema] or verses of mercy and afterwards, he may go to sleep.",
+ "When a person awakes after concluding his sleep, while still in bed, he says:
My Lord, the soul that You have placed within me is pure. You have created it, You have formed it, You have breathed it into me and You preserve it within me. You will ultimately take it from me and restore it to me in the Time to Come. As long as the soul is lodged within me, I am thankful before You, O God, my Lord, Master of all works. Blessed are You, God, who restores souls to dead bodies.",
+ "When one hears the crow of a rooster, he recites: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who gives the rooster understanding to distinguish between day and night.
When he puts on his clothes, he recites: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who clothes the naked.
When he puts his cloth on his head, he recites: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who crowns Israel in glory.
When he passes his hands over his eyes, he recites: [Blessed...] who opens the eyes of the blind.
When he sits up in his bed, he recites: [Blessed...] who unties those bound.
When he lowers his feet from the bed and rests them on the ground, he recites: [Blessed...] who spreads the earth over the waters.
When he stands up, he recites: [Blessed...] who straightens the bowed.
When he washes his hands, he recites: [Blessed...] who has sanctified us with His commandments and commanded us regarding the washing of hands.
When he washes his face, he recites: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who removes the bonds of sleep from my eyes and slumber from my eyelids. May it be Your will, God, my Lord and Lord of my fathers, that You accustom me to the performance of [Your] commandments and do not accustom me to sins or transgressions. Cause the positive inclination to rule over me and not the evil inclination. Strengthen me in Your commandments and grant my portion in Your Torah. Allow me to find favor, lovingkindness, and mercy in Your eyes and the eyes of all who see me and bestow upon me benevolent kindnesses. Blessed are You, God, who bestows benevolent kindnesses.",
+ "Whenever one enters the toilet, before entering, he says:
Be honored, holy honorable ones, servants of the Most High. Help me. Help me. Guard me. Guard me. Wait for me until I enter and come out, as this is the way of humans.
After he comes out, he recites:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who formed man in wisdom and created within him many openings and cavities. It is revealed and known before the throne of Your glory that if one of them were to be blocked or if one of them were to be opened, it would be impossible to exist for even one moment. Blessed are You, God, who heals all flesh and works wonders.",
+ "When one fastens his belt, he recites: [Blessed...universe,] who girds Israel with strength.
When he puts on his shoes, he recites: [Blessed...universe,] for You have provided me with all my needs.
When he walks to depart on his way, he recites: [Blessed... universe,] who prepares the steps of man.
[Also,] every day, a person should recite:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has not made me a non-Jew.
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has not made me a woman.
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has not made me a servant.",
+ "These eighteen blessings do not have a particular order. Rather, one recites each of them in response to the condition for which the blessing was instituted, at the appropriate time.
What is implied? One who fastens his belt while still in his bed recites [the blessing] \"who girds Israel with strength.\" One who hears the voice of the rooster recites [the blessing] \"who gives understanding to the rooster.\"
Any blessing in which one is not obligated should not be recited.",
+ "What is implied? One who sleeps in his outer garment should not recite the blessing \"who clothes the naked\" upon rising.
One who walks barefoot does not recite the blessing, \"for You have provided me with all my needs.\"
On Yom Kippur and the ninth of Av, when one does not wash, one does not recite the blessing al netilat yadayim, nor the blessing \"who removes the bonds of sleep....\"
One who does not relieve himself does not recite the blessing, \"who created man in wisdom....\" The same applies regarding the remainder of the blessings.",
+ "It is the custom of the people in the majority of our cities to recite these blessings one after another in the synagogue, whether or not they are obligated in them.
This is a mistake and it is not proper to follow this practice. One should not recite a blessing unless he is obligated to.",
+ "One who rises to study Torah, whether the Written or Oral Law, before he recites the Shema, should wash his hands beforehand, recite [the following] three blessings, and then study.
[These blessings] are:
[Blessed... universe,] who has sanctified us with His commandments and commanded us concerning the words of Torah.
And please, God, our Lord, make pleasant the words of Your Torah in our mouths and in the mouths of Your people, the entire House of Israel. May we, our offspring, and the offspring of Your people, be knowers of Your name and among those who occupy themselves with Your Torah. Blessed are You, God, who teaches Torah to His people, Israel.
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has chosen us from among all the nations and given us His Torah. Blessed are You, God, who gives the Torah.",
+ "One is obligated to recite these three blessings every day. Afterwards, one should read a few words of Torah. [To fulfill this obligation,] the people adopted the custom of reading the Priestly Blessing. In certain places, they recite [the passage, (Numbers 28: 1-9)]: \"Command the children of Israel...,\" and there are places where they read both of them.
Also, [it is proper] to read chapters or laws from the Mishnah and the Beraitot.",
+ "The Sages praised those who recite songs from the Book of Psalms every day; from \"A song of praise by David... (Tehillah l'David)\" (Psalms 145) until the end of the Book [of Psalms]. It has become customary to read verses before and after them.
They instituted a blessing before the [recitation of the] songs, Baruch She'amar..., and a blessing after [concluding] them, Yishtabach. Afterwards, one recites the blessings for Kri'at Shema and recites the Shema.",
+ "There are places where they are accustomed to recite the Song of the Sea (Exodus 14:30-15:26) each day after they recite Yishtabach. Afterwards, they recite the blessings for theShema.
There are places where they recite the song, Ha'azinu (Deuteronomy 32:1-43), and there are individuals who recite both of them. Everything is dependent on custom.",
+ "A person is obligated to recite 100 blessings [in the period of one] day and night. What are these 100 blessings?
The twenty-three blessings that we have counted in this chapter,
the seven blessings before and after Kri'at Shema in the morning and in the evening;
When one wraps himself in tzitzit, he recites: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us to wrap ourselves in tzitzit.
When he puts on his Tefilin, he recites: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us to put on Tefilin.
[One recites] three Amidot, each of which contains eighteen blessings.
Behold, this is 86 blessings.
When one eats two meals, [one] during the day and [one] at night, one recites 14 blessings, seven for each meal:
one when he washes his hands before eating,
and, on the food itself, one before and three afterwards,
on the wine, one before and one afterwards,
[a total] of seven.
Thus, there are 100 blessings all told.",
+ "At present, since the [Sages] established the blessing [cursing] the heretics in prayer and added hatov v'hameitiv in the grace after meals, there are five more blessings.
On Sabbaths and holidays, when the Amidah contains [only] seven blessings, and similarly, on other days, if one is not obligated in all of these blessings - e.g., one did not sleep at night, nor loosen his belt, nor go to the bathroom, or the like - he must complete the 100 blessings by [reciting blessings over] fruits.",
+ "What is implied?
[When] one eats a small amount of vegetables, he recites a blessing before and after it. [When] he eats a small amount of a particular fruit, he recites a blessing before and after it. He should count all the blessings [he recites] until he completes [the requirement of] 100 each day.",
+ "The order of prayer is as follows:
In the morning, a person should rise early and recite the blessings [mentioned above]. [Then,] he recites the songs [of praise] and the blessings before and after them. [Afterwards,] he recites the Shema, [together with] the blessings before and after it. He should omit the Kedushah from the first blessing before [the Shema] because an individual does not recite Kedushah.
When he concludes [the blessing,] ga'al Yisrael, he should stand immediately to connect [the blessing of] redemption to prayer. He should pray standing, as we have said.
When he concludes, he should sit, fall on his face and recite the supplication prayer. [Afterwards,] he should lift up his head and recite a few [additional] supplications while sitting amid supplication.
Afterwards, while sitting, he recites Tehillah l'David (Psalms 145), adds supplications according to his ability and departs to his own affairs.",
+ "One begins the Minchah service by reciting Tehillah l'David (Psalm 145) while sitting. Afterwards, one stands and recites the Minchah prayer. When he finishes, he falls on his face and recites the supplication prayer, raises his head and utters [more] supplication according to his ability and departs to his own matters.
In the evening service, he recites the Shema together with the blessings before and after it, connects [the blessing of] redemption to prayer and prays standing. When he finishes, he sits a short while and departs.
One who offers prayers of supplication after the evening service is praiseworthy.
Even though one recites the blessing hashkiveinu afterga'al Yisrael, it is not considered as an interruption between [the blessing of] redemption and prayer, for they are both considered as one long blessing."
+ ],
+ [
+ "Communal prayer is always heard. Even when there are transgressors among [the congregation], the Holy One, blessed be He, does not reject the prayers of the many. Therefore, a person should include himself in the community and should not pray alone whenever he is able to pray with the community.
One should always spend the early morning and evening [hours] in the synagogue, for prayer will not be heard at all times except [when recited] in the synagogue.
Anyone who has a synagogue in his city and does not pray [together] with the congregation in it is called a bad neighbor.",
+ "It is a mitzvah to run to the synagogue as [Hoshea 6:3] states: \"Let us know. Let us run to know God.\" A person should not take long steps when he leaves the synagogue. Instead, he should proceed [slowly,] step by step.
When one enters a synagogue, he should go in the distance of two doorways and then pray, [in order] to fulfill [the instructions of Proverbs 8:34] which states: \"to guard the posts of My doors.\"",
+ "A study hall is greater than a synagogue. Even though [some of the] great Sages [lived in] cities where many synagogues were located, they would pray only in the place where they studied Torah.
The above applies, [however, only] when one can participate in communal prayer there.",
+ "What is implied by [the term,] communal prayer? One [person] prays aloud and all [the others] listen. This should not be done with fewer than ten adult free males. The leader of the congregation is [counted as] one of them.
Even if some of them have already prayed and fulfilled their obligation, they can complete the [quorum of] ten provided the majority of the ten have not prayed.
Similarly, we should not recite Kedushah, read the Torah with its blessings before and after it, or read the haftorah from the Prophets except in [a quorum of] ten.",
+ "Similarly, one [person] should not recite the blessings associated with the Shema while the others listen and answer \"Amen\" except [in the presence of a quorum of] ten. This is called poreis al Shema.
One only recites Kaddish with ten. The priests do not bless the people except [in the presence of a quorum of] ten. The priests [themselves] may be considered part of the quorum.
[Ten are required] because every [group of] ten Jews is called a congregation as [implied by Numbers 14:27]: \"How long [must I suffer] this evil congregation.\" They were ten, for Joshua and Calev were not included [among them].",
+ "Any holy matter may only [be performed] in a congregation of Jews, as [Leviticus 22:32] states: \"And I shall be sanctified among the children of Israel\".
Regarding all these matters, if they were begun with ten [people] and some leave - even though they are not permitted to - the remainder should conclude [the holy matter].",
+ "All [ten members of a congregation] and the leader of the congregation must be in one place.
[The following rules apply when] a small courtyard opens up in its entirety into a large courtyard: If there are nine [people] in the large one and one in the small one, they may be considered as a group [to form a quorum of ten]. If there are nine [people] in the small one and one in the large one, they are not considered as a group.
If a congregation is in the large one, but the leader of the congregation is in the small one, they fulfill their obligation. If the congregation is in the small one, but the leader of the congregation is in the large one, they do not fulfill their obligation since he is separate from them and not with them in one place.
[The motivating principle is] that the walls on each side of the large courtyard separate it from the small one. [However], the smaller one is not separated from the large one, but rather, is considered as its corner.",
+ "Similarly, if there were feces in the larger [courtyard], it is forbidden to pray or recite the Shema [even] in the smaller one. If there were feces in the smaller one, it is permissible to pray and recite the Shema in the larger one provided there is not a foul odor since [the larger courtyard] is set apart from [the feces].",
+ "The leader of the congregation can fulfill the obligation [of prayer] on behalf of the congregation.
What is implied? When he prays and they listen and respond \"Amen\" after each and every blessing, it is considered as if they prayed [themselves].
To whom does this apply? To one who does not know how to pray. However, one who does know how to pray, only fulfills his obligation by praying himself.",
+ "When does the above apply? Throughout the entire year with the exception of Rosh HaShanah, and Yom Kippur of the Jubilee year.
On these two days, the leader of the congregation can fulfill the obligation [of prayer] on behalf of those who know [how to pray] just as he can fulfill the obligation [of prayer] on behalf of those who do not know [how to pray] because [the Shemoneh Esreh recited on these days contains] long blessings and most people do not know them [to the extent] that they can have the same intention as the leader of the congregation.
Therefore, on these two days, even a person who knows [how to pray] is granted permission to rely on the prayers of the leader of the congregation to fulfill his obligation [of prayer] if he so desires.",
+ "Only a person of great stature within the community in both wisdom and deed should be appointed as the leader of the congregation. If he is an older man, it is very praiseworthy. An effort should be made to appoint as the leader of the congregation, someone who has a pleasant voice and is familiar with reading [Biblical verses].
A person who does not have a full beard should not be appointed as the leader of the congregation even if he be a wise man of great stature, as a gesture of respect to the congregation. However, he may recite the Shema publicly after he has reached the age of thirteen and manifested signs of physical maturity.",
+ "Similarly, the inarticulate who pronounce an alef as an ayin or an ayin as an alef or one who cannot articulate the letters in the proper manner should not be appointed as the leader of a congregation.
A teacher may appoint one of his students to lead the prayers in his presence. A blind person may recite the Shema publicly and serve as the leader of a congregation. A person whose shoulders are uncovered - though he may recite the Shema publicly - may not serve as the leader of the congregation until he is covered by a cloak."
+ ],
+ [
+ "The order of prayer is as follows:
In the morning, [while] all the people are sitting, the leader of the congregation descends before the ark in the midst of the people and recites the Kaddish. Everyone responds with all their strength: Amen. Yehei shemeih rabba mevarach le'alam ul'almei almaya. They answer \"Amen\" at the end of the Kaddish.
Afterwards, [the chazan] declares: Barchu et Ado-nai hamevorach, and they answer: Baruch Ado-nai hamevorach le'olam va'ed. He then begins by reciting the Shema and its blessings out loud. They answer \"Amen\" after each blessing.
A person who knows how to recite the blessings and read [the Shema] with him should read [the blessings by himself] until he recites the blessing ga'al Yisrael.",
+ "Immediately [afterwards], all stand and pray in a hushed tone. A person who does not know how to pray should stand in silence while the leader of the congregation prays in a hushed tone together with the others. Whoever concludes his prayers with the congregation should take three steps back and stand [still] in the place he reached when he stepped backwards.",
+ "After the leader of the congregation takes three steps backwards and stands still, he begins and prays in a loud voice from the beginning of the blessings, in order to fulfill the obligation on behalf of those who did not pray.
Everyone - both those who did not fulfill their obligation [to pray] and those who fulfilled their obligation - stands, listens, and recites \"Amen\" after each and every blessing.",
+ "[The leader of the congregation] recites Kedushah in the third blessing.
When the leader of the congregation reaches Kedushah, each individual may return to the place where he originally stood in prayer.
When the leader of the congregation reaches Modim and bows, everyone should also bow - but not bow exceedingly - and say:
We give thanks to You, God, our Lord, and Lord of all flesh, our Creator and the Creator of all existence. [We offer] blessings and thanks to Your great and holy name, for You have granted us life and sustained us. So may You continue to grant us life and sustain us, and gather our exiles into the courtyards of Your Sanctuary [so that we may] keep Your laws, serve You in truth, and fulfill Your will with a perfect heart, for we thankfully acknowledge You.
Whoever says Modim, modim should be silenced.",
+ "After the leader of the congregation concludes the entire Shemoneh Esreh, he and the entire congregation should sit, fall on their faces, and lean over slightly, reciting supplicatory prayers while fallen on their faces.
Then, he and the entire congregation should sit, lift their heads, and recite a small amount of supplicatory prayer out loud while seated. Afterwards, the leader of the congregation alone should stand and recite Kaddish a second time. The congregation should answer as they did previously.
Afterwards, while he is standing, he recites V'hu rachum... and Tehillah [l'David]... The congregation remains seated and recites together with him. Afterwards, he recites [the following verses]: U'va l'Tzion go'el..., Va'ani zot..., V'attah kadosh... and V'kara zeh el zeh, v'amar: Kadosh... and completes the Kedushah.
They respond: Kadosh, Kadosh three times. He then recites the Kedushah in an Aramaic translation. Afterwards, he recites [the verse] Vatisa'eni ruach and reads it in Aramaic, and then recites [the verse], Ado-nai yimloch le'olam va'ed and reads it in Aramaic. [The Aramaic translations are intended] in order that the [common] people should understand.",
+ "These verses [which are recited] before Kedushah and afterwards, together with their Aramaic translations, are referred to as \"the order of Kedushah.\"
Afterwards, he recites supplicatory prayers and verses of mercy. He then recites the Kaddish. The people respond as is customary, and depart.",
+ "One who says in his supplicatory prayers: \"May He who showed mercy on a bird's nest prohibiting the taking of the mother together with the chicks, or the slaughter of an animal and its calf on the same day, also show mercy on us,\" or [makes other] similar statements should be silenced, because these mitzvot are God's decrees and not [expressions] of mercy. Were they [expressions] of mercy, He would not permit us to slaughter at all.
Also, a person should not be profuse in his mention of adjectives describing God, and say: \"The great, mighty, awesome, powerful, courageous, and strong God,\" for it is impossible for man to express the totality of His praises. Instead, one should mention [only] the praises that were mentioned by Moses, of blessed memory.",
+ "In the Minchah service, the leader of the congregation recites Ashrei yoshvei veitecha..., Tehillah l'David.... He and the congregation recite this while seated. [Then,] the leader of the congregation stands and recites Kaddish. They stand and respond in their normal manner. [Afterwards,] they all pray in a hushed tone.
Afterwards, the leader of the congregation prays out loud, as in the morning service, until he concludes the Shemoneh Esreh. Then, both he and the congregation fall on their faces, recite supplicatory prayers, lift their heads, and recite a few supplicatory prayers while seated, as in the morning service.
[The leader of the congregation] rises and recites Kaddish. The congregation responds in the normal manner and they depart to their affairs.",
+ "In the evening, all the people sit, and [the leader of the congregation] stands and recites: V'hu rachum.... [He announces:] Barchu et Ado-nai hamevorach, and they answer: Baruch Ado-nai hamevorach le'olam va'ed. He then begins by reciting the Shema and its blessings out loud and recites Kaddish. [Afterwards,] they all stand and pray in a hushed tone.
When they conclude, [the leader of the congregation] recites Kaddish and they depart. He does not repeat the evening Shemoneh Esreh out loud, since the evening service is not obligatory. Therefore, he should not recite blessings in vain, for there is no one who is obligated [to recite these blessings] whose obligation he would fulfill [by his recitation].",
+ "On the night of the Sabbath, after praying together with the congregation in a hushed tone, the leader of the congregation prays out loud. However, he does not recite all seven blessings, but rather one blessing that includes all seven. He states:
Blessed are You, God, our Lord and Lord of our fathers, the Lord of Abraham, the Lord of Isaac, and the Lord of Jacob, the great, mighty, and awesome God, the supreme God, who, in His mercies, creates heaven and earth.
He shielded our ancestors with His word. He resurrects the dead with His statements - the holy God, like whom there is none. He causes His people to rest on His holy Sabbath, for to them did He desire to grant rest. We will serve Him with awe and fear and give thanks to His name every day, continually, according to the blessings [appropriate for that day]. God who is worthy of thanks, Lord of peace, who sanctifies the Sabbath and blesses the seventh day and brings rest with holiness to a people satiated with delight in commemoration of the work of creation.
Our Lord, and Lord of our fathers, desire our rest.... Blessed are You, God, who sanctifies the Sabbath.
He recites Kaddish and the people depart.",
+ "Why did the Sages institute this [practice]? Because the majority of people come to recite the evening service on Friday night. It is possible that someone will come late, remain alone in the synagogue, and thus be endangered. Accordingly, the leader of the congregation repeats his prayers in order that the entire congregation will remain, [allowing] the one who came late to conclude his prayers and leave together with them.",
+ "Therefore, when a festival, Rosh Chodesh or Yom Kippur coincides with the Sabbath, the leader of the congregation who recites the evening service does not mention the unique aspect of the day in this blessing. Instead, he concludes, \"[Blessed are You, God,] who sanctifies the Sabbath,\" [mentioning] only [the Sabbath], because [on the other] days, there is no obligation [to recite] this blessing.",
+ "On the Sabbaths and the festivals, after the leader of the congregation completes the recitation of the Shemoneh Esreh of the morning service out loud, he recites Kaddish and afterwards, Tehillah l'David. He recites Kaddish [again] and [the congregation] recites Musaf in a hushed tone. Afterwards, he recites the Musaf Shemoneh Esreh out loud, in the same manner as the morning service. He recites Kaddish after Musaf and the people depart.
We do not recite Kedushah and supplicatory prayers after the morning service. Instead, we recite them before the Minchah service. What is implied? We recite Tehillah l'David, the order of the day, and supplicatory prayers. [The leader of the congregation] recites Kaddish and the Minchah service is recited [in a hushed tone.] Afterwards, [the leader of the congregation] repeats the service out loud, and then recites Kaddish.",
+ "On Rosh Chodesh and Chol Hamo'ed, one recites the order of kedushah before the Musaf prayer. On the night following the Sabbath, the order of the day is also recited after the evening service. [Then] one recites Kaddish and afterwards, Havdalah."
+ ],
+ [
+ "A person who prayed without concentrating [on his prayers] must pray a second time with concentration. However, if he had concentrated during the first blessing, nothing more is necessary.
A person who errs in the recitation of the first three blessings [of the Shemoneh Esreh] must return to the beginning [of the Shemoneh Esreh]. Should one err in the recitation of the final three blessings, one should return to [the blessing, R'tzey]. If one errs in the midst of [one of] the intermediate blessings, one should return to the beginning of that blessing and [then] conclude one's prayers in the [proper] order.
Should the leader of the congregation err when he is praying out loud, he should [correct himself] based on these principles.",
+ "However, if the leader of the congregation errs while he is praying in a hushed tone, I maintain that he does not repeat his prayers a second time, because of the difficulty it will cause the congregation. Rather, he relies on the prayer which he will recite out loud.
The above applies when he does not err in the first three blessings. If he errs in their [recitation], he always repeats [his prayers] in the same manner as any [other] individual.",
+ "Should the leader of a congregation err [in his repetition of the Shemoneh Esreh], become confused and not know where to begin [again] - if he waits for a prolonged period, another person should replace him.
If he errs in the recitation of the blessing [that curses] the heretics, we do not wait for him [to correct himself]; rather, another person should replace him. This applies only when he did not begin this [blessing]. However, if he did begin [the blessing], we wait for him.
The second person should not refuse at this time.",
+ "From which point should [the substitute for the leader of the congregation] begin? If the first one erred in one of the intermediate blessings, [the substitute] should begin from the beginning of the blessing in which he erred. However, if he erred in one of the first three blessings, the [substitute] starts from the beginning [of the Shemoneh Esreh. If he erred in one of the final [three] blessings, the substitute should begin from [the blessing, R'tzey].",
+ "A person who says, \"I will not lead the congregation in prayer because [I am wearing] colored clothes,\" should not lead the congregation in that prayer service even when wearing white clothes. If he said, \"I will not lead the congregation because I am wearing sandals,\" he should not lead the congregation even when barefoot.",
+ "A person who is in doubt whether he prayed or not should not repeat his prayers, unless he recites the second prayer with the intention that it is a voluntary prayer, since an individual may recite voluntary prayers throughout the entire day.
A person who remembers that he has already prayed while he is in the midst of the Shemoneh Esreh should cease [praying] immediately, even if he is in the midst of a blessing. [However,] if he was reciting the evening service, he need not cease [praying], for even at the outset, he did not begin that prayer service with the thought that it was an obligation.",
+ "A person who erred and recited a weekday prayer on the Sabbath does not fulfill his obligation. If he recalled while he was in the midst of the Shemoneh Esreh, he should conclude the blessing which he has begun and [continue] reciting the Sabbath prayers.
When does the above apply? In the evening, morning, and Minchah services. However, in the Musaf service, one should cease [praying] even in the midst of a blessing. Similarly, if one completed a weekday Shemoneh Esreh with the intention that it be one's Musaf prayers, one must recite Musaf again. This applies on the Sabbath, on a festival, and on Rosh Chodesh.",
+ "[When] one errs during the rainy season and does not recite either morid hageshem or morid hatal, he must return to the beginning of the prayers. However, if he mentions dew, he need not repeat [his prayers].
Should one err in the summer and recite morid hageshem, he must return to the beginning of the prayers. However, if he omits mention of dew [in the summer], he need not repeat his prayers, for dew is never held back, nor is there a need to request it.",
+ "[The following rules apply when] one forgets to request rain in the blessing for material prosperity: If he remembers before [the blessing,] shome'a tefilah, he should request rain in [that blessing]. If he [recalls] after reciting the blessing, shome'a tefilah, he should return to the blessing for material prosperity. If he does not recall until after he completes the Shemoneh Esreh, he must return to the beginning of the prayer and pray a second time.",
+ "[The following rules apply when] a person errs and fails to mention Ya'aleh v'yavo: If he remembers before he has concluded the Shemoneh Esreh, he should return to [the blessing, R'tzey], and recite it. If he remembers after he has concluded his prayers, he must repeat the Shemoneh Esreh from the beginning. If he is accustomed to recite supplicatory prayers after Shemoneh Esreh and remembers after he has concluded his prayers, but before he has lifted up his feet [to step backwards after prayer], he should return to [the blessing, R'tzey].",
+ "When does the above apply? On Chol Hamo'ed or in the morning or Minchah services of Rosh Chodesh. However, in the evening service of Rosh Chodesh, if one failed to mention it one need not repeat his prayers.",
+ "In every case in which an individual is required to repeat his prayers [because of an error], the leader of the congregation is also required to repeat his prayers if he made a similar mistake while praying out loud, with the exception of the morning service of Rosh Chodesh.
[In this instance,] if the leader of the congregation failed to mention Ya'aleh v'yavo before completing his prayers, he is not required to repeat his prayers because of the difficulty it would cause the congregation. The Musaf service is still to be recited and Rosh Chodesh will be mentioned there.",
+ "If during the ten days between Rosh Hashanah and Yom Kippur, one erred and concluded the third blessing, Ha'El hakadosh, he should return to the beginning of the Shemoneh Esreh.
If he erred and concluded the eleventh blessing, Melech ohev tzedakah umishpat, he should return to the beginning of the blessing and conclude Hamelech hamishpat, and continue reciting his prayers in order. If he did not remember until he concluded his prayers, he must recite [his prayers again] from the beginning.
[These laws apply] to both an individual and to the leader of the congregation.",
+ "If a person erred and did not mention Havdalah in the blessing, chonen hada'at, he should conclude his prayers, without returning [to correct himself]. Similarly, one who did not mention Al hanisim on Chanukah or Purim, or Anenu in the prayers on a fast day, need not repeat his prayers. [These laws apply] to both an individual and the leader of a congregation.
If one remembers before lifting his feet [to step backwards after prayer], he should say: \"Answer us because You are the one who hears prayer, redeems, and rescues in all times of difficulty and distress. May the words of my mouth....\"",
+ "[A person who] forgot to recite the afternoon service on the Sabbath eve should recite the Sabbath evening service twice. [The same law applies] on a festival.
[A person who] forgot to recite the afternoon service on the Sabbath or a festival should recite the weekday evening service twice after their conclusion.
He should recite Havdalah in the first of these prayers and not in the second. However, if he recited Havdalah in both prayers or omitted it in both prayers, he fulfills his obligation. Nevertheless, if he did not recite Havdalah in his first Shemoneh Esreh, but mentioned it in his second, he [must] return and recite a third Shemoneh Esreh, since his first prayers were not acceptable because they were recited before the evening service.
Whoever recites two prayers [in succession] - even the morning service and the Musaf service - should not recite them one immediately after the other. Rather, he should wait between prayers, so that his mind will be settled.",
+ "It is forbidden for a person who is praying with a congregation to pray before the congregation.
[The following rules apply when] a person enters a synagogue and finds the congregation praying in a hushed tone: If he could begin and complete his prayers before the leader of the congregation reached Kedushah, he should recite the Shemoneh Esreh. If not, he should wait until the leader of the congregation begins reciting the Shemoneh Esreh out loud, and pray together with him word for word until the leader of the congregation reaches Kedushah. He should respond to Kedushah with the rest of the congregation and then recite the remainder of the Shemoneh Esreh alone.
One who began reciting the Shemoneh Esreh before the leader of the congregation, [but was unable to conclude his prayers before] the leader of the congregation reached Kedushah, should not interrupt his prayers [to] respond to Kedushah with [the congregation]. Similarly, one should not respond Amen, yehei shemeih rabba mevarach... while in the midst of Shemoneh Esreh. Needless to say, [this applies regarding responding \"Amen\"] to other blessings."
+ ],
+ [
+ "Wherever ten Jews live, it is necessary to establish a place for them to congregate for prayer at the time of each prayer service.
This place is called a Beit K'nesset. The inhabitants of a city can compel each other to construct a synagogue and to purchase scrolls containing the Torah, the Prophets, and the Sacred Writings.",
+ "When a synagogue is built, it should be built only at the highest point of the city [as implied by Proverbs 1:21]: \"She cries at the head of the public places.\" It should be built [so that] its height exceeds [that of] all the other buildings in the city [as implied by Ezra 9:9]: \"to lift up the house of our God.\"
The entrance to the synagogue should open only on the east [as implied by Numbers 3:38]: \"...And those who camped before the sanctuary on the east.\"
In [the synagogue], a heichal, where the Torah scroll is placed, should be constructed. The heichal should be constructed in the direction to which the people pray in that city, so that they will face the heichal when they stand to pray.",
+ "A platform is placed in the center of the hall, so that the one who reads the Torah or one who gives a sermon can stand on it, so that all the others will hear him.
When one positions the tevah which contains the Torah scroll, one should position it in the center of the hall, in the direction of the heichal and facing the people.",
+ "How do the people sit in the synagogue? The elders sit facing the people with their backs toward the heichal. All the people sit row after row, each row facing the back of the row before it. Thus, all the people face the sanctuary, the elders, and the tevah.
When the leader of the congregation stands to pray, he stands on the ground, before the tevah, facing the sanctuary like the others.",
+ "Synagogues and houses of study should be treated with respect. They should be swept clean and mopped.
All the Jews in Spain, the west, Babylonia, and Eretz Yisrael, are accustomed to light lamps in the synagogue and spread mats over the floor to sit on. In European communities, they sit on chairs.",
+ "No lightheadedness - i.e., jests, frivolity, and idle conversation - should be seen in a synagogue. We may not eat or drink inside [a synagogue], nor use [a synagogue] for our benefit, nor stroll inside one.
On a sunny [day], one should not enter [a synagogue to seek shade] from the sun, and on a rainy [day], [one should not enter a synagogue to seek shelter] from the rain. [However,] the sages and their students are permitted to eat and drink in a synagogue because of the difficulty [observing the prohibition would cause them].",
+ "It is forbidden to calculate accounts in [a synagogue], unless the accounts are connected with a mitzvah: for example, the collection of charity, the redemption of captives, or the like.
[Similarly,] eulogies should not be recited inside them, except a eulogy that involves many [of the inhabitants of the city]; for example, [if] there were a eulogy of the great sages of that city for which all the people would gather together and come.",
+ "If a synagogue or a house of study has two entrances, one should not use it for a shortcut, i.e., to enter through one entrance and leave through the other to reduce [the distance one] travels, because it is forbidden to enter [these buildings] except for a mitzvah.",
+ "A person who has to enter a synagogue to call a child or his friend should enter and read [a portion of the written law] or relate a teaching [of the oral law] and then call his friend, so that he will not have entered [a synagogue] for his personal reasons alone.
If he does not know [how to study], he should ask one of the children [to] tell him the verse he is studying or, [at the very least,] wait a while in the synagogue and then leave, since spending time [in the synagogue] is one of the aspects of the mitzvah as implied by [Psalms 84:5]: \"Happy are those who dwell in Your house.\"",
+ "A person who enters [a synagogue] to pray or to study is permitted to leave by the opposite door to shorten his way.
A person is permitted to enter a synagogue [holding] his staff, [wearing] his shoes, wearing [only] lower garments, or with dust on his feet. If it is necessary for him to spit, he may spit in the synagogue.",
+ "Synagogues and houses of study that have been destroyed remain holy [as can be inferred from Leviticus 26:31]: \"I will destroy your sanctuaries.\" [Our Sages explained]: Even though they are destroyed, they remain holy.
Just as one must treat them with respect while they are standing, so must they be treated [with respect] when they are destroyed with the exception of sweeping and mopping them. [When destroyed], they need not be swept or mopped.
If grass grows in them, it should be pulled out and left there so that it will be seen by the people [in the hope that] it will rouse their spirits and rebuild them.",
+ "One should not tear down a synagogue in order to build another in its place or in another place. Instead, one should build the [new synagogue] and then, one [may] tear down the [previous] one lest unforeseen difficulties arise [which prevent it] from being built.
This applies even to a single wall of [a synagogue]. One should build the new wall next to the old wall and then, tear down the old wall.",
+ "When does the above apply? When its foundations are not ruined or its walls are not leaning perilously. However, if its foundation is destroyed or its walls are leaning perilously, it should be destroyed immediately and [then, efforts to] rebuild it should be begun immediately throughout the day and night lest times become difficult and it remain destroyed.",
+ "It is permitted to transform a synagogue into a house of study. However, it is forbidden to transform a house of study into a synagogue because the sanctity of a house of study exceeds that of a synagogue and one must proceed to a higher rung of holiness, but not descend to a lower rung.
Similarly, the inhabitants of a city who sold a synagogue may purchase an ark with the proceeds. If they sold an ark, they may purchase a mantle or a case for a Torah scroll with the proceeds. If they sold a mantle or a case, they may buy chumashim with the proceeds. If they sold chumashim, they may buy a Torah scroll with the proceeds. If they sold a Torah scroll, the proceeds may only be used to purchase another Torah scroll, for there is no level of holiness above that of a Torah scroll.
The same [laws apply] to [any money] which remains.",
+ "Similar [principles apply] if a congregation collected money to build a house of study or a synagogue or to purchase an ark, a mantle or a case [for a Torah scroll], or a Torah scroll, and desired to change [the purpose for which] all the [funds] had been [originally] collected.
It is forbidden to change [the purpose for which the funds will be used] except from a matter of lesser sanctity to one of greater sanctity. However, if [the congregation] accomplished the purpose for which they had [originally] collected [the funds], they may use the remainder for whatever they desire.
All the components of a synagogue are considered like the synagogue itself. The curtain hanging before the ark is considered like the mantle of a Torah scroll. If a condition was made concerning them, the terms of the condition are binding.",
+ "When do the above statements permitting the sale of a synagogue apply? In regard to a synagogue in a village. Since it was constructed for the sake of the inhabitants of that village alone, so that they can pray inside it, they are permitted to sell it if they all desire to do so.
In contrast, a synagogue in a metropolis, since it was constructed for the sake of all the people in the world, [i.e.,] so that anyone who comes to that country can come and pray in it, it is considered as [the property] of [the entire] Jewish people and it can never be sold.",
+ "The inhabitants of a village who desire to sell their synagogue in order to build another synagogue with the money, or to buy an ark or Torah scroll with the money, must establish as a condition [of the sale] that the purchaser not use the building for a bathhouse, a leatherworks, a mikveh, or a laundry.
If, at the time of the sale, the seven officials of the community made a condition in the presence of the entire community that the purchaser be allowed to use the building for the above purposes, he may.",
+ "Similarly, if the seven officials of the community made a condition in the presence of the entire community that [after the community accomplished the purpose for which they sold the synagogue], the remainder of the funds could be used for mundane purposes, they may be used for such purposes. Thus, after the money has been used for building another synagogue, for purchasing an ark, a mantle or case [for a Torah scroll], chumashim, or a Torah scroll, the remainder may be used for mundane purposes in accordance with their condition, and may be used for whatever they please.",
+ "Similarly, if all the inhabitants of a city - or a majority of them - accept [the authority of] a single individual, whatever actions he takes [in regard to a synagogue] are binding. He may sell [the synagogue] or give [it as a gift] alone, as he sees fit, and establish whatever conditions he desires.",
+ "Just as it is permitted to sell a synagogue, it is permitted to give it away as a present. If the community had not received any benefit from giving it as a gift, it would not have given it. However, it cannot be rented or given as security.
Similarly, when a synagogue is being torn down so that it can be rebuilt, it is permitted to sell the bricks, timber, and soil, exchange them, or give them as gifts. However, it is forbidden to lend them, since their sanctity only departs in return for money or benefit which is equivalent to money.",
+ "Although the people pray in a city's main street on fast days and ma'amadot, because too many people gather to fit within a synagogue, [the street] does not possess any quality of sanctity, because [praying there is only a temporary measure] and it is not established as a place of prayer.
Similarly, buildings and courtyards where people gather to pray do not possess any measure of sanctity, because they were not designated for prayer alone. Rather, [people] pray within them as a temporary measure, as a person prays within his home."
+ ],
+ [
+ "Moses, our teacher, ordained that the Jews should read the Torah publicly on the Sabbath and on Monday and Thursday mornings, so the [people] would never have three days pass without hearing the Torah.
Ezra ordained that [the Torah] should be read during the Minchah service on the Sabbath, because of the shopkeepers. He also ordained that on Mondays and Thursdays, three people should read [from the Torah], and that they should read no fewer than ten verses.",
+ "These are the days when the Torah is read publicly: Sabbaths, festivals, Rashei Chadashim, fast days, Chanukah, Purim, and Mondays and Thursdays each week.
The haftarah is read only on Sabbaths, festivals, and Tish'ah B'Av.",
+ "The Torah is never read in public in the presence of fewer than ten adult free men. No fewer than ten verses are read. Vayedaber is counted as one of them. No fewer than three men should read.
[When] beginning a passage from the Torah, [one should read] at least three verses, and one should not conclude less than three verses from the conclusion of a passage. Each reader should not read fewer than three verses.",
+ "[When] three people read ten verses: Two read three [verses each] and one, four [verses]. It is praiseworthy regardless of whether the one who read four [verses] is first, last, or in the middle.",
+ "Each one of the readers opens the Torah scroll and looks at the place from which he is to read. Afterwards, he declares, Barchu et Ado-nai hamevorach, and all the people answer: Baruch Ado-nai hamevorach le'olam va'ed. He then recites the blessing:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has chosen us from among all the nations and given us His Torah. Blessed are You, God, the Giver of the Torah.
All the people respond: \"Amen.\" Afterwards, he reads until he completes the reading, rolls the scroll [closed] and recites the blessing:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has given us His Torah, the Torah of truth, and implanted eternal life in our midst. Blessed are You, God, the Giver of the Torah.",
+ "The person reading the Torah is not allowed to begin reading until the congregation ceases responding \"Amen.\" If one erred while reading, even regarding the careful pronunciation of one letter, [the reader] is forced to repeat [the reading] until he reads it correctly.
Two people should not read at the same time. Rather, one should read alone. If one was reading and lost the ability to speak, another should replace him. He should begin from the place where the one who lost the ability to speak began, and recite the blessing after concluding.",
+ "The reader is not permitted to [begin] reading until the person of greatest stature within the community tells him to [begin] reading. Even the chazan or the gabbai should not begin reading on their own initiative until the community [as a whole] or the person of greatest stature begins to read.
[When the chazan reads from the Torah,] another person should stand with him while he reads, just as the chazan stands together with the other readers.",
+ "The reader may skip from place to place in one subject - for example, from Acharei mot... to Ach be'asor, in the portion Emor el Hacohanim - provided he does not read by heart. It is forbidden [for a reader] to say even one word [without looking at the text]. [When] skipping [in this fashion, the reader] should not wait longer than it takes for the translator to translate one verse.",
+ "Once the reader begins reading the Torah, it is forbidden [for the congregants] to talk, even regarding matters of Torah law. Rather, everyone should listen, remain silent, and pay attention to what is being read, as [Nechemiah 8:3] states: \"The ears of all the people were [attentive] to the Torah scroll.\"
It is forbidden to leave the synagogue while the reader is reading from the Torah. However, one is permitted to leave between aliyot. A person who is constantly involved in Torah study, and Torah is his occupation, is permitted to involve himself in Torah study while the Torah is being read.",
+ "From the time of Ezra, it was customary that a translator would translate to the people the [passages] read by the reader from the Torah, so that they would understand the subject matter.
The reader should read one verse alone and remain silent while the translator translates it. Afterwards, he should read a second verse. The reader is not permitted to read to the translator more than one verse [at a time].",
+ "The reader is not permitted to raise his voice above that of the translator, nor should the translator raise his voice above that of the reader. The translator is not permitted to [begin] translating until the reader completes reading the verse, nor may the reader [begin] reading another verse until the translator has completed the translation.
The translator should not lean on a beam or on a pillar. Rather, he should stand with awe and fear. He should not translate from a written text, but rather should recite the translation by heart.
The reader is not permitted to assist the translator, lest people say: \"The translation is written in the Torah scroll.\" A person of lesser stature may serve as a translator for a person of greater stature. However, it is not befitting the honor of a person of greater stature to serve as a translator for a person of lesser stature. Two people should not serve as translators simultaneously; rather, one person should read and one should translate.",
+ "Not all passages from the Torah are translated in public. All [of the following passages] should be read, but not translated: the incident involving Reuven, the priestly benediction, [the passage describing the sin] of the golden calf from \"And Moses told Aharon\" (Exodus 32:21 until \"And Moses saw the people\" (Exodus 32:25 and one other verse, \"And God set a plague upon the people\" (Exodus 32:35 .
In the [description of] the incident concerning Amnon (II Samuel, Chapter 13), the verse which states, \"Amnon, the son of David\" (13:1) should be neither read nor translated.",
+ "The person who reads the haftarah must read from the Torah first. Even three verses [are sufficient]. He should read again the passage that had been read previously.
He should not [begin] reading the haftarah until the Torah scroll has been rolled closed. He should not read fewer than twenty-one verses [as the haftarah]. However, if a concept is completed in fewer [verses] than that, he need not add more. If he read only ten verses, but the haftarah is translated, it is sufficient even if the concept is not completed.
[When reading] from the prophets, one reads and even two may translate. One may skip from one concept to another. However, one should not skip from one prophet to another, except among the twelve prophets. Furthermore, [even within a book from a single prophet,] one should not skip from the conclusion of the book until its beginning. Whenever one skips, one should not wait longer than it takes the translator to complete his translation.",
+ "A person reading from the prophets may read three verses to the translator at one time, and the translator translates them one after another. If the three verses are three separate passages, [the reader] should read them to the translator only one at a time.",
+ "The person who reads the haftarah recites one blessing before [beginning his reading]: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who chose prophets....
After [completing the reading], he recites four blessings. He concludes the first blessing: \"the God who is faithful in all of His words.\" He concludes the second blessing: \"who builds Jerusalem.\" He concludes the third blessing: \"the Shield of David.\" He concludes the fourth blessing with the mention of the sacred aspect of the day, as he does in the Shemoneh Esreh. Similarly, if Rosh Chodesh falls on the Sabbath, the one who reads the haftarah mentions Rosh Chodesh in this blessing, as he does in the Shemoneh Esreh.",
+ "How many readers [are called to the Torah]? On Sabbath morning, seven; on Yom Kippur, six; on festivals, five. This number may not be reduced. However, it may be increased.
On Rashei Chadashim and on Chol Hamo'ed, four people [are called to read [from the Torah]. On the Sabbath and Yom Kippur during the Minchah service, on Mondays and Thursdays throughout the entire year, on Chanukah and Purim in the morning service, and on fast days in the morning and Minchah services three people [are called to] read [from the Torah]. This number may not be reduced, nor may it may be increased.",
+ "A woman should not read the Torah publicly, as a token of respect for the community. A minor who knows how to read and is aware of the One who is being blessed may be counted as one of the required number [of people called to the Torah].
Similarly, the one who recites the haftarah is counted as one of the required number [of people called to the Torah], because he also reads from the Torah. [However,] if the leader of the congregation interrupted [by reciting] Kaddish between the conclusion of the Torah reading and the reading of the person who recites the haftarah, [the latter] is not included as one of the required number [of people called to the Torah].
If there is only one person in the community who knows how to read [from the Torah], he should be called to the Torah, read, descend [from the platform], return and read again a second and a third time until he completes the number of aliyot designated for that day.",
+ "In all of these [Torah] readings, a priest reads first; after him, a Levite; and after him, an Israelite. It is common custom at present that even a priest who is a common person is given precedence and allowed to read before a wise man of great stature in Israel.
Whoever is greater than his colleague in wisdom is given precedence regarding the reading [of the Torah]. The last person who rolls the Torah scroll closed receives a reward equivalent to that of all the others. Therefore, even the person of the greatest stature in the community can receive the concluding aliyah.",
+ "When there are no priests present, an Israelite is called to the Torah and a Levite should not be called after him at all.
When there are no Levites present, the priest who received the first aliyah returns and reads [from the Torah] a second time in place of the Levite. Another priest should not read [from the Torah] after him, lest others say that there is a blemish in the first's lineage, and, therefore, another priest was given the aliyah.
Similarly, one Levite should not read [from the Torah] after another Levite, lest others say that there is a blemish in the lineage of one of them.",
+ "What is the order [of the service] when the Torah is read after prayer? On a day when there is a Musaf service, after the leader of the congregation completes the morning service, he recites Kaddish and takes out the Torah scroll. He calls the members of the community, one by one, and they ascend and read from the Torah. When they have completed the reading, he returns the Torah scroll to its place, recites Kaddish, and then the [congregation] recites the Musaf service.
On days when the haftarah is read and there is a Musaf service, it is customary to recite Kaddish before the person who reads the haftarah ascends [for his aliyah]. There are places where it is customary to recite Kaddish after the person who reads the haftarah [completes his Torah reading].",
+ "During the Minchah service on the Sabbath and on Yom Kippur, after the leader of the congregation completes Tehillah l'David and the order of Kedushah, he recites the Kaddish, and takes out a Torah scroll. [Those called to the Torah] ascend and read and then, [the Torah scroll] is returned [to its place. The leader of the congregation] recites Kaddish, and the [congregation] recites the Minchah service.
Similarly, on a fast day, the Torah is read [before] the Minchah service. Afterwards, Kaddish is recited, and the Minchah service is recited. On festivals, it is not customary to read [the Torah] in the Minchah service.",
+ "[When the Torah is read on] a day when Musaf is not recited, after the morning Shemoneh Esreh is completed, [the leader of the congregation] recites the Kaddish and takes out a Torah scroll. [After the portion is] read from it, [the Torah scroll] is returned [to its place. The leader of the congregation] recites Tehillah l'David and the order of Kedushah, as is the practice every day. [Afterwards,] he recites the Kaddish and the people depart.",
+ "It is not proper to read from chumashim in synagogues, as a token of respect for the community.
A Torah scroll should not be rolled [from one portion to another portion] in the presence of the community, because of the difficulty it would cause the people, forcing them to remain standing while the Torah scroll is being rolled. Therefore, if it is necessary to read two separate concepts, two Torah scrolls are taken out. [However,] one person should not read one concept from two Torah scrolls, lest people say that the first scroll was invalid and, therefore, they read from the second.",
+ "When a person rolls a Torah scroll [closed], he should roll it from the outside. When he ties it, he should tie it from the inside. He should leave the stitching [in the center], so that it will not rip.
In a place where a Torah scroll is taken [from the synagogue] to another room where it is kept, the congregation is not allowed to leave until the Torah scroll is taken. They should accompany it, following it to the place where it is kept."
+ ],
+ [
+ "The common custom throughout all Israel is to complete the [reading of] the Torah in one year. [The cycle] is begun on the Sabbath after the Sukkot festival, reading the sidrah, Bereshit. On the following Sabbath, [the sidrah,] Eleh toldot [is read]; on the third, [the sidrah,] Vayomer Ado-nai el Avram. We continue reading according to this order until the Torah is completed, during the Sukkot festival.
There are those who finish the Torah reading in a three-year cycle. However, this is not a widely accepted custom.",
+ "Ezra instituted the practice of having the Jews read the \"curses\" found in the Book of Leviticus before Shavuot, and those found in the Book of Deuteronomy before Rosh HaShanah.
It is common custom to read [the sidrah,] Bemidbar Sinai before Shavuot, [the sidrah,] Va'etchanan after Tish'ah B'Av, [the sidrah,] Attem nitzavim before Rosh HaShanah, and [the sidrah,] Tzav et Aharon before Pesach in an ordinary year.
Therefore, there are Sabbaths on which two sedarim are read: for example, [the sidrah,] Ishah ki tazria and [the sidrah,] Vezot tih'yeh torat hametzora [are often combined. Similarly, the sidrah,] Im bechukotai [is often combined] with [the sidrah,] Behar Sinai, so that [the reading of the Torah] will be completed in a year, and the sedarim will be read at the appropriate times.",
+ "At the point [in the Torah] where the Sabbath morning [reading] was completed, the reading [is begun] on the Sabbath afternoon, on Monday, on Thursday, and on the following Sabbath.
What is implied? On the first Sabbath, we read [the sidrah,] Bereshit in the morning. In the afternoon, ten or more verses from [the sidrah,] Eleh toldot Noach are read. The same practice [is followed] on Monday and Thursday. On the coming Sabbath, we begin from Eleh toldot Noach, and read until the conclusion of the sidrah. This pattern is followed throughout the year.
On each Sabbath, a haftarah is recited that reflects the Torah reading.",
+ "On Rosh Chodesh, the first reader reads three verses from the passage (Numbers 28:1-15) Tzav. The second reader reads the third verse which was read by the first reader, and the following two verses, so that three verses will remain in the passage. The third reader reads the three verses that were left [unread] by the second reader, and the passage \"And on the Sabbath day....\" The fourth reader reads [the passage] \"And on your new months....\"
If Rosh Chodesh falls on the Sabbath, two Torah scrolls are taken out in the morning. The sidrah of that particular Sabbath is read from one, and the person who concludes the reading reads [the passage] \"And on your new months....\"
The person who reads the haftarah reads the passage concerning Rosh Chodesh, and then reads [the passage (Isaiah 66:1-24) that concludes:] \"And it will be from month to month...\" as the haftarah.
If Rosh Chodesh Av falls on the Sabbath [the passage, Isaiah 1:14-31, beginning:] \"My soul hates your new moons and your festivals\" is read as the haftarah.
If Rosh Chodesh falls on Sunday, on the preceding Sabbath [the passage (I Samuel 20:18-42), beginning:] \"And Jonathan told him: 'Tomorrow is the new month...'” is read as the haftarah.",
+ "Whoever is called to read from the Torah should begin [his reading] with a positive matter and conclude with a positive matter.
However, in Parashat Ha'azinu, the first [person called to the Torah] reads until Z'chor y'mot olam (Deuteronomy 32:7 . The second begins from Z'chor y'mot olam [and continues] until Yarkivehu (ibid.:13). The third [reads] from Yarkivehu until Vayar Ado-nai vayin'atz (ibid.:19). The fourth [reads] from Vayar Ado-nai vayin'atz until Lu chachmu (ibid.:29). The fifth [reads] from Lu chachmu until Ki essa el shamayim yadi (ibid.:40). The sixth [reads] from Ki essa el shamayim yadi until the conclusion of the song (ibid.:43).
Why is the Torah reading ceased at these points? Because these are [verses of] rebuke, [and the intent is that] that they motivate the people to repent.",
+ "The eight verses at the conclusion of the Torah may be read in a synagogue when fewer than ten people are present. They are indeed all Torah and were related by Moses from the Almighty. However, since, on the surface, they appear to have been recited after Moses' death, the [rules governing them] are different. Therefore, it is permissible for an individual to read them.",
+ "The \"curses\" in Leviticus should not be interrupted. Rather, a single person should read them [in their entirety]. He should begin with the verse preceding them and conclude with the verse following them.
The \"curses\" in Deuteronomy may be interrupted if one desires. However, the people have already adopted the custom of not interrupting [this reading]. Rather, a single person reads them [in their entirety].",
+ "[The cycle of Torah readings] is interrupted for the festivals and Yom Kippur. [On these occasions,] we read [a passage that] concerns the festival and not the sidrah of [that] Sabbath.
Moses instituted [the practice that], on each festival, the Jews should read [a passage] appropriate to it. Also, it [is proper] on each festival to ask about and explain the subjects [pertinent] to that festival.
Which [passages] are read? On Pesach, [we read] the passage concerning the festivals in Leviticus 23:4-44). [However,] the people have already adopted the custom of reading Mishchu uk'chu lachem (Exodus 12:21-51) on the first day. The haftarah is [the description] of the Pesach celebrated in Gilgal (Joshua 5:2-15).
On the second day, we read Shor o kesev (Leviticus 22:26-23:44). The haftarah is [the description] of the Pesach celebrated by Josaiah (II Kings 1-9, 21-25). On the third day, we read Kadesh li kol b'chor (Exodus 13:1-16); on the fourth day, Im kessef talveh (Exodus 22:24-23:19); on the fifth day, P'sol lecha (Exodus 34:1-26); on the sixth day, Vaya'asu Bnei Yisrael et hapesach b'mo'ado (Numbers 9:1-14).
On the final festival, [we read] from Vay'hi beshalach until the conclusion of the song [sung at Red Sea] until [the verse,] Ani Ado-nai rof'echa (Exodus 13:17-15:26). The haftarah is Vayedaber David (II Samuel 22:1-51).
On the eighth day, [we read], Kol hab'chor (Deuteronomy 15:19-16:17). The haftarah is Od hayom (Isaiah 10:32-4, 11:1-16, 12:1-6).",
+ "On Shavuot, we read [the passage, containing the reading] Shiv'ah shavuot (Deuteronomy 16:9 . However, it is common custom to read [the passage,] Bachodesh hash'lishi (Exodus 19:1-20:23) on the first day of the festival. [The vision of God's] chariot (Ezekiel 1:1-28) is read as the haftarah.
On the second day, the passage describing the festivals, Kol hab'chor (Deuteronomy 15:19-16:17) is read, and [a passage from] Chabbakuk (3:1-19) is read as the haftarah.",
+ "On Rosh HaShanah, we read [the passage including the verse]: Uvachodesh hash'vi'i b'echad lachodesh (Numbers 29:1 . However, it is common custom to read [the passage,] VAdo-nai pakad et Sarah (Genesis 21:1-33). [The passage,] Vay'hi ish echad min haramatayim (I Samuel 1:1-2:10) is read as the haftarah.
On the second day, [the passage,] V'HaElo-him nisah et Avraham (Genesis 22:1-24) is read, and [the passage including the verse] Haven yakir li Efrayim (Jeremiah 31:1-19) is read as the haftarah.",
+ "On Yom Kippur, in the morning, we read [the passage,] Acharei mot (Leviticus 16:1-34) and read [the passage,] Ki koh amar ram v'nisa (Isaiah 57:14-58:14) as the haftarah.
In the afternoon, [we read the passage] in Acharei mot that is concerned with forbidden sexual relations, in order that anyone who has violated one of these sins will remember, become embarrassed, and repent. The third person [who] reads from the Torah recites [the Book of] Yonah as the haftarah.",
+ "On Sukkot, on the first two days, we read the passage that concerns the festivals: Shor o kesev o eyz (Leviticus 22:26-23:44). The haftarah read on the first day is [the passage,] Hiney yom ba l'Ado-nai (Zechariah 14). On the second day, [the haftarah is the passage,] Vayikahalu el hamelech Shlomo (I Kings 8:2-21).
On the final day of the festival, we read [the passage,] Kol hab'chor (Deuteronomy 15:19-16:17). For the haftarah, we read [the passage,] Vay'hi k'chalot Shlomo (I Kings 8:54-66).
On the following day, we read [the sidrah,] Vezot haberachah (Deuteronomy 33-34). For the haftarah, we read [the passage,] Vaya'amod Shlomo (I Kings 8:22-53). There are those who read [the passage,] Vay'hi acharei mot Moshe (Joshua 1) as the haftarah.
On the other days of Sukkot, we read [the passages that describe] the sacrifices [offered] on the festival.",
+ "What is implied? On each of the days of Chol Hamo'ed, we read two passages. [For example,] on the third day [of the festival], which is [the first day of] Chol Hamo'ed, the priest reads [the passage,] Uvayom hasheni. The Levite reads [the passage,] Uvayom hash'lishi. The Israelite repeats [the passage,] Uvayom hash'lishi, and the person called for the fourthaliyah repeats [both passages:] Uvayom hasheni and Uvayom hash'lishi.
Similarly, on the fourth day [of the festival], which is the second day of Chol Hamo'ed, we read the passages Uvayom hash'lishi and Uvayom harevi'i. The same pattern is followed on all the [other] days.",
+ "In the morning [service] on each and every one of the festivals, on Yom Kippur, and during the seven days of Pesach, two [Torah] scrolls are taken out. We read the passages mentioned above from the first scroll, and from the second scroll we read the description of the sacrifices [offered on] that day, in the Book of Numbers. The person who reads the description of the sacrifices recites the haftarah from the prophets.",
+ "On any day when two or three [Torah] scrolls are taken out: if they are taken out one after the other, when the first scroll is returned, Kaddish is recited and the second scroll is taken out. When the second scroll is returned, Kaddish is also recited.
We have mentioned above that the common custom is to recite Kaddish after the reader concludes the reading at all times, and then to recite the haftarah from the prophets.",
+ "When the Sabbath falls during Chol Hamo'ed - whether during Pesach or during Sukkot - [the passage,] R'ey Attah omer elai (Exodus 33:12-34:26) is read on that Sabbath. On Pesach, [the passage describing Ezekiel's vision of] the dry bones (Chapter 37) is read as the haftarah. When [the Sabbath] falls in the midst of Sukkot, [the passage,] B'yom bo Gog (Ezekiel 38:18-39:16) is read as the haftarah.",
+ "On Chanukah, [the following passages are read:] On the first day, we read from the Priestly Blessing (Numbers 6:38-42) until the conclusion of the sacrifice offered on the first day (Numbers 7:17 . On the second day, we read [the passage describing] the sacrifices of the Nasi who brought the offering on the second day. This practice is continued until the eighth day. On the eighth day, we read [the descriptions of] all the [remaining] sacrifices until the end of the portion.
On the Sabbath of Chanukah, the haftarah is Zechariah's [vision of the Menorah (2:14-4:7)]. If two Sabbaths are celebrated during Chanukah, on the first Sabbath, Zechariah's [vision of the Menorah] is read as the haftarah; on the second, [the description of] Solomon's [Menorah is read as the haftarah (I Kings 7:40-50)]. The one who reads the [passage designated for] Chanukah is the one who recites the haftarah from the prophets.
On Purim, [the passage,] Vayavo Amalek (Exodus 17:8-16) [is read].",
+ "On Tish'ah B'Av, in the morning, [the passage,] Ki tolid banim (Deuteronomy 4:25-40) is read, and [the passage,] Asof asifem, n'um Ado-nai (Jeremiah 8:13-9:23) is read as the haftarah. During the Minchah service, we read [the passage,] Vay'chal Moshe (Exodus 32:11-14, 34:1-10), as on other fast days.
On the other days when we fast [to commemorate the bitter events] that occurred to our ancestors, we read the [above-mentioned passage,] in the morning and Minchah services [in the following manner]: The first person called to the Torah reads four verses, [beginning] Vay'chal Moshe. The second and the third read from P'sol lecha until asher ani oseh imach.
On the fasts that are declared by the community because of difficulties like famine or plague, we read blessings and curses, so that the people will repent and humble their hearts when they hear them.",
+ "It is customary on the three Sabbaths before Tish'ah B'Av to read haftarot of rebuke. On the first Sabbath, we read [the passage,] Divrei Yirmiyahu (Jeremiah 1:1-2:3) as the haftarah. On the second [Sabbath], we read [the passage,] Chazon Yishayahu (Isaiah 1:1-27). On the third [Sabbath], we read [the passage,] Eichah hay'ta l'zonah (Isaiah 1:21 .
Similarly, on the Sabbath after Tish'ah B'Av we read [the passage Nachamu, nachamu, ami (Isaiah 40:1-26) as the haftarah. It is the common custom in our cities to read the comforting prophecies of Isaiah as the haftarot from Tish'ah B'Av until Rosh HaShanah.
On the Sabbath between Rosh HaShanah and Yom Kippur, we read [the passage,] Shuvah Yisrael as the haftarah.",
+ "When Rosh Chodesh Adar falls on the Sabbath, we read Parashat Shekalim (Exodus 30:11-16), and read as the haftarah [the passage concerning] Yehoyada, the priest (II Kings 11:17-20, 12:1-17). If Rosh Chodesh Adar falls in the middle of the week - even if it falls on Friday - Parashat Shekalim is read on the previous Sabbath.
On the \"second Sabbath,\" we read Parashat Zachor (Deuteronomy 25:17-19), and read as the haftarah, [the passage,] Pakad'ti et asher asah Amalek (I Samuel 15:1-34). What is meant by the \"second Sabbath\"? The Sabbath before the week in which Purim falls - even if Purim falls on Friday.
On the \"third Sabbath,\" we read [the passage describing] \"the red heifer\" (Numbers 19:1-22), and read as the haftarah [the passage,] V'zarakti aleichem (Ezekiel 36:16-38). Which is the \"third Sabbath\"? The one preceding the fourth.
On the fourth Sabbath, we read [the passage,] Hachodesh hazeh lachem (Exodus 12:1-20), and read as the haftarah [the passage,] Barishon b'echad lachodesh (Ezekiel 45:16-25, 46:1-18). Which is the \"fourth Sabbath\"? The Sabbath of the week when Rosh Chodesh Nisan falls - even if it falls on Friday.",
+ "Thus, there will be times when there is an interruption between the first [of these] Sabbaths and the second, or between the second and the third. At times, there will be two interruptions - between the first and the second and between the second and third. However, an interruption is never made between the third and fourth [Sabbaths].",
+ "Each one of these four passages should be read from another Torah scroll, after reading the sidrah of that Sabbath from the scroll that was taken out first.
If Rosh Chodesh Adar fell on the Sabbath and the sidrah to be read that week was V'attah tetzaveh, six people read from V'attah tetzaveh until V'asita kiyor nechoshet.The seventh person reads from the second scroll and repeats the reading of Ki tissa until V'asita kiyor nechoshet.
If the sidrah to be read that week was Ki tissa itself, six people read from Ki tissa until Vayakhel. The seventh person reads from the second scroll and repeats the reading of Ki tissa until V'asita kiyor nechoshet.",
+ "[When] Rosh Chodesh Adar falls on the Sabbath, three Torah scrolls are taken out. The sidrah of the day is read from the first scroll. The passage concerning Rosh Chodesh is read from the second scroll, and Ki tissa is read from the third scroll. Similarly, [when] Rosh Chodesh Nisan falls on the Sabbath, three Torah scrolls are taken out. The sidrah of the day is read from the first scroll, the passage concerning Rosh Chodesh is read from the second scroll, and Hachodesh hazeh is read from the third scroll.",
+ "[Similarly, when] Rosh Chodesh Tevet falls on the Sabbath, three Torah scrolls are taken out. The sidrah of the day is read from the first scroll. The passage concerning Rosh Chodesh is read from the second scroll, and the passage for Chanukah is read from the third scroll.
[When Rosh Chodesh Tevet] falls during the middle of the week, three people read from the passage concerning Rosh Chodesh, and the fourth person reads the passage for Chanukah.",
+ "Although a person hears the entire Torah [portion] each Sabbath [when it is read] communally, he is obligated to study on his own each week the sidrah of that week, reading it twice in the original and once in the Aramaic translation. [When] there is no Aramaic translation for a verse, one should read the verse three times in the original, so that one completes [the study of] one's [Torah] portions with the community."
+ ],
+ [
+ "In the morning, Musaf, and Ne'ilah services, the priests recite the priestly blessing. They do not recite the priestly blessing in the Minchah service, because, by the time of the Minchah service, all the people have eaten. The possibility exists that the priests would have drunken wine, and it is forbidden to recite the priestly blessing while intoxicated.
Even on a fast day, the priestly blessings are not recited during the Minchah service. This decree [was instituted,] lest [people fail to differentiate between] the Minchah service of a fast day and the Minchah service of an ordinary day.",
+ "When does the above apply? On fast days when both Minchah and Ne'ilah are recited - i.e., Yom Kippur and communal fasts [declared because of distress]. However, on a fast day on which Ne'ilah is not recited - e.g., Tish'ah B'Av or the seventeenth of Tammuz - since the Minchah service is recited close to sunset, it resembles Ne'ilah and will not be confused with an ordinary Minchah service. Therefore, the priestly blessing is recited during it.
If a priest transgressed and ascended to the platform during the Minchah service of Yom Kippur, since it is known that there is no possibility of drunkenness on that day, he may recite the priestly blessing, and he is not required to descend because of the suspicion [that might be aroused], so that people do not say, \"He is of blemished lineage. Therefore, they forced him to descend.\"",
+ "How is the priestly blessing recited outside the Temple? When the leader of the congregation reaches the blessing R'tzey, when he recites the word R'tzey all the priests in the synagogue leave their places, proceed forward, and ascend the duchan.
They stand there, facing the heichal, with their backs to the congregation. They hold their fingers closed, against their palms, until the leader of the congregation completes the blessing Modim. [Then,] they turn their faces to the people, spread out their fingers, lift up their hands shoulder high, and begin reciting, Y'varechecha....
The leader of the congregation reads [the blessing] to them, word for word, and they respond after him [as can be inferred from Numbers 6:23: \"This is how you should bless the children of Israel:] 'Say to them...;’” [i.e., the priests do not bless until one] \"says to them.\"
When [the priests] conclude the first verse, all the people answer \"Amen.\" The leader of the congregation reads [the priests] the second verse, word for word, and they respond after him until they complete the second verse. The people respond \"Amen.\" The same applies regarding the third verse.",
+ "When the priests conclude the recitation of [these] three verses, the leader of the congregation begins the final blessing of the Shemoneh Esreh, Sim shalom. The priests turn their faces to the ark and close their fingers. They remain standing on the duchan until the leader of the congregation concludes the blessing, [and then] return to their places.",
+ "The person who calls the priests is not permitted to call to the priests until the Amen of the community is no longer heard. The priests are not permitted to begin reciting the blessing until the statement of the person who calls the priests is no longer heard.
The congregation should not respond \"Amen\" until the blessing of the priests is no longer heard. The priests may not begin another blessing until the Amen of the community is no longer heard.
The leader of the congregation is not allowed to recite Amen to the priests' blessings like the rest of the people, lest he become confused and not realize which blessing to recite to them, whether the second blessing or the third blessing.",
+ "The priests are not permitted to turn their faces away from the congregation until the leader of the congregation begins [the blessing] Sim shalom. Neither may the priests leave their places until the leader of the congregation concludes [the blessing] Sim shalom, nor may they close their fingers until they turn their faces from the community.
One of the measures ordained by Ezra is that the priests should not ascend to the duchan wearing sandals. Rather, they should stand barefoot.",
+ "When the priests bless the people, they should not look at them or divert their attention. Rather, their eyes should be directed towards the earth like one standing in prayer.
A person should not look at the priests' faces while they are blessing the people, lest they divert their attention. Rather, all the people should listen attentively to the blessing; they should [stand] face to face with the priests, without looking at their faces.",
+ "If only one priest is blessing the people, he should begin reciting the blessing alone. [Afterwards,] the leader of the congregation reads [the blessings] to him, word for word, as mentioned.
If there are two or more [priests blessing the people], they do not begin reciting the blessing until the leader of the congregation calls them, saying \"Kohanim.\" They answer and respond Y'varechecha, and then he reads [the blessings] to them, word for word, in the manner described above.",
+ "How is the priestly blessing recited in the Temple? The priests ascend to the duchan after the priests have completed the service associated with the morning sacrifice offered daily. They lift their hands above their heads with their fingers extended, except the High Priest. He does not lift his hands above the tzitz.
One person reads [the blessings] to them, word for word, in the same manner as outside the Temple, until they complete the three verses. The people do not respond [\"Amen\"] after each verse. Instead, in the Temple, [the priestly blessings] are read as a single blessing. When [the priests] conclude, all the people respond, \"Blessed be God, the Lord, the Lord of Israel to all eternity.\"",
+ "They recite [God's] name - i.e., the name י-ה-ו-ה , as it is written. This is what is referred to as the \"explicit name\" in all sources. In the country, it is read [using another one of God's names]: אדני, for only in the Temple is this name [of God] recited as it is written.
After Shimon HaTzaddik died, the priests ceased reciting the [priestly] blessing using God's explicit name even in the Temple, lest it be learned by a person lacking proper stature and moral conduct. The Sages of the early generations would teach [this name] once in seven years, only to their students and sons [who had proven] their moral conduct. All this is in reverence for His great and awesome name.",
+ "Wherever the priestly blessing is recited, it is recited only in the holy tongue, as [implied by Numbers 6:23]: \"This is how you should bless the children of Israel.\"
We have learned the following [instructions] from the tradition [passed on] from Moses, our teacher, may he rest in peace:
\"This is how you should bless\" - while standing.
\"This is how you should bless\" - raising your hands.
\"This is how you should bless\" - in the holy tongue.
\"This is how you should bless\" - face to face.
\"This is how you should bless\" - in a loud voice.
\"This is how you should bless\" - mentioning [God's] explicit name; the latter [applying only] when one is in the Temple, as explained.",
+ "Wherever [they recite the blessing], the priests are not permitted to add other blessings - e.g., \"May God, Lord of your fathers, increase your numbers a thousandfold\" (Deuteronomy 11:11) - in addition to the three verses [of the priestly blessing]. [These additions may not be made] either silently or out loud, as [Deuteronomy 4:2] states: \"Do not add to the matter.\"
While a priest is ascending to the duchan, he recites [the following prayer] when he leaves his place to ascend:
May it be Your will, God, our Lord and Lord of our fathers, that this blessing which You have commanded us to bless Your people, Israel, be a perfect blessing, that it not be marred by obstacles or iniquity, from now until eternity.
Before he turns to bless the community, [a priest] should recite the blessing:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with the holiness of Aharon, and commanded us to bless His people Israel with love.
Afterwards, he turns his face to the community and begins reciting the priestly blessings. When he turns his face from the community after completing [the recitation] of the blessings, he recites [the following]:
We have carried out that which You have decreed upon us. Deal with us as You have promised us: Look down from Your abode, from the heavens, and bless Your people, Israel.",
+ "When the priests turn their faces to the community to bless them, and when they turn their faces from the community after blessing [them], they should turn only to the right. Similarly, any turns which a person makes should always be to the right.",
+ "In the Temple, the priestly blessing would be recited once a day, after the [offering of] the morning sacrifice. [The priests] come and stand on the steps to the Ulam and recite the blessing, as mentioned above. However, outside the Temple, it is recited after every prayer service, except Minchah, as explained.
In all places, an effort is made that the person who reads the blessing to the priests should be an Israelite, as [implied by Numbers 6:23]: \"Say to them.\" This implies that the one who reads the blessing to them is not one of them."
+ ],
+ [
+ "There are six factors that prevent [a priest] from reciting the priestly blessings: [an inability] to pronounce [the blessings properly], physical deformities, transgressions, [lack of] maturity, intoxication, and the ritual impurity of [the priest's] hands.
[An inability] to pronounce [the blessings properly]: What is implied? Those who cannot articulate the letters properly - e.g., those who read an aleph as an ayin and an ayin as an aleph, or who pronounce shibbolet as sibbolet and the like - should not recite the priestly blessings.
Similarly, a stutterer or one who speaks unclearly, whose words cannot be understood by everyone, should not recite the priestly blessing.",
+ "Physical deformities: What is implied? A priest should not recite the priestly blessings if he has blemishes on his face, hands, or feet - for example, his fingers are bent over, crooked, or covered with white spots - for they will attract the people's attention.
A person whose spittle always dribbles when he speaks, and also a person who is blind in one eye should not recite the priestly blessings. However, if such a person was well known in his city and everyone was familiar with the person who was blind in one eye or whose spittle dribbled, he may recite the priestly blessing, for he will not attract their attention.
Similarly, a person whose hands were colored purple or scarlet should not recite the priestly blessings. If the majority of the city's population is involved in such a profession, he is permitted, for this does not attract the people's attention.",
+ "Transgressions: What is implied? A priest who killed someone should never recite the priestly blessings, even if he repents, as [implied by Isaiah 1:15 which] states: \"Your hands are full of blood,\" and states: \"When you spread out your hands, I will hide My eyes from you.\"
A priest who served false gods, even if he was compelled to do so or did so inadvertently - though he has repented - may never recite the priestly blessing, as [can be inferred from II Kings 23:9, which] states: \"However, the priests of the high places shall not ascend [to God's altar in Jerusalem].\" [The recitation of the priestly] blessings is equated to service [in the Temple], as [Deuteronomy 10:8] states: \"to serve Him and to bless in His name.\"
Similarly, a priest who converted to the worship of false gods - even though he repents - may never recite the priestly blessing. Other transgressions do not prevent [a priest from blessing the people].",
+ "[Lack of] maturity: What is implied? A young priest should not recite the priestly blessings until he grows a full beard.
Intoxication: What is implied? A [priest] who drank a revi'it of wine at one time should not recite the priestly blessings until the effects of the wine wear off. [This restriction was imposed] because an association was established between [reciting the priestly] blessing and service [in the Temple].
Should [a priest] drink a revi'it of wine on two different occasions or mix a small amount of water in it, he is permitted [to recite the priestly blessings]. If he drank more than a revi'it, even though it was mixed with water or even though he drank it intermittently, he should not recite the priestly blessings until the effects of the wine wear off.
How much is a revi'it? [The volume of an area] two fingerbreadths by two fingerbreadths and two and seven tenths of a fingerbreadth high. Whenever the term \"finger\" is mentioned as a measure throughout the entire Torah, it refers to a thumbbreadth. The thumb is called bohen yad [in the Torah].",
+ "The ritual impurity of [the priest's] hands: What is implied? A priest who did not wash his hands should not recite the priestly blessing. Rather, he should wash his hands to the wrist, as is done when sanctifying the hands for the service in the Temple, as [Psalms 134:2] states: \"Raise up your hands [in] holiness and bless God.\"
A challal does not recite the priestly blessing, for he is not a priest.",
+ "A priest who does not have any of the factors which hinder the recitation of the priestly blessings mentioned above should recite the priestly blessing, even though he is not a wise man or careful in his observance of the mitzvot. [This applies] even though the people spread unwholesome gossip about him, or his business dealings are not ethical.
He should not be prevented from [reciting the priestly blessings] because [reciting these blessings] is a positive mitzvah incumbent on each priest who is fit to recite them. We do not tell a wicked person: Increase your wickedness [by] failing to perform mitzvot.",
+ "Do not wonder: \"What good will come from the blessing of this simple person?\" for the reception of the blessings is not dependent on the priests, but on the Holy One, blessed be He, as [Numbers 6:27] states: \"And they shall set My name upon the children of Israel, and I shall bless them.\" The priests perform the mitzvah with which they were commanded, and God, in His mercies, will bless Israel as He desires.",
+ "The people standing behind the priests are not included in the blessing. Those standing at their sides are included in the blessing. [Even] if there is a partition - even an iron wall - between the priests and the people who are being blessed, since they are facing the priests, they are included in the blessing.",
+ "The priestly blessing is recited [only] when ten people [are present]. The priests can be included in that number.
If [the congregation in a particular] synagogue are all priests, they should all recite the priestly blessing. Who should they bless? Their brethren in the north and the south. Who will respond \"Amen\" to their [blessings]? The women and the children. If more than ten priests remain besides those who ascend to the duchan, these ten [priests] respond \"Amen\" and the remainder of the priests recite the blessings.",
+ "When there is no priest in the community other than the leader of the congregation, he should not recite the priestly blessings. If he is sure that he can recite the priestly blessings and return to his prayers [without becoming confused], he may [recite the priestly blessing].
If there are no priests present at all, when the leader of the congregation reaches [the blessing] Sim shalom, he recites [the following prayer]:
Our God and God of our fathers, bless us with the threefold blessing written in the Torah by Moses, Your servant, and recited by Aharon and his sons, the priests, Your consecrated people, as it is said:
May God bless you and keep you.
May God shine His countenance upon you and be gracious to you.
May God turn His countenance to you and grant you peace.
And they shall set My name upon the children of Israel and I will bless them.
The people do not respond \"Amen\" to these blessings. He [resumes his recitation of the Shemoneh Esreh], beginning the recitation of [the blessing] Sim shalom.",
+ "A priest who recited the priestly blessings and went to another synagogue and found the congregation in the midst of prayer, before the [recitation of] the priestly blessings, should bless them. [He may recite the priestly blessings] several times during the day.
A priest who does not move from his place to ascend to the duchan when the leader of the congregation recites [the blessing] R'tzey should not ascend [to the duchan] during that prayer service. However, if he moved [from his place], even though he did not reach the duchan until after the [conclusion of the blessing R'tzey], he may ascend [the duchan] and bless [the people].",
+ "Any priest who does not ascend to the duchan - even though he neglects [the performance] of [only] one commandment - is considered as if he violated three positive commandments, as [Numbers 6:23-27] states: \"This is how you shall bless the children of Israel,\" \"Say to them,\" \"And you shall set My name...\"
Any priest who does not recite the priestly blessing will not be blessed, and any priest who blesses [the people] will be blessed, as [Genesis 12:3] states: \"And I will bless those who bless you.\""
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Sefer Ahavah"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..19c397300c42b5a2bbcbe6f5abf23c7927aa7eb7
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json
@@ -0,0 +1,196 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Sabbath",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+ "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+ "status": "locked",
+ "priority": 1.0,
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+ "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+ "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/6cbbe6ddb2644812fd221d17fd4158dc.png",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, הלכות שבת",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Sefer Zemanim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "To rest on the seventh day of the week is a positive command, for it is written: \"On the seventh day you shall rest\" (Exodus 23:12). Anyone who works on it negates a positive command while transgressing a negative command, for it is written: \"You shall do no work\" (Exodus 20:10). What penalty does he deserve for doing work? If he did it voluntarily, willfully, he deserves kareth; if he acted in the presence of witnesses who forewarned him, he is stoned; if he acted unintentionally, he must bring a standard sin-offering.",
+ "In Sabbath laws, wherever it is stated that someone deserves punishment for doing something, he deserves kareth; if he acted despite the forewarning of witnesses, he deserves stoning; if he committed the transgression inadvertently, he has to bring a sin-offering."
+ ],
+ [
+ "Like all other precepts, the Sabbath is set aside where human life is in danger. For a person who is dangerously ill everything may be done on the Sabbath at the bidding of a local competent physician.— —",
+ "If it has been estimated on the Sabbath that the patient will require a certain treatment for eight days, we must not say: \"Let us wait till evening, so as not to desecrate two Sabbaths.\" We should rather begin the treatment from that Sabbath day, and desecrate even a hundred Sabbaths for his sake. As long as he needs treatment in the presence of danger or possible danger, we should desecrate the Sabbath for his sake by lighting or extinguishing a lamp, by slaughtering, baking, cooking, heating water for drinking or bathing. The gist of it all is: in consideration of a person who is seriously ill, the Sabbath is like a weekday regarding every thing he needs.",
+ "These things should not be performed by non-Jews, minors, servants or women, lest they consider the Sabbath a light matter; instead, scholars and sages of Israel are to carry them out. One must not put off the desecration of the Sabbath in treating a serious patient, as it is written: \"If a man obeys them he shall live by them\" (Leviticus 18:5), but he must not die by them. From this you may infer that the laws of the Torah are not meant to wreak vengeance upon the world, but to bestow on it mercy, kindliness, and peace.— —",
+ "If one feels pain in his eyes, being inflamed or affected by some disease, and pus, tears or blood flow from them, he is considered seriously ill, and we may break the Sabbath in preparing whatever cure he needs.",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "We must save an endangered life on the Sabbath without first asking for permission from a religious authority. The more speedily a man saves a life, the more praise he deserves. If, for example, he sees a child falling into the lake on the Sabbath, he may cast a net and pull him out, even though he is likely to catch some fish along with him.",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "If a person traveling in the desert fails to know which day is Sabbath, he should count six days from the day he sensed the error and keep the seventh day as holy, reciting on it the Sabbath blessings, and the Havdalah at the conclusion of the Sabbath. Each day, even the day he recites the Kiddush and the Havdalah, he is allowed to do just enough for maintaining himself alive; he must not do more than is necessary to sustain himself, since each day there is doubt about Sabbath.— —"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "The lighting of Sabbath lights is not of free choice, to light or not to light as one chooses, nor is it the kind of religious performance that an individual is not called upon to make a special effort to render, such as preparing an eruv in courtyards or washing the hands before eating. It is rather a duty, binding on men and women alike; they are obligated to have lamps burning in their homes on Sabbath eve. Even if one has nothing to eat, let him go begging at the doors, buy oil, and light a lamp, forming an integral part of Sabbath delight (oneg shabbath). Before lighting, one should recite a blessing: \"Blessed art thou, Lord our God, King of the universe, who hast sanctified us with thy commandments, and commanded us to light the Sabbath lights.\" This is on the same principle that one recites a benediction over all duties introduced by the sages.",
+ "",
+ "The Sabbath lights should be lit during daytime, before sunset. This duty is assigned to women rather than men, because women are usually at home doing housework. Nevertheless, the man should caution them, asking them about it, and telling them and the other members of his household, every Friday before it gets dark: \"Light the lights!\" If it is doubtful whether darkness has already fallen or not, whether the Sabbath has or has not begun, the lights may not be lit.",
+ "The period from sunset until the time when three stars of medium size become visible is called twilight. It is uncertain whether this period is part of the preceding day or of the following night. We generally decide in favor of greater stringency on this score; hence, the Sabbath lights may not be lit during twilight."
+ ],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "Transfer from one domain to another, in either direction, is one of the principal kinds of work [forbidden on the Sabbath].— — Also, it has been transmitted by tradition that if one carries an object in a public domain for a distance of four cubits (six feet) he is subject to punishment as if he transferred it from one domain to another.",
+ "One is not subject to punishment for transfer from one domain to another unless he transfers an object sizable enough to be of use either from a private domain to a public domain or from a public domain to a private domain, by detaching the object from the one domain and depositing it in the other. If, however, one detaches the object but does not deposit it, or deposits it without having first detached it, or transfers an object of less than the minimum size, he is free from liability. Similarly, if one transports an object for a distance of four cubits in a public domain, he is not subject to punishment unless he detaches the minimum size at one end and deposits it at the other.",
+ "He who throws or passes an object from one domain to another domain commits an act secondary to that of carrying an object from one domain to another, and is liable. Similarly, he who throws or passes an object a distance of four cubits in a public domain commits an act secondary to that of carrying an object from one domain to another, and is liable.— —"
+ ],
+ [],
+ [
+ "Four domains are distinguishable in connection with the Sabbath: the private domain, the public domain, the semi-public domain, and the exempted region. What is meant by a public domain? Deserts, forests, market places, and thoroughfares opening into them, provided that any such public road is at least sixteen cubits wide and has no roof over it. What is regarded as a private domain? A mound ten or more handbreadths high and four or more handbreadths square; a groove ten or more handbreadths deep and four or more handbreadths square; and any area four or more handbreadths square enclosed within walls at least ten handbreadths high. If such an area is enclosed for residential purposes, it may even be many miles in extent. Thus a walled town, the gates of which are closed at night; alleys having walls on three sides and a side-post on the fourth; and a courtyard, a sheepfold or a sheep-pen enclosed for residential purposes — — all are genuine private domains.",
+ "",
+ "",
+ "What is meant by a semi-public domain? A mound four or more handbreadths square and between three and ten handbreadths high, for no semi-public domain can ever be more than ten handbreadths high or less than four handbreadths square; a groove four or more handbreadths square and between three and ten handbreadths deep; an area four or more handbreadths square enclosed by walls between three and ten handbreadths high; a nook adjacent to a public domain, that is, an area enclosed by walls on three sides and with its fourth side opening into a public domain; for example, an alley that has neither a side-post nor crossbeam on the fourth side; lakes, and arable land in both summer and winter — — all are semi-public domains.",
+ "",
+ "",
+ "What is meant by an exempted region? An area less than four handbreadths square the height of which is from three handbreadths as far as the sky, since whatever is less than three handbreadths high is deemed part of the ground.— —",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "It is permissible to move objects throughout the whole of a private domain or an exempted region. Even if one of these two kinds of domain is several miles long, one may nevertheless move objects throughout the whole of it. In a public or semi-public domain, however, articles may not be moved more than four cubits at one time.— —",
+ "Just as it is permissible to move articles throughout the whole of an exempted region, so also it is permissible to transfer articles from an exempted region to a private or public domain, or, needless to say, to a semi-public domain. One may likewise bring articles into an exempted region from a private or a public domain, or, needless to say, from a semi-public domain.",
+ "Just as it is forbidden to move articles throughout the whole of a semi-public domain, so also it is forbidden to transfer articles from a semi-public domain to a private or a public domain, or to bring articles into a semi-public domain from a private or a public domain. If, however, one does transfer an object from a semi-public domain, or into it, he is free from liability."
+ ],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "It is written in the Torah \"you shall rest,\" implying that one must rest from doing things that are not even actual work. There are many things which the sages prohibited on the ground that they do not harmonize with the idea of rest. Some things are forbidden because they resemble prohibited kinds of work; others are forbidden as a preventive measure lest they may result in doing work that is forbidden under the penalty of stoning. And these are them.",
+ "Whoever levels grooves in the ground is guilty of plowing [on the Sabbath].— —",
+ "Women who play games with walnuts, almonds, and the like, must not play with these on the Sabbath, lest they level grooves [on the bare ground, which is forbidden]. It is forbidden to sweep the ground, lest one levels grooves, unless it is paved with stones.— —",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "Fruit that dropped from a tree on the Sabbath may not be eaten until after the conclusion of the Sabbath, lest one may come to plucking growing fruit.— —",
+ "",
+ "One may not ride an animal on the Sabbath, lest he may come to cutting off a branch for use in guiding it.— —"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "Some acts are forbidden on the Sabbath even though they neither resemble nor lead to prohibited work. Why then were they forbidden? Because it is written: \"If you refrain from following your business on the Sabbath, on my holy day… If you honor it, not following your wonted ways, not pursuing your business, nor speaking of it\" (Isaiah 58:13). Hence, one is forbidden to go anywhere on the Sabbath in connection with his business, or even to talk about it. Thus one must not discuss with his partner what to sell on the next day, or what to buy, or how to build a certain house, or what merchandise to take to such-and-such a place. All this, and the like, is forbidden, for it is written \"nor speaking of it.\" That is to say, speaking of business on the Sabbath is forbidden; thinking of it, however, is permitted.",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "If anything is forbidden because it conflicts with the idea of rest, the prohibition does not apply during twilight but during the actual Sabbath day. Indeed, during twilight such things are permitted if they are needed for some religious purpose or emergency.— — But if there is no emergency involved, nor religious purpose, it is forbidden.— —",
+ "",
+ "The sages forbade the handling of certain articles on the Sabbath in the way they are handled on weekdays. Why did they enact such a prohibition? They reasoned as follows: Inasmuch as the prophets admonished us and charged us not to walk on the Sabbath in the manner we walk on weekdays, nor to converse on the Sabbath in the manner we converse on weekdays, since it is written \"nor speaking of it,\" so much the more should we refrain from handling articles on the Sabbath in the manner they are handled on weekdays, so that one should not regard the Sabbath as if it were a weekday and be led to lift and rearrange articles from one corner to another or from one room to another, or to put stones out of the way, or do similar things. Since one is at leisure and at home, he might look about for something to do; the result would be that he would not rest at all, thus disregarding what is written in the Torah, \"that they may rest…\" (Exodus 23:12)."
+ ],
+ [
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "It is forbidden to handle on the Sabbath any article of which a man takes particular care lest it may depreciate in value, such as tools set apart as merchandise or exceptionally valuable things that one carefully protects from deterioration. Such things are referred to as set apart because of monetary loss.— —",
+ "It is also forbidden to handle any article set apart because a prohibition is involved, such as a lamp which was lit for the Sabbath, or a menorah bearing a lighted candle, or a table with money on it, even if the light has gone out, and the money has fallen off the table.— —"
+ ],
+ [],
+ [
+ "If one goes out beyond the limit of the town on the Sabbath, he is lashed, for it is written: \"Let no man go out of his place on the seventh day\" (Exodus 16:29), and place in this verse signifies city limit. The Torah does not define the extent of this limit, but the Sages had a tradition that it is twelve miles, corresponding to the size of the Israelite camp in the wilderness; so this is what our teacher Moses meant to say to them: You shall not go out of the camp. The sages have enacted that one may not go out of the town beyond two thousand cubits, for two thousand cubits (0.7 miles) is defined as open land about the city (Numbers 35:5).",
+ "From this you may conclude that one may walk anywhere within the city on the Sabbath, even if it is large as Nineveh, whether it is walled or not. Furthermore, one may walk up to two thousand cubits outside of the city limits in any direction, the permitted area resembling a square tablet.— —"
+ ],
+ [],
+ [
+ "It is a positive duty to express the sanctity of the Sabbath day in words, for it is written: \"Remember to sanctify the Sabbath day\" (Exodus 20:8); that is to say, remember it in terms of praise and sanctification. One should remember it at its beginning and its conclusion by reciting the Kiddush when the Sabbath begins and the Havdalah when it ends.",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "One must not eat anything or drink wine once the Sabbath has arrived until he has recited the Kiddush benediction. Similarly, when the Sabbath has come to an end, one must not begin to eat or to drink, to do any work or even to taste anything at all, until he recites the Havdalah; one may, however, drink water.",
+ "The sages ordained that both the Kiddush and the Havdalah should be recited over wine. Even though he has already said the Havdalah as part of the evening service, he must recite it again over a cup of wine.— —",
+ "",
+ "The Kiddush should be recited only where the meal is served. This means that a person is not to recite the Kiddush in one house and eat in another; but if he has recited the Kiddush in one corner of a room, he may eat in another corner. Why then is the Kiddush recited in the synagogue? For the benefit of transients who eat and drink there.",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "Just as Kiddush is recited on Friday nights and Havdalah on Saturday nights, so also is Kiddush recited on festival nights, and Havdalah at the termination of festivals and Yom Kippur, since all these are called Sabbaths of the Lord (Leviticus 23:38). Havdalah is recited also at the termination of a festival followed by Hol ha-Mo'ed and at the termination of a Sabbath followed by a festival, but is not recited at the termination of a festival followed by a Sabbath.",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "Why is a blessing recited over fragrant spices at the conclusion of the Sabbath? It is to cheer the soul which is saddened at the departure of the Sabbath."
+ ],
+ [
+ "Four things have been enjoined regarding the Sabbath: two on biblical authority, and two on the authority of the sages and clearly expressed by the Prophets. The Torah says: Remember (Exodus 20:8) and Observe (Deuteronomy 5:12); the Prophets clearly speak of Honor and Delight, as it is written: \"Call the Sabbath a delight, and the Lord's sacred day an honor\" (Isaiah 58:13).",
+ "What is meant by honor? The sages explained this by declaring that each person should wash his face, hands and feet with hot water on Friday in honor of the Sabbath, and then enwrap himself in a fringed garment and be seated with dignity in expectation of the Sabbath, receiving it as if he were coming out to meet the king. The ancient sages used to assemble their disciples on Friday, put on their best clothes, and say: \"Come, let us go out to meet King Sabbath.\"",
+ "We honor the Sabbath by wearing clean clothes. One must not wear weekday apparel on the Sabbath.— —",
+ "In deference to the Sabbath, it is forbidden to arrange for a festive meal to take place on Friday; it is, however, permissible to eat and drink until nightfall. Nevertheless, in deference to the Sabbath, one should refrain from having a regular meal the entire afternoon, that he may enter the Sabbath with a desire to eat.",
+ "One should spread his Sabbath table on Friday, even if he requires no more than an olive's bulk of food; so too, he should set his table at the end of the Sabbath, even if he requires only a minute amount of food, in order to honor the Sabbath both at its entrance and departure. One should also set the house in order on Friday before sunset in honor of the Sabbath. A lamp should be lit, a table spread, and a bed properly arranged. All these are marks of respect for the Sabbath.",
+ "Even a person of high rank, who does not as a rule buy things at the market or engage in household chores, should himself perform what is necessary for the Sabbath, for this is his way of showing respect. Some of the ancient sages used to chop wood for the cooking; others used to cook or salt meat or twine wicks or light lamps; others used to go out and buy food and drinks for the Sabbath, although none of them would usually do such things on weekdays. The more anyone honors the Sabbath in this manner, the more praise he deserves.",
+ "What is meant by Sabbath delight? The sages explained this by declaring that one should prepare rich food and fragrant beverages for the Sabbath as much as he can afford. The more anyone spends for the Sabbath and the preparation of varied tasty food, the more praise he deserves. If, however, he cannot afford this, he may fulfill the Sabbath-delight requirement by preparing anything like a vegetable stew in honor of the Sabbath. He is not obligated to strain himself, begging from others, in order to eat much on the Sabbath. The ancient sages said: \"Rather make your Sabbath a weekday [with regard to festive meals] than be dependent on people.\"",
+ "If a person is comfortably rich and all his days are like Sabbath, he should eat different food on the Sabbath as a mark of distinction from the weekday food. If no change is possible, he should at least modify the schedule of his meals by eating later or earlier than usual.",
+ "One should eat three meals on the Sabbath: one in the evening, one in the morning, and one in the afternoon.— —",
+ "",
+ "One must not travel more than three Persian miles (12 miles) beginning on Friday morning, so that he may arrive home when the day is still high and prepare his Sabbath meals; otherwise, his family would not know that he is coming home, in order to prepare food for him. Needless to say, if he is going to be the guest of others he should arrive early; otherwise, he would embarrass them, since they would have nothing prepared that is suited for guests.",
+ "",
+ "— — A sea voyage should not begin later than three days before the Sabbath, so that one's mind should be at ease before the Sabbath, and that he should not be excessively uncomfortable.— —"
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2cf7ef7df0809a68a76cbe4736bc9beed40b4f02
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json
@@ -0,0 +1,750 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Sabbath",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+ "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+ "status": "locked",
+ "priority": 4.0,
+ "license": "CC-BY-NC",
+ "versionNotes": "\n Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l
© Published and Copyright by Moznaim Publications.
Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n ",
+ "digitizedBySefaria": false,
+ "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+ "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+ "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, הלכות שבת",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Sefer Zemanim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "Resting from labor on the seventh day fulfills a positive commandment, as [Exodus 23:12] states, \"And you shall rest on the seventh day.\" Anyone who performs a labor on this day negates the observance of a positive commandment and also transgresses a negative commandment, for [ibid. 20:10] states, \"Do not perform any labor [on it].\"
What are the liabilities incurred by a person who performs labor [on this day]? If he does so willingly, as a conscious act of defiance, he is liable for karet; if witnesses who administer a warning are present, he should be stoned [to death]. If he performs [labor] without being conscious of the transgression, he is liable to bring a sin offering of a fixed nature.",
+ "Whenever the expression, \"one who performs this is liable\" is used within the context of the Sabbath laws, the intent is that he is liable for karet, and if witnesses are present and administer a warning, he is liable to be stoned to death. If he performs such an activity without being aware of the transgression, he is liable for a sin offering.",
+ "Whenever the expression, \"one who performs this is not liable\" is used, the intent is that he is not liable for karet, for [execution by] stoning, or for bringing a [sin] offering. It is, however, forbidden to perform this act on the Sabbath.
In such an instance, the prohibition is Rabbinic in origin and was instituted as a safeguard against [the performance of] labor. A person who performs such an act is given \"stripes for defiance.\"Similarly, whenever the expressions \"this should not be performed...\" or \"it is forbidden to do this on the Sabbath\" are used, a person who performs such an act as a conscious act of rebellion is given \"stripes for defiance.\"",
+ "Whenever the expression, \"it is permissible to do this\" is used, the intent is that, at the outset, one may perform this act. Similarly, whenever the expressions, \"one is under no obligation\" or \"one is not liable at all\" are used, one does not receive any punishment at all [for performing such an act.]",
+ "It is permissible to perform an act that is permitted on the Sabbath, despite the fact that it is possible - but it is not an absolute certainty - that, [as a result of one's actions], a forbidden labor will be performed, provided one does not have the intent to perform that labor.
What is implied? A person may drag a bed, a chair, a bench and the like [on the ground] on the Sabbath, provided he does not intend to gouge out a groove in the earth while dragging them. Therefore, even if he did gouge out [a groove] in the ground [while dragging them], it is of no consequence, for he did not have this intent in mind.
Similarly, a person may tread on grass on the Sabbath, as long as his intent is not to uproot it. Thus, should it be uprooted, that is of no consequence. Also, a person may rub powdered herbs and the like over his hands, provided he does not intend to remove his hair. Therefore, if the hair is removed, it is of no consequence. Based on the same rationale, one may enter a narrow opening on the Sabbath even though, [while doing so,] one causes pieces of the wall to fall. Similarly, it is permissible to perform any act with similar repercussions, provided that one does not have the intent of doing so.",
+ "[In contrast,] when one performs a deed that results in the performance of a forbidden labor, and it is a certainty that this deed will cause [that labor] to be performed, one is liable even though one did not intend [to perform the forbidden labor].
What is implied? A person needs a fowl's head to serve as a toy for a child, and therefore cuts off the [fowl's] head on the Sabbath; although his ultimate purpose is not merely to slaughter the chicken, he is liable. It is obvious that it is impossible for the head of a living being to be cut off and for that being to survive. Instead, the [fowl's] death came about because of [this activity]. [Therefore, he is liable.] The same applies in other similar situations.",
+ "Anyone who performs a [forbidden] labor - even if he has no need for the actual labor he performed - is liable for his deed.
What is implied? A person extinguished a lamp because he needed [to save] the oil or the wick from being destroyed or from burning or so that the earthenware reservoir of the lamp [that holds the oil] would not break. Since he had the intent of extinguishing the lamp, even though he did not do so for the [usual] purpose of extinguishing, but merely for the sake of the oil, the wick or the earthenware, he is liable.
Similarly, a person who moves a thorn four cubits in the public domain or extinguishes a coal so that many people will not be injured by it, is liable. Although the [usual] purpose [served] by extinguishing [the coal] or moving [the thorn] is not important to him, and his intent was merely to prevent injury, he is liable. The same applies in other similar situations.",
+ "Whenever a person intends to perform a forbidden labor, but instead [through his actions] causes the performance of another forbidden labor for which he had no intent, he is not liable, because his intent was not carried out.
What is implied? A person threw a stone or shot an arrow at a colleague or at an animal with the intent of slaying them. Should [the object that he propelled] uproot a tree in its progress and not kill [the intended victim], he is free of liability.
How much more so does this principle apply if one had the intent of performing a lesser transgression and one performed a more serious one. For example, a person intended to throw [a stone] into a carmelit, and instead, the stone passed into the public domain. He is not held liable. The same applies in other similar circumstances.
Should a person have the intent of performing a permitted act and instead perform another act [which is forbidden], he is not held liable. For example, should he intend to cut produce that was not attached to the ground, and instead cut produce attached to the ground, he is not held liable. The same applies in other similar situations.",
+ "Should a person intend to pick black figs and pick white figs instead - or should he intend first to pick figs and then to pick grapes, but instead picked grapes and then figs - he is not liable. He in fact picked everything that he desired, but because he did not pick them in the order that he intended, he is not held liable, since he did not act according to his intent. It is \"purposeful labor\" that the Torah forbade.",
+ "When a person had two candles before him and both of them were either burning or extinguished, and he desired to kindle or extinguish one, but instead he kindled or extinguished the other, he is liable, for he performed the [forbidden] labor that he intended to perform.
To what can the matter be compared? To a person who intended to pick one fig and picked another instead, or to a person who desired to kill one [living being] and killed another instead. [He is liable,] because the [forbidden] labor which he intended to do was performed.",
+ "One is, however, freed of liability [in the following instance: There were two candles before a person, one lit and one extinguished.] The person intended to kindle the [one that was extinguished] first and to extinguish the second candle afterwards. Nevertheless, the order [of his actions] became reversed, and instead, he extinguished the candle first and kindled the second candle afterwards.
If he extinguished one and kindled the other in a single breath, he is liable. Although he did not kindle the first candle before [extinguishing the other], he did not delay [its lighting], and performed both activities simultaneously. Therefore, he is liable. The same applies in other similar circumstances.
Whenever a person performs a [forbidden] labor casually, without specific intention, he is not liable.",
+ "Whenever a person intended to perform a forbidden labor and performed it more effectively than he had originally intended, he is liable. If [he performs it] less effectively than he had originally intended, he is not liable.
What is implied? A person intended to carry a burden suspended behind him and instead, it swung in front of him. He is liable, for he intended to protect it in a less effective manner, and it was ultimately protected in a more effective manner. If, however, he intended to carry a burden suspended before him, and instead it swung behind him, he is not liable, for he intended to protect it in a more effective manner and, it was ultimately protected in a less effective manner.",
+ "[A person who transfers an article from one domain to another is held liable in the following situation]: He was wearing a belt and he placed a burden that is commonly transferred in this manner between his body and his garment. Whether the burden hung in front of him or it had shifted behind him [at the time he transferred it], he is held liable, since it is likely to shift position.",
+ "Whenever a person desired to perform a [forbidden] labor on the Sabbath, began the performance of that labor, and performed an amount of work sufficient to incur liability, he is held liable, even if he did not complete the task he desired to perform.
For example, a person desired to write a note or a contract on the Sabbath. We do not say that he is not liable until he completes his desire and writes the entire note or contract. Instead, as soon as he writes two letters, he is liable.
Similarly, a person who desires to weave an entire garment is held liable after weaving two strands. Although he intended to complete [the entire garment], he is held liable because he intentionally performed the amount of work sufficient to incur liability. The same applies in all similar situations.",
+ "Whenever two people share in the performance of a [forbidden] labor that one of them could have performed by himself, they are [both] free of liability.
This applies whether one performed part of the [forbidden] labor and the other performed the remainder - e.g., one removed an article from one domain and the other placed it down in the other domain - or they both performed the [forbidden] labor together from the beginning to the end. For example, they both held a pen and wrote, or they both held a loaf of bread and transferred it from one domain to another.",
+ "When, however, a single individual cannot perform [the forbidden labor] alone and must be joined by others, [all the individuals involved are held liable]. For example, two people held a beam and transferred it to the public domain. Since neither one of them had the strength to perform this task alone, and they performed it together from the beginning to the end, they are both held liable. The minimum amount of work for which they are held liable is the same as for a single individual who performs such a task.
[The following decision applies when] one of them has sufficient strength to transfer the beam alone, but the other is unable to transfer it alone. If they join together and transfer the beam, the one who is capable [of moving it himself] is held liable. The second one is considered [merely] as offering assistance, and a person who offers assistance [in this fashion] is not liable at all. The same applies in other similar situations.",
+ "Whenever [a forbidden labor is performed] in a destructive manner, one is not held liable. What is implied? A person who injures a colleague or an animal with a destructive intent, one who rips or burns garments, or one who breaks utensils with a destructive intent is not held liable.
A person who dug a pit solely because he needed the earth inside it is considered as having performed a [forbidden] labor with a destructive intent, and is therefore free of liability. Although he performed a [forbidden] labor, he is not held liable because he had a destructive intent.",
+ "Whenever a person carries out a destructive activity for the sake of ultimately performing a constructive activity, he is liable. For example, a person who demolishes [a structure] in order to build [another] in its place, one who erased for the sake of writing [something else] in the place of the erasure, or one who dug a pit in order to place the foundations of a structure within. The same applies in other similar situations.
The minimum measure of the destructive activity for which he is held liable is equal to that of the correspondent positive activity.",
+ "Whenever a person performs a [forbidden] labor on the Sabbath, partially with intent and partially unintentionally, he is not liable. [This law applies] regardless of whether one began the performance of the [forbidden] labor intentionally and completed it unintentionally, or one began the [forbidden] labor unintentionally and completed it intentionally.
One is liable for karet only when one performs the entire minimum measure of a [forbidden] labor intentionally from the beginning to the end. [In such a circumstance,] were witnesses who administered a warning to be present, one would be liable for execution by stoning. Conversely, one is liable to bring a sin offering of a fixed nature when one performs the entire minimum measure of a [forbidden] labor unintentionally from the beginning to the end."
+ ],
+ [
+ "The [laws of] the Sabbath are suspended in the face of a danger to life, as are [the obligations of] the other mitzvot. Therefore, we may perform - according to the directives of a professional physician of that locale - everything that is necessary for the benefit of a sick person whose life is in danger.
When there is a doubt whether or not the Sabbath laws must be violated on a person's behalf, one should violate the Sabbath laws on his behalf, for the Sabbath laws are suspended even when there is merely a question of danger to a person's life. [The same principles apply] when one physician says the Sabbath laws should be violated on a person's behalf and another physician states that this is not necessary.",
+ "[The following laws apply when physicians] determine on the Sabbath that a person needs [a treatment to be administered] for eight days. We do not say that we should wait until the evening so that it will not be necessary to violate two Sabbaths on his behalf. Instead, the treatment is begun immediately, on the Sabbath, and even one hundred Sabbaths may be violated on his behalf.
As long as a person is dangerously [ill] - or even if there is a question whether or not he is dangerously [ill] - and requires treatment, [the Sabbath] should be violated [on his behalf]. A lamp may be lit on his behalf and extinguished on his behalf. [Animals] may be slaughtered on his behalf, [food] baked and cooked on his behalf, and water heated for him, whether to drink or to use for bathing.
The general principle for a person who is dangerously ill is that the Sabbath should be considered as a weekday regarding all his needs.",
+ "When such treatment is administered, it should not be administered by gentiles, by children, by servants, or by women, so that they will not view the Sabbath flippantly. Instead, the treatment should be administered by the leaders of Israel and the wise.
It is forbidden to hesitate before transgressing the Sabbath [laws] on behalf of a person who is dangerously ill, as [reflected in the interpretation in the phrase of Leviticus 18:5,] \"which a person shall perform to live through them,\" as \"['to live through them'] and not to die through them.\"
This teaches that the judgments of the Torah do not [bring] vengeance to the world, but rather bring mercy, kindness, and peace to the world. Concerning those non-believers who say that [administering such treatment] constitutes a violation of the Sabbath and is forbidden, one may apply the verse [Ezekiel 20:25]: \"[As punishment,] I gave them harmful laws and judgments through which they cannot live.\"",
+ "When a person's eyes are ailing - i.e., when he has a secretion from either one or both of them, when tears flow from them due to great pain, when blood flows from them, or when they are affected by fever, or by other afflictions of this like - he is considered among those individuals who are dangerously ill. The Sabbath may be violated on his behalf, and anything necessary for his treatment may be performed for him.",
+ "Similarly, a person who has a wound in his body cavity - from his lips inward, whether in his mouth, his digestive organs, his liver or spleen, or any of the other organs in his body cavity - is considered to be dangerously ill and does not require [a physician's] assessment [of his condition]. His ailment is serious, and we should violate the Sabbath laws on his behalf immediately without [waiting for] an assessment.
A wound on the back of the hand or on the back of the foot is considered equivalent to a wound in the body cavity. It does not require [a physician's] assessment [of his condition] for us to violate the Sabbath laws on his behalf. A fever that causes the flesh to wince is considered equivalent to a wound in the body cavity, and we should violate the Sabbath laws on this person's behalf.
Similarly, we should violate the Sabbath laws whenever a physician assesses an ailment as dangerous, even when it affects only the exterior of a person's skin.",
+ "When a person swallows a leech, water may be heated for him on the Sabbath, and any medical treatment that is necessary may be administered, since his life is in danger. Similarly, when a person is bitten by a rabid dog or a poisonous snake or other reptile, any medical treatment that is necessary to save him may be administered. [The same laws apply] even when there is merely a question of whether or not [the bite] can cause death.",
+ "When physicians assessed that a sick person required a fig, and ten people ran and brought him ten figs at once, they are all absolved of liability entirely.
[The same decision applies] if the ten people brought the figs one after another, even when he recuperated after the first fig, for all of them had license to bring them.",
+ "If a sick person required two figs, and two figs could be found only on two separate stems - while three figs were found on another stem - we should remove the stem that has three figs, even though only two are required. [It is preferable] to cut only one stem and not two stems, so as not to increase [the performance of the forbidden labor of] gleaning. The same applies in all similar situations.",
+ "When food is cooked for a sick person on the Sabbath and the sick person leaves some over after eating, a healthy person is forbidden to eat from the remainder, lest [this cause] more food to be added for him.
When, however, an animal is slaughtered for a sick person on the Sabbath, it is permissible for a healthy person to partake of uncooked meat [from that animal]. A decree was not enacted, because there is no possibility of an additional [activity] being performed [for a healthy person]. The same applies in all similar situations.",
+ "When a sick person is not dangerously ill, all his needs should be cared for by a gentile. What is implied? We may tell a gentile to perform [forbidden labors] on his behalf and he performs them. [This includes] cooking, baking, bringing medicine from one domain to another and the like. Similarly, one may have one's eyes treated by a gentile on the Sabbath even though there is no danger involved.
Furthermore, if [the sick] require treatment that does not involve the performance of [forbidden] labors, they may be treated even by Jews. For this reason, it is permitted to perform [physical activities for the benefit of the sick]; for example, one may lift [the tendons of] the ears, lift up cartilage around the heart, restore broken bones to their places, or perform other activities of this like.",
+ "When a woman in the process of childbirth squats to give birth, her life is considered in danger and the Sabbath laws may be violated on her behalf. A midwife may be called from a distant place and the umbilical cord may be cut and tied.
If she requires a light when she cries out because of labor pains, a candle may be lit for her. [This leniency is granted] even if she is blind, because light has a calming influence even if she does not see.
If she needs oil or the like, it may be brought for her. If possible, the items that are brought should be brought in an uncharacteristic manner; for example, a friend should bring a utensil tied in her hair. If this not possible, it may be brought in the ordinary manner.",
+ "We should not help an idolatress give birth on the Sabbath, even if payment is offered. We do not worry about the possibility of ill-feelings being aroused. [This applies even when] there is no violation [of the Sabbath laws] involved.
[In contrast,] one may offer assistance to a daughter of a ger toshav who gives birth, since we are commanded to secure his well-being. We may not, however, violate the Sabbath laws on her behalf.",
+ "From the time a woman in childbirth has a flow of blood until the birth - [and indeed,] after birth for three days - the Sabbath laws may be violated on her behalf, and all her needs should be met. [This applies] regardless of whether she says she requires such treatment or she maintains that she does not require such treatment.
Between the third and the seventh day [after childbirth], if she maintains that she does not require treatment, the Sabbath laws should not be violated on her behalf. If she remains silent, and certainly if she maintains that she requires treatment, the Sabbath laws should be violated on her behalf. Between the seventh and the thirtieth day, her status is analogous to that of a sick person who is not dangerously ill. Even if she maintains that she requires treatment, [forbidden] labors should be performed on her behalf only by a gentile.",
+ "A fire may be kindled for a woman after she has given birth even in the summer, since cold is very difficult for a woman to bear after childbirth in the cold regions. In contrast, a fire should not be kindled for other sick people to warm themselves. Nevertheless, if a person let blood and became chilled, a fire may be kindled for him even in the summer.
After cutting his umbilical cord, we may wash a new born baby on the day he is born, even when this requires heating the water on the Sabbath. Herbal powder can be applied to his skin and his limbs can be tied, for it is dangerous not to perform these activities for him.
Similarly, a baby may be washed before circumcision, after circumcision, and on the third day after circumcision with water that is heated on the Sabbath, because of the danger [to him].",
+ "When a woman dies while in labor on the Sabbath, a knife should be brought - even if it must be carried through the public domain - and the woman's womb cut open and the fetus removed, for it is possible that it will still be alive.
[The rationale for this ruling is] that the Sabbath laws are violated even when there is only a possibility of saving a life, and even in such instances, where there is no chazakah on which to base our presumption that the fetus is alive.",
+ "[All] activities necessary to save a life should be performed on the Sabbath; there is no necessity to receive license from the court. The more zealous one is [in this regard], the more praiseworthy.
What is implied? If one sees that a child has fallen into the sea, one may spread out a net and hoist him up, although one catches fish together with him. If a person hears that a child fell into the sea and spreads out a net to hoist him up, but raises up only fish, he is absolutely free of liability.
If he intended to raise up fish and [in fact] lifted up both fish and a child, he is not held liable. Since he lifted up a child together with the fish, he is not held liable even when he did not hear that the child had fallen into the water.",
+ "If a child fell into a pit, a person may dislodge a clod of earth, and lift [the child] up, even though he creates a step when he dislodges it. If a door was locked with a child inside, a person may break the door down and take the child out, even though he chops it into pieces of wood which are appropriate to use for work, lest the child become frightened and die.
If a fire broke out and a person is inside the building and we fear that he may be consumed by the flames, a person may extinguish the fire to save him, although he prepares a pathway while extinguishing the fire. Whoever acts first to save him is praiseworthy. One does not need to ask permission from the court in all instances when there is a danger to a person's life.",
+ "When an avalanche has fallen, and there is a doubt whether or not it has fallen over a person, it may be cleared. If the person was discovered to be alive, but was crushed [by the fallen debris] to the extent that it is impossible that he will recover, [the debris] may be cleared and the person taken out to enable him to live [however] long he does.",
+ "If [in the process of clearing the debris,] they [reached] his nose and saw that he was not breathing, he should be left there, for he has died already.
Although it is discovered that people on the upper level of a landslide have died, one should not assume that those on the lower levels have died. Instead, [the debris] should be cleared away from all of the people, for in a landslide it is possible that those on the upper level will die, while those on the lower level will remain alive.",
+ "When an avalanche fell on a courtyard in which were located both gentiles and Jews - even if there were a thousand gentiles and only one Jew, we should remove all [the debris] for the sake of the Jew. Should one of the individuals leave and enter another courtyard and that courtyard collapse upon him, we should remove [the debris]. Perhaps the person who departed was a Jew, and [all] those who remain were gentiles.",
+ "When they all left this courtyard to go to another courtyard, and as they were proceeding, one of them whose identity is unknown departed and entered a third courtyard and was covered by an avalanche, [the debris] should not be removed from him.
Since they left their original place, [the presence of] a Jew is not accepted as an established fact. Hence, we assume that anyone who separated from this group as it was proceeding was part of the majority. Accordingly, if the majority were Jewish, even a person separated from them [who entered] another courtyard after they left their original place - should he be covered by an avalanche, we should remove [the debris] from him.",
+ "A person who is traveling in the desert and does not know which day is the Sabbath should count six days and consider the seventh day as holy. He should recite the blessing of the day [Kiddush] and recite Havdalah at the conclusion of this \"Sabbath\" day.
Every day, even on the day on which he recites Kiddush and after which he recites Havdalah, he is allowed to earn only enough for his livelihood, so that he will not die. It is forbidden for him to earn more than his livelihood, for there is a possibility that every day is the Sabbath.
If the person knows that the day is the eighth day or the fifteenth day after his departure, he is allowed to work on that day, for it is certain that he did not depart on the Sabbath. On the other days, he is allowed to earn merely his livelihood.",
+ "[The following rules apply] when gentiles lay siege to Jewish cities: If their intent was financial gain, the Sabbath laws should not be violated because of them, nor are we allowed to wage war against them. If a city is located near the border, however, we should march against them with weapons and wage war against them even when they are demanding hay or straw.
In any location, if the gentiles' intent was Jewish lives, or if they engaged in battle with a city or laid siege to it without stating a specific intention, we must wage war against them, and the Sabbath laws should be violated because of them. It is a mitzvah for every member of the Jewish people who can come [to their assistance] to go out and aid their brethren who are under siege and save them from the gentiles [although it is the] Sabbath. It is forbidden to wait until Saturday night.
After they have saved their brethren, they may return home with their weapons on the Sabbath, so that a dangerous situation will not be created in the future.",
+ "Similarly, if a ship is sinking at sea or a city is surrounded by a [flooding] river, it is a mitzvah to go out on the Sabbath and use every possible means to save them.
Even when a single individual is being pursued by gentiles, by a snake, or by a bear with the intent to kill him, it is a mitzvah to save him, even when it is necessary to perform several forbidden labors on the Sabbath. It is even permitted to forge weapons to save him. Similarly, we should cry out [to God] on their behalf, make supplications, and sound the trumpets to summon help for them.
We should not cry out [to God] or make supplications because of plague on the Sabbath.",
+ "We should lay siege to gentile cities [at least] three days before the Sabbath. We may wage war with them on any day, even on the Sabbath, until we conquer [the city], even if the war is voluntary in nature. The oral tradition, interprets [Deuteronomy 20:20] \"until you have subjugated it,\" as teaching that [one should wage war] even on the Sabbath.
Surely, the above applies with regard to a war that we are obligated to wage. Indeed, it was on the Sabbath that Joshua conquered Jericho."
+ ],
+ [
+ "It is permissible to begin the performance of a [forbidden] labor on Friday, even though the labor is completed on its own accord on the Sabbath itself, for the prohibition against work applies only on the Sabbath itself. Moreover, when a task is carried out on its own accord on the Sabbath, we are permitted to derive benefit from what was completed on the Sabbath.",
+ "What is implied? We may open an irrigation channel to a garden on Friday, causing it to continue to fill throughout [the Sabbath] day. We may place [burning] incense under garments, causing them to continue to be made fragrant throughout the entire Sabbath. We may apply salve to an eye or a bandage to a wound, causing them to continue to heal throughout the Sabbath.
We may mix ink with herbs before night and let the mixture soak throughout the entire Sabbath. We may place wool into a vat or strands of flax into an oven so that their [color] continues to change throughout the entire Sabbath.
We may lay out snares for wild beasts, birds, and fish at nightfall so that they continue being captured throughout the entire Sabbath. We may load the beams of an olive press or the round stones of a grape press at nightfall so that the liquids will continue to flow throughout the entire Sabbath. Similarly, we may light a candle or a fire [before] evening so that it continues to burn throughout the entire Sabbath.",
+ "A pot may be placed over a fire, or meat may be placed in an oven or over coals [on Friday], so that they continue to cook throughout the Sabbath [with the intent] that they be eaten on the Sabbath. With regard to this matter, however, there are certain restrictions that were enacted lest one stir the coals on the Sabbath.",
+ "What is implied? When food has not been cooked to the extent that it is ready to serve, water has not been boiled, or food has been cooked to the extent that it is ready to serve, but the longer it cooks the better it tastes, it may not be left over a fire on the Sabbath even though it was placed there before the commencement of the Sabbath, lest one stir the coals to complete the cooking process or to cause it to cook more thoroughly.
Accordingly, it is permissible to leave [food cooking] if one removed the coals one covered the coals in the range with ash or with thin chips from the combing of flax, the coals burned low, for then they are covered with ash, or the fuel used was straw, stubble, or the feces of a small animal, for then no coals will remain.
[In these instances, it is obvious that] the person has diverted his intention from this food. Hence, a decree was not [enacted forbidding food to be left on the fire] lest he stir the coals.",
+ "When does the above apply? With regard to a range whose heat is minimal. With regard to an oven, in contrast, even if one removed the coals, covered them with ash, or used straw or stubble as fuel, we are not allowed to leave food in it or on it. Similarly, one should not put food close to it.
[This applies to] food that was not cooked to completion or was completely cooked, but will benefit from continued cooking. Since [an oven] is very hot, a person will not divert his attention [from the fire]. Hence, we suspect that he will stir the small fire that remains, even if it is straw or stubble, or even if it is covered.",
+ "Why did [the Sages] forbid leaving food in the oven even if the fire was removed? Because a person can remove only the majority of the coals and their most intense [heat]. It is impossible to remove the entire fire so that not even a spark remains. Since [an oven's] heat is very warm, we suspect that he will stir [the fire] so that the sparks that remain in the oven will burn more.",
+ "A kopach is warmer than a range and not as warm as an oven. Therefore, if wood or gefet is used as fuel, it is considered equivalent to an oven, and we are not permitted to leave food within it, upon it, or next to it if it was not completely cooked, or even if it was completely cooked, but will benefit from continued cooking. This applies even if the fire was removed or covered with ash.
If straw or stubble was used as fuel, it is bound by the same rules as a range that was fueled with straw or stubble, and [food] may be left [cooking] on it. What is a range and what is a kopach? A range is a place with an opening for two pots. A kopach is a place with an opening for a single pot.",
+ "When food has not been cooked at all or has been cooked to completion, but will be impaired by further cooking, it is permitted to leave it cooking whether on a range, a kopach, or an oven. Similarly, even when food has been cooked, but has not been cooked to completion, or when it has been cooked to completion, but will benefit from further cooking, it may be left on the fire if one placed an uncooked piece of meat in it shortly before nightfall, for the whole dish is considered to be entirely uncooked. [This applies] although one has not removed or covered the coals, for he has diverted his attention [from this food] and will not stir the coals.",
+ "[The following rules apply] whenever a person left food [on a fire] in a situation where he was prohibited against doing so: If he transgressed and left [the food cooking intentionally], he is prohibited to eat it until Saturday night, and must wait until enough time passes for it to have cooked. If he forgot [to remove it from the fire on Friday, greater leniency is allowed.] If the food was not completely cooked [before the commencement of the Sabbath], it is forbidden to eat it until Saturday night. If it was completely cooked, but further cooking will benefit it, it is permitted to be eaten immediately on the Sabbath.",
+ "Whenever [food] is permitted to be left on a fire, if it was taken from [the fire] on the Sabbath, it is forbidden to return it to its place. [Food[ may be returned only to a range from which the coals have been removed or covered or to a range or a kopach that was heated with straw or with stubble.
[This leniency is granted] provided the food was not placed on the ground. If it was placed on the ground, it may not be returned even to a range whose coals were removed or covered. Similarly, [food] may not be returned to an oven or to a kopach that was heated with gefet or wood, despite the fact that one has removed or covered the coals, for they are very hot.
Whenever food should not be returned [to a cooking surface], it should also not be placed next to it [to warm].",
+ "It is forbidden to insert a ladle into a pot to remove [food] while it is on a fire on the Sabbath, because while doing so, one stirs it. [Stirring] is one of the activities necessary for cooking, and thus one will be cooking on the Sabbath.
It is permissible to shift a pot from one range to another, even when the heat of the first range is not as great as the heat of the second range. One may not, however, take food that was on a range and cover it to maintain its heat, or take food that was covered to maintain its heat and place it on a range.",
+ "A person should not fill a pot with peas or beans or a jug with water and place them in an oven on Friday before nightfall and leave them [to cook]. Even when the above and other foods like them were not cooked at all, they are considered to be food that was not completely cooked, because they do not require a substantial [amount of time to] cook. Therefore, the person will continue to pay attention to them, for he intends to partake of them immediately. Accordingly, it is forbidden to leave them in an oven [unless they are completely cooked].
If one transgressed and left them in an oven, it is forbidden to partake of them until Saturday night. [Even then,] one must also wait the amount of time necessary for them to cook.",
+ "[The following rules apply when] meat was placed in an oven before nightfall and left [to roast] on the Sabbath: If the meat is from a kid or it is other [tender] flesh, it is permitted. [Such meat] requires only the warmth of the fire itself, and if one stirs the coals the meat will char. If the meat is from a goat or an ox, it is forbidden, lest he stir the coals to cause it to cook [faster].
If, however, one sealed the opening of the oven closed with clay, [roasting even the latter meats] is permitted, for if one opens the oven to stir [the coals], the wind will enter and cause the meat to harden and spoil. The oven will cool [suddenly] and the meat will spoil.",
+ "Similarly, whenever something would be spoiled by the wind, we do not decree [against its being heated], because someone might open [the oven] and stir [coals]. For this reason, we may place strands of flax into an oven [to bleach] before nightfall, for if one opens the oven, they will spoil.",
+ "If one placed an entire kid into an oven, [the situation] is governed by the laws applying to meat from a goat or an ox, and it is forbidden, lest one stir the coals, unless one seals the oven [closed].
[If the fourteenth of Nisan falls on Friday,] it is, however, permitted to hang the Paschal lamb into an oven directly before nightfall, even though it is not sealed closed. The members of the company [gathered to eat the sacrifice] are careful.",
+ "Meat, onions, or eggs should not be roasted over an [open] fire, unless they can be roasted before nightfall to the point where they are fit to be eaten. [If they are roasted to this extent before the commencement of the Sabbath], it is permissible to leave them on the fire on the Sabbath to be roasted further.
[The rationale is] that [increased heat] will impair their taste. Since they are being cooked over a fire, if one stirs [the coals] they will char.
For this reason, we are allowed to leave incense under clothes before nightfall [to perfume them]. For if one stirs the coals, the incense will burn and the clothes will be [damaged by] the smoke.",
+ "From the above, we can conclude that all the prohibitions mentioned in this context were not enacted because [the cooking] was completed on the Sabbath. Instead, they are Rabbinic decrees [enacted] lest one stir the coals. Accordingly, wool should not be placed into a vat [to dye] unless it was removed from the fire, lest one stir the coals. Similarly, the vat should be sealed close with clay, lest one stir [the dye] after nightfall.",
+ "We should not place bread in an oven [directly] before nightfall, nor should we place a cake on coals unless [there is time] for the surface attached to the oven or [the side of the cake] facing the fire to crust. [Should this be done,] it is permissible to leave it to continue baking afterwards, for if one stirs [the coals], one will spoil the bread.
[The following rules apply when one places bread in an oven] before nightfall and there is not sufficient time for its surface to crust before nightfall. If one did so with a deliberate intent to violate [the above ruling], it is forbidden to partake of the bread until Saturday night, after sufficient time for it to bake has passed.If one did so unknowingly, it is permitted to remove bread for the three Sabbath meals. When one removes the bread, one should not remove it using a baker's peel as one does during the week. Instead, one should use a knife or other similar utensil.",
+ "A person may make a fire from any substance he desires, regardless of whether] he kindles it on the ground or in a torch holder. When he lights it before nightfall, he may use its light, or warm himself from it on the Sabbath.
He must, however, kindle the majority of the fire before nightfall to the extent that the flame rises up on its own accord. If he did not kindle the majority of the fire, it is forbidden for him to benefit from it on the Sabbath, lest he stir or move the wood so the flame rises up. If he [desires to] burn a single piece of wood, he must kindle the majority of its thickness and the majority of its circumference before nightfall.",
+ "When does the above apply? Outside the Temple premises; but in the Temple, it is permissible to light a fire in the Chamber of the Hearth directly before nightfall. We do not suspect that anyone will stir the coals, for the priests are careful.",
+ "If a fire was made of reeds or of seeds, it is not necessary for the majority of it to be kindled before the Sabbath. Instead, since it caught fire before [the commencement] of the Sabbath, its use is permitted, for the fire will spread quickly through [these substances], and there is no necessity for one to stir it.
Therefore, if the reeds were bound together or the seeds were placed in palm baskets, the same laws applying to wood apply, and the flames must be powerful enough to rise up on their own accord before [the commencement] of the Sabbath.",
+ "When a fire is fueled with tar, sulfur, oily substances, wax, straw, or stubble, it is not required that the majority be kindled before the commencement of the Sabbath, because these substances catch fire quickly."
+ ],
+ [
+ "There are substances which, if food is covered with them to preserve its heat, will raise its temperature and contribute to its being cooked as fire does - e.g., gefet, manure, salt, lime, sand; nor may we use grape skins, unprocessed wool, or grass [for this purpose] when they are damp, even when this is due to their natural moistness. These entities are referred to as substances that increase heat.
There are substances which, if food is covered with them to preserve its heat, will [accomplish that objective alone]. They will not contribute to the cooking process, but will merely prevent [the food] from cooling - e.g., grape skins, unprocessed fabrics, grass, when these are dry, garments, produce, pigeon feathers, thin chips from the combing of flax, carpenters' sawdust, pelts, and the shearings of wool. These entities are referred to as substances which preserve heat.",
+ "[The Torah's definition of the Sabbath] laws would allow one to cover food with substances that raise its temperature before nightfall, and thus the food would be covered and its heat preserved on the Sabbath, for it is permitted to leave food cooking on a fire on the Sabbath.
The Sages, however, enacted a decree forbidding covering food with substances that raise its temperature before nightfall, lest the pot boil on the Sabbath and it be necessary to uncover it until its boiling ceases. If one would then cover it again on the Sabbath, one would be covering food with a substance that increases its heat on the Sabbath, and this is forbidden.
Accordingly, it is permitted to cover food with substances that increase its temperature beyn hash'mashot, since at that time most pots have already boiled, and they [have cooled, so that] they cease boiling. Since they have already ceased boiling, it is unlikely that they will boil again.",
+ "Similarly, [the Torah's definition of the Sabbath] laws would allow one to cover food with substances that do not raise its temperature on the Sabbath itself. The Sages, however, enacted a decree forbidding this, lest a person cover food with a mixture of ash and coals that has sparks of fire, and stir the coals. [As a safeguard against this, the Sages] forbade covering food with any substance on the Sabbath, even when it will not raise the food's temperature.",
+ "If one is unsure whether it is before or after nightfall, one may cover hot food. Similarly, it is permitted to cover cold food with a substance that will not raise its temperature, to prevent it from becoming colder or to remove its chill.
When hot food that was covered before the Sabbath becomes uncovered on the Sabbath, it may be covered again, since one is not increasing its temperature. It is permitted to change the covering of food on the Sabbath - e.g., one may replace clothing with pigeon feathers or replace pigeon feathers with clothing.",
+ "Should one transfer hot food or water from the vessel [in which it was cooked] into another vessel, it is permitted to cover the second vessel with a substance that does not raise its temperature on the Sabbath, as one is permitted to cover cold food. The prohibition against covering [food] on the Sabbath applies only to hot food in the vessel in which it was cooked. If it was transferred, it is permitted.",
+ "One may place one metal pot on another metal pot, an earthenware pot on another earthenware pot, an earthenware pot on a metal pot, and a metal pot on an earthenware pot, and one may seal [either an earthenware pot or a metal pot] closed with dough - one's intent being not that they should be heated more, but that their heat should be preserved.
The [Sages] forbade only covering [food] with other substances on the Sabbath. It is, however, permissible to place one vessel on another vessel so that they remain hot. In contrast, we may not place a vessel containing a cold substance on a hot vessel on the Sabbath, for by doing so one introduces heat to it. It is permissible, however, to place [cold food on a hot pot] before the Sabbath commences. It is not considered analogous to covering food with a substance that raises its temperature."
+ ],
+ [
+ "The kindling of a Sabbath lamp is not a matter left to our volition - i.e., [it is not a matter about which,] if one desires, one may kindle it, but if one does not desire, one need not. Nor is it a mitzvah that we are not obligated to pursue - e.g., making an eruv for a courtyard or washing one's hands before eating. Instead, it is an obligation.
Both men and women are obligated to have a lamp lit in their homes on the Sabbath. Even if a person does not have food to eat, he should beg from door to door and purchase oil to kindle a lamp, for this is included in [the mitzvah of] delighting in the Sabbath.
One is obligated to recite a blessing before kindling [the Sabbath lamp], as one does before fulfilling any of the obligations incumbent upon us by virtue of Rabbinic decree. [The blessing is:] Blessed are You, God, our Lord who has sanctified us with His commandments and commanded us to light the Sabbath lamp.",
+ "It is permissible to make use of [the light of] a Sabbath lamp, provided that the matter does not require careful scrutiny. If, however, a matter requires one to look precisely, it is forbidden to use the Sabbath lamp to inspect it, lest one tilt [the lamp].",
+ "The person who lights the Sabbath lamp should light it while it is still day, before sunset.
Women have a greater obligation in this regard than men, for they are normally at home and are involved in the household tasks. Nevertheless, a man should alert them concerning this matter and check that they have done so. He should tell the members of his household on the Sabbath eve before nightfall, \"Kindle the lamp.\"
If there is a question whether night has fallen and the Sabbath has commenced or whether the Sabbath has not commenced, the lamp should not be kindled.",
+ "The time from sunset until the appearance of three middle-sized stars is universally referred to as beyn hash'mashot. There is a doubt whether this time is considered as part of the day or as part of the night. [Accordingly,] it is accepted to rule stringently concerning [this time] in all places. Therefore, one should not kindle [a lamp at this time]. A person who performs a [forbidden] labor beyn hash'mashot [both] on the Sabbath eve and on Saturday night is required to bring a sin offering.
The stars mentioned are not large stars that can be seen during the day or small stars that are seen only at night, but of moderate size. When such three medium-sized stars are seen, it is surely night.",
+ "The wick used for the Sabbath lights should not be made from a substance that causes the light to flicker - e.g., wool, goat's hair, silk, cedar fiber, uncarded flax, palm bast, various types of soft trees, and the like. Instead, [we should use] a substance that burns steadily - e.g., carded flax, [remnants of] linen clothes, cotton, and the like.
The person kindling [the lamp] should make sure that the fire has caught on the major portion of the wick that emerges [from the lamp].",
+ "[The following rules apply when] one winds a substance that one may use as a wick around a substance that one should not use as a wick: If one's intent was to make the wick thicker and thus increase its light, it is forbidden. If one's intent was to make the wick firmer so that it will stand erect and not hang downward, it is permitted.",
+ "One may place a grain of salt or a bean at the opening of a lamp on Friday so that it will burn [better] on the Sabbath.
All [the substances] that may not be used as wicks on the Sabbath may be used in a large fire [that was kindled] either for warmth or for the purpose of light whether the fire is within a holder or on the ground. The prohibition against using them applies solely in regard to their use as wicks for a candle.",
+ "The fuel used for kindling a Sabbath lamp must be drawn after the wick. Fuels that are not drawn after the wick may not be used. [These include] [molten] tar, [molten] beeswax, gourd oil, [fat from a] sheep's tail, or tallow.
Why may we not kindle with wicks that do not catch the fire well and with fuels that are not drawn after the wick? This is a decree [enacted] lest the light of the candle be dim and one tilt it in order to carry out an activity by its light.",
+ "One may use tallow or fish entrails that have been boiled [as fuel for a Sabbath lamp] provided that one mixes a minimal amount of oil with them. [Other] fuels that may not be used [as fuel for a Sabbath lamp] may not be used even when they are mixed with fuels that may be used, since they are not drawn [after the wick].",
+ "We may not use pine sap as fuel [for the Sabbath lamp], because it produces an unpleasant fragrance, lest one leave [the room] and [on the Sabbath,] there is an obligation to sit [in a room] illuminated by the light of a lamp.
Similarly, we may not use balsam oil, because it is very fragrant and it is possible that one will take some of the oil in the lamp [for use as perfume]. Also, [balsam oil] is extremely flammable. For the latter reason, one may not use white naphtha [as fuel for a lamp] even during the week. It is extremely flammable and may cause a danger.",
+ "At the outset, one is permitted to use other oils - e.g., radish oil, sesame oil, turnip oil, or the like. It is forbidden to use only those which were explicitly mentioned by our Sages.",
+ "A person should not place a container with a hole filled with oil above the opening of a lamp so that the oil will drip in. Similarly, he should not fill a bowl with oil, put it next to a lamp, and place the end of the wick in it so that it will draw oil. [These were both forbidden as] a decree lest one remove the oil in the vessel which has not become repugnant in the lamp.
It is forbidden to derive benefit on the Sabbath from oil that was used for kindling, even when the lamp has become extinguished or it has dripped from the lamp [into another container]. [This is forbidden,] because the [oil] is considered muktzeh because it was set aside to be used for a forbidden [labor].
[In the instance mentioned in the first clause,] if one attached the container to the lamp with cement, clay, or the like, it is permissible [to be used].",
+ "We may not place a container under a lamp to collect [the drippings of] oil, for by doing so, one nullifies the possibility of using that container. If, however, one placed it there before the commencement of the Sabbath, it is permitted.
One may place a utensil beneath a lamp on the Sabbath to collect the sparks, because they have no substance and thus, one does not nullify the possibility of carrying [that utensil]. It is forbidden, however, to place water within it, even if one does so on Friday, since by doing so, one causes the sparks to be extinguished sooner.",
+ "A person may not check his garments for lice by the light of a lamp or read by the light of a lamp. [This applies] even if the lamp was two storeys high. Even when there are ten storeys one on top of another, a person living in the bottom storey should not read or check his garments for lice by the light [of a lamp] in the highest storey, lest one forget and tilt the lamp.
If, however, two people are reading a single subject, they are permitted to read before a lamp, since one will remind the other if he forgets. This is not allowed when [they are concerned] with two [separate] subjects, for each one will be occupied with his subject.",
+ "Children may read in the presence of their teacher by the light of a lamp, for their teacher will watch over them. The teacher, by contrast, may not read, for he is not in fear [of his charges]. He may, nevertheless, look at a scroll by the light of a lamp to find the beginning of the passage that he needs to have them read. Afterwards, he should place the scroll in their hands and have them read for him.",
+ "One may not take articles that resemble each other and can be discerned from each other only after careful inspection to the light of a lamp to identify them, lest one forget and tilt the lamp.
For this reason, an attendant who is not permanently employed is forbidden to check cups and bowls by the light of a lamp, since he does not recognize them. This applies regarding both a lamp that uses olive oil and a lamp that uses kerosene although the latter produces much light.
In contrast, an attendant who is permanently employed may check cups and bowls by the light of a lamp, since he does not need to check them closely. Nevertheless, if olive oil was used as fuel for the lamp, he should not be instructed to check objects by its light although he is permitted to do so. This is a decree [enacted], lest he take from the oil.",
+ "When a lamp is burning behind a door, it is forbidden to open and close the door in one's ordinary manner, because one [might] extinguish it. Instead, one should open and close the door carefully.
It is forbidden to open a door opposite a fire on the Sabbath so that the wind will blow upon it [and fan the fire], even if there is only an ordinary wind. A Sabbath lamp may be placed on a tree that is attached to the ground; there is no need for anxiety.",
+ "Six shofar blasts should be sounded in every Jewish city and town on Friday. These shofar blasts are sounded from a high place so that they can be heard by all the inhabitants of the city and its surroundings.",
+ "When the first shofar blast is sounded, the people in the fields should halt plowing, digging, and performing other labors in the fields. Those who are close to the city are not, however, permitted to enter the city until those who are distant come, so that they all enter at the same time. The stores may still remain open with their shutters in place.
When the second shofar blast is sounded, the shutters should be secured and the stores closed. Hot water and pots may still be left [cooking] on the ranges. When the third shofar blast is sounded, one should remove those pots one intends to remove, cover those one wishes to cover with insulating materials, and light candles.
One should wait the time it takes to roast a small fish or to stick a loaf of bread on [the side of the] oven, sound a teki'ah, a teru'ah, and a final teki'ah and cease activity.",
+ "The first teki'ah should be sounded at [plag] haminchah and the third [teki'ah] close to sunset. Similarly, the shofar should be sounded on Saturday night to [inform] the people that they are permitted [to tend] to their affairs.",
+ "When Yom Kippur falls on Friday, the shofar is not sounded. [When Yom Kippur] begins on Saturday night, the shofar should not be sounded, nor should havdalah be recited.
When a festival falls on Friday, the shofar should be sounded and havdalah should not be recited. When a festival begins directly after the Sabbath, havdalah should be recited, but the shofar should not be sounded."
+ ],
+ [
+ "It is forbidden for us to tell a gentile to perform work on the Sabbath on our behalf, although they are not commanded [to observe] the Sabbath. [This applies] even when the instructions were conveyed to them before the Sabbath and we do not require [the products of] their work until after the Sabbath.
The above is forbidden as a Rabbinical prohibition to prevent the people from regarding the Sabbath lightly, lest they perform [forbidden] labor themselves.",
+ "[The following rules apply] when a gentile performs a [forbidden] labor on the Sabbath on his own accord: If he performed it on behalf of a Jew, it is forbidden to benefit from that labor until one waits the amount of time necessary to perform the labor on Saturday night.
[The latter leniency is granted] provided the matter is not public notice - i.e., everyone knows that a particular task is being performed for a person on the Sabbath.
If [the gentile] performed [the labor] for his own sake alone, it is permitted to benefit from it on the Sabbath.",
+ "What is implied? If a gentile kindled a candle [for his own benefit], a Jew is also permitted to perform activity by its light. If [the gentile] kindled the light on behalf of the Jew, it is forbidden.
Similarly, if a gentile made a ramp to descend from a ship [himself], a Jew may descend after him. If he made it for the Jew, it is forbidden. If he filled a trench with water to allow his animal to drink, a Jew may have his own animal drink afterwards. If he did so for the sake of the Jew, it is forbidden.
If a [gentile] gathered grass to feed his animal, a Jew may bring his animal to eat from it provided that the gentile does not know this Jew. [If he does, it is forbidden,] lest he bring more on his behalf at which point he would be performing a [forbidden] labor on behalf of a Jew. Similarly, whenever there is a possibility that the gentile will add more [on a Jew's behalf], [a Jew] should not benefit unless [the gentile] does not know [the Jew].",
+ "In contrast, when a matter concerns a situation where there is no concept of increasing or decreasing [one's efforts for the sake of the Jew] - e.g., a light or a ramp - since [the gentile] performed these activities for his own sake, a Jew may benefit from them afterwards on the Sabbath, even when [the gentile] knows him.
[The following laws apply when] a lamp is kindled at a gathering [of Jews and gentiles] on the Sabbath: If most of the people in attendance are Jewish, it is forbidden to benefit from the light, since the one who kindles it does so for the sake of the majority. If the majority are gentiles, it is permitted to benefit from the light. If the proportions are equal, it is forbidden..
If a fire broke out on the Sabbath and a gentile comes to extinguish it, we may not tell him, \"Extinguish it,\" nor [must we tell him,] \"Do not extinguish it,\" for his resting is not our responsibility. The same applies in all similar situations.",
+ "[The following principles apply when] gentiles make a coffin, dig a grave, or bring flutes to play mourning dirges on behalf of a deceased person:
If this was done discreetly, one must wait until that activity could have been carried out on Saturday night, and then the person may be buried using the above. If, however, the grave was located in a public square, the coffin was placed upon it, and all those who pass by say, \"This activity that the gentiles are performing on the Sabbath is for the sake of so and so,\" that Jew may never be buried using the above, for this is a matter of public knowledge.
Another Jew, however, may be buried using the above, provided that the people wait the amount of time necessary for these activities to have been performed [after the Sabbath has concluded]. The same applies in all similar situations.",
+ "[The following rules apply when] a gentile brings flutes on the Sabbath to mourn a deceased person: Even though he brought them from just outside the wall, we are required to wait the time it takes to bring them from a close place after the Sabbath has concluded, and afterwards we may mourn with them. [This restriction stems from our suspicion] that he brought them from another place at night, and then entered with them in the morning.
If one is certain that they were brought from another place on the Sabbath, one should wait [the amount of time] until it was possible to bring them from that place after [the conclusion of] the Sabbath. [The above leniencies apply] only when [the flutes were not brought] in a public square, as mentioned above.",
+ "[The following rules apply with regard to] a city inhabited by both Jews and gentiles that possesses a bathhouse that is open on the Sabbath: If the majority [of the bathers] are gentiles, it is permitted to bathe in it on Saturday night immediately [after the conclusion of the Sabbath].
If the majority of the bathers are Jewish, one must wait [the time it takes] for the water to heat. [The rationale is that] the water was heated for the majority of [the city's bathers]. If [the numbers of Jews and gentiles are] equal, one must wait [the time it takes] for the water to heat. The same applies in all similar situations.",
+ "A Jew who instructs a gentile to perform a [forbidden] labor on his behalf on the Sabbath commits a transgression and should be given stripes for rebellion [as punishment]. Nevertheless, he is permitted to benefit from the labor on Saturday night after waiting the time it takes for the labor to have been performed.
The following is the sole reason for which [the Sages] forbade using [the products of forbidden labor] until the time to perform the labor passes on Saturday night: If one permitted the use of [the products of forbidden labor] immediately [on Saturday night], a person might tell a gentile to perform a [forbidden] labor on his behalf, so that [after the conclusion of the Sabbath], it will be immediately available for him. Since, however, [the products of forbidden labor] are forbidden until the time it takes for the labor to have been performed passes, he will not instruct a gentile to perform this task. It does not bring him any benefit at all, for on Saturday evening he must wait the time it takes for the labor to have been performed on the Sabbath.",
+ "A Jew is permitted to instruct a gentile to perform an activity that is not a [forbidden] labor and is prohibited from being performed on the Sabbath only as a sh'vut.[This leniency applies] provided that this is necessary because of a minor infirmity, a very pressing matter, or a mitzvah.",
+ "What is implied? On the Sabbath, a Jew may instruct a gentile to climb a tree or to swim across water to bring him a shofar or a knife for circumcision. Similarly, [one may instruct a gentile] to bring hot water from one courtyard to another to wash a child or a person experiencing difficulty, although an eruv was not made to join them. The same applies in all similar situations.",
+ "When a person buys a house in Eretz Yisrael from a gentile, he is permitted to tell the gentile to compose a deed of sale on the Sabbath. Giving the gentile instructions [to perform a forbidden labor on the Sabbath] is a Rabbinic prohibition, and because [of the importance] of settling Eretz Yisraelthe Sages did not enforce their decree in this instance.
Similarly, the above principles apply when one purchases a house from [a gentile] in Syria, for Syria is equivalent to Eretz Yisrael in this regard.",
+ "When a person contracts a gentile for a task and sets the price, the gentile [is considered] as acting in his own interests. [Therefore,] even if he performs the task on the Sabbath, it is permitted. Similarly, it is permissible to hire a gentile for a prolonged period, although he performs [forbidden] labor on the Sabbath.
What is implied? When a person hires a gentile for a year or two as a scribe or as a weaver, it is permissible for the gentile to write or weave on the Sabbath. It is as though he contracted him to write a scroll or weave a garment, [in which case, he may] perform the task whenever he desires. [This leniency is granted] provided he does not pay him on a day to day basis.",
+ "When does the above apply? When the matter is discreet, and everyone is not aware that the [forbidden] labor being performed on the Sabbath is for the sake of a Jew. If, however, it is a matter that is well known, open, and of public knowledge, it is forbidden [for a gentile to perform such work]. A person who sees the gentile working does not know that he has been hired on a contractual basis and will say that so and so hired a gentile to work for him on the Sabbath.",
+ "Therefore, [the following rules apply when] a person hires a gentile to build a courtyard or a wall or to harvest his field, or [hires him to work] at building his courtyard or planting a vineyard for him for a year or two:
If the project is located in a city or within its Sabbath limits, it is forbidden for the Jew to allow them to work on the Sabbath, because of [the impression this might create in the mind of] an observer who is unaware that they were hired on a contractual basis. If the project is located beyond the Sabbath limits, it is permitted, for there are no Jews who will see the laborers at work on the Sabbath.",
+ "Similarly, it is permitted for a Jew to hire out his vineyard or his field to a gentile, although the latter will sow and plant them on the Sabbath, since an observer will know that they have been hired out or given [to the gentile] under a sharecropping agreement.
[In contrast,] when an enterprise is known by the name of its Jewish owner and is not of the type that is hired out or contracted out under a profit sharing agreement by most people in that city, it is forbidden to be hired out to a gentile. The gentile will perform work in the establishment on the Sabbath, and [in the public's mind, the establishment] will be associated with the name of its Jewish owner.",
+ "It is permitted to lend and hire out utensils to a gentile although he will perform [forbidden] labors with them on the Sabbath, for we are not obligated to have our utensils rest [on the Sabbath]. It is, however, forbidden to [lend or hire out] one's servant or livestock [to work on the Sabbath], for we are commanded that they rest.",
+ "[The following rules apply when a Jew] enters into a partnership with a gentile concerning labor, merchandise, or the operation of a storefront: If such a stipulation was made at the outset, it is permissible for the profits from the Sabbath - whether large or small - to be designated for the gentile alone, and the profits of another day to be given to the Jew alone in exchange.
If, however, such conditions were not made at the outset, when [the two] come to divide the profits, the gentile should take all the profits of the Sabbath for himself alone, and then the remainder should be divided [equally]. The [gentile] need not give [the Jew] anything extra for the Sabbath unless a stipulation to that effect was made at the outset. The same principles apply if [a Jew and a gentile] hired a field under a partnership arrangement.",
+ "If the stipulation [mentioned above] was not made, [the partners] came to divide the profits, and the profits of the Sabbath were not distinct, it appears to me that the gentile should take a seventh of the profits alone and the remainder should be divided equally.
When a person gives a gentile money to invest, the two may divide the profits equally, despite the fact that the gentile engages in business dealings with these funds on the Sabbath. All of the Geonim concur with this ruling.",
+ "A Jew should not give utensils to a gentile artisan to fashion on Friday, despite the fact that he has established a set price, unless there is time for him to remove them from [the Jew's] home before nightfall.
Similarly, a person should not sell, lend, pawn, or give a present of his possessions to a gentile unless [the gentile] can leave the entrance of [the Jew's] house with that article before the Sabbath. As long as [the gentile] is in [the Jew's] house, no one knows when he gave it to him. Thus, should the gentile leave [the Jew's] house on the Sabbath with [the Jew's] possessions in his hand, it would appear that the object was lent, pawned, agreed to be worked on, or sold on the Sabbath.",
+ "[The following rules apply when] a person gives a gentile a letter to bring to another city. If he fixed a fee for conveying [the letter], it is permitted [even if the gentile conveys it on the Sabbath]. [This leniency applies] even when [the Jew] gives [the letter] to [the gentile] on Friday at nightfall, provided [the gentile] leaves [the Jew's] home before the commencement of the Sabbath.
When a fee was not fixed [beforehand, the following rules apply]: If there is a designated person in the city who collects letters and sends them to other cities with his agents, it is permitted to give a gentile the letter, provided there is time [on Friday] for the letter to reach a house adjacent to [the city's] wall before [the commencement of] the Sabbath, lest the home of the gentile who collects and sends letters be located there.
If there is no person designated to fulfill this function and the gentile to whom one gives the letter is the one who brings it to the other city, it is always forbidden to send a letter with a gentile unless one establishes a fixed price [beforehand].",
+ "It is permissible for a gentile carrying his possessions to bring them into the Jew's house on the Sabbath. It is even permissible for [the Jew] to tell [the gentile], \"Place them in this corner.\"
One may invite a gentile to visit on the Sabbath and serve food for him to eat. If he took the food outside [the Jew's] home, there is no difficulty, for one is not obligated to see that he observes the Sabbath.
Similarly, one may serve food to a dog in one's courtyard. If he takes it outside, there is no difficulty.",
+ "When a person is carrying money while traveling on a journey and the Sabbath commences, he should give his wallet to a gentile to carry for him. On Saturday night, he may take it back from him. This is permitted even though he did not pay the gentile for his services and even though he gave it to him after nightfall.
These leniencies are granted because a person becomes distraught over his money and cannot bear to discard it. If we do not allow him [to have a gentile carry it for him] - a matter forbidden merely by Rabbinic decree - we fear that he will come to carry it himselfand thus transgress one of the Torah's prohibitions.
When do the above [leniencies] apply? With regard to one's wallet. In contrast, a person may not give an ownerless object that he discovered to a gentile [to carry for him]. Instead, he should carry it less than four cubits at a time [until he reaches a place where he can deposit it].",
+ "[The following rules apply when] a Jew performs a [forbidden] labor on the Sabbath: If he willingly transgressed, it is forbidden for him to benefit from this labor forever. Other Jews may, however, benefit from this labor immediately after the conclusion of the Sabbath, as [can be inferred from Exodus 31:14]: \"And you shall observe the Sabbath, for it is holy.\" [Our Sages commented,] \"It is holy, but the fruits of labor performed on it are not holy.\"
What is implied? When a Jew cooks [food] on the Sabbath in willful violation [of the Sabbath laws], other Jews may partake of it Saturday night. He, however, is forbidden to partake of it forever. If he cooked it without knowing of the prohibition he was violating, both he and others may eat it immediately after the conclusion of the Sabbath. The same principles apply in other similar situations.",
+ "When produce was taken outside a city's Sabbath limits and then brought back without the knowledge of the prohibition involved, one may partake of it on the Sabbath, since nothing was done to the fruits themselves, and their state did not change. If they were brought back in willful violation of the prohibition involved, one may not partake of them until after the conclusion of the Sabbath.",
+ "When a person hires a worker to watch a cow or a baby, he should not pay him a wage for the Sabbath day. Therefore, [the worker] is not responsible for what happens on the Sabbath.If a worker was hired on a weekly or annual basis, he is given full payment. Therefore, [the worker] is responsible for what happens on the Sabbath. [In the latter instance,] the worker should not say, \"Pay me for the Sabbath,\" but rather, \"Pay me for the year,\" or \"Pay me for the ten days.\""
+ ],
+ [
+ "With regard to the [forbidden] labors for which one is liable to be executed by stoning if one transgresses willingly, or for which one is obligated to bring a sin offering if one commits the transgression unknowingly, there are primary categories and [their] derivatives.
The sum of all the primary categories of [forbidden] labor are forty minus one. They include:
1) plowing,
2) sowing,
3) reaping,
4) collecting sheaves,
5) threshing,
6) winnowing,
7) separating,
8) grinding,
9) sifting,
10) kneading,
11) baking,
12) shearing,
13) whitening,
14) beating,
15) dyeing,
16) spinning,
17) making heddles,
18) mounting the warp,
19) weaving,
20) undoing woven fabric,
21) tying,
22) untying,
23) sewing,
24) tearing,
25) building,
26) demolishing,
27) beating with a hammer,
28) trapping,
29) slaughtering,
30) skinning,
31) processing [hides],
32) removing hair,
33) cutting [leather],
34) writing,
35) erasing,
36) ruling lines,
37) kindling a flame,
38) extinguishing a flame,
39) transferring from one domain to another.",
+ "All of these [forbidden] labors and all analogous activities are referred to as primary categories of labor. What is meant by an \"analogous activity\"? Plowing, digging, or making a groove [in the ground] are all considered to be primary categories of work. For each one involves digging in the ground and they all reflect a single activity.",
+ "Similarly, one who sows seeds, plants trees, extends trees, grafts [branches to] trees, or prunes trees: All of these [activities] are considered a single primary category of [forbidden] labor, [for] they share a commonality, since all these activities have a single intent: to cause [a plant] to grow.",
+ "Similarly, a person who reaps grain or legumes, one who harvests grapes, dates, olives, or figs: All these [activities] are considered a single primary category of [forbidden] labor, [for] they share a commonality, since all these activities have a single intent: to remove produce from [the plant] on which it grows. [The same principle applies] with regard to other forbidden categories of labor.",
+ "A derivative is a labor that resembles one of these categories of [forbidden] labor. What is implied? A person who cuts a vegetable into small pieces to cook is liable, for this activity resembles grinding. When a person grinds, he takes one [large] entity, and divides it into smaller parts. Anyone who performs an activity that resembles this is [performing] a derivative of the labor of grinding. Similarly, a person who takes a strip of metal and pulverizes it to use the powder acts as goldsmiths do; he is [performing] a derivative of the labor of grinding.",
+ "Similarly, one who takes milk and inserts a [piece of intestine] in it so that it curdles is liable for [performing] a derivative of separating, for he separates the curds from the whey.
If one made cheese from it, one is liable for [performing a derivative of building]. Whenever one collects separate entities and bonds them together so that they form a single mass, [the activity] resembles building.
Similarly, each of the primary categories of [forbidden] labor [mentioned above] possesses derivatives, which are determined according to the principles explained above. From the nature of the [forbidden] labor performed on the Sabbath, one can determine in which category of [forbidden] labor it should be included, or which [forbidden] labor it is a derivative of.",
+ "A person who willingly, as a conscious act of defiance, performs an activity that constitutes one of the primary categories of [forbidden] labor or one of the derivatives [of these categories] is liable for karet. If witnesses come, he should be stoned [to death]. If [he performs such an activity] without being conscious of the transgression, he must bring a sin offering of a fixed nature.
If so, what is the difference between the primary categories of [forbidden] labor and the derivatives? There is no difference except with regard to sacrifices. When a person, without being conscious of the transgression involved, performs many activities, each of which constitutes a different primary category [of forbidden labor] in one period of lack of awareness, he is obligated to bring a sin offering for every such category [of forbidden labor].
If he performs an activity that constitutes a primary category [of forbidden labor] and its derivatives in one period of lack of awareness, he is obligated to bring merely one sin offering.",
+ "What is implied? If a person plows, sows, and reaps on the Sabbath in a single period of lack of awareness, he is required to bring three sin offerings. Even if he performs all thirty-nine [forbidden] labors without knowing of the prohibition involved - e.g., he forgot that it is forbidden to perform these labors on the Sabbath - he is obligated to bring one sin offering for each and every [forbidden] labor.
In contrast, if he ground [grain], cut a vegetable, and pulverized a strip of metal during a single period of lack of awareness, he is required to bring only one sin offering [for each Sabbath], for he performed only a single primary [forbidden] labor and its derivatives. The same applies in all similar situations.",
+ "When a person performs many labors corresponding to a single category of labor in one period of lack of awareness, he is obligated to bring only one sin offering.
What is implied? When a person sowed, planted, extended, grafted, and pruned in a single period of lack of awareness, he is obligated to bring only a single sin offering, for all of these [activities] are included in the same primary category of labor. The same applies in all similar situations."
+ ],
+ [
+ "A person who plows even the slightest amount [of earth] is liable. One who weeds around the roots of trees, cuts off grasses, or prunes shoots to beautify the land - these are derivatives of plowing. One is liable for performing even the slightest amount of these activities.
Similarly, one who levels the surface of a field - e.g., one who lowers a mound and flattens it or fills a vale - is liable for [performing a derivative of] plowing. [One is liable for performing] the slightest amount of these activities. Similarly, one who levels cavities [in the ground] to even the slightest degree is liable.",
+ "A person who sows even the slightest amount is liable. A person who prunes a tree so that it grows performs an activity resembling sowing. In contrast, watering plants and trees on the Sabbath is considered merely a derivative of sowing. One is liable for even the slightest amount. Similarly, one who soaks the seeds of wheat, barley, and the like in water [performs] a derivative of sowing and is liable for even the slightest amount.",
+ "One who reaps an amount the size of a dried fig is liable. Plucking [fruit] is considered a derivative of reaping. Similarly, any person who removes produce from where it is growing is liable for reaping. Therefore, a person who removes grass growing from a rock, a parasite plant that grows on shrubs, or grasses that grow on a barrel is liable, for this is the place where they grow.
In contrast, a person who removes [fruit from a plant growing] in a flower pot that is not perforated is not liable, for this is not the [ordinary] place from which it grows. If, however, the flower pot has a hole the size of a small root, [the plant] is considered as growing in the ground and a person who picks fruit from it is liable.",
+ "Whenever reaping from a plant causes it to grow larger - e.g., cattle-grass or beets - a person who harvests it without knowing of the prohibition involved is liable for two sin offerings: one because he [performed the labor of] reaping, and one because he [performed the labor of] planting. Similarly, a person who prunes [a tree] and desires to use [the branches he prunes] is liable for reaping and planting.
[The following rules apply to] a clod of earth on which grass is growing: If one lifted it from the earth and placed it on staves, one is liable for uprooting. If it was supported by staves and one placed it on the earth, one is liable for planting.
When figs have dried out while on the tree, and similarly, [other] trees whose fruits have dried out - a person who picks them on the Sabbath is liable although they are considered to be detached [from the tree] with regard to the laws of ritual purity.",
+ "[The following rules apply to] one who uproots chicory or who prunes moist shoots: If he intends to use them as food [for human beings], the minimum measure [for which one is held liable for reaping] is the size of a dried fig. If he intends to use them as animal [fodder], the minimum measure is the amount necessary to fill the mouth of a young kid. If he intends to use them for kindling, the minimum measure is the amount necessary to cook an egg.
[Similar measures apply with regard to the forbidden labor of] collecting food: If [one's intent is to use it] as [food for human beings], the minimum measure [for which one is held liable] is the size of a dried fig. [If one's intent is] for animal [fodder], the minimum measure is the amount necessary to fill the mouth of a young kid. [If one's intent is] for kindling, the minimum measure is the amount necessary to cook an egg.
Whenever the term \"an egg\" is used, the intent is an average-size chicken egg. Whenever the term \"the amount necessary to cook an egg\" is used, the intent is the amount necessary to cook a portion of an egg the size of a dried fig. A dried fig is one-third the size of an egg.
[The forbidden labor of] collecting food applies only with regard to [collecting] the earth's produce.",
+ "A person who collects figs and makes a chain from them or one who pierces a hole through dates and passes a string through them until they are collected as a single entity performs a derivative of the forbidden labor of collecting sheaves. The same applies in other similar circumstances.",
+ "A person who threshes [an amount of grain the size of] a dried fig is liable. [The forbidden labor of] threshing applies only with regard to the earth's produce.
Extracting produce from its shell is a derivative of threshing; [a person who performs this activity] is liable. The same applies in all similar situations. Similarly, a person who milks an animal is liable for extracting food.
By the same token, a person who wounds an animal that has a hideis liable for extracting, provided he requires the bloodthat flows from the wound. If, however, his intent is merely to wound [the animal], he is not liable, because his activity is destructive in nature. One is not liable unless one extracts a quantity of blood or milk equivalent to the size of a dried fig.",
+ "When does the above apply? When one wounds an animal, a wild beast, a fowl, or the like. If one wounds a fellow man, by contrast, one is liable although one's intent is to injure, for [this activity generates] pleasure. It causes one's feelings to cool and one's anger to subside. Therefore, it is considered \"constructive\" in nature. Accordingly, even if one does not require the blood that one extracts, one is liable.",
+ "The eight creeping animals mentioned in the Torah have hides whose status is analogous to those of animals, beasts, and fowl with regard to the Sabbath laws. Other small creatures and crawling animals are not considered to have a hide [whose status is significant with regard to the Sabbath laws]. Therefore, one who wounds them is not liable.
One who wounds an animal, beast, fowl, or one of the above-mentioned eight creeping animals is liable whether he caused an open wound from which they bled or he made a bruise that caused internal bleeding.",
+ "A person who squeezes fruit to extract its juice is liable for extracting. One is not liable until he extracts an amount of juice equivalent to the size of a dried fig. From the Torah itself, one is liable for pressing only grapes and olives.
It is, [however,] permitted to squeeze a cluster of grapes directly into food, since a liquid that is absorbed into food is considered as food. Thus, one is considered to be extracting food from food. Nevertheless, if one squeezes these liquids into a vessel that does not contain food, this is considered pressing and one is liable.
[Similarly,] one who milks directly into food or one who sucks with his mouth is not liable. One is liable only when one milks into a container.",
+ "A person who winnows or separates [an amount of food the size of] a dried fig is liable. Causing milk to curdle is a derivative [of the category] of separating.
Similarly, a person who separates the dregs from liquids is liable for having performed a derivative of separating or a derivative of sifting. [The particular category of forbidden labor is not defined,] because the labors of winnowing, separating, and sifting resemble each other. [If so,] why were they reckoned as three [separate categories? Because every labor that was performed in the Sanctuary is counted as a separate category.",
+ "A person who separates food from unwanted matter and one who separates one type of food from another food using a sifter or a strainer is liable. If one separates using a tray or a pot with compartments, one is not liable. It is permitted to separate food by hand to eat immediately.",
+ "A person who separates unwanted matter from food is liable, even if he does so using only one hand. A person who separates turmos beans from their shucks is liable, for the shucks sweeten them when they are cooked together. Therefore, one is considered to be taking unwanted matter from food and is held liable.
A person who separates food from unwanted matter by hand and sets it aside [to serve] at a later time, even later on [the Sabbath] itself, is considered to have separated for the purpose of storage and is held liable.
If there were two types of food mixed together before a person, he may separate one from the other and place it aside to eat immediately. If he separated [one from the other] and set it aside [to serve] at a later time, even later on [the Sabbath] itself, he is liable - for example, one separated food in the morning to eat in the late afternoon.",
+ "A person who filters the dregs from wine, oil, water, or other liquids, using a utensil appropriate for this purpose is liable, provided he removes the dregs from an amount of liquid equivalent to the size of a dried fig. One may, however, filter wine that has no dregs, or clear water, with a handkerchief or with an Egyptian basket so they will become crystal clear.
We may pour water over wine dregs so they will become clear. [Similarly,] we may place a raw egg in a mustard strainer so that it becomes clear.
When one has mixed mustard on Friday, one may stir it by hand or with a utensil to make it fit to drink [on the Sabbath]. Similarly, while wine is in the process of fermentation, one may pour out a barrel of wine together with the dregs over handkerchiefs, for the dregs have not been finely separated from the wine and they are still considered a single mixture. The same applies to mustard and all similar substances.",
+ "A person who grinds [an amount of grain the size of] a dried fig is liable. One who crushes spices or herbs in a mortar is performing the labor of grinding and is held liable.
A person who cuts a vegetable that has been detached from its source [into small pieces] performs a derivative of the labor of grinding.
Similarly, a person who saws wood in order to benefit from the sawdust, and similarly, one who files a piece of metal is liablefor filing even the slightest amount. A person who chops wood is not liable [for grinding] until he produces enough chips to cook an amount of egg the size of a dried fig.",
+ "A person who sifts [an amount of flour the size of] a dried fig is liable.
A person who kneads [dough the size of] a dried fig is liable. Mixing earth [for use as cement] is a derivative of kneading. What is the minimum amount for which one is liable? The amount necessary to make a crucible for a goldsmith. The activity of mixing cement cannot be performed with ash, coarse sand, bran, or the like.
A person who places sesame seeds, flax seeds, or the like in water is liable for kneading, because they become attached to each other."
+ ],
+ [
+ "A person who bakes [an amount of food] the size of a dried fig is liable. Just as a person is liable for baking bread, he is liable for cooking food or herbs, or for heating water. These are all one type [of activity].
The minimum amount of water for which one is liable for heating is an amount sufficient to wash a small limb. The minimum amount of herbs for which one is liable is the amount required to serve the purpose for which they are being cooked.",
+ "A person who places an egg next to a kettle so that it will become slightly cooked is liable if the egg becomes cooked, for a person who cooks with a derivative of fire is considered as if he cooked with fire itself.
Similarly, a person who washes aged salted fish or sole- a very thin, soft fish - with hot water is liable. Washing them with hot water completes the cooking process they require. The same principles apply in other similar situations.",
+ "A person who breaks open an egg over a warm cloth, over sand, or over the dust of the roads that are heated by the sun is not liable even though it becomes roasted, for the derivatives of the heat of the sun are [governed by] different [laws than those governing] the derivatives of fire. Nevertheless, the Sages instituted a decree forbidding cooking with [the derivatives of the heat of the sun], lest [one cook with] the derivatives of fire. Similarly, a person who cooks using the [hot] springs of Tiberias and the like is not held liable.
A person who cooks food that has been completely cooked, on a fire, or who cooks food that does not need to be cooked at all is not liable.",
+ "When one person brought fire, another brought wood, another brought a pot, another added water, another put in meat, another put in spices, and another stirred it, all are liable for cooking. For anyone who performs an activity that is necessary for cooking is considered as [having performed that forbidden labor].
If, by contrast, one put down the pot, another came and added water, another came and added meat, another came and added spices, another came and brought fire, another came and placed wood on the fire, and another came and stirred, it is only the latter two who are liable for cooking.",
+ "When a person places meat over coals, and a portion the size of a dried fig becomes [thoroughly] roasted, he is liable even when the portions that are roasted are [separate, and located] in two or three portions [of the piece of meat].
When there is not a portion the size of a dried fig that has become [thoroughly] roasted, but the entire [piece of meat] becomes half-cooked, one is liable. If, however, it is half-cooked from one side only, one is not liable until one turns it so that it becomes half-cooked on both sides.
If a person forgot and attached a loaf to an oven on the Sabbath, but remembered [the prohibition involved afterwards], he may remove it before it bakes and causes [him to be liable for performing a forbidden] labor.",
+ "A person who melts even the slightest amount of metal or who heats a piece of metal until [it glows like] a coal performs a derivative [of the forbidden labor] of cooking. Similarly, a person who melts wax, tallow, tar, brown tar, or pitch, and the like performs a derivative [of the forbidden labor] of cooking and is liable.
Similarly, a person who heats an earthenware utensil until it becomes hard clay is liable for cooking. The general principle is: Whether one softens a firm entity with fire or hardens a soft entity, one is liable for cooking.",
+ "One who shears wool or hair from an animal or a beast - whether alive or dead - is liable. [This applies even when he] removes [these substances] from skin.
What is the minimum measure for which one is liable? Enough to spin a thread that is twice the length of a width of a sit from it. How long is the width of a sit? The distance from the thumb to the first finger when they are extended as far as possible. This is approximately two thirds of a zeret.
A person who tears off the wing of a bird [is liable for performing] a derivative of shearing. One who spins wool from a living animal is not liable, for this is not the ordinary manner of shearing, nor is this the ordinary manner of beating, nor is this the ordinary manner of spinning.",
+ "A person who cuts his nails, his hair, his mustache, or his beard [performs a] derivative [of the forbidden labor] of shearing and is liable. [This applies] provided one cuts them using a utensil. If one removes them by hand, one is not liable. [The above applies regarding both] one's own [nails and the like] and those of a colleague.
Similarly, a person who cuts a wart from his body, whether using a utensil or by hand is not liable. [The above applies regarding both] one's own [warts] and those of a colleague.
It is permitted to remove a wart in the Temple by hand, but not with a utensil. If it is dry, one may cut it off with a utensil, [in order to] take part in the Temple service.",
+ "How much hair is it necessary for a person to remove with a utensil to be liable? Two hairs. If one removes a grey hair from dark ones, one is liable for removing even one.
[The following rules apply to] a nail when the majority of it has been split, or to strips of flesh that have begun to peel: If they have split upward and annoy the person, one may remove them by hand, but not with a utensil. If, however, one removes them with a utensil, one is not liable.
If they do not annoy the person, it is forbidden to remove them even by hand. If the majority has not been split [nor has begun to peel], it is forbidden to remove them even by hand, and one who removes them with a utensil is liable.",
+ "A person who whitens wool, linen, wool to be dyed crimson, or any other fabrics that are ordinarily whitened is liable.
What is the minimum measure for which one is liable? [An amount of fibers large enough] to produce a thread as long as twice the width of a sit - i.e., four handbreadths.",
+ "Laundering clothes is a derivative of the [forbidden] labor of whitening and causes one to be liable.
A person who wrings out a garment until the water [absorbed] in it is discharged is considered as one who laundersand is held liable. Wringing out [a garment] is one of the activities necessary for laundering, as stirring is one of the activities necessary for cooking.
There is no concept of wringing out hair. Similarly, one is not liable for wringing out leather.",
+ "One who beats wool, linen, wool to be dyed crimson, or any other similar fabrics is liable. What is the minimum measure for which one is liable? [An amount of fibers large enough] to produce a thread four handbreadths long.
A person who beats animal sinews until they become like wool, so that [cord] can be spun from them, is liable for performing a derivative of beating.",
+ "A person who dyes a thread that is four handbreadths long or fabric from which a thread of this length can be spun is liable.
A person is not liable unless the dye he uses will make a permanent [change in the article's color]. When the application of color will not have a permanent effect - e.g., one who applies red clay or vermilion to iron or brass and colors it is not liable, for it can be removed immediately without dyeing it at all. Whenever a person performs a labor that does not have a permanent effect on the Sabbath, he is not liable.",
+ "A person who creates a color is liable [for performing] a derivative of the labor of dyeing. What is implied? One mixed gallnut juice into vitriol until the entire mixture turned black, or mixed isatis into saffron water until the entire mixture turned green and the like.
What is the minimum measure for which one is liable? [An amount of dye large enough] to dye a thread four handbreadths long.",
+ "A person who spins a thread four handbreadths long from any fibers [from] which [thread] is spun is liable. This includes spinning wool, linen, [camel] hair, goat's hair, animal sinews, and any other fibers of this nature.
A person who makes felt is liable for [performing] a derivative [of the forbidden labor] of spinning if he makes felt from fibers that could be used to spin a thread of ordinary thickness that is four handbreadths long.",
+ "A person who makes two heddles is liable.
A person who makes a sifter, a strainer, a basket, a hairnet, or one who weaves a rope bed [performs] a derivative [of the forbidden labor] of making heddles; when he makes two frames of any one of the above, he is liable. Similarly, a person who makes two frames of any object that is made frame by frame like the above is liable.",
+ "Weavers generally stretch out the threads [of the warp] to the desired length and width of the fabric. Two people hold [the beams to which the ends of the threads are connected], one from one side and one from the other side. A person beats the threads with a rod and aligns them so that they lie one next to the other, [all of the] warp threads without the woof.
Extending the threads as the weavers do is called mounting the warp. A person who [extends these threads] so they are taut is called one who sets the warp. Bending [the loom] and inserting the woof between the warp [threads] is called weaving.",
+ "The person who mounts the warp is liable. This is one of the [39] primary categories of [forbidden] labor. The person who beats the threads until they separate and then aligns them performs a derivative of mounting the warp. What is the minimum measure for which one is liable? Preparing a fabric that is two fingerbreadths wide.
Similarly, a person is liable for weaving two threads [of a fabric] two fingerbreadths wide. [The above applies] whether one began the weaving [of a garment] or whether one wove two additional threads on a garment that had already been begun by another weaver. If one wove only a single thread, but completed the garment by doing so, one is liable.
If one weaves two threads a width of three frames at the end of a fabric, one is liable. To what can this be compared? To weaving a thin belt, three frames wide.",
+ "A person who straightens the threads and separates them in the midst of the weaving process [performs] a derivative [of the labor] of weaving.
Similarly, one who braids hair [performs] a derivative [of the labor] of weaving. The measure for which one is liable is making a braid two fingerbreadths long.",
+ "One who is בוצע two threads is liable. בוצע refers to the separation of woven fabric. One is liable for [the labor of] בוצע whether one removes the woof from the warp or the warp from woof.
[The above applies provided that] one is not acting with a destructive [intent], but rather with the intent to improve [the garment]. For example, there are people who mend [tears in] very light garments. First, they undo the weave. Afterwards, they mend the garment, and then reweave the threads that they undid. [In this manner,] they join two garments or two tears together.
A person who undoes a braid for the sake of fixing it [performs] a derivative [of the labor] of בוצע. The minimum measure for which one is liable is the same as the minimum measure for בוצע."
+ ],
+ [
+ "A person who ties a knot which is intended to remain permanently and which can be tied [only] by craftsmen is liable. Included in this category are the knots tied by camel drivers, the knots tied by seamen, the knots tied by shoemakers when making shoes and sandals.
One who ties a knot that is intended to remain permanently, but does not require a craftsmen [to tie it], is not liable. A knot that will not remain permanently and does not require a craftsman may be tied with no compunctions.",
+ "How is [the intermediate category] defined? If one of a person's sandal straps tore and he tied it, a rope tore and one tied it, one tied a rope to a bucket, or one tied the bridle of an animal, the person is not liable. The same applies to all other knots that do not require professional expertise, but are always tied with the intention that they remain permanently.
Any knot that is not intended to remain permanently is forbidden to be tied using a knot that requires professional expertise.",
+ "A woman may tie the opening of her cloak although it has two openings. She may tie the strands of a hairnet although it hangs loosely on her head.
One may tie the straps of shoes and sandals that are tied around one's foot when donning them. One may tie pouches of wine and pouches of oil although they have two protrusions. One may tie a pot of meat although it is possible to remove the meat without untying the knot.
One may tie a bucket with a linen cord, a belt or another similar entity, but not with an ordinary rope. One may tie a rope before an animal or tie it to an animal's foot so that it will not go out, although this involves two knots.
If a rope is tied to a cow, one may tie it to its feeding trough. If a rope is tied to a feeding trough, one may tie it to a cow. One may not, however, bring a rope from one's home and tie it to [both] a cow and a feeding trough. If, however, one has a weaver's rope which one is permitted to carry, one may bring it and tie it to both the cow and the feeding trough.
[The rationale for these laws is that] all [the above] knots do not require professional expertise, nor are they intended to remain. On the contrary, a person ties them and unties them at will. Therefore, it is permitted to tie them with no compunctions.
One may untie the openings of baskets of dates and dried figs, break off or cut off the cord, take them and eat them.",
+ "Any substance that is fit to be used as animal fodder may be used for tying on the Sabbath. Therefore, if the straps of a person's sandals snapped in a carmelit, he may take a moist reed that is fit to be eaten by an animal, wind it around [the sandal] and tie it.
If a sandal strap slips from its place, or one's foot slips from the sandal, one may return the strap to its place, provided one does not tie a knot.",
+ "It is permitted to tie a loop [on the Sabbath], for it will not be interchanged with a knot. Therefore, if a rope snapped, one may gather the two ends together, wind a linen cord around them and tie a loop.",
+ "It is permissible to tie a knot that is not permanent in nature for the purpose of a mitzvah. For example, one may tie a knot to calibrate one of the Torah's measures.
One may tie a harp string that snaps in the Temple, but not anywhere else. One may not tie a harp string for the first time on the Sabbath, even in the Temple.",
+ "A person is liable for untying any knot that he is liable for tying. Whenever a person is not liable for tying a knot, he is not liable for untying it. Whenever a person is permitted to tie a knot, he is permitted to untie it.",
+ "A person who winds together a rope from palm branches, love grass, strands of wool, strands of flax, strands of goat's hair or the like is liable for performing a derivative of the [forbidden] labor of tying.
The minimum measure for which one is liable is a length of rope sufficient to remain wound without being tied, for then the work the person performed is permanent.
Similarly, a person who unwinds cords performs a derivative of the forbidden labor of untying and is liable. [This applies] provided one's intent is not merely destructive in nature. The minimum measure for which one is liable is the same as that for winding a cord.",
+ "A person who sews two stitches is liable, provided he ties the stitches at both ends so that they will remain and not slip out. If, however, one sews an additional stitch, one is liable even if one did not tie [the ends], for one's stitching will remain.
A person who pulls taut a thread used for sewing on the Sabbath is liable, because this activity is necessary for sewing.",
+ "A person who tears [a length of a garment] sufficient to tie two stitches for the sake of tying two stitches is liable. In contrast, one who tears with the intent to ruin is not liable, for [his activity] is destructive in nature.
A person who tears in a fit of rage or [one who rends his garments] for the sake of a deceased person for whom he is required to rend his garments is liable, for by doing so he settles his mind and calms his natural inclination. Since his anger is soothed through this act, it is considered to be constructive in nature and he is liable.
A person who makes an opening for a neck [in a garment] on the Sabbath is liable.",
+ "A person who attaches paper or hides together with scribe's glue and the like is liable for performing a derivative of the forbidden labor of sewing.
Conversely, a person who separates papers or hides that are stuck together is liable for performing a derivative of the forbidden labor of tearing if his intent is not merely destructive.",
+ "A person is liable for building even the slightest amount.
A person who levels the floor inside a house is liable. Whether he lowers a raised piece of earth or fills a cavity, he is considered to be building and is liable.
When one person places down a stone and another the mortar, the one who places down the mortar is liable. For the highest row [of stones], one is liable merely for lifting up the stone and placing it on the mortar, since other mortar is not placed upon it.
A person who builds on a base of utensils is not liable.",
+ "A person who erects a permanent tent is liable for performing a derivative [of the forbidden labor] of building.
Similarly, a person who fashions an earthenware utensil - e.g., an oven or a jug - before they are fired [in a kiln] is liable for performing a derivative [of the forbidden labor] of building.
Similarly, one who makes cheese performs a derivative [of the forbidden labor] of building. One is not liable until one makes an amount of cheese equivalent to the size of a dried fig.
A person who inserts the blade of an axe onto its handle or one who performs any similar activity performs a derivative [of the forbidden labor] of building. Similarly, one who attaches one piece of wood to another, whether he attaches them with a nail or by inserting one piece of wood into another until they become a single entity, is liable for performing a derivative [of the forbidden labor] of building.",
+ "A person who makes even the slightest hole in a chicken coop to let light in is liable for building.
A person who returns a door of a well, a cistern, or a wing of a building [to its place] is liable for building.",
+ "A person who demolishes even the slightest amount is liable, provided he demolishes with the intent to build. If his intent in demolishing is merely destructive, he is not liable.
A person who demolishes a permanent tent or separates a piece of wood attached to another is liable for performing a derivative [of the forbidden labor] of demolishing, provided his intent is to improve it [afterwards].",
+ "A person who gives the [final] blow with a hammer is liable. [Similarly,] a person who performs any activity that represents the completion of a task is liable for performing a derivative of dealing [the final] hammer blow.
What is implied? A person who blows a glass vessel, one makes a design, or even a portion of a design, on a utensil, one who planes [the edges of a utensil], one who makes a hole of even the smallest size in a piece of wood, a building, a piece of metal, or a utensil is liable for performing a derivative of dealing [the final] hammer blow.
One is not liable for making [a hole] unless it can be used to bring in and bring out.",
+ "A person who pierces a blister on the Sabbath to widen the opening of the wound, as physicians do, with the intent of widening the opening of the wound is liable for performing [a derivative of] dealing [the final] hammer blow, for this is a labor performed by a physician.
If one pierced it to remove its pus, [the act] is permitted.",
+ "One who files a stone to even the slightest degree is liable for performing [a derivative of] dealing [the final] hammer blow. A person who aligns a stone in the foundation of a building, adjusting its position with his hands and settling it in its proper place, is liable for performing [a derivative of] dealing [the final] hammer blow.
A person who removes threads, straws, or splinters of wood from a garment by hand - for example, the splinters that are found in woolen garments - is liable for performing [a derivative of] dealing [the final] hammer blow. [This applies] provided the person is disturbed by them. If, however, he removes them as a matter of course, [without thinking,] he is not liable.
A person who shakes out a new black garment to make it attractive and to remove any remnants of white wool adhering to it, as is a tailor's practice, is liable to bring a sin offering. If he is not disturbed by them, it is permissible [to do so].",
+ "A person who traps a living creature from a species that is common to trap - e.g., beasts, fowl, or fish - is liable provided he traps them in a place where no further efforts are required to trap them.
What is implied? One chased after a deer until one caused it to enter a room, a garden, or a courtyard, and one locked it inside, one caused a fowl to fly into a closet and locked it, one removed a fish from the sea and placed it in a bowl of water. [In all these instances,] the person is liable.
If, however, a person caused a bird to fly into a room and locked it, caused a fish to swim from the sea into a pool of water, or chased a deer until he caused it to enter a large hall, and locked it, he is not liable. [The living creature] is not completely trapped, for if he to desired to take it, he would have to chase it and trap it in [this new place]. Therefore, a person who traps a lion is not liable until he causes it to enter the pen in which it will be enclosed.",
+ "[The following] - a place in which if a person ran, he could reach the animal in a single movement, and a place so narrow that the shadow of both walls would merge in the middle - are considered to be small places. If one chased a deer or the like into such a place, one is liable. If a place is larger than this, a person who chases an animal or a fowl into it is not liable.",
+ "[The following principle applies regarding] the eight creeping animals mentioned in the Torah and similarly, other creeping animals and crawling things: When a species is usually trapped, a person who traps any one of them - whether for a purpose, or without a purpose, even merely for the sake of sport - is liable, since he intended to trap and actually did so. A person is liable for performing a [forbidden] labor even if he has no need for the actual labor he performed.
A person who traps an animal that is sleeping or a blind animal is liable.",
+ "When a person sends out dogs to trap deer, rabbits, and the like, the deer flees because of the dog, and the person chases after the deer or stands before it and as such, frightens it so that the dog can catch it, he is liable for [performing] a derivative [of the forbidden labor] of trapping. The same applies with regard to [trapping] fowl.",
+ "When a deer enters a room and one person closes it, the latter is liable. If two people close it, they are not liable. If the door cannot be closed by a single person and they both close it, they are both liable.
When one person sat in the entrance and did not block it, and a second person sat down and blocked it, the second person is liable.
When the one person blocks the entrance when he sits down, and a second person sits down next to him [in a manner that also obstructs the entrance], the first person [alone] is liable. [This applies] even if he later rises and leaves, [and the second person remains blocking the entrance], for the second person has not done anything. He is permitted to remain seated in the doorway until the evening and then take the deer. To what could this be compared? To one who locks his house to protect it and finds a trapped deer inside.
If a fowl enters under the edge of a person's clothes, he may [continue] sitting and watch it until nightfall. It is [then] permitted [to take it].",
+ "A person who traps a deer that is old, limping, sick, or small is not liable.
A person who releases an animal, a beast, or a fowl from a trap is not liable. A person who traps a beast or a fowl that is in his domain - e.g., ducks, chickens, or doves from a cote - is not liable. A person who traps a living being whose species is not usually trapped - e.g., locusts, wild bees, hornets, mosquitoes, fleas, and the like - is not liable.",
+ "Crawling beasts that are dangerous - e.g., snakes, scorpions and the like - may be trapped on the Sabbath. [This leniency is granted] even when they are not deadly, but merely bite, provided one's intent is to prevent [someone from] being bitten.
What should one do? Place a utensil over them, cover them with something, or tie them so they cannot cause damage."
+ ],
+ [
+ "A person who slaughters is liable. This does not apply only to [ritual] slaughter. Anyone who takes the life of a living beast, an animal, fowl, fish, or crawling animal - whether by slaughtering, stabbing, or beating - is liable.
A person who strangles a living creature performs a derivative of slaughtering. Therefore, if one removed a fish from the glass of water [in which it was being kept] until it died, one is liable for strangling it. [Indeed, one is liable even if one returns it to the water before] the fish actually dies. As long as [a portion of its body as wide as] a sela between its fins becomes dry, one is liable, for it will not be able to live afterwards.
A person who inserts his hand into an animal's womb and removes a fetus [from] the womb is liable.",
+ "A person who kills insects and worms that are conceived through male-female relations or fleas that come into being from the dust is liable as if he killed an animal or a beast. In contrast, a person is not liable for killing insects and worms that come into being from dung, rotten fruit, or the like - e.g., the worms found in meat or those found in legumes.",
+ "A person who checks his clothes for lice on the Sabbath may rub off the lice and discard them. It is is permitted to kill lice on the Sabbath, for they come into being from sweat.",
+ "It is permitted to kill beasts or insects whose bites are surely deadly, as soon as one sees them - for example, flies in Egypt, hornets in Nineveh, scorpions in Adiabena, snakes in Eretz Yisrael, and rabid dogs in all places.
[The following rules apply with regard to] other dangerous animals: If they are chasing a person, one may kill them.If they are staying in their place or fleeing from the person, it is forbidden to kill them. If one steps on them accidentally as one is walking and kills them, this is permitted.",
+ "A person who skins [a portion of an animal's] hide large enough to make an amulet is liable. Similarly, one who processes [a portion of an animal's] hide large enough to make an amulet is liable.
Just as one who processes [a hide is liable], so too, is one who salts [a hide], for salting is one of the methods of processing. [Prohibitions associated with the forbidden labor of] processing do not apply with regard to foodstuffs.
Similarly, one who smooths [a portion of an animal's] hide large enough to make an amulet is liable. What is meant by smoothing? Removing the hair or the wool from the hide after [the animal's] death so that the surface of the hide will be smooth.",
+ "A person who separates duchsustos from k'lafis liable for [performing] a derivative [of the forbidden labor] of skinning. A person who separates [a portion] from a hide large enough to make an amulet is liable.
A person who treads upon a hide with his feet until it becomes hard, or one who softens it with his hands, extending it, and leveling it as the leather workers do is liable for [performing] a derivative [of the forbidden labor] of processing.
A person who pulls a feather from the wing of a fowl is liable for [performing] a derivative [of the forbidden labor] of smoothing. Similarly, a person who smears a poultice of even the smallest size, beeswax, tar, or other entities that are smeared until a smooth surface is produced is liable for [performing a derivative of the forbidden labor of] smoothing.
A person who rubs a hide that is suspended between pillars is liable for smoothing.",
+ "A person who cuts [a portion] from a hide large enough to make an amulet is liable, provided he cuts with a specific length and width in mind. Cutting in this manner is considered as labor [forbidden on the Sabbath]. If, however, one cuts with a destructive intent, or without a precise measure, doing so either without thought entirely or for pleasure, he is not liable.
A person who trims [the down from] a wing [of a fowl] is liable [for performing] a derivative [of the forbidden labor] of cutting. Similarly, one who planes a beam of cedar wood is liable for cutting. Similarly, anyone who cuts a piece of wood or a piece of metal is liable for cutting.
A person who takes a small piece of wood and trims it to use as a toothpick or to pry open a door is liable.",
+ "Any article that is fit to be used as animal fodder - e.g., straw, soft grasses, palm branches, and the like, may be trimmed on the Sabbath, because the the concept of preparing a utensil does not apply in this context.
It is permitted to break fragrant branches [by hand] for the sake of their scent although they are hard and dry. One may strip [their bark] as one desires, regardless of whether one strips [the bark] of a small branch or a large branch.",
+ "A person who writes two letters is liable. A person who erases writing so that he can write two letters is liable.
A person who writes one large letter the size of two [ordinary] letters is not liable. In contrast, a person who erases one large letter in a place where two letters can be written is liable.
A person who wrote one letter that concluded a scroll is liable. A person who writes for the sake of ruining the parchment is liable, for one is liable for the writing itself and the surface on which [the letters] are written is not significant. If one rubs out writing with the intent of ruining [the writing surface], one is not liable.
Should one rub out ink that fell on a scroll or rub out wax that fell on a writing tablet, one is liable if [the rubbed out] portion is large enough for two letters to be written upon it.",
+ "A person who writes the same letter twice and thus produces a word [that has meaning] - e.g., דד תת גג רר שש סס חח - is liable.
One is liable for writing in any language and with any characters, or even for making two marks.",
+ "Left: Two zeinim in the Assyrian script. Right: A chet in the Assyrian script.
A person is not liable for writing in the following circumstances:
He writes one letter next to writing that existed previously;
he writes on top of writing that existed previously;
he intended to write a chet and instead wrote two zeinim or makes a similar error with regard to other letters;
he writes one letter on the floor [of a house] and one letter on [one of] the beams [of the ceiling], for they are not read as a single unit;
he writes two letters on two pages of a writing tablet that are not read as a single unit.
When a person writes [two letters] in two corners [of the walls of a house] or on two pages of a writing tablet and they can be read as a single unit, he is liable.",
+ "If a person took a parchment or the like and wrote one letter upon it in one city and traveled on that same [Sabbath] day to another city where he wrote another letter on another scroll, he is liable. [This decision is rendered] because when the [two parchments] are brought close to each other, they can be read as a single unit. All that is necessary is to bring them together.",
+ "
The dark portion is the letter reish. When the serrated lines are filled in, the letter dalet is formed.
A person who writes merely one letter is not liable even when [that letter] is representative of an entire word. What is implied? One wrote a מ and everyone knows that the intent is the word ma'aser or one wrote [that letter] in the place where a number is required and thus it is as if one wrote [the word] \"forty,\" one is not liable.
If one was checking a single letter and divided it, [creating] two [letters], one is liable; for example, one divided the connecting lines of a chet, thus creating two zeinim. The same applies in all similar situations.",
+ "A person who writes with his left hand, with the back of one's hand, with his feet, his mouth, or with his elbow, is not liable.
A left-handed person who writes with his right hand - which for him is equivalent to other people's left hand - is not liable. If he writes with his left hand, he is liable. A person who is ambidextrous is liable regardless of whether he writes with his right or left hand.
When a child holds the pen and an adult holds his hand and moves it, causing him to write, the adult is liable. When an adult holds a pen and a child holds his hand and moves it, causing him to write, the adult is exempt.",
+ "A person who writes is not liable until he writes with a substance that leaves a permanent mark - e.g., with ink, black tint, vermilion, gum, vitriol, and the like - on a surface on which the writing will remain preserved - e.g., a skin, parchment, paper, wood, and the like.
[In contrast,] a person is not liable if he writes with a substance that does not leave a permanent mark - e.g., beverages or fruit juice - or if he writes with ink and the like on a substance like vegetable leaves where the writing will not be preserved. One is liable only when writing with a substance that leaves a permanent mark on a surface where that mark will be preserved.
Similarly with regard to [the forbidden labor of erasing]: A person who erases is liable only when erasing writing that would leave a permanent mark from a surface where that mark will be preserved.",
+ "A person who writes on his skin is liable, because his flesh is [comparable to an animal] hide. Even though the warmth of his flesh will cause the writing to fade afterwards, this is comparable to writing that was erased. In contrast, a person who engraves the forms of letters onto his skin is not liable.
A person who cuts out the form of letters on a hide is liable. In contrast, a person who makes a mark in the shape of letters on a hide is not liable.
A person who traces over letters that were written with vermilion with ink is liable for two [transgressions]: one for writing and one for erasing. [In contrast,] a person who traces with ink over letters that were written with ink, who traces with vermilion over letters that were written with vermilion, or who traces with vermilion over letters that were written with ink, is not liable.",
+ "Making designs is a derivative [of the forbidden labor] of writing. What is implied? A person who makes designs or who creates forms on a wall or with red color and the like as artists do is liable [for performing a derivative of] writing. Similarly, a person who erases a design for the sake of correcting [it] is liable [for performing] a derivative [of the forbidden labor] of erasing.
A person who rules a line in order to write two letters below that line is liable. Carpenters who draw a red line on a beam to enable them to saw evenly perform a derivative of ruling a line. Similarly, stonemasons who [make lines] on a stone so that they will cut it evenly [perform a derivative of ruling a line.]
One is liable regardless of whether the line one rules is colored or without color."
+ ],
+ [
+ "A person who kindles even the smallest fire is liable, provided he needs the ash that it creates. However, should a person kindle a fire with a destructive intent, he is not liable, for he is causing ruin.
Nevertheless, a person who sets fire to a heap of produce or a dwelling belonging to a colleague is liable, because his intent is to take revenge on his enemies. [Through this act,] he calms his feelings and vents his rage. He is comparable to a person who rends his garments over a deceased person or in rage [on the Sabbath], or a person who injures a colleague in an argument. These individuals are all considered to be performing a constructive activity, because of their evil inclinations.
Similarly, a person who lights a candle or wood, whether to generate warmth or light, is liable.
A person who heats iron in order to strengthen it by submerging it in water is liable for [performing] a derivative [of the forbidden labor] of kindling.",
+ "A person who extinguishes [a fire] of even the smallest size is liable. [This includes both] one who extinguishes a candle and one who extinguishes a coal that comes from wood. In contrast, a person who extinguishes a glowing piece of metal is not liable.
If, however, the person's intent is to purify the metal, he is liable. This indeed is the practice of blacksmiths; they heat the iron until it glows like a coal, and extinguish it in water to seal it. This is the process of purification for which one is liable. It is a derivative [of the category of forbidden labor] of extinguishing.
It is permissible to extinguish a glowing piece of metal in the public domain so that many people will not be injured by it.
A person who pours oil into a burning lamp is liable for kindling. [Similarly,] a person who takes oil from a lamp is liable for extinguishing.",
+ "Should a fire break out on the Sabbath, a person is liable if he extinguishes it because of fear of monetary loss. It is only the threat of loss of life, and not monetary loss, that supersedes the Sabbath prohibitions.
Therefore, all people should leave [the area of the blaze] so they do not die. They should let the fire continue to burn, even if it consumes the entire city.",
+ "It is permissible to construct a barrier using any type of container - whether full or empty - so that a fire will not spread. One may even construct a barrier using new earthen vessels filled with water, although they will surely break and extinguish [the fire]. It is permissible to cause [a fire to be] extinguished [indirectly].
One may place a bowl over a candle so that [the light] will not catch on the beams [of the roof].",
+ "When a fire catches on to a perfume box, a chest, or a [wooden] cabinet, one may bring a goat's skin or another substance that will not catch fire and spread it over the portion that has not been consumed, so that the fire will not reach there.",
+ "When a garment [that is folded] catches on fire, one may spread it out and don it; if [in the process, the fire] is extinguished, it is not significant. Similarly, if a Torah scroll has caught fire, one may unroll it and read from it, if [in the process, the fire] is extinguished, it is not significant. One may place water on the portion that has not yet caught fire, if [in the process, the fire] is extinguished, it is not significant.
If a person left a burning candle on a board, one may shake the board, causing the candle to fall. If it is extinguished, it is not significant. If he [intentionally] placed it down [before] nightfall, it is forbidden to move [the board] even after the candle is extinguished.",
+ "If a fire broke out on the Sabbath and a gentile comes to extinguish it, we may not tell him, \"Extinguish it,\" nor [must we tell him,] \"Do not extinguish it,\" for his resting is not our responsibility.
In contrast, should a child desire to extinguish [the fire], he should not be allowed if he is acting on his father's behalf. If he is acting on his own initiative, the court is not obligated to restrain him.
In the instance of a fire, [our Sages] permitted a person to say, \"Anyone who extinguishes the fire will not suffer a loss.\"",
+ "Transferring objects from one domain to another is one of the categories of labor [forbidden on the Sabbath].
Although this [prohibition], as all other elements of the body of Torah law, was communicated orally by Moses [as he received them] from Sinai, it is also [alluded to within] the Torah itself. [Exodus 36:6] relates: \"[Moses ordered that an announcement be made:] 'No man or woman should do any further work concerning the donations to the Sanctuary.' And the people stopped bringing [their gifts].\" From this, one can infer that bringing [an article from one domain to another] is [also] referred to as \"labor.\"
Similarly, we have learned according to the oral tradition that a person who carries an article from the beginning [of a square] four cubits long to the end [of that square] is comparable to a person who transfers an article from one domain to another and is liable.",
+ "A person who transfers an object from one domain to another is not liable until he transfers an object of sufficient size to be useful from a private domain to the public domain or from the public domain to a private domain.
Similarly, one must remove the article from one domain and place it down in the second domain. A person is not liable if he merely:
removed the article and did not place it down [and another person took it from his hand and placed it down],
placed it down [after taking it from the hand of the person who removed it], but did not remove it [himself], or
transferred less than an amount [that is useful].
Similarly, a person who carries an article from the beginning [of a square] four cubits long to the end [of that square] in the public domain is not liable unless he removes an article of significant size from one side [of the square] and places it down on the other side [of the square].",
+ "A person who throws an article from one domain to another or who hands [an article from one domain to a person in another domain] is liable for performing a derivative [of the forbidden labor] of transferring.
Similarly a person who throws or passes an article by hand from the beginning [of a square] four cubits long to the end [of that square] in the public domain is liable for performing a derivative [of the forbidden labor] of transferring.
A person who throws in an abnormal manner is not liable.",
+ "A person who transfers part of an object from one of these two domains [a private domain or a public domain] to the other is not liable until he transfers the entire object from one domain into the other.
[For example,] if a container is filled with articles, even if it is filled with mustard [seed], and a person transferred the majority of it from one domain to the other, the person is not liable unless he transfers the entire container. The same applies in other similar situations. [The rationale is that] the container causes all the articles within it to be considered a single entity.",
+ "A person who transfers an article in the ordinary fashion in which the article is transferred is liable, whether he transferred it [by carrying it] in his right hand, in his left hand, or in his bosom, or whether he transfers money bound up in a cloth.
Similarly, one is liable if one transferred the articles on one's shoulder. [This applies] although the article is [being carried] more than ten handbreadths high in the public domain, for this was the manner in which the sons of Kehat would carry [the sacred articles] of the Sanctuary above ten handbreadths high as [Numbers 7:9] states, \"They shall carry them on their shoulders.\" As mentioned, all [the obligations for Sabbath] labors are derived from the Sanctuary.",
+ "In contrast, a person is not liable for transferring an article on the back of his hand, with his foot, in his mouth, in the crook of his arm, in his ear, in a pocket sewn into his garment when the opening of the garment is facing downward, between one garment and another, in the hem of one's garment, in his shoe, and in his sandal. [The rationale is that] he did not transfer the articles as people usually do.",
+ "[The following rules apply when] a person transfers a burden, carrying it on his head: If the burden was heavy - e.g., a full sack, a chest, a cabinet, or the like - and the person places it on his head and holds it with his hands, he is liable. This is the normal manner in which these articles are transferred, and this is thus equivalent to a person carrying an article on his shoulder or in his hand.
If, however, the person placed a light article - e.g., a garment, a book, or a knife - on his head and transferred them without holding them in his hand, he is not liable. He did not transfer them in the ordinary manner, for most people do not transfer articles by placing them on their heads.
A person who carries an article from the beginning [of a square] four cubits long to the end [of that square] in the public domain is liable, even when he lifts it above his head.",
+ "It is permissible for a person to move objects in the public within a square four cubits by four cubits adjacent to the place where he is standing. He is allowed to move articles [freely] throughout this square.
These cubits are measured according to the size of the person's arm. If, however, his arms are dwarf-sized, he is granted four cubits according to the size of an average person's arms.
According to the oral tradition, this is the interpretation of the Torah's statement [Exodus 16:29]: \"Every person should remain in his place,\" that every person should not move an article outside this square, only within it. [This square] represents the length of a human body when one extends one's hands and feet; only within it is one allowed to move objects.",
+ "When two people [are standing near each other] and a portion of the four cubits [in which one may carry] extends into the four cubits [in which the other may carry], they may both bring [food] and eat in the center, provided one does not take something from [the area which is solely] his and bring it into [the area which is solely] his colleague's.
If three people [are standing near each other] and the middle individual's [space] is enclosed within their space, he is permitted [to share] with them and they are permitted [to share] with him. The two individuals on the extremes, however, are forbidden [to share] with each other.",
+ "Based on the above, it is permitted for a person to lift up an article from the public domain and give it to a colleague who is near him, within his four cubits. The colleague may give it to another colleague standing at his side [who may pass it further]. Even if the article changes hands hundreds of times or is transferred several millim on the Sabbath, this is permissible, because each individual moved it only within the four cubits [granted] him.",
+ "Since each person is allowed to carry within a square four cubits by four cubits, he is permitted to carry along the diagonal of this square which is five and three-fifths cubits long. Accordingly, a person who carries or throws an article in the public domain is not liable unless he moves it beyond five and three-fifths cubits [from its original place].
Whenever we have mentioned [the phrases], \"from the beginning [of a square] four cubits long to the end [of that square]\" or \"one who carries an object four cubits is liable,\" the intent was [the distance] from the beginning of the diagonal of a four cubit [square] until its end. If a person carries an object for a shorter distance, he is not liable.",
+ "Thus, there are three [levels of responsibility that apply when] a person lifts up an object from one place in the public domain and places it down in another place in the public domain: If there are less than four cubits between these two places, the act is permitted.
If there are more than four cubits but less than five and three-fifths cubits between the two places, [the act is forbidden, but the person] is not liable. If there are more than five and three-fifths cubits, the person is liable, because he moved an article beyond the diagonal of a square [four cubits long]."
+ ],
+ [
+ "A person who transfers an object from one domain into another or one who carries an object beyond four cubits in the public domain is not liable unless he lifts the object up from a place that is [at least] four handbreadths by four handbreadths, and places it down in a place that is [at least] four handbreadths by four handbreadths.",
+ "A person's hand is considered equivalent to a place four handbreadths by four handbreadths in size. Therefore, a person who removes an object from another person's hand in one domain and places it in the hand of a third person in a second domain is liable.
Similarly, a person is liable if he was standing in one of these two domains and stretched his hand into the other, removed an article from there or from the hand of a person standing there, and then returned his hand. [This applies] even though he did not place down the article in the domain in which he is standing. Since it is in his hand, it is considered as if it were placed on the ground.",
+ "When a person was eating and passed from one domain to another, he is liable if he thought to carry the food in his mouth from one domain to the other. Although this is not the ordinary way in which articles are transferred, his intent causes his mouth to be considered as a place four handbreadths by four handbreadths in size.
Similarly, if a person who was standing in one domain urinated or spit into the other domain, he is liable, because he removed [a substance] from one domain and placed it down in another. His conscious [performance of this activity] causes it to be considered as if he removed [an object] from a space four [handbreadths by four handbreadths]. If a person is standing in one domain and the opening of his penis is in a second domain and he urinates into that domain, he is not liable.",
+ "If a person standing in one of two domains extended his hand into the other, removed water from a pit full of water, and transferred it [to another domain], he is liable. The entire [quantity of] water is considered as if it is placed on the ground.
In contrast, when a container of fruit is floating on the water, a person who extends his hand and takes some of the fruit and transfers it [to the domain in which he is standing] is not liable. Since the fruit was not resting on the ground, the person did not remove [an object] from a space four [handbreadths by four handbreadths].
Needless to say, if the fruit itself was floating on the water and one transferred it [to another domain], he is not liable. Similarly, if oil was floating on water and one scooped up some of the oil and transferred it [to another domain], he is not liable.",
+ "As mentioned above, a person who transfers [an object] from one domain to another is not liable unless he removes the object from its place and places it down [in a new place]. When, however, one removes [an object], but does not place it down or places it down without lifting it up, one is not liable.
Therefore, when a person standing in one of two domains extends his hand into another domain while holding an object, and another person takes it from him, or if another person places an article in his hand and he retracts his hand, neither is liable, neither the person who removed the article nor the one who placed it down.",
+ "When does the above apply? When [the giver's] hand is held more than three [handbreadths above the ground]. If, however, [the giver's] hand is held less than three handbreadths above the ground, [holding the article at that height] is equivalent to placing it on the ground, and one is liable.",
+ "When one person is standing in either of these two domains and a colleague extends his hand from the second domain, takes an object from the person standing in the first domain and brings it in, or [the colleague] takes an object from his [domain] and places it in the hand of the person who is standing, the person who is standing [is not liable at all]. He did absolutely nothing; it was [his colleague who] placed the object in his hand or took it from his hand. The colleague is therefore liable, for he removed the object [from its original place] and put it down [in a new place].",
+ "When a person is standing in either of these two domains and a colleague puts an object in his hand or [loads it] on his back, and the [first] person goes out to another domain [carrying] this object, he becomes liable [when] he stands [still]. Removing his body while bearing the object is considered as removing the object from that domain, and standing while carrying the object is considered as placing the object down on the ground where he is standing. Therefore, if he went out holding the object in his hand or [carrying] it on his back and did not stand [still] in the second domain, but rather returned to the first domain while he was still holding the object, he is not liable. [This applies] even if he goes in and out [carrying the object] for the entire day until its conclusion. Although he removed [the object from its original place], he did not put it down [in a new place]. Even if he stands [still] to adjust his load, he is not liable. [To be held liable, he must] stand [still] to rest.",
+ "For this reason, a person who is carrying a burden on his shoulders and running is not liable until he stands, even if he runs the entire day. He must, however, be running. If he is walking slowly, it is tantamount to having removed the article and having placed it down. [Hence,] this is forbidden. For this reason, a person who was carrying an article on his shoulders when the Sabbath commences should run with it until he reaches his home and then throw it inside in an abnormal manner.",
+ "When a person removes an article from its place in the public domain and walks, [carrying] it less than four cubits and stands, [he is not liable]. [Moreover, even if he continues this pattern[ the entire day, carrying the article less than four cubits, stopping, and then proceeding further, he is not liable. When does the above apply? When he stands in order to rest. If, however, he stands to adjust his load [within four cubits], it is considered as if he is still walking. Thus, when he stands after moving four cubits [from his original place], he is liable. The [latter ruling applies, however,] when he stops [a second time] after moving four cubits [from his original place] for the purpose of resting. If he stops for the purpose of adjusting his load [again], he is considered as if he is still walking. He is not liable until he stood to rest more than four cubits [from his original place].",
+ "[The following rules apply when] a pole, spear, or the like is lying on the ground: If a person lifts up one end without lifting the other from the ground, and then thrusts the pole forward, [he is not liable]. [Moreover, even if he continues this pattern,] picking up the second end which had remained in contact with the earth [while leaving the other end in contact with the earth], and thrusting it forward, and continuing to do so until the object moved several millim, he is not liable. [The rationale is that] the person never lifted the object from the earth. If, however, he pulls the article and drags it on the ground from the beginning [of a square] four cubits long to the end [of that square], he is liable. [The rationale is that] rolling the article is comparable to picking it up from its place.",
+ "When a person removes an article from one corner [of a private domain] with the intent of placing it down in another corner [of the same domain], the removal of the article in such a manner is permitted. Should he then change his mind and take the article out to another domain, he is not liable.
[The rationale is that] the removal [of the article from its original place] was not [performed] with that intent. Thus, the placement of the article was [performed in a forbidden manner], but not its removal.
Similarly, a person is not liable if he removes an article [from its original position] and places it on the back of a colleague who is walking, but removes it from his colleague's back when the latter desires to stand. The removal of the article was [performed in a forbidden manner], but not its placement.",
+ "A person who throws an object from one domain to another, or from the beginning [of a square] four cubits long to the end [of that square] is not liable if another person caught it in his hands, a dog caught it, or it was consumed by flames before it came to rest. [The rationale is that] this was not the manner in which the thrower intended that the article come to rest. Accordingly, if this, in fact, was his intent, he is liable.",
+ "A person is not liable if he throws an article that is tied to a rope he is holding in his hand from one domain to another, if he can pull the article back to him. [The rationale is that] the article is not considered to have been placed down in a definitive manner. Thus, the person is considered to have removed the article [from its original place], but not to have placed it down [in a new place].",
+ "[The following rules apply when] a person throws an object and it comes to rest in the hands of a colleague: If the colleague stood in his place and received the object, the person who threw it is liable, for he both removed [the object from its original place] and caused it to come to rest. If the colleague [was forced to] leave his place to receive it, the one who threw it is not liable. If a person threw an article and then ran after the article himself and caught it in his hands in another domain or beyond four cubits [in the public domain], he is not liable. It is as if [the intended recipient was forced to] leave his place to catch it. [The rationale for these rulings is: The person who throws an article is not considered to have] caused [the article] to come to rest in a definitive manner until it comes to rest in the place in which it was intended to come to rest when it was removed [from its original place].",
+ "A person who throws an article from one private domain to another private domain is not liable, even if the article passes through the space of a public domain that separates them from each other. [The above applies] provided the article passes more than three handbreadths above the ground. If, however, the article passes less than three handbreadths above the earth and comes to rest on another object, the person is liable even though [afterwards,] the object [continues to] move and rolls into the other private domain. [Nevertheless,] it is considered as if it had remained in the public domain. Therefore, the person is liable. Similarly, when a person throws an article from one public domain to another public domain that is separated from the first by a private domain, the person is not liable. If, however, the article passes less than three handbreadths above the earth and comes to rest on another object, the person is liable even though [afterwards,] the object rolls into the other public domain. [Nevertheless,] it is considered as if it had remained in the private domain. Therefore, the person is liable.",
+ "A person is, however, liable if he carries an object more than four cubits [in the public domain as he proceeds from] one public domain to another [although he passes through a private domain in the interim]. The rationale is that the total of four cubits [can be reached by] combining [the area traversed in] both public domains, because the object did not come to rest in the domain between them.",
+ "A person is liable if he passes an article from one private domain to another private domain when they are separated by a public domain. [This law applies] even when he passed the article above the space of the public domain, for this was [part of] the service of the Levites in the Sanctuary. They would pass the boards from wagon to wagon. [This is analogous to the above situation, because] the public domain passed between each wagon and each wagon was considered as a private domain.",
+ "When does the above apply? When the two private domains are positioned [parallel to each other] along the length of the public domain, as the wagons would proceed behind each other in the public domain. If, however, the two private domains are positioned opposite each other on either side of the public domain, one is not liable even if one passes an article from one domain to the other.
Passing from One Balcony to Another
",
+ "[The following rules apply when] a person forgot and reached his hand out from one courtyard with the intent of extending it into another courtyard to its side
while he was holding fruit: If he remembered before his hand entered [the other courtyard], and his hand is thus extended above the space of the public domain, he is permitted to return it to the courtyard in which he [is located]. He is, however, forbidden to extend it into the second courtyard, so that he will not accomplish the intent he had in mind when he performed this act inadvertently. If he extended his hand with a conscious intent to violate [the Sabbath laws and then changed his mind], he is [even] forbidden to return it. [The Sages] punished him [and decreed] that his hand must remain extended until nightfall.",
+ "When a person intended to throw an article eight cubits in the public domain, but the article came to rest [just] beyond four cubits, he is liable, because the minimum measure of the forbidden labor was performed and the person's intent was completed. [Why is this so?] Because it is known that an article cannot reach a range of eight cubits without first passing through every space within that distance. In contrast, if a person intended to throw an article [just beyond] four [cubits] and the article came to rest at a distance of eight cubits, he is not liable, because the article came to rest in a place where he did not expect it to pass and certainly not to come to rest. Accordingly, if a person threw an object with the intent that it come to rest wherever it [landed], he is liable.",
+ "When a person throws an article [within] four cubits and it rolls beyond that distance, he is not liable. [The following rules apply] if a person throws an article beyond four cubits and it rolls back within four cubits: If it came to rest on an object beyond four cubits and afterwards rolled back within four cubits, he is liable. If it did not come to rest at all [beyond four cubits], he is not liable."
+ ],
+ [
+ "There are four domains [referred to by our Sages with regard to transferring objects on the Sabbath]: a private domain, a public domain, a carmelit, and a makom patur.
What constitutes a public domain? Deserts, forests, marketplaces, and the thoroughfares leading to them, provided that the thoroughfares are sixteen cubits wide and are not covered by a roof.
What constitutes a private domain? A mound that is at least ten handbreadths high and at least four handbreadths by four handbreadths in area;
a groove that is at least ten handbreadths deep and at least four handbreadths by four handbreadths in area;
a place that is surrounded by four walls that are [at least] ten handbreadths high and whose inner space is at least four handbreadths by four handbreadths in area. Even if such an area is several millim in size, [it is considered a private domain] if it was enclosed for the purpose of [creating] a dwelling - e.g., a city surrounded by a wall whose gates are closed at night and a lane that has three walls and a lechi at its fourth side. Similarly, a courtyard, a corral, and a stable that were enclosed for the purpose of [creating] a dwelling are considered private domains in a complete sense.",
+ "Even vessels - e.g., a boat, a wooden closet, a beehive, or the like - are considered private domains in a complete sense if they are at least four handbreadths by four handbreadths in area and ten handbreadths high.",
+ "The span of the walls of the private domain is considered to be like the private domain. If the [walls] create a distinction [from the public domain] for another [area - i.e., the space they contain], surely they create a distinction for themselves.
The space above a private domain until [the highest point] in the heavens is considered a private domain. The space ten handbreadths above the public domain, [by contrast,] is considered a makom patur.",
+ "What is a carmelit? A mound that is four [handbreadths] by four [handbreadths] in area and between three [handbreadths]and ten [handbreadths] high. For a carmelit occupies only the space ten [handbreadths] or less above the ground and is not less than four [handbreadths] by four [handbreadths in area].
Each of the following is [also considered] a carmelit:
a groove that is four [handbreadths] by four [handbreadths] in area and between three [handbreadths] and ten [handbreadths] deep,
a place that is surrounded by four walls that are between three and ten [handbreadths] high and enclose an area at least four [handbreadths] by four [handbreadths], a corner next to the public domain - i.e., an area surrounded by three walls with the public domain on the fourth side - e.g., a passageway that does not have a lechi or a korah on the fourth side, seas, a valley [of fields], whether in the summer or in the rainy season.",
+ "The space above a carmelit is considered equivalent to a carmelit for ten handbreadths. The space ten handbreadths above a carmelit, however, is considered a makom patur.
Therefore, the space above the water in a sea or river is considered a carmelit for ten [handbreadths], the space higher than ten [handbreadths above the water] is considered a makom patur. The entire depth of the water by contrast is considered as thick earth [and thus is deemed a carmelit].",
+ "A storage vat in a carmelit is considered a carmelit even if it is 100 cubits deep, if it is not four [handbreadths by four handbreadths in area].
A public domain that is covered by a roof or that is not sixteen cubits wide is considered a carmelit.
A stall between the pillars of the public domain and the narrow space at the side of the public domain is considered a carmelit. In contrast, the space between the pillars is considered a public domain, because many people walk there.",
+ "What is meant by a makom patur? An area that is less than four handbreadths by four handbreadths in area and more than three handbreadths above the earth, even if it reaches the heavens themselves. An elevation less than three handbreadths high, by contrast, is considered as [being on] ground level.
Even brambles, briers, and dung that are located in the public domain and are more than three [handbreadths] high and less than four [handbreadths] by four [handbreadths] are deemed a makom patur.
Similarly, a groove that is less than four [handbreadths] by four [handbreadths] and more than three handbreadths deep, even if it reaches the earth's very depths, and a place that is surrounded by walls, but is not four [handbreadths] by four [handbreadths] in area and is more than three handbreadths high, are both considered a makom patur. Even if they are one thousand millim long, but the length of a barley corn less than four handbreadths wide, [they are still considered as a makom patur.
Also considered a makom patur is the space above a public domain and the space above a carmelit that is more than ten handbreadths high.",
+ "A place that is exactly nine handbreadths high, neither more or less, in the public domain is considered part of the public domain. [It is placed in this category] regardless of its width or length - whether large or small - because many people use it to arrange their loads.
If, however, it is more or less than nine handbreadths high, [different rules apply]: If it is four [handbreadths] by four [handbreadths] or more [in area], it is a carmelit. If it is less than four [handbreadths] by four [handbreadths in area], it is a makom patur.",
+ "When a roof that is less than ten handbreadths [high] is located in proximity to the public domain and many use it for their loads, it is forbidden to carry on this roof unless a ladder [leading to the owner's courtyard] is permanently affixed there. [If this is done,] it is permitted [to carry on the roof].
A pillar that is located in the public domain and is ten handbreadths high and four [handbreadths by four handbreadths in area] is deemed a private domain. If, however, one inserted a spike in its side, even if [the spike is] less than three handbreadths high, since articles may be hung from it or it may be used [for other purposes], it reduces the height of the pillar and it is deemed to be a carmelit. [The pillar's] height is calculated beginning from the highest spike.",
+ "Holes [in the wall of] a private domain are [considered part of] the private domain. Holes in the public domain, by contrast, [are not considered part of the public domain, but rather] are judged according to their size.
What is implied? Holes located at the side of the public domain which are four [handbreadths] by four [handbreadths] and ten [handbreadths] high are considered as a private domain. If they [are this length and width, but] are not ten [handbreadths] high, they are considered to be a carmelit. If they are smaller than four [handbreadths] by four [handbreadths], they are considered to be a makom patur.
[The above applies] provided that they are three [handbreadths above the ground]. Anything below three [handbreadths] is considered to be [an extension] of the ground.",
+ "It is permitted to carry throughout a private domain and a makom patur. Even if such a domain is several millim long, one is permitted to carry throughout the entire area. In contrast, one may carry only within [a square of] four cubits in a public domain and in a carmelit.
If a person carried [an article], passed [it] to another person or threw [it] beyond four cubits in the public domain, he is liable. In a carmelit, one is not liable, since the prohibition against [carrying in] a carmelit is a Rabbinic decree, [enacted because] the area resembles a public domain and [the Sages were concerned] that a distinction between the two would not be made.
Accordingly, if one removed [an article] for which one had no purpose - e.g., one removed a thorn from a carmelit so that people would not be injured by it, the act is permitted. This applies even if one carries it several cubits. The same applies in other similar instances.",
+ "Just as one is permitted to carry within a makom patur, so too, is one permitted to transfer articles from it to a private domain, a public domain, and, needless to say, a carmelit. Similarly, one may transfer articles to it from a private domain, a public domain, and, needless to say, a carmelit.",
+ "Just as one is forbidden to carry within a carmelit, so, too, is one forbidden to remove articles from it to a private domain or a public domain. [Similarly, it is forbidden] to bring in an article from a private domain or a public domain to a carmelit. If one removes or brings in [an article], one is not liable.",
+ "A person is not liable for transferring an article from one private domain to another private domain via a carmelit, nor [is he liable for transferring an article] from one public domain to another public domain via a carmelit. Similarly, a person who passes or throws an article from either of these types of domains to another similar domain via a carmelit is not liable.
When a person transfers an article from the public domain to a carmelit, puts it down in the latter domain, and afterwards, picks it up from the carmelit and brings it into a private domain, [he is not liable]. [Similarly, a person who transfers an article] from a private domain to a carmelit, puts it down in the latter domain, and afterwards, picks it up from the carmelit and brings it into a public domain, is not liable.",
+ "A person is liable if he transfers an article from a private domain to a public domain even though he passes through a makom patur, because a person who is walking is not considered to have stood [in the places through which he passed]. Surely, when a person throws an article through a makom patur, the article is not considered to have come to rest.
A person is not liable if, while standing in a makom patur, he took an article from a private domain or from a person standing there and placed it down in the public domain or in the hands of a person standing there. Similarly, if one brought an article from a public domain to a private domain [via a] makom patur and stood in the latter domain, one is not liable.",
+ "A pillar that is located in the public domain [is considered] a private domain [in the following situation]: It is ten [handbreadths] high and [possesses an upper surface] of four [handbreadths by four handbreadths] in area, but a lower surface that is not four [handbreadths by four handbreadths]. [This applies even] when its smaller end is more than three [handbreadths] high. [Therefore,] if a person throws an article from the public domain and it lands on [this pillar], he is liable.
",
+ "When a person throws an article from the public domain and it lands upon a reed - even one that is 100 cubits high - which is implanted in a private domain, he is liable, for a private domain extends until the very heavens.
When a tree's [trunk] is located in a private domain and its branches extend into the public domain, a person who throws [an article from the public domain that] lands in its branches is not liable, because the branches are not [automatically considered as being] in the same domain as the stem.",
+ "When a person throws an article that lands upon a reed with a basket at its top which is implanted in a public domain, he is not liable, for a public domain extends only ten [handbreadths high].
[The following rules apply when] a person throws an article in the public domain and it comes to rest on a wall - e.g., one threw fats or dough and they became attached to the wall: If they become attached above ten handbreadths [from the ground], it is considered as if he threw the article into the air, for the space more than ten handbreadths above a public domain is a makom patur.
If it becomes attached below ten handbreadths, it is as if he threw the article on the ground and he is liable. If he threw the article above ten [handbreadths high] and it came to rest in a hole that is of inconsequential size, he is not liable.",
+ "If a person throws a reed or a spear from a private domain [to a public domain] and [the spear] becomes implanted in the public domain in an upright position, he is not liable, for a portion [of the article] is in a makom patur.
If a person throws a large utensil which is four [handbreadths] by four [handbreadths in area] and ten handbreadths high, he is not liable. The utensil itself constitutes a private domain, and thus the person is considered as one who transfers an article from one private domain to another.",
+ "When a person uproots a clod of earth from the bottom of a pit that is nine handbreadths deep, and [by doing so] makes it ten handbreadths deep, he is not liable. [This decision is rendered] despite the fact that the removal of the article and the creation of the domain occur simultaneously, because the domain was not originally ten [handbreadths] deep.
A pit whose depth of 10 handbreadths is reduced by the addition of earth
[Conversely,] if a person throws a clod of earth into a pit that is ten handbreadths deep, and [by doing so] causes it to become less than ten handbreadths [deep], he is not liable. [This decision is rendered] because the placement of the article and the nullification of the domain occur simultaneously.",
+ "A person is not liable if he throws a board that lands on spikes [implanted] in the public domain [even when] by doing so, he creates a private domain. [This applies] although a utensil was on the board. [The rationale for this decision is] that the creation of the domain occurs at the same time that the utensil comes to rest.
A Board Being Placed on Spikes in the Public Domain
",
+ "When a person throws a mat from a public domain into a pit that is ten handbreadths deep and [precisely] eight handbreadths wide, [and the mat falls in an upright position in the exact center of the pit,] dividing the width of the pit in half, he is not liable. [The rationale is] that when the article lands, it nullifies the domain, causing each of the halves to be less than four [handbreadths] by four [handbreadths].",
+ "When a person throws an article into a pit in the public domain that is ten handbreadths deep and four [handbreadths by four handbreadths] in area and is filled with water, he is liable although the article lands on the water, for the water does not nullify the domain.
[In contrast,] were [such a pit] to be filled with produce, a person who throws [an article] into it would not be liable, for the produce reduces the size of the pit.",
+ "[The following rules apply to] an irrigation ditch that contains water that passes through the public domain, and which people [usually] walk through: If it is not ten handbreadths deep, it is considered to be a public domain regardless of whether it is four cubits [or more] wide or less than four handbreadths wide. [It is placed in this category, despite the fact that, in the latter instance,] most people would jump over it, rather than walk through it. [Regardless of its width,] since it is not ten handbreadths deep, it is considered to be [part] of the public domain.
If it is ten handbreadths or more deep, it is considered a carmelit like other bodies of water. [The above applies] when the ditch is at least four handbreadths wide, for there is no concept of a carmelit that is less than four handbreadths [wide]."
+ ],
+ [
+ "A person standing in a public domain may move [articles] throughout a private domain. Similarly, a person standing in a private domain may move [articles] within a public domain, provided he does not transfer them beyond four cubits. If he transfers an article [beyond that distance], he is not liable, because he is located in a different domain.
Similarly, a person standing in a private domain may open [a door with a key] in a public domain. [One standing] in a public domain may open [a door with a key] in a private domain.
One may force feed an animal whose head is inside [a stall, although] the major portion of its body is outside. One may not, [however, force feed a] camel unless its head and the major portion of its body is within [the stall], since its neck is long.",
+ "A person should not stand in a private domain and [extend his head into] the public domain to drink, nor [should he stand] in a public domain and [extend his head into] a private domain to drink, unless he brings his head and the majority of his body into the domain in which he is drinking.
When do the above [restrictions] apply? When he is drinking with attractive vessels that he needs. [In this instance, our Sages instituted a] decree, lest he transfer [the drinking vessels]. If, however, [the person uses] vessels that are not attractive and which he does not require, all that is necessary is that he bring in his head; it is not necessary that he bring in the majority of his body. If a cistern of water is located in a carmelit, [the above leniency applies] even when [the person] uses vessels that are attractive.",
+ "A person may stand in a public domain, [extend his hand,] collect water that is flowing from a drainpipe or a wall [while the water is] in the air, and drink, provided he does not touch the drainpipe or the wall and collect the water from them.
[The following rules apply] should he [in fact] touch [the drainpipe or the wall]: If the place he touches is more than ten [handbreadths] high and within three handbreadths of the roof, the act is forbidden. It is as if he removed [the water] from the roof, which is a private domain.
Similarly, if the drainpipe was four [handbreadths] by four [handbreadths] and one collected water from it, this is forbidden regardless of whether the pipe is within ten handbreadths of the ground or above ten handbreadths. Why is the person not held liable? Because the water is not at rest, but rather continuing to flow.",
+ "[The following rules apply when] a projection extends [from the wall of a building] near a window: If the projection is above ten handbreadths high, its use is permitted, for the public domain extends only ten handbreadths [above the ground]. Therefore, it is permissible to use the entire wall, with the exception of the bottom ten handbreadths.",
+ "When does the above apply? When there is [only] one projection extending into the space. When, however, there are two projections extending from the wall, one below the other, even though they are both more than ten handbreadths high, [different rules apply]: If the upper projection near the window is four [handbreadths] by four [handbreadths] in area, its use is forbidden, for it is a domain in its own right, and the projection below it is a separate domain. Accordingly, they each cause the other to be forbidden, for [the people in] two domains cannot [jointly] use the space of one domain.",
+ "If both the upper projection and the lower projection are not four [handbreadths by four handbreadths], both of them may be used. Similarly, [in such a situation,] one may use the entire wall with the exception of the bottom ten handbreadths.
If the lower projection was four [handbreadths by four handbreadths], but the upper projection was not four [handbreadths by four handbreadths], [an individual dwelling in the upper storey] may use only that portion of the upper [projection] that is directly opposite his window. It is forbidden to use the remainder of the projection that extends on either side of the window, because of the lower projection, which is considered to be a separate domain.",
+ "Whenever there is a projection that extends over the public domain and may be used, one may place upon it and remove from it only utensils of earthenware, glass, or the like, for if they fall into the public domain they will break. Other utensils and food are prohibited [to be placed there], lest they fall into the public domain, and [one descend and] bring them [into the home].",
+ "[The following rules apply when] there are two houses on opposite sides of the public domain: If a person throws an article from one to the other and the article is ten [handbreadths] above the ground, he is not liable, provided both houses belong to him or there is an eruv between them. One may throw even garments and metal utensils.
Two Houses of Different Heights on Opposite Sides of the Public Domain
If one of [the two houses] was higher than the other, and they were thus not on the same level, it is forbidden to throw a garment or the like, lest it fall and [one descend and] bring it. One may, however, throw earthenware utensils and the like.",
+ "[The following rules apply when] a cistern located in the public domain has an opening [to a home] above it: The cistern and the sand [piled around it] are measured together [to see if their height reaches] ten [handbreadths]. [If it does,] one may draw water from it on the Sabbath.
When does the above apply? When [the cistern] is within four handbreadths of the wall, for then a person cannot pass between them. If, however, it is further removed, one may not draw water from it unless the sand [piled around it] is ten [handbreadths] high. Thus, when the bucket is raised above the sand [pile], it enters a makom patur.",
+ "It is permitted to pour water [from] a window [of a home] to a garbage heap located in the public domain that is ten handbreadths high, on the Sabbath.
To what does the above apply? To a garbage heap belonging to the community, for this is unlikely to be removed. We may not, however, pour water onto a garbage heap belonging to an individual.
It is possible that the garbage heap was cleared away and thus, [unknowingly,] one will be pouring into the public domain.",
+ "[The following rules apply to] a water conduit that passes through a courtyard: If it is ten [handbreadths] high and between four [handbreadths] and ten cubits wide, we may not draw water from it on the Sabbath, unless one erects a partition [in the water] ten handbreadths high at its entrance [to the courtyard] and its exit.
If it is not ten [handbreadths] high or is less than four [handbreadths] wide, we may draw water from it without [erecting] a partition.",
+ "When [the water conduit that passes through the courtyard] is more than ten cubits wide, although it is less than ten handbreadths high, we may not draw water from it unless a partition is erected. Since it is more than ten [cubits] wide, it is considered to be an open space and nullifies the existence of the divider.
What is the ruling regarding carrying in the courtyard as a whole? If there is even a small portion [of the wall] remaining on both sides of the opening, or if a portion [of the wall] four handbreadths in size remains on one side of the opening, it is permitted to carry in the entire courtyard. It is forbidden only to draw water from the conduit. If, however, no portion of the wall remains, it is forbidden to carry in the entire courtyard, for it has been opened up to the sea, which is a carmelit.",
+ "How must the partitions be erected in the water? If [the majority of the partition] is above the water, at least a handbreadth of the partition must descend into the water. If the partition as a whole descends into the water, at least a handbreadth must rise above the water level. [In this manner,] the water in the courtyard will be distinct, [from the water in the conduit on either side of the courtyard].
Although the partition does not reach the ground [in the conduit], since it is ten handbreadths high, it is permitted. The use of a partition that remains hanging was allowed only with regard to water. Since the prohibition against carrying this water is Rabbinic in origin, [the Sages] were lenient regarding [the nature of] the partition [required], for its purpose is only to create a distinction.",
+ "[The following rules apply] when a conduit of water passes between several courtyards and there are openings [from the courtyards] to it: If it is not the minimum size [of a domain],one may lower buckets from the windows and draw water from it on the Sabbath.
The extension of the wall 3 handbreadths
When does the above apply? When [the conduit] is not more than three handbreadths away from the wall. If, however, [the conduit] is more than three handbreadths away from the wall, we may not draw water from it unless there are projections extending from the walls on either side. Thus the conduit would be considered as if it passes through the courtyard.",
+ "[The following rules govern] a balcony that extends over a body of water with an aperture [in its floor] that opens to the water: We may not draw water from it on the Sabbath unless a partition ten handbreadths high is constructed over the water parallel to the opening in the balcony. Alternatively, we may construct a partition descending from the balcony to the water. Then, we consider this partition as descending until it touches the water.
Just as we may draw water from [the body of water] after making the partition, so too we may pour water from the balcony to the water. [The rationale is:] One is pouring into a carmelit.",
+ "We must not pour water into a courtyard that is less than four cubits by four cubits on the Sabbath, because [the water] will flow into the public domain rapidly.
Therefore, it is necessary to dig a pit that contains two seah in the courtyard or in the public domain next to the courtyard, so that the water will collect there. [If the pit is within the public domain], one must build a domed covering over this pit from the outside so that the pit will not be seen in the public domain.
The courtyard and the patio adjoining it are combined [when calculating] the four cubits. How large is a pit that contains two seah? [A pit] half a cubit by a half a cubit in area and three fifths of a cubit high.",
+ "If the pit cannot contain two seah, we may pour [no more than] its contents into it. If it can contain two seah, we may pour [any amount of] water into it, even 60 seah, despite the fact that the water will overflow and spill from the pit outward.
When does the above apply? In the rainy season, at which time the courtyards are muddied and many drainpipes spread water. Thus, onlookers will not say that this person is making use of the courtyard and the water is flowing into the courtyard because of his power. In the summer, by contrast, if [the pit] can contain two seah, only that amount may be poured into it. If it cannot contain two seah, no water at all may be poured into it.",
+ "[The following rules apply] to a drain through which water is poured and the water flows under the ground into the public domain, and to a gutter when water is poured over its mouth and the water flows down a wall and descends to the public domain: Even if the wall is 100 cubits long or the stretch of ground under which [the water] passes is 100 cubits long, it is forbidden to pour into the mouth of this drain or this gutter, for because of one's power, the water flows into the public domain. Instead, one should pour outside the drain, [allowing the water to] flow into the drain on its own accord.
",
+ "When does the above apply? In the summer. In the winter, by contrast, one may pour [water as mentioned above], and indeed, do so repeatedly, without inhibition. At that time, the gutters are flowing [with water], and a person desires that the water will be absorbed in its place.
The protrusion extending above the sea
[In contrast,] it is permitted for a person to pour water over a drain which flows into the carmelit, even in the summer. No decrees were enacted against [the effect of] a person's power in a carmelit. For this reason, it is permitted to pour [water] down the side of a ship and have it descend to the sea.",
+ "A person who is standing in a ship should not draw water from the sea unless he builds a protrusion, four [handbreadths] by four [handbreadths], extending from the ship above the sea.
When does the above apply? When [the deck of the ship] is within ten [handbreadths of the water level]. If, however, [the deck] is more than ten [handbreadths above the water level], he may draw water after erecting a protrusion of the smallest size. [The rationale for this leniency is that] he is drawing water through a makom patur, and the protrusion is necessary only to make a distinction.",
+ "[The following rules apply when] a person was reading a scroll in a carmelit, a portion of the scroll rolled into the public domain, and a portion remained in his hand: If it rolled more than four cubits, he should turn it face down and leave it. This is a decree, enacted lest [the scroll] drop from his hand and he carry it [more than] four cubits. If it rolled less than four cubits, he should roll it back toward himself. Similarly, if it rolled into a private domain, he should roll it back towards himself.
[The following rules apply when] a person was reading in a private domain and the scroll rolled into a public domain]: If it came to rest, he should turn the scroll face down. If it did not come to rest, but rather remained suspended in the air above the public domain and did not reach the earth, he may roll it back to himself.",
+ "A person who moves thorns so that the public at large will not be injured [should adhere to the following guidelines]: If [the thorns] were in the public domain, he should move them less than four cubits at a time. If they were located in a carmelit, he may move them even 100 cubits in a normal manner.
Similarly, if a corpse [began to decompose,] emit foul odors, and become extremely abhorrent to the extent that the neighbors cannot bear to remain [in the same place], it may be taken from a private domain to a carmelit.
After a person descends to bathe in the sea, he should dry himself when he ascends, lest he carry the water that is on him more than four cubits in a carmelit."
+ ],
+ [
+ "[The following rules pertain to] a place that is enclosed for purposes other than habitation, and is used as an open space - e.g., gardens and orchards, an open area that is enclosed to protect it, or the like: If the walls surrounding it are ten handbreadths or more high, it is considered to be a private domain with regard to a person's being liable for transferring, throwing, or passing an object from it to the public domain, or from the public domain to it.
We are not allowed to carry within it, unless its area is equivalent to that necessary to sow two seah [of grain] or less. If its area is larger than the space necessary to sow two seah, we may not carry more than four cubits within it, as in a carmelit.",
+ "Similarly, if a surface is elevated more than ten handbreadths high and whose area is equivalent to the space necessary to sow two seah or less, we may carry on the entire surface. If its area exceeds the space necessary to sow two seah, we may carry only within a space of four cubits upon it.
When a rock in the sea is less than ten handbreadths high, we may carry from it to the sea, and from the sea to it, for the entire area is a carmelit. If [the rock] is ten handbreadths high, [different rules apply]. If the size of its area is betweenfour handbreadths [by four handbreadths] and the space necessary to sow two seah, [our Sages forbade] carrying from [the rock] to the sea or from the sea to the rock. [This restriction is a safeguard, instituted,] because we are permitted to carry on the entire [rock].
If its area exceeds the space necessary to sow two seah, although it is a private domain and yet it is forbidden to carry more than four cubits upon it as in a carmelit, it is permitted to carry from it to the sea and from the sea to it. This is an atypical situation. Hence, the Sages did not [include] it [in their] decree.",
+ "How large is an area in which a seah [of grain can be sown]? Fifty cubits by fifty cubits. Thus, the area in which two seah [of grain can be sown] is 5000 square cubits.
This measure applies whether the area is a square of 70 cubits and a fraction by 70 cubits and a fraction,or it is a circle, or it is of another shape. [If its area equals the sum mentioned,] it is considered as \"the area in which two seah [of grain can be sown].\"",
+ "[The following rules apply when] an area that is enclosed for purposes other than habitation and is large enough for two seah [of grain to be sown within is rectangular in shape]: If its length is twice its width - for example, it is 100 by 50, as was the courtyard of the Sanctuary - carrying is permitted within it.
If, however, [it is more elongated] and its length exceeds twice its width by even one handbreadth, we are permitted to carry only four cubits within it. [This restriction is imposed because the permission to carry as one may carry] in other courtyards [within] an open space large enough for two seah [of grain to be sown within], is derived from the courtyard of the Sanctuary.",
+ "[The status of] a place that was originally enclosed for purposes other than habitation [may be changed in the following manner]. A person tears down [a portion of the wall, creating] an open space that is more than ten cubits long and ten handbreadths high and then re-encloses that space for the purpose of habitation. [After this has been done,] one may carry within the entire enclosure.
Moreover, even if one [did not complete the entire process at once, but rather] tore down a single cubit and re-enclosed that space for the purpose of habitation, tore down another single cubit and re-enclosed that space for the purpose of habitation - [when one continues this process until] one re-encloses a space greater than ten cubits one may carry within the entire enclosure, even though it is several millim in size.",
+ "When [produce] is sown in the majority of an area that is larger than the space [necessary to sow] two seah [of grain] that was enclosed for the sake of habitation, the area is considered to be a garden, and it is forbidden to carry within it in its totality.
[The following rules apply when produce] is sown merely within a minor portion [of the enclosure]: If the portion [where the produce] was sown is equal to the space [necessary to sow] two seah [of grain], one may carry within the entire [enclosure]. If the portion [where the produce] was sown is larger than the space [necessary to sow] two seah [of grain],one may not carry within the entire [enclosure].
When trees are planted in the majority [of the enclosure], it is considered to be a courtyard, and one may carry within the entire [enclosure].
Should [the enclosure] become filled with water, [the following rules apply]: If [the water] is fit to be used [by humans], [the water] is considered to be like trees, and it is permitted to carry within the entire enclosure. If [the water] is not fit to be used [by humans], we may carry only [within a square of] four cubits in [the enclosure].",
+ "[The following rule applies when a roof is constructedover a portion of] an area large enough for three seah [of grain to be sown within] which originally had been enclosed for purposes other than habitation: If the roof covers [a portion of this area] large enough for a seah [of grain to be sown], we are permitted [to carry throughout the entire enclosure] because of the roof. [The rationale is:] The edge of the roof is considered to descend and close off [the covered portion from the enclosure as a whole].
[The following rule applies when the wall surrounding an area that was enclosed for purposes other than habitation] was torn down, opening the enclosure up to an adjoining courtyard, and [a portion of the wall of the courtyard] opposite [the enclosure] was also torn down:
[We are] permitted [to carry] within the courtyard as [we] previously [were], and [we are] forbidden [to carry] within the enclosure as [we] previously [were]. [The rationale is:] The open space of the courtyard does not cause [carrying] to be permitted [within the enclosure].",
+ "When [the area of an enclosure] is greater than the space necessary [to sow] two seah [of grain], and one attempts to reduce its size by planting trees, its [size is not considered to have been] reduced.
If one builds a pillar ten [handbreadths] high and three or more [handbreadths] wide at the side of the wall, [the size of the enclosure is considered to have been] reduced. If, however, [the pillar] is less than three [handbreadths] wide, [the size of the enclosure is not considered to have been] reduced, for an entity that is within three handbreadths of an existing entity is considered to be an extension of the latter entity.
Similarly, a person who erects a partition that is more than three [handbreadths] removed from the wall [is considered to have] reduced [the size of the enclosure]. If [the partition] is less than three [handbreadths from the wall], it is of no consequence.",
+ "If one applies cement to the wall, one reduces [the size of the enclosure], although [the cement] is not substantial enough to stand as a separate entity.
[The following rule applies when an area which is larger than the space required to sow two seah of grain is located on a mound:] If one builds a wall [with the intent of enclosing the area for habitation] at the edge of the mound, it is not of consequence, for a partition that is built on top of another partition is of no consequence.
[The following rule applies when] a wall [that was constructed for the purpose of habitation was built] on top of a wall [that was not constructed for the purpose of habitation,] the lower wall sunk within the ground, and the upper wall remained: Since the upper wall was constructed for the purpose of dwelling, and it is the only [wall] visible at present, it is [now] considered of consequence and one may carry within the entire [enclosure].",
+ "We may carry only within [a square of] four cubits in a yard that is located behind [a group of] houses larger than the space necessary [to sow] two seah [of grain], even when there is an opening from [one of] the homes to [the yard].
If one opens an entrance [from one of the homes] to [the yard] and then encloses it, [the yard] is considered as enclosed for the purpose of habitation, and we are permitted to carry throughout its total [area].",
+ "[Permission is granted to carry within] a yard that opens to a city at one side and a path that leads to a river on the other [in the following manner]: If one erects a post at the side near the city, it is permitted to carry within [the yard], from [the yard] to the city, and from the city to [the yard].",
+ "[The following rules apply when] an individual spends the Sabbath in an open valley and constructs a partition around his [immediate area]: If [the enclosed area] is the size of the area in which two seah [of grain can be sown] or less, he may carry within the entire [enclosed area]. If [the enclosed area] is larger, he may carry only within [a square of] four cubits.
The same [rules apply when] two individuals [spend the Sabbath in an open valley]. When, however, three or more Jews spend the Sabbath in an open valley [and erect a partition enclosing their immediate area], they are considered a caravan and they are allowed to carry as far as necessary, even several millim, provided there is not a space larger than the area [necessary to sow] two seah left vacant without utensils. If, however, [the enclosed area] includes a space larger than the area [necessary to sow] two seah that is left vacant without utensils, and that is of no use to them, they are allowed to carry only within [a square of] four cubits within the enclosure.
A minor is not included in [the reckoning of the minimum number of people necessary to compose] a caravan.",
+ "When three people enclose an area large enough for their needs and establish this as their place for the Sabbath, [those who remain] are allowed to [continue] carrying within the entire [enclosure] despite the fact that one of them dies [on the Sabbath].
When [by contrast] two individuals establish [an enclosed area] larger than the space [necessary to sow] two seah [of grain] as their place for the Sabbath, they may carry only within four cubits despite the fact that a third person joins them [on the Sabbath]. [The rationale for both decisions is that the ruling] is determined by the manner in which the individuals establish [a site as] their place for the Sabbath [at the commencement of the Sabbath], and not on the number of people who are actually present [on the Sabbath day].",
+ "[Our Sages did not establish restrictions against carrying in the following instance:] Three areas that are enclosed for purposes other than habitation are located adjacent to each other, and lead to each other. The two outer enclosures are wide, while the middle enclosure is narrow. Thus, there are barriers around the outer enclosures on either side. If [three people spend the Sabbath in this place,] one in each of these enclosures, [the three] are considered as a caravan, and they are allowed to carry [wherever] necessary.
If the middle enclosure is wide, while the two outer enclosures are narrow, there are barriers around the middle enclosure on either side. [Thus,] it is considered separate. Therefore, [if three people spend the Sabbath in this place,] one in each of these enclosures, they are not allowed to carry without restriction. Instead, each one is allowed to carry within his own enclosure [provided it is smallerthan the space necessary to sow] two seah [of grain].
If a single individual [spends the Sabbath] in each [of the outer enclosures], while two people are in the middle enclosure, or two people [spend the Sabbath] in each [of the outer enclosures], while one person is in the middle enclosure, they are allowed to carry [wherever] necessary.",
+ "Any partition that cannot stand in the face of an ordinary wind is not considered a significant partition. [Similarly,] any partition which is not constructed in a lasting manner is not considered a significant partition. [Likewise,] a partition constructed only for the purpose of modesty is not considered a significant partition.
Any partition that is not ten handbreadths high is not considered to be a complete partition. A mound five handbreadths high and a partition [on top of it] five handbreadths [high] are combined [and together are considered to be a valid partition].",
+ "Any partition whose open portion exceeds its closed portion is not considered to be a partition. If, however, the open portion is equivalent to its closed portion, it is permitted [to carry within the enclosure], provided none of the open portions is larger than ten cubits wide. [The rationale for this leniency is that an open space] ten cubits [or less] is considered to be an entrance.
If, however, this open space [is enclosed by] the frame of an entrance,, even if it is wider than ten cubits the partition is not considered to be nullified, provided the open space does not exceed the closed portion.",
+ "When does the above apply? When the open spaces are three handbreadths or wider. If, however, the open spaces are each less than three handbreadths, the partition is acceptable although the total open space exceeds the space which is enclosed. For whenever there is an opening of less than three handbreadths, the portions separated in this manner are considered as parts of a solid partition.",
+ "What does the above imply? For example, a person makes an enclosure with reeds - as long as there is less than three handbreadths between one reed and the next, the partition is fully acceptable. Similarly, if one makes a partition with ropes, as long as there is less than three handbreadths between one rope and the next [the partition is fully acceptable]. [The above applies] even when the [reeds or ropes] run vertically but not horizontally, or horizontally but not vertically.
The height of the reeds must be at least ten [handbreadths], or there must be ten handbreadths from the earth to the top of the highest rope if one makes an enclosure with rope. For a partition cannot be less than ten handbreadths high. All these measures are part of the oral tradition transmitted to Moses on Mount Sinai.",
+ "Whenever the term \"frame of an entrance\" is mentioned, it refers to a structure that has at the very least one reed at either side and another reed above them. [There is a further leniency:] The height of the posts at the sides must be at least ten handbreadths, but it is not necessary for the reed or other material placed above them to touch them. Even if it is several cubits above them, since the posts at the side are ten [handbreadths] high, [the structure] is considered to be a frame of an entrance.
The frame of an entrance mentioned must be sturdy enough to hold a door. Nevertheless, [the door need not be of a heavy substance;] a door of straw is also sufficient.",
+ "When the upright portions of the sides of an entrance that is structured in the form of an arch are ten [handbreadths] high, it is considered to be a \"frame of an entrance.\"
A frame of an entrance that is constructed at the side of a partition is not significant, for it is not common for entrances to be constructed at the corner [of a wall], but rather in its center.",
+ "A partition may be made from any substances: utensils, food stuffs, or human beings. Even livestock and other animals and birds [may be used for this purpose] provided they are bound so that they will not depart.",
+ "A partition that arises on its own accord is acceptable. Similarly, a partition that is erected on the Sabbath is considered to be a partition. If it is constructed unintentionally, carrying within [the enclosed area] is permitted on that Sabbath, provided it is not constructed with the knowledge of those who carry within.
If, however, a person intends that a partition be erected on the Sabbath, he is forbidden to carry within [the enclosure] on that Sabbath, even though the person who actually constructed the partition did not do so with the intent of violating [the Sabbath laws]. Similarly, if [a partition] is erected with a conscious intent to violate [the Sabbath laws], it is forbidden to carry within [the enclosure] even if [the person who erected the structure] did not intend to carry within it.",
+ "It is permitted to erect a human partition on the Sabbath - i.e., people standing next to each other - provided that the people whose bodies form the partition do not know that they are standing there for that purpose. Nor may the person who desires to use this enclosure be the one who has them stand there. Instead, another person should have them stand there without the knowledge of [the person who will benefit from the enclosure].",
+ "The branches of a tree which hang downward and which reach within three handbreadths of the earth [may serve as an enclosure]. One should place straw, stubble, and the like between the branches and the leaves, and should tie them to the earth so that they will stand firmly and not flutter in the face of an ordinary wind. [When this is done,] one may carry under the entire [tree].
[The above applies] when there is less than the space [necessary to sow] two seah [of grain beneath the tree]. If, however, the area [below the tree] is larger than that, we are allowed to carry only within four cubits [in this space], since the space beneath [the tree] was enclosed for purposes other than dwelling."
+ ],
+ [
+ "A lane with three walls is called a closed lane. In contrast, a lane that has only two walls, one opposite the other, and thus passersby enter from one end and leave from the other, is referred to as an open lane.",
+ "What must be done to allow people to carry within a closed lane? We should erect one pole at the fourth side or extend a beam above it; this is sufficient. The beam or the pole is considered to have enclosed the fourth side, making it [equivalent to] a private domain.
Thus, carrying is permitted within it.
According to Torah law, one is permitted to carry [within an area enclosed] by three partitions. [The requirement to enclose the] fourth side is Rabbinic [in origin]. Therefore, it is sufficient to erect a pole or a beam.",
+ "What must be done to allow people to carry within an open lane? A frame of an entrance must be erected at one side and either a pole or a beam must be erected at the other side.
An L-shaped lane is governed by the same rules as an open lane.",
+ "When a lane is level, but descends on an incline to the public domain, or if its entrance to the public domain is level but it itself descends on an incline, it does not require either a pole or a beam, for it is clearly distinct from the public domain.",
+ "When one side of a lane ends at the sea and the other side ends at a public garbage dump, there is no need for [further measures to enable carrying to be permitted].
[Leniency is granted,] because a public garbage dump is unlikely to be removed, and we do not suspect that the sea will wash up mud and rocks [which will dry out and create a surface level with that of the lane].",
+ "[The following rules apply to] an open lane that ends in the middle of a yard belonging to many different people: If [the end of the lane] is not opposite the entrance to the yard, it is considered to be closed and does not require any further measures at the side of the yard. If, however, it ends at the sides of the yard, it is forbidden [to carry within the lane].
Moreover, if the yard belongs to a single individual, it is forbidden [to carry within the lane] even if the lane leads into the middle of the yard. [The rationale for this prohibition is that] at times, [the owner] may build on one of the sides of the yard. [After these improvements have been made,] it is possible that the lane will end at the side of the yard.",
+ "Permission [to carry within] a lane because a pole or a beam was erected is granted only when [the following conditions are met]:
[several] houses and courtyards open into it;
it is four cubits long or more; and
its length exceeds its width.
If, however, the length and the width of a lane are equal, it is considered to be a courtyard, and permission [to carry within is granted] only [when one erects] two poles - there is no minimum requirement with regard to their width - one at each of its sides, or one erects a barrier four handbreadths [wide] at one side.",
+ "When the length of a courtyard exceeds its width, it is considered to be a lane, and [carrying within it] is permitted [only when one erects] a pole or a beam.
[When several] houses and courtyards do not open into a lane - e.g., only one house or one courtyard does - and similarly, [when] a lane is not four cubits long, permission [to carry within is granted] only [when one erects] two poles or a barrier (more than) four handbreadths [wide].",
+ "When a lane is not three handbreadths wide, one may carry throughout it; it does not require either a pole or a beam. [This leniency is granted because] an opening less than three handbreadths wide is considered to be an extension of the existing wall.
When a beam is erected over a lane to make it possible for people to carry within as in a private domain, [the lane is not considered to be a private domain, and] a person who throws an article from it to the public domain or from the public domain into it is not liable. The beam is [there merely] to create a distinction.
When, by contrast, a pole is erected [to make it possible for people to carry], [the lane is a private domain, and] a person who throws an article from it to the public domain or from the public domain into it, is liable. The pole is considered to be a wall on the fourth side.",
+ "How is it possible to [make it permissible for people to carry] between two walls of the public domain through which people [frequently] pass? One makes gates on both sides, causing the space between them to be considered to be a private domain.
[In practice,] the gates need not be locked at night, but they must be fit to lock. If they are sunken in the earth, [the earth must be] cleared away and [the gates] adjusted so that they can be locked. The frame of an entrance, a pole, or a beam are not sufficient to make it possible for people to carry within a public domain.",
+ "It is permissible to carry in [the portion of] the lane that is under the beam or opposite the pole. When does the above apply? When these structures are constructed near a public domain.
When, by contrast, [a lane is] near a carmelit, it is forbidden to carry in [the portion of] the lane that is under the beam or opposite the pole, unless one erects another pole to permit carrying within the entrance.
[The rationale for this stringency is that according to the Torah, a carmelit is a makom patur. Therefore, when] this entity, [the space opposite the pole or under the beam, which is also a makom patur, is adjacent] to an entity of this type, [the carmelit,] its presence is deemed significant [and it is considered to be an extension of the carmelit].",
+ "A pole may be constructed employing any substance, even a living entity, or even an object from which we are forbidden to benefit. [For example, if] a false deity or a tree that is worshiped is employed as a pole, it is acceptable. [The rationale for this ruling is that] there is no minimum requirement regarding the width of a pole.
The height of the pole may not be less than ten handbreadths. There is not, however, a minimum requirement for its width and breadth.",
+ "A beam may be constructed employing any substance, with the exception of a tree that has been worshiped. [The latter restriction is applied] because there is a minimum measure for the width of a beam, and a tree that has been worshiped is forbidden to be used whenever there is a minimum measure specified.
The width of a beam may be no less than a handbreadth; there is, however, no minimum measure for its thickness. Nevertheless, it must be sturdy enough to hold a brick that is one and a half handbreadths by three handbreadths. The supports for the beam must be sturdy enough to hold the beam and a brick of the size mentioned above.",
+ "Of what size may the entrance of a lane be for a pole or a beam to be sufficient to allow [people to carry within]? Its height may not be less than ten handbreadths, nor more than twenty cubits. Its width may not be more than ten cubits.
[The above applies] when [the opening] is not built with a frame of an entrance. If, however, [the opening] is built with the frame of an entrance, even if it is 100 cubits high, less than ten [handbreadths high], or more than 100 cubits wide, it is permissible [to carry within].",
+ "Similarly, if the beam over a lane is ornamented or it has designs so that everyone looks at it, it is acceptable even if it is more than 20 cubits high. A beam serves as a distinguishing factor. Therefore, [generally,] if it is higher than 20 cubits, [it is not acceptable because] it will not be noticed. If, however, it is ornamented or if it has designs - since it attracts attention, it serves as a distinguishing factor.",
+ "When the height of a lane, from the earth until the bottom of the beam is 20 cubits, it is acceptable even though the width of the beam extends higher than 20 [cubits above the ground.]
If the lane is more than 20 cubits high and one desires to reduce its height by placing a beam lower than it,
the beam must be a handbreadth wide. If the lane is less than ten handbreadths high, one should dig out a portion that is four cubits by four cubits in area, deep enough so that [the walls of the lane will be] a full ten handbreadths [in height].",
+ "[The following rules apply when] an opening is made in the side of a lane, near its front: If a portion of the wall four handbreadths wide touching the front [wall] remains standing, it is permissible [to carry within the lane], provided the opening is not more than ten cubits wide.
If, however, a portion of the wall four handbreadths wide does not remain, it is forbidden [to carry within the lane] unless the opening is less than three handbreadths. [Any opening] less than three handbreadths [is considered to be closed,] based on the principle of l'vud.",
+ "[The following rules apply when] a lane opens up entirely to a courtyard and the courtyard opens up on the opposite side to the public domain: it is forbidden [to carry within], because it is like an open lane. It is [however] permissible to carry within the courtyard, for although many people pass through a courtyard - entering from this side and departing from the other - it is still considered a private domain.",
+ "[The following rules apply when] there are several paths leading [from the public domain] to a lane, [merging with it] at different points.
Although the entrances are not opposite one another, since they all lead to the public domain, every one is considered to be an open lane.
What must be done [to make it possible to carry within this lane]? A frame of an entrance should be constructed for each of the paths at one end. Similarly, [a frame of an entrance should be constructed] at the main entrance [of the lane to the public domain]. At the other side of all the paths, one should construct a pole or a beam.",
+ "When one of the walls of a lane [that leads to the public domain] is
long and the other is short, one should place the beam near the shorter wall.
When a pole is constructed in the midst of a lane, it is permissible to carry within the inner portion of the lane that is behind the pole. It is, however, forbidden [to carry] in the outer portion of the lane that is beyond the pole.",
+ "When a lane is twenty cubits wide, [it is possible to enable people to carry within by erecting a pole or a board in the following manner]: One may build a wall ten handbreadths high and four cubits long - the latter being the minimum length of a lane - and place [the wall perpendicularly] in the middle [of the entrance].
[As such,] it is as if there are two lanes, each with an entrance of ten cubits.
Alternatively, one may leave a space of two cubits from [one side of the lane] and set up a wall three cubits long, and [similarly,] leave a space of two cubits [from the other side of the lane] and set up a wall three cubits long. Thus, the opening of the lane will be ten cubits wide, and the sides will be considered to be closed, because the enclosed portions exceed the open portions.",
+ "A pole that projects outward from the wall of the lane is acceptable. [Similarly,] a pole that is standing [at the side of the entrance to a lane] without having been placed there [intentionally] is acceptable, provided one has the intent of relying on it before [the commencement of] the Sabbath.
When a pole can be seen from the inside of a lane but cannot be seen from the outside, or conversely, when it can be seen from the outside, but from within the lane appears flush with the wall, it is acceptable as a pole.
A pole that is lifted three handbreadths above the ground or that is more than three handbreadths away from the wall, is not at all significant. Anything less than three handbreadths is, however, acceptable, based on the principle of l'vud.
When a pole is very wide - whether its width is less than or equal to half the width of the lane, it is acceptable and is considered to be a pole. If, however, [its width] exceeds half the width of the lane, [it is considered to be a wall and this side is considered to be enclosed], because the enclosed portion exceeds the open portion.",
+ "When a mat is spread over a beam, the beam's [function in making it possible to carry within the lane] is nullified, for it is no longer conspicuous. [It is possible, however, for it still to be possible to carry within the lane, provided the mat reaches within three handbreadths of the ground.] If the mat is three handbreadths or more from the ground, it is not considered to be a wall [and carrying is forbidden within the lane].
If one implants two spikes into the front of the wall of a lane and places a beam upon them, one's actions are of no significance [and it is forbidden to carry within the lane]. For a beam [to be significant, it] must be positioned over a lane and not next to it.",
+ "[The following rules apply when] a beam extends outward from one wall of a lane, but does not reach the second wall, or if one beam extends outward from one wall and another beam extends outward from the second wall: If they reach within three [handbreadths] of each other, there is no need to bring another beam. If there is more than three handbreadths between them, one must bring another beam.",
+ "Similarly, when two beams are positioned parallel to each other and neither of them is able to support a brick [of the required size], there is no need to bring another beam if the two beams can support the brick together.
If one is on a higher plane and the other is on a lower plane, we see the upper one as if it were lower and the lower one as if it were raised [and thus the two are regarded as though they were on the same plane]. [This applies] provided the upper board is not higher than 20 cubits high, the lower board is not less than ten handbreadths high and there would be less than three handbreadths between the two if the upper one were lowered and the lower one were raised until they were parallel to each other on the same plane.",
+ "If the beam is crooked, we consider it as if it were straight. If it is rounded, we consider it as if it were linear. Thus, if its circumference is three handbreadths, it is a handbreadth in diameter.
[The following rules apply when] a beam is located in the midst of a lane, but because it is crooked, a portion projects outside the lane, or because it is crooked, a portion projects above twenty [cubits] or below ten [handbreadths] high: We consider the distance that would remain between the two ends of the beam were the crooked portion [which projects outside the desired area] to be removed: If less than three handbreadths remain, there is no need to bring another beam. If [more remain], another beam is required.",
+ "When eight walls are positioned at the corners [of a square around] a well, two attached [perpendicularly] at each corner, they are considered to be an enclosure. Even though [the length of the] open portion exceeds that of the walls on each of the sides, since [there are walls] standing at all of the corners, it is permitted to draw water from the well and permit an animal to drink.
How high must each of these walls be? Ten handbreadths. The walls must each be six handbreadths wide, and there must be space between each wall for two teams - each consisting of four cattle - one entering and one departing. This measure is not more than thirteen and one third cubits.",
+ "[It is not always necessary for this space to have actual walls positioned at its corners]. If at one of the corners, or at all four of the corners, there is positioned a large stone, a tree, a mound whose incline is more than ten handbreadths within four cubits, or a bundle of reeds, [the following rules apply]: We see whether the article in question has a section one cubit long on either side that is ten handbreadths high when divided [at the corner]. [If this is true,] it is considered to be two walls positioned at a corner.
When five reeds are erected [around the corner of such a square] with less than three [handbreadths] between each pair of them, [the space between them is considered to be closed]. If there are six handbreadths on one side and six handbreadths on the other side, they are considered to be two walls positioned at a corner.",
+ "It is permissible to bring these four corners closer to the well, provided there is still enough space for the majority of a cow's body to be within these walls when it is drinking. Although one does not hold the head of the animal together with the vessel from which it is drinking, since there is space for the head [of a cow] and the majority [of its body] within [the square], it is permitted.
[If the square is this size,] it is permissible even for a camel [to use] it. If [the square] is smaller, it is forbidden to draw water within [the square], even for a kid whose entire body can enter within.
It is permissible to separate [the walls] from the well as far as one desires, provided that one adds straight walls on every side, so that there will never be more than thirteen and one third cubits between each of the two walls.",
+ "[The use of] such walls was permitted only in Eretz Yisrael, and for the sake of the herds of the festive pilgrims. Similarly, [this leniency] was granted only with regard to a fresh-water well that belongs to the public..
In contrast, should a person desire to drink, he should descend to the well and drink, or should make a barrier ten handbreadths high around the wall, stand within it, draw water, and drink. If the well is very wide and a man is unable to climb down it, he may draw water and drink within [a structure of] corner walls [as described above].",
+ "Similarly, it is forbidden to draw water from a cistern that belongs to the public or from a well that belongs to a private individual - even in Eretz Yisrael - unless one constructs a barrier ten handbreadths high around them.",
+ "When a person was drawing [water] for his animal that is standing between the walls [of the abovementioned enclosure], he may draw water and place it before [the animal] in the vessel [with which it was drawn].
If the [animal was in] a stall ten handbreadths high and four handbreadths [by four handbreadths] wide, whose front portion projected within such walls, the person should not draw water and place [the vessel] before [the animal]. [This restriction was instituted] lest the stall be broken and the person carry the bucket into the stall, and from the stall [bring it] to the ground of the public domain. Instead, he should draw water, pour it before [his animal], who will drink it itself.",
+ "When a person throws [an article] from the public domain into [a space surrounded by] walls of this nature, he is liable. Since there is an actual wall that is ten [handbreadths] high and more than four [handbreadths] by four [handbreadths] in area in every corner, the square is a definitive and distinct entity. Hence, the entire [enclosure] is considered to be a private domain.
[The above applies] even [were such a structure to be built] in a valley where there is no well, for there is a wall on each side of each corner [of the enclosure]. Even if many people pass through the enclosure, the walls are not considered to have been nullified.[Instead, the enclosure] is considered to be like a courtyard through which many people pass. [All agree that] a person who throws [an object] into [such a courtyard] is liable.If there is a well located within such an enclosure, [our Sages relaxed some of their restrictions and] permitted drawing water for an animal.",
+ "When one end of a courtyard enters between the walls of the abovementioned enclosure, it is permitted to carry from [the courtyard] into the enclosure and from the enclosure into [the courtyard]. When [portions of] two courtyards enter between the walls of the abovementioned enclosure, it is forbidden to carry [from the enclosure to the courtyards and from the courtyard to the enclosure] unless an eruv is made.
If the well dries up on the Sabbath, it is forbidden to carry between the walls [of the enclosure]. [Our Sages] considered these walls to be an acceptable enclosure to allow [people] to carry within, only because of the water. If the well begins to flow with water on the Sabbath, it is permitted to carry within [the enclosure], for an enclosure that is established on the Sabbath is an [acceptable] enclosure.
When the beam or pole [used to permit people to carry within] a lane is removed on the Sabbath, it is forbidden to carry within, even if it opens up to a carmelit.",
+ "When an excedra is constructed in an open area, it is permitted to carry within its entire space although it has only three walls and a roof. We consider it to be as though the edge of the roof descends and closes off the fourth side. A person who throws an article into it from the public domain is not liable. It is as if one throws an article into a closed lane that possesses a roof.
When the corner of a house or a courtyard is broken and an opening of ten cubits is created, it is forbidden to carry within it at all. Although [generally] whenever an opening is ten cubits or less we consider it to be an entrance, [no leniency is granted in this instance, because] an entrance is not made in a corner.
Should there be a board extending across the length of the opening, it is considered as if it descends and closes the opening. Thus, it is permitted to carry within the entire area. [This leniency applies] provided [the beams] are not [constructed at] an angle.",
+ "The term \"fingerbreadth\" when used as a measurement, universally refers to the width of a thumb. A handbreadth is the size of four fingerbreadths. Whenever the term \"cubit\" is used whether with regard to the laws of the Sabbath, a sukkah, or the prohibition of growing mixed species, it refers to a cubit of six handbreadths.
There are times when we measure a cubit as six handbreadths pressed one to the other, and other occasions when we consider the handbreadths as amply spaced one from the other. In both instances, the intent is that this lead to a more stringent ruling.
For example, the length of a lane [is required to be a minimum of] four cubits. These are measured in amply spaced cubits. The height [of a lane may not exceed] twenty cubits. These are measured in constricted cubits. Similarly, the length of an opening [may not exceed] ten cubits. These are measured in constricted cubits. Similar principles apply regarding the laws of a sukkah and the prohibition of growing mixed species."
+ ],
+ [
+ "A person who transfers an article from a private domain into the public domain, or from the public domain into the private domain is not liable, unless he transfers an amount that will be beneficial [to accomplish a purpose]. The following are the minimum amounts for which one is liable for transferring:
Human food, the size of a dried fig. This quantity may include a combination of [different types of foods], provided the amount of food itself is the size of a dried fig. The shells, the seeds, the stems, the chaff, and the bran are not included [in this measure].",
+ "[The minimum measure for which one is liable for transferring] wine is a quarter of a revi'it; if it has congealed, a k'zayit. For the milk of a kosher animal, a gulp. For non-kosher milk, enough to apply to one eye. For a woman's milk and egg-white, enough to put in an ointment. For oil, enough to anoint the the small toe of a newborn infant.
Dew, enough to serve as a base for an eye ointment. An eye ointment, enough to be mixed with water [and be applied to an eye]. Water, enough for washing the surface of a mortar. Honey, enough to apply to a wound. Blood, all other liquids, and all sewage water, a revi'it.",
+ "[The minimum measure for which one is liable for transferring] straw from grain is a cow's mouthful. Straw from beans, a camel's mouthful. If, however, one transfers bean straw with the expressed purpose of feeding it to a cow, one is liable for transferring a cow's mouthful. Eating that involves difficulty is still considered to be eating. Straws from the ears of grain, a lamb's mouthful. Grass, a kid's mouthful.
Leaves of garlic and leaves of onion when fresh are considered to be human food. Hence, their measure is the size of a dried fig. When they are dry, their measure is a kid's mouthful.
[Should one take out a combination of these substances,] their amounts should not be combined to hold one liable according to the more stringent measure. They should, however, be combined to hold one liable according to the more lenient measure. What is implied? When a person takes out both straw from grain and straw from beans, if the amount he takes out is enough to fill a cow's mouth, he is not liable. If it is enough to fill a camel's mouth, he is liable. The same applies regarding all similar dimensions of the Sabbath laws.",
+ "[The minimum measure for which one is liable for transferring] wood is the amount necessary to cook a portion of a chicken's egg the size of a dried fig, when the egg is beaten and mixed with oil and placed in a pot.
A person who transfers a reed is liable when it is large enough to make a pen that reaches to the top of his fingers. If, however, the reed is thick or crushed, [and thus is unfit for use as a pen,] the measure [for which one is liable] is the same as for wood.",
+ "[The minimum measure for which one is liable for transferring] spices is the amount necessary to spice an egg. [Different] spices can be combined [to make up this measure].
Pepper, even the slightest amount. Pine sap, even the slightest amount. A substance with a pleasant fragrance, even the slightest amount. A substance with an unpleasant fragrance, even the slightest amount. Perfumes, even the slightest amount. Fine purpled dye, even the slightest amount. Rosebuds, one.
Pieces from utensils made from hard metal - e.g., bronze or iron - even the slightest amount. [Chips] from the stones of the altar, or from the earth of the altar, [pieces] of decayed scrolls or their wrapping cloths, even the slightest amount, for [these articles] are [required to be] entombed.
A coal, even the slightest amount. A person who transfers a flame is not liable.",
+ "A person who transfers seeds of garden plants that are not fit for human consumption is liable for [transferring] a measure that is almost the size of a dried fig. [A person is liable for transferring] two cucumber seeds, two gourd seeds, and five Egyptian bean seeds.
[A person who] transfers coarse bran [is liable for transferring a quantity] fit to place on the opening of the crucible of a gold refiner. [The measure for which a person is liable for transferring] fine bran [depends on his intent]: If [he intends to use the bran as] food [for humans], the measure is the size of a dried fig. As food for animals, a kid's mouthful. For paint, enough to paint a small cloth.
The buds of shrubs and carobs that have not yet become sweet, the size of a dried fig. After they become sweet, a mouthful of a kid. In contrast, luf, mustard, turmos,and all other foods that are pickled, whether they have become sweet or not, [the measure for which one is liable is] the size of a dried fig.",
+ "[When a person] transfers seeds to eat, [he is liable for transferring] five. [If his intent] is to use them as fuel, they are considered to be wood. For counting, two, for sowing, two.
[Similarly, the measure for which a person is liable for transferring] hyssop [depends on his intent]. If [his intent] is for human consumption, he is liable for [an amount equal to] the size of a dried fig. For animal consumption, a kid's mouthful. For fuel, the measure of wood; for sprinkling, the measure acceptable for sprinkling.",
+ "[A person who] transfers nut shells, pomegranate shells, isatis, pu'ah, and other dyes [is liable for transferring a quantity] that is sufficient to dye a small garment - e.g., the hairnet young girls place on their heads.
Similarly, one who transfers urine that is forty days old, Alexandrian niter, soap, cimonia, ashlag, and all other cleansing agents [is liable for transferring] the amount necessary to wash a small garment - e.g., the hairnet young girls place on their heads.
A person who transfers herbs that are soaking [is liable for transferring] an amount sufficient to dye a sample for a weaver.",
+ "A person who transfers ink on a quill [is liable for transferring] a measure sufficient to write two letters. If, however, a person removes [the dried concentrate used to make] ink or ink in an inkwell, a larger amount is necessary [for him to be liable], i.e., the amount necessary for a person to dip a pen in and write two letters.
If [a person transfers] enough [ink] to write one letter in an inkwell and enough [ink] to write one letter on a quill or enough dry ink to write one letter and enough ink to write one letter on a quill, there is a doubt whether he is liable or not.
[When a person takes out enough ink to write] two letters and writes them as he is walking, he is liable. Writing them is considered to be placing them down. [When a person takes out enough ink to write] one letter and writes and then takes out [enough ink to write] a second letter and writes it, he is not liable. For [the ink for] the first letter is lacking.",
+ "[A person who transfers] eye paint, whether for medicinal or cosmetic purposes, [is liable for transferring an amount sufficient] to paint one eye. In places where [a woman] would not apply eye paint to less than two eyes as a cosmetic practice, a person who takes out eye paint for cosmetic purposes is not liable unless he takes out a quantity sufficient to paint two eyes.
Tar or sulfur, enough to make a hole. Wax, enough to place on a small hole. Paste, enough to place on a board to catch birds. Fat, enough to grease [a space] the size of a sela under a cake [in an oven].",
+ "[A person who transfers] red clay [is liable for transferring an amount] sufficient to make a seal for a letter.Clay, enough to make the opening of a crucible.
Manure or fine sand, enough to fertilize a leek. Coarse sand, enough to mix with a full trowel of lime. Firm clay, enough to make the opening of a goldsmith's crucible. Hair, enough to mix with clay to make the opening of a goldsmith's crucible. Lime, enough to apply to a girl's smallest finger. Dust or ash, enough to cover the blood of a small bird. A pebble, enough for an animal to feel if it was thrown at it - i.e., the weight of ten zuzim. A shard, enough to contain a revi'it.",
+ "[A person who transfers] rope [is liable for transferring an amount] sufficient to make a handle for a container. Reeds, enough to make a hook to hang a sifter or a sieve. Palm leaves, enough to make a handle for an Egyptian basket. Palm bast, enough to use as a stopper for a small pitcher of wine. Unprocessed wool, enough to make a ball the size of a nut.
Bone, enough to make a spoon. Glass, to sharpen the point of a weaver's needle or to cut two threads at once.",
+ "[A person] is liable for transferring two hairs from the tail of a horse or of a cow. If he transfers one bristle from a pig's [back], he is liable. Fibers from a date palm, two. The bark of the date branches, one.
From cotton, from silk, camel's wool, rabbit's wool, wool from an animal of the sea, or any other fibers that can be spun, enough to spin a thread four handbreadths long.
When a person transfers cloth, sack, or leather, the same minimum measurements that apply with regard to the laws of ritual purity also apply with regard to transferring [on the Sabbath]: [The size of] a cloth for which one is liable for transferring] is three [fingerbreadths] by three [fingerbreadths]; sackcloth, four [handbreadths] by four [handbreadths]; leather, five [handbreadths] by five [handbreadths].",
+ "When a person transfers an animal hide that was not processed at all and is thus soft, the measure [for which he is liable] is enough to wrap a small weight the size of a shekel. When [it is in the first stages of being processed - i.e.,] salt has been applied to it, but not flour and gall-nut juice, the measure [for which one is liable] is enough to make an amulet. If flour has been applied to it, but not gall-nut juice, the measure is enough to write a bill of divorce upon it. If it has been processed entirely, its measure is five [handbreadths] by five [handbreadths].",
+ "[A person who transfers] processed parchment [is liable for transferring a piece] sufficient for the passage from Shema to uvish'arecha. Duchsustos, enough to write a mezuzah on it.
Paper, enough to write on it two letters for a customs officer's receipt. These two letters are larger than the letters we [usually write]. A person who transfers a customs officer's receipt is liable even though he has already shown it to the customs officer and has been exempted because of it, for it will serve forever as proof [of his having paid].
A person who transfers a promissory note that has been paid or a paper that has been erased [is liable for transferring] enough to wrap around a small flask of perfume. If it has a portion of clean paper large enough to write two letters for a custom officer's receipt, he is liable.",
+ "A person who transfers an animal, a wild beast, or a fowl is liable even if it is alive. A living person, by contrast, is not considered to be a burden. Nevertheless, if he is bound or sick, a person who transfers him is liable.
A woman may walk her son if he can pick up one foot and place down the other.",
+ "A person who transfers a living child with a purse hanging around his neck is liable, because of the purse, for the purse is not considered to be subsidiary to the child. If, however, one transfers an adult who is wearing clothes and rings on his hands, one is not liable, for everything is considered to be subsidiary to him. If, by contrast, his garments were folded [and held] on his shoulder, a person who carries him is liable.",
+ "[A person who transfers] a live locust of the smallest size [is liable]. If it is dead, [he is liable for transferring an amount] the size of a dried fig. [For transferring] \"a bird of the vineyards,\" [one is liable for transferring] even the smallest amount, regardless of whether it is alive or dead, since it is preserved for medicinal purposes. The same applies in all similar cases.
The minimum measure for which one is liable for transferring [flesh from] a human corpse, [flesh from] the carcass of an animal, or [flesh from] a dead crawling animal is the same as the minimum amount of these substances capable of imparting ritual impurity: From a human corpse and from an animal carcass, the size of an olive. From a crawling animal, the size of a lentil.",
+ "If there is exactly an olive-sized portion [of an animal carcass in one place] and a person removes a portion half the size of an olive from it, he is liable. [This decision is rendered,] because his actions are effective in reducing [the amount of impure substance to the extent] that the minimum amount that can convey impurity is no longer present.
If, however, he removes a quantity aproximately half the size of an olive from a quantity that is one and a half times the size of an olive, he is not liable. The same principles apply with regard to other sources of impurity.",
+ "When does [the abovementioned rule,] that a person is liable only when he transfers the minimum of a standard measure of a substance, apply? When the person transfers the substance without any specific intent. If, however, a person transfers a [seed] to sow, or a substance for medicinal purposes, to show as an example, or the like, he is liable for the slightest amount.",
+ "Should a person who stores a substance to use as seed, or to use for medicinal purposes, or a substance to be shown as a sample, [afterwards,] forget the reason for which he stored the substance, and remove it without any specific intent, he is liable regardless of its size. Another person, by contrast, is not liable [if he transfers this article] unless it is of the prescribed measure.
If after transferring the article [for the intent he originally had], the person throws it into a storeroom, even if it is [set aside] in a distinct place, his original intent is considered to have been nullified. Therefore, if he brings in the article afterwards, he is not liable unless it is of the prescribed measure.",
+ "When an entity is not usually stored away, nor is it fit to be stored away - e.g., a woman's menstrual discharge - a person who stores it and then transfers it is liable. Other people, by contrast, are exempt for [transferring] such an article, for [in general] one is not liable unless one transfers an article that is fit to be stored and that people generally store.",
+ "A person who transfers half of the prescribed measure [of a substance] is not liable. Similarly, a person who performs half the measure of any of the other [forbidden] labors is not liable.
If a person transfers half of the prescribed measure [of a substance], places it down, and then returns and transfers the second half, he is liable. If, however, he picks up the first half before he places down the second half, it is as if [the first half] were burned, and he is not liable.
When a person transfers half of the prescribed measure [of a substance], places it down, and then returns and transfers the second half, passing it over the first [half without placing it on the ground], he is liable [if the second half] is [held] within three handbreadths of the first half. [The rationale is] that transferring is considered equivalent to placing the object down on a substance.
If, by contrast, he throws the second half, he is not liable unless it comes to rest on a substance [within the domain where the first half was placed].",
+ "[When a person] transfers half the prescribed measure [of a substance], and afterwards transfers another half of the prescribed measure [of that substance] to the same domain in a single period of unawareness, he is liable.
[Different rules apply if] he transfers [the two half-measures] to two different domains. If there is a domain into which one would be liable [for transferring an article interposed] between [the two domains], one is not liable [for transferring these two halves]. If there is a carmelit between them, they are considered to be a single domain, and [the person who transfers the two half-measures] is liable to bring a sin offering.",
+ "When a person transfers less than the prescribed measure [of a substance], but before he places it down, [the substance] swells in size and reaches the prescribed measure [he is not liable]. Similarly, one is not liable if one transfers more than the prescribed measure [of a substance], but before he places it down [the substance] diminishes in size and becomes less than the prescribed measure.",
+ "[The following rule applies when] a person transfers a portion [of a food] the size of a dried fig with the intent of eating it, but before he places it down it diminishes in size: If he [reconsiders and] decides to use it to sow, or for medicinal purposes, he is liable, because of the intent he had at the time he placed it down.
If a person transfers [a quantity of seeds] smaller than the size of a dried fig with the intent of sowing them, but before he places them down, changes his mind and decides to eat them, he is not liable. If [the seeds] swell in size before they are placed down and reach the size of a dried fig before he changes his mind [and decides to] eat them, he is liable. Even if he had not change his mind, he would still have been liable because of his original intent.",
+ "When a person transfers a portion [of a food] the size of a dried fig with the intent of eating it, it diminishes in size, and then it swells [to the size of a dried fig] again before it is placed down, there is a question [whether he is liable or not]: [Does the fact that in the interim, it was not of sufficient size for its transfer to incur liability cause that liability] to be deferred [forever] or not?
When a person throws a portion of the food the size of an olive into a house that is impure and by doing so, complements the quantity of food that was already in the house, causing there to be an amount [of food] the size of an egg [in the impure house], there is a question [whether he is liable or not]: Is he liable for transferring [the portion of] food that is equivalent to the size of an olive, because he completed the measure of food that is significant with regard to the laws of ritual impurity, or is he not liable?",
+ "A person who transfers less than the standard measure [of a substance] is not liable even though he transfers it in a container. [The rationale is that] the container is subsidiary [to its contents]; [when the person transfers it,] he is concerned not with the container, but with its contents.
Accordingly, if a person transfers a man who is alive and who is not bound on a bed, he is not liable, for the bed is considered to be subsidiary to the man. These principles apply in all similar situations.
A person who transfers a perfumer's box is liable for only a single [sin offering], although it contains many different types [of scents]. [Similarly,] even if he transfers [several items] in his hand, he is liable for only a single sin offering, for [he has performed] a single act of transfer."
+ ],
+ [
+ "We may not go out [wearing] any weaponry on the Sabbath. [The following rules apply should one] go out [wearing weaponry]: If they are objects that are worn as garments - e.g., a coat of mail, a helmet, or iron boots - one is not liable. If, however, one goes out [carrying] articles that are not worn as garments - e.g., a spear, a sword, a bow, a round shield or a triangular shield - he is liable.",
+ "We may not go out wearing a sandal studded with nails to fasten it. Even on festivals, the Sages decreed that we should not go out wearing [such sandals].
It is permitted to go out wearing a belt with pieces of gold and silver imbedded into it as kings wear, for this is a piece of jewelry, and it is permitted [to wear] all jewelry. [This license is granted] provided [the belt] does not hang loosely, lest it fall in the public domain and one go and bring it.",
+ "A ring that has a seal is considered to be a piece of jewelry for a man, but not for a woman. A ring without a seal, by contrast, is considered to be a piece of jewelry for a woman, but not for a man. Accordingly, a woman who goes out wearing a ring that has a seal and a man who goes out wearing a ring without a seal are liable.
Why are they liable? They did not transfer them in an ordinary manner - i.e., it is not an ordinary practice for a man to wear a ring on his finger that is not appropriate for him, nor for a woman to wear a ring on her finger that is not appropriate for her. [Nevertheless,] there are times when a man gives his ring to his wife to hide at home and she places it on her finger while she is walking. Similarly, there are times when a woman gives her ring to her husband to take to a jeweler to fix, and he places it on his finger while he is walking to the jeweler's store. Therefore, [although the rings are not appropriate for the individuals mentioned above, because they do occasionally wear such rings,] they are considered to have transferred them in an ordinary manner. Accordingly, they are liable.",
+ "Although a ring that does not have a seal is considered to be a piece of jewelry for a woman, a woman should not go out wearing such a ring, lest she take it off in the public domain and show it to her friends, as women often do. If, however, she went out wearing such a ring, she is not liable.
A man, by contrast, may go out wearing a ring that has a seal, for it is considered to be a piece of jewelry for him and it is not usual practice for a man to show off [his jewelry to others]. It has, [nevertheless,] become accepted practice for people to go out without wearing any rings at all.",
+ "A woman who goes out [wearing] a pin with an eye is liable, while a man is not liable. A man who goes out [wearing] a pin without an eye is liable, while a woman is not liable, for this is considered to be a piece of jewelry for her. She is prohibited against wearing it only because of a decree lest she [take it off and] show it to her friends.
The [following] general principles apply: Whenever a person goes out wearing an item that is not considered to be jewelry for him, and it is not [worn as] a garment, he is liable if he transfers it in an ordinary manner.
Whenever a man goes out wearing a piece of jewelry that hangs loosely and could easily fall and thus cause him to bring it through the public domain, and similarly, whenever a woman goes out wearing a piece of jewelry that she is likely to take off and show [to her friends], they are not liable.
Whenever an adornment that is not likely to fall, nor is it likely to be shown to others, [a woman] is permitted to go out [wearing] it. Therefore, she may go out [wearing] a bracelet that is placed on the forearm or [a garter that is placed on] the thigh if it clings tightly to the flesh and will not slip off. These rules apply in other similar situations.",
+ "A woman should not go out with woolen strands, linen strands, or straps attached to her head lest she remove them when she immerses herself and carry them in the public domain.
She should not go out [wearing] a frontlet on her forehead, nor with bangles of gold that hang from the frontlet on her cheeks if they are not sewn together. Nor may [she go out wearing] a crown of gold on her head, nor with the ankle chains worn by maidens so that they will not take long strides and thus destroy [the signs of] their virginity.
It is forbidden to go out [wearing] any of these articles lest they fall and one carry them by hand.",
+ "A woman should not go out [wearing] a necklace, a nose ring, a flask of perfume attached to her forearm, a small round pouch in which balsam oil is placed, referred to as a cochellet.
Nor should she wear a wig that will give the appearance that she has a full head of hair, nor a woolen pad that goes around her face, nor a false tooth, nor a golden crown that she places over a black tooth or a red blemish that she has on her teeth. She may go out with a silver tooth, because this is not obvious.
All these prohibitions were instituted lest {the article fall and [the woman] carry it in her hand or} lest she remove it and show it to a friend.",
+ "Whenever the Sages forbade wearing an item in the public domain, it is forbidden to go out [wearing] that item even in a courtyard for which there is no eruv. An exception is made with regard to a face pad and a wig; permission is granted to go out [wearing] them to a courtyard where there is no eruv so that [the woman] would not appear unattractive to her husband.
A woman who goes out [carrying] an empty flask with no perfume is liable.",
+ "A woman may go out [wearing] strands of hair that are attached to her head. Water passes through them and they are therefore not considered to be an interposing substance were she to immerse herself. [Consequently,] she will not remove them. Hence, there is no necessity to prohibit [wearing them lest she remove them] and carry them into the public domain.
This applies regardless of whether [the strands of hair were taken from] the woman's own tresses, those of another woman, or from an animal. An elderly woman should not, however, go out [wearing strands of hair from] a young woman, for they are becoming to her, [and we fear that] she might remove them and show them to a friend. A young woman, by contrast, may go out [wearing] strands of hair from an elderly woman.
Any woven hair-covering may be worn.",
+ "A woman may go out [wearing] strands [tied around] her neck, because she does not tie them tightly, and they are therefore not considered to be an interposing substance [with regard to ritual immersion]. If, however, they are colored, she may not go out wearing them, lest she show them to a friend.
A woman may go out wearing a golden diadem, since these are worn only by dignified woman who are not accustomed to removing [their jewelry] and showing them to their friends. A woman may also go out [wearing] a frontlet on her forehead with bangles of gold [that hang from the frontlet], provided they are sewn into her head-covering so that they do not fall. The same applies in all similar situations.",
+ "A woman may go out with wadding in her ear provided it is attached to her ear, with wadding in her sandal provided it is attached to her sandal, and with wadding for her menstrual discharge even though it is not attached. [The latter rule applies] even if it has a handle. Since it is repulsive, even if it falls, she would not carry it.",
+ "She may go out with pepper, a grain of salt, or any other substance that is placed in the mouth [to prevent] bad breath. She should not, however, place these substances in her mouth on the Sabbath itself.
Women may go out [wearing] slivers of wood in their ears, or with bells on their necks or garments, and with a cloak fastened with a make-shift button.
Indeed, a woman may fasten her cloak in this manner using a stone or a nut on the Sabbath and go out, provided she does not [use this leniency as] a ruse and use a nut for this purpose in order to bring it to her young son. Similarly, she should not fasten her cloak in this manner using a coin, for it is forbidden to carry it. If her cloak was fastened [using a coin], she may go out wearing it.",
+ "A man may go out to the public domain with a sliver of wood in his teeth or in his sandal. If, however, it falls, he should not put it back. [He may go out with] wadding or a sponge over a wound, provided he does not wind a cord or a string over them. [The latter restriction applies] because he considers the cord or the string as important and they do not assist [the healing of] the wound.
[He may go out with] a garlic peel or an onion peel on a wound, and with a bandage on a wound. He may open and close [the bandage] on the Sabbath. [He may go out with] a compress, a plaster, or a dressing on a wound. [Similarly, one may go out with] a sela on a footsore, a locust's egg, a fox's tooth, a nail from a gallows, and any other entity that is hung on a person's body to [bring] a cure, provided that physicians say that it is effective.",
+ "[A woman] may go out with a tekumah stone or with the weight of a tekumah stone, which was weighed [and carried] with the intent that it serve as a remedy. This applies not only to a pregnant woman, but to all women, [as a safeguard] lest they become pregnant and miscarry.
One may go out [wearing] an amulet that has proven its efficacy. What is an amulet that has proven its efficacy? [An amulet] that has cured three individuals or that was prepared by an individual who cured three people with other amulets. If a person goes out wearing an amulet that has not proved its efficacy, he is not liable. [The rationale:] he carried it out as a garment. Similarly, a person who goes out [wearing] tefillin is not liable.",
+ "A person who has a wound on his foot may go out [wearing] one sandal on his healthy foot. If, however, a person does not have a wound on his foot, he may not go out [wearing] a single sandal.
A child should not go out [wearing] the sandals of an adult. He may, however, go out [wearing] the cloak of an adult. A woman should not go out [on the Sabbath], [wearing] a loose-fitting sandal, nor [wearing] a new sandal that she did not wear for even a short period of time before [the commencement of the Sabbath].
A one-legged man may not go out [wearing] his wooden leg. We may not go out [wearing] wooden shoes, because it is not the ordinary practice to wear them. If, however, one goes out [wearing] them, he is not liable.",
+ "[A man] may go out [wearing] tufts of flax or a woolen wig worn by men with sores on their heads. When does this apply? When he colored them with oil and wound them, or he went out [wearing] them [at least] momentarily before the commencement of the Sabbath. If, however, he did not perform a deed [that indicated his desire to use these articles], nor did he go out [wearing] them before the Sabbath, it is forbidden for him to go out [wearing] them.",
+ "We may go out [wearing] coarse sackcloth, tent-cloth,a thick woolen blanket, or a coarse wrap [as protection] against rain. We may not, however, go out [wearing] a chest, a container, or a mat, [as protection] against the rain.
When a pillow and a blanket are soft and thin as garments are, one may go out [wearing] them as a wrap on one's head on the Sabbath. When they are firm, they are considered to be burdens and it is forbidden.",
+ "We may go out with bells woven into our clothes. A servant may go out [wearing] a clay seal around his neck, but not with a metal seal, lest it fall and he carry it.
[The following rules apply when] a person wraps himself in a tallit and folds it, either [holding the folds] in his hand, or [placing them] on his shoulder: If his intent is that [the ends of the garment] should not tear or become soiled, it is forbidden. If his intent is for the sake of fashion, since this is the style in which people of his locale wear their clothes, it is permitted.",
+ "A person who goes out [to the public domain] with a garment that is folded and placed on his shoulders is liable. He may, however, go out with a wrap [folded] around his shoulders even though a thread is not tied to his fingers.
Whenever a wrap does not cover [a person's] head and the majority of his body, he is forbidden to go out [wearing it]. A cloth that is worn as a head covering that is short and not wide should be tied below one's shoulders. Thus, it will serve as a belt and one will be permitted to go out [wearing] it.",
+ "It is permitted to wrap oneself in a tallit that has unwoven strands at its edges, even though they are long and do not enhance the appearance of the tallit, because they are considered to be subsidiary to it. The person [wearing the tallit] does not care whether they exist or not.
Based on the above, a person who goes out [wearing] a tallit whose tzitzit are not halachically acceptable is liable. For these strands are important to him and he is concerned with completing what they are lacking, so that they can be considered to be tzitzit.
When, however, the tzitzit are halachically acceptable, it is permitted to go out [wearing this garment] during the day and during the night. Tzitzit that are halachically acceptable are not considered to be a burden, but rather to be an article that enhances the garment and beautifies it. Were the strands of tzitzit that are halachically acceptable to be considered a burden, one would be liable [for wearing such a garment] even on the Sabbath day, since a positive commandment [whose negation] is not [punishable by] karet does not supersede the Sabbath [prohibitions].",
+ "A tailor should not go out on the Sabbath with a needle stuck into his clothes, nor a carpenter with a sliver of wood behind his ear, nor a weaver with wool in his ear, nor a carder of flax with a string around his neck, nor a money-changer with a dinar in his ear, nor a dyer with a sample in his ear.
If one [of these individuals] goes out [wearing such an article], he is not liable. Although this is the usual practice for artisans of this craft, [he is not liable,] because he is not considered to have transferred the article in an ordinary manner.",
+ "A zav who goes out with his receptacle is liable, for this is the only way this receptacle is transferred. [He is liable] although he has no need to take out [the receptacle] itself; [he needs it] only to prevent his clothes from being soiled. For a person who performs a labor is liable even when he has no need for the actual labor he performed.",
+ "What should a man do when he finds tefillin in the public domain on the Sabbath? He should wear them in the ordinary fashion, placing the head tefillin on his head and the arm tefillin on his arm, enter a home and remove them there. Afterwards, he should go out, return, put on a second pair, [return to the home,] remove them, and [continue this pattern] until he brings in all [the tefillin].
If there were many pairs of tefillin and there was not enough time to bring them in during the time by wearing them as garments, he should remain [watching] them until [after] nightfall, and bring them in on Saturday night. In a time of oppressive decrees, when one might fear to linger and watch them until the evening because of the gentiles, he should cover them where they are located, leave them, and proceed [on his way].",
+ "Should he be afraid to wait until after nightfall because of thieves, he should take the entire group at once and carry them less than four cubits at a time, or he should give them to a colleague [standing within four cubits], who in turn will give them to another colleague until they reach the courtyard at the extremity of the city.
When does the above apply? When they are found together with their straps that are tied with the knots with which tefillin are tied, since then they are surely tefillin. If, however, their straps are not tied, one should not pay attention to them.",
+ "A person who finds a Torah scroll should linger and watch it until after nightfall. In a time of danger, he may leave it and go on his way. If rain is descending, one should wrap himself in the parchment, cover it [with one's outer garments], and enter [a home] with it.",
+ "On Friday, shortly before nightfall, a tailor should not go carrying a needle in his hand, nor should a scribe [go out carrying] his pen, lest he forget and transfer it on the Sabbath.
A person is obligated to check his clothes on Friday before nightfall, lest he forget something in them and [inadvertently] transfer it on the Sabbath.
It is permissible to go out wearing tefillin on Friday shortly before sunset. Since a person is obligated to touch his tefillin at all times, there is no possibility that he will forget them. If a person forgets and goes out to the public domain [wearing] tefillin, [when] he remembers the tefillin on his head, he should cover his head until he reaches his home or the house of study."
+ ],
+ [
+ "It is forbidden to transfer a burden on an animal on the Sabbath, as [Exodus 23:12] states, \"[On the seventh day, you shall cease activity,] and thus your ox and your donkey may rest.\" This includes [not only] an ox and a donkey, but all animals, beasts, and fowl.
Although a person is commanded to have [his animals] rest, he is not liable [for causing them to work], for the prohibition is derived from a positive commandment. Therefore, a person who directs his animal [while] it is carrying a burden on the Sabbath is not liable.",
+ "Behold, there is [also] an explicit prohibition in the Torah [against working with an animal] as [Exodus 20:10] states: \"Do not do any work on the Sabbath. [This includes] you, your son, your daughter, your servant, your maidservant and your beast.\"
[This means that one should not perform forbidden labors such as] plowing and the like [together with an animal]. Since this is a prohibition which is punishable by death, [its violation does not incur] lashes.",
+ "It is forbidden for a Jew to lend or hire a large animal to a gentile so that the latter may perform work with it on the Sabbath, since [the Jew] is commanded to have his animal rest.
Our Sages forbade selling a large animal to a gentile, lest one come to lend or hire [an animal to work on the Sabbath]. A person who makes such a sale is penalized and is required to repurchase the animal, even if this requires paying ten times its worth.
Even an animal that is injured should not be sold [to a gentile]. It is, however, permitted to sell [an animal to a gentile] through a broker, since a broker neither lends nor hires [beasts].",
+ "It is permitted to sell a gentile a horse, since a horse is used only for human transportation and not for transporting burdens. [Hence, there is no forbidden labor involved, because] \"a living entity carries itself.\"
Just as it is forbidden to sell [such an animal] to a gentile, so too is it forbidden to sell it to a Jew who, we suspect, might sell it to a gentile.
One may, however, sell [a gentile] a cow for the purpose of slaughter, [provided] he slaughters it in the seller's presence. One should not, however, sell [any animal], even an ox fattened for slaughter, without an explicit condition, lest the purchaser delay and work with it [on the Sabbath in the interim].",
+ "In a place where the accepted custom is to sell a small animal to gentiles, one may make such a sale. In a place where the accepted custom is not to make such sales, one should not.
In all places, however, a large non-domesticated animal should not be sold [to a gentile], just as a large domesticated animal should not be sold unless one does so via a broker.",
+ "[The following rules apply when] a person is on a journey and night falls on Friday, [but] he is not accompanied by a gentile to whom he could give his purse: If he has an animal with him, he should place his purse on [the animal] while it is walking, and when [the animal] desires to stand, he should remove [the purse] from it, so that it will not stand still while carrying [the purse]. [In this manner,] neither the removal of an article from its place, nor placing it down in a new position will have been performed [by the animal].
It is forbidden for him to direct the animal, even with his voice alone, as long as the purse is on it, so that he will not be considered to be directing his animal on the Sabbath. Our Sages decreed that one should not place a purse on an animal on the Sabbath unless one is not accompanied by a gentile.",
+ "Although the person is also accompanied by a deaf mute, a mentally incompetent individual, and a minor, he should place his purse on the donkey rather than give to one of these individuals, for they are humans and are members of the Jewish people.
If he is accompanied by a deaf-mute and a mentally incompetent individual, and does not have an animal with him, he should give it to the mentally incompetent individual. If [he is accompanied by] a mentally incompetent individual and a minor, he should give it to the mentally incompetent individual. If [he is accompanied by] a deaf-mute and a minor, he may give it to whomever he desires.
If he does not have an animal with him, nor is he accompanied by one of these individuals, he should walk [carrying his purse] less than four cubits [at a time]. Even if he has acquired a lost article, he may [move it] by walking less than four cubits [at a time].
[Different rules, however, apply to a lost article that] he has not acquired: If he can linger and wait until nightfall, he should. If not, he may [carry it] by walking less than four cubits [at a time].",
+ "It is permitted to lead an animal in the public domain with its reins and its bridle, provided the bridle and reins are appropriate for it - for example, a horse with a neck-ring, a camel with a rope tied to its mouth, a female camel with an iron bit, and a dog with a muzzle.
If, however, one took out an animal with a bridle that is insufficient - e.g., one tied a rope in the mouth of a horse - or with a bridle that is excessive, for it would be controlled with a lesser one, - for example one took out a donkey with a horse's neck-ring, or a cat with a muzzle, it is considered to be a burden. For any excessive or insufficient restraint is considered to be a burden.",
+ "A person should not tie camels together and lead them. [Moreover,] even when they were tied together on Friday, he should not lead them on the Sabbath. One may, however, gather the ropes [of many camels] in one's hand, provided none of the ropes extends more than a handbreadth outside one's hand and the rope leading from [each] camel's mouth to one's hand is at least a handbreadth above the earth.
Why is one prohibited from leading camels that are tied to each other? Because it appears as if he is leading them to the marketplace where animals are sold or used for sport. For this reason, a person should not go out [leading] an animal wearing a bell around its neck, even if its clapper is plugged [so that] it does not produce a sound.",
+ "An animal should not go out with a bell [attached to] its coverings, a seal [attached to] its neck, a seal [attached to] its coverings, a strap on its foot, or a ladder on its neck.
A donkey may not go out with a saddle-cloth unless it is tied to it on Friday. A camel should not go out with a patch attached to its hump or its tail unless it is tied to both its hump and its tail.
A camel should not go out with its foreleg tied to its hind legor its foreleg bound. The same applies to all other animals.",
+ "Chickens may not go out with cords, nor with straps on their feet. Rams may not go out with a small wagon under their fat tail. Ewes may not go out with [chips of] wood that are placed in their nostrils so that they sneeze and dislodge the worms in their brains.
A calf may not go out with a small yoke [that is placed] on its neck to break [its nature] and accustom it [to bearing a yoke so that later it will wear a larger yoke for] plowing. An animal may not go out with a muzzle placed in its mouth so that it will neither bite nor eat. A cow may not go out with a hedgehog skin on its teats so that crawling animals will not suck from it when it sleeps, nor may it go out with a strap between its horns, regardless of whether it is placed there as an ornament or as a restraint.
When a goat's horns are pierced, it may go out with a rope tied to its horns on the Sabbath. If the rope is tied to [the goat's] beard, it is forbidden, lest it tear off and the person carry it in his hands in the public domain. The same applies in all similar situations.",
+ "Rams may go out with a wide strap tied against their genitals so that they will not copulate with females, with a hard piece of leather strapped over their hearts so that they will not be attacked by wolves, and with an embroidered cloth that is placed on them to make them more attractive.
Ewes may go out with their fat tail tied to their backs, [exposing them] so that rams will copulate with them, or tied downward so that rams will not copulate with them. They may go out covered with a cloth so that their wool will remain clean.
Goats may go out with their teats tied so that their milk will dry up. They should not go out, however, [with their teats tied] so that no milk will flow out until they are milked in the evening.",
+ "A donkey should not go out [wearing] a saddle even when it is tied upon it on Friday. A horse may not go out wearing a fox's tail or with a scarlet thread between its eyes.
An animal should not go out with a feeding bag [attached] to its mouth, nor with metal shoes, nor with an amulet that has not proven its efficacy for an animal. An animal may, however, go out with a bandage placed on a wound, with plates placed on a broken bone, or with a placenta that is hanging from it.
We may plug up a bell hanging around its neck and allow [an animal] to stroll with it in a courtyard. Similarly, one may place a saddlecloth on a donkey and allow it to stroll in a courtyard. One may not, however, attach a feeding bag to [an animal] on the Sabbath [even when it will not go beyond a courtyard].",
+ "Just as a person is commanded that his animals rest on the Sabbath, so too, he is commanded that his servants and maidservants rest. Although they have the power of thought, and act according to their own volition, [their master] is obligated to watch over them and prevent them from performing [forbidden] labor on the Sabbath, as [Exodus 23:12] states: \"Thus your ox and your donkey may rest, and the son of your maidservant and the foreigner may find repose.\"
The servants and maidservants whom we are commanded to have rest [on the Sabbath] are servants that have been circumcised and have immersed themselves [in the mikveh], so that they be granted the status of servants who have accepted the mitzvot that servants are obligated to observe. By contrast, servants who have not been circumcised and have not immersed themselves, but have merely accepted [the observance of] the seven [universal] laws commanded to the descendants of Noach, are considered equivalent to \"resident aliens\" and are permitted to perform [forbidden] labors for their own sake in public as the Jews may during the week. [The status of] a resident alien is granted only in the era when the Jubilee year is observed.
[One might ask:] Since a resident alien may perform [forbidden] labors on his own behalf on the Sabbath, and a convert is considered equivalent to a native-born Jew in all matters, who is referred to with [the term הגר] in the phrase, \"and the son of your maidservant and the foreigner [הגר] may find repose\"?
This refers to a resident alien who is an employee of a Jew, like \"the son of [his] maidservant.\" Such a resident alien may not perform [forbidden] labors on behalf of his Jewish master on the Sabbath.He may, however, perform [such labors] on his own behalf. Moreover, even if this foreigner is a servant [belonging to a Jewish master], [this foreigner] may perform [labors] for his own sake [on the Sabbath]."
+ ],
+ [
+ "[Regarding the Sabbath,] the Torah [Exodus 23:12] states: \"[On the seventh day,] you shall cease activity.\" [This implies] ceasing [even the performance of certain] activities that are not [included in the categories of the forbidden] labors.
[The Torah left the definition of the scope of this commandment to] the Sages, [who] forbade many activities as sh'vut. Some activities are forbidden because they resemble the forbidden labors, while other activities are forbidden lest they lead one to commit a forbidden labor. These [activities] include the following:",
+ "A person who levels crevices [in the ground] is liable for [performing the forbidden labor of] plowing. For this reason, it is forbidden to defecate in a field that is lying fallow, lest one come to level crevices.
A person who empties a storeroom [of its contents] on the Sabbath, because he needs [the storeroom] for the sake of a mitzvah - e.g., to house guests or to use as a study hall - should not empty the storeroom entirely, lest he come to level crevices within.
[A person who] has mud on his feet may clean it off on a wall or on a beam, but not on the ground, lest he level crevices. A person should not spit on the ground and wipe it with his feet, lest crevices be leveled. It is, however, permitted to step on spittle that is lying on the ground as one walks, without having any specific intent.",
+ "It is forbidden for women who [often] play with nuts, almonds, or the like, to play with them on the Sabbath, lest they be motivated to level crevices.
It is forbidden to sweep the ground, lest one level crevices, unless [the floor] is paved with stone. One may, however, sprinkle water on the ground. There is no suspicion that the person will level crevices, since this is not his intent.
One may not apply oil to the floor, even if it is paved, nor may one blow [dust from the floor], nor may one wash it. This applies on a holiday, and surely on the Sabbath. These acts were forbidden lest a person follow his usual weekday pattern and thus come to level crevices in a place which is not paved.",
+ "When a courtyard has become soiled in the rainy season, one may bring straw and spread it over [the courtyard]. When a person spreads [the straw], he should not spread it with a basket or with a container, but rather with the underside of the container, so that he will not follow his usual weekday pattern and thus come to level crevices.",
+ "A person who waters seeds [that have been planted] is liable for [performing a derivative of the forbidden labor of] sowing. Therefore, it is forbidden to draw water from a cistern using a pulley, lest one draw water for one's garden and one's ruin. On this basis, if a cistern with a pulley is located in one's courtyard, it is permitted to use the pulley to draw water.",
+ "A person who detaches [produce or wood] is liable for [performing a derivative of the forbidden labor of] reaping. Accordingly, it is forbidden to remove honey from a beehive on the Sabbath, because this resembles detaching [produce].
We may not climb a tree; [this includes both] a fresh tree and one that has dried out. We may not suspend [articles from] a tree, nor may we lean on a tree. We may not climb a tree before the commencement of the Sabbath [with the intent of] remaining there for the entire day.
We may not use any [plant] that is attached to the ground. This is a decree, lest one detach [produce].",
+ "Fruit that falls from a tree on the Sabbath may not be eaten until Saturday night; this is a decree lest one detach [produce].
One may smell a myrtle that is attached [to its bush], because the only benefit one has from it is its fragrance, and its fragrance can be appreciated even when it is attached. In contrast, it is forbidden to smell an etrog, an apple, or any other [fruit] that is fit to be eaten while it is attached [to its tree]. This is a decree enacted lest one pick it to partake of it.",
+ "It is forbidden to sit on the roots of a tree that project more than three handbreadths above the ground. If, however, they are less than three [handbreadths above the ground], they are considered as the ground itself.
If [the roots] descend from three [handbreadths] above the ground to within three [handbreadths of the ground], it is permitted to make use of them. If they are three handbreadths above the ground [on one side] or if there is a cavity three [handbreadths high below them], it is forbidden to sit on them even when one side [of the roots] is level with the ground.",
+ "We may not ride on an animal on the Sabbath; this is a decree enacted lest one cut a branch [to use as a switch] to guide it. We may not hang from an animal, nor may we climb onto an animal before the Sabbath so that we can sit upon it on the Sabbath.
We may not support ourselves by leaning on an animal; we may, however use articles hanging from an animal as a support.
A person who climbs a tree on the Sabbath without being aware of the prohibition involved is allowed to descend. [In contrast, one who climbs up] in conscious violation [of the prohibition] is forbidden to descend.
[In contrast, should one mount] an animal, one may descend even if one [mounted it] in conscious violation of the prohibition. [This leniency is granted] in consideration of the pain [endured] by the animal. Similarly, we may remove a load from an animal on the Sabbath, because of the pain [endured] by the animal.",
+ "What is implied? If a person's animal is carrying a haversack of grain, [he may unload the animal in an irregular manner; he should insert his head under [the load, so that] it will be shifted to the other side and fall.
[The following rules apply when a person] enters [a city] from a journey on Friday night and his animal is carrying a burden: When he reaches the outermost courtyard of the city, he should remove the utensils that may be carried on the Sabbath. Regarding those that may not be carried, he should loosen the ropes that are holding the bags, and allow the sacks to fall.
[The following rules apply] if the sacks contain articles that might break. If the sacks are small, one may bring pillows and blankets and place them under them, so that the sacks will fall on the pillows. [This is permitted] because, if the person desires, he could slip the pillows out from under the sacks, since these sacks are small and light. Thus, one has not nullified the possibility of using a utensil prepared for use on the Sabbath.
If [the sacks are large and contain] large pieces of glass, one should release the sacks and let them fall. Even if they break, there will not be a great loss, for [such pieces of glass] are intended to be melted down. [Therefore, only] a small loss [will be incurred],and this is of no concern to the Sages.
If the sacks are large and contain glass utensils and the like, one should unload the sacks gently. One may not, however, leave them on the animal [for the entire Sabbath], because of the pain the animal [will suffer].",
+ "A person who presses fruits together until they become a single entity is liable for [performing the forbidden labor of] collecting food. Therefore, a person whose fruits have been spread throughout his courtyard may collect them by hand and partake of them. He should not, however, place them into a basket or into a container as he does during the week. Were he to follow his ordinary weekday practice, there is the possibility that he would press them with his hands in the container and perform the forbidden labor of collecting food.
Similarly, salt or the like should not be collected into a single block, because it appears as if one is collecting food.",
+ "A person who extracts [food from raw produce is liable for performing a derivative of] threshing. One who squeezes olives and grapes is liable for extracting. Therefore, it is forbidden to squeeze berries or pomegranates. Since some people squeeze them [for juice] like olives and grapes, [were this to be allowed,] one might come to squeeze olives and grapes. It is, however, permitted to squeeze other fruit - e.g., quince, apples, and crab apples - on the Sabbath, since they are not usually squeezed.",
+ "It is permitted to squeeze pickled or cooked foods to soften them. If, however, one's intent is to extract liquid from them, it is forbidden.
We may not crush snow, so that liquid will flow from it. One may, however, crush [snow] into a bowl or into a cup.
[The following rules apply to] garlic, unripe grapes, and unripe grain that were crushed before the commencement of the Sabbath: If it is necessary that they be crushed [further], it is forbidden to continue crushing them on the Sabbath. If it is necessary that they [merely] be ground by hand, it is permitted to complete grinding them on the Sabbath.
Accordingly, it is permitted to continue grinding kernels of grain with a wooden spoon in a pot on the Sabbath after [the pot] was removed from the fire.",
+ "One may remove grain from husks in an abnormal manner so that it does not appear that one is extracting.
[An adult] who sucks milk with his mouth is not liable. If, however, he is groaning [from pain], it is permissible. Since he is extracting [the milk] in an abnormal manner and he is in pain, the Sages do not forbid this, despite the fact that there is no danger involved.",
+ "The following rules apply when] liquids flow from fruit on the Sabbath: If they are olives or grapes, it is forbidden to partake of these liquids until Saturday night, lest one intentionally squeeze [these fruits] on the Sabbath.
If they are berries or pomegranates, [the following rules apply]: If the person takes them [home] to eat, the beverages that flow from them are permitted. If he takes them [home] to press them [and extract their juice], the beverages that flow from them are forbidden until Saturday night.",
+ "When grapes or olives are crushed on Friday, the liquids that flow from them on the Sabbath on their own accord are permitted. Similarly, when honeycombs are crushed on Friday, the liquid that flows out on its own accord on the Sabbath is permitted. There is no reason for a prohibition [to be imposed], since they were already crushed on [Friday].",
+ "Winnowing and selecting are primary categories of [forbidden] labor. Therefore, even though a person is permitted to remove grain from husks with his fingertips, when he blows air [over them to cause the husks to fall], he may do so [only while holding them] in one hand, blowing with all his strength. He may not, however, use a tray or a pot with compartments, lest he use a sifter or a strainer, for which he is liable.
Filtering dregs is a derivative [of either of the forbidden labors] of selecting or of sifting. Therefore, even though it is permitted to filter clear wine or clear water using a handkerchief or an Egyptian basket,one should not make a hollow in the handkerchief [to gather the dregs] as one does during the week, lest one filter [dregs] with a filter. Similarly, it is forbidden to hang a filter as one does during the week, lest one filter [dregs with it].
Causing milk to curdle [to make cheese] is a derivative [of the category] of separating. Therefore, even though it is permitted to place sesame seeds and nuts into honey, one should not mix them into a block with one's hands.",
+ "[A person who] cuts vegetables into small pieces in order to cook them is liable [for performing] a derivative [of the forbidden labor] of grinding. Therefore, it is forbidden to shred straw or carobs for animals, whether in large or small pieces, because it appears as if one is grinding. One may, however, cut gourds for an animal, or an animal carcass for dogs, for there is no concept of grinding regarding fruit.
We may untie bundles of straw for an animal. One may spread out small sheaves, but not large ones, because this entails effort.",
+ "One may partake of bundles of siah, ezov, and kornit and the like that were stored for use as animal fodder. One may break off some with one's fingertips, but should not break off a large amount with one's hands, so that one does not follow one's weekday practice and come to crush them.",
+ "A person who must pulverize pepper and the like to season food on the Sabbath should crush it with the handle of a knife against the bowl. It is forbidden to use a pestle, for one is grinding. For this reason, it is forbidden for a healthy person to take medication on the Sabbath. This is a decree [enacted] lest one grind herbs.",
+ "What is implied? A person should not partake of foods that are not ordinarily eaten by healthy people - e.g., hyssop and piah - nor herbs that cause diarrhea - e.g., wormwood and the like. Nor should one drink beverages that are not ordinarily drunk by healthy people - e.g., water cooked with herbs and grasses.",
+ "A person may, however, partake of coriander seed, hops, hyssop, and other foods and beverages that healthy people frequently eat and drink. Although they are being healed as they eat, this is permitted, since the food is ordinarily eaten by healthy people.
A person who has drunk chiltit before the Sabbath on several occasions may drink it on the Sabbath, even in places where it is not customary for healthy people to drink chiltit. Egyptian beer may be drunk in all places.",
+ "[Similar concepts apply regarding oils:] A person is allowed to anoint himself on the Sabbath with oils that healthy people use to anoint themselves, even though his intent is for healing purposes. It is, however, forbidden [to anoint oneself with oils] that are not used by healthy people.
A person who has groinal discomfort may not apply wine or vinegar. He may, however, apply oil. One may use rose oil only in places where healthy people anoint themselves with it. It is permitted to anoint oneself with oil and salt in all places.
A person who wounded his hand or foot may soak it in wine, but not in vinegar. If his [constitution] is delicate, he is even forbidden [to soak it] in wine.",
+ "A person who feels discomfort in his teeth may not sip vinegar and spit it out. He may, however, sip it and swallow it. A person who has a sore throat may not gargle with oil. He may, however, drink large amounts of oil, and if he is cured in this manner, it is [welcome].
We may not chew gum. A person may not brush his teeth with herbs on the Sabbath if his intent is to cure [discomfort]. If, however, he intends to improve the fragrance of his breath, it is permitted.",
+ "One may not apply wine to one's eyes, but one may place it on one's eyelids. It is forbidden to apply saliva taken from a person before he ate - even to one's eyelids. An eye salve that was left to soak on Friday may be applied to one's eyes on the Sabbath without hesitation.
A person whose finger becomes wounded should not wind a reed around it to heal it, nor should he squeeze it tightly with his hand so that it bleeds.",
+ "We may not place hot water or oil on a wound, nor on a wad of unprocessed fabric that is above a wound, nor on a wad of unprocessed fabric to be placed on a wound. We may, however, apply it outside the wound [so that] it will flow into the wound.
We may place a dry wad of unprocessed fabric on a wound. If, however, it is aged fabric, this is forbidden, since this is like applying a bandage.",
+ "A bandage that has fallen onto a utensil may be put back [on a wound]. If, however, it falls to the ground, one is forbidden to put it back.
We may place a bandage on a wound for the first time in the Temple [on the Sabbath], for the prohibitions classified as sh'vut do not apply in the Temple. In all places, one is allowed to clean the opening of a wound. One may not, however, clean a bandage, lest one spread [a salve].",
+ "One may apply oil and massage the intestines on the Sabbath, provided that one applies oil and massages at the same time, so that one will not follow one's weekday practice.
One may not work-out on the Sabbath. What is meant by a work-out? Others tread on a person's body forcefully until he becomes exerted and begins to perspire, or a person walks [vigorously] until he exerts himself and begins to perspire. It is forbidden to exert oneself on the Sabbath to the extent of perspiring, for this is a therapeutic practice. Similarly, one may not stand in mud baths in Eretz Yisrael, because this is exerting and therapeutic.",
+ "One may not wash in water that causes diarrhea, nor in quicksand, nor in water [in which flax was left to] soak and which has turned foul smelling, nor in the Dead Sea, nor in the foul water in the Mediterranean, because all of these cause discomfort, and [Isaiah 58:13] states, \"And you shall call the Sabbath a delight.\"
Accordingly, if one does not remain in these [bodies of water] for an extended time, but rather emerges immediately, it is permittedeven though one has sores on one's scalp.",
+ "We may not scrape our skin with a utensil used for that purpose. If, however, one's hands are soiled with feces or with mud, one may scrape in one's ordinary manner without concern.
We may apply oil to and peel off [the scabs of] a human's [wound] for pleasure, but not those of an animal. If, however, the animal is in discomfort, we may apply oil and peel off [its scabs] to eliminate aggravation.
When an animal has eaten an excessive amount of beans, we may have it run in the courtyard so that it is cured. If it turns red, we may have it stand in water so that it will cool. We do not suspect that one will grind herbs.",
+ "A person may not cause himself to vomit food on the Sabbath. When does this apply? When he uses a drug, for he may come to crush herbs. It is, however, permitted to place one's hand down one's throat so that one will vomit.
It is forbidden to press the stomach of an infant so that he will defecate, lest one give him curative herbs. It is permitted to place a cup over an [infant's] navel to lift it up. It is permitted to place a neck-brace or hip-girdle around a child. Similarly, one may lift up [the tendons of a child's] ears, whether by hand or with an instrument, and lift up cartilage on one's chest. For all of these [activities] are performed [by hand], and not with herbs. Since [the person] is in pain and there is no suspicion that one may crush [herbs,] [these activities are permitted].",
+ "Sifting is one of the categories of forbidden labor. Therefore, we may not sift straw in a sieve or place a sieve with straw in a high place so that the chaff will fall, since this is like sifting. One may, however, place straw in a sieve and carry it to [an animal's] feeding trough, even though the chaff falls while one is transferring it, since this is not one's intent.",
+ "A person who creates a mixture of small particles and water is liable for [performing a derivative of the forbidden labor of] kneading. Therefore, one may not make a mixture of a large amount of roasted flour, lest one come to knead unroasted flour. One may, however, mix [small amounts] of roasted [flour] a little at a time.
In contrast, shatit, i.e., grain that has not matured to a third of its fullness and is roasted and coarsely ground, resembles sand. Large quantities of it may be mixed with vinegar and the like at once, provided the mixture is soft. If it is firm, it is forbidden, for it appears as though one is kneading.
[Even when making a soft mixture,] one must deviate from one's ordinary practice. What is implied? First, one must put in the shatit and then the vinegar.",
+ "Although bran does not produce a mixture resembling a dough, it is forbidden to be mixed with water, lest one mix earth and the like.
One may pour water over bran and stir it with a spoon in all directions. One may not mix it with one's hands, so that it will not appear that one is kneading. If it does not mix well, one may pour it from one container to another until it mixes well, and then give it to the chickens or the oxen.
It is permissible to mix bran in the above manner in one container and then divide it into several containers, giving each animal [its portion]. One may mix even a kor or two korim [of bran together] in one container.",
+ "One may not [force-]feed domesticated animals, beasts, or fowl on the Sabbath in the same way as one feeds them during the week, lest one crush beans, knead flour, or [perform another] similar [activity].
What is implied? On the Sabbath, one should not feed a camel enough food for three or four days. One may not throw down a calf or the like, hold its mouth open and pour in beans and water at one time. Similarly, one may not place [food deep] in the mouths of doves or chickens, in a place from which they cannot spit it out.
One may, however, feed an animal while it is standing and give it water while it is standing, or one may place both water and beans separately in its mouth, provided it is possible for [the animal] to spit them up. Similarly, one may feed fowl by hand as long as they can spit the food up. Needless to say, one may place food before the animals so that they can eat.",
+ "When does [the license to feed animals] mentioned above apply? Regarding an animal that one is responsible for feeding - e.g., one's domesticated animals, one's beasts, doves raised within one's home, geese, and chickens. One may not, by contrast, provide food or water for animals that one is not responsible for feeding - e.g., pigs, doves raised in a dovecote, and bees.
A person may lead his animal directly to grass that is still growing and allow it to eat. He may not, by contrast, lead it to [food] that has been set aside [not to be used on the Sabbath].One may, nevertheless, stand in front of the animal until it turns, and, on its own accord, heads to the food that has been set aside and partakes of it. The same [laws apply] on the holidays."
+ ],
+ [
+ "Although removing a loaf [of bread from the side of an oven] does not involve a [forbidden] labor, our Sages forbade doing so, lest one be prompted to bake.
If one stuck a loaf to [the side of] an oven before the commencement of the Sabbath, and afterwards the Sabbath began, one may remove enough for three meals. Similarly, one may tell others, \"Come and take for yourselves.\" Although removing a loaf does not involve a [forbidden] labor, in this situation, when one removes a loaf, one should not do so with a baker's peel, but rather with a knife, in order to deviate from one's ordinary procedure.",
+ "Why did the Sages forbid entering a bathhouse on the Sabbath? Because the attendants would heat up water on the Sabbath, and say that it has been heated before the commencement of the Sabbath. For this reason, our Sages decreed that one should not enter a bathhouse on the Sabbath, even to use [merely] as a steam bath.
Similarly, they decreed that a person should not rinse his entire body with hot water - even if the water was heated on Friday. One may, however, wash one's face, hands, and feet [with hot water that was heated before the commencement of the Sabbath]. When do the above [restrictions] apply? To water that is heated by fire. One may, however, rinse one's entire body in the hot springs of Tiberias and the like.
It is forbidden to bathe in hot springs located in caves, for the cave is filled with hot air, and one will sweat [as in a steam bath]. Thus, it resembles a bathhouse.",
+ "A person may warm himself before a fire and then go out and rinse his entire body in cold water. He may not, however, rinse his entire body in cold water and then warm himself by a fire. By doing so, the water on his body will become lukewarm, and it would be as if he washed his entire body in warm water.
When a person causes a duct of cold water to pass through hot water, even water coming from the hot springs of Tiberias, the water is considered as if it was heated [by fire] on the Sabbath and one is forbidden to wash in it or drink it.",
+ "A person may bring a cask of water and place it in front of a fire, not in order that it will be warmed, but to dispel its chill. Similarly, one may place a flask of oil in front of a fire so that it will become lukewarm, but not so that it will be heated.
A person may dip his hand in water or oil and warm it in front of a fire, provided the water [or oil] on his hand will not become so hot that it could burn an infant's belly. One may warm a cloth and place it on one's stomach on the Sabbath.",
+ "We may not place cold water in a tub in a bathhouse that is filled with hot water, for [the cold water] will become very hot. Similarly, one may not place a flask of oil in such a tub, for it is considered as if one is cooking it. One may, however, place hot water in a tub of cold water.",
+ "After hot water was removed from a cooking urn, it is permitted to pour in cold water so that it will become lukewarm. It is permitted to pour hot water into cold water or cold water into hot water, provided [the hot water] is not in a vessel that was cooked on a fire, since this will raise the temperature [of the cold water] greatly.
Similarly, when a pot is boiling, one should not place spices in it, even after one has removed it from the fire. One may, however, salt it, since salt cooks only on a very large flame. If one poured the food from a pot to a bowl, one may place spices on it, even if it is boiling, since a vessel into which food has been poured does not [possess sufficient heat to] cook.",
+ "[On the Sabbath,] we may not place chiltit in hot water nor in cold water to soak. One may, however, soak it in vinegar. If one drank chiltit on Thursday and on Friday, one may soak it in cold water on the Sabbath, place it in the sun to warm, and drink it, lest ceasing to drink it cause one to become sick.",
+ "When food has been cooked before the Sabbath or soaked in hot water before the Sabbath, one is permitted to soak it in hot water on the Sabbath even though it is presently cold.
Although food is cold, and it had never been placed in hot water previously, it may be rinsed in hot water on the Sabbath, if this rinsing does not complete its preparation. One may not, however, soak it for the first time on the Sabbath.",
+ "Although it is forbidden to heat [food or water] using substances that derive their heat from the sun, it is permitted to heat [them] in the heat of the sun itself, for one will not err between the sun and fire. Therefore, it is permitted to place water in the sun to warm.
Similarly, we may place [a bottle of] pleasant water into [a pool of] stagnant water so that it cool. Similarly, we may place a [dish of] cooked food into a cistern to preserve it.",
+ "A person may mix water, salt and oil, and dip his bread in the mixture or pour it onto cooked food. This is permitted provided one makes only a small amount. Making a large amount is forbidden, for it appears that one is performing one of the labors associated with cooking. Similarly, one may not make strong salt water - i.e., two thirds salt and one third water - for it would appear as if one is making fish-brine.
One may salt an egg, but not radishes and the like, because it would appear that one is pickling food on the Sabbath. Pickling is forbidden, because it is as though one is cooking. One may, however, dip radishes and the like into salt and eat them [directly afterwards].",
+ "One may mix wine, honey, and peppers together on the Sabbath to partake of them. Wine, water, and balsam oil are forbidden to be mixed, because this mixture is not fit to be eaten by healthy people.",
+ "When mustard has been mixed on Friday, one may blend it [on the Sabbath] by hand or with a utensil and add honey to it. One may not stir it forcefully, however; [all that is permitted is to] mix it.
Oil, vinegar, and spices may be added [on the Sabbath] to cressthat was stirred on Friday. One may not stir the mixture] forcefully, however; [all that is permitted is to] mix in [these ingredients]. Garlic that was crushed on Friday may be placed into groats on the Sabbath. One may not grind [the mixture]; [all that is permitted is to] mix in [the garlic].",
+ "A person who removes hair from a person's body is liable for [performing a derivative of the forbidden labor of] shearing. Therefore, it is forbidden to wash one's hands with a substance that will without doubt remove hair - e.g., ohaloh and the like.
One may cleanse one's hands with frankincense powder, pepper powder, jasmine powder, and the like, without concern that one might remove the hair on one's hands, for this is not one's intent.
[The following rules apply when] one mixes a substance that will undoubtedly remove hair together with a substance that will not necessarily remove hair: If the majority [of the mixture] is composed of a substance that will undoubtedly remove hair, it is forbidden to clean one's hands with it. If not, it is permitted.",
+ "One may not look at oneself in a mirror of [polished] metal on the Sabbath. [This is] a decree [enacted] lest one use it to remove loose hanging strands of hair. This applies even if the mirror is affixed to the wall. One may, by contrast, look at oneself in a mirror that is not made of metal, even if it is not affixed [to a wall].",
+ "A person who launders is liable for [performing a derivative of the forbidden labor of] whitening, and one who wrings out a garment is liable because he is [performing one of the activities involved in] laundering. Therefore, it is forbidden to press a piece of cloth, unprocessed fabric, or the like into the opening of a flask to plug it, lest one squeeze liquids from it.
One may not clean with a sponge unless it has a handle, lest one squeeze [water from it]. One may not cover a jug of water or the like with a cloth that is not set aside for this purpose. [This is] a decree [enacted] lest one squeeze [water from it].",
+ "When a cask [of liquids] breaks on the Sabbath, one may save what one needs for oneself and one's guests on the Sabbath, provided one does not sponge up wine with a sponge or scoop up oil with his hands. [These restrictions were instituted, because] were one allowed to follow one's ordinary weekday practice, there is the possibility that one would squeeze [the liquids from it].
How must he save [the liquid]? He should bring a container and place it under [the liquid]. He may not bring one container to catch [the liquid] in the air, and another into which to collect [the liquid]. This [restriction] is a decree, lest one carry a container through the public domain.
[An exception is made] if guests unexpectedly arrive. [In this instance,] he may bring one container to catch [the liquid] in the air, another into which to collect [the liquid], and then combine it with the first. He should not collect [the liquid] and then invite guests. Instead, he should invite guests and then collect [the liquid]. If one acts with guile in this matter, it is permitted.",
+ "[A person who has] mud on his garments may rub the inner [surface of the garment so that the mud falls], but not the outer surface. [This is] a decree, [enacted] lest one launder it. One may, however, scrape it with one's nails, without concern that one might whiten it.
It is forbidden to rub clean a scarf, since this launders it. One may, however, rub a cloak, because one's intent is merely to soften it.",
+ "It is permitted to use water to rub clean a shoe or a sandal that has become soiled with mud or excrement. It is, however, forbidden to wash them. We may not scrape new sandals or shoes, but we may apply oil to them. [Similarly,] we may clean old [sandals and shoes].
A pillow or a blanket [soiled] with mud or excrement may be cleaned with a rag. If it is made of leather, one may pour water over it until the stain is removed.",
+ "A person whose hands have become soiled with mud may clean them with a horse's tail, a cow's tail, or a firm cloth used to hold thorns. [One may] not, [however, use a] cloth that is used to clean one's hands. [These restrictions were instituted] so that one will not follow one's weekday practice and come to launder the cloth.",
+ "A person who washes himself in water may dry himself with a towel and carry it by hand; we do not suspect that he might wring [water from it].
Similarly, a person whose clothes become soaked with water may continue walking in them; we do not suspect that he might wring [water from them]. [When he removes them,] he may not, however, hang them out to dry even within his home, lest an observer suppose that he laundered his garment on the Sabbath and hung it out to dry. Whenever the Sages instituted a prohibition because of the impression it might create, the act is forbidden even in one's private chambers.",
+ "When two mikvaot are located one on top of the other, one may remove the plug between them and connect them. Afterwards, one may return the plug to its place. There is no concern that one might squeeze out water [in the process of doing so], since one's intent is that the water should flow out.
One may plug a drain with clothes or with any article that can be carried so that water will not inundate food and utensils. We may not, however, plug a drain so that water will descend into a cistern. The plug is resting in water and the possibility exists that one may squeeze [water from the plug] when one presses it into place.",
+ "It is forbidden to fix the sleeves of garments, adjusting them to form layers of cuffs as is one's ordinary practice during the week after washing clothes.
Similarly, we may not fold clothes on the Sabbath in the same way as we fold clothes during the week after laundering them. If one does not possess a change of clothes, one may fold a garment, stretch it out, and wear it so that one will [be dressed] attractively on the Sabbath. The above [restrictions] apply only to a new white garment that may become wrinkled and soiled immediately.
Only one person may fold [a garment]; folding it by two people [together] is forbidden.",
+ "Dyeing is one of the categories of [forbidden] labor.Accordingly, it is forbidden for a woman to apply rouge to her face, because this resembles dyeing.
Sewing is one of the categories of [forbidden] labor.Accordingly, it is forbidden to fill a new pillow or blanket with unprocessed fabric, lest one sew it closed. On the Sabbath one may, however, return fabric that has fallen out from a pillow or blanket.",
+ "Tearing is one of the categories of [forbidden] labor.Accordingly, a person whose garments catch onto thorns should separate them carefully and patiently, so that they do not tear. If they tear, he is not liable, for this is not his intent.
It is permitted to wear new clothes; if they tear, it is of no consequence. We may crack open a nut in a piece of cloth without concern that [the cloth] might tear.",
+ "A person who attaches [building materials to each other] is liable for performing a derivative [of the forbidden labor] of building. Therefore, all doors that are attached to the ground should not be removed, nor should they be returned to their place, lest one attach them.
The doors of a cabinet, chest, or closet, or the doors of other utensils may be removed, but they may not be returned to their place. If their bottom hinge slips [partially out of place], it may be pushed back into place. In the Temple, it may be returned to its place. If, however, the upper hinge slips [out of place], it is forbidden to return it. [This is] a decree [applying] in all places, [enacted] lest one attach it.",
+ "One may not braid one's hair, or set one's hair around one's forehead, for this would appear to resemble building.
A candelabrum made up of separate pieces may not be reassembled on the Sabbath, nor may a chair or a table made up of pieces be reconstructed, for this resembles building. If, however, one does reassemble these objects, one is not liable, since [the forbidden labors] of building and demolishing do not apply regarding utensils. If [the parts of such a utensil] remain loosely put together, one may [complete] its assembly.
We may not adjust the vertebra in a child's backbone [so that they are aligned] one above the other, since this resembles building.",
+ "A person who erects a permanent tent is liable for performing a derivative [of the forbidden labor] of building. Accordingly, at the outset, it is forbidden to erect or demolish a temporary tent, lest one erect or demolish a permanent tent. If, however, one erects or demolishes a temporary tent, he is not liable.
One may add to a temporary tent on the Sabbath. What is implied? If a cloth was spread over pillars or over walls and was rolled up before the Sabbath, [the following rule applies]: If there was a portion the size of a handbreadth extended before the Sabbath, one may extend it until its full width on the Sabbath, causing it to become a large tent. The same applies in other similar situations.",
+ "One may not hang a canopy over a bed, because a temporary tent is created beneath it. It is, by contrast, permissible to set down a bed, a chair, and a table even though a tent is created below them, since this is not the way either a permanent or temporary tent is fashioned.",
+ "Any tent with a slanted roof whose roof is not a handbreadth wide, nor is the span three handbreadths below its roof a handbreadth wide, is considered to be a temporary tent. A person who erects it for the first time on the Sabbath is not liable.
A cloth that is hanging doubled over on Friday with cords from which its ends are suspended may be spread out and rolled up [on the Sabbath]. The same [rules] apply to a curtain.",
+ "[The following rules apply to a bed over which is hung] a bridal canopy whose roof is not a handbreadth wide, nor is the span three handbreadths below its roof a handbreadth wide: Since it was prepared to serve this purpose [before the commencement of the Sabbath], it may be spread out and rolled up [on the Sabbath]. [This leniency is granted,] provided it does not hang more than a handbreadth above the bed.
A curtain used to close a window may be employed for that purpose even though it was not attached [to the window] or hanging [from it, because] it was prepared to be used for this intent.",
+ "It is permitted to wear a hat with a brim that provides shade for the person wearing it. If, however, one extends the clothes one is wearing above one's head or in front of one's face like a tent and: a) [the clothes] are tightly fitted around one's head, and b) the brim that one extends is very firm like a roof, this is forbidden, because one is making a temporary tent.",
+ "A person who hangs a curtain or the like should take care not to create a tent while he is doing so. Therefore, a large curtain should be hung by two individuals and is forbidden to be hung by a single person.
[Moreover,] a canopy with a roof may not be extended even if ten people help in doing so. For it is impossible that it will not be lifted up slightly above the ground [in the process] and thus form a temporary tent.",
+ "[A person] who covers a jug with a cloth should not cover it entirely, for this is considered to be making a tent. Instead, he should cover [merely] a portion of its opening.
A person who filters using an Egyptian basket should not lift the bottom of the basket above the utensil on the Sabbath so that he will not be creating a temporary tent."
+ ],
+ [
+ "A person who makes a hole that can be used as an entrance and as an exit - e.g., a hole in a chicken coop that is used to allow light to enter and to allow foul air to leave - is liable [for performing the forbidden labor] of dealing [the final] hammer blow.
Accordingly, [the Sages instituted] a decree [forbidding] the opening of any hole, even one intended to be used only as an outlet or only as an inlet, lest one open a hole for which one is liable. For this reason, it is forbidden to make a new hole in a cask or to widen an existing one. One may, however, open an existing hole [that has been plugged].
[The above leniency applies] provided the hole is not located below the level of the dregs [in the cask], for a hole made below the level of the dregs is intended to hold fast. [Therefore,] it is forbidden to open it.",
+ "One may make a hole in the seal of a cask in order to pour out wine from it, provided one opens it from the top. It is, however, forbidden to open it from the side [of the seal], for this resembles making a utensil.
A person may break a barrel to eat dried figs contained in it, provided he does not intend to make a utensil. Similarly, a person may bring a cask of wine and slash its top off with a sword for his guests without any concern [about the above restrictions], for his intent is [not to make a utensil, but solely] to show his feelings of generosity.",
+ "Just as it is forbidden to open any hole, so too, is it forbidden to close any hole. Therefore, it is forbidden to close a hole in a barrel, even when one employs an article that need not be spread, or one that will not lead to squeezing - e.g., to plug it with a piece of wood or with a small stone.
One may, however, store food [by placing it the opening of the barrel]. This is permitted even though, in the process, the barrel is stopped up. It is permitted to act with guile in this matter.",
+ "[Performing] any action that completes the fashioning [of an object] causes one to be liable for [the forbidden labor of] dealing the final blow. For this reason, a person who files [the smallest amount of an object] or who repairs an article in any way is liable.
Accordingly, it is forbidden to sound musical tones on the Sabbath, whether using a musical instrument - e.g., a harp or a lyre - or using another object. It is even forbidden to tap with one's fingers on the ground or on a board, to snap one's fingers rhythmically as singers do, to shake a nut [like a rattle] for a child, or to ring a bell to quiet [a child]. All of these [restrictions were instituted as] a decree, lest one repair a musical instrument.",
+ "We may not drum, nor dance, nor clap hands on the Sabbath. [These are] decrees, [instituted] lest one repair a musical instrument. One may, however, clap using the back of one's hands.
One may not swim in water. [This is] a decree, instituted lest one make a float. It is permitted to swim in a pool in one's courtyard, provided the pool has an edge jutting up so that the water does not flow out of it. This serves as a distinguishing factor between a pool and the sea.",
+ "One may not cut a reed, since this resembles preparing a utensil. If [a reed] is cut [before the commencement of the Sabbath], even though it has not been adjusted, it may be inserted into a hole in the barrel on the Sabbath. We are not concerned that one might adjust it.
It is forbidden to place a myrtle leaf or the like in the opening of a cask so that the wine will flow through it, since this resembles making a faucet on the Sabbath. We may not break a shard or tear a piece of paper, since this resembles preparing a utensil.",
+ "One may draw water using a branch that is tied to the cup [used to draw water from the well]. If it is not tied to the cup, we may not draw water with it. [This is] a decree, [instituted] lest one trim [the branch] and adjust it.
It is forbidden to polish silverware with greitikon, because this makes it shine as if it had been treated by a craftsman. Thus, it appears as if one is repairing a utensil and completing one's work on the Sabbath. One may, however, polish it with sand and neter. Similarly, all [other] utensils may be polished with any substance.
It is forbidden to wash plates, cooking dishes, or the like, because it is as if one is improving them, unless one washes them for the sake of using them to eat another meal on this Sabbath. Utensils used for drinking, by contrast - e.g., glasses and pitchers - may be washed at any time, for there is no limit to [the number of times a person may desire to] drink.
One may not make beds on the Sabbath in order to sleep on them on Saturday night. One may, however, make the beds [after sleeping on them] Friday night in order to use them again on the Sabbath.",
+ "On the Sabbath, it is forbidden to immerse [in a mikveh] utensils that are ritually impure, because it resembles repairing the utensil. An impure person, by contrast, may immerse himself, because it appears [as if his intent] is to cool off. One may not sprinkle [ashes from the red heifer] on the Sabbath.
A person who immerses utensils on the Sabbath without knowing of the prohibition involved may use them [on the Sabbath]. If [by contrast,] he violates the prohibition intentionally, he should not use them until Saturday night.
It is permitted to immerse impure water on the Sabbath. What should be done? The water should be placed in a container that is not susceptible to contracting ritual impurity - e.g., a container made of stone - and the container should be immersed until it is submerged in the waters of the mikveh and thus purified.",
+ "We may not separate terumah or tithes on the Sabbath, because it appears as if one is repairing an article that requires repair.",
+ "Processing leather is one of the categories of [forbidden] labor. A person who softens a hide with oil as the leather-workers do is liable for processing leather. Therefore, a person should not anoint his foot with oil while wearing a new shoe or sandal. He may, however, anoint his foot with oil and put on his shoes or sandals, even though they are new. Similarly, he may apply oil to his entire body and roll on a new bed cover without any concern.
When does the above apply? When only a small amount [of oil] is used, enough merely to polish the leather. If, however, he has a large quantity of oil on his skin that would soften the leather, this is forbidden, since this resembles processing it. All [the above restrictions] apply with regard only to new items. It is permitted to do so with old ones.",
+ "A person who spreads a plaster on the Sabbath is liable for [performing a derivative of the forbidden labor of] smoothing a hide. Therefore, it is forbidden to close a hole with wax and the like, lest one spread it. It is even forbidden to close a hole with fat. [This is] a decree, [enacted] lest [one use] wax.",
+ "Writing is one of the categories of [forbidden] labor. Accordingly, it is forbidden to apply eye-paint with a brush and the like on the Sabbath, because this resembles writing.
[Similarly,] it is forbidden to give a loan or to take a loan. [These are] decrees, [instituted] lest one write. By the same token, it is forbidden to buy, to sell, to rent, or to rent out. [These are all] decrees, [instituted] lest one write.
A person should not hire workers on the Sabbath, nor should he tell a colleague to hire workers for him. One may, however, borrow and lend [objects]. A person may [even] borrow jugs of wine or jugs of oil from a colleague, provided he does not say \"Give me... as a loan.\"",
+ "It is forbidden to make a sale with a verbal [agreement] or to transfer the article [to the purchaser], whether one weighs it or not. Just as it is forbidden to weigh, so too is it forbidden to count and to measure, whether using a measuring container, one's hands, or a rope.",
+ "Court is not convened on the Sabbath, nor are [the rites of] chalitzah or yibbum conducted, nor are women betrothed, lest one write.
[Property] may not be consecrated, nor may endowment evaluations be made, nor may [property] be set aside, because this resembles a sale.
Nor may terumah and the tithes be separated, for this resembles consecrating the produce one has separated, and also because, [through this ritual,] one makes [the produce] fit [for use] on the Sabbath.
One may not tithe one's animals. [This is] a decree, [instituted] lest one mark [the animal] with red paint. A person may consecrate his Paschal sacrifice on the Sabbath and his festive offering on a holiday, for this is the mitzvah associated with that day.
Just as property may not be consecrated, so too, water may not be consecrated for use [in sprinkling the ashes of the red heifer].",
+ "When a person separates terumot and tithes on the Sabbath or on a holiday without intentionally desiring to transgress the prohibition involved, he may partake of the produce that he made fit to eat. If he intentionally desired to violate the prohibition, [the produce] is forbidden until Saturday night. The separation is, nevertheless, effective.
Similarly, when a person consecrates [an object], makes an endowment evaluation, or sets property aside on the Sabbath, with or without the intention to violate the prohibition, the act he performs is effective. Needless to say, this applies on a holiday. Similarly, a business transaction that a person makes with a colleague on the Sabbath is effective.
Between sunset and the appearance of the stars [on Friday], we may separate tithes from produce that is d'mai. [This leniency] is not, however, [granted] for produce from which one knows that the tithes have not been separated.",
+ "A person who designates [a portion of produce] that is d'mai as terumat ma'aser, or [who designates a portion of produce as] the tithe for the poor should not take these portions [and give them to the individuals entitled to receive them] on the Sabbath. [This restriction applies] despite the fact that the place [of these portions] is designated before the Sabbath and they are placed in a known location at the side of [the remainder of] the produce.
If, however, a priest or a poor person is accustomed to be hosted by this person, he may come and partake [of these designated portions,] provided the person informs the priest that he is feeding him from terumat ma'aser, or the poor person that he is feeding him from the tithe of the poor.",
+ "It is forbidden to draw lots or to play dice on the Sabbath, because this is equivalent to commercial activity. A person may draw lots with his children and the members of his household, [determining who will receive] large and small portions, for they will not take issue [among themselves].",
+ "On the Sabbath a person is forbidden to calculate accounts that he requires, whether concerning matters of the past or matters of the future. [This is] a decree, [enacted] lest one write.
Therefore, calculations that are of no practical benefit may be performed on the Sabbath. What is implied? [A person may calculate] how many seah of grain he possessed in a particular year, how many dinarim his son's wedding cost, or the like. [Since] these are insignificant matters with no usefulness, there is no difference between making these calculations on the Sabbath or during the week.",
+ "It is forbidden to read mundane documents on the Sabbath, lest one conduct oneself in an ordinary manner and be provoked to make an erasure.
A person may verbally count his guests and the desserts [he will serve them], but may not read a written list, lest he read a mundane document. Therefore, if the names were engraved into a tablet or into the wall, one is allowed to read them, for [such writing] will not be interchanged with a [written] document.
It is forbidden to read the writing under a figure or an imageon the Sabbath. It is even forbidden to read the Sacred Writings during the time the House of Study is in session, lest this lead to the neglect of the House of Study - i.e., so that no one should stay home and read the Sacred Writings and thus be held back from attending the House of Study.",
+ "[When] a fire breaks out in a courtyard on the Sabbath, a person may not save all [his possessions] in the courtyard [by transferring them] to another courtyard in the same lane, despite the fact [that carrying is permitted because] of an eruv. [This is a] decree, [instituted] lest a person extinguish the fire in order to save his property. [This is necessary because] a person panics when his property [is in danger of] being lost.
For this reason, [our Sages] decreed that a person may save only the food he needs for that Sabbath, the utensils he needs to use on that Sabbath, and the clothes that he can wear. Thus, he will despair of saving his property and he will not be motivated to extinguish the fire.
If there is no eruv, one may not even save one's food and one's utensils.",
+ "What food may a person save? If a fire breaks out on Friday night, one may save enough food for three meals. Foodstuffs that are fit for human consumption may be saved for humans, and fodder that is fit for animals may be saved for animals.
If the fire breaks out in the morning, one may save enough for two meals; in the afternoon, enough for one meal.",
+ "When does the [restriction] on taking only the food for one's needs apply? When one uses many containers to save [the food] or one uses a single container, removes it, empties it, and fills it again. If, however, one removes a single container at one time, it is permitted to remove it even though it contains enough food for many meals.",
+ "What is implied? One may save a basket filled with loaves of bread, even though it contains enough for several meals. [One also may save] a cake of dried figs and a cask of wine. Similarly, it is permitted to spread out a garment, collect all [the food] one can within it, and remove it at one time.",
+ "One may tell others, \"Come and save for yourselves.\" Every individual is allowed to save enough food for his needs or a single container that holds a large amount. [The food that] these individuals save belongs to them.
If the person who saves it does not want to take it and returns it to its [original] owner, it is permitted for him to take payment for his efforts after [the conclusion of] the Sabbath. It is not considered a wage [paid for working on] the Sabbath,since no [forbidden] labor was [performed], nor was a prohibition [transgressed], for one [merely] removed the food into a place [enclosed in the same] eruv.",
+ "A person who saves a loaf of fine flour may not return and save a loaf of coarse flour. If, however, one saved a loaf of coarse flour, one may return and save a loaf of fine flour.
When Yom Kippur falls on Friday, a person may save [food] on Yom Kippur that he needs for the Sabbath. One may not, however, save [food] on the Sabbath for Yom Kippur. Needless to say, one may not [save food on the Sabbath] for a holiday, nor may one save on one Sabbath for the following Sabbath.
Which garments may one save? One may put on all the clothes one can wear and wrap oneself in all the cloaks one can and remove them. [Similarly,] one may tell others, \"Come and save for yourselves.\" Every individual [who desires] may put on all the clothes he can wear and wrap himself in all the cloaks he can and remove them. The clothes he saves belong to him, like the food [described above], for he is acquiring an ownerless object.",
+ "It is permitted to save all sacred writings that are found in one courtyard [by transferring them] to another courtyard in the same lane, even though an eruv was not made, provided the lane has three walls and a pole [in the place of the fourth wall].
[The above leniencies apply] provided that the [sacred writings] are written in the Assyrian script and in Hebrew. If, by contrast, they are written in any other language or using any other script, we should not save them even if there is an eruv.[Indeed,] even during the week, we are forbidden to read from such texts. Rather, they should be left in an open place where they will become spoiled as a matter of course.",
+ "Even if [these sacred texts] are written with other tints or with red ink, or even if the writing is not permanent, since they are written in the Assyrian script and in Hebrew, we should save them.
The blank portions of parchment for scrolls, whether above or below the writing, between one passage and another, between one column and another, or at the beginning and at the conclusion of a Torah scroll, should not be saved.
Tables of blessings and amulets, even if they contain the letters of [God's] name and many Torah verses, should not be saved from a fire.",
+ "We should save from fire a [worn] Torah scroll that has a total of 85 letters from complete words, even if this includes [words like] יגר שהדותא. Similarly, [we should save a scroll] that contains a passage that has fewer than 85 letters if it contains God's name - e.g., ויהי בנסוע הארון.
We may save the scroll's carrying case with the scroll and the carrying case of tefillin with tefillin, even if the carrying case contains money."
+ ],
+ [
+ "There are activities that are forbidden on the Sabbath despite the fact that they do not resemble the [forbidden] labors, nor will they lead to [the performance of] the [forbidden] labors.
Why then are [these activities] forbidden? Because it is written [Isaiah 58:13], \"If you restrain your feet, because of the Sabbath, and [refrain] from pursuing your desires on My holy day...\" and it is written [ibid.], \" And you shall honor it [by refraining] from following your [ordinary] ways, attending to your wants, and speaking about [mundane] matters.\"
Therefore, it is forbidden for a person to go and tend to his [mundane] concerns on the Sabbath, or even to speak about them - e.g., to discuss with a partner which merchandise should be sold on the morrow or which should be bought, how this building should be constructed, or which merchandise should be taken to a particular place. Speaking about all matters of this like is included in the prohibition [against] \"...speaking about [mundane] matters.\"
It is speaking that is forbidden. Thinking [about such matters] is permitted.",
+ "It is forbidden for a person to check his gardens and fields on the Sabbath to see what they require or to see how their fruit is growing, for this involves going to \"pursue your desires.\"
Similarly, it is forbidden for a person to go to the end of the Sabbath boundary on the Sabbath and wait there until nightfall so that he will be closer to performing a task he desires to fulfill on Saturday night, for in this manner he is walking on the Sabbath in \"pursuit of his desires.\"",
+ "When does the above apply? When one goes to the end of the Sabbath boundary to wait until nightfall to perform an activity that is forbidden on the Sabbath itself. It is, however, permitted to [go to the boundary and] wait until nightfall in order to perform a task that is permitted on the Sabbath.
What is implied? We may not go to the boundary and wait until nightfall in order to bring produce that is still attached to the ground or to hire workers. One may, however, go and wait until nightfall in order to guard one's produce, since it is permitted to guard [produce] on the Sabbath.
Similarly, one may go and wait until nightfall in order to bring an animal or fruit that has already been detached. For one calls to an animal and it will come even if it is outside the [Sabbath] boundary, and had there been enclosures, one would have been able to bring the detached produce on the Sabbath.
Similarly, a person may tell a colleague, \"I am going to this or that city tomorrow,\" for if there were [a chain of] huts [located between the two places], one would be permitted to walk there on the Sabbath. The same applies in all similar situations.",
+ "It is permitted for a person to tell a worker whom he sees [on the Sabbath], \"Stand near me in the evening.\" One may not, however, tell him, \"Be prepared for me in the evening,\" since by doing so,\" the person is attending to his wants on the Sabbath.
It is forbidden to run and jump on the Sabbath, as [Isaiah, loc. cit.] states, \"[Refraining] from following your [ordinary] ways\" - i.e., the manner in which you walk on the Sabbath should not resemble the manner in which you walk during the week. A person may, however, descend to a cistern, pit, or cave, even if they are 100 cubits deep, climb down to drink and then climb up.
It is forbidden to speak extensively about idle matters, as it is written [ibid.], \"...speaking about [mundane] matters\" - i.e., the manner in which you speak on the Sabbath should not resemble the manner in which you speak during the week.",
+ "It is permitted to run on the Sabbath for matters involved with a mitzvah - e.g., to run to the synagogue or the house of study.
We are permitted to calculate accounts associated with a mitzvah, to make measurements concerning a mitzvah - e.g., to measure a mikveh to see if it contains [the required] quantity, or a cloth to see if it is [large enough to] contract ritual impurity.
Charity may be pledged to the poor. We may go to synagogues and houses of study - and even to theaters and halls of gentiles - to take care of matters of public interest on the Sabbath.
One may speak about arranging a marriage for a girl, or arranging study - whether the study of Torah or the study of a profession - for a boy. We may visit the sick and comfort mourners. A person who goes to visit a sick person should say, \"It is the Sabbath [when it is forbidden] to plead; healing will come soon.\"
One may go to the end of the Sabbath boundary to wait until nightfall to take care of the needs of a bride or to take care of the needs of a deceased person [- e.g.], to bring a coffin or shrouds.
[When involved in these matters,] one may tell [a colleague,] \"Go to.... If you don't find [the required object] there, bring it from....\" \"If you can't find it at one hundred, bring it [even] at two hundred.\" [This is permitted] as long as one does not mention the [maximum] sum he is willing to pay.
[The rationale for] all these and similar [leniencies] is that [they concern] a mitzvah. And the [verse from which the prohibitions against mundane activity is derived] states, \"pursuing your desires.\" \"Your desires\" are forbidden; God's desires are permitted.",
+ "One may set out on a ship on the Mediterranean Sea on Friday for the sake of the fulfillment of a mitzvah. One [must] make an agreement with [the captain] to halt [the journey] on the Sabbath. If, [however,] he does not halt [the journey, it is of no consequence].
We may nullify vows on the Sabbath, both vows that must be nullified for the sake of the Sabbath and vows whose nullification is not related to the Sabbath. One may ask a wise man to absolve [a person] of a vow if this is necessary for the sake of the Sabbath.This is possible despite the fact that the person had the opportunity to have [himself] absolved [of the vow] before the Sabbath. [This license is granted] because all of the above matters concern a mitzvah.",
+ "Punishments may not be administered [by the court] on the Sabbath. Although [administering] punishment fulfills a positive command [of the Torah], the observance of a positive commandment does not supersede [the observance of] the Sabbath [laws].
What is implied? A person who was sentenced to be lashed or executed by [the court] should not be lashed or executed on the Sabbath, as [Exodus 35:3] states: \"Do not kindle a fire in all of your dwellings on the Sabbath.\" This [verse serves as] a warning to the court not to [execute a person by] burning on the Sabbath. The same principle applies regarding other punishments [administered by the court].",
+ "A person is permitted to guard his produce on the Sabbath regardless of whether it is detached from the earth or not. If another person comes to take it, or an animal or a wild beast comes to eat it, he may shout at them and beat them to drive them away.
[One might ask:] This involves tending to one's own concerns. Why is it permitted? Because one is prohibited only against acquiring new property that one does not possess, earning a wage, making a profit, or seeking to accrue [new] benefits. It is, however, permitted for a person to protect the interests that he already possesses. To what can this be compared? To locking one's house [to prevent] thieves [from entering].",
+ "A person who protects his grains from birds or who protects his cucumbers and squash from beasts should not clap his hands and dance as he does during the week. [This is] a decree, [instituted] lest one pick up a pebble and throw it four cubits in the public domain.",
+ "All the actions that are forbidden as [part of the category of] sh'vut are not forbidden beyn hash'mashot,[between sunset and the appearance of the stars]. They are forbidden only on the Sabbath itself, and they are permitted during beyn hash'mashot, provided that [the activity] is necessary because of a mitzvah or a pressing matter.
What is implied? During beyn hash'mashot it is permitted to climb a tree or to swim across water to bring a lulav or a shofar. Similarly, one may take an eruv that one has made down from a tree or out from a carmelit.
Similarly, if one is concerned, anxious, and pressed concerning a matter, [an activity forbidden as] a sh'vut is permitted during beyn hash'mashot. If, however, the matter is not pressing, nor does it concern a mitzvah, it is forbidden. Therefore, one may not tithe produce that definitely has not been tithed, although the prohibition against tithing produce on the Sabbath was instituted as a sh'vut. One may, however, tithe produce of which one is unsure whether or not it has been tithed.",
+ "When a minor performs an activity on the Sabbath that is forbidden as a sh'vut - e.g., he plucks from [a plant growing in] a flower pot that does not have a hole, or he carries in a carmelit - the court is not obligated to prevent him from doing so. Similarly, if his father allows him to act in this manner, [the father] need not be rebuked.",
+ "The Sages forbade the carrying of certain objects on the Sabbath in the same manner as [one carries] during the week. Why was this prohibition instituted? [Our Sages] said: If the prophets warned that the manner in which a person walks on the Sabbath should not resemble the manner in which he walks during the week, and similarly, one's conversation on the Sabbath should not resemble one's conversation during the week, as it is written, \"[refraining from]... speaking about [mundane] matters,\" surely the manner in which one carries on the Sabbath should not resemble the manner in which one carries during the week.
In this manner, no one will regard [the Sabbath] as an ordinary weekday and lift up and repair articles, [carrying them] from room to room, or from house to house, or set aside stones and the like. [These restrictions are necessary] for since the person is idle and sitting at home, [it is likely that] he will seek something with which to occupy himself. Thus, he will not have ceased activity and will have negated the motivating principle for the Torah's commandment [Deuteronomy 5:14], \"Thus... will rest.\"",
+ "Furthermore, when one searches for and carries articles that are used for a forbidden activity, it is possible that one will use them and thus be motivated to perform a [forbidden] labor.
[Another reason for this prohibition is] that there are some people who are not craftsmen and are always idle - e.g., tourists and those that stand on the street corners. These individuals never perform labor. Were they to be allowed to walk, talk, and carry as they do during the week, the result would be that their cessation of activity on [the Sabbath] would not be discernible. For this reason, [our Sages instituted] refraining from such activities, for the cessation of such activities is universally applicable.
These are the reasons for the restrictions against carrying [objects]. The Sages forbade a person from carrying on the Sabbath, with the exception of articles that he requires, as will be explained."
+ ],
+ [
+ "There are utensils that are used for permitted purposes - i.e., a utensil that may be used on the Sabbath for the same purpose for which it is used during the week - e.g., a cup to drink from, a bowl to eat from, a knife to cut meat or bread, a hatchet to crack open nuts, and the like.",
+ "There are utensils that are used for forbidden purposes - i.e., a utensil that is forbidden to be used on the Sabbath for the same purpose that it is [ordinarily] used - e.g., a grinder, a mill, and the like - for it is forbidden to crush or grind on the Sabbath.",
+ "All utensils used for purposes that are permitted may be carried on the Sabbath, whether they are made of wood, earthenware, stone, or metal. [They may be moved] for the sake of the utensil, for the use of the place [it occupies], or to use it [for a purpose that is permitted].
All utensils used for purposes that are forbidden, whether they are made of wood, earthenware, stone, or metal may be moved [with certain restrictions]. [Such a utensil may be moved] for the use of the place [it occupies], or to use it [for a purpose that is permitted]. It is, however, forbidden [to move it] for its own sake.",
+ "What is implied? One may move a wooden bowl to eat from it, to sit in the place [where it is located], or so that it will not be stolen. The latter is [what is meant by the expression] \"for the sake of [the utensil] itself.\"
Similarly, [a utensil] may be taken out of the sun so that it will not become parched and break. It may also be removed from the rain so that it will not become saturated with water and deteriorate. These are considered \"for the sake of [the utensil] itself\" and are permitted, since the tasks performed with this utensil are permitted.",
+ "Similarly, one may move a mill or a grinder in order to crack nuts open on it or to climb up to a couch on it. This is [what is meant by the expression] \"to use it [for a purpose that is permitted].\"
[Similarly, one may move it] to sit in the place where it is located. One may not, however, move it so that it will not break, so that it will not be stolen, or the like.",
+ "Any entity that is not a utensil - e.g., stones, money, rods, beams, and the like - is forbidden to be carried. [Nevertheless,] even a large stone or a large beam that requires ten people to carry it, if it is deemed a utensil it may be carried.
The doors of a house are considered to be utensils; they have not, however, been prepared for use. Therefore, if they are detached - even on the Sabbath - they may not be moved.
Earth, sand, and a corpse may not be moved from their place. Similarly, an infant born in the eighth month, [although] he is alive, is considered as a stone and it is forbidden to move him.",
+ "It is permitted to carry a utensil to perform tasks other than those for which it is intended to be used. What is implied? One may take a hammer to crack nuts, a hatchet to cut a dried fig, a saw to cut cheese, a rake to collect dried figs, a winnowing shovel or a pitchfork to feed a child, a spindle or a weaver's shuttle to pierce with, a sack-maker's needle to pick a lock, or a mill-stone to sit on. The same principle applies in other similar situations.",
+ "A person may carry a sewing needle that is whole to remove a splinter. If, however, its head or its point has been broken off, it may not be carried. If it is still in an incomplete state and its head has not been pierced, it may be carried.",
+ "Whenever a person is careful [not to use] a utensil lest its value depreciate - e.g., utensils that are set aside as merchandise, or very expensive utensils of which one is extremely careful lest they spoil - carrying it is forbidden on the Sabbath. This [category] is referred to as muktzeh [lest] financial loss [be caused].
[Included in this category are] a large saw, the knife-like point of a plow, a butcher's knife, a leather-worker's knife, a carpenter's plane, a perfume-maker's mortar, and the like.",
+ "All utensils that were set aside because of [an association with] a prohibited [activity] are forbidden to be carried. For example, it is forbidden [to move] a lamp that was kindled for the Sabbath, a candelabra upon which a lamp was placed, or a table on which money was lying.
[Moreover,] even if the candle is extinguished or if the money falls, [the prohibition remains intact]. Whenever an article is forbidden to be carried beyn hash'mashot [on Friday], it remains forbidden to be carried throughout the entire Sabbath, even though the factor that caused it to become forbidden is no longer present.",
+ "In contrast, a utensil that is set aside because it is repulsive - e.g., a used kerosene lamp, a chamber pot, or the like - may be carried on the Sabbath if it is required.",
+ "The doors of any utensil that may be carried on the Sabbath - e.g., the doors of a box, a chest, or a cabinet - may themselves be carried [on the Sabbath], regardless of whether they were removed on the Sabbath or before the Sabbath.
Similarly, whenever a utensil that can be carried on the Sabbath breaks, whether before the Sabbath or on the Sabbath, its broken pieces may be carried on the Sabbath, provided these pieces can be used for a purpose that resembles the purpose for which they could be used [originally].
What is implied? The broken pieces of a kneading trough can be used to cover the opening of a jug. Broken pieces of glass can be used to cover the opening of a flask. The same rules apply in other similar situations. If, by contrast, the broken pieces are unfit for any purposeful use, it is forbidden to carry them.",
+ "All the covers of utensils may be carried on the Sabbath, provided they, themselves, are considered to be utensils.
[The following rules apply regarding] utensils that are attached to the ground - e.g., a barrel imbedded in the earth: If its cover has a handle, it may be carried. If not, it may not be carried. Similarly, the coverings of cisterns and ditches should not be carried unless they have a handle. The covering of an oven [by contrast] may be carried, even though it does not have a handle.",
+ "[The following rules apply when] there are two entities, one permitted to be carried and one forbidden to be carried - one adjacent to the other, one on top of the other, or one within the other - and when one is moved the other will also be moved: If a person requires the article that is permitted [to be carried], he may move it, even though the forbidden article is drawn after it. If he requires to move the forbidden article, he should not move it by moving the permitted article.",
+ "What is implied? When a fig is buried in straw or a cake is lying upon coals, one may pierce them with a spindle or a weaver's shuttle and remove them, even though the straw or the coals will be moved on the Sabbath when one removes them.
Similarly, if a turnip or a radish is buried in [loose] earth and a portion of its leaves is protruding, one may pull out [the vegetables] on the Sabbath, even though the earth is dislodged. Conversely, however, if a loaf of bread or a child is [located] on a stone or beam, one may not carry the stone or beam because of the child or the loaf of bread. Similar rules apply in other analogous situations.",
+ "A person may pick up his son if [the son] yearns for [his father], despite the fact that the son is holding a stone.This, however, is not [permitted] if [the son] is holding a dinar, lest it fall and the father [pick it up and] carry it.
When a basket has a hole and a stone has been used to plug the hole, [the basket] may be carried, because the stone is considered as its wall.
[The following rules apply when] a basket is filled with fruit and a stone [is discovered] among the fruit: If the fruit is soft - e.g., grapes or berries - the basket may be carried as it is. If one spills out the fruit, it would be spoiled by the earth, and [our Sages] did not [apply] their decree in an instance where a loss would be caused.",
+ "When a person forgets a stone on the opening of a jug, he may tilt the jug to the side [so that the stone] falls. If the jug with the stone upon it is standing among other jugs, it should be lifted to another place, and then tilted to the side [so that the stone] falls. Similarly, if one forgets money on a pillow that one needs, one may shake the pillow [so that the money] falls. If one needs [to use] the place where the pillow [is located], one may remove the pillow [although] the money is upon it.
When, by contrast, one [intentionally] places money on a pillow on Friday or places a stone on the opening of a jug, it is forbidden to carry them. [This applies even when later] the stone or the money is removed, for [the pillow or the jug] has become the base for a forbidden article.",
+ "[The following rule applies to] a stone that is placed in an earthenware bucket [as a weight]: If it does not fall out when one draws water [with the bucket], it is considered part of the bucket and one is permitted to draw water with it. If not, one may not draw water with it. A garment that is [hanging] on a reed may be slipped off the reed.",
+ "It is forbidden to carry produce that is forbidden to eat - e.g., produce that has not been tithed, even if the obligation to tithe is only Rabbinic, produce separated as the first tithe, from which terumat [ma'aser] has not been separated,terumah that has contracted ritual impurity, produce separated as the second tithe or produce that has been consecrated and has not been redeemed.
It is, by contrast, permitted to carry d'mai, for it is fit to be eaten by the poor, and produce separated as the second tithe or produce that has been consecrated and has been redeemed, but for which an additional fifth of its value has not been given.",
+ "An Israelite is allowed to carry terumah, even though it is not appropriate for him. One may carry terumah that has contracted ritual impurity together with terumah that is pure, or together with ordinary produce, if both of them are contained in a single receptacle.
When does the above apply? When the pure terumah is below [the impure], and the [terumah consists of] produce that would be soiled by the ground. Thus, if the container were overturned, it would be spoiled. If, by contrast, the produce is nuts, almonds, or the like, one must overturn the container, take the terumah and the ordinary produce, and leave the impure [terumah].
If one requires the place where the container is located, one may take all the produce at once, regardless of whether the pure [terumah] is located at the top or at the bottom.",
+ "[The following rules apply when] a person has in mind [to sit on] a row of stones before the commencement of the Sabbath: If he prepares them, he is permitted to sit on them on the morrow; if not, that is forbidden.
When a person gathers the branches of a date palm [to use as kindling] wood, but changes his mind on Friday and decides to use them to sit on [in place of mats], he is allowed to carry them. Similarly, if he actually sat upon them before the commencement of the Sabbath, it is permitted to carry them.",
+ "One may not move straw that is on a bed with one's hands;one may, however, move it with one's body. [Moreover,] if it is [useful as] animal fodder, one is permitted to carry it [by hand]. Similarly, if a pillow or a sheet is placed upon it, it is considered as if one had sat on it before the commencement of the Sabbath, and one may move it by hand.
[The following rules apply when] a person has brought a container [filled] with earth into his home: If he sets aside a corner for it on Friday, he may carry it on the Sabbath, and use it for all his needs.",
+ "It is forbidden to negate the possibility of using a utensil, since this is comparable to destroying [it]. What is implied? A person should not place a receptacle below a lamp on the Sabbath to receive any oil that drips. For the oil in the lamp is forbidden to be carried, and when it falls into the receptacle it will cause the receptacle that had been permitted to become forbidden. The same applies in all analogous situations.
For this reason, a receptacle may not be placed below a chicken to receive the eggs it lays. One may, however, cover [the eggs] with an [overturned] utensil. Similarly, one may use an overturned utensil to cover any article that is forbidden to be carried, for by doing so one has not negated its use. Should one desire to take [the overturned article], one may.",
+ "One may place a receptacle under dripping water to collect it. If the receptacle becomes full, one may pour out the water and return [the receptacle to its place] without hesitation.
[The above applies] only when the dripping water is fit to use for bathing. If the water is not fit [for washing], one should not place a receptacle there. [Nevertheless, after the fact,] should one have placed a receptacle there, one may carry it together with the repulsive water it contains. [The reason for the restriction against placing the receptacle there is] that we do not create a repulsive situation at the outset.",
+ "Should a barrel containing [wine or oil] that is tevel, be broken [on the Sabbath], one may bring a receptacle and place it under [the barrel]. [By doing so, one is not considered to have nullified the possibility of using the receptacle,] since were one to transgress and separate [the terumah and tithes as required], the produce would be permitted for use..
A receptacle may be placed below a candle to collect the sparks that fall, for [the sparks] have no substance. In such an instance, it is permissible to move the receptacle.
When a beam breaks, we should not support it with a bench or a bed post unless there is ample space [between the beams] and one can remove [the bench or the bed post] whenever one desires, so that one will not nullify a utensil from the possibility of being used.
One may spread a mat over stones or over a beehive on the Sabbath in the summer, [as protection] from the sun, and in the rainy season, [as protection] from the rain, provided that one has no intention of snaring [the bees]. [By doing so, one is not considered to have nullified the possibility of using the receptacle] because one may remove [the mat] whenever one desires.
On the Sabbath one may overturn a basket onto which chicks may climb and descend, since one is permitted to carry [the basket] after they descend. Similar rules apply in all analogous situations.",
+ "[The following rules apply when] an animal falls into a cistern or into a water conduit [from which it cannot ascend on its own]: If one can supply it with its needs while it is there, one should do so until Saturday night. If not, one may bring cushions and blankets and place them beneath it. If this [enables the animal] to ascend, there is no difficulty. Although one is nullifying the possibility of using a utensil - for one is throwing it into a cistern [filled with] water - [our Sages did] not institute a decree [in this instance], because of the suffering [the] animal endures.
[Regardless of the circumstances,] it is forbidden to lift the animal up by hand. Similarly, one may not lift up an animal, beast, or fowl in a courtyard. One may, however, push them until they enter.
One may support calves and ponies as they walk. One may not, however, hold a chicken that fled [as one directs] it [to return to its coop]. [This prohibition was instituted] because [the chicken tries] to free itself from [the person's] hand, and [in the process, causes] its wings to be torn off. One may, however, push it until it enters [its coop]."
+ ],
+ [
+ "All the utensils used for weaving, including the cords and the reeds, may be carried [according to the rules governing] other utensils that are used for forbidden tasks. An exception is made regarding the upper weaver's beam and the lower weaver's beam. They may not be carried, because they are [usually] fixed [within the loom].
Similarly, the pillars [of the loam] may not be moved, lest one fill the hole [in the earth created when they are removed]. It is permitted to move the other utensils of a weaver.",
+ "Brooms made of date branches and the like, which are used to sweep the ground, are considered utensils that are used for a permitted purpose, since sweeping is permitted on the Sabbath.
Bricks that remain after a building [was completed] are considered utensils that are used for a permitted purpose, for they are fit to recline upon,, as is obvious from the fact that they are filed and adjusted for this purpose. If, however, one collects them, [it is evident] that they have been set aside [for building], and it is forbidden to carry them.",
+ "A small shard may be carried, even in the public domain.[This leniency is granted] because it is fit to be used in a courtyard to cover the opening of a small utensil. [When] the stopper of a barrel has been cut off, both it and its broken pieces are permitted to be carried. If one threw it into a garbage dump before the commencement of the Sabbath, carrying it is forbidden.
When a utensil has been broken [but not shattered into pieces], one should not remove a shard from it to use to cover [another utensil] or to use as a support.",
+ "It is permitted to bring three rounded stones into a lavatory to clean oneself. Of what size may they be? A fistful.A clod of earth, by contrast, which is likely to crumble, is forbidden to be taken to clean oneself.
It is permitted to take these stones up to a roof [so that one will be able] to clean oneself with them. When rain descends upon them and they sink in the mud, they may be taken if there is a distinct mark [showing their location].
[When] a stone has filth on it, one can be certain that it is used to clean oneself. Therefore, carrying it is permitted it even though it is large.",
+ "Should a person have a choice of [using] a stone or an earthenware shard [to clean himself], one should use the stone.If, however, the shard comes from the handle of a utensil, one should use the shard.
[The following rules apply when] a person has a choice of [using] a stone or grass: If the grass is soft, one should use it. If not, one should use the stone.",
+ "The remnants of mats that have become tattered are considered utensils that may be used for a permitted purpose, for they are fit to be used to cover filth. In contrast, the remnants of clothes that are less than three [thumbbreadths] by three [thumbbreadths], and have become tattered may not be carried, for they are not fit - neither for the poor nor for the rich.
The broken pieces of an oven are permitted to be carried; they are considered to be like all other utensils that are permitted to be carried. When, however, one leg of a range has slipped from its place, it may not be carried, lest one affix [it in its place].",
+ "A ladder leading to a loft is forbidden to be carried [on the Sabbath], since it is not considered to be a utensil. [A ladder leading] to a dovecote [by contrast, is not considered muktzeh and] is permitted to be tilted. One should not, however, carry it from one dovecote to another, lest one follow one's ordinary course of conduct and come to snare [the doves].
[The following rule governs the use of] a rod that is used to harvest olives: When it is categorized as a utensil, it is considered to be a utensil that is used for a forbidden purpose. [The following rule governs the use of] a reed that is adjusted by a homeowner to open and lock [his door]: When it is categorized as a utensil, it is considered to be a utensil that is used for a permitted purpose.",
+ "[The following rules apply to] a door that once had a hinge - though at present it does not have a hinge - which is prepared to close a yard, but which drags on the ground when it is opened and closed: If the door is attached to and hanging on the wall, it may be used to close the space and may be locked. If not, it may not be used to close the space. If the door is [suspended] above the ground, it may be used to close the space. The same rules apply to a [partition made from] brambles or a mat that drags on the floor.",
+ "[The following rules apply to] a door that is made from a single piece of wood and which is placed in [a doorway] to close it and removed [to open it]. If [the doorway] does not have a base at the bottom that resembles a doorstep that would indicate that [the door] is a utensil that is used for [opening and] closing, [the door] may not be used to close [the doorway]. If [the doorway] has a doorstep, one may use [the door].
Similarly, a bolt that has a bulb at its end that indicates that it is a utensil used to bolt a door, and is not merely an ordinary beam, may be used to bolt a door on the Sabbath.",
+ "[The following rules apply to] a bolt that does not have a bulb at its end: If it is tied to the door and suspended from it, we may use it to bolt the door on the Sabbath. [This ruling] also applies when it is carried together with the rope attaching it to the door.
If, by contrast, the rope attaching it is fixed permanently to the door and the bolt is removed like a beam, placed in a corner, and then reattached when one desires, its use as a bolt is forbidden [on the Sabbath]. This is forbidden because [the bolt] is not considered to be a utensil, nor is there any indication [that it is being used as a utensil], for it is not attached to the door, nor is it connected to a rope.",
+ "A candelabrum that is made of several separate parts may not be moved on the Sabbath. [This restriction applies] regardless of whether it is large or small. [Why was this prohibition instituted? As a safeguard] lest [it fall apart and] one reconstruct it on the Sabbath.
[The following rules apply when] a candelabrum has grooves and thus appears to resemble one that is made from several parts: If it is large and can be carried only with two hands, carrying it is forbidden because of its weight. If it is smaller than that, carrying it is permitted.",
+ "We may remove a shoe from a shoemaker's block on the Sabbath. We may release a clothes press belonging to an ordinary person on the Sabbath. We may not, however, set the press in place. A press belonging to a launderer should not be touched at all; it is set aside not to be used, because of the financial loss [that might be incurred through its improper use].
Similarly, unprocessed rolls of wool may not be carried, because [their owner] objects [to their use for purposes other than spinning fabric]. Therefore, if they have been set aside for a particular purpose, it is permitted to use them. Unprocessed hides - regardless of whether they belong to a private person or to a [leather] craftsman - may be carried, because [their owner] does not object to their [use].",
+ "All filth - e.g., feces, vomit, excrement, and the like - that is located in a courtyard where [people] are dwelling may be removed to a dung heap or to a latrine. Such entities are referred to as a chamber pot. If it is located in another courtyard, it should be covered by a utensil so that a child will not become soiled by it.
One may step on spittle that is lying on the ground without taking any notice of it. One may carry a warming-pan because of its ash. [This leniency is granted] despite the fact that it contains chips of wood, because it is equivalent to a chamber pot.
At the outset, we may not bring about the creation of a repulsive entity on the Sabbath. If, however, [such an entity] comes about as a natural process, or one transgresses and creates it, it may be removed.",
+ "It is permitted to partake of oil that flows from beneath the beam of an olive press on the Sabbath and from dates and almonds that are prepared to be sold. One may even begin to take grain from a storehouse or from a grain pile on the Sabbath, for food never becomes muktzeh on the Sabbath at all. On the contrary, all [types of food] are [always] prepared for use.
[There is, however, one] exception: figs and raisins that have been set aside to dry. Since they pass through an intermediate stage when they become repulsive and are unfit to eat, they are considered muktzeh and are forbidden [to be carried] on the Sabbath.
A barrel [of wine] or a watermelon that was opened may be carried and stored away, even though it is no longer fit to eat. Similarly, an amulet that has not proven its efficacy may be moved, although one is forbidden to go out [into the public domain] wearing it.
The oil that remains in a lamp or in a bowl that was kindled on a particular Sabbath may not be used on that Sabbath. It is muktzeh because of the forbidden [labor with which it was associated beyn hash'mashot].",
+ "Although taking [produce] from a storehouse of grain or of barrels of wine is permitted, it is forbidden to begin to empty [the storehouse] unless this is being done for a purpose associated with a mitzvah - e.g., emptying it to host guests or to establish a hall of study.
[In the latter situations,] how should the storehouse be emptied? Every person should take [out] four or five containers until it has been completely [cleared]. We may not sweep the floor of the storehouse, as has been explained.
[Even when one is forbidden to empty the storehouse,] one may enter and leave and create a path with one's feet by entering and leaving.",
+ "Any substance that is fit to be used as food for an animal, beast, or fowl that is commonly found may be carried on the Sabbath. What is implied? One may carry dry turmos beans because they are food for goats. Fresh [turmos beans,] by contrast, may not [be carried]. [One may carry] chatzav because it is food for deer, mustard seed because it is food for doves,and bones because they are food for dogs.
Similarly, we may carry all the shells and seeds [of produce] that are fit to serve as animal fodder. Concerning those that are not fit to be eaten: One should eat the food and throw [the shells or seeds] behind one's back; carrying them is forbidden.
One may carry meat that has spoiled, for it is fit to be eaten by beasts. One may carry raw meat - whether salted or unsalted- because it is fit to be eaten by humans. This ruling applies to [raw] fish that has been salted. By contrast, carrying unsalted [raw] fish is forbidden.",
+ "We may not carry broken pieces of glass even though they are edible by ostriches, nor bundles of twigs from a vine even though they are edible by elephants, nor luf, even though it is edible by ravens. [These restrictions were instituted] because these and similar [species] are not commonly found among most people.",
+ "[The following rules apply to] bundles of straw, bundles of wood, and bundles of twigs: If they were prepared to be used as animal fodder, one may carry them. If not, one may not carry them.
If one brought in bundles of wild hyssop, madder, hyssop, or thyme to be used as kindling wood, one may not use them on the Sabbath. If one brought them in for use as animal fodder, one may use them. Similar rules apply to mint, rue, and other herbs.",
+ "We may not rake food that was placed before an ox that is being fattened for slaughter. [This applies regardless of whether the food has been placed] in a feeding trough that is a [separate] utensil or in an earthen feeding trough. [Similarly,] one may not shift [the food] to the side so that [it does not become mixed with] feces. [These restrictions are] decrees, [instituted] lest one level grooves [in the floor].
One may take food that had been placed before a donkey and place it before an ox. One may not, by contrast, take food that had been placed before an ox and place it before a donkey. [This restriction was instituted] because the food that is before an ox becomes soiled by its spittle and is not fit to be eaten by another animal.
Leaves that produce a foul and repulsive odor and are not eaten by animals may not be carried. For similar reasons, carrying the hook on which fish are hung is forbidden. By contrast, the hook on which meat is hung is permitted to be carried. The same applies in all similar situations.",
+ "Although carrying a corpse on the Sabbath is forbidden, one may anoint it and wash it, provided one does not move any of its limbs. We may slip out a pillow from underneath it so that it will be lying on the ground to enable it to remain without decomposing.
We may bring a utensil that will cool [a corpse] or a metal utensil and place it on the belly [of the corpse] so that [the corpse] will not swell. We may stop up [the corpse's] orifices so that air will not enter them. We may tie its jaw - not so that it will close - but so that it will not [open] further. We may not close [a corpse's] eyes on the Sabbath.",
+ "When a corpse is lying in the sun, we may place a loaf of bread or a baby on it and carry it [into the shade]. Similarly, if a fire breaks out in a courtyard where a corpse is lying, we may place a loaf of bread or a baby on it and carry it [out from the fire].
Indeed, even if a loaf of bread or a baby are not available, one may save a corpse from a fire. [This leniency is granted] lest one extinguish the fire out of apprehension that the corpse not be consumed [by the flames].
[The leniency of carrying an entity with] a loaf of bread or a baby upon it is granted only in the case of a corpse, because a person is distraught over the corpse [of his loved ones].",
+ "[The following procedure should be adhered to when] a corpse is lying in the sun and there is no place to carry it, or [the people] do not desire to move it from its place: Two people should come and sit, one on either side [of the corpse]. If it is [too] warm for them [to sit on the ground], they may both bring couches and sit on them. If it is [too] warm for them [to sit in the sun], they may both bring mats and spread them over the couches.
[Afterwards,] they both may [depart], overturn their couches, and remove them [leaving the mats suspended over the corpse]. In this manner, the covering is created on its own accord, [as it were], for the two mats are next to each other and their two ends are located on the ground on either side of the corpse.",
+ "When a corpse has decomposed in a house [to the extent that it produces a foul odor] and thus is being disgraced in the eyes of the living, and their honor is being compromised because of it, carrying it into a carmelit is permitted.
[This leniency was granted because] the honor of the creatures is great enough to supersede [the observance of] a negative commandment of the Torah, namely: \"Do not swerve right or left from the words they tell you\" [Deuteronomy 17:11].
If [the people in the home] have an alternative place to go, they may not remove the corpse. Instead, the corpse should be left in its place and they should depart."
+ ],
+ [
+ "A person who goes beyond [his] city's Sabbath limit should be punished by lashes, as [Exodus 16:29] states: \"No man should leave his place on the seventh day.\" [The term] \"place\" refers to the city's Sabbath limits.
The Torah did not [explicitly] state the measure of this limit. The Sages, however, transmitted the tradition that this measure was twelve mil, the length of the Jews' encampment [in the desert]. Thus, Moses our teacher was instructing them, \"Do not go out beyond the camp.\"
Our Sages ruled that a person should go only two thousand cubits beyond the city. [Going] beyond two thousand cubits is forbidden. [The rationale for the choice of this figure is that] two thousand cubits represents the pasture land [given to] a city.",
+ "[From the above,] it follows that a person may walk throughout the expanse of [any] city, even if it is as large as Nineveh, whether or not it is surrounded by a wall.
Similarly, it is permitted for a person to walk two thousand cubits in all directions outside the city. [When calculating these two thousand cubits, the entire area] is considered to be square, like a tablet, so that [the area in between] its furthest corners will also be included.
If a person goes beyond two thousand cubits up to a distance of twelve mil, he should be given \"stripes for rebelliousness\". If he goes even one cubit beyond twelve mil, he should be punished by lashing [as prescribed] by the Torah.",
+ "[There is a question whether] a person [is liable] if he goes beyond the Sabbath limit, [travelling] at a height of more than ten handbreadths above the ground - e.g., he jumps from one pillar to another - when none of the pillars has a surface area of four handbreadths by four handbreadths. For there remains an unresolved question [among the Sages] whether or not the Sabbath limits apply ten handbreadths above the ground..
[The matter is one of question only in an instance similar to the example given.] If, by contrast, a person walks on a surface that is four [handbreadths] by four [handbreadths], it is as if he is walking on the ground [even though the surface is ten handbreadths above the ground]. The Sabbath limits apply in such an instance.",
+ "A person who spends the Sabbath in a barn in the desert, in a corral, in a cave, or in a similar type of private domain may walk through its entire space and [may continue] to the limits of a square extending two thousand cubits in every direction [from that domain].
Similarly, a person who spends the Sabbath in an [open] valleymay walk to the limits of a square extending two thousand cubits in every direction from the place [at which he is located at the commencement of the Sabbath]. [This applies] even when he was sleeping at the time of the commencement of the Sabbath and thus did not consciously acquire the place as his Sabbath base.
A person who is walking in an open valley and does not know how far his Sabbath limit extends may take two thousand ordinary steps. This is [his] Sabbath limit.",
+ "When a person walks the two thousand cubits that he is entitled to walk and his limit ends in a barn, in a corral, in a cave, or in a city, he is allowed to proceed only to the end of his limit. We do not say that since his limit ends within a private domain, he is entitled to walk throughout that domain.
When does the above apply? When his limit ends in the midst of the city or in the midst of the cave. If, however, that private domain is included within his two thousand cubits, that entire domain is considered to be only four cubits, and the remainder [of the two thousand cubits] is calculated accordingly.",
+ "What is implied? If there were one thousand cubits from the place a person established as his base for the Sabbath, or from the town [in which he spent the Sabbath], to a city or a cave that is a thousand cubits long or less, he may walk through the entire city or cave that he encounters and [continue] beyond it for 996 cubits.",
+ "If, however, [in the instance mentioned above,] the city or the cave that begins within his Sabbath limits extends one thousand and one cubits, the person may walk only one thousand cubits - i.e., he may proceed to the end of the two thousand cubits [granted] him, [but no further].",
+ "A person whose Sabbath limits end in the midst of a town may, nevertheless, move an article to any place within the town by throwing it.
When a person spends the Sabbath in an open valley, and gentiles surround him with an enclosure on the Sabbath, he may still walk only two thousand cubits - even when this measure is included within the enclosure - in any direction. He may, nevertheless, move an article to any place within the enclosure by throwing it, provided it was enclosed for the sake of habitation.",
+ "[The following rule applies when] a person is in the midst of a journey - whether on sea or on dry land - and [intends] to enter a city: If he comes within two thousand cubits of the city before the commencement of the Sabbath, even though he did not arrive at the city until [after] the Sabbath [had commenced], he is permitted to enter, to walk throughout the entire city, and [continue] for two thousand cubits outside of it in all directions.",
+ "[The following rule applies when] a person [is in the midst of a journey and intends to enter] a city, but falls asleep on the way, and does not awake until [after] the Sabbath [has commenced]: If when he awakes, he finds himself within the city's [Sabbath] limits, he is permitted to enter, to walk throughout the entire city, and [continue] for two thousand cubits outside of it in all directions.
[This is permitted] because his intent was to journey to this city. Therefore, he is considered to have established his \"place\" for the Sabbath together with the inhabitants of this city, since he entered into their limits.",
+ "A person who goes even a single cubit beyond [a city's] Sabbath limits should not reenter them. [The rationale is that] the four cubits that a person is granted in which to walk begin from the place where the person is standing. Therefore, since the person went a cubit or more beyond his Sabbath limit, he must remain in his place. He may not walk except in the four cubits that begin from the place in which he is standing, and continue in a forward direction.
Similarly, a person who is even one cubit outside a city's Sabbath limits when darkness falls should not enter the city. Instead, he may proceed only two thousand cubits from the place where he was standing when the Sabbath commenced. If a person's Sabbath limit ends in the midst of the city, he may proceed [no further] than the end of his Sabbath limit, as has been explained.
If one of a person's feet is inside [a city's] Sabbath limits and his other foot is outside the Sabbath limits [when the Sabbath commences], he may enter.",
+ "[The following rules apply to] a person who left the Sabbath limits unintentionally - e.g., gentiles took him outside [the limits], he was possessed by an undesirable temperament, or he inadvertently went beyond [the limit]: He may walk no more than four cubits.
If he returned [within his previous Sabbath limits] voluntarily, he may walk no more than four cubits. If [the forces that caused him to depart] returned him, it is as if he had never departed.
If [these forces] left him in a private domain - e.g., the gentiles placed him in a barn, a corral, a cave, or another city - he may walk throughout that domain. Similarly, if he inadvertently left his Sabbath limits [and entered] a domain of this nature, and became conscious of his actions while in this domain, he may walk throughout that domain.",
+ "When a person voluntarily left the Sabbath limits, he may walk only within four cubits, even when he was returned to his [original] Sabbath limits involuntarily - e.g., he was taken back by gentiles or because of an undesirable temperament.
Similarly, if he voluntarily left the Sabbath limits, he may walk only within four cubits even when he is within a private domain - e.g., a barn or a corral.
A person who sets out on the Mediterranean Sea may walk throughout the ship and carry throughout the ship, even though he is outside the Sabbath limits that he originally established as his Sabbath base.",
+ "Whenever a person leaves his Sabbath limits unintentionally, and is surrounded by an enclosure on the Sabbath, he may walk throughout [the area of] that enclosure, provided it does not exceed two thousand cubits.
When this enclosure that is created without his knowledge overlaps part of the Sabbath limit that he left [an additional leniency is granted]. Since he is allowed to walk throughout that enclosure, he may reenter his Sabbath limits. Once he enters, [he may proceed freely,] as if he had never left.",
+ "[The following rules apply when] any of the individuals whose movement is restricted to four cubits must relieve himself: He may leave [these four cubits], move away [an appropriate distance], relieve himself, and then return to his place.
If when moving away to relieve himself, the person enters a portion of the Sabbath limits that he originally left: since he has entered, [his] entry [is accepted as fact], and it is as though he had never departed. [This leniency applies] provided he originally left unintentionally. If he left intentionally, he may walk only [within] four cubits, even if he reentered [his original limits].",
+ "[The following rules apply to] all individuals who are sanctioned by the court [to leave their Sabbath limits] - e.g., witnesses who are going to testify regarding their sighting of the moon, - and all others who are allowed to depart because of a mitzvah: When they reach their destination, they may proceed two thousand cubits in all directions. Should they become located in a city, they [are governed by] the same [rules as] the inhabitants of that city, and may proceed two thousand cubits beyond the city in all directions.",
+ "[The following rules apply when] a person was sanctioned to depart [from his Sabbath limits], but in the midst of his journey, he was informed that the mitzvah that he had intended to perform had already been completed: He may proceed two thousand cubits in all directions. If a portion of the Sabbath limit from which he departed overlaps these two thousand cubits, he may return to his [original] place, and it is as though he had never departed.
All those who depart [from the Sabbath limits] to rescue Jewish lives from gentiles, from a [flooding] river, or from an avalanche, are granted two thousand cubits [in which to walk] from the place where they rescue them. [When Jews are rescued from gentiles, but] the gentiles' position is strong, and the rescuers fear spending [the remainder of] the Sabbath in the place where they rescue them, they may return to their [original] place, [carrying] their weapons."
+ ],
+ [
+ "Whenever there is a home that is outside a city, but seventy and two thirds cubits - i.e., the length of one of the sides of [a square] 5000 square cubits in area - or less from the city, it is considered to be part of the city and joined to it. When two thousand cubits are measured in all directions from the city, this house [is considered to be on the extremity of the border and] the measurement [begins] from there.",
+ "If one house is within seventy cubits of a city, another house is within seventy cubits of the first, and a third within seventy cubits of the second [and so on], they are all considered to be one city, although the chain extends for a distance of several days walk. When [the Sabbath limits] are measured, they are measured from the last house, provided this house is a dwelling four cubits by four cubits or more [in area].",
+ "[The following are considered to be dwellings in the context mentioned above:] a synagogue that has a dwelling for its attendants, a temple of a false deity that has a dwelling for its priests, a storeroom that has a dwelling, a bridge or a grave that has a dwelling, a structure four cubits by four cubits that has three walls but no roof, watchtowers,, a house built [on an island] at sea, a structure with two walls and a roof, a cave with a building at its entrance that is used as a dwelling. All of these are included as part of the city, provided they are located within seventy and a fraction cubits of it.
From this house on the extremity [of the city], we consider it as if a line is extended along the length of the entire city, and we measure two thousand cubits outward from that line.",
+ "The following [structures] are not added [as the furthest extremities of a city's boundaries]: a structure with two walls and no roof - despite the fact that people dwell within it - a bridge, a grave, a synagogue, a temple to false deities, and a storehouse that do not have dwellings; a cistern, a trench, a cave, a dovecote, and a house on a ship. All of these are not added [to a city's boundaries].",
+ "[The following rule applies when] two towns are located next to each other: If the distance between them is 141 1/3 cubits [or less], so that [the distance between them] is seventy and a fraction [as measured] from one town and seventy and a fraction [as measured] from the other town, they are considered to be a single city. Accordingly, [the inhabitants of] each town can walk throughout the other town and two thousand cubits outside of it.
[The following rules apply when] three villages are located in a triangle: If there are two thousand cubits or less between the village in the middle and both of the villages on the extremities, and there are 282 2/3 cubits [or less] between the villages on the extremities, so that if the middle village were placed on the line between them, there would be 141 1/3 cubits [or less] between it and both of them, they are all considered to be a single city. When [a Sabbath limit] is measured, it is measured two thousand cubits in all directions from [the single unit created from] these three [villages].
When the wall of a city was erected, and the city was settled afterwards, we measure [the Sabbath limit] from [the end of] the settled area [and not from the wall]. If it was settled and then surrounded [by a wall], we measure from the wall.",
+ "When a city is rectangular or square, since it has four angles that are equal, we leave it as it is, and measure two thousand cubits in each direction on all four sides.
If it is circular, we construct an [imaginary] square around it, considering it as the center of that square. We measure two thousand cubits from the sides of that square in all directions. Thus, [the inhabitants] gain [the area] at the corners.",
+ "Similarly, if a city is triangular in shape, or if it has many different sides, we construct a square around it, and afterwards measure two thousand cubits from each side of that square.
When we construct a square around a city, we construct this square according to the compass directions, making each of its sides face one of the four directions and extend in a straight line vertically or horizontally.",
+ "When a city is [shaped like a trapezoid,] one side being shorter than the other, we consider both sides to be of the length of the longer side.
[The following rules apply when a city] is L-shaped or crescent-shaped: If there are less than four thousand cubits between the two points on the extremities, we measure [the Sabbath limit] from [the imaginary line that connects these points]. When there are more than four thousand cubits between the two points on the extremities, we measure [the Sabbath limit] from [the vertex of] the crescent.",
+ "[The following rules apply to] a city located at the edge of a river: If there is a dock four cubits wide at the river bank, so that one can stand on it and use the river, the river is considered to be part of the city. Thus, [the Sabbath limit of] two thousand cubits is measured from the other bank of the river, because the dock causes the river to be considered part of the city.
If there is no dock, the measurement begins from the edge of the houses, and [the width of] the river is included in the two thousand cubits.",
+ "[The following laws apply to] the dwellers of huts: [The Sabbath limits] should be measured from the entrance to their homes. If [in that area] there are three courtyards with two houses in each, [the entire area] is established [as a unit]. A square is constructed around it, and two thousand cubits are measured [from its borders], as all other cities.",
+ "[The two thousand cubits of the Sabbath limits] should be measured only by using a rope of fifty cubits, but not a shorter or a longer one. The rope should be made of flax, so that it will not stretch beyond [that length].
When [the measurers] reach a crevice that is fifty cubits [or less] wide, so that [its width] can be spanned [by the length of] the measuring rope, this should be done, provided [the crevice] is less than four thousand cubits deep.",
+ "When does the above apply? When a plumb line descends directly [into the crevice], for then [the slopes of the crevice] cannot be used. If, however, the plumb line does not descend directly, one should not span [the crevice with the measuring rope], unless the crevice is two thousand cubits or less in depth.",
+ "With regard to a valley with a gradual descent, one should ascend and descend, measuring by approximation. If the valley is more than fifty cubits wide and thus cannot be spanned [by the measuring rope], [the measurers] should go to a place where they can span the gap, measure the span [there], see the parallels to [the place they are] measuring, and return to their task.",
+ "When [the measurers] reach a wall, we do not say that they must pierce the wall [to continue measuring]. Instead, it is sufficient to approximate its thickness and continue.
If the wall can be used [by the public], it must be measured in an exact manner. Similarly, if a plumb line will descend directly parallel [to the wall], its thickness should be measured exactly.",
+ "[The following rules apply when the measurers] reach a mountain: If the slope of the mountain ascends ten handbreadths within a length of five cubits, [the measurers should] measure the span [above the mountain], and return to their [ordinary] measurement.
If its height rises acutely, its slope ascending ten handbreadths within a length of four cubits, [all that is necessary is] to approximate [its length], and then one may proceed further.
If a mountain is so wide that [the measuring rope] cannot span it - i.e. it is more than fifty cubits wide - it should be measured by approximation, small portions at a time. This is the meaning of the expression, \"In the mountains, they measured by approximation.\"",
+ "What is implied [by the directive to] measure mountains or valleys that cannot be spanned by approximation? Two people hold a rope four cubits long. The person above should hold the upper end at the level of his feet, while the person below should hold the lower end at the level of his heart. The person standing above then descends to the level of the person standing below, who, in turn, descends further to the extent of the rope. [The entire process should be repeated and] continued until the entire area has been measured.
When [the measurers] go to span a mountain or a valley, they should not depart from the Sabbath limits, lest passersby see them and say, \"The Sabbath limits passed by here.\"",
+ "We rely only on the measurement by an expert who is proficient in the measuring of land. If the Sabbath limits [of a city] had been established and an expert came and measured [them again], increasing them in some places and decreasing them in others, we accept his ruling regarding the limits that he increased.
Similarly, if two experts came and measured the Sabbath limits, one giving a larger measure and the other giving a smaller measure, we accept the ruling of the one who gives the larger measure, provided that the inconsistency is not greater than the difference between the diagonal [and the border of] a city.",
+ "What is implied? We can say that the reason the latter increased the measure was the following: The first erred and measured the two thousand [cubits] from the corner of the city diagonally. Therefore, he reduced its measurement, and the distance between the border of the Sabbath limits and the city will be less than two thousand [cubits]. [By contrast,] the second person [who measured] measured the two thousand [cubits] from the edge of the city [and therefore produced a larger figure]. We do not, however, consider the possibility of the first person's making any greater mistake.
Accordingly, if the latter measure is less than 580 cubits more than the original measure, it is accepted. A larger increase, however, is not accepted.",
+ "Even when a servant or a maidservant says, \"The Sabbath limits reach here,\" their statements are accepted. An adult's statement is accepted if he says, \"We would proceed until this place when I was a child.\" His testimony is relied on in this instance, since our Sages stated that the lenient approach should be accepted in these rulings, and not the more stringent one, because the measure of two thousand cubits is a Rabbinic institution."
+ ],
+ [
+ "It is a positive commandment from the Torah to sanctify the Sabbath day with a verbal statement, as [implied by Exodus 20:8]: \"Remember the Sabbath day to sanctify it\" - i.e., remember it with [words of] praise [that reflect its] holiness.
This remembrance must be made at the Sabbath's entrance and at its departure: at the [day's] entrance with the kiddush that sanctifies the day, and at its departure with havdalah.",
+ "This is the text of the kiddush, sanctifying the day:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and has desired us. He has given us the holy Sabbath with love and with favor as an inheritance and a commemoration of the work of creation.
It is the first of the convocations of holiness, a commemoration of the exodus from Egypt. For You have chosen us and sanctified us from among all the nations. With love and favor You have granted us Your holy Sabbath as an inheritance. Blessed are You, God, who sanctifies the Sabbath.
",
+ "This is the text of the havdalah prayer:
Blessed are You God, our Lord, King of the universe, who distinguishes between the holy and the mundane, between light and darkness, between Israel and the nations, and between the seventh day and the six days of activity. Blessed are You, God, who distinguishes between the holy and the mundane.
",
+ "The essence [of the mitzvah] of sanctifying the Sabbath [is to do so] at night. If a person does not recite kiddush at night - whether consciously or inadvertently - he may recite kiddush throughout the entire [Sabbath] day.
A person who does not recite havdalah at night may recite [this blessing] on the following day, and [indeed] may recite [this blessing] until [nightfall] on Tuesday [if he does not fulfill his obligation beforehand].
[Although the havdalah blessing may be recited at a later time,] one should recite the blessing on a flame only on Saturday night.",
+ "A person is forbidden to eat or to drink wine from the commencement of the Sabbath onward until he recites kiddush. Similarly, after the conclusion of the day, a person is forbidden to begin to eat, drink, perform labor, or taste anything until he recites havdalah. Drinking water is, however, permitted.
Should a person forget or transgress and eat or drink before reciting kiddush or havdalah, he may nevertheless recite kiddush or havdalah afterwards.",
+ "It is a mitzvah [instituted by] our Sages to recite kiddush over [a cup of] wine and to recite havdalah over [a cup of] wine.
Although one recites havdalah in one's [evening] prayers, one is required to recite [this blessing] over a cup [of wine]. [Nevertheless,] once a person has said \"[Blessed is He] who distinguishes between the holy and the mundane,\" he is permitted to perform labor even though he has not recited havdalah over a cup [of wine].
One should recite the blessing over the wine first, and then recite the kiddush. One should not wash one's hands until after the recitation of kiddush.",
+ "What is the procedure he should follow: He should take a cup that contains a revi'it or more, wash it thoroughly inside, and rinse its outside. He should fill it with wine, hold it in his right hand, lifting it above the ground more than a handbreadth, without supporting it with his left hand.
One recites the blessing [borey pri] hagefen and then the kiddush. It is, however, common custom among the Jewish people first to recite the passage Vayechulu, then the blessing [borey pri] hagefen and then the kiddush
One should drink [at least] a cheekful of wine and give all those joining in the meal to drink. Afterwards, one washes one's hands, recites the blessing hamotzi, and [begins] eating.",
+ "[The mitzvah of] kiddush [may be fulfilled] only in the place of one's meal. What is implied? A person should not recite the kiddush in one house and eat his meal in another. One may, however, recite kiddush in one corner and eat one's meal in another.
[One might ask:] Why is kiddush recited in the synagogue? Because of the guests who eat and drink there.",
+ "A person who desires to partake of bread more than of wine, and similarly, a person who has no wine, should wash his hands, recite the blessing hamotzi, and then recite kiddush. Afterwards, he should break bread and eat.
Havdalah, by contrast, may not be recited over bread, but only over wine.",
+ "A person who had intended to recite kiddush over wine on Friday night, but forgot, and before he recited kiddush washed his hands [with the intention of partaking of bread], should recite kiddush over bread. He should not recite kiddush over wine after washing his hands [to partake of] a meal.
It is a mitzvah to recite a blessing over wine on the Sabbath day before partaking of the second [Sabbath] meal. This is called \"the great kiddush.\" One recites only the blessing borey pri hagefen, partakes of the wine, washes one's hands, and begins the meal.
[On the Sabbath day as well,] a person is forbidden to taste any food before he recites kiddush. This kiddush may also be recited only in the place where one eats one's meal.",
+ "A person may recite kiddush over a cup [of wine] on Friday before sunset, even though the Sabbath has not commenced. Similarly, he may recite havdalah over a cup [of wine] before sunset, even though it is still Sabbath. For the mitzvah of remembering the Sabbath involves making [a statement to this effect] at the entrance and the departure of the Sabbath, or slightly before these times.",
+ "A person who is in the midst of eating [a meal] on Friday when the Sabbath commences should spread a cloth over the table, recite kiddush, complete his meal, and recite grace.
A person who is in the midst of eating [a meal] on the Sabbath when the Sabbath departs should complete his meal, wash his hands, recite grace over a cup of wine, and afterwards recite havdalah over [this cup]. If he is sitting and drinking, he should interrupt his drinking,recite havdalah, and begin drinking again.",
+ "A person who is eating and completes his meal at the commencement of the Sabbath should recite grace first and then recite kiddush on a second cup of wine. He should not recite grace and kiddush on the same cup [of wine], because two mitzvot should not be performed with the same cup [of wine]. For both the mitzvah of kiddush and the mitzvah of grace are mitzvot that emanate from the Torah itself.",
+ "Kiddush may be recited only on wine that is fit to be offered as a libation on the altar. Therefore, if one mixed even a drop of honey or yeast the size of a mustard seed in a large barrel [of wine], kiddush may not be recited upon it.
This is the ruling that we follow universally in the west. There is, however, an opinion that allows kiddush to be recited on such wine. [This view] explains that the term \"wine that is fit to be offered as a libation on the altar\" excludes only wine with an unpleasant fragrance, wine that was left uncovered,or wine that was cooked. Kiddush may not be recited on any of these wines.",
+ "Wine that tastes like vinegar may not be used for kiddush although its fragrance is that of wine. Similarly, we may not recite kiddush over [the beverage produced from] pouring water over the dregs of wine, although it tastes like wine.
When does the above apply? When the ratio between the water poured over the dregs and the beverage produced is less than three parts to four parts. If, however, the ratio is more than three parts to four parts, [the beverage produced is considered to be] diluted wine, and kiddush may be recited over it.",
+ "When a person drinks from a vessel containing wine, even if he drinks only a small amount from a vessel that contains many revi'iot [of wine], he has blemished the wine and invalidated it. We may not recite kiddush over the remainder, because it is regarded like the remnants left over in a cup.",
+ "Although the fragrance of wine resembles vinegar, if its flavor resembles wine, kiddush may be recited over it. Similarly, [kiddush may be recited over] diluted wine.
We may recite kiddush over raisin wine, provided it is made from raisins that [are not entirely dried out] - i.e., if one presses them, they will release a concentrated syrup.
Similarly, a person may recite kiddush over wine fresh from the wine press, [i.e., grape juice]. Indeed, a person may squeeze a cluster of grapes and recite kiddush over the juice immediately thereafter.
Although the majority of a country uses beer instead of wine, [the beer] is not acceptable for kiddush. It may, nevertheless, be used for havdalah, for in that country it serves as a substitute for wine.",
+ "Just as we recite kiddush on Friday night and havdalah on Saturday night, so too, we recite kiddush on the night of a holiday's commencement and havdalah on the night following a holiday and on the night following Yom Kippur, for they are all \"Sabbaths of God.\"
We recite havdalah on the night leading from a holiday to chol hamo'ed, and on the night leading from the Sabbath to a holiday, but not on the night leading from a holiday to the Sabbath.",
+ "[The following is] the text of the kiddush recited on festivals:
Blessed are You, God our Lord, King of the universe, who has chosen us from all the nations, and raised us above people of all tongues. He chose us and made us great; he showed us favor and glorified us.
And God our Lord gave us with love festivals for rejoicing, holidays and [unique] seasons for gladness, [including] this festive day of holy convocation, this festival of
- Matzot, Shavuot, [or] Sukkot -
the season of - our freedom, the giving of our Torah, [or] our happiness -
in love, as a commemoration of the exodus from Egypt.
For You have chosen us and sanctified us from all the nations and given us as an inheritance Your holy seasons for rejoicing and gladness. Blessed are You, God, who sanctifies Israel and the seasons.
When [a holiday] occurs on the Sabbath, one should mention the Sabbath [in the midst of the passage], and conclude in the same manner as one concludes in prayer, \"[Blessed...] who sanctifies the Sabbath, Israel and the seasons.\"",
+ "On Rosh HaShanah, one should say:
...And God our Lord gave us with love this day of holy convocation for remembrance, recalling the sounding [of the shofar], a holy convocation in love, as a commemoration of the exodus from Egypt.
For You have chosen us and sanctified us from all the nations, and Your words are true and everlasting. Blessed are You God, the King of the entire earth, who sanctifies Israel and the Day of Remembrance.
When [Rosh HaShanah] occurs on the Sabbath, one should conclude \"[Blessed...] who sanctifies the Sabbath, Israel and the Day of Remembrance,\" as one concludes in prayer.",
+ "On the night of a holiday, one recites kiddush over wine as on the Sabbath. Should one lack wine or should one desire bread, one may recite kiddush over bread. Similarly, on [the day of a] holiday, one should recite \"the great kiddush\" as one does on the Sabbath.",
+ "What blessings should be recited on the night of a holiday that falls on a Sunday? At the outset, one recites the blessing [borey pri] hagefen. Afterwards, one should recite the kiddush for the holiday. Then one should recite the blessing over fire, and after that havdalah. One should conclude havdalah, \"...who distinguishes between the holy and the holy.\" [In conclusion,] one recites the blessing Shehecheyanu.",
+ "On the night of every holiday and on the night of Yom Kippur, we recite the blessing Shehecheyanu. We do not recite the blessing Shehecheyanu on the seventh day of Pesach, because it is not a holiday in its own right, and we have already recited the blessing Shehecheyanu at the beginning of the Pesach festival.",
+ "This is the order of havdalah on Saturday night: [First,] one recites the blessing over the wine; afterwards, one recites the blessing over the spices, and then over the flame.
Which blessing is recited over the flame? \"[Blessed... King of the universe,] who creates the lights of fire.\" Afterwards, one recites havdalah.",
+ "We do not recite the blessing over the flame until we derive benefit from its light to the extent that one could differentiate between the coin of one country and that of another.
We may not recite the blessing over a flame belonging to gentiles, for it may be assumed that their gatherings are associated with the worship of false divinities. We may not recite the blessing on a flame [kindled for] the worship of false divinities or on a flame [kindled for the sake of] the deceased.",
+ "When a Jew lights a flame from a gentile's [flame], or a gentile from a Jew's [flame], we may recite a blessing upon it. [If, however,] a gentile [lights a flame] from another gentile's [flame], we may not recite a blessing upon it.
[The following rules apply when a person] is walking outside a large city and sees light: If most of the city's inhabitants are gentiles, he may not recite this blessing. If most are Jewish, he may.
At the outset, one should not recite this blessing over the fire of a furnace, an oven, or a range. If coals [are glowing to the extent that] were one to put a sliver of wood between them, they would catch fire of their own accord, we may recite a blessing over them.
We may recite this blessing over the light of the House of Study if there is an important person there for whom the light is kindled. We may recite a blessing over the light of a synagogue if there is a chazan who lives there.
The most choice way of performing the mitzvah is to use a torch for the havdalah [light]. There is no need to seek light [for havdalah] as one seeks to fulfill all the other mitzvot. Instead, [the law is that] if one has a light, one should recite the blessing over it.",
+ "We may recite the blessing over a fire that is kindled on the Sabbath for the sake of a sick person or for a woman after childbirth.
On Saturday night, we may recite the blessing over light produced from wood or stone, for this was the manner in which fire was first created by man. We may not, by contrast, recite a blessing over such a flame on the night following Yom Kippur. For on the night following Yom Kippur, we recite the blessing only on a light that has rested. When, however, a fire is kindled on Yom Kippur for the sake of a sick person or for a woman after childbirth, we may recite the blessing upon it, for it \"rested from sin.\"",
+ "When a holiday falls in the middle of the week, one recites [the following passage] as havdalah:
[Blessed are You...] who distinguishes between the holy and the mundane, between darkness and light, between Israel and the gentiles, between the Sabbath and the six days of activity....
One uses the same text as one uses on Saturday night. [The fact that it is not the Sabbath does not present a difficulty, for] one is merely listing the types of distinctions [that God has created within our world].
[On the night following a holiday,] one need not recite the blessing over spices, nor the blessing over light. Similarly, we are not required to recite the blessing over spices on the night following Yom Kippur.",
+ "Why is the blessing recited over spices on Saturday night? Because the soul is forlorn by reason of the departure of the Sabbath. Therefore, we gladden it and settle it with a pleasant fragrance."
+ ],
+ [
+ "There are four [dimensions] to the [observance of] the Sabbath: two originating in the Torah, and two originating in the words of our Sages, which are given exposition by the Prophets. [The two dimensions originating] in the Torah are the commandments \"Remember [the Sabbath day]\" and \"Observe [the Sabbath day].\"
[The two dimensions] given exposition by the Prophets are honor and pleasure, as [Isaiah 58:13] states: \"And you shall call the Sabbath 'A delight, sanctified unto God and honored.'",
+ "What is meant by honor? This refers to our Sages' statement that it is a mitzvah for a person to wash his face, his hands, and his feet in hot water on Friday in honor of the Sabbath. He should wrap himself in tzitzit and sit with proper respect, waiting to receive the Sabbath as one goes out to greet a king.
The Sages of the former generations would gather their students together on Friday, wrap themselves [in fine robes] and say, \"Come, let us go out and greet the Sabbath, the king.",
+ "Among the ways of honoring the Sabbath is wearing a clean garment. One's Sabbath garments should not resemble one's weekday clothes. A person who does not have a different garment for the Sabbath should allow his robe to hang low, so that his [Sabbath] clothing will not resemble the clothes he wears during the week.
Ezra ordained that the people launder their clothes on Thursday as an expression of honor for the Sabbath.",
+ "In respect for the Sabbath, it is forbidden to plan a meal or a winefest for Friday.
[According to the letter of the law,] one may eat or drink until nightfall. Nevertheless, as an expression of honor for the Sabbath, a person should refrain from planning a meal for [mid]afternoon on, so that he will enter the Sabbath with an appetite.",
+ "A person should prepare his table on Friday, even if he is [to partake] only [of an amount of food] equivalent to the size of an olive. Similarly, a person should prepare his table on Saturday night, even if he is [to partake] only [of an amount of food] equivalent to the size of an olive. [In this manner,] he shows his respect for the Sabbath when it enters and when it departs.
One should prepare one's house while it is still day as an expression of respect for the Sabbath. There should be a lamp burning, a table prepared [with food] to eat, and a couch bedecked with spreads. All of these are expressions of honor for the Sabbath.",
+ "Even a very important person who is unaccustomed to buying items at the marketplace or to doing housework is required to perform tasks to prepare by himself for the Sabbath. This is an expression of his own personal honor.
The Sages of the former generations [would involve themselves in such activities]: There was one who would chop wood to cook with, one who would salt meat, one would braid wicks, and one who would kindle the lamps. Others would go out and purchase food and beverages for the Sabbath, even though this was not their ordinary practice. The more one involves oneself in such activities, the more praiseworthy it is.",
+ "What is meant by [Sabbath] delight? This refers to our Sages' statement that a person must prepare a particularly sumptuous dish and a pleasantly flavored beverage for the Sabbath. All of this must be done within the context of a person's financial status.
The more one spends [both financially,] in expenses undertaken for the Sabbath and [in effort,] in the preparation of many good foods, the more praiseworthy it is. If, however, this is not within one's [financial] capacity, even if one merely stews food or the like in honor of the Sabbath, this is considered to be Sabbath delight.
One is not obligated to strain oneself or to borrow from others in order to prepare more food for the Sabbath. The Sages of the former generations said, \"Make your Sabbaths as weekdays, but do not depend on others.\"",
+ "A person who is indulgent and wealthy and conducts all his days as Sabbaths must also partake of different foods on the Sabbath from those of which he partakes during the week. If [his fare] cannot be changed, he should [at least] change the time at which he eats [his meals]. [For example,] if he usually eats early, he should eat later. If he usually eats late, he should eat earlier.",
+ "A person is obligated to eat three meals on the Sabbath: one in the evening, one in the morning, and one in the afternoon. One should be extremely careful regarding these three meals, not to eat any less. Even a poor man who derives his livelihood from charity should eat three meals [on the Sabbath].
[Nevertheless,] a person who is sick from overeating, or one who fasts constantly is not obligated to partake of three meals.
All these three meals must be significant [sittings] at which wine is served; at each, one must break bread on two full loaves.The same applies regarding the holidays.",
+ "Eating meat and drinking wine on the Sabbath is a form of pleasure for a person, provided this is within his [financial] capacity.
On the Sabbaths and holidays, a significant meal at which wine will be served is forbidden to be scheduled for the time the house of study is in session. Instead, the practice of the righteous of the former generations would be as follows: A person would recite the morning service and the additional service in the synagogue. Afterwards, he would return home and partake of the second [Sabbath] meal. He would then proceed to the house of study, to read [from the Written Law] and to study [the Oral Law] until the afternoon, at which time he would recite the afternoon service. He would then [partake of] the third [Sabbath] meal, a significant [sitting] at which wine is served, and continue eating and drinking until the Sabbath passed.",
+ "It is forbidden for a person to travel more than three parsa'ot from the beginning of the day on Friday. [This restriction was adopted] so that one will arrive home early in the day and prepare one's Sabbath meals. [One may not rely on] the members of one's household to prepare for him, [for they] do not know that one will arrive on this day.
Needless to say, [this restriction applies] when one is visiting others, since [by arriving unexpectedly,] one will embarrass them, for they will not have made the preparations appropriate for hosting guests.",
+ "It is forbidden to fast, to cry out [to God], to offer supplication, or to entreat [His] mercy on the Sabbath. Even when [a community is beset] by a distressing circumstance that would ordinarily require the community to fast and sound the trumpets,we do not fast or sound the trumpets on the Sabbath or holidays.
[There are, however, exceptions. They include] a city surrounded by gentiles or a [flooding] river, and a ship sinking at sea. We may sound the trumpets on the Sabbath to summon help for them, offer supplications on their behalf, and ask for mercy for them.",
+ "We do not lay siege to gentile cities less than three days before the Sabbath, so that the minds of the warriors will become settled and they will not be agitated and preoccupied on the Sabbath.
For this reason, we may not set sail on a ship less than three days before the Sabbath, so that one's mind will be settled before the Sabbath and one will not suffer excessive discomfort. For the sake of a mitzvah, however, one may set out on a sea journey even on Friday. One should enter into an agreement that [the ship] interrupt [its journey] on the Sabbath. [If, however,] this agreement is not kept [it is not of consequence].
From Tyre to Sidon and the like, one may set out on Friday, even if the journey concerns one's personal affairs. In places where it is customary not to set out on a journey on Friday at all, one should refrain from travelling.",
+ "Sexual relations are considered a dimension of Sabbath pleasure. Therefore, Torah scholars who are healthy set aside Friday night as the night when they fulfill their conjugal duties.
At the outset, it is permitted to engage in sexual relations with a virgin on the Sabbath. It is not [forbidden because] one is creating a wound, nor because of the pain the woman [feels].",
+ "[The observance of] the Sabbath and [the prohibition against] worshiping false deities are each equivalent to [the observance] of all the mitzvot of the Torah. And the Sabbath is the eternal sign between the Holy One, blessed be He, and us.
For this reason, whoever transgresses the other mitzvot is considered to be one of the wicked of Israel, but a person who desecrates the Sabbath publicly is considered as an idolater. Both of them are considered to be equivalent to gentiles in all regards. Therefore, our prophets praise [Sabbath observance], saying [Isaiah 56:2]: \"Happy is the man who does the following, and the mortal who holds fast to it, who keeps the Sabbath, without desecrating it....\"
It is explicitly stated in our prophetic tradition that whoever observes the Sabbath according to law and honors it and delights in it according to his ability will receive reward in this world in addition to the reward that is preserved for the world to come, as [Isaiah 58:14] states: \"'You will then delight in God. I will cause you to ride on the high places of the earth, and I will nourish you with the heritage of Jacob your ancestor'; thus has the mouth of God spoken.\""
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..6b997bfec3297d69809806d7a7ed723451085c3a
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,390 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Sabbath",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "license": "CC0",
+ "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, הלכות שבת",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Sefer Zemanim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "---",
+ "---",
+ "And any place where it is stated that one who does this thing is exempt (patur), [it means] that he is exempt from excision, from stoning and from a sacrifice; but it is [still] forbidden to do this thing on Shabbat, the prohibition being rabbinic (literally, from the words of the scribes). And it is a distancing from forbidden work [forbidden by the Torah itself]. And one who does it volitionally is struck with lashes of rebellion. Likewise, any place where it is stated, “We do not do such and such,” or “It is forbidden to do such and such on Shabbat”; one who does it volitionally is struck with lashes of rebellion.",
+ "---",
+ "Things that are permissible to do on Shabbat, but it is possible that while doing it, he will do forbidden work through them and it is also possible that the will not do so; if he does not have intention to do that particular work, it is permissible. How is this? A man may drag a bed, a chair or a bench and that which is similar to them on Shabbat, so long as he does not intend to dig a ditch in the ground at the time that he drags them. Hence if they dug a ditch into the ground, he need not be concerned, since he did not have intention [for it]. Likewise, a man may walk on top of grass on Shabbat, so long as he does not intend to uproot it. Hence if they are uprooted, he need not be concerned. And he may wash his hands with “fruit dust” and that which is similar to it, so long as he does not intend to remove the hair [on his hands]. Hence if they fall out, he need not be concerned. It is likewise permissible to enter a small breach on Shabbat even though he removes small pieces [of the wall]. And likewise with anything that he does not intend like this – it is permissible.",
+ "But if he did an act and forbidden work is done through it such that it is certain that it would be done from that act, he is liable [for it] even if he did not intend [to do the work]. For it is well-known that it is impossible that this work would not be done [through his act]. How is this? If one needs the head of a chicken for an infant to play with and he cuts off its head on Shabbat – even though his end purpose is not solely to kill the chicken – he is liable, since it is well-known that it is impossible to cut off the head of a living being and that it should live. Rather, death comes as a result of [his action]. And likewise with anything that is similar to this.",
+ "Anyone who does forbidden work on Shabbat even though he does not need the work itself is [nevertheless] liable for it. How is this? If he extinguishes a lamp because he needs the oil or the wick so that it not to be consumed, or so that it not be burned or that it should not crack the clay of the lamp – he is liable. For extinguishing is forbidden work and he intended to extinguish [it], even though he did not need the extinguishing itself, and he only extinguished it for the sake of the oil or for the sake of the clay or for the sake of the wick. Likewise, one who transports a thorn four ells in the public domain or extinguishes a coal so that the public is not hurt by them is liable. As even though he does not need the extinguishing itself or the transporting itself but rather [just wants] to remove the danger, he is liable. And likewise anything that is similar to this.",
+ "Anyone who intends to do forbidden work, but a different forbidden work that he did not intend is done [instead]; he is exempt for it, as he did not fulfill his thought. How is this? When he threw a stone or an arrow at his fellow or at an animal to kill them, and it went and uprooted a tree in its trajectory but it did not kill [the target], he is exempt. And it is an a fortiori case if he intends to do a lighter prohibition and he does a stringent prohibition. For example, if he intends to throw within a karmelit (a rabbinically defined public domain) and the stone reaches a public domain, he is exempt. And likewise, anything that is similar to this. If he intended to do something permissible and does something else – such as if he intends to cut detached [vegetation], but he cuts attached [vegetation] – he is not liable at all. And likewise anything that is similar to this. ",
+ "One who intended to pluck black figs but plucked [green] figs, or intended to first pluck figs and then grapes but the matter was switched and he plucked grapes first and then figs, is exempt. Even though he plucked all that he thought, since he did not pluck [them] in the order that he thought, he is exempt – as he did it without intention. For the Torah only prohibits thought out work (melakhet machshevet). ",
+ "When there are two lit lamps or two extinguished lamps in front of him and he intended to extinguish the one but extinguished [the other], or to light this one but he lit [the other], he is liable – as he did [the category] of the work that the thought to do. Behold what this resembles: One who intended to pluck this fig and he plucked [another]; or one who intended to kill this one and killed [another]. For you see that the forbidden work that he thought to do was done.",
+ "But if he intended to light [one] first and to then extinguish the [other one] after it, but the matter was switched and he first extinguished [the one] and then lit [the other] after it, he is exempt. [But] when he extinguished this one and lit [the other] one in one breath, he is liable. As even though he did not have the lighting precede, he surely did not delay it, but rather both of them were as one and he is therefore liable. And likewise anything that is similar to this. And anyone who does forbidden work while unaware (of his actions) and did not intend it is exempt.",
+ "Anyone who intends to do forbidden work, but more than his intention is done, is liable. [If] less than his intention [is done], he is exempt. How is this? If he intended to transport a load behind him and it came to be in front of him, he is liable. For he intended an inferior safekeeping [of the load] and it became a superior safekeeping. But if he intended to transport [it] in front of him and it came to be behind him, he is exempt. For he intended to transport it with a superior safekeeping and he transported it with an inferior safekeeping. And likewise anything that is similar to this.",
+ "When he is bound with a sash and he placed a load between his flesh and his cloak; whether this load, the way of which is to be transported in this way, comes to be in front of him or it comes to be behind him, he is liable. As it is its way [of carrying in this manner], that it shifts.",
+ "Anyone who intends to do forbidden work on Shabbat, begins it and does a [requisite] amount is liable – even if he does not finish all of the work that he intended to do. How is this? If he intended to write a letter or a deed on Shabbat, we do not say that he is not liable until he fulfills his intent and writes the whole bill or the whole letter. Rather, he is liable from when he writes two letters (of the Hebrew alphabet). Likewise if he intended to weave a whole garment, he is liable from when he weaves two threads. And even though his intention is to finish the garment, since he did the [requisite] amount with intention, he is liable. And likewise anything that is similar to this.",
+ "Any forbidden work that an individual can do by himself, but it is done by two in partnership – whether this one does part of it and that one part [of it], such as when one lifts up an object in this domain and the other puts it down in another domain; or whether the two of them did it together from beginning to end, such as when the two of them grabbed a quill and wrote or grabbed a loaf (of bread) and transported it from [one] domain to [another] domain – they are surely exempt.",
+ "But if neither of them is able to do it by himself unless they are combined, such as two that grabbed a beam and transported it to the public domain – since there is not enough strength in either of them to do it by himself and they did [the work] in partnership from beginning to end – they are both liable. And there is one [requisite] amount for both of them (i.e. as if they were one person). [But] if one of them had enough strength to transport it by himself, [yet] the two of them transported it [together], this first one who was able [to do it by himself] is liable, and the second one is [only considered] a helper – and a helper is not liable at all. And likewise anything that is similar to this.",
+ "All that damage are exempt. How is this? If he injured his fellow or an animal in a destructive way, and likewise if he tore clothing or burned them or broke vessels in a destructive way, he is surely exempt. When he dug a hole but only needs the dirt, this is damaging and he is [thus] exempt. Since his intention was to damage, even though he did forbidden work, he is exempt.",
+ "Anyone who damages in order to improve is liable. How is this? If he destroys [something] in order to build in its place, or erased in order to write in the place that he erased or dug a hole in order to build foundations in it, and likewise anything that is similar to this, he is liable. And their [requisite] amount is like the [requisite] amount of the one that improves [corresponding to that particular damage].",
+ "Anyone who does forbidden work on Shabbat, part of it inadvertently and part of it volitionally – whether he was volitional and in the end became inadvertent or he was inadvertent and in the end became volitional – is exempt. [But when] he would do the entire [requisite] amount of the forbidden work from beginning to end volitionally, he would then be liable for excision. And if it would be with witnesses and a warning, he [would be] liable for stoning. And [if] he would do the entire [requisite] amount of the forbidden work inadvertently from beginning to end, he would then be liable for a set sin-offering. "
+ ],
+ [
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "A woman who sat on the birthing chair and died - we bring a knife even from the public domain and cut open her womb and extract the fetus for it is possible that it still is alive. Safek nefashot (the possibility of saving life) pushes aside Shabbat even in this case where there is no presumption of life. "
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "The kindling of a lamp on Shabbat is not optional that if one wants, one kindles and if one does not want, one does not kindle. And it is not a commandment that we are not obligated to pursue until one has done it, for example an eruv for courtyards or lifting (i.e. washing) the hands before eating; rather, it is an obligation. And both men and women are equally obligated that a lamp be kindled in their houses on Shabbat. Even if one does not have anything he will [be able to] eat, he begs at the doors [of neighbors] and takes oil and kindles the lamp since this is [included] in the rule of enjoyment on Shabbat. And one is obligated to bless before the kindling: \"Blessed are You LORD our God, King of the universe who makes us holy with His commandments and commands us to kindle a Shabbat lamp\" in the way that one blesses over all things which one is obligated [to do] by the words of the Sages.",
+ "It is permitted to use a Shabbat lamp. And this is [in the case] that the thing [one is doing] does not need much devotion. But if it is a thing that needs to be precise with regard to seeing, it is forbidden to use the light of the lamp for distinguishing - it is a decree lest one tilt [the lamp].",
+ "The one who kindles need to kindle while it is still day, before the sunset. And women are commanded regarding this matter more than men since they are found in the house, and they busy themselves with the labor of the house. And even so, a man needs to take care and check them on this and say to the members of the household on the eve of Shabbat before it gets dark, \"Kindle the lamp!\" If it is doubtful [whether] darkness has fallen and [whether] Shabbat has entered or [whether it has] not, one does not kindle.",
+ "From the setting of the sun until three medium stars appear, this is the time that is called \"bein ha-shamashot in every place. And it is doubtful whether it is day or it is night. And we rule strictly regarding it in every case. And therefore, we do not light during it. And the one who does creative work bein ha-shamashot on the eve of the Sabbath or on the going out of the Sabbath unintentionally is obligated in a Chatat offering in every case. And these stars are not the big ones that appear during the day, nor the small ones that do not appear other than during the night, but rather the medium ones. And from the appearance of these three medium stars, behold this is certainly night."
+ ],
+ [
+ "It is forbidden to say to a non-Jew to do labor for us on Shabbat despite that he was not commanded regarding Shabbat and despite that he said to him [to do the labor] before Shabbat and despite that there is no need for this labor other than [until] after Shabbat. And this matter is forbidden according to the words of the Rabbis so that Shabbat will not be light in their eyes and they will come to do [labor] themselves."
+ ],
+ [
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "The Subcategory is a Melachah that resembles one of these primary categories [of prohibited Melachah]. What is the case? A person who cuts a vegetable into small [pieces] to cook it, is liable, for this act is in the category of Grinding. Because, when a person grinds, he takes one [large] entity, and divides it into many parts. Anyone who does an act that resembles this is [transgressing] the subcategory of [the Melachah of] Grinding. Similarly, one who takes a strip of metal and rubs at it to get its powder, as goldsmiths do, this is [transgressing] the subcategory of [the Melachah of] Grinding."
+ ],
+ [
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "One who grinds [the size of] a dried fig is liable. One who crushes spice or herbs in a mortar is transgressing [the Melachah] of grinding and is held liable. One who cuts a vegetable that has been detached [from the ground] Transgresses the subcategory of [Melachah] of Grinding. So too, one who saws wood in order to benefit from its sawdust, or, one who files a piece of metal is liable [for transgressing Grinding] as soon as he filed any amount. One who chops wood is not liable [for Grinding] until he make small pieces of it, enough to cook an fig size amount of egg."
+ ],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "Going out and coming in from domain to domain is a creative labor from among the fundamental creative labors. And even though this matter is with the entire body of Torah was said from the mouth of Moses from Sinai [i.e. orally], behold, it [also] says in the Torah: \"Man or woman shall not do any further creative labor for the sacred donations, and the people ceased from bringing\" (Exodus 36:6). From this you learn that bringing is called a creative labor. And similarly they learn from the oral teaching that the one who transfers an object in the public domain from the beginning of four [cubits] to the end of four, he is like the one brings out from domain to domain and is liable.",
+ "The one who brings [something] out from domain to domain is not liable until he brings a useful amount out from the private domain to the public domain or from the public domain to the private domain and removes [it] from this domain and places [it] in a second domain. But if he removed and did not place or placed and did not remove or he brought out less than the amount, he is exempt. And similarly, the one who moves [something] from the beginning of the four [cubits] to the end of of the four [cubits] in a public domain is not liable until he removes the amount from this side and places it on this side.",
+ "The one who throws from domain to domain or who reaches [from one domain to another], behold this is a derivative [creative labor] of bringing out and he is liable. And similarly, the one who throws or reaches with his hand from the beginning of the four [cubits] to the end of the four [cubits], behold this is a derivative of bringing out and he is liable. And the one who throws backhandedly [i.e. in an unusual way] is exempt."
+ ],
+ [],
+ [
+ "1 ---",
+ "2 Even vessels, such as a boat, a wooden closet, a beehive or that which is similar to them – if they have four square [handbreadths] by the height of ten [handbreadths] or more – are surely full-fledged private domains.",
+ "3 The width of the walls of a private domain is [considered] like a private domain – it creates a separation for others, does it not all the more so create a separation for itself? The airspace of a private domain is like a private domain up until the firmament. But the airspace of a public domain in only like a public domain up until ten handbreadths. However the airspace of the public domain above ten is an exempt space.",
+ "4 ---",
+ "5 The airspace of a carmelit is like a carmelit up until ten handbreadths. But above ten handbreadths, the airspace of the carmelit is surely an exempt space. Hence the airspace over the water in the seas and the rivers is like the airspace of a carmelit up to ten handbreadths and an exempt space above ten. But all the full depths of the waters are surely [considered] like thick ground.",
+ "6 A pit in a carmelit is surely like a carmelit, even [if] it is a hundred ells deep – so long as it does not [encompass] four [by four handbreadths]. A public domain that is roofed over or that it not sixteen ells wide is surely like a carmelit. A bench between the pillars that are standing in the public domain is surely like a carmelit. And the sides of a public domain are [also] like a carmelit. But between the pillars is a public domain, since the public treads between them.",
+ "7 --- Even thorns and thistles or dung in the public domain that are three [handbreadths] high but their width is not four by four are surely exempt spaces. And likewise a ditch that is not four by four [handbreadths] and its depth is from three to the abyss. Likewise, a surrounded place that is not four by four – even if its length was a thousand mil, but its width was four less a barley seed – and its height was three and above – it is surely a public space. Likewise, the airspace of a public space and the airspace of a carmelit – above ten – is surely an exempt space.",
+ "8 A place in a public domain that is exactly nine handbreadths tall – not more and not less – is surely like a public domain. And we do not concern ourselves with the measure of its length or the measure of its width – whether it is broad or thin – since the public puts down their loads upon it. But if it was more or less than nine: If it has four by four [handbreadths] or more, it is surely a carmelit. But if it does not have four by four [handbreadths], it is an exempt space. ",
+ "9 A roof that is within ten handbreadths [from the ground, and] adjacent to a public domain: Since the public puts down their loads upon it, the roof is [considered like a public domain and] forbidden to carry upon – until a fixed ladder is made for it to render it permissible. A pillar in a public domain that is ten [handbreadths] tall and four wide is surely a private domain. [If] one inserted a minimal peg into it – even if it is not three [handbreadths] high – since it is fitting to hang [items] on it, it surely reduces [the pillar] and it becomes a carmelit. And we only measure [the pillar] from the peg and upwards. And even if he filled it completely [with] pegs, it [still] surely reduces its height, for we hang [things] upon the pegs and use them.",
+ "10 Holes [in walls, adjacent] to the private domain are like the private domain. But holes [in walls, adjacent] to the public domain are not like the public domain, but are rather [defined] according to their measurements. How is this? A hole on the side of the public domain: If it has four by four [handbreadths] and it is ten high, it is surely a private domain. But if it is not ten high, it is surely a carmelit. However, if it does not have four by four [handbreadths], it is surely an exempt space. And that is when it is [at least] three high, as anything less than three is like the ground.",
+ "11 --- But if he moved or extended or threw beyond four ells, he is liable in a public domain, but exempt in a carmelit. For the prohibition of the carmelit is only [rabbinic], on account of its being similar to a public domain, lest it be confused with a public domain. Hence if he did not need the carrying itself – such as one who moves a thorn in a carmelit so that the public not be hurt by it – it is surely permissible. [This is so] even if he moved it several ells. And likewise anything that is similar to this. ",
+ "12 ---",
+ "13 ---",
+ "14 One who removes [something] from a private domain to [another] private domain or from a public domain to [another] public domain and there was a carmelit in between is exempt. And likewise one who extends or throws from one to the other and there was a carmelit in between is exempt. One who removes an object from a public domain to a carmelit and puts it down there and [then] proceeds to pick it up from the carmelit and brings it into a private domain; or removed it from a private domain to a carmelit and puts it down there and [then] proceeds and lifts it up from the carmelit and takes it out to a public domain – he is surely exempt.",
+ "15 One who removes [something] from a private domain to [another] private domain or from a public domain to [another] public domain and passed on his walk through an exempt space that was in between is liable. And it is not necessary to say [this] about one who throws, when the object passed through an exempt space – as he is not considered as one who rested there. [If] he was standing in an exempt place and he took an object from the private domain or from a person standing there and he put it down in a public domain or in the hand of a person standing there, he is exempt. Likewise, if he brought [something] in from a public domain to a private domain, but he stood in an exempt space, he is exempt.",
+ "16 A pillar in the public domain that is ten [handbreadths] high and four wide but does not have [this width] at its base – and [this] narrow end of it is three [handbreadths] tall – is [nevertheless] surely a private domain. So if he threw [something] from the public domain and it landed upon it, he is liable. A mound that slopes ten handbreadths [of height] within four ells is surely a private domain. So if he threw [something] from the public domain and it landed upon it, he is liable. ",
+ "17 [If] one inserted a reed into [the ground of] a private domain – even if it a hundred ells high – and threw [something] from the public domain and it landed upon it, he is liable – as a private domain rises to the firmament. [In the case of] a tree that stands in a private domain but its branches stretch to a public domain, and one threw [something] and it landed on the branches, he is exempt – as the branches do not follow the trunk [in the determination of their location]. ",
+ "18 [If] one inserted a reed into [the ground of] a public domain and there was a basket on top of it and he threw [something] from the public domain and it landed upon it, he is exempt – as a public domain only rises ten [handbreadths]. One who throws an object four ells in a public domain and it lands on the wall – such as [if] he threw animal fat or dough and it cleaved to the wall: If it cleaved above ten handbreadths, it is like throwing in the air – as above ten handbreadths in a public domain is an exempt space. [But if] it cleaved below ten handbreadths, it is like throwing on the ground, so he is liable. [If] he threw above ten and it landed in a minimal hole, he is exempt. ",
+ "19 [If] one threw a reed or a spear [that was more than ten handbreadths long] from a private domain to a public domain [and it landed vertically on its point], he is exempt. For part of it is in an exempt space. [If] he threw a vessel from a private domain into a public domain but that vessel was big, such that it consisted of four by four over a height of ten, he is exempt – since this vessel is [itself,] fully a public domain. And it comes out that he is like one who removes [something] from a private domain to a private domain. ",
+ "20 [In the case of] a pit of nine [handbreadths] in a public domain, [if] he removed a layer from its bottom and made it into ten, he is exempt – even though the removal of the object and the making of the partition [required to make it a private domain] come together. For the wall was not ten at the beginning. [If] the pit was ten and he cast a layer [of dirt] and reduced it from being ten, he is exempt. For the landing of the item and the removal of the partition come together.",
+ "21 [In the case of] one who throws a board and it lands upon the top of pegs in a public domain and [the board thereby] becomes a private domain, he is exempt – even if there was a vessel on top of the board. For the making of the partition and the landing of the vessel came together.",
+ "22 [In the case of] a pit that was ten [handbreadths] deep and eight wide in a public domain, [if] one threw a mat from the public domain and divided the pit into two through [the middle of] its width, he is exempt. For the partitions were nullified with the landing of the [mat], such that each [part] of it was less than four by four.",
+ "23 [In the case of a pit in the public domain that was ten [handbreadths] deep and four wide [and] full of water, [if] he threw an object and it landed upon the water, he is liable – since the water does not nullify the partitions. [If] it was full of produce, he is exempt – for the produce reduced [the pit’s] measurements.",
+ "24 [In the case of] a swamp that passes through a public domain and the public walks through it: If its depth is not ten handbreadths, it is surely like a public domain. [This is the case] whether its width was even four ells or whether its width was only four handbreadths, such that most of the people skip over it and do not walk through it – since its depth is not ten, it is surely a public domain. But if its depth is ten or more, it is like a carmelit, like the other [bodies of] water. And that is when its width is four handbreadths or more than that – as a carmelit is not less than four. "
+ ],
+ [
+ "1 [In the case of] one standing in a public domain, he may carry within the entire [adjacent] private domain. And [if] he is standing in the private domain, he may carry within the public domain so long as he does not move it more than four ells. But if he does move it further, he is exempt - as he is standing in a different domain. Likewise, one standing in a private domain, may open [a lock] in a public domain; in a public domain, may open [a lock] in a private domain. We may force a beast, that is mostly outside but its head is inside, to eat from the trough. But not a camel, until its head and most of it is inside - since it has a long neck.",
+ "2 One should not stand in a private domain and drink in a public domain; in a public domain and drink in a private domain - unless he brings his head and most of himself into the [domain] in which he is drinking. To what are these words applicable? When he drinks with fine vessels which he needs. [It is] a decree lest he take them out. But if the vessels were not fine, such that he does not need them; or the well was in a karmelit - even if the vessels were fine - he may bring only his head in there and drink where he is. [He may do so,] even though he has not put his head and most of himself there.",
+ "3 [In the case of] a man standing in a public domain, he may collect water that is flowing from a gutter or from a wall in the air, so long as he does not touch the pipe or the wall and take in [the water] on top of them. But if he did touch [them], if the place that he touched was above ten [handbreadths and] less than three [handbreadths] from the roof, it is surely forbidden - as it comes out that he is removing [it] from the roof which is a private domain. Likewise if there were four [handbreadths] by four [handbreadths] in the gutter - whether the gutter was within ten [handbreadths] or above ten [handbreadths] - and he took in water from it, it is surely forbidden. And why is he not liable? Because the water did not rest [before he took it], but is continually flowing.",
+ "4 [In the case of] a ledge in front of a window that protrudes into the airspace above a public domain: If it is above ten [handbreadths], it is permissible to make use of it, as a public domain only includes ten handbreadths. Hence it is permissible to make use of the whole wall [above] the bottom ten handbreadths.",
+ "5 To what are these words applicable? When there was one ledge protruding into the airspace. But if there were two ledges protruding one below the other, even though they are both above ten [handbreadths] - if there is an area of four [handbreadths] by four [handbreadths] in the upper ledge in front of the window - it is forbidden to use it, because it is its own domain and the ledge below it is a different domain. So they forbid one another [from being used], as two domains may not be used as one domain.",
+ "6 [In a case when] there is not four [handbreadths] in the top one nor four [handbreadths] in the bottom one, one may use both of them; and likewise with the entire wall until the bottom ten handbreadths. [If] there were four [handbreadths] in the bottom one, but not four [handbreadths] in the top one, he may only use the top one exclusively in front of the window. But it is forbidden to use the rest of the ledge on either side of the window because of the one beneath it which creates its own domain. ",
+ "7 [In] every case that it is permitted to use a ledge that protrudes into the airspace of the public domain; when one uses it, he may only bring in or take out clay or glass vessels or that which is similar to them - such that if they fall into the public domain, they would break. But other vessels and foods are forbidden, lest they fall into the public domain, and he fetch them.",
+ "8 [In the case of] two houses on two sides of the public domain, [if] one threw from this one to that one above ten [handbreadths], he is exempt (it is permissible). And that is when both are his or there is an eruv between them. And it is even permitted to throw clothes and metal vessels (that do not break). But if this one was higher than that one and they were not even, it is forbidden to throw clothing and that which is similar to it, lest if fall and he fetch it. But he may throw clay vessels and that which is similar to them.",
+ "9 [In the case of] a well in a public domain and a window above it, the well and its wall combine to [create a height] of ten [handbreadths] (thereby making the well into a private domain); so we may fill [water] from it on Shabbat. To what are these words applicable? When [the window] was close to the wall within four handbreadths, such that a person cannot pass through there. But if it was distant, we may not fill [water] from it, unless its wall was ten [handbreadths] tall; such that it comes out that when the bucket came out from the wall, it went out to an exempt space (the air over the public domain).",
+ "10 [In the case of] a dumping ground ten handbreadths tall in a public domain with a window over it, we may dump water onto it [from the window] on Shabbat. To what are these words applicable? To a public dumping ground, such that its way is not to be cleared. But we do not dump onto a private dumping ground [in a public domain], lest it be cleared and it will come out that they are dumping [directly] into the public domain [and not onto the private domain that was formed by the height of the dumping ground].",
+ "11 [In the case of] a conduit of water that runs through a courtyard: If it is ten handbreadths tall and four handbreadths wide or more - up to ten ells - we only fill [water] from it on Shabbat if they made a partition ten handbreadths tall for it at its entrance and at its exit. But if it does not have a height of ten or a width of of four, we may fill from it without [such] a partition.",
+ "12 [If] its width was more then ten ells - even if its height was less than ten [handbreadths] - we do not fill from it until one makes a partition for it. For any more than ten [ells] is a breach and negates the partitions [of the courtyard]. And what about [the permissibility of] carrying in the whole courtyard? If there remains at the edge of the breach a board from here and a board from there of the smallest amount, or a board four handbreadths wide on one side, it is permissible to carry in the whole courtyard; and the only prohibition is exclusively to fill from the conduit. But if no board remained at all, it is forbidden to carry in the whole courtyard; as the courtyard is breached to the ocean, which is a carmelit. ",
+ "13 And how do we place the partition into the water? If it is above the water, a handbreadth of the partition needs to be submerged into the water. And if the partition is completely submerged in the water, a handbreadth from it needs to rise out above the water, so that the water in the courtyard be separated. Even though the partition does not reach the ground [at the bottom], it is permissible since it has ten handbreadths. And they only permitted [such] a suspended partition exclusively in the water. For the prohibition to carry in the water is from the words [of the Sages], and they [are the ones] that were lenient about [such] a partition that is only to make a marker.",
+ "14 [In the case of] a conduit of water passing between two courtyards with windows open to it: If it it does not have like the [requisite] measure [to make it a separate domain], we may bring down a pail from the windows and fill from it on Shabbat. To what are these words applicable? When it is not three handbreadths removed from the wall. But if it is three handbreadths removed from the wall, we do not fill from it unless boards jut out from the walls from here and from there. For [then] it comes out that it is as if the conduit passes through the courtyard. ",
+ "15 [In the case of] a balcony above the water with a window over the water: We may not fill from it on Shabbat unless they made a partition ten handbreadths tall over the water opposite the window of the balcony, or there be a partition descending from the balcony opposite the water. [If the latter,] we see it as if it descended and touched the water. And in the same way that we fill from the one for which they made a partition, so too do we dump [from the window] to the [water] - as behold they are [only] dumping into a karmelit.",
+ "16 [In the case of] a courtyard smaller than four ells by four ells, we may not dump water into it on Shabbat, because it quickly goes out into the public domain. Therefore one needs to make a cavity that holds two seah in the courtyard or in the public domain at the side of the courtyard, so that the water will accumulate there. And one must [also] build a dome on top of the pit on the outside, so that they not see this pit in the public domain. And a courtyard and a veranda combine to [constitute] four ells. And how [big] is a place that holds two seah? Half an ell by half an ell over a height of three-fifths of an ell. ",
+ "17 [If] the pit was less than two seah, we may dump into it [up to] its fill. [If] it holds two seah, we dump even sixty seah of water into it - even though the water will [flood it] and spread from the cavity outwards. To what are these words applicable? To the rainy season, when the courtyards are in disrepair and regular gutters are flowing [into the public domain]; such that onlookers will not say that [the owner of the courtyard] is using the public domain, and that the water is coming into the public domain from the force of his [actions]. But during the dry season, we only dump two seah if it held two seah; [and if it held] less than two seah, we do not dump into it at all.",
+ "18 [In the case of] a drainage ditch into which we dump water and it goes out into the public domain; and likewise a gutter into the opening of which we dump water and it flows onto the wall and falls into the public domain: Even if the length of the wall or the underground path [of the ditch] is a hundred ells, it is forbidden to dump into the opening of the ditch or into the opening of the gutter because the water goes out from the force of his [actions] into the public domain. Rather, one may dump [water] outside of the ditch, and it drops into the ditch [on its own]. ",
+ "19 To what are these words applicable? To the dry season. But in the rainy season, one may dump and [dump] again and not withhold [from doing so]. For regular gutters are flowing [at this time] and a man [does not mind] if the water is absorbed in its place (his courtyard, as it is full of water regardless). [If] he was dumping into the opening of the ditch and the waters go out to a karmelit, it is surely permissible - even in the dry season - as they did not make a decree about the force of his [actions] in a karmelit. Hence it is permissible to dump [water] onto the walls of a ship and it falls into the sea.",
+ "20 A man may not fill water from the sea when he is in a ship unless he made a space of four [handbreadths] by four [handbreadths] protruding from the ship over the sea. To what are these words applicable? When he was within ten [handbreadths from the water]. But if he was above ten from the sea, he may put out a ledge of the smallest size and fill - as behold, he fills [water by pulling it] through an exempt space. And he only needs the ledge as a marker. ",
+ "21 [In the case of] one reading a scroll in a karmelit and some of the scroll unraveled into the public domain and some of it was [still] in his hand: If it unraveled outside of four ells [in the public domain], he turns it over on the writing (face down) and leaves it. [This is] a decree, lest all of it slip from his hand and he move it four ells. [But if] it unraveled within four ells, he rolls it towards him Likewise, if it unravels into a private domain, he rolls it towards him. [If] he was reading in a private domain and it unraveled into a public domain: If it came to rest there, he turns it over on the writing. But if it did not rest, but was rather suspended in the airspace of the public domain and did not reach the ground, he rolls it towards him.",
+ "22 [In the case of] one who moves a thorn in order that the public not be injured: If he was in the public domain, he moves it repeatedly less than four ells. But if he was in a karmelit, he moves it according to its [usual] way, even a hundred ells. Likewise, [in the case of] a dead body that became putrid and very humiliated and the neighbors could not stand it, we may move it from a private domain to a karmelit. [In the case of] one who goes down to bathe in the sea: When he emerges, he must dry himself, lest he move the water that is upon him four ells in a karmelit."
+ ],
+ [
+ "1 [In the case of] a place that was enclosed not for residence but its use is rather for the space, such as gardens or orchards or, for example if one encloses a piece of land to guard it or similar to these: If the height of the partitions is ten handbreadths or more, it is surely a private domain that brings liability to the one who transports or throws or extends from it to a a public domain, or from a public domain to within it. And we are only allowed to carry throughout it if its [area] is a beit seatayim or less. But if its [area] is more than a beit seatayim, it is forbidden to carry more than four ells, like a karmelit.",
+ "2 Likewise, [in the case of] a column ten handbreadths tall and up to a beit seatayim [large], we may carry upon the whole thing. [But if] it was [larger] than a beit seatayim, we may only carry upon it within four ells. In the case of a boulder in the sea: If it was less than ten, we may carry from it into the sea, and from the sea into it, as it is all a karmelit. [If] it was ten tall: If its [size] was from four handbreadths to a beit seatayim - since it is permissible to carry on all of it, we may not carry from within it to the sea nor from the sea to within it. If it was more than a beit seatayim, even though it is a private domain - since it is forbidden to carry more than four ells, like a karmelit, it is surely permissible to carry from within it to the sea and from the sea to within it. For this is something not common, so they did not decree about it. ",
+ "3 How much is beit seah? Fifty ells by fifty ells (2500 square ells). It comes out that a beit seatayim (an area of two seah) is a place that is multiplied to have 5ooo [square] ells. And any place that has this measure - whether it was a square, which is seventy ells and a fraction by seventy ells and a fraction or it was a circle or any other form - is surely called a beit seatayim. ",
+ "4 [In the case of] a place that was enclosed not for residence that has [an area of] a beit seatayim: If its length was twice its width - so that it would be a hundred by fifty, like the courtyard of the Tabernacle - it is permissible to carry in the whole thing. But if its length was more than twice it width [by] even one ell, we may only carry within four ells - as they only [derived the measure of] beit seatayim for the usage of the space to be like other courtyards from the courtyard of the Tabernacle. ",
+ "5 [In the case of] a place that was enclosed not for the sake of residence: If one opened up a breach over ten ells with a height of ten handbradths, and he [then] enclosed it for residence to ten [handbreadths of height], it is permissible to carry in the whole thing. And even [if] he breached an ell and enclosed it for residence and breached [another] ell and enclosed it for residence [and so forth], until he completed it to [be] more than ten [ells], it is permissible to carry in the whole thing - even though it is several mil. ",
+ "6 [In the case of] a place [the area of which is] more than a beit seatayim that was enclosed for residence: If most of it was sown, it is like a garden; and it is forbidden to carry in the whole thing. If its lesser part was sown: If [up to] a beit seatayim of it was sown, it is permissible to carry in the whole thing. But if the place that was sown was more than a beit seatayim, it is forbidden to carry in the whole thing. [If, however,] he planted trees in most of it, it is like a courtyard, and it it is permissible to carry in the whole thing. [If] it became full of water - even if it was very deep: If it was fitting to use, it is like saplings and it is permitted to carry in the whole thing. But if it is not fitting for use, we may only carry within four ells.",
+ "7 [In the case of] a place that was enclosed not for the sake of residence that has [an area of] three seah and they roofed the area of a seah , the roof makes it permissible [to carry in the whole area], as the edge of the roof [acts as if it] descends and seals [the roofed area, thereby making the area without the roof small enough to permit carrying there as well. If such a large enclosure] was completely open to a courtyard, but the courtyard was [only] open across from it, the courtyard remains permissible, and the enclosure remains forbidden - since the airspace of the courtyard does not render it permissible.",
+ "8 [If] it was larger than a beit seatayim, and one wants to reduce [its size] with trees, it is not [considered] a reduction. [If] he built a pillar next to the wall ten [handbreadths] tall and three or more wide, it is surely a reduction. [But] less than three is not a reduction. For anything less than three is [considered] as if it is joined together. Likewise if he goes a distance of three from the wall and makes a [new] partition, it is a reduction. [But if it] less than three, he has not done anything.",
+ "9 [If] one plastered the wall with mud - even though it cannot stand on its own - it is surely a reduction. [In the case of a mesa: If] he went a distance of three [handbreadths] from the [edge of the] mesa, it is effective. [If] he made a partition at the edge of the mesa, it is not effective. For [if] one makes a partition on top of a partition [and the mesa wall is already considered a partition], it is not effective. [If] the bottom partition becomes submerged, whereas the top one remains - given that the top one was made for residence and it is the only one visible, it is surely effective; so it is permissible to carry in the whole thing.",
+ "10 [In the case of] a yard behind houses larger than a beit seatayim, we may only carry within four [ells] - and even if there was an entrance of the house opening into it. But if he opened an entrance into it, and enclosed [the yard] afterwards, it is surely encircled for residence; so it is permissible to carry in the whole thing.",
+ "11 [In the case of] a yard open to the city on one side and open to a path leading to the river on the other side, one can make a post for it on the side of the city and it would [then] be permissible to carry within the whole thing, from within it to the city and from the city to within it.",
+ "12 [In the case of] an individual who is spending Shabbat in a glen, and he made make a partition around it: If its area is up to a beit seatayim, he may carry in the whole thing. But if it was more than a beit seatayim, he may not carry within it more than four ells. Likewise if there were two [there]. But three Israelites and up that were spending Shabbat in a glen are surely [considered] a caravan, so they can carry for all of their needs - even [over] several mil. And that is when there is not a beit seatayim free of vessels within the partition [with which] they enclosed [the area]. But if there remained a beit seatayim free of vessels and they did not need [this free space], they are forbidden from carrying more than four ells in the whole [area enclosed by the] partition. And a minor does not [count] for [the requisite number of Israelites that make] a caravan.",
+ "13 [If] three enclose [an area] according to their needs and establish [it as] the place of [their] Shabbat residence but one of them dies afterwards [on Shabbat], they are surely permitted to carry in the whole thing. [If] two establish a place of Shabbat residence that is more than a beit seatayim and a third comes afterwards to [join] them [on Shabbat], they are forbidden from carrying more than four ells - as they were before this one came. For the establishment of Shabbat residence determines [the number present], not the [actual] residents.",
+ "14 [In a case of] three places enclosed not for the sake of residence - one next to each other - [wherein] the two outer ones are wide and the middle one is narrow, such that it comes out that the two outer ones have boards from this [side] and that [side]; and there was an individual in this one, an individual in that one and an individual in the [third] one, they become like a caravan and we give them all of their needs [in terms of carrying. But if] the middle one was wide and the two outer ones narrow, such that it comes out that the middle one is with boards in both directions, it is surely divided from the two outer ones. Hence if an individual establishes his Shabbat residence in this one, an individual establishes his Shabbt residence in that one and an individual establishes his residence in the [third] one, we do not give them all of their needs. Rather, each and every one has [up to] a beit seatayim in his place. [If, however,] there was an individual in this one, an individual in that one, but two in the middle one; or two in this one, two in that one and one in the middle one, we give them all of their needs. ",
+ "15 Any partition unable to withstand a common wind is not [considered] a partition. And [so too] a partition that is not made for [resting items upon it] is not a partition. And a partition that is only made for modesty is [also] not a partition. And a partition that does not have a height of ten handbreadths or more is not a full-fledged partition. An embankment of five [handbreadths] and a partition of five combine [to be considered a partition].",
+ "16 Any partition in which the breach is more than what is standing is not [considered] a partition. But if the breach is the same as what is standing, it is surely a partition. And that is only when there is not, among the breaches, a breach that is more than ten ells. But ten ells is surely like an entrance. [However] if this breach has the outline of an entrance (two sides and a top, as in paragraph 19 below), it does not spoil the partition - even if it is more than ten. And that is when the breach is not more than what is standing.",
+ "17 To what are these words applicable? When the breaches are from three handbreadths and up. However if each one of the breaches was less than three, it is permissible - even though the breach is more than what is standing. For anything less than three is like it is joined together. ",
+ "How is this? Behold, [if] one enclosed [an area] with poles and there is not three handbreadths between one pole and another; or if one enclosed [it] with ropes and there is not three between one rope and another - that is surely a full-fledged partition, even though it is only vertical without the horizontal, or horizontal without the vertical. But the height of the poles must be ten; or if one enclosed with ropes, the height from the ground to the top rope must be ten - as a partition cannot be less than ten. And all of these measurements are a law given to Moses at Sinai.",
+ "19 An outline of an opening, discussed in every place, is even a reed or that which is similar to it from this [side] and a reed from that [side] and a reed on top of them. The height of both of the posts is ten or more handbreadths. [If] the reed or what is similar to it on top of them does not touch the posts - but there is rather several ells between them - since the height of the posts is ten, it is surely an outline of an opening. And the outline of an opening that they discussed needs to be sturdy [enough] to hold a door - even if the door is [only] from straw.",
+ "20 [In the case of] an entrance the outline of which is an arch: If the length of the base (the sides before they arch) of the arch is ten handbreadths, it is surely the outline of an entrance. But the opening of an entrance that one made on the side is nothing - as it is not the way of entrances to be in a corner, but rather in the middle [of a partition]. ",
+ "21 We may make partitions with everything; whether with vessels, with foods, with a person, even with a beast and other types of animals or fowl - and that is when they are bound, so that they do not move. ",
+ "22 A partition erected on its own is [considered] a partition. And [also] a partition formed on Shabbat is surely a partition. And if it was formed inadvertently, it is permissible to carry within it [even] that Shabbat - and that is when it was formed without the knowledge of the one carrying. But if one had the intention that this partition would be formed on Shabbat, so as to carry within it - even though the one who formed it, formed it inadvertently - it is forbidden to carry within it that Shabbat. Likewise, if it was formed volitionally - even though it was not intended by this one to carry within it - it is surely forbidden to carry within it. ",
+ "23 It is permissible [for a person] to form a partition of people on Shabbat, such that one stand next to the other - so long as the ones standing do not know that [the first] one positioned them [in such a way] to have them form a partition. But the one who wants to use the partition may not position them. Rather another one may position them without his knowledge.",
+ "24 [In the case of] a tree that hovers over the ground: If its branches are three handbreadths from the ground, one may fill in straw and hay and that which is similar to them between its boughs and leaves and tie them to the ground until it is [able to] withstand a common wind and not move - and he may [then] carry under the entire thing. But if it had [an area of] more than a beit seatayim, we may only carry under it within four ells. For under [this tree] is a place that was enclosed not for residence. "
+ ],
+ [
+ "1 An alley that has three walls is called a closed alley. But an alley that only has two walls that are across from each other - and the people enter from this direction and exit in the one across from it - is called an open alley. ",
+ "2 How do we permit [carrying in] a closed alley? One makes a post for it or a beam on top of it in the fourth direction, and that is sufficient for it. And that beam or that post is considered as if it closes the fourth direction and makes it into a private domain, such that it would be permissible to carry in the whole thing. For the law of the Torah is that it is permissible to carry within three partitions alone; and the fourth direction is [only] from the words of the scribes (rabbinic). So therefore, it is sufficient with a post or a beam. ",
+ "3 And how do we permit an open alley? One makes the outline of an entrance from [this open] side, and a post or a beam on [the opposing open] side. And the status of a bent alley is like an open one.",
+ "4 An alley that is flat within it but sloped to the public domain, or flat to the public domain but sloped within it, does not require a post nor a beam - for it is surely separated from the public domain.",
+ "5 An alley one side of which ends onto the sea and one side of which ends onto a public dumping ground does not require anything [to permit it]. For a public dumping ground is not given to being cleared and we do not concern ourselves lest the sea raise up a sand embankment. ",
+ "6 [In the case of] an open alley which ends onto the middle of a public yard: If it is not across from the entrance of the yard, it is surely closed and does not require anything on the fourth side. But if it ends onto the sides of the yard, it is forbidden. And if it was [the yard] of an individual, it is prohibited even onto the middle. [For] sometimes, [an individual] builds on one side, and it comes out that [the alley] ends onto [what, as a result of the building, has become] the side of the yard.",
+ "7 An alley is only made permissible with a [single] post or a beam if it has houses and courtyards opening into it, it be longer than four ells and its length be more than its width. But an alley the length of which is like its width is surely [considered] a courtyard; so it is only made permissible with two posts in both directions - each post being of the smallest [width] - or with a board four [handbreadths wide] from one direction. ",
+ "8 A courtyard the length of which is more than its width is surely like an alley; so it is permitted with a [single] post or a beam. But an alley into which houses and courtyards do not open, such as if there is only one house or one courtyard on it; and likewise an alley the length of which is not [minimally] four ells - is only made permissible with two posts or a board of four [handbreadths] and a bit.",
+ "9 An alley that does not have a width of three handbreadths does not need a post or beam to make it permissible to carry in the whole thing. As anything less than three [handbreadths] is like it is joined [together]. Even though it is permitted to carry in an entire alley that is made permissible with a beam, one who throws from it to a public domain or from a public domain into it is exempt. For a beam is made as a marker (so it does not make the alley into a full-fledged private domain). But if it is made permissible with a post, one who throws from it to a public domain or from a public domain into it is liable. For a post is surely like a partition in the fourth direction (making it into a full-fledged private domain).",
+ "10 How can we render fit [the area] between two walls, with people walking between them, in the public domain? One makes doors on this [side] and doors on that [side]. And afterwards a private domain is made between them. And one need not lock the doors at night, but they have to be fit to be locked. [Hence] if they were submerged in the dirt, he must clear them and fix them to be locked. But the outline of an entrance, a post or a beam are not effective to render a public domain fit [to change its status and permit carrying].",
+ "11 It is permissible to carry in an alley under the beam or between the posts. To what are these words applicable? When it is adjacent to a public domain. But if it is adjacent to a karmelit, it is forbidden to carry under the beam or between the posts until one makes another post within the opening. For 'a type has found its own type and is awakened' (meaning that since the area under the beam or between the posts and the karmelit are both areas undefined by the Torah, the former takes on the identity of the latter).",
+ "12 We may make posts with anything, even with something living, and even with that from which it is prohibited to benefit. [Hence] an actual idol or tree-god (asherah) that one made into a post is fit, since its [required] thickness is the smallest amount (such that the requirement to destroy it does not impinge upon any need for a horizontal dimension). The height of the post must be ten handbreadths, [but] its width and thickness is the smallest amount.",
+ "13 We may make a beam from anything, but not from an asherah, since the width of a beam has a [requisite] measure. And any [requisite] amount is forbidden [to come] from an asherah, whereas the width of a beam is no less than a handbreadth - [though] its thickness is the smallest amount. But it must be sturdy [enough] to hold an ariach which is half a brick of three handbreadths by three handbreadths. And that which holds up the beam must be sturdy [enough] to hold the beam and a half brick. ",
+ "14 How [large] may the entrance of the alley be in order for a post or a beam to be sufficient to render it fit? Its height may not be less than ten handbreadths nor more than twenty ells and its width than ten ells. To what are these words applicable? When it did not have the outline of an entrance. But if it had the outline of an entrance, it is permissible - even if it was higher then a hundred ells or less than ten [handbreadths] or its width was a hundred ells.",
+ "15 Likewise if the beam of the alley had a relief or a drawing that all would look upon, it is fit even though it is above twenty ells. For a beam is made as a marker; and if it was above twenty, it would not be noticeable. But if there was a relief or a drawing on it, [people] would look upon it - and it would [thereby] come out to be a marker [nevertheless].",
+ "16 An alley the height from the ground to the bottom of the beam of which is twenty ells, but the thickness of the beam is above twenty, is fit [to allow carrying within it. If] it was higher than twenty and one comes to reduce [this] with a beam that he places below, its width must be a handbreadth, like the beam [above]. If its height was less than ten [handbreadths], he may hollow out an area of four by four ells [in the ground] and go downwards enough to complete the ten. ",
+ "17 [In a case when] a breach was made in [the alley's] side towards its head: If a board of four handbreadths remains standing at the head [of the wall that has been breached], it is permissible [to carry]. And that is when the breach is no more than ten [ells]. But if a board of four does not remain, it is forbidden unless the breach was less than three [handbreadths]. As anything less than three is like it is joined [together]. ",
+ "18 [In a case when] the alley is completely breached to a courtyard and the courtyard is breached opposite [the alley] to the public domain, it is surely forbidden because it is an open alley. But the courtyard is permissible. For a courtyard in which the public treads and enter on this [side] and exit on that [side] is surely a full-fledged private domain.",
+ "19 [In the case of] an alley that has paths on this side and paths on the other side that are found to be open to the public domain: Even though they are not opposite each other, each one is surely an open alley. How can we render [such an alley] fit? One makes the outline of an entrance for each and every one of the paths on one side, and likewise at the large entrance [at the front of the alley]; and he makes a post or a beam for each and every one of the paths on the other side.",
+ "20 [In the case of an] alley one side of which is long and one side of which is short, one places the beam across from [the end of] the short [side. If] one places a post in the middle of an alley: It is permissible to carry in the inner [section] which is from the post inwards; but the outer half - which is from the post outwards - is forbidden. ",
+ "21 [In a case of] an alley that is twenty ells wide, one may make a board ten handbreadths high [going back into the alley] a distance of four ells, which is the requisite size of an alley, and place it in the middle; and it comes out to be like two alleys the entrance of each of which is ten ells. Or he can go a distance of two ells from [one end] and put up a board of three ells and go a distance of two ells from [the other end] and put up a board of three ells; and it comes out that the entrance of the alley is ten ells, whereas the sides are surely as if sealed. For what is standing [at the ends] (the three ells) is greater than what is breached (the two ells). ",
+ "22 A post that extends from the wall of the alley is fit. And a post that was put up for itself (and not to render the alley permissible) is fit if they relied upon it before Shabbat. And a post that appears as a post inside, but does not appear as a post outside; or it appeared as a post outside, but appears flat inside and as if there was no post there - is surely considered to have the status of a post. A post that is raised three handbreadths from the ground or distanced three from the wall does not do anything (is invalid). But [if] less than three, it is fit. As anything less than three is like it is joined [together]. A very wide post - whether its width was less than half the width of the alley or whether its width was half the width of the alley - is fit and considered to have the status of a post. But if it was more than half of the width of the alley, it is considered to have the status of 'more [of the wall] is standing than breached' (and the alley is permissible for that reason).",
+ "23 [In the case of] a beam over which one draped a mat, [the mat] surely nullifies it, since it is no [longer] recognizable. Hence if the mat was removed three or more handbreadths from the ground, it is not a partition. [If] one planted two pegs into the [ends of the] alley walls outwards and placed a beam on top of them, he has not done anything. For the beam has to be on top of the alley, not near it.",
+ "24 [In the case of] a beam that protrudes from [one] wall, but does not touch the second wall; and likewise two beams - one protruding from this wall and the other protruding from that wall - that do not touch each other: If [the gap] is less than three [handbreadths], he need not bring another beam. If [the gap] between them was three, he needs to bring another beam.",
+ "25 Likewise [in a case of] two matching beams [but] there is not enough in this one to hold an ariach and there is not enough in that one to hold an ariach: If there is enough in both of them [together] to hold an ariach, there is no need to bring another beam. [If] one was above and one was below, we look at the top one as if it was below and the bottom one is if it was above (such that they be even) - so long as the top one is not above twenty [ells] and the bottom one is not below ten [handbreadths]; and there not be three handbreadths between them when we see it such that the higher one was lowered and the lower one raised to be even until one was across from the other.",
+ "26 [If] a beam was bent, we look at it as if it was straight; round, we look at it as if it were square. And if there were three handbreadths in its circumference, there is a handbreadth in it width. [If] a beam was within an alley but it bent outside of the alley, or it bent above twenty [ells] or below ten [handbreadths], we look at the whole [beam] as if the bend was removed and [only] its two ends remained - if there was not three [handbreadths] between this [end] and that, he need not bring another beam; but if not, he needs to bring another beam.",
+ "27 [In the case of] a well [around] which one made eight boards from the four corners - two boards connected in each corner - they are surely a partition. And even though the breach is larger than what is standing in each and every direction; because the four corners are standing, it is surely permissible to fill [water] from the well and give a beast to drink. And how much is the height of each of these boards? Ten handbreadths. And its width? Six handbreadths. And between every board [in one corner] and board [in the next corner]? Like the fill of two teams of four cattle each, one entering and one exiting. The measure of this width is no larger than thirteen ells and a third. ",
+ "28 [In a case] in which in the place of one of the corners or [even] in each corner of these four, there is a large stone, a tree, a mound with an incline of ten [handbreadths] within four ells, or a bundle of reeds - we look to all of it as if it were divided; and so long as there is one ell on this [side] and one ell on that [side] at a height of ten [handbreadths], it is considered to have the status of a corner that has two boards. [In a case of] five reeds and there is not three [handbreadths] between [any of them], but there is [a total] of six handbreadths on this [side] and six handbreadths on [that] side - they are considered to have the status of a corner that has two boards. ",
+ "29 It is permissible to make these four corners close to the well, so long as the head and most of a cow would [fit] inside the boards when it drinks. And even though one [might] not be holding the head of the animal together with the vessel which holds the water (such that he may follow the animal outside of the boards with the vessel) - since the head and most of it is inside, it is permissible even for a camel. [But if] they were closer than this, it is forbidden to water even a goat that is totally inside from it. And it is permissible to make them a little further. But this is so long as one adds straight boards that we place in each and every direction, so that there not be more than thirteen ells and a third between a board and its fellow. ",
+ "30 They only allowed these boards in the Land of Israel for the livestock of the festival pilgrims. And it is [limited] to a living public spring. But in other lands, a man must go down to the well and drink, or make a partition with a height of ten handbreadths surrounding the well - and [then] he may stand within it and draw [water] and drink. But if the well was very broad, such that one cannot go down to it, he may surely draw and drink between the boards (the above leniency of the boards would then also apply).",
+ "31 Likewise, we may not draw from a public pit of water or a private well (spring) - even in the Land of Israel - unless they made a partition ten handbreadths tall around it.",
+ "32 [In the case of] one who fills [water] for his animal between the boards, he may place it in a vessel in front of [the animal]. But if there was a manger - the head of which protrudes between the boards and it was ten [handbreadths] tall and four wide - he may not fill [water] and place it in front of it; lest the manger get ruined and he take the pail out to the manger, and from the manger to the floor of the public domain. Rather he fills and pours it [on the ground] and [the animal] drinks on its own.",
+ "33 One who throws from a public domain to between the boards is liable. Since there is a full-fledged partition with a height of ten [handbreadths] and more than four by four [handbreadths] and the square is recognizable and visible, everything between them becomes a private domain. And [this is so] even if it was in a glen without a well between them - since there is a board from here and a board from there in every direction. And even [if] the public was treading and passing through the boards, the partitions are not nullified. And they are surely like courtyards, such that the public treads in them - and [yet] one who throws into it is liable. And it is permissible to give an animal to drink between them if there is a well between them. ",
+ "34 [In the case of] a courtyard the head of which protrudes between the boards, it is permissible to carry from within it to [the area] between the boards, and from between the boards to within it. [But] if there were two courtyards, they are forbidden until they make an eruv (which renders it all into one domain). [If ]the water dried up on Shabbat, it is forbidden to carry between the boards; as they are only considered a partition to carry within it on account of the water. If water arrived there on Shabbat, it is permissible to carry between them - as any partition formed on Shabbat is [still] called a partition. It is forbidden to carry in an alley, the beam of which or the post of which was taken away on Shabbat - even [when] it is open to a karmelit.",
+ "35 It is permitted to carry throughout a veranda in a glen - even though it [only] has three partitions and a roof. For we see it as if the edge of the roof descends and seals the fourth direction. And one who throws from a public domain into it is exempt - just as one who throws into a closed lane that has a roof. [In the case of] a house or courtyard the corner of which is breached across ten ells, it is surely forbidden to carry in all of it. Even though any breach up to ten ells is like an entrance [and so, permissible], we do not make an entrance in a corner. But if there was a beam above there - over the length of the breach - we see it as if it descended and sealed it; so it is permitted to carry in the whole thing. And this is so long as [the beam] is not diagonal. ",
+ "36 The fingerbreadth that we measure with in every place is the width of the thumb of the hand. And a handbreadth is four fingerbreadths. And every ell mentioned in every place - whether regarding Shabbat or regarding a sukkah or forbidden mixtures - is an ell of six handbreadths. Sometimes we measure with an ell of six handbreadths pushing against each other; and sometimes we measure with an ell of six handbreadths that are expansive and spaced out. And this and that are to be stringent. How is that? The depth of an alley is four expansive ells, but its height is twenty narrow ells; the width of a breach is ten narrow ells. And it is similar to [these examples] concerning a sukkah and forbidden mixtures."
+ ],
+ [
+ "1 One who transports something from a private domain to a public domain or from a public domain to a private domain is only liable when he transports a [requisite] amount that is useful for something. And these are the [requisite] amounts for transporting: [Regarding] one who transports human food, it is like a dried fig-bulk. And [different foods] combine with one another. And that is when there is a dried fig-bulk from the food itself, besides the peels, the pits, the stems, the bran and the coarse bran. ",
+ "2 Enough wine for the quarter of a reviit; but if it congealed, it is a kazayit (the bulk of a large olive). Enough milk of a pure animal [in order for a person to take one] swallow; enough milk of an impure one to treat one eye. Enough woman's milk or egg white to put into a bandage. Enough oil to rub the small toe of a one-day old infant. Enough dew to pound a salve. Enough salve to have it pounded in water. And enough water to wash the surface of a mortar. Enough honey to put on the top of a sore. Enough blood or any other liquid or any waste water to be a reviit. ",
+ "3 Straw from grain is like the mouthful of a cow. Straw from legumes is like the mouthful of a camel. But if one selected legume straw to feed it to a cow, it is like the mouthful of a cow - for eating under duress is [still] considered eating. An ear of grain is like the mouthful of a goat. Grass is like the mouthful of a goat. [Regarding] garlic leaves and onion leaves: If they are fresh, it is like a fig-bulk, because they are human foods; but [if] dry, it is like the mouthful of a lamb. And [two substances] do not combine together for the stricter [amount] among them; but they combine for the lenient among them. How is this? If one selected straw of grain and of legumes: If there is like the mouthful of a cow between the two of them, he is exempt; like the mouthful of a camel, he is liable. And likewise all that is similar to it concerning Shabbat.",
+ "4 [Regarding] one who transports wood, it is enough to cook a fig-bulk of a beaten egg in oil on a pan. [Regarding] one who transports a reed, it is enough to make a quill that reaches the tops of his fingers. But if it was thick or crushed, its measure is like wood.",
+ "5 [Regarding] one who transports a spice, it is enough to spice an egg; and they combine together. Pepper is a minimal amount. Tar is a minimal amount. A substance with a good smell is a minimal amount. A substance with a bad smell is a minimal amount. Good purple dye is a minimal amount. A virgin rosebud is one. Types of hard metals, such as bronze and iron, are a minimal amount. Of ashes of the altar, stones of the altar, worm-eaten scrolls or their handkerchiefs, it is a minimal amount, since they are [all] stored in genizah. A coal is a minimal amount; but one who transports a flame is exempt.",
+ "6 [Regarding] one who transports garden seeds that are not eaten by humans, their measure is less than a fig-bulk. Of cucumber seeds, it is two; and of squash seeds, it is two. Of Egyptian beans, it is two. [Regarding] one who transports bran, it is enough to place on the tip of a goldsmith's crucible. [Regarding] one who transports coarse bran: If it is to eat, its measure is like a fig-bulk; for an animal, its amount is like the mouthful of a goat; to dye, it is enough to dye a small garment. The berries of shrubs and carobs: Before they become sweet, it is like a fig-bulk; but from when they become sweet, it is like the mouthful of a goat. But arum, mustard, lupine and all other pickled plants is like a fig-bulk - whether they have become sweet or whether they have not become sweet. ",
+ "7 [Regarding] one who transports [date] pits: If it is to eat, it is five; if it is for fuel, it is surely like wood; if it is for adding; it is two; and if it is for planting it is two. [Regarding] one who transports hyssop: [If it is for] an animal, it is like the mouthful of a goat; for wood, it is like the amount for wood; and for sprinkling, it is like the [requisite] measure for sprinkling. ",
+ "8 [Regarding] one who transports nutshells, pomegranate peels, safflower, madder and other dyes, it is enough to dye a small garment like a hairnet that girls place on their head. Likewise, [regarding] one who transports forty day old urine, Alexandrian natron, lye, cimolian earth, potash and all other detergents, it is enough to dye a small garment like a hairnet. [If] one transported soaked herbs, it is enough to dye a sample for the shuttle with them. ",
+ "9 [Regarding] one who transports ink upon a quill, its measure is enough to write two letters from it. But if he transported the ink by itself or in an inkstand, it needs to be more than this in order that there be enough that would sit on the quill to write two letters. [If] there was enough in the inkstand for one letter and on the quill for one letter, or in the ink by itself for one letter and on the quill for one letter - this is surely a doubt. [If] one transported [the ink of] two letters and wrote them as he was walking, he is [still] liable - their writing is their being put down. [If] he transported one letter and wrote it, and went back to transport a second letter and wrote it, he is exempt - as he is already missing the first letter [in this act]. ",
+ "10 [Regarding] one who transports blue eye shadow - whether for medication or for ornamentation - it is enough to apply to one eye. But in a place where it is their way only to apply it to both eyes for ornamentation and he transported it for ornamentation, it is not until he transports enough to apply to both eyes. Tar and sulfur is in order to make a hole. Wax is in order to place over a small hole. Glue is in order to put on top of a board. Fat is enough to smear under a sela-coin sized pancake.",
+ "11 [Regarding] one who transports earth, it is enough to make the seal of a letter. Manure or fine sand is enough to fertilize a leek. Coarse sand is enough to to mix with a full spoon of plaster. Clay is enough to make the tip of a goldsmith's crucible. Hair is enough [with which] to mix mud to make the tip of a goldsmith's crucible. Lime is enough to spread on the finger of the smallest of girls. Dust or ashes is enough to cover the blood of a small bird. A pebble of stone is enough to throw at an animal and it will feel [it] - and that is the weight of ten zuz. Pottery is enough to hold a reviit.",
+ "12 [Regarding] one who transports a rope, it is enough to make the handle of a box. Reed grass is enough to make a loop for [hanging] a sifter or a sieve. Palm fronds is enough to make a handle for an Egyptian basket. Palm bast is enough to place on the opening of a small funnel [as a filter] for wine. Soft fabrics is enough to make a ball [the size of] a nut. A bone is enough to make a large spoon. Glass is enough with which to scrape (sharpen) the top of a bobbin or until it can split two threads at the same time.",
+ "13 One who transports two threads from a horse's tail or from a cow's tail is liable. [If] one transported one hard one from a pig, he is liable. The shoots of a palm - and they are the fibers of the tree - are two. The hard branches of a palm - and they are the scales of the branches - is one. Of cotton, coarse silk, the wool of camels, rabbits or animals or anything else that that is spun - it is enough to spin a thread of four handbreadths. [Regarding] one who transports some clothing, some sackcloth or some leather - their measure for transporting is the same as their measure for impurity: A garment three handbreadths by three; sackcloth four by four; and leather five by five.",
+ "14 [Regarding] one who transports leather that has not been processed at all and is still soft, its measure is enough to guard a small weight, the weight of which is a shekel-coin. [If] it was salted but not yet processed in flour or gallnuts, its measure is enough to make a charm. [If] it was processed with flour but not yet processed with gallnuts, its measure is enough to write a divorce bill upon it. When its processing is finished, its measure is five by five.",
+ "15 [Regarding] one who transports processed parchment (which can be used for tefillin), it is enough to write the section of Shema (the smallest section in the tefillin) upon it, until \"and upon your gates.\" Dukhsustus is enough to write [the text of] a mezuzah upon it (as one may not use it for tefillin). Paper is enough to write two letters in a tax collectors' receipt - which are bigger than our letters. One who transports a tax collector's receipt is liable, even if he has already shown it to the tax collector and passed him; as it is surely a proof forever. [Regarding] one who transports a paid deed or worn out paper, it is enough to wrap a small flask of perfume. But if there is enough in its white part to write two letters of a tax collector's receipt, he is liable [even with a smaller piece].",
+ "16 One who transports a beast, an animal or a bird is liable, even though they are alive. But a living person is not [considered] a load. However if one was tied up or sick, the one who carries him is liable. And a woman can help her child walk when he [is able] to pick up one [foot] and put down the [other].",
+ "17 One who transports an infant with a purse suspended around his neck is liable on account of the purse. As the purse is not ancillary to the child. But if he transports an adult, he is exempt - even if he is dressed with his vessels, and his rings are on his hand. As it is all ancillary to him. [If, however,] his vessels were folded upon his shoulder, one who carries him is liable.",
+ "18 [Regrading] one who transports a live locust, it is a minimal amount; a dead one is like a fig-bulk. A bird of the vineyard (a type of locust) is a minimal amount - whether alive or dead - since they are stored for medication. Likewise with anything similar to it. The measure for transporting a corpse, an [animal] carcass and a creeping animal is like the measure for their impurity: A dead body and a carcass are a kezayit; a creeping animal is like a lentil-bulk.",
+ "19 [If] there was exactly a kezayit there, and he transported half a kezayit, he is liable. For his actions were useful in that he reduced the amount [left over] from [having the requisite size] to transmit impurity. But if he transported half a kezayit from a kezayit and a half, he is exempt. And likewise anything that is similar to this with the other impurities.",
+ "20 To what are these words applicable, that he is only liable for transporting its [requisite] amount? When he transported without specification. But one who transports to sow, for medication, to show a sample of it or anything that is similar to it is liable with a minimal amount. ",
+ "21 [In a case of] one who stores something for seeding or medication or for a sample and forgot why he stored it, and [then] transported it without specification - he is liable with a minimal amount. For [it is considered like] he transported it with his original intention. But other people are only liable with its [requisite] amount. [If, however,] the one who transported it already threw [it] into the storeroom - even if its place [there] is recognizable - his original thought is nullified. Hence if he went and brought it back in, he is not liable until he brings it in according to its [requisite] amount.",
+ "22 [Regarding] something which is not the way of people to store and is not fitting to be stored - such as menstrual blood - if one stored it and transported it, he is liable. But other people are exempt for it. For we are only liable for the transport of something fit to store and the likes of which is [actually] stored.",
+ "23 One who transports half the [requisite] amount is exempt. Likewise anyone who does half the amount of any one of the forbidden types of work is exempt. [If] he transported half the amount and placed it down and went back and transported the other half, he is liable. But if he already lifted up the first half before he placed the second half down, it is as if it was burned up; so he is exempt. [If] he transported half the amount and placed it down and [then] transported the other half and passed it within three [handbreadths] over the first, he is liable. For one who passes [something] over is as if he places it down on something. But if he threw it, he is not liable until it rests upon something there.",
+ "24 One who transported half the amount and went back and transported [another] half of the amount to the same domain in one forgetful spell is liable. [But in a case wherein] it was to two domains: If there is a domain for which he would be liable in between them, he is exempt. [However, if] there was a karmelit between them, they are [considered to be] like one domain; so he is a liable for a sin-offering.",
+ "25 One who transports less than a [requisite] amount but it swells before he puts it down and becomes [such an] amount; and likewise one who transports a [requisite] amount but it shrinks before he puts it down and becomes less than [such] an amount, is exempt.",
+ "26 One who transports a fig-bulk to eat and it shrunk before [it] was put down, but he [reconsidered] about it to sow it or to use it medicinally - which does not require a [requisite] amount - he is surely liable in accordance with his thought at the time that [it] was put down. One who transports less than a fig-bulk to sow but before he put it down, [reconsidered] about it to eat [it], is exempt. However, if it swelled before [it] was put down and it became like a fig-bulk before he reconsidered about it to eat [it], he is liable. For even if he did not [reconsider], he would have been liable for his [original] thought of transporting.",
+ "27 [In the case of] one who transports a fig-bulk and it shrinks but then swells before [it] is put down, it is certainly a doubt whether [the prohibition] was overridden or not overridden. [If] one threw a kazayit of foods into an impure house and this kazayit complemented the foods that were there - and the whole thing [thus] became [the requisite amount of] a kabeitsah - there is certainly a doubt whether he is liable for the kazayit on account of completing the amount with regard to impurity or he is not liable.",
+ "28 One who transports less than a [requisite] amount is exempt, even if he transports it in a vessel. For the vessel is ancillary to it, since his intention was not to transport the vessel but rather to transport what is in it - and it surely did not have the [requisite] amount. Hence if one transported a living man - who was not tied up - in a bed, he is also exempt for the bed. For the bed is ancillary to [the man]. And likewise anything that is similar to this. One who transports a peddler's box - even though there are many types of things in it; and even if he transported [these things] in his palm - is only liable once. It is one case of transporting. "
+ ],
+ [
+ "1 We may not go out (to a public domain) with any vessels of war on Shabbat. But if one did go out with them: If the vessels were in the way of clothing - such as armor or a helmet or boots upon his feet - he is certainly exempt. But if he went out with vessels that were not in the way of clothing - such as a spear, a sword, a targe or a (triangular) shield - he is certainly liable.",
+ "2 We may not go out with a spiked shoe, which was spiked to strengthen it. And even on holidays did they decree that we should not go out with it. But it is permissible to go out with a belt that has pieces of gold and silver affixed to it - as do kings. For it is an ornament; and anything that is an ornament is permissible. And that is when it is not loose, lest it fall in the public domain and he come to carry it [back]. ",
+ "3 A ring with a seal upon it is a man's ornament, and not a woman's ornament. But one without a seal upon it is a woman's ornament, and not a man's ornament. Hence a woman that went out with a ring that has a seal upon it and a man who went out with a ring that does not have a seal upon it are liable. But why are they liable? They surely transported them not in the ways of the ones that transport them - as it is the way of a man to only transport a ring on his finger which is fit for him, and likewise of a woman to only transport upon her finger a ring that is fit for her! Because sometimes the man gives his ring to his wife to store it at home and she places it on her finger at the time that she carries it. Likewise, a woman gives her ring to her husband to fix it with a craftsman and he places it on his finger at the time that he carries it to the store. And it [thus] comes out that they transported them according to the way that they [themselves] transport them. And hence they are liable.",
+ "4 A woman may not go out with a ring that does not have a seal upon it - even thou it is her ornament - lest she take it off in a public domain to show it to her friends in the way that women always do. But if she went out, she is exempt. However a man is permitted to go out with a ring that has a seal upon it - as it is an ornament and it is not his way to show [it]. But all of the people have become accustomed to not go out with a ring at all (on Shabbat).",
+ "5 A woman that went out with a perforated needle on Shabbat is liable, but a man is exempt. And a man that went out with an unperforated needle on Shabbat is liable, but a woman is exempt - as it is an ornament for her, and it is only prohibited [as] a decree lest she show [it] to her friends. This is the general rule: Anyone that goes out with something that is not an ornament for him nor in the way of clothing, and transported it in the way that the thing is transported, is liable. And anyone who goes out with something that is an ornament for him but was loose and it is possible that it would quickly fall such that he would carry in a public domain; and likewise a woman that went out with jewelry the way of which is to remove them and show them - they are certainly exempt (though it is forbidden to do so). And everything that is an ornament and does not fall and it is not its way to be shown is permissible to be taken out. Hence we may go out on Shabbat with a bracelet that we place on the forearm or [an anklet] on the calf that is clinging to the flesh and does not slip off. And likewise anything that is similar to this. ",
+ "6 A woman may neither go out with strings of wool, nor with strings of flax, nor with strips tied to her on her head, lest she removes it at the time of immersing and [so] carry it in a public domain. Nor with a headplate that rests between her eyes, nor with 'jaws of gold' that descend from the headplate to her jaws, when they are not sewn together. Nor with a crown of gold that is resting on her head nor with chains that girls go out with so that they will not take large steps, such that they will not spoil their hymen. All these are forbidden to go out with on Shabbat, lest they fall and she carry them in her hand.",
+ "7 A woman may neither go out with a katla on her neck, nor with noserings, nor with a flask of perfume that is fixed to her forearm. Nor with a small round purse into which we put fragrant oil - and that is called a kovelet. Nor with a wig of hair that lays upon her head in order that she appear to have much hair. And not with a wool cap that surrounds her [head] in front of her. Nor with a tooth that rests in her mouth in place of a tooth that fell. Nor with a gold tooth that rests over a black or red tooth among her teeth. But a silver tooth is permitted, as it is not recognizable. All these are forbidden to go out with on Shabbat, lest they fall and she carry them in her hand, or she remove and show [it] to her friends.",
+ "8 Anything that the Sages forbade to take out to a public domain is forbidden to take out in a courtyard without an eruv except for a cap and a wig of hair. [The latter] are permissible to go out with in a courtyard without an eruv in order that she not repulse her husband. And one who goes out with a flask of perfume that has no perfume at all is liable.",
+ "9 A woman may go out with strings of hair tied to her on her head, since water goes through them and they do not divide (between her and the water) - so she does not remove them if she [requires] immersion, such that we should make a decree lest she carry them in a public domain - whether the strings were hers or her friend's or an animal's. And an older woman should not go out with that of a young woman, as it is an enhancement for her - lest she remove and show them to her friends. But a young woman may go out with the strings of an older woman. And [a woman] may go out with anything woven on her head.",
+ "10 A woman may go out with strings [around] her neck, as they neither choke her nor divide (between her and the water). But if they were colored, they are forbidden - lest she show them to her friends. And a woman may go out with a tiara; as only an important woman would go out with it, and it is not the way [of such a woman] to remove and show [it]. And she may go out with a headplate and with 'jaws of gold' when they are sewn into the hair net that is on her head so that they do not fall. Likewise anything that is similar to these. ",
+ " 11 A woman may go out with padding in her ear, and that is so long as it is tied to her ear; and with padding in her shoe, and that is so long as it is tied to her shoe; and with padding that she affixed for her menses - even though it is not tied. And [the latter is permissible] even if she made a handle for it; as if it falls, she will not carry it due to its being disgusting.",
+ "12 And she may go out with pepper or a grain of salt or with anything that she puts into her mouth because of bad breath. But she should not put them [in her mouth] on Shabbat at the outset. Women may go out with twigs in their ears (that keep holes for earrings open) and with veils [around] their necks or on their clothes or with a shawl that is fastened. And she may fasten [it] at the outset on Shabbat with a stone or a nut and go out. But she may not make a ruse and fasten it with a nut to take it out for her young child. Likewise, she should not fasten with a coin at the outset, as it is forbidden to move it. But if she fastened [it with it before Shabbat], she may go out with it.",
+ "13 One may go out with a twig in his teeth or in his shoe to the public domain. But if it falls out, he should not replace [it]. And with padding or a sponge over a wound, so long as he does not tie a string or a cord over it. For a string and a cord have [a distinct] importance to him and are not useful for the wound. And he may go out with a garlic peel or an onion peel upon a wound or a dressing on top of a wound, and he may tie it and untie it on Shabbat. And with a bandage or an emollient or a plaster on top of a wound; and with a coin on top of a callus, and with a locust's egg, a fox's tooth and the nail of one crucified (which were understood to have medicinal properties). And with anything that we drape for healing - and that is when the physicians say it is useful. ",
+ "14 A woman my go out with a preservation stone or the counterweight of a preservation stone - that has been examined and weighed - (both of which are meant to prevent a miscarriage). And not only a pregnant woman, but even other women – lest she become pregnant and have a miscarriage. And we may go out with an expert charm. And which is an expert charm? One that has healed three people or was made by someone who has healed three people with other charms. But if one went out with a charm that is not expert, he is exempt – since he took it out by way of clothing. And likewise one who went out [adorned] with tefillin is exempt. ",
+ "15 One who has a wound on his foot may go out with a shoe on his [other] healthy foot. But if he does not have a wound on his foot, he may not go out with a single shoe. And an infant may not go out with a large sandal, but he may go out with a large cloak. And a woman may not go out with a loose sandal, nor with a new shoe with which she did not go out for an hour while still day (before Shabbat). And one missing a leg may not go out with his stub. We do not go out with wooden shoes on Shabbat, because they are not the way of clothing. But if they go out [with any of these], they are exempt. ",
+ "16 One may go out with a toupee or combed wool that are on the heads of people with scabs. When? When he has dyed them (in oil) and tied them; or if one went out them for an hour while still day (before Shabbat). But if he has not done a [preparatory] act to them and has not gone out with them before Shabbat, it is forbidden to go out with them. ",
+ "17 We may go out with thick sackcloth, with drapes, with a thick sagum and with a chamilah on account of the rain; but not with a box, a container or a mat on account of the rain. If they were soft and thin, it is permissible to take out a pillow or a bedspread resting upon one’s head in the way of clothing on Shabbat. But if they were hard, they are like a load and [so] forbidden. ",
+ "18 We may go out with bells that are woven into clothing. And a slave may go out with a clay seal upon his neck but not with a metal seal, lest it fall and he carry it. One who wraps himself with a tallit and folds it on both sides into his hand or upon his shoulder: If he intended to gather its corners so that it not tear or get dirty, it is forbidden; but if he gathered them to enhance his appearance through [this] - as is the custom of people [so] dressed - it is permissible. ",
+ "19 One who goes out with a tallit (completely) folded on his shoulder is liable. But he may go out with a kerchief on his shoulder, even though there is no string tied to his finger (so that it not fall). However it is forbidden to go out with any kerchief that does not cover one's head and most of him. If [one had] a short scarf that is not wide, he must tie its two ends below the shoulders; and it comes out to be like a belt, so it is permissible to go out with it. ",
+ "20 It is permissible to wrap oneself in a tallit that has loose ends on its edges – even though they are long strings and even though they [do not add to] the beauty of the tallit - because they are nullified with relation to the tallit and he is not concerned whether they be there or not be there. Hence one who goes out with a tallit that is not properly adorned with tsitsit (ritual fringes) is liable, on account of their having [a distinct] importance to him – and his mind is upon them until he completes their lack and they are turned into tsitsit. But it is permissible to go out with a tallit that is properly adorned with tsitsit - whether by day or by night (even though the commandment of tsitsit only applies to the day and not to the night). For finished tsitsit are not a load, but are surely the beauty of the garment and its ornamentation - like the wool stripe and that which is similar to it. As if the strings of the tsitsit of a tallit that is properly adorned with tsitsit were a load, even one who would go out with them during Shabbat day would be liable – as no positive commandment that does not have [a penalty of] excision] overrides Shabbat. ",
+ "21 A tailor should not go out with a needle pinned to his clothing on Shabbat; nor a carpenter with a twig (used in his trade) in his ear, nor a weaver with a sample in his ear, nor a comber with a cord [around] his ear, nor a moneychanger with a dinar-coin on his neck, nor a dyer with a sample in his ear. But if he went out, he is exempt – even though it is the way of his craft – on account of his not transporting it in the way of those that transport [it]. ",
+ "22 A zav (someone suffering from an unusual genital emission) who went out with his receptacle is liable; as the way of this receptacle is to only be transported in this way. And [this is the case] even though he does not need it for the carrying (which is the forbidden type of work here) itself, but rather so that his clothes not get soiled; as one is liable for a type of work in which he does not need the work itself. ",
+ "23 [In the case of] one who finds tefillin on Shabbat in the public domain, [what should] he do? He should wear them in their way - he places the arm tefillin on his arm and the head tefillin on his head, enters the house and removes them. And he should repeat [this] and wear a second pair and remove them [and so forth], until he brings them all into [his house]. But if there were many, such that there was not enough [time] left in the day to bring them all in, in the way way of clothing; he should surely [wait] over them [until] dark and bring them in at the conclusion of Shabbat. However if it was during the time of [an anti-Jewish] decree such that he is afraid to sit and watch them until the evening because of the Kuthites (gentiles), he covers them in their place, leaves them and goes on.",
+ "24 [If] he was afraid to [wait] over them [until] dark because of robbers, he should take them all together and move them repeatedly less than four ells; or give them to his fellow within four ells, and his fellow to his fellow - until it reaches the outer courtyard [of the habitation]. To what are these words applicable? When they had their straps in them and they were tied with tefillin knots; as [in that case] they were certainly tefillin. But if they do not have their straps tied to them, we are not responsible for them.",
+ "25 One who finds a Torah scroll should sit and guard it and [wait] over them [until] dark. But in [a situation] of danger, he leaves it and goes on. However if there was rain falling (when there is no danger), he wraps himself with the parchment and then covers it [with another garment] and enters [his home] with it."
+ ],
+ [],
+ [
+ "In the Torah, it states (Exodus 23:12, et. al.), \"you shall rest.\" [Hence] one is obligated to rest even from things that are not constructive labor (melakha). And there are many things that were forbidden by the Sages and deemed a shevut (a restriction decreed by the Sages regarding Shabbat). Some of them are things forbidden because they are similar to constructive labors, and some of them are things forbidden as a decree lest one go from them to [doing] that which is forbidden [and would result in the punishment] of stoning. And these are them:",
+ "Anyone who levels indentations [in the ground], behold this one is liable because of plowing. Therefore, it is forbidden to defecate in a clear field on the Sabbath [as] a decree lest he level indentations. The one who clears the storehouse on the Sabbath because he needs it for a matter of commandment, for example, he brings in guests or he establishes a place to study, he does not complete [the cleaning] of the entire storehouse lest he come to level indentations. Mud that is on his feet, he wipes on the wall or on a beam, but not on the ground lest he will come to level indentations. One may not spit ion the ground and trample it with his foot lest he level indentations. But it is permitted to tread on the spit that is on the ground and walk innocently. ",
+ "Women who play with walnuts and almonds, and things similar to them are forbidden to play with them on the Sabbath lest they will come to level indentations. And it is forbidden to sweep the ground lest one level indentations unless it was paved with stones. And it is permitted to spray water on the ground and there is no concern lest one level indentations in that behold there is no intention for such. We do not rub oil on the ground even if it was paved with stones, and we do not blow on it, and we do not wash it even on holy days of Festivals, and all the more so on the Sabbath, so that one will not act in the way the one acts on an ordinary day and come to level indentations at a time that he acts such in a place that is not paved.",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "Fruits that fell on the Sabbath - it is forbidden to eat them until the going out of the Sabbath - this is a decree lest one pluck [fruit]. A myrtle that is attached - one is permitted to smell it since it has no benefit other than to smell it, and behold its smell is found [even while attached]. But an citron [etrog] or an apple, and anything appropriate for eating is forbidden to smell it while attached [as] a decree lest one cut it off to eat it.",
+ "",
+ "We may not ride on the back of an animal on Shabbat. It is a decree, lest one will cut off a twig to [prod] it. And we may not suspend [things] on an animal and one may not climb an animal while it is still day [before Shabbat] in order to sit upon it on Shabbat. And we may not lean against the side of an animal. [But leaning on something that is leaning against] the sides of an animal is permissible. One who climbed a tree on Shabbat inadvertently is allowed to come down. [If he did so] knowingly, he is forbidden to come down. And concerning an animal; even [if he climbed on it] knowingly, he should come down because of [the prohibition of] causing pain to animals. And so [too], we may discharge the load from on the back of an animal on Shabbat because of causing pain to animals.",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "One who cuts a vegetable into [very] fine pieces in order to cook them has transgressed a subcategory of Grinding and is liable. Therefore, it is forbidden to shred hay or carob before animals, whether large animals or small animals, because it appears as if one is [transgressing] Grinding. However, one may cut gourds before an animal, or an animal carcass before dogs, because there is no [prohibition] of grinding regarding fruit. One may untie bundles of straw before an animal or spread, by hand, small sheaves, but not large sheaves, because of the effort it entails."
+ ],
+ [
+ "",
+ "Why did the Sages forbid entering a bathhouse on Shabbat? Because of the attendants who would heat hot water on Shabbat and say it had been heated before Shabbat. Therefore they decreed that a person may not enter the bathhouse on Shabbat even sweat. And they decreed that one may not wash all of one's body in hot water, not even in hot water that was heated on the [prior to] Shabbat; but one's face and one's hands, and one's feet are permitted. Regarding what case are we talking? About hot water heated by fire- a decree because of the bathhouse. But the hot waters of Tiberias, and similar, in it, it is permitted to wash one's whole body in them. And it is forbidden to wash in hot water that is in caves, because the caverns have steam, and one will come to sweat, and do it was considered to be like a bathhouse."
+ ],
+ [],
+ [
+ "There are things that are forbidden on the Sabbath even though they are not similar to creative labor and they do not bring [one] [to doing] creative labor. And because of what were [they] forbidden? Because it was said \"If because of the Sabbath you refrain your feet from acting on your concerns on My holy day\" (Isaiah 58:13) and it was said, \"And you shall honor it, [refraining] from doing your ways, from finding your desires and from speaking about a matter\" (Isaiah 58:13). Therefore it is forbidden for a person to go [after] one's concerns on the Sabbath, and even to speak about them. For example, if one would speak with one's business partner [about] what he will sell the following day or what he will buy or how he will build this house or regarding which merchandise will go to a certain person's place. All of this and similar cases are forbidden, as it says: \"speaking about a matter\" - speaking is forbidden; thinking is permitted.",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "All the things that are forbidden because of sh'vut: it was not decreed regarding them bein ha-shamashot [i.e. between sunset and twilight], but rather it is during the actual day that they are forbidden, but bein ha-shamashot they are permitted, and [this case] is when there is a matter of commandment or an urgent matter. How? It is permitted for him bein ha-shamashot to climb a tree or to swim in the water to bring a lulav or a shofar. And similarly bringing down from a tree or bringing out from a semi-public domain an eruv that one made. And similarly if one is troubled, hurried, or in need of a thing that is a matter of sh'vut, bein ha-shamashot, behold it is permitted. But if there was not an urgent matter and there was no matter of a commandment there, it is forbidden. Therefore, we do not tithe what is certain [i.e. know to be untithed] bein ha-shamashot even though the separation of tithes on the Sabbath is forbidden because of sh'vut. But we tithe d'mai [i.e. produce that we are unsure if it has been tithed].",
+ "",
+ "The Sages forbade the carrying of some things on the Sabbath in the way that one does it on an ordinary day. And because of what did this prohibition come to pass? And they said: just as the Prophets warned us and commanded us that your walking on the Sabbath should not be like your walking on an ordinary day and the conversation of the Sabbath like the conversation of an ordinary day, as was said \"and speak of a matter\", kal v'chomer [i.e. an a fortiori argument] that there should not be any carrying on the Sabbath like the carrying on an ordinary day so that it will not be like an ordinary day in one's eyes and one will come to lift and repair items [moving them] from corner to corner or house to house or move stones away, and similar cases, in that behold one is idle and sits in one's house and loosk for something to busy oneself with. And we would find that he did not rest and had nullified the meaning of what was said \"so that one will rest\" (Exodus 23:12)."
+ ],
+ [
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "Any item that one is careful regarding it lest it should decrease in is value, for example, things set aside as merchandise and particularly expensive items that one is careful regarding them lest they deteriorate, it is forbidden to carry them on the Sabbath. And this is what is called \"muktzah because of a monetary loss.\" For example: the large file, a pin of the plow, a butcher's knife, a knife of a leatherworker, the carpenter's spade, a spice-dealer's mallet, or similar cases.",
+ "Any item that has been set aside because it is forbidden, it is forbidden to carry it. For example, a lamp that they lit regarding the Sabbath and the menorah that has the lamp upon it, and the table that has money on it, even though the lamp went out or the money fell, it is forbidden to carry them, in that anything that was forbidden to carry bein ha-shamashot [between sunset and twilight], it is forbidden to carry it during the entire Sabbath even though the thing that caused the prohibition has gone."
+ ],
+ [],
+ [
+ "The one who goes outside the boundary of the city on the Sabbath is lashed, as it is said, \"one shall not go out from one's place on the seventh day\" (Exodus 16:29). This \"place\" is the boundary of the city. And the Torah dod not give the amount [of distance] for this boundary, but the Sages had a tradition that this boundary was 12 mil outside, equal to the Israelites camp. And thus Moses our teacher said to them: do not go outside the camp. And from the words of the [Rabbis], a person shall not go outside the city other than 2000 cubits, but outside of 2000 cubits is forbidden, in that 2000 cubits is the pasture land of the city....",
+ "You find from what was learned that a person is permitted on the Sabbath to walk the entire city, even if it was [as big as] Nineveh, whether it was surrounded by a wall or not surrounded by a wall. And similarly, it is permitted to walk outside the city 2000 cubits in every direction, square, like a square tablet such that one benefits from the corners. And if one went outside 2000 cubits, we lash him with lashes of rebellion until 12 mil. But if he went out and distanced [himself] from the city more than 12 mil, even one cubit, he is lashed from the [law of] the Torah."
+ ],
+ [],
+ [
+ "It is biblically mandated positive commandment to sanctify the Sabbath with speech, as it is written (Exodus 20, 7): \"Remember the sabbath day, to keep it holy.\" i.e. Remember through remembrance of praise and through Kiddush. And it must be remembered when it begins and when it ends. When it begins - with Kiddush, and when it ends - with Havdala...",
+ "And this is the language of sanctifying the day (Kiddush). Blessed are You, HaShem, our God, Eternal Sovereign, Who sanctified us through the commandments, and desired us, and has given us the Holy Sabbath through love and desire as an inheritance, a memorial for the works of creation. First of all holy occasions, a commemoration of the exodus from Egypt, for You chose us and set us as different than all peoples, and You gave us through love and desire Your Holy Sabbath as an inheritance. Blessed are You, HaShem, Who Sanctifies the Sabbath.",
+ "..",
+ "The essential time to make Kiddush is in the evening. If you did not make Kiddush in the evening whether accidentally or on purpose, you make Kiddush at any point in the day time. Similarly, if you did not make Havdalah at night you may make Havdalah the next day or at any point before the end of Tuesday. However, Havdalah with a candle is only made when Havdalah is made on a Saturday night.",
+ "It is forbidden for a person to eat or drink wine from the time when the day became sanctified until he sanctifies the day [with Kiddush]. And similarly from when the day goes out, it is forbidden for him to begin to eat and drink and to do creative labor or to taste anything a until he separates [makes Havdalah] And to drink water is permitted. If he forgot or it passed and he ate or drank before he sanctified or before he separated, behold this one sanctifies or separates after he eats.",
+ "It is from the words of the Sages to sanctify over the wine and to separate over the wine. And even though one separated during the Prayer [i.e. Amidah], one needs to separate over the cup. And after one separates [during the Prayer] and one says \"between holy and ordinary\", it is permitted for one to do creative labor, even though one has not separated over the cup. And one blesses of the wine first, and after that sanctifies. And one does not wash one's hands until one sanctifies.",
+ "",
+ "Kiddush is only done in the place of a meal. How? One does not make Kiddush in one house and eat in another house. However, if one made Kiddush in one corner, one can eat in another corner. And why do we make Kiddush in the synagogue? Because of the guests, who eat and drink there.",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "One may only make Kiddush on wine that is suitable to have been offered on the altar. Therefore, if honey or leaven was mixed with the wine, even if only a mustard seed sized was mixed with a barrel full of wine, one can not make Kiddush on that mixture. That is how we instruct people to act in all of the West. However, there are are those that do permit the use of wine mixtures for Kiddush. They are of the opinion that the suitability of wine mixtures is not based on wine that can be offered on the altar. Rather, the only prohibited wines are those that have a bad odor or were left uncovered or were cooked. On any one of those wines you can not make Kiddush.",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "Just as we sanctify on the night of the Sabbath and separate upon the going out of the Sabbath, so too we sanctify on the nights of holy days of Festivals and separate upon their going out and upon the going out of the Day of Atonement, in that all of them are sabbaths of the LORD. And we separate upon the going out of holy days of Festivals into ordinary days of the Festival and upon the going out of the Sabbath into holy days of Festivals, but we do not separate upon the going out of Yom Tov into the Sabbath.",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "And why do we bless over the spices at the going out of the Sabbath? Because the soul is saddened at the going out of the Sabbath, we gladden it and settle it down with a good smell."
+ ],
+ [
+ "Four concepts were said regarding Sabbath, two from the Torah, and two from the words of the Sages and explicated through the Prophets. From the Torah: \"Remember\" (Exodus 20:8) and \"Observe\" (Deuteronomy 5:12). And explicated through the Prophets: Honor and delight, as it is said, \"And call the sabbath a delight, And the holy of the LORD honourable\" (Isaiah 58:13).",
+ "What is honor? It is what the Sages said that it is a mitzvah to wash one's face, hands, and feet in hot water on the eve of Shabbat for the sake of honor for Shabbat. One should wrap Tzitzit, and sit respectfully, waiting for Shabbat to commence just as one does he goes out to greet a king. And the early Sages would gather their students on the eve of Shabbat and wrap themselves and say, \"Come, let us go out and greet Shabbat, the king.\"",
+ "Honoring the Sabbath includes wearing clean clothing. One's Sabbath rainment should be distinct from that of the week. If he has no additional set of clothing, he should loosen his garment so that his style of dress is not like that of the week. Ezra established that the people would wash their clothes on Thursday, to honor the [coming] Sabbath.",
+ "It is prohibited to set a meal and drink on the eve of the Sabbath, because of honor for the Sabbath. And it is permitted to eat and drink [outside of a meal context] until it gets dark. And even so, because of honor for the Sabbath, a person should inhibit himself from setting a meal from [the time allowed to say the afternoon prayer] Mincha and on, so that he can enter the Sabbath with an appetite to eat.",
+ "A person should order his table on the day before Sabbath, and even if he only needs an olive's amount, and similarly, he should order his table post-Sabbath, and even if he only needs an olive's amount, so as to honor it as it enters and as it leaves. And he must fix up his house during the day, due to the honor of the Sabbath. And there should be a candle lit, the table set for eating, and the bed spread, for all of these are for the honor of Sabbath.",
+ "Even if one is a very important person, not accustomed to buying things from the market or getting involved in housework, one is required to do things that are necessary for Sabbath with one's body, for this is its honor. Among the original sages were one who would split wood for cooking, one who would cook or cure meat, trim wicks, or light candles, and some who would go out and buy things needed for Sabbath, for eating and drinking, even though he wasn't accustomed to such. And anyone who increases implementation of this concept is praiseworthy.",
+ "What is \"enjoyment\"? This is what the Sages said that one should prepare a fatty cooked dish and spiced drinks for the Shabbat, according to ones financial ability. Anyone who increases in his Shabbat expenditures and in preparing many good foods is worthy of praise. If one is unable to afford (these expenditures), even if one only makes fried vegetables or something similar in honor of the Shabbat, this is considered fulfillment of enjoyment of the Shabbat. One is not obligated to pain himeself or to ask from others in order to increase his Shabbat meal. The early Sages said \"make your Shabbat like a weekday and do not come to rely on people\".",
+ "One who is affluent and wealthy and for whom every day is like the Sabbath needs to differ his Sabbath diet from his weekday diet. And if it's impossible to change it, he should change the time of his meals: if he usually [has meals] early [in the day], he should [eat] later, and if he usually [eats] late, he should [make the meal] earlier.",
+ "A person is obligated to eat three meals on Shabbat: one in the evening; one in the morning; and one in the afternoon. And he must be careful with these 3 meals to not lessen from them at all. And even a poor person who is supported by charity must eat three meals. And if he is sick from an abundance of eating or he is constantly fasting he is exempt from three meals. And it is required to establish each meal of the three on wine and to break [bread] on two loaves. And so too on holidays.",
+ "Eating meat and drinking wine is considered delight (oneg), as long as he can afford it. It is not permissible though to sit down for a meal on wine on Shabbat and festivals at the time of communal learning. This then was the custom of the early righteous ones. They would pray the morning and additional service in the synagogue, then go to their home and eat the second meal, and then return to the study house to read [Torah] and repeat [Mishnah] and pray the afternoon service, and afterwards sit down for a meal on wine and eat and drink until Shabbat has ended.",
+ "It is forbidden for a person to walk on the eve of the Sabbath (i.e. Friday] more than three parasot from the beginning of the day so that he arrives at his house while there is till much daytime and he can prepare his festive meal, in that behold the people of the household would not know that he is coming that day in order to prepare for him. And there should be no need to say [such] if he was being a guest at the place of others since he would embarrass them because they will not have prepared for him the appropriate thing for guests. ",
+ "It is forbidden to fast and to sound trumpets and to supplicate and to beg for mercy on Shabbat. Even for such [grave] troubles that the community would [ordinarily] fast and cry out because of them; on the Sabbath and festivals we do not fast and sound trumpets, aside from a city that is surrounded by non-Jews or a river, or a ship that is shipwrecked. In these [cases] we sound trumpets on the Shabbat to [encourage others to] aid them and we supplicate and ask for mercy for them.",
+ "We do not besiege cities of worshipers of stars and constellations less than three days before the Sabbath in order to settle down the minds of the men of war and they will not be frightened or distracted on the Sabbath. We do not set sail on a boat less than three days before the Sabbath in order to settle down one's mind before the Sabbath and one is not suffering too much. And for a matter of a commandment one may set sail on the sea even on the eve of the Sabbath [i.e. Friday]. And he interrupts [his journey] with it on the Sabbath, and if it does not rest... From Tyre to Sidon and similar cases, even for an optional matter it is permitted to set sail on the eve of the Sabbath. And in a place where it is customary not to set sail on the eve of a Sabbath in general, we do not set sail.",
+ "Marital relations are included in the obligation of enjoyment of the Shabbat. Therefore Torah scholars fulfill their marital obligations once a week, on the Shabbat. It is permissible to have marital relations with a virgin, even in the first instance, and there is no transgression of (the Shabbat laws) of \"injuring\" or \"pain\" to her. "
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/English/Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/English/Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a5c7575bc3a2a81207747c9ea1fa9f96ad5fcbbe
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/English/Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019.json
@@ -0,0 +1,745 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Sabbath",
+ "versionSource": "Nataf translation",
+ "versionTitle": "Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019",
+ "status": "locked",
+ "priority": 3.0,
+ "license": "CC-BY",
+ "shortVersionTitle": "Rabbi Francis Nataf, 2019",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, הלכות שבת",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Sefer Zemanim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "",
+ "",
+ "And any place where it is stated that one who does this thing is exempt (patur), [it means] that he is exempt from excision, from stoning and from a sacrifice; but it is [still] forbidden to do this thing on Shabbat, the prohibition being rabbinic (literally, from the words of the scribes). And it is a distancing from forbidden work [forbidden by the Torah itself]. And one who does it volitionally is struck with lashes of rebellion. Likewise, any place where it is stated, “We do not do such and such,” or “It is forbidden to do such and such on Shabbat”; one who does it volitionally is struck with lashes of rebellion.",
+ "",
+ "Things that are permissible to do on Shabbat, but it is possible that while doing it, he will do forbidden work through them and it is also possible that the will not do so; if he does not have intention to do that particular work, it is permissible. How is this? A man may drag a bed, a chair or a bench and that which is similar to them on Shabbat, so long as he does not intend to dig a ditch in the ground at the time that he drags them. Hence if they dug a ditch into the ground, he need not be concerned, since he did not have intention [for it]. Likewise, a man may walk on top of grass on Shabbat, so long as he does not intend to uproot it. Hence if they are uprooted, he need not be concerned. And he may wash his hands with “fruit dust” and that which is similar to it, so long as he does not intend to remove the hair [on his hands]. Hence if they fall out, he need not be concerned. It is likewise permissible to enter a small breach on Shabbat even though he removes small pieces [of the wall]. And likewise with anything that he does not intend like this – it is permissible.",
+ "But if he did an act and forbidden work is done through it such that it is certain that it would be done from that act, he is liable [for it] even if he did not intend [to do the work]. For it is well-known that it is impossible that this work would not be done [through his act]. How is this? If one needs the head of a chicken for an infant to play with and he cuts off its head on Shabbat – even though his end purpose is not solely to kill the chicken – he is liable, since it is well-known that it is impossible to cut off the head of a living being and that it should live. Rather, death comes as a result of [his action]. And likewise with anything that is similar to this.",
+ "Anyone who does forbidden work on Shabbat even though he does not need the work itself is [nevertheless] liable for it. How is this? If he extinguishes a lamp because he needs the oil or the wick so that it not to be consumed, or so that it not be burned or that it should not crack the clay of the lamp – he is liable. For extinguishing is forbidden work and he intended to extinguish [it], even though he did not need the extinguishing itself, and he only extinguished it for the sake of the oil or for the sake of the clay or for the sake of the wick. Likewise, one who transports a thorn four ells in the public domain or extinguishes a coal so that the public is not hurt by them is liable. As even though he does not need the extinguishing itself or the transporting itself but rather [just wants] to remove the danger, he is liable. And likewise anything that is similar to this.",
+ "Anyone who intends to do forbidden work, but a different forbidden work that he did not intend is done [instead]; he is exempt for it, as he did not fulfill his thought. How is this? When he threw a stone or an arrow at his fellow or at an animal to kill them, and it went and uprooted a tree in its trajectory but it did not kill [the target], he is exempt. And it is an a fortiori case if he intends to do a lighter prohibition and he does a stringent prohibition. For example, if he intends to throw within a karmelit (a rabbinically defined public domain) and the stone reaches a public domain, he is exempt. And likewise, anything that is similar to this. If he intended to do something permissible and does something else – such as if he intends to cut detached [vegetation], but he cuts attached [vegetation] – he is not liable at all. And likewise anything that is similar to this.",
+ "One who intended to pluck black figs but plucked [green] figs, or intended to first pluck figs and then grapes but the matter was switched and he plucked grapes first and then figs, is exempt. Even though he plucked all that he thought, since he did not pluck [them] in the order that he thought, he is exempt – as he did it without intention. For the Torah only prohibits thought out work (melakhet machshevet).",
+ "When there are two lit lamps or two extinguished lamps in front of him and he intended to extinguish the one but extinguished [the other], or to light this one but he lit [the other], he is liable – as he did [the category] of the work that the thought to do. Behold what this resembles: One who intended to pluck this fig and he plucked [another]; or one who intended to kill this one and killed [another]. For you see that the forbidden work that he thought to do was done.",
+ "But if he intended to light [one] first and to then extinguish the [other one] after it, but the matter was switched and he first extinguished [the one] and then lit [the other] after it, he is exempt. [But] when he extinguished this one and lit [the other] one in one breath, he is liable. As even though he did not have the lighting precede, he surely did not delay it, but rather both of them were as one and he is therefore liable. And likewise anything that is similar to this. And anyone who does forbidden work while unaware (of his actions) and did not intend it is exempt.",
+ "Anyone who intends to do forbidden work, but more than his intention is done, is liable. [If] less than his intention [is done], he is exempt. How is this? If he intended to transport a load behind him and it came to be in front of him, he is liable. For he intended an inferior safekeeping [of the load] and it became a superior safekeeping. But if he intended to transport [it] in front of him and it came to be behind him, he is exempt. For he intended to transport it with a superior safekeeping and he transported it with an inferior safekeeping. And likewise anything that is similar to this.",
+ "When he is bound with a sash and he placed a load between his flesh and his cloak; whether this load, the way of which is to be transported in this way, comes to be in front of him or it comes to be behind him, he is liable. As it is its way [of carrying in this manner], that it shifts.",
+ "Anyone who intends to do forbidden work on Shabbat, begins it and does a [requisite] amount is liable – even if he does not finish all of the work that he intended to do. How is this? If he intended to write a letter or a deed on Shabbat, we do not say that he is not liable until he fulfills his intent and writes the whole bill or the whole letter. Rather, he is liable from when he writes two letters (of the Hebrew alphabet). Likewise if he intended to weave a whole garment, he is liable from when he weaves two threads. And even though his intention is to finish the garment, since he did the [requisite] amount with intention, he is liable. And likewise anything that is similar to this.",
+ "Any forbidden work that an individual can do by himself, but it is done by two in partnership – whether this one does part of it and that one part [of it], such as when one lifts up an object in this domain and the other puts it down in another domain; or whether the two of them did it together from beginning to end, such as when the two of them grabbed a quill and wrote or grabbed a loaf (of bread) and transported it from [one] domain to [another] domain – they are surely exempt.",
+ "But if neither of them is able to do it by himself unless they are combined, such as two that grabbed a beam and transported it to the public domain – since there is not enough strength in either of them to do it by himself and they did [the work] in partnership from beginning to end – they are both liable. And there is one [requisite] amount for both of them (i.e. as if they were one person). [But] if one of them had enough strength to transport it by himself, [yet] the two of them transported it [together], this first one who was able [to do it by himself] is liable, and the second one is [only considered] a helper – and a helper is not liable at all. And likewise anything that is similar to this.",
+ "All that destroy are exempt. How is this? If he injured his fellow or an animal in a destructive way, and likewise if he tore clothing or burned them or broke vessels in a destructive way, he is surely exempt. When he dug a hole but only needs the dirt, this is damaging and he is [thus] exempt. Since his intention was to damage, even though he did forbidden work, he is exempt.",
+ "Anyone who destroys in order to improve is liable. How is this? If he destroys [something] in order to build in its place, or erased in order to write in the place that he erased or dug a hole in order to build foundations in it, and likewise anything that is similar to this, he is liable. And their [requisite] amount is like the [requisite] amount of the one that improves [corresponding to that particular damage].",
+ "Anyone who does forbidden work on Shabbat, part of it inadvertently and part of it volitionally – whether he was volitional and in the end became inadvertent or he was inadvertent and in the end became volitional – is exempt. [But when] he would do the entire [requisite] amount of the forbidden work from beginning to end volitionally, he would then be liable for excision. And if it would be with witnesses and a warning, he [would be] liable for stoning. And [if] he would do the entire [requisite] amount of the forbidden work inadvertently from beginning to end, he would then be liable for a set sin-offering."
+ ],
+ [
+ "Like all the other commandments, Shabbat is overridden by danger to life. Hence we execute all of the needs of an ill person in mortal danger according to the word of an expert physician in that place on Shabbat. When there is a doubt whether there is a need to profane the Shabbat for him or there is not a need, and likewise if [one] physician said to profane the Shabbat for him but another physician said he does not need [it], we profane the Shabbat. For [even] a doubt about [danger to] life overrides the Shabbat....",
+ "When they evaluated him on Shabbat as requiring such and such for eight days, we do not say, “Let us wait until the evening, so as not to profane two Shabbats for him.” Rather we profane [it] from today, which is Shabbat, and we profane even a hundred Shabbats for him. So long as he needs [it] and he is in danger or the doubt of a danger, we profane [it]. And we light a lamp for him, we slaughter for him and we bake and cook and heat up hot water for him – whether to give him to drink or whether to bathe his body. The principle of the matter [is that] Shabbat for an ill person in [mortal] danger is like a weekday concerning all of the things that he needs.",
+ "These things should not be performed by non-Jews, minors, servants or women, lest they consider the Sabbath a light matter; instead, scholars and sages of Israel are to carry them out. One must not put off the desecration of the Sabbath in treating a serious patient, as it is written: \"If a man obeys them he shall live by them\" (Leviticus 18:5), but he must not die by them. From this you may infer that the laws of the Torah are not meant to wreak vengeance upon the world, but to bestow on it mercy, kindliness, and peace. And it is written concerning those heretics that say that is desecrating the Shabbat (Ezek. 20:25), “I too have given them statutes that are not good and judgments that they will not live with.”",
+ "",
+ "Likewise if he has an internal wound in his body, from the lips inwards – whether in his mouth, whether in his intestines, whether in his liver and his spleen or in all of the other internal places – he is surely an ill person in [mortal] danger, and he does not need evaluation that his illness is serious. Hence we profane the Shabbat for him immediately without [need for] evaluation. And a wound that is on the back of his hand or the back of his foot is like an internal wound and does not require evaluation; and [so] we profane the Shabbat on account of it. And a fever that makes the flesh bristle is like an internal wound and we profane the Shabbat on account of it. And so too every illness about which the physicians say that there is a danger – even though it is external in the skin of the flesh – we profane the Shabbat on account of it, according to their word.",
+ "We heat water for someone who has swallowed a water leech and we execute all of his medical needs on Shabbat, since it is a mortal danger. Likewise we execute all of the medical needs to save someone bitten by a rabid dog or one of the animals that crawl on the ground that kill – even if it is a doubt if they kill or if they do not kill.",
+ "[In the case of] an ill person that the physicians evaluated that a dried fig should be brought to him and ten men ran and brought him ten dried figs at the same time, they are all completely exempt. And [this is so] even if they brought it one after the other, and even if he was healed with the first one. For they were all allowed to bring it.",
+ "[In the case of] an ill person that requires two dried figs and we only found two dried figs on two stems and three dried figs on one stem, we cut the stem that has three – even though he only needs two – so that they do not increase the harvesting [done as a result]. We accordingly cut one stem and we do not cut two stems. And likewise anything that is similar to this.",
+ "[In the case of] one who cooks for an ill person on Shabbat, and the ill person eats but leaves [some of it] over, it is forbidden for a healthy person to eat from the remainder, [as a] decree lest he increase [the food that he cooks] for his sake. But [in a case of] one who slaughters [an animal] for an ill person on Shabbat, it is permissible for a healthy person to eat raw meat from it, as there no addition [to the forbidden work involved] in the thing, such that we decree lest he increase for his sake. And likewise anything that is similar to this.",
+ "[In the case of] an ill person not in [mortal] danger, we execute all of his needs through a gentile. How is this? We say to a gentile to do it, and he does it – to cook, to bake, to bring medicine from one domain to [another] domain and that which is similar to these [actions]. Likewise, he may have his eyes colored by a gentile on Shabbat, even though there is no danger [to him]. And if they require things that have no forbidden work [involved] with them, even a Jew executes them. Hence we lift up the ears on Shabbat, lift up the cartilage (below the heart) and restore a broken bone. And all that is similar to this is permissible.",
+ "A woman giving birth is surely in mortal danger when she bends down to give birth, and [so] we profane the Shabbat for her. We call a learned midwife from one place to [another] place and we cut the umbilical cord and tie it. And if she requires a lamp at the time that she yells out from her birth pangs, we light a lamp for her – even if she is blind, as her mind is put at ease by the lamp even if she does not see. And if she requires oil and that which is similar to it, we bring it to her. And anything that can be altered [from its usual way], we alter while it is brought. For example, her friend should bring [the item] hanging in her hair. And if [this is] impossible, she should bring it in its [usual] way.",
+ "We do not assist an idolatress to give birth on Shabbat, even for pay and even when there is no profanation [of the Shabbat]; and we do not concern ourselves with enmity [that this may cause]. However we do assist the daughter of a resident stranger (ger toshav), since we are commanded to sustain him, but we do not profane the Shabbat for her.",
+ "We profane the Shabbat for a birthing woman and execute all of her needs from when the blood starts to flow until she gives birth and for three days after she gives birth – whether she says, “I need [it],” or whether she says, “I do not need [it].” And from three to seven [days]; if she says, “I do not need [it],” we do not profane the Shabbat for her. But if she was quiet – and there is no need to say if she said, “I need [it]” – we profane the Shabbat for her. And from seven to thirty days, she is surely like an ill person that is not in [mortal] danger. And [so] even if she says, “I need [it],” we only do forbidden work for her through gentiles.",
+ "We make a bonfire for a birthing woman even in the days of summer, since the cold is very difficult for a birthing woman in the cold areas. But we do not make a bonfire to warm an ill person. [However] if he let blood and got cold, we make a bonfire for him even during the season of Tamuz (the hottest part of the summer). And we bathe an infant on Shabbat on the day that it is born after we cut the umbilical cord – even with hot water that was heated on Shabbat. And we apply salt to him and give him a bone massage because it is dangerous if they do not do all these [things] to him. Likewise, we bathe him in hot water that was heated on Shabbat before circumcision, [right] after the circumcision and three days after the circumcision because of the danger.",
+ "[If] a woman dies while sitting on the birthing chair, we bring a knife on Shabbat – even through a public domain – and cut her abdomen and take out the fetus, in case he be found alive. For a doubt about mortal [danger] overrides the Shabbat – even for one who does not have [a prior] assumption of being alive.",
+ "We must save an endangered life on the Sabbath without first asking for permission from a religious authority. The more speedily a man saves a life, the more praise he deserves. If, for example, he sees a child falling into the lake on the Sabbath, he may cast a net and pull him out, even though he is likely to catch some fish along with him. [If] he heard that an infant was drowning in the sea, and he spread his net to bring him up but only brought up fish, he is completely exempt. If he intended to bring up fish, and he brought up fish and the infant, he is exempt. Since he brought up a child with the fish, even though he did not hear that he was drowning, he is exempt.",
+ "[If] a child that fell into a well, one removes a ring [of its wall] and brings him up – even though he creates a step [to the well] at the time of its removal. [In a case in which] a door is locked in front of an infant, one breaks the door and extracts him – even though he splits it into wood [planks] that are fitting for work – lest the infant panic and die. [If] a fire erupts and there is a man there about whom we are concerned that he be burned [alive], we extinguish it to save him from the fire – even though he flattens a path and fashions it at the time of the extinguishing. And whoever is the first to save [another] is surely praiseworthy; and he need not get permission from the court (beit din) for anything that involves a [mortal] danger.",
+ "[If] a rockslide (more frequently, the collapse of a building) falls on someone and there is a doubt if he is there or he is not there, we excavate [the debris] on his account. [If] they found him alive – even if he is crushed and it is impossible that he will heal – we excavate [it] on his account and extract him to live for the short time [he has left].",
+ "[If] they checked to his nostrils and did not find any breath to him, they leave him there – as he is already dead. [If] they checked and found the [people] higher up dead, they should not say, “The [people] lower down have already died.” Rather, we excavate for all [of them], as it is possible in a rockslide that the higher one will die and the lower one be alive.",
+ "[In the case of] a courtyard that had idolaters and Jews – even one Jew and a thousand idolaters – and a rockslide fell upon them, we excavate all of it for the sake of the Jew. [If] one of them left to a different courtyard and that courtyard collapsed upon him, we excavate [it] on his account, in case the one that left was a Jew and the remaining ones were idolaters.",
+ "[If] they all moved from this courtyard to another courtyard; and when they moved, one of them left and entered [still] another courtyard and a rockslide fell upon him, but it is not known who he is; we do not excavate [it] on his account. For since they all moved, [we assume] the Jew is not here – since anyone who left them when they were walking is surely assumed to have left from the majority [of this group]. Hence if the majority were Jews – even though they all moved – and one of them left to another courtyard and the rockslide fell upon him, we excavate [it] on his account.",
+ "One who is journeying in the wilderness and does not know when is Shabbat counts six days from the day upon which he [discovered his] error and sanctifies the seventh and recites the blessings of the day, and makes havdalah at the conclusion of the Shabbat [according to that count]. And on each and every day – even on the one that he sanctifies and after which he makes havdalah – he is permitted to do only [work required] for his sustenance, in order that he not die. But it is forbidden for him to do more that [what is required] for his sustenance, as there is a doubt about each and every day that it is Shabbat. And if he knows that it is the eighth day from his departure or the fifteenth day and similar to this count, he is surely permitted to do [unlimited] work on that day. For the matter is certain that he did not leave with a caravan on Shabbat. But on the other days, he does only enough [work] for his sustenance.",
+ "[If] idolaters besiege Jewish cities: If they came for monetary matters (i.e. to demand ransom, etc.), we do not profane the Shabbat on their account and we do not go out to war against them. But with a city near the border, we go out against them with weapons and profane the Shabbat on their account – even if they only came about matters of hay and straw. However if they came about matters of lives or they prepared for war or [the nature of the siege is unknown], we go out against them with our weapons and we profane the Shabbat on their account in every place. And it is commandment upon all Jews who are able, to come and go out and help their besieged brothers and save them from the idolaters on Shabbat. And it is forbidden for them to delay until the conclusion of Shabbat. And when they have saved their brothers, it is permitted for them to return with their weapons to their place, so as not to hinder them in the future.",
+ "And likewise [in the case of] a mangled ship at sea or a city surrounded by troops or by [an overflowing] river, it is a commandment to go out and save them with anything with which he can save them. And it is even a commandment to save an individual that is being chased by idolaters or a snake or a bear that is chasing him to kill him. And it is even permissible to do several [types of] forbidden work and even to make weapons. And we cry out and supplicate for them on Shabbat and we blow horns to help them. But we do not supplicate or cry out about pestilence on Shabbat.",
+ "We [begin] sieges against idolater cities [at least] three days before the Shabbat. But we make war against them each and every day, and even on Shabbat, until we conquer them – even if it is an optional war. They learned from the oral tradition (on Deut. 20:20), “until it be subjugated” – and even on Shabbat. And there is no need to say [this] regarding a commanded war. And Yehoshua only conquered Jericho on Shabbat."
+ ],
+ [
+ "It is permissible to start forbidden work from the eve of Shabbat, even though it is finished on its own on Shabbat; as we are only forbidden to do forbidden work on the day of Shabbat itself. But when the work is done by itself on Shabbat, it is permissible for us to benefit from that which was done on its own on Shabbat.",
+ "How is this? We open water channels to a garden on the eve of Shabbat, and it fills up and continues the whole entire day. And we place the mugmar (sweet smelling smoke) under the clothes and they give off the smell and continue the whole entire Shabbat. And we place an eye-salve on the eye and a bandage on a wound and [the wounds] are medicated and continue the whole entire Shabbat. And we soak dyes and ink with the twilight [before Shabbat] and they soak and continue the whole entire Shabbat. And we put wool in the cauldron and strands of flax into the oven and they are transformed and continue the whole entire Shabbat. And we spread nets for wild animals, birds and fish with the twilight and they are trapped and continue the whole entire Shabbat. And we load the beams of the olive press and the wheel of the winepress with the twilight and the liquids flow [from the olives and grapes] and continue the whole entire Shabbat. And we light the lamp or the bonfire from the eve and it is lit and continues the whole entire Shabbat.",
+ "And we place a stewpot on top of the fire, or meat in the oven or on the coals, and they cook and continue the whole Shabbat and we eat it on Shabbat. But with this thing, there are things that are forbidden, [as a] decree lest he stoke the coals on Shabbat.",
+ "How is this? We do not leave on the fire on Shabbat, a cooked food that is not fully cooked or hot water that is not fully heated or a cooked food that is fully cooked, but the more it condenses the better it is for it – even though it was placed [on the fire] while still day [on the eve of Shabbat, as a] decree lest he stoke the coals on Shabbat in order to complete its cooking or in order to make it condense. Hence if he raked [the coals of] the fire; or covered the fire of the stove with ashes or with thin flax scraps; or the coals dimmed, as they are then surely as if covered by ashes; or he [only] fed the fire with straw or stubble or the dung of [sheep and goats], as there are surely no burning coals there – it is surely permitted to leave [cooking foods] upon it. For he has surely removed his mind from this cooked food, and [hence] we do not decree lest he stoke the fire.",
+ "To what are these words applicable? To a stove, the fumes of which are lesser. But [regarding] an oven – even if he raked the fire or covered it with ashes or fed it with straw or stubble – we do not leave [the cooking foods] inside it or on top of it, and we do not place next to it a cooked food that is not fully cooked or [one] that is fully cooked but the more it condenses the better it is for it. For since its fumes are very hot, he does not remove his mind [from the food] and we are concerned lest he stoke this small fire – even though it is the fire of straw and stubble or covered.",
+ "And why did they forbid to leave [cooking food] on an oven even though it is raked? Because one who rakes only rakes most of the fire and its power. But it is impossible to rake all of the fire to the point that he does not leave a single remnant. Since its fumes are hot, [we are concerned] lest he stokes in order to enkindle the remaining remnants in the oven.",
+ "The fumes of a kupach (a small oven) are greater than the fumes of a stove but lesser than the fumes of an oven. Hence if he fed it with olive pulp or wood, it is surely like an oven and we do not leave [cooking foods] inside it or on top of it, and we do not place next to it a cooked food that is not fully cooked or [one] that is fully cooked but the more it condenses the better it is for it – even though he raked it or covered it with ashes. But if he feeds it with straw or stubble, it is surely like a stove that is fed with straw or stubble and we leave [cooking foods] on it. And it is permissible to place [food not fully cooked] next to a stove from the eve [of Shabbat], even though it is not raked or covered by ashes. And which is a stove and which is a kupach? A stove has room for the placement of two stewpots on top and a kupach has room for the placement of one stewpot on top.",
+ "It is permissible to leave on the fire, a raw food that has not cooked at all or [a food] that has been fully cooked but the more it condenses the worse it is for it – whether with a stove or a kupach, or whether with an oven. Likewise, if one throws a [raw piece of meat] at twilight into any food that is partly cooked or that is fully cooked but the more it condenses the better it is for it – all of it becomes like a raw food, and it is [thus] permitted to leave it on the fire even though he did not rake and did not cover [it. This] is because he had already removed his mind from it and will not come to stoke the coals.",
+ "Any cooked food that is forbidden to leave [on the fire]: If he transgressed and left it, it is forbidden to eat it until the conclusion of Shabbat, and he waits [the time needed] in order to make it (as if there had been no cooking or condensing on Shabbat, and he would have to make it now). But if he forgot it, it is forbidden until the conclusion of Shabbat [only] if it was a cooked food that had not been fully cooked. But if it was a cooked food that was fully cooked but the more it condensed the better it was for it, it is permissible to eat it immediately on Shabbat.",
+ "Anything that is permissible to leave on [an open] fire is forbidden to return to its place on Shabbat once it is removed. And we only return [a cooking food] on top of a raked or covered stove or in a stove or kupach that was fed by straw or stubble. And that is when he has not placed the stewpot on the ground. But once he placed it on the ground, we do not return it – even on top of a stove that is raked or covered. And we do not return [food] to an oven nor a kupach that has been fed with olive pulp or wood – even though he raked or covered [it] – because its fumes are very hot. And with anything that we do not return [food to it], neither do we place [food] next to it on Shabbat.",
+ "It is forbidden to insert a ladle into a stewpot to remove [food] from it on Shabbat while it is on the fire, since he is [thereby] stirring it. And this is one of the auxiliaries of cooking, such that it is as if he is cooking on Shabbat. And it is permissible to return [food] from [one] stove to [another] stove – even from a stove the fumes of which are lesser to a stove the fumes of which are greater – but not from a stove to a covering nor from a covering to a stove.",
+ "A man may not fill up a stewpot with pounded wheat and lupines or a jug with water and put it in the oven on the eve of Shabbat eve with the twilight and leave them [there]. For [regarding] these and all that are similar to them, they are as if they were partially cooked – even thought they were not cooked at all – since they do not need much cooking. And [so the] minds [of those that do this] are upon them, to eat them immediately. Hence it is forbidden to leave them in the oven. And if he transgressed and left them, they are forbidden until the conclusion of Shabbat; and he waits [the time needed] in order to make it.",
+ "If one put meat into an oven while still day [before Shabbat] and left it during Shabbat, it is permissible if it is young goat meat or that which is similar to it – as if he stokes the coals, the meat will burn, since it only requires the warmth of the fire alone. But if it is the meat of [a mature] goat or an ox, it is forbidden, lest he stoke the coals to cook it. However, if he seals the opening of the oven with clay, it is permissible. For if he comes to open the oven and to stoke, the wind will enter and the meat will harden and go bad and the oven will get cold (and the meat will go bad).",
+ "Likewise we do not make a decree about anything that the wind makes go bad, [based on the concern of] lest he open it and stoke. And because of this, we put strands of flax into the oven with the twilight; since if he opens it, it will go bad.",
+ "[If] he put a whole young goat into the oven, it is surely like the meat of a [mature] goat or an ox; and [so] it is forbidden to leave it, lest he stokes the coals – unless he seals the oven. And it is permissible to lower the lamb of the Pesach (Passover) sacrifice into the oven with the twilight – even if he did not seal [it] – because the members of the grouping (organized to share the meat) are alacritous.",
+ "We only roast meat, an onion or an egg over a fire, in order that they will be roasted while still day [before Shabbat] and become fit to eat [then]. And if they remain afterwards over the fire on Shabbat to the point that they are very roasted, it is permissible – since it is like they are [something] being condensed and it is bad for it. For if he stokes [the coals, these foods] will burn, since they are over the actual fire. And because of this, we leave the mugmar under clothes with the twilight; as if he stokes the coals, the mugmar (which is directly on the coals) will burn and the clothes will become smoky.",
+ "Note you have learned that anything we have forbidden in this matter is not forbidden because it is effected on Shabbat, but rather [as a] decree lest he would stoke the coals. Hence we only put wool in the cauldron if it had been removed from the fire, lest he stoke the coals. And that is when its opening has been sealed with clay, lest he stir it from when it got dark.",
+ "We only put bread in the oven or a pancake on top of the coals with the twilight, in order for its face that is cleaving to the oven [wall] or fire to become crusty. And if they are left there afterwards until their baking is done, it is permissible – as if he stokes, he will make them go bad. But if he put [them] in the oven [right] before twilight and they still did not become crusty [by the time it got dark): If volitional, it is forbidden to eat from them until the conclusion of Shabbat; and he waits [the time needed] in order to make it. But if inadvertent, it is permissible for him to peel off food for three meals. And when he peels, he should not peel with a bread shovel in the way that he does on weekdays, but rather with a knife and that which is similar to it.",
+ "A man may build a bonfire from anything he wants – whether on the ground or whether on a sconce – and kindle it while still day and use its light or be warmed by it on Shabbat. And he needs to kindle most of the bonfire before darkness to the point that the flame rises from it before Shabbat. But if he did not kindle most of it, it is forbidden to benefit from it on Shabbat, [as a] decree lest he stoke it and move the logs so that the flame rise. And if he kindled a single log, he needs to kindle most of its thickness and most of its circumference while it is still day.",
+ "To what are these words applicable? To the outlying area (outside the Temple). But in the Temple, we light the fire from the bonfire of the Chamber of the Hearth with the twilight; and we are not concerned lest he stoke the coals, as the priests are alacritous.",
+ "[If] the bonfire was [made] of reeds or of seeds, he does not need to kindle most of it. Rather once the fire began upon them, it is permissible to use it – because the fire catches quickly with them and he does not need to stoke. Hence if he bundled the reeds or placed the seeds in a wrapping, they are surely like logs – and a flame needs to rise from it before Shabbat.",
+ "One need not light most of a bonfire made from tar or sulfur or fatty [materials] or wax or straw or stubble before Shabbat – as the fire kindles it quickly."
+ ],
+ [
+ "There are things that if one covers a cooked food with them, it heats up and adds to its cooking, similar to fire; such as olive pulp, manure, salt, lime and sand – and grape skins, rags and grass when these three are moist, and even on account of themselves. And these things are called, “something that adds fumes.” And there are [also] things that if one covers a cooked food with them, it only retains its heat and does not add cooking, but rather prevents it from cooling off; such as dry grape skins, [dry] rags, [dry] grass, produce, dove feathers, flax scraps, a carpenter’s wood-shavings, hides and wool fleece. And these things are called, “something that does not add fumes.”",
+ "According to the law, it was [permissible] to cover a cooked food with something that adds fumes while it is still day and leave it covered on Shabbat. But the Sages forbade covering with something that adds fumes while it is still day, lest the stewpot boils on Shabbat and he need to uncover it to allow the boiling to rest and [then] return and cover it on Shabbat – and he would be found covering with something that adds fumes on Shabbat, which is forbidden. Hence it is permissible to cover with something that adds fumes at twilight (bein hashmashot); as at twilight, [most] stewpots will already have boiled over and their boiling will have rested. And once they have rested, they no longer boil over.",
+ "Likewise, according to the law, it was [permissible] to cover a cooked food with something that does not add fumes on Shabbat itself. But the Sages forbade this thing, lest he cover with hot ashes and there be a remnant of fire in it and he be found stoking coals. Hence they forbade covering something hot on Shabbat with something that does not add fumes.",
+ "[When there is] a doubt whether darkness [has arrived] or not, it is permissible to cover something hot. And it is permissible to cover something cold on Shabbat with something that does not add fumes, so that it not get completely cold or to dissipate its coldness. [In the case of] hot water that was covered on the eve of Shabbat and became uncovered on Shabbat, it is permissible to cover it – as he surely does not add [to the cooking in this way]. And it is permissible to replace the covering. How is this? He takes the covering and places dove feathers [in its place] or he takes the dove feathers and places the covering.",
+ "[If] he removed a cooked food or hot water from [one] vessel to another vessel, it is permissible to cover the other vessel on Shabbat with something that does not add [fumes], as it is with something cold. For they only forbade to cover something hot in its original vessel it which it was cooked. But if he removed it [from there], it is permissible.",
+ "We place a [hot] urn on top of a [hot] urn on Shabbat, a [hot] stewpot on top of a [hot] stewpot, a stewpot on top of an urn and an urn on top of a stewpot; and we seal their openings with dough – not in order that they will heat up, but rather so that they will keep their heat. As they only forbade to cover on Shabbat. But it is permissible to place a hot vessel on top of a hot vessel in order for them to retain their heat. However we do not place a vessel that that has something cold on top of a hot vessel on Shabbat; as [by doing this,] he generates heat in it on Shabbat. But if he leaves it from the eve, it is permissible – since he is not covering with something that adds [fumes]."
+ ],
+ [
+ "",
+ "",
+ "",
+ "The period from sunset until the time when three stars of medium size become visible is called twilight. It is uncertain whether this period is part of the preceding day or of the following night. We generally decide in favor of greater stringency on this score; hence, the Sabbath lights may not be lit during twilight. And one who inadvertently does forbidden work at twilight on the eve of Shabbat and at the conclusion of Shabbat is nevertheless liable for a sin-offering. And these stars are not the large ones that are visible during the day and not the small ones that are only visible at night, but rather the medium ones. And from when three of these medium stars become visible, it is surely night with no doubt.",
+ "We do not make the wick that we light on Shabbat from something upon which the fire flickers, such as wool, hair, silk, cypress-wool, uncombed flax, the webbing of a palm tree, types of soft wood or that which is similar to them. Rather [we make it] from something upon which the fire catches, such as combed flax, silk clothes, cotton and that which is similar to them. One who lights needs to light the majority of what comes out of the wick.",
+ "One who wraps something with which we light, over something with which we do not light: If it is to thicken the wick in order to add to its light, it is forbidden. But if it is to harden the wick so that it stand and not slip down, it is permissible.",
+ "We may put a grain of salt or a bean particle on top of the lamp on the eve of Shabbat, so that it kindles [properly] on Shabbat night. And we may make a bonfire from all of the wicks that we do not light with on Shabbat – whether it is to warm up by it or whether it is to use its light; whether it is in a sconce or whether it is on the ground. And they only forbade to make them into a wick for a lamp alone.",
+ "Oil with which we light on Shabbat must be [easily] drawn by the wick. But we do not light with oils that are not drawn by the wick, such as tar, wax, castor oil, lamb’s tail and tallow. And because of what do we not light with wicks that the fire does not catch, and oils that are not drawn by the wick? [It is] a decree lest the fire of the lamp be dingy and he [then] incline it at the time that he uses its light.",
+ "One may put a minimal amount of oil into molten fat or fish innards that dissolved, and [then] light. But even if he mixed oils with which we do light into oils with which we do not light, he may not light [with them] – since they are not drawn.",
+ "We do not light with itran (a type of tar) because its smell is bad – lest he leave it and go out; and it is an obligation upon him to sit by the light of the [Shabbat] lamp. And [he may not light] with balm because its smell is good – lest he take some from the lamp – and also because it flutters; and not with white naphtha – and [that is forbidden] even during the week, because it flutters and he will come to [be in] danger.",
+ "It is permissible from the outset to light with other oils, such as radish oil, sesame [oil], turnip oil and all that are similar to them. There is no prohibition except only [with] those that the Sages enumerated.",
+ "One may not put a perforated vessel full of oil above the opening of a lamp so that [the oil] drip. Nor may he fill a dish with oil and put it next to the lamp and place the head of the wick in it so that it draw [from the oil. It is] a decree lest he take form the oil in the vessel, since it is surely not made disgusting by the lamp (as it would if the oil was sitting below the flame in a lamp). And it is forbidden to benefit from the oil that was lit on Shabbat and even if the lamp was extinguished, and even if [the oil] dripped out; since it is designated (muktseh) on account of the prohibition. But if he connects the vessel that has the oil in it to the lamp, with lime, clay or that which is similar to them, it is permissible.",
+ "We do not put a vessel under a lamp to catch the oil in it on Shabbat – as it surely negates a vessel from its preparedness. But if he had put it [there] while it is still day, it is permissible. And we put a vessel under a lamp on Shabbat to catch the sparks, since there is no substance to them, and he has [thus] not negated it from being carried. But it is forbidden to put water in it – even from the eve of Shabbat – since he quickens the extinguishing of the sparks.",
+ "We do not examine [clothing] by the light of the lamp, nor do we read by the light of the lamp, and even if it is two stories high. And if there are ten houses one on top of the other and the lamp is on the top one, he many not read or examine by its light [even] in the lower one, lest he forget and incline [it]. But if there were two [people] reading one topic, they are allowed to read in front of the lamp – since each one will remind his fellow if he forgets. But [this is not the case] with two topics, as each one is preoccupied with his topic.",
+ "Infants may read in front of their teacher by the light of the lamp, since the teacher watches them. But he should not read – as he is not afraid of them. However, he should see the book by the light of the lamp until he sees the beginning of the section that he needs to have them read. And afterwards, he gives them the book in their hands and they read in front of him.",
+ "It is forbidden to bring close vessels that are similar to one another and only recognizable with great deliberation to the light of the lamp and distinguish one from the other, lest he forget and incline [it]. Hence it is forbidden for a butler who is not regular to check cups and dishes by the light of the lamp, since he does not recognize them – whether with a lamp of olive oil, or whether with a lamp of naphtha that has much light. But a regular butler is permitted to check cups and dishes by the light of the lamp, since he does not need much deliberation. But if it is olive oil, we do not instruct him to check. Even though it is permitted, it is a decree lest he stock up from it.",
+ "It is forbidden to open and close a door [with] a lamp behind it in its [accustomed] way – since he will extinguish it. Rather, he must be careful at the time he opens [it] and at the time that he closes [it]. And it is forbidden to open the door across from a bonfire on Shabbat such that the wind blows upon it – and even if there is only a common wind (not a strong one) there. And we may place a Shabbat lamp on top of a tree attached to the ground and it is not a concern.",
+ "We blow six blasts of the horn in all the Jewish provinces and cities on the eve of Shabbat. And they would blow from a high place, so as to have hear all of the people of the city and all of the people of its open area.",
+ "[With] the first blast, those standing in the fields refrain from plowing and hoeing and from doing work in the field. And those closer are not allowed to enter the city until the ones further come, and they all enter at one time. But the stores are still open and the stands still standing. [When] he begins to blow a second time, the stands are removed and the stores are closed. But the water urns and the stewpots are still resting on the stove. [When] he begins to blow a third time, the one who removes [his food], removes [it]; and the one who covers, [it] covers [it]; and they light the lamps. And [the blower of the horn] pauses enough to roast a fish or to attach bread to the oven. And [then] he blows a tekiah, teruah and a tekiah and stops.",
+ "He blows the first blast in the afternoon (at mincha), and the third close to the setting of the sun. And likewise, we blow at the conclusion of Shabbat after the coming out of the stars, to permit the people [to do] their work.",
+ "They would not blow [on] Yom Kippur that fell out to be on the eve of Shabbat. [If it] fell out to be at the conclusion of Shabbat, we do not blow and we do not make havdalah. We blow but we do not make havdalah [when] a holiday comes out to be on the eve of Shabbat. [If it] fell out to be after Shabbat, we make havdalah, but we do not blow."
+ ],
+ [
+ "It is forbidden to say to a gentile to do labor for us on Shabbat even though he was not commanded regarding Shabbat and even though he said to him [to do the labor] before Shabbat and even though there is no need for this labor other than [until] after Shabbat. And this matter is forbidden rabbinically (literally, from the words of the scribes) so that Shabbat will not be light in their eyes and they will come to do [forbidden work] themselves.",
+ "[In the case of] a gentile who did forbidden work on his own on Shabbat: If he did it for the sake of a Jew, it is forbidden to benefit from that work until the conclusion of Shabbat; and he waits [the time it would take] in order to make it. And that is when the thing is not in public to the point that many know that this thing was done on Shabbat for the sake of x. But if he did it for himself alone, it is permissible to benefit from it on Shabbat.",
+ "How is this? A Jew is permitted to use the light that was lit by a gentile. But if it was for the sake of a Jew, it is forbidden. [If] a gentile made a ramp upon which to descend from a ship, the Jew can descend after him. But if it was for the sake of a Jew, it is forbidden. [If] he filled water to give drink to his animal, the Jews can give [his animal] to drink after him. But if it was for the sake of a Jew, it is forbidden. [If] he plucked grasses to feed his animal, the Jews may place his animal [adjacent] so he can eat from them. And that is when that gentile does not know that Jew – lest he increase his work for his sake; and it come out that he did it for the Jew. Likewise [with] anything which he can increase, [the Jew] can only benefit from it on Shabbat if he does not know him.",
+ "But something which cannot be increased or decreased, such as a light and a ramp; since he did it for himself, the Jew can benefit [from it] after him on Shabbat, even though he knows him. [In the case of] a lamp lit at a party on Shabbat: If the majority are Jews, it is forbidden to use its light – as one who lights, lights with the majority in mind. But if the majority are gentiles, it is permissible to use its light; half and half, it is forbidden. [If] a fire broke out on Shabbat and a gentile comes to extinguish it, we do not say to him, “Extinguish,” or “Do not Extinguish,” since his rest is not upon (commanded to) us. And likewise anything that is similar to this.",
+ "[In the case of] a dead person for which the gentiles made a coffin and dug a grave on Shabbat or brought flutes to eulogize him with them: If [this was done] in private, he waits in order to make it at the conclusion of Shabbat and he buries him. But if the grave was on a large boulevard and the coffin was on top of it and all of the passers-by are saying that this which the gentiles are doing now on Shabbat is for x – that Jew should surely never be buried in it, as it is in public. But it is permissible to bury another Jew in it, and that is when he waits in order to make it. And likewise anything that is similar to this.",
+ "[In the case of] a gentile that brought flutes for a dead person on Shabbat – even though he brought them from next to the [city] wall, he must wait at the conclusion of Shabbat [the time needed] in order to bring it from a place close by. And afterwards they can eulogize with them. [This is] lest they brought them to the wall from another place at night, and they brought them in during the morning. And if he knew with certainty that they brought them from place x on Shabbat, he must wait after the Shabbat in order to bring if from that place. And that is when the thing is not on a big boulevard, like we said.",
+ "[In the case of] a city that Jews and gentiles lived in it and there was a bathhouse that was [used] on Shabbat: If the majority are gentiles, it is permissible to bathe in it at the conclusion of Shabbat immediately. But if the majority are Jews, he waits in order that the hot waters be heated – since it was heated for the sake of the majority. [If it was] half and half, he waits in order that the hot waters be heated. And likewise anything that is similar to this.",
+ "[If] a Jew said to a gentile to do forbidden work for him on Shabbat – even though he transgressed and we strike him with lashes of rebellion – he is permitted to benefit from that work in the evening after he waits [the time needed] in order to make it. And in every place, they only forbade after he waits [the time needed] in order to make it, for the sake of this thing: As if you say that it be immediately permissible – lest he will say to a gentile to make it for him, and he will find the thing ready immediately [after the Shabbat]. But since they forbade until after he waits in order to make it, he will not say to a gentile to make it for him – as he surely does not gain anything. For he is [regardless] delayed in the evening, [the time needed] in order to make this thing that was made on Shabbat.",
+ "It is permissible to tell a gentile to do something that is not a forbidden type of work and is only forbidden to do on Shabbat on account of a rabbinic decree. And that is when there is a little illness or there be a great need for the thing, or on account of [the performance of] a commandment.",
+ "How is this? The Jew says to the gentile on Shabbat to climb a tree or swim on the face of the waters in order to bring him a shofar (to blow on Rosh Hashanah), or a knife for a circumcision; or to bring him water from [one] courtyard to [another] courtyard, that does not have an eruv [connecting] them, to wash an infant or someone in pain. And likewise anything that is similar to this.",
+ "It is permissible for one who buys a house in the Land of Israel from a gentile to say to the gentile to write him a deed on Shabbat. For speaking to a gentile [to do forbidden work] is [only] forbidden from the words [of the Rabbis]; and they did not decree it in this matter, on account of the settlement of the Land of Israel. Likewise, one who buys a house in Syria from one of them – as Syria is like the Land of Israel regarding this matter.",
+ "It is permissible for a man to come to an agreement with a gentile about work and determine the money [he will pay] and the gentile does [the work] for himself, even though he does [it] on Shabbat. Likewise is it permissible for one to hire a gentile for an extended period, even though he does it [the work] on Shabbat. How is this? For example, he hired the gentile for a year or two to write for him or weave for him; and he surely writes and weaves on Shabbat, and [yet] it is permissible. [It is] is as if he determined with him that he write a book for him or weave a garment for him at any time that he wants. And that [it is permitted] is when he does not calculate [the payment] of each day with him (such that he would be paid by the day, including Shabbat).",
+ "To what are these words applicable? In private, such that everyone not knows that this work being done on Shabbat is for the Jew. But if it was well-known, revealed and publicized, it is forbidden. For one who sees the gentile occupied [with the work], does not know that he determined [permissible terms] and [will] say that x hired the gentile to do work for him on Shabbat.",
+ "Hence [in the case of] one who comes to an agreement with a gentile to build him his courtyard or his wall or to harvest his field, or hired him for a year or two to build him a courtyard or to plant him a vineyard: If the work was in the city or within the perimeter (techum), it is forbidden for him to allow [the gentile] to do [work]on Shabbat, on account of those that see him that do not know that he agreed [with permissible terms]. But if the work was out of the perimeter, it is permissible – since there is no Jew there to see the workers, when they are occupied [with the work] on Shabbat.",
+ "Likewise, it is permitted for a man to rent his vineyard or his field to a gentile, even though he will sow it and plant it on Shabbat. As the onlooker will know that they are rented or that he provided it to them for sharecropping. [But] it is forbidden to rent to a gentile something which is referred to by the name of a Jew, and it is not the way of that place to rent it out or to provide it for sharecropping. [That is] because the gentile does forbidden work on that place, and it is referred to by the name of its Jewish owner.",
+ "It is permitted to lend and rent vessels to a gentile – even though he will do forbidden work on Shabbat with them – since we are not commanded about the rest of vessels. But it is forbidden [to do so with one’s animal or one’s slave, since we are commanded about the rest of an animal or slave.",
+ "[In the case of] one who has a partnership with a gentile in work or merchandise or a store: If they stipulated at the beginning that the earnings of Shabbat are only for the gentile – whether little or much – and the earnings of another day in exchange for the Shabbat are only for the Jew, it is permitted. But if they did not stipulate [this] at the beginning; when they come to divide [the earnings], the gentile alone takes the earnings of all the Shabbats, and they divide the rest. And [the gentile] does not add anything to him in exchange for the Shabbat unless they stipulated [it] at the beginning. Likewise, it is the same law if they had a partnership to work a field.",
+ "And if they did not stipulate [how to divide the earnings] and the earnings from Shabbat were unknown, it appears to me that the gentile alone takes a seventh of the [total] earnings, and they divide the rest. [In the case of] one who provides money to a gentile with which to do business, he divides the earnings with the gentile evenly – even though he did business on Shabbat. And so did all of the Geonim decide.",
+ "A man should only give his vessels to a gentile craftsman to work with them on the eve of Shabbat in time for [the craftsman to] leave his house with them before dark – even though he has [already] transacted it with him. Likewise, a man should only sell, lend in any way, pawn or give his objects to a gentile in time for him to exit the entrance to his house with that item before Shabbat. For the whole time that he is in his house, no one knows when he gave it to him. And [hence] when the gentile exits his house with the item of the Jew in his hand on Shabbat, [the Jew] will appear as if he lent or pawned or transacted or sold it to him on Shabbat.",
+ "It is permitted [for] one to give a letter to a gentile to deliver to another city if he determined the wage for the delivery – and even if he gave it to him on the eve of Shabbat at dusk. And that is when he left the entrance to his house before Shabbat. But if he did not determine [the wage]: If there is a man in that city that regularly collects all the letters and sends them to all the [other] cities with his messengers, it is permitted to give the letter to the gentile. And that is when there is enough time in the day in order for him to reach the house adjacent to the wall [of the city] before Shabbat – as perhaps the house of this one who takes the letters and sends them is adjacent to the wall. But if there is no person that regularly [does] this but it is rather the gentile that is given the letter that delivers it to another city; it is always forbidden to send [it] with the gentile, unless he had designated the money [he is paying him for this].",
+ "It is permissible for a gentile to bring his items and store them in the house of a Jew on Shabbat. And it is even permitted [if] the Jew tells him, “Put them in this corner.” And we may invite a gentile [to our home] on Shabbat and we place provisions for him in front of him to eat. And if he takes them and goes out [to a different domain], we are not implicated – since his rest is not [commanded] upon us. Likewise, we may place provisions in front of a dog in the courtyard; and if he takes them and goes out, we are not implicated.",
+ "[In the case of] one who was traveling on the road and the day became sanctified upon him (Shabbat began) and he had money with him; he gives it to a gentile to transport it and he takes it back from him at the conclusion of Shabbat. And even though he did not give him a wage for this, and even though he gave it to him after it got dark, it is permissible – as a person is panicked about his money and it is impossible for him to throw it down; and if you do not permit this thing which is only rabbinic (literally, from the words of the scribes) to him, he will come to bring it [to his destination] in his hand and transgress a type of work forbidden by the Torah. To what are these words applicable? To his [own] purse. But he may not give a found object to a gentile, but rather transports it [himself, by walking] less than four ells each time (walking that distance and stopping over and over).",
+ "[In the case of] a Jew that did forbidden work on Shabbat: If he transgressed volitionally, it is forbidden for him to ever benefit from that forbidden work. But it is permissible for other Jews to benefit from it at the conclusion of Shabbat; as it is stated (Exod. 31:14), “You shall keep the Shabbat, for it is holy” – it is holy, but its acts are not holy. How is this? [If] a Jew cooked on Shabbat volitionally, it can be eaten by others at the conclusion of Shabbat – but he may never eat it. But if he cooked inadvertently, it can be eaten immediately at the conclusion of Shabbat, whether by him or by others. And likewise anything that is similar to this.",
+ "[In the case of] produce that went out of the perimeter and came back: [If] inadvertent, they may be eaten on Shabbat, as no act was done to their substance and they were not changed. [But if] volitional, they may not be eaten until the conclusion of the Shabbat.",
+ "[In the case of] one who hires a worker to watch a cow or a baby for him, he may not give him the wage for Shabbat. Hence [the worker] is not accountable on Shabbat. But if the wage-worker one hired was hired for the week or hired for the year, he gives him the full wage. Hence he is accountable on Shabbat. Yet he should not say to him, “Give me my wage for Shabbat,” but he should rather say to him, “Give me my wage for the year,” or “for ten days.”"
+ ],
+ [
+ "[With regard to] the forbidden types of work for which one is liable stoning and excision if volitional, and a sin-offering if inadvertent – some of them are primary categories (avot), and some of them are sub-categories (toledot). And the number of the primary categories of all the types of forbidden work is forty-less-one. And these are them: Plowing, sowing, reaping, binding, threshing, winnowing, sorting, grinding, sifting, kneading, baking, shearing, whitening, combing, dyeing, spinning, making loops, tying the threads of the warp to the base of the loom, weaving, separating the threads, tying, untying, sewing, tearing, building, demolishing, striking with a hammer, hunting, slaughtering, skinning, curing, smoothing leather, cutting, writing, erasing, etching [lines into parchment], burning, extinguishing and carrying from one domain to another.",
+ "All these types of work and anything that [shares] their function are called primary categories of forbidden work. How is their scope? It is one whether he plows or digs or makes a furrow, they are certainly [the same] primary category of forbidden work. As each and every one is digging into the ground, and they have one function.",
+ "Likewise one who plants seeds, one who plants trees, one who puts shoots into the ground, one who grafts and one who prunes – all of these are [only] one primary category from the primary categories of work, and they have one function. For each one of them is intended make something grow.",
+ "Likewise one who reaps grain or legumes, one who harvests grapes, one who brings down dates, one who gathers olives and one who collects figs – all of these are one primary category of forbidden work. For each one of them is intended to remove something from its source of growth. And the remaining primary categories [all follow] this pattern.",
+ "The subcategory is a type of forbidden work that is similar to one of these primary categories. How is this? A person who cuts a vegetable into small [pieces] to cook it is liable, since this work is a sub-category of grinding. For when a person grinds, he takes one [large] entity and divides it into many parts. [So] anyone who does something similar to this is surely [engaged in] a subcategory of grinding. Likewise, one who takes a strip of metal and rubs it to get its powder in the manner that goldsmiths do – this is surely a subcategory of grinding.",
+ "Likewise one who takes milk and puts in [a piece of] stomach (rennet) to churn it – this one is surely liable on account of a subcategory of sorting. For he separated the curds from the milk. And if he [processes] it and makes it into cheese, he is liable on account of building. For anyone who gathers one piece to another and adheres it all until it becomes one entity – this is surely similar to building. And likewise with each and every type of forbidden work from the primary categories, they have subcategories in the way that we have said. And from the makeup of the forbidden work done on Shabbat, you will know from which primary category it is a derivative or from which primary category it is a subcategory.",
+ "It is the same [if] one does one of the primary categories of forbidden work or one of the subcategories – he is liable for excision when volitional; stoning, if witnesses came [to testify about it]; and a sin-offering when inadvertent. If so, what is the difference between the primary categories and the subcategories? The only difference between them is about the matter of the sacrifice alone. As one who does many primary categories in one forgetful spell is liable a sin-offering for each and every primary category. But if he did a primary category and its subcategories in one forgetful spell, he is only liable for one sin-offering.",
+ "How is this? See that [if] he plowed, sowed and reaped on Shabbat in one forgetful spell, he is liable for three sin-offerings. And even if he did forty-less-one [primary categories] inadvertently – such as [if] he forgot that these types of work were forbidden to do on Shabbat – he is liable a sin-offering for each and every type of forbidden work. But if he ground, cut a vegetable and rubbed a strip of metal in one forgetful spell, he is only liable for one sin-offering. For he only did one primary category and its subcategories. And likewise anything that is similar to this.",
+ "One who does many types of forbidden work [that are] derivative from one type of forbidden work is only liable one sin-offering. How is this? See that [if] he sowed and planted [a tree] and grafted and pruned in one forgetful spell, he is only liable for one sin-offering. For they are all one [derivative of] one primary category. And likewise anything that is similar to this."
+ ],
+ [
+ "One who plows a minimal amount is liable. One who weeds around tree roots, one who removes grass and one who prunes twigs to beautify the land are surely [doing] a subcategory of plowing; so from when he does a minimal amount, he is liable. Likewise, one who evens out the surface of a field – such as one who lowered a mound and flattened it or one who filled in a gully – is liable on account of plowing, and its [requisite] amount is a minimal amount. Likewise the [requisite] amount for anyone who evens out hole is a minimal amount.",
+ "One who sows a minimal amount is liable. One who prunes a tree in order for it to grow is surely [doing a] derivative of sowing. But one who waters plants and trees on Shabbat is surely [doing a] subcategory of sowing, so he is [also] liable with a minimal amount. Likewise, one who soaks wheat and barley and that which is similar to them in water is surely [doing a] subcategory of sowing, so he is liable with a minimal amount.",
+ "One who reaps [something] the size of a dried fig is liable. And one who severs [a plant] is [doing a] subcategory of reaping. And anyone who uproots something from [the source of] its growth is liable for reaping. Hence one who severs grass from a rock, dodder that grew on a bush or grass that grew on top of a barrel is liable – as this the place of their growth. But one who severs [a plant] from a pot without a hole is exempt, as this is not the place of its growth. However one who severs [it] from a pot with a hole [big enough] for a small root is liable – since it is surely like the ground.",
+ "One who inadvertently reaps any plant, the reaping of which makes it flourish and grow – such as alfalfa or beets – is liable for two sin-offerings. One is on account that he is reaping and [the other] is on account that he is planting. Likewise one who reaps and needs the wood [of the branches] that he cuts is liable on account of harvesting and on account of planting. [If] one lifted a clod of dirt upon which grass grew from the ground and placed it on stakes, he is liable on account of severing. If it was on the stakes and he put on the ground, he is liable on account of planting. One who on Shabbat severs figs that have dried in their source (the tree), and likewise the fruit of any tree that has dried upon it, is liable – even though they are [considered] uprooted regarding impurity.",
+ "[In the case of] one who severs endives [or] who prunes reeds: If he does it for eating [by humans], its [requisite] amount is like a dried fig. But if it is for an animal [to eat], its amount] is the fill of a small goat’s mouth. And if it was for burning (fuel), its amount is enough to cook an egg. [In the case of] one who binds edibles: If he does it for eating [by humans], its [requisite] amount is like a dried fig. But if he bound [it] for an animal [to eat], its amount is the fill of a small goat’s mouth. And if it was for burning, its amount is enough to cook an egg. And the egg that is mentioned in every place is a medium egg of a chicken. And every places that it says, “enough to cook an egg,” it [means] enough to cook the size of a dried fig from the egg. And the size of a dried fig is a third of an egg. And [the prohibition] of binding is only with that which grows from the ground.",
+ "One who gathers together a cake of dried figs and makes a circle from it or pierces dates and strings them together to the point that are gathered into one body is surely [doing] a subcategory of binding, so he is liable. And likewise anything that is similar to this.",
+ "One who threshes [something] the size of a dried fig is liable. And [the prohibition] of threshing is only with that which grows from the ground. And one who extracts [something] is [doing] a subcategory of threshing, so he is liable. And likewise anything that is similar to this. One who milks an animal is liable on account of extracting. One who wounds something living that has a skin is likewise liable on account of extracting. And that is when he needs the blood that comes out from the wound. But if he only intended to damage [it], he is exempt – as he is destroying. And he is only liable once the blood or milk that he extracted is the amount of a dried fig.",
+ "To what are these words applicable? To one who wounds a beast, an animal or a bird and what is similar to them. But one who wounds his fellow is liable – even though he intends to damage – because of his emotional satisfaction, for his mind is put at ease and his anger is assuaged. And so it is like he is improving [something]. And even though he does not need the blood that he extracts from him, he is liable.",
+ "The eight swarming animals (sheratsim) that are mentioned in the Torah are ones that [are considered to] have skins with regards to Shabbat – like beasts, animals and birds. But other repugnant creatures and creeping things [are not considered to] have skins. Hence one who wounds them is exempt. And it is the same whether one wounds a beast, an animal, a bird or one of the eight swarming animals and blood comes out of them; or if the blood is [only] collected [internally to one spot], even though it does not come out – he is liable.",
+ "One who squeezes fruit to extract their juices is liable on account of extracting; and he is only liable once the liquids that he squeezed constitute the amount of a dried fig. And we are only liable from the Torah for the crushing of olives and grapes alone. But it is permissible to crush a cluster of grapes into [solid] food. For liquid that goes into food is food – and it comes out that he is extracting food from food [which is not true extraction]. However if he squeezes [it] into a vessel that has no food, he is surely crushing, so he is liable. And one who milks into food or suckles into his mouth is exempt; and he is only liable once he milks into a vessel.",
+ "One who winnows or sorts [something] the size of a dried fig is liable. And one who churns is surely [doing] a subcategory of sorting. Likewise one who sorts sediments from liquids is surely [doing] a subcategory of sorting or a subcategory of sifting, so he is liable. For the function of winnowing, sorting and sifting are similar to one another. [So] why did they count them as three [categories]? Because we count each type of work that was [done] in the [preparation of the] Tabernacle on its own.",
+ "[In the case of] one who sorts food from the residue, or one who sorts one type of food from another when there are two types in front of him: With a sieve or with a sifter, he is liable. [But] with a tray or with a plate, he is exempt. And if he sorted with his hand to eat immediately, it is permissible.",
+ "One who sorts the residue from the food – even with one of his hands – is liable. And one who sorts lupines from their residue is [also] liable, since their residue sweetens them when they are cooked with it. [Hence] it comes out as if [he] sorts residue from food, so he is liable. One who sorts food from residue with his hand to leave it even [only] for that day is as if sorting for storage, so he is liable. When there are two types of food mixed up in front of him, he may sort one type of food from another and leave it to eat immediately. But if he sorted and left [it] even [only] for that day – such as if he sorted in the morning to eat it in the afternoon – he is liable.",
+ "One who strains wine, oil, water as well as other liquids in their strainer is liable – and that is when he strains the [amount] of a dried fig. But we may filter wine that has no sediment or clear water through a handkerchief or an Egyptian basket so that it will become very clear. And we may [pour] water over sediments [until the water] will become clear. And we may place a beaten egg in a mustard strainer so that it will become clear. [In the case of] mustard that one kneaded on the eve of Shabbat, he may dissolve it and drink [it] on the next day – whether by hand or with a vessel. Likewise wine in the press – the whole time that it is fermenting – he may agitate the barrel with its sediments and [pour] it over handkerchiefs. For the sediments have not yet properly separated from the wine, such that all of the wine is like one substance. And likewise mustard, and anything that is similar to it.",
+ "One who grinds [something] the size of a dried fig is liable. And anyone who pounds spices or herbs in a mortar is surely grinding, so he is liable. One who cuts a vegetable severed [from the plant] is surely [doing] a subcategory of grinding. Likewise one who saws woods to benefit from its sawdust or one who rubs a strip of metal is liable from once he rubs off a minimal amount. But one who chops wood is not liable until he has measured out [the amount of wood] with which to cook the amount of a dried fig from an egg.",
+ "One who sifts [something] the size of a dried fig is liable. One who kneads [something] the size of a dried fig is liable. One who kneads [mud] is [doing] a subcategory of kneading. And what is its [requisite] amount? [That which is] enough to make a goldsmith’s crucible. And there is no [such thing as] kneading of ashes or of sand or of bran or of anything that is similar to them. One who places sesame seeds or flax seeds or that which is similar to them in water is liable on account of kneading – as they [then] become mixed up and connect to one another."
+ ],
+ [
+ "One who bakes [something] the size of a dried fig is liable. It is the same whether he bakes bread, cooks a food or herbs or heats up water – it all has one function. The [requisite] amount of heating water is enough to bathe a small limb. And the [requisite] amount of cooking herbs is enough that they be fit for the purpose for which they are being cooked.",
+ "One who places an egg next to an urn so that it will roast slightly and it becomes slightly roasted is liable – since one who cooks with an effect of fire is like one who cooks with fire itself. Likewise one rinses an old salted fish or a Spanish kolias – which is a very small and delicate fish – in hot water is surely liable. For scalding in hot water is the completion of its cooking. And likewise anything that is similar to this.",
+ "One who cracks an egg on a hot garment or sand or dirt of the roads which are hot because of the heat of the sun is exempt, even though it gets roasted. For the effects of the sun are not like the effects of fire [regarding that which is defined as cooking]. But they decreed about them [to forbid them] on account of the effects of fire. Likewise one who cooks with the hot springs of Tiberius or that which is similar to them is exempt. One who cooks something that is totally cooked or something that does not need to be cooked at all on the fire is exempt.",
+ "[In the case of] one who provided the fire, one who provided the wood, one who provided the stewpot, one who provided the water, one who provided the meat, one who provided the spices and one who stirred [in this sequence], they are all liable on account of cooking. As anyone who does one of the accessories of cooking is surely cooking. But if one first placed the stewpot on the stove, another one came and provided the water, another one came and provided the meat, another one came and provided the spices, another one came and provided the fire, another one came and provided the wood on the fire and another one came and stirred, only the last two are liable on account of cooking.",
+ "[If] he placed meat on the coals: If the amount of a dried fig was roasted – even in two or three places – he is liable. If the amount of a dried fig was not roasted, but all of it was cooked halfway, he is liable. If it was cooked halfway [only] on one side, he is exempt until he turns it over and it is cooked halfway on both sides. [If] he forgot and cleaved bread to the oven [wall] on Shabbat and [then] remembered, it is permissible for him to peel it off before it is baked and he come to [having done] forbidden work.",
+ "One who melt one of the types of metals or dissolves the metals until it becomes a coal is surely [doing] a subcategory of cooking. Likewise one who dissolves wax, tallow, tar, pitch, sulfur or that which is similar to it is surely [doing] a subcategory of cooking, so he is liable. Likewise, one who bakes an earthen vessel until it becomes ceramic is liable on account of cooking. The principle of the matter is whether he softens a hard substance or he hardens a soft substance – he is liable on account of cooking.",
+ "One who shears wool or hair – whether from a beast or an animal, whether it is alive or dead, and even from their pelts – is liable. What is its [requisite] amount? Enough to spin from it a thread the length of which is like the width of a double sit. And how much is the width of a sit? Enough to stretch between his thumb and his first [inside] finger when he opens [his hand as wide] as he can, and this is close to two thirds of a zeret. One who spins wool from a live creature is exempt – as this is not the way of shearing, nor the way of combing nor the way of spinning.",
+ "One who cuts his nails, his hair, his mustache or his beard is surely [doing] a subcategory of shearing, so he is liable. And that is when he cuts with a tool. But if he cuts with his hand – whether himself or someone else – he is exempt. Likewise one who cuts off a growth from his body is exempt – whether by hand or with a tool, whether from himself or from someone else. And it is permissible to cut off a growth in the Temple by hand, but not with a tool. However if it was dry, he may even cut it off with a tool and [then] perform the [Temple] service.",
+ "How much does one who cuts his hair [need] to cut so that he be liable? Two hairs. But if he cut white ones from black ones, he is liable [for] even one. [In the case of] a nail the majority of which has separated or strips of skin the majority of which have separated towards above and they disturb him, it is permissible for him to cut them by hand – but not with a tool. However if he cut them with a tool, he is exempt. And if they do not disturb him, it is forbidden even by hand. And if their majority has not separated, it is forbidden to cut them by hand even if they disturb him. And if he cut them with a tool, he is liable.",
+ "One who whitens wool, linen or crimson wool as well as anything that is similar to them – in that it is its way to be whitened – is liable. And what is its [requisite] amount? Enough to spin from it a thread the length of which is like the width of a double sit, which is the length of four handbreadths.",
+ "One who launders clothes is surely [doing] a subcategory of whitening, so he is liable. And one who squeezes a garment until the water in it comes out is surely laundering, so he is [also] liable. For squeezing is an accessory of laundering, [just] like stirring is an accessory of cooking. And there is no [such thing] as squeezing with hair. And the same is true of leather, so we are not liable for squeezing it.",
+ "One who combs wool, linen or crimson wool as well as anything that is similar to them is liable. And what is its [requisite] amount? Enough to spin from it a thread the length of four handbreadths. And one who combs tendons until they become like wool in order to spin them is surely [doing] a subcategory of combing, so he is liable.",
+ "One who dyes a thread the length of four handbreadths or something from which it is possible to spin a thread of that length is liable. And one who dyes is not liable until it be with a dye that is lasting. But a dye that does not last at all, such as one who applies red dye or vermilion paint on iron or copper and dyed it, is exempted. As you can surely remove it in its time, so he is not dying anything. And anyone whose work is not lasting on Shabbat is exempt.",
+ "One who makes the color of a dye is surely [doing] a subcategory of dying, so he is liable. How is this? For example, one who placed iron sulfate into gallnut extract so that it would all become black or placed safflower into saffron extract so that it would all become green. And likewise anything that is similar to this. And what is its [requisite] amount? Enough to dye a thread the length of four handbreadths.",
+ "One who spins the length of four handbreadths from anything that can be spun is liable – it is the same if he spins wool, flax, plumage or hair. Likewise anything that is similar to them. One who makes felt is surely [doing] a subcategory of spinning, so he is liable. And that is when he makes into felt something from which it is possible to spin the length of four handbreadths of a medium width.",
+ "One who makes two loops [in a weave] is liable. One who makes a sieve, a sifter, a basket or a net, or wove a bed with cords is surely [doing] a subcategory of making loops. So from when he makes two loops in any of these, he is liable. Likewise anyone who makes two loops with something that is made up of many loops like these is liable.",
+ "It is the way of weavers to stretch the [warp] threads to the length and width of the panel. Two hold [the threads in place] – one from here and one from there – and one beats the threads with a rod and fixes them [to be] one next to the other until they all become the warp without the woof. And the stretching of the threads in the way of weavers is the setting up of the weave. And the one who stretches is called a setter of the threads. And when he doubles it over and begins to introduce the woof into the warp, he is called a weaver.",
+ "One who sets the threads is liable; and it is one of the primary categories of forbidden work. And the one who beats on the threads until they fall into place and fixes them is surely [doing] a subcategory of setting the threads. And what is its [requisite] amount? From when he fixes the width of two fingerbreadths. Likewise, one who weaves two strings the width of fingerbreadths is liable. Whether he weaved them at the beginning or whether part of the garment was woven and he [added] to the weave, its amount is two threads (over two fingerbreadths). And if he wove one thread and finished the garment with it, he is [also] liable. [If] he wove two threads the width of three loops at the edge of the panel, he is liable [as well]. See what this resembles – one who weaves a small band the width of three loops.",
+ "One who lines up the threads and separates them during the weaving is surely [doing] a subcategory of weaving. Likewise one who braids hairs is surely [doing] a subcategory of weaving; and its [requisite] amount is from one he makes a braid the length of two fingerbreadths.",
+ "One who separates two threads is liable. And [the category of separating is defined as] one who separates the weave. Whether he separates the warp from the woof or removes the woof from the warp, he is surely separating. And so he is liable. And that is when he is not destroying [it], but rather intends to improve it in the way of those who mend the simplest garments together: As they separate [threads] and afterwards mend and go back to weave the threads that they separated until they make the two garments or the two torn sections into one. And one who [unwraps] a braid to improve it is certainly [doing] a subcategory of separating; and its [requisite] amount is like the amount for separating."
+ ],
+ [
+ "One who ties a permanent knot and it is the work of a craftsman is liable – such as if the tied a camel-driver’s knot, a sailor’s knot or the knots that strap-makers make for shoes and sandals when they make them. And likewise anything that is similar to this. But one who ties a permanent knot but it is not the work of a craftsman is exempt. And it is permitted from the outset to tie an impermanent knot that is not the work of a craftsman.",
+ "How is this? If his strap undid and he tied it; his rope undid and he tied it; or he tied a rope to a bucket; or he tied a bridle to an animal – he is certainly exempt. Likewise anything that is similar to these knots that are the work of an amateur, such that every man ties them [to be] permanent. And if he ties any impermanent knot with a knot that is the work of a craftsman, it is surely forbidden.",
+ "When getting dressed, a woman may tie the opening of her robe, even though it has two openings (and so the one might have been considered a permanent knot); the strings of her hairnet, even though it is loose on her head (and hence might also have been considered permanent); or the straps of a shoe or a sandal. [She may also tie] wine or oil jugs, even though it has two spouts; and [a garment over] a pot of meat, even though she can take the meat out without untying the knot. We may tie a pail with a cord or a belt and that which is similar to it, but not with a rope. We may tie [a rope across an entrance] before an animal or to its leg so that it will not go out, even though it has two ropes. And he can tie a cow to a trough with a rope that was tied to the cow, or tie the trough to the cow with a rope that was tied to the trough. But he may not bring a rope from his house and tie it to the cow and the trough. However if it was a weaver’s cord that is permitted to carry, he may surely bring it and tie it to the cow and the trough. [One may do all of this] because all of these knots are the work of an amateur and not permanent, but rather [something that] sometimes he ties and sometimes he unties. And therefore it is permissible to tie them at the outset. One may untie wrappers of dates and dried figs; and split, cut, take and eat [them].",
+ "It is permissible to tie anything that is fitting for animal food on Shabbat. Hence if a sandal strap tore in a carmelit, he may take a moist reed that is fitting for animal food and wrap it upon [the sandal] and tie the reed. If the strap of a shoe or a sandal falls out or most of his foot comes out [of the shoe or sandal on account of the loosening of the strap], it is permissible to put the strap back in its place, so long as he does not tie [it].",
+ "A bow is permissible, since it is not confused with a knot. Hence one can wrap a cord to the two ends of a rope that tore and make a bow.",
+ "It is permissible to tie an impermanent knot for the matter of a commandment; for example to tie [a knot] in order to measure a [requisite] amount from the amounts [legislated by] the Torah. We may tie the string of a harp that tore in the Temple, but not in the [rest of the] city. But one should not tie a string at the outset even in the Temple.",
+ "We are liable for untying any knot that we are liable for its tying. And one is exempt for untying any knot for which one who ties it is exempt. And it is permissible to untie any knot that it is permissible to tie.",
+ "One who twists a rope out of palm fronds, beet shoots, wool threads, flax threads, hair threads or what is similar to them is surely [doing] a subcategory of tying, so he is liable. And its [requisite] amount is enough for the rope to stay twisted without a knot, such that his work be permanent. Likewise, one who separates the twisting is surely [doing] a subcategory of untying, so he is liable. And that is when he does not only intend to destroy [it]. And its [requisite] amount is like the amount of the one who twists [it].",
+ "One who sews two stitches is liable. And that is when he tied the ends of the thread this way and that way, so that the stitch holds and does not undo. But if he ties more than two stitches, he is liable even if he does not tie [them], for the stitch is lasting. And one who stretches the thread of a stitch on Shabbat is liable – since it is from the auxiliaries of sewing.",
+ "One who tears two stitches to sew, in order to sew two stitches, is liable. But one who tears to ruin it, is exempt, since he is destroying. One who tears in his anger or for a dead person for whom he is obligated to tear [in mourning] is liable, because his mind is put at ease with this thing and his impulse is calmed. And since his anger is assuaged with this thing, it is like he is improving [something], so he is liable. And one who [tears to] open a collar on Shabbat is liable.",
+ "One who adheres papers or pieces of leather with scribes’ glue or that which is similar to it is surely [doing] a subcategory of tearing, so he is liable. Likewise one who separates papers that are adhered or leather that is adhered – and he does not intend to only destroy – is surely [doing] a subcategory of tearing, so he is liable.",
+ "One who builds a minimal amount is liable. One who evens the ground in a house – such as one who lowered a mound or filled in a gully – is certainly building, so he is liable. [In the case of] one who provided the stone and who provided the mortar [in that sequence, only] the one who provided the mortar is liable. But in the top row, even the one that places the stone and lays it on the mortar is liable. For we do not lay [any more] mortar upon it. And one who builds on top of vessels is exempt.",
+ "One who makes a permanent tent is surely [doing] a subcategory of building, so he is liable. Likewise, one who makes an earthen vessel – such as an oven or a barrel before they are fired – is surely doing a subcategory of building, so he is liable. Likewise one who [processes] cheese is surely [doing] a subcategory of building, so he is liable; but he is not liable until he [processes] the size of a dried fig. One who inserts the handle of a hammer into its wooden [head] is surely [doing] a subcategory of building, so he is liable. And likewise anything that is similar to this. Likewise one who implants wood into wood – whether he implants [it] with a nail or whether he implanted the wood itself until it becomes one – is surely [doing] a subcategory of building, so he is liable.",
+ "One who makes a hole in a chicken coop so that light will come in for them is liable on account of building. One who replaces the door of a well, a cistern or the extension [of a house] is liable on account of building.",
+ "One who demolishes a minimal amount is liable; and that is when he demolishes in order to build. But if he demolishes in a destructive way, he is exempt. One who demolishes a permanent tent or detaches [a piece or board of] wood that is implanted is surely [doing] a subcategory of demolishing, so he is liable – and that is when he intends to improve [it].",
+ "One who strikes [even] one blow with a hammer is liable. And anyone who does something that is the end of [an object’s] production is surely [doing] a subcategory of striking with a hammer, so he is liable. How is this? One who blows a glass vessel; one who designs a design, [or] even part of the design, in a vessel; one who etches a minimal amount; one who makes even a minimal hole – whether in wood or in metal, whether in a building or in vessels – is surely [doing] a subcategory of striking with a hammer, so he is liable. But we are not liable for the making of any hole that is not made to put in and bring out [through it].",
+ "One who splits a boil on Shabbat in order to widen the opening of the wound, in the way that the physicians do when they intend to widen the opening of the wound in order to heal, is surely liable on account of striking with a hammer – as this is a type of work of physicians. But if he split [it] to extract the pus from it, that is surely permissible.",
+ "One who chisels a minimal amount of a stone is liable on account of striking with a hammer. One who removes a stone in the foundation of a house, fixes it with his hand and replaces it in the place that is fitting for it, is liable on account of striking with a hammer. One who plucks a growth on the surface of garments – such as those growths in wool clothes – with his hand is liable on account of striking with a hammer. And that is when he is exacting about them. But if removes them in the way of preoccupation (and without being aware of his actions), he is surely exempt. One who shakes a new black cloak in order to beautify it and to remove the white wool stuck in it in the way that the craftsmen do this is liable for a sin-offering. But if he is not exacting, it is permitted.",
+ "One who traps something from a species which it is its way to be trapped is liable – for example wild animals, birds and fish. And that is when he traps them into a place that does not lack [complete] trapping. How is this? For example, [if] he chased after a gazelle until he made it go into a house, a garden or a courtyard and he closed [the gate] in front of it; or shooed a bird until he made it go into a closet and closed [the door] in front of it; or scooped fish from the water into a pail of water – he is surely liable. But if he shooed a bird into a house and closed [the door] in front of it; or went after a fish and removed it from the sea into a pool of water; or chased after a gazelle until it entered a broad hall and he closed [the door] in front of it – he is surely exempt, for this is not compete trapping. As if he wants to take it, he will need to chase after it and trap it from there. Hence, one who traps a lion is not liable until he makes it go into its cage in which it is held.",
+ "Any space in which if he runs he can reach the wild animal with one dive, or the walls of which are sufficiently close to each other that their shade will overlap in the middle, is surely a small space. So if he ran after a gazelle or that which is similar to it [so that it went] into it, he is liable. But one who runs after a wild animal or bird [so that it goes] into a space that is bigger than this is exempt.",
+ "It is the same, whether with the eight swarming animals mentioned in the Torah or with the other repugnant creatures and creeping things the species of which is trapped – one who traps from one of them is liable, as he intended to trap and he trapped. [This is] whether [this is done] for a need or not for a need or to play with them – as [one is even] liable for forbidden work that is not needed for itself. One who traps a sleeping or blind [creature] is liable.",
+ "One who sets out dogs in order that they will trap gazelles or rabbits or that which is similar to them and the gazelle ran away in front of the dog and it chased the gazelle; or [if the dog] stood in front of it and bewildered it, until the dog reached [it] and caught it – this is surely a subcategory of trapping, so he is liable. Likewise one who does [it] this way with birds.",
+ "[In the case of a] gazelle that entered a house and one person closed [the door] in front of him, he is liable. [If] two closed it, they are exempt. But if one cannot close it [by himself] and the two closed it, they are liable. [If] one sat at the entrance but did not fill it up (to fully block it), and the second one sat and filled it up, the second one is liable. [If] the first one sat and filled it up and the second came and sat at his side – even though the first one got up and walked away (and the second one is now blocking the entrance) – the first one is liable, and the second one did not do anything. So it is permissible for him to sit in his place until the evening and take the gazelle. To what is this similar? To one that closes his house to guard it, and he finds a deer kept in it – as he did not do anything. [If] a bird went under the corners of his clothes, he may sit and guard it until it gets dark. And it is permissible.",
+ "One who traps a gazelle [that is] old, lame, sick or young is exempt. One who removes a beast, a wild animal or a bird from a trap is exempt. One who traps wild animals or birds that are [already] in his possession – such as geese, chickens and [attic] pigeons – is exempt. One who traps something the species of which is not trapped – such as locusts, wild bees, wasps, mosquitos, fleas and that which is similar to these – is surely exempt.",
+ "Being that they bite – even if they do not kill – it is permissible to trap injurious creeping things on Shabbat, such as snakes and scorpions and that which is similar to them. And that is when he intends to be saved from their bite. How should he do it? He covers them with a vessel or surrounds them [with objects] or ties them up so that they cannot hurt."
+ ],
+ [
+ "One who slaughters is liable. And not only slaughtering; but anyone who takes the life of one of all the types of animals, beasts, birds, fish or swarming animals – whether by slaughtering, stabbing or hitting – is liable. One who strangles a living thing until it dies is surely [doing] a subcategory of slaughtering. Hence if he lifts a fish out of a pail of water and leaves it until it dies, he is liable. And not [even] from when it dies, but once [the size of a] sela coin has dried up between its gills, he is liable – as it can no longer live. If he extended his hand into the innards of a beast and dislocates a fetus in its innards, he is liable.",
+ "One who kills creeping things that are fruitful and multiply from a male and a female, or come to be from the dirt – such as fleas – is liable like one who kills a beast or an animal. But one who kills creeping things that come to be from dung or from rotten produce and that which is similar to them – such as meat worms and worms in legumes – is exempt.",
+ "One who searches his clothes [for lice] on Shabbat may crush the lice [between his fingers] and throw them away. And it is permissible to kill lice because they [come] from sweat.",
+ "It is permissible to kill on Shabbat animals and creeping things that bite and definitely kill from when they are seen – for example, Egyptian flies, Nineveh wasps, Chadyab scorpions, snakes in the Land of Israel and rabid dogs anywhere. But it is only permissible to kill all the other injurious creatures if they were running after him. However if they were sitting in their place or running away from him, it is forbidden to kill them. And it is permissible to trample them and kill them innocently as he is walking.",
+ "One who skins enough of the hide to make an amulet is liable. Likewise one who cures enough of the hide to make an amulet is liable. And it is the same if one salts or if one cures – as salting is a type of curing. And there is [no such thing as] curing with foods. Likewise one who smooths enough of the hide to make an amulet is liable. And what is smoothing? That is one who removes hair or wool from upon the hide after the death [of the animal] until he smooths the surface of the hide.",
+ "One who separates the lower hide from the upper hide is surely [doing] a subcategory of skinning, so he is liable. (One who separates enough of the hide to make an amulet is liable.) One who tramples the hide with his foot until it becomes hard or one who softens it with his hand and pulls it and straightens it in the way that the strap-makers do is surely [doing] a subcategory of curing, so he is liable. One who plucks the plumage from a wing is surely [doing] a subcategory of smoothing, so he is liable. Likewise, one who spreads a minimal amount of a plaster bandage, wax, tar or that which is similar to them from the things that are spreadable, until their surface is flattened is liable on account of smoothing. Likewise, one who pounds a hide stretched between two poles with his hand is liable on account of smoothing.",
+ "One who cuts enough of the hide to make an amulet is liable. And that is when he intends [to cut] the measure of its length and the measure of its width and he cuts with intention, such that it is a type of work. But if he cuts in a ruining way or without intention for its measure, but rather while preoccupied or like one who is playing, he is surely exempt. One who lops off a wing is surely [doing] a subcategory of cutting and is liable. Likewise, one who chisels posts of cedar wood is liable on account of cutting. Likewise, any cutting that a woodworker cuts from wood or a metalsmith from one of the metals is liable on account of cutting. One who takes a wood twig in front of him and snips it to pick his teeth with it or to open a door with it is liable.",
+ "It is permissible on Shabbat to cut anything that is fitting for animal food, such as straw, moist grass, palm fronds and that which is similar to them – as there is no forming of a vessel with them. And it is permissible to break off fragrant [branches] to smell them, even though they are hard and dry. And he may split as much as he wants from them – whether he is breaking off a large [branch] or a small [branch].",
+ "One who writes two letters is liable. One who erases in order to write two letters in the place of the erasure is liable. One who writes one letter as big as two is exempt. [But if] he erased one big letter and there is room to write two in its place, he is liable. [If] he wrote one letter and finished a book with it, he is liable. One who writes in order to destroy the hide is liable – as his liability is not for the place of the writing, but rather for the writing. But one who erases in order to destroy is exempt. [If] ink fell on [a page of] a book and he erased it; [if] wax fell on a ledger and he erased it – he is liable if there is enough to write two letters in its place.",
+ "One who writes a letter twice and it is a word – such as dad (breast), tat (below), gag (roof), rar (flow), sas (rejoiced), sas (a moth) and chach (hook) – is liable. And one who writes in any script and in any language is liable, and [likewise] even for two signs.",
+ "One who writes a letter adjacent to writing or on top of writing; one who intended to write [the single letter] chet and wrote zayin twice (which forms a word), and likewise with other letters; one who writes one letter on the ground and one letter on a beam such that one is surely not viewed with the other; and one who wrote two letters on two pages of a ledger and one is not viewed with the other – [are all] exempt. [If] he wrote them on two walls of a corner or two pages of a ledger, such that the one is viewed with the other, he is liable.",
+ "[If] one took parchment or that which is similar to it and wrote one letter on it in this city and walked on the same day and wrote a second letter in a different city in another scroll, he is liable. For when they are brought close, one of them is viewed with the other – and there is no need for [a substantial] act in order to bring them close.",
+ "One who writes one letter is exempt, even though they read a whole word from it. How is this? For example, [if] he wrote m. (mem), and everyone reads it as maaser; or that he wrote it instead of a number, as it is surely as if he wrote forty (the letter’s numerical equivalent) – he is surely exempt. One who checks one letter and makes it into two – such as [if] he divided the roof of the chet and it became zayin twice over – is liable. And likewise anything that is similar to this.",
+ "One who writes with his left [hand], with the back of his hand, with his foot or with his elbow is exempt. A left-hander who write with his right is exempt – for it is like the left of [most people]. But if he wrote with his left, he is liable. However one who is fully ambidextrous and wrote – whether with his right or with his left – is liable. [If] a child holds a quill and an adult holds his hand and he writes, [the adult] is liable. [If] an adult holds a quill and a child holds his hand and he writes, [the adult] is exempt.",
+ "One who writes is not liable until he writes with something that makes a lasting mark, such as ink, black [dye], copper sulfate, red dye, gum and that which is like them. And [he must] write on something upon which the writing lasts, such as leather, parchment, paper, wood or that which is similar to them. But one who writes with something that does not make a lasting mark – such as liquids or fruit juice; or writes with ink or that which is similar to it upon vegetable leaves or anything that does not last – is exempt. He is not liable until he writes with something lasting upon something lasting. Likewise, one who erases is not liable until he erases lasting writing from on top of something lasting.",
+ "One who writes on his flesh is liable, because it is [considered] leather. And even though the warmth of his flesh removes the writing later on, it is surely similar to writing that has been erased. But one who etches the shape of writing upon his flesh is exempt. One who cuts the outline of writing upon leather is liable on account of writing. One who [only] marks the outline of writing upon leather is exempt. One who passes ink over red dye is liable twice – once on account of writing and once on account of erasing. [But if] he passed ink over ink, red dye over red dye or red dye over ink, he is exempt.",
+ "Marking is a subcategory of writing. How is this? One who makes markings or images on a wall or a gate and that which is similar to them in the way that the artists do is surely liable on account of writing. Likewise, one who erases the markings to improve [it] is surely [doing] a subcategory of erasing, so he is liable. One who etches enough [of a line] below which to write two letters is liable. Woodworkers who pass a line of red dye on a beam to saw it evenly [are] surely [doing] a subcategory of etching. Likewise, stone workers who do the same with stones in order to split the stone evenly. And it is one whether one etches with a dye or without a dye, he is surely liable."
+ ],
+ [
+ "One who burns a minimal amount is liable; and that is when he needs the ashes. But if he burns [something] in a destructive way, he is exempt – as he is destroying. One who burns the hedge of his fellow or his home is liable, even though he wrecks it. For his intention was to take vengeance against his enemy, and his mind was surely put at ease and his anger was assuaged. So it was like the one who tears for his dead [relative] or in his anger who is liable; and like one who wounds his fellow during his dispute. As all of these are improving [something] with regards to their evil impulse. Likewise, one who kindles a lamp or wood – whether for warming or for giving light – is surely liable. One who heats iron in order to strengthen it in water is surely [doing] a subcategory of burning, so he is liable.",
+ "One who extinguishes a minimal amount is liable. It is the same whether one extinguishes a lamp or extinguishes a wood coal. But if one extinguishes a burning piece of metal, he is exempt. However if he intends to harden it, he is liable – as this is what metal smelters do: They heat up the metal until it becomes burning and [then] extinguish it in water in order to seal it. This is strengthening [metal], such that one who does it is liable; and it is a subcategory of extinguishing. But it is permissible to extinguish a burning piece of metal in a public domain in order that the public not be hurt by it. One who puts oil into a lit lamp is liable on account of burning. One who takes from the oil in the lamp is liable on account of extinguishing.",
+ "[In a case of] a fire that broke out on Shabbat, one who extinguishes it on account of the loss of property is liable. For the loss of property does not override Shabbat, but rather [only] the loss of lives. Hence people leave the house in order that they not die and leave the fire burning – and even if it completely burns down his whole residence.",
+ "It is permissible to make a separation with any vessels – whether [they are] full or empty – in order for the fire not to spread. We may even make a separation from new clay pots full of water – even though they will definitely crack and extinguish [the fire]. For it is permissible to cause extinguishing (to do it indirectly). And we may cover a lamp with a bowl in order that the [ceiling] not catch.",
+ "[In the case of] a crate, a chest, or a closet that caught fire – one may bring and spread a goat’s hide, or something like it form the things that fire does not [easily] burn, over the end that did not yet burn so that the fire not spread there.",
+ "[In the case of] a cloak that caught fire, he may spread it out and cover himself with it – and if it is extinguished, it is extinguished (he is not legally responsible). Likewise [with] a Torah scroll that caught fire, he spreads it out and reads from it – and if it is extinguished, it is extinguished. And he puts water on the side that has not yet caught fire – and if it is extinguished, it is extinguished. If he forgot a lit lamp on top of a tray, he may shake the tray and [the lamp will] fall – and if it is extinguished, it is extinguished. But if he left if from the eve [of Shabbat], it is forbidden to move it – even though the lamp is extinguished.",
+ "[In the case of] a gentile who comes to extinguish [a fire], we do not say to him, “Extinguish,” or “Do not extinguish” – as his rest is not [commanded] upon us. But we do not listen to a child that comes to extinguish [a fire]. And that is when he is doing [this] with the consent of his father. But [if it is] on his own initiative, the court is not commanded to stop him. And with a fire, they allowed [us] to say [to a gentile], “Whoever extinguishes [it], will not come to a loss”.",
+ "",
+ "",
+ "He who throws or passes an object from one domain to another domain commits an act secondary to that of carrying an object from one domain to another, and is liable. Similarly, he who throws or passes an object a distance of four cubits in a public domain commits an act secondary to that of carrying an object from one domain to another, and is liable. He who throws in an unusual manner is exempt.",
+ "One who carries part of an object from one of these domains to the other domain is exempt until he removes the whole entire object from this domain to that domain. [In the case of] a box full of items – even full of mustard seed – and he removed most of it from this domain to that domain, he is exempt until he removes the whole box. And likewise, anything that is similar to this. For the vessel makes it all to be like one object.",
+ "One who carries [an object] is liable – whether with his right [hand], with his left, in his lap, or [whether] he left with money tied in his sheet – since he carried [an object] in the way of those that carry. Likewise, one who carries [it] on his shoulder is liable – even though the load is above ten handbreadths in the public domain. As the load of the Sons of Kehat was likewise above ten in the Tabernacle, as it is stated (Num. 7:9), “they carried on the shoulder.” And we learn all of the forbidden types of work from the Tabernacle.",
+ "But one who carries with the back of his hand, with his foot, with his mouth, with his elbow, in his ear, in his hair, in his pocket sowed to his garment and the opening of the pocket is downwards, between one garment and another, in the seam of his garment, in his shoe or in his sandal is exempt – since he did not carry [an object] in the way of those that carry.",
+ "[In the case of] one who carries a load on his head – if the load was heavy, such as a full bag, a crate, a closet or that which is similar to them which he puts on his head and holds with his hand, he is liable. For this is the way of those that carry; and it comes out that he is like one who carried on his shoulder or in his hand. But if he took a light object such as a book or a knife on his head, and he carried it but does not hold it with his hand, he is surely exempt – since he did not carry [an object] in the way of those that carry. As it is not the way of most [people in] the world to carry objects that are laying on their heads. One who transports [an object] from the beginning of four ells to [their] end in a public domain is liable – even though he transported [it] above his head.",
+ "It is permissible for a person to carry in the public domain within four by four ells to the side of where he stands. And he may carry in this whole square. And we measure according to his ell (the length from his elbow to the tip of his fingers.) But if his limbs are those of a dwarf, we give him four ells like the medium ones of all people. And they said from the tradition that that which is stated in the Torah (Exod. 16:29), “a man should sit below himself,” is [to mean] that a man should not carry out of this square, but rather in this square – which is like the measure of a man when he extends his hands and his feet. He may carry within it only.",
+ "[In a case of] two [people], the four ells of each of whom go into the four ells of the other, they can bring [food] and eat it in the intersection – so long as this one not carry from his [area that he does not share] into the [area] of his fellow [that he does not share]. And if there were three and the middle [person’s area] is absorbed by the intersection, he is permitted [to eat] with them and they are permitted with him. But the two outer ones are forbidden with each other.",
+ "Hence it is permissible for a person to pick up an object from the public domain and to give it to his fellow who is with him within four ells. And his fellow can likewise [give it] to his other fellow at his side [and so on], even if they are a hundred. And even though the object moves several mil on Shabbat, it is permissible – for each one only carried within his four ells.",
+ "Since a person can carry in all of the square – which is four by four ells – it comes out that the length of his diagonal is five ells and three fifths. Hence one who carries or throws [an object] in the public domain is not liable until he carries over five ells and three fifths. And every place that we have said, from the beginning of four ells to the end of four ells, or one who carries four ells is liable – that is from the beginning of the diagonal of four ells until its end. But if he carried less than that, he is exempt.",
+ "It comes out that there are three measurements. How is this? One who picks up an object from the public domain from this place and put it down in another place in the public domain: If there was up to four ells between those places, it is permissible; if there was more than four ells but it was still within five ells and three fifths, he is exempt; if there was exactly five ells and three fifths, he is liable – as he surely moved an object beyond the diagonal of his square."
+ ],
+ [
+ "One who carries from one domain to another, or carries four ells in a public domain, is not liable until he picks up an object from upon a space of four by four handbreadths or more, and places it on a space of four by four handbreadths.",
+ "The hand of a person is considered like four by four [handbreadths]. Hence, if one picks up an object from the hand of someone standing in this domain and places it in the hand of someone else standing in a different domain, he is liable. Likewise, if he was standing in one of these two domains and he extended his hand into the second domain and picked up an object from it or from the hand of a person standing in it and [then] brought back his hand towards him, he is liable. And even though he did not place the object in the place in which he is standing; since it is in his hand, it is surely as if it were resting on the ground.",
+ "[In the case of] one who was eating and went out from one domain to another and had in mind to carry the food from one domain to [another] in his mouth, he is liable. For his thought makes his mouth into a place of four [handbreadths], even though he did not carry in the way of those that carry. Likewise, one who was standing in one of these two domains and urinated or spit into the second domain is liable. For he surely picked [it] up in this domain and put it down in the other domain; and his thought makes it as if he picked up from upon a space of four [handbreadths]. If he was standing in this domain but the tip of [his] penis was in the other domain when he urinated in it, he is exempt.",
+ "[If] one was standing in one of two domains and he extended his hand to the second domain and took water from there from on top of a pit full of water and removed it [to the domain in which he was standing], he is liable. For it is as if all of the water was resting on the ground. But if there was a vessel floating on the water and produce inside the vessel, and he extended his hand and took from the produce and removed [them to himself], he is exempt. For the produce had not rested on the ground; so it comes out that he did not pick [it] up from a place of four [handbreadths]. And it is not necessary to say [that] if the produce was floating on top of the water and he removed them, he is exempt. Likewise, if there was oil floating on top of the water and he collected some of the oil and removed it, he is exempt.",
+ "We have already mentioned that one who carries from one domain to another is not liable until he picks [it] up and puts [it] down. But if he picked up but did not put down, or put down but did not pick up, he is exempt. Hence one who was standing in one of the two domains and extended his hand to the second domain and [had] an object in his hand, but someone else took it from him; or someone else put it in his hand and he brought his hand back to himself, they are both exempt – as this one picked up and that one put down.",
+ "To what are these words applicable? When his hand was above three handbreadths. But if his hand was within three adjacent to the ground, [the other] is surely like someone who put it down on the ground, so he is liable.",
+ "If one was standing in one of these two domains and his fellow extended his hand from the other domain and took the object from the hand of this one standing in this domain and brought it back to himself; or removed an object from himself and placed it into the hand of this one standing – this one standing did not do anything. For his fellow placed [it] in his hand or took [it] from his hand. So his fellow is liable, as he picked it up and put it down.",
+ "If one was standing in one of these two domains and his fellow gave him an object into his hand or on his back and he went out with this object to the second domain and stood there, he is liable. For picking up his body with an item upon him is like picking up an item from that domain, and stopping with that object is like putting the object down on the ground upon which he was standing. Hence if he went out with an object in his hand or on his back and did not stop in the second domain but rather came back and entered [the first domain] with it in his hand, he is exempt – even if left and entered [repeatedly] the whole entire day until the end of the day. For he picked up but did not put down. And he is exempt even if he stopped to fix the load upon him – until he stopped to [actually] rest.",
+ "Likewise one who had his package on his shoulder and ran with it – even the whole day – is not liable until he stops. And that is when he is running with it, but if he walks very slowly, it is surely as if he lifts [it] up and puts [it] down, so it is forbidden. Hence [in the case of] one upon whom the day became sanctified (Shabbat began), he should run with it until he reaches his house and [then] throw it as if with the back of his hand (not in its usual way).",
+ "[If] one picked up the object from the public domain and went with it less than four ells and stopped and repeated to walk less than four ells and stopped [and so on] – even the whole entire day – he is exempt. To what are these words applicable? When he stopped to rest. But if he stopped to fix his load, he is surely like one walking, so that when he stops outside of the four ells, he is liable. And that is when he stops outside of the four ells to rest. But if he stops to fix his load [again], he is still like one walking; such that he is not liable until he stops to rest outside of the four ells.",
+ "[If] a reed or a spear or something similar to it was laying on the ground and one lifted up one end while the other end was [still] laying on the ground and he flung [the first end over] in front of him and proceeded to raise the second end which was laying [unmoved] on the ground and flung it in front of him in the same way [and so on], until he moved the object several mil, he is exempt. For he did not pick up the whole object from upon the ground. But if he pulled the object and dragged it on the ground from the beginning of four [ells] to [their] end, he is liable. For one who rolls [an object is as if] he is picking [it] up.",
+ "[If] one picked up an object in this corner [of a private domain] in order to put it down in another corner – such that the picking up was a permissible picking up – but he changed his mind on the way and took it out to a second domain, he is exempt. For his original picking up was not for this; such that it comes out that there was a putting down without a picking up here. Likewise one who picks up an object and places it on his fellow as [the latter] is walking; and at the time that that his fellow is [about to] stop, he takes it from his fellow’s back – he is exempt. For there is a picking up without a putting down here.",
+ "One who throws an item from one domain to [another] or from the beginning of four [ells] to [their] end in a public domain – but before it lands, another [person] catches it in his hand, a dog catches it, or it burns up – he is exempt. For this is not the putting down that he intended. Hence if he did intend [it] at the time of the throwing, he is liable.",
+ "One who throws an item from one domain to [another], but it was tied to a rope that is bunched in his hand: If he is able to pull the object [back], he is exempt. For there is no full putting down here; and it comes out that he is like one who picks [it] up, but does not put [it] down.",
+ "One who throws [something] and it lands in the hand of his fellow: If his fellow stood in his place and caught it, the one who threw it is liable – for he picked [it] up and put [it] down. But if his fellow left his place and caught it, he is exempt. If he threw it and this same one who threw it runs after the object and catches it in his hand in a different domain or out of the four ells, he is exempt – as if another had moved and caught it. For there is not a full putting down until the object rests in the place that it was supposed to rest at the time of the picking up.",
+ "One who throws from a private domain to [another] private domain with a public domain in between is exempt, even though the object passed through the airspace of the public domain. And that is when it passed above three handbreadths [from the ground]. But if it passed through less than three handbreadths adjacent to the ground and it rested on top of something – even though it dislodged [itself] or rolled, and the object left and [so] went from a private domain to another private domain – it is surely like it stopped in the public domain. Hence he is liable. Likewise, one who throws from a public domain to [another] public domain, with a private domain in the middle, is exempt. But if the object passed through below three [handbreadths] adjacent to the ground and it rested on top of something – even though it proceeded to dislodge [itself] or rolled and went to another public domain – it is surely like it stopped in the private domain. Hence he is liable.",
+ "One who passes [an object] four ells in this public domain [together] with another public domain is liable. For four ells in two domains combine, since the object did not rest in the [private] domain between them.",
+ "One who extends [an object] from a private domain to [another] with a public domain in between is liable – and even if he extends [it] above the airspace of the public domain. As such was the work of the Levites in the Tabernacle: They would extend the boards from one wagon to [another] with a public domain between the two wagons; and each and every wagon was a private domain.",
+ "To what are these words applicable? When the two private domains were along the length of the public domain, like the wagons that traveled through the public domain one behind another. But if the two [private] domains were on the two sides of the public domain, even one who extends [an object] from this private domain to the private domain across it is exempt.",
+ "If one forgot [that it was forbidden] and extended his hand when it was full of produce and took it out from this courtyard to bring it into a courtyard to its side, but he remembered before he brought it in – such that his hand is surely suspended in the airspace of the public domain – it is permissible to bring it back to himself into his courtyard. But it is forbidden to bring it into the other courtyard, such that he not fulfill the thought that he had at the time of his inadvertence. However, if he took it out volitionally, it is surely forbidden to bring it back towards himself. Rather, they penalized him that his hand should [remain] suspended until [nightfall].",
+ "One who intends to throws an object eight ells in the public domain but it lands at the end of four is liable. For the [requisite] amount of the forbidden work was done, and his thought was [also] done: As the matter is well-known that this object will not reach the end of eight [ells] until it passes each and every place [within] all of the eight. However if he intended to throw the object four, but it landed at the end of eight, he is exempt. For it landed in a place through which he did not think it would pass – all the more so, land. Hence if – when he threw the object – he thought that it should land anyplace it wants, he is liable.",
+ "If one threw [something] four ells and it rolled out of the four ells, he is exempt. If he threw [it] outside of the four ells and it rolled [back] into [the] four ells: If it rested on top of something outside of the four ells, and afterwards rolled and entered the four ells, he is liable. But it did not rest at all, he is surely exempt."
+ ],
+ [
+ "",
+ "Even vessels, such as a boat, a wooden closet, a beehive or that which is similar to them – if they have four square [handbreadths] by the height of ten [handbreadths] or more – are surely full-fledged private domains.",
+ "The width of the walls of a private domain is [considered] like a private domain – it creates a separation for others, does it not all the more so create a separation for itself? The airspace of a private domain is like a private domain up until the firmament. But the airspace of a public domain in only like a public domain up until ten handbreadths. However the airspace of the public domain above ten is an exempt space.",
+ "",
+ "The airspace of a carmelit is like a carmelit up until ten handbreadths. But above ten handbreadths, the airspace of the carmelit is surely an exempt space. Hence the airspace over the water in the seas and the rivers is like the airspace of a carmelit up to ten handbreadths and an exempt space above ten. But all the full depths of the waters are surely [considered] like thick ground.",
+ "A pit in a carmelit is surely like a carmelit, even [if] it is a hundred ells deep – so long as it does not [encompass] four [by four handbreadths]. A public domain that is roofed over or that it not sixteen ells wide is surely like a carmelit. A bench between the pillars that are standing in the public domain is surely like a carmelit. And the sides of a public domain are [also] like a carmelit. But between the pillars is a public domain, since the public treads between them.",
+ "What is meant by an exempted region? An area less than four handbreadths square the height of which is from three handbreadths as far as the sky, since whatever is less than three handbreadths high is deemed part of the ground. Even thorns and thistles or dung in the public domain that are three [handbreadths] high but their width is not four by four are surely exempt spaces. And likewise a ditch that is not four by four [handbreadths] and its depth is from three to the abyss. Likewise, a surrounded place that is not four by four – even if its length was a thousand mil, but its width was four less a barley seed – and its height was three and above – it is surely a public space. Likewise, the airspace of a public space and the airspace of a carmelit – above ten – is surely an exempt space.",
+ "A place in a public domain that is exactly nine handbreadths tall – not more and not less – is surely like a public domain. And we do not concern ourselves with the measure of its length or the measure of its width – whether it is broad or thin – since the public puts down their loads upon it. But if it was more or less than nine: If it has four by four [handbreadths] or more, it is surely a carmelit. But if it does not have four by four [handbreadths], it is an exempt space.",
+ "A roof that is within ten handbreadths [from the ground, and] adjacent to a public domain: Since the public puts down their loads upon it, the roof is [considered like a public domain and] forbidden to carry upon – until a fixed ladder is made for it to render it permissible. A pillar in a public domain that is ten [handbreadths] tall and four wide is surely a private domain. [If] one inserted a minimal peg into it – even if it is not three [handbreadths] high – since it is fitting to hang [items] on it, it surely reduces [the pillar] and it becomes a carmelit. And we only measure [the pillar] from the peg and upwards. And even if he filled it completely [with] pegs, it [still] surely reduces its height, for we hang [things] upon the pegs and use them.",
+ "Holes [in walls, adjacent] to the private domain are like the private domain. But holes [in walls, adjacent] to the public domain are not like the public domain, but are rather [defined] according to their measurements. How is this? A hole on the side of the public domain: If it has four by four [handbreadths] and it is ten high, it is surely a private domain. But if it is not ten high, it is surely a carmelit. However, if it does not have four by four [handbreadths], it is surely an exempt space. And that is when it is [at least] three high, as anything less than three is like the ground.",
+ "It is permissible to move objects throughout the whole of a private domain or an exempted region. Even if one of these two kinds of domain is several miles long, one may nevertheless move objects throughout the whole of it. In a public or semi-public domain, however, articles may not be moved more than four cubits at one time. But if he moved or extended or threw beyond four ells, he is liable in a public domain, but exempt in a carmelit. For the prohibition of the carmelit is only [rabbinic], on account of its being similar to a public domain, lest it be confused with a public domain. Hence if he did not need the carrying itself – such as one who moves a thorn in a carmelit so that the public not be hurt by it – it is surely permissible. [This is so] even if he moved it several ells. And likewise anything that is similar to this.",
+ "",
+ "",
+ "One who removes [something] from a private domain to [another] private domain or from a public domain to [another] public domain and there was a carmelit in between is exempt. And likewise one who extends or throws from one to the other and there was a carmelit in between is exempt. One who removes an object from a public domain to a carmelit and puts it down there and [then] proceeds to pick it up from the carmelit and brings it into a private domain; or removed it from a private domain to a carmelit and puts it down there and [then] proceeds and lifts it up from the carmelit and takes it out to a public domain – he is surely exempt.",
+ "One who removes [something] from a private domain to a public domain and passed on his walk through an exempt space that was in between is liable. And it is not necessary to say [this] about one who throws, when the object passed through an exempt space – as he is not considered as one who rested there. [If] he was standing in an exempt place and he took an object from the private domain or from a person standing there and he put it down in a public domain or in the hand of a person standing there, he is exempt. Likewise, if he brought [something] in from a public domain to a private domain, but he stood in an exempt space, he is exempt.",
+ "A pillar in the public domain that is ten [handbreadths] high and four wide but does not have [this width] at its base – and [this] narrow end of it is three [handbreadths] tall – is [nevertheless] surely a private domain. So if he threw [something] from the public domain and it landed upon it, he is liable. A mound that slopes ten handbreadths [of height] within four ells is surely a private domain. So if he threw [something] from the public domain and it landed upon it, he is liable.",
+ "[If] one inserted a reed into [the ground of] a private domain – even if it a hundred ells high – and threw [something] from the public domain and it landed upon it, he is liable – as a private domain rises to the firmament. [In the case of] a tree that stands in a private domain but its branches stretch to a public domain, and one threw [something] and it landed on the branches, he is exempt – as the branches do not follow the trunk [in the determination of their location].",
+ "[If] one inserted a reed into [the ground of] a public domain and there was a basket on top of it and he threw [something] from the public domain and it landed upon it, he is exempt – as a public domain only rises ten [handbreadths]. One who throws an object four ells in a public domain and it lands on the wall – such as [if] he threw animal fat or dough and it cleaved to the wall: If it cleaved above ten handbreadths, it is like throwing in the air – as above ten handbreadths in a public domain is an exempt space. [But if] it cleaved below ten handbreadths, it is like throwing on the ground, so he is liable. [If] he threw above ten and it landed in a minimal hole, he is exempt.",
+ "[If] one threw a reed or a spear [that was more than ten handbreadths long] from a private domain to a public domain [and it landed vertically on its point], he is exempt. For part of it is in an exempt space. [If] he threw a vessel from a private domain into a public domain but that vessel was big, such that it consisted of four by four over a height of ten, he is exempt – since this vessel is [itself,] fully a private domain. And it comes out that he is like one who removes [something] from a private domain to a private domain.",
+ "[In the case of] a pit of nine [handbreadths] in a public domain, [if] he removed a layer from its bottom and made it into ten, he is exempt – even though the removal of the object and the making of the partition [required to make it a private domain] come together. For the wall was not ten at the beginning. [If] the pit was ten and he cast a layer [of dirt] and reduced it from being ten, he is exempt. For the landing of the item and the removal of the partition come together.",
+ "[In the case of] one who throws a board and it lands upon the top of pegs in a public domain and [the board thereby] becomes a private domain, he is exempt – even if there was a vessel on top of the board. For the making of the partition and the landing of the vessel came together.",
+ "[In the case of] a pit that was ten [handbreadths] deep and eight wide in a public domain, [if] one threw a mat from the public domain and divided the pit into two through [the middle of] its width, he is exempt. For the partitions were nullified with the landing of the [mat], such that each [part] of it was less than four by four.",
+ "[In the case of a pit in the public domain that was ten [handbreadths] deep and four wide [and] full of water, [if] he threw an object and it landed upon the water, he is liable – since the water does not nullify the partitions. [If] it was full of produce, he is exempt – for the produce reduced [the pit’s] measurements.",
+ "[In the case of] a swamp that passes through a public domain and the public walks through it: If its depth is not ten handbreadths, it is surely like a public domain. [This is the case] whether its width was even four ells or whether its width was only four handbreadths, such that most of the people skip over it and do not walk through it – since its depth is not ten, it is surely a public domain. But if its depth is ten or more, it is like a carmelit, like the other [bodies of] water. And that is when its width is four handbreadths or more than that – as a carmelit is not less than four."
+ ],
+ [
+ "[In the case of] one standing in a public domain, he may carry within the entire [adjacent] private domain. And [if] he is standing in the private domain, he may carry within the public domain so long as he does not move it more than four ells. But if he does move it further, he is exempt—as he is standing in a different domain. Likewise, one standing in a private domain, may open [a lock] in a public domain; in a public domain, may open [a lock] in a private domain. We may force a beast, that is mostly outside but its head is inside, to eat from the trough. But not a camel, until its head and most of it is inside—since it has a long neck.",
+ "One should not stand in a private domain and drink in a public domain; in a public domain and drink in a private domain—unless he brings his head and most of himself into the [domain] in which he is drinking. To what are these words applicable? When he drinks with fine vessels which he needs. [It is] a decree lest he take them out. But if the vessels were not fine, such that he does not need them; or the well was in a karmelit—even if the vessels were fine—he may bring only his head in there and drink where he is. [He may do so,] even though he has not put his head and most of himself there.",
+ "[In the case of] a man standing in a public domain, he may collect water that is flowing from a gutter or from a wall in the air, so long as he does not touch the pipe or the wall and take in [the water] on top of them. But if he did touch [them], if the place that he touched was above ten [handbreadths and] less than three [handbreadths] from the roof, it is surely forbidden—as it comes out that he is removing [it] from the roof which is a private domain. Likewise if there were four [handbreadths] by four [handbreadths] in the gutter—whether the gutter was within ten [handbreadths] or above ten [handbreadths]—and he took in water from it, it is surely forbidden. And why is he not liable? Because the water did not rest [before he took it], but is continually flowing.",
+ "[In the case of] a ledge in front of a window that protrudes into the airspace above a public domain: If it is above ten [handbreadths], it is permissible to make use of it, as a public domain only includes ten handbreadths. Hence it is permissible to make use of the whole wall [above] the bottom ten handbreadths.",
+ "To what are these words applicable? When there was one ledge protruding into the airspace. But if there were two ledges protruding one below the other, even though they are both above ten [handbreadths]—if there is an area of four [handbreadths] by four [handbreadths] in the upper ledge in front of the window—it is forbidden to use it, because it is its own domain and the ledge below it is a different domain. So they forbid one another [from being used], as two domains may not be used as one domain.",
+ "[In a case when] there is not four [handbreadths] in the top one nor four [handbreadths] in the bottom one, one may use both of them; and likewise with the entire wall until the bottom ten handbreadths. [If] there were four [handbreadths] in the bottom one, but not four [handbreadths] in the top one, he may only use the top one exclusively in front of the window. But it is forbidden to use the rest of the ledge on either side of the window because of the one beneath it which creates its own domain.",
+ "[In] every case that it is permitted to use a ledge that protrudes into the airspace of the public domain; when one uses it, he may only bring in or take out clay or glass vessels or that which is similar to them—such that if they fall into the public domain, they would break. But other vessels and foods are forbidden, lest they fall into the public domain, and he fetch them.",
+ "[In the case of] two houses on two sides of the public domain, [if] one threw from this one to that one above ten [handbreadths], he is exempt (it is permissible). And that is when both are his or there is an eruv between them. And it is even permitted to throw clothes and metal vessels (that do not break). But if this one was higher than that one and they were not even, it is forbidden to throw clothing and that which is similar to it, lest if fall and he fetch it. But he may throw clay vessels and that which is similar to them.",
+ "[In the case of] a well in a public domain and a window above it, the well and its wall combine to [create a height] of ten [handbreadths] (thereby making the well into a private domain); so we may fill [water] from it on Shabbat. To what are these words applicable? When [the window] was close to the wall within four handbreadths, such that a person cannot pass through there. But if it was distant, we may not fill [water] from it, unless its wall was ten [handbreadths] tall; such that it comes out that when the bucket came out from the wall, it went out to an exempt space (the air over the public domain).",
+ "[In the case of] a dumping ground ten handbreadths tall in a public domain with a window over it, we may dump water onto it [from the window] on Shabbat. To what are these words applicable? To a public dumping ground, such that its way is not to be cleared. But we do not dump onto a private dumping ground [in a public domain], lest it be cleared and it will come out that they are dumping [directly] into the public domain [and not onto the private domain that was formed by the height of the dumping ground].",
+ "[In the case of] a conduit of water that runs through a courtyard: If it is ten handbreadths tall and four handbreadths wide or more—up to ten ells—we only fill [water] from it on Shabbat if they made a partition ten handbreadths tall for it at its entrance and at its exit. But if it does not have a height of ten or a width of of four, we may fill from it without [such] a partition.",
+ "[If] its width was more then ten ells—even if its height was less than ten [handbreadths]—we do not fill from it until one makes a partition for it. For any more than ten [ells] is a breach and negates the partitions [of the courtyard]. And what about [the permissibility of] carrying in the whole courtyard? If there remains at the edge of the breach a board from here and a board from there of the smallest amount, or a board four handbreadths wide on one side, it is permissible to carry in the whole courtyard; and the only prohibition is exclusively to fill from the conduit. But if no board remained at all, it is forbidden to carry in the whole courtyard; as the courtyard is breached to the ocean, which is a carmelit.",
+ "And how do we place the partition into the water? If it is above the water, a handbreadth of the partition needs to be submerged into the water. And if the partition is completely submerged in the water, a handbreadth from it needs to rise out above the water, so that the water in the courtyard be separated. Even though the partition does not reach the ground [at the bottom], it is permissible since it has ten handbreadths. And they only permitted [such] a suspended partition exclusively in the water. For the prohibition to carry in the water is from the words [of the Sages], and they [are the ones] that were lenient about [such] a partition that is only to make a marker.",
+ "[In the case of] a conduit of water passing between two courtyards with windows open to it: If it it does not have like the [requisite] measure [to make it a separate domain], we may bring down a pail from the windows and fill from it on Shabbat. To what are these words applicable? When it is not three handbreadths removed from the wall. But if it is three handbreadths removed from the wall, we do not fill from it unless boards jut out from the walls from here and from there. For [then] it comes out that it is as if the conduit passes through the courtyard.",
+ "[In the case of] a balcony above the water with a window over the water: We may not fill from it on Shabbat unless they made a partition ten handbreadths tall over the water opposite the window of the balcony, or there be a partition descending from the balcony opposite the water. [If the latter,] we see it as if it descended and touched the water. And in the same way that we fill from the one for which they made a partition, so too do we dump [from the window] to the [water]—as behold they are [only] dumping into a karmelit.",
+ "[In the case of] a courtyard smaller than four ells by four ells, we may not dump water into it on Shabbat, because it quickly goes out into the public domain. Therefore one needs to make a cavity that holds two seah in the courtyard or in the public domain at the side of the courtyard, so that the water will accumulate there. And one must [also] build a dome on top of the pit on the outside, so that they not see this pit in the public domain. And a courtyard and a veranda combine to [constitute] four ells. And how [big] is a place that holds two seah? Half an ell by half an ell over a height of three-fifths of an ell.",
+ "[If] the pit was less than two seah, we may dump into it [up to] its fill. [If] it holds two seah, we dump even sixty seah of water into it—even though the water will [flood it] and spread from the cavity outwards. To what are these words applicable? To the rainy season, when the courtyards are in disrepair and regular gutters are flowing [into the public domain]; such that onlookers will not say that [the owner of the courtyard] is using the public domain, and that the water is coming into the public domain from the force of his [actions]. But during the dry season, we only dump two seah if it held two seah; [and if it held] less than two seah, we do not dump into it at all.",
+ "[In the case of] a drainage ditch into which we dump water and it goes out into the public domain; and likewise a gutter into the opening of which we dump water and it flows onto the wall and falls into the public domain: Even if the length of the wall or the underground path [of the ditch] is a hundred ells, it is forbidden to dump into the opening of the ditch or into the opening of the gutter because the water goes out from the force of his [actions] into the public domain. Rather, one may dump [water] outside of the ditch, and it drops into the ditch [on its own].",
+ "To what are these words applicable? To the dry season. But in the rainy season, one may dump and [dump] again and not withhold [from doing so]. For regular gutters are flowing [at this time] and a man [does not mind] if the water is absorbed in its place (his courtyard, as it is full of water regardless). [If] he was dumping into the opening of the ditch and the waters go out to a karmelit, it is surely permissible—even in the dry season—as they did not make a decree about the force of his [actions] in a karmelit. Hence it is permissible to dump [water] onto the walls of a ship and it falls into the sea.",
+ "A man may not fill water from the sea when he is in a ship unless he made a space of four [handbreadths] by four [handbreadths] protruding from the ship over the sea. To what are these words applicable? When he was within ten [handbreadths from the water]. But if he was above ten from the sea, he may put out a ledge of the smallest size and fill—as behold, he fills [water by pulling it] through an exempt space. And he only needs the ledge as a marker.",
+ "[In the case of] one reading a scroll in a karmelit and some of the scroll unraveled into the public domain and some of it was [still] in his hand: If it unraveled outside of four ells [in the public domain], he turns it over on the writing (face down) and leaves it. [This is] a decree, lest all of it slip from his hand and he move it four ells. [But if] it unraveled within four ells, he rolls it towards him Likewise, if it unravels into a private domain, he rolls it towards him. [If] he was reading in a private domain and it unraveled into a public domain: If it came to rest there, he turns it over on the writing. But if it did not rest, but was rather suspended in the airspace of the public domain and did not reach the ground, he rolls it towards him.",
+ "[In the case of] one who moves a thorn in order that the public not be injured: If he was in the public domain, he moves it repeatedly less than four ells. But if he was in a karmelit, he moves it according to its [usual] way, even a hundred ells. Likewise, [in the case of] a dead body that became putrid and very humiliated and the neighbors could not stand it, we may move it from a private domain to a karmelit. [In the case of] one who goes down to bathe in the sea: When he emerges, he must dry himself, lest he move the water that is upon him four ells in a karmelit."
+ ],
+ [
+ "[In the case of] a place that was enclosed not for residence but its use is rather for the space, such as gardens or orchards or, for example if one encloses a piece of land to guard it or similar to these: If the height of the partitions is ten handbreadths or more, it is surely a private domain that brings liability to the one who transports or throws or extends from it to a a public domain, or from a public domain to within it. And we are only allowed to carry throughout it if its [area] is a beit seatayim or less. But if its [area] is more than a beit seatayim, it is forbidden to carry more than four ells, like a karmelit.",
+ "Likewise, [in the case of] a column ten handbreadths tall and up to a beit seatayim [large], we may carry upon the whole thing. [But if] it was [larger] than a beit seatayim, we may only carry upon it within four ells. In the case of a boulder in the sea: If it was less than ten, we may carry from it into the sea, and from the sea into it, as it is all a karmelit. [If] it was ten tall: If its [size] was from four handbreadths to a beit seatayim—since it is permissible to carry on all of it, we may not carry from within it to the sea nor from the sea to within it. If it was more than a beit seatayim, even though it is a private domain—since it is forbidden to carry more than four ells, like a karmelit, it is surely permissible to carry from within it to the sea and from the sea to within it. For this is something not common, so they did not decree about it.",
+ "How much is beit seah? Fifty ells by fifty ells (2500 square ells). It comes out that a beit seatayim (an area of two seah) is a place that is multiplied to have 5ooo [square] ells. And any place that has this measure—whether it was a square, which is seventy ells and a fraction by seventy ells and a fraction or it was a circle or any other form—is surely called a beit seatayim.",
+ "[In the case of] a place that was enclosed not for residence that has [an area of] a beit seatayim: If its length was twice its width—so that it would be a hundred by fifty, like the courtyard of the Tabernacle—it is permissible to carry in the whole thing. But if its length was more than twice it width [by] even one ell, we may only carry within four ells—as they only [derived the measure of] beit seatayim for the usage of the space to be like other courtyards from the courtyard of the Tabernacle.",
+ "[In the case of] a place that was enclosed not for the sake of residence: If one opened up a breach over ten ells with a height of ten handbradths, and he [then] enclosed it for residence to ten [handbreadths of height], it is permissible to carry in the whole thing. And even [if] he breached an ell and enclosed it for residence and breached [another] ell and enclosed it for residence [and so forth], until he completed it to [be] more than ten [ells], it is permissible to carry in the whole thing—even though it is several mil.",
+ "[In the case of] a place [the area of which is] more than a beit seatayim that was enclosed for residence: If most of it was sown, it is like a garden; and it is forbidden to carry in the whole thing. If its lesser part was sown: If [up to] a beit seatayim of it was sown, it is permissible to carry in the whole thing. But if the place that was sown was more than a beit seatayim, it is forbidden to carry in the whole thing. [If, however,] he planted trees in most of it, it is like a courtyard, and it it is permissible to carry in the whole thing. [If] it became full of water—even if it was very deep: If it was fitting to use, it is like saplings and it is permitted to carry in the whole thing. But if it is not fitting for use, we may only carry within four ells.",
+ "[In the case of] a place that was enclosed not for the sake of residence that has [an area of] three seah and they roofed the area of a seah , the roof makes it permissible [to carry in the whole area], as the edge of the roof [acts as if it] descends and seals [the roofed area, thereby making the area without the roof small enough to permit carrying there as well. If such a large enclosure] was completely open to a courtyard, but the courtyard was [only] open across from it, the courtyard remains permissible, and the enclosure remains forbidden—since the airspace of the courtyard does not render it permissible.",
+ "[If] it was larger than a beit seatayim, and one wants to reduce [its size] with trees, it is not [considered] a reduction. [If] he built a pillar next to the wall ten [handbreadths] tall and three or more wide, it is surely a reduction. [But] less than three is not a reduction. For anything less than three is [considered] as if it is joined together. Likewise if he goes a distance of three from the wall and makes a [new] partition, it is a reduction. [But if it] less than three, he has not done anything.",
+ "[If] one plastered the wall with mud—even though it cannot stand on its own—it is surely a reduction. [In the case of a mesa: If] he went a distance of three [handbreadths] from the [edge of the] mesa, it is effective. [If] he made a partition at the edge of the mesa, it is not effective. For [if] one makes a partition on top of a partition [and the mesa wall is already considered a partition], it is not effective. [If] the bottom partition becomes submerged, whereas the top one remains—given that the top one was made for residence and it is the only one visible, it is surely effective; so it is permissible to carry in the whole thing.",
+ "[In the case of] a yard behind houses larger than a beit seatayim, we may only carry within four [ells]—and even if there was an entrance of the house opening into it. But if he opened an entrance into it, and enclosed [the yard] afterwards, it is surely encircled for residence; so it is permissible to carry in the whole thing.",
+ "[In the case of] a yard open to the city on one side and open to a path leading to the river on the other side, one can make a post for it on the side of the city and it would [then] be permissible to carry within the whole thing, from within it to the city and from the city to within it.",
+ "[In the case of] an individual who is spending Shabbat in a glen, and he made a partition around it: If its area is up to a beit seatayim, he may carry in the whole thing. But if it was more than a beit seatayim, he may not carry within it more than four ells. Likewise if there were two [there]. But three Israelites and up that were spending Shabbat in a glen are surely [considered] a caravan, so they can carry for all of their needs—even [over] several mil. And that is when there is not a beit seatayim free of vessels within the partition [with which] they enclosed [the area]. But if there remained a beit seatayim free of vessels and they did not need [this free space], they are forbidden from carrying more than four ells in the whole [area enclosed by the] partition. And a minor does not [count] for [the requisite number of Israelites that make] a caravan.",
+ "[If] three enclose [an area] according to their needs and establish [it as] the place of [their] Shabbat residence but one of them dies afterwards [on Shabbat], they are surely permitted to carry in the whole thing. [If] two establish a place of Shabbat residence that is more than a beit seatayim and a third comes afterwards to [join] them [on Shabbat], they are forbidden from carrying more than four ells—as they were before this one came. For the establishment of Shabbat residence determines [the number present], not the [actual] residents.",
+ "[In a case of] three places enclosed not for the sake of residence—one next to each other—[wherein] the two outer ones are wide and the middle one is narrow, such that it comes out that the two outer ones have boards from this [side] and that [side]; and there was an individual in this one, an individual in that one and an individual in the [third] one, they become like a caravan and we give them all of their needs [in terms of carrying. But if] the middle one was wide and the two outer ones narrow, such that it comes out that the middle one is with boards in both directions, it is surely divided from the two outer ones. Hence if an individual establishes his Shabbat residence in this one, an individual establishes his Shabbt residence in that one and an individual establishes his residence in the [third] one, we do not give them all of their needs. Rather, each and every one has [up to] a beit seatayim in his place. [If, however,] there was an individual in this one, an individual in that one, but two in the middle one; or two in this one, two in that one and one in the middle one, we give them all of their needs.",
+ "Any partition unable to withstand a common wind is not [considered] a partition. And [so too] a partition that is not made for [resting items upon it] is not a partition. And a partition that is only made for modesty is [also] not a partition. And a partition that does not have a height of ten handbreadths or more is not a full-fledged partition. An embankment of five [handbreadths] and a partition of five combine [to be considered a partition].",
+ "Any partition in which the breach is more than what is standing is not [considered] a partition. But if the breach is the same as what is standing, it is surely a partition. And that is only when there is not, among the breaches, a breach that is more than ten ells. But ten ells is surely like an entrance. [However] if this breach has the outline of an entrance (two sides and a top, as in paragraph 19 below), it does not spoil the partition—even if it is more than ten. And that is when the breach is not more than what is standing.",
+ "To what are these words applicable? When the breaches are from three handbreadths and up. However if each one of the breaches was less than three, it is permissible—even though the breach is more than what is standing. For anything less than three is like it is joined together.",
+ "How is this? Behold, [if] one enclosed [an area] with poles and there is not three handbreadths between one pole and another; or if one enclosed [it] with ropes and there is not three between one rope and another—that is surely a full-fledged partition, even though it is only vertical without the horizontal, or horizontal without the vertical. But the height of the poles must be ten; or if one enclosed with ropes, the height from the ground to the top rope must be ten—as a partition cannot be less than ten. And all of these measurements are a law given to Moses at Sinai.",
+ "An outline of an entrance, discussed in every place, is even a reed or that which is similar to it from this [side] and a reed from that [side] and a reed on top of them. The height of both of the posts is ten or more handbreadths. [If] the reed or what is similar to it on top of them does not touch the posts—but there is rather several ells between them—since the height of the posts is ten, it is surely an outline of an entrance. And the outline of an entrance that they discussed needs to be sturdy [enough] to hold a door—even if the door is [only] from straw.",
+ "[In the case of] an entrance the outline of which is an arch: If the length of the base (the sides before they arch) of the arch is ten handbreadths, it is surely the outline of an entrance. But the outline of an entrance that one made on the side is nothing—as it is not the way of entrances to be in a corner, but rather in the middle [of a partition].",
+ "We may make partitions with everything; whether with vessels, with foods, with a person, even with a beast and other types of animals or fowl—and that is when they are bound, so that they do not move.",
+ "A partition erected on its own is [considered] a partition. And [also] a partition formed on Shabbat is surely a partition. And if it was formed inadvertently, it is permissible to carry within it [even] that Shabbat—and that is when it was formed without the knowledge of the one carrying. But if one had the intention that this partition would be formed on Shabbat, so as to carry within it—even though the one who formed it, formed it inadvertently—it is forbidden to carry within it that Shabbat. Likewise, if it was formed volitionally—even though it was not intended by this one to carry within it—it is surely forbidden to carry within it.",
+ "It is permissible [for a person] to form a partition of people on Shabbat, such that one stand next to the other—so long as the ones standing do not know that [the first] one positioned them [in such a way] to have them form a partition. But the one who wants to use the partition may not position them. Rather another one may position them without his knowledge.",
+ "[In the case of] a tree that hovers over the ground: If its branches are three handbreadths from the ground, one may fill in straw and hay and that which is similar to them between its boughs and leaves and tie them to the ground until it is [able to] withstand a common wind and not move—and he may [then] carry under the entire thing. But if it had [an area of] more than a beit seatayim, we may only carry under it within four ells. For under [this tree] is a place that was enclosed not for residence."
+ ],
+ [
+ "An alley that has three walls is called a closed alley. But an alley that only has two walls that are across from each other—and the people enter from this direction and exit in the one across from it—is called an open alley.",
+ "How do we permit [carrying in] a closed alley? One makes a post for it or a beam on top of it in the fourth direction, and that is sufficient for it. And that beam or that post is considered as if it closes the fourth direction and makes it into a private domain, such that it would be permissible to carry in the whole thing. For the law of the Torah is that it is permissible to carry within three partitions alone; and the fourth direction is [only] from the words of the scribes (rabbinic). So therefore, it is sufficient with a post or a beam.",
+ "And how do we permit an open alley? One makes the outline of an entrance from [this open] side, and a post or a beam on [the opposing open] side. And the status of a bent alley is like an open one.",
+ "An alley that is flat within it but sloped to the public domain, or flat to the public domain but sloped within it, does not require a post nor a beam—for it is surely separated from the public domain.",
+ "An alley one side of which ends onto the sea and one side of which ends onto a public dumping ground does not require anything [to permit it]. For a public dumping ground is not given to being cleared and we do not concern ourselves lest the sea raise up a sand embankment.",
+ "[In the case of] an open alley which ends onto the middle of a public yard: If it is not across from the entrance of the yard, it is surely closed and does not require anything on the fourth side. But if it ends onto the sides of the yard, it is forbidden. And if it was [the yard] of an individual, it is prohibited even onto the middle. [For] sometimes, [an individual] builds on one side, and it comes out that [the alley] ends onto [what, as a result of the building, has become] the side of the yard.",
+ "An alley is only made permissible with a [single] post or a beam if it has houses and courtyards opening into it, it be longer than four ells and its length be more than its width. But an alley the length of which is like its width is surely [considered] a courtyard; so it is only made permissible with two posts in both directions—each post being of the smallest [width]—or with a board four [handbreadths wide] from one direction.",
+ "A courtyard the length of which is more than its width is surely like an alley; so it is permitted with a [single] post or a beam. But an alley into which houses and courtyards do not open, such as if there is only one house or one courtyard on it; and likewise an alley the length of which is not [minimally] four ells—is only made permissible with two posts or a board of four [handbreadths] and a bit.",
+ "An alley that does not have a width of three handbreadths does not need a post or beam to make it permissible to carry in the whole thing. As anything less than three [handbreadths] is like it is joined [together]. Even though it is permitted to carry in an entire alley that is made permissible with a beam, one who throws from it to a public domain or from a public domain into it is exempt. For a beam is made as a marker (so it does not make the alley into a full-fledged private domain). But if it is made permissible with a post, one who throws from it to a public domain or from a public domain into it is liable. For a post is surely like a partition in the fourth direction (making it into a full-fledged private domain).",
+ "How can we render fit [the area] between two walls, with people walking between them, in the public domain? One makes doors on this [side] and doors on that [side]. And afterwards a private domain is made between them. And one need not lock the doors at night, but they have to be fit to be locked. [Hence] if they were submerged in the dirt, he must clear them and fix them to be locked. But the outline of an entrance, a post or a beam are not effective to render a public domain fit [to change its status and permit carrying].",
+ "It is permissible to carry in an alley under the beam or between the posts. To what are these words applicable? When it is adjacent to a public domain. But if it is adjacent to a karmelit, it is forbidden to carry under the beam or between the posts until one makes another post within the opening. For 'a type has found its own type and is awakened' (meaning that since the area under the beam or between the posts and the karmelit are both areas undefined by the Torah, the former takes on the identity of the latter).",
+ "We may make posts with anything, even with something living, and even with that from which it is prohibited to benefit. [Hence] an actual idol or tree-god (asherah) that one made into a post is fit, since its [required] thickness is the smallest amount (such that the requirement to destroy it does not impinge upon any need for a horizontal dimension). The height of the post must be ten handbreadths, [but] its width and thickness is the smallest amount.",
+ "We may make a beam from anything, but not from an asherah, since the width of a beam has a [requisite] measure. And any [requisite] amount is forbidden [to come] from an asherah, whereas the width of a beam is no less than a handbreadth—[though] its thickness is the smallest amount. But it must be sturdy [enough] to hold an ariach which is half a brick of three handbreadths by three handbreadths. And that which holds up the beam must be sturdy [enough] to hold the beam and a half brick.",
+ "How [large] may the entrance of the alley be in order for a post or a beam to be sufficient to render it fit? Its height may not be less than ten handbreadths nor more than twenty ells and its width than ten ells. To what are these words applicable? When it did not have the outline of an entrance. But if it had the outline of an entrance, it is permissible—even if it was higher then a hundred ells or less than ten [handbreadths] or its width was a hundred ells.",
+ "Likewise if the beam of the alley had a relief or a drawing that all would look upon, it is fit even though it is above twenty ells. For a beam is made as a marker; and if it was above twenty, it would not be noticeable. But if there was a relief or a drawing on it, [people] would look upon it—and it would [thereby] come out to be a marker [nevertheless].",
+ "An alley the height from the ground to the bottom of the beam of which is twenty ells, but the thickness of the beam is above twenty, is fit [to allow carrying within it. If] it was higher than twenty and one comes to reduce [this] with a beam that he places below, its width must be a handbreadth, like the beam [above]. If its height was less than ten [handbreadths], he may hollow out an area of four by four ells [in the ground] and go downwards enough to complete the ten.",
+ "[In a case when] a breach was made in [the alley's] side towards its head: If a board of four handbreadths remains standing at the head [of the wall that has been breached], it is permissible [to carry]. And that is when the breach is no more than ten [ells]. But if a board of four does not remain, it is forbidden unless the breach was less than three [handbreadths]. As anything less than three is like it is joined [together].",
+ "[In a case when] the alley is completely breached to a courtyard and the courtyard is breached opposite [the alley] to the public domain, it is surely forbidden because it is an open alley. But the courtyard is permissible. For a courtyard in which the public treads and enter on this [side] and exit on that [side] is surely a full-fledged private domain.",
+ "[In the case of] an alley that has paths on this side and paths on the other side that are found to be open to the public domain: Even though they are not opposite each other, each one is surely an open alley. How can we render [such an alley] fit? One makes the outline of an entrance for each and every one of the paths on one side, and likewise at the large entrance [at the front of the alley]; and he makes a post or a beam for each and every one of the paths on the other side.",
+ "[In the case of an] alley one side of which is long and one side of which is short, one places the beam across from [the end of] the short [side. If] one places a post in the middle of an alley: It is permissible to carry in the inner [section] which is from the post inwards; but the outer half—which is from the post outwards—is forbidden.",
+ "[In a case of] an alley that is twenty ells wide, one may make a board ten handbreadths high [going back into the alley] a distance of four ells, which is the requisite size of an alley, and place it in the middle; and it comes out to be like two alleys the entrance of each of which is ten ells. Or he can go a distance of two ells from [one end] and put up a board of three ells and go a distance of two ells from [the other end] and put up a board of three ells; and it comes out that the entrance of the alley is ten ells, whereas the sides are surely as if sealed. For what is standing [at the ends] (the three ells) is greater than what is breached (the two ells).",
+ "A post that extends from the wall of the alley is fit. And a post that was put up for itself (and not to render the alley permissible) is fit if they relied upon it before Shabbat. And a post that appears as a post inside, but does not appear as a post outside; or it appeared as a post outside, but appears flat inside and as if there was no post there—is surely considered to have the status of a post. A post that is raised three handbreadths from the ground or distanced three from the wall does not do anything (is invalid). But [if] less than three, it is fit. As anything less than three is like it is joined [together]. A very wide post—whether its width was less than half the width of the alley or whether its width was half the width of the alley—is fit and considered to have the status of a post. But if it was more than half of the width of the alley, it is considered to have the status of 'more [of the wall] is standing than breached' (and the alley is permissible for that reason).",
+ "[In the case of] a beam over which one draped a mat, [the mat] surely nullifies it, since it is no [longer] recognizable. Hence if the mat was removed three or more handbreadths from the ground, it is not a partition. [If] one planted two pegs into the [ends of the] alley walls outwards and placed a beam on top of them, he has not done anything. For the beam has to be on top of the alley, not near it.",
+ "[In the case of] a beam that protrudes from [one] wall, but does not touch the second wall; and likewise two beams—one protruding from this wall and the other protruding from that wall—that do not touch each other: If [the gap] is less than three [handbreadths], he need not bring another beam. If [the gap] between them was three, he needs to bring another beam.",
+ "Likewise [in a case of] two matching beams [but] there is not enough in this one to hold an ariach and there is not enough in that one to hold an ariach: If there is enough in both of them [together] to hold an ariach, there is no need to bring another beam. [If] one was above and one was below, we look at the top one as if it was below and the bottom one is if it was above (such that they be even)—so long as the top one is not above twenty [ells] and the bottom one is not below ten [handbreadths]; and there not be three handbreadths between them when we see it such that the higher one was lowered and the lower one raised to be even until one was across from the other.",
+ "[If] a beam was bent, we look at it as if it was straight; round, we look at it as if it were square. And if there were three handbreadths in its circumference, there is a handbreadth in it width. [If] a beam was within an alley but it bent outside of the alley, or it bent above twenty [ells] or below ten [handbreadths], we look at the whole [beam] as if the bend was removed and [only] its two ends remained—if there was not three [handbreadths] between this [end] and that, he need not bring another beam; but if not, he needs to bring another beam.",
+ "[In the case of] a well [around] which one made eight boards from the four corners—two boards connected in each corner—they are surely a partition. And even though the breach is larger than what is standing in each and every direction; because the four corners are standing, it is surely permissible to fill [water] from the well and give a beast to drink. And how much is the height of each of these boards? Ten handbreadths. And its width? Six handbreadths. And between every board [in one corner] and board [in the next corner]? Like the fill of two teams of four cattle each, one entering and one exiting. The measure of this width is no larger than thirteen ells and a third.",
+ "[In a case] in which in the place of one of the corners or [even] in each corner of these four, there is a large stone, a tree, a mound with an incline of ten [handbreadths] within four ells, or a bundle of reeds—we look to all of it as if it were divided; and so long as there is one ell on this [side] and one ell on that [side] at a height of ten [handbreadths], it is considered to have the status of a corner that has two boards. [In a case of] five reeds and there is not three [handbreadths] between [any of them], but there is [a total] of six handbreadths on this [side] and six handbreadths on [that] side—they are considered to have the status of a corner that has two boards.",
+ "It is permissible to make these four corners close to the well, so long as the head and most of a cow would [fit] inside the boards when it drinks. And even though one [might] not be holding the head of the animal together with the vessel which holds the water (such that he may follow the animal outside of the boards with the vessel)—since the head and most of it is inside, it is permissible even for a camel. [But if] they were closer than this, it is forbidden to water even a goat that is totally inside from it. And it is permissible to make them a little further. But this is so long as one adds straight boards that we place in each and every direction, so that there not be more than thirteen ells and a third between a board and its fellow.",
+ "They only allowed these boards in the Land of Israel for the livestock of the festival pilgrims. And it is [limited] to a living public spring. But in other lands, a man must go down to the well and drink, or make a partition with a height of ten handbreadths surrounding the well—and [then] he may stand within it and draw [water] and drink. But if the well was very broad, such that one cannot go down to it, he may surely draw and drink between the boards (the above leniency of the boards would then also apply).",
+ "Likewise, we may not draw from a public pit of water or a private well (spring)—even in the Land of Israel—unless they made a partition ten handbreadths tall around it.",
+ "[In the case of] one who fills [water] for his animal between the boards, he may place it in a vessel in front of [the animal]. But if there was a manger—the head of which protrudes between the boards and it was ten [handbreadths] tall and four wide—he may not fill [water] and place it in front of it; lest the manger get ruined and he take the pail out to the manger, and from the manger to the floor of the public domain. Rather he fills and pours it [on the ground] and [the animal] drinks on its own.",
+ "One who throws from a public domain to between the boards is liable. Since there is a full-fledged partition with a height of ten [handbreadths] and more than four by four [handbreadths] and the square is recognizable and visible, everything between them becomes a private domain. And [this is so] even if it was in a glen without a well between them—since there is a board from here and a board from there in every direction. And even [if] the public was treading and passing through the boards, the partitions are not nullified. And they are surely like courtyards, such that the public treads in them—and [yet] one who throws into it is liable. And it is permissible to give an animal to drink between them if there is a well between them.",
+ "[In the case of] a courtyard the head of which protrudes between the boards, it is permissible to carry from within it to [the area] between the boards, and from between the boards to within it. [But] if there were two courtyards, they are forbidden until they make an eruv (which renders it all into one domain). [If ]the water dried up on Shabbat, it is forbidden to carry between the boards; as they are only considered a partition to carry within it on account of the water. If water arrived there on Shabbat, it is permissible to carry between them—as any partition formed on Shabbat is [still] called a partition. It is forbidden to carry in an alley, the beam of which or the post of which was taken away on Shabbat—even [when] it is open to a karmelit.",
+ "It is permitted to carry throughout a veranda in a glen—even though it [only] has three partitions and a roof. For we see it as if the edge of the roof descends and seals the fourth direction. And one who throws from a public domain into it is exempt—just as one who throws into a closed lane that has a roof. [In the case of] a house or courtyard the corner of which is breached across ten ells, it is surely forbidden to carry in all of it. Even though any breach up to ten ells is like an entrance [and so, permissible], we do not make an entrance in a corner. But if there was a beam above there—over the length of the breach—we see it as if it descended and sealed it; so it is permitted to carry in the whole thing. And this is so long as [the beam] is not diagonal.",
+ "The fingerbreadth that we measure with in every place is the width of the thumb of the hand. And a handbreadth is four fingerbreadths. And every ell mentioned in every place—whether regarding Shabbat or regarding a sukkah or forbidden mixtures—is an ell of six handbreadths. Sometimes we measure with an ell of six handbreadths pushing against each other; and sometimes we measure with an ell of six handbreadths that are expansive and spaced out. And this and that are to be stringent. How is that? The depth of an alley is four expansive ells, but its height is twenty narrow ells; the width of a breach is ten narrow ells. And it is similar to [these examples] concerning a sukkah and forbidden mixtures."
+ ],
+ [
+ "One who transports something from a private domain to a public domain or from a public domain to a private domain is only liable when he transports a [requisite] amount that is useful for something. And these are the [requisite] amounts for transporting: [Regarding] one who transports human food, it is like a dried fig-bulk. And [different foods] combine with one another. And that is when there is a dried fig-bulk from the food itself, besides the peels, the pits, the stems, the bran and the coarse bran.",
+ "Enough wine for the quarter of a reviit; but if it congealed, it is a kazayit (the bulk of a large olive). Enough milk of a pure animal [in order for a person to take one] swallow; enough milk of an impure one to treat one eye. Enough woman's milk or egg white to put into a bandage. Enough oil to rub the small toe of a one-day old infant. Enough dew to pound a salve. Enough salve to have it pounded in water. And enough water to wash the surface of a mortar. Enough honey to put on the top of a sore. Enough blood or any other liquid or any waste water to be a reviit.",
+ "Straw from grain is like the mouthful of a cow. Straw from legumes is like the mouthful of a camel. But if one selected legume straw to feed it to a cow, it is like the mouthful of a cow—for eating under duress is [still] considered eating. An ear of grain is like the mouthful of a goat. Grass is like the mouthful of a goat. [Regarding] garlic leaves and onion leaves: If they are fresh, it is like a fig-bulk, because they are human foods; but [if] dry, it is like the mouthful of a lamb. And [two substances] do not combine together for the stricter [amount] among them; but they combine for the lenient among them. How is this? If one selected straw of grain and of legumes: If there is like the mouthful of a cow between the two of them, he is exempt; like the mouthful of a camel, he is liable. And likewise all that is similar to it concerning Shabbat.",
+ "[Regarding] one who transports wood, it is enough to cook a fig-bulk of a beaten egg in oil on a pan. [Regarding] one who transports a reed, it is enough to make a quill that reaches the tops of his fingers. But if it was thick or crushed, its measure is like wood.",
+ "[Regarding] one who transports a spice, it is enough to spice an egg; and they combine together. Pepper is a minimal amount. Tar is a minimal amount. A substance with a good smell is a minimal amount. A substance with a bad smell is a minimal amount. Good purple dye is a minimal amount. A virgin rosebud is one. Types of hard metals, such as bronze and iron, are a minimal amount. Of ashes of the altar, stones of the altar, worm-eaten scrolls or their handkerchiefs, it is a minimal amount, since they are [all] stored in genizah. A coal is a minimal amount; but one who transports a flame is exempt.",
+ "[Regarding] one who transports garden seeds that are not eaten by humans, their measure is less than a fig-bulk. Of cucumber seeds, it is two; and of squash seeds, it is two. Of Egyptian beans, it is two. [Regarding] one who transports bran, it is enough to place on the tip of a goldsmith's crucible. [Regarding] one who transports coarse bran: If it is to eat, its measure is like a fig-bulk; for an animal, its amount is like the mouthful of a goat; to dye, it is enough to dye a small garment. The berries of shrubs and carobs: Before they become sweet, it is like a fig-bulk; but from when they become sweet, it is like the mouthful of a goat. But arum, mustard, lupine and all other pickled plants is like a fig-bulk—whether they have become sweet or whether they have not become sweet.",
+ "[Regarding] one who transports [date] pits: If it is to eat, it is five; if it is for fuel, it is surely like wood; if it is for adding; it is two; and if it is for planting it is two. [Regarding] one who transports hyssop: [If it is for] an animal, it is like the mouthful of a goat; for wood, it is like the amount for wood; and for sprinkling, it is like the [requisite] measure for sprinkling.",
+ "[Regarding] one who transports nutshells, pomegranate peels, safflower, madder and other dyes, it is enough to dye a small garment like a hairnet that girls place on their head. Likewise, [regarding] one who transports forty day old urine, Alexandrian natron, lye, cimolian earth, potash and all other detergents, it is enough to launder a small garment like a hairnet. [If] one transported soaked herbs, it is enough to dye a sample for the shuttle with them.",
+ "[Regarding] one who transports ink upon a quill, its measure is enough to write two letters from it. But if he transported the ink by itself or in an inkstand, it needs to be more than this in order that there be enough that would sit on the quill to write two letters. [If] there was enough in the inkstand for one letter and on the quill for one letter, or in the ink by itself for one letter and on the quill for one letter—this is surely a doubt. [If] one transported [the ink of] two letters and wrote them as he was walking, he is [still] liable—their writing is their being put down. [If] he transported one letter and wrote it, and went back to transport a second letter and wrote it, he is exempt—as he is already missing the first letter [in this act].",
+ "[Regarding] one who transports blue eye shadow—whether for medication or for ornamentation—it is enough to apply to one eye. But in a place where it is their way only to apply it to both eyes for ornamentation and he transported it for ornamentation, it is not until he transports enough to apply to both eyes. Tar and sulfur is in order to make a hole. Wax is in order to place over a small hole. Glue is in order to put on top of a board. Fat is enough to smear under a sela-coin sized pancake.",
+ "[Regarding] one who transports earth, it is enough to make the seal of a letter. Mud is enough to make the tip of a crucible. Manure or fine sand is enough to fertilize a leek. Coarse sand is enough to to mix with a full spoon of plaster. Potter’s clay is enough to make the tip of a goldsmith's crucible. Hair is enough [with which] to mix mud to make the tip of a goldsmith's crucible. Lime is enough to spread on the finger of the smallest of girls. Dust or ashes is enough to cover the blood of a small bird. A pebble of stone is enough to throw at an animal and it will feel [it]—and that is the weight of ten zuz. Pottery is enough to hold a reviit.",
+ "[Regarding] one who transports a rope, it is enough to make the handle of a box. Reed grass is enough to make a loop for [hanging] a sifter or a sieve. Palm fronds is enough to make a handle for an Egyptian basket. Palm bast is enough to place on the opening of a small funnel [as a filter] for wine. Soft fabrics is enough to make a ball [the size of] a nut. A bone is enough to make a large spoon. Glass is enough with which to scrape (sharpen) the top of a bobbin or until it can split two threads at the same time.",
+ "One who transports two threads from a horse's tail or from a cow's tail is liable. [If] one transported one hard one from a pig, he is liable. The shoots of a palm—and they are the fibers of the tree—are two. The hard branches of a palm—and they are the scales of the branches—is one. Of cotton, coarse silk, the wool of camels, rabbits or animals or anything else that that is spun—it is enough to spin a thread of four handbreadths. [Regarding] one who transports some clothing, some sackcloth or some leather—their measure for transporting is the same as their measure for impurity: A garment three handbreadths by three; sackcloth four by four; and leather five by five.",
+ "[Regarding] one who transports leather that has not been processed at all and is still soft, its measure is enough to guard a small weight, the weight of which is a shekel-coin. [If] it was salted but not yet processed in flour or gallnuts, its measure is enough to make a charm. [If] it was processed with flour but not yet processed with gallnuts, its measure is enough to write a divorce bill upon it. When its processing is finished, its measure is five by five.",
+ "[Regarding] one who transports processed parchment (which can be used for tefillin), it is enough to write the section of Shema (the smallest section in the tefillin) upon it, until \"and upon your gates.\" Dukhsustus is enough to write [the text of] a mezuzah upon it (as one may not use it for tefillin). Paper is enough to write two letters in a tax collectors' receipt—which are bigger than our letters. One who transports a tax collector's receipt is liable, even if he has already shown it to the tax collector and passed him; as it is surely a proof forever. [Regarding] one who transports a paid deed or worn out paper, it is enough to wrap a small flask of perfume. But if there is enough in its white part to write two letters of a tax collector's receipt, he is liable [even with a smaller piece].",
+ "One who transports a beast, an animal or a bird is liable, even though they are alive. But a living person is not [considered] a load. However if one was tied up or sick, the one who carries him is liable. And a woman can help her child walk when he [is able] to pick up one [foot] and put down the [other].",
+ "One who transports an infant with a purse suspended around his neck is liable on account of the purse. As the purse is not ancillary to the child. But if he transports an adult, he is exempt—even if he is dressed with his vessels, and his rings are on his hand. As it is all ancillary to him. [If, however,] his vessels were folded upon his shoulder, one who carries him is liable.",
+ "[Regrading] one who transports a live locust, it is a minimal amount; a dead one is like a fig-bulk. A bird of the vineyard (a type of locust) is a minimal amount—whether alive or dead—since they are stored for medication. Likewise with anything similar to it. The measure for transporting a corpse, an [animal] carcass and a creeping animal is like the measure for their impurity: A dead body and a carcass are a kezayit; a creeping animal is like a lentil-bulk.",
+ "[If] there was exactly a kezayit there, and he transported half a kezayit, he is liable. For his actions were useful in that he reduced the amount [left over] from [having the requisite size] to transmit impurity. But if he transported half a kezayit from a kezayit and a half, he is exempt. And likewise anything that is similar to this with the other impurities.",
+ "To what are these words applicable, that he is only liable for transporting its [requisite] amount? When he transported without specification. But one who transports to sow, for medication, to show a sample of it or anything that is similar to it is liable with a minimal amount.",
+ "[In a case of] one who stores something for seeding or medication or for a sample and forgot why he stored it, and [then] transported it without specification—he is liable with a minimal amount. For [it is considered like] he transported it with his original intention. But other people are only liable with its [requisite] amount. [If, however,] the one who transported it already threw [it] into the storeroom—even if its place [there] is recognizable—his original thought is nullified. Hence if he went and brought it back in, he is not liable until he brings it in according to its [requisite] amount.",
+ "[Regarding] something which is not the way of people to store and is not fitting to be stored—such as menstrual blood—if one stored it and transported it, he is liable. But other people are exempt for it. For we are only liable for the transport of something fit to store and the likes of which is [actually] stored.",
+ "One who transports half the [requisite] amount is exempt. Likewise anyone who does half the amount of any one of the forbidden types of work is exempt. [If] he transported half the amount and placed it down and went back and transported the other half, he is liable. But if he already lifted up the first half before he placed the second half down, it is as if it was burned up; so he is exempt. [If] he transported half the amount and placed it down and [then] transported the other half and passed it within three [handbreadths] over the first, he is liable. For one who passes [something] over is as if he places it down on something. But if he threw it, he is not liable until it rests upon something there.",
+ "One who transported half the amount and went back and transported [another] half of the amount to the same domain in one forgetful spell is liable. [But in a case wherein] it was to two domains: If there is a domain for which he would be liable in between them, he is exempt. [However, if] there was a karmelit between them, they are [considered to be] like one domain; so he is a liable for a sin-offering.",
+ "One who transports less than a [requisite] amount but it swells before he puts it down and becomes [such an] amount; and likewise one who transports a [requisite] amount but it shrinks before he puts it down and becomes less than [such] an amount, is exempt.",
+ "One who transports a fig-bulk to eat and it shrunk before [it] was put down, but he [reconsidered] about it to sow it or to use it medicinally—which does not require a [requisite] amount—he is surely liable in accordance with his thought at the time that [it] was put down. One who transports less than a fig-bulk to sow but before he put it down, [reconsidered] about it to eat [it], is exempt. However, if it swelled before [it] was put down and it became like a fig-bulk before he reconsidered about it to eat [it], he is liable. For even if he did not [reconsider], he would have been liable for his [original] thought of transporting.",
+ "[In the case of] one who transports a fig-bulk and it shrinks but then swells before [it] is put down, it is certainly a doubt whether [the prohibition] was overridden or not overridden. [If] one threw a kazayit of foods into an impure house and this kazayit complemented the foods that were there—and the whole thing [thus] became [the requisite amount of] a kabeitsah—there is certainly a doubt whether he is liable for the kazayit on account of completing the amount with regard to impurity or he is not liable.",
+ "One who transports less than a [requisite] amount is exempt, even if he transports it in a vessel. For the vessel is ancillary to it, since his intention was not to transport the vessel but rather to transport what is in it—and it surely did not have the [requisite] amount. Hence if one transported a living man—who was not tied up—in a bed, he is also exempt for the bed. For the bed is ancillary to [the man]. And likewise anything that is similar to this. One who transports a peddler's box—even though there are many types of things in it; and even if he transported [these things] in his palm—is only liable once. It is one case of transporting."
+ ],
+ [
+ "We may not go out (to a public domain) with any vessels of war on Shabbat. But if one did go out with them: If the vessels were in the way of clothing—such as armor or a helmet or boots upon his feet—he is certainly exempt. But if he went out with vessels that were not in the way of clothing—such as a spear, a sword, a targe or a (triangular) shield—he is certainly liable.",
+ "We may not go out with a spiked shoe, which was spiked to strengthen it. And even on holidays did they decree that we should not go out with it. But it is permissible to go out with a belt that has pieces of gold and silver affixed to it—as do kings. For it is an ornament; and anything that is an ornament is permissible. And that is when it is not loose, lest it fall in the public domain and he come to carry it [back].",
+ "A ring with a seal upon it is a man's ornament, and not a woman's ornament. But one without a seal upon it is a woman's ornament, and not a man's ornament. Hence a woman that went out with a ring that has a seal upon it and a man who went out with a ring that does not have a seal upon it are liable. But why are they liable? They surely transported them not in the ways of the ones that transport them—as it is the way of a man to only transport a ring on his finger which is fit for him, and likewise of a woman to only transport upon her finger a ring that is fit for her! Because sometimes the man gives his ring to his wife to store it at home and she places it on her finger at the time that she carries it. Likewise, a woman gives her ring to her husband to fix it with a craftsman and he places it on his finger at the time that he carries it to the store. And it [thus] comes out that they transported them according to the way that they [themselves] transport them. And hence they are liable.",
+ "A woman may not go out with a ring that does not have a seal upon it—even thou it is her ornament—lest she take it off in a public domain to show it to her friends in the way that women always do. But if she went out, she is exempt. However a man is permitted to go out with a ring that has a seal upon it—as it is an ornament and it is not his way to show [it]. But all of the people have become accustomed to not go out with a ring at all (on Shabbat).",
+ "A woman that went out with a perforated needle on Shabbat is liable, but a man is exempt. And a man that went out with an unperforated needle on Shabbat is liable, but a woman is exempt—as it is an ornament for her, and it is only prohibited [as] a decree lest she show [it] to her friends. This is the general rule: Anyone that goes out with something that is not an ornament for him nor in the way of clothing, and transported it in the way that the thing is transported, is liable. And anyone who goes out with something that is an ornament for him but was loose and it is possible that it would quickly fall such that he would carry in a public domain; and likewise a woman that went out with jewelry the way of which is to remove them and show them—they are certainly exempt (though it is forbidden to do so). And everything that is an ornament and does not fall and it is not its way to be shown is permissible to be taken out. Hence we may go out on Shabbat with a bracelet that we place on the forearm or [an anklet] on the calf that is clinging to the flesh and does not slip off. And likewise anything that is similar to this.",
+ "A woman may neither go out with strings of wool, nor with strings of flax, nor with strips tied to her on her head, lest she removes it at the time of immersing and [so] carry it in a public domain. Nor with a headplate that rests between her eyes, nor with 'jaws of gold' that descend from the headplate to her jaws, when they are not sewn together. Nor with a crown of gold that is resting on her head nor with chains that girls go out with so that they will not take large steps, such that they will not spoil their hymen. All these are forbidden to go out with on Shabbat, lest they fall and she carry them in her hand.",
+ "A woman may neither go out with a katla on her neck, nor with noserings, nor with a flask of perfume that is fixed to her forearm. Nor with a small round purse into which we put fragrant oil—and that is called a kovelet. Nor with a wig of hair that lays upon her head in order that she appear to have much hair. And not with a wool cap that surrounds her [head] in front of her. Nor with a tooth that rests in her mouth in place of a tooth that fell. Nor with a gold tooth that rests over a black or red tooth among her teeth. But a silver tooth is permitted, as it is not recognizable. All these are forbidden to go out with on Shabbat, lest they fall and she carry them in her hand, or she remove and show [it] to her friends.",
+ "Anything that the Sages forbade to take out to a public domain is forbidden to take out in a courtyard without an eruv except for a cap and a wig of hair. [The latter] are permissible to go out with in a courtyard without an eruv in order that she not repulse her husband. And one who goes out with a flask of perfume that has no perfume at all is liable.",
+ "A woman may go out with strings of hair tied to her on her head, since water goes through them and they do not divide (between her and the water)—so she does not remove them if she [requires] immersion, such that we should make a decree lest she carry them in a public domain—whether the strings were hers or her friend's or an animal's. And an older woman should not go out with that of a young woman, as it is an enhancement for her—lest she remove and show them to her friends. But a young woman may go out with the strings of an older woman. And [a woman] may go out with anything woven on her head.",
+ "A woman may go out with strings [around] her neck, as they neither choke her nor divide (between her and the water). But if they were colored, they are forbidden—lest she show them to her friends. And a woman may go out with a tiara; as only an important woman would go out with it, and it is not the way [of such a woman] to remove and show [it]. And she may go out with a headplate and with 'jaws of gold' when they are sewn into the hair net that is on her head so that they do not fall. Likewise anything that is similar to these.",
+ "A woman may go out with padding in her ear, and that is so long as it is tied to her ear; and with padding in her shoe, and that is so long as it is tied to her shoe; and with padding that she affixed for her menses—even though it is not tied. And [the latter is permissible] even if she made a handle for it; as if it falls, she will not carry it due to its being disgusting.",
+ "And she may go out with pepper or a grain of salt or with anything that she puts into her mouth because of bad breath. But she should not put them [in her mouth] on Shabbat at the outset. Women may go out with twigs in their ears (that keep holes for earrings open) and with veils [around] their necks or on their clothes or with a shawl that is fastened. And she may fasten [it] at the outset on Shabbat with a stone or a nut and go out. But she may not make a ruse and fasten it with a nut to take it out for her young child. Likewise, she should not fasten with a coin at the outset, as it is forbidden to move it. But if she fastened [it with it before Shabbat], she may go out with it.",
+ "One may go out with a twig in his teeth or in his shoe to the public domain. But if it falls out, he should not replace [it]. And with padding or a sponge over a wound, so long as he does not tie a string or a cord over it. For a string and a cord have [a distinct] importance to him and are not useful for the wound. And he may go out with a garlic peel or an onion peel upon a wound or a dressing on top of a wound, and he may tie it and untie it on Shabbat. And with a bandage or an emollient or a plaster on top of a wound; and with a coin on top of a callus, and with a locust's egg, a fox's tooth and the nail of one crucified (which were understood to have medicinal properties). And with anything that we drape for healing—and that is when the physicians say it is useful.",
+ "A woman my go out with a preservation stone or the counterweight of a preservation stone—that has been examined and weighed—(both of which are meant to prevent a miscarriage). And not only a pregnant woman, but even other women – lest she become pregnant and have a miscarriage. And we may go out with an expert charm. And which is an expert charm? One that has healed three people or was made by someone who has healed three people with other charms. But if one went out with a charm that is not expert, he is exempt – since he took it out by way of clothing. And likewise one who went out [adorned] with tefillin is exempt.",
+ "One who has a wound on his foot may go out with a shoe on his [other] healthy foot. But if he does not have a wound on his foot, he may not go out with a single shoe. And an infant may not go out with a large sandal, but he may go out with a large cloak. And a woman may not go out with a loose sandal, nor with a new shoe with which she did not go out for an hour while still day (before Shabbat). And one missing a leg may not go out with his stub. We do not go out with wooden shoes on Shabbat, because they are not the way of clothing. But if they go out [with any of these], they are exempt.",
+ "One may go out with a toupee or combed wool that are on the heads of people with scabs. When? When he has dyed them (in oil) and tied them; or if one went out them for an hour while still day (before Shabbat). But if he has not done a [preparatory] act to them and has not gone out with them before Shabbat, it is forbidden to go out with them.",
+ "We may go out with thick sackcloth, with drapes, with a thick sagum and with a chamilah on account of the rain; but not with a box, a container or a mat on account of the rain. If they were soft and thin, it is permissible to take out a pillow or a bedspread resting upon one’s head in the way of clothing on Shabbat. But if they were hard, they are like a load and [so] forbidden.",
+ "We may go out with bells that are woven into clothing. And a slave may go out with a clay seal upon his neck but not with a metal seal, lest it fall and he carry it. One who wraps himself with a tallit and folds it on both sides into his hand or upon his shoulder: If he intended to gather its corners so that it not tear or get dirty, it is forbidden; but if he gathered them to enhance his appearance through [this]—as is the custom of people [so] dressed—it is permissible.",
+ "One who goes out with a tallit (completely) folded on his shoulder is liable. But he may go out with a kerchief on his shoulder, even though there is no string tied to his finger (so that it not fall). However it is forbidden to go out with any kerchief that does not cover one's head and most of him. If [one had] a short scarf that is not wide, he must tie its two ends below the shoulders; and it comes out to be like a belt, so it is permissible to go out with it.",
+ "It is permissible to wrap oneself in a tallit that has loose ends on its edges – even though they are long strings and even though they [do not add to] the beauty of the tallit—because they are nullified with relation to the tallit and he is not concerned whether they be there or not be there. Hence one who goes out with a tallit that is not properly adorned with tsitsit (ritual fringes) is liable, on account of their having [a distinct] importance to him – and his mind is upon them until he completes their lack and they are turned into tsitsit. But it is permissible to go out with a tallit that is properly adorned with tsitsit—whether by day or by night (even though the commandment of tsitsit only applies to the day and not to the night). For finished tsitsit are not a load, but are surely the beauty of the garment and its ornamentation—like the wool stripe and that which is similar to it. As if the strings of the tsitsit of a tallit that is properly adorned with tsitsit were a load, even one who would go out with them during Shabbat day would be liable – as no positive commandment that does not have [a penalty of] excision] overrides Shabbat.",
+ "A tailor should not go out with a needle pinned to his clothing on Shabbat; nor a carpenter with a twig (used in his trade) in his ear, nor a weaver with a sample in his ear, nor a comber with a cord [around] his ear, nor a moneychanger with a dinar-coin on his neck, nor a dyer with a sample in his ear. But if he went out, he is exempt – even though it is the way of his craft – on account of his not transporting it in the way of those that transport [it].",
+ "A zav (someone suffering from an unusual genital emission) who went out with his receptacle is liable; as the way of this receptacle is to only be transported in this way. And [this is the case] even though he does not need it for the carrying (which is the forbidden type of work here) itself, but rather so that his clothes not get soiled; as one is liable for a type of work in which he does not need the work itself.",
+ "[In the case of] one who finds tefillin on Shabbat in the public domain, [what should] he do? He should wear them in their way—he places the arm tefillin on his arm and the head tefillin on his head, enters the house and removes them. And he should repeat [this] and wear a second pair and remove them [and so forth], until he brings them all into [his house]. But if there were many, such that there was not enough [time] left in the day to bring them all in, in the way way of clothing; he should surely [wait] over them [until] dark and bring them in at the conclusion of Shabbat. However if it was during the time of [an anti-Jewish] decree such that he is afraid to sit and watch them until the evening because of the Kuthites (gentiles), he covers them in their place, leaves them and goes on.",
+ "[If] he was afraid to [wait] over them [until] dark because of robbers, he should take them all together and move them repeatedly less than four ells; or give them to his fellow within four ells, and his fellow to his fellow—until it reaches the outer courtyard [of the habitation]. To what are these words applicable? When they had their straps in them and they were tied with tefillin knots; as [in that case] they were certainly tefillin. But if they do not have their straps tied to them, we are not responsible for them.",
+ "One who finds a Torah scroll should sit and guard it and [wait] over them [until] dark. But in [a situation] of danger, he leaves it and goes on. However if there was rain falling (when there is no danger), he wraps himself with the parchment and then covers it [with another garment] and enters [his home] with it.",
+ "A tailor should not go out with his needle in his hand—nor a scribe with his quill—on the eve of Shabbat close to dark, lest he forget and transport it [on Shabbat]. And one is obligated to feel his clothes on the eve of Shabbat with [the onset of night] lest there be something forgotten there and he go out with it on Shabbat. It is permissible to go out with tefillin on the eve of Shabbat with [the onset of night]—since one is obligated to feel the tefillin all the time, he will not forget. If he did forget and went out to the public domain with them and [then] he remembered that he has tefillin on his head, he should cover his head until he reaches his home or the study hall."
+ ],
+ [
+ "It is forbidden to transport a load upon a beast on Shabbat; as it is stated (Exodus 23:12), \"in order that your ox and your donkey (and all your animals) rest.\" It is the same whether it is an ox or a donkey or whether it is any beast, animal or fowl. But if he did transport [a load] on a beast—even though he is commanded about its rest—he is not lashed; as its prohibition [only] comes from the inference of a positive commandment. Hence one who drives behind his beast while it had a load upon it on Shabbat is exempt",
+ "But is it not an explicit negative commandment in the Torah, as it is stated (Exodus 20:10), \"you shall not do any work—you, your son or daughter, your slave or your maidservant, or your cattle?\" This is that one should not plow with it and that which is similar to it; such that it comes out that it is a negative commandment that is given to a death penalty of the court—and we do not give lashes [in such a case].",
+ "It is forbidden for an Israelite to lend or rent his large livestock to a gentile, so that it not do work on Shabbat; as [the Israelite] is surely [still] commanded about its rest. The Sages forbade selling large livestock to a gentile, lest [the Israelite also] lend or rent [them to him]. And if he sold [it], we penalize him [to repurchase it at up to] ten times the price and bring it back. And we do not sell [it] even if it is broken. But it is permissible to sell to them through an agent, as an agent does not lend or rent.",
+ "And it is permissible to sell them a horse. For a horse is only given to riding and not to [carry] a load; and a living being (the rider) carries itself. And in the same way as they forbade to sell to a gentile, they also forbade to sell to an Israelite that is suspected of selling to a gentile. And it is permissible to sell a cow to [gentiles] for slaughter, when he slaughters it in front of him. But one may not sell even a fattened ox without specification, lest he hold it over and do work with it.",
+ "We may sell small livestock in a place where they are accustomed to selling them; we may not sell them in a place where they are accustomed not to sell. But we do not sell them large wild animals anywhere, in the same way that we do not sell them large livestock—except through an agent.",
+ "[In the case of] one upon whom it became [night] on the road [at the onset of Shabbat] and there was no gentile with him that he should give him his purse, but he did have an animal with him: He should place his purse upon it while it is walking and pick it up from it when it wants to stop; so that it not stop while it is upon it, such that there not be a picking up or a putting down [of the purse]. And it is forbidden for him to drive it so long as the purse is upon it—even with his voice—so that he not drive [an animal] on Shabbat. And the Sages decreed that he should not place his purse on top of an animal unless there is no gentile with him.",
+ "If there was a deaf-mute, a mentally impaired person and an infant with him, he places his purse on the donkey and does not it give it to one of them—as they are Israelite people. [If] there was a deaf-mute and a mentally impaired person with him and there was no animal, he gives it to the mentally impaired person; a mentally impaired person and an infant, he gives it to the mentally impaired person; a deaf-mute and an infant, he gives it to either one that he wants. If there was no animal with him nor a gentile nor one of all these—he may move it repeatedly less than four ells. And he may even move a found object that comes to his hand repeatedly less than four ells. But before it comes to his hand [in that case]—if he can wait for darkness (until the end of Shabbat)—he should wait for darkness over it. But if not, he may move it repeatedly less than four ells.",
+ "It is permissible to pull an animal with its bit and its bridle into the public domain—and that is when it is fit for that bridle, such as a chain for a horse, a bit for a camel, a chatam (iron nose ring) for a naka (a white female camel) and a collar for a dog. But if one takes an animal out with a bridle that does not guard it—such as if he tied a rope in the mouth of a horse—or with a bit that it does not need, since it can be guarded with less that—such as if he took a donkey out with a horse's chain or a cat with a collar—it is surely a load [for the animal]. For any superior or inferior guarding (as opposed to a certain animal's standard guarding) is a load.",
+ "One should not tie camels together and pull them, even if they were tied from the eve of Shabbat. But he may put [all of their individual] ropes into his hand; and that is when [the ends] do not come out of his hand a handbreadth. And the rope that goes from the mouth of the animal to his hand must be a handbreadth or more off of the ground. And why may he not pull camels tied together? Because it appears like one who is moving them to a marketplace in which they are selling animals or using them for entertainment there. And because of this, an animal should not go out with a bell [suspended from] its neck, even if it is stopped up such that it [makes] no sound.",
+ "An animal may not go out with a bell on its raiment, nor with a seal on its neck, nor with a leash on its leg nor a 'ladder' on its neck. And a donkey may not go out with a saddlecloth unless it was tied to it from the eve of Shabbat. And a camel may not go out with a cloth connected to its [hump] or its tail, but rather only if it is tied to both its tail and its hump. And a camel may not go out with its foreleg tied, nor its back leg tied. And likewise with all animals.",
+ "Chickens may not go out with strings nor with leashes on their legs. And rams may not go out with wagons under their tails. And ewes may not go out with pieces of wood placed in their nostrils so that they will sneeze and the worms in their brains fall out. And a calf may not go out with a small yoke that we place on its neck so that it submit and be willing to plow. And an animal should not go out with a [muzzle] that we place on its mouth so that it not bite and not eat. And a cow may not go out with a porcupine skin that we place on its udders so that swarming animals will not nurse from it when it is sleeping. And it may not go out with a leash between its horns—whether [it is] for decoration or whether for guarding. [In the case of] a goat the horns of which were pierced, it may go out with a bit tied to the piercing on Shabbat. But if it was stuck into its beard, it is forbidden; lest it get pulled out and [the owner] carry it in his hand in the public domain. And likewise, anything that is similar to this.",
+ "Rams may go out with a skin tied to them over their male organs, so that they not mount the females; and with a skin tied to them over their hearts, so that the wolves not fall upon them; and with small embroidered cloths with which they are adorned. Ewes may go out with their tails tied upwards on their backs so that the males mount upon them; or tied downwards so that the males do not mount them. And they may go out wrapped in cloths so that their wool [remain] clean. Goats may go out with their udders bound so that the milk on them dries up. However, if one bound their udders so that the milk not come out until he milks it in the evening - these should surely not go out.",
+ "A donkey may not go out with a saddle, even though it was tied from the eve of Shabbat. And a horse may not go out with a foxtail or a scarlet ribbon between its eyes. And an animal may not go out with a feed bag in its mouth, nor with a shoe on its foot nor with a charm that is not [vetted] for animals. But it may go out with a bandage over a wound, with boards over a break or with [its] afterbirth suspended from it. One may stuff up a bell hanging from its neck and [allow it to] stroll in a courtyard. And one may put a saddlecloth on a donkey on Shabbat and [allow it to] stroll in a courtyard. But we may not suspend a feed bag in its mouth on Shabbat [even in a courtyard].",
+ "In the same way as one is commanded about his animal resting, so too is he commanded about the his slave and maidservant resting. And even though they have [their own] minds—so they do it according to their own minds—it is a commandment to us to guard them and prevent them from doing work on Shabbat; as it is stated (Exodus 23:12), \"in order that your ox and your donkey may rest, and that your bondman and the stranger may be refreshed.\" The slave and maidservant the resting of whom we are commanded about are slaves that are circumcised and immersed for the sake of servitude, and have accepted the [Torah's] commandments that a slave is obligated [to observe]. But slaves that are not circumcised and have not immersed—but rather only accepted upon themselves the seven commandments that the Children of Noah were commanded—are surely like a resident stranger, so they are permitted to publicly do work for themselves on Shabbat, like an Israelite on [a weekday]. And we only accept a resident alien at the time when the Jubilee is observed. Since a resident alien may do work for himself on Shabbat and a righteous alien (convert) is surely like an Israelite in every matter, about whom is it stated, \"and that your bondman and the stranger may be refreshed?\" This is [about] the resident alien who is the harvester or hired laborer of an Israelite, [and who is] like his bondman in that he may not do work for his Israelite master on Shabbat. But he may do [so] for himself. And even if this alien was his slave, [the alien] may certainly do [work] for himself."
+ ],
+ [
+ "",
+ "Whoever levels grooves in the ground is guilty of plowing [on the Sabbath]. Hence it is forbidden to defecate in a newly plowed field on Shabbat, [as a] decree lest he flattens holes. One who clears a storehouse on Shabbat because he needs it for the matter of a commandment—such as his bringing in guests or creating a study session in it—may not finish [clearing] the storehouse, lest he come to flattening holes. One may wipe off mud on the top of his foot on a wall or on a beam, but not on the ground, lest he come to flattening holes. One should not spit on the ground and smear it with his foot, lest he flatten holes. But it is permissible to innocently trample the spit on the ground and walk [on].",
+ "Women who play games with walnuts, almonds, and the like, must not play with these on the Sabbath, lest they level grooves [on the bare ground, which is forbidden]. It is forbidden to sweep the ground, lest one levels grooves, unless it is paved with stones. But it is permissible to sprinkle water on top of the floor, and one does not concern oneself lest he flatten holes—as he surely does not intend that. We do not smear the floors [with oil], even if it was covered with stones. We may not blow [dust off of] it, nor may we rinse it—even on a holiday, and all the more so on Shabbat. [This is so] that he not act the way he does on [weekdays] and come to flatten holes when he is doing this in a place were it is not covered with stone.",
+ "[In the case of a] courtyard that became messy from rain water, one may bring straw and spread it around in it (to absorb the water). But when he spreads it, he should not spread it with a basket or a tub but with the bottom of the tub, so that he not act the way he does on [weekdays] and come to flatten holes.",
+ "One who waters seeds is liable on account of seeding. Hence it is forbidden to draw [water] from a well with a wheel on Shabbat, lest he fill [it] for his garden and his dry patch. And [accordingly,] if the well of the wheel was on a courtyard (removed from what he would want to water), it is permissible to fill from it with a wheel.",
+ "One who detaches [plants] is liable on account of reaping. Hence it is forbidden to pull honey down from a hive on Shabbat, since it is like detaching. We may not climb a tree—whether living or dried up—and we may not hang on a tree, nor may we lean on a tree. And one may not climb when it is still day (before Shabbat) to sit there the whole entire day. And we may not use that which is attached to the ground at all, [as a] decree lest he detach [it].",
+ "Fruit that dropped from a tree on the Sabbath may not be eaten until after the conclusion of the Sabbath, lest one may come to plucking growing fruit. It is permissible to smell a myrtle attached to the ground, as its only benefit is to smell it—and its smell is surely [already] found (without detaching it). But it is forbidden to smell a citron, an apple or anything that is fitting to eat when it is attached, [as a] decree lest he cut it off to eat it.",
+ "It is forbidden to sit on the roots of a tree that are three handbreadths off the ground. But if they are not three, they are surely like the ground [and permissible]. If they came from above three to within three, it is permissible to use them. It is forbidden to sit on them if they were three high—even if one side is even with the ground—or there is a hollow of three underneath them.",
+ "One may not ride an animal on the Sabbath, lest he may come to cutting off a branch for use in guiding it. And we may not hang from an animal, nor climb upon it while it is still day in order to sit upon it on Shabbat. And we do not lean on the sides of an animal, but it is permissible [to use] the sides [of something else leaning] on the [animal's] sides . [In the case of] one who climbed the tree inadvertently on Shabbat, it is permissible to descend; volitionally, it is forbidden to descend. But with an animal, he must descend—even when volitional—on account of [the prohibition of causing] pain to animals. And we must likewise remove the load from on top of an animal on Shabbat on account of pain to animals.",
+ "How is this? [If] one’s animal was loaded with a load of grain, he may place his head beneath [the load] and move it to a different side [of the animal], and it falls by itself. [In the case of] one who came from a journey on Shabbat night with his laden animal: When he reaches the outer courtyard, he takes the vessels that may be taken on Shabbat; [and regarding] the vessels that may not be taken, he unties [their] ropes and the bags fall. [If] there were breakable things in the bags: If the bags were small, he may bring pillows and bedspreads and place them underneath them and the bags fall on the pillows. For certainly, he may remove the small and light bags if he wants—so he has not nullified a vessel (the pillow) from its use (which is a prohibited act). [If] it was laden with lumps of glass, he should untie the bags—and they fall. For even if they break, there is not a large loss with this—as it is all slated for melting—and [the Sages] did not concern themselves about a small loss (to allow one to put pillows, etc. down in such a case). [If] the bags were large and full of glass vessels or that which is similar to them, he unloads [it] gently. And in any case, he should not leave them there on the back of the animal, on account of pain to animals.",
+ "One who mushes fruits together until they become one mass is liable on account of binding. Hence one whose fruits have become scattered in his courtyard may take [from them] and eat and take and eat. But he may not take [them] into a basket nor into a tub. As if he acts in the way that he acts on [weekdays], he will perhaps crush them with his hand in the tub and he will come to binding. And we likewise do not gather salt and that which is similar to it, as it appears like binding.",
+ "Extracting is liable on account of threshing. And one who squeezes olives or grapes is liable on account of extracting. Hence it is forbidden to squeeze mulberries and pomegranates—as some people squeeze them [for their juice] like olives and grapes—lest they come to [also] squeezing olives and grapes. But it is permissible to squeeze other fruits—such as quinces, apples and crab apples—on Shabbat, since they are not [generally] squeezed.",
+ "[In the case of] pickled and boiled [vegetables] that he squeezed: If it was to soften them, it is permissible; but if it was to extract their liquids, it is forbidden. And we may not crush snow to have its water flow, but one may crush [it] into a bowl or into a cup. [In the case of] garlic, unripe grapes or stalks [of wheat] that one crushed while it was still day: If they lack grinding, it is forbidden for him to finish their grinding on Shabbat. But if they [only] lack pounding by hand, it is permissible for him to finish their pounding on Shabbat. Hence it is permissible to pound groats with a wooden cooking spoon inside the pot on Shabbat, once we have taken it off the fire.",
+ "One who husks [wheat] kernels may crush them with a modification so that it not appear like threshing. One who suckled into his mouth (directly) is exempt. And if he was groaning (in pain), it is permissible for him to suckle into his mouth—since he was extracting in a backhanded way (with a modification), and [the Sages] did not decree [in such a case] on account of his pain, even though there is no danger there.",
+ "[In a case of] fruits the liquids of which flowed out on Shabbat: If they were olives or grapes, these liquids are forbidden until the conclusion of Shabbat, [as a] decree lest he intentionally squeeze them on Shabbat. But if they were mulberries or pomegranates: If one brought them in to eat, the liquids that flowed from them are permissible. But if he brought them in to trample them (for their juice), the liquids that flowed from them are forbidden until the conclusion of Shabbat.",
+ "[If] olives or grapes were crushed on the eve of Shabbat and liquids came out on their own (on Shabbat), they are permissible. Likewise [with] honeycombs that were crushed from the eve of Shabbat, what comes out of them on Shabbat is permissible. For there is no room here to make a decree—as they were already crushed from the eve.",
+ "Winnowing and sifting are of the primary categories of forbidden work. Hence even though it is permitted to husk kernels with his fingertips—when he blows [the husks], he must blow into one hand with all of his strength. But [he may not do this] in a tray or a large vessel, [as a] decree lest he screen it with a winnow or a sieve—for which he [would be] liable. Straining sediments is a sub-category of sorting or sifting. Hence even though it is permissible to filter clear wine or water with cloths or with an Egyptian basket, he should not make an indentation in the cloth, such that he not act in the way that he would on [weekdays] and come to strain with a strainer. Likewise it is forbidden to suspend a strainer in the way that he would on [weekdays], lest he come to strain. And likewise churning is a subcategory of sifting. Hence even though we may put sesame seeds and nuts into honey, one may not mix them in his hand.",
+ "",
+ "[In a case of] bundles of savory, hyssop, or thyme that one brought in as food for animals, he may supply himself from them, clip some and eat with his fingertips. But [he may] not [cut to eat] a lot in his hand, such that he not act in the way that he does on [weekdays] and come to cut [it] thin.",
+ "One who needs to pulverize pepper or that which is similar to it to put into food on Shabbat should surely pound [it] with the knife’s handle into the bowl. But [he may] not [do this] into a pestle, since that is grinding. Hence it is forbidden for a healthy person to be medicated on Shabbat, [as a] decree lest he pound herbs.",
+ "How is this? He should not eat things that are not healthy people's foods—such as ezovyon and savory—nor things that act as laxatives such as wormwood and that which is similar to it. Likewise one should not drink things which are not the way of healthy people to drink, such as water in which herbs and grasses were boiled.",
+ "One may eat food and drinks that are in the way of healthy people to eat and drink, such as cilantro, hops and hyssop. Even though they heal and [people] eat them to be healed, it is permissible – as they are healthy people’s foods. If one drank asafoetida before Shabbat, it is permissible to drink it on Shabbat [even] in locations where healthy people are [not] accustomed to drink asafoetida. And we may drink Egyptian beer in every location.",
+ "Likewise is it permissible on Shabbat to smear oils the way of which is for healthy people to smear with them, even if one intended it for medication. But that which is not the way of healthy people to smear is forbidden. One who is concerned [about pain] in his loins may not smear wine and vinegar [on them] on Shabbat. But he may smear oil. However, one may only use rose oil in a location where healthy people smear it. And it is permissible to smear oil and salt in every location. One whose hand or foot was wounded may shrink (the swelling by immersing) it in wine, but he may not shrink it in vinegar. However, if they are delicate also with wine [to use it medicinally], it is forbidden [to immerse it even in wine].",
+ "One who is concerned about [pain in] his teeth may not sip vinegar upon them and spit it out, but he may sip and swallow [it]. One who is concerned about [pain in] his throat may not pour oil on it, but he may swallow much oil—and if he is healed, he is healed. We may not chew gum, nor rub the teeth with an herb on Shabbat, when one intends it for medication. But if he intended it [against] bad breath, it is permissible.",
+ "We may not put wine inside the eye, but we may put [it] on the eye. However bland saliva is forbidden even on the eye. One may apply an eye salve that was soaked from the eve of Shabbat on his eyes on Shabbat and he [need] not be concerned. One who injured his finger may not tie a reed upon it to heal it, nor apply pressure with his hand to extract blood from it.",
+ "We may not put hot water or oil on top of a wound, nor on top of padding that is on top of a wound, nor on top of padding to put [the padding] on the wound on Shabbat. But one may place it outside the wound so it flows to the wound. We may place dry padding on top of a wound. However, it is forbidden if it is old—as it is [then] like a plaster.",
+ "One may restore a plaster that had been suspended over a vessel. But it is forbidden to restore it if one had suspended it over the ground. And one may apply a plaster from the outset in the Temple—as there are no rabbinic Shabbat prohibitions in the Temple. And we may wipe off the face of the wound in any location, but we may not wipe off the plaster, lest [its salve thereby] be spread.",
+ "We may rub [the flesh], and smear [oil, over] the intestines on Shabbat—and that is when he smears and rubs at the same time, so that he not act in the way that he acts on [weekdays]. And we may not exert ourselves on Shabbat. But which [activity] is exertion? It is [when] one whose body is pounded with strength, until he is exhausted and perspires; or one who walks until he is exhausted and perspires. For it is forbidden to exhaust oneself in order to perspire, since that is healing. Likewise is it forbidden to stand on the floor of [the therapeutic bathhouse] of Deyomset in the Land of Israel, because it warms and heals.",
+ "We may not bathe in laxative waters, nor in mud in which [people] drown (quicksand), nor in putrid stagnant waters, nor in the waters of Sodom nor in the bad waters that are in the Great Sea—as all of these are distressing, and it is written (Isaiah 58:13), \"and you shall call Shabbat, a delight.\" Hence, it is permissible if he does not delay in these, but rather comes out immediately—even though he has sores on his head [which will thereby be healed).",
+ "We may not scrape [our bodies] with a scraper. But if one’s hands were dirty with excrement or mud, he may scrape them in the usual manner and need not be concerned. We may smear [oil] and rub off a scab on Shabbat for a person's pleasure, but not for an animal. But if it was in pain, it is permissible to remove its pain by smearing and rubbing. [In the case of] an animal that has eaten much vetch, we may have it run in a courtyard so that it be healed. And if it was seized by blood, we stand it in water so that it will cool off; and we do not concern ourselves [that] maybe one will grind herbs for it.",
+ "We may not make ourselves vomit food on Shabbat. To what are these words applicable? With a herb, lest he grind herbs. But it is permissible for one to insert his hand into his mouth to vomit. And it is forbidden to apply pressure to a a baby's belly to extract his feces, lest one come to having him drink [a potion of] laxative herbs. But it is permissible to overturn a cup on the navel on Shabbat to lift it up. It is likewise permissible to apply pressure and stroke an infant, to lift up the ears—whether by hand or with an instrument—and to lift up the cartilage (below the heart). For we do not do any of these—or those that are similar to them—with herbs, to be concerned about grinding; and there is distress [from these conditions when left unattended].",
+ "Sifting is [one] of the primary categories of forbidden work. Hence we do not refine hay with a sieve, nor do we place a sieve with hay in a high place so that the chaff fall—since it is like sifting. But one may take straw in a sieve and bring it to the trough, even though the chaff falls while he is bringing it—as he surely did not intend this.",
+ "Blending is liable on account of kneading. Hence we may not blend much parched grain flour, lest one come to kneading flour that is not [from] parched grain. But it is permissible to blend parched grain [flour] little [by] little. And it is permissible to blend with vinegar, or that which is similar to it, much grain that has not matured to a third which was afterwards coarsely ground such that it is surely like sand—and is called shatit—at one time. But this is [only] when it is soft. However, it is forbidden [when it is] hard, since it appears like kneading. So he needs to modify [the process in that case]. How is that? He places the shatit [first], and afterwards places the vinegar.",
+ "Even though bran is not fit to blend, we do not blend it—lest one come to blending dirt (to make vessels or for building) or that which is similar to it. But we may put water on bran and move a large cooking spoon in it vertically and horizontally. However one may not stir with his hand, so that it not appear like kneading. If it did not mix [like that], he may pour it from one vessel to [another] vessel until it mixes, and place it in front of the chickens or in front of the bulls. And it is permissible to mix bran in this way in one vessel and to divide it into many vessels and [then] place it in front of each and every animal. And one may mix even one or two kor [of bran] in one vessel.",
+ "We may not feed an animal, a wild animal or a bird on Shabbat in the way one feeds [it] on [weekdays], lest he comes to crushing legumes or kneading flour or that which is similar to it. How is that? One should not feed a camel three or four days' food on Shabbat, nor should he make a calf crouch—or that which is similar to it—and open its mouth and put vetch and water into it at one time. Likewise he should not [put food down] into the mouths of doves and chickens to a place where it cannot regurgitate. But rather he should feed the animal standing and give it drink standing, or place water into its mouth separately and vetch separately to a place where it can regurgitate. Likewise, he can feed fowl with his hand to a place where it can regurgitate. And there is no need to say that he may place [the feed] in front of them and [let] them eat.",
+ "To what are these words applicable? To [an animal] the feeding of which is upon him, such as his domesticated animal or his wild animal or house doves, geese or chicken. But he may not place nourishment or water in front of [an animal] the feeding of which is not upon him, such as a pig, or doves in dovecots or bees. And it is permissible for a person to place his animal on top of grass [attached to the ground] and [let] it eat. But he may not stand it on something that is set aside [not to be used]. However he may stand in front of it, so that it turns its face to the thing set aside and eats from it. And likewise on a holiday."
+ ],
+ [
+ "Even though it is not a forbidden type of work, the Sages forbade peeling off bread [from an oven wall], lest one come to baking. [In the case of] one who affixed bread to an oven while it was still day and the day became sanctified upon him (Shabbat began)—he may save [enough bread] for three meals and say to others, \"Come and save [bread] for yourselves.\" And even though peeling is not a forbidden type of work, he may not peel with a bread peel when he saves it but rather with a knife in order to modify [the process from its usual way].",
+ "For what [reason] did the Sages forbid entering a bathhouse on Shabbat? Because of the bath operators that would heat hot water on Shabbat and say it was heated from the eve of Shabbat. Hence they decreed that a man not enter a bathhouse on Shabbat, even to perspire. And they [also] decreed that one may not rinse his entire body with hot water, even if it was heated from the eve of Shabbat. But it is permissible [to rinse] his face, his hands and his feet. To what are these words applicable? To hot water [heated by] fire, [as a] decree on account of a bathhouse. But it is permissible to rinse his entire body with the hot [spring] waters of Tiberius, and that which is similar to it. However it is forbidden to bathe in hot [spring] waters in a cave, because there is vapor in a cave. So one comes to perspiring, and it comes out [being] like a bathhouse.",
+ "One may warm himself up across from a bonfire and go out to rinse all of his body with cold [water]. But he may not rinse his entire body with cold [water] and warm himself up across from a bonfire. Since he thaws the water on himself, it comes out as if he is bathing his entire body in a bathhouse. [In the case of] one who passes a pipe of cold [water] through hot water—even through the hot [spring] waters of Tiberius—[its water] is surely [considered] like water heated on Shabbat, so it is forbidden for bathing and drinking.",
+ "One may bring a jug of cold water and place it opposite a bonfire on Shabbat; not so that the water will heat up, but rather to temper its coldness. Likewise he may take a cruse of oil and place it opposite the bonfire; so that it will thaw, not so that it will heat up. And one may smear his hand with water or with oil and heat it opposite the bonfire. And that is when the water on his hand does not heat up to the point that it would burn the belly of a baby. And one may warm a garment and place it over the intestines on Shabbat.",
+ "We may not place cold [water] into a bathhouse bathtub that is full of hot water; as it surely heats [the cold water] greatly. He may likewise not put a cruse of oil into it, on account of its being like cooking [the oil]. But he may put hot water into a bathtub of cold [water].",
+ "[In the case of] an urn that was emptied of its hot water on Shabbat, it is permissible to put cold water into it in order to thaw it. And it is permissible to pour hot water into cold water and cold into hot, so long as it is not in a vessel [that was on the fire]. For that heats it up greatly. Likewise, one should not put a spice into a pot [of food], even though has been taken off the fire. But one may put salt into it; since salt only gets cooked over a big fire. But if he pours the cooked food from the pot into a bowl, it is permissible to put a spice into the bowl—even though [the food] is [still] scorching in the bowl—as a vessel [to which cooked food is] transferred does not cook [something placed into it].",
+ "We may not soak asafoetida—whether in lukewarm or whether in cold; but we may soak it in vinegar. However if he drank it on Thursday and Friday, he may surely soak it in cold [water] on Shabbat, place it in the sun until it warms up and drink [it]—so that he not get sick, if he were to stop drinking [it].",
+ "[In the case of] something that was cooked before Shabbat or soaked in hot water before Shabbat, it is permissible to soak it in hot water on Shabbat. But [in the case of] something that was originally cold and never came into hot water, we may [only] rinse it in hot water on Shabbat—so long as its rinsing is not the completion of its production. However we may not soak it in hot water.",
+ "It is permissible to heat [food] in the sun—even though it is forbidden to heat [it] in [something the heat of which] was generated by the sun—since one does not mistake the sun [for] fire. Hence it is permissible to put cold water in the sun so that it will heat up. It is also permissible to put [a receptacle of] good water into [cold] bad water, so that it will cool down; and we may put a cooked food into a pit so that it be protected.",
+ "One may mix water, salt and oil and dip one’s bread into it or put it into a cooked food. And that is when he makes a little [of the mixture]. But [to make] much is forbidden, as it appears as if he is doing one of the procedures [required for] a cooked food. Likewise, he should not make strong salt-water—and that is two thirds salt and one third water—on account of its appearing like he is making fish brine. And it is permissible to salt an egg; but a radish—and that which is similar to it—is forbidden on account of its appearing like he is pickling pickles on Shabbat. And pickling is forbidden because it is like cooking. But it is permissible to dip a radish—and that which is similar to it— into salt and eat [it].",
+ "It is permissible on Shabbat to mix wine, honey and pepper, in order to eat it; but wine, water and balsam is prohibited. For it is not fit for healthy people to eat. And likewise all that is similar to this.",
+ "[In the case of] mustard that one kneaded on the eve of Shabbat: On the following day, he may dissolve it either by hand or with a vessel, and he may put honey into it. But [when he dissolves it,] he may not beat [it forcefully], but rather mix [it. In the case of] cress that one ground on the eve of Shabbat: On the following day, he may put oil, vinegar and spices into it; but he may not beat [it], but rather mix [it. In the case of] garlic that one crushed on the eve of Shabbat: On the following day, he may put grits into it; but he may not pound [it], but rather mix [it].",
+ "One who removes hair from a person's body is liable for shearing. Hence it is forbidden to wash one's hands in something that definitely removes hair—such as aloe and that which is similar to it. But it is permissible to scrub one's hands with frankincense powder, pepper powder or jasmine powder and that which is similar to them; and he need not be concerned lest hair on his hands be removed—as he did not intend [it. In the case of] one who mixed something that definitely removes hair with something that does not definitely remove hair: If the majority is from the thing that [definitely] removes [hair], it is forbidden to scrub with it; but if not, it is permissible.",
+ "It is forbidden to look at a metal mirror on Shabbat, [as a] decree lest one remove dangling hairs from his hair—even if it is fixed into a wall. But it is permissible to look at a mirror that is not from metal—even if it is not fixed.",
+ "One who launders is liable on account of whitening. And one who squeezes [water out of] a garment is liable because he is laundering. Hence it is forbidden to stuff a rag or padding or that which is similar to them into the top of a jug or that which is similar to it in order to stop it up, lest one come to squeezing. And we may not wipe with a sponge—unless it has a handle—so that one not squeeze. And we may not cover a barrel of water and that which is similar to it with a garment that is not designated for it, [as a] decree lest one squeeze.",
+ "[In the case of] one whose barrel breaks on Shabbat, he may save what he needs for Shabbat from it—for himself and for his guests—so long as he does not sponge up the wine or collect the oil (with his hand). For if he will act as he does on [weekdays], he will perhaps come to squeezing. So how does he save [wine or oil] from it? He brings a vessel and places it underneath it. But he may not bring another vessel and collect [it in the air], and another vessel and attach [it to the barrel, as a] decree lest he bring a vessel through the public domain. [But if] guests chanced upon him, he may bring another vessel and collect [it], and another vessel and attach it to the first. But he may not gather [with an extra vessel] and afterwards invite [guests], but must rather invite [guests] and afterwards gather. And if he acted craftily in the matter, it is permissible.",
+ "[In the case of] mud on one's garment, one may rub it from the inside. But he may not rub it from the surface, [as a] decree lest he launder. But it is permissible to scratch it off with his fingernail, and he need not be concerned lest he whiten it. It is forbidden to rub a scarf, since he whitens it [by doing so]; but it is permissible [to do so] with a cloak—since his intention is only to soften it.",
+ "It is permissible to rinse with water a sandal or a shoe that was dirtied by mud or dung; but if it forbidden to launder it. However, we may not scrape new sandals nor new shoes, but we may smear (them) [with oil]; and we may wipe old ones. We may [use] a rag to wipe off a pillow or bed cover that had mud or dung on it. But if it was on [pillow or bed cover] of leather, we may put water on it until it comes off.",
+ "[In the case of] one who dirtied his hands with mud, he may wipe them with a horse's tail or a cow's tail or with a stiff handkerchief made to hold thorns. But [he may] not [do so] with a handkerchief with which we wipe our hands, so that he not act in the way that he does on [weekdays] and come to launder the handkerchief.",
+ "20. One who bathed in water may dry himself with a towel and bring it in his hand, and we need not concern ourselves lest he squeeze [it]. Likewise, one whose clothes got soaked with water can walk in them, and we need not concern ourselves lest he squeeze [them]. But it is forbidden for him to spread it—even in his house—[as a] decree lest an observer say, \"He surely laundered his garment on Shabbat and he is [now] squeezing it to dry it.\" And [regarding] every place that the Sages forbade [something] on account of appearance, it is forbidden even in an inner chamber.",
+ "One may remove [an absorbent] plug between two purifying pools, on top of one another, in order to connect them; [and then] put it back—since he will not come to squeezing [the plug by inserting it snugly]; as his thought is that water come out [through the plug from one pool to another]. And we may plug up drainage pools with scarves and with any movable item, so that the water not inundate foods and vessels. But we may not plug up a pool so that the water descend into a pit, lest he squeeze when he inserts it snugly. For the plug is soaked with water.",
+ "It is forbidden to arrange the sleeves of clothes and to place many pleats in them, in the way that one arranges clothing on [weekdays] at the time that he launders them. We may likewise not fold clothes on Shabbat in the way that we do on [weekdays] with clothes when they are laundered. But if he has no other garment with which to change, it is permissible to fold it and stretch [it], and [then] to cover himself with it—so as to be adorned by it on Shabbat. And that is when the garment is new and white, since it surely gets crushed and dirtied immediately. And when he folds, only one person should fold; but with two, it is forbidden.",
+ "Dying is [one] of the primary categories of forbidden work.. Hence it is forbidden for a woman to apply rouge to her face; since it is like she is dying. And sewing is [also] one of the forbidden types of work. Hence it is forbidden to fill a new pillow or bed cover with padding, [as a] decree lest one sew. But it is permissible on Shabbat to restore padding that fell from a pillow or bed cover.",
+ "Tearingis [one] of the primary categories of forbidden work. Hence one whose clothes got caught in thorns should—in private—separate them haltingly, so that they not tear. But if they tear, he is not liable at all, as he surely did not intend [it]. And it is permissible to wear new clothes (that are more likely to tear); and if they tear, they tear. We may break a nut with a cloth and we need not be concerned lest it tear.",
+ "One who implants is liable on account of building. Hence we do not remove any doors attached to the ground, nor do we put them back—lest one implant [its bolts or hinges]. But we may remove the door of a chest, or of a box or of a closet; however we may not put them back. And if their bottom hinge [partially] slipped out, we may insert it snugly back in its place. But we may put it back [if it is located] in the Temple [even if it completely fell out]. However [if] the upper hinge [partially] slipped out, it is forbidden to put it back anywhere—[as a] decree lest he implant [it].",
+ "We may not braid nor part the hair on the head, as it appears like building. And we may not put back [together] a candelabrum made of rings, nor a chair made of parts, nor a table made of parts nor what is similar to them—as it appears like building. But if one put it back [together], he is exempt—as there is no [true] building regarding vessels; nor is there any [true] demolishing regarding vessels. But if it was [only] loose, we may put it back [together]. And we may not position the vertebrae of an infant one besides the other, as it appears like building.",
+ "One who makes a permanent tent is liable for building. Hence we do not make a temporary tent, at the outset, nor demolish a temporary tent, [as a] decree lest one make or demolish a permanent tent. But if one did make or demolish a temporary tent, he is exempt. However it is permissible to add to a temporary tent on Shabbat. How is that? [In the case of] a cloak (talit) that was spread over pillars or over walls and tied down before Shabbat: If there was a roof of a handbreadth left spread out, he may surely spread it all out on Shabbat—to the point that it becomes a large tent. And likewise all that is similar to this.",
+ "We may not suspend a canopy; as a temporary tent is surely formed under it. But it is permissible to place down a bed, a chair or an elevated basket – even though a tent is formed under them – as this is not the way of making a tent, neither a permanent one nor a temporary one.",
+ "Any tent that does not have [a width of] one handbreadth in its roof, or within three handbreadths of its roof—is surely a temporary tent. So one who make it at the outset on Shabbat is exempt. [In the case of] a cloak doubled up (as a makeshift tent) that has strings attached, from which it was suspended on the eve of Shabbat: It is permissible to extend it and it is permissible to remove it. And likewise with a curtain.",
+ "A groom's canopy that does not have [a width of] three handbreadths—in its roof, or within three handbreadths of its roof—is permissible to extend and permissible to remove, since it is designed for this [purpose]. And that is so long as the canopy is not draped a handbreadth over the bed. [In the case of] a window shutter: When it is designed for this, it is permissible to shutter the window with it—even though it was not tied to, nor hanging from, the window.",
+ "It is permitted to wear a hat that we [put] on the head with a brim surrounding [it], which makes shade like a tent over one's clothes. But if one's clothing came out around his head or across from his face like a tent and it was tight on his head and it was very stiff like a roof, it is forbidden—since it forms a temporary tent.",
+ "One who extends a curtain, and that which is similar to it, must beware that it not form a tent at the time that he extends [it]. Hence if it was a big curtain, two people must suspend it. But it is forbidden [with only] one. However if it was a canopy that has a roof, we may not [extend it]—even with ten. For it is impossible that it will not be lifted up a little [horizontally] above the ground and [so] form a temporary tent.",
+ "[In the case of] a garment that covers the top of a barrel, one should not cover all of it with it—as it forms a tent—but he may cover part of its top. One who uses an Egyptian basket as a filter, should not raise it a handbreadth over the receptacle, so that it not form a temporary tent on Shabbat."
+ ],
+ [
+ "One who makes a hole that is made for putting things in and taking things out—such as a hole in a chicken coop, which is made to bring in light and take out vapor—is surely liable on account of \"striking with a hammer.\" Hence, [the Sages] decreed about any hole—even if it was made to only take out or only bring in—lest he come to making a hole for which we are liable. And because of this, we do not make a new hole in a barrel nor do we add to it. And that is when the hole is not below the sediment. For if it is below the sediment, it is surely given to strengthening [such that it is like a new hole]; so it is forbidden to open it [even if it is old].",
+ "We may perforate the plug of a barrel to extract wine from it, so long as one perforates it from on top. But it is forbidden [to do so] from its side, since it is like repairing a vessel. One may break a barrel on Shabbat in order to eat dried figs from it, so long as he does not intend to make a vessel. And one may bring a barrel of wine and chop off its top with a sword in front of the guests; and he need not be concerned. For his intention was only to show his generosity.",
+ "And in the same way as it is forbidden to open a hole, so too is it forbidden to stop up any hole. Hence it is forbidden to seal the hole of a barrel, even with something that does not spread—such that one will not come to squeezing—such as if he stops it up with a twig or a small pebble. But if he places food there to store it and the hole becomes closed, it is permissible. And it is permissible to act craftily in this matter.",
+ "[One who does] anything that is the completion of the work [on something] is liable on account of \"striking with a hammer.\" And because of this, one who scrapes a minimal amount or one who fixes a vessel in anyway that it can be fixed is liable. Hence it is forbidden to produce musical sounds on Shabbat—whether with a musical instrument, such as harps or lyres, or whether with other things. Even to tap the ground with a finger or upon a board or one against the other in the way of singers, or to shake a nut for a baby or to play with a bell in order that he be quiet—all of this and that which is similar to it is forbidden, [as a] decree lest one fix a musical instrument.",
+ "We may not slap our thighs nor dance, and we may not clap on Shabbat, as a decree lest one fix a musical instrument. We do not swim on the face of the waters, [as a] decree lest one fashion a swimmer’s barrel. [But] it is permissible to swim in a pool in a courtyard; as he will not come to make a swimmer's barrel. And that is when it has a rim surrounding [it], so that water will not be removed from it—in order that there be a marker and a difference between it and the sea.",
+ "We may not cut a tube from a reed, because it is like fixing a vessel. [However] if it was cut [already]—even though it was not finished—it is permissible to put it into the hole of a barrel to extract the wine from it; and we need not concern ourselves lest he fix [it]. But it is prohibited to place a myrtle leaf or that which is similar to it into the hole of a barrel so that the wine will flow [upon it] because it is as if he is making a spout on Shabbat. And we do not break clay nor do we tear paper because it is like fixing a vessel.",
+ "We may fill [water] on Shabbat with a branch that is tied to a pitcher. But if it is not tied, we may not fill with it, [as a] decree lest one clip it and implant it. It is forbidden to scrub a silver vessel with cream of tartar, since it whitens it in the way that the artisans do—and it come out like fixing a vessel and finishing its work on Shabbat. But we may scrub it with sand and natron. We may likewise scrub all [other] vessels with anything. And it is is forbidden to rinse bowls and pans and that which is similar to them, because it is like fixing—unless he is rinsing them to eat another meal with them on that Shabbat. But it is permissible at any time to rinse vessels for drinking—such as cups and flasks—as there is no fixed time for drinking. And we may not make the beds on Shabbat in order to sleep upon them at the conclusion of Shabbat, but we may make them from (after) Shabbat night for Shabbat day.",
+ "It is forbidden to immerse impure vessels on Shabbat, because it is like fixing a vessel. But it is permissible for an impure person to immerse, because he appears like one cooling off. However, we do not sprinkle him [with purifying waters] on Shabbat. One who immerses vessels inadvertently on Shabbat may use them [on Shabbat; but if it was] volitional, he may not use them until the conclusion of Shabbat. And it is permissible to immerse impure water on Shabbat. How does he do that? He puts it into a vessel that does not acquire impurity—such as a stone vessel—and he immerses the vessels into a mikveh, until the water of the mikveh covers [the impure water] and it becomes pure.",
+ "We may not separate priestly tithes and tithes on Shabbat, because it appears like one fixing something that was not fixed.",
+ "Curing is [one] of the primary categories of forbidden work. One who softens leather in the way that the tanners do is surely curing and liable. Hence one may not smear his foot with oil while it is in his new shoe or sandal; but he may smear his foot with oil and wear his shoe or sandal, even if they are new. And he may smear his whole body with oil and roll over a new leather carpet and he need not be concerned. To what are these words applicable? When the oil is a little, so that that the leather will only be polished. But it there was much oil on his flesh so that the leather would be softened, it is surely forbidden—since he is curing it. And all [of this] is with new [leather items]; but it is permissible with old ones.",
+ "One who spreads a plaster on Shabbat is liable on account of smoothing leather. Hence we do not stop up a hole with wax and that which is similar to it, lest one spread it. And we do not stop up a hole even with fat, [as a] decree on account of wax.",
+ "Writing is [one] of the primary categories of forbidden work. Hence it is forbidden to apply blue eye powder and that which is similar to it, since it is like writing. And it is forbidden to take a loan or to give a loan, [as a] decree lest one write. Likewise, it is forbidden to buy and sell, to rent and to rent out, [as a] decree lest one write. One may not hire workers on Shabbat, nor say to his fellow to hire workers for him. But it is permissible to borrow and lend [items]: One may borrow barrels of wine and barrels of oil from his fellow, so long as he does not say to him, \"Lend me.\"",
+ "It is equally forbidden [whether] one sells orally or by transfer. [And it is forbidden to weigh] whether with a scale or without a scale. And just like it is forbidden to weigh, so too is it forbidden to count or to measure—whether with a measuring device, whether by hand or whether with a rope.",
+ "We may not judge, nor perform chalitsah, nor perform levirate marriage nor betroth a woman, [as a] decree lest one write. And we do not consecrate, nor appraise nor dedicate, since it is like buying and selling. And we do not separate priestly tithes and tithes, as it is similar to one consecrating the fruits that he separated; and also because it is like he fixes them on Shabbat. And we do not tithe animals, [as a] decree lest he mark [it] with red dye. But one may consecrate his Pesach sacrifice or his holiday (chagigah) sacrifice on a holiday, as this is the commandment of the day. And in the same way that we do not consecrate, so too do we not sanctify purifying waters (from the red heifer).",
+ "[In the case of] one who did separate priestly tithes and tithes on Shabbat or on a holiday: [If] inadvertently, he may eat from what he fixed; [but if it was] volitional, he may not eat until the conclusion of Shabbat. But whether like this or whether like that, he fixed the fruits. Likewise [regarding] one who did consecrate or appraise or dedicate [items] on Shabbat, what he did was done (effective)—whether inadvertently or volitionally. And there is no need to say [that this is also the case] on a festival. Likewise one acquires [that] which his fellow transferred to him on Shabbat. We may separate demai [produce acquired from ignorant people] at twilight, but not what is certain [that its tithes have not yet been separated].",
+ "One who designated the priestly tithe of the tithe from demai or the poor tithe from demai may not take them on Shabbat—even though he assigned [them] their place before Shabbat and they are surely known and resting on the side of the [other] fruits. But if there was a kohen or a poor person (those that are among the tithes' recipients) accustomed to eating with him, they may come and eat [it]. And [this is] so long as informs the kohen that this that I am feeding you is priestly tithe of the tithe; and informs the poor person that this that I am feeding you is poor tithe.",
+ "It is forbidden to draw lots or to play with dice, since it is like buying and selling. But one may draw lots with his children and family members to set a large portion against a small portion, since they are not exacting [about it].",
+ "It is forbidden on Shabbat to make calculations that he requires —whether they are past, or will be in the future—[as a] decree lest one write. Hence it is permissible to make calculations that are not needed. How is that? How many seah of grain did we have in year x; how many dinars did he spend on marrying off his son and that which is similar to these—which are in the category of idle talk, as there is no need for them at all. One who calculates them on Shabbat is like one calculates them on [a weekday].",
+ "It is forbidden to read ordinary documents on Shabbat, lest he act in the way that he does on [weekdays], and come to erase. One may count his appetizers and his guests from his memory; but not from what is written, so that he not read ordinary documents. Hence if the names were engraved on a tablet or on a wall, it is permitted to read them—as [this] will not be mixed up for a document. It is forbidden to read writing that is under a picture or under graven images on Shabbat. It is even forbidden to read the Writings on Shabbat during the time [that] the study hall [is in session, as a] decree on account of nullifying the study hall—so that each and every one not sit in his house and read and prevent himself from coming to the study hall.",
+ "[In the case of] a fire broke out in a courtyard on Shabbat: One may not save everything in that courtyard to another courtyard in the same alley, even though they were connected by an eruv—[as a] decree lest he extinguish the fire in order to save [his possessions], since one is anxious about his money. Hence they decreed that he may only save the nourishment that he needs for that Shabbat and the vessels that he needs to use on Shabbat and clothing that he can wear. So it comes out that he will give up on everything [else] and not come to extinguishing. But if they did not connect [the courtyards] with an eruv, he may not even save his nourishment and his vessels.",
+ "And what may he save for his nourishment? If the fire broke out on a Shabbat night, we may save nourishment for three meals – that which is fit for a person for a person; and that which is fitting for an animal, for an animal. [If it] broke out in the morning, we may save nourishment for two meals; in the afternoon, we save nourishment for one meal.",
+ "To what are these words applicable? To one who saves [his possessions] with many vessels or fills a vessel, takes it out and pours [it out] and fills it a second time—he is the one who may only save what he needs. But if he took out one vessel in one transporting—even though there are many meals in it—it is permissible.",
+ "How is that? He may save a bucket full of loaves, even though there are enough for several meals in it; and so with a round cake of dried figs; and so with a barrel of wine. Likewise if he spread his cloak and gathered everything that he could into it to take out—and he took it out in one transporting—it is permissible.",
+ "And he may say to others, \"Come and save for yourselves.\" And each and every one may save nourishment that he needs or [the contents of] one vessel that may even hold a big thing—and it surely [becomes the property] of the one who saves [it]. But if the one who saves [it] does not want to take it and gives it to its owner, it is permissible for him to take a wage for his effort after Shabbat. And this is not [considered] a Shabbat wage—as there is no forbidden work there; nor is there a prohibition, as he only transported [something] to a place that was connected with an eruv.",
+ "If he saved fine bread, he may not go back to save bread that is not fine. But if he saved bread that is not fine, he may save bread that is fine. And one may save on Yom Kippur that which he needs for Shabbat, if [that] Yom Kippur fell out on the eve of Shabbat. But he may not save on Shabbat for Yom Kippur; and it is not necessary to say, [from Shabbat] to a holiday, nor from this Shabbat to the coming Shabbat. And [regarding] that which he saves to wear, he may wear everything he is able to wear and wrap everything he is able to wrap and transport. And [when] he says to others, \"Come and save for yourselves,\" each and every one may wear and wrap his vessels and transport them [that way]—and they are surely his, like the food [mentioned above]. For they are surely acquiring from that which is ownerless.",
+ "It is permissible to save any sacred writings that are in a courtyard to another courtyard in the same alley, even if they were not connected by an eruv—so long as the alley has [at least] three partitions and a post. And that is when they were written in Assyrian (standard) script and in the holy language. But if they were written in any [other] language or in another script, we do not save them—even if there was an eruv there. And it is forbidden to read them on [weekdays]. Rather, we leave them in a neglected place, and they decay on their own.",
+ "[In a case where] they were written with arsenic or red paint: Even though it is not a permanent writing—we should save them, since they were written in Assyrian script and in the holy language. We may not save blank sections of scrolls above and below, between one section and [another] section, between one page and another and at the beginning of a scroll or at the end of a scroll. And we may not save blessings (liturgy) and charms from a fire—even though they contain letters of [God's] name and many Torah matters.",
+ "We should save a Torah scroll [that is worn] from a fire, if there is enough in it to compile eighty-five letters within complete words—even if [an Aramaic phrase like] yegar sahaduta (Genesis 31:47) is among them. Likewise, if there is a section that does not contain eighty-five letters but contains mentions [of God's name], such as (Numbers 10:35), \"And it was when the Ark traveled, [etc.]\"—we should save them from a fire. And we should save the scroll's receptacle with the scroll, and the tefillin's receptacle with the tefillin—even though there are [also] coins in it."
+ ],
+ [
+ "",
+ "It is forbidden for a person to inspect his gardens and fields on Shabbat in order to see what they need or how are their fruits. For such a one is surely walking to do his business. It is likewise forbidden for one to go out on Shabbat to the end of the [town] perimeter and remain there until it gets dark, in order that he is closer to [being able to] doing his business at the conclusion of Shabbat. As his walking on Shabbat ends up surely being to do his business.",
+ "To what are these words applicable? When he [waits for] darkness over the perimeter to do something that it is forbidden to do on Shabbat. But if he [waits for] darkness over the perimeter to do something that it is permissible to do on Shabbat, it is permissible. How is this? We may not [wait for] darkness over the perimeter to move fruits attached [to a plant] or to hire workers. But one may [wait for] darkness over the perimeter to guard fruits—as it surely permissible to guard [things] on Shabbat. And he may [wait for] darkness over the perimeter to move an animal or detached fruits. For one may call to an animal and it comes, even though it is outside the perimeter. And [regarding] these detached fruits—had there been partitions there, it would have been permissible to move them on Shabbat. Likewise is it permissible for one to tell his fellow, \"I am going to town x tomorrow.\" For if there had been guardhouses [along the way], he could have walked there on Shabbat (since it would be considered contiguous and hence permissible to walk there). And likewise all that is similar to this.",
+ "It is permissible for one to say to a worker, \"Does it seem that you will stand with me [this] evening?\" But he may not say to him, \"Be ready for me [this] evening\"—as it would come out that he was doing his business on Shabbat. And it is forbidden to run or leap on Shabbat; as it is stated (Isaiah 58:13), \"from going on your way\"—that your going on Shabbat not be like your going on [weekdays]. But one may go down into a pit, a ditch or a tunnel—even if they are a hundred ells—and climb, descend and drink, and [then] climb and get out. And it is forbidden to engage in much idle talk; as it is stated (Isaiah 53:18), \"and speak a word\"—that your speech on Shabbat not be like your speech on [weekdays].",
+ "It is permissible to run on Shabbat to a matter of a commandment—for example, if he runs to the synagogue or to the study hall. And we may make calculations of a commandment. And we may [also] make measurements of a commandment, such as to know if there is the [requisite] amount [of water] in a mikveh, or to know if a garment [is large enough] to contract impurity. And we may allocate charity to the poor. And one may go on Shabbat to synagogues and study halls—and even to the theaters and circuses of the Cuthites—to supervise matters affecting the public. And we make make matches for young girls to be betrothed, and [make arrangements] for a young boy to teach him Torah or to teach him a craft. And we may visit the sick and comfort the mourners. And one who enters to visit a sick person should say, \"It is a rest (Shabbat) from yelling out (in prayer for you), but a recovery is close to coming.\" And we [wait for] darkness over the perimeter to supervise the affairs of a bride; and the matters of a dead body, to bring him a coffin and shrouds. And [so] he may say to [another], \"Go to place x. [If] you did not find them there, bring them from place y. [If] you did not find them for a hundred, [pay] two hundred.\" [This is] so long as he does not mention the [maximum] amount of the [potential] purchase. As all of these—and that which is similar to them—are commandments; and it is stated (Isaiah 58:13), \"doing your business.\" It is your business that is forbidden; the business of the Heavens is permissible.",
+ "We may set sail on the Great Sea on the eve of Shabbat for a matter of a commandment. But one must stipulate with [the gentile ship captain that this is on the condition that] he rests, (i.e., stops the ship on Shabbat); and [even] if he does not rest. And we annul vows on Shabbat, whether it is for the needs of Shabbat or whether it is not for the needs of Shabbat. And we may ask a sage [to annul] vows that are for the needs of Shabbat. And they may annul it even though they had time to annul it before Shabbat. For these are [matters that involve] a commandment.",
+ "[A court] may not punish on Shabbat. Even though the punishment is a positive commandment, it does not override [forbidden types of work on] Shabbat. How is this? If one surely become liable for lashes or the death penalty, we neither give him lashes nor kill him on Shabbat; as it is stated (Exodus 35:3), \"You may not kindle fire in all of your inhabitations on the Shabbat day\"—this is a prohibition to the court that, on Shabbat, they not burn someone who became liable for burning. And the same is true with the other punishments.",
+ "It is permissible for one to guard his fruits on Shabbat; such that if [people] come to take [some] of them—or a domesticated animal or a wild animal (in his possession)—to eat of them, he may yell at them and hit them, and send them away. And is this matter not from his business; so why is it permissible? Because it is only forbidden to acquire things that are not found [with him] now or to earn a wage, and to profit or occupy himself with a benefit that will come to his hand. But it is permissible to guard his money that has already come to his hand; such that it remain as it is. See what this is similar to—to one who locks up his house on account of thieves.",
+ "One who guards his seed-plants from birds or his squash and gourds from wild animals, may not clap and may not dance (to scare them away) the way he does on [weekdays, as a] decree lest he take a pebble and throw it four ells in the public domain.",
+ "[Regarding] all of the things that are forbidden on account of a rabbinic decree [pertaining to] Shabbat, the Sages] only decreed them on Shabbat itself. But during twilight, they are permissible. And that is when a matter of a commandment is present or a pressing [matter]. How is this? It is permissible to climb a tree or to swim on the face of the waters at twilight in order to bring a lulav or a shofar. And [if] he had made an eruv, he may also bring down from a tree or bring [it] from a karmelit. Likewise is it permissible at twilight, if he was preoccupied and bewildered about a matter that is [only prohibited] on account of a decree [pertaining to] Shabbat. But if there was no pressing [matter] nor a matter of a commandment present, it is forbidden. Hence at twilight, we do not tithe [produce that has] certainly [not yet been tithed], even though the prohibition of separating the tithe on Shabbat is only on account of a decree [pertaining to] Shabbat. But we may tithe demai (given that it may have already been tithed).",
+ "[In the case of] an infant that did something [forbidden] on account of a decree [pertaining to] Shabbat—such as [if] he detached [a plant in] an unperforated pot or carried in a karmelit—the court is not commanded to [stop] him. Likewise, we do not protest against his father if he let him [do so].",
+ "The Sages forbade moving some things on Shabbat in the way that he does on [weekdays]. And for what reason did they [promulgate] this prohibition? They said, \"And just like the prophets prohibited and commanded that your going on Shabbat not be like your going on [weekdays] and that the speech of Shabbat not be like the speech of [weekdays]—as it is stated (Isaiah 58:13), 'and speak a word'—all the more so should the carrying of Shabbat not be like the carrying of [weekdays. This would be] so that it not be like a [week]day in his eyes, and he come to pick up and fix vessels from one corner to another or from one house to another, or store rocks, and that which is similar to it. As he is surely idle and sits in his house and will seek something with which to occupy himself. And it will come out that he would not have rested, and would nullify the reason [for Shabbat]; as it is stated (Exodus 22:12 and Deuteronomy 5:13), 'in order that he will rest.'\"",
+ "And also when one seeks to move vessels the use of which is for forbidden work, it is possible that that he will occupy himself with them a little and come to do forbidden work. Moreover since some of the people are not craftsmen, but are rather idle all of their days—such as travelers and those that sit on [street] corners—and rest from work all of their days; if it would be permissible to go and to speak and to carry like other days, it would come out that they would not rest a resting [on Shabbat] that is recognizable. Hence resting from these things (as opposed to resting from work) is a resting that is the same with every person. And on account of these things did they [promulgate] the prohibition of carrying. And they prohibited a person on Shabbat from carrying anything but vessels that they need, as will be explained."
+ ],
+ [
+ "There is something [called] a vessel the use of which is for permissible work—and that is a vessel with which one may do something on Shabbat which can be done for him on [weekdays]. For example, a cup from which to drink, a bowl from which to eat, a knife with which to cut meat or bread, a hammer with which to break open nuts and that which is similar to them.",
+ "2. And there is something [called] a vessel the use of which is for forbidden work—and that is a vessel that it is forbidden on Shabbat to do the thing that is done with it. For example, a mortar or a mill or that which is similar to them—as it is forbidden to pound and to grind on Shabbat.",
+ "It is permissible to move any vessel the use of which is for permissible work—whether it was of wood or clay or stone or metal—and whether it is for the vessel's own sake, or for the need of its place or for the need of itself (its actual use). [But regarding] any vessel the use of which is for forbidden work—whether it was of wood or clay or stones or metal—it is [only] permissible to move it for the need of itself (if used for permissible work) or for the need of its place. But it is forbidden [to move it] for the vessel's own sake.",
+ "How is this? One may move a wooden bowl to eat from it or to sit in its place; or in order that it not be stolen—and that is for its own sake. Likewise is it for its own sake and permissible to move it from the sun in order that it not dry up and break, or from the rain in order that it not swell and get ruined—since its use is for permissible work.",
+ "Likewise may one move a mill or mortar to break nuts upon it or to climb into bed upon it—and that is for the need of itself—or to sit in its place. But he may not move it in order that it not break, nor in order that it not be stolen. And likewise anything that is similar to this.",
+ "And it is forbidden to move anything that is not a vessel, such as stones, coins, reeds, beams and that which is similar to them. When it has the status of a vessel, [however,] it is permissible to move a large stone or a big beam—even though it [requires] ten people to carry it. [Regarding] the doors of a house, they were not designed to be moved. Hence if they broke off—even on Shabbat—it is forbidden to move them. Likewise may we not move dirt, sand or a dead body from their place. And a living [baby with which its mother was pregnant with it for] eight months is [considered] like a stone, and it is forbidden to move it.",
+ "It is permissible to move a vessel even not for the sake of its [common] use, but rather to use it for a [type of] work for which it was not made. How is this? One may take a hammer to break open nuts with it; an axe to cut a cake of dried figs with it; a saw to cut cheese with it; a spade to scoop dried figs with it; a winnowing shovel or a pitchfork to place food on it for a child; a reed or a shuttle from a spindle to insert it (into food like a fork); a sack maker’s needle to open the door with it; a mortar to sit upon it and likewise anything that is similar to this.",
+ "And one may carry a (simple) hand needle to take out a thorn with it. But we may not move it if its perforated end or its sharp end was removed. However it is permissible to move it if it was unfinished and not yet perforated.",
+ "It is forbidden on Shabbat to move any vessel about which one is exacting lest its value decrease—such as vessels that are designated for [use in] trade—and very expensive vessels that one is exacting about lest they be ruined. And this is called that which is designated away (muktseh) on account of monetary loss. For example, a large saw, a butcher’s knife, a blade of a plow, a shoemaker’s knife, a carpenter’s drawknife, a spice hammer and that which is similar to them.",
+ "It is forbidden to move any vessel that is designated away (muktseh) on account of a prohibition. For example, it is forbidden to move a lamp that was lit on Shabbat or a candelabra that the lamp was upon or a table that had coins upon it, even though the lamp was extinguished or the coins had fallen off. For any vessel that was forbidden to move at twilight (the beginning of the Shabbat) is forbidden to move the whole entire Shabbat, even though the thing that caused the prohibition left.",
+ "However a vessel that is designated away (muktseh) on account of its being disgusting—such as an old petroleum lamp or a vessel from excrement and that which is similar to them—is permissible to move if one needs them.",
+ "[Regarding] the doors that came off of vessels that may be carried on Shabbat—such as [the doors of] a box, a chest, or a closet: It is permissible to carry those doors—whether they came off on Shabbat or they came off before Shabbat. Likewise, [regarding] all vessels that may be moved on Shabbat that broke—whether they broke before Shabbat or on Shabbat—their shards may be moved, so long as they accomplish [a] (something like their) purpose. How is this? Shards of a bowl may be used to cover the mouth of a barrel. Shards of glass may be used to cover the mouth of a cruse. And likewise anything that is similar to this. But it is forbidden to move the shards if they are not suited for any type of work at all.",
+ "All covers of vessels may be moved on Sabbath, so long as the [covers themselves] have the status of a vessel. If the vessel was attached to the ground, such as a barrel buried in the ground: We may move it if it has a handle; but if not, we may not move it. Likewise may we not move covers in the ground—such as [those of] pits and ditches—unless it has a handle. It is permissible to move the cover of an oven, even if it does not have a handle.",
+ "[In a case of] two things, one [of which] is forbidden to move and one [of which] is permissible to move—that are adjacent to one another, or one on top of the other or one inside the other—and when he moves one of them, he [also] moves the second: If he needs the thing that is permissible to move, he may move it—even though the forbidden thing is moved with it. But if he needs the forbidden thing, he may not move it by way of [moving] the permissible thing.",
+ "How is this? [Regarding] an unripe fig buried in straw and a pancake on top of coals: One may insert a reed or a shuttle into them and remove them—even though the straw and the coals are shaken off on Shabbat when [the fig and the pancake] are removed. Likewise [regarding] a turnip or radish that were buried in dirt and some of their leaves were exposed: We may extract them on Shabbat by their leaves—even though the dirt is shaken off. But if there was a loaf [of bread] or an infant on top of a stone or on top a beam, one may not move the stone or the beam by way of [moving] the loaf or the infant that is upon it. Likewise all that is similar to this.",
+ "One may take up his son who is [yearning] for him but has a stone in his hand. But not a dinar—for if the dinar would fall, the father would take it up in his hand. It is permissible to move a basket that was perforated and he blocked its hole with the stone—as the stone was made into [being] like a wall [of the basket. In a case of] a basket full of fruits and the stone was among the fruits: If the fruits were moist—such as grapes and mulberries—he may take it up like it is. For if he shook out the fruits, they would be soiled in the dirt—and [the Sages] did not make a decree in a situation of a loss.",
+ "[In a case] that one forgot a stone on the mouth of a barrel, he may tilt it on its side, so [that the stone] falls off. If [the barrel] was among [other] barrels, and the stone was upon it, he may lift the barrel to another place and [then] tilt it on its side, so [that] the stone falls off. Likewise [in a case] that one forgot coins on a pillow, he shakes the pillow, so [that the money] falls off. But if on the eve of Shabbat, he [deliberately] placed the money on the pillow or placed the stone on the mouth of the barrel, it is surely forbidden to move these [items]—even if the money and the stone were removed. As they surely became a platform for something forbidden.",
+ "[Regarding] a stone that is in a gourd (used to draw water): If they fill it and [the stone] does not fall, it is surely like part of the gourd, so it is permissible to fill with it. But if not, we may not fill with it. [In a case of] a garment upon a reed, one may extract it from the reed.",
+ "It is forbidden to move fruits that are forbidden to eat, such as fruits that have not been tithed—even if they are only obligated in [rabbinic] tithes—or first tithe the priestly tithe of which has not been taken, or impure tithes or second tithe and consecrated foods that have not been properly redeemed. But it is permissible to move demai, since it is fit for the poor; and likewise second tithe and consecrated foods that have have been redeemed—even though one did not [add the mandatory] fifth.",
+ "An Israelite may move tithes—even though it is not fit for him. And we may move impure tithes with pure [tithes] or with ordinary food if they were both in one vessel. To what are these words applicable? When the pure was above; and the fruits would get soiled on the ground—such that if they were shaken out, they would go bad. But if they were nuts or almonds or that which is similar to them, one shakes the vessel, takes up the pure or ordinary foods and leaves the impure. And if one needed the place of the vessel, he can move the vessel as one—whether the pure is above or whether it is below.",
+ "[In a case of] a row of stones that one thought [to sit upon on Shabbat] while it was still day (before Shabbat): If he arranged them, it is permissible to sit upon them on the morrow; but if not, it is forbidden. [In a case of] palm branches that one scraped [so that they would serve for] wood, but reconsidered about them on the eve of Shabbat [that they should be] for sitting—it is permissible to move them. And likewise is it permissible to move them if he sat upon them while it was still day.",
+ "[In a case of] straw on top of a bed, one may not move it with his hand, but he may move it with his body. But if it is animal food, it is permissible to move it [in the usual way]. And likewise, if there was a pillow or a sheet or that which is similar to them on it, he may move it with his hand. For it is surely [thereby] as if he sat upon it while it was still day. [Regarding] one who brings a basket full of earth into his house: If he designated a specific corner for it from the eve of Shabbat, he may carry it on Shabbat and use it for all his needs.",
+ "It is forbidden to nullify a vessel from its use because it is like demolishing. How is this? One may not place a vessel beneath a lamp to collect the oil that drips. For it is forbidden to move the oil in the lamp; and when it if falls into the vessel, if forbids moving the vessel which had [previously] been permissible. And likewise anything that is similar to this. Hence we may not place a vessel beneath a hen to collect its egg. However, one may overturn a vessel over it. And likewise may one overturn a vessel over anything that is forbidden to move. For he surely did not nullify [this] vessel—as if he wants, he can take it up.",
+ "We may place a vessel beneath a leak. And if it filled up, one can spill [it out] and repeat and [need not] prevent [himself from this]. And that is when the [water] is suited for bathing. But if it is not suited, we may not place [a vessel there]. However, if he did place it [there regardless], it is permissible to move the disgusting water in it. [The reason one may nevertheless not put it there] is that we may not make a chamber pot at the outset.",
+ "[In a case of a] barrel of untithed produce which broke, one may bring another vessel and place it beneath [the barrel]. For since [it is the case that] if one sinned and fixed [the untithed produce], it would be fixed (permissible to eat)—it is as if it is [already] fixed. And we may place a vessel beneath a lamp in order to collect burning sparks since they have no substance—so it [remains] permissible to carry the vessel. [In a case of] a beam that broke, we may only support it with a bench or with the lengths of a bed if they were spread out—so that he can take them away anytime he wants, in order that he not nullify a vessel from its use. We may spread a mat on Shabbat over stones or over a beehive—in the sun [to protect it] from the sun, and in the rain [to protect it] from the rain—so long as he does not intend to trap. For he can surely take [the mat] anytime he wants. We may overturn a basket in front of chicks in order that they climb upon it and go down. For it is certainly permissible to take [the basket] up when they go down from it. And likewise anything that is similar to this.",
+ "[In a case of] an animal that fell into a pit or into an aqueduct: If one can provide it with sustenance in its place, one provides it with sustenance until the conclusion of Shabbat. But if not, he brings pillows and bed covers and places [them] beneath [the animal]—and if it climbs out [on its own], it climbs out. [One may do this] even though he nullifies a vessel from its use—as he surely throws them into the water in the pit—since [the Sages] did not make a decree [in this case] on account of [the prohibition of causing] pain to animals. But it is forbidden to bring [the animal] up with one's hand. And likewise may we not pick up [domesticated] beasts, [wild] animals and fowl in the courtyard; but one may push them until they enter. And we may help calves and colts to walk. [But] we may not help hens that have fled, because it extracts itself from the hand and its wings get disjointed. But we may push it until it enters."
+ ],
+ [
+ "It is permissible to move all of the weaver’s tools, ropes and reeds like a vessel the use of which is for forbidden work—except for the upper beam and the lower beam, on account of their not being moved because they are attached. Likewise is it forbidden to move the weaver's posts, lest he fixes (fills in) their holes. But the rest of the weaver's tools are permissible.",
+ "Brooms of palms, and that that which is similar to them, with which we broom floors are surely like a vessel the use of which is for permissible work —as it is surely permissible to broom on Shabbat. Bricks that were left over from building are surely like a vessel the use of which is for permissible work, since they are fit to sit upon—as we surely rub them down and arrange them. But if one gathered them, he surely designated them away; so it is forbidden to move them.",
+ "It is permissible to move a small piece of clay, even in a pubic domain—as it is fit [for use] in a courtyard, to cover the mouth of a small vessel with it. It is permissible to move a crushed barrel stopper and its shards. But if he threw it into the dumping ground when it was still day (before Shabbat), it is forbidden to move it. It is forbidden to remove [a piece] from a vessel that is falling apart to cover or support [something] with it.",
+ "It is permissible to bring three sharpened stones into the toilet to wipe with them. And what is their [maximum combined] size? Like the fill of a hand. But it is forbidden to move dirt that is close to coming apart in order to wipe with it. It is permissible to bring up stones to the roof to wipe with them. [But] if rain fell upon them and they became submerged in mud, it is [only] permissible to move them if their outline is recognizable. It is permissible to move a stone that has filth on it—even if it is big—as is it certainly for wiping.",
+ "[If] one had a pebble and [a shard of] clay in front of him, he should wipe with the pebble. But if the clay was from the rims of vessels, he should wipe with the clay. [If] one had a pebble and grass in front of him: If the grass was soft, he should wipe with it; but if not, he should wipe with the pebble.",
+ "The remnants of worn-out mats are surely like a vessel the use of which is for permissible work—as they are fit to cover filth. But it is forbidden to move the remnants of worn-out clothes that do not consist of three [handbreadths] by three [handbreadths]—as they are not fit for neither the poor nor the rich. It is permissible to use the shards of a [broken] oven, and they are surely like any vessel the use of which is for permissible work. It is forbidden to move a stove, one leg of which has become detached, lest he implant it.",
+ "It is forbidden to move a ladder of an attic, since it does not have the status of a vessel. But it is permissible to tilt the ladder of a dovecote. However one may not move if from dovecote to dovecote, so that he not act like the way he does on [weekdays] and come to trapping. [Regarding] a reed which which one reaps olives: If it has the status of a vessel, it is surely like a vessel the use of which is for forbidden work. [Regarding] a reed that a homeowner has refined to open and close with it: If it has the status of a vessel, it is surely like a vessel the use of which is for permissible work.",
+ "[Regarding] a door that had a hinge—even though it does not have a hinge now—that was prepared to seal a storage area, and is dragged [on the ground], such that we pick it up and seal with it; and also bundles of thorns with which we seal a breach; and likewise a mat that is dragged: When it is tied to and suspended from the wall, we seal and close with them. But if not, we do not seal with them. However, if they were above the ground, we close with them [regardless].",
+ "[Regarding] a door that [is made of] a single plank that we remove and close [something] with it: If it did not have a base below it like a threshold—which demonstrates about it that it is a vessel prepared for closing—we may not close with it. But if there is a threshold below, we may close with it. And we may likewise close [something] on Shabbat with a bolt that has an adornment at its end—[as it] demonstrates about it that it is a vessel prepared for closing and not [just] a beam like all the other beams.",
+ "[Regarding] a bolt that does not have an adornment at its end: If it was tied and suspended from the door, we may close [something] with it; and likewise if [when] it is taken up, its cord [goes] with it. But if its cord was fixed in the door and the bolt is removed [completely] like a beam, and we leave it in a corner and return and close with it when we want—it is forbidden to close with it; as it does not have the status of a vessel, it is not connected and has no cord to demonstrate about it [that it is a vessel].",
+ "We may not move a candelabrum of joints—whether large or small—lest he put it back [together] on Shabbat. If it had grooves and it looked like one with joints—if it was large [such] that it was carried with two hands, it is forbidden because of its weight; [but] if it was smaller than that, it is permissible to move it.",
+ "One may remove a shoe from upon a form on Shabbat. [Regarding] the press of a homeowner, we may loosen [it], but we may not press [clothing with it]. But [regarding] the press of a launderer, one may not touch it—because it is designated away (muktseh) on account of monetary loss. And likewise do we not move strands of wool, since one is exacting about them. Hence if one designated them for use, they are permissible. And it is permissible to move hides—whether they are of a homeowner or a craftsman—because one is not exacting about them.",
+ "[Regarding] anything that is filthy—such as feces, vomit, dung and that which is similar to them: If they were in a courtyard within which we are dwelling, it is permissible to remove them to the dumping ground or to the toilet. And this is called a chamber pot (graf shel reei). But if they were in a different courtyard, we overturn a vessel upon them, so that an infant not go out [there] and become dirty from them. [Regarding] spit on the ground, one may trample it innocently and walk on. We may move a coalpan because of its ash—even though it has broken [pieces of] wood—because it is like a chamber pot. But we may not make a chamber pot at the outset on Shabbat. But if it was made by itself, or one transgressed and made it—we may remove it.",
+ "It is permissible on Shabbat to eat oil that came out from under the beam of the press on Shabbat; and likewise dates and almonds ready for sale. And even [in a case of] a storehouse of grain or gathered grain, one may start to satisfy his needs from it on Shabbat—as there is no food that is designated away on Shabbat at all, but it is rather all prepared [for use. That is] except for dried fig cakes and raisins in storage while we are drying them: Since they reek and are not fit to eat in the meantime, they are surely forbidden on Shabbat on account of [being] designated away. [Regarding] a barrel [of wine] that became exposed or a melon that broke open, we may pick it up and [then] put it down in a sheltered place—even though it is not fit for eating. Similar to this, we may move a charm that is not expert, even though we may not go out with it. If is forbidden to satisfy one's needs on that Shabbat from the remnant of the oil in the lamp or in the bowl that were lit on Shabbat—since it is designated away on account of a prohibition.",
+ "[Regarding] a storehouse of grain or of barrels of wine: Even though it is permissible to satisfy his needs from it on Shabbat, it is forbidden to start clearing it out except for the matter of a commandment—such as if he cleared it out for the welcoming of guests or to fix a [session of the] study hall [there]. And how do we clear it? Each and every one fills four or five boxes until they finish. But they should not broom the floor of the storehouse, as we have explained. Rather he should go in and out and make a path in his going in and coming out with his feet.",
+ "We may move anything that is fit for the food of [domesticated] beasts, [wild] animals and fowl that are present. How is this? We may move dry—but not fresh—lupine because it food for goats; squill because it is food for gazelles; mustard because it is food for doves; and bones because they are food for dogs. And likewise may we move peels and pits that are fit for food for animals. But [regarding] that which is not fit, one eats the food and throws [the peels and pits] behind him; and it is forbidden to move them. We may move spoiled meat because it is food for [wild] animals. And we may move raw meat—whether it is unsalted or salted—as it is fit for people. And likewise salted fish; but it is forbidden to move unsalted [raw fish].",
+ "We may not move shards of glass even though it is food for ostriches. Nor do we move bundles of grapevines even though it is food for elephants; nor arum, even though it is food for ravens—because these [animals] and those which are similar to them are not present around most people.",
+ "[Regarding] bundles of straw and bundles of twigs: If one prepared them for animal food, we may move them. But if not, one may not move them. [Regarding] bundles of savory, madder, hyssop, and thyme: If one brought them in for wood, he may not satisfy his needs from them on Shabbat; for animal food, he may satisfy his needs from them. And likewise with mint, with rue and also with other types of spices.",
+ "We may not sweep food from before an animal that is being fattened—whether in a trough which is a vessel or in a trough [formed] in the ground. And we may not move [feed] to the sides on account of the feces, [as a] decree lest one even out holes. We may take [feed] from before a donkey and place it before an ox. But we may not take [it] from before an ox and place it before a donkey, since the food in front of the ox is filthy from its saliva and is not fit for food for another animal. And it is likewise forbidden to move leaves that have a bad and disgusting odor, such that an animal will not eat them. Hence it is forbidden to move fishhooks (from which they hang in the marketplace), but meat[hooks] are permissible. And likewise anything that is similar to this.",
+ "Even though it is forbidden to move a dead body on Shabbat, we may smear it [with oil] and rinse it with water, so long as they do not move a limb. We may remove a pillow from beneath it in order to place it on sand, so that it will wait and not become putrid. We may [also] bring cold vessels and metal vessels and place them on its stomach so that it does not swell. And we may seal up its orifices so that air will not enter them. We may tie the jaw—not so that it will rise, but so that it will not continue [to open]. And we do not close its eyes on Shabbat.",
+ "[In a case of] a dead body in the sun, one places a loaf [of bread] or an infant upon it and moves it. And likewise if a fire breaks out in a courtyard that has a body in it, he may place a loaf or an infant upon it and move it. And if there is no loaf or infant there, he may nevertheless save if from the fire—lest he come to extinguish [the fire]. For he is panicked about his [relative's] body, lest it be burned. And [the Sages] only allowed to carry by way of [carrying] a loaf or an infant for a dead body alone, since a person is panicked about his [relative's] dead body.",
+ "It if was in the sun and they did not have a place to take it or they did not want to move it from its place, two people come and sit beside it. [When they feel] hot from beneath, this one brings a bed and sits on it and that one brings a bed and sits on it [on either side of the corpse]. [When they feel] hot from above, this one brings a mat and spreads it over him, and that one brings a mat and spreads it over him. [Then,] this one stands his bed up (so the mat will remain resting atop it), extracts himself and leaves; and that one stands his bed up, extracts himself and leaves. And it comes out that a partition is created on its own—as the roofs of this mat and that mat are surely adjacent to one another, and their two ends are on the floor on the two sides of the dead body.",
+ "[In a case of] a dead body that became putrid and comes out to be disgraced among the living and they become disgraced by it—it is permissible to remove it to a karmelit: Great is human dignity, as it overrides a negative commandment in the Torah—that being, \"you must not deviate from the word that they tell you either to the right or to the left\" (Deuteronomy 17:11). But if they had another place to which to go out, we do not remove it; but we rather leave it in its place, and they go out."
+ ],
+ [
+ "",
+ "",
+ "[Regarding] one who walks outside of the perimeter above ten handbreadths—such as one who jumped upon pillars that have a height of ten but each one of them does not consist of four by four handbreadths: It is surely a doubt whether perimeters are [relevant] above ten handbreadths or whether perimeters are not [relevant] above ten. But if one walked on a place that contains four by four, it is surely as if he walked on the ground—and there is a prohibition of perimeters there.",
+ "[In a case of] one who is spending Shabbat in a pen in the wilderness or in a stable or in a cave or in a private domain that is similar to them: He may walk two thousand ells in each direction in a square. And likewise may one who is spending Shabbat in a glen—even though he was sleeping when Shabbat came in, such that he did not establish his [place of] resting—walk two thousand ells in every direction in a square. [If] he was walking in a glen and does not know the [extent] of the Shabbat perimeter, he may walk two thousand medium steps—and that is the Shabbat perimeter.",
+ "[In a case of] one who walks the two thousand ells that are his, and his allotment ends within a pen or a stable or a cave or within a city—he may only walk to the end of his allotment. And we do not say [that] since his allotment ended within a private domain, he may walk the whole [private domain]. To what are these words applicable? When his allotment ended in part of the city or part of the cave. But if the private domain was [completely] subsumed within his two thousand ells, that entire domain is considered like four ells; and he is given the remainder.",
+ "How is that? See, if there was a thousand ells from the place of his resting (if from outside of the city) to the city or cave that has a thousand ells or less in its length—he may walk [throughout] all of the city or the cave upon which he came and walk four ells less than a thousand past it.",
+ "But if the city or cave upon which he came within his allotment was a thousand and one ells, he may only walk a thousand ells of it alone—which is the remainder of the two thousand ells that he has.",
+ "[In a case of] one whose allotment ended in the middle of the city, he may move [something] throughout all of the city by throwing [it]—even though he can only walk to the end of his allotment. And likewise, one who was spending Shabbat in a glen—when gentiles encircled him with a partition on Shabbat—may only walk two thousand ells in each direction, even though he is within a partition. But it is permissible to move [something] within all of the partition by throwing [it]—if they surrounded it for the purpose of residence.",
+ "[Regarding] one who was coming on a journey to enter a city—whether he was coming on the sea or whether he was coming on dry land: If he arrived to within two thousand ells of the city, before Shabbat came in—even though he only got to the city on Shabbat—he may surely enter and walk throughout all of it and past it two thousand ells in every direction.",
+ "[If] he was coming to the city and slept on the way and only awoke on Shabbat—but when he awoke, found himself within the [city's] perimeter—such a one may surely enter it and walk throughout all of it and past it two thousand ells in every direction. For his thought was to walk to this city; hence he established his [place of] resting with the people of the city, like them—as he surely entered with them into [the designation of] the perimeter.",
+ "One who went out even one ell past the perimeter may not enter [back into the perimeter]. For the beginning of the four ells that a person has is from the place that he is standing. Hence since he went out one ell or more past his perimeter, he must sit in his place; and he may only walk within four ells past where his feet are standing. And likewise may one, who encountered darkness (began Shabbat) even one ell outside the perimeter of the city, not enter it. Rather he may walk from the place where he was standing—when Shabbat came in upon him—and only two thousand ells. And if his allotment ended within part of the city, he can walk to the end of his allotment—as we have said. [In a case in which] one of his feet was inside the perimeter and one of his feet was outside the perimeter, such a one may enter [back into it].",
+ "One who went out from the perimeter unwillingly—such as [if] gentiles or a bad spirit took him out or he went out inadvertently—only has four ells. If he returned [into the perimeter] willingly, he only has four ells (from where he is now standing). [But if] they brought him back, it is as if he never left. And if they put him back in a private domain—such as if the the gentiles put him in a pen or a stable or a cave or in another city, he may walk throughout all of it. And likewise may he walk throughout all of it, if he went out to one of these [places] inadvertently and realized that he was in them.",
+ "[If] one went out of the perimeter willingly—even though he came back unwillingly, such as [if] gentiles or a bad spirit brought him back—he only has four ells. And if he went outside of the perimeter willingly, he likewise only has four ells even [when] he is in a private domain such as a pen or a stable. [In the case of] one who embarks upon the Great Sea, he may walk throughout all of the ship and move [something] throughout all of it—even though he is outside of the perimeter within which he [established his resting for Shabbat].",
+ "One who went out of the perimeter unwillingly and was surrounded by partitions on Shabbat may walk throughout all of that partition. And that is so long as it is not more than two thousand ells. But if the perimeter from which he went out was partially subsumed within the partition that was made irrespective of his will—since he may walk throughout all of the partition, such a one surely [returns] to his [original] perimeter. And once he [has returned], it is surely as if he had not left.",
+ "[Regarding] anyone who only has four ells—if he needs to relieve himself, he should surely go out [of his four ells], distance himself and relieve himself, and [then] return to his place. And if, when he distanced himself to relieve himself, he entered into part of the perimeter that he had left—since he [already] entered [it], he may enter; and it is as if he had not left. And that is when he did not leave [it] willingly at first. But if he left willingly, he only has four ells—even though he entered.",
+ "[Regarding] anyone who went out with the permission of the court—such as witnesses that came to testify about the sighting of the [new] moon, and those similar to them of those that it is permissible for them to go out for the mater of a commandment—he has two thousand ells in every direction [from] the place that he has reached. And if he reached a city, he is surely like the people of the city and has two thousand ells in every direction past the [edge of the] city.",
+ "[If] he had gone out with the permission of the court, and—while he was on the journey—they told him [that] the commandment for which he went out was [already] done, he has two thousand ells from his place in every direction. And if part of the perimeter from which he left with permission was subsumed within the two thousand ells that he has from his place, he may surely return to his [original] place—and it is as if he had not left. And all, who go out to save Israelites from idolaters or [a flooding] river or the collapse [of a structure], have two thousand ells in every direction from the place in which they saved [them]. And if the hand of idolaters was powerful and they were afraid to spend Shabbat in the place in which they saved [them], they may surely return to their place with their weapons on Shabbat."
+ ],
+ [
+ "[Regarding] any house of residence that is outside of the city: If there was seventy and two thirds ells—which is one side of two beit seah squared—or less between it and the city, it is surely combined to the city and considered to be a part of it. And when we measure two thousand ells to each side of [the city], we measure outwards from this house of residence.",
+ "[If] this house was seventy ells adjacent from the city and a second house was seventy ells adjacent from the first house and a third house was seventy ells adjacent from the second house and so on for a journey of several days, it is surely all like one city. And when we measure, we measure from the last house. And that is so long as the house has four ells by four ells or more.",
+ "And likewise a synagogue that has a house in it for the cantors; a house of idolatry that has a house in it for its priests; storehouses that have a house of residence in them; a bridge or a graveyard that has a house of residence in them; three partitions without a roof upon them but with four by four ells; guardhouses; a house built on the sea; two partitions that have a roof upon them; and a cave that has a building at its mouth and a house of residence in it—all of these combine to [the city], if they were within seventy ells and a bit. And we see it as if a string was extended from that house to the edges of all of the city; and we measure two thousand ells from that string outwards.",
+ "And these do not combine with [the city]: two partitions that do not have a roof even though [people] dwell between them; a bridge, a graveyard, a synagogue, a house of idolatry and storehouses that do not have a house of residence; a pit; a ditch; a cave; a dovecote; and a house on a ship. All these, and that which is similar to them, do not combine with it.",
+ "[Regarding] two cities that were proximate to one another: If there is [no more than] one hundred forty one and a third ells—such that there be seventy ells and a bit for this one and seventy ells and a bit for that one—we consider them one city. And it comes out that [the people in] each of these cities can walk though all of the second city and two thousand ells outwards from it. [Regarding] three villages that were in a triangle: If there was two thousand ells or less between the middle one and each one of the two outer ones; and two hundred eighty three ells minus a third between the two outer ones, such that there be one hundred and forty and a third ells between each one of them and the middle one if you look at it as if the middle one was between them (on a straight line)—the three of them are surely like one city. And we measure two thousand ells in each direction from outside [all] three of them. A city that was encircled [by a wall] and later settled is measured from its settlement; a city that was settled and then encircled is measured from its walls.",
+ "[In the case of] a city that was rectangular or square: Since it has four corners of equal [angles], we leave it as it is and measure two thousand ells in each direction of its four directions. [If] it was round, we make corners for it and see it as if it is within a square, and measure two thousand ells from the sides of that square in each direction—such that it comes out that it gains the corners [of that square that extends beyond the circle].",
+ "And likewise if the city was like a triangle or had many sides, we make it into a square and then measure two thousand ells from the square in each direction. And when one squares it, he squares it in the [directions] of the world—so that each of its directions extends across from one of the directions of the world and faces it.",
+ "[If] it was wide on one side and narrow on the other side, we see it as if it was all wide. [If] it was made like a type of a [Greek letter,] gamma (an L shape) or made like an arch: If there was less than four thousand ells between its two ends, we measure it from [the outer edge of] the gap and look at the entire space between the gap and the arch as if it was filled with houses. But if there was more than four thousand ells between the two ends, we only measure it from the [actual] arch.",
+ "[In the case of a] city that sits upon a riverbank: If there is a dock four ells wide in front of it, upon the riverbank, so that [people] may stand upon it and use the river—it comes out that the river is included in the city. So we measure for [the city] two thousand ells from the second bank of the river, and the whole river [adjacent to the city] is included in the city because of the dock built on its side. But if there was no dock there, we only measure from the entrance of their houses; and it comes out that the river is measured as [part of] their two thousand [ells].",
+ "We only measure [the perimeter] of those who dwell in shacks from the entrance of their houses. But if there were three courtyards of two houses each [there], they are all made permanent (and attain the status of a city regarding the perimeter). So we square it and give them two thousand ells in each direction like other cities.",
+ "We may only measure with a rope of fifty ells—not less and not more—and with a rope of flax, so that it will not stretch too much. [If] one reached a vale [while measuring]: If it is [no more than] fifty ells, such that he he can subsume it with the measure of the rope, he subsumes it (he surveys it according to the measure of the rope stretched flatly over it). And that is so long as its depth is less than four thousand ells.",
+ "To what are these words applicable? When a plumb line descends [directly] in front of him, such that it is impossible to use [the slope]. But if the plumb line does not descend in front of him, he does not subsume it unless its depth is two thousand ells or less.",
+ "[If] the vale is sloped, one 'pierces' (see 28: 16) and ascends, 'pierces' and descends. [If] the vale was wider than fifty—such that one may not subsume it (due to the size of the rope)—he may walk to a place [where it is narrower, such] that he can subsume it, [then] subsume it, scout the measure across from it and return.",
+ "[If] he reached a wall, we do not say, 'pierce' the wall. Rather one estimates its width and goes on. But if it is possible to use it, he must measure it properly. And if the plumb line descends [directly from the wall] in front of him, he must [also] measure its width properly.",
+ "[If] he reached a hill: It the hill slopes ten handbreadths [of height] within five ells, one subsumes it and goes back to his measuring. But if it was very tall—to the point that it slopes ten handbreadths within the space of four ells—he estimates it and goes on. And if he is unable to subsume it—such as when it is wider than fifty—he 'pierces' it, little by little. And this is [the meaning of] that which they said, \"We 'pierce' the hills.\"",
+ "How do we 'pierce' in hills or vales that one cannot subsume? Two [surveyors] hold a rope of four ells: The higher one holds his end across from his feet and the lower one holds the second end across from this heart. And the higher one returns to stand in the place of the lower one, while the lower one descends and distances himself from him the length of the rope. And they repeat and continue [this] until they have measured all of it. And when the surveyor walks to subsume the hill or the vale, he does not go out of the perimeter; so that passersby not see him and say [that] the measure of the perimeters [reaches] there.",
+ "We only rely upon the measurement of someone who is an expert, as he knows the measurement of the ground. If we had Shabbat perimeters that had been established and an expert came and measured, increasing (expanding) some of the perimeter and decreasing [some] of the perimeter—we listen to him about the perimeter that he increased. And likewise if two experts came and measured the perimeter—one increasing [it] and one decreasing [it]—we listen to the one who increases [it]. And this is so long as he does not increase it more than the measure of the city's diagonal.",
+ "How is this? At the time that this one increases [over the other], we say [that] perhaps the first one measured two thousand [ells] diagonally from the corner of the city; whereas the latter measured the two thousand from the [middle of the] edge of the city. But we do not assume that the first erred more than this. Hence if this latter one increased about five hundred and eighty ells more than the first one, we listen to him; more than this, we do not listen to him.",
+ "Even a slave or a maidservant is believed (to provide legal testimony) when they say [that] the perimeter of Shabbat is until here. And an adult is believed to say, \"I remember that we come [only] up to here on Shabbat when I was a child.\" And we rely upon his testimony in this thing. For the sages did not speak about the matter to be stringent, but rather to be lenient—since the [requisite] measurement of two thousand ells is from their words (rabbinic)."
+ ],
+ [
+ "",
+ "And this is the text of the Sanctification (Kiddush) of the [Shabbat] day: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who sanctified us through His commandments and desired us and who has given us the Holy Shabbat in love and desire as an inheritance, a memorial for the acts of creation—first of all holy convocations, in memory of the Exodus from Egypt. For You have chosen us and sanctified us above all peoples, and You gave us in love and desire Your holy Shabbat as an inheritance. Blessed are You, Lord, who sanctifies the Shabbat.",
+ "And this is the text of the Separation (Havdalah) [of the Shabbat day]: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who separates between the holy and the mundane, between light and darkness, between Israel and the [other] nations and between the seventh day and the six days of activity. Blessed are You, Lord, who separates between the holy and the mundane.",
+ "The essence of Kiddush is in the evening. [But] if one did not make Kiddush in the evening—whether inadvertently or volitionally—he should make Kiddush at any point in the whole entire day. And if one did not make Havdalah at night, he should make Havdalah the next day or at any point before the end of Tuesday. However, he does not recite the blessing on fire except on the night of Shabbat's conclusion alone.",
+ "",
+ "The sages ordained that both the Kiddush and the Havdalah should be recited over wine. Even though he has already said the Havdalah as part of the evening service, he must recite it again over a cup of wine. And after one separates [during the prayer] and says \"between the holy and the mundane\", it is permissible for him to do work—even though he has not made Havdalah over the cup (of wine). And [in Kiddush,] one first recites a blessing on the wine, and then recites Kiddush. And he may not wash his hands (to eat bread) until he makes Kiddush.",
+ "How does he do [this]? He takes a cup that holds a reviit or more, rinses it on the inside, washes it on the outside and fills it with wine. He [then] holds it in his right hand and lifts it a handbreadth or more from the ground—and does not assist [his right hand] with his left hand. He recites the blessing, \"on the vine,\" and then recites Kiddush. But it is a custom that has spread to all of Israel to read from the beginning of the section, \"And He completed\" (Genesis 2:1). And [only] then does he recite the blessing on the wine and recites Kiddush afterwards; he drinks [enough] to fill his cheek and gives all of the members of the group to drink. And afterwards he washes his hands, recites the blessing, \"who brings forth [bread]\" and eats.",
+ "",
+ "If one desired bread more than wine or if he does not have wine, such a one may surely first wash his hands, recite the blessing, \"who brings forth\" and recite Kiddush. And afterwards, he cuts [the bread] and eats. But we may not make Havdalah on bread, but rather [only] over a cup.",
+ "[In the case of] one who intended to make Kiddush on wine on Shabbat evenings but forgot and washed his hands before he made Kiddush—such a one should surely make Kiddush on bread, and he may not make Kiddush on wine after he has washed his hands for the meal. And it is a commandment to recite the blessing over wine on Shabbat day before one partakes of the second meal. And this is what is called, \"the great Kiddush\": He only recites the blessing, \"who has created the fruit of the vine,\" drinks and then washes his hands and eats. And it is forbidden for a person to taste anything until he makes Kiddush. And also this Kiddush should only be in the location of an [impending] meal.",
+ "One may make Kiddush over a cup on the eve of Shabbat while it is still day, even though Shabbat has not come in. And likewise may he make Havdalah over a cup while it is still day, even though it is still Shabbat. For the commandment of its mention is either to say it at the time of its entry and exit or a bit before that time.",
+ "[In a case of] one who was eating on the eve of Shabbat, and the day became sanctified upon him (Shabbat began) while he was in the midst of his meal: He should spread a tablecloth over his table, make Kiddush, finish his meal and then recite the Grace After the Meal. [And if] he was eating on Shabbat, and Shabbat went out while he was in the midst of his meal, he should finish his meal, wash his hands and recite the Grace After the Meal over a cup, and then recite Havdalah over it. And if he was in the midst of drinking, he should stop, recite Havdalah and then return to his drinking.",
+ "[If] he was eating and finished his eating with the entrance of Shabbat, he should recite the Grace After the Meal first (over a cup), and then recite Kiddush on a second cup. But he should not recite [the Grace] and make Kiddush on [the same] cup, as we do not do two commandments with one cup. For Kiddush and Grace After the Meal are two commandments from the Torah.",
+ "We may only make Kiddush upon wine fit for libations on the altar. Hence, if honey or leaven was mixed [with the wine]—even if only a drop like mustard seed into a large barrel—we can not make Kiddush on it. That is how we instruct [people to act] in all of the West (Maghreb). But there are those that do permit making Kiddush on it, saying that what is said that the wine be fit for libation on the altar, is only to exclude wine that has a bad odor or was left uncovered or was cooked—as we may not make Kiddush upon any of those.",
+ "We may not make Kiddush on wine the taste of which is the taste of vinegar—even though its smell is the smell of wine. And likewise do we not make Kiddush on sediments upon which one placed water—even though it has the taste of wine. To what are these words applicable? When he poured three [parts] of water upon the sediments and extracted less than four [parts] of wine. But if he extracted [at least] four, this is surely mixed wine—so he may make Kiddush on it.",
+ "[Regarding] a vessel full of wine—even if it holds several reviit: If he drinks [even] a little from it, such a one surely renders it defective, so it is disqualified. [Hence] we do not make Kiddush upon the remnant, because it is like the leftovers of the cups.",
+ "We do make Kiddush on wine the smell of which is the smell of vinegar but the taste of which is the taste of wine. And likewise mixed wine (see 29:4). And likewise do we make Kiddush on raisin wine—and that is when the raisins have moisture such that if one crushes them, their [juice] will come out. And likewise may we make Kiddush on new wine [fresh] from its press. And one may [even] squeeze a cluster of grapes and make Kiddush at that time. [In a case of] a city where most of its wine is beer—even though it is disqualified for Kiddush—it is permissible to make Havdalah on it, since it is a [common] drink of the city.",
+ "",
+ "The text of Kiddush for holidays: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who has chosen us from all peoples and has raised us above all tongues, chosen us and made us great, wanted us and given us splendor. And You have given us, Lord our God, in love, appointed times for happiness, holidays and special times for joy, the holiday, this holy convocation, this Festival of Matsot or this Festival of Weeks or this Festival of Tabernacles—the season of our freedom or the season of the giving of our Torah or the season of our joy—in love, in memory of the Exodus from Egypt. For You have chosen us and sanctified us above all peoples, and You have granted us Your special times for happiness and joy. Blessed are You, Lord, who sanctifies Israel and the appointed times. And if it falls out to be on Shabbat, one mentions Shabbat, and concludes the way he concludes in the [silent] prayer, \"who sanctifies Shabbat, Israel, and the appointed times.\"",
+ "On Rosh Hashanah, one says, \"And You have given us, Lord our God, in love, the holiday, this holy convocation, the Remembrance of Blasting, a holy convocation, in love, in memory of the Exodus from Egypt. For You have chosen us and sanctified us above all peoples, and Your word is true and lasting forever. Blessed are You, O Lord, who sanctifies Israel and the Day of Remembrance.\" And if it falls out to be on Shabbat, one concludes , \"who sanctifies Shabbat, Israel, and the Day of Remembrance\"—in the way he concludes in the [silent] prayer.",
+ "On holiday nights, one makes Kiddush on wine like on Shabbat. But if he does not have wine or he desired bread, he may make Kiddush on the bread. And likewise does he make the Great Kiddush on a holiday [during the day], in the way that he makes [this] Kiddush on Shabbat.",
+ "How do we recite the blessing on nights of a holiday that fall out to be on Sunday? At first, he recites the blessing on the wine, then he makes the holiday Kiddush, then he recites the blessing over the candle and then separates [with Havdalah]. And in Havdalah, he concludes, \"who separates between the holy and the holy.\" And then he recites the blessing, \"who has kept us alive\" (shechechiyanu).",
+ "We say, \"who has kept us alive,\" on all holiday nights and on the night of Yom Kippur. But we do not say, \"who has kept us alive,\" on the seventh [day] of Passover, because it is not a festival on its own, and we have already recited [this] blessing on the time at the beginning of Passover.",
+ "The order of Havdalah at the conclusion of Shabbat: One recites a blessing over wine, then on the spices and then on the candle. And how does he recite the blessing on the candle? \"Who created the lights of the fire.\" And then he separates (with the Havdalah blessing).",
+ "We do not recite the blessing on the candle until one has benefited from its light, in order that he recognize [the difference] between the coin of this province and the coin of another province. And we may not recite a blessing over the candle of idolaters, as their standard parties (from which it is taken) are for idolatry. And we may not recite a blessing over a candle of idolatry, nor on a candle of the dead.",
+ "We may recite a blessing on a [candle] that an Israelite lit from an idolater or an idolater from an Israelite. [But] we do not recite a blessing on a [candle] that an idolater lit from an idolater. [Regarding] one who was walking outside of a town and saw a light: If most of the people of the town are idolaters, he may not recite a blessing; but if most are Israelites, he may recite a blessing. One should not recite a blessing at the outset over a fire of an oven or a stove. One may recite a blessing on coals if, when he puts a twig among them, it kindles on its own. We may recite a blessing over the fire of a study hall if there is an important man there for whom they are lighting [it]. We may recite a blessing [on a fire] in a synagogue if there is a cantor that lives there. And it is a choice [fulfillment of the] commandment [to use] a torch for Havdalah. And we do not search for fire in the way that we search for all the commandments, but rather [only] recite the blessing if one has it.",
+ "We may recite a blessing at the conclusion of Shabbat on fire that was lit on Shabbat for a sick person or a midwife. We may recite a blessing at the conclusion of Shabbat on fire that was combusted from wood or stones, as this was [the manner of] its first creation at the hands of man. But we may not recite a blessing on it at the conclusion of Yom Kippur, but rather upon a candle that rested (that was lit from before Yom Kippur). [However,] even though a candle was lit for a sick person or a midwife on Yom Kippur, we may recite a blessing on it—as it surely rested from sin.",
+ "[When] a holiday falls out to be in the middle of the week, one says in the Havdalah, \"who separates between the holy and the mundane, between light and darkness, between Israel and the [other] nations and between the seventh day and the six days of activity\"—in the way that he says [it] at the conclusion of Shabbat, when he enumerates the series of separations. But he does not need to recite a blessing on spices and on a candle. And likewise does he not need to recite a blessing on spices at the conclusion of Yom Kippur."
+ ],
+ [
+ "",
+ "",
+ "We honor the Sabbath by wearing clean clothes. One must not wear weekday apparel on the Sabbath. But if he does not have [an additional set of clothing] to change, he should lower his garment, so that his [style of] dress is not like that of the week. And Ezra ordained that the people should wash their clothes on Thursday, on account of the honor of the [coming] Shabbat.",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "One should eat three meals on the Sabbath: one in the evening, one in the morning, and one in the afternoon. And he must be careful with these three meals, to not lessen from them at all. And even a poor person who is supported by charity must eat three meals. But if he was sick from an abundance of eating or was constantly fasting, he is exempt from three meals. And he is required to fix each meal of the three on wine and to break [bread] on two loaves. And likewise on holidays.",
+ "The eating of meat and the drinking of wine on Shabbat is considered a delight (oneg) for him; and that is so long as he can afford it. But it is forbidden to fix a meal on wine on Shabbat and festivals at the time of [a] study hall [session]. Rather this was the custom of the early righteous ones: They would pray the morning and additional service in the synagogue, then go to their home and eat the second meal, and then return to the study hall to read (from the Bible) and study (from the Mishnah), and pray the afternoon service; and afterwards fix a meal on wine and eat and drink until the conclusion of Shabbat.",
+ "",
+ "It is forbidden to fast, to cry out, to supplicate and to request mercy on Shabbat. And even for such [grave] troubles that the community would [ordinarily] fast and sound the trumpet because of them—on Shabbat and festivals we do not fast and sound trumpets, aside from a city that is surrounded by idolaters or a [flooding] river, or a ship that is mangled (about to sink). About these [cases] we sound trumpets on the Shabbat to [encourage others to] aid them and we supplicate and request mercy for them.",
+ "We do not besiege cities of idolaters less than three days before Shabbat in order that the minds of the men of war be settled and will not be frightened or preoccupied on Shabbat. But for a matter of a commandment, one may set sail on the sea even on the eve of Shabbat (i.e. Friday). But one must stipulate with [the gentile ship captain that this is on the condition that] he rests, (i.e., stops the ship on Shabbat); and [even] if he does not rest. However, from Tyre to Sidon and similar [cases], it is permitted to set sail on the eve of Shabbat even for an optional matter. And in a place where it is customary not to set sail on the eve of Shabbat at all, we may not set sail [on it].",
+ "Marital relations is from the delights of Shabbat. Therefore Torah scholars [fulfill] their [set] time from one Shabbat night to [another] Shabbat night. It is permissible to have intercourse with a virgin [even] at the outset, and there is no [transgression] of (the Shabbat laws) on account of injuring or on account of the pain [caused] to her.",
+ "Both of these two—Shabbat and idolatry—are, each one, of the same weightiness as all the other commandments of the Torah. And Shabbat is the sign between the Holy One, blessed be He, and us forever. Hence anyone who transgresses the other commandments is surely included among the evildoers of Israel. But one who desecrates Shabbat in public is surely like an idolater. So both of them are like (gentile) idolaters in all of their matters. Therefore the prophet praises [one who observes Shabbat] and says (Isaiah 56:2), \"Happy is the man who does this, and the man who holds fast to it; who keeps Shabbat and does not profane it, etc.\" And the reward in this world—beyond the reward that is saved for the world to come—[for] anyone who observes Shabbat according to its law, honors it and delights [in] it according to his ability is already explicit in the tradition. As it is stated (Isaiah 58:14), \"Then you can delight in the Lord; and I will set you astride the heights of the earth, and feed you the heritage of your father Jacob—for the mouth of the Lord has spoken.\""
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..5d605547338d6998024ed690016246d14b890c06
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/English/merged.json
@@ -0,0 +1,743 @@
+{
+ "title": "Mishneh Torah, Sabbath",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Sabbath",
+ "text": [
+ [
+ "Resting from labor on the seventh day fulfills a positive commandment, as [Exodus 23:12] states, \"And you shall rest on the seventh day.\" Anyone who performs a labor on this day negates the observance of a positive commandment and also transgresses a negative commandment, for [ibid. 20:10] states, \"Do not perform any labor [on it].\"
What are the liabilities incurred by a person who performs labor [on this day]? If he does so willingly, as a conscious act of defiance, he is liable for karet; if witnesses who administer a warning are present, he should be stoned [to death]. If he performs [labor] without being conscious of the transgression, he is liable to bring a sin offering of a fixed nature.",
+ "Whenever the expression, \"one who performs this is liable\" is used within the context of the Sabbath laws, the intent is that he is liable for karet, and if witnesses are present and administer a warning, he is liable to be stoned to death. If he performs such an activity without being aware of the transgression, he is liable for a sin offering.",
+ "Whenever the expression, \"one who performs this is not liable\" is used, the intent is that he is not liable for karet, for [execution by] stoning, or for bringing a [sin] offering. It is, however, forbidden to perform this act on the Sabbath.
In such an instance, the prohibition is Rabbinic in origin and was instituted as a safeguard against [the performance of] labor. A person who performs such an act is given \"stripes for defiance.\"Similarly, whenever the expressions \"this should not be performed...\" or \"it is forbidden to do this on the Sabbath\" are used, a person who performs such an act as a conscious act of rebellion is given \"stripes for defiance.\"",
+ "Whenever the expression, \"it is permissible to do this\" is used, the intent is that, at the outset, one may perform this act. Similarly, whenever the expressions, \"one is under no obligation\" or \"one is not liable at all\" are used, one does not receive any punishment at all [for performing such an act.]",
+ "It is permissible to perform an act that is permitted on the Sabbath, despite the fact that it is possible - but it is not an absolute certainty - that, [as a result of one's actions], a forbidden labor will be performed, provided one does not have the intent to perform that labor.
What is implied? A person may drag a bed, a chair, a bench and the like [on the ground] on the Sabbath, provided he does not intend to gouge out a groove in the earth while dragging them. Therefore, even if he did gouge out [a groove] in the ground [while dragging them], it is of no consequence, for he did not have this intent in mind.
Similarly, a person may tread on grass on the Sabbath, as long as his intent is not to uproot it. Thus, should it be uprooted, that is of no consequence. Also, a person may rub powdered herbs and the like over his hands, provided he does not intend to remove his hair. Therefore, if the hair is removed, it is of no consequence. Based on the same rationale, one may enter a narrow opening on the Sabbath even though, [while doing so,] one causes pieces of the wall to fall. Similarly, it is permissible to perform any act with similar repercussions, provided that one does not have the intent of doing so.",
+ "[In contrast,] when one performs a deed that results in the performance of a forbidden labor, and it is a certainty that this deed will cause [that labor] to be performed, one is liable even though one did not intend [to perform the forbidden labor].
What is implied? A person needs a fowl's head to serve as a toy for a child, and therefore cuts off the [fowl's] head on the Sabbath; although his ultimate purpose is not merely to slaughter the chicken, he is liable. It is obvious that it is impossible for the head of a living being to be cut off and for that being to survive. Instead, the [fowl's] death came about because of [this activity]. [Therefore, he is liable.] The same applies in other similar situations.",
+ "Anyone who performs a [forbidden] labor - even if he has no need for the actual labor he performed - is liable for his deed.
What is implied? A person extinguished a lamp because he needed [to save] the oil or the wick from being destroyed or from burning or so that the earthenware reservoir of the lamp [that holds the oil] would not break. Since he had the intent of extinguishing the lamp, even though he did not do so for the [usual] purpose of extinguishing, but merely for the sake of the oil, the wick or the earthenware, he is liable.
Similarly, a person who moves a thorn four cubits in the public domain or extinguishes a coal so that many people will not be injured by it, is liable. Although the [usual] purpose [served] by extinguishing [the coal] or moving [the thorn] is not important to him, and his intent was merely to prevent injury, he is liable. The same applies in other similar situations.",
+ "Whenever a person intends to perform a forbidden labor, but instead [through his actions] causes the performance of another forbidden labor for which he had no intent, he is not liable, because his intent was not carried out.
What is implied? A person threw a stone or shot an arrow at a colleague or at an animal with the intent of slaying them. Should [the object that he propelled] uproot a tree in its progress and not kill [the intended victim], he is free of liability.
How much more so does this principle apply if one had the intent of performing a lesser transgression and one performed a more serious one. For example, a person intended to throw [a stone] into a carmelit, and instead, the stone passed into the public domain. He is not held liable. The same applies in other similar circumstances.
Should a person have the intent of performing a permitted act and instead perform another act [which is forbidden], he is not held liable. For example, should he intend to cut produce that was not attached to the ground, and instead cut produce attached to the ground, he is not held liable. The same applies in other similar situations.",
+ "Should a person intend to pick black figs and pick white figs instead - or should he intend first to pick figs and then to pick grapes, but instead picked grapes and then figs - he is not liable. He in fact picked everything that he desired, but because he did not pick them in the order that he intended, he is not held liable, since he did not act according to his intent. It is \"purposeful labor\" that the Torah forbade.",
+ "When a person had two candles before him and both of them were either burning or extinguished, and he desired to kindle or extinguish one, but instead he kindled or extinguished the other, he is liable, for he performed the [forbidden] labor that he intended to perform.
To what can the matter be compared? To a person who intended to pick one fig and picked another instead, or to a person who desired to kill one [living being] and killed another instead. [He is liable,] because the [forbidden] labor which he intended to do was performed.",
+ "One is, however, freed of liability [in the following instance: There were two candles before a person, one lit and one extinguished.] The person intended to kindle the [one that was extinguished] first and to extinguish the second candle afterwards. Nevertheless, the order [of his actions] became reversed, and instead, he extinguished the candle first and kindled the second candle afterwards.
If he extinguished one and kindled the other in a single breath, he is liable. Although he did not kindle the first candle before [extinguishing the other], he did not delay [its lighting], and performed both activities simultaneously. Therefore, he is liable. The same applies in other similar circumstances.
Whenever a person performs a [forbidden] labor casually, without specific intention, he is not liable.",
+ "Whenever a person intended to perform a forbidden labor and performed it more effectively than he had originally intended, he is liable. If [he performs it] less effectively than he had originally intended, he is not liable.
What is implied? A person intended to carry a burden suspended behind him and instead, it swung in front of him. He is liable, for he intended to protect it in a less effective manner, and it was ultimately protected in a more effective manner. If, however, he intended to carry a burden suspended before him, and instead it swung behind him, he is not liable, for he intended to protect it in a more effective manner and, it was ultimately protected in a less effective manner.",
+ "[A person who transfers an article from one domain to another is held liable in the following situation]: He was wearing a belt and he placed a burden that is commonly transferred in this manner between his body and his garment. Whether the burden hung in front of him or it had shifted behind him [at the time he transferred it], he is held liable, since it is likely to shift position.",
+ "Whenever a person desired to perform a [forbidden] labor on the Sabbath, began the performance of that labor, and performed an amount of work sufficient to incur liability, he is held liable, even if he did not complete the task he desired to perform.
For example, a person desired to write a note or a contract on the Sabbath. We do not say that he is not liable until he completes his desire and writes the entire note or contract. Instead, as soon as he writes two letters, he is liable.
Similarly, a person who desires to weave an entire garment is held liable after weaving two strands. Although he intended to complete [the entire garment], he is held liable because he intentionally performed the amount of work sufficient to incur liability. The same applies in all similar situations.",
+ "Whenever two people share in the performance of a [forbidden] labor that one of them could have performed by himself, they are [both] free of liability.
This applies whether one performed part of the [forbidden] labor and the other performed the remainder - e.g., one removed an article from one domain and the other placed it down in the other domain - or they both performed the [forbidden] labor together from the beginning to the end. For example, they both held a pen and wrote, or they both held a loaf of bread and transferred it from one domain to another.",
+ "When, however, a single individual cannot perform [the forbidden labor] alone and must be joined by others, [all the individuals involved are held liable]. For example, two people held a beam and transferred it to the public domain. Since neither one of them had the strength to perform this task alone, and they performed it together from the beginning to the end, they are both held liable. The minimum amount of work for which they are held liable is the same as for a single individual who performs such a task.
[The following decision applies when] one of them has sufficient strength to transfer the beam alone, but the other is unable to transfer it alone. If they join together and transfer the beam, the one who is capable [of moving it himself] is held liable. The second one is considered [merely] as offering assistance, and a person who offers assistance [in this fashion] is not liable at all. The same applies in other similar situations.",
+ "Whenever [a forbidden labor is performed] in a destructive manner, one is not held liable. What is implied? A person who injures a colleague or an animal with a destructive intent, one who rips or burns garments, or one who breaks utensils with a destructive intent is not held liable.
A person who dug a pit solely because he needed the earth inside it is considered as having performed a [forbidden] labor with a destructive intent, and is therefore free of liability. Although he performed a [forbidden] labor, he is not held liable because he had a destructive intent.",
+ "Whenever a person carries out a destructive activity for the sake of ultimately performing a constructive activity, he is liable. For example, a person who demolishes [a structure] in order to build [another] in its place, one who erased for the sake of writing [something else] in the place of the erasure, or one who dug a pit in order to place the foundations of a structure within. The same applies in other similar situations.
The minimum measure of the destructive activity for which he is held liable is equal to that of the correspondent positive activity.",
+ "Whenever a person performs a [forbidden] labor on the Sabbath, partially with intent and partially unintentionally, he is not liable. [This law applies] regardless of whether one began the performance of the [forbidden] labor intentionally and completed it unintentionally, or one began the [forbidden] labor unintentionally and completed it intentionally.
One is liable for karet only when one performs the entire minimum measure of a [forbidden] labor intentionally from the beginning to the end. [In such a circumstance,] were witnesses who administered a warning to be present, one would be liable for execution by stoning. Conversely, one is liable to bring a sin offering of a fixed nature when one performs the entire minimum measure of a [forbidden] labor unintentionally from the beginning to the end."
+ ],
+ [
+ "The [laws of] the Sabbath are suspended in the face of a danger to life, as are [the obligations of] the other mitzvot. Therefore, we may perform - according to the directives of a professional physician of that locale - everything that is necessary for the benefit of a sick person whose life is in danger.
When there is a doubt whether or not the Sabbath laws must be violated on a person's behalf, one should violate the Sabbath laws on his behalf, for the Sabbath laws are suspended even when there is merely a question of danger to a person's life. [The same principles apply] when one physician says the Sabbath laws should be violated on a person's behalf and another physician states that this is not necessary.",
+ "[The following laws apply when physicians] determine on the Sabbath that a person needs [a treatment to be administered] for eight days. We do not say that we should wait until the evening so that it will not be necessary to violate two Sabbaths on his behalf. Instead, the treatment is begun immediately, on the Sabbath, and even one hundred Sabbaths may be violated on his behalf.
As long as a person is dangerously [ill] - or even if there is a question whether or not he is dangerously [ill] - and requires treatment, [the Sabbath] should be violated [on his behalf]. A lamp may be lit on his behalf and extinguished on his behalf. [Animals] may be slaughtered on his behalf, [food] baked and cooked on his behalf, and water heated for him, whether to drink or to use for bathing.
The general principle for a person who is dangerously ill is that the Sabbath should be considered as a weekday regarding all his needs.",
+ "When such treatment is administered, it should not be administered by gentiles, by children, by servants, or by women, so that they will not view the Sabbath flippantly. Instead, the treatment should be administered by the leaders of Israel and the wise.
It is forbidden to hesitate before transgressing the Sabbath [laws] on behalf of a person who is dangerously ill, as [reflected in the interpretation in the phrase of Leviticus 18:5,] \"which a person shall perform to live through them,\" as \"['to live through them'] and not to die through them.\"
This teaches that the judgments of the Torah do not [bring] vengeance to the world, but rather bring mercy, kindness, and peace to the world. Concerning those non-believers who say that [administering such treatment] constitutes a violation of the Sabbath and is forbidden, one may apply the verse [Ezekiel 20:25]: \"[As punishment,] I gave them harmful laws and judgments through which they cannot live.\"",
+ "When a person's eyes are ailing - i.e., when he has a secretion from either one or both of them, when tears flow from them due to great pain, when blood flows from them, or when they are affected by fever, or by other afflictions of this like - he is considered among those individuals who are dangerously ill. The Sabbath may be violated on his behalf, and anything necessary for his treatment may be performed for him.",
+ "Similarly, a person who has a wound in his body cavity - from his lips inward, whether in his mouth, his digestive organs, his liver or spleen, or any of the other organs in his body cavity - is considered to be dangerously ill and does not require [a physician's] assessment [of his condition]. His ailment is serious, and we should violate the Sabbath laws on his behalf immediately without [waiting for] an assessment.
A wound on the back of the hand or on the back of the foot is considered equivalent to a wound in the body cavity. It does not require [a physician's] assessment [of his condition] for us to violate the Sabbath laws on his behalf. A fever that causes the flesh to wince is considered equivalent to a wound in the body cavity, and we should violate the Sabbath laws on this person's behalf.
Similarly, we should violate the Sabbath laws whenever a physician assesses an ailment as dangerous, even when it affects only the exterior of a person's skin.",
+ "When a person swallows a leech, water may be heated for him on the Sabbath, and any medical treatment that is necessary may be administered, since his life is in danger. Similarly, when a person is bitten by a rabid dog or a poisonous snake or other reptile, any medical treatment that is necessary to save him may be administered. [The same laws apply] even when there is merely a question of whether or not [the bite] can cause death.",
+ "When physicians assessed that a sick person required a fig, and ten people ran and brought him ten figs at once, they are all absolved of liability entirely.
[The same decision applies] if the ten people brought the figs one after another, even when he recuperated after the first fig, for all of them had license to bring them.",
+ "If a sick person required two figs, and two figs could be found only on two separate stems - while three figs were found on another stem - we should remove the stem that has three figs, even though only two are required. [It is preferable] to cut only one stem and not two stems, so as not to increase [the performance of the forbidden labor of] gleaning. The same applies in all similar situations.",
+ "When food is cooked for a sick person on the Sabbath and the sick person leaves some over after eating, a healthy person is forbidden to eat from the remainder, lest [this cause] more food to be added for him.
When, however, an animal is slaughtered for a sick person on the Sabbath, it is permissible for a healthy person to partake of uncooked meat [from that animal]. A decree was not enacted, because there is no possibility of an additional [activity] being performed [for a healthy person]. The same applies in all similar situations.",
+ "When a sick person is not dangerously ill, all his needs should be cared for by a gentile. What is implied? We may tell a gentile to perform [forbidden labors] on his behalf and he performs them. [This includes] cooking, baking, bringing medicine from one domain to another and the like. Similarly, one may have one's eyes treated by a gentile on the Sabbath even though there is no danger involved.
Furthermore, if [the sick] require treatment that does not involve the performance of [forbidden] labors, they may be treated even by Jews. For this reason, it is permitted to perform [physical activities for the benefit of the sick]; for example, one may lift [the tendons of] the ears, lift up cartilage around the heart, restore broken bones to their places, or perform other activities of this like.",
+ "When a woman in the process of childbirth squats to give birth, her life is considered in danger and the Sabbath laws may be violated on her behalf. A midwife may be called from a distant place and the umbilical cord may be cut and tied.
If she requires a light when she cries out because of labor pains, a candle may be lit for her. [This leniency is granted] even if she is blind, because light has a calming influence even if she does not see.
If she needs oil or the like, it may be brought for her. If possible, the items that are brought should be brought in an uncharacteristic manner; for example, a friend should bring a utensil tied in her hair. If this not possible, it may be brought in the ordinary manner.",
+ "We should not help an idolatress give birth on the Sabbath, even if payment is offered. We do not worry about the possibility of ill-feelings being aroused. [This applies even when] there is no violation [of the Sabbath laws] involved.
[In contrast,] one may offer assistance to a daughter of a ger toshav who gives birth, since we are commanded to secure his well-being. We may not, however, violate the Sabbath laws on her behalf.",
+ "From the time a woman in childbirth has a flow of blood until the birth - [and indeed,] after birth for three days - the Sabbath laws may be violated on her behalf, and all her needs should be met. [This applies] regardless of whether she says she requires such treatment or she maintains that she does not require such treatment.
Between the third and the seventh day [after childbirth], if she maintains that she does not require treatment, the Sabbath laws should not be violated on her behalf. If she remains silent, and certainly if she maintains that she requires treatment, the Sabbath laws should be violated on her behalf. Between the seventh and the thirtieth day, her status is analogous to that of a sick person who is not dangerously ill. Even if she maintains that she requires treatment, [forbidden] labors should be performed on her behalf only by a gentile.",
+ "A fire may be kindled for a woman after she has given birth even in the summer, since cold is very difficult for a woman to bear after childbirth in the cold regions. In contrast, a fire should not be kindled for other sick people to warm themselves. Nevertheless, if a person let blood and became chilled, a fire may be kindled for him even in the summer.
After cutting his umbilical cord, we may wash a new born baby on the day he is born, even when this requires heating the water on the Sabbath. Herbal powder can be applied to his skin and his limbs can be tied, for it is dangerous not to perform these activities for him.
Similarly, a baby may be washed before circumcision, after circumcision, and on the third day after circumcision with water that is heated on the Sabbath, because of the danger [to him].",
+ "When a woman dies while in labor on the Sabbath, a knife should be brought - even if it must be carried through the public domain - and the woman's womb cut open and the fetus removed, for it is possible that it will still be alive.
[The rationale for this ruling is] that the Sabbath laws are violated even when there is only a possibility of saving a life, and even in such instances, where there is no chazakah on which to base our presumption that the fetus is alive.",
+ "[All] activities necessary to save a life should be performed on the Sabbath; there is no necessity to receive license from the court. The more zealous one is [in this regard], the more praiseworthy.
What is implied? If one sees that a child has fallen into the sea, one may spread out a net and hoist him up, although one catches fish together with him. If a person hears that a child fell into the sea and spreads out a net to hoist him up, but raises up only fish, he is absolutely free of liability.
If he intended to raise up fish and [in fact] lifted up both fish and a child, he is not held liable. Since he lifted up a child together with the fish, he is not held liable even when he did not hear that the child had fallen into the water.",
+ "If a child fell into a pit, a person may dislodge a clod of earth, and lift [the child] up, even though he creates a step when he dislodges it. If a door was locked with a child inside, a person may break the door down and take the child out, even though he chops it into pieces of wood which are appropriate to use for work, lest the child become frightened and die.
If a fire broke out and a person is inside the building and we fear that he may be consumed by the flames, a person may extinguish the fire to save him, although he prepares a pathway while extinguishing the fire. Whoever acts first to save him is praiseworthy. One does not need to ask permission from the court in all instances when there is a danger to a person's life.",
+ "When an avalanche has fallen, and there is a doubt whether or not it has fallen over a person, it may be cleared. If the person was discovered to be alive, but was crushed [by the fallen debris] to the extent that it is impossible that he will recover, [the debris] may be cleared and the person taken out to enable him to live [however] long he does.",
+ "If [in the process of clearing the debris,] they [reached] his nose and saw that he was not breathing, he should be left there, for he has died already.
Although it is discovered that people on the upper level of a landslide have died, one should not assume that those on the lower levels have died. Instead, [the debris] should be cleared away from all of the people, for in a landslide it is possible that those on the upper level will die, while those on the lower level will remain alive.",
+ "When an avalanche fell on a courtyard in which were located both gentiles and Jews - even if there were a thousand gentiles and only one Jew, we should remove all [the debris] for the sake of the Jew. Should one of the individuals leave and enter another courtyard and that courtyard collapse upon him, we should remove [the debris]. Perhaps the person who departed was a Jew, and [all] those who remain were gentiles.",
+ "When they all left this courtyard to go to another courtyard, and as they were proceeding, one of them whose identity is unknown departed and entered a third courtyard and was covered by an avalanche, [the debris] should not be removed from him.
Since they left their original place, [the presence of] a Jew is not accepted as an established fact. Hence, we assume that anyone who separated from this group as it was proceeding was part of the majority. Accordingly, if the majority were Jewish, even a person separated from them [who entered] another courtyard after they left their original place - should he be covered by an avalanche, we should remove [the debris] from him.",
+ "A person who is traveling in the desert and does not know which day is the Sabbath should count six days and consider the seventh day as holy. He should recite the blessing of the day [Kiddush] and recite Havdalah at the conclusion of this \"Sabbath\" day.
Every day, even on the day on which he recites Kiddush and after which he recites Havdalah, he is allowed to earn only enough for his livelihood, so that he will not die. It is forbidden for him to earn more than his livelihood, for there is a possibility that every day is the Sabbath.
If the person knows that the day is the eighth day or the fifteenth day after his departure, he is allowed to work on that day, for it is certain that he did not depart on the Sabbath. On the other days, he is allowed to earn merely his livelihood.",
+ "[The following rules apply] when gentiles lay siege to Jewish cities: If their intent was financial gain, the Sabbath laws should not be violated because of them, nor are we allowed to wage war against them. If a city is located near the border, however, we should march against them with weapons and wage war against them even when they are demanding hay or straw.
In any location, if the gentiles' intent was Jewish lives, or if they engaged in battle with a city or laid siege to it without stating a specific intention, we must wage war against them, and the Sabbath laws should be violated because of them. It is a mitzvah for every member of the Jewish people who can come [to their assistance] to go out and aid their brethren who are under siege and save them from the gentiles [although it is the] Sabbath. It is forbidden to wait until Saturday night.
After they have saved their brethren, they may return home with their weapons on the Sabbath, so that a dangerous situation will not be created in the future.",
+ "Similarly, if a ship is sinking at sea or a city is surrounded by a [flooding] river, it is a mitzvah to go out on the Sabbath and use every possible means to save them.
Even when a single individual is being pursued by gentiles, by a snake, or by a bear with the intent to kill him, it is a mitzvah to save him, even when it is necessary to perform several forbidden labors on the Sabbath. It is even permitted to forge weapons to save him. Similarly, we should cry out [to God] on their behalf, make supplications, and sound the trumpets to summon help for them.
We should not cry out [to God] or make supplications because of plague on the Sabbath.",
+ "We should lay siege to gentile cities [at least] three days before the Sabbath. We may wage war with them on any day, even on the Sabbath, until we conquer [the city], even if the war is voluntary in nature. The oral tradition, interprets [Deuteronomy 20:20] \"until you have subjugated it,\" as teaching that [one should wage war] even on the Sabbath.
Surely, the above applies with regard to a war that we are obligated to wage. Indeed, it was on the Sabbath that Joshua conquered Jericho."
+ ],
+ [
+ "It is permissible to begin the performance of a [forbidden] labor on Friday, even though the labor is completed on its own accord on the Sabbath itself, for the prohibition against work applies only on the Sabbath itself. Moreover, when a task is carried out on its own accord on the Sabbath, we are permitted to derive benefit from what was completed on the Sabbath.",
+ "What is implied? We may open an irrigation channel to a garden on Friday, causing it to continue to fill throughout [the Sabbath] day. We may place [burning] incense under garments, causing them to continue to be made fragrant throughout the entire Sabbath. We may apply salve to an eye or a bandage to a wound, causing them to continue to heal throughout the Sabbath.
We may mix ink with herbs before night and let the mixture soak throughout the entire Sabbath. We may place wool into a vat or strands of flax into an oven so that their [color] continues to change throughout the entire Sabbath.
We may lay out snares for wild beasts, birds, and fish at nightfall so that they continue being captured throughout the entire Sabbath. We may load the beams of an olive press or the round stones of a grape press at nightfall so that the liquids will continue to flow throughout the entire Sabbath. Similarly, we may light a candle or a fire [before] evening so that it continues to burn throughout the entire Sabbath.",
+ "A pot may be placed over a fire, or meat may be placed in an oven or over coals [on Friday], so that they continue to cook throughout the Sabbath [with the intent] that they be eaten on the Sabbath. With regard to this matter, however, there are certain restrictions that were enacted lest one stir the coals on the Sabbath.",
+ "What is implied? When food has not been cooked to the extent that it is ready to serve, water has not been boiled, or food has been cooked to the extent that it is ready to serve, but the longer it cooks the better it tastes, it may not be left over a fire on the Sabbath even though it was placed there before the commencement of the Sabbath, lest one stir the coals to complete the cooking process or to cause it to cook more thoroughly.
Accordingly, it is permissible to leave [food cooking] if one removed the coals one covered the coals in the range with ash or with thin chips from the combing of flax, the coals burned low, for then they are covered with ash, or the fuel used was straw, stubble, or the feces of a small animal, for then no coals will remain.
[In these instances, it is obvious that] the person has diverted his intention from this food. Hence, a decree was not [enacted forbidding food to be left on the fire] lest he stir the coals.",
+ "When does the above apply? With regard to a range whose heat is minimal. With regard to an oven, in contrast, even if one removed the coals, covered them with ash, or used straw or stubble as fuel, we are not allowed to leave food in it or on it. Similarly, one should not put food close to it.
[This applies to] food that was not cooked to completion or was completely cooked, but will benefit from continued cooking. Since [an oven] is very hot, a person will not divert his attention [from the fire]. Hence, we suspect that he will stir the small fire that remains, even if it is straw or stubble, or even if it is covered.",
+ "Why did [the Sages] forbid leaving food in the oven even if the fire was removed? Because a person can remove only the majority of the coals and their most intense [heat]. It is impossible to remove the entire fire so that not even a spark remains. Since [an oven's] heat is very warm, we suspect that he will stir [the fire] so that the sparks that remain in the oven will burn more.",
+ "A kopach is warmer than a range and not as warm as an oven. Therefore, if wood or gefet is used as fuel, it is considered equivalent to an oven, and we are not permitted to leave food within it, upon it, or next to it if it was not completely cooked, or even if it was completely cooked, but will benefit from continued cooking. This applies even if the fire was removed or covered with ash.
If straw or stubble was used as fuel, it is bound by the same rules as a range that was fueled with straw or stubble, and [food] may be left [cooking] on it. What is a range and what is a kopach? A range is a place with an opening for two pots. A kopach is a place with an opening for a single pot.",
+ "When food has not been cooked at all or has been cooked to completion, but will be impaired by further cooking, it is permitted to leave it cooking whether on a range, a kopach, or an oven. Similarly, even when food has been cooked, but has not been cooked to completion, or when it has been cooked to completion, but will benefit from further cooking, it may be left on the fire if one placed an uncooked piece of meat in it shortly before nightfall, for the whole dish is considered to be entirely uncooked. [This applies] although one has not removed or covered the coals, for he has diverted his attention [from this food] and will not stir the coals.",
+ "[The following rules apply] whenever a person left food [on a fire] in a situation where he was prohibited against doing so: If he transgressed and left [the food cooking intentionally], he is prohibited to eat it until Saturday night, and must wait until enough time passes for it to have cooked. If he forgot [to remove it from the fire on Friday, greater leniency is allowed.] If the food was not completely cooked [before the commencement of the Sabbath], it is forbidden to eat it until Saturday night. If it was completely cooked, but further cooking will benefit it, it is permitted to be eaten immediately on the Sabbath.",
+ "Whenever [food] is permitted to be left on a fire, if it was taken from [the fire] on the Sabbath, it is forbidden to return it to its place. [Food[ may be returned only to a range from which the coals have been removed or covered or to a range or a kopach that was heated with straw or with stubble.
[This leniency is granted] provided the food was not placed on the ground. If it was placed on the ground, it may not be returned even to a range whose coals were removed or covered. Similarly, [food] may not be returned to an oven or to a kopach that was heated with gefet or wood, despite the fact that one has removed or covered the coals, for they are very hot.
Whenever food should not be returned [to a cooking surface], it should also not be placed next to it [to warm].",
+ "It is forbidden to insert a ladle into a pot to remove [food] while it is on a fire on the Sabbath, because while doing so, one stirs it. [Stirring] is one of the activities necessary for cooking, and thus one will be cooking on the Sabbath.
It is permissible to shift a pot from one range to another, even when the heat of the first range is not as great as the heat of the second range. One may not, however, take food that was on a range and cover it to maintain its heat, or take food that was covered to maintain its heat and place it on a range.",
+ "A person should not fill a pot with peas or beans or a jug with water and place them in an oven on Friday before nightfall and leave them [to cook]. Even when the above and other foods like them were not cooked at all, they are considered to be food that was not completely cooked, because they do not require a substantial [amount of time to] cook. Therefore, the person will continue to pay attention to them, for he intends to partake of them immediately. Accordingly, it is forbidden to leave them in an oven [unless they are completely cooked].
If one transgressed and left them in an oven, it is forbidden to partake of them until Saturday night. [Even then,] one must also wait the amount of time necessary for them to cook.",
+ "[The following rules apply when] meat was placed in an oven before nightfall and left [to roast] on the Sabbath: If the meat is from a kid or it is other [tender] flesh, it is permitted. [Such meat] requires only the warmth of the fire itself, and if one stirs the coals the meat will char. If the meat is from a goat or an ox, it is forbidden, lest he stir the coals to cause it to cook [faster].
If, however, one sealed the opening of the oven closed with clay, [roasting even the latter meats] is permitted, for if one opens the oven to stir [the coals], the wind will enter and cause the meat to harden and spoil. The oven will cool [suddenly] and the meat will spoil.",
+ "Similarly, whenever something would be spoiled by the wind, we do not decree [against its being heated], because someone might open [the oven] and stir [coals]. For this reason, we may place strands of flax into an oven [to bleach] before nightfall, for if one opens the oven, they will spoil.",
+ "If one placed an entire kid into an oven, [the situation] is governed by the laws applying to meat from a goat or an ox, and it is forbidden, lest one stir the coals, unless one seals the oven [closed].
[If the fourteenth of Nisan falls on Friday,] it is, however, permitted to hang the Paschal lamb into an oven directly before nightfall, even though it is not sealed closed. The members of the company [gathered to eat the sacrifice] are careful.",
+ "Meat, onions, or eggs should not be roasted over an [open] fire, unless they can be roasted before nightfall to the point where they are fit to be eaten. [If they are roasted to this extent before the commencement of the Sabbath], it is permissible to leave them on the fire on the Sabbath to be roasted further.
[The rationale is] that [increased heat] will impair their taste. Since they are being cooked over a fire, if one stirs [the coals] they will char.
For this reason, we are allowed to leave incense under clothes before nightfall [to perfume them]. For if one stirs the coals, the incense will burn and the clothes will be [damaged by] the smoke.",
+ "From the above, we can conclude that all the prohibitions mentioned in this context were not enacted because [the cooking] was completed on the Sabbath. Instead, they are Rabbinic decrees [enacted] lest one stir the coals. Accordingly, wool should not be placed into a vat [to dye] unless it was removed from the fire, lest one stir the coals. Similarly, the vat should be sealed close with clay, lest one stir [the dye] after nightfall.",
+ "We should not place bread in an oven [directly] before nightfall, nor should we place a cake on coals unless [there is time] for the surface attached to the oven or [the side of the cake] facing the fire to crust. [Should this be done,] it is permissible to leave it to continue baking afterwards, for if one stirs [the coals], one will spoil the bread.
[The following rules apply when one places bread in an oven] before nightfall and there is not sufficient time for its surface to crust before nightfall. If one did so with a deliberate intent to violate [the above ruling], it is forbidden to partake of the bread until Saturday night, after sufficient time for it to bake has passed.If one did so unknowingly, it is permitted to remove bread for the three Sabbath meals. When one removes the bread, one should not remove it using a baker's peel as one does during the week. Instead, one should use a knife or other similar utensil.",
+ "A person may make a fire from any substance he desires, regardless of whether] he kindles it on the ground or in a torch holder. When he lights it before nightfall, he may use its light, or warm himself from it on the Sabbath.
He must, however, kindle the majority of the fire before nightfall to the extent that the flame rises up on its own accord. If he did not kindle the majority of the fire, it is forbidden for him to benefit from it on the Sabbath, lest he stir or move the wood so the flame rises up. If he [desires to] burn a single piece of wood, he must kindle the majority of its thickness and the majority of its circumference before nightfall.",
+ "When does the above apply? Outside the Temple premises; but in the Temple, it is permissible to light a fire in the Chamber of the Hearth directly before nightfall. We do not suspect that anyone will stir the coals, for the priests are careful.",
+ "If a fire was made of reeds or of seeds, it is not necessary for the majority of it to be kindled before the Sabbath. Instead, since it caught fire before [the commencement] of the Sabbath, its use is permitted, for the fire will spread quickly through [these substances], and there is no necessity for one to stir it.
Therefore, if the reeds were bound together or the seeds were placed in palm baskets, the same laws applying to wood apply, and the flames must be powerful enough to rise up on their own accord before [the commencement] of the Sabbath.",
+ "When a fire is fueled with tar, sulfur, oily substances, wax, straw, or stubble, it is not required that the majority be kindled before the commencement of the Sabbath, because these substances catch fire quickly."
+ ],
+ [
+ "There are substances which, if food is covered with them to preserve its heat, will raise its temperature and contribute to its being cooked as fire does - e.g., gefet, manure, salt, lime, sand; nor may we use grape skins, unprocessed wool, or grass [for this purpose] when they are damp, even when this is due to their natural moistness. These entities are referred to as substances that increase heat.
There are substances which, if food is covered with them to preserve its heat, will [accomplish that objective alone]. They will not contribute to the cooking process, but will merely prevent [the food] from cooling - e.g., grape skins, unprocessed fabrics, grass, when these are dry, garments, produce, pigeon feathers, thin chips from the combing of flax, carpenters' sawdust, pelts, and the shearings of wool. These entities are referred to as substances which preserve heat.",
+ "[The Torah's definition of the Sabbath] laws would allow one to cover food with substances that raise its temperature before nightfall, and thus the food would be covered and its heat preserved on the Sabbath, for it is permitted to leave food cooking on a fire on the Sabbath.
The Sages, however, enacted a decree forbidding covering food with substances that raise its temperature before nightfall, lest the pot boil on the Sabbath and it be necessary to uncover it until its boiling ceases. If one would then cover it again on the Sabbath, one would be covering food with a substance that increases its heat on the Sabbath, and this is forbidden.
Accordingly, it is permitted to cover food with substances that increase its temperature beyn hash'mashot, since at that time most pots have already boiled, and they [have cooled, so that] they cease boiling. Since they have already ceased boiling, it is unlikely that they will boil again.",
+ "Similarly, [the Torah's definition of the Sabbath] laws would allow one to cover food with substances that do not raise its temperature on the Sabbath itself. The Sages, however, enacted a decree forbidding this, lest a person cover food with a mixture of ash and coals that has sparks of fire, and stir the coals. [As a safeguard against this, the Sages] forbade covering food with any substance on the Sabbath, even when it will not raise the food's temperature.",
+ "If one is unsure whether it is before or after nightfall, one may cover hot food. Similarly, it is permitted to cover cold food with a substance that will not raise its temperature, to prevent it from becoming colder or to remove its chill.
When hot food that was covered before the Sabbath becomes uncovered on the Sabbath, it may be covered again, since one is not increasing its temperature. It is permitted to change the covering of food on the Sabbath - e.g., one may replace clothing with pigeon feathers or replace pigeon feathers with clothing.",
+ "Should one transfer hot food or water from the vessel [in which it was cooked] into another vessel, it is permitted to cover the second vessel with a substance that does not raise its temperature on the Sabbath, as one is permitted to cover cold food. The prohibition against covering [food] on the Sabbath applies only to hot food in the vessel in which it was cooked. If it was transferred, it is permitted.",
+ "One may place one metal pot on another metal pot, an earthenware pot on another earthenware pot, an earthenware pot on a metal pot, and a metal pot on an earthenware pot, and one may seal [either an earthenware pot or a metal pot] closed with dough - one's intent being not that they should be heated more, but that their heat should be preserved.
The [Sages] forbade only covering [food] with other substances on the Sabbath. It is, however, permissible to place one vessel on another vessel so that they remain hot. In contrast, we may not place a vessel containing a cold substance on a hot vessel on the Sabbath, for by doing so one introduces heat to it. It is permissible, however, to place [cold food on a hot pot] before the Sabbath commences. It is not considered analogous to covering food with a substance that raises its temperature."
+ ],
+ [
+ "The kindling of a Sabbath lamp is not a matter left to our volition - i.e., [it is not a matter about which,] if one desires, one may kindle it, but if one does not desire, one need not. Nor is it a mitzvah that we are not obligated to pursue - e.g., making an eruv for a courtyard or washing one's hands before eating. Instead, it is an obligation.
Both men and women are obligated to have a lamp lit in their homes on the Sabbath. Even if a person does not have food to eat, he should beg from door to door and purchase oil to kindle a lamp, for this is included in [the mitzvah of] delighting in the Sabbath.
One is obligated to recite a blessing before kindling [the Sabbath lamp], as one does before fulfilling any of the obligations incumbent upon us by virtue of Rabbinic decree. [The blessing is:] Blessed are You, God, our Lord who has sanctified us with His commandments and commanded us to light the Sabbath lamp.",
+ "It is permissible to make use of [the light of] a Sabbath lamp, provided that the matter does not require careful scrutiny. If, however, a matter requires one to look precisely, it is forbidden to use the Sabbath lamp to inspect it, lest one tilt [the lamp].",
+ "The person who lights the Sabbath lamp should light it while it is still day, before sunset.
Women have a greater obligation in this regard than men, for they are normally at home and are involved in the household tasks. Nevertheless, a man should alert them concerning this matter and check that they have done so. He should tell the members of his household on the Sabbath eve before nightfall, \"Kindle the lamp.\"
If there is a question whether night has fallen and the Sabbath has commenced or whether the Sabbath has not commenced, the lamp should not be kindled.",
+ "The time from sunset until the appearance of three middle-sized stars is universally referred to as beyn hash'mashot. There is a doubt whether this time is considered as part of the day or as part of the night. [Accordingly,] it is accepted to rule stringently concerning [this time] in all places. Therefore, one should not kindle [a lamp at this time]. A person who performs a [forbidden] labor beyn hash'mashot [both] on the Sabbath eve and on Saturday night is required to bring a sin offering.
The stars mentioned are not large stars that can be seen during the day or small stars that are seen only at night, but of moderate size. When such three medium-sized stars are seen, it is surely night.",
+ "The wick used for the Sabbath lights should not be made from a substance that causes the light to flicker - e.g., wool, goat's hair, silk, cedar fiber, uncarded flax, palm bast, various types of soft trees, and the like. Instead, [we should use] a substance that burns steadily - e.g., carded flax, [remnants of] linen clothes, cotton, and the like.
The person kindling [the lamp] should make sure that the fire has caught on the major portion of the wick that emerges [from the lamp].",
+ "[The following rules apply when] one winds a substance that one may use as a wick around a substance that one should not use as a wick: If one's intent was to make the wick thicker and thus increase its light, it is forbidden. If one's intent was to make the wick firmer so that it will stand erect and not hang downward, it is permitted.",
+ "One may place a grain of salt or a bean at the opening of a lamp on Friday so that it will burn [better] on the Sabbath.
All [the substances] that may not be used as wicks on the Sabbath may be used in a large fire [that was kindled] either for warmth or for the purpose of light whether the fire is within a holder or on the ground. The prohibition against using them applies solely in regard to their use as wicks for a candle.",
+ "The fuel used for kindling a Sabbath lamp must be drawn after the wick. Fuels that are not drawn after the wick may not be used. [These include] [molten] tar, [molten] beeswax, gourd oil, [fat from a] sheep's tail, or tallow.
Why may we not kindle with wicks that do not catch the fire well and with fuels that are not drawn after the wick? This is a decree [enacted] lest the light of the candle be dim and one tilt it in order to carry out an activity by its light.",
+ "One may use tallow or fish entrails that have been boiled [as fuel for a Sabbath lamp] provided that one mixes a minimal amount of oil with them. [Other] fuels that may not be used [as fuel for a Sabbath lamp] may not be used even when they are mixed with fuels that may be used, since they are not drawn [after the wick].",
+ "We may not use pine sap as fuel [for the Sabbath lamp], because it produces an unpleasant fragrance, lest one leave [the room] and [on the Sabbath,] there is an obligation to sit [in a room] illuminated by the light of a lamp.
Similarly, we may not use balsam oil, because it is very fragrant and it is possible that one will take some of the oil in the lamp [for use as perfume]. Also, [balsam oil] is extremely flammable. For the latter reason, one may not use white naphtha [as fuel for a lamp] even during the week. It is extremely flammable and may cause a danger.",
+ "At the outset, one is permitted to use other oils - e.g., radish oil, sesame oil, turnip oil, or the like. It is forbidden to use only those which were explicitly mentioned by our Sages.",
+ "A person should not place a container with a hole filled with oil above the opening of a lamp so that the oil will drip in. Similarly, he should not fill a bowl with oil, put it next to a lamp, and place the end of the wick in it so that it will draw oil. [These were both forbidden as] a decree lest one remove the oil in the vessel which has not become repugnant in the lamp.
It is forbidden to derive benefit on the Sabbath from oil that was used for kindling, even when the lamp has become extinguished or it has dripped from the lamp [into another container]. [This is forbidden,] because the [oil] is considered muktzeh because it was set aside to be used for a forbidden [labor].
[In the instance mentioned in the first clause,] if one attached the container to the lamp with cement, clay, or the like, it is permissible [to be used].",
+ "We may not place a container under a lamp to collect [the drippings of] oil, for by doing so, one nullifies the possibility of using that container. If, however, one placed it there before the commencement of the Sabbath, it is permitted.
One may place a utensil beneath a lamp on the Sabbath to collect the sparks, because they have no substance and thus, one does not nullify the possibility of carrying [that utensil]. It is forbidden, however, to place water within it, even if one does so on Friday, since by doing so, one causes the sparks to be extinguished sooner.",
+ "A person may not check his garments for lice by the light of a lamp or read by the light of a lamp. [This applies] even if the lamp was two storeys high. Even when there are ten storeys one on top of another, a person living in the bottom storey should not read or check his garments for lice by the light [of a lamp] in the highest storey, lest one forget and tilt the lamp.
If, however, two people are reading a single subject, they are permitted to read before a lamp, since one will remind the other if he forgets. This is not allowed when [they are concerned] with two [separate] subjects, for each one will be occupied with his subject.",
+ "Children may read in the presence of their teacher by the light of a lamp, for their teacher will watch over them. The teacher, by contrast, may not read, for he is not in fear [of his charges]. He may, nevertheless, look at a scroll by the light of a lamp to find the beginning of the passage that he needs to have them read. Afterwards, he should place the scroll in their hands and have them read for him.",
+ "One may not take articles that resemble each other and can be discerned from each other only after careful inspection to the light of a lamp to identify them, lest one forget and tilt the lamp.
For this reason, an attendant who is not permanently employed is forbidden to check cups and bowls by the light of a lamp, since he does not recognize them. This applies regarding both a lamp that uses olive oil and a lamp that uses kerosene although the latter produces much light.
In contrast, an attendant who is permanently employed may check cups and bowls by the light of a lamp, since he does not need to check them closely. Nevertheless, if olive oil was used as fuel for the lamp, he should not be instructed to check objects by its light although he is permitted to do so. This is a decree [enacted], lest he take from the oil.",
+ "When a lamp is burning behind a door, it is forbidden to open and close the door in one's ordinary manner, because one [might] extinguish it. Instead, one should open and close the door carefully.
It is forbidden to open a door opposite a fire on the Sabbath so that the wind will blow upon it [and fan the fire], even if there is only an ordinary wind. A Sabbath lamp may be placed on a tree that is attached to the ground; there is no need for anxiety.",
+ "Six shofar blasts should be sounded in every Jewish city and town on Friday. These shofar blasts are sounded from a high place so that they can be heard by all the inhabitants of the city and its surroundings.",
+ "When the first shofar blast is sounded, the people in the fields should halt plowing, digging, and performing other labors in the fields. Those who are close to the city are not, however, permitted to enter the city until those who are distant come, so that they all enter at the same time. The stores may still remain open with their shutters in place.
When the second shofar blast is sounded, the shutters should be secured and the stores closed. Hot water and pots may still be left [cooking] on the ranges. When the third shofar blast is sounded, one should remove those pots one intends to remove, cover those one wishes to cover with insulating materials, and light candles.
One should wait the time it takes to roast a small fish or to stick a loaf of bread on [the side of the] oven, sound a teki'ah, a teru'ah, and a final teki'ah and cease activity.",
+ "The first teki'ah should be sounded at [plag] haminchah and the third [teki'ah] close to sunset. Similarly, the shofar should be sounded on Saturday night to [inform] the people that they are permitted [to tend] to their affairs.",
+ "When Yom Kippur falls on Friday, the shofar is not sounded. [When Yom Kippur] begins on Saturday night, the shofar should not be sounded, nor should havdalah be recited.
When a festival falls on Friday, the shofar should be sounded and havdalah should not be recited. When a festival begins directly after the Sabbath, havdalah should be recited, but the shofar should not be sounded."
+ ],
+ [
+ "It is forbidden for us to tell a gentile to perform work on the Sabbath on our behalf, although they are not commanded [to observe] the Sabbath. [This applies] even when the instructions were conveyed to them before the Sabbath and we do not require [the products of] their work until after the Sabbath.
The above is forbidden as a Rabbinical prohibition to prevent the people from regarding the Sabbath lightly, lest they perform [forbidden] labor themselves.",
+ "[The following rules apply] when a gentile performs a [forbidden] labor on the Sabbath on his own accord: If he performed it on behalf of a Jew, it is forbidden to benefit from that labor until one waits the amount of time necessary to perform the labor on Saturday night.
[The latter leniency is granted] provided the matter is not public notice - i.e., everyone knows that a particular task is being performed for a person on the Sabbath.
If [the gentile] performed [the labor] for his own sake alone, it is permitted to benefit from it on the Sabbath.",
+ "What is implied? If a gentile kindled a candle [for his own benefit], a Jew is also permitted to perform activity by its light. If [the gentile] kindled the light on behalf of the Jew, it is forbidden.
Similarly, if a gentile made a ramp to descend from a ship [himself], a Jew may descend after him. If he made it for the Jew, it is forbidden. If he filled a trench with water to allow his animal to drink, a Jew may have his own animal drink afterwards. If he did so for the sake of the Jew, it is forbidden.
If a [gentile] gathered grass to feed his animal, a Jew may bring his animal to eat from it provided that the gentile does not know this Jew. [If he does, it is forbidden,] lest he bring more on his behalf at which point he would be performing a [forbidden] labor on behalf of a Jew. Similarly, whenever there is a possibility that the gentile will add more [on a Jew's behalf], [a Jew] should not benefit unless [the gentile] does not know [the Jew].",
+ "In contrast, when a matter concerns a situation where there is no concept of increasing or decreasing [one's efforts for the sake of the Jew] - e.g., a light or a ramp - since [the gentile] performed these activities for his own sake, a Jew may benefit from them afterwards on the Sabbath, even when [the gentile] knows him.
[The following laws apply when] a lamp is kindled at a gathering [of Jews and gentiles] on the Sabbath: If most of the people in attendance are Jewish, it is forbidden to benefit from the light, since the one who kindles it does so for the sake of the majority. If the majority are gentiles, it is permitted to benefit from the light. If the proportions are equal, it is forbidden..
If a fire broke out on the Sabbath and a gentile comes to extinguish it, we may not tell him, \"Extinguish it,\" nor [must we tell him,] \"Do not extinguish it,\" for his resting is not our responsibility. The same applies in all similar situations.",
+ "[The following principles apply when] gentiles make a coffin, dig a grave, or bring flutes to play mourning dirges on behalf of a deceased person:
If this was done discreetly, one must wait until that activity could have been carried out on Saturday night, and then the person may be buried using the above. If, however, the grave was located in a public square, the coffin was placed upon it, and all those who pass by say, \"This activity that the gentiles are performing on the Sabbath is for the sake of so and so,\" that Jew may never be buried using the above, for this is a matter of public knowledge.
Another Jew, however, may be buried using the above, provided that the people wait the amount of time necessary for these activities to have been performed [after the Sabbath has concluded]. The same applies in all similar situations.",
+ "[The following rules apply when] a gentile brings flutes on the Sabbath to mourn a deceased person: Even though he brought them from just outside the wall, we are required to wait the time it takes to bring them from a close place after the Sabbath has concluded, and afterwards we may mourn with them. [This restriction stems from our suspicion] that he brought them from another place at night, and then entered with them in the morning.
If one is certain that they were brought from another place on the Sabbath, one should wait [the amount of time] until it was possible to bring them from that place after [the conclusion of] the Sabbath. [The above leniencies apply] only when [the flutes were not brought] in a public square, as mentioned above.",
+ "[The following rules apply with regard to] a city inhabited by both Jews and gentiles that possesses a bathhouse that is open on the Sabbath: If the majority [of the bathers] are gentiles, it is permitted to bathe in it on Saturday night immediately [after the conclusion of the Sabbath].
If the majority of the bathers are Jewish, one must wait [the time it takes] for the water to heat. [The rationale is that] the water was heated for the majority of [the city's bathers]. If [the numbers of Jews and gentiles are] equal, one must wait [the time it takes] for the water to heat. The same applies in all similar situations.",
+ "A Jew who instructs a gentile to perform a [forbidden] labor on his behalf on the Sabbath commits a transgression and should be given stripes for rebellion [as punishment]. Nevertheless, he is permitted to benefit from the labor on Saturday night after waiting the time it takes for the labor to have been performed.
The following is the sole reason for which [the Sages] forbade using [the products of forbidden labor] until the time to perform the labor passes on Saturday night: If one permitted the use of [the products of forbidden labor] immediately [on Saturday night], a person might tell a gentile to perform a [forbidden] labor on his behalf, so that [after the conclusion of the Sabbath], it will be immediately available for him. Since, however, [the products of forbidden labor] are forbidden until the time it takes for the labor to have been performed passes, he will not instruct a gentile to perform this task. It does not bring him any benefit at all, for on Saturday evening he must wait the time it takes for the labor to have been performed on the Sabbath.",
+ "A Jew is permitted to instruct a gentile to perform an activity that is not a [forbidden] labor and is prohibited from being performed on the Sabbath only as a sh'vut.[This leniency applies] provided that this is necessary because of a minor infirmity, a very pressing matter, or a mitzvah.",
+ "What is implied? On the Sabbath, a Jew may instruct a gentile to climb a tree or to swim across water to bring him a shofar or a knife for circumcision. Similarly, [one may instruct a gentile] to bring hot water from one courtyard to another to wash a child or a person experiencing difficulty, although an eruv was not made to join them. The same applies in all similar situations.",
+ "When a person buys a house in Eretz Yisrael from a gentile, he is permitted to tell the gentile to compose a deed of sale on the Sabbath. Giving the gentile instructions [to perform a forbidden labor on the Sabbath] is a Rabbinic prohibition, and because [of the importance] of settling Eretz Yisraelthe Sages did not enforce their decree in this instance.
Similarly, the above principles apply when one purchases a house from [a gentile] in Syria, for Syria is equivalent to Eretz Yisrael in this regard.",
+ "When a person contracts a gentile for a task and sets the price, the gentile [is considered] as acting in his own interests. [Therefore,] even if he performs the task on the Sabbath, it is permitted. Similarly, it is permissible to hire a gentile for a prolonged period, although he performs [forbidden] labor on the Sabbath.
What is implied? When a person hires a gentile for a year or two as a scribe or as a weaver, it is permissible for the gentile to write or weave on the Sabbath. It is as though he contracted him to write a scroll or weave a garment, [in which case, he may] perform the task whenever he desires. [This leniency is granted] provided he does not pay him on a day to day basis.",
+ "When does the above apply? When the matter is discreet, and everyone is not aware that the [forbidden] labor being performed on the Sabbath is for the sake of a Jew. If, however, it is a matter that is well known, open, and of public knowledge, it is forbidden [for a gentile to perform such work]. A person who sees the gentile working does not know that he has been hired on a contractual basis and will say that so and so hired a gentile to work for him on the Sabbath.",
+ "Therefore, [the following rules apply when] a person hires a gentile to build a courtyard or a wall or to harvest his field, or [hires him to work] at building his courtyard or planting a vineyard for him for a year or two:
If the project is located in a city or within its Sabbath limits, it is forbidden for the Jew to allow them to work on the Sabbath, because of [the impression this might create in the mind of] an observer who is unaware that they were hired on a contractual basis. If the project is located beyond the Sabbath limits, it is permitted, for there are no Jews who will see the laborers at work on the Sabbath.",
+ "Similarly, it is permitted for a Jew to hire out his vineyard or his field to a gentile, although the latter will sow and plant them on the Sabbath, since an observer will know that they have been hired out or given [to the gentile] under a sharecropping agreement.
[In contrast,] when an enterprise is known by the name of its Jewish owner and is not of the type that is hired out or contracted out under a profit sharing agreement by most people in that city, it is forbidden to be hired out to a gentile. The gentile will perform work in the establishment on the Sabbath, and [in the public's mind, the establishment] will be associated with the name of its Jewish owner.",
+ "It is permitted to lend and hire out utensils to a gentile although he will perform [forbidden] labors with them on the Sabbath, for we are not obligated to have our utensils rest [on the Sabbath]. It is, however, forbidden to [lend or hire out] one's servant or livestock [to work on the Sabbath], for we are commanded that they rest.",
+ "[The following rules apply when a Jew] enters into a partnership with a gentile concerning labor, merchandise, or the operation of a storefront: If such a stipulation was made at the outset, it is permissible for the profits from the Sabbath - whether large or small - to be designated for the gentile alone, and the profits of another day to be given to the Jew alone in exchange.
If, however, such conditions were not made at the outset, when [the two] come to divide the profits, the gentile should take all the profits of the Sabbath for himself alone, and then the remainder should be divided [equally]. The [gentile] need not give [the Jew] anything extra for the Sabbath unless a stipulation to that effect was made at the outset. The same principles apply if [a Jew and a gentile] hired a field under a partnership arrangement.",
+ "If the stipulation [mentioned above] was not made, [the partners] came to divide the profits, and the profits of the Sabbath were not distinct, it appears to me that the gentile should take a seventh of the profits alone and the remainder should be divided equally.
When a person gives a gentile money to invest, the two may divide the profits equally, despite the fact that the gentile engages in business dealings with these funds on the Sabbath. All of the Geonim concur with this ruling.",
+ "A Jew should not give utensils to a gentile artisan to fashion on Friday, despite the fact that he has established a set price, unless there is time for him to remove them from [the Jew's] home before nightfall.
Similarly, a person should not sell, lend, pawn, or give a present of his possessions to a gentile unless [the gentile] can leave the entrance of [the Jew's] house with that article before the Sabbath. As long as [the gentile] is in [the Jew's] house, no one knows when he gave it to him. Thus, should the gentile leave [the Jew's] house on the Sabbath with [the Jew's] possessions in his hand, it would appear that the object was lent, pawned, agreed to be worked on, or sold on the Sabbath.",
+ "[The following rules apply when] a person gives a gentile a letter to bring to another city. If he fixed a fee for conveying [the letter], it is permitted [even if the gentile conveys it on the Sabbath]. [This leniency applies] even when [the Jew] gives [the letter] to [the gentile] on Friday at nightfall, provided [the gentile] leaves [the Jew's] home before the commencement of the Sabbath.
When a fee was not fixed [beforehand, the following rules apply]: If there is a designated person in the city who collects letters and sends them to other cities with his agents, it is permitted to give a gentile the letter, provided there is time [on Friday] for the letter to reach a house adjacent to [the city's] wall before [the commencement of] the Sabbath, lest the home of the gentile who collects and sends letters be located there.
If there is no person designated to fulfill this function and the gentile to whom one gives the letter is the one who brings it to the other city, it is always forbidden to send a letter with a gentile unless one establishes a fixed price [beforehand].",
+ "It is permissible for a gentile carrying his possessions to bring them into the Jew's house on the Sabbath. It is even permissible for [the Jew] to tell [the gentile], \"Place them in this corner.\"
One may invite a gentile to visit on the Sabbath and serve food for him to eat. If he took the food outside [the Jew's] home, there is no difficulty, for one is not obligated to see that he observes the Sabbath.
Similarly, one may serve food to a dog in one's courtyard. If he takes it outside, there is no difficulty.",
+ "When a person is carrying money while traveling on a journey and the Sabbath commences, he should give his wallet to a gentile to carry for him. On Saturday night, he may take it back from him. This is permitted even though he did not pay the gentile for his services and even though he gave it to him after nightfall.
These leniencies are granted because a person becomes distraught over his money and cannot bear to discard it. If we do not allow him [to have a gentile carry it for him] - a matter forbidden merely by Rabbinic decree - we fear that he will come to carry it himselfand thus transgress one of the Torah's prohibitions.
When do the above [leniencies] apply? With regard to one's wallet. In contrast, a person may not give an ownerless object that he discovered to a gentile [to carry for him]. Instead, he should carry it less than four cubits at a time [until he reaches a place where he can deposit it].",
+ "[The following rules apply when] a Jew performs a [forbidden] labor on the Sabbath: If he willingly transgressed, it is forbidden for him to benefit from this labor forever. Other Jews may, however, benefit from this labor immediately after the conclusion of the Sabbath, as [can be inferred from Exodus 31:14]: \"And you shall observe the Sabbath, for it is holy.\" [Our Sages commented,] \"It is holy, but the fruits of labor performed on it are not holy.\"
What is implied? When a Jew cooks [food] on the Sabbath in willful violation [of the Sabbath laws], other Jews may partake of it Saturday night. He, however, is forbidden to partake of it forever. If he cooked it without knowing of the prohibition he was violating, both he and others may eat it immediately after the conclusion of the Sabbath. The same principles apply in other similar situations.",
+ "When produce was taken outside a city's Sabbath limits and then brought back without the knowledge of the prohibition involved, one may partake of it on the Sabbath, since nothing was done to the fruits themselves, and their state did not change. If they were brought back in willful violation of the prohibition involved, one may not partake of them until after the conclusion of the Sabbath.",
+ "When a person hires a worker to watch a cow or a baby, he should not pay him a wage for the Sabbath day. Therefore, [the worker] is not responsible for what happens on the Sabbath.If a worker was hired on a weekly or annual basis, he is given full payment. Therefore, [the worker] is responsible for what happens on the Sabbath. [In the latter instance,] the worker should not say, \"Pay me for the Sabbath,\" but rather, \"Pay me for the year,\" or \"Pay me for the ten days.\""
+ ],
+ [
+ "With regard to the [forbidden] labors for which one is liable to be executed by stoning if one transgresses willingly, or for which one is obligated to bring a sin offering if one commits the transgression unknowingly, there are primary categories and [their] derivatives.
The sum of all the primary categories of [forbidden] labor are forty minus one. They include:
1) plowing,
2) sowing,
3) reaping,
4) collecting sheaves,
5) threshing,
6) winnowing,
7) separating,
8) grinding,
9) sifting,
10) kneading,
11) baking,
12) shearing,
13) whitening,
14) beating,
15) dyeing,
16) spinning,
17) making heddles,
18) mounting the warp,
19) weaving,
20) undoing woven fabric,
21) tying,
22) untying,
23) sewing,
24) tearing,
25) building,
26) demolishing,
27) beating with a hammer,
28) trapping,
29) slaughtering,
30) skinning,
31) processing [hides],
32) removing hair,
33) cutting [leather],
34) writing,
35) erasing,
36) ruling lines,
37) kindling a flame,
38) extinguishing a flame,
39) transferring from one domain to another.",
+ "All of these [forbidden] labors and all analogous activities are referred to as primary categories of labor. What is meant by an \"analogous activity\"? Plowing, digging, or making a groove [in the ground] are all considered to be primary categories of work. For each one involves digging in the ground and they all reflect a single activity.",
+ "Similarly, one who sows seeds, plants trees, extends trees, grafts [branches to] trees, or prunes trees: All of these [activities] are considered a single primary category of [forbidden] labor, [for] they share a commonality, since all these activities have a single intent: to cause [a plant] to grow.",
+ "Similarly, a person who reaps grain or legumes, one who harvests grapes, dates, olives, or figs: All these [activities] are considered a single primary category of [forbidden] labor, [for] they share a commonality, since all these activities have a single intent: to remove produce from [the plant] on which it grows. [The same principle applies] with regard to other forbidden categories of labor.",
+ "A derivative is a labor that resembles one of these categories of [forbidden] labor. What is implied? A person who cuts a vegetable into small pieces to cook is liable, for this activity resembles grinding. When a person grinds, he takes one [large] entity, and divides it into smaller parts. Anyone who performs an activity that resembles this is [performing] a derivative of the labor of grinding. Similarly, a person who takes a strip of metal and pulverizes it to use the powder acts as goldsmiths do; he is [performing] a derivative of the labor of grinding.",
+ "Similarly, one who takes milk and inserts a [piece of intestine] in it so that it curdles is liable for [performing] a derivative of separating, for he separates the curds from the whey.
If one made cheese from it, one is liable for [performing a derivative of building]. Whenever one collects separate entities and bonds them together so that they form a single mass, [the activity] resembles building.
Similarly, each of the primary categories of [forbidden] labor [mentioned above] possesses derivatives, which are determined according to the principles explained above. From the nature of the [forbidden] labor performed on the Sabbath, one can determine in which category of [forbidden] labor it should be included, or which [forbidden] labor it is a derivative of.",
+ "A person who willingly, as a conscious act of defiance, performs an activity that constitutes one of the primary categories of [forbidden] labor or one of the derivatives [of these categories] is liable for karet. If witnesses come, he should be stoned [to death]. If [he performs such an activity] without being conscious of the transgression, he must bring a sin offering of a fixed nature.
If so, what is the difference between the primary categories of [forbidden] labor and the derivatives? There is no difference except with regard to sacrifices. When a person, without being conscious of the transgression involved, performs many activities, each of which constitutes a different primary category [of forbidden labor] in one period of lack of awareness, he is obligated to bring a sin offering for every such category [of forbidden labor].
If he performs an activity that constitutes a primary category [of forbidden labor] and its derivatives in one period of lack of awareness, he is obligated to bring merely one sin offering.",
+ "What is implied? If a person plows, sows, and reaps on the Sabbath in a single period of lack of awareness, he is required to bring three sin offerings. Even if he performs all thirty-nine [forbidden] labors without knowing of the prohibition involved - e.g., he forgot that it is forbidden to perform these labors on the Sabbath - he is obligated to bring one sin offering for each and every [forbidden] labor.
In contrast, if he ground [grain], cut a vegetable, and pulverized a strip of metal during a single period of lack of awareness, he is required to bring only one sin offering [for each Sabbath], for he performed only a single primary [forbidden] labor and its derivatives. The same applies in all similar situations.",
+ "When a person performs many labors corresponding to a single category of labor in one period of lack of awareness, he is obligated to bring only one sin offering.
What is implied? When a person sowed, planted, extended, grafted, and pruned in a single period of lack of awareness, he is obligated to bring only a single sin offering, for all of these [activities] are included in the same primary category of labor. The same applies in all similar situations."
+ ],
+ [
+ "A person who plows even the slightest amount [of earth] is liable. One who weeds around the roots of trees, cuts off grasses, or prunes shoots to beautify the land - these are derivatives of plowing. One is liable for performing even the slightest amount of these activities.
Similarly, one who levels the surface of a field - e.g., one who lowers a mound and flattens it or fills a vale - is liable for [performing a derivative of] plowing. [One is liable for performing] the slightest amount of these activities. Similarly, one who levels cavities [in the ground] to even the slightest degree is liable.",
+ "A person who sows even the slightest amount is liable. A person who prunes a tree so that it grows performs an activity resembling sowing. In contrast, watering plants and trees on the Sabbath is considered merely a derivative of sowing. One is liable for even the slightest amount. Similarly, one who soaks the seeds of wheat, barley, and the like in water [performs] a derivative of sowing and is liable for even the slightest amount.",
+ "One who reaps an amount the size of a dried fig is liable. Plucking [fruit] is considered a derivative of reaping. Similarly, any person who removes produce from where it is growing is liable for reaping. Therefore, a person who removes grass growing from a rock, a parasite plant that grows on shrubs, or grasses that grow on a barrel is liable, for this is the place where they grow.
In contrast, a person who removes [fruit from a plant growing] in a flower pot that is not perforated is not liable, for this is not the [ordinary] place from which it grows. If, however, the flower pot has a hole the size of a small root, [the plant] is considered as growing in the ground and a person who picks fruit from it is liable.",
+ "Whenever reaping from a plant causes it to grow larger - e.g., cattle-grass or beets - a person who harvests it without knowing of the prohibition involved is liable for two sin offerings: one because he [performed the labor of] reaping, and one because he [performed the labor of] planting. Similarly, a person who prunes [a tree] and desires to use [the branches he prunes] is liable for reaping and planting.
[The following rules apply to] a clod of earth on which grass is growing: If one lifted it from the earth and placed it on staves, one is liable for uprooting. If it was supported by staves and one placed it on the earth, one is liable for planting.
When figs have dried out while on the tree, and similarly, [other] trees whose fruits have dried out - a person who picks them on the Sabbath is liable although they are considered to be detached [from the tree] with regard to the laws of ritual purity.",
+ "[The following rules apply to] one who uproots chicory or who prunes moist shoots: If he intends to use them as food [for human beings], the minimum measure [for which one is held liable for reaping] is the size of a dried fig. If he intends to use them as animal [fodder], the minimum measure is the amount necessary to fill the mouth of a young kid. If he intends to use them for kindling, the minimum measure is the amount necessary to cook an egg.
[Similar measures apply with regard to the forbidden labor of] collecting food: If [one's intent is to use it] as [food for human beings], the minimum measure [for which one is held liable] is the size of a dried fig. [If one's intent is] for animal [fodder], the minimum measure is the amount necessary to fill the mouth of a young kid. [If one's intent is] for kindling, the minimum measure is the amount necessary to cook an egg.
Whenever the term \"an egg\" is used, the intent is an average-size chicken egg. Whenever the term \"the amount necessary to cook an egg\" is used, the intent is the amount necessary to cook a portion of an egg the size of a dried fig. A dried fig is one-third the size of an egg.
[The forbidden labor of] collecting food applies only with regard to [collecting] the earth's produce.",
+ "A person who collects figs and makes a chain from them or one who pierces a hole through dates and passes a string through them until they are collected as a single entity performs a derivative of the forbidden labor of collecting sheaves. The same applies in other similar circumstances.",
+ "A person who threshes [an amount of grain the size of] a dried fig is liable. [The forbidden labor of] threshing applies only with regard to the earth's produce.
Extracting produce from its shell is a derivative of threshing; [a person who performs this activity] is liable. The same applies in all similar situations. Similarly, a person who milks an animal is liable for extracting food.
By the same token, a person who wounds an animal that has a hideis liable for extracting, provided he requires the bloodthat flows from the wound. If, however, his intent is merely to wound [the animal], he is not liable, because his activity is destructive in nature. One is not liable unless one extracts a quantity of blood or milk equivalent to the size of a dried fig.",
+ "When does the above apply? When one wounds an animal, a wild beast, a fowl, or the like. If one wounds a fellow man, by contrast, one is liable although one's intent is to injure, for [this activity generates] pleasure. It causes one's feelings to cool and one's anger to subside. Therefore, it is considered \"constructive\" in nature. Accordingly, even if one does not require the blood that one extracts, one is liable.",
+ "The eight creeping animals mentioned in the Torah have hides whose status is analogous to those of animals, beasts, and fowl with regard to the Sabbath laws. Other small creatures and crawling animals are not considered to have a hide [whose status is significant with regard to the Sabbath laws]. Therefore, one who wounds them is not liable.
One who wounds an animal, beast, fowl, or one of the above-mentioned eight creeping animals is liable whether he caused an open wound from which they bled or he made a bruise that caused internal bleeding.",
+ "A person who squeezes fruit to extract its juice is liable for extracting. One is not liable until he extracts an amount of juice equivalent to the size of a dried fig. From the Torah itself, one is liable for pressing only grapes and olives.
It is, [however,] permitted to squeeze a cluster of grapes directly into food, since a liquid that is absorbed into food is considered as food. Thus, one is considered to be extracting food from food. Nevertheless, if one squeezes these liquids into a vessel that does not contain food, this is considered pressing and one is liable.
[Similarly,] one who milks directly into food or one who sucks with his mouth is not liable. One is liable only when one milks into a container.",
+ "A person who winnows or separates [an amount of food the size of] a dried fig is liable. Causing milk to curdle is a derivative [of the category] of separating.
Similarly, a person who separates the dregs from liquids is liable for having performed a derivative of separating or a derivative of sifting. [The particular category of forbidden labor is not defined,] because the labors of winnowing, separating, and sifting resemble each other. [If so,] why were they reckoned as three [separate categories? Because every labor that was performed in the Sanctuary is counted as a separate category.",
+ "A person who separates food from unwanted matter and one who separates one type of food from another food using a sifter or a strainer is liable. If one separates using a tray or a pot with compartments, one is not liable. It is permitted to separate food by hand to eat immediately.",
+ "A person who separates unwanted matter from food is liable, even if he does so using only one hand. A person who separates turmos beans from their shucks is liable, for the shucks sweeten them when they are cooked together. Therefore, one is considered to be taking unwanted matter from food and is held liable.
A person who separates food from unwanted matter by hand and sets it aside [to serve] at a later time, even later on [the Sabbath] itself, is considered to have separated for the purpose of storage and is held liable.
If there were two types of food mixed together before a person, he may separate one from the other and place it aside to eat immediately. If he separated [one from the other] and set it aside [to serve] at a later time, even later on [the Sabbath] itself, he is liable - for example, one separated food in the morning to eat in the late afternoon.",
+ "A person who filters the dregs from wine, oil, water, or other liquids, using a utensil appropriate for this purpose is liable, provided he removes the dregs from an amount of liquid equivalent to the size of a dried fig. One may, however, filter wine that has no dregs, or clear water, with a handkerchief or with an Egyptian basket so they will become crystal clear.
We may pour water over wine dregs so they will become clear. [Similarly,] we may place a raw egg in a mustard strainer so that it becomes clear.
When one has mixed mustard on Friday, one may stir it by hand or with a utensil to make it fit to drink [on the Sabbath]. Similarly, while wine is in the process of fermentation, one may pour out a barrel of wine together with the dregs over handkerchiefs, for the dregs have not been finely separated from the wine and they are still considered a single mixture. The same applies to mustard and all similar substances.",
+ "A person who grinds [an amount of grain the size of] a dried fig is liable. One who crushes spices or herbs in a mortar is performing the labor of grinding and is held liable.
A person who cuts a vegetable that has been detached from its source [into small pieces] performs a derivative of the labor of grinding.
Similarly, a person who saws wood in order to benefit from the sawdust, and similarly, one who files a piece of metal is liablefor filing even the slightest amount. A person who chops wood is not liable [for grinding] until he produces enough chips to cook an amount of egg the size of a dried fig.",
+ "A person who sifts [an amount of flour the size of] a dried fig is liable.
A person who kneads [dough the size of] a dried fig is liable. Mixing earth [for use as cement] is a derivative of kneading. What is the minimum amount for which one is liable? The amount necessary to make a crucible for a goldsmith. The activity of mixing cement cannot be performed with ash, coarse sand, bran, or the like.
A person who places sesame seeds, flax seeds, or the like in water is liable for kneading, because they become attached to each other."
+ ],
+ [
+ "A person who bakes [an amount of food] the size of a dried fig is liable. Just as a person is liable for baking bread, he is liable for cooking food or herbs, or for heating water. These are all one type [of activity].
The minimum amount of water for which one is liable for heating is an amount sufficient to wash a small limb. The minimum amount of herbs for which one is liable is the amount required to serve the purpose for which they are being cooked.",
+ "A person who places an egg next to a kettle so that it will become slightly cooked is liable if the egg becomes cooked, for a person who cooks with a derivative of fire is considered as if he cooked with fire itself.
Similarly, a person who washes aged salted fish or sole- a very thin, soft fish - with hot water is liable. Washing them with hot water completes the cooking process they require. The same principles apply in other similar situations.",
+ "A person who breaks open an egg over a warm cloth, over sand, or over the dust of the roads that are heated by the sun is not liable even though it becomes roasted, for the derivatives of the heat of the sun are [governed by] different [laws than those governing] the derivatives of fire. Nevertheless, the Sages instituted a decree forbidding cooking with [the derivatives of the heat of the sun], lest [one cook with] the derivatives of fire. Similarly, a person who cooks using the [hot] springs of Tiberias and the like is not held liable.
A person who cooks food that has been completely cooked, on a fire, or who cooks food that does not need to be cooked at all is not liable.",
+ "When one person brought fire, another brought wood, another brought a pot, another added water, another put in meat, another put in spices, and another stirred it, all are liable for cooking. For anyone who performs an activity that is necessary for cooking is considered as [having performed that forbidden labor].
If, by contrast, one put down the pot, another came and added water, another came and added meat, another came and added spices, another came and brought fire, another came and placed wood on the fire, and another came and stirred, it is only the latter two who are liable for cooking.",
+ "When a person places meat over coals, and a portion the size of a dried fig becomes [thoroughly] roasted, he is liable even when the portions that are roasted are [separate, and located] in two or three portions [of the piece of meat].
When there is not a portion the size of a dried fig that has become [thoroughly] roasted, but the entire [piece of meat] becomes half-cooked, one is liable. If, however, it is half-cooked from one side only, one is not liable until one turns it so that it becomes half-cooked on both sides.
If a person forgot and attached a loaf to an oven on the Sabbath, but remembered [the prohibition involved afterwards], he may remove it before it bakes and causes [him to be liable for performing a forbidden] labor.",
+ "A person who melts even the slightest amount of metal or who heats a piece of metal until [it glows like] a coal performs a derivative [of the forbidden labor] of cooking. Similarly, a person who melts wax, tallow, tar, brown tar, or pitch, and the like performs a derivative [of the forbidden labor] of cooking and is liable.
Similarly, a person who heats an earthenware utensil until it becomes hard clay is liable for cooking. The general principle is: Whether one softens a firm entity with fire or hardens a soft entity, one is liable for cooking.",
+ "One who shears wool or hair from an animal or a beast - whether alive or dead - is liable. [This applies even when he] removes [these substances] from skin.
What is the minimum measure for which one is liable? Enough to spin a thread that is twice the length of a width of a sit from it. How long is the width of a sit? The distance from the thumb to the first finger when they are extended as far as possible. This is approximately two thirds of a zeret.
A person who tears off the wing of a bird [is liable for performing] a derivative of shearing. One who spins wool from a living animal is not liable, for this is not the ordinary manner of shearing, nor is this the ordinary manner of beating, nor is this the ordinary manner of spinning.",
+ "A person who cuts his nails, his hair, his mustache, or his beard [performs a] derivative [of the forbidden labor] of shearing and is liable. [This applies] provided one cuts them using a utensil. If one removes them by hand, one is not liable. [The above applies regarding both] one's own [nails and the like] and those of a colleague.
Similarly, a person who cuts a wart from his body, whether using a utensil or by hand is not liable. [The above applies regarding both] one's own [warts] and those of a colleague.
It is permitted to remove a wart in the Temple by hand, but not with a utensil. If it is dry, one may cut it off with a utensil, [in order to] take part in the Temple service.",
+ "How much hair is it necessary for a person to remove with a utensil to be liable? Two hairs. If one removes a grey hair from dark ones, one is liable for removing even one.
[The following rules apply to] a nail when the majority of it has been split, or to strips of flesh that have begun to peel: If they have split upward and annoy the person, one may remove them by hand, but not with a utensil. If, however, one removes them with a utensil, one is not liable.
If they do not annoy the person, it is forbidden to remove them even by hand. If the majority has not been split [nor has begun to peel], it is forbidden to remove them even by hand, and one who removes them with a utensil is liable.",
+ "A person who whitens wool, linen, wool to be dyed crimson, or any other fabrics that are ordinarily whitened is liable.
What is the minimum measure for which one is liable? [An amount of fibers large enough] to produce a thread as long as twice the width of a sit - i.e., four handbreadths.",
+ "Laundering clothes is a derivative of the [forbidden] labor of whitening and causes one to be liable.
A person who wrings out a garment until the water [absorbed] in it is discharged is considered as one who laundersand is held liable. Wringing out [a garment] is one of the activities necessary for laundering, as stirring is one of the activities necessary for cooking.
There is no concept of wringing out hair. Similarly, one is not liable for wringing out leather.",
+ "One who beats wool, linen, wool to be dyed crimson, or any other similar fabrics is liable. What is the minimum measure for which one is liable? [An amount of fibers large enough] to produce a thread four handbreadths long.
A person who beats animal sinews until they become like wool, so that [cord] can be spun from them, is liable for performing a derivative of beating.",
+ "A person who dyes a thread that is four handbreadths long or fabric from which a thread of this length can be spun is liable.
A person is not liable unless the dye he uses will make a permanent [change in the article's color]. When the application of color will not have a permanent effect - e.g., one who applies red clay or vermilion to iron or brass and colors it is not liable, for it can be removed immediately without dyeing it at all. Whenever a person performs a labor that does not have a permanent effect on the Sabbath, he is not liable.",
+ "A person who creates a color is liable [for performing] a derivative of the labor of dyeing. What is implied? One mixed gallnut juice into vitriol until the entire mixture turned black, or mixed isatis into saffron water until the entire mixture turned green and the like.
What is the minimum measure for which one is liable? [An amount of dye large enough] to dye a thread four handbreadths long.",
+ "A person who spins a thread four handbreadths long from any fibers [from] which [thread] is spun is liable. This includes spinning wool, linen, [camel] hair, goat's hair, animal sinews, and any other fibers of this nature.
A person who makes felt is liable for [performing] a derivative [of the forbidden labor] of spinning if he makes felt from fibers that could be used to spin a thread of ordinary thickness that is four handbreadths long.",
+ "A person who makes two heddles is liable.
A person who makes a sifter, a strainer, a basket, a hairnet, or one who weaves a rope bed [performs] a derivative [of the forbidden labor] of making heddles; when he makes two frames of any one of the above, he is liable. Similarly, a person who makes two frames of any object that is made frame by frame like the above is liable.",
+ "Weavers generally stretch out the threads [of the warp] to the desired length and width of the fabric. Two people hold [the beams to which the ends of the threads are connected], one from one side and one from the other side. A person beats the threads with a rod and aligns them so that they lie one next to the other, [all of the] warp threads without the woof.
Extending the threads as the weavers do is called mounting the warp. A person who [extends these threads] so they are taut is called one who sets the warp. Bending [the loom] and inserting the woof between the warp [threads] is called weaving.",
+ "The person who mounts the warp is liable. This is one of the [39] primary categories of [forbidden] labor. The person who beats the threads until they separate and then aligns them performs a derivative of mounting the warp. What is the minimum measure for which one is liable? Preparing a fabric that is two fingerbreadths wide.
Similarly, a person is liable for weaving two threads [of a fabric] two fingerbreadths wide. [The above applies] whether one began the weaving [of a garment] or whether one wove two additional threads on a garment that had already been begun by another weaver. If one wove only a single thread, but completed the garment by doing so, one is liable.
If one weaves two threads a width of three frames at the end of a fabric, one is liable. To what can this be compared? To weaving a thin belt, three frames wide.",
+ "A person who straightens the threads and separates them in the midst of the weaving process [performs] a derivative [of the labor] of weaving.
Similarly, one who braids hair [performs] a derivative [of the labor] of weaving. The measure for which one is liable is making a braid two fingerbreadths long.",
+ "One who is בוצע two threads is liable. בוצע refers to the separation of woven fabric. One is liable for [the labor of] בוצע whether one removes the woof from the warp or the warp from woof.
[The above applies provided that] one is not acting with a destructive [intent], but rather with the intent to improve [the garment]. For example, there are people who mend [tears in] very light garments. First, they undo the weave. Afterwards, they mend the garment, and then reweave the threads that they undid. [In this manner,] they join two garments or two tears together.
A person who undoes a braid for the sake of fixing it [performs] a derivative [of the labor] of בוצע. The minimum measure for which one is liable is the same as the minimum measure for בוצע."
+ ],
+ [
+ "A person who ties a knot which is intended to remain permanently and which can be tied [only] by craftsmen is liable. Included in this category are the knots tied by camel drivers, the knots tied by seamen, the knots tied by shoemakers when making shoes and sandals.
One who ties a knot that is intended to remain permanently, but does not require a craftsmen [to tie it], is not liable. A knot that will not remain permanently and does not require a craftsman may be tied with no compunctions.",
+ "How is [the intermediate category] defined? If one of a person's sandal straps tore and he tied it, a rope tore and one tied it, one tied a rope to a bucket, or one tied the bridle of an animal, the person is not liable. The same applies to all other knots that do not require professional expertise, but are always tied with the intention that they remain permanently.
Any knot that is not intended to remain permanently is forbidden to be tied using a knot that requires professional expertise.",
+ "A woman may tie the opening of her cloak although it has two openings. She may tie the strands of a hairnet although it hangs loosely on her head.
One may tie the straps of shoes and sandals that are tied around one's foot when donning them. One may tie pouches of wine and pouches of oil although they have two protrusions. One may tie a pot of meat although it is possible to remove the meat without untying the knot.
One may tie a bucket with a linen cord, a belt or another similar entity, but not with an ordinary rope. One may tie a rope before an animal or tie it to an animal's foot so that it will not go out, although this involves two knots.
If a rope is tied to a cow, one may tie it to its feeding trough. If a rope is tied to a feeding trough, one may tie it to a cow. One may not, however, bring a rope from one's home and tie it to [both] a cow and a feeding trough. If, however, one has a weaver's rope which one is permitted to carry, one may bring it and tie it to both the cow and the feeding trough.
[The rationale for these laws is that] all [the above] knots do not require professional expertise, nor are they intended to remain. On the contrary, a person ties them and unties them at will. Therefore, it is permitted to tie them with no compunctions.
One may untie the openings of baskets of dates and dried figs, break off or cut off the cord, take them and eat them.",
+ "Any substance that is fit to be used as animal fodder may be used for tying on the Sabbath. Therefore, if the straps of a person's sandals snapped in a carmelit, he may take a moist reed that is fit to be eaten by an animal, wind it around [the sandal] and tie it.
If a sandal strap slips from its place, or one's foot slips from the sandal, one may return the strap to its place, provided one does not tie a knot.",
+ "It is permitted to tie a loop [on the Sabbath], for it will not be interchanged with a knot. Therefore, if a rope snapped, one may gather the two ends together, wind a linen cord around them and tie a loop.",
+ "It is permissible to tie a knot that is not permanent in nature for the purpose of a mitzvah. For example, one may tie a knot to calibrate one of the Torah's measures.
One may tie a harp string that snaps in the Temple, but not anywhere else. One may not tie a harp string for the first time on the Sabbath, even in the Temple.",
+ "A person is liable for untying any knot that he is liable for tying. Whenever a person is not liable for tying a knot, he is not liable for untying it. Whenever a person is permitted to tie a knot, he is permitted to untie it.",
+ "A person who winds together a rope from palm branches, love grass, strands of wool, strands of flax, strands of goat's hair or the like is liable for performing a derivative of the [forbidden] labor of tying.
The minimum measure for which one is liable is a length of rope sufficient to remain wound without being tied, for then the work the person performed is permanent.
Similarly, a person who unwinds cords performs a derivative of the forbidden labor of untying and is liable. [This applies] provided one's intent is not merely destructive in nature. The minimum measure for which one is liable is the same as that for winding a cord.",
+ "A person who sews two stitches is liable, provided he ties the stitches at both ends so that they will remain and not slip out. If, however, one sews an additional stitch, one is liable even if one did not tie [the ends], for one's stitching will remain.
A person who pulls taut a thread used for sewing on the Sabbath is liable, because this activity is necessary for sewing.",
+ "A person who tears [a length of a garment] sufficient to tie two stitches for the sake of tying two stitches is liable. In contrast, one who tears with the intent to ruin is not liable, for [his activity] is destructive in nature.
A person who tears in a fit of rage or [one who rends his garments] for the sake of a deceased person for whom he is required to rend his garments is liable, for by doing so he settles his mind and calms his natural inclination. Since his anger is soothed through this act, it is considered to be constructive in nature and he is liable.
A person who makes an opening for a neck [in a garment] on the Sabbath is liable.",
+ "A person who attaches paper or hides together with scribe's glue and the like is liable for performing a derivative of the forbidden labor of sewing.
Conversely, a person who separates papers or hides that are stuck together is liable for performing a derivative of the forbidden labor of tearing if his intent is not merely destructive.",
+ "A person is liable for building even the slightest amount.
A person who levels the floor inside a house is liable. Whether he lowers a raised piece of earth or fills a cavity, he is considered to be building and is liable.
When one person places down a stone and another the mortar, the one who places down the mortar is liable. For the highest row [of stones], one is liable merely for lifting up the stone and placing it on the mortar, since other mortar is not placed upon it.
A person who builds on a base of utensils is not liable.",
+ "A person who erects a permanent tent is liable for performing a derivative [of the forbidden labor] of building.
Similarly, a person who fashions an earthenware utensil - e.g., an oven or a jug - before they are fired [in a kiln] is liable for performing a derivative [of the forbidden labor] of building.
Similarly, one who makes cheese performs a derivative [of the forbidden labor] of building. One is not liable until one makes an amount of cheese equivalent to the size of a dried fig.
A person who inserts the blade of an axe onto its handle or one who performs any similar activity performs a derivative [of the forbidden labor] of building. Similarly, one who attaches one piece of wood to another, whether he attaches them with a nail or by inserting one piece of wood into another until they become a single entity, is liable for performing a derivative [of the forbidden labor] of building.",
+ "A person who makes even the slightest hole in a chicken coop to let light in is liable for building.
A person who returns a door of a well, a cistern, or a wing of a building [to its place] is liable for building.",
+ "A person who demolishes even the slightest amount is liable, provided he demolishes with the intent to build. If his intent in demolishing is merely destructive, he is not liable.
A person who demolishes a permanent tent or separates a piece of wood attached to another is liable for performing a derivative [of the forbidden labor] of demolishing, provided his intent is to improve it [afterwards].",
+ "A person who gives the [final] blow with a hammer is liable. [Similarly,] a person who performs any activity that represents the completion of a task is liable for performing a derivative of dealing [the final] hammer blow.
What is implied? A person who blows a glass vessel, one makes a design, or even a portion of a design, on a utensil, one who planes [the edges of a utensil], one who makes a hole of even the smallest size in a piece of wood, a building, a piece of metal, or a utensil is liable for performing a derivative of dealing [the final] hammer blow.
One is not liable for making [a hole] unless it can be used to bring in and bring out.",
+ "A person who pierces a blister on the Sabbath to widen the opening of the wound, as physicians do, with the intent of widening the opening of the wound is liable for performing [a derivative of] dealing [the final] hammer blow, for this is a labor performed by a physician.
If one pierced it to remove its pus, [the act] is permitted.",
+ "One who files a stone to even the slightest degree is liable for performing [a derivative of] dealing [the final] hammer blow. A person who aligns a stone in the foundation of a building, adjusting its position with his hands and settling it in its proper place, is liable for performing [a derivative of] dealing [the final] hammer blow.
A person who removes threads, straws, or splinters of wood from a garment by hand - for example, the splinters that are found in woolen garments - is liable for performing [a derivative of] dealing [the final] hammer blow. [This applies] provided the person is disturbed by them. If, however, he removes them as a matter of course, [without thinking,] he is not liable.
A person who shakes out a new black garment to make it attractive and to remove any remnants of white wool adhering to it, as is a tailor's practice, is liable to bring a sin offering. If he is not disturbed by them, it is permissible [to do so].",
+ "A person who traps a living creature from a species that is common to trap - e.g., beasts, fowl, or fish - is liable provided he traps them in a place where no further efforts are required to trap them.
What is implied? One chased after a deer until one caused it to enter a room, a garden, or a courtyard, and one locked it inside, one caused a fowl to fly into a closet and locked it, one removed a fish from the sea and placed it in a bowl of water. [In all these instances,] the person is liable.
If, however, a person caused a bird to fly into a room and locked it, caused a fish to swim from the sea into a pool of water, or chased a deer until he caused it to enter a large hall, and locked it, he is not liable. [The living creature] is not completely trapped, for if he to desired to take it, he would have to chase it and trap it in [this new place]. Therefore, a person who traps a lion is not liable until he causes it to enter the pen in which it will be enclosed.",
+ "[The following] - a place in which if a person ran, he could reach the animal in a single movement, and a place so narrow that the shadow of both walls would merge in the middle - are considered to be small places. If one chased a deer or the like into such a place, one is liable. If a place is larger than this, a person who chases an animal or a fowl into it is not liable.",
+ "[The following principle applies regarding] the eight creeping animals mentioned in the Torah and similarly, other creeping animals and crawling things: When a species is usually trapped, a person who traps any one of them - whether for a purpose, or without a purpose, even merely for the sake of sport - is liable, since he intended to trap and actually did so. A person is liable for performing a [forbidden] labor even if he has no need for the actual labor he performed.
A person who traps an animal that is sleeping or a blind animal is liable.",
+ "When a person sends out dogs to trap deer, rabbits, and the like, the deer flees because of the dog, and the person chases after the deer or stands before it and as such, frightens it so that the dog can catch it, he is liable for [performing] a derivative [of the forbidden labor] of trapping. The same applies with regard to [trapping] fowl.",
+ "When a deer enters a room and one person closes it, the latter is liable. If two people close it, they are not liable. If the door cannot be closed by a single person and they both close it, they are both liable.
When one person sat in the entrance and did not block it, and a second person sat down and blocked it, the second person is liable.
When the one person blocks the entrance when he sits down, and a second person sits down next to him [in a manner that also obstructs the entrance], the first person [alone] is liable. [This applies] even if he later rises and leaves, [and the second person remains blocking the entrance], for the second person has not done anything. He is permitted to remain seated in the doorway until the evening and then take the deer. To what could this be compared? To one who locks his house to protect it and finds a trapped deer inside.
If a fowl enters under the edge of a person's clothes, he may [continue] sitting and watch it until nightfall. It is [then] permitted [to take it].",
+ "A person who traps a deer that is old, limping, sick, or small is not liable.
A person who releases an animal, a beast, or a fowl from a trap is not liable. A person who traps a beast or a fowl that is in his domain - e.g., ducks, chickens, or doves from a cote - is not liable. A person who traps a living being whose species is not usually trapped - e.g., locusts, wild bees, hornets, mosquitoes, fleas, and the like - is not liable.",
+ "Crawling beasts that are dangerous - e.g., snakes, scorpions and the like - may be trapped on the Sabbath. [This leniency is granted] even when they are not deadly, but merely bite, provided one's intent is to prevent [someone from] being bitten.
What should one do? Place a utensil over them, cover them with something, or tie them so they cannot cause damage."
+ ],
+ [
+ "A person who slaughters is liable. This does not apply only to [ritual] slaughter. Anyone who takes the life of a living beast, an animal, fowl, fish, or crawling animal - whether by slaughtering, stabbing, or beating - is liable.
A person who strangles a living creature performs a derivative of slaughtering. Therefore, if one removed a fish from the glass of water [in which it was being kept] until it died, one is liable for strangling it. [Indeed, one is liable even if one returns it to the water before] the fish actually dies. As long as [a portion of its body as wide as] a sela between its fins becomes dry, one is liable, for it will not be able to live afterwards.
A person who inserts his hand into an animal's womb and removes a fetus [from] the womb is liable.",
+ "A person who kills insects and worms that are conceived through male-female relations or fleas that come into being from the dust is liable as if he killed an animal or a beast. In contrast, a person is not liable for killing insects and worms that come into being from dung, rotten fruit, or the like - e.g., the worms found in meat or those found in legumes.",
+ "A person who checks his clothes for lice on the Sabbath may rub off the lice and discard them. It is is permitted to kill lice on the Sabbath, for they come into being from sweat.",
+ "It is permitted to kill beasts or insects whose bites are surely deadly, as soon as one sees them - for example, flies in Egypt, hornets in Nineveh, scorpions in Adiabena, snakes in Eretz Yisrael, and rabid dogs in all places.
[The following rules apply with regard to] other dangerous animals: If they are chasing a person, one may kill them.If they are staying in their place or fleeing from the person, it is forbidden to kill them. If one steps on them accidentally as one is walking and kills them, this is permitted.",
+ "A person who skins [a portion of an animal's] hide large enough to make an amulet is liable. Similarly, one who processes [a portion of an animal's] hide large enough to make an amulet is liable.
Just as one who processes [a hide is liable], so too, is one who salts [a hide], for salting is one of the methods of processing. [Prohibitions associated with the forbidden labor of] processing do not apply with regard to foodstuffs.
Similarly, one who smooths [a portion of an animal's] hide large enough to make an amulet is liable. What is meant by smoothing? Removing the hair or the wool from the hide after [the animal's] death so that the surface of the hide will be smooth.",
+ "A person who separates duchsustos from k'lafis liable for [performing] a derivative [of the forbidden labor] of skinning. A person who separates [a portion] from a hide large enough to make an amulet is liable.
A person who treads upon a hide with his feet until it becomes hard, or one who softens it with his hands, extending it, and leveling it as the leather workers do is liable for [performing] a derivative [of the forbidden labor] of processing.
A person who pulls a feather from the wing of a fowl is liable for [performing] a derivative [of the forbidden labor] of smoothing. Similarly, a person who smears a poultice of even the smallest size, beeswax, tar, or other entities that are smeared until a smooth surface is produced is liable for [performing a derivative of the forbidden labor of] smoothing.
A person who rubs a hide that is suspended between pillars is liable for smoothing.",
+ "A person who cuts [a portion] from a hide large enough to make an amulet is liable, provided he cuts with a specific length and width in mind. Cutting in this manner is considered as labor [forbidden on the Sabbath]. If, however, one cuts with a destructive intent, or without a precise measure, doing so either without thought entirely or for pleasure, he is not liable.
A person who trims [the down from] a wing [of a fowl] is liable [for performing] a derivative [of the forbidden labor] of cutting. Similarly, one who planes a beam of cedar wood is liable for cutting. Similarly, anyone who cuts a piece of wood or a piece of metal is liable for cutting.
A person who takes a small piece of wood and trims it to use as a toothpick or to pry open a door is liable.",
+ "Any article that is fit to be used as animal fodder - e.g., straw, soft grasses, palm branches, and the like, may be trimmed on the Sabbath, because the the concept of preparing a utensil does not apply in this context.
It is permitted to break fragrant branches [by hand] for the sake of their scent although they are hard and dry. One may strip [their bark] as one desires, regardless of whether one strips [the bark] of a small branch or a large branch.",
+ "A person who writes two letters is liable. A person who erases writing so that he can write two letters is liable.
A person who writes one large letter the size of two [ordinary] letters is not liable. In contrast, a person who erases one large letter in a place where two letters can be written is liable.
A person who wrote one letter that concluded a scroll is liable. A person who writes for the sake of ruining the parchment is liable, for one is liable for the writing itself and the surface on which [the letters] are written is not significant. If one rubs out writing with the intent of ruining [the writing surface], one is not liable.
Should one rub out ink that fell on a scroll or rub out wax that fell on a writing tablet, one is liable if [the rubbed out] portion is large enough for two letters to be written upon it.",
+ "A person who writes the same letter twice and thus produces a word [that has meaning] - e.g., דד תת גג רר שש סס חח - is liable.
One is liable for writing in any language and with any characters, or even for making two marks.",
+ "Left: Two zeinim in the Assyrian script. Right: A chet in the Assyrian script.
A person is not liable for writing in the following circumstances:
He writes one letter next to writing that existed previously;
he writes on top of writing that existed previously;
he intended to write a chet and instead wrote two zeinim or makes a similar error with regard to other letters;
he writes one letter on the floor [of a house] and one letter on [one of] the beams [of the ceiling], for they are not read as a single unit;
he writes two letters on two pages of a writing tablet that are not read as a single unit.
When a person writes [two letters] in two corners [of the walls of a house] or on two pages of a writing tablet and they can be read as a single unit, he is liable.",
+ "If a person took a parchment or the like and wrote one letter upon it in one city and traveled on that same [Sabbath] day to another city where he wrote another letter on another scroll, he is liable. [This decision is rendered] because when the [two parchments] are brought close to each other, they can be read as a single unit. All that is necessary is to bring them together.",
+ "
The dark portion is the letter reish. When the serrated lines are filled in, the letter dalet is formed.
A person who writes merely one letter is not liable even when [that letter] is representative of an entire word. What is implied? One wrote a מ and everyone knows that the intent is the word ma'aser or one wrote [that letter] in the place where a number is required and thus it is as if one wrote [the word] \"forty,\" one is not liable.
If one was checking a single letter and divided it, [creating] two [letters], one is liable; for example, one divided the connecting lines of a chet, thus creating two zeinim. The same applies in all similar situations.",
+ "A person who writes with his left hand, with the back of one's hand, with his feet, his mouth, or with his elbow, is not liable.
A left-handed person who writes with his right hand - which for him is equivalent to other people's left hand - is not liable. If he writes with his left hand, he is liable. A person who is ambidextrous is liable regardless of whether he writes with his right or left hand.
When a child holds the pen and an adult holds his hand and moves it, causing him to write, the adult is liable. When an adult holds a pen and a child holds his hand and moves it, causing him to write, the adult is exempt.",
+ "A person who writes is not liable until he writes with a substance that leaves a permanent mark - e.g., with ink, black tint, vermilion, gum, vitriol, and the like - on a surface on which the writing will remain preserved - e.g., a skin, parchment, paper, wood, and the like.
[In contrast,] a person is not liable if he writes with a substance that does not leave a permanent mark - e.g., beverages or fruit juice - or if he writes with ink and the like on a substance like vegetable leaves where the writing will not be preserved. One is liable only when writing with a substance that leaves a permanent mark on a surface where that mark will be preserved.
Similarly with regard to [the forbidden labor of erasing]: A person who erases is liable only when erasing writing that would leave a permanent mark from a surface where that mark will be preserved.",
+ "A person who writes on his skin is liable, because his flesh is [comparable to an animal] hide. Even though the warmth of his flesh will cause the writing to fade afterwards, this is comparable to writing that was erased. In contrast, a person who engraves the forms of letters onto his skin is not liable.
A person who cuts out the form of letters on a hide is liable. In contrast, a person who makes a mark in the shape of letters on a hide is not liable.
A person who traces over letters that were written with vermilion with ink is liable for two [transgressions]: one for writing and one for erasing. [In contrast,] a person who traces with ink over letters that were written with ink, who traces with vermilion over letters that were written with vermilion, or who traces with vermilion over letters that were written with ink, is not liable.",
+ "Making designs is a derivative [of the forbidden labor] of writing. What is implied? A person who makes designs or who creates forms on a wall or with red color and the like as artists do is liable [for performing a derivative of] writing. Similarly, a person who erases a design for the sake of correcting [it] is liable [for performing] a derivative [of the forbidden labor] of erasing.
A person who rules a line in order to write two letters below that line is liable. Carpenters who draw a red line on a beam to enable them to saw evenly perform a derivative of ruling a line. Similarly, stonemasons who [make lines] on a stone so that they will cut it evenly [perform a derivative of ruling a line.]
One is liable regardless of whether the line one rules is colored or without color."
+ ],
+ [
+ "A person who kindles even the smallest fire is liable, provided he needs the ash that it creates. However, should a person kindle a fire with a destructive intent, he is not liable, for he is causing ruin.
Nevertheless, a person who sets fire to a heap of produce or a dwelling belonging to a colleague is liable, because his intent is to take revenge on his enemies. [Through this act,] he calms his feelings and vents his rage. He is comparable to a person who rends his garments over a deceased person or in rage [on the Sabbath], or a person who injures a colleague in an argument. These individuals are all considered to be performing a constructive activity, because of their evil inclinations.
Similarly, a person who lights a candle or wood, whether to generate warmth or light, is liable.
A person who heats iron in order to strengthen it by submerging it in water is liable for [performing] a derivative [of the forbidden labor] of kindling.",
+ "A person who extinguishes [a fire] of even the smallest size is liable. [This includes both] one who extinguishes a candle and one who extinguishes a coal that comes from wood. In contrast, a person who extinguishes a glowing piece of metal is not liable.
If, however, the person's intent is to purify the metal, he is liable. This indeed is the practice of blacksmiths; they heat the iron until it glows like a coal, and extinguish it in water to seal it. This is the process of purification for which one is liable. It is a derivative [of the category of forbidden labor] of extinguishing.
It is permissible to extinguish a glowing piece of metal in the public domain so that many people will not be injured by it.
A person who pours oil into a burning lamp is liable for kindling. [Similarly,] a person who takes oil from a lamp is liable for extinguishing.",
+ "Should a fire break out on the Sabbath, a person is liable if he extinguishes it because of fear of monetary loss. It is only the threat of loss of life, and not monetary loss, that supersedes the Sabbath prohibitions.
Therefore, all people should leave [the area of the blaze] so they do not die. They should let the fire continue to burn, even if it consumes the entire city.",
+ "It is permissible to construct a barrier using any type of container - whether full or empty - so that a fire will not spread. One may even construct a barrier using new earthen vessels filled with water, although they will surely break and extinguish [the fire]. It is permissible to cause [a fire to be] extinguished [indirectly].
One may place a bowl over a candle so that [the light] will not catch on the beams [of the roof].",
+ "When a fire catches on to a perfume box, a chest, or a [wooden] cabinet, one may bring a goat's skin or another substance that will not catch fire and spread it over the portion that has not been consumed, so that the fire will not reach there.",
+ "When a garment [that is folded] catches on fire, one may spread it out and don it; if [in the process, the fire] is extinguished, it is not significant. Similarly, if a Torah scroll has caught fire, one may unroll it and read from it, if [in the process, the fire] is extinguished, it is not significant. One may place water on the portion that has not yet caught fire, if [in the process, the fire] is extinguished, it is not significant.
If a person left a burning candle on a board, one may shake the board, causing the candle to fall. If it is extinguished, it is not significant. If he [intentionally] placed it down [before] nightfall, it is forbidden to move [the board] even after the candle is extinguished.",
+ "If a fire broke out on the Sabbath and a gentile comes to extinguish it, we may not tell him, \"Extinguish it,\" nor [must we tell him,] \"Do not extinguish it,\" for his resting is not our responsibility.
In contrast, should a child desire to extinguish [the fire], he should not be allowed if he is acting on his father's behalf. If he is acting on his own initiative, the court is not obligated to restrain him.
In the instance of a fire, [our Sages] permitted a person to say, \"Anyone who extinguishes the fire will not suffer a loss.\"",
+ "Transferring objects from one domain to another is one of the categories of labor [forbidden on the Sabbath].
Although this [prohibition], as all other elements of the body of Torah law, was communicated orally by Moses [as he received them] from Sinai, it is also [alluded to within] the Torah itself. [Exodus 36:6] relates: \"[Moses ordered that an announcement be made:] 'No man or woman should do any further work concerning the donations to the Sanctuary.' And the people stopped bringing [their gifts].\" From this, one can infer that bringing [an article from one domain to another] is [also] referred to as \"labor.\"
Similarly, we have learned according to the oral tradition that a person who carries an article from the beginning [of a square] four cubits long to the end [of that square] is comparable to a person who transfers an article from one domain to another and is liable.",
+ "A person who transfers an object from one domain to another is not liable until he transfers an object of sufficient size to be useful from a private domain to the public domain or from the public domain to a private domain.
Similarly, one must remove the article from one domain and place it down in the second domain. A person is not liable if he merely:
removed the article and did not place it down [and another person took it from his hand and placed it down],
placed it down [after taking it from the hand of the person who removed it], but did not remove it [himself], or
transferred less than an amount [that is useful].
Similarly, a person who carries an article from the beginning [of a square] four cubits long to the end [of that square] in the public domain is not liable unless he removes an article of significant size from one side [of the square] and places it down on the other side [of the square].",
+ "A person who throws an article from one domain to another or who hands [an article from one domain to a person in another domain] is liable for performing a derivative [of the forbidden labor] of transferring.
Similarly a person who throws or passes an article by hand from the beginning [of a square] four cubits long to the end [of that square] in the public domain is liable for performing a derivative [of the forbidden labor] of transferring.
A person who throws in an abnormal manner is not liable.",
+ "A person who transfers part of an object from one of these two domains [a private domain or a public domain] to the other is not liable until he transfers the entire object from one domain into the other.
[For example,] if a container is filled with articles, even if it is filled with mustard [seed], and a person transferred the majority of it from one domain to the other, the person is not liable unless he transfers the entire container. The same applies in other similar situations. [The rationale is that] the container causes all the articles within it to be considered a single entity.",
+ "A person who transfers an article in the ordinary fashion in which the article is transferred is liable, whether he transferred it [by carrying it] in his right hand, in his left hand, or in his bosom, or whether he transfers money bound up in a cloth.
Similarly, one is liable if one transferred the articles on one's shoulder. [This applies] although the article is [being carried] more than ten handbreadths high in the public domain, for this was the manner in which the sons of Kehat would carry [the sacred articles] of the Sanctuary above ten handbreadths high as [Numbers 7:9] states, \"They shall carry them on their shoulders.\" As mentioned, all [the obligations for Sabbath] labors are derived from the Sanctuary.",
+ "In contrast, a person is not liable for transferring an article on the back of his hand, with his foot, in his mouth, in the crook of his arm, in his ear, in a pocket sewn into his garment when the opening of the garment is facing downward, between one garment and another, in the hem of one's garment, in his shoe, and in his sandal. [The rationale is that] he did not transfer the articles as people usually do.",
+ "[The following rules apply when] a person transfers a burden, carrying it on his head: If the burden was heavy - e.g., a full sack, a chest, a cabinet, or the like - and the person places it on his head and holds it with his hands, he is liable. This is the normal manner in which these articles are transferred, and this is thus equivalent to a person carrying an article on his shoulder or in his hand.
If, however, the person placed a light article - e.g., a garment, a book, or a knife - on his head and transferred them without holding them in his hand, he is not liable. He did not transfer them in the ordinary manner, for most people do not transfer articles by placing them on their heads.
A person who carries an article from the beginning [of a square] four cubits long to the end [of that square] in the public domain is liable, even when he lifts it above his head.",
+ "It is permissible for a person to move objects in the public within a square four cubits by four cubits adjacent to the place where he is standing. He is allowed to move articles [freely] throughout this square.
These cubits are measured according to the size of the person's arm. If, however, his arms are dwarf-sized, he is granted four cubits according to the size of an average person's arms.
According to the oral tradition, this is the interpretation of the Torah's statement [Exodus 16:29]: \"Every person should remain in his place,\" that every person should not move an article outside this square, only within it. [This square] represents the length of a human body when one extends one's hands and feet; only within it is one allowed to move objects.",
+ "When two people [are standing near each other] and a portion of the four cubits [in which one may carry] extends into the four cubits [in which the other may carry], they may both bring [food] and eat in the center, provided one does not take something from [the area which is solely] his and bring it into [the area which is solely] his colleague's.
If three people [are standing near each other] and the middle individual's [space] is enclosed within their space, he is permitted [to share] with them and they are permitted [to share] with him. The two individuals on the extremes, however, are forbidden [to share] with each other.",
+ "Based on the above, it is permitted for a person to lift up an article from the public domain and give it to a colleague who is near him, within his four cubits. The colleague may give it to another colleague standing at his side [who may pass it further]. Even if the article changes hands hundreds of times or is transferred several millim on the Sabbath, this is permissible, because each individual moved it only within the four cubits [granted] him.",
+ "Since each person is allowed to carry within a square four cubits by four cubits, he is permitted to carry along the diagonal of this square which is five and three-fifths cubits long. Accordingly, a person who carries or throws an article in the public domain is not liable unless he moves it beyond five and three-fifths cubits [from its original place].
Whenever we have mentioned [the phrases], \"from the beginning [of a square] four cubits long to the end [of that square]\" or \"one who carries an object four cubits is liable,\" the intent was [the distance] from the beginning of the diagonal of a four cubit [square] until its end. If a person carries an object for a shorter distance, he is not liable.",
+ "Thus, there are three [levels of responsibility that apply when] a person lifts up an object from one place in the public domain and places it down in another place in the public domain: If there are less than four cubits between these two places, the act is permitted.
If there are more than four cubits but less than five and three-fifths cubits between the two places, [the act is forbidden, but the person] is not liable. If there are more than five and three-fifths cubits, the person is liable, because he moved an article beyond the diagonal of a square [four cubits long]."
+ ],
+ [
+ "A person who transfers an object from one domain into another or one who carries an object beyond four cubits in the public domain is not liable unless he lifts the object up from a place that is [at least] four handbreadths by four handbreadths, and places it down in a place that is [at least] four handbreadths by four handbreadths.",
+ "A person's hand is considered equivalent to a place four handbreadths by four handbreadths in size. Therefore, a person who removes an object from another person's hand in one domain and places it in the hand of a third person in a second domain is liable.
Similarly, a person is liable if he was standing in one of these two domains and stretched his hand into the other, removed an article from there or from the hand of a person standing there, and then returned his hand. [This applies] even though he did not place down the article in the domain in which he is standing. Since it is in his hand, it is considered as if it were placed on the ground.",
+ "When a person was eating and passed from one domain to another, he is liable if he thought to carry the food in his mouth from one domain to the other. Although this is not the ordinary way in which articles are transferred, his intent causes his mouth to be considered as a place four handbreadths by four handbreadths in size.
Similarly, if a person who was standing in one domain urinated or spit into the other domain, he is liable, because he removed [a substance] from one domain and placed it down in another. His conscious [performance of this activity] causes it to be considered as if he removed [an object] from a space four [handbreadths by four handbreadths]. If a person is standing in one domain and the opening of his penis is in a second domain and he urinates into that domain, he is not liable.",
+ "If a person standing in one of two domains extended his hand into the other, removed water from a pit full of water, and transferred it [to another domain], he is liable. The entire [quantity of] water is considered as if it is placed on the ground.
In contrast, when a container of fruit is floating on the water, a person who extends his hand and takes some of the fruit and transfers it [to the domain in which he is standing] is not liable. Since the fruit was not resting on the ground, the person did not remove [an object] from a space four [handbreadths by four handbreadths].
Needless to say, if the fruit itself was floating on the water and one transferred it [to another domain], he is not liable. Similarly, if oil was floating on water and one scooped up some of the oil and transferred it [to another domain], he is not liable.",
+ "As mentioned above, a person who transfers [an object] from one domain to another is not liable unless he removes the object from its place and places it down [in a new place]. When, however, one removes [an object], but does not place it down or places it down without lifting it up, one is not liable.
Therefore, when a person standing in one of two domains extends his hand into another domain while holding an object, and another person takes it from him, or if another person places an article in his hand and he retracts his hand, neither is liable, neither the person who removed the article nor the one who placed it down.",
+ "When does the above apply? When [the giver's] hand is held more than three [handbreadths above the ground]. If, however, [the giver's] hand is held less than three handbreadths above the ground, [holding the article at that height] is equivalent to placing it on the ground, and one is liable.",
+ "When one person is standing in either of these two domains and a colleague extends his hand from the second domain, takes an object from the person standing in the first domain and brings it in, or [the colleague] takes an object from his [domain] and places it in the hand of the person who is standing, the person who is standing [is not liable at all]. He did absolutely nothing; it was [his colleague who] placed the object in his hand or took it from his hand. The colleague is therefore liable, for he removed the object [from its original place] and put it down [in a new place].",
+ "When a person is standing in either of these two domains and a colleague puts an object in his hand or [loads it] on his back, and the [first] person goes out to another domain [carrying] this object, he becomes liable [when] he stands [still]. Removing his body while bearing the object is considered as removing the object from that domain, and standing while carrying the object is considered as placing the object down on the ground where he is standing. Therefore, if he went out holding the object in his hand or [carrying] it on his back and did not stand [still] in the second domain, but rather returned to the first domain while he was still holding the object, he is not liable. [This applies] even if he goes in and out [carrying the object] for the entire day until its conclusion. Although he removed [the object from its original place], he did not put it down [in a new place]. Even if he stands [still] to adjust his load, he is not liable. [To be held liable, he must] stand [still] to rest.",
+ "For this reason, a person who is carrying a burden on his shoulders and running is not liable until he stands, even if he runs the entire day. He must, however, be running. If he is walking slowly, it is tantamount to having removed the article and having placed it down. [Hence,] this is forbidden. For this reason, a person who was carrying an article on his shoulders when the Sabbath commences should run with it until he reaches his home and then throw it inside in an abnormal manner.",
+ "When a person removes an article from its place in the public domain and walks, [carrying] it less than four cubits and stands, [he is not liable]. [Moreover, even if he continues this pattern[ the entire day, carrying the article less than four cubits, stopping, and then proceeding further, he is not liable. When does the above apply? When he stands in order to rest. If, however, he stands to adjust his load [within four cubits], it is considered as if he is still walking. Thus, when he stands after moving four cubits [from his original place], he is liable. The [latter ruling applies, however,] when he stops [a second time] after moving four cubits [from his original place] for the purpose of resting. If he stops for the purpose of adjusting his load [again], he is considered as if he is still walking. He is not liable until he stood to rest more than four cubits [from his original place].",
+ "[The following rules apply when] a pole, spear, or the like is lying on the ground: If a person lifts up one end without lifting the other from the ground, and then thrusts the pole forward, [he is not liable]. [Moreover, even if he continues this pattern,] picking up the second end which had remained in contact with the earth [while leaving the other end in contact with the earth], and thrusting it forward, and continuing to do so until the object moved several millim, he is not liable. [The rationale is that] the person never lifted the object from the earth. If, however, he pulls the article and drags it on the ground from the beginning [of a square] four cubits long to the end [of that square], he is liable. [The rationale is that] rolling the article is comparable to picking it up from its place.",
+ "When a person removes an article from one corner [of a private domain] with the intent of placing it down in another corner [of the same domain], the removal of the article in such a manner is permitted. Should he then change his mind and take the article out to another domain, he is not liable.
[The rationale is that] the removal [of the article from its original place] was not [performed] with that intent. Thus, the placement of the article was [performed in a forbidden manner], but not its removal.
Similarly, a person is not liable if he removes an article [from its original position] and places it on the back of a colleague who is walking, but removes it from his colleague's back when the latter desires to stand. The removal of the article was [performed in a forbidden manner], but not its placement.",
+ "A person who throws an object from one domain to another, or from the beginning [of a square] four cubits long to the end [of that square] is not liable if another person caught it in his hands, a dog caught it, or it was consumed by flames before it came to rest. [The rationale is that] this was not the manner in which the thrower intended that the article come to rest. Accordingly, if this, in fact, was his intent, he is liable.",
+ "A person is not liable if he throws an article that is tied to a rope he is holding in his hand from one domain to another, if he can pull the article back to him. [The rationale is that] the article is not considered to have been placed down in a definitive manner. Thus, the person is considered to have removed the article [from its original place], but not to have placed it down [in a new place].",
+ "[The following rules apply when] a person throws an object and it comes to rest in the hands of a colleague: If the colleague stood in his place and received the object, the person who threw it is liable, for he both removed [the object from its original place] and caused it to come to rest. If the colleague [was forced to] leave his place to receive it, the one who threw it is not liable. If a person threw an article and then ran after the article himself and caught it in his hands in another domain or beyond four cubits [in the public domain], he is not liable. It is as if [the intended recipient was forced to] leave his place to catch it. [The rationale for these rulings is: The person who throws an article is not considered to have] caused [the article] to come to rest in a definitive manner until it comes to rest in the place in which it was intended to come to rest when it was removed [from its original place].",
+ "A person who throws an article from one private domain to another private domain is not liable, even if the article passes through the space of a public domain that separates them from each other. [The above applies] provided the article passes more than three handbreadths above the ground. If, however, the article passes less than three handbreadths above the earth and comes to rest on another object, the person is liable even though [afterwards,] the object [continues to] move and rolls into the other private domain. [Nevertheless,] it is considered as if it had remained in the public domain. Therefore, the person is liable. Similarly, when a person throws an article from one public domain to another public domain that is separated from the first by a private domain, the person is not liable. If, however, the article passes less than three handbreadths above the earth and comes to rest on another object, the person is liable even though [afterwards,] the object rolls into the other public domain. [Nevertheless,] it is considered as if it had remained in the private domain. Therefore, the person is liable.",
+ "A person is, however, liable if he carries an object more than four cubits [in the public domain as he proceeds from] one public domain to another [although he passes through a private domain in the interim]. The rationale is that the total of four cubits [can be reached by] combining [the area traversed in] both public domains, because the object did not come to rest in the domain between them.",
+ "A person is liable if he passes an article from one private domain to another private domain when they are separated by a public domain. [This law applies] even when he passed the article above the space of the public domain, for this was [part of] the service of the Levites in the Sanctuary. They would pass the boards from wagon to wagon. [This is analogous to the above situation, because] the public domain passed between each wagon and each wagon was considered as a private domain.",
+ "When does the above apply? When the two private domains are positioned [parallel to each other] along the length of the public domain, as the wagons would proceed behind each other in the public domain. If, however, the two private domains are positioned opposite each other on either side of the public domain, one is not liable even if one passes an article from one domain to the other.
Passing from One Balcony to Another
",
+ "[The following rules apply when] a person forgot and reached his hand out from one courtyard with the intent of extending it into another courtyard to its side
while he was holding fruit: If he remembered before his hand entered [the other courtyard], and his hand is thus extended above the space of the public domain, he is permitted to return it to the courtyard in which he [is located]. He is, however, forbidden to extend it into the second courtyard, so that he will not accomplish the intent he had in mind when he performed this act inadvertently. If he extended his hand with a conscious intent to violate [the Sabbath laws and then changed his mind], he is [even] forbidden to return it. [The Sages] punished him [and decreed] that his hand must remain extended until nightfall.",
+ "When a person intended to throw an article eight cubits in the public domain, but the article came to rest [just] beyond four cubits, he is liable, because the minimum measure of the forbidden labor was performed and the person's intent was completed. [Why is this so?] Because it is known that an article cannot reach a range of eight cubits without first passing through every space within that distance. In contrast, if a person intended to throw an article [just beyond] four [cubits] and the article came to rest at a distance of eight cubits, he is not liable, because the article came to rest in a place where he did not expect it to pass and certainly not to come to rest. Accordingly, if a person threw an object with the intent that it come to rest wherever it [landed], he is liable.",
+ "When a person throws an article [within] four cubits and it rolls beyond that distance, he is not liable. [The following rules apply] if a person throws an article beyond four cubits and it rolls back within four cubits: If it came to rest on an object beyond four cubits and afterwards rolled back within four cubits, he is liable. If it did not come to rest at all [beyond four cubits], he is not liable."
+ ],
+ [
+ "There are four domains [referred to by our Sages with regard to transferring objects on the Sabbath]: a private domain, a public domain, a carmelit, and a makom patur.
What constitutes a public domain? Deserts, forests, marketplaces, and the thoroughfares leading to them, provided that the thoroughfares are sixteen cubits wide and are not covered by a roof.
What constitutes a private domain? A mound that is at least ten handbreadths high and at least four handbreadths by four handbreadths in area;
a groove that is at least ten handbreadths deep and at least four handbreadths by four handbreadths in area;
a place that is surrounded by four walls that are [at least] ten handbreadths high and whose inner space is at least four handbreadths by four handbreadths in area. Even if such an area is several millim in size, [it is considered a private domain] if it was enclosed for the purpose of [creating] a dwelling - e.g., a city surrounded by a wall whose gates are closed at night and a lane that has three walls and a lechi at its fourth side. Similarly, a courtyard, a corral, and a stable that were enclosed for the purpose of [creating] a dwelling are considered private domains in a complete sense.",
+ "Even vessels - e.g., a boat, a wooden closet, a beehive, or the like - are considered private domains in a complete sense if they are at least four handbreadths by four handbreadths in area and ten handbreadths high.",
+ "The span of the walls of the private domain is considered to be like the private domain. If the [walls] create a distinction [from the public domain] for another [area - i.e., the space they contain], surely they create a distinction for themselves.
The space above a private domain until [the highest point] in the heavens is considered a private domain. The space ten handbreadths above the public domain, [by contrast,] is considered a makom patur.",
+ "What is a carmelit? A mound that is four [handbreadths] by four [handbreadths] in area and between three [handbreadths]and ten [handbreadths] high. For a carmelit occupies only the space ten [handbreadths] or less above the ground and is not less than four [handbreadths] by four [handbreadths in area].
Each of the following is [also considered] a carmelit:
a groove that is four [handbreadths] by four [handbreadths] in area and between three [handbreadths] and ten [handbreadths] deep,
a place that is surrounded by four walls that are between three and ten [handbreadths] high and enclose an area at least four [handbreadths] by four [handbreadths], a corner next to the public domain - i.e., an area surrounded by three walls with the public domain on the fourth side - e.g., a passageway that does not have a lechi or a korah on the fourth side, seas, a valley [of fields], whether in the summer or in the rainy season.",
+ "The space above a carmelit is considered equivalent to a carmelit for ten handbreadths. The space ten handbreadths above a carmelit, however, is considered a makom patur.
Therefore, the space above the water in a sea or river is considered a carmelit for ten [handbreadths], the space higher than ten [handbreadths above the water] is considered a makom patur. The entire depth of the water by contrast is considered as thick earth [and thus is deemed a carmelit].",
+ "A storage vat in a carmelit is considered a carmelit even if it is 100 cubits deep, if it is not four [handbreadths by four handbreadths in area].
A public domain that is covered by a roof or that is not sixteen cubits wide is considered a carmelit.
A stall between the pillars of the public domain and the narrow space at the side of the public domain is considered a carmelit. In contrast, the space between the pillars is considered a public domain, because many people walk there.",
+ "What is meant by a makom patur? An area that is less than four handbreadths by four handbreadths in area and more than three handbreadths above the earth, even if it reaches the heavens themselves. An elevation less than three handbreadths high, by contrast, is considered as [being on] ground level.
Even brambles, briers, and dung that are located in the public domain and are more than three [handbreadths] high and less than four [handbreadths] by four [handbreadths] are deemed a makom patur.
Similarly, a groove that is less than four [handbreadths] by four [handbreadths] and more than three handbreadths deep, even if it reaches the earth's very depths, and a place that is surrounded by walls, but is not four [handbreadths] by four [handbreadths] in area and is more than three handbreadths high, are both considered a makom patur. Even if they are one thousand millim long, but the length of a barley corn less than four handbreadths wide, [they are still considered as a makom patur.
Also considered a makom patur is the space above a public domain and the space above a carmelit that is more than ten handbreadths high.",
+ "A place that is exactly nine handbreadths high, neither more or less, in the public domain is considered part of the public domain. [It is placed in this category] regardless of its width or length - whether large or small - because many people use it to arrange their loads.
If, however, it is more or less than nine handbreadths high, [different rules apply]: If it is four [handbreadths] by four [handbreadths] or more [in area], it is a carmelit. If it is less than four [handbreadths] by four [handbreadths in area], it is a makom patur.",
+ "When a roof that is less than ten handbreadths [high] is located in proximity to the public domain and many use it for their loads, it is forbidden to carry on this roof unless a ladder [leading to the owner's courtyard] is permanently affixed there. [If this is done,] it is permitted [to carry on the roof].
A pillar that is located in the public domain and is ten handbreadths high and four [handbreadths by four handbreadths in area] is deemed a private domain. If, however, one inserted a spike in its side, even if [the spike is] less than three handbreadths high, since articles may be hung from it or it may be used [for other purposes], it reduces the height of the pillar and it is deemed to be a carmelit. [The pillar's] height is calculated beginning from the highest spike.",
+ "Holes [in the wall of] a private domain are [considered part of] the private domain. Holes in the public domain, by contrast, [are not considered part of the public domain, but rather] are judged according to their size.
What is implied? Holes located at the side of the public domain which are four [handbreadths] by four [handbreadths] and ten [handbreadths] high are considered as a private domain. If they [are this length and width, but] are not ten [handbreadths] high, they are considered to be a carmelit. If they are smaller than four [handbreadths] by four [handbreadths], they are considered to be a makom patur.
[The above applies] provided that they are three [handbreadths above the ground]. Anything below three [handbreadths] is considered to be [an extension] of the ground.",
+ "It is permitted to carry throughout a private domain and a makom patur. Even if such a domain is several millim long, one is permitted to carry throughout the entire area. In contrast, one may carry only within [a square of] four cubits in a public domain and in a carmelit.
If a person carried [an article], passed [it] to another person or threw [it] beyond four cubits in the public domain, he is liable. In a carmelit, one is not liable, since the prohibition against [carrying in] a carmelit is a Rabbinic decree, [enacted because] the area resembles a public domain and [the Sages were concerned] that a distinction between the two would not be made.
Accordingly, if one removed [an article] for which one had no purpose - e.g., one removed a thorn from a carmelit so that people would not be injured by it, the act is permitted. This applies even if one carries it several cubits. The same applies in other similar instances.",
+ "Just as one is permitted to carry within a makom patur, so too, is one permitted to transfer articles from it to a private domain, a public domain, and, needless to say, a carmelit. Similarly, one may transfer articles to it from a private domain, a public domain, and, needless to say, a carmelit.",
+ "Just as one is forbidden to carry within a carmelit, so, too, is one forbidden to remove articles from it to a private domain or a public domain. [Similarly, it is forbidden] to bring in an article from a private domain or a public domain to a carmelit. If one removes or brings in [an article], one is not liable.",
+ "A person is not liable for transferring an article from one private domain to another private domain via a carmelit, nor [is he liable for transferring an article] from one public domain to another public domain via a carmelit. Similarly, a person who passes or throws an article from either of these types of domains to another similar domain via a carmelit is not liable.
When a person transfers an article from the public domain to a carmelit, puts it down in the latter domain, and afterwards, picks it up from the carmelit and brings it into a private domain, [he is not liable]. [Similarly, a person who transfers an article] from a private domain to a carmelit, puts it down in the latter domain, and afterwards, picks it up from the carmelit and brings it into a public domain, is not liable.",
+ "A person is liable if he transfers an article from a private domain to a public domain even though he passes through a makom patur, because a person who is walking is not considered to have stood [in the places through which he passed]. Surely, when a person throws an article through a makom patur, the article is not considered to have come to rest.
A person is not liable if, while standing in a makom patur, he took an article from a private domain or from a person standing there and placed it down in the public domain or in the hands of a person standing there. Similarly, if one brought an article from a public domain to a private domain [via a] makom patur and stood in the latter domain, one is not liable.",
+ "A pillar that is located in the public domain [is considered] a private domain [in the following situation]: It is ten [handbreadths] high and [possesses an upper surface] of four [handbreadths by four handbreadths] in area, but a lower surface that is not four [handbreadths by four handbreadths]. [This applies even] when its smaller end is more than three [handbreadths] high. [Therefore,] if a person throws an article from the public domain and it lands on [this pillar], he is liable.
",
+ "When a person throws an article from the public domain and it lands upon a reed - even one that is 100 cubits high - which is implanted in a private domain, he is liable, for a private domain extends until the very heavens.
When a tree's [trunk] is located in a private domain and its branches extend into the public domain, a person who throws [an article from the public domain that] lands in its branches is not liable, because the branches are not [automatically considered as being] in the same domain as the stem.",
+ "When a person throws an article that lands upon a reed with a basket at its top which is implanted in a public domain, he is not liable, for a public domain extends only ten [handbreadths high].
[The following rules apply when] a person throws an article in the public domain and it comes to rest on a wall - e.g., one threw fats or dough and they became attached to the wall: If they become attached above ten handbreadths [from the ground], it is considered as if he threw the article into the air, for the space more than ten handbreadths above a public domain is a makom patur.
If it becomes attached below ten handbreadths, it is as if he threw the article on the ground and he is liable. If he threw the article above ten [handbreadths high] and it came to rest in a hole that is of inconsequential size, he is not liable.",
+ "If a person throws a reed or a spear from a private domain [to a public domain] and [the spear] becomes implanted in the public domain in an upright position, he is not liable, for a portion [of the article] is in a makom patur.
If a person throws a large utensil which is four [handbreadths] by four [handbreadths in area] and ten handbreadths high, he is not liable. The utensil itself constitutes a private domain, and thus the person is considered as one who transfers an article from one private domain to another.",
+ "When a person uproots a clod of earth from the bottom of a pit that is nine handbreadths deep, and [by doing so] makes it ten handbreadths deep, he is not liable. [This decision is rendered] despite the fact that the removal of the article and the creation of the domain occur simultaneously, because the domain was not originally ten [handbreadths] deep.
A pit whose depth of 10 handbreadths is reduced by the addition of earth
[Conversely,] if a person throws a clod of earth into a pit that is ten handbreadths deep, and [by doing so] causes it to become less than ten handbreadths [deep], he is not liable. [This decision is rendered] because the placement of the article and the nullification of the domain occur simultaneously.",
+ "A person is not liable if he throws a board that lands on spikes [implanted] in the public domain [even when] by doing so, he creates a private domain. [This applies] although a utensil was on the board. [The rationale for this decision is] that the creation of the domain occurs at the same time that the utensil comes to rest.
A Board Being Placed on Spikes in the Public Domain
",
+ "When a person throws a mat from a public domain into a pit that is ten handbreadths deep and [precisely] eight handbreadths wide, [and the mat falls in an upright position in the exact center of the pit,] dividing the width of the pit in half, he is not liable. [The rationale is] that when the article lands, it nullifies the domain, causing each of the halves to be less than four [handbreadths] by four [handbreadths].",
+ "When a person throws an article into a pit in the public domain that is ten handbreadths deep and four [handbreadths by four handbreadths] in area and is filled with water, he is liable although the article lands on the water, for the water does not nullify the domain.
[In contrast,] were [such a pit] to be filled with produce, a person who throws [an article] into it would not be liable, for the produce reduces the size of the pit.",
+ "[The following rules apply to] an irrigation ditch that contains water that passes through the public domain, and which people [usually] walk through: If it is not ten handbreadths deep, it is considered to be a public domain regardless of whether it is four cubits [or more] wide or less than four handbreadths wide. [It is placed in this category, despite the fact that, in the latter instance,] most people would jump over it, rather than walk through it. [Regardless of its width,] since it is not ten handbreadths deep, it is considered to be [part] of the public domain.
If it is ten handbreadths or more deep, it is considered a carmelit like other bodies of water. [The above applies] when the ditch is at least four handbreadths wide, for there is no concept of a carmelit that is less than four handbreadths [wide]."
+ ],
+ [
+ "A person standing in a public domain may move [articles] throughout a private domain. Similarly, a person standing in a private domain may move [articles] within a public domain, provided he does not transfer them beyond four cubits. If he transfers an article [beyond that distance], he is not liable, because he is located in a different domain.
Similarly, a person standing in a private domain may open [a door with a key] in a public domain. [One standing] in a public domain may open [a door with a key] in a private domain.
One may force feed an animal whose head is inside [a stall, although] the major portion of its body is outside. One may not, [however, force feed a] camel unless its head and the major portion of its body is within [the stall], since its neck is long.",
+ "A person should not stand in a private domain and [extend his head into] the public domain to drink, nor [should he stand] in a public domain and [extend his head into] a private domain to drink, unless he brings his head and the majority of his body into the domain in which he is drinking.
When do the above [restrictions] apply? When he is drinking with attractive vessels that he needs. [In this instance, our Sages instituted a] decree, lest he transfer [the drinking vessels]. If, however, [the person uses] vessels that are not attractive and which he does not require, all that is necessary is that he bring in his head; it is not necessary that he bring in the majority of his body. If a cistern of water is located in a carmelit, [the above leniency applies] even when [the person] uses vessels that are attractive.",
+ "A person may stand in a public domain, [extend his hand,] collect water that is flowing from a drainpipe or a wall [while the water is] in the air, and drink, provided he does not touch the drainpipe or the wall and collect the water from them.
[The following rules apply] should he [in fact] touch [the drainpipe or the wall]: If the place he touches is more than ten [handbreadths] high and within three handbreadths of the roof, the act is forbidden. It is as if he removed [the water] from the roof, which is a private domain.
Similarly, if the drainpipe was four [handbreadths] by four [handbreadths] and one collected water from it, this is forbidden regardless of whether the pipe is within ten handbreadths of the ground or above ten handbreadths. Why is the person not held liable? Because the water is not at rest, but rather continuing to flow.",
+ "[The following rules apply when] a projection extends [from the wall of a building] near a window: If the projection is above ten handbreadths high, its use is permitted, for the public domain extends only ten handbreadths [above the ground]. Therefore, it is permissible to use the entire wall, with the exception of the bottom ten handbreadths.",
+ "When does the above apply? When there is [only] one projection extending into the space. When, however, there are two projections extending from the wall, one below the other, even though they are both more than ten handbreadths high, [different rules apply]: If the upper projection near the window is four [handbreadths] by four [handbreadths] in area, its use is forbidden, for it is a domain in its own right, and the projection below it is a separate domain. Accordingly, they each cause the other to be forbidden, for [the people in] two domains cannot [jointly] use the space of one domain.",
+ "If both the upper projection and the lower projection are not four [handbreadths by four handbreadths], both of them may be used. Similarly, [in such a situation,] one may use the entire wall with the exception of the bottom ten handbreadths.
If the lower projection was four [handbreadths by four handbreadths], but the upper projection was not four [handbreadths by four handbreadths], [an individual dwelling in the upper storey] may use only that portion of the upper [projection] that is directly opposite his window. It is forbidden to use the remainder of the projection that extends on either side of the window, because of the lower projection, which is considered to be a separate domain.",
+ "Whenever there is a projection that extends over the public domain and may be used, one may place upon it and remove from it only utensils of earthenware, glass, or the like, for if they fall into the public domain they will break. Other utensils and food are prohibited [to be placed there], lest they fall into the public domain, and [one descend and] bring them [into the home].",
+ "[The following rules apply when] there are two houses on opposite sides of the public domain: If a person throws an article from one to the other and the article is ten [handbreadths] above the ground, he is not liable, provided both houses belong to him or there is an eruv between them. One may throw even garments and metal utensils.
Two Houses of Different Heights on Opposite Sides of the Public Domain
If one of [the two houses] was higher than the other, and they were thus not on the same level, it is forbidden to throw a garment or the like, lest it fall and [one descend and] bring it. One may, however, throw earthenware utensils and the like.",
+ "[The following rules apply when] a cistern located in the public domain has an opening [to a home] above it: The cistern and the sand [piled around it] are measured together [to see if their height reaches] ten [handbreadths]. [If it does,] one may draw water from it on the Sabbath.
When does the above apply? When [the cistern] is within four handbreadths of the wall, for then a person cannot pass between them. If, however, it is further removed, one may not draw water from it unless the sand [piled around it] is ten [handbreadths] high. Thus, when the bucket is raised above the sand [pile], it enters a makom patur.",
+ "It is permitted to pour water [from] a window [of a home] to a garbage heap located in the public domain that is ten handbreadths high, on the Sabbath.
To what does the above apply? To a garbage heap belonging to the community, for this is unlikely to be removed. We may not, however, pour water onto a garbage heap belonging to an individual.
It is possible that the garbage heap was cleared away and thus, [unknowingly,] one will be pouring into the public domain.",
+ "[The following rules apply to] a water conduit that passes through a courtyard: If it is ten [handbreadths] high and between four [handbreadths] and ten cubits wide, we may not draw water from it on the Sabbath, unless one erects a partition [in the water] ten handbreadths high at its entrance [to the courtyard] and its exit.
If it is not ten [handbreadths] high or is less than four [handbreadths] wide, we may draw water from it without [erecting] a partition.",
+ "When [the water conduit that passes through the courtyard] is more than ten cubits wide, although it is less than ten handbreadths high, we may not draw water from it unless a partition is erected. Since it is more than ten [cubits] wide, it is considered to be an open space and nullifies the existence of the divider.
What is the ruling regarding carrying in the courtyard as a whole? If there is even a small portion [of the wall] remaining on both sides of the opening, or if a portion [of the wall] four handbreadths in size remains on one side of the opening, it is permitted to carry in the entire courtyard. It is forbidden only to draw water from the conduit. If, however, no portion of the wall remains, it is forbidden to carry in the entire courtyard, for it has been opened up to the sea, which is a carmelit.",
+ "How must the partitions be erected in the water? If [the majority of the partition] is above the water, at least a handbreadth of the partition must descend into the water. If the partition as a whole descends into the water, at least a handbreadth must rise above the water level. [In this manner,] the water in the courtyard will be distinct, [from the water in the conduit on either side of the courtyard].
Although the partition does not reach the ground [in the conduit], since it is ten handbreadths high, it is permitted. The use of a partition that remains hanging was allowed only with regard to water. Since the prohibition against carrying this water is Rabbinic in origin, [the Sages] were lenient regarding [the nature of] the partition [required], for its purpose is only to create a distinction.",
+ "[The following rules apply] when a conduit of water passes between several courtyards and there are openings [from the courtyards] to it: If it is not the minimum size [of a domain],one may lower buckets from the windows and draw water from it on the Sabbath.
The extension of the wall 3 handbreadths
When does the above apply? When [the conduit] is not more than three handbreadths away from the wall. If, however, [the conduit] is more than three handbreadths away from the wall, we may not draw water from it unless there are projections extending from the walls on either side. Thus the conduit would be considered as if it passes through the courtyard.",
+ "[The following rules govern] a balcony that extends over a body of water with an aperture [in its floor] that opens to the water: We may not draw water from it on the Sabbath unless a partition ten handbreadths high is constructed over the water parallel to the opening in the balcony. Alternatively, we may construct a partition descending from the balcony to the water. Then, we consider this partition as descending until it touches the water.
Just as we may draw water from [the body of water] after making the partition, so too we may pour water from the balcony to the water. [The rationale is:] One is pouring into a carmelit.",
+ "We must not pour water into a courtyard that is less than four cubits by four cubits on the Sabbath, because [the water] will flow into the public domain rapidly.
Therefore, it is necessary to dig a pit that contains two seah in the courtyard or in the public domain next to the courtyard, so that the water will collect there. [If the pit is within the public domain], one must build a domed covering over this pit from the outside so that the pit will not be seen in the public domain.
The courtyard and the patio adjoining it are combined [when calculating] the four cubits. How large is a pit that contains two seah? [A pit] half a cubit by a half a cubit in area and three fifths of a cubit high.",
+ "If the pit cannot contain two seah, we may pour [no more than] its contents into it. If it can contain two seah, we may pour [any amount of] water into it, even 60 seah, despite the fact that the water will overflow and spill from the pit outward.
When does the above apply? In the rainy season, at which time the courtyards are muddied and many drainpipes spread water. Thus, onlookers will not say that this person is making use of the courtyard and the water is flowing into the courtyard because of his power. In the summer, by contrast, if [the pit] can contain two seah, only that amount may be poured into it. If it cannot contain two seah, no water at all may be poured into it.",
+ "[The following rules apply] to a drain through which water is poured and the water flows under the ground into the public domain, and to a gutter when water is poured over its mouth and the water flows down a wall and descends to the public domain: Even if the wall is 100 cubits long or the stretch of ground under which [the water] passes is 100 cubits long, it is forbidden to pour into the mouth of this drain or this gutter, for because of one's power, the water flows into the public domain. Instead, one should pour outside the drain, [allowing the water to] flow into the drain on its own accord.
",
+ "When does the above apply? In the summer. In the winter, by contrast, one may pour [water as mentioned above], and indeed, do so repeatedly, without inhibition. At that time, the gutters are flowing [with water], and a person desires that the water will be absorbed in its place.
The protrusion extending above the sea
[In contrast,] it is permitted for a person to pour water over a drain which flows into the carmelit, even in the summer. No decrees were enacted against [the effect of] a person's power in a carmelit. For this reason, it is permitted to pour [water] down the side of a ship and have it descend to the sea.",
+ "A person who is standing in a ship should not draw water from the sea unless he builds a protrusion, four [handbreadths] by four [handbreadths], extending from the ship above the sea.
When does the above apply? When [the deck of the ship] is within ten [handbreadths of the water level]. If, however, [the deck] is more than ten [handbreadths above the water level], he may draw water after erecting a protrusion of the smallest size. [The rationale for this leniency is that] he is drawing water through a makom patur, and the protrusion is necessary only to make a distinction.",
+ "[The following rules apply when] a person was reading a scroll in a carmelit, a portion of the scroll rolled into the public domain, and a portion remained in his hand: If it rolled more than four cubits, he should turn it face down and leave it. This is a decree, enacted lest [the scroll] drop from his hand and he carry it [more than] four cubits. If it rolled less than four cubits, he should roll it back toward himself. Similarly, if it rolled into a private domain, he should roll it back towards himself.
[The following rules apply when] a person was reading in a private domain and the scroll rolled into a public domain]: If it came to rest, he should turn the scroll face down. If it did not come to rest, but rather remained suspended in the air above the public domain and did not reach the earth, he may roll it back to himself.",
+ "A person who moves thorns so that the public at large will not be injured [should adhere to the following guidelines]: If [the thorns] were in the public domain, he should move them less than four cubits at a time. If they were located in a carmelit, he may move them even 100 cubits in a normal manner.
Similarly, if a corpse [began to decompose,] emit foul odors, and become extremely abhorrent to the extent that the neighbors cannot bear to remain [in the same place], it may be taken from a private domain to a carmelit.
After a person descends to bathe in the sea, he should dry himself when he ascends, lest he carry the water that is on him more than four cubits in a carmelit."
+ ],
+ [
+ "[The following rules pertain to] a place that is enclosed for purposes other than habitation, and is used as an open space - e.g., gardens and orchards, an open area that is enclosed to protect it, or the like: If the walls surrounding it are ten handbreadths or more high, it is considered to be a private domain with regard to a person's being liable for transferring, throwing, or passing an object from it to the public domain, or from the public domain to it.
We are not allowed to carry within it, unless its area is equivalent to that necessary to sow two seah [of grain] or less. If its area is larger than the space necessary to sow two seah, we may not carry more than four cubits within it, as in a carmelit.",
+ "Similarly, if a surface is elevated more than ten handbreadths high and whose area is equivalent to the space necessary to sow two seah or less, we may carry on the entire surface. If its area exceeds the space necessary to sow two seah, we may carry only within a space of four cubits upon it.
When a rock in the sea is less than ten handbreadths high, we may carry from it to the sea, and from the sea to it, for the entire area is a carmelit. If [the rock] is ten handbreadths high, [different rules apply]. If the size of its area is betweenfour handbreadths [by four handbreadths] and the space necessary to sow two seah, [our Sages forbade] carrying from [the rock] to the sea or from the sea to the rock. [This restriction is a safeguard, instituted,] because we are permitted to carry on the entire [rock].
If its area exceeds the space necessary to sow two seah, although it is a private domain and yet it is forbidden to carry more than four cubits upon it as in a carmelit, it is permitted to carry from it to the sea and from the sea to it. This is an atypical situation. Hence, the Sages did not [include] it [in their] decree.",
+ "How large is an area in which a seah [of grain can be sown]? Fifty cubits by fifty cubits. Thus, the area in which two seah [of grain can be sown] is 5000 square cubits.
This measure applies whether the area is a square of 70 cubits and a fraction by 70 cubits and a fraction,or it is a circle, or it is of another shape. [If its area equals the sum mentioned,] it is considered as \"the area in which two seah [of grain can be sown].\"",
+ "[The following rules apply when] an area that is enclosed for purposes other than habitation and is large enough for two seah [of grain to be sown within is rectangular in shape]: If its length is twice its width - for example, it is 100 by 50, as was the courtyard of the Sanctuary - carrying is permitted within it.
If, however, [it is more elongated] and its length exceeds twice its width by even one handbreadth, we are permitted to carry only four cubits within it. [This restriction is imposed because the permission to carry as one may carry] in other courtyards [within] an open space large enough for two seah [of grain to be sown within], is derived from the courtyard of the Sanctuary.",
+ "[The status of] a place that was originally enclosed for purposes other than habitation [may be changed in the following manner]. A person tears down [a portion of the wall, creating] an open space that is more than ten cubits long and ten handbreadths high and then re-encloses that space for the purpose of habitation. [After this has been done,] one may carry within the entire enclosure.
Moreover, even if one [did not complete the entire process at once, but rather] tore down a single cubit and re-enclosed that space for the purpose of habitation, tore down another single cubit and re-enclosed that space for the purpose of habitation - [when one continues this process until] one re-encloses a space greater than ten cubits one may carry within the entire enclosure, even though it is several millim in size.",
+ "When [produce] is sown in the majority of an area that is larger than the space [necessary to sow] two seah [of grain] that was enclosed for the sake of habitation, the area is considered to be a garden, and it is forbidden to carry within it in its totality.
[The following rules apply when produce] is sown merely within a minor portion [of the enclosure]: If the portion [where the produce] was sown is equal to the space [necessary to sow] two seah [of grain], one may carry within the entire [enclosure]. If the portion [where the produce] was sown is larger than the space [necessary to sow] two seah [of grain],one may not carry within the entire [enclosure].
When trees are planted in the majority [of the enclosure], it is considered to be a courtyard, and one may carry within the entire [enclosure].
Should [the enclosure] become filled with water, [the following rules apply]: If [the water] is fit to be used [by humans], [the water] is considered to be like trees, and it is permitted to carry within the entire enclosure. If [the water] is not fit to be used [by humans], we may carry only [within a square of] four cubits in [the enclosure].",
+ "[The following rule applies when a roof is constructedover a portion of] an area large enough for three seah [of grain to be sown within] which originally had been enclosed for purposes other than habitation: If the roof covers [a portion of this area] large enough for a seah [of grain to be sown], we are permitted [to carry throughout the entire enclosure] because of the roof. [The rationale is:] The edge of the roof is considered to descend and close off [the covered portion from the enclosure as a whole].
[The following rule applies when the wall surrounding an area that was enclosed for purposes other than habitation] was torn down, opening the enclosure up to an adjoining courtyard, and [a portion of the wall of the courtyard] opposite [the enclosure] was also torn down:
[We are] permitted [to carry] within the courtyard as [we] previously [were], and [we are] forbidden [to carry] within the enclosure as [we] previously [were]. [The rationale is:] The open space of the courtyard does not cause [carrying] to be permitted [within the enclosure].",
+ "When [the area of an enclosure] is greater than the space necessary [to sow] two seah [of grain], and one attempts to reduce its size by planting trees, its [size is not considered to have been] reduced.
If one builds a pillar ten [handbreadths] high and three or more [handbreadths] wide at the side of the wall, [the size of the enclosure is considered to have been] reduced. If, however, [the pillar] is less than three [handbreadths] wide, [the size of the enclosure is not considered to have been] reduced, for an entity that is within three handbreadths of an existing entity is considered to be an extension of the latter entity.
Similarly, a person who erects a partition that is more than three [handbreadths] removed from the wall [is considered to have] reduced [the size of the enclosure]. If [the partition] is less than three [handbreadths from the wall], it is of no consequence.",
+ "If one applies cement to the wall, one reduces [the size of the enclosure], although [the cement] is not substantial enough to stand as a separate entity.
[The following rule applies when an area which is larger than the space required to sow two seah of grain is located on a mound:] If one builds a wall [with the intent of enclosing the area for habitation] at the edge of the mound, it is not of consequence, for a partition that is built on top of another partition is of no consequence.
[The following rule applies when] a wall [that was constructed for the purpose of habitation was built] on top of a wall [that was not constructed for the purpose of habitation,] the lower wall sunk within the ground, and the upper wall remained: Since the upper wall was constructed for the purpose of dwelling, and it is the only [wall] visible at present, it is [now] considered of consequence and one may carry within the entire [enclosure].",
+ "We may carry only within [a square of] four cubits in a yard that is located behind [a group of] houses larger than the space necessary [to sow] two seah [of grain], even when there is an opening from [one of] the homes to [the yard].
If one opens an entrance [from one of the homes] to [the yard] and then encloses it, [the yard] is considered as enclosed for the purpose of habitation, and we are permitted to carry throughout its total [area].",
+ "[Permission is granted to carry within] a yard that opens to a city at one side and a path that leads to a river on the other [in the following manner]: If one erects a post at the side near the city, it is permitted to carry within [the yard], from [the yard] to the city, and from the city to [the yard].",
+ "[The following rules apply when] an individual spends the Sabbath in an open valley and constructs a partition around his [immediate area]: If [the enclosed area] is the size of the area in which two seah [of grain can be sown] or less, he may carry within the entire [enclosed area]. If [the enclosed area] is larger, he may carry only within [a square of] four cubits.
The same [rules apply when] two individuals [spend the Sabbath in an open valley]. When, however, three or more Jews spend the Sabbath in an open valley [and erect a partition enclosing their immediate area], they are considered a caravan and they are allowed to carry as far as necessary, even several millim, provided there is not a space larger than the area [necessary to sow] two seah left vacant without utensils. If, however, [the enclosed area] includes a space larger than the area [necessary to sow] two seah that is left vacant without utensils, and that is of no use to them, they are allowed to carry only within [a square of] four cubits within the enclosure.
A minor is not included in [the reckoning of the minimum number of people necessary to compose] a caravan.",
+ "When three people enclose an area large enough for their needs and establish this as their place for the Sabbath, [those who remain] are allowed to [continue] carrying within the entire [enclosure] despite the fact that one of them dies [on the Sabbath].
When [by contrast] two individuals establish [an enclosed area] larger than the space [necessary to sow] two seah [of grain] as their place for the Sabbath, they may carry only within four cubits despite the fact that a third person joins them [on the Sabbath]. [The rationale for both decisions is that the ruling] is determined by the manner in which the individuals establish [a site as] their place for the Sabbath [at the commencement of the Sabbath], and not on the number of people who are actually present [on the Sabbath day].",
+ "[Our Sages did not establish restrictions against carrying in the following instance:] Three areas that are enclosed for purposes other than habitation are located adjacent to each other, and lead to each other. The two outer enclosures are wide, while the middle enclosure is narrow. Thus, there are barriers around the outer enclosures on either side. If [three people spend the Sabbath in this place,] one in each of these enclosures, [the three] are considered as a caravan, and they are allowed to carry [wherever] necessary.
If the middle enclosure is wide, while the two outer enclosures are narrow, there are barriers around the middle enclosure on either side. [Thus,] it is considered separate. Therefore, [if three people spend the Sabbath in this place,] one in each of these enclosures, they are not allowed to carry without restriction. Instead, each one is allowed to carry within his own enclosure [provided it is smallerthan the space necessary to sow] two seah [of grain].
If a single individual [spends the Sabbath] in each [of the outer enclosures], while two people are in the middle enclosure, or two people [spend the Sabbath] in each [of the outer enclosures], while one person is in the middle enclosure, they are allowed to carry [wherever] necessary.",
+ "Any partition that cannot stand in the face of an ordinary wind is not considered a significant partition. [Similarly,] any partition which is not constructed in a lasting manner is not considered a significant partition. [Likewise,] a partition constructed only for the purpose of modesty is not considered a significant partition.
Any partition that is not ten handbreadths high is not considered to be a complete partition. A mound five handbreadths high and a partition [on top of it] five handbreadths [high] are combined [and together are considered to be a valid partition].",
+ "Any partition whose open portion exceeds its closed portion is not considered to be a partition. If, however, the open portion is equivalent to its closed portion, it is permitted [to carry within the enclosure], provided none of the open portions is larger than ten cubits wide. [The rationale for this leniency is that an open space] ten cubits [or less] is considered to be an entrance.
If, however, this open space [is enclosed by] the frame of an entrance,, even if it is wider than ten cubits the partition is not considered to be nullified, provided the open space does not exceed the closed portion.",
+ "When does the above apply? When the open spaces are three handbreadths or wider. If, however, the open spaces are each less than three handbreadths, the partition is acceptable although the total open space exceeds the space which is enclosed. For whenever there is an opening of less than three handbreadths, the portions separated in this manner are considered as parts of a solid partition.",
+ "What does the above imply? For example, a person makes an enclosure with reeds - as long as there is less than three handbreadths between one reed and the next, the partition is fully acceptable. Similarly, if one makes a partition with ropes, as long as there is less than three handbreadths between one rope and the next [the partition is fully acceptable]. [The above applies] even when the [reeds or ropes] run vertically but not horizontally, or horizontally but not vertically.
The height of the reeds must be at least ten [handbreadths], or there must be ten handbreadths from the earth to the top of the highest rope if one makes an enclosure with rope. For a partition cannot be less than ten handbreadths high. All these measures are part of the oral tradition transmitted to Moses on Mount Sinai.",
+ "Whenever the term \"frame of an entrance\" is mentioned, it refers to a structure that has at the very least one reed at either side and another reed above them. [There is a further leniency:] The height of the posts at the sides must be at least ten handbreadths, but it is not necessary for the reed or other material placed above them to touch them. Even if it is several cubits above them, since the posts at the side are ten [handbreadths] high, [the structure] is considered to be a frame of an entrance.
The frame of an entrance mentioned must be sturdy enough to hold a door. Nevertheless, [the door need not be of a heavy substance;] a door of straw is also sufficient.",
+ "When the upright portions of the sides of an entrance that is structured in the form of an arch are ten [handbreadths] high, it is considered to be a \"frame of an entrance.\"
A frame of an entrance that is constructed at the side of a partition is not significant, for it is not common for entrances to be constructed at the corner [of a wall], but rather in its center.",
+ "A partition may be made from any substances: utensils, food stuffs, or human beings. Even livestock and other animals and birds [may be used for this purpose] provided they are bound so that they will not depart.",
+ "A partition that arises on its own accord is acceptable. Similarly, a partition that is erected on the Sabbath is considered to be a partition. If it is constructed unintentionally, carrying within [the enclosed area] is permitted on that Sabbath, provided it is not constructed with the knowledge of those who carry within.
If, however, a person intends that a partition be erected on the Sabbath, he is forbidden to carry within [the enclosure] on that Sabbath, even though the person who actually constructed the partition did not do so with the intent of violating [the Sabbath laws]. Similarly, if [a partition] is erected with a conscious intent to violate [the Sabbath laws], it is forbidden to carry within [the enclosure] even if [the person who erected the structure] did not intend to carry within it.",
+ "It is permitted to erect a human partition on the Sabbath - i.e., people standing next to each other - provided that the people whose bodies form the partition do not know that they are standing there for that purpose. Nor may the person who desires to use this enclosure be the one who has them stand there. Instead, another person should have them stand there without the knowledge of [the person who will benefit from the enclosure].",
+ "The branches of a tree which hang downward and which reach within three handbreadths of the earth [may serve as an enclosure]. One should place straw, stubble, and the like between the branches and the leaves, and should tie them to the earth so that they will stand firmly and not flutter in the face of an ordinary wind. [When this is done,] one may carry under the entire [tree].
[The above applies] when there is less than the space [necessary to sow] two seah [of grain beneath the tree]. If, however, the area [below the tree] is larger than that, we are allowed to carry only within four cubits [in this space], since the space beneath [the tree] was enclosed for purposes other than dwelling."
+ ],
+ [
+ "A lane with three walls is called a closed lane. In contrast, a lane that has only two walls, one opposite the other, and thus passersby enter from one end and leave from the other, is referred to as an open lane.",
+ "What must be done to allow people to carry within a closed lane? We should erect one pole at the fourth side or extend a beam above it; this is sufficient. The beam or the pole is considered to have enclosed the fourth side, making it [equivalent to] a private domain.
Thus, carrying is permitted within it.
According to Torah law, one is permitted to carry [within an area enclosed] by three partitions. [The requirement to enclose the] fourth side is Rabbinic [in origin]. Therefore, it is sufficient to erect a pole or a beam.",
+ "What must be done to allow people to carry within an open lane? A frame of an entrance must be erected at one side and either a pole or a beam must be erected at the other side.
An L-shaped lane is governed by the same rules as an open lane.",
+ "When a lane is level, but descends on an incline to the public domain, or if its entrance to the public domain is level but it itself descends on an incline, it does not require either a pole or a beam, for it is clearly distinct from the public domain.",
+ "When one side of a lane ends at the sea and the other side ends at a public garbage dump, there is no need for [further measures to enable carrying to be permitted].
[Leniency is granted,] because a public garbage dump is unlikely to be removed, and we do not suspect that the sea will wash up mud and rocks [which will dry out and create a surface level with that of the lane].",
+ "[The following rules apply to] an open lane that ends in the middle of a yard belonging to many different people: If [the end of the lane] is not opposite the entrance to the yard, it is considered to be closed and does not require any further measures at the side of the yard. If, however, it ends at the sides of the yard, it is forbidden [to carry within the lane].
Moreover, if the yard belongs to a single individual, it is forbidden [to carry within the lane] even if the lane leads into the middle of the yard. [The rationale for this prohibition is that] at times, [the owner] may build on one of the sides of the yard. [After these improvements have been made,] it is possible that the lane will end at the side of the yard.",
+ "Permission [to carry within] a lane because a pole or a beam was erected is granted only when [the following conditions are met]:
[several] houses and courtyards open into it;
it is four cubits long or more; and
its length exceeds its width.
If, however, the length and the width of a lane are equal, it is considered to be a courtyard, and permission [to carry within is granted] only [when one erects] two poles - there is no minimum requirement with regard to their width - one at each of its sides, or one erects a barrier four handbreadths [wide] at one side.",
+ "When the length of a courtyard exceeds its width, it is considered to be a lane, and [carrying within it] is permitted [only when one erects] a pole or a beam.
[When several] houses and courtyards do not open into a lane - e.g., only one house or one courtyard does - and similarly, [when] a lane is not four cubits long, permission [to carry within is granted] only [when one erects] two poles or a barrier (more than) four handbreadths [wide].",
+ "When a lane is not three handbreadths wide, one may carry throughout it; it does not require either a pole or a beam. [This leniency is granted because] an opening less than three handbreadths wide is considered to be an extension of the existing wall.
When a beam is erected over a lane to make it possible for people to carry within as in a private domain, [the lane is not considered to be a private domain, and] a person who throws an article from it to the public domain or from the public domain into it is not liable. The beam is [there merely] to create a distinction.
When, by contrast, a pole is erected [to make it possible for people to carry], [the lane is a private domain, and] a person who throws an article from it to the public domain or from the public domain into it, is liable. The pole is considered to be a wall on the fourth side.",
+ "How is it possible to [make it permissible for people to carry] between two walls of the public domain through which people [frequently] pass? One makes gates on both sides, causing the space between them to be considered to be a private domain.
[In practice,] the gates need not be locked at night, but they must be fit to lock. If they are sunken in the earth, [the earth must be] cleared away and [the gates] adjusted so that they can be locked. The frame of an entrance, a pole, or a beam are not sufficient to make it possible for people to carry within a public domain.",
+ "It is permissible to carry in [the portion of] the lane that is under the beam or opposite the pole. When does the above apply? When these structures are constructed near a public domain.
When, by contrast, [a lane is] near a carmelit, it is forbidden to carry in [the portion of] the lane that is under the beam or opposite the pole, unless one erects another pole to permit carrying within the entrance.
[The rationale for this stringency is that according to the Torah, a carmelit is a makom patur. Therefore, when] this entity, [the space opposite the pole or under the beam, which is also a makom patur, is adjacent] to an entity of this type, [the carmelit,] its presence is deemed significant [and it is considered to be an extension of the carmelit].",
+ "A pole may be constructed employing any substance, even a living entity, or even an object from which we are forbidden to benefit. [For example, if] a false deity or a tree that is worshiped is employed as a pole, it is acceptable. [The rationale for this ruling is that] there is no minimum requirement regarding the width of a pole.
The height of the pole may not be less than ten handbreadths. There is not, however, a minimum requirement for its width and breadth.",
+ "A beam may be constructed employing any substance, with the exception of a tree that has been worshiped. [The latter restriction is applied] because there is a minimum measure for the width of a beam, and a tree that has been worshiped is forbidden to be used whenever there is a minimum measure specified.
The width of a beam may be no less than a handbreadth; there is, however, no minimum measure for its thickness. Nevertheless, it must be sturdy enough to hold a brick that is one and a half handbreadths by three handbreadths. The supports for the beam must be sturdy enough to hold the beam and a brick of the size mentioned above.",
+ "Of what size may the entrance of a lane be for a pole or a beam to be sufficient to allow [people to carry within]? Its height may not be less than ten handbreadths, nor more than twenty cubits. Its width may not be more than ten cubits.
[The above applies] when [the opening] is not built with a frame of an entrance. If, however, [the opening] is built with the frame of an entrance, even if it is 100 cubits high, less than ten [handbreadths high], or more than 100 cubits wide, it is permissible [to carry within].",
+ "Similarly, if the beam over a lane is ornamented or it has designs so that everyone looks at it, it is acceptable even if it is more than 20 cubits high. A beam serves as a distinguishing factor. Therefore, [generally,] if it is higher than 20 cubits, [it is not acceptable because] it will not be noticed. If, however, it is ornamented or if it has designs - since it attracts attention, it serves as a distinguishing factor.",
+ "When the height of a lane, from the earth until the bottom of the beam is 20 cubits, it is acceptable even though the width of the beam extends higher than 20 [cubits above the ground.]
If the lane is more than 20 cubits high and one desires to reduce its height by placing a beam lower than it,
the beam must be a handbreadth wide. If the lane is less than ten handbreadths high, one should dig out a portion that is four cubits by four cubits in area, deep enough so that [the walls of the lane will be] a full ten handbreadths [in height].",
+ "[The following rules apply when] an opening is made in the side of a lane, near its front: If a portion of the wall four handbreadths wide touching the front [wall] remains standing, it is permissible [to carry within the lane], provided the opening is not more than ten cubits wide.
If, however, a portion of the wall four handbreadths wide does not remain, it is forbidden [to carry within the lane] unless the opening is less than three handbreadths. [Any opening] less than three handbreadths [is considered to be closed,] based on the principle of l'vud.",
+ "[The following rules apply when] a lane opens up entirely to a courtyard and the courtyard opens up on the opposite side to the public domain: it is forbidden [to carry within], because it is like an open lane. It is [however] permissible to carry within the courtyard, for although many people pass through a courtyard - entering from this side and departing from the other - it is still considered a private domain.",
+ "[The following rules apply when] there are several paths leading [from the public domain] to a lane, [merging with it] at different points.
Although the entrances are not opposite one another, since they all lead to the public domain, every one is considered to be an open lane.
What must be done [to make it possible to carry within this lane]? A frame of an entrance should be constructed for each of the paths at one end. Similarly, [a frame of an entrance should be constructed] at the main entrance [of the lane to the public domain]. At the other side of all the paths, one should construct a pole or a beam.",
+ "When one of the walls of a lane [that leads to the public domain] is
long and the other is short, one should place the beam near the shorter wall.
When a pole is constructed in the midst of a lane, it is permissible to carry within the inner portion of the lane that is behind the pole. It is, however, forbidden [to carry] in the outer portion of the lane that is beyond the pole.",
+ "When a lane is twenty cubits wide, [it is possible to enable people to carry within by erecting a pole or a board in the following manner]: One may build a wall ten handbreadths high and four cubits long - the latter being the minimum length of a lane - and place [the wall perpendicularly] in the middle [of the entrance].
[As such,] it is as if there are two lanes, each with an entrance of ten cubits.
Alternatively, one may leave a space of two cubits from [one side of the lane] and set up a wall three cubits long, and [similarly,] leave a space of two cubits [from the other side of the lane] and set up a wall three cubits long. Thus, the opening of the lane will be ten cubits wide, and the sides will be considered to be closed, because the enclosed portions exceed the open portions.",
+ "A pole that projects outward from the wall of the lane is acceptable. [Similarly,] a pole that is standing [at the side of the entrance to a lane] without having been placed there [intentionally] is acceptable, provided one has the intent of relying on it before [the commencement of] the Sabbath.
When a pole can be seen from the inside of a lane but cannot be seen from the outside, or conversely, when it can be seen from the outside, but from within the lane appears flush with the wall, it is acceptable as a pole.
A pole that is lifted three handbreadths above the ground or that is more than three handbreadths away from the wall, is not at all significant. Anything less than three handbreadths is, however, acceptable, based on the principle of l'vud.
When a pole is very wide - whether its width is less than or equal to half the width of the lane, it is acceptable and is considered to be a pole. If, however, [its width] exceeds half the width of the lane, [it is considered to be a wall and this side is considered to be enclosed], because the enclosed portion exceeds the open portion.",
+ "When a mat is spread over a beam, the beam's [function in making it possible to carry within the lane] is nullified, for it is no longer conspicuous. [It is possible, however, for it still to be possible to carry within the lane, provided the mat reaches within three handbreadths of the ground.] If the mat is three handbreadths or more from the ground, it is not considered to be a wall [and carrying is forbidden within the lane].
If one implants two spikes into the front of the wall of a lane and places a beam upon them, one's actions are of no significance [and it is forbidden to carry within the lane]. For a beam [to be significant, it] must be positioned over a lane and not next to it.",
+ "[The following rules apply when] a beam extends outward from one wall of a lane, but does not reach the second wall, or if one beam extends outward from one wall and another beam extends outward from the second wall: If they reach within three [handbreadths] of each other, there is no need to bring another beam. If there is more than three handbreadths between them, one must bring another beam.",
+ "Similarly, when two beams are positioned parallel to each other and neither of them is able to support a brick [of the required size], there is no need to bring another beam if the two beams can support the brick together.
If one is on a higher plane and the other is on a lower plane, we see the upper one as if it were lower and the lower one as if it were raised [and thus the two are regarded as though they were on the same plane]. [This applies] provided the upper board is not higher than 20 cubits high, the lower board is not less than ten handbreadths high and there would be less than three handbreadths between the two if the upper one were lowered and the lower one were raised until they were parallel to each other on the same plane.",
+ "If the beam is crooked, we consider it as if it were straight. If it is rounded, we consider it as if it were linear. Thus, if its circumference is three handbreadths, it is a handbreadth in diameter.
[The following rules apply when] a beam is located in the midst of a lane, but because it is crooked, a portion projects outside the lane, or because it is crooked, a portion projects above twenty [cubits] or below ten [handbreadths] high: We consider the distance that would remain between the two ends of the beam were the crooked portion [which projects outside the desired area] to be removed: If less than three handbreadths remain, there is no need to bring another beam. If [more remain], another beam is required.",
+ "When eight walls are positioned at the corners [of a square around] a well, two attached [perpendicularly] at each corner, they are considered to be an enclosure. Even though [the length of the] open portion exceeds that of the walls on each of the sides, since [there are walls] standing at all of the corners, it is permitted to draw water from the well and permit an animal to drink.
How high must each of these walls be? Ten handbreadths. The walls must each be six handbreadths wide, and there must be space between each wall for two teams - each consisting of four cattle - one entering and one departing. This measure is not more than thirteen and one third cubits.",
+ "[It is not always necessary for this space to have actual walls positioned at its corners]. If at one of the corners, or at all four of the corners, there is positioned a large stone, a tree, a mound whose incline is more than ten handbreadths within four cubits, or a bundle of reeds, [the following rules apply]: We see whether the article in question has a section one cubit long on either side that is ten handbreadths high when divided [at the corner]. [If this is true,] it is considered to be two walls positioned at a corner.
When five reeds are erected [around the corner of such a square] with less than three [handbreadths] between each pair of them, [the space between them is considered to be closed]. If there are six handbreadths on one side and six handbreadths on the other side, they are considered to be two walls positioned at a corner.",
+ "It is permissible to bring these four corners closer to the well, provided there is still enough space for the majority of a cow's body to be within these walls when it is drinking. Although one does not hold the head of the animal together with the vessel from which it is drinking, since there is space for the head [of a cow] and the majority [of its body] within [the square], it is permitted.
[If the square is this size,] it is permissible even for a camel [to use] it. If [the square] is smaller, it is forbidden to draw water within [the square], even for a kid whose entire body can enter within.
It is permissible to separate [the walls] from the well as far as one desires, provided that one adds straight walls on every side, so that there will never be more than thirteen and one third cubits between each of the two walls.",
+ "[The use of] such walls was permitted only in Eretz Yisrael, and for the sake of the herds of the festive pilgrims. Similarly, [this leniency] was granted only with regard to a fresh-water well that belongs to the public..
In contrast, should a person desire to drink, he should descend to the well and drink, or should make a barrier ten handbreadths high around the wall, stand within it, draw water, and drink. If the well is very wide and a man is unable to climb down it, he may draw water and drink within [a structure of] corner walls [as described above].",
+ "Similarly, it is forbidden to draw water from a cistern that belongs to the public or from a well that belongs to a private individual - even in Eretz Yisrael - unless one constructs a barrier ten handbreadths high around them.",
+ "When a person was drawing [water] for his animal that is standing between the walls [of the abovementioned enclosure], he may draw water and place it before [the animal] in the vessel [with which it was drawn].
If the [animal was in] a stall ten handbreadths high and four handbreadths [by four handbreadths] wide, whose front portion projected within such walls, the person should not draw water and place [the vessel] before [the animal]. [This restriction was instituted] lest the stall be broken and the person carry the bucket into the stall, and from the stall [bring it] to the ground of the public domain. Instead, he should draw water, pour it before [his animal], who will drink it itself.",
+ "When a person throws [an article] from the public domain into [a space surrounded by] walls of this nature, he is liable. Since there is an actual wall that is ten [handbreadths] high and more than four [handbreadths] by four [handbreadths] in area in every corner, the square is a definitive and distinct entity. Hence, the entire [enclosure] is considered to be a private domain.
[The above applies] even [were such a structure to be built] in a valley where there is no well, for there is a wall on each side of each corner [of the enclosure]. Even if many people pass through the enclosure, the walls are not considered to have been nullified.[Instead, the enclosure] is considered to be like a courtyard through which many people pass. [All agree that] a person who throws [an object] into [such a courtyard] is liable.If there is a well located within such an enclosure, [our Sages relaxed some of their restrictions and] permitted drawing water for an animal.",
+ "When one end of a courtyard enters between the walls of the abovementioned enclosure, it is permitted to carry from [the courtyard] into the enclosure and from the enclosure into [the courtyard]. When [portions of] two courtyards enter between the walls of the abovementioned enclosure, it is forbidden to carry [from the enclosure to the courtyards and from the courtyard to the enclosure] unless an eruv is made.
If the well dries up on the Sabbath, it is forbidden to carry between the walls [of the enclosure]. [Our Sages] considered these walls to be an acceptable enclosure to allow [people] to carry within, only because of the water. If the well begins to flow with water on the Sabbath, it is permitted to carry within [the enclosure], for an enclosure that is established on the Sabbath is an [acceptable] enclosure.
When the beam or pole [used to permit people to carry within] a lane is removed on the Sabbath, it is forbidden to carry within, even if it opens up to a carmelit.",
+ "When an excedra is constructed in an open area, it is permitted to carry within its entire space although it has only three walls and a roof. We consider it to be as though the edge of the roof descends and closes off the fourth side. A person who throws an article into it from the public domain is not liable. It is as if one throws an article into a closed lane that possesses a roof.
When the corner of a house or a courtyard is broken and an opening of ten cubits is created, it is forbidden to carry within it at all. Although [generally] whenever an opening is ten cubits or less we consider it to be an entrance, [no leniency is granted in this instance, because] an entrance is not made in a corner.
Should there be a board extending across the length of the opening, it is considered as if it descends and closes the opening. Thus, it is permitted to carry within the entire area. [This leniency applies] provided [the beams] are not [constructed at] an angle.",
+ "The term \"fingerbreadth\" when used as a measurement, universally refers to the width of a thumb. A handbreadth is the size of four fingerbreadths. Whenever the term \"cubit\" is used whether with regard to the laws of the Sabbath, a sukkah, or the prohibition of growing mixed species, it refers to a cubit of six handbreadths.
There are times when we measure a cubit as six handbreadths pressed one to the other, and other occasions when we consider the handbreadths as amply spaced one from the other. In both instances, the intent is that this lead to a more stringent ruling.
For example, the length of a lane [is required to be a minimum of] four cubits. These are measured in amply spaced cubits. The height [of a lane may not exceed] twenty cubits. These are measured in constricted cubits. Similarly, the length of an opening [may not exceed] ten cubits. These are measured in constricted cubits. Similar principles apply regarding the laws of a sukkah and the prohibition of growing mixed species."
+ ],
+ [
+ "A person who transfers an article from a private domain into the public domain, or from the public domain into the private domain is not liable, unless he transfers an amount that will be beneficial [to accomplish a purpose]. The following are the minimum amounts for which one is liable for transferring:
Human food, the size of a dried fig. This quantity may include a combination of [different types of foods], provided the amount of food itself is the size of a dried fig. The shells, the seeds, the stems, the chaff, and the bran are not included [in this measure].",
+ "[The minimum measure for which one is liable for transferring] wine is a quarter of a revi'it; if it has congealed, a k'zayit. For the milk of a kosher animal, a gulp. For non-kosher milk, enough to apply to one eye. For a woman's milk and egg-white, enough to put in an ointment. For oil, enough to anoint the the small toe of a newborn infant.
Dew, enough to serve as a base for an eye ointment. An eye ointment, enough to be mixed with water [and be applied to an eye]. Water, enough for washing the surface of a mortar. Honey, enough to apply to a wound. Blood, all other liquids, and all sewage water, a revi'it.",
+ "[The minimum measure for which one is liable for transferring] straw from grain is a cow's mouthful. Straw from beans, a camel's mouthful. If, however, one transfers bean straw with the expressed purpose of feeding it to a cow, one is liable for transferring a cow's mouthful. Eating that involves difficulty is still considered to be eating. Straws from the ears of grain, a lamb's mouthful. Grass, a kid's mouthful.
Leaves of garlic and leaves of onion when fresh are considered to be human food. Hence, their measure is the size of a dried fig. When they are dry, their measure is a kid's mouthful.
[Should one take out a combination of these substances,] their amounts should not be combined to hold one liable according to the more stringent measure. They should, however, be combined to hold one liable according to the more lenient measure. What is implied? When a person takes out both straw from grain and straw from beans, if the amount he takes out is enough to fill a cow's mouth, he is not liable. If it is enough to fill a camel's mouth, he is liable. The same applies regarding all similar dimensions of the Sabbath laws.",
+ "[The minimum measure for which one is liable for transferring] wood is the amount necessary to cook a portion of a chicken's egg the size of a dried fig, when the egg is beaten and mixed with oil and placed in a pot.
A person who transfers a reed is liable when it is large enough to make a pen that reaches to the top of his fingers. If, however, the reed is thick or crushed, [and thus is unfit for use as a pen,] the measure [for which one is liable] is the same as for wood.",
+ "[The minimum measure for which one is liable for transferring] spices is the amount necessary to spice an egg. [Different] spices can be combined [to make up this measure].
Pepper, even the slightest amount. Pine sap, even the slightest amount. A substance with a pleasant fragrance, even the slightest amount. A substance with an unpleasant fragrance, even the slightest amount. Perfumes, even the slightest amount. Fine purpled dye, even the slightest amount. Rosebuds, one.
Pieces from utensils made from hard metal - e.g., bronze or iron - even the slightest amount. [Chips] from the stones of the altar, or from the earth of the altar, [pieces] of decayed scrolls or their wrapping cloths, even the slightest amount, for [these articles] are [required to be] entombed.
A coal, even the slightest amount. A person who transfers a flame is not liable.",
+ "A person who transfers seeds of garden plants that are not fit for human consumption is liable for [transferring] a measure that is almost the size of a dried fig. [A person is liable for transferring] two cucumber seeds, two gourd seeds, and five Egyptian bean seeds.
[A person who] transfers coarse bran [is liable for transferring a quantity] fit to place on the opening of the crucible of a gold refiner. [The measure for which a person is liable for transferring] fine bran [depends on his intent]: If [he intends to use the bran as] food [for humans], the measure is the size of a dried fig. As food for animals, a kid's mouthful. For paint, enough to paint a small cloth.
The buds of shrubs and carobs that have not yet become sweet, the size of a dried fig. After they become sweet, a mouthful of a kid. In contrast, luf, mustard, turmos,and all other foods that are pickled, whether they have become sweet or not, [the measure for which one is liable is] the size of a dried fig.",
+ "[When a person] transfers seeds to eat, [he is liable for transferring] five. [If his intent] is to use them as fuel, they are considered to be wood. For counting, two, for sowing, two.
[Similarly, the measure for which a person is liable for transferring] hyssop [depends on his intent]. If [his intent] is for human consumption, he is liable for [an amount equal to] the size of a dried fig. For animal consumption, a kid's mouthful. For fuel, the measure of wood; for sprinkling, the measure acceptable for sprinkling.",
+ "[A person who] transfers nut shells, pomegranate shells, isatis, pu'ah, and other dyes [is liable for transferring a quantity] that is sufficient to dye a small garment - e.g., the hairnet young girls place on their heads.
Similarly, one who transfers urine that is forty days old, Alexandrian niter, soap, cimonia, ashlag, and all other cleansing agents [is liable for transferring] the amount necessary to wash a small garment - e.g., the hairnet young girls place on their heads.
A person who transfers herbs that are soaking [is liable for transferring] an amount sufficient to dye a sample for a weaver.",
+ "A person who transfers ink on a quill [is liable for transferring] a measure sufficient to write two letters. If, however, a person removes [the dried concentrate used to make] ink or ink in an inkwell, a larger amount is necessary [for him to be liable], i.e., the amount necessary for a person to dip a pen in and write two letters.
If [a person transfers] enough [ink] to write one letter in an inkwell and enough [ink] to write one letter on a quill or enough dry ink to write one letter and enough ink to write one letter on a quill, there is a doubt whether he is liable or not.
[When a person takes out enough ink to write] two letters and writes them as he is walking, he is liable. Writing them is considered to be placing them down. [When a person takes out enough ink to write] one letter and writes and then takes out [enough ink to write] a second letter and writes it, he is not liable. For [the ink for] the first letter is lacking.",
+ "[A person who transfers] eye paint, whether for medicinal or cosmetic purposes, [is liable for transferring an amount sufficient] to paint one eye. In places where [a woman] would not apply eye paint to less than two eyes as a cosmetic practice, a person who takes out eye paint for cosmetic purposes is not liable unless he takes out a quantity sufficient to paint two eyes.
Tar or sulfur, enough to make a hole. Wax, enough to place on a small hole. Paste, enough to place on a board to catch birds. Fat, enough to grease [a space] the size of a sela under a cake [in an oven].",
+ "[A person who transfers] red clay [is liable for transferring an amount] sufficient to make a seal for a letter.Clay, enough to make the opening of a crucible.
Manure or fine sand, enough to fertilize a leek. Coarse sand, enough to mix with a full trowel of lime. Firm clay, enough to make the opening of a goldsmith's crucible. Hair, enough to mix with clay to make the opening of a goldsmith's crucible. Lime, enough to apply to a girl's smallest finger. Dust or ash, enough to cover the blood of a small bird. A pebble, enough for an animal to feel if it was thrown at it - i.e., the weight of ten zuzim. A shard, enough to contain a revi'it.",
+ "[A person who transfers] rope [is liable for transferring an amount] sufficient to make a handle for a container. Reeds, enough to make a hook to hang a sifter or a sieve. Palm leaves, enough to make a handle for an Egyptian basket. Palm bast, enough to use as a stopper for a small pitcher of wine. Unprocessed wool, enough to make a ball the size of a nut.
Bone, enough to make a spoon. Glass, to sharpen the point of a weaver's needle or to cut two threads at once.",
+ "[A person] is liable for transferring two hairs from the tail of a horse or of a cow. If he transfers one bristle from a pig's [back], he is liable. Fibers from a date palm, two. The bark of the date branches, one.
From cotton, from silk, camel's wool, rabbit's wool, wool from an animal of the sea, or any other fibers that can be spun, enough to spin a thread four handbreadths long.
When a person transfers cloth, sack, or leather, the same minimum measurements that apply with regard to the laws of ritual purity also apply with regard to transferring [on the Sabbath]: [The size of] a cloth for which one is liable for transferring] is three [fingerbreadths] by three [fingerbreadths]; sackcloth, four [handbreadths] by four [handbreadths]; leather, five [handbreadths] by five [handbreadths].",
+ "When a person transfers an animal hide that was not processed at all and is thus soft, the measure [for which he is liable] is enough to wrap a small weight the size of a shekel. When [it is in the first stages of being processed - i.e.,] salt has been applied to it, but not flour and gall-nut juice, the measure [for which one is liable] is enough to make an amulet. If flour has been applied to it, but not gall-nut juice, the measure is enough to write a bill of divorce upon it. If it has been processed entirely, its measure is five [handbreadths] by five [handbreadths].",
+ "[A person who transfers] processed parchment [is liable for transferring a piece] sufficient for the passage from Shema to uvish'arecha. Duchsustos, enough to write a mezuzah on it.
Paper, enough to write on it two letters for a customs officer's receipt. These two letters are larger than the letters we [usually write]. A person who transfers a customs officer's receipt is liable even though he has already shown it to the customs officer and has been exempted because of it, for it will serve forever as proof [of his having paid].
A person who transfers a promissory note that has been paid or a paper that has been erased [is liable for transferring] enough to wrap around a small flask of perfume. If it has a portion of clean paper large enough to write two letters for a custom officer's receipt, he is liable.",
+ "A person who transfers an animal, a wild beast, or a fowl is liable even if it is alive. A living person, by contrast, is not considered to be a burden. Nevertheless, if he is bound or sick, a person who transfers him is liable.
A woman may walk her son if he can pick up one foot and place down the other.",
+ "A person who transfers a living child with a purse hanging around his neck is liable, because of the purse, for the purse is not considered to be subsidiary to the child. If, however, one transfers an adult who is wearing clothes and rings on his hands, one is not liable, for everything is considered to be subsidiary to him. If, by contrast, his garments were folded [and held] on his shoulder, a person who carries him is liable.",
+ "[A person who transfers] a live locust of the smallest size [is liable]. If it is dead, [he is liable for transferring an amount] the size of a dried fig. [For transferring] \"a bird of the vineyards,\" [one is liable for transferring] even the smallest amount, regardless of whether it is alive or dead, since it is preserved for medicinal purposes. The same applies in all similar cases.
The minimum measure for which one is liable for transferring [flesh from] a human corpse, [flesh from] the carcass of an animal, or [flesh from] a dead crawling animal is the same as the minimum amount of these substances capable of imparting ritual impurity: From a human corpse and from an animal carcass, the size of an olive. From a crawling animal, the size of a lentil.",
+ "If there is exactly an olive-sized portion [of an animal carcass in one place] and a person removes a portion half the size of an olive from it, he is liable. [This decision is rendered,] because his actions are effective in reducing [the amount of impure substance to the extent] that the minimum amount that can convey impurity is no longer present.
If, however, he removes a quantity aproximately half the size of an olive from a quantity that is one and a half times the size of an olive, he is not liable. The same principles apply with regard to other sources of impurity.",
+ "When does [the abovementioned rule,] that a person is liable only when he transfers the minimum of a standard measure of a substance, apply? When the person transfers the substance without any specific intent. If, however, a person transfers a [seed] to sow, or a substance for medicinal purposes, to show as an example, or the like, he is liable for the slightest amount.",
+ "Should a person who stores a substance to use as seed, or to use for medicinal purposes, or a substance to be shown as a sample, [afterwards,] forget the reason for which he stored the substance, and remove it without any specific intent, he is liable regardless of its size. Another person, by contrast, is not liable [if he transfers this article] unless it is of the prescribed measure.
If after transferring the article [for the intent he originally had], the person throws it into a storeroom, even if it is [set aside] in a distinct place, his original intent is considered to have been nullified. Therefore, if he brings in the article afterwards, he is not liable unless it is of the prescribed measure.",
+ "When an entity is not usually stored away, nor is it fit to be stored away - e.g., a woman's menstrual discharge - a person who stores it and then transfers it is liable. Other people, by contrast, are exempt for [transferring] such an article, for [in general] one is not liable unless one transfers an article that is fit to be stored and that people generally store.",
+ "A person who transfers half of the prescribed measure [of a substance] is not liable. Similarly, a person who performs half the measure of any of the other [forbidden] labors is not liable.
If a person transfers half of the prescribed measure [of a substance], places it down, and then returns and transfers the second half, he is liable. If, however, he picks up the first half before he places down the second half, it is as if [the first half] were burned, and he is not liable.
When a person transfers half of the prescribed measure [of a substance], places it down, and then returns and transfers the second half, passing it over the first [half without placing it on the ground], he is liable [if the second half] is [held] within three handbreadths of the first half. [The rationale is] that transferring is considered equivalent to placing the object down on a substance.
If, by contrast, he throws the second half, he is not liable unless it comes to rest on a substance [within the domain where the first half was placed].",
+ "[When a person] transfers half the prescribed measure [of a substance], and afterwards transfers another half of the prescribed measure [of that substance] to the same domain in a single period of unawareness, he is liable.
[Different rules apply if] he transfers [the two half-measures] to two different domains. If there is a domain into which one would be liable [for transferring an article interposed] between [the two domains], one is not liable [for transferring these two halves]. If there is a carmelit between them, they are considered to be a single domain, and [the person who transfers the two half-measures] is liable to bring a sin offering.",
+ "When a person transfers less than the prescribed measure [of a substance], but before he places it down, [the substance] swells in size and reaches the prescribed measure [he is not liable]. Similarly, one is not liable if one transfers more than the prescribed measure [of a substance], but before he places it down [the substance] diminishes in size and becomes less than the prescribed measure.",
+ "[The following rule applies when] a person transfers a portion [of a food] the size of a dried fig with the intent of eating it, but before he places it down it diminishes in size: If he [reconsiders and] decides to use it to sow, or for medicinal purposes, he is liable, because of the intent he had at the time he placed it down.
If a person transfers [a quantity of seeds] smaller than the size of a dried fig with the intent of sowing them, but before he places them down, changes his mind and decides to eat them, he is not liable. If [the seeds] swell in size before they are placed down and reach the size of a dried fig before he changes his mind [and decides to] eat them, he is liable. Even if he had not change his mind, he would still have been liable because of his original intent.",
+ "When a person transfers a portion [of a food] the size of a dried fig with the intent of eating it, it diminishes in size, and then it swells [to the size of a dried fig] again before it is placed down, there is a question [whether he is liable or not]: [Does the fact that in the interim, it was not of sufficient size for its transfer to incur liability cause that liability] to be deferred [forever] or not?
When a person throws a portion of the food the size of an olive into a house that is impure and by doing so, complements the quantity of food that was already in the house, causing there to be an amount [of food] the size of an egg [in the impure house], there is a question [whether he is liable or not]: Is he liable for transferring [the portion of] food that is equivalent to the size of an olive, because he completed the measure of food that is significant with regard to the laws of ritual impurity, or is he not liable?",
+ "A person who transfers less than the standard measure [of a substance] is not liable even though he transfers it in a container. [The rationale is that] the container is subsidiary [to its contents]; [when the person transfers it,] he is concerned not with the container, but with its contents.
Accordingly, if a person transfers a man who is alive and who is not bound on a bed, he is not liable, for the bed is considered to be subsidiary to the man. These principles apply in all similar situations.
A person who transfers a perfumer's box is liable for only a single [sin offering], although it contains many different types [of scents]. [Similarly,] even if he transfers [several items] in his hand, he is liable for only a single sin offering, for [he has performed] a single act of transfer."
+ ],
+ [
+ "We may not go out [wearing] any weaponry on the Sabbath. [The following rules apply should one] go out [wearing weaponry]: If they are objects that are worn as garments - e.g., a coat of mail, a helmet, or iron boots - one is not liable. If, however, one goes out [carrying] articles that are not worn as garments - e.g., a spear, a sword, a bow, a round shield or a triangular shield - he is liable.",
+ "We may not go out wearing a sandal studded with nails to fasten it. Even on festivals, the Sages decreed that we should not go out wearing [such sandals].
It is permitted to go out wearing a belt with pieces of gold and silver imbedded into it as kings wear, for this is a piece of jewelry, and it is permitted [to wear] all jewelry. [This license is granted] provided [the belt] does not hang loosely, lest it fall in the public domain and one go and bring it.",
+ "A ring that has a seal is considered to be a piece of jewelry for a man, but not for a woman. A ring without a seal, by contrast, is considered to be a piece of jewelry for a woman, but not for a man. Accordingly, a woman who goes out wearing a ring that has a seal and a man who goes out wearing a ring without a seal are liable.
Why are they liable? They did not transfer them in an ordinary manner - i.e., it is not an ordinary practice for a man to wear a ring on his finger that is not appropriate for him, nor for a woman to wear a ring on her finger that is not appropriate for her. [Nevertheless,] there are times when a man gives his ring to his wife to hide at home and she places it on her finger while she is walking. Similarly, there are times when a woman gives her ring to her husband to take to a jeweler to fix, and he places it on his finger while he is walking to the jeweler's store. Therefore, [although the rings are not appropriate for the individuals mentioned above, because they do occasionally wear such rings,] they are considered to have transferred them in an ordinary manner. Accordingly, they are liable.",
+ "Although a ring that does not have a seal is considered to be a piece of jewelry for a woman, a woman should not go out wearing such a ring, lest she take it off in the public domain and show it to her friends, as women often do. If, however, she went out wearing such a ring, she is not liable.
A man, by contrast, may go out wearing a ring that has a seal, for it is considered to be a piece of jewelry for him and it is not usual practice for a man to show off [his jewelry to others]. It has, [nevertheless,] become accepted practice for people to go out without wearing any rings at all.",
+ "A woman who goes out [wearing] a pin with an eye is liable, while a man is not liable. A man who goes out [wearing] a pin without an eye is liable, while a woman is not liable, for this is considered to be a piece of jewelry for her. She is prohibited against wearing it only because of a decree lest she [take it off and] show it to her friends.
The [following] general principles apply: Whenever a person goes out wearing an item that is not considered to be jewelry for him, and it is not [worn as] a garment, he is liable if he transfers it in an ordinary manner.
Whenever a man goes out wearing a piece of jewelry that hangs loosely and could easily fall and thus cause him to bring it through the public domain, and similarly, whenever a woman goes out wearing a piece of jewelry that she is likely to take off and show [to her friends], they are not liable.
Whenever an adornment that is not likely to fall, nor is it likely to be shown to others, [a woman] is permitted to go out [wearing] it. Therefore, she may go out [wearing] a bracelet that is placed on the forearm or [a garter that is placed on] the thigh if it clings tightly to the flesh and will not slip off. These rules apply in other similar situations.",
+ "A woman should not go out with woolen strands, linen strands, or straps attached to her head lest she remove them when she immerses herself and carry them in the public domain.
She should not go out [wearing] a frontlet on her forehead, nor with bangles of gold that hang from the frontlet on her cheeks if they are not sewn together. Nor may [she go out wearing] a crown of gold on her head, nor with the ankle chains worn by maidens so that they will not take long strides and thus destroy [the signs of] their virginity.
It is forbidden to go out [wearing] any of these articles lest they fall and one carry them by hand.",
+ "A woman should not go out [wearing] a necklace, a nose ring, a flask of perfume attached to her forearm, a small round pouch in which balsam oil is placed, referred to as a cochellet.
Nor should she wear a wig that will give the appearance that she has a full head of hair, nor a woolen pad that goes around her face, nor a false tooth, nor a golden crown that she places over a black tooth or a red blemish that she has on her teeth. She may go out with a silver tooth, because this is not obvious.
All these prohibitions were instituted lest {the article fall and [the woman] carry it in her hand or} lest she remove it and show it to a friend.",
+ "Whenever the Sages forbade wearing an item in the public domain, it is forbidden to go out [wearing] that item even in a courtyard for which there is no eruv. An exception is made with regard to a face pad and a wig; permission is granted to go out [wearing] them to a courtyard where there is no eruv so that [the woman] would not appear unattractive to her husband.
A woman who goes out [carrying] an empty flask with no perfume is liable.",
+ "A woman may go out [wearing] strands of hair that are attached to her head. Water passes through them and they are therefore not considered to be an interposing substance were she to immerse herself. [Consequently,] she will not remove them. Hence, there is no necessity to prohibit [wearing them lest she remove them] and carry them into the public domain.
This applies regardless of whether [the strands of hair were taken from] the woman's own tresses, those of another woman, or from an animal. An elderly woman should not, however, go out [wearing strands of hair from] a young woman, for they are becoming to her, [and we fear that] she might remove them and show them to a friend. A young woman, by contrast, may go out [wearing] strands of hair from an elderly woman.
Any woven hair-covering may be worn.",
+ "A woman may go out [wearing] strands [tied around] her neck, because she does not tie them tightly, and they are therefore not considered to be an interposing substance [with regard to ritual immersion]. If, however, they are colored, she may not go out wearing them, lest she show them to a friend.
A woman may go out wearing a golden diadem, since these are worn only by dignified woman who are not accustomed to removing [their jewelry] and showing them to their friends. A woman may also go out [wearing] a frontlet on her forehead with bangles of gold [that hang from the frontlet], provided they are sewn into her head-covering so that they do not fall. The same applies in all similar situations.",
+ "A woman may go out with wadding in her ear provided it is attached to her ear, with wadding in her sandal provided it is attached to her sandal, and with wadding for her menstrual discharge even though it is not attached. [The latter rule applies] even if it has a handle. Since it is repulsive, even if it falls, she would not carry it.",
+ "She may go out with pepper, a grain of salt, or any other substance that is placed in the mouth [to prevent] bad breath. She should not, however, place these substances in her mouth on the Sabbath itself.
Women may go out [wearing] slivers of wood in their ears, or with bells on their necks or garments, and with a cloak fastened with a make-shift button.
Indeed, a woman may fasten her cloak in this manner using a stone or a nut on the Sabbath and go out, provided she does not [use this leniency as] a ruse and use a nut for this purpose in order to bring it to her young son. Similarly, she should not fasten her cloak in this manner using a coin, for it is forbidden to carry it. If her cloak was fastened [using a coin], she may go out wearing it.",
+ "A man may go out to the public domain with a sliver of wood in his teeth or in his sandal. If, however, it falls, he should not put it back. [He may go out with] wadding or a sponge over a wound, provided he does not wind a cord or a string over them. [The latter restriction applies] because he considers the cord or the string as important and they do not assist [the healing of] the wound.
[He may go out with] a garlic peel or an onion peel on a wound, and with a bandage on a wound. He may open and close [the bandage] on the Sabbath. [He may go out with] a compress, a plaster, or a dressing on a wound. [Similarly, one may go out with] a sela on a footsore, a locust's egg, a fox's tooth, a nail from a gallows, and any other entity that is hung on a person's body to [bring] a cure, provided that physicians say that it is effective.",
+ "[A woman] may go out with a tekumah stone or with the weight of a tekumah stone, which was weighed [and carried] with the intent that it serve as a remedy. This applies not only to a pregnant woman, but to all women, [as a safeguard] lest they become pregnant and miscarry.
One may go out [wearing] an amulet that has proven its efficacy. What is an amulet that has proven its efficacy? [An amulet] that has cured three individuals or that was prepared by an individual who cured three people with other amulets. If a person goes out wearing an amulet that has not proved its efficacy, he is not liable. [The rationale:] he carried it out as a garment. Similarly, a person who goes out [wearing] tefillin is not liable.",
+ "A person who has a wound on his foot may go out [wearing] one sandal on his healthy foot. If, however, a person does not have a wound on his foot, he may not go out [wearing] a single sandal.
A child should not go out [wearing] the sandals of an adult. He may, however, go out [wearing] the cloak of an adult. A woman should not go out [on the Sabbath], [wearing] a loose-fitting sandal, nor [wearing] a new sandal that she did not wear for even a short period of time before [the commencement of the Sabbath].
A one-legged man may not go out [wearing] his wooden leg. We may not go out [wearing] wooden shoes, because it is not the ordinary practice to wear them. If, however, one goes out [wearing] them, he is not liable.",
+ "[A man] may go out [wearing] tufts of flax or a woolen wig worn by men with sores on their heads. When does this apply? When he colored them with oil and wound them, or he went out [wearing] them [at least] momentarily before the commencement of the Sabbath. If, however, he did not perform a deed [that indicated his desire to use these articles], nor did he go out [wearing] them before the Sabbath, it is forbidden for him to go out [wearing] them.",
+ "We may go out [wearing] coarse sackcloth, tent-cloth,a thick woolen blanket, or a coarse wrap [as protection] against rain. We may not, however, go out [wearing] a chest, a container, or a mat, [as protection] against the rain.
When a pillow and a blanket are soft and thin as garments are, one may go out [wearing] them as a wrap on one's head on the Sabbath. When they are firm, they are considered to be burdens and it is forbidden.",
+ "We may go out with bells woven into our clothes. A servant may go out [wearing] a clay seal around his neck, but not with a metal seal, lest it fall and he carry it.
[The following rules apply when] a person wraps himself in a tallit and folds it, either [holding the folds] in his hand, or [placing them] on his shoulder: If his intent is that [the ends of the garment] should not tear or become soiled, it is forbidden. If his intent is for the sake of fashion, since this is the style in which people of his locale wear their clothes, it is permitted.",
+ "A person who goes out [to the public domain] with a garment that is folded and placed on his shoulders is liable. He may, however, go out with a wrap [folded] around his shoulders even though a thread is not tied to his fingers.
Whenever a wrap does not cover [a person's] head and the majority of his body, he is forbidden to go out [wearing it]. A cloth that is worn as a head covering that is short and not wide should be tied below one's shoulders. Thus, it will serve as a belt and one will be permitted to go out [wearing] it.",
+ "It is permitted to wrap oneself in a tallit that has unwoven strands at its edges, even though they are long and do not enhance the appearance of the tallit, because they are considered to be subsidiary to it. The person [wearing the tallit] does not care whether they exist or not.
Based on the above, a person who goes out [wearing] a tallit whose tzitzit are not halachically acceptable is liable. For these strands are important to him and he is concerned with completing what they are lacking, so that they can be considered to be tzitzit.
When, however, the tzitzit are halachically acceptable, it is permitted to go out [wearing this garment] during the day and during the night. Tzitzit that are halachically acceptable are not considered to be a burden, but rather to be an article that enhances the garment and beautifies it. Were the strands of tzitzit that are halachically acceptable to be considered a burden, one would be liable [for wearing such a garment] even on the Sabbath day, since a positive commandment [whose negation] is not [punishable by] karet does not supersede the Sabbath [prohibitions].",
+ "A tailor should not go out on the Sabbath with a needle stuck into his clothes, nor a carpenter with a sliver of wood behind his ear, nor a weaver with wool in his ear, nor a carder of flax with a string around his neck, nor a money-changer with a dinar in his ear, nor a dyer with a sample in his ear.
If one [of these individuals] goes out [wearing such an article], he is not liable. Although this is the usual practice for artisans of this craft, [he is not liable,] because he is not considered to have transferred the article in an ordinary manner.",
+ "A zav who goes out with his receptacle is liable, for this is the only way this receptacle is transferred. [He is liable] although he has no need to take out [the receptacle] itself; [he needs it] only to prevent his clothes from being soiled. For a person who performs a labor is liable even when he has no need for the actual labor he performed.",
+ "What should a man do when he finds tefillin in the public domain on the Sabbath? He should wear them in the ordinary fashion, placing the head tefillin on his head and the arm tefillin on his arm, enter a home and remove them there. Afterwards, he should go out, return, put on a second pair, [return to the home,] remove them, and [continue this pattern] until he brings in all [the tefillin].
If there were many pairs of tefillin and there was not enough time to bring them in during the time by wearing them as garments, he should remain [watching] them until [after] nightfall, and bring them in on Saturday night. In a time of oppressive decrees, when one might fear to linger and watch them until the evening because of the gentiles, he should cover them where they are located, leave them, and proceed [on his way].",
+ "Should he be afraid to wait until after nightfall because of thieves, he should take the entire group at once and carry them less than four cubits at a time, or he should give them to a colleague [standing within four cubits], who in turn will give them to another colleague until they reach the courtyard at the extremity of the city.
When does the above apply? When they are found together with their straps that are tied with the knots with which tefillin are tied, since then they are surely tefillin. If, however, their straps are not tied, one should not pay attention to them.",
+ "A person who finds a Torah scroll should linger and watch it until after nightfall. In a time of danger, he may leave it and go on his way. If rain is descending, one should wrap himself in the parchment, cover it [with one's outer garments], and enter [a home] with it.",
+ "On Friday, shortly before nightfall, a tailor should not go carrying a needle in his hand, nor should a scribe [go out carrying] his pen, lest he forget and transfer it on the Sabbath.
A person is obligated to check his clothes on Friday before nightfall, lest he forget something in them and [inadvertently] transfer it on the Sabbath.
It is permissible to go out wearing tefillin on Friday shortly before sunset. Since a person is obligated to touch his tefillin at all times, there is no possibility that he will forget them. If a person forgets and goes out to the public domain [wearing] tefillin, [when] he remembers the tefillin on his head, he should cover his head until he reaches his home or the house of study."
+ ],
+ [
+ "It is forbidden to transfer a burden on an animal on the Sabbath, as [Exodus 23:12] states, \"[On the seventh day, you shall cease activity,] and thus your ox and your donkey may rest.\" This includes [not only] an ox and a donkey, but all animals, beasts, and fowl.
Although a person is commanded to have [his animals] rest, he is not liable [for causing them to work], for the prohibition is derived from a positive commandment. Therefore, a person who directs his animal [while] it is carrying a burden on the Sabbath is not liable.",
+ "Behold, there is [also] an explicit prohibition in the Torah [against working with an animal] as [Exodus 20:10] states: \"Do not do any work on the Sabbath. [This includes] you, your son, your daughter, your servant, your maidservant and your beast.\"
[This means that one should not perform forbidden labors such as] plowing and the like [together with an animal]. Since this is a prohibition which is punishable by death, [its violation does not incur] lashes.",
+ "It is forbidden for a Jew to lend or hire a large animal to a gentile so that the latter may perform work with it on the Sabbath, since [the Jew] is commanded to have his animal rest.
Our Sages forbade selling a large animal to a gentile, lest one come to lend or hire [an animal to work on the Sabbath]. A person who makes such a sale is penalized and is required to repurchase the animal, even if this requires paying ten times its worth.
Even an animal that is injured should not be sold [to a gentile]. It is, however, permitted to sell [an animal to a gentile] through a broker, since a broker neither lends nor hires [beasts].",
+ "It is permitted to sell a gentile a horse, since a horse is used only for human transportation and not for transporting burdens. [Hence, there is no forbidden labor involved, because] \"a living entity carries itself.\"
Just as it is forbidden to sell [such an animal] to a gentile, so too is it forbidden to sell it to a Jew who, we suspect, might sell it to a gentile.
One may, however, sell [a gentile] a cow for the purpose of slaughter, [provided] he slaughters it in the seller's presence. One should not, however, sell [any animal], even an ox fattened for slaughter, without an explicit condition, lest the purchaser delay and work with it [on the Sabbath in the interim].",
+ "In a place where the accepted custom is to sell a small animal to gentiles, one may make such a sale. In a place where the accepted custom is not to make such sales, one should not.
In all places, however, a large non-domesticated animal should not be sold [to a gentile], just as a large domesticated animal should not be sold unless one does so via a broker.",
+ "[The following rules apply when] a person is on a journey and night falls on Friday, [but] he is not accompanied by a gentile to whom he could give his purse: If he has an animal with him, he should place his purse on [the animal] while it is walking, and when [the animal] desires to stand, he should remove [the purse] from it, so that it will not stand still while carrying [the purse]. [In this manner,] neither the removal of an article from its place, nor placing it down in a new position will have been performed [by the animal].
It is forbidden for him to direct the animal, even with his voice alone, as long as the purse is on it, so that he will not be considered to be directing his animal on the Sabbath. Our Sages decreed that one should not place a purse on an animal on the Sabbath unless one is not accompanied by a gentile.",
+ "Although the person is also accompanied by a deaf mute, a mentally incompetent individual, and a minor, he should place his purse on the donkey rather than give to one of these individuals, for they are humans and are members of the Jewish people.
If he is accompanied by a deaf-mute and a mentally incompetent individual, and does not have an animal with him, he should give it to the mentally incompetent individual. If [he is accompanied by] a mentally incompetent individual and a minor, he should give it to the mentally incompetent individual. If [he is accompanied by] a deaf-mute and a minor, he may give it to whomever he desires.
If he does not have an animal with him, nor is he accompanied by one of these individuals, he should walk [carrying his purse] less than four cubits [at a time]. Even if he has acquired a lost article, he may [move it] by walking less than four cubits [at a time].
[Different rules, however, apply to a lost article that] he has not acquired: If he can linger and wait until nightfall, he should. If not, he may [carry it] by walking less than four cubits [at a time].",
+ "It is permitted to lead an animal in the public domain with its reins and its bridle, provided the bridle and reins are appropriate for it - for example, a horse with a neck-ring, a camel with a rope tied to its mouth, a female camel with an iron bit, and a dog with a muzzle.
If, however, one took out an animal with a bridle that is insufficient - e.g., one tied a rope in the mouth of a horse - or with a bridle that is excessive, for it would be controlled with a lesser one, - for example one took out a donkey with a horse's neck-ring, or a cat with a muzzle, it is considered to be a burden. For any excessive or insufficient restraint is considered to be a burden.",
+ "A person should not tie camels together and lead them. [Moreover,] even when they were tied together on Friday, he should not lead them on the Sabbath. One may, however, gather the ropes [of many camels] in one's hand, provided none of the ropes extends more than a handbreadth outside one's hand and the rope leading from [each] camel's mouth to one's hand is at least a handbreadth above the earth.
Why is one prohibited from leading camels that are tied to each other? Because it appears as if he is leading them to the marketplace where animals are sold or used for sport. For this reason, a person should not go out [leading] an animal wearing a bell around its neck, even if its clapper is plugged [so that] it does not produce a sound.",
+ "An animal should not go out with a bell [attached to] its coverings, a seal [attached to] its neck, a seal [attached to] its coverings, a strap on its foot, or a ladder on its neck.
A donkey may not go out with a saddle-cloth unless it is tied to it on Friday. A camel should not go out with a patch attached to its hump or its tail unless it is tied to both its hump and its tail.
A camel should not go out with its foreleg tied to its hind legor its foreleg bound. The same applies to all other animals.",
+ "Chickens may not go out with cords, nor with straps on their feet. Rams may not go out with a small wagon under their fat tail. Ewes may not go out with [chips of] wood that are placed in their nostrils so that they sneeze and dislodge the worms in their brains.
A calf may not go out with a small yoke [that is placed] on its neck to break [its nature] and accustom it [to bearing a yoke so that later it will wear a larger yoke for] plowing. An animal may not go out with a muzzle placed in its mouth so that it will neither bite nor eat. A cow may not go out with a hedgehog skin on its teats so that crawling animals will not suck from it when it sleeps, nor may it go out with a strap between its horns, regardless of whether it is placed there as an ornament or as a restraint.
When a goat's horns are pierced, it may go out with a rope tied to its horns on the Sabbath. If the rope is tied to [the goat's] beard, it is forbidden, lest it tear off and the person carry it in his hands in the public domain. The same applies in all similar situations.",
+ "Rams may go out with a wide strap tied against their genitals so that they will not copulate with females, with a hard piece of leather strapped over their hearts so that they will not be attacked by wolves, and with an embroidered cloth that is placed on them to make them more attractive.
Ewes may go out with their fat tail tied to their backs, [exposing them] so that rams will copulate with them, or tied downward so that rams will not copulate with them. They may go out covered with a cloth so that their wool will remain clean.
Goats may go out with their teats tied so that their milk will dry up. They should not go out, however, [with their teats tied] so that no milk will flow out until they are milked in the evening.",
+ "A donkey should not go out [wearing] a saddle even when it is tied upon it on Friday. A horse may not go out wearing a fox's tail or with a scarlet thread between its eyes.
An animal should not go out with a feeding bag [attached] to its mouth, nor with metal shoes, nor with an amulet that has not proven its efficacy for an animal. An animal may, however, go out with a bandage placed on a wound, with plates placed on a broken bone, or with a placenta that is hanging from it.
We may plug up a bell hanging around its neck and allow [an animal] to stroll with it in a courtyard. Similarly, one may place a saddlecloth on a donkey and allow it to stroll in a courtyard. One may not, however, attach a feeding bag to [an animal] on the Sabbath [even when it will not go beyond a courtyard].",
+ "Just as a person is commanded that his animals rest on the Sabbath, so too, he is commanded that his servants and maidservants rest. Although they have the power of thought, and act according to their own volition, [their master] is obligated to watch over them and prevent them from performing [forbidden] labor on the Sabbath, as [Exodus 23:12] states: \"Thus your ox and your donkey may rest, and the son of your maidservant and the foreigner may find repose.\"
The servants and maidservants whom we are commanded to have rest [on the Sabbath] are servants that have been circumcised and have immersed themselves [in the mikveh], so that they be granted the status of servants who have accepted the mitzvot that servants are obligated to observe. By contrast, servants who have not been circumcised and have not immersed themselves, but have merely accepted [the observance of] the seven [universal] laws commanded to the descendants of Noach, are considered equivalent to \"resident aliens\" and are permitted to perform [forbidden] labors for their own sake in public as the Jews may during the week. [The status of] a resident alien is granted only in the era when the Jubilee year is observed.
[One might ask:] Since a resident alien may perform [forbidden] labors on his own behalf on the Sabbath, and a convert is considered equivalent to a native-born Jew in all matters, who is referred to with [the term הגר] in the phrase, \"and the son of your maidservant and the foreigner [הגר] may find repose\"?
This refers to a resident alien who is an employee of a Jew, like \"the son of [his] maidservant.\" Such a resident alien may not perform [forbidden] labors on behalf of his Jewish master on the Sabbath.He may, however, perform [such labors] on his own behalf. Moreover, even if this foreigner is a servant [belonging to a Jewish master], [this foreigner] may perform [labors] for his own sake [on the Sabbath]."
+ ],
+ [
+ "[Regarding the Sabbath,] the Torah [Exodus 23:12] states: \"[On the seventh day,] you shall cease activity.\" [This implies] ceasing [even the performance of certain] activities that are not [included in the categories of the forbidden] labors.
[The Torah left the definition of the scope of this commandment to] the Sages, [who] forbade many activities as sh'vut. Some activities are forbidden because they resemble the forbidden labors, while other activities are forbidden lest they lead one to commit a forbidden labor. These [activities] include the following:",
+ "A person who levels crevices [in the ground] is liable for [performing the forbidden labor of] plowing. For this reason, it is forbidden to defecate in a field that is lying fallow, lest one come to level crevices.
A person who empties a storeroom [of its contents] on the Sabbath, because he needs [the storeroom] for the sake of a mitzvah - e.g., to house guests or to use as a study hall - should not empty the storeroom entirely, lest he come to level crevices within.
[A person who] has mud on his feet may clean it off on a wall or on a beam, but not on the ground, lest he level crevices. A person should not spit on the ground and wipe it with his feet, lest crevices be leveled. It is, however, permitted to step on spittle that is lying on the ground as one walks, without having any specific intent.",
+ "It is forbidden for women who [often] play with nuts, almonds, or the like, to play with them on the Sabbath, lest they be motivated to level crevices.
It is forbidden to sweep the ground, lest one level crevices, unless [the floor] is paved with stone. One may, however, sprinkle water on the ground. There is no suspicion that the person will level crevices, since this is not his intent.
One may not apply oil to the floor, even if it is paved, nor may one blow [dust from the floor], nor may one wash it. This applies on a holiday, and surely on the Sabbath. These acts were forbidden lest a person follow his usual weekday pattern and thus come to level crevices in a place which is not paved.",
+ "When a courtyard has become soiled in the rainy season, one may bring straw and spread it over [the courtyard]. When a person spreads [the straw], he should not spread it with a basket or with a container, but rather with the underside of the container, so that he will not follow his usual weekday pattern and thus come to level crevices.",
+ "A person who waters seeds [that have been planted] is liable for [performing a derivative of the forbidden labor of] sowing. Therefore, it is forbidden to draw water from a cistern using a pulley, lest one draw water for one's garden and one's ruin. On this basis, if a cistern with a pulley is located in one's courtyard, it is permitted to use the pulley to draw water.",
+ "A person who detaches [produce or wood] is liable for [performing a derivative of the forbidden labor of] reaping. Accordingly, it is forbidden to remove honey from a beehive on the Sabbath, because this resembles detaching [produce].
We may not climb a tree; [this includes both] a fresh tree and one that has dried out. We may not suspend [articles from] a tree, nor may we lean on a tree. We may not climb a tree before the commencement of the Sabbath [with the intent of] remaining there for the entire day.
We may not use any [plant] that is attached to the ground. This is a decree, lest one detach [produce].",
+ "Fruit that falls from a tree on the Sabbath may not be eaten until Saturday night; this is a decree lest one detach [produce].
One may smell a myrtle that is attached [to its bush], because the only benefit one has from it is its fragrance, and its fragrance can be appreciated even when it is attached. In contrast, it is forbidden to smell an etrog, an apple, or any other [fruit] that is fit to be eaten while it is attached [to its tree]. This is a decree enacted lest one pick it to partake of it.",
+ "It is forbidden to sit on the roots of a tree that project more than three handbreadths above the ground. If, however, they are less than three [handbreadths above the ground], they are considered as the ground itself.
If [the roots] descend from three [handbreadths] above the ground to within three [handbreadths of the ground], it is permitted to make use of them. If they are three handbreadths above the ground [on one side] or if there is a cavity three [handbreadths high below them], it is forbidden to sit on them even when one side [of the roots] is level with the ground.",
+ "We may not ride on an animal on the Sabbath; this is a decree enacted lest one cut a branch [to use as a switch] to guide it. We may not hang from an animal, nor may we climb onto an animal before the Sabbath so that we can sit upon it on the Sabbath.
We may not support ourselves by leaning on an animal; we may, however use articles hanging from an animal as a support.
A person who climbs a tree on the Sabbath without being aware of the prohibition involved is allowed to descend. [In contrast, one who climbs up] in conscious violation [of the prohibition] is forbidden to descend.
[In contrast, should one mount] an animal, one may descend even if one [mounted it] in conscious violation of the prohibition. [This leniency is granted] in consideration of the pain [endured] by the animal. Similarly, we may remove a load from an animal on the Sabbath, because of the pain [endured] by the animal.",
+ "What is implied? If a person's animal is carrying a haversack of grain, [he may unload the animal in an irregular manner; he should insert his head under [the load, so that] it will be shifted to the other side and fall.
[The following rules apply when a person] enters [a city] from a journey on Friday night and his animal is carrying a burden: When he reaches the outermost courtyard of the city, he should remove the utensils that may be carried on the Sabbath. Regarding those that may not be carried, he should loosen the ropes that are holding the bags, and allow the sacks to fall.
[The following rules apply] if the sacks contain articles that might break. If the sacks are small, one may bring pillows and blankets and place them under them, so that the sacks will fall on the pillows. [This is permitted] because, if the person desires, he could slip the pillows out from under the sacks, since these sacks are small and light. Thus, one has not nullified the possibility of using a utensil prepared for use on the Sabbath.
If [the sacks are large and contain] large pieces of glass, one should release the sacks and let them fall. Even if they break, there will not be a great loss, for [such pieces of glass] are intended to be melted down. [Therefore, only] a small loss [will be incurred],and this is of no concern to the Sages.
If the sacks are large and contain glass utensils and the like, one should unload the sacks gently. One may not, however, leave them on the animal [for the entire Sabbath], because of the pain the animal [will suffer].",
+ "A person who presses fruits together until they become a single entity is liable for [performing the forbidden labor of] collecting food. Therefore, a person whose fruits have been spread throughout his courtyard may collect them by hand and partake of them. He should not, however, place them into a basket or into a container as he does during the week. Were he to follow his ordinary weekday practice, there is the possibility that he would press them with his hands in the container and perform the forbidden labor of collecting food.
Similarly, salt or the like should not be collected into a single block, because it appears as if one is collecting food.",
+ "A person who extracts [food from raw produce is liable for performing a derivative of] threshing. One who squeezes olives and grapes is liable for extracting. Therefore, it is forbidden to squeeze berries or pomegranates. Since some people squeeze them [for juice] like olives and grapes, [were this to be allowed,] one might come to squeeze olives and grapes. It is, however, permitted to squeeze other fruit - e.g., quince, apples, and crab apples - on the Sabbath, since they are not usually squeezed.",
+ "It is permitted to squeeze pickled or cooked foods to soften them. If, however, one's intent is to extract liquid from them, it is forbidden.
We may not crush snow, so that liquid will flow from it. One may, however, crush [snow] into a bowl or into a cup.
[The following rules apply to] garlic, unripe grapes, and unripe grain that were crushed before the commencement of the Sabbath: If it is necessary that they be crushed [further], it is forbidden to continue crushing them on the Sabbath. If it is necessary that they [merely] be ground by hand, it is permitted to complete grinding them on the Sabbath.
Accordingly, it is permitted to continue grinding kernels of grain with a wooden spoon in a pot on the Sabbath after [the pot] was removed from the fire.",
+ "One may remove grain from husks in an abnormal manner so that it does not appear that one is extracting.
[An adult] who sucks milk with his mouth is not liable. If, however, he is groaning [from pain], it is permissible. Since he is extracting [the milk] in an abnormal manner and he is in pain, the Sages do not forbid this, despite the fact that there is no danger involved.",
+ "The following rules apply when] liquids flow from fruit on the Sabbath: If they are olives or grapes, it is forbidden to partake of these liquids until Saturday night, lest one intentionally squeeze [these fruits] on the Sabbath.
If they are berries or pomegranates, [the following rules apply]: If the person takes them [home] to eat, the beverages that flow from them are permitted. If he takes them [home] to press them [and extract their juice], the beverages that flow from them are forbidden until Saturday night.",
+ "When grapes or olives are crushed on Friday, the liquids that flow from them on the Sabbath on their own accord are permitted. Similarly, when honeycombs are crushed on Friday, the liquid that flows out on its own accord on the Sabbath is permitted. There is no reason for a prohibition [to be imposed], since they were already crushed on [Friday].",
+ "Winnowing and selecting are primary categories of [forbidden] labor. Therefore, even though a person is permitted to remove grain from husks with his fingertips, when he blows air [over them to cause the husks to fall], he may do so [only while holding them] in one hand, blowing with all his strength. He may not, however, use a tray or a pot with compartments, lest he use a sifter or a strainer, for which he is liable.
Filtering dregs is a derivative [of either of the forbidden labors] of selecting or of sifting. Therefore, even though it is permitted to filter clear wine or clear water using a handkerchief or an Egyptian basket,one should not make a hollow in the handkerchief [to gather the dregs] as one does during the week, lest one filter [dregs] with a filter. Similarly, it is forbidden to hang a filter as one does during the week, lest one filter [dregs with it].
Causing milk to curdle [to make cheese] is a derivative [of the category] of separating. Therefore, even though it is permitted to place sesame seeds and nuts into honey, one should not mix them into a block with one's hands.",
+ "[A person who] cuts vegetables into small pieces in order to cook them is liable [for performing] a derivative [of the forbidden labor] of grinding. Therefore, it is forbidden to shred straw or carobs for animals, whether in large or small pieces, because it appears as if one is grinding. One may, however, cut gourds for an animal, or an animal carcass for dogs, for there is no concept of grinding regarding fruit.
We may untie bundles of straw for an animal. One may spread out small sheaves, but not large ones, because this entails effort.",
+ "One may partake of bundles of siah, ezov, and kornit and the like that were stored for use as animal fodder. One may break off some with one's fingertips, but should not break off a large amount with one's hands, so that one does not follow one's weekday practice and come to crush them.",
+ "A person who must pulverize pepper and the like to season food on the Sabbath should crush it with the handle of a knife against the bowl. It is forbidden to use a pestle, for one is grinding. For this reason, it is forbidden for a healthy person to take medication on the Sabbath. This is a decree [enacted] lest one grind herbs.",
+ "What is implied? A person should not partake of foods that are not ordinarily eaten by healthy people - e.g., hyssop and piah - nor herbs that cause diarrhea - e.g., wormwood and the like. Nor should one drink beverages that are not ordinarily drunk by healthy people - e.g., water cooked with herbs and grasses.",
+ "A person may, however, partake of coriander seed, hops, hyssop, and other foods and beverages that healthy people frequently eat and drink. Although they are being healed as they eat, this is permitted, since the food is ordinarily eaten by healthy people.
A person who has drunk chiltit before the Sabbath on several occasions may drink it on the Sabbath, even in places where it is not customary for healthy people to drink chiltit. Egyptian beer may be drunk in all places.",
+ "[Similar concepts apply regarding oils:] A person is allowed to anoint himself on the Sabbath with oils that healthy people use to anoint themselves, even though his intent is for healing purposes. It is, however, forbidden [to anoint oneself with oils] that are not used by healthy people.
A person who has groinal discomfort may not apply wine or vinegar. He may, however, apply oil. One may use rose oil only in places where healthy people anoint themselves with it. It is permitted to anoint oneself with oil and salt in all places.
A person who wounded his hand or foot may soak it in wine, but not in vinegar. If his [constitution] is delicate, he is even forbidden [to soak it] in wine.",
+ "A person who feels discomfort in his teeth may not sip vinegar and spit it out. He may, however, sip it and swallow it. A person who has a sore throat may not gargle with oil. He may, however, drink large amounts of oil, and if he is cured in this manner, it is [welcome].
We may not chew gum. A person may not brush his teeth with herbs on the Sabbath if his intent is to cure [discomfort]. If, however, he intends to improve the fragrance of his breath, it is permitted.",
+ "One may not apply wine to one's eyes, but one may place it on one's eyelids. It is forbidden to apply saliva taken from a person before he ate - even to one's eyelids. An eye salve that was left to soak on Friday may be applied to one's eyes on the Sabbath without hesitation.
A person whose finger becomes wounded should not wind a reed around it to heal it, nor should he squeeze it tightly with his hand so that it bleeds.",
+ "We may not place hot water or oil on a wound, nor on a wad of unprocessed fabric that is above a wound, nor on a wad of unprocessed fabric to be placed on a wound. We may, however, apply it outside the wound [so that] it will flow into the wound.
We may place a dry wad of unprocessed fabric on a wound. If, however, it is aged fabric, this is forbidden, since this is like applying a bandage.",
+ "A bandage that has fallen onto a utensil may be put back [on a wound]. If, however, it falls to the ground, one is forbidden to put it back.
We may place a bandage on a wound for the first time in the Temple [on the Sabbath], for the prohibitions classified as sh'vut do not apply in the Temple. In all places, one is allowed to clean the opening of a wound. One may not, however, clean a bandage, lest one spread [a salve].",
+ "One may apply oil and massage the intestines on the Sabbath, provided that one applies oil and massages at the same time, so that one will not follow one's weekday practice.
One may not work-out on the Sabbath. What is meant by a work-out? Others tread on a person's body forcefully until he becomes exerted and begins to perspire, or a person walks [vigorously] until he exerts himself and begins to perspire. It is forbidden to exert oneself on the Sabbath to the extent of perspiring, for this is a therapeutic practice. Similarly, one may not stand in mud baths in Eretz Yisrael, because this is exerting and therapeutic.",
+ "One may not wash in water that causes diarrhea, nor in quicksand, nor in water [in which flax was left to] soak and which has turned foul smelling, nor in the Dead Sea, nor in the foul water in the Mediterranean, because all of these cause discomfort, and [Isaiah 58:13] states, \"And you shall call the Sabbath a delight.\"
Accordingly, if one does not remain in these [bodies of water] for an extended time, but rather emerges immediately, it is permittedeven though one has sores on one's scalp.",
+ "We may not scrape our skin with a utensil used for that purpose. If, however, one's hands are soiled with feces or with mud, one may scrape in one's ordinary manner without concern.
We may apply oil to and peel off [the scabs of] a human's [wound] for pleasure, but not those of an animal. If, however, the animal is in discomfort, we may apply oil and peel off [its scabs] to eliminate aggravation.
When an animal has eaten an excessive amount of beans, we may have it run in the courtyard so that it is cured. If it turns red, we may have it stand in water so that it will cool. We do not suspect that one will grind herbs.",
+ "A person may not cause himself to vomit food on the Sabbath. When does this apply? When he uses a drug, for he may come to crush herbs. It is, however, permitted to place one's hand down one's throat so that one will vomit.
It is forbidden to press the stomach of an infant so that he will defecate, lest one give him curative herbs. It is permitted to place a cup over an [infant's] navel to lift it up. It is permitted to place a neck-brace or hip-girdle around a child. Similarly, one may lift up [the tendons of a child's] ears, whether by hand or with an instrument, and lift up cartilage on one's chest. For all of these [activities] are performed [by hand], and not with herbs. Since [the person] is in pain and there is no suspicion that one may crush [herbs,] [these activities are permitted].",
+ "Sifting is one of the categories of forbidden labor. Therefore, we may not sift straw in a sieve or place a sieve with straw in a high place so that the chaff will fall, since this is like sifting. One may, however, place straw in a sieve and carry it to [an animal's] feeding trough, even though the chaff falls while one is transferring it, since this is not one's intent.",
+ "A person who creates a mixture of small particles and water is liable for [performing a derivative of the forbidden labor of] kneading. Therefore, one may not make a mixture of a large amount of roasted flour, lest one come to knead unroasted flour. One may, however, mix [small amounts] of roasted [flour] a little at a time.
In contrast, shatit, i.e., grain that has not matured to a third of its fullness and is roasted and coarsely ground, resembles sand. Large quantities of it may be mixed with vinegar and the like at once, provided the mixture is soft. If it is firm, it is forbidden, for it appears as though one is kneading.
[Even when making a soft mixture,] one must deviate from one's ordinary practice. What is implied? First, one must put in the shatit and then the vinegar.",
+ "Although bran does not produce a mixture resembling a dough, it is forbidden to be mixed with water, lest one mix earth and the like.
One may pour water over bran and stir it with a spoon in all directions. One may not mix it with one's hands, so that it will not appear that one is kneading. If it does not mix well, one may pour it from one container to another until it mixes well, and then give it to the chickens or the oxen.
It is permissible to mix bran in the above manner in one container and then divide it into several containers, giving each animal [its portion]. One may mix even a kor or two korim [of bran together] in one container.",
+ "One may not [force-]feed domesticated animals, beasts, or fowl on the Sabbath in the same way as one feeds them during the week, lest one crush beans, knead flour, or [perform another] similar [activity].
What is implied? On the Sabbath, one should not feed a camel enough food for three or four days. One may not throw down a calf or the like, hold its mouth open and pour in beans and water at one time. Similarly, one may not place [food deep] in the mouths of doves or chickens, in a place from which they cannot spit it out.
One may, however, feed an animal while it is standing and give it water while it is standing, or one may place both water and beans separately in its mouth, provided it is possible for [the animal] to spit them up. Similarly, one may feed fowl by hand as long as they can spit the food up. Needless to say, one may place food before the animals so that they can eat.",
+ "When does [the license to feed animals] mentioned above apply? Regarding an animal that one is responsible for feeding - e.g., one's domesticated animals, one's beasts, doves raised within one's home, geese, and chickens. One may not, by contrast, provide food or water for animals that one is not responsible for feeding - e.g., pigs, doves raised in a dovecote, and bees.
A person may lead his animal directly to grass that is still growing and allow it to eat. He may not, by contrast, lead it to [food] that has been set aside [not to be used on the Sabbath].One may, nevertheless, stand in front of the animal until it turns, and, on its own accord, heads to the food that has been set aside and partakes of it. The same [laws apply] on the holidays."
+ ],
+ [
+ "Although removing a loaf [of bread from the side of an oven] does not involve a [forbidden] labor, our Sages forbade doing so, lest one be prompted to bake.
If one stuck a loaf to [the side of] an oven before the commencement of the Sabbath, and afterwards the Sabbath began, one may remove enough for three meals. Similarly, one may tell others, \"Come and take for yourselves.\" Although removing a loaf does not involve a [forbidden] labor, in this situation, when one removes a loaf, one should not do so with a baker's peel, but rather with a knife, in order to deviate from one's ordinary procedure.",
+ "Why did the Sages forbid entering a bathhouse on the Sabbath? Because the attendants would heat up water on the Sabbath, and say that it has been heated before the commencement of the Sabbath. For this reason, our Sages decreed that one should not enter a bathhouse on the Sabbath, even to use [merely] as a steam bath.
Similarly, they decreed that a person should not rinse his entire body with hot water - even if the water was heated on Friday. One may, however, wash one's face, hands, and feet [with hot water that was heated before the commencement of the Sabbath]. When do the above [restrictions] apply? To water that is heated by fire. One may, however, rinse one's entire body in the hot springs of Tiberias and the like.
It is forbidden to bathe in hot springs located in caves, for the cave is filled with hot air, and one will sweat [as in a steam bath]. Thus, it resembles a bathhouse.",
+ "A person may warm himself before a fire and then go out and rinse his entire body in cold water. He may not, however, rinse his entire body in cold water and then warm himself by a fire. By doing so, the water on his body will become lukewarm, and it would be as if he washed his entire body in warm water.
When a person causes a duct of cold water to pass through hot water, even water coming from the hot springs of Tiberias, the water is considered as if it was heated [by fire] on the Sabbath and one is forbidden to wash in it or drink it.",
+ "A person may bring a cask of water and place it in front of a fire, not in order that it will be warmed, but to dispel its chill. Similarly, one may place a flask of oil in front of a fire so that it will become lukewarm, but not so that it will be heated.
A person may dip his hand in water or oil and warm it in front of a fire, provided the water [or oil] on his hand will not become so hot that it could burn an infant's belly. One may warm a cloth and place it on one's stomach on the Sabbath.",
+ "We may not place cold water in a tub in a bathhouse that is filled with hot water, for [the cold water] will become very hot. Similarly, one may not place a flask of oil in such a tub, for it is considered as if one is cooking it. One may, however, place hot water in a tub of cold water.",
+ "After hot water was removed from a cooking urn, it is permitted to pour in cold water so that it will become lukewarm. It is permitted to pour hot water into cold water or cold water into hot water, provided [the hot water] is not in a vessel that was cooked on a fire, since this will raise the temperature [of the cold water] greatly.
Similarly, when a pot is boiling, one should not place spices in it, even after one has removed it from the fire. One may, however, salt it, since salt cooks only on a very large flame. If one poured the food from a pot to a bowl, one may place spices on it, even if it is boiling, since a vessel into which food has been poured does not [possess sufficient heat to] cook.",
+ "[On the Sabbath,] we may not place chiltit in hot water nor in cold water to soak. One may, however, soak it in vinegar. If one drank chiltit on Thursday and on Friday, one may soak it in cold water on the Sabbath, place it in the sun to warm, and drink it, lest ceasing to drink it cause one to become sick.",
+ "When food has been cooked before the Sabbath or soaked in hot water before the Sabbath, one is permitted to soak it in hot water on the Sabbath even though it is presently cold.
Although food is cold, and it had never been placed in hot water previously, it may be rinsed in hot water on the Sabbath, if this rinsing does not complete its preparation. One may not, however, soak it for the first time on the Sabbath.",
+ "Although it is forbidden to heat [food or water] using substances that derive their heat from the sun, it is permitted to heat [them] in the heat of the sun itself, for one will not err between the sun and fire. Therefore, it is permitted to place water in the sun to warm.
Similarly, we may place [a bottle of] pleasant water into [a pool of] stagnant water so that it cool. Similarly, we may place a [dish of] cooked food into a cistern to preserve it.",
+ "A person may mix water, salt and oil, and dip his bread in the mixture or pour it onto cooked food. This is permitted provided one makes only a small amount. Making a large amount is forbidden, for it appears that one is performing one of the labors associated with cooking. Similarly, one may not make strong salt water - i.e., two thirds salt and one third water - for it would appear as if one is making fish-brine.
One may salt an egg, but not radishes and the like, because it would appear that one is pickling food on the Sabbath. Pickling is forbidden, because it is as though one is cooking. One may, however, dip radishes and the like into salt and eat them [directly afterwards].",
+ "One may mix wine, honey, and peppers together on the Sabbath to partake of them. Wine, water, and balsam oil are forbidden to be mixed, because this mixture is not fit to be eaten by healthy people.",
+ "When mustard has been mixed on Friday, one may blend it [on the Sabbath] by hand or with a utensil and add honey to it. One may not stir it forcefully, however; [all that is permitted is to] mix it.
Oil, vinegar, and spices may be added [on the Sabbath] to cressthat was stirred on Friday. One may not stir the mixture] forcefully, however; [all that is permitted is to] mix in [these ingredients]. Garlic that was crushed on Friday may be placed into groats on the Sabbath. One may not grind [the mixture]; [all that is permitted is to] mix in [the garlic].",
+ "A person who removes hair from a person's body is liable for [performing a derivative of the forbidden labor of] shearing. Therefore, it is forbidden to wash one's hands with a substance that will without doubt remove hair - e.g., ohaloh and the like.
One may cleanse one's hands with frankincense powder, pepper powder, jasmine powder, and the like, without concern that one might remove the hair on one's hands, for this is not one's intent.
[The following rules apply when] one mixes a substance that will undoubtedly remove hair together with a substance that will not necessarily remove hair: If the majority [of the mixture] is composed of a substance that will undoubtedly remove hair, it is forbidden to clean one's hands with it. If not, it is permitted.",
+ "One may not look at oneself in a mirror of [polished] metal on the Sabbath. [This is] a decree [enacted] lest one use it to remove loose hanging strands of hair. This applies even if the mirror is affixed to the wall. One may, by contrast, look at oneself in a mirror that is not made of metal, even if it is not affixed [to a wall].",
+ "A person who launders is liable for [performing a derivative of the forbidden labor of] whitening, and one who wrings out a garment is liable because he is [performing one of the activities involved in] laundering. Therefore, it is forbidden to press a piece of cloth, unprocessed fabric, or the like into the opening of a flask to plug it, lest one squeeze liquids from it.
One may not clean with a sponge unless it has a handle, lest one squeeze [water from it]. One may not cover a jug of water or the like with a cloth that is not set aside for this purpose. [This is] a decree [enacted] lest one squeeze [water from it].",
+ "When a cask [of liquids] breaks on the Sabbath, one may save what one needs for oneself and one's guests on the Sabbath, provided one does not sponge up wine with a sponge or scoop up oil with his hands. [These restrictions were instituted, because] were one allowed to follow one's ordinary weekday practice, there is the possibility that one would squeeze [the liquids from it].
How must he save [the liquid]? He should bring a container and place it under [the liquid]. He may not bring one container to catch [the liquid] in the air, and another into which to collect [the liquid]. This [restriction] is a decree, lest one carry a container through the public domain.
[An exception is made] if guests unexpectedly arrive. [In this instance,] he may bring one container to catch [the liquid] in the air, another into which to collect [the liquid], and then combine it with the first. He should not collect [the liquid] and then invite guests. Instead, he should invite guests and then collect [the liquid]. If one acts with guile in this matter, it is permitted.",
+ "[A person who has] mud on his garments may rub the inner [surface of the garment so that the mud falls], but not the outer surface. [This is] a decree, [enacted] lest one launder it. One may, however, scrape it with one's nails, without concern that one might whiten it.
It is forbidden to rub clean a scarf, since this launders it. One may, however, rub a cloak, because one's intent is merely to soften it.",
+ "It is permitted to use water to rub clean a shoe or a sandal that has become soiled with mud or excrement. It is, however, forbidden to wash them. We may not scrape new sandals or shoes, but we may apply oil to them. [Similarly,] we may clean old [sandals and shoes].
A pillow or a blanket [soiled] with mud or excrement may be cleaned with a rag. If it is made of leather, one may pour water over it until the stain is removed.",
+ "A person whose hands have become soiled with mud may clean them with a horse's tail, a cow's tail, or a firm cloth used to hold thorns. [One may] not, [however, use a] cloth that is used to clean one's hands. [These restrictions were instituted] so that one will not follow one's weekday practice and come to launder the cloth.",
+ "A person who washes himself in water may dry himself with a towel and carry it by hand; we do not suspect that he might wring [water from it].
Similarly, a person whose clothes become soaked with water may continue walking in them; we do not suspect that he might wring [water from them]. [When he removes them,] he may not, however, hang them out to dry even within his home, lest an observer suppose that he laundered his garment on the Sabbath and hung it out to dry. Whenever the Sages instituted a prohibition because of the impression it might create, the act is forbidden even in one's private chambers.",
+ "When two mikvaot are located one on top of the other, one may remove the plug between them and connect them. Afterwards, one may return the plug to its place. There is no concern that one might squeeze out water [in the process of doing so], since one's intent is that the water should flow out.
One may plug a drain with clothes or with any article that can be carried so that water will not inundate food and utensils. We may not, however, plug a drain so that water will descend into a cistern. The plug is resting in water and the possibility exists that one may squeeze [water from the plug] when one presses it into place.",
+ "It is forbidden to fix the sleeves of garments, adjusting them to form layers of cuffs as is one's ordinary practice during the week after washing clothes.
Similarly, we may not fold clothes on the Sabbath in the same way as we fold clothes during the week after laundering them. If one does not possess a change of clothes, one may fold a garment, stretch it out, and wear it so that one will [be dressed] attractively on the Sabbath. The above [restrictions] apply only to a new white garment that may become wrinkled and soiled immediately.
Only one person may fold [a garment]; folding it by two people [together] is forbidden.",
+ "Dyeing is one of the categories of [forbidden] labor.Accordingly, it is forbidden for a woman to apply rouge to her face, because this resembles dyeing.
Sewing is one of the categories of [forbidden] labor.Accordingly, it is forbidden to fill a new pillow or blanket with unprocessed fabric, lest one sew it closed. On the Sabbath one may, however, return fabric that has fallen out from a pillow or blanket.",
+ "Tearing is one of the categories of [forbidden] labor.Accordingly, a person whose garments catch onto thorns should separate them carefully and patiently, so that they do not tear. If they tear, he is not liable, for this is not his intent.
It is permitted to wear new clothes; if they tear, it is of no consequence. We may crack open a nut in a piece of cloth without concern that [the cloth] might tear.",
+ "A person who attaches [building materials to each other] is liable for performing a derivative [of the forbidden labor] of building. Therefore, all doors that are attached to the ground should not be removed, nor should they be returned to their place, lest one attach them.
The doors of a cabinet, chest, or closet, or the doors of other utensils may be removed, but they may not be returned to their place. If their bottom hinge slips [partially out of place], it may be pushed back into place. In the Temple, it may be returned to its place. If, however, the upper hinge slips [out of place], it is forbidden to return it. [This is] a decree [applying] in all places, [enacted] lest one attach it.",
+ "One may not braid one's hair, or set one's hair around one's forehead, for this would appear to resemble building.
A candelabrum made up of separate pieces may not be reassembled on the Sabbath, nor may a chair or a table made up of pieces be reconstructed, for this resembles building. If, however, one does reassemble these objects, one is not liable, since [the forbidden labors] of building and demolishing do not apply regarding utensils. If [the parts of such a utensil] remain loosely put together, one may [complete] its assembly.
We may not adjust the vertebra in a child's backbone [so that they are aligned] one above the other, since this resembles building.",
+ "A person who erects a permanent tent is liable for performing a derivative [of the forbidden labor] of building. Accordingly, at the outset, it is forbidden to erect or demolish a temporary tent, lest one erect or demolish a permanent tent. If, however, one erects or demolishes a temporary tent, he is not liable.
One may add to a temporary tent on the Sabbath. What is implied? If a cloth was spread over pillars or over walls and was rolled up before the Sabbath, [the following rule applies]: If there was a portion the size of a handbreadth extended before the Sabbath, one may extend it until its full width on the Sabbath, causing it to become a large tent. The same applies in other similar situations.",
+ "One may not hang a canopy over a bed, because a temporary tent is created beneath it. It is, by contrast, permissible to set down a bed, a chair, and a table even though a tent is created below them, since this is not the way either a permanent or temporary tent is fashioned.",
+ "Any tent with a slanted roof whose roof is not a handbreadth wide, nor is the span three handbreadths below its roof a handbreadth wide, is considered to be a temporary tent. A person who erects it for the first time on the Sabbath is not liable.
A cloth that is hanging doubled over on Friday with cords from which its ends are suspended may be spread out and rolled up [on the Sabbath]. The same [rules] apply to a curtain.",
+ "[The following rules apply to a bed over which is hung] a bridal canopy whose roof is not a handbreadth wide, nor is the span three handbreadths below its roof a handbreadth wide: Since it was prepared to serve this purpose [before the commencement of the Sabbath], it may be spread out and rolled up [on the Sabbath]. [This leniency is granted,] provided it does not hang more than a handbreadth above the bed.
A curtain used to close a window may be employed for that purpose even though it was not attached [to the window] or hanging [from it, because] it was prepared to be used for this intent.",
+ "It is permitted to wear a hat with a brim that provides shade for the person wearing it. If, however, one extends the clothes one is wearing above one's head or in front of one's face like a tent and: a) [the clothes] are tightly fitted around one's head, and b) the brim that one extends is very firm like a roof, this is forbidden, because one is making a temporary tent.",
+ "A person who hangs a curtain or the like should take care not to create a tent while he is doing so. Therefore, a large curtain should be hung by two individuals and is forbidden to be hung by a single person.
[Moreover,] a canopy with a roof may not be extended even if ten people help in doing so. For it is impossible that it will not be lifted up slightly above the ground [in the process] and thus form a temporary tent.",
+ "[A person] who covers a jug with a cloth should not cover it entirely, for this is considered to be making a tent. Instead, he should cover [merely] a portion of its opening.
A person who filters using an Egyptian basket should not lift the bottom of the basket above the utensil on the Sabbath so that he will not be creating a temporary tent."
+ ],
+ [
+ "A person who makes a hole that can be used as an entrance and as an exit - e.g., a hole in a chicken coop that is used to allow light to enter and to allow foul air to leave - is liable [for performing the forbidden labor] of dealing [the final] hammer blow.
Accordingly, [the Sages instituted] a decree [forbidding] the opening of any hole, even one intended to be used only as an outlet or only as an inlet, lest one open a hole for which one is liable. For this reason, it is forbidden to make a new hole in a cask or to widen an existing one. One may, however, open an existing hole [that has been plugged].
[The above leniency applies] provided the hole is not located below the level of the dregs [in the cask], for a hole made below the level of the dregs is intended to hold fast. [Therefore,] it is forbidden to open it.",
+ "One may make a hole in the seal of a cask in order to pour out wine from it, provided one opens it from the top. It is, however, forbidden to open it from the side [of the seal], for this resembles making a utensil.
A person may break a barrel to eat dried figs contained in it, provided he does not intend to make a utensil. Similarly, a person may bring a cask of wine and slash its top off with a sword for his guests without any concern [about the above restrictions], for his intent is [not to make a utensil, but solely] to show his feelings of generosity.",
+ "Just as it is forbidden to open any hole, so too, is it forbidden to close any hole. Therefore, it is forbidden to close a hole in a barrel, even when one employs an article that need not be spread, or one that will not lead to squeezing - e.g., to plug it with a piece of wood or with a small stone.
One may, however, store food [by placing it the opening of the barrel]. This is permitted even though, in the process, the barrel is stopped up. It is permitted to act with guile in this matter.",
+ "[Performing] any action that completes the fashioning [of an object] causes one to be liable for [the forbidden labor of] dealing the final blow. For this reason, a person who files [the smallest amount of an object] or who repairs an article in any way is liable.
Accordingly, it is forbidden to sound musical tones on the Sabbath, whether using a musical instrument - e.g., a harp or a lyre - or using another object. It is even forbidden to tap with one's fingers on the ground or on a board, to snap one's fingers rhythmically as singers do, to shake a nut [like a rattle] for a child, or to ring a bell to quiet [a child]. All of these [restrictions were instituted as] a decree, lest one repair a musical instrument.",
+ "We may not drum, nor dance, nor clap hands on the Sabbath. [These are] decrees, [instituted] lest one repair a musical instrument. One may, however, clap using the back of one's hands.
One may not swim in water. [This is] a decree, instituted lest one make a float. It is permitted to swim in a pool in one's courtyard, provided the pool has an edge jutting up so that the water does not flow out of it. This serves as a distinguishing factor between a pool and the sea.",
+ "One may not cut a reed, since this resembles preparing a utensil. If [a reed] is cut [before the commencement of the Sabbath], even though it has not been adjusted, it may be inserted into a hole in the barrel on the Sabbath. We are not concerned that one might adjust it.
It is forbidden to place a myrtle leaf or the like in the opening of a cask so that the wine will flow through it, since this resembles making a faucet on the Sabbath. We may not break a shard or tear a piece of paper, since this resembles preparing a utensil.",
+ "One may draw water using a branch that is tied to the cup [used to draw water from the well]. If it is not tied to the cup, we may not draw water with it. [This is] a decree, [instituted] lest one trim [the branch] and adjust it.
It is forbidden to polish silverware with greitikon, because this makes it shine as if it had been treated by a craftsman. Thus, it appears as if one is repairing a utensil and completing one's work on the Sabbath. One may, however, polish it with sand and neter. Similarly, all [other] utensils may be polished with any substance.
It is forbidden to wash plates, cooking dishes, or the like, because it is as if one is improving them, unless one washes them for the sake of using them to eat another meal on this Sabbath. Utensils used for drinking, by contrast - e.g., glasses and pitchers - may be washed at any time, for there is no limit to [the number of times a person may desire to] drink.
One may not make beds on the Sabbath in order to sleep on them on Saturday night. One may, however, make the beds [after sleeping on them] Friday night in order to use them again on the Sabbath.",
+ "On the Sabbath, it is forbidden to immerse [in a mikveh] utensils that are ritually impure, because it resembles repairing the utensil. An impure person, by contrast, may immerse himself, because it appears [as if his intent] is to cool off. One may not sprinkle [ashes from the red heifer] on the Sabbath.
A person who immerses utensils on the Sabbath without knowing of the prohibition involved may use them [on the Sabbath]. If [by contrast,] he violates the prohibition intentionally, he should not use them until Saturday night.
It is permitted to immerse impure water on the Sabbath. What should be done? The water should be placed in a container that is not susceptible to contracting ritual impurity - e.g., a container made of stone - and the container should be immersed until it is submerged in the waters of the mikveh and thus purified.",
+ "We may not separate terumah or tithes on the Sabbath, because it appears as if one is repairing an article that requires repair.",
+ "Processing leather is one of the categories of [forbidden] labor. A person who softens a hide with oil as the leather-workers do is liable for processing leather. Therefore, a person should not anoint his foot with oil while wearing a new shoe or sandal. He may, however, anoint his foot with oil and put on his shoes or sandals, even though they are new. Similarly, he may apply oil to his entire body and roll on a new bed cover without any concern.
When does the above apply? When only a small amount [of oil] is used, enough merely to polish the leather. If, however, he has a large quantity of oil on his skin that would soften the leather, this is forbidden, since this resembles processing it. All [the above restrictions] apply with regard only to new items. It is permitted to do so with old ones.",
+ "A person who spreads a plaster on the Sabbath is liable for [performing a derivative of the forbidden labor of] smoothing a hide. Therefore, it is forbidden to close a hole with wax and the like, lest one spread it. It is even forbidden to close a hole with fat. [This is] a decree, [enacted] lest [one use] wax.",
+ "Writing is one of the categories of [forbidden] labor. Accordingly, it is forbidden to apply eye-paint with a brush and the like on the Sabbath, because this resembles writing.
[Similarly,] it is forbidden to give a loan or to take a loan. [These are] decrees, [instituted] lest one write. By the same token, it is forbidden to buy, to sell, to rent, or to rent out. [These are all] decrees, [instituted] lest one write.
A person should not hire workers on the Sabbath, nor should he tell a colleague to hire workers for him. One may, however, borrow and lend [objects]. A person may [even] borrow jugs of wine or jugs of oil from a colleague, provided he does not say \"Give me... as a loan.\"",
+ "It is forbidden to make a sale with a verbal [agreement] or to transfer the article [to the purchaser], whether one weighs it or not. Just as it is forbidden to weigh, so too is it forbidden to count and to measure, whether using a measuring container, one's hands, or a rope.",
+ "Court is not convened on the Sabbath, nor are [the rites of] chalitzah or yibbum conducted, nor are women betrothed, lest one write.
[Property] may not be consecrated, nor may endowment evaluations be made, nor may [property] be set aside, because this resembles a sale.
Nor may terumah and the tithes be separated, for this resembles consecrating the produce one has separated, and also because, [through this ritual,] one makes [the produce] fit [for use] on the Sabbath.
One may not tithe one's animals. [This is] a decree, [instituted] lest one mark [the animal] with red paint. A person may consecrate his Paschal sacrifice on the Sabbath and his festive offering on a holiday, for this is the mitzvah associated with that day.
Just as property may not be consecrated, so too, water may not be consecrated for use [in sprinkling the ashes of the red heifer].",
+ "When a person separates terumot and tithes on the Sabbath or on a holiday without intentionally desiring to transgress the prohibition involved, he may partake of the produce that he made fit to eat. If he intentionally desired to violate the prohibition, [the produce] is forbidden until Saturday night. The separation is, nevertheless, effective.
Similarly, when a person consecrates [an object], makes an endowment evaluation, or sets property aside on the Sabbath, with or without the intention to violate the prohibition, the act he performs is effective. Needless to say, this applies on a holiday. Similarly, a business transaction that a person makes with a colleague on the Sabbath is effective.
Between sunset and the appearance of the stars [on Friday], we may separate tithes from produce that is d'mai. [This leniency] is not, however, [granted] for produce from which one knows that the tithes have not been separated.",
+ "A person who designates [a portion of produce] that is d'mai as terumat ma'aser, or [who designates a portion of produce as] the tithe for the poor should not take these portions [and give them to the individuals entitled to receive them] on the Sabbath. [This restriction applies] despite the fact that the place [of these portions] is designated before the Sabbath and they are placed in a known location at the side of [the remainder of] the produce.
If, however, a priest or a poor person is accustomed to be hosted by this person, he may come and partake [of these designated portions,] provided the person informs the priest that he is feeding him from terumat ma'aser, or the poor person that he is feeding him from the tithe of the poor.",
+ "It is forbidden to draw lots or to play dice on the Sabbath, because this is equivalent to commercial activity. A person may draw lots with his children and the members of his household, [determining who will receive] large and small portions, for they will not take issue [among themselves].",
+ "On the Sabbath a person is forbidden to calculate accounts that he requires, whether concerning matters of the past or matters of the future. [This is] a decree, [enacted] lest one write.
Therefore, calculations that are of no practical benefit may be performed on the Sabbath. What is implied? [A person may calculate] how many seah of grain he possessed in a particular year, how many dinarim his son's wedding cost, or the like. [Since] these are insignificant matters with no usefulness, there is no difference between making these calculations on the Sabbath or during the week.",
+ "It is forbidden to read mundane documents on the Sabbath, lest one conduct oneself in an ordinary manner and be provoked to make an erasure.
A person may verbally count his guests and the desserts [he will serve them], but may not read a written list, lest he read a mundane document. Therefore, if the names were engraved into a tablet or into the wall, one is allowed to read them, for [such writing] will not be interchanged with a [written] document.
It is forbidden to read the writing under a figure or an imageon the Sabbath. It is even forbidden to read the Sacred Writings during the time the House of Study is in session, lest this lead to the neglect of the House of Study - i.e., so that no one should stay home and read the Sacred Writings and thus be held back from attending the House of Study.",
+ "[When] a fire breaks out in a courtyard on the Sabbath, a person may not save all [his possessions] in the courtyard [by transferring them] to another courtyard in the same lane, despite the fact [that carrying is permitted because] of an eruv. [This is a] decree, [instituted] lest a person extinguish the fire in order to save his property. [This is necessary because] a person panics when his property [is in danger of] being lost.
For this reason, [our Sages] decreed that a person may save only the food he needs for that Sabbath, the utensils he needs to use on that Sabbath, and the clothes that he can wear. Thus, he will despair of saving his property and he will not be motivated to extinguish the fire.
If there is no eruv, one may not even save one's food and one's utensils.",
+ "What food may a person save? If a fire breaks out on Friday night, one may save enough food for three meals. Foodstuffs that are fit for human consumption may be saved for humans, and fodder that is fit for animals may be saved for animals.
If the fire breaks out in the morning, one may save enough for two meals; in the afternoon, enough for one meal.",
+ "When does the [restriction] on taking only the food for one's needs apply? When one uses many containers to save [the food] or one uses a single container, removes it, empties it, and fills it again. If, however, one removes a single container at one time, it is permitted to remove it even though it contains enough food for many meals.",
+ "What is implied? One may save a basket filled with loaves of bread, even though it contains enough for several meals. [One also may save] a cake of dried figs and a cask of wine. Similarly, it is permitted to spread out a garment, collect all [the food] one can within it, and remove it at one time.",
+ "One may tell others, \"Come and save for yourselves.\" Every individual is allowed to save enough food for his needs or a single container that holds a large amount. [The food that] these individuals save belongs to them.
If the person who saves it does not want to take it and returns it to its [original] owner, it is permitted for him to take payment for his efforts after [the conclusion of] the Sabbath. It is not considered a wage [paid for working on] the Sabbath,since no [forbidden] labor was [performed], nor was a prohibition [transgressed], for one [merely] removed the food into a place [enclosed in the same] eruv.",
+ "A person who saves a loaf of fine flour may not return and save a loaf of coarse flour. If, however, one saved a loaf of coarse flour, one may return and save a loaf of fine flour.
When Yom Kippur falls on Friday, a person may save [food] on Yom Kippur that he needs for the Sabbath. One may not, however, save [food] on the Sabbath for Yom Kippur. Needless to say, one may not [save food on the Sabbath] for a holiday, nor may one save on one Sabbath for the following Sabbath.
Which garments may one save? One may put on all the clothes one can wear and wrap oneself in all the cloaks one can and remove them. [Similarly,] one may tell others, \"Come and save for yourselves.\" Every individual [who desires] may put on all the clothes he can wear and wrap himself in all the cloaks he can and remove them. The clothes he saves belong to him, like the food [described above], for he is acquiring an ownerless object.",
+ "It is permitted to save all sacred writings that are found in one courtyard [by transferring them] to another courtyard in the same lane, even though an eruv was not made, provided the lane has three walls and a pole [in the place of the fourth wall].
[The above leniencies apply] provided that the [sacred writings] are written in the Assyrian script and in Hebrew. If, by contrast, they are written in any other language or using any other script, we should not save them even if there is an eruv.[Indeed,] even during the week, we are forbidden to read from such texts. Rather, they should be left in an open place where they will become spoiled as a matter of course.",
+ "Even if [these sacred texts] are written with other tints or with red ink, or even if the writing is not permanent, since they are written in the Assyrian script and in Hebrew, we should save them.
The blank portions of parchment for scrolls, whether above or below the writing, between one passage and another, between one column and another, or at the beginning and at the conclusion of a Torah scroll, should not be saved.
Tables of blessings and amulets, even if they contain the letters of [God's] name and many Torah verses, should not be saved from a fire.",
+ "We should save from fire a [worn] Torah scroll that has a total of 85 letters from complete words, even if this includes [words like] יגר שהדותא. Similarly, [we should save a scroll] that contains a passage that has fewer than 85 letters if it contains God's name - e.g., ויהי בנסוע הארון.
We may save the scroll's carrying case with the scroll and the carrying case of tefillin with tefillin, even if the carrying case contains money."
+ ],
+ [
+ "There are activities that are forbidden on the Sabbath despite the fact that they do not resemble the [forbidden] labors, nor will they lead to [the performance of] the [forbidden] labors.
Why then are [these activities] forbidden? Because it is written [Isaiah 58:13], \"If you restrain your feet, because of the Sabbath, and [refrain] from pursuing your desires on My holy day...\" and it is written [ibid.], \" And you shall honor it [by refraining] from following your [ordinary] ways, attending to your wants, and speaking about [mundane] matters.\"
Therefore, it is forbidden for a person to go and tend to his [mundane] concerns on the Sabbath, or even to speak about them - e.g., to discuss with a partner which merchandise should be sold on the morrow or which should be bought, how this building should be constructed, or which merchandise should be taken to a particular place. Speaking about all matters of this like is included in the prohibition [against] \"...speaking about [mundane] matters.\"
It is speaking that is forbidden. Thinking [about such matters] is permitted.",
+ "It is forbidden for a person to check his gardens and fields on the Sabbath to see what they require or to see how their fruit is growing, for this involves going to \"pursue your desires.\"
Similarly, it is forbidden for a person to go to the end of the Sabbath boundary on the Sabbath and wait there until nightfall so that he will be closer to performing a task he desires to fulfill on Saturday night, for in this manner he is walking on the Sabbath in \"pursuit of his desires.\"",
+ "When does the above apply? When one goes to the end of the Sabbath boundary to wait until nightfall to perform an activity that is forbidden on the Sabbath itself. It is, however, permitted to [go to the boundary and] wait until nightfall in order to perform a task that is permitted on the Sabbath.
What is implied? We may not go to the boundary and wait until nightfall in order to bring produce that is still attached to the ground or to hire workers. One may, however, go and wait until nightfall in order to guard one's produce, since it is permitted to guard [produce] on the Sabbath.
Similarly, one may go and wait until nightfall in order to bring an animal or fruit that has already been detached. For one calls to an animal and it will come even if it is outside the [Sabbath] boundary, and had there been enclosures, one would have been able to bring the detached produce on the Sabbath.
Similarly, a person may tell a colleague, \"I am going to this or that city tomorrow,\" for if there were [a chain of] huts [located between the two places], one would be permitted to walk there on the Sabbath. The same applies in all similar situations.",
+ "It is permitted for a person to tell a worker whom he sees [on the Sabbath], \"Stand near me in the evening.\" One may not, however, tell him, \"Be prepared for me in the evening,\" since by doing so,\" the person is attending to his wants on the Sabbath.
It is forbidden to run and jump on the Sabbath, as [Isaiah, loc. cit.] states, \"[Refraining] from following your [ordinary] ways\" - i.e., the manner in which you walk on the Sabbath should not resemble the manner in which you walk during the week. A person may, however, descend to a cistern, pit, or cave, even if they are 100 cubits deep, climb down to drink and then climb up.
It is forbidden to speak extensively about idle matters, as it is written [ibid.], \"...speaking about [mundane] matters\" - i.e., the manner in which you speak on the Sabbath should not resemble the manner in which you speak during the week.",
+ "It is permitted to run on the Sabbath for matters involved with a mitzvah - e.g., to run to the synagogue or the house of study.
We are permitted to calculate accounts associated with a mitzvah, to make measurements concerning a mitzvah - e.g., to measure a mikveh to see if it contains [the required] quantity, or a cloth to see if it is [large enough to] contract ritual impurity.
Charity may be pledged to the poor. We may go to synagogues and houses of study - and even to theaters and halls of gentiles - to take care of matters of public interest on the Sabbath.
One may speak about arranging a marriage for a girl, or arranging study - whether the study of Torah or the study of a profession - for a boy. We may visit the sick and comfort mourners. A person who goes to visit a sick person should say, \"It is the Sabbath [when it is forbidden] to plead; healing will come soon.\"
One may go to the end of the Sabbath boundary to wait until nightfall to take care of the needs of a bride or to take care of the needs of a deceased person [- e.g.], to bring a coffin or shrouds.
[When involved in these matters,] one may tell [a colleague,] \"Go to.... If you don't find [the required object] there, bring it from....\" \"If you can't find it at one hundred, bring it [even] at two hundred.\" [This is permitted] as long as one does not mention the [maximum] sum he is willing to pay.
[The rationale for] all these and similar [leniencies] is that [they concern] a mitzvah. And the [verse from which the prohibitions against mundane activity is derived] states, \"pursuing your desires.\" \"Your desires\" are forbidden; God's desires are permitted.",
+ "One may set out on a ship on the Mediterranean Sea on Friday for the sake of the fulfillment of a mitzvah. One [must] make an agreement with [the captain] to halt [the journey] on the Sabbath. If, [however,] he does not halt [the journey, it is of no consequence].
We may nullify vows on the Sabbath, both vows that must be nullified for the sake of the Sabbath and vows whose nullification is not related to the Sabbath. One may ask a wise man to absolve [a person] of a vow if this is necessary for the sake of the Sabbath.This is possible despite the fact that the person had the opportunity to have [himself] absolved [of the vow] before the Sabbath. [This license is granted] because all of the above matters concern a mitzvah.",
+ "Punishments may not be administered [by the court] on the Sabbath. Although [administering] punishment fulfills a positive command [of the Torah], the observance of a positive commandment does not supersede [the observance of] the Sabbath [laws].
What is implied? A person who was sentenced to be lashed or executed by [the court] should not be lashed or executed on the Sabbath, as [Exodus 35:3] states: \"Do not kindle a fire in all of your dwellings on the Sabbath.\" This [verse serves as] a warning to the court not to [execute a person by] burning on the Sabbath. The same principle applies regarding other punishments [administered by the court].",
+ "A person is permitted to guard his produce on the Sabbath regardless of whether it is detached from the earth or not. If another person comes to take it, or an animal or a wild beast comes to eat it, he may shout at them and beat them to drive them away.
[One might ask:] This involves tending to one's own concerns. Why is it permitted? Because one is prohibited only against acquiring new property that one does not possess, earning a wage, making a profit, or seeking to accrue [new] benefits. It is, however, permitted for a person to protect the interests that he already possesses. To what can this be compared? To locking one's house [to prevent] thieves [from entering].",
+ "A person who protects his grains from birds or who protects his cucumbers and squash from beasts should not clap his hands and dance as he does during the week. [This is] a decree, [instituted] lest one pick up a pebble and throw it four cubits in the public domain.",
+ "All the actions that are forbidden as [part of the category of] sh'vut are not forbidden beyn hash'mashot,[between sunset and the appearance of the stars]. They are forbidden only on the Sabbath itself, and they are permitted during beyn hash'mashot, provided that [the activity] is necessary because of a mitzvah or a pressing matter.
What is implied? During beyn hash'mashot it is permitted to climb a tree or to swim across water to bring a lulav or a shofar. Similarly, one may take an eruv that one has made down from a tree or out from a carmelit.
Similarly, if one is concerned, anxious, and pressed concerning a matter, [an activity forbidden as] a sh'vut is permitted during beyn hash'mashot. If, however, the matter is not pressing, nor does it concern a mitzvah, it is forbidden. Therefore, one may not tithe produce that definitely has not been tithed, although the prohibition against tithing produce on the Sabbath was instituted as a sh'vut. One may, however, tithe produce of which one is unsure whether or not it has been tithed.",
+ "When a minor performs an activity on the Sabbath that is forbidden as a sh'vut - e.g., he plucks from [a plant growing in] a flower pot that does not have a hole, or he carries in a carmelit - the court is not obligated to prevent him from doing so. Similarly, if his father allows him to act in this manner, [the father] need not be rebuked.",
+ "The Sages forbade the carrying of certain objects on the Sabbath in the same manner as [one carries] during the week. Why was this prohibition instituted? [Our Sages] said: If the prophets warned that the manner in which a person walks on the Sabbath should not resemble the manner in which he walks during the week, and similarly, one's conversation on the Sabbath should not resemble one's conversation during the week, as it is written, \"[refraining from]... speaking about [mundane] matters,\" surely the manner in which one carries on the Sabbath should not resemble the manner in which one carries during the week.
In this manner, no one will regard [the Sabbath] as an ordinary weekday and lift up and repair articles, [carrying them] from room to room, or from house to house, or set aside stones and the like. [These restrictions are necessary] for since the person is idle and sitting at home, [it is likely that] he will seek something with which to occupy himself. Thus, he will not have ceased activity and will have negated the motivating principle for the Torah's commandment [Deuteronomy 5:14], \"Thus... will rest.\"",
+ "Furthermore, when one searches for and carries articles that are used for a forbidden activity, it is possible that one will use them and thus be motivated to perform a [forbidden] labor.
[Another reason for this prohibition is] that there are some people who are not craftsmen and are always idle - e.g., tourists and those that stand on the street corners. These individuals never perform labor. Were they to be allowed to walk, talk, and carry as they do during the week, the result would be that their cessation of activity on [the Sabbath] would not be discernible. For this reason, [our Sages instituted] refraining from such activities, for the cessation of such activities is universally applicable.
These are the reasons for the restrictions against carrying [objects]. The Sages forbade a person from carrying on the Sabbath, with the exception of articles that he requires, as will be explained."
+ ],
+ [
+ "There are utensils that are used for permitted purposes - i.e., a utensil that may be used on the Sabbath for the same purpose for which it is used during the week - e.g., a cup to drink from, a bowl to eat from, a knife to cut meat or bread, a hatchet to crack open nuts, and the like.",
+ "There are utensils that are used for forbidden purposes - i.e., a utensil that is forbidden to be used on the Sabbath for the same purpose that it is [ordinarily] used - e.g., a grinder, a mill, and the like - for it is forbidden to crush or grind on the Sabbath.",
+ "All utensils used for purposes that are permitted may be carried on the Sabbath, whether they are made of wood, earthenware, stone, or metal. [They may be moved] for the sake of the utensil, for the use of the place [it occupies], or to use it [for a purpose that is permitted].
All utensils used for purposes that are forbidden, whether they are made of wood, earthenware, stone, or metal may be moved [with certain restrictions]. [Such a utensil may be moved] for the use of the place [it occupies], or to use it [for a purpose that is permitted]. It is, however, forbidden [to move it] for its own sake.",
+ "What is implied? One may move a wooden bowl to eat from it, to sit in the place [where it is located], or so that it will not be stolen. The latter is [what is meant by the expression] \"for the sake of [the utensil] itself.\"
Similarly, [a utensil] may be taken out of the sun so that it will not become parched and break. It may also be removed from the rain so that it will not become saturated with water and deteriorate. These are considered \"for the sake of [the utensil] itself\" and are permitted, since the tasks performed with this utensil are permitted.",
+ "Similarly, one may move a mill or a grinder in order to crack nuts open on it or to climb up to a couch on it. This is [what is meant by the expression] \"to use it [for a purpose that is permitted].\"
[Similarly, one may move it] to sit in the place where it is located. One may not, however, move it so that it will not break, so that it will not be stolen, or the like.",
+ "Any entity that is not a utensil - e.g., stones, money, rods, beams, and the like - is forbidden to be carried. [Nevertheless,] even a large stone or a large beam that requires ten people to carry it, if it is deemed a utensil it may be carried.
The doors of a house are considered to be utensils; they have not, however, been prepared for use. Therefore, if they are detached - even on the Sabbath - they may not be moved.
Earth, sand, and a corpse may not be moved from their place. Similarly, an infant born in the eighth month, [although] he is alive, is considered as a stone and it is forbidden to move him.",
+ "It is permitted to carry a utensil to perform tasks other than those for which it is intended to be used. What is implied? One may take a hammer to crack nuts, a hatchet to cut a dried fig, a saw to cut cheese, a rake to collect dried figs, a winnowing shovel or a pitchfork to feed a child, a spindle or a weaver's shuttle to pierce with, a sack-maker's needle to pick a lock, or a mill-stone to sit on. The same principle applies in other similar situations.",
+ "A person may carry a sewing needle that is whole to remove a splinter. If, however, its head or its point has been broken off, it may not be carried. If it is still in an incomplete state and its head has not been pierced, it may be carried.",
+ "Whenever a person is careful [not to use] a utensil lest its value depreciate - e.g., utensils that are set aside as merchandise, or very expensive utensils of which one is extremely careful lest they spoil - carrying it is forbidden on the Sabbath. This [category] is referred to as muktzeh [lest] financial loss [be caused].
[Included in this category are] a large saw, the knife-like point of a plow, a butcher's knife, a leather-worker's knife, a carpenter's plane, a perfume-maker's mortar, and the like.",
+ "All utensils that were set aside because of [an association with] a prohibited [activity] are forbidden to be carried. For example, it is forbidden [to move] a lamp that was kindled for the Sabbath, a candelabra upon which a lamp was placed, or a table on which money was lying.
[Moreover,] even if the candle is extinguished or if the money falls, [the prohibition remains intact]. Whenever an article is forbidden to be carried beyn hash'mashot [on Friday], it remains forbidden to be carried throughout the entire Sabbath, even though the factor that caused it to become forbidden is no longer present.",
+ "In contrast, a utensil that is set aside because it is repulsive - e.g., a used kerosene lamp, a chamber pot, or the like - may be carried on the Sabbath if it is required.",
+ "The doors of any utensil that may be carried on the Sabbath - e.g., the doors of a box, a chest, or a cabinet - may themselves be carried [on the Sabbath], regardless of whether they were removed on the Sabbath or before the Sabbath.
Similarly, whenever a utensil that can be carried on the Sabbath breaks, whether before the Sabbath or on the Sabbath, its broken pieces may be carried on the Sabbath, provided these pieces can be used for a purpose that resembles the purpose for which they could be used [originally].
What is implied? The broken pieces of a kneading trough can be used to cover the opening of a jug. Broken pieces of glass can be used to cover the opening of a flask. The same rules apply in other similar situations. If, by contrast, the broken pieces are unfit for any purposeful use, it is forbidden to carry them.",
+ "All the covers of utensils may be carried on the Sabbath, provided they, themselves, are considered to be utensils.
[The following rules apply regarding] utensils that are attached to the ground - e.g., a barrel imbedded in the earth: If its cover has a handle, it may be carried. If not, it may not be carried. Similarly, the coverings of cisterns and ditches should not be carried unless they have a handle. The covering of an oven [by contrast] may be carried, even though it does not have a handle.",
+ "[The following rules apply when] there are two entities, one permitted to be carried and one forbidden to be carried - one adjacent to the other, one on top of the other, or one within the other - and when one is moved the other will also be moved: If a person requires the article that is permitted [to be carried], he may move it, even though the forbidden article is drawn after it. If he requires to move the forbidden article, he should not move it by moving the permitted article.",
+ "What is implied? When a fig is buried in straw or a cake is lying upon coals, one may pierce them with a spindle or a weaver's shuttle and remove them, even though the straw or the coals will be moved on the Sabbath when one removes them.
Similarly, if a turnip or a radish is buried in [loose] earth and a portion of its leaves is protruding, one may pull out [the vegetables] on the Sabbath, even though the earth is dislodged. Conversely, however, if a loaf of bread or a child is [located] on a stone or beam, one may not carry the stone or beam because of the child or the loaf of bread. Similar rules apply in other analogous situations.",
+ "A person may pick up his son if [the son] yearns for [his father], despite the fact that the son is holding a stone.This, however, is not [permitted] if [the son] is holding a dinar, lest it fall and the father [pick it up and] carry it.
When a basket has a hole and a stone has been used to plug the hole, [the basket] may be carried, because the stone is considered as its wall.
[The following rules apply when] a basket is filled with fruit and a stone [is discovered] among the fruit: If the fruit is soft - e.g., grapes or berries - the basket may be carried as it is. If one spills out the fruit, it would be spoiled by the earth, and [our Sages] did not [apply] their decree in an instance where a loss would be caused.",
+ "When a person forgets a stone on the opening of a jug, he may tilt the jug to the side [so that the stone] falls. If the jug with the stone upon it is standing among other jugs, it should be lifted to another place, and then tilted to the side [so that the stone] falls. Similarly, if one forgets money on a pillow that one needs, one may shake the pillow [so that the money] falls. If one needs [to use] the place where the pillow [is located], one may remove the pillow [although] the money is upon it.
When, by contrast, one [intentionally] places money on a pillow on Friday or places a stone on the opening of a jug, it is forbidden to carry them. [This applies even when later] the stone or the money is removed, for [the pillow or the jug] has become the base for a forbidden article.",
+ "[The following rule applies to] a stone that is placed in an earthenware bucket [as a weight]: If it does not fall out when one draws water [with the bucket], it is considered part of the bucket and one is permitted to draw water with it. If not, one may not draw water with it. A garment that is [hanging] on a reed may be slipped off the reed.",
+ "It is forbidden to carry produce that is forbidden to eat - e.g., produce that has not been tithed, even if the obligation to tithe is only Rabbinic, produce separated as the first tithe, from which terumat [ma'aser] has not been separated,terumah that has contracted ritual impurity, produce separated as the second tithe or produce that has been consecrated and has not been redeemed.
It is, by contrast, permitted to carry d'mai, for it is fit to be eaten by the poor, and produce separated as the second tithe or produce that has been consecrated and has been redeemed, but for which an additional fifth of its value has not been given.",
+ "An Israelite is allowed to carry terumah, even though it is not appropriate for him. One may carry terumah that has contracted ritual impurity together with terumah that is pure, or together with ordinary produce, if both of them are contained in a single receptacle.
When does the above apply? When the pure terumah is below [the impure], and the [terumah consists of] produce that would be soiled by the ground. Thus, if the container were overturned, it would be spoiled. If, by contrast, the produce is nuts, almonds, or the like, one must overturn the container, take the terumah and the ordinary produce, and leave the impure [terumah].
If one requires the place where the container is located, one may take all the produce at once, regardless of whether the pure [terumah] is located at the top or at the bottom.",
+ "[The following rules apply when] a person has in mind [to sit on] a row of stones before the commencement of the Sabbath: If he prepares them, he is permitted to sit on them on the morrow; if not, that is forbidden.
When a person gathers the branches of a date palm [to use as kindling] wood, but changes his mind on Friday and decides to use them to sit on [in place of mats], he is allowed to carry them. Similarly, if he actually sat upon them before the commencement of the Sabbath, it is permitted to carry them.",
+ "One may not move straw that is on a bed with one's hands;one may, however, move it with one's body. [Moreover,] if it is [useful as] animal fodder, one is permitted to carry it [by hand]. Similarly, if a pillow or a sheet is placed upon it, it is considered as if one had sat on it before the commencement of the Sabbath, and one may move it by hand.
[The following rules apply when] a person has brought a container [filled] with earth into his home: If he sets aside a corner for it on Friday, he may carry it on the Sabbath, and use it for all his needs.",
+ "It is forbidden to negate the possibility of using a utensil, since this is comparable to destroying [it]. What is implied? A person should not place a receptacle below a lamp on the Sabbath to receive any oil that drips. For the oil in the lamp is forbidden to be carried, and when it falls into the receptacle it will cause the receptacle that had been permitted to become forbidden. The same applies in all analogous situations.
For this reason, a receptacle may not be placed below a chicken to receive the eggs it lays. One may, however, cover [the eggs] with an [overturned] utensil. Similarly, one may use an overturned utensil to cover any article that is forbidden to be carried, for by doing so one has not negated its use. Should one desire to take [the overturned article], one may.",
+ "One may place a receptacle under dripping water to collect it. If the receptacle becomes full, one may pour out the water and return [the receptacle to its place] without hesitation.
[The above applies] only when the dripping water is fit to use for bathing. If the water is not fit [for washing], one should not place a receptacle there. [Nevertheless, after the fact,] should one have placed a receptacle there, one may carry it together with the repulsive water it contains. [The reason for the restriction against placing the receptacle there is] that we do not create a repulsive situation at the outset.",
+ "Should a barrel containing [wine or oil] that is tevel, be broken [on the Sabbath], one may bring a receptacle and place it under [the barrel]. [By doing so, one is not considered to have nullified the possibility of using the receptacle,] since were one to transgress and separate [the terumah and tithes as required], the produce would be permitted for use..
A receptacle may be placed below a candle to collect the sparks that fall, for [the sparks] have no substance. In such an instance, it is permissible to move the receptacle.
When a beam breaks, we should not support it with a bench or a bed post unless there is ample space [between the beams] and one can remove [the bench or the bed post] whenever one desires, so that one will not nullify a utensil from the possibility of being used.
One may spread a mat over stones or over a beehive on the Sabbath in the summer, [as protection] from the sun, and in the rainy season, [as protection] from the rain, provided that one has no intention of snaring [the bees]. [By doing so, one is not considered to have nullified the possibility of using the receptacle] because one may remove [the mat] whenever one desires.
On the Sabbath one may overturn a basket onto which chicks may climb and descend, since one is permitted to carry [the basket] after they descend. Similar rules apply in all analogous situations.",
+ "[The following rules apply when] an animal falls into a cistern or into a water conduit [from which it cannot ascend on its own]: If one can supply it with its needs while it is there, one should do so until Saturday night. If not, one may bring cushions and blankets and place them beneath it. If this [enables the animal] to ascend, there is no difficulty. Although one is nullifying the possibility of using a utensil - for one is throwing it into a cistern [filled with] water - [our Sages did] not institute a decree [in this instance], because of the suffering [the] animal endures.
[Regardless of the circumstances,] it is forbidden to lift the animal up by hand. Similarly, one may not lift up an animal, beast, or fowl in a courtyard. One may, however, push them until they enter.
One may support calves and ponies as they walk. One may not, however, hold a chicken that fled [as one directs] it [to return to its coop]. [This prohibition was instituted] because [the chicken tries] to free itself from [the person's] hand, and [in the process, causes] its wings to be torn off. One may, however, push it until it enters [its coop]."
+ ],
+ [
+ "All the utensils used for weaving, including the cords and the reeds, may be carried [according to the rules governing] other utensils that are used for forbidden tasks. An exception is made regarding the upper weaver's beam and the lower weaver's beam. They may not be carried, because they are [usually] fixed [within the loom].
Similarly, the pillars [of the loam] may not be moved, lest one fill the hole [in the earth created when they are removed]. It is permitted to move the other utensils of a weaver.",
+ "Brooms made of date branches and the like, which are used to sweep the ground, are considered utensils that are used for a permitted purpose, since sweeping is permitted on the Sabbath.
Bricks that remain after a building [was completed] are considered utensils that are used for a permitted purpose, for they are fit to recline upon,, as is obvious from the fact that they are filed and adjusted for this purpose. If, however, one collects them, [it is evident] that they have been set aside [for building], and it is forbidden to carry them.",
+ "A small shard may be carried, even in the public domain.[This leniency is granted] because it is fit to be used in a courtyard to cover the opening of a small utensil. [When] the stopper of a barrel has been cut off, both it and its broken pieces are permitted to be carried. If one threw it into a garbage dump before the commencement of the Sabbath, carrying it is forbidden.
When a utensil has been broken [but not shattered into pieces], one should not remove a shard from it to use to cover [another utensil] or to use as a support.",
+ "It is permitted to bring three rounded stones into a lavatory to clean oneself. Of what size may they be? A fistful.A clod of earth, by contrast, which is likely to crumble, is forbidden to be taken to clean oneself.
It is permitted to take these stones up to a roof [so that one will be able] to clean oneself with them. When rain descends upon them and they sink in the mud, they may be taken if there is a distinct mark [showing their location].
[When] a stone has filth on it, one can be certain that it is used to clean oneself. Therefore, carrying it is permitted it even though it is large.",
+ "Should a person have a choice of [using] a stone or an earthenware shard [to clean himself], one should use the stone.If, however, the shard comes from the handle of a utensil, one should use the shard.
[The following rules apply when] a person has a choice of [using] a stone or grass: If the grass is soft, one should use it. If not, one should use the stone.",
+ "The remnants of mats that have become tattered are considered utensils that may be used for a permitted purpose, for they are fit to be used to cover filth. In contrast, the remnants of clothes that are less than three [thumbbreadths] by three [thumbbreadths], and have become tattered may not be carried, for they are not fit - neither for the poor nor for the rich.
The broken pieces of an oven are permitted to be carried; they are considered to be like all other utensils that are permitted to be carried. When, however, one leg of a range has slipped from its place, it may not be carried, lest one affix [it in its place].",
+ "A ladder leading to a loft is forbidden to be carried [on the Sabbath], since it is not considered to be a utensil. [A ladder leading] to a dovecote [by contrast, is not considered muktzeh and] is permitted to be tilted. One should not, however, carry it from one dovecote to another, lest one follow one's ordinary course of conduct and come to snare [the doves].
[The following rule governs the use of] a rod that is used to harvest olives: When it is categorized as a utensil, it is considered to be a utensil that is used for a forbidden purpose. [The following rule governs the use of] a reed that is adjusted by a homeowner to open and lock [his door]: When it is categorized as a utensil, it is considered to be a utensil that is used for a permitted purpose.",
+ "[The following rules apply to] a door that once had a hinge - though at present it does not have a hinge - which is prepared to close a yard, but which drags on the ground when it is opened and closed: If the door is attached to and hanging on the wall, it may be used to close the space and may be locked. If not, it may not be used to close the space. If the door is [suspended] above the ground, it may be used to close the space. The same rules apply to a [partition made from] brambles or a mat that drags on the floor.",
+ "[The following rules apply to] a door that is made from a single piece of wood and which is placed in [a doorway] to close it and removed [to open it]. If [the doorway] does not have a base at the bottom that resembles a doorstep that would indicate that [the door] is a utensil that is used for [opening and] closing, [the door] may not be used to close [the doorway]. If [the doorway] has a doorstep, one may use [the door].
Similarly, a bolt that has a bulb at its end that indicates that it is a utensil used to bolt a door, and is not merely an ordinary beam, may be used to bolt a door on the Sabbath.",
+ "[The following rules apply to] a bolt that does not have a bulb at its end: If it is tied to the door and suspended from it, we may use it to bolt the door on the Sabbath. [This ruling] also applies when it is carried together with the rope attaching it to the door.
If, by contrast, the rope attaching it is fixed permanently to the door and the bolt is removed like a beam, placed in a corner, and then reattached when one desires, its use as a bolt is forbidden [on the Sabbath]. This is forbidden because [the bolt] is not considered to be a utensil, nor is there any indication [that it is being used as a utensil], for it is not attached to the door, nor is it connected to a rope.",
+ "A candelabrum that is made of several separate parts may not be moved on the Sabbath. [This restriction applies] regardless of whether it is large or small. [Why was this prohibition instituted? As a safeguard] lest [it fall apart and] one reconstruct it on the Sabbath.
[The following rules apply when] a candelabrum has grooves and thus appears to resemble one that is made from several parts: If it is large and can be carried only with two hands, carrying it is forbidden because of its weight. If it is smaller than that, carrying it is permitted.",
+ "We may remove a shoe from a shoemaker's block on the Sabbath. We may release a clothes press belonging to an ordinary person on the Sabbath. We may not, however, set the press in place. A press belonging to a launderer should not be touched at all; it is set aside not to be used, because of the financial loss [that might be incurred through its improper use].
Similarly, unprocessed rolls of wool may not be carried, because [their owner] objects [to their use for purposes other than spinning fabric]. Therefore, if they have been set aside for a particular purpose, it is permitted to use them. Unprocessed hides - regardless of whether they belong to a private person or to a [leather] craftsman - may be carried, because [their owner] does not object to their [use].",
+ "All filth - e.g., feces, vomit, excrement, and the like - that is located in a courtyard where [people] are dwelling may be removed to a dung heap or to a latrine. Such entities are referred to as a chamber pot. If it is located in another courtyard, it should be covered by a utensil so that a child will not become soiled by it.
One may step on spittle that is lying on the ground without taking any notice of it. One may carry a warming-pan because of its ash. [This leniency is granted] despite the fact that it contains chips of wood, because it is equivalent to a chamber pot.
At the outset, we may not bring about the creation of a repulsive entity on the Sabbath. If, however, [such an entity] comes about as a natural process, or one transgresses and creates it, it may be removed.",
+ "It is permitted to partake of oil that flows from beneath the beam of an olive press on the Sabbath and from dates and almonds that are prepared to be sold. One may even begin to take grain from a storehouse or from a grain pile on the Sabbath, for food never becomes muktzeh on the Sabbath at all. On the contrary, all [types of food] are [always] prepared for use.
[There is, however, one] exception: figs and raisins that have been set aside to dry. Since they pass through an intermediate stage when they become repulsive and are unfit to eat, they are considered muktzeh and are forbidden [to be carried] on the Sabbath.
A barrel [of wine] or a watermelon that was opened may be carried and stored away, even though it is no longer fit to eat. Similarly, an amulet that has not proven its efficacy may be moved, although one is forbidden to go out [into the public domain] wearing it.
The oil that remains in a lamp or in a bowl that was kindled on a particular Sabbath may not be used on that Sabbath. It is muktzeh because of the forbidden [labor with which it was associated beyn hash'mashot].",
+ "Although taking [produce] from a storehouse of grain or of barrels of wine is permitted, it is forbidden to begin to empty [the storehouse] unless this is being done for a purpose associated with a mitzvah - e.g., emptying it to host guests or to establish a hall of study.
[In the latter situations,] how should the storehouse be emptied? Every person should take [out] four or five containers until it has been completely [cleared]. We may not sweep the floor of the storehouse, as has been explained.
[Even when one is forbidden to empty the storehouse,] one may enter and leave and create a path with one's feet by entering and leaving.",
+ "Any substance that is fit to be used as food for an animal, beast, or fowl that is commonly found may be carried on the Sabbath. What is implied? One may carry dry turmos beans because they are food for goats. Fresh [turmos beans,] by contrast, may not [be carried]. [One may carry] chatzav because it is food for deer, mustard seed because it is food for doves,and bones because they are food for dogs.
Similarly, we may carry all the shells and seeds [of produce] that are fit to serve as animal fodder. Concerning those that are not fit to be eaten: One should eat the food and throw [the shells or seeds] behind one's back; carrying them is forbidden.
One may carry meat that has spoiled, for it is fit to be eaten by beasts. One may carry raw meat - whether salted or unsalted- because it is fit to be eaten by humans. This ruling applies to [raw] fish that has been salted. By contrast, carrying unsalted [raw] fish is forbidden.",
+ "We may not carry broken pieces of glass even though they are edible by ostriches, nor bundles of twigs from a vine even though they are edible by elephants, nor luf, even though it is edible by ravens. [These restrictions were instituted] because these and similar [species] are not commonly found among most people.",
+ "[The following rules apply to] bundles of straw, bundles of wood, and bundles of twigs: If they were prepared to be used as animal fodder, one may carry them. If not, one may not carry them.
If one brought in bundles of wild hyssop, madder, hyssop, or thyme to be used as kindling wood, one may not use them on the Sabbath. If one brought them in for use as animal fodder, one may use them. Similar rules apply to mint, rue, and other herbs.",
+ "We may not rake food that was placed before an ox that is being fattened for slaughter. [This applies regardless of whether the food has been placed] in a feeding trough that is a [separate] utensil or in an earthen feeding trough. [Similarly,] one may not shift [the food] to the side so that [it does not become mixed with] feces. [These restrictions are] decrees, [instituted] lest one level grooves [in the floor].
One may take food that had been placed before a donkey and place it before an ox. One may not, by contrast, take food that had been placed before an ox and place it before a donkey. [This restriction was instituted] because the food that is before an ox becomes soiled by its spittle and is not fit to be eaten by another animal.
Leaves that produce a foul and repulsive odor and are not eaten by animals may not be carried. For similar reasons, carrying the hook on which fish are hung is forbidden. By contrast, the hook on which meat is hung is permitted to be carried. The same applies in all similar situations.",
+ "Although carrying a corpse on the Sabbath is forbidden, one may anoint it and wash it, provided one does not move any of its limbs. We may slip out a pillow from underneath it so that it will be lying on the ground to enable it to remain without decomposing.
We may bring a utensil that will cool [a corpse] or a metal utensil and place it on the belly [of the corpse] so that [the corpse] will not swell. We may stop up [the corpse's] orifices so that air will not enter them. We may tie its jaw - not so that it will close - but so that it will not [open] further. We may not close [a corpse's] eyes on the Sabbath.",
+ "When a corpse is lying in the sun, we may place a loaf of bread or a baby on it and carry it [into the shade]. Similarly, if a fire breaks out in a courtyard where a corpse is lying, we may place a loaf of bread or a baby on it and carry it [out from the fire].
Indeed, even if a loaf of bread or a baby are not available, one may save a corpse from a fire. [This leniency is granted] lest one extinguish the fire out of apprehension that the corpse not be consumed [by the flames].
[The leniency of carrying an entity with] a loaf of bread or a baby upon it is granted only in the case of a corpse, because a person is distraught over the corpse [of his loved ones].",
+ "[The following procedure should be adhered to when] a corpse is lying in the sun and there is no place to carry it, or [the people] do not desire to move it from its place: Two people should come and sit, one on either side [of the corpse]. If it is [too] warm for them [to sit on the ground], they may both bring couches and sit on them. If it is [too] warm for them [to sit in the sun], they may both bring mats and spread them over the couches.
[Afterwards,] they both may [depart], overturn their couches, and remove them [leaving the mats suspended over the corpse]. In this manner, the covering is created on its own accord, [as it were], for the two mats are next to each other and their two ends are located on the ground on either side of the corpse.",
+ "When a corpse has decomposed in a house [to the extent that it produces a foul odor] and thus is being disgraced in the eyes of the living, and their honor is being compromised because of it, carrying it into a carmelit is permitted.
[This leniency was granted because] the honor of the creatures is great enough to supersede [the observance of] a negative commandment of the Torah, namely: \"Do not swerve right or left from the words they tell you\" [Deuteronomy 17:11].
If [the people in the home] have an alternative place to go, they may not remove the corpse. Instead, the corpse should be left in its place and they should depart."
+ ],
+ [
+ "A person who goes beyond [his] city's Sabbath limit should be punished by lashes, as [Exodus 16:29] states: \"No man should leave his place on the seventh day.\" [The term] \"place\" refers to the city's Sabbath limits.
The Torah did not [explicitly] state the measure of this limit. The Sages, however, transmitted the tradition that this measure was twelve mil, the length of the Jews' encampment [in the desert]. Thus, Moses our teacher was instructing them, \"Do not go out beyond the camp.\"
Our Sages ruled that a person should go only two thousand cubits beyond the city. [Going] beyond two thousand cubits is forbidden. [The rationale for the choice of this figure is that] two thousand cubits represents the pasture land [given to] a city.",
+ "[From the above,] it follows that a person may walk throughout the expanse of [any] city, even if it is as large as Nineveh, whether or not it is surrounded by a wall.
Similarly, it is permitted for a person to walk two thousand cubits in all directions outside the city. [When calculating these two thousand cubits, the entire area] is considered to be square, like a tablet, so that [the area in between] its furthest corners will also be included.
If a person goes beyond two thousand cubits up to a distance of twelve mil, he should be given \"stripes for rebelliousness\". If he goes even one cubit beyond twelve mil, he should be punished by lashing [as prescribed] by the Torah.",
+ "[There is a question whether] a person [is liable] if he goes beyond the Sabbath limit, [travelling] at a height of more than ten handbreadths above the ground - e.g., he jumps from one pillar to another - when none of the pillars has a surface area of four handbreadths by four handbreadths. For there remains an unresolved question [among the Sages] whether or not the Sabbath limits apply ten handbreadths above the ground..
[The matter is one of question only in an instance similar to the example given.] If, by contrast, a person walks on a surface that is four [handbreadths] by four [handbreadths], it is as if he is walking on the ground [even though the surface is ten handbreadths above the ground]. The Sabbath limits apply in such an instance.",
+ "A person who spends the Sabbath in a barn in the desert, in a corral, in a cave, or in a similar type of private domain may walk through its entire space and [may continue] to the limits of a square extending two thousand cubits in every direction [from that domain].
Similarly, a person who spends the Sabbath in an [open] valleymay walk to the limits of a square extending two thousand cubits in every direction from the place [at which he is located at the commencement of the Sabbath]. [This applies] even when he was sleeping at the time of the commencement of the Sabbath and thus did not consciously acquire the place as his Sabbath base.
A person who is walking in an open valley and does not know how far his Sabbath limit extends may take two thousand ordinary steps. This is [his] Sabbath limit.",
+ "When a person walks the two thousand cubits that he is entitled to walk and his limit ends in a barn, in a corral, in a cave, or in a city, he is allowed to proceed only to the end of his limit. We do not say that since his limit ends within a private domain, he is entitled to walk throughout that domain.
When does the above apply? When his limit ends in the midst of the city or in the midst of the cave. If, however, that private domain is included within his two thousand cubits, that entire domain is considered to be only four cubits, and the remainder [of the two thousand cubits] is calculated accordingly.",
+ "What is implied? If there were one thousand cubits from the place a person established as his base for the Sabbath, or from the town [in which he spent the Sabbath], to a city or a cave that is a thousand cubits long or less, he may walk through the entire city or cave that he encounters and [continue] beyond it for 996 cubits.",
+ "If, however, [in the instance mentioned above,] the city or the cave that begins within his Sabbath limits extends one thousand and one cubits, the person may walk only one thousand cubits - i.e., he may proceed to the end of the two thousand cubits [granted] him, [but no further].",
+ "A person whose Sabbath limits end in the midst of a town may, nevertheless, move an article to any place within the town by throwing it.
When a person spends the Sabbath in an open valley, and gentiles surround him with an enclosure on the Sabbath, he may still walk only two thousand cubits - even when this measure is included within the enclosure - in any direction. He may, nevertheless, move an article to any place within the enclosure by throwing it, provided it was enclosed for the sake of habitation.",
+ "[The following rule applies when] a person is in the midst of a journey - whether on sea or on dry land - and [intends] to enter a city: If he comes within two thousand cubits of the city before the commencement of the Sabbath, even though he did not arrive at the city until [after] the Sabbath [had commenced], he is permitted to enter, to walk throughout the entire city, and [continue] for two thousand cubits outside of it in all directions.",
+ "[The following rule applies when] a person [is in the midst of a journey and intends to enter] a city, but falls asleep on the way, and does not awake until [after] the Sabbath [has commenced]: If when he awakes, he finds himself within the city's [Sabbath] limits, he is permitted to enter, to walk throughout the entire city, and [continue] for two thousand cubits outside of it in all directions.
[This is permitted] because his intent was to journey to this city. Therefore, he is considered to have established his \"place\" for the Sabbath together with the inhabitants of this city, since he entered into their limits.",
+ "A person who goes even a single cubit beyond [a city's] Sabbath limits should not reenter them. [The rationale is that] the four cubits that a person is granted in which to walk begin from the place where the person is standing. Therefore, since the person went a cubit or more beyond his Sabbath limit, he must remain in his place. He may not walk except in the four cubits that begin from the place in which he is standing, and continue in a forward direction.
Similarly, a person who is even one cubit outside a city's Sabbath limits when darkness falls should not enter the city. Instead, he may proceed only two thousand cubits from the place where he was standing when the Sabbath commenced. If a person's Sabbath limit ends in the midst of the city, he may proceed [no further] than the end of his Sabbath limit, as has been explained.
If one of a person's feet is inside [a city's] Sabbath limits and his other foot is outside the Sabbath limits [when the Sabbath commences], he may enter.",
+ "[The following rules apply to] a person who left the Sabbath limits unintentionally - e.g., gentiles took him outside [the limits], he was possessed by an undesirable temperament, or he inadvertently went beyond [the limit]: He may walk no more than four cubits.
If he returned [within his previous Sabbath limits] voluntarily, he may walk no more than four cubits. If [the forces that caused him to depart] returned him, it is as if he had never departed.
If [these forces] left him in a private domain - e.g., the gentiles placed him in a barn, a corral, a cave, or another city - he may walk throughout that domain. Similarly, if he inadvertently left his Sabbath limits [and entered] a domain of this nature, and became conscious of his actions while in this domain, he may walk throughout that domain.",
+ "When a person voluntarily left the Sabbath limits, he may walk only within four cubits, even when he was returned to his [original] Sabbath limits involuntarily - e.g., he was taken back by gentiles or because of an undesirable temperament.
Similarly, if he voluntarily left the Sabbath limits, he may walk only within four cubits even when he is within a private domain - e.g., a barn or a corral.
A person who sets out on the Mediterranean Sea may walk throughout the ship and carry throughout the ship, even though he is outside the Sabbath limits that he originally established as his Sabbath base.",
+ "Whenever a person leaves his Sabbath limits unintentionally, and is surrounded by an enclosure on the Sabbath, he may walk throughout [the area of] that enclosure, provided it does not exceed two thousand cubits.
When this enclosure that is created without his knowledge overlaps part of the Sabbath limit that he left [an additional leniency is granted]. Since he is allowed to walk throughout that enclosure, he may reenter his Sabbath limits. Once he enters, [he may proceed freely,] as if he had never left.",
+ "[The following rules apply when] any of the individuals whose movement is restricted to four cubits must relieve himself: He may leave [these four cubits], move away [an appropriate distance], relieve himself, and then return to his place.
If when moving away to relieve himself, the person enters a portion of the Sabbath limits that he originally left: since he has entered, [his] entry [is accepted as fact], and it is as though he had never departed. [This leniency applies] provided he originally left unintentionally. If he left intentionally, he may walk only [within] four cubits, even if he reentered [his original limits].",
+ "[The following rules apply to] all individuals who are sanctioned by the court [to leave their Sabbath limits] - e.g., witnesses who are going to testify regarding their sighting of the moon, - and all others who are allowed to depart because of a mitzvah: When they reach their destination, they may proceed two thousand cubits in all directions. Should they become located in a city, they [are governed by] the same [rules as] the inhabitants of that city, and may proceed two thousand cubits beyond the city in all directions.",
+ "[The following rules apply when] a person was sanctioned to depart [from his Sabbath limits], but in the midst of his journey, he was informed that the mitzvah that he had intended to perform had already been completed: He may proceed two thousand cubits in all directions. If a portion of the Sabbath limit from which he departed overlaps these two thousand cubits, he may return to his [original] place, and it is as though he had never departed.
All those who depart [from the Sabbath limits] to rescue Jewish lives from gentiles, from a [flooding] river, or from an avalanche, are granted two thousand cubits [in which to walk] from the place where they rescue them. [When Jews are rescued from gentiles, but] the gentiles' position is strong, and the rescuers fear spending [the remainder of] the Sabbath in the place where they rescue them, they may return to their [original] place, [carrying] their weapons."
+ ],
+ [
+ "Whenever there is a home that is outside a city, but seventy and two thirds cubits - i.e., the length of one of the sides of [a square] 5000 square cubits in area - or less from the city, it is considered to be part of the city and joined to it. When two thousand cubits are measured in all directions from the city, this house [is considered to be on the extremity of the border and] the measurement [begins] from there.",
+ "If one house is within seventy cubits of a city, another house is within seventy cubits of the first, and a third within seventy cubits of the second [and so on], they are all considered to be one city, although the chain extends for a distance of several days walk. When [the Sabbath limits] are measured, they are measured from the last house, provided this house is a dwelling four cubits by four cubits or more [in area].",
+ "[The following are considered to be dwellings in the context mentioned above:] a synagogue that has a dwelling for its attendants, a temple of a false deity that has a dwelling for its priests, a storeroom that has a dwelling, a bridge or a grave that has a dwelling, a structure four cubits by four cubits that has three walls but no roof, watchtowers,, a house built [on an island] at sea, a structure with two walls and a roof, a cave with a building at its entrance that is used as a dwelling. All of these are included as part of the city, provided they are located within seventy and a fraction cubits of it.
From this house on the extremity [of the city], we consider it as if a line is extended along the length of the entire city, and we measure two thousand cubits outward from that line.",
+ "The following [structures] are not added [as the furthest extremities of a city's boundaries]: a structure with two walls and no roof - despite the fact that people dwell within it - a bridge, a grave, a synagogue, a temple to false deities, and a storehouse that do not have dwellings; a cistern, a trench, a cave, a dovecote, and a house on a ship. All of these are not added [to a city's boundaries].",
+ "[The following rule applies when] two towns are located next to each other: If the distance between them is 141 1/3 cubits [or less], so that [the distance between them] is seventy and a fraction [as measured] from one town and seventy and a fraction [as measured] from the other town, they are considered to be a single city. Accordingly, [the inhabitants of] each town can walk throughout the other town and two thousand cubits outside of it.
[The following rules apply when] three villages are located in a triangle: If there are two thousand cubits or less between the village in the middle and both of the villages on the extremities, and there are 282 2/3 cubits [or less] between the villages on the extremities, so that if the middle village were placed on the line between them, there would be 141 1/3 cubits [or less] between it and both of them, they are all considered to be a single city. When [a Sabbath limit] is measured, it is measured two thousand cubits in all directions from [the single unit created from] these three [villages].
When the wall of a city was erected, and the city was settled afterwards, we measure [the Sabbath limit] from [the end of] the settled area [and not from the wall]. If it was settled and then surrounded [by a wall], we measure from the wall.",
+ "When a city is rectangular or square, since it has four angles that are equal, we leave it as it is, and measure two thousand cubits in each direction on all four sides.
If it is circular, we construct an [imaginary] square around it, considering it as the center of that square. We measure two thousand cubits from the sides of that square in all directions. Thus, [the inhabitants] gain [the area] at the corners.",
+ "Similarly, if a city is triangular in shape, or if it has many different sides, we construct a square around it, and afterwards measure two thousand cubits from each side of that square.
When we construct a square around a city, we construct this square according to the compass directions, making each of its sides face one of the four directions and extend in a straight line vertically or horizontally.",
+ "When a city is [shaped like a trapezoid,] one side being shorter than the other, we consider both sides to be of the length of the longer side.
[The following rules apply when a city] is L-shaped or crescent-shaped: If there are less than four thousand cubits between the two points on the extremities, we measure [the Sabbath limit] from [the imaginary line that connects these points]. When there are more than four thousand cubits between the two points on the extremities, we measure [the Sabbath limit] from [the vertex of] the crescent.",
+ "[The following rules apply to] a city located at the edge of a river: If there is a dock four cubits wide at the river bank, so that one can stand on it and use the river, the river is considered to be part of the city. Thus, [the Sabbath limit of] two thousand cubits is measured from the other bank of the river, because the dock causes the river to be considered part of the city.
If there is no dock, the measurement begins from the edge of the houses, and [the width of] the river is included in the two thousand cubits.",
+ "[The following laws apply to] the dwellers of huts: [The Sabbath limits] should be measured from the entrance to their homes. If [in that area] there are three courtyards with two houses in each, [the entire area] is established [as a unit]. A square is constructed around it, and two thousand cubits are measured [from its borders], as all other cities.",
+ "[The two thousand cubits of the Sabbath limits] should be measured only by using a rope of fifty cubits, but not a shorter or a longer one. The rope should be made of flax, so that it will not stretch beyond [that length].
When [the measurers] reach a crevice that is fifty cubits [or less] wide, so that [its width] can be spanned [by the length of] the measuring rope, this should be done, provided [the crevice] is less than four thousand cubits deep.",
+ "When does the above apply? When a plumb line descends directly [into the crevice], for then [the slopes of the crevice] cannot be used. If, however, the plumb line does not descend directly, one should not span [the crevice with the measuring rope], unless the crevice is two thousand cubits or less in depth.",
+ "With regard to a valley with a gradual descent, one should ascend and descend, measuring by approximation. If the valley is more than fifty cubits wide and thus cannot be spanned [by the measuring rope], [the measurers] should go to a place where they can span the gap, measure the span [there], see the parallels to [the place they are] measuring, and return to their task.",
+ "When [the measurers] reach a wall, we do not say that they must pierce the wall [to continue measuring]. Instead, it is sufficient to approximate its thickness and continue.
If the wall can be used [by the public], it must be measured in an exact manner. Similarly, if a plumb line will descend directly parallel [to the wall], its thickness should be measured exactly.",
+ "[The following rules apply when the measurers] reach a mountain: If the slope of the mountain ascends ten handbreadths within a length of five cubits, [the measurers should] measure the span [above the mountain], and return to their [ordinary] measurement.
If its height rises acutely, its slope ascending ten handbreadths within a length of four cubits, [all that is necessary is] to approximate [its length], and then one may proceed further.
If a mountain is so wide that [the measuring rope] cannot span it - i.e. it is more than fifty cubits wide - it should be measured by approximation, small portions at a time. This is the meaning of the expression, \"In the mountains, they measured by approximation.\"",
+ "What is implied [by the directive to] measure mountains or valleys that cannot be spanned by approximation? Two people hold a rope four cubits long. The person above should hold the upper end at the level of his feet, while the person below should hold the lower end at the level of his heart. The person standing above then descends to the level of the person standing below, who, in turn, descends further to the extent of the rope. [The entire process should be repeated and] continued until the entire area has been measured.
When [the measurers] go to span a mountain or a valley, they should not depart from the Sabbath limits, lest passersby see them and say, \"The Sabbath limits passed by here.\"",
+ "We rely only on the measurement by an expert who is proficient in the measuring of land. If the Sabbath limits [of a city] had been established and an expert came and measured [them again], increasing them in some places and decreasing them in others, we accept his ruling regarding the limits that he increased.
Similarly, if two experts came and measured the Sabbath limits, one giving a larger measure and the other giving a smaller measure, we accept the ruling of the one who gives the larger measure, provided that the inconsistency is not greater than the difference between the diagonal [and the border of] a city.",
+ "What is implied? We can say that the reason the latter increased the measure was the following: The first erred and measured the two thousand [cubits] from the corner of the city diagonally. Therefore, he reduced its measurement, and the distance between the border of the Sabbath limits and the city will be less than two thousand [cubits]. [By contrast,] the second person [who measured] measured the two thousand [cubits] from the edge of the city [and therefore produced a larger figure]. We do not, however, consider the possibility of the first person's making any greater mistake.
Accordingly, if the latter measure is less than 580 cubits more than the original measure, it is accepted. A larger increase, however, is not accepted.",
+ "Even when a servant or a maidservant says, \"The Sabbath limits reach here,\" their statements are accepted. An adult's statement is accepted if he says, \"We would proceed until this place when I was a child.\" His testimony is relied on in this instance, since our Sages stated that the lenient approach should be accepted in these rulings, and not the more stringent one, because the measure of two thousand cubits is a Rabbinic institution."
+ ],
+ [
+ "It is a positive commandment from the Torah to sanctify the Sabbath day with a verbal statement, as [implied by Exodus 20:8]: \"Remember the Sabbath day to sanctify it\" - i.e., remember it with [words of] praise [that reflect its] holiness.
This remembrance must be made at the Sabbath's entrance and at its departure: at the [day's] entrance with the kiddush that sanctifies the day, and at its departure with havdalah.",
+ "This is the text of the kiddush, sanctifying the day:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and has desired us. He has given us the holy Sabbath with love and with favor as an inheritance and a commemoration of the work of creation.
It is the first of the convocations of holiness, a commemoration of the exodus from Egypt. For You have chosen us and sanctified us from among all the nations. With love and favor You have granted us Your holy Sabbath as an inheritance. Blessed are You, God, who sanctifies the Sabbath.
",
+ "This is the text of the havdalah prayer:
Blessed are You God, our Lord, King of the universe, who distinguishes between the holy and the mundane, between light and darkness, between Israel and the nations, and between the seventh day and the six days of activity. Blessed are You, God, who distinguishes between the holy and the mundane.
",
+ "The essence [of the mitzvah] of sanctifying the Sabbath [is to do so] at night. If a person does not recite kiddush at night - whether consciously or inadvertently - he may recite kiddush throughout the entire [Sabbath] day.
A person who does not recite havdalah at night may recite [this blessing] on the following day, and [indeed] may recite [this blessing] until [nightfall] on Tuesday [if he does not fulfill his obligation beforehand].
[Although the havdalah blessing may be recited at a later time,] one should recite the blessing on a flame only on Saturday night.",
+ "A person is forbidden to eat or to drink wine from the commencement of the Sabbath onward until he recites kiddush. Similarly, after the conclusion of the day, a person is forbidden to begin to eat, drink, perform labor, or taste anything until he recites havdalah. Drinking water is, however, permitted.
Should a person forget or transgress and eat or drink before reciting kiddush or havdalah, he may nevertheless recite kiddush or havdalah afterwards.",
+ "It is a mitzvah [instituted by] our Sages to recite kiddush over [a cup of] wine and to recite havdalah over [a cup of] wine.
Although one recites havdalah in one's [evening] prayers, one is required to recite [this blessing] over a cup [of wine]. [Nevertheless,] once a person has said \"[Blessed is He] who distinguishes between the holy and the mundane,\" he is permitted to perform labor even though he has not recited havdalah over a cup [of wine].
One should recite the blessing over the wine first, and then recite the kiddush. One should not wash one's hands until after the recitation of kiddush.",
+ "What is the procedure he should follow: He should take a cup that contains a revi'it or more, wash it thoroughly inside, and rinse its outside. He should fill it with wine, hold it in his right hand, lifting it above the ground more than a handbreadth, without supporting it with his left hand.
One recites the blessing [borey pri] hagefen and then the kiddush. It is, however, common custom among the Jewish people first to recite the passage Vayechulu, then the blessing [borey pri] hagefen and then the kiddush
One should drink [at least] a cheekful of wine and give all those joining in the meal to drink. Afterwards, one washes one's hands, recites the blessing hamotzi, and [begins] eating.",
+ "[The mitzvah of] kiddush [may be fulfilled] only in the place of one's meal. What is implied? A person should not recite the kiddush in one house and eat his meal in another. One may, however, recite kiddush in one corner and eat one's meal in another.
[One might ask:] Why is kiddush recited in the synagogue? Because of the guests who eat and drink there.",
+ "A person who desires to partake of bread more than of wine, and similarly, a person who has no wine, should wash his hands, recite the blessing hamotzi, and then recite kiddush. Afterwards, he should break bread and eat.
Havdalah, by contrast, may not be recited over bread, but only over wine.",
+ "A person who had intended to recite kiddush over wine on Friday night, but forgot, and before he recited kiddush washed his hands [with the intention of partaking of bread], should recite kiddush over bread. He should not recite kiddush over wine after washing his hands [to partake of] a meal.
It is a mitzvah to recite a blessing over wine on the Sabbath day before partaking of the second [Sabbath] meal. This is called \"the great kiddush.\" One recites only the blessing borey pri hagefen, partakes of the wine, washes one's hands, and begins the meal.
[On the Sabbath day as well,] a person is forbidden to taste any food before he recites kiddush. This kiddush may also be recited only in the place where one eats one's meal.",
+ "A person may recite kiddush over a cup [of wine] on Friday before sunset, even though the Sabbath has not commenced. Similarly, he may recite havdalah over a cup [of wine] before sunset, even though it is still Sabbath. For the mitzvah of remembering the Sabbath involves making [a statement to this effect] at the entrance and the departure of the Sabbath, or slightly before these times.",
+ "A person who is in the midst of eating [a meal] on Friday when the Sabbath commences should spread a cloth over the table, recite kiddush, complete his meal, and recite grace.
A person who is in the midst of eating [a meal] on the Sabbath when the Sabbath departs should complete his meal, wash his hands, recite grace over a cup of wine, and afterwards recite havdalah over [this cup]. If he is sitting and drinking, he should interrupt his drinking,recite havdalah, and begin drinking again.",
+ "A person who is eating and completes his meal at the commencement of the Sabbath should recite grace first and then recite kiddush on a second cup of wine. He should not recite grace and kiddush on the same cup [of wine], because two mitzvot should not be performed with the same cup [of wine]. For both the mitzvah of kiddush and the mitzvah of grace are mitzvot that emanate from the Torah itself.",
+ "Kiddush may be recited only on wine that is fit to be offered as a libation on the altar. Therefore, if one mixed even a drop of honey or yeast the size of a mustard seed in a large barrel [of wine], kiddush may not be recited upon it.
This is the ruling that we follow universally in the west. There is, however, an opinion that allows kiddush to be recited on such wine. [This view] explains that the term \"wine that is fit to be offered as a libation on the altar\" excludes only wine with an unpleasant fragrance, wine that was left uncovered,or wine that was cooked. Kiddush may not be recited on any of these wines.",
+ "Wine that tastes like vinegar may not be used for kiddush although its fragrance is that of wine. Similarly, we may not recite kiddush over [the beverage produced from] pouring water over the dregs of wine, although it tastes like wine.
When does the above apply? When the ratio between the water poured over the dregs and the beverage produced is less than three parts to four parts. If, however, the ratio is more than three parts to four parts, [the beverage produced is considered to be] diluted wine, and kiddush may be recited over it.",
+ "When a person drinks from a vessel containing wine, even if he drinks only a small amount from a vessel that contains many revi'iot [of wine], he has blemished the wine and invalidated it. We may not recite kiddush over the remainder, because it is regarded like the remnants left over in a cup.",
+ "Although the fragrance of wine resembles vinegar, if its flavor resembles wine, kiddush may be recited over it. Similarly, [kiddush may be recited over] diluted wine.
We may recite kiddush over raisin wine, provided it is made from raisins that [are not entirely dried out] - i.e., if one presses them, they will release a concentrated syrup.
Similarly, a person may recite kiddush over wine fresh from the wine press, [i.e., grape juice]. Indeed, a person may squeeze a cluster of grapes and recite kiddush over the juice immediately thereafter.
Although the majority of a country uses beer instead of wine, [the beer] is not acceptable for kiddush. It may, nevertheless, be used for havdalah, for in that country it serves as a substitute for wine.",
+ "Just as we recite kiddush on Friday night and havdalah on Saturday night, so too, we recite kiddush on the night of a holiday's commencement and havdalah on the night following a holiday and on the night following Yom Kippur, for they are all \"Sabbaths of God.\"
We recite havdalah on the night leading from a holiday to chol hamo'ed, and on the night leading from the Sabbath to a holiday, but not on the night leading from a holiday to the Sabbath.",
+ "[The following is] the text of the kiddush recited on festivals:
Blessed are You, God our Lord, King of the universe, who has chosen us from all the nations, and raised us above people of all tongues. He chose us and made us great; he showed us favor and glorified us.
And God our Lord gave us with love festivals for rejoicing, holidays and [unique] seasons for gladness, [including] this festive day of holy convocation, this festival of
- Matzot, Shavuot, [or] Sukkot -
the season of - our freedom, the giving of our Torah, [or] our happiness -
in love, as a commemoration of the exodus from Egypt.
For You have chosen us and sanctified us from all the nations and given us as an inheritance Your holy seasons for rejoicing and gladness. Blessed are You, God, who sanctifies Israel and the seasons.
When [a holiday] occurs on the Sabbath, one should mention the Sabbath [in the midst of the passage], and conclude in the same manner as one concludes in prayer, \"[Blessed...] who sanctifies the Sabbath, Israel and the seasons.\"",
+ "On Rosh HaShanah, one should say:
...And God our Lord gave us with love this day of holy convocation for remembrance, recalling the sounding [of the shofar], a holy convocation in love, as a commemoration of the exodus from Egypt.
For You have chosen us and sanctified us from all the nations, and Your words are true and everlasting. Blessed are You God, the King of the entire earth, who sanctifies Israel and the Day of Remembrance.
When [Rosh HaShanah] occurs on the Sabbath, one should conclude \"[Blessed...] who sanctifies the Sabbath, Israel and the Day of Remembrance,\" as one concludes in prayer.",
+ "On the night of a holiday, one recites kiddush over wine as on the Sabbath. Should one lack wine or should one desire bread, one may recite kiddush over bread. Similarly, on [the day of a] holiday, one should recite \"the great kiddush\" as one does on the Sabbath.",
+ "What blessings should be recited on the night of a holiday that falls on a Sunday? At the outset, one recites the blessing [borey pri] hagefen. Afterwards, one should recite the kiddush for the holiday. Then one should recite the blessing over fire, and after that havdalah. One should conclude havdalah, \"...who distinguishes between the holy and the holy.\" [In conclusion,] one recites the blessing Shehecheyanu.",
+ "On the night of every holiday and on the night of Yom Kippur, we recite the blessing Shehecheyanu. We do not recite the blessing Shehecheyanu on the seventh day of Pesach, because it is not a holiday in its own right, and we have already recited the blessing Shehecheyanu at the beginning of the Pesach festival.",
+ "This is the order of havdalah on Saturday night: [First,] one recites the blessing over the wine; afterwards, one recites the blessing over the spices, and then over the flame.
Which blessing is recited over the flame? \"[Blessed... King of the universe,] who creates the lights of fire.\" Afterwards, one recites havdalah.",
+ "We do not recite the blessing over the flame until we derive benefit from its light to the extent that one could differentiate between the coin of one country and that of another.
We may not recite the blessing over a flame belonging to gentiles, for it may be assumed that their gatherings are associated with the worship of false divinities. We may not recite the blessing on a flame [kindled for] the worship of false divinities or on a flame [kindled for the sake of] the deceased.",
+ "When a Jew lights a flame from a gentile's [flame], or a gentile from a Jew's [flame], we may recite a blessing upon it. [If, however,] a gentile [lights a flame] from another gentile's [flame], we may not recite a blessing upon it.
[The following rules apply when a person] is walking outside a large city and sees light: If most of the city's inhabitants are gentiles, he may not recite this blessing. If most are Jewish, he may.
At the outset, one should not recite this blessing over the fire of a furnace, an oven, or a range. If coals [are glowing to the extent that] were one to put a sliver of wood between them, they would catch fire of their own accord, we may recite a blessing over them.
We may recite this blessing over the light of the House of Study if there is an important person there for whom the light is kindled. We may recite a blessing over the light of a synagogue if there is a chazan who lives there.
The most choice way of performing the mitzvah is to use a torch for the havdalah [light]. There is no need to seek light [for havdalah] as one seeks to fulfill all the other mitzvot. Instead, [the law is that] if one has a light, one should recite the blessing over it.",
+ "We may recite the blessing over a fire that is kindled on the Sabbath for the sake of a sick person or for a woman after childbirth.
On Saturday night, we may recite the blessing over light produced from wood or stone, for this was the manner in which fire was first created by man. We may not, by contrast, recite a blessing over such a flame on the night following Yom Kippur. For on the night following Yom Kippur, we recite the blessing only on a light that has rested. When, however, a fire is kindled on Yom Kippur for the sake of a sick person or for a woman after childbirth, we may recite the blessing upon it, for it \"rested from sin.\"",
+ "When a holiday falls in the middle of the week, one recites [the following passage] as havdalah:
[Blessed are You...] who distinguishes between the holy and the mundane, between darkness and light, between Israel and the gentiles, between the Sabbath and the six days of activity....
One uses the same text as one uses on Saturday night. [The fact that it is not the Sabbath does not present a difficulty, for] one is merely listing the types of distinctions [that God has created within our world].
[On the night following a holiday,] one need not recite the blessing over spices, nor the blessing over light. Similarly, we are not required to recite the blessing over spices on the night following Yom Kippur.",
+ "Why is the blessing recited over spices on Saturday night? Because the soul is forlorn by reason of the departure of the Sabbath. Therefore, we gladden it and settle it with a pleasant fragrance."
+ ],
+ [
+ "There are four [dimensions] to the [observance of] the Sabbath: two originating in the Torah, and two originating in the words of our Sages, which are given exposition by the Prophets. [The two dimensions originating] in the Torah are the commandments \"Remember [the Sabbath day]\" and \"Observe [the Sabbath day].\"
[The two dimensions] given exposition by the Prophets are honor and pleasure, as [Isaiah 58:13] states: \"And you shall call the Sabbath 'A delight, sanctified unto God and honored.'",
+ "What is meant by honor? This refers to our Sages' statement that it is a mitzvah for a person to wash his face, his hands, and his feet in hot water on Friday in honor of the Sabbath. He should wrap himself in tzitzit and sit with proper respect, waiting to receive the Sabbath as one goes out to greet a king.
The Sages of the former generations would gather their students together on Friday, wrap themselves [in fine robes] and say, \"Come, let us go out and greet the Sabbath, the king.",
+ "Among the ways of honoring the Sabbath is wearing a clean garment. One's Sabbath garments should not resemble one's weekday clothes. A person who does not have a different garment for the Sabbath should allow his robe to hang low, so that his [Sabbath] clothing will not resemble the clothes he wears during the week.
Ezra ordained that the people launder their clothes on Thursday as an expression of honor for the Sabbath.",
+ "In respect for the Sabbath, it is forbidden to plan a meal or a winefest for Friday.
[According to the letter of the law,] one may eat or drink until nightfall. Nevertheless, as an expression of honor for the Sabbath, a person should refrain from planning a meal for [mid]afternoon on, so that he will enter the Sabbath with an appetite.",
+ "A person should prepare his table on Friday, even if he is [to partake] only [of an amount of food] equivalent to the size of an olive. Similarly, a person should prepare his table on Saturday night, even if he is [to partake] only [of an amount of food] equivalent to the size of an olive. [In this manner,] he shows his respect for the Sabbath when it enters and when it departs.
One should prepare one's house while it is still day as an expression of respect for the Sabbath. There should be a lamp burning, a table prepared [with food] to eat, and a couch bedecked with spreads. All of these are expressions of honor for the Sabbath.",
+ "Even a very important person who is unaccustomed to buying items at the marketplace or to doing housework is required to perform tasks to prepare by himself for the Sabbath. This is an expression of his own personal honor.
The Sages of the former generations [would involve themselves in such activities]: There was one who would chop wood to cook with, one who would salt meat, one would braid wicks, and one who would kindle the lamps. Others would go out and purchase food and beverages for the Sabbath, even though this was not their ordinary practice. The more one involves oneself in such activities, the more praiseworthy it is.",
+ "What is meant by [Sabbath] delight? This refers to our Sages' statement that a person must prepare a particularly sumptuous dish and a pleasantly flavored beverage for the Sabbath. All of this must be done within the context of a person's financial status.
The more one spends [both financially,] in expenses undertaken for the Sabbath and [in effort,] in the preparation of many good foods, the more praiseworthy it is. If, however, this is not within one's [financial] capacity, even if one merely stews food or the like in honor of the Sabbath, this is considered to be Sabbath delight.
One is not obligated to strain oneself or to borrow from others in order to prepare more food for the Sabbath. The Sages of the former generations said, \"Make your Sabbaths as weekdays, but do not depend on others.\"",
+ "A person who is indulgent and wealthy and conducts all his days as Sabbaths must also partake of different foods on the Sabbath from those of which he partakes during the week. If [his fare] cannot be changed, he should [at least] change the time at which he eats [his meals]. [For example,] if he usually eats early, he should eat later. If he usually eats late, he should eat earlier.",
+ "A person is obligated to eat three meals on the Sabbath: one in the evening, one in the morning, and one in the afternoon. One should be extremely careful regarding these three meals, not to eat any less. Even a poor man who derives his livelihood from charity should eat three meals [on the Sabbath].
[Nevertheless,] a person who is sick from overeating, or one who fasts constantly is not obligated to partake of three meals.
All these three meals must be significant [sittings] at which wine is served; at each, one must break bread on two full loaves.The same applies regarding the holidays.",
+ "Eating meat and drinking wine on the Sabbath is a form of pleasure for a person, provided this is within his [financial] capacity.
On the Sabbaths and holidays, a significant meal at which wine will be served is forbidden to be scheduled for the time the house of study is in session. Instead, the practice of the righteous of the former generations would be as follows: A person would recite the morning service and the additional service in the synagogue. Afterwards, he would return home and partake of the second [Sabbath] meal. He would then proceed to the house of study, to read [from the Written Law] and to study [the Oral Law] until the afternoon, at which time he would recite the afternoon service. He would then [partake of] the third [Sabbath] meal, a significant [sitting] at which wine is served, and continue eating and drinking until the Sabbath passed.",
+ "It is forbidden for a person to travel more than three parsa'ot from the beginning of the day on Friday. [This restriction was adopted] so that one will arrive home early in the day and prepare one's Sabbath meals. [One may not rely on] the members of one's household to prepare for him, [for they] do not know that one will arrive on this day.
Needless to say, [this restriction applies] when one is visiting others, since [by arriving unexpectedly,] one will embarrass them, for they will not have made the preparations appropriate for hosting guests.",
+ "It is forbidden to fast, to cry out [to God], to offer supplication, or to entreat [His] mercy on the Sabbath. Even when [a community is beset] by a distressing circumstance that would ordinarily require the community to fast and sound the trumpets,we do not fast or sound the trumpets on the Sabbath or holidays.
[There are, however, exceptions. They include] a city surrounded by gentiles or a [flooding] river, and a ship sinking at sea. We may sound the trumpets on the Sabbath to summon help for them, offer supplications on their behalf, and ask for mercy for them.",
+ "We do not lay siege to gentile cities less than three days before the Sabbath, so that the minds of the warriors will become settled and they will not be agitated and preoccupied on the Sabbath.
For this reason, we may not set sail on a ship less than three days before the Sabbath, so that one's mind will be settled before the Sabbath and one will not suffer excessive discomfort. For the sake of a mitzvah, however, one may set out on a sea journey even on Friday. One should enter into an agreement that [the ship] interrupt [its journey] on the Sabbath. [If, however,] this agreement is not kept [it is not of consequence].
From Tyre to Sidon and the like, one may set out on Friday, even if the journey concerns one's personal affairs. In places where it is customary not to set out on a journey on Friday at all, one should refrain from travelling.",
+ "Sexual relations are considered a dimension of Sabbath pleasure. Therefore, Torah scholars who are healthy set aside Friday night as the night when they fulfill their conjugal duties.
At the outset, it is permitted to engage in sexual relations with a virgin on the Sabbath. It is not [forbidden because] one is creating a wound, nor because of the pain the woman [feels].",
+ "[The observance of] the Sabbath and [the prohibition against] worshiping false deities are each equivalent to [the observance] of all the mitzvot of the Torah. And the Sabbath is the eternal sign between the Holy One, blessed be He, and us.
For this reason, whoever transgresses the other mitzvot is considered to be one of the wicked of Israel, but a person who desecrates the Sabbath publicly is considered as an idolater. Both of them are considered to be equivalent to gentiles in all regards. Therefore, our prophets praise [Sabbath observance], saying [Isaiah 56:2]: \"Happy is the man who does the following, and the mortal who holds fast to it, who keeps the Sabbath, without desecrating it....\"
It is explicitly stated in our prophetic tradition that whoever observes the Sabbath according to law and honors it and delights in it according to his ability will receive reward in this world in addition to the reward that is preserved for the world to come, as [Isaiah 58:14] states: \"'You will then delight in God. I will cause you to ride on the high places of the earth, and I will nourish you with the heritage of Jacob your ancestor'; thus has the mouth of God spoken.\""
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "משנה תורה, הלכות שבת",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Sefer Zemanim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/Hebrew/Torat Emet 363.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..3b10644ac257e947861ca98af42e3339bac416ce
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/Hebrew/Torat Emet 363.json
@@ -0,0 +1,747 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishneh Torah, Sabbath",
+ "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+ "versionTitle": "Torat Emet 363",
+ "status": "locked",
+ "priority": 1.0,
+ "license": "Public Domain",
+ "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה תורה, הלכות שבת",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Sefer Zemanim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "שְׁבִיתָה בַּשְּׁבִיעִי מִמְּלָאכָה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד כא) \"וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת\". וְכָל הָעוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה יד) \"לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה\". וּמַה הוּא חַיָּב עַל עֲשִׂיַּת מְלָאכָה. אִם עָשָׂה בִּרְצוֹנוֹ בְּזָדוֹן חַיָּב כָּרֵת. וְאִם הָיוּ שָׁם עֵדִים וְהַתְרָאָה נִסְקָל. וְאִם עָשָׂה בִּשְׁגָגָה חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאת קְבוּעָה: \n",
+ "כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת שֶׁהָעוֹשֶׂה דָּבָר זֶה חַיָּב הֲרֵי זֶה חַיָּב כָּרֵת. וְאִם הָיוּ שָׁם עֵדִים וְהַתְרָאָה חַיָּב סְקִילָה. וְאִם הָיָה שׁוֹגֵג חַיָּב חַטָּאת: \n",
+ "וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁהָעוֹשֶׂה דָּבָר זֶה פָּטוּר הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַכָּרֵת וּמִן הַסְּקִילָה וּמִן הַקָּרְבָּן אֲבָל אָסוּר לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ דָּבָר בְּשַׁבָּת וְאִסּוּרוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהוּא הַרְחָקָה מִן הַמְּלָאכָה. וְהָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בְּזָדוֹן מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֵין עוֹשִׂין כָּךְ וְכָךְ אוֹ אָסוּר לַעֲשׂוֹת כָּךְ וְכָךְ בְּשַׁבָּת הָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ דָּבָר בְּזָדוֹן מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: \n",
+ "וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר מֻתָּר לַעֲשׂוֹת כָּךְ וְכָךְ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה. וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם אוֹ פָּטוּר מִכְּלוּם אֵין מַכִּין אוֹתוֹ כְּלָל: \n",
+ "דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים לַעֲשׂוֹתָן בְּשַׁבָּת וּבִשְׁעַת עֲשִׂיָּתָן אֶפְשָׁר שֶׁתֵּעָשֶׂה בִּגְלָלָן מְלָאכָה וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תֵּעָשֶׂה. אִם לֹא נִתְכַּוֵּן לְאוֹתָהּ מְלָאכָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר. כֵּיצַד. גּוֹרֵר אָדָם מִטָּה וְכִסֵּא וְסַפְסָל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּשַׁבָּת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַחְפֹּר חָרִיץ בַּקַּרְקַע בִּשְׁעַת גְּרִירָתָן. וּלְפִיכָךְ אִם חָפְרוּ הַקַּרְקַע אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ בְּכָךְ לְפִי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן. וְכֵן מְהַלֵּךְ אָדָם עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים בְּשַׁבָּת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲקֹר אוֹתָן. לְפִיכָךְ אִם נֶעֶקְרוּ אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וְרוֹחֵץ יָדָיו בַּעֲפַר הַפֵּרוֹת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְהַשִּׁיר הַשֵּׂעָר. לְפִיכָךְ אִם נָשַׁר אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וְכֵן פִּרְצָה דְּחוּקָה מֻתָּר לְהִכָּנֵס בָּהּ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁמַּשִּׁיר צְרוֹרוֹת. וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן כְּגוֹן זֶה הֲרֵי זֶה מֻתָּר: \n",
+ "אֲבָל עָשָׂה מַעֲשֶׂה וְנַעֲשֵׂית בִּגְלָלוֹ מְלָאכָה שֶׁוַּדַּאי תֵּעָשֶׂה בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לָהּ חַיָּב. שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תֵּעָשֶׂה אוֹתָהּ מְלָאכָה. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁצָּרִיךְ לְרֹאשׁ עוֹף לְצַחֵק בּוֹ הַקָּטָן וְחָתַךְ רֹאשׁוֹ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹף מְגַמָּתוֹ לַהֲרִיגַת הָעוֹף בִּלְבַד חַיָּב שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּחְתֹּךְ רֹאשׁ הַחַי וְיִחְיֶה אֶלָּא הַמָּוֶת בָּא בִּשְׁבִילוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְגוּפָהּ שֶׁל מְלָאכָה חַיָּב עָלֶיהָ. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁכִּבָּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לַשֶּׁמֶן אוֹ לַפְּתִילָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׂרֵף אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבָּקַע חֶרֶשׂ שֶׁל נֵר. מִפְּנֵי שֶׁהַכִּבּוּי מְלָאכָה וַהֲרֵי נִתְכַּוֵּן לְכַבּוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְגוּף הַכִּבּוּי וְלֹא כִּבָּה אֶלָּא מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶן אוֹ מִפְּנֵי הַחֶרֶשׂ אוֹ מִפְּנֵי הַפְּתִילָה הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְכֵן הַמַּעֲבִיר אֶת הַקּוֹץ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ הַמְכַבֶּה אֶת הַגַּחֶלֶת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזּוֹקוּ בָּהֶן רַבִּים חַיָּב וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְגוּף הַכִּבּוּי אוֹ לְגוּף הַהַעֲבָרָה אֶלָּא לְהַרְחִיק הַהֶזֵּק הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "כָּל הַמִּתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה וְנַעֲשָׂה לוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לָהּ פָּטוּר עָלֶיהָ לְפִי שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית מַחֲשַׁבְתּוֹ. כֵּיצַד. זָרַק אֶבֶן אוֹ חֵץ בַּחֲבֵרוֹ אוֹ בִּבְהֵמָה כְּדֵי לְהָרְגָן וְהָלַךְ וְעָקַר אִילָן בַּהֲלִיכָתוֹ וְלֹא הָרַג הֲרֵי זֶה פָּטוּר. הֲרֵי זֶה קַל וָחֹמֶר אִם נִתְכַּוֵּן לְאִסּוּר קַל וְנַעֲשָׂה אִסּוּר חָמוּר. כְּגוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִזְרֹק בְּכַרְמְלִית וְעָבְרָה הָאֶבֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהוּא פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. נִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת דָּבָר הַמֻּתָּר וְעָשָׂה דָּבָר אַחֵר כְּגוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּן לַחְתֹּךְ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחֻבָּר אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "נִתְכַּוֵּן לִלְקֹט תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת וְלִקֵּט לְבָנוֹת אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִלְקֹט תְּאֵנִים וְאַחַר כָּךְ עֲנָבִים וְנֶהְפַּךְ הַדָּבָר וְלִקֵּט הָעֲנָבִים בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ תְּאֵנִים פָּטוּר אַף עַל פִּי שֶׁלִּקֵּט כָּל מַה שֶּׁחָשַׁב הוֹאִיל וְלֹא לִקֵּט כַּסֵּדֶר שֶׁחָשַׁב פָּטוּר שֶׁבְּלֹא כַּוָּנָה עָשָׂה שֶׁלֹּא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת: \n",
+ "הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי נֵרוֹת דּוֹלְקוֹת אוֹ כְּבוּיוֹת נִתְכַּוֵּן לְכַבּוֹת זוֹ וְכִבָּה אֶת זוֹ לְהַדְלִיק זוֹ וְהִדְלִיק אֶת זוֹ חַיָּב שֶׁהֲרֵי עָשָׂה מִן הַמְּלָאכָה שֶׁחָשַׁב לַעֲשׂוֹתָהּ. הָא לְמָה הוּא דּוֹמֶה לְמִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִלְקֹט תְּאֵנָה זוֹ וְלִקֵּט תְּאֵנָה אַחֶרֶת. אוֹ לְמִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה שֶׁהֲרֵי נַעֲשֵׂית מְלָאכָה שֶׁחָשַׁב לַעֲשׂוֹתָהּ: \n",
+ "אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְהַדְלִיק רִאשׁוֹנָה וּלְכַבּוֹת שְׁנִיָּה אַחֲרֶיהָ וְנֶהְפַּךְ הַדָּבָר וְכִבָּה רִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ הִדְלִיק שְׁנִיָּה אַחֲרֶיהָ פָּטוּר. כִּבָּה זוֹ וְהִדְלִיק זוֹ בִּנְשִׁימָה אַחַת חַיָּב. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִקְדִּים הַהַדְלָקָה הֲרֵי זֶה לֹא אִחֵר אוֹתָהּ אֶלָּא שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת וּלְפִיכָךְ חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכָל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּמִתְעַסֵּק וְלֹא נִתְכַּוֵּן לָהּ פָּטוּר: \n",
+ "כָּל הַמִּתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה וְנַעֲשֵׂית בְּיוֹתֵר עַל כַּוָּנָתוֹ חַיָּב. בְּפָחוֹת מִכַּוָּנָתוֹ פָּטוּר. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא מַשָּׂא לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְפָנָיו חַיָּב שֶׁהֲרֵי נִתְכַּוֵּן לִשְׁמִירָה פְּחוּתָה וְנַעֲשֵׂית שְׁמִירָה מְעֻלָּה. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא לְפָנָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו פָּטוּר שֶׁהֲרֵי נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא בִּשְׁמִירָה מְעֻלָּה וְהוֹצִיא בִּשְׁמִירָה פְּחוּתָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "הָיָה חָגוּר בְּסִנָּר וְהִשְׁלִיךְ הַמַּשָּׂא בֵּין בְּשָׂרוֹ וַחֲלוּקוֹ בֵּין שֶׁבָּא זֶה הַמַּשָּׂא שֶׁדַּרְכּוֹ לְהוֹצִיאוֹ בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת לְפָנָיו בֵּין שֶׁבָּא לְאַחֲרָיו חַיָּב שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת חוֹזֵר: \n",
+ "כָּל הַמִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת וְהִתְחִיל בָּהּ וְעָשָׂה כַּשִּׁעוּר חַיָּב. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִשְׁלִים כָּל הַמְּלָאכָה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַשְׁלִימָהּ. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִכְתֹּב אִגֶּרֶת אוֹ שְׁטָר בְּשַׁבָּת אֵין אוֹמְרִים לֹא יִתְחַיֵּב זֶה עַד שֶׁיַּשְׁלִים חֶפְצוֹ וְיִכְתֹּב כָּל הַשְּׁטָר אוֹ כָּל הָאִגֶּרֶת אֶלָּא מִשֶּׁיִּכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת חַיָּב. וְכֵן אִם נִתְכַּוֵּן לֶאֱרֹג בֶּגֶד שָׁלֵם מִשֶּׁיֶאֱרֹג שְׁנֵי חוּטִין חַיָּב וְאַף עַל פִּי שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְהַשְׁלִים הַבֶּגֶד הוֹאִיל וְעָשָׂה כַּשִּׁעוּר בְּכַוָּנָה חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "כָּל מְלָאכָה שֶׁהַיָּחִיד יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ לְבַדּוֹ וְעָשׂוּ אוֹתָהּ שְׁנַיִם בְּשֻׁתָּפוּת בֵּין שֶׁעָשָׂה זֶה מִקְצָתָהּ וְזֶה מִקְצָתָהּ כְּגוֹן שֶׁעָקַר זֶה הַחֵפֶץ מֵרְשׁוּת זוֹ וְהִנִּיחוֹ הַשֵּׁנִי בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת בֵּין שֶׁעָשׂוּ אוֹתָהּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף כְּגוֹן שֶׁאָחֲזוּ שְׁנֵיהֶם בְּקֻלְמוֹס וְכָתְבוּ אוֹ אָחֲזוּ כִּכָּר וְהוֹצִיאוּהוּ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין: \n",
+ "וְאִם אֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַעֲשׂוֹתָהּ לְבַדּוֹ עַד שֶׁיִּצְטָרְפוּ כְּגוֹן שְׁנַיִם שֶׁאָחֲזוּ קוֹרָה וְהוֹצִיאוּהָ לִרְשׁוּת הָרַבִּים הוֹאִיל וְאֵין כֹּחַ בְּאֶחָד מֵהֶן לַעֲשׂוֹתָהּ לְבַדּוֹ וְעָשׂוּ אוֹתָהּ בְּשֻׁתָּפוּת מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין וְשִׁעוּר אֶחָד לִשְׁנֵיהֶן. הָיָה כֹּחַ בְּאֶחָד לְהוֹצִיא קוֹרָה זוֹ לְבַדּוֹ וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ לְבַדּוֹ וְנִשְׁתַּתְּפוּ שְׁנֵיהֶם וְהוֹצִיאוּהָ. זֶה הָרִאשׁוֹן שֶׁיָּכוֹל חַיָּב וְהַשֵּׁנִי מְסַיֵּעַ הוּא וּמְסַיֵּעַ אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "כָּל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁחָבַל בַּחֲבֵרוֹ אוֹ בִּבְהֵמָה דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה וְכֵן אִם קָרַע בְּגָדִים אוֹ שְׂרָפָן אוֹ שָׁבַר כֵּלִים דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר. חָפַר גּוּמָא וְאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לַעֲפָרָהּ הֲרֵי זֶה מְקַלְקֵל וּפָטוּר. אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה הוֹאִיל וְכַוָּנָתוֹ לְקַלְקֵל פָּטוּר: \n",
+ "כָּל הַמְקַלְקֵל עַל מְנָת לְתַקֵּן חַיָּב. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁסָּתַר כְּדֵי לִבְנוֹת בִּמְקוֹמוֹ אוֹ שֶׁמָּחַק כְּדֵי לִכְתֹּב בַּמָּקוֹם שֶׁמָּחַק אוֹ שֶׁחָפַר גּוּמָא כְּדֵי לִבְנוֹת בְּתוֹכָהּ יְסוֹדוֹת וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה חַיָּב. וְשִׁעוּרָן כְּשִׁעוּר הַמְתַקֵּן: \n",
+ "כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת מִקְצָתָהּ בְּשׁוֹגֵג וּמִקְצָתָהּ בְּזָדוֹן בֵּין שֶׁהֵזִיד וּלְבַסּוֹף שָׁגַג בֵּין שֶׁשָּׁגַג וּלְבַסּוֹף הֵזִיד פָּטוּר עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה שִׁעוּר הַמְּלָאכָה כֻּלָּהּ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף בְּזָדוֹן וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה חַיָּב כָּרֵת. וְאִם יִהְיֶה בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה חַיָּב סְקִילָה. אוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה שִׁעוּר מְלָאכָה כֻּלָּהּ בִּשְׁגָגָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה חַיָּב חַטָּאת קְבוּעָה: \n"
+ ],
+ [
+ "דְחוּיָה הִיא שַׁבָּת אֵצֶל סַכָּנַת נְפָשׁוֹת כִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת. לְפִיכָךְ חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה עוֹשִׂין לוֹ כָּל צְרָכָיו בְּשַׁבָּת עַל פִּי רוֹפֵא אֻמָּן שֶׁל אוֹתוֹ מָקוֹם. סָפֵק שֶׁהוּא צָרִיךְ לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת סָפֵק שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. וְכֵן אִם אָמַר רוֹפֵא לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְרוֹפֵא אַחֵר אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת שֶׁסְּפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת: ",
+ "אֲמָדוּהוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁהוּא צָרִיךְ לְכָךְ וְכָךְ לִשְׁמוֹנָה יָמִים אֵין אוֹמְרִים נַמְתִּין עַד הָעֶרֶב כְּדֵי שֶׁלֹּא לְחַלֵּל עָלָיו שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת אֶלָּא מַתְחִילִין מֵהַיּוֹם שֶׁהוּא שַׁבָּת וּמְחַלְּלִין עָלָיו אֲפִלּוּ מֵאָה שַׁבָּתוֹת כָּל זְמַן שֶׁהוּא צָרִיךְ וְיֵשׁ בּוֹ סַכָּנָה אוֹ סְפֵק סַכָּנָה מְחַלְּלִין. וּמַדְלִיקִין לוֹ אֶת הַנֵּר וּמְכַבִּין מִלְּפָנָיו אֶת הַנֵּר וְשׁוֹחֲטִין לוֹ וְאוֹפִין וּמְבַשְּׁלִין וּמְחִמִּין לוֹ חַמִּין בֵּין לְהַשְׁקוֹתוֹ בֵּין לִרְחִיצַת גּוּפוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר שַׁבָּת לְגַבֵּי חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה הֲרֵי הוּא כְּחל לְכָל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶן: ",
+ "כְּשֶׁעוֹשִׂים דְּבָרִים הָאֵלּוּ אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לֹא עַל יְדֵי נָכְרִים וְלֹא עַל יְדֵי קְטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי עֲבָדִים וְלֹא עַל יְדֵי נָשִׁים כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא שַׁבָּת קַלָּה בְּעֵינֵיהֶם. אֶלָּא עַל יְדֵי גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל וְחַכְמֵיהֶם. וְאָסוּר לְהִתְמַהְמֵהַּ בְּחִלּוּל שַׁבָּת לְחוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח ה) \"אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם\" וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה נְקָמָה בָּעוֹלָם אֶלָּא רַחֲמִים וְחֶסֶד וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם. וְאִלּוּ הָאֶפִּיקוֹרוֹסִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁזֶּה חִלּוּל שַׁבָּת וְאָסוּר עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר (יחזקאל כ כה) \"גַּם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם\": ",
+ "הַחוֹשֵׁשׁ בְּעֵינָיו וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בִּשְׁתֵּיהֶם אוֹ בְּאַחַת מֵהֶם צִיר אוֹ שֶׁהָיוּ דְּמָעוֹת שׁוֹתְתוֹת מֵהֶן מֵרֹב הַכְּאֵב אוֹ שֶׁהָיָה דָּם שׁוֹתֵת מֵהֶן אוֹ שֶׁהָיָה בָּהֶן קַדַּחַת וְכַיּוֹצֵא בָּחֳלָאִים אֵלּוּ הֲרֵי זֶה בִּכְלַל חוֹלִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן סַכָּנָה וּמְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְעוֹשִׂין לוֹ כָּל צָרְכֵי רְפוּאָה: ",
+ "וְכֵן אִם יֵשׁ מַכָּה בַּחֲלַל גּוּפוֹ מִן הַשָּׂפָה וּלְפָנִים בֵּין בְּפִיו בֵּין בְּמֵעָיו בֵּין בִּכְבֵדוֹ וּטְחוֹלוֹ אוֹ בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת כָּל שֶׁיֵּשׁ בַּחֲלָלוֹ הֲרֵי זֶה חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה וְאֵינוֹ צָרִיךְ אֹמֶד שֶׁחָלְיוֹ כָּבֵד הוּא לְפִיכָךְ מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת מִיָּד בְּלֹא אֲמִידָה. וּמַכָּה שֶׁהִיא בְּגַב הַיָּד וְגַב הָרֶגֶל הֲרֵי הִיא כְּמַכָּה שֶׁל חָלָל וְאֵינָהּ צְרִיכָה אֹמֶד וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. וְהַחֹם שֶׁמְּסַמֵּר אֶת הַבָּשָׂר כְּמַכָּה שֶׁל חָלָל דָּמִי וּמְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְכֵן כָּל חֹלִי שֶׁהָרוֹפְאִים אוֹמְרִין שֶׁזֶּה יֵשׁ בּוֹ סַכָּנָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּעוֹר הַבָּשָׂר מִבַּחוּץ מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת עַל פִּיהֶם: ",
+ "הַבּוֹלֵעַ נִימָה שֶׁל מַיִם מְחִמִּין לוֹ חַמִּין בְּשַׁבָּת וְעוֹשִׂין לוֹ כָּל צָרְכֵי רְפוּאָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא סַכָּנַת נְפָשׁוֹת. וְכֵן מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ כֶּלֶב שׁוֹטֶה אוֹ אֶחָד מִזּוֹחֲלֵי הֶעָפָר שֶׁמְּמִיתִין אֲפִלּוּ הָיוּ סָפֵק מְמִיתִין סָפֵק אֵין מְמִיתִין עוֹשִׂין לוֹ כָּל צָרְכֵי רְפוּאָה לְהַצִּילוֹ: ",
+ "חוֹלֶה שֶׁאֲמָדוּהוּ רוֹפְאִים לְהָבִיא לוֹ גְּרוֹגֶרֶת אַחַת וְרָצוּ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם וְהֵבִיאוּ לוֹ עֶשֶׂר גְּרוֹגָרוֹת בְּבַת אַחַת כֻּלָּן פְּטוּרִין מִכְּלוּם. וַאֲפִלּוּ הֵבִיאוּ בָּזֶה אַחַר זֶה וַאֲפִלּוּ הִבְרִיא בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם בִּרְשׁוּת הֵבִיאוּ: ",
+ "חוֹלֶה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִשְׁתֵּי גְּרוֹגָרוֹת וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא שְׁתֵּי גְּרוֹגָרוֹת בִּשְׁנֵי עֵקְצִין וְשָׁלֹשׁ גְּרוֹגָרוֹת בְּעֹקֶץ אֶחָד כּוֹרְתִין הָעֹקֶץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין צְרִיכִין אֶלָּא לִשְׁתַּיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְבּוּ בִּבְצִירָה אֶלָּא יִכְרְתוּ עֹקֶץ אֶחָד וְלֹא יִכְרְתוּ שְׁנַיִם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "הַמְבַשֵּׁל לְחוֹלֶה בְּשַׁבָּת וְאָכַל הַחוֹלֶה וְהוֹתִיר אָסוּר לְבָרִיא לֶאֱכל מִן הַמֻּתָּר גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ. אֲבָל הַשּׁוֹחֵט לַחוֹלֶה בְּשַׁבָּת מֻתָּר לַבָּרִיא לֶאֱכל מִמֶּנּוּ בָּשָׂר חַי שֶׁאֵין בַּדָּבָר תּוֹסֶפֶת כְּדֵי שֶׁנִּגְזֹר שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "חוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה עוֹשִׂין לוֹ כָּל צְרָכָיו עַל יְדֵי נָכְרִי. כֵּיצַד. אוֹמְרִין לַנָּכְרִי לַעֲשׂוֹת לוֹ וְהוּא עוֹשֶׂה. לְבַשֵּׁל לוֹ וְלֶאֱפוֹת וּלְהָבִיא רְפוּאָה מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. וְכֵן כּוֹחֵל עֵינָיו מִן הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם סַכָּנָה. וְאִם הָיוּ צְרִיכִים לִדְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן מְלָאכָה עוֹשִׂין אוֹתָן אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ מַעֲלִין אָזְנַיִם בְּשַׁבָּת וּמַעֲלִין אֻנְקְלִי וּמַחְזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מֻתָּר: ",
+ "הַיּוֹלֶדֶת כְּשֶׁכּוֹרַעַת לֵילֵד הֲרֵי הִיא בְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. קוֹרְאִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְחוֹתְכִים אֶת הַטַּבּוּר וְקוֹשְׁרִין אוֹתוֹ. וְאִם הָיְתָה צְרִיכָה לְנֵר בְּשָׁעָה שֶׁהִיא צוֹעֶקֶת בַּחֲבָלֶיהָ מַדְלִיקִין לָהּ אֶת הַנֵּר. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה סוּמָא מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתָּהּ מִתְיַשֶּׁבֶת עָלֶיהָ בַּנֵּר וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה. וְאִם הָיְתָה צְרִיכָה לְשֶׁמֶן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מְבִיאִין לָהּ. וְכָל שֶׁאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת מְשַׁנִּין בִּשְׁעַת הֲבָאָה כְּגוֹן שֶׁתָּבִיא לָהּ חֲבֶרְתָּהּ כְּלִי תָּלוּי בִּשְׂעָרָהּ. וְאִם אִי אֶפְשָׁר מְבִיאָה כְּדַרְכָּהּ: ",
+ "אֵין מְיַלְּדִין אֶת הָעוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בְּשַׁבָּת וַאֲפִלּוּ בְּשָׂכָר וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְאֵיבָה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם חִלּוּל. אֲבָל מְיַלְּדִין אֶת בַּת גֵּר תּוֹשָׁב מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מְצֻוִּין לְהַחֲיוֹתוֹ. וְאֵין מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת: ",
+ "חַיָּה מִשֶּׁיַּתְחִיל הַדָּם לִהְיוֹת שׁוֹתֵת עַד שֶׁתֵּלֵד וְאַחַר שֶׁתֵּלֵד עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת וְעוֹשִׂין לָהּ כָּל צְרָכֶיהָ. בֵּין שֶׁאָמְרָה צְרִיכָה אֲנִי בֵּין שֶׁאָמְרָה אֵינִי צְרִיכָה. וּמִשְּׁלֹשָׁה עַד שִׁבְעָה אִם אָמְרָה אֵינִי צְרִיכָה אֵין מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. וְאִם שָׁתְקָה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אָמְרָה צְרִיכָה אֲנִי שֶׁמְּחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. וּמִשִּׁבְעָה וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי הִיא כְּחוֹלָה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה וַאֲפִלּוּ אָמְרָה צְרִיכָה אֲנִי אֵין עוֹשִׂין לָהּ מְלָאכָה אֶלָּא עַל יְדֵי נָכְרִים: ",
+ "עוֹשִׂין מְדוּרָה לְחַיָּה וַאֲפִלּוּ בִּימוֹת הַחַמָּה מִפְּנֵי שֶׁהַצִּנָּה קָשָׁה לְחַיָּה הַרְבֵּה בַּמְּקוֹמוֹת הַקָּרִים. אֲבָל אֵין עוֹשִׂין מְדוּרָה לְחוֹלֶה לְהִתְחַמֵּם בָּהּ. הִקִּיז דָּם וְנִצְטַנֵּן עוֹשִׂין לוֹ מְדוּרָה אֲפִלּוּ בִּתְקוּפַת תַּמּוּז. וּמַרְחִיצִין אֶת הַוָּלָד בְּשַׁבָּת בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלַד אַחַר שֶׁחוֹתְכִין אֶת טִבּוּרוֹ אֲפִלּוּ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת. וּמוֹלְחִין אוֹתוֹ וּמְלַפְּפִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי שֶׁסַּכָּנָה הִיא לוֹ אִם לֹא יַעֲשׂוּ לוֹ כָּל אֵלּוּ. וְכֵן מַרְחִיצִים אוֹתוֹ לִפְנֵי הַמִּילָה וּלְאַחַר הַמִּילָה וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לַמִּילָה בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה: ",
+ "הָאִשָּׁה שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר וּמֵתָה מְבִיאִין סַכִּין בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים וְקוֹרְעִין אֶת כְּרֵסָהּ וּמוֹצִיאִין אֶת הַוָּלָד שֶׁמָּא יִמָּצֵא חַי שֶׁסְּפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת וַאֲפִלּוּ לָזֶה שֶׁאֵין חֶזְקָתוֹ חַי: ",
+ "מְפַקְּחִין פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ בְּשַׁבָּת וְאֵין צָרִיךְ לִטּל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין. וְהַמַּקְדִּים לְהַצִּיל הַנֶּפֶשׁ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. כֵּיצַד. רָאָה תִּינוֹק שֶׁנָּפַל לַיָּם פּוֹרֵשׂ מְצוּדָה וּמַעֲלֵהוּ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא צָד הַדָּגִים עִמּוֹ. שָׁמַע שֶׁטָּבַע תִּינוֹק בַּיָּם וּפָרַשׂ מְצוּדָה לְהַעֲלוֹתוֹ וְהֶעֱלָה דָּגִים בִּלְבַד פָּטוּר מִכְּלוּם. נִתְכַּוֵּן לְהַעֲלוֹת דָּגִים וְהֶעֱלָה דָּגִים וְתִינוֹק פָּטוּר אֲפִלּוּ לֹא שָׁמַע שֶׁטָּבַע הוֹאִיל וְהֶעֱלָה תִּינוֹק עִם הַדָּגִים פָּטוּר: ",
+ "נָפַל תִּינוֹק לַבּוֹר עוֹקֵר חֻלְיָה וּמַעֲלֵהוּ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְתַקֵּן בָּהּ מַדְרֵגָה בִּשְׁעַת עֲקִירָתוֹ. נִנְעַל דֶּלֶת בִּפְנֵי תִּינוֹק שׁוֹבֵר הַדֶּלֶת וּמוֹצִיאוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְפַצֵּל אוֹתָהּ כְּמִין עֵצִים שֶׁרְאוּיִין לִמְלָאכָה שֶׁמָּא יִבָּעֵת הַתִּינוֹק וְיָמוּת. נָפְלָה דְּלֵקָה וְיֵשׁ שָׁם אָדָם שֶׁחוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִשָּׂרֵף מְכַבִּין אוֹתָהּ לְהַצִּילוֹ מִן הָאֵשׁ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא כּוֹבֵשׁ דֶּרֶךְ וּמְתַקְּנָהּ בִּשְׁעַת כִּבּוּי. וְכָל הַקּוֹדֵם לְהַצִּיל הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִטּל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין בְּכָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה: ",
+ "מִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפּלֶת סָפֵק הוּא שָׁם סָפֵק אֵינוֹ שָׁם מְפַקְּחִין עָלָיו. מְצָאוּהוּ חַי אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְרוֹצֵץ וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּבָּרֵא מְפַקְּחִין עָלָיו וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְחַיֵּי אוֹתָהּ שָׁעָה: ",
+ "בָּדְקוּ עַד חָטְמוֹ וְלֹא מָצְאוּ בּוֹ נְשָׁמָה מַנִּיחִין אוֹתוֹ שָׁם שֶׁכְּבָר מֵת. בָּדְקוּ וּמָצְאוּ עֶלְיוֹנִים מֵתִים לֹא יֹאמְרוּ כְּבָר מֵתוּ תַּחְתּוֹנִים אֶלָּא מְפַקְּחִין עַל הַכּל שֶׁאֶפְשָׁר בְּמַפּלֶת שֶׁיָּמוּת הָעֶלְיוֹן וְיִהְיֶה הַתַּחְתּוֹן חַי: ",
+ "הָיְתָה חָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְיִשְׂרְאֵלִים אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל אֶחָד וְאֶלֶף עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְנָפְלָה עֲלֵיהֶם מַפּלֶת מְפַקְּחִין עַל הַכּל מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל. פֵּרַשׁ אֶחָד מֵהֶם לֶחָצֵר אַחֶרֶת וְנָפְלָה עָלָיו אוֹתָהּ חָצֵר מְפַקְּחִים עָלָיו שֶׁמָּא זֶה שֶׁפֵּרַשׁ הָיָה יִשְׂרָאֵל וְהַנִּשְׁאָרִים עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת: ",
+ "נֶעֶקְרוּ כֻּלָּן מֵחָצֵר זוֹ לֵילֵךְ לֶחָצֵר אַחֶרֶת וּבְעֵת עֲקִירָתָם פֵּרַשׁ אֶחָד מֵהֶן וְנִכְנַס לֶחָצֵר אַחֶרֶת וְנָפְלָה עָלָיו מַפּלֶת וְאֵין יָדוּעַ מִי הוּא אֵין מְפַקְּחִין עָלָיו. שֶׁכֵּיוָן שֶׁנֶּעֶקְרוּ כֻּלָּם אֵין כָּאן יִשְׂרָאֵל וְכָל הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן כְּשֶׁהֵן מְהַלְּכִין הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת שֶׁפֵּרַשׁ מִן הָרֹב. לְפִיכָךְ אִם הָיָה הָרֹב יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁנֶּעֶקְרוּ כֻּלָּם וּפֵרַשׁ אֶחָד מֵהֶם לְחָצֵר אַחֶרֶת וְנָפְלָה עָלָיו מַפּלֶת מְפַקְּחִין: ",
+ "הַמְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר וְלֹא יָדַע מָתַי הוּא יוֹם שַׁבָּת מוֹנֶה מִיּוֹם שֶׁטָּעָה שִׁשָּׁה וּמְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי וּמְבָרֵךְ בּוֹ בִּרְכוֹת הַיּוֹם וּמַבְדִּיל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם זֶה שֶׁהוּא מְקַדֵּשׁ וּמַבְדִּיל בּוֹ מֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ בִּלְבַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יָמוּת. וְאָסוּר לוֹ לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר עַל פַּרְנָסָתוֹ שֶׁכָּל יוֹם וָיוֹם סְפֵק שַׁבָּת הוּא. וְאִם יָדַע שֶׁהוּא שְׁמִינִי לִיצִיאָתוֹ אוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר לִיצִיאָתוֹ וְכַיּוֹצֵא בְּזֶה הַמִּנְיָן הֲרֵי זֶה מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר וַדַּאי שֶׁלֹּא יָצָא בְּשַׁיָּרָא בְּשַׁבָּת. וּשְׁאָר הַיָּמִים חוּץ מִיּוֹם זֶה עוֹשֶׂה כְּדֵי פַּרְנָסָה בִּלְבַד: ",
+ "עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁצָּרוּ עַל עֲיָרוֹת יִשְׂרָאֵל אִם בָּאוּ עַל עִסְקֵי מָמוֹן אֵין מְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת וְאֵין עוֹשִׂין עִמָּהֶן מִלְחָמָה. וּבְעִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר אֲפִלּוּ לֹא בָּאוּ אֶלָּא עַל עִסְקֵי תֶּבֶן וְקַשׁ יוֹצְאִין עֲלֵיהֶן בִּכְלֵי זַיִן וּמְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת. וּבְכָל מָקוֹם אִם בָּאוּ עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת אוֹ שֶׁעָרְכוּ מִלְחָמָה אוֹ שֶׁצָּרוּ סְתָם יוֹצְאִין עֲלֵיהֶן בִּכְלֵי זַיִן וּמְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת. וּמִצְוָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁיְּכוֹלִין לָבוֹא וְלָצֵאת וְלַעֲזֹר לְאַחֵיהֶם שֶׁבַּמָּצוֹר וּלְהַצִּילָם מִיַּד הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בְּשַׁבָּת. וְאָסוּר לָהֶן לְהִתְמַהֲמֵהַּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. וּכְשֶׁיַּצִּילוּ אֶת אֲחֵיהֶן מֻתָּר לָהֶן לַחֲזֹר בִּכְלֵי זַיִן שֶׁלָּהֶן לִמְקוֹמָם בְּשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבוֹא: ",
+ "וְכֵן סְפִינָה הַמְטֹרֶפֶת בַּיָּם אוֹ עִיר שֶׁהִקִּיפָהּ כַּרְקוֹם אוֹ נָהָר מִצְוָה לָצֵאת בְּשַׁבָּת לְהַצִּילָן בְּכָל דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לְהַצִּילָן. וַאֲפִלּוּ יָחִיד הַנִּרְדָּף מִפְּנֵי הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אוֹ מִפְּנֵי נָחָשׁ אוֹ דֹּב שֶׁהוּא רוֹדֵף אַחֲרָיו לְהָרְגוֹ מִצְוָה לְהַצִּילוֹ. וַאֲפִלּוּ בַּעֲשִׂיַּת כַּמָּה מְלָאכוֹת בְּשַׁבָּת וַאֲפִלּוּ לְתַקֵּן כְּלֵי זַיִן לְהַצִּילוֹ מֻתָּר. וְזוֹעֲקִים עֲלֵיהֶן וּמִתְחַנְּנִים בְּשַׁבָּת וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן לַעֲזֹר אוֹתָם. וְאֵין מִתְחַנְּנִים וְלֹא זוֹעֲקִין עַל הַדֶּבֶר בְּשַׁבָּת: ",
+ "צָרִין עַל עֲיָרוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שְׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם לַשַּׁבָּת. וְעוֹשִׂין עִמָּהֶן מִלְחָמָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת עַד שֶׁכּוֹבְשִׁין אוֹתָהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ (דברים כ כ) \"עַד רִדְתָּהּ\" וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה. וְלֹא כָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ יְרִיחוֹ אֶלָּא בְּשַׁבָּת: "
+ ],
+ [
+ "מֻתָּר לְהַתְחִיל מְלָאכָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נִגְמֶרֶת מֵאֵלֶיהָ בְּשַׁבָּת. שֶׁלֹּא נֶאֱסַר עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה אֶלָּא בְּעַצְמוֹ שֶׁל יוֹם. אֲבָל כְּשֶׁתֵּעָשֶׂה הַמְּלָאכָה מֵעַצְמָהּ בְּשַׁבָּת מֻתָּר לָנוּ לֵהָנוֹת בְּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּשַׁבָּת מֵאֵלָיו: \n",
+ "כֵּיצַד. פּוֹתְקִין מַיִם לַגִּנָּה עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה וְהִיא מִתְמַלֵּאת וְהוֹלֶכֶת כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. וּמַנִּיחִין מֻגְמָר תַּחַת הַכֵּלִים וְהֵן מִתְגַּמְּרִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וּמַנִּיחִים קִילוֹר עַל גַּב הָעַיִן וְאִסְפְּלָנִית עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה וּמִתְרַפְּאִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וְשׁוֹרִין דְּיוֹ וְסַמָּנִין עִם חֲשֵׁכָה וְהֵן שׁוֹרִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וְנוֹתְנִין צֶמֶר לְיוּרָה וְאוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן לַתַּנּוּר וְהֵם מִשְׁתַּנִּין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וּפוֹרְשִׂים מְצוּדוֹת לְחַיָּה וּלְעוֹפוֹת וּלְדָגִים עִם חֲשֵׁכָה וְהֵן נִצּוֹדִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וְטוֹעֲנִין בְּקוֹרוֹת בֵּית הַבַּד וּבְעִגּוּלֵי הַגַּת עִם חֲשֵׁכָה וְהַמַּשְׁקִין זָבִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וּמַדְלִיקִין אֶת הַנֵּר אוֹ אֶת הַמְּדוּרָה מִבָּעֶרֶב וְהִיא דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ: \n",
+ "מַנִּיחִין קְדֵרָה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ אוֹ בָּשָׂר בַּתַּנּוּר אוֹ עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים וְהֵן מִתְבַּשְּׁלִים וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת וְאוֹכְלִין אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת. וְיֵשׁ בְּדָבָר זֶה דְּבָרִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים בְּשַׁבָּת: \n",
+ "כֵּיצַד. תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וְחַמִּין שֶׁלֹּא הוּחַמּוּ כָּל צָרְכָּן אוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁבָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וְכָל זְמַן שֶׁמִּצְטַמֵּק הוּא יָפֶה לוֹ אֵין מַשְהִין אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁהֻנַּח מִבְּעוֹד יוֹם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים כְּדֵי לְהַשְׁלִים בִּשּׁוּלוֹ אוֹ כְּדֵי לְצַמְּקוֹ. לְפִיכָךְ אִם גָּרַף הָאֵשׁ אוֹ שֶׁכִּסָּה אֵשׁ הַכִּירָה בְּאֵפֶר אוֹ בִּנְעֹרֶת פִּשְׁתָּן הַדַּקָּה אוֹ שֶׁעָמְמוּ הַגֶּחָלִים שֶׁהֲרֵי הֵן כִּמְכֻסּוֹת בְּאֵפֶר אוֹ שֶׁהִסִּיקוּהָ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא אוֹ בִּגְלָלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם גֶּחָלִים בּוֹעֲרוֹת הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִשְׁהוֹת עָלֶיהָ. שֶׁהֲרֵי הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה הַתַּבְשִׁיל וְאֵין גּוֹזְרִין שֶׁמָּא יַחְתֶּה בָּאֵשׁ: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכִירָה שֶׁהֶבְלָהּ מֻעָט. אֲבָל הַתַּנּוּר אַף עַל פִּי שֶׁגָּרַף הָאֵשׁ אוֹ כִּסָּה בְּאֵפֶר אוֹ שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ אוֹ בִגְבָבָא אֵין מַשְׁהִין בְּתוֹכוֹ וְלֹא עַל גַּבָּיו וְלֹא סוֹמְכִין לוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ אוֹ שֶׁבָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ. הוֹאִיל וְהֶבְלוֹ חַם בְּיוֹתֵר אֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ וְחוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּזוֹ הָאֵשׁ הַמְּעוּטָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֵשׁ קַשׁ וּגְבָבָא אוֹ מְכֻסָּה: \n",
+ "וְלָמָּה אָסְרוּ לִשְׁהוֹת בַּתַּנּוּר אַף עַל פִּי שֶׁגָּרוּף. מִפְּנֵי שֶׁהַגּוֹרֵף אֵינוֹ גּוֹרֵף אֶלָּא רֹב הָאֵשׁ וְעַצְמָהּ. וְאִי אֶפְשָׁר לִגְרֹף כָּל הָאֵשׁ עַד שֶׁלֹּא תִּשָּׁאֵר נִיצוֹץ אַחַת מִפְּנֵי שֶׁהֶבְלוֹ חַם שֶׁמָּא יַחְתֶּה כְּדֵי לְבַעֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת בַּתַּנּוּר: \n",
+ "הַכֻּפָּח הֶבְלוֹ רַב מֵהֶבֶל הַכִּירָה וּמְעַט מֵהֶבֶל הַתַּנּוּר. לְפִיכָךְ אִם הִסִּיקוּהוּ בְּגֶפֶת אוֹ בְּעֵצִים הֲרֵי הוּא כְּתַנּוּר וְאֵין מַשְׁהִין בְּתוֹכוֹ וְלֹא עַל גַּבָּיו וְלֹא סוֹמְכִין לוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ אוֹ מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁגָּרַף אוֹ כִּסָּה בְּאֵפֶר. וְאִם הִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא הֲרֵי הוּא כְּכִירָה שֶׁהֻסְּקָה בְּקַשׁ וּגְבָבָא וּמַשְׁהִין עָלָיו. וּמֻתָּר לִסְמֹךְ לְכִירָה מִבָּעֶרֶב וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה. וְאֵיזוֹ הִיא כִּירָה וְאֵי זוֹ כֻּפָּח כִּירָה מְקוֹם שְׁפִיתַת שְׁתֵּי קְדֵרוֹת כֻּפָּח מְקוֹם שְׁפִיתַת קְדֵרָה אַחַת: \n",
+ "תַּבְשִׁיל חַי שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כְּלָל אוֹ שֶׁבָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וּמִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ מֻתָּר לִשְׁהוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ בֵּין בְּכִירָה וְכֻפָּח בֵּין בְּתַנּוּר. וְכֵן כָּל תַּבְשִׁיל שֶׁבָּשֵׁל וְלֹא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ אוֹ בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ אִם הִשְׁלִיךְ לְתוֹכוֹ אֵבָר חַי סָמוּךְ לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת נַעֲשָׂה הַכּל כְּתַבְשִׁיל חַי וּמֻתָּר לִשְׁהוֹתוֹ עַל הָאֵשׁ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּרַף וְלֹא כִּסָּה. מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ בָּא לַחְתּוֹת בָּגֶחָלִים: \n",
+ "כָּל תַּבְשִׁיל שֶׁאָסוּר לִשְׁהוֹתוֹ אִם עָבַר וְשִׁהָה אוֹתוֹ אָסוּר לְאָכְלוֹ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ. וְאִם שְׁכָחוֹ. אִם תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ הוּא אָסוּר עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְאִם תַּבְשִׁיל שֶׁבָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ הוּא וּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ מֻתָּר לְאָכְלוֹ מִיָּד בְּשַׁבָּת: \n",
+ "כָּל שֶׁמֻּתָּר לִשְׁהוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ כְּשֶׁנּוֹטְלִים אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ. וְאֵין מַחְזִירִין לְעוֹלָם אֶלָּא עַל גַּבֵּי כִּירָה גְּרוּפָה אוֹ מְכֻסָּה אוֹ בְּכִירָה וְכֻפָּח שֶׁהֻסְּקוּ בְּקַשׁ וּגְבָבָא. וְהוּא שֶׁלֹּא הִנִּיחַ הַקְּדֵרָה עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע אֲבָל מִשֶּׁהִנִּיחָה עַל גַּבֵּי קַרְקַע אֵין מַחְזִירִין אוֹתָהּ. וַאֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי כִּירָה גְּרוּפָה אוֹ מְכֻסָּה. וְאֵין מַחְזִירִין לַתַּנּוּר וְלֹא לְכֻפָּח שֶׁהֻסְּקוּ בְּגֶפֶת אוֹ בְּעֵצִים אַף עַל פִּי שֶׁגָּרַף אוֹ כִּסָּה מִפְּנֵי שֶׁהֶבְלָן חַם בְּיוֹתֵר. וְכָל שֶׁאֵין מַחְזִירִין עָלָיו אֵין סוֹמְכִין לוֹ בְּשַׁבָּת: \n",
+ "אָסוּר לְהַכְנִיס מַגְרֵפָה לִקְדֵרָה בְּשַׁבָּת וְהִיא עַל הָאֵשׁ לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁמֵּגִיס בָּהּ וְזֶה מִצָּרְכֵי הַבִּשּׁוּל הוּא וְנִמְצָא כִּמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת. וּמֻתָּר לְהַחֲזִיר מִכִּירָה לְכִירָה אֲפִלּוּ מִכִּירָה שֶׁהֶבְלָהּ מֻעָט לְכִירָה שֶׁהֶבְלָהּ מְרֻבֶּה אֲבָל לֹא מִכִּירָה לִטְמִינָה וְלֹא מִטְּמִינָה לְכִירָה: \n",
+ "לֹא יְמַלֵּא אָדָם קְדֵרָה עֲסַסִיוֹת וְתוּרְמוּסִין אוֹ חָבִית שֶׁל מַיִם וְיִתֵּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה וְיַשְׁהֶה אוֹתָן. שֶׁאֵלּוּ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּשְׁלוּ כָּל עִקָּר כְּתַבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ הֵן מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן צְרִיכִים בִּשּׁוּל הַרְבֵּה וְדַעְתּוֹ עֲלֵיהֶן לְאָכְלָן לְאַלְתַּר. וּלְפִיכָךְ אָסוּר לִשְׁהוֹתָן בַּתַּנּוּר. וְאִם עָבַר וְשִׁהָה אֲסוּרִין עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ: \n",
+ "תַּנּוּר שֶׁנָּתַן לְתוֹכוֹ בָּשָׂר מִבְּעוֹד יוֹם וְשִׁהָה אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אִם בְּשַׂר גְּדִי הוּא וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מֻתָּר. שֶׁאִם יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים יִתְחָרֵךְ הַבָּשָׂר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא חֲמִימוּת הָאֵשׁ בִּלְבַד. וְאִם בְּשַׂר עֵז אוֹ בְּשַׂר שׁוֹר הוּא אָסוּר שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים לְבַשְּׁלוֹ. וְאִם טָח פִּי הַתַּנּוּר בְּטִיט מֻתָּר. שֶׁאִם בָּא לִפְתֹּחַ הַתַּנּוּר וְלַחְתּוֹת תִּכָּנֵס הָרוּחַ וְיִתְקַשֶּׁה הַבָּשָׂר וְיִפָּסֵד וְיִצְטַנֵּן הַתַּנּוּר וְיַפְסִיד הַבָּשָׂר: \n",
+ "וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁהָרוּחַ מַפְסֶדֶת אוֹתוֹ אֵין גּוֹזְרִין עָלָיו שֶׁמָּא יְגַלֵּהוּ וְיַחְתֶּה. וּמִפְּנֵי זֶה נוֹתְנִין אוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה שֶׁאִם גִלָּהוּ יִפָּסְדוּ: \n",
+ "נָתַן גְּדִי שָׁלֵם לְתוֹךְ הַתַּנּוּר הֲרֵי הוּא כִּבְשַׂר עֵז אוֹ כִּבְשַׂר שׁוֹר וְאָסוּר לִשְׁהוֹתוֹ שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים אֶלָּא אִם כֵּן טָח הַתַּנּוּר. וּמֻתָּר לְשַׁלְשֵׁל כֶּבֶשׂ הַפֶּסַח לַתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ טָח מִפְּנֵי שֶׁבְּנֵי חֲבוּרָה זְרִיזִים הֵן: \n",
+ "אֵין צוֹלִין בָּשָׂר וּבָצָל וּבֵיצָה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצוֹלוּ מִבְּעוֹד יוֹם וְיִהְיוּ רְאוּיִין לַאֲכִילָה. וְאִם נִשְׁאֲרוּ אַחַר כֵּן עַל הָאֵשׁ בְּשַׁבָּת עַד שֶׁיִּצוֹלוּ הַרְבֵּה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ שֶׁאִם יַחְתֶּה יַחֲרֹךְ אוֹתָן שֶׁעַל גּוּף הָאֵשׁ הֵם. וּמִפְּנֵי זֶה מַנִּיחִין מֻגְמָר תַּחַת הַכֵּלִים עִם חֲשֵׁכָה שֶׁאִם יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים יִשָּׂרֵף הַמֻּגְמָר וִיעַשֵּׁן הַכֵּלִים: \n",
+ "הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאָנוּ אוֹסְרִין בְּעִנְיָן זֶה אֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם שֶׁהוּא נַעֲשָׂה בְּשַׁבָּת אֶלָּא גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים. לְפִיכָךְ אֵין נוֹתְנִין צֶמֶר לְיוּרָה אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה עֲקוּרָה מֵעַל הָאֵשׁ שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה פִּיהָ טוּחַ בְּטִיט שֶׁמָּא יָגִיס בָּהּ מִשֶּׁחֲשֵׁכָה: \n",
+ "אֵין נוֹתְנִין אֶת הַפַּת בַּתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה וְלֹא חֲרָרָה עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּקָּרְמוּ פָּנֶיהָ שֶׁהֵם מֻדְבָּקִים בַּתַּנּוּר אוֹ בָּאֵשׁ. וְאִם נִשְׁאֲרוּ אַחֲרֵי כֵן עַד שֶׁיִּגְמֹר אֲפִיָּתָן מֻתָּר שֶׁאִם יַחְתֶּה יַפְסִיד אוֹתָן. וְאִם נָתַן סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה וְחָשְׁכָה וַעֲדַיִן לֹא קָרְמוּ פָּנֶיהָ. אִם בְּמֵזִיד אָסוּר לֶאֱכל מֵהֶן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ. וְאִם בְּשׁוֹגֵג מֻתָּר לוֹ לִרְדּוֹת מִמֶּנָּה מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת שֶׁל שַׁבָּת. וּכְשֶׁהוּא רוֹדֶה לֹא יִרְדֶּה בְּמִרְדֶּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל אֶלָּא בְּסַכִּין וְכַיּוֹצֵא בָּהּ: \n",
+ "עוֹשֶׂה אָדָם מְדוּרָה מִכָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה בֵּין עַל גַּבֵּי קַרְקַע בֵּין עַל גַּבֵּי מְנוֹרָה וּמַדְלִיקָהּ מִבְּעוֹד יוֹם וּמִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ אוֹ מִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ בְּשַׁבָּת. וְצָרִיךְ שֶׁיַּדְלִיק רֹב הַמְּדוּרָה קֹדֶם חֲשֵׁכָה עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ קֹדֶם הַשַּׁבָּת. וְאִם לֹא הִדְלִיק רֻבָּהּ אָסוּר לֵהָנוֹת בָּהּ בְּשַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בָּהּ וְיָנִיד הָעֵצִים כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה הַשַּׁלְהֶבֶת. וְאִם הִדְלִיק עֵץ יְחִידִי צָרִיךְ לְהַדְלִיק רֹב עָבְיוֹ וְרֹב הֶקֵּפוֹ מִבְּעוֹד יוֹם: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּגְבוּלִין אֲבָל בַּמִּקְדָּשׁ מַאֲחִיזִין אֶת הָאוּר בָּעֵצִים בִּמְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד עִם חֲשֵׁכָה וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים שֶׁהַכֹּהֲנִים זְרִיזִין הֵן: \n",
+ "הָיְתָה מְדוּרָה שֶׁל קָנִים אוֹ שֶׁל גַּרְעִינִין אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַדְלִיק הָרֹב אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בָּהֶן הָאֵשׁ קֹדֶם הַשַּׁבָּת מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ. מִפְּנֵי שֶׁהָאֵשׁ נִתְלֵית בָּהֶן בִּמְהֵרָה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחְתּוֹת. לְפִיכָךְ אִם אָגַד הַקָּנִים אוֹ הִנִּיחַ הַגַּרְעִינִין בְּחוֹתָלוֹת הֲרֵי הֵן כְּעֵצִים וְצָרִיךְ שֶׁתַּעֲלֶה בָּהֶן שַׁלְהֶבֶת מֵאֵלֶיהָ קֹדֶם הַשַּׁבָּת: \n",
+ "מְדוּרָה שֶׁל זֶפֶת אוֹ שֶׁל גָּפְרִית אוֹ שֶׁל רְבָב אוֹ שֶׁל קִירָה אוֹ שֶׁל קַשׁ אוֹ שֶׁל גְּבָבָא אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַדְלִיק רֻבָּהּ קֹדֶם הַשַּׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהָאֵשׁ מַדְלֶקֶת אוֹתָם בִּמְהֵרָה: \n"
+ ],
+ [
+ "יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאִם טָמַן בָּהֶן הַתַּבְשִׁיל הוּא מִתְחַמֵּם וּמוֹסִיפִין בְּבִשּׁוּלוֹ כְּעֵין הָאֵשׁ. כְּגוֹן הַגֶּפֶת וְזֶבֶל וּמֶלַח וְסִיד וְחוֹל אוֹ זַגִּין וּמוֹכִין וַעֲשָׂבִים בִּזְמַן שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן לַחִים וַאֲפִלּוּ מֵחֲמַת עַצְמָן. וּדְבָרִים אֵלּוּ נִקְרָאִין דָּבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל. וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאִם טָמַן בָּהֶן הַתַּבְשִׁיל יִשָּׁאֵר בַּחֲמִימוּתוֹ בִּלְבַד וְאֵינָן מוֹסִיפִין לוֹ בִּשּׁוּל אֶלָּא מוֹנְעִין אוֹתוֹ מִלְּהִצְטַנֵּן. כְּגוֹן זַגִּין וּמוֹכִין וַעֲשָׂבִים יְבֵשִׁין וּכְסוּת וּפֵרוֹת וְכַנְפֵי יוֹנָה וּנְעֹרֶת הַפִּשְׁתָּן וּנְסֹרֶת חָרָשִׁים וּשְׁלָחִין וְגִזֵּי צֶמֶר. וּדְבָרִים אֵלּוּ נִקְרָאִין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל: ",
+ "מִן הַדִּין הָיָה שֶׁטּוֹמְנִין בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל מִבְּעוֹד יוֹם וְיִשָּׁאֵר הַתַּבְשִׁיל טָמוּן בְּשַׁבָּת. שֶׁהֲרֵי מַשְׁהִין עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ בְּשַׁבָּת. אֲבָל אָסְרוּ חֲכָמִים לְהַטְמִין בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל מִבְּעוֹד יוֹם גְּזֵרָה שֶׁמָּא תַּרְתִּיחַ הַקְּדֵרָה בְּשַׁבָּת וְיִצְטָרֵךְ לְגָלוֹתָן עַד שֶׁתָּנוּחַ הָרְתִיחָה וְיַחֲזֹר וִיכַסֶּה בְּשַׁבָּת וְנִמְצָא טוֹמֵן בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל בְּשַׁבָּת שֶׁהוּא אָסוּר. לְפִיכָךְ מֻתָּר לְהַטְמִין בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁסְּתָם קְדֵרוֹת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּבָר רָתְחוּ וְנָחוּ מִבִּעֲבּוּעָן וְכֵיוָן שֶׁנָּחוּ שׁוּב אֵינָן רוֹתְחִין: ",
+ "וְכֵן מִן הַדִּין הָיָה לִטְמֹן הַתַּבְשִׁיל בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ. אֲבָל אָסְרוּ חֲכָמִים דָּבָר זֶה גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַטְמִין בְּרֶמֶץ וְיִהְיֶה בּוֹ נִיצוֹצוֹת שֶׁל אֵשׁ וְנִמְצָא חוֹתֶה בַּגֶּחָלִים. לְפִיכָךְ אָסְרוּ לְהַטְמִין דָּבָר חַם בְּשַׁבָּת וַאֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל: ",
+ "סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵינָהּ חֲשֵׁכָה מֻתָּר לִטְמוֹן אֶת דָּבָר חַם. וּמֻתָּר לִטְמוֹן אֶת דָּבָר הַצּוֹנֵן בְּשַׁבָּת בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטַנֵּן בְּיוֹתֵר אוֹ כְּדֵי שֶׁתָּפוּג צִנָּתָן. חַמִּין שֶׁטְּמָנָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְנִתְגַּלּוּ בְּשַׁבָּת מֻתָּר לְכַסּוֹתָן. שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מוֹסִיף. וּמֻתָּר לְהַחֲלִיף הַכִּסּוּי בְּשַׁבָּת. כֵּיצַד. נוֹטֵל כְּסוּת וּמַנִּיחַ כַּנְפֵי יוֹנָה אוֹ נוֹטֵל כַּנְפֵי יוֹנָה וּמַנִּיחַ הַכְּסוּת: ",
+ "פִּנָּה הַתַּבְשִׁיל אוֹ הַמַּיִם הַחַמִּין מִכְּלִי לִכְלִי אַחֵר מֻתָּר לְהַטְמִין הַכְּלִי הָאַחֵר בְּשַׁבָּת בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף. כְּמוֹ הַדָּבָר הַצּוֹנֵן. שֶׁלֹּא אָסְרוּ לְהַטְמִין בְּשַׁבָּת אֶלָּא דָּבָר חַם שֶׁהוּא בִּכְלִי רִאשׁוֹן שֶׁנִתְבַּשֵּׁל בּוֹ אֲבָל אִם פִּנָּהוּ מֻתָּר: ",
+ "מַנִּיחִין מֵיחַם עַל גַּבֵּי מֵיחַם בְּשַׁבָּת וּקְדֵרָה עַל גַּבֵּי קְדֵרָה וּקְדֵרָה עַל גַּבֵּי מֵיחַם וּמֵיחַם עַל גַּבֵּי קְדֵרָה וְטָח פִּיהֶם בְּבָצֵק לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁיּוּחַמּוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁיַּעַמְדוּ עַל חֻמָּם. שֶׁלֹּא אָסְרוּ אֶלָּא לְהַטְמִין בְּשַׁבָּת אֲבָל לְהַנִּיחַ כְּלִי חַם עַל גַּב כְּלִי חַם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עוֹמְדִין בַּחֲמִימוּתָן מֻתָּר. אֲבָל אֵין מַנִּיחִין כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּבָר צוֹנֵן עַל גַּבֵּי כְּלִי חַם בְּשַׁבָּת שֶׁהֲרֵי מוֹלִיד בּוֹ חֹם בְּשַׁבָּת וְאִם הִנִּיחוֹ מִבָּעֶרֶב מֻתָּר וְאֵינוֹ כְּטוֹמֵן בְּדָבָר הַמּוֹסִיף: "
+ ],
+ [
+ "הַדְלָ [קַ] ת נֵר בְּשַׁבָּת אֵינָהּ רְשׁוּת אִם רָצָה מַדְלִיק וְאִם רָצָה אֵינוֹ מַדְלִיק. וְלֹא מִצְוָה שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לִרְדֹּף אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂנָה כְּגוֹן עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת אוֹ נְטִילַת יָדַיִם לַאֲכִילָה אֶלָּא זֶה חוֹבָה. וְאֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין לִהְיוֹת בְּבָתֵּיהֶן נֵר דָּלוּק בְּשַׁבָּת. אֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל שׁוֹאֵל עַל הַפְּתָחִים וְלוֹקֵחַ שֶׁמֶן וּמַדְלִיק אֶת הַנֵּר שֶׁזֶּה בִּכְלַל עֹנֶג שַׁבָּת. וְחַיָּב לְבָרֵךְ קֹדֶם הַדְלָקָה בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת. כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא חַיָּב בָּהֶם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n",
+ "מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּנֵר שֶׁל שַׁבָּת. וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא הַדָּבָר צָרִיךְ עִיּוּן הַרְבֵּה. אֲבָל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לְדַקְדֵּק בִּרְאִיָּתוֹ אָסוּר לְהַבְחִינוֹ לְאוֹר הַנֵּר גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַטֶּה: \n",
+ "הַמַּדְלִיק צָרִיךְ לְהַדְלִיק מִבְּעוֹד יוֹם קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה. וְנָשִׁים מְצֻוּוֹת עַל דָּבָר זֶה יוֹתֵר מִן הָאֲנָשִׁים לְפִי שֶׁהֵן מְצוּיוֹת בַּבָּתִּים וְהֵן הָעֲסוּקוֹת בִּמְלֶאכֶת הַבַּיִת. וְאַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ הָאִישׁ לְהַזְהִירָן וְלִבְדֹּק אוֹתָן עַל כָּךְ וְלוֹמַר לָהֶן וּלְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶם שֶׁתֶּחְשַׁךְ הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר. סְפֵק חֲשֵׁכָה וְנִכְנַס הַשַּׁבָּת סָפֵק לֹא נִכְנַס אֵין מַדְלִיקִין: \n",
+ "מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה עַד שֶׁיֵּרָאוּ שְׁלֹשָׁה כּוֹכָבִים בֵּינוֹנִים הוּא הַזְּמַן הַנִּקְרָא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּכָל מָקוֹם. וְהוּא סָפֵק מִן הַיּוֹם סָפֵק מִן הַלַּיְלָה וְדָנִין בּוֹ לְהַחֲמִיר בְּכָל מָקוֹם. וּלְפִיכָךְ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ. וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּשׁוֹגֵג חַיָּב חַטָּאת מִכָּל מָקוֹם. וְכוֹכָבִים אֵלּוּ לֹא גְּדוֹלִים הַנִּרְאִים בַּיּוֹם וְלֹא קְטַנִּים שֶׁאֵין נִרְאִין אֶלָּא בַּלַּיְלָה אֶלָּא בֵּינוֹנִים. וּמִשֶׁיֵּרָאוּ שְׁלֹשָׁה כּוֹכָבִים אֵלּוּ הַבֵּינוֹנִים הֲרֵי זֶה לַיְלָה וַדַּאי: \n",
+ "פְּתִילָה שֶׁמַּדְלִיקִין בָּהּ לְשַׁבָּת אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ מִדָּבָר שֶׁהָאוּר מְסַכְסֶכֶת בּוֹ כְּגוֹן צֶמֶר וְשֵׂעָר וּמֶשִׁי וְצֶמֶר הָאֶרֶז וּפִשְׁתָּן שֶׁלֹּא נֻפַּץ וְסִיב שֶׁל דֶּקֶל וּמִינֵי הָעֵץ הָרַכִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֶלָּא מִדָּבָר שֶׁהָאוּר נִתְלֵית בּוֹ. כְּגוֹן פִּשְׁתָּה נְפוּצָה וּבִגְדֵי שֵׁשׁ וְצֶמֶר גֶּפֶן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְהַמַּדְלִיק צָרִיךְ שֶׁיַּדְלִיק בְּרֹב הַיּוֹצֵא מִן הַפְּתִילָה: \n",
+ "הַכּוֹרֵךְ דָּבָר שֶׁמַּדְלִיקִין בּוֹ עַל גַּבֵּי דָּבָר שֶׁאֵין מַדְלִיקִין בּוֹ. אִם לְהַעֲבוֹת הַפְּתִילָה כְּדֵי לְהוֹסִיף אוֹרָהּ אָסוּר. וְאִם לְהַקְשׁוֹת הַפְּתִילָה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עוֹמֶדֶת וְלֹא תִּשְׁתַּלְשֵׁל לְמַטָּה מֻתָּר: \n",
+ "נוֹתְנִין גַּרְגִּיר שֶׁל מֶלַח וּגְרִיס שֶׁל פּוֹל עַל פִּי הַנֵּר בְּעֶרֶב שַׁבָּת שֶׁיִּהְיֶה דּוֹלֵק בְּלֵיל שַׁבָּת. וְכָל הַפְּתִילוֹת שֶׁאֵין מַדְלִיקִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת עוֹשִׂין מֵהֶן מְדוּרָה בֵּין לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ בֵּין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ בֵּין עַל גַּבֵּי מְנוֹרָה בֵּין עַל גַּבֵּי קַרְקַע. וְלֹא אָסְרוּ אֶלָּא לַעֲשׂוֹתָן פְּתִילָה לְנֵר בִּלְבַד: \n",
+ "שֶׁמֶן שֶׁמַּדְלִיקִין בּוֹ לִשַׁבָּת צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא נִמְשָׁךְ אַחַר הַפְּתִילָה אֲבָל שְׁמָנִין שֶׁאֵין נִמְשָׁכִין אַחַר הַפְּתִילָה כְּגוֹן זֶפֶת וְשַׁעֲוָה וְשֶׁמֶן קִיק וְאַלְיָה וְחֵלֶב אֵין מַדְלִיקִין בָּהֶן. וּמִפְּנֵי מָה אֵין מַדְלִיקִין בִּפְתִילוֹת שֶׁאֵין הָאוּר נִתְלֵית בָּהֶן וְלֹא בִּשְׁמָנִים שֶׁאֵין נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִהְיֶה אוֹר הַנֵּר אָפֵל וְיַטֶּה אוֹתָהּ בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ: \n",
+ "חֵלֶב שֶׁהִתִּיכוֹ וְקִרְבֵי דָּגִים שֶׁנִּמּוֹחוּ נוֹתֵן לְתוֹכָן שֶׁמֶן כָּל שֶׁהוּא וּמַדְלִיק. אֲבָל שְׁמָנִין שֶׁאֵין מַדְלִיקִין בָּהֶן אֲפִלּוּ עֵרְבָן בִּשְׁמָנִים שֶׁמַּדְלִיקִין בָּהֶן לֹא יַדְלִיק מִפְּנֵי שֶׁאֵין נִמְשָׁכִין: \n",
+ "אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן מִפְּנֵי שֶׁרֵיחוֹ רַע שֶׁמָּא יַנִּיחֶנּוּ וְיֵצֵא וְחוֹבָה עָלָיו לֵישֵׁב לְאוֹר הַנֵּר. וְלֹא בָּצֳרִי מִפְּנֵי שֶׁרֵיחוֹ טוֹב שֶׁמָּא יִקַּח מִמֶּנּוּ מִן הַנֵּר וְעוֹד מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָף. וְלֹא בְּנֵפְט לָבָן וַאֲפִלּוּ בְּחל מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָף וְיָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה: \n",
+ "מֻתָּר לְהַדְלִיק לְכַתְּחִלָּה בִּשְׁאָר שְׁמָנִים כְּגוֹן שֶׁמֶן צְנוֹן וְשֻׁמְשְׁמִין וְלֶפֶת וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. אֵין אָסוּר אֶלָּא אֵלּוּ שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים בִּלְבַד: \n",
+ "לֹא יִתֵּן אָדָם כְּלִי מְנֻקָּב מָלֵא שֶׁמֶן עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא מְנַטֵּף. וְלֹא יְמַלֵּא קְעָרָה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְּצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה לְתוֹכָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִקַּח מִן הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּכְּלִי שֶׁהֲרֵי לֹא נִמְאַס בַּנֵּר. וְאָסוּר לֵהָנוֹת בְּשַׁבָּת מִן הַשֶּׁמֶן שֶׁהֻדְלַק בּוֹ וַאֲפִלּוּ כָּבְתָה הַנֵּר וַאֲפִלּוּ נָטַף מִן הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻקְצֶה מֵחֲמַת אִסּוּר. וְאִם חִבֵּר הַכְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַשֶּׁמֶן אֶל הַנֵּר בְּסִיד וּבְחַרְסִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר: \n",
+ "אֵין נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ שֶׁמֶן בְּשַׁבָּת שֶׁהֲרֵי מְבַטֵּל הַכְּלִי מֵהֵיכָנוֹ. וְאִם נְתָנוֹ מִבְּעוֹד יוֹם מֻתָּר. וְנוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר בְּשַׁבָּת לְקַבֵּל בּוֹ נִיצוֹצוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ וַהֲרֵי לֹא בִּטְלוֹ מִלְּטַלְטְלוֹ. וְאָסוּר לִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם וַאֲפִלּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקָרֵב כִּבּוּי הַנִּיצוֹצוֹת: \n",
+ "אֵין פּוֹלִין לְאוֹר הַנֵּר וְלֹא קוֹרִין לְאוֹר הַנֵּר וַאֲפִלּוּ גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת וַאֲפִלּוּ עֲשָׂרָה בָּתִּים זֶה עַל גַּב זֶה וְהַנֵּר בָּעֶלְיוֹנָה לֹא יִקְרָא וְלֹא יַפְלֶה לְאוֹרָהּ בַּתַּחְתּוֹנָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיַטֶּה. וְאִם הָיוּ שְׁנַיִם קוֹרִין בְּעִנְיָן אֶחָד מֻתָּרִין לִקְרוֹת לִפְנֵי הַנֵּר שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן מַזְכִּיר חֲבֵרוֹ אִם שָׁכַח. אֲבָל לֹא בִּשְׁנֵי עִנְיָנִים שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן טָרוּד בְּעִנְיָנוֹ: \n",
+ "הַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין לִפְנֵי רַבָּן לְאוֹר הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהָרַב מְשַׁמְּרָן. אֲבָל הוּא לֹא יִקְרָא מִפְּנֵי שֶׁאֵין אֵימָתָן עָלָיו. וְיֵשׁ לוֹ לִרְאוֹת בַּסֵּפֶר לְאוֹר הַנֵּר עַד שֶׁיִּרְאֶה רֹאשׁ הַפָּרָשָׁה שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַקְרוֹתָן. וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן הַסֵּפֶר בְּיָדָן וְהֵם קוֹרְאִין לְפָנָיו: \n",
+ "כֵּלִים הַדּוֹמִים זֶה לָזֶה וְאֵינָן נִכָּרִין אֶלָּא בְּעִיּוּן הַרְבֵּה אָסוּר לְהַקְרִיבָן לְאוֹר הַנֵּר וּלְהַבְחִין בֵּינֵיהֶן שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיַטֶּה. לְפִיכָךְ שַׁמָּשׁ שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ אָסוּר לוֹ לִבְדֹּק כּוֹסוֹת וּקְעָרוֹת לְאוֹר הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירָן. בֵּין בְּנֵר שֶׁל שֶׁמֶן זַיִת בֵּין בְּנֵר שֶׁל נֵפְט שֶׁאוֹרוֹ רַב. אֲבָל שַׁמָּשׁ קָבוּעַ מֻתָּר לוֹ לִבְדֹּק לְאוֹר הַנֵּר כּוֹסוֹת וּקְעָרוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ עִיּוּן הַרְבֵּה. וְאִם הָיָה נֵר שֶׁל שֶׁמֶן זַיִת אֵין מוֹרִין לוֹ לִבְדֹּק וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ: \n",
+ "נֵר שֶׁאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת אָסוּר לִפְתֹּחַ הַדֶּלֶת וְלִנְעל כְּדַרְכּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֵּהוּ אֶלָּא יִזָּהֵר בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹתֵחַ וּבְשָׁעָה שֶׁנּוֹעֵל. וְאָסוּר לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה בְּשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בָּהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אֶלָּא רוּחַ מְצוּיָה. וּמַנִּיחִין הַנֵּר שֶׁל שַׁבָּת עַל גַּבֵּי אִילָן הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ: \n",
+ "כָּל מְדִינוֹת וַעֲיָרוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל תּוֹקְעִין בָּהֶן שֵׁשׁ תְּקִיעוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וּבְמָקוֹם גָּבוֹהַּ הָיוּ תּוֹקְעִין כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ כָּל אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּגְרָשׁ שֶׁלָּהּ: \n",
+ "תְּקִיעָה רִאשׁוֹנָה נִמְנְעוּ הָעוֹמְדִים בַּשָּׂדוֹת מִלַּחֲרשׁ וּמִלַּעֲדֹר וּמִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה שֶׁבַּשָּׂדֶה. וְאֵין הַקְּרוֹבִין רַשָּׁאִין לִכָּנֵס לָעִיר עַד שֶׁיָּבוֹאוּ רְחוֹקִים וְיִכָּנְסוּ כֻּלָּם בְּבַת אַחַת. וַעֲדַיִן הַחֲנֻיּוֹת פְּתוּחוֹת וְהַתְּרִיסִין מֻנָּחִין. הִתְחִיל לִתְקֹעַ שְׁנִיָּה נִסְתַּלְּקוּ הַתְּרִיסִין וְנִנְעֲלוּ הַחֲנֻיּוֹת. וַעֲדַיִן הַחַמִּין וְהַקְּדֵרוֹת מֻנָּחִין עַל גַּבֵּי כִּירָה. הִתְחִיל לִתְקֹעַ תְּקִיעָה שְׁלִישִׁית סִלֵּק הַמְסַלֵּק וְהִטְמִין הַמַּטְמִין וְהִדְלִיקוּ אֶת הַנֵּרוֹת וְשׁוֹהֶה כְּדֵי לִצְלוֹת דָּג קָטָן אוֹ כְּדֵי לְהַדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר. וְתוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ וְשׁוֹבֵת: \n",
+ "תְּקִיעָה רִאשׁוֹנָה תּוֹקֵעַ אוֹתָהּ בְּמִנְחָה. וְהַשְּׁלִישִׁית קָרוֹב לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. וְכֵן תּוֹקְעִין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים לְהַתִּיר הָעָם לְמַעֲשֵׂיהֶן: \n",
+ "יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת לֹא הָיוּ תּוֹקְעִין. חָל לִהְיוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת לֹא תּוֹקְעִין וְלֹא מַבְדִּילִין. יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת תּוֹקְעִין וְלֹא מַבְדִּילִין. חָל לִהְיוֹת לְאַחַר הַשַּׁבָּת מַבְדִּילִין וְלֹא תּוֹקְעִין: \n"
+ ],
+ [
+ "אָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת לָנוּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה עַל הַשַּׁבָּת. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ מִקֹּדֶם הַשַּׁבָּת. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאוֹתָהּ מְלָאכָה אֶלָּא לְאַחַר הַשַּׁבָּת. וְדָבָר זֶה אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה שַׁבָּת קַלָּה בְּעֵינֵיהֶן וְיָבוֹאוּ לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמָן: ",
+ "נָכְרִי שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה מֵעַצְמוֹ בְּשַׁבָּת אִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל עָשָׂה אוֹתָהּ אָסוּר לֵהָנוֹת בְּאוֹתָהּ מְלָאכָה עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁתֵּעָשֶׂה. וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא הַדָּבָר בְּפַרְהֶסְיָא עַד שֶׁיֵּדְעוּ בּוֹ רַבִּים שֶׁדָּבָר זֶה בִּשְׁבִיל פְּלוֹנִי הוּא נַעֲשָׂה בְּשַׁבָּת. וְאִם בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ בִּלְבַד עָשָׂה מֻתָּר לֵהָנוֹת בָּהּ בְּשַׁבָּת: ",
+ "כֵּיצַד. נָכְרִי שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר מִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אָסוּר. עָשָׂה נָכְרִי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ מִן הַסְּפִינָה יֵרֵד אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אָסוּר. מִלֵּא מַיִם לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ מַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אָסוּר. לִקֵּט עֲשָׂבִים לְהַאֲכִיל לִבְהֶמְתּוֹ מַנִּיחַ יִשְׂרָאֵל בְּהֶמְתּוֹ לֶאֱכל מֵהֶן. וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא אוֹתוֹ הַנָּכְרִי מַכִּיר לְאוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּמְלַאכְתּוֹ בִּשְׁבִילוֹ וְנִמְצָא עוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לְהַרְבּוֹת בּוֹ לֹא יֵהָנֶה בּוֹ בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן אֵינוֹ מַכִּירוֹ: ",
+ "אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ לְהַרְבּוֹת וּלְמַעֵט כְּגוֹן נֵר וְכֶבֶשׁ הוֹאִיל וְעָשָׂה בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ נֶהֱנֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַכִּירוֹ. נֵר הַדָּלוּק בִּמְסִבָּה בְּשַׁבָּת. אִם רֹב יִשְׂרָאֵל אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ שֶׁהַמַּדְלִיק עַל דַּעַת הָרֹב מַדְלִיק. וְאִם רֹב נָכְרִים מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה אָסוּר. נָפְלָה דְּלֵקָה בְּשַׁבָּת וּבָא נָכְרִי לְכַבּוֹת אֵין אוֹמְרִין לוֹ כַּבֵּה וְאַל תְּכַבֶּה מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עָלֵינוּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "מֵת שֶׁעָשׂוּ לוֹ נָכְרִים אָרוֹן וְחָפְרוּ לוֹ קֶבֶר בְּשַׁבָּת אוֹ הֵבִיאוּ לוֹ חֲלִילִין לִסְפֹּד בָּהֶן. אִם בְּצִנְעָה יַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיִקָּבֵר בּוֹ. וְאִם הָיָה הַקֶּבֶר בִּסְרַטְיָא גְּדוֹלָה וְהָאָרוֹן עַל גַּבָּיו וְכָל הָעוֹבְרִין וְהַשָּׁבִין אוֹמְרִים שֶׁזֶּה שֶׁהַנָּכְרִים עוֹשִׂין עַכְשָׁו בְּשַׁבָּת לִפְלוֹנִי הוּא. הֲרֵי זֶה לֹא יִקָּבֵר בּוֹ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל עוֹלָמִית. מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּפַרְהֶסְיָא. וּמֻתָּר לִקְבֹּר בּוֹ יִשְׂרָאֵל אַחֵר וְהוּא שֶׁיַּמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשֶׂה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "נָכְרִי שֶׁהֵבִיא חֲלִילִין בְּשַׁבָּת לְמֵת אַף עַל פִּי שֶׁהֱבִיאָן מִצַּד הַחוֹמָה יַמְתִּין לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּכְדֵי שֶׁיָּבוֹא מִמָּקוֹם קָרוֹב וְאַחַר כָּךְ יִסְפְּדוּ בָּהֶן. שֶׁמָּא בַּלַּיְלָה הֱבִיאוּם מִמָּקוֹם אַחֵר עַד הַחוֹמָה וּבַבֹּקֶר נִכְנְסוּ בָּהֶן. וְאִם יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁמִּמָּקוֹם פְּלוֹנִי הֱבִיאוּם בְּשַׁבָּת יַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ מֵאוֹתוֹ מָקוֹם אַחַר הַשַּׁבָּת. וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא הַדָּבָר בִּסְרַטְיָא גְּדוֹלָה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ: ",
+ "עִיר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְנָכְרִים דָּרִין בְּתוֹכָהּ וְהָיְתָה בָּהּ מֶרְחָץ הַמַּרְחֶצֶת בְּשַׁבָּת. אִם רֹב נָכְרִים מֻתָּר לִרְחֹץ בָּהּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִיָּד. וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל יַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּחַמּוּ חַמִּין. שֶׁבִּשְׁבִיל הָרֹב הוּחַמּוּ. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּחַמּוּ חַמִּין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלָאכָה זוֹ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת מֻתָּר לוֹ לֵהָנוֹת בְּאוֹתָהּ מְלָאכָה לָעֶרֶב אַחַר שֶׁיַּמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁתֵּעָשֶׂה. וְלֹא אָסְרוּ בְּכָל מָקוֹם עַד שֶׁיַּמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ אֶלָּא מִפְּנֵי דָּבָר זֶה. שֶׁאִם תֹּאמַר יְהֵא מֻתָּר מִיָּד שֶׁמָּא יֹאמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת לוֹ וְיִמְצָא הַדָּבָר מוּכָן מִיָּד. וְכֵיוָן שֶׁאָסְרוּ עַד שֶׁיַּמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ לֹא יֹאמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת לוֹ שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מִשְׂתַּכֵּר כְּלוּם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְעַכֵּב לָעֶרֶב בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשֶׂה דָּבָר זֶה שֶׁנַּעֲשָׂה בְּשַׁבָּת: ",
+ "דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְלָאכָה וְאֵין אָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה שָׁם מִקְצָת חֹלִי אוֹ יִהְיֶה צָרִיךְ לַדָּבָר צֹרֶךְ הַרְבֵּה אוֹ מִפְּנֵי מִצְוָה: ",
+ "כֵּיצַד. אוֹמֵר יִשְׂרָאֵל לְנָכְרִי בְּשַׁבָּת לַעֲלוֹת בָּאִילָן אוֹ לָשׁוּט עַל פְּנֵי הַמַּיִם כְּדֵי לְהָבִיא לוֹ שׁוֹפָר. אוֹ סַכִּין לְמִילָה. אוֹ מֵבִיא לוֹ מֵחָצֵר לְחָצֵר שֶׁאֵין עֵרוּב בֵּינֵיהֶן מַיִם חַמִּין לְהַרְחִיץ בָּהֶם קָטָן וּמִצְטַעֵר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "הַלּוֹקֵחַ בַּיִת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִן הַנָּכְרִי מֻתָּר לוֹ לוֹמַר לַנָּכְרִי לִכְתֹּב לוֹ שְׁטָר בְּשַׁבָּת. שֶׁאֲמִירָה לְנָכְרִי בְּשַׁבָּת אֲסוּרָה מִדִּבְרֵיהֶם וּמִשּׁוּם יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא גָּזְרוּ בְּדָבָר זֶה. וְכֵן הַלּוֹקֵחַ בַּיִת מֵהֶם בְּסוּרְיָא, שֶׁסּוּרְיָא כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְדָבָר זֶה: ",
+ "פּוֹסֵק אָדָם עִם הַנָּכְרִי עַל הַמְּלָאכָה וְקוֹצֵץ דָּמִים וְהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת מֻתָּר. וְכֵן הַשּׂוֹכֵר אֶת הַנָּכְרִי לְיָמִים הַרְבֵּה מֻתָּר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁשָּׂכַר הַנָּכְרִי לְשָׁנָה אוֹ לִשְׁתַּיִם שֶׁיִּכְתֹּב לוֹ אוֹ שֶׁיֶּאֱרֹג לוֹ. הֲרֵי זֶה כּוֹתֵב וְאוֹרֵג בְּשַׁבָּת וּמֻתָּר כְּאִלּוּ קָצַץ עִמּוֹ שֶׁיִּכְתֹּב לוֹ סֵפֶר אוֹ שֶׁיֶּאֱרֹג לוֹ בֶּגֶד שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. וְהוּא שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב עִמּוֹ יוֹם יוֹם: ",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּצִנְעָה שֶׁאֵין מַכִּירִים הַכּל שֶׁזּוֹ הַמְּלָאכָה הַנַּעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל הִיא. אֲבָל אִם הָיְתָה יְדוּעָה וּגְלוּיָה וּמְפֻרְסֶמֶת אֲסוּרָה שֶׁהָרוֹאֶה אֶת הַנָּכְרִי עוֹסֵק אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁקָּצַץ וְאוֹמֵר שֶׁפְּלוֹנִי שָׂכַר הַנָּכְרִי לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת: ",
+ "לְפִיכָךְ הַפּוֹסֵק עִם הַנָּכְרִי לִבְנוֹת לוֹ חֲצֵרוֹ אוֹ כָּתְלוֹ אוֹ לִקְצֹר אֶת שָׂדֵהוּ אוֹ שֶׁשְּׂכָרוֹ שָׁנָה אוֹ שְׁתַּיִם לִבְנוֹת לוֹ חָצֵר אוֹ לִטַּע לוֹ כֶּרֶם. אִם הָיְתָה הַמְּלָאכָה בַּמְּדִינָה אוֹ בְּתוֹךְ הַתְּחוּם אָסוּר לוֹ לַהֲנִיחָן לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי הָרוֹאִים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים שֶׁפָּסַק. וְאִם הָיְתָה הַמְּלָאכָה חוּץ לַתְּחוּם מֻתָּר שֶׁאֵין שָׁם יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּרְאֶה אֶת הַפּוֹעֲלִין כְּשֶׁהֵן עוֹשִׂין בְּשַׁבָּת: ",
+ "וְכֵן מֻתָּר לְאָדָם לְהַשְׂכִּיר כַּרְמוֹ אוֹ שָׂדֵהוּ לְנָכְרִי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא זוֹרְעָן וְנוֹטְעָן בְּשַׁבָּת. שֶׁהָרוֹאֶה יוֹדֵעַ שֶׁשְּׂכוּרִין הֵן אוֹ בַּאֲרִיסוּת נָתַן לָהֶן. וְדָבָר שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל בְּעָלָיו קָרוּי עָלָיו וְאֵין דֶּרֶךְ רֹב אַנְשֵׁי אוֹתוֹ הַמָּקוֹם לְהַשְׂכִּירוֹ אוֹ לִתְּנוֹ בַּאֲרִיסוּת אָסוּר לְהַשְׂכִּירוֹ לְנָכְרִי. מִפְּנֵי שֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם מְלָאכָה בְּשַׁבָּת וְהוּא נִקְרָא עַל שֵׁם הַיִּשְׂרָאֵל בְּעָלָיו: ",
+ "מֻתָּר לְהַשְׁאִיל כֵּלִים וּלְהַשְׂכִּירָן לְנָכְרִי וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בָּהֶן מְלָאכָה בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ מְצֻוִּים עַל שְׁבִיתַת הַכֵּלִים. אֲבָל בְּהֶמְתּוֹ וְעַבְדּוֹ אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מְצֻוִּין עַל שְׁבִיתַת בְּהֵמָה וְעֶבֶד: ",
+ "הַמִּשְׁתַּתֵּף עִם הַנָּכְרִי בִּמְלָאכָה אוֹ בִּסְחוֹרָה אוֹ בַּחֲנוּת. אִם הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה שֶׁיִּהְיֶה שְׂכַר הַשַּׁבָּת לַנָּכְרִי לְבַדּוֹ אִם מְעַט אִם הַרְבֵּה וּשְׂכַר יוֹם אַחֵר כְּנֶגֶד יוֹם הַשַּׁבָּת לְיִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ מֻתָּר. וְאִם לֹא הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה. כְּשֶׁיָּבוֹאוּ לַחֲלֹק נוֹטֵל הַנָּכְרִי שְׂכַר הַשַּׁבָּתוֹת כֻּלָּן לְבַדּוֹ וְהַשְּׁאָר חוֹלְקִין אוֹתוֹ. וְאֵינוֹ מוֹסִיף לוֹ כְּלוּם כְּנֶגֶד יוֹם הַשַּׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה. וְכֵן אִם קִבְּלוּ שָׂדֶה בְּשֻׁתָּפוּת דִּין אֶחָד הוּא: ",
+ "וְאִם לֹא הִתְּנוּ וּבָאוּ לַחֲלֹק הַשָּׂכָר וְלֹא הָיָה שְׂכַר שַׁבָּת יָדוּעַ יֵרָאֶה לִי שֶׁהַנָּכְרִי נוֹטֵל לְבַדּוֹ שְׁבִיעִית הַשָּׂכָר וְהַשְּׁאָר חוֹלְקִין. הַנּוֹתֵן מָעוֹת לְנָכְרִי לְהִתְעַסֵּק בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהַנָּכְרִי נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּשַׁבָּת חוֹלֵק עִמּוֹ בַּשָּׂכָר בְּשָׁוֶה וְכֵן הוֹרוּ כָּל הַגְּאוֹנִים: ",
+ "לֹא יִתֵּן אָדָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת כֵּלִים לְאֻמָּן נָכְרִי לַעֲשׂוֹתָן אַף עַל פִּי שֶׁפָּסַק עִמּוֹ. אֶלָּא בִּכְדֵי שֶׁיֵּצֵא בָּהֶן מִבֵּיתוֹ קֹדֶם שֶׁחֲשֵׁכָה. וְכֵן לֹא יִמְכֹּר אָדָם חֲפָצָיו לְנָכְרִי וְלֹא יַשְׁאִילֶנּוּ וְלֹא יַלְוֶנּוּ וְלֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ וְלֹא יִתֵּן לוֹ בְּמַתָּנָה אֶלָּא בִּכְדֵי שֶׁיֵּצֵא בְּאוֹתוֹ חֵפֶץ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ קֹדֶם הַשַּׁבָּת. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא בְּבֵיתוֹ אֵין אָדָם יוֹדֵעַ אֵימָתַי נָתַן לוֹ וּכְשֶׁיֵּצֵא הַנָּכְרִי מִבֵּיתוֹ בְּשַׁבָּת וְחֵפֶץ יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ יֵרָאֶה כְּמִי שֶׁהִלְּוָהוּ לַנָּכְרִי אוֹ מִשְׁכְּנוֹ אוֹ פָּסַק עִמּוֹ אוֹ מָכַר לוֹ בְּשַׁבָּת: ",
+ "הַנּוֹתֵן אִגֶּרֶת לְנָכְרִי לְהוֹלִיכָהּ לְעִיר אַחֶרֶת אִם קָצַץ עִמּוֹ שְׂכַר הוֹלָכָה מֻתָּר. וַאֲפִלּוּ נְתָנָהּ לוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה. וְהוּא שֶׁיֵּצֵא בָּהּ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ קֹדֶם הַשַּׁבָּת. וְאִם לֹא קָצַץ אִם יֵשׁ בַּמְּדִינָה אָדָם קָבוּעַ שֶׁהוּא מְקַבֵּץ הָאִגְּרוֹת וְשׁוֹלֵחַ אוֹתָם לְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה עִם שְׁלוּחָיו מֻתָּר לִתֵּן לַנָּכְרִי הָאִגֶּרֶת. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה שְׁהוּת בַּיּוֹם כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לַבַּיִת הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה קֹדֶם הַשַּׁבָּת. שֶׁמָּא זֶה שֶׁמְּקַבֵּל הָאִגְּרוֹת וְשׁוֹלְחָן בֵּיתוֹ סָמוּךְ לַחוֹמָה הוּא. וְאִם אֵין שָׁם אָדָם קָבוּעַ לְכָךְ אֶלָּא הַנָּכְרִי שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ הָאִגֶּרֶת הוּא שֶׁמּוֹלִיכָהּ לְעִיר אַחֶרֶת אָסוּר לִשְׁלֹחַ בְּיַד נָכְרִי הָאִגֶּרֶת לְעוֹלָם אֶלָּא אִם כֵּן קָצַץ לוֹ דָּמִים: ",
+ "נָכְרִי שֶׁהֵבִיא חֲפָצָיו בְּשַׁבָּת וְהִכְנִיסָן לְבֵית יִשְׂרָאֵל מֻתָּר. וַאֲפִלּוּ אָמַר לוֹ הַנִּיחָן בְּזָוִית זוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וּמְזַמְּנִין אֶת הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת וְנוֹתְנִין לְפָנָיו מְזוֹנוֹת לְאָכְלָן. וְאִם נְטָלָן וְיָצָא אֵין נִזְקָקִין לוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עָלֵינוּ. וְכֵן נוֹתְנִין מְזוֹנוֹת לִפְנֵי הַכֶּלֶב בֶּחָצֵר וְאִם נְטָלָן וְיָצָא אֵין נִזְקָקִין לוֹ: ",
+ "מִי שֶׁהָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וְקָדַשׁ עָלָיו הַיּוֹם וְהָיוּ עִמּוֹ מָעוֹת נוֹתֵן כִּיסוֹ לְנָכְרִי לְהוֹלִיכוֹ לוֹ וּלְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לוֹקְחוֹ מִמֶּנּוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ שָׂכָר עַל זֶה. וְאַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ מִשֶּׁחֲשֵׁכָה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁאָדָם בָּהוּל עַל מָמוֹנוֹ וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּשְׁלִיכֶנּוּ. וְאִם לֹא תַּתִּיר לוֹ דָּבָר זֶה שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים יָבוֹא לַהֲבִיאוֹ בְּיָדוֹ וְעוֹבֵר עַל מְלָאכָה שֶׁל תּוֹרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכִיסוֹ אֲבָל מְצִיאָה לֹא יִתֵּן לַנָּכְרִי אֶלָּא מוֹלִיכָהּ בְּפָחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת: ",
+ "יִשְׂרָאֵל שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת אִם עָבַר וְעָשָׂה בְּזָדוֹן אָסוּר לוֹ לֵהָנוֹת בְּאוֹתָהּ מְלָאכָה לְעוֹלָם. וּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל מֻתָּר לָהֶם לֵהָנוֹת בָּהּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִיָּד שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לא יד) \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִיא\", הִיא קֹדֶשׁ וְאֵין מַעֲשֶׂיהָ קֹדֶשׁ. כֵּיצַד. יִשְׂרָאֵל שֶׁבִּשֵּׁל בְּשַׁבָּת בְּמֵזִיד. לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת יֵאָכֵל לַאֲחֵרִים אֲבָל לוֹ לֹא יֵאָכֵל עוֹלָמִית. וְאִם בִּשֵּׁל בִּשְׁגָגָה לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת יֹאכַל בֵּין הוּא בֵּין אֲחֵרִים מִיָּד. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "פֵּרוֹת שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לַתְּחוּם וְחָזְרוּ. בְּשׁוֹגֵג יֵאָכְלוּ בְּשַׁבָּת שֶׁהֲרֵי לֹא נַעֲשָׂה בְּגוּפָן מַעֲשֶׂה וְלֹא נִשְׁתַּנּוּ. בְּמֵזִיד לֹא יֵאָכְלוּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת: ",
+ "הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לִשְׁמֹר לוֹ אֶת הַפָּרָה וְאֶת הַתִּינוֹק לֹא יִתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ שֶׁל שַׁבָּת. לְפִיכָךְ אֵין אַחֲרָיוּת שַׁבָּת עָלָיו. וְאִם הָיָה הַשָּׂכִיר שְׂכִיר שַׁבָּת אוֹ שְׂכִיר שָׁנָה נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ מָשְׁלָם. לְפִיכָךְ אַחֲרָיוּת שַׁבָּת עָלָיו. וְלֹא יֹאמַר לוֹ תֵּן לִי שְׂכָרִי שֶׁל שַׁבָּת אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ תֵּן לִי שְׂכָרִי שֶׁל שָׁנָה אוֹ שֶׁל עֲשָׂרָה יָמִים: "
+ ],
+ [
+ "מְלָאכוֹת שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן סְקִילָה וְכָרֵת בְּמֵזִיד אוֹ קָרְבַּן חַטָּאת בִּשְׁגָגָה. מֵהֶן אָבוֹת וּמֵהֶן תּוֹלָדוֹת. וּמִנְיַן כָּל אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. וְאֵלּוּ הֵן. הַחֲרִישָׁה. וְהַזְּרִיעָה. וְהַקְּצִירָה. וְהָעִמּוּר. וְהַדִּישָׁה. וְהַזְּרִיָּה. וְהַבְּרִירָה. וְהַטְּחִינָה. וְהַהַרְקָדָה. וְהַלִּישָׁה. וְהָאֲפִיָּה. וְהַגְּזִיזָה. וְהַלִּבּוּן. וְהַנִּפּוּץ. וְהַצְּבִיעָה. וְהַטְּוִיָּה. וַעֲשִׂיַּת הַנִּירִין. וְהַנְסָכַת הַמַּסֵּכָה. וְהָאֲרִיגָה. וְהַבְּצִיעָה. וְהַקְּשִׁירָה. וְהַהַתָּרָה. וְהַתְּפִירָה. וְהַקְּרִיעָה. וְהַבִּנְיָן. וְהַסְּתִירָה. וְהַכָּאָה בְּפַטִּישׁ. וְהַצִּידָה. וְהַשְּׁחִיטָה. וְהַהַפְשָׁטָה. וְהַהַעֲבָדָה. וּמְחִיקַת הָעוֹר. וְחִתּוּכוֹ. וְהַכְּתִיבָה. וְהַמְּחִיקָה. וְהַשִּׂרְטוּט. וְהַהַבְעָרָה. וְהַכִּבּוּי. וְהַהוֹצָאָה מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת: \n",
+ "כָּל אֵלּוּ הַמְּלָאכוֹת וְכָל שֶׁהוּא מֵעִנְיָנָם הֵם הַנִּקְרָאִין אֲבוֹת מְלָאכוֹת. כֵּיצַד הוּא עִנְיָנָן. אֶחָד הַחוֹרֵשׁ אוֹ הַחוֹפֵר אוֹ הָעוֹשֶׂה חָרִיץ הֲרֵי זֶה אַב מְלָאכָה. שֶׁכָּל אַחַת וְאַחַת מֵהֶן חֲפִירָה בַּקַּרְקַע וְעִנְיָן אֶחָד הוּא: \n",
+ "וְכֵן הַזּוֹרֵעַ זְרָעִים אוֹ הַנּוֹטֵעַ אִילָנוֹת אוֹ הַמַּבְרִיךְ אִילָנוֹת אוֹ הַמַּרְכִּיב אוֹ הַזּוֹמֵר. כָּל אֵלּוּ אָב אֶחָד הֵן מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת וְעִנְיָן אֶחָד הוּא. שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן לְצַמֵּחַ דָּבָר הוּא מִתְכַּוֵּן: \n",
+ "וְכֵן הַקּוֹצֵר תְּבוּאָה אוֹ קִטְנִית אוֹ הַבּוֹצֵר עֲנָבִים אוֹ הַגּוֹדֵר תְּמָרִים אוֹ הַמּוֹסֵק זֵיתִים אוֹ הָאוֹרֶה תְּאֵנִים. כָּל אֵלּוּ אַב מְלָאכָה אַחַת הֵן. שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן לַעֲקֹר דָּבָר מִגִּדּוּלָיו מִתְכַּוֵּן. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ שְׁאָר הָאָבוֹת: \n",
+ "הַתּוֹלָדָה הִיא הַמְּלָאכָה הַדּוֹמָה לְאָב מֵאֵלּוּ הָאָבוֹת. כֵּיצַד. הַמְחַתֵּךְ אֶת הָיָּרָק מְעַט לְבַשְּׁלוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁזּוֹ הַמְּלָאכָה תּוֹלֶדֶת טְחִינָה. שֶׁהַטּוֹחֵן לוֹקֵחַ גּוּף אֶחָד וּמְחַלְּקוֹ לְגוּפִים הַרְבֵּה. וְכָל הָעוֹשֶׂה דָּבָר הַדּוֹמֶה לָזֶה הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת טוֹחֵן. וְכֵן הַלּוֹקֵחַ לָשׁוֹן שֶׁל מַתֶּכֶת וְשָׁף אוֹתוֹ כְּדֵי לִקַּח מֵעֲפָרוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂים צוֹרְפֵי הַזָּהָב הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת טְחִינָה: \n",
+ "וְכֵן הַלּוֹקֵחַ חָלָב וְנָתַן בּוֹ קֵיבָה כְּדֵי לְחָבְצוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם תּוֹלֶדֶת בּוֹרֵר שֶׁהֲרֵי הִפְרִישׁ הַקּוֹם מִן הֶחָלָב. וְאִם גִּבְּנוֹ וְעָשָׂהוּ גְּבִינָה חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. שֶׁכָּל הַמְקַבֵּץ חֵלֶק אֶל חֵלֶק וְדִבֵּק הַכּל עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ גּוּף אֶחָד הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְבִנְיָן. וְכֵן לְכָל מְלָאכָה וּמְלָאכָה מֵאֵלּוּ הָאָבוֹת יֵשׁ לָהֶן תּוֹלָדוֹת עַל דֶּרֶךְ זוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וּמִגּוּף הַמְּלָאכָה הַנַּעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת תֵּדַע מֵעֵין אֵי זֶה אָב הִיא וְתוֹלֶדֶת אֵי זֶה אָב הִיא: \n",
+ "אֶחָד הָעוֹשֶׂה אָב מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת אוֹ תּוֹלָדָה מִן הַתּוֹלָדוֹת בְּמֵזִיד חַיָּב כָּרֵת. וְאִם בָּאוּ עֵדִים נִסְקָל. בְּשׁוֹגֵג חַיָּב חַטָּאת קְבוּעָה. אִם כֵּן מַה הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין הָאָבוֹת וְהַתּוֹלָדוֹת. אֵין בֵּינֵיהֶן הֶפְרֵשׁ אֶלָּא לְעִנְיַן הַקָּרְבָּן בִּלְבַד. שֶׁהָעוֹשֶׂה בְּשׁוֹגֵג אִם עָשָׂה אָבוֹת הַרְבֵּה בְּהֵעָלֵם אֶחָד חַיָּב חַטָּאת אַחַת עַל כָּל אָב וְאָב. וְאִם עָשָׂה אָב וְתוֹלְדוֹתָיו בְּהֵעָלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת: \n",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁחָרַשׁ וְזָרַע וְקָצַר בְּשַׁבָּת בְּהֵעָלֵם אֶחָד חַיָּב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת. וַאֲפִלּוּ עָשָׂה הָאַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת בִּשְׁגָגָה כְּגוֹן שֶׁשָּׁכַח שֶׁאֵלּוּ הַמְּלָאכוֹת אֲסוּרוֹת לֵעָשׂוֹת בְּשַׁבָּת חַיָּב עַל כָּל מְלָאכָה וּמְלָאכָה חַטָּאת אַחַת. אֲבָל אִם טָחַן וְחָתַךְ הָיָּרָק וְשָׁף לָשׁוֹן שֶׁל מַתֶּכֶת בְּהֵעָלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה אֶלָּא אָב אֶחָד וְתוֹלְדוֹתָיו. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת בְּהֵעָלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁזָּרַע וְנָטַע וְהִבְרִיךְ וְהִרְכִּיב וְזָמַר בְּהֵעָלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת שֶׁכֻּלָּן אָב אֶחָד הֵן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n"
+ ],
+ [
+ "הַחוֹרֵשׁ כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. הַמְנַכֵּשׁ בְּעִקְּרֵי הָאִילָנוֹת וְהַמְקַרְסֵם עֲשָׂבִים אוֹ הַמְזָרֵד אֶת הַשָּׂרִיגִים כְּדֵי לְיַפּוֹת אֶת הַקַּרְקַע הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת חוֹרֵשׁ וּמִשֶּׁיַּעֲשֶׂה כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. וְכֵן הַמַּשְׁוֶה פְּנֵי הַשָּׂדֶה כְּגוֹן שֶׁהִשְׁפִּיל הַתֵּל וְרִדְּדוֹ אוֹ מִלֵּא הַגַּיְא חַיָּב מִשּׁוּם חוֹרֵשׁ. וְשִׁעוּרוֹ כָּל שֶׁהוּא. וְכֵן כָּל הַמַּשְׁוֶה גֻּמּוֹת שִׁעוּרוֹ כָּל שֶׁהוּא: \n",
+ "הַזּוֹרֵעַ כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. הַזּוֹמֵר אֶת הָאִילָן כְּדֵי שֶׁיִּצְמַח הֲרֵי זֶה מֵעֵין זוֹרֵעַ. אֲבָל הַמַּשְׁקֶה צְמָחִין וְאִילָנוֹת בְּשַׁבָּת הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת זוֹרֵעַ וְחַיָּב בְּכָל שֶׁהוּא. וְכֵן הַשּׁוֹרֶה חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בַּמַּיִם הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת זוֹרֵעַ וְחַיָּב בְּכָל שֶׁהוּא: \n",
+ "הַקּוֹצֵר כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּב. וְתוֹלֵשׁ תּוֹלֶדֶת קוֹצֵר הוּא. וְכָל הָעוֹקֵר דָּבָר מִגִּדּוּלוֹ חַיָּב מִשּׁוּם קוֹצֵר. לְפִיכָךְ צְרוֹר שֶׁעָלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים וּכְשׁוּת שֶׁעָלָה בַּסְּנֶה וַעֲשָׂבִים שֶׁצָּמְחוּ עַל גַּב הֶחָבִית. הַתּוֹלֵשׁ מֵהֶן חַיָּב שֶׁזֶּה הוּא מְקוֹם גִּדּוּלָן. אֲבָל הַתּוֹלֵשׁ מֵעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁאֵין זֶה מְקוֹם גִּדּוּלוֹ. וְעָצִיץ נָקוּב בִּכְדֵי שֹׁרֶשׁ קָטָן הֲרֵי הוּא כְּאֶרֶץ וְהַתּוֹלֵשׁ מִמֶּנּוּ חַיָּב: \n",
+ "כָּל זֶרַע שֶׁקְּצִירָתוֹ מַצְמַחַת אוֹתוֹ וּמְגַדַּלְתּוֹ כְּגוֹן אַסְפַּסְתָּא וְסִלְקָא. הַקּוֹצְרוֹ בִּשְׁגָגָה חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. אַחַת מִפְּנֵי שֶׁהוּא קוֹצֵר וְאַחַת מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹטֵעַ. וְכֵן הַזּוֹמֵר וְהוּא צָרִיךְ לָעֵצִים חַיָּב מִשּׁוּם קוֹצֵר וּמִשּׁוּם נוֹטֵעַ. גַּבְשׁוּשִׁית שֶׁל עָפָר שֶׁעָלוּ בָּהּ עֲשָׂבִים, הִגְבִּיהָהּ מֵעַל הָאָרֶץ וְהִנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת חַיָּב מִשּׁוּם תּוֹלֵשׁ. הָיְתָה עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת וְהִנִּיחָהּ עַל הָאָרֶץ חַיָּב מִשּׁוּם זוֹרֵעַ. תְּאֵנִים שֶׁיָּבְשׁוּ בְּאִבֵּיהֶן וְכֵן אִילָן שֶׁיָּבְשׁוּ פֵּרוֹתָיו בּוֹ. הַתּוֹלֵשׁ מֵהֶן בְּשַׁבָּת חַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כַּעֲקוּרִין לְעִנְיַן טֻמְאָה: \n",
+ "הַתּוֹלֵשׁ עֻלְשִׁין הַמְזָרֵד זְרָדִין. אִם לַאֲכִילָה שִׁעוּרוֹ כִּגְרוֹגֶרֶת. וְאִם לִבְהֵמָה שִׁעוּרוֹ כִּמְלוֹא פִּי גְּדִי. וְאִם לְהַסָּקָה שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה. הַמְעַמֵּר אֳכָלִין אִם לַאֲכִילָה שִׁעוּרוֹ כִּגְרוֹגֶרֶת. וְאִם עִמֵּר לִבְהֵמָה שִׁעוּרוֹ כִּמְלוֹא פִּי גְּדִי. וְאִם לְהַסָּקָה שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה. וּבֵיצָה הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם הִיא בֵּיצָה בֵּינוֹנִית שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה הוּא כְּדֵי לְבַשֵּׁל כִּגְרוֹגֶרֶת מִבֵּיצָה וּגְרוֹגֶרֶת אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה בְּבֵיצָה. וְאֵין עִמּוּר אֶלָּא בְּגִדּוּלֵי קַרְקַע: \n",
+ "הַמְקַבֵּץ דְּבֵלָה וְעָשָׂה מִמֶּנָּה עִגּוּלָה אוֹ שֶׁנִּקֵּב תְּאֵנִים וְהִכְנִיס הַחֶבֶל בָּהֶן עַד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ גּוּף אֶחָד. הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְעַמֵּר וְחַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "הַדָּשׁ כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּב וְאֵין דִּישָׁה אֶלָּא בְּגִדּוּלֵי קַרְקַע. וְהַמְפָרֵק הֲרֵי הִיא תּוֹלֶדֶת הַדָּשׁ וְחַיָּב וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הַחוֹלֵב אֶת הַבְּהֵמָה חַיָּב מִשּׁוּם מְפָרֵק וְכֵן הַחוֹבֵל בְּחַי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עוֹר חַיָּב מִשּׁוּם מְפָרֵק. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה צָרִיךְ לַדָּם שֶׁיֵּצֵא מִן הַחַבּוּרָה. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְהַזִּיק בִּלְבַד פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקַלְקֵל. וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּהְיֶה בַּדָּם אוֹ בַּחָלָב שֶׁהוֹצִיא כִּגְרוֹגֶרֶת: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּחוֹבֵל בִּבְהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. אֲבָל הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַזִּיק חַיָּב מִפְּנֵי נַחַת רוּחוֹ שֶׁהֲרֵי נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ וְשָׁכְכָה חֲמָתוֹ וַהֲרֵי הוּא כִּמְתַקֵּן. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לַדָּם שֶׁהוֹצִיא מִמֶּנּוּ חַיָּב: \n",
+ "שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה הֵן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עוֹרוֹת לְעִנְיַן שַׁבָּת כְּמוֹ חַיָּה וּבְהֵמָה וְעוֹף. אֲבָל שְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים אֵין לָהֶן עוֹר. לְפִיכָךְ הַחוֹבֵל בָּהֶן פָּטוּר. וְאֶחָד הַחוֹבֵל בִּבְהֵמָה חַיָּה וְעוֹף אוֹ בִּשְׁמוֹנָה שְׁרָצִים וְעָשָׂה בָּהֶן חַבּוּרָה וְיָצָא מֵהֶם דָּם אוֹ שֶׁנִּצְרַר הַדָּם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא חַיָּב: \n",
+ "הַסּוֹחֵט אֶת הַפֵּרוֹת לְהוֹצִיא מֵימֵיהֶן חַיָּב מִשּׁוּם מְפָרֵק. וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּהְיֶה בַּמַּשְׁקִין שֶׁסָּחַט כִּגְרוֹגֶרֶת. וְאֵין חַיָּבִים מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא עַל דְּרִיכַת זֵיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבַד. וּמֻתָּר לִסְחֹט אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים לְתוֹךְ הָאֹכֶל. שֶׁמַּשְׁקֶה הַבָּא לְאֹכֶל אֹכֶל הוּא וְנִמְצָא כִּמְפָרֵק אֹכֶל מֵאֹכֶל. אֲבָל אִם סָחַט לִכְלִי שֶׁאֵין בּוֹ אֹכֶל הֲרֵי זֶה דּוֹרֵךְ וְחַיָּב. וְהַחוֹלֵב לְתוֹךְ הָאֹכֶל אוֹ הַיּוֹנֵק בְּפִיו פָּטוּר וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּחֲלֹב לְתוֹךְ הַכְּלִי: \n",
+ "הַזּוֹרֶה אוֹ הַבּוֹרֵר כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּב. וְהַמְחַבֵּץ הֲרֵי הוּא תּוֹלֶדֶת בּוֹרֵר. וְכֵן הַבּוֹרֵר שְׁמָרִים מִתּוֹךְ הַמַּשְׁקִין הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹרֵר אוֹ תּוֹלֶדֶת מְרַקֵּד וְחַיָּב. שֶׁהַזּוֹרֶה וְהַבּוֹרֵר וְהַמְרַקֵּד דּוֹמִין עִנְיְנֵיהֶם זֶה לָזֶה. וּמִפְּנֵי מָה מָנוּ אוֹתָן בִּשְׁלֹשָׁה מִפְּנֵי שֶׁכָּל מְלָאכָה שֶׁהָיְתָה בַּמִּשְׁכָּן מוֹנִין אוֹתָהּ בִּפְנֵי עַצְמָהּ: \n",
+ "הַבּוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסלֶת אוֹ שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי מִינֵי אֳכָלִין וּבֵרֵר מִין מִמִּין אַחֵר בְּנָפָה וּבִכְבָרָה חַיָּב. בְּקָנוֹן אוֹ בְּתַמְחוּי פָּטוּר. וְאִם בֵּרֵר בְּיָדוֹ לֶאֱכל לְאַלְתַּר מֻתָּר: \n",
+ "וְהַבּוֹרֵר פְּסלֶת מִתּוֹךְ הָאֹכֶל וַאֲפִלּוּ בְּיָדוֹ אַחַת חַיָּב. וְהַבּוֹרֵר תֻּרְמוֹסִין מִתּוֹךְ פְּסלֶת שֶׁלָּהֶן חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁהַפְּסלֶת שֶׁלָּהֶן מְמַתֶּקֶת אוֹתָן כְּשֶׁיִּשְׁלְקוּ אוֹתָן עִמָּהֶם וְנִמְצָא כְּבוֹרֵר פְּסלֶת מִתּוֹךְ אֹכֶל וְחַיָּב. הַבּוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסלֶת בְּיָדוֹ לְהַנִּיחוֹ אֲפִלּוּ לְבוֹ בַּיּוֹם נַעֲשָׂה כְּבוֹרֵר לָאוֹצָר וְחַיָּב. הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי מִינֵי אֳכָלִין מְעֹרָבִין בּוֹרֵר אֶחָד מֵאַחֵר וּמַנִּיחַ לֶאֱכל מִיָּד. וְאִם בֵּרֵר וְהִנִּיחַ לְאַחַר זְמַן אֲפִלּוּ לְבוֹ בַּיּוֹם כְּגוֹן שֶׁבֵּרֵר בְּשַׁחֲרִית לֶאֱכל בֵּין הָעַרְבַּיִם חַיָּב: \n",
+ "המְשַׁמֵּר יַיִן אוֹ שֶׁמֶן אוֹ מַיִם וְכֵן שְׁאָר הַמַּשְׁקִין בַּמְּשַׁמֶּרֶת שֶׁלָּהֶן חַיָּב. וְהוּא שֶׁיְּשַׁמֵּר כִּגְרוֹגֶרֶת. אֲבָל מְסַנְּנִין יַיִן שֶׁאֵין בּוֹ שְׁמָרִים אוֹ מַיִם צְלוּלִין בְּסוּדָרִין וּבִכְפִיפָה מִצְרִית כְּדֵי שֶׁיְּהֵא צָלוּל בְּיוֹתֵר. וְנוֹתְנִין מַיִם עַל גַּבֵּי שְׁמָרִים בִּשְׁבִיל שֶׁיִּצּוֹלוּ. וְנוֹתְנִין בֵּיצָה טְרוּפָה לִמְסַנֶּנֶת שֶׁל חַרְדָּל כְּדֵי שֶׁיִּצָּלֵל. חַרְדָּל שֶׁלָּשׁוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת. לְמָחָר מְמַחֶה וְשׁוֹתֶה בֵּין בַּיָּד בֵּין בִּכְלִי. וְכֵן יַיִן מִגִּתּוֹ כָּל זְמַן שֶׁהוּא תּוֹסֵס טוֹרֵף חָבִית בִּשְׁמָרֶיהָ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַסּוּדָרִין. שֶׁעֲדַיִן לֹא נִפְרְשׁוּ הַשְּׁמָרִים מִן הַיַּיִן יָפֶה יָפֶה וְכָל הַיַּיִן כְּגוּף אֶחָד הוּא. וְכֵן הַחַרְדָּל וְכָל כַּיּוֹצֵא בּוֹ: \n",
+ "הַטּוֹחֵן כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּב. וְכָל הַשּׁוֹחֵק תַּבְלִין וְסַמָּנִין בְּמַכְתֶּשֶׁת הֲרֵי זֶה טוֹחֵן וְחַיָּב. הַמְחַתֵּךְ יָרָק תָּלוּשׁ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת טוֹחֵן. וְכֵן הַנּוֹסֵר עֵצִים לֵהָנוֹת בִּנְסֹרֶת שֶׁלָּהֶן אוֹ הַשָּׁף לָשׁוֹן שֶׁל מַתֶּכֶת חַיָּב מִשֶּׁיָּשׁוּף כָּל שֶׁהוּא. אֲבָל הַמְחַתֵּךְ עֵצִים אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּדַקְדֵּק מֵהֶן כְּדֵי לְבַשֵּׁל כִּגְרוֹגֶרֶת מִבֵּיצָה: \n",
+ "הַמְרַקֵּד כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּב. הַלָּשׁ כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּב הַמְגַבֵּל אֶת הֶעָפָר הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת לָשׁ. וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. וְאֵין גִּבּוּל בְּאֵפֶר וְלֹא בְּחוֹל הַגַּס וְלֹא בְּמֻרְסָן וְלֹא בְּכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְהַנּוֹתֵן זֶרַע שֻׁמְשְׁמִין אוֹ זֶרַע פִּשְׁתָּן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּמַיִם חַיָּב מִשּׁוּם לָשׁ. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִתְעָרְבִין וְנִתְלִין זֶה בָּזֶה: \n"
+ ],
+ [
+ "הָאוֹפֶה כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּב. אֶחָד הָאוֹפֶה אֶת הַפַּת אוֹ הַמְבַשֵּׁל אֶת הַמַּאֲכָל אוֹ אֶת הַסַּמְמָנִין אוֹ הַמְחַמֵּם אֶת הַמַּיִם הַכּל עִנְיָן אֶחָד הוּא. שִׁעוּר הַמְחַמֵּם אֶת הַמַּיִם כְּדֵי לִרְחֹץ בָּהֶן אֵיבָר קָטָן. וְשִׁעוּר מְבַשֵּׁל סַמְמָנִין כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לְדָבָר שֶׁמְּבַשְּׁלִין אוֹתָן לוֹ: \n",
+ "הַנּוֹתֵן בֵּיצָה בְּצַד הַמֵּיחַם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל וְנִתְגַּלְגְּלָה חַיָּב. שֶׁהַמְבַשֵּׁל בְּתוֹלֶדֶת הָאוּר כִּמְבַשֵּׁל בָּאוּר עַצְמָהּ. וְכֵן הַמֵּדִיחַ בְּחַמִּין דָּג מָלִיחַ הַיָּשָׁן אוֹ קוּלְיָיס הָאִסְפָּנִין וְהוּא דָּג דַּק וְרַךְ בְּיוֹתֵר הֲרֵי זֶה חַיָּב. שֶׁהֲדָחָתָן בְּחַמִּין זֶה הוּא גְּמַר בִּשּׁוּלָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן: \n",
+ "הַמַּפְקִיעַ אֶת הַבֵּיצָה בְּבֶגֶד חַם אוֹ בְּחוֹל וּבַאֲבַק דְּרָכִים שֶׁהֵן חַמִּים מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁנִּצְלֵית פָּטוּר. שֶׁתּוֹלְדוֹת חַמָּה אֵינָם כְּתוֹלְדוֹת הָאֵשׁ. אֲבָל גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי תּוֹלְדוֹת הָאוּר. וְכֵן הַמְבַשֵּׁל בְּחַמֵּי טְבֶרְיָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם פָּטוּר. הַמְבַשֵּׁל עַל הָאוּר דָּבָר שֶׁהָיָה מְבֻשָּׁל כָּל צָרְכּוֹ אוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ בִּשּׁוּל כְּלָל פָּטוּר: \n",
+ "אֶחָד נָתַן אֶת הָאוּר וְאֶחָד נָתַן אֶת הָעֵצִים וְאֶחָד נָתַן אֶת הַקְּדֵרָה וְאֶחָד נָתַן אֶת הַמַּיִם וְאֶחָד נָתַן אֶת הַבָּשָׂר וְאֶחָד נָתַן אֶת הַתַּבְלִין וּבָא אַחֵר וְהֵגִיס כֻּלָּם חַיָּבִים מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה דָּבָר מִצָּרְכֵי הַבִּשּׁוּל הֲרֵי זֶה מְבַשֵּׁל. אֲבָל אִם שָׁפַת אֶחָד אֶת הַקְּדֵרָה תְּחִלָּה וּבָא אַחֵר וְנָתַן אֶת הַמַּיִם וּבָא אַחֵר וְנָתַן אֶת הַבָּשָׂר וּבָא אַחֵר וְנָתַן אֶת הַתַּבְלִין וּבָא אַחֵר וְנָתַן אֶת הָאוּר וּבָא אַחֵר וְנָתַן עֵצִים עַל הָאוּר וּבָא אַחֵר וְהֵגִיס. שְׁנַיִם הָאַחֲרוֹנִים בִּלְבַד חַיָּבִין מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל: \n",
+ "הִנִּיחַ בָּשָׂר עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים אִם נִצְלָה בּוֹ כִּגְרוֹגֶרֶת אֲפִלּוּ בִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת חַיָּב. לֹא נִצְלָה בּוֹ כִּגְרוֹגֶרֶת אֲבָל נִתְבַּשֵּׁל כֻּלּוֹ חֲצִי בִּשּׁוּל חַיָּב. נִתְבַּשֵּׁל חֲצִי בִּשּׁוּל מִצַּד אֶחָד פָּטוּר. עַד שֶׁיַּהֲפֹךְ בּוֹ וְיִתְבַּשֵּׁל חֲצִי בִּשּׁוּל מִשְּׁנֵי צְדָדִין. שָׁכַח וְהִדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר בְּשַׁבָּת וְנִזְכַּר מֻתָּר לוֹ לִרְדוֹתָה קֹדֶם שֶׁתֵּאָפֶה וְיָבוֹא לִידֵי מְלָאכָה: \n",
+ "הַמַּתִּיךְ אֶחָד מִמִּינֵי מַתָּכוֹת כָּל שֶׁהוּא אוֹ הַמְחַמֵּם אֶת הַמַּתָּכוֹת עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה גַּחֶלֶת הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְבַשֵּׁל. וְכֵן הַמְמַסֵּס אֶת הַדּוֹנַג אוֹ אֶת הַחֵלֶב אוֹ אֶת הַזֶּפֶת וְהַכֹּפֶר וְהַגָּפְרִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְבַשֵּׁל וְחַיָּב. וְכֵן הַמְבַשֵּׁל כְּלֵי אֲדָמָה עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ חֶרֶס חַיָּב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר בֵּין שֶׁרִפָּה גּוּף קָשֶׁה בָּאֵשׁ אוֹ שֶׁהִקְשָׁה גּוּף רַךְ הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל: \n",
+ "הַגּוֹזֵז צֶמֶר אוֹ שֵׂעָר בֵּין מִן הַבְּהֵמָה בֵּין מִן הַחַיָּה בֵּין מִן הַחַי בֵּין מִן הַמֵּת אֲפִלּוּ מִן הַשֶּׁלַח שֶׁלָּהֶן חַיָּב. כַּמָּה שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לִטְווֹת מִמֶּנּוּ חוּט שֶׁאָרְכּוֹ כְּרֹחַב הַסִּיט כָּפוּל. וְכַמָּה רֹחַב הַסִּיט כְּדֵי לִמְתֹּחַ מִן בֹּהֶן שֶׁל יָד עַד הָאֶצְבַּע הָרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁיִּפְתַּח בֵּינֵיהֶן בְּכָל כֹּחוֹ וְהוּא קָרוֹב לִשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי זֶרֶת. הַתּוֹלֵשׁ כָּנָף מִן הָעוֹף הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת גּוֹזֵז. הַטּוֹוֶה אֶת הַצֶּמֶר מִן הַחַי פָּטוּר שֶׁאֵין דֶּרֶךְ גְּזִיזָה בְּכָךְ וְאֵין דֶּרֶךְ נִפּוּץ בְּכָךְ וְאֵין דֶּרֶךְ טְוִיָּה בְּכָךְ: \n",
+ "הַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו אוֹ שְׂעָרוֹ אוֹ שְׂפָמוֹ אוֹ זְקָנוֹ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת גּוֹזֵז וְחַיָּב. וְהוּא שֶׁיִּטּל בִּכְלִי. אֲבָל אִם נְטָלָן בְּיָדוֹ בֵּין לוֹ בֵּין לְאַחֵר פָּטוּר. וְכֵן הַחוֹתֵךְ יַבֶּלֶת מִגּוּפוֹ בֵּין בְּיָד בֵּין בִּכְלִי פָּטוּר בֵּין לוֹ בֵּין לְאַחֵר. וּמֻתָּר לַחְתֹּךְ יַבֶּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ בְּיָד אֲבָל לֹא בִּכְלִי. וְאִם הָיְתָה יְבֵשָׁה חוֹתְכָהּ אַף בִּכְלִי וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה: \n",
+ "הַנּוֹטֵל שְׂעָרוֹ בִּכְלִי כַּמָּה יִטּל וְיִהְיֶה חַיָּב. שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וְאִם לִקֵּט לְבָנוֹת מִתּוֹךְ שְׁחוֹרוֹת אֲפִלּוּ אַחַת חַיָּב. צִפֹּרֶן שֶׁפֵּרְשָׁה רֻבָּהּ וְצִיצִין שֶׁל עוֹר שֶׁפֵּרְשׁוּ רֻבָּן אִם פֵּרְשׁוּ כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְצַעֲרוֹת אוֹתוֹ מֻתָּר לִטּל אוֹתָן בְּיָדוֹ אֲבָל לֹא בִּכְלִי. וְאִם נְטָלָן בִּכְלִי פָּטוּר. וְאִם אֵינָן מְצַעֲרוֹת אוֹתוֹ אֲפִלּוּ בַּיָּד אָסוּר. וְאִם לֹא פֵּרְשׁוּ רֻבָּן אֲפִלּוּ מְצַעֲרוֹת אוֹתוֹ אָסוּר לְנָטְלָן בְּיָדוֹ וְאִם נְטָלָן בִּכְלִי חַיָּב: \n",
+ "הַמְלַבֵּן אֶת הַצֶּמֶר אוֹ אֶת הַפִּשְׁתָּן אוֹ אֶת הַשָּׁנִי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִמַּה שֶּׁדַּרְכָּן לְהִתְלַבֵּן חַיָּב. וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לִטְווֹת מִמֶּנּוּ חוּט אֶחָד אָרְכּוֹ כִּמְלֹא רֹחַב הַסִּיט כָּפוּל שֶׁהוּא אֹרֶךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים: \n",
+ "הַמְכַבֵּס בְּגָדִים הֲרֵי הוּא תּוֹלֶדֶת מְלַבֵּן וְחַיָּב. והַסּוֹחֵט אֶת הַבֶּגֶד עַד שֶׁיּוֹצִיא הַמַּיִם שֶׁבּוֹ הֲרֵי זֶה מְכַבֵּס וְחַיָּב. שֶׁהַסְּחִיטָה מִצָּרְכֵי כִּבּוּס הִיא כְּמוֹ שֶׁהַהֲגָסָה מִצָּרְכֵי הַבִּשּׁוּל. וְאֵין סְחִיטָה בְּשֵׂעָר וְהוּא הַדִּין לְעוֹר שֶׁאֵין חַיָּבִין עַל סְחִיטָתוֹ: \n",
+ "הַמְנַפֵּץ אֶת הַצֶּמֶר אוֹ אֶת הַפִּשְׁתָּן אוֹ אֶת הַשָּׁנִי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן חַיָּב. וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לִטְווֹת מִמֶּנּוּ חוּט אֶחָד אָרְכּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים. וְהַמְנַפֵּץ אֶת הַגִּידִים עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ כְּצֶמֶר כְּדֵי לִטְווֹת אוֹתָן הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְנַפֵּץ וְחַיָּב: \n",
+ "הַצּוֹבֵעַ חוּט שֶׁאָרְכּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לִטְווֹת מִמֶּנּוּ חוּט כָּזֶה חַיָּב. וְאֵין הַצּוֹבֵעַ חַיָּב עַד שֶׁיְּהֵא צֶבַע הַמִּתְקַיֵּם. אֲבָל צֶבַע שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם כְּלָל כְּגוֹן שֶׁהֶעֱבִיר סָרָק אוֹ שָׁשַׁר עַל גַּבֵּי בַּרְזֶל אוֹ נְחשֶׁת וּצְבָעוֹ פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי אַתָּה מַעֲבִירוֹ לִשְׁעָתוֹ וְאֵינוֹ צוֹבֵעַ כְּלוּם. וְכָל שֶׁאֵין מְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת בְּשַׁבָּת פָּטוּר: \n",
+ "הָעוֹשֶׂה עֵין הַצֶּבַע הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת צוֹבֵעַ וְחַיָּב. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁנָּתַן קַנְקַנְתּוֹם לְתוֹךְ מֵי עַפְּצָא שֶׁנַּעֲשָׂה הַכּל שָׁחוֹר. אוֹ שֶׁנָּתַן אִיסְטִיס לְתוֹךְ מֵי כַּרְכֹּם שֶׁנַּעֲשָׂה הַכּל יָרֹק. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לִצְבֹּעַ בּוֹ חוּט שֶׁאָרְכּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים: \n",
+ "הַטּוֹוֶה אֹרֶךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים מִכָּל דָּבָר הַנִּטְוֶה חַיָּב. אֶחָד הַטּוֹוֶה אֶת הַצֶּמֶר אוֹ אֶת הַפִּשְׁתָּן אוֹ אֶת הַנּוֹצָה אוֹ אֶת הַשֵּׂעָר אוֹ אֶת הַגִּידִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. הָעוֹשֶׂה אֶת הַלֶּבֶד הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת טוֹוֶה וְחַיָּב. וְהוּא שֶׁיְּלַבֵּד דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לִטְווֹת מִמֶּנּוּ חוּט אֹרֶךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים בְּעֹבִי בֵּינוֹנִי: \n",
+ "הָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָּתֵּי נִירִין חַיָּב. הָעוֹשֶׂה נָפָה אוֹ כְּבָרָה אוֹ סַל אוֹ סְבָכָה אוֹ שֶׁסָּרַג מִטָּה בַּחֲבָלִים הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת עוֹשֶׂה נִירִין וּמִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁנֵי בָּתִּים בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ חַיָּב. וְכֵן כָּל הָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָּתֵּי נִירִין בְּדָבָר שֶׁעוֹשִׂין אוֹתוֹ בָּתִּים בָּתִּים כְּגוֹן אֵלּוּ חַיָּב: \n",
+ "דֶּרֶךְ הָאוֹרְגִין שֶׁמּוֹתְחִין הַחוּטִין תְּחִלָּה בְּאֹרֶךְ הַיְרִיעָה וּבְרָחְבָּהּ וּשְׁנַיִם אוֹחֲזִין זֶה מִכָּאן וְזֶה מִכָּאן וְאֶחָד שׁוֹבֵט בְּשֵׁבֶט עַל הַחוּטִין וּמְתַקֵּן אוֹתָן זֶה בְּצַד זֶה עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה כֻּלָּהּ שְׁתִי בְּלֹא עֵרֶב. וּמְתִיחַת הַחוּטִין כְּדֶרֶךְ הָאוֹרְגִין הִיא הַנְסָכַת הַמַּסֶּכֶת וְזֶה הַמּוֹתֵחַ נִקְרָא מֵסֵךְ. וּכְשֶׁכּוֹפְלִין אוֹתָהּ וּמַתְחִיל לְהַכְנִיס הַשְּׁתִי בָּעֵרֶב נִקְרָא אוֹרֵג: \n",
+ "הַמֵּסֵךְ חַיָּב וְהִיא מְלָאכָה מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת. וְהַשּׁוֹבֵט עַל הַחוּטִין עַד שֶׁיִּפָּרְקוּ וִיתַקְּנֵם הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מֵסֵךְ. וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ מִשֶּׁיְּתַקֵּן רֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת. וְכֵן הָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין בְּרֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת חַיָּב. בֵּין שֶׁאֲרָגָן בַּתְּחִלָּה בֵּין שֶׁהָיָה מִקְצָת הַבֶּגֶד אָרוּג וְאָרַג עַל הָאָרוּג שִׁעוּרוֹ שְׁנֵי חוּטִין. וְאִם אָרַג חוּט אֶחָד וְהִשְׁלִים בּוֹ הַבֶּגֶד חַיָּב. אָרַג בִּשְׂפַת הַיְרִיעָה שְׁנֵי חוּטִין בְּרֹחַב שְׁלֹשָׁה בָּתֵּי נִירִין חַיָּב. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְאוֹרֵג צִלְצוּל קָטָן בְּרֹחַב שְׁלֹשָׁה בָּתֵּי נִירִין: \n",
+ "הַמְדַקְדֵּק אֶת הַחוּטִין וּמַפְרִידָן בְּעֵת הָאֲרִיגָה הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת אוֹרֵג. וְכֵן הַקּוֹלֵעַ אֶת הַנִּימִין הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת אוֹרֵג וְשִׁעוּרוֹ מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה קְלִיעָה בְּאֹרֶךְ שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת: \n",
+ "הַבּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין חַיָּב. וּבוֹצֵעַ הוּא הַמַּפְרִישׁ אֶת הָאָרוּג. בֵּין שֶׁהוֹצִיא הָעֵרֶב מִן הַשְּׁתִי אוֹ שֶׁהֶעֱבִיר הַשְּׁתִי מֵעַל הָעֵרֶב הֲרֵי זֶה בּוֹצֵעַ וְחַיָּב. וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא מְקַלְקֵל אֶלָּא יִתְכַּוֵּן לְתַקֵּן כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין אֵלּוּ שֶׁמְּאַחִין אֶת הַבְּגָדִים הַקַּלִּים בְּיוֹתֵר שֶׁבּוֹצְעִין וְאַחַר כָּךְ מְאַחִין וְחוֹזְרִין וְאוֹרְגִין חוּטִין שֶׁבָּצְעוּ עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ שְׁנֵי הַבְּגָדִים אוֹ שְׁנֵי הַקְּרָעִים אֶחָד. וְהַסּוֹתֵר אֶת הַקְּלִיעָה לְתַקֵּן הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹצֵעַ וְשִׁעוּרוֹ כְּשִׁעוּר הַבּוֹצֵעַ: \n"
+ ],
+ [
+ "הַקוֹשֵׁר קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא וְהוּא מַעֲשֵׂה אֻמָּן חַיָּב. כְּגוֹן קֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין וְקִשְׁרֵי רְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל שֶׁקּוֹשְׁרִין הָרַצְעָנִין בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל הַקּוֹשֵׁר קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא וְאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן פָּטוּר. וְקֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא וְאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן מֻתָּר לְקָשְׁרוֹ לְכַתְּחִלָּה: \n",
+ "כֵּיצַד. נִפְסְקָה לוֹ רְצוּעָה וּקְשָׁרָהּ, נִפְסַק הַחֶבֶל וּקְשָׁרוֹ, אוֹ שֶׁקָּשַׁר חֶבֶל בִּדְלִי אוֹ שֶׁקָּשַׁר רֶסֶן בְּהֵמָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַקְּשָׁרִים שֶׁהֵן מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט וְכָל אָדָם קוֹשֵׁר אוֹתָן לְקַיָּמָא. וְכָל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא אִם קְשָׁרוֹ קֶשֶׁר אֻמָּן הֲרֵי זֶה אָסוּר: \n",
+ "קוֹשֶׁרֶת אִשָּׁה מִפְתְּחֵי הֶחָלוּק אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְּתָחִים, וְחוּטֵי סְבָכָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָפוּי בְּרֹאשָׁהּ, וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל שֶׁקּוֹשְׁרִין אוֹתָן עַל הָרֶגֶל בִּשְׁעַת מַלְבּוּשׁ, וְנוֹדוֹת יַיִן וְשֶׁמֶן אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי אָזְנַיִם, וּקְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר אַף עַל פִּי שֶׁיְּכוֹלָה לְהוֹצִיא הַבָּשָׂר וְלֹא תַּתִּיר הַקֶּשֶׁר. וְקוֹשְׁרִין דְּלִי בִּמְשִׁיחָה אוֹ בְּאַבְנֵט וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אֲבָל לֹא בְּחֶבֶל. וְקוֹשְׁרִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה אוֹ בְּרַגְלָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵּצֵא אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי אִסָּרוֹת. וְחֶבֶל שֶׁהָיָה קָשׁוּר בַּפָּרָה קוֹשְׁרוֹ בָּאֵבוּס. הָיָה קָשׁוּר בָּאֵבוּס קוֹשְׁרוֹ בַּפָּרָה. אֲבָל לֹא יָבִיא חֶבֶל מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וְיִקְשֹׁר בַּפָּרָה וּבָאֵבוּס. וְאִם הָיָה חֶבֶל גַּרְדִּי שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ הֲרֵי זֶה מֵבִיא וְקוֹשֵׁר בַּפָּרָה וּבָאֵבוּס. מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֵלּוּ הַקְּשָׁרִים מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט הֵן וְאֵינָן שֶׁל קַיָּמָא אֶלָּא פַּעַם קוֹשֵׁר וּפַעַם מַתִּיר וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לִקְשֹׁר אוֹתָן לְכַתְּחִלָּה. חוֹתָלוֹת שֶׁל תְּמָרִים וְשֶׁל גְּרוֹגָרוֹת מַתִּיר וּמַפְקִיעַ וְחוֹתֵךְ וְנוֹטֵל וְאוֹכֵל: \n",
+ "כָּל שֶׁרָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מֻתָּר לִקְשֹׁר אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת. לְפִיכָךְ אִם נִפְסְקָה רְצוּעַת סַנְדָּלוֹ בְּכַרְמְלִית נוֹטֵל גֶּמִי לַח הָרָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה וְכוֹרֵךְ עָלָיו וְקוֹשֵׁר הַגֶּמִי. נִשְׁמְטָה לוֹ רְצוּעַת מִנְעָל וְסַנְדָּל אוֹ שֶׁנִּשְׁמַט רֹב הָרֶגֶל מֻתָּר לְהַחֲזִיר הָרְצוּעוֹת לִמְקוֹמָן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְשֹׁר: \n",
+ "הָעֲנִיבָה מֻתֶּרֶת לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִתְחַלֶּפֶת בִּקְשִׁירָה. לְפִיכָךְ הַחֶבֶל שֶׁנִּפְסַק מְקַבֵּץ שְׁנֵי קְצוֹתָיו וְכוֹרֵךְ עָלָיו מְשִׁיחָה וְעוֹנֵב עֲנִיבָה: \n",
+ "מֻתָּר לִקְשֹׁר קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא לִדְבַר מִצְוָה. כְּגוֹן שֶׁיִּקְשֹׁר לִמְדֹּד שִׁעוּר מִשִּׁעוּרֵי הַתּוֹרָה. נִימַת כִּנּוֹר שֶׁנִּפְסַק קוֹשְׁרִין אוֹתָהּ בַּמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה. וְלֹא יִקְשֹׁר נִימָא לְכַתְּחִלָּה אֲפִלּוּ בַּמִּקְדָּשׁ: \n",
+ "כָּל קֶשֶׁר שֶׁחַיָּבִין עַל קִשּׁוּרוֹ כָּךְ חַיָּבִין עַל הֶתֵּרוֹ. וְכָל קֶשֶׁר שֶׁהַקּוֹשֵׁר אוֹתוֹ פָּטוּר כָּךְ הַמַּתִּיר אוֹתוֹ פָּטוּר. וְכָל קֶשֶׁר שֶׁמֻּתָּר לְקָשְׁרוֹ כָּךְ מֻתָּר לְהַתִּירוֹ: \n",
+ "הַפּוֹתֵל חֲבָלִים מִן הַהוּצִין וּמִן הָחֶלֶף אוֹ מִחוּטֵי צֶמֶר אוֹ מִחוּטֵי פִּשְׁתָּן אוֹ חוּטֵי שֵׂעָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת קוֹשֵׁר וְחַיָּב. וְשִׁעוּרוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד הַחֶבֶל בִּפְתִילָתוֹ בְּלֹא קְשִׁירָה שֶׁנִּמְצֵאת מְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכֵן הַמַּפְרִיד אֶת הַפְּתִיל הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מַתִּיר וְחַיָּב. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְקַלְקֵל בִּלְבַד. וְשִׁעוּרוֹ כְּשִׁעוּר הַפּוֹתֵל: \n",
+ "הַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת חַיָּב. וְהוּא שֶׁקָּשַׁר רָאשֵׁי הַחוּט מִכָּאן וּמִכָּאן כְּדֵי שֶׁתַּעֲמֹד הַתְּפִירָה וְלֹא תִּשָּׁמֵט. אֲבָל אִם תָּפַר יֶתֶר עַל שְׁתֵּי תְּפִירוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָשַׁר חַיָּב שֶׁהֲרֵי מִתְקַיֶּמֶת הַתְּפִירָה. וְהַמּוֹתֵחַ חוּט שֶׁל תְּפִירָה בְּשַׁבָּת חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצָּרְכֵי הַתְּפִירָה: \n",
+ "הַקּוֹרֵעַ כְּדֵי לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת חַיָּב. אֲבָל הַקּוֹרֵעַ לְהַפְסִידָהּ פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקַלְקֵל. הַקּוֹרֵעַ בַּחֲמָתוֹ אוֹ עַל מֵת שֶׁהוּא חַיָּב לִקְרֹעַ עָלָיו חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁמְּיַשֵּׁב אֶת דַּעְתּוֹ בְּדָבָר זֶה וְיָנוּחַ יִצְרוֹ וְהוֹאִיל וַחֲמָתוֹ שׁוֹכֶכֶת בְּדָבָר זֶה הֲרֵי הוּא כִּמְתַקֵּן וְחַיָּב. וְהַפּוֹתֵחַ בֵּית הַצַּוָּאר בְּשַׁבָּת חַיָּב: \n",
+ "הַמְדַבֵּק נְיָרוֹת אוֹ עוֹרוֹת בְּקוֹלָן שֶׁל סוֹפְרִים וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת תּוֹפֵר וְחַיָּב. וְכֵן הַמְפָרֵק נְיָרוֹת דְּבוּקִין אוֹ עוֹרוֹת דְּבוּקִין וְלֹא נִתְכַּוֵּן לְקַלְקֵל בִּלְבַד הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת קוֹרֵעַ וְחַיָּב: \n",
+ "הַבּוֹנֶה כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. הַמַּשְׁוֶה פְּנֵי הַקַּרְקַע בְּבַיִת כְּגוֹן שֶׁהִשְׁפִּיל תֵּל אוֹ מִלֵּא גּוּמָא אוֹ גַּיְא הֲרֵי זֶה בּוֹנֶה וְחַיָּב. אֶחָד נָתַן אֶת הָאֶבֶן וְאֶחָד נָתַן אֶת הַטִּיט הַנּוֹתֵן הַטִּיט חַיָּב. וּבַנִּדְבָּךְ הָעֶלְיוֹן אֲפִלּוּ הֶעֱלָה אֶת הָאֶבֶן וְהִנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי הַטִּיט חַיָּב. שֶׁהֲרֵי אֵין מַנִּיחִין עָלֶיהָ טִיט אַחֵר. וְהַבּוֹנֶה עַל גַּבֵּי כֵּלִים פָּטוּר: \n",
+ "הָעוֹשֶׂה אֹהֶל קָבוּעַ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה וְחַיָּב. וְכֵן הָעוֹשֶׂה כְּלֵי אֲדָמָה כְּגוֹן תַּנּוּר וְחָבִית קֹדֶם שֶׁיִּשָּׂרְפוּ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה וְחַיָּב. וְכֵן הַמְגַבֵּן אֶת הַגְּבִינָה הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה. וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּגַבֵּן כִּגְרוֹגֶרֶת. הַמַּכְנִיס יַד הַקַּרְדֹּם בְּתוֹךְ הָעֵץ שֶׁלּוֹ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ. וְכֵן הַתּוֹקֵעַ עֵץ בְּעֵץ בֵּין שֶׁתָּקַע בְּמַסְמֵר בֵּין שֶׁתָּקַע בָּעֵץ עַצְמוֹ עַד שֶׁנִּתְאַחֵד הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה וְחַיָּב: \n",
+ "הָעוֹשֶׂה נֶקֶב כָּל שֶׁהוּא בְּלוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לָהֶן הָאוֹרָה חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. הַמַּחֲזִיר דֶּלֶת שֶׁל בּוֹר וְשֶׁל דּוּת וְשֶׁל יָצִיעַ חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה: \n",
+ "הַסּוֹתֵר כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. וְהוּא שֶׁיִּסְתֹּר עַל מְנָת לִבְנוֹת. אֲבָל אִם סָתַר דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה פָּטוּר. הַסּוֹתֵר אֹהֶל קָבוּעַ אוֹ שֶׁפֵּרֵק עֵץ תָּקוּעַ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת סוֹתֵר וְחַיָּב וְהוּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְתַקֵּן: \n",
+ "הַמַּכֶּה בְּפַטִּישׁ הַכָּאָה אַחַת חַיָּב. וְכָל הָעוֹשֶׂה דָּבָר שֶׁהוּא גְּמַר מְלָאכָה הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מַכֶּה בְּפַטִּישׁ וְחַיָּב. כֵּיצַד. הַמְנַפֵּחַ בִּכְלֵי זְכוּכִית וְהַצָּר בַּכְּלִי צוּרָה אֲפִלּוּ מִקְצָת הַצּוּרָה וְהַמְגָרֵד כָּל שֶׁהוּא וְהָעוֹשֶׂה נֶקֶב כָּל שֶׁהוּא בֵּין בְּעֵץ בֵּין בְּמַתֶּכֶת בֵּין בְּבִנְיָן בֵּין בְּכֵלִים הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מַכֶּה בְּפַטִּישׁ וְחַיָּב. וְכָל פֶּתַח שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא אֵין חַיָּבִין עַל עֲשִׂיָּתוֹ: \n",
+ "הַמֵּפִיס שְׁחִין בְּשַׁבָּת כְּדֵי לְהַרְחִיב פִּי הַמַּכָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָרוֹפְאִין עוֹשִׂין שֶׁהֵן מִתְכַּוְּנִין בִּרְפוּאָה לְהַרְחִיב פִּי הַמַּכָּה הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ שֶׁזּוֹ הִיא מְלֶאכֶת הָרוֹפֵא. וְאִם הֵפִיסָה לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה הַלֵּחָה שֶׁבָּהּ הֲרֵי זֶה מֻתָּר: \n",
+ "הַמְסַתֵּת אֶת הָאֶבֶן כָּל שֶׁהוּא חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. הַמְצַדֵּד אֶת הָאֶבֶן בִּיסוֹד הַבִּנְיָן וְתִקְּנָהּ בְּיָדוֹ וְהוֹשִׁיבָהּ בַּמָּקוֹם הָרָאוּי לָהּ חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. הַלּוֹקֵט יַבּוֹלֶת שֶׁעַל גַּבֵּי בְּגָדִים בְּיָדוֹ כְּגוֹן אֵלּוּ הַיַּבּוֹלוֹת שֶׁבִּכְלֵי צֶמֶר חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. וְהוּא שֶׁיַּקְפִּיד עֲלֵיהֶן. אֲבָל אִם הֱסִירָן דֶּרֶךְ עֵסֶק הֲרֵי זֶה פָּטוּר. הַמְנַעֵר טַלִּית חֲדָשָׁה שְׁחוֹרָה כְּדֵי לְנָאוֹתָהּ וּלְהָסִיר הַצֶּמֶר הַלָּבָן הַנִּתְלֶה בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֻמָּנִין עוֹשִׂין חַיָּב חַטָּאת. וְאִם אֵינוֹ מַקְפִּיד מֻתָּר: \n",
+ "הַצָּד דָּבָר שֶׁדֶּרֶךְ מִינוֹ לָצוּד אוֹתוֹ חַיָּב. כְּגוֹן חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים. וְהוּא שֶׁיָּצוּד אוֹתָן לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְחֻסַּר צֵידָה. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁרָדַף אַחֲרֵי צְבִי עַד שֶׁהִכְנִיסוֹ לְבַיִת אוֹ לְגִנָּה אוֹ לְחָצֵר וְנָעַל בְּפָנָיו. אוֹ שֶׁהִפְרִיחַ אֶת הָעוֹף עַד שֶׁהִכְנִיסוֹ לְמִגְדָּל וְנָעַל בְּפָנָיו. אוֹ שֶׁשָּׁלָה דָּגִים מִן הַיָּם בְּתוֹךְ סֵפֶל שֶׁל מַיִם הֲרֵי זֶה חַיָּב. אֲבָל אִם הִפְרִיחַ צִפּוֹר לְבַיִת וְנָעַל בְּפָנָיו. אוֹ שֶׁהִבְרִיחַ דָּג וַעֲקָרוֹ מִן הַיָּם לִבְרֵכָה שֶׁל מַיִם. אוֹ שֶׁרָדַף אַחַר צְבִי עַד שֶׁנִּכְנַס לִטְרַקְלִין רָחָב וְנָעַל בְּפָנָיו הֲרֵי זֶה פָּטוּר. שֶׁאֵין זוֹ צִידָה גְּמוּרָה שֶׁאִם יָבוֹא לְקַחְתּוֹ צָרִיךְ לִרְדֹּף אַחֲרָיו וְלָצוּד אוֹתוֹ מִשָּׁם. לְפִיכָךְ הַצָּד אֲרִי אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לַכִּפָּה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא נֶאֱסָר בָּהּ: \n",
+ "כָּל מָקוֹם שֶׁאִם יָרוּץ בּוֹ יַגִּיעַ לַחַיָּה בִּשְׁחִיָּה אַחַת. אוֹ שֶׁהָיוּ הַכְּתָלִים קְרוֹבִין זֶה לָזֶה עַד שֶׁיִּפּל צֵל שְׁנֵיהֶם לָאֶמְצַע כְּאֶחָד הֲרֵי זֶה מָקוֹם קָטָן. וְאִם הִבְרִיחַ הַצְּבִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ לְתוֹכוֹ חַיָּב. וּמָקוֹם שֶׁהוּא גָּדוֹל מִזֶּה הַמַּבְרִיחַ חַיָּה וָעוֹף לְתוֹכוֹ פָּטוּר: \n",
+ "אֶחָד שְׁמֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה וְאֶחָד שְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים שֶׁיֵּשׁ לְמִינָן צִידָה הַצָּד אֶחָד מִכֻּלָּן בֵּין לְצֹרֶךְ בֵּין שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אוֹ לְשַׂחֵק בָּהֶן חַיָּב הוֹאִיל וְנִתְכַּוֵּן לָצוּד וְצָד. שֶׁמְּלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּב עָלֶיהָ. הַצָּד אֶת הַיָּשֵׁן וְאֶת הַסּוּמָא חַיָּב: \n",
+ "הַמְשַׁלֵּחַ כְּלָבִים כְּדֵי שֶׁיָּצוּדוּ צְבָאִים וְאַרְנָבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּבָרַח הַצְּבִי מִפְּנֵי הַכֶּלֶב וְהָיָה הוּא רוֹדֵף אַחַר הַצְּבִי אוֹ שֶׁעָמַד בְּפָנָיו וְהִבְהִילוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ הַכֶּלֶב וּתְפָשׂוֹ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת הַצָּד וְחַיָּב. וְכֵן הָעוֹשֶׂה כַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ בְּעוֹפוֹת: \n",
+ "צְבִי שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת וְנָעַל אֶחָד בְּפָנָיו חַיָּב. נְעָלוּהוּ שְׁנַיִם פְּטוּרִין. אִם אֵין אֶחָד יָכוֹל לִנְעל וּנְעָלוּהוּ שְׁנַיִם חַיָּבִין. יָשַׁב אֶחָד עַל הַפֶּתַח וְלֹא מִלְּאָהוּ וְיָשַׁב הַשֵּׁנִי וּמִלְּאָהוּ הַשֵּׁנִי חַיָּב. יָשַׁב הָרִאשׁוֹן וּמִלְּאָהוּ וּבָא הַשֵּׁנִי וְיָשַׁב בְּצִדּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן וְהָלַךְ לוֹ הָרִאשׁוֹן חַיָּב וְהַשֵּׁנִי לֹא עָשָׂה כְּלוּם וּמֻתָּר לוֹ לֵישֵׁב בִּמְקוֹמוֹ עַד הָעֶרֶב וְלוֹקֵחַ הַצְּבִי. לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְנוֹעֵל בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ וְנִמְצָא צְבִי שָׁמוּר בְּתוֹכוֹ שֶׁלֹּא עָשָׂה כְּלוּם. נִכְנְסָה לוֹ צִפּוֹר תַּחַת כְּנָפָיו יוֹשֵׁב וּמְשַׁמְּרָהּ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ וּמֻתָּר: \n",
+ "הַצָּד צְבִי זָקֵן אוֹ חִגֵּר אוֹ חוֹלֶה אוֹ קָטָן פָּטוּר. הַמְפָרֵק בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף מִן הַמְּצוּדָה פָּטוּר. הַצָּד חַיָּה וָעוֹף שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ כְּגוֹן אֲוָזִין וְתַרְנְגוֹלִין וְיוֹנֵי (עֲלִיָּה) פָּטוּר. הַצָּד דָּבָר שֶׁאֵין בְּמִינוֹ צִידָה כְּגוֹן חֲגָבִים הַגָּזִין צְרָעִין וְיַתּוּשִׁין וּפַרְעוֹשִׁין וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ הֲרֵי זֶה פָּטוּר: \n",
+ "רְמָשִׂים הַמַּזִּיקִין כְּגוֹן נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְמִיתִין הוֹאִיל וְנוֹשְׁכִין מֻתָּר לָצוּד אוֹתָם בְּשַׁבָּת. וְהוּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְהִנָּצֵל מִנְּשִׁיכָתָן. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. כּוֹפֶה כְּלִי עֲלֵיהֶן אוֹ מַקִּיף עֲלֵיהֶן אוֹ קוֹשְׁרָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ: \n"
+ ],
+ [
+ "הַשׁוֹחֵט חַיָּב. וְלֹא שׁוֹחִט בִּלְבַד אֶלָּא כָּל הַנּוֹטֵל נְשָׁמָה לְאֶחָד מִכָּל מִינֵי חַיָּה וּבְהֵמָה וְעוֹף וְדָג וְשֶׁרֶץ בֵּין בִּשְׁחִיטָה אוֹ בִּנְחִירָה אוֹ בְּהַכָּאָה חַיָּב. הַחוֹנֵק אֶת הַחַי עַד שֶׁיָּמוּת הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת שׁוֹחֵט. לְפִיכָךְ אִם הֶעֱלָה דָּג מִסֵּפֶל שֶׁל מַיִם וְהִנִּיחוֹ עַד שֶׁמֵּת חַיָּב מִשּׁוּם חוֹנֵק. וְלֹא עַד שֶׁיָּמוּת אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּבֵשׁ בּוֹ כְּסֶלַע בֵּין סְנַפִּירָיו חַיָּב שֶׁעוֹד אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת. הוֹשִׁיט יָדוֹ לִמְעֵי הַבְּהֵמָה וְדִלְדֵּל עֵבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ חַיָּב: \n",
+ "רְמָשִׂים שֶׁהֵן פָּרִין וְרָבִין מִזָּכָר וּנְקֵבָה אוֹ נֶהֱוִין מִן הֶעָפָר כְּמוֹ הַפַּרְעוֹשִׁין הַהוֹרֵג אוֹתָן חַיָּב כְּהוֹרֵג בְּהֵמָה וְחַיָּה. אֲבָל רְמָשִׂים שֶׁהֲוָיָתָן מִן הַגְּלָלִים וּמִן הַפֵּרוֹת שֶׁהִבְאִישׁוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּגוֹן תּוֹלָעִים שֶׁל בָּשָׂר וְתוֹלָעִים שֶׁבְּתוֹךְ הַקִּטְנִיּוֹת הַהוֹרְגָן פָּטוּר: \n",
+ "הַמְפַלֶּה כֵּלָיו בְּשַׁבָּת מוֹלֵל אֶת הַכִּנִּים וְזוֹרְקָן. וּמֻתָּר לַהֲרֹג אֶת הַכִּנִּים בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִן הַזֵּעָה: \n",
+ "חַיָּה וְרֶמֶשׂ שֶׁהֵן נוֹשְׁכִין וּמְמִיתִין וַדַּאי כְּגוֹן זְבוּב שֶׁבְּמִצְרַיִם וְצִרְעָה שֶׁבְּנִינְוֵה וְעַקְרָב שֶׁבַּחֲדַיֵיב וְנָחָשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכֶלֶב שׁוֹטֶה בְּכָל מָקוֹם מֻתָּר לְהָרְגָן בְּשַׁבָּת כְּשֶׁיֵּרָאוּ. וּשְׁאָר כָּל הַמַּזִּיקִין אִם הָיוּ רָצִין אַחֲרָיו מֻתָּר לְהָרְגָן וְאִם הָיוּ יוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמָן אוֹ בּוֹרְחִין מִלְּפָנָיו אָסוּר לְהָרְגָן. וְאִם דּוֹרְסָן לְפִי תֻּמּוֹ בִּשְׁעַת הִלּוּכוֹ וְהוֹרְגָן מֻתָּר: \n",
+ "הַמַּפְשִׁיט מִן הָעוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵעַ חַיָּב. וְכֵן הַמְעַבֵּד מִן הָעוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵעַ חַיָּב. וְאֶחָד הַמּוֹלֵחַ וְאֶחָד הַמְעַבֵּד שֶׁהַמְּלִיחָה מִין עִבּוּד הוּא וְאֵין עִבּוּד בָּאֳכָלִין. וְכֵן הַמּוֹחֵק מִן הָעוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵעַ חַיָּב. וְאֵי זֶהוּ מוֹחֵק זֶה הַמַּעֲבִיר שֵׂעָר אוֹ הַצֶּמֶר מֵעַל הָעוֹר אַחַר מִיתָה עַד שֶׁיַּחֲלִיק פְּנֵי הָעוֹר: \n",
+ "הַמְפָרֵק דּוּכְסוּסְטוּס מֵעַל הַקְּלָף הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מַפְשִׁיט וְחַיָּב. (הַמְפָרֵק מִן הָעוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵעַ חַיָּב). הַדּוֹרֵס עַל הָעוֹר בְּרַגְלוֹ עַד שֶׁיִּתְקַשֶּׁה אוֹ הַמְרַכְּכוֹ בְּיָדוֹ וּמוֹשְׁכוֹ וּמַשְׁוֶה אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָרַצְעָנִין עוֹשִׂין הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְעַבֵּד וְחַיָּב. הַמּוֹרֵט נוֹצָה מִן הָאֶבְרָה הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מוֹחֵק וְחַיָּב. וְכֵן הַמְמָרֵחַ רְטִיָּה כָּל שֶׁהוּא אוֹ שַׁעֲוָה אוֹ זֶפֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים הַמִּתְמָרְחִין עַד שֶׁיַּחֲלִיק פְּנֵיהֶם חַיָּב מִשּׁוּם מוֹחֵק. וְכֵן הַשָּׁף בְּיָדוֹ עַל הָעוֹר הַמָּתוּחַ בֵּין הָעַמּוּדִים חַיָּב מִשּׁוּם מוֹחֵק: \n",
+ "הַמְחַתֵּךְ מִן הָעוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵעַ חַיָּב. וְהוּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְמִדַּת אָרְכּוֹ וּמִדַּת רָחְבּוֹ וְיַחְתֹּךְ בְּכַוָּנָה שֶׁהִיא מְלָאכָה. אֲבָל אִם חָתַךְ דֶּרֶךְ הֶפְסֵד אוֹ בְּלֹא כַּוָּנָה לְמִדָּתוֹ אֶלָּא כְּמִתְעַסֵּק אוֹ כִּמְשַׂחֵק הֲרֵי זֶה פָּטוּר. הַקּוֹטֵם אֶת הַכָּנָף הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְחַתֵּךְ וְחַיָּב. וְכֵן הַמְגָרֵד רָאשֵׁי כְּלוּנְסוֹת שֶׁל אֶרֶז חַיָּב מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ. וְכֵן כָּל חֲתִיכָה שֶׁיַּחְתֹּךְ חָרַשׁ עֵץ מִן הָעֵצִים אוֹ חָרַשׁ מַתֶּכֶת מִן הַמַּתָּכוֹת חַיָּב מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ. הַנּוֹטֵל קֵיסָם שֶׁל עֵץ מִלְּפָנָיו וּקְטָמוֹ לַחְצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו אוֹ לִפְתֹּחַ בּוֹ אֶת הַדֶּלֶת חַיָּב: \n",
+ "כָּל דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה כְּגוֹן תֶּבֶן וַעֲשָׂבִים לַחִים וְהוּצִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר לִקְטֹם אוֹתָן בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן תִּקּוּן כֵּלִים. וּמֻתָּר לִקְטֹם עֲצֵי בְּשָׂמִים לְהָרִיחַ בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן קָשִׁים וִיבֵשִׁין. וּמְפַשֵּׁחַ מֵהֶן כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה בֵּין שֶׁפָּשַׁח עֵץ גָּדוֹל בֵּין שֶׁפָּשַׁח עֵץ קָטָן: \n",
+ "הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת חַיָּב. הַמּוֹחֵק כְּתָב עַל מְנָת לִכְתֹּב בִּמְקוֹם הַמַּחַק שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת חַיָּב. הכּוֹתֵב אוֹת אַחַת גְּדוֹלָה כִּשְׁתַּיִם פָּטוּר. מָחַק אוֹת אַחַת גְּדוֹלָה וְיֵשׁ בִּמְקוֹמָהּ כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתַּיִם חַיָּב. כָּתַב אוֹת אַחַת וְהִשְׁלִים בָּהּ אֶת הַסֵּפֶר חַיָּב. הַכּוֹתֵב עַל מְנָת לְקַלְקֵל הָעוֹר חַיָּב שֶׁאֵין חִיּוּבוֹ עַל מְקוֹם הַכְּתָב אֶלָּא עַל הַכְּתָב. אֲבָל הַמּוֹחֵק עַל מְנָת לְקַלְקֵל פָּטוּר. נָפְלָה דְּיוֹ עַל גַּבֵּי סֵפֶר וּמָחַק אוֹתָהּ. נָפְלָה שַׁעֲוָה עַל גַּבֵּי הַפִּנְקָס וּמָחַק אוֹתָהּ. אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָהּ כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת חַיָּב: \n",
+ "הַכּוֹתֵב אוֹת כְּפוּלָה פַּעֲמַיִם וְהוּא שֵׁם אֶחָד כְּמוֹ דָּד תֵּת גַּג רָר שָׂשׂ סָס חָח חַיָּב. וְהַכּוֹתֵב בְּכָל כְּתָב וּבְכָל לָשׁוֹן חַיָּב וַאֲפִלּוּ מִשְּׁנֵי סִימָנִיּוֹת: \n",
+ "הַכּוֹתֵב אוֹת אַחַת סָמוּךְ לַכְּתָב אוֹ כְּתָב עַל גַּבֵּי כְּתָב וְהַמִּתְכַּוֵּן לִכְתֹּב חֵי\"ת וְכָתַב שְׁנֵי זַיִנִּי\"ן וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר אוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹתֵב אוֹת אַחַת בָּאָרֶץ וְאוֹת אַחַת בַּקּוֹרָה שֶׁהֲרֵי אֵין נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה אוֹ שֶׁכָּתַב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בִּשְׁנֵי דַּפֵּי פִּנְקָס וְאֵינָן נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה פָּטוּר. כְּתָבָן בִּשְׁנֵי כָּתְלֵי זָוִית אוֹ בִּשְׁנֵי דַּפֵּי פִּנְקָס וְהֵן נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה חַיָּב: \n",
+ "לָקַח גְּוִיל וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְכָתַב עָלָיו אוֹת אַחַת בִּמְדִינָה זוֹ וְהָלַךְ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וְכָתַב אוֹת שְׁנִיָּה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת בִּמְגִלָּה אַחֶרֶת חַיָּב. שֶׁבִּזְמַן שֶׁמְּקָרְבָן נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה וְאֵינָן מְחֻסָּרִין מַעֲשֶׂה לִקְרִיבָתָן: \n",
+ "הַכּוֹתֵב אוֹת אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁקּוֹרִים מִמֶּנָּה תֵּבָה שְׁלֵמָה פָּטוּר. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁכָּתַב מ' וְהַכּל קוֹרִין אוֹתָהּ מַעֲשֵׂר. אוֹ שֶׁכְּתָבָהּ בְּמָקוֹם מִנְיָן שֶׁהֲרֵי הִיא כְּמוֹ שֶׁכָּתַב אַרְבָּעִים הֲרֵי זֶה פָּטוּר. הַמַּגִּיהַּ אוֹת אַחַת וְעָשָׂה אוֹתָהּ שְׁתַּיִם כְּגוֹן שֶׁחִלֵּק גַּג הַחֵי\"ת וְנַעֲשֵׂית שְׁנֵי זַיִנִּי\"ן חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "הַכּוֹתֵב בִּשְׂמֹאלוֹ אוֹ לְאַחַר יָדוֹ בְּרַגְלוֹ בְּפִיו וּבְמַרְפֵּקוֹ פָּטוּר. אִטֵּר שֶׁכָּתַב בִּימִינוֹ שֶׁהִיא לוֹ כִּשְׂמֹאל כָּל אָדָם פָּטוּר. וְאִם כָּתַב בִּשְׂמֹאלוֹ חַיָּב. וְהַשּׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו בְּשָׁוֶה וְכָתַב בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ חַיָּב. קָטָן אוֹחֵז בְּקֻלְמוֹס וְגָדוֹל אוֹחֵז בְּיָדוֹ וְכוֹתֵב חַיָּב. גָּדוֹל אוֹחֵז בְּקֻלְמוֹס וְקָטָן אוֹחֵז בְּיָדוֹ וְכוֹתֵב פָּטוּר: \n",
+ "אֵין הַכּוֹתֵב חַיָּב עַד שֶׁיִּכְתֹּב בְּדָבָר הָרוֹשֵׁם וְעוֹמֵד כְּגוֹן דְּיוֹ וְשָׁחוֹר וְסִקְרָא וְקוֹמוֹס וְקַנְקַנְתּוֹם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. וְיִכְתֹּב עַל דָּבָר שֶׁמִּתְקַיֵּם הַכְּתָב עָלָיו כְּגוֹן עוֹר וּקְלָף וּנְיָר וְעֵץ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. אֲבָל הַכּוֹתֵב בְּדָבָר שֶׁאֵין רִשּׁוּמוֹ עוֹמֵד כְּגוֹן מַשְׁקִין וּמֵי פֵּרוֹת. אוֹ שֶׁכָּתַב בִּדְיוֹ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ עַל עֲלֵי יְרָקוֹת וְעַל כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד פָּטוּר. אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּכְתֹּב בְּדָבָר הָעוֹמֵד עַל דָּבָר הָעוֹמֵד. וְכֵן אֵין הַמּוֹחֵק חַיָּב עַד שֶׁיִּמְחֹק כְּתָב הָעוֹמֵד מֵעַל דָּבָר הָעוֹמֵד: \n",
+ "הַכּוֹתֵב עַל בְּשָׂרוֹ חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹר אַף עַל פִּי שֶׁחֲמִימוּת בְּשָׂרוֹ מַעֲבֶרֶת הַכְּתָב לְאַחַר זְמַן הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לִכְתָב שֶׁנִּמְחַק. אֲבָל הַמְשָׂרֵט עַל בְּשָׂרוֹ צוּרַת כְּתָב פָּטוּר. הַקּוֹרֵעַ עַל הָעוֹר כְּתַבְנִית כְּתָב חַיָּב מִשּׁוּם כּוֹתֵב. הָרוֹשֵׁם עַל הָעוֹר כְּתַבְנִית כְּתָב פָּטוּר. הַמַּעֲבִיר דְּיוֹ עַל גַּבֵּי סִקְרָא חַיָּב שְׁתַּיִם אַחַת מִשּׁוּם כּוֹתֵב וְאַחַת מִשּׁוּם מוֹחֵק. הֶעֱבִיר דְּיוֹ עַל גַּבֵּי דְּיוֹ וְסִקְרָא עַל גַּבֵּי סִקְרָא אוֹ סִקְרָא עַל גַּבֵּי דְּיוֹ פָּטוּר: \n",
+ "רוֹשֵׁם תּוֹלֶדֶת כּוֹתֵב הוּא. כֵּיצַד. הָרוֹשֵׁם רְשָׁמִים וְצוּרוֹת בְּכֹתֶל וּבְשָׁשַׁר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁהַצַּיָּרִין רוֹשְׁמִים הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם כּוֹתֵב. וְכֵן הַמּוֹחֵק אֶת הָרִשּׁוּם לְתַקֵּן הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מוֹחֵק וְחַיָּב. הַמְשַׂרְטֵט כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת תַּחַת אוֹתוֹ שִׂרְטוּט חַיָּב. חָרָשֵׁי הָעֵצִים שֶׁמַּעֲבִירִין חוּט שֶׁל סִקְרָא עַל גַּבֵּי הַקּוֹרָה כְּדֵי שֶׁיִּנְסֹר בְּשָׁוֶה הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְשַׂרְטֵט. וְכֵן הַגַּבָּלִים שֶׁעוֹשִׂים כֵּן בַּאֲבָנִים כְּדֵי שֶׁיְּפַצֵּל הָאֶבֶן בְּשָׁוֶה. וְאֶחָד הַמְשַׂרְטֵט בְּצֶבַע אוֹ בְּלֹא צֶבַע הֲרֵי זֶה חַיָּב: \n"
+ ],
+ [
+ "הַמַּבְעִיר כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. וְהוּא שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לָאֵפֶר. אֲבָל אִם הִבְעִיר דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקַלְקֵל. וְהַמַּבְעִיר גְּדִישׁוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אוֹ הַשּׂוֹרֵף דִּירָתוֹ חַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַשְׁחִית. מִפְּנֵי שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְהִנָּקֵם מִשּׂוֹנְאוֹ וַהֲרֵי נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ וְשָׁכְכָה חֲמָתוֹ וְנַעֲשָׂה כְּקוֹרֵעַ עַל מֵתוֹ אוֹ בַּחֲמָתוֹ שֶׁהוּא חַיָּב וּבְחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בִּשְׁעַת מְרִיבָה שֶׁכָּל אֵלּוּ מְתַקְּנִים הֵן אֵצֶל יִצְרָן הָרַע. וְכֵן הַמַּדְלִיק אֶת הַנֵּר אוֹ אֶת הָעֵצִים בֵּין לְהִתְחַמֵּם בֵּין לְהָאִיר הֲרֵי זֶה חַיָּב. הַמְחַמֵּם אֶת הַבַּרְזֶל כְּדֵי לְצָרְפוֹ בְּמַיִם הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מַבְעִיר וְחַיָּב: \n",
+ "הַמְכַבֶּה כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. אֶחָד הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר וְאֶחָד הַמְכַבֶּה אֶת הַגַּחֶלֶת שֶׁל עֵץ. אֲבָל הַמְכַבֶּה גַּחֶלֶת שֶׁל מַתֶּכֶת פָּטוּר. וְאִם נִתְכַּוֵּן לְצָרֵף חַיָּב. שֶׁכֵּן לוֹטְשֵׁי הַבַּרְזֶל עוֹשִׂים מְחִמִּים אֶת הַבַּרְזֶל עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה גַּחֶלֶת וּמְכַבִּין אוֹתוֹ בְּמַיִם כְּדֵי לְחַסְּמוֹ. וְזֶהוּ לְצָרֵף שֶׁהָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ חַיָּב וְהוּא תּוֹלֶדֶת מְכַבֶּה. וּמֻתָּר לְכַבּוֹת גַּחֶלֶת שֶׁל מַתֶּכֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזּוֹקוּ בָּהּ רַבִּים. הַנּוֹתֵן שֶׁמֶן לְתוֹךְ הַנֵּר הַדּוֹלֵק חַיָּב מִשּׁוּם מַבְעִיר. וְהַמִּסְתַּפֵּק מִן הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּנֵּר חַיָּב מִשּׁוּם מְכַבֶּה: \n",
+ "דְּלֵקָה שֶׁנָּפְלָה בְּשַׁבָּת הַמְכַבֶּה אוֹתָהּ מִפְּנֵי אִבּוּד מָמוֹן חַיָּב שֶׁאֵין אִבּוּד מָמוֹן דּוֹחֶה שַׁבָּת אֶלָּא אִבּוּד נְפָשׁוֹת. לְפִיכָךְ יֵצְאוּ בְּנֵי אָדָם כְּדֵי שֶׁלֹּא יָמוּתוּ וְיַנִּיחוּ הָאֵשׁ תְּלַהֵט וַאֲפִלּוּ שׂוֹרֶפֶת כָּל דִּירָתוֹ כֻּלָּהּ: \n",
+ "מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בְּכָל הַכֵּלִים בֵּין מְלֵאִים בֵּין רֵיקָנִים כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּעֲבֹר הַדְּלֵקָה. אֲפִלּוּ כְּלִי חֶרֶשׂ חֲדָשִׁים מְלֵאִים מַיִם עוֹשִׂין מֵהֶן מְחִצָּה אַף עַל פִּי שֶׁוַּדַּאי מִתְבַּקְּעִין וּמְכַבִּים. שֶׁגְּרַם כִּבּוּי מֻתָּר. וְכוֹפִין קְעָרָה עַל גַּבֵּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵּאָחֵז בַּקּוֹרָה: \n",
+ "תֵּבָה שִׁדָּה וּמִגְדָּל שֶׁאָחַז בָּהֶן הָאוּר מֵבִיא עוֹר גְּדִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִדְּבָרִים שֶׁאֵין הָאוּר מְלַהֶטֶת אוֹתָן וּפוֹרְשׂוֹ עַל הַקָּצֶה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׂרַף כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּעֲבֹר שָׁם הָאֵשׁ: \n",
+ "טַלִּית שֶׁאָחַז בָּהּ הָאוּר פּוֹשְׁטָהּ וּמִתְכַּסֶּה בָּהּ וְאִם כָּבְתָה כָּבְתָה. וְכֵן סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁאָחַז בּוֹ הָאוּר פּוֹשְׁטוֹ וְקוֹרֵא בּוֹ וְאִם כָּבָה כָּבָה. וְנוֹתֵן מַיִם מִן הַצַּד שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְלָה בּוֹ הָאוּר וְאִם כָּבְתָה כָּבְתָה. שָׁכַח נֵר דָּלוּק עַל גַּבֵּי טַבְלָא מְנַעֵר אֶת הַטַּבְלָא וְהוּא נוֹפֵל וְאִם כָּבָה כָּבָה. אֲבָל הִנִּיחוֹ מִבָּעֶרֶב אַף עַל פִּי שֶׁכָּבָה אָסוּר לְטַלְטְלוֹ: \n",
+ "נָכְרִי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת אֵין אוֹמְרִים לוֹ כַּבֵּה וְאַל תְּכַבֶּה מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עָלֵינוּ. אֲבָל קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה עוֹשֶׂה עַל דַּעַת אָבִיו. אֲבָל מִדַּעַת עַצְמוֹ אֵין בֵּית דִּין מְצֻוִּין לְהַפְרִישׁוֹ. וּבִדְלֵקָה הִתִּירוּ לוֹמַר כָּל הַמְכַבֶּה אֵינוֹ מַפְסִיד: \n",
+ "הוֹצָאָה וְהַכְנָסָה מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת מְלָאכָה מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת הִיא. וְאַף עַל פִּי שֶׁדָּבָר זֶה עִם כָּל גּוּפֵי תּוֹרָה מִפִּי משֶׁה מִסִּינַי נֶאֶמְרוּ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בַּתּוֹרָה (שמות לו ו) \"אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא\". הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַהֲבָאָה מְלָאכָה קוֹרֵא אוֹתָהּ. וְכֵן לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה שֶׁהַמַּעֲבִיר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מִתְּחִלַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע הֲרֵי הוּא כְּמוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וְחַיָּב: \n",
+ "אֵין הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת חַיָּב עַד שֶׁיּוֹצִיא כַּשִּׁעוּר הַמּוֹעִיל. מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד. וְיַעֲקֹר מֵרְשׁוּת זוֹ וְיַנִּיחַ בִּרְשׁוּת שְׁנִיָּה. אֲבָל אִם עָקַר וְלֹא הִנִּיחַ אוֹ הִנִּיחַ וְלֹא עָקַר אוֹ שֶׁהוֹצִיא פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר פָּטוּר. וְכֵן הַמַּעֲבִיר מִתְּחִלַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲקֹר כַּשִּׁעוּר מִצַּד זֶה וְיַנִּיחֶנּוּ מִצַּד אַחֶרֶת: \n",
+ "הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת אוֹ הַמּוֹשִׁיט הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מוֹצִיא וְחַיָּב. וְכֵן הַזּוֹרֵק אוֹ הַמּוֹשִׁיט בְּיָדוֹ מִתְּחִלַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מוֹצִיא וְחַיָּב. וְהַזּוֹרֵק כִּלְאַחַר יָד פָּטוּר: \n",
+ "הַמּוֹצִיא מִקְצָת הַחֵפֶץ מֵרְשׁוּת מִשְּׁתֵּי רְשׁוּיוֹת אֵלּוּ לִרְשׁוּת שְׁנִיָּה פָּטוּר. עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַחֵפֶץ כֻּלּוֹ מֵרְשׁוּת זוֹ לִרְשׁוּת זוֹ. קֻפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה חֲפָצִים אֲפִלּוּ מְלֵאָה חַרְדָּל וְהוֹצִיא רֻבָּהּ מֵרְשׁוּת זוֹ לִרְשׁוּת זוֹ פָּטוּר עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקֻּפָּה וְכֵן כָּל הַדּוֹמֶה לָזֶה שֶׁהַכְּלִי מֵשִׂים כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּחֵפֶץ אֶחָד: \n",
+ "הַמּוֹצִיא בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ בֵּין בְּתוֹךְ חֵיקוֹ אוֹ שֶׁיָּצָא בְּמָעוֹת צְרוּרִין לוֹ בִּסְדִינוֹ חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין. וְכֵן הַמּוֹצִיא עַל כְּתֵפוֹ חַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּשּׂאוֹי לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. שֶׁכֵּן הָיָה מַשָּׂא בְּנֵי קְהָת בַּמִּשְׁכָּן לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז ט) \"בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ\". וְכָל הַמְּלָאכוֹת מִמִּשְׁכָּן לוֹמְדִין אוֹתָן: \n",
+ "אֲבָל הַמּוֹצִיא לְאַחַר יָדוֹ בְּרַגְלוֹ בְּפִיו וּבְמַרְפֵּקוֹ בְּאָזְנוֹ וּבִשְׂעָרוֹ וּבְכִיס שֶׁתָּפוּר בְּבִגְדוֹ וּפִי הַכִּיס לְמַטָּה בֵּין בֶּגֶד לְבֶגֶד, בְּפִי בִּגְדוֹ בְּמִנְעָלוֹ וּבְסַנְדָּלוֹ פָּטוּר שֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין: \n",
+ "הַמּוֹצִיא מַשּׂאוֹי עַל רֹאשׁוֹ. אִם הָיָה מַשּׂאוֹי כָּבֵד כְּגוֹן שַׂק מָלֵא אוֹ תֵּבָה וּמִגְדָּל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהוּא מֵשִׂים עַל רֹאשׁוֹ וְתוֹפֵשׂ בְּיָדוֹ חַיָּב. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַמּוֹצִיאִין וְנִמְצָא כְּמוֹצִיא עַל כְּתֵפוֹ אוֹ בְּיָדוֹ. אֲבָל אִם לָקַח חֵפֶץ קַל כְּגוֹן שֶׁהִנִּיחַ בֶּגֶד אוֹ סֵפֶר אוֹ סַכִּין עַל רֹאשׁוֹ וְהוֹצִיאוֹ וְהוּא אֵינוֹ אוֹחֵז בְּיָדוֹ הֲרֵי זֶה פָּטוּר שֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ רֹב הָעוֹלָם לְהוֹצִיא הַחֲפָצִין מֻנָּחִין עַל רָאשֵׁיהֶם. הַמַּעֲבִיר חֵפֶץ מִתְּחִלַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱבִירוֹ לְמַעְלָה מֵרֹאשׁוֹ חַיָּב: \n",
+ "מֻתָּר לְאָדָם לְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּצִדָּן. וְיֵשׁ לוֹ לְטַלְטֵל בְּכָל הַמְרֻבָּע הַזֶּה. וּבְאַמָּה שֶׁלּוֹ מוֹדְדִין. וְאִם הָיָה נַנָּס בְּאֵיבָרָיו נוֹתְנִין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת כְּבֵינוֹנִיּוֹת שֶׁל כָּל אָדָם. וּמִפִּי הַקַּבָּלָה אָמְרוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (שמות טז כט) \"שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו\" שֶׁלֹּא יְטַלְטֵל חוּץ לִמְרֻבָּע זֶה אֶלָּא בִּמְרֻבָּע זֶה שֶׁהוּא כְּמִדַּת אֹרֶךְ אָדָם כְּשֶׁיִּפְשֹׁט יָדָיו וְרַגְלָיו בּוֹ בִּלְבַד יֵשׁ לְטַלְטֵל: \n",
+ "הָיוּ שְׁנַיִם מִקְצָת אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל זֶה לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל זֶה מְבִיאִין וְאוֹכְלִין בָּאֶמְצַע. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא זֶה מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאִם הָיוּ שְׁלֹשָׁה וְהָאֶמְצָעִי מֻבְלָע בֵּינְתַיִם. הוּא מֻתָּר עִמָּהֶן וְהֵן מֻתָּרִין עִמּוֹ וּשְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים אֲסוּרִים זֶה עִם זֶה: \n",
+ "לְפִיכָךְ מֻתָּר לְאָדָם לַעֲקֹר חֵפֶץ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְלִתְּנוֹ לַחֲבֵרוֹ שֶׁעִמּוֹ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְכֵן חֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ הָאַחֵר שֶׁבְּצִדּוֹ אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַחֵפֶץ הוֹלֵךְ כַּמָּה מִילִין בְּשַׁבָּת מֻתָּר. מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן לֹא טִלְטֵל אֶלָּא בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ: \n",
+ "הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ לְאָדָם לְטַלְטֵל בְּכָל הַמְרֻבָּע שֶׁהוּא אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת נִמְצָא מְטַלְטֵל בְּאֹרֶךְ אֲלַכְסוֹנוֹ שֶׁל מְרֻבָּע זֶה חָמֵשׁ אַמּוֹת וּשְׁלֹשָׁה חֻמְשֵׁי אַמָּה. לְפִיכָךְ אֵין הַמַּעֲבִיר אוֹ הַזּוֹרֵק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲבִיר חוּץ לְחָמֵשׁ אַמּוֹת וּשְׁלֹשָׁה חֻמְשֵׁי אַמָּה. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ מִתְּחִלַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע אוֹ הַמַּעֲבִיר אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּב הוּא מִתְּחִלַּת הָאֲלַכְסוֹן שֶׁל אַרְבַּע אַמּוֹת עַד סוֹפוֹ וְאִם הֶעֱבִיר פָּחוֹת מִזֶּה פָּטוּר: \n",
+ "נִמְצָא כָּאן שָׁלֹשׁ מִדּוֹת. כֵּיצַד. הָעוֹקֵר חֵפֶץ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים מִמָּקוֹם זֶה וְהִנִּיחוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אִם הָיָה בֵּין שְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת עַד אַרְבַּע אַמּוֹת הֲרֵי זֶה מֻתָּר. הָיָה בֵּינֵיהֶן יֶתֶר מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וַעֲדַיִן הֵן בְּתוֹךְ חָמֵשׁ אַמּוֹת וּשְׁלֹשָׁה חֻמְשֵׁי אַמָּה פָּטוּר. הָיָה בֵּינֵיהֶן חָמֵשׁ אַמּוֹת וּשְׁלֹשָׁה חֻמְשֵׁי אַמָּה בְּשָׁוֶה הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁהֲרֵי הֶעֱבִיר הַחֵפֶץ חוּץ לַאֲלַכְסוֹנוֹ שֶׁל מְרֻבָּע: \n"
+ ],
+ [
+ "אֵין הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת אוֹ הַמַּעֲבִיר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲקֹר חֵפֶץ מֵעַל גַּבֵּי מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר וְיַנִּיחַ עַל גַּבֵּי מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים: \n",
+ "יָדוֹ שֶׁל אָדָם חֲשׁוּבָה לוֹ כְּאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. לְפִיכָךְ אִם עָקַר הַחֵפֶץ מִיַּד אָדָם הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת זוֹ וְהִנִּיחוֹ בְּיַד אָדָם אַחֵר הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת שְׁנִיָּה חַיָּב. וְכֵן אִם הָיָה עוֹמֵד בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי רְשׁוּיוֹת אֵלּוּ וּפָשַׁט יָדוֹ לִרְשׁוּת שְׁנִיָּה וְעָקַר הַחֵפֶץ מִמֶּנָּה אוֹ מִיַּד אָדָם הָעוֹמֵד בָּהּ וְהֶחֱזִיר יָדוֹ אֵלָיו חַיָּב. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ הַחֵפֶץ בְּמָקוֹם שֶׁהוּא עוֹמֵד בּוֹ הוֹאִיל וְהוּא בְּיָדוֹ הֲרֵי הוּא כְּמֻנָּח בָּאָרֶץ: \n",
+ "הָיָה אוֹכֵל וְיוֹצֵא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וְחִשֵּׁב לְהוֹצִיא הָאוֹכֵל שֶׁבְּפִיו מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת חַיָּב. מִפְּנֵי שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ מְשִׂימָה פִּיו מְקוֹם אַרְבָּעָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין. וְכֵן מִי שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי רְשׁוּיוֹת אֵלּוּ וְהִשְׁתִּין מַיִם אוֹ רָקַק בִּרְשׁוּת שְׁנִיָּה חַיָּב שֶׁהֲרֵי עָקַר מֵרְשׁוּת זוֹ וְהִנִּיחַ בִּרְשׁוּת שְׁנִיָּה וּמַחֲשַׁבְתּוֹ עוֹשָׂה אוֹתוֹ כְּאִלּוּ עָקַר מֵעַל גַּבֵּי מְקוֹם אַרְבָּעָה. הָיָה עוֹמֵד בִּרְשׁוּת זוֹ וּפִי אַמָּה בִּרְשׁוּת שְׁנִיָּה וְהִשְׁתִּין בָּהּ פָּטוּר: \n",
+ "הָיָה עוֹמֵד בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי רְשׁוּיוֹת וּפָשַׁט יָדוֹ לִרְשׁוּת שְׁנִיָּה וְנָטַל מִשָּׁם מַיִם מֵעַל גַּבֵּי גּוּמָא מְלֵאָה מַיִם וְהוֹצִיאָן חַיָּב. שֶׁהַמַּיִם כֻּלָּן כְּאִלּוּ הֵן מֻנָּחִין עַל הָאָרֶץ. אֲבָל אִם הָיָה כְּלִי צָף עַל גַּבֵּי מַיִם וּפֵרוֹת בְּתוֹךְ הַכְּלִי וּפָשַׁט יָדוֹ וְלָקַח מִן הַפֵּרוֹת וְהוֹצִיא פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי לֹא נָחוּ הַפֵּרוֹת עַל גַּבֵּי הָאָרֶץ וְנִמְצָא שֶׁלֹּא עָקַר מֵעַל גַּבֵּי מְקוֹם אַרְבָּעָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיוּ הַפֵּרוֹת צָפִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְהוֹצִיאָם שֶׁהוּא פָּטוּר. וְכֵן אִם הָיָה שֶׁמֶן צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְקָלַט מִן הַשֶּׁמֶן וְהוֹצִיאוֹ פָּטוּר: \n",
+ "כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁאֵין הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲקֹר וְיַנִּיחַ. אֲבָל אִם עָקַר וְלֹא הִנִּיחַ אוֹ הִנִּיחַ וְלֹא עָקַר פָּטוּר. לְפִיכָךְ מִי שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי רְשׁוּיוֹת וּפָשַׁט יָדוֹ לִרְשׁוּת שְׁנִיָּה וְחֵפֶץ בְּיָדוֹ וּנְטָלוֹ אַחֵר מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁנָּתַן אַחֵר לְיָדוֹ חֵפֶץ וְהֶחֱזִיר יָדוֹ אֵלָיו שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִים שֶׁזֶּה עָקַר וְזֶה הִנִּיחַ: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיְתָה יָדוֹ לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה. אֲבָל הָיְתָה יָדוֹ בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה סָמוּךְ לָאָרֶץ הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהִנִּיחַ בָּאָרֶץ וְחַיָּב: \n",
+ "הָיָה עוֹמֵד בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי רְשׁוּיוֹת אֵלּוּ וּפָשַׁט חֲבֵרוֹ יָד מֵרְשׁוּת שְׁנִיָּה וְנָטַל חֵפֶץ מִיַּד זֶה הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת זוֹ וְהִכְנִיסוֹ אֶצְלוֹ אוֹ שֶׁהוֹצִיא חֵפֶץ מֵאֶצְלוֹ וְהִנִּיחַ בְּיַד זֶה הָעוֹמֵד. זֶה הָעוֹמֵד לֹא עָשָׂה כְּלוּם שֶׁהֲרֵי חֲבֵרוֹ נָתַן בְּיָדוֹ אוֹ נָטַל מִיָּדוֹ וַחֲבֵרוֹ חַיָּב שֶׁהֲרֵי עָקַר וְהִנִּיחַ: \n",
+ "הָיָה עוֹמֵד בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי רְשׁוּיוֹת אֵלּוּ וְנָתַן חֲבֵרוֹ חֵפֶץ בְּיָדוֹ אוֹ עַל גַּבָּיו וְיָצָא בְּאוֹתוֹ הַחֵפֶץ לִרְשׁוּת שְׁנִיָּה וְעָמַד שָׁם חַיָּב. מִפְּנֵי שֶׁעֲקִירַת גּוּפוֹ בַּחֵפֶץ שֶׁעָלָיו כַּעֲקִירַת חֵפֶץ מֵאוֹתָהּ רְשׁוּת וַעֲמִידָתוֹ בְּאוֹתוֹ הַחֵפֶץ כְּהַנָּחַת הַחֵפֶץ בַּקַּרְקַע שֶׁעָמַד בָּהּ. לְפִיכָךְ אִם יָצָא בַּחֵפֶץ שֶׁבְּיָדוֹ אוֹ עַל גַּבָּיו וְלֹא עָמַד בִּרְשׁוּת שְׁנִיָּה אֶלָּא חָזַר וְנִכְנַס וְהוּא בְּיָדוֹ אֲפִלּוּ יָצָא וְנִכְנַס כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ עַד שֶׁיָּצָא הַיּוֹם פָּטוּר. לְפִי שֶׁעָקַר וְלֹא הִנִּיחַ. וַאֲפִלּוּ עָמַד לְתַקֵּן הַמַּשּׂאוֹי שֶׁעָלָיו עֲדַיִן הוּא פָּטוּר עַד שֶׁיַּעֲמֹד לָנוּחַ: \n",
+ "וְכֵן מִי שֶׁהָיְתָה חֲבִילָתוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְרָץ בָּהּ אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲמֹד. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רָץ בָּהּ. אֲבָל אִם הָלַךְ מְעַט מְעַט הֲרֵי זֶה כְּעוֹקֵר וּמַנִּיחַ וְאָסוּר. לְפִיכָךְ מִי שֶׁקָּדַשׁ עָלָיו הַיּוֹם וַחֲבִילָתוֹ עַל כְּתֵפוֹ רָץ בָּהּ עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ וְזוֹרְקָהּ שָׁם כִּלְאַחַר יָד: \n",
+ "עָקַר הַחֵפֶץ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָלַךְ בּוֹ פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעָמַד וְחָזַר וְהָלַךְ פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעָמַד אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ פָּטוּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁעָמַד לָנוּחַ. אֲבָל אִם עָמַד לְתַקֵּן מַשָּׂאוֹ הֲרֵי זֶה כִּמְהַלֵּךְ וּכְשֶׁיַּעֲמֹד חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּב. וְהוּא שֶׁיַּעֲמֹד חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת לָנוּחַ. אֲבָל אִם יַעֲמֹד לְתַקֵּן מַשָּׂאוֹ עֲדַיִן הוּא כִּמְהַלֵּךְ וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲמֹד לָנוּחַ חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת: \n",
+ "הָיָה קָנֶה אוֹ רֹמַח וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מֻנָּח עַל הָאָרֶץ וְהִגְבִּיהַּ הַקָּצֶה הָאֶחָד וְהָיָה הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי מֻנָּח בָּאָרֶץ וְהִשְׁלִיכוֹ לְפָנָיו וְחָזַר וְהִגְבִּיהַּ הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה מֻנָּח בָּאָרֶץ וְהִשְׁלִיכוֹ לְפָנָיו עַל דֶּרֶךְ זוֹ עַד שֶׁהֶעֱבִיר הַחֵפֶץ כַּמָּה מִילִין פָּטוּר. לְפִי שֶׁלֹּא עָקַר הַחֵפֶץ כֻּלּוֹ מֵעַל גַּבֵּי הָאָרֶץ. וְאִם מָשַׁךְ הַחֵפֶץ וּגְרָרוֹ עַל הָאָרֶץ מִתְּחִלַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע חַיָּב שֶׁהַמְגַלְגֵּל עוֹקֵר הוּא: \n",
+ "עָקַר הַחֵפֶץ מִזָּוִית זוֹ לְהַנִּיחוֹ בְּזָוִית אַחֶרֶת שֶׁנִּמְצֵאת זוֹ הָעֲקִירָה עֲקִירָה הַמֻּתֶּרֶת וְנִמְלַךְ בַּדֶּרֶךְ וְהוֹצִיאוֹ לִרְשׁוּת שְׁנִיָּה פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה עֲקִירָה רִאשׁוֹנָה לְכָךְ וְנִמְצֵאת כָּאן הַנָּחָה בְּלֹא עֲקִירָה. וְכֵן הָעוֹקֵר חֵפֶץ וְהִנִּיחוֹ עַל חֲבֵרוֹ כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ וּבְעֵת שֶׁיִּרְצֶה חֲבֵרוֹ לַעֲמֹד נְטָלוֹ מֵעַל גַּבֵּי חֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה פָּטוּר שֶׁהֲרֵי יֵשׁ כָּאן עֲקִירָה בְּלֹא הַנָּחָה: \n",
+ "הַזּוֹרֵק חֵפֶץ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת אוֹ מִתְּחִלַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְקֹדֶם שֶׁיָּנוּחַ קְלָטוֹ אַחֵר בְּיָדוֹ אוֹ קְלָטוֹ כֶּלֶב אוֹ נִשְׂרַף פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁאֵין זוֹ הַנָּחָה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לָהּ. לְפִיכָךְ אִם נִתְכַּוֵּן בִּשְׁעַת זְרִיקָה לְכָךְ חַיָּב: \n",
+ "הַזּוֹרֵק חֵפֶץ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וְהָיָה קָשׁוּר בְּחֶבֶל וַאֲגָדוֹ בְּיָדוֹ. אִם יָכוֹל לִמְשֹׁךְ הַחֵפֶץ אֶצְלוֹ פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן הֲנָחָה גְּמוּרָה וְנִמְצָא כְּמִי שֶׁעָקַר וְלֹא הִנִּיחַ: \n",
+ "הַזּוֹרֵק וְנָחָה בְּתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. אִם עָמַד חֲבֵרוֹ בִּמְקוֹמוֹ וְקִבְּלָהּ הַזּוֹרֵק חַיָּב שֶׁהֲרֵי עָקַר וְהִנִּיחַ. וְאִם נֶעֱקַר חֲבֵרוֹ מִמְּקוֹמוֹ וְקִבְּלָהּ פָּטוּר. זָרַק וְרָץ הַזּוֹרֵק עַצְמוֹ אַחַר הַחֵפֶץ וְקִבְּלוֹ בְּיָדוֹ בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת אוֹ חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת פָּטוּר כְּאִלּוּ נֶעֱקַר אַחֵר וְקִבְּלוֹ. שֶׁאֵין הַהַנָּחָה גְּמוּרָה עַד שֶׁיָּנוּחַ הַחֵפֶץ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה לוֹ לָנוּחַ בּוֹ בִּשְׁעַת עֲקִירָה: \n",
+ "הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים בָּאֶמְצַע אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר הַחֵפֶץ בַּאֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר. וְהוּא שֶׁיַּעֲבֹר לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים אֲבָל אִם עָבַר בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לָאָרֶץ וְנָח עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ אַף עַל פִּי שֶׁנֶּעֱקַר אוֹ נִתְגַּלְגֵּל וְיָצָא הַחֵפֶץ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֶרֶת הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁנִּשְׁאַר עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּלְפִיכָךְ חַיָּב. וְכֵן הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּרְשׁוּת הַיָּחִיד בָּאֶמְצַע פָּטוּר. וְאִם עָבַר הַחֵפֶץ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לָאָרֶץ וְנָח עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וְנִתְגַּלְגֵּל וְיָצָא לִרְשׁוּת הָרַבִּים הַשְּׁנִיָּה הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁנִּשְׁאַר עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּלְפִיכָךְ חַיָּב: \n",
+ "הַמַּעֲבִיר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים זוֹ עִם רְשׁוּת הָרַבִּים הַשְּׁנִיָּה חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁאַרְבַּע אַמּוֹת בִּשְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת הָרַבִּים מִצְטָרְפִים מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָח הַחֵפֶץ בָּרְשׁוּת שֶׁבֵּינֵיהֶן: \n",
+ "הַמּוֹשִׁיט מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים בָּאֶמְצַע חַיָּב. וַאֲפִלּוּ הוֹשִׁיט לְמַעְלָה מֵאֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים. שֶׁכֵּן הָיְתָה עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם בַּמִּשְׁכָּן מוֹשִׁיטִין אֶת הַקְּרָשִׁים מֵעֲגָלָה לַעֲגָלָה וּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין שְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת וְכָל עֲגָלָה וַעֲגָלָה רְשׁוּת הַיָּחִיד הִיא: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיוּ שְׁתֵּי רְשׁוּת הַיָּחִיד בְּאֹרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים כְּמוֹ שֶׁהָעֲגָלוֹת מְהַלְּכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים זוֹ אַחַר זוֹ. אֲבָל אִם הָיוּ שְׁתֵּי הָרְשֻׁיּוֹת בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים אַף הַמּוֹשִׁיט מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד זוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁכְּנֶגְדָּהּ פָּטוּר: \n",
+ "שָׁכַח וּפָשַׁט יָדוֹ וְהִיא מְלֵאָה פֵּרוֹת וְהוֹצִיאָהּ מֵחָצֵר זוֹ לְהַכְנִיסָהּ לֶחָצֵר שֶׁבְּצִדָּהּ וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁיַּכְנִיס וַהֲרֵי יָדוֹ תְּלוּיָה בַּאֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים מֻתָּר לְהַחֲזִירָהּ אֵלָיו לַחֲצֵרוֹ. אֲבָל לְהַכְנִיסָהּ לְאוֹתָהּ הֶחָצֵר הַשְּׁנִיָּה אָסוּר. כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁחָשַׁב בִּשְׁעַת שְׁגָגָה. וְאִם הוֹצִיא יָדוֹ בְּמֵזִיד הֲרֵי זֶה אָסוּר לְהַחֲזִירָהּ אֶצְלוֹ אֶלָּא קָנְסוּ אוֹתוֹ שֶׁתְּהֵא יָדוֹ תְּלוּיָה עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ: \n",
+ "הַמִּתְכַּוֵּן לִזְרֹק שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָח הַחֵפֶץ בְּסוֹף אַרְבַּע חַיָּב שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה כְּשִׁעוּר הַמְּלָאכָה וְנַעֲשֵׂית מַחֲשַׁבְתּוֹ. שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין זֶה הַחֵפֶץ מַגִּיעַ לְסוֹף שְׁמוֹנֶה עַד שֶׁיַּעֲבֹר עַל כָּל מָקוֹם וּמָקוֹם מִכָּל הַשְּׁמוֹנֶה. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לִזְרֹק אַרְבַּע וְנָח הַחֵפֶץ בְּסוֹף שְׁמוֹנֶה פָּטוּר. לְפִי שֶׁנָּח בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא חָשַׁב שֶׁתַּעֲבֹר בּוֹ וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁתָּנוּחַ. לְפִיכָךְ אִם חָשַׁב בְּעֵת זְרִיקָה שֶׁיָּנוּחַ הַחֵפֶץ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה חַיָּב: \n",
+ "זָרַק לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וְנִתְגַּלְגֵּל חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת פָּטוּר. זָרַק חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת וְנִתְגַּלְגֵּל לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת אִם נָח עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּלְגֵּל וְנִכְנַס לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּב וְאִם לֹא נָח כְּלָל הֲרֵי זֶה פָּטוּר: \n"
+ ],
+ [
+ "אַרְבַע רְשׁוּיוֹת לְשַׁבָּת. רְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים וְכַרְמְלִית וּמְקוֹם פְּטוֹר. אֵי זוֹ הִיא רְשׁוּת הָרַבִּים מִדְבָּרוֹת וַעֲיָרוֹת וּשְׁוָקִים וּדְרָכִים הַמְפֻלָּשִׁין לָהֶן. וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה רֹחַב הַדֶּרֶךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וְלֹא יִהְיֶה עָלָיו תִּקְרָה. וְאֵי זוֹ רְשׁוּת הַיָּחִיד תֵּל שֶׁגָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן. וְכֵן חָרִיץ שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן. וְכֵן מָקוֹם שֶׁהוּא מֻקָּף אַרְבַּע מְחִצּוֹת גָּבְהָן עֲשָׂרָה וּבֵינֵיהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה מִילִין אִם הֻקַּף לְדִירָה כְּגוֹן מְדִינָה הַמֻּקֶּפֶת חוֹמָה שֶׁדַּלְתוֹתֶיהָ נִנְעָלוֹת בַּלַּיְלָה וּמְבוֹאוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שְׁלֹשָׁה כְּתָלִים וְלֶחִי בְּרוּחַ רְבִיעִית. וְכֵן חָצֵר וְדִיר וְסַהַר שֶׁהֻקְּפוּ לְדִירָה כֻּלָּן רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה הֵן: \n",
+ "אֲפִלּוּ כֵּלִים כְּגוֹן סְפִינָה אוֹ מִגְדָּל שֶׁל עֵץ וְכַוֶּרֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אִם יֵשׁ בָּהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּגֹבַהּ עֲשָׂרָה אוֹ יֶתֶר עַל זֶה הֲרֵי הֵן רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה: \n",
+ "עֳבִי הַכְּתָלִים שֶׁל רְשׁוּת הַיָּחִיד כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. לַאֲחֵרִים עוֹשֶׂה מְחִצָּה לְעַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אֲוִיר רְשׁוּת הַיָּחִיד כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד עַד לָרָקִיעַ. אֲבָל אֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים אֵינוֹ כִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים. וּלְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה בַּאֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים מְקוֹם פְּטוֹר הוּא: \n",
+ "אֵי זוֹ הִיא כַּרְמְלִית תֵּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן וְגָבְהוֹ מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד עֲשָׂרָה. שֶׁהַכַּרְמְלִית אֵינָהּ תּוֹפֶשֶׂת אֶלָּא עַד עֲשָׂרָה וְאֵינָהּ רְחָבָה פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. וְכֵן חָרִיץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן וְעָמֹק מִשְּׁלֹשָׁה עַד עֲשָׂרָה. וְכֵן מָקוֹם שֶׁהֻקַּף בְּאַרְבַּע מְחִצּוֹת גָּבְהָן מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד עֲשָׂרָה וּבֵינֵיהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן. וְכֵן קֶרֶן זָוִית הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁמֻּקָּף שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת וְהָרוּחַ הָרְבִיעִית רְשׁוּת הָרַבִּים כְּגוֹן מָבוֹי שֶׁאֵין לוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה בְּרוּחַ רְבִיעִית וְכֵן הַיַּמִּים וְהַבִּקְעָה בֵּין בִּימוֹת הַחַמָּה בֵּין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים כָּל אֵלּוּ כַּרְמְלִית הֵן: \n",
+ "אֲוִיר הַכַּרְמְלִית הֲרֵי הוּא כְּכַרְמְלִית עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים. וּלְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים בַּאֲוִיר הַכַּרְמְלִית הֲרֵי הוּא מְקוֹם פְּטוֹר. לְפִיכָךְ מֵעַל פְּנֵי הַמַּיִם שֶׁבַּיַּמִּים וְשֶׁבַּנְּהָרוֹת עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים כַּאֲוִיר כַּרְמְלִית. וּלְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה מְקוֹם פְּטוֹר. אֲבָל כָּל הָעֹמֶק הַמְּלֵאָה מַיִם הֲרֵי הוּא כְּקַרְקַע עָבָה: \n",
+ "בּוֹר שֶׁבְּכַרְמְלִית הֲרֵי הוּא כְּכַרְמְלִית אֲפִלּוּ עָמֹק מֵאָה אַמָּה אִם אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה. רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהָיְתָה עָלֶיהָ תִּקְרָה אוֹ שֶׁאֵין בְּרָחְבָּהּ ט\"ז אַמָּה הֲרֵי הִיא כְּכַרְמְלִית. אִצְטַבָּא שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים הָעוֹמְדִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי הִיא כְּכַרְמְלִית. וְצִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים כְּכַרְמְלִית. אֲבָל בֵּין הָעַמּוּדִים הוֹאִיל וְרַבִּים דּוֹרְסִין בֵּינֵיהֶן הֲרֵי הֵן רְשׁוּת הָרַבִּים: \n",
+ "אֵי זֶהוּ מְקוֹם פְּטוֹר. מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וְגָבְהוֹ שְׁלֹשָׁה עַד לָרָקִיעַ שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא כָּאָרֶץ. אֲפִלּוּ קוֹצִים וּבַרְקָנִים אוֹ גְּלָלִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבְהָן שְׁלֹשָׁה וְאֵין רָחְבָּן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הֲרֵי הֵן מְקוֹם פְּטוֹר. וְכֵן חָרִיץ שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וְעָמְקוֹ מִשְּׁלֹשָׁה עַד הַתְּהוֹם. וְכֵן מָקוֹם הַמֻּקָּף שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אֲפִלּוּ הָיָה אָרְכּוֹ אֶלֶף מִיל וְרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה פָּחוֹת שְׂעוֹרָה וְגָבְהוֹ מִשְּׁלֹשָׁה וּלְמַעְלָה הֲרֵי זֶה מְקוֹם פְּטוֹר. וְכֵן אֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ אֲוִיר כַּרְמְלִית לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה הֲרֵי הוּא מְקוֹם פְּטוֹר: \n",
+ "מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בְּגָבְהוֹ תִּשְׁעָה טְפָחִים מְצֻמְצָמִים לֹא פָּחוֹת וְלֹא יֶתֶר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי הוּא כִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל מִדַּת אָרְכּוֹ וּמִדַּת רָחְבּוֹ בֵּין רָחָב בֵּין קָצָר מִפְּנֵי שֶׁרַבִּים מְכַתְּפִין עָלָיו. אֲבָל אִם הָיָה יֶתֶר עַל תִּשְׁעָה אוֹ פָּחוֹת אִם הָיָה בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יֶתֶר הֲרֵי הוּא כַּרְמְלִית. וְאִם אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הֲרֵי הוּא מְקוֹם פְּטוֹר: \n",
+ "גַּג הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה טְפָחִים הוֹאִיל וְרַבִּים מְכַתְּפִין עָלָיו אָסוּר לְטַלְטֵל בַּגַּג עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ סֻלָּם קָבוּעַ לְהַתִּירוֹ. עַמּוּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה הֲרֵי זֶה רְשׁוּת הַיָּחִיד. נָעַץ בְּגָבְהוֹ יָתֵד כָּל שֶׁהוּא אֲפִלּוּ אֵינָהּ גְּבוֹהָה שְׁלֹשָׁה הוֹאִיל וְרָאוּי לִתְלוֹת בַּיָּתֵד וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הֲרֵי זֶה מְמַעֲטוֹ וְנַעֲשָׂה כַּרְמְלִית. וְאֵין מוֹדְדִין לוֹ אֶלָּא מִן הַיָּתֵד וּלְמַעְלָה. וַאֲפִלּוּ מִלְּאָהוּ כֻּלּוֹ יְתֵדוֹת הֲרֵי זֶה מְמַעֵט גָּבְהוֹ. שֶׁהֲרֵי תּוֹלִין בְּאוֹתָן הַיְתֵדוֹת וּמִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶן: \n",
+ "חוֹרֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. אֲבָל חוֹרֵי רְשׁוּת הָרַבִּים אֵינָם כִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא הֲרֵי הֵן כְּפִי מִדָּתָן. כֵּיצַד. חוֹר בְּצַד רְשׁוּת הָרַבִּים אִם יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וְגָבוֹהַּ עֲשָׂרָה הֲרֵי הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד. וְאִם אֵין גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה הֲרֵי זֶה כַּרְמְלִית. וְאִם אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הֲרֵי זֶה מְקוֹם פְּטוֹר. וְהוּא שֶׁגָּבוֹהַּ שְׁלֹשָׁה. שֶׁכָּל הַפָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא כָּאָרֶץ: \n",
+ "רְשׁוּת הַיָּחִיד וּמְקוֹם פְּטוֹר מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּן אֲפִלּוּ הָיָה אֹרֶךְ כָּל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן כַּמָּה מִילִין מְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ. אֲבָל רְשׁוּת הָרַבִּים וְהַכַּרְמְלִית אֵין מְטַלְטְלִין בָּהֶן אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. וְאִם הֶעֱבִיר אוֹ הוֹשִׁיט אוֹ זָרַק חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חַיָּב וּבְכַרְמְלִית פָּטוּר. שֶׁאִסּוּר הַכַּרְמְלִית מִדִּבְרֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁהִיא דּוֹמָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁמָּא תִּתְחַלֵּף בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. לְפִיכָךְ אִם לֹא הָיָה צָרִיךְ לְגוּף הַהוֹצָאָה כְּגוֹן שֶׁהֶעֱבִיר קוֹץ בְּכַרְמְלִית כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזּוֹקוּ בּוֹ רַבִּים הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וַאֲפִלּוּ הֶעֱבִירוֹ כַּמָּה אַמּוֹת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל בְּכָל מְקוֹם פְּטוֹר כָּךְ מֻתָּר לְהַכְנִיס מִמֶּנּוּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְכַרְמְלִית. וּמוֹצִיאִין לוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִן הַכַּרְמְלִית: \n",
+ "כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל בְּכָל הַכַּרְמְלִית כָּךְ אָסוּר לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְהַכְנִיס לְכַרְמְלִית מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאִם הוֹצִיא אוֹ הִכְנִיס פָּטוּר: \n",
+ "הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְכַרְמְלִית בָּאֶמְצַע פָּטוּר. וְכֵן הַמּוֹשִׁיט אוֹ הַזּוֹרֵק מִזּוֹ לְזוֹ וְכַרְמְלִית בָּאֶמְצַע פָּטוּר. הַמּוֹצִיא חֵפֶץ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְכַרְמְלִית וְהִנִּיחוֹ שָׁם וְחָזַר וַעֲקָרוֹ מִכַּרְמְלִית וְהִכְנִיסוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד. אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַרְמְלִית וְהִנִּיחוֹ שָׁם וְחָזַר וַעֲקָרוֹ מִכַּרְמְלִית וְהוֹצִיאוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי זֶה פָּטוּר: \n",
+ "הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְעָבַר עַל מְקוֹם פְּטוֹר שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶן בַּהֲלִיכָתוֹ חַיָּב. שֶׁמְּהַלֵּךְ אֵינוֹ כְּעוֹמֵד. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּזוֹרֵק שֶׁעָבַר הַחֵפֶץ בִּמְקוֹם פְּטוֹר שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב כְּמִי שֶׁנָּח שָׁם. הָיָה עוֹמֵד בִּמְקוֹם פְּטוֹר וְנָטַל חֵפֶץ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ מֵאָדָם הָעוֹמֵד שָׁם וְהִנִּיחוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בְּיַד אָדָם הָעוֹמֵד שָׁם פָּטוּר. וְכֵן אִם הִכְנִיס מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וְעָמַד בִּמְקוֹם פְּטוֹר, פָּטוּר: \n",
+ "עַמּוּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה וְאֵין בְּעִקָּרוֹ אַרְבָּעָה וְיֵשׁ בַּגֹּבַהּ הַקָּצָר שֶׁלּוֹ שְׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד וְאִם זָרַק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָח עַל גַּבָּיו חַיָּב. תֵּל הַמִּתְלַקֵּט גּוֹבֶה עֲשָׂרָה טְפָחִים מִתּוֹךְ אֹרֶךְ אַרְבַּע אַמּוֹת הֲרֵי הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד וְאִם זָרַק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָח עַל גַּבָּיו חַיָּב: \n",
+ "נָעַץ קָנֶה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אֲפִלּוּ גָּבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה וְזָרַק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָח עַל גַּבָּיו חַיָּב. שֶׁרְשׁוּת הַיָּחִיד עוֹלָה עַד לָרָקִיעַ. אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְזָרַק וְנָח עַל נוֹפוֹ פָּטוּר. שֶׁאֵין הַנּוֹף הוֹלֵךְ אַחַר הָעִקָּר: \n",
+ "נָעַץ קָנֶה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבְרֹאשׁוֹ טְרַסְקַל וְזָרַק וְנָח עַל גַּבָּיו פָּטוּר שֶׁאֵין רְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא עַד עֲשָׂרָה. הַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָח הַחֵפֶץ בַּכֹּתֶל. כְּגוֹן שֶׁזָּרַק חֵלֶב אוֹ בָּצֵק וְנִדְבַּק בַּכֹּתֶל. אִם נִדְבַּק לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים כְּזוֹרֵק בַּאֲוִיר. שֶׁלְּמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מְקוֹם פְּטוֹר הוּא. נִדְבַּק לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ וְחַיָּב. זָרַק לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וְנָח בְּחוֹר כָּל שֶׁהוּא פָּטוּר: \n",
+ "זָרַק קָנֶה אוֹ רֹמַח מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנִתְקַע בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי מִקְצָתוֹ בִּמְקוֹם פְּטוֹר. זָרַק כְּלִי מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָיָה אוֹתוֹ כְּלִי גָּדוֹל וְיֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּגֹבַהּ עֲשָׂרָה פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁכְּלִי זֶה רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה וְנִמְצָא כְּמוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד: \n",
+ "בּוֹר תִּשְׁעָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעָקַר חֻלְיָא מִקַּרְקָעִיתוֹ וְהִשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה. אַף עַל פִּי שֶׁעֲקִירַת הַחֵפֶץ וַעֲשִׂיַּת הַמְּחִצָּה בָּאִין כְּאַחַת פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה הַמְּחִצָּה עֲשָׂרָה בַּתְּחִלָּה. הָיָה הַבּוֹר עֲשָׂרָה וְהִשְׁלִיךְ בּוֹ חֻלְיָה וּמִעֲטוֹ מֵעֲשָׂרָה פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי הַנָּחַת הַחֵפֶץ וְסִלּוּק הַמְּחִצָּה בָּאִין כְּאַחַת: \n",
+ "הַזּוֹרֵק דַּף וְנָח עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנַעֲשָׂה רְשׁוּת הַיָּחִיד אֲפִלּוּ הָיָה כְּלִי עַל גַּבֵּי הַדַּף פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי עֲשִׂיַּת הַמְּחִצָּה עִם נוּחַת הַכְּלִי בָּאִין כְּאַחַת: \n",
+ "בּוֹר שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב שְׁמוֹנָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְזָרַק מַחְצֶלֶת מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְחִלְּקָה הַבּוֹר בְּרָחְבּוֹ לִשְׁנַיִם פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי עִם הַנָּחַת הַכְּלִי בָּטְלוּ הַמְּחִצּוֹת וְנַעֲשָׂה כָּל מָקוֹם מֵהֶן פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה: \n",
+ "בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה מָלֵא מַיִם וְזָרַק לְתוֹכוֹ חֵפֶץ וְנָח עַל גַּבֵּי הַמַּיִם חַיָּב. שֶׁאֵין הַמַּיִם מְבַטְּלִין הַמְּחִצּוֹת. הָיָה מָלֵא פֵּרוֹת וְזָרַק לְתוֹכוֹ פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי מִעֲטוּ הַפֵּרוֹת אֶת שִׁעוּרוֹ: \n",
+ "רְקַק מַיִם שֶׁהוּא עוֹבֵר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְרַבִּים מְהַלְּכִין בּוֹ. אִם אֵין בְּעָמְקוֹ עֲשָׂרָה טְפָחִים הֲרֵי הוּא כִּרְשׁוּת הָרַבִּים. בֵּין שֶׁהָיָה רָחָב אֲפִלּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בֵּין שֶׁלֹּא הָיָה בְּרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים. שֶׁהֲרֵי רֹב הָעָם מְדַלְּגִין עָלָיו וְאֵין מְהַלְּכִין בְּתוֹכוֹ. הוֹאִיל וְאֵין בְּעָמְקוֹ עֲשָׂרָה הֲרֵי הוּא רְשׁוּת הָרַבִּים. וְאִם יֵשׁ בְּעָמְקוֹ עֲשָׂרָה אוֹ יֶתֶר הֲרֵי הוּא כְּכַרְמְלִית כִּשְׁאָר הַיַּמִים. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן. שֶׁאֵין כַּרְמְלִית פְּחוּתָה מֵאַרְבָּעָה: \n"
+ ],
+ [
+ "עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד כֻּלָּהּ. וְעוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמִטַּלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ לְאַרְבָּעָה אַמּוֹת. וְאִם הוֹצִיא פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת. וְכֵן עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפוֹתֵחַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּפוֹתֵחַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. בְּהֵמָה שֶׁהָיְתָה רֻבָּהּ בַּחוּץ וְרֹאשָׁהּ בִּפְנִים אוֹבְסִין אוֹתָהּ. וּבְגָמָל עַד שֶׁיְּהֵא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בִּפְנִים הוֹאִיל וְצַוָּארוֹ אָרֹךְ: \n",
+ "לֹא יַעֲמֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיִשְׁתֶּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִשְׁתֶּה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. אֶלָּא אִם כֵּן הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְמָקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹתֶה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה שׁוֹתֶה בְּכֵלִים נָאִים שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶן. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יוֹצִיאֵם. אֲבָל אִם הָיוּ כֵּלִים שֶׁאֵינָן נָאִים שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶן. אוֹ שֶׁהָיָה הַבּוֹר בְּכַרְמְלִית אַף עַל פִּי שֶׁהַכֵּלִים נָאִים. מַכְנִיס רֹאשׁוֹ בִּלְבַד וְשׁוֹתֶה בִּמְקוֹמוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ: \n",
+ "עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְקוֹלֵט מִן הָאֲוִיר מִן הַמַּיִם הַמְקַלְּחִין מִן הַצִּנּוֹר אוֹ מִן הַכֹּתֶל וְשׁוֹתֶה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגַּע בַּצִּנּוֹר אוֹ בַּכֹּתֶל וְיִקְלֹט מֵעַל גַּבָּן. וְאִם נָגַע אִם הָיָה מָקוֹם שֶׁנָּגַע בּוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג הֲרֵי זֶה אָסוּר. שֶׁנִּמְצָא כְּעוֹקֵר מֵעַל הַגַּג שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד. וְכֵן אִם הָיָה בַּצִּנּוֹר אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בֵּין שֶׁהָיָה הַצִּנּוֹר בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה בֵּין שֶׁהָיָה לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וְקָלַט מִמֶּנּוּ מַיִם הֲרֵי זֶה אָסוּר. וְלָמָּה אֵינוֹ חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָחוּ הַמַּיִם אֶלָּא הֲרֵי הֵן נִזְחָלִין וְהוֹלְכִין: \n",
+ "זִיז שֶׁלִּפְנֵי הַחַלּוֹן יוֹצֵא בָּאֲוִיר שֶׁעַל רְשׁוּת הָרַבִּים. אִם הָיָה לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עָלָיו שֶׁאֵין רְשׁוּת הָרַבִּים תוֹפֶסֶת אֶלָּא עֲשָׂרָה טְפָחִים. לְפִיכָךְ מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הַכֹּתֶל עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים הַתַּחְתּוֹנִים: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה זִיז אֶחָד יוֹצֵא בָּאֲוִיר. אֲבָל אִם הָיוּ יוֹצְאִים בַּכֹּתֶל שְׁנֵי זִיזִין זֶה לְמַטָּה מִזֶּה אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה. אִם יֵשׁ בַּזִּיז הָעֶלְיוֹן שֶׁלִּפְנֵי הַחַלּוֹן רֹחַב אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עָלָיו. מִפְּנֵי שֶׁהוּא רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְהַזִּיז שֶׁתַּחְתָּיו רְשׁוּת אַחֶרֶת. וְאָסְרוּ זֶה עַל זֶה. שֶׁאֵין שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בִּרְשׁוּת אַחַת: \n",
+ "אֵין בָּעֶלְיוֹן אַרְבָּעָה וְאֵין בַּתַּחְתּוֹן אַרְבָּעָה. מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁנֵיהֶן וְכֵן בְּכָל הַכֹּתֶל עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים הַתַּחְתּוֹנִים. הָיָה בַּתַּחְתּוֹן אַרְבָּעָה וְהָעֶלְיוֹן אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה אֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּעֶלְיוֹן אֶלָּא כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ בִּלְבַד. אֲבָל בִּשְׁאָר הַזִּיז שֶׁבִּשְׁנֵי צִדְדֵי הַחַלּוֹן אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִפְּנֵי זֶה שֶׁתַּחְתָּיו שֶׁחָלַק רְשׁוּת לְעַצְמוֹ: \n",
+ "כָּל זִיז הַיּוֹצֵא עַל אֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁמֻּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עָלָיו. כְּשֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֵין נוֹתְנִין עָלָיו וְאֵין נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא כְּלֵי חֶרֶס וּזְכוּכִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁאִם יִפְּלוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים יִשָּׁבְרוּ. אֲבָל שְׁאָר כֵּלִים וָאֳכָלִין אֲסוּרִים שֶׁמָּא יִפְּלוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וִיבִיאֵם: \n",
+ "שְׁנֵי בָּתִּים בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים זָרַק מִזּוֹ לָזוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה פָּטוּר וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁלּוֹ אוֹ שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם עֵרוּב. וַאֲפִלּוּ בְּגָדִים וּכְלֵי מַתָּכוֹת מֻתָּר לִזְרֹק. וְאִם הָיָה זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה וְלֹא הָיָה בְּשָׁוֶה אָסוּר לִזְרֹק בֶּגֶד וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁמָּא יִפּל וִיבִיאֶנּוּ. אֲבָל כְּלֵי חֶרֶס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן זוֹרֵק: \n",
+ "בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְחַלּוֹן עַל גַּבָּיו הַבּוֹר וְחֻלְיָתוֹ מִצְטָרְפִים לַעֲשָׂרָה וּמְמַלְּאִין מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה סָמוּךְ לַכֹּתֶל בְּתוֹךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲבֹר שָׁם. אֲבָל אִם הָיָה מֻפְלָג אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה חֻלְיָתוֹ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה שֶׁנִּמְצָא הַדְּלִי כְּשֶׁיֵּצֵא מִן הַחֻלְיָא יֵצֵא לִמְקוֹם פְּטוֹר: \n",
+ "אַשְׁפָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים וְחַלּוֹן עַל גַּבָּהּ שׁוֹפְכִין לָהּ מַיִם בְּשַׁבָּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאַשְׁפָּה שֶׁל רַבִּים שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לְהִפָּנוֹת. אֲבָל שֶׁל יָחִיד אֵין שׁוֹפְכִין עָלֶיהָ שֶׁמָּא תִּתְפַּנֶּה וְנִמְצְאוּ שׁוֹפְכִין כְּדַרְכָּן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים: \n",
+ "אַמַּת הַמַּיִם שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בֶּחָצֵר אִם יֵשׁ בְּגָבְהָהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וּבְרָחְבָּהּ אַרְבָּעָה אוֹ יוֹתֵר עַל כֵּן עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים בַּכְּנִיסָה וּבַיְצִיאָה. וְאִם אֵין בְּגָבְהָהּ עֲשָׂרָה אוֹ שֶׁאֵין בְּרָחְבָּהּ אַרְבָּעָה מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה בְּלֹא מְחִצָּה: \n",
+ "הָיָה בְּרָחְבָּהּ יֶתֶר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּגָבְהָהּ עֲשָׂרָה אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהּ מְחִצָּה. שֶׁכָּל יֶתֶר עַל עֶשֶׂר פִּרְצָה הִיא וּמַפְסֶדֶת הַמְּחִצּוֹת. וּמַהוּ לְטַלְטֵל בְּכָל הֶחָצֵר. אִם נִשְׁאַר מִצַּד הַפִּרְצָה פַּס מִכָּאן וּפַס מִכָּאן בְּכָל שֶׁהוּא אוֹ פַּס רֹחַב אַרְבָּעָה טְפָחִים מֵרוּחַ אַחַת מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכָל הֶחָצֵר וְאֵין אָסוּר אֶלָּא לְמַלְּאוֹת מִן הָאַמָּה בִּלְבַד. אֲבָל אִם לֹא נִשְׁאַר פַּס כְּלָל אָסוּר לְטַלְטֵל בְּכָל הֶחָצֵר שֶׁהֲרֵי נִפְרְצָה חָצֵר לַיָּם שֶׁהוּא כַּרְמְלִית: \n",
+ "וְהֵיאַךְ מַעֲמִידִין אֶת הַמְּחִצָּה בְּמַיִם. אִם הָיְתָה לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה טֶפַח מִן הַמְּחִצָּה יוֹרֵד בְּתוֹךְ הַמַּיִם. וְאִם הָיְתָה הַמְּחִצָּה כֻּלָּהּ יוֹרֶדֶת בְּתוֹךְ הַמַּיִם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה טֶפַח מִמֶּנָּה יוֹצֵא לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם שֶׁבֶּחָצֵר מֻבְדָּלִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמְּחִצָּה מַגַּעַת עַד הַקַּרְקַע הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. וְלֹא הִתִּירוּ מְחִצָּה תְּלוּיָה אֶלָּא בְּמַיִם בִּלְבַד. שֶׁאִסּוּר טִלְטוּל בְּמַיִם מִדִּבְרֵיהֶם וְהֵקֵלוּ בִּמְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת הֶכֵּר: \n",
+ "אַמַּת הַמַּיִם הָעוֹבֶרֶת בֵּין הַחֲצֵרוֹת וְחַלּוֹנוֹת פְּתוּחוֹת אֵלֶיהָ. אִם אֵין בָּהּ כַּשִּׁעוּר מְשַׁלְשְׁלִין דְּלִי מִן הַחַלּוֹנוֹת וּמְמַלְּאִים מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁאֵינָהּ מֻפְלֶגֶת מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. אֲבָל אִם הָיְתָה מֻפְלֶגֶת מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אֵין מְמַלְּאִים מִמֶּנָּה אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ פַּסִּין יוֹצְאִין מִן הַכְּתָלִים מִכָּאן וּמִכָּאן שֶׁנִּמְצָא הָאַמָּה כְּאִלּוּ הִיא עוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ הֶחָצֵר: \n",
+ "כְּצוֹצְרָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַיָּם וְחַלּוֹן בְּתוֹכָהּ עַל גַּבֵּי הַמַּיִם. אֵין מְמַלְּאִים מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים עַל גַּבֵּי הַמַּיִם כְּנֶגֶד הַחַלּוֹן שֶׁבַּכְּצוֹצְרָה. אוֹ תִּהְיֶה הַמְּחִצָּה יוֹרֶדֶת מִן הַכְּצוֹצְרָה כְּנֶגֶד הַמַּיִם וְרוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ יָרְדָה וְנָגְעָה עַד הַמַּיִם. וּכְשֵׁם שֶׁמְּמַלְּאִין מִזּוֹ שֶׁעָשׂוּ לָהּ מְחִצָּה כָּךְ שׁוֹפְכִין מִמֶּנָּה עַל הַיָּם. שֶׁהֲרֵי עַל הַכַּרְמְלִית הֵן שׁוֹפְכִין: \n",
+ "חָצֵר שֶׁהִיא פְּחוּתָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אֵין שׁוֹפְכִין בְּתוֹכָהּ מַיִם בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהֵן יוֹצְאִין לִרְשׁוּת הָרַבִּים בִּמְהֵרָה. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת גּוּמָה מַחְזֶקֶת סָאתַיִם בְּתוֹךְ הֶחָצֵר אוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בְּצַד הֶחָצֵר כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם נִקְבָּצִים בְּתוֹכָהּ. וְצָרִיךְ לִבְנוֹת עָלֶיהָ כִּפָּה מִבַּחוּץ כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה הָעוּקָה הַזֹּאת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְהֶחָצֵר וְהָאַכְסַדְרָה מִצְטָרְפִין לְאַרְבַּע אַמּוֹת. וְכַמָּה הוּא הַמָּקוֹם שֶׁמַּחֲזִיק סָאתַיִם חֲצִי אַמָּה עַל חֲצִי אַמָּה בְּרוּם שְׁלֹשָׁה חֻמְשֵׁי אַמָּה: \n",
+ "הָיְתָה הָעוּקָה פְּחוּתָה מִסָּאתַיִם שׁוֹפְכִין לָהּ בְּמִלּוּאָהּ. הָיְתָה מַחְזֶקֶת סָאתַיִם שׁוֹפְכִין לָהּ אֲפִלּוּ שִׁשִּׁים סְאָה שֶׁל מַיִם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם יִתְגַּבְּרוּ וְיָפוּצוּ מֵעַל הַגּוּמָה לַחוּץ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים שֶׁהַחֲצֵרוֹת מִתְקַלְקְלוֹת וּסְתָם צִנּוֹרוֹת מְקַלְּחִין וְלֹא יָבוֹאוּ הָרוֹאִים לוֹמַר שֶׁזֶּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהַמַּיִם יוֹצְאִים מִכֹּחוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲבָל בִּימוֹת הַחַמָּה אִם הָיְתָה מַחְזֶקֶת סָאתַיִם אֵין שׁוֹפְכִין לָהּ אֶלָּא סָאתַיִם. הָיְתָה פְּחוּתָה מִסָּאתַיִם אֵין שׁוֹפְכִין לָהּ כָּל עִקָּר: \n",
+ "בִּיב שֶׁשּׁוֹפְכִין לוֹ מַיִם וְהֵן נִזְחָלִין וְהוֹלְכִין תַּחַת הַקַּרְקַע וְיוֹצְאִין לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְכֵן צִנּוֹר שֶׁשּׁוֹפְכִין עַל פִּיו מַיִם וְהֵן נִזְחָלִין עַל הַכֹּתֶל וְיוֹרְדִין לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲפִלּוּ הָיָה אֹרֶךְ הַכֹּתֶל אוֹ אֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ שֶׁתַּחַת הָאָרֶץ מֵאָה אַמָּה אָסוּר לִשְׁפֹּךְ עַל פִּי הַבִּיב אוֹ עַל פִּי הַצִּנּוֹר מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם יוֹצְאִין מִכֹּחוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אֶלָּא שׁוֹפֵךְ חוּץ לַבִּיב וְהֵן יוֹרְדִין לַבִּיב: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּימוֹת הַחַמָּה אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים שׁוֹפֵךְ וְשׁוֹנֶה וְאֵינוֹ נִמְנָע. שֶׁסְּתָם צִנּוֹרוֹת מְקַלְּחִין הֵן וְאָדָם רוֹצֶה שֶׁיִּבָּלְעוּ הַמַּיִם בִּמְקוֹמָן. הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל פִּי הַבִּיב וְהַמַּיִם יוֹצְאִין לְכַרְמְלִית הֲרֵי זֶה מֻתָּר וַאֲפִלּוּ בִּימוֹת הַחַמָּה שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עַל כֹּחוֹ בְּכַרְמְלִית. לְפִיכָךְ מֻתָּר לִשְׁפֹּךְ עַל כָּתְלֵי הַסְּפִינָה וְהֵם יוֹרְדִין לַיָּם: \n",
+ "לֹא יְמַלֵּא אָדָם מַיִם מִן הַיָּם וְהוּא בְּתוֹךְ הַסְּפִינָה אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה מְקוֹם אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה יוֹצֵא מִן הַסְּפִינָה עַל הַיָּם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה תּוֹךְ עֲשָׂרָה אֲבָל אִם הָיָה לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה מִן הַיָּם מוֹצִיא זִיז כָּל שֶׁהוּא וּמְמַלֵּא. שֶׁהֲרֵי דֶּרֶךְ מְקוֹם פְּטוֹר מְמַלֵּא וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְזִיז זֶה אֶלָּא מִשּׁוּם הֶכֵּר: \n",
+ "הַקּוֹרֵא בְּסֵפֶר בְּכַרְמְלִית וְנִתְגַּלְגֵּל מִקְצָת הַסֵּפֶר לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמִקְצָתוֹ בְּיָדוֹ. אִם נִתְגַּלְגֵּל לְחוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב וּמַנִּיחוֹ. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשָּׁמֵט כֻּלּוֹ מִיָּדוֹ וְיַעֲבִירֶנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת. נִתְגַּלְגֵּל לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. וְכֵן אִם נִתְגַּלְגֵּל לִרְשׁוּת הַיָּחִיד גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. הָיָה קוֹרֵא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנִתְגַּלְגֵּל לִרְשׁוּת הָרַבִּים אִם נָח בָּהּ הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב. וְאִם לֹא נָח אֶלָּא הָיָה תָּלוּי בַּאֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא הִגִּיעַ לָאָרֶץ גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ: \n",
+ "הַמַּעֲבִיר קוֹץ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזּוֹקוּ בּוֹ רַבִּים. אִם הָיָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מוֹלִיכוֹ פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. וְאִם הָיָה בְּכַרְמְלִית מוֹלִיכוֹ כְּדַרְכּוֹ אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה. וְכֵן מֵת שֶׁהִסְרִיחַ וְנִתְבַּזָּה יֶתֶר מִדַּאי וְלֹא יָכְלוּ שְׁכֵנִים לַעֲמֹד מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַרְמְלִית. הַיּוֹרֵד לִרְחֹץ בַּיָּם כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה מְנַגֵּב עַצְמוֹ שֶׁמָּא יַעֲבִיר מַיִם שֶׁעָלָיו אַרְבַּע אַמּוֹת בְּכַרְמְלִית: \n"
+ ],
+ [
+ "מָקוֹם שֶׁלֹּא הֻקַּף לְדירָה אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה תַּשְׁמִישׁוֹ לַאֲוִיר כְּגוֹן גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וּכְגוֹן הַמַּקִּיף מָקוֹם מִן הָאָרֶץ לְשָׁמְרוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אִם יֵשׁ בְּגֹבַהּ הַמְּחִצּוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר הֲרֵי הוּא כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד לְחַיֵּב הַמּוֹצִיא וְהַזּוֹרֵק וְהַמּוֹשִׁיט מִמֶּנּוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ. וְאֵין מְטַלְטְלִין בְּכֻלּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ בֵּית סָאתַיִם אוֹ פָּחוֹת. אֲבָל אִם הָיָה בּוֹ יֶתֶר עַל בֵּית סָאתַיִם אָסוּר לְטַלְטֵל בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת כְּכַרְמְלִית: ",
+ "וְכֵן עַמּוּד שֶׁגָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרָחָב עַד בֵּית סָאתַיִם מְטַלְטְלִין עַל כֻּלּוֹ. הָיָה רָחָב עַל בֵּית סָאתַיִם אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. סֶלַע שֶׁבַּיָּם הָיָה גָּבוֹהַּ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה מְטַלְטְלִין מִתּוֹכוֹ לַיָּם וּמִן הַיָּם לְתוֹכוֹ שֶׁהַכּל כַּרְמְלִית. הָיָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה אִם הָיָה רָחְבּוֹ מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים עַד בֵּית סָאתַיִם הוֹאִיל וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ אֵין מְטַלְטְלִין לֹא מִתּוֹכוֹ לַיָּם וְלֹא מִן הַיָּם לְתוֹכוֹ. הָיָה יֶתֶר מִבֵּית סָאתַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד הוֹאִיל וְאָסוּר לְטַלְטֵל בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת כְּכַרְמְלִית הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְטַלְטֵל מִתּוֹכוֹ לַיָּם וּמִן הַיָּם לְתוֹכוֹ שֶׁזֶּה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי הוּא וְלֹא גָּזְרוּ בּוֹ: ",
+ "כַּמָּה הִיא בֵּית סְאָה חֲמִשִּׁים אַמָּה עַל חֲמִשִּׁים אַמָּה. נִמְצָא בֵּית סָאתַיִם מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בְּתִשְׁבָּרְתוֹ חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אַמָּה. וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּמִּדָּה הַזֹּאת בֵּין שֶׁהָיָה מְרֻבָּע שֶׁהוּא שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם בֵּין שֶׁהָיָה עָגל בֵּין שְׁאָר הַצּוּרוֹת הֲרֵי זֶה נִקְרָא בֵּית סָאתַיִם: ",
+ "מָקוֹם שֶׁלֹּא הֻקַּף לְדִירָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית סָאתַיִם אִם הָיָה אָרְכּוֹ פִּי שְׁנַיִם כְּרָחְבּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מֵאָה עַל חֲמִשִּׁים כַּחֲצַר הַמִּשְׁכָּן מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. אֲבָל אִם הָיָה אָרְכּוֹ יֶתֶר עַל שְׁנַיִם כְּרָחְבּוֹ אֲפִלּוּ אַמָּה אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. שֶׁלֹּא עָשׂוּ בֵּית סָאתַיִם שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ לַאֲוִיר כִּשְׁאָר הַחֲצֵרוֹת אֶלָּא מֵחֲצַר הַמִּשְׁכָּן: ",
+ "מָקוֹם שֶׁהֻקַּף שֶׁלֹּא לְשֵׁם דִּירָה אִם פָּרַץ בּוֹ פִּרְצָה יֶתֶר עַל עֶשֶׂר אַמּוֹת בְּגֹבַהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְגָדַר בָּהּ לְשֵׁם דִּירָה עַד עֲשָׂרָה מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ. וַאֲפִלּוּ פָּרַץ אַמָּה וּגְדָרָהּ לְשֵׁם דִּירָה וּפָרַץ אַמָּה וּגְדָרָהּ לְשֵׁם דִּירָה עַד שֶׁהִשְׁלִימָהּ לְיֶתֶר מֵעֶשֶׂר מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּמָּה מִילִין: ",
+ "מָקוֹם יָתֵר מִבֵּית סָאתַיִם שֶׁהֻקַּף לְדִירָה אִם נִזְרַע רֻבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּגִנָּה וְאָסוּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. נִזְרַע מִעוּטוֹ אִם נִזְרַע מִמֶּנּוּ בֵּית סָאתַיִם מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. וְאִם הָיָה הַמָּקוֹם הַזָּרוּעַ יֶתֶר מִבֵּית סָאתַיִם אָסוּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. נָטַע רֻבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּחָצֵר וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. נִתְמַלֵּא מַיִם אֲפִלּוּ הָיוּ עֲמֻקִּים הַרְבֵּה אִם הָיוּ רְאוּיִין לְתַשְׁמִישׁ הֲרֵי הֵן כִּנְטָעִים וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. וְאִם אֵינָן רְאוּיִין לְתַשְׁמִישׁ אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת: ",
+ "מָקוֹם שֶׁהֻקַּף שֶׁלֹּא לְשֵׁם דִּירָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית שָׁלֹשׁ סְאִין וְקֵרוּ בּוֹ בֵּית סְאָה קֵרוּיוֹ מַתִּירוֹ שֶׁפִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם. נִפְרַץ בִּמְלוֹאוֹ לֶחָצֵר וְנִפְרְצָה חָצֵר כְּנֶגְדּוֹ. חָצֵר מֻתֶּרֶת כְּשֶׁהָיְתָה וְהַקַּרְפַּף אָסוּר כְּשֶׁהָיָה. שֶׁאֵין אֲוִיר הֶחָצֵר מַתִּירוֹ: ",
+ "הָיָה יֶתֶר מִבֵּית סָאתַיִם וּבָא לְמַעֲטוֹ בָּאִילָנוֹת אֵינוֹ מִעוּט. בָּנָה בּוֹ עַמּוּד בְּצַד הַכֹּתֶל גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב שְׁלֹשָׁה אוֹ יֶתֶר הֲרֵי זֶה מִעוּט. פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה אֵינוֹ מִעוּט שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְּלָבוּד דָּמִי. וְכֵן אִם הִרְחִיק מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה וְעָשָׂה מְחִצָּה הֲרֵי זֶה מִעוּט. פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לֹא עָשָׂה כְּלוּם: ",
+ "טָח אֶת הַכֹּתֶל בְּטִיט אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ הֲרֵי זֶה מִעוּט. הִרְחִיק מִן הַתֵּל שְׁלֹשָׁה וְעָשָׂה מְחִצָּה הוֹעִיל. עָשָׂה מְחִצָּה עַל שְׂפַת הַתֵּל אֵינוֹ מוֹעִיל שֶׁהָעוֹשֶׂה מְחִצָּה עַל גַּבֵּי מְחִצָּה אֵינוֹ מוֹעִיל. נִבְלְעָה מְחִצָּה הַתַּחְתּוֹנָה וַהֲרֵי הָעֶלְיוֹנָה קַיֶּמֶת. הוֹאִיל וְנַעֲשֵׂית הָעֶלְיוֹנָה לְשֵׁם דִּירָה וַהֲרֵי אֵין שָׁם נִרְאֶה אֶלָּא הִיא הֲרֵי זֶה הוֹעִיל וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ: ",
+ "רְחָבָה שֶׁאֲחוֹרֵי בָּתִּים יְתֵרָה עַל בֵּית סָאתַיִם אֵין מְטַלְטְלִין בָּהּ אֶלָּא בְּאַרְבַּע. וַאֲפִלּוּ הָיָה פֶּתַח הַבַּיִת פָּתוּחַ לְתוֹכָהּ. וְאִם פָּתַח הַפֶּתַח לְשָׁם וְאַחַר כָּךְ הִקִּיפָה הֲרֵי זוֹ כְּמֻקֶּפֶת לְדִירָה וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ: ",
+ "רְחָבָה הַפְּתוּחָה לַמְּדִינָה מִצַּד אֶחָד וּמִצַּד אַחֵר פְּתוּחָה לַשְּׁבִיל הַמַּגִּיעַ לַנָּהָר. עוֹשֶׂה לָהּ לֶחִי מִצַּד הַמְּדִינָה וְיִהְיֶה מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ וּמִתּוֹכָהּ לַמְּדִינָה וּמִן הַמְּדִינָה לְתוֹכָהּ: ",
+ "יָחִיד שֶׁשָּׁבַת בְּבִקְעָה וְעָשָׂה מְחִצָּה סָבִיב לוֹ אִם יֵשׁ בָּהּ עַד בֵּית סָאתַיִם מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ. וְאִם הָיְתָה יֶתֶר עַל בֵּית סָאתַיִם אֵינוֹ מְטַלְטֵל בָּהּ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. וְכֵן אִם הָיוּ שְׁנַיִם. אֲבָל שְׁלֹשָׁה יִשְׂרְאֵלִים אוֹ יֶתֶר עֲלֵיהֶן שֶׁשָּׁבְתוּ בְּבִקְעָה הֲרֵי הֵן שַׁיָּרָא וּמֻתָּר לָהֶם לְטַלְטֵל בְּכָל צָרְכָּן אֲפִלּוּ כַּמָּה מִילִין. וְהוּא שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מִן הַמְּחִצָּה שֶׁהִקִּיפוּ בֵּית סָאתַיִם פָּנוּי בְּלֹא כֵּלִים. אֲבָל אִם נִשְׁאָר בֵּית סָאתַיִם פָּנוּי בְּלֹא כֵּלִים וְלֹא הָיוּ צְרִיכִים לוֹ אֲסוּרִים לְטַלְטֵל בְּכָל הַמְּחִצָּה אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. וְאֵין הַקָּטָן מַשְׁלִים לְשַׁיָּרָא: ",
+ "שְׁלֹשָׁה שֶׁהִקִּיפוּ כְּדֵי צָרְכָּן וְקָנוּ שְׁבִיתָה וְאַחַר כָּךְ מֵת אֶחָד מֵהֶן הֲרֵי הֵם מֻתָּרִין לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ. קָנוּ שְׁנַיִם שְׁבִיתָה בְּיֶתֶר מִבֵּית סָאתַיִם וְאַחַר כָּךְ בָּא לָהֶם שְׁלִישִׁי אֲסוּרִין לְטַלְטֵל אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת כְּשֶׁהָיוּ קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא זֶה. שֶׁהַשְּׁבִיתָה הִיא הַגּוֹרֶמֶת לֹא הַדִּיּוּרִין: ",
+ "שְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַמֻּקָּפִין שֶׁלֹּא לְשֵׁם דִּירָה זֶה בְּצַד זֶה וּפְתוּחִים זֶה לָזֶה שְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים רְחָבִים וְהָאֶמְצָעִי קָצָר שֶׁנִּמְצְאוּ לַשְּׁנַיִם הַחִיצוֹנִים פַּסִּין מִכָּאן וּמִכָּאן וְהָיָה יָחִיד בָּזֶה וְיָחִיד בָּזֶה וְיָחִיד בָּזֶה נַעֲשׂוּ כְּשַׁיָּרָא וְנוֹתְנִין לָהֶם כָּל צָרְכָּן. הָיָה הָאֶמְצָעִי רָחָב וּשְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים קְצָרִים שֶׁנִּמְצָא הָאֶמְצָעִי בְּפַסִּין מִשְּׁנֵי רוּחוֹתָיו הֲרֵי הוּא מֻבְדָּל מִשְּׁנַיִם הַחִיצוֹנִים. לְפִיכָךְ אִם שָׁבַת יָחִיד בָּזֶה וְיָחִיד בָּזֶה וְיָחִיד בָּזֶה אֵין נוֹתְנִין לָהֶן כָּל צָרְכָּן אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ בֵּית סָאתַיִם בִּמְקוֹמוֹ. הָיָה יָחִיד בָּזֶה וְיָחִיד בָּזֶה וּשְׁנַיִם בָּאֶמְצָעִי אוֹ שְׁנַיִם בָּזֶה וּשְׁנַיִם בָּזֶה וְאֶחָד בָּאֶמְצָעִי נוֹתְנִין לָהֶן כָּל צָרְכָּן: ",
+ "כָּל מְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה אֵינָהּ מְחִצָּה. וְכָל מְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְנַחַת אֵינָהּ מְחִצָּה. וְכָל מְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה אֶלָּא לִצְנִיעוּת בִּלְבַד אֵינָהּ מְחִצָּה. וְכָל מְחִצָּה שֶׁאֵין בְּגָבְהָהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יוֹתֵר אֵינָהּ מְחִצָּה גְּמוּרָה. גִּדּוּד חֲמִשָּׁה וּמְחִצָּה חֲמִשָּׁה מִצְטָרְפִין: ",
+ "כָּל מְחִצָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד אֵינָהּ מְחִצָּה. אֲבָל אִם הָיָה פָּרוּץ כְּעוֹמֵד הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּאוֹתָן הַפְּרָצוֹת פִּרְצָה שֶׁהִיא יֶתֶר עַל עֶשֶׂר אַמּוֹת. אֲבָל עֶשֶׂר אַמּוֹת הֲרֵי הִיא כְּפֶתַח. אִם הָיָה לְפִרְצָה זוֹ צוּרַת פֶּתַח אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר אֵינָהּ מַפְסֶדֶת הַמְּחִצָּה. וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד: ",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהַפְּרָצוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים וּלְמַעְלָה. אֲבָל אִם הָיוּ הַפְּרָצוֹת כָּל פִּרְצָה מֵהֶן פְּחוּתָה מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד. שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא כְּלָבוּד: ",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהִקִּיף בְּקָנִים וְאֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. אוֹ שֶׁהִקִּיף בַּחֲבָלִים וְאֵין בֵּין חֶבֶל לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. הֲרֵי זוֹ מְחִצָּה גְּמוּרָה. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא שְׁתִי בְּלֹא עֵרֶב אוֹ עֵרֶב בְּלֹא שְׁתִי. וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה גֹּבַהּ הַקָּנֶה עֲשָׂרָה אוֹ שֶׁיִּהְיֶה מִן הָאָרֶץ עַד סוֹף עֹבִי הַחֶבֶל הָעֶלְיוֹן עֲשָׂרָה אִם הִקִּיף בַּחֲבָלִים. שֶׁאֵין מְחִצָּה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה. וְכָל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי הֵן: ",
+ "צוּרַת פֶּתַח הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם הִיא אֲפִלּוּ קָנֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִכָּאן וְקָנֶה מִכָּאן וְקָנֶה עַל גַּבֵּיהֶן. גֹּבַהּ שְׁנֵי הַלְּחָיַיִם עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר וְהַקָּנֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁעַל גַּבֵּיהֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בִּשְׁנֵי הַלְּחָיַיִם אֶלָּא יֵשׁ בֵּינֵיהֶן כַּמָּה אַמּוֹת הוֹאִיל וְגֹבַהּ הַלְּחָיַיִם עֲשָׂרָה הֲרֵי זוֹ צוּרַת פֶּתַח. וְצוּרַת פֶּתַח שֶׁאָמְרוּ צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא בְּרִיאָה לְקַבֵּל דֶּלֶת אֲפִלּוּ דֶּלֶת שֶׁל קַשׁ: ",
+ "פָּתַח שֶׁצּוּרָתוֹ כִּפָּה אִם יֵשׁ בְּאֹרֶךְ רַגְלֵי הַכִּפָּה עֲשָׂרָה טְפָחִים הֲרֵי זֶה צוּרַת פֶּתַח. וְצוּרַת פֶּתַח שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ מִן הַצַּד אֵינָהּ כְּלוּם שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַפְּתָחִים לִהְיוֹת בְּקֶרֶן זָוִית אֶלָּא בְּאֶמְצַע: ",
+ "בַּכּל עוֹשִׂין מְחִצָּה בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בָּאֳכָלִים בֵּין בְּאָדָם אֲפִלּוּ בִּבְהֵמָה וּשְׁאָר מִינֵי חַיָּה וְעוֹף וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ כְּפוּתִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יָנוּדוּ: ",
+ "מְחִצָּה הָעוֹמֶדֶת מֵאֵלֶיהָ הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה. וּמְחִצָּה הַנַּעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת הֲרֵי זוֹ מְחִצָּה. וְאִם נַעֲשֵׂית בִּשְׁגָגָה מֻתָּר לְטַלְטֵל בָּהּ בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת. וְהוּא שֶׁתֵּעָשֶׂה שֶׁלֹּא לְדַעַת הַמְּטַלְטֵל. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן אָדָם לְזוֹ הַמְּחִצָּה שֶׁתֵּעָשֶׂה בְּשַׁבָּת כְּדֵי לְטַלְטֵל בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ הָעוֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה אָסוּר לְטַלְטֵל בָּהּ בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת. וְכֵן אִם נַעֲשֵׂית בְּמֵזִיד אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה לְטַלְטֵל בָּהּ הֲרֵי זֶה אָסוּר לְטַלְטֵל בָּהּ: ",
+ "מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה שֶׁל בְּנֵי אָדָם בְּשַׁבָּת שֶׁיַּעֲמֹד זֶה בְּצַד זֶה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵדְעוּ אֵלּוּ הָעוֹמְדִין שֶׁבִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹתָן מְחִצָּה הֶעֱמִידָן. וְלֹא יַעֲמִיד אוֹתָן אָדָם שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְחִצָּה זוֹ אֶלָּא יַעֲמִיד אוֹתָן אַחֵר שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ: ",
+ "אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ אִם אֵין נוֹפוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מְמַלֵּא בֵּין בָּדָיוֹ וְעָלָיו תֶּבֶן וְקַשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְקוֹשְׁרָן בָּאָרֶץ עַד שֶׁיַּעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה וְלֹא יִתְנַדְנֵד וּמְטַלְטֵל תַּחַת כֻּלּוֹ. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ תַּחְתָּיו עַד בֵּית סָאתַיִם. אֲבָל אִם הָיָה יֶתֶר מִבֵּית סָאתַיִם אֵין מְטַלְטְלִין תַּחְתָּיו אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת מִפְּנֵי שֶׁתַּחְתָּיו מָקוֹם שֶׁלֹּא הֻקַּף לְדִירָה הוּא: "
+ ],
+ [
+ "מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה כְּתָלִים הוּא הַנִּקְרָא מָבוֹי סָתוּם. וּמָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי כְּתָלִים בִּלְבַד זֶה כְּנֶגֶד זֶה וְהָעָם נִכְנָסִין בְּרוּחַ זוֹ וְיוֹצְאִין בְּשֶׁכְּנֶגְדָהּ הוּא הַנִּקְרָא מָבוֹי הַמְפֻלָּשׁ: \n",
+ "הֵיאַךְ מַתִּירִין מָבוֹי הַסָּתוּם. עוֹשֶׂה לוֹ בְּרוּחַ רְבִיעִית לֶחִי אֶחָד אוֹ עוֹשֶׂה עָלָיו קוֹרָה וְדַיּוֹ. וְתֵחָשֵׁב אוֹתָהּ קוֹרָה אוֹ אוֹתוֹ לֶחִי כְּאִלּוּ סָתַם רוּחַ רְבִיעִית וְיֵעָשֶׂה רְשׁוּת הַיָּחִיד וְיִהְיֶה מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. שֶׁדִּין תּוֹרָה בְּשָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת בִּלְבַד מֻתָּר לְטַלְטֵל וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הִיא הָרוּחַ הָרְבִיעִית וּלְפִיכָךְ דַּי לָהּ בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה: \n",
+ "וְהֵיאַךְ מַתִּירִין מָבוֹי מְפֻלָּשׁ. עוֹשֶׂה לוֹ צוּרַת פֶּתַח מִכָּאן וְלֶחִי אוֹ קוֹרָה מִכָּאן. וּמָבוֹי עָקֹם תּוֹרָתוֹ כִּמְפֻלָּשׁ: \n",
+ "מָבוֹי שֶׁהוּא שָׁוֶה מִתּוֹכוֹ וּמִדְרוֹן לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ שָׁוֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמִדְרוֹן לְתוֹכוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא לֶחִי וְלֹא קוֹרָה שֶׁהֲרֵי הוּא מֻבְדָּל מֵרְשׁוּת הָרַבִּים: \n",
+ "מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד כָּלֶה לַיָּם וְצִדּוֹ אֶחָד כָּלֶה לְאַשְׁפָּה שֶׁל רַבִּים אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלוּם. שֶׁאַשְׁפָּה שֶׁל רַבִּים אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְהִתְפַּנּוֹת וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יַעֲלֶה הַיָּם שִׂרְטוֹן: \n",
+ "מָבוֹי מְפֻלָּשׁ שֶׁהוּא כָּלֶה לְאֶמְצַע רְחָבָה שֶׁל רַבִּים. אִם לֹא הָיָה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד פֶּתַח הָרְחָבָה הֲרֵי זֶה כְּסָתוּם וְאֵינוֹ צָרִיךְ מִצַּד הָרְחָבָה כְּלוּם. אֲבָל אִם הָיָה כָּלֶה לְצִדְדֵי הָרְחָבָה אָסוּר. וְאִם הָיְתָה שֶׁל יָחִיד אַף לְאֶמְצָעָהּ אָסוּר. פְּעָמִים בּוֹנֶה מִצַּד אֶחָד וְנִמְצָא כָּלֶה לְצִדָּהּ שֶׁל רְחָבָה: \n",
+ "אֵין הַמָּבוֹי נִתָּר בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה עַד שֶׁיִּהְיוּ בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת לְתוֹכוֹ וְיִהְיֶה אָרְכּוֹ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וּלְמַעְלָה וְיִהְיֶה אָרְכּוֹ יָתֵר עַל רָחְבּוֹ. אֲבָל מָבוֹי שֶׁאָרְכּוֹ כְּרָחְבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּחָצֵר וְאֵינוֹ נִתָּר אֶלָּא בִּשְׁנֵי לְחָיַיִם מִשְּׁנֵי רוּחוֹתָיו כָּל לֶחִי בְּמַשֶּׁהוּ. אוֹ בְּפַס רָחָב אַרְבָּעָה מֵרוּחַ אַחַת: \n",
+ "חָצֵר שֶׁאָרְכָּהּ יֶתֶר עַל רָחְבָּהּ הֲרֵי הִיא כְּמָבוֹי וְנִתֶּרֶת בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה. וּמָבוֹי שֶׁאֵין בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת לְתוֹכוֹ כְּגוֹן שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ אֶלָּא בַּיִת אֶחָד אוֹ חָצֵר אַחַת וְכֵן מָבוֹי שֶׁאֵין בְּאָרְכּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת אֵינוֹ נִתָּר אֶלָּא בִּשְׁנֵי לְחָיַיִם אוֹ בְּפַס אַרְבָּעָה וּמַשֶּׁהוּ: \n",
+ "מָבוֹי שֶׁאֵין בְּרָחְבּוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא לֶחִי וְלֹא קוֹרָה וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא כְּלָבוּד. מָבוֹי שֶׁהֶכְשֵׁרוֹ בְּקוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד הַזּוֹרֵק מִתּוֹכוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ פָּטוּר. שֶׁהַקּוֹרָה מִשּׁוּם הֶכֵּר הִיא עֲשׂוּיָה. אֲבָל אִם הֶכְשֵׁרוֹ בְּלֶחִי הַזּוֹרֵק מִתּוֹכוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ חַיָּב שֶׁהַלֶּחִי הֲרֵי הוּא כִּמְחִצָּה בְּרוּחַ רְבִיעִית: \n",
+ "שְׁנֵי כְּתָלִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָעָם עוֹבְרִים בֵּינֵיהֶם כֵּיצַד מַכְשִׁיר בֵּינֵיהֶם. עוֹשֶׂה דְּלָתוֹת מִכָּאן וּדְלָתוֹת מִכָּאן וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה בֵּינֵיהֶם רְשׁוּת הַיָּחִיד. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִנְעל הַדְּלָתוֹת בַּלַּיְלָה אֲבָל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיוֹת לְהִנָּעֵל. הָיוּ מְשֻׁקָּעוֹת בְּעָפָר מְפַנֶּה אוֹתָן וּמְתַקְּנָן לְהִנָּעֵל. אֲבָל צוּרַת פֶּתַח אוֹ לֶחִי וְקוֹרָה אֵינָן מוֹעִילִין בְּהֶכְשֵׁר רְשׁוּת הָרַבִּים: \n",
+ "מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּמָבוֹי תַּחַת הַקּוֹרָה אוֹ בֵּין הַלְּחָיַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיָה סָמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲבָל אִם הָיָה סָמוּךְ לְכַרְמְלִית אָסוּר לְטַלְטֵל תַּחַת הַקּוֹרָה אוֹ בֵּין הַלְּחָיַיִם עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לֶחִי אַחֵר לְהַתִּיר תּוֹךְ הַפֶּתַח שֶׁהֲרֵי מָצָא מִין אֶת מִינוֹ וְנֵעוֹר: \n",
+ "בַּכּל עוֹשִׂין לְחָיַיִם אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים וַאֲפִלּוּ בְּאִסּוּרֵי הֲנָיָה. עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ אוֹ אֲשֵׁרָה שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ לֶחִי כָּשֵׁר שֶׁהַלֶּחִי עָבְיוֹ כָּל שֶׁהוּא. גֹּבַהּ הַלֶּחִי אֵין פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים רָחְבּוֹ וְעָבְיוֹ כָּל שֶׁהוּא: \n",
+ "בַּכּל עוֹשִׂין קוֹרָה אֲבָל לֹא בַּאֲשֵׁרָה לְפִי שֶׁיֵּשׁ לְרֹחַב הַקּוֹרָה שִׁעוּר. וְכָל הַשִּׁעוּרִין אֲסוּרִים מִן הָאֲשֵׁרָה. וְכֵן רֹחַב הַקּוֹרָה אֵין פָּחוֹת מִטֶּפַח וְעָבְיָהּ כָּל שֶׁהוּא. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה בְּרִיאָה לְקַבֵּל אָרִיחַ שֶׁהוּא חֲצִי לְבֵנָה שֶׁל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וּמַעֲמִידֵי קוֹרָה צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ בְּרִיאִין כְּדֵי לְקַבֵּל קוֹרָה וַחֲצִי לְבֵנָה: \n",
+ "כַּמָּה יִהְיֶה פֶּתַח הַמָּבוֹי וְיִהְיֶה דַּי לְהַכְשִׁירוֹ בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה. גָּבְהוֹ אֵין פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים וְלֹא יֶתֶר עַל עֶשְׂרִים אַמָּה וְרָחְבּוֹ עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ צוּרַת פֶּתַח. אֲבָל אִם הָיָה לוֹ צוּרַת פֶּתַח אֲפִלּוּ הָיָה גָּבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה אוֹ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה אוֹ רֹחַב מֵאָה אַמָּה הֲרֵי זֶה מֻתָּר: \n",
+ "וְכֵן אִם הָיָה בְּקוֹרָה שֶׁל מָבוֹי כִּיּוּר וְצִיּוּר עַד שֶׁיִּהְיוּ הַכּל מִסְתַּכְּלִין בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה כְּשֵׁרָה. שֶׁהַקּוֹרָה מִשּׁוּם הֶכֵּר עֲשׂוּיָה וְאִם הָיְתָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אֵינָהּ נִכֶּרֶת וְאִם יֵשׁ בָּהּ צִיּוּר וְכִיּוּר מִסְתַּכְּלִים בָּהּ וְנִמְצָא שָׁם הֶכֵּר: \n",
+ "מָבוֹי שֶׁהָיָה גָּבְהוֹ מִן הָאָרֶץ עַד קַרְקָעִית קוֹרָה עֶשְׂרִים אַמָּה וָעֳבִי הַקּוֹרָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים כָּשֵׁר. הָיָה גָּבְהוֹ יֶתֶר מֵעֶשְׂרִים וּבָא לְמַעֲטוֹ בַּקּוֹרָה שֶׁמַּנִּיחַ אוֹתָהּ לְמַטָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּרָחְבָּהּ טֶפַח כְּקוֹרָה. הָיָה גָּבְהוֹ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה חוֹקֵק בּוֹ מֶשֶׁךְ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַעֲמִיק כְּדֵי לְהַשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה: \n",
+ "נִפְרַץ בּוֹ פִּרְצָה מִצִּדּוֹ כְּלַפֵּי רֹאשׁוֹ אִם נִשְׁאַר עוֹמֵד בְּרֹאשׁוֹ פַּס רֹחַב אַרְבָּעָה טְפָחִים מֻתָּר וְהוּא שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הַפִּרְצָה יֶתֶר עַל עֶשֶׂר. וְאִם לֹא נִשְׁאַר פַּס אַרְבָּעָה אָסוּר אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה הַפִּרְצָה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְּלָבוּד: \n",
+ "נִפְרַץ הַמָּבוֹי בִּמְלוֹאוֹ לֶחָצֵר וְנִפְרְצָה חָצֵר כְּנֶגְדּוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי זֶה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מָבוֹי מְפֻלָּשׁ. וְהֶחָצֵר מֻתֶּרֶת שֶׁהֶחָצֵר שֶׁרַבִּים בּוֹקְעִין בָּהּ וְנִכְנָסִין בָּזוֹ וְיוֹצְאִין בָּזוֹ הֲרֵי הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה: \n",
+ "מָבוֹי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁבִילִים מִצַּד זֶה וּשְׁבִילִים מִצַּד אַחֵר שֶׁנִּמְצְאוּ מְפֻלָּשִׁין לִרְשׁוּת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְכֻוָּנִין זֶה כְּנֶגֶד זֶה הֲרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶן מָבוֹי מְפֻלָּשׁ. כֵּיצַד מַכְשִׁירִין אוֹתוֹ. עוֹשֶׂה צוּרַת פֶּתַח לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִן הַשְּׁבִילִים שֶׁבַּצַּד הָאֶחָד. וְכֵן לַפֶּתַח הַגָּדוֹל. וְעוֹשֶׂה לְכָל הַשְּׁבִילִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי לֶחִי אוֹ קוֹרָה: \n",
+ "מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד אָרֹךְ וְצִדּוֹ הַשֵּׁנִי קָצָר מַנִּיחַ אֶת הַקּוֹרָה כְּנֶגֶד הַקָּצָר. הֶעֱמִיד לֶחִי בַּחֲצִי הַמָּבוֹי הַפְּנִימִי שֶׁהוּא לִפְנִים מִן הַלֶּחִי מֻתָּר לְטַלְטֵל בּוֹ וְהַחֵצִי הַחִיצוֹן שֶׁהוּא חוּץ מִן הַלֶּחִי אָסוּר: \n",
+ "מָבוֹי שֶׁהוּא רָחָב עֶשְׂרִים אַמָּה עוֹשֶׂה פַּס גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים בְּמֶשֶׁךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁהוּא שִׁעוּר מֶשֶׁךְ הַמָּבוֹי וּמַעֲמִידוֹ בָּאֶמְצַע וְנִמְצָא כִּשְׁנֵי מְבוֹאוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּפֶתַח כָּל אֶחָד מֵהֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת. אוֹ מַרְחִיק שְׁתֵּי אַמּוֹת מִכָּאן וּמַעֲמִיד פַּס שָׁלֹשׁ אַמּוֹת וּמַרְחִיק שְׁתֵּי אַמּוֹת מִכָּאן וּמַעֲמִיד פַּס שָׁלֹשׁ אַמּוֹת מִכָּאן וְנִמְצָא פֶּתַח הַמָּבוֹי עֶשֶׂר אַמּוֹת וְהַצְּדָדִין הֲרֵי הֵן כִּסְתוּמִין שֶׁהֲרֵי עוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ: \n",
+ "לֶחִי הַבּוֹלֵט מִדָּפְנוֹ שֶׁל מָבוֹי כָּשֵׁר. וְלֶחִי הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו אִם סָמְכוּ עָלָיו מִקֹּדֶם הַשַּׁבָּת כָּשֵׁר. וְלֶחִי שֶׁהוּא נִרְאֶה מִבִּפְנִים לֶחִי וּמִבַּחוּץ אֵינוֹ נִרְאֶה לֶחִי. אוֹ שֶׁהָיָה נִרְאֶה מִבַּחוּץ לֶחִי וּמִבִּפְנִים נִרְאֶה שֶׁהוּא שָׁוֶה וּכְאִלּוּ אֵין שָׁם לֶחִי. הֲרֵי זֶה נִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי. לֶחִי שֶׁהִגְבִּיהוֹ מִן הַקַּרְקַע שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ שֶׁהִפְלִיגוֹ מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אֲבָל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים כָּשֵׁר שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְּלָבוּד. לֶחִי שֶׁהָיָה רָחָב הַרְבֵּה. בֵּין שֶׁהָיָה רָחְבּוֹ פָּחוֹת מֵחֲצִי רֹחַב הַמָּבוֹי בֵּין שֶׁהָיָה רָחְבּוֹ כַּחֲצִי רֹחַב הַמָּבוֹי כָּשֵׁר וְנִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי. אֲבָל אִם הָיָה יָתֵר עַל חֲצִי רֹחַב הַמָּבוֹי נִדּוֹן מִשּׁוּם עוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ: \n",
+ "קוֹרָה שֶׁפֵּרֵס עָלֶיהָ מַחְצֶלֶת הֲרֵי בִּטְּלָהּ שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ נִכֶּרֶת. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה הַמַּחְצֶלֶת מְסֻלֶּקֶת מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר אֵינָהּ מְחִצָּה. נָעַץ שְׁתֵּי יְתֵדוֹת בִּשְׁנֵי כָּתְלֵי מָבוֹי מִבַּחוּץ וְהִנִּיחַ עֲלֵיהֶן הַקּוֹרָה לֹא עָשָׂה כְּלוּם. שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת הַקּוֹרָה עַל גַּבֵּי הַמָּבוֹי לֹא סָמוּךְ לוֹ: \n",
+ "קוֹרָה הַיּוֹצְאָה מִכֹּתֶל זֶה וְאֵינָהּ נוֹגַעַת בַּכֹּתֶל הַשֵּׁנִי וְכֵן שְׁתֵּי קוֹרוֹת אַחַת יוֹצְאָה מִכֹּתֶל זֶה וְאַחַת יוֹצְאָה מִכֹּתֶל זֶה וְאֵינָן מַגִּיעוֹת זוֹ לָזוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת. הָיָה בֵּינֵיהֶן שְׁלֹשָׁה צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת: \n",
+ "וְכֵן שְׁתֵּי קוֹרוֹת הַמַּתְאִימוֹת לֹא בָּזוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ וְלֹא בָּזוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ אִם יֵשׁ בִּשְׁתֵּיהֶן כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת. הָיְתָה אַחַת לְמַטָּה וְאַחַת לְמַעְלָה רוֹאִין אֶת הָעֶלְיוֹנָה כְּאִלּוּ הִיא לְמַטָּה וְהַתַּחְתּוֹנָה כְּאִלּוּ הִיא לְמַעְלָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּהְיֶה עֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים וְלֹא תַּחְתּוֹנָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה. וְלֹא יִהְיֶה בֵּינֵיהֶן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כְּשֶׁרוֹאִין אוֹתָהּ שֶׁיָּרְדָה זוֹ וְעָלְתָה זוֹ בְּכַוָּנָה עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ זוֹ בְּצַד זוֹ: \n",
+ "הָיְתָה הַקּוֹרָה עֲקֻמָּה רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא פְּשׁוּטָה. עֲגֻלָּה רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא מְרֻבַּעַת. וְאִם הָיָה בְּהֶקֵפָהּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים יֵשׁ בָּהּ רֹחַב טֶפַח. הָיְתָה הַקּוֹרָה בְּתוֹךְ הַמָּבוֹי וַעֲקֻמָּה חוּץ לַמָּבוֹי. אוֹ שֶׁהָיְתָה עֲקֻמָּה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אוֹ לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה. רוֹאִין כּל שֶׁאִלּוּ יִנָּטֵל הָעִקּוּם וְיִשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ אֵין בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת. וְאִם לָאו צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת: \n",
+ "בְּאֵר שֶׁעָשָׂה לָהּ שְׁמוֹנָה פַּסִּין מֵאַרְבַּע זָוִיּוֹת שְׁנֵי פַּסִּין דְּבוּקִין בְּכָל זָוִית הֲרֵי אֵלּוּ כִּמְחִצָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד בְּכָל רוּחַ וָרוּחַ. הוֹאִיל וְאַרְבַּע הַזָּוִיּוֹת עוֹמְדוֹת הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְמַלְּאוֹת מִן הַבְּאֵר וּלְהַשְׁקוֹת לִבְהֵמָה. וְכַמָּה יִהְיֶה גֹּבַהּ כָּל פַּס מֵהֶן עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרָחְבּוֹ שִׁשָּׁה טְפָחִים וּבֵין כָּל פַּס לְפַס כִּמְלֹא שְׁתֵּי רִבְקוֹת שֶׁל אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה בָּקָר אַחַת נִכְנֶסֶת וְאַחַת יוֹצְאָה. שִׁעוּר רֹחַב זֶה אֵין יֶתֶר עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ: \n",
+ "הָיָה בְּמָקוֹם אֶחָד מִן הַזָּוִיּוֹת אוֹ בְּכָל זָוִית מֵאַרְבַּעְתָּן אֶבֶן גְּדוֹלָה אוֹ אִילָן אוֹ תֵּל הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה מִתּוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ חֲבִילָה שֶׁל קָנִים. רוֹאִין כּל שֶׁאִלּוּ יֵחָלֵק וְיֵשׁ בּוֹ אַמָּה לְכָאן וְאַמָּה לְכָאן בְּגֹבַהּ עֲשָׂרָה נִדּוֹן מִשּׁוּם זָוִית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנֵי פַּסִּין. חֲמִשָּׁה קָנִים וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶן שִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָאן וְשִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָאן נִדּוֹנִים מִשּׁוּם זָוִית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנֵי פַּסִּין: \n",
+ "מֻתָּר לְהַקְרִיב אַרְבַּע הַזָּוִיּוֹת הָאֵלּוּ לִבְאֵר. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה פָּרָה רֹאשָׁהּ וְרֻבָּה לִפְנִים מִן הַפַּסִּין וְשׁוֹתָה. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יֹאחַז רֹאשׁ הַבְּהֵמָה עִם הַכְּלִי שֶׁבּוֹ הַמַּיִם הוֹאִיל וְרֹאשָׁהּ וְרֻבָּה בִּפְנִים מֻתָּר אֲפִלּוּ לְגָמָל. הָיוּ קְרוֹבִים יֶתֶר מִזֶּה אָסוּר לְהַשְׁקוֹת מֵהֶן אֲפִלּוּ לִגְדִי שֶׁהוּא כֻּלּוֹ נִכְנָס לִפְנִים. וּמֻתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּים פְּשׁוּטִים שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתָן בְּכָל רוּחַ וְרוּחַ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין פַּס לַחֲבֵרוֹ יוֹתֵר עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ: \n",
+ "לֹא הִתִּירוּ הַפַּסִּים הָאֵלּוּ אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּלְבֶהֱמַת עוֹלֵי רְגָלִים בִּלְבַד וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בְּאֵר מַיִם חַיִּים שֶׁל רַבִּים. אֲבָל בִּשְׁאָר אֲרָצוֹת אָדָם יֵרֵד לַבְּאֵר וְיִשְׁתֶּה אוֹ יַעֲשֶׂה לוֹ מְחִצָּה מַקֶּפֶת לַבְּאֵר גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים וְיַעֲמֹד בְּתוֹכָהּ וְיִדְלֶה וְיִשְׁתֶּה. וְאִם הָיָה הַבְּאֵר רָחָב הַרְבֵּה שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לֵירֵד בּוֹ הֲרֵי זֶה יִדְלֶה וְיִשְׁתֶּה בֵּין הַפַּסִּין: \n",
+ "וְכֵן בּוֹר הָרַבִּים וּבְאֵר הַיָּחִיד אֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין מְמַלְּאִין מֵהֶן אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהֶן מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים: \n",
+ "הַמְמַלֵּא לִבְהֶמְתּוֹ בֵּין הַפַּסִּים מְמַלֵּא וְנוֹתֵן בִּכְלִי לְפָנֶיהָ. וְאִם הָיָה אֵבוּס רֹאשׁוֹ נִכְנָס לְבֵין הַפַּסִּים וְהָיָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה לֹא יְמַלֵּא וְיִתֵּן לְפָנֶיהָ שֶׁמָּא יִתְקַלְקֵל הָאֵבוּס וְיוֹצִיא הַדְּלִי לָאֵבוּס וּמִן הָאֵבוּס לְקַרְקַע רְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא מְמַלֵּא וְשׁוֹפֵךְ וְהִיא שׁוֹתָה מֵאֵלֶיהָ: \n",
+ "הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְבֵין הַפַּסִּין חַיָּב הוֹאִיל וְיֵשׁ בְּכָל זָוִית וְזָוִית מְחִצָּה גְּמוּרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גֹּבַהּ עֲשָׂרָה וְיוֹתֵר מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וַהֲרֵי הָרִבּוּעַ נִכָּר וְנִרְאֶה וְנַעֲשָׂה כָּל שֶׁבֵּינֵיהֶם רְשׁוּת הַיָּחִיד. וַאֲפִלּוּ הָיָה בְּבִקְעָה וְאֵין שָׁם בֵּינֵיהֶם בְּאֵר שֶׁהֲרֵי בְּכָל רוּחַ וְרוּחַ פַּס מִכָּאן וּפַס מִכָּאן. וַאֲפִלּוּ הָיוּ רַבִּים בּוֹקְעִין וְעוֹבְרִין בֵּין הַפַּסִּין לֹא בָּטְלוּ הַמְּחִצּוֹת וַהֲרֵי הֵן כַּחֲצֵרוֹת שֶׁהָרַבִּים בּוֹקְעִין בָּהֶן וְהַזּוֹרֵק לְתוֹכָן חַיָּב. וּמֻתָּר לְהַשְׁקוֹת הַבְּהֵמָה בֵּינֵיהֶן אִם הָיָה בֵּינֵיהֶן בְּאֵר: \n",
+ "חָצֵר שֶׁרֹאשָׁהּ אֶחָד נִכְנָס לְבֵין הַפַּסִּין מֻתָּר לְטַלְטֵל מִתּוֹכָהּ לְבֵין הַפַּסִּין וּמִבֵּין הַפַּסִּין לְתוֹכָהּ. הָיוּ שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת אֲסוּרִין עַד שֶׁיְּעָרְבוּ. יָבְשׁוּ הַמַּיִם בְּשַׁבָּת אָסוּר לְטַלְטֵל בֵּין הַפַּסִּין שֶׁלֹּא נֶחְשְׁבוּ מְחִצָּה לְטַלְטֵל בְּתוֹכָן אֶלָּא מִשּׁוּם הַמַּיִם. בָּאוּ לוֹ מַיִם בְּשַׁבָּת מֻתָּר לְטַלְטֵל בֵּינֵיהֶן. שֶׁכָּל מְחִצָּה שֶׁנַּעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת שְׁמָהּ מְחִצָּה. מָבוֹי שֶׁנִּטְּלָה קוֹרָתוֹ אוֹ לֶחְיוֹ בְּשַׁבָּת אָסוּר לְטַלְטֵל בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁנִּפְרַץ לְכַרְמְלִית: \n",
+ "אַכְסַדְרָה בַּבִּקְעָה מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא בַּת שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת וְתִקְרָה. שֶׁאָנוּ רוֹאִין כְּאִלּוּ פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם רוּחַ רְבִיעִית. וְהַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ פָּטוּר כְּזוֹרֵק לְמָבוֹי סָתוּם שֶׁיֵּשׁ לוֹ קוֹרָה. בַּיִת אוֹ חָצֵר שֶׁנִּפְרַץ קֶרֶן זָוִית שֶׁלָּהּ בְּעֶשֶׂר אַמּוֹת הֲרֵי זֶה אָסוּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁכָּל פִּרְצָה שֶׁהִיא עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת כְּפֶתַח. אֵין עוֹשִׂין פֶּתַח בְּקֶרֶן זָוִית. וְאִם הָיְתָה שָׁם קוֹרָה מִלְּמַעְלָה עַל אֹרֶךְ הַפִּרְצָה רוֹאִין אוֹתָהּ שֶׁיָּרְדָה וְסָתְמָה וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ וְהוּא שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בַּאֲלַכְסוֹן: \n",
+ "הָאֶצְבַּע שֶׁמְּשַׁעֲרִין בָּהּ בְּכָל מָקוֹם הִיא רֹחַב הַגּוּדָל שֶׁל יָד. וְהַטֶּפַח אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. וְכָל אַמָּה הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם בֵּין בְּשַׁבָּת בֵּין בְּסֻכָּה וְכִלְאַיִם הִיא אַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים. וּפְעָמִים מְשַׁעֲרִין בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים דְּחוּקוֹת זוֹ לְזוֹ. וּפְעָמִים מְשַׁעֲרִין בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה שׂוֹחֲקוֹת וְרוֹוְחוֹת וְזֶה וָזֶה לְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. מֶשֶׁךְ מָבוֹי בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שׂוֹחֲקוֹת וְגָבְהוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה עֲצֵבוֹת. רֹחַב הַפִּרְצָה עֶשֶׂר אַמּוֹת עֲצֵבוֹת. וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְעִנְיַן סֻכָּה וְכִלְאַיִם: \n"
+ ],
+ [
+ "הַמּוֹצִיא דָּבָר מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הרבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיּוֹצִיא מִמֶּנּוּ שִׁעוּר שֶׁמּוֹעִיל כְּלוּם. וְאֵלּוּ הֵן שִׁעוּרֵי הַהוֹצָאָה. הַמּוֹצִיא אָכְלֵי אָדָם כִּגְרוֹגֶרֶת. וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה כִּגְרוֹגֶרֶת מִן הָאֹכֶל עַצְמוֹ חוּץ מִן הַקְּלִפִּים וְהַגַּרְעִינִין וְהָעֵקְצִין וְהַסֻּבִּין וְהַמֻּרְסָן: \n",
+ "יַיִן כְּדֵי רֹבַע רְבִיעִית וְאִם הָיָה קָרוּשׁ בִּכְזַיִת. חֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה כְּדֵי גְּמִיעָה וַחֲלֵב טְמֵאָה כְּדֵי לִכְחל עַיִן אַחַת. חֲלֵב אִשָּׁה וְלֹבֶן בֵּיצָה כְּדֵי לִתֵּן בִּמְשִׁיפָה. שֶׁמֶן כְּדֵי לָסוּךְ אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל רֶגֶל קָטָן בֶּן יוֹמוֹ. טַל כְּדֵי לָשׁוּף אֶת הַקִּילוֹרִין. וְקִילוֹר כְּדֵי לָשׁוּף בַּמַּיִם. וּמַיִם כְּדֵי לִרְחֹץ פְּנֵי מְדוּכָה. דְּבַשׁ כְּדֵי לִתֵּן עַל רֹאשׁ הַכָּתִית. דָּם וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין וְכָל הַשּׁוֹפְכִין כְּדֵי רְבִיעִית: \n",
+ "תֶּבֶן תְּבוּאָה כִּמְלֹא פִּי פָּרָה. תֶּבֶן קִטְנִיּוֹת כִּמְלֹא פִּי גָּמָל. וְאִם הוֹצִיא תֶּבֶן קִטְנִיּוֹת לְהַאֲכִילוֹ לְפָרָה כִּמְלֹא פִּי פָּרָה. שֶׁהָאֲכִילָה עַל יְדֵי הַדְּחָק שְׁמָהּ אֲכִילָה. עָמִיר כִּמְלֹא פִּי טָלֶה. עֲשָׂבִים כִּמְלֹא פִּי גְּדִי. עֲלֵי שׁוּם וַעֲלֵי בְּצָלִים אִם הָיוּ לַחִים כִּגְרוֹגֶרֶת מִפְּנֵי שֶׁהֵן אָכְלֵי אָדָם. וִיבֵשִׁים כִּמְלֹא פִּי גְּדִי. וְאֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לֶחָמוּר שֶׁבָּהֶן אֲבָל מִצְטָרְפִין לַקַּל שֶׁבָּהֶן. כֵּיצַד. הוֹצִיא תֶּבֶן תְּבוּאָה וְקִטְנִית. אִם יֵשׁ בִּשְׁנֵיהֶם כִּמְלֹא פִּי פָּרָה פָּטוּר. כִּמְלֹא פִּי גָּמָל חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה לְעִנְיַן הַשַּׁבָּת: \n",
+ "הַמּוֹצִיא עֵצִים כְּדֵי לְבַשֵּׁל כִּגְרוֹגֶרֶת מִבֵּיצַת הַתַּרְנְגוֹלִים טְרוּפָה בְּשֶׁמֶן וּנְתוּנָה בְּאִלְפָּס. הַמּוֹצִיא קָנֶה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קֻלְמוֹס הַמַּגִּיעַ לְרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו. וְאִם הָיָה עָבֶה אוֹ מְרֻצָּץ שִׁעוּרוֹ כְּעֵצִים: \n",
+ "הַמּוֹצִיא תַּבְלִין כְּדֵי לְתַבֵּל בֵּיצָה וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. פִּלְפֵּל כָּל שֶׁהוּא. עִטְרָן כָּל שֶׁהוּא. רֵיחַ טוֹב כָּל שֶׁהוּא. רֵיחַ רַע כָּל שֶׁהוּא. מִינֵי בְּשָׂמִים כָּל שֶׁהֵן. אַרְגָּמָן טוֹב כָּל שֶׁהוּא. בְּתוּלַת הַוֶּרֶד אַחַת. מִינֵי מַתָּכוֹת הַקָּשִׁים כְּגוֹן נְחשֶׁת וּבַרְזֶל כָּל שֶׁהֵן. מֵעֲפַר הַמִּזְבֵּחַ וּמֵאַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וּמִמֶּקֶק סְפָרִים וּמִמֶּקֶק מִטְפָּחוֹת שֶׁלָּהֶן כָּל שֶׁהֵן. מִפְּנֵי שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָם לִגְנִיזָה. גַּחֶלֶת כָּל שֶׁהוּא. וְהַמּוֹצִיא שַׁלְהֶבֶת פָּטוּר: \n",
+ "הַמּוֹצִיא זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין לְאָדָם שִׁעוּרָן פָּחוֹת מִכִּגְרוֹגֶרֶת. מִזֶּרַע קִשּׁוּאִין שְׁנַיִם. וּמִזֶּרַע הַדְּלוּעִין שְׁנַיִם. מִזֶּרַע פּוֹל הַמִּצְרִי שְׁנַיִם. הַמּוֹצִיא סֻבִּין כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. הַמּוֹצִיא מֻרְסָן אִם לַאֲכִילָה שִׁעוּרוֹ כִּגְרוֹגֶרֶת. לִבְהֵמָה שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא פִּי גְּדִי. לִצְבִיעָה כְּדֵי לִצְבֹּעַ בֶּגֶד קָטָן. לוּלְבֵי זְרָדִין וְהַחֲרוּבִין עַד שֶׁלֹּא יַמְתִּיקוּ כִּגְרוֹגֶרֶת. וּמִשֶּׁיַּמְתִּיקוּ כִּמְלֹא פִּי גְּדִי. אֲבָל הַלּוּף וְהַחַרְדָּל וְהַתֻּרְמוֹסִין וּשְׁאָר כָּל הַנִּכְבָּשִׁין בֵּין שֶׁיַּמְתִּיקוּ בֵּין עַד שֶׁלֹּא יַמְתִּיקוּ כִּגְרוֹגֶרֶת: \n",
+ "הַמּוֹצִיא גַּרְעִינִין. אִם לַאֲכִילָה חָמֵשׁ. וְאִם לְהַסָּקָה הֲרֵי הֵן כְּעֵצִים. וְאִם לְחֶשְׁבּוֹן שְׁתַּיִם. וְאִם לִזְרִיעָה שְׁתַּיִם. הַמּוֹצִיא אֵזוֹב לְאֳכָלִים כִּגְרוֹגֶרֶת. לִבְהֵמָה כִּמְלֹא פִּי גְּדִי. לְעֵצִים כְּשִׁעוּר הָעֵצִים. לַהֲזָיָה כְּשִׁעוּר הֲזָיָה: \n",
+ "הַמּוֹצִיא קְלִפֵּי אֱגוֹזִין וּקְלִפֵּי רִמּוֹנִים אִסְטִיס וּפוּאָה וּשְׁאָר הַצְּבָעִין כְּדֵי לִצְבֹּעַ בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן כִּסְבָכָה שֶׁמַּנִּיחִין הַבָּנוֹת עַל רָאשֵׁיהֶן. וְכֵן הַמּוֹצִיא מֵי רַגְלַיִם בֶּן אַרְבָּעִים יוֹם אוֹ נֶתֶר אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא אוֹ בֹּרִית קִימוֹנְיָא וְאַשְׁלָג וּשְׁאָר כָּל הַמְנַקִּין כְּדֵי לְכַבֵּס בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן כִּסְבָכָה. הוֹצִיא סַמָּנִין שְׁרוּיִין כְּדֵי לִצְבֹּעַ בָּהֶן דֻּגְמָא לְאִירָא: \n",
+ "הַמּוֹצִיא דְּיוֹ עַל הַקֻּלְמוֹס שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לִכְתֹּב מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. אֲבָל אִם הוֹצִיא הַדְּיוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ אוֹ בְּקֶסֶת צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ יֶתֶר עַל זֶה כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה מִמֶּנּוּ עַל הַקֻּלְמוֹס כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. הָיָה בַּקֶּסֶת כְּדֵי אוֹת אַחַת וּבַקֻּלְמוֹס כְּדֵי אוֹת אַחַת אוֹ בַּדְּיוֹ לְבַדּוֹ כְּדֵי אוֹת אַחַת וּבַקֻּלְמוֹס כְּדֵי אוֹת אַחַת הֲרֵי זֶה סָפֵק. הוֹצִיא שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וּכְתָבָן כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ חַיָּב. כְּתִיבָתָן זוֹ הִיא הַנָּחָתָן. הוֹצִיא אוֹת אַחַת וּכְתָבָהּ וְחָזַר וְהוֹצִיא אוֹת שְׁנִיָּה וּכְתָבָהּ פָּטוּר. שֶׁכְּבָר חָסְרָה הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה: \n",
+ "הַמּוֹצִיא כְּחל בֵּין לִרְפוּאָה בֵּין לְתַכְשִׁיט כְּדֵי לִכְחל עַיִן אַחַת. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהִתְקַשֵּׁט אֶלָּא בִּכְחִילַת שְׁתֵּי עֵינַיִם וְהוֹצִיאוֹ לְהִתְקַשֵּׁט עַד שֶׁיּוֹצִיא כְּדֵי לִכְחל שְׁתֵּי עֵינַיִם. זֶפֶת וְגָפְרִית כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נֶקֶב. שַׁעֲוָה כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי נֶקֶב קָטָן. דֶּבֶק כְּדֵי לִתֵּן בְּרֹאשׁ הַשַּׁפְשָׁף. רְבָב כְּדֵי לִמְשֹׁחַ תַּחַת רָקִיק כְּסֶלַע: \n",
+ "הַמּוֹצִיא אֲדָמָה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת חוֹתַם הָאִגֶּרֶת. טִיט כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כּוּר. זֶבֶל אוֹ חוֹל דַּק כְּדֵי לְזַבֵּל כְּרִישָׁה. חוֹל גַּס כְּדֵי לְעָרֵב עִם מְלֹא כַּף שֶׁל סַיָּדִין. חַרְסִית כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. שֵׂעַר כְּדֵי לְגַבֵּל טִיט לַעֲשׂוֹת פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. סִיד כְּדֵי לָסוּד אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁבַּבָּנוֹת. עָפָר וָאֵפֶר כְּדֵי לְכַסּוֹת דַּם צִפּוֹר קְטַנָּה. צְרוֹר אֶבֶן כְּדֵי לִזְרֹק בִּבְהֵמָה וְתַרְגִּישׁ. וְהוּא מִשְׁקַל עֲשָׂרָה זוּזִים. חֶרֶס כְּדֵי לְקַבֵּל בּוֹ רְבִיעִית: \n",
+ "הַמּוֹצִיא חֶבֶל כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֹזֶן לְקֻפָּה. גֶּמִי כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תְּלַאי לְנָפָה וְלִכְבָרָה. הוּצִין כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֹזֶן לִכְפִיפָה מִצְרִית. סִיב כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי מַשְׁפֵּךְ קָטָן שֶׁל יַיִן. מוֹכִין כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּדּוּר כֶּאֱגוֹז. עֶצֶם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תַּרְוָד. זְכוּכִית כְּדֵי לִגְרֹד בָּהּ רֹאשׁ הַכַּרְכָּר אוֹ עַד שֶׁיִּפְצַע שְׁתֵּי נִימִין כְּאַחַת: \n",
+ "הַמּוֹצִיא שְׁתֵּי נִימִין מִזְּנַב הַסּוּס וּמִזְּנַב הַפָּרָה חַיָּב. הוֹצִיא אַחַת מִן הַקָּשֶׁה שֶׁבַּחֲזִיר חַיָּב. נִצְרֵי דֶּקֶל וְהֵן חוּטֵי הָעֵץ שְׁתַּיִם. חוֹרֵי דֶּקֶל וְהֵן קְלִפֵּי הַחֲרָיוֹת אַחַת. מִצֶּמֶר גֶּפֶן וּמִצֶּמֶר כָּלָךְ וְצֶמֶר גְּמַלִּים וְאַרְנָבִים וְחַיָּה שֶׁבַּיָּם וּשְׁאָר כָּל הַנִּטְוִין כְּדֵי לִטְווֹת חוּט אֹרֶךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים. הַמּוֹצִיא מִן הַבֶּגֶד אוֹ מִן הַשַּׂק אוֹ מִן הָעוֹר כְּשִׁעוּרָן לְטֻמְאָה כָּךְ שִׁעוּרָן לְהוֹצָאָה. הַבֶּגֶד שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה. הַשַּׂק אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. הָעוֹר חֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה: \n",
+ "הַמּוֹצִיא עוֹר שֶׁלֹּא נִתְעַבֵּד כְּלָל אֶלָּא עֲדַיִן הוּא רַךְ שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לָצוּר מִשְׁקלֶת קְטַנָּה שֶׁמִּשְׁקָלָהּ שֶׁקֶל. הָיָה מָלוּחַ וַעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה בְּקֶמַח וְלֹא בְּעַפְּצָה שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵעַ. הָיָה עָשׂוּי בְּקֶמַח וַעֲדַיִן לֹא נִתְעַבֵּד בְּעַפְּצָה שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו אֶת הַגֵּט. נִגְמַר עִבּוּדוֹ שִׁעוּרוֹ חֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה: \n",
+ "הַמּוֹצִיא קְלָף מְעֻבָּד כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו פָּרָשַׁת שְׁמַע עַד וּבִשְׁעָרֶיךָ. דּוּכְסוּסְטוּס כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו מְזוּזָה. נְיָר כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁל קֶשֶׁר מוֹכְסִין שֶׁהֵן גְּדוֹלוֹת מֵאוֹתִיּוֹת שֶׁלָּנוּ. הַמּוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין חַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הֶרְאָהוּ לַמּוֹכֵס וְנִפְטַר בּוֹ שֶׁהֲרֵי רְאָיָה הִיא לְעוֹלָם. הַמּוֹצִיא שְׁטָר פָּרוּעַ וּנְיָר מָחוּק כְּדֵי לִכְרֹךְ עַל פִּי צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל פְּלַיָּיטוֹן. וְאִם יֵשׁ בַּלֹּבֶן שֶׁלּוֹ כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁל קֶשֶׁר מוֹכְסִין חַיָּב: \n",
+ "הַמּוֹצִיא בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חַיִּים חַיָּב. אֲבָל אָדָם חַי אֵינוֹ מַשּׂאוֹי. וְאִם הָיָה כָּפוּת אוֹ חוֹלֶה הַמּוֹצִיא אוֹתוֹ חַיָּב. וְהָאִשָּׁה מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ בִּזְמַן שֶׁנּוֹטֵל אַחַת וּמַנִּיחַ אַחַת: \n",
+ "הַמּוֹצִיא תִּינוֹק חַי וְכִיס תָּלוּי בְּצַוָּארוֹ חַיָּב מִשּׁוּם הַכִּיס שֶׁאֵין הַכִּיס טְפֵלָה לַתִּינוֹק. אֲבָל אִם הוֹצִיא אֶת הַגָּדוֹל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ בְּכֵלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדוֹ פָּטוּר שֶׁהַכּל טְפֵלָה לוֹ. הָיוּ כֵּלָיו מְקֻפָּלִין עַל כְּתֵפוֹ הַנּוֹשֵׂא אוֹתוֹ חַיָּב: \n",
+ "הַמּוֹצִיא חָגָב חַי כָּל שֶׁהוּא. וּמֵת כִּגְרוֹגֶרֶת. צִפֹּרֶת כְּרָמִים בֵּין חַיָּה בֵּין מֵתָה כָּל שֶׁהוּא מִפְּנֵי שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָהּ לִרְפוּאָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהּ. הַמֵּת וְהַנְּבֵלָה וְהַשֶּׁרֶץ כְּשִׁעוּר טֻמְאָתָן כָּךְ שִׁעוּר הוֹצָאָתָן. מֵת וּנְבֵלָה כְּזַיִת וְשֶׁרֶץ כַּעֲדָשָׁה: \n",
+ "הָיָה שָׁם כְּזַיִת מְצֻמְצָם וְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ כַּחֲצִי זַיִת חַיָּב שֶׁהֲרֵי הוֹעִיל בְּמַעֲשָׂיו שֶׁנִּתְמַעֵט הַשִּׁעוּר מִלְּטַמֵּא. אֲבָל אִם הוֹצִיא כַּחֲצִי זַיִת מִכְּזַיִת וּמֶחֱצָה פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַטֻּמְאוֹת: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הַהוֹצָאָה כַּשִּׁעוּר, כְּשֶׁהוֹצִיא סְּתָם. אֲבָל הַמּוֹצִיא לְזֶרַע אוֹ לִרְפוּאָה אוֹ לְהַרְאוֹת מִמֶּנּוּ דֻּגְמָא וּלְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה חַיָּב בְּכָל שֶׁהוּא: \n",
+ "הַמַּצְנִיעַ דָּבָר לִזְרִיעָה אוֹ לִרְפוּאָה אוֹ לְדֻגְמָא וְשָׁכַח לָמָּה הִצְנִיעוֹ וְהוֹצִיאוֹ סְתָם חַיָּב עָלָיו בְּכָל שֶׁהוּא שֶׁעַל דַּעַת מַחֲשָׁבָה רִאשׁוֹנָה הוֹצִיא. וּשְׁאָר הָאָדָם אֵין חַיָּבִין עָלָיו אֶלָּא כְּשִׁעוּרוֹ. זָרַק זֶה שֶׁהוֹצִיא כְּבָר לְתוֹךְ הָאוֹצָר אַף עַל פִּי שֶׁמְּקוֹמוֹ נִכָּר כְּבָר בָּטְלָה מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה. לְפִיכָךְ אִם חָזַר וְהִכְנִיסוֹ אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכְנִיס כַּשִּׁעוּר: \n",
+ "דָּבָר שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַצְנִיעוֹ וְאֵינוֹ רָאוּי לְהַצְנִיעַ כְּגוֹן דַּם הַנִּדָּה אִם הִצְנִיעוֹ אֶחָד וְהוֹצִיאוֹ חַיָּב. וּשְׁאָר הָאָדָם פְּטוּרִין עָלָיו. שֶׁאֵין חַיָּבִין אֶלָּא עַל הוֹצָאַת דָּבָר הַכָּשֵׁר לְהַצְנִיעַ וּמַצְנִיעִין כָּמוֹהוּ: \n",
+ "הַמּוֹצִיא חֲצִי שִׁעוּר פָּטוּר. וְכֵן כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה מִן הַמְּלָאכוֹת חֲצִי שִׁעוּר פָּטוּר. הוֹצִיא חֲצִי שִׁעוּר וְהִנִּיחוֹ וְחָזַר וְהוֹצִיא הַחֵצִי הָאַחֵר חַיָּב. וְאִם קָדַם וְהִגְבִּיהַּ הַחֵצִי הָרִאשׁוֹן קֹדֶם הַנָּחַת הַחֵצִי הַשֵּׁנִי נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁנִּשְׂרַף וּפָטוּר. הוֹצִיא חֲצִי שִׁעוּר וְהִנִּיחוֹ וְחָזַר וְהוֹצִיא חֵצִי אַחֵר וְהֶעֱבִירוֹ עַל הָרִאשׁוֹן בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה חַיָּב. שֶׁהַמַּעֲבִיר כְּמִי שֶׁהִנִּיחַ עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ. אֲבָל אִם זְרָקוֹ אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיָּנוּחַ שָׁם עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ: \n",
+ "הוֹצִיא חֲצִי שִׁעוּר וְחָזַר וְהוֹצִיא חֲצִי שִׁעוּר בְּהֵעָלֵם אַחַת לִרְשׁוּת אַחַת חַיָּב. לִשְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן רְשׁוּת שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ פָּטוּר. הָיְתָה בֵּינֵיהֶן כַּרְמְלִית הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת אַחַת וְחַיָּב חַטָּאת: \n",
+ "הַמּוֹצִיא פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר וְקֹדֶם שֶׁיַּנִּיחוֹ נִתְפַּח וְחָזַר כַּשִּׁעוּר. וְכֵן הַמּוֹצִיא כַּשִּׁעוּר וְקֹדֶם שֶׁיַּנִּיחַ צָמַק וְחָזַר פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר פָּטוּר: \n",
+ "הַמּוֹצִיא כִּגְרוֹגֶרֶת לַאֲכִילָה וְצָמְקָה קֹדֶם הַנָּחָה וְחָשַׁב עָלֶיהָ לִזְרִיעָה אוֹ לִרְפוּאָה שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ שִׁעוּר הֲרֵי זֶה חַיָּב כְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל עֵת הַנָּחָה. הוֹצִיא פָּחוֹת מִכִּגְרוֹגֶרֶת לִזְרִיעָה וְקֹדֶם הַנָּחָה חָזַר וְחָשַׁב עָלֶיהָ לַאֲכִילָה פָּטוּר. וְאִם תָּפְחָה קֹדֶם הַנָּחָה וְנַעֲשֵׂית כִּגְרוֹגֶרֶת קֹדֶם שֶׁיִּמָּלֵךְ עָלֶיהָ לַאֲכִילָה חַיָּב. שֶׁאֲפִלּוּ לֹא חִשֵּׁב הָיָה מִתְחַיֵּב עַל מַחְשֶׁבֶת הַהוֹצָאָה: \n",
+ "הוֹצִיא כִּגְרוֹגֶרֶת לַאֲכִילָה וְצָמְקָה וְחָזְרָה וְתָפְחָה קֹדֶם הַנָּחָה הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִדְחָה אוֹ לֹא נִדְחָה. זָרַק כְּזַיִת אֳכָלִין לְבַיִת טָמֵא וְהִשְׁלִים כְּזַיִת זֶה לָאֳכָלִים שֶׁהָיוּ שָׁם וְנַעֲשָׂה הַכּל כְּבֵיצָה הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִתְחַיֵּב עַל כְּזַיִת מִפְּנֵי שֶׁהִשְׁלִים הַשִּׁעוּר לְעִנְיַן טֻמְאָה אוֹ לֹא נִתְחַיֵּב: \n",
+ "הַמּוֹצִיא פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיאוֹ בִּכְלִי פָּטוּר. שֶׁהַכְּלִי טְפֵלָה לוֹ וְאֵין כַּוָּנָתוֹ לְהוֹצָאַת הַכְּלִי אֶלָּא לְהוֹצָאַת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ וַהֲרֵי אֵין בּוֹ כַּשִּׁעוּר. לְפִיכָךְ אִם הוֹצִיא אָדָם חַי שֶׁאֵינוֹ כָּפוּת בְּמִטָּה פָּטוּר אַף עַל הַמִּטָּה שֶׁהַמִּטָּה טְפֵלָה לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הַמּוֹצִיא קֻפַּת הָרוֹכְלִים אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִינִין הַרְבֵּה וַאֲפִלּוּ הוֹצִיאָן בְּתוֹךְ כַּפּוֹ אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. שֵׁם הוֹצָאָה אַחַת הִיא: \n"
+ ],
+ [
+ "כָּל כְּלֵי הַמִּלְחָמָה אין יוֹצְאִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת. וְאִם יָצָא אִם הָיוּ כֵּלִים שֶׁהֵן דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ כְּגוֹן שִׁרְיוֹן וְכוֹבַע וּמַגָּפַיִם שֶׁעַל הָרַגְלַיִם הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאִם יָצָא בְּכֵלִים שֶׁאֵינָן דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ כְּגוֹן רֹמַח וְסַיִף וְקֶשֶׁת וְאַלָּה וּתְרִיס הֲרֵי זֶה חַיָּב: \n",
+ "אֵין יוֹצְאִין בְּסַנְדָּל מְסֻמָּר שֶׁסְּמָרוֹ לְחַזְּקוֹ. וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב גָּזְרוּ עָלָיו שֶׁלֹּא יֵצֵא בּוֹ. וּמֻתָּר לָצֵאת בְּאַבְנֵט שֶׁיֵּשׁ עָלָיו חֲתִיכוֹת קְבוּעוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב כְּמוֹ שֶׁהַמְּלָכִים עוֹשִׂין. מִפְּנֵי שֶׁהוּא תַּכְשִׁיט וְכָל שֶׁהוּא תַּכְשִׁיט מֻתָּר. וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא רָפוּי שֶׁמָּא יִפּל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיָבוֹא לַהֲבִיאוֹ: \n",
+ "טַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם מִתַּכְשִׁיטֵי הָאִישׁ הִיא וְאֵינָהּ מִתַּכְשִׁיטֵי הָאִשָּׁה. וְשֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם מִתַּכְשִׁיטֵי אִשָּׁה וְאֵינָהּ מִתַּכְשִׁיטֵי הָאִישׁ. לְפִיכָךְ אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת בְּטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם. וְאִישׁ שֶׁיָּצָא בְּטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם חַיָּבִין. וּמִפְּנֵי מָה הֵן חַיָּבִין וַהֲרֵי הוֹצִיאוּ אוֹתָן שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָאִישׁ לְהוֹצִיא בְּאֶצְבָּעוֹ אֶלָּא טַבַּעַת הָרְאוּיָה לוֹ וְכֵן הָאִשָּׁה אֵין דַּרְכָּהּ לְהוֹצִיא בְּאֶצְבָּעָהּ אֶלָּא טַבַּעַת הָרְאוּיָה לָהּ. מִפְּנֵי שֶׁפְּעָמִים נוֹתֵן הָאִישׁ טַבַּעְתּוֹ לְאִשְׁתּוֹ לְהַצְנִיעָהּ בַּבַּיִת וּמַנַּחַת אוֹתָהּ בְּאֶצְבָּעָהּ בְּעֵת הוֹלָכָה. וְכֵן הָאִשָּׁה נוֹתֶנֶת טַבַּעְתָּהּ לְבַעְלָהּ לְתַקְּנָהּ אֵצֶל הָאֻמָּן וּמַנִּיחַ אוֹתָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ בְּעֵת הוֹלָכָה עַד חֲנוּת הָאֻמָּן וְנִמְצְאוּ שֶׁהוֹצִיאוּ אוֹתָן כְּדֶרֶךְ שֶׁדַּרְכָּן לְהוֹצִיאָן וּלְפִיכָךְ חַיָּבִין: \n",
+ "לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה בְּטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתַּכְשִׁיטֶיהָ גְּזֵרָה שֶׁמָּא תּוֹצִיאָהּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְהַרְאוֹת לְחַבְרוֹתֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַנָּשִׁים עוֹשׂוֹת תָּמִיד. וְאִם יָצָאת בָּהּ פְּטוּרָה. אֲבָל הָאִישׁ מֻתָּר לָצֵאת בְּטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם מִפְּנֵי שֶׁהוּא תַּכְשִׁיט וְאֵין דַּרְכּוֹ לְהֵרָאוֹת. וְנָהֲגוּ כָּל הָעָם שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בְּטַבַּעַת כְּלָל: \n",
+ "אִשָּׁה שֶׁיָּצְאָה בְּמַחַט נְקוּבָה חַיֶּבֶת וְהָאִישׁ פָּטוּר. וְאִישׁ שֶׁיָּצָא בְּמַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה חַיָּב וְהָאִשָּׁה פְּטוּרָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִתַּכְשִׁיטֶיהָ וְאֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא גְּזֵרָה שֶׁמָּא תַּרְאֶה לְחַבְרוֹתֶיהָ. זֶה הַכְּלָל כָּל הַיּוֹצֵא בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתַּכְשִׁיטָיו וְאֵינוֹ דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ וְהוֹצִיאוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹצִיאִין אוֹתוֹ דָּבָר חַיָּב. וְכָל הַיּוֹצֵא בְּדָבָר שֶׁהוּא מִתַּכְשִׁיטָיו וְהָיָה רָפוּי וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּפּל בִּמְהֵרָה וְיָבֹא לַהֲבִיאוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְכֵן אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת בְּתַכְשִׁיטִין שֶׁדַּרְכָּן לִשְׁלֹף אוֹתָן וּלְהַרְאוֹתָן הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין. וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא תַּכְשִׁיט וְאֵינוֹ נוֹפֵל וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהַרְאוֹתוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לָצֵאת בּוֹ. לְפִיכָךְ אֶצְעָדָה שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתָהּ בַּזְּרוֹעַ אוֹ בַּשּׁוֹק יוֹצְאִין בָּהּ בְּשַׁבָּת וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה דְּבוּקָה לַבָּשָׂר וְלֹא תִּשָּׁמֵט. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה בְּחוּטֵי צֶמֶר אוֹ בְּחוּטֵי פִּשְׁתָּן אוֹ בִּרְצוּעוֹת הַקְּשׁוּרוֹת לָהּ עַל רֹאשָׁהּ שֶׁמָּא תַּחְלֹץ אוֹתָהּ בִּשְׁעַת טְבִילָה וְתַעֲבִירָהּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְלֹא בְּצִיץ שֶׁמַּנַּחַת בֵּין עֵינֶיהָ וְלֹא בִּלְחָיַיִם שֶׁל זָהָב שֶׁיּוֹרְדִין מִן הַצִּיץ עַל לְחָיֶיהָ בִּזְמַן שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין זֶה בָּזֶה. וְלֹא בַּעֲטָרָה שֶׁל זָהָב שֶׁמֻּנַּחַת בְּרֹאשָׁהּ וְלֹא בִּכְבָלִים שֶׁיּוֹצְאִין בָּהֶן הַבָּנוֹת בְּרַגְלֵיהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְסְעוּ פְּסִיעָה גַּסָּה שֶׁלֹּא יַפְסִידוּ בְּתוּלֵיהֶן. כָּל אֵלּוּ אֲסוּרִין לָצֵאת בָּהֶן בְּשַׁבָּת שֶׁמָּא יִפְּלוּ וּתְבִיאֵן בְּיָדָהּ: \n",
+ "לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה בְּקַטְלָא שֶׁבְּצַוָּארָה וְלֹא בְּנִזְמֵי הָאַף וְלֹא בִּצְלוֹחִית שֶׁל פְּלַיָּיטוֹן הַקְּבוּעָה עַל זְרוֹעָהּ. וְלֹא בַּכִּיס הַקָּטָן הֶעָגל שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ שֶׁמֶן הַטּוֹב וְהוּא הַנִּקְרָא כּוֹבֶלֶת. וְלֹא בְּפֵאָה שֶׁל שֵׂעָר שֶׁמַּנַּחַת עַל רֹאשָׁהּ כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה בַּעֲלַת שֵׂעָר הַרְבֵּה. וְלֹא בְּכָבוּל שֶׁל צֶמֶר שֶׁמַּקֶּפֶת אוֹתוֹ סָבִיב לְפָנֶיהָ. וְלֹא בְּשֵׁן שֶׁמַּנַּחַת בְּפִיהָ בִּמְקוֹם שֵׁן שֶׁנָּפַל. וְלֹא בְּשֵׁן שֶׁל זָהָב שֶׁמַּנַּחַת עַל שֵׁן שָׁחֹר אוֹ אָדֹם שֶׁיֵּשׁ בְּשִּׁנֶּיהָ. אֲבָל שֵׁן שֶׁל כֶּסֶף מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ נִכָּר. כָּל אֵלּוּ אֲסוּרִין לָצֵאת בָּהֶן שֶׁמָּא יִפְּלוּ וּתְבִיאֵם בְּיָדָהּ אוֹ תַּחְלֹץ וְתַרְאֶה לְחַבְרוֹתֶיהָ: \n",
+ "כָּל שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים לָצֵאת בּוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אָסוּר לוֹ לָצֵאת בּוֹ אֲפִלּוּ בְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת. חוּץ מִכָּבוּל וּפֵאָה שֶׁל שֵׂעָר שֶׁמֻּתָּר לָצֵאת בָּהֶן לְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְגַּנֶּה עַל בַּעְלָהּ. וְהַיּוֹצֵאת בִּצְלוֹחִית שֶׁל פְּלַיָּיטוֹן שֶׁאֵין בָּהּ בּשֶֹׁם כְּלָל חַיֶּבֶת: \n",
+ "יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּחוּטֵי שֵׂעָר הַקְּשׁוּרִים לָהּ עַל רֹאשָׁהּ מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם בָּאִין בָּהֶן וְאֵינָן חוֹצְצִין וְאֵינָהּ חוֹלַצְתָּן אִם אֵרְעָה לָהּ טְבִילָה עַד שֶׁנִּגְזֹר שֶׁמָּא תְּבִיאֵם לִרְשׁוּת הָרַבִּים. בֵּין שֶׁהָיוּ הַחוּטִין שֶׁלָּהּ בֵּין שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ בֵּין שֶׁל בְּהֵמָה. וְלֹא תֵּצֵא הַזְּקֵנָה בְּשֶׁל יַלְדָּה שֶׁשֶּׁבַח הֵן לָהּ וְשֶׁמָּא תַּחְלֹץ וְתַרְאֵם לְחַבְרוֹתֶיהָ. אֲבָל יַלְדָּה יוֹצֵאת בְּחוּטֵי זְקֵנָה. וְכָל שֶׁהוּא אָרוּג יוֹצֵאת בּוֹ עַל רֹאשָׁהּ: \n",
+ "יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּחוּטִין שֶׁבְּצַוָּארָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ חוֹנֶקֶת עַצְמָהּ בָּהֶן וְאֵינָן חוֹצְצִין. וְאִם הָיוּ צְבוּעִין אֲסוּרִים שֶׁמָּא תַּרְאֶה אוֹתָן לְחַבְרוֹתֶיהָ. וְיוֹצְאָה אִשָּׁה בְּכָלִיל שֶׁל זָהָב בְּרֹאשָׁהּ שֶׁאֵין יוֹצְאָה בּוֹ אֶלָּא אִשָּׁה חֲשׁוּבָה שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לַחֲלֹץ וּלְהַרְאוֹת. וְיוֹצְאָה בְּצִיץ וּבִלְחָיַיִם שֶׁל זָהָב בִּזְמַן שֶׁהֵן תְּפוּרִין בִּשְׂבָכָה שֶׁעַל רֹאשָׁהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפּלוּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶם: \n",
+ "יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּמוֹךְ שֶׁבְּאָזְנָהּ וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה קָשׁוּר בְּאָזְנָהּ. וּבְמוֹךְ שֶׁבְּסַנְדָּלָהּ וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה קָשׁוּר בְּסַנְדָּלָהּ. וּבְמוֹךְ שֶׁהִתְקִינָה לְנִדָּתָהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר וַאֲפִלּוּ עָשְׂתָה לוֹ בֵּית יָד שֶׁאִם נָפַל אֵינָהּ מְבִיאָה אוֹתוֹ מִפְּנֵי מְאִיסוּתוֹ: \n",
+ "וְיוֹצְאָה בְּפִלְפֵּל וּבְגַרְגִּיר מֶלַח וּבְכָל דָּבָר שֶׁתִּתֵּן לְתוֹךְ פִּיהָ מִפְּנֵי רֵיחַ הַפֶּה. וְלֹא תִּתֵּן לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת. יוֹצְאוֹת הַנָּשִׁים בְּקֵיסָמִין שֶׁבְּאָזְנֵיהֶן וּבִרְעָלוֹת שֶׁבְּצַוָּארָן אוֹ שֶׁבִּכְסוּתָן וּבָרְדִיד הַפָּרוּף וּפוֹרֶפֶת בַּתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת עַל הָאֶבֶן וְעַל הָאֱגוֹז וְיוֹצְאָה. וְלֹא תַּעֲרִים וְתִפְרֹף עַל הָאֱגוֹז כְּדֵי לְהוֹצִיאוֹ לִבְנָהּ הַקָּטָן. וְכֵן לֹא תִּפְרֹף עַל הַמַּטְבֵּעַ לְכַתְּחִלָּה מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ. וְאִם פָּרְפָה יוֹצְאָה בּוֹ: \n",
+ "יוֹצֵא אָדָם בְּקֵיסָם שֶׁבְּשִׁנָּיו וְשֶׁבְּסַנְדָּלוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאִם נָפַל לֹא יַחֲזִיר. וּבְמוֹךְ וּבִסְפוֹג שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִכְרֹךְ עֲלֵיהֶן חוּט אוֹ מְשִׁיחָה שֶׁהֲרֵי הַחוּט וְהַמְּשִׁיחָה חֲשׁוּבִין אֶצְלוֹ וְאֵינָם מוֹעִילִין לַמַּכָּה. וְיוֹצֵא בִּקְלִפַּת הַשּׁוּם וּבִקְלִפַּת הַבָּצָל שֶׁעַל הַמַּכָּה וּבְאֶגֶד שֶׁעַל גַּבֵּי מַכָּה וְקוֹשְׁרוֹ וּמַתִּירוֹ בְּשַׁבָּת. וּבְאִסְפְּלָנִית וּמְלוּגְמָא וּרְטִיָּה שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה וּבְסֶלַע שֶׁעַל הִצִּינִית וּבְבֵיצַת הַחַרְגּוֹל וּבְשֵׁן הַשּׁוּעָל וּבְמַסְמֵר הַצָּלוּב. וּבְכָל דָּבָר שֶׁתּוֹלִין אוֹתוֹ מִשּׁוּם רְפוּאָה וְהוּא שֶׁיֹּאמְרוּ הָרוֹפְאִים שֶׁהוּא מוֹעִיל: \n",
+ "יוֹצֵאת הָאִשָּׁה בְּאֶבֶן תְּקוּמָה וּבְמִשְׁקַל אֶבֶן תְּקוּמָה שֶׁנִּתְכַּוֵּן וּשְׁקָלוֹ לִרְפוּאָה. וְלֹא אִשָּׁה עֻבָּרָה בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִלּוּ שְׁאָר הַנָּשִׁים שֶׁמָּא תִּתְעַבֵּר וְתַפִּיל. וְיוֹצְאִין בְּקָמֵעַ מֻמְחֶה. וְאֵי זֶה הוּא קָמֵעַ מֻמְחֶה זֶה שֶׁרִפֵּא לִשְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם אוֹ שֶׁעֲשָׂהוּ אָדָם שֶׁרִפֵּא שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם בִּקְמֵעִין אֲחֵרִים. וְאִם יָצָא בְּקָמֵעַ שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאוֹ דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ. וְכֵן הַיּוֹצֵא בִּתְפִלִּין פָּטוּר: \n",
+ "מִי שֶׁיֵּשׁ בְּרַגְלוֹ מַכָּה יוֹצֵא בְּסַנְדָּל יְחִידִי בְּרַגְלוֹ הַבְּרִיאָה. וְאִם אֵין בְּרַגְלוֹ מַכָּה לֹא יֵצֵא בְּסַנְדָּל יָחִיד. וְלֹא יֵצֵא קָטָן בְּמִנְעָל גָּדוֹל אֲבָל יוֹצֵא הוּא בְּחָלוּק גָּדוֹל. וְלֹא תֵּצֵא אִשָּׁה בְּמִנְעָל רָפוּי וְלֹא בְּמִנְעָל חָדָשׁ שֶׁלֹּא יָצְאָה בּוֹ שָׁעָה אַחַת מִבְּעוֹד יוֹם. וְאֵין הַקִּטֵּעַ יוֹצֵא בְּקַב שֶׁלּוֹ. אַנְקַּטְמִין שֶׁל עֵץ אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן מִדַּרְכֵי הַמַּלְבּוּשׁ. וְאִם יָצְאוּ פְּטוּרִין: \n",
+ "יוֹצְאִין בִּפְקָרִיוֹן וּבְצִיפָה שֶׁבְּרָאשֵׁי בַּעֲלֵי חֲטָטִין. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁצְּבָעָן בְּשֶׁמֶן וּכְרָכָן אוֹ שֶׁיָּצָא בָּהֶן שָׁעָה אַחַת מִבְּעוֹד יוֹם. אֲבָל אִם לֹא עָשָׂה בָּהֶן מַעֲשֶׂה וְלֹא יָצָא בָּהֶן קֹדֶם הַשַּׁבָּת אָסוּר לָצֵאת בָּהֶן: \n",
+ "יוֹצְאִין בְּשַׂק עָבֶה וּבִירִיעָה וּבְסָגוֹס עָבֶה וּבַחֲמִילָה מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. אֲבָל לֹא בְּתֵבָה וְלֹא בְּקֻפָּה וְלֹא בְּמַחְצֶלֶת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. הַכַּר וְהַכֶּסֶת אִם הָיוּ רַכִּין וְדַקִּין כְּמוֹ הַבְּגָדִים מֻתָּר לְהוֹצִיאָן מֻנָּחִין עַל רֹאשׁוֹ בְּשַׁבָּת דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ. וְאִם הָיוּ קָשִׁין הֲרֵי הֵן כְּמַשּׂאוֹי וַאֲסוּרִין: \n",
+ "יוֹצְאִין בְּזוֹגִין הָאֲרוּגִין בַּבְּגָדִים. וְיוֹצֵא הָעֶבֶד בְּחוֹתָם שֶׁל טִיט שֶׁבְּצַוָּארוֹ אֲבָל לֹא בְּחוֹתָם שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁמָּא יִפּל וִיבִיאֶנּוּ. הַמִּתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ וְקִפְּלָהּ מִכָּאן וּמִכָּאן בְּיָדוֹ אוֹ עַל כְּתֵפוֹ אִם נִתְכַּוֵּן לְקַבֵּץ כְּנָפָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקָּרְעוּ אוֹ שֶׁלֹּא יִתְלַכְלְכוּ אָסוּר. וְאִם קִבְּצָן לְהִתְנָאוֹת בָּהֶן כְּמִנְהַג אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם בְּמַלְבּוּשָׁן מֻתָּר: \n",
+ "הַיּוֹצֵא בְּטַלִּית מְקֻפֶּלֶת וּמֻנַּחַת עַל כְּתֵפוֹ חַיָּב. אֲבָל יוֹצֵא הוּא בְּסוּדָר שֶׁעַל כְּתֵפוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נִימָה קְשׁוּרָה לוֹ בְּאֶצְבָּעוֹ. וְכָל סוּדָר שֶׁאֵינוֹ חוֹפֶה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ אָסוּר לָצֵאת בּוֹ. הָיְתָה סַכְנִית קְצָרָה שֶׁאֵינָהּ רְחָבָה קוֹשֵׁר שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ לְמַטָּה מִכְּתֵפַיִם וְנִמְצֵאת כְּמוֹ אַבְנֵט וּמֻתָּר לָצֵאת בָּהּ: \n",
+ "מֻתָּר לְהִתְעַטֵּף בְּטַלִּית שֶׁיֵּשׁ בְּשִׂפְתוֹתֶיהָ מֶלֶל אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חוּטִין אֲרֻכִּין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן נוֹי הַטַּלִּית מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּטֵלִים לְגַבֵּי הַטַּלִּית וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן בֵּין הָיוּ בֵּין לֹא הָיוּ. לְפִיכָךְ הַיּוֹצֵא בְּטַלִּית שֶׁאֵינָהּ מְצֻיֶּצֶת כְּהִלְכָתָהּ חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁאוֹתָן הַחוּטִין חֲשׁוּבִין הֵן אֶצְלוֹ וְדַעְתּוֹ עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיַּשְׁלִים חֶסְרוֹנָן וְיֵעָשׂוּ צִיצִית. אֲבָל טַלִּית הַמְצֻיֶּצֶת כְּהִלְכָתָהּ מֻתָּר לָצֵאת בָּהּ בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. שֶׁאֵין הַצִּיצִית הַגְּמוּרָה מַשּׂאוֹי אֶלָּא הֲרֵי הִיא מִנּוֹי הַבֶּגֶד וּמִתַּכְסִיסָיו כְּמוֹ הָאִמְרָא וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. וְאִלּוּ הָיוּ חוּטֵי הַצִּיצִית שֶׁהִיא מְצֻיֶּצֶת כְּהִלְכָתָהּ מַשּׂאוֹי הָיָה חַיָּב הַיּוֹצֵא בָּהּ אֲפִלּוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁאֵין מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת דּוֹחָה שַׁבָּת: \n",
+ "לֹא יֵצֵא הַחַיָּט בְּשַׁבָּת בְּמַחַט הַתְּחוּבָה לוֹ בְּבִגְדוֹ. וְלֹא נַגָּר בְּקֵיסָם שֶׁבְּאָזְנוֹ. וְלֹא גַּרְדִּי בָּאִירָא שֶׁבְּאָזְנוֹ. וְלֹא סוֹרֵק בִּמְשִׁיחָה שֶׁבְּאָזְנוֹ. וְלֹא שֻׁלְחָנִי בְּדִינָר שֶׁבְּצַוָּארוֹ. וְלֹא צַבָּע בְּדֻגְמָא שֶׁבְּאָזְנוֹ. וְאִם יָצָא פָּטוּר אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא דֶּרֶךְ אֻמָּנוּתוֹ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין: \n",
+ "הַזָּב שֶׁיָּצָא בְּכִיס שֶׁלּוֹ חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ כִּיס זֶה לְהוֹצִיאוֹ אֶלָּא כַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְגוּף הַהוֹצָאָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְלַכְלְכוּ בְּגָדָיו שֶׁהַמְּלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּב עָלֶיהָ: \n",
+ "הַמּוֹצֵא תְּפִלִּין בְּשַׁבָּת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. לוֹבְשָׁן כְּדַרְכָּן, מֵנִיחַ שֶׁל יָד בְּיָדוֹ שֶׁל רֹאשׁ בְּרֹאשׁוֹ וְנִכְנָס וְחוֹלְצָן בְּבַיִת וְחוֹזֵר וְיוֹצֵא וְלוֹבֵשׁ זוּג שֵׁנִי וְחוֹלְצָן עַד שֶׁיַּכְנִיס אֶת כֻּלָּן. וְאִם הָיוּ הַרְבֵּה וְלֹא נִשְׁאַר מִן הַיּוֹם כְּדֵי לְהַכְנִיסָן דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ הֲרֵי זֶה מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם וּמַכְנִיסָן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְאִם הָיָה בִּימֵי הַגְּזֵרָה שֶׁמִּתְיָרֵא לֵישֵׁב וּלְשָׁמְרָן עַד הָעֶרֶב מִפְּנֵי הַכּוּתִים מְכַסָּן בִּמְקוֹמָן וּמַנִּיחָן וְהוֹלֵךְ: \n",
+ "הָיָה מִתְיָרֵא לְהַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי הַלִּסְטִים נוֹטֵל אֶת כֻּלָּן כְּאַחַת וּמוֹלִיכָן פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ נוֹתְנָן לַחֲבֵרוֹ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיוּ בָּהֶן רְצוּעוֹתֵיהֶן וְהֵן מְקֻשָּׁרִין קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁוַּדַּאי תְּפִלִּין הֵן אֲבָל אִם לֹא הָיוּ רְצוּעוֹתֵיהֶן מְקֻשָּׁרוֹת אֵינוֹ נִזְקָק לָהֶן: \n",
+ "הַמּוֹצֵא סֵפֶר תּוֹרָה יוֹשֵׁב וּמְשַׁמְּרוֹ וּמַחְשִׁיךְ עָלָיו. וּבַסַּכָּנָה מַנִּיחוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. וְאִם הָיוּ גְּשָׁמִים יוֹרְדִין מִתְעַטֵּף בְּעוֹר וְחוֹזֵר וּמְכַסֶּה אוֹתוֹ וְנִכְנָס בּוֹ: \n",
+ "לֹא יֵצֵא הַחַיָּט בְּמַחֲטוֹ בְּיָדוֹ וְלֹא הַלַּבְלָר בְּקֻלְמוֹסוֹ עֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיוֹצִיא. וְחַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בְּבִגְדוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה שֶׁמָּא יִהְיֶה שָׁם דָּבָר שָׁכוּחַ וְיֵצֵא בּוֹ בְּשַׁבָּת. מֻתָּר לָצֵאת בִּתְפִלִּין עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה הוֹאִיל וְחַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִלָּיו בְּכָל עֵת אֵינוֹ שׁוֹכְחָן. שָׁכַח וְיָצָא בָּהֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְנִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ מְכַסֶּה אֶת רֹאשׁוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ אוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ: \n"
+ ],
+ [
+ "אָסוּר לְהוֹצִיא מַשָּׂא עַל הַבְּהֵמָה בְּשַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג יב) \"לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ\" וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ. אֶחָד שׁוֹר וַחֲמוֹר וְאֶחָד כָּל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף. וְאִם הוֹצִיא עַל הַבְּהֵמָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתָתָהּ אֵינוֹ לוֹקֶה לְפִי שֶׁאִסּוּרוֹ בָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה. לְפִיכָךְ הַמְחַמֵּר אַחַר בְּהֶמְתּוֹ בְּשַׁבָּת וְהָיָה עָלֶיהָ מַשּׂאוֹי פָּטוּר: ",
+ "וַהֲלֹא לָאו מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ י) \"לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וּבְהֶמְתֶּךָ\", שֶׁלֹּא יַחֲרשׁ בָּהּ וְכַיּוֹצֵא בַּחֲרִישָׁה. וְנִמְצָא לָאו שֶׁנִּתָּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין וְאֵין לוֹקִין עָלָיו: ",
+ "אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהַשְׁאִיל אוֹ לְהַשְׂכִּיר בְּהֵמָה גַּסָּה לְנָכְרִי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בָּהּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת וַהֲרֵי הוּא מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ. אָסְרוּ חֲכָמִים לִמְכֹּר בְּהֵמָה גַּסָּה לְנָכְרִי שֶׁמָּא יַשְׁאִיל אוֹ יַשְׂכִּיר. וְאִם מָכַר קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַד עֲשָׂרָה בְּדָמֶיהָ וּמַחֲזִירָהּ. וַאֲפִלּוּ שְׁבוּרָה אֵין מוֹכְרִין. וּמֻתָּר לוֹ לִמְכֹּר לָהֶם עַל יְדֵי סַרְסוּר שֶׁהַסַּרְסוּר אֵינוֹ מַשְׂכִּיר וְאֵינוֹ מַשְׁאִיל: ",
+ "וּמֻתָּר לִמְכֹּר לָהֶם סוּס שֶׁאֵין הַסּוּס עוֹמֵד אֶלָּא לִרְכִיבַת אָדָם לֹא לְמַשּׂאוֹי וְהַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ. וּכְדֶרֶךְ שֶׁאָסְרוּ לִמְכֹּר לְנָכְרִי כָּךְ אָסְרוּ לִמְכֹּר לְיִשְׂרָאֵל הֶחָשׁוּד לִמְכֹּר לְנָכְרִי. וּמֻתָּר לִמְכֹּר לָהֶם פָּרָה לִשְׁחִיטָה וְשׁוֹחֵט אוֹתָהּ בְּפָנָיו. וְלֹא יִמְכֹּר סְתָם אֲפִלּוּ שׁוֹר שֶׁל פְּטָם שֶׁמָּא יַשְׁהֵא אוֹתוֹ וְיַעֲבֹד בּוֹ: ",
+ "מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכֹּר לָהֶן בְּהֵמָה דַּקָּה מוֹכְרִין. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכֹּר אֵין מוֹכְרִין. וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם חַיָּה גַּסָּה כְּמוֹ שֶׁאֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַּסָּה אֶלָּא עַל יְדֵי סַרְסוּר: ",
+ "מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ וְלֹא הָיָה עִמּוֹ נָכְרִי שֶׁיִּתֵּן לוֹ כִּיסוֹ וְהָיְתָה עִמּוֹ בְּהֵמָה. מַנִּיחַ כִּיסוֹ עָלֶיהָ כְּשֶׁהִיא מְהַלֶּכֶת וּכְשֶׁתִּרְצֶה לַעֲמֹד נוֹטְלוֹ מֵעָלֶיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּעֲמֹד וְהוּא עָלֶיהָ וּכְדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה שָׁם לֹא עֲקִירָה וְלֹא הַנָּחָה. וְאָסוּר לוֹ לְהַנְהִיגָהּ וַאֲפִלּוּ בְּקוֹל כָּל זְמַן שֶׁהַכִּיס עָלֶיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְחַמֵּר בְּשַׁבָּת. וּגְזֵרַת חֲכָמִים הִיא שֶׁלֹּא יַנִּיחַ כִּיסוֹ עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה אֶלָּא אִם אֵין עִמּוֹ נָכְרִי: ",
+ "הָיָה עִמּוֹ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן מַנִּיחַ כִּיסוֹ עַל הַחֲמוֹר וְאֵינוֹ נוֹתְנוֹ לְאֶחָד מֵהֶן מִפְּנֵי שֶׁהֵן אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל. הָיָה עִמּוֹ חֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה וְאֵין עִמּוֹ בְּהֵמָה נוֹתְנוֹ לְשׁוֹטֶה. שׁוֹטֶה וְקָטָן נוֹתְנוֹ לְשׁוֹטֶה. חֵרֵשׁ וְקָטָן נוֹתְנוֹ לְאֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה. לֹא הָיְתָה עִמּוֹ בְּהֵמָה וְלֹא נָכְרִי וְלֹא אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ מְהַלֵּךְ בּוֹ פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. וַאֲפִלּוּ מְצִיאָה שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ מְהַלֵּךְ בָּהּ פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. אֲבָל קֹדֶם שֶׁתָּבוֹא לְיָדוֹ אִם יָכוֹל לְהַחְשִׁיךְ עָלֶיהָ מַחְשִׁיךְ וְאִם לָאו מוֹלִיכָהּ פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת: ",
+ "מֻתָּר לִמְשֹׁךְ אֶת הַבְּהֵמָה בְּמֶתֶג וָרֶסֶן שֶׁלָּהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה רְאוּיָה לְאוֹתוֹ הָרֶסֶן. כְּגוֹן שִׁיר לְסוּס וְאַפְסָר לְגָמָל וַחֲטָם לְנָאקָה וְסוּגַר לְכֶלֶב. אֲבָל אִם הוֹצִיא בְּהֵמָה בְּמֶתֶג שֶׁאֵין מִשְׁתַּמֶּרֶת בּוֹ כְּגוֹן שֶׁקָּשַׁר חֶבֶל בְּפִי הַסּוּס אוֹ בְּמֶתֶג שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לוֹ אֶלָּא מִשְׁתַּמֶּרֶת בְּפָחוֹת מִמֶּנּוּ. כְּגוֹן שֶׁהוֹצִיא חֲמוֹר בְּשִׁיר שֶׁל סוּס אוֹ חָתוּל בְּסוּגַר הֲרֵי זֶה מַשּׂאוֹי. שֶׁכָּל שְׁמִירָה מְעֻלָּה אוֹ שְׁמִירָה פְּחוּתָה מַשּׂאוֹי הוּא לָהּ: ",
+ "לֹא יִקְשֹׁר גְּמַלִּים זֶה בָּזֶה וְיִמְשֹׁךְ אֲפִלּוּ הָיוּ קְשׁוּרִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֵינָן נִמְשָׁכִין בְּשַׁבָּת. אֲבָל מַכְנִיס הוּא חֲבָלִים לְתוֹךְ יָדוֹ וְהוּא שֶׁלֹּא יֵצֵא חֶבֶל מִתּוֹךְ יָדוֹ טֶפַח. וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַחֶבֶל שֶׁמִּפִּי הַבְּהֵמָה עַד יָדוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח אוֹ יוֹתֵר. וּמִפְּנֵי מָה לֹא יִמְשֹׁךְ הַגְּמַלִּים הַקְּשׁוּרִים זֶה בָּזֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּמִי שֶׁמּוֹלִיכָן לְשׁוּק שֶׁמּוֹכְרִין בּוֹ הַבְּהֵמוֹת אוֹ שֶׁמְּשַׂחֲקִין בָּהֶן שָׁם. וּמִפְּנֵי זֶה לֹא תֵּצֵא בְּהֵמָה בְּזוֹג שֶׁבְּצַוָּארָהּ וַאֲפִלּוּ הָיָה פָּקוּק שֶׁאֵין לוֹ קוֹל: ",
+ "לֹא תֵּצֵא בְּהֵמָה בְּזוּג שֶׁבִּכְסוּתָהּ וְלֹא בְּחוֹתָם שֶׁבְּצַוָּארָהּ וְלֹא בְּחוֹתָם שֶׁבִּכְסוּתָהּ וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלָהּ וְלֹא בְּסֻלָּם שֶׁבְּצַוָּארָהּ. וְאֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בְּמַרְדַּעַת אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה קְשׁוּרָה לוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת. וְלֹא יֵצֵא גָּמָל בַּמְּטוּטֶלֶת הַתְּלוּיָה לוֹ בְּדַבַּשְׁתּוֹ אוֹ בִּזְנָבוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה קְשׁוּרָה בִּזְנָבוֹ וְחוֹטַרְתּוֹ. וְלֹא יֵצֵא הַגָּמָל עֲקוּד יָד וְלֹא עֲקוּד רֶגֶל וְכֵן שְׁאָר כָּל הַבְּהֵמוֹת: ",
+ "אֵין הַתַּרְנְגוֹלִים יוֹצְאִין בְּחוּטִין וְלֹא בָּרְצוּעוֹת שֶׁבְּרַגְלֵיהֶם. וְאֵין הַכְּבָשִׂין יוֹצְאִין בָּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת אַלְיָה שֶׁלָּהֶן. וְאֵין הַכְּבָשׂוֹת יוֹצְאוֹת בָּעֵצִים שֶׁמַּנִּיחִים לָהֶן בְּחָטְמָן כְּדֵי שֶׁיִּתְעַטְּשׁוּ וְיִפְּלוּ הַתּוֹלָעִין שֶׁבְּמֹחָן. וְאֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בְּעל קָטָן שֶׁמַּנִּיחִין לוֹ עַל צַוָּארוֹ כְּדֵי שֶׁיִּכָּנַע וְיִהְיֶה נוֹחַ לַחֲרִישָׁה. וְלֹא תֵּצֵא בְּהֵמָה בִּשְׂבָכָה שֶׁמַּנִּיחִין לָהּ בְּפִיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשֹּׁךְ אוֹ שֶׁלֹּא תֹּאכַל. לֹא תֵּצֵא הַפָּרָה בְּעוֹר הַקּוּפָּר שֶׁמַּנִּיחִין לָהּ עַל דַּדֶּיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִינַק מִמֶּנָּה הַשֶּׁרֶץ כְּשֶׁהִיא יְשֵׁנָה. וְלֹא תֵּצֵא בָּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ בֵּין לְנוֹי בֵּין לְשַׁמֵּר. עֵז שֶׁחָקַק לָהּ בְּקַרְנֶיהָ יוֹצְאָה בְּאַפְסָר הַקָּשׁוּר בְּחֶקֶק בְּשַׁבָּת. וְאִם תְּחָבוֹ בִּזְקָנָהּ אָסוּר שֶׁמָּא תְּנַתְּחֶנּוּ וִיבִיאֶנּוּ בְּיָדוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "הַזְּכָרִים יוֹצְאִים בָּעוֹר הַקָּשׁוּר לָהֶן עַל זַכְרוּתָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עַל הַנְּקֵבוֹת. וּבָעוֹר הַקָּשׁוּר לָהֶם עַל לִבֵּיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְּלוּ עֲלֵיהֶם זְאֵבִים. וּבְמַטְלָנִיּוֹת הַמְרֻקָּמוֹת שֶׁמְּיַפִּין אוֹתָן בָּהֶן. וְהָרְחֵלוֹת יוֹצְאוֹת וְאַלְיָה שֶׁלָּהֶן קְשׁוּרָה לְמַעְלָה עַל גַּבָּן כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ עֲלֵיהֶן הַזְּכָרִים. אוֹ קְשׁוּרָה לְמַטָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עֲלֵיהֶם הַזְּכָרִים. וְיוֹצְאוֹת מְלֻפָּפוֹת בְּמַטְלָנִיּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַצֶּמֶר שֶׁלָּהֶן נָקִי. הָעִזִּים יוֹצְאוֹת וְדַדֵּיהֶן קְשׁוּרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּיבַשׁ מֵהֶן הֶחָלָב. אֲבָל אִם קְשָׁרָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא הֶחָלָב עַד שֶׁיַּחֲלֹב אוֹתוֹ לָעֶרֶב הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֵצְאוּ: ",
+ "אֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בְּאֻכָּף אַף עַל פִּי שֶׁקָּשׁוּר מֵעֶרֶב שַׁבָּת. וְלֹא יֵצֵא הַסּוּס בִּזְנַב שׁוּעָל וְלֹא בִּזְהוֹרִית שֶׁבֵּין עֵינָיו. וְלֹא תֵּצֵא בְּהֵמָה בִּקְרַסְטָל שֶׁבְּפִיהָ וְלֹא בְּסַנְדָּל שֶׁבְּרַגְלָהּ וְלֹא בְּקָמֵעַ שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה לִבְהֵמָה. אֲבָל יוֹצְאָה הִיא בְּאֶגֶד שֶׁעַל גַּב הַמַּכָּה וּבְקַשְׂקַשִּׂים שֶׁעַל גַּבֵּי הַשֶּׁבֶר. וּבְשִׁלְיָה הַמְדֻלְדֶּלֶת בָּהּ. וּפוֹקֵק לָהּ זוֹג שֶׁבְּצַוָּארָהּ וּמְטַיֶּלֶת בּוֹ בֶּחָצֵר. וְנוֹתֵן לוֹ מַרְדַּעַת עַל הַחֲמוֹר בְּשַׁבָּת וּמְטַיֵּל בֶּחָצֵר. אֲבָל אֵין תּוֹלִין לָהּ קְרַסְטָל בְּפִיהָ בְּשַׁבָּת: ",
+ "כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ בְּשַׁבָּת כָּךְ הוּא מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת עַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּנֵי דַּעַת וּלְדַעַת עַצְמָן עוֹשִׂין מִצְוָה עָלֵינוּ לְשָׁמְרָן וּלְמָנְעָן מֵעֲשִׂיַּת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג יב) \"לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר\". עֶבֶד וְאָמָה שֶׁאָנוּ מְצֻוִּין עַל שְׁבִיתָתָן הֵם עֲבָדִים שֶׁמָּלוּ וְטָבְלוּ לְשֵׁם עַבְדוּת וְקִבְּלוּ מִצְוֹת שֶׁהָעֲבָדִים חַיָּבִין בָּהֶן. אֲבָל עֲבָדִים שֶׁלֹּא מָלוּ וְלֹא טָבְלוּ אֶלָּא קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן שֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ בִּלְבַד הֲרֵי הֵן כְּגֵר תּוֹשָׁב וּמֻתָּרִין לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת לְעַצְמָן בְּפַרְהֶסְיָא כְּיִשְׂרָאֵל בְּחל. וְאֵין מְקַבְּלִין גֵּר תּוֹשָׁב אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג. הוֹאִיל וְגֵר תּוֹשָׁב עוֹשֶׂה מְלָאכָה לְעַצְמוֹ בְּשַׁבָּת וְגֵר צֶדֶק הֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר. בְּמִי נֶאֱמַר וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר. זֶה גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהוּא לְקִיטוֹ וּשְׂכִירוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ בֶּן אֲמָתוֹ. שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה לְיִשְׂרָאֵל רַבּוֹ בְּשַׁבָּת אֲבָל לְעַצְמוֹ עוֹשֶׂה. וַאֲפִלּוּ הָיָה הַגֵּר זֶה עַבְדּוֹ הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ: "
+ ],
+ [
+ "נֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (שמות כב יב) (שמות לד כא) \"תִּשְׁבֹּת\" אֲפִלּוּ מִדְּבָרִים שֶׁאֵינָן מְלָאכָה חַיָּב לִשְׁבֹּת מֵהֶן. וּדְבָרִים הַרְבֵּה הֵן שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִשּׁוּם שְׁבוּת. מֵהֶן דְּבָרִים אֲסוּרִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן דּוֹמִים לִמְלָאכוֹת וּמֵהֶן דְּבָרִים אֲסוּרִים גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבוֹא מֵהֶן אִסּוּר סְקִילָה. וְאֵלּוּ הֵן: \n",
+ "כָּל הַמַּשְׁוֶה גֻּמּוֹת הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם חוֹרֵשׁ. לְפִיכָךְ אָסוּר לְהִפָּנוֹת בִּשְׂדֵה הַנִּירָה בְּשַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַשְׁוֶה גֻּמּוֹת. הַמְפַנֶּה אֶת הָאוֹצָר בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לוֹ לִדְבַר מִצְוָה כְּגוֹן שֶׁיַּכְנִיס בּוֹ אוֹרְחִים אוֹ יִקְבַּע בּוֹ מִדְרָשׁ לֹא יִגְמֹר אֶת כָּל הָאוֹצָר שֶׁמָּא יָבוֹא לְהַשְׁווֹת גֻּמּוֹת. טִיט שֶׁעַל גַּבֵּי רַגְלוֹ מְקַנְּחוֹ בַּכֹּתֶל אוֹ בְּקוֹרָה אֲבָל לֹא בַּקַּרְקַע שֶׁמָּא יָבֹא לְהַשְׁווֹת גֻּמּוֹת. לֹא יָרֹק בַּקַּרְקַע וְיָשׁוּף בְּרַגְלוֹ שֶׁמָּא יַשְׁוֶה גֻּמּוֹת. וּמֻתָּר לִדְרֹס הָרֹק שֶׁעַל גַּבֵּי קַרְקַע וְהוֹלֵךְ לְפִי תֻּמּוֹ: \n",
+ "נָשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת בֶּאֱגוֹזִים וּשְׁקֵדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֲסוּרוֹת לְשַׂחֵק בָּהֶן בְּשַׁבָּת שֶׁמָּא יָבֹאוּ לְהַשְׁווֹת גֻּמּוֹת. וְאָסוּר לְכַבֵּד אֶת הַקַּרְקַע שֶׁמָּא יַשְׁוֶה גֻּמּוֹת אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה רָצוּף בַּאֲבָנִים. וּמֻתָּר לְזַלֵּף מַיִם עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יַשְׁוֶה גֻּמּוֹת שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ. אֵין סָכִין אֶת הַקַּרְקַע וַאֲפִלּוּ הָיָה רָצוּף בַּאֲבָנִים וְאֵין נוֹפְחִין אוֹתוֹ וְאֵין מְדִיחִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב כָּל שֶׁכֵּן בְּשַׁבָּת. שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל וְיָבֹא לְהַשְׁווֹת גֻּמּוֹת בִּזְמַן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָצוּף: \n",
+ "חָצֵר שֶׁנִּתְקַלְקְלָה בְּמֵימֵי הַגְּשָׁמִים מֵבִיא תֶּבֶן וּמְרַדֶּה בָּהּ. וּכְשֶׁהוּא מְרַדֶּה לֹא יְרַדֶּה לֹא בְּסַל וְלֹא בְּקֻפָּה אֶלָּא בְּשׁוּלֵי הַקֻּפָּה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל וְיָבֹא לְהַשְׁווֹת גֻּמּוֹת: \n",
+ "הַמַּשְׁקֶה אֶת הַזְּרָעִים חַיָּב מִשּׁוּם זוֹרֵעַ. לְפִיכָךְ אָסוּר לִשְׁאֹב מִן הַבּוֹר בְּגַלְגַּל גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְמַלֵּא לְגִנָּתוֹ וּלְחֻרְבָּתוֹ. וּמִפְּנֵי זֶה אִם הָיָה הַבּוֹר שֶׁל גַּלְגַּל בֶּחָצֵר מֻתָּר לְמַלְּאוֹת מִמֶּנּוּ בַּגַּלְגַּל: \n",
+ "התּוֹלֵשׁ חַיָּב מִשּׁוּם קוֹצֵר. לְפִיכָךְ אָסוּר לִרְדּוֹת דְּבַשׁ מִכַּוֶּרֶת בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּתוֹלֵשׁ. אֵין עוֹלִין בְּאִילָן בֵּין לַח בֵּין יָבֵשׁ וְאֵין נִתְלִין בְּאִילָן וְאֵין נִסְמָכִין בְּאִילָן. וְלֹא יַעֲלֶה מִבְּעוֹד יוֹם לֵישֵׁב שָׁם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע כְּלָל גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְלֹשׁ: \n",
+ "פֵּרוֹת שֶׁנָּשְׁרוּ בְּשַׁבָּת אָסוּר לְאָכְלָן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְלֹשׁ. הֲדַס הַמְחֻבָּר מֻתָּר לְהָרִיחַ בּוֹ שֶׁאֵין הֲנָיָתוֹ אֶלָּא לְהָרִיחַ בּוֹ וַהֲרֵי רֵיחוֹ מָצוּי. אֲבָל אֶתְרוֹג וְתַפּוּחַ וְכָל הָרָאוּי לַאֲכִילָה אָסוּר לְהָרִיחַ בּוֹ בִּמְחֻבָּר גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָקֹץ אוֹתוֹ לְאָכְלוֹ: \n",
+ "אִילָן שֶׁהָיוּ שָׁרָשָׁיו גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אָסוּר לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן. וְאִם אֵינָן גְּבוֹהִין שְׁלֹשָׁה הֲרֵי הֵן כָּאָרֶץ. הָיוּ בָּאִין מִלְּמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה לְתוֹךְ שְׁלֹשָׁה מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. הָיוּ גְּבוֹהִין שְׁלֹשָׁה אַף עַל פִּי שֶׁצִּדָּן אֶחָד שָׁוֶה לָאָרֶץ אוֹ שֶׁיֵּשׁ חָלָל תַּחְתֵּיהֶן שְׁלֹשָׁה אָסוּר לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן: \n",
+ "אֵין רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה בְּשַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֹּךְ זְמוֹרָה לְהַנְהִיגָהּ. וְאֵין נִתְלִין בִּבְהֵמָה וְלֹא יַעֲלֶה מִבְּעוֹד יוֹם לֵישֵׁב עָלֶיהָ בְּשַׁבָּת. וְאֵין נִסְמָכִין לְצִדֵּי בְּהֵמָה. וְצִדֵּי צְדָדִין מֻתָּרִין. עָלָה בָּאִילָן בְּשַׁבָּת בְּשׁוֹגֵג מֻתָּר לֵירֵד. בְּמֵזִיד אָסוּר לֵירֵד. וּבִבְהֵמָה אֲפִלּוּ בְּמֵזִיד יֵרֵד מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים. וְכֵן פּוֹרְקִין הַמַּשּׂאוֹי מֵעַל הַבְּהֵמָה בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים: \n",
+ "כֵּיצַד. הָיְתָה בְּהֶמְתּוֹ טְעוּנָה שָׁלִיף שֶׁל תְּבוּאָה מַכְנִיס רֹאשׁוֹ תַּחְתָּיו וּמְסַלְּקוֹ לְצַד אַחֵר וְהוּא נוֹפֵל מֵאֵלָיו. הָיָה בָּא מִן הַדֶּרֶךְ בְּלֵיל שַׁבָּת וּבְהֶמְתּוֹ טְעוּנָה. כְּשֶׁיַּגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה נוֹטֵל אֶת הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בְּשַׁבָּת וְשֶׁאֵינָן נִטָּלִין מַתִּיר הַחֲבָלִים וְהַשַּׂקִּין נוֹפְלִין. הָיוּ בַּשַּׂקִּין דְּבָרִים הַמִּשְׁתַּבְּרִין. אִם הָיוּ שַׂקִּין קְטַנִּים מֵבִיא כָּרִים וּכְסָתוֹת וּמַנִּיחַ תַּחְתֵּיהֶן וְהַשַּׂקִּין נוֹפְלִין עַל הַכָּרִים. שֶׁהֲרֵי אִם יִרְצֶה לִשְׁלֹף הַכַּר שׁוֹלֵף מִפְּנֵי שֶׁהַשַּׂקִּים קְטַנִּים וְקַלִּים וְנִמְצָא שֶׁלֹּא בָּטֵל הַכְּלִי מֵהֵיכָנוֹ. הָיְתָה טְעוּנָה עֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל זְכוּכִית מַתִּיר הַשַּׂקִּים וְהֵן נוֹפְלִין שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיִּשָּׁבְרוּ אֵין בְּכָךְ הֶפְסֵד גָּדוֹל שֶׁהֲרֵי הַכּל לְהַתָּכָה עוֹמֵד וּלְהֶפְסֵד מֻעָט לֹא חָשְׁשׁוּ. הָיוּ הַשַּׂקִּים גְּדוֹלִים וּמְלֵאִים כְּלֵי זְכוּכִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם פּוֹרֵק בְּנַחַת. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יַנִּיחָן שָׁם עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים: \n",
+ "הַמְדַבֵּק פֵּרוֹת עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ גּוּף אֶחָד חַיָּב מִשּׁוּם מְעַמֵּר. לְפִיכָךְ מִי שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ לוֹ פֵּרוֹת בַּחֲצֵרוֹ מְלַקֵּט עַל יָד עַל יָד וְאוֹכֵל. אֲבָל לֹא יִתֵּן לֹא לְתוֹךְ הַסַּל וְלֹא לְתוֹךְ הַקֻּפָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל. שֶׁאִם יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל שֶׁמָּא יִכְבְּשֵׁם בְּיָדוֹ בְּתוֹךְ הַקֻּפָּה וְיָבֹא לִידֵי עִמּוּר. וְכֵן אֵין מְקַבְּצִין אֶת הַמֶּלַח וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְעַמֵּר: \n",
+ "מְפָרֵק חַיָּב מִשּׁוּם דָּשׁ. וְהַסּוֹחֵט זֵיתִים וַעֲנָבִים חַיָּב מִשּׁוּם מְפָרֵק. לְפִיכָךְ אָסוּר לִסְחֹט תּוּתִים וְרִמּוֹנִים הוֹאִיל וּמִקְצָת בְּנֵי אָדָם סוֹחֲטִים אוֹתָם כְּזֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁמָּא יָבוֹא לִסְחֹט זֵיתִים וַעֲנָבִים. אֲבָל שְׁאָר פֵּרוֹת כְּגוֹן פְּרִישִׁין וְתַפּוּחִים וְעוּזְרָדִין מֻתָּר לְסָחֳטָן בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בְּנֵי סְחִיטָה: \n",
+ "כְּבָשִׁין וּשְׁלָקוֹת שֶׁסְּחָטָן. אִם לְרַכֵּךְ גּוּפָן מֻתָּר וְאִם לְהוֹצִיא מֵימֵיהֶן אָסוּר. וְאֵין מְרַסְּקִין אֶת הַשֶּׁלֶג שֶׁיָּזוּבוּ מֵימָיו. אֲבָל מְרַסֵּק הוּא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַכּוֹס. הַשּׁוּם וְהַבֹּסֶר וְהַמְּלִילוֹת שֶׁרִסְּקָן מִבְּעוֹד יוֹם. אִם מְחֻסָּרִין דִּיכָה אָסוּר לוֹ לִגְמֹר דִּיכָתָן בְּשַׁבָּת. וְאִם מְחֻסָּרִין שְׁחִיקָה בַּיָּד מֻתָּר לוֹ לִגְמֹר שְׁחִיקָתָן בְּשַׁבָּת. לְפִיכָךְ מֻתָּר לִגְמֹר שְׁחִיקַת הָרִיפוֹת בָּעֵץ הַפָּרוּר בְּתוֹךְ הַקְּדֵרָה בְּשַׁבָּת אַחַר שֶׁמּוֹרִידִין אוֹתָהּ מֵעַל הָאֵשׁ: \n",
+ "הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת מוֹלֵל בְּשִׁנּוּי כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּדָשׁ. הַיּוֹנֵק בְּפִיו פָּטוּר. וְאִם הָיָה גּוֹנֵחַ מֻתָּר לוֹ לִינֹק בְּפִיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְפָרֵק כִּלְאַחַר יָד וּמִשּׁוּם צַעֲרוֹ לֹא גָּזְרוּ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם סַכָּנָה: \n",
+ "פֵּרוֹת שֶׁזָּבוּ מֵהֶן מַשְׁקִין בְּשַׁבָּת. אִם זֵיתִים וַעֲנָבִים הֵן אָסוּר לִשְׁתּוֹת אוֹתָן הַמַּשְׁקִין עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְכַּוֵּן וְיִסְחֹט אוֹתָן בְּשַׁבָּת. וְאִם תּוּתִים וְרִמּוֹנִים הֵן. אִם הִכְנִיסָן לַאֲכִילָה מַשְׁקִין שֶׁזָּבוּ מֵהֶן מֻתָּרִין. וְאִם הִכְנִיסָן לְדָרְכָן מַשְׁקִין שֶׁזָּבוּ מֵהֶן אֲסוּרִין עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת: \n",
+ "זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁרִסְּקָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְיָצְאוּ מֵהֶן מַשְׁקִין מֵעַצְמָן מֻתָּרִין. וְכֵן חַלּוֹת דְּבַשׁ שֶׁרִסְּקָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן בְּשַׁבָּת מֻתָּרִין. שֶׁאֵין כָּאן מָקוֹם לִגְזֵרָה שֶׁכְּבָר רִסְּקָן מִבָּעֶרֶב: \n",
+ "זוֹרֶה וּבוֹרֵר מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת הֵן לְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לִמְלל מְלִילוֹת בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו. כְּשֶׁהוּא מְנַפֵּחַ מְנַפֵּחַ בְּיָדוֹ אַחַת בְּכָל כֹּחוֹ. אֲבָל לֹא בְּקָנוֹן וְלֹא בְּתַמְחוּי גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְנַפֶּה בְּנָפָה וּבִכְבָרָה שֶׁהוּא חַיָּב. והַמְשַׁמֵּר שְׁמָרִים תּוֹלֶדֶת בּוֹרֵר אוֹ מְרַקֵּד הוּא. לְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְסַנֵּן יַיִן צָלוּל אוֹ מַיִם צְלוּלִין בְּסוּדָרִין אוֹ בִּכְפִיפָה מִצְרִית. לֹא יַעֲשֶׂה גּוּמָא בַּסּוּדָר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל וְיָבֹא לְשַׁמֵּר בִּמְשַׁמֶּרֶת. וְכֵן אָסוּר לִתְלוֹת אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל שֶׁמָּא יָבֹא לְשַׁמֵּר. וְכֵן הַמְחַבֵּץ תּוֹלֶדֶת בּוֹרֵר הוּא. לְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹתְנִין שֻׁמְשְׁמִין וֶאֱגוֹזִים לִדְבַשׁ לֹא יַחְבְּצֵם בְּיָדוֹ: \n",
+ "הַמְחַתֵּךְ אֶת הָיָּרָק דַּק דַּק כְּדֵי לְבַשְּׁלוֹ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת טוֹחֵן וְחַיָּב. לְפִיכָךְ אֵין מְרַסְּקִין לֹא אֶת הַשַּׁחַת וְלֹא אֶת הַחֲרוּבִין לִפְנֵי בְּהֵמָה בֵּין דַּקָּה בֵּין גַּסָּה מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּטוֹחֵן. אֲבָל מְחַתְּכִין אֶת הַדְּלוּעִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים שֶׁאֵין טְחִינָה בְּפֵרוֹת. וּמַתִּירִין אֲלֻמּוֹת שֶׁל עָמִיר לִפְנֵי בְּהֵמָה וּמְפַסְפֵס בְּיָדוֹ אֲלֻמּוֹת קְטַנּוֹת אֲבָל לֹא אֲלֻמּוֹת גְּדוֹלוֹת מִפְּנֵי הַטֹּרַח שֶׁבָּהֶן: \n",
+ "חֲבִילֵי פֵּאָה וְאֵזוֹב וְקוֹרָנִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהִכְנִיסָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מִסְתַּפֵּק מֵהֶן וְקוֹטֵם וְאוֹכֵל בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו אֲבָל לֹא בְּיָדוֹ הַרְבֵּה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל וְיָבֹא לָדוּק: \n",
+ "הַצָּרִיךְ לָדוּק פִּלְפְּלִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לִתֵּן לְתוֹךְ הַמַּאֲכָל בְּשַׁבָּת הֲרֵי זֶה כּוֹתֵשׁ בְּיַד הַסַּכִּין וּבַקְּעָרָה אֲבָל לֹא בְּמַכְתֶּשֶׁת מִפְּנֵי שֶׁהוּא טוֹחֵן. לְפִיכָךְ אָסוּר לַבָּרִיא לְהִתְרַפְּאוֹת בְּשַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁחֹק הַסַּמְמָנִין: \n",
+ "כֵּיצַד. לֹא יֹאכַל דְּבָרִים שֶׁאֵינָן מַאֲכַל בְּרִיאִים כְּגוֹן אֱזוֹבְיוֹן וּפֵיאָה. וְלֹא דְּבָרִים הַמְשַׁלְשְׁלִים כְּגוֹן לַעֲנָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. וְכֵן לֹא יִשְׁתֶּה דְּבָרִים שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַבְּרִיאִים לִשְׁתּוֹתָן כְּגוֹן מַיִם שֶׁבִּשְּׁלוּ בָּהֶן סַמְמָנִין וַעֲשָׂבִים: \n",
+ "אוֹכֵל אָדָם אֳכָלִין וּמַשְׁקִין שֶׁדֶּרֶךְ הַבְּרִיאִים לְאָכְלָן וְלִשְׁתּוֹתָן כְּגוֹן הַכֻּסְבָּרָא וְהַכְּשׁוּת וְהָאֵזוֹב אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְרַפְּאִין וְאוֹכְלָן כְּדֵי לְהִתְרַפְּאוֹת בָּהֶם מֻתָּר הוֹאִיל וְהֵם מַאֲכַל בְּרִיאִים. שָׁתָה חִלְתִּית מִקֹּדֶם הַשַּׁבָּת וַהֲרֵי הוּא שׁוֹתֶה וְהוֹלֵךְ מֻתָּר לִשְׁתּוֹתוֹ בְּשַׁבָּת [אֲפִלּוּ] בִּמְקוֹמוֹת [שֶׁלֹּא] נָהֲגוּ הַבְּרִיאִים לִשְׁתּוֹת הַחִלְתִּית. וְשׁוֹתִין זֵיתוֹם הַמִּצְרִי בְּכָל מָקוֹם: \n",
+ "וְכֵן שְׁמָנִים שֶׁדֶּרֶךְ הַבְּרִיאִים לָסוּךְ בָּהֶן מֻתָּר לָסוּךְ בָּהֶן בְּשַׁבָּת וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִרְפוּאָה. וְשֶׁאֵין הַבְּרִיאִים סָכִין בָּהֶן אֲסוּרִין. הַחוֹשֵׁשׁ בְּמָתְנָיו לֹא יָסוּךְ יַיִן וְחֹמֶץ אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן. וְלֹא שֶׁמֶן וֶרֶד אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַבְּרִיאִים סָכִין אוֹתוֹ. וּמֻתָּר לָסוּךְ שֶׁמֶן וּמֶלַח בְּכָל מָקוֹם. נִגְּפָה יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ צוֹמְתָהּ בְּיַיִן וְאֵינוֹ צוֹמְתָהּ בְּחֹמֶץ. וְאִם הָיָה עָנֹג אַף בְּיַיִן אָסוּר: \n",
+ "הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁנָּיו לֹא יִגְמַע בָּהֶן אֶת הַחֹמֶץ וְיִפְלֹט אֲבָל מְגַמֵּעַ הוּא וּבוֹלֵעַ. הַחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ לֹא יְעַרְעֶנּוּ בְּשֶׁמֶן אֲבָל בּוֹלֵעַ הוּא שֶׁמֶן הַרְבֵּה וְאִם נִתְרַפֵּא נִתְרַפֵּא. אֵין לוֹעֲסִין אֶת הַמַּסְטְכִי וְאֵין שָׁפִין אֶת הַשִּׁנַּיִם בְּסַם בְּשַׁבָּת בִּזְמַן שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִרְפוּאָה. וְאִם נִתְכַּוֵּן לְרֵיחַ הַפֶּה מֻתָּר: \n",
+ "אֵין נוֹתְנִין יַיִן לְתוֹךְ הָעַיִן אֲבָל נוֹתֵן הוּא עַל גַּב הָעַיִן. וְרֹק תָּפֵל אֲפִלּוּ עַל גַּב הָעַיִן אָסוּר. קִילוֹר שֶׁשָּׁרָה אוֹתוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת מַעֲבִירוֹ עַל גַּב עֵינוֹ בְּשַׁבָּת וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. מִי שֶׁלָּקָה בְּאֶצְבָּעוֹ לֹא יִכְרֹךְ עָלָיו גֶּמִי כְּדֵי לְרַפְּאוֹתוֹ וְלֹא יִדְחָקֶנּוּ בְּיָדוֹ כְּדֵי לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ דָּם: \n",
+ "אֵין נוֹתְנִין חַמִּין וְשֶׁמֶן עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה. וְלֹא עַל גַּבֵּי מוֹךְ שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה. וְלֹא עַל גַּבֵּי מוֹךְ לִתְּנוֹ עַל הַמַּכָּה בְּשַׁבָּת. אֲבָל נוֹתֵן הוּא חוּץ לַמַּכָּה וְשׁוֹתֵת וְיוֹרֵד לַמַּכָּה. וְנוֹתְנִין מוֹךְ יָבֵשׁ עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה. וְאִם הָיָה עַתִּיק אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּרְטִיָּה: \n",
+ "רְטִיָּה שֶׁפָּרְשָׁה עַל גַּבֵּי כְּלִי מַחְזִירִין אוֹתָהּ. וְאִם פָּרְשָׁה עַל גַּבֵּי קַרְקַע אָסוּר לְהַחֲזִירָהּ. וּמַנִּיחִין רְטִיָּה עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה לְכַתְּחִלָּה בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁאֵין אִסּוּר שְׁבוּת בַּמִּקְדָּשׁ. וּבְכָל מָקוֹם מְקַנְּחִין פִּי הַמַּכָּה וְאֵין מְקַנְּחִין אֶת הָרְטִיָּה שֶׁמָּא יְמָרֵחַ: \n",
+ "סָכִין וּמְמַשְׁמְשִׁין בִּבְנֵי מֵעַיִם בְּשַׁבָּת וְהוּא שֶׁיָּסוּךְ וִימַשְׁמֵשׁ בְּבַת אַחַת כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל. וְאֵין מִתְעַמְּלִין בְּשַׁבָּת. אֵי זֶה הוּא מִתְעַמֵּל זֶה שֶׁדּוֹרְסִים עַל גּוּפוֹ בְּכֹחַ עַד שֶׁיִּיגַע וְיַזִּיעַ אוֹ שֶׁיְּהַלֵּךְ עַד שֶׁיִּיגַע וְיַזִּיעַ. שֶׁאָסוּר לְיַגֵּעַ אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁיַּזִּיעַ בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהִיא רְפוּאָה. וְכֵן אָסוּר לַעֲמֹד בְּקַרְקַע דִּימוֹסִית שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁמְּעַמֶּלֶת וּמְרַפֵּאת: \n",
+ "אֵין רוֹחֲצִין בְּמַיִם שֶׁמְּשַׁלְשְׁלִין וְלֹא בְּטִיט שֶׁטּוֹבְעִין בּוֹ וְלֹא בְּמֵי מִשְׁרָה הַבְּאוּשִׁים וְלֹא בְּיָם סְדוֹם וְלֹא בַּמַּיִם הָרָעִים שֶׁבַּיָּם הַגָּדוֹל מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֵלּוּ צַעַר הֵן וְכָתוּב (ישעיה נח יג) \"וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג\". לְפִיכָךְ אִם לֹא נִשְׁתַּהָה בָּהֶם אֶלָּא עָלָה מִיָּד אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲטָטִין בְּרֹאשׁוֹ מֻתָּר: \n",
+ "אֵין מִתְגָּרְדִּין בְּמִגְרֶדֶת וְאִם הָיוּ יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת בְּצוֹאָה אוֹ בְּטִיט גּוֹרֵד כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. סָכִין וּמְפָרְכִין לְאָדָם לְעַנֵּג אֲבָל לֹא לִבְהֵמָה. וְאִם הָיָה לָהּ צַעַר מֻתָּר לְהָסִיר צַעֲרָהּ בְּסִיכָה וּפֵרוּךְ. בְּהֵמָה שֶׁאָכְלָה כַּרְשִׁינִין הַרְבֵּה מְרִיצִין אוֹתָהּ בֶּחָצֵר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְרַפֵּא. וְאִם אָחֲזָהּ דָּם מַעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּמַיִם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּצְטַנֵּן וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִשְׁחַק לָהּ סַמָּנִין: \n",
+ "אֵין מְקִיאִין אֶת הָאֹכֶל בְּשַׁבָּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּסַם שֶׁמָּא יִשְׁחַק סַמָּנִין אֲבָל לְהַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו וּלְהָקִיא מֻתָּר. וְאָסוּר לִדְחֹק כְּרֵסוֹ שֶׁל תִּינוֹק כְּדֵי לְהוֹצִיא הָרְעִי שֶׁלּוֹ שֶׁמָּא יָבֹא לְהַשְׁקוֹתוֹ סַמָּנִין הַמְשַׁלְשְׁלִין. וּמֻתָּר לִכְפּוֹת כּוֹס עַל הַטַּבּוּר בְּשַׁבָּת כְּדֵי לְהַעֲלוֹתוֹ. וְכֵן מֻתָּר לֵיחֲנֵק וּלְלַפֵּף אֶת הַקָּטָן וּלְהַעֲלוֹת אָזְנַיִם בֵּין בְּיָד בֵּין בִּכְלִי. וּלְהַעֲלוֹת אֻנְקְּלִי. שֶׁכָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן בְּסַמָּנִין כְּדֵי לָחוּשׁ לִשְׁחִיקָה וְיֵשׁ לוֹ צַעַר מֵהֶן: \n",
+ "הַמְרַקֵּד מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת. לְפִיכָךְ אֵין כּוֹבְרִין אֶת הַתֶּבֶן בִּכְבָרָה וְלֹא יַנִּיחַ הַכְּבָרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תֶּבֶן בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּרֵד הַמֹּץ מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְרַקֵּד. אֲבָל נוֹטֵל הַתֶּבֶן בַּכְּבָרָה וּמוֹלִיךְ לָאֵבוּס אַף עַל פִּי שֶׁיֵּרֵד הַמֹּץ בִּשְׁעַת הוֹלָכָה שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ: \n",
+ "מְגַבֵּל חַיָּב מִשּׁוּם לָשׁ. לְפִיכָךְ אֵין מְגַבְּלִין קֶמַח קָלִי הַרְבֵּה שֶׁמָּא יָבוֹא לָלוּשׁ קֶמַח שֶׁאֵינוֹ קָלִי. וּמֻתָּר לְגַבֵּל אֶת הַקָּלִי מְעַט מְעַט. אֲבָל תְּבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ שֶׁקָּלוּ אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ טָחֲנוּ אוֹתָהּ טְחִינָה גַּסָּה שֶׁהֲרֵי הוּא כְּחוֹל וְהִיא הַנִּקְרֵאת שָׁתִית מֻתָּר לְגַבֵּל מִמֶּנָּה בְּחֹמֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הַרְבֵּה בְּבַת אַחַת. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רַךְ אֲבָל קָשֶׁה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּלָשׁ וְצָרִיךְ לְשַׁנּוֹת. כֵּיצַד. נוֹתֵן אֶת הַשָּׁתִית וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן אֶת הַחֹמֶץ: \n",
+ "הַמֻּרְסָן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְגִבּוּל אֵין גּוֹבְלִין אוֹתוֹ שֶׁמָּא יָבוֹא לְגַבֵּל הֶעָפָר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. וְנוֹתְנִין מַיִם עַל גַּבֵּי מֻרְסָן וּמוֹלִיךְ בּוֹ הַתַּרְוָד שְׁתִי וָעֵרֶב. אֲבָל אֵינוֹ מְמָרֵס בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּלָשׁ. אִם לֹא נִתְעָרֵב מְנַעֲרוֹ מִכְּלִי לִכְלִי עַד שֶׁיִּתְעָרֵב וְנוֹתֵן לִפְנֵי הַתַּרְנְגוֹלִין אוֹ לִפְנֵי הַשְּׁוָרִים. וּמֻתָּר לְעָרֵב הַמֻּרְסָן עַל דֶּרֶךְ זוֹ בִּכְלִי אֶחָד וּמְחַלֵּק אוֹתוֹ בְּכֵלִים הַרְבֵּה וְנוֹתֵן לִפְנֵי כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה וּמְעָרֵב בִּכְלִי אֶחָד אֲפִלּוּ כּוֹר וַאֲפִלּוּ כּוֹרָיִים: \n",
+ "אֵין מַאֲכִילִין בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף בְּשַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא מַאֲכִיל בְּחל שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי כְּתִישַׁת קִטְנִיּוֹת אוֹ לִידֵי לִישַׁת קֶמַח וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. כֵּיצַד. לֹא יַאֲכִיל הַגָּמָל בְּשַׁבָּת מַאֲכַל שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה יָמִים וְלֹא יַרְבִּיץ עֵגֶל וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְיִפְתַּח פִּיו וְיִתֵּן לְתוֹכוֹ כַּרְשִׁינִין וּמַיִם בְּבַת אַחַת. וְכֵן לֹא יִתֵּן לְתוֹךְ פִּי יוֹנִים וְתַרְנְגוֹלִים לְמָקוֹם שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהַחֲזִיר. אֲבָל מַאֲכִיל הוּא אֶת הַבְּהֵמָה מְעֵמָּד וּמַשְׁקֶה אוֹתָהּ מְעֻמָּד אוֹ נוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיהָ מַיִם בִּפְנֵי עַצְמָן וְכַרְשִׁינִין בִּפְנֵי עַצְמָן בְּמָקוֹם שֶׁיְּכוֹלָה לְהַחֲזִיר. וְכֵן מַאֲכִיל הָעוֹף בְּיָדוֹ בְּמָקוֹם שֶׁיָּכוֹל לְהַחֲזִיר וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיִּתֵּן לִפְנֵיהֶן וְהֵן אוֹכְלִין: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִי שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו עָלָיו כְּגוֹן בְּהֶמְתּוֹ וְחַיָּתוֹ וְיוֹנֵי הַבַּיִת וַאֲוָזִין וְתַרְנְגוֹלִין. אֲבָל מִי שֶׁאֵין מְזוֹנוֹתָיו עָלָיו כְּגוֹן חֲזִיר וְיוֹנֵי שׁוֹבָךְ וּדְבוֹרִים לֹא יִתֵּן לִפְנֵיהֶם לֹא מָזוֹן וְלֹא מַיִם. וּמֻתָּר לְאָדָם לְהַעֲמִיד בְּהֶמְתּוֹ עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים [מְחֻבָּרִים] וְהִיא אוֹכֶלֶת. אֲבָל לֹא יַעֲמִיד אוֹתָהּ עַל גַּבֵּי דָּבָר שֶׁהֻקְצָה אֲבָל עוֹמֵד בְּפָנֶיהָ כְּדֵי שֶׁתַּחֲזִיר פָּנֶיהָ לַדָּבָר הַמֻּקְצֶה וְתֹאכַל מִמֶּנּוּ. וְכֵן בְּיוֹם טוֹב: \n"
+ ],
+ [
+ "רְדִיַּת הַפַּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מְלָאכָה אָסְרוּ אוֹתָהּ חֲכָמִים שֶׁמָּא יָבוֹא לֶאֱפוֹת. הַמַּדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר מִבְּעוֹד יוֹם וְקָדַשׁ עָלָיו הַיּוֹם מַצִּיל מִמֶּנָּה מָזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָרְדִיָּה אֵינָהּ מְלָאכָה כְּשֶׁהוּא מַצִּיל לֹא יִרְדֶּה בְּמִרְדֶּה אֶלָּא בְּסַכִּין כְּדֵי לְשַׁנּוֹת: \n",
+ "מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ חֲכָמִים לִכָּנֵס בַּמֶּרְחָץ בְּשַׁבָּת. מִפְּנֵי הַבַּלָּנִין שֶׁהָיוּ מְחִמִּין חַמִּין בְּשַׁבָּת וְאוֹמְרִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת הוּחַמּוּ. לְפִיכָךְ גָּזְרוּ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אָדָם לַמֶּרְחָץ בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ לְהַזִּיעַ. וְגָזְרוּ שֶׁלֹּא יִשְׁתַּטֵּף כָּל גּוּפוֹ בְּחַמִּין וַאֲפִלּוּ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת. אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו מֻתָּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּחַמֵּי הָאוּר גְּזֵרָה מִשּׁוּם מֶרְחָץ. אֲבָל בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר לְהִשְׁתַּטֵּף בָּהֶן כָּל גּוּפוֹ. וְאָסוּר לִרְחֹץ בְּמַיִם חַמִּין שֶׁבַּמְּעָרוֹת מִפְּנֵי שֶׁהַמְּעָרָה יֵשׁ בָּהּ הֶבֶל וְיָבוֹא לִידֵי זֵעָה וְנִמְצֵאת כְּמֶרְחָץ: \n",
+ "מִתְחַמֵּם אָדָם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה וְיוֹצֵא וּמִשְׁתַּטֵּף כָּל גּוּפוֹ בְּצוֹנֵן. אֲבָל אֵינוֹ מִשְׁתַּטֵּף כָּל גּוּפוֹ בְּצוֹנֵן וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה מִפְּנֵי שֶׁמַּפְשִׁיר מַיִם שֶׁעָלָיו וְנִמְצָא כְּרוֹחֵץ כָּל גּוּפוֹ בְּחַמִּין. הַמֵּבִיא סִילוֹן שֶׁל צוֹנֵן בְּתוֹךְ מַיִם חַמִּין אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ חַמֵּי טְבֶרְיָא הֲרֵי אֵלּוּ כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת וַאֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִיָּה: \n",
+ "מֵבִיא אָדָם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם וּמַנִּיחוֹ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתָּפוּג צִנָּתָן. וְכֵן מַנִּיחַ פַּךְ שֶׁל שֶׁמֶן כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה כְּדֵי שֶׁיִּפְשַׁר לֹא שֶׁיֵּחַם. וְסָךְ אָדָם יָדוֹ בְּמַיִם אוֹ בְּשֶׁמֶן וּמְחַמֵּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. וְהוּא שֶׁלֹּא יֵחַמּוּ הַמַּיִם שֶׁעַל יָדוֹ עַד שֶׁתְּהֵא כְּרֵסוֹ שֶׁל תִּינוֹק נִכְוֵית בָּהֶן. וּמְחַמֵּם בֶּגֶד וּמַנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי מֵעַיִם בְּשַׁבָּת: \n",
+ "אַמְבְּטִי שֶׁל מֶרְחָץ שֶׁהִיא מְלֵאָה מַיִם חַמִּים אֵין נוֹתְנִין לָהּ מַיִם צוֹנֵן שֶׁהֲרֵי מְחַמְּמָן הַרְבֵּה. וְכֵן לֹא יִתֵּן לְתוֹכָהּ פַּךְ שֶׁל שֶׁמֶן מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְבַשְּׁלוֹ. אֲבָל נוֹתֵן הוּא מַיִם חַמִּין לְתוֹךְ אַמְבְּטִי שֶׁל צוֹנֵן: \n",
+ "מֵיחַם שֶׁפִּנָּה מִמֶּנּוּ מַיִם חַמִּין מֻתָּר לִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם צוֹנֵן כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן. וּמֻתָּר לִצֹּק מַיִם חַמִּין לְתוֹךְ מַיִם צוֹנֵן אוֹ צוֹנֵן לְתוֹךְ הַחַמִּין וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ בִּכְלִי רִאשׁוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחַמְּמָן הַרְבֵּה. וְכֵן קְדֵרָה רוֹתַחַת אַף עַל פִּי שֶׁהוֹרִידָהּ מֵעַל הָאֵשׁ לֹא יִתֵּן לְתוֹכָהּ תַּבְלִין אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹכָהּ מֶלַח שֶׁהַמֶּלַח אֵינוֹ מִתְבַּשֵּׁל אֶלָּא עַל גַּבֵּי אֵשׁ גְּדוֹלָה. וְאִם יָצַק הַתַּבְשִׁיל מִקְּדֵרָה לִקְעָרָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רוֹתֵחַ בַּקְּעָרָה מֻתָּר לוֹ לִתֵּן לְתוֹךְ הַקְּעָרָה תַּבְלִין שֶׁכְּלִי שֵׁנִי אֵינוֹ מְבַשֵּׁל: \n",
+ "אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִּית בֵּין בְּפוֹשְׁרִין בֵּין בְּצוֹנֵן אֲבָל שׁוֹרֶה אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַחֹמֶץ. וְאִם שָׁתָהוּ בְּיוֹם חֲמִישִׁי וְשִׁשִּׁי הֲרֵי זֶה שׁוֹרֶה בְּשַׁבָּת בְּצוֹנֵן וּמַנִּיחוֹ בַּחַמָּה עַד שֶׁיֵּחַם וְשׁוֹתֶה. כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה אִם פָּסַק מִלִּשְׁתּוֹת: \n",
+ "דָּבָר שֶׁנִתְבַּשֵּׁל קֹדֶם הַשַּׁבָּת אוֹ נִשְׁרָה בְּחַמִּין מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עַכְשָׁו צוֹנֵן מֻתָּר לִשְׁרוֹתוֹ בְּחַמִּין בְּשַׁבָּת. וְדָבָר שֶׁהוּא צוֹנֵן מֵעִקָּרוֹ וְלֹא בָּא בְּחַמִּין מֵעוֹלָם מְדִיחִין אוֹתוֹ בְּחַמִּין בְּשַׁבָּת אִם לֹא הָיְתָה הֲדָחָתוֹ גְּמַר מְלַאכְתּוֹ אֲבָל אֵין שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּחַמִּין: \n",
+ "מֻתָּר לְהָחֵם בַּחַמָּה אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לְהָחֵם בְּתוֹלְדוֹת חַמָּה שֶׁאֵינוֹ בָּא לִטְעוֹת מֵחַמָּה לְאוּר. לְפִיכָךְ מֻתָּר לִתֵּן מַיִם צוֹנֵן בַּשֶּׁמֶשׁ כְּדֵי שֶׁיֵּחַמּוּ. וְכֵן נוֹתְנִין מַיִם יָפִים לְתוֹךְ מַיִם רָעִים בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּצַנּוּ. וְנוֹתְנִין תַּבְשִׁיל לְתוֹךְ הַבּוֹר בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא שָׁמוּר: \n",
+ "מְעָרֵב אָדָם מַיִם וּמֶלַח וְשֶׁמֶן וְטוֹבֵל בּוֹ פִּתּוֹ אוֹ נוֹתְנוֹ לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל. וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה מְעַט אֲבָל הַרְבֵּה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹשֶׂה מְלָאכָה מִמְּלֶאכֶת הַתַּבְשִׁיל. וְכֵן לֹא יַעֲשֶׂה מֵי מֶלַח עַזִּין וְהֵן שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי מֶלַח וּשְׁלִישׁ מַיִם מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹשֶׂה מוּרְיָס. וּמֻתָּר לִמְלֹחַ בֵּיצָה אֲבָל צְנוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּכוֹבֵשׁ כְּבָשִׁים בְּשַׁבָּת וְהַכּוֹבֵשׁ אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְבַשֵּׁל. וּמֻתָּר לִטְבּל צְנוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּמֶלַח וְאוֹכֵל: \n",
+ "מֻתָּר לְעָרֵב יַיִן וּדְבַשׁ וּפִלְפְּלִין בְּשַׁבָּת לְאָכְלָן אֲבָל יַיִן וּמַיִם וְשֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן אָסוּר שֶׁאֵין זֶה רָאוּי לַאֲכִילַת בְּרִיאִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "חַרְדָּל שֶׁלָּשׁוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְמָחָר מְמַחוֹ בֵּין בְּיָד בֵּין בִּכְלִי וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ דְּבַשׁ וְלֹא יִטְרֹף אֶלָּא מְעָרֵב. שַׁחֲלַיִם שֶׁטְּרָפָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְמָחָר נוֹתֵן לְתוֹכוֹ שֶׁמֶן וְחֹמֶץ וְתַבְלִין וְלֹא יִטְרֹף אֶלָּא מְעָרֵב. שׁוּם שֶׁרִסְּקוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְמָחָר נוֹתְנוֹ לְתוֹךְ הַגְּרִיסִין וְלֹא יִשְׁחֹק אֶלָּא מְעָרֵב: \n",
+ "הַנּוֹטֵל שֵׂעָר מִגּוּף הָאָדָם חַיָּב מִשּׁוּם גּוֹזֵז. לְפִיכָךְ אָסוּר לִרְחֹץ אֶת הַיָּדַיִם בִּדְבַר שֶׁמַּשִּׁיר אֶת הַשֵּׂעָר וַדַּאי כְּגוֹן אָהֳלָה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. וּמֻתָּר לָחֹף אֶת הַיָּדַיִם בַּעֲפַר לְבוֹנָה וַעֲפַר פִּלְפְּלִין וַעֲפַר יַסְמִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יַשִּׁיר שֵׂעָר שֶׁעַל יָדוֹ שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן. עֵרֵב דָּבָר שֶׁמַּשִּׁיר אֶת הַשֵּׂעָר וַדַּאי עִם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַשִּׁיר וַדַּאי אִם הָיָה הָרֹב מִדָּבָר הַמַּשִּׁיר אָסוּר לָחֹף בּוֹ וְאִם לָאו מֻתָּר: \n",
+ "אָסוּר לִרְאוֹת בְּמַרְאָה שֶׁל מַתֶּכֶת בְּשַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַשִּׁיר בָּהּ נִימִין הַמְדֻלְדָּלִין מִן הַשֵּׂעָר וַאֲפִלּוּ קָבוּעַ בַּכֹּתֶל. אֲבָל מַרְאָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל מַתֶּכֶת מֻתָּר לִרְאוֹת בָּהּ אֲפִלּוּ אֵינָהּ קְבוּעָה: \n",
+ "הַמְכַבֵּס חַיָּב מִשּׁוּם מְלַבֵּן. וְהַסּוֹחֵט כְּסוּת חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֵּס. לְפִיכָךְ אָסוּר לִדְחֹק מַטְלִית אוֹ מוֹךְ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּפִי הָאֲשִׁישָׁה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ כְּדֵי לְסָתְמָהּ שֶׁמָּא יָבֹא לִידֵי סְחִיטָה. וְאֵין מְקַנְּחִין בִּסְפוֹג אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ בֵּית אֲחִיזָה שֶׁלֹּא יִסְחֹט. וְאֵין מְכַסִּין חָבִית שֶׁל מַיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהּ בְּבֶגֶד שֶׁאֵינוֹ מוּכָן לָהּ גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְחֹט: \n",
+ "נִשְׁבְּרָה לוֹ חָבִית בְּשַׁבָּת מַצִּיל מִמֶּנָּה מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לְשַׁבָּת לוֹ וּלְאוֹרְחָיו וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִסְפֹּג בְּיַיִן אוֹ יְטַפַּח בְּשֶׁמֶן שֶׁאִם יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי סְחִיטָה. וְכֵיצַד מַצִּיל מִמֶּנָּה. מֵבִיא כְּלִי וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ. וְלֹא יָבִיא כְּלִי אַחֵר וְיִקְלֹט כְּלִי אַחֵר וִיצָרֵף גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבִיא כְּלִי דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים. נִזְדַּמְּנוּ לוֹ אוֹרְחִים מֵבִיא כְּלִי אַחֵר וְקוֹלֵט כְּלִי אַחֵר וּמְצָרְפוֹ לָרִאשׁוֹן. וְלֹא יִקְלֹט וְאַחַר כָּךְ יַזְמִין אֶלָּא יַזְמִין וְאַחַר כָּךְ יִקְלֹט. וְאִם הֶעֱרִים בְּדָבָר זֶה מֻתָּר: \n",
+ "טִיט שֶׁעַל גַּבֵּי בִּגְדוֹ מְכַסְכְּסוֹ מִבִּפְנִים וְאֵינוֹ מְכַסְכְּסוֹ מִבַּחוּץ גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְכַבֵּס. וּמֻתָּר לְגָרְדוֹ בְּצִפֹּרֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יְלַבְּנוֹ. הַמְכַסְכֵּס אֶת הַסּוּדָר אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְלַבְּנוֹ אֲבָל הֶחָלוּק מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לְרַכְּכוֹ: \n",
+ "מִנְעָל אוֹ סַנְדָּל שֶׁנִּתְלַכְלֵךְ בְּטִיט וּבְצוֹאָה מֻתָּר לְשַׁכְשְׁכוֹ בְּמַיִם אֲבָל לְכַבְּסוֹ אָסוּר. וְאֵין מְגָרְדִּין לֹא מִנְעָלִים וְלֹא סַנְדָּלִים חֲדָשִׁים אֲבָל סָכִין (אוֹתָם) וּמְקַנְּחִין אֶת הַיְשָׁנִים. כַּר אוֹ כֶּסֶת שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶן צוֹאָה אוֹ טִנּוּף מְקַנְּחוֹ בִּסְמַרְטוּט. וְאִם הָיְתָה עַל שֶׁל עוֹר נוֹתְנִין עָלֶיהָ מַיִם עַד שֶׁתִּכְלֶה: \n",
+ "מִי שֶׁנִּתְלַכְלְכָה יָדוֹ בְּטִיט מְקַנְּחָהּ בִּזְנַב הַסּוּס וּבִזְנַב הַפָּרָה וּבְמַפָּה הַקָּשָׁה הָעֲשׂוּיָה לֶאֱחֹז בָּהּ הַקּוֹצִים. אֲבָל לֹא בְּמַפָּה שֶׁמְּקַנְּחִין בָּהּ אֶת הַיָּדַיִם שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל וְיָבוֹא לְכַבֵּס אֶת הַמַּפָּה: \n",
+ "מִי שֶׁרָחַץ בְּמַיִם מִסְתַּפֵּג בַּאֲלֻנְטִיתוֹ וּמְבִיאָהּ בְּיָדוֹ וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִסְחֹט. וְכֵן מִי שֶׁנָּשְׁרוּ כֵּלָיו בְּמַיִם מְהַלֵּךְ בָּהֶן וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִסְחֹט. וְאָסוּר לוֹ לְשָׁטְחָן וַאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמַר הָרוֹאֶה הֲרֵי זֶה כִּבֵּס כְּסוּתוֹ בְּשַׁבָּת וּשְׁטָחָהּ לְיַבְּשָׁהּ. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן אֲפִלּוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים אָסוּר: \n",
+ "שְׁתֵּי מְטַהְרוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ נוֹטֵל אֶת הַפְּקָק מִבֵּינְתַיִם וּמְשִׁיקָן וּמַחֲזִיר אֶת הַפְּקָק לִמְקוֹמוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ בָּא לִידֵי סְחִיטָה שֶׁהֲרֵי דַּעְתּוֹ שֶׁיֵּצְאוּ הַמַּיִם. וּפוֹקְקִין אֶת הַבִּיב בְּסוּדָרִין וּבְכָל דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל כְּדֵי שֶׁלֹּא יָצוּפוּ הַמַּיִם עַל הָאֳכָלִים וְעַל הַכֵּלִים. אֲבָל אֵין פּוֹקְקִין אֶת הַבִּיב כְּדֵי שֶׁיֵּרְדוּ הַמַּיִם לַבּוֹר שֶׁמָּא יִסְחֹט בְּעֵת שֶׁדּוֹחֵק שֶׁהֲרֵי הַפְּקָק שָׁרוּי בְּמַיִם: \n",
+ "אָסוּר לְתַקֵּן בֵּית יָד שֶׁל בְּגָדִים וּלְשַׁבְּרָם שְׁבָרִים שְׁבָרִים כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּתַקְּנִין בְּחל הַבְּגָדִים כְּשֶׁמְּכַבְּסִין אוֹתָן. וְכֵן אֵין מְקַפְּלִים הַבְּגָדִים בְּשַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בְּחל בַּבְּגָדִים כְּשֶׁיְּכַבְּסוּ אוֹתָן. וְאִם לֹא הָיָה לוֹ כְּלִי אַחֵר לְהַחֲלִיפוֹ מֻתָּר לְקַפְּלוֹ וּלְפָשְׁטוֹ וּלְהִתְכַּסּוֹת בּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְנָאֶה בּוֹ בְּשַׁבָּת. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֶּגֶד חָדָשׁ לָבָן שֶׁהֲרֵי הוּא מִתְמַעֵךְ וּמִתְלַכְלֵךְ מִיָּד. וּכְשֶׁיְּקַפֵּל לֹא יְקַפֵּל אֶלָּא אִישׁ אֶחָד אֲבָל לְקַפֵּל בִּשְׁנַיִם אָסוּר: \n",
+ "הַצּוֹבֵעַ מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת לְפִיכָךְ אָסוּר לְאִשָּׁה לְהַעֲבִיר סְרָק עַל פָּנֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּצוֹבַעַת. וְהַתּוֹפֵר מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת לְפִיכָךְ אָסוּר לְמַלְּאוֹת הַכַּר וְהַכֶּסֶת הַחֲדָשִׁים בְּמוֹכִין גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְפֹּר. אֲבָל מוֹכִין שֶׁנָּשְׁרוּ מִן הַכַּר אוֹ מִן הַכֶּסֶת מַחְזִירִין אוֹתָן בְּשַׁבָּת: \n",
+ "הַקּוֹרֵעַ מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת. לְפִיכָךְ מִי שֶׁנִּסְתַּבְּכוּ בְּגָדָיו בְּקוֹצִים מַפְרִישָׁן בְּצִנְעָה וּמִתְמַהְמֵהַּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרַע. וְאִם נִקְרְעוּ אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְכַּוִּן. וּמֻתָּר לִלְבּשׁ בְּגָדִים חֲדָשִׁים וְאִם נִקְרְעוּ נִקְרְעוּ. פּוֹצְעִין אֶת הָאֱגוֹז בְּמַטְלִית וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא תִּקָּרַע: \n",
+ "הַתּוֹקֵעַ חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. לְפִיכָךְ כָּל הַדְּלָתוֹת הַמְחֻבָּרוֹת לַקַּרְקַע לֹא נוֹטְלִין אוֹתָן וְלֹא מַחְזִירִין גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע. אֲבָל דֶּלֶת שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל וּשְׁאָר דַּלְתוֹת הַכֵּלִים נוֹטְלִין וְלֹא מַחְזִירִין. וְאִם נִשְׁמַט צִיר הַתַּחְתּוֹן שֶׁלָּהֶן דּוֹחֲקִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ. וּבַמִּקְדָּשׁ מַחְזִירִין אוֹתוֹ. אֲבָל צִיר הָעֶלְיוֹן שֶׁנִּשְׁמַט אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ בְּכָל מָקוֹם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע: \n",
+ "אֵין גּוֹדְלִין אֶת שְׂעַר הָרֹאשׁ וְאֵין פּוֹקְסִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹנֶה. וְאֵין מַחְזִירִין מְנוֹרָה שֶׁל חֻלְיוֹת וְלֹא כִּסֵּא הַמְפֻצָּל וְלֹא שֻׁלְחָן הַמְפֻצָּל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹנֶה. וְאִם הֶחֱזִיר פָּטוּר שֶׁאֵין בִּנְיָן בְּכֵלִים וְאֵין סְתִירָה בְּכֵלִים. וְאִם הָיָה רָפוּי מֻתָּר לְהַחֲזִירוֹ. וְאֵין מְתַקְּנִין חֻלְיוֹת שֶׁל שִׁדְרָה שֶׁל קָטָן זוֹ בְּצַד זוֹ מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹנֶה: \n",
+ "הָעוֹשֶׂה אֹהֶל קָבוּעַ חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. לְפִיכָךְ אֵין עוֹשִׂין אֹהֶל עֲרַאי לְכַתְּחִלָּה וְלֹא סוֹתְרִין אֹהֶל עֲרַאי גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה אוֹ יִסְתֹּר אֹהֶל קָבוּעַ. וְאִם עָשָׂה אוֹ סָתַר אֹהֶל עֲרַאי פָּטוּר. וּמֻתָּר לְהוֹסִיף עַל אֹהֶל עֲרַאי בְּשַׁבָּת. כֵּיצַד. טַלִּית שֶׁהָיְתָה פְּרוּסָה עַל הָעַמּוּדִים אוֹ עַל הַכְּתָלִים וְהָיְתָה כְּרוּכָה קֹדֶם הַשַּׁבָּת אִם נִשְׁאָר מִמֶּנָּה גַּג טֶפַח מָתוּחַ הֲרֵי זֶה מוֹתֵחַ אֶת כֻּלָּהּ בְּשַׁבָּת עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אֹהֶל גָּדוֹל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "אֵין תּוֹלִין אֶת הַכִּלָּה שֶׁהֲרֵי נַעֲשֵׂית תַּחְתֶּיהָ אֹהֶל עֲרַאי. וּמֻתָּר לְהַנִּיחַ מִטָּה וְכִסֵּא וּטְרַסְקָל וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּעָשֶׂה תַּחְתֵּיהֶן אֹהֶל שֶׁאֵין זֶה דֶּרֶךְ עֲשִׂיַּת אֹהֶל לֹא קֶבַע וְלֹא עֲרַאי: \n",
+ "כָּל אֹהֶל מְשֻׁפָּע שֶׁאֵין בְּגַגּוֹ טֶפַח וְלֹא בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לְגַגּוֹ רֹחַב טֶפַח הֲרֵי זֶה אֹהֶל עֲרַאי וְהָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת פָּטוּר. טַלִּית כְּפוּלָה שֶׁהָיוּ עָלֶיהָ חוּטִין שֶׁהִיא תְּלוּיָה בָּהֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת מֻתָּר לִנְטוֹתָהּ וּמֻתָּר לְפָרְקָהּ וְכֵן הַפָּרֹכֶת: \n",
+ "כִּלַּת חֲתָנִים שֶׁאֵין בְּגַגָּהּ טֶפַח וְאֵין בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לְגַגָּהּ רֹחַב טֶפַח. הוֹאִיל שֶׁהִיא מְתֻקֶּנֶת לְכָךְ מֻתָּר לִנְטוֹתָהּ וּמֻתָּר לְפָרְקָהּ וְהוּא שֶׁלֹּא תְּהֵא מְשֻׁלְשֶׁלֶת מֵעַל הַמִּטָּה טֶפַח. פְּקַק הַחַלּוֹן בִּזְמַן שֶׁהוּא מְתֻקָּן לְכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר וְאֵינוֹ תָּלוּי מֻתָּר לִפְקֹק בּוֹ הַחַלּוֹן: \n",
+ "כּוֹבַע שֶׁעוֹשִׂין עַל הָרֹאשׁ וְיֵשׁ לוֹ שָׂפָה מַקֶּפֶת שֶׁהִיא עוֹשָׂה צֵל כְּמוֹ אֹהֶל עַל לְבוּשׁוֹ מֻתָּר לְלָבְשׁוֹ. וְאִם הוֹצִיא מִן הַבֶּגֶד סָבִיב לְרֹאשׁוֹ אוֹ כְּנֶגֶד פָּנָיו כְּמוֹ אֹהֶל וְהָיָה מְהֻדָּק עַל רֹאשׁוֹ וְהָיְתָה הַשָּׂפָה שֶׁהוֹצִיאָהּ קָשָׁה בְּיוֹתֵר כְּמוֹ גַּג אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֹהֶל עֲרַאי: \n",
+ "הַנּוֹטֶה פָּרֹכֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֹהֶל בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹטֶה לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה פָּרֹכֶת גְּדוֹלָה תּוֹלִין אוֹתָהּ שְׁנַיִם אֲבָל אֶחָד אָסוּר. וְאִם הָיְתָה כִּלָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ גַּג אֵין מוֹתְחִין אוֹתָהּ וַאֲפִלּוּ עֲשָׂרָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תִּגְבַּהּ מְעַט מֵעַל הָאָרֶץ וְתֵעָשֶׂה אֹהֶל עֲרַאי: \n",
+ "בֶּגֶד שֶׁמְּכַסֶּה בּוֹ פִּי הֶחָבִית לֹא יְכַסֶּה בּוֹ אֶת כֻּלָּהּ מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה אֹהֶל אֲבָל מְכַסֶּה הוּא מִקְצָת פִּיהָ. הַמְסַנֵּן בִּכְפִיפָה מִצְרִית לֹא יַגְבִּיהַּ קַרְקָעִית הַכְּפִיפָה מִן הַכְּלִי טֶפַח כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֹהֶל עֲרַאי בְּשַׁבָּת: \n"
+ ],
+ [
+ "הָעוֹשֶׂה נֶקֶב שֶׁהוּא עָשׂוּי לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא כְּגוֹן נֶקֶב שֶׁבְּלוּל הַתַּרְנְגוֹלִין שֶׁהוּא עָשׂוּי לְהַכְנִיס הָאוֹרָה וּלְהוֹצִיא הַהֶבֶל הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. לְפִיכָךְ גָּזְרוּ עַל כָּל נֶקֶב אֲפִלּוּ הָיָה עָשׂוּי לְהוֹצִיא בִּלְבַד אוֹ לְהַכְנִיס בִּלְבַד שֶׁמָּא יָבוֹא לַעֲשׂוֹת נֶקֶב שֶׁחַיָּבִין עָלָיו. וּמִפְּנֵי זֶה אֵין נוֹקְבִין בְּחָבִית נֶקֶב חָדָשׁ וְאֵין מוֹסִיפִין בּוֹ. אֲבָל פּוֹתְחִין נֶקֶב יָשָׁן. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַנֶּקֶב לְמַטָּה מִן הַשְּׁמָרִים שֶׁאִם הָיָה לְמַטָּה מִן הַשְּׁמָרִים הֲרֵי זֶה עָשׂוּי לְחַזֵּק וְאָסוּר לְפָתְחוֹ: ",
+ "נוֹקְבִין מְגוּפָה שֶׁל חָבִית לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה יַיִן וּבִלְבַד שֶׁיְּנַקְּבֶנָּהּ מִלְּמַעְלָה אֲבָל מִצִּדָּהּ אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן כְּלִי. שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לֶאֱכל מִמֶּנָּה גְּרוֹגָרוֹת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת כְּלִי. וּמֵבִיא אָדָם חָבִית שֶׁל יַיִן וּמַתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ בְּסַיִף לִפְנֵי הָאוֹרְחִין וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לְהַרְאוֹת נְדִיבַת לִבּוֹ: ",
+ "וּכְשֵׁם שֶׁאָסוּר לִפְתֹּחַ כָּל נֶקֶב כָּךְ אָסוּר לִסְתֹּם כָּל נֶקֶב. לְפִיכָךְ אָסוּר לִסְתֹּם נֶקֶב הֶחָבִית וַאֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְמָרֵחַ וְאֵינוֹ בָּא לִידֵי סְחִיטָה כְּגוֹן שֶׁיִּסְתֹּם בְּקֵיסָם אוֹ בִּצְרוֹר קָטָן. אֲבָל אִם הִנִּיחַ שָׁם אֹכֶל כְּדֵי לְהַצְנִיעוֹ וְנִמְצָא הַנֶּקֶב נִסְתָּם מֻתָּר. וּמֻתָּר לְהַעֲרִים בְּדָבָר זֶה: ",
+ "כָּל דָּבָר שֶׁהוּא גְּמַר מְלָאכָה חַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. וּמִפְּנֵי זֶה הַגּוֹרֵר כָּל שֶׁהוּא אוֹ הַמְתַקֵּן כְּלִי בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁיְּתַקֵּן חַיָּב. לְפִיכָךְ אָסוּר לְהַשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁל שִׁיר בְּשַׁבָּת בֵּין בִּכְלֵי שִׁיר כְּגוֹן כִּנּוֹרוֹת וּנְבָלִים בֵּין בִּשְׁאָר דְּבָרִים. אֲפִלּוּ לְהַכּוֹת בְּאֶצְבַּע עַל הַקַּרְקַע אוֹ עַל הַלּוּחַ אוֹ אַחַת כְּנֶגֶד אַחַת כְּדֶרֶךְ הַמְשׁוֹרְרִים אוֹ לְקַשְׁקֵשׁ אֶת הָאֱגוֹז לְתִינוֹק אוֹ לְשַׂחֵק בּוֹ בְּזוֹג כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתֹּק כָּל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָסוּר גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר: ",
+ "אֵין מְסַפְּקִין וְלֹא מְרַקְּדִין וְאֵין מְטַפְּחִין בְּשַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר. וּלְסַפֵּק כִּלְאַחַר יָד מֻתָּר. אֵין שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקֵּן חָבִית שֶׁל שַׁיָּטִין. בְּרֵכָה שֶׁבֶּחָצֵר מֻתָּר לָשׁוּט בְּתוֹכָהּ שֶׁאֵינוֹ בָּא לַעֲשׂוֹת חָבִית שֶׁל שַׁיָּטִין וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה לָהּ שָׂפָה מֻקֶּפֶת שֶׁלֹּא יֵעָקֵר מִמֶּנָּה הַמַּיִם. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הֶכֵּר וְהֶפְרֵשׁ בֵּינָהּ וּבֵין הַיָּם: ",
+ "אֵין חוֹתְכִין שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל קָנֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן כְּלִי. הָיְתָה חֲתוּכָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מְתֻקֶּנֶת מֻתָּר לְהַכְנִיסָהּ בְּנֶקֶב הֶחָבִית בְּשַׁבָּת לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה יַיִן וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יְתַקֵּן. וְאָסוּר לְהַנִּיחַ עָלֶה שֶׁל הֲדַס וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּתוֹךְ הַנֶּקֶב שֶׁל חָבִית כְּדֵי שֶׁיְּקַלֵּחַ אֶת הַיַּיִן מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּעוֹשֶׂה מַרְזֵב בְּשַׁבָּת. וְאֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס וְאֵין קוֹרְעִין אֶת הַנְּיָר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן כְּלִי: ",
+ "זְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בְּטָפִיחַ מְמַלְּאִין בָּהּ בְּשַׁבָּת. וְאִם אֵינָהּ קְשׁוּרָה אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִקְטֹם אוֹתָהּ וְיִתְקָעָהּ. אָסוּר לָחֹף כְּלֵי כֶּסֶף בְּגַרְתָּקוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְלַבְּנָן כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֻמָּנִין עוֹשִׂין וְנִמְצָא כִּמְתַקֵּן כְּלִי וְגוֹמֵר מְלַאכְתּוֹ בְּשַׁבָּת. אֲבָל חוֹפְפִין אוֹתוֹ בְּחוֹל וּבְנֶתֶר. וְכֵן כָּל הַכֵּלִים חוֹפְפִין אוֹתָן בְּכָל דָּבָר. וְאָסוּר לְהָדִיחַ קְעָרוֹת וְאִלְפָּסִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן אֶלָּא אִם כֵּן הֱדִיחָן לֶאֱכל בָּהֶן סְעֻדָּה אַחֶרֶת בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת. אֲבָל כְּלֵי שְׁתִיָּה כְּגוֹן כּוֹסוֹת וְקִיתוֹנוֹת מֻתָּר לַהֲדִיחָן בְּכָל עֵת שֶׁאֵין קֶבַע לִשְׁתִיָּה. וְאֵין מַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת בְּשַׁבָּת כְּדֵי לִישֹׁן עֲלֵיהֶן לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת אֲבָל מַצִּיעִין מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְשַׁבָּת: ",
+ "אָסוּר לְהַטְבִּיל כֵּלִים טְמֵאִין בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן כְּלִי. אֲבָל אָדָם טָמֵא מֻתָּר לִטְבּל מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמֵיקֵר. וְאֵין מַזִּין עָלָיו בְּשַׁבָּת. הַמַּטְבִּיל כֵּלִים בְּשַׁבָּת בְּשׁוֹגֵג יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. בְּמֵזִיד לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַד לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. וּמֻתָּר לְהַטְבִּיל אֶת הַמַּיִם הַטְּמֵאִים בְּשַׁבָּת. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. נוֹתְנָן בִּכְלִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּגוֹן כְּלֵי אֲבָנִים וּמַטְבִּיל הַכֵּלִים בַּמִּקְוֶה עַד שֶׁיַּעֲלֶה מֵי הַמִּקְוֶה עֲלֵיהֶן וְיִטְהָרוּ: ",
+ "אֵין מַגְבִּיהִין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְתַקֵּן דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה מְתֻקָּן: ",
+ "מְעַבֵּד מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת הוּא. וְהַמְרַכֵּךְ עוֹר בְּשֶׁמֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעַבְּדָנִים עוֹשִׂים הֲרֵי זֶה מְעַבֵּד וְחַיָּב. לְפִיכָךְ לֹא יָסוּךְ אָדָם רַגְלוֹ בְּשֶׁמֶן וְהוּא בְּתוֹךְ הַמִּנְעָל אוֹ בְּתוֹךְ הַסַּנְדָּל הַחֲדָשִׁים. אֲבָל סָךְ הוּא אֶת רַגְלוֹ שֶׁמֶן וְלוֹבֵשׁ מִנְעָלוֹ אוֹ סַנְדָּלוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חֲדָשִׁים. וְסָךְ כָּל גּוּפוֹ שֶׁמֶן וּמִתְעַגֵּל עַל גַּבֵּי קַטַּבְלִיָא חֲדָשָׁה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַשֶּׁמֶן מֻעָט כְּדֵי שֶׁיְּצַחְצֵחַ הָעוֹר בִּלְבַד אֲבָל אִם הָיָה בִּבְשָׂרוֹ שֶׁמֶן הַרְבֵּה כְּדֵי שֶׁיְּרַכֵּךְ הָעוֹר הֲרֵי זֶה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְעַבְּדוֹ. וְהַכּל בַּחֲדָשִׁים אֲבָל בִּישָׁנִים מֻתָּר: ",
+ "הַמְמָרֵחַ רְטִיָּה בְּשַׁבָּת חַיָּב מִשּׁוּם מוֹחֵק אֶת הָעוֹר. לְפִיכָךְ אֵין סוֹתְמִין נֶקֶב בְּשַׁעֲוָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ שֶׁמָּא יְמָרֵחַ וַאֲפִלּוּ בְּשֻׁמָּן אֵין סוֹתְמִין אֶת הַנֶּקֶב גְּזֵרָה מִשּׁוּם שַׁעֲוָה: ",
+ "כּוֹתֵב מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת. לְפִיכָךְ אָסוּר לִכְחל בַּפּוּךְ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּכוֹתֵב. וְאָסוּר לִלְווֹת וּלְהַלְווֹת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִכְתֹּב. וְכֵן אָסוּר לִקְנוֹת וְלִמְכֹּר וְלִשְׂכֹּר וּלְהַשְׂכִּיר גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִכְתֹּב. לֹא יִשְׂכֹּר אָדָם פּוֹעֲלִים בְּשַׁבָּת וְלֹא יֹאמַר לַחֲבֵרוֹ לִשְׂכֹּר לוֹ פּוֹעֲלִין. אֲבָל לִשְׁאל וּלְהַשְׁאִיל מֻתָּר. שׁוֹאֵל אָדָם מֵחֲבֵרוֹ כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵאָמֵר לוֹ הַלְוֵינִי: ",
+ "אֶחָד הַמּוֹכֵר בַּפֶּה אוֹ בִּמְסִירָה אָסוּר. [וְאָסוּר לִשְׁקל] בֵּין בְּמֹאזְנַיִם בֵּין שֶׁלֹּא בְּמֹאזְנַיִם. וּכְשֵׁם שֶׁאָסוּר לִשְׁקל כָּךְ אָסוּר לִמְנוֹת וְלִמְדֹּד בֵּין בִּכְלִי מִדָּה בֵּין בַּיָּד בֵּין בְּחֶבֶל: ",
+ "אֵין דָּנִין בְּשַׁבָּת וְלֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין וְלֹא מְקַדְּשִׁין גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִכְתֹּב. וְאֵין מַקְדִּישִׁין וְלֹא מַעֲרִיכִין וְלֹא מַחְרִימִין מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמִקָּח וּמִמְכָּר. וְאֵין מַגְבִּיהִין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת שֶׁזֶּה דּוֹמֶה לְמַקְדִּישׁ אוֹתָן פֵּרוֹת שֶׁהִפְרִישׁ. וְעוֹד מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן אוֹתָן בְּשַׁבָּת. וְאֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַבְּהֵמָה גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִרְשֹׁם בְּסִיקְרָא. וּמַקְדִּישׁ אָדָם פִּסְחוֹ בְּשַׁבָּת וַחֲגִיגָתוֹ בְּיוֹם טוֹב שֶׁזּוֹ מִצְוַת הַיּוֹם הִיא. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מַקְדִּישִׁין כָּךְ אֵין מְקַדְּשִׁין מֵי חַטָּאת: ",
+ "הַמַּגְבִּיהַּ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב בְּשׁוֹגֵג יֹאכַל מִמַּה שֶּׁהִתְקִין. בְּמֵזִיד לֹא יֹאכַל עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ תִּקֵּן אֶת הַפֵּרוֹת. וְכֵן הַמַּקְדִּישׁ אוֹ הַמַּעֲרִיךְ אוֹ הַמַּחֲרִים בְּשַׁבָּת בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב. וְכֵן הַמַּקְנֶה לַחֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת קָנָה. מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אֲבָל לֹא אֶת הַוַּדַּאי: ",
+ "מִי שֶׁקָּרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי אוֹ לְמַעֲשַׂר עָנִי שֶׁל וַדַּאי לֹא יִטְלֵם בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁיְּיַחֵד מְקוֹמָן מִקֹּדֶם הַשַּׁבָּת וַהֲרֵי הֵן יְדוּעִין וּמֻנָּחִין בְּצַד הַפֵּרוֹת. וְאִם הָיָה כֹּהֵן אוֹ עָנִי לְמוּדִים לֶאֱכל אֶצְלוֹ יָבוֹאוּ וְיֹאכְלוּ. וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעַ לַכֹּהֵן שֶׁזּוֹ שֶׁאֲנִי מַאֲכִילְךָ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְיוֹדִיעַ לֶעָנִי שֶׁזּוֹ שֶׁאֲנִי מַאֲכִילְךָ מַעֲשַׂר עָנִי: ",
+ "אָסוּר לְהָפִיס וּלְשַׂחֵק בְּקֻבִּיָּא בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמִקָּח וּמִמְכָּר. וּמֵפִיס אָדָם עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵּיתוֹ עַל מָנָה גְּדוֹלָה כְּנֶגֶד מָנָה קְטַנָּה מִפְּנֵי שֶׁאֵין מַקְפִּידִין: ",
+ "אָסוּר לְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶן בְּשַׁבָּת בֵּין שֶׁעָבַר בֵּין שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִכְתֹּב. לְפִיכָךְ חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן צֹרֶךְ מֻתָּר לְחַשְּׁבָן. כֵּיצַד. כַּמָּה סְאִין תְּבוּאָה הָיָה לָנוּ בְּשָׁנָה פְּלוֹנִית, כַּמָּה דִּינָרִין הוֹצִיא בְּחַתְנוּת בְּנוֹ, וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ שֶׁהֵן בִּכְלַל שִׂיחָה בְּטֵלָה שֶׁאֵין בָּהֶן צֹרֶךְ כְּלָל, הַמְחַשֵּׁב אוֹתָן בְּשַׁבָּת כִּמְחַשֵּׁב בְּחל: ",
+ "אָסוּר לִקְרוֹת בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁלֹּא יְהֵא כְּדֶרֶךְ חֹל וְיָבֹא לִמְחֹק. מוֹנֶה אָדָם פַּרְפְּרוֹתָיו וְאֶת אוֹרְחָיו מִפִּיו אֲבָל לֹא מִן הַכְּתָב כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרָא בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת. לְפִיכָךְ אִם הָיוּ הַשֵּׁמוֹת חֲקוּקִין עַל הַטַּבְלָה אוֹ עַל הַכֹּתֶל מֻתָּר לִקְרוֹתָן מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מִתְחַלֵּף בִּשְׁטָר. וְאָסוּר לִקְרוֹת בִּכְתָב הַמְהַלֵּךְ תַּחַת הַצּוּרָה וְתַחַת הַדְּיוּקְנִי בְּשַׁבָּת. אַף לִקְרוֹת בַּכְּתוּבִים בְּשַׁבָּת בִּשְׁעַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ אָסוּר גְּזֵרָה מִשּׁוּם בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּל אֶחָד יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ וְקוֹרֵא וְיִמָּנַע מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ: ",
+ "נָפְלָה דְּלֵקָה בֶּחָצֵר בְּשַׁבָּת אֵינוֹ מַצִּיל כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בֶּחָצֵר לְחָצֵר אַחֶרֶת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמָּבוֹי אַף עַל פִּי שֶׁעֵרְבוּ גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְכַבֶּה הַדְּלֵקָה כְּדֵי שֶׁיַּצִּיל מִפְּנֵי שֶׁאָדָם בָּהוּל עַל מָמוֹנוֹ. לְפִיכָךְ גָּזְרוּ שֶׁלֹּא יַצִּיל אֶלָּא מָזוֹן שֶׁהוּא צָרִיךְ לוֹ לְאוֹתוֹ שַׁבָּת וְכֵלִים שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּשַׁבָּת וּבְגָדִים שֶׁיָּכוֹל לִלְבּשׁ. שֶׁנִּמְצָא מִתְיָאֵשׁ מִן הַכּל וְאֵינוֹ בָּא לִידֵי כִּבּוּי. וְאִם לֹא עֵרְבוּ אַף מְזוֹנוֹ וְכֵלָיו אֵינוֹ מַצִּיל: ",
+ "וּמַה הוּא מַצִּיל לִמְזוֹנוֹ. אִם נָפְלָה דְּלֵקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת. הָרָאוּי לְאָדָם לְאָדָם וְהָרָאוּי לִבְהֵמָה לִבְהֵמָה. נָפְלָה בְּשַׁחֲרִית מַצִּילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת. בְּמִנְחָה מַצִּילִין מְזוֹן סְעֻדָּה אַחַת: ",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמַצִּיל בְּכֵלִים הַרְבֵּה אוֹ שֶׁהָיָה מְמַלֵּא כְּלִי וּמוֹצִיאוֹ וּמְעָרֶה וְחוֹזֵר וּמְמַלֵּא אוֹתוֹ שֵׁנִית הוּא שֶׁאֵין מַצִּיל אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לוֹ. אֲבָל אִם הוֹצִיא כְּלִי אֶחָד בְּהוֹצָאָה אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּמָּה סְעֻדּוֹת מֻתָּר: ",
+ "כֵּיצַד. מַצִּיל סַל מָלֵא כִּכָּרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּמָּה סְעֻדּוֹת. וְעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה וְחָבִית שֶׁל יַיִן. וְכֵן אִם פָּרַשׂ טַלִּיתוֹ וְקִבֵּץ בָּהּ כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לְהוֹצִיא וְהוֹצִיאָהּ מְלֵאָה בְּבַת אַחַת מֻתָּר: ",
+ "וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מַצִּיל מָזוֹן שֶׁהוּא צָרִיךְ לוֹ אוֹ כְּלִי אֶחָד שֶׁמַּחֲזִיק אֲפִלּוּ דָּבָר גָּדוֹל וַהֲרֵי הוּא שֶׁל מַצִּיל. וְאִם לֹא רָצָה הַמַּצִּיל לְקַחְתּוֹ וּנְתָנוֹ לִבְעָלָיו מֻתָּר לוֹ לִטּל מִמֶּנּוּ אַחַר הַשַּׁבָּת שְׂכַר עֲמָלוֹ וְאֵין זֶה שְׂכַר שַׁבָּת שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם מְלָאכָה וְלֹא אִסּוּר שֶׁלֹּא הוֹצִיאוֹ אֶלָּא בְּמָקוֹם מְעֹרָב: ",
+ "הִצִּיל פַּת נְקִיָּה אֵינוֹ חוֹזֵר וּמַצִּיל פַּת שֶׁאֵינָהּ נְקִיָּה. אֲבָל אִם הִצִּיל פַּת שֶׁאֵינָהּ נְקִיָּה חוֹזֵר וּמַצִּיל פַּת נְקִיָּה. וּמַצִּיל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לְשַׁבָּת אִם הָיָה יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת אֲבָל אֵינוֹ מַצִּיל בְּשַׁבָּת לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְיוֹם טוֹב. וְלֹא מִשַּׁבָּת זוֹ לְשַׁבָּת הַבָּאָה. וּמַה שֶּׁהוּא מַצִּיל לִלְבּשׁ. לוֹבֵשׁ כָּל מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל לִלְבּשׁ וְעוֹטֵף כָּל מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל לַעֲטֹף וּמוֹצִיא וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד לוֹבֵשׁ וּמִתְעַטֵּף בְּכֵלָיו וּמוֹצִיא. וַהֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ כְּמוֹ הַמַּאֲכָל שֶׁהֲרֵי מִן הַהֶפְקֵר הֵן זוֹכִין: ",
+ "מֻתָּר לְהַצִּיל כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בֶּחָצֵר לְחָצֵר אַחֶרֶת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמָּבוֹי וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֵרְבוּ. וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה לַמָּבוֹי שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת וְלֶחִי אֶחָד. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ כְּתוּבִין אַשּׁוּרִית וּבִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אֲבָל אִם הָיָה כְּתוּבִין בְּכָל לָשׁוֹן אוֹ בִּכְתָב אַחֵר אֵין מַצִּילִין אוֹתָן אֲפִלּוּ הָיָה שָׁם עֵרוּב. וּבְחל אָסוּר לִקְרוֹת בָּהֶם אֶלָּא מַנִּיחָן בִּמְקוֹם הַתֹּרֶף וְהֵן מִתְאַבְּדִין מֵאֲלֵיהֶן: ",
+ "הָיוּ כְּתוּבִין בְּסַם וּבְסִיקְרָא אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ כְּתַב שֶׁל קַיָּמָא הוֹאִיל וְהֵן כְּתוּבִין אַשּׁוּרִית וּבִלְשׁוֹן קֹדֶשׁ מַצִּילִין אוֹתָן. גִּלָּיוֹן שֶׁל סְפָרִים שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה וְשֶׁבֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה וְשֶׁבֵּין דַּף לְדַף וְשֶׁבִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר וְשֶׁבְּסוֹף הַסֵּפֶר אֵין מַצִּילִין אוֹתָן. הַבְּרָכוֹת וְהַקְּמֵעִין אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם וּמֵעִנְיָנוֹת הַרְבֵּה שֶׁל תּוֹרָה אֵין מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה: ",
+ "סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לְלַקֵּט שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת מִתּוֹךְ תֵּבוֹת שְׁלֵמוֹת וַאֲפִלּוּ בִּכְלָלָן (בראשית לא מז) \"יְגַר שָׂהֲדוּתָא\". וְכֵן אִם הָיְתָה בָּהּ פָּרָשָׁה שֶׁאֵין בָּהּ שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת וְיֵשׁ בָּהּ הַזְכָּרוֹת כְּגוֹן (במדבר י לה) \"וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן\". מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה. וּמַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר וְתִיק תְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּין אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן מָעוֹת: "
+ ],
+ [
+ "יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם דּוֹמִין לִמְלָאכָה וְאֵינָם מְבִיאִין לִידֵי מְלָאכָה. וּמִפְּנֵי מָה נֶאֶסְרוּ מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח יג) \"אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי\" וְנֶאֱמַר (ישעיה נח יג) \"וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר\". לְפִיכָךְ אָסוּר לְאָדָם לְהַלֵּךְ בַּחֲפָצָיו בְּשַׁבָּת וַאֲפִלּוּ לְדַבֵּר בָּהֶן כְּגוֹן שֶׁיְּדַבֵּר עִם שֻׁתָּפוֹ מַה יִּמְכֹּר לְמָחָר אוֹ מַה יִּקְנֶה אוֹ הֵיאַךְ יִבְנֶה בַּיִת זֶה וּבְאֵי זֶה סְחוֹרָה יֵלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי. כָּל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָסוּר שֶׁנֶּאֱמַר וְדַבֵּר דָּבָר דִּבּוּר אָסוּר הִרְהוּר מֻתָּר: ",
+ "אָסוּר לְאָדָם לִפְקֹד גִּנּוֹתָיו וּשְׂדוֹתָיו בְּשַׁבָּת כְּדֵי לִרְאוֹת מַה הֵן צְרִיכִין אוֹ הֵיאַךְ הֵן פֵּרוֹתֵיהֶן. שֶׁהֲרֵי זֶה מְהַלֵּךְ לַעֲשׂוֹת חֶפְצוֹ. וְכֵן אָסוּר לְאָדָם שֶׁיֵּצֵא בְּשַׁבָּת עַד סוֹף הַתְּחוּם וְיֵשֵׁב שָׁם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לַעֲשׂוֹת חֲפָצָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. שֶׁהֲרֵי נִמְצָא הִלּוּכוֹ בְּשַׁבָּת לַעֲשׂוֹת חֲפָצָיו: ",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהֶחְשִׁיךְ עַל הַתְּחוּם לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁאָסוּר בְּשַׁבָּת לַעֲשׂוֹתוֹ. אֲבָל אִם הֶחְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁמֻּתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת הֲרֵי זֶה מֻתָּר. כֵּיצַד. אֵין מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לְהָבִיא פֵּרוֹת מְחֻבָּרִין אוֹ לִשְׂכֹּר פּוֹעֲלִין. אֲבָל מַחְשִׁיךְ הוּא לִשְׁמֹר פֵּרוֹת שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לִשְׁמֹר בְּשַׁבָּת. וּמַחְשִׁיךְ לְהָבִיא בְּהֵמָה אוֹ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין. שֶׁהַבְּהֵמָה קוֹרֵא לָהּ וְהִיא בָּאָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא חוּץ לַתְּחוּם. וּפֵרוֹת תְּלוּשִׁין אִלּוּ הָיוּ שָׁם מְחִצּוֹת הָיָה מֻתָּר לַהֲבִיאָן בְּשַׁבָּת. וְכֵן אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ לִכְרַךְ פְּלוֹנִי אֲנִי הוֹלֵךְ לְמָחָר שֶׁאִם הָיוּ שָׁם בּוּרְגָנִים הָיָה הוֹלֵךְ לְשָׁם בְּשַׁבָּת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "מֻתָּר לְאָדָם לוֹמַר לְפוֹעֵל הַנִּרְאֶה שֶׁתַּעֲמֹד עִמִּי לָעֶרֶב. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ הֱיֵה נָכוֹן לִי לָעֶרֶב שֶׁנִּמְצָא עוֹשֶׂה חֶפְצוֹ בְּשַׁבָּת. וְאָסוּר לָרוּץ וּלְדַלֵּג בְּשַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח יג) \"מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ\" שֶׁלֹּא יְהֵא הִלּוּכְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּהִלּוּכְךָ שֶׁל חֹל. וְיוֹרֵד אָדָם לְבוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה אַמָּה וּמְטַפֵּס וְיוֹרֵד וְשׁוֹתֶה וּמְטַפֵּס וְעוֹלֶה. וְאָסוּר לְהַרְבּוֹת בְּשִׂיחָה בְּטֵלָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח יג) \"וְדַבֵּר דָּבָר\" שֶׁלֹּא יְהֵא דִּבּוּרְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרְךָ שֶׁל חל: ",
+ "מֻתָּר לָרוּץ בְּשַׁבָּת לִדְבַר מִצְוָה כְּגוֹן שֶׁיָּרוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. וּמְחַשְּׁבִין חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל מִצְוָה וּמוֹדְדִין מְדִידָה שֶׁל מִצְוָה כְּגוֹן מִקְוֶה לֵידַע אִם יֵשׁ כַּשִּׁעוּר אוֹ בֶּגֶד לֵידַע אִם מְקַבֵּל טֻמְאָה. וּפוֹסְקִין צְדָקָה לָעֲנִיִּים. וְהוֹלְכִין לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וַאֲפִלּוּ לְטַרְטֵיאוֹת וּטְרַקְלִין שֶׁל כּוּתִים לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי רַבִּים בְּשַׁבָּת. וּמְשַׁדְּכִין עַל הַתִּינוֹקֶת לֵיאָרֵס וְעַל הַתִּינוֹק לְלַמְּדוֹ סֵפֶר וּלְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת. וּמְבַקְּרִין חוֹלִין וּמְנַחֲמִים אֲבֵלִים. וְהַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה אוֹמֵר שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא. וּמַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי כַּלָּה וְעַל עִסְקֵי הַמֵּת לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. וְאוֹמֵר לוֹ לֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי לֹא מָצָאתָ שָׁם הָבֵא מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי לֹא מָצָאתָ בְּמָנֶה הָבֵא בְּמָאתַיִם. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִזְכֹּר לוֹ סְכוּם מִקָּח. שֶׁכָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִצְוָה הֵן וְנֶאֱמַר (ישעיה נח יג) \"עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ\" וְכוּ' חֲפָצֶךָ אֲסוּרִין חֶפְצֵי שָׁמַיִם מֻתָּרִין: ",
+ "מַפְלִיגִין בַּיָּם הַגָּדוֹל בְּעֶרֶב שַׁבָּת לִדְבַר מִצְוָה וּפוֹסֵק עִמּוֹ לִשְׁבֹּת וְאֵינוֹ שׁוֹבֵת. וּמְפִירִין נְדָרִים בְּשַׁבָּת בֵּין לְצֹרֶךְ שַׁבָּת בֵּין שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ שַׁבָּת. וְנִשְׁאָלִין לְחָכָם עַל הַנְּדָרִים שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת וּמַתִּירִין אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לָהֶן פְּנַאי לְהַתִּירָן קֹדֶם הַשַּׁבָּת שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ מִצְוָה הֵן: ",
+ "אֵין עוֹנְשִׁין בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁהָעֹנֶשׁ מִצְוַת עֲשֵׂה אֵינָהּ דּוֹחָה שַׁבָּת. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁנִּתְחַיֵּב בְּבֵית דִּין מַלְקוֹת אוֹ מִיתָה אֵין מַלְקִין אוֹתוֹ וְאֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לה ג) \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת\" זוֹ אַזְהָרָה לְבֵית דִּין שֶׁלֹּא יִשְׂרְפוּ בְּשַׁבָּת מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׂרֵפָה וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר עֳנָשִׁין: ",
+ "מֻתָּר לְאָדָם לִשְׁמֹר פֵּרוֹתָיו בְּשַׁבָּת בֵּין תְּלוּשִׁים בֵּין מְחֻבָּרִין. וְאִם בָּא אָדָם לִטּל מֵהֶן אוֹ בְּהֵמָה וְחַיָּה לֶאֱכל מֵהֶן גּוֹעֵר בָּהֶן וּמַכֶּה בָּהֶם וּמַרְחִיקָן. וַהֲלֹא דָּבָר זֶה מֵחֲפָצָיו הוּא וְלָמָּה הוּא מֻתָּר. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נֶאֱסַר אֶלָּא לְהַקְנוֹת לְעַצְמוֹ חֲפָצִים שֶׁאֵינָן עַתָּה מְצוּיִים אוֹ לְהִשְׂתַּכֵּר וּלְהַרְוִיחַ וּלְהִטָּפֵל בַּהֲנָאָה שֶׁתָּבוֹא לְיָדוֹ. אֲבָל לִשְׁמֹר מָמוֹנוֹ שֶׁכְּבָר בָּא לְיָדוֹ עַד שֶׁיַּעֲמֹד כְּמוֹת שֶׁהוּא מֻתָּר. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְנוֹעֵל בֵּיתוֹ מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים: ",
+ "הַמְשַׁמֵּר זְרָעָיו מִפְּנֵי הָעוֹפוֹת וּמִקְשָׁאָיו וּמִדְלָעָיו מִפְּנֵי הַחַיָּה לֹא יְסַפֵּק וְלֹא יְרַקֵּד כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בְּחל גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטּל צְרוֹר וְיִזְרֹק אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים: ",
+ "כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אֶלָּא בְּעַצְמוֹ שֶׁל יוֹם הוּא שֶׁהֵן אֲסוּרִין אֲבָל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מֻתָּרִין. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה שָׁם דְּבַר מִצְוָה אוֹ דֹּחַק. כֵּיצַד. מֻתָּר לוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת לַעֲלוֹת בָּאִילָן אוֹ לָשׁוּט עַל פְּנֵי הַמַּיִם לְהָבִיא לוּלָב אוֹ שׁוֹפָר. וְכֵן מוֹרִיד מִן הָאִילָן אוֹ מוֹצִיא מִן הַכַּרְמְלִית עֵרוּב שֶׁעָשָׂה. וְכֵן אִם הָיָה טָרוּד וְנֶחְפָּז וְנִצְרָךְ לְדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הֲרֵי זֶה מֻתָּר. אֲבָל אִם לֹא הָיָה שָׁם דֹּחַק וְלֹא דְּבַר מִצְוָה אָסוּר. לְפִיכָךְ אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאִסּוּר הַפְרָשַׁת הַמַּעֲשֵׂר בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם שְׁבוּת. אֲבָל מְעַשְּׂרִים אֶת הַדְּמַאי: ",
+ "קָטָן שֶׁעָשָׂה בְּשַׁבָּת דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת כְּגוֹן שֶׁתָּלַשׁ מֵעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב אוֹ טִלְטֵל בְּכַרְמְלִית אֵין בֵּית דִּין מְצֻוִּין לְהַפְרִישׁוֹ. וְכֵן אִם הִנִּיחוֹ אָבִיו אֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ: ",
+ "אָסְרוּ חֲכָמִים לְטַלְטֵל מִקְצָת דְּבָרִים בְּשַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל. וּמִפְּנֵי מָה נָגְעוּ בְּאִסּוּר זֶה. אָמְרוּ וּמָה אִם הִזְהִירוּ נְבִיאִים וְצִוּוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הִלּוּכְךָ בְּשַׁבָּת כְּהִלּוּכְךָ בְּחל וְלֹא שִׂיחַת הַשַּׁבָּת כְּשִׂיחַת החֹל שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח יג) \"וְדַבֵּר דָּבָר\" קַל וָחֹמֶר שֶׁלֹּא יִהְיֶה טִלְטוּל בְּשַׁבָּת כְּטִלְטוּל בְּחל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּיוֹם חֹל בְּעֵינָיו וְיָבוֹא לְהַגְבִּיהַּ וּלְתַקֵּן כֵּלִים מִפִּנָּה לְפִנָּה אוֹ מִבַּיִת לְבַיִת אוֹ לְהַצְנִיעַ אֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהֲרֵי הוּא בָּטֵל וְיוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ וִיבַקֵּשׁ דָּבָר שֶׁיִּתְעַסֵּק בּוֹ וְנִמְצָא שֶׁלֹּא שָׁבַת וּבִטֵּל הַטַּעַם שֶׁנֶּאֱמַר בְּתוֹרָה (שמות כב יב) (דברים ה יג) \"לְמַעַן יָנוּחַ\": ",
+ "וְעוֹד כְּשֶׁיְּבַקֵּר וִיטַלְטֵל כֵּלִים שֶׁמְּלַאכְתָּן לְאִסּוּר אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְעַסֵּק בָּהֶן מְעַט וְיָבֹא לִידֵי מְלָאכָה. וְעוֹד מִפְּנֵי שֶׁמִּקְצָת הָעָם אֵינָם בַּעֲלֵי אֻמָּנֻיּוֹת אֶלָּא בְּטֵלִין כָּל יְמֵיהֶן כְּגוֹן הַטַּיָּלִין וְיוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת שֶׁכָּל יְמֵיהֶן הֵן שׁוֹבְתִים מִמְּלָאכָה וְאִם יִהְיֶה מֻתָּר לְהַלֵּךְ וּלְדַבֵּר וּלְטַלְטֵל כִּשְׁאָר הַיָּמִים נִמְצָא שֶׁלֹּא שָׁבַת שְׁבִיתָה הַנִּכֶּרֶת. לְפִיכָךְ שְׁבִיתָה מִדְּבָרִים אֵלּוּ הִיא שְׁבִיתָה הַשָּׁוָה בְּכָל אָדָם. וּמִפְּנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ נָגְעוּ בְּאִסּוּר הַטִּלְטוּל. וְאָסְרוּ שֶׁלֹּא יְטַלְטֵל אָדָם בְּשַׁבָּת אֶלָּא כֵּלִים הַצָּרִיךְ לָהֶם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: "
+ ],
+ [
+ "יֵשׁ כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר וְהוּא הַכְּלִי שֶׁמֻּתָּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ בְּשַׁבָּת דָּבָר שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ בְּחל. כְּגוֹן כּוֹס לִשְׁתּוֹת בּוֹ וּקְעָרָה לֶאֱכל בָּהּ וְסַכִּין לַחְתוֹך בּוֹ בָּשָׂר וּפַת וְקֻרְנָס לִפְצֹעַ בּוֹ אֱגוֹזִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן: ",
+ "וְיֵשׁ כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר וְהוּא הַכְּלִי שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ בְּשַׁבָּת דָּבָר שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ. כְּגוֹן מַכְתֶּשֶׁת וְרֵיחַיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁאָסוּר לִכְתּשׁ וְלִטְחֹן בְּשַׁבָּת: ",
+ "כָּל כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר בֵּין הָיָה שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל חֶרֶס אוֹ שֶׁל אֶבֶן אוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת. בֵּין בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ שֶׁל כְּלִי בֵּין לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ בֵּין לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ. וְכָל כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר בֵּין הָיָה שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל חֶרֶס אוֹ שֶׁל אֲבָנִים אוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת בֵּין לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ בֵּין לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ אֲבָל בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ שֶׁל כְּלִי אָסוּר: ",
+ "כֵּיצַד. מְטַלְטֵל הוּא אֶת הַקְּעָרָה שֶׁל עֵץ לֶאֱכל בָּהּ אוֹ לֵישֵׁב בִּמְקוֹמָהּ. אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּגָּנֵב. וְזֶה הוּא בִּשְׁבִיל עַצְמָהּ. וְכֵן אִם טִלְטֵל אוֹתָהּ מִן הַחַמָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְיַבֵּשׁ וְתִשָּׁבֵר אוֹ מִן הַגְּשָׁמִים כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְפַּח וְתִפָּסֵד הֲרֵי זֶה מְטַלְטֵל בִּשְׁבִיל עַצְמָהּ וּמֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁמְּלַאכְתָּהּ לְהֶתֵּר: ",
+ "וְכֵן מְטַלְטֵל הוּא הָרֵחַיִם אוֹ הַמַּכְתֶּשֶׁת לְשַׁבֵּר עָלֶיהָ אֱגוֹזִים אוֹ לַעֲלוֹת עָלֶיהָ לַמִּטָּה וְזֶה הוּא לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ אוֹ לֵישֵׁב בִּמְקוֹמוֹ. אֲבָל אֵינוֹ מְטַלְטְלָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשָּׁבֵר וְלֹא כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּגָּנֵב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "וְכָל שֶׁאֵינוֹ כְּלִי כְּגוֹן אֲבָנִים וּמָעוֹת וְקָנִים וְקוֹרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אָסוּר לְטַלְטְלָן. אֶבֶן גְּדוֹלָה אוֹ קוֹרָה גְּדוֹלָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נִטֶּלֶת בַּעֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם אִם יֵשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ מְטַלְטְלִים אוֹתָהּ. דַּלְתוֹת הַבַּיִת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כֵּלִים לֹא הוּכְנוּ לְטַלְטֵל לְפִיכָךְ אִם נִתְפָּרְקוּ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. וְכֵן הֶעָפָר וְהַחוֹל וְהַמֵּת אֵין מְזִיזִין אוֹתָן מִמְּקוֹמָן. וּבֶן שְׁמוֹנָה חַי הֲרֵי הוּא כְּאֶבֶן וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ: ",
+ "מֻתָּר לְטַלְטֵל הַכְּלִי אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְתַשְׁמִישָׁהּ. כֵּיצַד. נוֹטֵל אָדָם קֻרְנָס לִפְצֹעַ בּוֹ אֱגוֹזִים. קוֹרְדוֹם לַחְתֹּךְ בּוֹ דְּבֵלָה. מְגֵרָה לְגָרֵר בָּהּ אֶת הַגְּבִינָה. מַגְרֵפָה לִגְרֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגָרוֹת. אֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּזְלֵג לָתֵת עָלָיו אֹכֶל לְקָטָן. אֶת הַכּוֹשׁ וְאֶת הַכַּרְכָּר לִתְחֹב בּוֹ. מַחַט שֶׁל סַקָּאִין לִפְתֹּחַ בּוֹ אֶת הַדֶּלֶת. אֶת הַמַּכְתֶּשֶׁת לֵישֵׁב עָלֶיהָ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "וּמְטַלְטֵל אָדָם מַחַט שֶׁל יָד הַשְּׁלֵמָה לִטּל בָּהּ אֶת הַקּוֹץ. אֲבָל אִם נִטַּל הַקָּצֶה הַנָּקוּב שֶׁלָּהּ אוֹ הַקָּצֶה הַחַד שֶׁלָּהּ אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ. וְאִם הָיְתָה גּלֶם וַעֲדַיִן לֹא נִקְּבָה מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ: ",
+ "כָּל כְּלִי שֶׁמַּקְפִּיד עָלָיו שֶׁמָּא יִפְחֲתוּ דָּמָיו כְּגוֹן כֵּלִים הַמֻּקְצִים לִסְחוֹרָה וְכֵלִים הַיְקָרִים בְּיוֹתֵר שֶׁמַּקְפִּיד עֲלֵיהֶן שֶׁמָּא יִפָּסְדוּ אָסוּר לְטַלְטְלָן בְּשַׁבָּת וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא מֻקְצֶה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס. כְּגוֹן הַמַּסָּר הַגָּדוֹל וְיָתֵד שֶׁל מַחְרֵשָׁה וְסַכִּין שֶׁל טַבָּחִים וְחֶרֶב שֶׁל אוּשְׁכָּפִים וְחִצִּין הַחֲרָשִׁים וְקֻרְנָס שֶׁל בַּשָּׂמִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן: ",
+ "כָּל כְּלִי שֶׁהֻקְצָה מֵחֲמַת הָאִסּוּר אָסוּר לְטַלְטְלוֹ. כְּגוֹן נֵר שֶׁהִדְלִיקוּ בּוֹ בְּשַׁבָּת וְהַמְּנוֹרָה שֶׁהָיָה הַנֵּר עָלֶיהָ וְשֻׁלְחָן שֶׁהָיוּ עָלָיו מָעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁכָּבָה הַנֵּר אוֹ שֶׁנָּפְלוּ הַמָּעוֹת אָסוּר לְטַלְטְלָן. שֶׁכָּל כְּלִי שֶׁהָיָה אָסוּר לְטַלְטְלוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת נֶאֱסַר לְטַלְטְלוֹ כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ הַדָּבָר שֶׁגָּרַם לוֹ הָאִסּוּר: ",
+ "אֲבָל כְּלִי הַמֻּקְצֶה מֵחֲמַת מֵאוּסוֹ כְּגוֹן נֵר יָשָׁן שֶׁל נֵפְט וּכְלִי הַצּוֹאָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר לְטַלְטְלָן בְּשַׁבָּת אִם הֻצְרַךְ לָהֶן: ",
+ "כָּל הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בְּשַׁבָּת שֶׁנִּתְפָּרְקוּ דַּלְתוֹתֵיהֶן כְּגוֹן דַּלְתוֹת שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל בֵּין שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בְּשַׁבָּת בֵּין שֶׁנִּתְפָּרְקוּ קֹדֶם הַשַּׁבָּת מֻתָּר לְטַלְטֵל אוֹתָן דְּלָתוֹת. וְכֵן כָּל הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בְּשַׁבָּת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בֵּין קֹדֶם הַשַּׁבָּת בֵּין בְּשַׁבָּת שִׁבְרֵיהֶן נִטָּלִין וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שִׁבְרֵיהֶן עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן. כֵּיצַד. שִׁבְרֵי עֲרֵבָה לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הֶחָבִית. שִׁבְרֵי זְכוּכִית לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפַּךְ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל אִם אֵין הַשְּׁבָרִים רְאוּיִין לִמְלָאכָה כְּלָל אָסוּר לְטַלְטְלָן: ",
+ "כָּל כִּסּוּיֵי הַכֵּלִים נִטָּלִים בְּשַׁבָּת וְהוּא שֶׁיֵּשׁ תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶן. הָיָה כְּלִי מְחֻבָּר בַּקַּרְקַע כְּגוֹן חָבִית הַטְּמוּנָה בָּאָרֶץ. אִם יֵשׁ בַּכִּסּוּי שֶׁלָּהּ בֵּית אֲחִיזָה מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ וְאִם לָאו אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ. וְכֵן כִּסּוּיֵי הַקַּרְקָעוֹת כְּגוֹן בּוֹרוֹת וַחֲרִיצִין אֵין מְטַלְטְלִין כִּסּוּי שֶׁלָּהֶן אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ בֵּית אֲחִיזָה. כִּסּוּי הַתַּנּוּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ בֵּית אֲחִיזָה מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ: ",
+ "שְׁנֵי דְּבָרִים אֶחָד אָסוּר לְטַלְטְלוֹ וְאֶחָד מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ וְהֵן סְמוּכִים זֶה לָזֶה אוֹ זֶה עַל זֶה אוֹ זֶה בָּזֶה וּבִזְמַן שֶׁמְּטַלְטְלִין אֶחָד מֵהֶן יְטַלְטֵל הַשֵּׁנִי. אִם הָיָה צָרִיךְ לַדָּבָר שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ מְטַלְטְלוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁדָּבָר הָאָסוּר מִטַּלְטֵל עִמּוֹ. וְאִם צָרִיךְ לְטַלְטֵל דָּבָר הָאָסוּר לֹא יְטַלְטְלֶנּוּ בְּאוֹתוֹ דָּבָר הַמֻּתָּר: ",
+ "כֵּיצַד. פַּגָּה שֶׁהָיְתָה טְמוּנָה בְּתֶבֶן וַחֲרָרָה שֶׁהָיְתָה עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים תּוֹחֲבָן בְּכוֹשׁ אוֹ בְּכַרְכָּר וְנוֹטְלָן וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתֶּבֶן וְהַגֶּחָלִים נִנְעָרִים בְּשַׁבָּת בִּשְׁעַת נְטִילָה. וְכֵן לֶפֶת אוֹ צְנוֹנוֹת שֶׁהָיוּ טְמוּנִים בְּעָפָר וּמִקְצָת הֶעָלִים מְגֻלִּים שׁוֹמְטָן בְּשַׁבָּת בֶּעָלֶה שֶׁלָּהֶן וְאַף עַל פִּי שֶׁהֶעָפָר נִנְעָר. אֲבָל אִם הָיָה כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק עַל גַּבֵּי הָאֶבֶן אוֹ עַל גַּבֵּי הַקּוֹרָה לֹא יְטַלְטֵל הָאֶבֶן אוֹ הַקּוֹרָה בַּכִּכָּר אוֹ בַּתִּינוֹק שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "נוֹטֵל אָדָם אֶת בְּנוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּעְגּוּעִין עָלָיו וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ אֲבָל לֹא דִּינָר שֶׁאִם יִפּל הַדִּינָר יִטְּלֶנּוּ הָאָב בְּיָדוֹ. כַּלְכָּלָה שֶׁהָיְתָה נְקוּבָה וְסָתַם נֶקֶב שֶׁלָּהּ בְּאֶבֶן מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ שֶׁהֲרֵי הָאֶבֶן נַעֲשֵׂית כְּדֹפֶן. הָיְתָה הַכַּלְכָּלָה מְלֵאָה פֵּרוֹת וְהָאֶבֶן בְּתוֹךְ הַפֵּרוֹת אִם הָיוּ הַפֵּרוֹת רְטֻבִּים כְּגוֹן עֲנָבִים וְתוּתִים נוֹטֵל אוֹתָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא שֶׁאִם יְנַעֵר הַפֵּרוֹת יִטָּנְפוּ בֶּעָפָר וּבִמְקוֹם הֶפְסֵד לֹא גָּזְרוּ: ",
+ "חָבִית שֶׁשָּׁכַח אֶבֶן עַל פִּיהָ מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת. הָיְתָה בֵּין הֶחָבִיּוֹת וְהָאֶבֶן עָלֶיהָ מַגְבִּיהָהּ לְמָקוֹם אַחֵר וּמַטֶּה עַל צִדָּהּ שָׁם וְהָאֶבֶן נוֹפֶלֶת. וְכֵן הַשּׁוֹכֵחַ מָעוֹת עַל הַכַּר וְצָרַךְ לַכַּר נוֹעֵר אֶת הַכַּר וְהֵן נוֹפְלוֹת. וְאִם צָרִיךְ לִמְקוֹם הַכַּר נוֹטֵל אֶת הַכַּר וְהַמָּעוֹת עָלָיו. אֲבָל אִם הִנִּיחַ הַמָּעוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת עַל הַכַּר אוֹ הִנִּיחַ הָאֶבֶן עַל פִּי הֶחָבִית הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין לְטַלְטְלָן וַאֲפִלּוּ נִטְּלוּ הַמָּעוֹת וְהָאֶבֶן שֶׁהֲרֵי נַעֲשׂוּ בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר: ",
+ "הָאֶבֶן שֶׁבַּקֵּרוּיָה אִם מְמַלְּאִין בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת הֲרֵי הִיא כְּמִקְצַת הַקֵּרוּיָה וּמֻתָּר לְמַלְּאוֹת בָּהּ וְאִם לָאו אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ. בֶּגֶד שֶׁעַל הַקָּנֶה שׁוֹמְטוֹ מֵעַל הַקָּנֶה: ",
+ "פֵּרוֹת שֶׁאָסוּר לֶאֱכל כְּגוֹן פֵּרוֹת שֶׁאֵינָם מְעֵשָּׂרִין אֲפִלּוּ הֵן חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר מִדִּבְרֵיהֶם אוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ אוֹ תְּרוּמָה טְמֵאָה אוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ כְּהִלְכָתָן אָסוּר לְטַלְטְלָן. אֲבָל הַדְּמַאי הוֹאִיל וְרָאוּי לָעֲנִיִּים וְכֵן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁפְּדָאָן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן הַחֹמֶשׁ מֻתָּר לְטַלְטְלָן: ",
+ "מְטַלְטֵל יִשְׂרָאֵל הַתְּרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לוֹ. וּמְטַלְטְלִין תְּרוּמָה טְמֵאָה עִם הַטְּהוֹרָה אוֹ עִם הַחֻלִּין אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בִּכְלִי אֶחָד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיְתָה הַטְּהוֹרָה לְמַטָּה וְהָיוּ פֵּרוֹת הַמִּתְטַנְּפִין בַּקַּרְקַע שֶׁאִם יְנַעֵר אוֹתָן יִפָּסְדוּ. אֲבָל אִם הָיוּ אֱגוֹזִים וּשְׁקֵדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן נוֹעֵר הַכְּלִי וְנוֹטֵל הַטְּהוֹרָה אוֹ הַחֻלִּין וּמַנִּיחַ הַטֻּמְאָה. וְאִם הָיָה צָרִיךְ לִמְקוֹם הַכְּלִי בֵּין שֶׁהַטְּהוֹרָה לְמַעְלָה בֵּין שֶׁהָיְתָה לְמַטָּה מְטַלְטֵל הַכּל כְּאֶחָד: ",
+ "נִדְבָּךְ שֶׁל אֲבָנִים שֶׁחָשַׁב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם אִם לִמְדּוּם מֻתָּר לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן לְמָחָר וְאִם לָאו אָסוּר. חֲרָיוֹת שֶׁל דֶּקֶל שֶׁגְּדָרָן לְעֵצִים וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת לִישִׁיבָה מֻתָּר לְטַלְטְלָן. וְכֵן אִם יָשַׁב עֲלֵיהֶן מִבְּעוֹד יוֹם מֻתָּר לְטַלְטְלָן: ",
+ "הַקַּשׁ שֶׁעַל הַמִּטָּה לֹא יְנַעְנְעֶנּוּ בְּיָדוֹ אֲבָל מְנַעְנְעוֹ בְּגוּפוֹ. וְאִם הוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ. וְכֵן אִם הָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מְנַעְנְעוֹ בְּיָדוֹ שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁיָּשַׁב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם. הַמַּכְנִיס קֻפָּה שֶׁל עָפָר בְּבֵיתוֹ אִם יִחֵד לָהּ קֶרֶן זָוִית מֵעֶרֶב שַׁבָּת מְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת וְעוֹשֶׂה בּוֹ כָּל צְרָכָיו: ",
+ "אָסוּר לְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּסוֹתֵר. כֵּיצַד. לֹא יִתֵּן כְּלִי תַּחַת הַנֵּר בְּשַׁבָּת לְקַבֵּל אֶת הַשֶּׁמֶן הַנּוֹטֵף. שֶׁהַשֶּׁמֶן שֶׁבַּנֵּר אָסוּר לְטַלְטְלוֹ וּכְשֶׁיִּפּוֹל לַכְּלִי יֵאָסֵר טִלְטוּל הַכְּלִי שֶׁהָיָה מֻתָּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. לְפִיכָךְ אֵין נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַתַּרְנְגלֶת לְקַבֵּל בֵּיצָתָהּ. אֲבָל כּוֹפֶה הוּא הַכְּלִי עָלֶיהָ. וְכֵן כּוֹפֶה הַכְּלִי עַל כָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ שֶׁהֲרֵי לֹא בִּטְּלוֹ שֶׁאִם יַחְפֹּץ יִטְּלֶנּוּ: ",
+ "נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף וְאִם נִתְמַלֵּא הַכְּלִי שׁוֹפֵךְ וְשׁוֹנֶה וְאֵינוֹ נִמְנָע. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַדֶּלֶף רָאוּי לִרְחִיצָה אֲבָל אִם אֵינוֹ רָאוּי אֵין נוֹתְנִין וְאִם נָתַן מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בַּמַּיִם הַמְּאוּסִין שֶׁבּוֹ. שֶׁאֵין עוֹשִׂין גְּרָף שֶׁל רְעִי לְכַתְּחִלָּה: ",
+ "חָבִית שֶׁל טֶבֶל שֶׁנִּשְׁבְּרָה מֵבִיא כְּלִי וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ הוֹאִיל וְאִם עָבַר וְתִקְּנוֹ מְתֻקָּן הֲרֵי הוּא כִּמְתֻקָּן. וְנוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ וּמֻתָּר לְטַלְטֵל הַכְּלִי. קוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה אֵין סוֹמְכִין אוֹתָהּ בְּסַפְסָל אוֹ בַּאֲרוּכּוֹת הַמִּטָּה אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ רְוָחִים וְכָל זְמַן שֶׁיַּחְפֹּץ יִטְלֵם כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ. פּוֹרְסִין מַחְצֶלֶת עַל גַּבֵּי אֲבָנִים בְּשַׁבָּת אוֹ עַל גַּבֵּי כַּוֶּרֶת דְּבוֹרִים בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לָצוּד שֶׁהֲרֵי נוֹטְלָהּ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. וְכוֹפִין אֶת הַסַּל בְּשַׁבָּת לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִים בִּשְׁבִיל שֶׁיַּעֲלוּ עָלָיו וְיֵרְדוּ שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ כְּשֶׁיֵּרְדוּ מֵעָלָיו. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "בְּהֵמָה שֶׁנָּפְלָה לְבוֹר אוֹ לְאַמַּת הַמַּיִם אִם יָכוֹל לִתֵּן לָהּ פַּרְנָסָה בִּמְקוֹמָהּ מְפַרְנְסִין אוֹתָהּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְאִם לָאו מֵבִיא כָּרִים וּכְסָתוֹת וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ וְאִם עָלְתָה עָלְתָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ שֶׁהֲרֵי מַשְׁלִיכוֹ לַבּוֹר לְתוֹךְ הַמַּיִם מִפְּנֵי צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים לֹא גָּזְרוּ. וְאָסוּר לְהַעֲלוֹתָהּ בְּיָדוֹ. וְכֵן אֵין עוֹקְרִין בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף בְּחָצֵר אֲבָל דּוֹחִין אוֹתָן עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ. וּמְדַדִּין עֲגָלִים וּסְיָחִים. תַּרְנְגלֶת שֶׁבָּרְחָה אֵין מְדַדִּין אוֹתָן מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִשְׁמֶטֶת מִן הַיָּד וְנִמְצְאוּ אֲגַפֶּיהָ נִתְלָשִׁין אֲבָל דּוֹחִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּכָּנֵס: "
+ ],
+ [
+ "כָּל כְּלֵי הָאוֹרֵג וַחֲבָלָיו וְקָנִים שֶׁלּוֹ מֻתָּר לְטַלְטְלָן כִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר חוּץ מִכֹּבֶד הָעֶלְיוֹן וְכֹבֶד הַתַּחְתּוֹן לְפִי שֶׁאֵין נִטָּלִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן תְּקוּעִין. וְכֵן הָעַמּוּדִים שֶׁל אוֹרֵג אָסוּר לְטַלְטְלָן שֶׁמָּא יְתַקֵּן הַגֻּמּוֹת שֶׁלָּהֶן. וּשְׁאָר כְּלֵי הָאוֹרֵג מֻתָּרִין: \n",
+ "מִכְבָּדוֹת שֶׁל תְּמָרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁמְּכַבְּדִין בָּהֶן אֶת הַקַּרְקַע הֲרֵי הֵן כִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לְכַבֵּד בְּשַׁבָּת. לְבֵנִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִן הַבִּנְיָן הֲרֵי הֵן כִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר מִפְּנֵי שֶׁרְאוּיִין לְהָסֵב עֲלֵיהֶן שֶׁהֲרֵי שָׁפִין אוֹתָן וּמְתַקְּנִין אוֹתָן. וְאִם צָבַר אוֹתָן הֲרֵי הִקְצָם וְאָסוּר לְטַלְטְלָם: \n",
+ "חֶרֶס קְטַנָּה מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הוֹאִיל וּרְאוּיָה הִיא בְּחָצֵר לְכַסּוֹת בָּהּ פִּי כְּלִי קָטָן. מְגוּפַת חָבִית שֶׁנִּתְכַּתְתָּה הִיא וּשְׁבָרֶיהָ מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ וְאִם זְרָקָהּ לָאַשְׁפָּה מִבְּעוֹד יוֹם אָסוּר לְטַלְטְלָהּ. כְּלִי שֶׁנִּתְרוֹעֵעַ לֹא יִתְלֹשׁ מִמֶּנּוּ חֶרֶס לְכַסּוֹת בּוֹ אוֹ לִסְמֹךְ בּוֹ: \n",
+ "מֻתָּר לְהַכְנִיס לְבֵית הַכִּסֵּא שָׁלֹשׁ אֲבָנִים מְקֻרְזָלוֹת לְקַנֵּחַ בָּהֶן וְכַמָּה שִׁעוּרָן כִּמְלֹא הַיָּד. אֲבָל אֲדָמָה שֶׁהִיא קְרוֹבָה לְהִתְפָּרֵךְ אָסוּר לְטַלְטְלָהּ לְקַנֵּחַ בָּהּ. וּמֻתָּר לְהַעֲלוֹת אֲבָנִים לַגַּג לְקַנֵּחַ בָּהֶן. יָרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים וְנִשְׁתַּקְעוּ בְּטִיט אִם רִשּׁוּמָן נִכָּר מֻתָּר לְטַלְטֵל. אֶבֶן שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ טִנּוּף שֶׁוַּדַּאי לְקַנֵּחַ הִיא מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ וַאֲפִלּוּ הִיא גְּדוֹלָה: \n",
+ "הָיָה לְפָנָיו צְרוֹר וְחֶרֶשׂ מְקַנֵּחַ בַּצְּרוֹר וְאִם הָיָה הַחֶרֶשׂ מֵאוֹגְנֵי כֵּלִים מְקַנֵּחַ בַּחֶרֶשׂ. הָיוּ לְפָנָיו צְרוֹר וַעֲשָׂבִים אִם הָיוּ עֲשָׂבִים רַכִּים מְקַנֵּחַ בָּהֶן וְאִם לָאו מְקַנֵּחַ בַּצְּרוֹר: \n",
+ "שְׁיָרֵי מַחְצְלָאוֹת שֶׁבָּלוּ הֲרֵי הֵן כִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר מִפְּנֵי שֶׁרְאוּיִין לְכַסּוֹת בָּהֶן הַטִּנּוּף. אֲבָל שְׁיָרֵי בְּגָדִים שֶׁבָּלוּ שֶׁאֵין בָּהֶן שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה אָסוּר לְטַלְטְלָן שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לֹא לַעֲנִיִּים וְלֹא לַעֲשִׁירִים. שִׁבְרֵי הַתַּנּוּר מֻתָּר לְטַלְטְלָן וַהֲרֵי הֵן כְּכָל הַכֵּלִים שֶׁמְּלַאכְתָּן לְהֶתֵּר. כִּירָה שֶׁנִּשְׁמְטָה אַחַת מִיַּרְכוֹתֶיהָ אָסוּר לְטַלְטְלָהּ שֶׁמָּא יִתְקַע: \n",
+ "סֻלָּם שֶׁל עֲלִיָּה אָסוּר לְטַלְטְלוֹ שֶׁאֵין עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי. וְשֶׁל שׁוֹבָךְ מֻתָּר לְהַטּוֹתוֹ. אֲבָל לֹא יוֹלִיכוֹ מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל וְיָבוֹא לָצוּד. קָנֶה שֶׁמּוֹסְקִין בּוֹ הַזֵּיתִים אִם יֵשׁ עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי הֲרֵי הוּא כִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר. קָנֶה שֶׁהִתְקִינוֹ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בּוֹ אִם יֵשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו הֲרֵי הוּא כִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר: \n",
+ "דֶּלֶת שֶׁהָיָה לָהּ צִיר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ עַתָּה צִיר שֶׁהֱכִינָהּ לִסְתֹּם בָּהּ מָקוֹם מֻקְצֶה וְהִיא נִגְרֶרֶת שֶׁנּוֹטְלִין אוֹתָהּ וְסוֹתְמִין בָּהּ. וְכֵן חֲדָקִים שֶׁסּוֹתְמִין בָּהֶן הַפִּרְצָה. וְכֵן מַחְצֶלֶת הַנִּגְרֶרֶת. בִּזְמַן שֶׁקְּשׁוּרִין וּתְלוּיִין בַּכֹּתֶל סוֹתְמִין בָּהֶן וְנוֹעֲלִים בָּהֶם וְאִם לָאו אֵין נוֹעֲלִין בָּהֶן. וְאִם הָיוּ גְּבוֹהִים מֵעַל הָאָרֶץ נוֹעֲלִין בָּהֶן: \n",
+ "דֶּלֶת שֶׁהָיָה לָהּ לוּחַ אֶחָד שֶׁשּׁוֹמְטִין אוֹתָהּ וְנוֹעֲלִין בָּהּ אִם לֹא הָיָה לָהּ לְמַטָּה כֵּן כְּמוֹ אַסְקֻפָּה שֶׁמּוֹכִיחַ עָלֶיהָ שֶׁהִיא כְּלִי מוּכָן לִנְעִילָה אֵין נוֹעֲלִין בָּהּ. וְאִם יֵשׁ לְמַטָּה אַסְקֻפָּה נוֹעֲלִים בָּהּ. וְכֵן נֶגֶר שֶׁיֵּשׁ בְּרֹאשׁוֹ קְלֻסְטְרָא שֶׁמּוֹכַחַת עָלָיו שֶׁהוּא כְּלִי מוּכָן לִנְעִילָה וְאֵינוֹ קוֹרָה כִּשְׁאָר כָּל הַקּוֹרוֹת נוֹעֲלִין בּוֹ בְּשַׁבָּת: \n",
+ "נֶגֶר שֶׁאֵין בְּרֹאשׁוֹ קְלֻסְטְרָא אִם הָיָה קָשׁוּר וְתָלוּי בַּדֶּלֶת נוֹעֲלִין בּוֹ. וְכֵן אִם הָיָה נִטָּל וְאֶגְדּוֹ עִמּוֹ. אֲבָל אִם הָיָה אֶגְדּוֹ קָבוּעַ בַּדֶּלֶת וְהָיָה הַנֶּגֶר נִשְׁמָט כְּמוֹ קוֹרָה וּמַנִּיחִין אוֹתוֹ בַּזָּוִית וְחוֹזְרִין וְנוֹעֲלִין בּוֹ בְּעֵת שֶׁרוֹצִין הֲרֵי זֶה אָסוּר לִנְעל בּוֹ שֶׁאֵין עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי וְאֵינוֹ אָגוּד וְאֵין בּוֹ אֶגֶד לְהוֹכִיחַ עָלָיו: \n",
+ "מְנוֹרָה שֶׁל חֻלְיוֹת בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ שֶׁמָּא יַחֲזִירֶנָהּ בְּשַׁבָּת. הָיוּ בָּהּ חֲדָקִים וְהִיא נִרְאֵית כְּבַעֲלַת חֻלְיוֹת. אִם הָיְתָה גְּדוֹלָה הַנִּטֶּלֶת בִּשְׁתֵּי יָדַיִם אָסוּר לְטַלְטְלָהּ מִפְּנֵי כָּבְדָהּ. הָיְתָה קְטַנָּה מִזּוֹ מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ: \n",
+ "מִנְעָל שֶׁעַל גַּבֵּי הָאִמּוּם שׁוֹמְטִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת. מַכְבֵּשׁ שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים מַתִּירִין אֲבָל לֹא כּוֹבְשִׁין. וְשֶׁל כּוֹבְסִין לֹא יִגַּע בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻקְצֶה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס. וְכֵן גִּזֵּי צֶמֶר אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן. לְפִיכָךְ אִם יִחֲדָן לְתַשְׁמִישׁ מֻתָּרִין. וְהַשְּׁלָחִין מֻתָּר לְטַלְטְלָן בֵּין שֶׁהָיוּ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אוֹ שֶׁל אֻמָּן מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶם: \n",
+ "כָּל דָּבָר מְטֻנָּף כְּגוֹן רְעִי וְקִיא וְצוֹאָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אִם הָיוּ בְּחָצֵר שֶׁיּוֹשְׁבִין בָּהּ מֻתָּר לְהוֹצִיאָן לְאַשְׁפָּה אוֹ לְבֵית הַכִּסֵּא וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא גְּרָף שֶׁל רְעִי. וְאִם הָיוּ בְּחָצֵר אַחֶרֶת כּוֹפִין עֲלֵיהֶן כְּלִי כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא הַקָּטָן וְיִתְלַכְלֵךְ בָּהֶן. רֹק שֶׁעַל הַקַּרְקַע דּוֹרְסוֹ לְפִי תֻּמּוֹ וְהוֹלֵךְ. מְטַלְטְלִין כְּנוּנָא מִפְּנֵי אֶפְרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו שִׁבְרֵי עֵצִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּגְרָף שֶׁל רְעִי. וְאֵין עוֹשִׂין גְּרָף שֶׁל רְעִי לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת. אֲבָל אִם נַעֲשָׂה מֵאֵלָיו אוֹ שֶׁעָבַר וְעָשָׂהוּ מוֹצִיאִין אוֹתוֹ: \n",
+ "שֶׁמֶן שֶׁיּוֹצֵא מִתַּחַת הַקּוֹרָה שֶׁל בֵּית הַבַּד בְּשַׁבָּת וְכֵן תְּמָרִים וּשְׁקֵדִים הַמּוּכָנִים לִסְחוֹרָה מֻתָּר לְאָכְלָם בְּשַׁבָּת. וַאֲפִלּוּ אוֹצָר שֶׁל תְּבוּאָה אוֹ תְּבוּאָה צְבוּרָה מַתְחִיל לְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת שֶׁאֵין שׁוּם אֹכֶל שֶׁהוּא מֻקְצֶה בְּשַׁבָּת כְּלָל אֶלָּא הַכּל מוּכָן הוּא. חוּץ מִגְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִין שֶׁבַּמֻּקְצֶה בִּזְמַן שֶׁמְּיַבְּשִׁים אוֹתָם הוֹאִיל וּמַסְרִיחוֹת בֵּינְתַיִם וְאֵינָם רְאוּיִין לַאֲכִילָה הֲרֵי הֵן אֲסוּרִין בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם מֻקְצֶה. חָבִית שֶׁנִּתְגַּלְּתָה וַאֲבַטִּיחַ שֶׁנִּשְׁבְּרָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה נוֹטְלָן וּמַנִּיחָן בְּמָקוֹם הַמֻּצְנָע. כַּיּוֹצֵא בּוֹ קָמֵעַ שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יוֹצְאִין בּוֹ מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ. מוֹתַר הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּנֵּר וְשֶׁבַּקְּעָרָה שֶׁהִדְלִיקוּ בָּהֶן בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת אָסוּר לְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻקְצֶה מֵחֲמַת אִסּוּר: \n",
+ "אוֹצָר שֶׁל תְּבוּאָה אוֹ שֶׁל כַּדֵּי יַיִן אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ אָסוּר לְהַתְחִיל בּוֹ לְפַנּוֹתוֹ אֶלָּא לִדְבַר מִצְוָה כְּגוֹן שֶׁפִּנָּהוּ לְהַכְנָסַת אוֹרְחִין אוֹ לִקְבֹּעַ בּוֹ בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְכֵיצַד מְפַנִּין אוֹתוֹ. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְמַלֵּא אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ קֻפּוֹת עַד שֶׁגּוֹמְרִין. וְלֹא יְכַבְּדוּ קַרְקָעִיתוֹ שֶׁל אוֹצָר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אֶלָּא נִכְנָס וְיוֹצֵא בּוֹ וְעוֹשֶׂה שְׁבִיל בְּרַגְלָיו בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ: \n",
+ "כָּל שֶׁהוּא רָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף הַמְּצוּיִין מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת. כֵּיצַד. מְטַלְטְלִין אֶת הַתֻּרְמוֹס הַיָּבֵשׁ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לְעִזִּים אֲבָל לֹא אֶת הַלַּח. אֶת הֶחָצָב מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לִצְבָאִים. אֶת הַחַרְדָּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לְיוֹנִים. אֶת הָעֲצָמוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַאֲכָל לִכְלָבִים. וְכֵן כָּל הַקְּלִפִּין וְהַגַּרְעִינִין הָרְאוּיִין לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מְטַלְטְלִין אוֹתָן. וְשֶׁאֵינָן רְאוּיִין אוֹכֵל אֶת הָאֹכֶל וְזוֹרְקָן לְאַחֲרָיו וְאָסוּר לְטַלְטְלָן. מְטַלְטְלִין בָּשָׂר תָּפוּחַ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לְחַיָּה. וּמְטַלְטְלִין בָּשָׂר חַי בֵּין תָּפֵל בֵּין מָלִיחַ מִפְּנֵי שֶׁרָאוּי לְאָדָם. וְכֵן דָּג מָלִיחַ. אֲבָל הַתָּפֵל אָסוּר לְטַלְטְלוֹ: \n",
+ "אֵין מְטַלְטְלִין שִׁבְרֵי זְכוּכִית אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מַאֲכָל לְנַעֲמִיּוֹת. וְלֹא חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מַאֲכָל לְפִילִים. וְלֹא אֶת הַלּוּף אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מַאֲכָל לְעוֹרְבִים. מִפְּנֵי שֶׁאֵין אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מְצוּיִין אֵצֶל רֹב בְּנֵי אָדָם: \n",
+ "חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי זְרָדִין אִם הִתְקִינָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מְטַלְטְלִין אוֹתָן וְאִם לָאו אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. חֲבִילֵי סֵיאָה פּוּאָה וְאֵזוֹב וְקוֹרָנִית. הִכְנִיסָן לְעֵצִים אֵין מִסְתַּפֵּק מֵהֶם בְּשַׁבָּת. לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מִסְתַּפֵּק מֵהֶן. וְכֵן בַּאֲמִינְתָּא וְכֵן בְּפֵיגָם וְכֵן בִּשְׁאָר מִינֵי תַּבְלִין: \n",
+ "אֵין גּוֹרְפִין מַאֲכָל מִלִּפְנֵי הַפְּטָם בֵּין בְּאֵבוּס שֶׁל כְּלִי בֵּין בְּאֵבוּס שֶׁל קַרְקַע. וְאֵין מְסַלְּקִין לַצְּדָדִין מִפְּנֵי הָרְעִי גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַשְׁוֶה גֻּמּוֹת. נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי הַחֲמוֹר וְנוֹתְנִין לִפְנֵי הַשּׁוֹר. אֲבָל אֵין נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי הַשּׁוֹר וְנוֹתְנִין לִפְנֵי הַחֲמוֹר מִפְּנֵי שֶׁהַמַּאֲכָל שֶׁלִּפְנֵי הַשּׁוֹר מְטֻנָּף בְּרִירוֹ וְאֵין רָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה אַחֶרֶת. וְכֵן עָלִים שֶׁרֵיחָם רַע וּמְאוּסִין וְאֵין הַבְּהֵמָה אוֹכַלְתָּן אָסוּר לְטַלְטְלָן. לְפִיכָךְ תְּלַאי שֶׁל דָּגִים אָסוּר לְטַלְטְלוֹ וְשֶׁל בָּשָׂר מֻתָּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל אֶת הַמֵּת בְּשַׁבָּת סָכִין אוֹתוֹ וּמְדִיחִין אוֹתוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָזִיזוּ בּוֹ אֵיבָר. וְשׁוֹמְטִין אֶת הַכַּר מִתַּחְתָּיו כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מֻטָּל עַל הַחוֹל בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּין וְלֹא יַסְרִיחַ. וּמְבִיאִין כְּלֵי מֵיקֵר וּכְלֵי מַתָּכוֹת וּמַנִּיחִין לוֹ עַל כְּרֵסוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּח. וּפוֹקְקִין אֶת נְקָבָיו שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בָּהֶן הָרוּחַ. וְקוֹשְׁרִין אֶת הַלֶּחִי לֹא שֶׁיַּעֲלֶה אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף. וְאֵין מְעַמְּצִין אֶת עֵינָיו בְּשַׁבָּת: \n",
+ "מֵת הַמֻּטָּל בַּחַמָּה מַנִּיחַ עָלָיו כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק וּמְטַלְטְלוֹ. וְכֵן אִם נָפְלָה דְּלֵקָה בְּחָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מֵת מַנִּיחַ עָלָיו כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק וּמְטַלְטְלוֹ. וְאִם אֵין שָׁם כִּכָּר וְלֹא תִּינוֹק מַצִּילִין אוֹתוֹ מִן הַדְּלֵקָה מִכָּל מָקוֹם שֶׁמָּא יָבֹא לְכַבּוֹת מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּהוּל עַל מֵתוֹ שֶׁלֹּא יִשָּׂרֵף. וְלֹא הִתִּירוּ לְטַלְטֵל בְּכִכָּר אוֹ תִּינוֹק אֶלָּא לְמֵת בִּלְבַד מִפְּנֵי שֶׁאָדָם בָּהוּל עַל מֵתוֹ: \n",
+ "הָיָה מֻטָּל בַּחַמָּה וְאֵין לָהֶם מָקוֹם לְטַלְטְלוֹ אוֹ שֶׁלֹּא רָצוּ לַהֲזִיזוֹ מִמְּקוֹמוֹ בָּאִין שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְיוֹשְׁבִים מִשְּׁנֵי צְדָדָיו. חַם לָהֶם מִלְּמַטָּה זֶה מֵבִיא מִטָּתוֹ וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ וְזֶה מֵבִיא מִטָּתוֹ וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ. חַם לָהֶם מִלְּמַעְלָה זֶה מֵבִיא מַחְצֶלֶת וּפוֹרֵשׁ עַל גַּבָּיו. וְזֶה מֵבִיא מַחְצֶלֶת וּפוֹרֵשׁ עַל גַּבָּיו. זֶה זוֹקֵף מִטָּתוֹ וְנִשְׁמָט וְהוֹלֵךְ לוֹ וְזֶה זוֹקֵף מִטָּתוֹ וְנִשְׁמָט וְהוֹלֵךְ לוֹ וְנִמְצָא מְחִצָּה עֲשׂוּיָה מֵאֵלֶיהָ. שֶׁהֲרֵי מַחְצֶלֶת זֶה וּמַחְצֶלֶת זֶה גַּגֵּיהֶן סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ וּשְׁנֵי קְצוֹתֵיהֶם עַל הַקַּרְקַע מִשְׁנִי צִדֵּי הַמֵּת: \n",
+ "מֵת שֶׁהִסְרִיחַ בְּבַיִת וְנִמְצָא מִתְבַּזֶּה בֵּין הַחַיִּים וְהֵם מִתְבַּזִּים מִמֶּנּוּ מֻתָּר לְהוֹצִיאוֹ לְכַרְמְלִית. גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה אֶת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁהוּא (דברים יז יא) \"לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל\". וְאִם הָיָה לָהֶן מָקוֹם אַחֵר לָצֵאת בּוֹ אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ אֶלָּא מְנִיחִין אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ וְיוֹצְאִין הֵם: \n"
+ ],
+ [
+ "הַיּוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם הַמְּדִינָה בְּשַׁבָּת לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז כט) \"אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי\". מָקוֹם זֶה הוּא תְּחוּם הָעִיר. וְלֹא נָתְנָה תּוֹרָה שִׁעוּר לִתְחוּם זֶה אֲבָל חֲכָמִים הֶעְתִּיקוּ שֶׁתְּחוּם זֶה הוּא חוּץ לִשְׁנֵים עָשָׂר מִיל כְּנֶגֶד מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. וְכָךְ אָמַר לָהֶם משֶׁה רַבֵּנוּ לֹא תֵּצְאוּ חוּץ לַמַּחֲנֶה. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא יֵצֵא אָדָם חוּץ לָעִיר אֶלָּא עַד אַלְפַּיִם אַמָּה אֲבָל חוּץ לְאַלְפַּיִם אַמָּה אָסוּר. שֶׁאַלְפַּיִם אַמָּה הוּא מִגְרַשׁ הָעִיר: ",
+ "נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁמֻּתָּר לְאָדָם בְּשַׁבָּת לְהַלֵּךְ אֶת כָּל הָעִיר כֻּלָּהּ אֲפִלּוּ הָיְתָה כְּנִינְוֵה. בֵּין שֶׁהָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה בֵּין שֶׁלֹּא הָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה. וְכֵן מֻתָּר לוֹ לְהַלֵּךְ חוּץ לָעִיר אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מְרֻבָּעוֹת כְּטַבְלָה מְרֻבַּעַת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִשְׂכָּר אֶת הַזָּוִיּוֹת. וְאִם יָצָא חוּץ לְאַלְפַּיִם אַמָּה מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת עַד שְׁנֵים עָשָׂר מִיל. אֲבָל אִם יָצָא וְהִרְחִיק מִן הָעִיר יֶתֶר עַל שְׁנֵים עָשָׂר מִיל אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה: ",
+ "הַמְהַלֵּךְ חוּץ לַתְּחוּם לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים כְּגוֹן שֶׁקָּפַץ עַל גַּבֵּי עַמּוּדִים שֶׁגְּבוֹהִין עֲשָׂרָה וְאֵין בְּכָל אֶחָד מֵהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם יֵשׁ תְּחוּמִין לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה אוֹ אֵין תְּחוּמִין לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה. אֲבָל אִם הָלַךְ עַל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הֲרֵי זֶה כִּמְהַלֵּךְ עַל הָאָרֶץ וְיֵשׁ אִסּוּר תְּחוּמִין שָׁם: ",
+ "מִי שֶׁשָּׁבַת בְּדִיר שֶׁבַּמִּדְבָּר אוֹ בְּסַהַר אוֹ בִּמְעָרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ בְּרִבּוּעַ. וְכֵן הַשּׁוֹבֵת בְּבִקְעָה אֲפִלּוּ הָיָה יָשֵׁן בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס הַשַּׁבָּת שֶׁלֹּא קָנָה שְׁבִיתָה יֵשׁ לוֹ לְהַלֵּךְ מִמְּקוֹמוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ בְּרִבּוּעַ. הָיָה מְהַלֵּךְ בְּבִקְעָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ תְּחוּם שַׁבָּת מְהַלֵּךְ אַלְפַּיִם פְּסִיעוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת וְזֶה הוּא תְּחוּם שַׁבָּת: ",
+ "הַמְהַלֵּךְ אַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַלֵּךְ וְשָׁלְמָה מִדָּתוֹ בְּתוֹךְ דִּיר אוֹ סַהַר אוֹ מְעָרָה אוֹ בְּתוֹךְ הַמְּדִינָה אֵינוֹ מְהַלֵּךְ אֶלָּא עַד סוֹף מִדָּתוֹ. וְאֵין אוֹמְרִין הוֹאִיל וְכִלְּתָה מִדָּתוֹ בְּתוֹךְ רְשׁוּת הַיָּחִיד מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁכָּלְתָה מִדָּתוֹ בְּמִקְצָת הָעִיר אוֹ בְּמִקְצָת הַמְּעָרָה אֲבָל אִם הָיְתָה אוֹתָהּ רְשׁוּת הַיָּחִיד מֻבְלַעַת בְּתוֹךְ אַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁלּוֹ תֵּחָשֵׁב לוֹ כָּל אוֹתָהּ הָרְשׁוּת כְּאַרְבַּע אַמּוֹת וּמַשְׁלִימִין לוֹ אֶת הַשְּׁאָר: ",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיָה אֶלֶף אַמָּה מִמְּקוֹם שְׁבִיתָתוֹ אִם מִחוּץ לָעִיר עַד מְדִינָה אוֹ מְעָרָה שֶׁיֵּשׁ בְּאָרְכָּהּ אֶלֶף אַמָּה אוֹ פָּחוֹת מֵאֶלֶף מְהַלֵּךְ אֶת כָּל הַמְּדִינָה אוֹ הַמְּעָרָה שֶׁפָּגַע בָּהּ וּמְהַלֵּךְ חוּצָה לָהּ אֶלֶף אַמָּה פָּחוֹת אַרְבַּע אַמּוֹת: ",
+ "אֲבָל אִם הָיָה בַּמְּדִינָה אוֹ בַּמְּעָרָה שֶׁפָּגַע בָּהּ בְּתוֹךְ מִדָּתוֹ אֶלֶף אַמָּה וְאַמָּה אֵינוֹ מְהַלֵּךְ בָּהּ אֶלָּא אֶלֶף אַמָּה בִּלְבַד שֶׁהוּא תַּשְׁלוּם אַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ: ",
+ "מִי שֶׁכָּלְתָה מִדָּתוֹ בַּחֲצִי הָעִיר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְהַלֵּךְ אֶלָּא עַד סוֹף מִדָּתוֹ מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכָל הָעִיר עַל יְדֵי זְרִיקָה. וְכֵן מִי שֶׁשָּׁבַת בְּבִקְעָה וְהִקִּיפוּהוּ נָכְרִים מְחִצָּה בְּשַׁבָּת אֵינוֹ מְהַלֵּךְ בָּהּ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ הַמְּחִצָּה. וּמֻתָּר לוֹ לְטַלְטֵל בְּכָל הַמְּחִצָּה עַל יְדֵי זְרִיקָה אִם הִקִּיפוּהָ לְשֵׁם דִּירָה: ",
+ "מִי שֶׁהָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ לִכָּנֵס לִמְדִינָה בֵּין שֶׁהָיָה בָּא בַּיָּם בֵּין שֶׁהָיָה בָּא בֶּחָרָבָה. אִם נִכְנַס בְּתוֹךְ אַלְפַּיִם אַמָּה קָרוֹב לָעִיר קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס הַשַּׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַמְּדִינָה אֶלָּא בְּשַׁבָּת הֲרֵי זֶה יִכָּנֵס וִיהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ: ",
+ "הָיָה בָּא לִמְדִינָה וְיָשֵׁן בַּדֶּרֶךְ וְלֹא נֵעוֹר אֶלָּא בְּשַׁבָּת וּכְשֶׁנֵּעוֹר מָצָא עַצְמוֹ בְּתוֹךְ הַתְּחוּם הֲרֵי זֶה יִכָּנֵס לָהּ וִיהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתּוֹ הָיְתָה לְהַלֵּךְ לִמְדִינָה זוֹ וּלְפִיכָךְ קָנָה שְׁבִיתָה עִם בְּנֵי הַמְּדִינָה כְּמוֹתָן שֶׁהֲרֵי נִכְנַס עִמָּהֶן בַּתְּחוּם: ",
+ "מִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת לֹא יִכָּנֵס שֶׁהָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם תְּחִלָּתָן מִמָּקוֹם שֶׁהוּא עוֹמֵד בּוֹ. לְפִיכָךְ כֵּיוָן שֶׁיָּצָא חוּץ מִתְּחוּמוֹ אַמָּה אוֹ יֶתֶר יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְאֵין לוֹ לְהַלֵּךְ אֶלָּא בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעֲמִידַת רַגְלָיו וְלַחוּץ. וְכֵן מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ חוּץ לִתְחוּם הַמְּדִינָה אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת הֲרֵי זֶה לֹא יִכָּנֵס לָהּ אֶלָּא מְהַלֵּךְ מִמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס עָלָיו הַשַּׁבָּת וְהוּא עוֹמֵד בּוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה בִּלְבַד. וְאִם כָּלְתָה מִדָּתוֹ בְּמִקְצָת הָעִיר מְהַלֵּךְ עַד סוֹף מִדָּתוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. הָיְתָה רַגְלוֹ אַחַת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְרַגְלוֹ אַחַת חוּץ לַתְּחוּם הֲרֵי זֶה יִכָּנֵס: ",
+ "מִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ כְּגוֹן שֶׁהוֹצִיאוּהוּ נָכְרִים אוֹ רוּחַ רָעָה אוֹ שֶׁשָּׁגַג וְיָצָא אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. חָזַר לְדַעַת אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. הֶחְזִירוּהוּ כְּאִלּוּ לֹא יָצָא. וְאִם נְתָנוּהוּ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד כְּגוֹן שֶׁנְּתָנוּהוּ נָכְרִים בַּדִּיר וְסַהַר וּמְעָרָה אוֹ בְּעִיר אַחֶרֶת יֵשׁ לוֹ לְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ. וְכֵן אִם יָצָא לְאֶחָד מֵאֵלּוּ בִּשְׁגָגָה וְנִזְכַּר וְהוּא בְּתוֹכָן מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ: ",
+ "יָצָא חוּץ לַתְּחוּם לְדַעַת אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר שֶׁלֹּא לְדַעַת כְּגוֹן שֶׁהֶחְזִירוּהוּ נָכְרִים אוֹ רוּחַ רָעָה אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. וְכֵן אִם יָצָא חוּץ לַתְּחוּם לְדַעַת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ רְשׁוּת הַיָּחִיד כְּגוֹן דִּיר וְסַהַר אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. הַמְּפַרֵשׁ בַּיָּם הַגָּדוֹל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חוּץ לַתְּחוּם שֶׁשָּׁבַת בּוֹ מְהַלֵּךְ אֶת כָּל הַסְּפִינָה כֻּלָּהּ וּמְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ: ",
+ "מִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם שֶׁלֹּא לְדַעַת וְהֻקַּף בִּמְחִצָּה בְּשַׁבָּת יֵשׁ לוֹ לְהַלֵּךְ כָּל אוֹתָהּ הַמְּחִצָּה וְהוּא שֶׁלֹּא תִּהְיֶה יֶתֶר עַל אַלְפַּיִם אַמָּה. וְאִם הָיָה תְּחוּם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ מֻבְלָע מִקְצָתוֹ בְּתוֹךְ הַמְּחִצָּה שֶׁנַּעֲשֵׂית שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ לְהַלֵּךְ אֶת כָּל הַמְּחִצָּה הֲרֵי זֶה נִכְנָס לִתְחוּמוֹ וְכֵיוָן שֶׁיִּכָּנֵס הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ לֹא יָצָא: ",
+ "כָּל מִי שֶׁאֵין לוֹ לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ אֶלָּא בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת אִם נִצְרָךְ לִנְקָבָיו הֲרֵי זֶה יוֹצֵא וּמַרְחִיק וְנִפְנֶה וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ. וְאִם נִכְנַס לְמִקְצָת תְּחוּם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ בְּעֵת שֶׁיִּתְרַחֵק לְהִפָּנוֹת הוֹאִיל וְנִכְנַס יִכָּנֵס וּכְאִלּוּ לֹא יָצָא. וְהוּא שֶׁלֹּא יָצָא בַּתְּחִלָּה לְדַעַת אֲבָל אִם יָצָא לְדַעַת אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנַס אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת: ",
+ "כָּל מִי שֶׁיָּצָא בִּרְשׁוּת בֵּית דִּין כְּגוֹן הָעֵדִים שֶׁבָּאוּ לְהָעִיד עַל רְאִיַּת הַלְּבָנָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִמִּי שֶׁמֻּתָּר לוֹ לָצֵאת לִדְבַר מִצְוָה יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהִגִּיעַ לוֹ. וְאִם הִגִּיעַ לִמְדִינָה הֲרֵי הוּא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר וְיֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ חוּץ לַמְּדִינָה: ",
+ "הָיָה יוֹצֵא בִּרְשׁוּת וְאָמְרוּ לוֹ וְהוּא הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ כְּבָר נַעֲשֵׂית הַמִּצְוָה שֶׁיָּצָאתָ לַעֲשׂוֹת יֵשׁ לוֹ מִמְּקוֹמוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְאִם הָיָה מִקְצָת תְּחוּם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ בִּרְשׁוּת מֻבְלָע בְּתוֹךְ אַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִמְּקוֹמוֹ הֲרֵי זֶה חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ וּכְאִלּוּ לֹא יָצָא. וכָּל הַיּוֹצְאִין לְהַצִּיל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל מִיַּד עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אוֹ מִן הַנָּהָר אוֹ מִן הַמַּפֹּלֶת יֵשׁ לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מִמָּקוֹם שֶׁהִצִּילוּ בּוֹ. וְאִם הָיְתָה יַד הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת תַּקִּיפָה וְהָיוּ מְפַחֲדִים לִשְׁבֹּת בַּמָּקוֹם שֶׁהִצִּילוּ בּוֹ הֲרֵי אֵלּוּ חוֹזְרִין בְּשַׁבָּת לִמְקוֹמָן וּבִכְלֵי זֵינָן: "
+ ],
+ [
+ "כָּל בֵּית דִּירָה שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַמְּדִינָה אִם הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַמְּדִינָה שִׁבְעִים אַמָּה וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי אַמָּה שֶׁהוּא צֶלַע בֵּית סָאתַיִם הַמְרֻבַּעַת אוֹ פָּחוֹת מִזֶּה הֲרֵי זֶה מִצְטָרֵף לִמְדִינָה וְנֶחְשָׁב מִמֶּנָּה. וּכְשֶׁמּוֹדְדִין לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מוֹדְדִין חוּץ מִבֵּית דִּירָה זֶה: \n",
+ "הָיָה בַּיִת זֶה קָרוֹב לַמְּדִינָה בְּשִׁבְעִים אַמָּה וּבַיִת שֵׁנִי קָרוֹב לְבַיִת רִאשׁוֹן בְּשִׁבְעִים אַמָּה וּבַיִת שְׁלִישִׁי קָרוֹב לַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעִים אַמָּה וְכֵן עַד מַהֲלַךְ כַּמָּה יָמִים הֲרֵי הַכּל כִּמְדִינָה אַחַת וּכְשֶׁמּוֹדְדִין מוֹדְדִין מִחוּץ לַבַּיִת הָאַחֲרוֹן. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֵּית דִּירָה זֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ יֶתֶר: \n",
+ "וְכֵן בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית דִּירָה לְחַזָּנִין וּבֵית עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית דִּירָה לְכֹהֲנֵיהֶם וְהָאוֹצָרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה וְהַגֶּשֶׁר וְהַקֶּבֶר שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה וְשָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת שֶׁאֵין עָלֶיהָ תִּקְרָה וְיֵשׁ בָּהֶן אַרְבַּע עַל אַרְבַּע אַמּוֹת וְהַבֻּרְגָּנִין וְהַבַּיִת הַבָּנוּי בַּיָּם וּשְׁתֵּי מְחִצּוֹת שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן תִּקְרָה וּמְעָרָה שֶׁיֵּשׁ בִּנְיָן עַל פִּיהָ וְיֵשׁ בָּהּ בֵּית דִּירָה. כָּל אֵלּוּ מִצְטָרְפִין עִמָּהּ אִם הָיוּ בְּתוֹךְ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם. וּמֵאוֹתוֹ הַבַּיִת הַיּוֹצֵא רוֹאִין כְּאִלּוּ חוּט מָתוּחַ עַל פְּנֵי כָּל הַמְּדִינָה וּמוֹדְדִין חוּץ לְאוֹתוֹ הַחוּט אַלְפַּיִם אַמָּה: \n",
+ "וְאֵלּוּ שֶׁאֵין מִצְטָרְפִין עִמָּהּ. שְׁתֵּי מְחִצּוֹת שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן תִּקְרָה אַף עַל פִּי שֶׁדָּרִין בֵּינֵיהֶן. וְהַגֶּשֶׁר וְהַקֶּבֶר וּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבֵית עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְהָאוֹצָרוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן בֵּית דִּירָה וְהַבּוֹר וְהַשִּׁיחַ וְהַמְּעָרָה וְהַשּׁוֹבָךְ וּבַיִת שֶׁבַּסְּפִינָה כָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין מִצְטָרְפִין עִמָּהּ: \n",
+ "הָיוּ שְׁתֵּי עֲיָרוֹת זוֹ סְמוּכָה לָזוֹ אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאַחַת וּשְׁלִישׁ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם לָזוֹ וְשִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם לָזוֹ חוֹשְבִין שְׁתֵּיהֶן כְּעִיר אַחַת וְנִמְצֵאת כָּל עִיר מֵהֶן מְהַלֶּכֶת אֶת כָּל הָעִיר הַשְּׁנִיָּה וָחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. הָיוּ שְׁלֹשָׁה כְּפָרִים מְשֻׁלָּשִׁין אִם יֵשׁ בֵּין הָאֶמְצָעִי וּבֵין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִן הַחִיצוֹנִים אַלְפַּיִם אַמָּה אוֹ פָּחוֹת מִכָּאן וּבֵין הַשְּׁנַיִם הַחִיצוֹנִים מָאתַיִם שָׁלֹשׁ וּשְׁמוֹנִים פָּחוֹת שְׁלִישׁ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בֵּין כָּל אֶחָד מֵהֶן וּבֵין הָאֶמְצָעִי כְּשֶׁתִּרְאֶה אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא בֵּינֵיהֶן מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאַחַת אַמָּה וּשְׁלִישׁ הֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן כִּמְדִינָה אַחַת וּמוֹדְדִין אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מִחוּץ לִשְׁלָשְׁתָּן. עִיר שֶׁהֻקְּפָה וּלְבַסּוֹף יָשְׁבָה מוֹדְדִין לָהּ מִישִׁיבָתָהּ. יָשְׁבָה וּלְבַסּוֹף הֻקְּפָה מוֹדְדִין לָהּ מֵחוֹמוֹתֶיהָ: \n",
+ "עִיר שֶׁהָיְתָה אֲרֻכָּה אוֹ מְרֻבַּעַת הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהּ אַרְבַּע זָוִיּוֹת שָׁווֹת מַנִּיחִין אוֹתָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא וּמוֹדְדִין לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ. הָיְתָה עֲגֻלָּה עוֹשִׂין לָהּ זָוִיּוֹת וְרוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הוּא בְּתוֹךְ הַמְרֻבָּע וּמוֹדְדִין חוּץ מִצַּלְעוֹת אוֹתוֹ מְרֻבָּע אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ שֶׁנִּמְצָא מִשְׂתַּכֵּר הַזָּוִיּוֹת: \n",
+ "וְכֵן אִם הָיְתָה הָעִיר מְשֻׁלֶּשֶׁת אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ צְלָעוֹת רַבּוֹת מְרַבְּעִין אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ מוֹדְדִין חוּץ לַמְרֻבָּע אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וּכְשֶׁהוּא מְרַבְּעָהּ מְרַבְּעָהּ בְּרִבּוּעַ הָעוֹלָם כְּדֵי שֶׁתְּהֵא כָּל רוּחַ מִמֶּנָּה מְשׁוּכָה כְּנֶגֶד רוּחַ מֵרוּחוֹת הָעוֹלָם וּמְכֻוֶּנֶת כְּנֶגְדָּהּ: \n",
+ "הָיְתָה רְחָבָה מִצַּד אֶחָד וּקְצָרָה מִצַּד אֶחָד רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא כֻּלָּהּ רְחָבָה. הָיְתָה עֲשׂוּיָה כְּמִין גַּ\"ם אוֹ שֶׁהָיְתָה עֲשׂוּיָה כְּקֶשֶׁת אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ פָּחוֹת מֵאַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה מוֹדְדִין לָהּ מִן הַיֶּתֶר וְרוֹאִין אֶת כָּל הָרֹחַב שֶׁבֵּין הַיֶּתֶר וְהַקֶּשֶׁת כְּאִלּוּ הוּא מָלֵא בָּתִּים. וְאִם הָיָה בֵּין שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֵין מוֹדְדִין לָהּ אֶלָּא מִן הַקֶּשֶׁת: \n",
+ "עִיר שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל שְׂפַת הַנַּחַל. אִם יֵשׁ לְפָנֶיהָ דַּקָּה רֹחַב אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שְׂפַת הַנַּחַל כְּדֵי שֶׁיַּעַמְדוּ עָלֶיהָ וְיִשְׁתַּמְּשׁוּ בַּנַּחַל נִמְצָא הַנַּחַל בִּכְלַל הָעִיר וּמוֹדְדִין לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה מִשְּׂפַת הַנַּחַל הַשְּׁנִיָּה וְיֵעָשֶׂה הַנַּחַל כֻּלּוֹ בִּכְלַל הַמְּדִינָה מִפְּנֵי הַדַּקָּה הַבְּנוּיָה מִצִּדּוֹ. וְאִם לֹא הָיָה שָׁם דַּקָּה אֵין מוֹדְדִין לָהֶן אֶלָּא מִפֶּתַח בָּתֵּיהֶן וְנִמְצָא הַנַּחַל נִמְדָּד מִן הָאַלְפַּיִם שֶׁלָּהֶם: \n",
+ "יוֹשְׁבֵי צְרִיפִין אֵין מוֹדְדִין לָהֶן אֶלָּא מִפֶּתַח בָּתֵּיהֶן. וְאִם יֵשׁ שָׁם שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי שְׁנֵי בָּתִּים הֻקְבְּעוּ כֻּלָּם וּמְרַבְּעִין אוֹתָהּ וְנוֹתְנִין לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ כִּשְׁאָר הָעֲיָרוֹת: \n",
+ "אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְּחֶבֶל שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה לֹא פָּחוֹת וְלֹא יֶתֶר וּבְחֶבֶל שֶׁל פִּשְׁתָּן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּשֵׁךְ יוֹתֵר מִדַּאי. הִגִּיעַ לְגַיְא אִם הָיָה רָחְבּוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה שֶׁיָּכוֹל לְהַבְלִיעוֹ בְּחֶבֶל הַמִּדָּה מַבְלִיעוֹ וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בְּעָמְקוֹ פָּחוֹת מֵאַרְבַּעַת אֲלָפִים: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהָיָה חוּט הַמִּשְׁקלֶת יוֹרֵד כְּנֶגְדּוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. אֲבָל אִם אֵין חוּט הַמִּשְׁקלֶת יוֹרֵד כְּנֶגְדּוֹ אֵינוֹ מַבְלִיעוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה עָמְקוֹ אַלְפַּיִם אוֹ פָּחוֹת מִכֵּן: \n",
+ "הָיָה גַּיְא מְעֻקָּם מְקַדֵּר וְעוֹלֶה מְקַדֵּר וְיוֹרֵד. הָיָה גַּיְא רָחָב מֵחֲמִשִּׁים שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ הוֹלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ וּמַבְלִיעוֹ וְצוֹפֶה כְּנֶגֶד מִדָּתוֹ וְחוֹזֵר: \n",
+ "הִגִּיעַ לְכֹתֶל אֵין אוֹמְרִים יִקֹּב אֶת הַכֹּתֶל אֶלָּא אוֹמֵד רָחְבּוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. וְאִם אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ מוֹדְדוֹ מְדִידָה יָפָה. וְאִם הָיָה חוּט הַמִּשְׁקלֶת יוֹרֵד כְּנֶגְדּוֹ מוֹדֵד רָחְבּוֹ מְדִידָה יָפָה: \n",
+ "הִגִּיעַ לְהַר אִם הָיָה הַר מִתְלַקֵּט מִמֶּנּוּ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים בְּאֹרֶךְ חָמֵשׁ אַמּוֹת מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ. וְאִם הָיָה גָּבוֹהַּ הַרְבֵּה עַד שֶׁיִּתְלַקֵּט מִמֶּנּוּ עֲשָׂרָה טְפָחִים מִתּוֹךְ מֶשֶׁךְ אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹמְדוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ כְּגוֹן שֶׁהָיָה רָחְבּוֹ יֶתֶר מֵחֲמִשִּׁים מְקַדְּרוֹ מְעַט מְעַט. וְזֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ מְקַדְּרִין בֶּהָרִים: \n",
+ "כֵּיצַד מְקַדְּרִין בְּהָרִים אוֹ בְּגֵיאָיוֹת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעָן. אוֹחֲזִין שְׁנַיִם חֶבֶל שֶׁל אַרְבַּע אַמּוֹת הָעֶלְיוֹן אוֹחֵז קְצָתוֹ מִכְּנֶגֶד מַרְגְּלוֹתָיו וְהַתַּחְתּוֹן אוֹחֵז בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי כְּנֶגֶד לִבּוֹ וְחוֹזֵר הָעֶלְיוֹן לַעֲמֹד בִּמְקוֹם הַתַּחְתּוֹן וְהַתַּחְתּוֹן יוֹרֵד וּמַרְחִיק מִמֶּנּוּ מִדַּת הַחֶבֶל וְכֵן מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמּוֹדְדִין אֶת כֻּלּוֹ. וּכְשֶׁיֵּלֵךְ הַמּוֹדֵד לְהַבְלִיעַ הָהָר אוֹ הַגַּיְא לֹא יֵצֵא חוּץ לַתְּחוּם שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹתוֹ הָעוֹבְרִים וְיֹאמְרוּ מִדַּת תְּחוּמִין בָּאָה לְכָאן: \n",
+ "אֵין סוֹמְכִין אֶלָּא עַל מְדִידַת אָדָם מֻמְחֶה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מִדַּת הַקַּרְקַע. הָיוּ לָנוּ תְּחוּמֵי שַׁבָּת מֻחְזָקִין וּבָא מֻמְחֶה וּמָדַד רִבָּה בַּתְּחוּם מֵהֶן וּמִעֵט בַּתְּחוּם. שׁוֹמְעִין לוֹ בַּתְּחוּם שֶׁרִבָּה. וְכֵן אִם בָּאוּ שְׁנַיִם מֻמְחִין וּמָדְדוּ הַתְּחוּם אֶחָד רִבָּה וְאֶחָד מִעֵט שׁוֹמְעִין לַמְרַבֶּה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְרַבֶּה יֶתֶר מִמִּדַּת אֲלַכְסוֹנָהּ שֶׁל עִיר: \n",
+ "כֵּיצַד. בְּעֵת שֶׁיְּרַבֶּה זֶה נֹאמַר שֶׁמָּא הָרִאשׁוֹן מִקֶּרֶן אֲלַכְסוֹן שֶׁל עִיר מָדַד הָאַלְפַּיִם וּלְפִיכָךְ מִעֵט מִדָּתוֹ וְנִמְצָא צֶלַע הַתְּחוּם בֵּינוֹ וּבֵין הַמְּדִינָה פָּחוֹת מֵאַלְפַּיִם. וְזֶה הָאַחֲרוֹן מָדַד אַלְפַּיִם מִצֶּלַע הַמְּדִינָה. וְאֵין מַחֲזִיקִין עַל הָרִאשׁוֹן שֶׁטָּעָה בְּיוֹתֵר עַל זֶה. לְפִיכָךְ אִם רִבָּה זֶה הָאַחֲרוֹן יֶתֶר עַל הָרִאשׁוֹן אֲפִלּוּ בַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים אַמָּה בְּקֵרוּב שׁוֹמְעִין לוֹ. בְּיוֹתֵר עַל זֶה אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ: \n",
+ "אֲפִלּוּ עֶבֶד אֲפִלּוּ שִׁפְחָה נֶאֱמָנִין לוֹמַר עַד כָּאן תְּחוּם הַשַּׁבָּת. וְנֶאֱמָן הַגָּדוֹל לוֹמַר זָכוּר אֲנִי שֶׁעַד כָּאן הָיִינוּ בָּאִים בְּשַׁבָּת כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן. וְסוֹמְכִין עַל עֵדוּתוֹ בְּדָבָר זֶה. שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר לְהַחֲמִיר אֶלָּא לְהָקֵל מִפְּנֵי שֶׁשִּׁעוּר אַלְפַּיִם אַמָּה מִדִּבְרֵיהֶם: \n"
+ ],
+ [
+ "מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת בִּדְבָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ ח) \"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ\". כְּלוֹמַר זָכְרֵהוּ זְכִירַת שֶׁבַח וְקִדּוּשׁ. וְצָרִיךְ לְזָכְרֵהוּ בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ. בִּכְנִיסָתוֹ בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם וּבִיצִיאָתוֹ בְּהַבְדָּלָה: ",
+ "וְזֶה הוּא נֹסַח קִדּוּשׁ הַיּוֹם. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָצָה בָנוּ וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: ",
+ "וְזֶה הוּא נֹסַח הַהַבְדָּלָה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחל וּבֵין אוֹר לְחשֶׁךְ בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחל: ",
+ "עִקַּר הַקִּדּוּשׁ בַּלַּיְלָה. אִם לֹא קִדֵּשׁ בַּלַּיְלָה בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד מְקַדֵּשׁ וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. וְאִם לֹא הִבְדִּיל בַּלַּיְלָה מַבְדִּיל לְמָחָר וּמַבְדִּיל וְהוֹלֵךְ עַד סוֹף יוֹם שְׁלִישִׁי. אֲבָל אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל הָאוּר אֶלָּא בְּלֵיל מוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּלְבַד: ",
+ "אָסוּר לְאָדָם לֶאֱכל אוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן מִשֶּׁקָּדַשׁ הַיּוֹם עַד שֶׁיְּקַדֵּשׁ. וְכֵן מִשֶּׁיָּצָא הַיּוֹם אָסוּר לוֹ לְהַתְחִיל לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת וְלַעֲשׂוֹת מְלָאכָה אוֹ לִטְעֹם כְּלוּם עַד שֶׁיַּבְדִּיל. וְלִשְׁתּוֹת מַיִם מֻתָּר. שָׁכַח אוֹ עָבַר וְאָכַל וְשָׁתָה קֹדֶם שֶׁיְּקַדֵּשׁ אוֹ קֹדֶם שֶׁיַּבְדִּיל הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ וּמַבְדִּיל אַחַר שֶׁאָכַל: ",
+ "מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן וּלְהַבְדִּיל עַל הַיַּיִן. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִבְדִּיל בַּתְּפִלָּה צָרִיךְ לְהַבְדִּיל עַל הַכּוֹס. וּמֵאַחַר שֶׁיַּבְדִּיל וְיֹאמַר בֵּין קֹדֶשׁ לְחל מֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִבְדִּיל עַל הַכּוֹס. וּמְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ. וְאֵינוֹ נוֹטֵל אֶת יָדָיו עַד שֶׁיְּקַדֵּשׁ: ",
+ "כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. לוֹקֵחַ כּוֹס שֶׁהוּא מַחֲזִיק רְבִיעִית אוֹ יֶתֶר וּמְדִיחוֹ מִבִּפְנִים וְשׁוֹטְפוֹ מִבַּחוּץ וּמְמַלְּאֵהוּ יַיִן וְאוֹחֲזוֹ בִּימִינוֹ וּמַגְבִּיהוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח אוֹ יֶתֶר וְלֹא יְסַיֵּעַ בִּשְׂמֹאל. וּמְבָרֵךְ עַל הַגֶּפֶן וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ. וּמִנְהָג פָּשׁוּט בְּכָל יִשְׂרָאֵל לִקְרוֹת בַּתְּחִלָּה פָּרָשַׁת (בראשית ב א) \"וַיְכֻלּוּ\" וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ וְשׁוֹתֶה מְלֹא לֻגְמָיו וּמַשְׁקֶה לְכָל בְּנֵי חֲבוּרָה וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל יָדָיו וּמְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא וְאוֹכֵל: ",
+ "אֵין קִדּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעֻדָּה. כֵּיצַד. לֹא יְקַדֵּשׁ בְּבַיִת זֶה וְיֹאכַל בְּבַיִת אַחֵר. אֲבָל אִם קִדֵּשׁ בְּזָוִית זוֹ אוֹכֵל בְּזָוִית שְׁנִיָּה. וְלָמָּה מְקַדְּשִׁין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין שָׁם: ",
+ "הָיָה מִתְאַוֶּה לַפַּת יוֹתֵר מִן הַיַּיִן אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ יַיִן הֲרֵי זֶה נוֹטֵל יָדָיו תְּחִלָּה וּמְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא וּמְקַדֵּשׁ וְאַחַר כָּךְ בּוֹצֵעַ וְאוֹכֵל. וְאֵין מַבְדִּילִין עַל הַפַּת אֶלָּא עַל הַכּוֹס: ",
+ "מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן בְּלֵילֵי שַׁבָּת וְשָׁכַח וְנָטַל יָדָיו קֹדֶם שֶׁיְּקַדֵּשׁ הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן אַחַר שֶׁנָּטַל יָדָיו לַסְּעֻדָּה. וּמִצְוָה לְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן בְּיוֹם הַשַּׁבָּת קֹדֶם שֶׁיִּסְעֹד סְעֻדָּה שְׁנִיָּה. וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא קִדּוּשָׁא רַבָּה. מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן בִּלְבַד וְשׁוֹתֶה וְאַחַר כָּךְ יִטּל יָדָיו וְיִסְעֹד. וְאָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּטְעֹם כְּלוּם קֹדֶם שֶׁיְּקַדֵּשׁ. וְגַם קִדּוּשׁ זֶה לֹא יִהְיֶה אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעֻדָּה: ",
+ "יֵשׁ לוֹ לְאָדָם לְקַדֵּשׁ עַל הַכּוֹס עֶרֶב שַׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִכְנְסָה הַשַּׁבָּת. וְכֵן מַבְדִּיל עַל הַכּוֹס מִבְּעוֹד יוֹם אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הִיא שַׁבָּת. שֶׁמִּצְוַת זְכִירָה לְאָמְרָהּ בֵּין בִּשְׁעַת כְּנִיסָתוֹ וִיצִיאָתוֹ בֵּין קֹדֶם לְשָׁעָה זוֹ כִּמְעַט: ",
+ "מִי שֶׁהָיָה אוֹכֵל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְקָדַשׁ עָלָיו הַיּוֹם וְהוּא בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה פּוֹרֵס מַפָּה עַל הַשֻּׁלְחָן וּמְקַדֵּשׁ וְגוֹמֵר סְעֻדָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. הָיָה אוֹכֵל בְּשַׁבָּת וְיָצָא הַשַּׁבָּת וְהוּא בְּתוֹךְ סְעֻדָּתוֹ גּוֹמֵר סְעֻדָּתוֹ וְנוֹטֵל יָדָיו וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל הַכּוֹס וְאַחַר כָּךְ מַבְדִּיל עָלָיו. וְאִם הָיָה בְּתוֹךְ הַשְּׁתִיָּה פּוֹסֵק וּמַבְדִּיל וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר לִשְׁתִיָּתוֹ: ",
+ "הָיָה אוֹכֵל וְגָמַר אֲכִילָתוֹ עִם הַכְנָסַת שַׁבָּת מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ עַל כּוֹס שֵׁנִי. וְלֹא יְבָרֵךְ וַיְקַדֵּשׁ עַל כּוֹס אֶחָד שֶׁאֵין עוֹשִׂין שְׁתֵּי מִצְוֹת בְּכוֹס אֶחָד. שֶׁמִּצְוַת קִדּוּשׁ וּמִצְוַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן שְׁתֵּי מִצְוֹת שֶׁל תּוֹרָה הֵן: ",
+ "אֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא עַל הַיַּיִן הָרָאוּי לְנַסֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. לְפִיכָךְ אִם נִתְעָרֵב בּוֹ דְּבַשׁ אוֹ שְׂאוֹר אֲפִלּוּ כְּטִפַּת הַחַרְדָּל בְּחָבִית גְּדוֹלָה אֵין מְקַדְּשִׁין עָלָיו. כָּךְ אָנוּ מוֹרִין בְּכָל הַמַּעֲרָב. וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר לְקַדֵּשׁ עָלָיו וְאוֹמֵר לֹא נֶאֱמַר הַיַּיִן הָרָאוּי לְנַסֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא לְהוֹצִיא יַיִן שֶׁרֵיחוֹ רַע אוֹ מְגֻלֶּה אוֹ מְבֻשָּׁל שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין עַל אֶחָד מֵהֶן: ",
+ "יַיִן שֶׁטַּעֲמוֹ טַעַם חֹמֶץ אַף עַל פִּי שֶׁרֵיחוֹ רֵיחַ יַיִן אֵין מְקַדְּשִׁין עָלָיו. וְכֵן שְׁמָרִים שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶן מַיִם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן טַעַם יַיִן אֵין מְקַדְּשִׁין עֲלֵיהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁנָּתַן עַל הַשְּׁמָרִים שְׁלֹשָׁה מַיִם וְהוֹצִיא פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה. אֲבָל אִם הוֹצִיא אַרְבָּעָה הֲרֵי זֶה יַיִן מָזוּג וּמְקַדְּשִׁין עָלָיו: ",
+ "כְּלִי שֶׁהָיָה מָלֵא יַיִן אֲפִלּוּ מַחֲזִיק כַּמָּה רְבִיעִיּוֹת אִם שָׁתָה מִמֶּנּוּ מְעַט הֲרֵי זֶה פְּגָמוֹ וְנִפְסַל וְאֵין מְקַדְּשִׁין עַל הַשְּׁאָר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּשִׁיּוּרֵי כּוֹסוֹת: ",
+ "יַיִן שֶׁרֵיחוֹ רֵיחַ הַחֹמֶץ וְטַעֲמוֹ טַעַם יַיִן מְקַדְּשִׁין עָלָיו. וְכֵן יַיִן מָזוּג. וְכֵן יֵין צִמּוּקִים מְקַדְּשִׁין עָלָיו וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ צִמּוּקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן לַחְלוּחִית שֶׁאִם יִדְרֹךְ אוֹתָן יֵצֵא מֵהֶן דִּבְשָׁן. וְכֵן יַיִן חָדָשׁ מִגִּתּוֹ מְקַדְּשִׁין עָלָיו. וְסוֹחֵט אָדָם אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים וּמְקַדֵּשׁ עָלָיו בִּשְׁעָתוֹ. מְדִינָה שֶׁרֹב יֵינָהּ שֵׁכָר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּסוּל לְקִדּוּשׁ מֻתָּר לְהַבְדִּיל עָלָיו הוֹאִיל וְהוּא חֲמַר הַמְּדִינָה: ",
+ "כְּשֵׁם שֶׁמְּקַדְּשִׁין בְּלֵילֵי שַׁבָּת וּמַבְדִּילִין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת כָּךְ מְקַדְּשִׁין בְּלֵילֵי יָמִים טוֹבִים וּמַבְדִּילִין בְּמוֹצָאֵיהֶן וּבְמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁכֻּלָּם שַׁבְּתוֹת ה' הֵן. וּמַבְדִּילִין בְּמוֹצָאֵי יָמִים טוֹבִים לְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לְיוֹם טוֹב. אֲבָל אֵין מַבְדִּילִים בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת: ",
+ "נֹסַח קִדּוּשׁ יוֹם טוֹב. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן בָּחַר בָּנוּ וַיְּגַדְּלֵנוּ רָצָה בָּנוּ וַיְּפָאֲרֵנוּ. וַתִּתֵּן לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה אֶת יוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה אוֹ חַג הַשָּׁבוּעוֹת אוֹ חַג הַסֻּכּוֹת זְמַן חֵרוּתֵנוּ אוֹ זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ אוֹ זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ בְּאַהֲבָה זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים וּמוֹעֲדֵי קָדְשֶׁךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים. וְאִם חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מַזְכִּיר שַׁבָּת וְחוֹתֵם כְּדֶרֶךְ שֶׁחוֹתֵם בַּתְּפִלָּה מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים: ",
+ "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹמֵר. וַתִּתֵּן לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ בְּאַהֲבָה זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד בָּרוּךְ אַתָּה ה' מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן. וְאִם חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת חוֹתֵם מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן כְּדֶרֶךְ שֶׁחוֹתֵם בַּתְּפִלָּה: ",
+ "בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב מְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן כִּבְשַׁבָּת. וְאִם אֵין לוֹ יַיִן אוֹ שֶׁהָיָה מִתְאַוֶּה לְפַת מְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת. וְכֵן בְּיוֹם טוֹב מְקַדֵּשׁ קִדּוּשָׁא רַבָּא כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּקַדֵּשׁ בְּשַׁבָּת: ",
+ "כֵּיצַד מְבָרְכִין בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת. בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ עַל הַגֶּפֶן. וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ קִדּוּשׁ יוֹם טוֹב. וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַנֵּר. וְאַחַר כָּךְ מַבְדִּיל וְחוֹתֵם בְּהַבְדָּלָה הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ. וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ: ",
+ "כָּל לֵילֵי יוֹם טוֹב וּבְלֵיל יוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹמְרִים שֶׁהֶחֱיָנוּ. וּבִשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח אֵין מְבָרְכִין שֶׁהֶחֱיָנוּ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּכְבָר בֵּרֵךְ עַל הַזְּמַן בִּתְחִלַּת הַפֶּסַח: ",
+ "סֵדֶר הַבְדָּלָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ עַל הַבְּשָׂמִים וְאַחַר כָּךְ עַל הַנֵּר. וְכֵיצַד מְבָרֵךְ עַל הַנֵּר, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ. וְאַחַר כָּךְ מַבְדִּיל: ",
+ "אֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר בֵּין מַטְבֵּעַ מְדִינָה זוֹ לְמַטְבֵּעַ מְדִינָה אַחֶרֶת. וְאֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁסְּתַם מְסִבָּתָן לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וְאֵין מְבָרְכִין לֹא עַל הַנֵּר שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְלֹא עַל הַנֵּר שֶׁל מֵתִים: ",
+ "יִשְׂרָאֵל שֶׁהִדְלִיק מֵעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מִיִּשְׂרָאֵל מְבָרְכִין עָלָיו. עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מֵעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אֵין מְבָרְכִין עָלָיו. הָיָה מְהַלֵּךְ חוּץ לַכְּרַךְ וְרָאָה אוֹר אִם רֹב אַנְשֵׁי הַכְּרַךְ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אֵינוֹ מְבָרֵךְ וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל מְבָרֵךְ. אוּר שֶׁל כִּבְשָׁן שֶׁל תַּנּוּר וְשֶׁל כִּירַיִם לְכַתְּחִלָּה לֹא יְבָרֵךְ עָלָיו. הַגֶּחָלִים אִם כְּשֶׁיַּכְנִיס קֵיסָם בֵּינֵיהֶן דּוֹלֵק מֵאֵלָיו מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן. אוּר שֶׁל בֵּית הַמִּדְרָשׁ אִם יֵשׁ שָׁם אָדָם חָשׁוּב שֶׁמַּדְלִיקִים בִּשְׁבִילוֹ מְבָרְכִין עָלָיו. שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת אִם יֵשׁ שָׁם חַזָּן שֶׁהוּא דָּר שָׁם מְבָרְכִין עָלָיו. וַאֲבוּקָה לְהַבְדָּלָה מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר. וְאֵין מְחַזְּרִין עַל הָאוּר כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּחַזְּרִין עַל כָּל הַמִּצְוֹת אֶלָּא אִם יֵשׁ לוֹ מְבָרְכִין עָלָיו: ",
+ "אוּר שֶׁהֻדְלַק בְּשַׁבָּת לְחוֹלֶה וּלְחַיָּה מְבָרְכִין עָלָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. אוּר שֶׁהֻקְדַּח מִן הָעֵצִים וּמִן הָאֲבָנִים מְבָרְכִין עָלָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁהִיא הָיְתָה תְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ בִּידֵי אָדָם. אֲבָל אֵין מְבָרְכִין עָלָיו בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאֵין מְבָרְכִין בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים אֶלָּא עַל אוּר שֶׁשָּׁבַת. אַף עַל פִּי שֶׁהֻדְלַק לְחוֹלֶה אוֹ לְחַיָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מְבָרְכִין עָלָיו שֶׁהֲרֵי שָׁבַת מֵעֲבֵרָה: ",
+ "יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶמְצַע שַׁבָּת אוֹמֵר בְּהַבְדָּלָה הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחל וּבֵין אוֹר לְחשֶׁךְ וּבֵין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹמֵר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁסֵּדֶר הַהַבְדָּלוֹת הוּא מוֹנֶה. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ לֹא עַל הַבְּשָׂמִים וְלֹא עַל הַנֵּר. וְכֵן אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַבְּשָׂמִים בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים: ",
+ "וְלָמָּה מְבָרְכִים עַל הַבְּשָׂמִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּפֶשׁ דּוֹאֶבֶת לִיצִיאַת שַׁבָּת מְשַׂמְּחִין אוֹתָהּ וּמְיַשְּׁבִין אוֹתָהּ בְּרֵיחַ טוֹב: "
+ ],
+ [
+ "אַרְבָּעָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּשַׁבָּת. שְׁנַיִם מִן הַתּוֹרָה. וּשְׁנַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהֵן מְפֹרָשִׁין עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים. שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כ ז) \"זָכוֹר\" וְ (דברים ה יא) \"שָׁמוֹר\". וְשֶׁנִּתְפָּרְשׁוּ עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים כָּבוֹד וָעֹנֶג שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח יג) \"וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג וְלִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד\": ",
+ "אֵיזֶהוּ כָּבוֹד זֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁמִּצְוָה עַל אָדָם לִרְחֹץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו בְּחַמִּין בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת וּמִתְעַטֵּף בְּצִיצִית וְיוֹשֵׁב בְּכֹבֶד רֹאשׁ מְיַחֵל לְהַקְבָּלַת פְּנֵי הַשַּׁבָּת כְּמוֹ שֶׁהוּא יוֹצֵא לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ. וַחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מְקַבְּצִין תַּלְמִידֵיהֶן בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּמִתְעַטְּפִים וְאוֹמְרִים בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת הַמֶּלֶךְ: ",
+ "וּמִכְּבוֹד הַשַּׁבָּת שֶׁיִּלְבַּשׁ כְּסוּת נְקִיָּה. וְלֹא יִהְיֶה מַלְבּוּשׁ החֹל כְּמַלְבּוּשׁ הַשַּׁבָּת. וְאִם אֵין לוֹ לְהַחֲלִיף מְשַׁלְשֵׁל טַלִּיתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מַלְבּוּשׁוֹ כְּמַלְבּוּשׁ הַחל. וְעֶזְרָא תִּקֵּן שֶׁיְּהוּ הָעָם מְכַבְּסִים בַּחֲמִישִׁי מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת: ",
+ "אָסוּר לִקְבֹּעַ סְעֻדָּה וּמִשְׁתֶּה בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. וּמֻתָּר לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. וְאַף עַל פִּי כֵן מִכְּבוֹד הַשַּׁבָּת שֶׁיִּמָּנַע אָדָם מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה מִלִּקְבֹּעַ סְעֻדָּה כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לְשַׁבָּת כְּשֶׁהוּא מִתְאַוֶּה לֶאֱכל: ",
+ "מְסַדֵּר אָדָם שֻׁלְחָנוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לִכְזַיִת. וְכֵן מְסַדֵּר שֻׁלְחָנוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לִכְזַיִת. כְּדֵי לְכַבְּדוֹ בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ. וְצָרִיךְ לְתַקֵּן בֵּיתוֹ מִבְּעוֹד יוֹם מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. וְיִהְיֶה נֵר דָּלוּק וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ לֶאֱכל וּמִטָּה מֻצַּעַת שֶׁכָּל אֵלּוּ לִכְבוֹד שַׁבָּת הֵן: ",
+ "אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אָדָם חָשׁוּב בְּיוֹתֵר וְאֵין דַּרְכּוֹ לִקַּח דְּבָרִים מִן הַשּׁוּק וְלֹא לְהִתְעַסֵּק בִּמְלָאכוֹת שֶׁבַּבַּיִת חַיָּב לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת בְּגוּפוֹ שֶׁזֶּה הוּא כְּבוֹדוֹ. חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים מֵהֶם מִי שֶׁהָיָה מְפַצֵּל הָעֵצִים לְבַשֵּׁל בָּהֶן. וּמֵהֶן מִי שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל אוֹ מוֹלֵחַ בָּשָׂר אוֹ גּוֹדֵל פְּתִילוֹת אוֹ מַדְלִיק נֵרוֹת. וּמֵהֶן מִי שֶׁהָיָה יוֹצֵא וְקוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת מִמַּאֲכָל וּמַשְׁקֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ בְּכָךְ. וְכָל הַמַּרְבֶּה בְּדָבָר זֶה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח: ",
+ "אֵיזֶהוּ עֹנֶג זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁצָּרִיךְ לְתַקֵּן תַּבְשִׁיל שָׁמֵן בְּיוֹתֵר וּמַשְׁקֶה מְבֻשָּׂם לְשַׁבָּת הַכּל לְפִי מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם. וְכָל הַמַּרְבֶּה בְּהוֹצָאַת שַׁבָּת וּבְתִקּוּן מַאֲכָלִים רַבִּים וְטוֹבִים הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת אֲפִלּוּ לֹא עָשָׂה אֶלָּא שֶׁלֶק וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִשּׁוּם כְּבוֹד שַׁבָּת הֲרֵי זֶה עֹנֶג שַׁבָּת. וְאֵינוֹ חַיָּב לְהָצֵר לְעַצְמוֹ וְלִשְׁאל מֵאֲחֵרִים כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּמַאֲכָל בְּשַׁבָּת. אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת: ",
+ "מִי שֶׁהָיָה עָנֹג וְעָשִׁיר וַהֲרֵי כָּל יָמָיו כְּשַׁבָּת צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת מַאֲכַל שַׁבָּת מִמַּאֲכַל הַחל. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת מְשַׁנֶּה זְמַן הָאֲכִילָה אִם הָיָה רָגִיל לְהַקְדִּים מְאַחֵר וְאִם הָיָה רָגִיל לְאַחֵר מַקְדִּים: ",
+ "חַיָּב אָדָם לֶאֱכל שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת אַחַת עַרְבִית וְאַחַת שַׁחֲרִית וְאַחַת בְּמִנְחָה. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּשָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת אֵלּוּ שֶׁלֹּא יִפְחֹת מֵהֶן כְּלָל. וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה סוֹעֵד שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת. וְאִם הָיָה חוֹלֶה מֵרֹב הָאֲכִילָה אוֹ שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה תָּמִיד פָּטוּר מִשָּׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת. וְצָרִיךְ לִקְבֹּעַ כָּל סְעֻדָּה מִשְּׁלָשְׁתָּן עַל הַיַּיִן וְלִבְצֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת. וְכֵן בְּיָמִים טוֹבִים: ",
+ "אֲכִילַת בָּשָׂר וּשְׁתִיַּת יַיִן בְּשַׁבָּת עֹנֶג הוּא לוֹ. וְהוּא שֶׁהָיְתָה יָדוֹ מַשֶּׂגֶת. וְאָסוּר לִקְבֹּעַ סְעֻדָּה עַל הַיַּיִן בְּשַׁבָּת וּבְיָמִים טוֹבִים בִּשְׁעַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ. אֶלָּא כָּךְ הָיָה מִנְהַג הַצַּדִּיקִים הָרִאשׁוֹנִים מִתְפַּלֵּל אָדָם בְּשַׁבָּת שַׁחֲרִית וּמוּסָף בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְיָבוֹא לְבֵיתוֹ וְיִסְעֹד סְעֻדָּה שְׁנִיָּה וְיֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ יִקְרָא וְיִשְׁנֶה עַד הַמִּנְחָה וְיִתְפַּלֵּל מִנְחָה וְאַחַר כָּךְ יִקְבַּע סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית עַל הַיַּיִן וְיֹאכַל וְיִשְׁתֶּה עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת: ",
+ "אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיְּהַלֵּךְ בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת יוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת מִתְּחִלַּת הַיּוֹם כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ וְעוֹד הַיּוֹם רַב וְיָכִין סְעֻדָּה לְשַׁבָּת. שֶׁהֲרֵי אֵין אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ יוֹדְעִין שֶׁהַיּוֹם יָבוֹא כְּדֵי לְהָכִין לוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיָה מִתְאָרֵחַ אֵצֶל אֲחֵרִים שֶׁהֲרֵי מְבַיְּשָׁן מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֵכִינוּ לָהֶן דָּבָר הָרָאוּי לְאוֹרְחִין: ",
+ "אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת וְלִזְעֹק וּלְהִתְחַנֵּן וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים בְּשַׁבָּת וַאֲפִלּוּ בְּצָרָה מִן הַצָּרוֹת שֶׁהַצִּבּוּר מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן אֵין מִתְעַנִּין וְלֹא מַתְרִיעִין בְּשַׁבָּת. וְלֹא בְּיָמִים טוֹבִים. חוּץ מֵעִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אוֹ נָהָר אוֹ סְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם שֶׁמַּתְרִיעִין עֲלֵיהֶן בְּשַׁבָּת לְעָזְרָן וּמִתְחַנְּנִין וּמְבַקְּשִׁין עֲלֵיהֶן רַחֲמִים: ",
+ "אֵין צָרִין עַל עֲיָרוֹת שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם הַשַּׁבָּת. כְּדֵי שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעַת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה עֲלֵיהֶן וְלֹא יִהְיוּ מְבֹהָלִים וּטְרוּדִים בְּשַׁבָּת. אֵין מַפְלִיגִין בִּסְפִינָה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם הַשַּׁבָּת כְּדֵי שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ עָלָיו קֹדֶם הַשַּׁבָּת וְלֹא יִצְטַעֵר יֶתֶר מִדַּאי. וְלִדְבַר מִצְוָה מַפְלִיג בַּיָּם אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וּפוֹסֵק עִמּוֹ לִשְׁבֹּת וְאֵינוֹ שׁוֹבֵת. וּמִצּוֹר לְצִידֹן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֲפִלּוּ לִדְבַר הָרְשׁוּת מֻתָּר לְהַפְלִיג בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא יַפְלִיג בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּלָל אֵין מַפְלִיגִין: ",
+ "תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה מֵעֹנֶג שַׁבָּת הוּא. לְפִיכָךְ עוֹנַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַבְּרִיאִים מְשַׁמְּשִׁין מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת. וּמֻתָּר לִבְעל בְּתוּלָה לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת וְאֵין בָּזֶה לֹא מִשּׁוּם חוֹבֵל וְלֹא מִשּׁוּם צַעַר לָהּ: ",
+ "הַשַּׁבָּת וַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כָּל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁאָר כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה. וְהַשַּׁבָּת הִיא הָאוֹת שֶׁבֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵינֵינוּ לְעוֹלָם. לְפִיכָךְ כָּל הָעוֹבֵר עַל שְׁאָר הַמִּצְוֹת הֲרֵי הוּא בִּכְלַל רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל. אֲבָל הַמְחַלֵּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וּשְׁנֵיהֶם כְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לְכָל דִּבְרֵיהֶם. לְפִיכָךְ מְשַׁבֵּחַ הַנָּבִיא וְאוֹמֵר (ישעיה נו ב) \"אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ\" וְגוֹ'. וְכָל הַשּׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ וּמְכַבְּדָהּ וּמְעַנְּגָהּ כְּפִי כֹּחוֹ כְּבָר מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה יֶתֶר עַל הַשָּׂכָר הַצָּפוּן לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח יד) \"אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר\". "
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..27027bfc6a5bf6de1c99cf2190709a651dde43bc
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json
@@ -0,0 +1,746 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishneh Torah, Sabbath",
+ "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%90",
+ "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+ "status": "locked",
+ "license": "CC-BY-SA",
+ "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה תורה, הלכות שבת",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Sefer Zemanim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "שביתה בשביעי ממלאכה מצות עשה שנאמר וביום השביעי תשבות. וכל העושה בו מלאכה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר לא תעשה כל מלאכה ומהו חייב על עשיית מלאכה. אם עשה ברצונו בזדון חייב כרת. ואם היו שם עדים והתראה נסקל. ואם עשה בשגגה חייב קרבן חטאת קבועה.",
+ "כל מקום שנאמר בהלכות שבת שהעושה דבר זה חייב הרי זה חייב כרת. ואם היו שם עדים והתראה חייב סקילה. ואם היה שוגג חייב חטאת.",
+ "וכל מקום שנאמר שהעושה דבר זה פטור הרי זה פטור מן הכרת ומן הסקילה ומן הקרבן אבל אסור לעשות אותו דבר בשבת ואיסורו מדברי סופרים והוא הרחקה מן המלאכה. והעושה אותו בזדון מכין אותו מכת מרדות. וכן כל מקום שנאמר אין עושין כך וכך או אסור לעשות כך וכך בשבת העושה אותו דבר בזדון מכין אותו מכת מרדות",
+ "וכל מקום שנאמר מותר לעשות כך וכך הרי זה מותר לכתחלה. וכן כל מקום שנאמר אינו חייב כלום או פטור מכלום אין מכין אותו כלל.",
+ "דברים המותרים לעשותן בשבת ובשעת עשייתן אפשר שתעשה בגללן מלאכה ואפשר שלא תעשה. אם לא נתכוין לאותה מלאכה הרי זה מותר. כיצד גורר אדם מטה וכסא וספסל וכיוצא בהן בשבת ובלבד שלא יתכוין לחפור חריץ בקרקע בשעת גרירתן. ולפיכך אם חפרו הקרקע אינו חושש בכך לפי שלא נתכוין. וכן מהלך אדם על גבי עשבים בשבת ובלבד שלא יתכוין לעקור אותן. לפיכך אם נעקרו אינו חושש. ורוחץ ידיו בעפר הפירות וכיוצא בו ובלבד שלא יתכוין להשיר השער. לפיכך אם נשר אינו חושש. וכן פרצה דחוקה מותר להכנס בה בשבת אף על פי שמשיר צרורות. וכן כל דבר שאין מתכוין כגון זה הרי זה מותר.",
+ "אבל עשה מעשה ונעשית בגללו מלאכה שודאי תעשה בשביל אותו מעשה אע\"פ שלא נתכוין לה חייב. שהדבר ידוע שאי אפשר שלא תעשה אותה מלאכה. \"כיצד הרי שצריך לראש עוף לצחק בו הקטן וחתך ראשו בשבת אע\"פ שאין סוף מגמתו להריגת העוף בלבד חייב שהדבר ידוע שאי אפשר שיחתוך ראש החי ויחיה אלא המות בא בשבילו וכן כל כיוצא בזה.",
+ "כל העושה מלאכה בשבת אף על פי שאינו צריך לגופה של מלאכה חייב עליה. כיצד הרי שכבה את הנר מפני שהוא צריך לשמן או לפתילה כדי שלא יאבד או כדי שלא ישרף או כדי שלא יבקע חרש של נר. מפני שהכיבוי מלאכה והרי נתכוין לכבות ואע\"פ שאינו צריך לגוף הכבוי ולא כבה אלא מפני השמן או מפני החרש או מפני הפתילה הרי זה חייב. וכן המעביר את הקוץ ארבע אמות ברשות הרבים או המכבה את הגחלת כדי שלא יזוקו בהן רבים חייב ואע\"פ שאינו צריך לגוף הכבוי או לגוף ההעברה אלא להרחיק ההיזק הרי זה חייב וכן כל כיוצא בזה.",
+ "כל המתכוין לעשות מלאכה ונעשה לו מלאכה אחרת שלא נתכוין לה פטור עליה לפי שלא נעשית מחשבתו. כיצד זרק אבן או חץ בחבירו או בבהמה כדי להורגן והלך ועקר אילן בהליכתו ולא הרג הרי זה פטור. הרי זה קל וחומר אם נתכוין לאיסור קל ונעשה איסור חמור. כגון שנתכוין לזרוק בכרמלית ועברה האבן לרשות הרבים שהוא פטור וכן כל כיוצא בזה. נתכוין לעשות דבר המותר ועשה דבר אחר כגון שנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אינו חייב כלום וכן כל כיוצא בזה.",
+ "נתכוין ללקוט תאנים שחורות וליקט לבנות או שנתכוין ללקוט תאנים ואחר כך ענבים ונהפך הדבר וליקט הענבים בתחלה ואחר כך תאנים פטור אף על פי שליקט כל מה שחשב הואיל ולא ליקט כסדר שחשב פטור שבלא כוונה עשה שלא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת.",
+ "היו לפניו שתי נרות דולקות או כבויות נתכוין לכבות זו וכבה את זו להדליק זו והדליק את זו חייב שהרי עשה מן המלאכה שחשב לעשותה. הא למה הוא דומה למי שנתכוין ללקוט תאנה זו וליקט תאנה אחרת. או למי שנתכוין להרוג את זה והרג את זה שהרי נעשית מלאכה שחשב לעשותה.",
+ "אבל אם נתכוין להדליק ראשונה ולכבות שניה אחריה ונהפך הדבר וכבה ראשונה ואחר כך הדליק שניה אחריה פטור. כבה זו והדליק זו בנשימה אחת חייב. שאע\"פ שלא הקדים ההדלקה הרי זה לא איחר אותה אלא שתיהן כאחת ולפיכך חייב וכן כל כיוצא בזה וכל העושה מלאכה במתעסק ולא נתכוין לה פטור.",
+ "כל המתכוין לעשות מלאכה ונעשית ביותר על כוונתו חייב בפחות מכוונתו פטור. כיצד הרי שנתכוין להוציא משא לאחריו ובא לו לפניו חייב שהרי נתכוין לשמירה פחותה ונעשית שמירה מעולה. אבל אם נתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור שהרי נתכוין להוציא בשמירה מעולה והוציא בשמירה פחותה וכן כל כיוצא בזה.",
+ "היה חגור בסינר והשליך המשא בין בשרו וחלוקו בין שבא זה המשא שדרכו להוציאו בדרך הזאת לפניו בין שבא לאחריו חייב שכן דרכו להיות חוזר.",
+ "כל המתכוין לעשות מלאכה בשבת והתחיל בה ועשה כשיעור חייב. אף על פי שלא השלים כל המלאכה שנתכוין להשלימה. כיצד הרי שנתכוין לכתוב אגרת או שטר בשבת אין אומרים לא יתחייב זה עד שישלים חפצו ויכתוב כל השטר או כל האגרת אלא משיכתוב שתי אותיות חייב. וכן אם נתכוין לארוג בגד שלם משיארוג שני חוטין חייב ואף על פי שכוונתו להשלים הבגד הואיל ועשה כשיעור בכוונה חייב וכן כל כיוצא בזה",
+ "כל מלאכה שהיחיד יכול לעשות אותה לבדו ועשו אותה שנים בשותפות בין שעשה זה מקצתה וזה מקצתה כגון שעקר זה החפץ מרשות זו והניחו השני ברשות אחרת בין שעשו אותה שניהם כאחד מתחלה ועד סוף כגון שאחזו שניהם בקולמוס וכתבו או אחזו ככר והוציאוהו מרשות לרשות הרי אלו פטורין.",
+ "ואם אין אחד מהן יכול לעשותה לבדו עד שיצטרפו כגון שנים שאחזו קורה והוציאוהו לרשות הרבים הואיל ואין כח באחד מהן לעשותה לבדו ועשו אותה בשותפות מתחלה ועד סוף שניהן חייבין ושיעור אחד לשניהן. היה כח באחד להוציא קורה זו לבדו והשני אינו יכול להוציאה לבדו ונשתתפו שניהם והוציאוה. זה הראשון שיכול חייב והשני מסייע הוא ומסייע אינו חייב כלום וכן כל כיוצא בזה.",
+ "כל המקלקלין פטורין. כיצד הרי שחבל בחבירו או בבהמה דרך השחתה וכן אם קרע בגדים או שרפן או שבר כלים דרך השחתה הרי זה פטור. חפר גומא ואינו צריך אלא לעפרה הרי זה מקלקל ופטור אע\"פ שעשה מלאכה הואיל וכוונתו לקלקל פטור.",
+ "כל המקלקל על מנת לתקן חייב. כיצד הרי שסתר כדי לבנות במקומו או שמחק כדי לכתוב במקום שמחק או שחפר גומא כדי לבנות בתוכה יסודות וכל כיוצא בזה חייב ושיעורן כשיעור המתקן.",
+ "כל העושה מלאכה בשבת מקצתה בשוגג ומקצתה בזדון בין שהזיד ולבסוף שגג בין ששגג ולבסוף הזיד פטור עד שיעשה שיעור המלאכה כולה מתחלה ועד סוף בזדון ואחר כך יהיה חייב כרת. ואם יהיה בעדים והתראה חייב סקילה. או שיעשה שיעור מלאכה כולה בשגגה מתחלה ועד סוף ואחר כך יהיה חייב חטאת קבועה"
+ ],
+ [
+ "דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל המצות. לפיכך חולה שיש בו סכנה עושין לו כל צרכיו בשבת על פי רופא אומן של אותו מקום. ספק שהוא צריך לחלל עליו את השבת ספק שאינו צריך. וכן אם אמר רופא לחלל עליו את השבת ורופא אחר אומר אינו צריך מחללין עליו את השבת שספק נפשות דוחה את השבת.",
+ "אמדוהו ביום השבת שהוא צריך לכך וכן לשמנה ימים אין אומרים נמתין עד הערב כדי שלא לחלל עליו שתי שבתות אלא מתחילין מהיום שהוא שבת ומחללין עליו אפילו מאה שבתות כל זמן שהוא צריך ויש בו סכנה או ספק סכנה מחללין. ומדליקין לו את הנר ומכבין מלפניו את הנר ושוחטין לו ואופין ומבשלין ומחמין לו חמין בין להשקותו בין לרחיצת גופו. כללו של דבר שבת לגבי חולה שיש בו סכנה הרי הוא כחול לכל הדברים שהוא צריך להן.",
+ "כשעושים דברים האלו אין עושין אותן לא ע\"י נכרים ולא ע\"י קטנים ולא ע\"י עבדים ולא ע\"י נשים כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם. אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם. ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם. הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם. ואלו האפיקורוסים שאומרים שזה חילול שבת ואסור עליהן הכתוב אומר גם אני נתתי לכם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם.",
+ "החושש בעיניו והוא שיהיה בשתיהם או באחת מהם ציר או שהיו דמעות שותתות מהן מרוב הכאב או שהיה דם שותת מהן או שהיה בהן קדחת וכיוצא בחלאים אלו הרי זה בכלל חולים שיש בהן סכנה ומחללין עליו את השבת ועושין לו כל צרכי רפואה.",
+ "וכן אם יש מכה בחלל גופו מן השפה ולפנים בין בפיו בין במעיו בין בכבדו וטחולו או בשאר מקומות כל שיש בחללו הרי זה חולה שיש בו סכנה ואינו צריך אומד שחוליו כבד הוא לפיכך מחללין עליו את השבת מיד בלא אמידה. ומכה שהיא בגב היד וגב הרגל הרי היא כמכה של חלל ואינה צריכה אומד ומחללין עליה את השבת. והחום שמסמר את הבשר כמכה של חלל דמי ומחללין עליו את השבת וכן כל חולי שהרופאים אומרין שזה יש בו סכנה אע\"פ שהוא בעור הבשר מבחוץ מחללין עליו את השבת על פיהם.",
+ "הבולע נימא של מים מחמין לו חמין בשבת ועושין לו כל צרכי רפואה מפני שהיא סכנת נפשות. וכן מי שנשכו כלב שוטה או אחד מזוחלי העפר שממיתין אפילו היו ספק ממיתין ספק אין ממיתין עושין לו כל צרכי רפואה להצילו.",
+ "חולה שאמדוהו רופאים להביא לו גרוגרת אחת ורצו עשרה בני אדם והביאו לו עשר גרוגרות בבת אחת כולן פטורין מכלום. ואפילו הביאו בזה אחר זה ואפילו הבריא בראשונה שהרי כולם ברשות הביאו.",
+ "חולה שהיה צריך לשתי גרוגרות ולא מצאו אלא שתי גרוגרות בשני עוקצין ושלש גרוגרות בעוקץ אחד כורתין העוקץ שיש בו שלש אף על פי שאין צריכין אלא לשתים כדי שלא ירבו בבצירה אלא יכרתו עוקץ אחד ולא יכרתו שנים וכן כל כיוצא בזה.",
+ "המבשל לחולה בשבת ואכל החולה והותיר אסור לבריא לאכול מן המותר גזרה שמא ירבה בשבילו. אבל השוחט לחולה בשבת מותר לבריא לאכול ממנו בשר חי שאין בדבר תוספת כדי שנגזור שמא ירבה בשבילו וכן כל כיוצא בזה.",
+ "חולה שאין בו סכנה עושין לו כל צרכיו על ידי נכרי. כיצד אומרין לנכרי לעשות לו והוא עושה לבשל לו ולאפות ולהביא רפואה מרשות לרשות וכיוצא באלו. וכן כוחל עיניו מן הנכרי בשבת אע\"פ שאין שם סכנה. ואם היו צריכים לדברים שאין בהן מלאכה עושין אותן אפילו ישראל. לפיכך מעלין אזנים בשבת ומעלין אנקלי ומחזירין את השבר וכל כיוצא בזה מותר.",
+ "היולדת כשכורעת לילד הרי היא בסכנת נפשות ומחללין עליה את השבת. קוראין לה חכמה ממקום למקום וחותכים את הטבור וקושרין אותו, ואם היתה צריכה לנר בשעה שהיא צועקת בחבליה מדליקין לה את הנר. ואפילו היתה סומא מפני שדעתה מתיישבת עליה בנר ואף על פי שאינה רואה. ואם היתה צריכה לשמן וכיוצא בו מביאין לה. וכל שאפשר לשנות משנין בשעת הבאה כגון שתביא לה חברתה כלי תלוי בשערה ואם אי אפשר מביאה כדרכה.",
+ "אין מילדין את העובדת כוכבים ומזלות בשבת ואפי' בשכר ואין חוששין לאיבה ואע\"פ שאין שם חילול. אבל מילדין את בת גר תושב מפני שאנו מצווין להחיותו ואין מחללין עליה את השבת.",
+ "חיה משיתחיל הדם להיות שותת עד שתלד ואחר שתלד עד שלשה ימים מחללין עליה את השבת ועושין לה כל צרכיה. בין שאמרה צריכה אני בין שאמרה איני צריכה. ומשלשה עד שבעה אם אמרה איני צריכה אין מחללין עליה את השבת. ואם שתקה ואין צריך לומר אם אמרה צריכה אני שמחללין עליה את השבת. ומשבעה ועד שלשים יום הרי היא כחולה שאין בו סכנה ואפילו אמרה צריכה אני אין עושין לה מלאכה אלא על ידי נכרים.",
+ "עושין מדורה לחיה ואפילו בימות החמה מפני שהצנה קשה לחיה הרבה במקומות הקרים. אבל אין עושין מדורה לחולה להתחמם בה. הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה אפילו בתקופת תמוז. ומרחיצין את הולד בשבת ביום שנולד אחר שחותכין את טיבורו אפילו בחמין שהוחמו בשבת. ומולחין אותו ומלפפין אותו מפני שסכנה היא לו אם לא יעשו לו כל אלו. וכן מרחיצים אותו לפני המילה ולאחר המילה וביום השלישי למילה בחמין שהוחמו בשבת מפני הסכנה.",
+ "האשה שישבה על המשבר ומתה מביאין סכין בשבת אפילו דרך רשות הרבים וקורעין את כריסה ומוציאין את הולד שמא ימצא חי שספק נפשות דוחה את השבת ואפילו לזה שאין חזקתו חי.",
+ "מפקחין פיקוח נפש בשבת ואין צריך ליטול רשות מבית דין. והמקדים להציל הנפש הרי זה משובח. כיצד ראה תינוק שנפל לים פורש מצודה ומעלהו ואע\"פ שהוא צד הדגים עמו. שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלותו והעלה דגים בלבד פטור מכלום. נתכוין להעלות דגים והעלה דגים ותינוק פטור אפילו לא שמע שטבע הואיל והעלה תינוק עם הדגים פטור.",
+ "נפל תינוק לבור עוקר חוליא ומעלהו ואע\"פ שהוא מתקן בה מדרגה בשעת עקירתו. ננעל דלת בפני תינוק שובר הדלת ומוציאו ואע\"פ שהוא מפצל אותה כמין עצים שראויין למלאכה שמא יבעת התינוק וימות. נפלה דליקה ויש שם אדם שחוששין שמא ישרף מכבין אותה להצילו מן האש ואע\"פ שהוא כובש דרך ומתקנה בשעת כיבוי. וכל הקודם להציל הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מבית דין בכל דבר שיש בו סכנה.",
+ "מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם מפקחין עליו. מצאוהו חי אף על פי שנתרוצץ ואי אפשר שיבריא מפקחין עליו ומוציאין אותו לחיי אותה שעה.",
+ "בדקו עד חוטמו ולא מצאו בו נשמה מניחין אותו שם שכבר מת. בדקו ומצאו עליונים מתים לא יאמרו כבר מתו תחתונים אלא מפקחין על הכל שאפשר במפולת שימות העליון ויהיה התחתון חי.",
+ "היתה חצר שיש בה עובדי כוכבים ומזלות וישראלים אפילו ישראל אחד ואלף עובדי כוכבים ומזלות ונפלה עליהם מפולת מפקחין על הכל מפני ישראל. פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו אותה חצר מפקחים עליו שמא זה שפירש היה ישראל והנשארים עובדי כוכבים ומזלות.",
+ "נעקרו כולן מחצר זו לילך לחצר אחרת ובעת עקירתם פירש אחד מהן ונכנס לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת ואין ידוע מי הוא אין מפקחין עליו. שכיון שנעקרו כולם אין כאן ישראל וכל הפורש מהן כשהן מהלכין הרי הוא בחזקת שפירש מן הרוב. לפיכך אם היה הרוב ישראל אע\"פ שנעקרו כולם ופירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת מפקחין.",
+ "המהלך במדבר ולא ידע מתי הוא יום שבת מונה מיום שטעה ששה ומקדש שביעי ומברך בו ברכות היום ומבדיל במוצאי שבת. ובכל יום ויום ואפילו ביום זה שהוא מקדש ומבדיל בו מותר לו לעשות כדי פרנסתו בלבד כדי שלא ימות. ואסור לו לעשות יותר על פרנסתו שכל יום ויום ספק שבת הוא. ואם ידע שהוא שמיני ליציאתו או חמשה עשר ליציאתו וכיוצא בזה המנין הרי זה מותר לעשות מלאכה באותו היום שהרי הדבר ודאי שלא יצא בשיירא בשבת. ושאר הימים חוץ מיום זה עושה כדי פרנסה בלבד.",
+ "עובדי כוכבים ומזלות שצרו על עיירות ישראל אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהן את השבת ואין עושין עמהן מלחמה. ובעיר הסמוכה לספר אפי' לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת. ובכל מקום אם באו על עסקי נפשות או שערכו מלחמה או שצרו סתם יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת. ומצוה על כל ישראל שיכולין לבוא ולצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם מיד העובדי כוכבים ומזלות בשבת. ואסור להן להתמהמה למוצאי שבת. וכשיצילו את אחיהן מותר להן לחזור בכלי זיין שלהן למקומם בשבת כדי שלא להכשילן לעתיד לבוא.",
+ "וכן ספינה המטורפת בים או עיר שהקיפה כרקום או נהר מצוה לצאת בשבת להצילן בכל דבר שיכול להצילן. ואפילו יחיד הנרדף מפני העובדי כוכבים ומזלות או מפני נחש או דוב שהוא רודף אחריו להרגו מצוה להצילו. ואפילו בעשיית כמה מלאכות בשבת ואפילו לתקן כלי זיין להצילו מותר. וזועקים עליהן ומתחננים בשבת ומתריעין עליהן לעזור אותם. ואין מתחננים ולא זועקין על הדבר בשבת.",
+ "צרין על עיירות העובדי כוכבים ומזלות שלשה ימים קודם לשבת. ועושין עמהן מלחמה בכל יום ויום ואפילו בשבת עד שכובשין אותה ואע\"פ שהיא מלחמת הרשות. מפי השמועה למדו עד רדתה ואפילו בשבת ואין צריך לומר במלחמת מצוה. ולא כבש יהושע יריחו אלא בשבת"
+ ],
+ [
+ "מותר להתחיל מלאכה בערב שבת אע\"פ שהיא נגמרת מאליה בשבת. שלא נאסר עלינו לעשות מלאכה אלא בעצמו של יום. אבל כשתעשה המלאכה מעצמה בשבת מותר לנו ליהנות במה שנעשה בשבת מאליו.",
+ "כיצד פותקין מים לגנה ערב שבת עם חשיכה והיא מתמלאת והולכת כל היום כולו. ומניחין מוגמר תחת הכלים והן מתגמרין והולכין כל השבת כולה. ומניחים קילור על גב העין ואספלנית על גבי המכה ומתרפאין והולכין כל השבת כולה. ושורין דיו וסמנין עם חשיכה והן שורין והולכין כל השבת כולה. ונותנין צמר ליורה ואונין של פשתן לתנור והם משתנין והולכין כל השבת כולה. ופורשים מצודות לחיה ולעופות ולדגים עם חשיכה והן ניצודין והולכין כל השבת כולה. וטוענין בקורות בית הבד ובעגולי הגת עם חשיכה והמשקין זבין והולכין כל השבת כולה. ומדליקין את הנר או את המדורה מבערב והיא דולקת והולכת כל השבת כולה.",
+ "מניחין קדרה על גבי האש או בשר בתנור או על גבי גחלים והן מתבשלים והולכין כל השבת ואוכלין אותה בשבת. ויש בדבר זה דברים שהן אסורין גזירה שמא יחתה בגחלים בשבת.",
+ "כיצד תבשיל שלא בשל כל צרכו וחמין שלא הוחמו כל צרכן או תבשיל שבשל כל צרכו וכל זמן שמצטמק הוא יפה לו אין משהין אותו על גבי האש בשבת אע\"פ שהונח מבעוד יום גזרה שמא יחתה בגחלים כדי להשלים בשולו או כדי לצומקו. לפיכך אם גרף האש או שכסה אש הכירה באפר או בנעורת פשתן הדקה או שעממו הגחלים שהרי הן כמכוסות באפר או שהסיקוה בקש או בגבבא או בגללי בהמה דקה שהרי אין שם גחלים בוערות הרי זה מותר לשהות עליה. שהרי הסיח דעתו מזה התבשיל ואין גוזרין שמא יחתה באש.",
+ "בד\"א בכירה שהבלה מועט. אבל התנור אף על פי שגרף האש או כסה באפר או שהסיקוהו בקש או בגבבא אין משהין בתוכו ולא על גביו ולא סומכין לו תבשיל שלא בשל כל צרכו או שבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו. הואיל והבלו חם ביותר אינו מסיח דעתו וחוששים שמא יחתה בזו האש המעוטה אף על פי שהוא אש קש וגבבא או מכוסה.",
+ "ולמה אסרו לשהות בתנור אף על פי שגרוף. מפני שהגורף אינו גורף אלא רוב האש ועצמה. ואי אפשר לגרוף כל האש עד שלא תשאר ניצוץ אחת. מפני שהבלו חם שמא יחתה כדי לבער הניצוצות הנשארות בתנור.",
+ "הכופח הבלו רב מהבל הכירה ומעט מהבל התנור. לפיכך אם הסיקוהו בגפת או בעצים הרי הוא כתנור ואין משהין בתוכו ולא על גביו ולא סומכין לו תבשיל שלא בשל כל צרכו או מצטמק ויפה לו אף על פי שגרף או כסה באפר. ואם הסיקוהו בקש או בגבבא הרי הוא ככירה שהוסקה בקש וגבבא ומשהין עליו. ומותר לסמוך לכירה מבערב ואף על פי שאינה גרופה וקטומה. ואיזו היא כירה ואי זו כופח כירה מקום שפיתת שתי קדרות. כופח מקום שפיתת קדרה אחת.",
+ "תבשיל חי שלא בשל כלל או שבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו מותר לשהותו על גבי האש בין בכירה וכופח בין בתנור. וכן כל תבשיל שבשל ולא בשל כל צרכו או בשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו אם השליך לתוכו אבר חי סמוך לבין השמשות נעשה הכל כתבשיל חי ומותר לשהותו על האש אע\"פ שלא גרף ולא כסה. מפני שכבר הסיח דעתו ממנו ואינו בא לחתות בגחלים.",
+ "כל תבשיל שאסור לשהותו אם עבר ושיהה אותו אסור לאוכלו עד מוצאי שבת וימתין בכדי שיעשו. ואם שכחו. אם תבשיל שלא בשל כל צרכו הוא אסור עד מוצאי שבת. ואם תבשיל שבשל כל צרכו הוא ומצטמק ויפה לו מותר לאכלו מיד בשבת.",
+ "כל שמותר לשהותו על גבי האש כשנוטלים אותו בשבת אסור להחזירו למקומו. ואין מחזירין לעולם אלא על גבי כירה גרופה או מכוסה או בכירה וכופח שהוסקו בקש וגבבא. והוא שלא הניח הקדרה על גבי הקרקע אבל משהניחה על גבי קרקע אין מחזירין אותה. ואפילו על גבי כירה גרופה או מכוסה. ואין מחזירין לתנור ולא לכופח שהוסקו בגפת או בעצים אף על פי שגרף או כסה מפני שהבלן חם ביותר. וכל שאין מחזירין עליו אין סומכין לו בשבת.",
+ "אסור להכניס מגריפה לקדרה בשבת והיא על האש להוציא ממנה בשבת מפני שמגיס בה וזה מצרכי הבישול הוא ונמצא כמבשל בשבת. ומותר להחזיר מכירה לכירה אפילו מכירה שהבלה מועט לכירה שהבלה מרובה אבל לא מכירה לטמינה ולא מטמינה לכירה.",
+ "לא ימלא אדם קדרה עססיות ותורמוסין או חבית של מים ויתן לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה וישהה אותן. שאלו וכל כיוצא בהן אף על פי שלא בשלו כל עיקר כתבשיל שלא בשל כל צרכו הן מפני שאינן צריכים בישול הרבה ודעתו עליהן לאוכלן לאלתר. ולפיכך אסור לשהותן בתנור. ואם עבר ושהה אסורין עד מוצאי שבת וימתין בכדי שיעשו.",
+ "תנור שנתן לתוכו בשר מבעוד יום ושהה אותו בשבת אם בשר גדי הוא וכיוצא בו מותר. שאם יחתה כגחלים יתחרך הבשר שאינו צריך אלא חמימות האש בלבד. ואם בשר עז או בשר שור הוא אסור שמא יחתה בגחלים לבשלו. ואם טח פי התנור בטיט מותר. שאם בא לפתוח התנור ולחתות תכנס הרוח ויתקשה הבשר ויפסד ויצטנן התנור ויפסיד הבשר.",
+ "וכן כל דבר שהרוח מפסדת אותו אין גוזרין עליו שמא יגלהו ויחתה. ומפני זה נותנין אונין של פשתן לתוך התנור עם חשיכה שאם גלהו יפסדו.",
+ "נתן גדי שלם לתוך התנור הרי הוא כבשר עז או כבשר שור ואסור לשהותו שמא יחתה בגחלים אלא א\"כ טח התנור. ומותר לשלשל כבש הפסח לתנור עם חשיכה ואע\"פ שאינו טח מפני שבני חבורה זריזים הן.",
+ "אין צולין בשר ובצל וביצה על גבי האש אלא כדי שיצולו מבעוד יום ויהיו ראויין לאכילה. ואם נשארו אחר כן על האש בשבת עד שיצולו הרבה מותר מפני שהן כמצטמק ורע לו שאם יחתה יחרוך אותן שעל גוף האש הם. ומפני זה מניחין מוגמר תחת הכלים עם חשיכה שאם יחתה בגחלים ישרף המוגמר ויעשן הכלים.",
+ "הא למדת שכל דבר שאנו אוסרין בענין זה אינו אסור משום שהוא נעשה בשבת אלא גזירה שמא יחתה בגחלים. לפיכך אין נותנין צמר ליורה אלא א\"כ היתה עקורה מעל האש שמא יחתה בגחלים. והוא שיהיה פיה טוח בטיט שמא יגיס בה משחשיכה.",
+ "אין נותנין את הפת בתנור עם חשיכה ולא חררה על גבי הגחלים אלא כדי שיקרמו פניה שהם מודבקים בתנור או באש. ואם נשארו אחרי כן עד שיגמור אפייתן מותר שאם יחתה יפסיד אותן. ואם נתן סמוך לחשיכה וחשכה ועדין לא קרמו פניה. אם במזיד אסור לאכול מהן עד מוצאי שבת וימתין בכדי שיעשו. ואם בשוגג מותר לו לרדות ממנה מזון שלש סעודות של שבת. וכשהוא רודה לא ירדה במרדה כדרך שהוא עושה בחול אלא בסכין וכיוצא בה.",
+ "עושה אדם מדורה מכל דבר שירצה בין על גבי קרקע בין על גבי מנורה ומדליקה מבעוד יום ומשתמש לאורה או מתחמם כנגדה בשבת. וצריך שידליק רוב המדורה קודם חשיכה עד שתהא שלהבת עולה מאליה קודם השבת. ואם לא הדליק רובה אסור ליהנות בה בשבת גזירה שמא יחתה בה ויניד העצים כדי שתעלה השלהבת. ואם הדליק עץ יחידי צריך להדליק רוב עביו ורוב היקפו מבעוד יום.",
+ "במה דברים אמורים בגבולין אבל במקדש מאחיזין את האור בעצים במדורת בית המוקד עם חשיכה ואין חוששין שמא יחתה בגחלים שהכהנים זריזין הן.",
+ "היתה מדורה של קנים או של גרעינין אינו צריך להדליק הרוב אלא כיון שהתחיל בהן האש קודם השבת מותר להשתמש בה. מפני שהאש נתלית בהן במהרה ואינו צריך לחתות. לפיכך אם אגד הקנים או הניח הגרעינין בחותלות הרי הן כעצים וצריך שתעלה בהן שלהבת מאליה קודם השבת.",
+ "מדורה של זפת או של גפרית או של רבב או של קירה או של קש או של גבבא אינו צריך להדליק רובה קודם השבת מפני שהאש מדלקת אותם במהרה"
+ ],
+ [
+ "יש דברים שאם טמן בהן התבשיל הוא מתחמם ומוסיפין בבישולו כעין האש. כגון הגפת וזבל ומלח וסיד וחול או זגין ומוכין ועשבים בזמן ששלשתן לחים ואפילו מחמת עצמן. ודברים אלו נקראין דבר המוסיף הבל. ויש דברים שאם טמן בהן התבשיל ישאר בחמימותו בלבד ואינן מוסיפין לו בישול אלא מונעין אותו מלהצטנן. כגון זגין ומוכין ועשבים יבשין וכסות ופירות וכנפי יונה ונעורת הפשתן ונסורת חרשים ושלחין וגזי צמר. ודברים אלו נקראין דבר שאינו מוסיף הבל.",
+ "מן הדין היה שטומנין בדבר המוסיף הבל מבעוד יום וישאר התבשיל טמון בשבת. שהרי משהין על גבי האש בשבת. אבל אסרו חכמים להטמין בדבר המוסיף הבל מבעוד יום גזירה שמא תרתיח הקדרה בשבת ויצטרך לגלותן עד שתנוח הרתיחה ויחזור ויכסה בשבת ונמצא טומן בדבר המוסיף הבל בשבת שהוא אסור. לפיכך מותר להטמין בדבר המוסיף הבל בין השמשות שסתם קדרות בין השמשות כבר רתחו ונחו מבעבוען וכיון שנחו שוב אינן רותחין.",
+ "וכן מן הדין היה לטמון התבשיל בדבר שאינו מוסיף הבל בשבת עצמה. אבל אסרו חכמים דבר זה גזירה שמא יטמין ברמץ ויהיה בו ניצוצות של אש ונמצא חותה בגחלים. לפיכך אסרו להטמין דבר חם בשבת ואפילו בדבר שאינו מוסיף הבל.",
+ "ספק חשיכה ספק אינה חשיכה מותר לטמון את דבר חם. ומותר לטמון את דבר הצונן בשבת בדבר שאינו מוסיף כדי שלא יצטנן ביותר או כדי שתפוג צנתן. חמין שטמנן מערב שבת ונתגלו בשבת מותר לכסותן. שהרי אינו מוסיף. ומותר להחליף הכיסוי בשבת. כיצד נוטל כסות ומניח כנפי יונה או נוטל כנפי יונה ומניח הכסות.",
+ "פינה התבשיל או המים החמין מכלי לכלי אחר מותר להטמין הכלי האחר בשבת בדבר שאינו מוסיף. כמו הדבר הצונן. שלא אסרו להטמין בשבת אלא דבר חם שהוא בכלי ראשון שנתבשל בו אבל אם פינהו מותר.",
+ "מניחין מיחם ע\"ג מיחם בשבת וקדרה על גבי קדרה וקדרה ע\"ג מיחם ומיחם על גבי קדרה וטח פיהם בבצק לא בשביל שיוחמו אלא בשביל שיעמדו על חומם. שלא אסרו אלא להטמין בשבת אבל להניח כלי חם על גבי כלי חם כדי שיהיו עומדין בחמימותן מותר. אבל אין מניחין כלי שיש בו דבר צונן על גבי כלי חם בשבת שהרי מוליך בו חום בשבת. ואם הניחו מבערב מותר ואינו כטומן בדבר המוסיף"
+ ],
+ [
+ "הדלקת נר בשבת אינה רשות אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק. ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אחריה עד שיעשנה כגון עירובי חצרות או נטילת ידים לאכילה אלא זה חובה. ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת. אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר שזה בכלל עונג שבת. וחייב לברך קודם הדלקה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת. כדרך שמברך על כל הדברים שהוא חייב בהם מדברי סופרים.",
+ "מותר להשתמש בנר של שבת. והוא שלא יהא הדבר צריך עיון הרבה. אבל דבר שצריך לדקדק בראייתו אסור להבחינו לאור הנר גזירה שמא יטה.",
+ "המדליק צריך להדליק מבעוד יום קודם שקיעת החמה. ונשים מצוות על דבר זה יותר מן האנשים לפי שהן מצויות בבתים והן העסוקות במלאכת הבית. ואף על פי כן צריך האיש להזהירן ולבדוק אותן על כך ולומר להן ולאנשי ביתו ערב שבת קודם שתחשך הדליקו את הנר. ספק חשיכה ונכנס השבת ספק לא נכנס אין מדליקין.",
+ "משתשקע החמה עד שיראו שלשה כוכבים בינונים הוא הזמן הנקרא בין השמשות בכל מקום והוא ספק מן היום ספק מן הלילה ודנין בו להחמיר בכל מקום. ולפיכך אין מדליקין בו. והעושה מלאכה בין השמשות בערב שבת ובמוצאי שבת בשוגג חייב חטאת מכל מקום. וכוכבים אלו לא גדולים הנראים ביום ולא קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינונים. ומשיראו שלשה כוכבים אלו הבינונים הרי זה לילה ודאי.",
+ "פתילה שמדליקין בה לשבת אין עושין אותה מדבר שהאור מסכסכת בו כגון צמר ושער ומשי וצמר הארז ופשתן שלא נופץ וסיב של דקל ומיני העץ הרכים וכיוצא בהן. אלא מדבר שהאור נתלית בו. כגון פשתה נפוצה ובגדי שש וצמר גפן וכיוצא בהן. והמדליק צריך שידליק ברוב היוצא מן הפתילה.",
+ "הכורך דבר שמדליקין בו על גבי דבר שאין מדליקין בו. אם להעבות הפתילה כדי להוסיף אורה אסור. ואם להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת ולא תשתלשל למטה מותר.",
+ "נותנין גרגיר של מלח וגריס של פול על פי הנר בערב שבת שיהיה דולק בליל שבת. וכל הפתילות שאין מדליקין בהן בשבת עושין מהן מדורה בין להתחמם כנגדה בין להשתמש לאורה בין על גבי מנורה בין על גבי קרקע. ולא אסרו אלא לעשותן פתילה לנר בלבד.",
+ "שמן שמדליקין בו לשבת צריך שיהא נמשך אחר הפתילה אבל שמנין שאין נמשכין אחר הפתילה כגון זפת ושעוה ושמן קיק ואליה וחלב אין מדליקין בהן. ומפני מה אין מדליקין בפתילות שאין האור נתלית בהן ולא בשמנים שאין נמשכים אחר הפתילה גזירה שמא יהיה אור הנר אפל ויטה אותה בשעה שישתמש לאורה.",
+ "חלב שהתיכו וקרבי דגים שנמוחו נותן לתוכן שמן כל שהו ומדליק. אבל שמנין שאין מדליקין בהן אפילו ערבן בשמנים שמדליקין בהן לא ידליק מפני שאין נמשכין.",
+ "אין מדליקין בעטרן מפני שריחו רע שמא יניחנו ויצא וחובה עליו לישב לאור הנר. ולא בצרי מפני שריחו טוב שמא יקח ממנו מן הנר ועוד מפני שהוא עף. ולא בנפט לבן ואפילו בחול מפני שהוא עף ויבא לידי סכנה.",
+ "מותר להדליק לכתחלה בשאר שמנים כגון שמן צנון ושומשמין ולפת וכל כיוצא בהן אין אסור אלא אלו שמנו חכמים בלבד.",
+ "לא יתן אדם כלי מנוקב מלא שמן על פי הנר בשביל שיהא מנטף. ולא ימלא קערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה לתוכה בשביל שתהא שואבת. גזירה שמא יקח מן השמן שבכלי שהרי לא נמאס בנר. ואסור ליהנות בשבת מן השמן שהודלק בו ואפילו כבתה הנר ואפילו נטף מן הנר מפני שהוא מוקצה מחמת איסור. ואם חיבר הכלי שיש בו השמן אל הנר בסיד ובחרסית וכיוצא בהן מותר.",
+ "אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו שמן בשבת שהרי מבטל הכלי מהיכנו. ואם נתנו מבעוד יום מותר. ונותנין כלי תחת הנר בשבת לקבל בו ניצוצות מפני שאין בהן ממש והרי לא בטלו מלטלטלו. ואסור ליתן לתוכו מים ואפילו מערב שבת מפני שהוא מקרב כיבוי הניצוצות.",
+ "אין פולין לאור הנר ולא קורין לאור הנר ואפילו גבוה שתי קומות ואפילו עשרה בתים זה על גב זה והנר בעליונה לא יקרא ולא יפלה לאורה בתחתונה שמא ישכח ויטה.ואם היו שנים קורין בענין אחד מותרין לקרות לפני הנר שכל אחד מהן מזכיר חבירו אם שכח. אבל לא בשני ענינים שכל אחד מהן טרוד בענינו.",
+ "התינוקות קורין לפני רבן לאור הנר מפני שהרב משמרן. אבל הוא לא יקרא מפני שאין אימתן עליו. ויש לו לראות בספר לאור הנר עד שיראה ראש הפרשה שהוא צריך להקרותן. ואחר כך נותן הספר בידן והם קוראין לפניו.",
+ "כלים הדומים זה לזה ואינן ניכרין אלא בעיון הרבה אסור להקריבן לאור הנר ולהבחין ביניהן שמא ישכח ויטה. לפיכך שמש שאינו קבוע אסור לו לבדוק כוסות וקערות לאור הנר מפני שאינו מכירן. בין בנר של שמן זית בין בנר של נפט שאורו רב. אבל שמש קבוע מותר לו לבדוק לאור הנר כוסות וקערות מפני שאינו צריך עיון הרבה. ואם היה נר של שמן זית אין מורין לו לבדוק ואע\"פ שהוא מותר גזירה שמא יסתפק ממנו.",
+ "נר שאחורי הדלת אסור לפתוח הדלת ולנעול כדרכו מפני שהוא מכבהו אלא יזהר בשעה שפותח ובשעה שנועל. ואסור לפתוח את הדלת כנגד המדורה בשבת כדי שתהא הרוח מנשבת בה ואע\"פ שאין שם אלא רוח מצויה. ומניחין הנר של שבת על גבי אילן המחובר לקרקע ואינו חושש.",
+ "כל מדינות ועיירות של ישראל, תוקעין בהן שש תקיעות בע\"ש. ובמקום גבוה היו תוקעין כדי להשמיע כל אנשי המדינה וכל אנשי המגרש שלה.",
+ "תקיעה ראשונה נמנעו העומדים בשדות מלחרוש ומלעדור ומלעשות מלאכה שבשדה. ואין הקרובין רשאין ליכנס לעיר עד שיבואו רחוקים ויכנסו כולם בבת אחת. ועדיין החנויות פתוחות והתריסין מונחין. התחיל לתקוע שניה נסתלקו התריסין וננעלו החנויות. ועדיין החמין והקדרות מונחין על גבי כירה. התחיל לתקוע תקיעה שלישית סלק המסלק והטמין המטמין והדליקו את הנרות ושוהה כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת",
+ "תקיעה ראשונה תוקע אותה במנחה. והשלישית קרוב לשקיעת החמה. וכן תוקעין במוצאי שבת אחר צאת הכוכבים להתיר העם למעשיהן.",
+ "יוה\"כ שחל להיות בע\"ש לא היו תוקעין. חל להיות במוצאי שבת לא תוקעין ולא מבדילין. יו\"ט שחל להיות בע\"ש תוקעין ולא מבדילין. חל להיות לאחר השבת מבדילין ולא תוקעין"
+ ],
+ [
+ "אסור לומר לנכרי לעשות לנו מלאכה בשבת אע\"פ שאינו מצווה על השבת ואע\"פ שאמר לו מקודם השבת ואע\"פ שאינו צריך לאותה מלאכה אלא לאחר השבת. ודבר זה אסור מדברי סופרים כדי שלא תהיה שבת קלה בעיניהן ויבואו לעשות בעצמן.",
+ "נכרי שעשה מלאכה מעצמו בשבת אם בשביל ישראל עשה אותה אסור ליהנות באותה מלאכה עד מוצאי שבת וימתין בכדי שתעשה. והוא שלא יהא הדבר בפרהסיא עד שידעו בו רבים שדבר זה בשביל פלוני הוא נעשה בשבת. ואם בשביל עצמו בלבד עשה מותר ליהנות בה בשבת.",
+ "כיצד נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. עשה נכרי כבש לירד בו מן הספינה ירד אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. מילא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. ליקט עשבים להאכיל לבהמתו מניח ישראל בהמתו לאכול מהן. והוא שלא יהא אותו הנכרי מכיר לאותו ישראל שמא ירבה במלאכתו בשבילו ונמצא עושה בשביל ישראל. וכן כל דבר שאפשר להרבות בו לא יהנה בו בשבת אלא אם כן אינו מכירו.",
+ "אבל דבר שאין בו להרבות ולמעט כגון נר וכבש הואיל ועשה בשביל עצמו נהנה אחריו ישראל בשבת ואף על פי שהוא מכירו. נר הדלוק במסיבה בשבת. אם רוב ישראל אסור להשתמש לאורה שהמדליק על דעת הרוב מדליק. ואם רוב נכרים מותר להשתמש לאורה. מחצה למחצה אסור. נפלה דליקה בשבת ובא נכרי לכבות אין אומרין לה כבה ואל תכבה מפני שאין שביתתו עלינו וכן כל כיוצא בזה.",
+ "מת שעשו לו נכרים ארון וחפרו לו קבר בשבת או הביאו לו חלילין לספוד בהן. אם בצנעה ימתין בכדי שיעשו למוצאי שבת ויקבר בו. ואם היה הקבר בסרטיא גדולה והארון על גביו וכל העוברין והשבין אומרים שזה שהנכרים עושין עכשיו בשבת לפלוני הוא. הרי זה לא יקבר בו אותו ישראל עולמית. מפני שהוא בפרהסיא. ומותר לקבור בו ישראל אחר והוא שימתין בכדי שיעשה וכן כל כיוצא בזה.",
+ "נכרי שהביא חלילין בשבת למת אף על פי שהביאן מצד החומה ימתין למוצאי שבת בכדי שיבוא ממקום קרוב ואחר כך יספדו בהן. שמא בלילה הביאום ממקום אחר עד החומה ובבקר נכנסו בהן. ואם ידע בודאי שממקום פלוני הביאום בשבת ימתין בכדי שיבואו מאותו מקום אחר השבת. והוא שלא יהא הדבר בסרטיא גדולה כמו שאמרנו.",
+ "עיר שישראל ונכרים דרין בתוכה והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת. אם רוב נכרים מותר לרחוץ בה למוצאי שבת מיד. ואם רוב ישראל ימתין בכדי שיחמו חמין. שבשביל הרוב הוחמו. מחצה למחצה ימתין בכדי שיחמו חמין וכן כל כיוצא בזה.",
+ "ישראל שאמר לנכרי לעשות לו מלאכה זו בשבת אע\"פ שעבר ומכין אותו מכת מרדות מותר לו ליהנות באותה מלאכה לערב אחר שימתין בכדי שתעשה. ולא אסרו בכל מקום שימתין בכדי שיעשו אלא מפני דבר זה. שאם תאמר יהא מותר מיד שמא יאמר לנכרי לעשות לו וימצא הדבר מוכן מיד. וכיון שאסרו עד שימתין בכדי שיעשו לא יאמר לנכרי לעשות לו שהרי אינו משתכר כלום מפני שהוא מתעכב לערב בכדי שיעשה דבר זה שנעשה בשבת.",
+ "דבר שאינו מלאכה ואין אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות מותר לישראל לומר לנכרי לעשותו בשבת. והוא שיהיה שם מקצת חולי או יהיה צריך לדבר צורך הרבה או מפני מצוה.",
+ "כיצד אומר ישראל לנכרי בשבת לעלות באילן או לשוט על פני המים כדי להביא לו שופר. או סכין למילה. או מביא לו מחצר לחצר שאין עירוב ביניהן מים חמין להרחיץ בהם קטן ומצטער וכן כל כיוצא בזה.",
+ "הלוקח בית בארץ ישראל מן הנכרי מותר לו לומר לנכרי לכתוב לו שטר בשבת. שאמירה לנכרי בשבת אסורה מדבריהם ומשום ישוב ארץ ישראל לא גזרו בדבר זה. וכן הלוקח בית מהם בסוריא שסוריא כארץ ישראל לדבר זה.",
+ "פוסק אדם עם הנכרי על המלאכה וקוצץ דמים והנכרי עושה לעצמו ואע\"פ שהוא עושה בשבת מותר. וכן השוכר את הנכרי לימים הרבה מותר אע\"פ שהוא עושה בשבת. כיצד כגון ששכר הנכרי לשנה או לשתים שיכתוב לו או שיארוג לו. הרי זה כותב ואורג בשבת ומותר כאלו קצץ עמו שיכתוב לו ספר או שיארוג לו בגד שהוא עושה בכל עת שירצה. והוא שלא יחשוב עמו יום יום.",
+ "במה דברים אמורים בצנעה שאין מכירים הכל שזו המלאכה הנעשית בשבת של ישראל היא. אבל אם היתה ידועה וגלויה ומפורסמת אסורה שהרואה את הנכרי עוסק אינו יודע שקצץ ואומר שפלוני שכר הנכרי לעשות לו מלאכה בשבת.",
+ "לפיכך הפוסק עם הנכרי לבנות לו חצרו או כותלו או לקצור את שדהו או ששכרו שנה או שתים לבנות לו חצר או ליטע לו כרם. אם היתה המלאכה במדינה או בתוך התחום אסור לו להניחן לעשות בשבת מפני הרואים שאינם יודעים שפסק. ואם היתה המלאכה חוץ לתחום מותר שאין שם ישראל שיראה את הפועלין כשהן עושין בשבת.",
+ "וכן מותר לאדם להשכיר כרמו או שדהו לנכרי אף על פי שהוא זורען ונוטען בשבת. שהרואה יודע ששכורין הן או באריסות נתן להן. ודבר ששם ישראל בעליו קרוי עליו ואין דרך רוב אנשי אותו המקום להשכירו או ליתנו באריסות אסור להשכירו לנכרי. מפני שהנכרי עושה באותו המקום מלאכה בשבת והוא נקרא על שם הישראל בעליו.",
+ "מותר להשאיל כלים ולהשכירן לנכרי ואע\"פ שהוא עושה בהן מלאכה בשבת מפני שאין אנו מצווים על שביתת הכלים. אבל בהמתו ועבדו אסור מפני שאנו מצווין על שביתת בהמה ועבד.",
+ "המשתתף עם הנכרי במלאכה או בסחורה או בחנות. אם התנו בתחלה שיהיה שכר השבת לנכרי לבדו אם מעט אם הרבה ושכר יום אחר כנגד יום השבת לישראל לבדו מותר. ואם לא התנו בתחלה. כשיבואו לחלוק נוטל הנכרי שכר השבתות כולן לבדו והשאר חולקין אותו. ואינו מוסיף לו כלום כנגד יום השבת אלא א\"כ התנו בתחלה. וכן אם קבלו שדה בשותפות דין אחד הוא.",
+ "ואם לא התנו ובאו לחלוק השכר ולא היה שכר שבת ידוע יראה לי שהנכרי נוטל לבדו שביעית השכר והשאר חולקין. הנותן מעות לנכרי להתעסק בהן. אף על פי שהנכרי נושא ונותן בשבת חולק עמו בשכר בשוה וכן הורו כל הגאונים.",
+ "לא יתן אדם בערב שבת כלים לאומן נכרי לעשותן אף ע\"פ שפסק עמו. אלא בכדי שיצא בהן מביתו קודם שחשיכה. וכן לא ימכור אדם חפציו לנכרי ולא ישאילנו ולא ילונו ולא ימשכננו ולא יתן לו במתנה אלא בכדי שיצא באותו חפץ מפתח ביתו קודם השבת. שכל זמן שהוא בביתו אין אדם יודע אימתי נתן לו וכשיצא הנכרי מביתו בשבת וחפץ ישראל בידו יראה כמי שהלוהו לנכרי או משכנו או פסק עמו או מכר לו בשבת.",
+ "הנותן אגרת לנכרי להוליכה לעיר אחרת אם קצץ עמו שכר הולכה מותר. ואפילו נתנה לו ערב שבת עם חשיכה. והוא שיצא בה מפתח ביתו קודם השבת. ואם לא קצץ אם יש במדינה אדם קבוע שהוא מקבץ האגרות ושולח אותם לכל מדינה ומדינה עם שלוחיו מותר ליתן לנכרי האגרת. והוא שיהיה שהות ביום כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה קודם השבת. שמא זה שמקבל האגרות ושולחן ביתו סמוך לחומה הוא. ואם אין שם אדם קבוע לכך אלא הנכרי שנותנין לו האגרת הוא שמוליכה לעיר אחרת אסור לשלוח ביד נכרי האגרת לעולם אלא אם כן קצץ לו דמים.",
+ "נכרי שהביא חפציו בשבת והכניסן לבית ישראל מותר. ואפילו אמר לו הניחן בזוית זו הרי זה מותר. ומזמנין את הנכרי בשבת ונותנין לפניו מזונות לאוכלן. ואם נטלן ויצא אין נזקקין לו מפני שאין שביתתו עלינו. וכן נותנין מזונות לפני הכלב בחצר ואם נטלן ויצא אין נזקקין לו.",
+ "מי שהיה בא בדרך וקדש עליו היום והיו עמו מעות נותן כיסו לנכרי להוליכו לו ולמוצאי שבת לוקחו ממנו. ואף על פי שלא נתן לו שכר על זה. ואף על פי שנתנו לו משחשיכה מותר מפני שאדם בהול על ממונו ואי אפשר שישליכנו. ואם לא תתיר לו דבר זה שאין איסורו אלא מדברי סופרים יבא להביאו בידו ועובר על מלאכה של תורה. במה דברים אמורים בכיסו אבל מציאה לא יתן לנכרי אלא מוליכה בפחות פחות מארבע אמות.",
+ "ישראל שעשה מלאכה בשבת אם עבר ועשה בזדון אסור לו ליהנות באותה מלאכה לעולם. ושאר ישראל מותר להם ליהנות בה למוצאי שבת מיד שנאמר ושמרתם את השבת כי קדש היא היא קדש ואין מעשיה קדש. כיצד ישראל שבשל בשבת במזיד. למוצאי שבת יאכל לאחרים אבל לו לא יאכל עולמית. ואם בשל בשגגה למוצאי שבת יאכל בין הוא בין אחרים מיד וכן כל כיוצא בזה.",
+ "פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו. בשוגג יאכלו בשבת שהרי לא נעשה בגופן מעשה ולא נשתנו. במזיד לא יאכלו עד מוצאי שבת.",
+ "השוכר את הפועל לשמור לו את הפרה ואת התינוק לא יתן לו שכרו של שבת. לפיכך אין אחריות שבת עליו. ואם היה השכיר שכיר שבת או שכיר שנה נותן לו שכרו משלם לפיכך אחריות שבת עליו. ולא יאמר לו תן לי שכרי של שבת אלא אומר לו תן לי שכרי של שנה או של עשרה ימים"
+ ],
+ [
+ "מלאכות שחייבין עליהן סקילה וכרת במזיד או קרבן חטאת בשגגה. מהן אבות ומהן תולדות. ומנין כל אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. ואלו הן. החרישה. והזריעה. והקצירה. והעימור. והדישה. והזריה. והברירה. והטחינה. וההרקדה. והלישה. והאפיה. והגזיזה. והלבון. והנפוץ. והצביעה. והטויה. ועשיית הנירין. והנסכת המסכה. והאריגה. והבציעה. והקשירה. וההתרה. והתפירה. והקריעה. והבנין. והסתירה. והכאה בפטיש. והצידה. והשחיטה. וההפשטה. וההעבדה. ומחיקת העור. וחתוכו. והכתיבה. והמחיקה. והשרטוט. וההבערה. והכיבוי. וההוצאה מרשות לרשות.",
+ "כל אלו המלאכות וכל שהוא מענינם הם הנקראין אבות מלאכות. כיצד הוא ענינן. אחד החורש או החופר או העושה חריץ הרי זה אב מלאכה. שכל אחת ואחת מהן חפירה בקרקע וענין אחד הוא.",
+ "וכן הזורע זרעים או הנוטע אילנות או המבריך אילנות או המרכיב או הזומר. כל אלו אב אחד הן מאבות מלאכות וענין אחד הוא. שכל אחת מהן לצמח דבר הוא מתכוין.",
+ "וכן הקוצר תבואה או קטנית או הבוצר ענבים או הגודר תמרים או המוסק זיתים או האורה תאנים. כל אלו אב מלאכה אחת הן. שכל אחת מהן לעקור דבר מגידוליו מתכוון. ועל דרך זו שאר האבות.",
+ "התולדה היא המלאכה הדומה לאב מאלו האבות. כיצד המחתך את הירק מעט לבשלו הרי זה חייב שזו המלאכה תולדת טחינה. שהטוחן לוקח גוף אחד ומחלקו לגופים הרבה. וכל העושה דבר הדומה לזה הרי זה תולדת טוחן. וכן הלוקח לשון של מתכת ושף אותו כדי ליקח מעפרו כדרך שעושים צורפי הזהב הרי זה תולדת טחינה.",
+ "וכן הלוקח חלב ונתן בו קיבה כדי לחבצו הרי זה חייב משום תולדת בורר שהרי הפריש הקום מן החלב. ואם גבנו ועשהו גבינה חייב משום בונה. שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל עד שיעשו גוף אחד הרי זה דומה לבנין. וכן לכל מלאכה ומלאכה מאלו האבות יש להן תולדות על דרך זו שאמרנו. ומגוף המלאכה הנעשית בשבת תדע מעין אי זה אב היא ותולדת אי זה אב היא.",
+ "אחד העושה אב מאבות מלאכות או תולדה מן התולדות במזיד חייב כרת. ואם באו עדים נסקל. בשוגג חייב חטאת קבועה. אם כן מה הפרש יש בין האבות והתולדות. אין ביניהן הפרש אלא לענין הקרבן בלבד.שהעושה בשוגג אם עשה אבות הרבה בהעלם אחד חייב חטאת אחת על כל אב ואב. ואם עשה אב ותולדותיו בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת.",
+ "כיצד הרי שחרש וזרע וקצר בשבת בהעלם אחד חייב שלש חטאות. ואפילו עשה הארבעים חסר אחת בשגגה כגון ששכח שאלו המלאכות אסורות לעשות בשבת חייב על כל מלאכה ומלאכה חטאת אחת. אבל אם טחן וחתך הירק ושף לשון של מתכת בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת. שהרי לא עשה אלא אב אחד ותולדותיו. וכן כל כיוצא בזה.",
+ "העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת. כיצד הרי שזרע ונטע והבריך והרכיב וזמר בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת שכולן אב אחד הן. וכן כל כיוצא בזה"
+ ],
+ [
+ "החורש כל שהוא חייב. המנכש בעיקרי האילנות והמקרסם עשבים או המזרד את השריגים כדי ליפות את הקרקע הרי זה תולדת חורש ומשיעשה כל שהוא חייב. וכן המשוה פני השדה כגון שהשפיל התל ורדדו או מילא הגיא חייב משום חורש. ושיעורו כל שהוא. וכן כל המשוה גומות שיעורו כל שהוא.",
+ "הזורע כל שהוא חייב. הזומר את האילן כדי שיצמח הרי זה מעין זורע. אבל המשקה צמחין ואילנות בשבת הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהוא. וכן השורה חיטין ושעורין וכיוצא בהן במים הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהוא.",
+ "הקוצר כגרוגרת חייב. ותולש תולדת קוצר הוא. וכל העוקר דבר מגידולו חייב משום קוצר. לפיכך צרור שעלו בו עשבים וכשות שעלה בסנה ועשבים שצמחו על גב החבית. התולש מהן חייב שזה הוא מקום גידולן.אבל התולש מעציץ שאינו נקוב פטור מפני שאין זה מקום גידולו. ועציץ נקוב בכדי שרש קטן הרי הוא כארץ והתולש ממנו חייב.",
+ "כל זרע שקצירתו מצמחת אותו ומגדלתו כגון אספסתא וסלקא. הקוצרו בשגגה חייב שתי חטאות. אחת מפני שהוא קוצר ואחת מפני שהוא נוטע. וכן הזומר והוא צריך לעצים חייב משום קוצר ומשום נוטע. גבשושית של עפר שעלו בה עשבים הגביהה מעל הארץ והניחה על גבי יתדות חייב משום תולש. היתה על גבי יתדות והניחה על הארץ חייב משום זורע. תאנים שיבשו באיביהן וכן אילן שיבשו פירותיו בו. התולש מהן בשבת חייב אף על פי שהן כעקורין לענין טומאה.",
+ "התולש עולשין המזרד זרדין. אם לאכילה שיעורו כגרוגרת. ואם לבהמה שיעורו כמלוא פי גדי. ואם להסקה שיעורו כדי לבשל ביצה. המעמר אוכלין אם לאכילה שיעורו כגרוגרת. ואם עמר לבהמה שיעורו כמלוא פי גדי. ואם להסקה שיעורו כדי לבשל ביצה . וביצה האמורה בכל מקום היא ביצה בינונית של תרנגולין. וכל מקום שנאמר כדי לבשל ביצה הוא כדי לבשל כגרוגרת מביצה וגרוגרת אחד משלשה בביצה. ואין עמור אלא בגדולי קרקע.",
+ "המקבץ דבילה ועשה ממנה עגולה או שנקב תאנים והכניס החבל בהן עד שנתקבצו גוף אחד. הרי זה תולדת מעמר וחייב וכן כל כיוצא בזה.",
+ "הדש כגרוגרת חייב ואין דישה אלא בגדולי קרקע. והמפרק הרי היא תולדת הדש וחייב וכן כל כיוצא בזה. החולב את הבהמה חייב משום מפרק בחי שיש לו עור חייב משום מפרק. והוא שיהיה צריך לדם שיצא מן החבורה. אבל אם נתכוון להזיק בלבד פטור מפני שהוא מקלקל. ואינו חייב עד שיהיה בדם או בחלב שהוציא כגרוגרת.",
+ "במה דברים אמורים בחובל בבהמה וחיה ועוף וכיוצא בהם. אבל החובל בחבירו אף על פי שנתכוון להזיק חייב מפני נחת רוחו שהרי נתקררה דעתו ושככה חמתו והרי הוא כמתקן. ואף על פי שאינו צריך לדם שהוציא ממנו חייב.",
+ "שמנה שרצים האמורים בתורה הן שיש להן עורות לענין שבת כמו חיה ובהמה ועוף. אבל שאר שקצים ורמשים אין להן עור. לפיכך החובל בהן פטור. ואחד החובל בבהמה חיה ועוף או בשמנה שרצים ועשה בהן חבורה ויצא מהם דם או שנצרר הדם אע\"פ שלא יצא חייב.",
+ "הסוחט את הפירות להוציא מימיהן חייב משום מפרק. ואינו חייב עד שיהיה במשקין שסחט כגרוגרת. ואין חייבים מן התורה אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד. ומותר לסחוט אשכול של ענבים לתוך האוכל. שמשקה הבא לאוכל אוכל הוא ונמצא כמפרק אוכל מאוכל. אבל אם סחט לכלי שאין בו אוכל הרי זה דורך וחייב. והחולב לתוך האוכל או היונק בפיו פטור ואינו חייב עד שיחלוב לתוך הכלי.",
+ "הזורה או הבורר כגרוגרת חייב. והמחבץ הרי הוא תולדת בורר. וכן הבורר שמרים מתוך המשקין הרי זה תולדת בורר או תולדת מרקד וחייב. שהזורה והבורר והמרקד דומין עניניהם זה לזה. ומפני מה מנו אותן בשלשה מפני שכל מלאכה שהיה במשכן מונין אותה בפני עצמה.",
+ "הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלין ובירר מין ממין אחר בנפה ובכברה חייב. בקנון או בתמחוי פטור. ואם בירר בידו לאכול לאלתר מותר.",
+ "והבורר פסולת מתוך האוכל ואפילו בידו אחת חייב. והבורר תורמוסין מתוך פסולת שלהן חייב מפני שהפסולת שלהן ממתקת אותן כשישלקו אותן עמהם ונמצא כבורר פסולת מתוך אוכל וחייב. הבורר אוכל מתוך פסולת בידו להניחו אפילו לבו ביום נעשה כבורר לאוצר וחייב. היו לפניו שני מיני אוכלין מעורבין בורר אחד מאחר ומניח לאכול מיד. ואם בירר והניח לאחר זמן אפילו לבו ביום כגון שבירר בשחרית לאכול בין הערביים חייב.",
+ "המשמר יין או שמן או מים וכן שאר המשקין במשמרת שלהן חייב. והוא שישמר כגרוגרת. אבל מסננין יין שאין בו שמרים או מים צלולין בסודרין ובכפיפה מצרית כדי שיהא צלול ביותר. ונותנין מים על גבי שמרים בשביל שיצולו. ונותנין ביצה טרופה למסננת של חרדל כדי שיצלל. חרדל שלשו מערב שבת. למחר ממחה ושותה בין ביד בין בכלי. וכן יין מגתו כל זמן שהוא תוסס טורף חבית בשמריה ונותן לתוך הסודרין. שעדיין לא נפרשו השמרים מן היין יפה יפה וכל היין כגוף אחד הוא. וכן החרדל וכל כיוצא בו.",
+ "הטוחן כגרוגרת חייב. וכל השוחק תבלין וסמנין במכתשת הרי זה טוחן וחייב. המחתך ירק תלוש הרי זה תולדת טוחן. וכן הנוסר עצים ליהנות בנסורת שלהן. או השף לשון של מתכת חייב משישוף כל שהוא. אבל המחתך עצים אינו חייב עד שידקדק מהן כדי לבשל כגרוגרת מביצה.",
+ "המרקד כגרוגרת חייב הלש כגרוגרת חייב המגבל את העפר הרי זה תולדת לש. וכמה שיעורו כדי לעשות פי כור של צורפי זהב. ואין גיבול באפר ולא בחול הגס ולא במורסן ולא בכיוצא בהן. והנותן זרע שומשמין או זרע פשתן וכיוצא בהן במים חייב משום לש. מפני שהן מתערבין ונתלין זה בזה."
+ ],
+ [
+ "האופה כגרוגרת חייב. אחד האופה את הפת או המבשל את המאכל או את הסממנין או המחמם את המים הכל ענין אחד הוא. שיעור המחמם את המים כדי לרחוץ בהן אבר קטן. ושיעור מבשל סממנין כדי שיהיו ראויין לדבר שמבשלין אותן לו.",
+ "הנותן ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל ונתגלגלה חייב. שהמבשל בתולדת האור כמבשל באור עצמה. וכן המדיח בחמין דג מליח הישן או קולייס האספנין והוא דג דק ורך ביותר הרי זה חייב. שהדחתן בחמין זה הוא גמר בשולן וכן כל כיוצא בהן.",
+ "המפקיע את הביצה בבגד חם או בחול ובאבק דרכים שהן חמים מפני השמש אע\"פ שנצלית פטור. שתולדות חמה אינם כתולדות האש. אבל גזרו עליהן מפני תולדות האור. וכן המבשל בחמי טבריה וכיוצא בהם פטור. המבשל על האור דבר שהיה מבושל כל צרכו או דבר שאינו צריך בישול כלל פטור.",
+ "אחד נתן את האור ואחד נתן את העצים ואחד נתן את הקדרה ואחד נתן את המים ואחד נתן את הבשר ואחד נתן את התבלין ובא אחר והגיס כולם חייבים משום מבשל. שכל העושה דבר מצרכי הבישול הרי זה מבשל. אבל אם שפת אחד את הקדרה תחילה ובא אחר ונתן את המים ובא אחר ונתן את הבשר ובא אחר ונתן את התבלין ובא אחר ונתן את האור ובא אחר ונתן עצים על האור ובא אחר והגיס. שנים האחרונים בלבד חייבין משום מבשל.",
+ "הניח בשר על גבי גחלים אם נצלה בו כגרוגרת אפי' בשנים ושלשה מקומות חייב. לא נצלה בו כגרוגרת אבל נתבשל כולו חצי בישול חייב. נתבשל חצי בישול מצד אחד פטור. עד שיהפך בו ויתבשל חצי בישול משני צדדין. שכח והדביק פת בתנור בשבת ונזכר מותר לו לרדותה קודם שתאפה ויבוא לידי מלאכה.",
+ "המתיך אחד ממיני מתכות כל שהוא או המחמם את המתכות עד שתעשה גחלת הרי זה תולדת מבשל. וכן הממסס את הדונג או את החלב או את הזפת והכופר והגפרית וכיוצא בהם הרי זה תולדת מבשל וחייב. וכן המבשל כלי אדמה עד שיעשו חרס חייב משום מבשל. כללו של דבר בין שריפה גוף קשה באש או שהקשה גוף רך הרי זה חייב משום מבשל.",
+ "הגוזז צמר או שער בין מן הבהמה בין מן החיה בין מן החי בין מן המת אפילו מן השלח שלהן חייב. כמה שיעורו כדי לטוות ממנו חוט שארכו כרוחב הסיט כפול. וכמה רוחב הסיט כדי למתוח מן בוהן של יד עד האצבע הראשונה כשיפתח ביניהן בכל כחו והוא קרוב לשני שלישי זרת. התולש כנף מן העוף הרי זה תולדת גוזז. הטווה את הצמר מן החי פטור שאין דרך גזיזה בכך ואין דרך נפוץ בכך ואין דרך טויה בכך.",
+ "הנוטל צפרניו או שערו או שפמו או זקנו הרי זה תולדת גוזז וחייב. והוא שיטול בכלי. אבל אם נטלן בידו בין לו בין לאחר פטור. וכן החותך יבלת מגופו בין ביד בין בכלי פטור בין לו בין לאחר. ומותר לחתוך יבלת במקדש ביד אבל לא בכלי. ואם היתה יבשה חותכה אף בכלי ועובד עבודה.",
+ "הנוטל שערו בכלי כמה יטול ויהיה חייב שתי שערות. ואם ליקט לבנות מתוך שחורות אפילו אחת חייב. צפורן שפירשה רובה וציצין של עור שפירשו רובן אם פירשו כלפי מעלה ומצערות אותו מותר ליטול אותן בידו אבל לא בכלי. ואם נטלן בכלי פטור. ואם אינן מצערות אותו אפילו ביד אסור. ואם לא פירשו רובן אפילו מצערות אותו אסור לנטלן בידו ואם נטלן בכלי חייב.",
+ "המלבן את הצמר או את הפשתן או את השני וכן כל כיוצא בהן ממה שדרכן להתלבן חייב. וכמה שיעורו כדי לטוות ממנו חוט אחד אורכו כמלוא רוחב הסיט כפול שהוא אורך ארבעה טפחים.",
+ "המכבס בגדים הרי הוא תולדת מלבן וחייב. והסוחט את הבגד עד שיוציא המים שבו הרי זה מכבס וחייב. שהסחיטה מצרכי כיבוס היא כמו שההגסה מצרכי הבשול. ואין סחיטה בשער וה\"ה לעור שאין חייבין על סחיטתו.",
+ "המנפץ את הצמר או את הפשתן או את השני וכיוצא בהן חייב. וכמה שיעורו כדי לטוות ממנו חוט אחד ארכו ארבעה טפחים. והמנפץ את הגידים עד שיעשו כצמר כדי לטוות אותן הרי זה תולדת מנפץ וחייב.",
+ "הצובע חוט שארכו ארבעה טפחים או דבר שאפשר לטוות ממנו חוט כזה חייב. ואין הצובע חייב עד שיהא צבע המתקיים. אבל צבע שאינו מתקיים כלל כגון שהעביר סרק או ששר על גבי ברזל או נחשת וצבעו פטור. שהרי אתה מעבירו לשעתו ואינו צובע כלום. וכל שאין מלאכתו מתקיימת בשבת פטור.",
+ "העושה עין הצבע הרי זה תולדת צובע וחייב. כיצד כגון שנתן קנקנתום לתוך מי עפצא שנעשה הכל שחור. או שנתן איסטיס לתוך מי כרכום שנעשה הכל ירוק וכן כל כיוצא בזה. וכמה שיעורו כדי לצבוע בו חוט שארכו ארבעה טפחים.",
+ "הטווה אורך ארבעה טפחים מכל דבר הנטוה חייב. אחד הטווה את הצמר או את הפשתן או את הנוצה או את השער או את הגידין וכן כל כיוצא בהן. העושה את הלבד הרי זה תולדת טווה וחייב. והוא שילבד דבר שאפשר לטוות ממנו חוט אורך ארבעה טפחים בעובי בינוני.",
+ "העושה שני בתי נירין חייב. העושה נפה או כברה או סל או סבכה או שסרג מטה בחבלים הרי זה תולדת עושה נירין ומשיעשה שני בתים באחד מכל אלו חייב. וכן כל העושה שני בתי נירין בדבר שעושין אותו בתים בתים כגון אלו חייב.",
+ "דרך האורגין שמותחין החוטין תחלה באורך היריעה וברחבה ושנים אוחזין זה מכאן וזה מכאן ואחד שובט בשבט על החוטין ומתקן אותן זה בצד זה עד שתעשה כולה שתי בלא ערב. ומתיחת החוטין כדרך האורגין היא הנסכת המסכת וזה המותח נקרא מיסך. וכשכופלין אותה ומתחיל להכניס השתי בערב נקרא אורג.",
+ "המיסך חייב והוא מלאכה מאבות מלאכות. והשובט על החוטין עד שיפרקו ויתקנם הרי זה תולדת מיסך. וכמה שיעורו משיתקן רוחב שתי אצבעות. וכן האורג שני חוטין ברוחב שתי אצבעות חייב. בין שארגן בתחלה בין שהיה מקצת הבגד ארוג וארג על הארוג שיעורו שני חוטין. ואם ארג חוט אחד והשלים בו הבגד חייב. ארג בשפת היריעה שני חוטין ברוחב שלשה בתי נירין חייב. הא למה זה דומה לאורג צלצול קטן ברוחב שלשה בתי נירין.",
+ "המדקדק את החוטין ומפרידן בעת האריגה הרי זה תולדת אורג. וכן הקולע את הנימין הרי זה תולדת אורג ושיעורו משיעשה קליעה באורך שתי אצבעות.",
+ "הבוצע שני חוטין חייב. ובוצע הוא המפריש את הארוג. בין שהוציא הערב מן השתי או שהעביר השתי מעל הערב הרי זה בוצע וחייב. והוא שלא יהא מקלקל אלא יתכוין לתקן כדרך שעושין אלו שמאחין את הבגדים הקלים ביותר שבוצעין ואחר כך מאחין וחוזרין ואורגין חוטין שבצעו עד שיעשו שני הבגדים או שני הקרעים אחד. והסותר את הקליעה לתקן הרי זה תולדת בוצע ושיעורו כשיעור הבוצע"
+ ],
+ [
+ "הקושר קשר של קיימא והוא מעשה אומן חייב. כגון קשר הגמלין וקשר הספנין וקשרי רצועות מנעל וסנדל שקושרין הרצענין בשעת עשייתן וכן כל כיוצא בזה. אבל הקושר קשר של קיימא ואינו מעשה אומן פטור . וקשר שאינו של קיימא ואינו מעשה אומן מותר לקושרו לכתחלה.",
+ "כיצד נפסקה לו רצועה וקשרה נפסק החבל וקשרו או שקשר חבל בדלי או שקשר רסן בהמה הרי זה פטור וכן כל כיוצא באלו הקשרים שהן מעשה הדיוט וכל אדם קושר אותן לקיימא. וכל קשר שאינו של קיימא אם קשרו קשר אומן הרי זה אסור.",
+ "קושרת אשה מפתחי החלוק אף על פי שיש לו שני פתחים. וחוטי סבכה אע\"פ שהוא רפוי בראשה ורצועות מנעל וסנדל שקושרין אותן על הרגל בשעת מלבוש ונודות יין ושמן אע\"פ שיש לו שתי אזנים וקדרה של בשר אע\"פ שיכולה להוציא הבשר ולא תתיר הקשר. וקושרין דלי במשיחה או באבנט וכיוצא בו אבל לא בחבל. וקושרין לפני הבהמה או ברגלה בשביל שלא תצא אף על פי שיש לה שני אסרות. וחבל שהיה קשור בפרה קושרו באבוס. היה קשור באבוס קושרו בפרה. אבל לא יביא חבל מתוך ביתו ויקשור בפרה ובאבוס. ואם היה חבל גרדי שמותר לטלטלו הרי זה מביא וקושר בפרה ובאבוס. מפני שכל אלו הקשרים מעשה הדיוט הן ואינן של קיימא אלא פעם קושר ופעם מתיר ולפיכך מותר לקשור אותן לכתחלה. חותלות של תמרים ושל גרוגרות מתיר ומפקיע וחותך ונוטל ואוכל.",
+ "כל שראוי למאכל בהמה מותר לקשור אותו בשבת. לפיכך אם נפסקה רצועת סנדלו בכרמלית נוטל גמי לח הראוי למאכל בהמה וכורך עליו וקושר הגמי. נשמטה לו רצועת מנעל וסנדל או שנשמט רוב הרגל מותר להחזיר הרצועות למקומן ובלבד שלא יקשור.",
+ "העניבה מותרת לפי שאינה מתחלפת בקשירה. לפיכך החבל שנפסק מקבץ שני קצותיו וכורך עליו משיחה ועונב עניבה.",
+ "מותר לקשור קשר שאינו של קיימא לדבר מצוה. כגון שיקשור למדוד שיעור משיעורי התורה. נימת כנור שנפסק קושרין אותה במקדש אבל לא במדינה. ולא יקשור נימא לכתחלה אפילו במקדש.",
+ "כל קשר שחייבין על קשורו כך חייבין על היתרו וכל קשר שהקושר אותו פטור כך המתיר אותו פטור. וכל קשר שמותר לקושרו כך מותר להתירו.",
+ "הפותל חבלים מן ההוצין ומן החלף או מחוטי צמר או מחוטי פשתן או חוטי שער וכיוצא בהן הרי זה תולדת קושר וחייב. ושיעורו כדי שיעמוד החבל בפתילתו בלא קשירה שנמצאת מלאכתו מתקיימת. וכן המפריד את הפתיל הרי זה תולדת מתיר וחייב. והוא שלא יתכוין לקלקל בלבד ושיעורו כשיעור הפותל.",
+ "התופר שתי תפירות חייב. והוא שקשר ראשי החוט מכאן ומכאן כדי שתעמוד התפירה ולא תשמט. אבל אם תפר יתר על שתי תפירות אף על פי שלא קשר חייב שהרי מתקיימת התפירה. והמותח חוט של תפירה בשבת חייב מפני שהוא מצורכי התפירה.",
+ "הקורע כדי לתפור שתי תפירות על מנת לתפור שתי תפירות חייב. אבל הקורע להפסידה פטור מפני שהוא מקלקל. הקורע בחמתו או על מת שהוא חייב לקרוע עליו חייב מפני שמיישב את דעתו בדבר זה וינוח יצרו והואיל וחמתו שוככת בדבר זה הרי הוא כמתקן וחייב. והפותח בית הצואר בשבת חייב.",
+ "המדבק ניירות או עורות בקולן של סופרים וכיוצא בו הרי זה תולדת תופר וחייב. וכן המפרק ניירות דבוקין או עורות דבוקין ולא נתכוין לקלקל בלבד הרי זה תולדת קורע וחייב.",
+ "הבונה כל שהוא חייב. המשוה פני הקרקע בבית כגון שהשפיל תל או מילא גומא או גיא הרי זה בונה וחייב. אחד נתן את האבן ואחד נתן את הטיט הנותן הטיט חייב. ובנדבך העליון אפילו העלה את האבן והניחה על גבי הטיט חייב. שהרי אין מניחין עליה טיט אחר. והבונה על גבי כלים פטור.",
+ "העושה אהל קבוע הרי זה תולדת בונה וחייב. וכן העושה כלי אדמה כגון תנור וחבית קודם שישרפו הרי זה תולדת בונה וחייב. וכן המגבן את הגבינה הרי זה תולדת בונה. ואינו חייב עד שיגבן כגרוגרת. המכניס יד הקרדום בתוך העץ שלו הרי זה תולדת בונה וכן כל כיוצא בו. וכן התוקע עץ בעץ בין שתקע במסמר בין שתקע בעץ עצמו עד שנתאחד הרי זה תולדת בונה וחייב.",
+ "העושה נקב כל שהוא בלול של תרנגולים כדי שיכנס להן האורה חייב משום בונה. המחזיר דלת של בור ושל דות ושל יציע חייב משום בונה.",
+ "הסותר כל שהוא חייב. והוא שיסתור על מנת לבנות. אבל אם סתר דרך השחתה פטור. הסותר אהל קבוע או שפרק עץ תקוע הרי זה תולדת סותר וחייב והוא שיתכוין לתקן.",
+ "המכה בפטיש הכאה אחת חייב. וכל העושה דבר שהוא גמר מלאכה הרי זה תולדת מכה בפטיש וחייב. כיצד המנפח בכלי זכוכית והצר בכלי צורה אפילו מקצת הצורה והמגרד כל שהוא והעושה נקב כל שהוא בין בעץ בין במתכת בין בבנין בין בכלים הרי זה תולדת מכה בפטיש וחייב. וכל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אין חייבין על עשייתו.",
+ "המפיס שחין בשבת כדי להרחיב פי המכה כדרך שהרופאין עושין שהן מתכוונין ברפואה להרחיב פי המכה הרי זה חייב משום מכה בפטיש שזו היא מלאכת הרופא. ואם הפיסה להוציא ממנה הליחה שבה הרי זה מותר.",
+ "המסתת את האבן כל שהוא חייב משום מכה בפטיש. המצדד את האבן ביסוד הבנין ותקנה בידו והושיבה במקום הראוי לה חייב משום מכה בפטיש. הלוקט יבולת שעל גבי בגדים בידו כגון אלו היבולות שבכלי צמר חייב משום מכה בפטיש. והוא שיקפיד עליהן. אבל אם הסירן דרך עסק הרי זה פטור. המנער טלית חדשה שחורה כדי לנאותה ולהסיר הצמר הלבן הנתלה בה כדרך שהאומנין עושין חייב חטאת. ואם אינו מקפיד מותר.",
+ "הצד דבר שדרך מינו לצוד אותו חייב. כגון חיה ועופות ודגים. והוא שיצוד אותן למקום שאינו מחוסר צידה. כיצד כגון שרדף אחרי צבי עד שהכניסו לבית או לגינה או לחצר ונעל בפניו. או שהפריח את העוף עד שהכניסו למגדל ונעל בפניו. או ששלה דגים מן הים בתוך ספל של מים הרי זה חייב. אבל אם הפריח צפור לבית ונעל בפניו. או שהבריח דג ועקרו מן הים לבריכה של מים. או שרדף אחר צבי עד שנכנס לטרקלין רחב ונעל בפניו הרי זה פטור. שאין זו צידה גמורה שאם יבא לקחתו צריך לרדוף אחריו ולצוד אותו משם. לפיכך הצד ארי אינו חייב עד שיכניסנו לכיפה שלו שהוא נאסר בה.",
+ "כל מקום שאם ירוץ בו יגיע לחיה בשחיה אחת,או שהיו הכתלים קרובין זה לזה עד שיפול צל שניהם לאמצע כאחד הרי זה מקום קטן. ואם הבריח הצבי וכיוצא בו לתוכו חייב. ומקום שהוא גדול מזה המבריח חיה ועוף לתוכו פטור.",
+ "אחד שמנה שרצים האמורין בתורה ואחד שאר שקצים ורמשים שיש למינן צידה הצד אחד מכולן בין לצורך בין שלא לצורך או לשחק בהן חייב הואיל ונתכוון לצוד וצד. שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה. הצד את הישן ואת הסומא חייב.",
+ "המשלח כלבים כדי שיצודו צבאים וארנבים וכיוצא בהן וברח הצבי מפני הכלב והיה הוא רודף אחר הצבי או שעמד בפניו והבהילו עד שהגיע הכלב ותפשו הרי זה תולדת הצד וחייב. וכן העושה כדרך הזו בעופות.",
+ "צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו חייב. נעלוהו שנים פטורין. אם אין אחד יכול לנעול ונעלוהו שנים חייבין. ישב אחד על הפתח ולא מלאהו וישב השני ומלאהו השני חייב. ישב הראשון ומלאהו ובא השני וישב בצדו אף על פי שעמד הראשון והלך לו הראשון חייב והשני לא עשה כלום ומותר לו לישב במקומו עד הערב ולוקח הצבי. למה זה דומה לנועל ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו שלא עשה כלום. נכנסה לו צפור תחת כנפיו יושב ומשמרה עד שתחשך ומותר.",
+ "הצד צבי זקן או חיגר או חולה או קטן פטור. המפרק בהמה חיה ועוף מן המצודה פטור. הצד חיה ועוף שברשותו כגון אווזין ותרנגולין ויוני (*עלייה) פטור. הצד דבר שאין במינו צידה כגון חגבים הגזין צרעין ויתושין ופרעושין וכיוצא באלו הרי זה פטור.",
+ "רמשים המזיקין כגון נחשים ועקרבים וכיוצא בהן אע\"פ שאינן ממיתין הואיל ונושכין מותר לצוד אותם בשבת. והוא שיתכוין להנצל מנשיכתן. כיצד הוא עושה כופה כלי עליהן או מקיף עליהן או קושרן כדי שלא יזיקו."
+ ],
+ [
+ "השוחט חייב ולא שוחט בלבד אלא כל הנוטל נשמה לאחד מכל מיני חיה ובהמה ועוף ודג ושרץ בין בשחיטה או בנחירה או בהכאה חייב. החונק את החי עד שימות הרי זה תולדת שוחט. לפיכך אם העלה דג מספל של מים והניחו עד שמת חייב משום חונק. ולא עד שימות אלא כיון שיבש בו כסלע בין סנפיריו חייב שעוד אינו יכול לחיות. הושיט ידו למעי הבהמה ודלדל עובר שבמעיה חייב.",
+ "רמשים שהן פרין ורבין מזכר ונקבה או נהוין מן העפר כמו הפרעושין ההורג אותן חייב כהורג בהמה וחיה. אבל רמשים שהויתן מן הגללים ומן הפירות שהבאישו וכיוצא בהן כגון תולעים של בשר ותולעים שבתוך הקטניות ההורגן פטור.",
+ "המפלה כליו בשבת מולל את הכנים וזורקן. ומותר להרוג את הכנים בשבת מפני שהן מן הזיעה.",
+ "חיה ורמש שהן נושכין וממיתין ודאי כגון זבוב שבמצרים וצרעה שבנינוה ועקרב שבחדייב ונחש שבא\"י וכלב שוטה בכל מקום מותר להורגן בשבת כשיראו. ושאר כל המזיקין אם היו רצין אחריו מותר להרגן ואם היו יושבין במקומן או בורחין מלפניו אסור להורגן. ואם דורסן לפי תומו בשעת הילוכו והורגן מותר.",
+ "המפשיט מן העור כדי לעשות קמיע חייב. וכן המעבד מן העור כדי לעשות קמיע חייב. ואחד המולח ואחד המעבד שהמליחה מין עיבוד הוא ואין עיבוד באוכלין. וכן המוחק מן העור כדי לעשות קמיע חייב. ואי זהו מוחק זה המעביר שער או הצמר מעל העור אחר מיתה עד שיחליק פני העור.",
+ "המפרק דוכסוסטוס מעל הקלף הרי זה תולדת מפשיט וחייב. (המפרק מן העור כדי לעשות קמיע חייב). הדורס על העור ברגלו עד שיתקשה או המרככו בידו ומושכו ומשוה אותו כדרך שהרצענין עושין הרי זה תולדת מעבד וחייב. המורט נוצה מן האברה הרי זה תולדת מוחק וחייב. וכן הממרח רטיה כל שהוא או שעוה או זפת וכיוצא בהן מדברים המתמרחין עד שיחליק פניהם חייב משום מוחק. וכן השף בידו על העור המתוח בין העמודים חייב משום מוחק.",
+ "המחתך מן העור כדי לעשות קמיע חייב. והוא שיתכוין למדת אורכו ומדת רחבו ויחתוך בכונה שהיא מלאכה. אבל אם חתך דרך הפסד או בלא כונה למדתו אלא כמתעסק או כמשחק הרי זה פטור. הקוטם את הכנף הרי זה תולדת מחתך וחייב. וכן המגרד ראשי כלונסות של ארז חייב משום מחתך. וכן כל חתיכה שיחתוך חרש עץ מן העצים או חרש מתכת מן המתכות חייב משום מחתך. הנוטל קיסם של עץ מלפניו וקטמו לחצוץ בו שיניו או לפתוח בו את הדלת חייב.",
+ "כל דבר שהוא ראוי למאכל בהמה כגון תבן ועשבים לחים והוצין וכיוצא בהן מותר לקטום אותן בשבת מפני שאין בהן תקון כלים. ומותר לקטום עצי בשמים להריח בהן אף ע\"פ שהן קשים ויבשין. ומפשח מהן כל מה שירצה בין שפשח עץ גדול בין שפשח עץ קטן.",
+ "הכותב שתי אותיות חייב. המוחק כתב על מנת לכתוב במקום המחק שתי אותיות חייב. הכותב אות אחת גדולה כשתים פטור. מחק אות אחת גדולה ויש במקומה כדי לכתוב שתים חייב. כתב אות אחת והשלים בה את הספר חייב. הכותב על מנת לקלקל העור חייב שאין חיובו על מקום הכתב אלא על הכתב. אבל המוחק על מנת לקלקל פטור. נפלה דיו על גבי ספר ומחק אותה. נפלה שעוה על גבי הפנקס ומחק אותה. אם יש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות חייב.",
+ "הכותב אות כפולה פעמים והוא שם אחד כמו דד תת גג רר שש סס חח חייב. והכותב בכל כתב ובכל לשון חייב ואפילו משני סימניות.",
+ "הכותב אות אחת סמוך לכתב או כתב על גבי כתב והמתכוין לכתוב חי\"ת וכתב שני זייני\"ן וכן כיוצא בזה בשאר אותיות והכותב אות אחת בארץ ואות אחת בקורה שהרי אין נהגין זה עם זה. או שכתב שתי אותיות בשני דפי פנקס ואינן נהגין זה עם זה פטור. כתבן בשני כותלי זוית או בשני דפי פנקס והן נהגין זה עם זה חייב.",
+ "לקח גויל וכיוצא בו וכתב עליו אות אחת במדינה זו והלך באותו היום וכתב אות שניה במדינה אחרת במגילה אחרת חייב. שבזמן שמקרבן נהגין זה עם זה ואינן מחוסרין מעשה לקריבתן.",
+ "הכותב אות אחת אף על פי שקורים ממנה תיבה שלימה פטור. כיצד כגון שכתב מ והכל קורין אותה מעשר. או שכתבה במקום מנין שהרי היא כמו שכתב ארבעים הרי זה פטור. המגיה אות אחת ועשה אותה שתים כגון שחלק גג החי\"ת ונעשה שני זייני\"ן חייב. וכן כל כיוצא בזה.",
+ "הכותב בשמאלו או לאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפקו פטור. איטר שכתב בימינו שהיא לו כשמאל כל אדם פטור. ואם כתב בשמאלו חייב. והשולט בשתי ידיו בשוה וכתב בין בימינו בין בשמאלו חייב. קטן אוחז בקולמוס וגדול אוחז בידו וכותב חייב. גדול אוחז בקולמוס וקטן אוחז בידו וכותב פטור.",
+ "אין הכותב חייב עד שיכתוב בדבר הרושם ועומד כגון דיו ושחור וסקרא וקומוס וקנקנתום וכיוצא בהם. ויכתוב על דבר שמתקיים הכתב עליו כגון עור וקלף ונייר ועץ וכיוצא בהם. אבל הכותב בדבר שאין רישומו עומד כגון משקין ומי פירות. או שכתב בדיו וכיוצא בו על עלי ירקות ועל כל דבר שאינו עומד פטור. אינו חייב עד שיכתוב בדבר העומד על דבר העומד. וכן אין המוחק חייב עד שימחוק כתב העומד מעל דבר העומד.",
+ "הכותב על בשרו חייב מפני שהוא עור אף על פי שחמימות בשרו מעברת הכתב לאחר זמן הרי זה דומה לכתב שנמחק. אבל המשרט על בשרו צורת כתב פטור. הקורע על העור כתבנית כתב חייב משום כותב. הרושם על העור כתבנית כתב פטור. המעביר דיו על גבי סקרא חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק. העביר דיו על גבי דיו וסקרא על גבי סקרא או סקרא על גבי דיו פטור.",
+ "רושם תולדת כותב הוא. כיצד הרושם רשמים וצורות בכותל ובששר וכיוצא בהן כדרך שהציירין רושמים הרי זה חייב משום כותב. וכן המוחק את הרשום לתקן הרי זה תולדת מוחק וחייב. המשרטט כדי לכתוב שתי אותיות תחת אותו שירטוט חייב. חרשי העצים שמעבירין חוט של סקרא על גבי הקורה כדי שינסור בשוה הרי זה תולדת משרטט. וכן הגבלים שעושים כן באבנים כדי שיפצל האבן בשוה. ואחד המשרטט בצבע או בלא צבע הרי זה חייב"
+ ],
+ [
+ "המבעיר כל שהוא חייב. והוא שיהא צריך לאפר. אבל אם הבעיר דרך השחתה פטור מפני שהוא מקלקל. והמבעיר גדישו של חבירו או השורף דירתו חייב אע\"פ שהוא משחית. מפני שכוונתו להנקם משונאו והרי נתקררה דעתו ושככה חמתו ונעשה כקורע על מתו או בחמתו שהוא חייב. ובחובל בחבירו בשעת מריבה שכל אלו מתקנים הן אצל יצרן הרע. וכן המדליק את הנר או את העצים בין להתחמם בין להאיר הרי זה חייב. המחמם את הברזל כדי לצרפו במים הרי זה תולדת מבעיר וחייב.",
+ "המכבה כל שהוא חייב אחד המכבה את הנר ואחד המכבה את הגחלת של עץ. אבל המכבה גחלת של מתכת פטור ואם נתכוין לצרף חייב. שכן לוטשי הברזל עושים מחמים את הברזל עד שיעשה גחלת ומכבין אותו במים כדי לחסמו. וזהו לצרף שהעושה אותו חייב והוא תולדת מכבה. ומותר לכבות גחלת של מתכת ברשות הרבים כדי שלא יזוקו בה רבים. הנותן שמן לתוך הנר הדולק חייב משום מבעיר. והמסתפק מן השמן שבנר חייב משום מכבה.",
+ "דליקה שנפלה בשבת המכבה אותה מפני איבוד ממון חייב שאין איבוד ממון דוחה שבת אלא איבוד נפשות. לפיכך יצאו בני אדם כדי שלא ימותו ויניחו האש תלהט ואפילו שורפת כל דירתו כולה.",
+ "מותר לעשות מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים כדי שלא תעבור הדליקה. אפילו כלי חרש חדשים מלאים מים עושין מהן מחיצה אף על פי שודאי מתבקעין ומכבים. שגרם כיבוי מותר. וכופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחז בקורה.",
+ "תיבה שידה ומגדל שאחז בהן האור מביא עור גדי וכיוצא בו מדברים שאין האור מלהטת אותן ופורשו על הקצה שעדין לא נשרף כדי שלא תעבור שם האש.",
+ "טלית שאחז בה האור פושטה ומתכסה בה ואם כבתה כבתה. וכן ספר תורה שאחז בו האור פושטו וקורא בו ואם כבה כבה. ונותן מים מן הצד שעדין לא נתלה בו האור ואם כבתה כבתה. שכח נר דלוק על גבי טבלא מנער את הטבלא והוא נופל ואם כבה כבה. אבל הניחו מבערב אף על פי שכבה אסור לטלטלו.",
+ "נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה מפני שאין שביתתו עלינו. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו. והוא שיהיה עושה על דעת אביו. אבל מדעת עצמו אין בית דין מצווין להפרישו ובדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד.",
+ "הוצאה והכנסה מרשות לרשות מלאכה מאבות מלאכות היא. ואף על פי שדבר זה עם כל גופי תורה מפי משה מסיני נאמרו. הרי הוא אומר בתורה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא. הא למדת שההבאה מלאכה קורא אותה. וכן למדו מפי השמועה שהמעביר ברשות הרבים מתחלת ארבע לסוף ארבע הרי הוא כמוציא מרשות לרשות וחייב.",
+ "אין המוציא מרשות לרשות חייב עד שיוציא כשיעור המועיל. מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד. ויעקור מרשות זו ויניח ברשות שניה. אבל אם עקר ולא הניח או הניח ולא עקר או שהוציא פחות מכשיעור פטור. וכן המעביר מתחלת ארבע לסוף ארבע ברשות הרבים אינו חייב עד שיעקור כשיעור מצד זה ויניחנו מצד אחרת.",
+ "הזורק מרשות לרשות או המושיט הרי זה תולדת מוציא וחייב. וכן הזורק או המושיט בידו מתחלת ארבע לסוף ארבע הרי זה תולדת מוציא וחייב. והזורק כלאחר יד פטור.",
+ "המוציא מקצת החפץ מרשות משתי רשויות אלו לרשות שניה פטור. עד שיוציא את כל החפץ כולו מרשות זו לרשות זו. קופה שהיא מלאה חפצים אפילו מלאה חרדל והוציא רובה מרשות זו לרשות זו פטור עד שיוציא את כל הקופה וכן כל הדומה לזה שהכלי משים כל שיש בו כחפץ אחד.",
+ "המוציא בין בימינו בין בשמאלו בין בתוך חיקו או שיצא במעות צרורין לו בסדינו חייב מפני שהוציא כדרך המוציאין. וכן המוציא על כתפו חייב אע\"פ שהמשאוי למעלה מעשרה טפחים ברשות הרבים. שכן היה משא בני קהת במשכן למעלה מעשרה שנאמר בכתף ישאו. וכל המלאכות ממשכן לומדין אותן.",
+ "אבל המוציא לאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפקו באזנו ובשערו ובכיס שתפור בבגדו ופי הכיס למטה בין בגד לבגד בפי בגדו במנעלו ובסנדלו פטור שלא הוציא כדרך המוציאין.",
+ "המוציא משאוי על ראשו. אם היה משאוי כבד כגון שק מלא או תיבה ומגדל וכיוצא בהן שהוא משים על ראשו ותופש בידו חייב. שכן דרך המוציאין ונמצא כמוציא על כתפו או בידו. אבל אם לקח חפץ קל כגון שהניח בגד או ספר או סכין על ראשו והוציאו והוא אינו אוחז בידו הרי זה פטור שלא הוציא כדרך המוציאין. שאין דרך רוב העולם להוציא החפצין מונחין על ראשיהם. המעביר חפץ מתחלת ארבע לסוף ארבע ברשות הרבים אף על פי שהעבירו למעלה מראשו חייב.",
+ "מותר לאדם לטלטל ברשות הרבים בתוך ארבע אמות על ארבע אמות שהוא עומד בצדן. ויש לו לטלטל בכל המרובע הזה. ובאמה שלו מודדין. ואם היה ננס באיבריו נותנין לו ארבע אמות כבינוניות של כל אדם. ומפי הקבלה אמרו שזה שנאמר בתורה שבו איש תחתיו שלא יטלטל חוץ למרובע זה אלא במרובע זה שהוא כמדת אורך אדם כשיפשוט ידיו ורגליו בו בלבד יש לטלטל.",
+ "היו שנים מקצת ארבע אמות של זה לתוך ארבע אמות של זה מביאין ואוכלין באמצע. ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו. ואם היו שלשה והאמצעי מובלע בינתים. הוא מותר עמהן והן מותרין עמו ושנים החיצונים אסורים זה עם זה.",
+ "לפיכך מותר לאדם לעקור חפץ מרשות הרבים וליתנו לחבירו שעמו בתוך ארבע אמות. וכן חבירו לחבירו האחר שבצדו אפילו הן מאה. ואף על פי שהחפץ הולך כמה מילין בשבת מותר. מפני שכל אחד מהן לא טלטל אלא בתוך ארבע אמות שלו.",
+ "הואיל ויש לו לאדם לטלטל בכל המרובע שהוא ארבע אמות על ארבע אמות נמצא מטלטל באורך אלכסונו של מרובע זה חמש אמות ושלשה חומשי אמה. לפיכך אין המעביר או הזורק ברשות הרבים חייב עד שיעביר חוץ לחמש אמות ושלשה חומשי אמה. וכל מקום שאמרנו מתחלת ארבע לסוף ארבע או המעביר ארבע אמות חייב הוא מתחלת האלכסון של ארבע אמות עד סופו ואם העביר פחות מזה לפטור.",
+ "נמצא כאן שלש מדות. כיצד העוקר חפץ מרשות הרבים ממקום זה והניחו במקום אחר ברה\"ר אם היה בין שני המקומות עד ארבע אמות הרי זה מותר היה ביניהן יתר מארבע אמות ועדיין הן בתוך חמש אמות ושלשה חומשי אמה פטור. היה ביניהן חמש אמות ושלשה חומשי אמה בשוה הרי זה חייב שהרי העביר החפץ חוץ לאלכסונו של מרובע"
+ ],
+ [
+ "אין המוציא מרשות לרשות או המעביר ברשות הרבים חוץ לארבע אמות חייב עד שיעקור חפץ מעל גבי מקום שיש בו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יתר ויניח על גבי מקום שיש בו ארבעה על ארבעה טפחים.",
+ "ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה. לפיכך אם עקר החפץ מיד אדם העומד ברשות זו והניחו ביד אדם אחר העומד ברשות שניה חייב. וכן אם היה עומד באחת משתי רשויות אלו ופשט ידו לרשות שניה ועקר החפץ ממנה או מיד אדם העומד בה והחזיר ידו אליו חייב. ואף על פי שלא הניח החפץ במקום שהוא עומד בו הואיל והוא בידו הרי הוא כמונח בארץ.",
+ "היה אוכל ויוצא מרשות לרשות וחישב להוציא האוכל שבפיו מרשות לרשות חייב. מפני שמחשבתו משימה פיו מקום ארבעה אע\"פ שלא הוציא כדרך המוציאין. וכן מי שהיה עומד באחת משתי רשויות אלו והשתין מים או רקק ברשות שניה חייב שהרי עקר מרשות זו והניח ברשות שניה ומחשבתו עושה אותו כאילו עקר מעל גבי מקום ארבעה. היה עומד ברשות זו ופי אמה ברשות שניה והשתין בה פטור.",
+ "היה עומד באחת משתי רשויות ופשט ידו לרשות שניה ונטל משם מים מעל גבי גומא מלאה מים והוציאן חייב. שהמים כולן כאילו הן מונחין על הארץ. אבל אם היה כלי צף על גבי מים ופירות בתוך הכלי ופשט ידו ולקח מן הפירות והוציא פטור. שהרי לא נחו הפירות על גבי הארץ ונמצא שלא עקר מעל גבי מקום ארבעה. ואין צריך לומר אם היו הפירות צפין על פני המים והוציאם שהוא פטור. וכן אם היה שמן צף על פני המים וקלט מן השמן והוציאו פטור.",
+ "כבר אמרנו שאין המוציא מרשות לרשות חייב עד שיעקור ויניח. אבל אם עקר ולא הניח או הניח ולא עקר פטור. לפיכך מי שהיה עומד באחת משתי רשויות ופשט ידו לרשות שניה וחפץ בידו ונטלו אחר ממנו או שנתן אחר לידו חפץ והחזיר ידו אליו שניהם פטורים שזה עקר וזה הניח.",
+ "במה דברים אמורים כשהיתה ידו למעלה משלשה. אבל היתה ידו בתוך שלשה סמוך לארץ הרי זה כמי שהניח בארץ וחייב.",
+ "היה עומד באחת משתי רשויות אלו ופשט חבירו יד מרשות שניה ונטל חפץ מיד זה העומד ברשות זו והכניסו אצלו או שהוציא חפץ מאצלו והניח ביד זה העומד. זה העומד לא עשהכלום שהרי נתן בידו או נטל מידו וחבירו חייב שהרי עקר והניח.",
+ "היה עומד באחת משתי רשויות אלו ונתן חבירו חפץ בידו או על גביו ויצא באותו החפץ לרשות שניה ועמד שם חייב. מפני שעקירת גופו בחפץ שעליו כעקירת חפץ מאותה רשות ועמידתו באותו החפץ כהנחת החפץ בקרקע שעמד בה. לפיכך אם יצא בחפץ שבידו או על גביו ולא עמד ברשות שניה אלא חזר ונכנס והוא בידו אפילו יצא ונכנס כל היום כולו עד שיצא היום פטור. לפי שעקר ולא הניח. ואפי' עמד לתקן המשאוי שעליו עדיין הוא פטור עד שיעמוד לנוח.",
+ "וכן מי שהיתה חבילתו על כתפו ורץ בה אפילו כל היום אינו חייב עד שיעמוד. והוא שיהיה רץ בה. אבל אם הלך מעט מעט הרי זה כעוקר ומניח ואסור. לפיכך מי שקדש עליו היום וחבילתו על כתפו רץ בה עד שיגיע לביתו וזורקה שם כלאחר יד.",
+ "עקר החפץ מרשות הרבים והלך בו פחות מארבע אמות ועמד וחזר והלך פחות מארבע אמות ועמד אפילו כל היום כולו פטור. במה דברים אמורים בשעמד לנוח. אבל אם עמד לתקן משאו הרי זה כמהלך וכשיעמוד חוץ לארבע אמות חייב. והוא שיעמוד חוץ לארבע אמות לנוח. אבל אם יעמוד לתקן משאו עדיין הוא כמהלך ואינו חייב עד שיעמוד לנוח חוץ לארבע אמות.",
+ "היה קנה או רומח וכיוצא בו מונח על הארץ והגביה הקצה האחד והיה הקצה השני מונח בארץ והשליכו לפניו וחזר והגביה הקצה השני שהיה מונח בארץ והשליכו לפניו על דרך זו עד שהעביר החפץ כמה מילין פטור. לפי שלא עקר החפץ כולו מעל גבי הארץ. ואם משך החפץ וגררו על הארץ מתחלת ארבע לסוף ארבע חייב שהמגלגל עוקר הוא.",
+ "עקר החפץ מזוית זו להניחו בזוית אחרת שנמצאת זו העקירה עקירה המותרת ונמלך בדרך והוציאו לרשות שניה פטור. מפני שלא היתה עקירה ראשונה לכך ונמצאת כאן הנחה בלא עקירה. וכן העוקר חפץ והניחו על חבירו כשהוא מהלך ובעת שירצה חבירו לעמוד נטלו מעל גבי חבירו הרי זה פטור שהרי יש כאן עקירה בלא הנחה.",
+ "הזורק חפץ מרשות לרשות או מתחלת ארבע לסוף ארבע ברשות הרבים וקודם שינוח קלטו אחר בידו או קלטו כלב או נשרף פטור. מפני שאין זו הנחה שנתכוין לה. לפיכך אם נתכוין בשעת זריקה לכך חייב.",
+ "הזורק חפץ מרשות לרשות והיה קשור בחבל ואגדו בידו. אם יכול למשוך החפץ אצלו פטור. שהרי אין כאן הנחה גמורה ונמצא כמי שעקר ולא הניח.",
+ "הזורק ונחה בתוך ידו של חבירו. אם עמד חבירו במקומו וקבלה הזורק חייב שהרי עקר והניח. ואם נעקר חבירו ממקומו וקבלה פטור. זרק ורץ הזורק עצמו אחר החפץ וקבלו בידו ברשות אחרת או חוץ לארבע אמות פטור כאילו נעקר אחר וקבלו. שאין ההנחה גמורה עד שינוח החפץ במקום שהיה לו לנוח בו בשעת עקירה.",
+ "הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע אע\"פ שעבר החפץ באויר רה\"ר פטור. והוא שיעבור למעלה משלשה טפחים אבל אם עבר בפחות משלשה סמוך לארץ ונח על גבי משהו אע\"פ שנעקר או נתגלגל ויצא החפץ מרה\"י לרה\"י אחרת הרי הוא כמי שנשאר עומד ברה\"ר ולפיכך חייב. וכן הזורק מרה\"ר לרה\"ר ורה\"י באמצע פטור. ואם עבר החפץ בפחות משלשה סמוך לארץ ונח על גבי משהו אף על פי שחזר ונתגלגל ויצא לרה\"ר השניה הרי הוא כמי שנשאר עומד ברה\"י ולפיכך חייב.",
+ "המעביר ארבע אמות ברה\"ר זו עם רה\"ר השניה חייב מפני שארבע אמות בשתי רשויות הרבים מצטרפים מפני שלא נח החפץ ברשות שביניהן.",
+ "המושיט מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע חייב. ואפילו הושיט למעלה מאויר רשות הרבים. שכן היתה עבודת הלוים במשכן מושיטין את הקרשים מעגלה לעגלה ורה\"ר בין שתי העגלות וכל עגלה ועגלה רה\"י הוא.",
+ "במה דברים אמורים כשהיו שתי רה\"י באורך רה\"ר כמו שהעגלות מהלכות ברה\"ר זו אחר זו. אבל אם היו שתי הרשויות בשני צדי רה\"ר אף המושיט מרה\"י זו לרשות היחיד שכנגדה פטור.",
+ "שכח ופשט ידו והיא מלאה פירות והוציאה מחצר זו להכניסה לחצר שבצדה ונזכר קודם שיכניס והרי ידו תלויה באויר רה\"ר מותר להחזירה אליו לחצירו. אבל להכניסה לאותה החצר השניה אסור. כדי שלא יעשה מחשבתו שחשב בשעת שגגה. ואם הוציא ידו במזיד הרי זה אסור להחזירה אצלו אלא קנסו אותו שתהא ידו תלויה עד שתחשך.",
+ "המתכוין לזרוק שמנה אמות ברה\"ר ונח החפץ בסוף ארבע חייב שהרי נעשה כשיעור המלאכה ונעשית מחשבתו. שהדבר ידוע שאין זה החפץ מגיע לסוף שמונה עד שיעבור על כל מקום ומקום מכל השמנה. אבל אם נתכוין לזרוק ארבע ונח החפץ בסוף שמנה פטור. לפי שנח במקום שלא חשב שתעבור בו וכל שכן שתנוח. לפיכך אם חשב בעת זריקה שינוח החפץ בכל מקום שירצה חייב.",
+ "זרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ לארבע אמות פטור. זרק חוץ לארבע אמות ונתגלגל לתוך ארבע אמות אם נח על גבי משהו חוץ לארבע אמות ואחר כך נתגלגל ונכנס לתוך ארבע אמות חייב ואם לא נח כלל הרי זה פטור."
+ ],
+ [
+ "ארבע רשויות לשבת. רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית ומקום פטור. אי זו היא רה\"ר מדברות ועיירות ושווקים ודרכים המפולשין להן. ובלבד שיהיה רוחב הדרך ט\"ז אמה ולא יהיה עליו תקרה. ואי זו רה\"י תל שגבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יתר על כן. וכן חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה על ארבעה או יתר על כן. וכן מקום שהוא מוקף ארבע מחיצות גובהן עשרה וביניהן ארבעה על ארבעה או יתר על כן אפילו יש בו כמה מילין אם הוקף לדירה כגון מדינה המוקפת חומה שדלתותיה ננעלות בלילה ומבואות שיש להן שלשה כתלים ולחי ברוח רביעית. וכן חצר ודיר וסהר שהוקפו לדירה כולן רה\"י גמורה הן.",
+ "אפילו כלים כגון ספינה או מגדל של עץ וכוורת וכיוצא בהן אם יש בהן ארבעה על ארבעה בגובה עשרה או יתר על זה הרי הן רה\"י גמורה\"",
+ "עובי הכתלים של רה\"י כרה\"י. לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כל שכן. אויר רה\"י כרה\"י עד לרקיע. אבל אויר רשות הרבים אינו כר\"ה אלא עד עשרה טפחים. ולמעלה מעשרה באויר רה\"ר מקום פטור הוא.",
+ "אי זו היא כרמלית תל שיש בו ארבעה על ארבעה או יתר על כן וגבהו משלשה ועד עשרה. שהכרמלית אינה תופשת אלא עד עשרה ואינה רחבה פחות מארבעה על ארבעה. וכן חריץ שיש בו ארבעה על ארבעה או יתר על כן ועמוק משלשה עד עשרה. וכן מקום שהוקף בארבע מחיצות גובהן משלשה ועד עשרה וביניהן ארבעה על ארבעה או יתר על כן. וכן קרן זוית הסמוכה לרה\"ר והוא המקום שמוקף שלש מחיצות והרוח הרביעית רה\"ר כגון מבוי שאין לו לחי או קורה ברוח רביעית וכן הימים והבקעה בין בימות החמה בין בימות הגשמים כל אלו כרמלית הן.",
+ "אויר הכרמלית הרי הוא ככרמלית עד עשרה טפחים. ולמעלה מעשרה טפחים באויר הכרמלית הרי הוא מקום פטור. לפיכך מעל פני המים שבימים ושבנהרות עד עשרה טפחים כאויר כרמלית. ולמעלה מעשרה מקום פטור. אבל כל העומק המלאה מים הרי הוא כקרקע עבה.",
+ "בור שבכרמלית הרי הוא ככרמלית אפילו עמוק מאה אמה אם אין בו ארבעה. רה\"ר שהיתה עליה תקרה או שאין ברחבה ט\"ז אמה הרי היא ככרמלית. אצטבא שבין העמודים העומדים ברה\"ר הרי היא ככרמלית. וצדי רה\"ר ככרמלית. אבל בין העמודים הואיל ורבים דורסין ביניהן הרי הן רה\"ר.",
+ "אי זהו מקום פטור. מקום שיש בו פחות מארבעה על ארבעה וגובהו שלשה עד לרקיע שכל פחות משלשה הרי הוא כארץ. אפילו קוצים וברקנים או גללים ברה\"ר גבהן שלשה ואין רחבן ארבעה על ארבעה הרי הן מקום פטור. וכן חריץ שאין בו ארבעה על ארבעה ועומקו משלשה עד התהום. וכן מקום המוקף שאין בו ארבעה על ארבעה אפילו היה ארכו אלף מיל ורוחבו ארבעה פחות שעורה וגובהו משלשה ולמעלה הרי זה מקום פטור. וכן אויר רשות הרבים או אויר כרמלית למעלה מעשרה הרי הוא מקום פטור.",
+ "מקום שיש בגובהו תשעה טפחים מצומצמים לא פחות ולא יתר ברשות הרבים הרי הוא כרה\"ר. ואין משגיחין על מדת ארכו ומדת רחבו בין רחב בין קצר מפני שרבים מכתפין עליו. אבל אם היה יתר על תשעה או פחות אם היה בו ארבעה על ארבעה או יתר הרי הוא כרמלית ואם אין בו ארבעה על ארבעה הרי הוא מקום פטור.",
+ "גג הסמוך לרה\"ר בתוך עשרה טפחים הואיל ורבים מכתפין עליו אסור לטלטל בגג עד שיעשה לו סולם קבוע להתירו. עמוד ברה\"ר גבוה עשרה ורחב ארבעה הרי זה רה\"י. נעץ בגובהו יתד כל שהוא אפילו אינה גבוהה שלשה הואיל וראוי לתלות ביתד ולהשתמש בו הרי זה ממעטו ונעשה כרמלית. ואין מודדין לו אלא מן היתד ולמעלה. ואפילו מלאהו כולו יתידות הרי זה ממעט גובהו. שהרי תולין באותן היתידות ומשתמשים בהן.",
+ "חורי רה\"י הרי הן כרה\"י. אבל חורי רשות הרבים אינם כרה\"ר אלא הרי הן כפי מדתן. כיצד חור בצד רה\"ר אם יש בו ארבעה על ארבעה וגבוה עשרה הרי הוא רה\"י. ואם אין גבוה עשרה הרי זה כרמלית. ואם אין בו ארבעה על ארבעה הרי זה מקום פטור. והוא שגבוה שלשה. שכל הפחות משלשה הרי הוא כארץ.",
+ "רה\"י ומקום פטור מותר לטלטל בכולן אפילו היה ארך כל אחת משתיהן כמה מילין מטלטל בכולה. אבל רה\"ר והכרמלית אין מטלטלין בהן אלא בארבע אמות. ואם העביר או הושיט או זרק חוץ לארבע אמות ברה\"ר חייב ובכרמלית פטור. שאיסור הכרמלית מדבריהם מפני שהיא דומה לרה\"ר שמא תתחלף ברה\"ר. לפיכך אם לא היה צריך לגוף ההוצאה כגון שהעביר קוץ בכרמלית כדי שלא יזוקו בו רבים הרי זה מותר. ואפילו העבירו כמה אמות וכן כל כיוצא בזה.",
+ "כשם שמותר לטלטל בכל מקום פטור כך מותר להכניס ממנו לרשות היחיד או לרשות הרבים ואין צריך לומר לכרמלית. ומוציאין לו מרה\"י ומרה\"ר ואין צריך לומר מן הכרמלית.",
+ "כשם שאסור לטלטל בכל הכרמלית כך אסור להוציא ממנה לרה\"י או לרשות הרבים או להכניס לכרמלית מרה\"י או מרה\"ר. ואם הוציא או הכניס פטור.",
+ "המוציא מרה\"י לרה\"י או מרה\"ר לרה\"ר וכרמלית באמצע פטור. וכן המושיט או הזורק מזו לזו וכרמלית באמצע פטור. המוציא חפץ מרה\"ר לכרמלית והניחו שם וחזר ועקרו מכרמלית והכניסו לרה\"י. או שהוציאו מרה\"י לכרמלית והניחו שם וחזר ועקרו מכרמלית והוציאו לרה\"ר הרי זה פטור.",
+ "המוציא מרשות היחיד לרה\"ר ועבר על מקום פטור שהיה ביניהן בהליכתו חייב. שמהלך אינו כעומד. ואין צריך לומר בזורק שעבר החפץ במקום פטור. שאינו חשוב כמי שנח שם. היה עומד במקום פטור ונטל חפץ מרה\"י או מאדם העומד שם והניחו ברה\"ר או ביד אדם העומד שם פטור. וכן אם הכניס מרה\"ר לרה\"י ועמד במקום פטור. פטור.",
+ "עמוד ברה\"ר גבוה עשרה ורחב ארבעה ואין בעיקרו ארבעה ויש בגובה הקצר שלו שלשה הרי הוא רה\"י ואם זרק מרה\"ר ונח על גביו חייב. תל המתלקט גובה עשרה טפחים מתוך אורך ארבע אמות הרי הוא רה\"י ואם זרק מרה\"ר ונח על גביו חייב.",
+ "נעץ קנה ברה\"י אפילו גבוה מאה אמה וזרק מרה\"ר ונח על גביו חייב. שרה\"י עולה עד לרקיע. אילן שהוא עומד ברה\"י ונופו נוטה לרה\"ר וזרק ונח על נופו פטור. שאין הנוף הולך אחר העיקר.",
+ "נעץ קנה ברה\"ר ובראשו טרסקל וזרק ונח על גביו פטור שאין רשות הרבים אלא עד עשרה. הזורק ארבע אמות ברשות הרבים ונח החפץ בכותל. כגון שזרק חלב או בצק ונדבק בכותל. אם נדבק למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר. שלמעלה מעשרה ברה\"ר מקום פטור הוא. נדבק למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ וחייב. זרק למעלה מעשרה ונח בחור כל שהוא פטור.",
+ "זרק קנה או רומח מרה\"י ונתקע ברה\"ר כשהוא עומד פטור. שהרי מקצתו במקום פטור. זרק כלי מרה\"י לרה\"ר והיה אותו כלי גדול ויש בו ארבעה על ארבעה בגובה עשרה פטור. מפני שכלי זה רה\"י גמורה ונמצא כמוציא מרה\"י לרה\"י.",
+ "בור תשעה ברה\"ר ועקר חוליא מקרקעיתו והשלימו לעשרה. אע\"פ שעקירת החפץ ועשיית המחיצה באין כאחת פטור. מפני שלא היתה המחיצה עשרה בתחלה. היה הבור עשרה והשליך בו חוליא ומעטו מעשרה פטור. שהרי הנחת החפץ וסילוק המחיצה באין כאחת.",
+ "הזורק דף ונח על גבי יתדות ברה\"ר ונעשה רה\"י אפילו היה כלי על גבי הדף פטור. שהרי עשיית המחיצה עם נוחת הכלי באין כאחת.",
+ "בור שהוא עמוק עשרה ורחב שמנה ברה\"ר וזרק מחצלת ברה\"ר וחילקה הבור ברוחבו לשנים פטור. שהרי עם הנחת הכלי בטלו המחיצות ונעשה כל מקום מהן פחות מארבעה על ארבעה.",
+ "בור ברשות הרבים עמוק עשרה ורחב ארבעה. מילא מים וזרק לתוכו חפץ ונח על גבי המים חייב. שאין המים מבטלין המחיצות. היה מלא פירות וזרק לתוכו פטור. שהרי מיעטו הפירות את שיעורו.",
+ "רקק מים שהוא עובר ברשות הרבים ורבים מהלכין בו. אם אין בעומקו עשרה טפחים הרי הוא כרה\"ר. בין שהיה רחב אפילו ארבע אמות בין שלא היה ברוחבו ארבעה טפחים. שהרי רוב העם מדלגין עליו ואין מהלכין בתוכו. הואיל ואין בעומקו עשרה הרי הוא ר\"ה. ואם יש בעומקו עשרה או יתר הרי הוא ככרמלית כשאר הימים. והוא שיש ברוחבו ארבעה טפחים או יתר על כן. שאין כרמלית פחותה מארבעה"
+ ],
+ [
+ "עומד אדם ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד כולה. ועומד ברה\"י ומטלטל ברה\"ר ובלבד שלא יוציא חוץ לארבעה אמות. ואם הוציא פטור מפני שהוא ברשות אחרת. וכן עומד אדם ברשות היחיד ופותח ברשות הרבים. ברשות הרבים ופותח ברשות היחיד. בהמה שהיתה רובה בחוץ וראשה בפנים אובסין אותה. ובגמל עד שיהא ראשו ורובו בפנים הואיל וצוארו ארוך.",
+ "לא יעמוד אדם ברה\"י וישתה ברה\"ר. ברה\"ר וישתה ברה\"י. אלא א\"כ הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה. במה דברים אמורים כשהיה שותה בכלים נאים שהוא צריך להן. גזירה שמא יוציאם אבל אם היו כלים שאינן נאים שאינו צריך להן. או שהיה הבור בכרמלית אע\"פ שהכלים נאים. מכניס ראשו בלבד ושותה במקומו ואף על פי שלא הכניס ראשו ורובו.",
+ "עומד אדם ברה\"ר וקולט מן האויר מן המים המקלחין מן הצנור או מן הכותל ושותה. ובלבד שלא יגע בצנור או בכותל ויקלוט מעל גבן. ואם נגע אם היה מקום שנגע בו למעלה מעשרה בפחות משלשה סמוך לגג הרי זה אסור. שנמצא כעוקר מעל הגג שהוא רה\"י. וכן אם היה בצנור ארבעה על ארבעה. בין שהיה הצנור בתוך עשרה בין שהיה למעלה מעשרה וקלט ממנו מים הרי זה אסור. ולמה אינו חייב מפני שלא נחו המים אלא הרי הן נזחלין והולכין.",
+ "זיז שלפני החלון יוצא באויר שעל רה\"ר. אם היה למעלה מעשרה טפחים מותר להשתמש עליו שאין רה\"ר תופסת אלא עשרה טפחים. לפיכך מותר להשתמש בכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונים.",
+ "במה דברים אמורים כשהיה זיז אחד יוצא באויר. אבל אם היו יוצאים בכותל שני זיזין זה למטה מזה אע\"פ ששניהם למעלה מעשרה. אם יש בזיז העליון שלפני החלון רוחב ארבעה על ארבעה אסור להשתמש עליו. מפני שהוא רשות בפני עצמו והזיז שתחתיו רשות אחרת. ואסרו זה על זה. שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת.",
+ "אין בעליון ארבעה ואין בתחתון ארבעה. משתמש בשניהן וכן בכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונים. היה בתחתון ארבעה ובעליון אין בו ארבעה אינו משתמש בעליון אלא כנגד חלונו בלבד. אבל בשאר הזיז שבשני צדדי החלון אסור להשתמש מפני זה שתחתיו שחלק רשות לעצמו.",
+ "כל זיז היוצא על אויר רה\"ר שמותר להשתמש עליו. כשהוא משתמש בו אין נותנין עליו ואין נוטלין ממנו אלא כלי חרס וזכוכית וכיוצא בהן שאם יפלו לרה\"ר ישברו. אבל שאר כלים ואוכלין אסורים שמא יפלו לרה\"ר ויביאם.",
+ "שני בתים בשני צדי רה\"ר זרק מזו לזו למעלה מעשרה פטור. והוא שיהיו שניהם שלו או שיהיה ביניהם עירוב. ואפילו בגדים וכלי מתכות מותר לזרוק. ואם היה זה למעלה מזה ולא היה בשוה אסור לזרוק בגד וכיוצא בו שמא יפול ויביאנו. אבל כלי חרס וכיוצא בהן זורק.",
+ "בור ברה\"ר וחלון על גביו הבור וחולייתו מצטרפים לעשרה וממלאין ממנו בשבת. במה דברים אמורים כשהיה סמוך לכותל בתוך ארבעה טפחים שאין אדם יכול לעבור שם. אבל אם היה מופלג אין ממלאין ממנו אלא אם כן היתה חולייתו גבוהה עשרה שנמצא הדלי כשיצא מן החוליא יצא למקום פטור.",
+ "אשפה ברה\"ר גבוהה עשרה טפחים וחלון על גבה שופכין לה מים בשבת. במה דברים אמורים באשפה של רבים שאין דרכה להפנות. אבל של יחיד אין שופכין עליה שמא תתפנה ונמצאו שופכין כדרכן ברה\"ר.",
+ "אמת המים שהיא עוברת בחצר אם יש בגובהה עשרה טפחים וברחבה ארבעה או יותר על כן עד עשר אמות אין ממלאין ממנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה. ואם אין בגובהה עשרה או שאין ברחבה ארבעה ממלאין ממנה בלא מחיצה.",
+ "היה ברחבה יתר מעשר אמות אף על פי שאין בגובהה עשרה אין ממלאין ממנה עד שיעשה לה מחיצה. שכל יתר על עשר פרצה היא ומפסדת המחיצות. ומהו לטלטל בכל החצר. אם נשאר מצד הפרצה פס מכאן ופס מכאן בכל שהוא או פס רוחב ארבעה טפחים מרוח אחת מותר לטלטל בכל החצר ואין אסור אלא למלאות מן האמה בלבד. אבל אם לא נשאר פס כלל אסור לטלטל בכל החצר שהרי נפרצה חצר לים שהוא כרמלית.",
+ "והיאך מעמידין את המחיצה במים. אם היתה למעלה מן המים צריך שיהיה טפח מן המחיצה יורד בתוך המים. ואם היתה המחיצה כולה יורדת בתוך המים צריך שיהיה טפח ממנה יוצא למעלה מן המים. כדי שיהיו המים שבחצר מובדלין. אף על פי שאין המחיצה מגעת עד הקרקע הואיל ויש בה עשרה טפחים הרי זו מותרת. ולא התירו מחיצה תלויה אלא במים בלבד. שאיסור טלטול במים מדבריהם והקלו במחיצה שאינה אלא כדי לעשות היכר.",
+ "אמת המים העוברת בין החצרות וחלונות פתוחות אליה. אם אין בה כשיעור משלשלין דלי מן החלונות וממלאים ממנה בשבת. במה דברים אמורים בשאינה מופלגת מן הכותל שלשה טפחים. אבל אם היתה מופלגת מן הכותל שלשה טפחים אין ממלאים ממנה אלא אם כן היו פסין יוצאין מן הכותלים מכאן ומכאן שנמצא האמה כאילו היא עוברת בתוך החצר.",
+ "כצוצרה שהיא למעלה מן הים וחלון בתוכה על גבי המים. אין ממלאים ממנה בשבת אלא א\"כ עשו מחיצה גבוהה עשרה טפחים על גבי המים כנגד החלון שבכצוצרה. או תהיה המחיצה יורדת מן הכצוצרה כנגד המים ורואין אותה כאלו ירדה ונגעה עד המים. וכשם שממלאין מזו שעשו לה מחיצה כך שופכין ממנה על הים. שהרי על הכרמלית הן שופכין.",
+ "חצר שהיא פחותה מארבע אמות על ארבע אמות אין שופכין בתוכה מים בשבת מפני שהן יוצאין לרה\"ר במהרה. לפיכך צריך לעשות גומא מחזקת סאתים בתוך החצר או ברה\"ר בצד החצר כדי שיהיו המים נקבצים בתוכה. וצריך לבנות עליה כיפה מבחוץ כדי שלא תראה העוקה הזאת ברה\"ר. והחצר והאכסדרה מצטרפין לארבע אמות. וכמה הוא המקום שמחזיק סאתים חצי אמה על חצי אמה ברום שלשה חומשי אמה.",
+ "היתה העוקה פחותה מסאתים שופכין לה במלואה. היתה מחזקת סאתים שופכין לה אפילו ששים סאה של מים. ואף על פי שהמים יתגברו ויפוצו מעל הגומא לחוץ. בד\"א בימות הגשמים שהחצרות מתקלקלות וסתם צנורות מקלחין ולא יבאו הרואים לומר שזה משתמש ברה\"ר והמים יוצאים מכחו ברה\"ר. אבל בימות החמה אם היתה מחזקת סאתים אין שופכין לה אלא סאתים. היתה פחותה מסאתים אין שופכין לה כל עיקר.",
+ "ביב ששופכין לו מים והן נזחלין והולכין תחת הקרקע ויוצאין לרה\"ר. וכן צנור ששופכין על פיו מים והן נזחלין על הכותל ויורדין לרה\"ר. אפילו היה אורך הכותל או אורך הדרך שתחת הארץ מאה אמה אסור לשפוך על פי הביב או על פי הצנור מפני שהמים יוצאין מכחו לרה\"ר. אלא שופך חוץ לביב והן יורדין לביב.",
+ "בד\"א בימות החמה אבל בימות הגשמים שופך ושונה ואינו נמנע. שסתם צנורות מקלחין הן ואדם רוצה שיבלעו המים במקומן. היה שופך על פי הביב והמים יוצאין לכרמלית הרי זה מותר ואפילו בימות החמה שלא גזרו על כחו בכרמלית. לפיכך מותר לשפוך על כותלי הספינה והם יורדין לים.",
+ "לא ימלא אדם מים מן הים והוא בתוך הספינה אלא אם כן עשה מקום ארבעה על ארבעה יוצא מן הספינה על הים. במה דברים אמורים כשהיה תוך עשרה אבל אם היה למעלה מעשרה מן הים מוציא זיז כל שהוא וממלא. שהרי דרך מקום פטור ממלא ואינו צריך לזיז זה אלא משום היכר.",
+ "הקורא בספר בכרמלית ונתגלגל מקצת הספר לרה\"ר ומקצתו בידו. אם נתגלגל לחוץ לארבע אמות הופכו על הכתב ומניחו. גזירה שמא ישמט כולו מידו ויעבירנו ארבע אמות. נתגלגל לתוך ארבע אמות גוללו אצלו. וכן אם נתגלגל לרה\"י גוללו אצלו. היה קורא ברה\"י ונתגלגל לרה\"ר אם נח בה הופכו על הכתב. ואם לא נח אלא היה תלוי באויר רה\"ר ולא הגיע לארץ גוללו אצלו.",
+ "המעביר קוץ כדי שלא יזוקו בו רבים. אם היה ברה\"ר מוליכו פחות מארבע אמות. ואם היה בכרמלית מוליכו כדרכו אפילו מאה אמה. וכן מת שהסריח ונתבזה יתר מדאי ולא יכלו שכנים לעמוד מוציאין אותו מרה\"י לכרמלית. היורד לרחוץ בים כשהוא עולה מנגב עצמו שמא יעביר מים שעליו ארבע אמות בכרמלית"
+ ],
+ [
+ "מקום שלא הוקף לדירה אלא שיהיה תשמישו לאויר כגון גנות ופרדסים וכגון המקיף מקום מן הארץ לשומרו וכיוצא בהן. אם יש בגובה המחיצות עשרה טפחים או יתר הרי הוא כרה\"י לחייב המוציא והזורק והמושיט ממנו לרה\"ר או מרה\"ר לתוכו. ואין מטלטלין בכולו אלא אם כן יש בו בית סאתים או פחות. אבל אם היה בו יתר על בית סאתים אסור לטלטל בו אלא בארבע אמות ככרמלית.",
+ "וכן עמוד שגבוה עשרה טפחים ורחב עד בית סאתים מטלטלין על כולו. היה רחב על בית סאתים אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. סלע שבים היה גבוה פחות מעשרה מטלטלין מתוכו לים ומן הים לתוכו שהכל כרמלית. היה גבוה עשרה אם היה רחבו מארבעה טפחים עד בית סאתים הואיל ומותר לטלטל בכולו אין מטלטלין לא מתוכו לים ולא מן הים לתוכו. היה יתר מבית סאתים אע\"פ שהוא רה\"י הואיל ואסור לטלטל בו אלא בארבע אמות ככרמלית הרי זה מותר לטלטל מתוכו לים ומן הים לתוכו שזה דבר שאינו מצוי הוא ולא גזרו בו.",
+ "כמה היא בית סאה חמשים אמה על חמשים אמה. נמצא בית סאתים מקום שיש בתשבורתו חמשת אלפים אמה. וכל מקום שיש בו כמדה הזאת בין שהיה מרובע שהוא שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים בין שהיה עגול בין שאר הצורות הרי זה נקרא בית סאתים.",
+ "מקום שלא הוקף לדירה שיש בו בית סאתים אם היה ארכו פי שנים כרחבו כדי שיהיה מאה על חמשים כחצר המשכן מותר לטלטל בכולו. אבל אם היה ארכו יתר על שנים כרחבו אפילו אמה אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. שלא עשו בית סאתים שתשמישו לאויר כשאר החצרות אלא מחצר המשכן.",
+ "מקום שהוקף שלא לשם דירה אם פרץ בו פרצה יתר על עשר אמות בגובה עשרה טפחים וגדר בה לשם דירה עד עשרה מותר לטלטל בכולה. ואפילו פרץ אמה וגדרה לשם דירה ופרץ אמה וגדרה לשם דירה עד שהשלימה ליתר מעשר מותר לטלטל בכולה אף על פי שיש בו כמה מילין.",
+ "מקום יתר מבית סאתים שהוקף לדירה אם נזרע רובו הרי הוא כגנה ואסור לטלטל בכולו. נזרע מיעוטו אם נזרע ממנו בית סאתים מותר לטלטל בכולו. ואם היה המקום הזרוע יתר מבית סאתים אסור לטלטל בכולו. נטע רובו הרי הוא כחצר ומותר לטלטל בכולו. נתמלא מים אפילו היו עמוקים הרבה אם היו ראויין לתשמיש הרי הן כנטעים ומותר לטלטל בכולו. ואם אינן ראויין לתשמיש אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות.",
+ "מקום שהוקף שלא לשם דירה שיש בו בית שלש סאין וקירו בו בית סאה קירויו מתירו שפי תקרה יורד וסותם. נפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו. חצר מותרת כשהיתה והקרפף אסור כשהיה. שאין אויר החצר מתירו.",
+ "היה יתר מבית סאתים ובא למעטו באילנות אינו מיעוט. בנה בו עמוד בצד הכותל גבוה עשרה ורחב שלשה או יתר הרי זה מיעוט. פחות משלשה אינו מיעוט שכל פחות משלשה כלבוד דמי. וכן אם הרחיק מן הכותל שלשה ועשה מחיצה הרי זה מיעוט. פחות משלשה לא עשה כלום.",
+ "טח את הכותל בטיט אע\"פ שאינו יכול לעמוד בפני עצמו הרי זה מיעוט. הרחיק מן התל שלשה ועשה מחיצה הועיל. עשה מחיצה על שפת התל אינו מועיל שהעושה מחיצה על גבי מחיצה אינו מועיל. נבלעה מחיצה התחתונה והרי העליונה קיימת. הואיל ונעשית העליונה לשם דירה והרי אין שם נראה אלא היא הרי זה הועיל ומותר לטלטל בכולה.",
+ "רחבה שאחורי בתים יתירה על בית סאתים אין מטלטלין בה אלא בארבע. ואפילו היה פתח הבית פתוח לתוכה. ואם פתח הפתח לשם ואחר כך הקיפה הרי זו כמוקפת לדירה ומותר לטלטל בכולה.",
+ "רחבה הפתוחה למדינה מצד אחד ומצד אחר פתוחה לשביל המגיע לנהר. עושה לה לחי מצד המדינה ויהיה מותר לטלטל בכולה ומתוכה למדינה ומן המדינה לתוכה.",
+ "יחיד ששבת בבקעה ועשה מחיצה סביב לו אם יש בה עד בית סאתים מותר לטלטל בכולה. ואם היתה יתר על בית סאתים אינו מטלטל בה אלא בארבע אמות. וכן אם היו שנים. אבל שלשה ישראלים או יתר עליהן ששבתו בבקעה הרי הן שיירא ומותר להם לטלטל בכל צרכן אפילו כמה מילין. והוא שלא ישאר מן המחיצה שהקיפו בית סאתים פנוי בלא כלים. אבל אם נשאר בית סאתים פנוי בלא כלים ולא היו צריכים לו אסורים לטלטל בכל המחיצה אלא בארבע אמות ואין הקטן משלים לשיירא.",
+ "שלשה שהקיפו כדי צרכן וקנו שביתה ואחר כך מת אחד מהן הרי הם מותרין לטלטל בכולה. קנו שנים שביתה ביתר מבית סאתים ואחר כך בא להם שלישי אסורין לטלטל אלא בארבע אמות כשהיו קודם שיבוא זה. שהשביתה היא הגורמת לא הדיורין.",
+ "שלשה מקומות המוקפין שלא לשם דירה זה בצד זה ופתוחים זה לזה שנים החיצונים רחבים והאמצעי קצר שנמצאו לשנים החיצונים פסין מכאן ומכאן והיה יחיד בזה ויחיד בזה ויחיד בזה נעשו כשיירא ונותנין להם כל צרכן. היה האמצעי רחב ושנים החיצונים קצרים שנמצא האמצעי בפסין משני רוחותיו הרי הוא מובדל משנים החיצונים. לפיכך אם שבת יחיד בזה ויחיד בזה ויחיד בזה אין נותנין להן כל צרכן אלא כל אחד ואחד יש לו בית סאתים במקומו. היה יחיד בזה ויחיד בזה ושנים באמצעי או שנים בזה ושנים בזה ואחד באמצעי נותנין להן כל צרכן.",
+ "כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה. וכל מחיצה שאינה עשויה לנחת אינה מחיצה. וכל מחיצה שאינה עשויה אלא לצניעות בלבד אינה מחיצה. וכל מחיצה שאין בגובהה עשרה טפחים או יותר אינה מחיצה גמורה. גידוד חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין.",
+ "כל מחיצה שיש בה פרוץ מרובה על העומד אינה מחיצה. אבל אם היה פרוץ כעומד הרי זו מותרת. ובלבד שלא יהיה באותן הפרצות פרצה שהיא יתר על עשר אמות. אבל עשר אמות הרי היא כפתח. אם היה לפרצה זו צורת פתח אף על פי שיש בה יותר מעשר אינה מפסדת המחיצה. והוא שלא יהא הפרוץ מרובה על העומד.",
+ "במה דברים אמורים בזמן שהפרצות משלשה טפחים ולמעלה. אבל אם היו הפרצות כל פרצה מהן פחותה משלשה הרי זו מותרת. ואף על פי שהפרוץ מרובה על העומד. שכל פחות משלשה הרי הוא כלבוד.",
+ "כיצד הרי שהקיף בקנים ואין בין קנה לחבירו שלשה טפחים. או שהקיף בחבלים ואין בין חבל לחבירו שלשה טפחים. הרי זו מחיצה גמורה. אף על פי שהיא שתי בלא ערב או ערב בלא שתי. וצריך שיהיה גובה הקנה עשרה או שיהיה מן הארץ עד סוף עובי החבל העליון עשרה אם הקיף בחבלים. שאין מחיצה פחותה מעשרה. וכל השיעורין האלו הלכה למשה מסיני הן.",
+ "צורת פתח האמורה בכל מקום היא אפילו קנה וכיוצא בו מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן. גובה שני הלחיים עשרה טפחים או יתר והקנה וכיוצא בו שעל גביהן אף על פי שאינו נוגע בשני הלחיים אלא יש ביניהן כמה אמות הואיל וגובה הלחיים עשרה הרי זו צורת פתח. וצורת פתח שאמרו צריכה שתהא בריאה לקבל דלת אפילו דלת של קש.",
+ "פתח שצורתו כיפה אם יש באורך רגלי הכיפה עשרה טפחים הרי זה צורת פתח. וצורת פתח שעשה אותה מן הצד אינה כלום שאין דרך הפתחים להיות בקרן זוית אלא באמצע.",
+ "בכל עושין מחיצה בין בכלים בין באוכלים בין באדם אפילו בבהמה ושאר מיני חיה ועוף והוא שיהיו כפותים כדי שלא ינודו.",
+ "מחיצה העומדת מאליה הרי זו כשרה. ומחיצה הנעשית בשבת הרי זו מחיצה. ואם נעשית בשגגה מותר לטלטל בה באותה שבת. והוא שתעשה שלא לדעת המטלטל. אבל אם נתכוין אדם לזו המחיצה שתעשה בשבת כדי לטלטל בה אע\"פ שעשה אותה העושה בשגגה אסור לטלטל בה באותה שבת. וכן אם נעשית במזיד אף על פי שלא נתכוין זה לטלטל בה הרי זה אסור לטלטל בה.",
+ "מותר לעשות מחיצה של בני אדם בשבת שיעמוד זה בצד זה ובלבד שלא ידעו אלו העומדין שבשביל לעשותן מחיצה העמידן. ולא יעמיד אותן אדם שהוא רוצה להשתמש במחיצה זו אלא יעמיד אותן אחר שלא לדעתו.",
+ "אילן שהוא מיסך על הארץ אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים ממלא בין בדיו ועליו תבן וקש וכיוצא בהן וקושרן בארץ עד שיעמוד ברוח מצויה ולא יתנדנד ומטלטל תחת כולו. והוא שיהיו תחתיו עד בית סאתים. אבל אם היה יתר מבית סאתים אין מטלטלין תחתיו אלא בארבע אמות מפני שתחתיו מקום שלא הוקף לדירה הוא"
+ ],
+ [
+ "מבוי שיש לו שלשה כתלים הוא הנקרא מבוי סתום. ומבוי שיש לו שני כתלים בלבד זה כנגד זה והעם נכנסין ברוח זו ויוצאין בשכנגדה הוא הנקרא מבוי המפולש.",
+ "היאך מתירין מבוי הסתום. עושה לו ברוח רביעית לחי אחד או עושה עליו קורה ודיו. ותחשב אותה קורה או אותו לחי כאילו סתם רוח רביעית ויעשה רה\"י ויהיה מותר לטלטל בכולו. שדין תורה בשלש מחיצות בלבד מותר לטלטל ומדברי סופרים היא הרוח הרביעית ולפיכך די לה בלחי או קורה.",
+ "והיאך מתירין מבוי מפולש. עושה לו צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן. ומבוי עקום תורתו כמפולש.",
+ "מבוי שהוא שוה מתוכו ומדרון לרשות הרבים או שוה לרה\"ר ומדרון לתוכו אינו צריך לא לחי ולא קורה שהרי הוא מובדל מרה\"ר.",
+ "מבוי שצדו אחד כלה לים וצדו אחד כלה לאשפה של רבים אינו צריך כלום. שאשפה של רבים אינה עשויה להתפנות ואין חוששין שמא יעלה הים שרטון.",
+ "מבוי מפולש שהוא כלה לאמצע רחבה של רבים. אם לא היה מכוון כנגד פתח הרחבה הרי זה כסתום ואינו צריך מצד הרחבה כלום. אבל אם היה כלה לצדדי הרחבה אסור. ואם היתה של יחיד אף לאמצעה אסור. פעמים בונה מצד אחד ונמצא כלה לצדה של רחבה.",
+ "אין המבוי ניתר בלחי או קורה עד שיהיו בתים וחצרות פתוחות לתוכו ויהיה ארכו מארבע אמות ולמעלה ויהיה ארכו יתר על רחבו. אבל מבוי שארכו כרחבו הרי הוא כחצר ואינו ניתר אלא בשני לחיים משני רוחותיו כל לחי במשהו. או בפס רחב ארבעה מרוח אחת.",
+ "חצר שארכה יתר על רחבה הרי היא כמבוי וניתרת בלחי או קורה. ומבוי שאין בתים וחצירות פתוחות לתוכו כגון שלא היה בו אלא בית אחד או חצר אחת וכן מבוי שאין בארכו ארבע אמות אינו ניתר אלא בשני לחיים או בפס ארבעה ומשהו.",
+ "מבוי שאין ברחבו שלשה טפחים אינו צריך לא לחי ולא קורה ומותר לטלטל בכולו. שכל פחות משלשה הרי הוא כלבוד. מבוי' שהכשירו בקורה אף על פי שמותר לטלטל בכולו כרה\"י הזורק מתוכו לרה\"ר או מרה\"ר לתוכו פטור. שהקורה משום היכר היא עשויה. אבל אם הכשירו בלחי הזורק מתוכו לרשות הרבים או מרה\"ר לתוכו חייב שהלחי הרי הוא כמחיצה ברוח רביעית.",
+ "שני כותלים ברשות הרבים והעם עוברים ביניהם כיצד מכשיר ביניהם. עושה דלתות מכאן ודלתות מכאן ואחר כך יעשה ביניהם רה\"י. ואינו צריך לנעול הדלתות בלילה אבל צריך שיהיו ראויות להנעל. היו משוקעות בעפר מפנה אותן ומתקנן להנעל. אבל צורת פתח או לחי וקורה אינן מועילין בהכשר רה\"ר.",
+ "מותר לטלטל במבוי תחת הקורה או בין הלחיים. במה דברים אמורים בשהיה סמוך לרה\"ר. אבל אם היה סמוך לכרמלית אסור לטלטל תחת הקורה או בין הלחיים עד שיעשה לחי אחר להתיר תוך הפתח שהרי מצא מין את מינו ונעור.",
+ "בכל עושין לחיים אפילו בדבר שיש בו רוח חיים ואפילו באיסורי הנייה עכומ\"ז עצמה או אשרה שעשה אותה לחי כשר שהלחי עוביו כל שהוא. גובה הלחי אין פחות מעשרה טפחים רחבו ועביו כל שהוא.",
+ "בכל עושין קורה אבל לא באשרה לפי שיש לרוחב הקורה שיעור. וכל השיעורין אסורים מן האשרה. וכן רוחב הקורה אין פחות מטפח ועביה כל שהוא. והוא שתהיה בריאה לקבל אריח שהוא חצי לבינה של שלשה טפחים על שלשה טפחים. ומעמידי קורה צריכין שיהיו בריאין כדי לקבל קורה וחצי לבינה.",
+ "כמה יהיה פתח המבוי ויהיה די להכשירו בלחי או קורה. גבהו אין פחות מעשרה טפחים ולא יתר על עשרים אמה ורחבו עד עשר אמות. בד\"א שלא היה לו צורת פתח. אבל אם היה לו צורת פתח אפילו היה גבוה מאה אמה או פחות מעשרה או רחב מאה אמה הרי זה מותר.",
+ "וכן אם היה בקורה של מבוי כיור וציור עד שיהיו הכל מסתכלין בה אע\"פ שהיא למעלה מכ' אמה כשרה. שהקורה משום היכר עשויה ואם היתה למעלה מכ' אינה ניכרת ואם יש בה ציור וכיור מסתכלים בה ונמצא שם היכר.",
+ "מבוי שהיה גובהו מן הארץ עד קרקעית קורה עשרים אמה ועובי הקורה למעלה מעשרים כשר. היה גובהו יתר מעשרים ובא למעטו בקורה שמניח אותה למטה צריך להיות ברוחבה טפח כקורה. היה גובהו פחות מעשרה חוקק בו משך ארבע על ארבע אמות ומעמיק כדי להשלימו לעשרה.",
+ "נפרץ בו פרצה מצדו כלפי ראשו אם נשאר עומד בראשו פס רוחב ארבעה טפחים מותר והוא שלא תהיה הפרצה יתר על עשר. ואם לא נשאר פס ארבעה אסור אלא א\"כ היתה הפרצה פחות משלשה שכל פחות משלשה כלבוד.",
+ "נפרץ המבוי במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו לרה\"ר הרי זה אסור מפני שהוא מבוי מפולש. והחצר מותרת שהחצר שרבים בוקעין בה ונכנסין בזו ויוצאין בזו הרי היא רה\"י גמורה.",
+ "מבוי שהיו לו שבילים מצד זה ושבילים מצד אחר שנמצאו מפולשין לרה\"ר אע\"פ שאינן מכוונין זה כנגד זה הרי כל אחד מהן מבוי מפולש. כיצד מכשירין אותו עושה צורת פתח לכל אחד ואחד מן השבילים שבצד האחד. וכן לפתח הגדול ועושה לכל השבילים שבצד השני לחי או קורה.",
+ "מבוי שצדו אחד ארוך וצדו השני קצר מניח את הקורה כנגד הקצר. העמיד לחי בחצי המבוי הפנימי שהוא לפנים מן הלחי מותר לטלטל בו והחצי החיצון שהוא חוץ מן הלחי אסור.",
+ "מבוי שהוא רחב עשרים אמה עושה פס גבוה עשרה טפחים במשך ארבע אמות שהוא שיעור משך המבוי ומעמידו באמצע ונמצא בשני מבואות שיש בפתח כל אחד מהן עשר אמות. או מרחיק שתי אמות מכאן ומעמיד פס שלש אמות ומרחיק שתי אמות מכאן ומעמיד פס שלש אמות מכאן ונמצא פתח המבוי עשר אמות והצדדין הרי הן כסתומין שהרי עומד מרובה על הפרוץ.",
+ "לחי הבולט מדפנו של מבוי כשר. ולחי העומד מאליו אם סמכו עליו מקודם השבת כשר. ולחי שהוא נראה מבפנים לחי ומבחוץ אינו נראה לחי. או שהיה נראה מבחוץ לחי ומבפנים נראה שהוא שוה וכאילו אין שם לחי. הרי זה נידון משום לחי. לחי שהגביהו מן הקרקע שלשה טפחים או שהפליגו מן הכותל שלשה לא עשה כלום. אבל פחות מג' טפחים כשר שכל פחות משלשה כלבוד. לחי שהיה רחב הרבה. בין שהיה רחבו פחות מחצי רוחב המבוי בין שהיה רחבו כחצי רוחב המבוי כשר ונידון משום לחי. אבל אם היה יתר על חצי רוחב המבוי נידון משום עומד מרובה על הפרוץ.",
+ "קורה שפירס עליה מחצלת הרי ביטלה שהרי אינה ניכרת. לפיכך אם היתה המחצלת מסולקת מן הארץ שלשה טפחים או יתר אינה מחיצה. נעץ שתי יתדות בשני כותלי מבוי מבחוץ והניח עליהן הקורה לא עשה כלום. שצריך להיות הקורה על גבי המבוי לא סמוך לו.",
+ "קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל השני וכן שתי קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל זה ואינן מגיעות זו לזו פחות משלשה אינו צריך להביא קורה אחרת. היה ביניהן שלשה צריך להביא קורה אחרת.",
+ "וכן שתי קורות המתאימות לא בזו כדי לקבל אריח ולא בזו כדי לקבל אריח אם יש בשתיהן כדי לקבל אריח אינו צריך להביא קורה אחרת. היתה אחת למטה ואחת למעלה רואין את העליונה כאילו היא למטה והתחתונה כאילו היא למעלה. ובלבד שלא תהיה עליונה למעלה מעשרים ולא תחתונה למטה מעשרה. ולא יהיה ביניהן שלשה טפחים. כשרואין אותה שירדה זו ועלתה זו בכונה עד שיעשו זו בצד זו.",
+ "היתה הקורה עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה. עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת. ואם היה בהיקפה שלשה טפחים יש בה רוחב טפח. היתה הקורה בתוך המבוי ועקומה חוץ למבוי. או שהיתה עקומה למעלה מעשרים או למטה מעשרה. רואין כל שאילו ינטל העיקום וישארו שני ראשיה אין בין זה לזה שלשה אינו צריך להביא קורה אחרת. ואם לאו צריך להביא קורה אחרת.",
+ "באר שעשה לה שמונה פסין מארבע זויות שני פסין דבוקין בכל זוית הרי אלו כמחיצה. ואע\"פ שהפרוץ מרובה על העומד בכל רוח ורוח. הואיל וארבע הזויות עומדות הרי זה מותר למלאות מן הבאר ולהשקות לבהמה. וכמה יהיה גובה כל פס מהן עשרה טפחים ורחבו ששה טפחים ובין כל פס לפס כמלוא שתי רבקות של ארבעה ארבעה בקר אחת נכנסת ואחת יוצאה. שיעור רוחב זה אין יתר על שלש עשרה אמה ושליש.",
+ "היה במקום אחד מן הזויות או בכל זוית מארבעתן אבן גדולה או אילן או תל המתלקט עשרה מתוך ארבע אמות או חבילה של קנים. רואין כל שאילו יחלק ויש בו אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה נדון משום זוית שיש בה שני פסין. חמשה קנים ואין בין זה לזה שלשה ויש ביניהן ששה טפחים לכאן וששה טפחים לכאן נדונים משום זוית שיש בה שני פסין.",
+ "מותר להקריב ארבע הזויות האלו לבאר. והוא שתהיה פרה ראשה ורובה לפנים מן הפסין ושותה. אע\"פ שלא יאחז ראש הבהמה עם הכלי שבו המים הואיל וראשה ורובה בפנים מותר אפילו לגמל. היו קרובים יתר מזה אסור להשקות מהן אפילו לגדי שהוא כולו נכנס לפנים. ומותר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפסים פשוטים שמניחין אותן בכל רוח ורוח כדי שלא יהא בין פס לחבירו יותר על שלש עשרה אמה ושליש.",
+ "לא התירו הפסים האלו אלא בארץ ישראל ולבהמת עולי רגלים בלבד והוא שיהיה באר מים חיים של רבים. אבל בשאר ארצות אדם ירד לבאר וישתה או יעשה לו מחיצה מקפת לבאר גבוהה עשרה טפחים ויעמוד בתוכה וידלה וישתה. ואם היה הבאר רחב הרבה שאין אדם יכול לירד בו הרי זה ידלה וישתה בין הפסין.",
+ "וכן בור הרבים ובאר היחיד אפילו בארץ ישראל אין ממלאין מהן אלא אם כן עשו להן מחיצה גבוהה עשרה טפחים.",
+ "הממלא לבהמתו בין הפסים ממלא ונותן בכלי לפניה. ואם היה אבוס ראשו נכנס לבין הפסים והיה גבוה עשרה ורחב ארבעה לא ימלא ויתן לפניה שמא יתקלקל האבוס ויוציא הדלי לאבוס ומן האבוס לקרקע רה\"ר אלא ממלא ושופך והיא שותה מאליה.",
+ "הזורק מרה\"ר לבין הפסין חייב הואיל ויש בכל זוית וזוית מחיצה גמורה שיש בה גובה עשרה ויותר מארבעה על ארבעה והרי הרבוע ניכר ונראה ונעשה כל שביניהם רה\"י. ואפילו היה בבקעה ואין שם ביניהם באר שהרי בכל רוח ורוח פס מכאן ופס מכאן. ואפילו היו רבים בוקעין ועוברין בין הפסין לא בטלו המחיצות והרי הן כחצרות שהרבים בוקעין בהן והזורק לתוכן חייב. ומותר להשקות הבהמה ביניהן אם היה ביניהן באר.",
+ "חצר שראשה אחד נכנס לבין הפסין מותר לטלטל מתוכה לבין הפסין ומבין הפסין לתוכה. היו שתי חצירות אסורין עד שיערבו. יבשו המים בשבת אסור לטלטל בין הפסין שלא נחשבו מחיצה לטלטל בתוכן אלא משום המים. באו לו מים בשבת מותר לטלטל ביניהן. שכל מחיצה שנעשית בשבת שמה מחיצה. מבוי שניטלה קורתו או לחיו בשבת אסור לטלטל בו אע\"פ שנפרץ לכרמלית.",
+ "אכסדרה בבקעה מותר לטלטל בכולה ואע\"פ שהיא בת שלש מחיצות ותקרה. שאנו רואין כאילו פי תקרה יורד וסותם רוח רביעית. והזורק מרה\"ר לתוכה פטור כזורק למבוי סתום שיש לו קורה. בית או חצר שנפרץ קרן זוית שלה בעשר אמות הרי זה אסור לטלטל בכולו אע\"פ שכל פרצה שהיא עד עשר אמות כפתח. אין עושין פתח בקרן זוית. ואם היתה שם קורה מלמעלה על אורך הפרצה רואין אותה שירדה וסתמה ומותר לטלטל בכולו והוא שלא תהיה באלכסון.",
+ "האצבע שמשערין בה בכל מקום היא רוחב הגודל של יד. והטפח ארבע אצבעות. וכל אמה האמורה בכל מקום בין בשבת בין בסוכה וכלאים היא אמה בת ששה טפחים. ופעמים משערין באמה בת ששה טפחים דחוקות זו לזו. ופעמים משערין באמה בת ששה שוחקות ורווחות וזה וזה להחמיר. כיצד משך מבוי בארבע אמות שוחקות וגובהו עשרים אמה עציבות. רוחב הפרצה עשר אמות עציבות וכיוצא בהן לענין סוכה וכלאים"
+ ],
+ [
+ "המוציא דבר מרשות היחיד לרשות הרבים או מרה\"ר לרה\"י אינו חייב עד שיוציא ממנו שיעור שמועיל כלום. ואלו הן שיעורי ההוצאה. המוציא אוכלי אדם כגרוגרת ומצטרפין זה עם זה. והוא שיהיה כגרוגרת מן האוכל עצמו חוץ מן הקליפים והגרעינין והעוקצין והסובין והמורסן.",
+ "יין כדי רובע רביעית ואם היה קרוש בכזית. חלב בהמה טהורה כדי גמיעה וחלב טמאה כדי לכחול עין אחת. חלב אשה ולובן ביצה כדי ליתן במשיפה. שמן כדי לסוך אצבע קטנה של רגל קטן בן יומו. טל כדי לשוף את הקילורין. וקילור כדי לשוף במים. ומים כדי לרחוץ פני מדוכה. דבש כדי ליתן על ראש הכתית. דם ושאר כל המשקין וכל השופכין כדי רביעית.",
+ "תבן תבואה כמלא פי פרה. תבן קטניות כמלא פי גמל. ואם הוציא תבן קטניות להאכילו לפרה כמלא פי פרה. שהאכילה על ידי הדחק שמה אכילה. עמיר כמלא פי טלה. עשבים כמלא פי גדי. עלי שום ועלי בצלים אם היו לחים כגרוגרת מפני שהן אוכלי אדם. ויבשים כמלא פי גדי. ואין מצטרפין זה עם זה לחמור שבהן אבל מצטרפין לקל שבהן. כיצד הוציא תבן תבואה וקטנית. אם יש בשניהם כמלא פי פרה פטור. כמלא פי גמל חייב. וכן כל כיוצא בזה לענין השבת.",
+ "המוציא עצים כדי לבשל בגרוגרת מביצת התרנגולים טרופה בשמן ונתונה באילפס. המוציא קנה כדי לעשות קולמוס המגיע לראשי אצבעותיו. ואם היה עבה או מרוצץ שיעורו כעצים.",
+ "המוציא תבלין כדי לתבל ביצה ומצטרפין זה עם זה. פלפל כל שהוא. עיטרן כל שהוא. ריח טוב כל שהוא. ריח רע כל שהוא. מיני בשמים כל שהן. ארגמן טוב כל שהוא. בתולת הורד אחת. מיני מתכות הקשים כגון נחשת וברזל כל שהן. מעפר המזבח ומאבני המזבח וממקק ספרים וממקק מטפחות שלהן כל שהן. מפני שמצניעין אותם לגניזה. גחלת כל שהוא והמוציא שלהבת פטור.",
+ "המוציא זרעוני גינה שאינן נאכלין לאדם שיעורן פחות מכרוגרת. מזרע קשואין שנים. ומזרע הדלועין שנים. מזרע פול המצרי שנים. המוציא סובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב. המוציא מורסן אם לאכילה שיעורו כגרוגרת. לבהמה שיעורו כמלא פי גדי. לצביעה כדי לצבוע בגד קטן. לולבי זרדין והחרובין עד שלא ימתיקו כגרוגרת. ומשימתיקו כמלא פי גדי. אבל הלוף והחרדל והתורמוסין ושאר כל הנכבשין בין שימתיקו בין עד שלא ימתיקו כגרוגרת.",
+ "המוציא גרעינין. אם לאכילה חמש. ואם להסקה הרי הן כעצים. ואם לחשבון שתים. ואם לזריעה שתים. המוציא אזוב לאוכלים כגרוגרת. לבהמה כמלא פי גדי. לעצים כשיעור העצים. להזיה כשיעור הזיה.",
+ "המוציא קליפי אגוזין וקליפי רמונים אסטיס ופואה ושאר הצבעין כדי לצבוע בהן בגד קטן כסבכה שמניחין הבנות על ראשיהן. וכן המוציא מי רגלים בן ארבעים יום או נתר אלכסנדריא או בורית קימוניא ואשלג ושאר כל המנקין כדי לכבס בהן בגד קטן כסבכה. הוציא סמנין שרויין כדי לצבוע בהן דוגמא לאירא.",
+ "המוציא דיו על הקולמוס שיעורו כדי לכתוב ממנו שתי אותיות. אבל אם הוציא הדיו בפני עצמו או בקסת צריך שיהיה בו יתר על זה כדי שיעלה ממנו על הקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות. היה בקסת כדי אות אחת ובקולמוס כדי אות אחת או בדיו לבדו כדי אות אחת ובקולמוס כדי אות אחת הרי זה ספק. הוציא שתי אותיות וכתבן כשהוא מהלך חייב. כתיבתן זו היא הנחתן. הוציא אות אחת וכתבה וחזר והוציא אות שניה וכתבה פטור. שכבר חסרה האות הראשונה.",
+ "המוציא כחול בין לרפואה בין לתכשיט כדי לכחול עין אחת. ובמקום שאין דרכן להתקשט אלא בכחילת שתי עינים והוציאו להתקשט עד שיוציא כדי לכחול שתי עינים. זפת וגפרית כדי לעשות נקב. שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן. דבק כדי ליתן בראש השפשף. רבב כדי למשוח תחת רקיק כסלע.",
+ "המוציא אדמה כדי לעשות חותם האיגרת. טיט כדי לעשות פי כור. זבל או חול דק כדי לזבל כרישה. חול גם כדי לערב עם מלא כף של סיידין. חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב. שיער כדי לגבל טיט לעשות פי כור של צורפי זהב. סיד כדי לסוד אצבע קטנה שבבנות. עפר ואפר כדי לכסות דם צפור קטנה. צרור אבן כדי לזרוק בבהמה ותרגיש. והוא משקל עשרה זוזים. חרס כדי לקבל בו רביעית.",
+ "המוציא חבל כדי לעשות אזן לקופה. נמי כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה. הוצין כדי לעשות אזן לכפיפה מצרית. סיב כדי ליתן על פי משפך קטן של יין. מוכין כדי לעשות בו כדור כאגוז. עצם כדי לעשות תרווד. זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר או עד שיפצע שתי נימין כאחת.",
+ "המוציא שתי נימין מזנב הסוס ומזנב הפרה חייב. הוציא אחת מן הקשה שבחזיר חייב. נצרי דקל והן חוטי העץ שתים. חורי דקל והן קליפי החריות אחת. מצמר גפן ומצמר כלך וצמר גמלים וארנבים וחיה שבים ושאר כל הנטוין כדי לטוות חוט אורך ארבעה טפחים. המוציא מן הבגד או מן השק או מן העור. כשיעורן לטומאה כך שיעורן להוצאה. הבגד שלשה על שלשה. השק ארבעה על ארבעה. העור חמשה על חמשה.",
+ "המוציא עור שלא נתעבד כלל אלא עדיין הוא רך שיעורו כדי לצור משקולת קטנה שמשקלה שקל. היה מלוח ועדיין לא נעשה בקמח ולא בעפצה שיעורו כדי לעשות קמיע. היה עשוי בקמח ועדיין לא נתעבד בעפצה שיעורו כדי לכתוב עליו את הגט. נגמר עיבודו שיעורו חמשה על חמשה.",
+ "המוציא קלף מעובד כדי לכתוב עליו פרשת שמע עד ובשעריך. דוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה. נייר כדי לכתוב עליו שתי אותיות של קשר מוכסין שהן גדולות מאותיות שלנו. המוציא קשר מוכסין חייב אף על פי שכבר הראהו למוכס ונפטר בו שהרי ראיה היא לעולם. המוציא שטר פרוע ונייר מחוק כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון. ואם יש בלובן שלו כדי לכתוב שתי אותיות של קשר מוכסין חייב.",
+ "המוציא בהמה חיה ועוף אע\"פ שהן חיים חייב. אבל אדם חי אינו משאוי. ואם היה כפות או חולה המוציא אותו חייב. והאשה מדדה את בנה בזמן שנוטל אחת ומניח אחת.",
+ "המוציא תינוק חי וכיס תלוי בצוארו חייב משום הכיס שאין הכיס טפילה לתינוק. אבל אם הוציא את הגדול אע\"פ שהוא מלובש בכליו וטבעותיו בידו פטור. שהכל טפילה לו. היו כליו מקופלין על כתיפו הנושא אותו חייב.",
+ "המוציא חגב חי כל שהוא. ומת כגרוגרת. צפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהוא מפני שמצניעין אותה לרפואה וכן כל כיוצא בה. המת והנבלה והשרץ כשיעור טומאתן כך שיעור הוצאתן. מת ונבלה כזית ושרץ כעדשה.",
+ "היה שם כזית מצומצם והוציא ממנו כחצי זית חייב שהרי הועיל במעשיו שנתמעט השיעור מלטמא. אבל אם הוציא כחצי זית מכזית ומחצה פטור. וכן כל כיוצא בזה בשאר הטומאות.",
+ "במה דברים אמורים שאינו חייב אלא על ההוצאה כשיעור כשהוציא סתם. אבל המוציא לזרע או לרפואה או להראות ממנו דוגמא ולכל כיוצא בזה חייב בכל שהוא.",
+ "המצניע דבר לזריעה או לרפואה או לדוגמא ושכח למה הצניעו והוציאו סתם חייב עליו בכל שהוא שעל דעת מחשבה ראשונה הוציא. ושאר האדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו. זרק זה שהוציא כבר לתוך האוצר אע\"פ שמקומו ניכר כבר בטלה מחשבתו הראשונה. לפיכך אם חזר והכניסו אינו חייב עד שיכניס כשיעור.",
+ "דבר שאין דרך בני אדם להצניעו ואינו ראוי להצניע כגון דם הנדה אם הצניעו אחד והוציאו חייב ושאר האדם פטורין עליו. שאין חייבין אלא על הוצאת דבר הכשר להצניע ומצניעין כמוהו.",
+ "המוציא חצי שיעור פטור. וכן כל העושה מלאכה מן המלאכות חצי שיעור פטור. הוציא חצי שיעור והניחו וחזר והוציא החצי האחר חייב. ואם קדם והגביה החצי הראשון קודם הנחת החצי השני נעשה כמי שנשרף ופטור. הוציא חצי שיעור והניחו וחזר והוציא חצי אחר והעבירו על הראשון בתוך שלשה חייב. שהמעביר כמי שהניח על גבי משהו. אבל אם זרקו אינו חייב עד שינוח שם על גבי משהו.",
+ "הוציא חצי שיעור וחזר והוציא חצי שיעור בהעלם אחת לרשות אחת חייב. לשתי רשויות אם יש ביניהן רשות שחייבין עליה פטור. היתה ביניהן כרמלית הרי הן כרשות אחת וחייב חטאת.",
+ "המוציא פחות מכשיעור וקודם שיניחו נתפח וחזר כשיעור. וכן המוציא כשיעור וקודם שיניח צמק וחזר פחות מכשיעור פטור.",
+ "המוציא כגרוגרת לאכילה וצמקה קודם הנחה וחשב עליה לזריעה או לרפואה שאינו צריך שיעור הרי זה חייב כמחשבתו של עת הנחה. הוציא פחות מכגרוגרת לזריעה וקודם הנחה חזר וחשב עליה לאכילה פטור. ואם תפחה קודם הנחה ונעשת כגרוגרת קודם שימלך עליה לאכילה חייב. שאפילו לא חישב היה מתחייב על מחשבת ההוצאה.",
+ "הוציא כגרוגרת לאכילה וצמקה וחזרה ותפחה קודם הנחה הרי זה ספק אם נדחה או לא נדחה. זרק כזית אוכלין לבית טמא והשלים כזית זה לאוכלים שהיו שם ונעשה הכל כביצה הרי זה ספק אם נתחייב על כזית מפני שהשלים השיעור לענין טומאה או לא נתחייב.",
+ "המוציא פחות מכשיעור אע\"פ שהוציאו בכלי פטור. שהכלי טפילה לו ואין כוונתו להוצאת הכלי אלא להוצאת מה שבתוכו והרי אין בו כשיעור. לפיכך אם הוציא אדם חי שאינו כפות במטה פטור אף על המטה שהמטה טפילה לו וכן כל כיוצא בזה. המוציא קופת הרוכלים אע\"פ שיש בה מינין הרבה ואפילו הוציאן בתוך כפו אינו חייב אלא אחת. שם הוצאה אחת היא"
+ ],
+ [
+ "כל כלי המלחמה אין יוצאין בהן בשבת. ואם יצא אם היו כלים שהן דרך מלבוש כגון שריון וכובע ומגפיים שעל הרגלים הרי זה פטור. ואם יצא בכלים שאינן דרך מלבוש כגון רומח וסייף וקשת ואלה ותריס הרי זה חייב.",
+ "אין יוצאין בסנדל מסומר שסמרו לחזקו. ואפילו ביום טוב גזרו עליו שלא יצא בו. ומותר לצאת באבנט שיש עליו חתיכות קבועות של כסף ושל זהב כמו שהמלכים עושין. מפני שהוא תכשיט וכל שהוא תכשיט מותר. והוא שלא יהא רפוי שמא יפול ברה\"ר ויבוא להביאו.",
+ "טבעת שיש עליה חותם מתכשיטי האיש היא ואינה מתכשיטי האשה. ושאין עליה חותם מתכשיטי אשה ואינה מתכשיטי האיש. לפיכך אשה שיצאת בטבעת שיש עליה חותם. ואיש שיצא בטבעת שאין עליה חותם חייבין. ומפני מה הן חייבין והרי הוציאו אותן שלא כדרך המוציאין שאין דרך האיש להוציא באצבעו אלא טבעת הראויה לו וכן האשה אין דרכה להוציא באצבעה אלא טבעת הראויה לה. מפני שפעמים נותן האיש טבעתו לאשתו להצניעה בבית ומנחת אותה באצבעה בעת הולכה. וכן האשה נותנת טבעתה לבעלה לתקנה אצל האומן ומניח אותה באצבעו בעת הולכה עד חנות האומן ונמצאו שהוציאו אותן כדרך שדרכן להוציאן ולפיכך חייבין.",
+ "לא תצא אשה בטבעת שאין עליה חותם אף על פי שהוא מתכשיטיה גזרה שמא תוציאה ברה\"ר להראות לחברותיה כדרך שהנשים עושות תמיד. ואם יצאת בה פטורה. אבל האיש מותר לצאת בטבעת שיש עליה חותם מפני שהוא תכשיט ואין דרכו להראות. ונהגו כל העם שלא יצאו בטבעת כלל.",
+ "אשה שיצאה במחט נקובה חייבת והאיש פטור. ואיש שיצא במחט שאינה נקובה חייב והאשה פטורה מפני שהיא מתכשיטיה ואינה אסורה אלא גזרה שמא תראה לחברותיה. זה הכלל כל היוצא בדבר שאינו מתכשיטיו ואינו דרך מלבוש והוציאו כדרך שמוציאין אותו דבר חייב. וכל היוצא בדבר שהוא מתכשיטיו והיה רפוי ואפשר שיפול במהרה ויבא להביאו ברשות הרבים. וכן אשה שיצאת בתכשיטין שדרכן לשלוף אותן ולהראותן הרי אלו פטורין. וכל דבר שהוא תכשיט ואינו נופל ואין דרכה להראותו הרי זה מותר לצאת בו. לפיכך אצעדה שמניחין אותה בזרוע או בשוק יוצאין בה בשבת והוא שתהיה דבוקה לבשר ולא תשמט וכן כל כיוצא בזה.",
+ "לא תצא אשה בחוטי צמר או בחוטי פשתן או ברצועות הקשורות לה על ראשה שמא תחלוץ אותה בשעת טבילה ותעבירה ברשות הרבים. ולא בציץ שמנחת בין עיניה ולא בלחיים של זהב שיורדין מן הציץ על לחייה בזמן שאינן תפורין זה בזה. ולא בעטרה של זהב שמונחת בראשה. ולא בכבלים שיוצאין בהן הבנות ברגליהן כדי שלא יפסיעו פסיעה גסה שלא יפסידו בתוליהן. כל אלו אסורין לצאת בהן בשבת שמא יפלו ותביאן בידה.",
+ "לא תצא אשה בקטלא שבצוארה ולא בנזמי האף ולא בצלוחית של פלייטון הקבועה על זרועה. ולא בכיס הקטן העגול שמניחין בו שמן הטוב והוא הנקרא כובלת. ולא בפאה של שיער שמנחת על ראשה כדי שתראה בעלת שיער הרבה. ולא בכבול של צמר שמקפת אותו סביב לפניה. ולא בשן שמנחת בפיה במקום שן שנפל. ולא בשן של זהב שמנחת על שן שחור או אדום שיש בשיניה. אבל שן של כסף מותר מפני שאינו ניכר. כל אלו אסורין לצאת בהן שמא יפלו ותביאם בידה או תחלוץ ותראה לחברותיה.",
+ "כל שאסרו חכמים לצאת בו לרה\"ר אסור לו לצאת בו אפילו בחצר שאינה מעורבת. חוץ מכבול ופאה של שיער שמותר לצאת בהן לחצר שאינה מעורבת כדי שלא תתגנה על בעלה. והיוצאת בצלוחית של פלייטון שאין בה בושם כלל חייבת.",
+ "יוצאה אשה בחוטי שיער הקשורים לה על ראשה מפני שהמים באין בהן ואינן חוצצין ואינה חולצתן אם אירע לה טבילה עד שנגזור שמא תביאם לרה\"ר. בין שהיו החוטין שלה בין של חברתה בין של בהמה. ולא תצא הזקנה בשל ילדה ששבח הן לה ושמא תחלוץ ותראם לחברותיה. אבל ילדה יוצאת בחוטי זקנה. וכל שהוא ארוג יוצאת בו על ראשה.",
+ "יוצאה אשה בחוטין שבצוארה מפני שאינה חונקת עצמה בהן ואינן חוצצין. ואם היו צבועין אסורים שמא תראה אותן לחברותיה. ויוצאה אשה בכליל של זהב בראשה שאין יוצאה בו אלא אשה חשובה שאין דרכה לחלוץ ולהראות. ויוצאה בציץ ובלחיים של זהב בזמן שהן תפורין בשבכה שעל ראשה כדי שלא יפולו וכן כל כיוצא בהם.",
+ "יוצאה אשה במוך שבאזנה והוא שיהיה קשור באזנה. ובמוך שבסנדלה והוא שיהיה קשור בסנדלה. ובמוך שהתקינה לנדתה ואע\"פ שאינו קשור ואפילו עשתה לו בית יד שאם נפל אינה מביאה אותו מפני מאיסותו.",
+ "ויוצאה בפלפל ובגרגיר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה מפני ריח הפה. ולא תתן לכתחלה בשבת. יוצאות הנשים בקיסמין שבאזניהן וברעלות שבצוארן או שבכסותן וברדיד הפרוף ופורפת בתחלה בשבת על האבן ועל האגוז ויוצאה. ולא תערים ותפרוף על האגוז כדי להוציאו לבנה הקטן. וכן לא תפרוף על המטבע לכתחילה מפני שאסור לטלטלו ואם פרפה יוצאה בו.",
+ "יוצא אדם בקיסם שבשיניו ושבסנדלו לרה\"ר ואם נפל לא יחזיר. ובמוך ובספוג שעל גבי המכה ובלבד שלא יכרוך עליהן חוט או משיחה שהרי החוט והמשיחה חשובין אצלו ואינם מועילין למכה. ויוצא בקליפת השום ובקליפת הבצל שעל המכה ובאגד שעל גבי מכה וקושרו ומתירו בשבת. ובאספלנית ומלוגמא ורטייה שעל גבי המכה ובסלע שעל הצינית ובביצת החרגול ובשן השועל ובמסמר הצלוב. ובכל דבר שתולין אותו משום רפואה והוא שיאמרו הרופאים שהוא מועיל.",
+ "יוצאת האשה באבן תקומה ובמשקל אבן תקומה שנתכוין ושקלו לרפואה. ולא אשה עוברה בלבד אלא אפילו שאר הנשים שמא תתעבר ותפיל. ויוצאין בקמיע מומחה. ואי זה הוא קמיע מומחה זה שריפא לשלשה בני אדם או שעשהו אדם שריפא שלשה בני אדם בקמיעין אחרים. ואם יצא בקמיע שאינו מומחה פטור. מפני שהוציאו דרך מלבוש. וכן היוצא בתפילין פטור.",
+ "מי שיש ברגלו מכה יוצא בסנדל יחידי ברגלו הבריאה. ואם אין ברגלו מכה לא יצא בסנדל יחיד. ולא יצא הקטן במנעל גדול אבל יוצא הוא בחלוק גדול. ולא תצא אשה במנעל רפוי ולא במנעל חדש שלא יצאה בו שעה אחת מבעוד יום. ואין הקיטע יוצא בקב שלו. אנקטמין של עץ אין יוצאין בהן בשבת מפני שאינן מדרכי המלבוש ואם יצאו פטורין.",
+ "יוצאין בפקריון ובציפה שבראשי בעלי חטטין. אימתי בזמן שצבען בשמן וכרכן או שיצא בהן שעה אחת מבעוד יום. אבל אם לא עשה בהן מעשה ולא יצא בהן קודם השבת אסור לצאת בהן.",
+ "יוצאין בשק עבה וביריעה ובסגוס עבה ובחמילה מפני הגשמים. אבל לא בתיבה ולא בקופה ולא במחצלת מפני הגשמים. הכר והכסת אם היו רכין ודקין כמו הבגדים מותר להוציאן מונחין על ראשו בשבת דרך מלבוש. ואם היו קשין הרי הן כמשאוי ואסורין.",
+ "יוצאין בזוגין הארוגין בבגדים. ויוצא העבד בחותם של טיט שבצוארו אבל לא בחותם של מתכת שמא יפול ויביאנו. המתעטף בטליתו וקיפלה מכאן ומכאן בידו או על כתיפו אם נתכון לקבץ כנפיו כדי שלא יקרעו או שלא יתלכלכו אסור. ואם קבצן להתנאות בהן כמנהג אנשי המקום במלבושן מותר.",
+ "היוצא בטלית מקופלת ומונחת על כתיפו חייב. אבל יוצא הוא בסודר שעל כתיפו אע\"פ שאין נימא קשורה לו באצבעו. וכל סודר שאינו חופה ראשו ורובו אסור לצאת בו. היתה סכנית קצרה שאינה רחבה קושר שני ראשיה למטה מכתפים ונמצאת כמו אבנט ומותר לצאת בה.",
+ "מותר להתעטף בטלית שיש בשפתותיה מלל אע\"פ שהן חוטין ארוכין ואע\"פ שאינן נוי הטלית מפני שהן בטלים לגבי הטלית ואינו מקפיד עליהן בין היו בין לא היו. לפיכך היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה חייב מפני שאותן החוטין חשובין הן אצלו ודעתו עליהן עד שישלים חסרונן ויעשו ציצית. אבל טלית המצוייצת כהלכתה מותר לצאת בה בין ביום בין בלילה. שאין הציצית הגמורה משאוי אלא הרי היא מנוי הבגד ומתכסיסיו כמו האימרא וכיוצא בה. ואילו היו חוטי הציצית שהיא מצוייצת כהלכתה משאוי היה חייב היוצא בה אפילו ביום השבת שאין מצות עשה שאין בה כרת דוחה שבת.",
+ "לא יצא החייט בשבת במחט התחובה לו בבגדו. ולא נגר בקיסם שבאזנו. ולא גרדי באירא שבאזנו. ולא סורק במשיכה שבאזנו ולא שולחני בדינר שבצוארו. ולא צבע בדוגמא שבאזנו ואם יצא פטור ואע\"פ שיצא דרך אומנתו מפני שלא הוציא כדרך המוציאין.",
+ "הזב שיצא בכיס שלו חייב מפני שאין דרך כיס זה להוציאו אלא כדרך הזאת ואף על פי שאינו צריך לגוף ההוצאה אלא כדי שלא יתלכלכו בגדיו שהמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה.",
+ "המוצא תפילין בשבת ברשות הרבים כיצד הוא עושה לובשן כדרכן מניח של יד בידו של ראש בראשו ונכנס וחולצן בבית וחוזר ויוצא ולובש זוג שני וחולצן עד שיכניס את כולן. ואם היו הרבה ולא נשאר מן היום כדי להכניסן דרך מלבוש הרי זה מחשיך עליהם ומכניסן במוצאי שבת. ואם היה בימי הגזרה שמתירא לישב ולשומרן עד הערב מפני הכותים מכסן במקומן ומניחן והולך.",
+ "היה מתיירא להחשיך עליהן מפני הליסטים נוטל את כולן כאחת ומוליכן פחות פחות מארבע אמות או נותנן לחבירו בתוך ארבע אמות וחבירו לחבירו עד שמגיע לחצר החיצונה. במה דברים אמורים בשהיו בהן רצועותיהן והן מקושרין קשר של תפילין שודאי תפילין הן אבל אם לא היו רצועותיהן מקושרות אינו נזקק להן.",
+ "המוצא ספר תורה יושב ומשמרו ומחשיך עליו. ובסכנה מניחו והולך לו. ואם היו גשמים יורדין מתעטף בעור וחוזר ומכסה אותו ונכנס בו.",
+ "לא יצא החייט במחטו בידו ולא הלבלר בקולמוסו ערב שבת סמוך לחשיכה שמא ישכח ויוציא. וחייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשיכה שמא יהיה שם דבר שכוח ויצא בו בשבת. מותר לצאת בתפילין ערב שבת עם חשיכה הואיל וחייב אדם למשמש בתפיליו בכל עת אינו שוכחן. שכח ויצא בהן לרשות הרבים ונזכר שיש לו תפילין בראשו מכסה את ראשו עד שמגיע לביתו או לבית המדרש"
+ ],
+ [
+ "אסור להוציא משא על הבהמה בשבת שנאמר למען ינוח שורך וחמורך וכל בהמתך. אחד שור וחמור ואחד כל בהמה חיה ועוף. ואם הוציא על הבהמה אף על פי שהוא מצווה על שביתתה אינו לוקח לפי שאיסורו בא מכלל עשה. לפיכך המחמר אחר בהמתו בשבת והיה עליה משאוי פטור.",
+ "והלא לאו מפורש בתורה שנאמר לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ובהמתך. שלא יחרוש בה וכיוצא בחרישה ונמצא לאו שנתן לאזהרת מיתת בית דין ואין לוקין עליו.",
+ "אסור לישראל להשאיל או להשכיר בהמה גסה לנכרי שלא יעשה בה מלאכה בשבת והרי הוא מצווה על שביתת בהמתו. אסרו חכמים למכור בהמה גסה לנכרי שמא ישאיל או ישכיר. ואם מכר קונסין אותו עד עשרה בדמיה ומחזירה ואפילו שבורה אין מוכרין ומותר למכור להם ע\"י סרסור שהסרסור אינו משכיר ואינו משאיל.",
+ "ומותר למכור להם סוס שאין הסוס עומד אלא לרכיבת אדם לא למשאוי והחי נושא את עצמו. וכדרך שאסרו למכור לנכרי כך אסרו למכור לישראל החשוד למכור לנכרי. ומותר למכור להם פרה לשחיטה ושוחט אותו בפניו. ולא ימכור סתם אפילו שור של פטם שמא ישהא אותו ויעבוד בו.",
+ "מקום שנהגו למכור להן בהמה דקה מוכרין. מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין. ובכל מקום אין מוכרין להם חיה גסה כמו שאין מוכרין להם בהמה גסה אלא על ידי סרסור.",
+ "מי שהחשיך בדרך ולא היה עמו נכרי שיתן לו כיסו והיתה עמו בהמה. מניח כיסו עליה כשהיא מהלכת וכשתרצה לעמוד נוטלו מעליה כדי שלא תעמוד והוא עליה וכדי שלא תהיה שם לא עקירה ולא הנחה. ואסור לו להנהיגה ואפילו בקול כל זמן שהכיס עליה כדי שלא יהיה מחמר בשבת. וגזרת חכמים היא שלא יניח כיסו על גבי בהמה אלא אם אין עמו נכרי.",
+ "היה עמו חרש שוטה וקטן מניח כיסו על החמור ואינו נותנו לאחד מהן מפני שהן אדם מישראל. היה עמו חרש ושוטה ואין עמו בהמה נותנו לשוטה. שוטה וקטן נותנו לשוטה. חרש וקטן נותנו לאי זה מהן שירצה. לא היתה עמו בהמה ולא נכרי ולא אחד מכל אלו מהלך בו פחות פחות מארבע אמות. ואפילו מציאה שבאה לידו מהלך בה פחות פחות מארבע אמות. אבל קודם שתבא לידו אם יכול להחשיך עליה מחשיך ואם לאו מוליכה פחות פחות מארבע אמות.",
+ "מותר למשוך את הבהמה במתג ורסן שלה לרשות הרבים והוא שתהיה ראויה לאותו הרסן. כגון שיר לסוס ואפסר לגמל וחטם לנאקה וסוגר לכלב. אבל אם הוציא בהמה במתג שאין משתמרת כגון שקשר חבל בפי הסוס או במתג שאינה צריכה לו אלא משתמרת בפחות ממנו. כגון שהוציא חמור בשיר של סוס או חתול בסוגר הרי זה משאוי. שכל שמירה מעולה או שמירה פחותה משאוי הוא לה.",
+ "לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך אפילו היו קשורין מערב שבת אינן נמשכין בשבת. אבל מכניס הוא חבלים לתוך ידו והוא שלא יצא חבל מתוך ידו טפח. וצריך שיהיה החבל שמפי הבהמה עד ידו גבוה מן הארץ טפח או יותר. ומפני מה לא ימשוך הגמלים הקשורים זה בזה מפני שהוא נראה כמי שמוליכן לשוק שמוכרין בו הבהמות או שמשחקין בהן שם. ומפני זה לא תצא בהמה בזוג שבצוארה ואפילו היה פקוק שאין לו קול.",
+ "לא תצא בהמה בזוג שבכסותה ולא בחותם שבצוארה ולא בחותם שבכסותה ולא ברצועה שברגלה ולא בסולם שבצוארה. ואין חמור יוצא במרדעת אלא אם כן היתה קשורה לו מערב שבת. ולא יצא גמל במטוטלת התלויה לו בכרבשתו או בזנבו אלא אם כן היתה קשורה בזנבו וחוטרתו. ולא יצא הגמל עקוד יד ולא עקוד רגל וכן שאר כל הבהמות.",
+ "אין התרנגולים יוצאין בחוטין ולא ברצועות שברגליהם. ואין הכבשין יוצאין בעגלה שתחת אליה שלהן. ואין הכבשות יוצאות בעצים שמניחים להן בחוטמן כדי שיתעטשו ויפלו התולעין שבמוחן. ואין העגל יוצא בעול קטן שמניחין לו על צוארו כדי שיכנע ויהיה נוח לחרישה. ולא תצא בהמה בשבכה שמניחין לה בפיה כדי שלא תשוך או שלא תאכל. לא תצא הפרה בעור הקופר שמניחין לה על דדיה כדי שלא יינק ממנה השרץ כשהיא ישינה. ולא תצא ברצועה שבין קרניה בין לנוי בין לשמר. עז שחקק לה בקרניה יוצאה באפסר הקשור בחקק בשבת. ואם תחבו בזקנה אסור שמא תנתחנו ויביאנו בידו ברשות הרבים וכן כל כיוצא בזה.",
+ "הזכרים יוצאים בעור הקשור להן על זכרותן כדי שלא יעלו על הנקבות. ובעור הקשור להם על לביהם כדי שלא יפלו עליהם זאבים. ובמטלניות המרוקמות שמיפין אותן בהן. והרחלות יוצאות ואליה שלהן קשורה למעלה על גבן כדי שיעלו עליהן הזכרים. או קשורה למטה כדי שלא יעלו עליהם הזכרים. ויוצאות מלופפות במטלניות כדי שיהיה הצמר שלהן נקי. העזים יוצאות ודדיהן קשורות כדי שייבש מהן החלב. אבל אם קשרן כדי שלא יצא החלב עד שיחלוב אותו לערב הרי אלו לא יצאו.",
+ "אין חמור יוצא באוכף אע\"פ שקשור לו מערב שבת. ולא יצא הסוס בזנב שועל ולא בזהורית שבין עיניו. ולא תצא בהמה בקרסטל שבפיה ולא בסנדל שברגלה ולא בקמיע שאינו מומחה לבהמה. אבל יוצאה היא באגד שע\"ג המכה ובקשקשים שעל גבי השבר. ובשליה המדולדלת בה. ופוקק לה זוג שבצוארה ומטיילת בו בחצר. ונותן מרדעת על החמור בשבת ומטייל בחצר. אבל אין תולין לה קרסטל בפיה בשבת.",
+ "כשם שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת כך הוא מצווה על שביתת עבדו ואמתו ואע\"פ שהן בני דעת ולדעת עצמן עושין מצוה עלינו לשמרן ולמנען מעשיית מלאכה בשבת שנאמר למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר. עבד ואמה שאנו מצווין על שביתתן הם עבדים שמלו וטבלו לשם עבדות וקיבלו מצות שהעבדים חייבין בהן. אבל עבדים שלא מלו ולא טבלו אלא קיבלו עליהן שבע מצות שנצטוו בני נח בלבד הרי הן כגר תושב ומותרין לעשות מלאכה בשבת לעצמן בפרהסיא כישראל בחול. ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג. הואיל וגר תושב עושה מלאכה לעצמו בשבת וגר צדק הרי הוא כישראל לכל דבר. במי נאמר וינפש בן אמתך והגר. זה גר תושב שהוא לקיטו ושכירו של ישראל כמו בן אמתו. שלא יעשה מלאכה לישראל רבו בשבת אבל לעצמו עושה. ואפילו היה הגר זה עבדו הרי זה עושה לעצמו"
+ ],
+ [
+ "נאמר בתורה תשבות אפילו מדברים שאינן מלאכה חייב לשבות מהן. ודברים הרבה הן שאסרו חכמים משום שבות. מהן דברים אסורים מפני שהן דומים למלאכות ומהן דברים אסורים גזרה שמא יבוא מהן איסור סקילה. ואלו הן.",
+ "כל המשוה גומות הרי זה חייב משום חורש. לפיכך אסור להפנות בשדה הנירה בשבת גזירה שמא ישוה גומות. המפנה את האוצר בשבת מפני שהוא צריך לו לדבר מצוה כגון שיכניס בו אורחים או יקבע בו מדרש לא יגמור את כל האוצר שמא יבוא להשוות גומות. טיט שעל גבי רגלו מקנחו בכותל או בקורה אבל לא בקרקע שמא יבא להשוות גומות. לא ירוק בקרקע וישוף ברגלו שמא ישוה גומות. ומותר לדרוס הרוק שעל גבי קרקע והולך לפי תומו.",
+ "נשים המשחקות באגוזים ושקדים וכיוצא בהן אסורות לשחק בהן בשבת שמא יבאו להשוות גומות. ואסור לכבד את הקרקע שמא ישוה גומות אלא א\"כ היה רצוף באבנים. ומותר לזלף מים על גבי הקרקע ואינו חושש שמא ישוה גומות שהרי אינו מתכוין לכך. אין סכין את הקרקע ואפילו היה רצוף באבנים ואין נופחין אותו ואין מדיחין אותו אפילו ביום טוב כל שכן בשבת. שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא להשוות גומות בזמן שהוא עושה כן במקום שאינו רצוף.",
+ "חצר שנתקלקל במימי הגשמים מביא תבן ומרדה בה. וכשהוא מרדה לא ירדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי הקופה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא להשוות גומות.",
+ "המשקה את הזרעים חייב משום זורע. לפיכך אסור לשאוב מן הבור בגלגל גזרה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו. ומפני זה אם היה הבור של גלגל בחצר מותר למלאות ממנו בגלגל.",
+ "התולש חייב משום קוצר. לפיכך אסור לרדות דבש מכוורת בשבת מפני שהוא כתולש. אין עולין באילן בין לח בין יבש ואין נתלין באילן ואין נסמכין באילן. ולא יעלה מבעוד יום לישב שם כל היום כולו. ואין משתמשין במחובר לקרקע כלל גזרה שמא יתלוש.",
+ "פירות שנשרו בשבת אסור לאכלן עד מוצאי שבת גזרה שמא יתלוש. הדס המחובר מותר להריח בו שאין הנייתו אלא להריח בו והרי ריחו מצוי. אבל אתרוג ותפוח וכל הראוי לאכילה אסור להריח בו במחובר גזרה שמא יקוץ אותו לאכלו.",
+ "אילן שהיו שרשיו גבוהין מן הארץ שלשה טפחים אסור לישב עליהן. ואם אינן גבוהין שלשה הרי הן כארץ. היו באין מלמעלה משלשה לתוך שלשה מותר להשתמש בהן. היו גבוהין שלשה אף על פי שצדן אחד שוה לארץ או שיש חלל תחתיהן שלשה אסור לישב עליהן.",
+ "אין רוכבין על גבי בהמה בשבת גזרה שמא יחתוך זמורה להנהיגה. ואין נתלין בבהמה ולא יעלה מבעוד יום לישב עליה בשבת. ואין נסמכין לצדי בהמה. וצדי צדדין מותרין. עלה באילן בשבת בשוגג מותר לירד. במזיד אסור לירד. ובבהמה אפילו במזיד ירד משום צער בעלי חיים. וכן פורקין המשאוי מעל הבהמה בשבת משום צער בעלי חיים.",
+ "כיצד היתה בהמתו טעונה שליף של תבואה מכניס ראשו תחתיו ומסלקו לצד אחר והוא נופל מאליו. היה בא מן הדרך בליל שבת ובהמתו טעונה, כשיגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הניטלין בשבת ושאינן ניטלין מתיר החבלים והשקין נופלין. היו בשקין דברים המשתברין, אם היו שקין קטנים מביא כרים וכסתות ומניח תחתיהן והשקין נופלין על הכרים, שהרי אם ירצה לשלוף הכר שולף מפני שהשקים קטנים וקלים ונמצא שלא בטל הכלי מהיכנו. היתה טעונה עששיות של זכוכית מתיר השקים והן נופלין שאף על פי שישברו אין בכך הפסד גדול שהרי הכל להתכה עומד ולהפסד מועט לא חששו. היו השקים גדולים ומלאים כלי זכוכית וכיוצא בהם פורק בנחת. ומכל מקום לא יניחן שם על גבי בהמה משום צער בעלי חיים.",
+ "המדבק פירות עד שיעשו גוף אחד חייב משום מעמר. לפיכך מי שנתפזרו לו פירות בחצרו מלקט על יד על יד ואוכל. אבל לא יתן לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה כדרך שהוא עושה בחול. שאם יעשה כדרך שהוא עושה בחול שמא יכבשם בידו בתוך הקופה ויבא לידי עימור. וכן אין מקבצין את המלח וכיוצא בו מפני שנראה כמעמר.",
+ "מפרק חייב משום דש. והסוחט זיתים וענבים חייב משום מפרק. לפיכך אסור לסחוט תותים ורמונים הואיל ומקצת בני אדם סוחטים אותם כזיתים וענבים שמא יבוא לסחוט זיתים וענבים. אבל שאר פירות כגון פרישין ותפוחים ועוזרדין מותר לסוחטן בשבת מפני שאינן בני סחיטה.",
+ "כבשין ושלקות שסחטן. אם לרכך גופן מותר ואם להוציא מימיהן אסור. ואין מרסקין את השלג שיזובו מימיו. אבל מרסק הוא לתוך הקערה או לתוך הכוס. השום והבוסר והמלילות שריסקן מבעוד יום. אם מחוסרין דיכה אסור לגמור דיכתן בשבת. ואם מחוסרין שחיקה ביד מותר לו לגמור שחיקתן בשבת. לפיכך מותר לגמור שחיקת הריפות בעץ הפרור בתוך הקדירה בשבת אחר שמורידין אותה מעל האש.",
+ "המולל מלילות מולל בשנוי כדי שלא יראה כדש. היונק בפיו פטור. ואם היה גונח מותר לו לינק בפיו מפני שהוא מפרק כלאחר יד ומשום צערו לא גזרו ואף על פי שאין שם סכנה.",
+ "פירות שזבו מהן משקין בשבת. אם זיתים וענבים הן אסור לשתות אותן המשקין עד מוצאי שבת גזרה שמא יתכוין ויסחוט אותן בשבת. ואם תותים ורמונים הן. אם הכניסן לאכילה משקין שזבו מהן מותרין. ואם הכניסן לדורכן משקין שזבו מהן אסורין עד מוצאי שבת.",
+ "זיתים וענבים שריסקן מערב שבת ויצאו מהן משקין מעצמן מותרין. וכן חלות דבש שריסקן מערב שבת משקין היוצאין מהן בשבת מותרין. שאין כאן מקום לגזרה שכבר ריסקן מבערב.",
+ "זורה ובורר מאבות מלאכות הן לפיכך אף על פי שמותר למלול מלילות בראשי אצבעותיו. כשהוא מנפח מנפח בידו אחת בכל כחו. אבל לא בקנון ולא בתמחוי גזרה שמא ינפה בנפה ובכברה שהוא חייב. והמשמר שמרים תולדת בורר או מרקד הוא. לפיכך אף על פי שמותר לסנן יין צלול או מים צלולין בסודרין או בכפיפה מצרית. לא יעשה גומא בסודר שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא לשמר במשמרת. וכן אסור לתלות את המשמרת כדרך שהוא עושה בחול שמא יבא לשמר. וכן המחבץ תולדת בורר הוא. לפיכך אע\"פ שנותנין שומשמין ואגוזים לדבש לא יחבצם בידו.",
+ "המחתך את הירק דק דק כדי לבשלו הרי זה תולדת טוחן וחייב. לפיכך אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה בין דקה בין גסה מפני שנראה כטוחן. אבל מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים שאין טחינה בפירות. ומתירין אלומות של עמיר לפני בהמה ומפספס בידו אלומות קטנות אבל לא אלומות גדולות מפני הטורח שבהן.",
+ "חבילי פיאה ואזוב וקורנית וכיוצא בהן שהכניסן למאכל בהמה מסתפק מהן וקוטם ואוכל בראשי אצבעותיו אבל לא בידו הרבה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא לדוק.",
+ "הצריך לדוק פלפלים וכיוצא בהן ליתן לתוך המאכל בשבת הרי זה כותש ביד הסכין ובקערה אבל לא במכתשת מפני שהוא טוחן. לפיכך אסור לבריא להתרפאות בשבת גזרה שמא ישחוק הסממנין.",
+ "כיצד לא יאכל דברים שאינן מאכל בריאים כגון אזוביון ופיאה. ולא דברים המשלשלים כגון לענה וכיוצא בהם. וכן לא ישתה דברים שאין דרך הבריאים לשתותן כגון מים שבשלו בהן סממנין ועשבים.",
+ "אוכל אדם אוכלין ומשקין שדרך הבריאים לאוכלן ולשתותן כגון הכסברא והכשות והאזוב אף על פי שהן מרפאין ואוכלן כדי להתרפאות בהם מותר הואיל והם מאכל בריאים. שתה חלתית מקודם השבת והרי הוא שותה והולך מותר לשתותו בשבת (אפילו) במקומות (שלא) נהגו הבריאים לשתות החלתית. ושותין זיתום המצרי בכל מקום.",
+ "וכן שמנים שדרך הבריאים לסוך בהן מותר לסוך בהן בשבת ואף על פי שנתכוין לרפואה. ושאין הבריאים סכין בהן אסורין. החושש במתניו לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן. ולא שמן ורד אלא במקום שהבריאים סכין אותו. ומותר לסוך שמן ומלח בכל מקום. נגפה ידו או רגלו צומתה ביין ואינו צומתה בחומץ ואם היה ענוג אף ביין אסור.",
+ "החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ ויפלוט אבל מגמע הוא ובולע. החושש בגרונו לא יערענו בשמן אבל בולע הוא שמן הרבה ואם נתרפא נתרפא. אין לועסין את המסטכי ואין שפין את השנים בסם בשבת בזמן שנתכוין לרפואה. ואם נתכוין לריח הפה מותר.",
+ "אין נותנין יין לתוך העין אבל נותן הוא על גב העין. ורוק תפל אפילו על גב העין אסור. קילור ששרה אותו מערב שבת מעבירו על גב עינו בשבת ואינו חושש. מי שלקה באצבעו לא יכרוך עליו גמי כדי לרפאותו ולא ידחקנו בידו כדי להוציא ממנו דם.",
+ "אין נותנין חמין ושמן על גבי המכה. ולא על גבי מוך שעל גבי המכה. ולא על גבי מוך ליתנו על המכה בשבת. אבל נותן הוא חוץ למכה ושותת ויורד למכה. ונותנין מוך יבש על גבי המכה. ואם היה עתיק אסור מפני שהוא כרטיה.",
+ "רטיה שפרשה על גבי כלי מחזירין אותה. ואם פרשה על גבי קרקע אסור להחזירה. ומניחין רטיה על גבי המכה לכתחלה במקדש שאין אסור שבות במקדש. ובכל מקום מקנחין פי המכה ואין מקנחין את הרטיה שמא ימרח.",
+ "סכין וממשמשין בבני מעים בשבת והוא שיסוך וימשמש בבת אחת כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. ואין מתעמלין בשבת. אי זה הוא מתעמל זה שדורסים על גופו בכח עד שייגע ויזיע או שיהלך עד שייגע ויזיע. שאסור ליגע את עצמו כדי שיזיע בשבת מפני שהיא רפואה. וכן אסור לעמוד בקרקע דימוסית שבארץ ישראל מפני שמעמלת ומרפאת.",
+ "אין רוחצין במים שמשלשלין ולא בטיט שטובעין בו ולא במי משרה הבאושים ולא בים סדום ולא במים הרעים שבים הגדול מפני שכל אלו צער הן וכתוב וקראת לשבת עונג. לפיכך אם לא נשתהה בהם אלא עלה מיד אע\"פ שיש לו חטטין בראשו מותר.",
+ "אין מתגרדין במגרדת ואם היו ידיו מלוכלכות בצואה או בטיט גורד כדרכו ואינו חושש. סכין ומפרכין לאדם לענג אבל לא לבהמה. ואם היה לה צער מותר להסיר צערה בסיכה ופירוך. בהמה שאכלה כרשינין הרבה מריצין אותה בחצר בשביל שתתרפא. ואם אחזה דם מעמידין אותה במים בשביל שתצטנן ואין חוששין שמא ישחק לה סמנין.",
+ "אין מקיאין את האוכל בשבת. בד\"א בסם שמא ישחק סמנין אבל להכניס ידו לתוך פיו ולהקיא מותר. ואסור לדחוק כריסו של תינוק כדי להוציא הרעי שלו שמא יבא להשקותו סמנין המשלשלין. ומותר לכפות כוס על הטבור בשבת כדי להעלותו. וכן מותר ליחנק וללפף את הקטן ולהעלות אזנים בין ביד בין בכלי. ולהעלות אנקלי. שכל אלו וכיוצא בהן אין עושין אותן בסמנין כדי לחוש לשחיקה ויש לו צער מהן.",
+ "המרקד מאבות מלאכות. לפיכך אין כוברין את התבן בכברה ולא יניח הכברה שיש בה תבן במקום גבוה בשביל שירד המוץ מפני שהוא כמרקד. אבל נוטל התבן בכברה ומוליך לאבוס אע\"פ שירד המוץ בשעת הולכה שהרי אינו מתכוין לכך.",
+ "מגבל חייב משום לש. לפיכך אין מגבלין קמח קלי הרבה שמא יבוא ללוש קמח שאינו קלי. ומותר לגבל את הקלי מעט מעט. אבל תבואה שלא הביאה שליש שקלו אותה ואחר כך טחנו אותה טחינה גסה שהרי הוא כחול והיא הנקראת שתית מותר לגבל ממנה בחומץ וכיוצא בו הרבה בבת אחת. והוא שיהיה רך אבל קשה אסור מפני שנראה כלש וצריך לשנות. כיצד נותן את השתית ואחר כך נותן את החומץ.",
+ "המורסן אע\"פ שאינו ראוי לגבול אין גובלין אותו שמא יבוא לגבול העפר וכיוצא בו. ונותנין מים על גבי מורסן ומוליך בו התרווד שתי וערב. אבל אינו ממרס בידו שלא יראה כלש. אם לא נתערב מנערו מכלי לכלי עד שיתערב ונותן לפני התרנגולין או לפני השוורים. ומותר לערב המורסן על דרך זו בכלי אחד ומחלק אותו בכלים הרבה ונותן לפני כל בהמה ובהמה ומערב בכלי אחד אפילו כור ואפילו כוריים.",
+ "אין מאכילין בהמה חיה ועוף בשבת כדרך שהוא מאכיל בחול שמא יבוא לידי כתישת קטניות או לידי לישת קמח וכיוצא בו. כיצד לא יאכיל הגמל בשבת מאכל שלשה או ארבעה ימים ולא ירביץ עגל וכיוצא בו ויפתח פיו ויתן לתוכו כרשינין ומים בבת אחת. וכן לא יתן לתוך פי יונים ותרנגולים למקום שאינן יכולין להחזיר. אבל מאכיל הוא את הבהמה מעומד ומשקה אותה מעומד או נותן לתוך פיה מים בפני עצמן וכרשינין בפני עצמן במקום שיכולה להחזיר. וכן מאכיל העוף בידו במקום שיכול להחזיר ואין צריך לומר שיתן לפניהן והן אוכלין.",
+ "במה דברים אמורים במי שמזונותיו עליו כגון בהמתו וחייתו ויוני הבית ואווזין ותרנגולין, אבל מי שאין מזונותיו עליו כגון חזיר ויוני שובך ודבורים לא יתן לפניהם לא מזון ולא מים. ומותר לאדם להעמיד בהמתו על גבי עשבים (מחוברים) והיא אוכלת. אבל לא יעמיד אותה על גבי דבר שהוקצה אבל עומד בפניה כדי שתחזיר פניה לדבר המוקצה ותאכל ממנו. וכן ביום טוב"
+ ],
+ [
+ "רדיית הפת אע\"פ שאינה מלאכה אסרו אותה חכמים שמא יבוא לאפות. המדביק פת בתנור מבעוד יום וקדש עליו היום מציל ממנה מזון שלש סעודות ואומר לאחרים בואו והצילו לכם. ואע\"פ שהרדייה אינה מלאכה כשהוא מציל לא ירדה במרדה אלא בסכין כדי לשנות.",
+ "מפני מה אסרו חכמים ליכנס במרחץ בשבת. מפני הבלנין שהיו מחמין חמין בשבת ואומרין מערב שבת הוחמו. לפיכך גזרו שלא יכנס אדם למרחץ בשבת אפילו להזיע. וגזרו שלא ישתטף כל גופו בחמין ואפילו בחמין שהוחמו מערב שבת. אבל פניו ידיו ורגליו מותר. במה דברים אמורים בחמי האור גזירה משום מרחץ. אבל בחמי טבריא וכיוצא בהן מותר להשתטף בהן כל גופו. ואסור לרחוץ במים חמין שבמערות מפני שהמערה יש בה הבל ויבוא לידי זיעה ונמצאת כמרחץ.",
+ "מתחמם אדם כנגד המדורה ויוצא ומשתטף כל גופו בצונן. אבל אינו משתטף כל גופו בצונן ומתחמם כנגד המדורה מפני שמפשיר מים שעליו ונמצא כרוחץ כל גופו בחמין. המביא סילון של צונן בתוך מים חמין אפילו בתוך חמי טבריא הרי אלו כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה ובשתיה.",
+ "מביא אדם קיתון של מים ומניחו כנגד המדורה לא בשביל שיחמו אלא כדי שתפוג צינתן. וכן מניח פך של שמן כנגד המדורה כדי שיפשר לא שיחם. וסך אדם ידו במים או בשמן ומחמם כנגד המדורה. והוא שלא יחמו המים שעל ידו עד שתהא כריסו של תינוק נכוית בהן. ומחמם בגד ומניחו על גבי מעים בשבת.",
+ "אמבטי של מרחץ שהיא מלאה מים חמים אין נותנין לה מים צונן שהרי מחממן הרבה. וכן לא יתן לתוכה פך של שמן מפני שהוא כמבשלו. אבל נותן הוא מים חמין לתוך אמבטי של צונן.",
+ "מיחם שפנה ממנו מים חמין מותר ליתן לתוכו מים צונן כדי להפשירן. ומותר לצוק מים חמין לתוך מים צונן או צונן לתוך החמין והוא שלא יהיו בכלי ראשון מפני שהוא מחממן הרבה. וכן קדרה רותחת אף על פי שהורידה מעל האש לא יתן לתוכה תבלין אבל נותן לתוכה מלח שהמלח אינו מתבשל אלא על גבי אש גדולה. ואם יצק התבשיל מקדרה לקערה אע\"פ שהוא רותח בקערה מותר לו ליתן לתוך הקערה תבלין שכלי שני אינו מבשל.",
+ "אין שורין את החלתית בין בפושרין בין בצונן אבל שורה אותו בתוך החומץ. ואם שתהו ביום חמישי וששי הרי זה שורה בשבת בצונן ומניחו בחמה עד שיחם ושותה. כדי שלא יחלה אם פסק מלשתות.",
+ "דבר שנתבשל קודם השבת או נשרה בחמין מלפני השבת אע\"פ שהוא עכשיו צונן מותר לשרותו בחמין בשבת. ודבר שהוא צונן מעיקרו ולא בא בחמין מעולם מדיחין אותו בחמין בשבת אם לא היתה הדחתו גמר מלאכתו אבל אין שורין אותו בחמין.",
+ "מותר להחם בחמה אע\"פ שאסור להחם בתולדות חמה שאינו בא לטעות מחמה לאור. לפיכך מותר ליתן מים צונן בשמש כדי שיחמו. וכן נותנין מים יפים לתוך מים רעים בשביל שיצננו. ונותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור.",
+ "מערב אדם מים ומלח ושמן וטובל בו פתו או נותנו לתוך התבשיל. והוא שיעשה מעט אבל הרבה אסור מפני שנראה כעושה מלאכה ממלאכת התבשיל. וכן לא יעשה מי מלח עזין והן שני שלישי מלח ושליש מים מפני שנראה כעושה מורייס. ומותר למלוח ביצה אבל צנון וכיוצא בו אסור מפני שנראה ככובש כבשים בשבת והכובש אסור מפני שהוא כמבשל. ומותר לטבל צנון וכיוצא בו במלח ואוכל.",
+ "מותר לערב יין ודבש ופלפלין בשבת לאכלן אבל יין ומים ושמן אפרסמון אסור שאין זה ראוי לאכילת בריאים וכן כל כיוצא בזה.",
+ "חרדל שלשו מערב שבת למחר ממחו בין ביד בין בכלי ונותן לתוכו דבש ולא יטרוף אלא מערב. שחלים שטרפן מערב שבת למחר נותן לתוכו שמן וחומץ ותבלין ולא יטרוף אלא מערב. שום שריסקו מערב שבת למחר נותנו לתוך הגריסין ולא ישחוק אלא מערב.",
+ "הנוטל שער מגוף האדם חייב משום גוזז. לפיכך אסור לרחוץ את הידים בדבר שמשיר את השער ודאי כגון אהלה וכיוצא בו. ומותר לחוף את הידים בעפר לבונה ועפר פלפלין ועפר יסמין וכיוצא בהן ואינו חושש שמא ישיר שער שעל ידו שהרי אינו מתכוין. עירב דבר שמשיר את השער ודאי עם דבר שאינו משיר ודאי אם היה הרוב מדבר המשיר אסור לחוף בו ואם לאו מותר.",
+ "אסור לראות במראה של מתכת בשבת גזירה שמא ישיר בה נימין המדולדלין מן השער ואפילו קבוע בכותל. אבל מראה שאינה של מתכת מותר לראות בה אפילו אינה קבועה.",
+ "המכבס חייב משום מלבן. והסוחט כסות חייב מפני שהוא מכבס. לפיכך אסור לדחוק מטלית או מוך וכיוצא בהן בפי האשישה וכיוצא בה כדי לסתמה שמא יבא לידי סחיטה. ואין מקנחין בספוג אא\"כ יש לו בית אחיזה שלא יסחוט. ואין מכסין חבית של מים וכיוצא בה בבגד שאינו מוכן לה גזירה שמא יסחוט.",
+ "נשברה לו חבית בשבת מציל ממנה מה שהוא צריך לשבת לו ולאורחיו ובלבד שלא יספוג ביין או יטפח בשמן שאם יעשה כדרך שהוא עושה בחול שמא יבוא לידי סחיטה. וכיצד מציל ממנה מביא כלי ומניח תחתיה. ולא יביא כלי אחר ויקלוט כלי אחר ויצרף גזירה שמא יביא כלי דרך רשות הרבים. נזדמנו לו אורחים מביא כלי אחר וקולט כלי אחר ומצרפו לראשון. ולא יקלוט ואחר כך יזמין אלא יזמין ואח\"כ יקלוט. ואם הערים בדבר זה מותר.",
+ "טיט שעל גבי בגדו מכסכסו מבפנים ואינו מכסכסו מבחוץ גזירה שמא יכבס. ומותר לגרדו בצפורן ואינו חושש שמא ילבנו. המכסכס את הסודר אסור מפני שהוא מלבנו אבל החלוק מותר מפני שאין כוונתו אלא לרככו.",
+ "מנעל או סנדל שנתלכלך בטיט ובצואה מותר לשכשכו במים אבל לכבסו אסור. ואין מגרדין לא מנעלים ולא סנדלים חדשים אבל סכין (אותם) ומקנחין את הישנים. כר או כסת שהיה עליהן צואה או טנוף מקנחו בסמרטוט. ואם היתה על של עור נותנין עליה מים עד שתכלה.",
+ "מי שנתלכלכה ידו בטיט מקנחה בזנב הסוס ובזנב הפרה ובמפה הקשה העשויה לאחוז בה הקוצים. אבל לא במפה שמקנחין בה את הידים שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבוא לכבס את המפה.",
+ "מי שרחץ במים מסתפג באלונטיתו ומביאה בידו ואין חוששין שמא יסחוט. וכן מי שנשרו כליו במים מהלך בהן ואין חוששין שמא יסחוט. ואסור לו לשטחן ואפילו בתוך ביתו גזירה שמא יאמר הרואה הרי זה כבס כסותו בשבת ושטחה ליבשה. וכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור.",
+ "שתי מטהרות זו על גב זו נוטל את הפקק מבנתים ומשיקן ומחזיר את הפקק למקומו מפני שאינו בא לידי סחיטה שהרי דעתו שיצאו המים.ופוקקין את הביב בסודרין ובכל דבר המיטלטל כדי שלא יצופו המים על האוכלים ועל הכלים. אבל אין פוקקין את הביב כדי שירדו המים לבור שמא יסחוט בעת שדוחק שהרי הפקק שרוי במים.",
+ "אסור לתקן בית יד של בגדים ולשברם שברים שברים כדרך שמתקנין בחול הבגדים כשמכבסין אותן. וכן אין מקפלים הבגדים בשבת כדרך שעושין בחול בבגדים כשיכבסו אותן. ואם לא היה לו כלי אחר להחליפו מותר לקפלו ולפשטו ולהתכסות בו כדי שיתנאה בו בשבת. והוא שיהיה בגד חדש לבן שהרי הוא מתמעך ומתלכלך מיד. וכשיקפל לא יקפל אלא איש אחד אבל לקפל בשנים אסור.",
+ "הצובע מאבות מלאכות לפיכך אסור לאשה להעביר סרק על פניה מפני שהיא כצובעת. והתופר מאבות מלאכות לפיכך אסור למלאות הכר והכסת החדשים במוכין גזרה שמא יתפור. אבל מוכין שנשרו מן הכר או מן הכסת מחזירין אותן בשבת.",
+ "הקורע מאבות מלאכות. לפיכך מי שנסתבכו בגדיו בקוצים מפרישן בצנעה ומתמהמה כדי שלא יקרע. ואם נקרעו אינו חייב כלום שהרי לא נתכוין. ומותר ללבוש בגדים חדשים ואם נקרעו נקרעו. פוצעין את האגוז במטלית ואין חוששין שמא תקרע.",
+ "התוקע חייב משום בונה לפיכך כל הדלתות המחוברות לקרקע לא נוטלין אותן ולא מחזירין גזירה שמא יתקע. אבל דלת שידה תיבה ומגדל ושאר דלתות הכלים נוטלין ולא מחזירין. ואם נשמט ציר התחתון שלהן דוחקין אותו למקומו. ובמקדש מחזירין אותו. אבל ציר העליון שנשמט אסור להחזירו בכל מקום גזירה שמא יתקע.",
+ "אין גודלין את שער הראש ואין פוקסין אותו מפני שנראה כבונה. ואין מחזירין מנורה של חוליות ולא כסא המפוצל ולא שולחן המפוצל וכיוצא בהן מפני שנראה כבונה. ואם החזיר פטור שאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים. ואם היה רפוי מותר להחזירו. ואין מתקנין חוליות של שדרה של קטן זו בצד זו מפני שנראה כבונה.",
+ "העושה אהל קבוע חייב משום בונה. לפיכך אין עושין אהל עראי לכתחלה ולא סותרין אהל עראי גזירה שמא יעשה או יסתור אהל קבוע. ואם עשה או סתר אהל עראי פטור. ומותר להוסיף על אהל עראי בשבת. כיצד טלית שהיתה פרוסה על העמודים או על הכתלים והיתה כרוכה קודם השבת אם נשאר ממנה גג טפח מתוח הרי זה מותח את כולה בשבת עד שיעשה אהל גדול וכן כל כיוצא בזה.",
+ "אין תולין את הכילה שהרי נעשית תחתיה אהל עראי. ומותר להניח מטה וכסא וטרסקל ואף על פי שיעשה תחתיהן אהל שאין זה דרך עשיית אהל לא קבע ולא עראי.",
+ "כל אהל משופע שאין בגגו טפח ולא בפחות משלשה סמוך לגגו רוחב טפח הרי זה אהל עראי והעושה אותו לכתחלה בשבת פטור. טלית כפולה שהיו עליה חוטין שהיא תלויה בהן מערב שבת מותר לנטותה ומותר לפרקה וכן הפרוכת.",
+ "כילת חתנים שאין בגגה טפח ואין בפחות משלשה סמוך לגגה רוחב טפח. הואיל שהיא מתוקנת לכך מותר לנטותה ומותר לפרקה והוא שלא תהא משולשלת מעל המטה טפח. פקק החלון בזמן שהוא מתוקן לכך אע\"פ שאינו קשור ואינו תלוי מותר לפקוק בו החלון.",
+ "כובע שעושין על הראש ויש לו שפה מקפת שהיא עושה צל כמו אהל על לבושו מותר ללבשו. ואם הוציא מן הבגד סביב לראשו או כנגד פניו כמו אהל והיה מהודק על ראשו והיה השפה שהוציאה קשה ביותר כמו גג אסור מפני שהוא עושה אהל עראי.",
+ "הנוטה פרוכת וכיוצא בה צריך להזהר שלא יעשה אהל בשעה שנוטה לפיכך אם היתה פרוכת גדולה תולין אותה שנים אבל אחד אסור ואם היתה כילה שיש לה גג אין מותחין אותה ואפילו עשרה שא\"א שלא תגבה מעט מעל הארץ ותעשה אהל עראי.",
+ "בגד שמכסה בו פי החבית לא יכסה בו את כולה מפני שנעשה אהל אבל מכסה הוא מקצת פיה. המסנן בכפיפה מצרית לא יגביה קרקעית הכפיפה מן הכלי טפח כדי שלא יעשה אהל עראי בשבת"
+ ],
+ [
+ "העושה נקב שהוא עשוי להכניס ולהוציא כגון נקב שבלול התרנגולין שהוא עשוי להכניס האורה ולהוציא ההבל הרי זה חייב משום מכה בפטיש. לפיכך גזרו על כל נקב אפילו היה עשוי להוציא בלבד או להכניס בלבד שמא יבוא לעשות נקב שחייבין עליו. ומפני זה אין נוקבין בחבית נקב חדש ואין מוסיפין בו. אבל פותחין נקב ישן. והוא שלא יהיה הנקב למטה מן השמרים שאם היה למטה מן השמרים הרי זה עשוי לחזק ואסור לפתחו.",
+ "נוקבין מגופה של חבית להוציא ממנה יין ובלבד שינקבנה מלמעלה אבל מצדה אסור מפני שהוא כמתקן כלי. שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי. ומביא אדם חבית של יין ומתיז את ראשה בסייף לפני האורחין ואינו חושש. שאין כוונתו אלא להראות נדיבת לבו.",
+ "וכשם שאסור לפתוח כל נקב כך אסור לסתום כל נקב. לפיכך אסור לסתום נקב החבית ואפילו בדבר שאינו מתמרח ואינו בא לידי סחיטה כגון שיסתום בקיסם או בצרור קטן. אבל אם הניח שם אוכל כדי להצניעו ונמצא הנקב נסתם מותר. ומותר להערים בדבר זה.",
+ "כל דבר שהוא גמר מלאכה חייב עליו משום מכה בפטיש. ומפני זה הגורר כל שהוא או המתקן כלי באיזה דבר שיתקן חייב. לפיכך אסור להשמיע קול של שיר בשבת בין בכלי שיר כגון כנורות ונבלים בין בשאר דברים. אפילו להכות באצבע על הקרקע או על הלוח או אחת כנגד אחת כדרך המשוררים או לקשקש את האגוז לתינוק או לשחק בו בזוג כדי שישתוק כל זה וכיוצא בו אסור גזירה שמא יתקן כלי שיר.",
+ "אין מספקין ולא מרקדין ואין מטפחין בשבת גזירה שמא יתקן כלי שיר ולספק כלאחר יד מותר. אין שטין על פני המים גזירה שמא יתקן חבית של שייטין. בריכה שבחצר מותר לשוט בתוכה שאינו בא לעשות חבית של שייטין והוא שיהיה לה שפה מוקפת שלא יעקר ממנה המים. כדי שיהיה היכר והפרש בינה ובין הים.",
+ "אין חותכין שפופרת של קנה מפני שהוא כמתקן כלי. היתה חתוכה אף על פי שאינה מתוקנת מותר להכניסה בנקב החבית בשבת להוציא ממנה יין ואין חוששין שמא יתקן. ואסור להניח עלה של הדס וכיוצא בו בתוך הנקב של חבית כדי שיקלח את היין מפני שהוא כעושה מרזב בשבת. ואין שוברין את החרס ואין קורעין את הנייר מפני שהוא כמתקן כלי.",
+ "זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת. ואם אינה קשורה אין ממלאין בה גזירה שמא יקטום אותה ויתקעה. אסור לחוף כלי כסף בגרתקון מפני שהוא מלבנן כדרך שהאומנין עושין ונמצא כמתקן כלי וגומר מלאכתו בשבת. אבל חופפין אותו בחול ובנתר. וכן כל הכלים חופפין אותן בכל דבר. ואסור להדיח קערות ואלפסין וכיוצא בהן מפני שהוא כמתקן אא\"כ הדיחן לאכול בהן סעודה אחרת באותה שבת. אבל כלי שתיה כגון כוסות וקיתונות מותר להדיחן בכל עת שאין קבע לשתיה. ואין מציעין את המטות בשבת כדי לישן עליהן למוצאי שבת אבל מציעין מלילי שבת לשבת.",
+ "אסור להטביל כלים טמאין בשבת מפני שהוא כמתקן כלי. אבל אדם טמא מותר לטבול מפני שנראה כמיקר. ואין מזין עליו בשבת. המטביל כלים בשבת בשוגג ישתמש בהן. במזיד לא ישתמש בהן עד למוצ\"ש. ומותר להטביל את המים הטמאים בשבת. כיצד יעשה נותנן בכלי שאינו מקבל טומאה כגון כלי אבנים ומטביל הכלים במקוה עד שיעלה מי המקוה עליהן ויטהרו.",
+ "אין מגביהין תרומות ומעשרות בשבת מפני שנראה כמתקן דבר שלא היה מתוקן.",
+ "מעבד מאבות מלאכות הוא. והמרכך עור בשמן כדרך שהעבדנים עושים הרי זה מעבד וחייב. לפיכך לא יסוך אדם רגלו בשמן והוא בתוך המנעל או בתוך הסנדל החדשים. אבל סך הוא את רגלו שמן ולובש מנעלו או סנדלו אע\"פ שהן חדשים. וסך כל גופו שמן ומתעגל על גבי קטבליא חדשה ואינו חושש. במה דברים אמורים כשהיה השמן מועט כדי שיצחצח העור בלבד אבל אם היה בבשרו שמן הרבה כדי שירכך העור הרי זה אסור מפני שהוא כמעבדו. והכל בחדשים אבל בישנים מותר.",
+ "הממרח רטיה בשבת חייב משום מוחק את העור. לפיכך אין סותמין נקב בשעוה וכיוצא בה שמא ימרח ואפילו בשומן אין סותמין את הנקב גזירה משום שעוה.",
+ "כותב מאבות מלאכות. לפיכך אסור לכחול בפוך וכיוצא בו בשבת מפני שהוא ככותב. ואסור ללוות ולהלוות גזירה שמא יכתוב. וכן אסור לקנות ולמכור ולשכור ולהשכיר גזירה שמא יכתוב. לא ישכור אדם פועלים בשבת ולא יאמר לחבירו לשכור לו פועלין. אבל לשאול ולהשאיל מותר. שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני.",
+ "אחד המוכר בפה או במסירה אסור. (ואסור לשקול) בין במאזנים בין שלא במאזנים. וכשם שאסור לשקול כך אסור למנות ולמדוד בין בכלי מדה בין ביד בין בחבל.",
+ "אין דנין בשבת ולא חולצין ולא מיבמין ולא מקדשין גזירה שמא יכתוב. ואין מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין מפני שהוא כמקח וממכר. ואין מגביהין תרומות ומעשרות שזה דומה למקדיש אותן פירות שהפריש. ועוד מפני שהוא כמתקן אותן בשבת. ואין מעשרין את הבהמה גזירה שמא ירשום בסיקרא. ומקדיש אדם פסחו בשבת וחגיגתו ביום טוב שזו מצות היום היא. וכשם שאין מקדישין כך אין מקדשין מי חטאת.",
+ "המגביה תרומות ומעשרות בשבת או ביום טוב בשוגג יאכל ממה שהתקין. במזיד לא יאכל עד מוצאי שבת. ובין כך ובין כך תיקן את הפירות. וכן המקדיש או המעריך או המחרים בשבת בין בשוגג בין במזיד מה שעשה עשוי ואין צריך לומר ביום טוב. וכן המקנה לחבירו בשבת קנה. מעשרין את הדמאי בין השמשות אבל לא את הודאי.",
+ "מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי או למעשר עני של ודאי לא יטלם בשבת אע\"פ שייחד מקומן מקודם השבת והרי הן ידועין ומונחין בצד הפירות. ואם היה כהן או עני למודים לאכול אצלו יבאו ויאכלו. ובלבד שיודיע לכהן שזו שאני מאכילך תרומת מעשר ויודיע לעני שזו שאני מאכילך מעשר עני.",
+ "אסור להפיס ולשחק בקוביא בשבת מפני שהוא כמקח וממכר. ומפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על מנה גדולה כנגד מנה קטנה מפני שאין מקפידין.",
+ "אסור לחשב חשבונות שהוא צריך להן בשבת בין שעבר בין שעתיד להיות גזירה שמא יכתוב. לפיכך חשבונות שאין בהן צורך מותר לחשבן. כיצד כמה סאין תבואה היה לנו בשנה פלונית. כמה דינרין הוציא בחתנות בנו וכיוצא באלו שהן בכלל שיחה בטילה שאין בהן צורך כלל המחשב אותן בשבת כמחשב בחול.",
+ "אסור לקרות בשטרי הדיוטות בשבת שלא יהא כדרך חול ויבא למחוק. מונה אדם פרפרותיו ואת אורחיו מפיו אבל לא מן הכתב כדי שלא יקרא בשטרי הדיוטות. לפיכך אם היו השמות חקוקין על הטבלא או על הכותל מותר לקרותן מפני שאינו מתחלף בשטר. ואסור לקרות בכתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקני בשבת. אף לקרות בכתובים בשבת בשעת בית המדרש אסור גזירה משום ביטול בית המדרש שלא יהיה כל אחד יושב בביתו וקורא וימנע מבית המדרש.",
+ "נפלה דליקה בחצר בשבת אינו מציל כל מה שיש בחצר לחצר אחרת שבאותו המבוי אף על פי שעירבו גזירה שמא יכבה הדליקה כדי שיציל מפני שאדם בהול על ממונו. לפיכך גזרו שלא יציל אלא מזון שהוא צריך לו לאותו שבת וכלים שצריך להשתמש בהן בשבת ובגדים שיכול ללבוש. שנמצא מתייאש מן הכל ואינו בא לידי כיבוי. ואם לא עירבו אף מזונו וכליו אינו מציל.",
+ "ומה הוא מציל למזונו. אם נפלה דליקה בלילי שבת מצילין מזון שלש סעודות. הראוי לאדם לאדם והראוי לבהמה לבהמה. נפלה בשחרית מצילין מזון שתי סעודות. במנחה מצילין מזון סעודה אחת.",
+ "במה דברים אמורים במציל בכלים הרבה או שהיה ממלא כלי ומוציאו ומערה וחוזר וממלא אותו שנית הוא שאין מציל אלא מה שהוא צריך לו. אבל אם הוציא כלי אחד בהוצאה אחת אע\"פ שיש בו כמה סעודות מותר.",
+ "כיצד מציל סל מלא ככרות אף על פי שיש בו כמה סעודות. ועגול של דבילה וחבית של יין. וכן אם פרש טליתו וקבץ בה כל מה שיכול להוציא והוציאה מלאה בבת אחת מותר.",
+ "ואומר לאחרים בואו והצילו לכם וכל אחד ואחד מציל מזון שהוא צריך לו או כלי אחד שמחזיק אפילו דבר גדול והרי הוא של מציל. ואם לא רצה המציל לקחתו ונתנו לבעליו מותר לו ליטול ממנו אחר השבת שכר עמלו ואין זה שכר שבת שהרי אין שם מלאכה ולא איסור שלא הוציאו אלא במקום מעורב.",
+ "הציל פת נקיה אינו חוזר ומציל פת שאינה נקיה. אבל אם הציל פת שאינה נקיה חוזר ומציל פת נקיה. ומציל ביום הכפורים מה שהוא צריך לשבת אם היה יום הכפורים בערב שבת אבל אינו מציל בשבת ליום הכפורים. ואין צריך לומר ליום טוב. ולא משבת זו לשבת הבאה. ומה שהוא מציל ללבוש לובש כל מה שהוא יכול ללבוש ועוטף כל מה שהוא יכול לעטוף ומוציא ואומר לאחרים בואו והצילו לכם. וכל אחד ואחד לובש ומתעטף בכליו ומוציא. והרי הוא שלו כמו המאכל שהרי מן ההפקר הן זוכין.",
+ "מותר להציל כל כתבי הקדש שיש בחצר לחצר אחרת שבאותו המבוי ואע\"פ שלא עירבו. ובלבד שיהיה למבוי שלש מחיצות ולחי אחד. והוא שיהיו כתובין אשורית ובלשון הקדש אבל אם היה כתובין בכל לשון או בכתב אחר אין מצילין אותן אפילו היה שם עירוב. ובחול אסור לקרות בהם אלא מניחן במקום התורף והן מתאבדין מאליהן.",
+ "היו כתובין בסם ובסיקרא אף על פי שאינו כתב של קיימא הואיל והן כתובין אשורית ובלשון קדש מצילין אותן. גליון של ספרים שלמעלה ושלמטה ושבין פרשה לפרשה ושבין דף לדף ושבתחלת הספר ושבסוף הספר אין מצילין אותן. הברכות והקמיעין אף על פי שיש בהן אותיות של שם ומעניינות הרבה של תורה אין מצילין אותן מפני הדליקה.",
+ "ספר תורה שיש בו ללקט שמונים וחמש אותיות מתוך תיבות שלימות ואפילו בכללן יגר שהדותא. וכן אם היתה בה פרשה שאין בה שמונים וחמש אותיות ויש בה הזכרות כגון ויהי בנסוע הארון. מצילין אותן מפני הדליקה. ומצילין תיק הספר עם הספר ותיק תפילין עם התפילין אף על פי שיש בתוכן מעות"
+ ],
+ [
+ "יש דברים שהן אסורין בשבת אף על פי שאינם דומין למלאכה ואינם מביאין לידי מלאכה. ומפני מה נאסרו משום שנאמר אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי ונאמר וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר. לפיכך אסור לאדם להלך בחפציו בשבת ואפילו לדבר בהן כגון שידבר עם שותפו מה ימכור למחר או מה יקנה או היאך יבנה בית זה ובאי זה סחורה ילך למקום פלוני. כל זה וכיוצא בו אסור שנאמר ודבר דבר דבור אסור הרהור מותר.",
+ "אסור לאדם לפקוד גנותיו ושדותיו בשבת כדי לראות מה הן צריכין או היאך הן פירותיהן. שהרי זה מהלך לעשות חפצו. וכן אסור לאדם שיצא בשבת עד סוף התחום וישב שם עד שתחשך כדי שיהיה קרוב לעשות חפציו במוצאי שבת. שהרי נמצא הלוכו בשבת לעשות חפציו.",
+ "במה דברים אמורים בשהחשיך על התחום לעשות דבר שאסור בשבת לעשותו. אבל אם החשיך לעשות דבר שמותר לעשותו בשבת הרי זה מותר. כיצד אין מחשיכין על התחום להביא פירות מחוברין או לשכור פועלין. אבל מחשיך הוא לשמור פירות שהרי מותר לשמור בשבת. ומחשיך להביא בהמה או פירות תלושין. שהבהמה קורא לה והיא באה אף על פי שהיא חוץ לתחום. ופירות תלושין אילו היו שם מחיצות היה מותר להביאן בשבת. וכן אומר אדם לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר שאם היו שם בורגנים היה הולך לשם בשבת וכן כל כיוצא בזה\"",
+ "מותר לאדם לומר לפועל הנראה שתעמוד עמי לערב. אבל לא יאמר לו היה נכון לי לערב שנמצא עושה חפצו בשבת. ואסור לרוץ ולדלג בשבת שנאמר מעשות דרכיך שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול. ויורד אדם לבור ושיח ומערה אפילו הן מאה אמה ומטפס ויורד ושותה ומטפס ועולה. ואסור להרבות בשיחה בטלה שנאמר ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול.",
+ "מותר לרוץ בשבת לדבר מצוה כגון שירוץ לבית הכנסת או לבית המדרש. ומחשבין חשבונות של מצוה ומודדין מדידה של מצוה כגון מקוה לידע אם יש כשיעור או בגד לידע אם מקבל טומאה ופוסקין צדקה לעניים. והולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. ואפילו לטרטיאות וטרקלין של כותים. לפקח על עסקי רבים בשבת. ומשדכין על התינוקת ליארס ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות. ומבקרין חולין ומנחמים אבלים. והנכנס לבקר את החולה אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא. ומחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין. ואומר לו לך למקום פלוני לא מצאת שם הבא ממקום פלוני לא מצאת במנה הבא במאתים. ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח. שכל אלו וכיוצא בהן מצוה הן ונאמר עשות חפציך וכו' חפציך אסורין חפצי שמים מותרין.",
+ "מפליגין בים הגדול בערב שבת לדבר מצוה ופוסק עמו לשבות ואינו שובת. ומפירין נדרים בשבת בין לצורך שבת בין שלא לצורך שבת. ונשאלין לחכם על הנדרים שהן לצורך השבת ומתירין אף על פי שהיה להן פנאי להתירן קודם השבת שדברים אלו מצוה הן.",
+ "אין עונשין בשבת אף על פי שהעונש מצות עשה אינה דוחה שבת. כיצד הרי שנתחייב בבית דין מלקות או מיתה אין מלקין אותו ואין ממיתין אותו בשבת שנאמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת זו אזהרה לבית דין שלא ישרפו בשבת מי שנתחייב שריפה והוא הדין לשאר עונשין.",
+ "מותר לאדם לשמור פירותיו בשבת בין תלושים בין מחוברין. ואם בא אדם ליטול מהן או בהמה וחיה לאכול מהן גוער בהן ומכה בהם ומרחיקן. והלא דבר זה מחפציו הוא ולמה הוא מותר. מפני שלא נאסר אלא לקנות לעצמו חפצים שאינן עתה מצויים או להשתכר ולהרויח ולהטפל בהנאה שתבוא לידו. אבל לשמור ממונו שכבר בא לידו עד שיעמוד כמות שהוא מותר הא למה זה דומה לנועל ביתו מפני הגנבים.",
+ "המשמר זרעיו מפני העופות ומקשאיו ומדלעיו מפני החיה לא יספק ולא ירקד כדרך שעושה בחול גזירה שמא יטול צרור ויזרוק ארבע אמות ברשות הרבים.",
+ "כל הדברים שהן אסורין משום שבות לא גזרו עליהן בין השמשות אלא בעצמו של יום שהן אסורין אבל בין השמשות מותרין. והוא שיהיה שם דבר מצוה או דוחק. כיצד מותר לו בין השמשות לעלות באילן או לשוט על פני המים להביא לולב או שופר. וכן מוריד מן האילן או מוציא מן הכרמלית עירוב שעשה. וכן אם היה טרוד ונחפז ונצרך לדבר שהוא משום שבות בין השמשות הרי זה מותר. אבל אם לא היה שם דוחק ולא דבר מצוה אסור. לפיכך אין מעשרין את הודאי בין השמשות אף על פי שאיסור הפרשת המעשר בשבת משום שבות. אבל מעשרים את הדמאי.",
+ "קטן שעשה בשבת דבר שהוא משום שבות כגון שתלש מעציץ שאינו נקוב או טלטל בכרמלית אין בית דין מצווין להפרישו. וכן אם הניחו אביו אין ממחין בידו.",
+ "אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול. ומפני מה נגעו באיסור זה. אמרו ומה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול ולא שיחת השבת כשיחת החול שנאמר ודבר דבר קל וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית או להצניע אבנים וכיוצא בהן שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו ונמצא שלא שבת ובטל הטעם שנאמר בתורה למען ינוח.",
+ "ועוד כשיבקר ויטלטל כלים שמלאכתן לאיסור אפשר שיתעסק בהן מעט ויבא לידי מלאכה. ועוד מפני שמקצת העם אינם בעלי אומניות אלא בטלין כל ימיהן כגון הטיילין ויושבי קרנות שכל ימיהן הן שובתים ממלאכה ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הניכרת. לפיכך שביתה מדברים אלו היא שביתה השוה בכל אדם. ומפני דברים אלו נגעו באיסור הטלטול. ואסרו שלא יטלטל אדם בשבת אלא כלים הצריך להם כמו שיתבאר"
+ ],
+ [
+ "יש כלי שמלאכתו להיתר והוא הכלי שמותר לעשות בו בשבת דבר שנעשה לו בחול. כגון כוס לשתות בו וקערה לאכול בה וסכין לחתוך בו בשר ופת וקורנס לפצוע בו אגוזים וכיוצא בהן.",
+ "ויש כלי שמלאכתו לאיסור והוא הכלי שאסור לעשות בו בשבת דבר שנעשה בו. כגון מכתשת וריחים וכיוצא בהן שאסור לכתוש ולטחון בשבת.",
+ "כל כלי שמלאכתו להיתר בין היה של עץ או של חרס או של אבן או של מתכת מותר לטלטלו בשבת. בין בשביל עצמו של כלי בין לצורך מקומו בין לצורך גופו. וכל כלי שמלאכתו לאיסור בין היה של עץ או של חרס או של אבנים או של מתכת מותר לטלטלו בשבת בין לצורך גופו בין לצורך מקומו אבל בשביל עצמו של כלי אסור.",
+ "כיצד מטלטל הוא את הקערה של עץ לאכול בה או לישב במקומה או כדי שלא תגנב. וזה הוא בשביל עצמה. וכן אם טלטל אותה מן החמה כדי שלא תתייבש ותשבר או מן הגשמים כדי שלא תתפח ותפסד הרי זה מטלטל בשביל עצמה ומותר מפני שמלאכתה להיתר.",
+ "וכן מטלטל הוא הריחים או המכתשת לשבר עליה אגוזים או לעלות עליה למטה. וזה הוא לצורך גופו או לישב במקומו. אבל אינו מטלטלה כדי שלא תשבר ולא כדי שלא תגנב וכן כל כיוצא בזה.",
+ "וכל שאינו כלי כגון אבנים ומעות וקנים וקורות וכיוצא בהן אסור לטלטלן. אבן גדולה או קורה גדולה אף על פי שהיא ניטלת בעשרה בני אדם אם יש תורת כלי עליה מטלטלים אותה. דלתות הבית אע\"פ שהן כלים לא הוכנו לטלטל לפיכך אם נתפרקו אפילו בשבת אין מטלטלין אותן. וכן העפר והחול והמת אין מזיזין אותן ממקומן. ובן שמנה חי הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו.",
+ "מותר לטלטל הכלי אפילו שלא לצורך תשמישו אלא לעשות בו מלאכה שלא נעשה לתשמישה. כיצד נוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים. קורדום לחתוך בו דבילה. מגירה לגרר בה את הגבינה. מגרפה לגרוף בה את הגרוגרות. את הרחת ואת המזלג לתת עליו אוכל לקטן. את הכוש ואת הכרכר לתחוב בו. מחט של סקאין לפתוח בו את הדלת. את המכתשת לישב עליה וכן כל כיוצא בזה.",
+ "ומטלטל אדם מחט של יד השלימה ליטול בה את הקוץ. אבל אם ניטל הקצה הנקוב שלה או הקצה החד שלה אין מטלטלין אותה. ואם היתה גולם ועדיין לא ניקבה מותר לטלטלה.",
+ "כל כלי שמקפיד עליו שמא יפחתו דמיו כגון כלים המוקצים לסחורה וכלים היקרים ביותר שמקפיד עליהן שמא יפסדו אסור לטלטלן בשבת וזה הוא הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס. כגון המסר הגדול ויתד של מחרישה וסכין של טבחים וחרב של אושכפים וחצין החרשים וקורנס של בשמים וכיוצא בהן.",
+ "כל כלי שהוקצה מחמת האיסור אסור לטלטלו. כגון נר שהדליקו בו בשבת והמנורה שהיה הנר עליה ושלחן שהיו עליו מעות אף על פי שכבה הנר או שנפלו המעות אסור לטלטלן. שכל כלי שהיה אסור לטלטלו בין השמשות נאסר לטלטלו כל השבת כלה אף על פי שהלך הדבר שגרם לו האיסור.",
+ "אבל כלי המוקצה מחמת מיאוסו כגון נר ישן של נפט וכלי הצואה וכיוצא בהן מותר לטלטלן בשבת אם הוצרך להן.",
+ "כל הכלים הניטלין בשבת שנתפרקו דלתותיהן כגון דלתות שידה תיבה ומגדל בין שנתפרקו בשבת בין שנתפרקו קודם השבת מותר לטלטל אותן דלתות. וכן כל הכלים הניטלין בשבת שנשברו בין קודם השבת בין בשבת שבריהן נטלין והוא שיהיו שבריהן עושין מעין מלאכתן. כיצד שברי עריבה לכסות בהן את פי החבית. שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך וכן כל כיוצא בזה. אבל אם אין השברים ראויין למלאכה כלל אסור לטלטלן.",
+ "כל כסויי הכלים נטלים בשבת והוא שיש תורת כלי עליהן. היה כלי מחובר בקרקע כגון חבית הטמונה בארץ. אם יש בכיסוי שלה בית אחיזה מטלטלין אותו ואם לאו אין מטלטלין אותו. וכן כסויי הקרקעות כגון בורות וחריצין אין מטלטלין כסוי שלהן אלא אם כן יש לו בית אחיזה. כיסוי התנור אף על פי שאין לו בית אחיזה מותר לטלטלו.",
+ "שני דברים אחד אסור לטלטלו ואחד מותר לטלטלו והן סמוכים זה לזה או זה על זה או זה בזה ובזמן שמטלטלין אחד מהן יטלטל השני. אם היה צריך לדבר שמותר לטלטלו מטלטלו ואף על פי שדבר האסור מיטלטל עמו. ואם צריך לטלטל דבר האסור לא יטלטלנו באותו דבר המותר.",
+ "כיצד פגה שהיתה טמונה בתבן וחררה שהיתה על גבי גחלים תוחבן בכוש או בכרכר ונוטלן ואף על פי שהתבן והגחלים ננערים בשבת בשעת נטילה. וכן לפת או צנונות שהיו טמונים בעפר ומקצת העלים מגולים שומטן בשבת בעלה שלהן ואף על פי שהעפר ננער. אבל אם היה ככר או תינוק על גבי האבן או על גבי הקורה לא יטלטל האבן או הקורה בככר או בתינוק שיש עליה וכן כל כיוצא בזה.",
+ "נוטל אדם את בנו שיש לו געגועין עליו והאבן בידו אבל לא דינר שאם יפול הדינר יטלנו האב בידו. כלכלה שהיתה נקובה וסתם נקב שלה באבן מותר לטלטלה שהרי האבן נעשית כדופן. היתה הכלכלה מלאה פירות והאבן בתוך הפירות אם היו הפירות רטובים כגון ענבים ותותים נוטל אותה כמות שהיא שאם ינער הפירות יטנפו בעפר ובמקום הפסד לא גזרו.",
+ "חבית ששכח אבן על פיה מטה על צדה והיא נופלת. היתה בין החביות והאבן עליה מגביהה למקום אחר ומטה על צדה שם והאבן נופלת. וכן השוכח מעות על הכר וצריך לכר נוער את הכר והן נופלות. ואם צריך למקום הכר נוטל את הכר והמעות עליו. אבל אם הניח המעות מערב שבת על הכר או הניח האבן על פי החבית הרי אלו אסורין לטלטלן ואפילו ניטלו המעות והאבן שהרי נעשו בסיס לדבר האסור.",
+ "האבן שבקרויה אם ממלאין בה ואינה נופלת הרי היא כמקצת הקרויה ומותר למלאת בה ואם לאו אין ממלאין בה. בגד שעל הקנה שומטו מעל הקנה.",
+ "פירות שאסור לאכול כגון פירות שאינם מעושרין אפילו הן חייבין במעשר מדבריהם או מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו או תרומה טמאה או מעשר שני והקדש שלא נפדו כהלכתן אסור לטלטלן. אבל הדמאי הואיל וראוי לעניים וכן מעשר שני והקדש שפדאן אף על פי שלא נתן החומש מותר לטלטלן.",
+ "מטלטל ישראל התרומה אף על פי שאינה ראויה לו. ומטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה או עם החולין אם היו שניהם בכלי אחד. במה דברים אמורים בשהיתה הטהורה למטה והיו פירות המתטנפין בקרקע שאם ינער אותן יפסדו. אבל אם היו אגוזים ושקדים וכיוצא בהן נוער הכלי ונוטל הטהורה או החולין ומניח הטמאה. ואם היה צריך למקום הכלי בין שהטהורה למעלה בין שהיתה למטה מטלטל הכל כאחד",
+ "נדבך של אבנים שחשב עליו מבעוד יום אם למדום מותר לישב עליהן למחר ואם לאו אסור. חריות של דקל שגדרן לעצים ונמלך עליהן מערב שבת לישיבה מותר לטלטלן. וכן אם ישב עליהן מבעוד יום מותר לטלטלן.",
+ "הקש שעל המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו. ואם הוא מאכל בהמה מותר לטלטלו. וכן אם היה עליו כר או סדין וכיוצא בהן מנענעו בידו שהרי נעשה כמי שישב עליו מבעוד יום. המכניס קופה של עפר בביתו אם ייחד לה קרן זוית מערב שבת מטלטלו בשבת ועושה בו כל צרכיו.",
+ "אסור לבטל כלי מהיכנו מפני שהוא כסותר. כיצד לא יתן כלי תחת הנר בשבת לקבל את השמן הנוטף. שהשמן שבנר אסור לטלטלו וכשיפול לכלי יאסר טלטול הכלי שהיה מותר וכן כל כיוצא בזה. לפיכך אין נותנין כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה. אבל כופה הוא הכלי עליה. וכן כופה הכלי על כל דבר שאסור לטלטלו שהרי לא בטלו שאם יחפוץ יטלנו.",
+ "נותנין כלי נותנין כלי תחת הדלף ואם נתמלא הכלי שופך ושונה ואינו נמנע. והוא שיהיה הדלף ראוי לרחיצה אבל אם אינו ראוי אין נותנין ואם נתן מותר לטלטלו במים המאוסין שבו. שאין עושין גרף של רעי לכתחלה.",
+ "חבית של טבל שנשברה מביא כלי ומניח תחתיה הואיל ואם עבר ותקנו מתוקן הרי הוא כמתוקן. ונותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות מפני שאין בהן ממש ומותר לטלטל הכלי. קורה שנשברה אין סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה אלא אם כן היו רווחים וכל זמן שיחפוץ יטלם כדי שלא יבטל כלי מהיכנו. פורסין מחצלת על גבי אבנים בשבת או על גבי כוורת דבורים בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ובלבד שלא יתכוין לצוד שהרי נוטלה בכל עת שירצה. וכופין את הסל בשבת לפני האפרוחים בשביל שיעלו עליו וירדו שהרי מותר לטלטלו כשירדו מעליו וכן כל כיוצא בזה.",
+ "בהמה שנפלה לבור או לאמת המים אם יכול ליתן לה פרנסה במקומה מפרנסין אותה עד מוצאי שבת ואם לאו מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ואם עלתה עלתה. ואף על פי שמבטל כלי מהיכנו שהרי משליכו לבור לתוך המים מפני צער בעלי חיים לא גזרו. ואסור להעלותה בידו. וכן אין עוקרין בהמה וחיה ועוף בחצר אבל דוחין אותן עד שיכנסו. ומדדין עגלים וסייחים. תרנגולת שברחה אין מדדין אותן מפני שהיא נשמטת מן היד ונמצאו אגפיה נתלשין אבל דוחין אותה עד שתכנס"
+ ],
+ [
+ "כל כלי האורג וחבליו וקנים שלו מותר לטלטלן ככלי שמלאכתו לאיסור חוץ מכובד העליון וכובד התחתון לפי שאין ניטלין מפני שהן תקועין. וכן העמודים של אורג אסור לטלטלן שמא יתקן הגומות שלהן. ושאר כלי האורג מותרין.",
+ "מכבדות של תמרה וכיוצא בהן שמכבדין בהן את הקרקע הרי הן ככלי שמלאכתו להיתר שהרי מותר לכבד בשבת. לבנים שנשארו מן הבנין הרי הן ככלי שמלאכתו להיתר מפני שראויין להסב עליהן שהרי שפין אותן ומתקנין אותן. ואם צבר אותן הרי הקצם ואסור לטלטלם.",
+ "חרס קטנה מותר לטלטלה אפילו ברשות הרבים הואיל וראויה היא בחצר לכסות בה פי כלי קטן. מגופת חבית שנתכתתה היא ושבריה מותר לטלטלה ואם זרקה לאשפה מבעוד יום אסור לטלטלה. כלי שנתרועע לא יתלוש ממנו חרס לכסות בו או לסמוך בו.",
+ "מותר להכניס לבית הכסא שלש אבנים מקורזלות לקנח בהן וכמה שיעורן כמלוא היד. אבל אדמה שהיא קרובה להתפרך אסור לטלטלה לקנח בה. ומותר להעלות אבנים לגג לקנח בהן. ירדו עליהן גשמים ונשתקעו בטיט אם רישומן ניכר מותר לטלטל. אבן שיש עליה טנוף שודאי לקנח היא מותר לטלטלה ואפילו היא גדולה.",
+ "היה לפניו צרור וחרש מקנח בצרור ואם היה החרש מאוגני כלים מקנח בחרש. היו לפניו צרור ועשבים אם היו עשבים רכים מקנח בהן ואם לאו מקנח בצרור.",
+ "שירי מחצלאות שבלו הרי הן ככלי שמלאכתו להיתר מפני שראויין לכסות בהן הטינוף. אבל שירי בגדים שבלו שאין בהן שלשה על שלשה אסור לטלטלן שאינן ראויין לא לעניים ולא לעשירים. שברי התנור מותר לטלטלן והרי הן ככל הכלים שמלאכתן להיתר. כירה שנשמטה אחת מירכותיה אסור לטלטלה שמא יתקע.",
+ "סולם של עליה אסור לטלטלו שאין עליו תורת כלי. ושל שובך מותר להטותו. אבל לא יוליכו משובך לשובך שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא לצוד. קנה שמוסקין בו הזיתים אם יש עליו תורת כלי הרי הוא ככלי שמלאכתו לאיסור. קנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו אם יש תורת כלי עליו הרי הוא ככלי שמלאכתו להיתר.",
+ "דלת שהיה לה ציר אף על פי שאין לה עתה ציר שהכינה לסתום בה מקום מוקצה והיא נגררת שנוטלין אותה וסותמין בה. וכן חדקים שסותמין בהן הפרצה. וכן מחצלת הנגררת. בזמן שקשורין ותלויין בכותל סותמין בהן ונועלים בהם ואם לאו אין נועלין בהן. ואם היו גבוהים מעל הארץ נועלין בהן.",
+ "דלת שהיה לה לוח אחד ששומטין אותה ונועלין בה אם לא היה לה למטה כן כמו אסקופה שמוכיח עליה שהיא כלי מוכן לנעילה אין נועלין בה. ואם יש למטה אסקופה נועלים בה. וכן נגר שיש בראשו קלוסטרא שמוכחת עליו שהוא כלי מוכן לנעילה ואינו קורה כשאר כל הקורות נועלין בו בשבת.",
+ "נגר שאין בראשו קלוסטרא אם היה קשור ותלוי בדלת נועלין בו. וכן אם היה ניטל ואגדו עמו. אבל אם היה אגדו קבוע בדלת והיה הנגר נשמט כמו קורה ומניחין אותו בזוית וחוזרין ונועלין בו בעת שרוצין הרי זה אסור לנעול בו שאין עליו תורת כלי ואינו אגוד ואין בו אגד להוכיח עליו.",
+ "מנורה של חוליות בין גדולה בין קטנה אין מטלטלין אותה שמא יחזירנה בשבת. היו בה חדקים והיא נראית כבעלת חוליות. אם היתה גדולה הניטלת בשתי ידים אסור לטלטלה מפני כובדה. היתה קטנה מזו מותר לטלטלה.",
+ "מנעל שעל גבי האמום שומטין אותו בשבת. מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין. ושל כובסין לא יגע בו מפני שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס. וכן גיזי צמר אין מטלטלין אותן מפני שהוא מקפיד עליהן. לפיכך אם ייחדן לתשמיש מותרין. והשלחין מותר לטלטלן בין שהיו של בעה\"ב או של אומן מפני שאינו מקפיד עליהם.",
+ "כל דבר מטונף כגון רעי וקיא וצואה וכיוצא בהן אם היו בחצר שיושבין בה מותר להוציאן לאשפה או לבית הכסא וזה הוא הנקרא גרף של רעי. ואם היו בחצר אחרת כופין עליהן כלי כדי שלא יצא הקטן ויתלכלך בהן. רוק שעל הקרקע דורסו לפי תומו והולך. מטלטלין כנונא מפני אפרו אף על פי שיש עליו שברי עצים מפני שהוא כגרף של רעי ואין עושין גרף של רעי לכתחלה בשבת. אבל אם נעשה מאליו או שעבר ועשהו מוציאין אותו.",
+ "שמן שיוצא מתחת הקורה של בית הבד בשבת וכן תמרים ושקדים המוכנים לסחורה מותר לאוכלם בשבת. ואפילו אוצר של תבואה או תבואה צבורה מתחיל להסתפק ממנה בשבת שאין שום אוכל שהוא מוקצה בשבת כלל אלא הכל מוכן הוא. חוץ מגרוגרות וצמוקין שבמוקצה בזמן שמייבשים אותם הואיל ומסריחות בינתים ואינם ראויין לאכילה הרי הן אסורין בשבת משום מוקצה. חבית שנתגלתה ואבטיח שנשברה אף על פי שאינן ראויין לאכילה נוטלן ומניחן במקום המוצנע. כיוצא בו קמיע שאינו מומחה אף על פי שאין יוצאין בו מטלטלין אותו. מותר השמן שבנר ושבקערה שהדליקו בהן באותה שבת אסור להסתפק ממנו באותה שבת מפני שהוא מוקצה מחמת איסור.",
+ "אוצר של תבואה או של כדי יין אע\"פ שמותר להסתפק ממנו אסור להתחיל בו לפנותו אלא לדבר מצוה. כגון שפינהו להכנסת אורחין או לקבוע בו בית המדרש וכיצד מפנין אותו כל אחד ואחד ממלא ארבע או חמש קופות עד שגומרין. ולא יכבדו קרקעיתו של אוצר כמו שבארנו אלא נכנס ויוצא בו ועושה שביל ברגליו בכניסתו וביציאתו.",
+ "כל שהוא ראוי למאכל בהמה וחיה ועוף המצויין מטלטלין אותו בשבת. כיצד מטלטלין את התורמוס היבש מפני שהוא מאכל לעזים אבל לא את הלח. את החצב מפני שהוא מאכל לצבאים. את החרדל מפני שהוא מאכל ליונים. את העצמות מפני שהן מאכל לכלבים. וכן כל הקליפין והגרעינין הראויין למאכל בהמה מטלטלין אותן. ושאינן ראויין אוכל את האוכל וזורקן לאחריו ואסור לטלטלן. מטלטלין בשר תפוח מפני שהוא מאכל לחיה. ומטלטלין בשר חי בין תפל בין מליח מפני שראוי לאדם. וכן דג מליח אבל התפל אסור לטלטלו.",
+ "אין מטלטלין שברי זכוכית אף על פי שהן מאכל לנעמיות. ולא חבילי זמורות אף על פי שהן מאכל לפילים. ולא את הלוף אף על פי שהן מאכל לעורבים. מפני שאין אלו וכיוצא בהן מצויין אצל רוב בני אדם.",
+ "חבילי קש וחבילי זרדין אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלין אותן. חבילי סיאה פואה ואיזוב וקורנית. הכניסן לעצים אין מסתפק מהן בשבת. למאכל בהמה מסתפק מהן. וכן באמינתא וכן בפיגם וכן בשאר מיני תבלין.",
+ "אין גורפין מאכל מלפני הפטם בין באבוס של כלי בין באבוס של קרקע. ואין מסלקין לצדדין מפני הרעי גזירה שמא ישוה גומות. נוטלין מלפני החמור ונותנין לפני השור. אבל אין נוטלין מלפני השור ונותנין לפני החמור מפני שהמאכל שלפני השור מטונף ברירו ואין ראוי למאכל בהמה אחרת. וכן עלים שריחם רע ומאוסין ואין הבהמה אוכלתן אסור לטלטלן. לפיכך תלאי של דגים אסור לטלטלו ושל בשר מותר וכן כל כיוצא בזה.",
+ "אף על פי שאסור לטלטל את המת בשבת סכין אותו ומדיחין אותו ובלבד שלא יזיזו בו אבר. ושומטין את הכר מתחתיו כדי שיהיה מוטל על החול בשביל שימתין ולא יסריח. ומביאין כלי מיקר וכלי מתכות ומניחין לו על כריסו כדי שלא יתפח. ופוקקין את נקביו שלא יכנס בהן הרוח. וקושרין את הלחי לא שיעלה אלא שלא יוסיף. ואין מעמצין את עיניו בשבת.",
+ "מת המוטל בחמה מניח עליו ככר או תינוק ומטלטלו. וכן אם נפלה דליקה בחצר שיש בה מת מניח עליו ככר או תינוק ומטלטלו. ואם אין שם ככר ולא תינוק מצילין אותו מן הדליקה מכל מקום שמא יבא לכבות מפני שהוא בהול על מתו שלא ישרף. ולא התירו לטלטל בככר או תינוק אלא למת בלבד מפני שאדם בהול על מתו.",
+ "היה מוטל בחמה ואין להם מקום לטלטלו או שלא רצו להזיזו ממקומו באין שני בני אדם ויושבים משני צדדיו. חם להם מלמטה זה מביא מטתו ויושב עליה וזה מביא מטתו ויושב עליה. חם להם מלמעלה זה מביא מחצלת ופורש על גביו. וזה מביא מחצלת ופורש על גביו. זה זוקף מטתו ונשמט והולך לו וזה זוקף מטתו ונשמט והולך לו ונמצא מחיצה עשויה מאליה. שהרי מחצלת זה ומחצלת זה גגיהן סמוכות זו לזו ושני קצותיהם על הקרקע משני צדי המת.",
+ "מת שהסריח בבית ונמצא מתבזה בין החיים והם מתבזים ממנו מותר להוציאו לכרמלית. גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה שהוא לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. ואם היה להן מקום אחר לצאת בו אין מוציאין אותו אלא מניחין אותו במקומו ויוצאין הם"
+ ],
+ [
+ "היוצא חוץ לתחום המדינה בשבת לוקה שנאמר אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. מקום זה הוא תחום העיר ולא נתנה תורה שיעור לתחום זה אבל חכמים העתיקו שתחום זה הוא חוץ לשנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל. וכך אמר להם משה רבינו לא תצאו חוץ למחנה. ומדברי סופרים שלא יצא אדם חוץ לעיר אלא עד אלפים אמה אבל חוץ לאלפים אמה אסור. שאלפים אמה הוא מגרש העיר.",
+ "נמצאת למד שמותר לאדם בשבת להלך את כל העיר כולה אפילו היתה כנינוה. בין שהיתה מוקפת חומה בין שלא היתה מוקפת חומה. וכן מותר לו להלך חוץ לעיר אלפים אמה לכל רוח מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהיה נשכר את הזויות. ואם יצא חוץ לאלפים אמה מכין אותו מכת מרדות עד שנים עשר מיל. אבל אם יצא והרחיק מן העיר יתר על שנים עשר מיל אפילו אמה אחת לוקה מן התורה.",
+ "המהלך חוץ לתחום למעלה מעשרה טפחים כגון שקפץ על גבי עמודים שגבוהין עשרה ואין בכל אחד מהן ארבעה על ארבעה טפחים הרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה. אבל אם הלך על מקום שיש בו ארבעה על ארבעה הרי זה כמהלך על הארץ ויש איסור תחומין שם.",
+ "מי ששבת בדיר שבמדבר או בסהר או במערה וכיוצא בהן מרשות היחיד מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח בריבוע. וכן השובת בבקעה אפילו היה ישן בשעה שנכנס השבת שלא קנה שביתה יש לו להלך ממקומו אלפים אמה לכל רוח בריבוע. היה מהלך בבקעה ואינו יודע תחום שבת מהלך אלפים פסיעות בינוניות וזה הוא תחום שבת.",
+ "המהלך אלפים אמה שיש לו להלך ושלמה מדתו בתוך דיר או סהר או מערה או בתוך המדינה אינו מהלך אלא עד סוף מדתו. ואין אומרין הואיל וכלתה מדתו בתוך רשות היחיד מהלך את כולה. במה דברים אמורים בשכלתה מדתו במקצת העיר או במקצת המערה אבל אם היתה אותה רשות היחיד מובלעת בתוך אלפים אמה שלו תחשב לו כל אותה הרשות כארבע אמות ומשלימין לו את השאר.",
+ "כיצד הרי שהיה אלף אמה ממקום שביתתו אם מחוץ לעיר עד מדינה או מערה שיש בארכה אלף אמה או פחות מאלף מהלך את כל המדינה או המערה שפגע בה ומהלך חוצה לה אלף אמה פחות ארבע אמות.",
+ "אבל אם היה במדינה או במערה שפגע בו בתוך מדתו אלף אמה ואמה אינו מהלך בה אלא אלף אמה בלבד שהוא תשלום אלפים אמה שיש לו.",
+ "מי שכלתה מדתו בחצי העיר אף על פי שאינו מהלך אלא עד סוף מדתו מותר לטלטל בכל העיר על ידי זריקה. וכן מי ששבת בבקעה והקיפוהו נכרים מחיצה בשבת אינו מהלך בה אלא אלפים אמה לכל רוח אע\"פ שהוא בתוך המחיצה. ומותר לו לטלטל בכל המחיצה על ידי זריקה אם הקיפוה לשם דירה.",
+ "מי שהיה בא בדרך ליכנס למדינה בין שהיה בא בים בין שהיה בא בחרבה. אם נכנס בתוך אלפים אמה קרוב לעיר קודם שיכנס השבת אף על פי שלא הגיע למדינה אלא בשבת הרי זה יכנס ויהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח.",
+ "היה בא למדינה וישן בדרך ולא נעור אלא בשבת וכשנעור מצא עצמו בתוך התחום הרי זה יכנס לה ויהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח. מפני שדעתו היתה להלך למדינה זו ולפיכך קנה שביתה עם בני המדינה כמותן שהרי נכנס עמהן בתחום.",
+ "מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס שהד' אמות שיש לו לאדם תחלתן ממקום שהוא עומד בו. לפיכך כיון שיצא חוץ מתחומו אמה או יתר ישב במקומו ואין לו להלך אלא בתוך ארבע אמות מעמידת רגליו ולחוץ. וכן מי שהחשיך חוץ לתחום המדינה אפילו אמה אחת הרי זה לא יכנס לה אלא מהלך ממקום שנכנס עליו השבת והוא עומד בו אלפים אמה בלבד. ואם כלתה מדתו במקצת העיר מהלך עד סוף מדתו כמו שאמרנו. היתה רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום הרי זה יכנס.",
+ "מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעתו כגון שהוציאוהו נכרים או רוח רעה או ששגג ויצא אין לו אלא ארבע אמות. חזר לדעת אין לו אלא ארבע אמות. החזירוהו כאילו לא יצא. ואם נתנוהו ברשות היחיד כגון שנתנוהו נכרים בדיר וסהר ומערה או בעיר אחרת יש לו להלך את כולה. וכן אם יצא לאחד מאלו בשגגה ונזכר והוא בתוכן מהלך את כולה.",
+ "יצא חוץ לתחום לדעת אף על פי שחזר שלא לדעת כגון שהחזירוהו נכרים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות. וכן אם יצא חוץ לתחום לדעת אף על פי שהוא בתוך רשות היחיד כגון דיר וסהר אין לו אלא ארבע אמות המפרש בים הגדול אע\"פ שהוא חוץ לתחום ששבת בו מהלך את כל הספינה כולה ומטלטל בכולה.",
+ "מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת והוקף במחיצה בשבת יש לו להלך כל אותה המחיצה והוא שלא תהיה יתר על אלפים אמה. ואם היה תחום שיצא ממנו מובלע מקצתו בתוך המחיצה שנעשית שלא לדעתו הואיל ויש לו להלך את כל המחיצה הרי זה נכנס לתחומו וכיון שיכנס הרי הוא כאילו לא יצא.",
+ "כל מי שאין לו לזוז ממקומו אלא בתוך ארבע אמות אם נצרך לנקביו הרי זה יוצא ומרחיק ונפנה וחוזר למקומו. ואם נכנס למקצת תחום שיצא ממנו בעת שיתרחק להפנות הואיל ונכנס יכנס וכאילו לא יצא. והוא שלא יצא בתחלה לדעת אבל אם יצא לדעת אף על פי שנכנס אין לו אלא ארבע אמות.",
+ "כל מי שיצא ברשות בית דין כגון העדים שבאו להעיד על ראיית הלבנה וכיוצא בהן ממי שמותר לו לצאת לדבר מצוה יש לו אלפים אמה לכל רוח באותו מקום שהגיע לו. ואם הגיע למדינה הרי הוא כאנשי העיר ויש לו אלפים אמה לכל רוח חוץ למדינה.",
+ "היה יוצא ברשות ואמרו לו והוא הולך בדרך כבר נעשית המצוה שיצאת לעשות יש לו ממקומו אלפים אמה לכל רוח. ואם היה מקצת תחום שיצא ממנו ברשות מובלע בתוך אלפים אמה שיש לו ממקומו הרי זה חוזר למקומו וכאילו לא יצא. וכל היוצאין להציל נפשות ישראל מיד עובדי כוכבים ומזלות או מן הנהר. או מן המפולת יש להם אלפים אמה לכל רוח ממקום שהצילו בו. ואם היתה יד העובדי כוכבים ומזלות תקיפה והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו בו הרי אלו חוזרין בשבת למקומן ובכלי זיינן"
+ ],
+ [
+ "כל בית דירה שהוא יוצא מן המדינה אם היה בינו ובין המדינה שבעים אמה ושני שלישי אמה שהוא צלע בית סאתים המרובעת או פחות מזה הרי זה מצטרף למדינה ונחשב ממנה. וכשמודדין לה אלפים אמה לכל רוח מודדין חוץ מבית דירה זה.",
+ "היה בית זה קרוב למדינה בשבעים אמה ובית שני קרוב לבית ראשון בשבעים אמה ובית שלישי קרוב לשני בשבעים אמה וכן עד מהלך כמה ימים הרי הכל כמדינה אחת וכשמודדין מודדין מחוץ לבית האחרון. והוא שיהיה בית דירה זה ארבע אמות על ארבע אמות או יתר.",
+ "וכן בית הכנסת שיש בו בית דירה לחזנין ובית עבודת כוכבים ומזלות שיש בו בית דירה לכהניהם והאוצרות שיש בהן בית דירה והגשר והקבר שיש בהן בית דירה ושלש מחיצות שאין עליה תקרה ויש בהן ארבע על ארבע אמות והבורגנין והבית הבנוי בים ושתי מחיצות שיש עליהן תקרה ומערה שיש בנין על פיה ויש בה בית דירה. כל אלו מצטרפין עמה אם היו בתוך שבעים אמה ושירים. ומאותו הבית היוצא רואין כאילו חוט מתוח על פני כל המדינה ומודדין חוץ לאותו החוט אלפים אמה.",
+ "ואלו שאין מצטרפין עמה. שתי מחיצות שאין עליהן תקרה אף על פי שדרין ביניהן. והגשר והקבר ובית הכנסת ובית עבודת כוכבים ומזלות והאוצרות שאין בהן בית דירה והבור והשוח והמערה והשובך ובית שבספינה כל אלו וכיוצא בהן אין מצטרפין עמה.",
+ "היו שתי עיירות זו סמוכה לזו אם יש ביניהן מאה וארבעים ואחת ושליש כדי שיהיה שבעים אמה ושירים לזו ושבעים אמה ושירים לזו חושבין שתיהן כעיר אחת ונמצא כל עיר מהן מהלכת את כל העיר השניה וחוצה לה אלפים אמה. היו שלשה כפרים משולשין אם יש בין האמצעי ובין כל אחד ואחד מן החיצונים אלפים אמה או פחות מכאן ובין השנים החיצונים מאתים שלש ושמונים פחות שליש כדי שיהיה בין כל אחד מהן ובין האמצעי כשתראה אותו כאילו הוא ביניהן מאה וארבעים ואחת אמה ושליש הרי שלשתן כמדינה אחת ומודדין אלפים אמה לכל רוח מחוץ לשלשתן. עיר שהוקפה ולבסוף ישבה מודדין לה מישיבתה. ישבה ולבסוף הוקפה מודדין לה מחומותיה.",
+ "עיר שהיתה ארוכה או מרובעת הואיל ויש לה ארבע זויות שוות מניחין אותה כמות שהיא ומודדין לה אלפים אמה לכל רוח מארבע רוחותיה. היתה עגולה עושין לה זויות ורואין אותה כאילו הוא בתוך המרובע ומודדין חוץ מצלעות אותו מרובע אלפים אמה לכל רוח שנמצא משתכר הזויות.",
+ "וכן אם היתה העיר משולשת או שיש לה צלעות רבות מרבעין אותה ואחר כך מודדין חוץ למרובע אלפים אמה לכל רוח. וכשהוא מרבעה מרבעה בריבוע העולם כדי שתהא כל רוח ממנה משוכה כנגד רוח מרוחות העולם ומכוונת כנגדה.",
+ "היתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחד רואין אותה כאילו היא כלה רחבה. היתה עשויה כמין ג\"ם או שהיתה עשויה כקשת אם יש בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה מודדין לה מן היתר ורואין את כל הרוחב שבין היתר והקשת כאילו הוא מלא בתים. ואם היה בין שני ראשיה ארבעת אלפים אין מודדין לה אלא מן הקשת.",
+ "עיר שיושבת על שפת הנחל, אם יש לפניה דקה רוחב ארבע אמות על שפת הנחל כדי שיעמדו עליה וישתמשו בנחל נמצא הנחל בכלל העיר ומודדין לה אלפים אמה משפת הנחל השניה ויעשה הנחל כולו בכלל המדינה מפני הדקה הבנויה מצדו. ואם לא היה שם דקה אין מודדין להן אלא מפתח בתיהן ונמצא הנחל נמדד מן האלפים שלהם.",
+ "יושבי צריפין אין מודדין להן אלא מפתח בתיהן. ואם יש שם שלש חצרות של שני בתים הוקבעו כולם ומרבעין אותה ונותנין להם אלפים אמה לכל רוח כשאר העיירות.",
+ "אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה לא פחות ולא יתר ובחבל של פשתן כדי שלא ימשך יותר מדאי. הגיע לגיא אם היה רוחבו חמשים אמה שיכול להבליעו בחבל המדה מבליעו והוא שיהיה בעמקו פחות מארבעת אלפים.",
+ "במה דברים אמורים שהיה חוט המשקולת יורד כנגדו שאי אפשר להשתמש בו. אבל אם אין חוט המשקולת יורד כנגדו אינו מבליעו אלא אם כן היה עמקו אלפים או פחות מיכן.",
+ "היה גיא מעוקם מקדר ועולה מקדר ויורד. היה גיא רחב מחמשים שאינו יכול להבליעו הולך למקום שהוא יכול להבליעו ומבליעו וצופה כנגד מדתו וחוזר.",
+ "הגיע לכותל אין אומרים יקוב את הכותל אלא אומד רחבו והולך לו. ואם אפשר להשתמש בו מודדו מדידה יפה. ואם היה חוט המשקולת יורד כנגדו מודד רחבו מדידה יפה.",
+ "הגיע להר אם היה הר מתלקט ממנו גבוה עשרה טפחים באורך חמש אמות מבליעו וחוזר למדתו. ואם היה גבוה הרבה עד שיתלקט ממנו עשרה טפחים מתוך משך ארבע אמות אומדו והולך לו. ואם אינו יכול להבליעו כגון שהיה רחבו יתר מחמשים מקדרו מעט מעט. וזה הוא שאמרו מקדרין בהרים.",
+ "כיצד מקדרין בהרים או בגיאיות שאינו יכול להבליען. אוחזין שנים חבל של ארבע אמות העליון אוחז קצתו מכנגד מרגלותיו והתחתון אוחז בקצה השני כנגד לבו וחוזר העליון לעמוד במקום התחתון והתחתון יורד ומרחיק ממנו מדת החבל וכן מתגלגלים והולכין עד שמודדין את כולו. וכשילך המודד להבליע ההר או הגיא לא יצא חוץ לתחום שלא יראו אותו העוברים ויאמרו מדת תחומין באה לכאן.",
+ "אין סומכין אלא על מדידת אדם מומחה שהוא יודע מדת הקרקע. היו לנו תחומי שבת מוחזקין ובא מומחה ומדד ריבה בתחום מהן ומיעט בתחום. שומעין לו בתחום שריבה. וכן אם באו שנים מומחין ומדדו התחום אחד ריבה ואחד מיעט שומעין למרבה. ובלבד שלא ירבה יתר ממדת אלכסונה של עיר.",
+ "כיצד בעת שירבה זה נאמר שמא הראשון מקרן אלכסון של עיר מדד האלפים ולפיכך מיעט מדתו ונמצא צלע התחום בינו ובין המדינה פחות מאלפים. וזה האחרון מדד אלפים מצלע המדינה. ואין מחזיקין על הראשון שטעה ביותר על זה. לפיכך אם ריבה זה האחרון יתר על הראשון אפילו בחמש מאות ושמונים אמה בקרוב שומעין לו, ביותר על זה אין שומעין לו.",
+ "אפילו עבד אפילו שפחה נאמנין לומר עד כאן תחום השבת. ונאמן הגדול לומר זכור אני שעד כאן היינו באים בשבת כשהייתי קטן. וסומכין על עדותו בדבר זה. שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל מפני ששיעור אלפים אמה מדבריהם"
+ ],
+ [
+ "מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת לקדשו. כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש. וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו. בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה.",
+ "וזהו נוסח קידוש היום. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו ושבת קדשו באהבה ורצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית תחלה למקראי קדש זכר ליציאת מצרים כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו ברוך אתה ה' מקדש השבת.",
+ "וזה נוסח ההבדלה. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך בין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה. ברוך אתה ה' המבדיל בין קדש לחול.",
+ "עיקר הקידוש בלילה. אם לא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד מקדש והולך כל היום כולו. ואם לא הבדיל בלילה מבדיל למחר ומבדיל והולך עד סוף יום שלישי. אבל אינו מברך על האור אלא בליל מוצאי שבת בלבד.",
+ "אסור לאדם לאכול או לשתות יין משקדש היום עד שיקדש. וכן משיצא היום אסור לו להתחיל לאכול ולשתות ולעשות מלאכה או לטעום כלום עד שיבדיל. ולשתות מים מותר. שכח או עבר ואכל ושתה קודם שיקדש או קודם שיבדיל הרי זה מקדש ומבדיל אחר שאכל.",
+ "מדברי סופרים לקדש על היין ולהבדיל על היין. ואף על פי שהבדיל בתפלה צריך להבדיל על כוס. ומאחר שיבדיל ויאמר בין קדש לחול מותר לו לעשות מלאכה אע\"פ שלא הבדיל על הכוס. ומברך על היין תחלה ואחר כך מקדש. ואינו נוטל את ידיו עד שיקדש.",
+ "כיצד הוא עושה לוקח כוס שהוא מחזיק רביעית או יתר ומדיחו מבפנים ושוטפו מבחוץ וממלאהו יין ואוחזו בימינו ומגביהו מן הקרקע טפח או יתר ולא יסייע בשמאל. ומברך על הגפן ואחר כך מקדש. ומנהג פשוט בכל ישראל לקרות בתחלה פרשת ויכלו ואחר כך מברך על היין ואחר כך מקדש ושותה מלוא לוגמיו ומשקה לכל בני חבורה ואח\"כ נוטל ידיו ומברך המוציא ואוכל.",
+ "אין קידוש אלא במקום סעודה. כיצד לא יקדש בבית זה ויאכל בבית אחר. אבל אם קידש בזוית זו אוכל בזוית שניה. ולמה מקדשין בבית הכנסת מפני האורחין שאוכלין ושותין שם.",
+ "היה מתאוה לפת יותר מן היין או שלא היה לו יין הרי זה נוטל ידיו תחלה ומברך המוציא ומקדש ואחר כך בוצע ואוכל ואין מבדילין על הפת אלא על הכוס.",
+ "מי שנתכוין לקדש על היין בלילי שבת ושכח ונטל ידיו קודם שיקדש הרי זה מקדש על הפת ואינו מקדש על היין אחר שנטל ידיו לסעודה. ומצוה לברך על היין ביום השבת קודם שיסעוד סעודה שניה. וזה הוא הנקרא קידושא רבה, מברך בורא פרי הגפן בלבד ושותה ואחר כך יטול ידיו ויסעוד. ואסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש. וגם קידוש זה לא יהיה אלא במקום סעודה.",
+ "יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שבת מבעוד יום אף על פי שלא נכנסה השבת. וכן מבדיל על הכוס מבעוד יום אף על פי שעדין היא שבת. שמצות זכירה לאמרה בין בשעת כניסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו כמעט.",
+ "מי שהיה אוכל בערב שבת וקדש עליו היום והוא בתוך הסעודה פורס מפה על השולחן ומקדש וגומר סעודתו ואחר כך מברך ברכת המזון. היה אוכל בשבת ויצא השבת והוא בתוך סעודתו גומר סעודתו ונוטל ידיו ומברך ברכת המזון על הכוס ואחר כך מבדיל עליו. ואם היה בתוך השתיה פוסק ומבדיל ואחר כך חוזר לשתייתו.",
+ "היה אוכל וגומר אכילתו עם הכנסת שבת מברך ברכת המזון תחלה ואחר כך מקדש על כוס שני. ולא יברך ויקדש על כוס אחד שאין עושין שתי מצות בכוס אחד. שמצות קידוש ומצות ברכת המזון שתי מצות של תורה הן.",
+ "אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח. לפיכך אם נתערב בו דבש או שאור אפילו כטיפת החרדל בחבית גדולה אין מקדשין עליו. כך אנו מורין בכל המערב. ויש מי שמתיר לקדש עליו ואומר לא נאמר היין הראוי לנסך על גבי המזבח אלא להוציא יין שריחו רע או מגולה או מבושל שאין מקדשין על אחד מהן.",
+ "יין שטעמו טעם חומץ אף על פי שריחו ריח יין אין מקדשין עליו. וכן שמרים שנתן עליהן מים אף על פי שיש בהן טעם יין אין מקדשין עליהן. במה דברים אמורים בשנתן על השמרים שלשה מים והוציא פחות מארבעה. אבל אם הוציא ארבעה הרי זה יין מזוג ומקדשין עליו.",
+ "כלי שהיה מלא יין אפילו מחזיק כמה רביעיות אם שתה ממנו מעט הרי זה פגמו ונפסל ואין מקדשין על השאר מפני שהוא כשיורי כוסות.",
+ "יין שריחו ריח החומץ וטעמו טעם יין מקדשין עליו. וכן יין מזוג. וכן יין צמוקים מקדשין עליו והוא שיהיו צמוקים שיש בהן לחלוחית שאם ידרוך אותן יצא מהן דבשן. וכן יין חדש מגתו מקדשין עליו. וסוחט אדם אשכול של ענבים ומקדש עליו בשעתו. מדינה שרוב יינה שכר אף על פי שהוא פסול לקדוש מותר להבדיל עליו הואיל והוא חמר המדינה.",
+ "כשם שמקדשין בלילי שבת ומבדילין במוצאי שבת כך מקדשין בלילי ימים טובים ומבדילין במוצאיהן ובמוצאי יום הכפורים שכולם שבתות ה' הן. ומבדילין במוצאי ימים טובים לחולו של מועד ובמוצאי שבת ליום טוב. אבל אין מבדילים במוצאי יום טוב לשבת.",
+ "נוסח קידוש יום טוב. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון בחר בנו ויגדלנו רצה בנו ויפארנו. ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום טוב מקרא קדש הזה את יום חג המצות הזה או חג השבועות או חג הסוכות זמן חירותנו או זמן מתן תורתנו או זמן שמחתנו באהבה זכר ליציאת מצרים כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ומועדי קדשך בשמחה ובששון הנחלתנו ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים. ואם חל להיות בשבת מזכיר שבת וחותם כדרך שחותם בתפלה מקדש השבת וישראל והזמנים.",
+ "בראש השנה אומר. ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום טוב מקרא קודש הזה זכרון תרועה מקרא קדש באהבה זכר ליציאת מצרים כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ודברך אמת וקיים לעד ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון. ואם חל להיות בשבת חותם מקדש השבת וישראל ויום הזכרון כדרך שחותם בתפלה.",
+ "בלילי יו\"ט מקדש על היין כבשבת. ואם אין לו יין או שהיה מתאוה לפת מקדש על הפת. וכן ביו\"ט מקדש קידושא רבא כדרך שמקדש בשבת.",
+ "כיצד מברכין בלילי יום טוב שחל להיות באחד בשבת. בתחלה מברך על הגפן. ואח\"כ מקדש קידוש יום טוב. ואחר כך מברך על הנר. ואחר כך מבדיל וחותם בהבדלה המבדיל בין קדש לקדש. ואחר כך מברך שהחיינו.",
+ "כל לילי יום טוב ובליל יום הכפורים אומרים שהחיינו. ובשביעי של פסח אין מברכין שהחיינו מפני שאינו רגל בפני עצמו וכבר בירך על הזמן בתחלת הפסח.",
+ "סדר הבדלה במוצאי שבת מברך על היין ואח\"כ על הבשמים ואחר כך על הנר. וכיצד מברך על הנר בורא מאורי האש. ואחר כך מבדיל.",
+ "אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו כדי שיכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת. ואין מברכין על הנר של עובדי כוכבים ומזלות שסתם מסיבתן לעבודת כוכבים ומזלות. ואין מברכין לא על הנר של עבודת כוכבים ומזלות ולא על הנר של מתים.",
+ "ישראל שהדליק מעובד כוכבים ומזלות או עובד כוכבים ומזלות מישראל מברכין עליו. עובד כוכבים ומזלות מעובד כוכבים ומזלות אין מברכין עליו. היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם רוב אנשי הכרך עובדי כוכבים ומזלות אינו מברך ואם רוב ישראל מברך. אור של כבשן של תנור ושל כירים לכתחלה לא יברך עליו. הגחלים אם כשיכניס קיסם ביניהן דולק מאליו מברכין עליהן. אור של בית המדרש אם יש שם אדם חשוב שמדליקים בשבילו מברכין עליו. של בית הכנסת אם יש שם חזן שהוא דר שם מברכין עליו. ואבוקה להבדלה מצוה מן המובחר. ואין מחזרין על האור כדרך שמחזרין על כל המצות אלא אם יש לו מברכין עליו.",
+ "אור שהודלק בשבת לחולה ולחיה מברכין עליו במוצאי שבת. אור שהוקדח מן העצים ומן האבנים מברכין עליו במוצאי שבת שהיא היתה תחלת ברייתו בידי אדם. אבל אין מברכין עליו במוצאי יום הכפורים שאין מברכין במוצאי יום הכפורים אלא על אור ששבת. אף על פי שהודלק לחולה או לחיה ביום הכפורים מברכין עליו שהרי שבת מעבירה.",
+ "יום טוב שחל להיות באמצע שבת אומר בהבדלה המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה כדרך שאומר במוצאי שבת שסדר ההבדלות הוא מונה. ואין צריך לברך לא על הבשמים ולא על הנר. וכן אינו צריך לברך על הבשמים במוצאי יום הכפורים.",
+ "ולמה מברכים על הבשמים במוצאי שבת מפני שהנפש דואבת ליציאת שבת משמחין אותה ומיישבין אותה בריח טוב"
+ ],
+ [
+ "ארבעה דברים נאמרו בשבת שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים והן מפורשין על ידי הנביאים. שבתורה זכור ושמור. ושנתפרשו על ידי הנביאים כבוד ועונג שנאמר וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד.",
+ "איזהו כבוד זה שאמרו חכמים שמצוה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת מפני כבוד השבת ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש מיחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך. וחכמים הראשונים היו מקבצין תלמידיהן בערב שבת ומתעטפים ואומרים בואו ונצא לקראת שבת המלך.",
+ "ומכבוד השבת שילבש כסות נקיה. ולא יהיה מלבוש החול כמלבוש השבת. ואם אין לו להחליף משלשל טליתו כדי שלא יהא מלבושו כמלבוש החול. ועזרא תיקן שיהו העם מכבסים בחמישי מפני כבוד השבת.",
+ "אסור לקבוע סעודה ומשתה בערב שבת מפני כבוד השבת. ומותר לאכול ולשתות עד שתחשך. ואע\"פ כן מכבוד השבת שימנע אדם מן המנחה ולמעלה מלקבוע סעודה כדי שיכנס לשבת כשהוא מתאוה לאכול.",
+ "מסדר אדם שולחנו בערב שבת ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית. וכן מסדר שולחנו במוצאי שבת ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית. כדי לכבדו בכניסתו וביציאתו. וצריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת. ויהיה נר דלוק ושולחן ערוך לאכול ומטה מוצעת שכל אלו לכבוד שבת הן.",
+ "אע\"פ שהיה אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו שזה הוא כבודו. חכמים הראשונים מהם מי שהיה מפצל העצים לבשל בהן. ומהן מי שהיה מבשל או מולח בשר או גודל פתילות או מדליק נרות. ומהן מי שהיה יוצא וקונה דברים שהן לצורך השבת ממאכל ומשקה אף על פי שאין דרכו בכך. וכל המרבה בדבר זה הרי זה משובח.",
+ "איזהו עונג זהו שאמרו חכמים שצריך לתקן תבשיל שמן ביותר ומשקה מבושם לשבת הכל לפי ממונו של אדם. וכל המרבה בהוצאת שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים הרי זה משובח. ואם אין ידו משגת אפילו לא עשה אלא שלק וכיוצא בו משום כבוד שבת הרי זה עונג שבת. ואינו חייב להצר לעצמו ולשאול מאחרים כדי להרבות במאכל בשבת. אמרו חכמים הראשונים עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות.",
+ "מי שהיה ענוג ועשיר והרי כל ימיו כשבת צריך לשנות מאכל שבת ממאכל החול. ואם אי אפשר לשנות משנה זמן האכילה: אם היה רגיל להקדים מאחר, ואם היה רגיל לאחר מקדים.",
+ "חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה. וצריך להזהר בשלש סעודות אלו שלא יפחות מהן כלל. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה סועד שלש סעודות. ואם היה חולה מרוב האכילה או שהיה מתענה תמיד פטור משלש סעודות. וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין ולבצוע על שתי ככרות. וכן בימים טובים.",
+ "אכילת בשר ושתיית יין בשבת עונג הוא לו. והוא שהיתה ידו משגת. ואסור לקבוע סעודה על היין בשבת ובימים טובים בשעת בית המדרש. אלא כך היה מנהג הצדיקים הראשונים מתפלל אדם בשבת שחרית ומוסף בבית הכנסת ויבוא לביתו ויסעוד סעודה שניה וילך לבית המדרש יקרא וישנה עד המנחה ויתפלל מנחה ואחר כך יקבע סעודה שלישית על היין ויאכל וישתה עד מוצאי שבת.",
+ "אסור לו לאדם שיהלך בערבי שבתות יותר משלש פרסאות מתחלת היום כדי שיגיע לביתו ועוד היום רב ויכין סעודה לשבת. שהרי אין אנשי ביתו יודעין שהיום יבוא כדי להכין לו. ואין צריך לומר אם היה מתארח אצל אחרים שהוא מביישן מפני שלא הכינו להן דבר הראוי לאורחין.",
+ "אסור להתענות ולזעוק ולהתחנן ולבקש רחמים בשבת ואפילו בצרה מן הצרות שהצבור מתענין ומתריעין עליהן אין מתענין ולא מתריעין בשבת. ולא בימים טובים. חוץ מעיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות או נהר או ספינה המטרפת בים שמתריעין עליהן בשבת לעזרן ומתחננין ומבקשין עליהן רחמים.",
+ "אין צרין על עיירות של עובדי כוכבים ומזלות פחות משלשה ימים קודם השבת. כדי שתתישב דעת אנשי המלחמה עליהן ולא יהיו מבוהלים וטרודים בשבת. אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת כדי שתתישב דעתו עליו קודם השבת ולא יצטער יותר מדאי. ולדבר מצוה מפליג בים אפילו בערב שבת. ופוסק עמו לשבות ואינו שובת. ומצור לצידן וכיוצא בהן אפילו לדבר הרשות מותר להפליג בערב שבת. ומקום שנהגו שלא יפליג בערב שבת כלל אין מפליגין.",
+ "תשמיש המטה מעונג שבת הוא. לפיכך עונת תלמידי חכמים הבריאים משמשין מלילי שבת ללילי שבת. ומותר לבעול בתולה לכתחלה בשבת ואין בזה לא משום חובל ולא משום צער לה.",
+ "השבת ועבודת כוכבים ומזלות כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה. והשבת היא האות שבין הקב\"ה ובינינו לעולם. לפיכך כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל. אבל המחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודת כוכבים ומזלות ושניהם כעובדי כוכבים ומזלות לכל דבריהם. לפיכך משבח הנביא ואומר אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו וגו'. וכל השומר את השבת כהלכתה ומכבדה ומענגה כפי כחו כבר מפורש בקבלה שכרו בעולם הזה יתר על השכר הצפון לעולם הבא. שנאמר אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר"
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..ac80375b58a7033acb46e90cad90632d1ec3b3e9
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sabbath/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,743 @@
+{
+ "title": "Mishneh Torah, Sabbath",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Sabbath",
+ "text": [
+ [
+ "שְׁבִיתָה בַּשְּׁבִיעִי מִמְּלָאכָה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד כא) \"וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת\". וְכָל הָעוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה יד) \"לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה\". וּמַה הוּא חַיָּב עַל עֲשִׂיַּת מְלָאכָה. אִם עָשָׂה בִּרְצוֹנוֹ בְּזָדוֹן חַיָּב כָּרֵת. וְאִם הָיוּ שָׁם עֵדִים וְהַתְרָאָה נִסְקָל. וְאִם עָשָׂה בִּשְׁגָגָה חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאת קְבוּעָה: \n",
+ "כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת שֶׁהָעוֹשֶׂה דָּבָר זֶה חַיָּב הֲרֵי זֶה חַיָּב כָּרֵת. וְאִם הָיוּ שָׁם עֵדִים וְהַתְרָאָה חַיָּב סְקִילָה. וְאִם הָיָה שׁוֹגֵג חַיָּב חַטָּאת: \n",
+ "וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁהָעוֹשֶׂה דָּבָר זֶה פָּטוּר הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַכָּרֵת וּמִן הַסְּקִילָה וּמִן הַקָּרְבָּן אֲבָל אָסוּר לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ דָּבָר בְּשַׁבָּת וְאִסּוּרוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהוּא הַרְחָקָה מִן הַמְּלָאכָה. וְהָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בְּזָדוֹן מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֵין עוֹשִׂין כָּךְ וְכָךְ אוֹ אָסוּר לַעֲשׂוֹת כָּךְ וְכָךְ בְּשַׁבָּת הָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ דָּבָר בְּזָדוֹן מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: \n",
+ "וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר מֻתָּר לַעֲשׂוֹת כָּךְ וְכָךְ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה. וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם אוֹ פָּטוּר מִכְּלוּם אֵין מַכִּין אוֹתוֹ כְּלָל: \n",
+ "דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים לַעֲשׂוֹתָן בְּשַׁבָּת וּבִשְׁעַת עֲשִׂיָּתָן אֶפְשָׁר שֶׁתֵּעָשֶׂה בִּגְלָלָן מְלָאכָה וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תֵּעָשֶׂה. אִם לֹא נִתְכַּוֵּן לְאוֹתָהּ מְלָאכָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר. כֵּיצַד. גּוֹרֵר אָדָם מִטָּה וְכִסֵּא וְסַפְסָל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּשַׁבָּת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַחְפֹּר חָרִיץ בַּקַּרְקַע בִּשְׁעַת גְּרִירָתָן. וּלְפִיכָךְ אִם חָפְרוּ הַקַּרְקַע אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ בְּכָךְ לְפִי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן. וְכֵן מְהַלֵּךְ אָדָם עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים בְּשַׁבָּת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲקֹר אוֹתָן. לְפִיכָךְ אִם נֶעֶקְרוּ אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וְרוֹחֵץ יָדָיו בַּעֲפַר הַפֵּרוֹת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְהַשִּׁיר הַשֵּׂעָר. לְפִיכָךְ אִם נָשַׁר אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וְכֵן פִּרְצָה דְּחוּקָה מֻתָּר לְהִכָּנֵס בָּהּ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁמַּשִּׁיר צְרוֹרוֹת. וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן כְּגוֹן זֶה הֲרֵי זֶה מֻתָּר: \n",
+ "אֲבָל עָשָׂה מַעֲשֶׂה וְנַעֲשֵׂית בִּגְלָלוֹ מְלָאכָה שֶׁוַּדַּאי תֵּעָשֶׂה בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לָהּ חַיָּב. שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תֵּעָשֶׂה אוֹתָהּ מְלָאכָה. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁצָּרִיךְ לְרֹאשׁ עוֹף לְצַחֵק בּוֹ הַקָּטָן וְחָתַךְ רֹאשׁוֹ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹף מְגַמָּתוֹ לַהֲרִיגַת הָעוֹף בִּלְבַד חַיָּב שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּחְתֹּךְ רֹאשׁ הַחַי וְיִחְיֶה אֶלָּא הַמָּוֶת בָּא בִּשְׁבִילוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְגוּפָהּ שֶׁל מְלָאכָה חַיָּב עָלֶיהָ. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁכִּבָּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לַשֶּׁמֶן אוֹ לַפְּתִילָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׂרֵף אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבָּקַע חֶרֶשׂ שֶׁל נֵר. מִפְּנֵי שֶׁהַכִּבּוּי מְלָאכָה וַהֲרֵי נִתְכַּוֵּן לְכַבּוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְגוּף הַכִּבּוּי וְלֹא כִּבָּה אֶלָּא מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶן אוֹ מִפְּנֵי הַחֶרֶשׂ אוֹ מִפְּנֵי הַפְּתִילָה הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְכֵן הַמַּעֲבִיר אֶת הַקּוֹץ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ הַמְכַבֶּה אֶת הַגַּחֶלֶת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזּוֹקוּ בָּהֶן רַבִּים חַיָּב וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְגוּף הַכִּבּוּי אוֹ לְגוּף הַהַעֲבָרָה אֶלָּא לְהַרְחִיק הַהֶזֵּק הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "כָּל הַמִּתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה וְנַעֲשָׂה לוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לָהּ פָּטוּר עָלֶיהָ לְפִי שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית מַחֲשַׁבְתּוֹ. כֵּיצַד. זָרַק אֶבֶן אוֹ חֵץ בַּחֲבֵרוֹ אוֹ בִּבְהֵמָה כְּדֵי לְהָרְגָן וְהָלַךְ וְעָקַר אִילָן בַּהֲלִיכָתוֹ וְלֹא הָרַג הֲרֵי זֶה פָּטוּר. הֲרֵי זֶה קַל וָחֹמֶר אִם נִתְכַּוֵּן לְאִסּוּר קַל וְנַעֲשָׂה אִסּוּר חָמוּר. כְּגוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִזְרֹק בְּכַרְמְלִית וְעָבְרָה הָאֶבֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהוּא פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. נִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת דָּבָר הַמֻּתָּר וְעָשָׂה דָּבָר אַחֵר כְּגוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּן לַחְתֹּךְ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחֻבָּר אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "נִתְכַּוֵּן לִלְקֹט תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת וְלִקֵּט לְבָנוֹת אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִלְקֹט תְּאֵנִים וְאַחַר כָּךְ עֲנָבִים וְנֶהְפַּךְ הַדָּבָר וְלִקֵּט הָעֲנָבִים בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ תְּאֵנִים פָּטוּר אַף עַל פִּי שֶׁלִּקֵּט כָּל מַה שֶּׁחָשַׁב הוֹאִיל וְלֹא לִקֵּט כַּסֵּדֶר שֶׁחָשַׁב פָּטוּר שֶׁבְּלֹא כַּוָּנָה עָשָׂה שֶׁלֹּא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת: \n",
+ "הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי נֵרוֹת דּוֹלְקוֹת אוֹ כְּבוּיוֹת נִתְכַּוֵּן לְכַבּוֹת זוֹ וְכִבָּה אֶת זוֹ לְהַדְלִיק זוֹ וְהִדְלִיק אֶת זוֹ חַיָּב שֶׁהֲרֵי עָשָׂה מִן הַמְּלָאכָה שֶׁחָשַׁב לַעֲשׂוֹתָהּ. הָא לְמָה הוּא דּוֹמֶה לְמִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִלְקֹט תְּאֵנָה זוֹ וְלִקֵּט תְּאֵנָה אַחֶרֶת. אוֹ לְמִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה שֶׁהֲרֵי נַעֲשֵׂית מְלָאכָה שֶׁחָשַׁב לַעֲשׂוֹתָהּ: \n",
+ "אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְהַדְלִיק רִאשׁוֹנָה וּלְכַבּוֹת שְׁנִיָּה אַחֲרֶיהָ וְנֶהְפַּךְ הַדָּבָר וְכִבָּה רִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ הִדְלִיק שְׁנִיָּה אַחֲרֶיהָ פָּטוּר. כִּבָּה זוֹ וְהִדְלִיק זוֹ בִּנְשִׁימָה אַחַת חַיָּב. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִקְדִּים הַהַדְלָקָה הֲרֵי זֶה לֹא אִחֵר אוֹתָהּ אֶלָּא שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת וּלְפִיכָךְ חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכָל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּמִתְעַסֵּק וְלֹא נִתְכַּוֵּן לָהּ פָּטוּר: \n",
+ "כָּל הַמִּתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה וְנַעֲשֵׂית בְּיוֹתֵר עַל כַּוָּנָתוֹ חַיָּב. בְּפָחוֹת מִכַּוָּנָתוֹ פָּטוּר. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא מַשָּׂא לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְפָנָיו חַיָּב שֶׁהֲרֵי נִתְכַּוֵּן לִשְׁמִירָה פְּחוּתָה וְנַעֲשֵׂית שְׁמִירָה מְעֻלָּה. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא לְפָנָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו פָּטוּר שֶׁהֲרֵי נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא בִּשְׁמִירָה מְעֻלָּה וְהוֹצִיא בִּשְׁמִירָה פְּחוּתָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "הָיָה חָגוּר בְּסִנָּר וְהִשְׁלִיךְ הַמַּשָּׂא בֵּין בְּשָׂרוֹ וַחֲלוּקוֹ בֵּין שֶׁבָּא זֶה הַמַּשָּׂא שֶׁדַּרְכּוֹ לְהוֹצִיאוֹ בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת לְפָנָיו בֵּין שֶׁבָּא לְאַחֲרָיו חַיָּב שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת חוֹזֵר: \n",
+ "כָּל הַמִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת וְהִתְחִיל בָּהּ וְעָשָׂה כַּשִּׁעוּר חַיָּב. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִשְׁלִים כָּל הַמְּלָאכָה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַשְׁלִימָהּ. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִכְתֹּב אִגֶּרֶת אוֹ שְׁטָר בְּשַׁבָּת אֵין אוֹמְרִים לֹא יִתְחַיֵּב זֶה עַד שֶׁיַּשְׁלִים חֶפְצוֹ וְיִכְתֹּב כָּל הַשְּׁטָר אוֹ כָּל הָאִגֶּרֶת אֶלָּא מִשֶּׁיִּכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת חַיָּב. וְכֵן אִם נִתְכַּוֵּן לֶאֱרֹג בֶּגֶד שָׁלֵם מִשֶּׁיֶאֱרֹג שְׁנֵי חוּטִין חַיָּב וְאַף עַל פִּי שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְהַשְׁלִים הַבֶּגֶד הוֹאִיל וְעָשָׂה כַּשִּׁעוּר בְּכַוָּנָה חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "כָּל מְלָאכָה שֶׁהַיָּחִיד יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ לְבַדּוֹ וְעָשׂוּ אוֹתָהּ שְׁנַיִם בְּשֻׁתָּפוּת בֵּין שֶׁעָשָׂה זֶה מִקְצָתָהּ וְזֶה מִקְצָתָהּ כְּגוֹן שֶׁעָקַר זֶה הַחֵפֶץ מֵרְשׁוּת זוֹ וְהִנִּיחוֹ הַשֵּׁנִי בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת בֵּין שֶׁעָשׂוּ אוֹתָהּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף כְּגוֹן שֶׁאָחֲזוּ שְׁנֵיהֶם בְּקֻלְמוֹס וְכָתְבוּ אוֹ אָחֲזוּ כִּכָּר וְהוֹצִיאוּהוּ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין: \n",
+ "וְאִם אֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַעֲשׂוֹתָהּ לְבַדּוֹ עַד שֶׁיִּצְטָרְפוּ כְּגוֹן שְׁנַיִם שֶׁאָחֲזוּ קוֹרָה וְהוֹצִיאוּהָ לִרְשׁוּת הָרַבִּים הוֹאִיל וְאֵין כֹּחַ בְּאֶחָד מֵהֶן לַעֲשׂוֹתָהּ לְבַדּוֹ וְעָשׂוּ אוֹתָהּ בְּשֻׁתָּפוּת מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין וְשִׁעוּר אֶחָד לִשְׁנֵיהֶן. הָיָה כֹּחַ בְּאֶחָד לְהוֹצִיא קוֹרָה זוֹ לְבַדּוֹ וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ לְבַדּוֹ וְנִשְׁתַּתְּפוּ שְׁנֵיהֶם וְהוֹצִיאוּהָ. זֶה הָרִאשׁוֹן שֶׁיָּכוֹל חַיָּב וְהַשֵּׁנִי מְסַיֵּעַ הוּא וּמְסַיֵּעַ אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "כָּל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁחָבַל בַּחֲבֵרוֹ אוֹ בִּבְהֵמָה דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה וְכֵן אִם קָרַע בְּגָדִים אוֹ שְׂרָפָן אוֹ שָׁבַר כֵּלִים דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר. חָפַר גּוּמָא וְאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לַעֲפָרָהּ הֲרֵי זֶה מְקַלְקֵל וּפָטוּר. אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה הוֹאִיל וְכַוָּנָתוֹ לְקַלְקֵל פָּטוּר: \n",
+ "כָּל הַמְקַלְקֵל עַל מְנָת לְתַקֵּן חַיָּב. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁסָּתַר כְּדֵי לִבְנוֹת בִּמְקוֹמוֹ אוֹ שֶׁמָּחַק כְּדֵי לִכְתֹּב בַּמָּקוֹם שֶׁמָּחַק אוֹ שֶׁחָפַר גּוּמָא כְּדֵי לִבְנוֹת בְּתוֹכָהּ יְסוֹדוֹת וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה חַיָּב. וְשִׁעוּרָן כְּשִׁעוּר הַמְתַקֵּן: \n",
+ "כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת מִקְצָתָהּ בְּשׁוֹגֵג וּמִקְצָתָהּ בְּזָדוֹן בֵּין שֶׁהֵזִיד וּלְבַסּוֹף שָׁגַג בֵּין שֶׁשָּׁגַג וּלְבַסּוֹף הֵזִיד פָּטוּר עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה שִׁעוּר הַמְּלָאכָה כֻּלָּהּ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף בְּזָדוֹן וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה חַיָּב כָּרֵת. וְאִם יִהְיֶה בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה חַיָּב סְקִילָה. אוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה שִׁעוּר מְלָאכָה כֻּלָּהּ בִּשְׁגָגָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה חַיָּב חַטָּאת קְבוּעָה: \n"
+ ],
+ [
+ "דְחוּיָה הִיא שַׁבָּת אֵצֶל סַכָּנַת נְפָשׁוֹת כִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת. לְפִיכָךְ חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה עוֹשִׂין לוֹ כָּל צְרָכָיו בְּשַׁבָּת עַל פִּי רוֹפֵא אֻמָּן שֶׁל אוֹתוֹ מָקוֹם. סָפֵק שֶׁהוּא צָרִיךְ לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת סָפֵק שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. וְכֵן אִם אָמַר רוֹפֵא לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְרוֹפֵא אַחֵר אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת שֶׁסְּפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת: ",
+ "אֲמָדוּהוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁהוּא צָרִיךְ לְכָךְ וְכָךְ לִשְׁמוֹנָה יָמִים אֵין אוֹמְרִים נַמְתִּין עַד הָעֶרֶב כְּדֵי שֶׁלֹּא לְחַלֵּל עָלָיו שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת אֶלָּא מַתְחִילִין מֵהַיּוֹם שֶׁהוּא שַׁבָּת וּמְחַלְּלִין עָלָיו אֲפִלּוּ מֵאָה שַׁבָּתוֹת כָּל זְמַן שֶׁהוּא צָרִיךְ וְיֵשׁ בּוֹ סַכָּנָה אוֹ סְפֵק סַכָּנָה מְחַלְּלִין. וּמַדְלִיקִין לוֹ אֶת הַנֵּר וּמְכַבִּין מִלְּפָנָיו אֶת הַנֵּר וְשׁוֹחֲטִין לוֹ וְאוֹפִין וּמְבַשְּׁלִין וּמְחִמִּין לוֹ חַמִּין בֵּין לְהַשְׁקוֹתוֹ בֵּין לִרְחִיצַת גּוּפוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר שַׁבָּת לְגַבֵּי חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה הֲרֵי הוּא כְּחל לְכָל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶן: ",
+ "כְּשֶׁעוֹשִׂים דְּבָרִים הָאֵלּוּ אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לֹא עַל יְדֵי נָכְרִים וְלֹא עַל יְדֵי קְטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי עֲבָדִים וְלֹא עַל יְדֵי נָשִׁים כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא שַׁבָּת קַלָּה בְּעֵינֵיהֶם. אֶלָּא עַל יְדֵי גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל וְחַכְמֵיהֶם. וְאָסוּר לְהִתְמַהְמֵהַּ בְּחִלּוּל שַׁבָּת לְחוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח ה) \"אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם\" וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה נְקָמָה בָּעוֹלָם אֶלָּא רַחֲמִים וְחֶסֶד וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם. וְאִלּוּ הָאֶפִּיקוֹרוֹסִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁזֶּה חִלּוּל שַׁבָּת וְאָסוּר עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר (יחזקאל כ כה) \"גַּם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם\": ",
+ "הַחוֹשֵׁשׁ בְּעֵינָיו וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בִּשְׁתֵּיהֶם אוֹ בְּאַחַת מֵהֶם צִיר אוֹ שֶׁהָיוּ דְּמָעוֹת שׁוֹתְתוֹת מֵהֶן מֵרֹב הַכְּאֵב אוֹ שֶׁהָיָה דָּם שׁוֹתֵת מֵהֶן אוֹ שֶׁהָיָה בָּהֶן קַדַּחַת וְכַיּוֹצֵא בָּחֳלָאִים אֵלּוּ הֲרֵי זֶה בִּכְלַל חוֹלִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן סַכָּנָה וּמְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְעוֹשִׂין לוֹ כָּל צָרְכֵי רְפוּאָה: ",
+ "וְכֵן אִם יֵשׁ מַכָּה בַּחֲלַל גּוּפוֹ מִן הַשָּׂפָה וּלְפָנִים בֵּין בְּפִיו בֵּין בְּמֵעָיו בֵּין בִּכְבֵדוֹ וּטְחוֹלוֹ אוֹ בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת כָּל שֶׁיֵּשׁ בַּחֲלָלוֹ הֲרֵי זֶה חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה וְאֵינוֹ צָרִיךְ אֹמֶד שֶׁחָלְיוֹ כָּבֵד הוּא לְפִיכָךְ מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת מִיָּד בְּלֹא אֲמִידָה. וּמַכָּה שֶׁהִיא בְּגַב הַיָּד וְגַב הָרֶגֶל הֲרֵי הִיא כְּמַכָּה שֶׁל חָלָל וְאֵינָהּ צְרִיכָה אֹמֶד וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. וְהַחֹם שֶׁמְּסַמֵּר אֶת הַבָּשָׂר כְּמַכָּה שֶׁל חָלָל דָּמִי וּמְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְכֵן כָּל חֹלִי שֶׁהָרוֹפְאִים אוֹמְרִין שֶׁזֶּה יֵשׁ בּוֹ סַכָּנָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּעוֹר הַבָּשָׂר מִבַּחוּץ מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת עַל פִּיהֶם: ",
+ "הַבּוֹלֵעַ נִימָה שֶׁל מַיִם מְחִמִּין לוֹ חַמִּין בְּשַׁבָּת וְעוֹשִׂין לוֹ כָּל צָרְכֵי רְפוּאָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא סַכָּנַת נְפָשׁוֹת. וְכֵן מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ כֶּלֶב שׁוֹטֶה אוֹ אֶחָד מִזּוֹחֲלֵי הֶעָפָר שֶׁמְּמִיתִין אֲפִלּוּ הָיוּ סָפֵק מְמִיתִין סָפֵק אֵין מְמִיתִין עוֹשִׂין לוֹ כָּל צָרְכֵי רְפוּאָה לְהַצִּילוֹ: ",
+ "חוֹלֶה שֶׁאֲמָדוּהוּ רוֹפְאִים לְהָבִיא לוֹ גְּרוֹגֶרֶת אַחַת וְרָצוּ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם וְהֵבִיאוּ לוֹ עֶשֶׂר גְּרוֹגָרוֹת בְּבַת אַחַת כֻּלָּן פְּטוּרִין מִכְּלוּם. וַאֲפִלּוּ הֵבִיאוּ בָּזֶה אַחַר זֶה וַאֲפִלּוּ הִבְרִיא בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם בִּרְשׁוּת הֵבִיאוּ: ",
+ "חוֹלֶה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִשְׁתֵּי גְּרוֹגָרוֹת וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא שְׁתֵּי גְּרוֹגָרוֹת בִּשְׁנֵי עֵקְצִין וְשָׁלֹשׁ גְּרוֹגָרוֹת בְּעֹקֶץ אֶחָד כּוֹרְתִין הָעֹקֶץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין צְרִיכִין אֶלָּא לִשְׁתַּיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְבּוּ בִּבְצִירָה אֶלָּא יִכְרְתוּ עֹקֶץ אֶחָד וְלֹא יִכְרְתוּ שְׁנַיִם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "הַמְבַשֵּׁל לְחוֹלֶה בְּשַׁבָּת וְאָכַל הַחוֹלֶה וְהוֹתִיר אָסוּר לְבָרִיא לֶאֱכל מִן הַמֻּתָּר גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ. אֲבָל הַשּׁוֹחֵט לַחוֹלֶה בְּשַׁבָּת מֻתָּר לַבָּרִיא לֶאֱכל מִמֶּנּוּ בָּשָׂר חַי שֶׁאֵין בַּדָּבָר תּוֹסֶפֶת כְּדֵי שֶׁנִּגְזֹר שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "חוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה עוֹשִׂין לוֹ כָּל צְרָכָיו עַל יְדֵי נָכְרִי. כֵּיצַד. אוֹמְרִין לַנָּכְרִי לַעֲשׂוֹת לוֹ וְהוּא עוֹשֶׂה. לְבַשֵּׁל לוֹ וְלֶאֱפוֹת וּלְהָבִיא רְפוּאָה מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. וְכֵן כּוֹחֵל עֵינָיו מִן הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם סַכָּנָה. וְאִם הָיוּ צְרִיכִים לִדְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן מְלָאכָה עוֹשִׂין אוֹתָן אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ מַעֲלִין אָזְנַיִם בְּשַׁבָּת וּמַעֲלִין אֻנְקְלִי וּמַחְזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מֻתָּר: ",
+ "הַיּוֹלֶדֶת כְּשֶׁכּוֹרַעַת לֵילֵד הֲרֵי הִיא בְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. קוֹרְאִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְחוֹתְכִים אֶת הַטַּבּוּר וְקוֹשְׁרִין אוֹתוֹ. וְאִם הָיְתָה צְרִיכָה לְנֵר בְּשָׁעָה שֶׁהִיא צוֹעֶקֶת בַּחֲבָלֶיהָ מַדְלִיקִין לָהּ אֶת הַנֵּר. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה סוּמָא מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתָּהּ מִתְיַשֶּׁבֶת עָלֶיהָ בַּנֵּר וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה. וְאִם הָיְתָה צְרִיכָה לְשֶׁמֶן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מְבִיאִין לָהּ. וְכָל שֶׁאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת מְשַׁנִּין בִּשְׁעַת הֲבָאָה כְּגוֹן שֶׁתָּבִיא לָהּ חֲבֶרְתָּהּ כְּלִי תָּלוּי בִּשְׂעָרָהּ. וְאִם אִי אֶפְשָׁר מְבִיאָה כְּדַרְכָּהּ: ",
+ "אֵין מְיַלְּדִין אֶת הָעוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בְּשַׁבָּת וַאֲפִלּוּ בְּשָׂכָר וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְאֵיבָה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם חִלּוּל. אֲבָל מְיַלְּדִין אֶת בַּת גֵּר תּוֹשָׁב מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מְצֻוִּין לְהַחֲיוֹתוֹ. וְאֵין מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת: ",
+ "חַיָּה מִשֶּׁיַּתְחִיל הַדָּם לִהְיוֹת שׁוֹתֵת עַד שֶׁתֵּלֵד וְאַחַר שֶׁתֵּלֵד עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת וְעוֹשִׂין לָהּ כָּל צְרָכֶיהָ. בֵּין שֶׁאָמְרָה צְרִיכָה אֲנִי בֵּין שֶׁאָמְרָה אֵינִי צְרִיכָה. וּמִשְּׁלֹשָׁה עַד שִׁבְעָה אִם אָמְרָה אֵינִי צְרִיכָה אֵין מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. וְאִם שָׁתְקָה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אָמְרָה צְרִיכָה אֲנִי שֶׁמְּחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. וּמִשִּׁבְעָה וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי הִיא כְּחוֹלָה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה וַאֲפִלּוּ אָמְרָה צְרִיכָה אֲנִי אֵין עוֹשִׂין לָהּ מְלָאכָה אֶלָּא עַל יְדֵי נָכְרִים: ",
+ "עוֹשִׂין מְדוּרָה לְחַיָּה וַאֲפִלּוּ בִּימוֹת הַחַמָּה מִפְּנֵי שֶׁהַצִּנָּה קָשָׁה לְחַיָּה הַרְבֵּה בַּמְּקוֹמוֹת הַקָּרִים. אֲבָל אֵין עוֹשִׂין מְדוּרָה לְחוֹלֶה לְהִתְחַמֵּם בָּהּ. הִקִּיז דָּם וְנִצְטַנֵּן עוֹשִׂין לוֹ מְדוּרָה אֲפִלּוּ בִּתְקוּפַת תַּמּוּז. וּמַרְחִיצִין אֶת הַוָּלָד בְּשַׁבָּת בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלַד אַחַר שֶׁחוֹתְכִין אֶת טִבּוּרוֹ אֲפִלּוּ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת. וּמוֹלְחִין אוֹתוֹ וּמְלַפְּפִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי שֶׁסַּכָּנָה הִיא לוֹ אִם לֹא יַעֲשׂוּ לוֹ כָּל אֵלּוּ. וְכֵן מַרְחִיצִים אוֹתוֹ לִפְנֵי הַמִּילָה וּלְאַחַר הַמִּילָה וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לַמִּילָה בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה: ",
+ "הָאִשָּׁה שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר וּמֵתָה מְבִיאִין סַכִּין בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים וְקוֹרְעִין אֶת כְּרֵסָהּ וּמוֹצִיאִין אֶת הַוָּלָד שֶׁמָּא יִמָּצֵא חַי שֶׁסְּפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת וַאֲפִלּוּ לָזֶה שֶׁאֵין חֶזְקָתוֹ חַי: ",
+ "מְפַקְּחִין פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ בְּשַׁבָּת וְאֵין צָרִיךְ לִטּל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין. וְהַמַּקְדִּים לְהַצִּיל הַנֶּפֶשׁ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. כֵּיצַד. רָאָה תִּינוֹק שֶׁנָּפַל לַיָּם פּוֹרֵשׂ מְצוּדָה וּמַעֲלֵהוּ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא צָד הַדָּגִים עִמּוֹ. שָׁמַע שֶׁטָּבַע תִּינוֹק בַּיָּם וּפָרַשׂ מְצוּדָה לְהַעֲלוֹתוֹ וְהֶעֱלָה דָּגִים בִּלְבַד פָּטוּר מִכְּלוּם. נִתְכַּוֵּן לְהַעֲלוֹת דָּגִים וְהֶעֱלָה דָּגִים וְתִינוֹק פָּטוּר אֲפִלּוּ לֹא שָׁמַע שֶׁטָּבַע הוֹאִיל וְהֶעֱלָה תִּינוֹק עִם הַדָּגִים פָּטוּר: ",
+ "נָפַל תִּינוֹק לַבּוֹר עוֹקֵר חֻלְיָה וּמַעֲלֵהוּ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְתַקֵּן בָּהּ מַדְרֵגָה בִּשְׁעַת עֲקִירָתוֹ. נִנְעַל דֶּלֶת בִּפְנֵי תִּינוֹק שׁוֹבֵר הַדֶּלֶת וּמוֹצִיאוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְפַצֵּל אוֹתָהּ כְּמִין עֵצִים שֶׁרְאוּיִין לִמְלָאכָה שֶׁמָּא יִבָּעֵת הַתִּינוֹק וְיָמוּת. נָפְלָה דְּלֵקָה וְיֵשׁ שָׁם אָדָם שֶׁחוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִשָּׂרֵף מְכַבִּין אוֹתָהּ לְהַצִּילוֹ מִן הָאֵשׁ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא כּוֹבֵשׁ דֶּרֶךְ וּמְתַקְּנָהּ בִּשְׁעַת כִּבּוּי. וְכָל הַקּוֹדֵם לְהַצִּיל הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִטּל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין בְּכָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה: ",
+ "מִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפּלֶת סָפֵק הוּא שָׁם סָפֵק אֵינוֹ שָׁם מְפַקְּחִין עָלָיו. מְצָאוּהוּ חַי אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְרוֹצֵץ וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּבָּרֵא מְפַקְּחִין עָלָיו וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְחַיֵּי אוֹתָהּ שָׁעָה: ",
+ "בָּדְקוּ עַד חָטְמוֹ וְלֹא מָצְאוּ בּוֹ נְשָׁמָה מַנִּיחִין אוֹתוֹ שָׁם שֶׁכְּבָר מֵת. בָּדְקוּ וּמָצְאוּ עֶלְיוֹנִים מֵתִים לֹא יֹאמְרוּ כְּבָר מֵתוּ תַּחְתּוֹנִים אֶלָּא מְפַקְּחִין עַל הַכּל שֶׁאֶפְשָׁר בְּמַפּלֶת שֶׁיָּמוּת הָעֶלְיוֹן וְיִהְיֶה הַתַּחְתּוֹן חַי: ",
+ "הָיְתָה חָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְיִשְׂרְאֵלִים אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל אֶחָד וְאֶלֶף עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְנָפְלָה עֲלֵיהֶם מַפּלֶת מְפַקְּחִין עַל הַכּל מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל. פֵּרַשׁ אֶחָד מֵהֶם לֶחָצֵר אַחֶרֶת וְנָפְלָה עָלָיו אוֹתָהּ חָצֵר מְפַקְּחִים עָלָיו שֶׁמָּא זֶה שֶׁפֵּרַשׁ הָיָה יִשְׂרָאֵל וְהַנִּשְׁאָרִים עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת: ",
+ "נֶעֶקְרוּ כֻּלָּן מֵחָצֵר זוֹ לֵילֵךְ לֶחָצֵר אַחֶרֶת וּבְעֵת עֲקִירָתָם פֵּרַשׁ אֶחָד מֵהֶן וְנִכְנַס לֶחָצֵר אַחֶרֶת וְנָפְלָה עָלָיו מַפּלֶת וְאֵין יָדוּעַ מִי הוּא אֵין מְפַקְּחִין עָלָיו. שֶׁכֵּיוָן שֶׁנֶּעֶקְרוּ כֻּלָּם אֵין כָּאן יִשְׂרָאֵל וְכָל הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן כְּשֶׁהֵן מְהַלְּכִין הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת שֶׁפֵּרַשׁ מִן הָרֹב. לְפִיכָךְ אִם הָיָה הָרֹב יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁנֶּעֶקְרוּ כֻּלָּם וּפֵרַשׁ אֶחָד מֵהֶם לְחָצֵר אַחֶרֶת וְנָפְלָה עָלָיו מַפּלֶת מְפַקְּחִין: ",
+ "הַמְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר וְלֹא יָדַע מָתַי הוּא יוֹם שַׁבָּת מוֹנֶה מִיּוֹם שֶׁטָּעָה שִׁשָּׁה וּמְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי וּמְבָרֵךְ בּוֹ בִּרְכוֹת הַיּוֹם וּמַבְדִּיל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם זֶה שֶׁהוּא מְקַדֵּשׁ וּמַבְדִּיל בּוֹ מֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ בִּלְבַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יָמוּת. וְאָסוּר לוֹ לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר עַל פַּרְנָסָתוֹ שֶׁכָּל יוֹם וָיוֹם סְפֵק שַׁבָּת הוּא. וְאִם יָדַע שֶׁהוּא שְׁמִינִי לִיצִיאָתוֹ אוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר לִיצִיאָתוֹ וְכַיּוֹצֵא בְּזֶה הַמִּנְיָן הֲרֵי זֶה מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר וַדַּאי שֶׁלֹּא יָצָא בְּשַׁיָּרָא בְּשַׁבָּת. וּשְׁאָר הַיָּמִים חוּץ מִיּוֹם זֶה עוֹשֶׂה כְּדֵי פַּרְנָסָה בִּלְבַד: ",
+ "עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁצָּרוּ עַל עֲיָרוֹת יִשְׂרָאֵל אִם בָּאוּ עַל עִסְקֵי מָמוֹן אֵין מְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת וְאֵין עוֹשִׂין עִמָּהֶן מִלְחָמָה. וּבְעִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר אֲפִלּוּ לֹא בָּאוּ אֶלָּא עַל עִסְקֵי תֶּבֶן וְקַשׁ יוֹצְאִין עֲלֵיהֶן בִּכְלֵי זַיִן וּמְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת. וּבְכָל מָקוֹם אִם בָּאוּ עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת אוֹ שֶׁעָרְכוּ מִלְחָמָה אוֹ שֶׁצָּרוּ סְתָם יוֹצְאִין עֲלֵיהֶן בִּכְלֵי זַיִן וּמְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת. וּמִצְוָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁיְּכוֹלִין לָבוֹא וְלָצֵאת וְלַעֲזֹר לְאַחֵיהֶם שֶׁבַּמָּצוֹר וּלְהַצִּילָם מִיַּד הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בְּשַׁבָּת. וְאָסוּר לָהֶן לְהִתְמַהֲמֵהַּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. וּכְשֶׁיַּצִּילוּ אֶת אֲחֵיהֶן מֻתָּר לָהֶן לַחֲזֹר בִּכְלֵי זַיִן שֶׁלָּהֶן לִמְקוֹמָם בְּשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבוֹא: ",
+ "וְכֵן סְפִינָה הַמְטֹרֶפֶת בַּיָּם אוֹ עִיר שֶׁהִקִּיפָהּ כַּרְקוֹם אוֹ נָהָר מִצְוָה לָצֵאת בְּשַׁבָּת לְהַצִּילָן בְּכָל דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לְהַצִּילָן. וַאֲפִלּוּ יָחִיד הַנִּרְדָּף מִפְּנֵי הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אוֹ מִפְּנֵי נָחָשׁ אוֹ דֹּב שֶׁהוּא רוֹדֵף אַחֲרָיו לְהָרְגוֹ מִצְוָה לְהַצִּילוֹ. וַאֲפִלּוּ בַּעֲשִׂיַּת כַּמָּה מְלָאכוֹת בְּשַׁבָּת וַאֲפִלּוּ לְתַקֵּן כְּלֵי זַיִן לְהַצִּילוֹ מֻתָּר. וְזוֹעֲקִים עֲלֵיהֶן וּמִתְחַנְּנִים בְּשַׁבָּת וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן לַעֲזֹר אוֹתָם. וְאֵין מִתְחַנְּנִים וְלֹא זוֹעֲקִין עַל הַדֶּבֶר בְּשַׁבָּת: ",
+ "צָרִין עַל עֲיָרוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שְׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם לַשַּׁבָּת. וְעוֹשִׂין עִמָּהֶן מִלְחָמָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת עַד שֶׁכּוֹבְשִׁין אוֹתָהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ (דברים כ כ) \"עַד רִדְתָּהּ\" וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה. וְלֹא כָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ יְרִיחוֹ אֶלָּא בְּשַׁבָּת: "
+ ],
+ [
+ "מֻתָּר לְהַתְחִיל מְלָאכָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נִגְמֶרֶת מֵאֵלֶיהָ בְּשַׁבָּת. שֶׁלֹּא נֶאֱסַר עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה אֶלָּא בְּעַצְמוֹ שֶׁל יוֹם. אֲבָל כְּשֶׁתֵּעָשֶׂה הַמְּלָאכָה מֵעַצְמָהּ בְּשַׁבָּת מֻתָּר לָנוּ לֵהָנוֹת בְּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּשַׁבָּת מֵאֵלָיו: \n",
+ "כֵּיצַד. פּוֹתְקִין מַיִם לַגִּנָּה עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה וְהִיא מִתְמַלֵּאת וְהוֹלֶכֶת כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. וּמַנִּיחִין מֻגְמָר תַּחַת הַכֵּלִים וְהֵן מִתְגַּמְּרִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וּמַנִּיחִים קִילוֹר עַל גַּב הָעַיִן וְאִסְפְּלָנִית עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה וּמִתְרַפְּאִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וְשׁוֹרִין דְּיוֹ וְסַמָּנִין עִם חֲשֵׁכָה וְהֵן שׁוֹרִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וְנוֹתְנִין צֶמֶר לְיוּרָה וְאוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן לַתַּנּוּר וְהֵם מִשְׁתַּנִּין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וּפוֹרְשִׂים מְצוּדוֹת לְחַיָּה וּלְעוֹפוֹת וּלְדָגִים עִם חֲשֵׁכָה וְהֵן נִצּוֹדִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וְטוֹעֲנִין בְּקוֹרוֹת בֵּית הַבַּד וּבְעִגּוּלֵי הַגַּת עִם חֲשֵׁכָה וְהַמַּשְׁקִין זָבִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וּמַדְלִיקִין אֶת הַנֵּר אוֹ אֶת הַמְּדוּרָה מִבָּעֶרֶב וְהִיא דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ: \n",
+ "מַנִּיחִין קְדֵרָה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ אוֹ בָּשָׂר בַּתַּנּוּר אוֹ עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים וְהֵן מִתְבַּשְּׁלִים וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת וְאוֹכְלִין אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת. וְיֵשׁ בְּדָבָר זֶה דְּבָרִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים בְּשַׁבָּת: \n",
+ "כֵּיצַד. תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וְחַמִּין שֶׁלֹּא הוּחַמּוּ כָּל צָרְכָּן אוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁבָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וְכָל זְמַן שֶׁמִּצְטַמֵּק הוּא יָפֶה לוֹ אֵין מַשְהִין אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁהֻנַּח מִבְּעוֹד יוֹם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים כְּדֵי לְהַשְׁלִים בִּשּׁוּלוֹ אוֹ כְּדֵי לְצַמְּקוֹ. לְפִיכָךְ אִם גָּרַף הָאֵשׁ אוֹ שֶׁכִּסָּה אֵשׁ הַכִּירָה בְּאֵפֶר אוֹ בִּנְעֹרֶת פִּשְׁתָּן הַדַּקָּה אוֹ שֶׁעָמְמוּ הַגֶּחָלִים שֶׁהֲרֵי הֵן כִּמְכֻסּוֹת בְּאֵפֶר אוֹ שֶׁהִסִּיקוּהָ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא אוֹ בִּגְלָלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם גֶּחָלִים בּוֹעֲרוֹת הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִשְׁהוֹת עָלֶיהָ. שֶׁהֲרֵי הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה הַתַּבְשִׁיל וְאֵין גּוֹזְרִין שֶׁמָּא יַחְתֶּה בָּאֵשׁ: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכִירָה שֶׁהֶבְלָהּ מֻעָט. אֲבָל הַתַּנּוּר אַף עַל פִּי שֶׁגָּרַף הָאֵשׁ אוֹ כִּסָּה בְּאֵפֶר אוֹ שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ אוֹ בִגְבָבָא אֵין מַשְׁהִין בְּתוֹכוֹ וְלֹא עַל גַּבָּיו וְלֹא סוֹמְכִין לוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ אוֹ שֶׁבָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ. הוֹאִיל וְהֶבְלוֹ חַם בְּיוֹתֵר אֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ וְחוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּזוֹ הָאֵשׁ הַמְּעוּטָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֵשׁ קַשׁ וּגְבָבָא אוֹ מְכֻסָּה: \n",
+ "וְלָמָּה אָסְרוּ לִשְׁהוֹת בַּתַּנּוּר אַף עַל פִּי שֶׁגָּרוּף. מִפְּנֵי שֶׁהַגּוֹרֵף אֵינוֹ גּוֹרֵף אֶלָּא רֹב הָאֵשׁ וְעַצְמָהּ. וְאִי אֶפְשָׁר לִגְרֹף כָּל הָאֵשׁ עַד שֶׁלֹּא תִּשָּׁאֵר נִיצוֹץ אַחַת מִפְּנֵי שֶׁהֶבְלוֹ חַם שֶׁמָּא יַחְתֶּה כְּדֵי לְבַעֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת בַּתַּנּוּר: \n",
+ "הַכֻּפָּח הֶבְלוֹ רַב מֵהֶבֶל הַכִּירָה וּמְעַט מֵהֶבֶל הַתַּנּוּר. לְפִיכָךְ אִם הִסִּיקוּהוּ בְּגֶפֶת אוֹ בְּעֵצִים הֲרֵי הוּא כְּתַנּוּר וְאֵין מַשְׁהִין בְּתוֹכוֹ וְלֹא עַל גַּבָּיו וְלֹא סוֹמְכִין לוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ אוֹ מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁגָּרַף אוֹ כִּסָּה בְּאֵפֶר. וְאִם הִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא הֲרֵי הוּא כְּכִירָה שֶׁהֻסְּקָה בְּקַשׁ וּגְבָבָא וּמַשְׁהִין עָלָיו. וּמֻתָּר לִסְמֹךְ לְכִירָה מִבָּעֶרֶב וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה. וְאֵיזוֹ הִיא כִּירָה וְאֵי זוֹ כֻּפָּח כִּירָה מְקוֹם שְׁפִיתַת שְׁתֵּי קְדֵרוֹת כֻּפָּח מְקוֹם שְׁפִיתַת קְדֵרָה אַחַת: \n",
+ "תַּבְשִׁיל חַי שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כְּלָל אוֹ שֶׁבָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וּמִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ מֻתָּר לִשְׁהוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ בֵּין בְּכִירָה וְכֻפָּח בֵּין בְּתַנּוּר. וְכֵן כָּל תַּבְשִׁיל שֶׁבָּשֵׁל וְלֹא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ אוֹ בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ אִם הִשְׁלִיךְ לְתוֹכוֹ אֵבָר חַי סָמוּךְ לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת נַעֲשָׂה הַכּל כְּתַבְשִׁיל חַי וּמֻתָּר לִשְׁהוֹתוֹ עַל הָאֵשׁ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּרַף וְלֹא כִּסָּה. מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ בָּא לַחְתּוֹת בָּגֶחָלִים: \n",
+ "כָּל תַּבְשִׁיל שֶׁאָסוּר לִשְׁהוֹתוֹ אִם עָבַר וְשִׁהָה אוֹתוֹ אָסוּר לְאָכְלוֹ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ. וְאִם שְׁכָחוֹ. אִם תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ הוּא אָסוּר עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְאִם תַּבְשִׁיל שֶׁבָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ הוּא וּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ מֻתָּר לְאָכְלוֹ מִיָּד בְּשַׁבָּת: \n",
+ "כָּל שֶׁמֻּתָּר לִשְׁהוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ כְּשֶׁנּוֹטְלִים אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ. וְאֵין מַחְזִירִין לְעוֹלָם אֶלָּא עַל גַּבֵּי כִּירָה גְּרוּפָה אוֹ מְכֻסָּה אוֹ בְּכִירָה וְכֻפָּח שֶׁהֻסְּקוּ בְּקַשׁ וּגְבָבָא. וְהוּא שֶׁלֹּא הִנִּיחַ הַקְּדֵרָה עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע אֲבָל מִשֶּׁהִנִּיחָה עַל גַּבֵּי קַרְקַע אֵין מַחְזִירִין אוֹתָהּ. וַאֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי כִּירָה גְּרוּפָה אוֹ מְכֻסָּה. וְאֵין מַחְזִירִין לַתַּנּוּר וְלֹא לְכֻפָּח שֶׁהֻסְּקוּ בְּגֶפֶת אוֹ בְּעֵצִים אַף עַל פִּי שֶׁגָּרַף אוֹ כִּסָּה מִפְּנֵי שֶׁהֶבְלָן חַם בְּיוֹתֵר. וְכָל שֶׁאֵין מַחְזִירִין עָלָיו אֵין סוֹמְכִין לוֹ בְּשַׁבָּת: \n",
+ "אָסוּר לְהַכְנִיס מַגְרֵפָה לִקְדֵרָה בְּשַׁבָּת וְהִיא עַל הָאֵשׁ לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁמֵּגִיס בָּהּ וְזֶה מִצָּרְכֵי הַבִּשּׁוּל הוּא וְנִמְצָא כִּמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת. וּמֻתָּר לְהַחֲזִיר מִכִּירָה לְכִירָה אֲפִלּוּ מִכִּירָה שֶׁהֶבְלָהּ מֻעָט לְכִירָה שֶׁהֶבְלָהּ מְרֻבֶּה אֲבָל לֹא מִכִּירָה לִטְמִינָה וְלֹא מִטְּמִינָה לְכִירָה: \n",
+ "לֹא יְמַלֵּא אָדָם קְדֵרָה עֲסַסִיוֹת וְתוּרְמוּסִין אוֹ חָבִית שֶׁל מַיִם וְיִתֵּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה וְיַשְׁהֶה אוֹתָן. שֶׁאֵלּוּ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּשְׁלוּ כָּל עִקָּר כְּתַבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ הֵן מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן צְרִיכִים בִּשּׁוּל הַרְבֵּה וְדַעְתּוֹ עֲלֵיהֶן לְאָכְלָן לְאַלְתַּר. וּלְפִיכָךְ אָסוּר לִשְׁהוֹתָן בַּתַּנּוּר. וְאִם עָבַר וְשִׁהָה אֲסוּרִין עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ: \n",
+ "תַּנּוּר שֶׁנָּתַן לְתוֹכוֹ בָּשָׂר מִבְּעוֹד יוֹם וְשִׁהָה אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אִם בְּשַׂר גְּדִי הוּא וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מֻתָּר. שֶׁאִם יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים יִתְחָרֵךְ הַבָּשָׂר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא חֲמִימוּת הָאֵשׁ בִּלְבַד. וְאִם בְּשַׂר עֵז אוֹ בְּשַׂר שׁוֹר הוּא אָסוּר שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים לְבַשְּׁלוֹ. וְאִם טָח פִּי הַתַּנּוּר בְּטִיט מֻתָּר. שֶׁאִם בָּא לִפְתֹּחַ הַתַּנּוּר וְלַחְתּוֹת תִּכָּנֵס הָרוּחַ וְיִתְקַשֶּׁה הַבָּשָׂר וְיִפָּסֵד וְיִצְטַנֵּן הַתַּנּוּר וְיַפְסִיד הַבָּשָׂר: \n",
+ "וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁהָרוּחַ מַפְסֶדֶת אוֹתוֹ אֵין גּוֹזְרִין עָלָיו שֶׁמָּא יְגַלֵּהוּ וְיַחְתֶּה. וּמִפְּנֵי זֶה נוֹתְנִין אוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה שֶׁאִם גִלָּהוּ יִפָּסְדוּ: \n",
+ "נָתַן גְּדִי שָׁלֵם לְתוֹךְ הַתַּנּוּר הֲרֵי הוּא כִּבְשַׂר עֵז אוֹ כִּבְשַׂר שׁוֹר וְאָסוּר לִשְׁהוֹתוֹ שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים אֶלָּא אִם כֵּן טָח הַתַּנּוּר. וּמֻתָּר לְשַׁלְשֵׁל כֶּבֶשׂ הַפֶּסַח לַתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ טָח מִפְּנֵי שֶׁבְּנֵי חֲבוּרָה זְרִיזִים הֵן: \n",
+ "אֵין צוֹלִין בָּשָׂר וּבָצָל וּבֵיצָה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצוֹלוּ מִבְּעוֹד יוֹם וְיִהְיוּ רְאוּיִין לַאֲכִילָה. וְאִם נִשְׁאֲרוּ אַחַר כֵּן עַל הָאֵשׁ בְּשַׁבָּת עַד שֶׁיִּצוֹלוּ הַרְבֵּה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ שֶׁאִם יַחְתֶּה יַחֲרֹךְ אוֹתָן שֶׁעַל גּוּף הָאֵשׁ הֵם. וּמִפְּנֵי זֶה מַנִּיחִין מֻגְמָר תַּחַת הַכֵּלִים עִם חֲשֵׁכָה שֶׁאִם יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים יִשָּׂרֵף הַמֻּגְמָר וִיעַשֵּׁן הַכֵּלִים: \n",
+ "הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאָנוּ אוֹסְרִין בְּעִנְיָן זֶה אֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם שֶׁהוּא נַעֲשָׂה בְּשַׁבָּת אֶלָּא גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים. לְפִיכָךְ אֵין נוֹתְנִין צֶמֶר לְיוּרָה אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה עֲקוּרָה מֵעַל הָאֵשׁ שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה פִּיהָ טוּחַ בְּטִיט שֶׁמָּא יָגִיס בָּהּ מִשֶּׁחֲשֵׁכָה: \n",
+ "אֵין נוֹתְנִין אֶת הַפַּת בַּתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה וְלֹא חֲרָרָה עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּקָּרְמוּ פָּנֶיהָ שֶׁהֵם מֻדְבָּקִים בַּתַּנּוּר אוֹ בָּאֵשׁ. וְאִם נִשְׁאֲרוּ אַחֲרֵי כֵן עַד שֶׁיִּגְמֹר אֲפִיָּתָן מֻתָּר שֶׁאִם יַחְתֶּה יַפְסִיד אוֹתָן. וְאִם נָתַן סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה וְחָשְׁכָה וַעֲדַיִן לֹא קָרְמוּ פָּנֶיהָ. אִם בְּמֵזִיד אָסוּר לֶאֱכל מֵהֶן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ. וְאִם בְּשׁוֹגֵג מֻתָּר לוֹ לִרְדּוֹת מִמֶּנָּה מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת שֶׁל שַׁבָּת. וּכְשֶׁהוּא רוֹדֶה לֹא יִרְדֶּה בְּמִרְדֶּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל אֶלָּא בְּסַכִּין וְכַיּוֹצֵא בָּהּ: \n",
+ "עוֹשֶׂה אָדָם מְדוּרָה מִכָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה בֵּין עַל גַּבֵּי קַרְקַע בֵּין עַל גַּבֵּי מְנוֹרָה וּמַדְלִיקָהּ מִבְּעוֹד יוֹם וּמִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ אוֹ מִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ בְּשַׁבָּת. וְצָרִיךְ שֶׁיַּדְלִיק רֹב הַמְּדוּרָה קֹדֶם חֲשֵׁכָה עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ קֹדֶם הַשַּׁבָּת. וְאִם לֹא הִדְלִיק רֻבָּהּ אָסוּר לֵהָנוֹת בָּהּ בְּשַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בָּהּ וְיָנִיד הָעֵצִים כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה הַשַּׁלְהֶבֶת. וְאִם הִדְלִיק עֵץ יְחִידִי צָרִיךְ לְהַדְלִיק רֹב עָבְיוֹ וְרֹב הֶקֵּפוֹ מִבְּעוֹד יוֹם: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּגְבוּלִין אֲבָל בַּמִּקְדָּשׁ מַאֲחִיזִין אֶת הָאוּר בָּעֵצִים בִּמְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד עִם חֲשֵׁכָה וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים שֶׁהַכֹּהֲנִים זְרִיזִין הֵן: \n",
+ "הָיְתָה מְדוּרָה שֶׁל קָנִים אוֹ שֶׁל גַּרְעִינִין אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַדְלִיק הָרֹב אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בָּהֶן הָאֵשׁ קֹדֶם הַשַּׁבָּת מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ. מִפְּנֵי שֶׁהָאֵשׁ נִתְלֵית בָּהֶן בִּמְהֵרָה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחְתּוֹת. לְפִיכָךְ אִם אָגַד הַקָּנִים אוֹ הִנִּיחַ הַגַּרְעִינִין בְּחוֹתָלוֹת הֲרֵי הֵן כְּעֵצִים וְצָרִיךְ שֶׁתַּעֲלֶה בָּהֶן שַׁלְהֶבֶת מֵאֵלֶיהָ קֹדֶם הַשַּׁבָּת: \n",
+ "מְדוּרָה שֶׁל זֶפֶת אוֹ שֶׁל גָּפְרִית אוֹ שֶׁל רְבָב אוֹ שֶׁל קִירָה אוֹ שֶׁל קַשׁ אוֹ שֶׁל גְּבָבָא אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַדְלִיק רֻבָּהּ קֹדֶם הַשַּׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהָאֵשׁ מַדְלֶקֶת אוֹתָם בִּמְהֵרָה: \n"
+ ],
+ [
+ "יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאִם טָמַן בָּהֶן הַתַּבְשִׁיל הוּא מִתְחַמֵּם וּמוֹסִיפִין בְּבִשּׁוּלוֹ כְּעֵין הָאֵשׁ. כְּגוֹן הַגֶּפֶת וְזֶבֶל וּמֶלַח וְסִיד וְחוֹל אוֹ זַגִּין וּמוֹכִין וַעֲשָׂבִים בִּזְמַן שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן לַחִים וַאֲפִלּוּ מֵחֲמַת עַצְמָן. וּדְבָרִים אֵלּוּ נִקְרָאִין דָּבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל. וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאִם טָמַן בָּהֶן הַתַּבְשִׁיל יִשָּׁאֵר בַּחֲמִימוּתוֹ בִּלְבַד וְאֵינָן מוֹסִיפִין לוֹ בִּשּׁוּל אֶלָּא מוֹנְעִין אוֹתוֹ מִלְּהִצְטַנֵּן. כְּגוֹן זַגִּין וּמוֹכִין וַעֲשָׂבִים יְבֵשִׁין וּכְסוּת וּפֵרוֹת וְכַנְפֵי יוֹנָה וּנְעֹרֶת הַפִּשְׁתָּן וּנְסֹרֶת חָרָשִׁים וּשְׁלָחִין וְגִזֵּי צֶמֶר. וּדְבָרִים אֵלּוּ נִקְרָאִין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל: ",
+ "מִן הַדִּין הָיָה שֶׁטּוֹמְנִין בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל מִבְּעוֹד יוֹם וְיִשָּׁאֵר הַתַּבְשִׁיל טָמוּן בְּשַׁבָּת. שֶׁהֲרֵי מַשְׁהִין עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ בְּשַׁבָּת. אֲבָל אָסְרוּ חֲכָמִים לְהַטְמִין בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל מִבְּעוֹד יוֹם גְּזֵרָה שֶׁמָּא תַּרְתִּיחַ הַקְּדֵרָה בְּשַׁבָּת וְיִצְטָרֵךְ לְגָלוֹתָן עַד שֶׁתָּנוּחַ הָרְתִיחָה וְיַחֲזֹר וִיכַסֶּה בְּשַׁבָּת וְנִמְצָא טוֹמֵן בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל בְּשַׁבָּת שֶׁהוּא אָסוּר. לְפִיכָךְ מֻתָּר לְהַטְמִין בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁסְּתָם קְדֵרוֹת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּבָר רָתְחוּ וְנָחוּ מִבִּעֲבּוּעָן וְכֵיוָן שֶׁנָּחוּ שׁוּב אֵינָן רוֹתְחִין: ",
+ "וְכֵן מִן הַדִּין הָיָה לִטְמֹן הַתַּבְשִׁיל בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ. אֲבָל אָסְרוּ חֲכָמִים דָּבָר זֶה גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַטְמִין בְּרֶמֶץ וְיִהְיֶה בּוֹ נִיצוֹצוֹת שֶׁל אֵשׁ וְנִמְצָא חוֹתֶה בַּגֶּחָלִים. לְפִיכָךְ אָסְרוּ לְהַטְמִין דָּבָר חַם בְּשַׁבָּת וַאֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל: ",
+ "סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵינָהּ חֲשֵׁכָה מֻתָּר לִטְמוֹן אֶת דָּבָר חַם. וּמֻתָּר לִטְמוֹן אֶת דָּבָר הַצּוֹנֵן בְּשַׁבָּת בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטַנֵּן בְּיוֹתֵר אוֹ כְּדֵי שֶׁתָּפוּג צִנָּתָן. חַמִּין שֶׁטְּמָנָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְנִתְגַּלּוּ בְּשַׁבָּת מֻתָּר לְכַסּוֹתָן. שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מוֹסִיף. וּמֻתָּר לְהַחֲלִיף הַכִּסּוּי בְּשַׁבָּת. כֵּיצַד. נוֹטֵל כְּסוּת וּמַנִּיחַ כַּנְפֵי יוֹנָה אוֹ נוֹטֵל כַּנְפֵי יוֹנָה וּמַנִּיחַ הַכְּסוּת: ",
+ "פִּנָּה הַתַּבְשִׁיל אוֹ הַמַּיִם הַחַמִּין מִכְּלִי לִכְלִי אַחֵר מֻתָּר לְהַטְמִין הַכְּלִי הָאַחֵר בְּשַׁבָּת בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף. כְּמוֹ הַדָּבָר הַצּוֹנֵן. שֶׁלֹּא אָסְרוּ לְהַטְמִין בְּשַׁבָּת אֶלָּא דָּבָר חַם שֶׁהוּא בִּכְלִי רִאשׁוֹן שֶׁנִתְבַּשֵּׁל בּוֹ אֲבָל אִם פִּנָּהוּ מֻתָּר: ",
+ "מַנִּיחִין מֵיחַם עַל גַּבֵּי מֵיחַם בְּשַׁבָּת וּקְדֵרָה עַל גַּבֵּי קְדֵרָה וּקְדֵרָה עַל גַּבֵּי מֵיחַם וּמֵיחַם עַל גַּבֵּי קְדֵרָה וְטָח פִּיהֶם בְּבָצֵק לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁיּוּחַמּוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁיַּעַמְדוּ עַל חֻמָּם. שֶׁלֹּא אָסְרוּ אֶלָּא לְהַטְמִין בְּשַׁבָּת אֲבָל לְהַנִּיחַ כְּלִי חַם עַל גַּב כְּלִי חַם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עוֹמְדִין בַּחֲמִימוּתָן מֻתָּר. אֲבָל אֵין מַנִּיחִין כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּבָר צוֹנֵן עַל גַּבֵּי כְּלִי חַם בְּשַׁבָּת שֶׁהֲרֵי מוֹלִיד בּוֹ חֹם בְּשַׁבָּת וְאִם הִנִּיחוֹ מִבָּעֶרֶב מֻתָּר וְאֵינוֹ כְּטוֹמֵן בְּדָבָר הַמּוֹסִיף: "
+ ],
+ [
+ "הַדְלָ [קַ] ת נֵר בְּשַׁבָּת אֵינָהּ רְשׁוּת אִם רָצָה מַדְלִיק וְאִם רָצָה אֵינוֹ מַדְלִיק. וְלֹא מִצְוָה שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לִרְדֹּף אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂנָה כְּגוֹן עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת אוֹ נְטִילַת יָדַיִם לַאֲכִילָה אֶלָּא זֶה חוֹבָה. וְאֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין לִהְיוֹת בְּבָתֵּיהֶן נֵר דָּלוּק בְּשַׁבָּת. אֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל שׁוֹאֵל עַל הַפְּתָחִים וְלוֹקֵחַ שֶׁמֶן וּמַדְלִיק אֶת הַנֵּר שֶׁזֶּה בִּכְלַל עֹנֶג שַׁבָּת. וְחַיָּב לְבָרֵךְ קֹדֶם הַדְלָקָה בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת. כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא חַיָּב בָּהֶם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n",
+ "מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּנֵר שֶׁל שַׁבָּת. וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא הַדָּבָר צָרִיךְ עִיּוּן הַרְבֵּה. אֲבָל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לְדַקְדֵּק בִּרְאִיָּתוֹ אָסוּר לְהַבְחִינוֹ לְאוֹר הַנֵּר גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַטֶּה: \n",
+ "הַמַּדְלִיק צָרִיךְ לְהַדְלִיק מִבְּעוֹד יוֹם קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה. וְנָשִׁים מְצֻוּוֹת עַל דָּבָר זֶה יוֹתֵר מִן הָאֲנָשִׁים לְפִי שֶׁהֵן מְצוּיוֹת בַּבָּתִּים וְהֵן הָעֲסוּקוֹת בִּמְלֶאכֶת הַבַּיִת. וְאַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ הָאִישׁ לְהַזְהִירָן וְלִבְדֹּק אוֹתָן עַל כָּךְ וְלוֹמַר לָהֶן וּלְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶם שֶׁתֶּחְשַׁךְ הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר. סְפֵק חֲשֵׁכָה וְנִכְנַס הַשַּׁבָּת סָפֵק לֹא נִכְנַס אֵין מַדְלִיקִין: \n",
+ "מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה עַד שֶׁיֵּרָאוּ שְׁלֹשָׁה כּוֹכָבִים בֵּינוֹנִים הוּא הַזְּמַן הַנִּקְרָא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּכָל מָקוֹם. וְהוּא סָפֵק מִן הַיּוֹם סָפֵק מִן הַלַּיְלָה וְדָנִין בּוֹ לְהַחֲמִיר בְּכָל מָקוֹם. וּלְפִיכָךְ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ. וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּשׁוֹגֵג חַיָּב חַטָּאת מִכָּל מָקוֹם. וְכוֹכָבִים אֵלּוּ לֹא גְּדוֹלִים הַנִּרְאִים בַּיּוֹם וְלֹא קְטַנִּים שֶׁאֵין נִרְאִין אֶלָּא בַּלַּיְלָה אֶלָּא בֵּינוֹנִים. וּמִשֶׁיֵּרָאוּ שְׁלֹשָׁה כּוֹכָבִים אֵלּוּ הַבֵּינוֹנִים הֲרֵי זֶה לַיְלָה וַדַּאי: \n",
+ "פְּתִילָה שֶׁמַּדְלִיקִין בָּהּ לְשַׁבָּת אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ מִדָּבָר שֶׁהָאוּר מְסַכְסֶכֶת בּוֹ כְּגוֹן צֶמֶר וְשֵׂעָר וּמֶשִׁי וְצֶמֶר הָאֶרֶז וּפִשְׁתָּן שֶׁלֹּא נֻפַּץ וְסִיב שֶׁל דֶּקֶל וּמִינֵי הָעֵץ הָרַכִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֶלָּא מִדָּבָר שֶׁהָאוּר נִתְלֵית בּוֹ. כְּגוֹן פִּשְׁתָּה נְפוּצָה וּבִגְדֵי שֵׁשׁ וְצֶמֶר גֶּפֶן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְהַמַּדְלִיק צָרִיךְ שֶׁיַּדְלִיק בְּרֹב הַיּוֹצֵא מִן הַפְּתִילָה: \n",
+ "הַכּוֹרֵךְ דָּבָר שֶׁמַּדְלִיקִין בּוֹ עַל גַּבֵּי דָּבָר שֶׁאֵין מַדְלִיקִין בּוֹ. אִם לְהַעֲבוֹת הַפְּתִילָה כְּדֵי לְהוֹסִיף אוֹרָהּ אָסוּר. וְאִם לְהַקְשׁוֹת הַפְּתִילָה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עוֹמֶדֶת וְלֹא תִּשְׁתַּלְשֵׁל לְמַטָּה מֻתָּר: \n",
+ "נוֹתְנִין גַּרְגִּיר שֶׁל מֶלַח וּגְרִיס שֶׁל פּוֹל עַל פִּי הַנֵּר בְּעֶרֶב שַׁבָּת שֶׁיִּהְיֶה דּוֹלֵק בְּלֵיל שַׁבָּת. וְכָל הַפְּתִילוֹת שֶׁאֵין מַדְלִיקִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת עוֹשִׂין מֵהֶן מְדוּרָה בֵּין לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ בֵּין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ בֵּין עַל גַּבֵּי מְנוֹרָה בֵּין עַל גַּבֵּי קַרְקַע. וְלֹא אָסְרוּ אֶלָּא לַעֲשׂוֹתָן פְּתִילָה לְנֵר בִּלְבַד: \n",
+ "שֶׁמֶן שֶׁמַּדְלִיקִין בּוֹ לִשַׁבָּת צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא נִמְשָׁךְ אַחַר הַפְּתִילָה אֲבָל שְׁמָנִין שֶׁאֵין נִמְשָׁכִין אַחַר הַפְּתִילָה כְּגוֹן זֶפֶת וְשַׁעֲוָה וְשֶׁמֶן קִיק וְאַלְיָה וְחֵלֶב אֵין מַדְלִיקִין בָּהֶן. וּמִפְּנֵי מָה אֵין מַדְלִיקִין בִּפְתִילוֹת שֶׁאֵין הָאוּר נִתְלֵית בָּהֶן וְלֹא בִּשְׁמָנִים שֶׁאֵין נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִהְיֶה אוֹר הַנֵּר אָפֵל וְיַטֶּה אוֹתָהּ בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ: \n",
+ "חֵלֶב שֶׁהִתִּיכוֹ וְקִרְבֵי דָּגִים שֶׁנִּמּוֹחוּ נוֹתֵן לְתוֹכָן שֶׁמֶן כָּל שֶׁהוּא וּמַדְלִיק. אֲבָל שְׁמָנִין שֶׁאֵין מַדְלִיקִין בָּהֶן אֲפִלּוּ עֵרְבָן בִּשְׁמָנִים שֶׁמַּדְלִיקִין בָּהֶן לֹא יַדְלִיק מִפְּנֵי שֶׁאֵין נִמְשָׁכִין: \n",
+ "אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן מִפְּנֵי שֶׁרֵיחוֹ רַע שֶׁמָּא יַנִּיחֶנּוּ וְיֵצֵא וְחוֹבָה עָלָיו לֵישֵׁב לְאוֹר הַנֵּר. וְלֹא בָּצֳרִי מִפְּנֵי שֶׁרֵיחוֹ טוֹב שֶׁמָּא יִקַּח מִמֶּנּוּ מִן הַנֵּר וְעוֹד מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָף. וְלֹא בְּנֵפְט לָבָן וַאֲפִלּוּ בְּחל מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָף וְיָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה: \n",
+ "מֻתָּר לְהַדְלִיק לְכַתְּחִלָּה בִּשְׁאָר שְׁמָנִים כְּגוֹן שֶׁמֶן צְנוֹן וְשֻׁמְשְׁמִין וְלֶפֶת וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. אֵין אָסוּר אֶלָּא אֵלּוּ שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים בִּלְבַד: \n",
+ "לֹא יִתֵּן אָדָם כְּלִי מְנֻקָּב מָלֵא שֶׁמֶן עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא מְנַטֵּף. וְלֹא יְמַלֵּא קְעָרָה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְּצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה לְתוֹכָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִקַּח מִן הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּכְּלִי שֶׁהֲרֵי לֹא נִמְאַס בַּנֵּר. וְאָסוּר לֵהָנוֹת בְּשַׁבָּת מִן הַשֶּׁמֶן שֶׁהֻדְלַק בּוֹ וַאֲפִלּוּ כָּבְתָה הַנֵּר וַאֲפִלּוּ נָטַף מִן הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻקְצֶה מֵחֲמַת אִסּוּר. וְאִם חִבֵּר הַכְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַשֶּׁמֶן אֶל הַנֵּר בְּסִיד וּבְחַרְסִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר: \n",
+ "אֵין נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ שֶׁמֶן בְּשַׁבָּת שֶׁהֲרֵי מְבַטֵּל הַכְּלִי מֵהֵיכָנוֹ. וְאִם נְתָנוֹ מִבְּעוֹד יוֹם מֻתָּר. וְנוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר בְּשַׁבָּת לְקַבֵּל בּוֹ נִיצוֹצוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ וַהֲרֵי לֹא בִּטְלוֹ מִלְּטַלְטְלוֹ. וְאָסוּר לִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם וַאֲפִלּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקָרֵב כִּבּוּי הַנִּיצוֹצוֹת: \n",
+ "אֵין פּוֹלִין לְאוֹר הַנֵּר וְלֹא קוֹרִין לְאוֹר הַנֵּר וַאֲפִלּוּ גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת וַאֲפִלּוּ עֲשָׂרָה בָּתִּים זֶה עַל גַּב זֶה וְהַנֵּר בָּעֶלְיוֹנָה לֹא יִקְרָא וְלֹא יַפְלֶה לְאוֹרָהּ בַּתַּחְתּוֹנָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיַטֶּה. וְאִם הָיוּ שְׁנַיִם קוֹרִין בְּעִנְיָן אֶחָד מֻתָּרִין לִקְרוֹת לִפְנֵי הַנֵּר שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן מַזְכִּיר חֲבֵרוֹ אִם שָׁכַח. אֲבָל לֹא בִּשְׁנֵי עִנְיָנִים שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן טָרוּד בְּעִנְיָנוֹ: \n",
+ "הַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין לִפְנֵי רַבָּן לְאוֹר הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהָרַב מְשַׁמְּרָן. אֲבָל הוּא לֹא יִקְרָא מִפְּנֵי שֶׁאֵין אֵימָתָן עָלָיו. וְיֵשׁ לוֹ לִרְאוֹת בַּסֵּפֶר לְאוֹר הַנֵּר עַד שֶׁיִּרְאֶה רֹאשׁ הַפָּרָשָׁה שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַקְרוֹתָן. וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן הַסֵּפֶר בְּיָדָן וְהֵם קוֹרְאִין לְפָנָיו: \n",
+ "כֵּלִים הַדּוֹמִים זֶה לָזֶה וְאֵינָן נִכָּרִין אֶלָּא בְּעִיּוּן הַרְבֵּה אָסוּר לְהַקְרִיבָן לְאוֹר הַנֵּר וּלְהַבְחִין בֵּינֵיהֶן שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיַטֶּה. לְפִיכָךְ שַׁמָּשׁ שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ אָסוּר לוֹ לִבְדֹּק כּוֹסוֹת וּקְעָרוֹת לְאוֹר הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירָן. בֵּין בְּנֵר שֶׁל שֶׁמֶן זַיִת בֵּין בְּנֵר שֶׁל נֵפְט שֶׁאוֹרוֹ רַב. אֲבָל שַׁמָּשׁ קָבוּעַ מֻתָּר לוֹ לִבְדֹּק לְאוֹר הַנֵּר כּוֹסוֹת וּקְעָרוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ עִיּוּן הַרְבֵּה. וְאִם הָיָה נֵר שֶׁל שֶׁמֶן זַיִת אֵין מוֹרִין לוֹ לִבְדֹּק וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ: \n",
+ "נֵר שֶׁאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת אָסוּר לִפְתֹּחַ הַדֶּלֶת וְלִנְעל כְּדַרְכּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֵּהוּ אֶלָּא יִזָּהֵר בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹתֵחַ וּבְשָׁעָה שֶׁנּוֹעֵל. וְאָסוּר לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה בְּשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בָּהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אֶלָּא רוּחַ מְצוּיָה. וּמַנִּיחִין הַנֵּר שֶׁל שַׁבָּת עַל גַּבֵּי אִילָן הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ: \n",
+ "כָּל מְדִינוֹת וַעֲיָרוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל תּוֹקְעִין בָּהֶן שֵׁשׁ תְּקִיעוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וּבְמָקוֹם גָּבוֹהַּ הָיוּ תּוֹקְעִין כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ כָּל אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּגְרָשׁ שֶׁלָּהּ: \n",
+ "תְּקִיעָה רִאשׁוֹנָה נִמְנְעוּ הָעוֹמְדִים בַּשָּׂדוֹת מִלַּחֲרשׁ וּמִלַּעֲדֹר וּמִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה שֶׁבַּשָּׂדֶה. וְאֵין הַקְּרוֹבִין רַשָּׁאִין לִכָּנֵס לָעִיר עַד שֶׁיָּבוֹאוּ רְחוֹקִים וְיִכָּנְסוּ כֻּלָּם בְּבַת אַחַת. וַעֲדַיִן הַחֲנֻיּוֹת פְּתוּחוֹת וְהַתְּרִיסִין מֻנָּחִין. הִתְחִיל לִתְקֹעַ שְׁנִיָּה נִסְתַּלְּקוּ הַתְּרִיסִין וְנִנְעֲלוּ הַחֲנֻיּוֹת. וַעֲדַיִן הַחַמִּין וְהַקְּדֵרוֹת מֻנָּחִין עַל גַּבֵּי כִּירָה. הִתְחִיל לִתְקֹעַ תְּקִיעָה שְׁלִישִׁית סִלֵּק הַמְסַלֵּק וְהִטְמִין הַמַּטְמִין וְהִדְלִיקוּ אֶת הַנֵּרוֹת וְשׁוֹהֶה כְּדֵי לִצְלוֹת דָּג קָטָן אוֹ כְּדֵי לְהַדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר. וְתוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ וְשׁוֹבֵת: \n",
+ "תְּקִיעָה רִאשׁוֹנָה תּוֹקֵעַ אוֹתָהּ בְּמִנְחָה. וְהַשְּׁלִישִׁית קָרוֹב לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. וְכֵן תּוֹקְעִין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים לְהַתִּיר הָעָם לְמַעֲשֵׂיהֶן: \n",
+ "יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת לֹא הָיוּ תּוֹקְעִין. חָל לִהְיוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת לֹא תּוֹקְעִין וְלֹא מַבְדִּילִין. יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת תּוֹקְעִין וְלֹא מַבְדִּילִין. חָל לִהְיוֹת לְאַחַר הַשַּׁבָּת מַבְדִּילִין וְלֹא תּוֹקְעִין: \n"
+ ],
+ [
+ "אָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת לָנוּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה עַל הַשַּׁבָּת. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ מִקֹּדֶם הַשַּׁבָּת. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאוֹתָהּ מְלָאכָה אֶלָּא לְאַחַר הַשַּׁבָּת. וְדָבָר זֶה אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה שַׁבָּת קַלָּה בְּעֵינֵיהֶן וְיָבוֹאוּ לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמָן: ",
+ "נָכְרִי שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה מֵעַצְמוֹ בְּשַׁבָּת אִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל עָשָׂה אוֹתָהּ אָסוּר לֵהָנוֹת בְּאוֹתָהּ מְלָאכָה עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁתֵּעָשֶׂה. וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא הַדָּבָר בְּפַרְהֶסְיָא עַד שֶׁיֵּדְעוּ בּוֹ רַבִּים שֶׁדָּבָר זֶה בִּשְׁבִיל פְּלוֹנִי הוּא נַעֲשָׂה בְּשַׁבָּת. וְאִם בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ בִּלְבַד עָשָׂה מֻתָּר לֵהָנוֹת בָּהּ בְּשַׁבָּת: ",
+ "כֵּיצַד. נָכְרִי שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר מִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אָסוּר. עָשָׂה נָכְרִי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ מִן הַסְּפִינָה יֵרֵד אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אָסוּר. מִלֵּא מַיִם לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ מַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אָסוּר. לִקֵּט עֲשָׂבִים לְהַאֲכִיל לִבְהֶמְתּוֹ מַנִּיחַ יִשְׂרָאֵל בְּהֶמְתּוֹ לֶאֱכל מֵהֶן. וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא אוֹתוֹ הַנָּכְרִי מַכִּיר לְאוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּמְלַאכְתּוֹ בִּשְׁבִילוֹ וְנִמְצָא עוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לְהַרְבּוֹת בּוֹ לֹא יֵהָנֶה בּוֹ בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן אֵינוֹ מַכִּירוֹ: ",
+ "אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ לְהַרְבּוֹת וּלְמַעֵט כְּגוֹן נֵר וְכֶבֶשׁ הוֹאִיל וְעָשָׂה בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ נֶהֱנֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַכִּירוֹ. נֵר הַדָּלוּק בִּמְסִבָּה בְּשַׁבָּת. אִם רֹב יִשְׂרָאֵל אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ שֶׁהַמַּדְלִיק עַל דַּעַת הָרֹב מַדְלִיק. וְאִם רֹב נָכְרִים מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה אָסוּר. נָפְלָה דְּלֵקָה בְּשַׁבָּת וּבָא נָכְרִי לְכַבּוֹת אֵין אוֹמְרִין לוֹ כַּבֵּה וְאַל תְּכַבֶּה מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עָלֵינוּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "מֵת שֶׁעָשׂוּ לוֹ נָכְרִים אָרוֹן וְחָפְרוּ לוֹ קֶבֶר בְּשַׁבָּת אוֹ הֵבִיאוּ לוֹ חֲלִילִין לִסְפֹּד בָּהֶן. אִם בְּצִנְעָה יַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיִקָּבֵר בּוֹ. וְאִם הָיָה הַקֶּבֶר בִּסְרַטְיָא גְּדוֹלָה וְהָאָרוֹן עַל גַּבָּיו וְכָל הָעוֹבְרִין וְהַשָּׁבִין אוֹמְרִים שֶׁזֶּה שֶׁהַנָּכְרִים עוֹשִׂין עַכְשָׁו בְּשַׁבָּת לִפְלוֹנִי הוּא. הֲרֵי זֶה לֹא יִקָּבֵר בּוֹ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל עוֹלָמִית. מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּפַרְהֶסְיָא. וּמֻתָּר לִקְבֹּר בּוֹ יִשְׂרָאֵל אַחֵר וְהוּא שֶׁיַּמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשֶׂה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "נָכְרִי שֶׁהֵבִיא חֲלִילִין בְּשַׁבָּת לְמֵת אַף עַל פִּי שֶׁהֱבִיאָן מִצַּד הַחוֹמָה יַמְתִּין לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּכְדֵי שֶׁיָּבוֹא מִמָּקוֹם קָרוֹב וְאַחַר כָּךְ יִסְפְּדוּ בָּהֶן. שֶׁמָּא בַּלַּיְלָה הֱבִיאוּם מִמָּקוֹם אַחֵר עַד הַחוֹמָה וּבַבֹּקֶר נִכְנְסוּ בָּהֶן. וְאִם יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁמִּמָּקוֹם פְּלוֹנִי הֱבִיאוּם בְּשַׁבָּת יַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ מֵאוֹתוֹ מָקוֹם אַחַר הַשַּׁבָּת. וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא הַדָּבָר בִּסְרַטְיָא גְּדוֹלָה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ: ",
+ "עִיר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְנָכְרִים דָּרִין בְּתוֹכָהּ וְהָיְתָה בָּהּ מֶרְחָץ הַמַּרְחֶצֶת בְּשַׁבָּת. אִם רֹב נָכְרִים מֻתָּר לִרְחֹץ בָּהּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִיָּד. וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל יַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּחַמּוּ חַמִּין. שֶׁבִּשְׁבִיל הָרֹב הוּחַמּוּ. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּחַמּוּ חַמִּין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלָאכָה זוֹ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת מֻתָּר לוֹ לֵהָנוֹת בְּאוֹתָהּ מְלָאכָה לָעֶרֶב אַחַר שֶׁיַּמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁתֵּעָשֶׂה. וְלֹא אָסְרוּ בְּכָל מָקוֹם עַד שֶׁיַּמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ אֶלָּא מִפְּנֵי דָּבָר זֶה. שֶׁאִם תֹּאמַר יְהֵא מֻתָּר מִיָּד שֶׁמָּא יֹאמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת לוֹ וְיִמְצָא הַדָּבָר מוּכָן מִיָּד. וְכֵיוָן שֶׁאָסְרוּ עַד שֶׁיַּמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ לֹא יֹאמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת לוֹ שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מִשְׂתַּכֵּר כְּלוּם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְעַכֵּב לָעֶרֶב בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשֶׂה דָּבָר זֶה שֶׁנַּעֲשָׂה בְּשַׁבָּת: ",
+ "דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְלָאכָה וְאֵין אָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה שָׁם מִקְצָת חֹלִי אוֹ יִהְיֶה צָרִיךְ לַדָּבָר צֹרֶךְ הַרְבֵּה אוֹ מִפְּנֵי מִצְוָה: ",
+ "כֵּיצַד. אוֹמֵר יִשְׂרָאֵל לְנָכְרִי בְּשַׁבָּת לַעֲלוֹת בָּאִילָן אוֹ לָשׁוּט עַל פְּנֵי הַמַּיִם כְּדֵי לְהָבִיא לוֹ שׁוֹפָר. אוֹ סַכִּין לְמִילָה. אוֹ מֵבִיא לוֹ מֵחָצֵר לְחָצֵר שֶׁאֵין עֵרוּב בֵּינֵיהֶן מַיִם חַמִּין לְהַרְחִיץ בָּהֶם קָטָן וּמִצְטַעֵר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "הַלּוֹקֵחַ בַּיִת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִן הַנָּכְרִי מֻתָּר לוֹ לוֹמַר לַנָּכְרִי לִכְתֹּב לוֹ שְׁטָר בְּשַׁבָּת. שֶׁאֲמִירָה לְנָכְרִי בְּשַׁבָּת אֲסוּרָה מִדִּבְרֵיהֶם וּמִשּׁוּם יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא גָּזְרוּ בְּדָבָר זֶה. וְכֵן הַלּוֹקֵחַ בַּיִת מֵהֶם בְּסוּרְיָא, שֶׁסּוּרְיָא כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְדָבָר זֶה: ",
+ "פּוֹסֵק אָדָם עִם הַנָּכְרִי עַל הַמְּלָאכָה וְקוֹצֵץ דָּמִים וְהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת מֻתָּר. וְכֵן הַשּׂוֹכֵר אֶת הַנָּכְרִי לְיָמִים הַרְבֵּה מֻתָּר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁשָּׂכַר הַנָּכְרִי לְשָׁנָה אוֹ לִשְׁתַּיִם שֶׁיִּכְתֹּב לוֹ אוֹ שֶׁיֶּאֱרֹג לוֹ. הֲרֵי זֶה כּוֹתֵב וְאוֹרֵג בְּשַׁבָּת וּמֻתָּר כְּאִלּוּ קָצַץ עִמּוֹ שֶׁיִּכְתֹּב לוֹ סֵפֶר אוֹ שֶׁיֶּאֱרֹג לוֹ בֶּגֶד שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. וְהוּא שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב עִמּוֹ יוֹם יוֹם: ",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּצִנְעָה שֶׁאֵין מַכִּירִים הַכּל שֶׁזּוֹ הַמְּלָאכָה הַנַּעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל הִיא. אֲבָל אִם הָיְתָה יְדוּעָה וּגְלוּיָה וּמְפֻרְסֶמֶת אֲסוּרָה שֶׁהָרוֹאֶה אֶת הַנָּכְרִי עוֹסֵק אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁקָּצַץ וְאוֹמֵר שֶׁפְּלוֹנִי שָׂכַר הַנָּכְרִי לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת: ",
+ "לְפִיכָךְ הַפּוֹסֵק עִם הַנָּכְרִי לִבְנוֹת לוֹ חֲצֵרוֹ אוֹ כָּתְלוֹ אוֹ לִקְצֹר אֶת שָׂדֵהוּ אוֹ שֶׁשְּׂכָרוֹ שָׁנָה אוֹ שְׁתַּיִם לִבְנוֹת לוֹ חָצֵר אוֹ לִטַּע לוֹ כֶּרֶם. אִם הָיְתָה הַמְּלָאכָה בַּמְּדִינָה אוֹ בְּתוֹךְ הַתְּחוּם אָסוּר לוֹ לַהֲנִיחָן לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי הָרוֹאִים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים שֶׁפָּסַק. וְאִם הָיְתָה הַמְּלָאכָה חוּץ לַתְּחוּם מֻתָּר שֶׁאֵין שָׁם יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּרְאֶה אֶת הַפּוֹעֲלִין כְּשֶׁהֵן עוֹשִׂין בְּשַׁבָּת: ",
+ "וְכֵן מֻתָּר לְאָדָם לְהַשְׂכִּיר כַּרְמוֹ אוֹ שָׂדֵהוּ לְנָכְרִי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא זוֹרְעָן וְנוֹטְעָן בְּשַׁבָּת. שֶׁהָרוֹאֶה יוֹדֵעַ שֶׁשְּׂכוּרִין הֵן אוֹ בַּאֲרִיסוּת נָתַן לָהֶן. וְדָבָר שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל בְּעָלָיו קָרוּי עָלָיו וְאֵין דֶּרֶךְ רֹב אַנְשֵׁי אוֹתוֹ הַמָּקוֹם לְהַשְׂכִּירוֹ אוֹ לִתְּנוֹ בַּאֲרִיסוּת אָסוּר לְהַשְׂכִּירוֹ לְנָכְרִי. מִפְּנֵי שֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם מְלָאכָה בְּשַׁבָּת וְהוּא נִקְרָא עַל שֵׁם הַיִּשְׂרָאֵל בְּעָלָיו: ",
+ "מֻתָּר לְהַשְׁאִיל כֵּלִים וּלְהַשְׂכִּירָן לְנָכְרִי וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בָּהֶן מְלָאכָה בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ מְצֻוִּים עַל שְׁבִיתַת הַכֵּלִים. אֲבָל בְּהֶמְתּוֹ וְעַבְדּוֹ אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מְצֻוִּין עַל שְׁבִיתַת בְּהֵמָה וְעֶבֶד: ",
+ "הַמִּשְׁתַּתֵּף עִם הַנָּכְרִי בִּמְלָאכָה אוֹ בִּסְחוֹרָה אוֹ בַּחֲנוּת. אִם הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה שֶׁיִּהְיֶה שְׂכַר הַשַּׁבָּת לַנָּכְרִי לְבַדּוֹ אִם מְעַט אִם הַרְבֵּה וּשְׂכַר יוֹם אַחֵר כְּנֶגֶד יוֹם הַשַּׁבָּת לְיִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ מֻתָּר. וְאִם לֹא הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה. כְּשֶׁיָּבוֹאוּ לַחֲלֹק נוֹטֵל הַנָּכְרִי שְׂכַר הַשַּׁבָּתוֹת כֻּלָּן לְבַדּוֹ וְהַשְּׁאָר חוֹלְקִין אוֹתוֹ. וְאֵינוֹ מוֹסִיף לוֹ כְּלוּם כְּנֶגֶד יוֹם הַשַּׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה. וְכֵן אִם קִבְּלוּ שָׂדֶה בְּשֻׁתָּפוּת דִּין אֶחָד הוּא: ",
+ "וְאִם לֹא הִתְּנוּ וּבָאוּ לַחֲלֹק הַשָּׂכָר וְלֹא הָיָה שְׂכַר שַׁבָּת יָדוּעַ יֵרָאֶה לִי שֶׁהַנָּכְרִי נוֹטֵל לְבַדּוֹ שְׁבִיעִית הַשָּׂכָר וְהַשְּׁאָר חוֹלְקִין. הַנּוֹתֵן מָעוֹת לְנָכְרִי לְהִתְעַסֵּק בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהַנָּכְרִי נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּשַׁבָּת חוֹלֵק עִמּוֹ בַּשָּׂכָר בְּשָׁוֶה וְכֵן הוֹרוּ כָּל הַגְּאוֹנִים: ",
+ "לֹא יִתֵּן אָדָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת כֵּלִים לְאֻמָּן נָכְרִי לַעֲשׂוֹתָן אַף עַל פִּי שֶׁפָּסַק עִמּוֹ. אֶלָּא בִּכְדֵי שֶׁיֵּצֵא בָּהֶן מִבֵּיתוֹ קֹדֶם שֶׁחֲשֵׁכָה. וְכֵן לֹא יִמְכֹּר אָדָם חֲפָצָיו לְנָכְרִי וְלֹא יַשְׁאִילֶנּוּ וְלֹא יַלְוֶנּוּ וְלֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ וְלֹא יִתֵּן לוֹ בְּמַתָּנָה אֶלָּא בִּכְדֵי שֶׁיֵּצֵא בְּאוֹתוֹ חֵפֶץ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ קֹדֶם הַשַּׁבָּת. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא בְּבֵיתוֹ אֵין אָדָם יוֹדֵעַ אֵימָתַי נָתַן לוֹ וּכְשֶׁיֵּצֵא הַנָּכְרִי מִבֵּיתוֹ בְּשַׁבָּת וְחֵפֶץ יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ יֵרָאֶה כְּמִי שֶׁהִלְּוָהוּ לַנָּכְרִי אוֹ מִשְׁכְּנוֹ אוֹ פָּסַק עִמּוֹ אוֹ מָכַר לוֹ בְּשַׁבָּת: ",
+ "הַנּוֹתֵן אִגֶּרֶת לְנָכְרִי לְהוֹלִיכָהּ לְעִיר אַחֶרֶת אִם קָצַץ עִמּוֹ שְׂכַר הוֹלָכָה מֻתָּר. וַאֲפִלּוּ נְתָנָהּ לוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה. וְהוּא שֶׁיֵּצֵא בָּהּ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ קֹדֶם הַשַּׁבָּת. וְאִם לֹא קָצַץ אִם יֵשׁ בַּמְּדִינָה אָדָם קָבוּעַ שֶׁהוּא מְקַבֵּץ הָאִגְּרוֹת וְשׁוֹלֵחַ אוֹתָם לְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה עִם שְׁלוּחָיו מֻתָּר לִתֵּן לַנָּכְרִי הָאִגֶּרֶת. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה שְׁהוּת בַּיּוֹם כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לַבַּיִת הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה קֹדֶם הַשַּׁבָּת. שֶׁמָּא זֶה שֶׁמְּקַבֵּל הָאִגְּרוֹת וְשׁוֹלְחָן בֵּיתוֹ סָמוּךְ לַחוֹמָה הוּא. וְאִם אֵין שָׁם אָדָם קָבוּעַ לְכָךְ אֶלָּא הַנָּכְרִי שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ הָאִגֶּרֶת הוּא שֶׁמּוֹלִיכָהּ לְעִיר אַחֶרֶת אָסוּר לִשְׁלֹחַ בְּיַד נָכְרִי הָאִגֶּרֶת לְעוֹלָם אֶלָּא אִם כֵּן קָצַץ לוֹ דָּמִים: ",
+ "נָכְרִי שֶׁהֵבִיא חֲפָצָיו בְּשַׁבָּת וְהִכְנִיסָן לְבֵית יִשְׂרָאֵל מֻתָּר. וַאֲפִלּוּ אָמַר לוֹ הַנִּיחָן בְּזָוִית זוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וּמְזַמְּנִין אֶת הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת וְנוֹתְנִין לְפָנָיו מְזוֹנוֹת לְאָכְלָן. וְאִם נְטָלָן וְיָצָא אֵין נִזְקָקִין לוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עָלֵינוּ. וְכֵן נוֹתְנִין מְזוֹנוֹת לִפְנֵי הַכֶּלֶב בֶּחָצֵר וְאִם נְטָלָן וְיָצָא אֵין נִזְקָקִין לוֹ: ",
+ "מִי שֶׁהָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וְקָדַשׁ עָלָיו הַיּוֹם וְהָיוּ עִמּוֹ מָעוֹת נוֹתֵן כִּיסוֹ לְנָכְרִי לְהוֹלִיכוֹ לוֹ וּלְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לוֹקְחוֹ מִמֶּנּוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ שָׂכָר עַל זֶה. וְאַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ מִשֶּׁחֲשֵׁכָה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁאָדָם בָּהוּל עַל מָמוֹנוֹ וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּשְׁלִיכֶנּוּ. וְאִם לֹא תַּתִּיר לוֹ דָּבָר זֶה שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים יָבוֹא לַהֲבִיאוֹ בְּיָדוֹ וְעוֹבֵר עַל מְלָאכָה שֶׁל תּוֹרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכִיסוֹ אֲבָל מְצִיאָה לֹא יִתֵּן לַנָּכְרִי אֶלָּא מוֹלִיכָהּ בְּפָחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת: ",
+ "יִשְׂרָאֵל שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת אִם עָבַר וְעָשָׂה בְּזָדוֹן אָסוּר לוֹ לֵהָנוֹת בְּאוֹתָהּ מְלָאכָה לְעוֹלָם. וּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל מֻתָּר לָהֶם לֵהָנוֹת בָּהּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִיָּד שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לא יד) \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִיא\", הִיא קֹדֶשׁ וְאֵין מַעֲשֶׂיהָ קֹדֶשׁ. כֵּיצַד. יִשְׂרָאֵל שֶׁבִּשֵּׁל בְּשַׁבָּת בְּמֵזִיד. לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת יֵאָכֵל לַאֲחֵרִים אֲבָל לוֹ לֹא יֵאָכֵל עוֹלָמִית. וְאִם בִּשֵּׁל בִּשְׁגָגָה לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת יֹאכַל בֵּין הוּא בֵּין אֲחֵרִים מִיָּד. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "פֵּרוֹת שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לַתְּחוּם וְחָזְרוּ. בְּשׁוֹגֵג יֵאָכְלוּ בְּשַׁבָּת שֶׁהֲרֵי לֹא נַעֲשָׂה בְּגוּפָן מַעֲשֶׂה וְלֹא נִשְׁתַּנּוּ. בְּמֵזִיד לֹא יֵאָכְלוּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת: ",
+ "הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לִשְׁמֹר לוֹ אֶת הַפָּרָה וְאֶת הַתִּינוֹק לֹא יִתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ שֶׁל שַׁבָּת. לְפִיכָךְ אֵין אַחֲרָיוּת שַׁבָּת עָלָיו. וְאִם הָיָה הַשָּׂכִיר שְׂכִיר שַׁבָּת אוֹ שְׂכִיר שָׁנָה נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ מָשְׁלָם. לְפִיכָךְ אַחֲרָיוּת שַׁבָּת עָלָיו. וְלֹא יֹאמַר לוֹ תֵּן לִי שְׂכָרִי שֶׁל שַׁבָּת אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ תֵּן לִי שְׂכָרִי שֶׁל שָׁנָה אוֹ שֶׁל עֲשָׂרָה יָמִים: "
+ ],
+ [
+ "מְלָאכוֹת שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן סְקִילָה וְכָרֵת בְּמֵזִיד אוֹ קָרְבַּן חַטָּאת בִּשְׁגָגָה. מֵהֶן אָבוֹת וּמֵהֶן תּוֹלָדוֹת. וּמִנְיַן כָּל אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. וְאֵלּוּ הֵן. הַחֲרִישָׁה. וְהַזְּרִיעָה. וְהַקְּצִירָה. וְהָעִמּוּר. וְהַדִּישָׁה. וְהַזְּרִיָּה. וְהַבְּרִירָה. וְהַטְּחִינָה. וְהַהַרְקָדָה. וְהַלִּישָׁה. וְהָאֲפִיָּה. וְהַגְּזִיזָה. וְהַלִּבּוּן. וְהַנִּפּוּץ. וְהַצְּבִיעָה. וְהַטְּוִיָּה. וַעֲשִׂיַּת הַנִּירִין. וְהַנְסָכַת הַמַּסֵּכָה. וְהָאֲרִיגָה. וְהַבְּצִיעָה. וְהַקְּשִׁירָה. וְהַהַתָּרָה. וְהַתְּפִירָה. וְהַקְּרִיעָה. וְהַבִּנְיָן. וְהַסְּתִירָה. וְהַכָּאָה בְּפַטִּישׁ. וְהַצִּידָה. וְהַשְּׁחִיטָה. וְהַהַפְשָׁטָה. וְהַהַעֲבָדָה. וּמְחִיקַת הָעוֹר. וְחִתּוּכוֹ. וְהַכְּתִיבָה. וְהַמְּחִיקָה. וְהַשִּׂרְטוּט. וְהַהַבְעָרָה. וְהַכִּבּוּי. וְהַהוֹצָאָה מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת: \n",
+ "כָּל אֵלּוּ הַמְּלָאכוֹת וְכָל שֶׁהוּא מֵעִנְיָנָם הֵם הַנִּקְרָאִין אֲבוֹת מְלָאכוֹת. כֵּיצַד הוּא עִנְיָנָן. אֶחָד הַחוֹרֵשׁ אוֹ הַחוֹפֵר אוֹ הָעוֹשֶׂה חָרִיץ הֲרֵי זֶה אַב מְלָאכָה. שֶׁכָּל אַחַת וְאַחַת מֵהֶן חֲפִירָה בַּקַּרְקַע וְעִנְיָן אֶחָד הוּא: \n",
+ "וְכֵן הַזּוֹרֵעַ זְרָעִים אוֹ הַנּוֹטֵעַ אִילָנוֹת אוֹ הַמַּבְרִיךְ אִילָנוֹת אוֹ הַמַּרְכִּיב אוֹ הַזּוֹמֵר. כָּל אֵלּוּ אָב אֶחָד הֵן מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת וְעִנְיָן אֶחָד הוּא. שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן לְצַמֵּחַ דָּבָר הוּא מִתְכַּוֵּן: \n",
+ "וְכֵן הַקּוֹצֵר תְּבוּאָה אוֹ קִטְנִית אוֹ הַבּוֹצֵר עֲנָבִים אוֹ הַגּוֹדֵר תְּמָרִים אוֹ הַמּוֹסֵק זֵיתִים אוֹ הָאוֹרֶה תְּאֵנִים. כָּל אֵלּוּ אַב מְלָאכָה אַחַת הֵן. שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן לַעֲקֹר דָּבָר מִגִּדּוּלָיו מִתְכַּוֵּן. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ שְׁאָר הָאָבוֹת: \n",
+ "הַתּוֹלָדָה הִיא הַמְּלָאכָה הַדּוֹמָה לְאָב מֵאֵלּוּ הָאָבוֹת. כֵּיצַד. הַמְחַתֵּךְ אֶת הָיָּרָק מְעַט לְבַשְּׁלוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁזּוֹ הַמְּלָאכָה תּוֹלֶדֶת טְחִינָה. שֶׁהַטּוֹחֵן לוֹקֵחַ גּוּף אֶחָד וּמְחַלְּקוֹ לְגוּפִים הַרְבֵּה. וְכָל הָעוֹשֶׂה דָּבָר הַדּוֹמֶה לָזֶה הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת טוֹחֵן. וְכֵן הַלּוֹקֵחַ לָשׁוֹן שֶׁל מַתֶּכֶת וְשָׁף אוֹתוֹ כְּדֵי לִקַּח מֵעֲפָרוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂים צוֹרְפֵי הַזָּהָב הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת טְחִינָה: \n",
+ "וְכֵן הַלּוֹקֵחַ חָלָב וְנָתַן בּוֹ קֵיבָה כְּדֵי לְחָבְצוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם תּוֹלֶדֶת בּוֹרֵר שֶׁהֲרֵי הִפְרִישׁ הַקּוֹם מִן הֶחָלָב. וְאִם גִּבְּנוֹ וְעָשָׂהוּ גְּבִינָה חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. שֶׁכָּל הַמְקַבֵּץ חֵלֶק אֶל חֵלֶק וְדִבֵּק הַכּל עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ גּוּף אֶחָד הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְבִנְיָן. וְכֵן לְכָל מְלָאכָה וּמְלָאכָה מֵאֵלּוּ הָאָבוֹת יֵשׁ לָהֶן תּוֹלָדוֹת עַל דֶּרֶךְ זוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וּמִגּוּף הַמְּלָאכָה הַנַּעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת תֵּדַע מֵעֵין אֵי זֶה אָב הִיא וְתוֹלֶדֶת אֵי זֶה אָב הִיא: \n",
+ "אֶחָד הָעוֹשֶׂה אָב מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת אוֹ תּוֹלָדָה מִן הַתּוֹלָדוֹת בְּמֵזִיד חַיָּב כָּרֵת. וְאִם בָּאוּ עֵדִים נִסְקָל. בְּשׁוֹגֵג חַיָּב חַטָּאת קְבוּעָה. אִם כֵּן מַה הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין הָאָבוֹת וְהַתּוֹלָדוֹת. אֵין בֵּינֵיהֶן הֶפְרֵשׁ אֶלָּא לְעִנְיַן הַקָּרְבָּן בִּלְבַד. שֶׁהָעוֹשֶׂה בְּשׁוֹגֵג אִם עָשָׂה אָבוֹת הַרְבֵּה בְּהֵעָלֵם אֶחָד חַיָּב חַטָּאת אַחַת עַל כָּל אָב וְאָב. וְאִם עָשָׂה אָב וְתוֹלְדוֹתָיו בְּהֵעָלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת: \n",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁחָרַשׁ וְזָרַע וְקָצַר בְּשַׁבָּת בְּהֵעָלֵם אֶחָד חַיָּב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת. וַאֲפִלּוּ עָשָׂה הָאַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת בִּשְׁגָגָה כְּגוֹן שֶׁשָּׁכַח שֶׁאֵלּוּ הַמְּלָאכוֹת אֲסוּרוֹת לֵעָשׂוֹת בְּשַׁבָּת חַיָּב עַל כָּל מְלָאכָה וּמְלָאכָה חַטָּאת אַחַת. אֲבָל אִם טָחַן וְחָתַךְ הָיָּרָק וְשָׁף לָשׁוֹן שֶׁל מַתֶּכֶת בְּהֵעָלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה אֶלָּא אָב אֶחָד וְתוֹלְדוֹתָיו. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת בְּהֵעָלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁזָּרַע וְנָטַע וְהִבְרִיךְ וְהִרְכִּיב וְזָמַר בְּהֵעָלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת שֶׁכֻּלָּן אָב אֶחָד הֵן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n"
+ ],
+ [
+ "הַחוֹרֵשׁ כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. הַמְנַכֵּשׁ בְּעִקְּרֵי הָאִילָנוֹת וְהַמְקַרְסֵם עֲשָׂבִים אוֹ הַמְזָרֵד אֶת הַשָּׂרִיגִים כְּדֵי לְיַפּוֹת אֶת הַקַּרְקַע הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת חוֹרֵשׁ וּמִשֶּׁיַּעֲשֶׂה כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. וְכֵן הַמַּשְׁוֶה פְּנֵי הַשָּׂדֶה כְּגוֹן שֶׁהִשְׁפִּיל הַתֵּל וְרִדְּדוֹ אוֹ מִלֵּא הַגַּיְא חַיָּב מִשּׁוּם חוֹרֵשׁ. וְשִׁעוּרוֹ כָּל שֶׁהוּא. וְכֵן כָּל הַמַּשְׁוֶה גֻּמּוֹת שִׁעוּרוֹ כָּל שֶׁהוּא: \n",
+ "הַזּוֹרֵעַ כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. הַזּוֹמֵר אֶת הָאִילָן כְּדֵי שֶׁיִּצְמַח הֲרֵי זֶה מֵעֵין זוֹרֵעַ. אֲבָל הַמַּשְׁקֶה צְמָחִין וְאִילָנוֹת בְּשַׁבָּת הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת זוֹרֵעַ וְחַיָּב בְּכָל שֶׁהוּא. וְכֵן הַשּׁוֹרֶה חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בַּמַּיִם הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת זוֹרֵעַ וְחַיָּב בְּכָל שֶׁהוּא: \n",
+ "הַקּוֹצֵר כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּב. וְתוֹלֵשׁ תּוֹלֶדֶת קוֹצֵר הוּא. וְכָל הָעוֹקֵר דָּבָר מִגִּדּוּלוֹ חַיָּב מִשּׁוּם קוֹצֵר. לְפִיכָךְ צְרוֹר שֶׁעָלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים וּכְשׁוּת שֶׁעָלָה בַּסְּנֶה וַעֲשָׂבִים שֶׁצָּמְחוּ עַל גַּב הֶחָבִית. הַתּוֹלֵשׁ מֵהֶן חַיָּב שֶׁזֶּה הוּא מְקוֹם גִּדּוּלָן. אֲבָל הַתּוֹלֵשׁ מֵעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁאֵין זֶה מְקוֹם גִּדּוּלוֹ. וְעָצִיץ נָקוּב בִּכְדֵי שֹׁרֶשׁ קָטָן הֲרֵי הוּא כְּאֶרֶץ וְהַתּוֹלֵשׁ מִמֶּנּוּ חַיָּב: \n",
+ "כָּל זֶרַע שֶׁקְּצִירָתוֹ מַצְמַחַת אוֹתוֹ וּמְגַדַּלְתּוֹ כְּגוֹן אַסְפַּסְתָּא וְסִלְקָא. הַקּוֹצְרוֹ בִּשְׁגָגָה חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. אַחַת מִפְּנֵי שֶׁהוּא קוֹצֵר וְאַחַת מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹטֵעַ. וְכֵן הַזּוֹמֵר וְהוּא צָרִיךְ לָעֵצִים חַיָּב מִשּׁוּם קוֹצֵר וּמִשּׁוּם נוֹטֵעַ. גַּבְשׁוּשִׁית שֶׁל עָפָר שֶׁעָלוּ בָּהּ עֲשָׂבִים, הִגְבִּיהָהּ מֵעַל הָאָרֶץ וְהִנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת חַיָּב מִשּׁוּם תּוֹלֵשׁ. הָיְתָה עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת וְהִנִּיחָהּ עַל הָאָרֶץ חַיָּב מִשּׁוּם זוֹרֵעַ. תְּאֵנִים שֶׁיָּבְשׁוּ בְּאִבֵּיהֶן וְכֵן אִילָן שֶׁיָּבְשׁוּ פֵּרוֹתָיו בּוֹ. הַתּוֹלֵשׁ מֵהֶן בְּשַׁבָּת חַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כַּעֲקוּרִין לְעִנְיַן טֻמְאָה: \n",
+ "הַתּוֹלֵשׁ עֻלְשִׁין הַמְזָרֵד זְרָדִין. אִם לַאֲכִילָה שִׁעוּרוֹ כִּגְרוֹגֶרֶת. וְאִם לִבְהֵמָה שִׁעוּרוֹ כִּמְלוֹא פִּי גְּדִי. וְאִם לְהַסָּקָה שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה. הַמְעַמֵּר אֳכָלִין אִם לַאֲכִילָה שִׁעוּרוֹ כִּגְרוֹגֶרֶת. וְאִם עִמֵּר לִבְהֵמָה שִׁעוּרוֹ כִּמְלוֹא פִּי גְּדִי. וְאִם לְהַסָּקָה שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה. וּבֵיצָה הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם הִיא בֵּיצָה בֵּינוֹנִית שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה הוּא כְּדֵי לְבַשֵּׁל כִּגְרוֹגֶרֶת מִבֵּיצָה וּגְרוֹגֶרֶת אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה בְּבֵיצָה. וְאֵין עִמּוּר אֶלָּא בְּגִדּוּלֵי קַרְקַע: \n",
+ "הַמְקַבֵּץ דְּבֵלָה וְעָשָׂה מִמֶּנָּה עִגּוּלָה אוֹ שֶׁנִּקֵּב תְּאֵנִים וְהִכְנִיס הַחֶבֶל בָּהֶן עַד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ גּוּף אֶחָד. הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְעַמֵּר וְחַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "הַדָּשׁ כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּב וְאֵין דִּישָׁה אֶלָּא בְּגִדּוּלֵי קַרְקַע. וְהַמְפָרֵק הֲרֵי הִיא תּוֹלֶדֶת הַדָּשׁ וְחַיָּב וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הַחוֹלֵב אֶת הַבְּהֵמָה חַיָּב מִשּׁוּם מְפָרֵק וְכֵן הַחוֹבֵל בְּחַי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עוֹר חַיָּב מִשּׁוּם מְפָרֵק. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה צָרִיךְ לַדָּם שֶׁיֵּצֵא מִן הַחַבּוּרָה. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְהַזִּיק בִּלְבַד פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקַלְקֵל. וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּהְיֶה בַּדָּם אוֹ בַּחָלָב שֶׁהוֹצִיא כִּגְרוֹגֶרֶת: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּחוֹבֵל בִּבְהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. אֲבָל הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַזִּיק חַיָּב מִפְּנֵי נַחַת רוּחוֹ שֶׁהֲרֵי נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ וְשָׁכְכָה חֲמָתוֹ וַהֲרֵי הוּא כִּמְתַקֵּן. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לַדָּם שֶׁהוֹצִיא מִמֶּנּוּ חַיָּב: \n",
+ "שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה הֵן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עוֹרוֹת לְעִנְיַן שַׁבָּת כְּמוֹ חַיָּה וּבְהֵמָה וְעוֹף. אֲבָל שְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים אֵין לָהֶן עוֹר. לְפִיכָךְ הַחוֹבֵל בָּהֶן פָּטוּר. וְאֶחָד הַחוֹבֵל בִּבְהֵמָה חַיָּה וְעוֹף אוֹ בִּשְׁמוֹנָה שְׁרָצִים וְעָשָׂה בָּהֶן חַבּוּרָה וְיָצָא מֵהֶם דָּם אוֹ שֶׁנִּצְרַר הַדָּם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא חַיָּב: \n",
+ "הַסּוֹחֵט אֶת הַפֵּרוֹת לְהוֹצִיא מֵימֵיהֶן חַיָּב מִשּׁוּם מְפָרֵק. וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּהְיֶה בַּמַּשְׁקִין שֶׁסָּחַט כִּגְרוֹגֶרֶת. וְאֵין חַיָּבִים מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא עַל דְּרִיכַת זֵיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבַד. וּמֻתָּר לִסְחֹט אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים לְתוֹךְ הָאֹכֶל. שֶׁמַּשְׁקֶה הַבָּא לְאֹכֶל אֹכֶל הוּא וְנִמְצָא כִּמְפָרֵק אֹכֶל מֵאֹכֶל. אֲבָל אִם סָחַט לִכְלִי שֶׁאֵין בּוֹ אֹכֶל הֲרֵי זֶה דּוֹרֵךְ וְחַיָּב. וְהַחוֹלֵב לְתוֹךְ הָאֹכֶל אוֹ הַיּוֹנֵק בְּפִיו פָּטוּר וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּחֲלֹב לְתוֹךְ הַכְּלִי: \n",
+ "הַזּוֹרֶה אוֹ הַבּוֹרֵר כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּב. וְהַמְחַבֵּץ הֲרֵי הוּא תּוֹלֶדֶת בּוֹרֵר. וְכֵן הַבּוֹרֵר שְׁמָרִים מִתּוֹךְ הַמַּשְׁקִין הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹרֵר אוֹ תּוֹלֶדֶת מְרַקֵּד וְחַיָּב. שֶׁהַזּוֹרֶה וְהַבּוֹרֵר וְהַמְרַקֵּד דּוֹמִין עִנְיְנֵיהֶם זֶה לָזֶה. וּמִפְּנֵי מָה מָנוּ אוֹתָן בִּשְׁלֹשָׁה מִפְּנֵי שֶׁכָּל מְלָאכָה שֶׁהָיְתָה בַּמִּשְׁכָּן מוֹנִין אוֹתָהּ בִּפְנֵי עַצְמָהּ: \n",
+ "הַבּוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסלֶת אוֹ שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי מִינֵי אֳכָלִין וּבֵרֵר מִין מִמִּין אַחֵר בְּנָפָה וּבִכְבָרָה חַיָּב. בְּקָנוֹן אוֹ בְּתַמְחוּי פָּטוּר. וְאִם בֵּרֵר בְּיָדוֹ לֶאֱכל לְאַלְתַּר מֻתָּר: \n",
+ "וְהַבּוֹרֵר פְּסלֶת מִתּוֹךְ הָאֹכֶל וַאֲפִלּוּ בְּיָדוֹ אַחַת חַיָּב. וְהַבּוֹרֵר תֻּרְמוֹסִין מִתּוֹךְ פְּסלֶת שֶׁלָּהֶן חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁהַפְּסלֶת שֶׁלָּהֶן מְמַתֶּקֶת אוֹתָן כְּשֶׁיִּשְׁלְקוּ אוֹתָן עִמָּהֶם וְנִמְצָא כְּבוֹרֵר פְּסלֶת מִתּוֹךְ אֹכֶל וְחַיָּב. הַבּוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסלֶת בְּיָדוֹ לְהַנִּיחוֹ אֲפִלּוּ לְבוֹ בַּיּוֹם נַעֲשָׂה כְּבוֹרֵר לָאוֹצָר וְחַיָּב. הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי מִינֵי אֳכָלִין מְעֹרָבִין בּוֹרֵר אֶחָד מֵאַחֵר וּמַנִּיחַ לֶאֱכל מִיָּד. וְאִם בֵּרֵר וְהִנִּיחַ לְאַחַר זְמַן אֲפִלּוּ לְבוֹ בַּיּוֹם כְּגוֹן שֶׁבֵּרֵר בְּשַׁחֲרִית לֶאֱכל בֵּין הָעַרְבַּיִם חַיָּב: \n",
+ "המְשַׁמֵּר יַיִן אוֹ שֶׁמֶן אוֹ מַיִם וְכֵן שְׁאָר הַמַּשְׁקִין בַּמְּשַׁמֶּרֶת שֶׁלָּהֶן חַיָּב. וְהוּא שֶׁיְּשַׁמֵּר כִּגְרוֹגֶרֶת. אֲבָל מְסַנְּנִין יַיִן שֶׁאֵין בּוֹ שְׁמָרִים אוֹ מַיִם צְלוּלִין בְּסוּדָרִין וּבִכְפִיפָה מִצְרִית כְּדֵי שֶׁיְּהֵא צָלוּל בְּיוֹתֵר. וְנוֹתְנִין מַיִם עַל גַּבֵּי שְׁמָרִים בִּשְׁבִיל שֶׁיִּצּוֹלוּ. וְנוֹתְנִין בֵּיצָה טְרוּפָה לִמְסַנֶּנֶת שֶׁל חַרְדָּל כְּדֵי שֶׁיִּצָּלֵל. חַרְדָּל שֶׁלָּשׁוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת. לְמָחָר מְמַחֶה וְשׁוֹתֶה בֵּין בַּיָּד בֵּין בִּכְלִי. וְכֵן יַיִן מִגִּתּוֹ כָּל זְמַן שֶׁהוּא תּוֹסֵס טוֹרֵף חָבִית בִּשְׁמָרֶיהָ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַסּוּדָרִין. שֶׁעֲדַיִן לֹא נִפְרְשׁוּ הַשְּׁמָרִים מִן הַיַּיִן יָפֶה יָפֶה וְכָל הַיַּיִן כְּגוּף אֶחָד הוּא. וְכֵן הַחַרְדָּל וְכָל כַּיּוֹצֵא בּוֹ: \n",
+ "הַטּוֹחֵן כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּב. וְכָל הַשּׁוֹחֵק תַּבְלִין וְסַמָּנִין בְּמַכְתֶּשֶׁת הֲרֵי זֶה טוֹחֵן וְחַיָּב. הַמְחַתֵּךְ יָרָק תָּלוּשׁ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת טוֹחֵן. וְכֵן הַנּוֹסֵר עֵצִים לֵהָנוֹת בִּנְסֹרֶת שֶׁלָּהֶן אוֹ הַשָּׁף לָשׁוֹן שֶׁל מַתֶּכֶת חַיָּב מִשֶּׁיָּשׁוּף כָּל שֶׁהוּא. אֲבָל הַמְחַתֵּךְ עֵצִים אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּדַקְדֵּק מֵהֶן כְּדֵי לְבַשֵּׁל כִּגְרוֹגֶרֶת מִבֵּיצָה: \n",
+ "הַמְרַקֵּד כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּב. הַלָּשׁ כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּב הַמְגַבֵּל אֶת הֶעָפָר הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת לָשׁ. וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. וְאֵין גִּבּוּל בְּאֵפֶר וְלֹא בְּחוֹל הַגַּס וְלֹא בְּמֻרְסָן וְלֹא בְּכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְהַנּוֹתֵן זֶרַע שֻׁמְשְׁמִין אוֹ זֶרַע פִּשְׁתָּן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּמַיִם חַיָּב מִשּׁוּם לָשׁ. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִתְעָרְבִין וְנִתְלִין זֶה בָּזֶה: \n"
+ ],
+ [
+ "הָאוֹפֶה כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּב. אֶחָד הָאוֹפֶה אֶת הַפַּת אוֹ הַמְבַשֵּׁל אֶת הַמַּאֲכָל אוֹ אֶת הַסַּמְמָנִין אוֹ הַמְחַמֵּם אֶת הַמַּיִם הַכּל עִנְיָן אֶחָד הוּא. שִׁעוּר הַמְחַמֵּם אֶת הַמַּיִם כְּדֵי לִרְחֹץ בָּהֶן אֵיבָר קָטָן. וְשִׁעוּר מְבַשֵּׁל סַמְמָנִין כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לְדָבָר שֶׁמְּבַשְּׁלִין אוֹתָן לוֹ: \n",
+ "הַנּוֹתֵן בֵּיצָה בְּצַד הַמֵּיחַם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל וְנִתְגַּלְגְּלָה חַיָּב. שֶׁהַמְבַשֵּׁל בְּתוֹלֶדֶת הָאוּר כִּמְבַשֵּׁל בָּאוּר עַצְמָהּ. וְכֵן הַמֵּדִיחַ בְּחַמִּין דָּג מָלִיחַ הַיָּשָׁן אוֹ קוּלְיָיס הָאִסְפָּנִין וְהוּא דָּג דַּק וְרַךְ בְּיוֹתֵר הֲרֵי זֶה חַיָּב. שֶׁהֲדָחָתָן בְּחַמִּין זֶה הוּא גְּמַר בִּשּׁוּלָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן: \n",
+ "הַמַּפְקִיעַ אֶת הַבֵּיצָה בְּבֶגֶד חַם אוֹ בְּחוֹל וּבַאֲבַק דְּרָכִים שֶׁהֵן חַמִּים מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁנִּצְלֵית פָּטוּר. שֶׁתּוֹלְדוֹת חַמָּה אֵינָם כְּתוֹלְדוֹת הָאֵשׁ. אֲבָל גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי תּוֹלְדוֹת הָאוּר. וְכֵן הַמְבַשֵּׁל בְּחַמֵּי טְבֶרְיָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם פָּטוּר. הַמְבַשֵּׁל עַל הָאוּר דָּבָר שֶׁהָיָה מְבֻשָּׁל כָּל צָרְכּוֹ אוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ בִּשּׁוּל כְּלָל פָּטוּר: \n",
+ "אֶחָד נָתַן אֶת הָאוּר וְאֶחָד נָתַן אֶת הָעֵצִים וְאֶחָד נָתַן אֶת הַקְּדֵרָה וְאֶחָד נָתַן אֶת הַמַּיִם וְאֶחָד נָתַן אֶת הַבָּשָׂר וְאֶחָד נָתַן אֶת הַתַּבְלִין וּבָא אַחֵר וְהֵגִיס כֻּלָּם חַיָּבִים מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה דָּבָר מִצָּרְכֵי הַבִּשּׁוּל הֲרֵי זֶה מְבַשֵּׁל. אֲבָל אִם שָׁפַת אֶחָד אֶת הַקְּדֵרָה תְּחִלָּה וּבָא אַחֵר וְנָתַן אֶת הַמַּיִם וּבָא אַחֵר וְנָתַן אֶת הַבָּשָׂר וּבָא אַחֵר וְנָתַן אֶת הַתַּבְלִין וּבָא אַחֵר וְנָתַן אֶת הָאוּר וּבָא אַחֵר וְנָתַן עֵצִים עַל הָאוּר וּבָא אַחֵר וְהֵגִיס. שְׁנַיִם הָאַחֲרוֹנִים בִּלְבַד חַיָּבִין מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל: \n",
+ "הִנִּיחַ בָּשָׂר עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים אִם נִצְלָה בּוֹ כִּגְרוֹגֶרֶת אֲפִלּוּ בִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת חַיָּב. לֹא נִצְלָה בּוֹ כִּגְרוֹגֶרֶת אֲבָל נִתְבַּשֵּׁל כֻּלּוֹ חֲצִי בִּשּׁוּל חַיָּב. נִתְבַּשֵּׁל חֲצִי בִּשּׁוּל מִצַּד אֶחָד פָּטוּר. עַד שֶׁיַּהֲפֹךְ בּוֹ וְיִתְבַּשֵּׁל חֲצִי בִּשּׁוּל מִשְּׁנֵי צְדָדִין. שָׁכַח וְהִדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר בְּשַׁבָּת וְנִזְכַּר מֻתָּר לוֹ לִרְדוֹתָה קֹדֶם שֶׁתֵּאָפֶה וְיָבוֹא לִידֵי מְלָאכָה: \n",
+ "הַמַּתִּיךְ אֶחָד מִמִּינֵי מַתָּכוֹת כָּל שֶׁהוּא אוֹ הַמְחַמֵּם אֶת הַמַּתָּכוֹת עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה גַּחֶלֶת הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְבַשֵּׁל. וְכֵן הַמְמַסֵּס אֶת הַדּוֹנַג אוֹ אֶת הַחֵלֶב אוֹ אֶת הַזֶּפֶת וְהַכֹּפֶר וְהַגָּפְרִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְבַשֵּׁל וְחַיָּב. וְכֵן הַמְבַשֵּׁל כְּלֵי אֲדָמָה עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ חֶרֶס חַיָּב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר בֵּין שֶׁרִפָּה גּוּף קָשֶׁה בָּאֵשׁ אוֹ שֶׁהִקְשָׁה גּוּף רַךְ הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל: \n",
+ "הַגּוֹזֵז צֶמֶר אוֹ שֵׂעָר בֵּין מִן הַבְּהֵמָה בֵּין מִן הַחַיָּה בֵּין מִן הַחַי בֵּין מִן הַמֵּת אֲפִלּוּ מִן הַשֶּׁלַח שֶׁלָּהֶן חַיָּב. כַּמָּה שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לִטְווֹת מִמֶּנּוּ חוּט שֶׁאָרְכּוֹ כְּרֹחַב הַסִּיט כָּפוּל. וְכַמָּה רֹחַב הַסִּיט כְּדֵי לִמְתֹּחַ מִן בֹּהֶן שֶׁל יָד עַד הָאֶצְבַּע הָרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁיִּפְתַּח בֵּינֵיהֶן בְּכָל כֹּחוֹ וְהוּא קָרוֹב לִשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי זֶרֶת. הַתּוֹלֵשׁ כָּנָף מִן הָעוֹף הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת גּוֹזֵז. הַטּוֹוֶה אֶת הַצֶּמֶר מִן הַחַי פָּטוּר שֶׁאֵין דֶּרֶךְ גְּזִיזָה בְּכָךְ וְאֵין דֶּרֶךְ נִפּוּץ בְּכָךְ וְאֵין דֶּרֶךְ טְוִיָּה בְּכָךְ: \n",
+ "הַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו אוֹ שְׂעָרוֹ אוֹ שְׂפָמוֹ אוֹ זְקָנוֹ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת גּוֹזֵז וְחַיָּב. וְהוּא שֶׁיִּטּל בִּכְלִי. אֲבָל אִם נְטָלָן בְּיָדוֹ בֵּין לוֹ בֵּין לְאַחֵר פָּטוּר. וְכֵן הַחוֹתֵךְ יַבֶּלֶת מִגּוּפוֹ בֵּין בְּיָד בֵּין בִּכְלִי פָּטוּר בֵּין לוֹ בֵּין לְאַחֵר. וּמֻתָּר לַחְתֹּךְ יַבֶּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ בְּיָד אֲבָל לֹא בִּכְלִי. וְאִם הָיְתָה יְבֵשָׁה חוֹתְכָהּ אַף בִּכְלִי וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה: \n",
+ "הַנּוֹטֵל שְׂעָרוֹ בִּכְלִי כַּמָּה יִטּל וְיִהְיֶה חַיָּב. שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וְאִם לִקֵּט לְבָנוֹת מִתּוֹךְ שְׁחוֹרוֹת אֲפִלּוּ אַחַת חַיָּב. צִפֹּרֶן שֶׁפֵּרְשָׁה רֻבָּהּ וְצִיצִין שֶׁל עוֹר שֶׁפֵּרְשׁוּ רֻבָּן אִם פֵּרְשׁוּ כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְצַעֲרוֹת אוֹתוֹ מֻתָּר לִטּל אוֹתָן בְּיָדוֹ אֲבָל לֹא בִּכְלִי. וְאִם נְטָלָן בִּכְלִי פָּטוּר. וְאִם אֵינָן מְצַעֲרוֹת אוֹתוֹ אֲפִלּוּ בַּיָּד אָסוּר. וְאִם לֹא פֵּרְשׁוּ רֻבָּן אֲפִלּוּ מְצַעֲרוֹת אוֹתוֹ אָסוּר לְנָטְלָן בְּיָדוֹ וְאִם נְטָלָן בִּכְלִי חַיָּב: \n",
+ "הַמְלַבֵּן אֶת הַצֶּמֶר אוֹ אֶת הַפִּשְׁתָּן אוֹ אֶת הַשָּׁנִי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִמַּה שֶּׁדַּרְכָּן לְהִתְלַבֵּן חַיָּב. וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לִטְווֹת מִמֶּנּוּ חוּט אֶחָד אָרְכּוֹ כִּמְלֹא רֹחַב הַסִּיט כָּפוּל שֶׁהוּא אֹרֶךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים: \n",
+ "הַמְכַבֵּס בְּגָדִים הֲרֵי הוּא תּוֹלֶדֶת מְלַבֵּן וְחַיָּב. והַסּוֹחֵט אֶת הַבֶּגֶד עַד שֶׁיּוֹצִיא הַמַּיִם שֶׁבּוֹ הֲרֵי זֶה מְכַבֵּס וְחַיָּב. שֶׁהַסְּחִיטָה מִצָּרְכֵי כִּבּוּס הִיא כְּמוֹ שֶׁהַהֲגָסָה מִצָּרְכֵי הַבִּשּׁוּל. וְאֵין סְחִיטָה בְּשֵׂעָר וְהוּא הַדִּין לְעוֹר שֶׁאֵין חַיָּבִין עַל סְחִיטָתוֹ: \n",
+ "הַמְנַפֵּץ אֶת הַצֶּמֶר אוֹ אֶת הַפִּשְׁתָּן אוֹ אֶת הַשָּׁנִי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן חַיָּב. וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לִטְווֹת מִמֶּנּוּ חוּט אֶחָד אָרְכּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים. וְהַמְנַפֵּץ אֶת הַגִּידִים עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ כְּצֶמֶר כְּדֵי לִטְווֹת אוֹתָן הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְנַפֵּץ וְחַיָּב: \n",
+ "הַצּוֹבֵעַ חוּט שֶׁאָרְכּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לִטְווֹת מִמֶּנּוּ חוּט כָּזֶה חַיָּב. וְאֵין הַצּוֹבֵעַ חַיָּב עַד שֶׁיְּהֵא צֶבַע הַמִּתְקַיֵּם. אֲבָל צֶבַע שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם כְּלָל כְּגוֹן שֶׁהֶעֱבִיר סָרָק אוֹ שָׁשַׁר עַל גַּבֵּי בַּרְזֶל אוֹ נְחשֶׁת וּצְבָעוֹ פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי אַתָּה מַעֲבִירוֹ לִשְׁעָתוֹ וְאֵינוֹ צוֹבֵעַ כְּלוּם. וְכָל שֶׁאֵין מְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת בְּשַׁבָּת פָּטוּר: \n",
+ "הָעוֹשֶׂה עֵין הַצֶּבַע הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת צוֹבֵעַ וְחַיָּב. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁנָּתַן קַנְקַנְתּוֹם לְתוֹךְ מֵי עַפְּצָא שֶׁנַּעֲשָׂה הַכּל שָׁחוֹר. אוֹ שֶׁנָּתַן אִיסְטִיס לְתוֹךְ מֵי כַּרְכֹּם שֶׁנַּעֲשָׂה הַכּל יָרֹק. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לִצְבֹּעַ בּוֹ חוּט שֶׁאָרְכּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים: \n",
+ "הַטּוֹוֶה אֹרֶךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים מִכָּל דָּבָר הַנִּטְוֶה חַיָּב. אֶחָד הַטּוֹוֶה אֶת הַצֶּמֶר אוֹ אֶת הַפִּשְׁתָּן אוֹ אֶת הַנּוֹצָה אוֹ אֶת הַשֵּׂעָר אוֹ אֶת הַגִּידִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. הָעוֹשֶׂה אֶת הַלֶּבֶד הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת טוֹוֶה וְחַיָּב. וְהוּא שֶׁיְּלַבֵּד דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לִטְווֹת מִמֶּנּוּ חוּט אֹרֶךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים בְּעֹבִי בֵּינוֹנִי: \n",
+ "הָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָּתֵּי נִירִין חַיָּב. הָעוֹשֶׂה נָפָה אוֹ כְּבָרָה אוֹ סַל אוֹ סְבָכָה אוֹ שֶׁסָּרַג מִטָּה בַּחֲבָלִים הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת עוֹשֶׂה נִירִין וּמִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁנֵי בָּתִּים בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ חַיָּב. וְכֵן כָּל הָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָּתֵּי נִירִין בְּדָבָר שֶׁעוֹשִׂין אוֹתוֹ בָּתִּים בָּתִּים כְּגוֹן אֵלּוּ חַיָּב: \n",
+ "דֶּרֶךְ הָאוֹרְגִין שֶׁמּוֹתְחִין הַחוּטִין תְּחִלָּה בְּאֹרֶךְ הַיְרִיעָה וּבְרָחְבָּהּ וּשְׁנַיִם אוֹחֲזִין זֶה מִכָּאן וְזֶה מִכָּאן וְאֶחָד שׁוֹבֵט בְּשֵׁבֶט עַל הַחוּטִין וּמְתַקֵּן אוֹתָן זֶה בְּצַד זֶה עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה כֻּלָּהּ שְׁתִי בְּלֹא עֵרֶב. וּמְתִיחַת הַחוּטִין כְּדֶרֶךְ הָאוֹרְגִין הִיא הַנְסָכַת הַמַּסֶּכֶת וְזֶה הַמּוֹתֵחַ נִקְרָא מֵסֵךְ. וּכְשֶׁכּוֹפְלִין אוֹתָהּ וּמַתְחִיל לְהַכְנִיס הַשְּׁתִי בָּעֵרֶב נִקְרָא אוֹרֵג: \n",
+ "הַמֵּסֵךְ חַיָּב וְהִיא מְלָאכָה מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת. וְהַשּׁוֹבֵט עַל הַחוּטִין עַד שֶׁיִּפָּרְקוּ וִיתַקְּנֵם הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מֵסֵךְ. וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ מִשֶּׁיְּתַקֵּן רֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת. וְכֵן הָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין בְּרֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת חַיָּב. בֵּין שֶׁאֲרָגָן בַּתְּחִלָּה בֵּין שֶׁהָיָה מִקְצָת הַבֶּגֶד אָרוּג וְאָרַג עַל הָאָרוּג שִׁעוּרוֹ שְׁנֵי חוּטִין. וְאִם אָרַג חוּט אֶחָד וְהִשְׁלִים בּוֹ הַבֶּגֶד חַיָּב. אָרַג בִּשְׂפַת הַיְרִיעָה שְׁנֵי חוּטִין בְּרֹחַב שְׁלֹשָׁה בָּתֵּי נִירִין חַיָּב. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְאוֹרֵג צִלְצוּל קָטָן בְּרֹחַב שְׁלֹשָׁה בָּתֵּי נִירִין: \n",
+ "הַמְדַקְדֵּק אֶת הַחוּטִין וּמַפְרִידָן בְּעֵת הָאֲרִיגָה הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת אוֹרֵג. וְכֵן הַקּוֹלֵעַ אֶת הַנִּימִין הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת אוֹרֵג וְשִׁעוּרוֹ מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה קְלִיעָה בְּאֹרֶךְ שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת: \n",
+ "הַבּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין חַיָּב. וּבוֹצֵעַ הוּא הַמַּפְרִישׁ אֶת הָאָרוּג. בֵּין שֶׁהוֹצִיא הָעֵרֶב מִן הַשְּׁתִי אוֹ שֶׁהֶעֱבִיר הַשְּׁתִי מֵעַל הָעֵרֶב הֲרֵי זֶה בּוֹצֵעַ וְחַיָּב. וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא מְקַלְקֵל אֶלָּא יִתְכַּוֵּן לְתַקֵּן כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין אֵלּוּ שֶׁמְּאַחִין אֶת הַבְּגָדִים הַקַּלִּים בְּיוֹתֵר שֶׁבּוֹצְעִין וְאַחַר כָּךְ מְאַחִין וְחוֹזְרִין וְאוֹרְגִין חוּטִין שֶׁבָּצְעוּ עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ שְׁנֵי הַבְּגָדִים אוֹ שְׁנֵי הַקְּרָעִים אֶחָד. וְהַסּוֹתֵר אֶת הַקְּלִיעָה לְתַקֵּן הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹצֵעַ וְשִׁעוּרוֹ כְּשִׁעוּר הַבּוֹצֵעַ: \n"
+ ],
+ [
+ "הַקוֹשֵׁר קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא וְהוּא מַעֲשֵׂה אֻמָּן חַיָּב. כְּגוֹן קֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין וְקִשְׁרֵי רְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל שֶׁקּוֹשְׁרִין הָרַצְעָנִין בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל הַקּוֹשֵׁר קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא וְאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן פָּטוּר. וְקֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא וְאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן מֻתָּר לְקָשְׁרוֹ לְכַתְּחִלָּה: \n",
+ "כֵּיצַד. נִפְסְקָה לוֹ רְצוּעָה וּקְשָׁרָהּ, נִפְסַק הַחֶבֶל וּקְשָׁרוֹ, אוֹ שֶׁקָּשַׁר חֶבֶל בִּדְלִי אוֹ שֶׁקָּשַׁר רֶסֶן בְּהֵמָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַקְּשָׁרִים שֶׁהֵן מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט וְכָל אָדָם קוֹשֵׁר אוֹתָן לְקַיָּמָא. וְכָל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא אִם קְשָׁרוֹ קֶשֶׁר אֻמָּן הֲרֵי זֶה אָסוּר: \n",
+ "קוֹשֶׁרֶת אִשָּׁה מִפְתְּחֵי הֶחָלוּק אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְּתָחִים, וְחוּטֵי סְבָכָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָפוּי בְּרֹאשָׁהּ, וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל שֶׁקּוֹשְׁרִין אוֹתָן עַל הָרֶגֶל בִּשְׁעַת מַלְבּוּשׁ, וְנוֹדוֹת יַיִן וְשֶׁמֶן אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי אָזְנַיִם, וּקְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר אַף עַל פִּי שֶׁיְּכוֹלָה לְהוֹצִיא הַבָּשָׂר וְלֹא תַּתִּיר הַקֶּשֶׁר. וְקוֹשְׁרִין דְּלִי בִּמְשִׁיחָה אוֹ בְּאַבְנֵט וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אֲבָל לֹא בְּחֶבֶל. וְקוֹשְׁרִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה אוֹ בְּרַגְלָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵּצֵא אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי אִסָּרוֹת. וְחֶבֶל שֶׁהָיָה קָשׁוּר בַּפָּרָה קוֹשְׁרוֹ בָּאֵבוּס. הָיָה קָשׁוּר בָּאֵבוּס קוֹשְׁרוֹ בַּפָּרָה. אֲבָל לֹא יָבִיא חֶבֶל מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וְיִקְשֹׁר בַּפָּרָה וּבָאֵבוּס. וְאִם הָיָה חֶבֶל גַּרְדִּי שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ הֲרֵי זֶה מֵבִיא וְקוֹשֵׁר בַּפָּרָה וּבָאֵבוּס. מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֵלּוּ הַקְּשָׁרִים מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט הֵן וְאֵינָן שֶׁל קַיָּמָא אֶלָּא פַּעַם קוֹשֵׁר וּפַעַם מַתִּיר וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לִקְשֹׁר אוֹתָן לְכַתְּחִלָּה. חוֹתָלוֹת שֶׁל תְּמָרִים וְשֶׁל גְּרוֹגָרוֹת מַתִּיר וּמַפְקִיעַ וְחוֹתֵךְ וְנוֹטֵל וְאוֹכֵל: \n",
+ "כָּל שֶׁרָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מֻתָּר לִקְשֹׁר אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת. לְפִיכָךְ אִם נִפְסְקָה רְצוּעַת סַנְדָּלוֹ בְּכַרְמְלִית נוֹטֵל גֶּמִי לַח הָרָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה וְכוֹרֵךְ עָלָיו וְקוֹשֵׁר הַגֶּמִי. נִשְׁמְטָה לוֹ רְצוּעַת מִנְעָל וְסַנְדָּל אוֹ שֶׁנִּשְׁמַט רֹב הָרֶגֶל מֻתָּר לְהַחֲזִיר הָרְצוּעוֹת לִמְקוֹמָן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְשֹׁר: \n",
+ "הָעֲנִיבָה מֻתֶּרֶת לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִתְחַלֶּפֶת בִּקְשִׁירָה. לְפִיכָךְ הַחֶבֶל שֶׁנִּפְסַק מְקַבֵּץ שְׁנֵי קְצוֹתָיו וְכוֹרֵךְ עָלָיו מְשִׁיחָה וְעוֹנֵב עֲנִיבָה: \n",
+ "מֻתָּר לִקְשֹׁר קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא לִדְבַר מִצְוָה. כְּגוֹן שֶׁיִּקְשֹׁר לִמְדֹּד שִׁעוּר מִשִּׁעוּרֵי הַתּוֹרָה. נִימַת כִּנּוֹר שֶׁנִּפְסַק קוֹשְׁרִין אוֹתָהּ בַּמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה. וְלֹא יִקְשֹׁר נִימָא לְכַתְּחִלָּה אֲפִלּוּ בַּמִּקְדָּשׁ: \n",
+ "כָּל קֶשֶׁר שֶׁחַיָּבִין עַל קִשּׁוּרוֹ כָּךְ חַיָּבִין עַל הֶתֵּרוֹ. וְכָל קֶשֶׁר שֶׁהַקּוֹשֵׁר אוֹתוֹ פָּטוּר כָּךְ הַמַּתִּיר אוֹתוֹ פָּטוּר. וְכָל קֶשֶׁר שֶׁמֻּתָּר לְקָשְׁרוֹ כָּךְ מֻתָּר לְהַתִּירוֹ: \n",
+ "הַפּוֹתֵל חֲבָלִים מִן הַהוּצִין וּמִן הָחֶלֶף אוֹ מִחוּטֵי צֶמֶר אוֹ מִחוּטֵי פִּשְׁתָּן אוֹ חוּטֵי שֵׂעָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת קוֹשֵׁר וְחַיָּב. וְשִׁעוּרוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד הַחֶבֶל בִּפְתִילָתוֹ בְּלֹא קְשִׁירָה שֶׁנִּמְצֵאת מְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכֵן הַמַּפְרִיד אֶת הַפְּתִיל הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מַתִּיר וְחַיָּב. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְקַלְקֵל בִּלְבַד. וְשִׁעוּרוֹ כְּשִׁעוּר הַפּוֹתֵל: \n",
+ "הַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת חַיָּב. וְהוּא שֶׁקָּשַׁר רָאשֵׁי הַחוּט מִכָּאן וּמִכָּאן כְּדֵי שֶׁתַּעֲמֹד הַתְּפִירָה וְלֹא תִּשָּׁמֵט. אֲבָל אִם תָּפַר יֶתֶר עַל שְׁתֵּי תְּפִירוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָשַׁר חַיָּב שֶׁהֲרֵי מִתְקַיֶּמֶת הַתְּפִירָה. וְהַמּוֹתֵחַ חוּט שֶׁל תְּפִירָה בְּשַׁבָּת חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצָּרְכֵי הַתְּפִירָה: \n",
+ "הַקּוֹרֵעַ כְּדֵי לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת חַיָּב. אֲבָל הַקּוֹרֵעַ לְהַפְסִידָהּ פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקַלְקֵל. הַקּוֹרֵעַ בַּחֲמָתוֹ אוֹ עַל מֵת שֶׁהוּא חַיָּב לִקְרֹעַ עָלָיו חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁמְּיַשֵּׁב אֶת דַּעְתּוֹ בְּדָבָר זֶה וְיָנוּחַ יִצְרוֹ וְהוֹאִיל וַחֲמָתוֹ שׁוֹכֶכֶת בְּדָבָר זֶה הֲרֵי הוּא כִּמְתַקֵּן וְחַיָּב. וְהַפּוֹתֵחַ בֵּית הַצַּוָּאר בְּשַׁבָּת חַיָּב: \n",
+ "הַמְדַבֵּק נְיָרוֹת אוֹ עוֹרוֹת בְּקוֹלָן שֶׁל סוֹפְרִים וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת תּוֹפֵר וְחַיָּב. וְכֵן הַמְפָרֵק נְיָרוֹת דְּבוּקִין אוֹ עוֹרוֹת דְּבוּקִין וְלֹא נִתְכַּוֵּן לְקַלְקֵל בִּלְבַד הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת קוֹרֵעַ וְחַיָּב: \n",
+ "הַבּוֹנֶה כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. הַמַּשְׁוֶה פְּנֵי הַקַּרְקַע בְּבַיִת כְּגוֹן שֶׁהִשְׁפִּיל תֵּל אוֹ מִלֵּא גּוּמָא אוֹ גַּיְא הֲרֵי זֶה בּוֹנֶה וְחַיָּב. אֶחָד נָתַן אֶת הָאֶבֶן וְאֶחָד נָתַן אֶת הַטִּיט הַנּוֹתֵן הַטִּיט חַיָּב. וּבַנִּדְבָּךְ הָעֶלְיוֹן אֲפִלּוּ הֶעֱלָה אֶת הָאֶבֶן וְהִנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי הַטִּיט חַיָּב. שֶׁהֲרֵי אֵין מַנִּיחִין עָלֶיהָ טִיט אַחֵר. וְהַבּוֹנֶה עַל גַּבֵּי כֵּלִים פָּטוּר: \n",
+ "הָעוֹשֶׂה אֹהֶל קָבוּעַ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה וְחַיָּב. וְכֵן הָעוֹשֶׂה כְּלֵי אֲדָמָה כְּגוֹן תַּנּוּר וְחָבִית קֹדֶם שֶׁיִּשָּׂרְפוּ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה וְחַיָּב. וְכֵן הַמְגַבֵּן אֶת הַגְּבִינָה הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה. וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּגַבֵּן כִּגְרוֹגֶרֶת. הַמַּכְנִיס יַד הַקַּרְדֹּם בְּתוֹךְ הָעֵץ שֶׁלּוֹ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ. וְכֵן הַתּוֹקֵעַ עֵץ בְּעֵץ בֵּין שֶׁתָּקַע בְּמַסְמֵר בֵּין שֶׁתָּקַע בָּעֵץ עַצְמוֹ עַד שֶׁנִּתְאַחֵד הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה וְחַיָּב: \n",
+ "הָעוֹשֶׂה נֶקֶב כָּל שֶׁהוּא בְּלוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לָהֶן הָאוֹרָה חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. הַמַּחֲזִיר דֶּלֶת שֶׁל בּוֹר וְשֶׁל דּוּת וְשֶׁל יָצִיעַ חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה: \n",
+ "הַסּוֹתֵר כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. וְהוּא שֶׁיִּסְתֹּר עַל מְנָת לִבְנוֹת. אֲבָל אִם סָתַר דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה פָּטוּר. הַסּוֹתֵר אֹהֶל קָבוּעַ אוֹ שֶׁפֵּרֵק עֵץ תָּקוּעַ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת סוֹתֵר וְחַיָּב וְהוּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְתַקֵּן: \n",
+ "הַמַּכֶּה בְּפַטִּישׁ הַכָּאָה אַחַת חַיָּב. וְכָל הָעוֹשֶׂה דָּבָר שֶׁהוּא גְּמַר מְלָאכָה הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מַכֶּה בְּפַטִּישׁ וְחַיָּב. כֵּיצַד. הַמְנַפֵּחַ בִּכְלֵי זְכוּכִית וְהַצָּר בַּכְּלִי צוּרָה אֲפִלּוּ מִקְצָת הַצּוּרָה וְהַמְגָרֵד כָּל שֶׁהוּא וְהָעוֹשֶׂה נֶקֶב כָּל שֶׁהוּא בֵּין בְּעֵץ בֵּין בְּמַתֶּכֶת בֵּין בְּבִנְיָן בֵּין בְּכֵלִים הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מַכֶּה בְּפַטִּישׁ וְחַיָּב. וְכָל פֶּתַח שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא אֵין חַיָּבִין עַל עֲשִׂיָּתוֹ: \n",
+ "הַמֵּפִיס שְׁחִין בְּשַׁבָּת כְּדֵי לְהַרְחִיב פִּי הַמַּכָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָרוֹפְאִין עוֹשִׂין שֶׁהֵן מִתְכַּוְּנִין בִּרְפוּאָה לְהַרְחִיב פִּי הַמַּכָּה הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ שֶׁזּוֹ הִיא מְלֶאכֶת הָרוֹפֵא. וְאִם הֵפִיסָה לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה הַלֵּחָה שֶׁבָּהּ הֲרֵי זֶה מֻתָּר: \n",
+ "הַמְסַתֵּת אֶת הָאֶבֶן כָּל שֶׁהוּא חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. הַמְצַדֵּד אֶת הָאֶבֶן בִּיסוֹד הַבִּנְיָן וְתִקְּנָהּ בְּיָדוֹ וְהוֹשִׁיבָהּ בַּמָּקוֹם הָרָאוּי לָהּ חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. הַלּוֹקֵט יַבּוֹלֶת שֶׁעַל גַּבֵּי בְּגָדִים בְּיָדוֹ כְּגוֹן אֵלּוּ הַיַּבּוֹלוֹת שֶׁבִּכְלֵי צֶמֶר חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. וְהוּא שֶׁיַּקְפִּיד עֲלֵיהֶן. אֲבָל אִם הֱסִירָן דֶּרֶךְ עֵסֶק הֲרֵי זֶה פָּטוּר. הַמְנַעֵר טַלִּית חֲדָשָׁה שְׁחוֹרָה כְּדֵי לְנָאוֹתָהּ וּלְהָסִיר הַצֶּמֶר הַלָּבָן הַנִּתְלֶה בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֻמָּנִין עוֹשִׂין חַיָּב חַטָּאת. וְאִם אֵינוֹ מַקְפִּיד מֻתָּר: \n",
+ "הַצָּד דָּבָר שֶׁדֶּרֶךְ מִינוֹ לָצוּד אוֹתוֹ חַיָּב. כְּגוֹן חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים. וְהוּא שֶׁיָּצוּד אוֹתָן לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְחֻסַּר צֵידָה. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁרָדַף אַחֲרֵי צְבִי עַד שֶׁהִכְנִיסוֹ לְבַיִת אוֹ לְגִנָּה אוֹ לְחָצֵר וְנָעַל בְּפָנָיו. אוֹ שֶׁהִפְרִיחַ אֶת הָעוֹף עַד שֶׁהִכְנִיסוֹ לְמִגְדָּל וְנָעַל בְּפָנָיו. אוֹ שֶׁשָּׁלָה דָּגִים מִן הַיָּם בְּתוֹךְ סֵפֶל שֶׁל מַיִם הֲרֵי זֶה חַיָּב. אֲבָל אִם הִפְרִיחַ צִפּוֹר לְבַיִת וְנָעַל בְּפָנָיו. אוֹ שֶׁהִבְרִיחַ דָּג וַעֲקָרוֹ מִן הַיָּם לִבְרֵכָה שֶׁל מַיִם. אוֹ שֶׁרָדַף אַחַר צְבִי עַד שֶׁנִּכְנַס לִטְרַקְלִין רָחָב וְנָעַל בְּפָנָיו הֲרֵי זֶה פָּטוּר. שֶׁאֵין זוֹ צִידָה גְּמוּרָה שֶׁאִם יָבוֹא לְקַחְתּוֹ צָרִיךְ לִרְדֹּף אַחֲרָיו וְלָצוּד אוֹתוֹ מִשָּׁם. לְפִיכָךְ הַצָּד אֲרִי אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לַכִּפָּה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא נֶאֱסָר בָּהּ: \n",
+ "כָּל מָקוֹם שֶׁאִם יָרוּץ בּוֹ יַגִּיעַ לַחַיָּה בִּשְׁחִיָּה אַחַת. אוֹ שֶׁהָיוּ הַכְּתָלִים קְרוֹבִין זֶה לָזֶה עַד שֶׁיִּפּל צֵל שְׁנֵיהֶם לָאֶמְצַע כְּאֶחָד הֲרֵי זֶה מָקוֹם קָטָן. וְאִם הִבְרִיחַ הַצְּבִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ לְתוֹכוֹ חַיָּב. וּמָקוֹם שֶׁהוּא גָּדוֹל מִזֶּה הַמַּבְרִיחַ חַיָּה וָעוֹף לְתוֹכוֹ פָּטוּר: \n",
+ "אֶחָד שְׁמֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה וְאֶחָד שְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים שֶׁיֵּשׁ לְמִינָן צִידָה הַצָּד אֶחָד מִכֻּלָּן בֵּין לְצֹרֶךְ בֵּין שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אוֹ לְשַׂחֵק בָּהֶן חַיָּב הוֹאִיל וְנִתְכַּוֵּן לָצוּד וְצָד. שֶׁמְּלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּב עָלֶיהָ. הַצָּד אֶת הַיָּשֵׁן וְאֶת הַסּוּמָא חַיָּב: \n",
+ "הַמְשַׁלֵּחַ כְּלָבִים כְּדֵי שֶׁיָּצוּדוּ צְבָאִים וְאַרְנָבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּבָרַח הַצְּבִי מִפְּנֵי הַכֶּלֶב וְהָיָה הוּא רוֹדֵף אַחַר הַצְּבִי אוֹ שֶׁעָמַד בְּפָנָיו וְהִבְהִילוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ הַכֶּלֶב וּתְפָשׂוֹ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת הַצָּד וְחַיָּב. וְכֵן הָעוֹשֶׂה כַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ בְּעוֹפוֹת: \n",
+ "צְבִי שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת וְנָעַל אֶחָד בְּפָנָיו חַיָּב. נְעָלוּהוּ שְׁנַיִם פְּטוּרִין. אִם אֵין אֶחָד יָכוֹל לִנְעל וּנְעָלוּהוּ שְׁנַיִם חַיָּבִין. יָשַׁב אֶחָד עַל הַפֶּתַח וְלֹא מִלְּאָהוּ וְיָשַׁב הַשֵּׁנִי וּמִלְּאָהוּ הַשֵּׁנִי חַיָּב. יָשַׁב הָרִאשׁוֹן וּמִלְּאָהוּ וּבָא הַשֵּׁנִי וְיָשַׁב בְּצִדּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן וְהָלַךְ לוֹ הָרִאשׁוֹן חַיָּב וְהַשֵּׁנִי לֹא עָשָׂה כְּלוּם וּמֻתָּר לוֹ לֵישֵׁב בִּמְקוֹמוֹ עַד הָעֶרֶב וְלוֹקֵחַ הַצְּבִי. לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְנוֹעֵל בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ וְנִמְצָא צְבִי שָׁמוּר בְּתוֹכוֹ שֶׁלֹּא עָשָׂה כְּלוּם. נִכְנְסָה לוֹ צִפּוֹר תַּחַת כְּנָפָיו יוֹשֵׁב וּמְשַׁמְּרָהּ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ וּמֻתָּר: \n",
+ "הַצָּד צְבִי זָקֵן אוֹ חִגֵּר אוֹ חוֹלֶה אוֹ קָטָן פָּטוּר. הַמְפָרֵק בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף מִן הַמְּצוּדָה פָּטוּר. הַצָּד חַיָּה וָעוֹף שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ כְּגוֹן אֲוָזִין וְתַרְנְגוֹלִין וְיוֹנֵי (עֲלִיָּה) פָּטוּר. הַצָּד דָּבָר שֶׁאֵין בְּמִינוֹ צִידָה כְּגוֹן חֲגָבִים הַגָּזִין צְרָעִין וְיַתּוּשִׁין וּפַרְעוֹשִׁין וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ הֲרֵי זֶה פָּטוּר: \n",
+ "רְמָשִׂים הַמַּזִּיקִין כְּגוֹן נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְמִיתִין הוֹאִיל וְנוֹשְׁכִין מֻתָּר לָצוּד אוֹתָם בְּשַׁבָּת. וְהוּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְהִנָּצֵל מִנְּשִׁיכָתָן. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. כּוֹפֶה כְּלִי עֲלֵיהֶן אוֹ מַקִּיף עֲלֵיהֶן אוֹ קוֹשְׁרָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ: \n"
+ ],
+ [
+ "הַשׁוֹחֵט חַיָּב. וְלֹא שׁוֹחִט בִּלְבַד אֶלָּא כָּל הַנּוֹטֵל נְשָׁמָה לְאֶחָד מִכָּל מִינֵי חַיָּה וּבְהֵמָה וְעוֹף וְדָג וְשֶׁרֶץ בֵּין בִּשְׁחִיטָה אוֹ בִּנְחִירָה אוֹ בְּהַכָּאָה חַיָּב. הַחוֹנֵק אֶת הַחַי עַד שֶׁיָּמוּת הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת שׁוֹחֵט. לְפִיכָךְ אִם הֶעֱלָה דָּג מִסֵּפֶל שֶׁל מַיִם וְהִנִּיחוֹ עַד שֶׁמֵּת חַיָּב מִשּׁוּם חוֹנֵק. וְלֹא עַד שֶׁיָּמוּת אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּבֵשׁ בּוֹ כְּסֶלַע בֵּין סְנַפִּירָיו חַיָּב שֶׁעוֹד אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת. הוֹשִׁיט יָדוֹ לִמְעֵי הַבְּהֵמָה וְדִלְדֵּל עֵבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ חַיָּב: \n",
+ "רְמָשִׂים שֶׁהֵן פָּרִין וְרָבִין מִזָּכָר וּנְקֵבָה אוֹ נֶהֱוִין מִן הֶעָפָר כְּמוֹ הַפַּרְעוֹשִׁין הַהוֹרֵג אוֹתָן חַיָּב כְּהוֹרֵג בְּהֵמָה וְחַיָּה. אֲבָל רְמָשִׂים שֶׁהֲוָיָתָן מִן הַגְּלָלִים וּמִן הַפֵּרוֹת שֶׁהִבְאִישׁוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּגוֹן תּוֹלָעִים שֶׁל בָּשָׂר וְתוֹלָעִים שֶׁבְּתוֹךְ הַקִּטְנִיּוֹת הַהוֹרְגָן פָּטוּר: \n",
+ "הַמְפַלֶּה כֵּלָיו בְּשַׁבָּת מוֹלֵל אֶת הַכִּנִּים וְזוֹרְקָן. וּמֻתָּר לַהֲרֹג אֶת הַכִּנִּים בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִן הַזֵּעָה: \n",
+ "חַיָּה וְרֶמֶשׂ שֶׁהֵן נוֹשְׁכִין וּמְמִיתִין וַדַּאי כְּגוֹן זְבוּב שֶׁבְּמִצְרַיִם וְצִרְעָה שֶׁבְּנִינְוֵה וְעַקְרָב שֶׁבַּחֲדַיֵיב וְנָחָשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכֶלֶב שׁוֹטֶה בְּכָל מָקוֹם מֻתָּר לְהָרְגָן בְּשַׁבָּת כְּשֶׁיֵּרָאוּ. וּשְׁאָר כָּל הַמַּזִּיקִין אִם הָיוּ רָצִין אַחֲרָיו מֻתָּר לְהָרְגָן וְאִם הָיוּ יוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמָן אוֹ בּוֹרְחִין מִלְּפָנָיו אָסוּר לְהָרְגָן. וְאִם דּוֹרְסָן לְפִי תֻּמּוֹ בִּשְׁעַת הִלּוּכוֹ וְהוֹרְגָן מֻתָּר: \n",
+ "הַמַּפְשִׁיט מִן הָעוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵעַ חַיָּב. וְכֵן הַמְעַבֵּד מִן הָעוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵעַ חַיָּב. וְאֶחָד הַמּוֹלֵחַ וְאֶחָד הַמְעַבֵּד שֶׁהַמְּלִיחָה מִין עִבּוּד הוּא וְאֵין עִבּוּד בָּאֳכָלִין. וְכֵן הַמּוֹחֵק מִן הָעוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵעַ חַיָּב. וְאֵי זֶהוּ מוֹחֵק זֶה הַמַּעֲבִיר שֵׂעָר אוֹ הַצֶּמֶר מֵעַל הָעוֹר אַחַר מִיתָה עַד שֶׁיַּחֲלִיק פְּנֵי הָעוֹר: \n",
+ "הַמְפָרֵק דּוּכְסוּסְטוּס מֵעַל הַקְּלָף הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מַפְשִׁיט וְחַיָּב. (הַמְפָרֵק מִן הָעוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵעַ חַיָּב). הַדּוֹרֵס עַל הָעוֹר בְּרַגְלוֹ עַד שֶׁיִּתְקַשֶּׁה אוֹ הַמְרַכְּכוֹ בְּיָדוֹ וּמוֹשְׁכוֹ וּמַשְׁוֶה אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָרַצְעָנִין עוֹשִׂין הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְעַבֵּד וְחַיָּב. הַמּוֹרֵט נוֹצָה מִן הָאֶבְרָה הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מוֹחֵק וְחַיָּב. וְכֵן הַמְמָרֵחַ רְטִיָּה כָּל שֶׁהוּא אוֹ שַׁעֲוָה אוֹ זֶפֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים הַמִּתְמָרְחִין עַד שֶׁיַּחֲלִיק פְּנֵיהֶם חַיָּב מִשּׁוּם מוֹחֵק. וְכֵן הַשָּׁף בְּיָדוֹ עַל הָעוֹר הַמָּתוּחַ בֵּין הָעַמּוּדִים חַיָּב מִשּׁוּם מוֹחֵק: \n",
+ "הַמְחַתֵּךְ מִן הָעוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵעַ חַיָּב. וְהוּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְמִדַּת אָרְכּוֹ וּמִדַּת רָחְבּוֹ וְיַחְתֹּךְ בְּכַוָּנָה שֶׁהִיא מְלָאכָה. אֲבָל אִם חָתַךְ דֶּרֶךְ הֶפְסֵד אוֹ בְּלֹא כַּוָּנָה לְמִדָּתוֹ אֶלָּא כְּמִתְעַסֵּק אוֹ כִּמְשַׂחֵק הֲרֵי זֶה פָּטוּר. הַקּוֹטֵם אֶת הַכָּנָף הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְחַתֵּךְ וְחַיָּב. וְכֵן הַמְגָרֵד רָאשֵׁי כְּלוּנְסוֹת שֶׁל אֶרֶז חַיָּב מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ. וְכֵן כָּל חֲתִיכָה שֶׁיַּחְתֹּךְ חָרַשׁ עֵץ מִן הָעֵצִים אוֹ חָרַשׁ מַתֶּכֶת מִן הַמַּתָּכוֹת חַיָּב מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ. הַנּוֹטֵל קֵיסָם שֶׁל עֵץ מִלְּפָנָיו וּקְטָמוֹ לַחְצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו אוֹ לִפְתֹּחַ בּוֹ אֶת הַדֶּלֶת חַיָּב: \n",
+ "כָּל דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה כְּגוֹן תֶּבֶן וַעֲשָׂבִים לַחִים וְהוּצִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר לִקְטֹם אוֹתָן בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן תִּקּוּן כֵּלִים. וּמֻתָּר לִקְטֹם עֲצֵי בְּשָׂמִים לְהָרִיחַ בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן קָשִׁים וִיבֵשִׁין. וּמְפַשֵּׁחַ מֵהֶן כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה בֵּין שֶׁפָּשַׁח עֵץ גָּדוֹל בֵּין שֶׁפָּשַׁח עֵץ קָטָן: \n",
+ "הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת חַיָּב. הַמּוֹחֵק כְּתָב עַל מְנָת לִכְתֹּב בִּמְקוֹם הַמַּחַק שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת חַיָּב. הכּוֹתֵב אוֹת אַחַת גְּדוֹלָה כִּשְׁתַּיִם פָּטוּר. מָחַק אוֹת אַחַת גְּדוֹלָה וְיֵשׁ בִּמְקוֹמָהּ כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתַּיִם חַיָּב. כָּתַב אוֹת אַחַת וְהִשְׁלִים בָּהּ אֶת הַסֵּפֶר חַיָּב. הַכּוֹתֵב עַל מְנָת לְקַלְקֵל הָעוֹר חַיָּב שֶׁאֵין חִיּוּבוֹ עַל מְקוֹם הַכְּתָב אֶלָּא עַל הַכְּתָב. אֲבָל הַמּוֹחֵק עַל מְנָת לְקַלְקֵל פָּטוּר. נָפְלָה דְּיוֹ עַל גַּבֵּי סֵפֶר וּמָחַק אוֹתָהּ. נָפְלָה שַׁעֲוָה עַל גַּבֵּי הַפִּנְקָס וּמָחַק אוֹתָהּ. אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָהּ כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת חַיָּב: \n",
+ "הַכּוֹתֵב אוֹת כְּפוּלָה פַּעֲמַיִם וְהוּא שֵׁם אֶחָד כְּמוֹ דָּד תֵּת גַּג רָר שָׂשׂ סָס חָח חַיָּב. וְהַכּוֹתֵב בְּכָל כְּתָב וּבְכָל לָשׁוֹן חַיָּב וַאֲפִלּוּ מִשְּׁנֵי סִימָנִיּוֹת: \n",
+ "הַכּוֹתֵב אוֹת אַחַת סָמוּךְ לַכְּתָב אוֹ כְּתָב עַל גַּבֵּי כְּתָב וְהַמִּתְכַּוֵּן לִכְתֹּב חֵי\"ת וְכָתַב שְׁנֵי זַיִנִּי\"ן וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר אוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹתֵב אוֹת אַחַת בָּאָרֶץ וְאוֹת אַחַת בַּקּוֹרָה שֶׁהֲרֵי אֵין נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה אוֹ שֶׁכָּתַב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בִּשְׁנֵי דַּפֵּי פִּנְקָס וְאֵינָן נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה פָּטוּר. כְּתָבָן בִּשְׁנֵי כָּתְלֵי זָוִית אוֹ בִּשְׁנֵי דַּפֵּי פִּנְקָס וְהֵן נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה חַיָּב: \n",
+ "לָקַח גְּוִיל וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְכָתַב עָלָיו אוֹת אַחַת בִּמְדִינָה זוֹ וְהָלַךְ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וְכָתַב אוֹת שְׁנִיָּה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת בִּמְגִלָּה אַחֶרֶת חַיָּב. שֶׁבִּזְמַן שֶׁמְּקָרְבָן נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה וְאֵינָן מְחֻסָּרִין מַעֲשֶׂה לִקְרִיבָתָן: \n",
+ "הַכּוֹתֵב אוֹת אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁקּוֹרִים מִמֶּנָּה תֵּבָה שְׁלֵמָה פָּטוּר. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁכָּתַב מ' וְהַכּל קוֹרִין אוֹתָהּ מַעֲשֵׂר. אוֹ שֶׁכְּתָבָהּ בְּמָקוֹם מִנְיָן שֶׁהֲרֵי הִיא כְּמוֹ שֶׁכָּתַב אַרְבָּעִים הֲרֵי זֶה פָּטוּר. הַמַּגִּיהַּ אוֹת אַחַת וְעָשָׂה אוֹתָהּ שְׁתַּיִם כְּגוֹן שֶׁחִלֵּק גַּג הַחֵי\"ת וְנַעֲשֵׂית שְׁנֵי זַיִנִּי\"ן חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "הַכּוֹתֵב בִּשְׂמֹאלוֹ אוֹ לְאַחַר יָדוֹ בְּרַגְלוֹ בְּפִיו וּבְמַרְפֵּקוֹ פָּטוּר. אִטֵּר שֶׁכָּתַב בִּימִינוֹ שֶׁהִיא לוֹ כִּשְׂמֹאל כָּל אָדָם פָּטוּר. וְאִם כָּתַב בִּשְׂמֹאלוֹ חַיָּב. וְהַשּׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו בְּשָׁוֶה וְכָתַב בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ חַיָּב. קָטָן אוֹחֵז בְּקֻלְמוֹס וְגָדוֹל אוֹחֵז בְּיָדוֹ וְכוֹתֵב חַיָּב. גָּדוֹל אוֹחֵז בְּקֻלְמוֹס וְקָטָן אוֹחֵז בְּיָדוֹ וְכוֹתֵב פָּטוּר: \n",
+ "אֵין הַכּוֹתֵב חַיָּב עַד שֶׁיִּכְתֹּב בְּדָבָר הָרוֹשֵׁם וְעוֹמֵד כְּגוֹן דְּיוֹ וְשָׁחוֹר וְסִקְרָא וְקוֹמוֹס וְקַנְקַנְתּוֹם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. וְיִכְתֹּב עַל דָּבָר שֶׁמִּתְקַיֵּם הַכְּתָב עָלָיו כְּגוֹן עוֹר וּקְלָף וּנְיָר וְעֵץ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. אֲבָל הַכּוֹתֵב בְּדָבָר שֶׁאֵין רִשּׁוּמוֹ עוֹמֵד כְּגוֹן מַשְׁקִין וּמֵי פֵּרוֹת. אוֹ שֶׁכָּתַב בִּדְיוֹ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ עַל עֲלֵי יְרָקוֹת וְעַל כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד פָּטוּר. אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּכְתֹּב בְּדָבָר הָעוֹמֵד עַל דָּבָר הָעוֹמֵד. וְכֵן אֵין הַמּוֹחֵק חַיָּב עַד שֶׁיִּמְחֹק כְּתָב הָעוֹמֵד מֵעַל דָּבָר הָעוֹמֵד: \n",
+ "הַכּוֹתֵב עַל בְּשָׂרוֹ חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹר אַף עַל פִּי שֶׁחֲמִימוּת בְּשָׂרוֹ מַעֲבֶרֶת הַכְּתָב לְאַחַר זְמַן הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לִכְתָב שֶׁנִּמְחַק. אֲבָל הַמְשָׂרֵט עַל בְּשָׂרוֹ צוּרַת כְּתָב פָּטוּר. הַקּוֹרֵעַ עַל הָעוֹר כְּתַבְנִית כְּתָב חַיָּב מִשּׁוּם כּוֹתֵב. הָרוֹשֵׁם עַל הָעוֹר כְּתַבְנִית כְּתָב פָּטוּר. הַמַּעֲבִיר דְּיוֹ עַל גַּבֵּי סִקְרָא חַיָּב שְׁתַּיִם אַחַת מִשּׁוּם כּוֹתֵב וְאַחַת מִשּׁוּם מוֹחֵק. הֶעֱבִיר דְּיוֹ עַל גַּבֵּי דְּיוֹ וְסִקְרָא עַל גַּבֵּי סִקְרָא אוֹ סִקְרָא עַל גַּבֵּי דְּיוֹ פָּטוּר: \n",
+ "רוֹשֵׁם תּוֹלֶדֶת כּוֹתֵב הוּא. כֵּיצַד. הָרוֹשֵׁם רְשָׁמִים וְצוּרוֹת בְּכֹתֶל וּבְשָׁשַׁר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁהַצַּיָּרִין רוֹשְׁמִים הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם כּוֹתֵב. וְכֵן הַמּוֹחֵק אֶת הָרִשּׁוּם לְתַקֵּן הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מוֹחֵק וְחַיָּב. הַמְשַׂרְטֵט כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת תַּחַת אוֹתוֹ שִׂרְטוּט חַיָּב. חָרָשֵׁי הָעֵצִים שֶׁמַּעֲבִירִין חוּט שֶׁל סִקְרָא עַל גַּבֵּי הַקּוֹרָה כְּדֵי שֶׁיִּנְסֹר בְּשָׁוֶה הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְשַׂרְטֵט. וְכֵן הַגַּבָּלִים שֶׁעוֹשִׂים כֵּן בַּאֲבָנִים כְּדֵי שֶׁיְּפַצֵּל הָאֶבֶן בְּשָׁוֶה. וְאֶחָד הַמְשַׂרְטֵט בְּצֶבַע אוֹ בְּלֹא צֶבַע הֲרֵי זֶה חַיָּב: \n"
+ ],
+ [
+ "הַמַּבְעִיר כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. וְהוּא שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לָאֵפֶר. אֲבָל אִם הִבְעִיר דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקַלְקֵל. וְהַמַּבְעִיר גְּדִישׁוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אוֹ הַשּׂוֹרֵף דִּירָתוֹ חַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַשְׁחִית. מִפְּנֵי שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְהִנָּקֵם מִשּׂוֹנְאוֹ וַהֲרֵי נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ וְשָׁכְכָה חֲמָתוֹ וְנַעֲשָׂה כְּקוֹרֵעַ עַל מֵתוֹ אוֹ בַּחֲמָתוֹ שֶׁהוּא חַיָּב וּבְחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בִּשְׁעַת מְרִיבָה שֶׁכָּל אֵלּוּ מְתַקְּנִים הֵן אֵצֶל יִצְרָן הָרַע. וְכֵן הַמַּדְלִיק אֶת הַנֵּר אוֹ אֶת הָעֵצִים בֵּין לְהִתְחַמֵּם בֵּין לְהָאִיר הֲרֵי זֶה חַיָּב. הַמְחַמֵּם אֶת הַבַּרְזֶל כְּדֵי לְצָרְפוֹ בְּמַיִם הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מַבְעִיר וְחַיָּב: \n",
+ "הַמְכַבֶּה כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. אֶחָד הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר וְאֶחָד הַמְכַבֶּה אֶת הַגַּחֶלֶת שֶׁל עֵץ. אֲבָל הַמְכַבֶּה גַּחֶלֶת שֶׁל מַתֶּכֶת פָּטוּר. וְאִם נִתְכַּוֵּן לְצָרֵף חַיָּב. שֶׁכֵּן לוֹטְשֵׁי הַבַּרְזֶל עוֹשִׂים מְחִמִּים אֶת הַבַּרְזֶל עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה גַּחֶלֶת וּמְכַבִּין אוֹתוֹ בְּמַיִם כְּדֵי לְחַסְּמוֹ. וְזֶהוּ לְצָרֵף שֶׁהָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ חַיָּב וְהוּא תּוֹלֶדֶת מְכַבֶּה. וּמֻתָּר לְכַבּוֹת גַּחֶלֶת שֶׁל מַתֶּכֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזּוֹקוּ בָּהּ רַבִּים. הַנּוֹתֵן שֶׁמֶן לְתוֹךְ הַנֵּר הַדּוֹלֵק חַיָּב מִשּׁוּם מַבְעִיר. וְהַמִּסְתַּפֵּק מִן הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּנֵּר חַיָּב מִשּׁוּם מְכַבֶּה: \n",
+ "דְּלֵקָה שֶׁנָּפְלָה בְּשַׁבָּת הַמְכַבֶּה אוֹתָהּ מִפְּנֵי אִבּוּד מָמוֹן חַיָּב שֶׁאֵין אִבּוּד מָמוֹן דּוֹחֶה שַׁבָּת אֶלָּא אִבּוּד נְפָשׁוֹת. לְפִיכָךְ יֵצְאוּ בְּנֵי אָדָם כְּדֵי שֶׁלֹּא יָמוּתוּ וְיַנִּיחוּ הָאֵשׁ תְּלַהֵט וַאֲפִלּוּ שׂוֹרֶפֶת כָּל דִּירָתוֹ כֻּלָּהּ: \n",
+ "מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בְּכָל הַכֵּלִים בֵּין מְלֵאִים בֵּין רֵיקָנִים כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּעֲבֹר הַדְּלֵקָה. אֲפִלּוּ כְּלִי חֶרֶשׂ חֲדָשִׁים מְלֵאִים מַיִם עוֹשִׂין מֵהֶן מְחִצָּה אַף עַל פִּי שֶׁוַּדַּאי מִתְבַּקְּעִין וּמְכַבִּים. שֶׁגְּרַם כִּבּוּי מֻתָּר. וְכוֹפִין קְעָרָה עַל גַּבֵּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵּאָחֵז בַּקּוֹרָה: \n",
+ "תֵּבָה שִׁדָּה וּמִגְדָּל שֶׁאָחַז בָּהֶן הָאוּר מֵבִיא עוֹר גְּדִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִדְּבָרִים שֶׁאֵין הָאוּר מְלַהֶטֶת אוֹתָן וּפוֹרְשׂוֹ עַל הַקָּצֶה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׂרַף כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּעֲבֹר שָׁם הָאֵשׁ: \n",
+ "טַלִּית שֶׁאָחַז בָּהּ הָאוּר פּוֹשְׁטָהּ וּמִתְכַּסֶּה בָּהּ וְאִם כָּבְתָה כָּבְתָה. וְכֵן סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁאָחַז בּוֹ הָאוּר פּוֹשְׁטוֹ וְקוֹרֵא בּוֹ וְאִם כָּבָה כָּבָה. וְנוֹתֵן מַיִם מִן הַצַּד שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְלָה בּוֹ הָאוּר וְאִם כָּבְתָה כָּבְתָה. שָׁכַח נֵר דָּלוּק עַל גַּבֵּי טַבְלָא מְנַעֵר אֶת הַטַּבְלָא וְהוּא נוֹפֵל וְאִם כָּבָה כָּבָה. אֲבָל הִנִּיחוֹ מִבָּעֶרֶב אַף עַל פִּי שֶׁכָּבָה אָסוּר לְטַלְטְלוֹ: \n",
+ "נָכְרִי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת אֵין אוֹמְרִים לוֹ כַּבֵּה וְאַל תְּכַבֶּה מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עָלֵינוּ. אֲבָל קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה עוֹשֶׂה עַל דַּעַת אָבִיו. אֲבָל מִדַּעַת עַצְמוֹ אֵין בֵּית דִּין מְצֻוִּין לְהַפְרִישׁוֹ. וּבִדְלֵקָה הִתִּירוּ לוֹמַר כָּל הַמְכַבֶּה אֵינוֹ מַפְסִיד: \n",
+ "הוֹצָאָה וְהַכְנָסָה מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת מְלָאכָה מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת הִיא. וְאַף עַל פִּי שֶׁדָּבָר זֶה עִם כָּל גּוּפֵי תּוֹרָה מִפִּי משֶׁה מִסִּינַי נֶאֶמְרוּ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בַּתּוֹרָה (שמות לו ו) \"אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא\". הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַהֲבָאָה מְלָאכָה קוֹרֵא אוֹתָהּ. וְכֵן לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה שֶׁהַמַּעֲבִיר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מִתְּחִלַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע הֲרֵי הוּא כְּמוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וְחַיָּב: \n",
+ "אֵין הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת חַיָּב עַד שֶׁיּוֹצִיא כַּשִּׁעוּר הַמּוֹעִיל. מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד. וְיַעֲקֹר מֵרְשׁוּת זוֹ וְיַנִּיחַ בִּרְשׁוּת שְׁנִיָּה. אֲבָל אִם עָקַר וְלֹא הִנִּיחַ אוֹ הִנִּיחַ וְלֹא עָקַר אוֹ שֶׁהוֹצִיא פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר פָּטוּר. וְכֵן הַמַּעֲבִיר מִתְּחִלַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲקֹר כַּשִּׁעוּר מִצַּד זֶה וְיַנִּיחֶנּוּ מִצַּד אַחֶרֶת: \n",
+ "הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת אוֹ הַמּוֹשִׁיט הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מוֹצִיא וְחַיָּב. וְכֵן הַזּוֹרֵק אוֹ הַמּוֹשִׁיט בְּיָדוֹ מִתְּחִלַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מוֹצִיא וְחַיָּב. וְהַזּוֹרֵק כִּלְאַחַר יָד פָּטוּר: \n",
+ "הַמּוֹצִיא מִקְצָת הַחֵפֶץ מֵרְשׁוּת מִשְּׁתֵּי רְשׁוּיוֹת אֵלּוּ לִרְשׁוּת שְׁנִיָּה פָּטוּר. עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַחֵפֶץ כֻּלּוֹ מֵרְשׁוּת זוֹ לִרְשׁוּת זוֹ. קֻפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה חֲפָצִים אֲפִלּוּ מְלֵאָה חַרְדָּל וְהוֹצִיא רֻבָּהּ מֵרְשׁוּת זוֹ לִרְשׁוּת זוֹ פָּטוּר עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקֻּפָּה וְכֵן כָּל הַדּוֹמֶה לָזֶה שֶׁהַכְּלִי מֵשִׂים כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּחֵפֶץ אֶחָד: \n",
+ "הַמּוֹצִיא בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ בֵּין בְּתוֹךְ חֵיקוֹ אוֹ שֶׁיָּצָא בְּמָעוֹת צְרוּרִין לוֹ בִּסְדִינוֹ חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין. וְכֵן הַמּוֹצִיא עַל כְּתֵפוֹ חַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּשּׂאוֹי לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. שֶׁכֵּן הָיָה מַשָּׂא בְּנֵי קְהָת בַּמִּשְׁכָּן לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז ט) \"בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ\". וְכָל הַמְּלָאכוֹת מִמִּשְׁכָּן לוֹמְדִין אוֹתָן: \n",
+ "אֲבָל הַמּוֹצִיא לְאַחַר יָדוֹ בְּרַגְלוֹ בְּפִיו וּבְמַרְפֵּקוֹ בְּאָזְנוֹ וּבִשְׂעָרוֹ וּבְכִיס שֶׁתָּפוּר בְּבִגְדוֹ וּפִי הַכִּיס לְמַטָּה בֵּין בֶּגֶד לְבֶגֶד, בְּפִי בִּגְדוֹ בְּמִנְעָלוֹ וּבְסַנְדָּלוֹ פָּטוּר שֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין: \n",
+ "הַמּוֹצִיא מַשּׂאוֹי עַל רֹאשׁוֹ. אִם הָיָה מַשּׂאוֹי כָּבֵד כְּגוֹן שַׂק מָלֵא אוֹ תֵּבָה וּמִגְדָּל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהוּא מֵשִׂים עַל רֹאשׁוֹ וְתוֹפֵשׂ בְּיָדוֹ חַיָּב. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַמּוֹצִיאִין וְנִמְצָא כְּמוֹצִיא עַל כְּתֵפוֹ אוֹ בְּיָדוֹ. אֲבָל אִם לָקַח חֵפֶץ קַל כְּגוֹן שֶׁהִנִּיחַ בֶּגֶד אוֹ סֵפֶר אוֹ סַכִּין עַל רֹאשׁוֹ וְהוֹצִיאוֹ וְהוּא אֵינוֹ אוֹחֵז בְּיָדוֹ הֲרֵי זֶה פָּטוּר שֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ רֹב הָעוֹלָם לְהוֹצִיא הַחֲפָצִין מֻנָּחִין עַל רָאשֵׁיהֶם. הַמַּעֲבִיר חֵפֶץ מִתְּחִלַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱבִירוֹ לְמַעְלָה מֵרֹאשׁוֹ חַיָּב: \n",
+ "מֻתָּר לְאָדָם לְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּצִדָּן. וְיֵשׁ לוֹ לְטַלְטֵל בְּכָל הַמְרֻבָּע הַזֶּה. וּבְאַמָּה שֶׁלּוֹ מוֹדְדִין. וְאִם הָיָה נַנָּס בְּאֵיבָרָיו נוֹתְנִין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת כְּבֵינוֹנִיּוֹת שֶׁל כָּל אָדָם. וּמִפִּי הַקַּבָּלָה אָמְרוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (שמות טז כט) \"שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו\" שֶׁלֹּא יְטַלְטֵל חוּץ לִמְרֻבָּע זֶה אֶלָּא בִּמְרֻבָּע זֶה שֶׁהוּא כְּמִדַּת אֹרֶךְ אָדָם כְּשֶׁיִּפְשֹׁט יָדָיו וְרַגְלָיו בּוֹ בִּלְבַד יֵשׁ לְטַלְטֵל: \n",
+ "הָיוּ שְׁנַיִם מִקְצָת אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל זֶה לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל זֶה מְבִיאִין וְאוֹכְלִין בָּאֶמְצַע. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא זֶה מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאִם הָיוּ שְׁלֹשָׁה וְהָאֶמְצָעִי מֻבְלָע בֵּינְתַיִם. הוּא מֻתָּר עִמָּהֶן וְהֵן מֻתָּרִין עִמּוֹ וּשְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים אֲסוּרִים זֶה עִם זֶה: \n",
+ "לְפִיכָךְ מֻתָּר לְאָדָם לַעֲקֹר חֵפֶץ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְלִתְּנוֹ לַחֲבֵרוֹ שֶׁעִמּוֹ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְכֵן חֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ הָאַחֵר שֶׁבְּצִדּוֹ אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַחֵפֶץ הוֹלֵךְ כַּמָּה מִילִין בְּשַׁבָּת מֻתָּר. מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן לֹא טִלְטֵל אֶלָּא בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ: \n",
+ "הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ לְאָדָם לְטַלְטֵל בְּכָל הַמְרֻבָּע שֶׁהוּא אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת נִמְצָא מְטַלְטֵל בְּאֹרֶךְ אֲלַכְסוֹנוֹ שֶׁל מְרֻבָּע זֶה חָמֵשׁ אַמּוֹת וּשְׁלֹשָׁה חֻמְשֵׁי אַמָּה. לְפִיכָךְ אֵין הַמַּעֲבִיר אוֹ הַזּוֹרֵק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲבִיר חוּץ לְחָמֵשׁ אַמּוֹת וּשְׁלֹשָׁה חֻמְשֵׁי אַמָּה. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ מִתְּחִלַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע אוֹ הַמַּעֲבִיר אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּב הוּא מִתְּחִלַּת הָאֲלַכְסוֹן שֶׁל אַרְבַּע אַמּוֹת עַד סוֹפוֹ וְאִם הֶעֱבִיר פָּחוֹת מִזֶּה פָּטוּר: \n",
+ "נִמְצָא כָּאן שָׁלֹשׁ מִדּוֹת. כֵּיצַד. הָעוֹקֵר חֵפֶץ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים מִמָּקוֹם זֶה וְהִנִּיחוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אִם הָיָה בֵּין שְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת עַד אַרְבַּע אַמּוֹת הֲרֵי זֶה מֻתָּר. הָיָה בֵּינֵיהֶן יֶתֶר מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וַעֲדַיִן הֵן בְּתוֹךְ חָמֵשׁ אַמּוֹת וּשְׁלֹשָׁה חֻמְשֵׁי אַמָּה פָּטוּר. הָיָה בֵּינֵיהֶן חָמֵשׁ אַמּוֹת וּשְׁלֹשָׁה חֻמְשֵׁי אַמָּה בְּשָׁוֶה הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁהֲרֵי הֶעֱבִיר הַחֵפֶץ חוּץ לַאֲלַכְסוֹנוֹ שֶׁל מְרֻבָּע: \n"
+ ],
+ [
+ "אֵין הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת אוֹ הַמַּעֲבִיר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲקֹר חֵפֶץ מֵעַל גַּבֵּי מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר וְיַנִּיחַ עַל גַּבֵּי מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים: \n",
+ "יָדוֹ שֶׁל אָדָם חֲשׁוּבָה לוֹ כְּאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. לְפִיכָךְ אִם עָקַר הַחֵפֶץ מִיַּד אָדָם הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת זוֹ וְהִנִּיחוֹ בְּיַד אָדָם אַחֵר הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת שְׁנִיָּה חַיָּב. וְכֵן אִם הָיָה עוֹמֵד בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי רְשׁוּיוֹת אֵלּוּ וּפָשַׁט יָדוֹ לִרְשׁוּת שְׁנִיָּה וְעָקַר הַחֵפֶץ מִמֶּנָּה אוֹ מִיַּד אָדָם הָעוֹמֵד בָּהּ וְהֶחֱזִיר יָדוֹ אֵלָיו חַיָּב. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ הַחֵפֶץ בְּמָקוֹם שֶׁהוּא עוֹמֵד בּוֹ הוֹאִיל וְהוּא בְּיָדוֹ הֲרֵי הוּא כְּמֻנָּח בָּאָרֶץ: \n",
+ "הָיָה אוֹכֵל וְיוֹצֵא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וְחִשֵּׁב לְהוֹצִיא הָאוֹכֵל שֶׁבְּפִיו מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת חַיָּב. מִפְּנֵי שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ מְשִׂימָה פִּיו מְקוֹם אַרְבָּעָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין. וְכֵן מִי שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי רְשׁוּיוֹת אֵלּוּ וְהִשְׁתִּין מַיִם אוֹ רָקַק בִּרְשׁוּת שְׁנִיָּה חַיָּב שֶׁהֲרֵי עָקַר מֵרְשׁוּת זוֹ וְהִנִּיחַ בִּרְשׁוּת שְׁנִיָּה וּמַחֲשַׁבְתּוֹ עוֹשָׂה אוֹתוֹ כְּאִלּוּ עָקַר מֵעַל גַּבֵּי מְקוֹם אַרְבָּעָה. הָיָה עוֹמֵד בִּרְשׁוּת זוֹ וּפִי אַמָּה בִּרְשׁוּת שְׁנִיָּה וְהִשְׁתִּין בָּהּ פָּטוּר: \n",
+ "הָיָה עוֹמֵד בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי רְשׁוּיוֹת וּפָשַׁט יָדוֹ לִרְשׁוּת שְׁנִיָּה וְנָטַל מִשָּׁם מַיִם מֵעַל גַּבֵּי גּוּמָא מְלֵאָה מַיִם וְהוֹצִיאָן חַיָּב. שֶׁהַמַּיִם כֻּלָּן כְּאִלּוּ הֵן מֻנָּחִין עַל הָאָרֶץ. אֲבָל אִם הָיָה כְּלִי צָף עַל גַּבֵּי מַיִם וּפֵרוֹת בְּתוֹךְ הַכְּלִי וּפָשַׁט יָדוֹ וְלָקַח מִן הַפֵּרוֹת וְהוֹצִיא פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי לֹא נָחוּ הַפֵּרוֹת עַל גַּבֵּי הָאָרֶץ וְנִמְצָא שֶׁלֹּא עָקַר מֵעַל גַּבֵּי מְקוֹם אַרְבָּעָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיוּ הַפֵּרוֹת צָפִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְהוֹצִיאָם שֶׁהוּא פָּטוּר. וְכֵן אִם הָיָה שֶׁמֶן צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְקָלַט מִן הַשֶּׁמֶן וְהוֹצִיאוֹ פָּטוּר: \n",
+ "כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁאֵין הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲקֹר וְיַנִּיחַ. אֲבָל אִם עָקַר וְלֹא הִנִּיחַ אוֹ הִנִּיחַ וְלֹא עָקַר פָּטוּר. לְפִיכָךְ מִי שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי רְשׁוּיוֹת וּפָשַׁט יָדוֹ לִרְשׁוּת שְׁנִיָּה וְחֵפֶץ בְּיָדוֹ וּנְטָלוֹ אַחֵר מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁנָּתַן אַחֵר לְיָדוֹ חֵפֶץ וְהֶחֱזִיר יָדוֹ אֵלָיו שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִים שֶׁזֶּה עָקַר וְזֶה הִנִּיחַ: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיְתָה יָדוֹ לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה. אֲבָל הָיְתָה יָדוֹ בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה סָמוּךְ לָאָרֶץ הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהִנִּיחַ בָּאָרֶץ וְחַיָּב: \n",
+ "הָיָה עוֹמֵד בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי רְשׁוּיוֹת אֵלּוּ וּפָשַׁט חֲבֵרוֹ יָד מֵרְשׁוּת שְׁנִיָּה וְנָטַל חֵפֶץ מִיַּד זֶה הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת זוֹ וְהִכְנִיסוֹ אֶצְלוֹ אוֹ שֶׁהוֹצִיא חֵפֶץ מֵאֶצְלוֹ וְהִנִּיחַ בְּיַד זֶה הָעוֹמֵד. זֶה הָעוֹמֵד לֹא עָשָׂה כְּלוּם שֶׁהֲרֵי חֲבֵרוֹ נָתַן בְּיָדוֹ אוֹ נָטַל מִיָּדוֹ וַחֲבֵרוֹ חַיָּב שֶׁהֲרֵי עָקַר וְהִנִּיחַ: \n",
+ "הָיָה עוֹמֵד בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי רְשׁוּיוֹת אֵלּוּ וְנָתַן חֲבֵרוֹ חֵפֶץ בְּיָדוֹ אוֹ עַל גַּבָּיו וְיָצָא בְּאוֹתוֹ הַחֵפֶץ לִרְשׁוּת שְׁנִיָּה וְעָמַד שָׁם חַיָּב. מִפְּנֵי שֶׁעֲקִירַת גּוּפוֹ בַּחֵפֶץ שֶׁעָלָיו כַּעֲקִירַת חֵפֶץ מֵאוֹתָהּ רְשׁוּת וַעֲמִידָתוֹ בְּאוֹתוֹ הַחֵפֶץ כְּהַנָּחַת הַחֵפֶץ בַּקַּרְקַע שֶׁעָמַד בָּהּ. לְפִיכָךְ אִם יָצָא בַּחֵפֶץ שֶׁבְּיָדוֹ אוֹ עַל גַּבָּיו וְלֹא עָמַד בִּרְשׁוּת שְׁנִיָּה אֶלָּא חָזַר וְנִכְנַס וְהוּא בְּיָדוֹ אֲפִלּוּ יָצָא וְנִכְנַס כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ עַד שֶׁיָּצָא הַיּוֹם פָּטוּר. לְפִי שֶׁעָקַר וְלֹא הִנִּיחַ. וַאֲפִלּוּ עָמַד לְתַקֵּן הַמַּשּׂאוֹי שֶׁעָלָיו עֲדַיִן הוּא פָּטוּר עַד שֶׁיַּעֲמֹד לָנוּחַ: \n",
+ "וְכֵן מִי שֶׁהָיְתָה חֲבִילָתוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְרָץ בָּהּ אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲמֹד. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רָץ בָּהּ. אֲבָל אִם הָלַךְ מְעַט מְעַט הֲרֵי זֶה כְּעוֹקֵר וּמַנִּיחַ וְאָסוּר. לְפִיכָךְ מִי שֶׁקָּדַשׁ עָלָיו הַיּוֹם וַחֲבִילָתוֹ עַל כְּתֵפוֹ רָץ בָּהּ עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ וְזוֹרְקָהּ שָׁם כִּלְאַחַר יָד: \n",
+ "עָקַר הַחֵפֶץ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָלַךְ בּוֹ פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעָמַד וְחָזַר וְהָלַךְ פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעָמַד אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ פָּטוּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁעָמַד לָנוּחַ. אֲבָל אִם עָמַד לְתַקֵּן מַשָּׂאוֹ הֲרֵי זֶה כִּמְהַלֵּךְ וּכְשֶׁיַּעֲמֹד חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּב. וְהוּא שֶׁיַּעֲמֹד חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת לָנוּחַ. אֲבָל אִם יַעֲמֹד לְתַקֵּן מַשָּׂאוֹ עֲדַיִן הוּא כִּמְהַלֵּךְ וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲמֹד לָנוּחַ חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת: \n",
+ "הָיָה קָנֶה אוֹ רֹמַח וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מֻנָּח עַל הָאָרֶץ וְהִגְבִּיהַּ הַקָּצֶה הָאֶחָד וְהָיָה הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי מֻנָּח בָּאָרֶץ וְהִשְׁלִיכוֹ לְפָנָיו וְחָזַר וְהִגְבִּיהַּ הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה מֻנָּח בָּאָרֶץ וְהִשְׁלִיכוֹ לְפָנָיו עַל דֶּרֶךְ זוֹ עַד שֶׁהֶעֱבִיר הַחֵפֶץ כַּמָּה מִילִין פָּטוּר. לְפִי שֶׁלֹּא עָקַר הַחֵפֶץ כֻּלּוֹ מֵעַל גַּבֵּי הָאָרֶץ. וְאִם מָשַׁךְ הַחֵפֶץ וּגְרָרוֹ עַל הָאָרֶץ מִתְּחִלַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע חַיָּב שֶׁהַמְגַלְגֵּל עוֹקֵר הוּא: \n",
+ "עָקַר הַחֵפֶץ מִזָּוִית זוֹ לְהַנִּיחוֹ בְּזָוִית אַחֶרֶת שֶׁנִּמְצֵאת זוֹ הָעֲקִירָה עֲקִירָה הַמֻּתֶּרֶת וְנִמְלַךְ בַּדֶּרֶךְ וְהוֹצִיאוֹ לִרְשׁוּת שְׁנִיָּה פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה עֲקִירָה רִאשׁוֹנָה לְכָךְ וְנִמְצֵאת כָּאן הַנָּחָה בְּלֹא עֲקִירָה. וְכֵן הָעוֹקֵר חֵפֶץ וְהִנִּיחוֹ עַל חֲבֵרוֹ כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ וּבְעֵת שֶׁיִּרְצֶה חֲבֵרוֹ לַעֲמֹד נְטָלוֹ מֵעַל גַּבֵּי חֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה פָּטוּר שֶׁהֲרֵי יֵשׁ כָּאן עֲקִירָה בְּלֹא הַנָּחָה: \n",
+ "הַזּוֹרֵק חֵפֶץ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת אוֹ מִתְּחִלַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְקֹדֶם שֶׁיָּנוּחַ קְלָטוֹ אַחֵר בְּיָדוֹ אוֹ קְלָטוֹ כֶּלֶב אוֹ נִשְׂרַף פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁאֵין זוֹ הַנָּחָה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לָהּ. לְפִיכָךְ אִם נִתְכַּוֵּן בִּשְׁעַת זְרִיקָה לְכָךְ חַיָּב: \n",
+ "הַזּוֹרֵק חֵפֶץ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וְהָיָה קָשׁוּר בְּחֶבֶל וַאֲגָדוֹ בְּיָדוֹ. אִם יָכוֹל לִמְשֹׁךְ הַחֵפֶץ אֶצְלוֹ פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן הֲנָחָה גְּמוּרָה וְנִמְצָא כְּמִי שֶׁעָקַר וְלֹא הִנִּיחַ: \n",
+ "הַזּוֹרֵק וְנָחָה בְּתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. אִם עָמַד חֲבֵרוֹ בִּמְקוֹמוֹ וְקִבְּלָהּ הַזּוֹרֵק חַיָּב שֶׁהֲרֵי עָקַר וְהִנִּיחַ. וְאִם נֶעֱקַר חֲבֵרוֹ מִמְּקוֹמוֹ וְקִבְּלָהּ פָּטוּר. זָרַק וְרָץ הַזּוֹרֵק עַצְמוֹ אַחַר הַחֵפֶץ וְקִבְּלוֹ בְּיָדוֹ בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת אוֹ חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת פָּטוּר כְּאִלּוּ נֶעֱקַר אַחֵר וְקִבְּלוֹ. שֶׁאֵין הַהַנָּחָה גְּמוּרָה עַד שֶׁיָּנוּחַ הַחֵפֶץ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה לוֹ לָנוּחַ בּוֹ בִּשְׁעַת עֲקִירָה: \n",
+ "הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים בָּאֶמְצַע אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר הַחֵפֶץ בַּאֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר. וְהוּא שֶׁיַּעֲבֹר לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים אֲבָל אִם עָבַר בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לָאָרֶץ וְנָח עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ אַף עַל פִּי שֶׁנֶּעֱקַר אוֹ נִתְגַּלְגֵּל וְיָצָא הַחֵפֶץ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֶרֶת הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁנִּשְׁאַר עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּלְפִיכָךְ חַיָּב. וְכֵן הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּרְשׁוּת הַיָּחִיד בָּאֶמְצַע פָּטוּר. וְאִם עָבַר הַחֵפֶץ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לָאָרֶץ וְנָח עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וְנִתְגַּלְגֵּל וְיָצָא לִרְשׁוּת הָרַבִּים הַשְּׁנִיָּה הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁנִּשְׁאַר עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּלְפִיכָךְ חַיָּב: \n",
+ "הַמַּעֲבִיר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים זוֹ עִם רְשׁוּת הָרַבִּים הַשְּׁנִיָּה חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁאַרְבַּע אַמּוֹת בִּשְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת הָרַבִּים מִצְטָרְפִים מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָח הַחֵפֶץ בָּרְשׁוּת שֶׁבֵּינֵיהֶן: \n",
+ "הַמּוֹשִׁיט מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים בָּאֶמְצַע חַיָּב. וַאֲפִלּוּ הוֹשִׁיט לְמַעְלָה מֵאֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים. שֶׁכֵּן הָיְתָה עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם בַּמִּשְׁכָּן מוֹשִׁיטִין אֶת הַקְּרָשִׁים מֵעֲגָלָה לַעֲגָלָה וּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין שְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת וְכָל עֲגָלָה וַעֲגָלָה רְשׁוּת הַיָּחִיד הִיא: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיוּ שְׁתֵּי רְשׁוּת הַיָּחִיד בְּאֹרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים כְּמוֹ שֶׁהָעֲגָלוֹת מְהַלְּכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים זוֹ אַחַר זוֹ. אֲבָל אִם הָיוּ שְׁתֵּי הָרְשֻׁיּוֹת בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים אַף הַמּוֹשִׁיט מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד זוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁכְּנֶגְדָּהּ פָּטוּר: \n",
+ "שָׁכַח וּפָשַׁט יָדוֹ וְהִיא מְלֵאָה פֵּרוֹת וְהוֹצִיאָהּ מֵחָצֵר זוֹ לְהַכְנִיסָהּ לֶחָצֵר שֶׁבְּצִדָּהּ וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁיַּכְנִיס וַהֲרֵי יָדוֹ תְּלוּיָה בַּאֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים מֻתָּר לְהַחֲזִירָהּ אֵלָיו לַחֲצֵרוֹ. אֲבָל לְהַכְנִיסָהּ לְאוֹתָהּ הֶחָצֵר הַשְּׁנִיָּה אָסוּר. כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁחָשַׁב בִּשְׁעַת שְׁגָגָה. וְאִם הוֹצִיא יָדוֹ בְּמֵזִיד הֲרֵי זֶה אָסוּר לְהַחֲזִירָהּ אֶצְלוֹ אֶלָּא קָנְסוּ אוֹתוֹ שֶׁתְּהֵא יָדוֹ תְּלוּיָה עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ: \n",
+ "הַמִּתְכַּוֵּן לִזְרֹק שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָח הַחֵפֶץ בְּסוֹף אַרְבַּע חַיָּב שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה כְּשִׁעוּר הַמְּלָאכָה וְנַעֲשֵׂית מַחֲשַׁבְתּוֹ. שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין זֶה הַחֵפֶץ מַגִּיעַ לְסוֹף שְׁמוֹנֶה עַד שֶׁיַּעֲבֹר עַל כָּל מָקוֹם וּמָקוֹם מִכָּל הַשְּׁמוֹנֶה. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לִזְרֹק אַרְבַּע וְנָח הַחֵפֶץ בְּסוֹף שְׁמוֹנֶה פָּטוּר. לְפִי שֶׁנָּח בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא חָשַׁב שֶׁתַּעֲבֹר בּוֹ וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁתָּנוּחַ. לְפִיכָךְ אִם חָשַׁב בְּעֵת זְרִיקָה שֶׁיָּנוּחַ הַחֵפֶץ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה חַיָּב: \n",
+ "זָרַק לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וְנִתְגַּלְגֵּל חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת פָּטוּר. זָרַק חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת וְנִתְגַּלְגֵּל לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת אִם נָח עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּלְגֵּל וְנִכְנַס לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּב וְאִם לֹא נָח כְּלָל הֲרֵי זֶה פָּטוּר: \n"
+ ],
+ [
+ "אַרְבַע רְשׁוּיוֹת לְשַׁבָּת. רְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים וְכַרְמְלִית וּמְקוֹם פְּטוֹר. אֵי זוֹ הִיא רְשׁוּת הָרַבִּים מִדְבָּרוֹת וַעֲיָרוֹת וּשְׁוָקִים וּדְרָכִים הַמְפֻלָּשִׁין לָהֶן. וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה רֹחַב הַדֶּרֶךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וְלֹא יִהְיֶה עָלָיו תִּקְרָה. וְאֵי זוֹ רְשׁוּת הַיָּחִיד תֵּל שֶׁגָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן. וְכֵן חָרִיץ שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן. וְכֵן מָקוֹם שֶׁהוּא מֻקָּף אַרְבַּע מְחִצּוֹת גָּבְהָן עֲשָׂרָה וּבֵינֵיהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה מִילִין אִם הֻקַּף לְדִירָה כְּגוֹן מְדִינָה הַמֻּקֶּפֶת חוֹמָה שֶׁדַּלְתוֹתֶיהָ נִנְעָלוֹת בַּלַּיְלָה וּמְבוֹאוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שְׁלֹשָׁה כְּתָלִים וְלֶחִי בְּרוּחַ רְבִיעִית. וְכֵן חָצֵר וְדִיר וְסַהַר שֶׁהֻקְּפוּ לְדִירָה כֻּלָּן רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה הֵן: \n",
+ "אֲפִלּוּ כֵּלִים כְּגוֹן סְפִינָה אוֹ מִגְדָּל שֶׁל עֵץ וְכַוֶּרֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אִם יֵשׁ בָּהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּגֹבַהּ עֲשָׂרָה אוֹ יֶתֶר עַל זֶה הֲרֵי הֵן רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה: \n",
+ "עֳבִי הַכְּתָלִים שֶׁל רְשׁוּת הַיָּחִיד כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. לַאֲחֵרִים עוֹשֶׂה מְחִצָּה לְעַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אֲוִיר רְשׁוּת הַיָּחִיד כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד עַד לָרָקִיעַ. אֲבָל אֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים אֵינוֹ כִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים. וּלְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה בַּאֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים מְקוֹם פְּטוֹר הוּא: \n",
+ "אֵי זוֹ הִיא כַּרְמְלִית תֵּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן וְגָבְהוֹ מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד עֲשָׂרָה. שֶׁהַכַּרְמְלִית אֵינָהּ תּוֹפֶשֶׂת אֶלָּא עַד עֲשָׂרָה וְאֵינָהּ רְחָבָה פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. וְכֵן חָרִיץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן וְעָמֹק מִשְּׁלֹשָׁה עַד עֲשָׂרָה. וְכֵן מָקוֹם שֶׁהֻקַּף בְּאַרְבַּע מְחִצּוֹת גָּבְהָן מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד עֲשָׂרָה וּבֵינֵיהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן. וְכֵן קֶרֶן זָוִית הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁמֻּקָּף שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת וְהָרוּחַ הָרְבִיעִית רְשׁוּת הָרַבִּים כְּגוֹן מָבוֹי שֶׁאֵין לוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה בְּרוּחַ רְבִיעִית וְכֵן הַיַּמִּים וְהַבִּקְעָה בֵּין בִּימוֹת הַחַמָּה בֵּין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים כָּל אֵלּוּ כַּרְמְלִית הֵן: \n",
+ "אֲוִיר הַכַּרְמְלִית הֲרֵי הוּא כְּכַרְמְלִית עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים. וּלְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים בַּאֲוִיר הַכַּרְמְלִית הֲרֵי הוּא מְקוֹם פְּטוֹר. לְפִיכָךְ מֵעַל פְּנֵי הַמַּיִם שֶׁבַּיַּמִּים וְשֶׁבַּנְּהָרוֹת עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים כַּאֲוִיר כַּרְמְלִית. וּלְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה מְקוֹם פְּטוֹר. אֲבָל כָּל הָעֹמֶק הַמְּלֵאָה מַיִם הֲרֵי הוּא כְּקַרְקַע עָבָה: \n",
+ "בּוֹר שֶׁבְּכַרְמְלִית הֲרֵי הוּא כְּכַרְמְלִית אֲפִלּוּ עָמֹק מֵאָה אַמָּה אִם אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה. רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהָיְתָה עָלֶיהָ תִּקְרָה אוֹ שֶׁאֵין בְּרָחְבָּהּ ט\"ז אַמָּה הֲרֵי הִיא כְּכַרְמְלִית. אִצְטַבָּא שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים הָעוֹמְדִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי הִיא כְּכַרְמְלִית. וְצִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים כְּכַרְמְלִית. אֲבָל בֵּין הָעַמּוּדִים הוֹאִיל וְרַבִּים דּוֹרְסִין בֵּינֵיהֶן הֲרֵי הֵן רְשׁוּת הָרַבִּים: \n",
+ "אֵי זֶהוּ מְקוֹם פְּטוֹר. מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וְגָבְהוֹ שְׁלֹשָׁה עַד לָרָקִיעַ שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא כָּאָרֶץ. אֲפִלּוּ קוֹצִים וּבַרְקָנִים אוֹ גְּלָלִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבְהָן שְׁלֹשָׁה וְאֵין רָחְבָּן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הֲרֵי הֵן מְקוֹם פְּטוֹר. וְכֵן חָרִיץ שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וְעָמְקוֹ מִשְּׁלֹשָׁה עַד הַתְּהוֹם. וְכֵן מָקוֹם הַמֻּקָּף שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אֲפִלּוּ הָיָה אָרְכּוֹ אֶלֶף מִיל וְרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה פָּחוֹת שְׂעוֹרָה וְגָבְהוֹ מִשְּׁלֹשָׁה וּלְמַעְלָה הֲרֵי זֶה מְקוֹם פְּטוֹר. וְכֵן אֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ אֲוִיר כַּרְמְלִית לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה הֲרֵי הוּא מְקוֹם פְּטוֹר: \n",
+ "מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בְּגָבְהוֹ תִּשְׁעָה טְפָחִים מְצֻמְצָמִים לֹא פָּחוֹת וְלֹא יֶתֶר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי הוּא כִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל מִדַּת אָרְכּוֹ וּמִדַּת רָחְבּוֹ בֵּין רָחָב בֵּין קָצָר מִפְּנֵי שֶׁרַבִּים מְכַתְּפִין עָלָיו. אֲבָל אִם הָיָה יֶתֶר עַל תִּשְׁעָה אוֹ פָּחוֹת אִם הָיָה בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יֶתֶר הֲרֵי הוּא כַּרְמְלִית. וְאִם אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הֲרֵי הוּא מְקוֹם פְּטוֹר: \n",
+ "גַּג הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה טְפָחִים הוֹאִיל וְרַבִּים מְכַתְּפִין עָלָיו אָסוּר לְטַלְטֵל בַּגַּג עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ סֻלָּם קָבוּעַ לְהַתִּירוֹ. עַמּוּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה הֲרֵי זֶה רְשׁוּת הַיָּחִיד. נָעַץ בְּגָבְהוֹ יָתֵד כָּל שֶׁהוּא אֲפִלּוּ אֵינָהּ גְּבוֹהָה שְׁלֹשָׁה הוֹאִיל וְרָאוּי לִתְלוֹת בַּיָּתֵד וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הֲרֵי זֶה מְמַעֲטוֹ וְנַעֲשָׂה כַּרְמְלִית. וְאֵין מוֹדְדִין לוֹ אֶלָּא מִן הַיָּתֵד וּלְמַעְלָה. וַאֲפִלּוּ מִלְּאָהוּ כֻּלּוֹ יְתֵדוֹת הֲרֵי זֶה מְמַעֵט גָּבְהוֹ. שֶׁהֲרֵי תּוֹלִין בְּאוֹתָן הַיְתֵדוֹת וּמִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶן: \n",
+ "חוֹרֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. אֲבָל חוֹרֵי רְשׁוּת הָרַבִּים אֵינָם כִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא הֲרֵי הֵן כְּפִי מִדָּתָן. כֵּיצַד. חוֹר בְּצַד רְשׁוּת הָרַבִּים אִם יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וְגָבוֹהַּ עֲשָׂרָה הֲרֵי הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד. וְאִם אֵין גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה הֲרֵי זֶה כַּרְמְלִית. וְאִם אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הֲרֵי זֶה מְקוֹם פְּטוֹר. וְהוּא שֶׁגָּבוֹהַּ שְׁלֹשָׁה. שֶׁכָּל הַפָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא כָּאָרֶץ: \n",
+ "רְשׁוּת הַיָּחִיד וּמְקוֹם פְּטוֹר מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּן אֲפִלּוּ הָיָה אֹרֶךְ כָּל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן כַּמָּה מִילִין מְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ. אֲבָל רְשׁוּת הָרַבִּים וְהַכַּרְמְלִית אֵין מְטַלְטְלִין בָּהֶן אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. וְאִם הֶעֱבִיר אוֹ הוֹשִׁיט אוֹ זָרַק חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חַיָּב וּבְכַרְמְלִית פָּטוּר. שֶׁאִסּוּר הַכַּרְמְלִית מִדִּבְרֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁהִיא דּוֹמָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁמָּא תִּתְחַלֵּף בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. לְפִיכָךְ אִם לֹא הָיָה צָרִיךְ לְגוּף הַהוֹצָאָה כְּגוֹן שֶׁהֶעֱבִיר קוֹץ בְּכַרְמְלִית כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזּוֹקוּ בּוֹ רַבִּים הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וַאֲפִלּוּ הֶעֱבִירוֹ כַּמָּה אַמּוֹת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל בְּכָל מְקוֹם פְּטוֹר כָּךְ מֻתָּר לְהַכְנִיס מִמֶּנּוּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְכַרְמְלִית. וּמוֹצִיאִין לוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִן הַכַּרְמְלִית: \n",
+ "כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל בְּכָל הַכַּרְמְלִית כָּךְ אָסוּר לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְהַכְנִיס לְכַרְמְלִית מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאִם הוֹצִיא אוֹ הִכְנִיס פָּטוּר: \n",
+ "הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְכַרְמְלִית בָּאֶמְצַע פָּטוּר. וְכֵן הַמּוֹשִׁיט אוֹ הַזּוֹרֵק מִזּוֹ לְזוֹ וְכַרְמְלִית בָּאֶמְצַע פָּטוּר. הַמּוֹצִיא חֵפֶץ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְכַרְמְלִית וְהִנִּיחוֹ שָׁם וְחָזַר וַעֲקָרוֹ מִכַּרְמְלִית וְהִכְנִיסוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד. אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַרְמְלִית וְהִנִּיחוֹ שָׁם וְחָזַר וַעֲקָרוֹ מִכַּרְמְלִית וְהוֹצִיאוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי זֶה פָּטוּר: \n",
+ "הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְעָבַר עַל מְקוֹם פְּטוֹר שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶן בַּהֲלִיכָתוֹ חַיָּב. שֶׁמְּהַלֵּךְ אֵינוֹ כְּעוֹמֵד. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּזוֹרֵק שֶׁעָבַר הַחֵפֶץ בִּמְקוֹם פְּטוֹר שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב כְּמִי שֶׁנָּח שָׁם. הָיָה עוֹמֵד בִּמְקוֹם פְּטוֹר וְנָטַל חֵפֶץ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ מֵאָדָם הָעוֹמֵד שָׁם וְהִנִּיחוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בְּיַד אָדָם הָעוֹמֵד שָׁם פָּטוּר. וְכֵן אִם הִכְנִיס מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וְעָמַד בִּמְקוֹם פְּטוֹר, פָּטוּר: \n",
+ "עַמּוּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה וְאֵין בְּעִקָּרוֹ אַרְבָּעָה וְיֵשׁ בַּגֹּבַהּ הַקָּצָר שֶׁלּוֹ שְׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד וְאִם זָרַק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָח עַל גַּבָּיו חַיָּב. תֵּל הַמִּתְלַקֵּט גּוֹבֶה עֲשָׂרָה טְפָחִים מִתּוֹךְ אֹרֶךְ אַרְבַּע אַמּוֹת הֲרֵי הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד וְאִם זָרַק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָח עַל גַּבָּיו חַיָּב: \n",
+ "נָעַץ קָנֶה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אֲפִלּוּ גָּבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה וְזָרַק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָח עַל גַּבָּיו חַיָּב. שֶׁרְשׁוּת הַיָּחִיד עוֹלָה עַד לָרָקִיעַ. אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְזָרַק וְנָח עַל נוֹפוֹ פָּטוּר. שֶׁאֵין הַנּוֹף הוֹלֵךְ אַחַר הָעִקָּר: \n",
+ "נָעַץ קָנֶה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבְרֹאשׁוֹ טְרַסְקַל וְזָרַק וְנָח עַל גַּבָּיו פָּטוּר שֶׁאֵין רְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא עַד עֲשָׂרָה. הַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָח הַחֵפֶץ בַּכֹּתֶל. כְּגוֹן שֶׁזָּרַק חֵלֶב אוֹ בָּצֵק וְנִדְבַּק בַּכֹּתֶל. אִם נִדְבַּק לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים כְּזוֹרֵק בַּאֲוִיר. שֶׁלְּמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מְקוֹם פְּטוֹר הוּא. נִדְבַּק לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ וְחַיָּב. זָרַק לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וְנָח בְּחוֹר כָּל שֶׁהוּא פָּטוּר: \n",
+ "זָרַק קָנֶה אוֹ רֹמַח מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנִתְקַע בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי מִקְצָתוֹ בִּמְקוֹם פְּטוֹר. זָרַק כְּלִי מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָיָה אוֹתוֹ כְּלִי גָּדוֹל וְיֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּגֹבַהּ עֲשָׂרָה פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁכְּלִי זֶה רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה וְנִמְצָא כְּמוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד: \n",
+ "בּוֹר תִּשְׁעָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעָקַר חֻלְיָא מִקַּרְקָעִיתוֹ וְהִשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה. אַף עַל פִּי שֶׁעֲקִירַת הַחֵפֶץ וַעֲשִׂיַּת הַמְּחִצָּה בָּאִין כְּאַחַת פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה הַמְּחִצָּה עֲשָׂרָה בַּתְּחִלָּה. הָיָה הַבּוֹר עֲשָׂרָה וְהִשְׁלִיךְ בּוֹ חֻלְיָה וּמִעֲטוֹ מֵעֲשָׂרָה פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי הַנָּחַת הַחֵפֶץ וְסִלּוּק הַמְּחִצָּה בָּאִין כְּאַחַת: \n",
+ "הַזּוֹרֵק דַּף וְנָח עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנַעֲשָׂה רְשׁוּת הַיָּחִיד אֲפִלּוּ הָיָה כְּלִי עַל גַּבֵּי הַדַּף פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי עֲשִׂיַּת הַמְּחִצָּה עִם נוּחַת הַכְּלִי בָּאִין כְּאַחַת: \n",
+ "בּוֹר שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב שְׁמוֹנָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְזָרַק מַחְצֶלֶת מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְחִלְּקָה הַבּוֹר בְּרָחְבּוֹ לִשְׁנַיִם פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי עִם הַנָּחַת הַכְּלִי בָּטְלוּ הַמְּחִצּוֹת וְנַעֲשָׂה כָּל מָקוֹם מֵהֶן פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה: \n",
+ "בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה מָלֵא מַיִם וְזָרַק לְתוֹכוֹ חֵפֶץ וְנָח עַל גַּבֵּי הַמַּיִם חַיָּב. שֶׁאֵין הַמַּיִם מְבַטְּלִין הַמְּחִצּוֹת. הָיָה מָלֵא פֵּרוֹת וְזָרַק לְתוֹכוֹ פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי מִעֲטוּ הַפֵּרוֹת אֶת שִׁעוּרוֹ: \n",
+ "רְקַק מַיִם שֶׁהוּא עוֹבֵר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְרַבִּים מְהַלְּכִין בּוֹ. אִם אֵין בְּעָמְקוֹ עֲשָׂרָה טְפָחִים הֲרֵי הוּא כִּרְשׁוּת הָרַבִּים. בֵּין שֶׁהָיָה רָחָב אֲפִלּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בֵּין שֶׁלֹּא הָיָה בְּרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים. שֶׁהֲרֵי רֹב הָעָם מְדַלְּגִין עָלָיו וְאֵין מְהַלְּכִין בְּתוֹכוֹ. הוֹאִיל וְאֵין בְּעָמְקוֹ עֲשָׂרָה הֲרֵי הוּא רְשׁוּת הָרַבִּים. וְאִם יֵשׁ בְּעָמְקוֹ עֲשָׂרָה אוֹ יֶתֶר הֲרֵי הוּא כְּכַרְמְלִית כִּשְׁאָר הַיַּמִים. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן. שֶׁאֵין כַּרְמְלִית פְּחוּתָה מֵאַרְבָּעָה: \n"
+ ],
+ [
+ "עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד כֻּלָּהּ. וְעוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמִטַּלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ לְאַרְבָּעָה אַמּוֹת. וְאִם הוֹצִיא פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת. וְכֵן עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפוֹתֵחַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּפוֹתֵחַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. בְּהֵמָה שֶׁהָיְתָה רֻבָּהּ בַּחוּץ וְרֹאשָׁהּ בִּפְנִים אוֹבְסִין אוֹתָהּ. וּבְגָמָל עַד שֶׁיְּהֵא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בִּפְנִים הוֹאִיל וְצַוָּארוֹ אָרֹךְ: \n",
+ "לֹא יַעֲמֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיִשְׁתֶּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִשְׁתֶּה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. אֶלָּא אִם כֵּן הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְמָקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹתֶה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה שׁוֹתֶה בְּכֵלִים נָאִים שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶן. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יוֹצִיאֵם. אֲבָל אִם הָיוּ כֵּלִים שֶׁאֵינָן נָאִים שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶן. אוֹ שֶׁהָיָה הַבּוֹר בְּכַרְמְלִית אַף עַל פִּי שֶׁהַכֵּלִים נָאִים. מַכְנִיס רֹאשׁוֹ בִּלְבַד וְשׁוֹתֶה בִּמְקוֹמוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ: \n",
+ "עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְקוֹלֵט מִן הָאֲוִיר מִן הַמַּיִם הַמְקַלְּחִין מִן הַצִּנּוֹר אוֹ מִן הַכֹּתֶל וְשׁוֹתֶה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגַּע בַּצִּנּוֹר אוֹ בַּכֹּתֶל וְיִקְלֹט מֵעַל גַּבָּן. וְאִם נָגַע אִם הָיָה מָקוֹם שֶׁנָּגַע בּוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג הֲרֵי זֶה אָסוּר. שֶׁנִּמְצָא כְּעוֹקֵר מֵעַל הַגַּג שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד. וְכֵן אִם הָיָה בַּצִּנּוֹר אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בֵּין שֶׁהָיָה הַצִּנּוֹר בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה בֵּין שֶׁהָיָה לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וְקָלַט מִמֶּנּוּ מַיִם הֲרֵי זֶה אָסוּר. וְלָמָּה אֵינוֹ חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָחוּ הַמַּיִם אֶלָּא הֲרֵי הֵן נִזְחָלִין וְהוֹלְכִין: \n",
+ "זִיז שֶׁלִּפְנֵי הַחַלּוֹן יוֹצֵא בָּאֲוִיר שֶׁעַל רְשׁוּת הָרַבִּים. אִם הָיָה לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עָלָיו שֶׁאֵין רְשׁוּת הָרַבִּים תוֹפֶסֶת אֶלָּא עֲשָׂרָה טְפָחִים. לְפִיכָךְ מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הַכֹּתֶל עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים הַתַּחְתּוֹנִים: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה זִיז אֶחָד יוֹצֵא בָּאֲוִיר. אֲבָל אִם הָיוּ יוֹצְאִים בַּכֹּתֶל שְׁנֵי זִיזִין זֶה לְמַטָּה מִזֶּה אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה. אִם יֵשׁ בַּזִּיז הָעֶלְיוֹן שֶׁלִּפְנֵי הַחַלּוֹן רֹחַב אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עָלָיו. מִפְּנֵי שֶׁהוּא רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְהַזִּיז שֶׁתַּחְתָּיו רְשׁוּת אַחֶרֶת. וְאָסְרוּ זֶה עַל זֶה. שֶׁאֵין שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בִּרְשׁוּת אַחַת: \n",
+ "אֵין בָּעֶלְיוֹן אַרְבָּעָה וְאֵין בַּתַּחְתּוֹן אַרְבָּעָה. מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁנֵיהֶן וְכֵן בְּכָל הַכֹּתֶל עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים הַתַּחְתּוֹנִים. הָיָה בַּתַּחְתּוֹן אַרְבָּעָה וְהָעֶלְיוֹן אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה אֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּעֶלְיוֹן אֶלָּא כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ בִּלְבַד. אֲבָל בִּשְׁאָר הַזִּיז שֶׁבִּשְׁנֵי צִדְדֵי הַחַלּוֹן אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִפְּנֵי זֶה שֶׁתַּחְתָּיו שֶׁחָלַק רְשׁוּת לְעַצְמוֹ: \n",
+ "כָּל זִיז הַיּוֹצֵא עַל אֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁמֻּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עָלָיו. כְּשֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֵין נוֹתְנִין עָלָיו וְאֵין נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא כְּלֵי חֶרֶס וּזְכוּכִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁאִם יִפְּלוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים יִשָּׁבְרוּ. אֲבָל שְׁאָר כֵּלִים וָאֳכָלִין אֲסוּרִים שֶׁמָּא יִפְּלוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וִיבִיאֵם: \n",
+ "שְׁנֵי בָּתִּים בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים זָרַק מִזּוֹ לָזוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה פָּטוּר וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁלּוֹ אוֹ שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם עֵרוּב. וַאֲפִלּוּ בְּגָדִים וּכְלֵי מַתָּכוֹת מֻתָּר לִזְרֹק. וְאִם הָיָה זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה וְלֹא הָיָה בְּשָׁוֶה אָסוּר לִזְרֹק בֶּגֶד וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁמָּא יִפּל וִיבִיאֶנּוּ. אֲבָל כְּלֵי חֶרֶס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן זוֹרֵק: \n",
+ "בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְחַלּוֹן עַל גַּבָּיו הַבּוֹר וְחֻלְיָתוֹ מִצְטָרְפִים לַעֲשָׂרָה וּמְמַלְּאִין מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה סָמוּךְ לַכֹּתֶל בְּתוֹךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲבֹר שָׁם. אֲבָל אִם הָיָה מֻפְלָג אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה חֻלְיָתוֹ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה שֶׁנִּמְצָא הַדְּלִי כְּשֶׁיֵּצֵא מִן הַחֻלְיָא יֵצֵא לִמְקוֹם פְּטוֹר: \n",
+ "אַשְׁפָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים וְחַלּוֹן עַל גַּבָּהּ שׁוֹפְכִין לָהּ מַיִם בְּשַׁבָּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאַשְׁפָּה שֶׁל רַבִּים שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לְהִפָּנוֹת. אֲבָל שֶׁל יָחִיד אֵין שׁוֹפְכִין עָלֶיהָ שֶׁמָּא תִּתְפַּנֶּה וְנִמְצְאוּ שׁוֹפְכִין כְּדַרְכָּן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים: \n",
+ "אַמַּת הַמַּיִם שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בֶּחָצֵר אִם יֵשׁ בְּגָבְהָהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וּבְרָחְבָּהּ אַרְבָּעָה אוֹ יוֹתֵר עַל כֵּן עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים בַּכְּנִיסָה וּבַיְצִיאָה. וְאִם אֵין בְּגָבְהָהּ עֲשָׂרָה אוֹ שֶׁאֵין בְּרָחְבָּהּ אַרְבָּעָה מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה בְּלֹא מְחִצָּה: \n",
+ "הָיָה בְּרָחְבָּהּ יֶתֶר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּגָבְהָהּ עֲשָׂרָה אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהּ מְחִצָּה. שֶׁכָּל יֶתֶר עַל עֶשֶׂר פִּרְצָה הִיא וּמַפְסֶדֶת הַמְּחִצּוֹת. וּמַהוּ לְטַלְטֵל בְּכָל הֶחָצֵר. אִם נִשְׁאַר מִצַּד הַפִּרְצָה פַּס מִכָּאן וּפַס מִכָּאן בְּכָל שֶׁהוּא אוֹ פַּס רֹחַב אַרְבָּעָה טְפָחִים מֵרוּחַ אַחַת מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכָל הֶחָצֵר וְאֵין אָסוּר אֶלָּא לְמַלְּאוֹת מִן הָאַמָּה בִּלְבַד. אֲבָל אִם לֹא נִשְׁאַר פַּס כְּלָל אָסוּר לְטַלְטֵל בְּכָל הֶחָצֵר שֶׁהֲרֵי נִפְרְצָה חָצֵר לַיָּם שֶׁהוּא כַּרְמְלִית: \n",
+ "וְהֵיאַךְ מַעֲמִידִין אֶת הַמְּחִצָּה בְּמַיִם. אִם הָיְתָה לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה טֶפַח מִן הַמְּחִצָּה יוֹרֵד בְּתוֹךְ הַמַּיִם. וְאִם הָיְתָה הַמְּחִצָּה כֻּלָּהּ יוֹרֶדֶת בְּתוֹךְ הַמַּיִם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה טֶפַח מִמֶּנָּה יוֹצֵא לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם שֶׁבֶּחָצֵר מֻבְדָּלִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמְּחִצָּה מַגַּעַת עַד הַקַּרְקַע הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. וְלֹא הִתִּירוּ מְחִצָּה תְּלוּיָה אֶלָּא בְּמַיִם בִּלְבַד. שֶׁאִסּוּר טִלְטוּל בְּמַיִם מִדִּבְרֵיהֶם וְהֵקֵלוּ בִּמְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת הֶכֵּר: \n",
+ "אַמַּת הַמַּיִם הָעוֹבֶרֶת בֵּין הַחֲצֵרוֹת וְחַלּוֹנוֹת פְּתוּחוֹת אֵלֶיהָ. אִם אֵין בָּהּ כַּשִּׁעוּר מְשַׁלְשְׁלִין דְּלִי מִן הַחַלּוֹנוֹת וּמְמַלְּאִים מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁאֵינָהּ מֻפְלֶגֶת מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. אֲבָל אִם הָיְתָה מֻפְלֶגֶת מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אֵין מְמַלְּאִים מִמֶּנָּה אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ פַּסִּין יוֹצְאִין מִן הַכְּתָלִים מִכָּאן וּמִכָּאן שֶׁנִּמְצָא הָאַמָּה כְּאִלּוּ הִיא עוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ הֶחָצֵר: \n",
+ "כְּצוֹצְרָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַיָּם וְחַלּוֹן בְּתוֹכָהּ עַל גַּבֵּי הַמַּיִם. אֵין מְמַלְּאִים מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים עַל גַּבֵּי הַמַּיִם כְּנֶגֶד הַחַלּוֹן שֶׁבַּכְּצוֹצְרָה. אוֹ תִּהְיֶה הַמְּחִצָּה יוֹרֶדֶת מִן הַכְּצוֹצְרָה כְּנֶגֶד הַמַּיִם וְרוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ יָרְדָה וְנָגְעָה עַד הַמַּיִם. וּכְשֵׁם שֶׁמְּמַלְּאִין מִזּוֹ שֶׁעָשׂוּ לָהּ מְחִצָּה כָּךְ שׁוֹפְכִין מִמֶּנָּה עַל הַיָּם. שֶׁהֲרֵי עַל הַכַּרְמְלִית הֵן שׁוֹפְכִין: \n",
+ "חָצֵר שֶׁהִיא פְּחוּתָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אֵין שׁוֹפְכִין בְּתוֹכָהּ מַיִם בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהֵן יוֹצְאִין לִרְשׁוּת הָרַבִּים בִּמְהֵרָה. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת גּוּמָה מַחְזֶקֶת סָאתַיִם בְּתוֹךְ הֶחָצֵר אוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בְּצַד הֶחָצֵר כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם נִקְבָּצִים בְּתוֹכָהּ. וְצָרִיךְ לִבְנוֹת עָלֶיהָ כִּפָּה מִבַּחוּץ כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה הָעוּקָה הַזֹּאת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְהֶחָצֵר וְהָאַכְסַדְרָה מִצְטָרְפִין לְאַרְבַּע אַמּוֹת. וְכַמָּה הוּא הַמָּקוֹם שֶׁמַּחֲזִיק סָאתַיִם חֲצִי אַמָּה עַל חֲצִי אַמָּה בְּרוּם שְׁלֹשָׁה חֻמְשֵׁי אַמָּה: \n",
+ "הָיְתָה הָעוּקָה פְּחוּתָה מִסָּאתַיִם שׁוֹפְכִין לָהּ בְּמִלּוּאָהּ. הָיְתָה מַחְזֶקֶת סָאתַיִם שׁוֹפְכִין לָהּ אֲפִלּוּ שִׁשִּׁים סְאָה שֶׁל מַיִם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם יִתְגַּבְּרוּ וְיָפוּצוּ מֵעַל הַגּוּמָה לַחוּץ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים שֶׁהַחֲצֵרוֹת מִתְקַלְקְלוֹת וּסְתָם צִנּוֹרוֹת מְקַלְּחִין וְלֹא יָבוֹאוּ הָרוֹאִים לוֹמַר שֶׁזֶּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהַמַּיִם יוֹצְאִים מִכֹּחוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲבָל בִּימוֹת הַחַמָּה אִם הָיְתָה מַחְזֶקֶת סָאתַיִם אֵין שׁוֹפְכִין לָהּ אֶלָּא סָאתַיִם. הָיְתָה פְּחוּתָה מִסָּאתַיִם אֵין שׁוֹפְכִין לָהּ כָּל עִקָּר: \n",
+ "בִּיב שֶׁשּׁוֹפְכִין לוֹ מַיִם וְהֵן נִזְחָלִין וְהוֹלְכִין תַּחַת הַקַּרְקַע וְיוֹצְאִין לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְכֵן צִנּוֹר שֶׁשּׁוֹפְכִין עַל פִּיו מַיִם וְהֵן נִזְחָלִין עַל הַכֹּתֶל וְיוֹרְדִין לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲפִלּוּ הָיָה אֹרֶךְ הַכֹּתֶל אוֹ אֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ שֶׁתַּחַת הָאָרֶץ מֵאָה אַמָּה אָסוּר לִשְׁפֹּךְ עַל פִּי הַבִּיב אוֹ עַל פִּי הַצִּנּוֹר מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם יוֹצְאִין מִכֹּחוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אֶלָּא שׁוֹפֵךְ חוּץ לַבִּיב וְהֵן יוֹרְדִין לַבִּיב: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּימוֹת הַחַמָּה אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים שׁוֹפֵךְ וְשׁוֹנֶה וְאֵינוֹ נִמְנָע. שֶׁסְּתָם צִנּוֹרוֹת מְקַלְּחִין הֵן וְאָדָם רוֹצֶה שֶׁיִּבָּלְעוּ הַמַּיִם בִּמְקוֹמָן. הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל פִּי הַבִּיב וְהַמַּיִם יוֹצְאִין לְכַרְמְלִית הֲרֵי זֶה מֻתָּר וַאֲפִלּוּ בִּימוֹת הַחַמָּה שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עַל כֹּחוֹ בְּכַרְמְלִית. לְפִיכָךְ מֻתָּר לִשְׁפֹּךְ עַל כָּתְלֵי הַסְּפִינָה וְהֵם יוֹרְדִין לַיָּם: \n",
+ "לֹא יְמַלֵּא אָדָם מַיִם מִן הַיָּם וְהוּא בְּתוֹךְ הַסְּפִינָה אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה מְקוֹם אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה יוֹצֵא מִן הַסְּפִינָה עַל הַיָּם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה תּוֹךְ עֲשָׂרָה אֲבָל אִם הָיָה לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה מִן הַיָּם מוֹצִיא זִיז כָּל שֶׁהוּא וּמְמַלֵּא. שֶׁהֲרֵי דֶּרֶךְ מְקוֹם פְּטוֹר מְמַלֵּא וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְזִיז זֶה אֶלָּא מִשּׁוּם הֶכֵּר: \n",
+ "הַקּוֹרֵא בְּסֵפֶר בְּכַרְמְלִית וְנִתְגַּלְגֵּל מִקְצָת הַסֵּפֶר לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמִקְצָתוֹ בְּיָדוֹ. אִם נִתְגַּלְגֵּל לְחוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב וּמַנִּיחוֹ. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשָּׁמֵט כֻּלּוֹ מִיָּדוֹ וְיַעֲבִירֶנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת. נִתְגַּלְגֵּל לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. וְכֵן אִם נִתְגַּלְגֵּל לִרְשׁוּת הַיָּחִיד גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. הָיָה קוֹרֵא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנִתְגַּלְגֵּל לִרְשׁוּת הָרַבִּים אִם נָח בָּהּ הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב. וְאִם לֹא נָח אֶלָּא הָיָה תָּלוּי בַּאֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא הִגִּיעַ לָאָרֶץ גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ: \n",
+ "הַמַּעֲבִיר קוֹץ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזּוֹקוּ בּוֹ רַבִּים. אִם הָיָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מוֹלִיכוֹ פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. וְאִם הָיָה בְּכַרְמְלִית מוֹלִיכוֹ כְּדַרְכּוֹ אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה. וְכֵן מֵת שֶׁהִסְרִיחַ וְנִתְבַּזָּה יֶתֶר מִדַּאי וְלֹא יָכְלוּ שְׁכֵנִים לַעֲמֹד מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַרְמְלִית. הַיּוֹרֵד לִרְחֹץ בַּיָּם כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה מְנַגֵּב עַצְמוֹ שֶׁמָּא יַעֲבִיר מַיִם שֶׁעָלָיו אַרְבַּע אַמּוֹת בְּכַרְמְלִית: \n"
+ ],
+ [
+ "מָקוֹם שֶׁלֹּא הֻקַּף לְדירָה אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה תַּשְׁמִישׁוֹ לַאֲוִיר כְּגוֹן גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וּכְגוֹן הַמַּקִּיף מָקוֹם מִן הָאָרֶץ לְשָׁמְרוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אִם יֵשׁ בְּגֹבַהּ הַמְּחִצּוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר הֲרֵי הוּא כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד לְחַיֵּב הַמּוֹצִיא וְהַזּוֹרֵק וְהַמּוֹשִׁיט מִמֶּנּוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ. וְאֵין מְטַלְטְלִין בְּכֻלּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ בֵּית סָאתַיִם אוֹ פָּחוֹת. אֲבָל אִם הָיָה בּוֹ יֶתֶר עַל בֵּית סָאתַיִם אָסוּר לְטַלְטֵל בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת כְּכַרְמְלִית: ",
+ "וְכֵן עַמּוּד שֶׁגָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרָחָב עַד בֵּית סָאתַיִם מְטַלְטְלִין עַל כֻּלּוֹ. הָיָה רָחָב עַל בֵּית סָאתַיִם אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. סֶלַע שֶׁבַּיָּם הָיָה גָּבוֹהַּ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה מְטַלְטְלִין מִתּוֹכוֹ לַיָּם וּמִן הַיָּם לְתוֹכוֹ שֶׁהַכּל כַּרְמְלִית. הָיָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה אִם הָיָה רָחְבּוֹ מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים עַד בֵּית סָאתַיִם הוֹאִיל וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ אֵין מְטַלְטְלִין לֹא מִתּוֹכוֹ לַיָּם וְלֹא מִן הַיָּם לְתוֹכוֹ. הָיָה יֶתֶר מִבֵּית סָאתַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד הוֹאִיל וְאָסוּר לְטַלְטֵל בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת כְּכַרְמְלִית הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְטַלְטֵל מִתּוֹכוֹ לַיָּם וּמִן הַיָּם לְתוֹכוֹ שֶׁזֶּה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי הוּא וְלֹא גָּזְרוּ בּוֹ: ",
+ "כַּמָּה הִיא בֵּית סְאָה חֲמִשִּׁים אַמָּה עַל חֲמִשִּׁים אַמָּה. נִמְצָא בֵּית סָאתַיִם מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בְּתִשְׁבָּרְתוֹ חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אַמָּה. וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּמִּדָּה הַזֹּאת בֵּין שֶׁהָיָה מְרֻבָּע שֶׁהוּא שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם בֵּין שֶׁהָיָה עָגל בֵּין שְׁאָר הַצּוּרוֹת הֲרֵי זֶה נִקְרָא בֵּית סָאתַיִם: ",
+ "מָקוֹם שֶׁלֹּא הֻקַּף לְדִירָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית סָאתַיִם אִם הָיָה אָרְכּוֹ פִּי שְׁנַיִם כְּרָחְבּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מֵאָה עַל חֲמִשִּׁים כַּחֲצַר הַמִּשְׁכָּן מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. אֲבָל אִם הָיָה אָרְכּוֹ יֶתֶר עַל שְׁנַיִם כְּרָחְבּוֹ אֲפִלּוּ אַמָּה אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. שֶׁלֹּא עָשׂוּ בֵּית סָאתַיִם שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ לַאֲוִיר כִּשְׁאָר הַחֲצֵרוֹת אֶלָּא מֵחֲצַר הַמִּשְׁכָּן: ",
+ "מָקוֹם שֶׁהֻקַּף שֶׁלֹּא לְשֵׁם דִּירָה אִם פָּרַץ בּוֹ פִּרְצָה יֶתֶר עַל עֶשֶׂר אַמּוֹת בְּגֹבַהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְגָדַר בָּהּ לְשֵׁם דִּירָה עַד עֲשָׂרָה מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ. וַאֲפִלּוּ פָּרַץ אַמָּה וּגְדָרָהּ לְשֵׁם דִּירָה וּפָרַץ אַמָּה וּגְדָרָהּ לְשֵׁם דִּירָה עַד שֶׁהִשְׁלִימָהּ לְיֶתֶר מֵעֶשֶׂר מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּמָּה מִילִין: ",
+ "מָקוֹם יָתֵר מִבֵּית סָאתַיִם שֶׁהֻקַּף לְדִירָה אִם נִזְרַע רֻבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּגִנָּה וְאָסוּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. נִזְרַע מִעוּטוֹ אִם נִזְרַע מִמֶּנּוּ בֵּית סָאתַיִם מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. וְאִם הָיָה הַמָּקוֹם הַזָּרוּעַ יֶתֶר מִבֵּית סָאתַיִם אָסוּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. נָטַע רֻבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּחָצֵר וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. נִתְמַלֵּא מַיִם אֲפִלּוּ הָיוּ עֲמֻקִּים הַרְבֵּה אִם הָיוּ רְאוּיִין לְתַשְׁמִישׁ הֲרֵי הֵן כִּנְטָעִים וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. וְאִם אֵינָן רְאוּיִין לְתַשְׁמִישׁ אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת: ",
+ "מָקוֹם שֶׁהֻקַּף שֶׁלֹּא לְשֵׁם דִּירָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית שָׁלֹשׁ סְאִין וְקֵרוּ בּוֹ בֵּית סְאָה קֵרוּיוֹ מַתִּירוֹ שֶׁפִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם. נִפְרַץ בִּמְלוֹאוֹ לֶחָצֵר וְנִפְרְצָה חָצֵר כְּנֶגְדּוֹ. חָצֵר מֻתֶּרֶת כְּשֶׁהָיְתָה וְהַקַּרְפַּף אָסוּר כְּשֶׁהָיָה. שֶׁאֵין אֲוִיר הֶחָצֵר מַתִּירוֹ: ",
+ "הָיָה יֶתֶר מִבֵּית סָאתַיִם וּבָא לְמַעֲטוֹ בָּאִילָנוֹת אֵינוֹ מִעוּט. בָּנָה בּוֹ עַמּוּד בְּצַד הַכֹּתֶל גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב שְׁלֹשָׁה אוֹ יֶתֶר הֲרֵי זֶה מִעוּט. פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה אֵינוֹ מִעוּט שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְּלָבוּד דָּמִי. וְכֵן אִם הִרְחִיק מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה וְעָשָׂה מְחִצָּה הֲרֵי זֶה מִעוּט. פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לֹא עָשָׂה כְּלוּם: ",
+ "טָח אֶת הַכֹּתֶל בְּטִיט אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ הֲרֵי זֶה מִעוּט. הִרְחִיק מִן הַתֵּל שְׁלֹשָׁה וְעָשָׂה מְחִצָּה הוֹעִיל. עָשָׂה מְחִצָּה עַל שְׂפַת הַתֵּל אֵינוֹ מוֹעִיל שֶׁהָעוֹשֶׂה מְחִצָּה עַל גַּבֵּי מְחִצָּה אֵינוֹ מוֹעִיל. נִבְלְעָה מְחִצָּה הַתַּחְתּוֹנָה וַהֲרֵי הָעֶלְיוֹנָה קַיֶּמֶת. הוֹאִיל וְנַעֲשֵׂית הָעֶלְיוֹנָה לְשֵׁם דִּירָה וַהֲרֵי אֵין שָׁם נִרְאֶה אֶלָּא הִיא הֲרֵי זֶה הוֹעִיל וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ: ",
+ "רְחָבָה שֶׁאֲחוֹרֵי בָּתִּים יְתֵרָה עַל בֵּית סָאתַיִם אֵין מְטַלְטְלִין בָּהּ אֶלָּא בְּאַרְבַּע. וַאֲפִלּוּ הָיָה פֶּתַח הַבַּיִת פָּתוּחַ לְתוֹכָהּ. וְאִם פָּתַח הַפֶּתַח לְשָׁם וְאַחַר כָּךְ הִקִּיפָה הֲרֵי זוֹ כְּמֻקֶּפֶת לְדִירָה וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ: ",
+ "רְחָבָה הַפְּתוּחָה לַמְּדִינָה מִצַּד אֶחָד וּמִצַּד אַחֵר פְּתוּחָה לַשְּׁבִיל הַמַּגִּיעַ לַנָּהָר. עוֹשֶׂה לָהּ לֶחִי מִצַּד הַמְּדִינָה וְיִהְיֶה מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ וּמִתּוֹכָהּ לַמְּדִינָה וּמִן הַמְּדִינָה לְתוֹכָהּ: ",
+ "יָחִיד שֶׁשָּׁבַת בְּבִקְעָה וְעָשָׂה מְחִצָּה סָבִיב לוֹ אִם יֵשׁ בָּהּ עַד בֵּית סָאתַיִם מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ. וְאִם הָיְתָה יֶתֶר עַל בֵּית סָאתַיִם אֵינוֹ מְטַלְטֵל בָּהּ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. וְכֵן אִם הָיוּ שְׁנַיִם. אֲבָל שְׁלֹשָׁה יִשְׂרְאֵלִים אוֹ יֶתֶר עֲלֵיהֶן שֶׁשָּׁבְתוּ בְּבִקְעָה הֲרֵי הֵן שַׁיָּרָא וּמֻתָּר לָהֶם לְטַלְטֵל בְּכָל צָרְכָּן אֲפִלּוּ כַּמָּה מִילִין. וְהוּא שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מִן הַמְּחִצָּה שֶׁהִקִּיפוּ בֵּית סָאתַיִם פָּנוּי בְּלֹא כֵּלִים. אֲבָל אִם נִשְׁאָר בֵּית סָאתַיִם פָּנוּי בְּלֹא כֵּלִים וְלֹא הָיוּ צְרִיכִים לוֹ אֲסוּרִים לְטַלְטֵל בְּכָל הַמְּחִצָּה אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. וְאֵין הַקָּטָן מַשְׁלִים לְשַׁיָּרָא: ",
+ "שְׁלֹשָׁה שֶׁהִקִּיפוּ כְּדֵי צָרְכָּן וְקָנוּ שְׁבִיתָה וְאַחַר כָּךְ מֵת אֶחָד מֵהֶן הֲרֵי הֵם מֻתָּרִין לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ. קָנוּ שְׁנַיִם שְׁבִיתָה בְּיֶתֶר מִבֵּית סָאתַיִם וְאַחַר כָּךְ בָּא לָהֶם שְׁלִישִׁי אֲסוּרִין לְטַלְטֵל אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת כְּשֶׁהָיוּ קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא זֶה. שֶׁהַשְּׁבִיתָה הִיא הַגּוֹרֶמֶת לֹא הַדִּיּוּרִין: ",
+ "שְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַמֻּקָּפִין שֶׁלֹּא לְשֵׁם דִּירָה זֶה בְּצַד זֶה וּפְתוּחִים זֶה לָזֶה שְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים רְחָבִים וְהָאֶמְצָעִי קָצָר שֶׁנִּמְצְאוּ לַשְּׁנַיִם הַחִיצוֹנִים פַּסִּין מִכָּאן וּמִכָּאן וְהָיָה יָחִיד בָּזֶה וְיָחִיד בָּזֶה וְיָחִיד בָּזֶה נַעֲשׂוּ כְּשַׁיָּרָא וְנוֹתְנִין לָהֶם כָּל צָרְכָּן. הָיָה הָאֶמְצָעִי רָחָב וּשְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים קְצָרִים שֶׁנִּמְצָא הָאֶמְצָעִי בְּפַסִּין מִשְּׁנֵי רוּחוֹתָיו הֲרֵי הוּא מֻבְדָּל מִשְּׁנַיִם הַחִיצוֹנִים. לְפִיכָךְ אִם שָׁבַת יָחִיד בָּזֶה וְיָחִיד בָּזֶה וְיָחִיד בָּזֶה אֵין נוֹתְנִין לָהֶן כָּל צָרְכָּן אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ בֵּית סָאתַיִם בִּמְקוֹמוֹ. הָיָה יָחִיד בָּזֶה וְיָחִיד בָּזֶה וּשְׁנַיִם בָּאֶמְצָעִי אוֹ שְׁנַיִם בָּזֶה וּשְׁנַיִם בָּזֶה וְאֶחָד בָּאֶמְצָעִי נוֹתְנִין לָהֶן כָּל צָרְכָּן: ",
+ "כָּל מְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה אֵינָהּ מְחִצָּה. וְכָל מְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְנַחַת אֵינָהּ מְחִצָּה. וְכָל מְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה אֶלָּא לִצְנִיעוּת בִּלְבַד אֵינָהּ מְחִצָּה. וְכָל מְחִצָּה שֶׁאֵין בְּגָבְהָהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יוֹתֵר אֵינָהּ מְחִצָּה גְּמוּרָה. גִּדּוּד חֲמִשָּׁה וּמְחִצָּה חֲמִשָּׁה מִצְטָרְפִין: ",
+ "כָּל מְחִצָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד אֵינָהּ מְחִצָּה. אֲבָל אִם הָיָה פָּרוּץ כְּעוֹמֵד הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּאוֹתָן הַפְּרָצוֹת פִּרְצָה שֶׁהִיא יֶתֶר עַל עֶשֶׂר אַמּוֹת. אֲבָל עֶשֶׂר אַמּוֹת הֲרֵי הִיא כְּפֶתַח. אִם הָיָה לְפִרְצָה זוֹ צוּרַת פֶּתַח אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר אֵינָהּ מַפְסֶדֶת הַמְּחִצָּה. וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד: ",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהַפְּרָצוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים וּלְמַעְלָה. אֲבָל אִם הָיוּ הַפְּרָצוֹת כָּל פִּרְצָה מֵהֶן פְּחוּתָה מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד. שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא כְּלָבוּד: ",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהִקִּיף בְּקָנִים וְאֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. אוֹ שֶׁהִקִּיף בַּחֲבָלִים וְאֵין בֵּין חֶבֶל לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. הֲרֵי זוֹ מְחִצָּה גְּמוּרָה. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא שְׁתִי בְּלֹא עֵרֶב אוֹ עֵרֶב בְּלֹא שְׁתִי. וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה גֹּבַהּ הַקָּנֶה עֲשָׂרָה אוֹ שֶׁיִּהְיֶה מִן הָאָרֶץ עַד סוֹף עֹבִי הַחֶבֶל הָעֶלְיוֹן עֲשָׂרָה אִם הִקִּיף בַּחֲבָלִים. שֶׁאֵין מְחִצָּה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה. וְכָל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי הֵן: ",
+ "צוּרַת פֶּתַח הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם הִיא אֲפִלּוּ קָנֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִכָּאן וְקָנֶה מִכָּאן וְקָנֶה עַל גַּבֵּיהֶן. גֹּבַהּ שְׁנֵי הַלְּחָיַיִם עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר וְהַקָּנֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁעַל גַּבֵּיהֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בִּשְׁנֵי הַלְּחָיַיִם אֶלָּא יֵשׁ בֵּינֵיהֶן כַּמָּה אַמּוֹת הוֹאִיל וְגֹבַהּ הַלְּחָיַיִם עֲשָׂרָה הֲרֵי זוֹ צוּרַת פֶּתַח. וְצוּרַת פֶּתַח שֶׁאָמְרוּ צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא בְּרִיאָה לְקַבֵּל דֶּלֶת אֲפִלּוּ דֶּלֶת שֶׁל קַשׁ: ",
+ "פָּתַח שֶׁצּוּרָתוֹ כִּפָּה אִם יֵשׁ בְּאֹרֶךְ רַגְלֵי הַכִּפָּה עֲשָׂרָה טְפָחִים הֲרֵי זֶה צוּרַת פֶּתַח. וְצוּרַת פֶּתַח שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ מִן הַצַּד אֵינָהּ כְּלוּם שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַפְּתָחִים לִהְיוֹת בְּקֶרֶן זָוִית אֶלָּא בְּאֶמְצַע: ",
+ "בַּכּל עוֹשִׂין מְחִצָּה בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בָּאֳכָלִים בֵּין בְּאָדָם אֲפִלּוּ בִּבְהֵמָה וּשְׁאָר מִינֵי חַיָּה וְעוֹף וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ כְּפוּתִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יָנוּדוּ: ",
+ "מְחִצָּה הָעוֹמֶדֶת מֵאֵלֶיהָ הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה. וּמְחִצָּה הַנַּעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת הֲרֵי זוֹ מְחִצָּה. וְאִם נַעֲשֵׂית בִּשְׁגָגָה מֻתָּר לְטַלְטֵל בָּהּ בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת. וְהוּא שֶׁתֵּעָשֶׂה שֶׁלֹּא לְדַעַת הַמְּטַלְטֵל. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן אָדָם לְזוֹ הַמְּחִצָּה שֶׁתֵּעָשֶׂה בְּשַׁבָּת כְּדֵי לְטַלְטֵל בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ הָעוֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה אָסוּר לְטַלְטֵל בָּהּ בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת. וְכֵן אִם נַעֲשֵׂית בְּמֵזִיד אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה לְטַלְטֵל בָּהּ הֲרֵי זֶה אָסוּר לְטַלְטֵל בָּהּ: ",
+ "מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה שֶׁל בְּנֵי אָדָם בְּשַׁבָּת שֶׁיַּעֲמֹד זֶה בְּצַד זֶה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵדְעוּ אֵלּוּ הָעוֹמְדִין שֶׁבִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹתָן מְחִצָּה הֶעֱמִידָן. וְלֹא יַעֲמִיד אוֹתָן אָדָם שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְחִצָּה זוֹ אֶלָּא יַעֲמִיד אוֹתָן אַחֵר שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ: ",
+ "אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ אִם אֵין נוֹפוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מְמַלֵּא בֵּין בָּדָיוֹ וְעָלָיו תֶּבֶן וְקַשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְקוֹשְׁרָן בָּאָרֶץ עַד שֶׁיַּעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה וְלֹא יִתְנַדְנֵד וּמְטַלְטֵל תַּחַת כֻּלּוֹ. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ תַּחְתָּיו עַד בֵּית סָאתַיִם. אֲבָל אִם הָיָה יֶתֶר מִבֵּית סָאתַיִם אֵין מְטַלְטְלִין תַּחְתָּיו אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת מִפְּנֵי שֶׁתַּחְתָּיו מָקוֹם שֶׁלֹּא הֻקַּף לְדִירָה הוּא: "
+ ],
+ [
+ "מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה כְּתָלִים הוּא הַנִּקְרָא מָבוֹי סָתוּם. וּמָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי כְּתָלִים בִּלְבַד זֶה כְּנֶגֶד זֶה וְהָעָם נִכְנָסִין בְּרוּחַ זוֹ וְיוֹצְאִין בְּשֶׁכְּנֶגְדָהּ הוּא הַנִּקְרָא מָבוֹי הַמְפֻלָּשׁ: \n",
+ "הֵיאַךְ מַתִּירִין מָבוֹי הַסָּתוּם. עוֹשֶׂה לוֹ בְּרוּחַ רְבִיעִית לֶחִי אֶחָד אוֹ עוֹשֶׂה עָלָיו קוֹרָה וְדַיּוֹ. וְתֵחָשֵׁב אוֹתָהּ קוֹרָה אוֹ אוֹתוֹ לֶחִי כְּאִלּוּ סָתַם רוּחַ רְבִיעִית וְיֵעָשֶׂה רְשׁוּת הַיָּחִיד וְיִהְיֶה מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. שֶׁדִּין תּוֹרָה בְּשָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת בִּלְבַד מֻתָּר לְטַלְטֵל וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הִיא הָרוּחַ הָרְבִיעִית וּלְפִיכָךְ דַּי לָהּ בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה: \n",
+ "וְהֵיאַךְ מַתִּירִין מָבוֹי מְפֻלָּשׁ. עוֹשֶׂה לוֹ צוּרַת פֶּתַח מִכָּאן וְלֶחִי אוֹ קוֹרָה מִכָּאן. וּמָבוֹי עָקֹם תּוֹרָתוֹ כִּמְפֻלָּשׁ: \n",
+ "מָבוֹי שֶׁהוּא שָׁוֶה מִתּוֹכוֹ וּמִדְרוֹן לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ שָׁוֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמִדְרוֹן לְתוֹכוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא לֶחִי וְלֹא קוֹרָה שֶׁהֲרֵי הוּא מֻבְדָּל מֵרְשׁוּת הָרַבִּים: \n",
+ "מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד כָּלֶה לַיָּם וְצִדּוֹ אֶחָד כָּלֶה לְאַשְׁפָּה שֶׁל רַבִּים אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלוּם. שֶׁאַשְׁפָּה שֶׁל רַבִּים אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְהִתְפַּנּוֹת וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יַעֲלֶה הַיָּם שִׂרְטוֹן: \n",
+ "מָבוֹי מְפֻלָּשׁ שֶׁהוּא כָּלֶה לְאֶמְצַע רְחָבָה שֶׁל רַבִּים. אִם לֹא הָיָה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד פֶּתַח הָרְחָבָה הֲרֵי זֶה כְּסָתוּם וְאֵינוֹ צָרִיךְ מִצַּד הָרְחָבָה כְּלוּם. אֲבָל אִם הָיָה כָּלֶה לְצִדְדֵי הָרְחָבָה אָסוּר. וְאִם הָיְתָה שֶׁל יָחִיד אַף לְאֶמְצָעָהּ אָסוּר. פְּעָמִים בּוֹנֶה מִצַּד אֶחָד וְנִמְצָא כָּלֶה לְצִדָּהּ שֶׁל רְחָבָה: \n",
+ "אֵין הַמָּבוֹי נִתָּר בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה עַד שֶׁיִּהְיוּ בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת לְתוֹכוֹ וְיִהְיֶה אָרְכּוֹ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וּלְמַעְלָה וְיִהְיֶה אָרְכּוֹ יָתֵר עַל רָחְבּוֹ. אֲבָל מָבוֹי שֶׁאָרְכּוֹ כְּרָחְבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּחָצֵר וְאֵינוֹ נִתָּר אֶלָּא בִּשְׁנֵי לְחָיַיִם מִשְּׁנֵי רוּחוֹתָיו כָּל לֶחִי בְּמַשֶּׁהוּ. אוֹ בְּפַס רָחָב אַרְבָּעָה מֵרוּחַ אַחַת: \n",
+ "חָצֵר שֶׁאָרְכָּהּ יֶתֶר עַל רָחְבָּהּ הֲרֵי הִיא כְּמָבוֹי וְנִתֶּרֶת בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה. וּמָבוֹי שֶׁאֵין בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת לְתוֹכוֹ כְּגוֹן שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ אֶלָּא בַּיִת אֶחָד אוֹ חָצֵר אַחַת וְכֵן מָבוֹי שֶׁאֵין בְּאָרְכּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת אֵינוֹ נִתָּר אֶלָּא בִּשְׁנֵי לְחָיַיִם אוֹ בְּפַס אַרְבָּעָה וּמַשֶּׁהוּ: \n",
+ "מָבוֹי שֶׁאֵין בְּרָחְבּוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא לֶחִי וְלֹא קוֹרָה וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא כְּלָבוּד. מָבוֹי שֶׁהֶכְשֵׁרוֹ בְּקוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד הַזּוֹרֵק מִתּוֹכוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ פָּטוּר. שֶׁהַקּוֹרָה מִשּׁוּם הֶכֵּר הִיא עֲשׂוּיָה. אֲבָל אִם הֶכְשֵׁרוֹ בְּלֶחִי הַזּוֹרֵק מִתּוֹכוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ חַיָּב שֶׁהַלֶּחִי הֲרֵי הוּא כִּמְחִצָּה בְּרוּחַ רְבִיעִית: \n",
+ "שְׁנֵי כְּתָלִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָעָם עוֹבְרִים בֵּינֵיהֶם כֵּיצַד מַכְשִׁיר בֵּינֵיהֶם. עוֹשֶׂה דְּלָתוֹת מִכָּאן וּדְלָתוֹת מִכָּאן וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה בֵּינֵיהֶם רְשׁוּת הַיָּחִיד. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִנְעל הַדְּלָתוֹת בַּלַּיְלָה אֲבָל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיוֹת לְהִנָּעֵל. הָיוּ מְשֻׁקָּעוֹת בְּעָפָר מְפַנֶּה אוֹתָן וּמְתַקְּנָן לְהִנָּעֵל. אֲבָל צוּרַת פֶּתַח אוֹ לֶחִי וְקוֹרָה אֵינָן מוֹעִילִין בְּהֶכְשֵׁר רְשׁוּת הָרַבִּים: \n",
+ "מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּמָבוֹי תַּחַת הַקּוֹרָה אוֹ בֵּין הַלְּחָיַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיָה סָמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲבָל אִם הָיָה סָמוּךְ לְכַרְמְלִית אָסוּר לְטַלְטֵל תַּחַת הַקּוֹרָה אוֹ בֵּין הַלְּחָיַיִם עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לֶחִי אַחֵר לְהַתִּיר תּוֹךְ הַפֶּתַח שֶׁהֲרֵי מָצָא מִין אֶת מִינוֹ וְנֵעוֹר: \n",
+ "בַּכּל עוֹשִׂין לְחָיַיִם אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים וַאֲפִלּוּ בְּאִסּוּרֵי הֲנָיָה. עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ אוֹ אֲשֵׁרָה שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ לֶחִי כָּשֵׁר שֶׁהַלֶּחִי עָבְיוֹ כָּל שֶׁהוּא. גֹּבַהּ הַלֶּחִי אֵין פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים רָחְבּוֹ וְעָבְיוֹ כָּל שֶׁהוּא: \n",
+ "בַּכּל עוֹשִׂין קוֹרָה אֲבָל לֹא בַּאֲשֵׁרָה לְפִי שֶׁיֵּשׁ לְרֹחַב הַקּוֹרָה שִׁעוּר. וְכָל הַשִּׁעוּרִין אֲסוּרִים מִן הָאֲשֵׁרָה. וְכֵן רֹחַב הַקּוֹרָה אֵין פָּחוֹת מִטֶּפַח וְעָבְיָהּ כָּל שֶׁהוּא. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה בְּרִיאָה לְקַבֵּל אָרִיחַ שֶׁהוּא חֲצִי לְבֵנָה שֶׁל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וּמַעֲמִידֵי קוֹרָה צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ בְּרִיאִין כְּדֵי לְקַבֵּל קוֹרָה וַחֲצִי לְבֵנָה: \n",
+ "כַּמָּה יִהְיֶה פֶּתַח הַמָּבוֹי וְיִהְיֶה דַּי לְהַכְשִׁירוֹ בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה. גָּבְהוֹ אֵין פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים וְלֹא יֶתֶר עַל עֶשְׂרִים אַמָּה וְרָחְבּוֹ עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ צוּרַת פֶּתַח. אֲבָל אִם הָיָה לוֹ צוּרַת פֶּתַח אֲפִלּוּ הָיָה גָּבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה אוֹ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה אוֹ רֹחַב מֵאָה אַמָּה הֲרֵי זֶה מֻתָּר: \n",
+ "וְכֵן אִם הָיָה בְּקוֹרָה שֶׁל מָבוֹי כִּיּוּר וְצִיּוּר עַד שֶׁיִּהְיוּ הַכּל מִסְתַּכְּלִין בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה כְּשֵׁרָה. שֶׁהַקּוֹרָה מִשּׁוּם הֶכֵּר עֲשׂוּיָה וְאִם הָיְתָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אֵינָהּ נִכֶּרֶת וְאִם יֵשׁ בָּהּ צִיּוּר וְכִיּוּר מִסְתַּכְּלִים בָּהּ וְנִמְצָא שָׁם הֶכֵּר: \n",
+ "מָבוֹי שֶׁהָיָה גָּבְהוֹ מִן הָאָרֶץ עַד קַרְקָעִית קוֹרָה עֶשְׂרִים אַמָּה וָעֳבִי הַקּוֹרָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים כָּשֵׁר. הָיָה גָּבְהוֹ יֶתֶר מֵעֶשְׂרִים וּבָא לְמַעֲטוֹ בַּקּוֹרָה שֶׁמַּנִּיחַ אוֹתָהּ לְמַטָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּרָחְבָּהּ טֶפַח כְּקוֹרָה. הָיָה גָּבְהוֹ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה חוֹקֵק בּוֹ מֶשֶׁךְ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַעֲמִיק כְּדֵי לְהַשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה: \n",
+ "נִפְרַץ בּוֹ פִּרְצָה מִצִּדּוֹ כְּלַפֵּי רֹאשׁוֹ אִם נִשְׁאַר עוֹמֵד בְּרֹאשׁוֹ פַּס רֹחַב אַרְבָּעָה טְפָחִים מֻתָּר וְהוּא שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הַפִּרְצָה יֶתֶר עַל עֶשֶׂר. וְאִם לֹא נִשְׁאַר פַּס אַרְבָּעָה אָסוּר אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה הַפִּרְצָה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְּלָבוּד: \n",
+ "נִפְרַץ הַמָּבוֹי בִּמְלוֹאוֹ לֶחָצֵר וְנִפְרְצָה חָצֵר כְּנֶגְדּוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי זֶה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מָבוֹי מְפֻלָּשׁ. וְהֶחָצֵר מֻתֶּרֶת שֶׁהֶחָצֵר שֶׁרַבִּים בּוֹקְעִין בָּהּ וְנִכְנָסִין בָּזוֹ וְיוֹצְאִין בָּזוֹ הֲרֵי הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה: \n",
+ "מָבוֹי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁבִילִים מִצַּד זֶה וּשְׁבִילִים מִצַּד אַחֵר שֶׁנִּמְצְאוּ מְפֻלָּשִׁין לִרְשׁוּת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְכֻוָּנִין זֶה כְּנֶגֶד זֶה הֲרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶן מָבוֹי מְפֻלָּשׁ. כֵּיצַד מַכְשִׁירִין אוֹתוֹ. עוֹשֶׂה צוּרַת פֶּתַח לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִן הַשְּׁבִילִים שֶׁבַּצַּד הָאֶחָד. וְכֵן לַפֶּתַח הַגָּדוֹל. וְעוֹשֶׂה לְכָל הַשְּׁבִילִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי לֶחִי אוֹ קוֹרָה: \n",
+ "מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד אָרֹךְ וְצִדּוֹ הַשֵּׁנִי קָצָר מַנִּיחַ אֶת הַקּוֹרָה כְּנֶגֶד הַקָּצָר. הֶעֱמִיד לֶחִי בַּחֲצִי הַמָּבוֹי הַפְּנִימִי שֶׁהוּא לִפְנִים מִן הַלֶּחִי מֻתָּר לְטַלְטֵל בּוֹ וְהַחֵצִי הַחִיצוֹן שֶׁהוּא חוּץ מִן הַלֶּחִי אָסוּר: \n",
+ "מָבוֹי שֶׁהוּא רָחָב עֶשְׂרִים אַמָּה עוֹשֶׂה פַּס גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים בְּמֶשֶׁךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁהוּא שִׁעוּר מֶשֶׁךְ הַמָּבוֹי וּמַעֲמִידוֹ בָּאֶמְצַע וְנִמְצָא כִּשְׁנֵי מְבוֹאוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּפֶתַח כָּל אֶחָד מֵהֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת. אוֹ מַרְחִיק שְׁתֵּי אַמּוֹת מִכָּאן וּמַעֲמִיד פַּס שָׁלֹשׁ אַמּוֹת וּמַרְחִיק שְׁתֵּי אַמּוֹת מִכָּאן וּמַעֲמִיד פַּס שָׁלֹשׁ אַמּוֹת מִכָּאן וְנִמְצָא פֶּתַח הַמָּבוֹי עֶשֶׂר אַמּוֹת וְהַצְּדָדִין הֲרֵי הֵן כִּסְתוּמִין שֶׁהֲרֵי עוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ: \n",
+ "לֶחִי הַבּוֹלֵט מִדָּפְנוֹ שֶׁל מָבוֹי כָּשֵׁר. וְלֶחִי הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו אִם סָמְכוּ עָלָיו מִקֹּדֶם הַשַּׁבָּת כָּשֵׁר. וְלֶחִי שֶׁהוּא נִרְאֶה מִבִּפְנִים לֶחִי וּמִבַּחוּץ אֵינוֹ נִרְאֶה לֶחִי. אוֹ שֶׁהָיָה נִרְאֶה מִבַּחוּץ לֶחִי וּמִבִּפְנִים נִרְאֶה שֶׁהוּא שָׁוֶה וּכְאִלּוּ אֵין שָׁם לֶחִי. הֲרֵי זֶה נִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי. לֶחִי שֶׁהִגְבִּיהוֹ מִן הַקַּרְקַע שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ שֶׁהִפְלִיגוֹ מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אֲבָל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים כָּשֵׁר שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְּלָבוּד. לֶחִי שֶׁהָיָה רָחָב הַרְבֵּה. בֵּין שֶׁהָיָה רָחְבּוֹ פָּחוֹת מֵחֲצִי רֹחַב הַמָּבוֹי בֵּין שֶׁהָיָה רָחְבּוֹ כַּחֲצִי רֹחַב הַמָּבוֹי כָּשֵׁר וְנִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי. אֲבָל אִם הָיָה יָתֵר עַל חֲצִי רֹחַב הַמָּבוֹי נִדּוֹן מִשּׁוּם עוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ: \n",
+ "קוֹרָה שֶׁפֵּרֵס עָלֶיהָ מַחְצֶלֶת הֲרֵי בִּטְּלָהּ שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ נִכֶּרֶת. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה הַמַּחְצֶלֶת מְסֻלֶּקֶת מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר אֵינָהּ מְחִצָּה. נָעַץ שְׁתֵּי יְתֵדוֹת בִּשְׁנֵי כָּתְלֵי מָבוֹי מִבַּחוּץ וְהִנִּיחַ עֲלֵיהֶן הַקּוֹרָה לֹא עָשָׂה כְּלוּם. שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת הַקּוֹרָה עַל גַּבֵּי הַמָּבוֹי לֹא סָמוּךְ לוֹ: \n",
+ "קוֹרָה הַיּוֹצְאָה מִכֹּתֶל זֶה וְאֵינָהּ נוֹגַעַת בַּכֹּתֶל הַשֵּׁנִי וְכֵן שְׁתֵּי קוֹרוֹת אַחַת יוֹצְאָה מִכֹּתֶל זֶה וְאַחַת יוֹצְאָה מִכֹּתֶל זֶה וְאֵינָן מַגִּיעוֹת זוֹ לָזוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת. הָיָה בֵּינֵיהֶן שְׁלֹשָׁה צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת: \n",
+ "וְכֵן שְׁתֵּי קוֹרוֹת הַמַּתְאִימוֹת לֹא בָּזוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ וְלֹא בָּזוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ אִם יֵשׁ בִּשְׁתֵּיהֶן כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת. הָיְתָה אַחַת לְמַטָּה וְאַחַת לְמַעְלָה רוֹאִין אֶת הָעֶלְיוֹנָה כְּאִלּוּ הִיא לְמַטָּה וְהַתַּחְתּוֹנָה כְּאִלּוּ הִיא לְמַעְלָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּהְיֶה עֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים וְלֹא תַּחְתּוֹנָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה. וְלֹא יִהְיֶה בֵּינֵיהֶן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כְּשֶׁרוֹאִין אוֹתָהּ שֶׁיָּרְדָה זוֹ וְעָלְתָה זוֹ בְּכַוָּנָה עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ זוֹ בְּצַד זוֹ: \n",
+ "הָיְתָה הַקּוֹרָה עֲקֻמָּה רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא פְּשׁוּטָה. עֲגֻלָּה רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא מְרֻבַּעַת. וְאִם הָיָה בְּהֶקֵפָהּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים יֵשׁ בָּהּ רֹחַב טֶפַח. הָיְתָה הַקּוֹרָה בְּתוֹךְ הַמָּבוֹי וַעֲקֻמָּה חוּץ לַמָּבוֹי. אוֹ שֶׁהָיְתָה עֲקֻמָּה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אוֹ לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה. רוֹאִין כּל שֶׁאִלּוּ יִנָּטֵל הָעִקּוּם וְיִשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ אֵין בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת. וְאִם לָאו צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת: \n",
+ "בְּאֵר שֶׁעָשָׂה לָהּ שְׁמוֹנָה פַּסִּין מֵאַרְבַּע זָוִיּוֹת שְׁנֵי פַּסִּין דְּבוּקִין בְּכָל זָוִית הֲרֵי אֵלּוּ כִּמְחִצָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד בְּכָל רוּחַ וָרוּחַ. הוֹאִיל וְאַרְבַּע הַזָּוִיּוֹת עוֹמְדוֹת הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְמַלְּאוֹת מִן הַבְּאֵר וּלְהַשְׁקוֹת לִבְהֵמָה. וְכַמָּה יִהְיֶה גֹּבַהּ כָּל פַּס מֵהֶן עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרָחְבּוֹ שִׁשָּׁה טְפָחִים וּבֵין כָּל פַּס לְפַס כִּמְלֹא שְׁתֵּי רִבְקוֹת שֶׁל אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה בָּקָר אַחַת נִכְנֶסֶת וְאַחַת יוֹצְאָה. שִׁעוּר רֹחַב זֶה אֵין יֶתֶר עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ: \n",
+ "הָיָה בְּמָקוֹם אֶחָד מִן הַזָּוִיּוֹת אוֹ בְּכָל זָוִית מֵאַרְבַּעְתָּן אֶבֶן גְּדוֹלָה אוֹ אִילָן אוֹ תֵּל הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה מִתּוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ חֲבִילָה שֶׁל קָנִים. רוֹאִין כּל שֶׁאִלּוּ יֵחָלֵק וְיֵשׁ בּוֹ אַמָּה לְכָאן וְאַמָּה לְכָאן בְּגֹבַהּ עֲשָׂרָה נִדּוֹן מִשּׁוּם זָוִית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנֵי פַּסִּין. חֲמִשָּׁה קָנִים וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶן שִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָאן וְשִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָאן נִדּוֹנִים מִשּׁוּם זָוִית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנֵי פַּסִּין: \n",
+ "מֻתָּר לְהַקְרִיב אַרְבַּע הַזָּוִיּוֹת הָאֵלּוּ לִבְאֵר. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה פָּרָה רֹאשָׁהּ וְרֻבָּה לִפְנִים מִן הַפַּסִּין וְשׁוֹתָה. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יֹאחַז רֹאשׁ הַבְּהֵמָה עִם הַכְּלִי שֶׁבּוֹ הַמַּיִם הוֹאִיל וְרֹאשָׁהּ וְרֻבָּה בִּפְנִים מֻתָּר אֲפִלּוּ לְגָמָל. הָיוּ קְרוֹבִים יֶתֶר מִזֶּה אָסוּר לְהַשְׁקוֹת מֵהֶן אֲפִלּוּ לִגְדִי שֶׁהוּא כֻּלּוֹ נִכְנָס לִפְנִים. וּמֻתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּים פְּשׁוּטִים שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתָן בְּכָל רוּחַ וְרוּחַ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין פַּס לַחֲבֵרוֹ יוֹתֵר עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ: \n",
+ "לֹא הִתִּירוּ הַפַּסִּים הָאֵלּוּ אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּלְבֶהֱמַת עוֹלֵי רְגָלִים בִּלְבַד וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בְּאֵר מַיִם חַיִּים שֶׁל רַבִּים. אֲבָל בִּשְׁאָר אֲרָצוֹת אָדָם יֵרֵד לַבְּאֵר וְיִשְׁתֶּה אוֹ יַעֲשֶׂה לוֹ מְחִצָּה מַקֶּפֶת לַבְּאֵר גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים וְיַעֲמֹד בְּתוֹכָהּ וְיִדְלֶה וְיִשְׁתֶּה. וְאִם הָיָה הַבְּאֵר רָחָב הַרְבֵּה שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לֵירֵד בּוֹ הֲרֵי זֶה יִדְלֶה וְיִשְׁתֶּה בֵּין הַפַּסִּין: \n",
+ "וְכֵן בּוֹר הָרַבִּים וּבְאֵר הַיָּחִיד אֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין מְמַלְּאִין מֵהֶן אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהֶן מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים: \n",
+ "הַמְמַלֵּא לִבְהֶמְתּוֹ בֵּין הַפַּסִּים מְמַלֵּא וְנוֹתֵן בִּכְלִי לְפָנֶיהָ. וְאִם הָיָה אֵבוּס רֹאשׁוֹ נִכְנָס לְבֵין הַפַּסִּים וְהָיָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה לֹא יְמַלֵּא וְיִתֵּן לְפָנֶיהָ שֶׁמָּא יִתְקַלְקֵל הָאֵבוּס וְיוֹצִיא הַדְּלִי לָאֵבוּס וּמִן הָאֵבוּס לְקַרְקַע רְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא מְמַלֵּא וְשׁוֹפֵךְ וְהִיא שׁוֹתָה מֵאֵלֶיהָ: \n",
+ "הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְבֵין הַפַּסִּין חַיָּב הוֹאִיל וְיֵשׁ בְּכָל זָוִית וְזָוִית מְחִצָּה גְּמוּרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גֹּבַהּ עֲשָׂרָה וְיוֹתֵר מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וַהֲרֵי הָרִבּוּעַ נִכָּר וְנִרְאֶה וְנַעֲשָׂה כָּל שֶׁבֵּינֵיהֶם רְשׁוּת הַיָּחִיד. וַאֲפִלּוּ הָיָה בְּבִקְעָה וְאֵין שָׁם בֵּינֵיהֶם בְּאֵר שֶׁהֲרֵי בְּכָל רוּחַ וְרוּחַ פַּס מִכָּאן וּפַס מִכָּאן. וַאֲפִלּוּ הָיוּ רַבִּים בּוֹקְעִין וְעוֹבְרִין בֵּין הַפַּסִּין לֹא בָּטְלוּ הַמְּחִצּוֹת וַהֲרֵי הֵן כַּחֲצֵרוֹת שֶׁהָרַבִּים בּוֹקְעִין בָּהֶן וְהַזּוֹרֵק לְתוֹכָן חַיָּב. וּמֻתָּר לְהַשְׁקוֹת הַבְּהֵמָה בֵּינֵיהֶן אִם הָיָה בֵּינֵיהֶן בְּאֵר: \n",
+ "חָצֵר שֶׁרֹאשָׁהּ אֶחָד נִכְנָס לְבֵין הַפַּסִּין מֻתָּר לְטַלְטֵל מִתּוֹכָהּ לְבֵין הַפַּסִּין וּמִבֵּין הַפַּסִּין לְתוֹכָהּ. הָיוּ שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת אֲסוּרִין עַד שֶׁיְּעָרְבוּ. יָבְשׁוּ הַמַּיִם בְּשַׁבָּת אָסוּר לְטַלְטֵל בֵּין הַפַּסִּין שֶׁלֹּא נֶחְשְׁבוּ מְחִצָּה לְטַלְטֵל בְּתוֹכָן אֶלָּא מִשּׁוּם הַמַּיִם. בָּאוּ לוֹ מַיִם בְּשַׁבָּת מֻתָּר לְטַלְטֵל בֵּינֵיהֶן. שֶׁכָּל מְחִצָּה שֶׁנַּעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת שְׁמָהּ מְחִצָּה. מָבוֹי שֶׁנִּטְּלָה קוֹרָתוֹ אוֹ לֶחְיוֹ בְּשַׁבָּת אָסוּר לְטַלְטֵל בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁנִּפְרַץ לְכַרְמְלִית: \n",
+ "אַכְסַדְרָה בַּבִּקְעָה מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא בַּת שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת וְתִקְרָה. שֶׁאָנוּ רוֹאִין כְּאִלּוּ פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם רוּחַ רְבִיעִית. וְהַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ פָּטוּר כְּזוֹרֵק לְמָבוֹי סָתוּם שֶׁיֵּשׁ לוֹ קוֹרָה. בַּיִת אוֹ חָצֵר שֶׁנִּפְרַץ קֶרֶן זָוִית שֶׁלָּהּ בְּעֶשֶׂר אַמּוֹת הֲרֵי זֶה אָסוּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁכָּל פִּרְצָה שֶׁהִיא עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת כְּפֶתַח. אֵין עוֹשִׂין פֶּתַח בְּקֶרֶן זָוִית. וְאִם הָיְתָה שָׁם קוֹרָה מִלְּמַעְלָה עַל אֹרֶךְ הַפִּרְצָה רוֹאִין אוֹתָהּ שֶׁיָּרְדָה וְסָתְמָה וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ וְהוּא שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בַּאֲלַכְסוֹן: \n",
+ "הָאֶצְבַּע שֶׁמְּשַׁעֲרִין בָּהּ בְּכָל מָקוֹם הִיא רֹחַב הַגּוּדָל שֶׁל יָד. וְהַטֶּפַח אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. וְכָל אַמָּה הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם בֵּין בְּשַׁבָּת בֵּין בְּסֻכָּה וְכִלְאַיִם הִיא אַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים. וּפְעָמִים מְשַׁעֲרִין בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים דְּחוּקוֹת זוֹ לְזוֹ. וּפְעָמִים מְשַׁעֲרִין בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה שׂוֹחֲקוֹת וְרוֹוְחוֹת וְזֶה וָזֶה לְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. מֶשֶׁךְ מָבוֹי בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שׂוֹחֲקוֹת וְגָבְהוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה עֲצֵבוֹת. רֹחַב הַפִּרְצָה עֶשֶׂר אַמּוֹת עֲצֵבוֹת. וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְעִנְיַן סֻכָּה וְכִלְאַיִם: \n"
+ ],
+ [
+ "הַמּוֹצִיא דָּבָר מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הרבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיּוֹצִיא מִמֶּנּוּ שִׁעוּר שֶׁמּוֹעִיל כְּלוּם. וְאֵלּוּ הֵן שִׁעוּרֵי הַהוֹצָאָה. הַמּוֹצִיא אָכְלֵי אָדָם כִּגְרוֹגֶרֶת. וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה כִּגְרוֹגֶרֶת מִן הָאֹכֶל עַצְמוֹ חוּץ מִן הַקְּלִפִּים וְהַגַּרְעִינִין וְהָעֵקְצִין וְהַסֻּבִּין וְהַמֻּרְסָן: \n",
+ "יַיִן כְּדֵי רֹבַע רְבִיעִית וְאִם הָיָה קָרוּשׁ בִּכְזַיִת. חֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה כְּדֵי גְּמִיעָה וַחֲלֵב טְמֵאָה כְּדֵי לִכְחל עַיִן אַחַת. חֲלֵב אִשָּׁה וְלֹבֶן בֵּיצָה כְּדֵי לִתֵּן בִּמְשִׁיפָה. שֶׁמֶן כְּדֵי לָסוּךְ אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל רֶגֶל קָטָן בֶּן יוֹמוֹ. טַל כְּדֵי לָשׁוּף אֶת הַקִּילוֹרִין. וְקִילוֹר כְּדֵי לָשׁוּף בַּמַּיִם. וּמַיִם כְּדֵי לִרְחֹץ פְּנֵי מְדוּכָה. דְּבַשׁ כְּדֵי לִתֵּן עַל רֹאשׁ הַכָּתִית. דָּם וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין וְכָל הַשּׁוֹפְכִין כְּדֵי רְבִיעִית: \n",
+ "תֶּבֶן תְּבוּאָה כִּמְלֹא פִּי פָּרָה. תֶּבֶן קִטְנִיּוֹת כִּמְלֹא פִּי גָּמָל. וְאִם הוֹצִיא תֶּבֶן קִטְנִיּוֹת לְהַאֲכִילוֹ לְפָרָה כִּמְלֹא פִּי פָּרָה. שֶׁהָאֲכִילָה עַל יְדֵי הַדְּחָק שְׁמָהּ אֲכִילָה. עָמִיר כִּמְלֹא פִּי טָלֶה. עֲשָׂבִים כִּמְלֹא פִּי גְּדִי. עֲלֵי שׁוּם וַעֲלֵי בְּצָלִים אִם הָיוּ לַחִים כִּגְרוֹגֶרֶת מִפְּנֵי שֶׁהֵן אָכְלֵי אָדָם. וִיבֵשִׁים כִּמְלֹא פִּי גְּדִי. וְאֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לֶחָמוּר שֶׁבָּהֶן אֲבָל מִצְטָרְפִין לַקַּל שֶׁבָּהֶן. כֵּיצַד. הוֹצִיא תֶּבֶן תְּבוּאָה וְקִטְנִית. אִם יֵשׁ בִּשְׁנֵיהֶם כִּמְלֹא פִּי פָּרָה פָּטוּר. כִּמְלֹא פִּי גָּמָל חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה לְעִנְיַן הַשַּׁבָּת: \n",
+ "הַמּוֹצִיא עֵצִים כְּדֵי לְבַשֵּׁל כִּגְרוֹגֶרֶת מִבֵּיצַת הַתַּרְנְגוֹלִים טְרוּפָה בְּשֶׁמֶן וּנְתוּנָה בְּאִלְפָּס. הַמּוֹצִיא קָנֶה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קֻלְמוֹס הַמַּגִּיעַ לְרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו. וְאִם הָיָה עָבֶה אוֹ מְרֻצָּץ שִׁעוּרוֹ כְּעֵצִים: \n",
+ "הַמּוֹצִיא תַּבְלִין כְּדֵי לְתַבֵּל בֵּיצָה וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. פִּלְפֵּל כָּל שֶׁהוּא. עִטְרָן כָּל שֶׁהוּא. רֵיחַ טוֹב כָּל שֶׁהוּא. רֵיחַ רַע כָּל שֶׁהוּא. מִינֵי בְּשָׂמִים כָּל שֶׁהֵן. אַרְגָּמָן טוֹב כָּל שֶׁהוּא. בְּתוּלַת הַוֶּרֶד אַחַת. מִינֵי מַתָּכוֹת הַקָּשִׁים כְּגוֹן נְחשֶׁת וּבַרְזֶל כָּל שֶׁהֵן. מֵעֲפַר הַמִּזְבֵּחַ וּמֵאַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וּמִמֶּקֶק סְפָרִים וּמִמֶּקֶק מִטְפָּחוֹת שֶׁלָּהֶן כָּל שֶׁהֵן. מִפְּנֵי שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָם לִגְנִיזָה. גַּחֶלֶת כָּל שֶׁהוּא. וְהַמּוֹצִיא שַׁלְהֶבֶת פָּטוּר: \n",
+ "הַמּוֹצִיא זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין לְאָדָם שִׁעוּרָן פָּחוֹת מִכִּגְרוֹגֶרֶת. מִזֶּרַע קִשּׁוּאִין שְׁנַיִם. וּמִזֶּרַע הַדְּלוּעִין שְׁנַיִם. מִזֶּרַע פּוֹל הַמִּצְרִי שְׁנַיִם. הַמּוֹצִיא סֻבִּין כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. הַמּוֹצִיא מֻרְסָן אִם לַאֲכִילָה שִׁעוּרוֹ כִּגְרוֹגֶרֶת. לִבְהֵמָה שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא פִּי גְּדִי. לִצְבִיעָה כְּדֵי לִצְבֹּעַ בֶּגֶד קָטָן. לוּלְבֵי זְרָדִין וְהַחֲרוּבִין עַד שֶׁלֹּא יַמְתִּיקוּ כִּגְרוֹגֶרֶת. וּמִשֶּׁיַּמְתִּיקוּ כִּמְלֹא פִּי גְּדִי. אֲבָל הַלּוּף וְהַחַרְדָּל וְהַתֻּרְמוֹסִין וּשְׁאָר כָּל הַנִּכְבָּשִׁין בֵּין שֶׁיַּמְתִּיקוּ בֵּין עַד שֶׁלֹּא יַמְתִּיקוּ כִּגְרוֹגֶרֶת: \n",
+ "הַמּוֹצִיא גַּרְעִינִין. אִם לַאֲכִילָה חָמֵשׁ. וְאִם לְהַסָּקָה הֲרֵי הֵן כְּעֵצִים. וְאִם לְחֶשְׁבּוֹן שְׁתַּיִם. וְאִם לִזְרִיעָה שְׁתַּיִם. הַמּוֹצִיא אֵזוֹב לְאֳכָלִים כִּגְרוֹגֶרֶת. לִבְהֵמָה כִּמְלֹא פִּי גְּדִי. לְעֵצִים כְּשִׁעוּר הָעֵצִים. לַהֲזָיָה כְּשִׁעוּר הֲזָיָה: \n",
+ "הַמּוֹצִיא קְלִפֵּי אֱגוֹזִין וּקְלִפֵּי רִמּוֹנִים אִסְטִיס וּפוּאָה וּשְׁאָר הַצְּבָעִין כְּדֵי לִצְבֹּעַ בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן כִּסְבָכָה שֶׁמַּנִּיחִין הַבָּנוֹת עַל רָאשֵׁיהֶן. וְכֵן הַמּוֹצִיא מֵי רַגְלַיִם בֶּן אַרְבָּעִים יוֹם אוֹ נֶתֶר אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא אוֹ בֹּרִית קִימוֹנְיָא וְאַשְׁלָג וּשְׁאָר כָּל הַמְנַקִּין כְּדֵי לְכַבֵּס בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן כִּסְבָכָה. הוֹצִיא סַמָּנִין שְׁרוּיִין כְּדֵי לִצְבֹּעַ בָּהֶן דֻּגְמָא לְאִירָא: \n",
+ "הַמּוֹצִיא דְּיוֹ עַל הַקֻּלְמוֹס שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לִכְתֹּב מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. אֲבָל אִם הוֹצִיא הַדְּיוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ אוֹ בְּקֶסֶת צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ יֶתֶר עַל זֶה כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה מִמֶּנּוּ עַל הַקֻּלְמוֹס כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. הָיָה בַּקֶּסֶת כְּדֵי אוֹת אַחַת וּבַקֻּלְמוֹס כְּדֵי אוֹת אַחַת אוֹ בַּדְּיוֹ לְבַדּוֹ כְּדֵי אוֹת אַחַת וּבַקֻּלְמוֹס כְּדֵי אוֹת אַחַת הֲרֵי זֶה סָפֵק. הוֹצִיא שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וּכְתָבָן כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ חַיָּב. כְּתִיבָתָן זוֹ הִיא הַנָּחָתָן. הוֹצִיא אוֹת אַחַת וּכְתָבָהּ וְחָזַר וְהוֹצִיא אוֹת שְׁנִיָּה וּכְתָבָהּ פָּטוּר. שֶׁכְּבָר חָסְרָה הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה: \n",
+ "הַמּוֹצִיא כְּחל בֵּין לִרְפוּאָה בֵּין לְתַכְשִׁיט כְּדֵי לִכְחל עַיִן אַחַת. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהִתְקַשֵּׁט אֶלָּא בִּכְחִילַת שְׁתֵּי עֵינַיִם וְהוֹצִיאוֹ לְהִתְקַשֵּׁט עַד שֶׁיּוֹצִיא כְּדֵי לִכְחל שְׁתֵּי עֵינַיִם. זֶפֶת וְגָפְרִית כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נֶקֶב. שַׁעֲוָה כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי נֶקֶב קָטָן. דֶּבֶק כְּדֵי לִתֵּן בְּרֹאשׁ הַשַּׁפְשָׁף. רְבָב כְּדֵי לִמְשֹׁחַ תַּחַת רָקִיק כְּסֶלַע: \n",
+ "הַמּוֹצִיא אֲדָמָה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת חוֹתַם הָאִגֶּרֶת. טִיט כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כּוּר. זֶבֶל אוֹ חוֹל דַּק כְּדֵי לְזַבֵּל כְּרִישָׁה. חוֹל גַּס כְּדֵי לְעָרֵב עִם מְלֹא כַּף שֶׁל סַיָּדִין. חַרְסִית כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. שֵׂעַר כְּדֵי לְגַבֵּל טִיט לַעֲשׂוֹת פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. סִיד כְּדֵי לָסוּד אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁבַּבָּנוֹת. עָפָר וָאֵפֶר כְּדֵי לְכַסּוֹת דַּם צִפּוֹר קְטַנָּה. צְרוֹר אֶבֶן כְּדֵי לִזְרֹק בִּבְהֵמָה וְתַרְגִּישׁ. וְהוּא מִשְׁקַל עֲשָׂרָה זוּזִים. חֶרֶס כְּדֵי לְקַבֵּל בּוֹ רְבִיעִית: \n",
+ "הַמּוֹצִיא חֶבֶל כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֹזֶן לְקֻפָּה. גֶּמִי כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תְּלַאי לְנָפָה וְלִכְבָרָה. הוּצִין כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֹזֶן לִכְפִיפָה מִצְרִית. סִיב כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי מַשְׁפֵּךְ קָטָן שֶׁל יַיִן. מוֹכִין כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּדּוּר כֶּאֱגוֹז. עֶצֶם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תַּרְוָד. זְכוּכִית כְּדֵי לִגְרֹד בָּהּ רֹאשׁ הַכַּרְכָּר אוֹ עַד שֶׁיִּפְצַע שְׁתֵּי נִימִין כְּאַחַת: \n",
+ "הַמּוֹצִיא שְׁתֵּי נִימִין מִזְּנַב הַסּוּס וּמִזְּנַב הַפָּרָה חַיָּב. הוֹצִיא אַחַת מִן הַקָּשֶׁה שֶׁבַּחֲזִיר חַיָּב. נִצְרֵי דֶּקֶל וְהֵן חוּטֵי הָעֵץ שְׁתַּיִם. חוֹרֵי דֶּקֶל וְהֵן קְלִפֵּי הַחֲרָיוֹת אַחַת. מִצֶּמֶר גֶּפֶן וּמִצֶּמֶר כָּלָךְ וְצֶמֶר גְּמַלִּים וְאַרְנָבִים וְחַיָּה שֶׁבַּיָּם וּשְׁאָר כָּל הַנִּטְוִין כְּדֵי לִטְווֹת חוּט אֹרֶךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים. הַמּוֹצִיא מִן הַבֶּגֶד אוֹ מִן הַשַּׂק אוֹ מִן הָעוֹר כְּשִׁעוּרָן לְטֻמְאָה כָּךְ שִׁעוּרָן לְהוֹצָאָה. הַבֶּגֶד שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה. הַשַּׂק אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. הָעוֹר חֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה: \n",
+ "הַמּוֹצִיא עוֹר שֶׁלֹּא נִתְעַבֵּד כְּלָל אֶלָּא עֲדַיִן הוּא רַךְ שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לָצוּר מִשְׁקלֶת קְטַנָּה שֶׁמִּשְׁקָלָהּ שֶׁקֶל. הָיָה מָלוּחַ וַעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה בְּקֶמַח וְלֹא בְּעַפְּצָה שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵעַ. הָיָה עָשׂוּי בְּקֶמַח וַעֲדַיִן לֹא נִתְעַבֵּד בְּעַפְּצָה שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו אֶת הַגֵּט. נִגְמַר עִבּוּדוֹ שִׁעוּרוֹ חֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה: \n",
+ "הַמּוֹצִיא קְלָף מְעֻבָּד כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו פָּרָשַׁת שְׁמַע עַד וּבִשְׁעָרֶיךָ. דּוּכְסוּסְטוּס כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו מְזוּזָה. נְיָר כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁל קֶשֶׁר מוֹכְסִין שֶׁהֵן גְּדוֹלוֹת מֵאוֹתִיּוֹת שֶׁלָּנוּ. הַמּוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין חַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הֶרְאָהוּ לַמּוֹכֵס וְנִפְטַר בּוֹ שֶׁהֲרֵי רְאָיָה הִיא לְעוֹלָם. הַמּוֹצִיא שְׁטָר פָּרוּעַ וּנְיָר מָחוּק כְּדֵי לִכְרֹךְ עַל פִּי צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל פְּלַיָּיטוֹן. וְאִם יֵשׁ בַּלֹּבֶן שֶׁלּוֹ כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁל קֶשֶׁר מוֹכְסִין חַיָּב: \n",
+ "הַמּוֹצִיא בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חַיִּים חַיָּב. אֲבָל אָדָם חַי אֵינוֹ מַשּׂאוֹי. וְאִם הָיָה כָּפוּת אוֹ חוֹלֶה הַמּוֹצִיא אוֹתוֹ חַיָּב. וְהָאִשָּׁה מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ בִּזְמַן שֶׁנּוֹטֵל אַחַת וּמַנִּיחַ אַחַת: \n",
+ "הַמּוֹצִיא תִּינוֹק חַי וְכִיס תָּלוּי בְּצַוָּארוֹ חַיָּב מִשּׁוּם הַכִּיס שֶׁאֵין הַכִּיס טְפֵלָה לַתִּינוֹק. אֲבָל אִם הוֹצִיא אֶת הַגָּדוֹל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ בְּכֵלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדוֹ פָּטוּר שֶׁהַכּל טְפֵלָה לוֹ. הָיוּ כֵּלָיו מְקֻפָּלִין עַל כְּתֵפוֹ הַנּוֹשֵׂא אוֹתוֹ חַיָּב: \n",
+ "הַמּוֹצִיא חָגָב חַי כָּל שֶׁהוּא. וּמֵת כִּגְרוֹגֶרֶת. צִפֹּרֶת כְּרָמִים בֵּין חַיָּה בֵּין מֵתָה כָּל שֶׁהוּא מִפְּנֵי שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָהּ לִרְפוּאָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהּ. הַמֵּת וְהַנְּבֵלָה וְהַשֶּׁרֶץ כְּשִׁעוּר טֻמְאָתָן כָּךְ שִׁעוּר הוֹצָאָתָן. מֵת וּנְבֵלָה כְּזַיִת וְשֶׁרֶץ כַּעֲדָשָׁה: \n",
+ "הָיָה שָׁם כְּזַיִת מְצֻמְצָם וְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ כַּחֲצִי זַיִת חַיָּב שֶׁהֲרֵי הוֹעִיל בְּמַעֲשָׂיו שֶׁנִּתְמַעֵט הַשִּׁעוּר מִלְּטַמֵּא. אֲבָל אִם הוֹצִיא כַּחֲצִי זַיִת מִכְּזַיִת וּמֶחֱצָה פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַטֻּמְאוֹת: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הַהוֹצָאָה כַּשִּׁעוּר, כְּשֶׁהוֹצִיא סְּתָם. אֲבָל הַמּוֹצִיא לְזֶרַע אוֹ לִרְפוּאָה אוֹ לְהַרְאוֹת מִמֶּנּוּ דֻּגְמָא וּלְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה חַיָּב בְּכָל שֶׁהוּא: \n",
+ "הַמַּצְנִיעַ דָּבָר לִזְרִיעָה אוֹ לִרְפוּאָה אוֹ לְדֻגְמָא וְשָׁכַח לָמָּה הִצְנִיעוֹ וְהוֹצִיאוֹ סְתָם חַיָּב עָלָיו בְּכָל שֶׁהוּא שֶׁעַל דַּעַת מַחֲשָׁבָה רִאשׁוֹנָה הוֹצִיא. וּשְׁאָר הָאָדָם אֵין חַיָּבִין עָלָיו אֶלָּא כְּשִׁעוּרוֹ. זָרַק זֶה שֶׁהוֹצִיא כְּבָר לְתוֹךְ הָאוֹצָר אַף עַל פִּי שֶׁמְּקוֹמוֹ נִכָּר כְּבָר בָּטְלָה מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה. לְפִיכָךְ אִם חָזַר וְהִכְנִיסוֹ אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכְנִיס כַּשִּׁעוּר: \n",
+ "דָּבָר שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַצְנִיעוֹ וְאֵינוֹ רָאוּי לְהַצְנִיעַ כְּגוֹן דַּם הַנִּדָּה אִם הִצְנִיעוֹ אֶחָד וְהוֹצִיאוֹ חַיָּב. וּשְׁאָר הָאָדָם פְּטוּרִין עָלָיו. שֶׁאֵין חַיָּבִין אֶלָּא עַל הוֹצָאַת דָּבָר הַכָּשֵׁר לְהַצְנִיעַ וּמַצְנִיעִין כָּמוֹהוּ: \n",
+ "הַמּוֹצִיא חֲצִי שִׁעוּר פָּטוּר. וְכֵן כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה מִן הַמְּלָאכוֹת חֲצִי שִׁעוּר פָּטוּר. הוֹצִיא חֲצִי שִׁעוּר וְהִנִּיחוֹ וְחָזַר וְהוֹצִיא הַחֵצִי הָאַחֵר חַיָּב. וְאִם קָדַם וְהִגְבִּיהַּ הַחֵצִי הָרִאשׁוֹן קֹדֶם הַנָּחַת הַחֵצִי הַשֵּׁנִי נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁנִּשְׂרַף וּפָטוּר. הוֹצִיא חֲצִי שִׁעוּר וְהִנִּיחוֹ וְחָזַר וְהוֹצִיא חֵצִי אַחֵר וְהֶעֱבִירוֹ עַל הָרִאשׁוֹן בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה חַיָּב. שֶׁהַמַּעֲבִיר כְּמִי שֶׁהִנִּיחַ עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ. אֲבָל אִם זְרָקוֹ אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיָּנוּחַ שָׁם עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ: \n",
+ "הוֹצִיא חֲצִי שִׁעוּר וְחָזַר וְהוֹצִיא חֲצִי שִׁעוּר בְּהֵעָלֵם אַחַת לִרְשׁוּת אַחַת חַיָּב. לִשְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן רְשׁוּת שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ פָּטוּר. הָיְתָה בֵּינֵיהֶן כַּרְמְלִית הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת אַחַת וְחַיָּב חַטָּאת: \n",
+ "הַמּוֹצִיא פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר וְקֹדֶם שֶׁיַּנִּיחוֹ נִתְפַּח וְחָזַר כַּשִּׁעוּר. וְכֵן הַמּוֹצִיא כַּשִּׁעוּר וְקֹדֶם שֶׁיַּנִּיחַ צָמַק וְחָזַר פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר פָּטוּר: \n",
+ "הַמּוֹצִיא כִּגְרוֹגֶרֶת לַאֲכִילָה וְצָמְקָה קֹדֶם הַנָּחָה וְחָשַׁב עָלֶיהָ לִזְרִיעָה אוֹ לִרְפוּאָה שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ שִׁעוּר הֲרֵי זֶה חַיָּב כְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל עֵת הַנָּחָה. הוֹצִיא פָּחוֹת מִכִּגְרוֹגֶרֶת לִזְרִיעָה וְקֹדֶם הַנָּחָה חָזַר וְחָשַׁב עָלֶיהָ לַאֲכִילָה פָּטוּר. וְאִם תָּפְחָה קֹדֶם הַנָּחָה וְנַעֲשֵׂית כִּגְרוֹגֶרֶת קֹדֶם שֶׁיִּמָּלֵךְ עָלֶיהָ לַאֲכִילָה חַיָּב. שֶׁאֲפִלּוּ לֹא חִשֵּׁב הָיָה מִתְחַיֵּב עַל מַחְשֶׁבֶת הַהוֹצָאָה: \n",
+ "הוֹצִיא כִּגְרוֹגֶרֶת לַאֲכִילָה וְצָמְקָה וְחָזְרָה וְתָפְחָה קֹדֶם הַנָּחָה הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִדְחָה אוֹ לֹא נִדְחָה. זָרַק כְּזַיִת אֳכָלִין לְבַיִת טָמֵא וְהִשְׁלִים כְּזַיִת זֶה לָאֳכָלִים שֶׁהָיוּ שָׁם וְנַעֲשָׂה הַכּל כְּבֵיצָה הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִתְחַיֵּב עַל כְּזַיִת מִפְּנֵי שֶׁהִשְׁלִים הַשִּׁעוּר לְעִנְיַן טֻמְאָה אוֹ לֹא נִתְחַיֵּב: \n",
+ "הַמּוֹצִיא פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיאוֹ בִּכְלִי פָּטוּר. שֶׁהַכְּלִי טְפֵלָה לוֹ וְאֵין כַּוָּנָתוֹ לְהוֹצָאַת הַכְּלִי אֶלָּא לְהוֹצָאַת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ וַהֲרֵי אֵין בּוֹ כַּשִּׁעוּר. לְפִיכָךְ אִם הוֹצִיא אָדָם חַי שֶׁאֵינוֹ כָּפוּת בְּמִטָּה פָּטוּר אַף עַל הַמִּטָּה שֶׁהַמִּטָּה טְפֵלָה לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הַמּוֹצִיא קֻפַּת הָרוֹכְלִים אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִינִין הַרְבֵּה וַאֲפִלּוּ הוֹצִיאָן בְּתוֹךְ כַּפּוֹ אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. שֵׁם הוֹצָאָה אַחַת הִיא: \n"
+ ],
+ [
+ "כָּל כְּלֵי הַמִּלְחָמָה אין יוֹצְאִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת. וְאִם יָצָא אִם הָיוּ כֵּלִים שֶׁהֵן דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ כְּגוֹן שִׁרְיוֹן וְכוֹבַע וּמַגָּפַיִם שֶׁעַל הָרַגְלַיִם הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאִם יָצָא בְּכֵלִים שֶׁאֵינָן דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ כְּגוֹן רֹמַח וְסַיִף וְקֶשֶׁת וְאַלָּה וּתְרִיס הֲרֵי זֶה חַיָּב: \n",
+ "אֵין יוֹצְאִין בְּסַנְדָּל מְסֻמָּר שֶׁסְּמָרוֹ לְחַזְּקוֹ. וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב גָּזְרוּ עָלָיו שֶׁלֹּא יֵצֵא בּוֹ. וּמֻתָּר לָצֵאת בְּאַבְנֵט שֶׁיֵּשׁ עָלָיו חֲתִיכוֹת קְבוּעוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב כְּמוֹ שֶׁהַמְּלָכִים עוֹשִׂין. מִפְּנֵי שֶׁהוּא תַּכְשִׁיט וְכָל שֶׁהוּא תַּכְשִׁיט מֻתָּר. וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא רָפוּי שֶׁמָּא יִפּל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיָבוֹא לַהֲבִיאוֹ: \n",
+ "טַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם מִתַּכְשִׁיטֵי הָאִישׁ הִיא וְאֵינָהּ מִתַּכְשִׁיטֵי הָאִשָּׁה. וְשֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם מִתַּכְשִׁיטֵי אִשָּׁה וְאֵינָהּ מִתַּכְשִׁיטֵי הָאִישׁ. לְפִיכָךְ אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת בְּטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם. וְאִישׁ שֶׁיָּצָא בְּטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם חַיָּבִין. וּמִפְּנֵי מָה הֵן חַיָּבִין וַהֲרֵי הוֹצִיאוּ אוֹתָן שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָאִישׁ לְהוֹצִיא בְּאֶצְבָּעוֹ אֶלָּא טַבַּעַת הָרְאוּיָה לוֹ וְכֵן הָאִשָּׁה אֵין דַּרְכָּהּ לְהוֹצִיא בְּאֶצְבָּעָהּ אֶלָּא טַבַּעַת הָרְאוּיָה לָהּ. מִפְּנֵי שֶׁפְּעָמִים נוֹתֵן הָאִישׁ טַבַּעְתּוֹ לְאִשְׁתּוֹ לְהַצְנִיעָהּ בַּבַּיִת וּמַנַּחַת אוֹתָהּ בְּאֶצְבָּעָהּ בְּעֵת הוֹלָכָה. וְכֵן הָאִשָּׁה נוֹתֶנֶת טַבַּעְתָּהּ לְבַעְלָהּ לְתַקְּנָהּ אֵצֶל הָאֻמָּן וּמַנִּיחַ אוֹתָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ בְּעֵת הוֹלָכָה עַד חֲנוּת הָאֻמָּן וְנִמְצְאוּ שֶׁהוֹצִיאוּ אוֹתָן כְּדֶרֶךְ שֶׁדַּרְכָּן לְהוֹצִיאָן וּלְפִיכָךְ חַיָּבִין: \n",
+ "לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה בְּטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתַּכְשִׁיטֶיהָ גְּזֵרָה שֶׁמָּא תּוֹצִיאָהּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְהַרְאוֹת לְחַבְרוֹתֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַנָּשִׁים עוֹשׂוֹת תָּמִיד. וְאִם יָצָאת בָּהּ פְּטוּרָה. אֲבָל הָאִישׁ מֻתָּר לָצֵאת בְּטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם מִפְּנֵי שֶׁהוּא תַּכְשִׁיט וְאֵין דַּרְכּוֹ לְהֵרָאוֹת. וְנָהֲגוּ כָּל הָעָם שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בְּטַבַּעַת כְּלָל: \n",
+ "אִשָּׁה שֶׁיָּצְאָה בְּמַחַט נְקוּבָה חַיֶּבֶת וְהָאִישׁ פָּטוּר. וְאִישׁ שֶׁיָּצָא בְּמַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה חַיָּב וְהָאִשָּׁה פְּטוּרָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִתַּכְשִׁיטֶיהָ וְאֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא גְּזֵרָה שֶׁמָּא תַּרְאֶה לְחַבְרוֹתֶיהָ. זֶה הַכְּלָל כָּל הַיּוֹצֵא בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתַּכְשִׁיטָיו וְאֵינוֹ דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ וְהוֹצִיאוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹצִיאִין אוֹתוֹ דָּבָר חַיָּב. וְכָל הַיּוֹצֵא בְּדָבָר שֶׁהוּא מִתַּכְשִׁיטָיו וְהָיָה רָפוּי וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּפּל בִּמְהֵרָה וְיָבֹא לַהֲבִיאוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְכֵן אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת בְּתַכְשִׁיטִין שֶׁדַּרְכָּן לִשְׁלֹף אוֹתָן וּלְהַרְאוֹתָן הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין. וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא תַּכְשִׁיט וְאֵינוֹ נוֹפֵל וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהַרְאוֹתוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לָצֵאת בּוֹ. לְפִיכָךְ אֶצְעָדָה שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתָהּ בַּזְּרוֹעַ אוֹ בַּשּׁוֹק יוֹצְאִין בָּהּ בְּשַׁבָּת וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה דְּבוּקָה לַבָּשָׂר וְלֹא תִּשָּׁמֵט. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה בְּחוּטֵי צֶמֶר אוֹ בְּחוּטֵי פִּשְׁתָּן אוֹ בִּרְצוּעוֹת הַקְּשׁוּרוֹת לָהּ עַל רֹאשָׁהּ שֶׁמָּא תַּחְלֹץ אוֹתָהּ בִּשְׁעַת טְבִילָה וְתַעֲבִירָהּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְלֹא בְּצִיץ שֶׁמַּנַּחַת בֵּין עֵינֶיהָ וְלֹא בִּלְחָיַיִם שֶׁל זָהָב שֶׁיּוֹרְדִין מִן הַצִּיץ עַל לְחָיֶיהָ בִּזְמַן שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין זֶה בָּזֶה. וְלֹא בַּעֲטָרָה שֶׁל זָהָב שֶׁמֻּנַּחַת בְּרֹאשָׁהּ וְלֹא בִּכְבָלִים שֶׁיּוֹצְאִין בָּהֶן הַבָּנוֹת בְּרַגְלֵיהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְסְעוּ פְּסִיעָה גַּסָּה שֶׁלֹּא יַפְסִידוּ בְּתוּלֵיהֶן. כָּל אֵלּוּ אֲסוּרִין לָצֵאת בָּהֶן בְּשַׁבָּת שֶׁמָּא יִפְּלוּ וּתְבִיאֵן בְּיָדָהּ: \n",
+ "לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה בְּקַטְלָא שֶׁבְּצַוָּארָה וְלֹא בְּנִזְמֵי הָאַף וְלֹא בִּצְלוֹחִית שֶׁל פְּלַיָּיטוֹן הַקְּבוּעָה עַל זְרוֹעָהּ. וְלֹא בַּכִּיס הַקָּטָן הֶעָגל שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ שֶׁמֶן הַטּוֹב וְהוּא הַנִּקְרָא כּוֹבֶלֶת. וְלֹא בְּפֵאָה שֶׁל שֵׂעָר שֶׁמַּנַּחַת עַל רֹאשָׁהּ כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה בַּעֲלַת שֵׂעָר הַרְבֵּה. וְלֹא בְּכָבוּל שֶׁל צֶמֶר שֶׁמַּקֶּפֶת אוֹתוֹ סָבִיב לְפָנֶיהָ. וְלֹא בְּשֵׁן שֶׁמַּנַּחַת בְּפִיהָ בִּמְקוֹם שֵׁן שֶׁנָּפַל. וְלֹא בְּשֵׁן שֶׁל זָהָב שֶׁמַּנַּחַת עַל שֵׁן שָׁחֹר אוֹ אָדֹם שֶׁיֵּשׁ בְּשִּׁנֶּיהָ. אֲבָל שֵׁן שֶׁל כֶּסֶף מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ נִכָּר. כָּל אֵלּוּ אֲסוּרִין לָצֵאת בָּהֶן שֶׁמָּא יִפְּלוּ וּתְבִיאֵם בְּיָדָהּ אוֹ תַּחְלֹץ וְתַרְאֶה לְחַבְרוֹתֶיהָ: \n",
+ "כָּל שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים לָצֵאת בּוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אָסוּר לוֹ לָצֵאת בּוֹ אֲפִלּוּ בְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת. חוּץ מִכָּבוּל וּפֵאָה שֶׁל שֵׂעָר שֶׁמֻּתָּר לָצֵאת בָּהֶן לְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְגַּנֶּה עַל בַּעְלָהּ. וְהַיּוֹצֵאת בִּצְלוֹחִית שֶׁל פְּלַיָּיטוֹן שֶׁאֵין בָּהּ בּשֶֹׁם כְּלָל חַיֶּבֶת: \n",
+ "יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּחוּטֵי שֵׂעָר הַקְּשׁוּרִים לָהּ עַל רֹאשָׁהּ מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם בָּאִין בָּהֶן וְאֵינָן חוֹצְצִין וְאֵינָהּ חוֹלַצְתָּן אִם אֵרְעָה לָהּ טְבִילָה עַד שֶׁנִּגְזֹר שֶׁמָּא תְּבִיאֵם לִרְשׁוּת הָרַבִּים. בֵּין שֶׁהָיוּ הַחוּטִין שֶׁלָּהּ בֵּין שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ בֵּין שֶׁל בְּהֵמָה. וְלֹא תֵּצֵא הַזְּקֵנָה בְּשֶׁל יַלְדָּה שֶׁשֶּׁבַח הֵן לָהּ וְשֶׁמָּא תַּחְלֹץ וְתַרְאֵם לְחַבְרוֹתֶיהָ. אֲבָל יַלְדָּה יוֹצֵאת בְּחוּטֵי זְקֵנָה. וְכָל שֶׁהוּא אָרוּג יוֹצֵאת בּוֹ עַל רֹאשָׁהּ: \n",
+ "יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּחוּטִין שֶׁבְּצַוָּארָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ חוֹנֶקֶת עַצְמָהּ בָּהֶן וְאֵינָן חוֹצְצִין. וְאִם הָיוּ צְבוּעִין אֲסוּרִים שֶׁמָּא תַּרְאֶה אוֹתָן לְחַבְרוֹתֶיהָ. וְיוֹצְאָה אִשָּׁה בְּכָלִיל שֶׁל זָהָב בְּרֹאשָׁהּ שֶׁאֵין יוֹצְאָה בּוֹ אֶלָּא אִשָּׁה חֲשׁוּבָה שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לַחֲלֹץ וּלְהַרְאוֹת. וְיוֹצְאָה בְּצִיץ וּבִלְחָיַיִם שֶׁל זָהָב בִּזְמַן שֶׁהֵן תְּפוּרִין בִּשְׂבָכָה שֶׁעַל רֹאשָׁהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפּלוּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶם: \n",
+ "יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּמוֹךְ שֶׁבְּאָזְנָהּ וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה קָשׁוּר בְּאָזְנָהּ. וּבְמוֹךְ שֶׁבְּסַנְדָּלָהּ וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה קָשׁוּר בְּסַנְדָּלָהּ. וּבְמוֹךְ שֶׁהִתְקִינָה לְנִדָּתָהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר וַאֲפִלּוּ עָשְׂתָה לוֹ בֵּית יָד שֶׁאִם נָפַל אֵינָהּ מְבִיאָה אוֹתוֹ מִפְּנֵי מְאִיסוּתוֹ: \n",
+ "וְיוֹצְאָה בְּפִלְפֵּל וּבְגַרְגִּיר מֶלַח וּבְכָל דָּבָר שֶׁתִּתֵּן לְתוֹךְ פִּיהָ מִפְּנֵי רֵיחַ הַפֶּה. וְלֹא תִּתֵּן לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת. יוֹצְאוֹת הַנָּשִׁים בְּקֵיסָמִין שֶׁבְּאָזְנֵיהֶן וּבִרְעָלוֹת שֶׁבְּצַוָּארָן אוֹ שֶׁבִּכְסוּתָן וּבָרְדִיד הַפָּרוּף וּפוֹרֶפֶת בַּתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת עַל הָאֶבֶן וְעַל הָאֱגוֹז וְיוֹצְאָה. וְלֹא תַּעֲרִים וְתִפְרֹף עַל הָאֱגוֹז כְּדֵי לְהוֹצִיאוֹ לִבְנָהּ הַקָּטָן. וְכֵן לֹא תִּפְרֹף עַל הַמַּטְבֵּעַ לְכַתְּחִלָּה מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ. וְאִם פָּרְפָה יוֹצְאָה בּוֹ: \n",
+ "יוֹצֵא אָדָם בְּקֵיסָם שֶׁבְּשִׁנָּיו וְשֶׁבְּסַנְדָּלוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאִם נָפַל לֹא יַחֲזִיר. וּבְמוֹךְ וּבִסְפוֹג שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִכְרֹךְ עֲלֵיהֶן חוּט אוֹ מְשִׁיחָה שֶׁהֲרֵי הַחוּט וְהַמְּשִׁיחָה חֲשׁוּבִין אֶצְלוֹ וְאֵינָם מוֹעִילִין לַמַּכָּה. וְיוֹצֵא בִּקְלִפַּת הַשּׁוּם וּבִקְלִפַּת הַבָּצָל שֶׁעַל הַמַּכָּה וּבְאֶגֶד שֶׁעַל גַּבֵּי מַכָּה וְקוֹשְׁרוֹ וּמַתִּירוֹ בְּשַׁבָּת. וּבְאִסְפְּלָנִית וּמְלוּגְמָא וּרְטִיָּה שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה וּבְסֶלַע שֶׁעַל הִצִּינִית וּבְבֵיצַת הַחַרְגּוֹל וּבְשֵׁן הַשּׁוּעָל וּבְמַסְמֵר הַצָּלוּב. וּבְכָל דָּבָר שֶׁתּוֹלִין אוֹתוֹ מִשּׁוּם רְפוּאָה וְהוּא שֶׁיֹּאמְרוּ הָרוֹפְאִים שֶׁהוּא מוֹעִיל: \n",
+ "יוֹצֵאת הָאִשָּׁה בְּאֶבֶן תְּקוּמָה וּבְמִשְׁקַל אֶבֶן תְּקוּמָה שֶׁנִּתְכַּוֵּן וּשְׁקָלוֹ לִרְפוּאָה. וְלֹא אִשָּׁה עֻבָּרָה בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִלּוּ שְׁאָר הַנָּשִׁים שֶׁמָּא תִּתְעַבֵּר וְתַפִּיל. וְיוֹצְאִין בְּקָמֵעַ מֻמְחֶה. וְאֵי זֶה הוּא קָמֵעַ מֻמְחֶה זֶה שֶׁרִפֵּא לִשְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם אוֹ שֶׁעֲשָׂהוּ אָדָם שֶׁרִפֵּא שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם בִּקְמֵעִין אֲחֵרִים. וְאִם יָצָא בְּקָמֵעַ שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאוֹ דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ. וְכֵן הַיּוֹצֵא בִּתְפִלִּין פָּטוּר: \n",
+ "מִי שֶׁיֵּשׁ בְּרַגְלוֹ מַכָּה יוֹצֵא בְּסַנְדָּל יְחִידִי בְּרַגְלוֹ הַבְּרִיאָה. וְאִם אֵין בְּרַגְלוֹ מַכָּה לֹא יֵצֵא בְּסַנְדָּל יָחִיד. וְלֹא יֵצֵא קָטָן בְּמִנְעָל גָּדוֹל אֲבָל יוֹצֵא הוּא בְּחָלוּק גָּדוֹל. וְלֹא תֵּצֵא אִשָּׁה בְּמִנְעָל רָפוּי וְלֹא בְּמִנְעָל חָדָשׁ שֶׁלֹּא יָצְאָה בּוֹ שָׁעָה אַחַת מִבְּעוֹד יוֹם. וְאֵין הַקִּטֵּעַ יוֹצֵא בְּקַב שֶׁלּוֹ. אַנְקַּטְמִין שֶׁל עֵץ אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן מִדַּרְכֵי הַמַּלְבּוּשׁ. וְאִם יָצְאוּ פְּטוּרִין: \n",
+ "יוֹצְאִין בִּפְקָרִיוֹן וּבְצִיפָה שֶׁבְּרָאשֵׁי בַּעֲלֵי חֲטָטִין. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁצְּבָעָן בְּשֶׁמֶן וּכְרָכָן אוֹ שֶׁיָּצָא בָּהֶן שָׁעָה אַחַת מִבְּעוֹד יוֹם. אֲבָל אִם לֹא עָשָׂה בָּהֶן מַעֲשֶׂה וְלֹא יָצָא בָּהֶן קֹדֶם הַשַּׁבָּת אָסוּר לָצֵאת בָּהֶן: \n",
+ "יוֹצְאִין בְּשַׂק עָבֶה וּבִירִיעָה וּבְסָגוֹס עָבֶה וּבַחֲמִילָה מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. אֲבָל לֹא בְּתֵבָה וְלֹא בְּקֻפָּה וְלֹא בְּמַחְצֶלֶת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. הַכַּר וְהַכֶּסֶת אִם הָיוּ רַכִּין וְדַקִּין כְּמוֹ הַבְּגָדִים מֻתָּר לְהוֹצִיאָן מֻנָּחִין עַל רֹאשׁוֹ בְּשַׁבָּת דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ. וְאִם הָיוּ קָשִׁין הֲרֵי הֵן כְּמַשּׂאוֹי וַאֲסוּרִין: \n",
+ "יוֹצְאִין בְּזוֹגִין הָאֲרוּגִין בַּבְּגָדִים. וְיוֹצֵא הָעֶבֶד בְּחוֹתָם שֶׁל טִיט שֶׁבְּצַוָּארוֹ אֲבָל לֹא בְּחוֹתָם שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁמָּא יִפּל וִיבִיאֶנּוּ. הַמִּתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ וְקִפְּלָהּ מִכָּאן וּמִכָּאן בְּיָדוֹ אוֹ עַל כְּתֵפוֹ אִם נִתְכַּוֵּן לְקַבֵּץ כְּנָפָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקָּרְעוּ אוֹ שֶׁלֹּא יִתְלַכְלְכוּ אָסוּר. וְאִם קִבְּצָן לְהִתְנָאוֹת בָּהֶן כְּמִנְהַג אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם בְּמַלְבּוּשָׁן מֻתָּר: \n",
+ "הַיּוֹצֵא בְּטַלִּית מְקֻפֶּלֶת וּמֻנַּחַת עַל כְּתֵפוֹ חַיָּב. אֲבָל יוֹצֵא הוּא בְּסוּדָר שֶׁעַל כְּתֵפוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נִימָה קְשׁוּרָה לוֹ בְּאֶצְבָּעוֹ. וְכָל סוּדָר שֶׁאֵינוֹ חוֹפֶה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ אָסוּר לָצֵאת בּוֹ. הָיְתָה סַכְנִית קְצָרָה שֶׁאֵינָהּ רְחָבָה קוֹשֵׁר שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ לְמַטָּה מִכְּתֵפַיִם וְנִמְצֵאת כְּמוֹ אַבְנֵט וּמֻתָּר לָצֵאת בָּהּ: \n",
+ "מֻתָּר לְהִתְעַטֵּף בְּטַלִּית שֶׁיֵּשׁ בְּשִׂפְתוֹתֶיהָ מֶלֶל אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חוּטִין אֲרֻכִּין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן נוֹי הַטַּלִּית מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּטֵלִים לְגַבֵּי הַטַּלִּית וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן בֵּין הָיוּ בֵּין לֹא הָיוּ. לְפִיכָךְ הַיּוֹצֵא בְּטַלִּית שֶׁאֵינָהּ מְצֻיֶּצֶת כְּהִלְכָתָהּ חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁאוֹתָן הַחוּטִין חֲשׁוּבִין הֵן אֶצְלוֹ וְדַעְתּוֹ עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיַּשְׁלִים חֶסְרוֹנָן וְיֵעָשׂוּ צִיצִית. אֲבָל טַלִּית הַמְצֻיֶּצֶת כְּהִלְכָתָהּ מֻתָּר לָצֵאת בָּהּ בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. שֶׁאֵין הַצִּיצִית הַגְּמוּרָה מַשּׂאוֹי אֶלָּא הֲרֵי הִיא מִנּוֹי הַבֶּגֶד וּמִתַּכְסִיסָיו כְּמוֹ הָאִמְרָא וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. וְאִלּוּ הָיוּ חוּטֵי הַצִּיצִית שֶׁהִיא מְצֻיֶּצֶת כְּהִלְכָתָהּ מַשּׂאוֹי הָיָה חַיָּב הַיּוֹצֵא בָּהּ אֲפִלּוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁאֵין מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת דּוֹחָה שַׁבָּת: \n",
+ "לֹא יֵצֵא הַחַיָּט בְּשַׁבָּת בְּמַחַט הַתְּחוּבָה לוֹ בְּבִגְדוֹ. וְלֹא נַגָּר בְּקֵיסָם שֶׁבְּאָזְנוֹ. וְלֹא גַּרְדִּי בָּאִירָא שֶׁבְּאָזְנוֹ. וְלֹא סוֹרֵק בִּמְשִׁיחָה שֶׁבְּאָזְנוֹ. וְלֹא שֻׁלְחָנִי בְּדִינָר שֶׁבְּצַוָּארוֹ. וְלֹא צַבָּע בְּדֻגְמָא שֶׁבְּאָזְנוֹ. וְאִם יָצָא פָּטוּר אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא דֶּרֶךְ אֻמָּנוּתוֹ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין: \n",
+ "הַזָּב שֶׁיָּצָא בְּכִיס שֶׁלּוֹ חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ כִּיס זֶה לְהוֹצִיאוֹ אֶלָּא כַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְגוּף הַהוֹצָאָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְלַכְלְכוּ בְּגָדָיו שֶׁהַמְּלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּב עָלֶיהָ: \n",
+ "הַמּוֹצֵא תְּפִלִּין בְּשַׁבָּת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. לוֹבְשָׁן כְּדַרְכָּן, מֵנִיחַ שֶׁל יָד בְּיָדוֹ שֶׁל רֹאשׁ בְּרֹאשׁוֹ וְנִכְנָס וְחוֹלְצָן בְּבַיִת וְחוֹזֵר וְיוֹצֵא וְלוֹבֵשׁ זוּג שֵׁנִי וְחוֹלְצָן עַד שֶׁיַּכְנִיס אֶת כֻּלָּן. וְאִם הָיוּ הַרְבֵּה וְלֹא נִשְׁאַר מִן הַיּוֹם כְּדֵי לְהַכְנִיסָן דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ הֲרֵי זֶה מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם וּמַכְנִיסָן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְאִם הָיָה בִּימֵי הַגְּזֵרָה שֶׁמִּתְיָרֵא לֵישֵׁב וּלְשָׁמְרָן עַד הָעֶרֶב מִפְּנֵי הַכּוּתִים מְכַסָּן בִּמְקוֹמָן וּמַנִּיחָן וְהוֹלֵךְ: \n",
+ "הָיָה מִתְיָרֵא לְהַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי הַלִּסְטִים נוֹטֵל אֶת כֻּלָּן כְּאַחַת וּמוֹלִיכָן פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ נוֹתְנָן לַחֲבֵרוֹ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיוּ בָּהֶן רְצוּעוֹתֵיהֶן וְהֵן מְקֻשָּׁרִין קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁוַּדַּאי תְּפִלִּין הֵן אֲבָל אִם לֹא הָיוּ רְצוּעוֹתֵיהֶן מְקֻשָּׁרוֹת אֵינוֹ נִזְקָק לָהֶן: \n",
+ "הַמּוֹצֵא סֵפֶר תּוֹרָה יוֹשֵׁב וּמְשַׁמְּרוֹ וּמַחְשִׁיךְ עָלָיו. וּבַסַּכָּנָה מַנִּיחוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. וְאִם הָיוּ גְּשָׁמִים יוֹרְדִין מִתְעַטֵּף בְּעוֹר וְחוֹזֵר וּמְכַסֶּה אוֹתוֹ וְנִכְנָס בּוֹ: \n",
+ "לֹא יֵצֵא הַחַיָּט בְּמַחֲטוֹ בְּיָדוֹ וְלֹא הַלַּבְלָר בְּקֻלְמוֹסוֹ עֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיוֹצִיא. וְחַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בְּבִגְדוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה שֶׁמָּא יִהְיֶה שָׁם דָּבָר שָׁכוּחַ וְיֵצֵא בּוֹ בְּשַׁבָּת. מֻתָּר לָצֵאת בִּתְפִלִּין עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה הוֹאִיל וְחַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִלָּיו בְּכָל עֵת אֵינוֹ שׁוֹכְחָן. שָׁכַח וְיָצָא בָּהֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְנִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ מְכַסֶּה אֶת רֹאשׁוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ אוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ: \n"
+ ],
+ [
+ "אָסוּר לְהוֹצִיא מַשָּׂא עַל הַבְּהֵמָה בְּשַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג יב) \"לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ\" וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ. אֶחָד שׁוֹר וַחֲמוֹר וְאֶחָד כָּל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף. וְאִם הוֹצִיא עַל הַבְּהֵמָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתָתָהּ אֵינוֹ לוֹקֶה לְפִי שֶׁאִסּוּרוֹ בָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה. לְפִיכָךְ הַמְחַמֵּר אַחַר בְּהֶמְתּוֹ בְּשַׁבָּת וְהָיָה עָלֶיהָ מַשּׂאוֹי פָּטוּר: ",
+ "וַהֲלֹא לָאו מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ י) \"לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וּבְהֶמְתֶּךָ\", שֶׁלֹּא יַחֲרשׁ בָּהּ וְכַיּוֹצֵא בַּחֲרִישָׁה. וְנִמְצָא לָאו שֶׁנִּתָּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין וְאֵין לוֹקִין עָלָיו: ",
+ "אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהַשְׁאִיל אוֹ לְהַשְׂכִּיר בְּהֵמָה גַּסָּה לְנָכְרִי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בָּהּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת וַהֲרֵי הוּא מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ. אָסְרוּ חֲכָמִים לִמְכֹּר בְּהֵמָה גַּסָּה לְנָכְרִי שֶׁמָּא יַשְׁאִיל אוֹ יַשְׂכִּיר. וְאִם מָכַר קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַד עֲשָׂרָה בְּדָמֶיהָ וּמַחֲזִירָהּ. וַאֲפִלּוּ שְׁבוּרָה אֵין מוֹכְרִין. וּמֻתָּר לוֹ לִמְכֹּר לָהֶם עַל יְדֵי סַרְסוּר שֶׁהַסַּרְסוּר אֵינוֹ מַשְׂכִּיר וְאֵינוֹ מַשְׁאִיל: ",
+ "וּמֻתָּר לִמְכֹּר לָהֶם סוּס שֶׁאֵין הַסּוּס עוֹמֵד אֶלָּא לִרְכִיבַת אָדָם לֹא לְמַשּׂאוֹי וְהַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ. וּכְדֶרֶךְ שֶׁאָסְרוּ לִמְכֹּר לְנָכְרִי כָּךְ אָסְרוּ לִמְכֹּר לְיִשְׂרָאֵל הֶחָשׁוּד לִמְכֹּר לְנָכְרִי. וּמֻתָּר לִמְכֹּר לָהֶם פָּרָה לִשְׁחִיטָה וְשׁוֹחֵט אוֹתָהּ בְּפָנָיו. וְלֹא יִמְכֹּר סְתָם אֲפִלּוּ שׁוֹר שֶׁל פְּטָם שֶׁמָּא יַשְׁהֵא אוֹתוֹ וְיַעֲבֹד בּוֹ: ",
+ "מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכֹּר לָהֶן בְּהֵמָה דַּקָּה מוֹכְרִין. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכֹּר אֵין מוֹכְרִין. וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם חַיָּה גַּסָּה כְּמוֹ שֶׁאֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַּסָּה אֶלָּא עַל יְדֵי סַרְסוּר: ",
+ "מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ וְלֹא הָיָה עִמּוֹ נָכְרִי שֶׁיִּתֵּן לוֹ כִּיסוֹ וְהָיְתָה עִמּוֹ בְּהֵמָה. מַנִּיחַ כִּיסוֹ עָלֶיהָ כְּשֶׁהִיא מְהַלֶּכֶת וּכְשֶׁתִּרְצֶה לַעֲמֹד נוֹטְלוֹ מֵעָלֶיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּעֲמֹד וְהוּא עָלֶיהָ וּכְדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה שָׁם לֹא עֲקִירָה וְלֹא הַנָּחָה. וְאָסוּר לוֹ לְהַנְהִיגָהּ וַאֲפִלּוּ בְּקוֹל כָּל זְמַן שֶׁהַכִּיס עָלֶיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְחַמֵּר בְּשַׁבָּת. וּגְזֵרַת חֲכָמִים הִיא שֶׁלֹּא יַנִּיחַ כִּיסוֹ עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה אֶלָּא אִם אֵין עִמּוֹ נָכְרִי: ",
+ "הָיָה עִמּוֹ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן מַנִּיחַ כִּיסוֹ עַל הַחֲמוֹר וְאֵינוֹ נוֹתְנוֹ לְאֶחָד מֵהֶן מִפְּנֵי שֶׁהֵן אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל. הָיָה עִמּוֹ חֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה וְאֵין עִמּוֹ בְּהֵמָה נוֹתְנוֹ לְשׁוֹטֶה. שׁוֹטֶה וְקָטָן נוֹתְנוֹ לְשׁוֹטֶה. חֵרֵשׁ וְקָטָן נוֹתְנוֹ לְאֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה. לֹא הָיְתָה עִמּוֹ בְּהֵמָה וְלֹא נָכְרִי וְלֹא אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ מְהַלֵּךְ בּוֹ פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. וַאֲפִלּוּ מְצִיאָה שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ מְהַלֵּךְ בָּהּ פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. אֲבָל קֹדֶם שֶׁתָּבוֹא לְיָדוֹ אִם יָכוֹל לְהַחְשִׁיךְ עָלֶיהָ מַחְשִׁיךְ וְאִם לָאו מוֹלִיכָהּ פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת: ",
+ "מֻתָּר לִמְשֹׁךְ אֶת הַבְּהֵמָה בְּמֶתֶג וָרֶסֶן שֶׁלָּהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה רְאוּיָה לְאוֹתוֹ הָרֶסֶן. כְּגוֹן שִׁיר לְסוּס וְאַפְסָר לְגָמָל וַחֲטָם לְנָאקָה וְסוּגַר לְכֶלֶב. אֲבָל אִם הוֹצִיא בְּהֵמָה בְּמֶתֶג שֶׁאֵין מִשְׁתַּמֶּרֶת בּוֹ כְּגוֹן שֶׁקָּשַׁר חֶבֶל בְּפִי הַסּוּס אוֹ בְּמֶתֶג שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לוֹ אֶלָּא מִשְׁתַּמֶּרֶת בְּפָחוֹת מִמֶּנּוּ. כְּגוֹן שֶׁהוֹצִיא חֲמוֹר בְּשִׁיר שֶׁל סוּס אוֹ חָתוּל בְּסוּגַר הֲרֵי זֶה מַשּׂאוֹי. שֶׁכָּל שְׁמִירָה מְעֻלָּה אוֹ שְׁמִירָה פְּחוּתָה מַשּׂאוֹי הוּא לָהּ: ",
+ "לֹא יִקְשֹׁר גְּמַלִּים זֶה בָּזֶה וְיִמְשֹׁךְ אֲפִלּוּ הָיוּ קְשׁוּרִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֵינָן נִמְשָׁכִין בְּשַׁבָּת. אֲבָל מַכְנִיס הוּא חֲבָלִים לְתוֹךְ יָדוֹ וְהוּא שֶׁלֹּא יֵצֵא חֶבֶל מִתּוֹךְ יָדוֹ טֶפַח. וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַחֶבֶל שֶׁמִּפִּי הַבְּהֵמָה עַד יָדוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח אוֹ יוֹתֵר. וּמִפְּנֵי מָה לֹא יִמְשֹׁךְ הַגְּמַלִּים הַקְּשׁוּרִים זֶה בָּזֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּמִי שֶׁמּוֹלִיכָן לְשׁוּק שֶׁמּוֹכְרִין בּוֹ הַבְּהֵמוֹת אוֹ שֶׁמְּשַׂחֲקִין בָּהֶן שָׁם. וּמִפְּנֵי זֶה לֹא תֵּצֵא בְּהֵמָה בְּזוֹג שֶׁבְּצַוָּארָהּ וַאֲפִלּוּ הָיָה פָּקוּק שֶׁאֵין לוֹ קוֹל: ",
+ "לֹא תֵּצֵא בְּהֵמָה בְּזוּג שֶׁבִּכְסוּתָהּ וְלֹא בְּחוֹתָם שֶׁבְּצַוָּארָהּ וְלֹא בְּחוֹתָם שֶׁבִּכְסוּתָהּ וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלָהּ וְלֹא בְּסֻלָּם שֶׁבְּצַוָּארָהּ. וְאֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בְּמַרְדַּעַת אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה קְשׁוּרָה לוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת. וְלֹא יֵצֵא גָּמָל בַּמְּטוּטֶלֶת הַתְּלוּיָה לוֹ בְּדַבַּשְׁתּוֹ אוֹ בִּזְנָבוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה קְשׁוּרָה בִּזְנָבוֹ וְחוֹטַרְתּוֹ. וְלֹא יֵצֵא הַגָּמָל עֲקוּד יָד וְלֹא עֲקוּד רֶגֶל וְכֵן שְׁאָר כָּל הַבְּהֵמוֹת: ",
+ "אֵין הַתַּרְנְגוֹלִים יוֹצְאִין בְּחוּטִין וְלֹא בָּרְצוּעוֹת שֶׁבְּרַגְלֵיהֶם. וְאֵין הַכְּבָשִׂין יוֹצְאִין בָּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת אַלְיָה שֶׁלָּהֶן. וְאֵין הַכְּבָשׂוֹת יוֹצְאוֹת בָּעֵצִים שֶׁמַּנִּיחִים לָהֶן בְּחָטְמָן כְּדֵי שֶׁיִּתְעַטְּשׁוּ וְיִפְּלוּ הַתּוֹלָעִין שֶׁבְּמֹחָן. וְאֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בְּעל קָטָן שֶׁמַּנִּיחִין לוֹ עַל צַוָּארוֹ כְּדֵי שֶׁיִּכָּנַע וְיִהְיֶה נוֹחַ לַחֲרִישָׁה. וְלֹא תֵּצֵא בְּהֵמָה בִּשְׂבָכָה שֶׁמַּנִּיחִין לָהּ בְּפִיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשֹּׁךְ אוֹ שֶׁלֹּא תֹּאכַל. לֹא תֵּצֵא הַפָּרָה בְּעוֹר הַקּוּפָּר שֶׁמַּנִּיחִין לָהּ עַל דַּדֶּיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִינַק מִמֶּנָּה הַשֶּׁרֶץ כְּשֶׁהִיא יְשֵׁנָה. וְלֹא תֵּצֵא בָּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ בֵּין לְנוֹי בֵּין לְשַׁמֵּר. עֵז שֶׁחָקַק לָהּ בְּקַרְנֶיהָ יוֹצְאָה בְּאַפְסָר הַקָּשׁוּר בְּחֶקֶק בְּשַׁבָּת. וְאִם תְּחָבוֹ בִּזְקָנָהּ אָסוּר שֶׁמָּא תְּנַתְּחֶנּוּ וִיבִיאֶנּוּ בְּיָדוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "הַזְּכָרִים יוֹצְאִים בָּעוֹר הַקָּשׁוּר לָהֶן עַל זַכְרוּתָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עַל הַנְּקֵבוֹת. וּבָעוֹר הַקָּשׁוּר לָהֶם עַל לִבֵּיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְּלוּ עֲלֵיהֶם זְאֵבִים. וּבְמַטְלָנִיּוֹת הַמְרֻקָּמוֹת שֶׁמְּיַפִּין אוֹתָן בָּהֶן. וְהָרְחֵלוֹת יוֹצְאוֹת וְאַלְיָה שֶׁלָּהֶן קְשׁוּרָה לְמַעְלָה עַל גַּבָּן כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ עֲלֵיהֶן הַזְּכָרִים. אוֹ קְשׁוּרָה לְמַטָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עֲלֵיהֶם הַזְּכָרִים. וְיוֹצְאוֹת מְלֻפָּפוֹת בְּמַטְלָנִיּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַצֶּמֶר שֶׁלָּהֶן נָקִי. הָעִזִּים יוֹצְאוֹת וְדַדֵּיהֶן קְשׁוּרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּיבַשׁ מֵהֶן הֶחָלָב. אֲבָל אִם קְשָׁרָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא הֶחָלָב עַד שֶׁיַּחֲלֹב אוֹתוֹ לָעֶרֶב הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֵצְאוּ: ",
+ "אֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בְּאֻכָּף אַף עַל פִּי שֶׁקָּשׁוּר מֵעֶרֶב שַׁבָּת. וְלֹא יֵצֵא הַסּוּס בִּזְנַב שׁוּעָל וְלֹא בִּזְהוֹרִית שֶׁבֵּין עֵינָיו. וְלֹא תֵּצֵא בְּהֵמָה בִּקְרַסְטָל שֶׁבְּפִיהָ וְלֹא בְּסַנְדָּל שֶׁבְּרַגְלָהּ וְלֹא בְּקָמֵעַ שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה לִבְהֵמָה. אֲבָל יוֹצְאָה הִיא בְּאֶגֶד שֶׁעַל גַּב הַמַּכָּה וּבְקַשְׂקַשִּׂים שֶׁעַל גַּבֵּי הַשֶּׁבֶר. וּבְשִׁלְיָה הַמְדֻלְדֶּלֶת בָּהּ. וּפוֹקֵק לָהּ זוֹג שֶׁבְּצַוָּארָהּ וּמְטַיֶּלֶת בּוֹ בֶּחָצֵר. וְנוֹתֵן לוֹ מַרְדַּעַת עַל הַחֲמוֹר בְּשַׁבָּת וּמְטַיֵּל בֶּחָצֵר. אֲבָל אֵין תּוֹלִין לָהּ קְרַסְטָל בְּפִיהָ בְּשַׁבָּת: ",
+ "כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ בְּשַׁבָּת כָּךְ הוּא מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת עַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּנֵי דַּעַת וּלְדַעַת עַצְמָן עוֹשִׂין מִצְוָה עָלֵינוּ לְשָׁמְרָן וּלְמָנְעָן מֵעֲשִׂיַּת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג יב) \"לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר\". עֶבֶד וְאָמָה שֶׁאָנוּ מְצֻוִּין עַל שְׁבִיתָתָן הֵם עֲבָדִים שֶׁמָּלוּ וְטָבְלוּ לְשֵׁם עַבְדוּת וְקִבְּלוּ מִצְוֹת שֶׁהָעֲבָדִים חַיָּבִין בָּהֶן. אֲבָל עֲבָדִים שֶׁלֹּא מָלוּ וְלֹא טָבְלוּ אֶלָּא קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן שֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ בִּלְבַד הֲרֵי הֵן כְּגֵר תּוֹשָׁב וּמֻתָּרִין לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת לְעַצְמָן בְּפַרְהֶסְיָא כְּיִשְׂרָאֵל בְּחל. וְאֵין מְקַבְּלִין גֵּר תּוֹשָׁב אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג. הוֹאִיל וְגֵר תּוֹשָׁב עוֹשֶׂה מְלָאכָה לְעַצְמוֹ בְּשַׁבָּת וְגֵר צֶדֶק הֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר. בְּמִי נֶאֱמַר וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר. זֶה גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהוּא לְקִיטוֹ וּשְׂכִירוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ בֶּן אֲמָתוֹ. שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה לְיִשְׂרָאֵל רַבּוֹ בְּשַׁבָּת אֲבָל לְעַצְמוֹ עוֹשֶׂה. וַאֲפִלּוּ הָיָה הַגֵּר זֶה עַבְדּוֹ הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ: "
+ ],
+ [
+ "נֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (שמות כב יב) (שמות לד כא) \"תִּשְׁבֹּת\" אֲפִלּוּ מִדְּבָרִים שֶׁאֵינָן מְלָאכָה חַיָּב לִשְׁבֹּת מֵהֶן. וּדְבָרִים הַרְבֵּה הֵן שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִשּׁוּם שְׁבוּת. מֵהֶן דְּבָרִים אֲסוּרִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן דּוֹמִים לִמְלָאכוֹת וּמֵהֶן דְּבָרִים אֲסוּרִים גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבוֹא מֵהֶן אִסּוּר סְקִילָה. וְאֵלּוּ הֵן: \n",
+ "כָּל הַמַּשְׁוֶה גֻּמּוֹת הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם חוֹרֵשׁ. לְפִיכָךְ אָסוּר לְהִפָּנוֹת בִּשְׂדֵה הַנִּירָה בְּשַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַשְׁוֶה גֻּמּוֹת. הַמְפַנֶּה אֶת הָאוֹצָר בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לוֹ לִדְבַר מִצְוָה כְּגוֹן שֶׁיַּכְנִיס בּוֹ אוֹרְחִים אוֹ יִקְבַּע בּוֹ מִדְרָשׁ לֹא יִגְמֹר אֶת כָּל הָאוֹצָר שֶׁמָּא יָבוֹא לְהַשְׁווֹת גֻּמּוֹת. טִיט שֶׁעַל גַּבֵּי רַגְלוֹ מְקַנְּחוֹ בַּכֹּתֶל אוֹ בְּקוֹרָה אֲבָל לֹא בַּקַּרְקַע שֶׁמָּא יָבֹא לְהַשְׁווֹת גֻּמּוֹת. לֹא יָרֹק בַּקַּרְקַע וְיָשׁוּף בְּרַגְלוֹ שֶׁמָּא יַשְׁוֶה גֻּמּוֹת. וּמֻתָּר לִדְרֹס הָרֹק שֶׁעַל גַּבֵּי קַרְקַע וְהוֹלֵךְ לְפִי תֻּמּוֹ: \n",
+ "נָשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת בֶּאֱגוֹזִים וּשְׁקֵדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֲסוּרוֹת לְשַׂחֵק בָּהֶן בְּשַׁבָּת שֶׁמָּא יָבֹאוּ לְהַשְׁווֹת גֻּמּוֹת. וְאָסוּר לְכַבֵּד אֶת הַקַּרְקַע שֶׁמָּא יַשְׁוֶה גֻּמּוֹת אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה רָצוּף בַּאֲבָנִים. וּמֻתָּר לְזַלֵּף מַיִם עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יַשְׁוֶה גֻּמּוֹת שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ. אֵין סָכִין אֶת הַקַּרְקַע וַאֲפִלּוּ הָיָה רָצוּף בַּאֲבָנִים וְאֵין נוֹפְחִין אוֹתוֹ וְאֵין מְדִיחִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב כָּל שֶׁכֵּן בְּשַׁבָּת. שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל וְיָבֹא לְהַשְׁווֹת גֻּמּוֹת בִּזְמַן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָצוּף: \n",
+ "חָצֵר שֶׁנִּתְקַלְקְלָה בְּמֵימֵי הַגְּשָׁמִים מֵבִיא תֶּבֶן וּמְרַדֶּה בָּהּ. וּכְשֶׁהוּא מְרַדֶּה לֹא יְרַדֶּה לֹא בְּסַל וְלֹא בְּקֻפָּה אֶלָּא בְּשׁוּלֵי הַקֻּפָּה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל וְיָבֹא לְהַשְׁווֹת גֻּמּוֹת: \n",
+ "הַמַּשְׁקֶה אֶת הַזְּרָעִים חַיָּב מִשּׁוּם זוֹרֵעַ. לְפִיכָךְ אָסוּר לִשְׁאֹב מִן הַבּוֹר בְּגַלְגַּל גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְמַלֵּא לְגִנָּתוֹ וּלְחֻרְבָּתוֹ. וּמִפְּנֵי זֶה אִם הָיָה הַבּוֹר שֶׁל גַּלְגַּל בֶּחָצֵר מֻתָּר לְמַלְּאוֹת מִמֶּנּוּ בַּגַּלְגַּל: \n",
+ "התּוֹלֵשׁ חַיָּב מִשּׁוּם קוֹצֵר. לְפִיכָךְ אָסוּר לִרְדּוֹת דְּבַשׁ מִכַּוֶּרֶת בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּתוֹלֵשׁ. אֵין עוֹלִין בְּאִילָן בֵּין לַח בֵּין יָבֵשׁ וְאֵין נִתְלִין בְּאִילָן וְאֵין נִסְמָכִין בְּאִילָן. וְלֹא יַעֲלֶה מִבְּעוֹד יוֹם לֵישֵׁב שָׁם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע כְּלָל גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְלֹשׁ: \n",
+ "פֵּרוֹת שֶׁנָּשְׁרוּ בְּשַׁבָּת אָסוּר לְאָכְלָן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְלֹשׁ. הֲדַס הַמְחֻבָּר מֻתָּר לְהָרִיחַ בּוֹ שֶׁאֵין הֲנָיָתוֹ אֶלָּא לְהָרִיחַ בּוֹ וַהֲרֵי רֵיחוֹ מָצוּי. אֲבָל אֶתְרוֹג וְתַפּוּחַ וְכָל הָרָאוּי לַאֲכִילָה אָסוּר לְהָרִיחַ בּוֹ בִּמְחֻבָּר גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָקֹץ אוֹתוֹ לְאָכְלוֹ: \n",
+ "אִילָן שֶׁהָיוּ שָׁרָשָׁיו גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אָסוּר לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן. וְאִם אֵינָן גְּבוֹהִין שְׁלֹשָׁה הֲרֵי הֵן כָּאָרֶץ. הָיוּ בָּאִין מִלְּמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה לְתוֹךְ שְׁלֹשָׁה מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. הָיוּ גְּבוֹהִין שְׁלֹשָׁה אַף עַל פִּי שֶׁצִּדָּן אֶחָד שָׁוֶה לָאָרֶץ אוֹ שֶׁיֵּשׁ חָלָל תַּחְתֵּיהֶן שְׁלֹשָׁה אָסוּר לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן: \n",
+ "אֵין רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה בְּשַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֹּךְ זְמוֹרָה לְהַנְהִיגָהּ. וְאֵין נִתְלִין בִּבְהֵמָה וְלֹא יַעֲלֶה מִבְּעוֹד יוֹם לֵישֵׁב עָלֶיהָ בְּשַׁבָּת. וְאֵין נִסְמָכִין לְצִדֵּי בְּהֵמָה. וְצִדֵּי צְדָדִין מֻתָּרִין. עָלָה בָּאִילָן בְּשַׁבָּת בְּשׁוֹגֵג מֻתָּר לֵירֵד. בְּמֵזִיד אָסוּר לֵירֵד. וּבִבְהֵמָה אֲפִלּוּ בְּמֵזִיד יֵרֵד מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים. וְכֵן פּוֹרְקִין הַמַּשּׂאוֹי מֵעַל הַבְּהֵמָה בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים: \n",
+ "כֵּיצַד. הָיְתָה בְּהֶמְתּוֹ טְעוּנָה שָׁלִיף שֶׁל תְּבוּאָה מַכְנִיס רֹאשׁוֹ תַּחְתָּיו וּמְסַלְּקוֹ לְצַד אַחֵר וְהוּא נוֹפֵל מֵאֵלָיו. הָיָה בָּא מִן הַדֶּרֶךְ בְּלֵיל שַׁבָּת וּבְהֶמְתּוֹ טְעוּנָה. כְּשֶׁיַּגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה נוֹטֵל אֶת הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בְּשַׁבָּת וְשֶׁאֵינָן נִטָּלִין מַתִּיר הַחֲבָלִים וְהַשַּׂקִּין נוֹפְלִין. הָיוּ בַּשַּׂקִּין דְּבָרִים הַמִּשְׁתַּבְּרִין. אִם הָיוּ שַׂקִּין קְטַנִּים מֵבִיא כָּרִים וּכְסָתוֹת וּמַנִּיחַ תַּחְתֵּיהֶן וְהַשַּׂקִּין נוֹפְלִין עַל הַכָּרִים. שֶׁהֲרֵי אִם יִרְצֶה לִשְׁלֹף הַכַּר שׁוֹלֵף מִפְּנֵי שֶׁהַשַּׂקִּים קְטַנִּים וְקַלִּים וְנִמְצָא שֶׁלֹּא בָּטֵל הַכְּלִי מֵהֵיכָנוֹ. הָיְתָה טְעוּנָה עֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל זְכוּכִית מַתִּיר הַשַּׂקִּים וְהֵן נוֹפְלִין שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיִּשָּׁבְרוּ אֵין בְּכָךְ הֶפְסֵד גָּדוֹל שֶׁהֲרֵי הַכּל לְהַתָּכָה עוֹמֵד וּלְהֶפְסֵד מֻעָט לֹא חָשְׁשׁוּ. הָיוּ הַשַּׂקִּים גְּדוֹלִים וּמְלֵאִים כְּלֵי זְכוּכִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם פּוֹרֵק בְּנַחַת. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יַנִּיחָן שָׁם עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים: \n",
+ "הַמְדַבֵּק פֵּרוֹת עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ גּוּף אֶחָד חַיָּב מִשּׁוּם מְעַמֵּר. לְפִיכָךְ מִי שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ לוֹ פֵּרוֹת בַּחֲצֵרוֹ מְלַקֵּט עַל יָד עַל יָד וְאוֹכֵל. אֲבָל לֹא יִתֵּן לֹא לְתוֹךְ הַסַּל וְלֹא לְתוֹךְ הַקֻּפָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל. שֶׁאִם יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל שֶׁמָּא יִכְבְּשֵׁם בְּיָדוֹ בְּתוֹךְ הַקֻּפָּה וְיָבֹא לִידֵי עִמּוּר. וְכֵן אֵין מְקַבְּצִין אֶת הַמֶּלַח וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְעַמֵּר: \n",
+ "מְפָרֵק חַיָּב מִשּׁוּם דָּשׁ. וְהַסּוֹחֵט זֵיתִים וַעֲנָבִים חַיָּב מִשּׁוּם מְפָרֵק. לְפִיכָךְ אָסוּר לִסְחֹט תּוּתִים וְרִמּוֹנִים הוֹאִיל וּמִקְצָת בְּנֵי אָדָם סוֹחֲטִים אוֹתָם כְּזֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁמָּא יָבוֹא לִסְחֹט זֵיתִים וַעֲנָבִים. אֲבָל שְׁאָר פֵּרוֹת כְּגוֹן פְּרִישִׁין וְתַפּוּחִים וְעוּזְרָדִין מֻתָּר לְסָחֳטָן בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בְּנֵי סְחִיטָה: \n",
+ "כְּבָשִׁין וּשְׁלָקוֹת שֶׁסְּחָטָן. אִם לְרַכֵּךְ גּוּפָן מֻתָּר וְאִם לְהוֹצִיא מֵימֵיהֶן אָסוּר. וְאֵין מְרַסְּקִין אֶת הַשֶּׁלֶג שֶׁיָּזוּבוּ מֵימָיו. אֲבָל מְרַסֵּק הוּא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַכּוֹס. הַשּׁוּם וְהַבֹּסֶר וְהַמְּלִילוֹת שֶׁרִסְּקָן מִבְּעוֹד יוֹם. אִם מְחֻסָּרִין דִּיכָה אָסוּר לוֹ לִגְמֹר דִּיכָתָן בְּשַׁבָּת. וְאִם מְחֻסָּרִין שְׁחִיקָה בַּיָּד מֻתָּר לוֹ לִגְמֹר שְׁחִיקָתָן בְּשַׁבָּת. לְפִיכָךְ מֻתָּר לִגְמֹר שְׁחִיקַת הָרִיפוֹת בָּעֵץ הַפָּרוּר בְּתוֹךְ הַקְּדֵרָה בְּשַׁבָּת אַחַר שֶׁמּוֹרִידִין אוֹתָהּ מֵעַל הָאֵשׁ: \n",
+ "הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת מוֹלֵל בְּשִׁנּוּי כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּדָשׁ. הַיּוֹנֵק בְּפִיו פָּטוּר. וְאִם הָיָה גּוֹנֵחַ מֻתָּר לוֹ לִינֹק בְּפִיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְפָרֵק כִּלְאַחַר יָד וּמִשּׁוּם צַעֲרוֹ לֹא גָּזְרוּ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם סַכָּנָה: \n",
+ "פֵּרוֹת שֶׁזָּבוּ מֵהֶן מַשְׁקִין בְּשַׁבָּת. אִם זֵיתִים וַעֲנָבִים הֵן אָסוּר לִשְׁתּוֹת אוֹתָן הַמַּשְׁקִין עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְכַּוֵּן וְיִסְחֹט אוֹתָן בְּשַׁבָּת. וְאִם תּוּתִים וְרִמּוֹנִים הֵן. אִם הִכְנִיסָן לַאֲכִילָה מַשְׁקִין שֶׁזָּבוּ מֵהֶן מֻתָּרִין. וְאִם הִכְנִיסָן לְדָרְכָן מַשְׁקִין שֶׁזָּבוּ מֵהֶן אֲסוּרִין עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת: \n",
+ "זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁרִסְּקָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְיָצְאוּ מֵהֶן מַשְׁקִין מֵעַצְמָן מֻתָּרִין. וְכֵן חַלּוֹת דְּבַשׁ שֶׁרִסְּקָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן בְּשַׁבָּת מֻתָּרִין. שֶׁאֵין כָּאן מָקוֹם לִגְזֵרָה שֶׁכְּבָר רִסְּקָן מִבָּעֶרֶב: \n",
+ "זוֹרֶה וּבוֹרֵר מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת הֵן לְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לִמְלל מְלִילוֹת בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו. כְּשֶׁהוּא מְנַפֵּחַ מְנַפֵּחַ בְּיָדוֹ אַחַת בְּכָל כֹּחוֹ. אֲבָל לֹא בְּקָנוֹן וְלֹא בְּתַמְחוּי גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְנַפֶּה בְּנָפָה וּבִכְבָרָה שֶׁהוּא חַיָּב. והַמְשַׁמֵּר שְׁמָרִים תּוֹלֶדֶת בּוֹרֵר אוֹ מְרַקֵּד הוּא. לְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְסַנֵּן יַיִן צָלוּל אוֹ מַיִם צְלוּלִין בְּסוּדָרִין אוֹ בִּכְפִיפָה מִצְרִית. לֹא יַעֲשֶׂה גּוּמָא בַּסּוּדָר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל וְיָבֹא לְשַׁמֵּר בִּמְשַׁמֶּרֶת. וְכֵן אָסוּר לִתְלוֹת אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל שֶׁמָּא יָבֹא לְשַׁמֵּר. וְכֵן הַמְחַבֵּץ תּוֹלֶדֶת בּוֹרֵר הוּא. לְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹתְנִין שֻׁמְשְׁמִין וֶאֱגוֹזִים לִדְבַשׁ לֹא יַחְבְּצֵם בְּיָדוֹ: \n",
+ "הַמְחַתֵּךְ אֶת הָיָּרָק דַּק דַּק כְּדֵי לְבַשְּׁלוֹ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת טוֹחֵן וְחַיָּב. לְפִיכָךְ אֵין מְרַסְּקִין לֹא אֶת הַשַּׁחַת וְלֹא אֶת הַחֲרוּבִין לִפְנֵי בְּהֵמָה בֵּין דַּקָּה בֵּין גַּסָּה מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּטוֹחֵן. אֲבָל מְחַתְּכִין אֶת הַדְּלוּעִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים שֶׁאֵין טְחִינָה בְּפֵרוֹת. וּמַתִּירִין אֲלֻמּוֹת שֶׁל עָמִיר לִפְנֵי בְּהֵמָה וּמְפַסְפֵס בְּיָדוֹ אֲלֻמּוֹת קְטַנּוֹת אֲבָל לֹא אֲלֻמּוֹת גְּדוֹלוֹת מִפְּנֵי הַטֹּרַח שֶׁבָּהֶן: \n",
+ "חֲבִילֵי פֵּאָה וְאֵזוֹב וְקוֹרָנִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהִכְנִיסָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מִסְתַּפֵּק מֵהֶן וְקוֹטֵם וְאוֹכֵל בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו אֲבָל לֹא בְּיָדוֹ הַרְבֵּה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל וְיָבֹא לָדוּק: \n",
+ "הַצָּרִיךְ לָדוּק פִּלְפְּלִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לִתֵּן לְתוֹךְ הַמַּאֲכָל בְּשַׁבָּת הֲרֵי זֶה כּוֹתֵשׁ בְּיַד הַסַּכִּין וּבַקְּעָרָה אֲבָל לֹא בְּמַכְתֶּשֶׁת מִפְּנֵי שֶׁהוּא טוֹחֵן. לְפִיכָךְ אָסוּר לַבָּרִיא לְהִתְרַפְּאוֹת בְּשַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁחֹק הַסַּמְמָנִין: \n",
+ "כֵּיצַד. לֹא יֹאכַל דְּבָרִים שֶׁאֵינָן מַאֲכַל בְּרִיאִים כְּגוֹן אֱזוֹבְיוֹן וּפֵיאָה. וְלֹא דְּבָרִים הַמְשַׁלְשְׁלִים כְּגוֹן לַעֲנָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. וְכֵן לֹא יִשְׁתֶּה דְּבָרִים שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַבְּרִיאִים לִשְׁתּוֹתָן כְּגוֹן מַיִם שֶׁבִּשְּׁלוּ בָּהֶן סַמְמָנִין וַעֲשָׂבִים: \n",
+ "אוֹכֵל אָדָם אֳכָלִין וּמַשְׁקִין שֶׁדֶּרֶךְ הַבְּרִיאִים לְאָכְלָן וְלִשְׁתּוֹתָן כְּגוֹן הַכֻּסְבָּרָא וְהַכְּשׁוּת וְהָאֵזוֹב אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְרַפְּאִין וְאוֹכְלָן כְּדֵי לְהִתְרַפְּאוֹת בָּהֶם מֻתָּר הוֹאִיל וְהֵם מַאֲכַל בְּרִיאִים. שָׁתָה חִלְתִּית מִקֹּדֶם הַשַּׁבָּת וַהֲרֵי הוּא שׁוֹתֶה וְהוֹלֵךְ מֻתָּר לִשְׁתּוֹתוֹ בְּשַׁבָּת [אֲפִלּוּ] בִּמְקוֹמוֹת [שֶׁלֹּא] נָהֲגוּ הַבְּרִיאִים לִשְׁתּוֹת הַחִלְתִּית. וְשׁוֹתִין זֵיתוֹם הַמִּצְרִי בְּכָל מָקוֹם: \n",
+ "וְכֵן שְׁמָנִים שֶׁדֶּרֶךְ הַבְּרִיאִים לָסוּךְ בָּהֶן מֻתָּר לָסוּךְ בָּהֶן בְּשַׁבָּת וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִרְפוּאָה. וְשֶׁאֵין הַבְּרִיאִים סָכִין בָּהֶן אֲסוּרִין. הַחוֹשֵׁשׁ בְּמָתְנָיו לֹא יָסוּךְ יַיִן וְחֹמֶץ אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן. וְלֹא שֶׁמֶן וֶרֶד אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַבְּרִיאִים סָכִין אוֹתוֹ. וּמֻתָּר לָסוּךְ שֶׁמֶן וּמֶלַח בְּכָל מָקוֹם. נִגְּפָה יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ צוֹמְתָהּ בְּיַיִן וְאֵינוֹ צוֹמְתָהּ בְּחֹמֶץ. וְאִם הָיָה עָנֹג אַף בְּיַיִן אָסוּר: \n",
+ "הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁנָּיו לֹא יִגְמַע בָּהֶן אֶת הַחֹמֶץ וְיִפְלֹט אֲבָל מְגַמֵּעַ הוּא וּבוֹלֵעַ. הַחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ לֹא יְעַרְעֶנּוּ בְּשֶׁמֶן אֲבָל בּוֹלֵעַ הוּא שֶׁמֶן הַרְבֵּה וְאִם נִתְרַפֵּא נִתְרַפֵּא. אֵין לוֹעֲסִין אֶת הַמַּסְטְכִי וְאֵין שָׁפִין אֶת הַשִּׁנַּיִם בְּסַם בְּשַׁבָּת בִּזְמַן שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִרְפוּאָה. וְאִם נִתְכַּוֵּן לְרֵיחַ הַפֶּה מֻתָּר: \n",
+ "אֵין נוֹתְנִין יַיִן לְתוֹךְ הָעַיִן אֲבָל נוֹתֵן הוּא עַל גַּב הָעַיִן. וְרֹק תָּפֵל אֲפִלּוּ עַל גַּב הָעַיִן אָסוּר. קִילוֹר שֶׁשָּׁרָה אוֹתוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת מַעֲבִירוֹ עַל גַּב עֵינוֹ בְּשַׁבָּת וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. מִי שֶׁלָּקָה בְּאֶצְבָּעוֹ לֹא יִכְרֹךְ עָלָיו גֶּמִי כְּדֵי לְרַפְּאוֹתוֹ וְלֹא יִדְחָקֶנּוּ בְּיָדוֹ כְּדֵי לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ דָּם: \n",
+ "אֵין נוֹתְנִין חַמִּין וְשֶׁמֶן עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה. וְלֹא עַל גַּבֵּי מוֹךְ שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה. וְלֹא עַל גַּבֵּי מוֹךְ לִתְּנוֹ עַל הַמַּכָּה בְּשַׁבָּת. אֲבָל נוֹתֵן הוּא חוּץ לַמַּכָּה וְשׁוֹתֵת וְיוֹרֵד לַמַּכָּה. וְנוֹתְנִין מוֹךְ יָבֵשׁ עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה. וְאִם הָיָה עַתִּיק אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּרְטִיָּה: \n",
+ "רְטִיָּה שֶׁפָּרְשָׁה עַל גַּבֵּי כְּלִי מַחְזִירִין אוֹתָהּ. וְאִם פָּרְשָׁה עַל גַּבֵּי קַרְקַע אָסוּר לְהַחֲזִירָהּ. וּמַנִּיחִין רְטִיָּה עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה לְכַתְּחִלָּה בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁאֵין אִסּוּר שְׁבוּת בַּמִּקְדָּשׁ. וּבְכָל מָקוֹם מְקַנְּחִין פִּי הַמַּכָּה וְאֵין מְקַנְּחִין אֶת הָרְטִיָּה שֶׁמָּא יְמָרֵחַ: \n",
+ "סָכִין וּמְמַשְׁמְשִׁין בִּבְנֵי מֵעַיִם בְּשַׁבָּת וְהוּא שֶׁיָּסוּךְ וִימַשְׁמֵשׁ בְּבַת אַחַת כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל. וְאֵין מִתְעַמְּלִין בְּשַׁבָּת. אֵי זֶה הוּא מִתְעַמֵּל זֶה שֶׁדּוֹרְסִים עַל גּוּפוֹ בְּכֹחַ עַד שֶׁיִּיגַע וְיַזִּיעַ אוֹ שֶׁיְּהַלֵּךְ עַד שֶׁיִּיגַע וְיַזִּיעַ. שֶׁאָסוּר לְיַגֵּעַ אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁיַּזִּיעַ בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהִיא רְפוּאָה. וְכֵן אָסוּר לַעֲמֹד בְּקַרְקַע דִּימוֹסִית שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁמְּעַמֶּלֶת וּמְרַפֵּאת: \n",
+ "אֵין רוֹחֲצִין בְּמַיִם שֶׁמְּשַׁלְשְׁלִין וְלֹא בְּטִיט שֶׁטּוֹבְעִין בּוֹ וְלֹא בְּמֵי מִשְׁרָה הַבְּאוּשִׁים וְלֹא בְּיָם סְדוֹם וְלֹא בַּמַּיִם הָרָעִים שֶׁבַּיָּם הַגָּדוֹל מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֵלּוּ צַעַר הֵן וְכָתוּב (ישעיה נח יג) \"וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג\". לְפִיכָךְ אִם לֹא נִשְׁתַּהָה בָּהֶם אֶלָּא עָלָה מִיָּד אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲטָטִין בְּרֹאשׁוֹ מֻתָּר: \n",
+ "אֵין מִתְגָּרְדִּין בְּמִגְרֶדֶת וְאִם הָיוּ יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת בְּצוֹאָה אוֹ בְּטִיט גּוֹרֵד כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. סָכִין וּמְפָרְכִין לְאָדָם לְעַנֵּג אֲבָל לֹא לִבְהֵמָה. וְאִם הָיָה לָהּ צַעַר מֻתָּר לְהָסִיר צַעֲרָהּ בְּסִיכָה וּפֵרוּךְ. בְּהֵמָה שֶׁאָכְלָה כַּרְשִׁינִין הַרְבֵּה מְרִיצִין אוֹתָהּ בֶּחָצֵר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְרַפֵּא. וְאִם אָחֲזָהּ דָּם מַעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּמַיִם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּצְטַנֵּן וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִשְׁחַק לָהּ סַמָּנִין: \n",
+ "אֵין מְקִיאִין אֶת הָאֹכֶל בְּשַׁבָּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּסַם שֶׁמָּא יִשְׁחַק סַמָּנִין אֲבָל לְהַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו וּלְהָקִיא מֻתָּר. וְאָסוּר לִדְחֹק כְּרֵסוֹ שֶׁל תִּינוֹק כְּדֵי לְהוֹצִיא הָרְעִי שֶׁלּוֹ שֶׁמָּא יָבֹא לְהַשְׁקוֹתוֹ סַמָּנִין הַמְשַׁלְשְׁלִין. וּמֻתָּר לִכְפּוֹת כּוֹס עַל הַטַּבּוּר בְּשַׁבָּת כְּדֵי לְהַעֲלוֹתוֹ. וְכֵן מֻתָּר לֵיחֲנֵק וּלְלַפֵּף אֶת הַקָּטָן וּלְהַעֲלוֹת אָזְנַיִם בֵּין בְּיָד בֵּין בִּכְלִי. וּלְהַעֲלוֹת אֻנְקְּלִי. שֶׁכָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן בְּסַמָּנִין כְּדֵי לָחוּשׁ לִשְׁחִיקָה וְיֵשׁ לוֹ צַעַר מֵהֶן: \n",
+ "הַמְרַקֵּד מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת. לְפִיכָךְ אֵין כּוֹבְרִין אֶת הַתֶּבֶן בִּכְבָרָה וְלֹא יַנִּיחַ הַכְּבָרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תֶּבֶן בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּרֵד הַמֹּץ מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְרַקֵּד. אֲבָל נוֹטֵל הַתֶּבֶן בַּכְּבָרָה וּמוֹלִיךְ לָאֵבוּס אַף עַל פִּי שֶׁיֵּרֵד הַמֹּץ בִּשְׁעַת הוֹלָכָה שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ: \n",
+ "מְגַבֵּל חַיָּב מִשּׁוּם לָשׁ. לְפִיכָךְ אֵין מְגַבְּלִין קֶמַח קָלִי הַרְבֵּה שֶׁמָּא יָבוֹא לָלוּשׁ קֶמַח שֶׁאֵינוֹ קָלִי. וּמֻתָּר לְגַבֵּל אֶת הַקָּלִי מְעַט מְעַט. אֲבָל תְּבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ שֶׁקָּלוּ אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ טָחֲנוּ אוֹתָהּ טְחִינָה גַּסָּה שֶׁהֲרֵי הוּא כְּחוֹל וְהִיא הַנִּקְרֵאת שָׁתִית מֻתָּר לְגַבֵּל מִמֶּנָּה בְּחֹמֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הַרְבֵּה בְּבַת אַחַת. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רַךְ אֲבָל קָשֶׁה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּלָשׁ וְצָרִיךְ לְשַׁנּוֹת. כֵּיצַד. נוֹתֵן אֶת הַשָּׁתִית וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן אֶת הַחֹמֶץ: \n",
+ "הַמֻּרְסָן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְגִבּוּל אֵין גּוֹבְלִין אוֹתוֹ שֶׁמָּא יָבוֹא לְגַבֵּל הֶעָפָר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. וְנוֹתְנִין מַיִם עַל גַּבֵּי מֻרְסָן וּמוֹלִיךְ בּוֹ הַתַּרְוָד שְׁתִי וָעֵרֶב. אֲבָל אֵינוֹ מְמָרֵס בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּלָשׁ. אִם לֹא נִתְעָרֵב מְנַעֲרוֹ מִכְּלִי לִכְלִי עַד שֶׁיִּתְעָרֵב וְנוֹתֵן לִפְנֵי הַתַּרְנְגוֹלִין אוֹ לִפְנֵי הַשְּׁוָרִים. וּמֻתָּר לְעָרֵב הַמֻּרְסָן עַל דֶּרֶךְ זוֹ בִּכְלִי אֶחָד וּמְחַלֵּק אוֹתוֹ בְּכֵלִים הַרְבֵּה וְנוֹתֵן לִפְנֵי כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה וּמְעָרֵב בִּכְלִי אֶחָד אֲפִלּוּ כּוֹר וַאֲפִלּוּ כּוֹרָיִים: \n",
+ "אֵין מַאֲכִילִין בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף בְּשַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא מַאֲכִיל בְּחל שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי כְּתִישַׁת קִטְנִיּוֹת אוֹ לִידֵי לִישַׁת קֶמַח וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. כֵּיצַד. לֹא יַאֲכִיל הַגָּמָל בְּשַׁבָּת מַאֲכַל שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה יָמִים וְלֹא יַרְבִּיץ עֵגֶל וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְיִפְתַּח פִּיו וְיִתֵּן לְתוֹכוֹ כַּרְשִׁינִין וּמַיִם בְּבַת אַחַת. וְכֵן לֹא יִתֵּן לְתוֹךְ פִּי יוֹנִים וְתַרְנְגוֹלִים לְמָקוֹם שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהַחֲזִיר. אֲבָל מַאֲכִיל הוּא אֶת הַבְּהֵמָה מְעֵמָּד וּמַשְׁקֶה אוֹתָהּ מְעֻמָּד אוֹ נוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיהָ מַיִם בִּפְנֵי עַצְמָן וְכַרְשִׁינִין בִּפְנֵי עַצְמָן בְּמָקוֹם שֶׁיְּכוֹלָה לְהַחֲזִיר. וְכֵן מַאֲכִיל הָעוֹף בְּיָדוֹ בְּמָקוֹם שֶׁיָּכוֹל לְהַחֲזִיר וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיִּתֵּן לִפְנֵיהֶן וְהֵן אוֹכְלִין: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִי שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו עָלָיו כְּגוֹן בְּהֶמְתּוֹ וְחַיָּתוֹ וְיוֹנֵי הַבַּיִת וַאֲוָזִין וְתַרְנְגוֹלִין. אֲבָל מִי שֶׁאֵין מְזוֹנוֹתָיו עָלָיו כְּגוֹן חֲזִיר וְיוֹנֵי שׁוֹבָךְ וּדְבוֹרִים לֹא יִתֵּן לִפְנֵיהֶם לֹא מָזוֹן וְלֹא מַיִם. וּמֻתָּר לְאָדָם לְהַעֲמִיד בְּהֶמְתּוֹ עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים [מְחֻבָּרִים] וְהִיא אוֹכֶלֶת. אֲבָל לֹא יַעֲמִיד אוֹתָהּ עַל גַּבֵּי דָּבָר שֶׁהֻקְצָה אֲבָל עוֹמֵד בְּפָנֶיהָ כְּדֵי שֶׁתַּחֲזִיר פָּנֶיהָ לַדָּבָר הַמֻּקְצֶה וְתֹאכַל מִמֶּנּוּ. וְכֵן בְּיוֹם טוֹב: \n"
+ ],
+ [
+ "רְדִיַּת הַפַּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מְלָאכָה אָסְרוּ אוֹתָהּ חֲכָמִים שֶׁמָּא יָבוֹא לֶאֱפוֹת. הַמַּדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר מִבְּעוֹד יוֹם וְקָדַשׁ עָלָיו הַיּוֹם מַצִּיל מִמֶּנָּה מָזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָרְדִיָּה אֵינָהּ מְלָאכָה כְּשֶׁהוּא מַצִּיל לֹא יִרְדֶּה בְּמִרְדֶּה אֶלָּא בְּסַכִּין כְּדֵי לְשַׁנּוֹת: \n",
+ "מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ חֲכָמִים לִכָּנֵס בַּמֶּרְחָץ בְּשַׁבָּת. מִפְּנֵי הַבַּלָּנִין שֶׁהָיוּ מְחִמִּין חַמִּין בְּשַׁבָּת וְאוֹמְרִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת הוּחַמּוּ. לְפִיכָךְ גָּזְרוּ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אָדָם לַמֶּרְחָץ בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ לְהַזִּיעַ. וְגָזְרוּ שֶׁלֹּא יִשְׁתַּטֵּף כָּל גּוּפוֹ בְּחַמִּין וַאֲפִלּוּ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת. אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו מֻתָּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּחַמֵּי הָאוּר גְּזֵרָה מִשּׁוּם מֶרְחָץ. אֲבָל בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר לְהִשְׁתַּטֵּף בָּהֶן כָּל גּוּפוֹ. וְאָסוּר לִרְחֹץ בְּמַיִם חַמִּין שֶׁבַּמְּעָרוֹת מִפְּנֵי שֶׁהַמְּעָרָה יֵשׁ בָּהּ הֶבֶל וְיָבוֹא לִידֵי זֵעָה וְנִמְצֵאת כְּמֶרְחָץ: \n",
+ "מִתְחַמֵּם אָדָם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה וְיוֹצֵא וּמִשְׁתַּטֵּף כָּל גּוּפוֹ בְּצוֹנֵן. אֲבָל אֵינוֹ מִשְׁתַּטֵּף כָּל גּוּפוֹ בְּצוֹנֵן וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה מִפְּנֵי שֶׁמַּפְשִׁיר מַיִם שֶׁעָלָיו וְנִמְצָא כְּרוֹחֵץ כָּל גּוּפוֹ בְּחַמִּין. הַמֵּבִיא סִילוֹן שֶׁל צוֹנֵן בְּתוֹךְ מַיִם חַמִּין אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ חַמֵּי טְבֶרְיָא הֲרֵי אֵלּוּ כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת וַאֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִיָּה: \n",
+ "מֵבִיא אָדָם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם וּמַנִּיחוֹ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתָּפוּג צִנָּתָן. וְכֵן מַנִּיחַ פַּךְ שֶׁל שֶׁמֶן כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה כְּדֵי שֶׁיִּפְשַׁר לֹא שֶׁיֵּחַם. וְסָךְ אָדָם יָדוֹ בְּמַיִם אוֹ בְּשֶׁמֶן וּמְחַמֵּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. וְהוּא שֶׁלֹּא יֵחַמּוּ הַמַּיִם שֶׁעַל יָדוֹ עַד שֶׁתְּהֵא כְּרֵסוֹ שֶׁל תִּינוֹק נִכְוֵית בָּהֶן. וּמְחַמֵּם בֶּגֶד וּמַנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי מֵעַיִם בְּשַׁבָּת: \n",
+ "אַמְבְּטִי שֶׁל מֶרְחָץ שֶׁהִיא מְלֵאָה מַיִם חַמִּים אֵין נוֹתְנִין לָהּ מַיִם צוֹנֵן שֶׁהֲרֵי מְחַמְּמָן הַרְבֵּה. וְכֵן לֹא יִתֵּן לְתוֹכָהּ פַּךְ שֶׁל שֶׁמֶן מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְבַשְּׁלוֹ. אֲבָל נוֹתֵן הוּא מַיִם חַמִּין לְתוֹךְ אַמְבְּטִי שֶׁל צוֹנֵן: \n",
+ "מֵיחַם שֶׁפִּנָּה מִמֶּנּוּ מַיִם חַמִּין מֻתָּר לִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם צוֹנֵן כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן. וּמֻתָּר לִצֹּק מַיִם חַמִּין לְתוֹךְ מַיִם צוֹנֵן אוֹ צוֹנֵן לְתוֹךְ הַחַמִּין וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ בִּכְלִי רִאשׁוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחַמְּמָן הַרְבֵּה. וְכֵן קְדֵרָה רוֹתַחַת אַף עַל פִּי שֶׁהוֹרִידָהּ מֵעַל הָאֵשׁ לֹא יִתֵּן לְתוֹכָהּ תַּבְלִין אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹכָהּ מֶלַח שֶׁהַמֶּלַח אֵינוֹ מִתְבַּשֵּׁל אֶלָּא עַל גַּבֵּי אֵשׁ גְּדוֹלָה. וְאִם יָצַק הַתַּבְשִׁיל מִקְּדֵרָה לִקְעָרָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רוֹתֵחַ בַּקְּעָרָה מֻתָּר לוֹ לִתֵּן לְתוֹךְ הַקְּעָרָה תַּבְלִין שֶׁכְּלִי שֵׁנִי אֵינוֹ מְבַשֵּׁל: \n",
+ "אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִּית בֵּין בְּפוֹשְׁרִין בֵּין בְּצוֹנֵן אֲבָל שׁוֹרֶה אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַחֹמֶץ. וְאִם שָׁתָהוּ בְּיוֹם חֲמִישִׁי וְשִׁשִּׁי הֲרֵי זֶה שׁוֹרֶה בְּשַׁבָּת בְּצוֹנֵן וּמַנִּיחוֹ בַּחַמָּה עַד שֶׁיֵּחַם וְשׁוֹתֶה. כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה אִם פָּסַק מִלִּשְׁתּוֹת: \n",
+ "דָּבָר שֶׁנִתְבַּשֵּׁל קֹדֶם הַשַּׁבָּת אוֹ נִשְׁרָה בְּחַמִּין מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עַכְשָׁו צוֹנֵן מֻתָּר לִשְׁרוֹתוֹ בְּחַמִּין בְּשַׁבָּת. וְדָבָר שֶׁהוּא צוֹנֵן מֵעִקָּרוֹ וְלֹא בָּא בְּחַמִּין מֵעוֹלָם מְדִיחִין אוֹתוֹ בְּחַמִּין בְּשַׁבָּת אִם לֹא הָיְתָה הֲדָחָתוֹ גְּמַר מְלַאכְתּוֹ אֲבָל אֵין שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּחַמִּין: \n",
+ "מֻתָּר לְהָחֵם בַּחַמָּה אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לְהָחֵם בְּתוֹלְדוֹת חַמָּה שֶׁאֵינוֹ בָּא לִטְעוֹת מֵחַמָּה לְאוּר. לְפִיכָךְ מֻתָּר לִתֵּן מַיִם צוֹנֵן בַּשֶּׁמֶשׁ כְּדֵי שֶׁיֵּחַמּוּ. וְכֵן נוֹתְנִין מַיִם יָפִים לְתוֹךְ מַיִם רָעִים בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּצַנּוּ. וְנוֹתְנִין תַּבְשִׁיל לְתוֹךְ הַבּוֹר בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא שָׁמוּר: \n",
+ "מְעָרֵב אָדָם מַיִם וּמֶלַח וְשֶׁמֶן וְטוֹבֵל בּוֹ פִּתּוֹ אוֹ נוֹתְנוֹ לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל. וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה מְעַט אֲבָל הַרְבֵּה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹשֶׂה מְלָאכָה מִמְּלֶאכֶת הַתַּבְשִׁיל. וְכֵן לֹא יַעֲשֶׂה מֵי מֶלַח עַזִּין וְהֵן שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי מֶלַח וּשְׁלִישׁ מַיִם מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹשֶׂה מוּרְיָס. וּמֻתָּר לִמְלֹחַ בֵּיצָה אֲבָל צְנוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּכוֹבֵשׁ כְּבָשִׁים בְּשַׁבָּת וְהַכּוֹבֵשׁ אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְבַשֵּׁל. וּמֻתָּר לִטְבּל צְנוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּמֶלַח וְאוֹכֵל: \n",
+ "מֻתָּר לְעָרֵב יַיִן וּדְבַשׁ וּפִלְפְּלִין בְּשַׁבָּת לְאָכְלָן אֲבָל יַיִן וּמַיִם וְשֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן אָסוּר שֶׁאֵין זֶה רָאוּי לַאֲכִילַת בְּרִיאִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "חַרְדָּל שֶׁלָּשׁוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְמָחָר מְמַחוֹ בֵּין בְּיָד בֵּין בִּכְלִי וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ דְּבַשׁ וְלֹא יִטְרֹף אֶלָּא מְעָרֵב. שַׁחֲלַיִם שֶׁטְּרָפָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְמָחָר נוֹתֵן לְתוֹכוֹ שֶׁמֶן וְחֹמֶץ וְתַבְלִין וְלֹא יִטְרֹף אֶלָּא מְעָרֵב. שׁוּם שֶׁרִסְּקוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְמָחָר נוֹתְנוֹ לְתוֹךְ הַגְּרִיסִין וְלֹא יִשְׁחֹק אֶלָּא מְעָרֵב: \n",
+ "הַנּוֹטֵל שֵׂעָר מִגּוּף הָאָדָם חַיָּב מִשּׁוּם גּוֹזֵז. לְפִיכָךְ אָסוּר לִרְחֹץ אֶת הַיָּדַיִם בִּדְבַר שֶׁמַּשִּׁיר אֶת הַשֵּׂעָר וַדַּאי כְּגוֹן אָהֳלָה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. וּמֻתָּר לָחֹף אֶת הַיָּדַיִם בַּעֲפַר לְבוֹנָה וַעֲפַר פִּלְפְּלִין וַעֲפַר יַסְמִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יַשִּׁיר שֵׂעָר שֶׁעַל יָדוֹ שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן. עֵרֵב דָּבָר שֶׁמַּשִּׁיר אֶת הַשֵּׂעָר וַדַּאי עִם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַשִּׁיר וַדַּאי אִם הָיָה הָרֹב מִדָּבָר הַמַּשִּׁיר אָסוּר לָחֹף בּוֹ וְאִם לָאו מֻתָּר: \n",
+ "אָסוּר לִרְאוֹת בְּמַרְאָה שֶׁל מַתֶּכֶת בְּשַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַשִּׁיר בָּהּ נִימִין הַמְדֻלְדָּלִין מִן הַשֵּׂעָר וַאֲפִלּוּ קָבוּעַ בַּכֹּתֶל. אֲבָל מַרְאָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל מַתֶּכֶת מֻתָּר לִרְאוֹת בָּהּ אֲפִלּוּ אֵינָהּ קְבוּעָה: \n",
+ "הַמְכַבֵּס חַיָּב מִשּׁוּם מְלַבֵּן. וְהַסּוֹחֵט כְּסוּת חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֵּס. לְפִיכָךְ אָסוּר לִדְחֹק מַטְלִית אוֹ מוֹךְ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּפִי הָאֲשִׁישָׁה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ כְּדֵי לְסָתְמָהּ שֶׁמָּא יָבֹא לִידֵי סְחִיטָה. וְאֵין מְקַנְּחִין בִּסְפוֹג אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ בֵּית אֲחִיזָה שֶׁלֹּא יִסְחֹט. וְאֵין מְכַסִּין חָבִית שֶׁל מַיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהּ בְּבֶגֶד שֶׁאֵינוֹ מוּכָן לָהּ גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְחֹט: \n",
+ "נִשְׁבְּרָה לוֹ חָבִית בְּשַׁבָּת מַצִּיל מִמֶּנָּה מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לְשַׁבָּת לוֹ וּלְאוֹרְחָיו וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִסְפֹּג בְּיַיִן אוֹ יְטַפַּח בְּשֶׁמֶן שֶׁאִם יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי סְחִיטָה. וְכֵיצַד מַצִּיל מִמֶּנָּה. מֵבִיא כְּלִי וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ. וְלֹא יָבִיא כְּלִי אַחֵר וְיִקְלֹט כְּלִי אַחֵר וִיצָרֵף גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבִיא כְּלִי דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים. נִזְדַּמְּנוּ לוֹ אוֹרְחִים מֵבִיא כְּלִי אַחֵר וְקוֹלֵט כְּלִי אַחֵר וּמְצָרְפוֹ לָרִאשׁוֹן. וְלֹא יִקְלֹט וְאַחַר כָּךְ יַזְמִין אֶלָּא יַזְמִין וְאַחַר כָּךְ יִקְלֹט. וְאִם הֶעֱרִים בְּדָבָר זֶה מֻתָּר: \n",
+ "טִיט שֶׁעַל גַּבֵּי בִּגְדוֹ מְכַסְכְּסוֹ מִבִּפְנִים וְאֵינוֹ מְכַסְכְּסוֹ מִבַּחוּץ גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְכַבֵּס. וּמֻתָּר לְגָרְדוֹ בְּצִפֹּרֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יְלַבְּנוֹ. הַמְכַסְכֵּס אֶת הַסּוּדָר אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְלַבְּנוֹ אֲבָל הֶחָלוּק מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לְרַכְּכוֹ: \n",
+ "מִנְעָל אוֹ סַנְדָּל שֶׁנִּתְלַכְלֵךְ בְּטִיט וּבְצוֹאָה מֻתָּר לְשַׁכְשְׁכוֹ בְּמַיִם אֲבָל לְכַבְּסוֹ אָסוּר. וְאֵין מְגָרְדִּין לֹא מִנְעָלִים וְלֹא סַנְדָּלִים חֲדָשִׁים אֲבָל סָכִין (אוֹתָם) וּמְקַנְּחִין אֶת הַיְשָׁנִים. כַּר אוֹ כֶּסֶת שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶן צוֹאָה אוֹ טִנּוּף מְקַנְּחוֹ בִּסְמַרְטוּט. וְאִם הָיְתָה עַל שֶׁל עוֹר נוֹתְנִין עָלֶיהָ מַיִם עַד שֶׁתִּכְלֶה: \n",
+ "מִי שֶׁנִּתְלַכְלְכָה יָדוֹ בְּטִיט מְקַנְּחָהּ בִּזְנַב הַסּוּס וּבִזְנַב הַפָּרָה וּבְמַפָּה הַקָּשָׁה הָעֲשׂוּיָה לֶאֱחֹז בָּהּ הַקּוֹצִים. אֲבָל לֹא בְּמַפָּה שֶׁמְּקַנְּחִין בָּהּ אֶת הַיָּדַיִם שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל וְיָבוֹא לְכַבֵּס אֶת הַמַּפָּה: \n",
+ "מִי שֶׁרָחַץ בְּמַיִם מִסְתַּפֵּג בַּאֲלֻנְטִיתוֹ וּמְבִיאָהּ בְּיָדוֹ וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִסְחֹט. וְכֵן מִי שֶׁנָּשְׁרוּ כֵּלָיו בְּמַיִם מְהַלֵּךְ בָּהֶן וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִסְחֹט. וְאָסוּר לוֹ לְשָׁטְחָן וַאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמַר הָרוֹאֶה הֲרֵי זֶה כִּבֵּס כְּסוּתוֹ בְּשַׁבָּת וּשְׁטָחָהּ לְיַבְּשָׁהּ. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן אֲפִלּוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים אָסוּר: \n",
+ "שְׁתֵּי מְטַהְרוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ נוֹטֵל אֶת הַפְּקָק מִבֵּינְתַיִם וּמְשִׁיקָן וּמַחֲזִיר אֶת הַפְּקָק לִמְקוֹמוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ בָּא לִידֵי סְחִיטָה שֶׁהֲרֵי דַּעְתּוֹ שֶׁיֵּצְאוּ הַמַּיִם. וּפוֹקְקִין אֶת הַבִּיב בְּסוּדָרִין וּבְכָל דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל כְּדֵי שֶׁלֹּא יָצוּפוּ הַמַּיִם עַל הָאֳכָלִים וְעַל הַכֵּלִים. אֲבָל אֵין פּוֹקְקִין אֶת הַבִּיב כְּדֵי שֶׁיֵּרְדוּ הַמַּיִם לַבּוֹר שֶׁמָּא יִסְחֹט בְּעֵת שֶׁדּוֹחֵק שֶׁהֲרֵי הַפְּקָק שָׁרוּי בְּמַיִם: \n",
+ "אָסוּר לְתַקֵּן בֵּית יָד שֶׁל בְּגָדִים וּלְשַׁבְּרָם שְׁבָרִים שְׁבָרִים כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּתַקְּנִין בְּחל הַבְּגָדִים כְּשֶׁמְּכַבְּסִין אוֹתָן. וְכֵן אֵין מְקַפְּלִים הַבְּגָדִים בְּשַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בְּחל בַּבְּגָדִים כְּשֶׁיְּכַבְּסוּ אוֹתָן. וְאִם לֹא הָיָה לוֹ כְּלִי אַחֵר לְהַחֲלִיפוֹ מֻתָּר לְקַפְּלוֹ וּלְפָשְׁטוֹ וּלְהִתְכַּסּוֹת בּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְנָאֶה בּוֹ בְּשַׁבָּת. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֶּגֶד חָדָשׁ לָבָן שֶׁהֲרֵי הוּא מִתְמַעֵךְ וּמִתְלַכְלֵךְ מִיָּד. וּכְשֶׁיְּקַפֵּל לֹא יְקַפֵּל אֶלָּא אִישׁ אֶחָד אֲבָל לְקַפֵּל בִּשְׁנַיִם אָסוּר: \n",
+ "הַצּוֹבֵעַ מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת לְפִיכָךְ אָסוּר לְאִשָּׁה לְהַעֲבִיר סְרָק עַל פָּנֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּצוֹבַעַת. וְהַתּוֹפֵר מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת לְפִיכָךְ אָסוּר לְמַלְּאוֹת הַכַּר וְהַכֶּסֶת הַחֲדָשִׁים בְּמוֹכִין גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְפֹּר. אֲבָל מוֹכִין שֶׁנָּשְׁרוּ מִן הַכַּר אוֹ מִן הַכֶּסֶת מַחְזִירִין אוֹתָן בְּשַׁבָּת: \n",
+ "הַקּוֹרֵעַ מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת. לְפִיכָךְ מִי שֶׁנִּסְתַּבְּכוּ בְּגָדָיו בְּקוֹצִים מַפְרִישָׁן בְּצִנְעָה וּמִתְמַהְמֵהַּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרַע. וְאִם נִקְרְעוּ אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְכַּוִּן. וּמֻתָּר לִלְבּשׁ בְּגָדִים חֲדָשִׁים וְאִם נִקְרְעוּ נִקְרְעוּ. פּוֹצְעִין אֶת הָאֱגוֹז בְּמַטְלִית וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא תִּקָּרַע: \n",
+ "הַתּוֹקֵעַ חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. לְפִיכָךְ כָּל הַדְּלָתוֹת הַמְחֻבָּרוֹת לַקַּרְקַע לֹא נוֹטְלִין אוֹתָן וְלֹא מַחְזִירִין גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע. אֲבָל דֶּלֶת שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל וּשְׁאָר דַּלְתוֹת הַכֵּלִים נוֹטְלִין וְלֹא מַחְזִירִין. וְאִם נִשְׁמַט צִיר הַתַּחְתּוֹן שֶׁלָּהֶן דּוֹחֲקִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ. וּבַמִּקְדָּשׁ מַחְזִירִין אוֹתוֹ. אֲבָל צִיר הָעֶלְיוֹן שֶׁנִּשְׁמַט אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ בְּכָל מָקוֹם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע: \n",
+ "אֵין גּוֹדְלִין אֶת שְׂעַר הָרֹאשׁ וְאֵין פּוֹקְסִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹנֶה. וְאֵין מַחְזִירִין מְנוֹרָה שֶׁל חֻלְיוֹת וְלֹא כִּסֵּא הַמְפֻצָּל וְלֹא שֻׁלְחָן הַמְפֻצָּל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹנֶה. וְאִם הֶחֱזִיר פָּטוּר שֶׁאֵין בִּנְיָן בְּכֵלִים וְאֵין סְתִירָה בְּכֵלִים. וְאִם הָיָה רָפוּי מֻתָּר לְהַחֲזִירוֹ. וְאֵין מְתַקְּנִין חֻלְיוֹת שֶׁל שִׁדְרָה שֶׁל קָטָן זוֹ בְּצַד זוֹ מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹנֶה: \n",
+ "הָעוֹשֶׂה אֹהֶל קָבוּעַ חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. לְפִיכָךְ אֵין עוֹשִׂין אֹהֶל עֲרַאי לְכַתְּחִלָּה וְלֹא סוֹתְרִין אֹהֶל עֲרַאי גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה אוֹ יִסְתֹּר אֹהֶל קָבוּעַ. וְאִם עָשָׂה אוֹ סָתַר אֹהֶל עֲרַאי פָּטוּר. וּמֻתָּר לְהוֹסִיף עַל אֹהֶל עֲרַאי בְּשַׁבָּת. כֵּיצַד. טַלִּית שֶׁהָיְתָה פְּרוּסָה עַל הָעַמּוּדִים אוֹ עַל הַכְּתָלִים וְהָיְתָה כְּרוּכָה קֹדֶם הַשַּׁבָּת אִם נִשְׁאָר מִמֶּנָּה גַּג טֶפַח מָתוּחַ הֲרֵי זֶה מוֹתֵחַ אֶת כֻּלָּהּ בְּשַׁבָּת עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אֹהֶל גָּדוֹל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "אֵין תּוֹלִין אֶת הַכִּלָּה שֶׁהֲרֵי נַעֲשֵׂית תַּחְתֶּיהָ אֹהֶל עֲרַאי. וּמֻתָּר לְהַנִּיחַ מִטָּה וְכִסֵּא וּטְרַסְקָל וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּעָשֶׂה תַּחְתֵּיהֶן אֹהֶל שֶׁאֵין זֶה דֶּרֶךְ עֲשִׂיַּת אֹהֶל לֹא קֶבַע וְלֹא עֲרַאי: \n",
+ "כָּל אֹהֶל מְשֻׁפָּע שֶׁאֵין בְּגַגּוֹ טֶפַח וְלֹא בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לְגַגּוֹ רֹחַב טֶפַח הֲרֵי זֶה אֹהֶל עֲרַאי וְהָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת פָּטוּר. טַלִּית כְּפוּלָה שֶׁהָיוּ עָלֶיהָ חוּטִין שֶׁהִיא תְּלוּיָה בָּהֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת מֻתָּר לִנְטוֹתָהּ וּמֻתָּר לְפָרְקָהּ וְכֵן הַפָּרֹכֶת: \n",
+ "כִּלַּת חֲתָנִים שֶׁאֵין בְּגַגָּהּ טֶפַח וְאֵין בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לְגַגָּהּ רֹחַב טֶפַח. הוֹאִיל שֶׁהִיא מְתֻקֶּנֶת לְכָךְ מֻתָּר לִנְטוֹתָהּ וּמֻתָּר לְפָרְקָהּ וְהוּא שֶׁלֹּא תְּהֵא מְשֻׁלְשֶׁלֶת מֵעַל הַמִּטָּה טֶפַח. פְּקַק הַחַלּוֹן בִּזְמַן שֶׁהוּא מְתֻקָּן לְכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר וְאֵינוֹ תָּלוּי מֻתָּר לִפְקֹק בּוֹ הַחַלּוֹן: \n",
+ "כּוֹבַע שֶׁעוֹשִׂין עַל הָרֹאשׁ וְיֵשׁ לוֹ שָׂפָה מַקֶּפֶת שֶׁהִיא עוֹשָׂה צֵל כְּמוֹ אֹהֶל עַל לְבוּשׁוֹ מֻתָּר לְלָבְשׁוֹ. וְאִם הוֹצִיא מִן הַבֶּגֶד סָבִיב לְרֹאשׁוֹ אוֹ כְּנֶגֶד פָּנָיו כְּמוֹ אֹהֶל וְהָיָה מְהֻדָּק עַל רֹאשׁוֹ וְהָיְתָה הַשָּׂפָה שֶׁהוֹצִיאָהּ קָשָׁה בְּיוֹתֵר כְּמוֹ גַּג אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֹהֶל עֲרַאי: \n",
+ "הַנּוֹטֶה פָּרֹכֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֹהֶל בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹטֶה לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה פָּרֹכֶת גְּדוֹלָה תּוֹלִין אוֹתָהּ שְׁנַיִם אֲבָל אֶחָד אָסוּר. וְאִם הָיְתָה כִּלָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ גַּג אֵין מוֹתְחִין אוֹתָהּ וַאֲפִלּוּ עֲשָׂרָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תִּגְבַּהּ מְעַט מֵעַל הָאָרֶץ וְתֵעָשֶׂה אֹהֶל עֲרַאי: \n",
+ "בֶּגֶד שֶׁמְּכַסֶּה בּוֹ פִּי הֶחָבִית לֹא יְכַסֶּה בּוֹ אֶת כֻּלָּהּ מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה אֹהֶל אֲבָל מְכַסֶּה הוּא מִקְצָת פִּיהָ. הַמְסַנֵּן בִּכְפִיפָה מִצְרִית לֹא יַגְבִּיהַּ קַרְקָעִית הַכְּפִיפָה מִן הַכְּלִי טֶפַח כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֹהֶל עֲרַאי בְּשַׁבָּת: \n"
+ ],
+ [
+ "הָעוֹשֶׂה נֶקֶב שֶׁהוּא עָשׂוּי לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא כְּגוֹן נֶקֶב שֶׁבְּלוּל הַתַּרְנְגוֹלִין שֶׁהוּא עָשׂוּי לְהַכְנִיס הָאוֹרָה וּלְהוֹצִיא הַהֶבֶל הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. לְפִיכָךְ גָּזְרוּ עַל כָּל נֶקֶב אֲפִלּוּ הָיָה עָשׂוּי לְהוֹצִיא בִּלְבַד אוֹ לְהַכְנִיס בִּלְבַד שֶׁמָּא יָבוֹא לַעֲשׂוֹת נֶקֶב שֶׁחַיָּבִין עָלָיו. וּמִפְּנֵי זֶה אֵין נוֹקְבִין בְּחָבִית נֶקֶב חָדָשׁ וְאֵין מוֹסִיפִין בּוֹ. אֲבָל פּוֹתְחִין נֶקֶב יָשָׁן. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַנֶּקֶב לְמַטָּה מִן הַשְּׁמָרִים שֶׁאִם הָיָה לְמַטָּה מִן הַשְּׁמָרִים הֲרֵי זֶה עָשׂוּי לְחַזֵּק וְאָסוּר לְפָתְחוֹ: ",
+ "נוֹקְבִין מְגוּפָה שֶׁל חָבִית לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה יַיִן וּבִלְבַד שֶׁיְּנַקְּבֶנָּהּ מִלְּמַעְלָה אֲבָל מִצִּדָּהּ אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן כְּלִי. שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לֶאֱכל מִמֶּנָּה גְּרוֹגָרוֹת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת כְּלִי. וּמֵבִיא אָדָם חָבִית שֶׁל יַיִן וּמַתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ בְּסַיִף לִפְנֵי הָאוֹרְחִין וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לְהַרְאוֹת נְדִיבַת לִבּוֹ: ",
+ "וּכְשֵׁם שֶׁאָסוּר לִפְתֹּחַ כָּל נֶקֶב כָּךְ אָסוּר לִסְתֹּם כָּל נֶקֶב. לְפִיכָךְ אָסוּר לִסְתֹּם נֶקֶב הֶחָבִית וַאֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְמָרֵחַ וְאֵינוֹ בָּא לִידֵי סְחִיטָה כְּגוֹן שֶׁיִּסְתֹּם בְּקֵיסָם אוֹ בִּצְרוֹר קָטָן. אֲבָל אִם הִנִּיחַ שָׁם אֹכֶל כְּדֵי לְהַצְנִיעוֹ וְנִמְצָא הַנֶּקֶב נִסְתָּם מֻתָּר. וּמֻתָּר לְהַעֲרִים בְּדָבָר זֶה: ",
+ "כָּל דָּבָר שֶׁהוּא גְּמַר מְלָאכָה חַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. וּמִפְּנֵי זֶה הַגּוֹרֵר כָּל שֶׁהוּא אוֹ הַמְתַקֵּן כְּלִי בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁיְּתַקֵּן חַיָּב. לְפִיכָךְ אָסוּר לְהַשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁל שִׁיר בְּשַׁבָּת בֵּין בִּכְלֵי שִׁיר כְּגוֹן כִּנּוֹרוֹת וּנְבָלִים בֵּין בִּשְׁאָר דְּבָרִים. אֲפִלּוּ לְהַכּוֹת בְּאֶצְבַּע עַל הַקַּרְקַע אוֹ עַל הַלּוּחַ אוֹ אַחַת כְּנֶגֶד אַחַת כְּדֶרֶךְ הַמְשׁוֹרְרִים אוֹ לְקַשְׁקֵשׁ אֶת הָאֱגוֹז לְתִינוֹק אוֹ לְשַׂחֵק בּוֹ בְּזוֹג כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתֹּק כָּל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָסוּר גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר: ",
+ "אֵין מְסַפְּקִין וְלֹא מְרַקְּדִין וְאֵין מְטַפְּחִין בְּשַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר. וּלְסַפֵּק כִּלְאַחַר יָד מֻתָּר. אֵין שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקֵּן חָבִית שֶׁל שַׁיָּטִין. בְּרֵכָה שֶׁבֶּחָצֵר מֻתָּר לָשׁוּט בְּתוֹכָהּ שֶׁאֵינוֹ בָּא לַעֲשׂוֹת חָבִית שֶׁל שַׁיָּטִין וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה לָהּ שָׂפָה מֻקֶּפֶת שֶׁלֹּא יֵעָקֵר מִמֶּנָּה הַמַּיִם. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הֶכֵּר וְהֶפְרֵשׁ בֵּינָהּ וּבֵין הַיָּם: ",
+ "אֵין חוֹתְכִין שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל קָנֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן כְּלִי. הָיְתָה חֲתוּכָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מְתֻקֶּנֶת מֻתָּר לְהַכְנִיסָהּ בְּנֶקֶב הֶחָבִית בְּשַׁבָּת לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה יַיִן וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יְתַקֵּן. וְאָסוּר לְהַנִּיחַ עָלֶה שֶׁל הֲדַס וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּתוֹךְ הַנֶּקֶב שֶׁל חָבִית כְּדֵי שֶׁיְּקַלֵּחַ אֶת הַיַּיִן מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּעוֹשֶׂה מַרְזֵב בְּשַׁבָּת. וְאֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס וְאֵין קוֹרְעִין אֶת הַנְּיָר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן כְּלִי: ",
+ "זְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בְּטָפִיחַ מְמַלְּאִין בָּהּ בְּשַׁבָּת. וְאִם אֵינָהּ קְשׁוּרָה אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִקְטֹם אוֹתָהּ וְיִתְקָעָהּ. אָסוּר לָחֹף כְּלֵי כֶּסֶף בְּגַרְתָּקוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְלַבְּנָן כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֻמָּנִין עוֹשִׂין וְנִמְצָא כִּמְתַקֵּן כְּלִי וְגוֹמֵר מְלַאכְתּוֹ בְּשַׁבָּת. אֲבָל חוֹפְפִין אוֹתוֹ בְּחוֹל וּבְנֶתֶר. וְכֵן כָּל הַכֵּלִים חוֹפְפִין אוֹתָן בְּכָל דָּבָר. וְאָסוּר לְהָדִיחַ קְעָרוֹת וְאִלְפָּסִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן אֶלָּא אִם כֵּן הֱדִיחָן לֶאֱכל בָּהֶן סְעֻדָּה אַחֶרֶת בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת. אֲבָל כְּלֵי שְׁתִיָּה כְּגוֹן כּוֹסוֹת וְקִיתוֹנוֹת מֻתָּר לַהֲדִיחָן בְּכָל עֵת שֶׁאֵין קֶבַע לִשְׁתִיָּה. וְאֵין מַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת בְּשַׁבָּת כְּדֵי לִישֹׁן עֲלֵיהֶן לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת אֲבָל מַצִּיעִין מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְשַׁבָּת: ",
+ "אָסוּר לְהַטְבִּיל כֵּלִים טְמֵאִין בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן כְּלִי. אֲבָל אָדָם טָמֵא מֻתָּר לִטְבּל מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמֵיקֵר. וְאֵין מַזִּין עָלָיו בְּשַׁבָּת. הַמַּטְבִּיל כֵּלִים בְּשַׁבָּת בְּשׁוֹגֵג יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. בְּמֵזִיד לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַד לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. וּמֻתָּר לְהַטְבִּיל אֶת הַמַּיִם הַטְּמֵאִים בְּשַׁבָּת. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. נוֹתְנָן בִּכְלִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּגוֹן כְּלֵי אֲבָנִים וּמַטְבִּיל הַכֵּלִים בַּמִּקְוֶה עַד שֶׁיַּעֲלֶה מֵי הַמִּקְוֶה עֲלֵיהֶן וְיִטְהָרוּ: ",
+ "אֵין מַגְבִּיהִין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְתַקֵּן דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה מְתֻקָּן: ",
+ "מְעַבֵּד מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת הוּא. וְהַמְרַכֵּךְ עוֹר בְּשֶׁמֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעַבְּדָנִים עוֹשִׂים הֲרֵי זֶה מְעַבֵּד וְחַיָּב. לְפִיכָךְ לֹא יָסוּךְ אָדָם רַגְלוֹ בְּשֶׁמֶן וְהוּא בְּתוֹךְ הַמִּנְעָל אוֹ בְּתוֹךְ הַסַּנְדָּל הַחֲדָשִׁים. אֲבָל סָךְ הוּא אֶת רַגְלוֹ שֶׁמֶן וְלוֹבֵשׁ מִנְעָלוֹ אוֹ סַנְדָּלוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חֲדָשִׁים. וְסָךְ כָּל גּוּפוֹ שֶׁמֶן וּמִתְעַגֵּל עַל גַּבֵּי קַטַּבְלִיָא חֲדָשָׁה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַשֶּׁמֶן מֻעָט כְּדֵי שֶׁיְּצַחְצֵחַ הָעוֹר בִּלְבַד אֲבָל אִם הָיָה בִּבְשָׂרוֹ שֶׁמֶן הַרְבֵּה כְּדֵי שֶׁיְּרַכֵּךְ הָעוֹר הֲרֵי זֶה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְעַבְּדוֹ. וְהַכּל בַּחֲדָשִׁים אֲבָל בִּישָׁנִים מֻתָּר: ",
+ "הַמְמָרֵחַ רְטִיָּה בְּשַׁבָּת חַיָּב מִשּׁוּם מוֹחֵק אֶת הָעוֹר. לְפִיכָךְ אֵין סוֹתְמִין נֶקֶב בְּשַׁעֲוָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ שֶׁמָּא יְמָרֵחַ וַאֲפִלּוּ בְּשֻׁמָּן אֵין סוֹתְמִין אֶת הַנֶּקֶב גְּזֵרָה מִשּׁוּם שַׁעֲוָה: ",
+ "כּוֹתֵב מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת. לְפִיכָךְ אָסוּר לִכְחל בַּפּוּךְ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּכוֹתֵב. וְאָסוּר לִלְווֹת וּלְהַלְווֹת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִכְתֹּב. וְכֵן אָסוּר לִקְנוֹת וְלִמְכֹּר וְלִשְׂכֹּר וּלְהַשְׂכִּיר גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִכְתֹּב. לֹא יִשְׂכֹּר אָדָם פּוֹעֲלִים בְּשַׁבָּת וְלֹא יֹאמַר לַחֲבֵרוֹ לִשְׂכֹּר לוֹ פּוֹעֲלִין. אֲבָל לִשְׁאל וּלְהַשְׁאִיל מֻתָּר. שׁוֹאֵל אָדָם מֵחֲבֵרוֹ כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵאָמֵר לוֹ הַלְוֵינִי: ",
+ "אֶחָד הַמּוֹכֵר בַּפֶּה אוֹ בִּמְסִירָה אָסוּר. [וְאָסוּר לִשְׁקל] בֵּין בְּמֹאזְנַיִם בֵּין שֶׁלֹּא בְּמֹאזְנַיִם. וּכְשֵׁם שֶׁאָסוּר לִשְׁקל כָּךְ אָסוּר לִמְנוֹת וְלִמְדֹּד בֵּין בִּכְלִי מִדָּה בֵּין בַּיָּד בֵּין בְּחֶבֶל: ",
+ "אֵין דָּנִין בְּשַׁבָּת וְלֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין וְלֹא מְקַדְּשִׁין גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִכְתֹּב. וְאֵין מַקְדִּישִׁין וְלֹא מַעֲרִיכִין וְלֹא מַחְרִימִין מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמִקָּח וּמִמְכָּר. וְאֵין מַגְבִּיהִין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת שֶׁזֶּה דּוֹמֶה לְמַקְדִּישׁ אוֹתָן פֵּרוֹת שֶׁהִפְרִישׁ. וְעוֹד מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן אוֹתָן בְּשַׁבָּת. וְאֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַבְּהֵמָה גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִרְשֹׁם בְּסִיקְרָא. וּמַקְדִּישׁ אָדָם פִּסְחוֹ בְּשַׁבָּת וַחֲגִיגָתוֹ בְּיוֹם טוֹב שֶׁזּוֹ מִצְוַת הַיּוֹם הִיא. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מַקְדִּישִׁין כָּךְ אֵין מְקַדְּשִׁין מֵי חַטָּאת: ",
+ "הַמַּגְבִּיהַּ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב בְּשׁוֹגֵג יֹאכַל מִמַּה שֶּׁהִתְקִין. בְּמֵזִיד לֹא יֹאכַל עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ תִּקֵּן אֶת הַפֵּרוֹת. וְכֵן הַמַּקְדִּישׁ אוֹ הַמַּעֲרִיךְ אוֹ הַמַּחֲרִים בְּשַׁבָּת בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב. וְכֵן הַמַּקְנֶה לַחֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת קָנָה. מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אֲבָל לֹא אֶת הַוַּדַּאי: ",
+ "מִי שֶׁקָּרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי אוֹ לְמַעֲשַׂר עָנִי שֶׁל וַדַּאי לֹא יִטְלֵם בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁיְּיַחֵד מְקוֹמָן מִקֹּדֶם הַשַּׁבָּת וַהֲרֵי הֵן יְדוּעִין וּמֻנָּחִין בְּצַד הַפֵּרוֹת. וְאִם הָיָה כֹּהֵן אוֹ עָנִי לְמוּדִים לֶאֱכל אֶצְלוֹ יָבוֹאוּ וְיֹאכְלוּ. וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעַ לַכֹּהֵן שֶׁזּוֹ שֶׁאֲנִי מַאֲכִילְךָ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְיוֹדִיעַ לֶעָנִי שֶׁזּוֹ שֶׁאֲנִי מַאֲכִילְךָ מַעֲשַׂר עָנִי: ",
+ "אָסוּר לְהָפִיס וּלְשַׂחֵק בְּקֻבִּיָּא בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמִקָּח וּמִמְכָּר. וּמֵפִיס אָדָם עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵּיתוֹ עַל מָנָה גְּדוֹלָה כְּנֶגֶד מָנָה קְטַנָּה מִפְּנֵי שֶׁאֵין מַקְפִּידִין: ",
+ "אָסוּר לְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶן בְּשַׁבָּת בֵּין שֶׁעָבַר בֵּין שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִכְתֹּב. לְפִיכָךְ חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן צֹרֶךְ מֻתָּר לְחַשְּׁבָן. כֵּיצַד. כַּמָּה סְאִין תְּבוּאָה הָיָה לָנוּ בְּשָׁנָה פְּלוֹנִית, כַּמָּה דִּינָרִין הוֹצִיא בְּחַתְנוּת בְּנוֹ, וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ שֶׁהֵן בִּכְלַל שִׂיחָה בְּטֵלָה שֶׁאֵין בָּהֶן צֹרֶךְ כְּלָל, הַמְחַשֵּׁב אוֹתָן בְּשַׁבָּת כִּמְחַשֵּׁב בְּחל: ",
+ "אָסוּר לִקְרוֹת בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁלֹּא יְהֵא כְּדֶרֶךְ חֹל וְיָבֹא לִמְחֹק. מוֹנֶה אָדָם פַּרְפְּרוֹתָיו וְאֶת אוֹרְחָיו מִפִּיו אֲבָל לֹא מִן הַכְּתָב כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרָא בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת. לְפִיכָךְ אִם הָיוּ הַשֵּׁמוֹת חֲקוּקִין עַל הַטַּבְלָה אוֹ עַל הַכֹּתֶל מֻתָּר לִקְרוֹתָן מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מִתְחַלֵּף בִּשְׁטָר. וְאָסוּר לִקְרוֹת בִּכְתָב הַמְהַלֵּךְ תַּחַת הַצּוּרָה וְתַחַת הַדְּיוּקְנִי בְּשַׁבָּת. אַף לִקְרוֹת בַּכְּתוּבִים בְּשַׁבָּת בִּשְׁעַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ אָסוּר גְּזֵרָה מִשּׁוּם בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּל אֶחָד יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ וְקוֹרֵא וְיִמָּנַע מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ: ",
+ "נָפְלָה דְּלֵקָה בֶּחָצֵר בְּשַׁבָּת אֵינוֹ מַצִּיל כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בֶּחָצֵר לְחָצֵר אַחֶרֶת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמָּבוֹי אַף עַל פִּי שֶׁעֵרְבוּ גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְכַבֶּה הַדְּלֵקָה כְּדֵי שֶׁיַּצִּיל מִפְּנֵי שֶׁאָדָם בָּהוּל עַל מָמוֹנוֹ. לְפִיכָךְ גָּזְרוּ שֶׁלֹּא יַצִּיל אֶלָּא מָזוֹן שֶׁהוּא צָרִיךְ לוֹ לְאוֹתוֹ שַׁבָּת וְכֵלִים שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּשַׁבָּת וּבְגָדִים שֶׁיָּכוֹל לִלְבּשׁ. שֶׁנִּמְצָא מִתְיָאֵשׁ מִן הַכּל וְאֵינוֹ בָּא לִידֵי כִּבּוּי. וְאִם לֹא עֵרְבוּ אַף מְזוֹנוֹ וְכֵלָיו אֵינוֹ מַצִּיל: ",
+ "וּמַה הוּא מַצִּיל לִמְזוֹנוֹ. אִם נָפְלָה דְּלֵקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת. הָרָאוּי לְאָדָם לְאָדָם וְהָרָאוּי לִבְהֵמָה לִבְהֵמָה. נָפְלָה בְּשַׁחֲרִית מַצִּילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת. בְּמִנְחָה מַצִּילִין מְזוֹן סְעֻדָּה אַחַת: ",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמַצִּיל בְּכֵלִים הַרְבֵּה אוֹ שֶׁהָיָה מְמַלֵּא כְּלִי וּמוֹצִיאוֹ וּמְעָרֶה וְחוֹזֵר וּמְמַלֵּא אוֹתוֹ שֵׁנִית הוּא שֶׁאֵין מַצִּיל אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לוֹ. אֲבָל אִם הוֹצִיא כְּלִי אֶחָד בְּהוֹצָאָה אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּמָּה סְעֻדּוֹת מֻתָּר: ",
+ "כֵּיצַד. מַצִּיל סַל מָלֵא כִּכָּרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּמָּה סְעֻדּוֹת. וְעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה וְחָבִית שֶׁל יַיִן. וְכֵן אִם פָּרַשׂ טַלִּיתוֹ וְקִבֵּץ בָּהּ כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לְהוֹצִיא וְהוֹצִיאָהּ מְלֵאָה בְּבַת אַחַת מֻתָּר: ",
+ "וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מַצִּיל מָזוֹן שֶׁהוּא צָרִיךְ לוֹ אוֹ כְּלִי אֶחָד שֶׁמַּחֲזִיק אֲפִלּוּ דָּבָר גָּדוֹל וַהֲרֵי הוּא שֶׁל מַצִּיל. וְאִם לֹא רָצָה הַמַּצִּיל לְקַחְתּוֹ וּנְתָנוֹ לִבְעָלָיו מֻתָּר לוֹ לִטּל מִמֶּנּוּ אַחַר הַשַּׁבָּת שְׂכַר עֲמָלוֹ וְאֵין זֶה שְׂכַר שַׁבָּת שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם מְלָאכָה וְלֹא אִסּוּר שֶׁלֹּא הוֹצִיאוֹ אֶלָּא בְּמָקוֹם מְעֹרָב: ",
+ "הִצִּיל פַּת נְקִיָּה אֵינוֹ חוֹזֵר וּמַצִּיל פַּת שֶׁאֵינָהּ נְקִיָּה. אֲבָל אִם הִצִּיל פַּת שֶׁאֵינָהּ נְקִיָּה חוֹזֵר וּמַצִּיל פַּת נְקִיָּה. וּמַצִּיל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לְשַׁבָּת אִם הָיָה יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת אֲבָל אֵינוֹ מַצִּיל בְּשַׁבָּת לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְיוֹם טוֹב. וְלֹא מִשַּׁבָּת זוֹ לְשַׁבָּת הַבָּאָה. וּמַה שֶּׁהוּא מַצִּיל לִלְבּשׁ. לוֹבֵשׁ כָּל מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל לִלְבּשׁ וְעוֹטֵף כָּל מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל לַעֲטֹף וּמוֹצִיא וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד לוֹבֵשׁ וּמִתְעַטֵּף בְּכֵלָיו וּמוֹצִיא. וַהֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ כְּמוֹ הַמַּאֲכָל שֶׁהֲרֵי מִן הַהֶפְקֵר הֵן זוֹכִין: ",
+ "מֻתָּר לְהַצִּיל כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בֶּחָצֵר לְחָצֵר אַחֶרֶת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמָּבוֹי וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֵרְבוּ. וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה לַמָּבוֹי שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת וְלֶחִי אֶחָד. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ כְּתוּבִין אַשּׁוּרִית וּבִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אֲבָל אִם הָיָה כְּתוּבִין בְּכָל לָשׁוֹן אוֹ בִּכְתָב אַחֵר אֵין מַצִּילִין אוֹתָן אֲפִלּוּ הָיָה שָׁם עֵרוּב. וּבְחל אָסוּר לִקְרוֹת בָּהֶם אֶלָּא מַנִּיחָן בִּמְקוֹם הַתֹּרֶף וְהֵן מִתְאַבְּדִין מֵאֲלֵיהֶן: ",
+ "הָיוּ כְּתוּבִין בְּסַם וּבְסִיקְרָא אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ כְּתַב שֶׁל קַיָּמָא הוֹאִיל וְהֵן כְּתוּבִין אַשּׁוּרִית וּבִלְשׁוֹן קֹדֶשׁ מַצִּילִין אוֹתָן. גִּלָּיוֹן שֶׁל סְפָרִים שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה וְשֶׁבֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה וְשֶׁבֵּין דַּף לְדַף וְשֶׁבִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר וְשֶׁבְּסוֹף הַסֵּפֶר אֵין מַצִּילִין אוֹתָן. הַבְּרָכוֹת וְהַקְּמֵעִין אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם וּמֵעִנְיָנוֹת הַרְבֵּה שֶׁל תּוֹרָה אֵין מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה: ",
+ "סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לְלַקֵּט שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת מִתּוֹךְ תֵּבוֹת שְׁלֵמוֹת וַאֲפִלּוּ בִּכְלָלָן (בראשית לא מז) \"יְגַר שָׂהֲדוּתָא\". וְכֵן אִם הָיְתָה בָּהּ פָּרָשָׁה שֶׁאֵין בָּהּ שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת וְיֵשׁ בָּהּ הַזְכָּרוֹת כְּגוֹן (במדבר י לה) \"וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן\". מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה. וּמַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר וְתִיק תְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּין אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן מָעוֹת: "
+ ],
+ [
+ "יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם דּוֹמִין לִמְלָאכָה וְאֵינָם מְבִיאִין לִידֵי מְלָאכָה. וּמִפְּנֵי מָה נֶאֶסְרוּ מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח יג) \"אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי\" וְנֶאֱמַר (ישעיה נח יג) \"וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר\". לְפִיכָךְ אָסוּר לְאָדָם לְהַלֵּךְ בַּחֲפָצָיו בְּשַׁבָּת וַאֲפִלּוּ לְדַבֵּר בָּהֶן כְּגוֹן שֶׁיְּדַבֵּר עִם שֻׁתָּפוֹ מַה יִּמְכֹּר לְמָחָר אוֹ מַה יִּקְנֶה אוֹ הֵיאַךְ יִבְנֶה בַּיִת זֶה וּבְאֵי זֶה סְחוֹרָה יֵלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי. כָּל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָסוּר שֶׁנֶּאֱמַר וְדַבֵּר דָּבָר דִּבּוּר אָסוּר הִרְהוּר מֻתָּר: ",
+ "אָסוּר לְאָדָם לִפְקֹד גִּנּוֹתָיו וּשְׂדוֹתָיו בְּשַׁבָּת כְּדֵי לִרְאוֹת מַה הֵן צְרִיכִין אוֹ הֵיאַךְ הֵן פֵּרוֹתֵיהֶן. שֶׁהֲרֵי זֶה מְהַלֵּךְ לַעֲשׂוֹת חֶפְצוֹ. וְכֵן אָסוּר לְאָדָם שֶׁיֵּצֵא בְּשַׁבָּת עַד סוֹף הַתְּחוּם וְיֵשֵׁב שָׁם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לַעֲשׂוֹת חֲפָצָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. שֶׁהֲרֵי נִמְצָא הִלּוּכוֹ בְּשַׁבָּת לַעֲשׂוֹת חֲפָצָיו: ",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהֶחְשִׁיךְ עַל הַתְּחוּם לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁאָסוּר בְּשַׁבָּת לַעֲשׂוֹתוֹ. אֲבָל אִם הֶחְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁמֻּתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת הֲרֵי זֶה מֻתָּר. כֵּיצַד. אֵין מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לְהָבִיא פֵּרוֹת מְחֻבָּרִין אוֹ לִשְׂכֹּר פּוֹעֲלִין. אֲבָל מַחְשִׁיךְ הוּא לִשְׁמֹר פֵּרוֹת שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לִשְׁמֹר בְּשַׁבָּת. וּמַחְשִׁיךְ לְהָבִיא בְּהֵמָה אוֹ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין. שֶׁהַבְּהֵמָה קוֹרֵא לָהּ וְהִיא בָּאָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא חוּץ לַתְּחוּם. וּפֵרוֹת תְּלוּשִׁין אִלּוּ הָיוּ שָׁם מְחִצּוֹת הָיָה מֻתָּר לַהֲבִיאָן בְּשַׁבָּת. וְכֵן אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ לִכְרַךְ פְּלוֹנִי אֲנִי הוֹלֵךְ לְמָחָר שֶׁאִם הָיוּ שָׁם בּוּרְגָנִים הָיָה הוֹלֵךְ לְשָׁם בְּשַׁבָּת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "מֻתָּר לְאָדָם לוֹמַר לְפוֹעֵל הַנִּרְאֶה שֶׁתַּעֲמֹד עִמִּי לָעֶרֶב. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ הֱיֵה נָכוֹן לִי לָעֶרֶב שֶׁנִּמְצָא עוֹשֶׂה חֶפְצוֹ בְּשַׁבָּת. וְאָסוּר לָרוּץ וּלְדַלֵּג בְּשַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח יג) \"מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ\" שֶׁלֹּא יְהֵא הִלּוּכְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּהִלּוּכְךָ שֶׁל חֹל. וְיוֹרֵד אָדָם לְבוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה אַמָּה וּמְטַפֵּס וְיוֹרֵד וְשׁוֹתֶה וּמְטַפֵּס וְעוֹלֶה. וְאָסוּר לְהַרְבּוֹת בְּשִׂיחָה בְּטֵלָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח יג) \"וְדַבֵּר דָּבָר\" שֶׁלֹּא יְהֵא דִּבּוּרְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרְךָ שֶׁל חל: ",
+ "מֻתָּר לָרוּץ בְּשַׁבָּת לִדְבַר מִצְוָה כְּגוֹן שֶׁיָּרוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. וּמְחַשְּׁבִין חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל מִצְוָה וּמוֹדְדִין מְדִידָה שֶׁל מִצְוָה כְּגוֹן מִקְוֶה לֵידַע אִם יֵשׁ כַּשִּׁעוּר אוֹ בֶּגֶד לֵידַע אִם מְקַבֵּל טֻמְאָה. וּפוֹסְקִין צְדָקָה לָעֲנִיִּים. וְהוֹלְכִין לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וַאֲפִלּוּ לְטַרְטֵיאוֹת וּטְרַקְלִין שֶׁל כּוּתִים לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי רַבִּים בְּשַׁבָּת. וּמְשַׁדְּכִין עַל הַתִּינוֹקֶת לֵיאָרֵס וְעַל הַתִּינוֹק לְלַמְּדוֹ סֵפֶר וּלְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת. וּמְבַקְּרִין חוֹלִין וּמְנַחֲמִים אֲבֵלִים. וְהַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה אוֹמֵר שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא. וּמַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי כַּלָּה וְעַל עִסְקֵי הַמֵּת לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. וְאוֹמֵר לוֹ לֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי לֹא מָצָאתָ שָׁם הָבֵא מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי לֹא מָצָאתָ בְּמָנֶה הָבֵא בְּמָאתַיִם. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִזְכֹּר לוֹ סְכוּם מִקָּח. שֶׁכָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִצְוָה הֵן וְנֶאֱמַר (ישעיה נח יג) \"עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ\" וְכוּ' חֲפָצֶךָ אֲסוּרִין חֶפְצֵי שָׁמַיִם מֻתָּרִין: ",
+ "מַפְלִיגִין בַּיָּם הַגָּדוֹל בְּעֶרֶב שַׁבָּת לִדְבַר מִצְוָה וּפוֹסֵק עִמּוֹ לִשְׁבֹּת וְאֵינוֹ שׁוֹבֵת. וּמְפִירִין נְדָרִים בְּשַׁבָּת בֵּין לְצֹרֶךְ שַׁבָּת בֵּין שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ שַׁבָּת. וְנִשְׁאָלִין לְחָכָם עַל הַנְּדָרִים שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת וּמַתִּירִין אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לָהֶן פְּנַאי לְהַתִּירָן קֹדֶם הַשַּׁבָּת שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ מִצְוָה הֵן: ",
+ "אֵין עוֹנְשִׁין בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁהָעֹנֶשׁ מִצְוַת עֲשֵׂה אֵינָהּ דּוֹחָה שַׁבָּת. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁנִּתְחַיֵּב בְּבֵית דִּין מַלְקוֹת אוֹ מִיתָה אֵין מַלְקִין אוֹתוֹ וְאֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לה ג) \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת\" זוֹ אַזְהָרָה לְבֵית דִּין שֶׁלֹּא יִשְׂרְפוּ בְּשַׁבָּת מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׂרֵפָה וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר עֳנָשִׁין: ",
+ "מֻתָּר לְאָדָם לִשְׁמֹר פֵּרוֹתָיו בְּשַׁבָּת בֵּין תְּלוּשִׁים בֵּין מְחֻבָּרִין. וְאִם בָּא אָדָם לִטּל מֵהֶן אוֹ בְּהֵמָה וְחַיָּה לֶאֱכל מֵהֶן גּוֹעֵר בָּהֶן וּמַכֶּה בָּהֶם וּמַרְחִיקָן. וַהֲלֹא דָּבָר זֶה מֵחֲפָצָיו הוּא וְלָמָּה הוּא מֻתָּר. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נֶאֱסַר אֶלָּא לְהַקְנוֹת לְעַצְמוֹ חֲפָצִים שֶׁאֵינָן עַתָּה מְצוּיִים אוֹ לְהִשְׂתַּכֵּר וּלְהַרְוִיחַ וּלְהִטָּפֵל בַּהֲנָאָה שֶׁתָּבוֹא לְיָדוֹ. אֲבָל לִשְׁמֹר מָמוֹנוֹ שֶׁכְּבָר בָּא לְיָדוֹ עַד שֶׁיַּעֲמֹד כְּמוֹת שֶׁהוּא מֻתָּר. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְנוֹעֵל בֵּיתוֹ מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים: ",
+ "הַמְשַׁמֵּר זְרָעָיו מִפְּנֵי הָעוֹפוֹת וּמִקְשָׁאָיו וּמִדְלָעָיו מִפְּנֵי הַחַיָּה לֹא יְסַפֵּק וְלֹא יְרַקֵּד כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בְּחל גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטּל צְרוֹר וְיִזְרֹק אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים: ",
+ "כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אֶלָּא בְּעַצְמוֹ שֶׁל יוֹם הוּא שֶׁהֵן אֲסוּרִין אֲבָל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מֻתָּרִין. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה שָׁם דְּבַר מִצְוָה אוֹ דֹּחַק. כֵּיצַד. מֻתָּר לוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת לַעֲלוֹת בָּאִילָן אוֹ לָשׁוּט עַל פְּנֵי הַמַּיִם לְהָבִיא לוּלָב אוֹ שׁוֹפָר. וְכֵן מוֹרִיד מִן הָאִילָן אוֹ מוֹצִיא מִן הַכַּרְמְלִית עֵרוּב שֶׁעָשָׂה. וְכֵן אִם הָיָה טָרוּד וְנֶחְפָּז וְנִצְרָךְ לְדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הֲרֵי זֶה מֻתָּר. אֲבָל אִם לֹא הָיָה שָׁם דֹּחַק וְלֹא דְּבַר מִצְוָה אָסוּר. לְפִיכָךְ אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאִסּוּר הַפְרָשַׁת הַמַּעֲשֵׂר בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם שְׁבוּת. אֲבָל מְעַשְּׂרִים אֶת הַדְּמַאי: ",
+ "קָטָן שֶׁעָשָׂה בְּשַׁבָּת דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת כְּגוֹן שֶׁתָּלַשׁ מֵעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב אוֹ טִלְטֵל בְּכַרְמְלִית אֵין בֵּית דִּין מְצֻוִּין לְהַפְרִישׁוֹ. וְכֵן אִם הִנִּיחוֹ אָבִיו אֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ: ",
+ "אָסְרוּ חֲכָמִים לְטַלְטֵל מִקְצָת דְּבָרִים בְּשַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל. וּמִפְּנֵי מָה נָגְעוּ בְּאִסּוּר זֶה. אָמְרוּ וּמָה אִם הִזְהִירוּ נְבִיאִים וְצִוּוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הִלּוּכְךָ בְּשַׁבָּת כְּהִלּוּכְךָ בְּחל וְלֹא שִׂיחַת הַשַּׁבָּת כְּשִׂיחַת החֹל שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח יג) \"וְדַבֵּר דָּבָר\" קַל וָחֹמֶר שֶׁלֹּא יִהְיֶה טִלְטוּל בְּשַׁבָּת כְּטִלְטוּל בְּחל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּיוֹם חֹל בְּעֵינָיו וְיָבוֹא לְהַגְבִּיהַּ וּלְתַקֵּן כֵּלִים מִפִּנָּה לְפִנָּה אוֹ מִבַּיִת לְבַיִת אוֹ לְהַצְנִיעַ אֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהֲרֵי הוּא בָּטֵל וְיוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ וִיבַקֵּשׁ דָּבָר שֶׁיִּתְעַסֵּק בּוֹ וְנִמְצָא שֶׁלֹּא שָׁבַת וּבִטֵּל הַטַּעַם שֶׁנֶּאֱמַר בְּתוֹרָה (שמות כב יב) (דברים ה יג) \"לְמַעַן יָנוּחַ\": ",
+ "וְעוֹד כְּשֶׁיְּבַקֵּר וִיטַלְטֵל כֵּלִים שֶׁמְּלַאכְתָּן לְאִסּוּר אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְעַסֵּק בָּהֶן מְעַט וְיָבֹא לִידֵי מְלָאכָה. וְעוֹד מִפְּנֵי שֶׁמִּקְצָת הָעָם אֵינָם בַּעֲלֵי אֻמָּנֻיּוֹת אֶלָּא בְּטֵלִין כָּל יְמֵיהֶן כְּגוֹן הַטַּיָּלִין וְיוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת שֶׁכָּל יְמֵיהֶן הֵן שׁוֹבְתִים מִמְּלָאכָה וְאִם יִהְיֶה מֻתָּר לְהַלֵּךְ וּלְדַבֵּר וּלְטַלְטֵל כִּשְׁאָר הַיָּמִים נִמְצָא שֶׁלֹּא שָׁבַת שְׁבִיתָה הַנִּכֶּרֶת. לְפִיכָךְ שְׁבִיתָה מִדְּבָרִים אֵלּוּ הִיא שְׁבִיתָה הַשָּׁוָה בְּכָל אָדָם. וּמִפְּנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ נָגְעוּ בְּאִסּוּר הַטִּלְטוּל. וְאָסְרוּ שֶׁלֹּא יְטַלְטֵל אָדָם בְּשַׁבָּת אֶלָּא כֵּלִים הַצָּרִיךְ לָהֶם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: "
+ ],
+ [
+ "יֵשׁ כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר וְהוּא הַכְּלִי שֶׁמֻּתָּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ בְּשַׁבָּת דָּבָר שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ בְּחל. כְּגוֹן כּוֹס לִשְׁתּוֹת בּוֹ וּקְעָרָה לֶאֱכל בָּהּ וְסַכִּין לַחְתוֹך בּוֹ בָּשָׂר וּפַת וְקֻרְנָס לִפְצֹעַ בּוֹ אֱגוֹזִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן: ",
+ "וְיֵשׁ כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר וְהוּא הַכְּלִי שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ בְּשַׁבָּת דָּבָר שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ. כְּגוֹן מַכְתֶּשֶׁת וְרֵיחַיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁאָסוּר לִכְתּשׁ וְלִטְחֹן בְּשַׁבָּת: ",
+ "כָּל כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר בֵּין הָיָה שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל חֶרֶס אוֹ שֶׁל אֶבֶן אוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת. בֵּין בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ שֶׁל כְּלִי בֵּין לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ בֵּין לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ. וְכָל כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר בֵּין הָיָה שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל חֶרֶס אוֹ שֶׁל אֲבָנִים אוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת בֵּין לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ בֵּין לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ אֲבָל בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ שֶׁל כְּלִי אָסוּר: ",
+ "כֵּיצַד. מְטַלְטֵל הוּא אֶת הַקְּעָרָה שֶׁל עֵץ לֶאֱכל בָּהּ אוֹ לֵישֵׁב בִּמְקוֹמָהּ. אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּגָּנֵב. וְזֶה הוּא בִּשְׁבִיל עַצְמָהּ. וְכֵן אִם טִלְטֵל אוֹתָהּ מִן הַחַמָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְיַבֵּשׁ וְתִשָּׁבֵר אוֹ מִן הַגְּשָׁמִים כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְפַּח וְתִפָּסֵד הֲרֵי זֶה מְטַלְטֵל בִּשְׁבִיל עַצְמָהּ וּמֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁמְּלַאכְתָּהּ לְהֶתֵּר: ",
+ "וְכֵן מְטַלְטֵל הוּא הָרֵחַיִם אוֹ הַמַּכְתֶּשֶׁת לְשַׁבֵּר עָלֶיהָ אֱגוֹזִים אוֹ לַעֲלוֹת עָלֶיהָ לַמִּטָּה וְזֶה הוּא לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ אוֹ לֵישֵׁב בִּמְקוֹמוֹ. אֲבָל אֵינוֹ מְטַלְטְלָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשָּׁבֵר וְלֹא כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּגָּנֵב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "וְכָל שֶׁאֵינוֹ כְּלִי כְּגוֹן אֲבָנִים וּמָעוֹת וְקָנִים וְקוֹרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אָסוּר לְטַלְטְלָן. אֶבֶן גְּדוֹלָה אוֹ קוֹרָה גְּדוֹלָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נִטֶּלֶת בַּעֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם אִם יֵשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ מְטַלְטְלִים אוֹתָהּ. דַּלְתוֹת הַבַּיִת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כֵּלִים לֹא הוּכְנוּ לְטַלְטֵל לְפִיכָךְ אִם נִתְפָּרְקוּ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. וְכֵן הֶעָפָר וְהַחוֹל וְהַמֵּת אֵין מְזִיזִין אוֹתָן מִמְּקוֹמָן. וּבֶן שְׁמוֹנָה חַי הֲרֵי הוּא כְּאֶבֶן וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ: ",
+ "מֻתָּר לְטַלְטֵל הַכְּלִי אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְתַשְׁמִישָׁהּ. כֵּיצַד. נוֹטֵל אָדָם קֻרְנָס לִפְצֹעַ בּוֹ אֱגוֹזִים. קוֹרְדוֹם לַחְתֹּךְ בּוֹ דְּבֵלָה. מְגֵרָה לְגָרֵר בָּהּ אֶת הַגְּבִינָה. מַגְרֵפָה לִגְרֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגָרוֹת. אֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּזְלֵג לָתֵת עָלָיו אֹכֶל לְקָטָן. אֶת הַכּוֹשׁ וְאֶת הַכַּרְכָּר לִתְחֹב בּוֹ. מַחַט שֶׁל סַקָּאִין לִפְתֹּחַ בּוֹ אֶת הַדֶּלֶת. אֶת הַמַּכְתֶּשֶׁת לֵישֵׁב עָלֶיהָ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "וּמְטַלְטֵל אָדָם מַחַט שֶׁל יָד הַשְּׁלֵמָה לִטּל בָּהּ אֶת הַקּוֹץ. אֲבָל אִם נִטַּל הַקָּצֶה הַנָּקוּב שֶׁלָּהּ אוֹ הַקָּצֶה הַחַד שֶׁלָּהּ אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ. וְאִם הָיְתָה גּלֶם וַעֲדַיִן לֹא נִקְּבָה מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ: ",
+ "כָּל כְּלִי שֶׁמַּקְפִּיד עָלָיו שֶׁמָּא יִפְחֲתוּ דָּמָיו כְּגוֹן כֵּלִים הַמֻּקְצִים לִסְחוֹרָה וְכֵלִים הַיְקָרִים בְּיוֹתֵר שֶׁמַּקְפִּיד עֲלֵיהֶן שֶׁמָּא יִפָּסְדוּ אָסוּר לְטַלְטְלָן בְּשַׁבָּת וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא מֻקְצֶה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס. כְּגוֹן הַמַּסָּר הַגָּדוֹל וְיָתֵד שֶׁל מַחְרֵשָׁה וְסַכִּין שֶׁל טַבָּחִים וְחֶרֶב שֶׁל אוּשְׁכָּפִים וְחִצִּין הַחֲרָשִׁים וְקֻרְנָס שֶׁל בַּשָּׂמִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן: ",
+ "כָּל כְּלִי שֶׁהֻקְצָה מֵחֲמַת הָאִסּוּר אָסוּר לְטַלְטְלוֹ. כְּגוֹן נֵר שֶׁהִדְלִיקוּ בּוֹ בְּשַׁבָּת וְהַמְּנוֹרָה שֶׁהָיָה הַנֵּר עָלֶיהָ וְשֻׁלְחָן שֶׁהָיוּ עָלָיו מָעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁכָּבָה הַנֵּר אוֹ שֶׁנָּפְלוּ הַמָּעוֹת אָסוּר לְטַלְטְלָן. שֶׁכָּל כְּלִי שֶׁהָיָה אָסוּר לְטַלְטְלוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת נֶאֱסַר לְטַלְטְלוֹ כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ הַדָּבָר שֶׁגָּרַם לוֹ הָאִסּוּר: ",
+ "אֲבָל כְּלִי הַמֻּקְצֶה מֵחֲמַת מֵאוּסוֹ כְּגוֹן נֵר יָשָׁן שֶׁל נֵפְט וּכְלִי הַצּוֹאָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר לְטַלְטְלָן בְּשַׁבָּת אִם הֻצְרַךְ לָהֶן: ",
+ "כָּל הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בְּשַׁבָּת שֶׁנִּתְפָּרְקוּ דַּלְתוֹתֵיהֶן כְּגוֹן דַּלְתוֹת שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל בֵּין שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בְּשַׁבָּת בֵּין שֶׁנִּתְפָּרְקוּ קֹדֶם הַשַּׁבָּת מֻתָּר לְטַלְטֵל אוֹתָן דְּלָתוֹת. וְכֵן כָּל הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בְּשַׁבָּת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בֵּין קֹדֶם הַשַּׁבָּת בֵּין בְּשַׁבָּת שִׁבְרֵיהֶן נִטָּלִין וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שִׁבְרֵיהֶן עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן. כֵּיצַד. שִׁבְרֵי עֲרֵבָה לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הֶחָבִית. שִׁבְרֵי זְכוּכִית לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפַּךְ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל אִם אֵין הַשְּׁבָרִים רְאוּיִין לִמְלָאכָה כְּלָל אָסוּר לְטַלְטְלָן: ",
+ "כָּל כִּסּוּיֵי הַכֵּלִים נִטָּלִים בְּשַׁבָּת וְהוּא שֶׁיֵּשׁ תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶן. הָיָה כְּלִי מְחֻבָּר בַּקַּרְקַע כְּגוֹן חָבִית הַטְּמוּנָה בָּאָרֶץ. אִם יֵשׁ בַּכִּסּוּי שֶׁלָּהּ בֵּית אֲחִיזָה מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ וְאִם לָאו אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ. וְכֵן כִּסּוּיֵי הַקַּרְקָעוֹת כְּגוֹן בּוֹרוֹת וַחֲרִיצִין אֵין מְטַלְטְלִין כִּסּוּי שֶׁלָּהֶן אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ בֵּית אֲחִיזָה. כִּסּוּי הַתַּנּוּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ בֵּית אֲחִיזָה מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ: ",
+ "שְׁנֵי דְּבָרִים אֶחָד אָסוּר לְטַלְטְלוֹ וְאֶחָד מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ וְהֵן סְמוּכִים זֶה לָזֶה אוֹ זֶה עַל זֶה אוֹ זֶה בָּזֶה וּבִזְמַן שֶׁמְּטַלְטְלִין אֶחָד מֵהֶן יְטַלְטֵל הַשֵּׁנִי. אִם הָיָה צָרִיךְ לַדָּבָר שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ מְטַלְטְלוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁדָּבָר הָאָסוּר מִטַּלְטֵל עִמּוֹ. וְאִם צָרִיךְ לְטַלְטֵל דָּבָר הָאָסוּר לֹא יְטַלְטְלֶנּוּ בְּאוֹתוֹ דָּבָר הַמֻּתָּר: ",
+ "כֵּיצַד. פַּגָּה שֶׁהָיְתָה טְמוּנָה בְּתֶבֶן וַחֲרָרָה שֶׁהָיְתָה עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים תּוֹחֲבָן בְּכוֹשׁ אוֹ בְּכַרְכָּר וְנוֹטְלָן וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתֶּבֶן וְהַגֶּחָלִים נִנְעָרִים בְּשַׁבָּת בִּשְׁעַת נְטִילָה. וְכֵן לֶפֶת אוֹ צְנוֹנוֹת שֶׁהָיוּ טְמוּנִים בְּעָפָר וּמִקְצָת הֶעָלִים מְגֻלִּים שׁוֹמְטָן בְּשַׁבָּת בֶּעָלֶה שֶׁלָּהֶן וְאַף עַל פִּי שֶׁהֶעָפָר נִנְעָר. אֲבָל אִם הָיָה כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק עַל גַּבֵּי הָאֶבֶן אוֹ עַל גַּבֵּי הַקּוֹרָה לֹא יְטַלְטֵל הָאֶבֶן אוֹ הַקּוֹרָה בַּכִּכָּר אוֹ בַּתִּינוֹק שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "נוֹטֵל אָדָם אֶת בְּנוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּעְגּוּעִין עָלָיו וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ אֲבָל לֹא דִּינָר שֶׁאִם יִפּל הַדִּינָר יִטְּלֶנּוּ הָאָב בְּיָדוֹ. כַּלְכָּלָה שֶׁהָיְתָה נְקוּבָה וְסָתַם נֶקֶב שֶׁלָּהּ בְּאֶבֶן מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ שֶׁהֲרֵי הָאֶבֶן נַעֲשֵׂית כְּדֹפֶן. הָיְתָה הַכַּלְכָּלָה מְלֵאָה פֵּרוֹת וְהָאֶבֶן בְּתוֹךְ הַפֵּרוֹת אִם הָיוּ הַפֵּרוֹת רְטֻבִּים כְּגוֹן עֲנָבִים וְתוּתִים נוֹטֵל אוֹתָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא שֶׁאִם יְנַעֵר הַפֵּרוֹת יִטָּנְפוּ בֶּעָפָר וּבִמְקוֹם הֶפְסֵד לֹא גָּזְרוּ: ",
+ "חָבִית שֶׁשָּׁכַח אֶבֶן עַל פִּיהָ מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת. הָיְתָה בֵּין הֶחָבִיּוֹת וְהָאֶבֶן עָלֶיהָ מַגְבִּיהָהּ לְמָקוֹם אַחֵר וּמַטֶּה עַל צִדָּהּ שָׁם וְהָאֶבֶן נוֹפֶלֶת. וְכֵן הַשּׁוֹכֵחַ מָעוֹת עַל הַכַּר וְצָרַךְ לַכַּר נוֹעֵר אֶת הַכַּר וְהֵן נוֹפְלוֹת. וְאִם צָרִיךְ לִמְקוֹם הַכַּר נוֹטֵל אֶת הַכַּר וְהַמָּעוֹת עָלָיו. אֲבָל אִם הִנִּיחַ הַמָּעוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת עַל הַכַּר אוֹ הִנִּיחַ הָאֶבֶן עַל פִּי הֶחָבִית הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין לְטַלְטְלָן וַאֲפִלּוּ נִטְּלוּ הַמָּעוֹת וְהָאֶבֶן שֶׁהֲרֵי נַעֲשׂוּ בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר: ",
+ "הָאֶבֶן שֶׁבַּקֵּרוּיָה אִם מְמַלְּאִין בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת הֲרֵי הִיא כְּמִקְצַת הַקֵּרוּיָה וּמֻתָּר לְמַלְּאוֹת בָּהּ וְאִם לָאו אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ. בֶּגֶד שֶׁעַל הַקָּנֶה שׁוֹמְטוֹ מֵעַל הַקָּנֶה: ",
+ "פֵּרוֹת שֶׁאָסוּר לֶאֱכל כְּגוֹן פֵּרוֹת שֶׁאֵינָם מְעֵשָּׂרִין אֲפִלּוּ הֵן חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר מִדִּבְרֵיהֶם אוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ אוֹ תְּרוּמָה טְמֵאָה אוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ כְּהִלְכָתָן אָסוּר לְטַלְטְלָן. אֲבָל הַדְּמַאי הוֹאִיל וְרָאוּי לָעֲנִיִּים וְכֵן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁפְּדָאָן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן הַחֹמֶשׁ מֻתָּר לְטַלְטְלָן: ",
+ "מְטַלְטֵל יִשְׂרָאֵל הַתְּרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לוֹ. וּמְטַלְטְלִין תְּרוּמָה טְמֵאָה עִם הַטְּהוֹרָה אוֹ עִם הַחֻלִּין אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בִּכְלִי אֶחָד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיְתָה הַטְּהוֹרָה לְמַטָּה וְהָיוּ פֵּרוֹת הַמִּתְטַנְּפִין בַּקַּרְקַע שֶׁאִם יְנַעֵר אוֹתָן יִפָּסְדוּ. אֲבָל אִם הָיוּ אֱגוֹזִים וּשְׁקֵדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן נוֹעֵר הַכְּלִי וְנוֹטֵל הַטְּהוֹרָה אוֹ הַחֻלִּין וּמַנִּיחַ הַטֻּמְאָה. וְאִם הָיָה צָרִיךְ לִמְקוֹם הַכְּלִי בֵּין שֶׁהַטְּהוֹרָה לְמַעְלָה בֵּין שֶׁהָיְתָה לְמַטָּה מְטַלְטֵל הַכּל כְּאֶחָד: ",
+ "נִדְבָּךְ שֶׁל אֲבָנִים שֶׁחָשַׁב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם אִם לִמְדּוּם מֻתָּר לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן לְמָחָר וְאִם לָאו אָסוּר. חֲרָיוֹת שֶׁל דֶּקֶל שֶׁגְּדָרָן לְעֵצִים וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת לִישִׁיבָה מֻתָּר לְטַלְטְלָן. וְכֵן אִם יָשַׁב עֲלֵיהֶן מִבְּעוֹד יוֹם מֻתָּר לְטַלְטְלָן: ",
+ "הַקַּשׁ שֶׁעַל הַמִּטָּה לֹא יְנַעְנְעֶנּוּ בְּיָדוֹ אֲבָל מְנַעְנְעוֹ בְּגוּפוֹ. וְאִם הוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ. וְכֵן אִם הָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מְנַעְנְעוֹ בְּיָדוֹ שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁיָּשַׁב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם. הַמַּכְנִיס קֻפָּה שֶׁל עָפָר בְּבֵיתוֹ אִם יִחֵד לָהּ קֶרֶן זָוִית מֵעֶרֶב שַׁבָּת מְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת וְעוֹשֶׂה בּוֹ כָּל צְרָכָיו: ",
+ "אָסוּר לְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּסוֹתֵר. כֵּיצַד. לֹא יִתֵּן כְּלִי תַּחַת הַנֵּר בְּשַׁבָּת לְקַבֵּל אֶת הַשֶּׁמֶן הַנּוֹטֵף. שֶׁהַשֶּׁמֶן שֶׁבַּנֵּר אָסוּר לְטַלְטְלוֹ וּכְשֶׁיִּפּוֹל לַכְּלִי יֵאָסֵר טִלְטוּל הַכְּלִי שֶׁהָיָה מֻתָּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. לְפִיכָךְ אֵין נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַתַּרְנְגלֶת לְקַבֵּל בֵּיצָתָהּ. אֲבָל כּוֹפֶה הוּא הַכְּלִי עָלֶיהָ. וְכֵן כּוֹפֶה הַכְּלִי עַל כָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ שֶׁהֲרֵי לֹא בִּטְּלוֹ שֶׁאִם יַחְפֹּץ יִטְּלֶנּוּ: ",
+ "נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף וְאִם נִתְמַלֵּא הַכְּלִי שׁוֹפֵךְ וְשׁוֹנֶה וְאֵינוֹ נִמְנָע. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַדֶּלֶף רָאוּי לִרְחִיצָה אֲבָל אִם אֵינוֹ רָאוּי אֵין נוֹתְנִין וְאִם נָתַן מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בַּמַּיִם הַמְּאוּסִין שֶׁבּוֹ. שֶׁאֵין עוֹשִׂין גְּרָף שֶׁל רְעִי לְכַתְּחִלָּה: ",
+ "חָבִית שֶׁל טֶבֶל שֶׁנִּשְׁבְּרָה מֵבִיא כְּלִי וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ הוֹאִיל וְאִם עָבַר וְתִקְּנוֹ מְתֻקָּן הֲרֵי הוּא כִּמְתֻקָּן. וְנוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ וּמֻתָּר לְטַלְטֵל הַכְּלִי. קוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה אֵין סוֹמְכִין אוֹתָהּ בְּסַפְסָל אוֹ בַּאֲרוּכּוֹת הַמִּטָּה אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ רְוָחִים וְכָל זְמַן שֶׁיַּחְפֹּץ יִטְלֵם כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ. פּוֹרְסִין מַחְצֶלֶת עַל גַּבֵּי אֲבָנִים בְּשַׁבָּת אוֹ עַל גַּבֵּי כַּוֶּרֶת דְּבוֹרִים בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לָצוּד שֶׁהֲרֵי נוֹטְלָהּ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. וְכוֹפִין אֶת הַסַּל בְּשַׁבָּת לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִים בִּשְׁבִיל שֶׁיַּעֲלוּ עָלָיו וְיֵרְדוּ שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ כְּשֶׁיֵּרְדוּ מֵעָלָיו. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+ "בְּהֵמָה שֶׁנָּפְלָה לְבוֹר אוֹ לְאַמַּת הַמַּיִם אִם יָכוֹל לִתֵּן לָהּ פַּרְנָסָה בִּמְקוֹמָהּ מְפַרְנְסִין אוֹתָהּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְאִם לָאו מֵבִיא כָּרִים וּכְסָתוֹת וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ וְאִם עָלְתָה עָלְתָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ שֶׁהֲרֵי מַשְׁלִיכוֹ לַבּוֹר לְתוֹךְ הַמַּיִם מִפְּנֵי צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים לֹא גָּזְרוּ. וְאָסוּר לְהַעֲלוֹתָהּ בְּיָדוֹ. וְכֵן אֵין עוֹקְרִין בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף בְּחָצֵר אֲבָל דּוֹחִין אוֹתָן עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ. וּמְדַדִּין עֲגָלִים וּסְיָחִים. תַּרְנְגלֶת שֶׁבָּרְחָה אֵין מְדַדִּין אוֹתָן מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִשְׁמֶטֶת מִן הַיָּד וְנִמְצְאוּ אֲגַפֶּיהָ נִתְלָשִׁין אֲבָל דּוֹחִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּכָּנֵס: "
+ ],
+ [
+ "כָּל כְּלֵי הָאוֹרֵג וַחֲבָלָיו וְקָנִים שֶׁלּוֹ מֻתָּר לְטַלְטְלָן כִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר חוּץ מִכֹּבֶד הָעֶלְיוֹן וְכֹבֶד הַתַּחְתּוֹן לְפִי שֶׁאֵין נִטָּלִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן תְּקוּעִין. וְכֵן הָעַמּוּדִים שֶׁל אוֹרֵג אָסוּר לְטַלְטְלָן שֶׁמָּא יְתַקֵּן הַגֻּמּוֹת שֶׁלָּהֶן. וּשְׁאָר כְּלֵי הָאוֹרֵג מֻתָּרִין: \n",
+ "מִכְבָּדוֹת שֶׁל תְּמָרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁמְּכַבְּדִין בָּהֶן אֶת הַקַּרְקַע הֲרֵי הֵן כִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לְכַבֵּד בְּשַׁבָּת. לְבֵנִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִן הַבִּנְיָן הֲרֵי הֵן כִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר מִפְּנֵי שֶׁרְאוּיִין לְהָסֵב עֲלֵיהֶן שֶׁהֲרֵי שָׁפִין אוֹתָן וּמְתַקְּנִין אוֹתָן. וְאִם צָבַר אוֹתָן הֲרֵי הִקְצָם וְאָסוּר לְטַלְטְלָם: \n",
+ "חֶרֶס קְטַנָּה מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הוֹאִיל וּרְאוּיָה הִיא בְּחָצֵר לְכַסּוֹת בָּהּ פִּי כְּלִי קָטָן. מְגוּפַת חָבִית שֶׁנִּתְכַּתְתָּה הִיא וּשְׁבָרֶיהָ מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ וְאִם זְרָקָהּ לָאַשְׁפָּה מִבְּעוֹד יוֹם אָסוּר לְטַלְטְלָהּ. כְּלִי שֶׁנִּתְרוֹעֵעַ לֹא יִתְלֹשׁ מִמֶּנּוּ חֶרֶס לְכַסּוֹת בּוֹ אוֹ לִסְמֹךְ בּוֹ: \n",
+ "מֻתָּר לְהַכְנִיס לְבֵית הַכִּסֵּא שָׁלֹשׁ אֲבָנִים מְקֻרְזָלוֹת לְקַנֵּחַ בָּהֶן וְכַמָּה שִׁעוּרָן כִּמְלֹא הַיָּד. אֲבָל אֲדָמָה שֶׁהִיא קְרוֹבָה לְהִתְפָּרֵךְ אָסוּר לְטַלְטְלָהּ לְקַנֵּחַ בָּהּ. וּמֻתָּר לְהַעֲלוֹת אֲבָנִים לַגַּג לְקַנֵּחַ בָּהֶן. יָרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים וְנִשְׁתַּקְעוּ בְּטִיט אִם רִשּׁוּמָן נִכָּר מֻתָּר לְטַלְטֵל. אֶבֶן שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ טִנּוּף שֶׁוַּדַּאי לְקַנֵּחַ הִיא מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ וַאֲפִלּוּ הִיא גְּדוֹלָה: \n",
+ "הָיָה לְפָנָיו צְרוֹר וְחֶרֶשׂ מְקַנֵּחַ בַּצְּרוֹר וְאִם הָיָה הַחֶרֶשׂ מֵאוֹגְנֵי כֵּלִים מְקַנֵּחַ בַּחֶרֶשׂ. הָיוּ לְפָנָיו צְרוֹר וַעֲשָׂבִים אִם הָיוּ עֲשָׂבִים רַכִּים מְקַנֵּחַ בָּהֶן וְאִם לָאו מְקַנֵּחַ בַּצְּרוֹר: \n",
+ "שְׁיָרֵי מַחְצְלָאוֹת שֶׁבָּלוּ הֲרֵי הֵן כִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר מִפְּנֵי שֶׁרְאוּיִין לְכַסּוֹת בָּהֶן הַטִּנּוּף. אֲבָל שְׁיָרֵי בְּגָדִים שֶׁבָּלוּ שֶׁאֵין בָּהֶן שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה אָסוּר לְטַלְטְלָן שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לֹא לַעֲנִיִּים וְלֹא לַעֲשִׁירִים. שִׁבְרֵי הַתַּנּוּר מֻתָּר לְטַלְטְלָן וַהֲרֵי הֵן כְּכָל הַכֵּלִים שֶׁמְּלַאכְתָּן לְהֶתֵּר. כִּירָה שֶׁנִּשְׁמְטָה אַחַת מִיַּרְכוֹתֶיהָ אָסוּר לְטַלְטְלָהּ שֶׁמָּא יִתְקַע: \n",
+ "סֻלָּם שֶׁל עֲלִיָּה אָסוּר לְטַלְטְלוֹ שֶׁאֵין עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי. וְשֶׁל שׁוֹבָךְ מֻתָּר לְהַטּוֹתוֹ. אֲבָל לֹא יוֹלִיכוֹ מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל וְיָבוֹא לָצוּד. קָנֶה שֶׁמּוֹסְקִין בּוֹ הַזֵּיתִים אִם יֵשׁ עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי הֲרֵי הוּא כִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר. קָנֶה שֶׁהִתְקִינוֹ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בּוֹ אִם יֵשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו הֲרֵי הוּא כִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר: \n",
+ "דֶּלֶת שֶׁהָיָה לָהּ צִיר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ עַתָּה צִיר שֶׁהֱכִינָהּ לִסְתֹּם בָּהּ מָקוֹם מֻקְצֶה וְהִיא נִגְרֶרֶת שֶׁנּוֹטְלִין אוֹתָהּ וְסוֹתְמִין בָּהּ. וְכֵן חֲדָקִים שֶׁסּוֹתְמִין בָּהֶן הַפִּרְצָה. וְכֵן מַחְצֶלֶת הַנִּגְרֶרֶת. בִּזְמַן שֶׁקְּשׁוּרִין וּתְלוּיִין בַּכֹּתֶל סוֹתְמִין בָּהֶן וְנוֹעֲלִים בָּהֶם וְאִם לָאו אֵין נוֹעֲלִין בָּהֶן. וְאִם הָיוּ גְּבוֹהִים מֵעַל הָאָרֶץ נוֹעֲלִין בָּהֶן: \n",
+ "דֶּלֶת שֶׁהָיָה לָהּ לוּחַ אֶחָד שֶׁשּׁוֹמְטִין אוֹתָהּ וְנוֹעֲלִין בָּהּ אִם לֹא הָיָה לָהּ לְמַטָּה כֵּן כְּמוֹ אַסְקֻפָּה שֶׁמּוֹכִיחַ עָלֶיהָ שֶׁהִיא כְּלִי מוּכָן לִנְעִילָה אֵין נוֹעֲלִין בָּהּ. וְאִם יֵשׁ לְמַטָּה אַסְקֻפָּה נוֹעֲלִים בָּהּ. וְכֵן נֶגֶר שֶׁיֵּשׁ בְּרֹאשׁוֹ קְלֻסְטְרָא שֶׁמּוֹכַחַת עָלָיו שֶׁהוּא כְּלִי מוּכָן לִנְעִילָה וְאֵינוֹ קוֹרָה כִּשְׁאָר כָּל הַקּוֹרוֹת נוֹעֲלִין בּוֹ בְּשַׁבָּת: \n",
+ "נֶגֶר שֶׁאֵין בְּרֹאשׁוֹ קְלֻסְטְרָא אִם הָיָה קָשׁוּר וְתָלוּי בַּדֶּלֶת נוֹעֲלִין בּוֹ. וְכֵן אִם הָיָה נִטָּל וְאֶגְדּוֹ עִמּוֹ. אֲבָל אִם הָיָה אֶגְדּוֹ קָבוּעַ בַּדֶּלֶת וְהָיָה הַנֶּגֶר נִשְׁמָט כְּמוֹ קוֹרָה וּמַנִּיחִין אוֹתוֹ בַּזָּוִית וְחוֹזְרִין וְנוֹעֲלִין בּוֹ בְּעֵת שֶׁרוֹצִין הֲרֵי זֶה אָסוּר לִנְעל בּוֹ שֶׁאֵין עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי וְאֵינוֹ אָגוּד וְאֵין בּוֹ אֶגֶד לְהוֹכִיחַ עָלָיו: \n",
+ "מְנוֹרָה שֶׁל חֻלְיוֹת בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ שֶׁמָּא יַחֲזִירֶנָהּ בְּשַׁבָּת. הָיוּ בָּהּ חֲדָקִים וְהִיא נִרְאֵית כְּבַעֲלַת חֻלְיוֹת. אִם הָיְתָה גְּדוֹלָה הַנִּטֶּלֶת בִּשְׁתֵּי יָדַיִם אָסוּר לְטַלְטְלָהּ מִפְּנֵי כָּבְדָהּ. הָיְתָה קְטַנָּה מִזּוֹ מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ: \n",
+ "מִנְעָל שֶׁעַל גַּבֵּי הָאִמּוּם שׁוֹמְטִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת. מַכְבֵּשׁ שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים מַתִּירִין אֲבָל לֹא כּוֹבְשִׁין. וְשֶׁל כּוֹבְסִין לֹא יִגַּע בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻקְצֶה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס. וְכֵן גִּזֵּי צֶמֶר אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן. לְפִיכָךְ אִם יִחֲדָן לְתַשְׁמִישׁ מֻתָּרִין. וְהַשְּׁלָחִין מֻתָּר לְטַלְטְלָן בֵּין שֶׁהָיוּ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אוֹ שֶׁל אֻמָּן מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶם: \n",
+ "כָּל דָּבָר מְטֻנָּף כְּגוֹן רְעִי וְקִיא וְצוֹאָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אִם הָיוּ בְּחָצֵר שֶׁיּוֹשְׁבִין בָּהּ מֻתָּר לְהוֹצִיאָן לְאַשְׁפָּה אוֹ לְבֵית הַכִּסֵּא וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא גְּרָף שֶׁל רְעִי. וְאִם הָיוּ בְּחָצֵר אַחֶרֶת כּוֹפִין עֲלֵיהֶן כְּלִי כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא הַקָּטָן וְיִתְלַכְלֵךְ בָּהֶן. רֹק שֶׁעַל הַקַּרְקַע דּוֹרְסוֹ לְפִי תֻּמּוֹ וְהוֹלֵךְ. מְטַלְטְלִין כְּנוּנָא מִפְּנֵי אֶפְרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו שִׁבְרֵי עֵצִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּגְרָף שֶׁל רְעִי. וְאֵין עוֹשִׂין גְּרָף שֶׁל רְעִי לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת. אֲבָל אִם נַעֲשָׂה מֵאֵלָיו אוֹ שֶׁעָבַר וְעָשָׂהוּ מוֹצִיאִין אוֹתוֹ: \n",
+ "שֶׁמֶן שֶׁיּוֹצֵא מִתַּחַת הַקּוֹרָה שֶׁל בֵּית הַבַּד בְּשַׁבָּת וְכֵן תְּמָרִים וּשְׁקֵדִים הַמּוּכָנִים לִסְחוֹרָה מֻתָּר לְאָכְלָם בְּשַׁבָּת. וַאֲפִלּוּ אוֹצָר שֶׁל תְּבוּאָה אוֹ תְּבוּאָה צְבוּרָה מַתְחִיל לְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת שֶׁאֵין שׁוּם אֹכֶל שֶׁהוּא מֻקְצֶה בְּשַׁבָּת כְּלָל אֶלָּא הַכּל מוּכָן הוּא. חוּץ מִגְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִין שֶׁבַּמֻּקְצֶה בִּזְמַן שֶׁמְּיַבְּשִׁים אוֹתָם הוֹאִיל וּמַסְרִיחוֹת בֵּינְתַיִם וְאֵינָם רְאוּיִין לַאֲכִילָה הֲרֵי הֵן אֲסוּרִין בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם מֻקְצֶה. חָבִית שֶׁנִּתְגַּלְּתָה וַאֲבַטִּיחַ שֶׁנִּשְׁבְּרָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה נוֹטְלָן וּמַנִּיחָן בְּמָקוֹם הַמֻּצְנָע. כַּיּוֹצֵא בּוֹ קָמֵעַ שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יוֹצְאִין בּוֹ מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ. מוֹתַר הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּנֵּר וְשֶׁבַּקְּעָרָה שֶׁהִדְלִיקוּ בָּהֶן בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת אָסוּר לְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻקְצֶה מֵחֲמַת אִסּוּר: \n",
+ "אוֹצָר שֶׁל תְּבוּאָה אוֹ שֶׁל כַּדֵּי יַיִן אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ אָסוּר לְהַתְחִיל בּוֹ לְפַנּוֹתוֹ אֶלָּא לִדְבַר מִצְוָה כְּגוֹן שֶׁפִּנָּהוּ לְהַכְנָסַת אוֹרְחִין אוֹ לִקְבֹּעַ בּוֹ בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְכֵיצַד מְפַנִּין אוֹתוֹ. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְמַלֵּא אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ קֻפּוֹת עַד שֶׁגּוֹמְרִין. וְלֹא יְכַבְּדוּ קַרְקָעִיתוֹ שֶׁל אוֹצָר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אֶלָּא נִכְנָס וְיוֹצֵא בּוֹ וְעוֹשֶׂה שְׁבִיל בְּרַגְלָיו בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ: \n",
+ "כָּל שֶׁהוּא רָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף הַמְּצוּיִין מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת. כֵּיצַד. מְטַלְטְלִין אֶת הַתֻּרְמוֹס הַיָּבֵשׁ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לְעִזִּים אֲבָל לֹא אֶת הַלַּח. אֶת הֶחָצָב מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לִצְבָאִים. אֶת הַחַרְדָּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לְיוֹנִים. אֶת הָעֲצָמוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַאֲכָל לִכְלָבִים. וְכֵן כָּל הַקְּלִפִּין וְהַגַּרְעִינִין הָרְאוּיִין לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מְטַלְטְלִין אוֹתָן. וְשֶׁאֵינָן רְאוּיִין אוֹכֵל אֶת הָאֹכֶל וְזוֹרְקָן לְאַחֲרָיו וְאָסוּר לְטַלְטְלָן. מְטַלְטְלִין בָּשָׂר תָּפוּחַ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לְחַיָּה. וּמְטַלְטְלִין בָּשָׂר חַי בֵּין תָּפֵל בֵּין מָלִיחַ מִפְּנֵי שֶׁרָאוּי לְאָדָם. וְכֵן דָּג מָלִיחַ. אֲבָל הַתָּפֵל אָסוּר לְטַלְטְלוֹ: \n",
+ "אֵין מְטַלְטְלִין שִׁבְרֵי זְכוּכִית אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מַאֲכָל לְנַעֲמִיּוֹת. וְלֹא חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מַאֲכָל לְפִילִים. וְלֹא אֶת הַלּוּף אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מַאֲכָל לְעוֹרְבִים. מִפְּנֵי שֶׁאֵין אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מְצוּיִין אֵצֶל רֹב בְּנֵי אָדָם: \n",
+ "חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי זְרָדִין אִם הִתְקִינָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מְטַלְטְלִין אוֹתָן וְאִם לָאו אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. חֲבִילֵי סֵיאָה פּוּאָה וְאֵזוֹב וְקוֹרָנִית. הִכְנִיסָן לְעֵצִים אֵין מִסְתַּפֵּק מֵהֶם בְּשַׁבָּת. לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מִסְתַּפֵּק מֵהֶן. וְכֵן בַּאֲמִינְתָּא וְכֵן בְּפֵיגָם וְכֵן בִּשְׁאָר מִינֵי תַּבְלִין: \n",
+ "אֵין גּוֹרְפִין מַאֲכָל מִלִּפְנֵי הַפְּטָם בֵּין בְּאֵבוּס שֶׁל כְּלִי בֵּין בְּאֵבוּס שֶׁל קַרְקַע. וְאֵין מְסַלְּקִין לַצְּדָדִין מִפְּנֵי הָרְעִי גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַשְׁוֶה גֻּמּוֹת. נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי הַחֲמוֹר וְנוֹתְנִין לִפְנֵי הַשּׁוֹר. אֲבָל אֵין נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי הַשּׁוֹר וְנוֹתְנִין לִפְנֵי הַחֲמוֹר מִפְּנֵי שֶׁהַמַּאֲכָל שֶׁלִּפְנֵי הַשּׁוֹר מְטֻנָּף בְּרִירוֹ וְאֵין רָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה אַחֶרֶת. וְכֵן עָלִים שֶׁרֵיחָם רַע וּמְאוּסִין וְאֵין הַבְּהֵמָה אוֹכַלְתָּן אָסוּר לְטַלְטְלָן. לְפִיכָךְ תְּלַאי שֶׁל דָּגִים אָסוּר לְטַלְטְלוֹ וְשֶׁל בָּשָׂר מֻתָּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+ "אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל אֶת הַמֵּת בְּשַׁבָּת סָכִין אוֹתוֹ וּמְדִיחִין אוֹתוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָזִיזוּ בּוֹ אֵיבָר. וְשׁוֹמְטִין אֶת הַכַּר מִתַּחְתָּיו כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מֻטָּל עַל הַחוֹל בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּין וְלֹא יַסְרִיחַ. וּמְבִיאִין כְּלֵי מֵיקֵר וּכְלֵי מַתָּכוֹת וּמַנִּיחִין לוֹ עַל כְּרֵסוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּח. וּפוֹקְקִין אֶת נְקָבָיו שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בָּהֶן הָרוּחַ. וְקוֹשְׁרִין אֶת הַלֶּחִי לֹא שֶׁיַּעֲלֶה אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף. וְאֵין מְעַמְּצִין אֶת עֵינָיו בְּשַׁבָּת: \n",
+ "מֵת הַמֻּטָּל בַּחַמָּה מַנִּיחַ עָלָיו כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק וּמְטַלְטְלוֹ. וְכֵן אִם נָפְלָה דְּלֵקָה בְּחָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מֵת מַנִּיחַ עָלָיו כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק וּמְטַלְטְלוֹ. וְאִם אֵין שָׁם כִּכָּר וְלֹא תִּינוֹק מַצִּילִין אוֹתוֹ מִן הַדְּלֵקָה מִכָּל מָקוֹם שֶׁמָּא יָבֹא לְכַבּוֹת מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּהוּל עַל מֵתוֹ שֶׁלֹּא יִשָּׂרֵף. וְלֹא הִתִּירוּ לְטַלְטֵל בְּכִכָּר אוֹ תִּינוֹק אֶלָּא לְמֵת בִּלְבַד מִפְּנֵי שֶׁאָדָם בָּהוּל עַל מֵתוֹ: \n",
+ "הָיָה מֻטָּל בַּחַמָּה וְאֵין לָהֶם מָקוֹם לְטַלְטְלוֹ אוֹ שֶׁלֹּא רָצוּ לַהֲזִיזוֹ מִמְּקוֹמוֹ בָּאִין שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְיוֹשְׁבִים מִשְּׁנֵי צְדָדָיו. חַם לָהֶם מִלְּמַטָּה זֶה מֵבִיא מִטָּתוֹ וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ וְזֶה מֵבִיא מִטָּתוֹ וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ. חַם לָהֶם מִלְּמַעְלָה זֶה מֵבִיא מַחְצֶלֶת וּפוֹרֵשׁ עַל גַּבָּיו. וְזֶה מֵבִיא מַחְצֶלֶת וּפוֹרֵשׁ עַל גַּבָּיו. זֶה זוֹקֵף מִטָּתוֹ וְנִשְׁמָט וְהוֹלֵךְ לוֹ וְזֶה זוֹקֵף מִטָּתוֹ וְנִשְׁמָט וְהוֹלֵךְ לוֹ וְנִמְצָא מְחִצָּה עֲשׂוּיָה מֵאֵלֶיהָ. שֶׁהֲרֵי מַחְצֶלֶת זֶה וּמַחְצֶלֶת זֶה גַּגֵּיהֶן סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ וּשְׁנֵי קְצוֹתֵיהֶם עַל הַקַּרְקַע מִשְׁנִי צִדֵּי הַמֵּת: \n",
+ "מֵת שֶׁהִסְרִיחַ בְּבַיִת וְנִמְצָא מִתְבַּזֶּה בֵּין הַחַיִּים וְהֵם מִתְבַּזִּים מִמֶּנּוּ מֻתָּר לְהוֹצִיאוֹ לְכַרְמְלִית. גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה אֶת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁהוּא (דברים יז יא) \"לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל\". וְאִם הָיָה לָהֶן מָקוֹם אַחֵר לָצֵאת בּוֹ אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ אֶלָּא מְנִיחִין אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ וְיוֹצְאִין הֵם: \n"
+ ],
+ [
+ "הַיּוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם הַמְּדִינָה בְּשַׁבָּת לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז כט) \"אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי\". מָקוֹם זֶה הוּא תְּחוּם הָעִיר. וְלֹא נָתְנָה תּוֹרָה שִׁעוּר לִתְחוּם זֶה אֲבָל חֲכָמִים הֶעְתִּיקוּ שֶׁתְּחוּם זֶה הוּא חוּץ לִשְׁנֵים עָשָׂר מִיל כְּנֶגֶד מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. וְכָךְ אָמַר לָהֶם משֶׁה רַבֵּנוּ לֹא תֵּצְאוּ חוּץ לַמַּחֲנֶה. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא יֵצֵא אָדָם חוּץ לָעִיר אֶלָּא עַד אַלְפַּיִם אַמָּה אֲבָל חוּץ לְאַלְפַּיִם אַמָּה אָסוּר. שֶׁאַלְפַּיִם אַמָּה הוּא מִגְרַשׁ הָעִיר: ",
+ "נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁמֻּתָּר לְאָדָם בְּשַׁבָּת לְהַלֵּךְ אֶת כָּל הָעִיר כֻּלָּהּ אֲפִלּוּ הָיְתָה כְּנִינְוֵה. בֵּין שֶׁהָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה בֵּין שֶׁלֹּא הָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה. וְכֵן מֻתָּר לוֹ לְהַלֵּךְ חוּץ לָעִיר אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מְרֻבָּעוֹת כְּטַבְלָה מְרֻבַּעַת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִשְׂכָּר אֶת הַזָּוִיּוֹת. וְאִם יָצָא חוּץ לְאַלְפַּיִם אַמָּה מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת עַד שְׁנֵים עָשָׂר מִיל. אֲבָל אִם יָצָא וְהִרְחִיק מִן הָעִיר יֶתֶר עַל שְׁנֵים עָשָׂר מִיל אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה: ",
+ "הַמְהַלֵּךְ חוּץ לַתְּחוּם לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים כְּגוֹן שֶׁקָּפַץ עַל גַּבֵּי עַמּוּדִים שֶׁגְּבוֹהִין עֲשָׂרָה וְאֵין בְּכָל אֶחָד מֵהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם יֵשׁ תְּחוּמִין לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה אוֹ אֵין תְּחוּמִין לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה. אֲבָל אִם הָלַךְ עַל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הֲרֵי זֶה כִּמְהַלֵּךְ עַל הָאָרֶץ וְיֵשׁ אִסּוּר תְּחוּמִין שָׁם: ",
+ "מִי שֶׁשָּׁבַת בְּדִיר שֶׁבַּמִּדְבָּר אוֹ בְּסַהַר אוֹ בִּמְעָרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ בְּרִבּוּעַ. וְכֵן הַשּׁוֹבֵת בְּבִקְעָה אֲפִלּוּ הָיָה יָשֵׁן בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס הַשַּׁבָּת שֶׁלֹּא קָנָה שְׁבִיתָה יֵשׁ לוֹ לְהַלֵּךְ מִמְּקוֹמוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ בְּרִבּוּעַ. הָיָה מְהַלֵּךְ בְּבִקְעָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ תְּחוּם שַׁבָּת מְהַלֵּךְ אַלְפַּיִם פְּסִיעוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת וְזֶה הוּא תְּחוּם שַׁבָּת: ",
+ "הַמְהַלֵּךְ אַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַלֵּךְ וְשָׁלְמָה מִדָּתוֹ בְּתוֹךְ דִּיר אוֹ סַהַר אוֹ מְעָרָה אוֹ בְּתוֹךְ הַמְּדִינָה אֵינוֹ מְהַלֵּךְ אֶלָּא עַד סוֹף מִדָּתוֹ. וְאֵין אוֹמְרִין הוֹאִיל וְכִלְּתָה מִדָּתוֹ בְּתוֹךְ רְשׁוּת הַיָּחִיד מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁכָּלְתָה מִדָּתוֹ בְּמִקְצָת הָעִיר אוֹ בְּמִקְצָת הַמְּעָרָה אֲבָל אִם הָיְתָה אוֹתָהּ רְשׁוּת הַיָּחִיד מֻבְלַעַת בְּתוֹךְ אַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁלּוֹ תֵּחָשֵׁב לוֹ כָּל אוֹתָהּ הָרְשׁוּת כְּאַרְבַּע אַמּוֹת וּמַשְׁלִימִין לוֹ אֶת הַשְּׁאָר: ",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיָה אֶלֶף אַמָּה מִמְּקוֹם שְׁבִיתָתוֹ אִם מִחוּץ לָעִיר עַד מְדִינָה אוֹ מְעָרָה שֶׁיֵּשׁ בְּאָרְכָּהּ אֶלֶף אַמָּה אוֹ פָּחוֹת מֵאֶלֶף מְהַלֵּךְ אֶת כָּל הַמְּדִינָה אוֹ הַמְּעָרָה שֶׁפָּגַע בָּהּ וּמְהַלֵּךְ חוּצָה לָהּ אֶלֶף אַמָּה פָּחוֹת אַרְבַּע אַמּוֹת: ",
+ "אֲבָל אִם הָיָה בַּמְּדִינָה אוֹ בַּמְּעָרָה שֶׁפָּגַע בָּהּ בְּתוֹךְ מִדָּתוֹ אֶלֶף אַמָּה וְאַמָּה אֵינוֹ מְהַלֵּךְ בָּהּ אֶלָּא אֶלֶף אַמָּה בִּלְבַד שֶׁהוּא תַּשְׁלוּם אַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ: ",
+ "מִי שֶׁכָּלְתָה מִדָּתוֹ בַּחֲצִי הָעִיר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְהַלֵּךְ אֶלָּא עַד סוֹף מִדָּתוֹ מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכָל הָעִיר עַל יְדֵי זְרִיקָה. וְכֵן מִי שֶׁשָּׁבַת בְּבִקְעָה וְהִקִּיפוּהוּ נָכְרִים מְחִצָּה בְּשַׁבָּת אֵינוֹ מְהַלֵּךְ בָּהּ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ הַמְּחִצָּה. וּמֻתָּר לוֹ לְטַלְטֵל בְּכָל הַמְּחִצָּה עַל יְדֵי זְרִיקָה אִם הִקִּיפוּהָ לְשֵׁם דִּירָה: ",
+ "מִי שֶׁהָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ לִכָּנֵס לִמְדִינָה בֵּין שֶׁהָיָה בָּא בַּיָּם בֵּין שֶׁהָיָה בָּא בֶּחָרָבָה. אִם נִכְנַס בְּתוֹךְ אַלְפַּיִם אַמָּה קָרוֹב לָעִיר קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס הַשַּׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַמְּדִינָה אֶלָּא בְּשַׁבָּת הֲרֵי זֶה יִכָּנֵס וִיהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ: ",
+ "הָיָה בָּא לִמְדִינָה וְיָשֵׁן בַּדֶּרֶךְ וְלֹא נֵעוֹר אֶלָּא בְּשַׁבָּת וּכְשֶׁנֵּעוֹר מָצָא עַצְמוֹ בְּתוֹךְ הַתְּחוּם הֲרֵי זֶה יִכָּנֵס לָהּ וִיהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתּוֹ הָיְתָה לְהַלֵּךְ לִמְדִינָה זוֹ וּלְפִיכָךְ קָנָה שְׁבִיתָה עִם בְּנֵי הַמְּדִינָה כְּמוֹתָן שֶׁהֲרֵי נִכְנַס עִמָּהֶן בַּתְּחוּם: ",
+ "מִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת לֹא יִכָּנֵס שֶׁהָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם תְּחִלָּתָן מִמָּקוֹם שֶׁהוּא עוֹמֵד בּוֹ. לְפִיכָךְ כֵּיוָן שֶׁיָּצָא חוּץ מִתְּחוּמוֹ אַמָּה אוֹ יֶתֶר יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְאֵין לוֹ לְהַלֵּךְ אֶלָּא בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעֲמִידַת רַגְלָיו וְלַחוּץ. וְכֵן מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ חוּץ לִתְחוּם הַמְּדִינָה אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת הֲרֵי זֶה לֹא יִכָּנֵס לָהּ אֶלָּא מְהַלֵּךְ מִמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס עָלָיו הַשַּׁבָּת וְהוּא עוֹמֵד בּוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה בִּלְבַד. וְאִם כָּלְתָה מִדָּתוֹ בְּמִקְצָת הָעִיר מְהַלֵּךְ עַד סוֹף מִדָּתוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. הָיְתָה רַגְלוֹ אַחַת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְרַגְלוֹ אַחַת חוּץ לַתְּחוּם הֲרֵי זֶה יִכָּנֵס: ",
+ "מִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ כְּגוֹן שֶׁהוֹצִיאוּהוּ נָכְרִים אוֹ רוּחַ רָעָה אוֹ שֶׁשָּׁגַג וְיָצָא אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. חָזַר לְדַעַת אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. הֶחְזִירוּהוּ כְּאִלּוּ לֹא יָצָא. וְאִם נְתָנוּהוּ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד כְּגוֹן שֶׁנְּתָנוּהוּ נָכְרִים בַּדִּיר וְסַהַר וּמְעָרָה אוֹ בְּעִיר אַחֶרֶת יֵשׁ לוֹ לְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ. וְכֵן אִם יָצָא לְאֶחָד מֵאֵלּוּ בִּשְׁגָגָה וְנִזְכַּר וְהוּא בְּתוֹכָן מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ: ",
+ "יָצָא חוּץ לַתְּחוּם לְדַעַת אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר שֶׁלֹּא לְדַעַת כְּגוֹן שֶׁהֶחְזִירוּהוּ נָכְרִים אוֹ רוּחַ רָעָה אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. וְכֵן אִם יָצָא חוּץ לַתְּחוּם לְדַעַת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ רְשׁוּת הַיָּחִיד כְּגוֹן דִּיר וְסַהַר אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. הַמְּפַרֵשׁ בַּיָּם הַגָּדוֹל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חוּץ לַתְּחוּם שֶׁשָּׁבַת בּוֹ מְהַלֵּךְ אֶת כָּל הַסְּפִינָה כֻּלָּהּ וּמְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ: ",
+ "מִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם שֶׁלֹּא לְדַעַת וְהֻקַּף בִּמְחִצָּה בְּשַׁבָּת יֵשׁ לוֹ לְהַלֵּךְ כָּל אוֹתָהּ הַמְּחִצָּה וְהוּא שֶׁלֹּא תִּהְיֶה יֶתֶר עַל אַלְפַּיִם אַמָּה. וְאִם הָיָה תְּחוּם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ מֻבְלָע מִקְצָתוֹ בְּתוֹךְ הַמְּחִצָּה שֶׁנַּעֲשֵׂית שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ לְהַלֵּךְ אֶת כָּל הַמְּחִצָּה הֲרֵי זֶה נִכְנָס לִתְחוּמוֹ וְכֵיוָן שֶׁיִּכָּנֵס הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ לֹא יָצָא: ",
+ "כָּל מִי שֶׁאֵין לוֹ לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ אֶלָּא בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת אִם נִצְרָךְ לִנְקָבָיו הֲרֵי זֶה יוֹצֵא וּמַרְחִיק וְנִפְנֶה וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ. וְאִם נִכְנַס לְמִקְצָת תְּחוּם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ בְּעֵת שֶׁיִּתְרַחֵק לְהִפָּנוֹת הוֹאִיל וְנִכְנַס יִכָּנֵס וּכְאִלּוּ לֹא יָצָא. וְהוּא שֶׁלֹּא יָצָא בַּתְּחִלָּה לְדַעַת אֲבָל אִם יָצָא לְדַעַת אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנַס אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת: ",
+ "כָּל מִי שֶׁיָּצָא בִּרְשׁוּת בֵּית דִּין כְּגוֹן הָעֵדִים שֶׁבָּאוּ לְהָעִיד עַל רְאִיַּת הַלְּבָנָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִמִּי שֶׁמֻּתָּר לוֹ לָצֵאת לִדְבַר מִצְוָה יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהִגִּיעַ לוֹ. וְאִם הִגִּיעַ לִמְדִינָה הֲרֵי הוּא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר וְיֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ חוּץ לַמְּדִינָה: ",
+ "הָיָה יוֹצֵא בִּרְשׁוּת וְאָמְרוּ לוֹ וְהוּא הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ כְּבָר נַעֲשֵׂית הַמִּצְוָה שֶׁיָּצָאתָ לַעֲשׂוֹת יֵשׁ לוֹ מִמְּקוֹמוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְאִם הָיָה מִקְצָת תְּחוּם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ בִּרְשׁוּת מֻבְלָע בְּתוֹךְ אַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִמְּקוֹמוֹ הֲרֵי זֶה חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ וּכְאִלּוּ לֹא יָצָא. וכָּל הַיּוֹצְאִין לְהַצִּיל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל מִיַּד עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אוֹ מִן הַנָּהָר אוֹ מִן הַמַּפֹּלֶת יֵשׁ לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מִמָּקוֹם שֶׁהִצִּילוּ בּוֹ. וְאִם הָיְתָה יַד הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת תַּקִּיפָה וְהָיוּ מְפַחֲדִים לִשְׁבֹּת בַּמָּקוֹם שֶׁהִצִּילוּ בּוֹ הֲרֵי אֵלּוּ חוֹזְרִין בְּשַׁבָּת לִמְקוֹמָן וּבִכְלֵי זֵינָן: "
+ ],
+ [
+ "כָּל בֵּית דִּירָה שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַמְּדִינָה אִם הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַמְּדִינָה שִׁבְעִים אַמָּה וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי אַמָּה שֶׁהוּא צֶלַע בֵּית סָאתַיִם הַמְרֻבַּעַת אוֹ פָּחוֹת מִזֶּה הֲרֵי זֶה מִצְטָרֵף לִמְדִינָה וְנֶחְשָׁב מִמֶּנָּה. וּכְשֶׁמּוֹדְדִין לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מוֹדְדִין חוּץ מִבֵּית דִּירָה זֶה: \n",
+ "הָיָה בַּיִת זֶה קָרוֹב לַמְּדִינָה בְּשִׁבְעִים אַמָּה וּבַיִת שֵׁנִי קָרוֹב לְבַיִת רִאשׁוֹן בְּשִׁבְעִים אַמָּה וּבַיִת שְׁלִישִׁי קָרוֹב לַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעִים אַמָּה וְכֵן עַד מַהֲלַךְ כַּמָּה יָמִים הֲרֵי הַכּל כִּמְדִינָה אַחַת וּכְשֶׁמּוֹדְדִין מוֹדְדִין מִחוּץ לַבַּיִת הָאַחֲרוֹן. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֵּית דִּירָה זֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ יֶתֶר: \n",
+ "וְכֵן בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית דִּירָה לְחַזָּנִין וּבֵית עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית דִּירָה לְכֹהֲנֵיהֶם וְהָאוֹצָרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה וְהַגֶּשֶׁר וְהַקֶּבֶר שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה וְשָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת שֶׁאֵין עָלֶיהָ תִּקְרָה וְיֵשׁ בָּהֶן אַרְבַּע עַל אַרְבַּע אַמּוֹת וְהַבֻּרְגָּנִין וְהַבַּיִת הַבָּנוּי בַּיָּם וּשְׁתֵּי מְחִצּוֹת שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן תִּקְרָה וּמְעָרָה שֶׁיֵּשׁ בִּנְיָן עַל פִּיהָ וְיֵשׁ בָּהּ בֵּית דִּירָה. כָּל אֵלּוּ מִצְטָרְפִין עִמָּהּ אִם הָיוּ בְּתוֹךְ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם. וּמֵאוֹתוֹ הַבַּיִת הַיּוֹצֵא רוֹאִין כְּאִלּוּ חוּט מָתוּחַ עַל פְּנֵי כָּל הַמְּדִינָה וּמוֹדְדִין חוּץ לְאוֹתוֹ הַחוּט אַלְפַּיִם אַמָּה: \n",
+ "וְאֵלּוּ שֶׁאֵין מִצְטָרְפִין עִמָּהּ. שְׁתֵּי מְחִצּוֹת שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן תִּקְרָה אַף עַל פִּי שֶׁדָּרִין בֵּינֵיהֶן. וְהַגֶּשֶׁר וְהַקֶּבֶר וּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבֵית עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְהָאוֹצָרוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן בֵּית דִּירָה וְהַבּוֹר וְהַשִּׁיחַ וְהַמְּעָרָה וְהַשּׁוֹבָךְ וּבַיִת שֶׁבַּסְּפִינָה כָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין מִצְטָרְפִין עִמָּהּ: \n",
+ "הָיוּ שְׁתֵּי עֲיָרוֹת זוֹ סְמוּכָה לָזוֹ אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאַחַת וּשְׁלִישׁ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם לָזוֹ וְשִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם לָזוֹ חוֹשְבִין שְׁתֵּיהֶן כְּעִיר אַחַת וְנִמְצֵאת כָּל עִיר מֵהֶן מְהַלֶּכֶת אֶת כָּל הָעִיר הַשְּׁנִיָּה וָחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. הָיוּ שְׁלֹשָׁה כְּפָרִים מְשֻׁלָּשִׁין אִם יֵשׁ בֵּין הָאֶמְצָעִי וּבֵין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִן הַחִיצוֹנִים אַלְפַּיִם אַמָּה אוֹ פָּחוֹת מִכָּאן וּבֵין הַשְּׁנַיִם הַחִיצוֹנִים מָאתַיִם שָׁלֹשׁ וּשְׁמוֹנִים פָּחוֹת שְׁלִישׁ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בֵּין כָּל אֶחָד מֵהֶן וּבֵין הָאֶמְצָעִי כְּשֶׁתִּרְאֶה אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא בֵּינֵיהֶן מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאַחַת אַמָּה וּשְׁלִישׁ הֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן כִּמְדִינָה אַחַת וּמוֹדְדִין אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מִחוּץ לִשְׁלָשְׁתָּן. עִיר שֶׁהֻקְּפָה וּלְבַסּוֹף יָשְׁבָה מוֹדְדִין לָהּ מִישִׁיבָתָהּ. יָשְׁבָה וּלְבַסּוֹף הֻקְּפָה מוֹדְדִין לָהּ מֵחוֹמוֹתֶיהָ: \n",
+ "עִיר שֶׁהָיְתָה אֲרֻכָּה אוֹ מְרֻבַּעַת הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהּ אַרְבַּע זָוִיּוֹת שָׁווֹת מַנִּיחִין אוֹתָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא וּמוֹדְדִין לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ. הָיְתָה עֲגֻלָּה עוֹשִׂין לָהּ זָוִיּוֹת וְרוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הוּא בְּתוֹךְ הַמְרֻבָּע וּמוֹדְדִין חוּץ מִצַּלְעוֹת אוֹתוֹ מְרֻבָּע אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ שֶׁנִּמְצָא מִשְׂתַּכֵּר הַזָּוִיּוֹת: \n",
+ "וְכֵן אִם הָיְתָה הָעִיר מְשֻׁלֶּשֶׁת אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ צְלָעוֹת רַבּוֹת מְרַבְּעִין אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ מוֹדְדִין חוּץ לַמְרֻבָּע אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וּכְשֶׁהוּא מְרַבְּעָהּ מְרַבְּעָהּ בְּרִבּוּעַ הָעוֹלָם כְּדֵי שֶׁתְּהֵא כָּל רוּחַ מִמֶּנָּה מְשׁוּכָה כְּנֶגֶד רוּחַ מֵרוּחוֹת הָעוֹלָם וּמְכֻוֶּנֶת כְּנֶגְדָּהּ: \n",
+ "הָיְתָה רְחָבָה מִצַּד אֶחָד וּקְצָרָה מִצַּד אֶחָד רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא כֻּלָּהּ רְחָבָה. הָיְתָה עֲשׂוּיָה כְּמִין גַּ\"ם אוֹ שֶׁהָיְתָה עֲשׂוּיָה כְּקֶשֶׁת אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ פָּחוֹת מֵאַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה מוֹדְדִין לָהּ מִן הַיֶּתֶר וְרוֹאִין אֶת כָּל הָרֹחַב שֶׁבֵּין הַיֶּתֶר וְהַקֶּשֶׁת כְּאִלּוּ הוּא מָלֵא בָּתִּים. וְאִם הָיָה בֵּין שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֵין מוֹדְדִין לָהּ אֶלָּא מִן הַקֶּשֶׁת: \n",
+ "עִיר שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל שְׂפַת הַנַּחַל. אִם יֵשׁ לְפָנֶיהָ דַּקָּה רֹחַב אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שְׂפַת הַנַּחַל כְּדֵי שֶׁיַּעַמְדוּ עָלֶיהָ וְיִשְׁתַּמְּשׁוּ בַּנַּחַל נִמְצָא הַנַּחַל בִּכְלַל הָעִיר וּמוֹדְדִין לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה מִשְּׂפַת הַנַּחַל הַשְּׁנִיָּה וְיֵעָשֶׂה הַנַּחַל כֻּלּוֹ בִּכְלַל הַמְּדִינָה מִפְּנֵי הַדַּקָּה הַבְּנוּיָה מִצִּדּוֹ. וְאִם לֹא הָיָה שָׁם דַּקָּה אֵין מוֹדְדִין לָהֶן אֶלָּא מִפֶּתַח בָּתֵּיהֶן וְנִמְצָא הַנַּחַל נִמְדָּד מִן הָאַלְפַּיִם שֶׁלָּהֶם: \n",
+ "יוֹשְׁבֵי צְרִיפִין אֵין מוֹדְדִין לָהֶן אֶלָּא מִפֶּתַח בָּתֵּיהֶן. וְאִם יֵשׁ שָׁם שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי שְׁנֵי בָּתִּים הֻקְבְּעוּ כֻּלָּם וּמְרַבְּעִין אוֹתָהּ וְנוֹתְנִין לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ כִּשְׁאָר הָעֲיָרוֹת: \n",
+ "אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְּחֶבֶל שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה לֹא פָּחוֹת וְלֹא יֶתֶר וּבְחֶבֶל שֶׁל פִּשְׁתָּן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּשֵׁךְ יוֹתֵר מִדַּאי. הִגִּיעַ לְגַיְא אִם הָיָה רָחְבּוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה שֶׁיָּכוֹל לְהַבְלִיעוֹ בְּחֶבֶל הַמִּדָּה מַבְלִיעוֹ וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בְּעָמְקוֹ פָּחוֹת מֵאַרְבַּעַת אֲלָפִים: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהָיָה חוּט הַמִּשְׁקלֶת יוֹרֵד כְּנֶגְדּוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. אֲבָל אִם אֵין חוּט הַמִּשְׁקלֶת יוֹרֵד כְּנֶגְדּוֹ אֵינוֹ מַבְלִיעוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה עָמְקוֹ אַלְפַּיִם אוֹ פָּחוֹת מִכֵּן: \n",
+ "הָיָה גַּיְא מְעֻקָּם מְקַדֵּר וְעוֹלֶה מְקַדֵּר וְיוֹרֵד. הָיָה גַּיְא רָחָב מֵחֲמִשִּׁים שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ הוֹלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ וּמַבְלִיעוֹ וְצוֹפֶה כְּנֶגֶד מִדָּתוֹ וְחוֹזֵר: \n",
+ "הִגִּיעַ לְכֹתֶל אֵין אוֹמְרִים יִקֹּב אֶת הַכֹּתֶל אֶלָּא אוֹמֵד רָחְבּוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. וְאִם אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ מוֹדְדוֹ מְדִידָה יָפָה. וְאִם הָיָה חוּט הַמִּשְׁקלֶת יוֹרֵד כְּנֶגְדּוֹ מוֹדֵד רָחְבּוֹ מְדִידָה יָפָה: \n",
+ "הִגִּיעַ לְהַר אִם הָיָה הַר מִתְלַקֵּט מִמֶּנּוּ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים בְּאֹרֶךְ חָמֵשׁ אַמּוֹת מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ. וְאִם הָיָה גָּבוֹהַּ הַרְבֵּה עַד שֶׁיִּתְלַקֵּט מִמֶּנּוּ עֲשָׂרָה טְפָחִים מִתּוֹךְ מֶשֶׁךְ אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹמְדוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ כְּגוֹן שֶׁהָיָה רָחְבּוֹ יֶתֶר מֵחֲמִשִּׁים מְקַדְּרוֹ מְעַט מְעַט. וְזֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ מְקַדְּרִין בֶּהָרִים: \n",
+ "כֵּיצַד מְקַדְּרִין בְּהָרִים אוֹ בְּגֵיאָיוֹת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעָן. אוֹחֲזִין שְׁנַיִם חֶבֶל שֶׁל אַרְבַּע אַמּוֹת הָעֶלְיוֹן אוֹחֵז קְצָתוֹ מִכְּנֶגֶד מַרְגְּלוֹתָיו וְהַתַּחְתּוֹן אוֹחֵז בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי כְּנֶגֶד לִבּוֹ וְחוֹזֵר הָעֶלְיוֹן לַעֲמֹד בִּמְקוֹם הַתַּחְתּוֹן וְהַתַּחְתּוֹן יוֹרֵד וּמַרְחִיק מִמֶּנּוּ מִדַּת הַחֶבֶל וְכֵן מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמּוֹדְדִין אֶת כֻּלּוֹ. וּכְשֶׁיֵּלֵךְ הַמּוֹדֵד לְהַבְלִיעַ הָהָר אוֹ הַגַּיְא לֹא יֵצֵא חוּץ לַתְּחוּם שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹתוֹ הָעוֹבְרִים וְיֹאמְרוּ מִדַּת תְּחוּמִין בָּאָה לְכָאן: \n",
+ "אֵין סוֹמְכִין אֶלָּא עַל מְדִידַת אָדָם מֻמְחֶה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מִדַּת הַקַּרְקַע. הָיוּ לָנוּ תְּחוּמֵי שַׁבָּת מֻחְזָקִין וּבָא מֻמְחֶה וּמָדַד רִבָּה בַּתְּחוּם מֵהֶן וּמִעֵט בַּתְּחוּם. שׁוֹמְעִין לוֹ בַּתְּחוּם שֶׁרִבָּה. וְכֵן אִם בָּאוּ שְׁנַיִם מֻמְחִין וּמָדְדוּ הַתְּחוּם אֶחָד רִבָּה וְאֶחָד מִעֵט שׁוֹמְעִין לַמְרַבֶּה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְרַבֶּה יֶתֶר מִמִּדַּת אֲלַכְסוֹנָהּ שֶׁל עִיר: \n",
+ "כֵּיצַד. בְּעֵת שֶׁיְּרַבֶּה זֶה נֹאמַר שֶׁמָּא הָרִאשׁוֹן מִקֶּרֶן אֲלַכְסוֹן שֶׁל עִיר מָדַד הָאַלְפַּיִם וּלְפִיכָךְ מִעֵט מִדָּתוֹ וְנִמְצָא צֶלַע הַתְּחוּם בֵּינוֹ וּבֵין הַמְּדִינָה פָּחוֹת מֵאַלְפַּיִם. וְזֶה הָאַחֲרוֹן מָדַד אַלְפַּיִם מִצֶּלַע הַמְּדִינָה. וְאֵין מַחֲזִיקִין עַל הָרִאשׁוֹן שֶׁטָּעָה בְּיוֹתֵר עַל זֶה. לְפִיכָךְ אִם רִבָּה זֶה הָאַחֲרוֹן יֶתֶר עַל הָרִאשׁוֹן אֲפִלּוּ בַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים אַמָּה בְּקֵרוּב שׁוֹמְעִין לוֹ. בְּיוֹתֵר עַל זֶה אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ: \n",
+ "אֲפִלּוּ עֶבֶד אֲפִלּוּ שִׁפְחָה נֶאֱמָנִין לוֹמַר עַד כָּאן תְּחוּם הַשַּׁבָּת. וְנֶאֱמָן הַגָּדוֹל לוֹמַר זָכוּר אֲנִי שֶׁעַד כָּאן הָיִינוּ בָּאִים בְּשַׁבָּת כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן. וְסוֹמְכִין עַל עֵדוּתוֹ בְּדָבָר זֶה. שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר לְהַחֲמִיר אֶלָּא לְהָקֵל מִפְּנֵי שֶׁשִּׁעוּר אַלְפַּיִם אַמָּה מִדִּבְרֵיהֶם: \n"
+ ],
+ [
+ "מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת בִּדְבָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ ח) \"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ\". כְּלוֹמַר זָכְרֵהוּ זְכִירַת שֶׁבַח וְקִדּוּשׁ. וְצָרִיךְ לְזָכְרֵהוּ בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ. בִּכְנִיסָתוֹ בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם וּבִיצִיאָתוֹ בְּהַבְדָּלָה: ",
+ "וְזֶה הוּא נֹסַח קִדּוּשׁ הַיּוֹם. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָצָה בָנוּ וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: ",
+ "וְזֶה הוּא נֹסַח הַהַבְדָּלָה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחל וּבֵין אוֹר לְחשֶׁךְ בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחל: ",
+ "עִקַּר הַקִּדּוּשׁ בַּלַּיְלָה. אִם לֹא קִדֵּשׁ בַּלַּיְלָה בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד מְקַדֵּשׁ וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. וְאִם לֹא הִבְדִּיל בַּלַּיְלָה מַבְדִּיל לְמָחָר וּמַבְדִּיל וְהוֹלֵךְ עַד סוֹף יוֹם שְׁלִישִׁי. אֲבָל אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל הָאוּר אֶלָּא בְּלֵיל מוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּלְבַד: ",
+ "אָסוּר לְאָדָם לֶאֱכל אוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן מִשֶּׁקָּדַשׁ הַיּוֹם עַד שֶׁיְּקַדֵּשׁ. וְכֵן מִשֶּׁיָּצָא הַיּוֹם אָסוּר לוֹ לְהַתְחִיל לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת וְלַעֲשׂוֹת מְלָאכָה אוֹ לִטְעֹם כְּלוּם עַד שֶׁיַּבְדִּיל. וְלִשְׁתּוֹת מַיִם מֻתָּר. שָׁכַח אוֹ עָבַר וְאָכַל וְשָׁתָה קֹדֶם שֶׁיְּקַדֵּשׁ אוֹ קֹדֶם שֶׁיַּבְדִּיל הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ וּמַבְדִּיל אַחַר שֶׁאָכַל: ",
+ "מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן וּלְהַבְדִּיל עַל הַיַּיִן. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִבְדִּיל בַּתְּפִלָּה צָרִיךְ לְהַבְדִּיל עַל הַכּוֹס. וּמֵאַחַר שֶׁיַּבְדִּיל וְיֹאמַר בֵּין קֹדֶשׁ לְחל מֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִבְדִּיל עַל הַכּוֹס. וּמְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ. וְאֵינוֹ נוֹטֵל אֶת יָדָיו עַד שֶׁיְּקַדֵּשׁ: ",
+ "כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. לוֹקֵחַ כּוֹס שֶׁהוּא מַחֲזִיק רְבִיעִית אוֹ יֶתֶר וּמְדִיחוֹ מִבִּפְנִים וְשׁוֹטְפוֹ מִבַּחוּץ וּמְמַלְּאֵהוּ יַיִן וְאוֹחֲזוֹ בִּימִינוֹ וּמַגְבִּיהוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח אוֹ יֶתֶר וְלֹא יְסַיֵּעַ בִּשְׂמֹאל. וּמְבָרֵךְ עַל הַגֶּפֶן וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ. וּמִנְהָג פָּשׁוּט בְּכָל יִשְׂרָאֵל לִקְרוֹת בַּתְּחִלָּה פָּרָשַׁת (בראשית ב א) \"וַיְכֻלּוּ\" וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ וְשׁוֹתֶה מְלֹא לֻגְמָיו וּמַשְׁקֶה לְכָל בְּנֵי חֲבוּרָה וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל יָדָיו וּמְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא וְאוֹכֵל: ",
+ "אֵין קִדּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעֻדָּה. כֵּיצַד. לֹא יְקַדֵּשׁ בְּבַיִת זֶה וְיֹאכַל בְּבַיִת אַחֵר. אֲבָל אִם קִדֵּשׁ בְּזָוִית זוֹ אוֹכֵל בְּזָוִית שְׁנִיָּה. וְלָמָּה מְקַדְּשִׁין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין שָׁם: ",
+ "הָיָה מִתְאַוֶּה לַפַּת יוֹתֵר מִן הַיַּיִן אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ יַיִן הֲרֵי זֶה נוֹטֵל יָדָיו תְּחִלָּה וּמְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא וּמְקַדֵּשׁ וְאַחַר כָּךְ בּוֹצֵעַ וְאוֹכֵל. וְאֵין מַבְדִּילִין עַל הַפַּת אֶלָּא עַל הַכּוֹס: ",
+ "מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן בְּלֵילֵי שַׁבָּת וְשָׁכַח וְנָטַל יָדָיו קֹדֶם שֶׁיְּקַדֵּשׁ הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן אַחַר שֶׁנָּטַל יָדָיו לַסְּעֻדָּה. וּמִצְוָה לְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן בְּיוֹם הַשַּׁבָּת קֹדֶם שֶׁיִּסְעֹד סְעֻדָּה שְׁנִיָּה. וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא קִדּוּשָׁא רַבָּה. מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן בִּלְבַד וְשׁוֹתֶה וְאַחַר כָּךְ יִטּל יָדָיו וְיִסְעֹד. וְאָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּטְעֹם כְּלוּם קֹדֶם שֶׁיְּקַדֵּשׁ. וְגַם קִדּוּשׁ זֶה לֹא יִהְיֶה אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעֻדָּה: ",
+ "יֵשׁ לוֹ לְאָדָם לְקַדֵּשׁ עַל הַכּוֹס עֶרֶב שַׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִכְנְסָה הַשַּׁבָּת. וְכֵן מַבְדִּיל עַל הַכּוֹס מִבְּעוֹד יוֹם אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הִיא שַׁבָּת. שֶׁמִּצְוַת זְכִירָה לְאָמְרָהּ בֵּין בִּשְׁעַת כְּנִיסָתוֹ וִיצִיאָתוֹ בֵּין קֹדֶם לְשָׁעָה זוֹ כִּמְעַט: ",
+ "מִי שֶׁהָיָה אוֹכֵל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְקָדַשׁ עָלָיו הַיּוֹם וְהוּא בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה פּוֹרֵס מַפָּה עַל הַשֻּׁלְחָן וּמְקַדֵּשׁ וְגוֹמֵר סְעֻדָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. הָיָה אוֹכֵל בְּשַׁבָּת וְיָצָא הַשַּׁבָּת וְהוּא בְּתוֹךְ סְעֻדָּתוֹ גּוֹמֵר סְעֻדָּתוֹ וְנוֹטֵל יָדָיו וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל הַכּוֹס וְאַחַר כָּךְ מַבְדִּיל עָלָיו. וְאִם הָיָה בְּתוֹךְ הַשְּׁתִיָּה פּוֹסֵק וּמַבְדִּיל וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר לִשְׁתִיָּתוֹ: ",
+ "הָיָה אוֹכֵל וְגָמַר אֲכִילָתוֹ עִם הַכְנָסַת שַׁבָּת מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ עַל כּוֹס שֵׁנִי. וְלֹא יְבָרֵךְ וַיְקַדֵּשׁ עַל כּוֹס אֶחָד שֶׁאֵין עוֹשִׂין שְׁתֵּי מִצְוֹת בְּכוֹס אֶחָד. שֶׁמִּצְוַת קִדּוּשׁ וּמִצְוַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן שְׁתֵּי מִצְוֹת שֶׁל תּוֹרָה הֵן: ",
+ "אֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא עַל הַיַּיִן הָרָאוּי לְנַסֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. לְפִיכָךְ אִם נִתְעָרֵב בּוֹ דְּבַשׁ אוֹ שְׂאוֹר אֲפִלּוּ כְּטִפַּת הַחַרְדָּל בְּחָבִית גְּדוֹלָה אֵין מְקַדְּשִׁין עָלָיו. כָּךְ אָנוּ מוֹרִין בְּכָל הַמַּעֲרָב. וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר לְקַדֵּשׁ עָלָיו וְאוֹמֵר לֹא נֶאֱמַר הַיַּיִן הָרָאוּי לְנַסֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא לְהוֹצִיא יַיִן שֶׁרֵיחוֹ רַע אוֹ מְגֻלֶּה אוֹ מְבֻשָּׁל שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין עַל אֶחָד מֵהֶן: ",
+ "יַיִן שֶׁטַּעֲמוֹ טַעַם חֹמֶץ אַף עַל פִּי שֶׁרֵיחוֹ רֵיחַ יַיִן אֵין מְקַדְּשִׁין עָלָיו. וְכֵן שְׁמָרִים שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶן מַיִם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן טַעַם יַיִן אֵין מְקַדְּשִׁין עֲלֵיהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁנָּתַן עַל הַשְּׁמָרִים שְׁלֹשָׁה מַיִם וְהוֹצִיא פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה. אֲבָל אִם הוֹצִיא אַרְבָּעָה הֲרֵי זֶה יַיִן מָזוּג וּמְקַדְּשִׁין עָלָיו: ",
+ "כְּלִי שֶׁהָיָה מָלֵא יַיִן אֲפִלּוּ מַחֲזִיק כַּמָּה רְבִיעִיּוֹת אִם שָׁתָה מִמֶּנּוּ מְעַט הֲרֵי זֶה פְּגָמוֹ וְנִפְסַל וְאֵין מְקַדְּשִׁין עַל הַשְּׁאָר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּשִׁיּוּרֵי כּוֹסוֹת: ",
+ "יַיִן שֶׁרֵיחוֹ רֵיחַ הַחֹמֶץ וְטַעֲמוֹ טַעַם יַיִן מְקַדְּשִׁין עָלָיו. וְכֵן יַיִן מָזוּג. וְכֵן יֵין צִמּוּקִים מְקַדְּשִׁין עָלָיו וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ צִמּוּקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן לַחְלוּחִית שֶׁאִם יִדְרֹךְ אוֹתָן יֵצֵא מֵהֶן דִּבְשָׁן. וְכֵן יַיִן חָדָשׁ מִגִּתּוֹ מְקַדְּשִׁין עָלָיו. וְסוֹחֵט אָדָם אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים וּמְקַדֵּשׁ עָלָיו בִּשְׁעָתוֹ. מְדִינָה שֶׁרֹב יֵינָהּ שֵׁכָר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּסוּל לְקִדּוּשׁ מֻתָּר לְהַבְדִּיל עָלָיו הוֹאִיל וְהוּא חֲמַר הַמְּדִינָה: ",
+ "כְּשֵׁם שֶׁמְּקַדְּשִׁין בְּלֵילֵי שַׁבָּת וּמַבְדִּילִין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת כָּךְ מְקַדְּשִׁין בְּלֵילֵי יָמִים טוֹבִים וּמַבְדִּילִין בְּמוֹצָאֵיהֶן וּבְמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁכֻּלָּם שַׁבְּתוֹת ה' הֵן. וּמַבְדִּילִין בְּמוֹצָאֵי יָמִים טוֹבִים לְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לְיוֹם טוֹב. אֲבָל אֵין מַבְדִּילִים בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת: ",
+ "נֹסַח קִדּוּשׁ יוֹם טוֹב. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן בָּחַר בָּנוּ וַיְּגַדְּלֵנוּ רָצָה בָּנוּ וַיְּפָאֲרֵנוּ. וַתִּתֵּן לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה אֶת יוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה אוֹ חַג הַשָּׁבוּעוֹת אוֹ חַג הַסֻּכּוֹת זְמַן חֵרוּתֵנוּ אוֹ זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ אוֹ זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ בְּאַהֲבָה זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים וּמוֹעֲדֵי קָדְשֶׁךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים. וְאִם חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מַזְכִּיר שַׁבָּת וְחוֹתֵם כְּדֶרֶךְ שֶׁחוֹתֵם בַּתְּפִלָּה מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים: ",
+ "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹמֵר. וַתִּתֵּן לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ בְּאַהֲבָה זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד בָּרוּךְ אַתָּה ה' מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן. וְאִם חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת חוֹתֵם מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן כְּדֶרֶךְ שֶׁחוֹתֵם בַּתְּפִלָּה: ",
+ "בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב מְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן כִּבְשַׁבָּת. וְאִם אֵין לוֹ יַיִן אוֹ שֶׁהָיָה מִתְאַוֶּה לְפַת מְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת. וְכֵן בְּיוֹם טוֹב מְקַדֵּשׁ קִדּוּשָׁא רַבָּא כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּקַדֵּשׁ בְּשַׁבָּת: ",
+ "כֵּיצַד מְבָרְכִין בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת. בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ עַל הַגֶּפֶן. וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ קִדּוּשׁ יוֹם טוֹב. וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַנֵּר. וְאַחַר כָּךְ מַבְדִּיל וְחוֹתֵם בְּהַבְדָּלָה הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ. וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ: ",
+ "כָּל לֵילֵי יוֹם טוֹב וּבְלֵיל יוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹמְרִים שֶׁהֶחֱיָנוּ. וּבִשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח אֵין מְבָרְכִין שֶׁהֶחֱיָנוּ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּכְבָר בֵּרֵךְ עַל הַזְּמַן בִּתְחִלַּת הַפֶּסַח: ",
+ "סֵדֶר הַבְדָּלָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ עַל הַבְּשָׂמִים וְאַחַר כָּךְ עַל הַנֵּר. וְכֵיצַד מְבָרֵךְ עַל הַנֵּר, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ. וְאַחַר כָּךְ מַבְדִּיל: ",
+ "אֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר בֵּין מַטְבֵּעַ מְדִינָה זוֹ לְמַטְבֵּעַ מְדִינָה אַחֶרֶת. וְאֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁסְּתַם מְסִבָּתָן לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וְאֵין מְבָרְכִין לֹא עַל הַנֵּר שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְלֹא עַל הַנֵּר שֶׁל מֵתִים: ",
+ "יִשְׂרָאֵל שֶׁהִדְלִיק מֵעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מִיִּשְׂרָאֵל מְבָרְכִין עָלָיו. עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מֵעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אֵין מְבָרְכִין עָלָיו. הָיָה מְהַלֵּךְ חוּץ לַכְּרַךְ וְרָאָה אוֹר אִם רֹב אַנְשֵׁי הַכְּרַךְ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אֵינוֹ מְבָרֵךְ וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל מְבָרֵךְ. אוּר שֶׁל כִּבְשָׁן שֶׁל תַּנּוּר וְשֶׁל כִּירַיִם לְכַתְּחִלָּה לֹא יְבָרֵךְ עָלָיו. הַגֶּחָלִים אִם כְּשֶׁיַּכְנִיס קֵיסָם בֵּינֵיהֶן דּוֹלֵק מֵאֵלָיו מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן. אוּר שֶׁל בֵּית הַמִּדְרָשׁ אִם יֵשׁ שָׁם אָדָם חָשׁוּב שֶׁמַּדְלִיקִים בִּשְׁבִילוֹ מְבָרְכִין עָלָיו. שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת אִם יֵשׁ שָׁם חַזָּן שֶׁהוּא דָּר שָׁם מְבָרְכִין עָלָיו. וַאֲבוּקָה לְהַבְדָּלָה מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר. וְאֵין מְחַזְּרִין עַל הָאוּר כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּחַזְּרִין עַל כָּל הַמִּצְוֹת אֶלָּא אִם יֵשׁ לוֹ מְבָרְכִין עָלָיו: ",
+ "אוּר שֶׁהֻדְלַק בְּשַׁבָּת לְחוֹלֶה וּלְחַיָּה מְבָרְכִין עָלָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. אוּר שֶׁהֻקְדַּח מִן הָעֵצִים וּמִן הָאֲבָנִים מְבָרְכִין עָלָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁהִיא הָיְתָה תְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ בִּידֵי אָדָם. אֲבָל אֵין מְבָרְכִין עָלָיו בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאֵין מְבָרְכִין בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים אֶלָּא עַל אוּר שֶׁשָּׁבַת. אַף עַל פִּי שֶׁהֻדְלַק לְחוֹלֶה אוֹ לְחַיָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מְבָרְכִין עָלָיו שֶׁהֲרֵי שָׁבַת מֵעֲבֵרָה: ",
+ "יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶמְצַע שַׁבָּת אוֹמֵר בְּהַבְדָּלָה הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחל וּבֵין אוֹר לְחשֶׁךְ וּבֵין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹמֵר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁסֵּדֶר הַהַבְדָּלוֹת הוּא מוֹנֶה. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ לֹא עַל הַבְּשָׂמִים וְלֹא עַל הַנֵּר. וְכֵן אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַבְּשָׂמִים בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים: ",
+ "וְלָמָּה מְבָרְכִים עַל הַבְּשָׂמִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּפֶשׁ דּוֹאֶבֶת לִיצִיאַת שַׁבָּת מְשַׂמְּחִין אוֹתָהּ וּמְיַשְּׁבִין אוֹתָהּ בְּרֵיחַ טוֹב: "
+ ],
+ [
+ "אַרְבָּעָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּשַׁבָּת. שְׁנַיִם מִן הַתּוֹרָה. וּשְׁנַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהֵן מְפֹרָשִׁין עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים. שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כ ז) \"זָכוֹר\" וְ (דברים ה יא) \"שָׁמוֹר\". וְשֶׁנִּתְפָּרְשׁוּ עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים כָּבוֹד וָעֹנֶג שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח יג) \"וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג וְלִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד\": ",
+ "אֵיזֶהוּ כָּבוֹד זֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁמִּצְוָה עַל אָדָם לִרְחֹץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו בְּחַמִּין בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת וּמִתְעַטֵּף בְּצִיצִית וְיוֹשֵׁב בְּכֹבֶד רֹאשׁ מְיַחֵל לְהַקְבָּלַת פְּנֵי הַשַּׁבָּת כְּמוֹ שֶׁהוּא יוֹצֵא לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ. וַחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מְקַבְּצִין תַּלְמִידֵיהֶן בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּמִתְעַטְּפִים וְאוֹמְרִים בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת הַמֶּלֶךְ: ",
+ "וּמִכְּבוֹד הַשַּׁבָּת שֶׁיִּלְבַּשׁ כְּסוּת נְקִיָּה. וְלֹא יִהְיֶה מַלְבּוּשׁ החֹל כְּמַלְבּוּשׁ הַשַּׁבָּת. וְאִם אֵין לוֹ לְהַחֲלִיף מְשַׁלְשֵׁל טַלִּיתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מַלְבּוּשׁוֹ כְּמַלְבּוּשׁ הַחל. וְעֶזְרָא תִּקֵּן שֶׁיְּהוּ הָעָם מְכַבְּסִים בַּחֲמִישִׁי מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת: ",
+ "אָסוּר לִקְבֹּעַ סְעֻדָּה וּמִשְׁתֶּה בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. וּמֻתָּר לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. וְאַף עַל פִּי כֵן מִכְּבוֹד הַשַּׁבָּת שֶׁיִּמָּנַע אָדָם מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה מִלִּקְבֹּעַ סְעֻדָּה כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לְשַׁבָּת כְּשֶׁהוּא מִתְאַוֶּה לֶאֱכל: ",
+ "מְסַדֵּר אָדָם שֻׁלְחָנוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לִכְזַיִת. וְכֵן מְסַדֵּר שֻׁלְחָנוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לִכְזַיִת. כְּדֵי לְכַבְּדוֹ בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ. וְצָרִיךְ לְתַקֵּן בֵּיתוֹ מִבְּעוֹד יוֹם מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. וְיִהְיֶה נֵר דָּלוּק וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ לֶאֱכל וּמִטָּה מֻצַּעַת שֶׁכָּל אֵלּוּ לִכְבוֹד שַׁבָּת הֵן: ",
+ "אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אָדָם חָשׁוּב בְּיוֹתֵר וְאֵין דַּרְכּוֹ לִקַּח דְּבָרִים מִן הַשּׁוּק וְלֹא לְהִתְעַסֵּק בִּמְלָאכוֹת שֶׁבַּבַּיִת חַיָּב לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת בְּגוּפוֹ שֶׁזֶּה הוּא כְּבוֹדוֹ. חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים מֵהֶם מִי שֶׁהָיָה מְפַצֵּל הָעֵצִים לְבַשֵּׁל בָּהֶן. וּמֵהֶן מִי שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל אוֹ מוֹלֵחַ בָּשָׂר אוֹ גּוֹדֵל פְּתִילוֹת אוֹ מַדְלִיק נֵרוֹת. וּמֵהֶן מִי שֶׁהָיָה יוֹצֵא וְקוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת מִמַּאֲכָל וּמַשְׁקֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ בְּכָךְ. וְכָל הַמַּרְבֶּה בְּדָבָר זֶה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח: ",
+ "אֵיזֶהוּ עֹנֶג זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁצָּרִיךְ לְתַקֵּן תַּבְשִׁיל שָׁמֵן בְּיוֹתֵר וּמַשְׁקֶה מְבֻשָּׂם לְשַׁבָּת הַכּל לְפִי מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם. וְכָל הַמַּרְבֶּה בְּהוֹצָאַת שַׁבָּת וּבְתִקּוּן מַאֲכָלִים רַבִּים וְטוֹבִים הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת אֲפִלּוּ לֹא עָשָׂה אֶלָּא שֶׁלֶק וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִשּׁוּם כְּבוֹד שַׁבָּת הֲרֵי זֶה עֹנֶג שַׁבָּת. וְאֵינוֹ חַיָּב לְהָצֵר לְעַצְמוֹ וְלִשְׁאל מֵאֲחֵרִים כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּמַאֲכָל בְּשַׁבָּת. אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת: ",
+ "מִי שֶׁהָיָה עָנֹג וְעָשִׁיר וַהֲרֵי כָּל יָמָיו כְּשַׁבָּת צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת מַאֲכַל שַׁבָּת מִמַּאֲכַל הַחל. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת מְשַׁנֶּה זְמַן הָאֲכִילָה אִם הָיָה רָגִיל לְהַקְדִּים מְאַחֵר וְאִם הָיָה רָגִיל לְאַחֵר מַקְדִּים: ",
+ "חַיָּב אָדָם לֶאֱכל שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת אַחַת עַרְבִית וְאַחַת שַׁחֲרִית וְאַחַת בְּמִנְחָה. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּשָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת אֵלּוּ שֶׁלֹּא יִפְחֹת מֵהֶן כְּלָל. וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה סוֹעֵד שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת. וְאִם הָיָה חוֹלֶה מֵרֹב הָאֲכִילָה אוֹ שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה תָּמִיד פָּטוּר מִשָּׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת. וְצָרִיךְ לִקְבֹּעַ כָּל סְעֻדָּה מִשְּׁלָשְׁתָּן עַל הַיַּיִן וְלִבְצֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת. וְכֵן בְּיָמִים טוֹבִים: ",
+ "אֲכִילַת בָּשָׂר וּשְׁתִיַּת יַיִן בְּשַׁבָּת עֹנֶג הוּא לוֹ. וְהוּא שֶׁהָיְתָה יָדוֹ מַשֶּׂגֶת. וְאָסוּר לִקְבֹּעַ סְעֻדָּה עַל הַיַּיִן בְּשַׁבָּת וּבְיָמִים טוֹבִים בִּשְׁעַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ. אֶלָּא כָּךְ הָיָה מִנְהַג הַצַּדִּיקִים הָרִאשׁוֹנִים מִתְפַּלֵּל אָדָם בְּשַׁבָּת שַׁחֲרִית וּמוּסָף בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְיָבוֹא לְבֵיתוֹ וְיִסְעֹד סְעֻדָּה שְׁנִיָּה וְיֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ יִקְרָא וְיִשְׁנֶה עַד הַמִּנְחָה וְיִתְפַּלֵּל מִנְחָה וְאַחַר כָּךְ יִקְבַּע סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית עַל הַיַּיִן וְיֹאכַל וְיִשְׁתֶּה עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת: ",
+ "אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיְּהַלֵּךְ בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת יוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת מִתְּחִלַּת הַיּוֹם כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ וְעוֹד הַיּוֹם רַב וְיָכִין סְעֻדָּה לְשַׁבָּת. שֶׁהֲרֵי אֵין אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ יוֹדְעִין שֶׁהַיּוֹם יָבוֹא כְּדֵי לְהָכִין לוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיָה מִתְאָרֵחַ אֵצֶל אֲחֵרִים שֶׁהֲרֵי מְבַיְּשָׁן מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֵכִינוּ לָהֶן דָּבָר הָרָאוּי לְאוֹרְחִין: ",
+ "אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת וְלִזְעֹק וּלְהִתְחַנֵּן וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים בְּשַׁבָּת וַאֲפִלּוּ בְּצָרָה מִן הַצָּרוֹת שֶׁהַצִּבּוּר מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן אֵין מִתְעַנִּין וְלֹא מַתְרִיעִין בְּשַׁבָּת. וְלֹא בְּיָמִים טוֹבִים. חוּץ מֵעִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אוֹ נָהָר אוֹ סְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם שֶׁמַּתְרִיעִין עֲלֵיהֶן בְּשַׁבָּת לְעָזְרָן וּמִתְחַנְּנִין וּמְבַקְּשִׁין עֲלֵיהֶן רַחֲמִים: ",
+ "אֵין צָרִין עַל עֲיָרוֹת שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם הַשַּׁבָּת. כְּדֵי שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעַת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה עֲלֵיהֶן וְלֹא יִהְיוּ מְבֹהָלִים וּטְרוּדִים בְּשַׁבָּת. אֵין מַפְלִיגִין בִּסְפִינָה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם הַשַּׁבָּת כְּדֵי שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ עָלָיו קֹדֶם הַשַּׁבָּת וְלֹא יִצְטַעֵר יֶתֶר מִדַּאי. וְלִדְבַר מִצְוָה מַפְלִיג בַּיָּם אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וּפוֹסֵק עִמּוֹ לִשְׁבֹּת וְאֵינוֹ שׁוֹבֵת. וּמִצּוֹר לְצִידֹן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֲפִלּוּ לִדְבַר הָרְשׁוּת מֻתָּר לְהַפְלִיג בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא יַפְלִיג בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּלָל אֵין מַפְלִיגִין: ",
+ "תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה מֵעֹנֶג שַׁבָּת הוּא. לְפִיכָךְ עוֹנַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַבְּרִיאִים מְשַׁמְּשִׁין מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת. וּמֻתָּר לִבְעל בְּתוּלָה לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת וְאֵין בָּזֶה לֹא מִשּׁוּם חוֹבֵל וְלֹא מִשּׁוּם צַעַר לָהּ: ",
+ "הַשַּׁבָּת וַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כָּל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁאָר כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה. וְהַשַּׁבָּת הִיא הָאוֹת שֶׁבֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵינֵינוּ לְעוֹלָם. לְפִיכָךְ כָּל הָעוֹבֵר עַל שְׁאָר הַמִּצְוֹת הֲרֵי הוּא בִּכְלַל רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל. אֲבָל הַמְחַלֵּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וּשְׁנֵיהֶם כְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לְכָל דִּבְרֵיהֶם. לְפִיכָךְ מְשַׁבֵּחַ הַנָּבִיא וְאוֹמֵר (ישעיה נו ב) \"אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ\" וְגוֹ'. וְכָל הַשּׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ וּמְכַבְּדָהּ וּמְעַנְּגָהּ כְּפִי כֹּחוֹ כְּבָר מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה יֶתֶר עַל הַשָּׂכָר הַצָּפוּן לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח יד) \"אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר\". "
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Torat Emet 363",
+ "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "משנה תורה, הלכות שבת",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Sefer Zemanim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f3a4880f38f20e4153c500ab9743fe4ce2fa41f3
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json
@@ -0,0 +1,111 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+ "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+ "status": "locked",
+ "priority": 1.0,
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+ "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+ "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/7d2adb9cb413a63e535998a405dd91d4.png",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Sefer Zemanim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "The months of the year are lunar months — — and the years we reckon are solar years.— —",
+ "The solar year exceeds the lunar year by eleven days, approximately. Hence, whenever this excess accumulates to about thirty days, somewhat more or less, one month is added and the year is made up of thirteen months and is called leap year. The year cannot consist of twelve months plus several days, because it is written: \"Months of the year\" (Exodus 12:2), implying that the year should be reckoned by months and not by days.",
+ "The moon is invisible for about two days each month, or somewhat more or less: about one day at the end of the old month before it is close to the sun and about one day after its conjunction with the sun, when it reappears in the evening in the west. The night on which it becomes visible in the west after having disappeared is the beginning of the month. Twenty-nine days are counted from that day on. If the new moon appears on the night of the thirtieth day, then the thirtieth day is the first day of the new month. If it does not appear on that night, the thirtieth day belongs to the past month and the thirty-first day is the first day of the new month. We pay no attention as to whether or not the moon appeared on the night of the thirty-first day, because the lunar month never exceeds thirty days.",
+ "If the moon appears on the night of the thirtieth day, the past month has twenty-nine days and is called defective month. If the moon does not appear on the night of the thirtieth day, the past month has thirty days and is called intercalated month or full month.— —",
+ "The observation of the new moon is not entrusted to every individual, as in the case of the regular weekly Sabbath where anyone may count six days and rest on the seventh, but the authority is given to the court only, to sanctify and proclaim the day as the first of the month. The day proclaimed by the court is Rosh Hodesh, as it is written: \"This month shall be to you\" (Exodus 12:2), implying that the evidence in this matter is surrendered to you [members of the court].",
+ "Like astronomers who engage in calculation and know the positions and motions of the stars, the Jewish court calculates and investigates minutely so as to know if it is or is not possible for the new moon to be visible in its time, which is the night of the thirtieth day. If the members of the court found that it would be possible, they had to wait in the court house for the arrival of witnesses throughout the thirtieth day. If witnesses arrived and were duly examined and tested and found trustworthy, the thirtieth day was sanctified as the first day of the new month. If the new moon did not appear and no witnesses arrived, that day was counted as the thirtieth of the past month which became an intercalated month. If, however, the members of the court knew by calculation that the new moon could not possibly be seen, they were not required to sit and wait for the arrival of witnesses the thirtieth day. If witnesses did come to testify that they had seen the new moon, it was certain that they were false witnesses, or that a semblance of the new moon appeared to them through the clouds, and was not the real moon.",
+ "",
+ "The new moon days and the leap years are computed and proclaimed only in Eretz Yisrael, as it is written: \"Out of Zion shall go forth instruction, and the word of the Lord from Jerusalem\" (Isaiah 2:3). If, however, a great scholar was ordained in Eretz Yisrael and then emigrated to another country without leaving in Eretz Yisrael anyone equal to him in learning, he is permitted to compute and proclaim the new moon days and leap years outside the Land of Israel.— —"
+ ],
+ [
+ "Two trustworthy men only are qualified to testify concerning the new moon, men that are fit to bear witness in any legal case. Women and slaves, however, are not eligible to bear witness, and their testimony is not accepted.— —",
+ "According to the biblical law, the court is not required to be too strict in accepting evidence concerning the new moon. If the court sanctified the new moon on the evidence of two witnesses, who were found to have given false testimony, it remains sanctified. Originally, therefore, the court used to accept evidence concerning the new moon from any Jewish man, proceeding upon the assumption that each Israelite is qualified as a witness unless he is known to be disqualified. However, after the evil doings of the heretics, who tried to confuse the sages by hiring false witnesses to bear evidence that they had observed the new moon, though they had not seen it, the sages enacted that evidence concerning the new moon should not be admitted unless the witnesses were known to the court as trustworthy men, and that the witnesses should be thoroughly tested and examined.",
+ "For this reason, if the court does not know the men who saw the new moon, the people of the town should send along with the witnesses who saw the new moon other witnesses to certify them before the court, vouching for their being trustworthy men; only then is their evidence accepted.",
+ "The court employs methods of calculation similar to those used by astronomers, ascertaining whether the new moon of the forthcoming month will be seen to the north or to the south of the sun, whether it will be wide or narrow, and in which direction the tips of the horns will point. When the witnesses arrive to testify, the court examines them: Where did you see the new moon, to the north or to the south? In which direction did its horns point? How high was its altitude, in the estimate of your eyes, and how wide its latitude? If their evidence has been found to conform with the results of astronomical calculation, it is accepted; but if it has been found not to conform, it is rejected.",
+ "",
+ "If the witnesses said: \"We noticed the moon unintentionally, but failed to see it again when we looked and wanted to see it in order to bear witness,\" their testimony is not sufficient, and the court does not sanctify the new moon on the strength of it, owing to the suspicion that combined clouds produced the illusion of a moon and then disappeared.— —",
+ "The evidence concerning the new moon is accepted in this fashion: Anyone who is qualified to bear witness comes to the courthouse after seeing the new moon. Then the court assembles them all to one place; they are entertained generously with large meals, so that people may make it their habit to come. The first pair of witnesses to arrive are examined first, as we have described. The elder of the two witnesses is brought in and questioned. If his testimony is found to correspond to the data of calculation, the other one is called in. If both testimonies are found to be in agreement, their evidence is declared valid. The other pairs of witnesses are asked only a few main questions, not because their testimony is needed, but that they should not go away disappointed at not being asked, and that they may make it their habit to come.",
+ "Thereupon, when the evidence has been sustained, the chief justice of the court proclaims Mekuddash! [the new moon is sanctified], and after him all the people present respond: Mekuddash! Mekuddash! Only a court of three may carry out the calculation and the sanctification of the new moon. The formal sanctification of the new moon is proclaimed only when the new moon has been observed in its proper time; and this must be done at daytime. If it was done at night, the sanctification is not valid. — —",
+ "",
+ "If the court sanctified the new moon erroneously, incorrectly or forcibly, the sanctification remains valid and everyone must fix the dates of the festivals in accordance with the day in which the members of the court sanctified the new moon. Even if someone knows that they have made a mistake, he must rely on their decision, because the authority in this matter rests only with them. He who has commanded us to observe the festivals has also commanded us to depend on them, as it is written: \"The festivals … which you shall proclaim\" (Leviticus 23:2)."
+ ],
+ [
+ "",
+ "Witnesses who saw the new moon must go to the court to bear witness even if it happens to be a Sabbath, as it is written: \"Which you shall proclaim, each in its proper season\" (Leviticus 23:4); and wherever proper season is used in a biblical command, it supersedes the Sabbath. For this reason, they are allowed to break the Sabbath only when the new moon of Nisan and that of Tishri are concerned, to determine the time of the festivals. When the Temple was still in existence, the additional offering presented on Rosh Hodesh superseded the Sabbath, which was profaned on account of any Rosh Hodesh coinciding with it.",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "Originally, when the court sanctified the new moon, they used to light flares on the tops of the mountains, so that those who lived far away might know of it. But when the Samaritans began to cause trouble, by kindling misleading flares, it was enacted that messengers should go forth to inform the public.— —",
+ "Messengers were sent out to proclaim the beginning of six months: Nisan, on account of Pesaḥ; Av, on account of the fast of Tish'ah b'Av; Elul, because of Rosh Hashanah;— — Tishri, because of Yom Kippur and Sukkoth; Kislev, because of Hanukkah; Adar, because of Purim. When the Temple was still in existence, messengers would go forth to inform about the beginning of Iyyar, because of Pesaḥ Sheni [observed on the fourteenth of Iyyar]."
+ ],
+ [
+ "A leap year is a year to which an extra month is added. Only Adar is the month that is ever added, so that a leap year has two months of Adar: a first Adar and a second Adar. Why is just this month added? Because of the spring season, so that Pesaḥ should be observed during the barley season, as it is written: \"Observe the month of Aviv, and keep the Passover…\" (Deuteronomy 16:1), implying that this month of Nisan should occur during the spring. Without the addition of this month of Adar, Passover would occur sometimes in the summer and sometimes in the rainy season [of winter].",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "A year should be intercalated only by those who were invited to participate in the act of intercalation. How is this done? The chief justice of the Supreme Court should say to certain members of the Sanhedrin: \"You are invited to come to such and such a place, that we may together calculate and find out whether this year should be intercalated or not.\" Only those invited may decide about the intercalation of the year.— —",
+ "If two of the five members of the council say that the year should be intercalated, and three say that it should not, the minority of two does not count. If three say that it should be intercalated, and two say that it should not, two members are added to the council from among those who have been invited, and they discuss the matter and decide with a panel of seven. If all seven of them unanimously decide to intercalate or not to intercalate, their decision is adhered to; but if they disagree, the opinion of the majority is followed.— —",
+ "A king or a high priest must not be placed as a member of the council on the intercalation of the year. A king is not eligible on account of his armies and far-flung campaigns, lest he may be inclined to intercalate or not to intercalate in their interests. A high priest is not eligible because he may be concerned about the cold weather; he may not be inclined to intercalate, so that the month of Tishri should not occur in the cold season, when he must take five baths of purification on Yom Kippur.",
+ "If the chief justice of the Supreme Court, who bears the title of Nasi, happens to be away on a distant trip, the year can be intercalated only on condition that the Nasi will consent. If he arrived and gave his consent, the intercalation remains valid; if he did not consent, the intercalation is invalid.— —"
+ ],
+ [
+ "All that we have said concerning the fixation of Rosh Hodesh on the basis of observing the new moon, and concerning intercalation of the year because of the season or because of some other necessity, is applicable only to the Sanhedrin in Eretz Yisrael or to the members of the court who were ordained in Eretz Yisrael, to whom the Sanhedrin gave permission to act. Moses and Aaron were told: \"This month shall be to you the beginning of months\" (Exodus 12:2), and the sages have derived from an oral tradition going back to our teacher Moses that the meaning of this verse is: This evidence shall rest with you and your successors. When, however, no Sanhedrin exists in Eretz Yisrael, the new-moon days and the leap years are determined only by such methods of calculation as we are employing today.",
+ "",
+ "When did all Israel begin to use this method of calculation? During the last generation of the talmudic sages, when Eretz Yisrael was in ruins and no established court had survived there. In the times of [the Tannaim] the sages of the Mishnah, and also in the period of the talmudic sages prior to Abbayyé and Rava, the people relied on the courts of Eretz Yisrael for setting the calendar.",
+ "When the Sanhedrin still existed and the calendar was set by observation, the inhabitants of Eretz Yisrael, and the places that could be reached by the messengers of Tishri on time, observed each festival one day only; whereas those who lived in more distant places that could not be reached by the messengers of Tishri in time observed two days, because of doubt, since they failed to know which day had been proclaimed as Rosh Hodesh by the men of Eretz Yisrael.",
+ "At the present time, when no Sanhedrin and court of Eretz Yisrael are in existence, we set the calendar by calculation. It might be logical that the Jewish people everywhere, even those living in remote places of the Diaspora, should observe one day only [as holyday] just as the inhabitants of Eretz Yisrael do, in view of the same calculation followed by all in determining the calendar. The sages, however, have made it a rule that the people must carefully follow the custom of their forefathers.",
+ "Accordingly, the localities which could not be reached on time by the messengers sent to announce Rosh Hodesh Tishri must observe two days even at present, just as they used to when the men of Eretz Yisrael determined the calendar on the basis of observation. But the residents of Eretz Yisrael at our time should continue to keep only one day, according to their [ancient] custom, for they never observed two days. Hence, it becomes evident that the second day of the festival that we observe in the Diaspora nowadays is something enacted by the sages.",
+ "When the fixing of the month was accomplished by the observation method, the majority of the inhabitants of Eretz Yisrael observed Rosh Hashanah for two days, because they were in doubt as to which day had been declared as new-moon day, since the messengers could not go forth on a holyday [and Rosh Hashanah coincides with the first day of the month].",
+ "Moreover, even in Jerusalem itself, which was the seat of the court, it frequently happened that Rosh Hashanah was observed for two days. If witnesses failed to arrive on the thirtieth day of Elul, the people were accustomed to celebrate it as Rosh Hashanah, while waiting for witnesses to appear, observing the following day likewise as a holyday. Since they used to keep two days Rosh Hashanah even when the method of observation was in use, the sages ordained that even the citizens of Eretz Yisrael should keep it for two days always, at the present time when the calendar is determined by computation. You may thus infer that even the second day of Rosh Hashanah is based on the authority of the sages.",
+ "The observance of one day of the other festivals does not depend upon the proximity of a location to Jerusalem. For example, a locality at a distance of five days' journey or less from Jerusalem could certainly have been reached by the messengers in time; yet it cannot be said that the residents of this place should observe only one day.— — Possibly no messengers were ever sent out to this place because there were no Jews there, and when the calendar began to be determined by computation the place was settled by Jews who were required to observe two days by their previous custom. Or else, no messengers ever came to this place because of insecurity in travel, as was the case between Judea and Galilee during the period of [the Tannaim] the sages of the Mishnah, or, because non-Jews, living along the road, would prevent the messengers from passing through the area.",
+ "If this matter of observing one day were to depend upon the proximity to Jerusalem, all the Jews of Egypt would observe only one day, since the messengers of Tishri could have reached them in time. The distance between Jerusalem and Egypt, by way of Ashkelon, is indeed only a matter of eight days' journey or less. The same applies to most places in Syria. Hence you may infer that the thing does not depend upon the proximity of a place.",
+ "",
+ "",
+ "When we nowadays compute, everyone in his own town, declaring such and such a date to be Rosh Hodesh or a festival, we do not rely upon our own calculation and determination, for it is not permissible to intercalate the years or to determine new-moon days outside of Eretz Yisrael; we may rely only on the computation and fixation performed by the inhabitants of Eretz Yisrael. Our own computation is only for the purpose of making it known to the public; since we are aware that in Eretz Yisrael they use the same method of computation, we calculate in order to find out what day it is that has been determined by the residents of Eretz Yisrael.— —"
+ ],
+ [
+ "When the fixing of the new month used to be based upon the observation process, the sages calculated with great precision to ascertain the moment at which the conjunction of the moon with the sun occurred, according to the practice of the astronomers, so as to know whether the moon could appear on the night of the thirtieth day or not.— —",
+ "The day and the night consist of twenty-four hours: twelve for the day and twelve for the night. The hour is divided into one thousand and eighty parts. Why is the hour divided into this number of parts? Because this number may be divided by two, four, eight, three, six, nine, five, and ten, without a remainder; these denominators may again be divided into many other parts.",
+ "According to these figures, the interval between two conjunctions of moon and sun at their average motion is twenty-nine days and twelve hours of the thirtieth day, beginning with the night of that day, and seven hundred ninety-three parts of the thirteenth hour. That is the time between one molad [conjunction] and the other, and that is the duration of the lunar month.",
+ "The lunar year consists of twelve months of the length just defined, totaling three hundred fifty-four days, eight hours, and eight hundred seventy-six parts; but leap year, consisting of thirteen months, totals three hundred eighty-three days, twenty-one hours, and five hundred eighty-nine parts. The solar year consists of three hundred sixty-five days and six hours. Hence, the excess of the solar year over the lunar year totals ten days, twenty-one hours, two hundred and four parts.",
+ "If you subtract twenty-eight days from the lunar month, or four weeks consisting of seven days each, there will remain one day, twelve hours, and seven hundred ninety-three parts, symbolized by 1d 12h 793p. This is the remainder of the lunar month. Similarly, if you subtract the multiples of seven from the number of days of the lunar year, there will remain, in the case of an ordinary year, four days, eight hours, and eight hundred seventy-six parts, symbolized by 4d 8h 876p. This is the remainder of an ordinary lunar year. In the case of a leap year, the remainder is five days, twenty-one hours, and five hundred twenty-nine parts,, symbolized by 5d 21h 589p.",
+ "Hence, if you know the molad [the moment in which the new moon appears] of a given month, you can obtain the next molad by adding 1d 12h 793p, and you will know on which day of the week, in which hour, and in which fraction of the hour it will occur. For example: Suppose the molad of Nisan occurred in the daytime of a Sunday the fifth hour and one hundred seven parts of an hour, symbolized by 1d 5h 107p.",
+ "When you add to this the remainder of the lunar month, which is 1d 12h 793p, the molad of Iyyar will emerge, occurring at five hours and nine hundred parts on the night of Tuesday, symbolized by 3d 5h 900p. The same applies to month after month until the end of time.",
+ "",
+ "",
+ "Each group of nineteen years, consisting of seven leap years and twelve ordinary years, is called maḥzor (cycle).— —"
+ ],
+ [
+ "According to this computation, Rosh Hodesh Tishri (Rosh Hashanah) cannot occur on Sunday, Wednesday, or Friday, symbolized by 1-4-6. If the molad of Tishri occurs on one of these three days, the following day is proclaimed as the first day of the month. Suppose, for example, that the molad occurs on Sunday, the first day of the month is postponed to Monday; if the molad occurs on Wednesday, it is postponed to Thursday; if it occurs on Friday, it is posponed to Saturday.",
+ "Similarly, if the molad of Tishri occurs at noon or later, the first day of the month is postponed to the following day. Thus, for example, if the molad occurs on Monday at noon or later, Tuesday is made to be the first day of the month. But if the molad occurs before noon, even though by one fraction of an hour, the very day of the molad is declared as the first day of the month, that is, if that day does not happen to be 1-4-6."
+ ],
+ [
+ "The lunar month consists of twenty-nine days and a half plus seven hundred ninety-three parts of an hour, as we have already pointed out. But one cannot assume that the month should begin in the middle of the day, so that one part of the day would belong to the past month while the other part would belong to the next month. It is written: \"A month of days\" (Numbers 11:20), and the traditional interpretation of this verse has been that the month should be reckoned by days and not by hours.",
+ "For this reason, the lunar months are adjusted to an alternate succession of one defective and one full month. The defective month contains twenty-nine days only, although the lunar month is longer than that by [more than twelve] hours; and the full month contains thirty days, although the lunar month is several hours shorter. It is because we must count the month by full days and not by hours."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..75f40f5ab66fa331c26e1b76a941c76f3602d6ca
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json
@@ -0,0 +1,304 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+ "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+ "status": "locked",
+ "priority": 4.0,
+ "license": "CC-BY-NC",
+ "versionNotes": "\n Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l
© Published and Copyright by Moznaim Publications.
Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n ",
+ "digitizedBySefaria": false,
+ "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+ "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+ "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Sefer Zemanim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "The months of the year are lunar months, as [implied by Numbers 28:14]: \"... the burnt offering of the month when it is renewed,\" and [Exodus 12:2]: \"This month shall be for you the first of months.\" [Concerning this verse,] our Sages commented: The Holy One, blessed be He, showed Moses in the vision of prophecy an image of the moon and told him, \"When you see the moon like this, sanctify it.\"
The years we follow are solar years, as [implied by Deuteronomy 16:1]: \"Keep the month of spring.\"",
+ "How much longer is a solar year than a lunar year? Approximately eleven days. Therefore, [to correct the discrepancy between the lunar and the solar calendars,] when these additional days reach a sum of 30 - or slightly more, or slightly less - an additional month is added, causing the year to include thirteen months. This is called a full year.
[This is necessary,] because it is impossible to have a year with twelve months and an odd number of days, as [implied by Numbers 28:14]: \"... of the months of the year.\" [On this verse, our Sages commented:] \"You count the months of a year, but not the days of a year.\"",
+ "The moon becomes hidden and cannot be seen for approximately two days - or [slightly] less or slightly more - every month: approximately one day before its conjunction with the sun at the end of the month, and one day after its conjunction with the sun, [before] it is sighted in the west in the evening.
The first night when the moon is sighted in the west after being hidden is the beginning of the month. Afterwards, 29 days are counted from that day. If the moon is sighted on the night of the thirtieth [day], the thirtieth day will be Rosh Chodesh [of the following month].
If it is not sighted, Rosh Chodesh will be on the thirty-first day, and the thirtieth day will be included in the previous month. There is no need [to sight] the moon on the thirty-first night; whether or not [the moon] is sighted [the new month begins that night]. For there are no lunar months longer than thirty days.",
+ "When there are twenty-nine days in a month, [because] the moon was sighted on the thirtieth night, the month is called chaseir, [\"lacking\"]. If the moon is not sighted and the previous month has thirty days, the month is called me'ubar [\"pregnant\"] or malei [\"full\"].
When the moon is sighted on the thirtieth night, the moon is said to have been sighted at the appropriate time. When the moon is sighted on the thirty-first night, but not on the thirtieth night, the moon is described as having been seen on the night of its fullness.",
+ "The [establishment of Rosh Chodesh] based on the sighting of the moon is not the province of every individual, as is the Sabbath [of the weekly cycle]. [In the latter instance,] everyone counts six days and rests on the seventh day.
[The sanctification of the new month,] by contrast, has been entrusted to the court. [The new month does not begin] until it has been sanctified by the court, and it is the day that they establish as Rosh Chodesh that is Rosh Chodesh. [This is implied by the verse,] \"This month will be for you...,\" - i.e., the testimony [concerning the new month] will be entrusted to you.",
+ "The [High] Court would make calculations in a manner resembling the calculations of the astronomers, who know the location of the stars and their paths [in their orbits]. They would perform careful research to determine whether or not they would be able to sight the moon at the appropriate time - i.e., the thirtieth night.
If [the judges] determined that it was possible to sight [the moon], they would sit waiting for witnesses [to come and testify] throughout the entire thirtieth day. If witnesses came, and [the court] examined their testimony according to law, and verified the truth [of their statements], the court would sanctify [the new month]. If [the moon] was not sighted, and witnesses did not come, they would complete the thirtieth day, thus making the month full.
If, according to their calculations, [the judges] knew that it was impossible for the moon to be sighted, they would not sit [in session] on the thirtieth day, nor would they await [the arrival] of witnesses. If witnesses came, they would know that they are false witnesses, or that clouds appeared to them in a form resembling the moon, but it was not the real moon.",
+ "It is a positive commandment of the Torah for the court to calculate and determine whether or not the moon will be sighted, to examine witnesses until the moon can be sanctified, and to send forth [messengers] to inform the remainder of the people on which day Rosh Chodesh was observed, so that they will know the day [on which to celebrate] the festivals [as implied by Leviticus 23:2]: \"that you will pronounce as days of holy convocation,\" and [as implied by Exodus 13:10]: \"And you shall observe this statute in its appointed season.\"",
+ "The calculations and the establishment of the months and the leap years is carried out only in Eretz Yisrael [as implied by Isaiah 2:3]: \"For out of Zion will emerge the law, and the word of God [will emerge] from Jerusalem.\"
If a great sage who received semichah in Eretz Yisrael left for the diaspora without leaving a colleague of equal stature in Eretz Yisrael, he may make calculations, establish the monthly calendar, and institute leap years in the diaspora.If, however, it becomes known to him that a sage of his stature has arisen in Eretz Yisrael - and surely, if a sage of greater stature has arisen in Eretz Yisrael - it is forbidden for him to establish [the monthly calendar] and [institute] leap years in the diaspora. If he transgresses, and [attempts to structure the calendar in this manner], his actions are of no consequence."
+ ],
+ [
+ "The only testimony that is acceptable with regard to [the sighting of] the new [moon] is that of two adult males who are fit to testify regarding all matters. Women and slaves, by contrast, are like other unacceptable witnesses and may not testify.
When a father and a son both see the new moon, they should both go the court to testify. Not because testimony regarding the [the sighting of] the new [moon] is acceptable [from witnesses who are] related, but because one of them may be disqualified because he is a thief or for other reasons, and the other will be able to join with another person and give testimony.
A person who is disqualified from serving as a witness by Rabbinical decree, although he is acceptable according to the law of the Torah itself, may not serve as a witness with regard to [the sighting of] the new [moon].",
+ "According to the law of the Torah, there is no need to be precise regarding testimony about [the sighting of] the new [moon]. For even if the new moon was sanctified on the basis of the testimony of witnesses, and later it was discovered that those witnesses had perjured themselves, [the new moon] remains sanctified.
Accordingly, in the early generations, testimony regarding [the sighting of] the new [moon] was accepted from any Jew [without further enquiry], for any Jew can be presumed to be an acceptable witness unless one knows with certainty that he is unacceptable. When the followers of Baithos began conducting themselves in a debased manner and would hire people to testify that they had seen the moon when in fact they had not, the court decreed that it would accept testimony regarding [the sighting of] the new [moon] only from witnesses whom the court knew to be acceptable. Moreover, they would examine and question their testimony.",
+ "Therefore, if the [High] Court did not know [the character of] the witnesses who sighted the moon, the inhabitants of the city where the moon was sighted would send other witnesses together with the witnesses who saw the moon to substantiate their character to the court, and inform [the judges] that they are acceptable [witnesses]. [Only] afterwards would the court accept their [testimony].",
+ "The court would make calculations in a manner resembling the calculations of the astronomers, and would know whether the position of the moon - when it would be sighted - would be to the north of the sun, or to its south, if its [crescent] would be wide or narrow, and the direction in which its corners would be pointed.
When the witnesses came to testify, they would ask them: \"Where did you see [the moon]: to the north or to the south [of the sun]?\", \"In which direction were its corners pointed?\", \"How high and how wide did it appear to you?\" If their replies were suitable, their testimony was accepted. If their replies were not suitable, their testimony was not accepted.",
+ "If the witnesses say, \"We saw [the reflection of the moon] in water,\" or \"...[its form] behind the clouds,\" or \"...[its reflection] in a mirror,\" [what they] saw is of no [consequence], and this sighting cannot be used as the basis for sanctifying [the new moon]. [The same law applies if the witnesses say,] \"We saw a portion [of the moon] in the heavens, and a portion of [its form] behind the clouds,\" \"...a portion [reflected] in water,\" or \"...a portion [reflected] in a mirror.\"
If one [potential witness says,] \"I saw it and it appeared to me approximately two storeys high,\" and another [potential witness] says, \"It was three storeys high,\" their testimonies may be combined [and the moon sanctified on this basis]. If, however, one says \"It was approximately three storeys high,\" and the other says, \"It was approximately five storeys high,\" their testimonies may not be joined together. Either one of them, however, may join together with another witness who gives identical testimony, or [who gives testimony] involving a discrepancy of merely one storey.",
+ "If witnesses say, \"We saw [the moon] without concentrating our attention, and, afterwards, when we concentrated our attention with the intent of sighting it so that we could testify, we did not see it,\" this is not considered [valid] testimony, and it cannot serve as the basis for sanctifying [the new moon]. Perhaps clouds came together, and appeared like the moon, and afterwards became dispersed.
If witnesses say, \"We saw [the moon] on the twenty-ninth [day] in the morning in the east before sunrise, and [afterwards,] in the evening, we saw it in the west on the thirtieth night,\" their testimony is believed, and the moon can be sanctified on this basis. [The rationale is] that they saw [the moon] at its appropriate time. [Their testimony] about [what they thought] they saw in the morning is disregarded. We need not pay any attention to what they saw in the morning, for it is obvious that it was the conjunction of clouds that appeared to them as the moon.
Similarly, if [witnesses claim] to have seen the moon at its appropriate time, but it was not seen on the thirty-first night, their [testimony] is believed. For what is significant for us is only the sighting [of the moon] on the thirtieth night.",
+ "What is the process through which the testimony regarding the sighting of the moon is accepted? Anyone who saw the moon and is fit to testify should come to the court. The [judges] should bring them all to a single place, and should make a large feast for them, so that people will come regularly. The pair [of witnesses] who arrive first are examined first according to the questions mentioned previously. The one of greater stature is invited [into a private chamber] first and asked these questions. If his testimony is accurate according to [the data that the court arrives at through] calculations, they invite his colleague in. If their statements are comparable, their testimony is substantiated.
[Afterwards,] the remaining pairs are asked questions of a broader nature. [In truth,] their testimony is not required at all, [and they are being asked] only so they will not depart disheartened, so that they will come frequently [in the future].",
+ "Afterwards - i.e., after [the witnesses'] testimony is substantiated - the head of the court declares, \"It has been sanctified.\" And all the people respond, \"It has been sanctified. It has been sanctified.\"
A minimum of three judges is required to sanctify the new moon. Similarly, the calculations [regarding the moon's position] must be made by three judges. The new moon is sanctified only when it is sighted at its appropriate time. Moreover, the moon is sanctified only during the day. If it was sanctified at night, the sanctification is of no consequence.
Furthermore, even if the court and the entire Jewish people saw the moon, but the court did not declare that \"It has been sanctified\" before the nightfall beginning the thirty-first day, or if the witnesses were cross-examined, but afterwards the court was not able to declare that \"It has been sanctified\" before the nightfall beginning the thirty-first day, it should not be sanctified, and the month should be full. Despite the fact that the moon was sighted on the thirtieth night, it is the thirty- first day that will be Rosh Chodesh. For [the sanctification of the new month] is not established by the sighting of the moon, but by the court that declares, \"It has been sanctified.\"",
+ "If the court themselves see [the new moon] at the conclusion of the twenty-ninth day, before a star has emerged on the thirtieth night, the court may declare, \"It has been sanctified; it has been sanctified,\" for it is still day.
If [the judges] sight the moon on the night of the thirtieth day after two stars have appeared, [they should adhere to the following procedure]. On the morrow, two other judges join one of the three [to form a court]. The other two [judges] then testify before [this court] of three, who then [sanctify the new month].",
+ "Once the court sanctifies the new month, it remains sanctified regardless of whether they erred unwittingly, they were led astray [by false witnesses], or they were forced [to sanctify it]. We are required to calculate [the dates of] the festivals based on the day that they sanctified [as the beginning of the new month].
Even if [a person] knows that [the court] erred, he is obligated to rely on them, for the matter is entrusted to them alone. The One who commanded us to observe the festivals is the One who commanded [us] to rely on them, as [implied by Leviticus 23:2]: \"Which you will pronounce as days of holy convocation.\""
+ ],
+ [
+ "When witnesses see the new [moon], and there is a journey of the night and a day or less between them and the place where the court holds sessions, they should undertake the journey and testify. If the distance between them is greater, they should not undertake the journey. For the testimony [that they will deliver] after the thirtieth day will be of no consequence, since the month will already have been made full.",
+ "The witnesses who see the new [moon] should journey to the court to testify even on the Sabbath, as [implied by Leviticus 23:2]: \"[These are the festivals] you should proclaim in their season.\" Whenever [the Torah] uses the word \"season,\" the Sabbath [prohibitions] may be overridden.
Therefore, [the Sabbath prohibitions] may be violated only for the sake of Rosh Chodesh Nisan and Rosh Chodesh Tishrei, to commemorate the festivals in their proper season. In the era of the Temple, [the Sabbath prohibitions] were violated for the sake of every Rosh Chodesh, because of the musaf offering sacrificed on Rosh Chodesh, since its [sacrifice] supersedes the Sabbath prohibitions.",
+ "Just as the witnesses who see the new [moon] should violate the Sabbath [to testify], so too, the witnesses who substantiate their credibility should violate [the Sabbath to accompany] them, if the court is not familiar with the witnesses.
Even if only a single individual can testify regarding the witnesses, he should accompany them and violate the Sabbath, because of the possibility that they might encounter another individual who can [testify] together with him.",
+ "When a witness who sighted the moon on Friday night is sick, he may be mounted on a donkey [and transported to the High Court]. [Indeed,] even [if he is bedridden,] his bed [may be transported].
If an ambush awaits them on the way, the witnesses may carry weapons. If the distance [to the court] is long, they may carry food.
Even if the moon was sighted [with a] large [crescent], and [one is certain that] it was also sighted by many others as well, he should not say, \"Just as we saw [the moon], so did others, and there is no necessity for us to violate the Sabbath laws.\" Instead, every person who saw the new moon, who is fit to serve as a witness, and who is within a distance of the night and a day or less is commanded to violate the Sabbath laws and go and testify.",
+ "Originally, [the High Court] would accept testimony regarding the new moon throughout the entire thirtieth day. Once the witnesses were delayed and did not come until the evening. This created confusion in the Temple, and [the priests] did not know what to do: If they would offer the afternoon sacrifice, [a difficulty would result] if witnesses [in fact] came, for it is impossible to sacrifice the musaf offering [of Rosh Chodesh] after the daily afternoon sacrifice.
At that time, [the High] Court instituted the [following] edict: Testimony regarding the new moon would be accepted only until the time of minchah, so that there would be enough time in the daylight hours to offer the musaf sacrifices, the daily afternoon offering, and the wine libations [that accompany these sacrifices].",
+ "If the time of minchah arrives without witnesses having come, the daily afternoon offering should be sacrificed. If witnesses come after the time of minchah, this day should be observed as a holiday, and the following day should be observed as a holiday. The musaf offering, however, should be offered on the following day, because the new moon should not be sanctified after the time of minchah.
After the Temple was destroyed, Rabbi Yochanan ben Zakkai and his court instituted a decree [requiring the High Court] to accept testimony regarding the new moon throughout the entire day. Even if witnesses come at the end of the thirtieth day before sunset, their testimony should be accepted and the thirtieth day alone should be considered a holiday.",
+ "When the court would make a month full because the witnesses did not appear on the thirtieth day at all, they would ascend to a previously designated place and hold a feast on the thirty-first day, which would be Rosh Chodesh.
They would not ascend there during the [thirty-first] night, but rather at daybreak, before the sun rose. No fewer than ten men would ascend [to participate] in this meal. They would not hold this meal without bread made from grain and legumes, of which they would partake during the meal. This is the intent of all the sources that refer to the feast associated with the mitzvah of the full month.",
+ "Originally, when the court would sanctify the new moon, they would light bonfires on the mountaintops to notify the people in distant places. When the Samaritans began conducting themselves in a debased manner and would light bonfires [at the wrong times] to confuse the people, [the Sages] instituted the practice of having messengers journey to notify the people.
These messengers may not violate [the sanctity of] the holidays, nor of Yom Kippur [by traveling on these days]. Needless to say, they may not violate [the sanctity of] the Sabbath. For one may not violate the Sabbath to uphold [the sanctification of] the new month, only to [actually] sanctify it.",
+ "Messengers are sent out [to inform the people] for six months: For Nisan, because of Pesach. For Av, because of the fast [of Tish'ah B'Av]. For Elul, because of Rosh HaShanah - i.e., so they could wait in readiness on the thirtieth day of Elul. If it became known to them that the High Court had sanctified the thirtieth day, they would observe only that day as a holiday. If it did not become known to them, they would observe both the thirtieth and the thirty-first days [as Rosh HaShanah] until the messengers of Tishrei arrived.
For Tishrei, because of the festivals. For Kislev, because of Chanukah. For Adar, because of Purim. While the Beit HaMikdash was standing, [messengers] also would be sent out for the month of Iyar, because of the small Pesach.",
+ "[Even when the moon was clearly sighted on the previous night,] the messengers for the months of Nisan and Tishrei would not depart until the sun rose and they heard the court pronounce, \"It has been sanctified.\" If, however, the court sanctified the moon at the conclusion of the twenty-ninth day, [which is possible,] as we have explained, and the messengers heard the court pronounce it sanctified, they might depart that evening.
The messengers for the other months, by contrast, may depart in the evening after the moon has been sighted. Although the court has not sanctified the new month, since the new moon has been sighted, they may depart, for the court will surely sanctify the new month on the following day.",
+ "Wherever these messengers would arrive [before the celebration of the festivals], the holidays would be observed for [only] one day, as prescribed by the Torah. In the distant places, which the messengers would not reach [before the celebration of the festivals], the holidays would be observed for two days because of the doubt [involved]. For they would not know the day on which the High Court established the new month.",
+ "There are places where the messengers [sent out for] Nisan would arrive [in time for the celebration of Pesach], but the messengers [sent out for] Tishrei would not arrive [in time for the celebration of Sukkot]. According to [the letter of] the law, it would have been appropriate for them to observe Pesach for one day, since the messengers reached them and informed them when Rosh Chodesh had been established, and for them to observe Sukkot for two days, since the messengers had not reached them. Nevertheless, so that there would be no difference between the festivals, the Sages instituted the ruling that two days were celebrated [for all holidays] in all places that were not reached by the messengers for Tishrei. [This includes] even the festival of Shavuot.",
+ "[How many more] days do the messengers for Nisan journey than the messengers for Tishrei? Two. For the messengers for Tishrei do not travel on the first of Tishrei, because it is a holiday, nor on the tenth, because it is Yom Kippur.",
+ "There is no need for there to be two messengers. Even a single individual's [statements] are believed. Moreover, this does not apply to messengers alone. Even when a [traveling] merchant of no particular distinction passes through on his journey, and says: \"I heard from the court that it sanctified the new month on such and such a date,\" his statements are believed, and the [celebration of] the festivals is arranged accordingly.
[The rationale is that] this is a matter that will [eventually] be revealed. Therefore, the testimony of a single acceptable witness is sufficient.",
+ "[The following rules apply when] the court held session throughout the entire thirtieth day, but witnesses did not arrive, [the judges] arose early in the morning and made the month full, as we stated previously in this chapter, and after four or five days witnesses came from distant places and testified that they had sighted the moon at the appropriate time, the thirtieth night. [Indeed, the same principles apply if the witnesses] come at the end of the month.
We unnerve them in a very intimidating matter, and we seek to disorient them with queries. We cross-examine them very thoroughly and are extremely precise regarding their testimony. [For] the court endeavors not to sanctify this month, since it has already been declared full.",
+ "If the witnesses remain steadfast in their testimony, if it is compatible [according to the calculations of the court], if the witnesses are men whose character is well known, they are men of understanding, and if their testimony was scrutinized in a proper way - the moon is sanctified [retroactively]. We recalculate the dates of the month beginning from the thirtieth day [after the previous Rosh Chodesh], since the moon was sighted [on the appropriate] night.",
+ "If it was necessary for the court to leave the month full, as it was before the witnesses came, it is left as it is. This is what is meant by the statement, \"The month is made full out of necessity.\" Some great Sages differ concerning this matter and maintain that the month is never made full out of necessity. Rather, if the witnesses come, the month is sanctified and they are not intimidated at all.",
+ "It appears to me that there is a difference of opinion among the Sages regarding this matter only in [the following circumstances]:
a) The other months besides Nisan and Tishrei, or
b) When witnesses come in Nisan and Tishrei after the holidays have passed, [all the festive practices] have already been observed, and the time to offer the sacrifices and observe the festivals has passed.
When, however, the witnesses come in Tishrei and in Nisan before the middle of the month, their testimony is accepted, and no attempt is made to intimidate them at all. For we do not attempt to intimidate witnesses who testify that they sighted at the appropriate time so that the month will be full.",
+ "We do, however, intimidate witnesses whose testimony has been disputed, and it appears that their testimony will not be upheld, and the month will be made full. We pressure them so that their testimony will be upheld and the month will be sanctified in its proper time. Similarly, when, before the new month has been sanctified, witnesses come to nullify the testimony of the witnesses who saw the moon at its appropriate time, [the court] intimidates the witnesses who want to nullify the original testimony, so that the challenge will not be accepted and the new month will be sanctified at its appropriate time."
+ ],
+ [
+ "A leap year is a year that includes an additional month.The extra month that is added is always Adar, and thus the year contains two Adarin: the first Adar and the second Adar.
Why is this month added? Because of the season of spring, so that Pesach will fall then, as [implied by Deuteronomy 16:1]: \"Take heed the month of spring\" [This command can be interpreted to mean, \"Take heed] that this month falls in the spring season. Were the month [of Adar] not to be added [from time to time], there are times when Pesach would fall in the summer, and times [when it would fall] in the rainy season.",
+ "[An extra month is added,] making the year full, because of three factors: a) the vernal [spring] equinox; b) the ripening [of the barley crop], and c) the blooming of the fruit trees.
What is implied? When the court calculates and determines that the vernal equinox will fall on the sixteenth of Nisan or later, the year is made full. The month that would have been Nisan is made the second Adar, and thus Pesach will fall in the spring. This factor [alone] is sufficient for the court to make the year full; other factors need not be considered.",
+ "Similarly, if the court sees that [the barley crop] has not ripened, but that it is late in sprouting, or that the fruit trees that usually bloom at the time of the Pesach holiday have not bloomed, these two factors are sufficient, and the year is made full, even though the vernal equinox will fall before the sixteenth of Nisan.
[The reason the year is] made full [because of these factors] is so that there will be [an abundant quantity] of ripened [barley] accessible, so that the wave offering of the omer can be brought from it on the sixteenth of Nisan, and so that the fruits will bloom, as they always do in the spring.",
+ "There are three territories that are of consequence regarding the ripening [of the barley]: Judea, Transjordan, and the Galilee. If [the barley] ripened in two of these lands, but not in the third, the year is not made full. If, however, [the barley] ripened in one of these lands, but not in the other two, the year is made full if the fruit trees have not bloomed.
These are the primary grounds for making the year full, so that the years will follow the solar calendar.",
+ "There are other factors for which the court makes [the year full] in the case of necessity. Among them: that the roads are not suitable, and it is impossible for the people to make the pilgrimage. [In such an instance,] the year is made full, [to allow time for] the rains to stop and the roads to be fixed.
That the bridges have been destroyed and there are rivers interrupting [the roads], and preventing the people [from continuing their journey]. The year is made full, so that the bridges can be fixed, lest the people endanger themselves and die.
That the ovens for the Paschal sacrifice were destroyed by the rains, and thus there will be no place for [the people] to roast their Paschal offerings. We therefore make the year full, so that the ovens can be built and can dry [in the sun].
That Jews from the diaspora who have left their homes have not arrived in Jerusalem. We make the year full, so that they will have the time to reach [Jerusalem].",
+ "We do not, however, make the year full because of snow, nor because of a cold climate, nor because of Jews from the diaspora who have not yet left their homes.
[Similarly, the year is not made full] because of ritual impurity - e.g., when most of the people or most of the priests are impure. The year is not made full so that they will be able to purify themselves and offer [the Paschal sacrifice] in a state of ritual purity. Instead, they should offer [the sacrifice] while ritually impure. Nevertheless, if the year has been made full because of ritual impurity, it may be left full.",
+ "There are factors that, in and of themselves, are never sufficient cause to make the year full. They are, however, mentioned as contributing factors when a year must be made full so that [Pesach will fall after] the vernal equinox, because of [the barley that has not] ripened, or the fruit trees.
These factors are: That young goats or lambs have not been born, or are merely few in number, or that young doves have not [matured to the point where they can] fly.
We do not make the year full so that the goats and the lambs will be available for the Paschal sacrifices, and the doves will be available for the pilgrimage sacrifice, or for those individuals who are obligated to bring doves as a sacrifice. Nevertheless, these are mentioned as contributing factors [to make] the year [full].",
+ "What does mentioning them as contributing factors [to make] the year [full] imply? The court says: \"This year must be made full because the equinox falls late, or because [the barley] has not ripened and the fruit trees have not bloomed, and also because the young goats are small and the doves are frail.\"",
+ "The year can be made full only by [judges] who were invited [to participate in the deliberations]. What is implied? The head of the High Court tells [several] members of the court, \"Be present at a particular place, where we will make calculations and decide whether or not it is necessary to make the year full\" It is only those who were invited who [have the authority to] make [the year] full.
How many [judges participate in the deliberations whether] to declare a leap year? We begin with three judges from the High Court who have received semichah. Should two [of these judges] say, \"There is no need to sit to decide whether or not [the year] should be made full\" [their opinion is accepted]. [Although] one [judge] says that they should continue their deliberations, his statements are of no consequence.
If two [of these judges] say, \"There is a need to sit [further] to decide whether or not it is necessary to make [the year] full\" and the other [judge] says that they should not continue their deliberations, we add two of the judges who had been invited previously, and the discussion of the matter [is continued].",
+ "Should two [judges] say that it is necessary to make [the year] full, and three say that there is no necessity, [the opinion of] the two is of no consequence. If three [judges] say that it is necessary to make [the year] full, and two say that there is no necessity, two more [judges] who were invited are added to the court, and the subject is debated.
These seven [judges should] arrive at a conclusion. If they all agree to make the year full, or not to make the year full, their decision is followed. If there is a difference of opinion among them, we follow the majority, whether to make the year full, or not to make the year full.
It is necessary that the head of the High Court - i.e., the one who presides over the seventy-one [judges of the Sanhedrin] - be one of these seven. If [the three original judges] conclude that it is necessary for the year to be made full, it should be made full, provided the nasi is among the three, or consents [to their ruling].
Concerning the institution of a leap year, the opinions of the lesser judges should be offered first. Concerning the sanctification of the new month, we begin from the head of the court.",
+ "Neither a king nor a High Priest should be [included in the group entrusted with deciding] whether or not to institute a leap year. A king [should not be included, lest he be influenced] by consideration for his soldiers and his wars.
A High Priest should not be included because of the cold - i.e., he may choose not to institute a leap year so that Tishrei will not fall in the winter, and he would [thereby not] have to immerse himself five times on Yom Kippur [in such weather].",
+ "If the head of the High Court, the nasi, was on a distant journey, [the court] may institute a leap year only with the proviso that the nasi will consent. If the nasi comes and consents, the year is full. If he does not consent, it is not full.
A leap year may be instituted only in the territory of Judea, for the resting place of the Divine Presence is there, as [implied by Deuteronomy 12:5]: \"And you shall seek out his dwelling\" If a leap year is instituted in the Galilee, the year remains full.
A year should be made full only during the day. If it is made full during the night, it is not full.",
+ "The court has the authority to calculate, institute, and decide which year(s) shall be full whenever it desires, even several years in advance. Nevertheless, a particular year is not declared a full year until after Rosh Hashanah, at which time a public statement [can be] made [to the effect that] the year has been made full.
[A leap year is announced at such an early date] only in a pressing situation. If the situation is not pressing, the announcement that a leap year has been instituted is not made until the month of Adar. [At that time, the court announces,] \"This year is a leap year, and the following month is not Nisan, but rather the second Adar\" If a court announces before Rosh HaShanah, \"The year to come will be a leap year\" this announcement does not make the year a leap year.",
+ "If the thirtieth day of Adar arrived without the year having been declared a leap year, it should never be made a leap year. For that date is fit to be Rosh Chodesh Nisan, and once Nisan begins without the year having been declared a leap year, [the court] no longer has that option. If, however, they declared a leap year on the thirtieth of Adar, their ruling is binding.
If witnesses came after the leap year had been declared and testified regarding [the sighting of] the moon, the court sanctifies the new month on the thirtieth day, and makes it the Rosh Chodesh of the second Adar. If they had sanctified the new month on the thirtieth day before they declared a leap year, they would not have been able to declare the leap year. For a leap year may not be declared in Nisan.",
+ "A leap year may not be declared in a year of famine when everyone is hurrying to the granaries to partake [of the new year's harvest] and derive vitality. [In such a situation,] it is impossible to prolong the time when the prohibition against eating from the new harvest [is in effect].
We do not declare the Sabbatical year a leap year, because everyone is entitled to take the crops that grow on their own. Therefore, grain will not be available to offer the omer [of barley] and the two loaves of bread [offered on Shavuot]. It was customary to make the year preceding the Sabbatical year a leap year.",
+ "It appears to me that our Sages' statement that a leap year should not be declared in a year of famine and in the Sabbatical year means that a leap year should not be declared because of the condition of the roads or the bridges, or because of factors of this nature. If, however, it is appropriate to declare a leap year because [Pesach will fall before] the vernal equinox, because [the barley has not] ripened, or because the fruit trees [have not bloomed], a leap year is declared always.",
+ "When the court institutes a leap year, they write a letter to all [the people in] distant places, notifying them that a leap year has been instituted, and the reason for which it was instituted.
These letters were written in the name of the nasi. They would say, \"Let it be known that I and my colleagues have agreed to add to this year this many days\" - for it was possible for them to declare a month of twenty-nine days or a month of thirty days.
[The intent is that] the court had the option of notifying the people in the outlying areas that the month would [probably] be either full or lacking. [In fact, however,] the determination of whether the month is full or lacking is dependent on the sighting of the moon."
+ ],
+ [
+ "All the statements made previously regarding the [prerogative to] sanctify Rosh Chodesh because of the sighting of the moon, and [to] establish a leap year to reconcile the calendar or because of a necessity, apply to the Sanhedrin in Eretz Yisrael. [For it is they] alone, or a court of judges possessing semichah that holds sessions in Eretz Yisrael and that was granted authority by the Sanhedrin, [who may authorize these decisions].
[This concept is derived] from the command given Moses and Aaron [Exodus 12:2]: \"This month shall be for you the first of months\" The Oral Tradition as passed down, teacher to student, from Moses our teacher [throughout the generations, explains that] the verse is interpreted as follows: This testimony is entrusted to you and those [sages] who arise after you and who function in your position.
When, however, there is no Sanhedrin in Eretz Yisrael, we establish the monthly calendar and institute leap years solely according to the fixed calendar that is followed now.",
+ "This concept is a halachah communicated to Moses on [Mount] Sinai: When there is a Sanhedrin, the monthly calendar is established according to the sighting of the moon. When there is no Sanhedrin, the monthly calendar is established according to the fixed calendar that we follow now, and the sighting of the moon is of no consequence.
When the fixed calendar is followed, there are times when the day established [as Rosh Chodesh] will be the day on which the moon is sighted, and there are times when the sighting will either precede or follow it by a day. It is, however, an extremely extraordinary phenomenon for [the day established as Rosh Chodesh] to be a day after the sighting [of the moon], [and this is possible only] in the lands that are west of Eretz Yisrael.",
+ "When did the entire Jewish people begin using this calendar? At the conclusion of the Talmudic period, when Eretz Yisrael was in ruin, and an established court no longer remained there. In the era of the Sages of the Mishnah, and in the era of the Sages of the Gemara until the time of Abbaye and Ravvah, [the people] would rely on the establishment [of the calendar] in Eretz Yisrael.",
+ "When the Sanhedrin functioned and the calendar was established based on the sighting [of the moon], the inhabitants of Eretz Yisrael and, [similarly, the inhabitants of] all the places where the messengers of Tishrei would arrive, would celebrate the holidays for one day only.
The inhabitants of the distant places that were not reached by the messengers of Tishrei would celebrate two days because of the doubt involved. For they did not know the day that the inhabitants of Eretz Yisrael established as [the beginning of] the new month.",
+ "In the present era, when the Sanhedrin no longer exists, and the court of Eretz Yisrael establishes [the months] according to the [fixed] calendar, according to law, it would be appropriate for [Jews] throughout the world to celebrate the holidays for one day alone. For [the inhabitants of] the distant regions of the diaspora and the inhabitants of Eretz Yisrael rely on the same [fixed] calendar and establish [the festivals] accordingly. Nevertheless, the Sages ordained [that the inhabitants of the diaspora] retain the custom of their ancestors.",
+ "Therefore, [the inhabitants of] all the places that the messengers of Tishrei would not reach in the era when the messengers were sent out should celebrate two days even in the present era, just as they did when the inhabitants of Eretz Yisrael established [the calendar] according to the sighting of the moon.
In the present era, the inhabitants of Eretz Yisrael continue their custom and celebrate one day; for they never celebrated two days. Thus, our celebration of the second day of the holidays in the diaspora at present is a Rabbinic institution.",
+ "[Even] when the calendar was established based on the sighting of the moon, the majority of the inhabitants of Eretz Yisrael would celebrate Rosh HaShanah for two days, because of the doubt involved. They would not know the day on which the court established the new month, because the messengers would not depart on the holiday.",
+ "Moreover, even in Jerusalem, where the court would hold session, there were many times when the holiday of Rosh HaShanah was celebrated for two days. For if witnesses did not arrive on the thirtieth day [following Rosh Chodesh Elul], the day on which they had awaited [the arrival of] witnesses would be regarded as holy, and the following day would be regarded as holy.
Since [there were times when] they would observe [Rosh HaShanah for] two days even when they sanctified the months according to the sighting [of the moon], [our Sages] ordained that even the inhabitants of Eretz Yisrael should always celebrate [Rosh HaShanah] for two days in the present era, when [the holidays] are established based on the fixed calendar. Thus, even [the observance of] the second day of Rosh HaShanah in the present era is a Rabbinic ordinance.",
+ "The celebration of the holidays for one or two days is not dependent on geographic distance [alone]. What is implied?
If a place is located within a five-day - or less - journey from Jerusalem, and thus it was surely possible for the messengers to reach them, we do not postulate that the inhabitants celebrate only one day. For we have no way of knowing whether or not the messengers [of the High Court] would journey to this place. Perhaps the messengers did not journey to this place because it was not populated by Jews at that time. [And if] it became populated by Jews after it [had become customary] to establish [the festivals] according to the fixed calendar, they [would be] obligated to celebrate two days.
Alternatively, [perhaps the messengers did not reach there,] because there was a blockade on the way, as existed between Jerusalem and the Galilee during the time of the Mishnah, or perhaps the Samaritans would prevent the messengers from passing through their [territory].",
+ "If the matter were dependent on geographic distance alone, all the inhabitants of Egypt would observe the holidays for only one day, for it is possible for the messengers of Tishrei to reach them. The distance between Jerusalem and Egypt via Ashkelon is a journey of eight days or less. Similar concepts apply regarding the majority of Syria. One thus can conclude that the matter is not dependent solely on geographic distance.",
+ "Thus, the principles governing this matter can be summarized as follows: Whenever the distance between Jerusalem and a particular place exceeds a ten-day journey, the inhabitants should observe [the holidays] for two days, as was their previous custom. For the messengers sent out for Tishrei [cannot be guaranteed] to reach places other than those within a ten-day journey from Jerusalem.
[The following rules apply when, by contrast,] places are a ten-day journey or less from Jerusalem, and thus it is possible that the messengers could have reached them: We see whether that place is [located in the portions of] Eretz Yisrael that were inhabited by Jews during the time the calendar was established on the basis of the sighting [of the moon] during the second conquest [of the land] - e.g., Usha, Shefaram, Luz, Yavneh, Nov, Tiberias, and the like. [The inhabitants of these places] should celebrate only one day.
If the place is part of Syria - e.g., Tyre, Damascus, Ashkelon,and the like - they should follow the custom of their ancestors. If [the custom was to celebrate] one day, [they should celebrate] one day. [If the custom was] two days, [they should celebrate] two days.",
+ "When a place is located within a journey of ten days or less from Jerusalem, and it is part of Syria or the diaspora, and [its inhabitants] have no [established] custom conveyed [from previous generations], they should celebrate two days, as is customary in the world at large. [The same rules apply to] a city that was created in the desert of Eretz Yisrael, or a city first populated by Jews in the present era.
[At present,] the celebration of the second day of a holiday is always a Rabbinic institution. This applies even to the celebration of the second day of Rosh HaShanah, which is observed by all Jews in the present era.",
+ "The calculations that we follow in the present era, every individual in his community, to ascertain which day is Rosh Chodesh and which day is Rosh HaShanah, do not determine [the calendar], nor do we rely on these calculations. For we do not institute leap years or establish the monthly calendar in the diaspora. We rely on the calculations of the inhabitants of Eretz Yisrael and their establishment of the calendar.
The reason we make calculations is merely for the sake of information. For we know that the inhabitants of Eretz Yisrael rely on the same calendar. Thus, our calculations are intended to determine the day that the inhabitants of Eretz Yisrael establish as Rosh Chodesh or a festival. For it is the establishment of the calendar by the inhabitants of Eretz Yisrael that establishes a day as Rosh Chodesh or a festival, not our calculations of the calendar."
+ ],
+ [
+ "When [the new moon] was sanctified [based on the testimony of witnesses regarding] the sighting of the moon, the court would calculate the time of the conjunction of the sun and the moon in an exact manner, as the astronomers do. [This enabled them] to know whether or not the moon would be sighted.
The first level of these calculations represent approximations of the time of the conjunction, and their accuracy is not great. This approximation of the time of the conjunction is calculated according to the mean rates of movements. The time of the conjunction as calculated in this manner is referred to as the molad.
The essentials of the calculations that are used when a court to sanctify [the new moon based on the testimony of witnesses of] the sighting [of the moon] does not exist - i.e., the calculations we use today - are referred to as ibbur. To explain:",
+ "Day and night are constantly considered a twenty-four hour composite, [on the average:] twelve [hours] of daylight and twelve [hours] of night. An hour can be divided into 1080 units. This number was chosen because it can be divided in half, into fourths, eighths, thirds, sixths, ninths, and tenths. Each of these fractions contains many of these units.",
+ "According to this calculation, [the interval] between one conjunction of the moon and the sun and the subsequent conjunction according to their mean movement is twenty-nine full days, twelve hours of the thirtieth day, and 793 units of the thirteenth hour. This is the interval between one conjunction and the next, [and thus,] the length of a lunar month.",
+ "[Accordingly,] an [ordinary] lunar year, which includes twelve of these months, would include three hundred fifty-four days, eight hours, and eight hundred seventy-six units.
A leap year, which would include thirteen of these months, would include three hundred eighty-three days, twenty-one hours, and five hundred eighty-nine units.
A solar year is three hundred sixty-five days and six hours. Thus, a solar year exceeds an [ordinary] lunar year by ten days, twenty-one hours, and two hundred and four units.",
+ "When the days of a lunar month are counted in groups of seven, according to the weekly cycle, there is a remainder of one day, twelve hours, and 793 units (in numerical terms, 1 - 12 - 793). This is the remainder for a lunar month.
Similarly, when the days of a lunar year are counted in groups of seven, according to the weekly cycle, there is a remainder of four days, eight hours, and 876 units (in numerical terms, 4 - 8 - 876). This is the remainder for an ordinary lunar year. The remainder for a leap year will be five days, twenty-one hours, and 589 units (in numerical terms, 5 - 21 - 589).",
+ "When you know the time of the conjunction [of the sun and the moon] for any particular month, and add 1 - 12 - 793, you will arrive at the time of the conjunction of the following month. Thus, you will be able to determine on which day of the week and at which hour it will take place, and how many units of that hour will have passed.",
+ "What is implied? If the conjunction [of the moon and the sun] for the month of Nisan takes place on Sunday, five hours and 107 units after sunrise (in numerical terms 1 - 5 - 107), by adding the remainder for a lunar month, 1 - 12 - 793, you will be able to determine that the conjunction for the month of Iyar will take place on Tuesday night, five hours and 900 units after nightfall (in numerical terms, 3 - 5 - 900). One may follow this same method [of calculation] month after month for eternity.",
+ "Similarly, if you know the time of the conjunction for a particular year and you add its remainder - either the remainder of an ordinary year or the remainder of a leap year - to the time of the conjunction, you will determine the time of the conjunction of the following year. This method [of calculation] may be followed year after year for eternity.
The first conjunction from which we begin, the conjunction of the first year of creation, was on Monday night, 5 hours and 204 units after nightfall (in numerical terms, 2 - 5 - 204). This is the starting point for these calculations.",
+ "In all the calculations to determine the time of the conjunction, when the remainder [of one period] should be added to another remainder, [the following principles should be adhered to:] When a sum of 1080 units is reached, it should be counted as an hour, and added to the number of the hours. When a sum of twenty-four hours is reached, it should be counted as a day, and added to the number of days. When the number of days is greater than seven, [all multiples of] seven should be subtracted from the sum, and the remainder be focused on.
For the purpose of our calculations is not to know the number of days, but rather to know on which day of the week, and at what hour and after how many units will the conjunction take place.",
+ "[The fixed calendar is structured in] a nineteen-year cycle, including seven leap years and twelve ordinary years. This is called a machzor.
Why was this [structure] chosen? Because when you total the number of days in twelve ordinary years and seven leap years together with their hours and their units, counting all [sums of] 1080 units as an hour, [all sums of] twenty-four hours as a day, and adding them to the number of days, the total will equal nineteen solar years, each of these years being 365 days and six hours.
The difference between the days of the solar calendar [and the lunar calendar] will be only one hour and 485 units (in numerical terms, 1 - 485).",
+ "Thus, in such a [nineteen-year] cycle, the months are lunar months, and the years are solar years. The seven leap years in each cycle should be the following: The third year of the cycle, the sixth year, the eighth year, the eleventh year, the fourteenth year, the seventeenth year, the nineteenth year (in numbers, 3, 6, 8, 11, 14, 17, 19).",
+ "When you add the remainders of each of the twelve ordinary years, [the remainder of each year] being 4 - 8 - 876, and the remainders of the seven leap years, [the remainder of each year] being 5 - 21 - 589, and then divide the entire sum in groups of seven, there is a remainder of two days, sixteen hours, and 595 units (in numerical terms, 2 - 16 - 595). This is the remainder of a [nineteen-year] cycle.",
+ "When you know the time of the conjunction of the beginning of a [nineteen-year] cycle, by adding 2 - 16 - 595 to it you will be able to determine the beginning of the next [nineteen-year] cycle, and similarly all the [subsequent nineteen-year] cycles for eternity. As stated above, the conjunction [marking] the beginning of the first [nineteen-year] cycle took place on 2 - 5 - 204. [The expression,] the conjunction of a year refers to the conjunction of the month of Tishrei for that year.",
+ "Using the above method, it is possible to know the conjunction [marking] the beginning of any particular year, or any particular month, whether for the years that have passed or for the years to come.
What is implied? One should take the number of years that have passed until Tishrei of the [desired] year and group them in nineteen- year cycles. Thus, one will be able to determine the number of nineteen-year cycles that have passed and the number of years that have passed within the [nineteen-year] cycle that has not been completed [until the desired year]. One should add 2 - 16 - 595 for each cycle, 4 - 8 - 876 for every ordinary year of the cycle that has not been completed, and 5 - 21 - 589 for every leap year [of the cycle that has not been completed].
One should then add together the entire sum, calculating [the groups of 1080] units as hours, the [groups of 24] hours as days, and the groups of seven days [as weeks]. [By adding] the remainder of the days, hours, and units [to 2 - 5 - 204], one can determine the time of the conjunction of the desired year.",
+ "The time of the conjunction of a year determined through the above method is the conjunction of Rosh Chodesh Tishrei. By adding 1 - 12 - 793 to this figure, one can determine the conjunction of Marcheshvan, and by adding 1 - 12 - 793 to [the conjunction of] Marcheshvan, one can determine the conjunction of Kislev. Similarly, one can determine the conjunction of all subsequent months for eternity."
+ ],
+ [
+ "[Rosh Chodesh is generally instituted on the day of the conjunction. Nevertheless,] Rosh Chodesh Tishrei should never be established on a Sunday, a Wednesday, or a Friday - in symbols, אד\"ו - although, according to these calculations, [the conjunction for the month will occur on these days]. Instead, when the conjunction for the month of Tishrei occurs on any of these three days, Rosh Chodesh should be established on the following day.
What is implied? When the conjunction occurs on Sunday, Rosh Chodesh Tishrei should be established on Monday. When the conjunction occurs on Wednesday, Rosh Chodesh Tishrei should be established on Thursday. When the conjunction occurs on Friday, Rosh Chodesh Tishrei should be established on the Sabbath.",
+ "Similarly, if the conjunction [for the month of Tishrei] takes place at noon or after noon, Rosh Chodesh should be established on the following day.
What is implied? When the conjunction takes place on Monday, six hours after daybreak or later, Rosh Chodesh is established on Tuesday. If, however, the conjunction takes place before noon, even if only a single unit prior, Rosh Chodesh is established on the day of the conjunction, provided that day is neither Sunday, Wednesday, nor Friday.",
+ "When the conjunction takes place at noon or after noon, and [Rosh Chodesh Tishrei would be] postponed to the following day - if that following day is either Sunday, Wednesday, or Friday, Rosh Chodesh is postponed again, and is established on the third day after the conjunction.
What is implied? If the conjunction takes place on the Sabbath after noon (in numbers, 7 - 18), in such a year Rosh Chodesh should be established on Monday. Similarly, if the conjunction takes place on Tuesday at noon or after noon, Rosh Chodesh should be established on Thursday.",
+ "In an ordinary year, when the conjunction [of the month] of Tishrei falls on the night of the third day, nine hours and 204 units (in numbers, 3 - 9 - 204) or more after nightfall, Rosh Chodesh is postponed, and instead of being established on Tuesday, it is established on Thursday.",
+ "A similar situation [may arise] in a year that follows a leap year: If the conjunction for Tishrei takes place on Monday, three hours and 589 units or more after daybreak (in numbers, 2 - 15 - 589), Rosh Chodesh is not established on Monday, but on Tuesday.",
+ "If, however, the conjunction of an ordinary year occurs [even] one unit earlier - i.e., were it to be 3 - 9 - 203 or earlier - [Rosh Chodesh] should be established on Tuesday, [rather than postponed until Thursday as mentioned above].
Similarly, if the conjunction of a year following a leap year occurs [even] one unit earlier - i.e., were it to be 2 - 15 - 588 or earlier - [Rosh Chodesh] should be established on Monday.
Thus, the way to determine [the day on which] Rosh Chodesh Tishrei will be established according to these calculations is as follows: One should first determine the day [of the week], the hour of the day - or night - and the number of units of the hour when the conjunction takes place. The day of the conjunction will be the day of Rosh Chodesh, except in the following instances:
a) [The conjunction] takes place on Sunday, Wednesday, or Friday;
b) The conjunction takes place at noon or after noon;
c) In an ordinary year, [the conjunction] takes place on the night of the third day, after 204 units of the tenth hour have passed, or later [that day];
d) In an ordinary year that follows a leap year, the conjunction takes place on Monday past 589 units of the fourth hour after daybreak has passed or later [that day].
If the conjunction occurs in one of these four instances, [Rosh Chodesh] is not established on the day of the conjunction, but rather on the day that follows, or on the day following that, as explained.",
+ "Why is [Rosh HaShanah] not established [on the day of the conjunction] when it falls on Sunday, Wednesday, or Friday? Because these calculations determine the conjunction of the sun and the moon only according to their mean [rate of] progress, and do not [necessarily] reflect the true position [of the sun and the moon in the celestial sphere], as explained. Therefore, they instituted that [on] one day [Rosh Chodesh] would be established and on the following day it would be postponed, so that they would ascertain the day when the true conjunction takes place.
What is implied? [When according to our calculations, the conjunction occurs on] Tuesday, we establish [Rosh Chodesh]. [When it occurs] on Wednesday, we postpone it. [When it occurs] on Thursday, we establish [Rosh Chodesh]. [When it occurs] on Friday, we postpone it. [When it occurs] on the Sabbath, we establish [Rosh Chodesh]. [When it occurs] on Sunday, we postpone it. [When it occurs] on Monday, we establish [Rosh Chodesh].",
+ "This same principle, that the calculations are based on the mean rate of progress, is also the motivating factor for the other four reasons for the postponement [of Rosh Chodesh]. As proof of this, there are times when [according to the calculations] the conjunction takes place on Tuesday, and [Rosh Chodesh] is postponed until Thursday, and yet the moon will not be seen Thursday night, nor even Friday night. This indicates that the true conjunction of the sun and the moon did not take place until Thursday."
+ ],
+ [
+ "A lunar month is twenty-nine and one half days, and 793 units, as we have explained. It is impossible for Rosh Chodesh to begin in the middle of the day - i.e., that a portion of the day would be part of the previous month and a portion of the day would be part of the following month - as [implied by Numbers 11:20]: \"For a month of days....\" According to the Oral Tradition, this was interpreted [to mean], \"You count the days of a month; you do not count the hours [of a month].\"",
+ "Therefore, some lunar months are established as lacking [a day], and others as full. A month that is lacking has only twenty- nine days, even though a lunar month is several hours longer. A full month is thirty days, even though a lunar month is several hours shorter. In this manner, the months will be calculated according to complete days, not according to hours.",
+ "If a lunar month were exactly twenty-nine and a half days [long], the years [would be divided evenly] into full and lacking months, and there would be exactly 354 days to a lunar year. Thus, there would be six full months and six lacking months. It is the units that exist in every month that exceed the half day - which ultimately add up to hours and days - that cause certain years to have more lacking months than full months, and other years to have more full months than lacking months.",
+ "According to this reckoning, the thirtieth day of the month is always established as Rosh Chodesh. If the month is lacking, the thirtieth day will be Rosh Chodesh of the coming month.
If the month is full [the coming month will have two days that are Rosh Chodesh]. The thirtieth day will be Rosh Chodesh, since a portion of it is [fit to be] Rosh Chodesh. [Nevertheless,] it will be counted as the completion of the previous month, which was full. The thirty-first day also will be Rosh Chodesh, and the reckoning [of the days of the coming month] will start from it. It is the day established [as Rosh Chodesh].
Thus, according to this calculation, there are some months that have only one day Rosh Chodesh, and other months that have two days Rosh Chodesh.",
+ "The following is the order of the full and lacking months according to [our] fixed calendar: Tishrei is always full. Tevet is always lacking. From Tevet on, there is one full month and one lacking month in sequence.
What is implied? Tevet is lacking; Shevat is full; Adar is lacking; Nisan is full; Iyar, lacking; Sivan, full; Tammuz, lacking; Av, full; Elul, lacking. In a leap year, the first Adar is full, and the second Adar is lacking.",
+ "Two months remain: Marcheshvan and Kislev. Sometimes they are [both] full; sometimes they are [both] lacking; and sometimes Marcheshvan is lacking and Kislev is full.
A year in which both of these months are full is called a year of complete months. A year in which both these months are lacking is called a year of lacking months. And a year in which Marcheshvan is lacking and Kislev is full is called a year whose months [proceed] in order.",
+ "The way to know whether the months of a year will be lacking, will be complete, or will [proceed] in order [can be explained] as follows: First, determine the day on which Rosh HaShanah will fall in the year about whose months you desire to know, as explained in Chapter 7. Then determine the day on which Rosh HaShanah will fall in the year that follows.
Afterwards, count the number of days between them without including the day on which Rosh HaShanah falls in either of these years. If there are only two days between them, the months of the year will be lacking. If there are three days between them, the months of the year will proceed in order. And if there are four days between them, the months of the year will be complete.",
+ "When does the above apply? When the year in question is an ordinary year. When, however, [the year in question] is a leap year [different rules apply]: If there are only four days between the day on which [Rosh HaShanah] is established [in the leap year] and the day on which it will be established in the following year, the months of the year will be lacking. If there are five days between these [two days], the months of the year will proceed in order. And if there are six days between them, the months of the year will be complete.",
+ "What is implied? If we desire to know the order of the months of the present year, and [we know the following]: Rosh HaShanah falls on Thursday; it is an ordinary year; and in the following year Rosh HaShanah falls on Monday, there are three days between them and the months of the year proceed in order.
If Rosh HaShanah falls on Tuesday in the following year, the months of the year will be complete. If Rosh HaShanah falls on the Sabbath in the present year, and on Tuesday in the following year, the months of the year will be lacking. Similar concepts should be applied regarding the calculation [of the order of the months] of a leap year, as was explained.",
+ "There are certain indications upon which one can rely, so that one will not err regarding the calculation of the order of the months of a year. These principles are based on the fundamental principles of the fixed calendar and the determination of the days on which Rosh HaShanah will be established and those that will cause it to be postponed, as we explained previously.
Whenever Rosh HaShanah is celebrated on a Tuesday, [the months of] the year will [proceed] in order. [This applies regardless of whether the year] is an ordinary year or a leap year.
Whenever Rosh HaShanah is celebrated on the Sabbath or on a Monday, [the months of] the year will never [proceed] in order. [This applies regardless of whether the year] is an ordinary year or a leap year.
[The following rules apply when] Rosh HaShanah falls on a Thursday. If the year is an ordinary year, it is impossible for its months to be lacking. If it is a leap year, it is impossible for its months to proceed in order."
+ ],
+ [
+ "[There is a difference of opinion among] the Sages of Israel concerning the length of a solar year. Some Sages maintain that it is 365 days and 1/4 of a day - i.e., six hours. Others maintain that it is slightly less than that figure. There is also a difference of opinion among the wise men of Greece and Persia concerning this matter.",
+ "According to the opinion that [a solar year] is [exactly] 365 and 1/4 days, there will be a remainder of one hour and 485 units after every nineteen-year cycle, as we mentioned.
Between the start of each of the successive seasons of the year, there will be ninety-one days and seven and one-half hours. When you know the date and the hour of the beginning of one season, you can calculate [the beginning of] the following season by [adding the above amount]. Similarly, you can calculate the beginning of the following season, and continue forever.",
+ "The equinox of Nisan (spring) [takes place] at the hour and the unit when the sun enters the beginning of the constellation of Aries. The solstice of Tammuz (summer) [takes place] when the sun is located in the beginning of the constellation of Cancer. The equinox of Tishrei (autumn) [takes place] at the hour and the unit when the sun enters the beginning of the constellation of Libra. The solstice of Tevet (winter) [takes place] when the sun is located in the beginning of the constellation of Capricorn.
According to this calculation, in the first year of creation the vernal (spring) equinox took place seven days, nine hours, and 642 units before the conjunction of the month of Nisan, in numbers, 7 -9 - 642.",
+ "The method of calculating [the beginning of] the seasons can be explained as follows. First, it is necessary to calculate the number of [nineteen-year] cycles that have passed until the [nineteen-year] cycle in question. Afterwards, add one hour and 485 units for every [nineteen-year] cycle. Afterwards, group all the units into hours, and all the hours into days. [Once a] total [has been reached], subtract seven days, nine hours, and 642 units [from it]. Add the remainder to [the time of] the conjunction of Nisan in the first year of the [nineteen-year] cycle in question, and you will be able to know the hour and the date of the the vernal equinox of the first year of this cycle. From this date, you can calculate [the beginnings of] all the subsequent seasons [by] adding ninety-one days and seven and one- half hours for every season.
If you desire to know [the time and the date of] the vernal equinox of a particular year within a given [nineteen-year] cycle, [the following procedure should be used:] Add one hour and 485 [units] for every [nineteen-year] cycle. For each complete year that has passed within the [nineteen-year] cycle [under discussion], add ten days, twenty-one hours, and 204 units,, and then group the entire sum [into days and hours].
Afterwards, subtract seven days, nine hours, and 642 units [from this sum] and divide the remainder into lunar months of 29 days, 12 hours, and 793 units. [The number of days, hours, and units that] remain [after all the complete] lunar months [have been calculated] should be added to [the day and the time of] the conjunction of Nisan in that year. [In this manner,] you will be able to determine the date and the time of the vernal equinox of the year desired.
According to this calculation, the vernal equinox will always take place either at nightfall, at midnight, at daybreak, or at noon. The summer solstice will always take place at either 7:30 PM, 1:30 AM, 7:30 AM, or 1:30 PM. The autumnal equinox will always take place either at nine or at three o'clock, either in the day or the night. The winter solstice will always take place either at 10:30 PM, 4:30 AM, 10:30 AM, or 4:30 PM.
If you desire to know the day of the week and the hour of the equinox, [the following procedure should be used:] Count the number of complete years that have passed from the year of creation until the desired year, and divide them into groups of twenty- eight. Add one day and six hours for each year remaining. Total the sum [of the hours and the days], and then add three days. Afterwards, divide the days into groups of seven. The remainder of the days and the hours should be added to the time of nightfall on the first day of the week. The result will be [the day and the time] on which the vernal equinox will occur.
Why is it necessary to add three days? Because the first equinox of the year of creation took place at the beginning of the fourth day.",
+ "What is implied? If a person desires to know the day and the time of the vernal equinox of the year 4930 after creation, [the following procedure should be used:] [That number] should be divided by 28, leaving a remainder of one year, thus producing the figure of one day and six hours. By adding three days to this figure, it can be determined that the vernal equinox will take place on the night of the fifth day at midnight.
By adding seven and one-half hours to this figure, it can be determined that the summer solstice will take place on Thursday, an hour and one half after daybreak. By adding seven and one-half hours to this figure, it can be determined that the autumnal equinox will take place on Friday, at nine hours after daybreak. By adding seven and one-half hours to this figure, it can be determined that the winter solstice will take place on the night of the sixth day, four and one half hours after nightfall.
Similarly, by adding seven and one-half hours to this figure, it can be determined that the vernal equinox of the following year will take place on Friday, at daybreak. In this manner, it is possible to calculate [the time of the beginning of all] the seasons forever.",
+ "[The following procedure should be used] if one desires to know the date of the month on which the vernal equinox will fall this year: First, determine the day of the week on which [the equinox] will fall. Then determine the day [of the week] on which Rosh Chodesh of Nisan will fall, and how many complete years have passed within the nineteen-year cycle. Add eleven days for every year, and then add seven days to this sum in the present time. Divide the sum by thirty, and begin counting the remainder of days from Rosh Chodesh Nisan.
If the date coincides with the day of the week on which the equinox falls, this is sufficient. If not, add one, two, or three days to this number until you reach the day [of the week] on which the equinox falls. If the year in question is a leap year, begin counting from Rosh Chodesh of the second Adar. When a day is determined through this calculation, the equinox will take place on that date.",
+ "What is implied? Should we desire to know the date of the vernal equinox of the year 4930, which is the ninth year of the two- hundred-sixtieth [nineteen-year] cycle, [the following procedure should be used:] We have already determined that Rosh Chodesh Nisan will take place on Thursday, and that the equinox will take place on Thursday.
Since this is the ninth year of the [nineteen-year] cycle, there are eight complete years [to take into consideration]. When eleven days are added for every year, we reach a sum of 88. When seven is added, the total will be 95. When this number is divided by 30, there will be a remainder of five.
When we add five days to Rosh Chodesh Nisan, which is Thursday, we reach Monday. Since we know that the equinox will not fall on Monday, but rather on Thursday, we continue adding days until Thursday, the day of the equinox. Thus, we can determine that this year the vernal equinox will take place on the eighth of Nisan. A similar process can be followed [to determine the date of the equinox] every year.",
+ "Although we said that one should continue to add days until one reaches the day of the week on which the equinox takes place, one should never have to add more than one, two, or three days - or in a most unusual case - four days. If you find it necessary to add any more days than this, know that you have made an error in your calculations, and you should recalculate carefully."
+ ],
+ [
+ "According to the opinion among the Sages of Israel that a solar year is less than [365 and] one-quarter [days], there is a view that [the length of the solar year] is 365 days, 5 hours, 997 units, and 48 moments. A moment is a seventy-sixth portion of a unit.
According to this reckoning, the difference between a solar year and a lunar year will be 10 days, 21 hours, 121 units, and 48 moments (in numbers, 10 - 21 - 121 - 48). [According to this calculation,] there will be no remainder at all after a [nineteen-year] cycle. Instead, after every [nineteen-year] cycle, a perfect correspondence will be established between the solar years and the combination of ordinary and full lunar years.",
+ "According to this calculation, there are ninety-one days, seven hours, 519 units, and thirty-one moments (in numbers, 91 - 7 - 519 - 31). When you know the date and the time of the beginning of any particular season, you can calculate [the date and the time of the beginning of] the subsequent season according to the seasons of the year, in a way resembling the calculations [that follow the opinion that a solar year is 365 and] 1/4 days.",
+ "According to this calculation, the vernal equinox of the first year of creation was nine hours and 642 units (in numbers, 9 - 642) before the conjunction of the month of Nisan. Similarly, in every first year of a [nineteen-year] cycle, the vernal equinox is nine hours and 642 units before the conjunction of the month of Nisan.",
+ "When you know which is the first year of a [nineteen- year] cycle, [you will be able to calculate the beginning of every subsequent season] by adding 91 days, 7 hours, 519 units, and 31 moments for each and every season until the end of the [nineteen- year] cycle.",
+ "If you desire to know when the vernal equinox [of a given year] will fall according to this calculation, first determine how many complete years have passed within this [nineteen-year] cycle. For each year, add the remainder of a year 10 [days], 21 [hours], 121 [units], and 48 moments.
[Afterwards,] group all the moments as units, all the units as hours, and all the hours as days, as done when calculating the conjunction. Subtract nine hours and 642 units from the entire sum, and divide the remainder by the length of a lunar month. The remainder that is less than the length of a lunar month should be added to the time of the conjunction of Nisan of the year in question. The vernal equinox of that year will take place on the moment arrived at according to these calculations.",
+ "It appears to me that [the Sages] relied on this calculation [of the length] of the seasons regarding the institution of a leap year, in the era when the High Court held sessions and would institute a leap year because of the time [when the equinox was scheduled to occur] or for other reasons. For this calculation is more accurate than the former one. It shares a greater resemblance to the data explained by the astronomers than the first opinion, which considered a solar year to be 365 and 1/4 days.",
+ "Both these calculations that we have explained are approximations, based on the mean rate of progress of the sun, and not on its actual position [in the celestial sphere]. When one considers the actual position of the sun at these times, the vernal equinox will take place approximately two days before the time determined by either of these calculations. [This applies both] according to the opinion that [a solar year is] exactly [365 and] 1/4 days, and according to the opinion that [a solar year is] less than [365 and] 1/4 days."
+ ],
+ [
+ "As stated in the laws mentioned previously, the court made precise calculations and knew whether or not the [new] moon would be visible. Accordingly, we are assured that anyone with a proper spirit and heart, who desires words of wisdom and probes to grasp the mysteries, will wish to know the methods of calculation used to determine whether or not the [new] moon would be visible on a particular night.",
+ "There are many differences of opinion among the sages of the nations of the previous eras who studied astronomy and mathematics, with regard to these methods of calculation. Great wise men have blundered regarding these matters. Concepts were hidden from them and doubts arose [in their minds].
There are those who have made many calculations, but have not been able to find the correct approach to determine when the moon becomes visible. Rather, they plunged into the mighty waters, to return with merely a potsherd in their hands.",
+ "Over the course of history, through much research and investigation, several sages have discovered the proper methods of calculation. We also possess traditions regarding these principles that we have received from the sages, and proofs that were not written in texts that are of common knowledge. For these reasons, I have considered it proper to explain a method of calculation that will be available for anyone whose heart spurs him to approach the task and perform it.",
+ "A person should not regard these calculations lightly, because they are not required in the present age, for these methods are indeed abstract and deep matters. They constitute the mystery of the calendar, which was known [only] to great sages, who would not convey these matters to [most] other people, but only to ordained and perceptive [sages].
The calendar that is employed in the era when there is no court to determine [the months according to the testimony of] witnesses, and which we use at present [is], by contrast, [a simple matter that] can be appreciated even by school children in three or four days.",
+ "A wise man of the gentile nations or a sage of Israel who studied Greek wisdom may meditate on the methods of calculation I have used to determine the appearance of the moon and may detect a slight approximation [and imprecision] with regard to certain matters. He should not presume that we have overlooked this point and were not aware that there was an approximation regarding that matter.
Instead, he should assume that whenever we were not exact, it was because our mathematical calculations proved that [this inaccuracy] did not affect the knowledge of the time when the moon would become visible, and thus it was not significant. Therefore, we were not precise regarding this matter.",
+ "Similarly, should a person see that [our use of] one of the methods leads to a minor inadequacy that is inappropriate for this method of computation, [he should realize] that this was intentional. For this method produced an advantage from another perspective that will produce a correct result - [albeit] through approximate calculations - without requiring lengthy computations. Thus, a person who is not practiced in such matters will not be flustered by complex computations that are of no avail with regard to the visibility of the moon.",
+ "The [following] fundamental principles must be known by a person as a prelude to all astronomical computations, whether for the purpose of determining the visibility [of the moon] or for other purposes:
The heavenly sphere is divided into 360 degrees [and twelve constellations]. Each constellation includes thirty degrees, beginning with the constellation of Aries the ram. Every degree contains sixty minutes, every minute sixty seconds, and every second sixty thirds. You may continue and divide into further fractions to the extent that you desire.",
+ "Therefore, were you to calculate that a particular star's position in the heavenly sphere is seventy degrees, thirty minutes and forty seconds, you would know that this star is located in the constellation of Gemini the twins, in the middle of the eleventh degree. For the constellation of Aries includes thirty degrees, and the constellation of Taurus the bull includes thirty degrees. Thus, there remain ten and one half degrees of the constellation of Gemini, plus forty seconds of the next degree.",
+ "Similarly, were you to calculate that a particular star's position in the heavenly sphere is 320 degrees, you would know that this star is located in the constellation of Aquarius the water bearer, in its twentieth degree. The same applies to all other calculations.
The order of the constellations is the following: Aries the ram, Taurus the bull, Gemini the twins, Cancer the crab, Leo the lion, Virgo the virgin, Libra the balance, Scorpio the scorpion, Sagittarius the archer, Capricorn the goat, Aquarius the water-bearer, Pisces the fishes.",
+ "In all calculations, when you collect fractions or add numbers, each integer should be added to its kind, the seconds to the seconds, the minutes to the minutes, and the degrees to the degrees. When calculating seconds, they should be grouped in sets of sixty [or less]. Whenever sixty seconds are reached, they should be considered a minute and added to the sum of the minutes.
When calculating minutes, they should be grouped in sets of sixty [or less]. Whenever sixty minutes are reached, they should be considered a degree and added to the sum of the degrees.
When calculating degrees, they should be grouped in sets of 360. If a sum above 360 is reached, the remainder after 360 has been subtracted is the figure that is of consequence.",
+ "In all computations, whenever you desire to subtract one number from another, should the second number be greater than the first number, even if it is merely one minute greater, it is necessary to add 360 degrees to the first number so that it is possible to subtract the [greater] number from it.",
+ "What is implied? When it is necessary to subtract two hundred degrees, fifty minutes and forty seconds - in symbols 200° 50' 40\" - from one hundred degrees, twenty minutes and thirty seconds - in symbols 100° 20' 30\" - [one should follow this procedure]:
[First,] one adds 360 to 100, producing a sum of 460. Afterwards, one begins to subtract the seconds. Since it is impossible to subtract 40 from 30, it is necessary to convert one of the 20 minutes into 60 seconds. When added to 30, this produces a sum of 90. [From the 90] subtract 40, producing a total of 50 seconds.
Afterwards, one must subtract 50 minutes from the 19 [remaining], for one of the minutes has already been converted into seconds. Since 50 cannot be subtracted from 19, one must convert a degree into 60 minutes. When this figure is added to 19, it produces a sum of 79. When 50 is subtracted [from 79], a total of 29 minutes remain.
Afterwards, one must subtract the 200 degrees from the 459 decrees, for one of the degrees has already been converted into minutes. Thus 259 degrees remain. In symbols [the remainder is] 259° 29' 50\". All other subtractions should be performed following a similar method.",
+ "The sun, the moon, and the remainder of the seven stars, each proceeds at a uniform speed in its orbit. They are never inclined to heaviness, nor to lightness. Rather, the speed at which they proceed today is the same speed at which they proceeded yesterday. And tomorrow, and indeed on every other day, they will proceed at this speed.
Although the orbits in which they all travel encircle the earth, the earth is not at the center of [their orbits].",
+ "Therefore, if one measured the progress [of any of these stars] against the sphere that encompasses the world in which the earth is the center - i.e., the sphere of the constellations - its [rate of] progress [would appear to] change. Its rate of progress in the sphere of the constellations on one day could appear less or more than its progress on the previous day or on the following day.",
+ "The uniform speed at which a planet, the sun, or the moon progresses is referred to as its mean motion. The progress that [this celestial body appears to make] in the sphere of the constellations that is sometimes greater and sometimes less [than its actual rate of progress] is referred to as its true motion. This determines the true position of the sun or the true position of the moon.",
+ "We have already stated that the calculations that we explain in these laws are intended solely to determine the visibility of the [new] moon. Therefore, we have established the starting point from which we will always begin these calculations: the eve of Thursday, the third of Nisan, of the present year, the seventeenth year of the 260th [nineteen-year] cycle - i.e., the year 4938 since creation - which is the year 1489 with regard to contracts, and 1109 years after the destruction of the Second Temple. This is the year that will be referred to as the starting point in these calculations.",
+ "Since the sighting of the moon is significant only in Eretz Yisrael as explained, all our calculations are centered on the city of Jerusalem and locations within six or seven days' journey [from it. [In these places,] the moon is frequently sighted, and the people come and give testimony in the court.
This location is situated approximately 32 degrees north of the equator, [and the surrounding areas extend] from 29° to 35° [north]. Similarly, in longitude, it is situated approximately 24 degrees west of the center of the populated area, [and the surrounding areas extend] from 21° to 27° [west]."
+ ],
+ [
+ "The mean distance traveled by the sun in one day - i.e., in twenty-four hours - is 59 minutes and 8 seconds; in symbols 59' 8\". Thus, in ten days, it travels 9 degrees, 51 minutes and 23 seconds, in symbols 9° 51' 23\". In one hundred days, it travels 98 degrees, 33 minutes and 53 seconds, in symbols 98° 33' 53\".
The remainder [of the degrees] traveled [by the sun] over the course of one thousand days - after all the multiples of 360 have been subtracted, as explained - is 265 degrees, 38 minutes and 50 seconds, in symbols 265° 38' 50\". The remainder [of the degrees] traveled [by the sun] over the course of ten thousand days is 136 degrees, 28 minutes and 20 seconds, in symbols 136° 28' 20\".
In this manner, one can multiply [the mean distance of a day] and calculate the distance [traveled] by the sun over any number of days. Similarly, if one would like to make pre-calculated figures for the mean distance for two days, for three days, for four days, up to ten days, one may do so. Similarly, if one desires to make pre-calculated figures for the mean distance for twenty days, for thirty days, for forty days, until one hundred days, one may do so. These figures become evident once one knows the mean distance for a single day.
It would be proper for one to know and have prepared the mean distances traveled by the sun in 29 days, and in 354 days, [the latter] being the number of days in a lunar year when the months follow a regular pattern. This is called a regular year.
When you have these figures prepared, it will be easy to calculate the visibility of the moon. For there are 29 full days from the night when the moon was sighted in one month to the night that it may be sighted in the following month. Similarly, each and every month, there will be a difference of 29 days [between the nights on which the moon may be sighted], no more and no less. [This is what concerns us,] for our sole desire in these calculations is to know [when the moon] will be sighted.
Similarly, [the difference in the sun's position] between the night when the moon will be sighted in a particular month one year and the night when it will be sighted [in that month] the following year will be that of a regular year, or that of a regular year plus one day.
The mean distance traveled by the sun in one month is 28 degrees, 35 minutes and one second, in symbols 28° 35' 1\". The distance it travels over the course of a regular [lunar] year is 348 degrees, 55 minutes and 15 seconds, in symbols 348° 55' 15\".",
+ "There is one point in the orbit of the sun around the Earth - and similarly, in the orbits of the remainder of the seven stars [around the Earth] - when [the sun or] that star will be furthest removed from the Earth. With the exception of the moon, that point in the orbit of the sun and, similarly, in the orbit of the other planets rotates in a uniform pattern, traveling about one degree in seventy years. This point is referred to as the apogee.
Accordingly, in ten days, the apogee of the sun travels one and a half seconds - i.e., [a second and] thirty thirds. Thus, in one hundred days, [the apogee] travels fifteen seconds. In one thousand days, it travels two minutes and thirty seconds, and in ten thousand days, 25 minutes. In twenty-nine days, it travels four seconds and a fraction. In a regular year, it travels 53 seconds.
As mentioned, the starting point for all our calculations is the eve of Thursday, the third of Nisan, 4938 years after creation. The position of the sun in terms of its mean distance on this date was 7 degrees, 3 minutes and 32 seconds in the constellation of Aries, in symbols 7° 3' 32\". The apogee of the sun at this starting point was 26 degrees, 45 minutes and 8 seconds in the constellation of Gemini, in symbols 26° 45' 8\".
Accordingly, if you desire to know the position of the sun according to its mean distance at any given time, you should calculate the number of days from the starting point mentioned until the particular day you desire, and determine the mean distance it traveled during these days according to the figures given previously, add the entire sum together, accumulating each unit of measure separately. The result is the mean position of the sun on that particular day. For example, if we desired to determine the mean position of the sun at the beginning of the eve of the Sabbath on the fourteenth of the month of Tammuz of the present year, the starting point [for these calculations, we should do the following]: Calculate the number of days from the starting point until the date on which you desire to know the position of the sun. [In this instance,] it is one hundred days. The mean distance the sun travels in one hundred days is 98° 33' 53\". We then add that to the starting point, which is 7° 3' 32\", and arrive at a total of 105 degrees, 37 minutes and 25 seconds, in symbols 105° 37' 25\". Thus, the sun's mean position at the beginning of this night will be 15 degrees and 37 minutes of the sixteenth degree in the constellation of Cancer.
At times, the sun will be located in the mean [position] that can be determined using the above methods of calculation at the beginning of the night, and at times an hour before the setting of the sun, or an hour afterwards. This [lack of definition concerning] the sun's [position] will not be of consequence with regard to calculating the visibility [of the moon], for we will compensate for this approximation when calculating the mean position of the moon.
One should follow the same procedure at all times - for any date one desires, even if it is one thousand years in the future. When [the mean distance traveled by the sun] is calculated and the remainder [after all the multiples of 360 have been subtracted] is added to [the figures of] the starting point, you will arrive at the mean position.
The same principles apply regarding the mean position of the moon, or the mean position of any other planet. Once you know the distance it travels in a single day, and you know the starting point from which to begin [calculations], total up the distance it travels throughout as many years or days as you desire, add that to the starting point, and you will arrive at its position according to its mean distance.
The same concepts apply regarding the apogee of the sun. Add to the starting point the distance it travels over the course of days or years, and you will know the position of the apogee of the sun for the day you desire.
Similarly, if you desire to establish another date as the starting point instead of the date which [we have chosen] to begin in this year, [choosing] a year that will be the beginning of a particular nineteen-year cycle, or that will be the beginning of a new century, you may. Similarly, if you would like to use as a starting point a date in the past, before the date given above, or a date many years in the future, the path [to arrive at such a starting point] is well known.
How is this figure to be calculated? We have already established the mean distance traveled by the sun in a regular year, in twenty- nine days, and in a single day. It is known that a year whose months are full is one day longer than a regular year. Similarly, a year whose months are lacking is one day shorter than a regular year. With regard to a leap year, if its months are regular, it will be thirty days longer than a regular year. If its months are full, it will be thirty-one days longer than a regular year. If its months are lacking, it will be twenty-nine days longer than a regular year.
Since these principles are already established, it is possible to calculate the mean distance traveled by the sun for as many years or as many days as you desire, and add it to [the mean position of the sun on the date established previously as] the starting point, and you will be able to determine the mean [position of the sun] for any future date. Afterwards, you can use that date as a starting point.
[Conversely,] you may subtract the mean [distance traveled by the sun over the course of a particular period] from [the mean position of the sun on the date established previously as] the starting point, and you will be able to determine the mean [position of the sun] for any past date. Afterwards, you can use that date as a starting point.
The same principles also apply with regard to the mean position of the moon or any of the other planets, if [their mean positions on any particular date] are known to you. It also should be apparent that just as it is possible to determine the mean position of the sun for any future date, so too, it is possible to determine its mean position for any previous date."
+ ],
+ [
+ "[The following method should be used] if you wish to know the true position of the sun on any particular day you desire: First, it is necessary to calculate the mean position of the sun through the methods of calculation we have explained. Then calculate the position of the apogee of the sun. Afterwards, subtract the apogee of the sun from the mean position of the sun. The remainder is referred to as the course of the sun.",
+ "[The next step is] to calculate the angular distance of the course of the sun. If the angular distance of the course is less than 180 degrees, one should subtract the angle [determined by the] course from the sun's mean position. If the angular distance of the course is more than 180 degrees, one should add the angle [determined by the] course to the sun's mean position. The figure remaining after making this addition or subtraction represents [the sun's] true position.",
+ "If the course [of the sun] is an even 180 degrees or an even 360 degrees, there will be no angle [determined by the course to add or to subtract]. Instead, the [sun's] mean position is its true position.",
+ "What is the angle [determined by the] course? If the course is ten degrees, the [resulting] angle will be 20 minutes.
If the course is twenty degrees, the [resulting] angle will be 40 minutes.
If the course is thirty degrees, the [resulting] angle will be 58 minutes.
If the course is forty degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 15 minutes.
If the course is fifty degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 29 minutes.
If the course is sixty degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 41 minutes.
If the course is seventy degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 51 minutes.
If the course is eighty degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 57 minutes.
If the course is ninety degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 59 minutes.
If the course is one hundred degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 58 minutes.
If the course is one hundred ten degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 53 minutes.
If the course is one hundred twenty degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 45 minutes.
If the course is one hundred thirty degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 33 minutes.
If the course is one hundred forty degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 19 minutes.
If the course is one hundred fifty degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 1 minute.
If the course is one hundred sixty degrees, the [resulting] angle will be 42 minutes.
If the course is one hundred seventy degrees, the [resulting] angle will be 21 minutes.
If the course is an even one hundred eighty degrees, it has no measure. Instead, its mean position is its true position, as we explained.",
+ "[The following procedure should be used] if the course [of the sun] is greater than one hundred eighty degrees: One should subtract the course from three hundred sixty degrees and [calculate the resulting] angle accordingly.
What is implied? If the course is 200 degrees, that figure should be subtracted from 360 degrees, leaving a remainder of 160 degrees. Since you already know that the [resulting] angle of a course of 160 degrees is 42 minutes, that same figure will be the [resulting] angle of a course of 200 degrees.",
+ "Similarly, if the course was three hundred degrees, one should subtract that figure from three hundred sixty, leaving a remainder of sixty. Since you already know that the [resulting] angle of a course of 60 degrees is 1 degree and 41 minutes, that same figure will be the [resulting] angle of a course of 300 degrees. Similar procedures should be followed in calculating other figures.",
+ "[How is the angle determined by the course calculated] when the course is [an intermediate figure - e.g.,] 65 degrees? You already know that the [resulting] angle of 60 degrees is 1 degree and 41 minutes. And you know that the [resulting] angle of 70 degrees is 1 degree and 51 minutes. Thus, there are ten minutes between these [two] measures. Thus, [an increase of] a degree [of the course] will bring an increase of a minute [in the resulting angle]. Thus, the [resulting] angle of a course of 65 degrees will be 1 degree and 46 minutes.",
+ "Similarly, if the course was 67 degrees, the [resulting] angle would be 1 degree and 48 minutes. A similar procedure should be followed regarding any course that has both units and tens, both for calculations regarding the sun and for calculations regarding the moon.",
+ "[To apply these principles]: Should we desire to know the true position of the sun at the beginning of Friday night, the fourteenth of Tammuz for this present year: First, we should calculate the mean position of the sun for this time, which is, as explained, 105° 37' 25\". We should then calculate the apogee of the sun at this time, which is 86° 45' 23\". When the apogee is subtracted from the mean position, the remainder, the course [of the sun], will be 18 degrees, 52 minutes and 2 seconds, in symbols 18° 52' 2 \".
With regard to the course [of the sun], the minutes are of no consequence. If they are less than thirty, they should be disregarded entirely. If they are more than thirty, they should be considered an additional degree and added to the sum of the degrees. Accordingly, it should be considered as if there are 19 degrees in this course. The [resulting] angle of such a course can be calculated to be 38 minutes in the manner that we explained.",
+ "Since the course is less than 180 degrees, the [resulting] angle [of the course], 38 minutes, should be subtracted from the mean position of the sun, leaving a remainder of 104 degrees, 59 minutes and 25 seconds, in figures 104° 59' 25\". Thus, the true position of the sun at the beginning of this night will be fifteen degrees less 35 seconds in the constellation of Cancer.
One need not pay attention to the seconds at all, neither with regard to the position of the sun, nor with regard to the position of the moon, nor in any other calculations regarding the sighting [of the moon]. Instead, if the number of seconds is approximately thirty [or more], they should be considered a minute, and added to the sum of the minutes.",
+ "Since you are able to calculate the location of the sun on any desired date, you will be able to calculate the true date of the equinox or solstice for any equinox or solstice you desire, whether for the equinoxes or solstices that will take place in the future, after the date we established as a starting point, or for the equinoxes or solstices that have taken place in previous years."
+ ],
+ [
+ "There are two mean rates of progress [that are significant] with regard to the moon, for the moon revolves in a small orbit that does not encompass the earth. Its mean progress within this orbit is referred to as the mean within its path.
The small orbit [within which the moon revolves] itself rotates in a larger orbit that encompasses the earth. The mean progress of the small orbit within the large orbit that encompasses the earth is referred to as the moon's mean. The rate of progress for the moon's mean in one day is 13 degrees, 10 minutes and 35 seconds, in symbols 13° 10' 35\".",
+ "Thus, its progress in ten days will be 131 degrees, 45 minutes and 50 seconds, in symbols 131° 45' 50\". The remainder [of the sum]of its progress in one hundred days will be 237 degrees, 38 minutes and 23 seconds, in symbols 237° 38' 23\".
The remainder [of the sum] of its progress in one thousand days is 216 degrees, 23 minutes and 50 seconds, in symbols 216° 23' 50\". The remainder [of the sum] of its progress in ten thousand days is 3 degrees, 58 minutes and 20 seconds, in symbols 3° 58' 20\".
The remainder [of the sum] of its progress in twenty-nine days is 22 degrees, 6 minutes and 56 seconds, in symbols 22° 6' 56\".The remainder [of the sum] of its progress in a regular year is 344 degrees, 26 minutes and 43 seconds, in symbols 344° 26' 43\". Following these guidelines, you can multiply these figures for any number of days or years you desire.",
+ "The distance travelled by the mean within its path in a single day is 13 degrees, 3 minutes and 54 seconds, in symbols 13° 3' 54\". Thus, its progress in ten days will be 130 degrees, 39 minutes and no seconds, in symbols 130° 39'. The remainder [of the sum] of its progress in one hundred days will be 226 degrees, 29 minutes and 53 seconds, in symbols 226° 29' 53\".
The remainder [of the sum] of its progress in one thousand days is 104 degrees, 58 minutes and 50 seconds, in symbols 104° 58' 50\". The remainder [of the sum] of its progress in ten thousand days is 329 degrees, 48 minutes and 20 seconds, in symbols 329° 48' 20\".
The remainder [of the sum] of its progress in twenty-nine days is 18 degrees, 53 minutes and 4 seconds, in symbols 18° 53' 4\".",
+ "The remainder [of the sum] of its progress in a regular year is 305 degrees, no minutes and 13 seconds, in symbols 305° 13\".
The position of the moon's mean on Wednesday night, [the third of Nisan, 4938,] the starting point for these calculations, was 1 degree, 14 minutes and 43 seconds, in figures 1° 14' 43\", in the constellation of Taurus. The mean within its path at this date was 84 degrees, 28 minutes and 42 seconds, in symbols 84° 28' 42\".
Since you know the mean rate of progress for the moon's mean, and you know its position on the date of the starting point, you [will be able to calculate] the position of the moon's mean on any date that you desire, as you did with regard to the mean position of the sun.
After calculating [the position of] the moon's mean on the beginning of the night that you desire, [the next step in calculating where the moon can be sighted] is to focus on the sun and see the constellation in which it will be located [at that time].",
+ "If the sun is located between midway in the constellation of Pisces and midway in the constellation of Aries, the moon's mean should be left without emendation. If the sun is located between midway in the constellation of Aries and the beginning of the constellation of Gemini, 15 minutes should be added to the moon's mean. If the sun is located between the beginning of the constellation of Gemini and the beginning of the constellation of Leo, 30 minutes should be added to the moon's mean. If the sun is located between the beginning of the constellation of Leo and midway in the constellation of Virgo, 15 minutes should be added to the moon's mean.
If the sun is located between midway in the constellation of Virgo and midway in the constellation of Libra, the moon's mean should be left without emendation. If the sun is located between midway in the constellation of Libra and the beginning of the constellation of Sagittarius, 15 minutes should be subtracted from the moon's mean. If the sun is located between the beginning of the constellation of Sagittarius and the beginning of the constellation of Aquarius, 30 minutes should be subtracted from the moon's mean. If the sun is located between the beginning of the constellation of Aquarius and midway in the constellation of Pisces, 15 minutes should be subtracted from the moon's mean.",
+ "The figure that remains after these additions or subtractions have been made, or when the mean was left without emendation, is the mean of the moon approximately 20 minutes after the setting of the sun for the time when this mean was calculated. This is referred to as the mean of the moon at the time of the sighting."
+ ],
+ [
+ "If you desire to know the true position of the moon on any particular date, first calculate the mean of the moon at the time of the sighting for the desired date. Then calculate the mean of the [moon within its] path and the sun's mean [position] for that date. Subtract the sun's mean from the moon's mean and double the remainder. The resulting figure is referred to as the double elongation.",
+ "As mentioned previously, the intent of all the calculations in these chapters is to know how to sight the moon. [In this context, the size of this double elongation is significant.]
[To explain:] It is impossible for this double elongation to be less than five degrees or more than 62 degrees on the night the moon is to be sighted. Its measure will never exceed or fall short of these numbers.",
+ "Accordingly, it is necessary to contemplate [the length of] this double elongation. If the double elongation is five degrees or near that measure, there is no need to be concerned with an increase, and its measure need not be increased. If [the length of] the double elongation is between six and eleven degrees, one should add one degree to the mean of the [the moon] within its path.
If [the length of] the double elongation is between twelve and eighteen degrees, one should add two degrees to the mean of [the moon] within its path. If [the length of] the double elongation is between nineteen and 24 degrees, one should add three degrees to the mean of [the moon] within its path. If [the length of] the double elongation is between 25 and 31 degrees, one should add four degrees to the mean of [the moon] within its path. If [the length of] the double elongation is between 32 and 38 degrees, one should add five degrees to the mean of [the moon] within its path.
If [the length of] the double elongation is between 39 and 45 degrees, one should add six degrees to the mean of [the moon] within its path. If [the length of] the double elongation is between 46 and 51 degrees, one should add seven degrees to the mean of [the moon] within its path. If [the length of] the double elongation is between 52 and 59 degrees, one should add eight degrees to the mean of [the moon] within its path. If [the length of] the double elongation is between 60 and 63 degrees, one should add nine degrees to the mean of [the moon] within its path.
The mean of [the moon] within its path that results after these additions have been made is referred to as the correct course.",
+ "After the angular distance of the correct course is calculated, [the following procedure should be carried out]: If [the result] is less than 180 degrees, the angle of the course should be subtracted from the mean of the moon at the time of the sighting. If [the result] is more than 180 degrees, the angle of the course should be added to the mean of the moon at the time of the sighting.
The figure that remains after this addition or subtraction is made is the true position of the moon at the time of sighting.",
+ "Know that if the correct course is an even 180 degrees or 360 degrees, there is no angle of the course. Instead, the mean position of the moon at the time of sighting is the true position of the moon at that time.",
+ "What is the angle of its course? If the correct course is ten degrees, its angle will be 50 minutes. If the correct course is twenty degrees, its angle will be 1 degree and 38 minutes. If it is 30, its angle will be 2 degrees and 24 minutes. If it is 40, its angle will be 3 degrees and 6 minutes. If it is 50, its angle will be 3 degrees and 44 minutes. If it is 60, its angle will be 4 degrees and 16 minutes.
If it is 70, its angle will be 4 degrees and 41 minutes. If it is 80, its angle will be 5 degrees. If it is 90, its angle will be 5 degrees and 5 minutes. If it is 100, its angle will be 5 degrees and 8 minutes. If it is 110, its angle will be 4 degrees and 59 minutes. If it is 120, its angle will be 4 degrees and 40 minutes.
If it is 130, its angle will be 4 degrees and 11 minutes. If it is 140, its angle will be 3 degrees and 33 minutes. If it is 150, its angle will be 2 degrees and 48 minutes. If it is 160, its angle will be 1 degree and 56 minutes. If it is 170, its angle will be 59 minutes. If it is an even 180 degrees, [the course] will not have an angle. Instead, as stated above, the moon's mean position will be identical with its true position.",
+ "If the correct course is more than 180 degrees, you should subtract it from 360 to obtain its angle, as you did for the course of the sun.
Similarly, if the correct course includes units as well as tens, you should [calculate the average increase per degree and add the proportionate amount to the lower figure]. The procedure used to calculate the angle of the course for the course of the sun should be used to calculate the angle of the correct course [of the moon].",
+ "What is implied? Should we desire to know the true position of the moon on Friday night, the second of Iyar in the present year - the starting point for these calculations - the number of complete days that have passed from the date that is the starting point until the date on which we desire to know the true position of the moon is 29. One should [first] calculate the mean position of the sun for that night; this is 35 degrees, 38 minutes and 33 seconds, in symbols 35° 38' 33\".
You should then calculate the mean of the moon at the time of the sighting, which is 53 degrees, 36 minutes and 39 seconds, in symbols 53° 36' 39\". Afterwards, calculate the mean of [the moon] within its path for this time, which is 103 degrees, 21 minutes and 46 seconds, in symbols, 103° 21' 46\". Then subtract the mean position of the sun from the moon's mean, producing a remainder of 17 degrees, 58 minutes and six seconds. This is the elongation. Doubling this figure produces a double elongation of 35 degrees, 56 minutes and 12 seconds, in symbols 35° 56' 12\". Therefore, five degrees should be added to the course, as mentioned. Thus, the correct course will be 108 degrees and 21 minutes. As mentioned above with regard to the sun, the minutes are of no consequence in the calculation of the course.",
+ "When calculating the angle for a course of 108, the result is 5 degrees and one minute. Since the correct course is less than 180 degrees, this figure should be subtracted from the moon's mean, leaving a remainder of 48 degrees, 35 minutes and 39 seconds.
The seconds should be rounded off and considered to be a minute. Accordingly, the true position of the moon at this time will be 18 degrees and 36 minutes of the nineteenth degree in the constellation of Taurus, in symbols 18° 36'.
In a similar manner, it is possible for you to calculate the true position of the moon at the time of sighting for any date that you desire from the beginning of this year that was chosen as the starting point until the end of all time."
+ ],
+ [
+ "The orbit in which the moon revolves [intersects] the orbit in which the sun revolves at an angle, [so that] a portion of [the moon's orbit] is inclined to the north of the sun's orbit and a portion is inclined south of the sun's orbit. There are two points, one opposite the other, at which these orbits intersect.
When the moon is at one of these points, it is revolving in the same plane as the sun. As the moon departs from these points, it is proceeding either to the north or to the south of the sun.
The point in the moon's [orbit] at which it begins to be inclined to the north of [the plane of] the sun's [orbit] is referred to as the head, while the point [in its orbit] from which it begins to be inclined to the south of [the plane of] the sun's [orbit] is referred to as the tail.*
This head revolves at a uniform pace, [proceeding] in opposition to the movement of the sphere of the constellations without increase or decrease - i.e., it moves from [the constellation of] Pisces to [the constellation of] Aquarius. It continuously follows [this pattern].",
+ "The mean movement of the head in one day is 3 minutes and 11 seconds. Thus, its movement in ten days is 31 minutes and 47 seconds; its movement in one hundred days is 5 degrees, 17 minutes, and 43 seconds, in symbols 5° 17' 43\". In one thousand days, its movement is 52 degrees, 57 minutes and 10 seconds, in symbols 52° 57' 10\". The remainder [of the sum] of its progress in ten thousand days is 169 degrees, 31 minutes and 40 seconds, in symbols 169° 31' 40\".
Thus, the distance it travels in twenty-nine days is 1 degree, 32 minutes and 9 seconds, in symbols 1° 32' 9\". Its progress in a regular year is 18 degrees, 44 minutes and 42 seconds, in symbols 18° 44' 42\". The mean position of the head on Thursday night [of the present year,] the starting point for these calculations, is 180 degrees, 57 minutes, and 28 seconds, in symbols 180° 57' 28\".",
+ "If you desire to calculate the position of the head at any given date, [you should follow this procedure:] First, calculate the mean progress of the head as you calculated the mean of the sun and the mean of the moon. [Afterwards,] subtract this mean from 360 degrees, and the remainder will be the location of the head at that time. The tail's position will always be the [place in the moon's orbit] directly opposite it.",
+ "What is implied? Let us suppose that we desired to know the location of the head on Friday night, the second of Iyar of this year - the starting point for these calculations. There are 29 complete days between the night of the starting point and the date for which we desire to know the location of the head.",
+ "We should then calculate the mean of the head according to the familiar manner, adding its distance traveled in 29 days to the starting point. Thus, the mean of the head is 182 degrees, 29 minutes and 37 seconds, in symbols 182° 29' 37\". This mean should be subtracted from 360, leaving a remainder of 177 degrees, 30 minutes and 23 seconds, in symbols 177° 30' 23\".
This is the location of the head. The seconds are of no consequence. Thus, the position of the head will be 27 degrees and 30 minutes within the constellation of Virgo. The position of the tail will be [directly] opposite it: 27 degrees and 30 minutes within the constellation of Pisces.",
+ "There will always be an even half of the celestial sphere between the position of the head and the position of the tail. Therefore, whenever the head is in a particular constellation, the tail will be seven constellations further in the order of constellations, at the same position with regard to degrees and minutes. For example, if the head is ten degrees within a particular constellation, the tail will be ten degrees within the seventh constellation from it.",
+ "After having established the position of the head, the position of the tail, and the true position of the moon, consider [these three figures]: If the position of the moon is the same, both in degrees and in minutes, as its head or tail, then the moon will not be inclined to the north or the south.
If the position of the moon has passed the head and it is proceeding in the direction of the tail, know that the moon will be inclined to the north of the [plane] of the sun's [orbit]. If the position of the moon is before the tail and it is proceeding in the direction of the head, know that the moon will be inclined to the south of the [plane] of the sun's [orbit].",
+ "The inclination of the moon to the north or to the south is referred to as the moon's latitude. If the moon's incline is northerly, it is referred to as a northerly latitude. If the moon's incline is southerly, it is referred to as a southerly latitude. If the moon is positioned at either [the head or the tail], it has no latitude, as explained above.",
+ "The moon's latitude will never exceed five degrees, whether to the north or to the south. This is the pattern it follows. [The moon] begins at the head and diverges slightly [from the sun's orbit, as it proceeds on its own orbit]. [The size of] this divergence continues to increase until it reaches five degrees. At this point, [the moon] begins to come slightly closer [to the sun's orbit], until it has no latitude at all when it reaches its tail.
[After it reaches the tail, the moon] will again begin to diverge slightly [from the sun's orbit], until this divergence reaches five degrees. It will then begin to approach [the sun's orbit], until ultimately it has no latitude at all.",
+ "[The following procedure should be applied] if you desire to determine the latitude of the moon, and to [know] whether it is northerly or southerly: First, calculate the position of the head and the true position of the moon at the desired date. Then subtract the position of the head from the true position of the moon. The remainder is referred to as \"the course of the latitude.\"
If the course of the latitude is between one degree and 180 degrees, the latitude of the moon is northerly. If course of the latitude is more than 180 degrees, the latitude of the moon is southerly. If [the course] is an even 180 degrees or an even 360 degrees, the moon does not have any latitude at all.
Afterwards, determine the size of the angle of the course of the latitude - i.e., the extent to which the moon is inclined to the north or to the south. This figure is referred to as the moon's southerly latitude or northerly [latitude], as we explained.",
+ "How large is the angle of the course of the latitude? If the course of the latitude is ten degrees, its angle will be 52 minutes. If the course is twenty degrees, its angle will be one degree and 43 minutes. If the course is thirty degrees, its angle will be 2 degrees and 30 minutes.
If the course is forty degrees, its angle will be 3 degrees and 13 minutes. If the course is fifty degrees, its angle will be 3 degrees and 50 minutes. If the course is sixty degrees, its angle will be 4 degrees and 20 minutes. If the course is seventy degrees, its angle will be 4 degrees and 42 minutes. If the course is eighty degrees, its angle will be 4 degrees and 55 minutes. If the course is ninety degrees, its angle will be 5 degrees.",
+ "If [the course of the latitude] has both units and tens, you should [calculate the average increase per degree and add the proportionate amount to the lower figure], as was done with regard to the course of the sun and the course of the moon.
What is implied? When the course of the latitude is 53 degrees, [the size of the angle should be determined as follows]. It has already been established that when the course is 50 degrees, its angle is 3 degrees and 50 minutes. When the course is 60 degrees, its angle is 4 degrees and 20 minutes. Therefore, there is a difference of 30 minutes between them, 3 minutes for each degree. Accordingly, [when] calculating the angle for a course of 53 degrees, [the result] will be 3 degrees and 59 minutes. A similar process should be followed with regard to all other figures.",
+ "Since you know the angles for all the values of the course of the latitude until ninety degrees, as was mentioned, you will be able to know the angle for all possible values of the course. For if the course is between 90 and 180 degrees, subtract the course from 180 and find the angle for the remainder.",
+ "Similarly, if the course is between 180 and 270 degrees, subtract 180 from [the course] and find the angle for the remainder.",
+ "Similarly, if the course is between 270 and 360 degrees, subtract [the course] from 360 and find the angle for the remainder.",
+ "What is implied? If the course is 150°, subtract 150 from 180, leaving 30. As mentioned previously, the angle [of a course] of 30 [degrees] will be 2 degrees and 30 minutes. Thus, the angle [of a course] of 150 [degrees] also will be 2 degrees and 30 minutes.",
+ "If the course is 200°, subtract 180 from 200, leaving 20. As mentioned previously, the angle [of a course] of 20 [degrees] will be 1 degree and 43 minutes. Thus, the angle [of a course] of 200 [degrees] also will be 1 degree and 43 minutes.",
+ "If the course is 300°, subtract 300 from 360, leaving 60. As mentioned previously, the angle [of a course] of 60 [degrees] will be 4 degrees and 20 minutes. Thus, the angle [of a course] of 300 [degrees] also will be 4 degrees and 20 minutes. A similar process should be followed with regard to all other values.",
+ "[The following procedure should be applied] if one desires to know the latitude of the moon and whether it is either northerly or southerly at the beginning of Friday night, the second of Iyar of this year: It has already been established that the true position of the moon on this night is 18 degrees and 36 minutes within the constellation of Taurus, in symbols 18° 36\". [Similarly, it has been established that] the position of the head at that time is 27 degrees and 30 minutes within the constellation of Virgo, in symbols 27° 30'.
[To arrive at the latitude,] you must subtract the position of the head from the position of the moon, leaving a course of the latitude of 231 degrees and 6 minutes, in symbols 231° 6'. [As mentioned,] the minutes are of no consequence with regard to the course. Therefore, according to the principles explained in this chapter, the angle of this course will be 3 degrees and 53 minutes. This is the latitude of the moon at the beginning of this night. It is southerly, for the course is larger than 180 degrees."
+ ],
+ [
+ "All the principles we have explained above were intended so that you will be ready and prepared to know [how] to sight [the moon]. When you desire to know [how to sight the moon on a particular night], calculate the true position of the sun, the true position of the moon, and the position of the head [of the moon's orbit] for the time of the sighting [of the moon].
Afterwards, subtract the position of the sun from the position of the moon. The remainder is referred to as the first longitude.",
+ "After having determined the position of the head and the moon's position, you will be able to determine the moon's latitude and whether this latitude is northerly or southerly. This figure is referred to as the first latitude. Be careful with regard to [these two symbols,] the first longitude and the first latitude, and have them at hand [for later calculations].",
+ "Consider the first longitude: If the figure you arrive at is equal to nine degrees or less, know that it will definitely be impossible for the moon to be sighted on that night throughout Eretz Yisrael; no other calculation is necessary.
If the first longitude is more than fifteen degrees, know that the moon will definitely be sighted throughout Eretz Yisrael; no other calculation is necessary.
If the first longitude is between nine and fifteen degrees, it will be necessary for you to make further calculations to know whether the moon will be sighted or not.",
+ "When does the above apply? When the true position of the moon is located [in the area] between the beginning of the constellation of Capricorn and the end of the constellation of Gemini. If, however, the position of the moon [is located in the range] between the beginning of the constellation of Cancer and the end of the constellation of Sagittarius, and the first longitude is ten degrees or less, know that it will definitely be impossible for the moon to be sighted on that night throughout Eretz Yisrael; no other calculation is necessary.
If the first longitude is more than twenty-four degrees, know that the moon will definitely be sighted throughout Eretz Yisrael; no other calculation is necessary.
If the first longitude is between ten and twenty-four degrees, it will be necessary to make further calculations to know whether or not the moon will be sighted.",
+ "These are the [further] calculations [necessary to determine] the sighting of the moon: Consider the constellation in which the moon is located. If it is the constellation of Aries, subtract 59 minutes from the first longitude. If it is the constellation of Taurus, subtract one degree from the longitude. If it is the constellation of Gemini, subtract 58 minutes from the longitude. If it is the constellation of Cancer, subtract 52 minutes from the longitude.
If it is the constellation of Leo, subtract 43 minutes from the longitude. If it is the constellation of Virgo, subtract 37 minutes from the longitude. If it is the constellation of Libra, subtract 34 minutes from the longitude.
If it is the constellation of Scorpio, subtract 34 minutes from the longitude. If it is the constellation of Sagittarius, subtract 36 minutes from the longitude. If it is the constellation of Capricorn, subtract 44 minutes from the longitude. If it is the constellation of Aquarius, subtract 53 minutes from the longitude. If it is the constellation of Pisces, subtract 58 minutes from the longitude.The remainder after these minutes have been subtracted from the longitude is referred to as the second longitude.",
+ "Why are these minutes subtracted? Because the true position of the moon is not the place where the moon will actually be sighted [in the sky]. Instead, there is a [small] difference in both longitude and latitude. This [difference] is referred to as the sighting adjustment.
The sighting adjustment for the moon's longitude at the hour of the sighting of the moon should always be subtracted from the longitude, as we explained.",
+ "[The latter point is not necessarily true,] by contrast, with regard to the sighting adjustment for the moon's latitude.If the moon's latitude is northerly, we subtract the minutes of the sighting adjustment for the moon's latitude from the moon's first latitude. If, however, the moon's latitude is southerly, we add the minutes of the sighting adjustment for the moon's latitude to the moon's first latitude. The result after the addition or subtraction of these minutes to or from the [moon's] first latitude is referred to as the second latitude.",
+ "How many minutes are added or subtracted? If the moon is in the constellation of Aries, 9 minutes. If it is in the constellation of Taurus, 10 minutes. If it is in the constellation of Gemini, 16 minutes. If it is in the constellation of Cancer, 27 minutes. If it is in the constellation of Leo, 38 minutes. If it is in the constellation of Virgo, 44 minutes.
If it is in the constellation of Libra, 46 minutes. If it is in the constellation of Scorpio, 45 minutes. If it is in the constellation of Sagittarius, 44 minutes. If it is in the constellation of Capricorn, 36 minutes. If it is in the constellation of Aquarius, 27 minutes. If it is in the constellation of Pisces, 12 minutes.",
+ "Since you know the [number of] minutes [for the adjustment] for each constellation, add or subtract them to or from the first latitude, as was explained, and arrive at the second latitude. You already know whether it will be northerly or southerly, and you will know the number of degrees and minutes of this second latitude. Prepare this figure and have it at hand.",
+ "Afterwards, you must set aside [for later use in subtracting or adding] a portion of this second latitude, because the moon fluctuates slightly in its orbit. What is the size of the portion you must separate? [This depends on the position of the moon in the celestial sphere.]
If the moon is located between the beginning of the constellation of Aries and its twentieth degree - and similarly, [when the moon is located] between the beginning of the constellation of Libra and its twentieth degree - separate two fifths of the second latitude.
If the moon is located between the twentieth degree of the constellation of Aries and the tenth degree of the constellation of Taurus - and similarly, [when the moon is located] between the twentieth degree of the constellation of Libra and the tenth degree of the constellation of Scorpio - separate one third from the second latitude.
If the moon is located between the tenth degree of the constellation of Taurus and its twentieth degree - and similarly, [when the moon is located] between the tenth degree of the constellation of Scorpio and its twentieth degree - separate one fourth from the second latitude.
If the moon is located between the twentieth degree of the constellation of Taurus and its end - and similarly, [if the moon is located] between the twentieth degree of the constellation of Scorpio and its end - separate one fifth from the second latitude.
If the moon is located between the beginning of the constellation of Gemini and its tenth degree - and similarly, [if the moon is located] between the beginning of the constellation of Sagittarius and its tenth degree - separate one sixth of the second latitude.
If the moon is located between the tenth degree of the constellation of Gemini and its twentieth degree - and similarly, [if the moon is located] between the tenth degree of the constellation of Sagittarius and its twentieth degree - separate one twelfth from the second latitude.
If the moon is located between the twentieth degree of the constellation of Gemini and its twenty-fifth degree - and similarly, [if the moon is located] between the twentieth degree of the constellation of Sagittarius and its twenty-fifth degree - separate one twenty-fourth from the second latitude.
If the moon is located between the twenty-fifth degree of the constellation of Gemini and the fifth degree of the constellation of Cancer - and similarly, [if the moon is located] between the twenty-fifth degree of the constellation of Sagittarius and the fifth degree of the constellation of Capricorn - do not make any separation, because at this point the moon does not fluctuate at all from its orbit.
If the moon is located between the fifth degree of the constellation of Cancer and its tenth degree - and similarly, [if the moon is located] between the fifth degree of the constellation of Capricorn and its tenth degree - separate one twenty-fourth from the second latitude.
If the moon is located between the tenth degree of the constellation of Cancer and its twentieth degree - and similarly, [if the moon is located] between the tenth degree of the constellation of Capricorn and its twentieth degree - separate one twelfth from the second latitude.
If the moon is located between the twentieth degree of the constellation of Cancer and its end - and similarly, [if the moon is located] between the twentieth degree of the constellation of Capricorn and its end - separate one sixth from the second latitude.
If the moon is located between the beginning of the constellation of Leo and its tenth degree - and similarly, [if the moon is located] between the beginning of the constellation of the Aquarius and its tenth degree - separate one fifth of the second latitude.
If the moon is located between the tenth degree of the constellation of Leo and its twentieth degree - and similarly, [if the moon is located] between the tenth degree of the constellation of Aquarius and its twentieth degree - separate one fourth from the second latitude.
If the moon is located between the twentieth degree of the constellation of Leo and the tenth degree of the constellation of Virgo, and similarly, [if the moon is located] between the twentieth degree of the constellation of Aquarius and tenth degree of the constellation of Pisces - separate one third from the second latitude.
If the moon is located between the tenth degree of the constellation of Virgo and its end - and similarly, [if the moon is located] between the tenth degree of the constellation of Pisces and its end - separate two fifths from the second latitude.
This portion that is separated from the second latitude is referred to as the circuit of the moon.",
+ "Afterwards, go back and consider whether the latitude of the moon is northerly or southerly. If it is northerly, subtract [the adjustment referred to as] the circuit of the moon from the second longitude. If the moon's longitude is southerly, add the circuit of the moon to the second longitude.
When does the above apply? When the moon's position is located between the beginning of the constellation of Capricorn and the end of the constellation of Gemini. If, however, the moon's position is located between the beginning of the constellation of Cancer and the end of the constellation of Sagittarius, the opposite is true: If the moon's latitude is northerly, the circuit should be added to the second longitude, and if the moon's latitude is southerly, the circuit should be subtracted from the second longitude.
The remainder after the additions or subtractions have been made to the second longitude is referred to as the third longitude. Know that if there is no fluctuation within the circuit, and there is no figure to be separated from the second latitude, the second longitude also will serve as the third longitude, without any decrease or increase.",
+ "Afterwards, go back and see the constellation in which the third longitude - i.e., [the amended figure representing] the distance between the sun and the moon - is located: If it is located in the constellation of Pisces or Aries, add one sixth [of its length] to the third longitude. If the [third] longitude is located in the constellation of Aquarius or the constellation of Taurus, add one fifth [of its length] to the third longitude. If the [third] longitude is located in the constellation of Capricorn or the constellation of Gemini, add one sixth [of its length] to the third longitude.
If the [third] longitude is located in the constellation of Sagittarius or the constellation of Cancer, leave the third longitude as it is, without making any addition or subtraction. If the [third] longitude is located in the constellation of Scorpio or the constellation of Leo, subtract one fifth [of its length] from the third longitude. If the [third] longitude is located in the constellation of Libra or the constellation of Virgo, subtract one third [of its length] from the third longitude.
The figure resulting from these subtractions or additions to the third longitude, or from leaving it without adjustment, is referred to as the fourth longitude.
[Afterwards, a further correction is necessary:] Return to the first latitude, and set aside two thirds [of its length]. This is called the correction [resulting from geographic] latitude.
Consider whether the latitude of the moon is northerly. If so, add the correction [resulting from geographic] latitude to the fourth longitude. If the latitude of the moon is southerly, subtract the correction [resulting from geographic] latitude from the fourth longitude. The figure resulting from these subtractions or additions to the fourth longitude is referred to as the arc of sighting.",
+ "What is implied? For example, let us attempt to determine whether or not it will be possible to sight the moon on Friday night, the second of Iyar of this year: First, it is necessary to determine the true position of the sun, the true position of the moon, and the moon's latitude for this time according to the methods that were disclosed [in the previous chapters].
The result is that the true position of the sun is seven degrees and nine minutes in the constellation of Taurus, in symbols 7° 9'. The true position of the moon is eighteen degrees and thirty-six minutes in the constellation of Taurus, in symbols 18° 36'. The moon's latitude is three degrees and fifty-three minutes, in symbols 3° 53', and it is southerly. This is the first latitude.
Afterwards, you should subtract the position of the sun from the position of the moon, arriving at a remainder of eleven degrees and twenty-seven minutes, in symbols 11° 27'. This is the first longitude.
Since the moon is located in the constellation of Taurus, the sighting adjustment for the longitude will be one degree. This should be subtracted from the first longitude, producing a second longitude of 10 degrees and twenty-seven minutes, in symbols 10° 27'. The sighting adjustment for the latitude is ten minutes. Since the moon's latitude is southerly, this sighting adjustment of ten minutes should be added to the moon's latitude, producing a second latitude of four degrees and three minutes, in symbols 4° 3'.
Since the moon is located in the eighteenth minute of the constellation of Taurus, it is proper to set aside one fourth of the second latitude as the circuit of the moon. Thus, at this time, the circuit of the moon will be one degree and one minute. We pay no attention to the seconds.",
+ "Since the latitude of the moon is southerly and the true position of the moon is located between the beginning [of the constellation] of Capricorn and the beginning [of the constellation] of Cancer, it is correct to add the circuit of the moon to the second longitude. Thus, the third longitude will be eleven degrees and twenty-eight minutes, in symbols 11° 28'.
Since this longitude is located in the constellation of Taurus, it is fitting to add one fifth to the third longitude - i.e., two degrees and eighteen minutes. Thus, the fourth longitude will be thirteen degrees and forty-six minutes, in symbols 13° 46'.
We then go back to the first latitude and separate two thirds of it. Thus, the correction [resulting from geographic] latitude is two degrees and thirty-five minutes. Since the latitude is southerly, the correction [resulting from geographic] latitude should be subtracted from the fourth longitude, leaving a remainder of eleven degrees and eleven minutes, in symbols 11° 11'. This is the arc of sighting on this night.
Following this process, you can determine the number of degrees and the number of minutes every night for the moon's sighting, which you desire for all time.",
+ "After you have determined this arc [of sighting], consider it. Know [these rules]: If the arc of sighting is nine degrees or less, it is impossible for the moon to be sighted anywhere in Eretz Yisrael. If the arc of sighting is more than fourteen degrees, it is impossible for it not to be seen and openly revealed throughout Eretz Yisrael.",
+ "If the arc of sighting is between the beginning of the tenth degree and the end of the fourteenth degree, [the following procedure should be followed:] One should consider the arc of sighting in relation to the first longitude and determine whether or not the moon will be seen from the limits prevalent [at that time]. They are referred to as the sighting limits.",
+ "The following are the sighting limits: If the arc of sighting is between nine and ten degrees, or more than ten [degrees], and the first longitude is thirteen degrees or more, [the moon] will surely be sighted. If the arc is less than this, or if the first longitude is less than this, it will not be sighted.",
+ "If the arc of sighting is between ten and eleven degrees, or more than eleven [degrees], and the first longitude is twelve degrees or more, [the moon] will surely be sighted. If the arc is less than this, or if the first longitude is less than this, it will not be sighted.",
+ "If the arc of sighting is between eleven and twelve degrees, or more than twelve [degrees], and the first longitude is eleven degrees or more, [the moon] will surely be sighted. If the arc is less than this, or if the first longitude is less than this, it will not be sighted.",
+ "If the arc of sighting is between twelve and thirteen degrees, or more than thirteen [degrees], and the first longitude is ten degrees or more, [the moon] will surely be sighted. If the arc is less than this, or if the first longitude is less than this, it will not be sighted.",
+ "If the arc of sighting is between thirteen and fourteen degrees, or more than fourteen [degrees], and the first longitude is nine degrees or more, [the moon] will surely be sighted. If the arc is less than this, or if the first longitude is less than this, it will not be sighted. This concludes the sighting limits.",
+ "What is implied? If we were to consider the arc of sighting for Friday night, the second of Iyar of this year, we would calculate the arc of sighting to be eleven degrees and eleven minutes, as you have already determined.
Since the arc of sighting is between ten and fourteen degrees, it is necessary to consider it in relation to the first longitude. It has already been established that on this night, the [first] longitude is ten degrees and twenty seven minutes. Since the first longitude is greater than eleven [degrees], we can be assured that the moon will be sighted on that night according to the limits established. Similar procedures should be followed [on every occasion when it is necessary to consider] the arc of sighting in relation to its first longitude.",
+ "From all the above, you have seen the extent of the calculations, and the additions and the subtractions that required much effort to present a method that comes close [to being exact] without necessitating extremely complicated calculations. [This process is necessary] because the moon has major incongruities in its orbit.
In this vein, our Sages said, \"'The sun knows the time of its setting'; the moon does not know the time of its setting.\" Similarly, our Sages said, \"At times, its setting is prolonged, and at times, it is hastened.\" This is reflected in these calculations, where at times it is necessary to add, and at times it is necessary to subtract until we arrive at the arc of sighting. And as explained, at times the arc of sighting is great, and at times it is small.",
+ "The rationales for all these calculations, and the reasons why this number is added, and why that subtraction is made, and how all these concepts are known, and the proofs for each of these principles are [the subject] of the wisdom of astronomy and geometry, concerning which the Greeks wrote many books.
These texts are presently in the hands of the sages. The texts written by the Sages of Israel in the age of the prophets from the tribe of Yissachar have not been transmitted to us. Nevertheless, since these concepts can be proven in an unshakable manner, leaving no room for question, the identity of the author, be he a prophet or a gentile, is of no concern. For a matter whose rationale has been revealed and has proven truthful in an unshakable manner, we do not rely on [the personal authority of] the individual who made these statements or taught these concepts, but on the proofs he presented and the reasons he made known."
+ ],
+ [
+ "It is well-known and obvious that although the calculations indicate that the moon should be sighted on [a particular] night, its sighting is [only] probable. It is, however, also possible that it will not be sighted, because it is covered by clouds, because the place [from where it could be sighted] is in a valley, or because there is a tall mountain in the west, blocking [view of] the people in the place [from where it could be sighted], and it will be as if they are in a valley.
For the moon will not be able to be sighted by a person in a low place, even when [its crescent] is large. Conversely, it will be possible for a person on a high and lofty mountain to sight [the moon], even though [its crescent] is very small. Similarly, sighting it will be possible for a person dwelling on the seashore, or a person travelling on a ship in the Mediterranean Sea, even though [its crescent] is very small.",
+ "Similarly, in the rainy season, on a clear day, the visibility of the moon will be greater than it is in the summer. For on a clear day in the rainy season, the air is clear and the heavens appear more brilliant, because there is no dust clouding the air. In the summer, by contrast, the air is like smoke, because of the dust. Therefore, the moon will appear small.",
+ "When the two limits [mentioned] with regard to the arc of sighting and the first longitude are short, [the crescent of] the moon will be small, and sighting the moon will be possible only from a very high altitude. If the arc of sighting and the first longitude are long, and [several] degrees were added to their minimal limits, the moon will appear large. Its size and the extent of its visibility will increase according to the length of the arc [of sighting] and the first longitude.",
+ "Therefore, the court should always have its attention focused on the following two matters: a) the season when [the moon] was sighted, and b) the place [where the witnesses were located]. [The judges] should ask the witnesses, \"Where were you when you saw the moon?\" For if the arc of sighting was short, and according to the calculations there is only a limited opportunity to see the moon, [more care is taken regarding their testimony].
For example, the arc of sighting was nine degrees and five minutes, and the first longitude was exactly thirteen degrees, and witnesses came, [claiming] that they saw [the moon]: If this occurs in the summer, or if the [witnesses] were located in a low place, we suspect [the veracity of] their [testimony] and subject them to much cross-examination.
In the rainy season, or in a very high place, [under such circumstances, the moon] would surely be sighted unless clouds obscured it.",
+ "[Let us examine a hypothetical situation:] Witnesses saw the new moon at the appropriate time. They came [to the court], and gave testimony. The court accepted their [testimony] and sanctified this first month.
Afterwards, they counted twenty-nine days from the day that was sanctified. On the night of the thirtieth, the moon was not sighted, either because sighting it was impossible, or because it was covered by clouds. The court waited the entire thirtieth day, as we have explained, [but] witnesses did not arrive. [Therefore,] they added a day to the month, and thus, Rosh Chodesh of the second month was on the thirty-first day, as explained.",
+ "They began to count twenty-nine days from the day of Rosh Chodesh in the second [month], but the moon was not sighted. If you would say that [again] a day should be added to the month - i.e., the following day would be the thirtieth of the month, and the thirty-first day should be Rosh Chodesh of the third month [an undesirable situation would arise]. For it is possible that the moon would not be sighted on the night of the thirtieth of this month as well. Thus, [hypothetically, we could see an] ongoing [pattern, in which] a day is added and the new month begins after thirty days throughout the year. Thus, in the last month, it would be possible for the moon to be seen on the night of the twenty-fifth or the night of the twenty-sixth. There could be no more ludicrous and demeaning situation than this.",
+ "Nor can one say that the [hypothetical situation described] - that the moon is never sighted throughout the year - is an infrequent occurrence [that need not be considered]. The contrary [is true]; it is very likely [to take place]. This often occurs in countries that have long rainy seasons and cloudy [skies]. For the intent is not that the moon will never be seen throughout the year, but that it will not be sighted at the beginning of the month, and will be sighted only afterwards.
[In certain months] it will not be sighted, because sighting it is impossible, and in the months when sighting it is possible, it possibly will not be sighted because of the clouds, or because its [crescent] was very small, and no one focused [his attention] on sighting it.",
+ "[These difficulties were avoided due to the following] tradition which existed among our Sages, [having been] transmitted from one to another in a chain extending back to Moses our teacher: When the moon was not sighted at the beginning of the months, month after month, the court establishes [the following sequence], one full month with thirty days, one lacking month with twenty-nine days. In this manner, they would calculate and establish one full month and one lacking month - establishing these months, but not sanctifying them. For the sanctification of the months is dependent solely on the sighting [of the moon]. At times they would have a full month follow another full month, or a lacking month follow another lacking month, depending on the results of their calculations.",
+ "The intent of their calculations is always that it is possible to sight the moon in the following month at its proper time, or on the night following the added day, but not to sight it beforehand - e.g., on the night of the twenty-eighth.
Through the sighting calculations mentioned above, it is possible for you to determine when it will be possible [for the moon to be] sighted, and when it is possible that it will not be sighted. [The court] relies on [similar calculations] and [accordingly,] establishes two full months in succession, or two lacking months in succession.
Never should there be fewer than four full months in a year, nor should there ever be more than eight full months. When a full month is established according to calculations, a celebratory feast is also made in honor of the full month, as mentioned previously in Chapter 3.",
+ "Whenever you find statements in the Talmud according to which it appears that the court relies on computations [rather than the testimony of witnesses], or that there is [a chain of tradition extending] from Moses at Sinai that this matter has been entrusted to them, and it is their decision whether to make the month lacking or full, and similarly, the fact that, during one year, Rabbi [Yehudah HaNasi] declared nine months as lacking - these and all similar matters are dependent on this principle [and apply at] a time when the moon is not sighted at the appropriate time.",
+ "Similarly, the statements of our Sages that a day is added to the month when necessary, applies in an instance when a full month [is declared] according to the calculations, [so that] one month is made lacking, and another month full. They have the authority to declare full months in succession one after the other, and lacking months in succession.
[Only] when the moon is not seen at the appropriate time does [the court] declare full months when necessary. When, however, the moon is seen at the appropriate time - its first shining after its conjunction with the sun - it is always sanctified.",
+ "All the above concepts apply when there is a court that relies on the testimony of witnesses. In the present era, by contrast, we rely solely on the calculations based on the mean [motion of the sun and the moon] that are [simple and] widespread throughout Israel, as explained [previously] in these laws.",
+ "It is explained in the texts of astronomical and geometrical calculations that if the moon is sighted in Eretz Yisrael, it will be sighted in all the lands in the world that are located to the west of Eretz Yisrael and are at the same latitude. If the calculations indicate that the moon will not be sighted in Eretz Yisrael, sighting it is, nevertheless, possible in those lands that are west of Eretz Yisrael and at the same latitude. Therefore, the fact that the moon is sighted in a country that lies west of Eretz Yisrael is not an indication of whether [or not] the moon will be sighted in Eretz Yisrael.",
+ "If, however, the moon is not sighted on the mountains of the countries located west of Eretz Yisrael that are at the same latitude, the moon surely was not sighted in Eretz Yisrael.",
+ "Similarly, if the moon was not sighted in Eretz Yisrael, it certainly was not sighted in those countries that are east of Eretz Yisrael, and at the same latitude. If [the moon] was sighted in Eretz Yisrael, however, [there is no certainty whether it will be sighted] in these easterly lands; it may be sighted, and it may not be sighted.
Accordingly, if the moon was sighted in a country located to the east of Eretz Yisrael at the same latitude, the moon was surely sighted in Eretz Yisrael. If, however, the moon was not sighted in a country that lies east [of Eretz Yisrael], that is not an indication that the moon will not be sighted in Eretz Yisrael. On the contrary, it is possible that it will be sighted in Eretz Yisrael.",
+ "All the above statements apply when the countries to the west and to the east [of Eretz Yisrael] are at the same latitude as Eretz Yisrael - i.e., they are 30 to 35 degrees north [of the equator]. If they are located in a more northerly position, or in a less northerly position, different principles apply, for they are not parallel to Eretz Yisrael.
In the cities that are located to the east and west [of Eretz Yisrael], the statements we made [concerning the sighting of the moon are of abstract interest only], to clarify all the laws regarding the sighting [of the moon] to make the Torah great and glorious. [The intent is not that] the people living in the east or the west should depend on [their] sighting of the moon, or that [their sighting] should be of any consequence whatsoever. Instead, we rely only on the sanctification of the moon [performed] by the court in Eretz Yisrael, as we have explained several times previously."
+ ],
+ [
+ "Since our Sages said that among the questions posed to the witnesses [in order to verify their testimony] was \"In which direction was [the crescent of] the moon inclined,\" I feel that it is appropriate to explain how this factor can be calculated. My statements will not be exact, because [this knowledge] is of no consequence regarding the actual sighting of the moon.
The starting point of these calculations is to know the degree of inclination of the constellations' [position].",
+ "The orbit of the sun that passes through the center [of the sphere] of the constellations does not pass directly through the center of the earth from east to west. Instead, it is inclined above the equator which passes through the center of the earth, [slightly] to the north and to the south. Half of it is northerly in inclination and half is southerly in inclination.",
+ "There are two points at which the orbit of the sun intersects the equator, which passes through the center of the earth: The first point is the beginning of the constellation of Aries, and the second point, opposite to [the first], is the beginning of the constellation of Libra. Thus, there are six constellations [whose positions] are inclined to the north, those between the beginning of the constellation of Aries and the end of the constellation of Virgo. And there are six [whose positions] are inclined to the south, those between the beginning of the constellation of Libra and the end of the constellation of Pisces.",
+ "From the beginning of the constellation of Aries, the constellations' [positions] begin to be inclined slightly and diverge from the equator in a northerly direction until the beginning [of the constellation] of Cancer.
The beginning [of the constellation] of Cancer is approximately twenty-three and one half degrees north of the equator. [Afterwards,] the constellations begin to proceed toward the equator slowly until the beginning [of the constellation] of Libra, which is positioned on the equator.
From the beginning of the constellation of Libra, the constellations' [positions] begin to be inclined slightly and diverge from the equator in a southerly direction until the beginning [of the constellation] of Sagittarius.
The beginning [of the constellation] of Sagittarius is approximately twenty-three and one half degrees south of the equator. [Afterwards,] the constellations begin to proceed toward the equator slowly until the beginning [of the constellation] of Aries.",
+ "Thus, [in their daily orbits,] the beginning [of the constellation] of Aries and the beginning [of the constellation] of Libra revolve on the equator. Therefore, when the sun is positioned in the beginning [of these constellations], it will not be inclined either to the north or to the south. It will rise due east and set due west, and the daytime and the nighttime [hours] will be equal throughout the world.",
+ "Thus, it should be clear to you that each of the degrees [in the sphere] of the constellations is inclined to the north or to the south, and that there is a specific measure to their inclination. The greatest inclination will be no more than approximately twenty-three and half degrees.",
+ "The following represent the extent of inclination from the equator vis-a-vis the number of degrees [in the sphere of the constellations]. Beginning with the constellation of Aries: [A point located at] 10 degrees [in the celestial sphere] will be inclined 4 degrees [from the equator]. [A point located at] 20 degrees will be inclined 8 degrees. [A point located at] 30 degrees will be inclined 11 1/2 degrees.
[A point located at] 40 degrees will be inclined 15 degrees. [A point located at] 50 degrees will be inclined 18 degrees. [A point located at] 60 degrees will be inclined 20 degrees. [A point located at] 70 degrees will be inclined 22 degrees. [A point located at] 80 degrees will be inclined 23 degrees. [A point located at] 90 degrees will be inclined 23 1/2 degrees.",
+ "If the number [of degrees] also includes units, you should calculate [their degree of inclination] by taking an average between the two figures, as was explained with regard to [the determination of the position of] the sun and the moon.
What is implied? Five degrees will be inclined 2 degrees. If the number of degrees [in the celestial sphere] is twenty-three, the inclination [from the equator] will be nine degrees. This same pattern should be followed whenever calculating a number that has both units and tens.",
+ "Since you know the extent of the inclination of all the degrees from one until ninety, you will be able to calculate the degree of inclination [of the entire celestial sphere] according to the method of calculation explained with regard to the moon's latitude. For if the number is between 90 and 180, the number should be subtracted from 180.
If the number is between 180 and 270, 180 should be subtracted from the number. If the number is between 270 and 360, the number should be subtracted from 360. [After these subtractions have been made], you will know the degree of inclination of the remainder, for it is the degree of inclination of the numbers mentioned previously without any addition or subtraction.",
+ "If you desire to know the number of degrees by which the moon's position deviates from the equator to the north or to the south, [you should follow this procedure]: Calculate the inclination of the degree [in the celestial sphere] that will be the true position, and see if its inclination is northerly or southerly. Afterwards, calculate the moon's first latitude and see whether it is northerly or southerly.
If the moon's latitude and the inclination of the degree [in the celestial sphere where it is located] have the same direction, then they should be added together. If they are in different directions - i.e., one is southerly and one is northerly - the smaller figure should be subtracted from the larger one. The remainder is the [angular] distance of the moon from the equator to the direction in which the larger figure was inclined.",
+ "What is implied? Let us say that we are trying to calculate the degree of inclination of the moon from the equator on the night of sighting, the second day of the month of Iyar of this year. You have already established that the angle [in the celestial sphere] at which the moon was located is the nineteenth degree of the constellation of Taurus. Thus, its inclination to the north will be approximately 18 degrees.
The latitude of the moon is approximately four degrees to the south. After you subtract the lesser figure from the larger one, the position of the moon will be fourteen degrees to the north of the equator, for the largest figure is the eighteen degrees north [at which the moon's true position was located]. All [of the phases] of this calculation are approximations and are not exact, because they are of no consequence regarding the sighting.",
+ "If you desire to know the direction to which the moon will appear to be inclined [when sighted, it is governed by the following principles]: Calculate [the moon's angular] distance from the equator. If it is located on the equator or within two or three degrees to the north or to the south, it will appear due west and its crescent will appear to be pointed due east.",
+ "If [the moon] is inclined to the north of the equator, it will appear in the northwest, and its crescent will appear to be pointed southeast.",
+ "If [the moon] is inclined to the south of the equator, it will appear in the southwest, and its crescent will appear to be pointed northeast. To the extent of [the moon's] distance [from the equator], its inclination will increase.",
+ "Among the other dimensions of the examination of the witnesses is the question: \"How high [in the sky did the moon] appear?\" This factor can be determined by the arc of sighting. If the arc is short, the moon will appear close to the earth, and when it is long, it will appear high above the earth. The length of the arc of sighting [will determine] the height at which [the moon] will appear above the earth to the witnesses.",
+ "Thus, we have explained all the calculations necessary for the sighting [of the moon] and the examination of the witnesses, so that everything will be comprehensible to men of understanding, and they will not lack awareness of any of the Torah's paths. [Therefore,] they will not venture forth in search of it in other texts. \"Seek out of the book of God, read it. None of these will be lacking\" [Isaiah 34:16]."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..04293e308743f1c92b3936155c15c6e5c197547a
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,97 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "license": "CC0",
+ "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Sefer Zemanim"
+ ],
+ "text": [
+ [],
+ [
+ "Only two kosher men who are suitable to testify about any single thing are valid for testimony of the month. But women and slaves are like all other invalid witnesses and can't testify. A father and son that saw the moon go to court to testify. Not because testimony of the month is valid with with relatives but rather so that if one of them is found to be invalid for being a thief or such like from the list of other invalid witnesses, the second can join with another and testify. And anyone who is invalid to testify by the words of the scribes, even though he is valid according to the Torah, is invalid for testimony of the month. ",
+ "It is a law of the Torah that we are not meticulous with testimony of the month. For even if they sanctified the month via witnesses and they were found to be zomemin (witnesses who are known to have lied based on the testimony of other witnesses that proves that they couldn't have been able to witness what they claim to have seen) for this testimony, it is sanctified. As such, originally, they would accept testimony from every Israelite man, for every Israelite has a presumption that he is kosher until you know that he is invalid. From when the heretics corrupted and they'd hire men to testify that they'd seen and they hadn't seen, they amended that the court would only accept testimony of the month from witnesses that the court recognised were kosher and that they'd interrogate and investigate the testimony. ",
+ "As such, if the court do not know the witnesses that saw the moon, the men of the city that it was seen in send with the witnesses that saw the moon other witnesses that justify them to the court and inform them that these are kosher and afterwards they are accepted. ",
+ "The court calculates with the methods that the astronomers calculate with and know when the moon is seen in this month whether it will be north of the sun or southwards and whether it will be wide or short and in which direction the tips of its horns will point. And when the witnesses come to testify, we check them; \"How did you see it? In the north or in the south? In which direction were its horns pointing? How high was it with the vision of your eyes and how wide was it?\" If their words are found consistent with that which is known by calculation, we accept them, and if their words are not found consistent, we don't accept them.",
+ "If the witnesses said \"we saw it in water\" or \"in clouds\" or \"in frost\", or they saw part of it in the sky and part of it in clouds or in water or frost, this isn't a sighting and we don't sanctify based on this sighting. One says \"I saw it with my eyes at a height of about two floors\" and the second says \"at about a height of three floors\", they join up [to form valid testimony]. One says \"about three floors\" and the second says \"about five floors\", they don't join up. And we do join up one of them with a second that testifies like him or with a single floor between them. ",
+ "If they said \"we saw it without intention and once we turned our attention to it and intended to see it to testify we didn't see it again\", this isn't testimony and we don't sanctify based on it. Perhaps clouds gathered and they appeared like the moon and they vanished and went from them. If the witnesses said \"we saw it on the 29th day of the month in the morning in the east before the sun would rise and we saw it in the evening in the west on the night of the 30th\", they are believed and we sanctify based on this sighting for it was seen at its time. But the sighting that they said they saw in the morning we don't relate to for we are not responsible the morning sighting and it is known that the clouds gathered and appeared to them like the moon. And similarly, if they saw it at its time and it was not seen on the night of its pregnancy the 31st night, they are believed for we are only responsible for the 30th night sighting alone. ",
+ "How do we accept testimony of the month? Everyone who is fitting to testify that he saw the moon comes to court. And the court brings them all into one place and makes or them a large feast in order that the people will be accustomed to coming. And the pair that came first we check first with the checks we have said. We bring in the greater and ask him. If his words are consistent with the calculation, we bring his fellow. If we find their words consistent, their testimony is established. And we ask all the other pairs preliminary matters, not because we need them but rather so that they shouldn't leave with upset spirit so they will be accustomed to come. ",
+ "And afterwards, after the testimony has been established, the head of the court says \"it is sanctified\" and all the people respond after him \"it is sanctified, it is sanctified\". And we don't sanctify the month except with three judges. And we don't perform calculations except with thee judges. And we only sanctify a month that is seen at its time. And we only sanctify in the day and if they sanctified it at night, it is not sanctified. Even if the court and all of Israel saw it and the court didn't say \"it is sanctified\" until it became dark on the night of the 31st, or they investigated the witnesses and the court didn't manage to say \"it is sanctified\" until it became dark on the night of the 31st, they don't sanctify it and it will be a pregnant month one with 30 days and the first of the month will only be on the 31st even though it was visible on the 30th night. For it is not the sighting that fixes, rather it is the court saying \"it is sanctified\" that fixes. ",
+ "If the court itself saw it at the end of the 29th day, if there still hasn't emerged a star of the night of the 30th, the court says \"it is sanctified, it is sanctified\", for it is still day. And if they saw it on the night of the 30th after two stars emerged, on the next day, we sit two judges with one of them that saw it at night and the two others testify before the three judges and the three sanctify it. ",
+ "A court which sanctifies the month, whether by accident, whether they were mistaken, whether they were forced, it is sanctified and everyone is obligated to fix the festivals on the day they sanctified. Even though one knows that they made a mistake, he is obligated to rely on them for the matter is only given over to them and the one who commanded to keep the festivals is the one who commanded to rely on them as it is said (Leviticus 23:2) \"that you call them…\"."
+ ],
+ [
+ "Witnesses that see the month, if there is between them and the location of the court a distance of a night and day's journey or less, they go and testify. And if there is between them more than this, they don't go for their testimony after the 30th day doesn't help since the month has already been made pregnant (into a 30 day month).",
+ "Witnesses that saw the month go to the court to testify, even on Shabbat, as it is said (Leviticus 23:4) \"that you call them at their appointed time\" and anywhere it is said \"appointed time\" the Shabbat is pushed off. Thus, we only violate the Shabbat for the first of the month of Nissan which contains the festival of Passover and for the first of the month of Tishrei which contains the festivals of the Day of Atonement and Tabernacles in order to fix the festivals which are described with the term \"appointed time\". And in a time when the Holy Temple exists, we violate the Shabbat for all the months because of the additional sacrifice of every first of the month which pushes off the Shabbat. ",
+ "Just as the witnesses that saw the month desecrate the Shabbat, so too the witnesses who justify them to the court desecrate with them if the court doesn't recognise the ones who saw. And even if the one who informs the court of them is a single witness, he goes with them and desecrates in case he will find another and join up with him.",
+ "[If] the witness that saw the month on the night of Shabbat was ill, we ride him on a donkey and even on a bed. And if there is an ambush on the way, the witnesses take weapons in their hands. And if it was a far way, they they take food in their hands. And even if they saw it large and visible to all, they shouldn't say \"just as we saw it, others saw it and we don't need to desecrate the Shabbat\", rather anyone who sees the month and will be fitting to testify and there will be between him and the location where the court is fixed a night and a day's [journey] or less has a commandment upon him to desecrate the Shabbat and to go and testify.",
+ "At first, they'd accept testimony of the month the entire 30th day. One time, the witnesses delayed in coming until the late afternoon and they ruined [the service] in the Temple and didn't know what to do; whether they should do the afternoon elevation offering, perhaps the witnesses would come and it is impossible to bring up the additional [offering] of the day [of the first of the month] after the afternoon continual offering. The court arose and amended that they would only accept witnesses of the month until [the time of] minchah in order that there would be sufficient time in the day to bring up the additional [offering] and afternoon continual [offering] and their libations. ",
+ "And if minchah arrived and witnesses did not come, they'd do the afternoon continual [offering]. And if witnesses came from minchah an onwards, they treat that day as holy and the morrow as holy and they bring the additional [offering] on the morrow, since they didn't sanctify it after minchah. From when the Temple was destroyed, Rabban Yochanan ben Zakkai and his court amended that they'd accept testimony of the month the entire day and even if witnesses came on the 30th day at the end of the day close to sunset, they accept their testimony and sanctify only the 30th day. ",
+ "When the court makes the month pregnant (30 days) because witnesses didn't come the entire 30th day, they'd go up to a prepared place and they'd make a feast on the 31st day which is the first of the month. And they don't go up to there at night, rather at first light, before sunrise, and they don't go up to this feast with less than 10 [people]. And they only go up with grain bread and legumes and they eat these at the time of the feast. And this is the meal of the commandment of impregnating the month that is said in every place.",
+ "At first, when the court would sanctify the month, they'd burn bonfires on the tops of the mountains in order to inform those who were far away. Once the Cutites ruined it, for they'd light bonfires in order to cause the people to err, they amended that messengers would go out and they'd inform the public. And these messengers do not desecrate the holidays and there is no need to say Shabbat, for we don't desecrate Shabbat to establish it [the month], rather only to sanctify it. ",
+ "For 6 months the messengers would go out. For Nissan because of Passover. And for Av because of the fast (the 9th of Av). And for Elul because of Rosh Hashanah, in order that they'd sit in anticipation on the 30th day of Elul, if they'd be informed that the court had sanctified the 30th day, they'd treat that day alone as holy, and if they weren't informed, they'd keep the 30th day holy and the 31st day holy until the messengers of Tishri would come to them. And for Tishri because of fixing the festivals. And for Kislev because of Chanukah. And for Adar because of the Purim. And in the time when the Holy Temple exists, they even go out for Iyar because of Passover Minor. ",
+ "The messengers of Nissan and the messengers of Tishri only go out on the day of the first of the month after the sun will rise, [waiting] until after they have heard from the mouth of court \"it is sanctified\". And if the court sanctifies at the end of the 29th day as we have said and they heard from the court \"it is sanctified\", they go out in the evening. And the messengers of the other 6 months can go out in the evening after the moon has been seen, even though the court is yet to sanctify the month. Since the month has been seen, they go out, for tomorrow the court will certainly sanctify it.",
+ "Every place that the messengers reach, they'd make the festivals a one day holiday as is written in the Torah. And the distant places that the messengers wouldn't reach would make two days because of the doubt, for they wouldn't know which day was the day that the court fixed the first of the month. ",
+ "There are places that the messengers of Nissan would reach them and the messengers of Tishri would not reach them. And according to the law, they ought to make Passover one day of holiday, for the messengers reached them and they knew on which day the first of the month was fixed. And they ought to make the holiday of the festival of Tabernacles two days, for the messengers didn't reach them. And in order not to distinguish between the festivals, the sages amended that any place that the messengers of Tishri didn't reach would make two days [of holidays], even the holiday of Ceasing (Shavuot). ",
+ "And how much is between the messengers of Tishri and the messengers of Nissan? Two days. For the messengers of Tishri didn't travel on the 1st of Tishri because it is a holiday and not on the 10th of it because it is the Day of Atonement.",
+ "The messengers do not need to be two, rather even one is believed. And not only a messenger alone but even a merchant from the rest of the populace that comes on his way and says \"I heard from the mouth of the court that they sanctified the month on a particular day\" is believed and they fix the festivals by his mouth. For this matter is something which is prone to be revealed and a single kosher witness is believed for it.",
+ "[If] the court sat all of the 30th day and witnesses didn't come, and they awoke at first light and impregnated the month as we have explained in this chapter. And after 4 or 5 days, distant witnesses come and they testify that they saw the month at its time which is the night of the 30th. And even if they come at the end if the month. They intimidate them very threateningly and they hassle them with questions and they bother them with checks and they are meticulous with their testimony and the court attempts to not sanctify this month since its name of pregnant has gone out.",
+ "And if the witnesses stand with their testimony and it is found consistent and the witnesses are known and intelligent men and the testimony has been appropriately investigated. They sanctify it and retract and count for that month from the 30th day since the moon was seen on its night. ",
+ "And if the court need to leave this month pregnant as it was before these witnesses came, they leave it. And this is what they said \"we impregnate the month for necessity\". And there are amongst the great sages those who argue on this matter and say we never impregnate the month for necessity; since witnesses came, we sanctify and don't intimidate them. ",
+ "It appears to me that there is only an argument amongst the sages for the months other than Nissan and Tishri. Or with witnesses of Nissan and Tishri that came after the festivals had passed. For what has been done has been done and the time of the offerings and the time of the festivals has passed. But if the witnesses came in Nissan and Tishri before half of the month, we accept their testimony and we don't intimidate them at all. For we don't intimidate witnesses that testify about the month that it was seen at its time to impregnate it.",
+ "But we intimidate witnesses who's testimony has become ruined and the matter is tending such that the testimony will not stand and the month will become impregnated. We intimidate them in order that the testimony will stand and the month will be sanctified at its time. And similarly, if witnesses come to disprove the witnesses that saw it at its time before the court have sanctified it, we intimidate the disproving witnesses until their disproof doesn't stand and the month is sanctified at its time."
+ ],
+ [
+ "A leap year is a year in which another month has been added. And we only ever add an Adar and make two Adars, an Adar Rishon (first Adar) and an Adar Sheini (Second Adar). And why do we add this month? Because of the spring time, so that the Passover will fall at that time, as it is said (Deuteronomy 16:1) \"Guard the month of the spring\", that this month should be in the spring. And if it wasn't for the addition of this month, Passover would sometimes come in the days of the sun (the summer) and sometimes in the days of the rain (the winter).",
+ "For three indicators we make the year a leap [year]. For the epoch and for the spring and for the fruit of the trees. How? The court calculates and knows; if the epoch of Nissan (when the sun enters Aries) will be on the 16th of Nissan or after this time, they make the year into a leap [year]. And they make that Nissan an Adar Sheini in order that the Passover will be in the spring time. And on this indicator, we rely and make leap [years] and we are not concerned about another indicator. ",
+ "And similarly, if the court saw that the spring has yet to arrive, rather it is still dark. And the fruit of the trees that tend to sprout around Passover have not sprouted. We rely on these two indicators and make the year a leap [year]. So that the spring will be present to offer up from it the waved omer (an offering of grain) on the 16th of Nissan. And in order that the fruit will sprout normally throughout the spring time. ",
+ "And we rely on three lands with respect to the spring. On the land of Yehuda and on the Jordan Bank and in the Galil. And if the spring arrived in two of these lands and in one it didn't, we don't make it a leap [year]. And if it arrived in one of them and it didn't arrive in two, we make it a leap [year], if the fruit of the trees is yet to sprout. And these are the main things that we make leap [years] for in order that the years will be solar years. ",
+ "And there exist other things that the court makes leap [years] for due to necessity. And these are they: Because of the roads that are not mended and the people are unable to go up [to Jerusalem], we make the year a leap [year] until the rain stops and the roads are mended. And because of the bridges which were demolished and the rivers are found blocking and preventing the people or they are endangering themselves and dying, we make the year a leap [year] until they mend the bridges. And because of the passover ovens that were destroyed in the rain and they don't have place to roast their passover [offerings], we make the year a leap [year] until they will have built the ovens and they will have dried. And because of the Israelite exiles that have been uprooted from their place and are yet to have arrived in Jerusalem, we make the year a leap [year] in order that they will have enough time to arrive.",
+ "But we don't make the year a leap [year], not for the snow and not for the cold and not for the Israelite exiles that are yet to be uprooted from their place. And not for the ritual impurity. For example, were the majority of the congregation or the majority of the priests ritually impure, we don't make the year a leap [year] in order that they will have enough time to purify themselves and do [the offerings] in purity, rather they do in impurity. And if they made the year a leap [year] because of the impurity, it is a leap [year]. ",
+ "There are things for which we don't make a leap [year] at all but we make them a support for a year that needs to become a leap [year] because of the epoch or because of the spring and the fruits of the trees. And these are they: Because of the goats and sheep that are yet to be born or which are few. And because of the chicks that haven't flown. We don't make a leap [year] because of these, in order that the goats and sheep should be accessible for the passover [offerings] and the chicks accessible for the Re'iah [offering] or for those who are obligated in a bird offering. But we make them a support for the year. ",
+ "How do we make them a support for the year? We say \"this year needs making into a leap [year] because of the epoch that has dragged\" or \"because of the spring and the fruit of the trees that are yet to arrive and further for the goats are small and the chicks are delicate.\"",
+ "We only make the year a leap [year] with those invited to. How? The head of the high court says to so-and-so and so-and-so from the Sanhedrin (the high court) \"you are invited to location so-and-so where we will calculate and see and know whether this year needs making into a leap [year] or doesn't need it. And those who were invited alone are the ones that make it into a leap [year]. And with how many do we make it a leap [year]? We start with three judges from the great Sanhedrin, from those that were ordained. Two said \"let's not sit and let's not see whether making a leap [year] is necessary or if not\" and one says \"let's sit and check\", the individual is nullified in his minority. Two said \"let's sit and check\" and one says \"let's not sit\", we add two from the those invited and debate the matter back and forth. ",
+ "Two say \"it requires making into a leap [year]\" and three say \"it doesn't require it\". The two are nullified in their minority. Three say \"it requires making into a leap [year]\" and two say \"it doesn't require making into a leap [year]\", they add two from those invited and they debate back and forth with seven. If they all conclude to make a leap [year] or not to make a leap [year], they do as they do as they concluded. And if they argue, they go after the majority, whether to make a leap [year] or whether not to make a leap [year]. And the head of the high court, who is the head of the seating of the seventy-one, needs to be amongst the seven. And if they concluded with three to make a leap [year], it is a leap [year] so long as the prince is with them or he wants. And with making the year a leap [year], we start from the side. And to sanctify the month, we start with the greatest. ",
+ "We don't sit for making the year a leap [year] either a king or a kohen gadol (high priest). A king because of his soldiers and his wars, perhaps his opinion will be be biased because of them to make a leap [year] or not a leap [year]. And a kohen gadol because of the cold, perhaps his opinion will be biased to not make a leap [year] in order that Tishrei will not come in the cold days and he immerses on the Day of Atonement five immersions.",
+ "[If] the head of the high court, and he is the one called prince, is on a far journey, we don't make it a leap [year] except under the condition of if the prince wants it. [If] he comes and wants, it is a leap [year], [if] he doesn't want, it is not a leap [year]. And we don't make a leap [year] except in the land of Yehudah for the Shechina (divine presence) is there as it said (Deuteronomy 12:5) \"for his dwelling you will seek\". And if they made it a leap [year] in the Galil, it is a leap [year]. And we only make it a leap [year] in the day. And if they made it a leap [year] at night, it is not a leap [year]. ",
+ "The court is able to calculate and to know which years will be leap [years] at any time they want, even several years. But they don't say \"year such-and-such is a leap [year]\", rather after Rosh Hashanah they say \"this year is a leap [year]\". And this matter is [only] because of pressure but at a time when there is no pressure, we don't inform that it is a leap [year after Rosh Hashanah], rather in Adar they say \"this year is a leap [year] and the coming month is not Nissan but rather Adar Sheini\". [If] they said before Rosh Hashanah \"this entering year is a leap [year]\", it is not a leap [year] with this statement. ",
+ "[If] the 30th day of Adar arrived and they were yet to make the year a leap [year], they don't make it a leap [year] at all. For that day is fitting to be the first if the month of Nissan and once Nissan has entered and they haven't made it a leap [year], they are not able to make a leap [year]. And if they made it a leap [year] on the 30th day of Adar, it is a leap [year]. [If] witnesses come after they made it a leap [year] and they testify on the moon, they sanctify the month on the 30th day and it will be the first of the month of Adar Sheini. And if they sanctify it before they make the year a leap [year], they can no longer make a leap [year] for we don't make leap [years] in Nissan. ",
+ "We don't make the year a leap [year] in a year of famine, for everyone runs to the granaries to eat and to live and it is impossible to add for them time to forbid the new [produce] (which will only become permissible on the 16th of Nissan). And we don't make a leap [year] in the shvi'it (the seventh year of the agricultural cycle), for everyone's hand is controlling the undergrowth, and we won't find [grain] for the omer offering and the two loaves [offering]. And they were used to making a leap [year] on the eve of shvi'it. ",
+ "It seems to me that this that the sages said \"we don't make a leap [year] in years of famine and shvi'it\", is that we don't make a leap [year] because of the necessity of the roads and the bridges and such like. But if the year was fitting to be made a leap [year] because of the epoch or because of the spring and the fruit of the trees, we always make a leap [year] at any time. ",
+ "When the court makes the year a leap [year], they write letters for all the distant places and they inform them that it has been made a leap [year] and for what reason it was made a leap [year]. And with the language of the prince they are written. And it says to them \"it is known to you that I and my colleagues have agreed and we have added on this year such and such\". [If] they want, 29 days, [if] they want, 30 days. For the leap [year] month, the court has the authority to add a full [month] or a lacking [month] for the people who are far away when they inform them. But they themselves go according to the sighting, if full or if lacking. "
+ ],
+ [
+ "Everything we have said about fixing the first of the month by sight and making the year a leap [year] because of the time or for necessity is only done by the Sanhedrin (High Court) that is in the land of Israel or an ordained court in the land of Israel that has been given permission from the Sanhedrin. For such was said to Moses and Aaron, (Exodus 12:2) \"this month is for you the first month\", and according to tradition they learnt, man from man from Moses our master, that such is the explanation of the matter: this testimony will be given over to you and to all who stand after you in your place. But at a time when the Sanhedrin doesn't exist in the land of Israel, we don't fix months and we don't make leap years except with the calculations that we calculate today.",
+ "And this matter is a law of Moses from Sinai. That at a time that there is a Sanhedrin, we fix by the sighting, and when the Sanhedrin doesn't exist, we fix by this calculation that we calculate today and we don't relate to the sighting. Rather, sometimes the day we fix with this calculation will be the day of sighting, or a day before, or a day after. And that it will be after the sighting by a day is a wonder (i.e. very rare), and [this is so] in lands that are to the west of the land of Israel. ",
+ "And from when did all of Israel start to calculate with this calculation? From the end of the sages of the Talmud, at the time that the land of Israel was made desolate and there didn't remain there a fixed court. But in the days of the sages of the Mishnah and similarly in the days of the sages of the Talmud, until the days of Abaye and Rava, they'd rely on the fixing of the land of Israel. ",
+ "When the Sanhedrin existed and they fixed based on the sighting, the children of the land of Israel (those who lived in Israel) and all the places that would be reached by the messengers of Tishrei would make the holidays one day only. And the remaining distant places that the messengers of Tishrei wouldn't reach would make two days due to doubt, for they wouldn't know the day that the children of the land of Israel fixed the month on. ",
+ "In this time that the Sanhedrin doesn't exist and the court of the land of Israel fixes on this calculation, it should have been according to the law that in all places, they would only make one day holiday, even the distant places that are in the outside of the land [of Israel], like the children of the land of Israel. For everyone relies and fixes based on one calculation. But it is an amendment of the sages that they be careful with the custom of their fathers that is in their hands. ",
+ "Therefore, any place that the messengers of Tishri didn't arrive at when the messengers went out will make two days, even at this time, as they did in the times when the children of the land of Israel would fix based on the sighting. And the children of the land of Israel in this time make one day according to their custom for they never made two days. It is found, the second [day of] holiday that we make in the exile at this time originates from the words of the scribes that amended this matter. ",
+ "[Regarding] the holiday of Rosh Hashanah at the time when they fix based on the sighting, the majority of the children of the land of Israel would make it two days out of doubt. For they would not know on which day the court fixed the month for the messengers don't go out on the holiday. ",
+ "And not only such but even in Jerusalem itself, which is the place of the court, many times they'd make the holiday of Rosh Hashanah two days. For if the witnesses didn't come all of the 30th day, they'd treat that day that the witnesses were anticipated as holy and the morrow holy. And since they'd make it two days and even at the time of the sighting, [as such] they amended that even the children of the land of Israel would always make it two days at this time that we fix based on the calculation. Behold, you have learnt that even the second [day of] holiday of Rosh Hashanah at this time originates from the words of the scribes. ",
+ "Making one day of holiday is not dependent on the closeness of the place. How? If there will be a place, between it and between Jerusalem a journey of 5 days or less so that with certainty it would have been possible that the messengers would arrive there, we don't say that the people of this place make one [day] holiday. For who says to us that the messengers would go out to this place? Perhaps the messengers wouldn't go out to this place because there wasn't an Israelite there, and after they returned to fix based on the calculation, Israelites settled there that are obligated to make two days. Or because there was a siege on the way, like the way that was between Yehuda and Galil in the days of the sages of the Mishnah. Or because there were non-jews blocking the messengers to pass between them. ",
+ "And were the matter to depend on the closeness of the place, all the children (inhabitants) of Egypt would make one day. For it is possible that the messengers of Tishrei would arrive there. For there is only between Jerusalem and Egypt via Ashkelon a journey of 8 days or less, and similarly the majority of Syria. Behold, you have learnt that the matter is not dependent on the place's being close. ",
+ "It is found that the root of this matter on this way is such: Any place that has between it and between Jerusalem a journey greater than 10 complete days makes two day always like their custom from before. For the messengers of every single Tishrei would only reach a place that has between it and between Jerusalem a journey of 10 days or less. And any place that has between it and between Jerusalem a journey equal to 10 days or less, [such] that it is possible that the messengers of Tishrei would reach it, we see if that place was from [a part of] the land of Israel that had in it [people of] Israel at the time of the sighting in the second conquering [of the land], like Usha and Shaphram and Lod and Yavneh and Nov and Tiberius and such like, they make only one day alone. And if that place was from Syria, like Tyre and Damascus, and Ashkelon and such like, or from the outside of the land [of Israel], like Egypt and Amon and Moav and such like, they do like the custom of their fathers in their hands, if one day, one day, and if two days, two days. ",
+ "A place that has between it and between Jerusalem 10 days or less than 10, and it is [in] Syria or the outside of the land [of Israel], and they don't have a custom. Or it is a newly formed city in the desert of the land of Israel. Or a place that [people of] Israel dwells now. They make two days like the custom of the majority of the world. And every second day holiday is from the words of the scribes and even the second day of the holiday of Rosh Hashanah which everyone makes at this time.",
+ "This that we calculate at this time, every single one in his city, and we say \"the first of the month will be on day so-and-so and the holiday will be on day so-and-so, it is not with our calculation that we fix it and we do not rely on it. For we don't make years leap [years] and we don't fix months in the outside of the land [of Israel]. And we only rely on rely on the calculation of the children of the land of Israel and their fixing. And this that we calculate is only to reveal the matter. Since we know that on this calculation they rely, we calculate to know the day that the children of the land of Israel fixed it, whichever day it is. And via the fixing of the children of the land of Israel, it is it that the first of the month or the holiday will be. Not because of the calculation that we calculate."
+ ],
+ [],
+ [
+ "We never set the New Month of Tishrei according to this calculation on the first day toward Sabbath (Sunday), the fourth day toward Sabbath (Wednesday), or the day before Sabbath (Friday). And a menmonic for them is \"ADU\" (1,4,6). Instead, when the molad (new moon time) for Tishrei is on one of these days, we set the New Month on the day after it. How so? Supposing the molad was on the first day toward Sabbath, we set the New Month of Tishrei on the second day (Monday). And if the molad was on the fourth day toward Sabbath, we set the New Month on the fifth day (Thursday). And if the molad was on the sixth day toward Sabbath, we set the New Month on the seventh day (Saturday)."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/English/Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/English/Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a5ef96fceefaf20c7d6adb1749e2287b25f980cf
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/English/Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019.json
@@ -0,0 +1,300 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+ "versionSource": "Nataf translation",
+ "versionTitle": "Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019",
+ "status": "locked",
+ "priority": 3.0,
+ "license": "CC-BY",
+ "shortVersionTitle": "Rabbi Francis Nataf, 2019",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Sefer Zemanim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "The months of the year are lunar months, as it is stated (Numbers 28:14), \"the monthly burnt-offering for each new moon\"; and it is [also] stated (Exodus 12:2), \"This month shall be for you the beginning of the months.\" Thus did the Sages say: The Holy One, blessed be He, showed Moshe a likeness of the moon in a prophetic vision and said to him, \"See [when] it is like this, and sanctify it (as the beginning of the month).\" But the years that we calculate are solar years, as it is stated (Deuteronomy 16:1), \"Guard the month of the Spring.\"",
+ "",
+ "",
+ "If the moon appears on the night of the thirtieth day, the past month has twenty-nine days and is called defective month. If the moon does not appear on the night of the thirtieth day, the past month has thirty days and is called intercalated month or full month. And a moon that is seen on the night of the thirtieth is what is called a moon that is seen in its time. And if it is seen on the night of the thirty-first and it is not seen on the night of the thirtieth, it is what is called a moon that is seen on the night of its intercalation.",
+ "",
+ "",
+ "It is a positive commandment from the Torah upon the court to calculate and know if the [new] moon was seen or was not seen; and they should question the witnesses [to ascertain this] until they sanctify the [new] month. And they must send and inform the rest of the people which day is Rosh Chodesh (the first day of month), so that they would know which days are the holidays – as it is stated (Leviticus 23:2), \"which you shall proclaim as holy occasions\"; and it [also] states (Exodus 13:10), \"And you shall keep this statute at its appointed time.\" ",
+ "The new moon days and the leap years are computed and proclaimed only in Eretz Yisrael, as it is written: \"Out of Zion shall go forth instruction, and the word of the Lord from Jerusalem\" (Isaiah 2:3). If, however, a great scholar was ordained in Eretz Yisrael and then emigrated to another country without leaving in Eretz Yisrael anyone equal to him in learning, he is permitted to compute and proclaim the new moon days and leap years outside the Land of Israel. And if he knows that in the Land of Israel [another] man became great like him – and it is not necessary to say, greater than him – it is surely forbidden for him to set and intercalate the month outside the Land. And if he did transgress and set it and intercalate it, he did not do anything (it is not effective)."
+ ],
+ [
+ "Two trustworthy men only are qualified to testify concerning the new moon, men that are fit to bear witness in any legal case. Women and slaves, however, are not eligible to bear witness, and their testimony is not accepted. A father and son that saw the moon go to court to testify. Not because testimony of the month is valid with relatives; but rather so that if one of them is found to be disqualified for being a thief or that which is similar to it from the other disqualifications, the second can join with another and they will [then] testify. And anyone who is disqualified from testimony by the words of the Scribes – even though he is fit according to the Torah – is disqualified from testimony of the month. ",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "If the witnesses said, \"We saw it [reflected] in the water\" or \"through the clouds\" or \"through glass\"; or they saw part of it in the sky and part of it through the clouds or in the water or through glass – this is not [considered] a sighting, and we don't sanctify [it based] on this sighting. [If] one said \"I saw it with my eyes at a height of about two floors\" and the second said \"at about a height of three floors\" – they join up [to form valid testimony. If] one says, \"about three floors\" and the second says \"about five floors\" – they do not join up. But one of them joins up with a second that testifies like him or with a single floor between them. ",
+ "If the witnesses said: \"We noticed the moon unintentionally, but failed to see it again when we looked and wanted to see it in order to bear witness,\" their testimony is not sufficient, and the court does not sanctify the new moon on the strength of it, owing to the suspicion that combined clouds produced the illusion of a moon and then disappeared. [If] the witnesses said, \"We saw it on the twenty-ninth day of the month in the morning in the East before the sun arose and we saw it in the evening in the West on the night of the thirtieth\" – they are believed and we sanctify [it] based on this sighting. For they surely saw it in its time. But we have no concern about the sighting that they said they saw in the morning. For we are not responsible for the morning sighting; and it is known that it was the clouds that gathered and appeared to them like the moon. And likewise if they saw it in its time, but it was not seen on the night of its intercalation (the following night) – they are believed. For we are only responsible for the sighting of the thirtieth night alone. ",
+ "",
+ "Thereupon, when the evidence has been sustained, the chief justice of the court proclaims Mekuddash! [the new moon is sanctified], and after him all the people present respond: Mekuddash! Mekuddash! Only a court of three may carry out the calculation and the sanctification of the new moon. The formal sanctification of the new moon is proclaimed only when the new moon has been observed in its proper time; and this must be done at daytime. If it was done at night, the sanctification is not valid. And even if the court and all of Israel saw it, but the court didn't say, \"[It is] sanctified,\" until it became dark on the night of the thirty-first; or they investigated the witnesses and the court didn't manage to say, \"[It is] sanctified,\" until it became dark on the night of the thirty-first – they don't sanctify it; and the month will be intercalated, and Rosh Chodesh (the first of the month) will only be on the thirty-first – even though it was seen on the night of the thirtieth. For it is not the sighting that sets [it], but rather it is the court saying, \"[It is] sanctified,\" that sets [it]. ",
+ "[In a case in which] the court itself saw it at the end of the twenty-ninth day: If a star of the night of the thirtieth still hasn't emerged – the court says, \"[It is] sanctified, [it is] sanctified,\" as it is still day (and it can only be set by day). But if they saw it on the night of the thirtieth, after two stars emerged – we sit two judges on the morrow with one of the (three judges from the original court); and the two (others) testify before the three, and the three sanctify it. "
+ ],
+ [
+ "[Regarding] witnesses that see the new moon: If there is a distance of a night and a day's journey or less between them and the location of the court – they go and testify. But if there is more than this between them – they do not go. For their testimony after the thirtieth day doesn't help, since the month has already been made intercalated. ",
+ "",
+ "Just as the witnesses that saw the new moon desecrate the Shabbat, so too do the witnesses who justify them to the court desecrate [it] with them, if the court does not recognize the ones who saw [the new moon]. And even if the one who informs the court of them is a single witness, he goes with them and desecrates [the Shabbat] in case he will find another and join up with him. ",
+ "[If one of] the witness that saw the new moon on the night of Shabbat was ill, we ride him on a donkey and even on a bed. And if there is an ambush on the way, the witnesses take weapons in their hands. And if it was a distant journey, they take food in their hands. And even if they saw it large and visible to all, they should not say \"Just as we saw it, others saw it; so we don't need to desecrate the Shabbat.\" Rather anyone who would see the new moon, would be fitting to testify and for whom there will be a night and a day's [journey] or less between him and the location where the court is fixed – there is a commandment upon him to desecrate the Shabbat and to go and testify. ",
+ "At first, they would accept testimony of the new moon the entire thirtieth day. One time, the witnesses delayed in coming until the late afternoon and they compromised [the service] in the Temple, and [its officers] did not know what to do – whether they should do the burnt-offering of the afternoon: Perhaps the witnesses would come, and it is impossible to bring up the additional [offering] of the day [of Rosh Chodesh] after the daily offering of the afternoon. [Hence] the court arose and ordained that they would only accept testimony about the new moon until [the time of] minchah (the afternoon prayer), in order that there would be sufficient time in the day to bring up the additional offerings, the daily offering of the afternoon and their libations. ",
+ "But if minchaharrived and witnesses did not come, they would do the daily offering of the afternoon. And if witnesses came from minchahand onward, they treat that day as holy and the morrow as holy. But they bring the additional offering on the morrow, since they did not sanctify it after minchah. From when the Temple was destroyed, Rabban Yochanan ben Zakkai and his court ordained that they would accept testimony about the new moon the entire day. So even if witnesses came on the thirtieth day at the end of the day, close to sunset – we accept their testimony and sanctify only the thirtieth day. ",
+ "When the court intercalates the month because witnesses did not come the entire thirtieth day, they would go up to a prepared place and make a feast on the thirty-first day – which is the first of the month. And they would not go up to there at night; rather at first light before sunrise. And they do not go up to this feast with less than ten [people]. And they only go up with bread of grains, and legumes; and they eat these at the time of the feast. And this is the meal of the commandment of inercalating the month that is mentioned in every place. ",
+ "Originally, when the court sanctified the new moon, they used to light flares on the tops of the mountains, so that those who lived far away might know of it. But when the Samaritans began to cause trouble, by kindling misleading flares, it was enacted that messengers should go forth to inform the public. And these messengers do not desecrate the holidays nor Yom Kippur – and it is not necessary to say Shabbat. For we do not desecrate Shabbat to observe it (the month), but rather only to sanctify it. ",
+ "Messengers were sent out to proclaim the beginning of six months: Nisan, on account of Pesaḥ; Av, on account of the fast of Tish'ah b'Av; Elul, because of Rosh Hashanah; So that they would sit in anticipation on the thirtieth day of Elul: If they would be informed that the court had sanctified the thirtieth day, they would treat that day alone as holy; but if they were not informed, they would keep the thirtieth day holy and the thirty-first day holy, until the messengers of Tishrei would come to them. Tishri, because of Yom Kippur and Sukkoth; Kislev, because of Hanukkah; Adar, because of Purim. When the Temple was still in existence, messengers would go forth to inform about the beginning of Iyyar, because of Pesaḥ Sheni [observed on the fourteenth of Iyyar].",
+ "The messengers of Nissan and the messengers of Tishrei only go out on the day of the first of the month after the sun would rise, [and not] until after they would hear from the mouth of the court \"[It is] sanctified.\" And if the court sanctifies [it] at the end of the twenty-ninth day – as we have said – and they heard from the court, \"[It is] sanctified,\" they go out in the evening. And the messengers of the other six months may go out in the evening after the moon has been seen, even though the court has not yet sanctified the month. Since the new moon has been seen, they go out – for tomorrow the court will certainly sanctify it. ",
+ "[In] every place that the messengers would reach, they would make the festivals, one day holidays – as is written in the Torah. But [in] the distant places that the messengers would not reach, they would make two days because of the doubt: For they would not know which day was the day that the court set as the first of the month. ",
+ "There are places to which the messengers of Nissan would reach but to which the messengers of Tishrei would not reach. And it would have been appropriate that [these places] make Passover one day, for the messengers reached them and they knew on which day the first of the month was fixed; and make the holiday of the festival of Sukkot two days, for the messengers surely did not reach them. But in order not to differentiate between the festivals, the Sages ordained that any place that the messengers of Tishrei do not reach would make two days [of holidays], even [on] the holiday of [Shavuot].",
+ "And how much is between the messengers of Tishrei and the messengers of Nissan? Two days. For the messengers of Tishrei did not travel on the first of Tishrei because it is a holiday, nor on the tenth of it because it is Yom Kippur. ",
+ "The messengers do not need to be two, but rather even one is trusted. And not just a messenger alone, but even a merchant from the rest of the people that comes on his way and says, \"I heard from the mouth of the court that they sanctified the month on day x,\" is believed and they set the festivals by his word. For this matter is something which is prone to be revealed, so a single fit witness is trusted for it. ",
+ "[If] the court sat all of the thirtieth day and witnesses did not come, and they awoke at first light and intercalated the month – as we have explained in this chapter – and after four or five days, distant witnesses came and testified that they saw the month in its time, which is the night of the thirtieth; and even [if] they come at the end of the month: They intimidate them very threateningly and confound them with questions, burden them with examinations and are meticulous about their testimony; and the court makes efforts not to sanctify this month, since its name has gone out as intercalated. ",
+ "But if the witnesses stuck with their testimony and it is found consistent, and the witnesses are surely known and intelligent men and the testimony has been appropriately investigated – they sanctify it and retract, and count from the thirtieth day for that month, since the moon was seen on its night. ",
+ "However if the court needs to leave this month intercalated as it was before these witnesses came, they leave it. And this is [the meaning of] what [the Sages] said, \"We intercalate the month for necessity.\" But there is someone among the great Sages who disagrees on this matter and says we never intercalate the month for necessity: Since witnesses came, we sanctify [it] and don't intimidate them. ",
+ "It appears to me that there is only a disagreement of the Sages about the months other than Nissan and Tishrei, or with witnesses of Nissan and Tishrei that came after the festivals had passed. For what has been done has already been done and the time of the offerings and the time of the festivals has passed. But if the witnesses came in Nissan and Tishrei before half of the month, we accept their testimony and we don't intimidate them at all. For we don't intimidate witnesses that testify about the new moon that was seen at its time, to intercalate it. ",
+ "But we do intimidate witnesses whose testimony has become compromised and the matter is leaning towards the testimony not standing, such that the month will become interclated. We intimidate them in order that the testimony will stand and the month will be sanctified in its time. And likewise, if witnesses came to undermine the witnesses that saw it in its time before the court has sanctified it – [the judges] intimidate the undermining witnesses until their undermining does not stand; and the month is sanctified in its time. "
+ ],
+ [
+ "",
+ "For three indicators do we make the year a leap year. For the season, for the Spring [state of the barley] and for the fruit of the trees. How is that? The court calculates and determines – if the season of Nissan (when the sun enters Aries) will be on the sixteenth of Nissan or after that time, they make that year into a leap year. And they make that Nissan [into] Second Adar, so that Passover will be during the time of Spring. And we may rely on this indicator and make leap years, and [then] not be concerned about another indicator. ",
+ "And likewise if the court saw that the Spring [state of the barley] has yet to arrive, but it is rather still late; and the fruit of the trees that tend to sprout around Passover have not sprouted – we rely on these two indicators and make the year a leap year. And even though the season [arrived] before the sixteenth of Nissan – they surely make it a leap year, so that the Spring [barley] will be present to offer up the waved omer from it on the sixteenth of Nissan; and so that the fruit will sprout like is the way of every Spring [season]. ",
+ "And we rely on three lands with respect to the Spring [state of the barley]: On the Land of Yehudah, on Transjordan and on the Galilee. And if the Spring arrived in two of these [lands], but not in one – we do not make a leap year. However, if it arrived in one of them, but it did not arrive in two – we make a leap year, if the fruit of the trees has yet to sprout. And these are the main things for which we make leap years, in order that the years will be solar years. ",
+ "And there exist other things for which the court makes leap years due to necessity. And these are them: Because of the roads that are not mended and the people are unable to go up [to Jerusalem], we make the year a leap year until the rain stops and the roads are mended. And because of the bridges which were destroyed and the rivers are found blocking and preventing the people and [so the people] are endangering themselves and dying, we make the year a leap year until they mend the bridges. And because of the ovens [for the] Pesach sacrifice that were destroyed in the rain and [the people] do not have a place to roast their Pesach sacrifices, we make the year a leap year until they will have built the ovens and [the ovens] will have dried. And because of the Israelite exiles that have left from their place and have not yet arrived in Jerusalem, we make the year a leap year in order that they will have enough time to arrive.",
+ "But we don't make the year a leap [year] – not for the snow, not for the cold and not for the Israelite exiles that have not yet left from their place. And not for impurity: For example, were the majority of the congregation or the majority of the priests impure, we don't make the year a leap year in order that they will have avaialable time to purify themselves and do [the offerings] in purity. Rather they do [them] in impurity. And if they made the year a leap year because of impurity, it is surely a leap year. ",
+ "There are things for which we don't make a leap year at all; but we do make them a support for a year that needs to become a leap [year] because of the season or because of the Spring [state of the barley] and the fruits of the trees. And these are them: Because of the goats and sheep that are yet to be born or which are few. And because of the chicks that have not [yet grown enough to have] flown. We do not make a leap year because of these – in order that the goats and sheep should be accessible for the Pesach sacrifices; and [that] the chicks be accessible for the offering of being seen (reiah) or for those who are obligated in a sacrifice of fowl. But we do make them a support for the year.",
+ "How do we make them a support for the year? We say, \"This year needs intercalation because of the season that has dragged\"; or \"because of the Spring and the fruit of the trees that are yet to arrive\" – \"and further since the goats are small and the chicks are delicate.\" ",
+ "A year should be intercalated only by those who were invited to participate in the act of intercalation. How is this done? The chief justice of the Supreme Court should say to certain members of the Sanhedrin: \"You are invited to come to such and such a place, that we may together calculate and find out whether this year should be intercalated or not.\" Only those invited may decide about the intercalation of the year. And with how many [judges] do we make it a leap year? We start with three judges from the great Sanhedrin, from those that were ordained. [If] two said \"We should not sit and not see whether making a leap [year] is necessary or if not,\" and one says, \"We should sit and check\" – the individual is nullified from his [being a] minority. [If] two said \"We should sit and check,\" and one says, \"We should not sit\" – we add two more from those invited and debate the matter back and forth. ",
+ "If two of the five members of the council say that the year should be intercalated, and three say that it should not, the minority of two does not count. If three say that it should be intercalated, and two say that it should not, two members are added to the council from among those who have been invited, and they discuss the matter and decide with a panel of seven. If all seven of them unanimously decide to intercalate or not to intercalate, their decision is adhered to; but if they disagree, the opinion of the majority is followed. And there is a need to have head of the High Court – who is the head of the yeshiva of seventy-one – among the seven. And if they concluded with three to make a leap year, it is a leap year so long as the [head of the court] is with them or agrees. And with regards to making the year a leap year, we start [the discussion] from the side (from the lesser judges). But to sanctify the month, we start with the greatest. ",
+ "",
+ "If the chief justice of the Supreme Court, who bears the title of Nasi, happens to be away on a distant trip, the year can be intercalated only on condition that the Nasi will consent. If he arrived and gave his consent, the intercalation remains valid; if he did not consent, the intercalation is invalid. And we only make the year a leap year in the Land of Yehudah. For the Divine Presence is there, as it stated (Deuteronomy 12:5), \"to dwell It there; you shall seek.\" But if they made it a leap year in the Galilee, it is a leap year. And we only make it a leap year during the day. But if they made it a leap year at night, it is not a leap year. ",
+ "The court is able to calculate, set and determine which year will be a leap year at any time they want, even for several years. But they may not say, \"Year x is a leap year.\" Rather it is after Rosh Hashanah that they may say, \"This year is a leap year.\" And this matter is [only] because of a pressing situation. But at a time when there is no pressing situation, we may not make [it] known that it is a leap year [right after Rosh Hashanah]. Rather it is in Adar that they may say \"This year is a leap year; and the coming month is not Nissan but rather Second Adar.\" [If] they said before Rosh Hashanah, \"This year that is beginning is a leap year,\" it is not [turned into] a leap year with this statement. ",
+ "[If] the thirtieth day of Adar arrived and they were yet to make the year a leap year, they may not make it a leap year at all. For that day is fitting to be the first of the month of Nissan; and once Nissan has entered and they have not made it a leap year, they are not able to make a leap year. And if they made it a leap year on the thirtieth day of Adar, it is surely a leap year. [If] witnesses came after they made it a leap year and testified about the moon, they sanctify the month on the thirtieth day and it will be the first of the month of Second Adar. But if they sanctified it before they made the year a leap year, they could no longer have made [it] a leap year. For we do not make leap years in Nissan. ",
+ "We may not make the year a leap year in a year of famine. For everyone runs to the threshing floors to eat and to live; so it is impossible to add time to them, to forbid the new [grain] (which will only become permissible on the sixteenth of Nissan). And we may [also] not make a leap year on a sabbatical year. For everyone's hand is controlling the undergrowth; so they will not find [grain] for the omer offering and the two breads. And they were used to making a leap year on the eve of a sabbatical year. ",
+ "It seems to me that that which the Sages said, \"We may not make a leap year in a year of famine and on the sabbatical year,\" is that we may not make a leap [year] because of the necessity of the roads and the bridges and that which is similar to them. But if the year was fitting to be made a leap year because of the season or because of the Spring [status of the barley] and the fruit of the trees, we always make a leap year at any time. ",
+ "When the court makes the year a leap year, they write letters to all the distant places and inform them that it has been made a leap year, and for what reason it was made a leap year. And they are written in the wording of the [head of the court]: And he says to them, \"Let it be known to you that I and my colleagues have agreed and we have added to this year such and such [days]\" – [if] they want, twenty-nine days, [if] they want, thirty days. For [regarding] the leap year month, the court has the authority to add a full [month] or a lacking [month] for the people far away whom they are informing. But they themselves (in the Land of Israel) go according to the sighting – whether it is full or it is lacking. "
+ ],
+ [
+ "",
+ "And this matter is a law of Moses from Sinai: That at a time that there is a Sanhedrin, we set [the new month] by sighting; and when the Sanhedrin does not exist, we set [it] according to this calculation that we [use] to calculate today, and we are not concerned about the sighting. Rather, sometimes the day we set with this calculation will be the day of sighting; [and sometimes it will be] a day before it, or a day after it. And that it will be after the sighting by a day is a wonder (i.e. very rare), and [only] in lands that are to the west of the Land of Israel. ",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "The observance of one day of the other festivals does not depend upon the proximity of a location to Jerusalem. For example, a locality at a distance of five days' journey or less from Jerusalem could certainly have been reached by the messengers in time; yet it cannot be said that the residents of this place should observe only one day. As who will tell us that the messengers went out to this place? possibly no messengers were ever sent out to this place because there were no Jews there, and when the calendar began to be determined by computation the place was settled by Jews who were required to observe two days by their previous custom. Or else, no messengers ever came to this place because of insecurity in travel, as was the case between Judea and Galilee during the period of [the Tannaim] the sages of the Mishnah, or, because non-Jews, living along the road, would prevent the messengers from passing through the area.",
+ "",
+ "It is found that the principle of this matter in this way is such: Any place that has a journey more than ten complete days between it and Jerusalem always makes two days, like their custom from before. For the messengers of each and every Tishrei would only reach a place that has a journey of ten days or less between it and Jerusalem. And any place that has a journey exactly ten days or less between it and Jerusalem – such that it is possible that the messengers of Tishrei would reach it – we see if that place was from [a part of] the land of Israel that had Israelites in it at the time of the sighting in the second conquest [of the Land]. For example, Usha and Shaphram and Lod and Yavneh and Nov and Tiberius and that which is similar to them. [In that case,] they make only one day alone. But if the place was of Syria – such as Tyre and Damascus, and Ashkelon and that which is similar to them; or from outside of the Land [of Israel] – like Egypt and Ammon and Moab and that which is similar to them – they do like the custom of their fathers which is in their hands: If one day, one day; and if two days, two days. ",
+ "[In the case of] a place that has ten days or less than ten between it and Jerusalem, and it is [in] Syria or outside of the Land, and they don't have a custom; or it is a newly formed city in the wilderness of the Land of Israel; or a place that Israelites inhabited now: They make two days like the custom of the majority of the world. And every second day holiday is from the words of the Scribes (rabbinic); and even the second day of the holiday of Rosh Hashanah which everyone makes at this time. ",
+ "When we nowadays compute, everyone in his own town, declaring such and such a date to be Rosh Hodesh or a festival, we do not rely upon our own calculation and determination, for it is not permissible to intercalate the years or to determine new-moon days outside of Eretz Yisrael; we may rely only on the computation and fixation performed by the inhabitants of Eretz Yisrael. Our own computation is only for the purpose of making it known to the public; since we are aware that in Eretz Yisrael they use the same method of computation, we calculate in order to find out what day it is that has been determined by the residents of Eretz Yisrael. And it is [the date] that the residents of the Land of Israel set, that will be Rosh Chodesh or the holiday. [It is] not on account of the calculation that we calculate. "
+ ],
+ [
+ "When the fixing of the new month used to be based upon the observation process, the sages calculated with great precision to ascertain the moment at which the conjunction of the moon with the sun occurred, according to the practice of the astronomers, so as to know whether the moon could appear on the night of the thirtieth day or not. The beginning of this calculation that we calculate by approximation – to know the time of their conjunction without precision, but rather according to their average trajectories – is what is called the molad. But the main principles of the calculation that we calculate at a time when there is not a court to set it according to a sighting – and that is the calculation that we calculate today – are what are called, eebur.",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "And likewise if the molad (beginning) of this year is known to you, and you add its remainder to the days of the molad – if it is a simple [year], the remainder of a simple year; if it is a leap year, the remainder of a leap year – [it] comes out to the molad of the year after it. And likewise year after year until the end of the world. And the first molad from which you should begin is the molad that was in the first year of creation. And it was on the second night, five hours and two hundred and forty parts into the night. Its symbol is 2.5.204; and the beginning of the calculation is from it. ",
+ "In all of these calculations from which you can know the molad, when you add a remainder with a remainder: When there is a sum of a thousand and eighty parts, you complete an hour and you add it to the number of hours. [And] when there is a sum of twenty-four hours, you complete a day and you add it to the number of days. But when there is a sum of more than seven days, you remove seven from the number – for we are not calculating to know the number of days, but rather to know which day of the days of the week and at which hour and which part the molad will be. ",
+ "Each group of nineteen years, consisting of seven leap years and twelve ordinary years, is called maḥzor (cycle). And why did we rely on this number? Since when you make a sum of the number of days, their hours and their parts in the twelve simple years and the seven leap years, – and you complete every one thousand eighty parts into an hour and every twenty-four hours into a day and add it to the number of days – you will find that all of it is nineteen solar years, of which each one is exactly three hundred and sixty-five days and six hours. And there is no remainder from [this] number of solar years except for one hour and four hundred and eighty-five parts. Its symbol is 1.485.",
+ "It comes out that in a cycle that is like this, all of the months are lunar months and the years are solar years. And the seven leap years in each and every cycle – according to this calculation – are the third year of the cycle, the sixth year, the eighth year, the eleventh year, the fourteenth year, the seventeenth year and nineteenth year. Their symbol is 3.6.8.11.14.17.19.",
+ "When you make a sum of the remainders of all of the twelve simple years, [each one of] which being 4.8.876; and the remainder of the seven leap years, [each one of] which being 5.21.589; and you remove all of it seven by seven – the remainder will be two days, sixteen hours and five hundred ninety-five parts. Its symbol is 2.16.595.",
+ "When the molad of the beginning of the cycle is known to you, and you add 2.16.595, [it] comes out for you to the beginning of the cycle after it. And likewise the molad of each and every cycle until the end of the world. And we have already said that the molad at the beginning of the first cycle was 2.5.240. And the molad of the year is the molad of Tishrei of that year.",
+ "And in this way, you will know the molad of each and every year that you want, and the molad of each and every month that you want – from years that have passed or years that will come in the future. How is this? Take the years of creation that have passed and finished until Tishrei of that year and make them (divide them by) cycles of nineteen each – and you will know the number of cycles that have passed and the number of years that have passed from the cycle which has not yet concluded. And take 2.16.595 for each and every [completed] cycle, and 4.8.876 for each and every single year of the years of the cycle that has not concluded, and 5.21.589 for each [of its] leap years. Take the sum of everything, complete the parts to hours, complete the hours to days and remove the days seven by seven – and the remainder of the days and of the hours and of the parts is the molad of the next year, the molad of which you want to know.",
+ "The molad of the year that comes out in this calculation is the molad of the head of the month of Tishrei. And when you add 1.12.793, [it] comes out to the molad of MarCheshvan. And when you add 1.12.793 to MarCheshvan, [it] comes out to the molad of Kislev. And likewise for each and every month – one after [the other] – until the end of the world."
+ ],
+ [
+ "",
+ "",
+ "When the molad would be at midday or after [it] and [the new month] would be delayed to the day after it: If the day after it is from days 1,4,6 (Sunday, Tuesday or Friday), Rosh Chodesh (the first of the new month) will be set on the third day from the molad. How is this? See when the molad is on Shabbat at midday – its symbol being 7.18 – we set Rosh Chodesh in a year the molad of which is like this on the Second Day from Shabbat (Monday). And likewise if the molad was on the Third Day (Tuesday) at noon or after [it], we set Rosh Chodesh on the Fifth Day from Shabbat (Thursday).",
+ "[In a case in which] the molad of Tishrei came out on the night of the Third at nine hours and two hundred and four parts of the tenth hour into the night – its symbol being 3.9.204 – or later than that: If it was a simple year, we push off Rosh Chodesh and do not set it on the Third in this year, but rather on the Fifth Day from Shabbat.",
+ "And likewise if the molad of Tishrei came out on the Second Day at three hours into the day and five hundred and eighty-nine parts of the fourth hour – its symbol being 2.15.589 – or later than that: If that year was at the conclusion of a leap year – such that the year adjacent to it that passed was a leap year – we do not set Rosh Chodesh on the Second from Shabbat in this year, but rather on the Third.",
+ "[If] the molad of the simple year that we said was delayed to the Fifth Day was one part less (earlier) – such as if it came out that its symbol was 3.9.203 – or less than this, we set it for the Third. And likewise if the molad was at the conclusion of a leap year on the Second Day minus a part – such that its symbol was 2:15:588 – or less, we set it for the Second. It comes out that the way of setting Rosh Chodesh of Tishrei according to the calculation is like this: Calculate and ascertain which day and at how many hours of the day or the night and how many parts of the hour is the molad. And the day of the molad is always the day of the setting except: If it was on the First from Shabbat, the Fourth or the eve of Shabbat; or if the molad was at midday or after midday; or if it was at two hundred and four parts of the tenth hour of the Third Night or more than this and it was a simple year; or the molad was at five hundred and eighty-nine parts of the fourth hour of the Second day and it was a simple year that was after a leap year. For if one of these four things happened, we do not set [it] on the day of the molad, but rather on the day that is after it or [the day] that is after [that], in the way that we explained.",
+ "And because of what do we not set [Rosh Chodesh of Tishrei] on Days 1,4,6? Because this calculation is for the conjunction of the moon and the sun in its average movement, not in its actual place – as we have made known. Hence they made one day of setting and one day of delaying, so as to [approximate] the actual conjunction. How is this? We set [it] on the Third, we delay [it] off on the Fourth; we set on the Fifth, we delay on the Sixth; we set on Shabbat, we delay on the First from Shabbat; we set on the Second.",
+ "And the main principle of the other delays is the main principle that we mentioned: That this calculation is of the average movement. And the proof for [the correctness of these delays] is that many times [when] the molad will be on the Third Night and delayed to the Fifth, the moon will not be seen on the Night of the Fifth nor on the Night of Shabbat. [This] implies that the actual conjunction of the sun and the moon only [occurred] on the Fifth."
+ ],
+ [
+ "",
+ "",
+ "If the lunar month was only twenty-nine and a half days, all of the years would [always alternate to] be a full month and a lacking month. And the days of the lunar year would be three hundred and fifty-four: Six lacking months and six full months. But because of the parts beyond the half a day that there is in each and every month, some of their hours and days aggregate. [This happens] until some of the years have more lacking [months] than complete, and some of them have more complete than lacking.",
+ "According to this calculation, we always make the thirtieth day, Rosh Chodesh. If the month that passed is lacking, the thirtieth day will be Rosh Chodesh for the coming month. And if the month that passed is full, the thirtieth day [will still] be Rosh Chodesh, since part of it is Rosh Chodesh. And the rest [of it] will be the completion of the full month that passed; and the thirty-first day will be Rosh Chodesh of the coming [month]. And the counting will [start] from it; and that is the day of setting. And hence according to this calculation, one month we only make one day [of Rosh Chodesh] and one month two days.",
+ "The order of the full and lacking months according to this calculation is like this: Tishrei is always full; and Tevet is always lacking; and from Tevet onward, [it is] one full and one lacking, in order. How is this? Tevet is lacking, Shevat is full, Adar is lacking, Nissan is full, Iyar is lacking, Sivan is full, Tammuz is lacking, Av is full, Elul is lacking. And in a leap year, First Adar is full and Second Adar is lacking. ",
+ "There remain two months – which are Marchesvan and Kislev. Sometimes both of them will be full, sometimes both of them will be lacking and sometimes Marchesvan will be lacking and Kislev will be full. A year in which both of these months are full is one in which its months are called complete. And a year in which both of these months are lacking is one in which its months are called lacking. And a year in which Marchesvan is lacking and Kislev is full [is one in which] it months are called in order.",
+ "The way of knowing whether the months of a year are complete, lacking or in order for this calculation is like this: First know the day in which Rosh Hashanah was set [for the year] the order of the months of which you want to know – as we explained in Chapter 7. And know the day that Rosh Hashanah was set in [the year] that is after it. And [then] calculate the number of days between them, besides the day of the setting of this one and of that one. If you find two days between them, the months of that year will be lacking. And if you find three days between them, they will be in order. And if you find four days between them, they will be complete.",
+ "To what are these words applicable? When the year that you want to know the order of its months was simple. But if it was a leap year: If you find four days between the day of its setting and the day of the setting of the year after it, the months of that leap year will be lacking. And if you find five days between them, they will be in order. And if you find six, they will be complete.",
+ "How is this? See that [if] we wanted to know the order of the months of this year; and Rosh Hashanah was on the Fifth and [the year] was simple and Rosh Hashanah that was after is on the Second from Shabbat: [If] it comes out that there are three days between them, we will have known that the months of this year are in order. And if Rosh Hashanah that was after it is on the Third, the months of the year were surely complete. And if Rosh Hashanah of this year is on Shabbat, and it is on the Third from Shabbat in the year that was after it – the months of this year were lacking. And in this way do you calculate for the leap year [as well], as we have explained.",
+ "There are indicators that you may rely upon in order not to err in the calculation of the order of the months of the year – and they are built upon the general principles of this calculation and the settings and delays that we explained through them. And these are them: Any year in which Rosh Hashanah is the Third (Day of the week, meaning Tuesday), it will always be in order, according to this calculation – whether it is a simple or a leap year. And if Rosh Hashanah will be on Shabbat or on the Second, it will never be in order – whether it is a simple or a leap year. But if Rosh Hashanah will be on the Fifth: If it is simple, it is impossible that its months will be lacking, according to this calculation. And it if is a leap year, it is impossible that its months will be in order, according to this calculation."
+ ],
+ [
+ "There are some of the Sages of Israel that say a solar year is three hundred and sixty-five days and a quarter – which is six hours. And there are some of them that say that it is less than a quarter of a day. And likewise is there a disagreement about this among the Sages of Greece and Persia.",
+ "[According to the ones] that say that it is three hundred and sixty-five and a quarter days, there is a remainder of one hour and four hundred and eighty-five parts from each cycle of nineteen years – as we have mentioned. And there will be ninety-one days, seven and a half hours between one season and another. And once you know which day and which hour one season is, you are able to count from it to a second season after it; and from a second to a third, until the end of the world. ",
+ "The season of Nissan is the hour and the part in which the sun enters the beginning of the constellation of Aries. And the season of Tammuz is with the sun being at the beginning of the constellation of Cancer. And the season of Tishrei is with the sun being at the beginning of the constellation of Libra. And the season of Tevet is with the sun being at the beginning of the constellation of Capricorn. And according to this calculation, the season of Nissan in the first year of creation was seven days, nine hours and six hundred and forty-two parts before the molad. Its symbol is 7.9.642.",
+ "The way of the calculation of the seasons is like this: First know how many full cycles [there have been] from the year of creation until the cycle that you want. [Then] take an hour and four hundred and eighty-five parts for each cycle. Make the sum of all the parts into hours, and of all the hours into days; and subtract seven days, nine hours and six hundred and forty-two parts from all of it. And add the remainder to the molad of Nissan of the first year of the cycle. [It] comes out for you to which hour and which [day] in the month will be the season of Nissan of that (first) year of the cycle. And from it, you begin to count ninety-one days and seven and a half hours for each and every season. And if you want to know the season of Nissan in this year – which is year such and such of the cycle in which you are standing: Take an hour and four hundred and eighty-five parts for each cycle; and ten days, twenty one hours and two hundred and four parts for each year of the cycle that has concluded. Take the sum of it all, and subtract seven days, nine hours and six hundred and forty-two parts from it. And with the remainder, remove the [complete] lunar months [of] twenty nine days, twelve hours and seven hundred parts. And add what remains less than a lunar month to the molad of Nissan of that year. And you will know which time – the day and the hour – will be the season of Nissan of that year. According to this calculation, the season of Nissan is always only at the beginning of the night, at midnight, at the beginning of the day or at midday. And the season of Tammuz is always only at seven and half or one and a half hours – whether in the day or the night. And the season of Tishrei is always only at nine hours or three hours – whether in the day or the night. And the season of Tevet is always only at ten and a half hours or four and a half hours – whether in the day or the night. If you want to know in which day of the days of the week and at which hour the season will be: Take the completed years that have passed from the year of the creation until the year that you want and remove [the years], twenty-eight by twenty-eight. And take one year, one day and six hours from each of the years left over from the [groupings of] twenty-eight. And take the sum of it all and add three [days] to it. [Now] remove all [of the days], seven by seven. And [with] the remainder of the days and of the hours, begin to count from the beginning of the First Night from Shabbat. And the season of Nissan will be that to which the calculation reaches. And why do we add three days? Since the beginning of the first season of the first year of creation was the Fourth Night.",
+ "How is this? See that [if] we wanted to know the season of Nissan of the year 4930 from creation: When you remove all [the years] – twenty-eight by twenty-eight – one year remains. Take one day and six hours for it and add three [days]. It comes out that the season of Nissan is on the Fifth Night, six hours into the night. And when you add seven and a half hours to it, the season of Tammuz will surely be an hour and a half from the Fifth Day. And when you add seven and a half hours to that, the season of Tishrei will be nine hours from the Fifth Day. And when you add seven and a half hours upon that, the season of Tevet will be four and a half hours from the [Sixth] Night. And when you add seven and a half hours to that, the next season of Nissan will be at the beginning of the Sixth Day. And in this way [can one continue], one season after [another], to the end of the world.",
+ "If you want to know on which day of the month the season of Nissan of this year will be: First ascertain on which day of the days of the week it will be and on which day they will establish [the month of] Nissan of this year and how many complete years of the cycle have passed. And take eleven days for each year and add a sum of seven days in these times (at the time of the original writing). [Then] remove it all – thirty by thirty. And [with] the remainder that is less than thirty, begin to count from Rosh Chodesh of Nissan. If it reaches the day of the season, all the better. But if not, add a day or two days or three days to the number until it reaches the day of the season. But if it is a leap year, begin to count from Rosh Chodesh of Second Adar. And the day of the month that the calculation reaches is the [beginning of] the season.",
+ "How is this? See that [if] we wanted to know on which [day] in the month will be the season of Nissan of the year 4930 – which is the the ninth year of the two hundred and sixtieth cycle: We found that Rosh Chodesh of Nissan is set for the Fifth [Day of the week]. And since this year is the ninth of the cycle, the full years would be eight. When you take eleven days for each year of them, all of the days will be eighty-eight. Add seven. See that the total is ninety five. Remove it all – thirty by thirty. Five days remain. When you begin to count five days from Rosh Chodesh of Nissan, the calculation reaches the Second Day. But we already know that the season [does not begin] on the Second Day but rather on the Fifth. Hence increase one day after another until your reach the Fifth which is the day of the season. It comes out that the season of Nissan [begins] on this year on the Eighth day of the month of Nissan. And you [calculate] in this fashion for each and every year.",
+ "[Regarding] that which we said, \"Increase one day after another until you reach the day of the season\": You will only ever need to add two or three days – and it is a great wonder if you will need to add four days. But if you find that you need to add to this, know that you have erred in your calculation. [So] go back and calculate [again] with precision."
+ ],
+ [
+ "According to the one of the Sages that says that [the surfeit of the days of] a solar year is less than a quarter – there is someone that says that [the year] is three hundred and sixty five days, five hours, nine hundred and ninety-seven parts and forty-eight instants. And an instant is one seventy-sixth of a part. And according to this calculation, the surplus of a solar year over a lunar year is ten days, twenty-one hours and one hundred and twenty-one parts and forty-eight instants. Its symbol is 10.21.121.48. And you will not find a surplus in the cycle of nineteen years at all. Rather in each cycle, the solar years will end [together] with the simple and leap lunar years. ",
+ "According to this calculation, there are ninety-one days, seven hours, five hundred and nineteen parts and thirty-one instants in each and every season. Its symbol is 91.[7.]519.31. And when you will know when one of the seasons was: You can calculate this amount from that instant and you will know the season after it – according to the way we explained about the seasons of the year [when the surfeit of the solar year] is a fourth.",
+ "According to this calculation, the season of Nissan in the first year of creation was nine hours and six hundred and forty-two parts before the molad of Nissan. Its symbol is 9.642. And so it is always nine hours and six hundred and forty-two parts before the molad of Nissan in each first year of each cycle.",
+ "When you know the season of Nissan of the first year of the cycle: [Add to] it ninety-one days, seven hours, five hundred and nineteen parts and thirty-one instants for each and every season, until the end of the cycle.",
+ "If you want to know when the season of Nissan will be according to this calculation: First ascertain the complete years that have passed in this cycle; and take the remainder of each of those years – and that is 10.21.121.48. And [turn] the sum of all the instants into parts; all the parts into hours; all the hours into days – in the way that you calculate the [times of] the molad. [Then] subtract the nine hours and six hundred and forty-two parts from it. And [with] the remainder, remove the lunar months. And add the remainder [of that] – which does not comprise a lunar month – to the molad of Nissan in that year. And the season of Nissan of that year will [begin] the instant which this amount reaches. ",
+ "And the things appear to me that they would rely upon this calculation of the season with regards to making a leap year when the Great Court was in existence, such that they would make it a leap year because of the time or the need. [That is] because this calculation is truer than the first one; and it is closer to the things that have been clarified by astronomy than the first calculation in which the solar year was three and sixty five and a quarter days.",
+ "And these two calculations of the seasons through which we explained [them] are approximate and with the sun's average movement, not with its actual place. But with the actual place of the sun, the season of Nissan in these times (when this was originally written) would be around two days before the two [beginnings of the] season that come out according to this calculation – whether with the calculation of the one that calculates [the surfeit of a solar year to be] a complete quarter of a day or the one that calculates [it to be] less than a quarter of a day."
+ ],
+ [
+ "Since we said in these laws that the court would calculate with precision and know whether the moon was seen or it was not seen – we have known that anyone whose spirit is correct and whose heart desires matters of wisdom and to understand the secrets will want to know the ways with which they calculated to the point that one would know if the moon would be seen on this night or not be seen.",
+ "And there are great disagreements among the early sages of the nations who researched the calculation of the seasons and [mathematics]. And very wise people got confounded with them and missed things and questions arose for them. And there was one who was very exacting and [yet] did not encounter the correct way in the calculation of the sighting of the moon, but rather floated on great waters but [only] brought up clay in his hand.",
+ "And due to the length of the years and the multitude of experiments and research, the ways of this calculation became known to some sages. Moreover we have traditions and proofs from the Sages about their main principles written in books that are not known to all. And because of all these things, it is fitting in my eyes to explain the ways of this calculation – in order that it be prepared for the one whose heart fills him to approach this discipline to do it. ",
+ "And these procedures should not be light in your eyes [just] because we do not need them at this time. For these procedures are unintuitive and profound procedures. And it is the secret of the intercalation (sod heeebur) that [only] the greats of the Sages would know; and they would only pass it on to ordained understanding ones. Whereas [with] the calculation at this time that we calculate with today – when there is no court to set [the month] according to sighting – even infants of their teacher's school arrive [at understanding it completely] in three or four days.",
+ "Lest a sage from the nations of the world or from the sages of Israel that studied the wisdom of Greece about these procedures with which I am calculating observe and see close approximations in some of these procedures and it enter his mind that something escaped us and that we did not know that there is an approximation in the procedure – let this not enter his mind. Rather every matter about which we were not exact is because we knew through the principles of [mathematics] with clear proofs that this thing does not harm the knowledge of the sighting [of the moon]. So we do not concern ourselves with it. Hence we were not exact about it.",
+ "And likewise when he sees a small deficiency in one of the procedures towards the calculation that is fit for that procedure – [know that] we have done this intentionally since there is a counterbalancing advantage in the different procedure: That the thing come out to what is correct by approximate procedures without a long calculation. [This is] in order that one not accustomed to the procedures not get confounded by the multitude of calculations that do not [add anything] about the sighting of the moon.",
+ "The main principles that one must know first for all of the astronomical calculations – whether for the procedures for the calculation of the sighting or for other procedures – are these: [Space] is divided into three hundred and sixty degrees. Each and every constellation is thirty degrees. And one begins from the beginning of the constellation of Aries. And each and every degree is sixty parts (minutes). And each and every part is sixty seconds. And each and every second is sixty thirds. And thus can you be precise in the calculation and divide [further] anytime you want.",
+ "Hence if a calculation came out for you that the place of star x in [space] is seventy degrees, thirty parts and forty seconds – know that this star is in the constellation of Gemini in half of the eleventh degree of this constellation: Since the constellation of Aries is thirty degrees and the constellation of Taurus is thirty degrees, there remains eleven and a half degrees from the constellation of Gemini and forty seconds from the second half of a degree.",
+ "And likewise if it came out that its place in [space] is three hundred and twenty degrees – know that this star is in the constellation of Aquarius in its twentieth degree. And in this way is it for all of the amounts. The order of the constellations is like this: Aries, Taurus, Gemini, Cancer, Leo, Virgo, Libra, Scorpio, Sagittarius, Capricorn, Aquarius [and] Pisces. ",
+ "[Regarding] all of the calculations, when you take the sum of one remainder with [another] remainder; or when you add one amount to [another] amount – take the sum of each type [of unit] with its type: The seconds with the seconds; the parts with the parts; and the degrees with the degrees. And anytime there is a sum of sixty degrees, make one part and add it to the parts. And whenever there is a sum of sixty parts, make it a degree and add it to the degrees. And when you take the sum of the degrees, remove three hundred and sixty. And the remainder [of that] – from three hundred and sixty and down – is what we take for the calculation. ",
+ "In all of the calculations altogether, when you want to subtract an amount from an amount: If that which you are subtracting is more than the one from which you are subtracting – even by one part – add three hundred and sixty degrees to that from which you are subtracting, so that it will be possible to subtract that amount from it.",
+ "How is this? See that [if] the calculation required you to subtract two hundred degrees, fifty parts and forty seconds – its symbol being 200.50.40 – from one hundred degrees, twenty parts and thirty seconds – its symbol being 100.20.30: Add three hundred and sixty to the hundred – it will be four hundred and sixty degrees. [When] you begin to subtract the seconds from the seconds, for you to come to subtract forty from thirty is impossible. [So] bring over one part from the twenty parts and make it into sixty seconds. [Then] add it to the thirty, and it comes out to ninety seconds. Subtract the forty from them, and the remainder is fifty seconds. And go back to subtract fifty parts from nineteen parts – as you have already carried over one part and made it into seconds. But it is impossible to subtract fifty from nineteen. Hence bring over one of the degrees and make it into sixty parts. [Then] add it to the nineteen parts, and it comes out to seventy-nine parts. Subtract fifty from them. Twenty-nine parts remain. Go back and subtract two hundred degrees from four hundred and fifty-nine degrees – as you have already carried over one degree and made it into parts. And the remainder is two hundred and fifty-nine degrees. And it comes out that the symbol of the remainder is 259.29.50. And in this way [you can calculate] about each and every subtraction. ",
+ "The movement of the sun and the moon, and likewise the rest of the seven stars – each and every one in its orbit – is an even movement. There is no quickness or heaviness to it. Rather its motion today is like its motion yesterday which is like its motion tomorrow which is like its motion on each and every day. And even though the orbit of each one of them goes around the world, the Earth is not at its center.",
+ "Hence if you measure the movement of each one of them by the [space] that surrounds the world for which the Earth is at its center – which is the [space] of the constellations – its movement would change. And it comes out that its movement on this day in the [space] of the constellations would be less or more than its movement yesterday or its movement tomorrow.",
+ "The even movement that the star or the sun or the moon moves in its orbit is what is called the average movement. And the movement that would be [seen] in the [space] of the constellations – which is sometimes more and sometimes less – that is the true movement. And the true place of the sun or place of the moon is with it.",
+ "We have already said that these procedures that we are explaining in these laws are only for the sighting of the moon exclusively. Hence we have made the base [time] from which we are always starting for this calculation – from the beginning of the Fifth Night (Wednesday night), the date of which is the Third of the month of Nissan from this year, which is the seventeenth of the two hundred and sixtieth cycle. That is the year 4938 from the creation, which is the year 1489 for contracts, which is the year 1109 [from] the destruction of the second Temple. And that is what we are calling the base year in this calculation.",
+ "And since the sighting will only be in the Land of Israel – as we have explained – we have made all the procedures of this calculation built on the city of Jerusalem and the other places that surround it, during the six or seven days in which we always see the moon and come and testify in court. And this place (Jerusalem and its surroundings) is off about thirty-three degrees – from thirty-five up to twenty-nine – to the north of the equator that encircles the world. And it is also off about twenty-four degrees – from twenty-seven up to twenty-one – to the west of the median line of civilization. "
+ ],
+ [
+ "The average movement of the sun in one day – which is twenty-four hours – is fifty-nine parts (minutes) and nine seconds. Its symbol is 24:59.9. It comes out that its movement in ten days is nine degrees, fifty-one parts and twenty-three seconds. Its symbol is 9.51.23. And it comes out that its movement in a hundred days is ninety-eight degrees, thirty-three parts and fifty-three seconds. Its symbol is 98.33.53. And it comes out that the remainder of its movement in a thousand days – after you remove each [set of] three hundred and sixty degrees, as we explained – is two hundred sixty-five degrees, thirty-eight parts and fifty seconds. Its symbol is 265.38.50. And it comes out that the remainder of its movement in ten thousand days is one hundred and thirty-six degrees, twenty-eight parts and twenty seconds. Its symbol is 136..28.20. And in this way you can multiply and come out with [the sun's] movement for any amount [of time] that you want. And so if you want to make familiar indicators for yourself for its movement in two days, three and four up until ten, you should do [so]. And likewise if you want to make familiar indicators ready for yourself for its movement in twenty days, thirty and forty up until a hundred, you should do [so]. And this is something revealed and known, once you have known the movement of one day. And it is fitting that the average movement of the sun in twenty-nine days and in three hundred and fifty-four days – which is a lunar year at the time when its months are in order, which is called an ordered year – be ready and familiar to you. For when these average movements will be known, this calculation for the sighting of the moon will be easy for you – since there are twenty-nine complete days from the night of one sighting to the night of the next new moon. And likewise for each and every month – there is no less than twenty-nine days and no more. For our desire in all of these calculations is only to know the sighting of the moon exclusively. And likewise from the night of the sighting of this month to the night of the sighting in the same month in the next year is an ordered year or a year and a day. And likewise for each and every year. And the average movement of the sun for twenty-nine days is twenty eight degrees, thirty-five parts and one second. Its symbol is 28.35.1. And its movement in an ordered year is two hundred and forty-eight degrees, fifty-five parts and fifteen seconds. Its symbol is 248.55.15.",
+ "And there is one point in the orbit of the sun – and likewise in the orbits of the other seven stars – at which time the star is all of its light away from the Earth. And this point of the orbit of the sun and of the other seven stars rotates evenly. And its movement every seventy years is approximately one degree. And this point is called the apogee of the sun. Its movement every ten days is one and a half seconds – which is ninety thirds. It comes out that its movement in a hundred days is fifteen seconds, its movement in a thousand days is two parts and thirty seconds and its movement in ten thousand days is twenty-five parts. And it comes out that its movement in twenty-nine days is four seconds and a bit and its movement in an ordered year is fifty-three seconds. We have already said that the base time from which the calculation begins is from the beginning of the Fifth Night, the date of which is the Third of the month of Nissan of the year 4938 from the creation. And the place of the sun in its average movement [from] this base time was at seven degrees, three parts and thirty-two seconds from the [beginning of the] constellation of Aries. Its symbol is 7.3.32. And the place of the sun's apogee [from] this base time was at twenty-six degrees, forty-five parts and eight seconds from the constellation of Gemini. Its symbol is 26.45.8. When you want to know the place of the sun in its average movement at any time you want – take the amount of days from the beginning of the base time until the day you want. And you can arrive at its average movement for those days from the indicators that we have made known. [Then] add everything to the base time and take the sum of each type [of units] with its type. And what comes out is the place of the sun in its average movement for that day. How is this? See that [if] we wanted to know the place of the sun in its average movement from the beginning of Shabbat night, the date of which was the Fourteenth of the month of Tammuz from this year – which is the year of the base time: We found that the amount of days from the day of the base time until the beginning of this day for which we want to know the place of the sun is a hundred days. We took the average movement for one hundred days – which is 98.33.53 – and we added it to the base time – which is 7.3.32. From the calculation, it came out to one hundred and five degrees, thirty-seven parts and twenty-five seconds. Its symbol is 105.37.25. It comes out that its place according to its average movement at the beginning of this night is in the constellation of Cancer at fifteen degrees in it and thirty-seven parts of the sixteenth degree. The average movement that comes out from this calculation will sometimes be precisely at the beginning of the night [and sometimes] an hour before the sunset or an hour after the sunset. And you should not be concerned about this thing regarding the sun in the calculation of the sighting, as we will compensate for this approximation when we calculate the average [movement] of the moon. And you can do like this anytime you want, even after a thousand years: To take the sum of all of the remainders and add it to the base time – and it will come out for you [to] the place of the average [movement]. And likewise can you do this for the average [movement] of the moon and for the average [movement] of each and every star: Once you know how much its movement is for one day and know the base time from which you start – take the sum of its movement for all of the years and days that you want, and add it to base time. And what comes out is its place in its average movement. And likewise can you do this for the apogee of the sun: Add its movement for those days or years to the base time. What comes out is the place of the sun's apogee for that day that you want. And likewise if you want to make another base time from which to start, besides the base time from which we have started in this year – in order that [such a] base time be at the beginning of the [first] year of a specific cycle or at the beginning of one of the centuries – you have permission in your hand [to do so]. And if you want to make the base time from which you start to be in years that have passed before this base date or after several years from this base date, the procedure is known. How is the procedure? You already know the movement of the sun in an ordered year, its movement for twenty-nine days and its movement for one day. And it is well-known that a year the months of which are complete is one day more than an ordered year; and that a year the months of which are lacking is one day less than an ordered [one]. And [regarding] a leap year: If its months would be in their order, it will be thirty days more than a [simple] ordered year. And if its months would be complete, it will be thirty-one days more than an ordered [year]. And if its months would be lacking, it will be twenty-nine days more than an ordered [year]. And once all of these things are known, you may come out with the average movement of the sun for all of the years and days that you want. So you can add to the [original] base time that we made – and you will have the average [place of the movement] for the day that you want from the years to come. [Then] you can make that the base time. Or you can subtract the movement that you have come up with from the base time that we have made – and you will have the base time that you want from years that have passed. [Then] you can make that average [place of the movement] the base time. And you can do like this for the average [movement] of the moon and the other stars if they be known to you. And it has already been explained that in the same way that you can know the average [movement] of the sun from the days to come, so can you know its average [movement] for every day that you want from the days that have passed."
+ ],
+ [
+ "If you want to know the true place of the sun on any day you want: First produce its average place for that day according to the way we have explained, and produce the place of the sun's apogee. [Then] subtract the place of the sun's apogee from the average place of the sun. And the remainder is what is called the path of the sun.",
+ "[Then] see how much is the path of the sun. If the path is less than one hundred and eighty degrees, remove the divergence of the path from the average place of the sun. But if the path is greater than one hundred and eighty degrees – up to three hundred and sixty degrees – add the divergence of the path to the average place of the sun. And that which there is after you add to it or subtract from it is its true place. ",
+ "And know that if the path is precisely one hundred and eighty or precisely three hundred and sixty, there is no divergence. Rather the average place is [also] the true place. ",
+ "And how much is the divergence of the path? If the path will be ten degrees, its divergence will be twenty parts (minutes). And if it will be twenty degrees, its divergence will be forty parts. And if it will be thirty degrees, its divergence will be fifty-eight parts. And if it will be forty degrees, its divergence will be one degree and fifteen parts. And if it will be fifty degrees, its divergence will be one degree and twenty-nine parts. And if it will be sixty degrees, its divergence will be one degree and forty-one parts. And if it will be seventy degrees, its divergence will be one degree and fifty-one parts. And if it will be eighty degrees, its divergence will be one degree and fifty-seven parts. And if it will be ninety degrees, its divergence will be one degree and fifty-nine parts. And if it will be one hundred degrees, its divergence will be one degree and fifty-eight parts. And if it will be one hundred and ten degrees, its divergence will be one degree and fifty-three parts. And if it will be one hundred and twenty degrees, its divergence will be one degree and forty-five parts. And if it will be one hundred and thirty degrees, its divergence will be one degree and thirty-three parts. And if it will be one hundred and forty degrees, its divergence will be one degree and nineteen parts. And if it will be one hundred and fifty degrees, its divergence will be one degree and one part. And if it will be one hundred and sixty degrees, its divergence will be forty-two parts. And if it will be one hundred and seventy degrees, its divergence will be twenty-one parts. And if it will be precisely one hundred and eighty degrees, it does not have a divergence, as we have explained. Rather the average place of the sun is its true place. ",
+ "[If] the path was more than one hundred and eighty degrees: Subtract it from three hundred and sixty and you will know its divergence. How is that? See that [if] the path was two hundred degrees – subtract it from three hundred and sixty. The remainder is one hundred and sixty degrees. And we have already made known that the divergence of one hundred and sixty is forty-two parts. And likewise is the divergence of two hundred, forty-two parts.",
+ "And likewise if the path was three hundred degrees – subtract it from three hundred and sixty. The remainder is sixty. And you have already known that the divergence of sixty is one degree and forty-one parts. And likewise is the divergence of the three hundred degrees. And [you can calculate] in this way for each and every amount.",
+ "See that [if] the divergence was sixty-five degrees; and you have already known that the divergence of sixty is one degree and forty-one parts, and that the divergence of seventy is one degree and fifty-one parts – it comes out that there are ten parts between the two divergences. And according to the calculation of the degrees, there would be one part for each degree. So the divergence of the path that is sixty-five would be one degree and forty-six parts.",
+ "And likewise if its path was sixty-seven, its divergence would have been one degree and forty-eight parts. And you can do like this for every path the amount of which is single digits with [units of] tens – whether it is for the calculation of the sun or the calculation of the moon. ",
+ "How is that? Behold that [if] we wanted to know the true place of the sun at the beginning of the night of Shabbat, the Fourteenth of Tammuz of this year: First produce the average [place] of the sun at this time. Its symbol is 120.37.28, as we have explained. And produce the place of the sun's apogee at this time, [which] comes out to the symbol, 86.45.23. [Then] subtract the place of the apogee from the average [place]. The path comes out for you to be eighteen degrees, fifty-two parts and two seconds. Its symbol is 18.52.2. And do not be exacting with any path about the parts. Rather if they be less than thirty, do not [pay attention] to them. And if they be thirty or more, count them as one degree, and add it to the amount of the degrees of the path. Hence this path will be nineteen degrees; and its divergence will be – according to the procedure we explained – thirty-eight degrees. ",
+ "And since this path is less than one hundred and eighty, subtract the divergence – which is thirty-eight parts – from the average [place] of the sun. The remainder is one hundred and four degrees, fifty-nine parts and twenty-five seconds. Its symbol is 104.59.25. And it comes out that the true place of the sun at the beginning of this night is in the constellation of Cancer at fifteen degrees in it – minus 35 seconds. And do not [pay attention] to the seconds at all – whether regarding the place of the sun, the place of the moon or in the other calculations of sighting. Rather only seek the parts. But if the seconds were close to thirty, make them into one part, and add it to the parts.",
+ "And once you know the place of the sun at any time you want, you will know the day of the true season [of] any season you want – whether the seasons that come after the base time from which we started, or the seasons that passed from earlier years."
+ ],
+ [
+ "The moon has two average movements: The moon itself revolves in a small orbit that does not encircle the [Earth] at all – and its average movement in that small orbit is called the average of the path. And the small orbit itself revolves in another large orbit that does encircle the world. And regarding this average movement of the small orbit in the large orbit that encircles the world – it is called the average movement of the moon. And the average movement of the moon in one day is thirteen degrees, ten parts (minutes) and thirty-eight seconds. Its symbol is 13.10.38. ",
+ "It comes out that its movement in ten days is one hundred thirty-one degrees, forty-five parts and fifty seconds. Its symbol is 131.45.50. And it comes out that the remainder (according to the earlier equation) of its movement in one hundred days is two hundred and thirty-seven degrees, thirty-eight parts and twenty-three seconds. Its symbol is 237.38.23. And it comes out that the remainder of its movement in a thousand days is two hundred and sixteen degrees, twenty-three parts and fifty seconds. Its symbol is 216.23.50. And it comes out that the remainder of its movement in ten thousand days is three degrees, fifty-eight parts and twenty seconds. Its symbol is 3.58.20. And it comes out that the remainder of its movement in in twenty-nine days is twenty-two degrees, six parts and fifty-six seconds. Its symbol is 22.6.56. And it comes out that the remainder of its movement in an ordered year is three hundred forty-four degrees, twenty-six parts and forty-three seconds. Its symbol is 344. 26.43. And in this way, you can multiply [it] for any amount of days or years that you want. ",
+ "And the average movement of the path in one day is thirteen degrees, three parts and fifty-four seconds. Its symbol is 13.3.54. It comes out that its movement in ten days is one hundred thirty degrees, thirty-nine parts and no seconds. Its symbol is 130.39. And it comes out that the remainder of its movement in one hundred days is two hundred and thirty-six degrees, twenty-nine parts and fifty-three seconds. Its symbol is 236.29.53. And it comes out that the remainder of its movement in a thousand days is one hundred and four degrees, fifty-eight parts and fifty seconds. Its symbol is 104.58.50. And it comes out that the remainder of its movement in ten thousand days is three hundred and twenty-nine degrees, forty-eight parts and twenty seconds. Its symbol is 329.48.20. And it comes out that the remainder of its movement in twenty-nine days is eighteen degrees, fifty-three parts and four seconds. Its symbol is 18.53.4. ",
+ "And it comes out that the remainder of its movement in an ordered year is three hundred five degrees, thirteen parts and no seconds. Its symbol is 305.13. The place of the average [movement] of the moon at the beginning of the Fifth Night – which is the base of these calculations – was one degree, fourteen parts and forty-three seconds in the constellation of Taurus. Its symbol is [1.]14.43. And the [place of the] average movement of the path at this base time was eighty-four degrees, twenty-eight parts and forty-two seconds. Its symbol is 84.28.42. Once you know the average movement of the moon and the center, which is the base time upon which you add – you can know the place of the average movement of the moon at any time you want, according to the way that you used for the average movement of the sun. And once you have produced the [place of the] average movement of the moon for the beginning of the night that you want – [then] examine the sun and ascertain which constellation it is in:",
+ "If the sun was from half the constellation of Pisces to half of the constellation of Aries, leave the [place] of the average [movement] of the moon as it is. And if the sun would be from half the constellation of Aries until the beginning of the constellation of Gemini, add fifteen parts to the [place of the] average [movement] of the moon. And if the sun would be from the beginning of the constellation of Gemini until the beginning of the constellation of Leo, add (fifteen) [thirty] parts to the [place of the] average [movement] of the moon. And if the sun would be from the beginning of the constellation of Leo until half the constellation of Virgo, add fifteen parts to the [place of the] average [movement] of the moon. And if the sun would be from half of the constellation of Virgo until half of Libra, leave the [place of the] average [movement] of the moon as it is. And if the sun would be from half of Libra to the beginning of the constellation of Sagittarius, subtract fifteen parts from the [place of the] average [movement] of the moon. And if the sun would be from the beginning of the constellation of Sagittarius until the beginning of the constellation of Aquarius, subtract thirty parts from the [place of the] average [movement] of the moon. And if the sun would be from the beginning of the constellation of Aquarius until the middle of the constellation of Pisces, subtract fifteen parts from the [place of the] average [movement] of the moon.",
+ "And that which will be the average after you add or remove or leave alone (as above) is the [place of the] average position of the moon after the setting of the sun – within about a third of an hour – for that time for which you produce the average. This is what is called the average moon for the time of the sighting."
+ ],
+ [
+ "If you want to know the true place of the moon on any day that you want, first produce the [place of the] average [movement] of the month at the time of the sighting for that night that you want. And likewise produce the average of the path and the [place of the] average [movement] of the sun at that time. [Then] subtract the average of the sun from the average of the moon; and then double the remainder. This is what is called the double elongation. ",
+ "And we have already made known that we have only come to all of these calculations that we have done in these chapters to know the sighting of the moon. And [accordingly], it is never possible that this double elongation on the night upon which the moon is sighted be anything other than from five degrees to sixty-two degrees. And it is impossible that it be more than this or that it be less than this.",
+ "And since the matter is like this, consider this double elongation: If the double elongation would be five degrees or close to five degrees, we are not concerned with the addition; so you should not add anything. And if the double elongation would be from six degrees to eleven degrees, add one degree to [the place of] the average [movement] of the path. And if the double elongation would be from twelve degrees to eighteen degrees, add two degrees to [the place of] the average [movement] of the path. And if the double elongation would be from nineteen degrees to twenty-four degrees, add three degrees to [the place of] the average [movement] of the path. And if the double elongation would be from twenty-five degrees to thirty-one degrees, add four degrees to [the place of] the average [movement] of the path. And if the double elongation would be from thirty-two degrees to thirty-eight degrees, add five degrees to [the place of] the average [movement] of the path. And if the double elongation would be from thirty-nine degrees to forty-five degrees, add six degrees to [the place of] the average [movement] of the path. And if the double elongation would be from forty-six degrees to fifty-one degrees, add seven degrees to [the place of] the average [movement] of the path. And if the double elongation would be from fifty-two degrees to fifty-nine degrees, add eight degrees to [the place of] the average [movement] of the path. And if the double elongation would be from sixty degrees to sixty-three degrees, add nine degrees to [the place of] the average [movement] of the path. And [the place of] the average [movement] of the path after you add these degrees to it is what is called the correct path. ",
+ "And afterwards, see how many degrees the correct path is: If it was less than one hundred and eighty degrees, subtract the divergence of this correct path from [the place of] the average [movement] of the moon for the time of sighting. But if the correct path was more than one hundred and eighty degrees – up to three hundred and sixty – add the divergence of this correct path to the[place of] the average [movement] of the moon for the time of sighting. And that which is the average after you add to it or subtract from it is the true place of the moon for the time of sighting.",
+ "And you should know that if the correct path is precisely one hundred and eighty or precisely three hundred and sixty, the average place of the moon is the true place. ",
+ "And how much is the divergence of the path? If the correct path would be ten degrees, its divergence is fifty parts (minutes). And if the correct path would be twenty degrees, its divergence is one degree and thirty-eight parts. And if the correct path would be thirty, its divergence is two degrees and twenty-four parts. And if the correct path would be forty, its divergence is three degrees and six parts. And if the correct path would be fifty, its divergence is three degrees and forty-four parts. And if the correct path would be sixty, its divergence is four degrees and sixteen parts. And if the correct path would be seventy, its divergence is four degrees and forty-one parts. And if the correct path would be eighty, its divergence is five degrees. And if the correct path would be ninety, its divergence is five degrees and five parts. And if the correct path would be one hundred, its divergence is five degrees and eight parts. And if the correct path would be one hundred and ten, its divergence is four degrees and fifty-nine parts. And if the correct path would be one hundred and twenty, its divergence is four degrees and twenty parts. And if the correct path would be one hundred and thirty, its divergence is four degrees and eleven parts. And if the correct path would be one hundred and forty, its divergence is three degrees and thirty-three parts. And if the correct path would be one hundred and fifty, its divergence is three degrees and forty-eight parts. And if the correct path would be one hundred and sixty, its divergence is one degree and fifty-six parts. And if the correct path would be one hundred and seventy, its divergence is fifty-nine parts. And if the correct path would be precisely one hundred and eighty, it has no divergence – as we explained. Rather the place of the average moon is the true place. ",
+ "And if the correct path is more than one hundred and eighty degrees; subtract it from three hundred and sixty, and you will know its divergence – in the [same] way that you did for the path of the sun. And likewise, if there be single digits in the amount of the path with the [units of] tens, reduce the [proportion of the] single digits from the greater of the two divergences. Like the way that we explained about the path of the sun with its divergences, so shall you do with with the divergences of the correct path. ",
+ "How is that? See that [if] we wanted to know the true place of the moon at the beginning of the night of the eve of Shabbat (Friday night), the date of which is the Second of the month of Iyar from this year, which is the year of the base time; and the number of days days completed from the beginning of the night of the base time until the beginning of this night about which we want to know the true place of the moon is twenty-nine days: Produce the average [place of the] sun for the beginning of this night. The product for you of its average is thirty-five degrees, thirty-eight parts and thirty-three seconds. Its symbol is 35.38.33. [Then] produce the average [place of the] moon at the time of sighting for this time. Its product for you is fifty-three degrees, thirty-six parts and thirty-nine seconds. Its symbol is 53.36.39. [Then] produce the average [place of the] moon at the path for this time. Its product for you is one hundred and three degrees, twenty-one parts and forty-six seconds. Its symbol is 103.21.46. Subtract the average sun from the average moon. The remainder will be seventeen degrees, fifty-eight parts and six seconds – and that is the elongation. Double it – its product for you is the double elongations of thirty-five degrees, fifty-six parts and twelve seconds. Its symbol is 35.56.12. Hence add five degrees to the average path – as we have made known. And the product for you will be the correct path of one hundred and eighty degrees and twenty-one parts. But we are not concerned with the parts regarding the path – in the [same] way that we explained with the sun.",
+ "And we have come [now] to deduce the divergence of this correct path which is one hundred and eight: It comes out that its divergence is five degrees and one part. And since the correct path was less than one hundred and eighty degrees, subtract the divergence – which is five degrees and one part – from the average of the moon. The remainder will be forty-eight degrees, thirty-three parts, and thirty-nine seconds. Make the seconds into a part and add [it] to the [other] parts. And it comes out that the true place of the moon at this time is eighteen degrees and thirty-six parts in the constellation of Taurus. Its symbol is 18.36. And in this way you will know the true place of the moon at any time of sighting that you want, from the beginning of this year – which is the base year – to the end of the world. "
+ ],
+ [
+ "The orbit in which the moon always veers from the orbit in which the sun always moves. Half of [the moon's] orbit veers to the north and half of it veers to the south. And there are two points in it – one across from the other – in which the two orbits intersect one another. Hence when the moon is in one of those two points, it comes out that it is moving [along] the orbit of the sun exactly opposite to the sun. But if the moon moves out of one of these two points, it comes out that it moves north of the sun or south of it. The point from which the moon starts to veer to the north of the sun is called the head. And the point from which the moon begins to veer to the south of the sun is called the tail. And there is an even movement to this head that has no addition or subtraction; and it moves backwards through the constellations, from Aries to Pisces, and Pisces to Aquarius. And likewise does it always move [regarding the other constellations].",
+ "The average movement of the head in one day is three parts and eleven seconds. It comes out that its movement in ten days is thirty-one parts and forty-seven seconds. And it comes out that its movement in a hundred days is five degrees, seventeen parts and forty-three seconds. Its symbol is 5.17.43. And it comes out that its movement in a thousand days is fifty-two degrees, fifty-seven parts and ten seconds. Its symbol is 52.57.10. And it comes out that its movement in ten thousand days is one hundred and sixty-nine degrees, thirty-one parts and forty seconds. Its symbol is 169.31.40. And it comes out that its movement in twenty-nine days is one degree, thirty-two parts and nine seconds. Its symbol is 1.32.9. And it comes out that its movement in an ordered year is eighteen degrees, forty-four parts and forty-two seconds. And the average [place] of the head at the beginning of the Night of the Fifth (Wednesday night) which was the base time is one hundred and eighty degrees, fifty-seven parts and twenty-eight seconds. Its symbol is 180. 57. 28.",
+ "If you want to know the place of the head at any time that you want, produce their average [place] for that time in the way that you produce the average [place] of the sun and the average [place] of the moon. [Then] subtract the average from three hundred and sixty degrees; and the remainder is the place of the head at that time. And the place of the tail will always be across from it.",
+ "How is this? See that [if] we wanted to know the place of the head of the beginning of the night [following] the eve of Shabbat (Friday night), the day of which was the Second of Iyar from this year, which is the base year. And the completed days from the beginning of the night of the base time until the beginning of this night upon which we want to know the place of the head is twenty-nine days.",
+ "Produce the mean [place] of the moon at that time in the way that you know. And that is that you add its movement for twenty days upon [its place] at the base time. It comes out for you that the mean [place] of the head is one hundred and eighty-two degrees, twenty-nine parts and thirty-seven seconds. Its symbol is 182.29.37. Subtract this mean from three hundred and sixty. Your remainder is one hundred and seventy five degrees, thirty parts and twenty-three seconds. Its symbol is 177.30.23. And do not pay attention to the seconds. It comes out that the place of the head is twenty-seven degrees and thirty parts into the constellation of Virgo. And [so] the place of the tail is across from it at twenty-seven degrees and thirty parts into the constellation of Pisces.",
+ "There will always be exactly half an orbit between the head and the tail. Hence [for] any constellation in which you find the place of the head, you will find the tail in the constellation that is seventh from it, exactly in the same amount of degrees and parts [as the head]. If the head would be at ten degrees in constellation x, the tail would be at ten degrees in the seventh constellation from it.",
+ "And once you know the place of the head, the place of the tail and the true place of the moon, consider the three of them: If you found that the moon is with the head or with the tail, on the same degree and the same part – know that the moon is not inclining to the north of the sun, nor to its south. But if you saw that the place of the moon is past the place of the head and it is moving towards the tail, know that the moon is inclining to the north of the sun. And if the moon is past the place of the tail and it is surely moving towards the head, know that the moon is inclining to the south of the sun. ",
+ "The incline that the moon inclines to the north of the sun or to its south is that which is called the width of the moon. If it was inclining to the north, it is called a northern width; and if the moon was inclining to the south, it is called a southern width. But if the the moon was in one of the two points, it would not have a width, as we explained.",
+ "The width of the moon will never be more than five degrees – whether to the north or to the south. Rather this is its way: It will begin at the head and diverge from it little by little. And the distance continues to grow until it gets to five degrees; and then it again approaches little by little until there be no width when it reaches the tail. And it again diverges little by little, and the divergence grows until it reaches five degrees. And it again approaches until it will not have a width.",
+ "If you want to know how much the width of the moon is at any time that you want, and whether it is northern or southern: Produce the place of the head and the true place of the moon for that time. Then subtract the place of the head from the true place of the moon. And the remainder is what is called the path of the width. And if the path of the width would be from one degree to one hundred and eighty, know that the width of the moon is northern. And if the path was more than one hundred and eighty, know that the width of the moon is southern. And if it was exactly one hundred and eighty or exactly three hundred and sixty, the moon has no width at all. Then go back and see how much is the divergence of the path of the width. And that is the amount of its incline to the north or to the south; and that is what is called the northern or southern width of the moon, as we explained.",
+ "And how much is the divergence of the path of the width? If the path of the width would be ten degrees, its divergence would be fifty-two parts (minutes). And if this path would be twenty degrees, its divergence would be one degree and forty-three parts. And if the path would be thirty, its divergence would be two degrees and thirty parts. And if the path would be forty, its divergence would be three degrees and thirteen parts. And if the path would be fifty, its divergence would be three degrees and fifty parts. And if the path would be sixty, its divergence would be four degrees and twenty parts. And if the path would be seventy, its divergence would be four degrees and forty-two parts. And if the path would be eighty, its divergence would be four degrees and fifty-five parts. And if the path would be ninety, its divergence would be five degrees.",
+ "And if there would be single digits with the tens, take [the proportional amount] that is fit for them according to the remainder between the two tens, as you did with the path of the sun and the path of the moon. How is that? See that [if] the path of the width was fifty-three degrees; and you already know that if the path was fifty, its divergence would be three degrees and fifty parts, and if the path was sixty degrees, the divergence would be four degrees and twenty parts. It comes out that the remainder between the two tens (after subtracting one from the other) is thirty parts – three parts for every degree. And it comes out according to the calculation of this path which is fifty-three, [that] it is three degrees and fifty-nine parts. And in this way you [can calculate] each and every amount.",
+ "Once you know the divergence of the path of the width up to ninety – as we have informed you – you will know the divergence of all the amounts of the path. For if the path is more than ninety, up to one hundred and eighty; subtract the width from one hundred and eighty. And you will know that the remainder is the divergence.",
+ "(And that is the width of the moon on the beginning of that night; and it is southern. For the path is surely more than one hundred and eighty.) And likewise if the path was more than one hundred and eighty, up until two hundred and seventy; subtract one hundred and eighty from it. And you will know that the remainder is the divergence.",
+ "And if the path was more than two hundred and seventy, up until three hundred and sixty; subtract it from two hundred and sixty. And you will know that the remainder is the divergence. ",
+ "How is that? See that [if] the path was one hundred and fifty, subtract it from one hundred and eighty. The remainder is thirty. And you already know that the divergence of thirty is two degrees and thirty parts. Hence the divergence of one hundred and fifty is two degrees and thirty parts.",
+ "See that [if] the path was two hundred, subtract one hundred and sixty from it. The remainder is twenty. And you already know that the divergence of twenty is one degree and forty-three parts. Hence the divergence of one hundred and fifty is one degree and forty-three parts. ",
+ "See that [if] the path was three hundred, subtract it from three hundred and sixty. The remainder is sixty. And you already know that the divergence of sixty is four degrees and twenty parts. Hence the divergence of one hundred and fifty is four degrees and twenty parts. And in this way [is the calculation] for all the amounts.",
+ "See that [if] we wanted to know how much is the width of the moon and in which direction it is – whether north or south – at the beginning of the night of the eve of Shabbat on the Second of the month of Iyar from this year: And you already know that the true place of the moon on this night was eighteen degrees and thirty-six degrees into the Constellation of Taurus. Its symbol is 18.36. [Likewise you know that] the place of the head at that time was twenty-seven degrees and thirty parts into the Constellation of Virgo. Its symbol is 27.30. Subtract the place of the head from the place of the moon. Your result will be a path of the width of two hundred thirty-one degrees and six parts. Its symbol is 236.6. Since we do not concern ourselves with the parts in any of the paths, it comes out that the divergence of this path according to the procedures that we have explained in this chapter is three hundred degrees and fifty-three parts. And that is the width of the moon on the beginning of that night; and it is southern. For the path is surely more than one hundred and eighty."
+ ],
+ [
+ "All of the things that we prefaced are in order to be ready and prepared for knowing the sighting [of the moon]. And when you want to know this: Start and calculate and produce the true place of the sun, the true place of the moon and the place of the head at the time of the sighting. Then subtract the true place of the sun from the true place of the moon. And the remainder is what is called the first length.",
+ "And once you know the place of the head and the place of the moon, you will know how much is the [width] of the moon and whether it is a northern or southern width. And that is called the first width. And be careful with this first length and with the first width, so that they will both be prepared for you.",
+ "Then consider this first length (and this first width). If [the first length] comes out for you to exactly nine degrees or less, know that it is certainly always impossible that the moon be seen on that night in any of the Land of Israel. So you do not need another calculation. And if the first length is more than fifteen degrees, know that the moon is certainly seen in all of the Land of Israel. So you [likewise] do not need another calculation. But if the first length is from nine degrees up to fifteen degrees, you will need to investigate and analyze [it] with calculations of the sighting in order for you to know if [it] was seen or [it] was not seen.",
+ "To what do these words apply? When the true place of the moon was from the beginning of the constellation of Capricorn to the end of the constellation of Gemini. But if the place of the moon was from the beginning of the constellation of Cancer up to the end of the constellation of Sagittarius and the first length was ten degrees or less, know that the moon is not seen at all on that night in the Land of Israel. And if the first [length] was more than twenty-four degrees, know that the moon is certainly seen in all the borders of Israel. But if the first length is from ten degrees up to twenty-four degrees, you will need to investigate and analyze [it] with calculations of the sighting [to know] if [it] was seen or [it] was not seen.",
+ "And these are the calculations of the sighting: Observe and see which constellation the moon is in. If it would be in the constellation of Aries, subtract fifty-nine parts (minutes) from the first length. And if it would be in the constellation of Taurus, subtract one degree from the length. And if it would be in the constellation of Gemini, subtract fifty-eight parts from the length. And if it would be in the constellation of Cancer, subtract [fifty-two] (forty-three) parts from the length. And if it would be in the constellation of Leo, subtract forty-three parts from the length. And if it would be in the constellation of Virgo, subtract thirty-seven parts from the length. And if it would be in the constellation of Libra, subtract thirty-four parts from the length. And if it would be in the constellation of Scorpio, subtract thirty-four parts from the length. And if it would be in the constellation of Sagittarius, subtract thirty-six parts from the length. And if it would be in the constellation of Capricorn, subtract forty-four parts from the length. And if it would be in the constellation of Aquarius, subtract fifty-three parts from the length. And if it would be in the constellation of Pisces, subtract fifty-eight parts from the length. And the remainder of the length, after you have subtracted these parts from it, is what is called the second length. ",
+ "And why do we subtract these parts? Because the true place of the moon is not the place that it is seen. Rather there is a difference between them in the length and width. And that is called the difference of the sighting. And we always subtract the difference of the sighting of the length at the time of the sighting from the length, as we have said.",
+ "However concerning the difference of the sighting of the width: If the width of the moon was northern, we subtract the parts of the difference of the sighting of the width from the first width. But if the width of the moon was southern, we add the parts of the difference of the sighting of the width to the first width. And what the first width is after we add those parts to it or subtract [them] from it is what is called the second width.",
+ "And how much are the parts that we add to, or subtract from them? If the moon would be in the constellation of Aries, it is nine parts. And if it would be in the constellation of Taurus, it would be ten parts. And if it would be in the constellation of Gemini, it would be sixteen parts. And if it would be in the constellation of Cancer, it would be twenty-seven parts. And if it would be in the constellation of Leo, it would be ten parts. And if it would be in the constellation of Taurus, it would be thirty-six parts. And if it would be in the constellation of Virgo, it would be forty-four parts. And if it would be in the constellation of Scorpio, it would be forty-five parts. And if it would be in the constellation of Sagittarius, it would be forty-four parts. And if it would be in the constellation of Capricorn, it would be thirty-six parts. And if it would be in the constellation of Aquarius, it would be (twenty-four) [twenty-seven] parts. And if it would be in the constellation of Pisces, it would be twelve parts. ",
+ "Once you know [the number of] these parts, subtract them from the first width, or add them to it, as we have let you know; and it will come out for you to the second width. And you have already known whether it is northern or southern. And you will [now] know how many degrees and how many parts this second width is. And prepare this in front of you so it will be [ready for you in the] future.",
+ "And afterwards, come back to take a portion of this second width, since the moon deviates a little in its orbit. And how much is the portion that you take from it? If the place of the moon would be from the beginning of the constellation of Aries up to twenty degrees into it or from the beginning of the constellation of Libra up to twenty degrees into it, take two fifths of the second width. And if the place of the moon would be from twenty degrees into the constellation of Aries up to ten degrees into the constellation of Taurus or from twenty degrees into the constellation of Libra up to ten degrees into the constellation of Scorpio, take a third of the second width. And if the moon would be from ten degrees into the constellation of Taurus up to twenty degrees into it or from ten degrees into the constellation of Scorpio up to twenty degrees into it, take a quarter of the second width. And if the moon was from twenty degrees into the constellation of Taurus up to its end or from twenty degrees into the constellation of Scorpio up to its end, take a fifth of the second width. And if the moon would be from the beginning of the constellation of Gemini up to ten degrees into it or from the beginning of the constellation of Sagittarius up to ten degrees into it, take a sixth of the second width. And if the moon would be from ten degrees into the constellation of Gemini up to twenty degrees into it or from ten degrees into the constellation of Sagittarius up to twenty degrees into it, take half of a sixth of the second width. And if the moon would be from twenty degrees into the constellation of Gemini up to twenty-five degrees into it or from twenty degrees into the constellation of Sagittarius up to twenty-five degrees into it, take a quarter of a sixth of the second width. And if the moon would be from twenty-five degrees into the constellation of Gemini up to five degrees into the constellation of Cancer or from twenty-five degrees into the constellation of Sagittarius up to five degrees into the constellation of Capricorn, do not take anything – since there is no deviation of the orbit. And if the moon would be from five degrees into the constellation of Cancer up to ten degrees into it or from five degrees into the constellation of Capricorn up to ten degrees into it, take a quarter of a sixth of the second width. And if the moon would be from ten degrees into the constellation of Cancer up to twenty degrees into it or ten degrees into the constellation of Capricorn up to twenty degrees into it, take a half of a sixth of the second width. And if the moon would be from twenty degrees into the constellation of Cancer up to its end or from twenty degrees into the constellation of Capricorn up to its end, take a sixth of the second width. And if the moon would be from the beginning of the constellation of Leo up to ten degrees into it or from the beginning of the constellation of Aquarius up to ten degrees into it, take a fifth of the second width. And if the moon would be from ten degrees into the constellation of Leo up to twenty degrees into it or ten degrees into the constellation of Aquarius up to twenty degrees into it, take a quarter of the second width. And if the moon would be from twenty degrees into the constellation of Leo up to ten degrees into the constellation of Virgo or from twenty degrees into the constellation of Aquarius up to ten degrees into the constellation of Pisces, take a third of the second width. And if the moon would be from ten degrees into the constellation of Virgo up to its end or from ten degrees into the constellation of Pisces up to its end, take two fifths of the second width. And this portion that you take from the second width is that which is called the orbit of the moon.",
+ "And afterwards go back and consider the width of the moon and see whether it is northern or southern. If it was northern, subtract this orbit of the moon from the second length. But if it was southern, add this orbit to the second length. To what are these words applicable? When the place of the moon was from the beginning of the constellation of Aries to the end of the constellation of Gemini. But if the moon was from the beginning of the constellation of Cancer to the end of the constellation of Capricorn, the thing would be the opposite. Such that if the width of the moon would be northern, add the orbit to the second length. But if the width of the moon was southern, subtract the orbit from the second length. And that which is the second length after you have added to it or subtracted from it is that which is called the third length. And know that if there is no deviation of the orbit, that second length itself is the third length – no less and no more.",
+ "And afterwards go back and see in which constellation is this third length – and that is the degrees that are between the moon and the sun: If it would be in the constellation of Pisces, add a sixth to the third length. And if the length would be in the constellation of Aquarius or the constellation of Taurus, add a fifth to the third length. And if the length would be in the constellation of Aries or the constellation of Gemini, add a sixth to the third length. And if the length would be in the constellation of Capricorn or the constellation of Cancer, leave the third length as it is, and do not add upon it or subtract from it. And if the length would be in the constellation of Scorpio or the constellation of Leo, subtract a third from the third length. And if the length would be in the constellation of Libra or the constellation of Virgo, subtract a fifth from the third length. And that which is the third length after you have added to it or subtracted from it or left it as it is, is that which is called the fourth length. And then go back to the first width of the moon, and always take two thirds of it. And that is what is called the divergence of the height (latitude) of the province. And consider and see: If the width of the moon is northern, add the divergence of the height of the province to the fourth length. But if the width of the moon is southern, subtract the divergence of the province from the fourth length. And that which is the fourth length after we add to it or subtract from it is that which is called the arc of the sighting. ",
+ "How is this? See that [if] we came to determine if the moon would be visible or not on the night of the eve of Shabbat (Friday night) on the Second of the month of Iyar of this year: Produce the true place of the sun and the true place of the moon for this year, as we have informed you. It will come out for you that the true place of the sun is seven degrees and nine parts into the constellation of Taurus. Its symbol is 7.9. And the true place of the moon will come out for you to be eighteen degrees and thirty-six parts. Its symbol is 18.36. And it will come out for you that the width of the moon is three degrees and fifty-three parts on the southern side. Its symbol is 3.53. And that is the first width. Then subtract the the place of the sun from the place of the moon. The remainder will be eleven degrees and twenty-seven parts. Its symbol is 11. 27. And that is the first length. And since the moon was in the constellation of Taurus, the difference of the sighting of the length would be one degree. And it is fitting to subtract if from the first length. It comes out for you that the second length is ten degrees and twenty-seven parts. Its symbol is 10.27. And similarly would the difference of the sighting of the width be ten parts. And since the width of the sun was southern, it is fit to add the difference of the sighting – which is ten parts – to it. It comes out for you that the second width is four degrees and three parts. Its symbol is 4.3. And since the moon was eighteen degrees into the constellation of Taurus, it is fit to take a quarter from the second width; and that is called the orbit of the moon. It comes out for you that the orbit of the moon at that time is one degree and one part – for we are not exacting about seconds.",
+ "And since the width of the moon is southern and the true place of the moon is between the [beginning] of Capricorn and the [beginning] of Cancer, it is fitting to add the orbit to the second length. It comes out for you that the third length is eleven degrees and twenty-eight parts. Its symbol is 11.28. And since this length is in the constellation of Taurus, it is fitting to add its fifth – which is two degrees and eighteen parts – to the third length. And it comes out for you that the fourth length is thirteen degrees and forty-six parts. Its symbol is 13:46. And we go back to the first width and take two thirds and it comes out to the divergence of the height of the province, which is two degrees and thirty-five parts. And since it was a southern width, it is fitting to subtract the height of the divergence of the province from the fourth length. The remainder for you is eleven degrees and eleven parts. Its symbol is 11.11. And that is the arc of the sighting on this night. And in this way you can [calculate] and know how many degrees and how many parts is the arc of the sighting for any night of sighting that you will ever want.",
+ "And after you produce this arc, understand it and know that if the arc of the vision would be nine degrees or less, it is (then) [im]possible to see it in all of the Land of Israel. But if the arc of the sighting is more than fourteen degrees, it is impossible not to see it, and it would be visible in all of the Land of Israel.",
+ "And if the arc of the sighting would be from the beginning of the tenth degree to the end of the fourteenth degree, measure the arc of the sighting with the first length; and you will know if it will be seen or not from the edges that it has – and they are called the edges of the sighting.",
+ "And these are the edges of the sighting: If the arc of the sighting would be from more than nine degrees to the end of ten degrees or more than ten; and the first length would be thirteen degrees or more – it will certainly be seen. But if the arc will be less than this or the length will be less than this, it will not be seen. ",
+ "And if the arc of the sighting would be from more than ten degrees to the end of eleven degrees or more than eleven; and the first length would be twelve degrees or more – it will certainly be seen. But if the arc will be less than this or the length will be less than this, it will not be seen. ",
+ "And if the arc of the sighting would be from more than eleven degrees to the end of twelve degrees or more than twelve; and the first length would be eleven degrees or more – it will certainly be seen. But if the arc will be less than this or the length will be less than this, it will not be seen. ",
+ "And if the arc of the sighting would be from more than twelve degrees to the end of thirteen degrees or more than thirteen; and the first length would be ten degrees or more – it will certainly be seen. But if the arc will be less than this or the length will be less than this, it will not be seen. ",
+ "And if the arc of the sighting would be from more than thirteen degrees to the end of fourteen degrees or more than fourteen; and the first length would be nine degrees or more – it will certainly be seen. But if the arc will be less than this or the length will be less than this, it will not be seen. ",
+ "How is this? We have come to examine [the sighting] with the arc of the sighting of the night of the eve of the Shabbat, the Second of the month of Iyar of this year. It came out in the calculation of the arc of the sighting to be eleven degrees and eleven parts, as you know. And since the arc of the sighting was between ten and fourteen, we measured it with the first length. And you have already known that the length on this night was eleven degrees and twenty-seven parts. And since the arc of the sighting was more than eleven degrees and the first length was more than (ten) [eleven], it is known that it will certainly be seen on this night, according to the edges fixed. And so should you estimate for each and every arc with its first length.",
+ "And you have already seen from all of these actions, how many calculations are in it and how many additions and how many subtractions to the point that we have toiled much before we could produce approximate ways that do not have great sophistication to their calculations. For the [trajectory of the] moon is crooked. And therefore the Sages said (Rosh Hashanah 25a), \"'The sun knows its way' (Psalms 104:19); the moon does not know its way.\" And the Sages [also] said, \"Sometimes it comes long, sometimes it comes short.\" As you can see from these calculations that sometimes you add and sometimes you subtract until there is the arc of the sighting; and sometimes the arc of the sighting is long and sometimes short, as we have explained. ",
+ "And the explanation of all these calculations and what reason we add this amount and what reason we subtract and how we know each and every thing from these things and the proof for each and every thing is [all from] the wisdom of the seasons and of geometry, about which the sages of Greece composed many books. And they are now found in the hands of the sages. But the books that were composed by the Sages of Israel that were in the times of the prophets from the Children of Yissachar did not reach us. But since all of these things are with clear proofs that have no doubt and it is impossible for a person to question them, we are not concerned about the author – whether the prophets composed them or the nations composed them. As [regarding] anything the explanation of which is revealed and its truth is known from proofs that have no doubt, we relay on the man that said it or taught it with the proof that is revealed and the reason that is known. "
+ ],
+ [
+ "It is well-known and clear that if the calculation [demonstrated] that the moon will be seen at night, it is [only] possible that it will be seen. But it is [also] possible that it will not be seen because of the clouds covering it or because of the place which is a valley or that there is a tall mountain blocking the western direction from the people of that place, such that it is as if they are residing in a valley. For the moon is not visible to someone in a low place even if it is big, but it is seen to someone standing on the top of a tall and steep mountain even when the moon is very small. And likewise is it visible to one dwelling by the seashore or to one traveling on a boat in the Great (Mediterranean) Sea, even though it is very small. ",
+ "And likewise if it is a clear day in the winter, the moon will be more visible than it would be in the summer. [This is] because if it would be a clear day in the winter, the air would very pure and the sky would be seen with greater transparency; as there is no dust there to mix into the sky. But in the summer the air is as if it is smoky because of the dust, so the moon looks small.",
+ "And anytime you find the arc of the sighting and the first length that you measure with it [to establish] the two edges to be narrow, the moon will be very small and it will only be visible in a very high place. But if you find the arc of the sighting and the first length to be very large and they have more degrees to the end of their edges, the moon will look large. So the size and visibility will be according to the largeness of the arc and the first length. ",
+ "Hence it is fitting for the court to [pay attention] to these two things, which are the time of the sighting and its place. And they ask the witnesses, \"In which place did you see [it]?\" As if the arc of sighting was small and the calculation [demonstrates] that it will be seen narrowly – such as if the arc of the sighting was thirteen degrees and five parts, and the first length was exactly thirteen degrees – and witnesses came that saw it: If it was in the summer or they were in a low place, we suspect them and examine them much. But if it was in the winter or in a very high place, it was certainly seen unless there were clouds there intervening. ",
+ "Witnesses that saw the [new] moon in its time and came and testified, and the court accepted them and sanctified this first month; and [then the court] counted twenty-nine days from the sanctified day and the moon was not visible on the thirtieth day, because it was impossible to see it, or it was covered with clouds – and surely the court anticipates it the whole thirtieth day, as we have explained – and witnesses do not come that the moon be ratified, it comes out that the second Rosh Chodesh (first day of the month) is the thirty-first day, as we have explained. ",
+ "And they began to count twenty-nine days from the second Rosh Chodesh and the moon is not seen on the Night of the Thirtieth: If you say that we ratify it this way and make [that month] thirty and set the third Rosh Chodesh [on] the thirty-first day, it is thus possible that the moon will not be seen on the thirtieth night of this month as well, and they will come out continuing to ratify the months after the Thirtieth the whole entire year! And it comes out that in the last month, it is possible that the moon be seen on the Night of the Twenty-fifth or the the Night of the Twenty-sixth. And there is no more laughable and injurious matter than this.",
+ "And do not say that this thing is not common, that the moon not be visible the whole year. Rather it is something very likely. As many times this, or that which is similar to it, happens in the provinces in which their winters are long and the clouds many. For we are not saying that the moon is not seen the whole year, but rather that it is not seen at the beginning of the month, but it is seen afterwards. And sometimes it is not seen because it is impossible to see it on [those times], and on the months that it is possible for one to see them, he does not see [it] because of the clouds or because it was very small and he did not focus on it.",
+ "Rather the tradition that was in the hand of the Sages – one man from the mouth of another, from the mouth of Moshe, our teacher – is thus: That at a time when the moon is not seen at the beginning of [several] months – one month after the other – the court sets a [full] month of thirty days and a lacking month of twenty-nine day. And so they calculate and set the [full] month and the lacking month by setting – not by sanctification. For we only sanctify based on sighting. And sometimes they make a full [month] after a full [month], and sometimes a lacking [month] after a lacking [month], as it appears to them from the calculation. ",
+ "And they always intend in their calculations that if the moon be sighted in the next month, it would be sighted in its time or on the night of the intercalation; not that it be seen before its time, which is the night of the twenty-eighth. And in these calculations of the sighting that we have explained it will be become elucidated to you and you will know when it is possible that it will be seen and when it is possible that it will not be seen. And upon this do we rely and intercalate one month after [another] or make one lacking month after [another]. But we never have less than four intercalated months in a year nor more than eight intercalated months. And also when we intercalate these months according to the calculation, we make the meal of intercalating the month, [that] we mentioned in the third chapter.",
+ "And all that you find in the Gemara of the things that show that the court relies on the calculation, or from the mouth of Moshe from Sinai that the thing is given over to them and authority is in their hand to make a lacking [month] or to intercalate – and likewise that which one made nine lacking months in a year, or anything that is similar to it – it is all built on this principle, at a time when the new moon is not seen at its time. ",
+ "And likewise that which the Sages said that we intercalate the month for a purpose is with these months that we intercalate according to the calculation and make one full and one lacking. And they may [thus] intercalate one month after another or make [two consecutive months] lacking. It is in this that we intercalate for a purpose, as the moon was not seen in its time. But when the moon is seen in its time, which is the beginning of its being seen after it intersects the [orbit of the] sun, we always sanctify it.",
+ "And all of these things are at a time when there is a court and we rely upon the sighting. But in these times, we only rely upon the fixing with this intermediate calculation which has spread among all of Israel, as we have explained in these laws.",
+ "It is explained in the books of the seasons and geometry that if the moon is seen in the Land of Israel, it will be seen in all of the provinces of the world that are to the west of the Land of Israel across from it. But if the calculation comes out that it will not be seen in the Land of Israel, it is possible that it will be seen in [other] provinces that are to the west of the Land of Israel across from it. Hence if the moon would be seen in a province that is to the west of the Land of Israel, there is no proof in this that it will not be seen in the Land of Israel. Rather it is possible that the moon will be seen in the Land of Israel. ",
+ "But if the moon would not be seen at the top of the hills in the western province across from the Land of Israel, it is known that it was not visible in the Land of Israel. ",
+ "And likewise, if the moon will not be seen in the Land of Israel, it is known that it not visible in all of the provinces of the world that are to the east of the Land of Israel across from it. But if it will be seen in the Land of Israel, it is possible that it will be seen in the eastern provinces, but it is [also] possible that it will not be seen. Hence if it will be seen in a province that is east of the Land of Israel and across from it, it is known that it is visible in the Land of Israel. But if it is not visible in the eastern provinces, there is no proof in this. Rather it is possible that it will be seen in the Land of Israel. ",
+ "And all of these things are when the province in the west or in the east were across [from it], such that they extended to the north of the world (from its midpoint, meaning the equator) from thirty degrees to thirty-five degrees. But if they extended further or less than this to the north, they have different properties. For they are surely not across from the Land of Israel. And these things that we have explained about the cities of the East and the West are only to tell you the properties of sighting, 'to enlarge the Torah and to magnify it.' It is not that the residents of the East or the residents of the West rely upon the [local] sighting of the moon, or that it helps them at all. Rather we always only rely upon the sanctification of the court in the Land of Israel, as we have mentioned several times."
+ ],
+ [
+ "Since the Sages said that among the things with which they would examine the witnesses was that they would say to them, \"Towards where was the moon inclining\" – it is proper in my eyes to make known the way of the calculation of this thing. But I will not be precise about it, since it is not useful in the sighting at all. And the beginning of this calculation is to know the incline of the constellations first.",
+ "The orbit that the sun passes through half of the constellations is not one in which it passes through the middle of the [universe] from the eastern side to the western side. Rather it diverts from the even [circle] that circles in the middle of the [universe], towards the north or the south. Half of [its orbit] inclines towards the north and half of it inclines towards the south.",
+ "And there are two points in it in which it meets the orbit of the even circle that circles in the middle of the [universe]. One point is at the [beginning] of the constellation of Aries. The second point across from it is at the [beginning] of the constellation of Libra. And it comes out that six constellation incline to the north, from the beginning of Aries to the end of Libra. And six incline to the south, from the beginning of the constellation of Libra to the end of the constellation of Pisces.",
+ "And from the beginning of the constellation of Aries, the constellations begin to inline, little by little, and to move away from the even [circle] towards the north, to the [beginning] of Cancer. And the beginning of Cancer is approximately twenty-three and a half degrees away to the north of the even [circle]. And the constellations return to approach, little by little, the even [circle], until the [beginning] of Libra, which is on the even [circle]. And from the beginning of Libra, they begins to inline and to move away towards the south, to the [beginning] of Capricorn. And the [the beginning] of Capricorn is approximately twenty-three and a half degrees away to the south of the even [circle]. And the constellations return to approach, little by little, the even [circle], until the [beginning] of Aries. ",
+ "It comes out that the [beginning] of Aries and the [beginning] of Libra orbit on the even [circle]. And hence when the sun will be in these two [beginnings], it will not incline – not to the north and not to the south. And it will rise at the midpoint of the east and it will set at the midpoint of the west. And day and night will be the same [amount of time] in all of civilization. ",
+ "See that it is elucidated for you that each and every degree of the degrees of the constellations inclines to the north or to the south, and there is a [standard] measurement to its incline. And (the largeness) [the width] of the incline will not be more than approximately twenty-three and a half degrees.",
+ "And these are the standard measures of the inclines according to the amount of degrees of the constellations: The incline of ten degrees is four degrees. The incline of twenty degrees is eight degrees. The incline of thirty degrees is eleven degrees. The incline of forty degrees is fifteen degrees. The incline of fifty degrees is eighteen degrees. The incline of sixty degrees is twenty degrees. The incline of seventy degrees is twenty-two degrees. The incline of eighty degrees is twenty-three degrees. The incline of ninety degrees is twenty-three and a half degrees.",
+ "And if there be single digits, take their divergence for them from between the two [proximate] inclines [of tens], like we explained with the sun and with the moon. How is this? The incline of five degrees is two degrees. And if the amount of degrees was twenty-three, their incline is nine degrees. And in this way [should you calculate] with all the single digits that are with the tens. ",
+ "And once you know the incline of the degrees up to ninety, you will know the incline of all of [the degrees], in the way that we informed you about the width of the moon: That if the amount was more than ninety up to one hundred and eighty, subtract it from one hundred and eighty. And if the amount was more than one hundred and eighty to two hundred and seventy, subtract one hundred and eighty from it. And if it was more than two hundred and seventy to three hundred and sixty, subtract it from three hundred and sixty. And you will know the incline of the remainder, and it is the incline of that amount that is in your hand (from 19:7-8 above) – without subtraction and without addition.",
+ "If you want to know how many degrees the moon inclines from the the even [circle] towards the north of the universe or towards the south of the universe: First know how much is the incline of the degree which is the true place of the moon, and to which direction it inclines – to the north or to the south. Then go back and calculate and produce the first width of the moon and see if it is northern or southern. If the width of the moon and the incline of its degree are in one direction – such as if both of them were northern or southern – gather the sum of both of them. But if it comes out about the two directions that one is northern and one is southern, subtract the smaller of the two of them from the larger. And the remainder is the distance of the moon from the even [circle] in that direction which was the larger of the two of them.",
+ "How is this? [If] we came to know how much the moon is inclining from the even [circle] on the night of the sighting, which is the Second of the month of Iyar of this year: And you have already known that the degree of the moon was nineteen degrees into the constellation of Taurus – its incline is about eighteen degrees to the north – and [that] the width of the moon was about four degrees to the south. Subtract the smaller from the larger. The remainder will be fourteen degrees. And it comes out that the moon is fourteen degrees from the even [circle] in the northern direction. As the larger amount – which is eighteen – was surely northern. And all of this calculation is approximate, as it is not useful in the sighting.",
+ "If you want to know to which direction of the directions of the [universe] the moon inclines, calculate and know its distance from the even [circle]: If it is exactly on the even [circle] or within two or three degrees close to it to the north or to the south, it will appear even in the middle of the west and its [shady side] will appear exactly towards the east of the universe.",
+ "But if it would be further to the north of the universe from the even [circle], it will be seen between the west of the universe and its north. And its [shady side] will be appear inclining across from the east of the universe towards the north of the universe. ",
+ "And if it was further to the south of the universe from the even [circle], it will be seen between the west of the universe and its south. And its [shady side] will appear inclining across from the east of the universe towards the north of the universe. And according to the greatness of the distance [is] the greatness of the incline. ",
+ "And among the investigations of the witnesses is that we say to them, \"How high was [it]?\" And this thing is known by the arc of the sighting: At the time that the arc of the sighting is small, the moon will appear as if it it close to the earth. And at a time when it is long, it will appear high from upon the earth. So its height from upon the earth as seen by the eyes [is] according to the size of the arc of the sighting. ",
+ "See that we have elucidated the calculations of all of the ways that we require about the knowledge of the sighting and the investigating of the witnesses; so that all will be known to those who understand and that no path of the paths of the Torah be missing and that they [need] to stray to seek after it in other books. \"Search and read it in the book of the Lord; not one of these shall be absent\" (Isaiah 34:16).",
+ "The End of the Laws of the Sanctification of the Month."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e1658e21ea2a120df3a389369dc1a1e063fed133
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/English/merged.json
@@ -0,0 +1,302 @@
+{
+ "title": "Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Sanctification_of_the_New_Month",
+ "text": [
+ [
+ "The months of the year are lunar months, as [implied by Numbers 28:14]: \"... the burnt offering of the month when it is renewed,\" and [Exodus 12:2]: \"This month shall be for you the first of months.\" [Concerning this verse,] our Sages commented: The Holy One, blessed be He, showed Moses in the vision of prophecy an image of the moon and told him, \"When you see the moon like this, sanctify it.\"
The years we follow are solar years, as [implied by Deuteronomy 16:1]: \"Keep the month of spring.\"",
+ "How much longer is a solar year than a lunar year? Approximately eleven days. Therefore, [to correct the discrepancy between the lunar and the solar calendars,] when these additional days reach a sum of 30 - or slightly more, or slightly less - an additional month is added, causing the year to include thirteen months. This is called a full year.
[This is necessary,] because it is impossible to have a year with twelve months and an odd number of days, as [implied by Numbers 28:14]: \"... of the months of the year.\" [On this verse, our Sages commented:] \"You count the months of a year, but not the days of a year.\"",
+ "The moon becomes hidden and cannot be seen for approximately two days - or [slightly] less or slightly more - every month: approximately one day before its conjunction with the sun at the end of the month, and one day after its conjunction with the sun, [before] it is sighted in the west in the evening.
The first night when the moon is sighted in the west after being hidden is the beginning of the month. Afterwards, 29 days are counted from that day. If the moon is sighted on the night of the thirtieth [day], the thirtieth day will be Rosh Chodesh [of the following month].
If it is not sighted, Rosh Chodesh will be on the thirty-first day, and the thirtieth day will be included in the previous month. There is no need [to sight] the moon on the thirty-first night; whether or not [the moon] is sighted [the new month begins that night]. For there are no lunar months longer than thirty days.",
+ "When there are twenty-nine days in a month, [because] the moon was sighted on the thirtieth night, the month is called chaseir, [\"lacking\"]. If the moon is not sighted and the previous month has thirty days, the month is called me'ubar [\"pregnant\"] or malei [\"full\"].
When the moon is sighted on the thirtieth night, the moon is said to have been sighted at the appropriate time. When the moon is sighted on the thirty-first night, but not on the thirtieth night, the moon is described as having been seen on the night of its fullness.",
+ "The [establishment of Rosh Chodesh] based on the sighting of the moon is not the province of every individual, as is the Sabbath [of the weekly cycle]. [In the latter instance,] everyone counts six days and rests on the seventh day.
[The sanctification of the new month,] by contrast, has been entrusted to the court. [The new month does not begin] until it has been sanctified by the court, and it is the day that they establish as Rosh Chodesh that is Rosh Chodesh. [This is implied by the verse,] \"This month will be for you...,\" - i.e., the testimony [concerning the new month] will be entrusted to you.",
+ "The [High] Court would make calculations in a manner resembling the calculations of the astronomers, who know the location of the stars and their paths [in their orbits]. They would perform careful research to determine whether or not they would be able to sight the moon at the appropriate time - i.e., the thirtieth night.
If [the judges] determined that it was possible to sight [the moon], they would sit waiting for witnesses [to come and testify] throughout the entire thirtieth day. If witnesses came, and [the court] examined their testimony according to law, and verified the truth [of their statements], the court would sanctify [the new month]. If [the moon] was not sighted, and witnesses did not come, they would complete the thirtieth day, thus making the month full.
If, according to their calculations, [the judges] knew that it was impossible for the moon to be sighted, they would not sit [in session] on the thirtieth day, nor would they await [the arrival] of witnesses. If witnesses came, they would know that they are false witnesses, or that clouds appeared to them in a form resembling the moon, but it was not the real moon.",
+ "It is a positive commandment of the Torah for the court to calculate and determine whether or not the moon will be sighted, to examine witnesses until the moon can be sanctified, and to send forth [messengers] to inform the remainder of the people on which day Rosh Chodesh was observed, so that they will know the day [on which to celebrate] the festivals [as implied by Leviticus 23:2]: \"that you will pronounce as days of holy convocation,\" and [as implied by Exodus 13:10]: \"And you shall observe this statute in its appointed season.\"",
+ "The calculations and the establishment of the months and the leap years is carried out only in Eretz Yisrael [as implied by Isaiah 2:3]: \"For out of Zion will emerge the law, and the word of God [will emerge] from Jerusalem.\"
If a great sage who received semichah in Eretz Yisrael left for the diaspora without leaving a colleague of equal stature in Eretz Yisrael, he may make calculations, establish the monthly calendar, and institute leap years in the diaspora.If, however, it becomes known to him that a sage of his stature has arisen in Eretz Yisrael - and surely, if a sage of greater stature has arisen in Eretz Yisrael - it is forbidden for him to establish [the monthly calendar] and [institute] leap years in the diaspora. If he transgresses, and [attempts to structure the calendar in this manner], his actions are of no consequence."
+ ],
+ [
+ "The only testimony that is acceptable with regard to [the sighting of] the new [moon] is that of two adult males who are fit to testify regarding all matters. Women and slaves, by contrast, are like other unacceptable witnesses and may not testify.
When a father and a son both see the new moon, they should both go the court to testify. Not because testimony regarding the [the sighting of] the new [moon] is acceptable [from witnesses who are] related, but because one of them may be disqualified because he is a thief or for other reasons, and the other will be able to join with another person and give testimony.
A person who is disqualified from serving as a witness by Rabbinical decree, although he is acceptable according to the law of the Torah itself, may not serve as a witness with regard to [the sighting of] the new [moon].",
+ "According to the law of the Torah, there is no need to be precise regarding testimony about [the sighting of] the new [moon]. For even if the new moon was sanctified on the basis of the testimony of witnesses, and later it was discovered that those witnesses had perjured themselves, [the new moon] remains sanctified.
Accordingly, in the early generations, testimony regarding [the sighting of] the new [moon] was accepted from any Jew [without further enquiry], for any Jew can be presumed to be an acceptable witness unless one knows with certainty that he is unacceptable. When the followers of Baithos began conducting themselves in a debased manner and would hire people to testify that they had seen the moon when in fact they had not, the court decreed that it would accept testimony regarding [the sighting of] the new [moon] only from witnesses whom the court knew to be acceptable. Moreover, they would examine and question their testimony.",
+ "Therefore, if the [High] Court did not know [the character of] the witnesses who sighted the moon, the inhabitants of the city where the moon was sighted would send other witnesses together with the witnesses who saw the moon to substantiate their character to the court, and inform [the judges] that they are acceptable [witnesses]. [Only] afterwards would the court accept their [testimony].",
+ "The court would make calculations in a manner resembling the calculations of the astronomers, and would know whether the position of the moon - when it would be sighted - would be to the north of the sun, or to its south, if its [crescent] would be wide or narrow, and the direction in which its corners would be pointed.
When the witnesses came to testify, they would ask them: \"Where did you see [the moon]: to the north or to the south [of the sun]?\", \"In which direction were its corners pointed?\", \"How high and how wide did it appear to you?\" If their replies were suitable, their testimony was accepted. If their replies were not suitable, their testimony was not accepted.",
+ "If the witnesses say, \"We saw [the reflection of the moon] in water,\" or \"...[its form] behind the clouds,\" or \"...[its reflection] in a mirror,\" [what they] saw is of no [consequence], and this sighting cannot be used as the basis for sanctifying [the new moon]. [The same law applies if the witnesses say,] \"We saw a portion [of the moon] in the heavens, and a portion of [its form] behind the clouds,\" \"...a portion [reflected] in water,\" or \"...a portion [reflected] in a mirror.\"
If one [potential witness says,] \"I saw it and it appeared to me approximately two storeys high,\" and another [potential witness] says, \"It was three storeys high,\" their testimonies may be combined [and the moon sanctified on this basis]. If, however, one says \"It was approximately three storeys high,\" and the other says, \"It was approximately five storeys high,\" their testimonies may not be joined together. Either one of them, however, may join together with another witness who gives identical testimony, or [who gives testimony] involving a discrepancy of merely one storey.",
+ "If witnesses say, \"We saw [the moon] without concentrating our attention, and, afterwards, when we concentrated our attention with the intent of sighting it so that we could testify, we did not see it,\" this is not considered [valid] testimony, and it cannot serve as the basis for sanctifying [the new moon]. Perhaps clouds came together, and appeared like the moon, and afterwards became dispersed.
If witnesses say, \"We saw [the moon] on the twenty-ninth [day] in the morning in the east before sunrise, and [afterwards,] in the evening, we saw it in the west on the thirtieth night,\" their testimony is believed, and the moon can be sanctified on this basis. [The rationale is] that they saw [the moon] at its appropriate time. [Their testimony] about [what they thought] they saw in the morning is disregarded. We need not pay any attention to what they saw in the morning, for it is obvious that it was the conjunction of clouds that appeared to them as the moon.
Similarly, if [witnesses claim] to have seen the moon at its appropriate time, but it was not seen on the thirty-first night, their [testimony] is believed. For what is significant for us is only the sighting [of the moon] on the thirtieth night.",
+ "What is the process through which the testimony regarding the sighting of the moon is accepted? Anyone who saw the moon and is fit to testify should come to the court. The [judges] should bring them all to a single place, and should make a large feast for them, so that people will come regularly. The pair [of witnesses] who arrive first are examined first according to the questions mentioned previously. The one of greater stature is invited [into a private chamber] first and asked these questions. If his testimony is accurate according to [the data that the court arrives at through] calculations, they invite his colleague in. If their statements are comparable, their testimony is substantiated.
[Afterwards,] the remaining pairs are asked questions of a broader nature. [In truth,] their testimony is not required at all, [and they are being asked] only so they will not depart disheartened, so that they will come frequently [in the future].",
+ "Afterwards - i.e., after [the witnesses'] testimony is substantiated - the head of the court declares, \"It has been sanctified.\" And all the people respond, \"It has been sanctified. It has been sanctified.\"
A minimum of three judges is required to sanctify the new moon. Similarly, the calculations [regarding the moon's position] must be made by three judges. The new moon is sanctified only when it is sighted at its appropriate time. Moreover, the moon is sanctified only during the day. If it was sanctified at night, the sanctification is of no consequence.
Furthermore, even if the court and the entire Jewish people saw the moon, but the court did not declare that \"It has been sanctified\" before the nightfall beginning the thirty-first day, or if the witnesses were cross-examined, but afterwards the court was not able to declare that \"It has been sanctified\" before the nightfall beginning the thirty-first day, it should not be sanctified, and the month should be full. Despite the fact that the moon was sighted on the thirtieth night, it is the thirty- first day that will be Rosh Chodesh. For [the sanctification of the new month] is not established by the sighting of the moon, but by the court that declares, \"It has been sanctified.\"",
+ "If the court themselves see [the new moon] at the conclusion of the twenty-ninth day, before a star has emerged on the thirtieth night, the court may declare, \"It has been sanctified; it has been sanctified,\" for it is still day.
If [the judges] sight the moon on the night of the thirtieth day after two stars have appeared, [they should adhere to the following procedure]. On the morrow, two other judges join one of the three [to form a court]. The other two [judges] then testify before [this court] of three, who then [sanctify the new month].",
+ "Once the court sanctifies the new month, it remains sanctified regardless of whether they erred unwittingly, they were led astray [by false witnesses], or they were forced [to sanctify it]. We are required to calculate [the dates of] the festivals based on the day that they sanctified [as the beginning of the new month].
Even if [a person] knows that [the court] erred, he is obligated to rely on them, for the matter is entrusted to them alone. The One who commanded us to observe the festivals is the One who commanded [us] to rely on them, as [implied by Leviticus 23:2]: \"Which you will pronounce as days of holy convocation.\""
+ ],
+ [
+ "When witnesses see the new [moon], and there is a journey of the night and a day or less between them and the place where the court holds sessions, they should undertake the journey and testify. If the distance between them is greater, they should not undertake the journey. For the testimony [that they will deliver] after the thirtieth day will be of no consequence, since the month will already have been made full.",
+ "The witnesses who see the new [moon] should journey to the court to testify even on the Sabbath, as [implied by Leviticus 23:2]: \"[These are the festivals] you should proclaim in their season.\" Whenever [the Torah] uses the word \"season,\" the Sabbath [prohibitions] may be overridden.
Therefore, [the Sabbath prohibitions] may be violated only for the sake of Rosh Chodesh Nisan and Rosh Chodesh Tishrei, to commemorate the festivals in their proper season. In the era of the Temple, [the Sabbath prohibitions] were violated for the sake of every Rosh Chodesh, because of the musaf offering sacrificed on Rosh Chodesh, since its [sacrifice] supersedes the Sabbath prohibitions.",
+ "Just as the witnesses who see the new [moon] should violate the Sabbath [to testify], so too, the witnesses who substantiate their credibility should violate [the Sabbath to accompany] them, if the court is not familiar with the witnesses.
Even if only a single individual can testify regarding the witnesses, he should accompany them and violate the Sabbath, because of the possibility that they might encounter another individual who can [testify] together with him.",
+ "When a witness who sighted the moon on Friday night is sick, he may be mounted on a donkey [and transported to the High Court]. [Indeed,] even [if he is bedridden,] his bed [may be transported].
If an ambush awaits them on the way, the witnesses may carry weapons. If the distance [to the court] is long, they may carry food.
Even if the moon was sighted [with a] large [crescent], and [one is certain that] it was also sighted by many others as well, he should not say, \"Just as we saw [the moon], so did others, and there is no necessity for us to violate the Sabbath laws.\" Instead, every person who saw the new moon, who is fit to serve as a witness, and who is within a distance of the night and a day or less is commanded to violate the Sabbath laws and go and testify.",
+ "Originally, [the High Court] would accept testimony regarding the new moon throughout the entire thirtieth day. Once the witnesses were delayed and did not come until the evening. This created confusion in the Temple, and [the priests] did not know what to do: If they would offer the afternoon sacrifice, [a difficulty would result] if witnesses [in fact] came, for it is impossible to sacrifice the musaf offering [of Rosh Chodesh] after the daily afternoon sacrifice.
At that time, [the High] Court instituted the [following] edict: Testimony regarding the new moon would be accepted only until the time of minchah, so that there would be enough time in the daylight hours to offer the musaf sacrifices, the daily afternoon offering, and the wine libations [that accompany these sacrifices].",
+ "If the time of minchah arrives without witnesses having come, the daily afternoon offering should be sacrificed. If witnesses come after the time of minchah, this day should be observed as a holiday, and the following day should be observed as a holiday. The musaf offering, however, should be offered on the following day, because the new moon should not be sanctified after the time of minchah.
After the Temple was destroyed, Rabbi Yochanan ben Zakkai and his court instituted a decree [requiring the High Court] to accept testimony regarding the new moon throughout the entire day. Even if witnesses come at the end of the thirtieth day before sunset, their testimony should be accepted and the thirtieth day alone should be considered a holiday.",
+ "When the court would make a month full because the witnesses did not appear on the thirtieth day at all, they would ascend to a previously designated place and hold a feast on the thirty-first day, which would be Rosh Chodesh.
They would not ascend there during the [thirty-first] night, but rather at daybreak, before the sun rose. No fewer than ten men would ascend [to participate] in this meal. They would not hold this meal without bread made from grain and legumes, of which they would partake during the meal. This is the intent of all the sources that refer to the feast associated with the mitzvah of the full month.",
+ "Originally, when the court would sanctify the new moon, they would light bonfires on the mountaintops to notify the people in distant places. When the Samaritans began conducting themselves in a debased manner and would light bonfires [at the wrong times] to confuse the people, [the Sages] instituted the practice of having messengers journey to notify the people.
These messengers may not violate [the sanctity of] the holidays, nor of Yom Kippur [by traveling on these days]. Needless to say, they may not violate [the sanctity of] the Sabbath. For one may not violate the Sabbath to uphold [the sanctification of] the new month, only to [actually] sanctify it.",
+ "Messengers are sent out [to inform the people] for six months: For Nisan, because of Pesach. For Av, because of the fast [of Tish'ah B'Av]. For Elul, because of Rosh HaShanah - i.e., so they could wait in readiness on the thirtieth day of Elul. If it became known to them that the High Court had sanctified the thirtieth day, they would observe only that day as a holiday. If it did not become known to them, they would observe both the thirtieth and the thirty-first days [as Rosh HaShanah] until the messengers of Tishrei arrived.
For Tishrei, because of the festivals. For Kislev, because of Chanukah. For Adar, because of Purim. While the Beit HaMikdash was standing, [messengers] also would be sent out for the month of Iyar, because of the small Pesach.",
+ "[Even when the moon was clearly sighted on the previous night,] the messengers for the months of Nisan and Tishrei would not depart until the sun rose and they heard the court pronounce, \"It has been sanctified.\" If, however, the court sanctified the moon at the conclusion of the twenty-ninth day, [which is possible,] as we have explained, and the messengers heard the court pronounce it sanctified, they might depart that evening.
The messengers for the other months, by contrast, may depart in the evening after the moon has been sighted. Although the court has not sanctified the new month, since the new moon has been sighted, they may depart, for the court will surely sanctify the new month on the following day.",
+ "Wherever these messengers would arrive [before the celebration of the festivals], the holidays would be observed for [only] one day, as prescribed by the Torah. In the distant places, which the messengers would not reach [before the celebration of the festivals], the holidays would be observed for two days because of the doubt [involved]. For they would not know the day on which the High Court established the new month.",
+ "There are places where the messengers [sent out for] Nisan would arrive [in time for the celebration of Pesach], but the messengers [sent out for] Tishrei would not arrive [in time for the celebration of Sukkot]. According to [the letter of] the law, it would have been appropriate for them to observe Pesach for one day, since the messengers reached them and informed them when Rosh Chodesh had been established, and for them to observe Sukkot for two days, since the messengers had not reached them. Nevertheless, so that there would be no difference between the festivals, the Sages instituted the ruling that two days were celebrated [for all holidays] in all places that were not reached by the messengers for Tishrei. [This includes] even the festival of Shavuot.",
+ "[How many more] days do the messengers for Nisan journey than the messengers for Tishrei? Two. For the messengers for Tishrei do not travel on the first of Tishrei, because it is a holiday, nor on the tenth, because it is Yom Kippur.",
+ "There is no need for there to be two messengers. Even a single individual's [statements] are believed. Moreover, this does not apply to messengers alone. Even when a [traveling] merchant of no particular distinction passes through on his journey, and says: \"I heard from the court that it sanctified the new month on such and such a date,\" his statements are believed, and the [celebration of] the festivals is arranged accordingly.
[The rationale is that] this is a matter that will [eventually] be revealed. Therefore, the testimony of a single acceptable witness is sufficient.",
+ "[The following rules apply when] the court held session throughout the entire thirtieth day, but witnesses did not arrive, [the judges] arose early in the morning and made the month full, as we stated previously in this chapter, and after four or five days witnesses came from distant places and testified that they had sighted the moon at the appropriate time, the thirtieth night. [Indeed, the same principles apply if the witnesses] come at the end of the month.
We unnerve them in a very intimidating matter, and we seek to disorient them with queries. We cross-examine them very thoroughly and are extremely precise regarding their testimony. [For] the court endeavors not to sanctify this month, since it has already been declared full.",
+ "If the witnesses remain steadfast in their testimony, if it is compatible [according to the calculations of the court], if the witnesses are men whose character is well known, they are men of understanding, and if their testimony was scrutinized in a proper way - the moon is sanctified [retroactively]. We recalculate the dates of the month beginning from the thirtieth day [after the previous Rosh Chodesh], since the moon was sighted [on the appropriate] night.",
+ "If it was necessary for the court to leave the month full, as it was before the witnesses came, it is left as it is. This is what is meant by the statement, \"The month is made full out of necessity.\" Some great Sages differ concerning this matter and maintain that the month is never made full out of necessity. Rather, if the witnesses come, the month is sanctified and they are not intimidated at all.",
+ "It appears to me that there is a difference of opinion among the Sages regarding this matter only in [the following circumstances]:
a) The other months besides Nisan and Tishrei, or
b) When witnesses come in Nisan and Tishrei after the holidays have passed, [all the festive practices] have already been observed, and the time to offer the sacrifices and observe the festivals has passed.
When, however, the witnesses come in Tishrei and in Nisan before the middle of the month, their testimony is accepted, and no attempt is made to intimidate them at all. For we do not attempt to intimidate witnesses who testify that they sighted at the appropriate time so that the month will be full.",
+ "We do, however, intimidate witnesses whose testimony has been disputed, and it appears that their testimony will not be upheld, and the month will be made full. We pressure them so that their testimony will be upheld and the month will be sanctified in its proper time. Similarly, when, before the new month has been sanctified, witnesses come to nullify the testimony of the witnesses who saw the moon at its appropriate time, [the court] intimidates the witnesses who want to nullify the original testimony, so that the challenge will not be accepted and the new month will be sanctified at its appropriate time."
+ ],
+ [
+ "A leap year is a year that includes an additional month.The extra month that is added is always Adar, and thus the year contains two Adarin: the first Adar and the second Adar.
Why is this month added? Because of the season of spring, so that Pesach will fall then, as [implied by Deuteronomy 16:1]: \"Take heed the month of spring\" [This command can be interpreted to mean, \"Take heed] that this month falls in the spring season. Were the month [of Adar] not to be added [from time to time], there are times when Pesach would fall in the summer, and times [when it would fall] in the rainy season.",
+ "[An extra month is added,] making the year full, because of three factors: a) the vernal [spring] equinox; b) the ripening [of the barley crop], and c) the blooming of the fruit trees.
What is implied? When the court calculates and determines that the vernal equinox will fall on the sixteenth of Nisan or later, the year is made full. The month that would have been Nisan is made the second Adar, and thus Pesach will fall in the spring. This factor [alone] is sufficient for the court to make the year full; other factors need not be considered.",
+ "Similarly, if the court sees that [the barley crop] has not ripened, but that it is late in sprouting, or that the fruit trees that usually bloom at the time of the Pesach holiday have not bloomed, these two factors are sufficient, and the year is made full, even though the vernal equinox will fall before the sixteenth of Nisan.
[The reason the year is] made full [because of these factors] is so that there will be [an abundant quantity] of ripened [barley] accessible, so that the wave offering of the omer can be brought from it on the sixteenth of Nisan, and so that the fruits will bloom, as they always do in the spring.",
+ "There are three territories that are of consequence regarding the ripening [of the barley]: Judea, Transjordan, and the Galilee. If [the barley] ripened in two of these lands, but not in the third, the year is not made full. If, however, [the barley] ripened in one of these lands, but not in the other two, the year is made full if the fruit trees have not bloomed.
These are the primary grounds for making the year full, so that the years will follow the solar calendar.",
+ "There are other factors for which the court makes [the year full] in the case of necessity. Among them: that the roads are not suitable, and it is impossible for the people to make the pilgrimage. [In such an instance,] the year is made full, [to allow time for] the rains to stop and the roads to be fixed.
That the bridges have been destroyed and there are rivers interrupting [the roads], and preventing the people [from continuing their journey]. The year is made full, so that the bridges can be fixed, lest the people endanger themselves and die.
That the ovens for the Paschal sacrifice were destroyed by the rains, and thus there will be no place for [the people] to roast their Paschal offerings. We therefore make the year full, so that the ovens can be built and can dry [in the sun].
That Jews from the diaspora who have left their homes have not arrived in Jerusalem. We make the year full, so that they will have the time to reach [Jerusalem].",
+ "We do not, however, make the year full because of snow, nor because of a cold climate, nor because of Jews from the diaspora who have not yet left their homes.
[Similarly, the year is not made full] because of ritual impurity - e.g., when most of the people or most of the priests are impure. The year is not made full so that they will be able to purify themselves and offer [the Paschal sacrifice] in a state of ritual purity. Instead, they should offer [the sacrifice] while ritually impure. Nevertheless, if the year has been made full because of ritual impurity, it may be left full.",
+ "There are factors that, in and of themselves, are never sufficient cause to make the year full. They are, however, mentioned as contributing factors when a year must be made full so that [Pesach will fall after] the vernal equinox, because of [the barley that has not] ripened, or the fruit trees.
These factors are: That young goats or lambs have not been born, or are merely few in number, or that young doves have not [matured to the point where they can] fly.
We do not make the year full so that the goats and the lambs will be available for the Paschal sacrifices, and the doves will be available for the pilgrimage sacrifice, or for those individuals who are obligated to bring doves as a sacrifice. Nevertheless, these are mentioned as contributing factors [to make] the year [full].",
+ "What does mentioning them as contributing factors [to make] the year [full] imply? The court says: \"This year must be made full because the equinox falls late, or because [the barley] has not ripened and the fruit trees have not bloomed, and also because the young goats are small and the doves are frail.\"",
+ "The year can be made full only by [judges] who were invited [to participate in the deliberations]. What is implied? The head of the High Court tells [several] members of the court, \"Be present at a particular place, where we will make calculations and decide whether or not it is necessary to make the year full\" It is only those who were invited who [have the authority to] make [the year] full.
How many [judges participate in the deliberations whether] to declare a leap year? We begin with three judges from the High Court who have received semichah. Should two [of these judges] say, \"There is no need to sit to decide whether or not [the year] should be made full\" [their opinion is accepted]. [Although] one [judge] says that they should continue their deliberations, his statements are of no consequence.
If two [of these judges] say, \"There is a need to sit [further] to decide whether or not it is necessary to make [the year] full\" and the other [judge] says that they should not continue their deliberations, we add two of the judges who had been invited previously, and the discussion of the matter [is continued].",
+ "Should two [judges] say that it is necessary to make [the year] full, and three say that there is no necessity, [the opinion of] the two is of no consequence. If three [judges] say that it is necessary to make [the year] full, and two say that there is no necessity, two more [judges] who were invited are added to the court, and the subject is debated.
These seven [judges should] arrive at a conclusion. If they all agree to make the year full, or not to make the year full, their decision is followed. If there is a difference of opinion among them, we follow the majority, whether to make the year full, or not to make the year full.
It is necessary that the head of the High Court - i.e., the one who presides over the seventy-one [judges of the Sanhedrin] - be one of these seven. If [the three original judges] conclude that it is necessary for the year to be made full, it should be made full, provided the nasi is among the three, or consents [to their ruling].
Concerning the institution of a leap year, the opinions of the lesser judges should be offered first. Concerning the sanctification of the new month, we begin from the head of the court.",
+ "Neither a king nor a High Priest should be [included in the group entrusted with deciding] whether or not to institute a leap year. A king [should not be included, lest he be influenced] by consideration for his soldiers and his wars.
A High Priest should not be included because of the cold - i.e., he may choose not to institute a leap year so that Tishrei will not fall in the winter, and he would [thereby not] have to immerse himself five times on Yom Kippur [in such weather].",
+ "If the head of the High Court, the nasi, was on a distant journey, [the court] may institute a leap year only with the proviso that the nasi will consent. If the nasi comes and consents, the year is full. If he does not consent, it is not full.
A leap year may be instituted only in the territory of Judea, for the resting place of the Divine Presence is there, as [implied by Deuteronomy 12:5]: \"And you shall seek out his dwelling\" If a leap year is instituted in the Galilee, the year remains full.
A year should be made full only during the day. If it is made full during the night, it is not full.",
+ "The court has the authority to calculate, institute, and decide which year(s) shall be full whenever it desires, even several years in advance. Nevertheless, a particular year is not declared a full year until after Rosh Hashanah, at which time a public statement [can be] made [to the effect that] the year has been made full.
[A leap year is announced at such an early date] only in a pressing situation. If the situation is not pressing, the announcement that a leap year has been instituted is not made until the month of Adar. [At that time, the court announces,] \"This year is a leap year, and the following month is not Nisan, but rather the second Adar\" If a court announces before Rosh HaShanah, \"The year to come will be a leap year\" this announcement does not make the year a leap year.",
+ "If the thirtieth day of Adar arrived without the year having been declared a leap year, it should never be made a leap year. For that date is fit to be Rosh Chodesh Nisan, and once Nisan begins without the year having been declared a leap year, [the court] no longer has that option. If, however, they declared a leap year on the thirtieth of Adar, their ruling is binding.
If witnesses came after the leap year had been declared and testified regarding [the sighting of] the moon, the court sanctifies the new month on the thirtieth day, and makes it the Rosh Chodesh of the second Adar. If they had sanctified the new month on the thirtieth day before they declared a leap year, they would not have been able to declare the leap year. For a leap year may not be declared in Nisan.",
+ "A leap year may not be declared in a year of famine when everyone is hurrying to the granaries to partake [of the new year's harvest] and derive vitality. [In such a situation,] it is impossible to prolong the time when the prohibition against eating from the new harvest [is in effect].
We do not declare the Sabbatical year a leap year, because everyone is entitled to take the crops that grow on their own. Therefore, grain will not be available to offer the omer [of barley] and the two loaves of bread [offered on Shavuot]. It was customary to make the year preceding the Sabbatical year a leap year.",
+ "It appears to me that our Sages' statement that a leap year should not be declared in a year of famine and in the Sabbatical year means that a leap year should not be declared because of the condition of the roads or the bridges, or because of factors of this nature. If, however, it is appropriate to declare a leap year because [Pesach will fall before] the vernal equinox, because [the barley has not] ripened, or because the fruit trees [have not bloomed], a leap year is declared always.",
+ "When the court institutes a leap year, they write a letter to all [the people in] distant places, notifying them that a leap year has been instituted, and the reason for which it was instituted.
These letters were written in the name of the nasi. They would say, \"Let it be known that I and my colleagues have agreed to add to this year this many days\" - for it was possible for them to declare a month of twenty-nine days or a month of thirty days.
[The intent is that] the court had the option of notifying the people in the outlying areas that the month would [probably] be either full or lacking. [In fact, however,] the determination of whether the month is full or lacking is dependent on the sighting of the moon."
+ ],
+ [
+ "All the statements made previously regarding the [prerogative to] sanctify Rosh Chodesh because of the sighting of the moon, and [to] establish a leap year to reconcile the calendar or because of a necessity, apply to the Sanhedrin in Eretz Yisrael. [For it is they] alone, or a court of judges possessing semichah that holds sessions in Eretz Yisrael and that was granted authority by the Sanhedrin, [who may authorize these decisions].
[This concept is derived] from the command given Moses and Aaron [Exodus 12:2]: \"This month shall be for you the first of months\" The Oral Tradition as passed down, teacher to student, from Moses our teacher [throughout the generations, explains that] the verse is interpreted as follows: This testimony is entrusted to you and those [sages] who arise after you and who function in your position.
When, however, there is no Sanhedrin in Eretz Yisrael, we establish the monthly calendar and institute leap years solely according to the fixed calendar that is followed now.",
+ "This concept is a halachah communicated to Moses on [Mount] Sinai: When there is a Sanhedrin, the monthly calendar is established according to the sighting of the moon. When there is no Sanhedrin, the monthly calendar is established according to the fixed calendar that we follow now, and the sighting of the moon is of no consequence.
When the fixed calendar is followed, there are times when the day established [as Rosh Chodesh] will be the day on which the moon is sighted, and there are times when the sighting will either precede or follow it by a day. It is, however, an extremely extraordinary phenomenon for [the day established as Rosh Chodesh] to be a day after the sighting [of the moon], [and this is possible only] in the lands that are west of Eretz Yisrael.",
+ "When did the entire Jewish people begin using this calendar? At the conclusion of the Talmudic period, when Eretz Yisrael was in ruin, and an established court no longer remained there. In the era of the Sages of the Mishnah, and in the era of the Sages of the Gemara until the time of Abbaye and Ravvah, [the people] would rely on the establishment [of the calendar] in Eretz Yisrael.",
+ "When the Sanhedrin functioned and the calendar was established based on the sighting [of the moon], the inhabitants of Eretz Yisrael and, [similarly, the inhabitants of] all the places where the messengers of Tishrei would arrive, would celebrate the holidays for one day only.
The inhabitants of the distant places that were not reached by the messengers of Tishrei would celebrate two days because of the doubt involved. For they did not know the day that the inhabitants of Eretz Yisrael established as [the beginning of] the new month.",
+ "In the present era, when the Sanhedrin no longer exists, and the court of Eretz Yisrael establishes [the months] according to the [fixed] calendar, according to law, it would be appropriate for [Jews] throughout the world to celebrate the holidays for one day alone. For [the inhabitants of] the distant regions of the diaspora and the inhabitants of Eretz Yisrael rely on the same [fixed] calendar and establish [the festivals] accordingly. Nevertheless, the Sages ordained [that the inhabitants of the diaspora] retain the custom of their ancestors.",
+ "Therefore, [the inhabitants of] all the places that the messengers of Tishrei would not reach in the era when the messengers were sent out should celebrate two days even in the present era, just as they did when the inhabitants of Eretz Yisrael established [the calendar] according to the sighting of the moon.
In the present era, the inhabitants of Eretz Yisrael continue their custom and celebrate one day; for they never celebrated two days. Thus, our celebration of the second day of the holidays in the diaspora at present is a Rabbinic institution.",
+ "[Even] when the calendar was established based on the sighting of the moon, the majority of the inhabitants of Eretz Yisrael would celebrate Rosh HaShanah for two days, because of the doubt involved. They would not know the day on which the court established the new month, because the messengers would not depart on the holiday.",
+ "Moreover, even in Jerusalem, where the court would hold session, there were many times when the holiday of Rosh HaShanah was celebrated for two days. For if witnesses did not arrive on the thirtieth day [following Rosh Chodesh Elul], the day on which they had awaited [the arrival of] witnesses would be regarded as holy, and the following day would be regarded as holy.
Since [there were times when] they would observe [Rosh HaShanah for] two days even when they sanctified the months according to the sighting [of the moon], [our Sages] ordained that even the inhabitants of Eretz Yisrael should always celebrate [Rosh HaShanah] for two days in the present era, when [the holidays] are established based on the fixed calendar. Thus, even [the observance of] the second day of Rosh HaShanah in the present era is a Rabbinic ordinance.",
+ "The celebration of the holidays for one or two days is not dependent on geographic distance [alone]. What is implied?
If a place is located within a five-day - or less - journey from Jerusalem, and thus it was surely possible for the messengers to reach them, we do not postulate that the inhabitants celebrate only one day. For we have no way of knowing whether or not the messengers [of the High Court] would journey to this place. Perhaps the messengers did not journey to this place because it was not populated by Jews at that time. [And if] it became populated by Jews after it [had become customary] to establish [the festivals] according to the fixed calendar, they [would be] obligated to celebrate two days.
Alternatively, [perhaps the messengers did not reach there,] because there was a blockade on the way, as existed between Jerusalem and the Galilee during the time of the Mishnah, or perhaps the Samaritans would prevent the messengers from passing through their [territory].",
+ "If the matter were dependent on geographic distance alone, all the inhabitants of Egypt would observe the holidays for only one day, for it is possible for the messengers of Tishrei to reach them. The distance between Jerusalem and Egypt via Ashkelon is a journey of eight days or less. Similar concepts apply regarding the majority of Syria. One thus can conclude that the matter is not dependent solely on geographic distance.",
+ "Thus, the principles governing this matter can be summarized as follows: Whenever the distance between Jerusalem and a particular place exceeds a ten-day journey, the inhabitants should observe [the holidays] for two days, as was their previous custom. For the messengers sent out for Tishrei [cannot be guaranteed] to reach places other than those within a ten-day journey from Jerusalem.
[The following rules apply when, by contrast,] places are a ten-day journey or less from Jerusalem, and thus it is possible that the messengers could have reached them: We see whether that place is [located in the portions of] Eretz Yisrael that were inhabited by Jews during the time the calendar was established on the basis of the sighting [of the moon] during the second conquest [of the land] - e.g., Usha, Shefaram, Luz, Yavneh, Nov, Tiberias, and the like. [The inhabitants of these places] should celebrate only one day.
If the place is part of Syria - e.g., Tyre, Damascus, Ashkelon,and the like - they should follow the custom of their ancestors. If [the custom was to celebrate] one day, [they should celebrate] one day. [If the custom was] two days, [they should celebrate] two days.",
+ "When a place is located within a journey of ten days or less from Jerusalem, and it is part of Syria or the diaspora, and [its inhabitants] have no [established] custom conveyed [from previous generations], they should celebrate two days, as is customary in the world at large. [The same rules apply to] a city that was created in the desert of Eretz Yisrael, or a city first populated by Jews in the present era.
[At present,] the celebration of the second day of a holiday is always a Rabbinic institution. This applies even to the celebration of the second day of Rosh HaShanah, which is observed by all Jews in the present era.",
+ "The calculations that we follow in the present era, every individual in his community, to ascertain which day is Rosh Chodesh and which day is Rosh HaShanah, do not determine [the calendar], nor do we rely on these calculations. For we do not institute leap years or establish the monthly calendar in the diaspora. We rely on the calculations of the inhabitants of Eretz Yisrael and their establishment of the calendar.
The reason we make calculations is merely for the sake of information. For we know that the inhabitants of Eretz Yisrael rely on the same calendar. Thus, our calculations are intended to determine the day that the inhabitants of Eretz Yisrael establish as Rosh Chodesh or a festival. For it is the establishment of the calendar by the inhabitants of Eretz Yisrael that establishes a day as Rosh Chodesh or a festival, not our calculations of the calendar."
+ ],
+ [
+ "When [the new moon] was sanctified [based on the testimony of witnesses regarding] the sighting of the moon, the court would calculate the time of the conjunction of the sun and the moon in an exact manner, as the astronomers do. [This enabled them] to know whether or not the moon would be sighted.
The first level of these calculations represent approximations of the time of the conjunction, and their accuracy is not great. This approximation of the time of the conjunction is calculated according to the mean rates of movements. The time of the conjunction as calculated in this manner is referred to as the molad.
The essentials of the calculations that are used when a court to sanctify [the new moon based on the testimony of witnesses of] the sighting [of the moon] does not exist - i.e., the calculations we use today - are referred to as ibbur. To explain:",
+ "Day and night are constantly considered a twenty-four hour composite, [on the average:] twelve [hours] of daylight and twelve [hours] of night. An hour can be divided into 1080 units. This number was chosen because it can be divided in half, into fourths, eighths, thirds, sixths, ninths, and tenths. Each of these fractions contains many of these units.",
+ "According to this calculation, [the interval] between one conjunction of the moon and the sun and the subsequent conjunction according to their mean movement is twenty-nine full days, twelve hours of the thirtieth day, and 793 units of the thirteenth hour. This is the interval between one conjunction and the next, [and thus,] the length of a lunar month.",
+ "[Accordingly,] an [ordinary] lunar year, which includes twelve of these months, would include three hundred fifty-four days, eight hours, and eight hundred seventy-six units.
A leap year, which would include thirteen of these months, would include three hundred eighty-three days, twenty-one hours, and five hundred eighty-nine units.
A solar year is three hundred sixty-five days and six hours. Thus, a solar year exceeds an [ordinary] lunar year by ten days, twenty-one hours, and two hundred and four units.",
+ "When the days of a lunar month are counted in groups of seven, according to the weekly cycle, there is a remainder of one day, twelve hours, and 793 units (in numerical terms, 1 - 12 - 793). This is the remainder for a lunar month.
Similarly, when the days of a lunar year are counted in groups of seven, according to the weekly cycle, there is a remainder of four days, eight hours, and 876 units (in numerical terms, 4 - 8 - 876). This is the remainder for an ordinary lunar year. The remainder for a leap year will be five days, twenty-one hours, and 589 units (in numerical terms, 5 - 21 - 589).",
+ "When you know the time of the conjunction [of the sun and the moon] for any particular month, and add 1 - 12 - 793, you will arrive at the time of the conjunction of the following month. Thus, you will be able to determine on which day of the week and at which hour it will take place, and how many units of that hour will have passed.",
+ "What is implied? If the conjunction [of the moon and the sun] for the month of Nisan takes place on Sunday, five hours and 107 units after sunrise (in numerical terms 1 - 5 - 107), by adding the remainder for a lunar month, 1 - 12 - 793, you will be able to determine that the conjunction for the month of Iyar will take place on Tuesday night, five hours and 900 units after nightfall (in numerical terms, 3 - 5 - 900). One may follow this same method [of calculation] month after month for eternity.",
+ "Similarly, if you know the time of the conjunction for a particular year and you add its remainder - either the remainder of an ordinary year or the remainder of a leap year - to the time of the conjunction, you will determine the time of the conjunction of the following year. This method [of calculation] may be followed year after year for eternity.
The first conjunction from which we begin, the conjunction of the first year of creation, was on Monday night, 5 hours and 204 units after nightfall (in numerical terms, 2 - 5 - 204). This is the starting point for these calculations.",
+ "In all the calculations to determine the time of the conjunction, when the remainder [of one period] should be added to another remainder, [the following principles should be adhered to:] When a sum of 1080 units is reached, it should be counted as an hour, and added to the number of the hours. When a sum of twenty-four hours is reached, it should be counted as a day, and added to the number of days. When the number of days is greater than seven, [all multiples of] seven should be subtracted from the sum, and the remainder be focused on.
For the purpose of our calculations is not to know the number of days, but rather to know on which day of the week, and at what hour and after how many units will the conjunction take place.",
+ "[The fixed calendar is structured in] a nineteen-year cycle, including seven leap years and twelve ordinary years. This is called a machzor.
Why was this [structure] chosen? Because when you total the number of days in twelve ordinary years and seven leap years together with their hours and their units, counting all [sums of] 1080 units as an hour, [all sums of] twenty-four hours as a day, and adding them to the number of days, the total will equal nineteen solar years, each of these years being 365 days and six hours.
The difference between the days of the solar calendar [and the lunar calendar] will be only one hour and 485 units (in numerical terms, 1 - 485).",
+ "Thus, in such a [nineteen-year] cycle, the months are lunar months, and the years are solar years. The seven leap years in each cycle should be the following: The third year of the cycle, the sixth year, the eighth year, the eleventh year, the fourteenth year, the seventeenth year, the nineteenth year (in numbers, 3, 6, 8, 11, 14, 17, 19).",
+ "When you add the remainders of each of the twelve ordinary years, [the remainder of each year] being 4 - 8 - 876, and the remainders of the seven leap years, [the remainder of each year] being 5 - 21 - 589, and then divide the entire sum in groups of seven, there is a remainder of two days, sixteen hours, and 595 units (in numerical terms, 2 - 16 - 595). This is the remainder of a [nineteen-year] cycle.",
+ "When you know the time of the conjunction of the beginning of a [nineteen-year] cycle, by adding 2 - 16 - 595 to it you will be able to determine the beginning of the next [nineteen-year] cycle, and similarly all the [subsequent nineteen-year] cycles for eternity. As stated above, the conjunction [marking] the beginning of the first [nineteen-year] cycle took place on 2 - 5 - 204. [The expression,] the conjunction of a year refers to the conjunction of the month of Tishrei for that year.",
+ "Using the above method, it is possible to know the conjunction [marking] the beginning of any particular year, or any particular month, whether for the years that have passed or for the years to come.
What is implied? One should take the number of years that have passed until Tishrei of the [desired] year and group them in nineteen- year cycles. Thus, one will be able to determine the number of nineteen-year cycles that have passed and the number of years that have passed within the [nineteen-year] cycle that has not been completed [until the desired year]. One should add 2 - 16 - 595 for each cycle, 4 - 8 - 876 for every ordinary year of the cycle that has not been completed, and 5 - 21 - 589 for every leap year [of the cycle that has not been completed].
One should then add together the entire sum, calculating [the groups of 1080] units as hours, the [groups of 24] hours as days, and the groups of seven days [as weeks]. [By adding] the remainder of the days, hours, and units [to 2 - 5 - 204], one can determine the time of the conjunction of the desired year.",
+ "The time of the conjunction of a year determined through the above method is the conjunction of Rosh Chodesh Tishrei. By adding 1 - 12 - 793 to this figure, one can determine the conjunction of Marcheshvan, and by adding 1 - 12 - 793 to [the conjunction of] Marcheshvan, one can determine the conjunction of Kislev. Similarly, one can determine the conjunction of all subsequent months for eternity."
+ ],
+ [
+ "[Rosh Chodesh is generally instituted on the day of the conjunction. Nevertheless,] Rosh Chodesh Tishrei should never be established on a Sunday, a Wednesday, or a Friday - in symbols, אד\"ו - although, according to these calculations, [the conjunction for the month will occur on these days]. Instead, when the conjunction for the month of Tishrei occurs on any of these three days, Rosh Chodesh should be established on the following day.
What is implied? When the conjunction occurs on Sunday, Rosh Chodesh Tishrei should be established on Monday. When the conjunction occurs on Wednesday, Rosh Chodesh Tishrei should be established on Thursday. When the conjunction occurs on Friday, Rosh Chodesh Tishrei should be established on the Sabbath.",
+ "Similarly, if the conjunction [for the month of Tishrei] takes place at noon or after noon, Rosh Chodesh should be established on the following day.
What is implied? When the conjunction takes place on Monday, six hours after daybreak or later, Rosh Chodesh is established on Tuesday. If, however, the conjunction takes place before noon, even if only a single unit prior, Rosh Chodesh is established on the day of the conjunction, provided that day is neither Sunday, Wednesday, nor Friday.",
+ "When the conjunction takes place at noon or after noon, and [Rosh Chodesh Tishrei would be] postponed to the following day - if that following day is either Sunday, Wednesday, or Friday, Rosh Chodesh is postponed again, and is established on the third day after the conjunction.
What is implied? If the conjunction takes place on the Sabbath after noon (in numbers, 7 - 18), in such a year Rosh Chodesh should be established on Monday. Similarly, if the conjunction takes place on Tuesday at noon or after noon, Rosh Chodesh should be established on Thursday.",
+ "In an ordinary year, when the conjunction [of the month] of Tishrei falls on the night of the third day, nine hours and 204 units (in numbers, 3 - 9 - 204) or more after nightfall, Rosh Chodesh is postponed, and instead of being established on Tuesday, it is established on Thursday.",
+ "A similar situation [may arise] in a year that follows a leap year: If the conjunction for Tishrei takes place on Monday, three hours and 589 units or more after daybreak (in numbers, 2 - 15 - 589), Rosh Chodesh is not established on Monday, but on Tuesday.",
+ "If, however, the conjunction of an ordinary year occurs [even] one unit earlier - i.e., were it to be 3 - 9 - 203 or earlier - [Rosh Chodesh] should be established on Tuesday, [rather than postponed until Thursday as mentioned above].
Similarly, if the conjunction of a year following a leap year occurs [even] one unit earlier - i.e., were it to be 2 - 15 - 588 or earlier - [Rosh Chodesh] should be established on Monday.
Thus, the way to determine [the day on which] Rosh Chodesh Tishrei will be established according to these calculations is as follows: One should first determine the day [of the week], the hour of the day - or night - and the number of units of the hour when the conjunction takes place. The day of the conjunction will be the day of Rosh Chodesh, except in the following instances:
a) [The conjunction] takes place on Sunday, Wednesday, or Friday;
b) The conjunction takes place at noon or after noon;
c) In an ordinary year, [the conjunction] takes place on the night of the third day, after 204 units of the tenth hour have passed, or later [that day];
d) In an ordinary year that follows a leap year, the conjunction takes place on Monday past 589 units of the fourth hour after daybreak has passed or later [that day].
If the conjunction occurs in one of these four instances, [Rosh Chodesh] is not established on the day of the conjunction, but rather on the day that follows, or on the day following that, as explained.",
+ "Why is [Rosh HaShanah] not established [on the day of the conjunction] when it falls on Sunday, Wednesday, or Friday? Because these calculations determine the conjunction of the sun and the moon only according to their mean [rate of] progress, and do not [necessarily] reflect the true position [of the sun and the moon in the celestial sphere], as explained. Therefore, they instituted that [on] one day [Rosh Chodesh] would be established and on the following day it would be postponed, so that they would ascertain the day when the true conjunction takes place.
What is implied? [When according to our calculations, the conjunction occurs on] Tuesday, we establish [Rosh Chodesh]. [When it occurs] on Wednesday, we postpone it. [When it occurs] on Thursday, we establish [Rosh Chodesh]. [When it occurs] on Friday, we postpone it. [When it occurs] on the Sabbath, we establish [Rosh Chodesh]. [When it occurs] on Sunday, we postpone it. [When it occurs] on Monday, we establish [Rosh Chodesh].",
+ "This same principle, that the calculations are based on the mean rate of progress, is also the motivating factor for the other four reasons for the postponement [of Rosh Chodesh]. As proof of this, there are times when [according to the calculations] the conjunction takes place on Tuesday, and [Rosh Chodesh] is postponed until Thursday, and yet the moon will not be seen Thursday night, nor even Friday night. This indicates that the true conjunction of the sun and the moon did not take place until Thursday."
+ ],
+ [
+ "A lunar month is twenty-nine and one half days, and 793 units, as we have explained. It is impossible for Rosh Chodesh to begin in the middle of the day - i.e., that a portion of the day would be part of the previous month and a portion of the day would be part of the following month - as [implied by Numbers 11:20]: \"For a month of days....\" According to the Oral Tradition, this was interpreted [to mean], \"You count the days of a month; you do not count the hours [of a month].\"",
+ "Therefore, some lunar months are established as lacking [a day], and others as full. A month that is lacking has only twenty- nine days, even though a lunar month is several hours longer. A full month is thirty days, even though a lunar month is several hours shorter. In this manner, the months will be calculated according to complete days, not according to hours.",
+ "If a lunar month were exactly twenty-nine and a half days [long], the years [would be divided evenly] into full and lacking months, and there would be exactly 354 days to a lunar year. Thus, there would be six full months and six lacking months. It is the units that exist in every month that exceed the half day - which ultimately add up to hours and days - that cause certain years to have more lacking months than full months, and other years to have more full months than lacking months.",
+ "According to this reckoning, the thirtieth day of the month is always established as Rosh Chodesh. If the month is lacking, the thirtieth day will be Rosh Chodesh of the coming month.
If the month is full [the coming month will have two days that are Rosh Chodesh]. The thirtieth day will be Rosh Chodesh, since a portion of it is [fit to be] Rosh Chodesh. [Nevertheless,] it will be counted as the completion of the previous month, which was full. The thirty-first day also will be Rosh Chodesh, and the reckoning [of the days of the coming month] will start from it. It is the day established [as Rosh Chodesh].
Thus, according to this calculation, there are some months that have only one day Rosh Chodesh, and other months that have two days Rosh Chodesh.",
+ "The following is the order of the full and lacking months according to [our] fixed calendar: Tishrei is always full. Tevet is always lacking. From Tevet on, there is one full month and one lacking month in sequence.
What is implied? Tevet is lacking; Shevat is full; Adar is lacking; Nisan is full; Iyar, lacking; Sivan, full; Tammuz, lacking; Av, full; Elul, lacking. In a leap year, the first Adar is full, and the second Adar is lacking.",
+ "Two months remain: Marcheshvan and Kislev. Sometimes they are [both] full; sometimes they are [both] lacking; and sometimes Marcheshvan is lacking and Kislev is full.
A year in which both of these months are full is called a year of complete months. A year in which both these months are lacking is called a year of lacking months. And a year in which Marcheshvan is lacking and Kislev is full is called a year whose months [proceed] in order.",
+ "The way to know whether the months of a year will be lacking, will be complete, or will [proceed] in order [can be explained] as follows: First, determine the day on which Rosh HaShanah will fall in the year about whose months you desire to know, as explained in Chapter 7. Then determine the day on which Rosh HaShanah will fall in the year that follows.
Afterwards, count the number of days between them without including the day on which Rosh HaShanah falls in either of these years. If there are only two days between them, the months of the year will be lacking. If there are three days between them, the months of the year will proceed in order. And if there are four days between them, the months of the year will be complete.",
+ "When does the above apply? When the year in question is an ordinary year. When, however, [the year in question] is a leap year [different rules apply]: If there are only four days between the day on which [Rosh HaShanah] is established [in the leap year] and the day on which it will be established in the following year, the months of the year will be lacking. If there are five days between these [two days], the months of the year will proceed in order. And if there are six days between them, the months of the year will be complete.",
+ "What is implied? If we desire to know the order of the months of the present year, and [we know the following]: Rosh HaShanah falls on Thursday; it is an ordinary year; and in the following year Rosh HaShanah falls on Monday, there are three days between them and the months of the year proceed in order.
If Rosh HaShanah falls on Tuesday in the following year, the months of the year will be complete. If Rosh HaShanah falls on the Sabbath in the present year, and on Tuesday in the following year, the months of the year will be lacking. Similar concepts should be applied regarding the calculation [of the order of the months] of a leap year, as was explained.",
+ "There are certain indications upon which one can rely, so that one will not err regarding the calculation of the order of the months of a year. These principles are based on the fundamental principles of the fixed calendar and the determination of the days on which Rosh HaShanah will be established and those that will cause it to be postponed, as we explained previously.
Whenever Rosh HaShanah is celebrated on a Tuesday, [the months of] the year will [proceed] in order. [This applies regardless of whether the year] is an ordinary year or a leap year.
Whenever Rosh HaShanah is celebrated on the Sabbath or on a Monday, [the months of] the year will never [proceed] in order. [This applies regardless of whether the year] is an ordinary year or a leap year.
[The following rules apply when] Rosh HaShanah falls on a Thursday. If the year is an ordinary year, it is impossible for its months to be lacking. If it is a leap year, it is impossible for its months to proceed in order."
+ ],
+ [
+ "[There is a difference of opinion among] the Sages of Israel concerning the length of a solar year. Some Sages maintain that it is 365 days and 1/4 of a day - i.e., six hours. Others maintain that it is slightly less than that figure. There is also a difference of opinion among the wise men of Greece and Persia concerning this matter.",
+ "According to the opinion that [a solar year] is [exactly] 365 and 1/4 days, there will be a remainder of one hour and 485 units after every nineteen-year cycle, as we mentioned.
Between the start of each of the successive seasons of the year, there will be ninety-one days and seven and one-half hours. When you know the date and the hour of the beginning of one season, you can calculate [the beginning of] the following season by [adding the above amount]. Similarly, you can calculate the beginning of the following season, and continue forever.",
+ "The equinox of Nisan (spring) [takes place] at the hour and the unit when the sun enters the beginning of the constellation of Aries. The solstice of Tammuz (summer) [takes place] when the sun is located in the beginning of the constellation of Cancer. The equinox of Tishrei (autumn) [takes place] at the hour and the unit when the sun enters the beginning of the constellation of Libra. The solstice of Tevet (winter) [takes place] when the sun is located in the beginning of the constellation of Capricorn.
According to this calculation, in the first year of creation the vernal (spring) equinox took place seven days, nine hours, and 642 units before the conjunction of the month of Nisan, in numbers, 7 -9 - 642.",
+ "The method of calculating [the beginning of] the seasons can be explained as follows. First, it is necessary to calculate the number of [nineteen-year] cycles that have passed until the [nineteen-year] cycle in question. Afterwards, add one hour and 485 units for every [nineteen-year] cycle. Afterwards, group all the units into hours, and all the hours into days. [Once a] total [has been reached], subtract seven days, nine hours, and 642 units [from it]. Add the remainder to [the time of] the conjunction of Nisan in the first year of the [nineteen-year] cycle in question, and you will be able to know the hour and the date of the the vernal equinox of the first year of this cycle. From this date, you can calculate [the beginnings of] all the subsequent seasons [by] adding ninety-one days and seven and one- half hours for every season.
If you desire to know [the time and the date of] the vernal equinox of a particular year within a given [nineteen-year] cycle, [the following procedure should be used:] Add one hour and 485 [units] for every [nineteen-year] cycle. For each complete year that has passed within the [nineteen-year] cycle [under discussion], add ten days, twenty-one hours, and 204 units,, and then group the entire sum [into days and hours].
Afterwards, subtract seven days, nine hours, and 642 units [from this sum] and divide the remainder into lunar months of 29 days, 12 hours, and 793 units. [The number of days, hours, and units that] remain [after all the complete] lunar months [have been calculated] should be added to [the day and the time of] the conjunction of Nisan in that year. [In this manner,] you will be able to determine the date and the time of the vernal equinox of the year desired.
According to this calculation, the vernal equinox will always take place either at nightfall, at midnight, at daybreak, or at noon. The summer solstice will always take place at either 7:30 PM, 1:30 AM, 7:30 AM, or 1:30 PM. The autumnal equinox will always take place either at nine or at three o'clock, either in the day or the night. The winter solstice will always take place either at 10:30 PM, 4:30 AM, 10:30 AM, or 4:30 PM.
If you desire to know the day of the week and the hour of the equinox, [the following procedure should be used:] Count the number of complete years that have passed from the year of creation until the desired year, and divide them into groups of twenty- eight. Add one day and six hours for each year remaining. Total the sum [of the hours and the days], and then add three days. Afterwards, divide the days into groups of seven. The remainder of the days and the hours should be added to the time of nightfall on the first day of the week. The result will be [the day and the time] on which the vernal equinox will occur.
Why is it necessary to add three days? Because the first equinox of the year of creation took place at the beginning of the fourth day.",
+ "What is implied? If a person desires to know the day and the time of the vernal equinox of the year 4930 after creation, [the following procedure should be used:] [That number] should be divided by 28, leaving a remainder of one year, thus producing the figure of one day and six hours. By adding three days to this figure, it can be determined that the vernal equinox will take place on the night of the fifth day at midnight.
By adding seven and one-half hours to this figure, it can be determined that the summer solstice will take place on Thursday, an hour and one half after daybreak. By adding seven and one-half hours to this figure, it can be determined that the autumnal equinox will take place on Friday, at nine hours after daybreak. By adding seven and one-half hours to this figure, it can be determined that the winter solstice will take place on the night of the sixth day, four and one half hours after nightfall.
Similarly, by adding seven and one-half hours to this figure, it can be determined that the vernal equinox of the following year will take place on Friday, at daybreak. In this manner, it is possible to calculate [the time of the beginning of all] the seasons forever.",
+ "[The following procedure should be used] if one desires to know the date of the month on which the vernal equinox will fall this year: First, determine the day of the week on which [the equinox] will fall. Then determine the day [of the week] on which Rosh Chodesh of Nisan will fall, and how many complete years have passed within the nineteen-year cycle. Add eleven days for every year, and then add seven days to this sum in the present time. Divide the sum by thirty, and begin counting the remainder of days from Rosh Chodesh Nisan.
If the date coincides with the day of the week on which the equinox falls, this is sufficient. If not, add one, two, or three days to this number until you reach the day [of the week] on which the equinox falls. If the year in question is a leap year, begin counting from Rosh Chodesh of the second Adar. When a day is determined through this calculation, the equinox will take place on that date.",
+ "What is implied? Should we desire to know the date of the vernal equinox of the year 4930, which is the ninth year of the two- hundred-sixtieth [nineteen-year] cycle, [the following procedure should be used:] We have already determined that Rosh Chodesh Nisan will take place on Thursday, and that the equinox will take place on Thursday.
Since this is the ninth year of the [nineteen-year] cycle, there are eight complete years [to take into consideration]. When eleven days are added for every year, we reach a sum of 88. When seven is added, the total will be 95. When this number is divided by 30, there will be a remainder of five.
When we add five days to Rosh Chodesh Nisan, which is Thursday, we reach Monday. Since we know that the equinox will not fall on Monday, but rather on Thursday, we continue adding days until Thursday, the day of the equinox. Thus, we can determine that this year the vernal equinox will take place on the eighth of Nisan. A similar process can be followed [to determine the date of the equinox] every year.",
+ "Although we said that one should continue to add days until one reaches the day of the week on which the equinox takes place, one should never have to add more than one, two, or three days - or in a most unusual case - four days. If you find it necessary to add any more days than this, know that you have made an error in your calculations, and you should recalculate carefully."
+ ],
+ [
+ "According to the opinion among the Sages of Israel that a solar year is less than [365 and] one-quarter [days], there is a view that [the length of the solar year] is 365 days, 5 hours, 997 units, and 48 moments. A moment is a seventy-sixth portion of a unit.
According to this reckoning, the difference between a solar year and a lunar year will be 10 days, 21 hours, 121 units, and 48 moments (in numbers, 10 - 21 - 121 - 48). [According to this calculation,] there will be no remainder at all after a [nineteen-year] cycle. Instead, after every [nineteen-year] cycle, a perfect correspondence will be established between the solar years and the combination of ordinary and full lunar years.",
+ "According to this calculation, there are ninety-one days, seven hours, 519 units, and thirty-one moments (in numbers, 91 - 7 - 519 - 31). When you know the date and the time of the beginning of any particular season, you can calculate [the date and the time of the beginning of] the subsequent season according to the seasons of the year, in a way resembling the calculations [that follow the opinion that a solar year is 365 and] 1/4 days.",
+ "According to this calculation, the vernal equinox of the first year of creation was nine hours and 642 units (in numbers, 9 - 642) before the conjunction of the month of Nisan. Similarly, in every first year of a [nineteen-year] cycle, the vernal equinox is nine hours and 642 units before the conjunction of the month of Nisan.",
+ "When you know which is the first year of a [nineteen- year] cycle, [you will be able to calculate the beginning of every subsequent season] by adding 91 days, 7 hours, 519 units, and 31 moments for each and every season until the end of the [nineteen- year] cycle.",
+ "If you desire to know when the vernal equinox [of a given year] will fall according to this calculation, first determine how many complete years have passed within this [nineteen-year] cycle. For each year, add the remainder of a year 10 [days], 21 [hours], 121 [units], and 48 moments.
[Afterwards,] group all the moments as units, all the units as hours, and all the hours as days, as done when calculating the conjunction. Subtract nine hours and 642 units from the entire sum, and divide the remainder by the length of a lunar month. The remainder that is less than the length of a lunar month should be added to the time of the conjunction of Nisan of the year in question. The vernal equinox of that year will take place on the moment arrived at according to these calculations.",
+ "It appears to me that [the Sages] relied on this calculation [of the length] of the seasons regarding the institution of a leap year, in the era when the High Court held sessions and would institute a leap year because of the time [when the equinox was scheduled to occur] or for other reasons. For this calculation is more accurate than the former one. It shares a greater resemblance to the data explained by the astronomers than the first opinion, which considered a solar year to be 365 and 1/4 days.",
+ "Both these calculations that we have explained are approximations, based on the mean rate of progress of the sun, and not on its actual position [in the celestial sphere]. When one considers the actual position of the sun at these times, the vernal equinox will take place approximately two days before the time determined by either of these calculations. [This applies both] according to the opinion that [a solar year is] exactly [365 and] 1/4 days, and according to the opinion that [a solar year is] less than [365 and] 1/4 days."
+ ],
+ [
+ "As stated in the laws mentioned previously, the court made precise calculations and knew whether or not the [new] moon would be visible. Accordingly, we are assured that anyone with a proper spirit and heart, who desires words of wisdom and probes to grasp the mysteries, will wish to know the methods of calculation used to determine whether or not the [new] moon would be visible on a particular night.",
+ "There are many differences of opinion among the sages of the nations of the previous eras who studied astronomy and mathematics, with regard to these methods of calculation. Great wise men have blundered regarding these matters. Concepts were hidden from them and doubts arose [in their minds].
There are those who have made many calculations, but have not been able to find the correct approach to determine when the moon becomes visible. Rather, they plunged into the mighty waters, to return with merely a potsherd in their hands.",
+ "Over the course of history, through much research and investigation, several sages have discovered the proper methods of calculation. We also possess traditions regarding these principles that we have received from the sages, and proofs that were not written in texts that are of common knowledge. For these reasons, I have considered it proper to explain a method of calculation that will be available for anyone whose heart spurs him to approach the task and perform it.",
+ "A person should not regard these calculations lightly, because they are not required in the present age, for these methods are indeed abstract and deep matters. They constitute the mystery of the calendar, which was known [only] to great sages, who would not convey these matters to [most] other people, but only to ordained and perceptive [sages].
The calendar that is employed in the era when there is no court to determine [the months according to the testimony of] witnesses, and which we use at present [is], by contrast, [a simple matter that] can be appreciated even by school children in three or four days.",
+ "A wise man of the gentile nations or a sage of Israel who studied Greek wisdom may meditate on the methods of calculation I have used to determine the appearance of the moon and may detect a slight approximation [and imprecision] with regard to certain matters. He should not presume that we have overlooked this point and were not aware that there was an approximation regarding that matter.
Instead, he should assume that whenever we were not exact, it was because our mathematical calculations proved that [this inaccuracy] did not affect the knowledge of the time when the moon would become visible, and thus it was not significant. Therefore, we were not precise regarding this matter.",
+ "Similarly, should a person see that [our use of] one of the methods leads to a minor inadequacy that is inappropriate for this method of computation, [he should realize] that this was intentional. For this method produced an advantage from another perspective that will produce a correct result - [albeit] through approximate calculations - without requiring lengthy computations. Thus, a person who is not practiced in such matters will not be flustered by complex computations that are of no avail with regard to the visibility of the moon.",
+ "The [following] fundamental principles must be known by a person as a prelude to all astronomical computations, whether for the purpose of determining the visibility [of the moon] or for other purposes:
The heavenly sphere is divided into 360 degrees [and twelve constellations]. Each constellation includes thirty degrees, beginning with the constellation of Aries the ram. Every degree contains sixty minutes, every minute sixty seconds, and every second sixty thirds. You may continue and divide into further fractions to the extent that you desire.",
+ "Therefore, were you to calculate that a particular star's position in the heavenly sphere is seventy degrees, thirty minutes and forty seconds, you would know that this star is located in the constellation of Gemini the twins, in the middle of the eleventh degree. For the constellation of Aries includes thirty degrees, and the constellation of Taurus the bull includes thirty degrees. Thus, there remain ten and one half degrees of the constellation of Gemini, plus forty seconds of the next degree.",
+ "Similarly, were you to calculate that a particular star's position in the heavenly sphere is 320 degrees, you would know that this star is located in the constellation of Aquarius the water bearer, in its twentieth degree. The same applies to all other calculations.
The order of the constellations is the following: Aries the ram, Taurus the bull, Gemini the twins, Cancer the crab, Leo the lion, Virgo the virgin, Libra the balance, Scorpio the scorpion, Sagittarius the archer, Capricorn the goat, Aquarius the water-bearer, Pisces the fishes.",
+ "In all calculations, when you collect fractions or add numbers, each integer should be added to its kind, the seconds to the seconds, the minutes to the minutes, and the degrees to the degrees. When calculating seconds, they should be grouped in sets of sixty [or less]. Whenever sixty seconds are reached, they should be considered a minute and added to the sum of the minutes.
When calculating minutes, they should be grouped in sets of sixty [or less]. Whenever sixty minutes are reached, they should be considered a degree and added to the sum of the degrees.
When calculating degrees, they should be grouped in sets of 360. If a sum above 360 is reached, the remainder after 360 has been subtracted is the figure that is of consequence.",
+ "In all computations, whenever you desire to subtract one number from another, should the second number be greater than the first number, even if it is merely one minute greater, it is necessary to add 360 degrees to the first number so that it is possible to subtract the [greater] number from it.",
+ "What is implied? When it is necessary to subtract two hundred degrees, fifty minutes and forty seconds - in symbols 200° 50' 40\" - from one hundred degrees, twenty minutes and thirty seconds - in symbols 100° 20' 30\" - [one should follow this procedure]:
[First,] one adds 360 to 100, producing a sum of 460. Afterwards, one begins to subtract the seconds. Since it is impossible to subtract 40 from 30, it is necessary to convert one of the 20 minutes into 60 seconds. When added to 30, this produces a sum of 90. [From the 90] subtract 40, producing a total of 50 seconds.
Afterwards, one must subtract 50 minutes from the 19 [remaining], for one of the minutes has already been converted into seconds. Since 50 cannot be subtracted from 19, one must convert a degree into 60 minutes. When this figure is added to 19, it produces a sum of 79. When 50 is subtracted [from 79], a total of 29 minutes remain.
Afterwards, one must subtract the 200 degrees from the 459 decrees, for one of the degrees has already been converted into minutes. Thus 259 degrees remain. In symbols [the remainder is] 259° 29' 50\". All other subtractions should be performed following a similar method.",
+ "The sun, the moon, and the remainder of the seven stars, each proceeds at a uniform speed in its orbit. They are never inclined to heaviness, nor to lightness. Rather, the speed at which they proceed today is the same speed at which they proceeded yesterday. And tomorrow, and indeed on every other day, they will proceed at this speed.
Although the orbits in which they all travel encircle the earth, the earth is not at the center of [their orbits].",
+ "Therefore, if one measured the progress [of any of these stars] against the sphere that encompasses the world in which the earth is the center - i.e., the sphere of the constellations - its [rate of] progress [would appear to] change. Its rate of progress in the sphere of the constellations on one day could appear less or more than its progress on the previous day or on the following day.",
+ "The uniform speed at which a planet, the sun, or the moon progresses is referred to as its mean motion. The progress that [this celestial body appears to make] in the sphere of the constellations that is sometimes greater and sometimes less [than its actual rate of progress] is referred to as its true motion. This determines the true position of the sun or the true position of the moon.",
+ "We have already stated that the calculations that we explain in these laws are intended solely to determine the visibility of the [new] moon. Therefore, we have established the starting point from which we will always begin these calculations: the eve of Thursday, the third of Nisan, of the present year, the seventeenth year of the 260th [nineteen-year] cycle - i.e., the year 4938 since creation - which is the year 1489 with regard to contracts, and 1109 years after the destruction of the Second Temple. This is the year that will be referred to as the starting point in these calculations.",
+ "Since the sighting of the moon is significant only in Eretz Yisrael as explained, all our calculations are centered on the city of Jerusalem and locations within six or seven days' journey [from it. [In these places,] the moon is frequently sighted, and the people come and give testimony in the court.
This location is situated approximately 32 degrees north of the equator, [and the surrounding areas extend] from 29° to 35° [north]. Similarly, in longitude, it is situated approximately 24 degrees west of the center of the populated area, [and the surrounding areas extend] from 21° to 27° [west]."
+ ],
+ [
+ "The mean distance traveled by the sun in one day - i.e., in twenty-four hours - is 59 minutes and 8 seconds; in symbols 59' 8\". Thus, in ten days, it travels 9 degrees, 51 minutes and 23 seconds, in symbols 9° 51' 23\". In one hundred days, it travels 98 degrees, 33 minutes and 53 seconds, in symbols 98° 33' 53\".
The remainder [of the degrees] traveled [by the sun] over the course of one thousand days - after all the multiples of 360 have been subtracted, as explained - is 265 degrees, 38 minutes and 50 seconds, in symbols 265° 38' 50\". The remainder [of the degrees] traveled [by the sun] over the course of ten thousand days is 136 degrees, 28 minutes and 20 seconds, in symbols 136° 28' 20\".
In this manner, one can multiply [the mean distance of a day] and calculate the distance [traveled] by the sun over any number of days. Similarly, if one would like to make pre-calculated figures for the mean distance for two days, for three days, for four days, up to ten days, one may do so. Similarly, if one desires to make pre-calculated figures for the mean distance for twenty days, for thirty days, for forty days, until one hundred days, one may do so. These figures become evident once one knows the mean distance for a single day.
It would be proper for one to know and have prepared the mean distances traveled by the sun in 29 days, and in 354 days, [the latter] being the number of days in a lunar year when the months follow a regular pattern. This is called a regular year.
When you have these figures prepared, it will be easy to calculate the visibility of the moon. For there are 29 full days from the night when the moon was sighted in one month to the night that it may be sighted in the following month. Similarly, each and every month, there will be a difference of 29 days [between the nights on which the moon may be sighted], no more and no less. [This is what concerns us,] for our sole desire in these calculations is to know [when the moon] will be sighted.
Similarly, [the difference in the sun's position] between the night when the moon will be sighted in a particular month one year and the night when it will be sighted [in that month] the following year will be that of a regular year, or that of a regular year plus one day.
The mean distance traveled by the sun in one month is 28 degrees, 35 minutes and one second, in symbols 28° 35' 1\". The distance it travels over the course of a regular [lunar] year is 348 degrees, 55 minutes and 15 seconds, in symbols 348° 55' 15\".",
+ "There is one point in the orbit of the sun around the Earth - and similarly, in the orbits of the remainder of the seven stars [around the Earth] - when [the sun or] that star will be furthest removed from the Earth. With the exception of the moon, that point in the orbit of the sun and, similarly, in the orbit of the other planets rotates in a uniform pattern, traveling about one degree in seventy years. This point is referred to as the apogee.
Accordingly, in ten days, the apogee of the sun travels one and a half seconds - i.e., [a second and] thirty thirds. Thus, in one hundred days, [the apogee] travels fifteen seconds. In one thousand days, it travels two minutes and thirty seconds, and in ten thousand days, 25 minutes. In twenty-nine days, it travels four seconds and a fraction. In a regular year, it travels 53 seconds.
As mentioned, the starting point for all our calculations is the eve of Thursday, the third of Nisan, 4938 years after creation. The position of the sun in terms of its mean distance on this date was 7 degrees, 3 minutes and 32 seconds in the constellation of Aries, in symbols 7° 3' 32\". The apogee of the sun at this starting point was 26 degrees, 45 minutes and 8 seconds in the constellation of Gemini, in symbols 26° 45' 8\".
Accordingly, if you desire to know the position of the sun according to its mean distance at any given time, you should calculate the number of days from the starting point mentioned until the particular day you desire, and determine the mean distance it traveled during these days according to the figures given previously, add the entire sum together, accumulating each unit of measure separately. The result is the mean position of the sun on that particular day. For example, if we desired to determine the mean position of the sun at the beginning of the eve of the Sabbath on the fourteenth of the month of Tammuz of the present year, the starting point [for these calculations, we should do the following]: Calculate the number of days from the starting point until the date on which you desire to know the position of the sun. [In this instance,] it is one hundred days. The mean distance the sun travels in one hundred days is 98° 33' 53\". We then add that to the starting point, which is 7° 3' 32\", and arrive at a total of 105 degrees, 37 minutes and 25 seconds, in symbols 105° 37' 25\". Thus, the sun's mean position at the beginning of this night will be 15 degrees and 37 minutes of the sixteenth degree in the constellation of Cancer.
At times, the sun will be located in the mean [position] that can be determined using the above methods of calculation at the beginning of the night, and at times an hour before the setting of the sun, or an hour afterwards. This [lack of definition concerning] the sun's [position] will not be of consequence with regard to calculating the visibility [of the moon], for we will compensate for this approximation when calculating the mean position of the moon.
One should follow the same procedure at all times - for any date one desires, even if it is one thousand years in the future. When [the mean distance traveled by the sun] is calculated and the remainder [after all the multiples of 360 have been subtracted] is added to [the figures of] the starting point, you will arrive at the mean position.
The same principles apply regarding the mean position of the moon, or the mean position of any other planet. Once you know the distance it travels in a single day, and you know the starting point from which to begin [calculations], total up the distance it travels throughout as many years or days as you desire, add that to the starting point, and you will arrive at its position according to its mean distance.
The same concepts apply regarding the apogee of the sun. Add to the starting point the distance it travels over the course of days or years, and you will know the position of the apogee of the sun for the day you desire.
Similarly, if you desire to establish another date as the starting point instead of the date which [we have chosen] to begin in this year, [choosing] a year that will be the beginning of a particular nineteen-year cycle, or that will be the beginning of a new century, you may. Similarly, if you would like to use as a starting point a date in the past, before the date given above, or a date many years in the future, the path [to arrive at such a starting point] is well known.
How is this figure to be calculated? We have already established the mean distance traveled by the sun in a regular year, in twenty- nine days, and in a single day. It is known that a year whose months are full is one day longer than a regular year. Similarly, a year whose months are lacking is one day shorter than a regular year. With regard to a leap year, if its months are regular, it will be thirty days longer than a regular year. If its months are full, it will be thirty-one days longer than a regular year. If its months are lacking, it will be twenty-nine days longer than a regular year.
Since these principles are already established, it is possible to calculate the mean distance traveled by the sun for as many years or as many days as you desire, and add it to [the mean position of the sun on the date established previously as] the starting point, and you will be able to determine the mean [position of the sun] for any future date. Afterwards, you can use that date as a starting point.
[Conversely,] you may subtract the mean [distance traveled by the sun over the course of a particular period] from [the mean position of the sun on the date established previously as] the starting point, and you will be able to determine the mean [position of the sun] for any past date. Afterwards, you can use that date as a starting point.
The same principles also apply with regard to the mean position of the moon or any of the other planets, if [their mean positions on any particular date] are known to you. It also should be apparent that just as it is possible to determine the mean position of the sun for any future date, so too, it is possible to determine its mean position for any previous date."
+ ],
+ [
+ "[The following method should be used] if you wish to know the true position of the sun on any particular day you desire: First, it is necessary to calculate the mean position of the sun through the methods of calculation we have explained. Then calculate the position of the apogee of the sun. Afterwards, subtract the apogee of the sun from the mean position of the sun. The remainder is referred to as the course of the sun.",
+ "[The next step is] to calculate the angular distance of the course of the sun. If the angular distance of the course is less than 180 degrees, one should subtract the angle [determined by the] course from the sun's mean position. If the angular distance of the course is more than 180 degrees, one should add the angle [determined by the] course to the sun's mean position. The figure remaining after making this addition or subtraction represents [the sun's] true position.",
+ "If the course [of the sun] is an even 180 degrees or an even 360 degrees, there will be no angle [determined by the course to add or to subtract]. Instead, the [sun's] mean position is its true position.",
+ "What is the angle [determined by the] course? If the course is ten degrees, the [resulting] angle will be 20 minutes.
If the course is twenty degrees, the [resulting] angle will be 40 minutes.
If the course is thirty degrees, the [resulting] angle will be 58 minutes.
If the course is forty degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 15 minutes.
If the course is fifty degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 29 minutes.
If the course is sixty degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 41 minutes.
If the course is seventy degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 51 minutes.
If the course is eighty degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 57 minutes.
If the course is ninety degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 59 minutes.
If the course is one hundred degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 58 minutes.
If the course is one hundred ten degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 53 minutes.
If the course is one hundred twenty degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 45 minutes.
If the course is one hundred thirty degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 33 minutes.
If the course is one hundred forty degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 19 minutes.
If the course is one hundred fifty degrees, the [resulting] angle will be 1 degree and 1 minute.
If the course is one hundred sixty degrees, the [resulting] angle will be 42 minutes.
If the course is one hundred seventy degrees, the [resulting] angle will be 21 minutes.
If the course is an even one hundred eighty degrees, it has no measure. Instead, its mean position is its true position, as we explained.",
+ "[The following procedure should be used] if the course [of the sun] is greater than one hundred eighty degrees: One should subtract the course from three hundred sixty degrees and [calculate the resulting] angle accordingly.
What is implied? If the course is 200 degrees, that figure should be subtracted from 360 degrees, leaving a remainder of 160 degrees. Since you already know that the [resulting] angle of a course of 160 degrees is 42 minutes, that same figure will be the [resulting] angle of a course of 200 degrees.",
+ "Similarly, if the course was three hundred degrees, one should subtract that figure from three hundred sixty, leaving a remainder of sixty. Since you already know that the [resulting] angle of a course of 60 degrees is 1 degree and 41 minutes, that same figure will be the [resulting] angle of a course of 300 degrees. Similar procedures should be followed in calculating other figures.",
+ "[How is the angle determined by the course calculated] when the course is [an intermediate figure - e.g.,] 65 degrees? You already know that the [resulting] angle of 60 degrees is 1 degree and 41 minutes. And you know that the [resulting] angle of 70 degrees is 1 degree and 51 minutes. Thus, there are ten minutes between these [two] measures. Thus, [an increase of] a degree [of the course] will bring an increase of a minute [in the resulting angle]. Thus, the [resulting] angle of a course of 65 degrees will be 1 degree and 46 minutes.",
+ "Similarly, if the course was 67 degrees, the [resulting] angle would be 1 degree and 48 minutes. A similar procedure should be followed regarding any course that has both units and tens, both for calculations regarding the sun and for calculations regarding the moon.",
+ "[To apply these principles]: Should we desire to know the true position of the sun at the beginning of Friday night, the fourteenth of Tammuz for this present year: First, we should calculate the mean position of the sun for this time, which is, as explained, 105° 37' 25\". We should then calculate the apogee of the sun at this time, which is 86° 45' 23\". When the apogee is subtracted from the mean position, the remainder, the course [of the sun], will be 18 degrees, 52 minutes and 2 seconds, in symbols 18° 52' 2 \".
With regard to the course [of the sun], the minutes are of no consequence. If they are less than thirty, they should be disregarded entirely. If they are more than thirty, they should be considered an additional degree and added to the sum of the degrees. Accordingly, it should be considered as if there are 19 degrees in this course. The [resulting] angle of such a course can be calculated to be 38 minutes in the manner that we explained.",
+ "Since the course is less than 180 degrees, the [resulting] angle [of the course], 38 minutes, should be subtracted from the mean position of the sun, leaving a remainder of 104 degrees, 59 minutes and 25 seconds, in figures 104° 59' 25\". Thus, the true position of the sun at the beginning of this night will be fifteen degrees less 35 seconds in the constellation of Cancer.
One need not pay attention to the seconds at all, neither with regard to the position of the sun, nor with regard to the position of the moon, nor in any other calculations regarding the sighting [of the moon]. Instead, if the number of seconds is approximately thirty [or more], they should be considered a minute, and added to the sum of the minutes.",
+ "Since you are able to calculate the location of the sun on any desired date, you will be able to calculate the true date of the equinox or solstice for any equinox or solstice you desire, whether for the equinoxes or solstices that will take place in the future, after the date we established as a starting point, or for the equinoxes or solstices that have taken place in previous years."
+ ],
+ [
+ "There are two mean rates of progress [that are significant] with regard to the moon, for the moon revolves in a small orbit that does not encompass the earth. Its mean progress within this orbit is referred to as the mean within its path.
The small orbit [within which the moon revolves] itself rotates in a larger orbit that encompasses the earth. The mean progress of the small orbit within the large orbit that encompasses the earth is referred to as the moon's mean. The rate of progress for the moon's mean in one day is 13 degrees, 10 minutes and 35 seconds, in symbols 13° 10' 35\".",
+ "Thus, its progress in ten days will be 131 degrees, 45 minutes and 50 seconds, in symbols 131° 45' 50\". The remainder [of the sum]of its progress in one hundred days will be 237 degrees, 38 minutes and 23 seconds, in symbols 237° 38' 23\".
The remainder [of the sum] of its progress in one thousand days is 216 degrees, 23 minutes and 50 seconds, in symbols 216° 23' 50\". The remainder [of the sum] of its progress in ten thousand days is 3 degrees, 58 minutes and 20 seconds, in symbols 3° 58' 20\".
The remainder [of the sum] of its progress in twenty-nine days is 22 degrees, 6 minutes and 56 seconds, in symbols 22° 6' 56\".The remainder [of the sum] of its progress in a regular year is 344 degrees, 26 minutes and 43 seconds, in symbols 344° 26' 43\". Following these guidelines, you can multiply these figures for any number of days or years you desire.",
+ "The distance travelled by the mean within its path in a single day is 13 degrees, 3 minutes and 54 seconds, in symbols 13° 3' 54\". Thus, its progress in ten days will be 130 degrees, 39 minutes and no seconds, in symbols 130° 39'. The remainder [of the sum] of its progress in one hundred days will be 226 degrees, 29 minutes and 53 seconds, in symbols 226° 29' 53\".
The remainder [of the sum] of its progress in one thousand days is 104 degrees, 58 minutes and 50 seconds, in symbols 104° 58' 50\". The remainder [of the sum] of its progress in ten thousand days is 329 degrees, 48 minutes and 20 seconds, in symbols 329° 48' 20\".
The remainder [of the sum] of its progress in twenty-nine days is 18 degrees, 53 minutes and 4 seconds, in symbols 18° 53' 4\".",
+ "The remainder [of the sum] of its progress in a regular year is 305 degrees, no minutes and 13 seconds, in symbols 305° 13\".
The position of the moon's mean on Wednesday night, [the third of Nisan, 4938,] the starting point for these calculations, was 1 degree, 14 minutes and 43 seconds, in figures 1° 14' 43\", in the constellation of Taurus. The mean within its path at this date was 84 degrees, 28 minutes and 42 seconds, in symbols 84° 28' 42\".
Since you know the mean rate of progress for the moon's mean, and you know its position on the date of the starting point, you [will be able to calculate] the position of the moon's mean on any date that you desire, as you did with regard to the mean position of the sun.
After calculating [the position of] the moon's mean on the beginning of the night that you desire, [the next step in calculating where the moon can be sighted] is to focus on the sun and see the constellation in which it will be located [at that time].",
+ "If the sun is located between midway in the constellation of Pisces and midway in the constellation of Aries, the moon's mean should be left without emendation. If the sun is located between midway in the constellation of Aries and the beginning of the constellation of Gemini, 15 minutes should be added to the moon's mean. If the sun is located between the beginning of the constellation of Gemini and the beginning of the constellation of Leo, 30 minutes should be added to the moon's mean. If the sun is located between the beginning of the constellation of Leo and midway in the constellation of Virgo, 15 minutes should be added to the moon's mean.
If the sun is located between midway in the constellation of Virgo and midway in the constellation of Libra, the moon's mean should be left without emendation. If the sun is located between midway in the constellation of Libra and the beginning of the constellation of Sagittarius, 15 minutes should be subtracted from the moon's mean. If the sun is located between the beginning of the constellation of Sagittarius and the beginning of the constellation of Aquarius, 30 minutes should be subtracted from the moon's mean. If the sun is located between the beginning of the constellation of Aquarius and midway in the constellation of Pisces, 15 minutes should be subtracted from the moon's mean.",
+ "The figure that remains after these additions or subtractions have been made, or when the mean was left without emendation, is the mean of the moon approximately 20 minutes after the setting of the sun for the time when this mean was calculated. This is referred to as the mean of the moon at the time of the sighting."
+ ],
+ [
+ "If you desire to know the true position of the moon on any particular date, first calculate the mean of the moon at the time of the sighting for the desired date. Then calculate the mean of the [moon within its] path and the sun's mean [position] for that date. Subtract the sun's mean from the moon's mean and double the remainder. The resulting figure is referred to as the double elongation.",
+ "As mentioned previously, the intent of all the calculations in these chapters is to know how to sight the moon. [In this context, the size of this double elongation is significant.]
[To explain:] It is impossible for this double elongation to be less than five degrees or more than 62 degrees on the night the moon is to be sighted. Its measure will never exceed or fall short of these numbers.",
+ "Accordingly, it is necessary to contemplate [the length of] this double elongation. If the double elongation is five degrees or near that measure, there is no need to be concerned with an increase, and its measure need not be increased. If [the length of] the double elongation is between six and eleven degrees, one should add one degree to the mean of the [the moon] within its path.
If [the length of] the double elongation is between twelve and eighteen degrees, one should add two degrees to the mean of [the moon] within its path. If [the length of] the double elongation is between nineteen and 24 degrees, one should add three degrees to the mean of [the moon] within its path. If [the length of] the double elongation is between 25 and 31 degrees, one should add four degrees to the mean of [the moon] within its path. If [the length of] the double elongation is between 32 and 38 degrees, one should add five degrees to the mean of [the moon] within its path.
If [the length of] the double elongation is between 39 and 45 degrees, one should add six degrees to the mean of [the moon] within its path. If [the length of] the double elongation is between 46 and 51 degrees, one should add seven degrees to the mean of [the moon] within its path. If [the length of] the double elongation is between 52 and 59 degrees, one should add eight degrees to the mean of [the moon] within its path. If [the length of] the double elongation is between 60 and 63 degrees, one should add nine degrees to the mean of [the moon] within its path.
The mean of [the moon] within its path that results after these additions have been made is referred to as the correct course.",
+ "After the angular distance of the correct course is calculated, [the following procedure should be carried out]: If [the result] is less than 180 degrees, the angle of the course should be subtracted from the mean of the moon at the time of the sighting. If [the result] is more than 180 degrees, the angle of the course should be added to the mean of the moon at the time of the sighting.
The figure that remains after this addition or subtraction is made is the true position of the moon at the time of sighting.",
+ "Know that if the correct course is an even 180 degrees or 360 degrees, there is no angle of the course. Instead, the mean position of the moon at the time of sighting is the true position of the moon at that time.",
+ "What is the angle of its course? If the correct course is ten degrees, its angle will be 50 minutes. If the correct course is twenty degrees, its angle will be 1 degree and 38 minutes. If it is 30, its angle will be 2 degrees and 24 minutes. If it is 40, its angle will be 3 degrees and 6 minutes. If it is 50, its angle will be 3 degrees and 44 minutes. If it is 60, its angle will be 4 degrees and 16 minutes.
If it is 70, its angle will be 4 degrees and 41 minutes. If it is 80, its angle will be 5 degrees. If it is 90, its angle will be 5 degrees and 5 minutes. If it is 100, its angle will be 5 degrees and 8 minutes. If it is 110, its angle will be 4 degrees and 59 minutes. If it is 120, its angle will be 4 degrees and 40 minutes.
If it is 130, its angle will be 4 degrees and 11 minutes. If it is 140, its angle will be 3 degrees and 33 minutes. If it is 150, its angle will be 2 degrees and 48 minutes. If it is 160, its angle will be 1 degree and 56 minutes. If it is 170, its angle will be 59 minutes. If it is an even 180 degrees, [the course] will not have an angle. Instead, as stated above, the moon's mean position will be identical with its true position.",
+ "If the correct course is more than 180 degrees, you should subtract it from 360 to obtain its angle, as you did for the course of the sun.
Similarly, if the correct course includes units as well as tens, you should [calculate the average increase per degree and add the proportionate amount to the lower figure]. The procedure used to calculate the angle of the course for the course of the sun should be used to calculate the angle of the correct course [of the moon].",
+ "What is implied? Should we desire to know the true position of the moon on Friday night, the second of Iyar in the present year - the starting point for these calculations - the number of complete days that have passed from the date that is the starting point until the date on which we desire to know the true position of the moon is 29. One should [first] calculate the mean position of the sun for that night; this is 35 degrees, 38 minutes and 33 seconds, in symbols 35° 38' 33\".
You should then calculate the mean of the moon at the time of the sighting, which is 53 degrees, 36 minutes and 39 seconds, in symbols 53° 36' 39\". Afterwards, calculate the mean of [the moon] within its path for this time, which is 103 degrees, 21 minutes and 46 seconds, in symbols, 103° 21' 46\". Then subtract the mean position of the sun from the moon's mean, producing a remainder of 17 degrees, 58 minutes and six seconds. This is the elongation. Doubling this figure produces a double elongation of 35 degrees, 56 minutes and 12 seconds, in symbols 35° 56' 12\". Therefore, five degrees should be added to the course, as mentioned. Thus, the correct course will be 108 degrees and 21 minutes. As mentioned above with regard to the sun, the minutes are of no consequence in the calculation of the course.",
+ "When calculating the angle for a course of 108, the result is 5 degrees and one minute. Since the correct course is less than 180 degrees, this figure should be subtracted from the moon's mean, leaving a remainder of 48 degrees, 35 minutes and 39 seconds.
The seconds should be rounded off and considered to be a minute. Accordingly, the true position of the moon at this time will be 18 degrees and 36 minutes of the nineteenth degree in the constellation of Taurus, in symbols 18° 36'.
In a similar manner, it is possible for you to calculate the true position of the moon at the time of sighting for any date that you desire from the beginning of this year that was chosen as the starting point until the end of all time."
+ ],
+ [
+ "The orbit in which the moon revolves [intersects] the orbit in which the sun revolves at an angle, [so that] a portion of [the moon's orbit] is inclined to the north of the sun's orbit and a portion is inclined south of the sun's orbit. There are two points, one opposite the other, at which these orbits intersect.
When the moon is at one of these points, it is revolving in the same plane as the sun. As the moon departs from these points, it is proceeding either to the north or to the south of the sun.
The point in the moon's [orbit] at which it begins to be inclined to the north of [the plane of] the sun's [orbit] is referred to as the head, while the point [in its orbit] from which it begins to be inclined to the south of [the plane of] the sun's [orbit] is referred to as the tail.*
This head revolves at a uniform pace, [proceeding] in opposition to the movement of the sphere of the constellations without increase or decrease - i.e., it moves from [the constellation of] Pisces to [the constellation of] Aquarius. It continuously follows [this pattern].",
+ "The mean movement of the head in one day is 3 minutes and 11 seconds. Thus, its movement in ten days is 31 minutes and 47 seconds; its movement in one hundred days is 5 degrees, 17 minutes, and 43 seconds, in symbols 5° 17' 43\". In one thousand days, its movement is 52 degrees, 57 minutes and 10 seconds, in symbols 52° 57' 10\". The remainder [of the sum] of its progress in ten thousand days is 169 degrees, 31 minutes and 40 seconds, in symbols 169° 31' 40\".
Thus, the distance it travels in twenty-nine days is 1 degree, 32 minutes and 9 seconds, in symbols 1° 32' 9\". Its progress in a regular year is 18 degrees, 44 minutes and 42 seconds, in symbols 18° 44' 42\". The mean position of the head on Thursday night [of the present year,] the starting point for these calculations, is 180 degrees, 57 minutes, and 28 seconds, in symbols 180° 57' 28\".",
+ "If you desire to calculate the position of the head at any given date, [you should follow this procedure:] First, calculate the mean progress of the head as you calculated the mean of the sun and the mean of the moon. [Afterwards,] subtract this mean from 360 degrees, and the remainder will be the location of the head at that time. The tail's position will always be the [place in the moon's orbit] directly opposite it.",
+ "What is implied? Let us suppose that we desired to know the location of the head on Friday night, the second of Iyar of this year - the starting point for these calculations. There are 29 complete days between the night of the starting point and the date for which we desire to know the location of the head.",
+ "We should then calculate the mean of the head according to the familiar manner, adding its distance traveled in 29 days to the starting point. Thus, the mean of the head is 182 degrees, 29 minutes and 37 seconds, in symbols 182° 29' 37\". This mean should be subtracted from 360, leaving a remainder of 177 degrees, 30 minutes and 23 seconds, in symbols 177° 30' 23\".
This is the location of the head. The seconds are of no consequence. Thus, the position of the head will be 27 degrees and 30 minutes within the constellation of Virgo. The position of the tail will be [directly] opposite it: 27 degrees and 30 minutes within the constellation of Pisces.",
+ "There will always be an even half of the celestial sphere between the position of the head and the position of the tail. Therefore, whenever the head is in a particular constellation, the tail will be seven constellations further in the order of constellations, at the same position with regard to degrees and minutes. For example, if the head is ten degrees within a particular constellation, the tail will be ten degrees within the seventh constellation from it.",
+ "After having established the position of the head, the position of the tail, and the true position of the moon, consider [these three figures]: If the position of the moon is the same, both in degrees and in minutes, as its head or tail, then the moon will not be inclined to the north or the south.
If the position of the moon has passed the head and it is proceeding in the direction of the tail, know that the moon will be inclined to the north of the [plane] of the sun's [orbit]. If the position of the moon is before the tail and it is proceeding in the direction of the head, know that the moon will be inclined to the south of the [plane] of the sun's [orbit].",
+ "The inclination of the moon to the north or to the south is referred to as the moon's latitude. If the moon's incline is northerly, it is referred to as a northerly latitude. If the moon's incline is southerly, it is referred to as a southerly latitude. If the moon is positioned at either [the head or the tail], it has no latitude, as explained above.",
+ "The moon's latitude will never exceed five degrees, whether to the north or to the south. This is the pattern it follows. [The moon] begins at the head and diverges slightly [from the sun's orbit, as it proceeds on its own orbit]. [The size of] this divergence continues to increase until it reaches five degrees. At this point, [the moon] begins to come slightly closer [to the sun's orbit], until it has no latitude at all when it reaches its tail.
[After it reaches the tail, the moon] will again begin to diverge slightly [from the sun's orbit], until this divergence reaches five degrees. It will then begin to approach [the sun's orbit], until ultimately it has no latitude at all.",
+ "[The following procedure should be applied] if you desire to determine the latitude of the moon, and to [know] whether it is northerly or southerly: First, calculate the position of the head and the true position of the moon at the desired date. Then subtract the position of the head from the true position of the moon. The remainder is referred to as \"the course of the latitude.\"
If the course of the latitude is between one degree and 180 degrees, the latitude of the moon is northerly. If course of the latitude is more than 180 degrees, the latitude of the moon is southerly. If [the course] is an even 180 degrees or an even 360 degrees, the moon does not have any latitude at all.
Afterwards, determine the size of the angle of the course of the latitude - i.e., the extent to which the moon is inclined to the north or to the south. This figure is referred to as the moon's southerly latitude or northerly [latitude], as we explained.",
+ "How large is the angle of the course of the latitude? If the course of the latitude is ten degrees, its angle will be 52 minutes. If the course is twenty degrees, its angle will be one degree and 43 minutes. If the course is thirty degrees, its angle will be 2 degrees and 30 minutes.
If the course is forty degrees, its angle will be 3 degrees and 13 minutes. If the course is fifty degrees, its angle will be 3 degrees and 50 minutes. If the course is sixty degrees, its angle will be 4 degrees and 20 minutes. If the course is seventy degrees, its angle will be 4 degrees and 42 minutes. If the course is eighty degrees, its angle will be 4 degrees and 55 minutes. If the course is ninety degrees, its angle will be 5 degrees.",
+ "If [the course of the latitude] has both units and tens, you should [calculate the average increase per degree and add the proportionate amount to the lower figure], as was done with regard to the course of the sun and the course of the moon.
What is implied? When the course of the latitude is 53 degrees, [the size of the angle should be determined as follows]. It has already been established that when the course is 50 degrees, its angle is 3 degrees and 50 minutes. When the course is 60 degrees, its angle is 4 degrees and 20 minutes. Therefore, there is a difference of 30 minutes between them, 3 minutes for each degree. Accordingly, [when] calculating the angle for a course of 53 degrees, [the result] will be 3 degrees and 59 minutes. A similar process should be followed with regard to all other figures.",
+ "Since you know the angles for all the values of the course of the latitude until ninety degrees, as was mentioned, you will be able to know the angle for all possible values of the course. For if the course is between 90 and 180 degrees, subtract the course from 180 and find the angle for the remainder.",
+ "Similarly, if the course is between 180 and 270 degrees, subtract 180 from [the course] and find the angle for the remainder.",
+ "Similarly, if the course is between 270 and 360 degrees, subtract [the course] from 360 and find the angle for the remainder.",
+ "What is implied? If the course is 150°, subtract 150 from 180, leaving 30. As mentioned previously, the angle [of a course] of 30 [degrees] will be 2 degrees and 30 minutes. Thus, the angle [of a course] of 150 [degrees] also will be 2 degrees and 30 minutes.",
+ "If the course is 200°, subtract 180 from 200, leaving 20. As mentioned previously, the angle [of a course] of 20 [degrees] will be 1 degree and 43 minutes. Thus, the angle [of a course] of 200 [degrees] also will be 1 degree and 43 minutes.",
+ "If the course is 300°, subtract 300 from 360, leaving 60. As mentioned previously, the angle [of a course] of 60 [degrees] will be 4 degrees and 20 minutes. Thus, the angle [of a course] of 300 [degrees] also will be 4 degrees and 20 minutes. A similar process should be followed with regard to all other values.",
+ "[The following procedure should be applied] if one desires to know the latitude of the moon and whether it is either northerly or southerly at the beginning of Friday night, the second of Iyar of this year: It has already been established that the true position of the moon on this night is 18 degrees and 36 minutes within the constellation of Taurus, in symbols 18° 36\". [Similarly, it has been established that] the position of the head at that time is 27 degrees and 30 minutes within the constellation of Virgo, in symbols 27° 30'.
[To arrive at the latitude,] you must subtract the position of the head from the position of the moon, leaving a course of the latitude of 231 degrees and 6 minutes, in symbols 231° 6'. [As mentioned,] the minutes are of no consequence with regard to the course. Therefore, according to the principles explained in this chapter, the angle of this course will be 3 degrees and 53 minutes. This is the latitude of the moon at the beginning of this night. It is southerly, for the course is larger than 180 degrees."
+ ],
+ [
+ "All the principles we have explained above were intended so that you will be ready and prepared to know [how] to sight [the moon]. When you desire to know [how to sight the moon on a particular night], calculate the true position of the sun, the true position of the moon, and the position of the head [of the moon's orbit] for the time of the sighting [of the moon].
Afterwards, subtract the position of the sun from the position of the moon. The remainder is referred to as the first longitude.",
+ "After having determined the position of the head and the moon's position, you will be able to determine the moon's latitude and whether this latitude is northerly or southerly. This figure is referred to as the first latitude. Be careful with regard to [these two symbols,] the first longitude and the first latitude, and have them at hand [for later calculations].",
+ "Consider the first longitude: If the figure you arrive at is equal to nine degrees or less, know that it will definitely be impossible for the moon to be sighted on that night throughout Eretz Yisrael; no other calculation is necessary.
If the first longitude is more than fifteen degrees, know that the moon will definitely be sighted throughout Eretz Yisrael; no other calculation is necessary.
If the first longitude is between nine and fifteen degrees, it will be necessary for you to make further calculations to know whether the moon will be sighted or not.",
+ "When does the above apply? When the true position of the moon is located [in the area] between the beginning of the constellation of Capricorn and the end of the constellation of Gemini. If, however, the position of the moon [is located in the range] between the beginning of the constellation of Cancer and the end of the constellation of Sagittarius, and the first longitude is ten degrees or less, know that it will definitely be impossible for the moon to be sighted on that night throughout Eretz Yisrael; no other calculation is necessary.
If the first longitude is more than twenty-four degrees, know that the moon will definitely be sighted throughout Eretz Yisrael; no other calculation is necessary.
If the first longitude is between ten and twenty-four degrees, it will be necessary to make further calculations to know whether or not the moon will be sighted.",
+ "These are the [further] calculations [necessary to determine] the sighting of the moon: Consider the constellation in which the moon is located. If it is the constellation of Aries, subtract 59 minutes from the first longitude. If it is the constellation of Taurus, subtract one degree from the longitude. If it is the constellation of Gemini, subtract 58 minutes from the longitude. If it is the constellation of Cancer, subtract 52 minutes from the longitude.
If it is the constellation of Leo, subtract 43 minutes from the longitude. If it is the constellation of Virgo, subtract 37 minutes from the longitude. If it is the constellation of Libra, subtract 34 minutes from the longitude.
If it is the constellation of Scorpio, subtract 34 minutes from the longitude. If it is the constellation of Sagittarius, subtract 36 minutes from the longitude. If it is the constellation of Capricorn, subtract 44 minutes from the longitude. If it is the constellation of Aquarius, subtract 53 minutes from the longitude. If it is the constellation of Pisces, subtract 58 minutes from the longitude.The remainder after these minutes have been subtracted from the longitude is referred to as the second longitude.",
+ "Why are these minutes subtracted? Because the true position of the moon is not the place where the moon will actually be sighted [in the sky]. Instead, there is a [small] difference in both longitude and latitude. This [difference] is referred to as the sighting adjustment.
The sighting adjustment for the moon's longitude at the hour of the sighting of the moon should always be subtracted from the longitude, as we explained.",
+ "[The latter point is not necessarily true,] by contrast, with regard to the sighting adjustment for the moon's latitude.If the moon's latitude is northerly, we subtract the minutes of the sighting adjustment for the moon's latitude from the moon's first latitude. If, however, the moon's latitude is southerly, we add the minutes of the sighting adjustment for the moon's latitude to the moon's first latitude. The result after the addition or subtraction of these minutes to or from the [moon's] first latitude is referred to as the second latitude.",
+ "How many minutes are added or subtracted? If the moon is in the constellation of Aries, 9 minutes. If it is in the constellation of Taurus, 10 minutes. If it is in the constellation of Gemini, 16 minutes. If it is in the constellation of Cancer, 27 minutes. If it is in the constellation of Leo, 38 minutes. If it is in the constellation of Virgo, 44 minutes.
If it is in the constellation of Libra, 46 minutes. If it is in the constellation of Scorpio, 45 minutes. If it is in the constellation of Sagittarius, 44 minutes. If it is in the constellation of Capricorn, 36 minutes. If it is in the constellation of Aquarius, 27 minutes. If it is in the constellation of Pisces, 12 minutes.",
+ "Since you know the [number of] minutes [for the adjustment] for each constellation, add or subtract them to or from the first latitude, as was explained, and arrive at the second latitude. You already know whether it will be northerly or southerly, and you will know the number of degrees and minutes of this second latitude. Prepare this figure and have it at hand.",
+ "Afterwards, you must set aside [for later use in subtracting or adding] a portion of this second latitude, because the moon fluctuates slightly in its orbit. What is the size of the portion you must separate? [This depends on the position of the moon in the celestial sphere.]
If the moon is located between the beginning of the constellation of Aries and its twentieth degree - and similarly, [when the moon is located] between the beginning of the constellation of Libra and its twentieth degree - separate two fifths of the second latitude.
If the moon is located between the twentieth degree of the constellation of Aries and the tenth degree of the constellation of Taurus - and similarly, [when the moon is located] between the twentieth degree of the constellation of Libra and the tenth degree of the constellation of Scorpio - separate one third from the second latitude.
If the moon is located between the tenth degree of the constellation of Taurus and its twentieth degree - and similarly, [when the moon is located] between the tenth degree of the constellation of Scorpio and its twentieth degree - separate one fourth from the second latitude.
If the moon is located between the twentieth degree of the constellation of Taurus and its end - and similarly, [if the moon is located] between the twentieth degree of the constellation of Scorpio and its end - separate one fifth from the second latitude.
If the moon is located between the beginning of the constellation of Gemini and its tenth degree - and similarly, [if the moon is located] between the beginning of the constellation of Sagittarius and its tenth degree - separate one sixth of the second latitude.
If the moon is located between the tenth degree of the constellation of Gemini and its twentieth degree - and similarly, [if the moon is located] between the tenth degree of the constellation of Sagittarius and its twentieth degree - separate one twelfth from the second latitude.
If the moon is located between the twentieth degree of the constellation of Gemini and its twenty-fifth degree - and similarly, [if the moon is located] between the twentieth degree of the constellation of Sagittarius and its twenty-fifth degree - separate one twenty-fourth from the second latitude.
If the moon is located between the twenty-fifth degree of the constellation of Gemini and the fifth degree of the constellation of Cancer - and similarly, [if the moon is located] between the twenty-fifth degree of the constellation of Sagittarius and the fifth degree of the constellation of Capricorn - do not make any separation, because at this point the moon does not fluctuate at all from its orbit.
If the moon is located between the fifth degree of the constellation of Cancer and its tenth degree - and similarly, [if the moon is located] between the fifth degree of the constellation of Capricorn and its tenth degree - separate one twenty-fourth from the second latitude.
If the moon is located between the tenth degree of the constellation of Cancer and its twentieth degree - and similarly, [if the moon is located] between the tenth degree of the constellation of Capricorn and its twentieth degree - separate one twelfth from the second latitude.
If the moon is located between the twentieth degree of the constellation of Cancer and its end - and similarly, [if the moon is located] between the twentieth degree of the constellation of Capricorn and its end - separate one sixth from the second latitude.
If the moon is located between the beginning of the constellation of Leo and its tenth degree - and similarly, [if the moon is located] between the beginning of the constellation of the Aquarius and its tenth degree - separate one fifth of the second latitude.
If the moon is located between the tenth degree of the constellation of Leo and its twentieth degree - and similarly, [if the moon is located] between the tenth degree of the constellation of Aquarius and its twentieth degree - separate one fourth from the second latitude.
If the moon is located between the twentieth degree of the constellation of Leo and the tenth degree of the constellation of Virgo, and similarly, [if the moon is located] between the twentieth degree of the constellation of Aquarius and tenth degree of the constellation of Pisces - separate one third from the second latitude.
If the moon is located between the tenth degree of the constellation of Virgo and its end - and similarly, [if the moon is located] between the tenth degree of the constellation of Pisces and its end - separate two fifths from the second latitude.
This portion that is separated from the second latitude is referred to as the circuit of the moon.",
+ "Afterwards, go back and consider whether the latitude of the moon is northerly or southerly. If it is northerly, subtract [the adjustment referred to as] the circuit of the moon from the second longitude. If the moon's longitude is southerly, add the circuit of the moon to the second longitude.
When does the above apply? When the moon's position is located between the beginning of the constellation of Capricorn and the end of the constellation of Gemini. If, however, the moon's position is located between the beginning of the constellation of Cancer and the end of the constellation of Sagittarius, the opposite is true: If the moon's latitude is northerly, the circuit should be added to the second longitude, and if the moon's latitude is southerly, the circuit should be subtracted from the second longitude.
The remainder after the additions or subtractions have been made to the second longitude is referred to as the third longitude. Know that if there is no fluctuation within the circuit, and there is no figure to be separated from the second latitude, the second longitude also will serve as the third longitude, without any decrease or increase.",
+ "Afterwards, go back and see the constellation in which the third longitude - i.e., [the amended figure representing] the distance between the sun and the moon - is located: If it is located in the constellation of Pisces or Aries, add one sixth [of its length] to the third longitude. If the [third] longitude is located in the constellation of Aquarius or the constellation of Taurus, add one fifth [of its length] to the third longitude. If the [third] longitude is located in the constellation of Capricorn or the constellation of Gemini, add one sixth [of its length] to the third longitude.
If the [third] longitude is located in the constellation of Sagittarius or the constellation of Cancer, leave the third longitude as it is, without making any addition or subtraction. If the [third] longitude is located in the constellation of Scorpio or the constellation of Leo, subtract one fifth [of its length] from the third longitude. If the [third] longitude is located in the constellation of Libra or the constellation of Virgo, subtract one third [of its length] from the third longitude.
The figure resulting from these subtractions or additions to the third longitude, or from leaving it without adjustment, is referred to as the fourth longitude.
[Afterwards, a further correction is necessary:] Return to the first latitude, and set aside two thirds [of its length]. This is called the correction [resulting from geographic] latitude.
Consider whether the latitude of the moon is northerly. If so, add the correction [resulting from geographic] latitude to the fourth longitude. If the latitude of the moon is southerly, subtract the correction [resulting from geographic] latitude from the fourth longitude. The figure resulting from these subtractions or additions to the fourth longitude is referred to as the arc of sighting.",
+ "What is implied? For example, let us attempt to determine whether or not it will be possible to sight the moon on Friday night, the second of Iyar of this year: First, it is necessary to determine the true position of the sun, the true position of the moon, and the moon's latitude for this time according to the methods that were disclosed [in the previous chapters].
The result is that the true position of the sun is seven degrees and nine minutes in the constellation of Taurus, in symbols 7° 9'. The true position of the moon is eighteen degrees and thirty-six minutes in the constellation of Taurus, in symbols 18° 36'. The moon's latitude is three degrees and fifty-three minutes, in symbols 3° 53', and it is southerly. This is the first latitude.
Afterwards, you should subtract the position of the sun from the position of the moon, arriving at a remainder of eleven degrees and twenty-seven minutes, in symbols 11° 27'. This is the first longitude.
Since the moon is located in the constellation of Taurus, the sighting adjustment for the longitude will be one degree. This should be subtracted from the first longitude, producing a second longitude of 10 degrees and twenty-seven minutes, in symbols 10° 27'. The sighting adjustment for the latitude is ten minutes. Since the moon's latitude is southerly, this sighting adjustment of ten minutes should be added to the moon's latitude, producing a second latitude of four degrees and three minutes, in symbols 4° 3'.
Since the moon is located in the eighteenth minute of the constellation of Taurus, it is proper to set aside one fourth of the second latitude as the circuit of the moon. Thus, at this time, the circuit of the moon will be one degree and one minute. We pay no attention to the seconds.",
+ "Since the latitude of the moon is southerly and the true position of the moon is located between the beginning [of the constellation] of Capricorn and the beginning [of the constellation] of Cancer, it is correct to add the circuit of the moon to the second longitude. Thus, the third longitude will be eleven degrees and twenty-eight minutes, in symbols 11° 28'.
Since this longitude is located in the constellation of Taurus, it is fitting to add one fifth to the third longitude - i.e., two degrees and eighteen minutes. Thus, the fourth longitude will be thirteen degrees and forty-six minutes, in symbols 13° 46'.
We then go back to the first latitude and separate two thirds of it. Thus, the correction [resulting from geographic] latitude is two degrees and thirty-five minutes. Since the latitude is southerly, the correction [resulting from geographic] latitude should be subtracted from the fourth longitude, leaving a remainder of eleven degrees and eleven minutes, in symbols 11° 11'. This is the arc of sighting on this night.
Following this process, you can determine the number of degrees and the number of minutes every night for the moon's sighting, which you desire for all time.",
+ "After you have determined this arc [of sighting], consider it. Know [these rules]: If the arc of sighting is nine degrees or less, it is impossible for the moon to be sighted anywhere in Eretz Yisrael. If the arc of sighting is more than fourteen degrees, it is impossible for it not to be seen and openly revealed throughout Eretz Yisrael.",
+ "If the arc of sighting is between the beginning of the tenth degree and the end of the fourteenth degree, [the following procedure should be followed:] One should consider the arc of sighting in relation to the first longitude and determine whether or not the moon will be seen from the limits prevalent [at that time]. They are referred to as the sighting limits.",
+ "The following are the sighting limits: If the arc of sighting is between nine and ten degrees, or more than ten [degrees], and the first longitude is thirteen degrees or more, [the moon] will surely be sighted. If the arc is less than this, or if the first longitude is less than this, it will not be sighted.",
+ "If the arc of sighting is between ten and eleven degrees, or more than eleven [degrees], and the first longitude is twelve degrees or more, [the moon] will surely be sighted. If the arc is less than this, or if the first longitude is less than this, it will not be sighted.",
+ "If the arc of sighting is between eleven and twelve degrees, or more than twelve [degrees], and the first longitude is eleven degrees or more, [the moon] will surely be sighted. If the arc is less than this, or if the first longitude is less than this, it will not be sighted.",
+ "If the arc of sighting is between twelve and thirteen degrees, or more than thirteen [degrees], and the first longitude is ten degrees or more, [the moon] will surely be sighted. If the arc is less than this, or if the first longitude is less than this, it will not be sighted.",
+ "If the arc of sighting is between thirteen and fourteen degrees, or more than fourteen [degrees], and the first longitude is nine degrees or more, [the moon] will surely be sighted. If the arc is less than this, or if the first longitude is less than this, it will not be sighted. This concludes the sighting limits.",
+ "What is implied? If we were to consider the arc of sighting for Friday night, the second of Iyar of this year, we would calculate the arc of sighting to be eleven degrees and eleven minutes, as you have already determined.
Since the arc of sighting is between ten and fourteen degrees, it is necessary to consider it in relation to the first longitude. It has already been established that on this night, the [first] longitude is ten degrees and twenty seven minutes. Since the first longitude is greater than eleven [degrees], we can be assured that the moon will be sighted on that night according to the limits established. Similar procedures should be followed [on every occasion when it is necessary to consider] the arc of sighting in relation to its first longitude.",
+ "From all the above, you have seen the extent of the calculations, and the additions and the subtractions that required much effort to present a method that comes close [to being exact] without necessitating extremely complicated calculations. [This process is necessary] because the moon has major incongruities in its orbit.
In this vein, our Sages said, \"'The sun knows the time of its setting'; the moon does not know the time of its setting.\" Similarly, our Sages said, \"At times, its setting is prolonged, and at times, it is hastened.\" This is reflected in these calculations, where at times it is necessary to add, and at times it is necessary to subtract until we arrive at the arc of sighting. And as explained, at times the arc of sighting is great, and at times it is small.",
+ "The rationales for all these calculations, and the reasons why this number is added, and why that subtraction is made, and how all these concepts are known, and the proofs for each of these principles are [the subject] of the wisdom of astronomy and geometry, concerning which the Greeks wrote many books.
These texts are presently in the hands of the sages. The texts written by the Sages of Israel in the age of the prophets from the tribe of Yissachar have not been transmitted to us. Nevertheless, since these concepts can be proven in an unshakable manner, leaving no room for question, the identity of the author, be he a prophet or a gentile, is of no concern. For a matter whose rationale has been revealed and has proven truthful in an unshakable manner, we do not rely on [the personal authority of] the individual who made these statements or taught these concepts, but on the proofs he presented and the reasons he made known."
+ ],
+ [
+ "It is well-known and obvious that although the calculations indicate that the moon should be sighted on [a particular] night, its sighting is [only] probable. It is, however, also possible that it will not be sighted, because it is covered by clouds, because the place [from where it could be sighted] is in a valley, or because there is a tall mountain in the west, blocking [view of] the people in the place [from where it could be sighted], and it will be as if they are in a valley.
For the moon will not be able to be sighted by a person in a low place, even when [its crescent] is large. Conversely, it will be possible for a person on a high and lofty mountain to sight [the moon], even though [its crescent] is very small. Similarly, sighting it will be possible for a person dwelling on the seashore, or a person travelling on a ship in the Mediterranean Sea, even though [its crescent] is very small.",
+ "Similarly, in the rainy season, on a clear day, the visibility of the moon will be greater than it is in the summer. For on a clear day in the rainy season, the air is clear and the heavens appear more brilliant, because there is no dust clouding the air. In the summer, by contrast, the air is like smoke, because of the dust. Therefore, the moon will appear small.",
+ "When the two limits [mentioned] with regard to the arc of sighting and the first longitude are short, [the crescent of] the moon will be small, and sighting the moon will be possible only from a very high altitude. If the arc of sighting and the first longitude are long, and [several] degrees were added to their minimal limits, the moon will appear large. Its size and the extent of its visibility will increase according to the length of the arc [of sighting] and the first longitude.",
+ "Therefore, the court should always have its attention focused on the following two matters: a) the season when [the moon] was sighted, and b) the place [where the witnesses were located]. [The judges] should ask the witnesses, \"Where were you when you saw the moon?\" For if the arc of sighting was short, and according to the calculations there is only a limited opportunity to see the moon, [more care is taken regarding their testimony].
For example, the arc of sighting was nine degrees and five minutes, and the first longitude was exactly thirteen degrees, and witnesses came, [claiming] that they saw [the moon]: If this occurs in the summer, or if the [witnesses] were located in a low place, we suspect [the veracity of] their [testimony] and subject them to much cross-examination.
In the rainy season, or in a very high place, [under such circumstances, the moon] would surely be sighted unless clouds obscured it.",
+ "[Let us examine a hypothetical situation:] Witnesses saw the new moon at the appropriate time. They came [to the court], and gave testimony. The court accepted their [testimony] and sanctified this first month.
Afterwards, they counted twenty-nine days from the day that was sanctified. On the night of the thirtieth, the moon was not sighted, either because sighting it was impossible, or because it was covered by clouds. The court waited the entire thirtieth day, as we have explained, [but] witnesses did not arrive. [Therefore,] they added a day to the month, and thus, Rosh Chodesh of the second month was on the thirty-first day, as explained.",
+ "They began to count twenty-nine days from the day of Rosh Chodesh in the second [month], but the moon was not sighted. If you would say that [again] a day should be added to the month - i.e., the following day would be the thirtieth of the month, and the thirty-first day should be Rosh Chodesh of the third month [an undesirable situation would arise]. For it is possible that the moon would not be sighted on the night of the thirtieth of this month as well. Thus, [hypothetically, we could see an] ongoing [pattern, in which] a day is added and the new month begins after thirty days throughout the year. Thus, in the last month, it would be possible for the moon to be seen on the night of the twenty-fifth or the night of the twenty-sixth. There could be no more ludicrous and demeaning situation than this.",
+ "Nor can one say that the [hypothetical situation described] - that the moon is never sighted throughout the year - is an infrequent occurrence [that need not be considered]. The contrary [is true]; it is very likely [to take place]. This often occurs in countries that have long rainy seasons and cloudy [skies]. For the intent is not that the moon will never be seen throughout the year, but that it will not be sighted at the beginning of the month, and will be sighted only afterwards.
[In certain months] it will not be sighted, because sighting it is impossible, and in the months when sighting it is possible, it possibly will not be sighted because of the clouds, or because its [crescent] was very small, and no one focused [his attention] on sighting it.",
+ "[These difficulties were avoided due to the following] tradition which existed among our Sages, [having been] transmitted from one to another in a chain extending back to Moses our teacher: When the moon was not sighted at the beginning of the months, month after month, the court establishes [the following sequence], one full month with thirty days, one lacking month with twenty-nine days. In this manner, they would calculate and establish one full month and one lacking month - establishing these months, but not sanctifying them. For the sanctification of the months is dependent solely on the sighting [of the moon]. At times they would have a full month follow another full month, or a lacking month follow another lacking month, depending on the results of their calculations.",
+ "The intent of their calculations is always that it is possible to sight the moon in the following month at its proper time, or on the night following the added day, but not to sight it beforehand - e.g., on the night of the twenty-eighth.
Through the sighting calculations mentioned above, it is possible for you to determine when it will be possible [for the moon to be] sighted, and when it is possible that it will not be sighted. [The court] relies on [similar calculations] and [accordingly,] establishes two full months in succession, or two lacking months in succession.
Never should there be fewer than four full months in a year, nor should there ever be more than eight full months. When a full month is established according to calculations, a celebratory feast is also made in honor of the full month, as mentioned previously in Chapter 3.",
+ "Whenever you find statements in the Talmud according to which it appears that the court relies on computations [rather than the testimony of witnesses], or that there is [a chain of tradition extending] from Moses at Sinai that this matter has been entrusted to them, and it is their decision whether to make the month lacking or full, and similarly, the fact that, during one year, Rabbi [Yehudah HaNasi] declared nine months as lacking - these and all similar matters are dependent on this principle [and apply at] a time when the moon is not sighted at the appropriate time.",
+ "Similarly, the statements of our Sages that a day is added to the month when necessary, applies in an instance when a full month [is declared] according to the calculations, [so that] one month is made lacking, and another month full. They have the authority to declare full months in succession one after the other, and lacking months in succession.
[Only] when the moon is not seen at the appropriate time does [the court] declare full months when necessary. When, however, the moon is seen at the appropriate time - its first shining after its conjunction with the sun - it is always sanctified.",
+ "All the above concepts apply when there is a court that relies on the testimony of witnesses. In the present era, by contrast, we rely solely on the calculations based on the mean [motion of the sun and the moon] that are [simple and] widespread throughout Israel, as explained [previously] in these laws.",
+ "It is explained in the texts of astronomical and geometrical calculations that if the moon is sighted in Eretz Yisrael, it will be sighted in all the lands in the world that are located to the west of Eretz Yisrael and are at the same latitude. If the calculations indicate that the moon will not be sighted in Eretz Yisrael, sighting it is, nevertheless, possible in those lands that are west of Eretz Yisrael and at the same latitude. Therefore, the fact that the moon is sighted in a country that lies west of Eretz Yisrael is not an indication of whether [or not] the moon will be sighted in Eretz Yisrael.",
+ "If, however, the moon is not sighted on the mountains of the countries located west of Eretz Yisrael that are at the same latitude, the moon surely was not sighted in Eretz Yisrael.",
+ "Similarly, if the moon was not sighted in Eretz Yisrael, it certainly was not sighted in those countries that are east of Eretz Yisrael, and at the same latitude. If [the moon] was sighted in Eretz Yisrael, however, [there is no certainty whether it will be sighted] in these easterly lands; it may be sighted, and it may not be sighted.
Accordingly, if the moon was sighted in a country located to the east of Eretz Yisrael at the same latitude, the moon was surely sighted in Eretz Yisrael. If, however, the moon was not sighted in a country that lies east [of Eretz Yisrael], that is not an indication that the moon will not be sighted in Eretz Yisrael. On the contrary, it is possible that it will be sighted in Eretz Yisrael.",
+ "All the above statements apply when the countries to the west and to the east [of Eretz Yisrael] are at the same latitude as Eretz Yisrael - i.e., they are 30 to 35 degrees north [of the equator]. If they are located in a more northerly position, or in a less northerly position, different principles apply, for they are not parallel to Eretz Yisrael.
In the cities that are located to the east and west [of Eretz Yisrael], the statements we made [concerning the sighting of the moon are of abstract interest only], to clarify all the laws regarding the sighting [of the moon] to make the Torah great and glorious. [The intent is not that] the people living in the east or the west should depend on [their] sighting of the moon, or that [their sighting] should be of any consequence whatsoever. Instead, we rely only on the sanctification of the moon [performed] by the court in Eretz Yisrael, as we have explained several times previously."
+ ],
+ [
+ "Since our Sages said that among the questions posed to the witnesses [in order to verify their testimony] was \"In which direction was [the crescent of] the moon inclined,\" I feel that it is appropriate to explain how this factor can be calculated. My statements will not be exact, because [this knowledge] is of no consequence regarding the actual sighting of the moon.
The starting point of these calculations is to know the degree of inclination of the constellations' [position].",
+ "The orbit of the sun that passes through the center [of the sphere] of the constellations does not pass directly through the center of the earth from east to west. Instead, it is inclined above the equator which passes through the center of the earth, [slightly] to the north and to the south. Half of it is northerly in inclination and half is southerly in inclination.",
+ "There are two points at which the orbit of the sun intersects the equator, which passes through the center of the earth: The first point is the beginning of the constellation of Aries, and the second point, opposite to [the first], is the beginning of the constellation of Libra. Thus, there are six constellations [whose positions] are inclined to the north, those between the beginning of the constellation of Aries and the end of the constellation of Virgo. And there are six [whose positions] are inclined to the south, those between the beginning of the constellation of Libra and the end of the constellation of Pisces.",
+ "From the beginning of the constellation of Aries, the constellations' [positions] begin to be inclined slightly and diverge from the equator in a northerly direction until the beginning [of the constellation] of Cancer.
The beginning [of the constellation] of Cancer is approximately twenty-three and one half degrees north of the equator. [Afterwards,] the constellations begin to proceed toward the equator slowly until the beginning [of the constellation] of Libra, which is positioned on the equator.
From the beginning of the constellation of Libra, the constellations' [positions] begin to be inclined slightly and diverge from the equator in a southerly direction until the beginning [of the constellation] of Sagittarius.
The beginning [of the constellation] of Sagittarius is approximately twenty-three and one half degrees south of the equator. [Afterwards,] the constellations begin to proceed toward the equator slowly until the beginning [of the constellation] of Aries.",
+ "Thus, [in their daily orbits,] the beginning [of the constellation] of Aries and the beginning [of the constellation] of Libra revolve on the equator. Therefore, when the sun is positioned in the beginning [of these constellations], it will not be inclined either to the north or to the south. It will rise due east and set due west, and the daytime and the nighttime [hours] will be equal throughout the world.",
+ "Thus, it should be clear to you that each of the degrees [in the sphere] of the constellations is inclined to the north or to the south, and that there is a specific measure to their inclination. The greatest inclination will be no more than approximately twenty-three and half degrees.",
+ "The following represent the extent of inclination from the equator vis-a-vis the number of degrees [in the sphere of the constellations]. Beginning with the constellation of Aries: [A point located at] 10 degrees [in the celestial sphere] will be inclined 4 degrees [from the equator]. [A point located at] 20 degrees will be inclined 8 degrees. [A point located at] 30 degrees will be inclined 11 1/2 degrees.
[A point located at] 40 degrees will be inclined 15 degrees. [A point located at] 50 degrees will be inclined 18 degrees. [A point located at] 60 degrees will be inclined 20 degrees. [A point located at] 70 degrees will be inclined 22 degrees. [A point located at] 80 degrees will be inclined 23 degrees. [A point located at] 90 degrees will be inclined 23 1/2 degrees.",
+ "If the number [of degrees] also includes units, you should calculate [their degree of inclination] by taking an average between the two figures, as was explained with regard to [the determination of the position of] the sun and the moon.
What is implied? Five degrees will be inclined 2 degrees. If the number of degrees [in the celestial sphere] is twenty-three, the inclination [from the equator] will be nine degrees. This same pattern should be followed whenever calculating a number that has both units and tens.",
+ "Since you know the extent of the inclination of all the degrees from one until ninety, you will be able to calculate the degree of inclination [of the entire celestial sphere] according to the method of calculation explained with regard to the moon's latitude. For if the number is between 90 and 180, the number should be subtracted from 180.
If the number is between 180 and 270, 180 should be subtracted from the number. If the number is between 270 and 360, the number should be subtracted from 360. [After these subtractions have been made], you will know the degree of inclination of the remainder, for it is the degree of inclination of the numbers mentioned previously without any addition or subtraction.",
+ "If you desire to know the number of degrees by which the moon's position deviates from the equator to the north or to the south, [you should follow this procedure]: Calculate the inclination of the degree [in the celestial sphere] that will be the true position, and see if its inclination is northerly or southerly. Afterwards, calculate the moon's first latitude and see whether it is northerly or southerly.
If the moon's latitude and the inclination of the degree [in the celestial sphere where it is located] have the same direction, then they should be added together. If they are in different directions - i.e., one is southerly and one is northerly - the smaller figure should be subtracted from the larger one. The remainder is the [angular] distance of the moon from the equator to the direction in which the larger figure was inclined.",
+ "What is implied? Let us say that we are trying to calculate the degree of inclination of the moon from the equator on the night of sighting, the second day of the month of Iyar of this year. You have already established that the angle [in the celestial sphere] at which the moon was located is the nineteenth degree of the constellation of Taurus. Thus, its inclination to the north will be approximately 18 degrees.
The latitude of the moon is approximately four degrees to the south. After you subtract the lesser figure from the larger one, the position of the moon will be fourteen degrees to the north of the equator, for the largest figure is the eighteen degrees north [at which the moon's true position was located]. All [of the phases] of this calculation are approximations and are not exact, because they are of no consequence regarding the sighting.",
+ "If you desire to know the direction to which the moon will appear to be inclined [when sighted, it is governed by the following principles]: Calculate [the moon's angular] distance from the equator. If it is located on the equator or within two or three degrees to the north or to the south, it will appear due west and its crescent will appear to be pointed due east.",
+ "If [the moon] is inclined to the north of the equator, it will appear in the northwest, and its crescent will appear to be pointed southeast.",
+ "If [the moon] is inclined to the south of the equator, it will appear in the southwest, and its crescent will appear to be pointed northeast. To the extent of [the moon's] distance [from the equator], its inclination will increase.",
+ "Among the other dimensions of the examination of the witnesses is the question: \"How high [in the sky did the moon] appear?\" This factor can be determined by the arc of sighting. If the arc is short, the moon will appear close to the earth, and when it is long, it will appear high above the earth. The length of the arc of sighting [will determine] the height at which [the moon] will appear above the earth to the witnesses.",
+ "Thus, we have explained all the calculations necessary for the sighting [of the moon] and the examination of the witnesses, so that everything will be comprehensible to men of understanding, and they will not lack awareness of any of the Torah's paths. [Therefore,] they will not venture forth in search of it in other texts. \"Seek out of the book of God, read it. None of these will be lacking\" [Isaiah 34:16].",
+ "The End of the Laws of the Sanctification of the Month."
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+ ],
+ [
+ "Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019",
+ "Nataf translation"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Sefer Zemanim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/Torat Emet 363.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..276dd6e861e03453d63bde22b7a51920df4ca825
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/Torat Emet 363.json
@@ -0,0 +1,301 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+ "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+ "versionTitle": "Torat Emet 363",
+ "status": "locked",
+ "priority": 1.0,
+ "license": "Public Domain",
+ "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Sefer Zemanim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הֵם חָדְשֵׁי הַלְּבָנָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח יד) \"עלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ\" וְנֶאֱמַר (שמות יב ב) \"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים\". כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה דְּמוּת לְבָנָה וְאָמַר לוֹ כָּזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ. וְהַשָּׁנִים שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין הֵם שְׁנֵי הַחַמָּה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז א) \"שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב\": \n",
+ "וְכַמָּה יְתֵרָה שְׁנַת הַחַמָּה עַל שְׁנַת הַלְּבָנָה קָרוֹב מֵאַחַד עָשָׂר יוֹם. לְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּתְקַבֵּץ מִן הַתּוֹסֶפֶת הַזֹּאת כְּמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ פָּחוֹת מְעַט אוֹ יוֹתֵר מְעַט מוֹסִיפִין חֹדֶשׁ אֶחָד וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ הַשָּׁנָה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ וְהִיא הַנִּקְרֵאת שָׁנָה מְעֵבֶּרֶת. שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת הַשָּׁנָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְכָךְ וְכָךְ יָמִים שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב ב) \"לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה\". חֳדָשִׁים אַתָּה מוֹנֶה לְשָׁנָה וְאֵין אַתָּה מוֹנֶה יָמִים: \n",
+ "הַלְּבָנָה נִסְתֶּרֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וְאֵינָהּ נִרְאֵית כְּמוֹ שְׁנֵי יָמִים אוֹ פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר מְעַט. כְּמוֹ יוֹם אֶחָד קֹדֶם שֶׁתִּדְבַּק בַּשֶּׁמֶשׁ בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ וּכְמוֹ יוֹם אֶחָד אַחַר שֶׁתִּדְבַּק בַּשֶּׁמֶשׁ וְתֵרָאֶה בַּמַּעֲרָב בָּעֶרֶב. וּבַלַּיִל שֶׁתֵּרָאֶה בַּמַּעֲרָב אַחַר שֶׁנִּסְתְּרָה הוּא תְּחִלַּת הַחֹדֶשׁ וּמוֹנִין מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם. וְאִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ לֵיל שְׁלֹשִׁים יִהְיֶה יוֹם שְׁלֹשִׁים רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ. וְאִם לֹא יֵרָאֶה יִהְיֶה רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ יוֹם אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים וְיִהְיֶה יוֹם שְׁלֹשִׁים מֵחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר. וְאֵין נִזְקָקִין לַיָּרֵחַ בְּלֵיל אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים בֵּין שֶׁנִּרְאָה בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה. שֶׁאֵין לְךָ חֹדֶשׁ לְבָנָה יוֹתֵר עַל שְׁלֹשִׁים יוֹם: \n",
+ "חֹדֶשׁ שֶׁיִּהְיֶה תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים וְיֵרָאֶה יָרֵחַ בְּלֵיל שְׁלֹשִׁים נִקְרָא חֹדֶשׁ חָסֵר. וְאִם לֹא יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ וְיִהְיֶה הַחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר שְׁלֹשִׁים יוֹם נִקְרָא חֹדֶשׁ מְעֻבָּר וְנִקְרָא חֹדֶשׁ מָלֵא. וְיָרֵחַ שֶׁיֵּרָאֶה בְּלֵיל שְׁלֹשִׁים הוּא הַנִּקְרָא יָרֵחַ שֶׁנִּרְאָה בִּזְמַנּוֹ. וְאִם נִרְאָה בְּלֵיל אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים וְלֹא נִרְאָה בְּלֵיל שְׁלֹשִׁים הוּא נִקְרָא יָרֵחַ שֶׁנִּרְאָה בְּלֵיל עִבּוּרוֹ: \n",
+ "אֵין רְאִיַּת הַיָּרֵחַ מְסוּרָה לְכָל אָדָם כְּמוֹ שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית שֶׁכָּל אֶחָד מוֹנֶה שִׁשָּׁה וְשׁוֹבֵת בַּשְּׁבִיעִי. אֶלָּא לְבֵית דִּין הַדָּבָר מָסוּר עַד שֶׁיְּקַדְּשׁוּהוּ בֵּית דִּין וְיִקְבְּעוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ הוּא שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁ חֹדֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב ב) \"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם\" עֵדוּת זוֹ תִּהְיֶה מְסוּרָה לָכֶם: \n",
+ "בֵּית דִּין מְחַשְּׁבִין בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּחַשְּׁבִים הָאִיצְטַגְנִינִים שֶׁיּוֹדְעִין מְקוֹמוֹת הַכּוֹכָבִים וּמַהֲלָכָם וְחוֹקְרִים וּמְדַקְדְּקִים עַד שֶׁיֵּדְעוּ אִם אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה הַיָּרֵחַ בִּזְמַנּוֹ שֶׁהוּא לֵיל שְׁלֹשִׁים אוֹ אִי אֶפְשָׁר. אִם יָדְעוּ שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה יוֹשְׁבִין וּמְצַפִּין לָעֵדִים כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ שֶׁהוּא יוֹם שְׁלֹשִׁים. אִם בָּאוּ עֵדִים וּדְרָשׁוּם וַחֲקָרוּם כַּהֲלָכָה וְנֶאֶמְנוּ דִּבְרֵיהֶם מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ. וְאִם לֹא נִרְאָה וְלֹא בָּאוּ עֵדִים מַשְׁלִימִין שְׁלֹשִׁים וְיִהְיֶה חֹדֶשׁ מְעֵבָּר. וְאִם יָדְעוּ בְּחֶשְׁבּוֹן שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה אֵין יוֹשְׁבִים יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֵין מְצַפִּין לָעֵדִים. וְאִם בָּאוּ עֵדִים יוֹדְעִין בְּוַדַּאי שֶׁהֵן עֵדֵי שֶׁקֶר אוֹ שֶׁנִּרְאֵית לָהֶם דְּמוּת לְבָנָה מִן הֶעָבִים וְאֵינָהּ הַלְּבָנָה הַוַּדָּאִית: \n",
+ "מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה עַל בֵּית דִּין שֶׁיְּחַשְּׁבוּ וְיֵדְעוּ אִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ אוֹ לֹא יֵרָאֶה. וְשֶׁיִּדְרְשׁוּ אֶת הָעֵדִים עַד שֶׁיְּקַדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ. וְיִשְׁלְחוּ וְיוֹדִיעוּ שְׁאָר הָעָם בְּאֵי זֶה יוֹם הוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ בְּאֵי זֶה יוֹם הֵן הַמּוֹעֲדוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג ב) \"אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ\" וְנֶאֱמַר (שמות יג י) \"וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ\": \n",
+ "אֵין מְחַשְּׁבִין וְקוֹבְעִין חֳדָשִׁים וּמְעַבְּרִין שָׁנִים אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב ג) \"כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָיִם\". וְאִם הָיָה אָדָם גָּדוֹל בְּחָכְמָה וְנִסְמַךְ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ וְלֹא הִנִּיחַ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹתוֹ הֲרֵי זֶה מְחַשֵּׁב וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים וּמְעַבֵּר שָׁנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְאִם נוֹדַע לוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָדָם גָּדוֹל כְּמוֹתוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר גָּדוֹל מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה אָסוּר לִקְבֹּעַ וּלְעַבֵּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְאִם עָבַר וְקָבַע וְעִבֵּר לֹא עָשָׂה כְּלוּם: \n"
+ ],
+ [
+ "אֵין כָּשֵׁר לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ אֶלָּא שְׁנֵי אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים הָרְאוּיִין לְהָעִיד בְּכָל דָּבָר וְדָבָר. אֲבָל נָשִׁים וַעֲבָדִים הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר פְּסוּלֵי עֵדוּת וְאֵין מְעִידִין. אָב וּבְנוֹ שֶׁרָאוּ אֶת הַיָּרֵחַ יֵלְכוּ לְבֵית דִּין לְהָעִיד. לֹא מִפְּנֵי שֶׁעֵדוּת הַחֹדֶשׁ כְּשֵׁרָה בִּקְרוֹבִים אֶלָּא שֶׁאִם יִמָּצֵא אֶחָד מֵהֶן פָּסוּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא גַּזְלָן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִשְּׁאָר הַפַּסְלָנוּת יִצְטָרֵף הַשֵּׁנִי עִם אַחֵר וְיָעִידוּ. וְכָל הַפָּסוּל לְעֵדוּת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כָּשֵׁר מִן הַתּוֹרָה פָּסוּל לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ: ",
+ "דִּין תּוֹרָה שֶׁאֵין מְדַקְדְּקִין בְּעֵדוּת הַחֹדֶשׁ. שֶׁאֲפִלּוּ קִדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ עַל פִּי עֵדִים וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין בְּעֵדוּת זוֹ הֲרֵי זֶה מְקֻדָּשׁ. לְפִיכָךְ הָיוּ בָּרִאשׁוֹנָה מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת עַד שֶׁיִּוָּדַע לְךָ שֶׁזֶּה פָּסוּל. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַבַּיְתוֹסִים וְהָיוּ שׂוֹכְרִין אֲנָשִׁים לְהָעִיד שֶׁרָאוּ וְהֵם לֹא רָאוּ הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ בֵּית דִּין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ אֶלָּא מֵעֵדִים שֶׁמַּכִּירִין בֵּית דִּין אוֹתָן שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים וְשֶׁיִּהְיוּ דּוֹרְשִׁין וְחוֹקְרִים בָּעֵדוּת: ",
+ "לְפִיכָךְ אִם לֹא יִהְיוּ בֵּית דִּין יוֹדְעִים אֶת הָעֵדִים שֶׁרָאוּ אֶת הַיָּרֵחַ מְשַׁלְּחִין אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁנִּרְאָה בָּהּ עִם הָעֵדִים שֶׁרָאוּ עֵדִים אֲחֵרִים שֶׁמְּזַכִּין אוֹתָן לְבֵית דִּין וּמוֹדִיעִין אוֹתָן שֶׁאֵלּוּ כְּשֵׁרִים הֵם וְאַחַר כָּךְ מְקַבְּלִין מֵהֶם: ",
+ "בֵּית דִּין מְחַשְּׁבִין בַּדְּרָכִים שֶׁהָאִיצְטַגְנִינִין מְחַשְּׁבִין בָּהֶם וְיוֹדְעִין הַלְּבָנָה כְּשֶׁתֵּרָאֶה בְּחֹדֶשׁ זֶה אִם תִּהְיֶה בִּצְפוֹן הַשֶּׁמֶשׁ אוֹ בִּדְרוֹמָהּ וְאִם תִּהְיֶה רְחָבָה אוֹ קְצָרָה וּלְהֵיכָן יִהְיוּ רָאשֵׁי קַרְנֶיהָ נוֹטִין. וּכְשֶׁיָּבוֹאוּ הָעֵדִים לְהָעִיד בּוֹדְקִין אוֹתָם כֵּיצַד רְאִיתֶם אוֹתָהּ בְּצָפוֹן אוֹ בְּדָרוֹם. לְהֵיכָן הָיוּ קַרְנֶיהָ נוֹטוֹת. כַּמָּה הָיְתָה גְּבוֹהָה בִּרְאִיַּת עֵינֵיכֶם וְכַמָּה הָיְתָה רְחָבָה. אִם נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִין לְמַה שֶּׁנּוֹדַע בַּחֶשְׁבּוֹן מְקַבְּלִין אוֹתָם וְאִם לֹא נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִין אֵין מְקַבְּלִין אוֹתָם: ",
+ "אָמְרוּ הָעֵדִים רְאִינוּהוּ בַּמַּיִם אוֹ בֶּעָבִים אוֹ בַּעֲשָׁשִׁית. אוֹ שֶׁרָאוּ מִקְצָתוֹ בָּרָקִיעַ וּמִקְצָתוֹ בֶּעָבִים אוֹ בַּמַּיִם אוֹ בַּעֲשָׁשִׁית אֵין זוֹ רְאִיָּה וְאֵין מְקַדְּשִׁין עַל רְאִיָּה זֹאת. אָמַר אֶחָד רְאִיתִיו גָּבוֹהַּ בְּעֵינַי כְּמוֹ שְׁתֵּי קוֹמוֹת וְאָמַר הַשֵּׁנִי כְּמוֹ שָׁלֹשׁ קוֹמוֹת הָיָה גָּבוֹהַּ מִצְטָרְפִין. אָמַר הָאֶחָד כְּמוֹ שָׁלֹשׁ קוֹמוֹת וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר כְּמוֹ חָמֵשׁ אֵין מִצְטָרְפִין. וּמִצְטָרֵף אֶחָד מֵהֶם עִם שֵׁנִי שֶׁיָּעִיד כְּמוֹתוֹ אוֹ יִהְיֶה בֵּינֵיהֶן קוֹמָה אַחַת: ",
+ "אָמְרוּ רְאִינוּהוּ בְּלֹא כַּוָּנָה וְכֵיוָן שֶׁהִתְבּוֹנַנְנוּ בּוֹ וְנִתְכַּוַּנְנוּ לִרְאוֹתוֹ לְהָעִיד שׁוּב לֹא רְאִינוּהוּ אֵין זוֹ עֵדוּת וְאֵין מְקַדְּשִׁין עָלֶיהָ. שֶׁמָּא עָבִים נִתְקַשְּׁרוּ וְנִרְאוּ כַּלְּבָנָה וְכָלוּ וְהָלְכוּ לָהֶם. אָמְרוּ עֵדִים רְאִינוּהוּ בְּיוֹם תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים שַׁחֲרִית בַּמִּזְרָח קֹדֶם שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ וּרְאִינוּהוּ עַרְבִית בַּמַּעֲרָב בְּלֵיל שְׁלֹשִׁים הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים וּמְקַדְּשִׁין עַל רְאִיָּה זוֹ שֶׁהֲרֵי רָאוּהוּ בִּזְמַנּוֹ. אֲבָל הָרְאִיָּה שֶׁאָמְרוּ שֶׁרָאוּהוּ בְּשַׁחֲרִית אֵין נִזְקָקִין לָהּ שֶׁאֵין אָנוּ אַחְרָאִין לִרְאִיַּת שַׁחֲרִית וּבְיָדוּעַ שֶׁהֶעָבִים הֵם שֶׁנִּתְקַשְּׁרוּ וְנִרְאָה לָהֶם כִּלְבָנָה. וְכֵן אִם רָאוּהוּ בִּזְמַנּוֹ וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ לֹא נִרְאָה הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין שֶׁאֵין אָנוּ אַחְרָאִין אֶלָּא לִרְאִיַּת לֵיל שְׁלֹשִׁים בִּלְבַד: ",
+ "כֵּיצַד מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ. כָּל מִי שֶׁרָאוּי לְהָעִיד שֶׁרָאָה אֶת הַיָּרֵחַ בָּא לְבֵית דִּין. וּבֵית דִּין מַכְנִיסִים אוֹתָן כֻּלָּן לְמָקוֹם אֶחָד וְעוֹשִׂין לָהֶן סְעֻדּוֹת גְּדוֹלוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הָעָם רְגִילִין לָבוֹא. וְזוּג שֶׁבָּא רִאשׁוֹן בּוֹדְקִין אוֹתָן רִאשׁוֹן בַּבְּדִיקוֹת שֶׁאָמַרְנוּ. מַכְנִיסִין אֶת הַגָּדוֹל וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ. נִמְצְאוּ דְּבָרָיו מְכֻוָּנִים לַחֶשְׁבּוֹן מַכְנִיסִים אֶת חֲבֵרוֹ. נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִין עֵדוּתָן קַיֶּמֶת. וּשְׁאָר כָּל הַזּוּגוֹת שׁוֹאֲלִין אוֹתָם רָאשֵׁי דְּבָרִים. לֹא שֶׁצְּרִיכִים לָהֶם אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְגִילִין לָבוֹא: ",
+ "וְאַחַר כָּךְ אַחַר שֶׁתִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר מְקֻדָּשׁ וְכָל הָעָם עוֹנִים אַחֲרָיו מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ. וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה. וְאֵין מְחַשְּׁבִין אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה. וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא חֹדֶשׁ שֶׁנִּרְאֶה בִּזְמַנּוֹ. וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא בַּיּוֹם וְאִם קִדְּשׁוּהוּ בַּלַּיְלָה אֵינוֹ מְקֻדָּשׁ. ואֲפִלּוּ רָאוּהוּ בֵּית דִּין וְכָל יִשְׂרָאֵל וְלֹא אָמְרוּ בֵּית דִּין מְקֻדָּשׁ עַד שֶׁחָשְׁכָה לֵיל אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים. אוֹ שֶׁנֶּחְקְרוּ הָעֵדִים וְלֹא הִסְפִּיקוּ בֵּית דִּין לוֹמַר מְקֻדָּשׁ עַד שֶׁחָשְׁכָה לֵיל אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים. אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ וְיִהְיֶה הַחֹדֶשׁ מְעֻבָּר וְלֹא יִהְיֶה רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֶלָּא יוֹם אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֵית בְּלֵיל שְׁלֹשִׁים. שֶׁאֵין הָרְאִיָּה קוֹבַעַת אֶלָּא בֵּית דִּין שֶׁאָמְרוּ מְקֻדָּשׁ הֵם שֶׁקּוֹבְעִין: ",
+ "רָאוּהוּ בֵּית דִּין עַצְמָן בְּסוֹף יוֹם תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים. אִם עֲדַיִן לֹא יָצָא כּוֹכַב לֵיל שְׁלֹשִׁים. בֵּית דִּין אוֹמְרִים מְקֻדָּשׁ שֶׁעֲדַיִן יוֹם הוּא. וְאִם רָאוּהוּ בְּלֵיל שְׁלֹשִׁים אַחַר שֶׁיָּצְאוּ שְׁנֵי כּוֹכָבִים. לְמָחָר מוֹשִׁיבִין שְׁנֵי דַּיָּנִין אֵצֶל אֶחָד מֵהֶם וְיָעִידוּ הַשְּׁנַיִם בִּפְנֵי הַשְּׁלֹשָׁה וִיקַדְּשׁוּהוּ הַשְּׁלֹשָׁה: ",
+ "בֵּית דִּין שֶׁקִּדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ בֵּין שׁוֹגְגִין בֵּין מֻטְעִין בֵּין אֲנוּסִים הֲרֵי זֶה מְקֻדָּשׁ וְחַיָּבִין הַכּל לְתַקֵּן הַמּוֹעֲדוֹת עַל הַיּוֹם שֶׁקִּדְּשׁוּ בּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה יוֹדֵעַ שֶׁטָּעוּ חַיָּב לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם שֶׁאֵין הַדָּבָר מָסוּר אֶלָּא לָהֶם וּמִי שֶׁצִּוָּה לִשְׁמֹר הַמּוֹעֲדוֹת הוּא צִוָּה לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם וְגוֹ': "
+ ],
+ [
+ "עֵדִים שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ אִם הָיָה בֵּינֵיהֶם וּבֵין מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית דִּין מַהֲלַךְ לַיְלָה וָיוֹם אוֹ פָּחוֹת הוֹלְכִין וּמְעִידִין. וְאִם הָיָה בֵּינֵיהֶן יֶתֶר עַל כֵּן לֹא יֵלְכוּ שֶׁאֵין עֵדוּתָן אַחַר יוֹם שְׁלֹשִׁים מוֹעֶלֶת שֶׁכְּבָר נִתְעַבֵּר הַחֹדֶשׁ: ",
+ "עֵדִים שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הֲרֵי אֵלּוּ הוֹלְכִין לְבֵית דִּין לְהָעִיד וַאֲפִלּוּ הָיָה שַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג ד) \"אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם\" וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר מוֹעֵד דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. לְפִיכָךְ אֵין מְחַלְּלִין אֶלָּא עַל רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן וְעַל רֹאשׁ חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי בִּלְבַד מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת. וּבִזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם מְחַלְּלִין עַל כֻּלָּן מִפְּנֵי קָרְבַּן מוּסָף שֶׁבְּכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ שֶׁהוּא דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת: ",
+ "כְּשֵׁם שֶׁמְּחַלְּלִין הָעֵדִים שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ אֶת הַשַּׁבָּת כָּךְ מְחַלְּלִין עִמָּהֶן הָעֵדִים שֶׁמְּזַכִּין אוֹתָן בְּבֵית דִּין אִם לֹא הָיוּ בֵּית דִּין מַכִּירִין אֶת הָרוֹאִין. וַאֲפִלּוּ הָיָה זֶה שֶׁמּוֹדִיעַ אוֹתָן לְבֵית דִּין עֵד אֶחָד הֲרֵי זֶה הוֹלֵךְ עִמָּהֶן וּמְחַלֵּל מִסָּפֵק שֶׁמָּא יִמָּצֵא אַחֵר וְיִצְטָרֵף עִמּוֹ: ",
+ "הָיָה הָעֵד שֶׁרָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ בְּלֵיל הַשַּׁבָּת חוֹלֶה מַרְכִּיבִין אוֹתוֹ עַל הַחֲמוֹר וַאֲפִלּוּ בַּמִּטָּה. וְאִם יֵשׁ לָהֶן אוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ לוֹקְחִין הָעֵדִים בְּיָדָן כְּלֵי זַיִן. וְאִם הָיָה דֶּרֶךְ רְחוֹקָה לוֹקְחִים בְּיָדָם מְזוֹנוֹת. וַאֲפִלּוּ רָאוּהוּ גָּדוֹל וְנִרְאֶה לַכּל לֹא יֹאמְרוּ כְּשֵׁם שֶׁרְאִינוּהוּ אֲנַחְנוּ רָאוּהוּ אֲחֵרִים וְאֵין אָנוּ צְרִיכִין לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת אֶלָּא כָּל מִי שֶׁיִּרְאֶה הַחֹדֶשׁ וְיִהְיֶה רָאוּי לְהָעִיד וְיִהְיֶה בֵּינוֹ וּבֵין הַמָּקוֹם שֶׁקָּבוּעַ בּוֹ בֵּית דִּין לַיְלָה וָיוֹם אוֹ פָּחוֹת מִצְוָה עָלָיו לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת וְלֵילֵךְ וּלְהָעִיד: ",
+ "בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ בְּכָל יוֹם שְׁלֹשִׁים. פַּעַם אַחַת נִשְׁתַּהוּ הָעֵדִים מִלָּבוֹא עַד בֵּין הָעַרְבַּיִם וְנִתְקַלְקְלוּ בַּמִּקְדָּשׁ וְלֹא יָדְעוּ מַה יַּעֲשׂוּ אִם יַעֲשׂוּ עוֹלָה שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם שֶׁמָּא יָבוֹאוּ הָעֵדִים וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּקְרִיבוּ מוּסַף הַיּוֹם אַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. עָמְדוּ בֵּית דִּין וְהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְקַבְּלִים עֵדוּת הַחֹדֶשׁ אֶלָּא עַד הַמִּנְחָה כְּדֵי שֶׁיְּהֵא שָׁהוּת בַּיּוֹם לְהַקְרִיב מוּסָפִין וְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וְנִסְכֵּיהֶם: ",
+ "וְאִם הִגִּיעַ מִנְחָה וְלֹא בָּאוּ עֵדִים עוֹשִׂין תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְאִם בָּאוּ עֵדִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה נוֹהֲגִין אוֹתוֹ הַיּוֹם קֹדֶשׁ וּלְמָחָר קֹדֶשׁ וּמַקְרִיבִין מוּסָף לְמָחָר לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ אַחַר מִנְחָה. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֵּן זַכַּאי וּבֵית דִּינוֹ שֶׁיִּהְיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ וַאֲפִלּוּ בָּאוּ עֵדִים יוֹם שְׁלֹשִׁים בְּסוֹף הַיּוֹם סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה מְקַבְּלִין עֵדוּתָן וּמְקַדְּשִׁין יוֹם שְׁלֹשִׁים בִּלְבַד: ",
+ "כְּשֶׁמְּעַבְּרִין בֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּאוּ עֵדִים כָּל יוֹם שְׁלֹשִׁים הָיוּ עוֹלִין לְמָקוֹם מוּכָן וְעוֹשִׂין בּוֹ סְעֻדָּה בְּיוֹם אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים שֶׁהוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְאֵין עוֹלִין לְשָׁם בַּלַּיְלָה אֶלָּא בַּנֶּשֶׁף קֹדֶם עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ. וְאֵין עוֹלִין לִסְעֻדָּה זוֹ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה. וְאֵין עוֹלִין לָהּ אֶלָּא בְּפַת דָּגָן וְקִטְנִית. וְאוֹכְלִין בְּעֵת הַסְּעֻדָּה. וְזוֹ הִיא סְעֻדַּת מִצְוָה שֶׁל עִבּוּר הַחֹדֶשׁ הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם: ",
+ "בָּרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁהָיוּ בֵּית דִּין מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הָרְחוֹקִים. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים שֶׁהָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת כְּדֵי לְהַטְעוֹת אֶת הָעָם הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִים יוֹצְאִין וּמוֹדִיעִין לָרַבִּים. וּשְׁלוּחִים אֵלּוּ אֵינָן מְחַלְּלִין אֶת יוֹם טוֹב וְלֹא אֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שַׁבָּת שֶׁאֵין מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת לְקַיְּמוֹ אֶלָּא לְקַדְּשׁוֹ בִּלְבַד: ",
+ "עַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הָיוּ שְׁלוּחִים יוֹצְאִין. עַל נִיסָן מִפְּנֵי הַפֶּסַח. וְעַל אָב מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית. וְעַל אֱלוּל מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. כְּדֵי שֶׁיֵּשְׁבוּ מְצַפִּין בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים לֶאֱלוּל אִם נוֹדַע לָהֶם שֶׁקִּדְּשׁוּ בֵּית דִּין יוֹם שְׁלֹשִׁים נוֹהֲגִים אוֹתוֹ הַיּוֹם קֹדֶשׁ בִּלְבַד. וְאִם לֹא נוֹדַע לָהֶם נוֹהֲגִים יוֹם שְׁלֹשִׁים קֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים קֹדֶשׁ עַד שֶׁיָּבוֹאוּ לָהֶם שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי. וְעַל תִּשְׁרֵי מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת. וְעַל כִּסְלֵו מִפְּנֵי חֲנֻכָּה. וְעַל אֲדָר מִפְּנֵי הַפּוּרִים. וּבִזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם יוֹצְאִין אַף עַל אִיָּר מִפְּנֵי פֶּסַח קָטָן: ",
+ "שְׁלוּחֵי נִיסָן וּשְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי אֵין יוֹצְאִין אֶלָּא בְּיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ אַחַר שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי בֵּית דִּין מְקֻדָּשׁ. וְאִם קִדְּשׁוּ בֵּית דִּין בְּסוֹף יוֹם תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ וְשָׁמְעוּ מִפִּי בֵּית דִּין מְקֻדָּשׁ יוֹצְאִין מִבָּעֶרֶב. וּשְׁלוּחֵי שְׁאָר הַשִּׁשָּׁה חֳדָשִׁים יֵשׁ לָהֶם לָצֵאת מִבָּעֶרֶב אַחַר שֶׁנִּרְאָה הַיָּרֵחַ אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא קִדְּשׁוּ בֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ הוֹאִיל וְנִרְאֶה הַחֹדֶשׁ יָצְאוּ שֶׁהֲרֵי לְמָחָר בְּוַדַּאי מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ בֵּית דִּין: ",
+ "כָּל מָקוֹם שֶׁהָיוּ הַשְּׁלוּחִין מַגִּיעִין הָיוּ עוֹשִׂין אֶת הַמּוֹעֲדוֹת יוֹם טוֹב אֶחָד כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וּמְקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים שֶׁאֵין הַשְּׁלוּחִים מַגִּיעִין אֲלֵיהֶם הָיוּ עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים מִפְּנֵי הַסָּפֵק לְפִי שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים יוֹם שֶׁקָּבְעוּ בּוֹ בֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ אֵי זֶה יוֹם הוּא: ",
+ "יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁהָיוּ מַגִּיעִין אֲלֵיהֶם שְׁלוּחֵי נִיסָן וְלֹא הָיוּ מַגִּיעִין לָהֶן שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי. וּמִן הַדִּין הָיָה שֶׁיַּעֲשׂוּ פֶּסַח יוֹם אֶחָד שֶׁהֲרֵי הִגִּיעוּ לָהֶן שְׁלוּחִין וְיָדְעוּ בְּאֵי זֶה יוֹם נִקְבַּע רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְיַעֲשׂוּ יוֹם טוֹב שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת שְׁנֵי יָמִים שֶׁהֲרֵי לֹא הִגִּיעוּ אֲלֵיהֶן הַשְּׁלוּחִין. וּכְדֵי שֶׁלֹּא לַחֲלֹק בַּמּוֹעֲדוֹת הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאֵין שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי מַגִּיעִין שָׁם עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים אֲפִלּוּ יוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת: ",
+ "וְכַמָּה בֵּין שְׁלוּחֵי נִיסָן לִשְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי. שְׁנֵי יָמִים. שֶׁשְּׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי אֵינָן מְהַלְּכִין בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב וְלֹא בַּעֲשִׂירִי בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם כִּפּוּר: ",
+ "אֵין הַשְּׁלוּחִין צְרִיכִין לִהְיוֹתָן שְׁנַיִם אֶלָּא אֲפִלּוּ אֶחָד נֶאֱמָן. וְלֹא שָׁלִיחַ בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִלּוּ תַּגָּר מִשְּׁאָר הָעָם שֶׁבָּא כְּדַרְכּוֹ וְאָמַר אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי בֵּית דִּין שֶׁקִּדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ בְּיוֹם פְּלוֹנִי נֶאֱמָן וּמְתַקְּנִין אֶת הַמּוֹעֲדוֹת עַל פִּיו. שֶׁדָּבָר זֶה דָּבָר הֶעָשׂוּי לְהִגָּלוֹת הוּא וְעֵד אֶחָד כָּשֵׁר נֶאֱמָן עָלָיו: ",
+ "בֵּית דִּין שֶׁיָּשְׁבוּ כָּל יוֹם שְׁלֹשִׁים וְלֹא בָּאוּ עֵדִים וְהִשְׁכִּימוּ בַּנֶּשֶׁף וְעִבְּרוּ אֶת הַחֹדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק זֶה. וְאַחַר אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה יָמִים בָּאוּ עֵדִים רְחוֹקִים וְהֵעִידוּ שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ שֶׁהוּא לֵיל שְׁלֹשִׁים. וַאֲפִלּוּ בָּאוּ בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ. מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן אִיּוּם גָּדוֹל וּמַטְרִיפִים אוֹתָם בִּשְׁאֵלוֹת וּמַטְרִיחִין עֲלֵיהֶן בִּבְדִיקוֹת וּמְדַקְדְּקִין בְּעֵדוּת וּמִשְׁתַּדְּלִין בֵּית דִּין שֶׁלֹּא יְקַדְּשׁוּ חֹדֶשׁ זֶה הוֹאִיל וְיָצָא שְׁמוֹ מְעֻבָּר: ",
+ "וְאִם עָמְדוּ הָעֵדִים בְּעֵדוּתָן וְנִמְצֵאת מְכֻוֶּנֶת וַהֲרֵי הָעֵדִים אֲנָשִׁים יְדוּעִים וּנְבוֹנִים וְנֶחְקְרָה הָעֵדוּת כָּרָאוּי. מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ וְחוֹזְרִין וּמוֹנִין לְאוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ מִיּוֹם שְׁלֹשִׁים הוֹאִיל וְנִרְאֶה הַיָּרֵחַ בְּלֵילוֹ: ",
+ "וְאִם הֻצְרְכוּ בֵּית דִּין לְהַנִּיחַ חֹדֶשׁ זֶה מְעֻבָּר כְּשֶׁהָיָה קֹדֶם שֶׁיָּבוֹאוּ הָעֵדִים אֵלּוּ מַנִּיחִין. וְזֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ מְעַבְּרִין אֶת הַחֹדֶשׁ לְצֹרֶךְ. וְיֵשׁ מִן הַחֲכָמִים הַגְּדוֹלִים מִי שֶׁחוֹלֵק בְּדָבָר זֶה וְאוֹמֵר לְעוֹלָם אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַחֹדֶשׁ לְצֹרֶךְ. הוֹאִיל וּבָאוּ עֵדִים מְקַדְּשִׁין וְאֵין מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן: ",
+ "יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין מַחֲלֹקֶת הַחֲכָמִים בְּדָבָר זֶה אֶלָּא בִּשְׁאָר הֶחֳדָשִׁים חוּץ מִן נִיסָן וְתִשְׁרֵי. אוֹ בְּעֵדֵי נִיסָן וְתִשְׁרֵי שֶׁבָּאוּ אַחַר שֶׁעָבְרוּ הָרְגָלִים. שֶׁכְּבָר נַעֲשָׂה מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה וְעָבַר זְמַן הַקָּרְבָּנוֹת וּזְמַן הַמּוֹעֲדוֹת. אֲבָל אִם בָּאוּ הָעֵדִים בְּנִיסָן וְתִשְׁרֵי קֹדֶם חֲצִי הַחֹדֶשׁ מְקַבְּלִין עֵדוּתָן וְאֵין מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן כְּלָל. שֶׁאֵין מְאַיְּמִין עַל עֵדִים שֶׁהֵעִידוּ עַל הַחֹדֶשׁ שֶׁרָאוּהוּ בִּזְמַנּוֹ כְּדֵי לְעַבְּרוֹ: ",
+ "אֲבָל מְאַיְּמִין עַל עֵדִים שֶׁנִּתְקַלְקְלָה עֵדוּתָן וַהֲרֵי הַדָּבָר נוֹטֶה וּגְנַאי שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת וְיִתְעַבֵּר הַחֹדֶשׁ. מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן כְּדֵי שֶׁתִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת וְיִתְקַיֵּם הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ. וְכֵן אִם בָּאוּ עֵדִים לְהָזִים אֶת הָעֵדִים שֶׁרָאוּהוּ בִּזְמַנּוֹ קֹדֶם שֶׁקִּדְּשׁוּהוּ בֵּית דִּין הֲרֵי אֵלּוּ מְאַיְּמִין עַל הַמְּזִימִין עַד שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּם הַהֲזָמָה וְיִתְקַדֵּשׁ הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ: "
+ ],
+ [
+ "שָׁנָּה מְעֻבֶּרֶת הִיא שָׁנָה שֶׁמּוֹסִיפִין בָּהּ חֹדֶשׁ. וְאֵין מוֹסִיפִין לְעוֹלָם אֶלָּא אֲדָר וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ שָׁנָה שְׁנֵי אֲדָרִין אֲדָר רִאשׁוֹן וַאֲדָר שֵׁנִי. וּמִפְּנֵי מָה מוֹסִיפִין חֹדֶשׁ זֶה מִפְּנֵי זְמַן הָאָבִיב כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַפֶּסַח בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז א) \"שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב\" שֶׁיִּהְיֶה חֹדֶשׁ זֶה בִּזְמַן הָאָבִיב. וְלוּלֵא הוֹסָפַת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה הַפֶּסַח בָּא פְּעָמִים בִּימוֹת הַחַמָּה וּפְעָמִים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים: ",
+ "עַל שְׁלֹשָׁה סִימָנִין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה. עַל הַתְּקוּפָה וְעַל הָאָבִיב וְעַל פֵּרוֹת הָאִילָן. כֵּיצַד. בֵּית דִּין מְחַשְּׁבִין וְיוֹדְעִין אִם תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן אוֹ אַחַר זְמַן זֶה מְעַבְּרִין אוֹתָהּ הַשָּׁנָה. וְיַעֲשׂוּ אוֹתוֹ נִיסָן אֲדָר שֵׁנִי כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַפֶּסַח בִּזְמַן הָאָבִיב. וְעַל סִימָן זֶה סוֹמְכִין וּמְעַבְּרִין וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְסִימָן אַחֵר: ",
+ "וְכֵן אִם רָאוּ בֵּית דִּין שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ הָאָבִיב אֶלָּא עֲדַיִן אָפֵל הוּא. וְלֹא צָמְחוּ פֵּרוֹת הָאִילָן שֶׁדַּרְכָּן לִצְמֹחַ בִּזְמַן הַפֶּסַח. סוֹמְכִין עַל שְׁנֵי סִימָנִין אֵלּוּ וּמְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתְּקוּפָה קֹדֶם לְשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן הֲרֵי הֵן מְעַבְּרִין. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָאָבִיב מָצוּי לְהַקְרִיב מִמֶּנּוּ עֹמֶר הַתְּנוּפָה בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן. וּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַפֵּרוֹת צוֹמְחִין כְּדֶרֶךְ כָּל זְמַן הָאָבִיב: ",
+ "וְעַל שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת הָיוּ סוֹמְכִין בָּאָבִיב. עַל אֶרֶץ יְהוּדָה וְעַל עֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְעַל הַגָּלִיל. וְאִם הִגִּיעַ הָאָבִיב בִּשְׁתֵּי אֲרָצוֹת מֵאֵלּוּ וּבְאַחַת לֹא הִגִּיעַ אֵין מְעַבְּרִין. וְאִם הִגִּיעַ בְּאַחַת מֵהֶן וְלֹא הִגִּיעַ בִּשְׁתַּיִם מְעַבְּרִין אִם עֲדַיִן לֹא צָמְחוּ פֵּרוֹת הָאִילָן. וְאִלּוּ הֵן הַדְּבָרִים שֶׁהֵן הָעִקָּר שֶׁמְּעַבְּרִין בִּשְׁבִילָן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַשָּׁנִים שְׁנֵי חַמָּה: ",
+ "וְיֵשׁ שָׁם דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁהָיוּ בֵּית דִּין מְעַבְּרִין בִּשְׁבִילָן מִפְּנֵי הַצֹּרֶךְ. וְאֵלּוּ הֵן. מִפְּנֵי הַדְּרָכִים שֶׁאֵינָן מְתֻקָּנִין וְאֵין הָעָם יְכוֹלִין לַעֲלוֹת מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַד שֶׁיִּפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים וִיתַקְּנוּ הַדְּרָכִים. וּמִפְּנֵי הַגְּשָׁרִים שֶׁנֶּהֶרְסוּ וְנִמְצְאוּ הַנְּהָרוֹת מַפְסִיקִין וּמוֹנְעִין אֶת הָעָם וּמִסְתַּכְּנִין בְּעַצְמָן וּמֵתִים מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַד שֶׁיְּתַקְּנוּ הַגְּשָׁרִים. וּמִפְּנֵי תַּנּוּרֵי פְּסָחִים שֶׁאָבְדוּ בַּגְּשָׁמִים וְאֵין לָהֶם מָקוֹם לִצְלוֹת אֶת פִּסְחֵיהֶם מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַד שֶׁיִּבָּנוּ הַתַּנּוּרִים וְיִיבְשׁוּ. וּמִפְּנֵי גָּלֻיּוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּעֶקְרוּ מִמְּקוֹמָן וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לִירוּשָׁלַיִם מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם פְּנַאי לְהַגִּיעַ: ",
+ "אֲבָל אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה לֹא מִפְּנֵי הַשֶּׁלֶג וְלֹא מִפְּנֵי הַצִּנָּה וְלֹא מִפְּנֵי גָּלֻיּוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲדַיִן לֹא נֶעֶקְרוּ מִמְּקוֹמָם. וְלֹא מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה. כְּגוֹן שֶׁהָיוּ רֹב הַקָּהָל אוֹ רֹב הַכֹּהֲנִים טְמֵאִים אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם פְּנַאי לִטַּהֵר וְיַעֲשׂוּ בְּטָהֳרָה אֶלָּא יַעֲשׂוּ בְּטֻמְאָה. וְאִם עִבְּרוּ אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה הֲרֵי זוֹ מְעֻבֶּרֶת: ",
+ "יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵין מְעַבְּרִין בִּשְׁבִילָן כְּלָל אֲבָל עוֹשִׂין אוֹתָן סַעַד לְשָׁנָה שֶׁצְּרִיכָה עִבּוּר מִפְּנֵי הַתְּקוּפָה אוֹ מִפְּנֵי הָאָבִיב וּפֵרוֹת הָאִילָן. וְאֵלּוּ הֵן. מִפְּנֵי הַגְּדָיִים וְהַטְּלָאִים שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹלְדוּ אוֹ שֶׁהֵן מְעַט. ומִפְּנֵי הַגּוֹזָלוֹת שֶׁלֹּא פָּרְחוּ. אֵין מְעַבְּרִין בִּשְׁבִיל אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַגְּדָיִים וְהַטְּלָאִים מְצוּיִין לִפְסָחִים וְהַגּוֹזָלוֹת מְצוּיִין לִרְאִיָּה אוֹ לְמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב בְּקָרְבַּן הָעוֹף. אֲבָל עוֹשִׂין אוֹתָן סַעַד לְשָׁנָה: ",
+ "כֵּיצַד עוֹשִׂין אוֹתָן סַעַד לְשָׁנָה. אוֹמְרִין שָׁנָה זוֹ צְרִיכָה עִבּוּר מִפְּנֵי הַתְּקוּפָה שֶׁמָּשְׁכָה אוֹ מִפְּנֵי הָאָבִיב וּפֵרוֹת הָאִילָן שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ וְעוֹד שֶׁהַגְּדָיִים קְטַנִּים וְהַגּוֹזָלוֹת רַכִּים: ",
+ "אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בִּמְזֻמָּנִין לָהּ. כֵּיצַד. יֹאמַר רֹאשׁ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל לִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי מִן הַסַּנְהֶדְרִין הֱיוּ מְזֻמָּנִין לְמָקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁנְּחַשֵּׁב וְנִרְאֶה וְנֵדַע אִם שָׁנָה זוֹ צְרִיכָה עִבּוּר אוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה. וְאוֹתָן שֶׁהֻזְמְנוּ בִּלְבַד הֵן שֶׁמְּעַבְּרִין אוֹתָהּ. וּבְכַמָּה מְעַבְּרִין אוֹתָהּ. מַתְחִילִין בִּשְׁלֹשָׁה דַּיָּנִין מִכְּלַל סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה מִמִּי שֶּׁסָּמְכוּ אוֹתָן. אָמְרוּ שְׁנַיִם לֹא נֵשֵׁב וְלֹא נִרְאֶה אִם צְרִיכָה עִבּוּר אִם לָאו וְאֶחָד אָמַר נֵשֵׁב וְנִבְדֹּק. בָּטֵל יָחִיד בְּמִעוּטוֹ. אָמְרוּ שְׁנַיִם נֵשֵׁב וְנִרְאֶה וְאֶחָד אוֹמֵר לֹא נֵשֵׁב. מוֹסִיפִין עוֹד שְׁנַיִם מִן הַמְזֻמָּנִים וְנוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר: ",
+ "שְׁנַיִם אוֹמְרִים צְרִיכָה עִבּוּר וּשְׁלֹשָׁה אוֹמְרִין אֵינָהּ צְרִיכָה. בָּטְלוּ שְׁנַיִם בְּמִעוּטָן. שְׁלֹשָׁה אוֹמְרִין צְרִיכָה עִבּוּר וּשְׁנַיִם אוֹמְרִין אֵינָהּ צְרִיכָה עִבּוּר. מוֹסִיפִין שְׁנַיִם מִן הַמְזֻמָּנִין לָהּ וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין וְגוֹמְרִין בְּשִׁבְעָה. אִם גָּמְרוּ כֻּלָּם לְעַבֵּר אוֹ שֶׁלֹּא לְעַבֵּר עוֹשִׂין כְּמוֹ שֶׁגָּמְרוּ. וְאִם נֶחְלְקוּ הוֹלְכִים אַחַר הָרֹב בֵּין לְעַבֵּר בֵּין שֶׁלֹּא לְעַבֵּר. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא רֹאשׁ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁהוּא רֹאשׁ יְשִׁיבָה שֶׁל אֶחָד וְשִׁבְעִים מִכְּלַל הַשִּׁבְעָה. וְאִם גָּמְרוּ בִּשְׁלֹשָׁה לְעַבֵּר הֲרֵי זוֹ מְעֻבֶּרֶת וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַנָּשִׂיא עִמָּהֶן אוֹ שֶׁיִּרְצֶה. וּבְעִבּוּר הַשָּׁנָה מַתְחִילִין מִן הַצַּד. וּלְקִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל: ",
+ "אֵין מוֹשִׁיבִין לְעִבּוּר הַשָּׁנָה לֹא מֶלֶךְ וְלֹא כֹּהֵן גָּדוֹל. מֶלֶךְ מִפְּנֵי חֵילוֹתָיו וּמִלְחֲמוֹתָיו שֶׁמָּא דַּעְתּוֹ נוֹטָה בִּשְׁבִילָן לְעַבֵּר אוֹ שֶׁלֹּא לְעַבֵּר. וְכֹהֵן גָּדוֹל מִפְּנֵי הַצִּנָּה שֶׁמָּא לֹא תִּהְיֶה דַּעְתּוֹ נוֹטָה לְעַבֵּר כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא תִּשְׁרֵי בִּימֵי הַקֹּר וְהוּא טוֹבֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים חָמֵשׁ טְבִילוֹת: ",
+ "הָיָה רֹאשׁ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל וְהוּא הַנִּקְרָא נָשִׂיא בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה אֵין מְעַבְּרִין אוֹתָהּ אֶלָּא עַל תְּנַאי אִם יִרְצֶה הַנָּשִׂיא. בָּא וְרָצָה הֲרֵי זוֹ מְעֻבֶּרֶת. לֹא רָצָה אֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת. וְאֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בְּאֶרֶץ יְהוּדָה שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּתוֹכָהּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב ה) \"לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ\". וְאִם עִבְּרוּהָ בַּגָּלִיל מְעֻבֶּרֶת. וְאֵין מְעַבְּרִין אֶלָּא בַּיּוֹם. וְאִם עִבְּרוּהָ בַּלַּיְלָה אֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת: ",
+ "יֵשׁ לְבֵית דִּין לְחַשֵּׁב וְלִקְבֹּעַ וְלֵידַע אֵי זוֹ שָׁנָה תִּהְיֶה מְעֻבֶּרֶת בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה אֲפִלּוּ לְכַמָּה שָׁנִים. אֲבָל אֵין אוֹמְרִין שָׁנָה פְּלוֹנִית מְעֻבֶּרֶת אֶלָּא אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא שֶׁאוֹמֵר שָׁנָה זוֹ מְעֻבֶּרֶת. וְדָבָר זֶה מִפְּנֵי הַדְּחָק אֲבָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַדְּחָק אֵין מוֹדִיעִין שֶׁהִיא מְעֻבֶּרֶת אֶלָּא בַּאֲדָר הוּא שֶׁאוֹמֵר שָׁנָה זוֹ מְעֻבֶּרֶת וְחֹדֶשׁ הַבָּא אֵינוֹ נִיסָן אֶלָּא אֲדָר שֵׁנִי. אָמְרוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שָׁנָה זוֹ שֶׁתִּכָּנֵס מְעֻבֶּרֶת אֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת בַּאֲמִירָה זוֹ: ",
+ "הִגִּיעַ יוֹם שְׁלֹשִׁים בַּאֲדָר וְלֹא עִבְּרוּ עֲדַיִן הַשָּׁנָה לֹא יְעַבְּרוּ אוֹתָהּ כְּלָל. שֶׁאוֹתוֹ הַיּוֹם רָאוּי לִהְיוֹת רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן וּמִשֶּׁיִּכָּנֵס נִיסָן וְלֹא עִבְּרוּ אֵינָן יְכוֹלִים לְעַבֵּר. וְאִם עִבְּרוּהָ בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים שֶׁל אֲדָר הֲרֵי זוֹ מְעֻבֶּרֶת. בָּאוּ עֵדִים אַחַר שֶׁעִבְּרוּ וְהֵעִידוּ עַל הַיָּרֵחַ הֲרֵי אֵלּוּ מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים וְיִהְיֶה רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי. וְאִלּוּ קִדְּשׁוּהוּ קֹדֶם שֶׁיְּעַבְּרוּ אֶת הַשָּׁנָה שׁוּב לֹא הָיוּ מְעַבְּרִין שֶׁאֵין מְעַבְּרִין בְּנִיסָן: ",
+ "אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בִּשְׁנַת רְעָבוֹן שֶׁהַכּל רָצִים לְבַיִת הַגְּרָנוֹת לֶאֱכל וְלִחְיוֹת וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹסִיף לָהֶן זְמַן לֶאֱסֹר הֶחָדָשׁ. וְאֵין מְעַבְּרִין בִּשְׁבִיעִית שֶׁיַּד הַכּל שׁוֹלֶטֶת עַל הַסְּפִיחִין וְלֹא יִמְצְאוּ לְקַּרֵב הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם. וּרְגִילִין הָיוּ לְעַבֵּר בְּעֶרֶב שְׁבִיעִית: ",
+ "יֵרָאֶה לִי שֶׁזֶּה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין מְעַבְּרִין בִּשְׁנַת רְעָבוֹן וּבִשְׁבִיעִית. שֶׁלֹּא יְעַבְּרוּ בָּהֶם מִפְּנֵי צֹרֶךְ הַדְּרָכִים וְהַגְּשָׁרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. אֲבָל אִם הָיְתָה הַשָּׁנָה רְאוּיָה לְהִתְעַבֵּר מִפְּנֵי הַתְּקוּפָה אוֹ מִפְּנֵי הָאָבִיב וּפֵרוֹת הָאִילָן מְעַבְּרִין לְעוֹלָם בְּכָל זְמַן: ",
+ "כְּשֶׁמְּעַבְּרִין בֵּית דִּין אֶת הַשָּׁנָה כּוֹתְבִין אִגְּרוֹת לְכָל הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים וּמוֹדִיעִים אוֹתָן שֶׁעִבְּרוּהָ וּמִפְּנֵי מָה עִבְּרוּ. וְעַל לְשׁוֹן הַנָּשִׂיא נִכְתָּבוֹת. וְאוֹמֵר לָהֶן יוֹדֵעַ לָכֶם שֶׁהִסְכַּמְתִּי אֲנִי וַחֲבֵרַי וְהוֹסַפְנוּ עַל שָׁנָה זוֹ כָּךְ וְכָךְ. רָצוּ תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם רָצוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם. שֶׁחֹדֶשׁ הָעִבּוּר הָרְשׁוּת לְבֵית דִּין לְהוֹסִיפוֹ מָלֵא אוֹ חָסֵר לָאֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים שֶׁמּוֹדִיעִין אוֹתָם. אֲבָל הֵם לְפִי הָרְאִיָּה הֵם עוֹשִׂים אִם מָלֵא אִם חָסֵר: "
+ ],
+ [
+ "כָּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ מִקְּבִיעוֹת רֹאשׁ חֹדֶשׁ עַל הָרְאִיָּה וְעִבּוּר הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַזְּמַן אוֹ מִפְּנֵי הַצֹּרֶךְ. אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ אֶלָּא סַנְהֶדְרִין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹ בֵּית דִּין הַסְּמוּכִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּתְנוּ לָהֶן הַסַּנְהֶדְרִין רְשׁוּת. שֶׁכָּךְ נֶאֱמַר לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן (שמות יב ב) \"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים\" וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ אִישׁ מֵאִישׁ מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁכָּךְ הוּא פֵּרוּשׁ הַדָּבָר עֵדוּת זוֹ תִּהְיֶה מְסוּרָה לָכֶם וּלְכָל הָעוֹמֵד אַחֲרֵיכֶם בִּמְקוֹמְכֶם. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם סַנְהֶדְרִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין קוֹבְעִין חֳדָשִׁים וְאֵין מְעַבְּרִין שָׁנִים אֶלָּא בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין בּוֹ הַיּוֹם: \n",
+ "וְדָבָר זֶה הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי הוּא. שֶׁבִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ סַנְהֶדְרִין קוֹבְעִין עַל פִּי הָרְאִיָּה וּבִזְמַן שֶׁאֵין שָׁם סַנְהֶדְרִין קוֹבְעִין עַל פִּי הַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין בּוֹ הַיּוֹם וְאֵין נִזְקָקִין לִרְאִיָּה. אֶלָּא פְּעָמִים שֶׁיִּהְיֶה יוֹם שֶׁקּוֹבְעִין בּוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה הוּא יוֹם הָרְאִיָּה אוֹ קוֹדֵם לוֹ בַּיּוֹם אוֹ אַחֲרָיו בַּיּוֹם. וְזֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחַר הָרְאִיָּה בְּיוֹם פֶּלֶא הוּא וּבַאֲרָצוֹת שֶׁהֵן לְמַעֲרַב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: \n",
+ "וּמֵאֵימָתַי הִתְחִילוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְחַשֵּׁב בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה. מִסּוֹף חַכְמֵי הַגְּמָרָא בְּעֵת שֶׁחָרְבָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא נִשְׁאַר שָׁם בֵּית דִּין קָבוּעַ. אֲבָל בִּימֵי חַכְמֵי מִשְׁנָה וְכֵן בִּימֵי חַכְמֵי הַגְּמָרָא עַד יְמֵי אַבַּיֵּי וְרָבָא עַל קְבִיעַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיוּ סוֹמְכִין: \n",
+ "כְּשֶׁהָיְתָה סַנְהֶדְרִין קַיֶּמֶת וְהֵן קוֹבְעִין עַל הָרְאִיָּה. הָיוּ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁמַּגִּיעִין אֲלֵיהֶן שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי עוֹשִׂין יָמִים טוֹבִים יוֹם אֶחָד בִּלְבַד. וּשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקוֹת שֶׁאֵין שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי מַגִּיעִין אֲלֵיהֶם הָיוּ עוֹשִׂים שְׁנֵי יָמִים מִסָּפֵק לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִין יוֹם שֶׁקָּבְעוּ בּוֹ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֹדֶשׁ: \n",
+ "בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין שָׁם סַנְהֶדְרִין וּבֵית דִּין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹבְעִין עַל חֶשְׁבּוֹן זֶה. הָיָה מִן הַדִּין שֶׁיִּהְיוּ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת עוֹשִׂין יוֹם טוֹב אֶחָד בִּלְבַד אֲפִלּוּ הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקוֹת שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ כְּמוֹ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שֶׁהַכּל עַל חֶשְׁבּוֹן אֶחָד סוֹמְכִין וְקוֹבְעִין. אֲבָל תַּקָּנַת חֲכָמִים הוּא שֶׁיִּזָּהֲרוּ בְּמִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁבִּידֵיהֶם: \n",
+ "לְפִיכָךְ כָּל מָקוֹם שֶׁלֹּא הָיוּ שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי מַגִּיעִין אֵלָיו כְּשֶׁהָיוּ הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין. יַעֲשׂוּ שְׁנֵי יָמִים וַאֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בִּזְמַן שֶׁבְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹבְעִין עַל הָרְאִיָּה. וּבְנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הַזֶּה עוֹשִׂין יוֹם אֶחָד כְּמִנְהָגָן שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא עָשׂוּ שְׁנֵי יָמִים. נִמְצָא יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין בְּגָלֻיּוֹת בַּזְּמַן הַזֶּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁתִּקְּנוּ דָּבָר זֶה: \n",
+ "יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּזְמַן שֶׁהָיוּ קוֹבְעִין עַל הָרְאִיָּה הָיוּ רֹב בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין אוֹתוֹ שְׁנֵי יָמִים מִסָּפֵק. לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִין יוֹם שֶׁקָּבְעוּ בּוֹ בֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ שֶׁאֵין הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין בְּיוֹם טוֹב: \n",
+ "וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּירוּשָׁלַיִם עַצְמָהּ שֶׁהוּא מְקוֹם בֵּית דִּין פְּעָמִים רַבּוֹת הָיוּ עוֹשִׂין יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁנֵי יָמִים. שֶׁאִם לֹא בָּאוּ הָעֵדִים כָּל יוֹם שְׁלֹשִׁים נוֹהֲגִין הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁמְּצַפִּין לְעֵדִים קֹדֶשׁ וּלְמָחָר קֹדֶשׁ. וְהוֹאִיל וְהָיוּ עוֹשִׂין אוֹתוֹ שְׁנֵי יָמִים וַאֲפִלּוּ בִּזְמַן הָרְאִיָּה הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין אֲפִלּוּ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ תָּמִיד שְׁנֵי יָמִים בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁקּוֹבְעִין עַל הַחֶשְׁבּוֹן. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁאֲפִלּוּ יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּזְּמַן הַזֶּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n",
+ "אֵין עֲשִׂיַּת יוֹם טוֹב אֶחָד תְּלוּיָה בִּקְרִיבַת הַמָּקוֹם. כֵּיצַד. אִם יִהְיֶה מָקוֹם בֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ חֲמִשָּׁה יָמִים אוֹ פָּחוֹת שֶׁבְּוַדַּאי אֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעוּ לָהֶן שְׁלוּחִין. אֵין אוֹמְרִין שֶׁאַנְשֵׁי מָקוֹם זֶה עוֹשִׂין יוֹם טוֹב אֶחָד. שֶׁמִּי יֹאמַר לָנוּ שֶׁהָיוּ הַשְּׁלוּחִים יוֹצְאִין לְמָקוֹם זֶה. שֶׁמָּא לֹא הָיוּ הַשְּׁלוּחִים יוֹצְאִין לְמָקוֹם זֶה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל וְאַחַר שֶׁחָזְרוּ לִקְבֹּעַ עַל הַחֶשְׁבּוֹן יָשְׁבוּ שָׁם יִשְׂרְאֵלִים שֶׁהֵן חַיָּבִין לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי יָמִים. אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיָה חֵרוּם בַּדֶּרֶךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה בֵּין יְהוּדָה וְגָלִיל בִּימֵי חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה. אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ הַכּוּתִים מוֹנְעִין אֶת הַשְּׁלוּחִין לַעֲבֹר בֵּינֵיהֶן: \n",
+ "וְאִלּוּ הָיָה הַדָּבָר תָּלוּי בִּקְרִיבַת הַמָּקוֹם הָיוּ כָּל בְּנֵי מִצְרַיִם עוֹשִׂין יוֹם אֶחָד. שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעוּ לָהֶם שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי. שֶׁאֵין בֵּין יְרוּשָׁלַיִם וּמִצְרַיִם עַל דֶּרֶךְ אַשְׁקְלוֹן אֶלָּא מַהֲלַךְ שְׁמוֹנָה יָמִים אוֹ פָּחוֹת וְכֵן רֹב סוּרְיָא. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין הַדָּבָר תָּלוּי בִּהְיוֹת הַמָּקוֹם קָרוֹב: \n",
+ "נִמְצָא עִקַּר דָּבָר זֶה עַל דֶּרֶךְ זוֹ כָּךְ הוּא. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם מַהֲלָךְ יֶתֶר עַל עֲשָׂרָה יָמִים גְּמוּרִים עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים לְעוֹלָם כְּמִנְהָגָם מִקֹּדֶם. שֶׁאֵין שְׁלוּחֵי כָּל תִּשְׁרֵי וְתִשְׁרֵי מַגִּיעִין אֶלָּא לְמָקוֹם שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ עֲשָׂרָה יָמִים אוֹ פָּחוֹת. וְכָל מָקוֹם שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין יְרוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ עֲשָׂרָה יָמִים בְּשָׁוֶה אוֹ פָּחוֹת שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁלוּחִין מַגִּיעִין אֵלָיו. רוֹאִים אִם אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת הָרְאִיָּה בְּכִבּוּשׁ שֵׁנִי כְּגוֹן אוּשָׁא וּשְׁפַרְעָם וְלוּז וְיַבְנֵה וְנֹב וּטְבֶרְיָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עוֹשִׂין יוֹם אֶחָד בִּלְבַד. וְאִם אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מִסּוּרְיָא כְּגוֹן צוֹר וְדַמֶּשֶׂק וְאַשְׁקְלוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אוֹ מִחוּצָה לָאָרֶץ כְּגוֹן מִצְרַיִם וְעַמּוֹן וּמוֹאָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. עוֹשִׂין כְּמִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶן שֶׁבִּידֵיהֶן אִם יוֹם אֶחָד יוֹם אֶחָד וְאִם שְׁנֵי יָמִים שְׁנֵי יָמִים: \n",
+ "מָקוֹם שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם עֲשָׂרָה יָמִים אוֹ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה וְהוּא סוּרְיָא אוֹ חוּצָה לָאָרֶץ וְאֵין לָהֶם מִנְהָג. אוֹ שֶׁהִיא עִיר שֶׁנִּתְחַדְּשָׁה בְּמִדְבַּר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אוֹ מָקוֹם שֶׁשָּׁכְנוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל עַתָּה. עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים כְּמִנְהַג רֹב הָעוֹלָם. וְכָל יוֹם טוֹב שֵׁנִי מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וַאֲפִלּוּ יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהַכּל עוֹשִׂין אוֹתוֹ בַּזְּמַן הַזֶּה: \n",
+ "זֶה שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין בַּזְּמַן הַזֶּה כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּעִירוֹ וְאוֹמְרִין שֶׁרֹאשׁ חֹדֶשׁ יוֹם פְּלוֹנִי וְיוֹם טוֹב בְּיוֹם פְּלוֹנִי. לֹא בַּחֶשְׁבּוֹן שֶׁלָּנוּ אָנוּ קוֹבְעִין וְלֹא עָלָיו אָנוּ סוֹמְכִין. שֶׁאֵין מְעַבְּרִין שָׁנִים וְקוֹבְעִין חֳדָשִׁים בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְאֵין אָנוּ סוֹמְכִין אֶלָּא עַל חֶשְׁבּוֹן בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּקְבִיעָתָם. וְזֶה שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין לְגַלּוֹת הַדָּבָר בִּלְבַד הוּא. כֵּיוָן שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין שֶׁעַל חֶשְׁבּוֹן זֶה הֵן סוֹמְכִין אָנוּ מְחַשְּׁבִין לֵידַע יוֹם שֶׁקָּבְעוּ בּוֹ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵי זֶה יוֹם הוּא. וּקְבִיעַת בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ הוּא שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ יוֹם טוֹב. לֹא מִפְּנֵי חֶשְׁבּוֹן שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין: \n"
+ ],
+ [
+ "בִזְמַן שֶׁעוֹשִׂין עַל הָרְאִיָּה הָיוּ מְחַשְּׁבִין וְיוֹדְעִין שָׁעָה שֶׁיִּתְקַבֵּץ בּוֹ הַיָּרֵחַ עִם הַחַמָּה בְּדִקְדּוּק הַרְבֵּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאִיצְטַגְנִינִין עוֹשִׂין. כְּדֵי לֵידַע אִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ אוֹ לֹא יֵרָאֶה. וּתְחִלַּת אוֹתוֹ הַחֶשְׁבּוֹן הוּא הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁמְּחַשְּׁבִין אוֹתוֹ בְּקֵרוּב וְיוֹדְעִין שְׁעַת קִבּוּצָם בְּלֹא דִּקְדּוּק אֶלָּא בְּמַהֲלָכָם הָאֶמְצָעִי הוּא הַנִּקְרָא מוֹלָד. וְעִקְּרֵי הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁמְּחַשְּׁבִין בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם בֵּית דִּין שֶׁיִּקְבְּעוּ בּוֹ עַל הָרְאִיָּה וְהוּא חֶשְׁבּוֹן שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין הַיּוֹם הוּא הַנִּקְרָא עִבּוּר: \n",
+ "הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים שָׁעוֹת בְּכָל זְמַן. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בַּיּוֹם וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בַּלַּיְלָה. וְהַשָּׁעָה מְחֻלֶּקֶת לְאֶלֶף וּשְׁמוֹנִים חֲלָקִים. וְלָמָּה חִלְּקוּ הַשָּׁעָה לְמִנְיָן זֶה. לְפִי שֶׁמִּנְיָן זֶה יֵשׁ בּוֹ חֲצִי וּרְבִיעַ וּשְׁמִינִית וּשְׁלִישׁ וּשְׁתוּת וְתֵשַׁע וְחֹמֶשׁ וְעִשּׂוּר. וְהַרְבֵּה חֲלָקִים יֵשׁ לְכָל אֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת: \n",
+ "מִשֶּׁיִּתְקַבֵּץ הַיָּרֵחַ וְהַחַמָּה לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה עַד שֶׁיִּתְקַבְּצוּ פַּעַם שְׁנִיָּה בְּמַהֲלָכָם הָאֶמְצָעִי. תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת מִיּוֹם שְׁלֹשִׁים מִתְּחִלַּת לֵילוֹ. וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשָׁה וְתִשְׁעִים חֲלָקִים מִשְּׁעַת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. וְזֶה הוּא הַזְּמַן שֶׁבֵּין כָּל מוֹלָד וּמוֹלָד וְזֶה הוּא חָדְשָׁהּ שֶׁל לְבָנָה: \n",
+ "שָׁנָה שֶׁל לְבָנָה אִם תִּהְיֶה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מֵחֳדָשִׁים אֵלּוּ יִהְיֶה כְּלָלָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת יוֹם וְאַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים יוֹם וּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וְשִׁשָּׁה וְשִׁבְעִים חֲלָקִים. וְאִם תִּהְיֶה מְעֻבֶּרֶת וְתִהְיֶה הַשָּׁנָה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ יִהְיֶה כְּלָלָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וּשְׁלֹשָׁה יוֹם וְאַחַת וְעֶשְׂרִים שָׁעוֹת וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעָה וּשְׁמוֹנִים חֲלָקִים. וּשְׁנַת הַחַמָּה הִיא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת. נִמְצָא תּוֹסֶפֶת שְׁנַת הַחַמָּה עַל שְׁנַת הַלְּבָנָה עֲשָׂרָה יָמִים וְאַחַת וְעֶשְׂרִים שָׁעוֹת וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעָה חֲלָקִים: \n",
+ "כְּשֶׁתַּשְׁלִיךְ יְמֵי חֹדֶשׁ הַלְּבָנָה שִׁבְעָה שִׁבְעָה שֶׁהֵן יְמֵי הַשָּׁבוּעַ. יִשָּׁאֵר יוֹם אֶחָד וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשָׁה וְתִשְׁעִים חֲלָקִים. סִימָן לָהֶם אי\"ב תשצ\"ג. וְזוֹ הִיא שְׁאֵרִית חֹדֶשׁ הַלְּבָנָה. וְכֵן כְּשֶׁתַּשְׁלִיךְ יְמֵי שְׁנַת הַלְּבָנָה שִׁבְעָה שִׁבְעָה. אִם שָׁנָה פְּשׁוּטָה הִיא יִשָּׁאֵר מִמֶּנָּה אַרְבָּעָה יָמִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וְשִׁשָּׁה וְשִׁבְעִים חֲלָקִים. סִימָן לָהֶם ד\"ח תתע\"ו. וְזוֹ הִיא שְׁאֵרִית שָׁנָה פְּשׁוּטָה. וְאִם שָׁנָה מְעֵבֶּרֶת הִיא תִּהְיֶה שְׁאֵרִיתָהּ חֲמִשָּׁה יָמִים וְאַחַת וְעֶשְׂרִים שָׁעוֹת וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעָה וּשְׁמוֹנִים חֲלָקִים. סִימָן לָהֶם הכ\"א תקפ\"ט: \n",
+ "כְּשֶׁיִּהְיֶה עִמְּךָ יָדוּעַ מוֹלַד חֹדֶשׁ מִן הֶחֳדָשִׁים וְתוֹסִיף עָלָיו אי\"ב תשצ\"ג יֵצֵא מוֹלָד שֶׁאַחֲרָיו. וְתֵדַע בְּאֵי זֶה יוֹם מִימֵי הַשָּׁבוּעַ וּבְאֵי זוֹ שָׁעָה וּבְכַמָּה חֲלָקִים יִהְיֶה: \n",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיָה מוֹלַד נִיסָן בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת בְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם וּמֵאָה וְשִׁבְעָה חֲלָקִים סִימָן לָהֶם אהק\"ז. כְּשֶׁתּוֹסִיף עָלָיו שְׁאֵרִית חֹדֶשׁ הַלְּבָנָה וְהוּא אי\"ב תשצ\"ג. יֵצֵא מוֹלַד אִיָּר בְּלֵיל שְׁלִישִׁי חָמֵשׁ שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה וּתְשַׁע מֵאוֹת חֲלָקִים. סִימָן לָהֶם ג\"ה תת\"ק. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם חֹדֶשׁ אַחַר חֹדֶשׁ: \n",
+ "וְכֵן כְּשֶׁיִּהְיֶה עִמְּךָ יָדוּעַ מוֹלַד שָׁנָה זוֹ וְתוֹסִיף שְׁאֵרִיתָהּ עַל יְמֵי הַמּוֹלָד. אִם פְּשׁוּטָה הִיא שְׁאֵרִית הַפְּשׁוּטָה וְאִם מְעֻבֶּרֶת הִיא שְׁאֵרִית הַמְעֻבֶּרֶת. יֵצֵא לְךָ מוֹלַד שָׁנָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ. וְכֵן שָׁנָה אַחַר שָׁנָה עַד סוֹף הָעוֹלָם. וְהַמּוֹלָד הָרִאשׁוֹן שֶׁמִּמֶּנּוּ תַּתְחִיל הוּא מוֹלַד שֶׁהָיָה בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל יְצִירָה. וְהוּא הָיָה בְּלֵיל שֵׁנִי חָמֵשׁ שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעָה חֲלָקִים. סִימָן לָהֶם בהר\"ד וּמִמֶּנּוּ הוּא תְּחִלַּת הַחֶשְׁבּוֹן: \n",
+ "בְּכָל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָאֵלּוּ שֶׁתֵּדַע מֵהֶן הַמּוֹלָד. כְּשֶׁתּוֹסִיף שְׁאֵרִית עִם שְׁאֵרִית. כְּשֶׁיִּתְקַבֵּץ מִן הַחֲלָקִים אֶלֶף וּשְׁמוֹנִים תַּשְׁלִים שָׁעָה אַחַת וְתוֹסִיף אוֹתָהּ לְמִנְיַן הַשָּׁעוֹת. וּכְשֶׁיִּתְקַבֵּץ מִן הַשָּׁעוֹת אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים תַּשְׁלִים יוֹם וְתוֹסִיף מִמֶּנּוּ לְמִנְיַן הַיָּמִים. וּכְשֶׁיִּתְקַבֵּץ מִן הַיָּמִים יוֹתֵר עַל שִׁבְעָה תַּשְׁלִיךְ שִׁבְעָה מִן הַמִּנְיָן וְתַנִּיחַ הַשְּׁאָר. שֶׁאֵין אָנוּ מְחַשְּׁבִין לֵידַע מִנְיַן הַיָּמִים אֶלָּא לֵידַע בְּאֵי זֶה יוֹם מִימֵי הַשָּׁבוּעַ וּבְאֵי זֶה שָׁעָה וְאֵי זֶה חֵלֶק יִהְיֶה הַמּוֹלָד: \n",
+ "כָּל תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁיִּהְיוּ מֵהֶן שֶׁבַע שָׁנִים מְעֵבָּרוֹת וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה פְּשׁוּטוֹת נִקְרָא מַחֲזוֹר. וְלָמָּה סָמַכְנוּ עַל מִנְיָן זֶה. שֶׁבִּזְמַן שֶׁאַתָּה מְקַבֵּץ מִנְיַן יְמֵי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה פְּשׁוּטוֹת וְשֶׁבַע מְעֵבָּרוֹת וּשְׁעוֹתֵיהֶן וְחֶלְקֵיהֶן וְתַשְׁלִים כָּל אֶלֶף וּשְׁמֹנִים חֲלָקִים שָׁעָה. וְכָל אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים שָׁעוֹת יוֹם. וְתוֹסִיף לְמִנְיַן הַיָּמִים. תִּמְצָא הַכּל תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מִשְּׁנֵי הַחַמָּה שֶׁכָּל שָׁנָה מֵהֶן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת בְּשָׁוֶה. וְלֹא יִשָּׁאֵר מִמִּנְיַן יְמֵי הַחַמָּה בְּכָל תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה חוּץ מִשָּׁעָה אַחַת וְאַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה חֲלָקִים. סִימָן לָהֶם אתפ\"ה: \n",
+ "נִמְצָא בְּמַחֲזוֹר שֶׁהוּא כָּזֶה הֶחֳדָשִׁים כֻּלָּם חָדְשֵׁי הַלְּבָנָה וְהַשָּׁנִים שְׁנֵי הַחַמָּה. וְהַשֶּׁבַע שָׁנִים הַמְעֻבָּרוֹת שֶׁבְּכָל מַחֲזוֹר וּמַחֲזוֹר לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה הֵם שָׁנָה שְׁלִישִׁית מִן הַמַּחֲזוֹר וְשִׁשִּׁית וּשְׁמִינִית וּשְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה וּשְׁנַת אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וּשְׁנַת שְׁבַע עֶשְׂרֵה וּשְׁנַת י\"ט. סִימָן לָהֶם גו\"ח י\"א י\"ד י\"ז י\"ט: \n",
+ "כְּשֶׁתְּקַבֵּץ שְׁאֵרִית כָּל שָׁנָה מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הַפְּשׁוּטוֹת שֶׁהִיא ד\"ח תתע\"ו. וּשְׁאֵרִית כָּל שָׁנָה מִשֶּׁבַע שָׁנִים הַמְעֻבָּרוֹת שֶׁהִיא הכ\"א תקפ\"ט. וְתַשְׁלִיךְ הַכּל שִׁבְעָה שִׁבְעָה יִשָּׁאֵר שְׁנֵי יָמִים וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְתִשְׁעִים חֲלָקִים. סִימָן לָהֶם בי\"ו תקצ\"ה. וְזֶה הוּא שְׁאֵרִית הַמַּחֲזוֹר: \n",
+ "כְּשֶׁיִּהְיֶה לְךָ יָדוּעַ מוֹלַד תְּחִלַּת מַחֲזוֹר וְתוֹסִיף עָלָיו בי\"ו תקצ\"ה. יָצָא לְךָ תְּחִלַּת הַמַּחֲזוֹר שֶׁאַחֲרָיו וְכֵן מוֹלַד כָּל מַחֲזוֹר וּמַחֲזוֹר עַד סוֹף הָעוֹלָם. וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁמּוֹלַד תְּחִלַּת הַמַּחֲזוֹר הָרִאשׁוֹן הָיָה לבהר\"ד. וּמוֹלַד הַשָּׁנָה הוּא מוֹלַד תִּשְׁרֵי שֶׁל אוֹתָהּ הַשָּׁנָה: \n",
+ "וּבַדֶּרֶךְ הַזֹּאת תֵּדַע מוֹלַד כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה שֶׁתִּרְצֶה. וּמוֹלַד כָּל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ שֶׁתִּרְצֶה. מִשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ אוֹ מִשָּׁנִים שֶׁעֲתִידִים לָבֹא. כֵּיצַד. תִּקַּח שְׁנֵי יְצִירָה שֶׁעָבְרוּ וְגָמְרוּ וְתַעֲשֶׂה אוֹתָם מַחֲזוֹרִין שֶׁל תְּשַׁע עֶשְׂרֵה תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה עַד תִּשְׁרֵי שֶׁל אוֹתָהּ הַשָּׁנָה. וְתֵדַע מִנְיַן הַמַּחֲזוֹרִין שֶׁעָבְרוּ וּמִנְיַן הַשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ מִמַּחֲזוֹר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁלַם. וְתִקַּח לְכָל מַחֲזוֹר וּמַחֲזוֹר בי\"ו תקצ\"ה. וּלְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה פְּשׁוּטָה מִשְּׁנֵי הַמַּחֲזוֹר שֶׁלֹּא נִשְׁלַם ד\"ח תתע\"ו. וּלְכָל שָׁנָה מְעֵבֶּרֶת הכ\"א תקפ\"ט. וּתְקַבֵּץ הַכּל וְתַשְׁלִים הַחֲלָקִים שָׁעוֹת. וְתַשְׁלִים הַשָּׁעוֹת יָמִים. וְהַיָּמִים תַּשְׁלִיכֵם שִׁבְעָה שִׁבְעָה. וְהַנִּשְׁאָר מִן הַיָּמִים וּמִן הַשָּׁעוֹת וְהַחֲלָקִים הוּא מוֹלַד שָׁנָה הַבָּאָה שֶׁתִּרְצֶה לֵידַע מוֹלָדָהּ: \n",
+ "מוֹלַד הַשָּׁנָה שֶׁיֵּצֵא בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה הוּא מוֹלַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי. וּכְשֶׁתּוֹסִיף עָלָיו אי\"ב תשצ\"ג יֵצֵא מוֹלַד מַרְחֶשְׁוָן. וּכְשֶׁתּוֹסִיף עַל מַרְחֶשְׁוָן אי\"ב תשצ\"ג יֵצֵא מוֹלַד כִּסְלֵו. וְכֵן לְכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ זֶה אַחַר זֶה עַד סוֹף הָעוֹלָם: \n"
+ ],
+ [
+ "אֵין קוֹבְעִין לְעוֹלָם רֹאשׁ חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה לֹא בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת וְלֹא בִּרְבִיעִי בְּשַׁבָּת וְלֹא בְּעֶרֶב שַׁבָּת. סִימָן לָהֶם אד\"ו. אֶלָּא כְּשֶׁיִּהְיֶה מוֹלַד תִּשְׁרֵי בְּאֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים הָאֵלּוּ קוֹבְעִין רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיָה הַמּוֹלָד בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת קוֹבְעִין רֹאשׁ חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי יוֹם שֵׁנִי. וְאִם הָיָה הַמּוֹלָד בִּרְבִיעִי קוֹבְעִין רֹאשׁ חֹדֶשׁ יוֹם חֲמִישִׁי. וְאִם הָיָה הַמּוֹלָד בְּשִׁשִּׁי קוֹבְעִין רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּשְׁבִיעִי: \n",
+ "וְכֵן אִם יִהְיֶה הַמּוֹלָד בַּחֲצִי הַיּוֹם אוֹ לְמַעְלָה מֵחֲצִי הַיּוֹם קוֹבְעִין רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיָה הַמּוֹלָד בְּיוֹם שֵׁנִי בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם אוֹ יֶתֶר עַל שֵׁשׁ שָׁעוֹת קוֹבְעִין רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּשְׁלִישִׁי. וְאִם יִהְיֶה הַמּוֹלָד קֹדֶם חֲצִי הַיּוֹם אֲפִלּוּ בְּחֵלֶק אֶחָד קוֹבְעִין רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ בְּאוֹתוֹ יוֹם הַמּוֹלָד עַצְמוֹ. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה אוֹתוֹ הַיּוֹם מִימֵי אד\"ו: \n",
+ "כְּשֶׁיִּהְיֶה הַמּוֹלָד בַּחֲצִי הַיּוֹם אוֹ אַחַר חֲצוֹת וְיִדָּחֶה לַיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו. אִם יִהְיֶה יוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו מִימֵי אד\"ו הֲרֵי זֶה נִדְחֶה לְשֶׁלְּאַחֲרָיו וְיִהְיֶה רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ קָבוּעַ בִּשְׁלִישִׁי מִיּוֹם הַמּוֹלָד. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁיִּהְיֶה הַמּוֹלָד בְּשַׁבָּת בַּחֲצוֹת סִימָן זי\"ח קוֹבְעִין רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה שֶׁמּוֹלָדָהּ כָּזֶה בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת. וְכֵן אִם הָיָה הַמּוֹלָד בִּשְׁלִישִׁי בַּחֲצוֹת אוֹ אַחַר חֲצוֹת קוֹבְעִין רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ בַּחֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת: \n",
+ "מוֹלַד תִּשְׁרֵי שֶׁיָּצָא בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה בְּלֵיל שְׁלִישִׁי בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעָה חֲלָקִים מִשָּׁעָה עֲשִׂירִית סִימָנָהּ ג\"ט ר\"ד. אוֹ יוֹתֵר עַל זֶה. אִם הָיְתָה שָׁנָה פְּשׁוּטָה דּוֹחִין אֶת רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ וְאֵין קוֹבְעִים אוֹתוֹ בִּשְׁלִישִׁי בְּשָׁנָה זוֹ אֶלָּא בַּחֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת: \n",
+ "וְכֵן אִם יָצָא מוֹלַד תִּשְׁרֵי בְּיוֹם שֵׁנִי בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בְּיוֹם וְתקפ\"ט חֲלָקִים מִשָּׁעָה רְבִיעִית. סִימָנָהּ בט\"ו תקפ\"ט. אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן. אִם הָיְתָה אוֹתָהּ הַשָּׁנָה מוֹצָאֵי הַמְעֻבֶּרֶת שֶׁהָיְתָה הַשָּׁנָה הַסְּמוּכָה לָהּ שֶׁעָבְרָה מְעֻבֶּרֶת. אֵין קוֹבְעִין רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ בְּשֵׁנִי בְּשָׁנָה זוֹ אֶלָּא בִּשְׁלִישִׁי: \n",
+ "הָיָה מוֹלַד הַשָּׁנָה הַפְּשׁוּטָה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁתִּדָּחֶה לַחֲמִישִׁי פָּחוֹת חֵלֶק אֶחָד. כְּגוֹן שֶׁיָּצָא סִימָנָהּ ג\"ט ר\"ג אוֹ פָּחוֹת מִזֶּה. קוֹבְעִין אוֹתָהּ בִּשְׁלִישִׁי. וְכֵן אִם הָיָה מוֹלַד מוֹצָאֵי הָעִבּוּר בְּיוֹם שֵׁנִי פָּחוֹת חֵלֶק. כְּגוֹן שֶׁהָיָה סִימָנָהּ בט\"ו תקפ\"ח אוֹ פָּחוֹת מִזֶּה. קוֹבְעִין אוֹתָהּ בְּשֵׁנִי. נִמְצָא דֶּרֶךְ קְבִיעַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה כָּךְ הוּא. תַּחְשֹׁב וְתֵדַע הַמּוֹלָד בְּאֵי זֶה יוֹם יִהְיֶה וּבְכַמָּה שָׁעוֹת מִן הַיּוֹם אוֹ מִן הַלַּיְלָה וּבְכַמָּה חֲלָקִים מִן הַשָּׁעָה. וְיוֹם הַמּוֹלָד הוּא יוֹם הַקְּבִיעָה לְעוֹלָם. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת אוֹ בִּרְבִיעִי אוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אוֹ אִם הָיָה הַמּוֹלָד בַּחֲצוֹת הַיּוֹם אוֹ אַחַר חֲצוֹת. אוֹ אִם הָיָה בר\"ד חֲלָקִים מִשָּׁעָה עֲשִׂירִית מִלֵּיל שְׁלִישִׁי אוֹ יוֹתֵר עַל זֶה וְהָיְתָה שָׁנָה פְּשׁוּטָה. אוֹ שֶׁהָיָה הַמּוֹלָד בתקפ\"ט חֲלָקִים מִשָּׁעָה רְבִיעִית מִיּוֹם שֵׁנִי וְהָיְתָה הַשָּׁנָה פְּשׁוּטָה שֶׁאַחַר הַמְעֵבֶּרֶת. שֶׁאִם יֶאֱרַע בְּאֶחָד מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים הָאֵלּוּ אֵין קוֹבְעִין בְּיוֹם הַמּוֹלָד אֶלָּא בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו אוֹ שֶׁלְּאַחַר אַחֲרָיו כַּדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+ "וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹבְעִין בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה בִּימֵי אד\"ו. לְפִי שֶׁהַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה הוּא לְקִבּוּץ הַיָּרֵחַ וְהַשֶּׁמֶשׁ בְּהִלּוּכָהּ הָאֶמְצָעִי לֹא בַּמָּקוֹם הָאֲמִתִּי כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְנוּ. לְפִיכָךְ עָשׂוּ יוֹם קְבִיעָה וְיוֹם דְּחִיָּה כְּדֵי לִפְגֹּעַ בְּיוֹם קִבּוּץ הָאֲמִתִּי. כֵּיצַד. בִּשְׁלִישִׁי קוֹבְעִין בִּרְבִיעִי דּוֹחִין. בַּחֲמִישִׁי קוֹבְעִין בְּשִׁשִּׁי דּוֹחִין. בְּשַׁבָּת קוֹבְעִין אֶחָד בְּשַׁבָּת דּוֹחִין. בְּשֵׁנִי קוֹבְעִין: \n",
+ "וְעִקַּר שְׁאָר הָאַרְבַּע דְּחִיּוֹת אֵלּוּ הוּא זֶה הָעִקָּר שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה בְּמַהֲלָךְ אֶמְצָעִי. וּרְאָיָה לַדָּבָר שֶׁהַמּוֹלָד יִהְיֶה בְּלֵיל שְׁלִישִׁי וְיִדָּחֶה לַחֲמִישִׁי פְּעָמִים רַבּוֹת לֹא יֵרָאֶה יָרֵחַ בְּלֵיל חֲמִישִׁי וְלֹא בְּלֵיל שִׁשִּׁי מִכְּלַל שֶׁלֹּא נִתְקַבְּצוּ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ קִבּוּץ אֲמִתִּי אֶלָּא בַּחֲמִישִׁי: \n"
+ ],
+ [
+ "חָדְשָׁה שֶׁל לְבָנָה תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם וּמֶחֱצָה וְתשצ\"ג חֲלָקִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁרֹאשׁ הַחֹדֶשׁ יִהְיֶה בְּמִקְצָת הַיּוֹם עַד שֶׁיִּהְיֶה מִקְצָת הַיּוֹם מֵחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר וּמִקְצָתוֹ מֵהַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא כ) \"עַד חֹדֶשׁ יָמִים\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁיָּמִים אַתָּה מְחַשֵּׁב לְחֹדֶשׁ וְאִי אַתָּה מְחַשֵּׁב שָׁעוֹת: \n",
+ "לְפִיכָךְ עוֹשִׂין חָדְשֵׁי הַלְּבָנָה מֵהֶן חֹדֶשׁ חָסֵר וּמֵהֶם חֹדֶשׁ מָלֵא. חֹדֶשׁ חָסֵר תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם בִּלְבַד וְאַף עַל פִּי שֶׁחָדְשָׁהּ שֶׁל לְבָנָה יֶתֶר עַל זֶה בְּשָׁעוֹת. וְחֹדֶשׁ מָלֵא מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם וְאַף עַל פִּי שֶׁחָדְשָׁהּ שֶׁל לְבָנָה פָּחוֹת מִזֶּה בְּשָׁעוֹת. כְּדֵי שֶׁלֹּא לְחַשֵּׁב שָׁעוֹת בַּחֹדֶשׁ אֶלָּא יָמִים שְׁלֵמִים: \n",
+ "אִלּוּ הָיָה חָדְשָׁהּ שֶׁל לְבָנָה תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם וּמֶחֱצָה בִּלְבַד הָיוּ כָּל הַשָּׁנִים חֹדֶשׁ מָלֵא וְחֹדֶשׁ חָסֵר. וְיִהְיוּ יְמֵי שְׁנַת הַלְּבָנָה שנ\"ד, שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים חֲסֵרִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים מְלֵאִים. אֲבָל מִפְּנֵי הַחֲלָקִים שֶׁיֵּשׁ בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ יוֹתֵר עַל חֲצִי הַיּוֹם יִתְקַבֵּץ מֵהֶן שָׁעוֹת וְיָמִים. עַד שֶׁיִּהְיוּ מִקְצָת הַשָּׁנִים חֳדָשִׁים חֲסֵרִים יוֹתֵר עַל הַמְּלֵאִים וּבְמִקְצָת הַשָּׁנִים חֳדָשִׁים מְלֵאִים יוֹתֵר עַל הַחֲסֵרִים: \n",
+ "יוֹם שְׁלֹשִׁים לְעוֹלָם עוֹשִׂין אוֹתוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה. אִם הָיָה הַחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר חָסֵר יִהְיֶה יוֹם שְׁלֹשִׁים רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַבָּא. וְאִם יִהְיֶה הַחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר מָלֵא יִהְיֶה יוֹם שְׁלֹשִׁים רֹאשׁ חֹדֶשׁ הוֹאִיל וּמִקְצָתוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְיִהְיֶה תַּשְׁלוּם הַחֹדֶשׁ הַמָּלֵא שֶׁעָבַר. וְיִהְיֶה יוֹם אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַבָּא וּמִמֶּנּוּ הוּא הַמִּנְיָן. וְהוּא יוֹם הַקְּבִיעָה. וּלְפִיכָךְ עוֹשִׂין רָאשֵׁי חֳדָשִׁים בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה חֹדֶשׁ אֶחָד יוֹם אֶחָד בִּלְבַד וְחֹדֶשׁ אֶחָד שְׁנֵי יָמִים: \n",
+ "סֵדֶר הֶחֳדָשִׁים הַמְּלֵאִים וְהַחֲסֵרִים לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה כָּךְ הוּא. תִּשְׁרֵי לְעוֹלָם מָלֵא. וְטֵבֵת לְעוֹלָם חָסֵר. וּמִטֵּבֵת וְאֵילָךְ אֶחָד מָלֵא וְאֶחָד חָסֵר עַל הַסֵּדֶר. כֵּיצַד. טֵבֵת חָסֵר שְׁבָט מָלֵא. אֲדָר חָסֵר נִיסָן מָלֵא. אִיָּר חָסֵר סִיוָן מָלֵא. תַּמּוּז חָסֵר אָב מָלֵא. אֱלוּל חָסֵר. וּבְשָׁנָה הַמְעֻבֶּרֶת אֲדָר רִאשׁוֹן מָלֵא וַאֲדָר שֵׁנִי חָסֵר: \n",
+ "נִשְׁאֲרוּ שְׁנֵי הֶחֳדָשִׁים שֶׁהֵן מַרְחֶשְׁוָן וְכִסְלֵו. פְּעָמִים יִהְיוּ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים וּפְעָמִים יִהְיוּ שְׁנֵיהֶם חֲסֵרִים וּפְעָמִים יִהְיֶה מַרְחֶשְׁוָן חָסֵר וְכִסְלֵו מָלֵא. וְשָׁנָה שֶׁיִּהְיוּ בָּהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים אֵלּוּ מְלֵאִים הִיא שֶׁנִּקְרְאוּ חֳדָשֶׁיהָ שְׁלֵמִים. וְשָׁנָה שֶׁיִּהְיוּ בָּהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים אֵלּוּ חֲסֵרִים נִקְרְאוּ חֳדָשֶׁיהָ חֲסֵרִין. וְשָׁנָה שֶׁיִּהְיוּ בָּהּ מַרְחֶשְׁוָן חָסֵר וְכִסְלֵו מָלֵא נִקְרְאוּ חֳדָשֶׁיהָ כְּסִדְרָן: \n",
+ "דֶּרֶךְ יְדִיעַת הַשָּׁנָה אִם חֳדָשֶׁיהָ מְלֵאִים אוֹ חֲסֵרִין אוֹ כְּסִדְרָן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה כָּךְ הוּא. תֵּדַע תְּחִלָּה יוֹם שֶׁנִּקְבַּע בּוֹ רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁתִּרְצֶה לֵידַע סִדּוּר חֳדָשֶׁיהָ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק שְׁבִיעִי. וְתֵדַע יוֹם שֶׁיִּקָּבַע בּוֹ רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ. וּתְחַשֵּׁב מִנְיַן הַיָּמִים שֶׁבֵּינֵיהֶן חוּץ מִיּוֹם הַקְּבִיעָה שֶׁל זוֹ וְשֶׁל זוֹ. אִם תִּמְצָא בֵּינֵיהֶן שְׁנֵי יָמִים יִהְיוּ חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה חֲסֵרִין. וְאִם תִּמְצָא בֵּינֵיהֶם שְׁלֹשָׁה יָמִים יִהְיוּ כְּסִדְרָן. וְאִם תִּמְצָא בֵּינֵיהֶם אַרְבָּעָה יָמִים יִהְיוּ חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה שְׁלֵמִים: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיְתָה הַשָּׁנָה שֶׁתִּרְצֶה לֵידַע סִדּוּר חֳדָשֶׁיהָ פְּשׁוּטָה. אֲבָל אִם הָיְתָה מְעֵבֶּרֶת. אִם תִּמְצָא בֵּין יוֹם קְבִיעָתָהּ וּבֵין יוֹם קְבִיעַת שָׁנָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ אַרְבָּעָה יָמִים יִהְיוּ חָדְשֵׁי אוֹתָהּ שָׁנָה הַמְעֻבֶּרֶת חֲסֵרִים. וְאִם תִּמְצָא בֵּינֵיהֶם חֲמִשָּׁה יָמִים יִהְיוּ כְּסִדְרָן. וְאִם תִּמְצָא בֵּינֵיהֶם שִׁשָּׁה יִהְיוּ שְׁלֵמִים: \n",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁרָצִינוּ לֵידַע סִדּוּר חָדְשֵׁי שָׁנָה זוֹ. וְהָיָה רֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּחֲמִישִׁי וְהִיא פְּשׁוּטָה וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת. נִמְצָא בֵּינֵיהֶן שְׁלֹשָׁה יָמִים. יָדַעְנוּ שֶׁשָּׁנָה זוֹ חֳדָשֶׁיהָ כְּסִדְרָן. וְאִלּוּ הָיָה רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ בִּשְׁלִישִׁי הָיוּ חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה זוֹ שְׁלֵמִים. וְאִלּוּ הָיָה רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשָׁנָה זוֹ בְּשַׁבָּת וּבַשָּׁנָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ בִּשְׁלִישִׁי בְּשַׁבָּת הָיוּ חָדְשֵׁי שָׁנָה זוֹ חֲסֵרִין. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ תְּחַשֵּׁב לַשָּׁנָה הַמְעֻבֶּרֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+ "יֵשׁ שָׁם סִימָנִין שֶׁתִּסְמֹךְ עֲלֵיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּטְעֶה בְּחֶשְׁבּוֹן סִדּוּר חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה וְהֵן בְּנוּיִין עַל עִקְּרֵי זֶה הַחֶשְׁבּוֹן וְהַקְּבִיעוֹת וְהַדְּחִיּוֹת שֶׁבֵּאַרְנוּ דַּרְכָּם. וְאֵלּוּ הֵן. כָּל שָׁנָה שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּהּ בַּשְּׁלִישִׁי תִּהְיֶה לְעוֹלָם כְּסִדְרָן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה. בֵּין פְּשׁוּטָה בֵּין מְעֻבֶּרֶת. וְאִם יִהְיֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשַׁבָּת אוֹ בְּשֵׁנִי לֹא תִּהְיֶה כְּסִדְרָן לְעוֹלָם בֵּין בִּפְשׁוּטָה בֵּין בִּמְעֵבֶּרֶת. וְאִם יִהְיֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּחֲמִישִׁי. אִם פְּשׁוּטָה הִיא אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ חֳדָשֶׁיהָ חֲסֵרִים לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה. וְאִם מְעֻבֶּרֶת הִיא אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ חֳדָשֶׁיהָ כְּסִדְרָן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה: \n"
+ ],
+ [
+ "שְׁנַּת הַחַמָּה יֵשׁ מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהִיא שְׁסַ\"ה יוֹם וּרְבִיעַ יוֹם שֶׁהוּא שֵׁשׁ שָׁעוֹת. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהוּא פָּחוֹת מֵרְבִיעַ הַיּוֹם. וְכֵן חַכְמֵי יָוָן וּפָרַס יֵשׁ בֵּינֵיהֶן מַחֲלֹקֶת בְּדָבָר זֶה: \n",
+ "מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁהִיא שְׁסַ\"ה יוֹם וּרְבִיעַ יוֹם. יִשָּׁאֵר מִכָּל מַחֲזוֹר שֶׁל תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שָׁעָה אַחַת וְתפ\"ה חֲלָקִים כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְיִהְיֶה בֵּין תְּקוּפָה לִתְקוּפָה אֶחָד וְתִשְׁעִים יוֹם וְשֶׁבַע שָׁעוֹת וַחֲצִי שָׁעָה. וּמִשֶּׁתֵּדַע תְּקוּפָה אַחַת בְּאֵי זֶה יוֹם בְּאֵיזוֹ שָׁעָה הִיא תַּתְחִיל לִמְנוֹת מִמֶּנָּה לַתְּקוּפָה הַשְּׁנִיָּה שֶׁאַחֲרֶיהָ וּמִן הַשְּׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית עַד סוֹף הָעוֹלָם: \n",
+ "תְּקוּפַת נִיסָן הִיא הַשָּׁעָה וְהַחֵלֶק שֶׁתִּכָּנֵס בּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ מַזַּל טָלֶה. וּתְקוּפַת תַּמּוּז הֱיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ מַזַּל סַרְטָן. וּתְקוּפַת תִּשְׁרֵי הֱיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ מַזַּל מֹאזְנַיִם. וּתְקוּפַת טֵבֵת הֱיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ מַזַּל גְּדִי. וּתְקוּפַת נִיסָן הָיְתָה בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל יְצִירָה לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה קֹדֶם מוֹלַד נִיסָן בְּשִׁבְעָה יָמִים וְתֵשַׁע שָׁעוֹת וְתרמ\"ב חֲלָקִים, סִימָנָהּ ז\"ט תרמ\"ב: \n",
+ "דֶּרֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַתְּקוּפָה כָּךְ הִיא. תֵּדַע תְּחִלָּה כַּמָּה מַחֲזוֹרִין שְׁלֵמִים מִשְּׁנַת הַיְצִירָה עַד מַחֲזוֹר שֶׁתִּרְצֶה. וְקַח לְכָל מַחֲזוֹר מֵהֶן שָׁעָה אַחַת וְתפ\"ה חֲלָקִים. קַבֵּץ כָּל הַחֲלָקִים שָׁעוֹת וְכָל הַשָּׁעוֹת יָמִים וְתִגְרַע מִן הַכּל שִׁבְעָה יָמִים וְתֵשַׁע שָׁעוֹת וְתרמ\"ב חֲלָקִים. וְהַשְּׁאָר תּוֹסִיף אוֹתוֹ עַל מוֹלַד נִיסָן שֶׁל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה מִן הַמַּחֲזוֹר. יֵצֵא לְךָ בְּאֵי זוֹ שָׁעָה וּבְכַמָּה בַּחֹדֶשׁ תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל אוֹתָהּ הַשָּׁנָה מִן הַמַּחֲזוֹר. וּמִמֶּנָּה תַּתְחִיל לִמְנוֹת אֶחָד וְתִשְׁעִים יוֹם וְשֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה לְכָל תְּקוּפָה וּתְקוּפָה. וְאִם תִּרְצֶה לֵידַע תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל שָׁנָה זוֹ שֶׁהִיא שְׁנַת כָּךְ וְכָךְ בַּמַּחֲזוֹר שֶׁאַתָּה עוֹמֵד בּוֹ. קַח לְכָל הַמַּחֲזוֹרִין הַשְּׁלֵמִים שָׁעָה וְתפ\"ה לְכָל מַחֲזוֹר. וּלְכָל הַשָּׁנִים הַגְּמוּרוֹת שֶׁשָּׁלְמוּ מִן הַמַּחֲזוֹר עֲשָׂרָה יָמִים וְכ\"א שָׁעוֹת וְר\"ד חֲלָקִים לְכָל שָׁנָה וְקַבֵּץ הַכּל. וְתִגְרַע מִמֶּנּוּ ז' יָמִים וְט' שָׁעוֹת וְתרמ\"ב חֲלָקִים. וְהַשְּׁאָר תַּשְׁלִיכֵם חָדְשֵׁי הַלְּבָנָה כ\"ט יוֹם וְי\"ב שָׁעוֹת וְז' מֵאוֹת וְצ\"ג חֲלָקִים. וְהַנִּשְׁאָר פָּחוֹת מֵחֹדֶשׁ הַלְּבָנָה תּוֹסִיף אוֹתוֹ עַל מוֹלַד נִיסָן שֶׁל אוֹתָהּ הַשָּׁנָה. וְתֵדַע זְמַן תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל אוֹתָהּ הַשָּׁנָה בְּכַמָּה יוֹם בַּחֹדֶשׁ הִיא וּבְכַמָּה שָׁעָה. תְּקוּפַת נִיסָן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה אֵינָהּ לְעוֹלָם אֶלָּא אוֹ בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה אוֹ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה אוֹ בִּתְחִלַּת הַיּוֹם אוֹ בַּחֲצִי הַיּוֹם. וּתְקוּפַת תַּמּוּז לְעוֹלָם אֵינָהּ אֶלָּא אוֹ בְּז' שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה אוֹ בְּשָׁעָה אַחַת וּמֶחֱצָה בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. וּתְקוּפַת תִּשְׁרֵי לְעוֹלָם אֵינָהּ אֶלָּא אוֹ בְּט' שָׁעוֹת אוֹ בְּג' שָׁעוֹת בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. וּתְקוּפַת טֵבֵת לְעוֹלָם אֵינָהּ אֶלָּא אוֹ בְּי' שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה אוֹ בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. אִם תִּרְצֶה לֵידַע בְּאֵי זֶה יוֹם מִימֵי הַשָּׁבוּעַ וּבְאֵי זוֹ שָׁעָה תִּהְיֶה הַתְּקוּפָה. קַח שָׁנִים גְּמוּרוֹת שֶׁעָבְרוּ מִשְּׁנַת הַיְצִירָה עַד שָׁנָה שֶׁתִּרְצֶה וְהַשְׁלֵךְ הַכּל כ\"ח כ\"ח וְהַנִּשְׁאָר יוֹתֵר מִכ\"ח קַח לְכָל שָׁנָה יוֹם אֶחָד ו' שָׁעוֹת. וְקַבֵּץ הַכּל וְהוֹסֵיף עָלָיו ג' וְהַשְׁלֵךְ הַכּל ז' ז'. וְהַנִּשְׁאָר מִן הַיָּמִים וּמִן הַשָּׁעוֹת תַּתְחִיל לִמְנוֹת מִתְּחִלַּת לֵיל אֶחָד בְּשַׁבָּת וְלַאֲשֶׁר יַגִּיעַ הַחֶשְׁבּוֹן בּוֹ תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן. וְלָמָּה מוֹסִיפִין שְׁלֹשָׁה לְפִי שֶׁתְּקוּפָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁנַת הַיְצִירָה הָיְתָה בִּתְחִלַּת לֵיל רְבִיעִי: \n",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁרָצִינוּ לֵידַע תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל שְׁנַת תְּשַׁע מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים לַיְצִירָה. כְּשֶׁתַּשְׁלִיךְ הַכּל כ\"ח כ\"ח תִּשָּׁאֵר שָׁנָה אַחַת. תִּקַּח לָהּ יוֹם אֶחָד וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת וְתוֹסִיף עָלָיו ג' נִמְצֵאת תְּקוּפַת נִיסָן בְּלֵיל חֲמִישִׁי שֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה. וּכְשֶׁתּוֹסִיף עָלֶיהָ שֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה הֲרֵי תִּהְיֶה תְּקוּפַת תַּמּוּז בְּשָׁעָה וּמֶחֱצָה מִיּוֹם ה'. וּכְשֶׁתּוֹסִיף עָלֶיהָ שֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה תִּהְיֶה תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי בְּט' שָׁעוֹת מִיּוֹם ה'. וּכְשֶׁתּוֹסִיף עָלֶיהָ שֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה תִּהְיֶה תְּקוּפַת טֵבֵת בְּד' שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה מִלֵּיל ז'. וּכְשֶׁתּוֹסִיף עָלֶיהָ שֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן הַבָּאָה בִּתְחִלַּת יוֹם ו'. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם תְּקוּפָה אַחַר תְּקוּפָה: \n",
+ "אִם תִּרְצֶה לֵידַע בְּכַמָּה יוֹם בַּחֹדֶשׁ תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל שָׁנָה זוֹ. תֵּדַע תְּחִלָּה בְּאֵי זֶה יוֹם מִימֵי הַשָּׁבוּעַ תִּהְיֶה וּבְאֵי זֶה יוֹם יִקְבְּעוּ נִיסָן שֶׁל שָׁנָה זוֹ וְכַמָּה שָׁנִים גְּמוּרוֹת עָבְרוּ מִן הַמַּחֲזוֹר. וְתִקַּח לְכָל שָׁנָה אַחַד עָשָׂר יוֹם וְתוֹסִיף עַל סִכּוּם הַיָּמִים ז' יָמִים בִּזְמַנִּים אֵלּוּ. וְהַשְׁלֵךְ הַכּל ל' ל' וְהַנִּשְׁאָר פָּחוֹת מִל' תַּתְחִיל לִמְנוֹתוֹ מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן. אִם יַגִּיעַ לְיוֹם הַתְּקוּפָה מוּטָב וְאִם לָאו הוֹסֵיף יוֹם אוֹ שְׁנֵי יָמִים אוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים עַל הַמִּנְיָן עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְיוֹם הַתְּקוּפָה. וְאִם תִּהְיֶה הַשָּׁנָה מְעֵבֶּרֶת תַּתְחִיל לִמְנוֹת מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי וְלַיּוֹם שֶׁיַּגִּיעַ הַחֶשְׁבּוֹן בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם מִן הַחֹדֶשׁ תִּהְיֶה הַתְּקוּפָה: \n",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁרָצִינוּ לֵידַע בְּכַמָּה בַּחֹדֶשׁ תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל שְׁנַת תתק\"ל. שֶׁהִיא שָׁנָה תְּשִׁיעִית מִמַּחֲזוֹר ר\"ס. מָצָאנוּ רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן נִקְבָּע בָּהּ בַּחֲמִישִׁי וּתְקוּפַת נִיסָן בַּחֲמִישִׁי. וּלְפִי שֶׁהָיְתָה שָׁנָה זוֹ תְּשִׁיעִית לַמַּחֲזוֹר יִהְיוּ הַשָּׁנִים הַגְּמוּרוֹת שְׁמוֹנֶה. כְּשֶׁתִּקַּח לְכָל שָׁנָה מֵהֶן י\"א יוֹם יִהְיוּ כָּל הַיָּמִים פ\"ח. תּוֹסִיף ז' הֲרֵי הַכּל צ\"ה. תַּשְׁלִיךְ הַכּל ל' ל' נִשְׁאֲרוּ ה' יָמִים. כְּשֶׁתַּתְחִיל לִמְנוֹת ה' יָמִים מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁהָיָה בַּחֲמִישִׁי יַגִּיעַ הַחֶשְׁבּוֹן לְיוֹם שֵׁנִי. וּכְבָר יָדַעְנוּ שֶׁאֵין הַתְּקוּפָה בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת אֶלָּא בַּחֲמִישִׁי. לְפִיכָךְ תּוֹסִיף יוֹם אַחַר יוֹם עַד שֶׁתַּגִּיעַ לַחֲמִישִׁי שֶׁהוּא יוֹם הַתְּקוּפָה. נִמְצֵאת תְּקוּפַת נִיסָן בְּשָׁנָה זוֹ בְּיוֹם שְׁמִינִי מֵחֹדֶשׁ נִיסָן. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת תַּעֲשֶׂה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה: \n",
+ "זֶה שֶׁאָמַרְנוּ תּוֹסִיף יוֹם אַחַר יוֹם עַד שֶׁתַּגִּיעַ לְיוֹם הַתְּקוּפָה. לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה צָרִיךְ לְהוֹסִיף אֶלָּא יוֹם אֶחָד אוֹ ב' אוֹ ג'. וּפֶלֶא גָּדוֹל הוּא שֶׁתִּהְיֶה צָרִיךְ לְהוֹסִיף אַרְבָּעָה יָמִים. וְאִם מָצָאתָ שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְהוֹסִיף עַל זֶה תֵּדַע שֶׁטָּעִיתָ בַּחֶשְׁבּוֹן וְתַחֲזֹר וְתַחְשֹׁב בְּדִקְדּוּק: \n"
+ ],
+ [
+ "שְׁנַּת הַחַמָּה לְמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁהִיא פָּחוֹת מֵרְבִיעַ מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שס\"ה יוֹם וְחָמֵשׁ שָׁעוֹת וְתתקצ\"ז חֲלָקִים וּמ\"ח רֶגַע. וְהָרֶגַע אֶחָד מֵע\"ו בְּחֵלֶק. וּלְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה תִּהְיֶה תּוֹסֶפֶת שְׁנַת הַחַמָּה עַל שְׁנַת הַלְּבָנָה י' יָמִים וְכ\"א שָׁעָה וְקכ\"א חֵלֶק וּמ\"ח רֶגַע. סִימָן לָהֶן יכ\"א קכ\"א מ\"ח. וְלֹא תִּמְצָא תּוֹסֶפֶת בְּמַחֲזוֹר שֶׁל י\"ט שָׁנָה כְּלָל אֶלָּא בְּכָל מַחֲזוֹר מֵהֶם יִשְׁלְמוּ שְׁנֵי הַחַמָּה עִם שְׁנֵי הַלְּבָנָה הַפְּשׁוּטוֹת וְהַמְעֵבָּרוֹת: \n",
+ "בֵּין כָּל תְּקוּפָה וּתְקוּפָה לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה צ\"א יוֹם וְז' שָׁעוֹת וְתקי\"ט חֲלָקִים וְל\"א רֶגַע. סִימָן לָהֶם צ\"א ת\"ק י\"ט ל\"א. וּכְשֶׁתֵּדַע תְּקוּפָה מִן הַתְּקוּפוֹת אֵימָתַי הָיְתָה. תַּחְשֹׁב מֵאוֹתוֹ רֶגַע מִנְיָן זֶה וְתֵדַע תְּקוּפָה שֶׁאַחֲרֶיהָ עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְקוּפַת הַשָּׁנָה שֶׁהִיא רְבִיעַ: \n",
+ "תְּקוּפַת נִיסָן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה הָיְתָה בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יְצִירָה קֹדֶם מוֹלַד נִיסָן בְּט' שָׁעוֹת וְתרמ\"ב חֲלָקִים. סִימָן לָהֶם ט' תרמ\"ב. וְכֵן הִיא לְעוֹלָם בְּכָל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל כָּל מַחֲזוֹר קֹדֶם מוֹלַד נִיסָן בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת וְתרמ\"ב חֲלָקִים: \n",
+ "כְּשֶׁתֵּדַע תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה מִן הַמַּחֲזוֹר. תַּחְשֹׁב מִמֶּנָּה צ\"א יוֹם וְז' שָׁעוֹת וְתקי\"ט חֲלָקִים וְל\"א רֶגַע לְכָל תְּקוּפָה וּתְקוּפָה עַד סוֹף הַמַּחֲזוֹר: \n",
+ "אִם תִּרְצֶה לֵידַע מָתַי תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה. תֵּדַע תְּחִלָּה שָׁנִים גְּמוּרוֹת שֶׁעָבְרוּ מִן הַמַּחֲזוֹר. וְתִקַּח לְכָל שָׁנָה מֵהֶן תּוֹסֶפֶת. וְהִיא יכ\"א קכ\"א מ\"ח. וְקַבֵּץ כָּל הָרְגָעִים חֲלָקִים וְכָל הַחֲלָקִים שָׁעוֹת וְכָל הַשָּׁעוֹת יָמִים כְּדֶרֶךְ שֶׁתַּחְשֹׁב בַּמּוֹלָדוֹת. וְתִגְרַע מִן הַכּל הַט' שָׁעוֹת וְתרמ\"ב חֲלָקִים. וְהַנִּשְׁאָר תַּשְׁלִיךְ חָדְשֵׁי לְבָנָה. וְהַנִּשְׁאָר שֶׁאֵין בּוֹ חֹדֶשׁ לְבָנָה תּוֹסִיף אוֹתוֹ עַל מוֹלַד נִיסָן שֶׁל אוֹתָהּ שָׁנָה. וּבְרֶגַע שֶׁיַּגִּיעַ הַמִּנְיָן בּוֹ תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל אוֹתָהּ שָׁנָה: \n",
+ "וְנִרְאִין לִי הַדְּבָרִים שֶׁעַל חֶשְׁבּוֹן תְּקוּפָה זוֹ הָיוּ סוֹמְכִין לְעִנְיַן עִבּוּר הַשָּׁנָה בְּעֵת שֶׁבֵּית דִּין הַגָּדוֹל מָצוּי. שֶׁהָיוּ מְעַבְּרִין מִפְּנֵי הַזְּמַן אוֹ מִפְּנֵי הַצֹּרֶךְ. לְפִי שֶׁחֶשְׁבּוֹן זֶה הוּא הָאֱמֶת יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן. וְהוּא קָרוֹב מִן הַדְּבָרִים שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ בְּאִצְטַגְנִינוּת יוֹתֵר מִן הַחֶשְׁבּוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיְתָה בּוֹ שְׁנַת הַחַמָּה שס\"ה יוֹם וּרְבִיעַ יוֹם: \n",
+ "וְחֶשְׁבּוֹן שְׁתֵּי תְּקוּפוֹת הָאֵלּוּ שֶׁבֵּאַרְנוּ דַּרְכָּם הַכּל בְּקֵרוּב הוּא וּבְמַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ הָאֶמְצָעִי לֹא בִּמְקוֹמָהּ הָאֲמִתִּי. אֲבָל בִּמְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֲמִתִּי תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן בִּזְמַנִּים אֵלּוּ בִּכְמוֹ שְׁנֵי יָמִים קֹדֶם שְׁתֵּי הַתְּקוּפוֹת שֶׁיּוֹצְאִין בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה. בֵּין בְּחֶשְׁבּוֹן מִי שֶׁחָשַׁב רְבִיעַ יוֹם גָּמוּר בֵּין לְמִי שֶׁמְּחַשֵּׁב לְפָחוֹת מֵרְבִיעַ יוֹם: \n"
+ ],
+ [
+ "לְפִי שֶׁאָמַרְנוּ בַּהֲלָכוֹת אלּוּ שֶׁבֵּית דִּין הָיוּ מְחַשְּׁבִין בְּדִקְדּוּק וְיוֹדְעִים אִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ אוֹ לֹא יֵרָאֶה. יָדַעְנוּ שֶׁכָּל מִי שֶׁרוּחוֹ נְכוֹנָה וְלִבּוֹ תָּאֵב לְדִבְרֵי הַחָכְמוֹת וְלַעֲמֹד עַל הַסּוֹדוֹת יִתְאַוֶּה לֵידַע אוֹתָן הַדְּרָכִים שֶׁמְּחַשְּׁבִין בָּהֶם עַד שֶׁיֵּדַע אָדָם אִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בְּלַיִל זֶה אוֹ לֹא יֵרָאֶה: ",
+ "וְדַרְכֵי הַחֶשְׁבּוֹן יֵשׁ בָּהֶן מַחֲלוֹקוֹת גְּדוֹלוֹת בֵּין חַכְמֵי הַגּוֹיִם הַקַּדְמוֹנִים שֶׁחָקְרוּ עַל חֶשְׁבּוֹן הַתְּקוּפוֹת וְהַגִּימַטְרִיָּאוֹת. וַאֲנָשִׁים חֲכָמִים גְּדוֹלִים נִשְׁתַּבְּשׁוּ בָּהֶן וְנִתְעַלְּמוּ מֵהֶן דְּבָרִים וְנוֹלְדוּ לָהֶן סְפֵקוֹת. וְיֵשׁ מִי שֶׁדִּקְדֵּק הַרְבֵּה וְלֹא פָּגַע בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה בְּחֶשְׁבּוֹן רְאִיַּת הַיָּרֵחַ אֶלָּא צָלַל בְּמַיִם אַדִּירִים וְהֶעֱלָה חֶרֶס בְּיָדוֹ: ",
+ "וּלְפִי אֹרֶךְ הַיָּמִים וְרֹב הַבְּדִיקוֹת וְהַחֲקִירוֹת נוֹדְעוּ לְמִקְצָת הַחֲכָמִים דַּרְכֵי חֶשְׁבּוֹן זֶה. וְעוֹד שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְּעִקָּרִים אֵלּוּ קַבָּלוֹת מִפִּי הַחֲכָמִים וּרְאָיוֹת שֶׁלֹּא נִכְתְּבוּ בַּסְּפָרִים הַיְדוּעִים לַכּל. וּמִפְּנֵי כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים כָּשֵׁר בְּעֵינַי לְבָאֵר דַּרְכֵי חֶשְׁבּוֹן זֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נָכוֹן לְמִי שֶׁמְּלָאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ: ",
+ "וְאַל יִהְיוּ דְּרָכִים אֵלּוּ קַלִּים בְּעֵינֶיךָ מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ צְרִיכִין לָהֶם בַּזְּמַן הַזֶּה. שֶׁאֵלּוּ הַדְּרָכִים דְּרָכִים רְחוֹקִים וַעֲמֻקִּים הֵן. וְהוּא סוֹד הָעִבּוּר שֶׁהָיוּ הַחֲכָמִים הַגְּדוֹלִים יוֹדְעִים אוֹתוֹ וְאֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְכָל אָדָם אֶלָּא לִסְמוּכִים נְבוֹנִים. אֲבָל זֶה הַחֶשְׁבּוֹן בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין בֵּית דִּין לִקְבֹּעַ עַל פִּי הָרְאִיָּה שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין בּוֹ הַיּוֹם אֲפִלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מַגִּיעִין עַד סוֹפוֹ בִּשְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעָה יָמִים: ",
+ "שֶׁמָּא יִתְבּוֹנֵן חָכָם מֵחַכְמֵי הָאֻמּוֹת אוֹ מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּמְדוּ חָכְמַת יָוָן בִּדְרָכִים אֵלּוּ שֶׁאֲנִי מְחַשֵּׁב בָּהֶן לִרְאִיַּת הַיָּרֵחַ וְיִרְאֶה קֵרוּב מְעַט בְּמִקְצָת הַדְּרָכִים. וְיַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁנִּתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ דָּבָר זֶה וְלֹא יָדַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ קֵרוּב. אַל יַעֲלֶה זֶה עַל דַּעְתּוֹ אֶלָּא כָּל דָּבָר שֶׁלֹּא דִּקְדַּקְנוּ בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁיָּדַעְנוּ בְּעִקְּרֵי הַגִּימַטְרִיָּאוֹת בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת שֶׁאֵין דָּבָר זֶה מַפְסִיד בִּידִיעַת הָרְאִיָּה וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ. לְפִיכָךְ לֹא דִּקְדַּקְנוּ בּוֹ: ",
+ "וְכֵן כְּשֶׁיִּרְאֶה בְּדֶרֶךְ מִן הַדְּרָכִים חֶסְרוֹן מְעַט מֵחֶשְׁבּוֹן הָרָאוּי לְאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ. בְּכַוָּנָה עָשִׂינוּ זֶה לְפִי שֶׁיֵּשׁ כְּנֶגְדּוֹ יִתְרוֹן בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת עַד שֶׁיֵּצֵא הַדָּבָר לַאֲמִתּוֹ בִּדְרָכִים קְרוֹבִים בְּלֹא חֶשְׁבּוֹן אָרֹךְ. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבָּהֵל הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בִּדְבָרִים אֵלּוּ בְּרֹב הַחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁאֵין מוֹעִילִין בִּרְאִיַּת הַיָּרֵחַ: ",
+ "הָעִקָּרִים שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לֵידַע תְּחִלָּה לְכָל חֶשְׁבּוֹנוֹת הָאִצְטַגְנִינוּת. בֵּין לְדַרְכֵי חֶשְׁבּוֹן הָרְאִיָּה בֵּין לִשְׁאָר דְּבָרִים. אֵלּוּ הֵן. הַגַּלְגַּל מוחלק בְּש\"ס מַעֲלוֹת. כָּל מַזָּל וּמַזָּל שְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת. וּמַתְחִיל מִתְּחִלַּת מַזַּל טָלֶה וְכָל מַעֲלָה וּמַעֲלָה ס' חֲלָקִים. וְכָל חֵלֶק וְחֵלֶק ס' שְׁנִיּוֹת. וְכָל שְׁנִיָּה וּשְׁנִיָּה שִׁשִּׁים שְׁלִישִׁיּוֹת. וְכֵן תְּדַקְדֵּק הַחֶשְׁבּוֹן וּתְחַלֵּק כָּל זְמַן שֶׁתִּרְצֶה: ",
+ "לְפִיכָךְ אִם יָצָא לְךָ בַּחֶשְׁבּוֹן שֶׁכּוֹכָב פְּלוֹנִי מְקוֹמוֹ בַּגַּלְגַּל בְּע' מַעֲלוֹת וְל' חֲלָקִים וּמ' שְׁנִיּוֹת. תֵּדַע שֶׁכּוֹכָב זֶה הוּא בְּמַזַּל תְּאוֹמִים בַּחֲצִי מַעֲלָה אַחַת עֶשְׂרֵה מִמַּזָּל זֶה. לְפִי שֶׁמַּזַּל טָלֶה ל' מַעֲלוֹת וּמַזַּל שׁוֹר ל' מַעֲלוֹת נִשְׁאַר עֶשֶׂר מַעֲלוֹת וּמֶחֱצָה מִמַּזַּל תְּאוֹמִים וּמ' שְׁנִיּוֹת מֵחֲצִי הַמַּעֲלָה הָאַחֲרוֹן: ",
+ "וְכֵן אִם יָצָא מְקוֹמוֹ בַּגַּלְגַּל בְּש\"כ מַעֲלוֹת. תֵּדַע שֶׁכּוֹכָב זֶה בְּמַזַּל דְּלִי בְּכ' מַעֲלָה בּוֹ. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ בְּכָל הַמִּנְיָנוֹת. וְסֵדֶר הַמַּזָּלוֹת כָּךְ הוּא. טָלֶה שׁוֹר תְּאוֹמִים סַרְטָן אַרְיֵה בְּתוּלָה מֹאזְנַיִם עַקְרָב קֶשֶׁת גְּדִי דְּלִי דָּגִים: ",
+ "הַחֶשְׁבּוֹנוֹת כֻּלָּם כְּשֶׁתְּקַבֵּץ שְׁאֵרִית לִשְׁאֵרִית אוֹ כְּשֶׁתּוֹסִיף מִנְיָן עַל מִנְיָן. תְּקַבֵּץ כָּל מִין עִם מִינוֹ. הַשְּׁנִיּוֹת עִם הַשְּׁנִיּוֹת וְהַחֲלָקִים עִם הַחֲלָקִים וְהַמַּעֲלוֹת עִם הַמַּעֲלוֹת. וְכָל זְמַן שֶׁיִּתְקַבֵּץ מִן הַשְּׁנִיּוֹת ס' תָּשִׂים חֵלֶק אֶחָד וְתוֹסִיף עַל הַחֲלָקִים. וְכָל שֶׁיִּתְקַבֵּץ מִן הַחֲלָקִים ס' תָּשִׂים אוֹתוֹ מַעֲלָה וְתוֹסִיף אוֹתָהּ עַל הַמַּעֲלוֹת. וּכְשֶׁתְּקַבֵּץ הַמַּעֲלוֹת תַּשְׁלִיךְ אוֹתָן ש\"ס וְהַנִּשְׁאָר מִש\"ס וּלְמַטָּה הוּא שֶׁתּוֹפְסִין אוֹתוֹ לְחֶשְׁבּוֹן: ",
+ "בְּכָל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת כֻּלָּן כְּשֶׁתִּרְצֶה לִגְרֹעַ מִנְיָן מִמִּנְיָן. אִם יִהְיֶה זֶה שֶׁגּוֹרְעִין אוֹתוֹ יֶתֶר עַל זֶה שֶׁגּוֹרְעִין מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ בְּחֵלֶק אֶחָד תּוֹסִיף עַל זֶה שֶׁגּוֹרְעִין מִמֶּנּוּ ש\"ס מַעֲלוֹת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אֶפְשָׁר לִגְרֹעַ זֶה הַמִּנְיָן מִמֶּנּוּ: ",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהִצְרִיכְךָ הַחֶשְׁבּוֹן לִגְרֹעַ מָאתַיִם מַעֲלוֹת וְנ' חֲלָקִים וּמ' שְׁנִיּוֹת. סִימָן רנ\"ם. מִק' מַעֲלוֹת וְכ' חֲלָקִים וְל' שְׁנִיּוֹת. סִימָנָן קכ\"ל. תּוֹסִיף עַל הַק' ש\"ס יִהְיוּ הַמַּעֲלוֹת ת\"ס וְתַתְחִיל לִגְרֹעַ הַשְּׁנִיּוֹת מִן הַשְּׁנִיּוֹת תָּבוֹא לִגְרֹעַ אַרְבָּעִים מִשְּׁלֹשִׁים אִי אֶפְשָׁר. תָּרִים חֵלֶק אֶחָד מִן הָעֶשְׂרִים חֲלָקִים וְתַעֲשֶׂה אוֹתוֹ שִׁשִּׁים שְׁנִיּוֹת וְתוֹסִיף עַל הַשְּׁלֹשִׁים וְנִמְצְאוּ הַשְּׁנִיּוֹת תִּשְׁעִים. תִּגְרַע מֵהֶם הַמ' יִשָּׁאֵר חֲמִשִּׁים שְׁנִיּוֹת. וְתַחֲזֹר לִגְרֹעַ חֲמִשִּׁים חֲלָקִים מִי\"ט חֲלָקִים שֶׁכְּבָר הֲרִימוֹתָ מֵהֶם חֵלֶק אֶחָד וַעֲשִׂיתוֹ שְׁנִיּוֹת. וְאִי אֶפְשָׁר לִגְרֹעַ חֲמִשִּׁים מִתִּשְׁעָה עָשָׂר. לְפִיכָךְ תָּרִים מַעֲלָה אַחַת מִן הַמַּעֲלוֹת וְתַעֲשֶׂה אוֹתָהּ שִׁשִּׁים חֲלָקִים וְתוֹסִיף עַל הַתִּשְׁעָה עָשָׂר וְנִמְצְאוּ הַחֲלָקִים ע\"ט. תִּגְרַע מֵהֶן הַחֲמִשִּׁים יִשָּׁאֵר תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים חֲלָקִים. וְתַחֲזֹר לִגְרֹעַ הַמָּאתַיִם מַעֲלוֹת מִן אַרְבַּע מֵאוֹת וְנ\"ט מַעֲלוֹת שֶׁכְּבָר הֲרִימוֹתָ מַעֲלָה אַחַת וְעָשִׂיתָ חֲלָקִים. יִשָּׁאֵר מָאתַיִם וְתֵשַׁע וַחֲמִשִּׁים מַעֲלוֹת וְנִמְצָא הַשְּׁאָר סִימָנוֹ רנ\"ט כ\"ט נ'. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ בְּכָל גֵּרָעוֹן וְגֵרָעוֹן: ",
+ "הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְכֵן שְׁאָר הַשִּׁבְעָה כּוֹכָבִים מַהֲלַךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן בַּגַּלְגַּל שֶׁלּוֹ מַהֲלָךְ שָׁוֶה. אֵין בּוֹ לֹא קַלּוּת וְלֹא כְּבֵדוּת אֶלָּא כְּמוֹ מַהֲלָכוֹ הַיּוֹם כְּמוֹ מַהֲלָכוֹ אֶמֶשׁ כְּמוֹ מַהֲלָכוֹ לְמָחָר כְּמוֹ מַהֲלָכוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם. וְגַלְגַּל שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַקִּיף אֶת הָעוֹלָם אֵין הָאָרֶץ בְּאֶמְצָעוֹ: ",
+ "לְפִיכָךְ אִם תַּעֲרֹךְ מַהֲלַךְ כָּל אֶחָד מֵהֶן לַגַּלְגַּל הַמַּקִּיף אֶת הָעוֹלָם שֶׁהָאָרֶץ בְּאֶמְצָעוֹ שֶׁהוּא גַּלְגַּל הַמַּזָּלוֹת. יִשְׁתַּנֶּה הִלּוּכוֹ וְנִמְצָא מַהֲלָכוֹ בְּיוֹם זֶה בְּגַלְגַּל הַמַּזָּלוֹת פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר עַל מַהֲלָכוֹ אֶמֶשׁ אוֹ עַל מַהֲלָכוֹ לְמָחָר: ",
+ "הַמַּהֲלָךְ הַשָּׁוֶה שֶׁמְּהַלֵּךְ הַכּוֹכָב אוֹ הַשֶּׁמֶשׁ אוֹ הַיָּרֵחַ בְּגַלְגַּלּוֹ הוּא הַנִּקְרָא אֶמְצַע הַמַּהֲלָךְ. וְהַמַּהֲלָךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּגַלְגַּל הַמַּזָּלוֹת שֶׁהוּא פְּעָמִים יוֹתֵר וּפְעָמִים חָסֵר הוּא הַמַּהֲלָךְ הָאֲמִתִּי. וּבוֹ יִהְיֶה מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ אוֹ מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי: ",
+ "כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁאֵלּוּ הַדְּרָכִים שֶׁאָנוּ מְבָאֲרִים בַּהֲלָכוֹת אֵלּוּ אֵינָן אֶלָּא לְחֶשְׁבּוֹן רְאִיַּת הַיָּרֵחַ בִּלְבַד. לְפִיכָךְ עָשִׂינוּ הָעִקָּר שֶׁמִּמֶּנּוּ מַתְחִילִין לְעוֹלָם לְחֶשְׁבּוֹן זֶה מִתְּחִלַּת לֵיל חֲמִישִׁי שֶׁיּוֹמוֹ יוֹם שְׁלִישִׁי לְחֹדֶשׁ נִיסָן מִשָּׁנָה זוֹ שֶׁהִיא שְׁנַת י\"ז מִמַּחֲזוֹר ר\"ס. שֶׁהִיא שְׁנַת תתקל\"ח וְאַרְבַּעַת אַלְפַּיִם לַיְצִירָה. שֶׁהִיא שְׁנַת תפ\"ט וְאֶלֶף לַשְּׁטָרוֹת. שֶׁהִיא שְׁנַת ק\"ט וְאֶלֶף לְחֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי. וְזוֹ הִיא שֶׁאָנוּ קוֹרְאִים אוֹתָהּ שְׁנַת הָעִקָּר בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה: ",
+ "וּלְפִי שֶׁהָרְאִיָּה לֹא תִּהְיֶה אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. עָשִׂינוּ כָּל דַּרְכֵי חֶשְׁבּוֹן הַזֶּה בְּנוּיִים עַל עִיר יְרוּשָׁלַיִם וְלִשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת הַסּוֹבְבִין אוֹתָהּ בִּכְמוֹ שִׁשָּׁה אוֹ שִׁבְעָה יָמִים שֶׁבָּהֶן רוֹאִין אֶת הַיָּרֵחַ תָּמִיד וּבָאִים וּמְעִידִים בְּבֵית דִּין. וּמָקוֹם זֶה הוּא נוֹטֶה מִתַּחַת הַקַּו הַשָּׁוֶה הַמְסַבֵּב בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם כְּנֶגֶד רוּחַ צְפוֹנִית בִּכְמוֹ ל\"ב מַעֲלוֹת עַד ל\"ה וְעַד כ\"ט. וְכֵן הוּא נוֹטֶה מֵאֶמְצַע הַיִּשּׁוּב כְּנֶגֶד רוּחַ מַעֲרָב בִּכְמוֹ כ\"ד מַעֲלוֹת עַד כ\"ז וְעַד כ\"א: "
+ ],
+ [
+ "מַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ הָאֶמְצָעִי בְּיוֹם אֶחָד שֶׁהוּא כ\"ד שָׁעוֹת נ\"ט חֲלָקִים וּשְׁמוֹנֶה שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם כ\"ד נט\"ח. נִמְצָא מַהֲלָכָהּ בַּעֲשָׂרָה יָמִים תֵּשַׁע מַעֲלוֹת וְנ\"א חֲלָקִים וְכ\"ג שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם טנ\"א כ\"ג. וְנִמְצָא מַהֲלָכָהּ בְּמֵאָה יוֹם צ\"ח מַעֲלוֹת וּשְׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשִׁים חֲלָקִים וְנ\"ג שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם צ\"ח ל\"ג נ\"ג. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכָהּ בְּאֶלֶף יוֹם אַחַר שֶׁתַּשְׁלִיךְ כָּל ש\"ס מַעֲלוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. רס\"ה מַעֲלוֹת וְל\"ח חֲלָקִים וְנ' שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם רס\"ה לח\"ן. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכָהּ בַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים יוֹם. קל\"ו מַעֲלוֹת וְכ\"ח חֲלָקִים וְכ' שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם קל\"ו כ\"ח כ'. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה תִּכְפּל וְתוֹצִיא מַהֲלָכָהּ לְכָל מִנְיָן שֶׁתִּרְצֶה. וְכֵן אִם תִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת סִימָנִין יְדוּעִים אֶצְלְךָ לְמַהֲלָכָהּ לִשְׁנֵי יָמִים וְלִשְׁלֹשָׁה וּלְאַרְבָּעָה עַד עֲשָׂרָה תַּעֲשֶׂה. וְכֵן אִם תִּרְצֶה לִהְיוֹת לְךָ סִימָנִין יְדוּעִים מוּכָנִין לְמַהֲלָכָהּ לְכ' יוֹם וּלְל' וּלְמ' עַד מֵאָה תַּעֲשֶׂה. וְדָבָר גָּלוּי הוּא וְיָדוּעַ מֵאַחַר שֶׁיָּדַעְתָּ מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד. וְרָאוּי הוּא לִהְיוֹת מוּכָן וְיָדוּעַ אֶצְלְךָ מַהֲלַךְ אֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ לְכ\"ט יוֹם וּלְשנ\"ד יוֹם שֶׁהֵן יְמֵי שְׁנַת הַלְּבָנָה בִּזְמַן שֶׁחֳדָשֶׁיהָ כְּסִדְרָן. וְהִיא הַנִּקְרֵאת שָׁנָה סְדוּרָה. שֶׁבִּזְמַן שֶׁיִּהְיוּ לְךָ אֶמְצָעִיּוֹת אֵלּוּ מוּכָנִין יִהְיֶה הַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה קַל עָלֶיךָ לִרְאִיַּת הַחֹדֶשׁ. לְפִי שֶׁכ\"ט יוֹם גְּמוּרִים מִלֵּיל הָרְאִיָּה עַד לֵיל הָרְאִיָּה שֶׁל חֹדֶשׁ הַבָּא וְכֵן בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ אֵין פָּחוֹת מִכ\"ט יוֹם וְלֹא יוֹתֵר. שֶׁאֵין חֶפְצֵנוּ בְּכָל אֵלּוּ הַחֶשְׁבּוֹנוֹת אֶלָּא לָדַעַת הָרְאִיָּה בִּלְבַד. וְכֵן מִלֵּיל הָרְאִיָּה שֶׁל חֹדֶשׁ זֶה עַד לֵיל הָרְאִיָּה לְאוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ לַשָּׁנָה הַבָּאָה שָׁנָה סְדוּרָה אוֹ שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד. וְכֵן בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. וּמַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ הָאֶמְצָעִי לְכ\"ט יוֹם כ\"ח מַעֲלוֹת וְל\"ה חֲלָקִים וּשְׁנִיָּה אַחַת. סִימָנָן כ\"ח ל\"ה א'. וּמַהֲלָכָהּ לְשָׁנָה סְדוּרָה שמ\"ח מַעֲלוֹת וְנ\"ה חֲלָקִים וְט\"ו שְׁנִיּוֹת סִימָנָן שמ\"ח נ\"ה ט\"ו: ",
+ "נְקֻדָּה אַחַת יֵשׁ בְּגַלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ וְכֵן בִּשְׁאָר גַּלְגַּלֵּי הַשִּׁבְעָה כּוֹכָבִים. בְּעֵת שֶׁיִּהְיֶה הַכּוֹכָב בָּהּ יִהְיֶה גָּבוֹהַּ מֵעַל הָאָרֶץ כָּל מְאוֹרוֹ. וְאוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה שֶׁל גַּלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ וּשְׁאָר הַכּוֹכָבִים חוּץ מִן הַיָּרֵחַ סוֹבֶבֶת בְּשָׁוֶה. וּמַהֲלָכָהּ בְּכָל שִׁבְעִים שָׁנָה בְּקֵרוּב מַעֲלָה אַחַת. וּנְקֻדָּה זוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת גֹּבַהּ הַשֶּׁמֶשׁ. מַהֲלָכוֹ בְּכָל עֲשָׂרָה יָמִים שְׁנִיָּה אַחַת וַחֲצִי שְׁנִיָּה שֶׁהִיא ל' שְׁלִישִׁיּוֹת. נִמְצָא מַהֲלָכוֹ בְּק' יוֹם ט\"ו שְׁנִיּוֹת. וּמַהֲלָכוֹ בְּאֶלֶף יוֹם שְׁנֵי חֲלָקִים וּשְׁלֹשִׁים שְׁנִיּוֹת. וּמַהֲלָכוֹ בַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים יוֹם כ\"ה חֲלָקִים. וְנִמְצָא מַהֲלָכוֹ לְתִשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם אַרְבַּע שְׁנִיּוֹת וְעוֹד. וּמַהֲלָכוֹ בְּשָׁנָה סְדוּרָה נ\"ג שְׁנִיּוֹת. כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁהָעִקָּר שֶׁמִּמֶּנּוּ הַתְחָלַת חֶשְׁבּוֹן זֶה הוּא מִתְּחִלַּת לֵיל חֲמִישִׁי שֶׁיּוֹמוֹ שְׁלִישִׁי לְחֹדֶשׁ נִיסָן מִשְּׁנַת תתקל\"ח וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים לַיְצִירָה. וּמְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ בְּמַהֲלָכָהּ הָאֶמְצָעִי הָיָה בָּעִקָּר הַזֶּה בְּשֶׁבַע מַעֲלוֹת וּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים וְל\"ב שְׁנִיּוֹת מִמַּזַּל טָלֶה. סִימָנָן ז\"ג ל\"ב. וּמְקוֹם גֹּבַהּ הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה בְּעִקָּר זֶה בְּכ\"ו מַעֲלוֹת מ\"ה חֲלָקִים וּשְׁמוֹנֶה שְׁנִיּוֹת מִמַּזַּל תְּאוֹמִים. סִימָנָם כ\"ו מ\"ה ח'. כְּשֶׁתִּרְצֶה לֵידַע מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ בְּמַהֲלָכָהּ הָאֶמְצָעִי בְּכָל זְמַן שֶׁתִּרְצֶה. תִּקַּח מִנְיַן הַיָּמִים שֶׁמִּתְּחִלַּת יוֹם הָעִקָּר עַד הַיּוֹם שֶׁתִּרְצֶה. וְתוֹצִיא מַהֲלָכָהּ הָאֶמְצָעִי בְּאוֹתָן הַיָּמִים מִן הַסִּימָנִין שֶׁהוֹדַעְנוּ. וְהוֹסֵיף הַכּל עַל הָעִקָּר וּתְקַבֵּץ כָּל מִין עִם מִינוֹ. וְהַיּוֹצֵא הוּא מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ בְּמַהֲלָכָהּ הָאֶמְצָעִי לְאוֹתוֹ הַיּוֹם. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁרָצִינוּ לֵידַע מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֶמְצָעִי בִּתְחִלַּת לֵיל הַשַּׁבָּת שֶׁיּוֹמוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ תַּמּוּז מִשָּׁנָה זוֹ שֶׁהִיא שְׁנַת הָעִקָּר. מָצָאנוּ מִנְיַן הַיָּמִים מִיּוֹם הָעִקָּר עַד תְּחִלַּת הַיּוֹם זֶה שֶׁאָנוּ רוֹצִים לֵידַע מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ בּוֹ מֵאָה יוֹם. לָקַחְנוּ אֶמְצַע מַהֲלָכָהּ לְק' יוֹם שֶׁהוּא צ\"ח ל\"ג נ\"ג וְהוֹסַפְנוּ עַל הָעִקָּר שֶׁהוּא ז\"ג ל\"ב. יָצָא מִן הַחֶשְׁבּוֹן מֵאָה וְחָמֵשׁ מַעֲלוֹת וְל\"ז חֲלָקִים וְכ\"ה שְׁנִיּוֹת. סִימָנָן ק\"ה ל\"ז כ\"ה. וְנִמְצָא מְקוֹמָהּ בְּמַהֲלַךְ אֶמְצָעִי בִּתְחִלַּת לַיִל זֶה בְּמַזַּל סַרְטָן בְּט\"ו מַעֲלוֹת בּוֹ וְל\"ז חֲלָקִים מִמַּעֲלַת ט\"ז. וְהָאֶמְצָעִי שֶׁיָּצָא בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה פְּעָמִים יִהְיֶה בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה בְּשָׁוֶה. אוֹ קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה בְּשָׁעָה. אוֹ אַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה בְּשָׁעָה. וְדָבָר זֶה לֹא תָּחוּשׁ לוֹ בַּשֶּׁמֶשׁ בְּחֶשְׁבּוֹן הָרְאִיָּה. שֶׁהֲרֵי אָנוּ מַשְׁלִימִים קֵרוּב זֶה כְּשֶׁנַּחֲשֹׁב לְאֶמְצַע הַיָּרֵחַ. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת תַּעֲשֶׂה תָּמִיד לְכָל עֵת שֶׁתִּרְצֶה וַאֲפִלּוּ אַחַר אֶלֶף שָׁנִים. שֶׁתְּקַבֵּץ כָּל הַשְּׁאֵרִית וְתוֹסִיף עַל הָעִקָּר יֵצֵא לְךָ הַמָּקוֹם הָאֶמְצָעִי. וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּאֶמְצַע הַיָּרֵחַ וּבְאֶמְצַע כָּל כּוֹכָב וְכוֹכָב. מֵאַחַר שֶׁתֵּדַע מַהֲלָכוֹ בְּיוֹם אֶחָד כַּמָּה הוּא וְתֵדַע הָעִקָּר שֶׁמִּמֶּנּוּ תַּתְחִיל. וּתְקַבֵּץ מַהֲלָכוֹ לְכָל הַשָּׁנִים וְהַיָּמִים שֶׁתִּרְצֶה וְתוֹסִיף עַל הָעִקָּר וְיֵצֵא לְךָ מְקוֹמוֹ בְּמַהֲלָךְ אֶמְצָעִי. וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּגֹבַהּ הַשֶּׁמֶשׁ תּוֹסִיף מַהֲלָכוֹ בְּאוֹתָם הַיָּמִים אוֹ הַשָּׁנִים עַל הָעִקָּר יֵצֵא לְךָ מְקוֹם גֹּבַהּ הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁתִּרְצֶה. וְכֵן אִם תִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עִקָּר אַחֵר שֶׁתַּתְחִיל מִמֶּנּוּ חוּץ מֵעִקָּר זֶה שֶׁהִתְחַלְנוּ מִמֶּנּוּ בְּשָׁנָה זוֹ. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אוֹתוֹ עִקָּר בִּתְחִלַּת שְׁנַת מַחֲזוֹר יָדוּעַ. אוֹ בִּתְחִלַּת מֵאָה מִן הַמֵּאוֹת. הָרְשׁוּת בְּיָדְךָ. וְאִם תִּרְצֶה לִהְיוֹת הָעִקָּר שֶׁתַּתְחִיל מִמֶּנּוּ מִשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ קֹדֶם עִקָּר זֶה אוֹ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים מֵעִקָּר זֶה הַדֶּרֶךְ יְדוּעָה. כֵּיצַד הִיא הַדֶּרֶךְ. כְּבָר יָדַעְתָּ מַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ לְשָׁנָה סְדוּרָה וּמַהֲלָכָהּ לְכ\"ט יוֹם וּמַהֲלָכָהּ לְיוֹם אֶחָד. וְדָבָר יָדוּעַ שֶׁהַשָּׁנָה שֶׁחֳדָשֶׁיהָ שְׁלֵמִים הִיא יְתֵרָה עַל הַסְּדוּרָה יוֹם אֶחָד. וְהַשָּׁנָה שֶׁחֳדָשֶׁיהָ חֲסֵרִין הִיא חֲסֵרָה מִן הַסְּדוּרָה יוֹם אֶחָד. וְהַשָּׁנָה הַמְעֻבֶּרֶת אִם יִהְיוּ חֳדָשֶׁיהָ כְּסִדְרָן תִּהְיֶה יְתֵרָה עַל הַשָּׁנָה הַסְּדוּרָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְאִם יִהְיוּ חֳדָשֶׁיהָ שְׁלֵמִים הִיא יְתֵרָה עַל הַסְּדוּרָה ל\"א יוֹם. וְאִם יִהְיוּ חֳדָשֶׁיהָ חֲסֵרִין הִיא יְתֵרָה עַל הַסְּדוּרָה כ\"ט יוֹם. וּמֵאַחַר שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ יְדוּעִים תּוֹצִיא מַהֲלַךְ אֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ לְכָל הַשָּׁנִים וְהַיָּמִים שֶׁתִּרְצֶה וְתוֹסִיף עַל הָעִקָּר שֶׁעָשִׂינוּ. יֵצֵא לְךָ אֶמְצָעָהּ לַיּוֹם שֶׁתִּרְצֶה מִשָּׁנִים הַבָּאוֹת. וְתַעֲשֶׂה אוֹתוֹ הַיּוֹם עִקָּר. אוֹ תִּגְרַע הָאֶמְצַע שֶׁהוֹצֵאתָ מִן הָעִקָּר שֶׁעָשִׂינוּ וְיֵצֵא לְךָ הָעִקָּר לַיּוֹם שֶׁתִּרְצֶה מִשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ. וְתַעֲשֶׂה אוֹתוֹ אֶמְצַע הָעִקָּר. וְכָזֶה תַּעֲשֶׂה בְּאֶמְצַע הַיָּרֵחַ וּשְׁאָר הַכּוֹכָבִים אִם יִהְיוּ יְדוּעִים לְךָ. וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְךָ מִכְּלַל דְּבָרֵינוּ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁתֵּדַע אֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ לְכָל יוֹם שֶׁתִּרְצֶה מִיָּמִים הַבָּאִים כָּךְ תֵּדַע אֶמְצָעָהּ לְכָל יוֹם שֶׁתִּרְצֶה מִיָּמִים שֶׁעָבְרוּ: "
+ ],
+ [
+ "אִם תִּרְצֶה לֵידַע מְקוֹם הַשְּׁמֶשׁ הָאֲמִתִּי בְּכָל יוֹם שֶׁתִּרְצֶה. תּוֹצִיא תְּחִלָּה מְקוֹמָהּ הָאֶמְצָעִי לְאוֹתוֹ הַיּוֹם עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְתוֹצִיא מְקוֹם גֹּבַהּ הַשֶּׁמֶשׁ. וְתִגְרַע מְקוֹם גֹּבַהּ הַשֶּׁמֶשׁ מִמְּקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֶמְצָעִי וְהַנִּשְׁאָר הוּא הַנִּקְרָא מַסְלוּל הַשֶּׁמֶשׁ: ",
+ "וְתִרְאֶה כַּמָּה מַעֲלוֹת הוּא מַסְלוּל הַשֶּׁמֶשׁ. אִם הָיָה הַמַּסְלוּל פָּחוֹת מִק\"פ מַעֲלוֹת. תִּגְרַע מְנַת הַמַּסְלוּל מִמְּקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֶמְצָעִי. וְאִם הָיָה הַמַּסְלוּל יוֹתֵר עַל ק\"פ מַעֲלוֹת עַד ש\"ס תּוֹסִיף מְנַת הַמַּסְלוּל עַל מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֶמְצָעִי. וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחַר שֶׁתּוֹסִיף עָלָיו אוֹ תִּגְרַע מִמֶּנּוּ הוּא הַמָּקוֹם הָאֲמִתִּי: ",
+ "וְדַע שֶׁאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל ק\"פ בְּשָׁוֶה אוֹ ש\"ס בְּשָׁוֶה. אֵין לוֹ מָנָה אֶלָּא יִהְיֶה הַמָּקוֹם הָאֶמְצָעִי הוּא הַמָּקוֹם הָאֲמִתִּי: ",
+ "וְכַמָּה הִיא מְנַת הַמַּסְלוּל. אִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת. תִּהְיֶה מְנָתוֹ כ' חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה כ' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ מ' חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ל' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ נ\"ח חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה מ' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְט\"ו חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה נ' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְכ\"ט חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ס' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וּמ\"א חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ע' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְנ\"א חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה פ' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְנ\"ז חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה צ' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְנ\"ט חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְנ\"ח חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"י תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְנ\"ג חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"כ תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וּמ\"ה חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"ל תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת ל\"ג חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"מ תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְי\"ט חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"נ תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְחֵלֶק אֶחָד. וְאִם יִהְיֶה ק\"ס תִּהְיֶה מְנָתוֹ מ\"ב חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"ע תִּהְיֶה מְנָתוֹ כ\"א חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"פ בְּשָׁוֶה אֵין לוֹ מָנָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אֶלָּא מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֶמְצָעִי הוּא מְקוֹמָהּ הָאֲמִתִּי: ",
+ "הָיָה הַמַּסְלוּל יֶתֶר עַל ק\"פ מַעֲלוֹת. תִּגְרַע אוֹתוֹ מִש\"ס מַעֲלוֹת וְתֵדַע מְנָתוֹ. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיָה הַמַּסְלוּל ר' מַעֲלוֹת. תִּגְרַע אוֹתוֹ מִש\"ס תִּשָּׁאֵר ק\"ס מַעֲלוֹת. וּכְבָר הוֹדַעְנוּ שֶׁמְּנַת ק\"ס מַעֲלוֹת מ\"ב חֲלָקִים. וְכֵן מְנַת הַמָּאתַיִם מ\"ב חֲלָקִים: ",
+ "וְכֵן אִם הָיָה הַמַּסְלוּל ש' מַעֲלוֹת. תִּגְרַע אוֹתוֹ מִש\"ס יִשָּׁאֵר ס'. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁמְּנַת ס' מַעֲלוֹת מַעֲלָה אַחַת וּמ\"א חֲלָקִים. וְכֵן הִיא מְנַת הַש' מַעֲלוֹת. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ בְּכָל מִנְיָן וּמִנְיָן: ",
+ "הֲרֵי שֶׁהָיָה הַמַּסְלוּל ס\"ה מַעֲלוֹת. וּכְבָר יָדַעְנוּ שֶׁמְּנַת הַשִּׁשִּׁים הִיא מַעֲלָה אַחַת וּמ\"א חֲלָקִים. וּמְנַת הָע' הִיא מַעֲלָה אַחַת וְנ\"א חֲלָקִים. נִמְצָא בֵּין שְׁתֵּי הַמָּנוֹת י' חֲלָקִים. וּלְפִי חֶשְׁבּוֹן הַמַּעֲלוֹת יִהְיֶה לְכָל מַעְלָה חֵלֶק אֶחָד. וְיִהְיֶה מְנַת הַמַּסְלוּל שֶׁהוּא ס\"ה מַעֲלָה אַחַת וּמ\"ו חֲלָקִים: ",
+ "וְכֵן אִלּוּ הָיָה הַמַּסְלוּל ס\"ז הָיְתָה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וּמ\"ח חֲלָקִים. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ תַּעֲשֶׂה בְּכָל מַסְלוּל שֶׁיִּהְיֶה בְּמִנְיָנוֹ אֲחָדִים עִם הָעֲשָׂרוֹת. בֵּין בְּחֶשְׁבּוֹן הַשֶּׁמֶשׁ בֵּין בְּחֶשְׁבּוֹן הַיָּרֵחַ: ",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁרָצִינוּ לֵידַע מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֲמִתִּי בִּתְחִלַּת לֵיל הַשַּׁבָּת י\"ד יוֹם לְחֹדֶשׁ תַּמּוּז מִשָּׁנָה זוֹ. תּוֹצִיא אֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ תְּחִלָּה לָעֵת הַזֹּאת. וְסִימָנוֹ ק\"ה ל\"ז כ\"ה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְתוֹצִיא מְקוֹם גֹּבַהּ הַשֶּׁמֶשׁ לָעֵת הַזֹּאת. יֵצֵא לְךָ סִימָנוֹ פ\"ו מ\"ה כ\"ג. וְתִגְרַע מְקוֹם הַגֹּבַהּ מִן הָאֶמְצָעִי. יֵצֵא לְךָ הַמַּסְלוּל י\"ח מַעֲלוֹת וְנ\"ב חֲלָקִים וּשְׁתֵּי שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם י\"ח נ\"ב ב'. וְאַל תַּקְפִּיד בְּכָל מַסְלוּל עַל הַחֲלָקִים אֶלָּא אִם יִהְיוּ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים אַל תִּפְנֶה אֲלֵיהֶם. וְאִם הָיוּ שְׁלֹשִׁים אוֹ יוֹתֵר תַּחְשֹׁב אוֹתָם מַעֲלָה אַחַת וְתוֹסִיף אוֹתָהּ עַל מִנְיַן מַעֲלוֹת הַמַּסְלוּל. לְפִיכָךְ יִהְיֶה מַסְלוּל זֶה י\"ט מַעֲלוֹת וְתִהְיֶה מְנָתוֹ עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ ל\"ח חֲלָקִים: ",
+ "וּלְפִי שֶׁהַמַּסְלוּל הַזֶּה הָיָה פָּחוֹת מִק\"פ. תִּגְרַע הַמָּנָה שֶׁהִיא ל\"ח חֲלָקִים מֵאֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ יִשָּׁאֵר ק\"ד מַעֲלוֹת וְנ\"ט חֲלָקִים וְכ\"ה שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם ק\"ד נ\"ט כ\"ה. וְנִמְצָא מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֲמִתִּי בִּתְחִלַּת לֵיל זֶה בְּמַזַּל סַרְטָן בְּט\"ו מַעֲלוֹת בּוֹ פָּחוֹת ל\"ה שְׁנִיּוֹת. וְאַל תִּפְנֶה אֶל הַשְּׁנִיּוֹת כְּלָל לֹא בִּמְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ וְלֹא בִּמְקוֹם הַיָּרֵחַ וְלֹא בִּשְׁאָר חֶשְׁבּוֹנוֹת הָרְאִיָּה. אֶלָּא חֲקֹר עַל הַחֲלָקִים בִּלְבַד. וְאִם יִהְיוּ הַשְּׁנִיּוֹת קָרוֹב לִשְׁלֹשִׁים עֲשֵׂה אוֹתָם חֵלֶק אֶחָד וְהוֹסִיפוֹ עַל הַחֲלָקִים: ",
+ "וּמֵאַחַר שֶׁתֵּדַע מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ בְּכָל עֵת שֶׁתִּרְצֶה. תֵּדַע יוֹם הַתְּקוּפָה הָאֲמִתִּי כָּל תְּקוּפָה שֶׁתִּרְצֶה. בֵּין תְּקוּפוֹת הַבָּאוֹת אַחַר עִקָּר זֶה שֶׁמִּמֶּנּוּ הִתְחַלְנוּ. בֵּין תְּקוּפוֹת שֶׁעָבְרוּ מִשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת: "
+ ],
+ [
+ "הַיָּרֵחַ שְׁנֵי מַהֲלָכִים אְמְצָעיּים יֵשׁ לוֹ. הַיָּרֵחַ עַצְמוֹ מְסַבֵּב בְּגַלְגַּל קָטָן שֶׁאֵינוֹ מַקִּיף אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וּמַהֲלָכוֹ הָאֶמְצָעִי בְּאוֹתוֹ הַגַּלְגַּל הַקָּטָן נִקְרָא אֶמְצָעִי הַמַּסְלוּל. וְהַגַּלְגַּל הַקָּטָן עַצְמוֹ מְסַבֵּב בְּגַלְגַּל גָּדוֹל הַמַּקִּיף אֶת הָעוֹלָם. וּבְמַהֲלַךְ אֶמְצָעִי זֶה שֶׁל גַּלְגַּל הַקָּטָן בְּאוֹתוֹ הַגַּלְגַּל הַגָּדוֹל הַמַּקִּיף אֶת הָעוֹלָם הוּא הַנִּקְרָא אֶמְצַע הַיָּרֵחַ. מַהֲלַךְ אֶמְצַע הַיָּרֵחַ בְּיוֹם אֶחָד י\"ג מַעֲלוֹת וְי' חֲלָקִים וְל\"ה שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם י\"ג יל\"ה: \n",
+ "נִמְצָא מַהֲלָכוֹ בַּעֲשָׂרָה יָמִים קל\"א מַעֲלוֹת וּמ\"ה חֲלָקִים וַחֲמִשִּׁים שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם קל\"א מה\"נ. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בְּק' יוֹם רל\"ז מַעֲלוֹת וְל\"ח חֲלָקִים וְכ\"ג שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם רל\"ז ל\"ח כ\"ג. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בְּאֶלֶף יוֹם רי\"ו מַעֲלוֹת וְכ\"ג חֲלָקִים וְנ' שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם רי\"ו כג\"ן. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בְּי' אֲלָפִים יוֹם ג' מַעֲלוֹת וְנ\"ח חֲלָקִים וְכ' שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם ג' נ\"ח כ'. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בְּכ\"ט יוֹם כ\"ב מַעֲלוֹת וְשִׁשָּׁה חֲלָקִים וְנ\"ו שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם כב\"ו ונ\"ו. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בְּשָׁנָה סְדוּרָה שמ\"ד מַעֲלוֹת וְכ\"ו חֲלָקִים וּמ\"ג שְׁנִיּוֹת. סִימָן לָהֶם שד\"ם כ\"ו מ\"ג. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ תִּכְפּל לְכָל מִנְיַן יָמִים אוֹ שָׁנִים שֶׁתִּרְצֶה: \n",
+ "וּמַהֲלַךְ אֶמְצַע הַמַּסְלוּל בְּיוֹם אֶחָד י\"ג מַעֲלוֹת וּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים וְנ\"ד שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם י\"ג גנ\"ד. נִמְצָא מַהֲלָכוֹ בַּעֲשָׂרָה יָמִים ק\"ל מַעֲלוֹת ל\"ט חֲלָקִים בְּלֹא שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם ק\"ל ל\"ט. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בְּמֵאָה יוֹם רכ\"ו מַעֲלוֹת וְכ\"ט חֲלָקִים וְנ\"ג שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם רכ\"ו כ\"ט נ\"ג. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בְּאֶלֶף יוֹם ק\"ד מַעֲלוֹת וְנ\"ח חֲלָקִים וַחֲמִשִּׁים שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם ק\"ד נח\"ן. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים יוֹם שכ\"ט וּמ\"ח חֲלָקִים וְעֶשְׂרִים שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם שכ\"ט מח\"כ. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בְּכ\"ט יוֹם י\"ח מַעֲלוֹת וְנ\"ג חֲלָקִים וְד' שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם י\"ח נג\"ד: \n",
+ "וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בְּשָׁנָה סְדוּרָה ש\"ה מַעֲלוֹת וְי\"ג שְׁנִיּוֹת בְּלֹא חֲלָקִים. סִימָנָם ש\"ה י\"ג. מְקוֹם אֶמְצַע הַיָּרֵחַ הָיָה בִּתְחִלַּת לֵיל חֲמִישִׁי שֶׁהוּא הָעִקָּר לְחֶשְׁבּוֹנוֹת אֵלּוּ בְּמַזַּל שׁוֹר מַעֲלָה אַחַת וְי\"ד חֲלָקִים וּמ\"ג שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם (א') [ל\"א] י\"ד מ\"ג. וְאֶמְצַע הַמַּסְלוּל הָיָה בְּעִקָּר זֶה פ\"ד מַעֲלוֹת וְכ\"ח חֲלָקִים וּמ\"ב שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם פ\"ד כ\"ח מ\"ב. מֵאַחֵר שֶׁתֵּדַע מַהֲלַךְ אֶמְצַע הַיָּרֵחַ וְהָאֶמְצַע שֶׁהוּא הָעִקָּר שֶׁעָלָיו תּוֹסִיף. תֵּדַע מְקוֹם אֶמְצַע הַיָּרֵחַ בְּכָל יוֹם שֶׁתִּרְצֶה עַל דֶּרֶךְ שֶׁעָשִׂיתָ בְּאֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ. וְאַחַר שֶׁתּוֹצִיא אֶמְצַע הַיָּרֵחַ לִתְחִלַּת הַלַּיְלָה שֶׁתִּרְצֶה הִתְבּוֹנֵן בַּשֶּׁמֶשׁ וְדַע בְּאֵי זֶה מַזָּל הוּא: \n",
+ "אִם הָיְתָה הַשֶּׁמֶשׁ מֵחֲצִי מַזַּל דָּגִים עַד חֲצִי מַזַּל טָלֶה. תָּנִיחַ אֶמְצַע הַיָּרֵחַ כְּמוֹת שֶׁהוּא. וְאִם תִּהְיֶה הַשֶּׁמֶשׁ מֵחֲצִי מַזַּל טָלֶה עַד תְּחִלַּת מַזַּל תְּאוֹמִים. תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַיָּרֵחַ ט\"ו חֲלָקִים. וְאִם תִּהְיֶה הַשֶּׁמֶשׁ מִתְּחִלַּת מַזַּל תְּאוֹמִים עַד תְּחִלַּת מַזַּל אַרְיֵה. תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַיָּרֵחַ ט\"ו חֲלָקִים. וְאִם תִּהְיֶה הַשֶּׁמֶשׁ מִתְּחִלַּת מַזַּל אַרְיֵה עַד חֲצִי מַזַּל בְּתוּלָה תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַיָּרֵחַ ט\"ו חֲלָקִים. וְאִם תִּהְיֶה הַשֶּׁמֶשׁ מֵחֲצִי מַזַּל בְּתוּלָה עַד חֲצִי מֹאזְנַיִם. הָנַח אֶמְצַע הַיָּרֵחַ כְּמוֹת שֶׁהוּא. וְאִם תִּהְיֶה הַשֶּׁמֶשׁ מֵחֲצִי מֹאזְנַיִם עַד תְּחִלַּת מַזַּל קֶשֶׁת. תִּגְרַע מֵאֶמְצַע הַיָּרֵחַ ט\"ו חֲלָקִים. וְאִם תִּהְיֶה הַשֶּׁמֶשׁ מִתְּחִלַּת מַזַּל קֶשֶׁת עַד תְּחִלַּת מַזַּל דְּלִי. תִּגְרַע מֵאֶמְצַע הַיָּרֵחַ ל' חֲלָקִים. וְאִם תִּהְיֶה הַשֶּׁמֶשׁ מִתְּחִלַּת מַזַּל דְּלִי עַד חֲצִי מַזַּל דָּגִים. תִּגְרַע מֵאֶמְצַע הַיָּרֵחַ ט\"ו חֲלָקִים: \n",
+ "וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה הָאֶמְצַע אַחַר שֶׁתּוֹסִיף עָלָיו אוֹ תִּגְרַע מִמֶּנּוּ אוֹ תָּנִיחַ אוֹתוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא. הוּא אֶמְצַע הַיָּרֵחַ לְאַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה בִּכְמוֹ שְׁלִישׁ שָׁעָה בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁתּוֹצִיא הָאֶמְצַע לוֹ. וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא אֶמְצַע הַיָּרֵחַ לִשְׁעַת הָרְאִיָּה: \n"
+ ],
+ [
+ "אִם תִּרְצֶה לֵידַע מְקוֹם הַיָּרֵח הָאֲמִתִּי בְּכָל יוֹם שֶׁתִּרְצֶה. תּוֹצִיא תְּחִלָּה אֶמְצַע הַיָּרֵחַ לִשְׁעַת הָרְאִיָּה לְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה שֶׁתִּרְצֶה. וְכֵן תּוֹצִיא אֶמְצַע הַמַּסְלוּל וְאֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹתוֹ הָעֵת. וְתִגְרַע אֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ מֵאֶמְצַע הַיָּרֵחַ. וְהַנִּשְׁאָר תִּכְפּל אוֹתוֹ. וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא מֶרְחָק הַכָּפוּל: \n",
+ "וּכְבָר הוֹדַעְנוּ שֶׁלֹּא בָּאנוּ בְּכָל אֵלּוּ הַחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁעָשִׂינוּ בִּפְרָקִים אֵלּוּ אֶלָּא לָדַעַת רְאִיַּת הַיָּרֵחַ. וּלְעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה מֶרְחָק זֶה הַכָּפוּל בְּלֵיל הָרְאִיָּה שֶׁיִּרְאֶה בָּהּ הַיָּרֵחַ אֶלָּא מֵחָמֵשׁ מַעֲלוֹת עַד ס\"ב מַעֲלוֹת. וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיּוֹסִיף עַל זֶה וְלֹא יִגְרַע מִמֶּנּוּ: \n",
+ "וְהוֹאִיל וְהַדָּבָר כֵּן. הִתְבּוֹנֵן בְּמֶרְחָק זֶה הַכָּפוּל. אִם יִהְיֶה הַמֶּרְחָק הַכָּפוּל חָמֵשׁ מַעֲלוֹת אוֹ קָרוֹב לְחָמֵשׁ אֵין חוֹשְׁשִׁין לְתוֹסֶפֶת וְלֹא תּוֹסִיף כְּלוּם. וְאִם יִהְיֶה הַמֶּרְחָק הַכָּפוּל מִשֵּׁשׁ מַעֲלוֹת עַד אַחַת עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַמַּסְלוּל מַעֲלָה אַחַת. וְאִם יִהְיֶה מֶרְחָק הַכָּפוּל מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת עַד י\"ח מַעֲלוֹת תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַמַּסְלוּל שְׁתֵּי מַעֲלוֹת. וְאִם יִהְיֶה הַמֶּרְחָק הַכָּפוּל מִי\"ט מַעֲלוֹת עַד כ\"ד מַעֲלוֹת תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַמַּסְלוּל שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת. וְאִם יִהְיֶה הַמֶּרְחָק הַכָּפוּל מִכ\"ה מַעֲלוֹת עַד ל\"א מַעֲלוֹת תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַמַּסְלוּל ד' מַעֲלוֹת. וְאִם יִהְיֶה הַמֶּרְחָק הַכָּפוּל מִל\"ב מַעֲלוֹת עַד ל\"ח מַעֲלוֹת תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַמַּסְלוּל ה' מַעֲלוֹת. וְאִם יִהְיֶה הַמֶּרְחָק הַכָּפוּל מִל\"ט מַעֲלוֹת עַד מ\"ה מַעֲלוֹת תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַמַּסְלוּל שֵׁשׁ מַעֲלוֹת. וְאִם יִהְיֶה הַמֶּרְחָק הַכָּפוּל מִמ\"ו מַעֲלוֹת עַד נ\"א מַעֲלוֹת תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַמַּסְלוּל שֶׁבַע מַעֲלוֹת. וְאִם יִהְיֶה הַמֶּרְחָק הַכָּפוּל מִנ\"ב מַעֲלוֹת עַד נ\"ט מַעֲלוֹת תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַמַּסְלוּל ח' מַעֲלוֹת. וְאִם יִהְיֶה הַמֶּרְחָק הַכָּפוּל מִס' מַעֲלוֹת עַד ס\"ג מַעֲלוֹת תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַמַּסְלוּל ט' מַעֲלוֹת. וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה אֶמְצַע הַמַּסְלוּל אַחַר שֶׁתּוֹסִיף עָלָיו מַעֲלוֹת אֵלּוּ הוּא הַנִּקְרָא מַסְלוּל הַנָּכוֹן: \n",
+ "וְאַחַר כָּךְ תִּרְאֶה כַּמָּה מַעֲלוֹת הוּא הַמַּסְלוּל הַנָּכוֹן. אִם הָיָה פָּחוֹת מִק\"פ מַעֲלוֹת תִּגְרַע מְנַת הַמַּסְלוּל הַזֶּה הַנָּכוֹן מֵאֶמְצַע הַיָּרֵחַ לִשְׁעַת הָרְאִיָּה. וְאִם הָיָה הַמַּסְלוּל הַנָּכוֹן יוֹתֵר עַל ק\"פ מַעֲלוֹת עַד ש\"ס תּוֹסִיף מְנַת זֶה הַמַּסְלוּל הַנָּכוֹן עַל אֶמְצַע הַיָּרֵחַ לִשְׁעַת הָרְאִיָּה. וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה הָאֶמְצַע אַחַר שֶׁתּוֹסִיף עָלָיו אוֹ תִּגְרַע מִמֶּנּוּ הוּא מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי לִשְׁעַת הָרְאִיָּה: \n",
+ "וְדַע שֶׁאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל הַנָּכוֹן ק\"פ בְּשָׁוֶה אוֹ ש\"ס בְּשָׁוֶה אֵין לוֹ מָנָה. אֶלָּא יִהְיֶה מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֶמְצָעִי לִשְׁעַת הָרְאִיָּה הוּא מָקוֹם הָאֲמִתִּי: \n",
+ "וְכַמָּה הִיא מְנַת הַמַּסְלוּל. אִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל הַנָּכוֹן עֶשֶׂר מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ נ' חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל הַנָּכוֹן כ' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְל\"ח חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה שְׁלֹשִׁים תִּהְיֶה מְנָתוֹ שְׁתֵּי מַעֲלוֹת וְכ\"ד חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה מ' תִּהְיֶה מְנָתוֹ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת וְשִׁשָּׁה חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה נ' תִּהְיֶה מְנָתוֹ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת וּמ\"ד חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ס' תִּהְיֶה מְנָתוֹ אַרְבַּע מַעֲלוֹת וְט\"ז חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ע' תִּהְיֶה מְנָתוֹ אַרְבַּע מַעֲלוֹת וּמ\"א חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה פ' תִּהְיֶה מְנָתוֹ חָמֵשׁ מַעֲלוֹת. וְאִם יִהְיֶה צ' תִּהְיֶה מְנָתוֹ חָמֵשׁ מַעֲלוֹת וְה' חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק' תִּהְיֶה מְנָתוֹ ה' מַעֲלוֹת וְח' חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"י תִּהְיֶה מְנָתוֹ ד' מַעֲלוֹת וְנ\"ט חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"כ תִּהְיֶה מְנָתוֹ ד' מַעֲלוֹת וְכ' חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"ל תִּהְיֶה מְנָתוֹ ד' מַעֲלוֹת וְי\"א חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"מ תִּהְיֶה מְנָתוֹ ג' מַעֲלוֹת וְל\"ג חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"נ תִּהְיֶה מְנָתוֹ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת וּמ\"ח חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"ס תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְנ\"ו חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"ע תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְנ\"ט חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"פ בְּשָׁוֶה אֵין לוֹ מָנָה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ אֶלָּא מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֶמְצָעִי הוּא הַמָּקוֹם הָאֲמִתִּי: \n",
+ "וְאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל הַנָּכוֹן יוֹתֵר עַל ק\"פ מַעֲלוֹת. תִּגְרַע אוֹתוֹ מִש\"ס וְתֵדַע מְנָתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשִׂיתָ בְּמַסְלוּל הַשֶּׁמֶשׁ. וְכֵן אִם יִהְיוּ בְּמִנְיַן הַמַּסְלוּל אֲחָדִים עִם הָעֲשָׂרוֹת תִּקַּח מִן הַיּוֹתֵר שֶׁבֵּין שְׁתֵּי הַמָּנוֹת הָאֲחָדִים. כְּדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַסְלוּל הַשֶּׁמֶשׁ בַּמָּנוֹת שֶׁלּוֹ כָּךְ תַּעֲשֶׂה בַּמַּסְלוּל הַנָּכוֹן בַּמָּנוֹת שֶׁלּוֹ: \n",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁרָצִינוּ לֵידַע מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי בִּתְחִלַּת לֵיל עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁיּוֹמוֹ שֵׁנִי לְחֹדֶשׁ אִיָּר מִשָּׁנָה זוֹ שֶׁהִיא שְׁנַת הָעִקָּר. וּמִנְיַן הַיָּמִים הַגְּמוּרִים מִתְּחִלַּת לֵיל הָעִקָּר עַד תְּחִלַּת לַיִל זֶה שֶׁאָנוּ רוֹצִים לֵידַע מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי בּוֹ כ\"ט יוֹם. תּוֹצִיא אֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ תְּחִלַּת לַיִל זֶה. יֵצֵא לְךָ אֶמְצָעוֹ ל\"ה מַעֲלוֹת וְל\"ח חֲלָקִים וְל\"ג שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם ל\"ה ל\"ח ל\"ג. וְתוֹצִיא אֶמְצַע הַיָּרֵחַ לִשְׁעַת הָרְאִיָּה לְעֵת זוֹ. יֵצֵא לְךָ אֶמְצָעוֹ נ\"ג מַעֲלוֹת וְל\"ו חֲלָקִים וְל\"ט שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם נ\"ג ל\"ו ל\"ט. וְתוֹצִיא אֶמְצַע הַמַּסְלוּל לְעֵת זוֹ יֵצֵא לְךָ אֶמְצָעוֹ ק\"ג מַעֲלוֹת וְכ\"א חֲלָקִים וּמ\"ו שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם ק\"ג כ\"א מ\"ו. תִּגְרַע אֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ מֵאֶמְצַע הַיָּרֵחַ יִשָּׁאֵר י\"ז מַעֲלוֹת וְנ\"ח חֲלָקִים וְשֵׁשׁ שְׁנִיּוֹת. וְזֶה הוּא הַמֶּרְחָק. תִּכְפּל אוֹתוֹ יֵצֵא לְךָ הַמֶּרְחָק הַכָּפוּל ל\"ה מַעֲלוֹת וְנ\"ו חֲלָקִים וְי\"ב שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם ל\"ה נ\"ו י\"ב. לְפִיכָךְ תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַמַּסְלוּל חָמֵשׁ מַעֲלוֹת כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְנוּ וְיֵצֵא לְךָ הַמַּסְלוּל הַנָּכוֹן ק\"פ מַעֲלוֹת וְכ\"א חֲלָקִים. וְאֵין מַקְפִּידִין עַל הַחֲלָקִים בְּמַסְלוּל כְּדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּשֶּׁמֶשׁ: \n",
+ "וּבָאנוּ לַחְקֹר עַל מְנַת זֶה הַמַּסְלוּל הַנָּכוֹן שֶׁהוּא ק\"ח נִמְצֵאת מָנָה שֶׁלּוֹ חָמֵשׁ מַעֲלוֹת וְחֵלֶק אֶחָד. וּלְפִי שֶׁהַמַּסְלוּל הַנָּכוֹן הָיָה פָּחוֹת מִק\"פ תִּגְרַע הַמָּנָה שֶׁהוּא חָמֵשׁ מַעֲלוֹת וְחֵלֶק אֶחָד מִן אֶמְצַע הַיָּרֵחַ. יִשָּׁאֵר מ\"ח מַעֲלוֹת וְל\"ג חֲלָקִים וְל\"ט שְׁנִיּוֹת. תַּעֲשֶׂה הַשְּׁנִיּוֹת חֵלֶק וְתוֹסִיף עַל הַחֲלָקִים. וְנִמְצָא מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי בְּשָׁעָה זוֹ בְּמַזַּל שׁוֹר בְּי\"ח מַעֲלוֹת וְל\"ו חֲלָקִים מִמַּעֲלַת י\"ט. סִימָנָם י\"ח ל\"ו. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה תֵּדַע מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי בְּכָל עֵת רְאִיָּה שֶׁתִּרְצֶה מִתְּחִלַּת שָׁנָה זוֹ שֶׁהִיא הָעִקָּר עַד סוֹף הָעוֹלָם: \n"
+ ],
+ [
+ "הָעֲגֻלָה שֶׁסּוֹבֶבֶת בָּהּ הַיָּרֵחַ תָּמִיד הִיא נוֹטָה מֵעַל הָעֲגֵלָּה שֶׁסּוֹבֶבֶת בָּהּ הַשֶּׁמֶשׁ תָּמִיד. חֶצְיָהּ נוֹטֶה לְצָפוֹן וְחֶצְיָהּ נוֹטֶה לְדָרוֹם. וּשְׁתֵּי נְקֻדּוֹת יֵשׁ בָּהּ זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ שֶׁבָּהֶן פּוֹגְעוֹת שְׁתֵּי הָעֲגֻלּוֹת זוֹ בָּזוֹ. לְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּהְיֶה הַיָּרֵחַ בְּאַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן נִמְצָא סוֹבֵב בְּעִגּוּלָהּ שֶׁל שֶׁמֶשׁ כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ בְּשָׁוֶה. וְאִם יֵצֵא הַיָּרֵחַ מֵאַחַת מִשְּׁתֵּי הַנְּקֻדּוֹת נִמְצָא מְהַלֵּךְ לִצְפוֹן הַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לִדְרוֹמָהּ. הַנְּקֻדָּה שֶׁמִּמֶּנָּה יַתְחִיל הַיָּרֵחַ לִנְטוֹת לִצְפוֹן הַשֶּׁמֶשׁ הִיא הַנִּקְרֵאת רֹאשׁ. וְהַנְּקֻדָּה שֶׁמִּמֶּנָּה יַתְחִיל הַיָּרֵחַ לִנְטוֹת לִדְרוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הִיא הַנִּקְרֵאת זָנָב. וּמַהֲלָךְ שָׁוֶה יֵשׁ לְזֶה הָרֹאשׁ שֶׁאֵין בּוֹ לֹא תּוֹסֶפֶת וְלֹא גֵּרָעוֹן. וְהוּא הוֹלֵךְ בַּמַּזָּלוֹת אֲחוֹרַנִּית מִטָּלֶה לְדָגִים וּמִדָּגִים לִדְלִי וְכֵן הוּא סוֹבֵב תָּמִיד: \n",
+ "מַהֲלַךְ הָרֹאשׁ הָאֶמְצָעִי בְּיוֹם אֶחָד ג' חֲלָקִים וְי\"א שְׁנִיּוֹת. נִמְצָא מַהֲלָכוֹ בְּי' יָמִים ל\"א חֲלָקִים וּמ\"ז שְׁנִיּוֹת. וְנִמְצָא מַהֲלָכוֹ בְּק' יוֹם ה' מַעֲלוֹת וְי\"ז חֲלָקִים וּמ\"ג שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם הי\"ז מ\"ג. וְנִמְצָא מַהֲלָכוֹ בְּאֶלֶף יוֹם נ\"ב מַעֲלוֹת וְנ\"ז חֲלָקִים וְי' שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם נ\"ב נז\"י. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים יוֹם קס\"ט מַעֲלוֹת וְל\"א חֲלָקִים וּמ' שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם קס\"ט לא\"מ. וְנִמְצָא מַהֲלָכוֹ לְכ\"ט יוֹם מַעֲלָה אַחַת וְל\"ב חֲלָקִים וְט' שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם א' לב\"ט. וְנִמְצָא מַהֲלָכוֹ לְשָׁנָה סְדוּרָה י\"ח מַעֲלוֹת וּמ\"ד חֲלָקִים וּמ\"ב שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם י\"ח מ\"ד מ\"ב. וְאֶמְצַע הָרֹאשׁ בִּתְחִלַּת לֵיל ה' שֶׁהוּא הָעִקָּר הָיָה ק\"פ מַעֲלוֹת וְנ\"ז חֲלָקִים וְכ\"ח שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם ק\"פ נ\"ז כ\"ח: \n",
+ "אִם תִּרְצֶה לֵידַע מְקוֹם הָרֹאשׁ בְּכָל עֵת שֶׁתִּרְצֶה. תּוֹצִיא אֶמְצָעָם לְאוֹתוֹ הָעֵת כְּדֶרֶךְ שֶׁתּוֹצִיא אֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶמְצַע הַיָּרֵחַ. וְתִגְרַע הָאֶמְצַע מִש\"ס מַעֲלוֹת. וְהַנִּשְׁאָר הוּא מְקוֹם הָרֹאשׁ בְּאוֹתָהּ הָעֵת. וּכְנֶגְדּוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה מְקוֹם הַזָּנָב: \n",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁרָצִינוּ לֵידַע מְקוֹם הָרֹאשׁ לִתְחִלַּת לֵיל עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁיּוֹמוֹ שֵׁנִי לְחֹדֶשׁ אִיָּר מִשָּׁנָה זוֹ שֶׁהִיא שְׁנַת הָעִקָּר. וּמִנְיַן הַיָּמִים הַגְּמוּרִים מִתְּחִלַּת לֵיל הָעִקָּר עַד תְּחִלַּת לַיִל זוֹ שֶׁאָנוּ רוֹצִים לֵידַע מְקוֹם הָרֹאשׁ בּוֹ כ\"ט יוֹם: \n",
+ "תּוֹצִיא אֶמְצַע הָרֹאשׁ לָעֵת הַזֹּאת עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁיָּדַעְתָּ. וְהוּא שֶׁתּוֹסִיף מַהֲלָכוֹ לְכ\"ט יוֹם עַל הָעִקָּר. יֵצֵא לְךָ אֶמְצַע הָרֹאשׁ קפ\"ב מַעֲלוֹת וְכ\"ט חֲלָקִים וְל\"ז שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם קפ\"ב כ\"ט ל\"ז. תִּגְרַע אֶמְצַע זֶה מִש\"ס יִשָּׁאֵר לְךָ קע\"ז מַעֲלוֹת וְל' חֲלָקִים וְכ\"ג שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם קע\"ז לִכְ\"ג. וְזֶה הוּא מְקוֹם הָרֹאשׁ. וְאַל תִּפְנֶה אֶל הַשְּׁנִיּוֹת. נִמְצָא מְקוֹם הָרֹאשׁ בְּמַזַּל בְּתוּלָה בְּכ\"ז מַעֲלוֹת וְל' חֲלָקִים. וּמְקוֹם הַזָּנָב כְּנֶגְדּוֹ בְּמַזַּל דָּגִים בְּכ\"ז מַעֲלוֹת וּשְׁלֹשִׁים חֲלָקִים: \n",
+ "לְעוֹלָם יִהְיֶה בֵּין הָרֹאשׁ וּבֵין הַזָּנָב חֲצִי הַגַּלְגַּל בְּשָׁוֶה. לְפִיכָךְ כָּל מַזָּל שֶׁתִּמְצָא בּוֹ מְקוֹם הָרֹאשׁ יִהְיֶה הַזָּנָב בְּמַזַּל ז' מִמֶּנּוּ בִּכְמוֹ מִנְיַן הַמַּעֲלוֹת וְהַחֲלָקִים בְּשָׁוֶה. אִם יִהְיֶה הָרֹאשׁ בְּי' מַעֲלוֹת בְּמַזַּל פְּלוֹנִי יִהְיֶה הַזָּנָב בְּי' מַעֲלוֹת מִמַּזַּל ז' מִמֶּנּוּ: \n",
+ "וּמֵאַחַר שֶׁתֵּדַע מְקוֹם הָרֹאשׁ וּמְקוֹם הַזָּנָב וּמְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי. הִתְבּוֹנֵן בִּשְׁלָשְׁתָּן. אִם מָצָאתָ הַיָּרֵחַ עִם הָרֹאשׁ אוֹ עִם הַזָּנָב בְּמַעֲלָה אַחַת בְּחֵלֶק אֶחָד. תֵּדַע שֶׁאֵין הַיָּרֵחַ נוֹטֶה לֹא לִצְפוֹן הַשֶּׁמֶשׁ וְלֹא לִדְרוֹמָהּ. וְאִם רָאִיתָ מְקוֹם הַיָּרֵחַ לִפְנֵי מְקוֹם הָרֹאשׁ וְהוּא הוֹלֵךְ כְּנֶגֶד הַזָּנָב. תֵּדַע שֶׁהַיָּרֵחַ נוֹטֶה לִצְפוֹן הַשֶּׁמֶשׁ. וְאִם הָיָה הַיָּרֵחַ לִפְנֵי מְקוֹם הַזָּנָב וַהֲרֵי הוּא הוֹלֵךְ כְּנֶגֶד הָרֹאשׁ. תֵּדַע שֶׁהַיָּרֵחַ נוֹטֶה לִדְרוֹם הַשֶּׁמֶשׁ: \n",
+ "הַנְּטִיָּה שֶׁנּוֹטֶה הַיָּרֵחַ לִצְפוֹן הַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לִדְרוֹמָהּ. הִיא הַנִּקְרֵאת רֹחַב הַיָּרֵחַ. וְאִם הָיָה נוֹטֶה לַצָּפוֹן נִקְרָא רֹחַב צְפוֹנִי. וְאִם הָיָה נוֹטֶה לַדָּרוֹם נִקְרָא רֹחַב דְּרוֹמִי. וְאִם הָיָה הַיָּרֵחַ בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי הַנְּקֻדּוֹת לֹא יִהְיֶה לוֹ רֹחַב כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+ "לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה רֹחַב הַיָּרֵחַ יֶתֶר עַל ה' מַעֲלוֹת בֵּין בַּצָּפוֹן בֵּין בַּדָּרוֹם. אֶלָּא כָּךְ הוּא דַּרְכּוֹ יַתְחִיל מִן הָרֹאשׁ וְיִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ מְעַט מְעַט. וְהַמֶּרְחָק הוֹלֵךְ וְנוֹסָף עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְחָמֵשׁ מַעֲלוֹת. וְיַחֲזֹר וְיִתְקָרֵב מְעַט מְעַט עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ רֹחַב כְּשֶׁיַּגִּיעַ לַזָּנָב. וְיַחֲזֹר וְיִתְרַחֵק מְעַט מְעַט וְהַמֶּרְחָק נוֹסָף עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְחָמֵשׁ מַעֲלוֹת. וְיַחֲזֹר וְיִתְקָרֵב עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ רֹחַב: \n",
+ "אִם תִּרְצֶה לֵידַע רֹחַב הַיָּרֵחַ כַּמָּה הוּא בְּכָל עֵת שֶׁתִּרְצֶה. וְאִם צְפוֹנִי הוּא אוֹ דְּרוֹמִי. תּוֹצִיא מְקוֹם הָרֹאשׁ וּמְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי לְאוֹתָהּ הָעֵת. וְתִגְרַע מְקוֹם הָרֹאשׁ מִמְּקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי. וְהַנִּשְׁאָר הוּא הַנִּקְרָא מַסְלוּל הָרֹחַב. וְאִם יִהְיֶה מַסְלוּל הָרֹחַב מִמַּעֲלָה אַחַת עַד ק\"פ. תֵּדַע שֶׁרֹחַב הַיָּרֵחַ צְפוֹנִי. וְאִם הָיָה הַמַּסְלוּל יֶתֶר עַל ק\"פ תֵּדַע שֶׁרֹחַב הַיָּרֵחַ דְּרוֹמִי. וְאִם הָיָה ק\"פ בְּשָׁוֶה אוֹ ש\"ס בְּשָׁוֶה אֵין לַיָּרֵחַ רֹחַב כְּלָל. וְתַחֲזֹר וְתִרְאֶה מְנַת מַסְלוּל הָרֹחַב כַּמָּה הִיא. וְהוּא שִׁעוּר נְטִיָּתוֹ לַצָּפוֹן אוֹ לַדָּרוֹם. וְהוּא הַנִּקְרָא רֹחַב הַיָּרֵחַ הַדְּרוֹמִי אוֹ הַצְּפוֹנִי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+ "וְכַמָּה הִיא מְנַת מַסְלוּל הָרֹחַב. אִם יִהְיֶה מַסְלוּל הָרֹחַב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ נ\"ב חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל הַזֶּה כ' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וּמ\"ג חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל ל' תִּהְיֶה מְנָתוֹ שְׁתֵּי מַעֲלוֹת וְל' חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל מ' תִּהְיֶה מְנָתוֹ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת וְי\"ג חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל נ' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת וְנ' חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל ס' תִּהְיֶה מְנָתוֹ אַרְבַּע מַעֲלוֹת וְכ' חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל ע' תִּהְיֶה מְנָתוֹ ד' מַעֲלוֹת וּמ\"ב חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל פ' תִּהְיֶה מְנָתוֹ ד' מַעֲלוֹת וְנ\"ה חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל צ' תִּהְיֶה מְנָתוֹ ה' מַעֲלוֹת: \n",
+ "וְאִם יִהְיוּ אֲחָדִים עִם הָעֲשָׂרוֹת תִּקַּח הָרָאוּי לָהֶם לְפִי הַיֶּתֶר שֶׁבֵּין שְׁתֵּי הַמָּנוֹת כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתָ בְּמַסְלוּל הַשֶּׁמֶשׁ וּבְמַסְלוּל הַיָּרֵחַ. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיָה מַסְלוּל הָרֹחַב נ\"ג מַעֲלוֹת. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁאִלּוּ הָיָה הַמַּסְלוּל נ' הָיְתָה מְנָתוֹ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת וְנ' חֲלָקִים. וְאִלּוּ הָיָה הַמַּסְלוּל ס' הָיְתָה מְנָתוֹ ד' מַעֲלוֹת וְכ' חֲלָקִים. נִמְצָא הַיֶּתֶר בֵּין שְׁתֵּי הַמָּנוֹת ל' חֲלָקִים ג' חֲלָקִים לְכָל מַעֲלָה. וְנִמְצָא לְפִי חֶשְׁבּוֹן מַסְלוּל זֶה שֶׁהוּא נ\"ג שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת וְנ\"ט חֲלָקִים. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ תַּעֲשֶׂה בְּכָל מִנְיָן וּמִנְיָן: \n",
+ "מֵאַחַר שֶׁתֵּדַע מְנָתוֹ שֶׁל מַסְלוּל הָרֹחַב עַד צ' כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְנוּךָ. תֵּדַע מָנוֹת שֶׁל כָּל מִנְיְנוֹת הַמַּסְלוּל. שֶׁאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל יֶתֶר עַל צ' עַד ק\"פ תִּגְרַע הַמַּסְלוּל מִק\"פ וְהַנִּשְׁאָר תֵּדַע בּוֹ הַמָּנָה: \n",
+ "וְזֶה הוּא רֹחַב הַיָּרֵחַ בִּתְחִלַּת לַיִל זֶה. וְהוּא דְּרוֹמִי שֶׁהֲרֵי הַמַּסְלוּל יֶתֶר עַל ק\"פ. וְכֵן אִם הָיָה הַמַּסְלוּל יֶתֶר מִק\"פ עַד ר\"ע תִּגְרַע מִמֶּנּוּ ק\"פ וְהַנִּשְׁאָר תֵּדַע בּוֹ הַמָּנָה: \n",
+ "וְאִם הָיָה הַמַּסְלוּל יֶתֶר עַל ר\"ע עַד ש\"ס. תִּגְרַע אוֹתוֹ מִש\"ס וְהַנִּשְׁאָר תֵּדַע בּוֹ הַמָּנָה: \n",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיָה הַמַּסְלוּל ק\"נ תִּגְרַע אוֹתוֹ מִק\"פ נִשְׁאָר ל'. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁמְּנַת שְׁלֹשִׁים שְׁתֵּי מַעֲלוֹת וּשְׁלֹשִׁים חֲלָקִים וְכָךְ תִּהְיֶה מְנַת ק\"נ שְׁתֵּי מַעֲלוֹת וּשְׁלֹשִׁים חֲלָקִים: \n",
+ "הֲרֵי שֶׁהָיָה הַמַּסְלוּל ר'. תִּגְרַע מִמֶּנּוּ ק\"פ יִשָּׁאֵר כ'. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁמְּנַת כ' הִיא מַעֲלָה אַחַת וּמ\"ג חֲלָקִים. וְכֵן אִם תִּהְיֶה מְנַת ר' תִּהְיֶה מַעֲלָה אַחַת וּמ\"ג חֲלָקִים: \n",
+ "הֲרֵי שֶׁהָיָה הַמַּסְלוּל ש' תִּגְרַע אוֹתוֹ מִש\"ס נִשְׁאַר ס'. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁמְּנַת שִׁשִּׁים אַרְבַּע מַעֲלוֹת וְכ' חֲלָקִים. וְכָךְ הִיא מְנַת ש' ד' מַעֲלוֹת וְכ' חֲלָקִים. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ בְּכָל הַמִּנְיָנוֹת: \n",
+ "הֲרֵי שֶׁרָצִינוּ לֵידַע רֹחַב הַיָּרֵחַ כַּמָּה הוּא וּבְאֵיזוֹ רוּחַ הוּא אִם צְפוֹנִי אוֹ דְּרוֹמִי בִּתְחִלַּת לֵיל עֶרֶב שַׁבָּת שֵׁנִי לְחֹדֶשׁ אִיָּר מִשָּׁנָה זוֹ. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁמְּקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי הָיָה בְּלַיִל זֶה בְּי\"ח מַעֲלוֹת וְל\"ו חֲלָקִים מִמַּזַּל שׁוֹר. סִימָנוֹ י\"ח ל\"ו. וּמְקוֹם הָרֹאשׁ הָיָה בְּאוֹתָהּ הָעֵת בְּכ\"ז מַעֲלוֹת וְל' חֲלָקִים מִמַּזַּל בְּתוּלָה. סִימָנוֹ כז\"ל. תִּגְרַע מְקוֹם הָרֹאשׁ מִמְּקוֹם הַיָּרֵחַ. יֵצֵא לְךָ מַסְלוּל הָרֹחַב רל\"א מַעֲלוֹת ו' חֲלָקִים. סִימָנוֹ רל\"א ו'. לְפִי שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל הַחֲלָקִים בְּכָל הַמַּסְלוּל. וְנִמְצֵאת הַמָּנָה שֶׁל מַסְלוּל זֶה בַּדְּרָכִים שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק זֶה שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת וְנ\"ג חֲלָקִים. וְזֶהוּ רֹחַב הַיָּרֵחַ בִּתְחִלַּת לַיִל זֶה. וְהוּא דְּרוֹמִי שֶׁהֲרֵי הַמַּסְלוּל יֶתֶר עַל ק\"פ: \n"
+ ],
+ [
+ "כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהִקְדַּמְנוּ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עֲתִידִים וּמוּכָנִים לִידִיעת הָרְאִיָּה. וּכְשֶׁתִּרְצֶה לָדַעַת זֹאת תַּתְחִיל וְתַחְשֹׁב וְתוֹצִיא מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֲמִתִּי וּמְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי וּמְקוֹם הָרֹאשׁ לִשְׁעַת הָרְאִיָּה. וְתִגְרַע מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֲמִתִּי מִמְּקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי וְהַנִּשְׁאָר הוּא הַנִּקְרָא אֹרֶךְ רִאשׁוֹן: ",
+ "וּמֵאַחַר שֶׁתֵּדַע מְקוֹם הָרֹאשׁ וּמְקוֹם הַיָּרֵחַ תֵּדַע מְקוֹם הַיָּרֵחַ כַּמָּה הוּא. וְאִם הוּא רֹחַב צְפוֹנִי אוֹ דְּרוֹמִי וְהוּא הַנִּקְרָא רֹחַב רִאשׁוֹן. וְהִזָּהֵר בָּאֹרֶךְ הַזֶּה הָרִאשׁוֹן וּבָרֹחַב הָרִאשׁוֹן וְיִהְיוּ שְׁנֵיהֶם מוּכָנִים לְךָ: ",
+ "וְהִתְבּוֹנֵן בְּאֹרֶךְ זֶה הָרִאשׁוֹן וּבָרֹחַב הַזֶּה הָרִאשׁוֹן. אִם יֵצֵא לְךָ תֵּשַׁע מַעֲלוֹת בְּשָׁוֶה אוֹ פָּחוֹת. תֵּדַע בְּוַדַּאי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְעוֹלָם שֶׁיֵּרָאֶה הַיָּרֵחַ בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין אַתָּה צָרִיךְ חֶשְׁבּוֹן אַחֵר. וְאִם יִהְיֶה הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן יֶתֶר עַל ט\"ו מַעֲלוֹת תֵּדַע בְּוַדַּאי שֶׁהַיָּרֵחַ יֵרָאֶה בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין אַתָּה צָרִיךְ לְחֶשְׁבּוֹן אַחֵר. וְאִם יִהְיֶה הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן מ\"ט מַעֲלוֹת וְעַד ט\"ו תִּצְטָרֵךְ לִדְרשׁ וְלַחֲקֹר בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרְאִיָּה עַד שֶׁתֵּדַע אִם יֵרָאֶה אוֹ לֹא יֵרָאֶה: ",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיָה מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי מִתְּחִלַּת מַזַּל גְּדִי עַד סוֹף מַזַּל תְּאוֹמִים. אֲבָל אִם הָיָה מְקוֹם הַיָּרֵחַ מִתְּחִלַּת מַזַּל סַרְטָן עַד סוֹף מַזַּל קֶשֶׁת וְיִהְיֶה אֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אוֹ פָּחוֹת. תֵּדַע שֶׁאֵין הַיָּרֵחַ נִרְאֶה כְּלָל בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאִם הָיָה הָרִאשׁוֹן יֶתֶר עַל כ\"ד מַעֲלוֹת וַדַּאי יֵרָאֶה בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל. וְאִם יִהְיֶה הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן מֵעֶשֶׂר מַעֲלוֹת עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע תִּצְטָרֵךְ לִדְרשׁ וְלַחֲקֹר בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרְאִיָּה אִם יֵרָאֶה אוֹ לֹא יֵרָאֶה: ",
+ "וְאֵלּוּ הֵן חֶשְׁבּוֹנוֹת הָרְאִיָּה. הִתְבּוֹנֵן וּרְאֵה הַיָּרֵחַ בְּאֵיזֶה מַזָּל הוּא. אִם יִהְיֶה בְּמַזַּל טָלֶה תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן נ\"ט חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל שׁוֹר תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ מַעֲלָה אַחַת. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל תְּאוֹמִים תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ נ\"ח חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל סַרְטָן תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ (מ\"ג) [נ\"ב] חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל אַרְיֵה תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ מ\"ג חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל בְּתוּלָה תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ ל\"ז חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל מֹאזְנַיִם תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ ל\"ד חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל עַקְרָב תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ ל\"ד חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל קֶשֶׁת תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ ל\"ו חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל גְּדִי תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ מ\"ד חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל דְּלִי תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ נ\"ג חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל דָּגִים תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ נ\"ח חֲלָקִים. וְהַנִּשְׁאָר מִן הָאֹרֶךְ אַחַר שֶׁתִּגְרַע מִמֶּנּוּ אֵלּוּ הַחֲלָקִים הוּא הַנִּקְרָא אֹרֶךְ שֵׁנִי: ",
+ "וְלָמָּה גּוֹרְעִין חֲלָקִים אֵלּוּ. לְפִי שֶׁמְּקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי אֵינוֹ הַמָּקוֹם שֶׁיֵּרָאֶה בּוֹ אֶלָּא שִׁנּוּי יֵשׁ בֵּינֵיהֶם בָּאֹרֶךְ וּבָרֹחַב. וְהוּא הַנִּקְרָא שִׁנּוּי הַמַּרְאֶה. וְשִׁנּוּי מַרְאֵה הָאֹרֶךְ בִּשְׁעַת הָרְאִיָּה לְעוֹלָם גּוֹרְעִין אוֹתוֹ מִן הָאֹרֶךְ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ: ",
+ "אֲבָל שִׁנּוּי מַרְאֵה הָרֹחַב. אִם הָיָה רֹחַב הַיָּרֵחַ צְפוֹנִי גּוֹרְעִין חֲלָקִים שֶׁל שִׁנּוּי מַרְאֵה הָרֹחַב מִן הָרֹחַב הָרִאשׁוֹן. וְאִם הָיָה רֹחַב הַיָּרֵחַ הַדְּרוֹמִי מוֹסִיפִין הַחֲלָקִים שֶׁל שִׁנּוּי מַרְאֵה הָרֹחַב עַל הָרֹחַב הָרִאשׁוֹן. וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה הָרֹחַב הָרִאשׁוֹן אַחַר שֶׁמּוֹסִיפִין עָלָיו אוֹ גּוֹרְעִין מִמֶּנּוּ אוֹתָם הַחֲלָקִים הוּא הַנִּקְרָא רֹחַב שֵׁנִי: ",
+ "וְכַמָּה הֵם הַחֲלָקִים שֶּׁמּוֹסִיפִין אוֹ גּוֹרְעִין אוֹתָן. אִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ בְּמַזַּל טָלֶה תִּשְׁעָה חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל שׁוֹר י' חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל תְּאוֹמִים ט\"ז חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל סַרְטָן כ\"ז חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל אַרְיֵה ל\"ח חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל בְּתוּלָה מ\"ד חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל מֹאזְנַיִם מ\"ו חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל עַקְרָב מ\"ה חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל קֶשֶׁת מ\"ד חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל גְּדִי ל\"ו חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל דְּלִי (כ\"ד) [כ\"ז] חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל דָּגִים י\"ב חֲלָקִים: ",
+ "מֵאַחַר שֶׁתֵּדַע חֲלָקִים אֵלּוּ תִּגְרַע אוֹתָן מִן הָרֹחַב הָרִאשׁוֹן אוֹ תּוֹסִיף אוֹתָן עָלָיו כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְנוּךָ וְיֵצֵא לְךָ הָרֹחַב הַשֵּׁנִי. וּכְבָר יָדַעְתָּ אִם הוּא צְפוֹנִי אוֹ דְּרוֹמִי. וְתֵדַע כַּמָּה מַעֲלוֹת וְכַמָּה חֲלָקִים נַעֲשָׂה זֶה הָרֹחַב הַשֵּׁנִי וְתָכִין אוֹתוֹ לְפָנֶיךָ וְיִהְיֶה עָתִיד: ",
+ "וְאַחַר כָּךְ תַּחֲזֹר וְתִקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי הַזֶּה מִקְצָתוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהַיָּרֵחַ נָלוֹז מְעַט בְּמַעְגָּלוֹ. וְכַמָּה הוּא הַמִּקְצָת שֶׁתִּקַּח מִמֶּנּוּ. אִם יִהְיֶה מְקוֹם הַיָּרֵחַ מִתְּחִלַּת מַזַּל טָלֶה עַד כ' מַעֲלוֹת מִמֶּנּוּ. אוֹ מִתְּחִלַּת מַזַּל מֹאזְנַיִם עַד כ' מַעֲלוֹת מִמֶּנּוּ. תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי שְׁנֵי חֲמִשָּׁיו. וְאִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ מִכ' מִמַּזַּל טָלֶה עַד י' מַעֲלוֹת מִמַּזַּל שׁוֹר אוֹ מִכ' מִמַּזַּל מֹאזְנַיִם עַד י' מַעֲלוֹת מִמַּזַּל עַקְרָב תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי שְׁלִישִׁיתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ מֵעֶשֶׂר מַעֲלוֹת מִמַּזַּל שׁוֹר עַד כ' מִמֶּנּוּ אוֹ מֵעֶשֶׂר מַעֲלוֹת מִמַּזַּל עַקְרָב עַד כ' מִמֶּנּוּ תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי רְבִיעִיתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ מִכ' מַעֲלוֹת מִמַּזַּל שׁוֹר עַד סוֹפוֹ אוֹ מִכ' מִמַּזַּל עַקְרָב עַד סוֹפוֹ תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי חֲמִישִׁיתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ מִתְּחִלַּת מַזַּל תְּאוֹמִים עַד עֶשֶׂר מַעֲלוֹת מִמֶּנּוּ אוֹ מִתְּחִלַּת מַזַּל קֶשֶׁת עַד עֶשֶׂר מַעֲלוֹת מִמֶּנּוּ תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי שְׁתוּתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ מִי' מַעֲלוֹת מִמַּזַּל תְּאוֹמִים וְעַד כ' מִמֶּנּוּ אוֹ מֵעֶשֶׂר מִמַּזַּל קֶשֶׁת עַד כ' מִמֶּנּוּ תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי חֲצִי שְׁתוּתוֹ. וְאִם יִהְיֶה מְקוֹם הַיָּרֵחַ מִכ' מִמַּזַּל תְּאוֹמִים עַד כ\"ה מִמֶּנּוּ אוֹ מִכ' מִמַּזַּל קֶשֶׁת עַד כ\"ה מִמֶּנּוּ תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי רְבִיעַ שְׁתוּתוֹ. וְאִם יִהְיֶה מְקוֹם הַיָּרֵחַ מִכ\"ה מִמַּזַּל תְּאוֹמִים עַד חָמֵשׁ מַעֲלוֹת מִמַּזַּל סַרְטָן אוֹ מִכ\"ה מִמַּזַּל קֶשֶׁת עַד חָמֵשׁ מַעֲלוֹת מִמַּזַּל גְּדִי לֹא תִּקַּח כְּלוּם. לְפִי שֶׁאֵין כָּאן נְלִיזַת מַעְגָּל. וְאִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ מֵחָמֵשׁ מִמַּזַּל סַרְטָן עַד עֶשֶׂר מִמֶּנּוּ אוֹ מֵחָמֵשׁ מִמַּזַּל גְּדִי עַד עֶשֶׂר מִמֶּנּוּ תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי רְבִיעַ שְׁתוּתוֹ. וְאִם יִהְיֶה מְקוֹם הַיָּרֵחַ מִי' מִמַּזַּל סַרְטָן עַד כ' מִמֶּנּוּ אוֹ מֵעֶשֶׂר מִמַּזַּל גְּדִי עַד עֶשְׂרִים מִמֶּנּוּ תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי חֲצִי שְׁתוּתוֹ. וְאִם יִהְיֶה מְקוֹם הַיָּרֵחַ מִכ' מִמַּזַּל סַרְטָן עַד סוֹפוֹ אוֹ מִכ' מִמַּזַּל גְּדִי עַד סוֹפוֹ תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי שְׁתוּתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ מִתְּחִלַּת מַזַּל אַרְיֵה עַד עֶשֶׂר מַעֲלוֹת מִמֶּנּוּ אוֹ מִתְּחִלַּת מַזַּל דְּלִי עַד עֶשֶׂר מַעֲלוֹת מִמֶּנּוּ תִּקַּח מִמֶּנּוּ הָרֹחַב הַשֵּׁנִי חֲמִישִׁיתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ מִי' מַעֲלוֹת מִמַּזַּל אַרְיֵה עַד כ' מִמֶּנּוּ אוֹ מִי' מִמַּזַּל דְּלִי עַד כ' מִמֶּנּוּ תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי רְבִיעִיתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ מִכ' מִמַּזַּל אַרְיֵה עַד עֶשֶׂר מִמַּזַּל בְּתוּלָה אוֹ מִכ' מִמַּזַּל דְּלִי עַד עֶשֶׂר מִמַּזַּל דָּגִים תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי שְׁלִישִׁיתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ מֵעֶשֶׂר מִמַּזַּל בְּתוּלָה עַד סוֹפוֹ אוֹ מִי' מַעֲלוֹת מִמַּזַּל דָּגִים עַד סוֹפוֹ תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי ב' חֲמִשָּׁיו. וְזֹאת הַמִּקְצָת שֶׁתִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי הִיא הַנִּקְרֵאת מַעְגַּל הַיָּרֵחַ: ",
+ "וְאַחַר כָּךְ תַּחֲזֹר וְתִתְבּוֹנֵן בְּרֹחַב הַיָּרֵחַ וְתִרְאֶה אִם הוּא צְפוֹנִי אוֹ דְּרוֹמִי. אִם הָיָה צְפוֹנִי תִּגְרַע מַעְגַּל הַיָּרֵחַ הַזֶּה מִן הָאֹרֶךְ הַשֵּׁנִי. וְאִם הָיָה רֹחַב הַיָּרֵחַ דְּרוֹמִי תּוֹסִיף הַמַּעְגָּל הַזֶּה עַל הָאֹרֶךְ הַשֵּׁנִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה מְקוֹם הַיָּרֵחַ מִתְּחִלַּת מַזַּל גְּדִי עַד סוֹף מַזַּל תְּאוֹמִים. אֲבָל אִם הָיָה הַיָּרֵחַ מִתְּחִלַּת מַזַּל סַרְטָן עַד סוֹף מַזַּל קֶשֶׁת יִהְיֶה הַדָּבָר הֵפֶךְ. שֶׁאִם יִהְיֶה רֹחַב הַיָּרֵחַ צְפוֹנִי תּוֹסִיף הַמַּעְגָּל עַל הָאֹרֶךְ הַשֵּׁנִי. וְאִם הָיָה רֹחַב הַיָּרֵחַ דְּרוֹמִי תִּגְרַע הַמַּעְגָּל מִן הָאֹרֶךְ הַשֵּׁנִי. וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה הָאֹרֶךְ הַשֵּׁנִי אַחַר שֶׁתּוֹסִיף עָלָיו אוֹ תִּגְרַע מִמֶּנּוּ הוּא הַנִּקְרָא אֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי. וְדַע שֶׁאִם לֹא יִהְיֶה שָׁם נְלִיזַת מַעְגָּל וְלֹא נָתַן הַחֶשְׁבּוֹן לָקַחַת מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי כְּלוּם. יִהְיֶה הָאֹרֶךְ הַשֵּׁנִי עַצְמוֹ הוּא הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי בְּלֹא פָּחוֹת וּבְלֹא יֶתֶר: ",
+ "וְאַחַר כָּךְ תַּחֲזֹר וְתִרְאֶה הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי הַזֶּה וְהוּא הַמַּעֲלוֹת שֶׁבֵּין הַיָּרֵחַ וְהַשֶּׁמֶשׁ בְּאֵיזֶה מַזָּל הוּא. אִם יִהְיֶה בְּמַזַּל דָּגִים אוֹ בְּמַזַּל טָלֶה. תּוֹסִיף עַל הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי שְׁתוּתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הָאֹרֶךְ בְּמַזַּל דְּלִי אוֹ בְּמַזַּל שׁוֹר. תּוֹסִיף עַל הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי חֲמִישִׁיתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הָאֹרֶךְ בְּמַזַּל גְּדִי אוֹ בְּמַזַּל תְּאוֹמִים. תּוֹסִיף עַל הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי שְׁתוּתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הָאֹרֶךְ בְּמַזַּל קֶשֶׁת אוֹ בְּמַזַּל סַרְטָן. תָּנִיחַ הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי כְּמוֹת שֶׁהוּא וְלֹא תּוֹסִיף עָלָיו וְלֹא תִּגְרַע מִמֶּנּוּ. וְאִם הָיָה הָאֹרֶךְ בְּמַזַּל עַקְרָב אוֹ בְּמַזַּל אַרְיֵה. תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי חֲמִישִׁיתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הָאֹרֶךְ בְּמַזַּל מֹאזְנַיִם אוֹ בְּמַזַּל בְּתוּלָה. תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי שְׁלִישִׁיתוֹ. וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי אַחַר שֶׁתּוֹסִיף עָלָיו אוֹ תִּגְרַע מִמֶּנּוּ אוֹ תָּנִיחַ אוֹתוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא. הוּא הַנִּקְרָא אֹרֶךְ רְבִיעִי. וְאַחַר כָּךְ תַּחֲזֹר אֵצֶל רֹחַב הַיָּרֵחַ הָרִאשׁוֹן וְתִקַּח שְׁנֵי שְׁלִישָׁיו לְעוֹלָם. וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא מְנַת גֹּבַהּ הַמְּדִינָה. וְתִתְבּוֹנֵן וְתִרְאֶה אִם יִהְיֶה רֹחַב הַיָּרֵחַ צְפוֹנִי. תּוֹסִיף מְנַת גֹּבַהּ הַמְּדִינָה עַל הָאֹרֶךְ הָרְבִיעִי. וְאִם יִהְיֶה רֹחַב הַיָּרֵחַ דְּרוֹמִי. תִּגְרַע מְנַת גֹּבַהּ הַמְּדִינָה מִן הָאֹרֶךְ הָרְבִיעִי. וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה הָאֹרֶךְ הָרְבִיעִי אַחַר שֶׁגּוֹרְעִין מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁמּוֹסִיפִין עָלָיו הוּא הַנִּקְרָא קֶשֶׁת הָרְאִיָּה: ",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁבָּאנוּ לַחְקֹר אִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בְּלֵיל עֶרֶב שַׁבָּת שֵׁנִי לְחֹדֶשׁ אִיָּר מִשָּׁנָה זוֹ אוֹ לֹא יֵרָאֶה. תּוֹצִיא מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֲמִתִּי וּמְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי וְרֹחַב הַיָּרֵחַ לְשָׁנָה זוֹ כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְנוּךָ. יֵצֵא לְךָ מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֲמִתִּי בְּז' מַעֲלוֹת וְט' חֲלָקִים מִמַּזַּל שׁוֹר. סִימָנוֹ ז\"ט. וְיֵצֵא לְךָ מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי בְּי\"ח מַעֲלוֹת וְל\"ו חֲלָקִים מִמַּזַּל שׁוֹר. סִימָנוֹ י\"ח ל\"ו. וְיֵצֵא לְךָ רֹחַב הַיָּרֵחַ בְּרוּחַ דָּרוֹם שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת וְנ\"ג חֲלָקִים. סִימָנוֹ נ\"ג ג'. וְזֶה הוּא הָרֹחַב הָרִאשׁוֹן. וְתִגְרַע מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ מִמְּקוֹם הַיָּרֵחַ יִשָּׁאֵר י\"א מַעֲלוֹת וְכ\"ז חֲלָקִים. סִימָנוֹ י\"א כ\"ז. וְזֶה הוּא הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן. וּלְפִי שֶׁהָיָה הַיָּרֵחַ בְּמַזַּל שׁוֹר יִהְיֶה שִׁנּוּי מַרְאֵה הָאֹרֶךְ מַעֲלָה אַחַת וְרָאוּי לִגְרֹעַ אוֹתָהּ מִן הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן. יֵצֵא לְךָ הָאֹרֶךְ הַשֵּׁנִי י' מַעֲלוֹת וְכ\"ז חֲלָקִים. סִימָנוֹ יכ\"ז. וְכֵן יִהְיֶה שִׁנּוּי מַרְאֵה הָרֹחַב י' חֲלָקִים. וּלְפִי שֶׁרֹחַב הַיָּרֵחַ הָיָה דְּרוֹמִי רָאוּי לְהוֹסִיף עָלָיו שִׁנּוּי הַמַּרְאֶה שֶׁהוּא עֲשָׂרָה חֲלָקִים. יֵצֵא לְךָ הָרֹחַב הַשֵּׁנִי ד' מַעֲלוֹת וְג' חֲלָקִים. סִימָנוֹ ד\"ג. וּלְפִי שֶׁהָיָה הַיָּרֵחַ בְּי\"ח מַעֲלוֹת מִמַּזַּל שׁוֹר רָאוּי לִקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי רְבִיעִיתוֹ וְהוּא הַנִּקְרָא מַעְגַּל הַיָּרֵחַ. יֵצֵא לְךָ מַעְגַּל הַיָּרֵחַ לְעֵת זוֹ מַעֲלָה אַחַת וְחֵלֶק אֶחָד לְפִי שֶׁאֵין מְדַקְדְּקִין בִּשְׁנִיּוֹת: ",
+ "וּלְפִי שֶׁרֹחַב הַיָּרֵחַ דְּרוֹמִי וּמְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי בֵּין רֹאשׁ גְּדִי וְרֹאשׁ סַרְטָן. רָאוּי לְהוֹסִיף הַמַּעְגָּל עַל הָאֹרֶךְ הַשֵּׁנִי. יֵצֵא לְךָ הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי י\"א מַעֲלוֹת וְכ\"ח חֲלָקִים. סִימָנוֹ י\"א כ\"ח. וּלְפִי שֶׁהָאֹרֶךְ הַזֶּה בְּמַזַּל שׁוֹר רָאוּי לְהוֹסִיף עַל הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי חֲמִישִׁיתוֹ שֶׁהוּא שְׁתֵּי מַעֲלוֹת וְי\"ח חֲלָקִים. וְיֵצֵא לְךָ הָאֹרֶךְ הָרְבִיעִי י\"ג מַעֲלוֹת וּמ\"ו חֲלָקִים. סִימָנוֹ י\"ג מ\"ו. וְחָזַרְנוּ אֵצֶל הָרֹחַב הָרִאשׁוֹן וְלָקַחְנוּ שְׁנֵי שְׁלִישָׁיו וְיֵצֵא מְנַת גֹּבַהּ הַמְּדִינָה וְהוּא שְׁתֵּי מַעֲלוֹת וְל\"ה חֲלָקִים. וּלְפִי שֶׁהָיָה הָרֹחַב דְּרוֹמִי. רָאוּי לִגְרֹעַ מִמֶּנּוּ מְנַת גֹּבַהּ הַמְּדִינָה מִן הָאֹרֶךְ הָרְבִיעִי. יִשָּׁאֵר לְךָ י\"א מַעֲלוֹת וְי\"א חֲלָקִים. סִימָנוֹ י\"א י\"א. וְזוֹ הִיא קֶשֶׁת הָרְאִיָּה בַּלַּיְלָה הַזֶּה. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְתֵדַע קֶשֶׁת הָרְאִיָּה כַּמָּה מַעֲלוֹת וְכַמָּה חֲלָקִים יֵשׁ בָּהּ בְּכָל לֵיל רְאִיָּה שֶׁתִּרְצֶה לְעוֹלָם: ",
+ "וְאַחַר שֶׁתֵּצֵא קֶשֶׁת זוֹ תָּבִין בָּהּ. וְדַע שֶׁאִם תִּהְיֶה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה תֵּשַׁע מַעֲלוֹת אוֹ פָּחוֹת אָז אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאִם תִּהְיֶה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה יֶתֶר עַל י\"ד מַעֲלוֹת אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֵרָאֶה וְיִהְיֶה גָּלוּי לְכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: ",
+ "וְאִם תִּהְיֶה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה מִתְּחִלַּת מַעֲלָה עֲשִׂירִית עַד סוֹף מַעֲלַת י\"ד. תַּעֲרֹךְ קֶשֶׁת הָרְאִיָּה אֶל הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן וְתֵדַע אִם יֵרָאֶה אוֹ לֹא יֵרָאֶה מִן הַקִּצִּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ. וְהֵן הַנִּקְרָאִין קִצֵּי הָרְאִיָּה: ",
+ "וְאִלּוּ הֵן קִצֵּי הָרְאִיָּה. אִם תִּהְיֶה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה מִיֶּתֶר עַל ט' מַעֲלוֹת עַד סוֹף עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אוֹ יֶתֶר עַל עֶשֶׂר. וְיִהְיֶה הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן י\"ג מַעֲלוֹת אוֹ יוֹתֵר. וַדַּאי יֵרָאֶה. וְאִם תִּהְיֶה הַקֶּשֶׁת פָּחוֹת מִזֶּה אוֹ יִהְיֶה הָאֹרֶךְ פָּחוֹת מִזֶּה לֹא יֵרָאֶה: ",
+ "וְאִם תִּהְיֶה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה מִיֶּתֶר עַל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת עַד סוֹף י\"א מַעֲלוֹת אוֹ יֶתֶר עַל אַחַת עֶשְׂרֵה. וְיִהְיֶה הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן י\"ב מַעֲלוֹת אוֹ יוֹתֵר. וַדַּאי יֵרָאֶה. וְאִם תִּהְיֶה הַקֶּשֶׁת פָּחוֹת מִזֶּה אוֹ יִהְיֶה הָאֹרֶךְ פָּחוֹת מִזֶּה לֹא יֵרָאֶה: ",
+ "וְאִם תִּהְיֶה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה מִיֶּתֶר עַל י\"א עַד סוֹף י\"ב מַעֲלוֹת אוֹ יֶתֶר עַל י\"ב. וְיִהְיֶה הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן י\"א מַעֲלוֹת אוֹ יוֹתֵר וַדַּאי יֵרָאֶה. וְאִם תִּהְיֶה הַקֶּשֶׁת פָּחוֹת מִזֶּה אוֹ יִהְיֶה הָאֹרֶךְ פָּחוֹת מִזֶּה לֹא יֵרָאֶה: ",
+ "וְאִם תִּהְיֶה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה מִיֶּתֶר עַל י\"ב מַעֲלוֹת עַד סוֹף י\"ג מַעֲלוֹת אוֹ יֶתֶר עַל י\"ג. וְיִהְיֶה הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן י' מַעֲלוֹת אוֹ יוֹתֵר וַדַּאי יֵרָאֶה. וְאִם תִּהְיֶה הַקֶּשֶׁת פָּחוֹת מִזֶּה אוֹ יִהְיֶה הָאֹרֶךְ פָּחוֹת מִזֶּה לֹא יֵרָאֶה: ",
+ "וְאִם תִּהְיֶה הָרְאִיָּה מִיֶּתֶר עַל י\"ג מַעֲלוֹת עַד סוֹף י\"ד מַעֲלוֹת אוֹ יֶתֶר עַל י\"ד. וְיִהְיֶה הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן תֵּשַׁע מַעֲלוֹת אוֹ יוֹתֵר וַדַּאי יֵרָאֶה. וְאִם תִּהְיֶה הַקֶּשֶׁת פָּחוֹת מִזֶּה אוֹ יִהְיֶה הָאֹרֶךְ פָּחוֹת מִזֶּה לֹא יֵרָאֶה. וְעַד כָּאן סוֹף הַקִּצִּין: ",
+ "כֵּיצַד. בָּאנוּ לְהִתְבּוֹנֵן בְּקֶשֶׁת הָרְאִיָּה שֶׁל לֵיל עֶרֶב שַׁבָּת שֵׁנִי לְחֹדֶשׁ אִיָּר מִשָּׁנָה זוֹ. יֵצֵא לָנוּ בְּחֶשְׁבּוֹן קֶשֶׁת הָרְאִיָּה י\"א מַעֲלוֹת וְי\"א חֲלָקִים כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ. וּלְפִי שֶׁהָיָה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה בֵּין עֶשֶׂר עַד אַרְבַּע עֶשְׂרֵה עָרַכְנוּ אוֹתָהּ אֶל הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁהָאֹרֶךְ הָיָה בְּלֵיל זֶה י\"א מַעֲלוֹת וְכ\"ז חֲלָקִים. וּלְפִי שֶׁהָיְתָה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה יֶתֶר עַל י\"א מַעֲלוֹת וְהָיָה הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן יֶתֶר עַל עֲשָׂרָה [א.] יוֹדֵעַ שֶׁוַּדַּאי יֵרָאֶה בְּלֵיל זֶה לְפִי הַקִּצִּין הַקְּצוּבוֹת. וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּכָל קֶשֶׁת וָקֶשֶׁת עִם הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ: ",
+ "וּכְבָר רָאִיתָ מִן הַמַּעֲשִׂים הָאֵלּוּ כַּמָּה חֶשְׁבּוֹנוֹת יֵשׁ בּוֹ וְכַמָּה תּוֹסָפוֹת וְכַמָּה גֵּרוּעִין אַחַר שֶׁיָּגַעְנוּ הַרְבֵּה. עַד שֶׁהִמְצִיאָנוּ דְּרָכִים קְרוֹבִים שֶׁאֵין בְּחֶשְׁבּוֹנָם עֹמֶק גָּדוֹל. שֶׁהַיָּרֵחַ עֲקַלְקַלּוֹת גְּדוֹלוֹת יֵשׁ בְּמַעְגְּלוֹתָיו. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים (תהילים קד יט) \"שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ\" יָרֵחַ לֹא יָדַע מְבוֹאוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים פְּעָמִים בָּא בַּאֲרֻכָּה פְּעָמִים בָּא בִּקְצָרָה. כְּמוֹ שֶׁתִּרְאֶה מֵחֶשְׁבּוֹנוֹת אֵלּוּ שֶׁפְּעָמִים תּוֹסִיף וּפְעָמִים תִּגְרַע עַד שֶׁתְּהֵא קֶשֶׁת הָרְאִיָּה. וּפְעָמִים תִּהְיֶה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה אֲרוּכָּה וּפְעָמִים קְצָרָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ",
+ "וְטַעַם כָּל אֵלּוּ הַחֶשְׁבּוֹנוֹת וּמִפְּנֵי מָה מוֹסִיפִים מִנְיָן זֶה וּמִפְּנֵי מָה גּוֹרְעִין. וְהֵיאַךְ נוֹדַע כָּל דָּבָר וְדָבָר מֵאֵלּוּ הַדְּבָרִים. וְהָרְאָיָה עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר. הִיא חָכְמַת הַתְּקוּפוֹת וְהַגִּימַטְרִיּוֹת שֶׁחִבְּרוּ בָּהּ חַכְמֵי יָוָן סְפָרִים הַרְבֵּה וְהֵם הַנִּמְצָאִים עַכְשָׁו בְּיַד הַחֲכָמִים. אֲבָל הַסְּפָרִים שֶׁחִבְּרוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בִּימֵי הַנְּבִיאִים מִבְּנֵי יִשָּׂשכָר לֹא הִגִּיעוּ אֵלֵינוּ. וּמֵאַחַר שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת הֵם שֶׁאֵין בָּהֶם דֹּפִי וְאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לְהַרְהֵר אַחֲרֵיהֶם, אֵין חוֹשְׁשִׁין לַמְחַבֵּר בֵּין שֶׁחִבְּרוּ אוֹתָם נְבִיאִים בֵּין שֶׁחִבְּרוּ אוֹתָם הָאֻמּוֹת. שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁנִּתְגַּלָּה טַעֲמוֹ וְנוֹדְעָה אֲמִתָּתוֹ בִּרְאָיוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם דֹּפִי אָנוּ סוֹמְכִין עַל זֶה הָאִישׁ שֶׁאֲמָרוֹ אוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ עַל הָרְאָיָה שֶׁנִּתְגַּלְּתָה וְהַטַּעַם שֶׁנּוֹדַע: "
+ ],
+ [
+ "דָבָר יָדוּעַ וּבָרוּר שֶׁאִם יוֹצִיא לְךָ הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁהַיָּרֵחַ יֵרָאֶה בַּלַּיִלָה. אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֵרָאֶה מִפְּנֵי הֶעָבִים שֶׁמְּכַסִּין אוֹתוֹ אוֹ מִפְּנֵי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא גַּיְא אוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַר גָּבוֹהַּ כְּנֶגֶד רוּחַ מַעֲרָב לְאַנְשֵׁי אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁנִּמְצְאוּ כְּאִלּוּ הֵן יוֹשְׁבִין בַּגַּיְא. שֶׁהַיָּרֵחַ לֹא יֵרָאֶה לְמִי שֶׁהוּא בְּמָקוֹם נָמוּךְ אֲפִלּוּ הָיָה גָּדוֹל וְיֵרָאֶה לְמִי שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הַר גָּבוֹהַּ וְתָלוּל אַף עַל פִּי שֶׁהַיָּרֵחַ קָטָן בְּיוֹתֵר. וְכֵן יֵרָאֶה לְמִי שֶׁשּׁוֹכֵן עַל שְׂפַת הַיָּם אוֹ לְמִי שֶׁמְּהַלֵּךְ בִּסְפִינָה בַּיָּם הַגָּדוֹל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קָטָן בְּיוֹתֵר: \n",
+ "וְכֵן בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אִם יִהְיֶה יוֹם צַח יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיֵּרָאֶה בִּימוֹת הַחַמָּה. לְפִי שֶׁבִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אִם יִהְיֶה יוֹם צַח יִהְיֶה הָאֲוִיר זַךְ הַרְבֵּה וְיֵרָאֶה הָרָקִיעַ בְּטֹהַר יוֹתֵר מִפְּנֵי שֶׁאֵין שָׁם אָבָק שֶׁיִּתְעָרֵב בָּאֲוִיר. אֲבָל בִּימוֹת הַחַמָּה יִהְיֶה הָאֲוִיר כְּאִלּוּ הוּא מְעֵשָּׁן מִפְּנֵי הָאָבָק וְיֵרָאֶה הַיָּרֵחַ קָטָן: \n",
+ "וְכָל זְמַן שֶׁתִּמָּצֵא קֶשֶׁת הָרְאִיָּה וְהָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן שֶׁתַּעֲרֹךְ לָהּ עִם שְׁנֵי הַקִּצִּין שֶׁלָּהֶם בְּצִמְצוּם. יִהְיֶה הַיָּרֵחַ קָטָן בְּיוֹתֵר וְלֹא יֵרָאֶה אֶלָּא בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר. וְאִם תִּמָּצֵא קֶשֶׁת הָרְאִיָּה וְהָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן אֲרֻכִּין הַרְבֵּה וְהוֹסִיפוּ עַד סוֹף הַקִּצִּים שֶׁלָּהֶן מִמַּעֲלוֹת. יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ גָּדוֹל וּלְפִי אֹרֶךְ הַקֶּשֶׁת וְהָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן יִהְיֶה גָּדְלוֹ וּגְלִיָּתוֹ לַכּל: \n",
+ "לְפִיכָךְ רָאוּי לְבֵית דִּין לָשׂוּם שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ בְּלִבָּם. שֶׁהֵן זְמַן הָרְאִיָּה וּמְקוֹמָהּ. וְשׁוֹאֲלִין אֶת הָעֵדִים בְּאֵי זֶה מָקוֹם רְאִיתֶם. שֶׁאִם הָיְתָה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה קְצָרָה וְיִתֵּן הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁיֵּרָאֶה בְּצִמְצוּם. כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה ט' מַעֲלוֹת וְה' חֲלָקִים וְהָיָה הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן י\"ג מַעֲלוֹת בְּשָׁוֶה וּבָאוּ עֵדִים שֶׁרָאוּהוּ. אִם הָיָה בִּימוֹת הַחַמָּה אוֹ שֶׁהָיוּ בְּמָקוֹם נָמוּךְ חוֹשְׁשִׁין לָהֶן וּבוֹדְקִין אוֹתָן הַרְבֵּה וְאִם הָיָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אוֹ בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר וַדַּאי יֵרָאֶה אִם לֹא יִהְיוּ שָׁם עָבִים הַמַּבְדִּילִין: \n",
+ "עֵדִים שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ וּבָאוּ וְהֵעִידוּ וְקִבְּלוּם בֵּית דִּין וְקִדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה הָרִאשׁוֹן וּמָנוּ כ\"ט יוֹם מִן הַיּוֹם הַמְ [קֵ] דָּשׁ. וְלֵיל שְׁלֹשִׁים לֹא נִרְאָה הַיָּרֵחַ מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהֵרָאוֹת אוֹ מִפְּנֵי שֶׁכִּסּוּהוּ עָבִים. וַהֲרֵי בֵּית דִּין מְצַפִּין לוֹ כָּל יוֹם שְׁלֹשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְלֹא בָּאוּ עֵדִים וְעִבְּרוּ אֶת הַחֹדֶשׁ וְנִמְצָא יוֹם ר\"ח הַשֵּׁנִי יוֹם ל\"א כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+ "וְהִתְחִילוּ לִמְנוֹת כ\"ט יוֹם מִן יוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וְלֵיל שְׁלֹשִׁים לֹא נִרְאָה הַיָּרֵחַ. אִם תֹּאמַר שֶׁכָּךְ מְעַבְּרִין אֶת זֶה וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ שְׁלֹשִׁים וְקוֹבְעִין רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי יוֹם ל\"א. כָּךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בְּלֵיל שְׁלֹשִׁים גַּם מֵחֹדֶשׁ זֶה וְנִמְצְאוּ מְעַבְּרִין וְהוֹלְכִין וְעוֹשִׂין חֳדָשִׁים אַחַר שְׁלֹשִׁים כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. וְנִמְצָא בְּחֹדֶשׁ אַחֲרוֹן אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה הַיָּרֵחַ בְּלֵיל כ\"ה בּוֹ אוֹ בְּלֵיל כ\"ו. וְאֵין לְךָ דְּבַר שְׂחוֹק וְהֶפְסֵד יוֹתֵר מִזֶּה: \n",
+ "וְאַל תֹּאמַר שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי הוּא שֶׁלֹּא יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בְּכָל הַשָּׁנָה. אֶלָּא דָּבָר קָרוֹב הוּא הַרְבֵּה. וּפְעָמִים רַבּוֹת יֶאֱרַע זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בַּמְּדִינוֹת שֶׁזְּמַן הַגְּשָׁמִים שָׁם אָרֹךְ וְהֶעָבִים רַבִּים. שֶׁאֵין אָנוּ אוֹמְרִין שֶׁלֹּא יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בְּכָל הַשָּׁנָה אֶלָּא שֶׁלֹּא יֵרָאֶה בִּתְחִלַּת הֶחֳדָשִׁים וְיֵרָאֶה אַחַר כָּךְ. וּפְעָמִים לֹא יֵרָאֶה מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיֵּרָאֶה בָּהֶם וְחֳדָשִׁים שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה בָּהֶם לֹא יֵרָאֶה מִפְּנֵי הֶעָבִים אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיָה קָטָן בְּיוֹתֵר וְלֹא נִתְכַּוֵּן אָדָם לִרְאוֹתוֹ: \n",
+ "אֶלָּא הַקַּבָּלָה שֶׁהָיָה בְּיַד חֲכָמִים אִישׁ מִפִּי אִישׁ מִפִּי משֶׁה רַבֵּנוּ כָּךְ הִיא. שֶׁבִּזְמַן שֶׁלֹּא יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בִּתְחִלַּת הֶחֳדָשִׁים חֹדֶשׁ אַחַר חֹדֶשׁ. בֵּית דִּין קוֹבְעִין חֹדֶשׁ מְעֵבָּר מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם וְחֹדֶשׁ חָסֵר מִכ\"ט יוֹם. וְכֵן מְחַשְּׁבִין וְקוֹבְעִין חֹדֶשׁ מְעֻבָּר וְחֹדֶשׁ חָסֵר בִּקְבִיעָה לֹא בְּקִדּוּשׁ. שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא עַל הָרְאִיָּה. וּפְעָמִים עוֹשִׂין מָלֵא אַחַר מָלֵא אוֹ חָסֵר אַחַר חָסֵר כְּמוֹ שֶׁיֵּרָאֶה לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן: \n",
+ "וּמִתְכַּוְּנִין לְעוֹלָם בְּחֶשְׁבּוֹנָם שֶׁאִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בַּחֹדֶשׁ הַבָּא יֵרָאֶה בִּזְמַנּוֹ אוֹ בְּלֵיל עִבּוּרוֹ. לֹא שֶׁיֵּרָאֶה קֹדֶם זְמַנּוֹ שֶׁהוּא לֵיל כ\"ח. וּבְחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרְאִיָּה הָאֵלּוּ שֶׁבֵּאַרְנוּ יִתְבָּאֵר לְךָ וְתֵדַע מָתַי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה, וּמָתַי אִי אֶפְשָׁר, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה. וְעַל זֶה סוֹמְכִין וּמְעַבְּרִין חֹדֶשׁ אַחַר חֹדֶשׁ אוֹ עוֹשִׂין חֹדֶשׁ חָסֵר אַחַר חֹדֶשׁ חָסֵר. וּלְעוֹלָם אֵין פּוֹחֲתִין מֵאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים הַמְעֻבָּרִין בְּשָׁנָה וְלֹא מוֹסִיפִין עַל שְׁמוֹנָה חֳדָשִׁים הַמְעֻבָּרִין. וְגַם לְעִבּוּר חֳדָשִׁים אֵלּוּ שֶׁמְּעַבְּרִין לְפִי חֶשְׁבּוֹן עוֹשִׂין סְעֻדַּת עִבּוּר הַחֹדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי: \n",
+ "וְכָל שֶׁתִּמְצָא בַּגְּמָרָא מִדְּבָרִיִם שֶּׁמַּרְאִין שֶׁבֵּית דִּין סוֹמְכִין עַל הַחֶשְׁבּוֹן וּמִפִּי משֶׁה מִסִּינַי שֶׁהַדָּבָר מָסוּר לָהֶם וְהָרְשׁוּת בְּיָדָם לְחַסֵּר אוֹ לְעַבֵּר. וְכֵן זֶה שֶׁחָסֵר תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בַּשָּׁנָה וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה הַכּל עַל עִקָּר זֶה הוּא בָּנוּי בִּזְמַן שֶׁלֹּא נִרְאֶה הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ: \n",
+ "וְכֵן זֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַחֹדֶשׁ לְצֹרֶךְ הוּא בֶּחֳדָשִׁים אֵלּוּ שֶׁמְּעַבְּרִין אוֹתָן לְפִי חֶשְׁבּוֹן וְעוֹשִׂין אֶחָד מָלֵא וְאֶחָד חָסֵר. וְיֵשׁ לָהֶם לְעַבֵּר חֹדֶשׁ אַחַר חֹדֶשׁ אוֹ לְחַסֵּר. בָּזֶה הוּא שֶׁמְּעַבְּרִין לְצֹרֶךְ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִרְאֶה הַיָּרֵחַ בִּזְמַנּוֹ. אֶלָּא בְּעֵת שֶׁיֵּרָאֶה הַיָּרֵחַ בִּזְמַנּוֹ שֶׁהוּא תְּחִלַּת הֱיוֹתוֹ נִרְאֶה אַחַר שֶׁנִּתְקַבֵּץ עִם הַשֶּׁמֶשׁ מְקַדְּשִׁין לְעוֹלָם: \n",
+ "וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁם בֵּית דִּין וְסוֹמְכִין עַל הָרְאִיָּה. אֲבָל בִּזְמַנִּים אֵלּוּ אֵין סוֹמְכִין אֶלָּא עַל הַקְּבִיעָה בְּזֶה הַחֶשְׁבּוֹן הָאֶמְצָעִי הַפָּשׁוּט בְּכָל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּהֲלָכוֹת אֵלּוּ: \n",
+ "יִתְבָּאֵר בְּסִפְרֵי הַחֶשְׁבּוֹן הַתְּקוּפוֹת וְהַגִּימַטְרִיָּאוֹת שֶׁאִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵרָאֶה בְּכָל מְדִינוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן לְמַעֲרַב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמְכֻוָּנוֹת כְּנֶגְדָּהּ. וְאִם יִתֵּן הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁלֹּא יֵרָאֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה בִּמְדִינוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁהֵן לְמַעֲרַב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמְכֻוָּנוֹת כְּנֶגְדָּהּ. לְפִיכָךְ אִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בִּמְדִינָה שֶׁהִיא לְמַעֲרַב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין בָּזֶה רְאָיָה שֶׁלֹּא יֵרָאֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֶפְשָׁר שֶׁנִּרְאֶה הַיָּרֵחַ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: \n",
+ "אֲבָל אִם לֹא יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים בַּמְּדִינָה הַמַּעֲרָבִית הַמְכֻוֶּנֶת כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא נִרְאֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: \n",
+ "וְכֵן אִם לֹא יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא נִרְאֶה בְּכָל מְדִינוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן לְמִזְרַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמְכֻוָּנוֹת כְּנֶגְדָּהּ. וְאִם יֵרָאֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה בִּמְדִינוֹת מִזְרָחִיּוֹת וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֵרָאֶה. לְפִיכָךְ אִם יֵרָאֶה בִּמְדִינָה שֶׁהִיא לְמִזְרַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמְכֻוֶּנֶת כְּנֶגְדָּהּ בְּיָדוּעַ שֶׁנִּרְאֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאִם לֹא נִרְאֶה בַּמְּדִינָה הַמִּזְרָחִית אֵין בָּזֶה רְאָיָה אֶלָּא אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: \n",
+ "וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים כְּשֶׁהָיוּ הַמְּדִינוֹת שֶׁבַּמַּעֲרָב וְשֶׁבַּמִּזְרָח מְכֻוָּנוֹת. כְּגוֹן שֶׁהָיוּ נוֹטוֹת לִצְפוֹן הָעוֹלָם מִשְּׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת עַד ל\"ה מַעֲלוֹת. אֲבָל אִם הָיוּ נוֹטוֹת לַצָּפוֹן יוֹתֵר מִזֶּה אוֹ פָּחוֹת. מִשְׁפָּטִים אֲחֵרִים יֵשׁ לָהֶן שֶׁהֲרֵי אֵינָן מְכֻוָּנוֹת כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעָרֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב אֵינָן אֶלָּא לְהַגִּיד כָּל מִשְׁפְּטֵי הָרְאִיָּה לְהַגְדִּיל תּוֹרָה וּלְהַאְדִּירָהּ. לֹא שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי מִזְרָח אוֹ בְּנֵי מַעֲרָב סוֹמְכִין עַל רְאִיַּת הַיָּרֵחַ אוֹ תּוֹעִיל לָהֶם כְּלוּם. אֶלָּא לְעוֹלָם אֵין סוֹמְכִין אֶלָּא עַל קִדּוּשׁ בֵּית דִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים: \n"
+ ],
+ [
+ "לְפִי שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁבּכְלַל דִּבָרִים שֶׁהָיוּ בּוֹדְקִין בָּהֶן אֶת הָעֵדִים אוֹמְרִין לָהֶן לְהֵיכָן הָיָה הַיָּרֵחַ נוֹטֶה. כָּשֵׁר בְּעֵינַי לְהוֹדִיעַ דֶּרֶךְ חֶשְׁבּוֹן דָּבָר זֶה. וְאֵין אֲנִי מְדַקְדֵּק בּוֹ לְפִי שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל בִּרְאִיָּה כְּלָל. וּתְחִלַּת חֶשְׁבּוֹן זֶה לֵידַע נְטִיַּת הַמַּזָּלוֹת תְּחִלָּה: \n",
+ "הָעֲגֻלָּה שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בְּמַחֲצִית הַמַּזָּלוֹת שֶׁבָּהּ מַהֲלָךְ הַשֶּׁמֶשׁ. אֵינָהּ עוֹבֶרֶת בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם מֵחֲצִי הַמִּזְרָח לַחֲצִי הַמַּעֲרָב. אֶלָּא נוֹטָה הִיא מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה הַמְסַבֵּב בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם כְּנֶגֶד צָפוֹן וְדָרוֹם. חֶצְיָהּ נוֹטֶה לַצָּפוֹן וְחֶצְיָהּ נוֹטֶה לַדָּרוֹם: \n",
+ "וּשְׁתֵּי נְקֻדּוֹת יֵשׁ בָּהּ שֶׁפּוֹגַעַת בָּהֶן בַּעֲגֻלַּת הַקַּו הַשָּׁוֶה הַמְסַבֵּב בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם. הַנְּקֻדָּה הָאַחַת רֹאשׁ מַזַּל טָלֶה. הַנְּקֻדָּה הַשְּׁנִיָּה שֶׁכְּנֶגְדָּהּ רֹאשׁ מַזַּל מֹאזְנַיִם. וְנִמְצְאוּ שִׁשָּׁה מַזָּלוֹת נוֹטוֹת לַצָּפוֹן מִתְּחִלַּת טָלֶה עַד סוֹף בְּתוּלָה. וְשִׁשָּׁה נוֹטוֹת לַדָּרוֹם מִתְּחִלַּת מַזַּל מֹאזְנַיִם עַד סוֹף מַזַּל דָּגִים: \n",
+ "וּמֵרֹאשׁ מַזַּל טָלֶה יַתְחִילוּ הַמַּזָּלוֹת לִנְטוֹת מְעַט מְעַט וּלְהִתְרַחֵק מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה כְּנֶגֶד הַצָּפוֹן עַד רֹאשׁ סַרְטָן. וְיִהְיֶה רֹאשׁ סַרְטָן רָחוֹק מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה לְרוּחַ הַצָּפוֹן שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים מַעֲלוֹת וַחֲצִי מַעֲלָה בְּקֵרוּב. וְיַחְזְרוּ הַמַּזָּלוֹת לְהִתְקָרֵב לַקַּו הַשָּׁוֶה מְעַט מְעַט עַד רֹאשׁ מֹאזְנַיִם שֶׁהוּא עַל הַקַּו הַשָּׁוֶה. וּמֵרֹאשׁ מֹאזְנַיִם יַתְחִילוּ לִנְטוֹת וּלְהִתְרַחֵק כְּנֶגֶד רוּחַ דָּרוֹם עַד רֹאשׁ גְּדִי. וְיִהְיֶה רֹאשׁ גְּדִי רָחוֹק מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה לְרוּחַ דָּרוֹם שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים מַעֲלוֹת וַחֲצִי מַעֲלָה. וְיַחְזְרוּ הַמַּזָּלוֹת לְהִתְקָרֵב מְעַט מְעַט כְּנֶגֶד הַקַּו הַשָּׁוֶה עַד רֹאשׁ טָלֶה: \n",
+ "נִמְצָא רֹאשׁ טָלֶה וְרֹאשׁ מֹאזְנַיִם מְסַבֵּב עַל הַקַּו הַשָּׁוֶה. וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁתִּהְיֶה הַשֶּׁמֶשׁ בִּשְׁנֵי רָאשִׁים אֵלּוּ לֹא תִּהְיֶה נוֹטָה לֹא לַצָּפוֹן וְלֹא לַדָּרוֹם. וְתִזְרַח בַּחֲצִי מִזְרָח וְתִשְׁקַע בַּחֲצִי מַעֲרָב. וְיִהְיֶה הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שָׁוִין בְּכָל הַיִּשּׁוּב: \n",
+ "הֲרֵי נִתְבָּרֵר לְךָ שֶׁכָּל מַעֲלָה וּמַעֲלָה מִמַּעֲלוֹת הַמַּזָּלוֹת נוֹטָה לַצָּפוֹן אוֹ לַדָּרוֹם וְיֵשׁ לִנְטִיָּתָהּ שִׁעוּר. (וְרֹב) [וְרֹחַב] הַנְּטִיָּה לֹא תִּהְיֶה יוֹתֵר עַל שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים מַעֲלוֹת וַחֲצִי בְּקֵרוּב: \n",
+ "וְאֵלּוּ הֵם הַשִּׁעוּרִים שֶׁל נְטִיּוֹת לְפִי מִנְיַן הַמַּעֲלוֹת שֶׁל מַזָּלוֹת. וְהַתְחָלָה מַתְחֶלֶת מַזַּל טָלֶה. י' מַעֲלוֹת נְטִיָּתָם ד' מַעֲלוֹת. כ' מַעֲלוֹת נְטִיָּתָם ח' מַעֲלוֹת. ל' מַעֲלוֹת נְטִיָּתָם י\"א מַעֲלוֹת וּמֶחֱצָה. וּמ' מַעֲלוֹת נְטִיָּתָם ט\"ו מַעֲלוֹת. נ' מַעֲלוֹת נְטִיָּתָם י\"ח מַעֲלוֹת. ס' מַעֲלוֹת נְטִיָּתָם כ' מַעֲלוֹת. ע' מַעֲלוֹת נְטִיָּתָם כ\"ב מַעֲלוֹת. פ' מַעֲלוֹת נְטִיָּתָם כ\"ג מַעֲלוֹת. צ' מַעֲלוֹת נְטִיָּתָם כ\"ג מַעֲלוֹת וַחֲצִי מַעֲלָה: \n",
+ "וְאִם יִהְיוּ אֲחָדִים בְּמִנְיָן תִּקַּח לָהֶם מְנָתָם מִבֵּין שְׁתֵּי הַנְּטִיּוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּשֶּׁמֶשׁ וּבַיָּרֵחַ. כֵּיצַד. חָמֵשׁ מַעֲלוֹת נְטִיָּתָם שְׁתֵּי מַעֲלוֹת. וְאִם הָיָה מִנְיַן הַמַּעֲלוֹת כ\"ג נְטִיָּתָם ט' מַעֲלוֹת. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ בְּכָל הָאֲחָדִים שֶׁהֵן עִם הָעֲשָׂרוֹת: \n",
+ "וּמֵאַחַר שֶׁתֵּדַע הַנְּטִיָּה שֶׁל מַעֲלוֹת מֵאַחַת עַד צ'. תֵּדַע נְטִיָּתָם כֻּלָּן כְּדֶרֶךְ שֶׁהוֹדַעְנוּךָ בְּרֹחַב הַיָּרֵחַ. שֶׁאִם הָיָה הַמִּנְיָן יֶתֶר עַל צ' עַד ק\"פ תִּגְרַע אוֹתוֹ מִק\"פ. וְאִם הָיָה יוֹתֵר עַל ק\"פ עַד ר\"ע תִּגְרַע מִמֶּנּוּ ק\"פ. וְאִם הָיָה יוֹתֵר עַל ר\"ע עַד ש\"ס תִּגְרַע אוֹתוֹ מִש\"ס. וְהַנִּשְׁאָר תֵּדַע נְטִיָּתוֹ וְהוּא נְטִיַּת אוֹתוֹ הַמִּנְיָן שֶׁבְּיָדְךָ בְּלֹא גֵּרָעוֹן וְלֹא תּוֹסֶפֶת: \n",
+ "אִם תִּרְצֶה לֵידַע כַּמָּה מַעֲלוֹת הוּא הַיָּרֵחַ נוֹטֶה מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה כְּנֶגֶד צְפוֹן הָעוֹלָם אוֹ כְּנֶגֶד דְּרוֹם הָעוֹלָם. תֵּדַע תְּחִלָּה כַּמָּה נְטִיַּת הַמַּעֲלָה שֶׁהִיא מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי וּלְאֵי זֶה רוּחַ הִיא נוֹטָה לַצָּפוֹן אוֹ לַדָּרוֹם. וְתַחֲזֹר וְתַחְשֹׁב וְתוֹצִיא רֹחַב הַיָּרֵחַ הָרִאשׁוֹן וְתִרְאֶה אִם הוּא צְפוֹנִי אוֹ דְּרוֹמִי. אִם נִמְצְאוּ רֹחַב הַיָּרֵחַ וּנְטִיַּת מַעֲלָתוֹ בְּרוּחַ אַחַת כְּגוֹן שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם צְפוֹנִים אוֹ דְּרוֹמִיִּים תְּקַבֵּץ שְׁנֵיהֶם. וְאִם נִמְצְאוּ בִּשְׁתֵּי רוּחוֹת כְּגוֹן שֶׁהָיָה הָאֶחָד דְּרוֹמִי וְהָאֶחָד צְפוֹנִי. תִּגְרַע הַמְּעַט מִשְּׁנֵיהֶם מִן הָרַב וְהַנִּשְׁאָר הוּא מֶרְחַק הַיָּרֵחַ מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁהָיָה בָּהּ הָרַב בִּשְׁנֵיהֶם: \n",
+ "כֵּיצַד בָּאנוּ לֵידַע כַּמָּה הַיָּרֵחַ נוֹטֶה מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה בְּלֵיל הָרְאִיָּה שֶׁהוּא שֵׁנִי לְחֹדֶשׁ אִיָּר מִשָּׁנָה זוֹ. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁמַּעֲלַת הַיָּרֵחַ הָיְתָה י\"ט מִמַּזַּל שׁוֹר. נְטִיָּתָהּ בַּצָּפוֹן כְּמוֹ י\"ח מַעֲלוֹת. וְרֹחַב הַיָּרֵחַ הָיָה בַּדָּרוֹם כְּמוֹ ד' מַעֲלוֹת. תִּגְרַע הַמְּעַט מִן הָרַב יִשָּׁאֵר י\"ד מַעֲלוֹת. וְנִמְצָא הַיָּרֵחַ רָחוֹק מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה י\"ד מַעֲלוֹת לְרוּחַ צָפוֹן. שֶׁהֲרֵי הַמִּנְיָן הָרַב שֶׁהוּא שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיָה צְפוֹנִי. וְכָל חֶשְׁבּוֹן זֶה בְּקֵרוּב בְּלֹא דִּקְדּוּק לְפִי שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל בִּרְאִיָּה: \n",
+ "אִם תִּרְצֶה לֵידַע לְאֵי זוֹ רוּחַ מֵרוּחוֹת הָעוֹלָם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ נוֹטֶה. תַּחְשֹׁב וְתֵדַע מֶרְחַקּוֹ מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה. אִם יִהְיֶה עַל הַקַּו הַשָּׁוֶה אוֹ קָרוֹב מִמֶּנּוּ בִּשְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת בַּצָּפוֹן אוֹ בַּדָּרוֹם. יֵרָאֶה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד אֶמְצַע מַעֲרָב וְתֵרָאֶה פְּגִימָתוֹ מְכֻוֶּנֶת כְּנֶגֶד מִזְרַח הָעוֹלָם בְּשָׁוֶה: \n",
+ "וְאִם יִהְיֶה רָחוֹק מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה לִצְפוֹן הָעוֹלָם. יֵרָאֶה בֵּין מַעֲרַב הָעוֹלָם וּבֵין צְפוֹנוֹ. וְתֵרָאֶה פְּגִימָתוֹ נוֹטָה מִכְּנֶגֶד מִזְרַח הָעוֹלָם כְּנֶגֶד דְּרוֹם הָעוֹלָם: \n",
+ "וְאִם הָיָה רָחוֹק מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה לִדְרוֹם הָעוֹלָם. יֵרָאֶה בֵּין מַעֲרַב הָעוֹלָם וּבֵין דְּרוֹמוֹ. וְתֵרָאֶה פְּגִימָתוֹ נוֹטָה מִכְּנֶגֶד מִזְרַח הָעוֹלָם כְּנֶגֶד צְפוֹן הָעוֹלָם. וּלְפִי רֹב הַמֶּרְחָק וּלְפִי רֹב הַנְּטִיָּה: \n",
+ "וּמֵחֲקִירַת הָעֵדִים שֶׁאוֹמְרִין לָהֶם כַּמָּה הָיָה גָּבוֹהַּ. וְדָבָר זֶה יִוָּדַע מִקֶּשֶׁת הָרְאִיָּה. שֶׁבִּזְמַן שֶׁתִּהְיֶה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה קְצָרָה יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ כְּאִלּוּ הוּא קָרוֹב מִן הָאָרֶץ. וּבִזְמַן שֶׁתִּהְיֶה אֲרֻכָּה יֵרָאֶה גָּבוֹהַּ מֵעַל הָאָרֶץ. וּלְפִי אֹרֶךְ קֶשֶׁת הָרְאִיָּה לְפִי גָּבְהוֹ מֵעַל הָאָרֶץ בִּרְאִיַּת הָעֵינַיִם: \n",
+ "הֲרֵי בֵּאַרְנוּ חֶשְׁבּוֹנוֹת כָּל הַדְּרָכִים שֶׁצְּרִיכִין לָהֶם בִּידִיעַת הָרְאִיָּה וּבַחֲקִירַת הָעֵדִים. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַכּל יָדוּעַ לַמְּבִינִים וְלֹא יֶחְסְרוּ דֶּרֶךְ מִדַּרְכֵי הַתּוֹרָה וְלֹא יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אַחֲרֶיהָ בִּסְפָרִים אֲחֵרִים. (ישעיה לד טז) \"דִּרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר ה'\" וְקִרְאוּ, אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נֶעְדָּרָה: סָלִיק הִלְכוֹת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ \n"
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..ddf46f2d4b2822d77a36752d12ddc0656160cacc
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json
@@ -0,0 +1,300 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+ "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9_%D7%94%D7%97%D7%95%D7%93%D7%A9_%D7%90",
+ "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+ "status": "locked",
+ "license": "CC-BY-SA",
+ "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Sefer Zemanim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "חדשי השנה הם חדשי הלבנה שנאמר עולת חדש בחדשו ונאמר החדש הזה לכם ראש חדשים. כך אמרו חכמים הראה לו הקב\"ה למשה במראה הנבואה דמות לבנה ואמר לו כזה ראה וקדש. והשנים שאנו מחשבין הם שני החמה שנאמר שמור את חדש האביב.",
+ "וכמה יתרה שנת החמה על שנת הלבנה קרוב מאחד עשר יום. לפיכך כשיתקבץ מן התוספת הזאת כמו שלשים יום או פחות מעט או יותר מעט מוסיפין חדש אחד ועושין אותה השנה שלשה עשר חדש והיא הנקראת שנה מעוברת. שאי אפשר להיות השנה שנים עשר חדש וכך וכך ימים שנאמר לחדשי השנה חדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים.",
+ "הלבנה נסתרת בכל חדש ואינה נראת כמו שני ימים או פחות או יותר מעט. כמו יום אחד קודם שתדבק בשמש בסוף החדש וכמו יום אחד אחר שתדבק בשמש ותראה במערב בערב. ובליל שתראה במערב אחר שנסתרה הוא תחלת החדש ומונין מאותו היום תשעה ועשרים יום. ואם יראה הירח ליל שלשים יהיה יום שלשים ראש החדש. ואם לא יראה יהיה ראש החדש יום אחד ושלשים ויהיה יום שלשים מחדש שעבר. ואין נזקקין לירח בליל אחד ושלשים בין שנראה בין שלא נראה. שאין לך חדש לבנה יותר על שלשים יום.",
+ "חדש שיהיה תשעה ועשרים ויראה ירח בליל שלשים נקרא חדש חסר. ואם לא יראה הירח ויהיה החדש שעבר שלשים יום נקרא חדש מעובר ונקרא חדש מלא. וירח שיראה בליל שלשים הוא הנקרא ירח שנראה בזמנו. ואם נראה בליל אחד ושלשים ולא נראה בליל שלשים הוא נקרא ירח שנראה בליל עבורו.",
+ "אין ראיית הירח מסורה לכל אדם כמו שבת בראשית שכל אחד מונה ששה ושובת בשביעי. אלא לבית דין הדבר מסור עד שיקדשוהו בית דין ויקבעו אותו היום ראש חדש הוא שיהיה ראש חדש. שנאמר החדש הזה לכם עדות זו תהיה מסורה לכם.",
+ "בית דין מחשבין בחשבונות כדרך שמחשבים האיצטגנינים שיודעין מקומות הכוכבים ומהלכם וחוקרים ומדקדקים עד שידעו אם אפשר שיראה הירח בזמנו שהוא ליל שלשים או אי אפשר. אם ידעו שאפשר שיראה יושבין ומצפין לעדים כל היום כולו שהוא יום שלשים. אם באו עדים ודרשום וחקרום כהלכה ונאמנו דבריהם מקדשין אותו. ואם לא נראה ולא באו עדים משלימין שלשים ויהיה חדש מעובר. ואם ידעו בחשבון שאי אפשר שיראה אין יושבים יום שלשים ואין מצפין לעדים. ואם באו עדים יודעין בודאי שהן עדי שקר או שנראת להם דמות לבנה מן העבים ואינה הלבנה הודאית.",
+ "מצות עשה מן התורה על בית דין שיחשבו וידעו אם יראה הירח או לא יראה. ושידרשו את העדים עד שיקדשו את החדש. וישלחו ויודיעו שאר העם באי זה יום הוא ראש חדש כדי שידעו באי זה יום הן המועדות. שנאמר אשר תקראו אותם מקראי קדש ונאמר ושמרת את החקה הזאת למועדה.",
+ "אין מחשבין וקובעין חדשים ומעברין שנים אלא בארץ ישראל שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ואם היה אדם גדול בחכמה ונסמך בארץ ישראל ויצא לחוצה לארץ ולא הניח בארץ ישראל כמותו הרי זה מחשב וקובע חדשים ומעבר שנים בחוצה לארץ. ואם נודע לו שנעשה בארץ ישראל אדם גדול כמותו ואין צריך לומר גדול ממנו הרי זה אסור לקבוע ולעבר בחוצה לארץ ואם עבר וקבע ועיבר לא עשה כלום"
+ ],
+ [
+ "אין כשר לעדות החדש אלא שני אנשים כשרים הראויין להעיד בכל דבר ודבר. אבל נשים ועבדים הרי הן כשאר פסולי עדות ואין מעידין. אב ובנו שראו את הירח ילכו לבית דין להעיד. לא מפני שעדות החדש כשרה בקרובים אלא שאם ימצא אחד מהן פסול מפני שהוא גזלן וכיצא בו משאר הפסלנות יצטרף השני עם אחר ויעידו. וכל הפסול לעדות מדברי סופרים אע\"פ שהוא כשר מן התורה פסול לעדות החדש.",
+ "דין תורה שאין מדקדקין בעדות החדש. שאפילו קדשו את החדש על פי עדים ונמצאו זוממין בעדות זו הרי זו מקודש. לפיכך היו בראשונה מקבלין עדות החדש מכל אדם מישראל שכל ישראל בחזקת כשרות עד שיודע לך שזה פסול. משקלקלו הבייתוסים והיו שוכרין אנשים להעיד שראו והם לא ראו התקינו שלא יקבלו בית דין עדות החדש אלא מעדים שמכירין בית דין אותן שהם כשרים ושיהיו דורשין וחוקרים בעדות.",
+ "לפיכך אם לא יהיו בית דין יודעים את העדים שראו את הירח משלחין אנשי העיר שנראה בה עם העדים שראו עדים אחרים שמזכין אותן לבית דין ומודיעין אותן שאלו כשרים הם ואחר כך מקבלין מהם.",
+ "בית דין מחשבין בדרכים שהאיצטגנינין מחשבין בהם ויודעין הלבנה כשתראה בחדש זה אם תהיה בצפון השמש או בדרומה ואם תהיה רחבה או קצרה ולהיכן יהיו ראשי קרניה נוטין. וכשיבאו העדים להעיד בודקין אותם כיצד ראיתם אותה בצפון או בדרום. להיכן היו קרניה נוטות. כמה היתה גבוהה בראיית עיניכם וכמה היתה רחבה. אם נמצאו דבריהם מכוונין למה שנודע בחשבון מקבלין אותם ואם לא נמצאו דבריהם מכוונין אין מקבלין אותם.",
+ "אמרו העדים ראינוהו במים או בעבים או בעששית. או שראו מקצתו ברקיע ומקצתו בעבים או במים או בעששית אין זו ראייה ואין מקדשין על ראייה זאת. אמר אחד ראיתיו גבוה בעיני כמו שתי קומות ואמר השני כמו שלש קומות היה גבוה מצטרפין. אמר האחד כמו שלש קומות והשני אמר כמו חמש אין מצטרפין. ומצטרף אחד מהם עם שני שיעיד כמותו או יהיה ביניהן קומה אחת.",
+ "אמרו ראינוהו בלא כוונה וכיון שהתבוננו בו ונתכוננו לראותו להעיד שוב לא ראינוהו אין זו עדות ואין מקדשין עליה. שמא עבים נתקשרו ונראו כלבנה וכלו והלכו להם. אמרו עדים ראינוהו ביום תשעה ועשרים שחרית במזרח קודם שתעלה השמש וראינוהו ערבית במערב בליל שלשים הרי אלו נאמנים ומקדשין על ראייה זו שהרי ראוהו בזמנו. אבל הראייה שאמרו שראוהו בשחרית אין נזקקין לה שאין אנו אחראין לראיית שחרית ובידוע שהעבים הם שנתקשרו ונראה להם כלבנה. וכן אם ראוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה הרי אלו נאמנין שאין אנו אחראין אלא לראיית ליל שלשים בלבד.",
+ "כיצד מקבלין עדות החדש. כל מי שראוי להעיד שראה את הירח בא לבית דין. ובית דין מכניסים אותן כולן למקום אחד ועושין להן סעודות גדולות כדי שיהיו העם רגילין לבא. וזוג שבא ראשון בודקין אותן ראשון בבדיקות שאמרנו. מכניסין את הגדול ושואלין אותו נמצאו דבריו מכוונים לחשבון מכניסים את חברו. נמצאו דבריהם מכוונין עדותן קיימת. ושאר כל הזוגות שואלין אותם ראשי דברים לא שצריכים להם אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש כדי שיהיו רגילין לבא.",
+ "ואחר כך אחר שתתקיים העדות ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש ואין מקדשין את החדש אלא בשלשה. ואין מחשבין אלא בשלשה. ואין מקדשין אלא חדש שנראה בזמנו. ואין מקדשין אלא ביום ואם קדשוהו בלילה אינו מקודש. ואפילו ראוהו בית דין וכל ישראל ולא אמרו בית דין מקודש עד שחשכה ליל אחד ושלשים. או שנחקרו העדים ולא הספיקו בית דין לומר מקודש עד שחשכה ליל אחד ושלשים. אין מקדשין אותו ויהיה החדש מעובר ולא יהיה ראש חדש אלא יום אחד ושלשים אע\"פ שנראית בליל שלשים. שאין הראייה קובעת אלא בית דין שאמרו מקודש הם שקובעין.",
+ "ראוהו בית דין עצמן בסוף יום תשעה ועשרים. אם עדיין לא יצא כוכב ליל שלשים. בית דין אומרים מקודש שעדיין יום הוא. ואם ראוהו בליל שלשים אחר שיצאו שני כוכבים. למחר מושיבין שני דיינין אצל אחד מהם ויעידו השנים בפני השלשה ויקדשוהו השלשה.",
+ "בית דין שקדשו את החדש בין שוגגין בין מוטעין בין אנוסים הרי זה מקודש וחייבין הכל לתקן המועדות על היום שקדשו בו. אע\"פ שזה יודע שטעו חייב לסמוך עליהם שאין הדבר מסור אלא להם ומי שצוה לשמור המועדות הוא צוה לסמוך עליהם שנאמר אשר תקראו אתם וגו'"
+ ],
+ [
+ "עדים שראו את החדש אם היה ביניהם ובין מקום שיש בו בית דין מהלך לילה ויום או פחות הולכין ומעידין. ואם היה ביניהן יתר על כן לא ילכו שאין עדותן אחר יום שלשים מועלת שכבר נתעבר החדש.",
+ "עדים שראו את החדש הרי אלו הולכין לבית דין להעיד ואפילו היה שבת שנאמר אשר תקראו אותם במועדם וכל מקום שנאמר מועד דוחה את השבת. לפיכך אין מחללין אלא על ראש חדש ניסן ועל ראש חדש תשרי בלבד מפני תקנת המועדות. ובזמן שבית המקדש קיים מחללין על כולן מפני קרבן מוסף שבכל ראש חדש וחדש שהוא דוחה את השבת.",
+ "כשם שמחללין העדים שראו את החדש את השבת כך מחללין עמהן העדים שמזכין אותן בבית דין אם לא היו בית דין מכירין את הרואין. ואפילו היה זה שמודיע אותן לבית דין עד אחד הרי זה הולך עמהן ומחלל מספק שמא ימצא אחר ויצטרף עמו.",
+ "היה העד שראה את החדש בליל השבת חולה מרכיבין אותו על החמור ואפילו במטה. ואם יש להן אורב בדרך לוקחין העדים בידן כלי זיין. ואם היה דרך רחוקה לוקחים בידם מזונות. ואפילו ראהו גדול ונראה לכל לא יאמרו כשם שראינוהו אנחנו ראוהו אחרים ואין אנו צריכין לחלל את השבת אלא כל מי שיראה החדש ויהיה ראוי להעיד ויהיה בינו ובין המקום שקבוע בו בית דין לילה ויום או פחות מצוה עליו לחלל את השבת ולילך ולהעיד.",
+ "בראשונה היו מקבלין עדות החדש בכל יום שלשים. פעם אחת נשתהו העדים מלבוא עד בין הערבים ונתקלקלו במקדש ולא ידעו מה יעשו אם יעשו עולה של בין הערבים שמא יבאו העדים ואי אפשר שיקריבו מוסף היום אחר תמיד של בין הערבים. עמדו בית דין והתקינו שלא יהיו מקבלים עדות החדש אלא עד המנחה כדי שיהא שהות ביום להקריב מוספין ותמיד של בין הערבים ונסכיהם.",
+ "ואם הגיע מנחה ולא באו עדים עושין תמיד של בית הערבים. ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש ומקריבין מוסף למחר לפי שלא היו מקדשין אותו אחר מנחה. משחרב בין המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי ובית דינו שיהיו מקבלין עדות החדש כל היום כולו ואפילו באו עדים יום שלשים בסוף היום סמוך לשקיעת החמה מקבלין עדותן ומקדשין יום שלשים בלבד.",
+ "כשמעברין בית דין את החדש מפני שלא באו עדים כל יום שלשים היו עולין למקום מוכן ועושין בו סעודה ביום אחד ושלשים שהוא ראש חדש. ואין עולין לשם בלילה אלא בנשף קודם עלות השמש ואין עולין לסעודה זו פחות מעשרה. ואין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית ואוכלין בעת הסעודה. וזו היא סעודת מצוה של עיבור החדש האמורה בכל מקום.",
+ "בראשונה כשהיו בית דין מקדשין את החדש היו משיאין משואות בראשי ההרים כדי שידעו הרחוקים. משקלקלו הכותים שהיו משיאין משואות כדי להטעות את העם התקינו שיהו שלוחים יוצאין ומודיעין לרבים. ושלוחים אלו אינן מחללין לא את יום טוב ולא את יום הכפורים ואין צריך לומר שבת שאין מחללין את השבת לקיימו אלא לקדשו בלבד.",
+ "על ששה חדשים היו שלוחים יוצאין. על ניסן מפני הפסח. ועל אב מפני התענית. ועל אלול מפני ראש השנה. כדי שישבו מצפין ביום שלשים לאלול אם נודע להם שקדשו בית דין יום שלשים נוהגים אותו היום קדש בלבד. ואם לא נודע להם נוהגים יום שלשים קדש ויום אחד ושלשים קדש עד שיבואו להם שלוחי תשרי. ועל תשרי מפני תקנת המועדות. ועל כסליו מפני חנוכה. ועל אדר מפני הפורים. ובזמן שבית המקדש קיים יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן.",
+ "שלוחי ניסן ושלוחי תשרי אין יוצאין אלא ביום ראש חדש אחר שתעלה השמש עד שישמעו מפי בית דין מקודש. ואם קדשו בית דין בסוף יום תשעה ועשרים כמו שאמרנו ושמעו מפי בית דין מקודש יוצאין מבערב. ושלוחי שאר הששה חדשים יש להם לצאת מבערב אחר שנראה הירח אף על פי שעדיין לא קדשו בית דין את החדש הואיל ונראה החדש יצאו שהרי למחר בודאי מקדשין אותו בית דין.",
+ "כל מקום שהיו השלוחין מגיעין היו עושין את המועדות יום טוב אחד ככתוב בתורה. ובמקומות הרחוקים שאין השלוחים מגיעין אליהם היו עושין שני ימים מפני הספק לפי שאינם יודעים יום שקבעו בו בית דין את החדש אי זה יום הוא.",
+ "יש מקומות שהיו מגיעין אליהם שלוחי ניסן ולא היו מגיעין להן שלוחי תשרי. ומן הדין היה שיעשו פסח יום אחד שהרי הגיעו להן שלוחין וידעו באי זה יום נקבע ראש חדש. ויעשו יום טוב של חג הסוכות שני ימים שהרי לא הגיעו אליהן השלוחין. וכדי שלא לחלוק במועדות התקינו חכמים שכל מקום שאין שלוחי תשרי מגיעין שם עושין שני ימים אפילו יום טוב של עצרת.",
+ "וכמה בין שלוחי ניסן לשלוחי תשרי שני ימים. ששלוחי תשרי אינן מהלכין באחד בתשרי מפני שהוא יום טוב ולא בעשירי בו מפני שהוא יום כפור.",
+ "אין השלוחין צריכין להיותן שנים אלא אפילו אחד נאמן. ולא שליח בלבד אלא אפילו תגר משאר העם שבא כדרכו ואמר אני שמעתי מפי בית דין שקדשו את החדש ביום פלוני נאמן ומתקנין את המועדות על פיו. שדבר זה דבר העשוי להגלות ועד אחד כשר נאמן עליו.",
+ "בית דין שישבו כל יום שלשים ולא באו עדים והשכימו בנשף ועברו את החדש כמו שבארנו בפרק זה. ואחר ארבעה או חמשה ימים באו עדים רחוקים והעידו שראו את החדש בזמנו שהוא ליל שלשים. ואפילו באו בסוף החדש. מאיימין עליהן איום גדול ומטריפים אותם בשאלות ומטריחין עליהן בבדיקות ומדקדקין בעדות ומשתדלין בית דין שלא יקדשו חדש זה הואיל ויצא שמו מעובר.",
+ "ואם עמדו העדים בעדותן ונמצאת מכוונת והרי העדים אנשים ידועים ונבונים ונחקרה העדות כראוי. מקדשין אותו וחוזרין ומונין לאותו החדש מיום שלשים הואיל ונראה הירח בלילו.",
+ "ואם הוצרכו בית דין להניח חדש זה מעובר כשהיה קודם שיבאו העדים אלו מניחין. וזה הוא שאמרו מעברין את החדש לצורך. ויש מן החכמים הגדולים מי שחולק בדבר זה ואומר לעולם אין מעברין את החדש לצורך. הואיל ובאו עדים מקדשין ואין מאיימין עליהן.",
+ "יראה לי שאין מחלוקת החכמים בדבר זה אלא בשאר החדשים חוץ מן ניסן ותשרי. או בעדי ניסן ותשרי שבאו אחר שעברו הרגלים. שכבר נעשה מה שנעשה ועבר זמן הקרבנות וזמן המועדות. אבל אם באו העדים בניסן ותשרי קודם חצי החדש מקבלין עדותן ואין מאיימין עליהן כלל. שאין מאיימין על עדים שהעידו על החדש שראוהו בזמנו כדי לעברו.",
+ "אבל מאיימין על עדים שנתקלקלה עדותן והרי הדבר נוטה וגנאי שלא תתקיים העדות ויתעבר החדש. מאיימין עליהן כדי שתתקיים העדות ויתקיים החדש בזמנו. וכן אם באו עדים להזים את העדים שראוהו בזמנו קודם שקדשוהו בית דין הרי אלו מאיימין על המזימין עד שלא תתקיים ההזמה ויתקדש החדש בזמנו"
+ ],
+ [
+ "שנה מעוברת היא שנה שמוסיפין בה חדש. ואין מוסיפין לעולם אלא אדר ועושין אותה שנה שני אדרין אדר ראשון ואדר שני. ומפני מה מוסיפין חדש זה מפני זמן האביב כדי שיהא הפסח באותו זמן שנאמר שמור את חדש האביב שיהיה חדש זה בזמן האביב. ולולא הוספת החדש הזה הפסח בא פעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים.",
+ "על שלשה סימנין מעברין את השנה. על התקופה ועל האביב ועל פירות האילן. כיצד בית דין מחשבין ויודעין אם תהיה תקופת ניסן בששה עשר בניסן או אחר זמן זה מעברין אותה השנה. ויעשו אותו ניסן אדר שני כדי שיהיה הפסח בזמן האביב. ועל סימן זה סומכין ומעברין ואין חוששין לסימן אחר.",
+ "וכן אם ראו בית דין שעדיין לא הגיע האביב אלא עדיין אפל הוא. ולא צמחו פירות האילן שדרכן לצמוח בזמן הפסח. סומכין על שני סימנין אלו ומעברין את השנה. ואף על פי שהתקופה קודם לששה עשר בניסן הרי הן מעברין. כדי שיהיה האביב מצוי להקריב ממנו עומר התנופה בששה עשר בניסן. וכדי שיהיו הפירות צומחין כדרך כל זמן האביב.",
+ "ועל שלש ארצות היו סומכין באביב. על ארץ יהודה ועל עבר הירדן ועל הגליל. ואם הגיע האביב בשתי ארצות מאלו ובאחת לא הגיע אין מעברין. ואם הגיע באחת מהן ולא הגיע בשתים מעברין. אם עדיין לא צמחו פירות האילן. ואלו הן הדברים שהן העיקר שמעברין בשבילן כדי שיהיו השנים שני החמה.",
+ "ויש שם דברים אחרים שהיו בית דין מעברין בשבילן מפני הצורך. ואלו הן. מפני הדרכים שאינן מתוקנין ואין העם יכולין לעלות מעברין את השנה עד שיפסקו הגשמים ויתקנו הדרכים. ומפני הגשרים שנהרסו ונמצאו הנהרות מפסיקין ומונעין את העם ומסתכנים בעצמן ומתים, מעברין את השנה עד שיתקנו הגשרים. ומפני תנורי פסחים שאבדו בגשמים ואין להם מקום לצלות את פסחיהם מעברין את השנה עד שיבנו התנורים וייבשו. ומפני גליות ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו לירושלים מעברין את השנה כדי שיהיה להם פנאי להגיע.",
+ "אבל אין מעברין השנה לא מפני השלג ולא מפני הצנה ולא מפני גליות ישראל שעדיין לא נעקרו ממקומם. ולא מפני הטומאה. כגון שהיו רוב הקהל או רוב הכהנים טמאים אין מעברין את השנה כדי שיהיה להם פנאי לטהר ויעשו בטהרה אלא יעשו בטומאה. ואם עיברו את השנה מפני הטומאה הרי זו מעוברת.",
+ "יש דברים שאין מעברין בשבילן כלל אבל עושין אותן סעד לשנה שצריכה עיבור מפני התקופה או מפני האביב ופירות האילן. ואלו הן. מפני הגדיים והטלאים שעדיין לא נולדו או שהן מעט. ומפני הגוזלות שלא פרחו. אין מעברין בשביל אלו כדי שיהיו הגדיים והטלאים מצויין לפסחים והגוזלות מצויין לראייה או למי שנתחייב בקרבן העוף. אבל עושין אותן סעד לשנה.",
+ "כיצד עושין אותן סעד לשנה. אומרין שנה זו צריכה עיבור מפני התקופה שמשכה או מפני האביב ופירות האילן שלא הגיעו ועוד שהגדיים קטנים והגוזלות רכים.",
+ "אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה. כיצד יאמר ראש בית דין הגדול לפלוני ופלוני מן הסנהדרין היו מזומנין למקום פלוני שנחשב ונראה ונדע אם שנה זו צריכה עיבור או אינה צריכה. ואותן שהוזמנו בלבד הן שמעברין אותה. ובכמה מעברין אותה מתחילין בשלשה דיינין מכלל סנהדרי גדולה ממי שסמכו אותן. אמרו שנים לא נשב ולא נראה אם צריכה עיבור אם לאו ואחד אמר נשב ונבדוק. בטל יחיד במיעוטו. אמרו שנים נשב ונראה ואחד אומר לא נשב. מוסיפין עוד שנים מן המזומנים ונושאים ונותנין בדבר.",
+ "שנים אומרים צריכה עיבור ושלשה אומרין אינה צריכה. בטלו שנים במיעוטן. שלשה אומרין צריכה עיבור ושנים אומרין אינה צריכה עיבור. מוסיפין שנים מן המזומנין לה ונושאין ונותנין וגומרין בשבעה. אם גמרו כולם לעבר או שלא לעבר עושין כמו שגמרו. ואם נחלקו הולכים אחר הרוב בין לעבר בין שלא לעבר. וצריך שיהא ראש בית דין הגדול שהוא ראש ישיבה של אחד ושבעים מכלל השבעה. ואם גמרו בשלשה לעבר הרי זו מעוברת והוא שיהא הנשיא עמהן או שירצה. ובעיבור השנה מתחילין מן הצד. ולקידוש החדש מתחילין מן הגדול.",
+ "אין מושיבין לעיבור השנה לא מלך ולא כהן גדול. מלך למפני חיילותיו ומלחמותיו שמא דעתו נוטה בשבילן לעבר או שלא לעבר. וכהן גדול מפני הצנה שמא לא תהיה דעתו נוטה לעבר כדי שלא יבא תשרי בימי הקור והוא טובל ביום הכפורים חמש טבילות.",
+ "היה ראש בית דין הגדול והוא הנקרא נשיא בדרך רחוקה אין מעברין אותה אלא על תנאי אם ירצה הנשיא. בא ורצה הרי זו מעוברת לא רצה אינה מעוברת. ואין מעברין את השנה אלא בארץ יהודה שהשכינה בתוכה שנאמר לשכנו תדרשו. ואם עיברוה בגליל מעוברת. ואין מעברין אלא ביום. ואם עיברוה בלילה אינה מעוברת.",
+ "יש לבית דין לחשב ולקבוע ולידע אי זו שנה תהיה מעוברת בכל עת שירצה אפילו לכמה שנים. אבל אין אומרין שנה פלונית מעוברת אלא אחר ראש השנה הוא שאומר שנה זו מעוברת. ודבר זה מפני הדחק אבל שלא בשעת הדחק אין מודיעין שהיא מעוברת אלא באדר הוא שאומר שנה זו מעוברת וחדש הבא אינו ניסן אלא אדר שני. אמרו לפני ראש השנה שנה זו מעוברת אינה מעוברת באמירה זו.",
+ "הגיע יום שלשים באדר ולא עיברו עדיין השנה לא יעברו אותה כלל. שאותו היום ראוי להיות ראש חדש ניסן ומשיכנס ניסן ולא עיברו אינן יכולים לעבר. ואם עיברוה ביום שלשים של אדר הרי זו מעוברת. באו עדים אחר שעיברו והעידו על הירח הרי אלו מקדשין את החדש ביום שלשים ויהיה ראש חדש אדר שני. ואילו קידשוהו קודם שיעברו את השנה שוב לא היו מעברין שאין מעברין בניסן.",
+ "אין מעברין את השנה בשנת רעבון שהכל רצים לבית הגרנות לאכול ולחיות ואי אפשר להוסיף להן זמן לאסור החדש. ואין מעברין בשביעית שיד הכל שולטת על הספיחין ולא ימצאו לקרב העומר ושתי הלחם. ורגילין היו לעבר בערב שביעית.",
+ "יראה לי שזה שאמרו חכמים אין מעברין בשנת רעבון ובשביעית. שלא יעברו בהם מפני צורך הדרכים והגשרים וכיוצא בהם. אבל אם היתה השנה ראויה להתעבר מפני התקופה או מפני האביב ופירות האילן מעברין לעולם בכל זמן.",
+ "כשמעברין בית דין את השנה כותבין אגרות לכל המקומות הרחוקים ומודיעים אותן שעיברוה ומפני מה עיברו. ועל לשון הנשיא נכתבו. ואומר להן יודע לכם שהסכמתי אני וחברי והוספנו על שנה זו כך וכך. רצו תשעה ועשרים יום רצו שלשים יום. שחדש העיבור הרשות לבית דין להוסיפו מלא או חסר לאנשים הרחוקים שמודיעין אותם. אבל הם לפי הראיה הם עושים אם מלא אם חסר"
+ ],
+ [
+ "כל מה שאמרנו מקביעות ראש חדש על הראיה ועיבור השנה מפני הזמן או מפני הצורך. אין עושין אותו אלא סנהדרין שבארץ ישראל או בית דין הסמוכים בארץ ישראל שנתנו להן הסנהדרין רשות. שכך נאמר למשה ולאהרן החדש הזה לכם ראש חדשים ומפי השמועה למדו איש מאיש ממשה רבינו שכך הוא פירוש הדבר עדות זו תהיה מסורה לכם וכל העומד אחריכם במקומכם. אבל בזמן שאין שם סנהדרין בארץ ישראל אין קובעין חדשים ואין מעברין שנים אלא בחשבון זה שאנו מחשבין בו היום.",
+ "ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא. שבזמן שיש סנהדרין קובעין על פי הראיה ובזמן שאין שם סנהדרין קובעין על פי החשבון הזה שאנו מחשבין בו היום ואין נזקקין לראיה. אלא פעמים שיהיה יום שקובעין בו בחשבון זה הוא יום הראייה או קודם לו ביום או אחריו ביום. וזה שיהיה לאחר הראייה ביום פלא הוא ובארצות שהן למערב ארץ ישראל.",
+ "ומאימתי התחילו כל ישראל לחשב בחשבון זה. מסוף חכמי הגמרא בעת שחרבה ארץ ישראל ולא נשאר שם בית דין קבוע. אבל בימי חכמי משנה וכן בימי חכמי הגמרא עד ימי אביי ורבא על קביעת ארץ ישראל היו סומכין.",
+ "כשהיתה סנהדרין קיימת והיו קובעין על הראייה. היו בני ארץ ישראל וכל המקומות שמגיעין אליהן שלוחי תשרי עושין ימים טובים יום אחד בלבד. ושאר המקומות הרחוקות שאין שלוחי תשרי מגיעין אליהם היו עושים שני ימים מספק לפי שלא היו יודעין יום שקבעו בו בני ארץ ישראל את החדש.",
+ "בזמן הזה שאין שם סנהדרין ובית דין של ארץ ישראל קובעין על חשבון זה. היה מן הדין שיהיו בכל המקומות עושין יום טוב אחד בלבד אפילו המקומות הרחוקות שבחוצה לארץ כמו בני ארץ ישראל. שהכל על חשבון אחד סומכין וקובעין. אבל תקנת חכמים הוא שיזהרו במנהג אבותיהם שבידיהם.",
+ "לפיכך כל מקום שלא היו שלוחי תשרי מגיעין אליו כשהיו השלוחין יוצאין. יעשו שני ימים ואפילו בזמן הזה כמו שהיו עושין בזמן שבני ארץ ישראל קובעין על הראייה. ובני ארץ ישראל בזמן הזה עושין יום אחד כמנהגן שמעולם לא עשו שני ימים. נמצא יום טוב שני שאנו עושין בגליות בזמן הזה מדברי סופרים שתקנו דבר זה.",
+ "יום טוב של ראש השנה בזמן שהיו קובעין על הראייה היו רוב בני ארץ ישראל עושין אותו שני ימים מספק. לפי שלא היו יודעין יום שקבעו בו בית הדין את החדש שאין השלוחין יוצאין ביום טוב.",
+ "ולא עוד אלא אפילו בירושלים עצמה שהוא מקום בית דין פעמים רבות היו עושין יום טוב של ראש השנה שני ימים. שאם לא באו העדים כל יום שלשים נוהגין היו באותו היום שמצפין לעדים קדש ולמחר קדש. והואיל והיו עושין אותו שני ימים ואפילו בזמן הראייה התקינו שיהיו עושין אפילו בני ארץ ישראל אותו תמיד שני ימים בזמן הזה שקובעין על החשבון. הנה למדת שאפילו יום טוב שני של ראש השנה בזמן הזה מדברי סופרים.",
+ "אין עשיית יום טוב אחד תלוייה בקריבת המקום. כיצד אם יהיה מקום בינו ובין ירושלים מהלך חמשה ימים או פחות שבודאי אפשר שיגיעו להן שלוחין. אין אומרין שאנשי מקום זה עושין יום טוב אחד. שמי יאמר לנו שהיו השלוחים יוצאין למקום זה. שמא לא היו שלוחים יוצאין למקום זה מפני שלא היו שם ישראל ואחר שחזרו לקבוע על החשבון ישבו שם ישראלים שהן חייבין לעשות שני ימים. או מפני שהיה חירום בדרך כדרך שהיה בין יהודה וגליל בימי חכמי המשנה. או מפני שהיו הכותים מונעין את השלוחין לעבור ביניהן.",
+ "ואילו היה הדבר תלוי בקריבת המקום היו כל בני מצרים עושין יום אחד. שהרי אפשר שיגיעו להם שלוחי תשרי. שאין בין ירושלים ומצרים על דרך אשקלון אלא מהלך שמנה ימים או פחות וכן רוב סוריא. הא למדת שאין הדבר תלוי בהיות המקום קרוב.",
+ "נמצא עיקר דבר זה על דרך זו כך הוא. כל מקום שיש בינו ובין ירושלים מהלך יתר על עשרה ימים גמורים עושין שני ימים לעולם כמנהגם מקודם. שאין שלוחי כל תשרי ותשרי מגיעין אלא למקום שבינו ובין ירושלים מהלך עשרה ימים או פחות. וכל מקום שבינו לבין ירושלים מהלך עשרה ימים בשוה או פחות שאפשר שיהיו שלוחין מגיעין אליו. רואים אם אותו המקום מארץ ישראל שהיו בה ישראל בשעת הראייה בכבוש שני כגון אושא ושפרעם ולוז ויבנה ונוב וטבריא וכיוצא בהן עושין יום אחד בלבד. ואם אותו המקום מסוריא כגון צור ודמשק ואשקלון וכיוצא בהן. או מחוצה לארץ כגון מצרים ועמון ומואב וכיוצא בהן. עושין כמנהג אבותיהן שבידיהן אם יום אחד יום אחד ואם שני ימים שני ימים.",
+ "מקום שבינו ובין ירושלים עשרה ימים או פחות מעשרה והוא סוריא או חוצה לארץ ואין להם מנהג. או שהיא עיר שנתחדשה במדבר ארץ ישראל. או מקום ששכנו בו ישראל עתה. עושין שני ימים כמנהג רוב העולם. וכל יום טוב שני מדברי סופרים ואפילו יום טוב שני של ראש השנה שהכל עושין אותו בזמן הזה.",
+ "זה שאנו מחשבין בזמן הזה כל אחד ואחד בעירו ואומרין שראש חדש יום פלוני ויום טוב ביום פלוני. לא בחשבון שלנו אנו קובעין ולא עליו אנו סומכין. שאין מעברין שנים וקובעין חדשים בחוצה לארץ. ואין אנו סומכין אלא על חשבון בני ארץ ישראל וקביעתם. וזה שאנו מחשבין לגלות הדבר בלבד הוא. כיון שאנו יודעין שעל חשבון זה הן סומכין אנו מחשבין לידע יום שקבעו בו בני ארץ ישראל אי זה יום הוא. וקביעת בני ארץ ישראל אותו הוא שיהיה ראש חדש או יום טוב. לא מפני חשבון שאנו מחשבין"
+ ],
+ [
+ "בזמן שעושין על הראייה היו מחשבין ויודעין שעה שיתקבץ בו הירח עם החמה בדקדוק הרבה כדרך שהאיצטגנינין עושין. כדי לידע אם יראה הירח או לא יראה. ותחלת אותו החשבון הוא החשבון שמחשבין אותו בקירוב ויודעין שעת קיבוצן בלא דקדוק אלא במהלכם האמצעי הוא הנקרא מולד. ועיקרי החשבון שמחשבין בזמן שאין שם בית דין שיקבעו בו על הראייה והוא חשבון שאנו מחשבין היום הוא הנקרא עיבור.",
+ "היום והלילה ארבע ועשרים שעות בכל זמן. שתים עשרה ביום ושתים עשרה בלילה. והשעה מחולקת לאלף ושמנים חלקים. ולמה חלקו השעה למנין זה. לפי שמנין זה יש בו חצי ורביע ושמינית ושליש ושתות ותשע וחומש ועישור. והרבה חלקים יש לכל אלו השמות.",
+ "משיתקבץ הירח והחמה לפי חשבון זה עד שיתקבצו פעם שנייה במהלכם האמצעי. תשעה ועשרים יום ושתים עשרה שעות מיום שלשים מתחלת לילו. ושבע מאות ושלשה ותשעים חלקים משעת שלש עשרה. וזה הוא הזמן שבין כל מולד ומולד וזה הוא חדשה של לבנה.",
+ "שנה של לבנה אם תהיה שנים עשר חדש מחדשים אלו יהיה כללה שלש מאות יום וארבעה וחמשים יום ושמנה שעות ושמנה מאות וששה ושבעים חלקים. ואם תהיה מעוברת ותהיה השנה שלשה עשר חדש יהיה כללה שלש מאות ושמנים ושלשה יום ואחת ועשרים שעות וחמש מאות ותשעה ושמנים חלקים. ושנת החמה היא שלש מאות חמשה וששים יום ושש שעות. נמצא תוספת שנת החמה על שנת הלבנה עשרה ימים ואחת ועשרים שעות ומאתים וארבעה חלקים.",
+ "כשתשליך ימי חדש הלבנה שבעה שבעה שהן ימי השבוע. ישאר יום אחד ושתים עשרה שעות ושבע מאות ושלשה ותשעים חלקים. סימן להם אי\"ב תשצ\"ג. וזו היא שארית חדש הלבנה. וכן כשתשליך ימי שנת הלבנה שבעה שבעה. אם שנה פשוטה היא ישאר ממנה ארבעה ימים ושמנה שעות ושמנה מאות וששה ושבעים חלקים. סימן לה ד\"ח תתע\"ו. וזו היא שארית שנה פשוטה. ואם שנה מעוברת היא תהיה שאריתה חמשה ימים ואחת ועשרים שעות וחמש מאות ותשעה ושמנים חלקים. סימן להם הכ\"א תקפ\"ט.",
+ "כשיהיה עמך ידוע מולד חדש מן החדשים ותוסיף עליו אי\"ב תשצ\"ג יצא מולד שאחריו. ותדע באי זה יום מימי השבוע ובאי זו שעה ובכמה חלקים יהיה.",
+ "כיצד הרי שהיה מולד ניסן באחד בשבת בחמש שעות ביום ומאה ושבעה חלקים סימן להם אהק\"ז. כשתוסיף עליו שארית חדש הלבנה והוא אי\"ב תשצ\"ג. יצא מולד אייר בליל שלישי חמש שעות בלילה ותשע מאות חלקים. סימן להם ג\"ה תת\"ק. ועל דרך זו עד סוף העולם חדש אחר חדש.",
+ "וכן כשיהיה עמך ידוע מולד שנה זו ותוסיף שאריתה על ימי המולד. אם פשוטה היא שארית הפשוטה ואם מעוברת היא שארית המעוברת. יצא לך מולד שנה שלאחריה. וכן שנה אחר שנה עד סוף העולם. והמולד הראשון שממנו תתחיל הוא מולד שהיה בשנה הראשונה של יצירה.והוא היה בליל שני חמש שעות בלילה ומאתים וארבעה חלקים. סימן להם בהר\"ד וממנו הוא תחלת החשבון.",
+ "בכל החשבונות האלו שתדע מהן המולד. כשתוסיף שארית עם שארית כשיתקבץ מן החלקים אלף ושמנים תשליך שעה אחת ותוסיף אותו למנין השעות. וכשיתקבץ מן השעות ארבע ועשרים תשליך יום ותוסיף ממנו למנין הימים. וכשיתקבץ מן הימים יותר על שבעה תשליך שבעה מן המנין ותניח השאר. שאין אנו מחשבין לידע מניין הימים אלא לידע באי זה יום מימי השבוע ובאי זה שעה ואי זה חלק יהיה המולד.",
+ "כל תשע עשרה שנה שיהיו מהן שבע שנים מעוברות ושתים עשרה פשוטות נקרא מחזור. ולמה סמכנו על מנין זה. שבזמן שאתה מקבץ מנין ימי שתים עשרה שנה פשוטות ושבע מעוברות ושעותיהן וחלקיהן ותשליך כל אלף ושמנים חלקים שעה. וכל ארבע ועשרים שעות יום. ותוסיף למנין הימים תמצא הכל תשע עשרה שנה משני החמה שכל שנה מהן שלש מאות וחמשה וששים יום ושש שעות בשוה. ולא ישאר ממנין ימי החמה בכל תשע עשרה שנה חוץ משעה אחת וארבע מאות ושמנים וחמשה חלקים. סימן להם אתפ\"ה.",
+ "נמצא במחזור שהוא כזה החדשים כולם חדשי הלבנה והשנים שני החמה. והשבע שנים המעוברות שבכל מחזור ומחזור לפי חשבון זה. הם שנה שלישית מן המחזור וששית ושמינית ושנת אחת עשרה ושנת ארבע עשרה ושנת שבע עשרה ושנת י\"ט. סימן להם גו\"ח י\"א י\"ד י\"ז י\"ט.",
+ "כשתקבץ שארית כל שנה משתים עשרה שנה הפשוטות שהיא ד\"ח תתע\"ו. ושארית כל שנה משבע שנים המעוברות שהיא הכ\"א תקפ\"ט. ותשליך הכל שבעה שבעה ישאר שני ימים ושש עשרה שעות וחמש מאות וחמשה ותשעים חלקים. סימן להם בי\"ו תקצ\"ה. וזה הוא שארית המחזור.",
+ "כשיהיה לך ידוע מולד תחלת מחזור ותוסיף עליו בי\"ו תקצ\"ה. יצא לך תחלת המחזור שאחריו. וכן מולד כל מחזור ומחזור עד סוף העולם. וכבר אמרנו שמולד תחלת המחזור הראשון היה לבהר\"ד. ומולד השנה הוא מולד תשרי של אותה השנה.",
+ "ובדרך הזאת תדע מולד כל שנה ושנה שתרצה ומולד כל חדש וחדש שתרצה. משנים שעברו או משנים שעתידים לבא. כיצד תקח שני יצירה שעברו וגמרו ותעשה אותם מחזורין של תשע עשרה תשע עשרה שנה עד תשרי של אותה השנה. ותדע מנין המחזורין שעברו ומנין השנים שעברו ממחזור שעדיין לא נשלם. ותקח לכל מחזור ומחזור בי\"ו תקצ\"ה. ולכל שנה ושנה פשוטה משני המחזור שלא נשלם ד\"ח תתע\"ו. ולכל שנה מעוברת הכ\"א תקפ\"ט. ותקבץ הכל ותשליך החלקים שעות. ותשליך השעות ימים. והימים תשליכם שבעה שבעה. והנשאר מן הימים ומן השעות והחלקים הוא מולד שנה הבאה שתרצה לידע מולדה.",
+ "מולד השנה שיצא בחשבון זה הוא מולד ראש חדש תשרי. וכשתוסיף עליו אי\"ב תשצ\"ג יצא מולד מרחשון. וכשתוסיף על מרחשון אי\"ב תשצ\"ג יצא מולד כסליו. וכן לכל חדש וחדש זה אחר זה עד סוף העולם"
+ ],
+ [
+ "אין קובעין לעולם ראש חדש תשרי לפי חשבון זה לא באחד בשבת ולא ברביעי בשבת ולא בערב שבת. וסימן להם אד\"ו. אלא כשיהיה מולד תשרי באחד משלשה ימים האלו קובעין ראש חדש ביום שלאחריו. כיצד הרי שהיה המולד באחד בשבת קובעין ראש חדש תשרי יום שני. ואם היה המולד ברביעי קובעין ראש חדש יום חמישי. ואם היה המולד בששי קובעין ראש חדש בשביעי.",
+ "וכן אם יהיה המולד בחצי היום או למעלה מחצי היום קובעין ראש חדש ביום שלאחריו. כיצד הרי שהיה המולד ביום שני בשש שעות ביום או יתר על שש שעות קובעין ראש חדש בשלישי. ואם יהיה המולד קודם חצי היום אפילו בחלק אחד קובעין ראש החדש באותו יום המולד עצמו. והוא שלא יהיה אותו היום מימי אד\"ו.",
+ "כשיהיה המולד בחצי היום או אחר חצות וידחה ליום שלאחריו. אם יהיה יום שלאחריו מימי אד\"ו הרי זה נדחה שלאחריו ויהיה ראש החדש קבוע בשלישי מיום המולד. כיצד הרי שיהיה המולד בשבת בחצות סימן זי\"ח קובעין ראש החדש בשנה שמולדה כזה בשני בשבת. וכן אם היה המולד בשלישי בחצות או אחר חצות קובעין ראש החדש בחמישי בשבת.",
+ "מולד תשרי שיצא בחשבון זה בליל שלישי בתשע שעות בלילה ומאתים וארבעה חלקים משעה עשירית סימנה ג\"ט ר\"ד. או יותר על זה. אם היתה שנה פשוטה דוחין את ראש החדש ואין קובעים אותו בשלישי בשנה זו אלא בחמישי בשבת.",
+ "וכן אם יצא מולד תשרי ביום שני בשלש שעות ביום ותקפ\"ט חלקים משעה רביעית. סימנה בט\"ו תקפ\"ט. או יתר על כן. אם היתה אותה השנה מוצאי המעוברת שהיתה השנה הסמוכה לה שעברה מעוברת. אין קובעין ראש החדש בשני בשנה זו אלא בשלישי.",
+ "היה מולד השנה הפשוטה שאמרנו שתדחה לחמישי פחות חלק אחד. כגון שיצא סימנה ג\"ט ר\"ג או פחות מזה. קובעין אותה בשלישי. וכן אם היה מולד מוצאי העיבור ביום שני פחות חלק. כגון שהיה סימנה בט\"ו תקפ\"ח או פחות מזה. קובעין אותה בשני. נמצא דרך קביעת ראש חדש תשרי לפי חשבון זה כך הוא. תחשוב ותדע המולד באי זה יום יהיה ובכמה שעות מן היום או מן הלילה ובכמה חלקים מן השעה. ויום המולד הוא יום הקביעה לעולם. אלא אם כן היה באחד בשבת או ברביעי או בערב שבת. או אם היה המולד בחצות היום או אחר חצות. או אם היה בר\"ד חלקים משעה עשירית מליל שלישי או יותר על זה והיתה שנה פשוטה. או שהיה המולד בתקפ\"ט חלקים משעה רביעית מיום שני והיתה השנה פשוטה שאחר המעוברת. שאם יארע באחד מארבעה דברים האלו אין קובעין ביום המולד אלא ביום שלאחריו או שלאחר אחריו כדרך שביארנו.",
+ "ומפני מה אין קובעין בחשבון זה בימי אד\"ו. לפי שהחשבון הזה הוא לקיבוץ הירח והשמש בהלוכה האמצעי לא במקום האמיתי כמו שהודענו. לפיכך עשו יום קביעה ויום דחייה כדי לפגוע ביום קיבוץ האמיתי. כיצד בשלישי קובעין ברביעי דוחין. בחמישי קובעין בששי דוחין. בשבת קובעין אחד בשבת דוחין. בשני קובעין.",
+ "ועיקר שאר הארבע דחיות אלו הוא זה העיקר שאמרנו שהחשבון הזה במהלך אמצעי. וראיה לדבר שהמולד יהיה בליל שלישי וידחה לחמישי פעמים רבות לא יראה ירח בליל חמישי ולא בליל ששי מכלל שלא נתקבצו השמש והירח קבוץ אמיתי אלא בחמישי"
+ ],
+ [
+ "חדשה של לבנה תשעה ועשרים יום ומחצה ותשצ\"ג חלקים כמו שביארנו. ואי אפשר לומר שראש החדש יהיה במקצת היום עד שיהיה מקצת היום מחדש שעבר ומקצתו מהבא. שנאמר עד חדש ימים מפי השמועה למדו שימים אתה מחשב לחדש ואי אתה מחשב שעות.",
+ "לפיכך עושין חדשי הלבנה מהן חדש חסר ומהם חדש מלא. חדש חסר תשעה ועשרים יום בלבד ואע\"פ שחדשה של לבנה יתר על זה בשעות. וחדש מלא משלשים יום ואף על פי שחדשה של לבנה פחות מזה בשעות. כדי שלא לחשב שעות בחדש אלא ימים שלמים.",
+ "אילו היה חדשה של לבנה תשעה ועשרים יום ומחצה בלבד היו כל השנים חדש מלא וחדש חסר. ויהיו ימי שנת הלבנה שנ\"ד, ששה חדשים חסרים וששה חדשים מלאים. אבל מפני החלקים שיש בכל חדש וחדש יותר על חצי היום יתקבץ מהן שעות וימים. עד שיהיו מקצת השנים חדשים חסרים יותר על המלאים ובמקצת השנים חדשים מלאים יותר על החסרים.",
+ "יום שלשים לעולם עושין אותו ראש חדש בחשבון זה. אם היה החדש שעבר חסר יהיה יום שלשים ראש חדש הבא. ואם יהיה החדש שעבר מלא יהיה יום שלשים ראש חדש הואיל ומקצתו ראש חדש. ויהיה תשלום החדש המלא שעבר. ויהיה יום אחד ושלשים ראש חדש הבא וממנו הוא המנין. והוא יום הקביעה. ולפיכך עושין ראשי חדשים בחשבון זה חדש אחד יום אחד בלבד וחדש אחד שני ימים.",
+ "סדר החדשים המלאים והחסרים לפי חשבון זה כך הוא. תשרי לעולם מלא. וטבת לעולם חסר. ומטבת ואילך אחד מלא ואחד חסר על הסדר. כיצד טבת חסר שבט מלא. אדר חסר ניסן מלא. אייר חסר סיון מלא. תמוז חסר אב מלא. אלול חסר. ובשנה המעוברת אדר ראשון מלא ואדר שני חסר.",
+ "נשארו שני החדשים שהן מרחשון וכסליו. פעמים יהיו שניהם מלאים ופעמים יהיו שניהם חסרים ופעמים יהיה מרחשון חסר וכסליו מלא. ושנה שיהיה בה שני חדשים אלו מלאים היא שנקראו חדשיה שלמים. ושנה שיהיו בה שני חדשים אלו חסרים נקראו חדשיה חסרין. ושנה שיהיה בה מרחשון חסר וכסליו מלא נקראו חדשיה כסדרן.",
+ "דרך ידיעת השנה אם חדשיה מלאים או חסרין או כסדרן לפי חשבון זה כך הוא. תדע תחלה יום שנקבע בו ראש השנה שתרצה לידע סדור חדשיה כמו שביארנו בפרק שביעי. ותדע יום שיקבע בו ראש השנה שלאחריה, ותחשב מנין הימים שביניהן חוץ מיום הקביעה של זו ושל זו. אם תמצא ביניהן שני ימים יהיו חדשי השנה חסרין. ואם תמצא ביניהם שלשה ימים יהיו כסדרן. ואם תמצא ביניהם ארבעה ימים יהיו חדשי השנה שלמים.",
+ "במה דברים אמורים כשהיתה השנה שתרצה לידע סדור חדשיה פשוטה. אבל אם היתה מעוברת. אם תמצא בין יום קביעתה ובין יום קביעת שנה שלאחריה ארבעה ימים יהיו חדשי אותה שנה המעוברת חסרים. ואם תמצא ביניהם חמשה ימים יהיו כסדרן. ואם תמצא ביניהם ששה יהיו שלמים.",
+ "כיצד הרי שרצינו לידע סידור חדשי שנה זו. והיה ראש השנה בחמישי והיא פשוטה וראש השנה שלאחריה בשני בשבת. נמצא ביניהן שלשה ימים. ידענו ששנה זו חדשיה כסדרן. ואילו היה ראש השנה שלאחריה בשלישי היו חדשי השנה זו שלמים. ואילו היה ראש השנה בשנה זו בשבת ובשנה שלאחריה בשלישי בשבת היו חדשי שנה זו חסרין. ועל דרך זו תחשב לשנה המעוברת כמו שביארנו.",
+ "יש שם סימנין שתסמוך עליהם כדי שלא תטעה בחשבון סידור חדשי השנה והן בנויין על עיקרי זה החשבון והקביעות והדחיות שביארנו דרכם. ואלו הן. כל שנה שיהיה ראש השנה בה בשלישי תהיה לעולם כסדרן לפי חשבון זה. בין פשוטה בין מעוברת. ואם יהיה ראש השנה בשבת או בשני לא תהיה כסדרן לעולם בין בפשוטה בין במעוברת. ואם יהיה ראש השנה בחמישי. אם פשוטה היא אי אפשר שיהיו חדשיה חסרים לפי חשבון זה. ואם מעוברת היא אי אפשר שיהיו חדשיה כסדרן לפי חשבון זה"
+ ],
+ [
+ "שנת החמה יש מחכמי ישראל שאומרים שהיא שס\"ה יום ורביע יום שהוא שש שעות. ויש מהן שאומרים שהוא פחות מרביע היום. וכן חכמי יון ופרס יש ביניהן מחלוקת בדבר זה.",
+ "מי שהוא אומר שהיא שס\"ה יום ורביע יום. ישאר מכל מחזור של תשע עשרה שנה שעה אחת ותפ\"ה חלקים כמו שאמרנו. ויהיה בין תקופה לתקופה אחד ותשעים יום ושבע שעות וחצי שעה. ומשתדע תקופה אחת באי זה יום באיזו שעה היא תתחיל למנות ממנה לתקופה השניה שאחריה ומן השניה לשלישית עד סוף העולם.",
+ "תקופת ניסן היא השעה והחלק שתכנס בו השמש בראש מזל טלה. ותקופת תמוז היות השמש בראש מזל סרטן. ותקופת תשרי היות השמש בראש מזל מאזנים. ותקופת טבת היות השמש בראש מזל גדי. ותקופת ניסן היתה בשנה הראשונה של יצירה לפי חשבון זה קודם מולד ניסן בשבעה ימים ותשע שעות ותרמ\"ב חלקים, סימנה ז\"ט תרמ\"ב.",
+ "דרך חשבון התקופה כך היא. תדע תחלה כמה מחזורין שלמים משנת היצירה עד המחזור שתרצה. וקח לכל מחזור מהן שעה אחת ותפ\"ה חלקים. קבץ כל החלקים שעות וכל השעות ימים ותגרע מן הכל שבעה ימים ותשע שעות ותרמ\"ב חלקים, והשאר תוסיף אותו על מולד ניסן של שנה ראשונה מן המחזור. יצא לך באי זו שעה ובכמה בחדש תהיה תקופת ניסן של אותה השנה מן המחזור. וממנה תתחיל למנות אחד ותשעים ליום ושבע שעות ומחצה לכל תקופה ותקופה. ואם תרצה לידע תקופת ניסן של שנה זו שהיא שנת כך וכך במחזור שאתה עומד בו. קח לכל המחזורין השלמים שעה ותפ\"ה לכל מחזור. ולכל השנים הגמורות ששלמו מן המחזור עשרה ימים וכ\"א שעות ור\"ד חלקים לכל שנה וקבץ הכל. ותגרע ממנו ז' ימים וט' שעות ותרמ\"ב חלקים. והשאר תשליכם חדשי הלבנה כ\"ט יום וי\"ב שעות וז' מאות וצ\"ג חלקים. והנשאר פחות מחדש הלבנה תוסיף אותו על מולד ניסן של אותה השנה. ותדע זמן תקופת ניסן של אותה השנה בכמה יום בחדש היא ובכמה שעה. תקופת ניסן לפי חשבון זה אינה לעולם אלא או בתחלת הלילה או בחצי הלילה או בתחלת היום או בחצי היום. ותקופת תמוז לעולם אינה אלא או בז' שעות ומחצה או בשעה אחת ומחצה בין ביום בין בלילה. ותקופת תשרי לעולם אינה אלא בט' שעות או בג' שעות בין ביום בין בלילה. ותקופת טבת לעולם אינה אלא או בי' שעות ומחצה או בארבע שעות ומחצה בין ביום בין בלילה. אם תרצה לידע באי זה יום מימי השבוע ובאי זו שעה תהיה התקופה. קח שנים גמורות שעברו משנת היצירה עד שנה שתרצה והשלך הכל כ\"ח כ\"ח והנשאר יותר מכ\"ח קח לכל שנה יום אחד ו' שעות. וקבץ הכל והוסיף עליו ג' והשלך הכל ז' ז'. והנשאר מן הימים ומן השעות תתחיל למנות מתחלת ליל אחד בשבת ולאשר יגיע החשבון בו תהיה תקופת ניסן. ולמה מוסיפין שלשה לפי שתקופה ראשונה של שנת יצירה היתה בתחלת ליל רביעי.",
+ "כיצד הרי שרצינו לידע תקופת ניסן של שנת תשע מאות ל' וארבעת אלפים ליצירה. כשתשליך הכל כ\"ח כ\"ח תשאר שנה אחת. תקח לה יום אחד ושש שעות ותוסיף עליו ג' נמצאת תקופת ניסן בליל חמישי שש שעות בלילה. וכשתוסיף עליה שבע שעות ומחצה הרי תהיה תקופת תמוז בשעה ומחצה מיום ה'. וכשתוסיף עליה שבע שעות ומחצה תהיה תקופת תשרי בט' שעות מיום ה'. וכשתוסיף עליה שבע שעות ומחצה תהיה תקופת טבת בד' שעות ומחצה מליל ז'. וכשתוסיף עליה שבע שעות ומחצה תהיה תקופת ניסן הבאה בתחלת יום ו'. ועל דרך זו עד סוף העולם תקופה אחר תקופה.",
+ "אם תרצה לידע בכמה יום בחדש תהיה תקופת ניסן של שנה זו. תדע תחלה באי זה יום מימי השבוע תהיה ובאי זה יום יקבעו ניסן של שנה זו וכמה שנים גמורות עברו מן המחזור. ותקח לכל שנה אחד עשר יום ותוסיף על סכום הימים ז' ימים בזמנים אלו. והשלך הכל ל' ל' והנשאר פחות מל' תתחיל למנותו מראש חדש ניסן. אם יגיע ליום התקופה מוטב ואם לאו הוסיף יום או שני ימים או ג' ימים על המנין עד שיגיע ליום התקופה. ואם תהיה השנה מעוברת תתחיל למנות מראש חדש אדר שני וליום שיגיע החשבון באותו היום מן החדש תהיה התקופה.",
+ "כיצד הרי שרצינו לידע בכמה בחדש תהיה תקופת ניסן של שנת תתק\"ל. שהיא שנה תשיעית ממחזור ר\"ס. מצאנו ראש חדש ניסן נקבע בה בחמישי ותקופת ניסן בחמישי. ולפי שהיתה שנה זו תשיעית למחזור יהיו השנים הגמורות שמנה. כשתקח לכל שנה מהן י\"א יום יהיו כל הימים פ\"ח. תוסיף ז' הרי הכל צ\"ה. תשליך הכל ל' ל' נשארו ה' ימים. כשתתחיל למנות ה' ימים מראש חדש ניסן שהיה בחמישי יגיע החשבון ליום שני. וכבר ידענו שאין התקופה בשני בשבת אלא בחמישי. לפיכך תוסיף יום אחר יום עד שתגיע לחמישי שהוא יום התקופה. נמצאת תקופת ניסן בשנה זו ביום שמיני מחדש ניסן. ועל הדרך הזאת תעשה בכל שנה ושנה.",
+ "זה שאמרנו תוסיף יום אחר יום עד שתגיע ליום התקופה. לעולם לא תהיה צריך להוסיף אלא יום אחד או ב' או ג'. ופלא גדול הוא שתהיה צריך להוסיף ארבעה ימים. ואם מצאת שאתה צריך להוסיף יום על זה תדע שטעית בחשבון ותחזור ותחשוב בדקדוק"
+ ],
+ [
+ "שנת החמה למי שהוא אומר שהוא פחות מרביע מחכמי ישראל. יש מי שאומר שס\"ה יום וחמש שעות ותתקצ\"ז חלקים ומ\"ח רגע. והרגע אחד מע\"ו בחלק. ולפי חשבון זה תהיה תוספת שנת החמה על שנת הלבנה י' ימים וכ\"א שעה וקכ\"א חלק ומ\"ח רגע. סימן להן יכ\"א קכ\"א מ\"ח. ולא תמצא תוספת במחזור של י\"ט שנה כלל אלא בכל מחזור מהם ישלמו שני החמה עם שני הלבנה הפשוטות והמעוברות.",
+ "בין כל תקופה ותקופה לפי חשבון זה צ\"א יום וז' שעות ותקי\"ט חלקים ול\"א רגע. סימן להם צ\"א ת\"ק י\"ט ל\"א. וכשתדע תקופה מן התקופות אימתי היתה. תחשוב מאותו רגע מנין זה ותדע תקופה שאחריה על הדרך שביארנו בתקופת השנה שהיא רביע.",
+ "תקופת ניסן לפי חשבון זה היתה בשנה ראשונה של יצירה קודם מולד ניסן בט' שעות ותרמ\"ב חלקים. סימן להם ט' תרמ\"ב. וכן היא לעולם בכל שנה ראשונה של כל מחזור קודם מולד ניסן בט' שעות ותרמ\"ב חלקים.",
+ "כשתדע תקופת ניסן של שנה ראשונה מן המחזור. תחשוב ממנה צ\"א יום וז' שעות ותקי\"ט חלקים ול\"א רגע לכל תקופה ותקופה עד סוף המחזור.",
+ "אם תרצה לידע מתי תהיה תקופת ניסן לפי חשבון זה. תדע תחילה שנים גמורות שעברו מן המחזור. ותקח לכל שנה מהן תוספת. והיא יכ\"א קכ\"א מ\"ח. וקבץ כל הרגעים חלקים וכל החלקים שעות וכל השעות ימים כדרך שתחשוב במולדות. ותגרע מן הכל ט' שעות ותרמ\"ב חלקים. והנשאר תשליך חדשי לבנה. והנשאר שאין בו חדש לבנה תוסיף אותו על מולד ניסן של אותה שנה. וברגע שיגיע המנין בו תהיה תקופת ניסן של אותה שנה.",
+ "ונראין לי הדברים שעל חשבון תקופה זו היו סומכין לענין עיבור השנה בעת שבית דין הגדול מצוי. שהיו מעברין מפני הזמן או מפני הצורך. לפי שחשבון זה הוא האמת יותר מן הראשון. והוא קרוב מן הדברים שנתבארו באיצטגנינות יותר מן החשבון הראשון שהיתה בו שנת החמה שס\"ה יום ורביע יום.",
+ "וחשבון שתי תקופות האלו שביארנו דרכם הכל בקירוב הוא ובמהלך השמש האמצעי לא במקומה האמיתי. אבל במקום השמש האמיתי תהיה תקופת ניסן בזמנים אלו בכמו שני ימים קודם שתי התקופות שיוצאין בחשבון זה. בין בחשבון מי שחשב רביע יום גמור בין למי שמחשב לפחות מרביע יום"
+ ],
+ [
+ "לפי שאמרנו בהלכות אלו שבית דין היו מחשבין בדקדוק ויודעים אם יראה הירח או לא יראה. ידענו שכל מי שרוחו נכונה ולבו תאב לדברי החכמות ולעמוד על הסודות יתאוה לידע אותן הדרכים שמחשבין בהם עד שידע אדם אם יראה הירח בליל זה או לא יראה.",
+ "ודרכי החשבון יש בהן מחלוקות גדולות בין חכמי הגוים הקדמונים שחקרו על חשבון התקופות והגימטריאות. ואנשים חכמים גדולים נשתבשו בהן ונתעלמו מהן דברים ונולדו להן ספיקות. ויש מי שדקדק הרבה ולא פגע בדרך הנכונה בחשבון ראית הירח אלא צלל במים אדירים והעלה חרס בידו.",
+ "ולפי אורך הימים ורוב הבדיקות והחקירות נודעו למקצת החכמים דרכי חשבון זה. ועוד שיש לנו בעיקרים אלו קבלות מפי החכמים וראיות שלא נכתבו בספרים הידועים לכל. ומפני כל אלו הדברים כשר בעיני לבאר דרכי חשבון זה כדי שיהיה נכון למי שמלאו לבו לקרבה אל המלאכה לעשות אותה.",
+ "ואל יהיו דרכים אלו קלים בעיניך מפני שאין אנו צריכין להם בזמן הזה. שאלו הדרכים דרכים רחוקים ועמוקים הן. והוא סוד העיבור שהיו החכמים הגדולים יודעים אותו ואין מוסרין אותו לכל אדם אלא לסמוכים נבונים. אבל זה החשבון בזמן הזה שאין בית דין לקבוע על פי הראיה שאנו מחשבין בו היום אפילו תינוקות של בית רבן מגיעין עד סופו בשלשה וארבעה ימים.",
+ "שמא יתבונן חכם מחכמי האומות או מחכמי ישראל שלמדו חכמת יון בדרכים אלו שאני מחשב בהן לראיית הירח ויראה קירוב מעט במקצת הדרכים. ויעלה על דעתו שנתעלם ממנו דבר זה ולא ידענו שיש באותו הדרך קירוב. אל יעלה זה על דעתו אלא כל דבר שלא דקדקנו בו מפני שידענו בעיקר הגימטריאות בראיות ברורות שאין דבר זה מפסיד בידיעת הראיה ואין חוששין לו. לפיכך לא דקדקנו בו.",
+ "וכן כשיראה בדרך מן הדרכים חסרון מעט מחשבון הראוי לאותה הדרך. בכוונה עשינו זה לפי שיש כנגדו יתרון בדרך אחרת עד שיצא הדבר לאמיתו בדרכים קרובים בלא חשבון ארוך. כדי שלא יבהל האדם שאינו רגיל בדברים אלו ברוב החשבונות שאין מועילין בראיית הירח",
+ "העיקרים שצריך אדם לידע תחלה לכל חשבונות האיצטגנינות. בין לדרכי חשבון הראיה בין לשאר דברים, אלו הן. הגלגל מוחלק בש\"ס מעלות. כל מזל ומזל שלשים מעלות. ומתחיל מתחילת מזל טלה. וכל מעלה ומעלה ס' חלקים. וכל חלק וחלק ס' שניות. וכל שניה ושניה ששים שלישיות. וכן תדקדק החשבון ותחלק כל זמן שתרצה.",
+ "לפיכך אם יצא לך בחשבון שכוכב פלוני מקומו בגלגל בע' מעלות ול' חלקים ומ' שניות. תדע שכוכב זה הוא מזל תאומים בחצי מעלה אחת עשרה ממזל זה. לפי שמזל טלה ל' מעלות ומזל שור ל' מעלות נשאר עשר מעלות ומחצה ממזל תאומים ומ' שניות מחצי המעלה האחרון.",
+ "וכן אם יצא מקומו בגלגל בש\"כ מעלות. תדע שכוכב זה במזל דלי בכ' מעלות בו. ועל דרך זו בכל המניינות. וסדר המזלות כך הוא. טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים.",
+ "החשבונות כולם כשתקבץ שארית לשארית או כשתוסיף מנין על מנין. תקבץ כל מין עם מינו. השניות עם השניות והחלקים עם החלקים והמעלות עם המעלות. וכל זמן שיתקבץ מן השניות ס' תשים חלק אחד ותוסיף על החלקים. וכל שיתקבץ מן החלקים ס' תשים אותו מעלה ותוסיף אותה על המעלות. וכשתקבץ המעלות תשליך אותן ש\"ס והנשאר מש\"ס ולמטה הוא שתופסין אותו לחשבון.",
+ "בכל החשבונות כולן כשתרצה לגרוע מנין ממנין. אם יהיה זה שגורעין אותו יתר על זה שגורעין ממנו אפילו בחלק אחד תוסיף על זה שגורעין ממנו ש\"ס מעלות כדי שיהא אפשר לגרוע זה המנין ממנו.",
+ "כיצד הרי שהצריכך החשבון לגרוע מאתים מעלות ונ' חלקים ומ' שניות. סימן רנ\"ם. מק' מעלות וכ' חלקים ול' שניות. סימנן קכ\"ל. תוסיף על הק' ש\"ס יהיו המעלות ת\"ס ותתחיל לגרוע השניות מן השניות תבא לגרוע ארבעים משלשים אי אפשר תרים חלק אחד מן העשרים חלקים ותעשה אותו ששים שניות ותוסיף על השלשים ונמצאו השניות תשעים. תגרע מהם המ' ישאר חמשים שניות. ותחזור לגרוע חמשים חלקים מי\"ט חלקים שכבר הרימות מהם חלק אחד ועשיתו שניות. ואי אפשר לגרוע חמשים מתשעה עשר. לפיכך תרים מעלה אחת מן המעלות ותעשה אותה ששים חלקים ותוסיף על התשעה עשר ונמצאו החלקים ע\"ט. תגרע מהן החמשים ישאר תשעה ועשרים חלקים. ותחזור לגרוע המאתים מעלות מן ארבע מאות ונ\"ט מעלות שכבר הרימות מעלה אחת ועשית חלקים. ישאר מאתים ותשע וחמשים מעלות ונמצא השאר סימנו רנ\"ט כ\"ט נ'. ועל דרך זו בכל גרעון וגרעון.",
+ "השמש והירח וכן שאר השבעה כוכבים מהלך כל אחד ואחד מהן בגלגל שלו מהלך שוה. אין בו לא קלות ולא כבדות אלא כמו מהלכו היום כמו מהלכו אמש כמו מהלכו למחר כמו מהלכו בכל יום ויום. וגלגל של כל אחד מהם אע\"פ שהוא מקיף את העולם אין הארץ באמצעו.",
+ "לפיכך אם תערוך מהלך כל אחד מהן לגלגל המקיף את העולם שהארץ באמצעו שהוא גלגל המזלות. ישתנה הלכו ונמצא מהלכו ביום זה בגלגל המזלות פחות או יותר על מהלכו אמש או על מהלכו למחר.",
+ "המהלך השוה שמהלך הכוכב או השמש או הירח בגלגלו הוא הנקרא אמצע המהלך. והמהלך שיהיה בגלגל המזלות שהוא פעמים יותר ופעמים חסר הוא המהלך האמיתי. ובו יהיה מקום השמש או מקום הירח האמיתי.",
+ "כבר אמרנו שאלו הדרכים שאנו מבארים בהלכות אלו אינן אלא לחשבון ראיית הירח בלבד. לפיכך עשינו העיקר שממנו מתחילין לעולם לחשבון זה מתחילת ליל חמישי שיומו יום שלישי לחדש ניסן משנה זו שהיא שנת י\"ז ממחזור ר\"ס. שהיא שנת תתקל\"ח וארבעת אלפים ליצירה. שהיא שנת תפ\"ט ואלף לשטרות. שהיא שנת ק\"ט ואלף לחרבן בית שני. וזו היא שאנו קוראים אותה שנת העיקר בחשבון זה.",
+ "ולפי שהראיה לא תהיה אלא בארץ ישראל כמו שביארנו. עשינו כל דרכי חשבון הזה בנויים על עיר ירושלים ולשאר המקומות הסובבין אותה בכמו ששה או שבעה ימים שבהן רואין את הירח תמיד ובאים ומעידים בבית דין. ומקום זה הוא נוטה מתחת הקו השוה המסבב באמצע העולם כנגד רוח צפונית בכמו ל\"ב מעלות עד ל\"ה ועד כ\"ט. וכן הוא נוטה מאמצע הישוב כנגד רוח מערב בכמו כ\"ד מעלות עד כ\"ז ועד כ\"א"
+ ],
+ [
+ "מהלך השמש האמצעי ביום אחד שהוא כ\"ד שעות נ\"ט חלקים ושמנה שניות. סימנם כ\"ד נט\"ח. נמצא מהלכה בעשרה ימים תשע מעלות ונ\"א חלקים וכ\"ג שניות. סימנם טנ\"א כ\"ג. ונמצא מהלכה במאה יום צ\"ח מעלות ושלשה ושלשים חלקים ונ\"ג שניות, סימנם צ\"ח ל\"ג נ\"ג. ונמצא שארית מהלכה באלף יום אחר שתשליך כל ש\"ס מעלות כמו שביארנו. רס\"ה מעלות ול\"ח חלקים ונ' שניות. סימנם רס\"ה לח\"ן. ונמצא שארית מהלכה בעשרת אלפים יום. קל\"ו מעלות וכ\"ח חלקים וכ' שניות. סימנם קל\"ו כ\"ח כ'. ועל הדרך הזה תכפול ותוציא מהלכה לכל מנין שתרצה. וכן אם תרצה לעשות סימנין ידועים אצלך למהלכה לשני ימים ולשלשה ולארבעה עד עשרה תעשה. וכן אם תרצה להיות לך סימנין ידועים מוכנין למהלכה לכ' יום ולל' ולמ' עד מאה תעשה. ודבר גלוי הוא וידוע מאחר שידעת מהלך יום אחד. וראוי הוא להיות מוכן וידוע אצלך מהלך אמצע השמש לכ\"ט יום ולשנ\"ד יום שהן ימי שנת הלבנה בזמן שחדשיה כסדרן. והיא הנקראת שנה סדורה.שבזמן שיהיו לך אמצעיות אלו מוכנין יהיה החשבון הזה קל עליך לראיית החדש. לפי שכ\"ט יום גמורים מליל הראיה עד ליל הראיה של חדש הבא וכן בכל חדש וחדש אין פחות מכ\"ט יום לא יותר. שאין חפצנו בכל אלו החשבונות אלא לדעת הראיה בלבד. וכן מליל הראיה של חדש זה עד ליל הראיה לאותו החדש לשנה הבאה שנה סדורה או שנה ויום אחד. וכן בכל שנה ושנה. ומהלך השמש האמצעי לכ\"ט יום כ\"ח מעלות ול\"ה חלקים ושניה אחת. סימנן כ\"ח ל\"ה א'. ומהלכה לשנה סדורה שמ\"ח מעלות ונ\"ה חלקים וט\"ו שניות סימנן שמ\"ח נ\"ה ט\"ו.",
+ "נקודה אחת יש בגלגל השמש וכן בשאר גלגלי השבעה כוכבים. בעת שיהיה הכוכב בה יהיה גבוה מעל הארץ כל מאורו. ואותה הנקודה של גלגל השמש ושאר הכוכבים חוץ מן הירח סובבת בשוה. ומהלכה בכל שבעים שנה בקירוב מעלה אחת. ונקודה זו היא הנקראת גובה השמש. מהלכו בכל עשרה ימים שניה אחת וחצי שניה שהיא ל' שלישיות. נמצא מהלכו בק' יום ט\"ו שניות. ומהלכו באלף יום שני חלקים ושלשים שניות.ומהלכו בעשרת אלפים יום כ\"ה חלקים. ונמצא מהלכו לתשעה ועשרים יום ארבע שניות ועוד. ומהלכו בשנה סדורה נ\"ג שניות. כבר אמרנו שהעיקר שממנו התחלת חשבון זה הוא מתחלת ליל חמישי שיומו שלישי לחדש ניסן משנת תתקל\"ח וארבעת אלפים ליצירה. ומקום השמש במהלכה האמצעי היה בעיקר הזה בשבע מעלות ושלשה חלקים ול\"ב שניות ממזל טלה. סימנן ז\"ג ל\"ב. ומקום גובה השמש היה בעיקר זה בכ\"ו מעלות מ\"ה חלקים ושמנה שניות ממזל תאומים. סימנם כ\"ו מ\"ה ח'. כשתרצה לידע מקום השמש במהלכה האמצעי בכל זמן שתרצה. תקח מנין הימים שמתחלת יום העיקר עד היום שתרצה. ותוציא מהלכה האמצעי באותן הימים מן הסימנין שהודענו. והוסיף הכל על העיקר ותקבץ כל מין עם מינו. והיוצא הוא מקום השמש במהלכה האמצעי לאותו היום. כיצד הרי שרצינו לידע מקום השמש האמצעי בתחלת ליל השבת שיומו ארבעה עשר לחדש תמוז משנה זו שהיא שנת העיקר. מצאנו מנין הימים מיום העיקר עד תחלת היום זה שאנו רוצים לידע מקום השמש בו מאה יום. לקחנו אמצע מהלכה לק' יום שהוא צ\"ח ל\"ג נ\"ג והוספנו על העיקר שהוא ז\"ג ל\"ב. יצא מן החשבון מאה וחמש מעלות ול\"ז חלקים וכ\"ה שניות. סימנן ק\"ה ל\"ז כ\"ה. ונמצא מקומה במהלך אמצעי בתחלת ליל זה במזל סרטן בט\"ו מעלות בו ול\"ז חלקים ממעלה ט\"ז. והאמצעי שיצא בחשבון זה פעמים יהיה בתחלת הלילה בשוה. או קודם שקיעת החמה בשעה. או אחר שקיעת החמה בשעה. ודבר זה לא תחוש לו בשמש בחשבון הראיה. שהרי אנו משלימים קירוב זה כשנחשוב לאמצע הירח. ועל הדרך הזאת תעשה תמיד לכל עת שתרצה ואפילו אחר אלף שנים. שתקבץ כל השארית ותוסיף על העיקר יצא לך המקום האמצעי. וכן תעשה באמצע הירח ובאמצע כל כוכב וכוכב. מאחר שתדע מהלכו ביום אחד כמה הוא ותדע העיקר שממנו תתחיל. ותקבץ מהלכו לכל השנים והימים שתרצה ותוסיף על העיקר ויצא לך מקומו במהלך אמצעי. וכן תעשה בגובה השמש תוסיף מהלכו באותם הימים או השנים על העיקר יצא לך מקום גובה השמש לאותו היום שתרצה. וכן אם תרצה לעשות עיקר אחר שתתחיל ממנו חוץ מעיקר זה שהתחלנו ממנו בשנה זו. כדי שיהיה אותו עיקר בתחלת שנת מחזור ידוע. או בתחלת מאה מן המאות. הרשות בידך. ואם תרצה להיות העיקר שתתחיל ממנו משנים שעברו קודם עיקר זה לאחר כמה שנים מעיקר זה הדרך ידועה. כיצד היא הדרך. כבר ידעת מהלך השמש לשנה סדורה ומהלכה לכ\"ט יום ומהלכה ליום אחד. ודבר ידוע שהשנה שחדשיה שלמים היא יתרה על הסדורה יום אחד. והשנה שחדשיה חסרין היא חסרה מן הסדורה יום אחד. והשנה המעוברת אם יהיו חדשיה כסדרן תהיה יתרה על השנה הסדורה שלשים יום. ואם יהיו חדשיה שלמים היא יתרה על הסדורה ל\"א יום. ואם יהיו חדשיה חסרין היא יתרה על הסדורה כ\"ט יום. ומאחר שכל הדברים האלו ידועים תוציא מהלך אמצע השמש לכל השנים והימים שתרצה ותוסיף על העיקר שעשינו. יצא לך אמצעה ליום שתרצה משנים הבאות. ותעשה אותו היום עיקר. או תגרע האמצע שהוצאת מן העיקר שעשינו ויצא לך העיקר ליום שתרצה משנים שעברו. ותעשה אותו אמצע העיקר. וכזה תעשה באמצע הירח ושאר הכוכבים אם יהיו ידועים לך. וכבר נתבאר לך מכלל דברינו שכשם שתדע אמצע השמש לכל יום שתרצה מימים הבאים כך תדע אמצעה לכל יום שתרצה מימים שעברו"
+ ],
+ [
+ "אם תרצה לידע מקום השמש האמתי בכל יום שתרצה. תוציא תחלה מקומה האמצעי לאותו היום על הדרך שביארנו. ותוציא מקום גובה השמש. ותגרע מקום גובה השמש ממקום השמש האמצעי והנשאר הוא הנקרא מסלול השמש.",
+ "ותראה כמה מעלות הוא מסלול השמש. אם היה המסלול פחות מק\"פ מעלות. תגרע מנת המסלול ממקום השמש האמצעי. ואם היה המסלול יותר על ק\"פ מעלות עד ש\"ס תוסיף מנת המסלול על מקום השמש האמצעי. ומה שיהיה אחר שתוסיף עליו או תגרע ממנו הוא המקום האמתי.",
+ "ודע שאם יהיה המסלול מאה ושמונים בשוה או ש\"ס בשוה. אין לו מנה אלא יהיה המקום האמצעי הוא המקום האמתי.",
+ "וכמה היא מנת המסלול. אם יהיה המסלול עשר מעלות. תהיה מנתו כ' חלקים. ואם יהיה כ' מעלות תהיה מנתו מ' חלקים. ואם יהיה ל' מעלות תהיה מנתו נ\"ח חלקים. ואם יהיה מ' מעלות תהיה מנתו מעלה אחת וט\"ו חלקים. ואם יהיה נ' מעלות תהיה מנתו מעלה אחת וכ\"ט חלקים. ואם יהיה ס' מעלות תהיה מנתו מעלה אחת ומ\"א חלקים. ואם יהיה ע' מעלות תהיה מנתו מעלה אחת ונ\"א חלקים. ואם יהיה פ' מעלות תהיה מנתו מעלה ונ\"ז חלקים. ואם יהיה צ' מעלות תהיה מנתו מעלה אחת ונ\"ט חלקים. ואם יהיה ק' מעלות תהיה מנתו מעלה אחת ונ\"ח חלקים. ואם יהיה ק\"י תהיה מנתו מעלה אחת ונ\"ג חלקים. ואם יהיה ק\"כ תהיה מנתו מעלה אחת ומ\"ה חלקים. ואם יהיה ק\"ל תהיה מנתו מעלה אחת ול\"ג חלקים. ואם יהיה ק\"מ תהיה מנתו מעלה אחת וי\"ט חלקים. ואם יהיה ק\"נ תהיה מנתו מעלה אחת וחלק אחד. ואם יהיה ק\"ס תהיה מנתו מ\"ב חלקים. ואם יהיה ק\"ע תהיה מנתו כ\"א חלקים. ואם יהיה ק\"פ בשוה אין לו מנה כמו שביארנו אלא מקום השמש האמצעי הוא מקומה האמתי.",
+ "היה המסלול יותר על ק\"פ מעלות. תגרע אותו מש\"ס מעלות ותדע מנתו. כיצד הרי שהיה המסלול ר' מעלות. תגרע אותו מש\"ס תשאר ק\"ס מעלות. וכבר הודענו שמנת ק\"ס מעלות מ\"ב חלקים. וכן מנת המאתים מ\"ב חלקים.",
+ "וכן אם היה המסלול ש' מעלות. תגרע אותו מש\"ס ישאר ס'. וכבר ידעת שמנת ס' מעלות מעלה אחת ומ\"א חלקים. וכן היא מנת הש' מעלות. ועל דרך זו בכל מנין ומנין.",
+ "הרי שהיה המסלול ס\"ה מעלות. וכבר ידענו שמנת הששים היא מעלה אחת ומ\"א חלקים. ומנת הע' היא מעלה אחת ונ\"א חלקים. נמצא בין שתי המנות י' חלקים. ולפי חשבון המעלות יהיה לכל מעלה חלק אחד. ויהיה מנת המסלול שהוא ס\"ה מעלה אחת ומ\"ו חלקים.",
+ "וכן אילו היה המסלול ס\"ז היתה מנתו מעלה אחת ומ\"ח חלקים. ועל דרך זו תעשה בכל מסלול שיהיה במניינו אחדים עם העשרות. בין בחשבון השמש בין בחשבון הירח.",
+ "כיצד הרי שרצינו לידע מקום השמש האמתי בתחלת ליל השבת י\"ד יום לחדש תמוז משנה זו. תוציא אמצע השמש תחלה לעת הזאת. וסימנו ק\"ה ל\"ז כ\"ח כמו שביארנו. ותוציא מקום גובה השמש לעת הזאת. יצא לך סימנו פ\"ו מ\"ה כ\"ג. ותגרע מקום הגובה מן האמצעי. יצא לך המסלול י\"ח מעלות ונ\"ב חלקים ושתי שניות. סימנם י\"ח נ\"ב ב'. ואל תקפיד בכל מסלול על החלקים אלא אם יהיו פחות משלשים אל תפנה אליהם. ואם היו שלשים או יותר תחשב אותם מעלה אחת ותוסיף אותה על מנין מעלות המסלול. לפיכך יהיה מסלול זה י\"ט מעלות ותהיה מנתו על הדרך שביארנו ל\"ח חלקים.",
+ "ולפי שהמסלול הזה היה פחות מק\"פ. תגרע המנה שהיא ל\"ח חלקים מאמצע השמש ישאר ק\"ד מעלות ונ\"ט חלקים וכ\"ה שניות. סימנם ק\"ד נ\"ט כ\"ה. ונמצא מקום השמש האמתי בתחלת ליל זה במזל סרטן בט\"ו מעלות בו פחות ל\"ה שניות. ואל תפנה אל השניות כלל לא במקום השמש ולא במקום הירח ולא בשאר חשבונות הראיה. אלא חקור על החלקים בלבד. ואם יהיו השניות קרוב לשלשים עשה אותם חלק אחד והוסיפו על החלקים.",
+ "ומאחר שתדע מקום השמש בכל עת שתרצה. תדע יום התקופה האמיתי כל תקופה שתרצה. בין תקופות הבאות אחר עיקר זה שממנו התחלנו. בין תקופות שעברו משנים קדמוניות"
+ ],
+ [
+ "הירח שני מהלכים אמצעיים יש לו. הירח עצמו מסבב בגלגל קטן שאינו מקיף את העולם כולו. ומהלכו האמצעי באותו הגלגל הקטן נקרא אמצעי המסלול. והגלגל הקטן עצמו מסבב בגלגל גדול המקיף את העולם. ובמהלך אמצעי זה של גלגל הקטן באותו הגלגל הגדול המקיף את העולם הוא הנקרא אמצע הירח. מהלך אמצע הירח ביום אחד י\"ג מעלות וי' חלקים ול\"ה שניות. סימנם י\"ג יל\"ה.",
+ "נמצא מהלכו בעשרה ימים קל\"א מעלות ומ\"ה חלקים וחמשים שניות. סימנם קל\"א מה\"נ. ונמצא שארית מהלכו בק' יום רל\"ז מעלות ול\"ח חלקים וכ\"ג שניות. סימנם רל\"ז ל\"ח כ\"ג. ונמצאת שארית מהלכו באלף יום רי\"ו מעלות וכ\"ג חלקים ונ' שניות. סימנם רי\"ו כג\"ן. ונמצא שארית מהלכו בי' אלפים יום ג' מעלות ונ\"ח חלקים וכ' שניות. סימנם ג' נ\"ח כ'. ונמצא שארית מהלכו בכ\"ט יום כ\"ב מעלות וששה חלקים ונ\"ו שניות. סימנם כ\"ב ונ\"ו. ונמצא שארית מהלכו בשנה סדורה שמ\"ד מעלות וכ\"ו חלקים ומ\"ג שניות. סימן להם שד\"ם כ\"ו מ\"ג. ועל דרך זו תכפול לכל מנין ימים או שנים שתרצה.",
+ "ומהלך אמצע המסלול ביום אחד י\"ג מעלות ושלשה חלקים ונ\"ד שניות. סימנם י\"ג גנ\"ד. נמצא מהלכו בעשרה ימים ק\"ל מעלות ל\"ט חלקים בלא שניות. סימנם ק\"ל ל\"ט. ונמצא שארית מהלכו במאה יום רכ\"ו מעלות וכ\"ט חלקים ונ\"ג שניות. סימנם רכ\"ו כ\"ט נ\"ג. ונמצא שארית מהלכו באלף יום ק\"ד מעלות ונ\"ח חלקים וחמשים שניות. סימנם ק\"ד נח\"ן. ונמצא שארית מהלכו בעשרת אלפים יום שכ\"ט מעלות ומ\"ח חלקים ועשרים שניות. סימנם שכ\"ט מח\"כ. ונמצא שארית מהלכו בכ\"ט יום י\"ח מעלות ונ\"ג חלקים וד' שניות. סימנם י\"ח נג\"ד.",
+ "ונמצא שארית מהלכו בשנה סדורה ש\"ה מעלות וי\"ג שניות בלא חלקים. סימנם ש\"ה י\"ג. מקום אמצע הירח היה בתחלת ליל חמישי שהוא העיקר לחשבונות אלו במזל שור מעלה אחת וי\"ד חלקים ומ\"ג שניות. סימנם א' י\"ד מ\"ג. ואמצע המסלול היה בעיקר זה פ\"ד מעלות וכ\"ח חלקים ומ\"ב שניות. סימנם פ\"ד כ\"ח מ\"ב. מאחר שתדע מהלך אמצע הירח והאמצע שהוא העיקר שעליו תוסיף. תדע מקום אמצע הירח בכל יום שתרצה על דרך שעשית באמצע השמש. ואחר שתוציא אמצע הירח לתחלת הלילה שתרצה התבונן בשמש ודע באי זה מזל הוא.",
+ "אם היתה השמש מחצי מזל דגים עד חצי מזל טלה. תניח אמצע הירח כמות שהוא. ואם תהיה השמש מחצי מזל טלה עד תחלת מזל תאומים. תוסיף על אמצע הירח ט\"ו חלקים. ואם תהיה השמש מתחלת מזל תאומים עד תחלת מזל אריה. תוסיף על אמצע הירח ט\"ו חלקים. ואם תהיה השמש מתחלת מזל אריה עד חצי מזל בתולה תוסיף על אמצע הירח ט\"ו חלקים. ואם תהיה השמש מחצי מזל בתולה עד חצי מזל מאזנים. הנח אמצע הירח כמות שהוא. ואם תהיה השמש מחצי מזל מאזנים עד תחלת מזל קשת. תגרע מאמצע הירח ט\"ו חלקים. ואם תהיה השמש מתחלת מזל קשת עד תחלת מזל דלי. תגרע מאמצע הירח ל' חלקים. ואם תהיה השמש מתחלת מזל דלי עד חצי מזל דגים. תגרע מאמצע הירח ט\"ו חלקים.",
+ "ומה שיהיה האמצע אחר שתוסיף עליו או תגרע ממנו או תניח אותו כמות שהוא. הוא אמצע הירח לאחר שקיעת החמה בכמו שליש שעה באותו הזמן שתוציא האמצע לו. וזה הוא הנקרא אמצע הירח לשעת הראיה"
+ ],
+ [
+ "אם תרצה לידע מקום הירח האמתי בכל יום שתרצה. תוציא תחלה אמצע הירח לשעת הראייה לאותו הלילה שתרצה. וכן תוציא אמצע המסלול ואמצע השמש לאותו העת. ותגרע אמצע השמש מאמצע הירח. והנשאר תכפול אותו. וזהו הנקרא מרחק הכפול.",
+ "וכבר הודענו שלא באנו בכל אלו החשבונות שעשינו בפרקים אלו אלא לדעת ראיית הירח. ולעולם אי אפשר שיהיה מרחק זה הכפול בליל הראייה שיראה בה הירח אלא מחמש מעלות עד ס\"ב מעלות. ואי אפשר שיוסיף על זה ולא יגרע ממנו.",
+ "והואיל והדבר כן. התבונן במרחק זה הכפול. אם יהיה המרחק הכפול חמש מעלות או קרוב לחמש אין חוששין לתוספת ולא תוסיף כלום. ואם יהיה המרחק הכפול משש מעלות עד אחד עשר מעלות תוסיף על אמצע המסלול מעלה אחת. ואם יהיה מרחק הכפול משתים עשר מעלות עד י\"ח מעלות תוסיף על אמצע המסלול שתי מעלות. ואם יהיה המרחק הכפול מי\"ט מעלות עד כ\"ד מעלות תוסיף על אמצע המסלול שלש מעלות. ואם יהיה המרחק הכפול מכ\"ה מעלות עד ל\"א מעלות תוסיף על אמצע המסלול ד' מעלות. ואם יהיה המרחק הכפול מל\"ב מעלות עד ל\"ח מעלות תוסיף על אמצע המסלול ה' מעלות. ואם יהיה המרחק הכפול מל\"ט מעלות עד מ\"ה מעלות תוסיף על אמצע המסלול שש מעלות. ואם יהיה המרחק הכפול ממ\"ו מעלות עד נ\"א מעלות תוסיף על אמצע המסלול שבע מעלות. ואם יהיה המרחק הכפול מנ\"ב מעלות עד נ\"ט מעלות תוסיף על אמצע המסלול ח' מעלות. ואם יהיה המרחק הכפול מס' מעלות עד ס\"ג מעלות תוסיף על אמצע המסלול ט' מעלות. ומה שיהיה אמצע המסלול אחר שתוסיף עליו מעלות אלו הוא הנקרא מסלול הנכון.",
+ "ואחר כך תראה כמה מעלות הוא המסלול הנכון. אם היה פחות מק\"פ מעלות תגרע מנת המסלול הזה הנכון מאמצע הירח לשעת הראייה. ואם היה המסלול הנכון יותר על ק\"פ מעלות עד ש\"ס תוסיף מנת זה המסלול הנכון על אמצע הירח לשעת הראייה. ומה שיהיה האמצע אחר שתוסיף עליו או תגרע ממנו הוא מקום הירח האמיתי לשעת הראייה.",
+ "ודע שאם יהיה המסלול הנכון ק\"פ בשוה או ש\"ס בשוה אין לו מנה. אלא יהיה מקום הירח האמצעי לשעת הראייה הוא מקום האמיתי.",
+ "וכמה הוא מנת המסלול. אם יהיה המסלול הנכון עשר מעלות תהיה מנתו נ' חלקים. ואם יהיה המסלול הנכון כ' מעלות תהיה מנתו מעלה אחת ול\"ח חלקים. ואם יהיה שלשים תהיה מנתו שתי מעלות וכ\"ד חלקים. ואם יהיה מ' תהיה מנתו שלש מעלות וששה חלקים. ואם יהיה נ' תהיה מנתו שלש מעלות ומ\"ד חלקים. ואם יהיה ס' תהיה מנתו ארבע מעלות וט\"ז חלקים. ואם יהיה ע' תהיה מנתו ארבע מעלות ומ\"א חלקים. ואם יהיה פ' תהיה מנתו חמש מעלות. ואם יהיה צ' תהיה מנתו חמש מעלות וה' חלקים. ואם יהיה ק' תהיה מנתו ה' מעלות וח' חלקים. ואם יהיה ק\"י תהיה מנתו ד' מעלות ונ\"ט חלקים. ואם יהיה ק\"כ תהיה מנתו ד' מעלות וכ' חלקים. ואם יהיה ק\"ל תהיה מנתו ד' מעלות וי\"א חלקים. ואם יהיה ק\"מ תהיה מנתו ג' מעלות ול\"ג חלקים. ואם יהיה ק\"נ תהיה מנתו שלש מעלות ומ\"ח חלקים. ואם יהיה ק\"ס תהיה מנתו מעלה אחת ונ\"ו חלקים. ואם יהיה ק\"ע תהיה מנתו מעלה אחת ונ\"ט חלקים. ואם יהיה ק\"פ בשוה אין לו מנה כמו שאמרנו אלא מקום הירח האמצעי הוא מקום האמיתי.",
+ "ואם יהיה המסלול הנכון יותר על ק\"פ מעלות. תגרע אותו מש\"ס ותדע מנתו כדרך שעשית במסלול השמש. וכן אם יהיו במנין המסלול אחדים עם העשרות תקח מן היותר שבין שתי המנות האחדים. כדרך שביארנו במסלול השמש במנות שלו כך תעשה במסלול הנכון במנות שלו.",
+ "כיצד הרי שרצינו לידע מקום הירח האמיתי בתחלת ליל ערב שבת שיומו שני לחדש אייר משנה זו שהיא שנת העיקר. ומנין הימים הגמורים מתחלת ליל העיקר עד תחילת ליל זה שאנו רוצים לידע מקום הירח האמיתי בו כ\"ט יום. תוציא אמצע השמש תחלת ליל זה. יצא לך אמצעו ל\"ה מעלות ול\"ח חלקים ול\"ג שניות. סימנם ל\"ה ל\"ח ל\"ג. ותוציא אמצע הירח לשעת הראייה לעת זו. יצא לך אמצעו נ\"ג מעלות ול\"ו חלקים ול\"ט שניות. סימנם נ\"ג ל\"ו ל\"ט. ותוציא אמצע המסלול לעת זו יצא לך אמצעו ק\"ג מעלות וכ\"א חלקים ומ\"ו שניות. סימנם ק\"ג כ\"א מ\"ו. תגרע אמצע השמש מאמצע הירח ישאר י\"ז מעלות ונ\"ח חלקים ושש שניות. וזה הוא המרחק. תכפול אותו יצא לך המרחק הכפול ל\"ה מעלות ונ\"ו חלקים וי\"ב שניות. סימנם ל\"ה נ\"ו י\"ב. לפיכך תוסיף על אמצע המסלול חמש מעלות כמו שהודענו ויצא לך המסלול הנכון ק\"פ מעלות וכ\"א חלקים. ואין מקפידין על החלקים במסלול כדרך שביארנו בשמש.",
+ "ובאנו לחקור על מנת זה המסלול הנכון שהוא ק\"ח נמצאת מנה שלו חמש מעלות וחלק אחד. ולפי שהמסלול הנכון היה פחות מק\"פ תגרע המנה שהוא חמש מעלות וחלק אחד מן אמצע הירח. ישאר מ\"ח מעלות ול\"ג חלקים ול\"ט שניות. תעשה השניות חלק ותוסיף על החלקים. ונמצא מקום הירח האמיתי בשעה זו במזל שור בי\"ח מעלות ול\"ו חלקים ממעלת י\"ט. סימנם י\"ח ל\"ו. ועל הדרך הזה תדע מקום הירח האמיתי בכל עת ראיה שתרצה מתחלת שנה זו שהיא העיקר עד סוף העולם"
+ ],
+ [
+ "העגולה שסובבת בה הירח תמיד היא נוטה מעל העגולה שסובבת בה השמש תמיד. חציה נוטה לצפון וחציה נוטה לדרום. ושתי נקודות יש בה זו כנגד זו שבהן פוגעות שתי העגולות זו בזו. לפיכך כשיהיה הירח באחת משתיהן נמצא סובב בעגולה של שמש כנגד השמש בשוה. ואם יצא הירח מאחת משתי הנקודות נמצא מהלך לצפון השמש או לדרומה. הנקודה שממנה יתחיל הירח לנטות לצפון השמש היא הנקראת ראש. והנקודה שממנה יתחיל הירח לנטות לדרום השמש היא הנקראת זנב. ומהלך שוה יש לזה הראש שאין בו לא תוספת ולא גרעון. והוא הולך במזלות אחרונית מטלה לדגים ומדגים לדלי וכן הוא סובב תמיד.",
+ "מהלך הראש האמצעי ביום אחד ג' חלקים וי\"א שניות. נמצא מהלכו בי' ימים ל\"א חלקים ומ\"ז שניות. ונמצא מהלכו בק' יום ה' מעלות י\"ז חלקים ומ\"ג שניות. סימנם הי\"ז מ\"ג. ונמצא מהלכו באלף יום נ\"ב מעלות ונ\"ז חלקים וי' שניות. סימנם נ\"ב נז\"י. ונמצא שארית מהלכו בעשרת אלפים יום קס\"ט מעלות ול\"א חלקים ומ' שניות. סימנם קס\"ט לא\"מ. ונמצא מהלכו לכ\"ט יום מעלה אחת ול\"ב חלקים וט' שניות. וסימנם א' לב\"ט. ונמצא מהלכו לשנה סדורה י\"ח מעלות ומ\"ד חלקים ומ\"ב שניות. סימנם י\"ח מ\"ד מ\"ב. ואמצע הראש בתחלת ליל ה' שהוא העיקר היה ק\"פ מעלות ונ\"ז חלקים וכ\"ח שניות. סימנם ק\"פ נ\"ז כ\"ח.",
+ "אם תרצה לידע מקום הראש בכל עת שתרצה. תוציא אמצעם לאותו העת כדרך שתוציא אמצע השמש ואמצע הירח. ותגרע האמצע מש\"ס מעלות. והנשאר הוא מקום הראש באותו העת. וכנגדו לעולם יהיה מקום הזנב.",
+ "כיצד הרי שרצינו לידע מקום הראש לתחלת ליל ערב שבת שיומו שני לחדש אייר משנה זו שהיא שנת העיקר. ומנין הימים הגמורים מתחלת ליל העיקר עד תחלת ליל זו שאנו רוצים לידע מקום הראש בו כ\"ט יום.",
+ "תוציא אמצע הראש לעת הזאת על הדרך שידעת. והוא שתוסיף מהלכו לכ\"ט על העיקר. יצא לך אמצע הראש קפ\"ב מעלות וכ\"ט חלקים ול\"ז שניות. סימנם קפ\"ב כ\"ט ל\"ז. תגרע אמצע זה מש\"ס ישאר לך קע\"ז מעלות ול' חלקים וכ\"ג שניות. סימנם קע\"ז לכ\"ג. וזה הוא מקום הראש. ואל תפנה אל השניות. נמצא מקום הראש במזל בתולה כ\"ז מעלות ול' חלקים. ומקום הזנב כנגדו במזל דגים בכ\"ז מעלות ול' חלקים.",
+ "לעולם יהיה בין הראש ובין הזנב חצי הגלגל בשוה. לפיכך כל מזל שתמצא בו מקום הראש יהיה הזנב במזל ז' ממנו בכמו מנין המעלות והחלקים בשוה. אם יהיה הראש בי' מעלות במזל פלוני יהיה הזנב בי' מעלות ממזל ז' ממנו.",
+ "ומאחר שתדע מקום הראש ומקום הזנב ומקום הירח האמיתי. התבונן בשלשתן. אם מצאת הירח עם הראש או עם הזנב במעלה אחת בחלק אחד. תדע שאין הירח נוטה לא לצפון השמש ולא לדרומה. ואם ראית מקום הירח לפני מקום הראש והוא הולך כנגד הזנב. תדע שהירח נוטה לצפון השמש. ואם היה הירח לפני מקום הזנב והרי הוא הולך כנגד הראש. תדע שהירח נוטה לדרום השמש.",
+ "הנטיה שנוטה הירח לצפון השמש או לדרומה. היא הנקראת רוחב הירח. אם היה נוטה לצפון נקרא רוחב צפוני. ואם היה נוטה לדרום נקרא רוחב דרומי. ואם היה הירח באחת משתי הנקודות לא יהיה לו רוחב כמו שביארנו.",
+ "לעולם לא יהיה רוחב הירח יתר על ה' מעלות בין בצפון בין בדרום. אלא כך הוא דרכו יתחיל מן הראש ויתרחק מעט מעט. והמרחק הולך ונוסף עד שיגיע לחמש מעלות. ויחזור ויתקרב מעט מעט עד שלא יהיה לו רוחב כשיגיע לזנבו. ויחזור ויתרחק מעט עמט והמרחק נוסף עד שיגיע לחמש מעלות. ויחזור ויתקרב מעט מעט עד שלא יהיה לו רוחב.",
+ "אם תרצה לידע רוחב הירח כמה הוא בכל עת שתרצה. ואם צפוני הוא או דרומי. תוציא מקום הראש ומקום הירח האמיתי לאותה העת. ותגרע מקום הראש ממקום הירח האמיתי. והנשאר הוא הנקרא מסלול הרוחב. ואם יהיה מסלול הרוחב ממעלה אחת עד ק\"פ. תדע שרוחב הירח צפוני. ואם היה המסלול יתר על ק\"פ תדע שרוחב הירח דרומי. ואם היה מאה ושמונים בשוה או ש\"ס בשוה אין לירח רוחב כלל. ותחזור ותראה מנת מסלול הרוחב כמה היא. והוא שיעור נטייתו לצפון או לדרום. והוא הנקרא רוחב הירח הדרומי או הצפוני כמו שביארנו.",
+ "וכמה היא מנת מסלול הרוחב. אם יהיה מסלול הרוחב עשר מעלות תהיה מנתו נ\"ב חלקים. ואם יהיה המסלול הזה כ' מעלות תהיה מנתו מעלה אחת ומ\"ג חלקים. ואם יהיה המסלול ל' תהיה מנתו שתי מעלות ול' חלקים. ואם יהיה המסלול מ' תהיה מנתו שלש מעלות וי\"ג חלקים. ואם יהיה המסלול נ' מעלות תהיה מנתו שלש מעלות ונ' חלקים. ואם יהיה המסלול ס' תהיה מנתו ארבע מעלות וכ' חלקים. ואם יהיה המסלול ע' תהיה מנתו ד' מעלות ומ\"ב חלקים. ואם יהיה המסלול פ' תהיה מנתו ד' מעלות ונ\"ה חלקים. ואם יהיה המסלול צ' תהיה מנתו ה' מעלות.",
+ "ואם יהיו אחדים עם העשרות תקח הראוי להם לפי היתר שבין שתי המנות כמו שעשית במסלול השמש ובמסלול הירח. כיצד הרי שהיה מסלול הרוחב נ\"ג מעלות. וכבר ידעת שאילו היה המסלול נ' היתה מנתו שלש מעלות ונ' חלקים. ואילו היה המסלול ס' היתה מנתו ד' מעלות וכ' חלקים. נמצא היתר בין שתי המנות ל' חלקים ג' חלקים לכל מעלה. ונמצא לפי חשבון מסלול זה שהוא נ\"ג שלש מעלות ונ\"ט חלקים. ועל דרך זו תעשה בכל מנין ומנין.",
+ "מאחר שתדע מנתו של מסלול הרוחב עד צ' כמו שהודענוך. תדע מנות של כל מניינות המסלול. שאם יהיה המסלול יתר על צ' עד ק\"פ תגרע המסלול מק\"פ והנשאר תדע בו המנה.",
+ "וזה הוא רוחב הירח בתחלת ליל זה. והוא דרומי שהרי המסלול יתר על ק\"פ. וכן אם היה המסלול יתר מק\"פ עד ר\"ע תגרע ממנו ק\"פ והנשאר תדע בו המנה.",
+ "ואם היה המסלול יותר על ר\"ע עד ש\"ס. תגרע אותו מש\"ס והנשאר תדע בו המנה.",
+ "כיצד הרי שהיה המסלול ק\"נ תגרע אותו מק\"פ נשאר ל'. וכבר ידעת שמנת שלשים שתי מעלות ושלשים חלקים וכך תהיה מנת ק\"נ שתי מעלות ושלשים חלקים.",
+ "הרי שהיה המסלול ר'. תגרע ממנו ק\"פ ישאר כ'. וכבר ידעת שמנת כ' היא מעלה אחת ומ\"ג חלקים. וכן אם תהיה מנת ר' תהיה מעלה אחת ומ\"ג חלקים.",
+ "הרי שהיה המסלול ש' תגרע אותו מש\"ס נשאר ס'. וכבר ידעת שמנת ששים ארבע מעלות וכ' חלקים. וכך היא מנת ש' ד' מעלות וכ' חלקים. ועל דרך זו בכל המניינות.",
+ "הרי שרצינו לידע רוחב הירח כמה הוא ובאיזו רוח הוא אם צפוני ואם דרומי בתחלת ליל ערב שבת שני לחדש אייר משנה זו. וכבר ידעת שמקום הירח האמיתי היה בליל זה בי\"ח מעלות ול\"ו חלקים ממזל שור. סימנו י\"ח ל\"ו. ומקום הראש היה באותה העת בכ\"ז מעלות ול' חלקים ממזל בתולה. סימנו כז\"ל. תגרע מקום הראש ממקום הירח. יצא לך מסלול הרוחב רל\"א מעלות ו' חלקים. סימנו רל\"א ו'. לפי שאין משגיחין על החלקים בכל המסלול. ונמצאת המנה של מסלול זה בדרכים שביארנו בפרק זה שלש מעלות ונ\"ג חלקים. וזהו רוחב הירח בתחלת ליל זה. והוא דרומי שהרי המסלול יתר על ק\"פ"
+ ],
+ [
+ "כל הדברים שהקדמנו כדי שיהיו עתידים ומוכנים לידיעת הראיה. וכשתרצה לדעת זאת תתחיל ותחשוב ותוציא מקום השמש האמיתי ומקום הירח האמיתי ומקום הראש לשעת הראיה. ותגרע מקום השמש האמיתי ממקום הירח האמיתי והנשאר הוא הנקרא אורך ראשון.",
+ "ומאחר שתדע מקום הראש ומקום הירח תדע מקום הירח כמה הוא. ואם הוא רוחב צפוני או דרומי והוא הנקרא רוחב ראשון. והזהר באורך הזה ראשון וברוחב הראשון ויהיו שניהם מוכנים לך.",
+ "והתבונן באורך הזה הראשון וברוחב הזה הראשון. אם יצא לך תשע מעלות בשוה או פחות. תדע בודאי שאי אפשר לעולם שיראה הירח באותו הלילה בכל ארץ ישראל ואין אתה צריך חשבון אחר. ואם יהיה האורך הראשון יתר על ט\"ו מעלות תדע בודאי שהירח יראה בכל ארץ ישראל ואין אתה צריך לחשבון אחר. ואם יהיה האורך הראשון מ\"ט מעלות ועד ט\"ו תצטרך לדרוש ולחקור בחשבונות הראיה עד שתדע אם יראה או לא יראה.",
+ "במה דברים אמורים כשהיה מקום הירח האמיתי מתחלת מזל גדי עד סוף מזל תאומים. אבל אם היה מקום הירח מתחלת מזל סרטן עד סוף מזל קשת ויהיה אורך הראשון עשר מעלות או פחות. תדע שאין הירח נראה כלל באותו הלילה בכל ארץ ישראל. ואם היה הראשון יתר על כ\"ד מעלות ודאי יראה בכל גבול ישראל. ואם יהיה האורך הראשון מעשר מעלות ועד עשרים וארבע תצטרך לדרוש ולחקור בחשבונות הראיה אם יראה או לא יראה.",
+ "ואלו הן חשבונות הראיה. התבונן וראה הירח באיזה מזל הוא. אם יהיה במזל טלה תגרע מן האורך הראשון נ\"ט חלקים. ואם יהיה במזל שור תגרע מן האורך מעלה אחת. ואם יהיה במזל תאומים תגרע מן האורך נ\"ח חלקים. ואם יהיה במזל סרטן תגרע מן האורך מ\"ג חלקים. ואם יהיה במזל אריה תגרע מן האורך מ\"ג חלקים. ואם יהיה במזל בתולה תגרע מן האורך ל\"ז חלקים. ואם יהיה במזל מאזנים תגרע מן האורך ל\"ד חלקים. ואם יהיה במזל עקרב תגרע מן האורך ל\"ד חלקים. ואם יהיה במזל קשת תגרע מן האורך ל\"ו חלקים. ואם יהיה במזל גדי תגרע מן האורך מ\"ד חלקים. ואם יהיה במזל דלי תגרע מן האורך נ\"ג חלקים. ואם יהיה במזל דגים תגרע מן האורך נ\"ח חלקים. והנשאר מן האורך אחר שתגרע ממנו אלו החלקים הוא הנקרא אורך שני.",
+ "ולמה גורעין חלקים אלו. לפי שמקום הירח האמיתי אינו המקום שיראה בו אלא שינוי יש ביניהם באורך וברוחב. והוא הנקרא שינוי המראה. ושינוי מראה האורך בשעת הראיה לעולם גורעין אותו מן האורך כמו שאמרנו.",
+ "אבל שינוי מראה הרוחב. אם היה רוחב הירח צפוני גורעין חלקים של שינוי מראה הרוחב מן הרוחב הראשון. ואם היה רוחב הירח הדרומי מוסיפין החלקים של שינוי מראה הרוחב על הרוחב הראשון. ומה שיהיה הרוחב הראשון אחר שמוסיפין עליו או גורעין ממנו אותם החלקים הוא הנקרא רוחב שני.",
+ "וכמה הם החלקים שמוסיפין או גורעין אותן. אם יהיה הירח במזל טלה תשעה חלקים. ואם יהיה במזל שור י' חלקים. ואם יהיה במזל תאומים ט\"ז חלקים. ואם יהיה במזל סרטן כ\"ז חלקים. ואם יהיה במזל אריה ל\"ח חלקים. ואם יהיה במזל בתולה מ\"ד חלקים. ואם יהיה במזל מאזנים מ\"ו חלקים. ואם יהיה במזל עקרב מ\"ה חלקים. ואם יהיה במזל קשת מ\"ד חלקים. ואם יהיה במזל גדי ל\"ו חלקים. ואם יהיה במזל דלי כ\"ד חלקים. ואם יהיה במזל דגים י\"ב חלקים.",
+ "מאחר שתדע חלקים אלו תגרע אותן מן הרוחב הראשון או תוסיף אותן עליו כמו שהודענוך ויצא לך הרוחב השני. וכבר ידעת אם הוא צפוני או דרומי. ותדע כמה מעלות וכמה חלקים נעשה זה הרוחב השני ותכין אותו לפניך ויהיה עתיד.",
+ "ואחר כך תחזור ותקח מן הרוחב השני הזה מקצתו. מפני שהירח נלוז מעט במעגלו. וכמה הוא המקצת שתקח ממנו. אם יהיה מקום הירח מתחלת מזל טלה עד כ' מעלות ממנו. או מתחלת מזל מאזנים עד כ' מעלות ממנו. תקח מן הרוחב השני שני חמישיו. ואם יהיה הירח מכ' ממזל טלה עד י' מעלות ממזל שור או מכ' ממזל מאזנים עד י' מעלות ממזל עקרב תקח מן הרוחב השני שלישיתו. ואם יהיה הירח מעשר מעלות ממזל שור עד כ' ממנו או מעשר מעלות ממזל עקרב עד כ' ממנו תקח מן הרוחב השני רביעיתו. ואם יהיה הירח מכ' מעלות ממזל שור עד סופו או מכ' ממזל עקרב עד סופו תקח מן הרוחב השני חמישיתו. ואם יהיה הירח מתחלת מזל תאומים עד עשר מעלות ממנו או מתחלת מזל קשת עד עשר מעלות ממנו תקח מן הרוחב השני שתותו. ואם יהיה הירח מי' מעלות ממזל תאומים ועד כ' ממנו או מעשר ממזל קשת עד כ' ממנו תקח מן הרוחב השני חצי שתותו. ואם יהיה מקום הירח מכ' ממזל תאומים עד כ\"ה ממנו או מכ' ממזל קשת עד כ\"ה ממנו תקח מן הרוחב השני רביע שתותו. ואם יהיה מקום הירח מכ\"ה ממזל תאומים עד חמש מעלות ממזל סרטן או מכ\"ה ממזל קשת עד חמש מעלות ממזל גדי לא תקח כלום. לפי שאין כאן נליזת מעגל. ואם יהיה הירח מחמש ממזל סרטן עד עשר ממנו או מחמש ממזל גדי עד עשר ממנו תקח מן הרוחב השני רביע שתותו. ואם יהיה מקום הירח מי' ממזל סרטן עד כ' ממנו או מעשר ממזל גדי עד עשרים ממנו תקח מן הרוחב השני חצי שתותו. ואם יהיה מקום הירח מכ' ממזל סרטן עד סופו או מכ' ממזל גדי עד סופו תקח מן הרוחב השני שתותו. ואם יהיה הירח מתחלת מזל אריה עד עשר מעלות ממנו או מתחלת מזל דלי עד עשר מעלות ממנו תקח ממנו הרוחב השני חמישיתו. ואם יהיה הירח מי' מעלות ממזל אריה עד כ' ממנו או מי' ממזל דלי עד כ' ממנו תקח מן הרוחב השני רביעיתו. ואם יהיה הירח מכ' ממזל אריה עד עשר ממזל בתולה או מכ' ממזל דלי עד עשר ממזל דגים תקח מן הרוחב השני שלישיתו. ואם יהיה הירח מעשר מעלות ממזל בתולה עד סופו או מי' מעלות ממזל דגים עד סופו תקח מן הרוחב השני ב' חמישיו. וזאת המקצת שתקח מן הרוחב השני היא הנקראת מעגל הירח.",
+ "ואחר כך תחזור ותתבונן ברוחב הירח ותראה אם הוא צפוני או דרומי. אם הוא צפוני תגרע מעגל הירח הזה מן האורך השני. ואם היה רוחב הירח דרומי תוסיף המעגל הזה על האורך השני. במה דברים אמורים כשהיה מקום הירח מתחלת מזל גדי עד סוף מזל תאומים. אבל אם היה הירח מתחלת מזל סרטן עד סוף מזל קשת יהיה הדבר הפך. שאם יהיה רוחב הירח צפוני תוסיף המעגל על האורך השני. ואם היה רוחב הירח דרומי תגרע המעגל מן האורך השני. ומה שיהיה האורך השני אחר שתוסיף עליו או תגרע ממנו הוא הנקרא אורך השלישי. ודע שאם לא יהיה שם נליזת מעגל ולא נתן החשבון לקחת מן הרוחב השני כלום. יהיה האורך הב' עצמו הוא האורך השלישי בלא פחות ובלא יתר.",
+ "ואחר כך תחזור ותראה האורך השלישי הזה והוא המעלות שבין הירח והשמש באיזה מזל הוא. אם יהיה במזל דגים או במזל טלה. תוסיף על האורך השלישי שתותו. ואם יהיה האורך במזל דלי או במזל שור. תוסיף על האורך השלישי חמישיתו. ואם יהיה האורך במזל גדי או במזל תאומים. תוסיף על האורך השלישי שתותו. ואם יהיה האורך במזל קשת או במזל סרטן. תניח האורך השלישי כמות שהוא ולא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו. ואם היה האורך במזל עקרב או במזל אריה. תגרע מן האורך השלישי חמישיתו. ואם יהיה האורך במזל מאזנים או במזל בתולה. תגרע מן האורך השלישי שלישיתו. ומה שיהיה האורך השלישי אחר שתוסיף עליו או תגרע ממנו או תניח אותו כמות שהוא. הוא הנקרא אורך רביעי. ואחר כך תחזור אצל רוחב הירח הראשון ותקח שני שלישיו לעולם. וזה הוא הנקרא מנת גובה המדינה. ותתבונן ותראה אם יהיה רוחב הירח צפוני. תוסיף מנת גובה המדינה על האורך הרביעי. ואם יהיה רוחב הירח דרומי. תגרע מנת גובה המדינה מן האורך הרביעי. ומה שיהיה האורך הרביעי אחר שגורעין ממנו או שמוסיפין עליו הוא הנקרא קשת הראייה.",
+ "כיצד הרי שבאנו לחקור אם יראה הירח בליל ערב שבת שני לחדש אייר משנה זו או לא יראה. תוציא מקום השמש האמיתי ומקום הירח האמיתי ורוחב הירח לשנה זו כמו שהודענוך. יצא לך מקום השמש האמיתי בז' מעלות וט' חלקים ממזל שור. סימנו ז\"ט. ויצא לך מקום הירח האמיתי בי\"ח מעלות ול\"ו חלקים ממזל שור. סימנו י\"ח ל\"ו. ויצא לך רוחב הירח ברוח דרום שלש מעלות ונ\"ג חלקים. סימנו ג\"נ ג'. וזה הוא הרוחב הראשון. ותגרע מקום השמש ממקום הירח ישאר י\"א מעלות וכ\"ז חלקים. סימנו י\"א כ\"ז. וזה הוא האורך הראשון. ולפי שהיה הירח במזל שור יהיה שינוי מראה האורך מעלה אחת וראוי לגרוע אותה מן האורך הראשון. יצא לך האורך השני י' מעלות וכ\"ז חלקים. סימנו יכ\"ז. וכן יהיה שינוי מראה הרוחב י' חלקים. ולפי שרוחב הירח היה דרומי ראוי להוסיף עליו שינוי המראה שהוא עשרה חלקים. יצא לך הרוחב השני ד' מעלות וג' חלקים. סימנו ד\"ג. ולפי שהיה הירח בי\"ח מעלות ממזל שור ראוי ליקח מן הרוחב השני רביעיתו והוא הנקרא מעגל הירח. יצא לך מעגל הירח לעת זו מעלה אחת וחלק אחד לפי שאין מדקדקין בשניות.",
+ "ולפי שרוחב הירח דרומי ומקום הירח האמיתי בין ראש גדי וראש סרטן. ראוי להוסיף המעגל על האורך השני. יצא לך האורך השלישי י\"א מעלות וכ\"ח חלקים. סימנו י\"א כ\"ח. ולפי שהאורך הזה במזל שור ראוי להוסיף על האורך השלישי חמישיתו שהוא שתי מעלות וי\"ח חלקים. ויצא לך האורך הרביעי י\"ג מעלות ומ\"ו חלקים. סימנו י\"ג מ\"ו. וחזרנו אצל הרוחב הראשון ולקחנו שני שלישיו ויצא מנת גובה המדינה והוא שתי מעלות ול\"ה חלקים. ולפי שהיה הרוחב דרומי. ראוי לגרוע ממנו מנת גובה המדינה מן האורך הרביעי. ישאר לך י\"א מעלות וי\"א חלקים. סימנו י\"א י\"א. וזו היא קשת הראיה בלילה הזה. ועל הדרך הזה תעשה ותדע קשת הראיה כמה מעלות וכמה חלקים יש בה בכל ליל ראיה שתרצה לעולם.",
+ "ואחר שתצא קשת זו תבין בה. ודע שאם תהיה קשת הראייה תשע מעלות או פחות אז אפשר שיראה בכל ארץ ישראל. ואם תהיה קשת הראייה יתר על י\"ד מעלות אי אפשר שלא יראה ויהיה גלוי לכל ארץ ישראל.",
+ "ואם תהיה קשת הראייה מתחלת מעלה עשירית עד סוף מעלה י\"ד. תערוך קשת הראייה אל האורך הראשון ותדע אם יראה או לא יראה מן הקיצין שיש לו. והן הנקראין קיצי הראיה.",
+ "ואלו הן קיצי הראיה. אם תהיה קשת הראיה מיתר על ט' מעלות עד סוף עשר מעלות או יתר על עשר. ויהיה האורך הראשון י\"ג מעלות או יותר. ודאי יראה. ואם תהיה הקשת פחות מזה או יהיה האורך פחות מזה לא יראה.",
+ "ואם תהיה קשת הראייה מיתר על עשר מעלות עד סוף י\"א מעלות או יתר על אחת עשרה. ויהיה האורך הראשון י\"ב מעלות או יותר. ודאי יראה. ואם תהיה הקשת פחות מזה או יהיה האורך פחות מזה לא יראה.",
+ "ואם תהיה קשת הראייה מיתר על י\"א עד סוף י\"ב מעלות או יתר על י\"ב. ויהיה האורך הראשון י\"א מעלות או יותר ודאי יראה. ואם תהיה הקשת פחות מזה או יהיה האורך פחות מזה לא יראה.",
+ "ואם תהיה קשת הראייה מיתר על י\"ב מעלות עד סוף י\"ג מעלות או יתר על י\"ג. ויהיה האורך הראשון י' מעלות או יותר ודאי יראה. ואם תהיה הקשת פחות מזה או יהיה האורך פחות מזה לא יראה.",
+ "ואם תהיה הראיה מיתר על י\"ג מעלות עד סוף י\"ד או יתר על י\"ד. ויהיה האורך הראשון תשע מעלות או יותר ודאי יראה. ואם תהיה הקשת פחות מזה או יהיה האורך פחות מזה לא יראה. ועד כאן סוף הקיצין.",
+ "כיצד באנו להתבונן בקשת הראייה של לילי ערב שבת שני לחדש אייר משנה זו. יצא לנו בחשבון קשת הראייה י\"א מעלות וי\"א חלקים כמו שידעת. ולפי שהיה קשת הראייה בין עשר עד ארבע עשרה ערכנו אותה אל האורך הראשון. וכבר ידעת שהאורך הזה בליל זה י\"א מעלות וכ\"ז חלקים. ולפי שהיתה קשת הראייה יתר על י\"א מעלות והיה האורך הראשון יתר על עשרה . יודע שודאי יראה בליל זה לפי הקצין הקצובות. וכן תשער בכל קשת וקשת עם האורך הראשון שלה.",
+ "וכבר ראית מן המעשים האלו כמה חשבונות יש בו וכמה תוספות וכמה גירועין אחר שיגענו הרבה. עד שהמציאנו דרכים קרובים שאין בחשבונם עומק גדול. שהירח עקלקלות גדולות יש במעגלותיו. ולפיכך אמרו חכמים שמש ידע מבואו ירח לא ידע מבואו. ואמרו חכמים פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה. כמו שתראה מחשבונות אלו שפעמים תוסיף ופעמים תגרע עד שתהא קשת הראייה. ופעמים תהיה קשת הראייה ארוכה ופעמים קצרה כמו שביארנו.",
+ "וטעם כל אלו החשבונות ומפני מה מוסיפים מנין זה ומפני מה גורעין. והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים. והראיה על כל דבר ודבר. היא חכמת התקופות והגימטריות שחברו בה חכמי יון ספרים הרבה והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים. אבל הספרים שחברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו. ומאחר שכל אלו הדברים בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר בין שחברו אותם נביאים בין שחברו אותם האומות שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי אנו סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע"
+ ],
+ [
+ "דבר ידוע וברור שאם יוציא לך החשבון שהירח יראה בלילה. אפשר שיראה ואפשר שלא יראה מפני העבים שמכסין אותו או מפני המקום שהוא גיא או שיהיה הר גבוה כנגד רוח מערב לאנשי אותו המקום שנמצאו כאילו הן יושבין בגיא. שהירח לא יראה למי שהוא במקום נמוך אפילו היה גדול ויראה למי שהוא עומד בראש הר גבוה ותלול אע\"פ שהירח קטן ביותר. וכן יראה למי ששוכן על שפת הים או למי שמהלך בספינה בים הגדול אע\"פ שהוא קטן ביותר.",
+ "וכן בימות הגשמים אם יהיה יום צח יראה הירח יותר ממה שיראה בימות החמה. לפי שבימות הגשמים אם יהיה יום צח יהיה האויר זך הרבה ויראה הרקיע בטוהר יותר מפני שאין שם אבק שיתערב באויר. אבל בימות החמה יהיה האויר כאילו הוא מעושן מפני האבק ויראה הירח קטן.",
+ "וכל זמן שתמצא קשת הראייה והאורך הראשון שתערוך לה עם שני הקצין שלהם בצמצום. יהיה הירח קטן ביותר ולא יראה אלא במקום גבוה ביותר. ואם תמצא קשת הראייה והאורך הראשון ארוכין הרבה והוסיפו עד סוף הקצים שלהן ממעלות. יראה הירח גדול לפי אורך הקשת והאורך הראשון יהיה גדול וגלייתו לכל.",
+ "לפיכך ראוי לבית דין לשום שני דברים אלו בלבם, שהן זמן הראייה ומקומה ושואלין את העדים באי זה מקום ראיתם. שאם היתה קשת הראיה קצרה ויתן החשבון שיראה בצמצום. כגון שהיתה קשת הראיה ט' מעלות וה' חלקים והיה האורך הראשון י\"ג מעלות בשוה ובאו עדים שראוהו. אם היה בימות החמה או שהיו במקום נמוך חוששין להן ובודקין אותן הרבה ואם היה בימות הגשמים או במקום גבוה ביותר ודאי יראה אם לא יהיו שם עבים המבדילין.",
+ "עדים שראו החדש בזמנו ובאו והעידו וקבלום בית דין וקדשו את החדש הזה הראשון ומנו כ\"ט יום מן היום המקודש. וליל שלשים לא נראה הירח מפני שאי אפשר לו להראות או מפני שכיסוהו עבים. והרי בית דין מצפין לו כל יום שלשים כמו שביארנו. ולא באו עדים ועברו את החדש ונמצא יום ר\"ח השני יום ל\"א כמו שבארנו.",
+ "והתחילו למנות כ\"ט יום מן יום ראש החדש השני וליל שלשים לא נראה הירח. אם תאמר שכך מעברין את זה ועושין אותו שלשים וקובעין ראש החדש השלישי יום ל\"א. כך אפשר שלא יראה הירח בליל שלשים גם מחדש זה ונמצאו מעברין והולכין ועושין חדשים אחר שלשים כל השנה כולה. ונמצא בחדש אחרון אפשר שיראה הירח בליל כ\"ה בו או בליל כ\"ו. ואין לך דבר שחוק והפסד יותר מזה.",
+ "ואל תאמר שהדבר הזה דבר שאינו מצוי הוא שלא יראה הירח בכל השנה. אלא דבר קרוב הוא הרבה. ופעמים רבות יארע זה וכיוצא בו במדינות שזמן הגשמים שם ארוך והעבים רבים שאין אנו אומרין שלא יראה הירח בכל השנה אלא שלא יראה בתחלת החדשים ויראה אחר כך. ופעמים לא יראה מפני שאי אפשר לו שיראה בהם וחדשים שאפשר שיראה בהם לא יראה מפני העבים או מפני שהיה קטן ביותר ולא נתכוון אדם לראותו.",
+ "אלא הקבלה שהיה ביד חכמים איש מפי איש מפי משה רבינו כך היא. שבזמן שלא יראה הירח בתחלת החדשים חדש אחר חדש. בית דין קובעין חדש מעובר משלשים יום וחדש חסר מכ\"ט יום. וכן מחשבין וקובעין חדש מעובר וחדש חסר בקביעה לא בקידוש. שאין מקדשין אלא על הראייה. ופעמים עושין מלא אחר מלא או חסר אחר חסר כמו שיראה להם מן החשבון.",
+ "ומתכוונין לעולם בחשבונם שאם יראה הירח בחדש הבא יראה בזמנו או בליל עיבורו. לא שיראה קודם זמנו שהוא ליל כ\"ח. ובחשבונות הראיה האלו שבארנו יתבאר לך ותדע מתי אפשר שיראה ומתי אפשר שלא יראה. ועל זה סומכין ומעברין חדש אחר חדש או עושין חדש חסר אחר חדש חסר. ולעולם אין פוחתין מארבע חדשים המעוברין בשנה ולא מוסיפין על שמנה חדשים המעוברין. וגם לעיבור חדשים אלו שמעברין לפי חשבון עושין סעודת עיבור החדש כמו שאמרנו בפרק שלישי.",
+ "וכל שתמצא בגמרא מדברים שמראין שבית דין סומכין על החשבון ומפי משה מסיני שהדבר מסור להם והרשות בידם לחסר או לעבר. וכן זה שחסר תשעה חדשים בשנה וכל כיוצא בזה הכל על עיקר זה הוא בנוי בזמן שלא נראה החדש בזמנו.",
+ "וכן זה שאמרו חכמים שמעברין את החדש לצורך הוא בחדשים אלו שמעברין אותן לפי חשבון ועושין אחד מלא ואחד חסר. ויש להם לעבר חדש אחר חדש או לחסר. בזה הוא שמעברין לצורך מפני שלא נראה הירח בזמנו. אלא בעת שיראה הירח בזמנו שהוא תחלת היותו נראה אחר שנתקבץ עם השמש מקדשין לעולם.",
+ "וכל הדברים האלו בזמן שיש שם בית דין וסומכין על הראייה. אבל בזמנים אלו אין סומכין אלא על הקביעה בזה החשבון האמצעי הפשוט בכל ישראל כמו שביארנו בהלכות אלו.",
+ "יתבאר בספרי החשבון התקופות והגימטריאות שאם יראה הירח בארץ ישראל יראה בכל מדינות העולם שהן למערב ארץ ישראל ומכוונות כנגדה. ואם יתן החשבון שלא יראה בארץ ישראל אפשר שיראה במדינות אחרות שהן למערב ארץ ישראל ומכוונות כנגדה. לפיכך אם יראה הירח במדינה שהיא למערב ארץ ישראל אין בזה ראיה שלא יראה בארץ ישראל אלא אפשר שנראה הירח בארץ ישראל.",
+ "אבל אם לא יראה הירח בראש ההרים במדינה המערבית המכוונת כנגד ארץ ישראל בידוע שלא נראה בארץ ישראל.",
+ "וכן אם לא יראה הירח בא\"י בידוע שלא נראה בכל מדינות העולם שהן למזרח ארץ ישראל ומכוונות כנגדה. ואם יראה בארץ ישראל אפשר שיראה במדינות מזרחיות ואפשר שלא יראה. לפיכך אם יראה במדינה שהיא למזרח ארץ ישראל ומכוונת כנגדה בידוע שנראה בארץ ישראל. ואם לא נראה במדינה המזרחית אין בזה ראיה אלא אפשר שיראה בארץ ישראל.",
+ "וכל אלו הדברים כשהיו המדינות שבמערב ושבמזרח מכוונות. כגון שהיו נוטות לצפון העולם משלשים מעלות עד ל\"ה מעלות. אבל אם היו נוטות לצפון יותר מזה או פחות. משפטים אחרים יש להן שהרי אינן מכוונות כנגד א\"י. ודברים אלו שביארנו בערי מזרח ומערב אינן אלא להגיד כל משפטי הראייה להגדיל תורה ולהאדירה. לא שיהיו בני מזרח או בני מערב סומכין על ראיית הירח או תועיל להם כלום. אלא לעולם אין סומכין אלא על קידוש בית דין שבארץ ישראל כמו שביארנו כמה פעמים"
+ ],
+ [
+ "לפי שאמרו חכמים שבכלל דברים שהיו בודקין בהן את העדים אומרין להן להיכן היה הירח נוטה. כשר בעיני להודיע דרך חשבון דבר זה. ואין אני מדקדק בו לפי שאינו מועיל בראייה כלל. ותחלת חשבון זה לדעת נטיית המזלות תחילה.",
+ "העגולה שהיא עוברת במחצית המזלות שבה מהלך השמש. אינה עוברת באמצע העולם מחצי המזרח לחצי המערב. אלא נוטה היא מעל הקו השוה המסבב באמצע העולם כנגד צפון ודרום. חציה נוטה לצפון וחציה נוטה לדרום.",
+ "ושתי נקודות יש בה שפוגעת בהן בעגולת הקו השוה המסבב באמצע העולם. הנקודה האחת ראש מזל טלה. והנקודה השנייה שכנגדה ראש מזל מאזנים. ונמצאו ששה מזלות נוטות לצפון מתחלת טלה עד סוף בתולה. וששה נוטות לדרום מתחלת מזל מאזנים עד סוף מזל דגים.",
+ "ומראש מזל טלה יתחילו המזלות לנטות מעט מעט ולהתרחק מעל הקו השוה כנגד הצפון עד ראש סרטן. ויהיה ראש סרטן רחוק מעל הקו השוה לרוח הצפון שלש ועשרים מעלות וחצי מעלה בקירוב. ויחזרו המזלות להתקרב לקו השוה מעט מעט עד ראש מאזנים שהוא על הקו השוה. ומראש מאזנים יתחילו לנטות ולהתרחק כנגד רוח דרום עד ראש גדי. ויהיה ראש גדי רחוק מעל הקו השוה לרוח דרום שלש ועשרים מעלות וחצי מעלה. ויחזרו המזלות להתקרב מעט מעט כנגד הקו השוה עד ראש טלה.",
+ "נמצא ראש טלה וראש מאזנים מסבב על הקו השוה. ולפיכך כשתהיה השמש בשני ראשים אלו לא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום. ותזרח בחצי מזרח ותשקע בחצי מערב. ויהיה היום והלילה שוין בכל הישוב.",
+ "הרי נתברר לך שכל מעלה ומעלה ממעלות המזלות נוטה לצפון או לדרום ויש לנטייתה שיעור. ורוב הנטייה לא תהיה יותר על שלש ועשרים מעלות וחצי בקירוב.",
+ "ואלו הם השעורים של נטיות לפי מניין המעלות של מזלות. והתחלה מתחלת מזל טלה. י' מעלות נטייתם ד' מעלות. כ' מעלות נטייתם ח' מעלות. ל' מעלות נטייתם י\"א מעלות ומחצה. ומ' מעלות נטייתם ט\"ו מעלות. נ' מעלות נטייתם י\"ח מעלות. ס' מעלות נטייתם כ' מעלות. ע' מעלות נטייתם כ\"ב מעלות. פ' מעלות נטייתם כ\"ג מעלות. צ' מעלות נטייתם כ\"ג מעלות וחצי מעלה.",
+ "ואם יהיו אחדים במנין תקח להם מנתם מבין שתי הנטיות כמו שביארנו בשמש ובירח. כיצד חמש מעלות נטייתם שתי מעלות. ואם היה מניין המעלות כ\"ג נטייתם ט' מעלות. ועל דרך זו בכל האחדים שהן עם העשרות.",
+ "ומאחר שתדע הנטייה של מעלות מאחד עד צ'. תדע נטייתם כולן כדרך שהודענום ברוחב הירח. שאם היה המניין יותר על צ' עד ק\"פ תגרע אותו מק\"פ. ואם היה יותר על ק\"פ עד ר\"ע תגרע ממנו ק\"פ. ואם היה יותר על ר\"ע עד ש\"ס תגרע אותו מש\"ס. והנשאר תדע נטייתו והוא נטיית אותו המניין שבידך בלא גרעון ולא תוספת.",
+ "אם תרצה לידע כמה מעלות הוא הירח נוטה מעל הקו השוה כנגד צפון העולם או כנגד דרום העולם. תדע תחלה כמה נטיית המעלה שהיא מקום הירח האמיתי ולאי זה רוח היא נוטה לצפון או לדרום. ותחזור ותחשוב ותוציא רוחב הירח הראשון ותראה אם הוא צפוני או דרומי. אם נמצאו רוחב הירח ונטיית מעלתו ברוח אחת כגון שהיו שניהם צפונים או דרומיים תקבץ שניהם. ואם נמצאו בשתי רוחות כגון שהיה האחד דרומי והאחד צפוני. תגרע המעט משניהם מן הרב והנשאר הוא מרחק הירח מעל קו השוה באותה הרוח שהיה בה הרב בשניהם.",
+ "כיצד באנו לידע כמה הירח נוטה מעל הקו השוה בליל הראייה שהוא שני לחדש אייר משנה זו. וכבר ידעת שמעלת הירח היה י\"ט ממזל שור. נטייתה בצפון כמו י\"ח מעלות. ורוחב הירח היה בדרום כמו ד' מעלות. תגרע המעט מן הרב ישאר י\"ד מעלות. נמצא הירח רחוק מעל הקו השוה י\"ד מעלות לרוח צפון. שהרי המניין הרב שהוא שמנה עשרה מעלות היה צפוני. וכל חשבון זה בקירוב בלא דקדוק לפי שאינו מועיל בראייה.",
+ "אם תרצה לידע לאי זו רוח מרוחות העולם יראה הירח נוטה. תחשוב ותדע מרחקו מעל הקו השוה. אם יהיה על הקו השוה או קרוב ממנו בשתים או שלש מעלות בצפון או בדרום. יראה מכוון כנגד אמצע מערב ותראה פגימתו מכוונת כנגד מזרח העולם בשוה.",
+ "ואם יהיה רחוק מעל הקו השוה לצפון העולם. יראה בין מערב העולם ובין צפונו. ותראה פגימתו נוטה מכנגד מזרח העולם כנגד דרום העולם.",
+ "ואם היה רחוק מעל הקו השוה לדרום העולם. יראה בין מערב העולם ובין דרומו. ותראה פגימתו נוטה מכנגד מזרח העולם כנגד צפון העולם. ולפי רוב המרחק ולפי רוב הנטייה.",
+ "ומחקירת העדים שאומרין להם כמה היה גבוה. ודבר זה יודע מקשת הראייה. שבזמן שתהיה קשת הראייה קצרה יראה הירח כאילו הוא קרוב מן הארץ. ובזמן שתהיה ארוכה יראה גבוה מעל הארץ. ולפי אורך קשת הראייה לפי גובהו מעל הארץ בראיית העינים.",
+ "הרי ביארנו חשבונות כל הדרכים שצריכין להם בידיעת הראייה ובחקירת העדים. כדי שיהיה הכל ידוע למבינים ולא יחסרו דרך מדרכי התורה ולא ישוטטו לבקש אחריה בספרים אחרים. דרשו מעל ספר ה' וקראו אחת מהנה לא נעדרה: סליק הלכות קדוש החדש"
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..069b87b25ea8cb4a418d93dca66e44d5967ce280
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,297 @@
+{
+ "title": "Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Sanctification_of_the_New_Month",
+ "text": [
+ [
+ "חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הֵם חָדְשֵׁי הַלְּבָנָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח יד) \"עלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ\" וְנֶאֱמַר (שמות יב ב) \"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים\". כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה דְּמוּת לְבָנָה וְאָמַר לוֹ כָּזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ. וְהַשָּׁנִים שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין הֵם שְׁנֵי הַחַמָּה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז א) \"שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב\": \n",
+ "וְכַמָּה יְתֵרָה שְׁנַת הַחַמָּה עַל שְׁנַת הַלְּבָנָה קָרוֹב מֵאַחַד עָשָׂר יוֹם. לְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּתְקַבֵּץ מִן הַתּוֹסֶפֶת הַזֹּאת כְּמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ פָּחוֹת מְעַט אוֹ יוֹתֵר מְעַט מוֹסִיפִין חֹדֶשׁ אֶחָד וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ הַשָּׁנָה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ וְהִיא הַנִּקְרֵאת שָׁנָה מְעֵבֶּרֶת. שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת הַשָּׁנָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְכָךְ וְכָךְ יָמִים שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב ב) \"לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה\". חֳדָשִׁים אַתָּה מוֹנֶה לְשָׁנָה וְאֵין אַתָּה מוֹנֶה יָמִים: \n",
+ "הַלְּבָנָה נִסְתֶּרֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וְאֵינָהּ נִרְאֵית כְּמוֹ שְׁנֵי יָמִים אוֹ פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר מְעַט. כְּמוֹ יוֹם אֶחָד קֹדֶם שֶׁתִּדְבַּק בַּשֶּׁמֶשׁ בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ וּכְמוֹ יוֹם אֶחָד אַחַר שֶׁתִּדְבַּק בַּשֶּׁמֶשׁ וְתֵרָאֶה בַּמַּעֲרָב בָּעֶרֶב. וּבַלַּיִל שֶׁתֵּרָאֶה בַּמַּעֲרָב אַחַר שֶׁנִּסְתְּרָה הוּא תְּחִלַּת הַחֹדֶשׁ וּמוֹנִין מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם. וְאִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ לֵיל שְׁלֹשִׁים יִהְיֶה יוֹם שְׁלֹשִׁים רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ. וְאִם לֹא יֵרָאֶה יִהְיֶה רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ יוֹם אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים וְיִהְיֶה יוֹם שְׁלֹשִׁים מֵחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר. וְאֵין נִזְקָקִין לַיָּרֵחַ בְּלֵיל אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים בֵּין שֶׁנִּרְאָה בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה. שֶׁאֵין לְךָ חֹדֶשׁ לְבָנָה יוֹתֵר עַל שְׁלֹשִׁים יוֹם: \n",
+ "חֹדֶשׁ שֶׁיִּהְיֶה תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים וְיֵרָאֶה יָרֵחַ בְּלֵיל שְׁלֹשִׁים נִקְרָא חֹדֶשׁ חָסֵר. וְאִם לֹא יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ וְיִהְיֶה הַחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר שְׁלֹשִׁים יוֹם נִקְרָא חֹדֶשׁ מְעֻבָּר וְנִקְרָא חֹדֶשׁ מָלֵא. וְיָרֵחַ שֶׁיֵּרָאֶה בְּלֵיל שְׁלֹשִׁים הוּא הַנִּקְרָא יָרֵחַ שֶׁנִּרְאָה בִּזְמַנּוֹ. וְאִם נִרְאָה בְּלֵיל אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים וְלֹא נִרְאָה בְּלֵיל שְׁלֹשִׁים הוּא נִקְרָא יָרֵחַ שֶׁנִּרְאָה בְּלֵיל עִבּוּרוֹ: \n",
+ "אֵין רְאִיַּת הַיָּרֵחַ מְסוּרָה לְכָל אָדָם כְּמוֹ שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית שֶׁכָּל אֶחָד מוֹנֶה שִׁשָּׁה וְשׁוֹבֵת בַּשְּׁבִיעִי. אֶלָּא לְבֵית דִּין הַדָּבָר מָסוּר עַד שֶׁיְּקַדְּשׁוּהוּ בֵּית דִּין וְיִקְבְּעוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ הוּא שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁ חֹדֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב ב) \"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם\" עֵדוּת זוֹ תִּהְיֶה מְסוּרָה לָכֶם: \n",
+ "בֵּית דִּין מְחַשְּׁבִין בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּחַשְּׁבִים הָאִיצְטַגְנִינִים שֶׁיּוֹדְעִין מְקוֹמוֹת הַכּוֹכָבִים וּמַהֲלָכָם וְחוֹקְרִים וּמְדַקְדְּקִים עַד שֶׁיֵּדְעוּ אִם אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה הַיָּרֵחַ בִּזְמַנּוֹ שֶׁהוּא לֵיל שְׁלֹשִׁים אוֹ אִי אֶפְשָׁר. אִם יָדְעוּ שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה יוֹשְׁבִין וּמְצַפִּין לָעֵדִים כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ שֶׁהוּא יוֹם שְׁלֹשִׁים. אִם בָּאוּ עֵדִים וּדְרָשׁוּם וַחֲקָרוּם כַּהֲלָכָה וְנֶאֶמְנוּ דִּבְרֵיהֶם מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ. וְאִם לֹא נִרְאָה וְלֹא בָּאוּ עֵדִים מַשְׁלִימִין שְׁלֹשִׁים וְיִהְיֶה חֹדֶשׁ מְעֵבָּר. וְאִם יָדְעוּ בְּחֶשְׁבּוֹן שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה אֵין יוֹשְׁבִים יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֵין מְצַפִּין לָעֵדִים. וְאִם בָּאוּ עֵדִים יוֹדְעִין בְּוַדַּאי שֶׁהֵן עֵדֵי שֶׁקֶר אוֹ שֶׁנִּרְאֵית לָהֶם דְּמוּת לְבָנָה מִן הֶעָבִים וְאֵינָהּ הַלְּבָנָה הַוַּדָּאִית: \n",
+ "מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה עַל בֵּית דִּין שֶׁיְּחַשְּׁבוּ וְיֵדְעוּ אִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ אוֹ לֹא יֵרָאֶה. וְשֶׁיִּדְרְשׁוּ אֶת הָעֵדִים עַד שֶׁיְּקַדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ. וְיִשְׁלְחוּ וְיוֹדִיעוּ שְׁאָר הָעָם בְּאֵי זֶה יוֹם הוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ בְּאֵי זֶה יוֹם הֵן הַמּוֹעֲדוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג ב) \"אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ\" וְנֶאֱמַר (שמות יג י) \"וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ\": \n",
+ "אֵין מְחַשְּׁבִין וְקוֹבְעִין חֳדָשִׁים וּמְעַבְּרִין שָׁנִים אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב ג) \"כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָיִם\". וְאִם הָיָה אָדָם גָּדוֹל בְּחָכְמָה וְנִסְמַךְ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ וְלֹא הִנִּיחַ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹתוֹ הֲרֵי זֶה מְחַשֵּׁב וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים וּמְעַבֵּר שָׁנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְאִם נוֹדַע לוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָדָם גָּדוֹל כְּמוֹתוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר גָּדוֹל מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה אָסוּר לִקְבֹּעַ וּלְעַבֵּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְאִם עָבַר וְקָבַע וְעִבֵּר לֹא עָשָׂה כְּלוּם: \n"
+ ],
+ [
+ "אֵין כָּשֵׁר לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ אֶלָּא שְׁנֵי אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים הָרְאוּיִין לְהָעִיד בְּכָל דָּבָר וְדָבָר. אֲבָל נָשִׁים וַעֲבָדִים הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר פְּסוּלֵי עֵדוּת וְאֵין מְעִידִין. אָב וּבְנוֹ שֶׁרָאוּ אֶת הַיָּרֵחַ יֵלְכוּ לְבֵית דִּין לְהָעִיד. לֹא מִפְּנֵי שֶׁעֵדוּת הַחֹדֶשׁ כְּשֵׁרָה בִּקְרוֹבִים אֶלָּא שֶׁאִם יִמָּצֵא אֶחָד מֵהֶן פָּסוּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא גַּזְלָן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִשְּׁאָר הַפַּסְלָנוּת יִצְטָרֵף הַשֵּׁנִי עִם אַחֵר וְיָעִידוּ. וְכָל הַפָּסוּל לְעֵדוּת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כָּשֵׁר מִן הַתּוֹרָה פָּסוּל לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ: ",
+ "דִּין תּוֹרָה שֶׁאֵין מְדַקְדְּקִין בְּעֵדוּת הַחֹדֶשׁ. שֶׁאֲפִלּוּ קִדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ עַל פִּי עֵדִים וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין בְּעֵדוּת זוֹ הֲרֵי זֶה מְקֻדָּשׁ. לְפִיכָךְ הָיוּ בָּרִאשׁוֹנָה מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת עַד שֶׁיִּוָּדַע לְךָ שֶׁזֶּה פָּסוּל. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַבַּיְתוֹסִים וְהָיוּ שׂוֹכְרִין אֲנָשִׁים לְהָעִיד שֶׁרָאוּ וְהֵם לֹא רָאוּ הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ בֵּית דִּין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ אֶלָּא מֵעֵדִים שֶׁמַּכִּירִין בֵּית דִּין אוֹתָן שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים וְשֶׁיִּהְיוּ דּוֹרְשִׁין וְחוֹקְרִים בָּעֵדוּת: ",
+ "לְפִיכָךְ אִם לֹא יִהְיוּ בֵּית דִּין יוֹדְעִים אֶת הָעֵדִים שֶׁרָאוּ אֶת הַיָּרֵחַ מְשַׁלְּחִין אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁנִּרְאָה בָּהּ עִם הָעֵדִים שֶׁרָאוּ עֵדִים אֲחֵרִים שֶׁמְּזַכִּין אוֹתָן לְבֵית דִּין וּמוֹדִיעִין אוֹתָן שֶׁאֵלּוּ כְּשֵׁרִים הֵם וְאַחַר כָּךְ מְקַבְּלִין מֵהֶם: ",
+ "בֵּית דִּין מְחַשְּׁבִין בַּדְּרָכִים שֶׁהָאִיצְטַגְנִינִין מְחַשְּׁבִין בָּהֶם וְיוֹדְעִין הַלְּבָנָה כְּשֶׁתֵּרָאֶה בְּחֹדֶשׁ זֶה אִם תִּהְיֶה בִּצְפוֹן הַשֶּׁמֶשׁ אוֹ בִּדְרוֹמָהּ וְאִם תִּהְיֶה רְחָבָה אוֹ קְצָרָה וּלְהֵיכָן יִהְיוּ רָאשֵׁי קַרְנֶיהָ נוֹטִין. וּכְשֶׁיָּבוֹאוּ הָעֵדִים לְהָעִיד בּוֹדְקִין אוֹתָם כֵּיצַד רְאִיתֶם אוֹתָהּ בְּצָפוֹן אוֹ בְּדָרוֹם. לְהֵיכָן הָיוּ קַרְנֶיהָ נוֹטוֹת. כַּמָּה הָיְתָה גְּבוֹהָה בִּרְאִיַּת עֵינֵיכֶם וְכַמָּה הָיְתָה רְחָבָה. אִם נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִין לְמַה שֶּׁנּוֹדַע בַּחֶשְׁבּוֹן מְקַבְּלִין אוֹתָם וְאִם לֹא נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִין אֵין מְקַבְּלִין אוֹתָם: ",
+ "אָמְרוּ הָעֵדִים רְאִינוּהוּ בַּמַּיִם אוֹ בֶּעָבִים אוֹ בַּעֲשָׁשִׁית. אוֹ שֶׁרָאוּ מִקְצָתוֹ בָּרָקִיעַ וּמִקְצָתוֹ בֶּעָבִים אוֹ בַּמַּיִם אוֹ בַּעֲשָׁשִׁית אֵין זוֹ רְאִיָּה וְאֵין מְקַדְּשִׁין עַל רְאִיָּה זֹאת. אָמַר אֶחָד רְאִיתִיו גָּבוֹהַּ בְּעֵינַי כְּמוֹ שְׁתֵּי קוֹמוֹת וְאָמַר הַשֵּׁנִי כְּמוֹ שָׁלֹשׁ קוֹמוֹת הָיָה גָּבוֹהַּ מִצְטָרְפִין. אָמַר הָאֶחָד כְּמוֹ שָׁלֹשׁ קוֹמוֹת וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר כְּמוֹ חָמֵשׁ אֵין מִצְטָרְפִין. וּמִצְטָרֵף אֶחָד מֵהֶם עִם שֵׁנִי שֶׁיָּעִיד כְּמוֹתוֹ אוֹ יִהְיֶה בֵּינֵיהֶן קוֹמָה אַחַת: ",
+ "אָמְרוּ רְאִינוּהוּ בְּלֹא כַּוָּנָה וְכֵיוָן שֶׁהִתְבּוֹנַנְנוּ בּוֹ וְנִתְכַּוַּנְנוּ לִרְאוֹתוֹ לְהָעִיד שׁוּב לֹא רְאִינוּהוּ אֵין זוֹ עֵדוּת וְאֵין מְקַדְּשִׁין עָלֶיהָ. שֶׁמָּא עָבִים נִתְקַשְּׁרוּ וְנִרְאוּ כַּלְּבָנָה וְכָלוּ וְהָלְכוּ לָהֶם. אָמְרוּ עֵדִים רְאִינוּהוּ בְּיוֹם תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים שַׁחֲרִית בַּמִּזְרָח קֹדֶם שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ וּרְאִינוּהוּ עַרְבִית בַּמַּעֲרָב בְּלֵיל שְׁלֹשִׁים הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים וּמְקַדְּשִׁין עַל רְאִיָּה זוֹ שֶׁהֲרֵי רָאוּהוּ בִּזְמַנּוֹ. אֲבָל הָרְאִיָּה שֶׁאָמְרוּ שֶׁרָאוּהוּ בְּשַׁחֲרִית אֵין נִזְקָקִין לָהּ שֶׁאֵין אָנוּ אַחְרָאִין לִרְאִיַּת שַׁחֲרִית וּבְיָדוּעַ שֶׁהֶעָבִים הֵם שֶׁנִּתְקַשְּׁרוּ וְנִרְאָה לָהֶם כִּלְבָנָה. וְכֵן אִם רָאוּהוּ בִּזְמַנּוֹ וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ לֹא נִרְאָה הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין שֶׁאֵין אָנוּ אַחְרָאִין אֶלָּא לִרְאִיַּת לֵיל שְׁלֹשִׁים בִּלְבַד: ",
+ "כֵּיצַד מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ. כָּל מִי שֶׁרָאוּי לְהָעִיד שֶׁרָאָה אֶת הַיָּרֵחַ בָּא לְבֵית דִּין. וּבֵית דִּין מַכְנִיסִים אוֹתָן כֻּלָּן לְמָקוֹם אֶחָד וְעוֹשִׂין לָהֶן סְעֻדּוֹת גְּדוֹלוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הָעָם רְגִילִין לָבוֹא. וְזוּג שֶׁבָּא רִאשׁוֹן בּוֹדְקִין אוֹתָן רִאשׁוֹן בַּבְּדִיקוֹת שֶׁאָמַרְנוּ. מַכְנִיסִין אֶת הַגָּדוֹל וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ. נִמְצְאוּ דְּבָרָיו מְכֻוָּנִים לַחֶשְׁבּוֹן מַכְנִיסִים אֶת חֲבֵרוֹ. נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִין עֵדוּתָן קַיֶּמֶת. וּשְׁאָר כָּל הַזּוּגוֹת שׁוֹאֲלִין אוֹתָם רָאשֵׁי דְּבָרִים. לֹא שֶׁצְּרִיכִים לָהֶם אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְגִילִין לָבוֹא: ",
+ "וְאַחַר כָּךְ אַחַר שֶׁתִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר מְקֻדָּשׁ וְכָל הָעָם עוֹנִים אַחֲרָיו מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ. וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה. וְאֵין מְחַשְּׁבִין אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה. וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא חֹדֶשׁ שֶׁנִּרְאֶה בִּזְמַנּוֹ. וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא בַּיּוֹם וְאִם קִדְּשׁוּהוּ בַּלַּיְלָה אֵינוֹ מְקֻדָּשׁ. ואֲפִלּוּ רָאוּהוּ בֵּית דִּין וְכָל יִשְׂרָאֵל וְלֹא אָמְרוּ בֵּית דִּין מְקֻדָּשׁ עַד שֶׁחָשְׁכָה לֵיל אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים. אוֹ שֶׁנֶּחְקְרוּ הָעֵדִים וְלֹא הִסְפִּיקוּ בֵּית דִּין לוֹמַר מְקֻדָּשׁ עַד שֶׁחָשְׁכָה לֵיל אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים. אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ וְיִהְיֶה הַחֹדֶשׁ מְעֻבָּר וְלֹא יִהְיֶה רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֶלָּא יוֹם אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֵית בְּלֵיל שְׁלֹשִׁים. שֶׁאֵין הָרְאִיָּה קוֹבַעַת אֶלָּא בֵּית דִּין שֶׁאָמְרוּ מְקֻדָּשׁ הֵם שֶׁקּוֹבְעִין: ",
+ "רָאוּהוּ בֵּית דִּין עַצְמָן בְּסוֹף יוֹם תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים. אִם עֲדַיִן לֹא יָצָא כּוֹכַב לֵיל שְׁלֹשִׁים. בֵּית דִּין אוֹמְרִים מְקֻדָּשׁ שֶׁעֲדַיִן יוֹם הוּא. וְאִם רָאוּהוּ בְּלֵיל שְׁלֹשִׁים אַחַר שֶׁיָּצְאוּ שְׁנֵי כּוֹכָבִים. לְמָחָר מוֹשִׁיבִין שְׁנֵי דַּיָּנִין אֵצֶל אֶחָד מֵהֶם וְיָעִידוּ הַשְּׁנַיִם בִּפְנֵי הַשְּׁלֹשָׁה וִיקַדְּשׁוּהוּ הַשְּׁלֹשָׁה: ",
+ "בֵּית דִּין שֶׁקִּדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ בֵּין שׁוֹגְגִין בֵּין מֻטְעִין בֵּין אֲנוּסִים הֲרֵי זֶה מְקֻדָּשׁ וְחַיָּבִין הַכּל לְתַקֵּן הַמּוֹעֲדוֹת עַל הַיּוֹם שֶׁקִּדְּשׁוּ בּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה יוֹדֵעַ שֶׁטָּעוּ חַיָּב לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם שֶׁאֵין הַדָּבָר מָסוּר אֶלָּא לָהֶם וּמִי שֶׁצִּוָּה לִשְׁמֹר הַמּוֹעֲדוֹת הוּא צִוָּה לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם וְגוֹ': "
+ ],
+ [
+ "עֵדִים שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ אִם הָיָה בֵּינֵיהֶם וּבֵין מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית דִּין מַהֲלַךְ לַיְלָה וָיוֹם אוֹ פָּחוֹת הוֹלְכִין וּמְעִידִין. וְאִם הָיָה בֵּינֵיהֶן יֶתֶר עַל כֵּן לֹא יֵלְכוּ שֶׁאֵין עֵדוּתָן אַחַר יוֹם שְׁלֹשִׁים מוֹעֶלֶת שֶׁכְּבָר נִתְעַבֵּר הַחֹדֶשׁ: ",
+ "עֵדִים שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הֲרֵי אֵלּוּ הוֹלְכִין לְבֵית דִּין לְהָעִיד וַאֲפִלּוּ הָיָה שַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג ד) \"אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם\" וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר מוֹעֵד דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. לְפִיכָךְ אֵין מְחַלְּלִין אֶלָּא עַל רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן וְעַל רֹאשׁ חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי בִּלְבַד מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת. וּבִזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם מְחַלְּלִין עַל כֻּלָּן מִפְּנֵי קָרְבַּן מוּסָף שֶׁבְּכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ שֶׁהוּא דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת: ",
+ "כְּשֵׁם שֶׁמְּחַלְּלִין הָעֵדִים שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ אֶת הַשַּׁבָּת כָּךְ מְחַלְּלִין עִמָּהֶן הָעֵדִים שֶׁמְּזַכִּין אוֹתָן בְּבֵית דִּין אִם לֹא הָיוּ בֵּית דִּין מַכִּירִין אֶת הָרוֹאִין. וַאֲפִלּוּ הָיָה זֶה שֶׁמּוֹדִיעַ אוֹתָן לְבֵית דִּין עֵד אֶחָד הֲרֵי זֶה הוֹלֵךְ עִמָּהֶן וּמְחַלֵּל מִסָּפֵק שֶׁמָּא יִמָּצֵא אַחֵר וְיִצְטָרֵף עִמּוֹ: ",
+ "הָיָה הָעֵד שֶׁרָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ בְּלֵיל הַשַּׁבָּת חוֹלֶה מַרְכִּיבִין אוֹתוֹ עַל הַחֲמוֹר וַאֲפִלּוּ בַּמִּטָּה. וְאִם יֵשׁ לָהֶן אוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ לוֹקְחִין הָעֵדִים בְּיָדָן כְּלֵי זַיִן. וְאִם הָיָה דֶּרֶךְ רְחוֹקָה לוֹקְחִים בְּיָדָם מְזוֹנוֹת. וַאֲפִלּוּ רָאוּהוּ גָּדוֹל וְנִרְאֶה לַכּל לֹא יֹאמְרוּ כְּשֵׁם שֶׁרְאִינוּהוּ אֲנַחְנוּ רָאוּהוּ אֲחֵרִים וְאֵין אָנוּ צְרִיכִין לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת אֶלָּא כָּל מִי שֶׁיִּרְאֶה הַחֹדֶשׁ וְיִהְיֶה רָאוּי לְהָעִיד וְיִהְיֶה בֵּינוֹ וּבֵין הַמָּקוֹם שֶׁקָּבוּעַ בּוֹ בֵּית דִּין לַיְלָה וָיוֹם אוֹ פָּחוֹת מִצְוָה עָלָיו לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת וְלֵילֵךְ וּלְהָעִיד: ",
+ "בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ בְּכָל יוֹם שְׁלֹשִׁים. פַּעַם אַחַת נִשְׁתַּהוּ הָעֵדִים מִלָּבוֹא עַד בֵּין הָעַרְבַּיִם וְנִתְקַלְקְלוּ בַּמִּקְדָּשׁ וְלֹא יָדְעוּ מַה יַּעֲשׂוּ אִם יַעֲשׂוּ עוֹלָה שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם שֶׁמָּא יָבוֹאוּ הָעֵדִים וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּקְרִיבוּ מוּסַף הַיּוֹם אַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. עָמְדוּ בֵּית דִּין וְהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְקַבְּלִים עֵדוּת הַחֹדֶשׁ אֶלָּא עַד הַמִּנְחָה כְּדֵי שֶׁיְּהֵא שָׁהוּת בַּיּוֹם לְהַקְרִיב מוּסָפִין וְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וְנִסְכֵּיהֶם: ",
+ "וְאִם הִגִּיעַ מִנְחָה וְלֹא בָּאוּ עֵדִים עוֹשִׂין תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְאִם בָּאוּ עֵדִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה נוֹהֲגִין אוֹתוֹ הַיּוֹם קֹדֶשׁ וּלְמָחָר קֹדֶשׁ וּמַקְרִיבִין מוּסָף לְמָחָר לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ אַחַר מִנְחָה. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֵּן זַכַּאי וּבֵית דִּינוֹ שֶׁיִּהְיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ וַאֲפִלּוּ בָּאוּ עֵדִים יוֹם שְׁלֹשִׁים בְּסוֹף הַיּוֹם סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה מְקַבְּלִין עֵדוּתָן וּמְקַדְּשִׁין יוֹם שְׁלֹשִׁים בִּלְבַד: ",
+ "כְּשֶׁמְּעַבְּרִין בֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּאוּ עֵדִים כָּל יוֹם שְׁלֹשִׁים הָיוּ עוֹלִין לְמָקוֹם מוּכָן וְעוֹשִׂין בּוֹ סְעֻדָּה בְּיוֹם אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים שֶׁהוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְאֵין עוֹלִין לְשָׁם בַּלַּיְלָה אֶלָּא בַּנֶּשֶׁף קֹדֶם עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ. וְאֵין עוֹלִין לִסְעֻדָּה זוֹ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה. וְאֵין עוֹלִין לָהּ אֶלָּא בְּפַת דָּגָן וְקִטְנִית. וְאוֹכְלִין בְּעֵת הַסְּעֻדָּה. וְזוֹ הִיא סְעֻדַּת מִצְוָה שֶׁל עִבּוּר הַחֹדֶשׁ הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם: ",
+ "בָּרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁהָיוּ בֵּית דִּין מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הָרְחוֹקִים. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים שֶׁהָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת כְּדֵי לְהַטְעוֹת אֶת הָעָם הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִים יוֹצְאִין וּמוֹדִיעִין לָרַבִּים. וּשְׁלוּחִים אֵלּוּ אֵינָן מְחַלְּלִין אֶת יוֹם טוֹב וְלֹא אֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שַׁבָּת שֶׁאֵין מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת לְקַיְּמוֹ אֶלָּא לְקַדְּשׁוֹ בִּלְבַד: ",
+ "עַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הָיוּ שְׁלוּחִים יוֹצְאִין. עַל נִיסָן מִפְּנֵי הַפֶּסַח. וְעַל אָב מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית. וְעַל אֱלוּל מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. כְּדֵי שֶׁיֵּשְׁבוּ מְצַפִּין בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים לֶאֱלוּל אִם נוֹדַע לָהֶם שֶׁקִּדְּשׁוּ בֵּית דִּין יוֹם שְׁלֹשִׁים נוֹהֲגִים אוֹתוֹ הַיּוֹם קֹדֶשׁ בִּלְבַד. וְאִם לֹא נוֹדַע לָהֶם נוֹהֲגִים יוֹם שְׁלֹשִׁים קֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים קֹדֶשׁ עַד שֶׁיָּבוֹאוּ לָהֶם שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי. וְעַל תִּשְׁרֵי מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת. וְעַל כִּסְלֵו מִפְּנֵי חֲנֻכָּה. וְעַל אֲדָר מִפְּנֵי הַפּוּרִים. וּבִזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם יוֹצְאִין אַף עַל אִיָּר מִפְּנֵי פֶּסַח קָטָן: ",
+ "שְׁלוּחֵי נִיסָן וּשְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי אֵין יוֹצְאִין אֶלָּא בְּיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ אַחַר שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי בֵּית דִּין מְקֻדָּשׁ. וְאִם קִדְּשׁוּ בֵּית דִּין בְּסוֹף יוֹם תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ וְשָׁמְעוּ מִפִּי בֵּית דִּין מְקֻדָּשׁ יוֹצְאִין מִבָּעֶרֶב. וּשְׁלוּחֵי שְׁאָר הַשִּׁשָּׁה חֳדָשִׁים יֵשׁ לָהֶם לָצֵאת מִבָּעֶרֶב אַחַר שֶׁנִּרְאָה הַיָּרֵחַ אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא קִדְּשׁוּ בֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ הוֹאִיל וְנִרְאֶה הַחֹדֶשׁ יָצְאוּ שֶׁהֲרֵי לְמָחָר בְּוַדַּאי מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ בֵּית דִּין: ",
+ "כָּל מָקוֹם שֶׁהָיוּ הַשְּׁלוּחִין מַגִּיעִין הָיוּ עוֹשִׂין אֶת הַמּוֹעֲדוֹת יוֹם טוֹב אֶחָד כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וּמְקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים שֶׁאֵין הַשְּׁלוּחִים מַגִּיעִין אֲלֵיהֶם הָיוּ עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים מִפְּנֵי הַסָּפֵק לְפִי שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים יוֹם שֶׁקָּבְעוּ בּוֹ בֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ אֵי זֶה יוֹם הוּא: ",
+ "יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁהָיוּ מַגִּיעִין אֲלֵיהֶם שְׁלוּחֵי נִיסָן וְלֹא הָיוּ מַגִּיעִין לָהֶן שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי. וּמִן הַדִּין הָיָה שֶׁיַּעֲשׂוּ פֶּסַח יוֹם אֶחָד שֶׁהֲרֵי הִגִּיעוּ לָהֶן שְׁלוּחִין וְיָדְעוּ בְּאֵי זֶה יוֹם נִקְבַּע רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְיַעֲשׂוּ יוֹם טוֹב שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת שְׁנֵי יָמִים שֶׁהֲרֵי לֹא הִגִּיעוּ אֲלֵיהֶן הַשְּׁלוּחִין. וּכְדֵי שֶׁלֹּא לַחֲלֹק בַּמּוֹעֲדוֹת הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאֵין שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי מַגִּיעִין שָׁם עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים אֲפִלּוּ יוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת: ",
+ "וְכַמָּה בֵּין שְׁלוּחֵי נִיסָן לִשְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי. שְׁנֵי יָמִים. שֶׁשְּׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי אֵינָן מְהַלְּכִין בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב וְלֹא בַּעֲשִׂירִי בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם כִּפּוּר: ",
+ "אֵין הַשְּׁלוּחִין צְרִיכִין לִהְיוֹתָן שְׁנַיִם אֶלָּא אֲפִלּוּ אֶחָד נֶאֱמָן. וְלֹא שָׁלִיחַ בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִלּוּ תַּגָּר מִשְּׁאָר הָעָם שֶׁבָּא כְּדַרְכּוֹ וְאָמַר אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי בֵּית דִּין שֶׁקִּדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ בְּיוֹם פְּלוֹנִי נֶאֱמָן וּמְתַקְּנִין אֶת הַמּוֹעֲדוֹת עַל פִּיו. שֶׁדָּבָר זֶה דָּבָר הֶעָשׂוּי לְהִגָּלוֹת הוּא וְעֵד אֶחָד כָּשֵׁר נֶאֱמָן עָלָיו: ",
+ "בֵּית דִּין שֶׁיָּשְׁבוּ כָּל יוֹם שְׁלֹשִׁים וְלֹא בָּאוּ עֵדִים וְהִשְׁכִּימוּ בַּנֶּשֶׁף וְעִבְּרוּ אֶת הַחֹדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק זֶה. וְאַחַר אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה יָמִים בָּאוּ עֵדִים רְחוֹקִים וְהֵעִידוּ שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ שֶׁהוּא לֵיל שְׁלֹשִׁים. וַאֲפִלּוּ בָּאוּ בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ. מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן אִיּוּם גָּדוֹל וּמַטְרִיפִים אוֹתָם בִּשְׁאֵלוֹת וּמַטְרִיחִין עֲלֵיהֶן בִּבְדִיקוֹת וּמְדַקְדְּקִין בְּעֵדוּת וּמִשְׁתַּדְּלִין בֵּית דִּין שֶׁלֹּא יְקַדְּשׁוּ חֹדֶשׁ זֶה הוֹאִיל וְיָצָא שְׁמוֹ מְעֻבָּר: ",
+ "וְאִם עָמְדוּ הָעֵדִים בְּעֵדוּתָן וְנִמְצֵאת מְכֻוֶּנֶת וַהֲרֵי הָעֵדִים אֲנָשִׁים יְדוּעִים וּנְבוֹנִים וְנֶחְקְרָה הָעֵדוּת כָּרָאוּי. מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ וְחוֹזְרִין וּמוֹנִין לְאוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ מִיּוֹם שְׁלֹשִׁים הוֹאִיל וְנִרְאֶה הַיָּרֵחַ בְּלֵילוֹ: ",
+ "וְאִם הֻצְרְכוּ בֵּית דִּין לְהַנִּיחַ חֹדֶשׁ זֶה מְעֻבָּר כְּשֶׁהָיָה קֹדֶם שֶׁיָּבוֹאוּ הָעֵדִים אֵלּוּ מַנִּיחִין. וְזֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ מְעַבְּרִין אֶת הַחֹדֶשׁ לְצֹרֶךְ. וְיֵשׁ מִן הַחֲכָמִים הַגְּדוֹלִים מִי שֶׁחוֹלֵק בְּדָבָר זֶה וְאוֹמֵר לְעוֹלָם אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַחֹדֶשׁ לְצֹרֶךְ. הוֹאִיל וּבָאוּ עֵדִים מְקַדְּשִׁין וְאֵין מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן: ",
+ "יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין מַחֲלֹקֶת הַחֲכָמִים בְּדָבָר זֶה אֶלָּא בִּשְׁאָר הֶחֳדָשִׁים חוּץ מִן נִיסָן וְתִשְׁרֵי. אוֹ בְּעֵדֵי נִיסָן וְתִשְׁרֵי שֶׁבָּאוּ אַחַר שֶׁעָבְרוּ הָרְגָלִים. שֶׁכְּבָר נַעֲשָׂה מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה וְעָבַר זְמַן הַקָּרְבָּנוֹת וּזְמַן הַמּוֹעֲדוֹת. אֲבָל אִם בָּאוּ הָעֵדִים בְּנִיסָן וְתִשְׁרֵי קֹדֶם חֲצִי הַחֹדֶשׁ מְקַבְּלִין עֵדוּתָן וְאֵין מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן כְּלָל. שֶׁאֵין מְאַיְּמִין עַל עֵדִים שֶׁהֵעִידוּ עַל הַחֹדֶשׁ שֶׁרָאוּהוּ בִּזְמַנּוֹ כְּדֵי לְעַבְּרוֹ: ",
+ "אֲבָל מְאַיְּמִין עַל עֵדִים שֶׁנִּתְקַלְקְלָה עֵדוּתָן וַהֲרֵי הַדָּבָר נוֹטֶה וּגְנַאי שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת וְיִתְעַבֵּר הַחֹדֶשׁ. מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן כְּדֵי שֶׁתִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת וְיִתְקַיֵּם הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ. וְכֵן אִם בָּאוּ עֵדִים לְהָזִים אֶת הָעֵדִים שֶׁרָאוּהוּ בִּזְמַנּוֹ קֹדֶם שֶׁקִּדְּשׁוּהוּ בֵּית דִּין הֲרֵי אֵלּוּ מְאַיְּמִין עַל הַמְּזִימִין עַד שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּם הַהֲזָמָה וְיִתְקַדֵּשׁ הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ: "
+ ],
+ [
+ "שָׁנָּה מְעֻבֶּרֶת הִיא שָׁנָה שֶׁמּוֹסִיפִין בָּהּ חֹדֶשׁ. וְאֵין מוֹסִיפִין לְעוֹלָם אֶלָּא אֲדָר וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ שָׁנָה שְׁנֵי אֲדָרִין אֲדָר רִאשׁוֹן וַאֲדָר שֵׁנִי. וּמִפְּנֵי מָה מוֹסִיפִין חֹדֶשׁ זֶה מִפְּנֵי זְמַן הָאָבִיב כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַפֶּסַח בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז א) \"שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב\" שֶׁיִּהְיֶה חֹדֶשׁ זֶה בִּזְמַן הָאָבִיב. וְלוּלֵא הוֹסָפַת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה הַפֶּסַח בָּא פְּעָמִים בִּימוֹת הַחַמָּה וּפְעָמִים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים: ",
+ "עַל שְׁלֹשָׁה סִימָנִין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה. עַל הַתְּקוּפָה וְעַל הָאָבִיב וְעַל פֵּרוֹת הָאִילָן. כֵּיצַד. בֵּית דִּין מְחַשְּׁבִין וְיוֹדְעִין אִם תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן אוֹ אַחַר זְמַן זֶה מְעַבְּרִין אוֹתָהּ הַשָּׁנָה. וְיַעֲשׂוּ אוֹתוֹ נִיסָן אֲדָר שֵׁנִי כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַפֶּסַח בִּזְמַן הָאָבִיב. וְעַל סִימָן זֶה סוֹמְכִין וּמְעַבְּרִין וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְסִימָן אַחֵר: ",
+ "וְכֵן אִם רָאוּ בֵּית דִּין שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ הָאָבִיב אֶלָּא עֲדַיִן אָפֵל הוּא. וְלֹא צָמְחוּ פֵּרוֹת הָאִילָן שֶׁדַּרְכָּן לִצְמֹחַ בִּזְמַן הַפֶּסַח. סוֹמְכִין עַל שְׁנֵי סִימָנִין אֵלּוּ וּמְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתְּקוּפָה קֹדֶם לְשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן הֲרֵי הֵן מְעַבְּרִין. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָאָבִיב מָצוּי לְהַקְרִיב מִמֶּנּוּ עֹמֶר הַתְּנוּפָה בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן. וּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַפֵּרוֹת צוֹמְחִין כְּדֶרֶךְ כָּל זְמַן הָאָבִיב: ",
+ "וְעַל שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת הָיוּ סוֹמְכִין בָּאָבִיב. עַל אֶרֶץ יְהוּדָה וְעַל עֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְעַל הַגָּלִיל. וְאִם הִגִּיעַ הָאָבִיב בִּשְׁתֵּי אֲרָצוֹת מֵאֵלּוּ וּבְאַחַת לֹא הִגִּיעַ אֵין מְעַבְּרִין. וְאִם הִגִּיעַ בְּאַחַת מֵהֶן וְלֹא הִגִּיעַ בִּשְׁתַּיִם מְעַבְּרִין אִם עֲדַיִן לֹא צָמְחוּ פֵּרוֹת הָאִילָן. וְאִלּוּ הֵן הַדְּבָרִים שֶׁהֵן הָעִקָּר שֶׁמְּעַבְּרִין בִּשְׁבִילָן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַשָּׁנִים שְׁנֵי חַמָּה: ",
+ "וְיֵשׁ שָׁם דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁהָיוּ בֵּית דִּין מְעַבְּרִין בִּשְׁבִילָן מִפְּנֵי הַצֹּרֶךְ. וְאֵלּוּ הֵן. מִפְּנֵי הַדְּרָכִים שֶׁאֵינָן מְתֻקָּנִין וְאֵין הָעָם יְכוֹלִין לַעֲלוֹת מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַד שֶׁיִּפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים וִיתַקְּנוּ הַדְּרָכִים. וּמִפְּנֵי הַגְּשָׁרִים שֶׁנֶּהֶרְסוּ וְנִמְצְאוּ הַנְּהָרוֹת מַפְסִיקִין וּמוֹנְעִין אֶת הָעָם וּמִסְתַּכְּנִין בְּעַצְמָן וּמֵתִים מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַד שֶׁיְּתַקְּנוּ הַגְּשָׁרִים. וּמִפְּנֵי תַּנּוּרֵי פְּסָחִים שֶׁאָבְדוּ בַּגְּשָׁמִים וְאֵין לָהֶם מָקוֹם לִצְלוֹת אֶת פִּסְחֵיהֶם מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַד שֶׁיִּבָּנוּ הַתַּנּוּרִים וְיִיבְשׁוּ. וּמִפְּנֵי גָּלֻיּוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּעֶקְרוּ מִמְּקוֹמָן וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לִירוּשָׁלַיִם מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם פְּנַאי לְהַגִּיעַ: ",
+ "אֲבָל אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה לֹא מִפְּנֵי הַשֶּׁלֶג וְלֹא מִפְּנֵי הַצִּנָּה וְלֹא מִפְּנֵי גָּלֻיּוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲדַיִן לֹא נֶעֶקְרוּ מִמְּקוֹמָם. וְלֹא מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה. כְּגוֹן שֶׁהָיוּ רֹב הַקָּהָל אוֹ רֹב הַכֹּהֲנִים טְמֵאִים אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם פְּנַאי לִטַּהֵר וְיַעֲשׂוּ בְּטָהֳרָה אֶלָּא יַעֲשׂוּ בְּטֻמְאָה. וְאִם עִבְּרוּ אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה הֲרֵי זוֹ מְעֻבֶּרֶת: ",
+ "יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵין מְעַבְּרִין בִּשְׁבִילָן כְּלָל אֲבָל עוֹשִׂין אוֹתָן סַעַד לְשָׁנָה שֶׁצְּרִיכָה עִבּוּר מִפְּנֵי הַתְּקוּפָה אוֹ מִפְּנֵי הָאָבִיב וּפֵרוֹת הָאִילָן. וְאֵלּוּ הֵן. מִפְּנֵי הַגְּדָיִים וְהַטְּלָאִים שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹלְדוּ אוֹ שֶׁהֵן מְעַט. ומִפְּנֵי הַגּוֹזָלוֹת שֶׁלֹּא פָּרְחוּ. אֵין מְעַבְּרִין בִּשְׁבִיל אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַגְּדָיִים וְהַטְּלָאִים מְצוּיִין לִפְסָחִים וְהַגּוֹזָלוֹת מְצוּיִין לִרְאִיָּה אוֹ לְמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב בְּקָרְבַּן הָעוֹף. אֲבָל עוֹשִׂין אוֹתָן סַעַד לְשָׁנָה: ",
+ "כֵּיצַד עוֹשִׂין אוֹתָן סַעַד לְשָׁנָה. אוֹמְרִין שָׁנָה זוֹ צְרִיכָה עִבּוּר מִפְּנֵי הַתְּקוּפָה שֶׁמָּשְׁכָה אוֹ מִפְּנֵי הָאָבִיב וּפֵרוֹת הָאִילָן שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ וְעוֹד שֶׁהַגְּדָיִים קְטַנִּים וְהַגּוֹזָלוֹת רַכִּים: ",
+ "אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בִּמְזֻמָּנִין לָהּ. כֵּיצַד. יֹאמַר רֹאשׁ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל לִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי מִן הַסַּנְהֶדְרִין הֱיוּ מְזֻמָּנִין לְמָקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁנְּחַשֵּׁב וְנִרְאֶה וְנֵדַע אִם שָׁנָה זוֹ צְרִיכָה עִבּוּר אוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה. וְאוֹתָן שֶׁהֻזְמְנוּ בִּלְבַד הֵן שֶׁמְּעַבְּרִין אוֹתָהּ. וּבְכַמָּה מְעַבְּרִין אוֹתָהּ. מַתְחִילִין בִּשְׁלֹשָׁה דַּיָּנִין מִכְּלַל סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה מִמִּי שֶּׁסָּמְכוּ אוֹתָן. אָמְרוּ שְׁנַיִם לֹא נֵשֵׁב וְלֹא נִרְאֶה אִם צְרִיכָה עִבּוּר אִם לָאו וְאֶחָד אָמַר נֵשֵׁב וְנִבְדֹּק. בָּטֵל יָחִיד בְּמִעוּטוֹ. אָמְרוּ שְׁנַיִם נֵשֵׁב וְנִרְאֶה וְאֶחָד אוֹמֵר לֹא נֵשֵׁב. מוֹסִיפִין עוֹד שְׁנַיִם מִן הַמְזֻמָּנִים וְנוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר: ",
+ "שְׁנַיִם אוֹמְרִים צְרִיכָה עִבּוּר וּשְׁלֹשָׁה אוֹמְרִין אֵינָהּ צְרִיכָה. בָּטְלוּ שְׁנַיִם בְּמִעוּטָן. שְׁלֹשָׁה אוֹמְרִין צְרִיכָה עִבּוּר וּשְׁנַיִם אוֹמְרִין אֵינָהּ צְרִיכָה עִבּוּר. מוֹסִיפִין שְׁנַיִם מִן הַמְזֻמָּנִין לָהּ וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין וְגוֹמְרִין בְּשִׁבְעָה. אִם גָּמְרוּ כֻּלָּם לְעַבֵּר אוֹ שֶׁלֹּא לְעַבֵּר עוֹשִׂין כְּמוֹ שֶׁגָּמְרוּ. וְאִם נֶחְלְקוּ הוֹלְכִים אַחַר הָרֹב בֵּין לְעַבֵּר בֵּין שֶׁלֹּא לְעַבֵּר. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא רֹאשׁ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁהוּא רֹאשׁ יְשִׁיבָה שֶׁל אֶחָד וְשִׁבְעִים מִכְּלַל הַשִּׁבְעָה. וְאִם גָּמְרוּ בִּשְׁלֹשָׁה לְעַבֵּר הֲרֵי זוֹ מְעֻבֶּרֶת וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַנָּשִׂיא עִמָּהֶן אוֹ שֶׁיִּרְצֶה. וּבְעִבּוּר הַשָּׁנָה מַתְחִילִין מִן הַצַּד. וּלְקִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל: ",
+ "אֵין מוֹשִׁיבִין לְעִבּוּר הַשָּׁנָה לֹא מֶלֶךְ וְלֹא כֹּהֵן גָּדוֹל. מֶלֶךְ מִפְּנֵי חֵילוֹתָיו וּמִלְחֲמוֹתָיו שֶׁמָּא דַּעְתּוֹ נוֹטָה בִּשְׁבִילָן לְעַבֵּר אוֹ שֶׁלֹּא לְעַבֵּר. וְכֹהֵן גָּדוֹל מִפְּנֵי הַצִּנָּה שֶׁמָּא לֹא תִּהְיֶה דַּעְתּוֹ נוֹטָה לְעַבֵּר כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא תִּשְׁרֵי בִּימֵי הַקֹּר וְהוּא טוֹבֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים חָמֵשׁ טְבִילוֹת: ",
+ "הָיָה רֹאשׁ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל וְהוּא הַנִּקְרָא נָשִׂיא בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה אֵין מְעַבְּרִין אוֹתָהּ אֶלָּא עַל תְּנַאי אִם יִרְצֶה הַנָּשִׂיא. בָּא וְרָצָה הֲרֵי זוֹ מְעֻבֶּרֶת. לֹא רָצָה אֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת. וְאֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בְּאֶרֶץ יְהוּדָה שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּתוֹכָהּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב ה) \"לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ\". וְאִם עִבְּרוּהָ בַּגָּלִיל מְעֻבֶּרֶת. וְאֵין מְעַבְּרִין אֶלָּא בַּיּוֹם. וְאִם עִבְּרוּהָ בַּלַּיְלָה אֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת: ",
+ "יֵשׁ לְבֵית דִּין לְחַשֵּׁב וְלִקְבֹּעַ וְלֵידַע אֵי זוֹ שָׁנָה תִּהְיֶה מְעֻבֶּרֶת בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה אֲפִלּוּ לְכַמָּה שָׁנִים. אֲבָל אֵין אוֹמְרִין שָׁנָה פְּלוֹנִית מְעֻבֶּרֶת אֶלָּא אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא שֶׁאוֹמֵר שָׁנָה זוֹ מְעֻבֶּרֶת. וְדָבָר זֶה מִפְּנֵי הַדְּחָק אֲבָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַדְּחָק אֵין מוֹדִיעִין שֶׁהִיא מְעֻבֶּרֶת אֶלָּא בַּאֲדָר הוּא שֶׁאוֹמֵר שָׁנָה זוֹ מְעֻבֶּרֶת וְחֹדֶשׁ הַבָּא אֵינוֹ נִיסָן אֶלָּא אֲדָר שֵׁנִי. אָמְרוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שָׁנָה זוֹ שֶׁתִּכָּנֵס מְעֻבֶּרֶת אֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת בַּאֲמִירָה זוֹ: ",
+ "הִגִּיעַ יוֹם שְׁלֹשִׁים בַּאֲדָר וְלֹא עִבְּרוּ עֲדַיִן הַשָּׁנָה לֹא יְעַבְּרוּ אוֹתָהּ כְּלָל. שֶׁאוֹתוֹ הַיּוֹם רָאוּי לִהְיוֹת רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן וּמִשֶּׁיִּכָּנֵס נִיסָן וְלֹא עִבְּרוּ אֵינָן יְכוֹלִים לְעַבֵּר. וְאִם עִבְּרוּהָ בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים שֶׁל אֲדָר הֲרֵי זוֹ מְעֻבֶּרֶת. בָּאוּ עֵדִים אַחַר שֶׁעִבְּרוּ וְהֵעִידוּ עַל הַיָּרֵחַ הֲרֵי אֵלּוּ מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים וְיִהְיֶה רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי. וְאִלּוּ קִדְּשׁוּהוּ קֹדֶם שֶׁיְּעַבְּרוּ אֶת הַשָּׁנָה שׁוּב לֹא הָיוּ מְעַבְּרִין שֶׁאֵין מְעַבְּרִין בְּנִיסָן: ",
+ "אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בִּשְׁנַת רְעָבוֹן שֶׁהַכּל רָצִים לְבַיִת הַגְּרָנוֹת לֶאֱכל וְלִחְיוֹת וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹסִיף לָהֶן זְמַן לֶאֱסֹר הֶחָדָשׁ. וְאֵין מְעַבְּרִין בִּשְׁבִיעִית שֶׁיַּד הַכּל שׁוֹלֶטֶת עַל הַסְּפִיחִין וְלֹא יִמְצְאוּ לְקַּרֵב הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם. וּרְגִילִין הָיוּ לְעַבֵּר בְּעֶרֶב שְׁבִיעִית: ",
+ "יֵרָאֶה לִי שֶׁזֶּה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין מְעַבְּרִין בִּשְׁנַת רְעָבוֹן וּבִשְׁבִיעִית. שֶׁלֹּא יְעַבְּרוּ בָּהֶם מִפְּנֵי צֹרֶךְ הַדְּרָכִים וְהַגְּשָׁרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. אֲבָל אִם הָיְתָה הַשָּׁנָה רְאוּיָה לְהִתְעַבֵּר מִפְּנֵי הַתְּקוּפָה אוֹ מִפְּנֵי הָאָבִיב וּפֵרוֹת הָאִילָן מְעַבְּרִין לְעוֹלָם בְּכָל זְמַן: ",
+ "כְּשֶׁמְּעַבְּרִין בֵּית דִּין אֶת הַשָּׁנָה כּוֹתְבִין אִגְּרוֹת לְכָל הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים וּמוֹדִיעִים אוֹתָן שֶׁעִבְּרוּהָ וּמִפְּנֵי מָה עִבְּרוּ. וְעַל לְשׁוֹן הַנָּשִׂיא נִכְתָּבוֹת. וְאוֹמֵר לָהֶן יוֹדֵעַ לָכֶם שֶׁהִסְכַּמְתִּי אֲנִי וַחֲבֵרַי וְהוֹסַפְנוּ עַל שָׁנָה זוֹ כָּךְ וְכָךְ. רָצוּ תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם רָצוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם. שֶׁחֹדֶשׁ הָעִבּוּר הָרְשׁוּת לְבֵית דִּין לְהוֹסִיפוֹ מָלֵא אוֹ חָסֵר לָאֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים שֶׁמּוֹדִיעִין אוֹתָם. אֲבָל הֵם לְפִי הָרְאִיָּה הֵם עוֹשִׂים אִם מָלֵא אִם חָסֵר: "
+ ],
+ [
+ "כָּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ מִקְּבִיעוֹת רֹאשׁ חֹדֶשׁ עַל הָרְאִיָּה וְעִבּוּר הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַזְּמַן אוֹ מִפְּנֵי הַצֹּרֶךְ. אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ אֶלָּא סַנְהֶדְרִין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹ בֵּית דִּין הַסְּמוּכִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּתְנוּ לָהֶן הַסַּנְהֶדְרִין רְשׁוּת. שֶׁכָּךְ נֶאֱמַר לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן (שמות יב ב) \"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים\" וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ אִישׁ מֵאִישׁ מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁכָּךְ הוּא פֵּרוּשׁ הַדָּבָר עֵדוּת זוֹ תִּהְיֶה מְסוּרָה לָכֶם וּלְכָל הָעוֹמֵד אַחֲרֵיכֶם בִּמְקוֹמְכֶם. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם סַנְהֶדְרִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין קוֹבְעִין חֳדָשִׁים וְאֵין מְעַבְּרִין שָׁנִים אֶלָּא בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין בּוֹ הַיּוֹם: \n",
+ "וְדָבָר זֶה הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי הוּא. שֶׁבִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ סַנְהֶדְרִין קוֹבְעִין עַל פִּי הָרְאִיָּה וּבִזְמַן שֶׁאֵין שָׁם סַנְהֶדְרִין קוֹבְעִין עַל פִּי הַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין בּוֹ הַיּוֹם וְאֵין נִזְקָקִין לִרְאִיָּה. אֶלָּא פְּעָמִים שֶׁיִּהְיֶה יוֹם שֶׁקּוֹבְעִין בּוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה הוּא יוֹם הָרְאִיָּה אוֹ קוֹדֵם לוֹ בַּיּוֹם אוֹ אַחֲרָיו בַּיּוֹם. וְזֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחַר הָרְאִיָּה בְּיוֹם פֶּלֶא הוּא וּבַאֲרָצוֹת שֶׁהֵן לְמַעֲרַב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: \n",
+ "וּמֵאֵימָתַי הִתְחִילוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְחַשֵּׁב בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה. מִסּוֹף חַכְמֵי הַגְּמָרָא בְּעֵת שֶׁחָרְבָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא נִשְׁאַר שָׁם בֵּית דִּין קָבוּעַ. אֲבָל בִּימֵי חַכְמֵי מִשְׁנָה וְכֵן בִּימֵי חַכְמֵי הַגְּמָרָא עַד יְמֵי אַבַּיֵּי וְרָבָא עַל קְבִיעַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיוּ סוֹמְכִין: \n",
+ "כְּשֶׁהָיְתָה סַנְהֶדְרִין קַיֶּמֶת וְהֵן קוֹבְעִין עַל הָרְאִיָּה. הָיוּ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁמַּגִּיעִין אֲלֵיהֶן שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי עוֹשִׂין יָמִים טוֹבִים יוֹם אֶחָד בִּלְבַד. וּשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקוֹת שֶׁאֵין שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי מַגִּיעִין אֲלֵיהֶם הָיוּ עוֹשִׂים שְׁנֵי יָמִים מִסָּפֵק לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִין יוֹם שֶׁקָּבְעוּ בּוֹ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֹדֶשׁ: \n",
+ "בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין שָׁם סַנְהֶדְרִין וּבֵית דִּין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹבְעִין עַל חֶשְׁבּוֹן זֶה. הָיָה מִן הַדִּין שֶׁיִּהְיוּ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת עוֹשִׂין יוֹם טוֹב אֶחָד בִּלְבַד אֲפִלּוּ הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקוֹת שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ כְּמוֹ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שֶׁהַכּל עַל חֶשְׁבּוֹן אֶחָד סוֹמְכִין וְקוֹבְעִין. אֲבָל תַּקָּנַת חֲכָמִים הוּא שֶׁיִּזָּהֲרוּ בְּמִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁבִּידֵיהֶם: \n",
+ "לְפִיכָךְ כָּל מָקוֹם שֶׁלֹּא הָיוּ שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי מַגִּיעִין אֵלָיו כְּשֶׁהָיוּ הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין. יַעֲשׂוּ שְׁנֵי יָמִים וַאֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בִּזְמַן שֶׁבְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹבְעִין עַל הָרְאִיָּה. וּבְנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הַזֶּה עוֹשִׂין יוֹם אֶחָד כְּמִנְהָגָן שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא עָשׂוּ שְׁנֵי יָמִים. נִמְצָא יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין בְּגָלֻיּוֹת בַּזְּמַן הַזֶּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁתִּקְּנוּ דָּבָר זֶה: \n",
+ "יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּזְמַן שֶׁהָיוּ קוֹבְעִין עַל הָרְאִיָּה הָיוּ רֹב בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין אוֹתוֹ שְׁנֵי יָמִים מִסָּפֵק. לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִין יוֹם שֶׁקָּבְעוּ בּוֹ בֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ שֶׁאֵין הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין בְּיוֹם טוֹב: \n",
+ "וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּירוּשָׁלַיִם עַצְמָהּ שֶׁהוּא מְקוֹם בֵּית דִּין פְּעָמִים רַבּוֹת הָיוּ עוֹשִׂין יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁנֵי יָמִים. שֶׁאִם לֹא בָּאוּ הָעֵדִים כָּל יוֹם שְׁלֹשִׁים נוֹהֲגִין הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁמְּצַפִּין לְעֵדִים קֹדֶשׁ וּלְמָחָר קֹדֶשׁ. וְהוֹאִיל וְהָיוּ עוֹשִׂין אוֹתוֹ שְׁנֵי יָמִים וַאֲפִלּוּ בִּזְמַן הָרְאִיָּה הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין אֲפִלּוּ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ תָּמִיד שְׁנֵי יָמִים בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁקּוֹבְעִין עַל הַחֶשְׁבּוֹן. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁאֲפִלּוּ יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּזְּמַן הַזֶּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n",
+ "אֵין עֲשִׂיַּת יוֹם טוֹב אֶחָד תְּלוּיָה בִּקְרִיבַת הַמָּקוֹם. כֵּיצַד. אִם יִהְיֶה מָקוֹם בֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ חֲמִשָּׁה יָמִים אוֹ פָּחוֹת שֶׁבְּוַדַּאי אֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעוּ לָהֶן שְׁלוּחִין. אֵין אוֹמְרִין שֶׁאַנְשֵׁי מָקוֹם זֶה עוֹשִׂין יוֹם טוֹב אֶחָד. שֶׁמִּי יֹאמַר לָנוּ שֶׁהָיוּ הַשְּׁלוּחִים יוֹצְאִין לְמָקוֹם זֶה. שֶׁמָּא לֹא הָיוּ הַשְּׁלוּחִים יוֹצְאִין לְמָקוֹם זֶה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל וְאַחַר שֶׁחָזְרוּ לִקְבֹּעַ עַל הַחֶשְׁבּוֹן יָשְׁבוּ שָׁם יִשְׂרְאֵלִים שֶׁהֵן חַיָּבִין לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי יָמִים. אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיָה חֵרוּם בַּדֶּרֶךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה בֵּין יְהוּדָה וְגָלִיל בִּימֵי חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה. אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ הַכּוּתִים מוֹנְעִין אֶת הַשְּׁלוּחִין לַעֲבֹר בֵּינֵיהֶן: \n",
+ "וְאִלּוּ הָיָה הַדָּבָר תָּלוּי בִּקְרִיבַת הַמָּקוֹם הָיוּ כָּל בְּנֵי מִצְרַיִם עוֹשִׂין יוֹם אֶחָד. שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעוּ לָהֶם שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי. שֶׁאֵין בֵּין יְרוּשָׁלַיִם וּמִצְרַיִם עַל דֶּרֶךְ אַשְׁקְלוֹן אֶלָּא מַהֲלַךְ שְׁמוֹנָה יָמִים אוֹ פָּחוֹת וְכֵן רֹב סוּרְיָא. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין הַדָּבָר תָּלוּי בִּהְיוֹת הַמָּקוֹם קָרוֹב: \n",
+ "נִמְצָא עִקַּר דָּבָר זֶה עַל דֶּרֶךְ זוֹ כָּךְ הוּא. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם מַהֲלָךְ יֶתֶר עַל עֲשָׂרָה יָמִים גְּמוּרִים עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים לְעוֹלָם כְּמִנְהָגָם מִקֹּדֶם. שֶׁאֵין שְׁלוּחֵי כָּל תִּשְׁרֵי וְתִשְׁרֵי מַגִּיעִין אֶלָּא לְמָקוֹם שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ עֲשָׂרָה יָמִים אוֹ פָּחוֹת. וְכָל מָקוֹם שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין יְרוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ עֲשָׂרָה יָמִים בְּשָׁוֶה אוֹ פָּחוֹת שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁלוּחִין מַגִּיעִין אֵלָיו. רוֹאִים אִם אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת הָרְאִיָּה בְּכִבּוּשׁ שֵׁנִי כְּגוֹן אוּשָׁא וּשְׁפַרְעָם וְלוּז וְיַבְנֵה וְנֹב וּטְבֶרְיָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עוֹשִׂין יוֹם אֶחָד בִּלְבַד. וְאִם אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מִסּוּרְיָא כְּגוֹן צוֹר וְדַמֶּשֶׂק וְאַשְׁקְלוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אוֹ מִחוּצָה לָאָרֶץ כְּגוֹן מִצְרַיִם וְעַמּוֹן וּמוֹאָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. עוֹשִׂין כְּמִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶן שֶׁבִּידֵיהֶן אִם יוֹם אֶחָד יוֹם אֶחָד וְאִם שְׁנֵי יָמִים שְׁנֵי יָמִים: \n",
+ "מָקוֹם שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם עֲשָׂרָה יָמִים אוֹ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה וְהוּא סוּרְיָא אוֹ חוּצָה לָאָרֶץ וְאֵין לָהֶם מִנְהָג. אוֹ שֶׁהִיא עִיר שֶׁנִּתְחַדְּשָׁה בְּמִדְבַּר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אוֹ מָקוֹם שֶׁשָּׁכְנוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל עַתָּה. עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים כְּמִנְהַג רֹב הָעוֹלָם. וְכָל יוֹם טוֹב שֵׁנִי מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וַאֲפִלּוּ יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהַכּל עוֹשִׂין אוֹתוֹ בַּזְּמַן הַזֶּה: \n",
+ "זֶה שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין בַּזְּמַן הַזֶּה כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּעִירוֹ וְאוֹמְרִין שֶׁרֹאשׁ חֹדֶשׁ יוֹם פְּלוֹנִי וְיוֹם טוֹב בְּיוֹם פְּלוֹנִי. לֹא בַּחֶשְׁבּוֹן שֶׁלָּנוּ אָנוּ קוֹבְעִין וְלֹא עָלָיו אָנוּ סוֹמְכִין. שֶׁאֵין מְעַבְּרִין שָׁנִים וְקוֹבְעִין חֳדָשִׁים בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְאֵין אָנוּ סוֹמְכִין אֶלָּא עַל חֶשְׁבּוֹן בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּקְבִיעָתָם. וְזֶה שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין לְגַלּוֹת הַדָּבָר בִּלְבַד הוּא. כֵּיוָן שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין שֶׁעַל חֶשְׁבּוֹן זֶה הֵן סוֹמְכִין אָנוּ מְחַשְּׁבִין לֵידַע יוֹם שֶׁקָּבְעוּ בּוֹ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵי זֶה יוֹם הוּא. וּקְבִיעַת בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ הוּא שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ יוֹם טוֹב. לֹא מִפְּנֵי חֶשְׁבּוֹן שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין: \n"
+ ],
+ [
+ "בִזְמַן שֶׁעוֹשִׂין עַל הָרְאִיָּה הָיוּ מְחַשְּׁבִין וְיוֹדְעִין שָׁעָה שֶׁיִּתְקַבֵּץ בּוֹ הַיָּרֵחַ עִם הַחַמָּה בְּדִקְדּוּק הַרְבֵּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאִיצְטַגְנִינִין עוֹשִׂין. כְּדֵי לֵידַע אִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ אוֹ לֹא יֵרָאֶה. וּתְחִלַּת אוֹתוֹ הַחֶשְׁבּוֹן הוּא הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁמְּחַשְּׁבִין אוֹתוֹ בְּקֵרוּב וְיוֹדְעִין שְׁעַת קִבּוּצָם בְּלֹא דִּקְדּוּק אֶלָּא בְּמַהֲלָכָם הָאֶמְצָעִי הוּא הַנִּקְרָא מוֹלָד. וְעִקְּרֵי הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁמְּחַשְּׁבִין בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם בֵּית דִּין שֶׁיִּקְבְּעוּ בּוֹ עַל הָרְאִיָּה וְהוּא חֶשְׁבּוֹן שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין הַיּוֹם הוּא הַנִּקְרָא עִבּוּר: \n",
+ "הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים שָׁעוֹת בְּכָל זְמַן. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בַּיּוֹם וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בַּלַּיְלָה. וְהַשָּׁעָה מְחֻלֶּקֶת לְאֶלֶף וּשְׁמוֹנִים חֲלָקִים. וְלָמָּה חִלְּקוּ הַשָּׁעָה לְמִנְיָן זֶה. לְפִי שֶׁמִּנְיָן זֶה יֵשׁ בּוֹ חֲצִי וּרְבִיעַ וּשְׁמִינִית וּשְׁלִישׁ וּשְׁתוּת וְתֵשַׁע וְחֹמֶשׁ וְעִשּׂוּר. וְהַרְבֵּה חֲלָקִים יֵשׁ לְכָל אֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת: \n",
+ "מִשֶּׁיִּתְקַבֵּץ הַיָּרֵחַ וְהַחַמָּה לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה עַד שֶׁיִּתְקַבְּצוּ פַּעַם שְׁנִיָּה בְּמַהֲלָכָם הָאֶמְצָעִי. תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת מִיּוֹם שְׁלֹשִׁים מִתְּחִלַּת לֵילוֹ. וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשָׁה וְתִשְׁעִים חֲלָקִים מִשְּׁעַת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. וְזֶה הוּא הַזְּמַן שֶׁבֵּין כָּל מוֹלָד וּמוֹלָד וְזֶה הוּא חָדְשָׁהּ שֶׁל לְבָנָה: \n",
+ "שָׁנָה שֶׁל לְבָנָה אִם תִּהְיֶה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מֵחֳדָשִׁים אֵלּוּ יִהְיֶה כְּלָלָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת יוֹם וְאַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים יוֹם וּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וְשִׁשָּׁה וְשִׁבְעִים חֲלָקִים. וְאִם תִּהְיֶה מְעֻבֶּרֶת וְתִהְיֶה הַשָּׁנָה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ יִהְיֶה כְּלָלָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וּשְׁלֹשָׁה יוֹם וְאַחַת וְעֶשְׂרִים שָׁעוֹת וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעָה וּשְׁמוֹנִים חֲלָקִים. וּשְׁנַת הַחַמָּה הִיא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת. נִמְצָא תּוֹסֶפֶת שְׁנַת הַחַמָּה עַל שְׁנַת הַלְּבָנָה עֲשָׂרָה יָמִים וְאַחַת וְעֶשְׂרִים שָׁעוֹת וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעָה חֲלָקִים: \n",
+ "כְּשֶׁתַּשְׁלִיךְ יְמֵי חֹדֶשׁ הַלְּבָנָה שִׁבְעָה שִׁבְעָה שֶׁהֵן יְמֵי הַשָּׁבוּעַ. יִשָּׁאֵר יוֹם אֶחָד וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשָׁה וְתִשְׁעִים חֲלָקִים. סִימָן לָהֶם אי\"ב תשצ\"ג. וְזוֹ הִיא שְׁאֵרִית חֹדֶשׁ הַלְּבָנָה. וְכֵן כְּשֶׁתַּשְׁלִיךְ יְמֵי שְׁנַת הַלְּבָנָה שִׁבְעָה שִׁבְעָה. אִם שָׁנָה פְּשׁוּטָה הִיא יִשָּׁאֵר מִמֶּנָּה אַרְבָּעָה יָמִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וְשִׁשָּׁה וְשִׁבְעִים חֲלָקִים. סִימָן לָהֶם ד\"ח תתע\"ו. וְזוֹ הִיא שְׁאֵרִית שָׁנָה פְּשׁוּטָה. וְאִם שָׁנָה מְעֵבֶּרֶת הִיא תִּהְיֶה שְׁאֵרִיתָהּ חֲמִשָּׁה יָמִים וְאַחַת וְעֶשְׂרִים שָׁעוֹת וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעָה וּשְׁמוֹנִים חֲלָקִים. סִימָן לָהֶם הכ\"א תקפ\"ט: \n",
+ "כְּשֶׁיִּהְיֶה עִמְּךָ יָדוּעַ מוֹלַד חֹדֶשׁ מִן הֶחֳדָשִׁים וְתוֹסִיף עָלָיו אי\"ב תשצ\"ג יֵצֵא מוֹלָד שֶׁאַחֲרָיו. וְתֵדַע בְּאֵי זֶה יוֹם מִימֵי הַשָּׁבוּעַ וּבְאֵי זוֹ שָׁעָה וּבְכַמָּה חֲלָקִים יִהְיֶה: \n",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיָה מוֹלַד נִיסָן בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת בְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם וּמֵאָה וְשִׁבְעָה חֲלָקִים סִימָן לָהֶם אהק\"ז. כְּשֶׁתּוֹסִיף עָלָיו שְׁאֵרִית חֹדֶשׁ הַלְּבָנָה וְהוּא אי\"ב תשצ\"ג. יֵצֵא מוֹלַד אִיָּר בְּלֵיל שְׁלִישִׁי חָמֵשׁ שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה וּתְשַׁע מֵאוֹת חֲלָקִים. סִימָן לָהֶם ג\"ה תת\"ק. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם חֹדֶשׁ אַחַר חֹדֶשׁ: \n",
+ "וְכֵן כְּשֶׁיִּהְיֶה עִמְּךָ יָדוּעַ מוֹלַד שָׁנָה זוֹ וְתוֹסִיף שְׁאֵרִיתָהּ עַל יְמֵי הַמּוֹלָד. אִם פְּשׁוּטָה הִיא שְׁאֵרִית הַפְּשׁוּטָה וְאִם מְעֻבֶּרֶת הִיא שְׁאֵרִית הַמְעֻבֶּרֶת. יֵצֵא לְךָ מוֹלַד שָׁנָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ. וְכֵן שָׁנָה אַחַר שָׁנָה עַד סוֹף הָעוֹלָם. וְהַמּוֹלָד הָרִאשׁוֹן שֶׁמִּמֶּנּוּ תַּתְחִיל הוּא מוֹלַד שֶׁהָיָה בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל יְצִירָה. וְהוּא הָיָה בְּלֵיל שֵׁנִי חָמֵשׁ שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעָה חֲלָקִים. סִימָן לָהֶם בהר\"ד וּמִמֶּנּוּ הוּא תְּחִלַּת הַחֶשְׁבּוֹן: \n",
+ "בְּכָל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָאֵלּוּ שֶׁתֵּדַע מֵהֶן הַמּוֹלָד. כְּשֶׁתּוֹסִיף שְׁאֵרִית עִם שְׁאֵרִית. כְּשֶׁיִּתְקַבֵּץ מִן הַחֲלָקִים אֶלֶף וּשְׁמוֹנִים תַּשְׁלִים שָׁעָה אַחַת וְתוֹסִיף אוֹתָהּ לְמִנְיַן הַשָּׁעוֹת. וּכְשֶׁיִּתְקַבֵּץ מִן הַשָּׁעוֹת אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים תַּשְׁלִים יוֹם וְתוֹסִיף מִמֶּנּוּ לְמִנְיַן הַיָּמִים. וּכְשֶׁיִּתְקַבֵּץ מִן הַיָּמִים יוֹתֵר עַל שִׁבְעָה תַּשְׁלִיךְ שִׁבְעָה מִן הַמִּנְיָן וְתַנִּיחַ הַשְּׁאָר. שֶׁאֵין אָנוּ מְחַשְּׁבִין לֵידַע מִנְיַן הַיָּמִים אֶלָּא לֵידַע בְּאֵי זֶה יוֹם מִימֵי הַשָּׁבוּעַ וּבְאֵי זֶה שָׁעָה וְאֵי זֶה חֵלֶק יִהְיֶה הַמּוֹלָד: \n",
+ "כָּל תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁיִּהְיוּ מֵהֶן שֶׁבַע שָׁנִים מְעֵבָּרוֹת וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה פְּשׁוּטוֹת נִקְרָא מַחֲזוֹר. וְלָמָּה סָמַכְנוּ עַל מִנְיָן זֶה. שֶׁבִּזְמַן שֶׁאַתָּה מְקַבֵּץ מִנְיַן יְמֵי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה פְּשׁוּטוֹת וְשֶׁבַע מְעֵבָּרוֹת וּשְׁעוֹתֵיהֶן וְחֶלְקֵיהֶן וְתַשְׁלִים כָּל אֶלֶף וּשְׁמֹנִים חֲלָקִים שָׁעָה. וְכָל אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים שָׁעוֹת יוֹם. וְתוֹסִיף לְמִנְיַן הַיָּמִים. תִּמְצָא הַכּל תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מִשְּׁנֵי הַחַמָּה שֶׁכָּל שָׁנָה מֵהֶן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת בְּשָׁוֶה. וְלֹא יִשָּׁאֵר מִמִּנְיַן יְמֵי הַחַמָּה בְּכָל תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה חוּץ מִשָּׁעָה אַחַת וְאַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה חֲלָקִים. סִימָן לָהֶם אתפ\"ה: \n",
+ "נִמְצָא בְּמַחֲזוֹר שֶׁהוּא כָּזֶה הֶחֳדָשִׁים כֻּלָּם חָדְשֵׁי הַלְּבָנָה וְהַשָּׁנִים שְׁנֵי הַחַמָּה. וְהַשֶּׁבַע שָׁנִים הַמְעֻבָּרוֹת שֶׁבְּכָל מַחֲזוֹר וּמַחֲזוֹר לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה הֵם שָׁנָה שְׁלִישִׁית מִן הַמַּחֲזוֹר וְשִׁשִּׁית וּשְׁמִינִית וּשְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה וּשְׁנַת אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וּשְׁנַת שְׁבַע עֶשְׂרֵה וּשְׁנַת י\"ט. סִימָן לָהֶם גו\"ח י\"א י\"ד י\"ז י\"ט: \n",
+ "כְּשֶׁתְּקַבֵּץ שְׁאֵרִית כָּל שָׁנָה מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הַפְּשׁוּטוֹת שֶׁהִיא ד\"ח תתע\"ו. וּשְׁאֵרִית כָּל שָׁנָה מִשֶּׁבַע שָׁנִים הַמְעֻבָּרוֹת שֶׁהִיא הכ\"א תקפ\"ט. וְתַשְׁלִיךְ הַכּל שִׁבְעָה שִׁבְעָה יִשָּׁאֵר שְׁנֵי יָמִים וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְתִשְׁעִים חֲלָקִים. סִימָן לָהֶם בי\"ו תקצ\"ה. וְזֶה הוּא שְׁאֵרִית הַמַּחֲזוֹר: \n",
+ "כְּשֶׁיִּהְיֶה לְךָ יָדוּעַ מוֹלַד תְּחִלַּת מַחֲזוֹר וְתוֹסִיף עָלָיו בי\"ו תקצ\"ה. יָצָא לְךָ תְּחִלַּת הַמַּחֲזוֹר שֶׁאַחֲרָיו וְכֵן מוֹלַד כָּל מַחֲזוֹר וּמַחֲזוֹר עַד סוֹף הָעוֹלָם. וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁמּוֹלַד תְּחִלַּת הַמַּחֲזוֹר הָרִאשׁוֹן הָיָה לבהר\"ד. וּמוֹלַד הַשָּׁנָה הוּא מוֹלַד תִּשְׁרֵי שֶׁל אוֹתָהּ הַשָּׁנָה: \n",
+ "וּבַדֶּרֶךְ הַזֹּאת תֵּדַע מוֹלַד כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה שֶׁתִּרְצֶה. וּמוֹלַד כָּל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ שֶׁתִּרְצֶה. מִשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ אוֹ מִשָּׁנִים שֶׁעֲתִידִים לָבֹא. כֵּיצַד. תִּקַּח שְׁנֵי יְצִירָה שֶׁעָבְרוּ וְגָמְרוּ וְתַעֲשֶׂה אוֹתָם מַחֲזוֹרִין שֶׁל תְּשַׁע עֶשְׂרֵה תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה עַד תִּשְׁרֵי שֶׁל אוֹתָהּ הַשָּׁנָה. וְתֵדַע מִנְיַן הַמַּחֲזוֹרִין שֶׁעָבְרוּ וּמִנְיַן הַשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ מִמַּחֲזוֹר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁלַם. וְתִקַּח לְכָל מַחֲזוֹר וּמַחֲזוֹר בי\"ו תקצ\"ה. וּלְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה פְּשׁוּטָה מִשְּׁנֵי הַמַּחֲזוֹר שֶׁלֹּא נִשְׁלַם ד\"ח תתע\"ו. וּלְכָל שָׁנָה מְעֵבֶּרֶת הכ\"א תקפ\"ט. וּתְקַבֵּץ הַכּל וְתַשְׁלִים הַחֲלָקִים שָׁעוֹת. וְתַשְׁלִים הַשָּׁעוֹת יָמִים. וְהַיָּמִים תַּשְׁלִיכֵם שִׁבְעָה שִׁבְעָה. וְהַנִּשְׁאָר מִן הַיָּמִים וּמִן הַשָּׁעוֹת וְהַחֲלָקִים הוּא מוֹלַד שָׁנָה הַבָּאָה שֶׁתִּרְצֶה לֵידַע מוֹלָדָהּ: \n",
+ "מוֹלַד הַשָּׁנָה שֶׁיֵּצֵא בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה הוּא מוֹלַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי. וּכְשֶׁתּוֹסִיף עָלָיו אי\"ב תשצ\"ג יֵצֵא מוֹלַד מַרְחֶשְׁוָן. וּכְשֶׁתּוֹסִיף עַל מַרְחֶשְׁוָן אי\"ב תשצ\"ג יֵצֵא מוֹלַד כִּסְלֵו. וְכֵן לְכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ זֶה אַחַר זֶה עַד סוֹף הָעוֹלָם: \n"
+ ],
+ [
+ "אֵין קוֹבְעִין לְעוֹלָם רֹאשׁ חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה לֹא בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת וְלֹא בִּרְבִיעִי בְּשַׁבָּת וְלֹא בְּעֶרֶב שַׁבָּת. סִימָן לָהֶם אד\"ו. אֶלָּא כְּשֶׁיִּהְיֶה מוֹלַד תִּשְׁרֵי בְּאֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים הָאֵלּוּ קוֹבְעִין רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיָה הַמּוֹלָד בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת קוֹבְעִין רֹאשׁ חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי יוֹם שֵׁנִי. וְאִם הָיָה הַמּוֹלָד בִּרְבִיעִי קוֹבְעִין רֹאשׁ חֹדֶשׁ יוֹם חֲמִישִׁי. וְאִם הָיָה הַמּוֹלָד בְּשִׁשִּׁי קוֹבְעִין רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּשְׁבִיעִי: \n",
+ "וְכֵן אִם יִהְיֶה הַמּוֹלָד בַּחֲצִי הַיּוֹם אוֹ לְמַעְלָה מֵחֲצִי הַיּוֹם קוֹבְעִין רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיָה הַמּוֹלָד בְּיוֹם שֵׁנִי בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם אוֹ יֶתֶר עַל שֵׁשׁ שָׁעוֹת קוֹבְעִין רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּשְׁלִישִׁי. וְאִם יִהְיֶה הַמּוֹלָד קֹדֶם חֲצִי הַיּוֹם אֲפִלּוּ בְּחֵלֶק אֶחָד קוֹבְעִין רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ בְּאוֹתוֹ יוֹם הַמּוֹלָד עַצְמוֹ. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה אוֹתוֹ הַיּוֹם מִימֵי אד\"ו: \n",
+ "כְּשֶׁיִּהְיֶה הַמּוֹלָד בַּחֲצִי הַיּוֹם אוֹ אַחַר חֲצוֹת וְיִדָּחֶה לַיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו. אִם יִהְיֶה יוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו מִימֵי אד\"ו הֲרֵי זֶה נִדְחֶה לְשֶׁלְּאַחֲרָיו וְיִהְיֶה רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ קָבוּעַ בִּשְׁלִישִׁי מִיּוֹם הַמּוֹלָד. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁיִּהְיֶה הַמּוֹלָד בְּשַׁבָּת בַּחֲצוֹת סִימָן זי\"ח קוֹבְעִין רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה שֶׁמּוֹלָדָהּ כָּזֶה בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת. וְכֵן אִם הָיָה הַמּוֹלָד בִּשְׁלִישִׁי בַּחֲצוֹת אוֹ אַחַר חֲצוֹת קוֹבְעִין רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ בַּחֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת: \n",
+ "מוֹלַד תִּשְׁרֵי שֶׁיָּצָא בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה בְּלֵיל שְׁלִישִׁי בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעָה חֲלָקִים מִשָּׁעָה עֲשִׂירִית סִימָנָהּ ג\"ט ר\"ד. אוֹ יוֹתֵר עַל זֶה. אִם הָיְתָה שָׁנָה פְּשׁוּטָה דּוֹחִין אֶת רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ וְאֵין קוֹבְעִים אוֹתוֹ בִּשְׁלִישִׁי בְּשָׁנָה זוֹ אֶלָּא בַּחֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת: \n",
+ "וְכֵן אִם יָצָא מוֹלַד תִּשְׁרֵי בְּיוֹם שֵׁנִי בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בְּיוֹם וְתקפ\"ט חֲלָקִים מִשָּׁעָה רְבִיעִית. סִימָנָהּ בט\"ו תקפ\"ט. אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן. אִם הָיְתָה אוֹתָהּ הַשָּׁנָה מוֹצָאֵי הַמְעֻבֶּרֶת שֶׁהָיְתָה הַשָּׁנָה הַסְּמוּכָה לָהּ שֶׁעָבְרָה מְעֻבֶּרֶת. אֵין קוֹבְעִין רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ בְּשֵׁנִי בְּשָׁנָה זוֹ אֶלָּא בִּשְׁלִישִׁי: \n",
+ "הָיָה מוֹלַד הַשָּׁנָה הַפְּשׁוּטָה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁתִּדָּחֶה לַחֲמִישִׁי פָּחוֹת חֵלֶק אֶחָד. כְּגוֹן שֶׁיָּצָא סִימָנָהּ ג\"ט ר\"ג אוֹ פָּחוֹת מִזֶּה. קוֹבְעִין אוֹתָהּ בִּשְׁלִישִׁי. וְכֵן אִם הָיָה מוֹלַד מוֹצָאֵי הָעִבּוּר בְּיוֹם שֵׁנִי פָּחוֹת חֵלֶק. כְּגוֹן שֶׁהָיָה סִימָנָהּ בט\"ו תקפ\"ח אוֹ פָּחוֹת מִזֶּה. קוֹבְעִין אוֹתָהּ בְּשֵׁנִי. נִמְצָא דֶּרֶךְ קְבִיעַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה כָּךְ הוּא. תַּחְשֹׁב וְתֵדַע הַמּוֹלָד בְּאֵי זֶה יוֹם יִהְיֶה וּבְכַמָּה שָׁעוֹת מִן הַיּוֹם אוֹ מִן הַלַּיְלָה וּבְכַמָּה חֲלָקִים מִן הַשָּׁעָה. וְיוֹם הַמּוֹלָד הוּא יוֹם הַקְּבִיעָה לְעוֹלָם. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת אוֹ בִּרְבִיעִי אוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אוֹ אִם הָיָה הַמּוֹלָד בַּחֲצוֹת הַיּוֹם אוֹ אַחַר חֲצוֹת. אוֹ אִם הָיָה בר\"ד חֲלָקִים מִשָּׁעָה עֲשִׂירִית מִלֵּיל שְׁלִישִׁי אוֹ יוֹתֵר עַל זֶה וְהָיְתָה שָׁנָה פְּשׁוּטָה. אוֹ שֶׁהָיָה הַמּוֹלָד בתקפ\"ט חֲלָקִים מִשָּׁעָה רְבִיעִית מִיּוֹם שֵׁנִי וְהָיְתָה הַשָּׁנָה פְּשׁוּטָה שֶׁאַחַר הַמְעֵבֶּרֶת. שֶׁאִם יֶאֱרַע בְּאֶחָד מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים הָאֵלּוּ אֵין קוֹבְעִין בְּיוֹם הַמּוֹלָד אֶלָּא בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו אוֹ שֶׁלְּאַחַר אַחֲרָיו כַּדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+ "וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹבְעִין בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה בִּימֵי אד\"ו. לְפִי שֶׁהַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה הוּא לְקִבּוּץ הַיָּרֵחַ וְהַשֶּׁמֶשׁ בְּהִלּוּכָהּ הָאֶמְצָעִי לֹא בַּמָּקוֹם הָאֲמִתִּי כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְנוּ. לְפִיכָךְ עָשׂוּ יוֹם קְבִיעָה וְיוֹם דְּחִיָּה כְּדֵי לִפְגֹּעַ בְּיוֹם קִבּוּץ הָאֲמִתִּי. כֵּיצַד. בִּשְׁלִישִׁי קוֹבְעִין בִּרְבִיעִי דּוֹחִין. בַּחֲמִישִׁי קוֹבְעִין בְּשִׁשִּׁי דּוֹחִין. בְּשַׁבָּת קוֹבְעִין אֶחָד בְּשַׁבָּת דּוֹחִין. בְּשֵׁנִי קוֹבְעִין: \n",
+ "וְעִקַּר שְׁאָר הָאַרְבַּע דְּחִיּוֹת אֵלּוּ הוּא זֶה הָעִקָּר שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה בְּמַהֲלָךְ אֶמְצָעִי. וּרְאָיָה לַדָּבָר שֶׁהַמּוֹלָד יִהְיֶה בְּלֵיל שְׁלִישִׁי וְיִדָּחֶה לַחֲמִישִׁי פְּעָמִים רַבּוֹת לֹא יֵרָאֶה יָרֵחַ בְּלֵיל חֲמִישִׁי וְלֹא בְּלֵיל שִׁשִּׁי מִכְּלַל שֶׁלֹּא נִתְקַבְּצוּ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ קִבּוּץ אֲמִתִּי אֶלָּא בַּחֲמִישִׁי: \n"
+ ],
+ [
+ "חָדְשָׁה שֶׁל לְבָנָה תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם וּמֶחֱצָה וְתשצ\"ג חֲלָקִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁרֹאשׁ הַחֹדֶשׁ יִהְיֶה בְּמִקְצָת הַיּוֹם עַד שֶׁיִּהְיֶה מִקְצָת הַיּוֹם מֵחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר וּמִקְצָתוֹ מֵהַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא כ) \"עַד חֹדֶשׁ יָמִים\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁיָּמִים אַתָּה מְחַשֵּׁב לְחֹדֶשׁ וְאִי אַתָּה מְחַשֵּׁב שָׁעוֹת: \n",
+ "לְפִיכָךְ עוֹשִׂין חָדְשֵׁי הַלְּבָנָה מֵהֶן חֹדֶשׁ חָסֵר וּמֵהֶם חֹדֶשׁ מָלֵא. חֹדֶשׁ חָסֵר תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם בִּלְבַד וְאַף עַל פִּי שֶׁחָדְשָׁהּ שֶׁל לְבָנָה יֶתֶר עַל זֶה בְּשָׁעוֹת. וְחֹדֶשׁ מָלֵא מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם וְאַף עַל פִּי שֶׁחָדְשָׁהּ שֶׁל לְבָנָה פָּחוֹת מִזֶּה בְּשָׁעוֹת. כְּדֵי שֶׁלֹּא לְחַשֵּׁב שָׁעוֹת בַּחֹדֶשׁ אֶלָּא יָמִים שְׁלֵמִים: \n",
+ "אִלּוּ הָיָה חָדְשָׁהּ שֶׁל לְבָנָה תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם וּמֶחֱצָה בִּלְבַד הָיוּ כָּל הַשָּׁנִים חֹדֶשׁ מָלֵא וְחֹדֶשׁ חָסֵר. וְיִהְיוּ יְמֵי שְׁנַת הַלְּבָנָה שנ\"ד, שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים חֲסֵרִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים מְלֵאִים. אֲבָל מִפְּנֵי הַחֲלָקִים שֶׁיֵּשׁ בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ יוֹתֵר עַל חֲצִי הַיּוֹם יִתְקַבֵּץ מֵהֶן שָׁעוֹת וְיָמִים. עַד שֶׁיִּהְיוּ מִקְצָת הַשָּׁנִים חֳדָשִׁים חֲסֵרִים יוֹתֵר עַל הַמְּלֵאִים וּבְמִקְצָת הַשָּׁנִים חֳדָשִׁים מְלֵאִים יוֹתֵר עַל הַחֲסֵרִים: \n",
+ "יוֹם שְׁלֹשִׁים לְעוֹלָם עוֹשִׂין אוֹתוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה. אִם הָיָה הַחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר חָסֵר יִהְיֶה יוֹם שְׁלֹשִׁים רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַבָּא. וְאִם יִהְיֶה הַחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר מָלֵא יִהְיֶה יוֹם שְׁלֹשִׁים רֹאשׁ חֹדֶשׁ הוֹאִיל וּמִקְצָתוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְיִהְיֶה תַּשְׁלוּם הַחֹדֶשׁ הַמָּלֵא שֶׁעָבַר. וְיִהְיֶה יוֹם אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַבָּא וּמִמֶּנּוּ הוּא הַמִּנְיָן. וְהוּא יוֹם הַקְּבִיעָה. וּלְפִיכָךְ עוֹשִׂין רָאשֵׁי חֳדָשִׁים בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה חֹדֶשׁ אֶחָד יוֹם אֶחָד בִּלְבַד וְחֹדֶשׁ אֶחָד שְׁנֵי יָמִים: \n",
+ "סֵדֶר הֶחֳדָשִׁים הַמְּלֵאִים וְהַחֲסֵרִים לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה כָּךְ הוּא. תִּשְׁרֵי לְעוֹלָם מָלֵא. וְטֵבֵת לְעוֹלָם חָסֵר. וּמִטֵּבֵת וְאֵילָךְ אֶחָד מָלֵא וְאֶחָד חָסֵר עַל הַסֵּדֶר. כֵּיצַד. טֵבֵת חָסֵר שְׁבָט מָלֵא. אֲדָר חָסֵר נִיסָן מָלֵא. אִיָּר חָסֵר סִיוָן מָלֵא. תַּמּוּז חָסֵר אָב מָלֵא. אֱלוּל חָסֵר. וּבְשָׁנָה הַמְעֻבֶּרֶת אֲדָר רִאשׁוֹן מָלֵא וַאֲדָר שֵׁנִי חָסֵר: \n",
+ "נִשְׁאֲרוּ שְׁנֵי הֶחֳדָשִׁים שֶׁהֵן מַרְחֶשְׁוָן וְכִסְלֵו. פְּעָמִים יִהְיוּ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים וּפְעָמִים יִהְיוּ שְׁנֵיהֶם חֲסֵרִים וּפְעָמִים יִהְיֶה מַרְחֶשְׁוָן חָסֵר וְכִסְלֵו מָלֵא. וְשָׁנָה שֶׁיִּהְיוּ בָּהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים אֵלּוּ מְלֵאִים הִיא שֶׁנִּקְרְאוּ חֳדָשֶׁיהָ שְׁלֵמִים. וְשָׁנָה שֶׁיִּהְיוּ בָּהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים אֵלּוּ חֲסֵרִים נִקְרְאוּ חֳדָשֶׁיהָ חֲסֵרִין. וְשָׁנָה שֶׁיִּהְיוּ בָּהּ מַרְחֶשְׁוָן חָסֵר וְכִסְלֵו מָלֵא נִקְרְאוּ חֳדָשֶׁיהָ כְּסִדְרָן: \n",
+ "דֶּרֶךְ יְדִיעַת הַשָּׁנָה אִם חֳדָשֶׁיהָ מְלֵאִים אוֹ חֲסֵרִין אוֹ כְּסִדְרָן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה כָּךְ הוּא. תֵּדַע תְּחִלָּה יוֹם שֶׁנִּקְבַּע בּוֹ רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁתִּרְצֶה לֵידַע סִדּוּר חֳדָשֶׁיהָ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק שְׁבִיעִי. וְתֵדַע יוֹם שֶׁיִּקָּבַע בּוֹ רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ. וּתְחַשֵּׁב מִנְיַן הַיָּמִים שֶׁבֵּינֵיהֶן חוּץ מִיּוֹם הַקְּבִיעָה שֶׁל זוֹ וְשֶׁל זוֹ. אִם תִּמְצָא בֵּינֵיהֶן שְׁנֵי יָמִים יִהְיוּ חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה חֲסֵרִין. וְאִם תִּמְצָא בֵּינֵיהֶם שְׁלֹשָׁה יָמִים יִהְיוּ כְּסִדְרָן. וְאִם תִּמְצָא בֵּינֵיהֶם אַרְבָּעָה יָמִים יִהְיוּ חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה שְׁלֵמִים: \n",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיְתָה הַשָּׁנָה שֶׁתִּרְצֶה לֵידַע סִדּוּר חֳדָשֶׁיהָ פְּשׁוּטָה. אֲבָל אִם הָיְתָה מְעֵבֶּרֶת. אִם תִּמְצָא בֵּין יוֹם קְבִיעָתָהּ וּבֵין יוֹם קְבִיעַת שָׁנָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ אַרְבָּעָה יָמִים יִהְיוּ חָדְשֵׁי אוֹתָהּ שָׁנָה הַמְעֻבֶּרֶת חֲסֵרִים. וְאִם תִּמְצָא בֵּינֵיהֶם חֲמִשָּׁה יָמִים יִהְיוּ כְּסִדְרָן. וְאִם תִּמְצָא בֵּינֵיהֶם שִׁשָּׁה יִהְיוּ שְׁלֵמִים: \n",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁרָצִינוּ לֵידַע סִדּוּר חָדְשֵׁי שָׁנָה זוֹ. וְהָיָה רֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּחֲמִישִׁי וְהִיא פְּשׁוּטָה וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת. נִמְצָא בֵּינֵיהֶן שְׁלֹשָׁה יָמִים. יָדַעְנוּ שֶׁשָּׁנָה זוֹ חֳדָשֶׁיהָ כְּסִדְרָן. וְאִלּוּ הָיָה רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ בִּשְׁלִישִׁי הָיוּ חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה זוֹ שְׁלֵמִים. וְאִלּוּ הָיָה רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשָׁנָה זוֹ בְּשַׁבָּת וּבַשָּׁנָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ בִּשְׁלִישִׁי בְּשַׁבָּת הָיוּ חָדְשֵׁי שָׁנָה זוֹ חֲסֵרִין. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ תְּחַשֵּׁב לַשָּׁנָה הַמְעֻבֶּרֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+ "יֵשׁ שָׁם סִימָנִין שֶׁתִּסְמֹךְ עֲלֵיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּטְעֶה בְּחֶשְׁבּוֹן סִדּוּר חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה וְהֵן בְּנוּיִין עַל עִקְּרֵי זֶה הַחֶשְׁבּוֹן וְהַקְּבִיעוֹת וְהַדְּחִיּוֹת שֶׁבֵּאַרְנוּ דַּרְכָּם. וְאֵלּוּ הֵן. כָּל שָׁנָה שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּהּ בַּשְּׁלִישִׁי תִּהְיֶה לְעוֹלָם כְּסִדְרָן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה. בֵּין פְּשׁוּטָה בֵּין מְעֻבֶּרֶת. וְאִם יִהְיֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשַׁבָּת אוֹ בְּשֵׁנִי לֹא תִּהְיֶה כְּסִדְרָן לְעוֹלָם בֵּין בִּפְשׁוּטָה בֵּין בִּמְעֵבֶּרֶת. וְאִם יִהְיֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּחֲמִישִׁי. אִם פְּשׁוּטָה הִיא אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ חֳדָשֶׁיהָ חֲסֵרִים לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה. וְאִם מְעֻבֶּרֶת הִיא אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ חֳדָשֶׁיהָ כְּסִדְרָן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה: \n"
+ ],
+ [
+ "שְׁנַּת הַחַמָּה יֵשׁ מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהִיא שְׁסַ\"ה יוֹם וּרְבִיעַ יוֹם שֶׁהוּא שֵׁשׁ שָׁעוֹת. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהוּא פָּחוֹת מֵרְבִיעַ הַיּוֹם. וְכֵן חַכְמֵי יָוָן וּפָרַס יֵשׁ בֵּינֵיהֶן מַחֲלֹקֶת בְּדָבָר זֶה: \n",
+ "מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁהִיא שְׁסַ\"ה יוֹם וּרְבִיעַ יוֹם. יִשָּׁאֵר מִכָּל מַחֲזוֹר שֶׁל תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שָׁעָה אַחַת וְתפ\"ה חֲלָקִים כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְיִהְיֶה בֵּין תְּקוּפָה לִתְקוּפָה אֶחָד וְתִשְׁעִים יוֹם וְשֶׁבַע שָׁעוֹת וַחֲצִי שָׁעָה. וּמִשֶּׁתֵּדַע תְּקוּפָה אַחַת בְּאֵי זֶה יוֹם בְּאֵיזוֹ שָׁעָה הִיא תַּתְחִיל לִמְנוֹת מִמֶּנָּה לַתְּקוּפָה הַשְּׁנִיָּה שֶׁאַחֲרֶיהָ וּמִן הַשְּׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית עַד סוֹף הָעוֹלָם: \n",
+ "תְּקוּפַת נִיסָן הִיא הַשָּׁעָה וְהַחֵלֶק שֶׁתִּכָּנֵס בּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ מַזַּל טָלֶה. וּתְקוּפַת תַּמּוּז הֱיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ מַזַּל סַרְטָן. וּתְקוּפַת תִּשְׁרֵי הֱיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ מַזַּל מֹאזְנַיִם. וּתְקוּפַת טֵבֵת הֱיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ מַזַּל גְּדִי. וּתְקוּפַת נִיסָן הָיְתָה בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל יְצִירָה לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה קֹדֶם מוֹלַד נִיסָן בְּשִׁבְעָה יָמִים וְתֵשַׁע שָׁעוֹת וְתרמ\"ב חֲלָקִים, סִימָנָהּ ז\"ט תרמ\"ב: \n",
+ "דֶּרֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַתְּקוּפָה כָּךְ הִיא. תֵּדַע תְּחִלָּה כַּמָּה מַחֲזוֹרִין שְׁלֵמִים מִשְּׁנַת הַיְצִירָה עַד מַחֲזוֹר שֶׁתִּרְצֶה. וְקַח לְכָל מַחֲזוֹר מֵהֶן שָׁעָה אַחַת וְתפ\"ה חֲלָקִים. קַבֵּץ כָּל הַחֲלָקִים שָׁעוֹת וְכָל הַשָּׁעוֹת יָמִים וְתִגְרַע מִן הַכּל שִׁבְעָה יָמִים וְתֵשַׁע שָׁעוֹת וְתרמ\"ב חֲלָקִים. וְהַשְּׁאָר תּוֹסִיף אוֹתוֹ עַל מוֹלַד נִיסָן שֶׁל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה מִן הַמַּחֲזוֹר. יֵצֵא לְךָ בְּאֵי זוֹ שָׁעָה וּבְכַמָּה בַּחֹדֶשׁ תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל אוֹתָהּ הַשָּׁנָה מִן הַמַּחֲזוֹר. וּמִמֶּנָּה תַּתְחִיל לִמְנוֹת אֶחָד וְתִשְׁעִים יוֹם וְשֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה לְכָל תְּקוּפָה וּתְקוּפָה. וְאִם תִּרְצֶה לֵידַע תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל שָׁנָה זוֹ שֶׁהִיא שְׁנַת כָּךְ וְכָךְ בַּמַּחֲזוֹר שֶׁאַתָּה עוֹמֵד בּוֹ. קַח לְכָל הַמַּחֲזוֹרִין הַשְּׁלֵמִים שָׁעָה וְתפ\"ה לְכָל מַחֲזוֹר. וּלְכָל הַשָּׁנִים הַגְּמוּרוֹת שֶׁשָּׁלְמוּ מִן הַמַּחֲזוֹר עֲשָׂרָה יָמִים וְכ\"א שָׁעוֹת וְר\"ד חֲלָקִים לְכָל שָׁנָה וְקַבֵּץ הַכּל. וְתִגְרַע מִמֶּנּוּ ז' יָמִים וְט' שָׁעוֹת וְתרמ\"ב חֲלָקִים. וְהַשְּׁאָר תַּשְׁלִיכֵם חָדְשֵׁי הַלְּבָנָה כ\"ט יוֹם וְי\"ב שָׁעוֹת וְז' מֵאוֹת וְצ\"ג חֲלָקִים. וְהַנִּשְׁאָר פָּחוֹת מֵחֹדֶשׁ הַלְּבָנָה תּוֹסִיף אוֹתוֹ עַל מוֹלַד נִיסָן שֶׁל אוֹתָהּ הַשָּׁנָה. וְתֵדַע זְמַן תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל אוֹתָהּ הַשָּׁנָה בְּכַמָּה יוֹם בַּחֹדֶשׁ הִיא וּבְכַמָּה שָׁעָה. תְּקוּפַת נִיסָן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה אֵינָהּ לְעוֹלָם אֶלָּא אוֹ בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה אוֹ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה אוֹ בִּתְחִלַּת הַיּוֹם אוֹ בַּחֲצִי הַיּוֹם. וּתְקוּפַת תַּמּוּז לְעוֹלָם אֵינָהּ אֶלָּא אוֹ בְּז' שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה אוֹ בְּשָׁעָה אַחַת וּמֶחֱצָה בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. וּתְקוּפַת תִּשְׁרֵי לְעוֹלָם אֵינָהּ אֶלָּא אוֹ בְּט' שָׁעוֹת אוֹ בְּג' שָׁעוֹת בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. וּתְקוּפַת טֵבֵת לְעוֹלָם אֵינָהּ אֶלָּא אוֹ בְּי' שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה אוֹ בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. אִם תִּרְצֶה לֵידַע בְּאֵי זֶה יוֹם מִימֵי הַשָּׁבוּעַ וּבְאֵי זוֹ שָׁעָה תִּהְיֶה הַתְּקוּפָה. קַח שָׁנִים גְּמוּרוֹת שֶׁעָבְרוּ מִשְּׁנַת הַיְצִירָה עַד שָׁנָה שֶׁתִּרְצֶה וְהַשְׁלֵךְ הַכּל כ\"ח כ\"ח וְהַנִּשְׁאָר יוֹתֵר מִכ\"ח קַח לְכָל שָׁנָה יוֹם אֶחָד ו' שָׁעוֹת. וְקַבֵּץ הַכּל וְהוֹסֵיף עָלָיו ג' וְהַשְׁלֵךְ הַכּל ז' ז'. וְהַנִּשְׁאָר מִן הַיָּמִים וּמִן הַשָּׁעוֹת תַּתְחִיל לִמְנוֹת מִתְּחִלַּת לֵיל אֶחָד בְּשַׁבָּת וְלַאֲשֶׁר יַגִּיעַ הַחֶשְׁבּוֹן בּוֹ תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן. וְלָמָּה מוֹסִיפִין שְׁלֹשָׁה לְפִי שֶׁתְּקוּפָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁנַת הַיְצִירָה הָיְתָה בִּתְחִלַּת לֵיל רְבִיעִי: \n",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁרָצִינוּ לֵידַע תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל שְׁנַת תְּשַׁע מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים לַיְצִירָה. כְּשֶׁתַּשְׁלִיךְ הַכּל כ\"ח כ\"ח תִּשָּׁאֵר שָׁנָה אַחַת. תִּקַּח לָהּ יוֹם אֶחָד וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת וְתוֹסִיף עָלָיו ג' נִמְצֵאת תְּקוּפַת נִיסָן בְּלֵיל חֲמִישִׁי שֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה. וּכְשֶׁתּוֹסִיף עָלֶיהָ שֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה הֲרֵי תִּהְיֶה תְּקוּפַת תַּמּוּז בְּשָׁעָה וּמֶחֱצָה מִיּוֹם ה'. וּכְשֶׁתּוֹסִיף עָלֶיהָ שֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה תִּהְיֶה תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי בְּט' שָׁעוֹת מִיּוֹם ה'. וּכְשֶׁתּוֹסִיף עָלֶיהָ שֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה תִּהְיֶה תְּקוּפַת טֵבֵת בְּד' שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה מִלֵּיל ז'. וּכְשֶׁתּוֹסִיף עָלֶיהָ שֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן הַבָּאָה בִּתְחִלַּת יוֹם ו'. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם תְּקוּפָה אַחַר תְּקוּפָה: \n",
+ "אִם תִּרְצֶה לֵידַע בְּכַמָּה יוֹם בַּחֹדֶשׁ תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל שָׁנָה זוֹ. תֵּדַע תְּחִלָּה בְּאֵי זֶה יוֹם מִימֵי הַשָּׁבוּעַ תִּהְיֶה וּבְאֵי זֶה יוֹם יִקְבְּעוּ נִיסָן שֶׁל שָׁנָה זוֹ וְכַמָּה שָׁנִים גְּמוּרוֹת עָבְרוּ מִן הַמַּחֲזוֹר. וְתִקַּח לְכָל שָׁנָה אַחַד עָשָׂר יוֹם וְתוֹסִיף עַל סִכּוּם הַיָּמִים ז' יָמִים בִּזְמַנִּים אֵלּוּ. וְהַשְׁלֵךְ הַכּל ל' ל' וְהַנִּשְׁאָר פָּחוֹת מִל' תַּתְחִיל לִמְנוֹתוֹ מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן. אִם יַגִּיעַ לְיוֹם הַתְּקוּפָה מוּטָב וְאִם לָאו הוֹסֵיף יוֹם אוֹ שְׁנֵי יָמִים אוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים עַל הַמִּנְיָן עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְיוֹם הַתְּקוּפָה. וְאִם תִּהְיֶה הַשָּׁנָה מְעֵבֶּרֶת תַּתְחִיל לִמְנוֹת מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי וְלַיּוֹם שֶׁיַּגִּיעַ הַחֶשְׁבּוֹן בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם מִן הַחֹדֶשׁ תִּהְיֶה הַתְּקוּפָה: \n",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁרָצִינוּ לֵידַע בְּכַמָּה בַּחֹדֶשׁ תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל שְׁנַת תתק\"ל. שֶׁהִיא שָׁנָה תְּשִׁיעִית מִמַּחֲזוֹר ר\"ס. מָצָאנוּ רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן נִקְבָּע בָּהּ בַּחֲמִישִׁי וּתְקוּפַת נִיסָן בַּחֲמִישִׁי. וּלְפִי שֶׁהָיְתָה שָׁנָה זוֹ תְּשִׁיעִית לַמַּחֲזוֹר יִהְיוּ הַשָּׁנִים הַגְּמוּרוֹת שְׁמוֹנֶה. כְּשֶׁתִּקַּח לְכָל שָׁנָה מֵהֶן י\"א יוֹם יִהְיוּ כָּל הַיָּמִים פ\"ח. תּוֹסִיף ז' הֲרֵי הַכּל צ\"ה. תַּשְׁלִיךְ הַכּל ל' ל' נִשְׁאֲרוּ ה' יָמִים. כְּשֶׁתַּתְחִיל לִמְנוֹת ה' יָמִים מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁהָיָה בַּחֲמִישִׁי יַגִּיעַ הַחֶשְׁבּוֹן לְיוֹם שֵׁנִי. וּכְבָר יָדַעְנוּ שֶׁאֵין הַתְּקוּפָה בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת אֶלָּא בַּחֲמִישִׁי. לְפִיכָךְ תּוֹסִיף יוֹם אַחַר יוֹם עַד שֶׁתַּגִּיעַ לַחֲמִישִׁי שֶׁהוּא יוֹם הַתְּקוּפָה. נִמְצֵאת תְּקוּפַת נִיסָן בְּשָׁנָה זוֹ בְּיוֹם שְׁמִינִי מֵחֹדֶשׁ נִיסָן. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת תַּעֲשֶׂה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה: \n",
+ "זֶה שֶׁאָמַרְנוּ תּוֹסִיף יוֹם אַחַר יוֹם עַד שֶׁתַּגִּיעַ לְיוֹם הַתְּקוּפָה. לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה צָרִיךְ לְהוֹסִיף אֶלָּא יוֹם אֶחָד אוֹ ב' אוֹ ג'. וּפֶלֶא גָּדוֹל הוּא שֶׁתִּהְיֶה צָרִיךְ לְהוֹסִיף אַרְבָּעָה יָמִים. וְאִם מָצָאתָ שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְהוֹסִיף עַל זֶה תֵּדַע שֶׁטָּעִיתָ בַּחֶשְׁבּוֹן וְתַחֲזֹר וְתַחְשֹׁב בְּדִקְדּוּק: \n"
+ ],
+ [
+ "שְׁנַּת הַחַמָּה לְמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁהִיא פָּחוֹת מֵרְבִיעַ מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שס\"ה יוֹם וְחָמֵשׁ שָׁעוֹת וְתתקצ\"ז חֲלָקִים וּמ\"ח רֶגַע. וְהָרֶגַע אֶחָד מֵע\"ו בְּחֵלֶק. וּלְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה תִּהְיֶה תּוֹסֶפֶת שְׁנַת הַחַמָּה עַל שְׁנַת הַלְּבָנָה י' יָמִים וְכ\"א שָׁעָה וְקכ\"א חֵלֶק וּמ\"ח רֶגַע. סִימָן לָהֶן יכ\"א קכ\"א מ\"ח. וְלֹא תִּמְצָא תּוֹסֶפֶת בְּמַחֲזוֹר שֶׁל י\"ט שָׁנָה כְּלָל אֶלָּא בְּכָל מַחֲזוֹר מֵהֶם יִשְׁלְמוּ שְׁנֵי הַחַמָּה עִם שְׁנֵי הַלְּבָנָה הַפְּשׁוּטוֹת וְהַמְעֵבָּרוֹת: \n",
+ "בֵּין כָּל תְּקוּפָה וּתְקוּפָה לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה צ\"א יוֹם וְז' שָׁעוֹת וְתקי\"ט חֲלָקִים וְל\"א רֶגַע. סִימָן לָהֶם צ\"א ת\"ק י\"ט ל\"א. וּכְשֶׁתֵּדַע תְּקוּפָה מִן הַתְּקוּפוֹת אֵימָתַי הָיְתָה. תַּחְשֹׁב מֵאוֹתוֹ רֶגַע מִנְיָן זֶה וְתֵדַע תְּקוּפָה שֶׁאַחֲרֶיהָ עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְקוּפַת הַשָּׁנָה שֶׁהִיא רְבִיעַ: \n",
+ "תְּקוּפַת נִיסָן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה הָיְתָה בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יְצִירָה קֹדֶם מוֹלַד נִיסָן בְּט' שָׁעוֹת וְתרמ\"ב חֲלָקִים. סִימָן לָהֶם ט' תרמ\"ב. וְכֵן הִיא לְעוֹלָם בְּכָל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל כָּל מַחֲזוֹר קֹדֶם מוֹלַד נִיסָן בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת וְתרמ\"ב חֲלָקִים: \n",
+ "כְּשֶׁתֵּדַע תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה מִן הַמַּחֲזוֹר. תַּחְשֹׁב מִמֶּנָּה צ\"א יוֹם וְז' שָׁעוֹת וְתקי\"ט חֲלָקִים וְל\"א רֶגַע לְכָל תְּקוּפָה וּתְקוּפָה עַד סוֹף הַמַּחֲזוֹר: \n",
+ "אִם תִּרְצֶה לֵידַע מָתַי תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה. תֵּדַע תְּחִלָּה שָׁנִים גְּמוּרוֹת שֶׁעָבְרוּ מִן הַמַּחֲזוֹר. וְתִקַּח לְכָל שָׁנָה מֵהֶן תּוֹסֶפֶת. וְהִיא יכ\"א קכ\"א מ\"ח. וְקַבֵּץ כָּל הָרְגָעִים חֲלָקִים וְכָל הַחֲלָקִים שָׁעוֹת וְכָל הַשָּׁעוֹת יָמִים כְּדֶרֶךְ שֶׁתַּחְשֹׁב בַּמּוֹלָדוֹת. וְתִגְרַע מִן הַכּל הַט' שָׁעוֹת וְתרמ\"ב חֲלָקִים. וְהַנִּשְׁאָר תַּשְׁלִיךְ חָדְשֵׁי לְבָנָה. וְהַנִּשְׁאָר שֶׁאֵין בּוֹ חֹדֶשׁ לְבָנָה תּוֹסִיף אוֹתוֹ עַל מוֹלַד נִיסָן שֶׁל אוֹתָהּ שָׁנָה. וּבְרֶגַע שֶׁיַּגִּיעַ הַמִּנְיָן בּוֹ תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל אוֹתָהּ שָׁנָה: \n",
+ "וְנִרְאִין לִי הַדְּבָרִים שֶׁעַל חֶשְׁבּוֹן תְּקוּפָה זוֹ הָיוּ סוֹמְכִין לְעִנְיַן עִבּוּר הַשָּׁנָה בְּעֵת שֶׁבֵּית דִּין הַגָּדוֹל מָצוּי. שֶׁהָיוּ מְעַבְּרִין מִפְּנֵי הַזְּמַן אוֹ מִפְּנֵי הַצֹּרֶךְ. לְפִי שֶׁחֶשְׁבּוֹן זֶה הוּא הָאֱמֶת יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן. וְהוּא קָרוֹב מִן הַדְּבָרִים שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ בְּאִצְטַגְנִינוּת יוֹתֵר מִן הַחֶשְׁבּוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיְתָה בּוֹ שְׁנַת הַחַמָּה שס\"ה יוֹם וּרְבִיעַ יוֹם: \n",
+ "וְחֶשְׁבּוֹן שְׁתֵּי תְּקוּפוֹת הָאֵלּוּ שֶׁבֵּאַרְנוּ דַּרְכָּם הַכּל בְּקֵרוּב הוּא וּבְמַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ הָאֶמְצָעִי לֹא בִּמְקוֹמָהּ הָאֲמִתִּי. אֲבָל בִּמְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֲמִתִּי תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן בִּזְמַנִּים אֵלּוּ בִּכְמוֹ שְׁנֵי יָמִים קֹדֶם שְׁתֵּי הַתְּקוּפוֹת שֶׁיּוֹצְאִין בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה. בֵּין בְּחֶשְׁבּוֹן מִי שֶׁחָשַׁב רְבִיעַ יוֹם גָּמוּר בֵּין לְמִי שֶׁמְּחַשֵּׁב לְפָחוֹת מֵרְבִיעַ יוֹם: \n"
+ ],
+ [
+ "לְפִי שֶׁאָמַרְנוּ בַּהֲלָכוֹת אלּוּ שֶׁבֵּית דִּין הָיוּ מְחַשְּׁבִין בְּדִקְדּוּק וְיוֹדְעִים אִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ אוֹ לֹא יֵרָאֶה. יָדַעְנוּ שֶׁכָּל מִי שֶׁרוּחוֹ נְכוֹנָה וְלִבּוֹ תָּאֵב לְדִבְרֵי הַחָכְמוֹת וְלַעֲמֹד עַל הַסּוֹדוֹת יִתְאַוֶּה לֵידַע אוֹתָן הַדְּרָכִים שֶׁמְּחַשְּׁבִין בָּהֶם עַד שֶׁיֵּדַע אָדָם אִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בְּלַיִל זֶה אוֹ לֹא יֵרָאֶה: ",
+ "וְדַרְכֵי הַחֶשְׁבּוֹן יֵשׁ בָּהֶן מַחֲלוֹקוֹת גְּדוֹלוֹת בֵּין חַכְמֵי הַגּוֹיִם הַקַּדְמוֹנִים שֶׁחָקְרוּ עַל חֶשְׁבּוֹן הַתְּקוּפוֹת וְהַגִּימַטְרִיָּאוֹת. וַאֲנָשִׁים חֲכָמִים גְּדוֹלִים נִשְׁתַּבְּשׁוּ בָּהֶן וְנִתְעַלְּמוּ מֵהֶן דְּבָרִים וְנוֹלְדוּ לָהֶן סְפֵקוֹת. וְיֵשׁ מִי שֶׁדִּקְדֵּק הַרְבֵּה וְלֹא פָּגַע בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה בְּחֶשְׁבּוֹן רְאִיַּת הַיָּרֵחַ אֶלָּא צָלַל בְּמַיִם אַדִּירִים וְהֶעֱלָה חֶרֶס בְּיָדוֹ: ",
+ "וּלְפִי אֹרֶךְ הַיָּמִים וְרֹב הַבְּדִיקוֹת וְהַחֲקִירוֹת נוֹדְעוּ לְמִקְצָת הַחֲכָמִים דַּרְכֵי חֶשְׁבּוֹן זֶה. וְעוֹד שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְּעִקָּרִים אֵלּוּ קַבָּלוֹת מִפִּי הַחֲכָמִים וּרְאָיוֹת שֶׁלֹּא נִכְתְּבוּ בַּסְּפָרִים הַיְדוּעִים לַכּל. וּמִפְּנֵי כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים כָּשֵׁר בְּעֵינַי לְבָאֵר דַּרְכֵי חֶשְׁבּוֹן זֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נָכוֹן לְמִי שֶׁמְּלָאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ: ",
+ "וְאַל יִהְיוּ דְּרָכִים אֵלּוּ קַלִּים בְּעֵינֶיךָ מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ צְרִיכִין לָהֶם בַּזְּמַן הַזֶּה. שֶׁאֵלּוּ הַדְּרָכִים דְּרָכִים רְחוֹקִים וַעֲמֻקִּים הֵן. וְהוּא סוֹד הָעִבּוּר שֶׁהָיוּ הַחֲכָמִים הַגְּדוֹלִים יוֹדְעִים אוֹתוֹ וְאֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְכָל אָדָם אֶלָּא לִסְמוּכִים נְבוֹנִים. אֲבָל זֶה הַחֶשְׁבּוֹן בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין בֵּית דִּין לִקְבֹּעַ עַל פִּי הָרְאִיָּה שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין בּוֹ הַיּוֹם אֲפִלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מַגִּיעִין עַד סוֹפוֹ בִּשְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעָה יָמִים: ",
+ "שֶׁמָּא יִתְבּוֹנֵן חָכָם מֵחַכְמֵי הָאֻמּוֹת אוֹ מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּמְדוּ חָכְמַת יָוָן בִּדְרָכִים אֵלּוּ שֶׁאֲנִי מְחַשֵּׁב בָּהֶן לִרְאִיַּת הַיָּרֵחַ וְיִרְאֶה קֵרוּב מְעַט בְּמִקְצָת הַדְּרָכִים. וְיַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁנִּתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ דָּבָר זֶה וְלֹא יָדַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ קֵרוּב. אַל יַעֲלֶה זֶה עַל דַּעְתּוֹ אֶלָּא כָּל דָּבָר שֶׁלֹּא דִּקְדַּקְנוּ בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁיָּדַעְנוּ בְּעִקְּרֵי הַגִּימַטְרִיָּאוֹת בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת שֶׁאֵין דָּבָר זֶה מַפְסִיד בִּידִיעַת הָרְאִיָּה וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ. לְפִיכָךְ לֹא דִּקְדַּקְנוּ בּוֹ: ",
+ "וְכֵן כְּשֶׁיִּרְאֶה בְּדֶרֶךְ מִן הַדְּרָכִים חֶסְרוֹן מְעַט מֵחֶשְׁבּוֹן הָרָאוּי לְאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ. בְּכַוָּנָה עָשִׂינוּ זֶה לְפִי שֶׁיֵּשׁ כְּנֶגְדּוֹ יִתְרוֹן בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת עַד שֶׁיֵּצֵא הַדָּבָר לַאֲמִתּוֹ בִּדְרָכִים קְרוֹבִים בְּלֹא חֶשְׁבּוֹן אָרֹךְ. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבָּהֵל הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בִּדְבָרִים אֵלּוּ בְּרֹב הַחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁאֵין מוֹעִילִין בִּרְאִיַּת הַיָּרֵחַ: ",
+ "הָעִקָּרִים שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לֵידַע תְּחִלָּה לְכָל חֶשְׁבּוֹנוֹת הָאִצְטַגְנִינוּת. בֵּין לְדַרְכֵי חֶשְׁבּוֹן הָרְאִיָּה בֵּין לִשְׁאָר דְּבָרִים. אֵלּוּ הֵן. הַגַּלְגַּל מוחלק בְּש\"ס מַעֲלוֹת. כָּל מַזָּל וּמַזָּל שְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת. וּמַתְחִיל מִתְּחִלַּת מַזַּל טָלֶה וְכָל מַעֲלָה וּמַעֲלָה ס' חֲלָקִים. וְכָל חֵלֶק וְחֵלֶק ס' שְׁנִיּוֹת. וְכָל שְׁנִיָּה וּשְׁנִיָּה שִׁשִּׁים שְׁלִישִׁיּוֹת. וְכֵן תְּדַקְדֵּק הַחֶשְׁבּוֹן וּתְחַלֵּק כָּל זְמַן שֶׁתִּרְצֶה: ",
+ "לְפִיכָךְ אִם יָצָא לְךָ בַּחֶשְׁבּוֹן שֶׁכּוֹכָב פְּלוֹנִי מְקוֹמוֹ בַּגַּלְגַּל בְּע' מַעֲלוֹת וְל' חֲלָקִים וּמ' שְׁנִיּוֹת. תֵּדַע שֶׁכּוֹכָב זֶה הוּא בְּמַזַּל תְּאוֹמִים בַּחֲצִי מַעֲלָה אַחַת עֶשְׂרֵה מִמַּזָּל זֶה. לְפִי שֶׁמַּזַּל טָלֶה ל' מַעֲלוֹת וּמַזַּל שׁוֹר ל' מַעֲלוֹת נִשְׁאַר עֶשֶׂר מַעֲלוֹת וּמֶחֱצָה מִמַּזַּל תְּאוֹמִים וּמ' שְׁנִיּוֹת מֵחֲצִי הַמַּעֲלָה הָאַחֲרוֹן: ",
+ "וְכֵן אִם יָצָא מְקוֹמוֹ בַּגַּלְגַּל בְּש\"כ מַעֲלוֹת. תֵּדַע שֶׁכּוֹכָב זֶה בְּמַזַּל דְּלִי בְּכ' מַעֲלָה בּוֹ. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ בְּכָל הַמִּנְיָנוֹת. וְסֵדֶר הַמַּזָּלוֹת כָּךְ הוּא. טָלֶה שׁוֹר תְּאוֹמִים סַרְטָן אַרְיֵה בְּתוּלָה מֹאזְנַיִם עַקְרָב קֶשֶׁת גְּדִי דְּלִי דָּגִים: ",
+ "הַחֶשְׁבּוֹנוֹת כֻּלָּם כְּשֶׁתְּקַבֵּץ שְׁאֵרִית לִשְׁאֵרִית אוֹ כְּשֶׁתּוֹסִיף מִנְיָן עַל מִנְיָן. תְּקַבֵּץ כָּל מִין עִם מִינוֹ. הַשְּׁנִיּוֹת עִם הַשְּׁנִיּוֹת וְהַחֲלָקִים עִם הַחֲלָקִים וְהַמַּעֲלוֹת עִם הַמַּעֲלוֹת. וְכָל זְמַן שֶׁיִּתְקַבֵּץ מִן הַשְּׁנִיּוֹת ס' תָּשִׂים חֵלֶק אֶחָד וְתוֹסִיף עַל הַחֲלָקִים. וְכָל שֶׁיִּתְקַבֵּץ מִן הַחֲלָקִים ס' תָּשִׂים אוֹתוֹ מַעֲלָה וְתוֹסִיף אוֹתָהּ עַל הַמַּעֲלוֹת. וּכְשֶׁתְּקַבֵּץ הַמַּעֲלוֹת תַּשְׁלִיךְ אוֹתָן ש\"ס וְהַנִּשְׁאָר מִש\"ס וּלְמַטָּה הוּא שֶׁתּוֹפְסִין אוֹתוֹ לְחֶשְׁבּוֹן: ",
+ "בְּכָל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת כֻּלָּן כְּשֶׁתִּרְצֶה לִגְרֹעַ מִנְיָן מִמִּנְיָן. אִם יִהְיֶה זֶה שֶׁגּוֹרְעִין אוֹתוֹ יֶתֶר עַל זֶה שֶׁגּוֹרְעִין מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ בְּחֵלֶק אֶחָד תּוֹסִיף עַל זֶה שֶׁגּוֹרְעִין מִמֶּנּוּ ש\"ס מַעֲלוֹת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אֶפְשָׁר לִגְרֹעַ זֶה הַמִּנְיָן מִמֶּנּוּ: ",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהִצְרִיכְךָ הַחֶשְׁבּוֹן לִגְרֹעַ מָאתַיִם מַעֲלוֹת וְנ' חֲלָקִים וּמ' שְׁנִיּוֹת. סִימָן רנ\"ם. מִק' מַעֲלוֹת וְכ' חֲלָקִים וְל' שְׁנִיּוֹת. סִימָנָן קכ\"ל. תּוֹסִיף עַל הַק' ש\"ס יִהְיוּ הַמַּעֲלוֹת ת\"ס וְתַתְחִיל לִגְרֹעַ הַשְּׁנִיּוֹת מִן הַשְּׁנִיּוֹת תָּבוֹא לִגְרֹעַ אַרְבָּעִים מִשְּׁלֹשִׁים אִי אֶפְשָׁר. תָּרִים חֵלֶק אֶחָד מִן הָעֶשְׂרִים חֲלָקִים וְתַעֲשֶׂה אוֹתוֹ שִׁשִּׁים שְׁנִיּוֹת וְתוֹסִיף עַל הַשְּׁלֹשִׁים וְנִמְצְאוּ הַשְּׁנִיּוֹת תִּשְׁעִים. תִּגְרַע מֵהֶם הַמ' יִשָּׁאֵר חֲמִשִּׁים שְׁנִיּוֹת. וְתַחֲזֹר לִגְרֹעַ חֲמִשִּׁים חֲלָקִים מִי\"ט חֲלָקִים שֶׁכְּבָר הֲרִימוֹתָ מֵהֶם חֵלֶק אֶחָד וַעֲשִׂיתוֹ שְׁנִיּוֹת. וְאִי אֶפְשָׁר לִגְרֹעַ חֲמִשִּׁים מִתִּשְׁעָה עָשָׂר. לְפִיכָךְ תָּרִים מַעֲלָה אַחַת מִן הַמַּעֲלוֹת וְתַעֲשֶׂה אוֹתָהּ שִׁשִּׁים חֲלָקִים וְתוֹסִיף עַל הַתִּשְׁעָה עָשָׂר וְנִמְצְאוּ הַחֲלָקִים ע\"ט. תִּגְרַע מֵהֶן הַחֲמִשִּׁים יִשָּׁאֵר תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים חֲלָקִים. וְתַחֲזֹר לִגְרֹעַ הַמָּאתַיִם מַעֲלוֹת מִן אַרְבַּע מֵאוֹת וְנ\"ט מַעֲלוֹת שֶׁכְּבָר הֲרִימוֹתָ מַעֲלָה אַחַת וְעָשִׂיתָ חֲלָקִים. יִשָּׁאֵר מָאתַיִם וְתֵשַׁע וַחֲמִשִּׁים מַעֲלוֹת וְנִמְצָא הַשְּׁאָר סִימָנוֹ רנ\"ט כ\"ט נ'. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ בְּכָל גֵּרָעוֹן וְגֵרָעוֹן: ",
+ "הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְכֵן שְׁאָר הַשִּׁבְעָה כּוֹכָבִים מַהֲלַךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן בַּגַּלְגַּל שֶׁלּוֹ מַהֲלָךְ שָׁוֶה. אֵין בּוֹ לֹא קַלּוּת וְלֹא כְּבֵדוּת אֶלָּא כְּמוֹ מַהֲלָכוֹ הַיּוֹם כְּמוֹ מַהֲלָכוֹ אֶמֶשׁ כְּמוֹ מַהֲלָכוֹ לְמָחָר כְּמוֹ מַהֲלָכוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם. וְגַלְגַּל שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַקִּיף אֶת הָעוֹלָם אֵין הָאָרֶץ בְּאֶמְצָעוֹ: ",
+ "לְפִיכָךְ אִם תַּעֲרֹךְ מַהֲלַךְ כָּל אֶחָד מֵהֶן לַגַּלְגַּל הַמַּקִּיף אֶת הָעוֹלָם שֶׁהָאָרֶץ בְּאֶמְצָעוֹ שֶׁהוּא גַּלְגַּל הַמַּזָּלוֹת. יִשְׁתַּנֶּה הִלּוּכוֹ וְנִמְצָא מַהֲלָכוֹ בְּיוֹם זֶה בְּגַלְגַּל הַמַּזָּלוֹת פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר עַל מַהֲלָכוֹ אֶמֶשׁ אוֹ עַל מַהֲלָכוֹ לְמָחָר: ",
+ "הַמַּהֲלָךְ הַשָּׁוֶה שֶׁמְּהַלֵּךְ הַכּוֹכָב אוֹ הַשֶּׁמֶשׁ אוֹ הַיָּרֵחַ בְּגַלְגַּלּוֹ הוּא הַנִּקְרָא אֶמְצַע הַמַּהֲלָךְ. וְהַמַּהֲלָךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּגַלְגַּל הַמַּזָּלוֹת שֶׁהוּא פְּעָמִים יוֹתֵר וּפְעָמִים חָסֵר הוּא הַמַּהֲלָךְ הָאֲמִתִּי. וּבוֹ יִהְיֶה מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ אוֹ מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי: ",
+ "כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁאֵלּוּ הַדְּרָכִים שֶׁאָנוּ מְבָאֲרִים בַּהֲלָכוֹת אֵלּוּ אֵינָן אֶלָּא לְחֶשְׁבּוֹן רְאִיַּת הַיָּרֵחַ בִּלְבַד. לְפִיכָךְ עָשִׂינוּ הָעִקָּר שֶׁמִּמֶּנּוּ מַתְחִילִין לְעוֹלָם לְחֶשְׁבּוֹן זֶה מִתְּחִלַּת לֵיל חֲמִישִׁי שֶׁיּוֹמוֹ יוֹם שְׁלִישִׁי לְחֹדֶשׁ נִיסָן מִשָּׁנָה זוֹ שֶׁהִיא שְׁנַת י\"ז מִמַּחֲזוֹר ר\"ס. שֶׁהִיא שְׁנַת תתקל\"ח וְאַרְבַּעַת אַלְפַּיִם לַיְצִירָה. שֶׁהִיא שְׁנַת תפ\"ט וְאֶלֶף לַשְּׁטָרוֹת. שֶׁהִיא שְׁנַת ק\"ט וְאֶלֶף לְחֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי. וְזוֹ הִיא שֶׁאָנוּ קוֹרְאִים אוֹתָהּ שְׁנַת הָעִקָּר בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה: ",
+ "וּלְפִי שֶׁהָרְאִיָּה לֹא תִּהְיֶה אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. עָשִׂינוּ כָּל דַּרְכֵי חֶשְׁבּוֹן הַזֶּה בְּנוּיִים עַל עִיר יְרוּשָׁלַיִם וְלִשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת הַסּוֹבְבִין אוֹתָהּ בִּכְמוֹ שִׁשָּׁה אוֹ שִׁבְעָה יָמִים שֶׁבָּהֶן רוֹאִין אֶת הַיָּרֵחַ תָּמִיד וּבָאִים וּמְעִידִים בְּבֵית דִּין. וּמָקוֹם זֶה הוּא נוֹטֶה מִתַּחַת הַקַּו הַשָּׁוֶה הַמְסַבֵּב בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם כְּנֶגֶד רוּחַ צְפוֹנִית בִּכְמוֹ ל\"ב מַעֲלוֹת עַד ל\"ה וְעַד כ\"ט. וְכֵן הוּא נוֹטֶה מֵאֶמְצַע הַיִּשּׁוּב כְּנֶגֶד רוּחַ מַעֲרָב בִּכְמוֹ כ\"ד מַעֲלוֹת עַד כ\"ז וְעַד כ\"א: "
+ ],
+ [
+ "מַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ הָאֶמְצָעִי בְּיוֹם אֶחָד שֶׁהוּא כ\"ד שָׁעוֹת נ\"ט חֲלָקִים וּשְׁמוֹנֶה שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם כ\"ד נט\"ח. נִמְצָא מַהֲלָכָהּ בַּעֲשָׂרָה יָמִים תֵּשַׁע מַעֲלוֹת וְנ\"א חֲלָקִים וְכ\"ג שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם טנ\"א כ\"ג. וְנִמְצָא מַהֲלָכָהּ בְּמֵאָה יוֹם צ\"ח מַעֲלוֹת וּשְׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשִׁים חֲלָקִים וְנ\"ג שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם צ\"ח ל\"ג נ\"ג. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכָהּ בְּאֶלֶף יוֹם אַחַר שֶׁתַּשְׁלִיךְ כָּל ש\"ס מַעֲלוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. רס\"ה מַעֲלוֹת וְל\"ח חֲלָקִים וְנ' שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם רס\"ה לח\"ן. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכָהּ בַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים יוֹם. קל\"ו מַעֲלוֹת וְכ\"ח חֲלָקִים וְכ' שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם קל\"ו כ\"ח כ'. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה תִּכְפּל וְתוֹצִיא מַהֲלָכָהּ לְכָל מִנְיָן שֶׁתִּרְצֶה. וְכֵן אִם תִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת סִימָנִין יְדוּעִים אֶצְלְךָ לְמַהֲלָכָהּ לִשְׁנֵי יָמִים וְלִשְׁלֹשָׁה וּלְאַרְבָּעָה עַד עֲשָׂרָה תַּעֲשֶׂה. וְכֵן אִם תִּרְצֶה לִהְיוֹת לְךָ סִימָנִין יְדוּעִים מוּכָנִין לְמַהֲלָכָהּ לְכ' יוֹם וּלְל' וּלְמ' עַד מֵאָה תַּעֲשֶׂה. וְדָבָר גָּלוּי הוּא וְיָדוּעַ מֵאַחַר שֶׁיָּדַעְתָּ מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד. וְרָאוּי הוּא לִהְיוֹת מוּכָן וְיָדוּעַ אֶצְלְךָ מַהֲלַךְ אֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ לְכ\"ט יוֹם וּלְשנ\"ד יוֹם שֶׁהֵן יְמֵי שְׁנַת הַלְּבָנָה בִּזְמַן שֶׁחֳדָשֶׁיהָ כְּסִדְרָן. וְהִיא הַנִּקְרֵאת שָׁנָה סְדוּרָה. שֶׁבִּזְמַן שֶׁיִּהְיוּ לְךָ אֶמְצָעִיּוֹת אֵלּוּ מוּכָנִין יִהְיֶה הַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה קַל עָלֶיךָ לִרְאִיַּת הַחֹדֶשׁ. לְפִי שֶׁכ\"ט יוֹם גְּמוּרִים מִלֵּיל הָרְאִיָּה עַד לֵיל הָרְאִיָּה שֶׁל חֹדֶשׁ הַבָּא וְכֵן בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ אֵין פָּחוֹת מִכ\"ט יוֹם וְלֹא יוֹתֵר. שֶׁאֵין חֶפְצֵנוּ בְּכָל אֵלּוּ הַחֶשְׁבּוֹנוֹת אֶלָּא לָדַעַת הָרְאִיָּה בִּלְבַד. וְכֵן מִלֵּיל הָרְאִיָּה שֶׁל חֹדֶשׁ זֶה עַד לֵיל הָרְאִיָּה לְאוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ לַשָּׁנָה הַבָּאָה שָׁנָה סְדוּרָה אוֹ שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד. וְכֵן בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. וּמַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ הָאֶמְצָעִי לְכ\"ט יוֹם כ\"ח מַעֲלוֹת וְל\"ה חֲלָקִים וּשְׁנִיָּה אַחַת. סִימָנָן כ\"ח ל\"ה א'. וּמַהֲלָכָהּ לְשָׁנָה סְדוּרָה שמ\"ח מַעֲלוֹת וְנ\"ה חֲלָקִים וְט\"ו שְׁנִיּוֹת סִימָנָן שמ\"ח נ\"ה ט\"ו: ",
+ "נְקֻדָּה אַחַת יֵשׁ בְּגַלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ וְכֵן בִּשְׁאָר גַּלְגַּלֵּי הַשִּׁבְעָה כּוֹכָבִים. בְּעֵת שֶׁיִּהְיֶה הַכּוֹכָב בָּהּ יִהְיֶה גָּבוֹהַּ מֵעַל הָאָרֶץ כָּל מְאוֹרוֹ. וְאוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה שֶׁל גַּלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ וּשְׁאָר הַכּוֹכָבִים חוּץ מִן הַיָּרֵחַ סוֹבֶבֶת בְּשָׁוֶה. וּמַהֲלָכָהּ בְּכָל שִׁבְעִים שָׁנָה בְּקֵרוּב מַעֲלָה אַחַת. וּנְקֻדָּה זוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת גֹּבַהּ הַשֶּׁמֶשׁ. מַהֲלָכוֹ בְּכָל עֲשָׂרָה יָמִים שְׁנִיָּה אַחַת וַחֲצִי שְׁנִיָּה שֶׁהִיא ל' שְׁלִישִׁיּוֹת. נִמְצָא מַהֲלָכוֹ בְּק' יוֹם ט\"ו שְׁנִיּוֹת. וּמַהֲלָכוֹ בְּאֶלֶף יוֹם שְׁנֵי חֲלָקִים וּשְׁלֹשִׁים שְׁנִיּוֹת. וּמַהֲלָכוֹ בַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים יוֹם כ\"ה חֲלָקִים. וְנִמְצָא מַהֲלָכוֹ לְתִשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם אַרְבַּע שְׁנִיּוֹת וְעוֹד. וּמַהֲלָכוֹ בְּשָׁנָה סְדוּרָה נ\"ג שְׁנִיּוֹת. כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁהָעִקָּר שֶׁמִּמֶּנּוּ הַתְחָלַת חֶשְׁבּוֹן זֶה הוּא מִתְּחִלַּת לֵיל חֲמִישִׁי שֶׁיּוֹמוֹ שְׁלִישִׁי לְחֹדֶשׁ נִיסָן מִשְּׁנַת תתקל\"ח וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים לַיְצִירָה. וּמְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ בְּמַהֲלָכָהּ הָאֶמְצָעִי הָיָה בָּעִקָּר הַזֶּה בְּשֶׁבַע מַעֲלוֹת וּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים וְל\"ב שְׁנִיּוֹת מִמַּזַּל טָלֶה. סִימָנָן ז\"ג ל\"ב. וּמְקוֹם גֹּבַהּ הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה בְּעִקָּר זֶה בְּכ\"ו מַעֲלוֹת מ\"ה חֲלָקִים וּשְׁמוֹנֶה שְׁנִיּוֹת מִמַּזַּל תְּאוֹמִים. סִימָנָם כ\"ו מ\"ה ח'. כְּשֶׁתִּרְצֶה לֵידַע מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ בְּמַהֲלָכָהּ הָאֶמְצָעִי בְּכָל זְמַן שֶׁתִּרְצֶה. תִּקַּח מִנְיַן הַיָּמִים שֶׁמִּתְּחִלַּת יוֹם הָעִקָּר עַד הַיּוֹם שֶׁתִּרְצֶה. וְתוֹצִיא מַהֲלָכָהּ הָאֶמְצָעִי בְּאוֹתָן הַיָּמִים מִן הַסִּימָנִין שֶׁהוֹדַעְנוּ. וְהוֹסֵיף הַכּל עַל הָעִקָּר וּתְקַבֵּץ כָּל מִין עִם מִינוֹ. וְהַיּוֹצֵא הוּא מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ בְּמַהֲלָכָהּ הָאֶמְצָעִי לְאוֹתוֹ הַיּוֹם. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁרָצִינוּ לֵידַע מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֶמְצָעִי בִּתְחִלַּת לֵיל הַשַּׁבָּת שֶׁיּוֹמוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ תַּמּוּז מִשָּׁנָה זוֹ שֶׁהִיא שְׁנַת הָעִקָּר. מָצָאנוּ מִנְיַן הַיָּמִים מִיּוֹם הָעִקָּר עַד תְּחִלַּת הַיּוֹם זֶה שֶׁאָנוּ רוֹצִים לֵידַע מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ בּוֹ מֵאָה יוֹם. לָקַחְנוּ אֶמְצַע מַהֲלָכָהּ לְק' יוֹם שֶׁהוּא צ\"ח ל\"ג נ\"ג וְהוֹסַפְנוּ עַל הָעִקָּר שֶׁהוּא ז\"ג ל\"ב. יָצָא מִן הַחֶשְׁבּוֹן מֵאָה וְחָמֵשׁ מַעֲלוֹת וְל\"ז חֲלָקִים וְכ\"ה שְׁנִיּוֹת. סִימָנָן ק\"ה ל\"ז כ\"ה. וְנִמְצָא מְקוֹמָהּ בְּמַהֲלַךְ אֶמְצָעִי בִּתְחִלַּת לַיִל זֶה בְּמַזַּל סַרְטָן בְּט\"ו מַעֲלוֹת בּוֹ וְל\"ז חֲלָקִים מִמַּעֲלַת ט\"ז. וְהָאֶמְצָעִי שֶׁיָּצָא בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה פְּעָמִים יִהְיֶה בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה בְּשָׁוֶה. אוֹ קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה בְּשָׁעָה. אוֹ אַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה בְּשָׁעָה. וְדָבָר זֶה לֹא תָּחוּשׁ לוֹ בַּשֶּׁמֶשׁ בְּחֶשְׁבּוֹן הָרְאִיָּה. שֶׁהֲרֵי אָנוּ מַשְׁלִימִים קֵרוּב זֶה כְּשֶׁנַּחֲשֹׁב לְאֶמְצַע הַיָּרֵחַ. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת תַּעֲשֶׂה תָּמִיד לְכָל עֵת שֶׁתִּרְצֶה וַאֲפִלּוּ אַחַר אֶלֶף שָׁנִים. שֶׁתְּקַבֵּץ כָּל הַשְּׁאֵרִית וְתוֹסִיף עַל הָעִקָּר יֵצֵא לְךָ הַמָּקוֹם הָאֶמְצָעִי. וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּאֶמְצַע הַיָּרֵחַ וּבְאֶמְצַע כָּל כּוֹכָב וְכוֹכָב. מֵאַחַר שֶׁתֵּדַע מַהֲלָכוֹ בְּיוֹם אֶחָד כַּמָּה הוּא וְתֵדַע הָעִקָּר שֶׁמִּמֶּנּוּ תַּתְחִיל. וּתְקַבֵּץ מַהֲלָכוֹ לְכָל הַשָּׁנִים וְהַיָּמִים שֶׁתִּרְצֶה וְתוֹסִיף עַל הָעִקָּר וְיֵצֵא לְךָ מְקוֹמוֹ בְּמַהֲלָךְ אֶמְצָעִי. וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּגֹבַהּ הַשֶּׁמֶשׁ תּוֹסִיף מַהֲלָכוֹ בְּאוֹתָם הַיָּמִים אוֹ הַשָּׁנִים עַל הָעִקָּר יֵצֵא לְךָ מְקוֹם גֹּבַהּ הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁתִּרְצֶה. וְכֵן אִם תִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עִקָּר אַחֵר שֶׁתַּתְחִיל מִמֶּנּוּ חוּץ מֵעִקָּר זֶה שֶׁהִתְחַלְנוּ מִמֶּנּוּ בְּשָׁנָה זוֹ. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אוֹתוֹ עִקָּר בִּתְחִלַּת שְׁנַת מַחֲזוֹר יָדוּעַ. אוֹ בִּתְחִלַּת מֵאָה מִן הַמֵּאוֹת. הָרְשׁוּת בְּיָדְךָ. וְאִם תִּרְצֶה לִהְיוֹת הָעִקָּר שֶׁתַּתְחִיל מִמֶּנּוּ מִשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ קֹדֶם עִקָּר זֶה אוֹ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים מֵעִקָּר זֶה הַדֶּרֶךְ יְדוּעָה. כֵּיצַד הִיא הַדֶּרֶךְ. כְּבָר יָדַעְתָּ מַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ לְשָׁנָה סְדוּרָה וּמַהֲלָכָהּ לְכ\"ט יוֹם וּמַהֲלָכָהּ לְיוֹם אֶחָד. וְדָבָר יָדוּעַ שֶׁהַשָּׁנָה שֶׁחֳדָשֶׁיהָ שְׁלֵמִים הִיא יְתֵרָה עַל הַסְּדוּרָה יוֹם אֶחָד. וְהַשָּׁנָה שֶׁחֳדָשֶׁיהָ חֲסֵרִין הִיא חֲסֵרָה מִן הַסְּדוּרָה יוֹם אֶחָד. וְהַשָּׁנָה הַמְעֻבֶּרֶת אִם יִהְיוּ חֳדָשֶׁיהָ כְּסִדְרָן תִּהְיֶה יְתֵרָה עַל הַשָּׁנָה הַסְּדוּרָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְאִם יִהְיוּ חֳדָשֶׁיהָ שְׁלֵמִים הִיא יְתֵרָה עַל הַסְּדוּרָה ל\"א יוֹם. וְאִם יִהְיוּ חֳדָשֶׁיהָ חֲסֵרִין הִיא יְתֵרָה עַל הַסְּדוּרָה כ\"ט יוֹם. וּמֵאַחַר שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ יְדוּעִים תּוֹצִיא מַהֲלַךְ אֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ לְכָל הַשָּׁנִים וְהַיָּמִים שֶׁתִּרְצֶה וְתוֹסִיף עַל הָעִקָּר שֶׁעָשִׂינוּ. יֵצֵא לְךָ אֶמְצָעָהּ לַיּוֹם שֶׁתִּרְצֶה מִשָּׁנִים הַבָּאוֹת. וְתַעֲשֶׂה אוֹתוֹ הַיּוֹם עִקָּר. אוֹ תִּגְרַע הָאֶמְצַע שֶׁהוֹצֵאתָ מִן הָעִקָּר שֶׁעָשִׂינוּ וְיֵצֵא לְךָ הָעִקָּר לַיּוֹם שֶׁתִּרְצֶה מִשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ. וְתַעֲשֶׂה אוֹתוֹ אֶמְצַע הָעִקָּר. וְכָזֶה תַּעֲשֶׂה בְּאֶמְצַע הַיָּרֵחַ וּשְׁאָר הַכּוֹכָבִים אִם יִהְיוּ יְדוּעִים לְךָ. וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְךָ מִכְּלַל דְּבָרֵינוּ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁתֵּדַע אֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ לְכָל יוֹם שֶׁתִּרְצֶה מִיָּמִים הַבָּאִים כָּךְ תֵּדַע אֶמְצָעָהּ לְכָל יוֹם שֶׁתִּרְצֶה מִיָּמִים שֶׁעָבְרוּ: "
+ ],
+ [
+ "אִם תִּרְצֶה לֵידַע מְקוֹם הַשְּׁמֶשׁ הָאֲמִתִּי בְּכָל יוֹם שֶׁתִּרְצֶה. תּוֹצִיא תְּחִלָּה מְקוֹמָהּ הָאֶמְצָעִי לְאוֹתוֹ הַיּוֹם עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְתוֹצִיא מְקוֹם גֹּבַהּ הַשֶּׁמֶשׁ. וְתִגְרַע מְקוֹם גֹּבַהּ הַשֶּׁמֶשׁ מִמְּקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֶמְצָעִי וְהַנִּשְׁאָר הוּא הַנִּקְרָא מַסְלוּל הַשֶּׁמֶשׁ: ",
+ "וְתִרְאֶה כַּמָּה מַעֲלוֹת הוּא מַסְלוּל הַשֶּׁמֶשׁ. אִם הָיָה הַמַּסְלוּל פָּחוֹת מִק\"פ מַעֲלוֹת. תִּגְרַע מְנַת הַמַּסְלוּל מִמְּקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֶמְצָעִי. וְאִם הָיָה הַמַּסְלוּל יוֹתֵר עַל ק\"פ מַעֲלוֹת עַד ש\"ס תּוֹסִיף מְנַת הַמַּסְלוּל עַל מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֶמְצָעִי. וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחַר שֶׁתּוֹסִיף עָלָיו אוֹ תִּגְרַע מִמֶּנּוּ הוּא הַמָּקוֹם הָאֲמִתִּי: ",
+ "וְדַע שֶׁאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל ק\"פ בְּשָׁוֶה אוֹ ש\"ס בְּשָׁוֶה. אֵין לוֹ מָנָה אֶלָּא יִהְיֶה הַמָּקוֹם הָאֶמְצָעִי הוּא הַמָּקוֹם הָאֲמִתִּי: ",
+ "וְכַמָּה הִיא מְנַת הַמַּסְלוּל. אִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת. תִּהְיֶה מְנָתוֹ כ' חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה כ' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ מ' חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ל' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ נ\"ח חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה מ' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְט\"ו חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה נ' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְכ\"ט חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ס' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וּמ\"א חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ע' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְנ\"א חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה פ' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְנ\"ז חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה צ' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְנ\"ט חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְנ\"ח חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"י תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְנ\"ג חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"כ תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וּמ\"ה חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"ל תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת ל\"ג חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"מ תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְי\"ט חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"נ תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְחֵלֶק אֶחָד. וְאִם יִהְיֶה ק\"ס תִּהְיֶה מְנָתוֹ מ\"ב חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"ע תִּהְיֶה מְנָתוֹ כ\"א חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"פ בְּשָׁוֶה אֵין לוֹ מָנָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אֶלָּא מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֶמְצָעִי הוּא מְקוֹמָהּ הָאֲמִתִּי: ",
+ "הָיָה הַמַּסְלוּל יֶתֶר עַל ק\"פ מַעֲלוֹת. תִּגְרַע אוֹתוֹ מִש\"ס מַעֲלוֹת וְתֵדַע מְנָתוֹ. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיָה הַמַּסְלוּל ר' מַעֲלוֹת. תִּגְרַע אוֹתוֹ מִש\"ס תִּשָּׁאֵר ק\"ס מַעֲלוֹת. וּכְבָר הוֹדַעְנוּ שֶׁמְּנַת ק\"ס מַעֲלוֹת מ\"ב חֲלָקִים. וְכֵן מְנַת הַמָּאתַיִם מ\"ב חֲלָקִים: ",
+ "וְכֵן אִם הָיָה הַמַּסְלוּל ש' מַעֲלוֹת. תִּגְרַע אוֹתוֹ מִש\"ס יִשָּׁאֵר ס'. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁמְּנַת ס' מַעֲלוֹת מַעֲלָה אַחַת וּמ\"א חֲלָקִים. וְכֵן הִיא מְנַת הַש' מַעֲלוֹת. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ בְּכָל מִנְיָן וּמִנְיָן: ",
+ "הֲרֵי שֶׁהָיָה הַמַּסְלוּל ס\"ה מַעֲלוֹת. וּכְבָר יָדַעְנוּ שֶׁמְּנַת הַשִּׁשִּׁים הִיא מַעֲלָה אַחַת וּמ\"א חֲלָקִים. וּמְנַת הָע' הִיא מַעֲלָה אַחַת וְנ\"א חֲלָקִים. נִמְצָא בֵּין שְׁתֵּי הַמָּנוֹת י' חֲלָקִים. וּלְפִי חֶשְׁבּוֹן הַמַּעֲלוֹת יִהְיֶה לְכָל מַעְלָה חֵלֶק אֶחָד. וְיִהְיֶה מְנַת הַמַּסְלוּל שֶׁהוּא ס\"ה מַעֲלָה אַחַת וּמ\"ו חֲלָקִים: ",
+ "וְכֵן אִלּוּ הָיָה הַמַּסְלוּל ס\"ז הָיְתָה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וּמ\"ח חֲלָקִים. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ תַּעֲשֶׂה בְּכָל מַסְלוּל שֶׁיִּהְיֶה בְּמִנְיָנוֹ אֲחָדִים עִם הָעֲשָׂרוֹת. בֵּין בְּחֶשְׁבּוֹן הַשֶּׁמֶשׁ בֵּין בְּחֶשְׁבּוֹן הַיָּרֵחַ: ",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁרָצִינוּ לֵידַע מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֲמִתִּי בִּתְחִלַּת לֵיל הַשַּׁבָּת י\"ד יוֹם לְחֹדֶשׁ תַּמּוּז מִשָּׁנָה זוֹ. תּוֹצִיא אֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ תְּחִלָּה לָעֵת הַזֹּאת. וְסִימָנוֹ ק\"ה ל\"ז כ\"ה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְתוֹצִיא מְקוֹם גֹּבַהּ הַשֶּׁמֶשׁ לָעֵת הַזֹּאת. יֵצֵא לְךָ סִימָנוֹ פ\"ו מ\"ה כ\"ג. וְתִגְרַע מְקוֹם הַגֹּבַהּ מִן הָאֶמְצָעִי. יֵצֵא לְךָ הַמַּסְלוּל י\"ח מַעֲלוֹת וְנ\"ב חֲלָקִים וּשְׁתֵּי שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם י\"ח נ\"ב ב'. וְאַל תַּקְפִּיד בְּכָל מַסְלוּל עַל הַחֲלָקִים אֶלָּא אִם יִהְיוּ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים אַל תִּפְנֶה אֲלֵיהֶם. וְאִם הָיוּ שְׁלֹשִׁים אוֹ יוֹתֵר תַּחְשֹׁב אוֹתָם מַעֲלָה אַחַת וְתוֹסִיף אוֹתָהּ עַל מִנְיַן מַעֲלוֹת הַמַּסְלוּל. לְפִיכָךְ יִהְיֶה מַסְלוּל זֶה י\"ט מַעֲלוֹת וְתִהְיֶה מְנָתוֹ עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ ל\"ח חֲלָקִים: ",
+ "וּלְפִי שֶׁהַמַּסְלוּל הַזֶּה הָיָה פָּחוֹת מִק\"פ. תִּגְרַע הַמָּנָה שֶׁהִיא ל\"ח חֲלָקִים מֵאֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ יִשָּׁאֵר ק\"ד מַעֲלוֹת וְנ\"ט חֲלָקִים וְכ\"ה שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם ק\"ד נ\"ט כ\"ה. וְנִמְצָא מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֲמִתִּי בִּתְחִלַּת לֵיל זֶה בְּמַזַּל סַרְטָן בְּט\"ו מַעֲלוֹת בּוֹ פָּחוֹת ל\"ה שְׁנִיּוֹת. וְאַל תִּפְנֶה אֶל הַשְּׁנִיּוֹת כְּלָל לֹא בִּמְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ וְלֹא בִּמְקוֹם הַיָּרֵחַ וְלֹא בִּשְׁאָר חֶשְׁבּוֹנוֹת הָרְאִיָּה. אֶלָּא חֲקֹר עַל הַחֲלָקִים בִּלְבַד. וְאִם יִהְיוּ הַשְּׁנִיּוֹת קָרוֹב לִשְׁלֹשִׁים עֲשֵׂה אוֹתָם חֵלֶק אֶחָד וְהוֹסִיפוֹ עַל הַחֲלָקִים: ",
+ "וּמֵאַחַר שֶׁתֵּדַע מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ בְּכָל עֵת שֶׁתִּרְצֶה. תֵּדַע יוֹם הַתְּקוּפָה הָאֲמִתִּי כָּל תְּקוּפָה שֶׁתִּרְצֶה. בֵּין תְּקוּפוֹת הַבָּאוֹת אַחַר עִקָּר זֶה שֶׁמִּמֶּנּוּ הִתְחַלְנוּ. בֵּין תְּקוּפוֹת שֶׁעָבְרוּ מִשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת: "
+ ],
+ [
+ "הַיָּרֵחַ שְׁנֵי מַהֲלָכִים אְמְצָעיּים יֵשׁ לוֹ. הַיָּרֵחַ עַצְמוֹ מְסַבֵּב בְּגַלְגַּל קָטָן שֶׁאֵינוֹ מַקִּיף אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וּמַהֲלָכוֹ הָאֶמְצָעִי בְּאוֹתוֹ הַגַּלְגַּל הַקָּטָן נִקְרָא אֶמְצָעִי הַמַּסְלוּל. וְהַגַּלְגַּל הַקָּטָן עַצְמוֹ מְסַבֵּב בְּגַלְגַּל גָּדוֹל הַמַּקִּיף אֶת הָעוֹלָם. וּבְמַהֲלַךְ אֶמְצָעִי זֶה שֶׁל גַּלְגַּל הַקָּטָן בְּאוֹתוֹ הַגַּלְגַּל הַגָּדוֹל הַמַּקִּיף אֶת הָעוֹלָם הוּא הַנִּקְרָא אֶמְצַע הַיָּרֵחַ. מַהֲלַךְ אֶמְצַע הַיָּרֵחַ בְּיוֹם אֶחָד י\"ג מַעֲלוֹת וְי' חֲלָקִים וְל\"ה שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם י\"ג יל\"ה: \n",
+ "נִמְצָא מַהֲלָכוֹ בַּעֲשָׂרָה יָמִים קל\"א מַעֲלוֹת וּמ\"ה חֲלָקִים וַחֲמִשִּׁים שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם קל\"א מה\"נ. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בְּק' יוֹם רל\"ז מַעֲלוֹת וְל\"ח חֲלָקִים וְכ\"ג שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם רל\"ז ל\"ח כ\"ג. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בְּאֶלֶף יוֹם רי\"ו מַעֲלוֹת וְכ\"ג חֲלָקִים וְנ' שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם רי\"ו כג\"ן. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בְּי' אֲלָפִים יוֹם ג' מַעֲלוֹת וְנ\"ח חֲלָקִים וְכ' שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם ג' נ\"ח כ'. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בְּכ\"ט יוֹם כ\"ב מַעֲלוֹת וְשִׁשָּׁה חֲלָקִים וְנ\"ו שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם כב\"ו ונ\"ו. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בְּשָׁנָה סְדוּרָה שמ\"ד מַעֲלוֹת וְכ\"ו חֲלָקִים וּמ\"ג שְׁנִיּוֹת. סִימָן לָהֶם שד\"ם כ\"ו מ\"ג. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ תִּכְפּל לְכָל מִנְיַן יָמִים אוֹ שָׁנִים שֶׁתִּרְצֶה: \n",
+ "וּמַהֲלַךְ אֶמְצַע הַמַּסְלוּל בְּיוֹם אֶחָד י\"ג מַעֲלוֹת וּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים וְנ\"ד שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם י\"ג גנ\"ד. נִמְצָא מַהֲלָכוֹ בַּעֲשָׂרָה יָמִים ק\"ל מַעֲלוֹת ל\"ט חֲלָקִים בְּלֹא שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם ק\"ל ל\"ט. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בְּמֵאָה יוֹם רכ\"ו מַעֲלוֹת וְכ\"ט חֲלָקִים וְנ\"ג שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם רכ\"ו כ\"ט נ\"ג. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בְּאֶלֶף יוֹם ק\"ד מַעֲלוֹת וְנ\"ח חֲלָקִים וַחֲמִשִּׁים שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם ק\"ד נח\"ן. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים יוֹם שכ\"ט וּמ\"ח חֲלָקִים וְעֶשְׂרִים שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם שכ\"ט מח\"כ. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בְּכ\"ט יוֹם י\"ח מַעֲלוֹת וְנ\"ג חֲלָקִים וְד' שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם י\"ח נג\"ד: \n",
+ "וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בְּשָׁנָה סְדוּרָה ש\"ה מַעֲלוֹת וְי\"ג שְׁנִיּוֹת בְּלֹא חֲלָקִים. סִימָנָם ש\"ה י\"ג. מְקוֹם אֶמְצַע הַיָּרֵחַ הָיָה בִּתְחִלַּת לֵיל חֲמִישִׁי שֶׁהוּא הָעִקָּר לְחֶשְׁבּוֹנוֹת אֵלּוּ בְּמַזַּל שׁוֹר מַעֲלָה אַחַת וְי\"ד חֲלָקִים וּמ\"ג שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם (א') [ל\"א] י\"ד מ\"ג. וְאֶמְצַע הַמַּסְלוּל הָיָה בְּעִקָּר זֶה פ\"ד מַעֲלוֹת וְכ\"ח חֲלָקִים וּמ\"ב שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם פ\"ד כ\"ח מ\"ב. מֵאַחֵר שֶׁתֵּדַע מַהֲלַךְ אֶמְצַע הַיָּרֵחַ וְהָאֶמְצַע שֶׁהוּא הָעִקָּר שֶׁעָלָיו תּוֹסִיף. תֵּדַע מְקוֹם אֶמְצַע הַיָּרֵחַ בְּכָל יוֹם שֶׁתִּרְצֶה עַל דֶּרֶךְ שֶׁעָשִׂיתָ בְּאֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ. וְאַחַר שֶׁתּוֹצִיא אֶמְצַע הַיָּרֵחַ לִתְחִלַּת הַלַּיְלָה שֶׁתִּרְצֶה הִתְבּוֹנֵן בַּשֶּׁמֶשׁ וְדַע בְּאֵי זֶה מַזָּל הוּא: \n",
+ "אִם הָיְתָה הַשֶּׁמֶשׁ מֵחֲצִי מַזַּל דָּגִים עַד חֲצִי מַזַּל טָלֶה. תָּנִיחַ אֶמְצַע הַיָּרֵחַ כְּמוֹת שֶׁהוּא. וְאִם תִּהְיֶה הַשֶּׁמֶשׁ מֵחֲצִי מַזַּל טָלֶה עַד תְּחִלַּת מַזַּל תְּאוֹמִים. תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַיָּרֵחַ ט\"ו חֲלָקִים. וְאִם תִּהְיֶה הַשֶּׁמֶשׁ מִתְּחִלַּת מַזַּל תְּאוֹמִים עַד תְּחִלַּת מַזַּל אַרְיֵה. תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַיָּרֵחַ ט\"ו חֲלָקִים. וְאִם תִּהְיֶה הַשֶּׁמֶשׁ מִתְּחִלַּת מַזַּל אַרְיֵה עַד חֲצִי מַזַּל בְּתוּלָה תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַיָּרֵחַ ט\"ו חֲלָקִים. וְאִם תִּהְיֶה הַשֶּׁמֶשׁ מֵחֲצִי מַזַּל בְּתוּלָה עַד חֲצִי מֹאזְנַיִם. הָנַח אֶמְצַע הַיָּרֵחַ כְּמוֹת שֶׁהוּא. וְאִם תִּהְיֶה הַשֶּׁמֶשׁ מֵחֲצִי מֹאזְנַיִם עַד תְּחִלַּת מַזַּל קֶשֶׁת. תִּגְרַע מֵאֶמְצַע הַיָּרֵחַ ט\"ו חֲלָקִים. וְאִם תִּהְיֶה הַשֶּׁמֶשׁ מִתְּחִלַּת מַזַּל קֶשֶׁת עַד תְּחִלַּת מַזַּל דְּלִי. תִּגְרַע מֵאֶמְצַע הַיָּרֵחַ ל' חֲלָקִים. וְאִם תִּהְיֶה הַשֶּׁמֶשׁ מִתְּחִלַּת מַזַּל דְּלִי עַד חֲצִי מַזַּל דָּגִים. תִּגְרַע מֵאֶמְצַע הַיָּרֵחַ ט\"ו חֲלָקִים: \n",
+ "וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה הָאֶמְצַע אַחַר שֶׁתּוֹסִיף עָלָיו אוֹ תִּגְרַע מִמֶּנּוּ אוֹ תָּנִיחַ אוֹתוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא. הוּא אֶמְצַע הַיָּרֵחַ לְאַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה בִּכְמוֹ שְׁלִישׁ שָׁעָה בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁתּוֹצִיא הָאֶמְצַע לוֹ. וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא אֶמְצַע הַיָּרֵחַ לִשְׁעַת הָרְאִיָּה: \n"
+ ],
+ [
+ "אִם תִּרְצֶה לֵידַע מְקוֹם הַיָּרֵח הָאֲמִתִּי בְּכָל יוֹם שֶׁתִּרְצֶה. תּוֹצִיא תְּחִלָּה אֶמְצַע הַיָּרֵחַ לִשְׁעַת הָרְאִיָּה לְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה שֶׁתִּרְצֶה. וְכֵן תּוֹצִיא אֶמְצַע הַמַּסְלוּל וְאֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹתוֹ הָעֵת. וְתִגְרַע אֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ מֵאֶמְצַע הַיָּרֵחַ. וְהַנִּשְׁאָר תִּכְפּל אוֹתוֹ. וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא מֶרְחָק הַכָּפוּל: \n",
+ "וּכְבָר הוֹדַעְנוּ שֶׁלֹּא בָּאנוּ בְּכָל אֵלּוּ הַחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁעָשִׂינוּ בִּפְרָקִים אֵלּוּ אֶלָּא לָדַעַת רְאִיַּת הַיָּרֵחַ. וּלְעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה מֶרְחָק זֶה הַכָּפוּל בְּלֵיל הָרְאִיָּה שֶׁיִּרְאֶה בָּהּ הַיָּרֵחַ אֶלָּא מֵחָמֵשׁ מַעֲלוֹת עַד ס\"ב מַעֲלוֹת. וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיּוֹסִיף עַל זֶה וְלֹא יִגְרַע מִמֶּנּוּ: \n",
+ "וְהוֹאִיל וְהַדָּבָר כֵּן. הִתְבּוֹנֵן בְּמֶרְחָק זֶה הַכָּפוּל. אִם יִהְיֶה הַמֶּרְחָק הַכָּפוּל חָמֵשׁ מַעֲלוֹת אוֹ קָרוֹב לְחָמֵשׁ אֵין חוֹשְׁשִׁין לְתוֹסֶפֶת וְלֹא תּוֹסִיף כְּלוּם. וְאִם יִהְיֶה הַמֶּרְחָק הַכָּפוּל מִשֵּׁשׁ מַעֲלוֹת עַד אַחַת עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַמַּסְלוּל מַעֲלָה אַחַת. וְאִם יִהְיֶה מֶרְחָק הַכָּפוּל מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת עַד י\"ח מַעֲלוֹת תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַמַּסְלוּל שְׁתֵּי מַעֲלוֹת. וְאִם יִהְיֶה הַמֶּרְחָק הַכָּפוּל מִי\"ט מַעֲלוֹת עַד כ\"ד מַעֲלוֹת תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַמַּסְלוּל שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת. וְאִם יִהְיֶה הַמֶּרְחָק הַכָּפוּל מִכ\"ה מַעֲלוֹת עַד ל\"א מַעֲלוֹת תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַמַּסְלוּל ד' מַעֲלוֹת. וְאִם יִהְיֶה הַמֶּרְחָק הַכָּפוּל מִל\"ב מַעֲלוֹת עַד ל\"ח מַעֲלוֹת תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַמַּסְלוּל ה' מַעֲלוֹת. וְאִם יִהְיֶה הַמֶּרְחָק הַכָּפוּל מִל\"ט מַעֲלוֹת עַד מ\"ה מַעֲלוֹת תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַמַּסְלוּל שֵׁשׁ מַעֲלוֹת. וְאִם יִהְיֶה הַמֶּרְחָק הַכָּפוּל מִמ\"ו מַעֲלוֹת עַד נ\"א מַעֲלוֹת תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַמַּסְלוּל שֶׁבַע מַעֲלוֹת. וְאִם יִהְיֶה הַמֶּרְחָק הַכָּפוּל מִנ\"ב מַעֲלוֹת עַד נ\"ט מַעֲלוֹת תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַמַּסְלוּל ח' מַעֲלוֹת. וְאִם יִהְיֶה הַמֶּרְחָק הַכָּפוּל מִס' מַעֲלוֹת עַד ס\"ג מַעֲלוֹת תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַמַּסְלוּל ט' מַעֲלוֹת. וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה אֶמְצַע הַמַּסְלוּל אַחַר שֶׁתּוֹסִיף עָלָיו מַעֲלוֹת אֵלּוּ הוּא הַנִּקְרָא מַסְלוּל הַנָּכוֹן: \n",
+ "וְאַחַר כָּךְ תִּרְאֶה כַּמָּה מַעֲלוֹת הוּא הַמַּסְלוּל הַנָּכוֹן. אִם הָיָה פָּחוֹת מִק\"פ מַעֲלוֹת תִּגְרַע מְנַת הַמַּסְלוּל הַזֶּה הַנָּכוֹן מֵאֶמְצַע הַיָּרֵחַ לִשְׁעַת הָרְאִיָּה. וְאִם הָיָה הַמַּסְלוּל הַנָּכוֹן יוֹתֵר עַל ק\"פ מַעֲלוֹת עַד ש\"ס תּוֹסִיף מְנַת זֶה הַמַּסְלוּל הַנָּכוֹן עַל אֶמְצַע הַיָּרֵחַ לִשְׁעַת הָרְאִיָּה. וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה הָאֶמְצַע אַחַר שֶׁתּוֹסִיף עָלָיו אוֹ תִּגְרַע מִמֶּנּוּ הוּא מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי לִשְׁעַת הָרְאִיָּה: \n",
+ "וְדַע שֶׁאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל הַנָּכוֹן ק\"פ בְּשָׁוֶה אוֹ ש\"ס בְּשָׁוֶה אֵין לוֹ מָנָה. אֶלָּא יִהְיֶה מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֶמְצָעִי לִשְׁעַת הָרְאִיָּה הוּא מָקוֹם הָאֲמִתִּי: \n",
+ "וְכַמָּה הִיא מְנַת הַמַּסְלוּל. אִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל הַנָּכוֹן עֶשֶׂר מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ נ' חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל הַנָּכוֹן כ' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְל\"ח חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה שְׁלֹשִׁים תִּהְיֶה מְנָתוֹ שְׁתֵּי מַעֲלוֹת וְכ\"ד חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה מ' תִּהְיֶה מְנָתוֹ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת וְשִׁשָּׁה חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה נ' תִּהְיֶה מְנָתוֹ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת וּמ\"ד חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ס' תִּהְיֶה מְנָתוֹ אַרְבַּע מַעֲלוֹת וְט\"ז חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ע' תִּהְיֶה מְנָתוֹ אַרְבַּע מַעֲלוֹת וּמ\"א חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה פ' תִּהְיֶה מְנָתוֹ חָמֵשׁ מַעֲלוֹת. וְאִם יִהְיֶה צ' תִּהְיֶה מְנָתוֹ חָמֵשׁ מַעֲלוֹת וְה' חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק' תִּהְיֶה מְנָתוֹ ה' מַעֲלוֹת וְח' חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"י תִּהְיֶה מְנָתוֹ ד' מַעֲלוֹת וְנ\"ט חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"כ תִּהְיֶה מְנָתוֹ ד' מַעֲלוֹת וְכ' חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"ל תִּהְיֶה מְנָתוֹ ד' מַעֲלוֹת וְי\"א חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"מ תִּהְיֶה מְנָתוֹ ג' מַעֲלוֹת וְל\"ג חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"נ תִּהְיֶה מְנָתוֹ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת וּמ\"ח חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"ס תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְנ\"ו חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"ע תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וְנ\"ט חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה ק\"פ בְּשָׁוֶה אֵין לוֹ מָנָה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ אֶלָּא מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֶמְצָעִי הוּא הַמָּקוֹם הָאֲמִתִּי: \n",
+ "וְאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל הַנָּכוֹן יוֹתֵר עַל ק\"פ מַעֲלוֹת. תִּגְרַע אוֹתוֹ מִש\"ס וְתֵדַע מְנָתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשִׂיתָ בְּמַסְלוּל הַשֶּׁמֶשׁ. וְכֵן אִם יִהְיוּ בְּמִנְיַן הַמַּסְלוּל אֲחָדִים עִם הָעֲשָׂרוֹת תִּקַּח מִן הַיּוֹתֵר שֶׁבֵּין שְׁתֵּי הַמָּנוֹת הָאֲחָדִים. כְּדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַסְלוּל הַשֶּׁמֶשׁ בַּמָּנוֹת שֶׁלּוֹ כָּךְ תַּעֲשֶׂה בַּמַּסְלוּל הַנָּכוֹן בַּמָּנוֹת שֶׁלּוֹ: \n",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁרָצִינוּ לֵידַע מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי בִּתְחִלַּת לֵיל עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁיּוֹמוֹ שֵׁנִי לְחֹדֶשׁ אִיָּר מִשָּׁנָה זוֹ שֶׁהִיא שְׁנַת הָעִקָּר. וּמִנְיַן הַיָּמִים הַגְּמוּרִים מִתְּחִלַּת לֵיל הָעִקָּר עַד תְּחִלַּת לַיִל זֶה שֶׁאָנוּ רוֹצִים לֵידַע מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי בּוֹ כ\"ט יוֹם. תּוֹצִיא אֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ תְּחִלַּת לַיִל זֶה. יֵצֵא לְךָ אֶמְצָעוֹ ל\"ה מַעֲלוֹת וְל\"ח חֲלָקִים וְל\"ג שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם ל\"ה ל\"ח ל\"ג. וְתוֹצִיא אֶמְצַע הַיָּרֵחַ לִשְׁעַת הָרְאִיָּה לְעֵת זוֹ. יֵצֵא לְךָ אֶמְצָעוֹ נ\"ג מַעֲלוֹת וְל\"ו חֲלָקִים וְל\"ט שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם נ\"ג ל\"ו ל\"ט. וְתוֹצִיא אֶמְצַע הַמַּסְלוּל לְעֵת זוֹ יֵצֵא לְךָ אֶמְצָעוֹ ק\"ג מַעֲלוֹת וְכ\"א חֲלָקִים וּמ\"ו שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם ק\"ג כ\"א מ\"ו. תִּגְרַע אֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ מֵאֶמְצַע הַיָּרֵחַ יִשָּׁאֵר י\"ז מַעֲלוֹת וְנ\"ח חֲלָקִים וְשֵׁשׁ שְׁנִיּוֹת. וְזֶה הוּא הַמֶּרְחָק. תִּכְפּל אוֹתוֹ יֵצֵא לְךָ הַמֶּרְחָק הַכָּפוּל ל\"ה מַעֲלוֹת וְנ\"ו חֲלָקִים וְי\"ב שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם ל\"ה נ\"ו י\"ב. לְפִיכָךְ תּוֹסִיף עַל אֶמְצַע הַמַּסְלוּל חָמֵשׁ מַעֲלוֹת כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְנוּ וְיֵצֵא לְךָ הַמַּסְלוּל הַנָּכוֹן ק\"פ מַעֲלוֹת וְכ\"א חֲלָקִים. וְאֵין מַקְפִּידִין עַל הַחֲלָקִים בְּמַסְלוּל כְּדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּשֶּׁמֶשׁ: \n",
+ "וּבָאנוּ לַחְקֹר עַל מְנַת זֶה הַמַּסְלוּל הַנָּכוֹן שֶׁהוּא ק\"ח נִמְצֵאת מָנָה שֶׁלּוֹ חָמֵשׁ מַעֲלוֹת וְחֵלֶק אֶחָד. וּלְפִי שֶׁהַמַּסְלוּל הַנָּכוֹן הָיָה פָּחוֹת מִק\"פ תִּגְרַע הַמָּנָה שֶׁהוּא חָמֵשׁ מַעֲלוֹת וְחֵלֶק אֶחָד מִן אֶמְצַע הַיָּרֵחַ. יִשָּׁאֵר מ\"ח מַעֲלוֹת וְל\"ג חֲלָקִים וְל\"ט שְׁנִיּוֹת. תַּעֲשֶׂה הַשְּׁנִיּוֹת חֵלֶק וְתוֹסִיף עַל הַחֲלָקִים. וְנִמְצָא מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי בְּשָׁעָה זוֹ בְּמַזַּל שׁוֹר בְּי\"ח מַעֲלוֹת וְל\"ו חֲלָקִים מִמַּעֲלַת י\"ט. סִימָנָם י\"ח ל\"ו. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה תֵּדַע מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי בְּכָל עֵת רְאִיָּה שֶׁתִּרְצֶה מִתְּחִלַּת שָׁנָה זוֹ שֶׁהִיא הָעִקָּר עַד סוֹף הָעוֹלָם: \n"
+ ],
+ [
+ "הָעֲגֻלָה שֶׁסּוֹבֶבֶת בָּהּ הַיָּרֵחַ תָּמִיד הִיא נוֹטָה מֵעַל הָעֲגֵלָּה שֶׁסּוֹבֶבֶת בָּהּ הַשֶּׁמֶשׁ תָּמִיד. חֶצְיָהּ נוֹטֶה לְצָפוֹן וְחֶצְיָהּ נוֹטֶה לְדָרוֹם. וּשְׁתֵּי נְקֻדּוֹת יֵשׁ בָּהּ זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ שֶׁבָּהֶן פּוֹגְעוֹת שְׁתֵּי הָעֲגֻלּוֹת זוֹ בָּזוֹ. לְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּהְיֶה הַיָּרֵחַ בְּאַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן נִמְצָא סוֹבֵב בְּעִגּוּלָהּ שֶׁל שֶׁמֶשׁ כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ בְּשָׁוֶה. וְאִם יֵצֵא הַיָּרֵחַ מֵאַחַת מִשְּׁתֵּי הַנְּקֻדּוֹת נִמְצָא מְהַלֵּךְ לִצְפוֹן הַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לִדְרוֹמָהּ. הַנְּקֻדָּה שֶׁמִּמֶּנָּה יַתְחִיל הַיָּרֵחַ לִנְטוֹת לִצְפוֹן הַשֶּׁמֶשׁ הִיא הַנִּקְרֵאת רֹאשׁ. וְהַנְּקֻדָּה שֶׁמִּמֶּנָּה יַתְחִיל הַיָּרֵחַ לִנְטוֹת לִדְרוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הִיא הַנִּקְרֵאת זָנָב. וּמַהֲלָךְ שָׁוֶה יֵשׁ לְזֶה הָרֹאשׁ שֶׁאֵין בּוֹ לֹא תּוֹסֶפֶת וְלֹא גֵּרָעוֹן. וְהוּא הוֹלֵךְ בַּמַּזָּלוֹת אֲחוֹרַנִּית מִטָּלֶה לְדָגִים וּמִדָּגִים לִדְלִי וְכֵן הוּא סוֹבֵב תָּמִיד: \n",
+ "מַהֲלַךְ הָרֹאשׁ הָאֶמְצָעִי בְּיוֹם אֶחָד ג' חֲלָקִים וְי\"א שְׁנִיּוֹת. נִמְצָא מַהֲלָכוֹ בְּי' יָמִים ל\"א חֲלָקִים וּמ\"ז שְׁנִיּוֹת. וְנִמְצָא מַהֲלָכוֹ בְּק' יוֹם ה' מַעֲלוֹת וְי\"ז חֲלָקִים וּמ\"ג שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם הי\"ז מ\"ג. וְנִמְצָא מַהֲלָכוֹ בְּאֶלֶף יוֹם נ\"ב מַעֲלוֹת וְנ\"ז חֲלָקִים וְי' שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם נ\"ב נז\"י. וְנִמְצָא שְׁאֵרִית מַהֲלָכוֹ בַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים יוֹם קס\"ט מַעֲלוֹת וְל\"א חֲלָקִים וּמ' שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם קס\"ט לא\"מ. וְנִמְצָא מַהֲלָכוֹ לְכ\"ט יוֹם מַעֲלָה אַחַת וְל\"ב חֲלָקִים וְט' שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם א' לב\"ט. וְנִמְצָא מַהֲלָכוֹ לְשָׁנָה סְדוּרָה י\"ח מַעֲלוֹת וּמ\"ד חֲלָקִים וּמ\"ב שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם י\"ח מ\"ד מ\"ב. וְאֶמְצַע הָרֹאשׁ בִּתְחִלַּת לֵיל ה' שֶׁהוּא הָעִקָּר הָיָה ק\"פ מַעֲלוֹת וְנ\"ז חֲלָקִים וְכ\"ח שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם ק\"פ נ\"ז כ\"ח: \n",
+ "אִם תִּרְצֶה לֵידַע מְקוֹם הָרֹאשׁ בְּכָל עֵת שֶׁתִּרְצֶה. תּוֹצִיא אֶמְצָעָם לְאוֹתוֹ הָעֵת כְּדֶרֶךְ שֶׁתּוֹצִיא אֶמְצַע הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶמְצַע הַיָּרֵחַ. וְתִגְרַע הָאֶמְצַע מִש\"ס מַעֲלוֹת. וְהַנִּשְׁאָר הוּא מְקוֹם הָרֹאשׁ בְּאוֹתָהּ הָעֵת. וּכְנֶגְדּוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה מְקוֹם הַזָּנָב: \n",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁרָצִינוּ לֵידַע מְקוֹם הָרֹאשׁ לִתְחִלַּת לֵיל עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁיּוֹמוֹ שֵׁנִי לְחֹדֶשׁ אִיָּר מִשָּׁנָה זוֹ שֶׁהִיא שְׁנַת הָעִקָּר. וּמִנְיַן הַיָּמִים הַגְּמוּרִים מִתְּחִלַּת לֵיל הָעִקָּר עַד תְּחִלַּת לַיִל זוֹ שֶׁאָנוּ רוֹצִים לֵידַע מְקוֹם הָרֹאשׁ בּוֹ כ\"ט יוֹם: \n",
+ "תּוֹצִיא אֶמְצַע הָרֹאשׁ לָעֵת הַזֹּאת עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁיָּדַעְתָּ. וְהוּא שֶׁתּוֹסִיף מַהֲלָכוֹ לְכ\"ט יוֹם עַל הָעִקָּר. יֵצֵא לְךָ אֶמְצַע הָרֹאשׁ קפ\"ב מַעֲלוֹת וְכ\"ט חֲלָקִים וְל\"ז שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם קפ\"ב כ\"ט ל\"ז. תִּגְרַע אֶמְצַע זֶה מִש\"ס יִשָּׁאֵר לְךָ קע\"ז מַעֲלוֹת וְל' חֲלָקִים וְכ\"ג שְׁנִיּוֹת. סִימָנָם קע\"ז לִכְ\"ג. וְזֶה הוּא מְקוֹם הָרֹאשׁ. וְאַל תִּפְנֶה אֶל הַשְּׁנִיּוֹת. נִמְצָא מְקוֹם הָרֹאשׁ בְּמַזַּל בְּתוּלָה בְּכ\"ז מַעֲלוֹת וְל' חֲלָקִים. וּמְקוֹם הַזָּנָב כְּנֶגְדּוֹ בְּמַזַּל דָּגִים בְּכ\"ז מַעֲלוֹת וּשְׁלֹשִׁים חֲלָקִים: \n",
+ "לְעוֹלָם יִהְיֶה בֵּין הָרֹאשׁ וּבֵין הַזָּנָב חֲצִי הַגַּלְגַּל בְּשָׁוֶה. לְפִיכָךְ כָּל מַזָּל שֶׁתִּמְצָא בּוֹ מְקוֹם הָרֹאשׁ יִהְיֶה הַזָּנָב בְּמַזַּל ז' מִמֶּנּוּ בִּכְמוֹ מִנְיַן הַמַּעֲלוֹת וְהַחֲלָקִים בְּשָׁוֶה. אִם יִהְיֶה הָרֹאשׁ בְּי' מַעֲלוֹת בְּמַזַּל פְּלוֹנִי יִהְיֶה הַזָּנָב בְּי' מַעֲלוֹת מִמַּזַּל ז' מִמֶּנּוּ: \n",
+ "וּמֵאַחַר שֶׁתֵּדַע מְקוֹם הָרֹאשׁ וּמְקוֹם הַזָּנָב וּמְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי. הִתְבּוֹנֵן בִּשְׁלָשְׁתָּן. אִם מָצָאתָ הַיָּרֵחַ עִם הָרֹאשׁ אוֹ עִם הַזָּנָב בְּמַעֲלָה אַחַת בְּחֵלֶק אֶחָד. תֵּדַע שֶׁאֵין הַיָּרֵחַ נוֹטֶה לֹא לִצְפוֹן הַשֶּׁמֶשׁ וְלֹא לִדְרוֹמָהּ. וְאִם רָאִיתָ מְקוֹם הַיָּרֵחַ לִפְנֵי מְקוֹם הָרֹאשׁ וְהוּא הוֹלֵךְ כְּנֶגֶד הַזָּנָב. תֵּדַע שֶׁהַיָּרֵחַ נוֹטֶה לִצְפוֹן הַשֶּׁמֶשׁ. וְאִם הָיָה הַיָּרֵחַ לִפְנֵי מְקוֹם הַזָּנָב וַהֲרֵי הוּא הוֹלֵךְ כְּנֶגֶד הָרֹאשׁ. תֵּדַע שֶׁהַיָּרֵחַ נוֹטֶה לִדְרוֹם הַשֶּׁמֶשׁ: \n",
+ "הַנְּטִיָּה שֶׁנּוֹטֶה הַיָּרֵחַ לִצְפוֹן הַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לִדְרוֹמָהּ. הִיא הַנִּקְרֵאת רֹחַב הַיָּרֵחַ. וְאִם הָיָה נוֹטֶה לַצָּפוֹן נִקְרָא רֹחַב צְפוֹנִי. וְאִם הָיָה נוֹטֶה לַדָּרוֹם נִקְרָא רֹחַב דְּרוֹמִי. וְאִם הָיָה הַיָּרֵחַ בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי הַנְּקֻדּוֹת לֹא יִהְיֶה לוֹ רֹחַב כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+ "לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה רֹחַב הַיָּרֵחַ יֶתֶר עַל ה' מַעֲלוֹת בֵּין בַּצָּפוֹן בֵּין בַּדָּרוֹם. אֶלָּא כָּךְ הוּא דַּרְכּוֹ יַתְחִיל מִן הָרֹאשׁ וְיִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ מְעַט מְעַט. וְהַמֶּרְחָק הוֹלֵךְ וְנוֹסָף עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְחָמֵשׁ מַעֲלוֹת. וְיַחֲזֹר וְיִתְקָרֵב מְעַט מְעַט עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ רֹחַב כְּשֶׁיַּגִּיעַ לַזָּנָב. וְיַחֲזֹר וְיִתְרַחֵק מְעַט מְעַט וְהַמֶּרְחָק נוֹסָף עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְחָמֵשׁ מַעֲלוֹת. וְיַחֲזֹר וְיִתְקָרֵב עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ רֹחַב: \n",
+ "אִם תִּרְצֶה לֵידַע רֹחַב הַיָּרֵחַ כַּמָּה הוּא בְּכָל עֵת שֶׁתִּרְצֶה. וְאִם צְפוֹנִי הוּא אוֹ דְּרוֹמִי. תּוֹצִיא מְקוֹם הָרֹאשׁ וּמְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי לְאוֹתָהּ הָעֵת. וְתִגְרַע מְקוֹם הָרֹאשׁ מִמְּקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי. וְהַנִּשְׁאָר הוּא הַנִּקְרָא מַסְלוּל הָרֹחַב. וְאִם יִהְיֶה מַסְלוּל הָרֹחַב מִמַּעֲלָה אַחַת עַד ק\"פ. תֵּדַע שֶׁרֹחַב הַיָּרֵחַ צְפוֹנִי. וְאִם הָיָה הַמַּסְלוּל יֶתֶר עַל ק\"פ תֵּדַע שֶׁרֹחַב הַיָּרֵחַ דְּרוֹמִי. וְאִם הָיָה ק\"פ בְּשָׁוֶה אוֹ ש\"ס בְּשָׁוֶה אֵין לַיָּרֵחַ רֹחַב כְּלָל. וְתַחֲזֹר וְתִרְאֶה מְנַת מַסְלוּל הָרֹחַב כַּמָּה הִיא. וְהוּא שִׁעוּר נְטִיָּתוֹ לַצָּפוֹן אוֹ לַדָּרוֹם. וְהוּא הַנִּקְרָא רֹחַב הַיָּרֵחַ הַדְּרוֹמִי אוֹ הַצְּפוֹנִי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+ "וְכַמָּה הִיא מְנַת מַסְלוּל הָרֹחַב. אִם יִהְיֶה מַסְלוּל הָרֹחַב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ נ\"ב חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל הַזֶּה כ' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ מַעֲלָה אַחַת וּמ\"ג חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל ל' תִּהְיֶה מְנָתוֹ שְׁתֵּי מַעֲלוֹת וְל' חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל מ' תִּהְיֶה מְנָתוֹ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת וְי\"ג חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל נ' מַעֲלוֹת תִּהְיֶה מְנָתוֹ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת וְנ' חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל ס' תִּהְיֶה מְנָתוֹ אַרְבַּע מַעֲלוֹת וְכ' חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל ע' תִּהְיֶה מְנָתוֹ ד' מַעֲלוֹת וּמ\"ב חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל פ' תִּהְיֶה מְנָתוֹ ד' מַעֲלוֹת וְנ\"ה חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל צ' תִּהְיֶה מְנָתוֹ ה' מַעֲלוֹת: \n",
+ "וְאִם יִהְיוּ אֲחָדִים עִם הָעֲשָׂרוֹת תִּקַּח הָרָאוּי לָהֶם לְפִי הַיֶּתֶר שֶׁבֵּין שְׁתֵּי הַמָּנוֹת כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתָ בְּמַסְלוּל הַשֶּׁמֶשׁ וּבְמַסְלוּל הַיָּרֵחַ. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיָה מַסְלוּל הָרֹחַב נ\"ג מַעֲלוֹת. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁאִלּוּ הָיָה הַמַּסְלוּל נ' הָיְתָה מְנָתוֹ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת וְנ' חֲלָקִים. וְאִלּוּ הָיָה הַמַּסְלוּל ס' הָיְתָה מְנָתוֹ ד' מַעֲלוֹת וְכ' חֲלָקִים. נִמְצָא הַיֶּתֶר בֵּין שְׁתֵּי הַמָּנוֹת ל' חֲלָקִים ג' חֲלָקִים לְכָל מַעֲלָה. וְנִמְצָא לְפִי חֶשְׁבּוֹן מַסְלוּל זֶה שֶׁהוּא נ\"ג שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת וְנ\"ט חֲלָקִים. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ תַּעֲשֶׂה בְּכָל מִנְיָן וּמִנְיָן: \n",
+ "מֵאַחַר שֶׁתֵּדַע מְנָתוֹ שֶׁל מַסְלוּל הָרֹחַב עַד צ' כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְנוּךָ. תֵּדַע מָנוֹת שֶׁל כָּל מִנְיְנוֹת הַמַּסְלוּל. שֶׁאִם יִהְיֶה הַמַּסְלוּל יֶתֶר עַל צ' עַד ק\"פ תִּגְרַע הַמַּסְלוּל מִק\"פ וְהַנִּשְׁאָר תֵּדַע בּוֹ הַמָּנָה: \n",
+ "וְזֶה הוּא רֹחַב הַיָּרֵחַ בִּתְחִלַּת לַיִל זֶה. וְהוּא דְּרוֹמִי שֶׁהֲרֵי הַמַּסְלוּל יֶתֶר עַל ק\"פ. וְכֵן אִם הָיָה הַמַּסְלוּל יֶתֶר מִק\"פ עַד ר\"ע תִּגְרַע מִמֶּנּוּ ק\"פ וְהַנִּשְׁאָר תֵּדַע בּוֹ הַמָּנָה: \n",
+ "וְאִם הָיָה הַמַּסְלוּל יֶתֶר עַל ר\"ע עַד ש\"ס. תִּגְרַע אוֹתוֹ מִש\"ס וְהַנִּשְׁאָר תֵּדַע בּוֹ הַמָּנָה: \n",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיָה הַמַּסְלוּל ק\"נ תִּגְרַע אוֹתוֹ מִק\"פ נִשְׁאָר ל'. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁמְּנַת שְׁלֹשִׁים שְׁתֵּי מַעֲלוֹת וּשְׁלֹשִׁים חֲלָקִים וְכָךְ תִּהְיֶה מְנַת ק\"נ שְׁתֵּי מַעֲלוֹת וּשְׁלֹשִׁים חֲלָקִים: \n",
+ "הֲרֵי שֶׁהָיָה הַמַּסְלוּל ר'. תִּגְרַע מִמֶּנּוּ ק\"פ יִשָּׁאֵר כ'. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁמְּנַת כ' הִיא מַעֲלָה אַחַת וּמ\"ג חֲלָקִים. וְכֵן אִם תִּהְיֶה מְנַת ר' תִּהְיֶה מַעֲלָה אַחַת וּמ\"ג חֲלָקִים: \n",
+ "הֲרֵי שֶׁהָיָה הַמַּסְלוּל ש' תִּגְרַע אוֹתוֹ מִש\"ס נִשְׁאַר ס'. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁמְּנַת שִׁשִּׁים אַרְבַּע מַעֲלוֹת וְכ' חֲלָקִים. וְכָךְ הִיא מְנַת ש' ד' מַעֲלוֹת וְכ' חֲלָקִים. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ בְּכָל הַמִּנְיָנוֹת: \n",
+ "הֲרֵי שֶׁרָצִינוּ לֵידַע רֹחַב הַיָּרֵחַ כַּמָּה הוּא וּבְאֵיזוֹ רוּחַ הוּא אִם צְפוֹנִי אוֹ דְּרוֹמִי בִּתְחִלַּת לֵיל עֶרֶב שַׁבָּת שֵׁנִי לְחֹדֶשׁ אִיָּר מִשָּׁנָה זוֹ. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁמְּקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי הָיָה בְּלַיִל זֶה בְּי\"ח מַעֲלוֹת וְל\"ו חֲלָקִים מִמַּזַּל שׁוֹר. סִימָנוֹ י\"ח ל\"ו. וּמְקוֹם הָרֹאשׁ הָיָה בְּאוֹתָהּ הָעֵת בְּכ\"ז מַעֲלוֹת וְל' חֲלָקִים מִמַּזַּל בְּתוּלָה. סִימָנוֹ כז\"ל. תִּגְרַע מְקוֹם הָרֹאשׁ מִמְּקוֹם הַיָּרֵחַ. יֵצֵא לְךָ מַסְלוּל הָרֹחַב רל\"א מַעֲלוֹת ו' חֲלָקִים. סִימָנוֹ רל\"א ו'. לְפִי שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל הַחֲלָקִים בְּכָל הַמַּסְלוּל. וְנִמְצֵאת הַמָּנָה שֶׁל מַסְלוּל זֶה בַּדְּרָכִים שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק זֶה שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת וְנ\"ג חֲלָקִים. וְזֶהוּ רֹחַב הַיָּרֵחַ בִּתְחִלַּת לַיִל זֶה. וְהוּא דְּרוֹמִי שֶׁהֲרֵי הַמַּסְלוּל יֶתֶר עַל ק\"פ: \n"
+ ],
+ [
+ "כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהִקְדַּמְנוּ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עֲתִידִים וּמוּכָנִים לִידִיעת הָרְאִיָּה. וּכְשֶׁתִּרְצֶה לָדַעַת זֹאת תַּתְחִיל וְתַחְשֹׁב וְתוֹצִיא מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֲמִתִּי וּמְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי וּמְקוֹם הָרֹאשׁ לִשְׁעַת הָרְאִיָּה. וְתִגְרַע מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֲמִתִּי מִמְּקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי וְהַנִּשְׁאָר הוּא הַנִּקְרָא אֹרֶךְ רִאשׁוֹן: ",
+ "וּמֵאַחַר שֶׁתֵּדַע מְקוֹם הָרֹאשׁ וּמְקוֹם הַיָּרֵחַ תֵּדַע מְקוֹם הַיָּרֵחַ כַּמָּה הוּא. וְאִם הוּא רֹחַב צְפוֹנִי אוֹ דְּרוֹמִי וְהוּא הַנִּקְרָא רֹחַב רִאשׁוֹן. וְהִזָּהֵר בָּאֹרֶךְ הַזֶּה הָרִאשׁוֹן וּבָרֹחַב הָרִאשׁוֹן וְיִהְיוּ שְׁנֵיהֶם מוּכָנִים לְךָ: ",
+ "וְהִתְבּוֹנֵן בְּאֹרֶךְ זֶה הָרִאשׁוֹן וּבָרֹחַב הַזֶּה הָרִאשׁוֹן. אִם יֵצֵא לְךָ תֵּשַׁע מַעֲלוֹת בְּשָׁוֶה אוֹ פָּחוֹת. תֵּדַע בְּוַדַּאי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְעוֹלָם שֶׁיֵּרָאֶה הַיָּרֵחַ בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין אַתָּה צָרִיךְ חֶשְׁבּוֹן אַחֵר. וְאִם יִהְיֶה הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן יֶתֶר עַל ט\"ו מַעֲלוֹת תֵּדַע בְּוַדַּאי שֶׁהַיָּרֵחַ יֵרָאֶה בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין אַתָּה צָרִיךְ לְחֶשְׁבּוֹן אַחֵר. וְאִם יִהְיֶה הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן מ\"ט מַעֲלוֹת וְעַד ט\"ו תִּצְטָרֵךְ לִדְרשׁ וְלַחֲקֹר בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרְאִיָּה עַד שֶׁתֵּדַע אִם יֵרָאֶה אוֹ לֹא יֵרָאֶה: ",
+ "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיָה מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי מִתְּחִלַּת מַזַּל גְּדִי עַד סוֹף מַזַּל תְּאוֹמִים. אֲבָל אִם הָיָה מְקוֹם הַיָּרֵחַ מִתְּחִלַּת מַזַּל סַרְטָן עַד סוֹף מַזַּל קֶשֶׁת וְיִהְיֶה אֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אוֹ פָּחוֹת. תֵּדַע שֶׁאֵין הַיָּרֵחַ נִרְאֶה כְּלָל בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאִם הָיָה הָרִאשׁוֹן יֶתֶר עַל כ\"ד מַעֲלוֹת וַדַּאי יֵרָאֶה בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל. וְאִם יִהְיֶה הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן מֵעֶשֶׂר מַעֲלוֹת עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע תִּצְטָרֵךְ לִדְרשׁ וְלַחֲקֹר בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרְאִיָּה אִם יֵרָאֶה אוֹ לֹא יֵרָאֶה: ",
+ "וְאֵלּוּ הֵן חֶשְׁבּוֹנוֹת הָרְאִיָּה. הִתְבּוֹנֵן וּרְאֵה הַיָּרֵחַ בְּאֵיזֶה מַזָּל הוּא. אִם יִהְיֶה בְּמַזַּל טָלֶה תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן נ\"ט חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל שׁוֹר תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ מַעֲלָה אַחַת. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל תְּאוֹמִים תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ נ\"ח חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל סַרְטָן תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ (מ\"ג) [נ\"ב] חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל אַרְיֵה תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ מ\"ג חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל בְּתוּלָה תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ ל\"ז חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל מֹאזְנַיִם תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ ל\"ד חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל עַקְרָב תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ ל\"ד חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל קֶשֶׁת תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ ל\"ו חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל גְּדִי תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ מ\"ד חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל דְּלִי תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ נ\"ג חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל דָּגִים תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ נ\"ח חֲלָקִים. וְהַנִּשְׁאָר מִן הָאֹרֶךְ אַחַר שֶׁתִּגְרַע מִמֶּנּוּ אֵלּוּ הַחֲלָקִים הוּא הַנִּקְרָא אֹרֶךְ שֵׁנִי: ",
+ "וְלָמָּה גּוֹרְעִין חֲלָקִים אֵלּוּ. לְפִי שֶׁמְּקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי אֵינוֹ הַמָּקוֹם שֶׁיֵּרָאֶה בּוֹ אֶלָּא שִׁנּוּי יֵשׁ בֵּינֵיהֶם בָּאֹרֶךְ וּבָרֹחַב. וְהוּא הַנִּקְרָא שִׁנּוּי הַמַּרְאֶה. וְשִׁנּוּי מַרְאֵה הָאֹרֶךְ בִּשְׁעַת הָרְאִיָּה לְעוֹלָם גּוֹרְעִין אוֹתוֹ מִן הָאֹרֶךְ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ: ",
+ "אֲבָל שִׁנּוּי מַרְאֵה הָרֹחַב. אִם הָיָה רֹחַב הַיָּרֵחַ צְפוֹנִי גּוֹרְעִין חֲלָקִים שֶׁל שִׁנּוּי מַרְאֵה הָרֹחַב מִן הָרֹחַב הָרִאשׁוֹן. וְאִם הָיָה רֹחַב הַיָּרֵחַ הַדְּרוֹמִי מוֹסִיפִין הַחֲלָקִים שֶׁל שִׁנּוּי מַרְאֵה הָרֹחַב עַל הָרֹחַב הָרִאשׁוֹן. וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה הָרֹחַב הָרִאשׁוֹן אַחַר שֶׁמּוֹסִיפִין עָלָיו אוֹ גּוֹרְעִין מִמֶּנּוּ אוֹתָם הַחֲלָקִים הוּא הַנִּקְרָא רֹחַב שֵׁנִי: ",
+ "וְכַמָּה הֵם הַחֲלָקִים שֶּׁמּוֹסִיפִין אוֹ גּוֹרְעִין אוֹתָן. אִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ בְּמַזַּל טָלֶה תִּשְׁעָה חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל שׁוֹר י' חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל תְּאוֹמִים ט\"ז חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל סַרְטָן כ\"ז חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל אַרְיֵה ל\"ח חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל בְּתוּלָה מ\"ד חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל מֹאזְנַיִם מ\"ו חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל עַקְרָב מ\"ה חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל קֶשֶׁת מ\"ד חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל גְּדִי ל\"ו חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל דְּלִי (כ\"ד) [כ\"ז] חֲלָקִים. וְאִם יִהְיֶה בְּמַזַּל דָּגִים י\"ב חֲלָקִים: ",
+ "מֵאַחַר שֶׁתֵּדַע חֲלָקִים אֵלּוּ תִּגְרַע אוֹתָן מִן הָרֹחַב הָרִאשׁוֹן אוֹ תּוֹסִיף אוֹתָן עָלָיו כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְנוּךָ וְיֵצֵא לְךָ הָרֹחַב הַשֵּׁנִי. וּכְבָר יָדַעְתָּ אִם הוּא צְפוֹנִי אוֹ דְּרוֹמִי. וְתֵדַע כַּמָּה מַעֲלוֹת וְכַמָּה חֲלָקִים נַעֲשָׂה זֶה הָרֹחַב הַשֵּׁנִי וְתָכִין אוֹתוֹ לְפָנֶיךָ וְיִהְיֶה עָתִיד: ",
+ "וְאַחַר כָּךְ תַּחֲזֹר וְתִקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי הַזֶּה מִקְצָתוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהַיָּרֵחַ נָלוֹז מְעַט בְּמַעְגָּלוֹ. וְכַמָּה הוּא הַמִּקְצָת שֶׁתִּקַּח מִמֶּנּוּ. אִם יִהְיֶה מְקוֹם הַיָּרֵחַ מִתְּחִלַּת מַזַּל טָלֶה עַד כ' מַעֲלוֹת מִמֶּנּוּ. אוֹ מִתְּחִלַּת מַזַּל מֹאזְנַיִם עַד כ' מַעֲלוֹת מִמֶּנּוּ. תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי שְׁנֵי חֲמִשָּׁיו. וְאִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ מִכ' מִמַּזַּל טָלֶה עַד י' מַעֲלוֹת מִמַּזַּל שׁוֹר אוֹ מִכ' מִמַּזַּל מֹאזְנַיִם עַד י' מַעֲלוֹת מִמַּזַּל עַקְרָב תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי שְׁלִישִׁיתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ מֵעֶשֶׂר מַעֲלוֹת מִמַּזַּל שׁוֹר עַד כ' מִמֶּנּוּ אוֹ מֵעֶשֶׂר מַעֲלוֹת מִמַּזַּל עַקְרָב עַד כ' מִמֶּנּוּ תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי רְבִיעִיתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ מִכ' מַעֲלוֹת מִמַּזַּל שׁוֹר עַד סוֹפוֹ אוֹ מִכ' מִמַּזַּל עַקְרָב עַד סוֹפוֹ תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי חֲמִישִׁיתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ מִתְּחִלַּת מַזַּל תְּאוֹמִים עַד עֶשֶׂר מַעֲלוֹת מִמֶּנּוּ אוֹ מִתְּחִלַּת מַזַּל קֶשֶׁת עַד עֶשֶׂר מַעֲלוֹת מִמֶּנּוּ תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי שְׁתוּתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ מִי' מַעֲלוֹת מִמַּזַּל תְּאוֹמִים וְעַד כ' מִמֶּנּוּ אוֹ מֵעֶשֶׂר מִמַּזַּל קֶשֶׁת עַד כ' מִמֶּנּוּ תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי חֲצִי שְׁתוּתוֹ. וְאִם יִהְיֶה מְקוֹם הַיָּרֵחַ מִכ' מִמַּזַּל תְּאוֹמִים עַד כ\"ה מִמֶּנּוּ אוֹ מִכ' מִמַּזַּל קֶשֶׁת עַד כ\"ה מִמֶּנּוּ תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי רְבִיעַ שְׁתוּתוֹ. וְאִם יִהְיֶה מְקוֹם הַיָּרֵחַ מִכ\"ה מִמַּזַּל תְּאוֹמִים עַד חָמֵשׁ מַעֲלוֹת מִמַּזַּל סַרְטָן אוֹ מִכ\"ה מִמַּזַּל קֶשֶׁת עַד חָמֵשׁ מַעֲלוֹת מִמַּזַּל גְּדִי לֹא תִּקַּח כְּלוּם. לְפִי שֶׁאֵין כָּאן נְלִיזַת מַעְגָּל. וְאִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ מֵחָמֵשׁ מִמַּזַּל סַרְטָן עַד עֶשֶׂר מִמֶּנּוּ אוֹ מֵחָמֵשׁ מִמַּזַּל גְּדִי עַד עֶשֶׂר מִמֶּנּוּ תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי רְבִיעַ שְׁתוּתוֹ. וְאִם יִהְיֶה מְקוֹם הַיָּרֵחַ מִי' מִמַּזַּל סַרְטָן עַד כ' מִמֶּנּוּ אוֹ מֵעֶשֶׂר מִמַּזַּל גְּדִי עַד עֶשְׂרִים מִמֶּנּוּ תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי חֲצִי שְׁתוּתוֹ. וְאִם יִהְיֶה מְקוֹם הַיָּרֵחַ מִכ' מִמַּזַּל סַרְטָן עַד סוֹפוֹ אוֹ מִכ' מִמַּזַּל גְּדִי עַד סוֹפוֹ תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי שְׁתוּתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ מִתְּחִלַּת מַזַּל אַרְיֵה עַד עֶשֶׂר מַעֲלוֹת מִמֶּנּוּ אוֹ מִתְּחִלַּת מַזַּל דְּלִי עַד עֶשֶׂר מַעֲלוֹת מִמֶּנּוּ תִּקַּח מִמֶּנּוּ הָרֹחַב הַשֵּׁנִי חֲמִישִׁיתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ מִי' מַעֲלוֹת מִמַּזַּל אַרְיֵה עַד כ' מִמֶּנּוּ אוֹ מִי' מִמַּזַּל דְּלִי עַד כ' מִמֶּנּוּ תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי רְבִיעִיתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ מִכ' מִמַּזַּל אַרְיֵה עַד עֶשֶׂר מִמַּזַּל בְּתוּלָה אוֹ מִכ' מִמַּזַּל דְּלִי עַד עֶשֶׂר מִמַּזַּל דָּגִים תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי שְׁלִישִׁיתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הַיָּרֵחַ מֵעֶשֶׂר מִמַּזַּל בְּתוּלָה עַד סוֹפוֹ אוֹ מִי' מַעֲלוֹת מִמַּזַּל דָּגִים עַד סוֹפוֹ תִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי ב' חֲמִשָּׁיו. וְזֹאת הַמִּקְצָת שֶׁתִּקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי הִיא הַנִּקְרֵאת מַעְגַּל הַיָּרֵחַ: ",
+ "וְאַחַר כָּךְ תַּחֲזֹר וְתִתְבּוֹנֵן בְּרֹחַב הַיָּרֵחַ וְתִרְאֶה אִם הוּא צְפוֹנִי אוֹ דְּרוֹמִי. אִם הָיָה צְפוֹנִי תִּגְרַע מַעְגַּל הַיָּרֵחַ הַזֶּה מִן הָאֹרֶךְ הַשֵּׁנִי. וְאִם הָיָה רֹחַב הַיָּרֵחַ דְּרוֹמִי תּוֹסִיף הַמַּעְגָּל הַזֶּה עַל הָאֹרֶךְ הַשֵּׁנִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה מְקוֹם הַיָּרֵחַ מִתְּחִלַּת מַזַּל גְּדִי עַד סוֹף מַזַּל תְּאוֹמִים. אֲבָל אִם הָיָה הַיָּרֵחַ מִתְּחִלַּת מַזַּל סַרְטָן עַד סוֹף מַזַּל קֶשֶׁת יִהְיֶה הַדָּבָר הֵפֶךְ. שֶׁאִם יִהְיֶה רֹחַב הַיָּרֵחַ צְפוֹנִי תּוֹסִיף הַמַּעְגָּל עַל הָאֹרֶךְ הַשֵּׁנִי. וְאִם הָיָה רֹחַב הַיָּרֵחַ דְּרוֹמִי תִּגְרַע הַמַּעְגָּל מִן הָאֹרֶךְ הַשֵּׁנִי. וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה הָאֹרֶךְ הַשֵּׁנִי אַחַר שֶׁתּוֹסִיף עָלָיו אוֹ תִּגְרַע מִמֶּנּוּ הוּא הַנִּקְרָא אֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי. וְדַע שֶׁאִם לֹא יִהְיֶה שָׁם נְלִיזַת מַעְגָּל וְלֹא נָתַן הַחֶשְׁבּוֹן לָקַחַת מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי כְּלוּם. יִהְיֶה הָאֹרֶךְ הַשֵּׁנִי עַצְמוֹ הוּא הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי בְּלֹא פָּחוֹת וּבְלֹא יֶתֶר: ",
+ "וְאַחַר כָּךְ תַּחֲזֹר וְתִרְאֶה הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי הַזֶּה וְהוּא הַמַּעֲלוֹת שֶׁבֵּין הַיָּרֵחַ וְהַשֶּׁמֶשׁ בְּאֵיזֶה מַזָּל הוּא. אִם יִהְיֶה בְּמַזַּל דָּגִים אוֹ בְּמַזַּל טָלֶה. תּוֹסִיף עַל הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי שְׁתוּתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הָאֹרֶךְ בְּמַזַּל דְּלִי אוֹ בְּמַזַּל שׁוֹר. תּוֹסִיף עַל הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי חֲמִישִׁיתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הָאֹרֶךְ בְּמַזַּל גְּדִי אוֹ בְּמַזַּל תְּאוֹמִים. תּוֹסִיף עַל הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי שְׁתוּתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הָאֹרֶךְ בְּמַזַּל קֶשֶׁת אוֹ בְּמַזַּל סַרְטָן. תָּנִיחַ הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי כְּמוֹת שֶׁהוּא וְלֹא תּוֹסִיף עָלָיו וְלֹא תִּגְרַע מִמֶּנּוּ. וְאִם הָיָה הָאֹרֶךְ בְּמַזַּל עַקְרָב אוֹ בְּמַזַּל אַרְיֵה. תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי חֲמִישִׁיתוֹ. וְאִם יִהְיֶה הָאֹרֶךְ בְּמַזַּל מֹאזְנַיִם אוֹ בְּמַזַּל בְּתוּלָה. תִּגְרַע מִן הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי שְׁלִישִׁיתוֹ. וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי אַחַר שֶׁתּוֹסִיף עָלָיו אוֹ תִּגְרַע מִמֶּנּוּ אוֹ תָּנִיחַ אוֹתוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא. הוּא הַנִּקְרָא אֹרֶךְ רְבִיעִי. וְאַחַר כָּךְ תַּחֲזֹר אֵצֶל רֹחַב הַיָּרֵחַ הָרִאשׁוֹן וְתִקַּח שְׁנֵי שְׁלִישָׁיו לְעוֹלָם. וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא מְנַת גֹּבַהּ הַמְּדִינָה. וְתִתְבּוֹנֵן וְתִרְאֶה אִם יִהְיֶה רֹחַב הַיָּרֵחַ צְפוֹנִי. תּוֹסִיף מְנַת גֹּבַהּ הַמְּדִינָה עַל הָאֹרֶךְ הָרְבִיעִי. וְאִם יִהְיֶה רֹחַב הַיָּרֵחַ דְּרוֹמִי. תִּגְרַע מְנַת גֹּבַהּ הַמְּדִינָה מִן הָאֹרֶךְ הָרְבִיעִי. וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה הָאֹרֶךְ הָרְבִיעִי אַחַר שֶׁגּוֹרְעִין מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁמּוֹסִיפִין עָלָיו הוּא הַנִּקְרָא קֶשֶׁת הָרְאִיָּה: ",
+ "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁבָּאנוּ לַחְקֹר אִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בְּלֵיל עֶרֶב שַׁבָּת שֵׁנִי לְחֹדֶשׁ אִיָּר מִשָּׁנָה זוֹ אוֹ לֹא יֵרָאֶה. תּוֹצִיא מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֲמִתִּי וּמְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי וְרֹחַב הַיָּרֵחַ לְשָׁנָה זוֹ כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְנוּךָ. יֵצֵא לְךָ מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הָאֲמִתִּי בְּז' מַעֲלוֹת וְט' חֲלָקִים מִמַּזַּל שׁוֹר. סִימָנוֹ ז\"ט. וְיֵצֵא לְךָ מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי בְּי\"ח מַעֲלוֹת וְל\"ו חֲלָקִים מִמַּזַּל שׁוֹר. סִימָנוֹ י\"ח ל\"ו. וְיֵצֵא לְךָ רֹחַב הַיָּרֵחַ בְּרוּחַ דָּרוֹם שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת וְנ\"ג חֲלָקִים. סִימָנוֹ נ\"ג ג'. וְזֶה הוּא הָרֹחַב הָרִאשׁוֹן. וְתִגְרַע מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ מִמְּקוֹם הַיָּרֵחַ יִשָּׁאֵר י\"א מַעֲלוֹת וְכ\"ז חֲלָקִים. סִימָנוֹ י\"א כ\"ז. וְזֶה הוּא הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן. וּלְפִי שֶׁהָיָה הַיָּרֵחַ בְּמַזַּל שׁוֹר יִהְיֶה שִׁנּוּי מַרְאֵה הָאֹרֶךְ מַעֲלָה אַחַת וְרָאוּי לִגְרֹעַ אוֹתָהּ מִן הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן. יֵצֵא לְךָ הָאֹרֶךְ הַשֵּׁנִי י' מַעֲלוֹת וְכ\"ז חֲלָקִים. סִימָנוֹ יכ\"ז. וְכֵן יִהְיֶה שִׁנּוּי מַרְאֵה הָרֹחַב י' חֲלָקִים. וּלְפִי שֶׁרֹחַב הַיָּרֵחַ הָיָה דְּרוֹמִי רָאוּי לְהוֹסִיף עָלָיו שִׁנּוּי הַמַּרְאֶה שֶׁהוּא עֲשָׂרָה חֲלָקִים. יֵצֵא לְךָ הָרֹחַב הַשֵּׁנִי ד' מַעֲלוֹת וְג' חֲלָקִים. סִימָנוֹ ד\"ג. וּלְפִי שֶׁהָיָה הַיָּרֵחַ בְּי\"ח מַעֲלוֹת מִמַּזַּל שׁוֹר רָאוּי לִקַּח מִן הָרֹחַב הַשֵּׁנִי רְבִיעִיתוֹ וְהוּא הַנִּקְרָא מַעְגַּל הַיָּרֵחַ. יֵצֵא לְךָ מַעְגַּל הַיָּרֵחַ לְעֵת זוֹ מַעֲלָה אַחַת וְחֵלֶק אֶחָד לְפִי שֶׁאֵין מְדַקְדְּקִין בִּשְׁנִיּוֹת: ",
+ "וּלְפִי שֶׁרֹחַב הַיָּרֵחַ דְּרוֹמִי וּמְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי בֵּין רֹאשׁ גְּדִי וְרֹאשׁ סַרְטָן. רָאוּי לְהוֹסִיף הַמַּעְגָּל עַל הָאֹרֶךְ הַשֵּׁנִי. יֵצֵא לְךָ הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי י\"א מַעֲלוֹת וְכ\"ח חֲלָקִים. סִימָנוֹ י\"א כ\"ח. וּלְפִי שֶׁהָאֹרֶךְ הַזֶּה בְּמַזַּל שׁוֹר רָאוּי לְהוֹסִיף עַל הָאֹרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי חֲמִישִׁיתוֹ שֶׁהוּא שְׁתֵּי מַעֲלוֹת וְי\"ח חֲלָקִים. וְיֵצֵא לְךָ הָאֹרֶךְ הָרְבִיעִי י\"ג מַעֲלוֹת וּמ\"ו חֲלָקִים. סִימָנוֹ י\"ג מ\"ו. וְחָזַרְנוּ אֵצֶל הָרֹחַב הָרִאשׁוֹן וְלָקַחְנוּ שְׁנֵי שְׁלִישָׁיו וְיֵצֵא מְנַת גֹּבַהּ הַמְּדִינָה וְהוּא שְׁתֵּי מַעֲלוֹת וְל\"ה חֲלָקִים. וּלְפִי שֶׁהָיָה הָרֹחַב דְּרוֹמִי. רָאוּי לִגְרֹעַ מִמֶּנּוּ מְנַת גֹּבַהּ הַמְּדִינָה מִן הָאֹרֶךְ הָרְבִיעִי. יִשָּׁאֵר לְךָ י\"א מַעֲלוֹת וְי\"א חֲלָקִים. סִימָנוֹ י\"א י\"א. וְזוֹ הִיא קֶשֶׁת הָרְאִיָּה בַּלַּיְלָה הַזֶּה. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְתֵדַע קֶשֶׁת הָרְאִיָּה כַּמָּה מַעֲלוֹת וְכַמָּה חֲלָקִים יֵשׁ בָּהּ בְּכָל לֵיל רְאִיָּה שֶׁתִּרְצֶה לְעוֹלָם: ",
+ "וְאַחַר שֶׁתֵּצֵא קֶשֶׁת זוֹ תָּבִין בָּהּ. וְדַע שֶׁאִם תִּהְיֶה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה תֵּשַׁע מַעֲלוֹת אוֹ פָּחוֹת אָז אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאִם תִּהְיֶה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה יֶתֶר עַל י\"ד מַעֲלוֹת אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֵרָאֶה וְיִהְיֶה גָּלוּי לְכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: ",
+ "וְאִם תִּהְיֶה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה מִתְּחִלַּת מַעֲלָה עֲשִׂירִית עַד סוֹף מַעֲלַת י\"ד. תַּעֲרֹךְ קֶשֶׁת הָרְאִיָּה אֶל הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן וְתֵדַע אִם יֵרָאֶה אוֹ לֹא יֵרָאֶה מִן הַקִּצִּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ. וְהֵן הַנִּקְרָאִין קִצֵּי הָרְאִיָּה: ",
+ "וְאִלּוּ הֵן קִצֵּי הָרְאִיָּה. אִם תִּהְיֶה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה מִיֶּתֶר עַל ט' מַעֲלוֹת עַד סוֹף עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אוֹ יֶתֶר עַל עֶשֶׂר. וְיִהְיֶה הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן י\"ג מַעֲלוֹת אוֹ יוֹתֵר. וַדַּאי יֵרָאֶה. וְאִם תִּהְיֶה הַקֶּשֶׁת פָּחוֹת מִזֶּה אוֹ יִהְיֶה הָאֹרֶךְ פָּחוֹת מִזֶּה לֹא יֵרָאֶה: ",
+ "וְאִם תִּהְיֶה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה מִיֶּתֶר עַל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת עַד סוֹף י\"א מַעֲלוֹת אוֹ יֶתֶר עַל אַחַת עֶשְׂרֵה. וְיִהְיֶה הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן י\"ב מַעֲלוֹת אוֹ יוֹתֵר. וַדַּאי יֵרָאֶה. וְאִם תִּהְיֶה הַקֶּשֶׁת פָּחוֹת מִזֶּה אוֹ יִהְיֶה הָאֹרֶךְ פָּחוֹת מִזֶּה לֹא יֵרָאֶה: ",
+ "וְאִם תִּהְיֶה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה מִיֶּתֶר עַל י\"א עַד סוֹף י\"ב מַעֲלוֹת אוֹ יֶתֶר עַל י\"ב. וְיִהְיֶה הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן י\"א מַעֲלוֹת אוֹ יוֹתֵר וַדַּאי יֵרָאֶה. וְאִם תִּהְיֶה הַקֶּשֶׁת פָּחוֹת מִזֶּה אוֹ יִהְיֶה הָאֹרֶךְ פָּחוֹת מִזֶּה לֹא יֵרָאֶה: ",
+ "וְאִם תִּהְיֶה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה מִיֶּתֶר עַל י\"ב מַעֲלוֹת עַד סוֹף י\"ג מַעֲלוֹת אוֹ יֶתֶר עַל י\"ג. וְיִהְיֶה הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן י' מַעֲלוֹת אוֹ יוֹתֵר וַדַּאי יֵרָאֶה. וְאִם תִּהְיֶה הַקֶּשֶׁת פָּחוֹת מִזֶּה אוֹ יִהְיֶה הָאֹרֶךְ פָּחוֹת מִזֶּה לֹא יֵרָאֶה: ",
+ "וְאִם תִּהְיֶה הָרְאִיָּה מִיֶּתֶר עַל י\"ג מַעֲלוֹת עַד סוֹף י\"ד מַעֲלוֹת אוֹ יֶתֶר עַל י\"ד. וְיִהְיֶה הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן תֵּשַׁע מַעֲלוֹת אוֹ יוֹתֵר וַדַּאי יֵרָאֶה. וְאִם תִּהְיֶה הַקֶּשֶׁת פָּחוֹת מִזֶּה אוֹ יִהְיֶה הָאֹרֶךְ פָּחוֹת מִזֶּה לֹא יֵרָאֶה. וְעַד כָּאן סוֹף הַקִּצִּין: ",
+ "כֵּיצַד. בָּאנוּ לְהִתְבּוֹנֵן בְּקֶשֶׁת הָרְאִיָּה שֶׁל לֵיל עֶרֶב שַׁבָּת שֵׁנִי לְחֹדֶשׁ אִיָּר מִשָּׁנָה זוֹ. יֵצֵא לָנוּ בְּחֶשְׁבּוֹן קֶשֶׁת הָרְאִיָּה י\"א מַעֲלוֹת וְי\"א חֲלָקִים כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ. וּלְפִי שֶׁהָיָה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה בֵּין עֶשֶׂר עַד אַרְבַּע עֶשְׂרֵה עָרַכְנוּ אוֹתָהּ אֶל הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁהָאֹרֶךְ הָיָה בְּלֵיל זֶה י\"א מַעֲלוֹת וְכ\"ז חֲלָקִים. וּלְפִי שֶׁהָיְתָה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה יֶתֶר עַל י\"א מַעֲלוֹת וְהָיָה הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן יֶתֶר עַל עֲשָׂרָה [א.] יוֹדֵעַ שֶׁוַּדַּאי יֵרָאֶה בְּלֵיל זֶה לְפִי הַקִּצִּין הַקְּצוּבוֹת. וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּכָל קֶשֶׁת וָקֶשֶׁת עִם הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ: ",
+ "וּכְבָר רָאִיתָ מִן הַמַּעֲשִׂים הָאֵלּוּ כַּמָּה חֶשְׁבּוֹנוֹת יֵשׁ בּוֹ וְכַמָּה תּוֹסָפוֹת וְכַמָּה גֵּרוּעִין אַחַר שֶׁיָּגַעְנוּ הַרְבֵּה. עַד שֶׁהִמְצִיאָנוּ דְּרָכִים קְרוֹבִים שֶׁאֵין בְּחֶשְׁבּוֹנָם עֹמֶק גָּדוֹל. שֶׁהַיָּרֵחַ עֲקַלְקַלּוֹת גְּדוֹלוֹת יֵשׁ בְּמַעְגְּלוֹתָיו. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים (תהילים קד יט) \"שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ\" יָרֵחַ לֹא יָדַע מְבוֹאוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים פְּעָמִים בָּא בַּאֲרֻכָּה פְּעָמִים בָּא בִּקְצָרָה. כְּמוֹ שֶׁתִּרְאֶה מֵחֶשְׁבּוֹנוֹת אֵלּוּ שֶׁפְּעָמִים תּוֹסִיף וּפְעָמִים תִּגְרַע עַד שֶׁתְּהֵא קֶשֶׁת הָרְאִיָּה. וּפְעָמִים תִּהְיֶה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה אֲרוּכָּה וּפְעָמִים קְצָרָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ",
+ "וְטַעַם כָּל אֵלּוּ הַחֶשְׁבּוֹנוֹת וּמִפְּנֵי מָה מוֹסִיפִים מִנְיָן זֶה וּמִפְּנֵי מָה גּוֹרְעִין. וְהֵיאַךְ נוֹדַע כָּל דָּבָר וְדָבָר מֵאֵלּוּ הַדְּבָרִים. וְהָרְאָיָה עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר. הִיא חָכְמַת הַתְּקוּפוֹת וְהַגִּימַטְרִיּוֹת שֶׁחִבְּרוּ בָּהּ חַכְמֵי יָוָן סְפָרִים הַרְבֵּה וְהֵם הַנִּמְצָאִים עַכְשָׁו בְּיַד הַחֲכָמִים. אֲבָל הַסְּפָרִים שֶׁחִבְּרוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בִּימֵי הַנְּבִיאִים מִבְּנֵי יִשָּׂשכָר לֹא הִגִּיעוּ אֵלֵינוּ. וּמֵאַחַר שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת הֵם שֶׁאֵין בָּהֶם דֹּפִי וְאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לְהַרְהֵר אַחֲרֵיהֶם, אֵין חוֹשְׁשִׁין לַמְחַבֵּר בֵּין שֶׁחִבְּרוּ אוֹתָם נְבִיאִים בֵּין שֶׁחִבְּרוּ אוֹתָם הָאֻמּוֹת. שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁנִּתְגַּלָּה טַעֲמוֹ וְנוֹדְעָה אֲמִתָּתוֹ בִּרְאָיוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם דֹּפִי אָנוּ סוֹמְכִין עַל זֶה הָאִישׁ שֶׁאֲמָרוֹ אוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ עַל הָרְאָיָה שֶׁנִּתְגַּלְּתָה וְהַטַּעַם שֶׁנּוֹדַע: "
+ ],
+ [
+ "דָבָר יָדוּעַ וּבָרוּר שֶׁאִם יוֹצִיא לְךָ הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁהַיָּרֵחַ יֵרָאֶה בַּלַּיִלָה. אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֵרָאֶה מִפְּנֵי הֶעָבִים שֶׁמְּכַסִּין אוֹתוֹ אוֹ מִפְּנֵי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא גַּיְא אוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַר גָּבוֹהַּ כְּנֶגֶד רוּחַ מַעֲרָב לְאַנְשֵׁי אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁנִּמְצְאוּ כְּאִלּוּ הֵן יוֹשְׁבִין בַּגַּיְא. שֶׁהַיָּרֵחַ לֹא יֵרָאֶה לְמִי שֶׁהוּא בְּמָקוֹם נָמוּךְ אֲפִלּוּ הָיָה גָּדוֹל וְיֵרָאֶה לְמִי שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הַר גָּבוֹהַּ וְתָלוּל אַף עַל פִּי שֶׁהַיָּרֵחַ קָטָן בְּיוֹתֵר. וְכֵן יֵרָאֶה לְמִי שֶׁשּׁוֹכֵן עַל שְׂפַת הַיָּם אוֹ לְמִי שֶׁמְּהַלֵּךְ בִּסְפִינָה בַּיָּם הַגָּדוֹל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קָטָן בְּיוֹתֵר: \n",
+ "וְכֵן בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אִם יִהְיֶה יוֹם צַח יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיֵּרָאֶה בִּימוֹת הַחַמָּה. לְפִי שֶׁבִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אִם יִהְיֶה יוֹם צַח יִהְיֶה הָאֲוִיר זַךְ הַרְבֵּה וְיֵרָאֶה הָרָקִיעַ בְּטֹהַר יוֹתֵר מִפְּנֵי שֶׁאֵין שָׁם אָבָק שֶׁיִּתְעָרֵב בָּאֲוִיר. אֲבָל בִּימוֹת הַחַמָּה יִהְיֶה הָאֲוִיר כְּאִלּוּ הוּא מְעֵשָּׁן מִפְּנֵי הָאָבָק וְיֵרָאֶה הַיָּרֵחַ קָטָן: \n",
+ "וְכָל זְמַן שֶׁתִּמָּצֵא קֶשֶׁת הָרְאִיָּה וְהָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן שֶׁתַּעֲרֹךְ לָהּ עִם שְׁנֵי הַקִּצִּין שֶׁלָּהֶם בְּצִמְצוּם. יִהְיֶה הַיָּרֵחַ קָטָן בְּיוֹתֵר וְלֹא יֵרָאֶה אֶלָּא בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר. וְאִם תִּמָּצֵא קֶשֶׁת הָרְאִיָּה וְהָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן אֲרֻכִּין הַרְבֵּה וְהוֹסִיפוּ עַד סוֹף הַקִּצִּים שֶׁלָּהֶן מִמַּעֲלוֹת. יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ גָּדוֹל וּלְפִי אֹרֶךְ הַקֶּשֶׁת וְהָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן יִהְיֶה גָּדְלוֹ וּגְלִיָּתוֹ לַכּל: \n",
+ "לְפִיכָךְ רָאוּי לְבֵית דִּין לָשׂוּם שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ בְּלִבָּם. שֶׁהֵן זְמַן הָרְאִיָּה וּמְקוֹמָהּ. וְשׁוֹאֲלִין אֶת הָעֵדִים בְּאֵי זֶה מָקוֹם רְאִיתֶם. שֶׁאִם הָיְתָה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה קְצָרָה וְיִתֵּן הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁיֵּרָאֶה בְּצִמְצוּם. כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה ט' מַעֲלוֹת וְה' חֲלָקִים וְהָיָה הָאֹרֶךְ הָרִאשׁוֹן י\"ג מַעֲלוֹת בְּשָׁוֶה וּבָאוּ עֵדִים שֶׁרָאוּהוּ. אִם הָיָה בִּימוֹת הַחַמָּה אוֹ שֶׁהָיוּ בְּמָקוֹם נָמוּךְ חוֹשְׁשִׁין לָהֶן וּבוֹדְקִין אוֹתָן הַרְבֵּה וְאִם הָיָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אוֹ בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר וַדַּאי יֵרָאֶה אִם לֹא יִהְיוּ שָׁם עָבִים הַמַּבְדִּילִין: \n",
+ "עֵדִים שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ וּבָאוּ וְהֵעִידוּ וְקִבְּלוּם בֵּית דִּין וְקִדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה הָרִאשׁוֹן וּמָנוּ כ\"ט יוֹם מִן הַיּוֹם הַמְ [קֵ] דָּשׁ. וְלֵיל שְׁלֹשִׁים לֹא נִרְאָה הַיָּרֵחַ מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהֵרָאוֹת אוֹ מִפְּנֵי שֶׁכִּסּוּהוּ עָבִים. וַהֲרֵי בֵּית דִּין מְצַפִּין לוֹ כָּל יוֹם שְׁלֹשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְלֹא בָּאוּ עֵדִים וְעִבְּרוּ אֶת הַחֹדֶשׁ וְנִמְצָא יוֹם ר\"ח הַשֵּׁנִי יוֹם ל\"א כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+ "וְהִתְחִילוּ לִמְנוֹת כ\"ט יוֹם מִן יוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וְלֵיל שְׁלֹשִׁים לֹא נִרְאָה הַיָּרֵחַ. אִם תֹּאמַר שֶׁכָּךְ מְעַבְּרִין אֶת זֶה וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ שְׁלֹשִׁים וְקוֹבְעִין רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי יוֹם ל\"א. כָּךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בְּלֵיל שְׁלֹשִׁים גַּם מֵחֹדֶשׁ זֶה וְנִמְצְאוּ מְעַבְּרִין וְהוֹלְכִין וְעוֹשִׂין חֳדָשִׁים אַחַר שְׁלֹשִׁים כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. וְנִמְצָא בְּחֹדֶשׁ אַחֲרוֹן אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה הַיָּרֵחַ בְּלֵיל כ\"ה בּוֹ אוֹ בְּלֵיל כ\"ו. וְאֵין לְךָ דְּבַר שְׂחוֹק וְהֶפְסֵד יוֹתֵר מִזֶּה: \n",
+ "וְאַל תֹּאמַר שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי הוּא שֶׁלֹּא יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בְּכָל הַשָּׁנָה. אֶלָּא דָּבָר קָרוֹב הוּא הַרְבֵּה. וּפְעָמִים רַבּוֹת יֶאֱרַע זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בַּמְּדִינוֹת שֶׁזְּמַן הַגְּשָׁמִים שָׁם אָרֹךְ וְהֶעָבִים רַבִּים. שֶׁאֵין אָנוּ אוֹמְרִין שֶׁלֹּא יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בְּכָל הַשָּׁנָה אֶלָּא שֶׁלֹּא יֵרָאֶה בִּתְחִלַּת הֶחֳדָשִׁים וְיֵרָאֶה אַחַר כָּךְ. וּפְעָמִים לֹא יֵרָאֶה מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיֵּרָאֶה בָּהֶם וְחֳדָשִׁים שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה בָּהֶם לֹא יֵרָאֶה מִפְּנֵי הֶעָבִים אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיָה קָטָן בְּיוֹתֵר וְלֹא נִתְכַּוֵּן אָדָם לִרְאוֹתוֹ: \n",
+ "אֶלָּא הַקַּבָּלָה שֶׁהָיָה בְּיַד חֲכָמִים אִישׁ מִפִּי אִישׁ מִפִּי משֶׁה רַבֵּנוּ כָּךְ הִיא. שֶׁבִּזְמַן שֶׁלֹּא יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בִּתְחִלַּת הֶחֳדָשִׁים חֹדֶשׁ אַחַר חֹדֶשׁ. בֵּית דִּין קוֹבְעִין חֹדֶשׁ מְעֵבָּר מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם וְחֹדֶשׁ חָסֵר מִכ\"ט יוֹם. וְכֵן מְחַשְּׁבִין וְקוֹבְעִין חֹדֶשׁ מְעֻבָּר וְחֹדֶשׁ חָסֵר בִּקְבִיעָה לֹא בְּקִדּוּשׁ. שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא עַל הָרְאִיָּה. וּפְעָמִים עוֹשִׂין מָלֵא אַחַר מָלֵא אוֹ חָסֵר אַחַר חָסֵר כְּמוֹ שֶׁיֵּרָאֶה לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן: \n",
+ "וּמִתְכַּוְּנִין לְעוֹלָם בְּחֶשְׁבּוֹנָם שֶׁאִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בַּחֹדֶשׁ הַבָּא יֵרָאֶה בִּזְמַנּוֹ אוֹ בְּלֵיל עִבּוּרוֹ. לֹא שֶׁיֵּרָאֶה קֹדֶם זְמַנּוֹ שֶׁהוּא לֵיל כ\"ח. וּבְחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרְאִיָּה הָאֵלּוּ שֶׁבֵּאַרְנוּ יִתְבָּאֵר לְךָ וְתֵדַע מָתַי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה, וּמָתַי אִי אֶפְשָׁר, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה. וְעַל זֶה סוֹמְכִין וּמְעַבְּרִין חֹדֶשׁ אַחַר חֹדֶשׁ אוֹ עוֹשִׂין חֹדֶשׁ חָסֵר אַחַר חֹדֶשׁ חָסֵר. וּלְעוֹלָם אֵין פּוֹחֲתִין מֵאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים הַמְעֻבָּרִין בְּשָׁנָה וְלֹא מוֹסִיפִין עַל שְׁמוֹנָה חֳדָשִׁים הַמְעֻבָּרִין. וְגַם לְעִבּוּר חֳדָשִׁים אֵלּוּ שֶׁמְּעַבְּרִין לְפִי חֶשְׁבּוֹן עוֹשִׂין סְעֻדַּת עִבּוּר הַחֹדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי: \n",
+ "וְכָל שֶׁתִּמְצָא בַּגְּמָרָא מִדְּבָרִיִם שֶּׁמַּרְאִין שֶׁבֵּית דִּין סוֹמְכִין עַל הַחֶשְׁבּוֹן וּמִפִּי משֶׁה מִסִּינַי שֶׁהַדָּבָר מָסוּר לָהֶם וְהָרְשׁוּת בְּיָדָם לְחַסֵּר אוֹ לְעַבֵּר. וְכֵן זֶה שֶׁחָסֵר תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בַּשָּׁנָה וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה הַכּל עַל עִקָּר זֶה הוּא בָּנוּי בִּזְמַן שֶׁלֹּא נִרְאֶה הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ: \n",
+ "וְכֵן זֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַחֹדֶשׁ לְצֹרֶךְ הוּא בֶּחֳדָשִׁים אֵלּוּ שֶׁמְּעַבְּרִין אוֹתָן לְפִי חֶשְׁבּוֹן וְעוֹשִׂין אֶחָד מָלֵא וְאֶחָד חָסֵר. וְיֵשׁ לָהֶם לְעַבֵּר חֹדֶשׁ אַחַר חֹדֶשׁ אוֹ לְחַסֵּר. בָּזֶה הוּא שֶׁמְּעַבְּרִין לְצֹרֶךְ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִרְאֶה הַיָּרֵחַ בִּזְמַנּוֹ. אֶלָּא בְּעֵת שֶׁיֵּרָאֶה הַיָּרֵחַ בִּזְמַנּוֹ שֶׁהוּא תְּחִלַּת הֱיוֹתוֹ נִרְאֶה אַחַר שֶׁנִּתְקַבֵּץ עִם הַשֶּׁמֶשׁ מְקַדְּשִׁין לְעוֹלָם: \n",
+ "וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁם בֵּית דִּין וְסוֹמְכִין עַל הָרְאִיָּה. אֲבָל בִּזְמַנִּים אֵלּוּ אֵין סוֹמְכִין אֶלָּא עַל הַקְּבִיעָה בְּזֶה הַחֶשְׁבּוֹן הָאֶמְצָעִי הַפָּשׁוּט בְּכָל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּהֲלָכוֹת אֵלּוּ: \n",
+ "יִתְבָּאֵר בְּסִפְרֵי הַחֶשְׁבּוֹן הַתְּקוּפוֹת וְהַגִּימַטְרִיָּאוֹת שֶׁאִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵרָאֶה בְּכָל מְדִינוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן לְמַעֲרַב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמְכֻוָּנוֹת כְּנֶגְדָּהּ. וְאִם יִתֵּן הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁלֹּא יֵרָאֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה בִּמְדִינוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁהֵן לְמַעֲרַב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמְכֻוָּנוֹת כְּנֶגְדָּהּ. לְפִיכָךְ אִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בִּמְדִינָה שֶׁהִיא לְמַעֲרַב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין בָּזֶה רְאָיָה שֶׁלֹּא יֵרָאֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֶפְשָׁר שֶׁנִּרְאֶה הַיָּרֵחַ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: \n",
+ "אֲבָל אִם לֹא יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים בַּמְּדִינָה הַמַּעֲרָבִית הַמְכֻוֶּנֶת כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא נִרְאֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: \n",
+ "וְכֵן אִם לֹא יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא נִרְאֶה בְּכָל מְדִינוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן לְמִזְרַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמְכֻוָּנוֹת כְּנֶגְדָּהּ. וְאִם יֵרָאֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה בִּמְדִינוֹת מִזְרָחִיּוֹת וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֵרָאֶה. לְפִיכָךְ אִם יֵרָאֶה בִּמְדִינָה שֶׁהִיא לְמִזְרַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמְכֻוֶּנֶת כְּנֶגְדָּהּ בְּיָדוּעַ שֶׁנִּרְאֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאִם לֹא נִרְאֶה בַּמְּדִינָה הַמִּזְרָחִית אֵין בָּזֶה רְאָיָה אֶלָּא אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: \n",
+ "וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים כְּשֶׁהָיוּ הַמְּדִינוֹת שֶׁבַּמַּעֲרָב וְשֶׁבַּמִּזְרָח מְכֻוָּנוֹת. כְּגוֹן שֶׁהָיוּ נוֹטוֹת לִצְפוֹן הָעוֹלָם מִשְּׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת עַד ל\"ה מַעֲלוֹת. אֲבָל אִם הָיוּ נוֹטוֹת לַצָּפוֹן יוֹתֵר מִזֶּה אוֹ פָּחוֹת. מִשְׁפָּטִים אֲחֵרִים יֵשׁ לָהֶן שֶׁהֲרֵי אֵינָן מְכֻוָּנוֹת כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעָרֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב אֵינָן אֶלָּא לְהַגִּיד כָּל מִשְׁפְּטֵי הָרְאִיָּה לְהַגְדִּיל תּוֹרָה וּלְהַאְדִּירָהּ. לֹא שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי מִזְרָח אוֹ בְּנֵי מַעֲרָב סוֹמְכִין עַל רְאִיַּת הַיָּרֵחַ אוֹ תּוֹעִיל לָהֶם כְּלוּם. אֶלָּא לְעוֹלָם אֵין סוֹמְכִין אֶלָּא עַל קִדּוּשׁ בֵּית דִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים: \n"
+ ],
+ [
+ "לְפִי שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁבּכְלַל דִּבָרִים שֶׁהָיוּ בּוֹדְקִין בָּהֶן אֶת הָעֵדִים אוֹמְרִין לָהֶן לְהֵיכָן הָיָה הַיָּרֵחַ נוֹטֶה. כָּשֵׁר בְּעֵינַי לְהוֹדִיעַ דֶּרֶךְ חֶשְׁבּוֹן דָּבָר זֶה. וְאֵין אֲנִי מְדַקְדֵּק בּוֹ לְפִי שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל בִּרְאִיָּה כְּלָל. וּתְחִלַּת חֶשְׁבּוֹן זֶה לֵידַע נְטִיַּת הַמַּזָּלוֹת תְּחִלָּה: \n",
+ "הָעֲגֻלָּה שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בְּמַחֲצִית הַמַּזָּלוֹת שֶׁבָּהּ מַהֲלָךְ הַשֶּׁמֶשׁ. אֵינָהּ עוֹבֶרֶת בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם מֵחֲצִי הַמִּזְרָח לַחֲצִי הַמַּעֲרָב. אֶלָּא נוֹטָה הִיא מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה הַמְסַבֵּב בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם כְּנֶגֶד צָפוֹן וְדָרוֹם. חֶצְיָהּ נוֹטֶה לַצָּפוֹן וְחֶצְיָהּ נוֹטֶה לַדָּרוֹם: \n",
+ "וּשְׁתֵּי נְקֻדּוֹת יֵשׁ בָּהּ שֶׁפּוֹגַעַת בָּהֶן בַּעֲגֻלַּת הַקַּו הַשָּׁוֶה הַמְסַבֵּב בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם. הַנְּקֻדָּה הָאַחַת רֹאשׁ מַזַּל טָלֶה. הַנְּקֻדָּה הַשְּׁנִיָּה שֶׁכְּנֶגְדָּהּ רֹאשׁ מַזַּל מֹאזְנַיִם. וְנִמְצְאוּ שִׁשָּׁה מַזָּלוֹת נוֹטוֹת לַצָּפוֹן מִתְּחִלַּת טָלֶה עַד סוֹף בְּתוּלָה. וְשִׁשָּׁה נוֹטוֹת לַדָּרוֹם מִתְּחִלַּת מַזַּל מֹאזְנַיִם עַד סוֹף מַזַּל דָּגִים: \n",
+ "וּמֵרֹאשׁ מַזַּל טָלֶה יַתְחִילוּ הַמַּזָּלוֹת לִנְטוֹת מְעַט מְעַט וּלְהִתְרַחֵק מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה כְּנֶגֶד הַצָּפוֹן עַד רֹאשׁ סַרְטָן. וְיִהְיֶה רֹאשׁ סַרְטָן רָחוֹק מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה לְרוּחַ הַצָּפוֹן שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים מַעֲלוֹת וַחֲצִי מַעֲלָה בְּקֵרוּב. וְיַחְזְרוּ הַמַּזָּלוֹת לְהִתְקָרֵב לַקַּו הַשָּׁוֶה מְעַט מְעַט עַד רֹאשׁ מֹאזְנַיִם שֶׁהוּא עַל הַקַּו הַשָּׁוֶה. וּמֵרֹאשׁ מֹאזְנַיִם יַתְחִילוּ לִנְטוֹת וּלְהִתְרַחֵק כְּנֶגֶד רוּחַ דָּרוֹם עַד רֹאשׁ גְּדִי. וְיִהְיֶה רֹאשׁ גְּדִי רָחוֹק מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה לְרוּחַ דָּרוֹם שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים מַעֲלוֹת וַחֲצִי מַעֲלָה. וְיַחְזְרוּ הַמַּזָּלוֹת לְהִתְקָרֵב מְעַט מְעַט כְּנֶגֶד הַקַּו הַשָּׁוֶה עַד רֹאשׁ טָלֶה: \n",
+ "נִמְצָא רֹאשׁ טָלֶה וְרֹאשׁ מֹאזְנַיִם מְסַבֵּב עַל הַקַּו הַשָּׁוֶה. וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁתִּהְיֶה הַשֶּׁמֶשׁ בִּשְׁנֵי רָאשִׁים אֵלּוּ לֹא תִּהְיֶה נוֹטָה לֹא לַצָּפוֹן וְלֹא לַדָּרוֹם. וְתִזְרַח בַּחֲצִי מִזְרָח וְתִשְׁקַע בַּחֲצִי מַעֲרָב. וְיִהְיֶה הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שָׁוִין בְּכָל הַיִּשּׁוּב: \n",
+ "הֲרֵי נִתְבָּרֵר לְךָ שֶׁכָּל מַעֲלָה וּמַעֲלָה מִמַּעֲלוֹת הַמַּזָּלוֹת נוֹטָה לַצָּפוֹן אוֹ לַדָּרוֹם וְיֵשׁ לִנְטִיָּתָהּ שִׁעוּר. (וְרֹב) [וְרֹחַב] הַנְּטִיָּה לֹא תִּהְיֶה יוֹתֵר עַל שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים מַעֲלוֹת וַחֲצִי בְּקֵרוּב: \n",
+ "וְאֵלּוּ הֵם הַשִּׁעוּרִים שֶׁל נְטִיּוֹת לְפִי מִנְיַן הַמַּעֲלוֹת שֶׁל מַזָּלוֹת. וְהַתְחָלָה מַתְחֶלֶת מַזַּל טָלֶה. י' מַעֲלוֹת נְטִיָּתָם ד' מַעֲלוֹת. כ' מַעֲלוֹת נְטִיָּתָם ח' מַעֲלוֹת. ל' מַעֲלוֹת נְטִיָּתָם י\"א מַעֲלוֹת וּמֶחֱצָה. וּמ' מַעֲלוֹת נְטִיָּתָם ט\"ו מַעֲלוֹת. נ' מַעֲלוֹת נְטִיָּתָם י\"ח מַעֲלוֹת. ס' מַעֲלוֹת נְטִיָּתָם כ' מַעֲלוֹת. ע' מַעֲלוֹת נְטִיָּתָם כ\"ב מַעֲלוֹת. פ' מַעֲלוֹת נְטִיָּתָם כ\"ג מַעֲלוֹת. צ' מַעֲלוֹת נְטִיָּתָם כ\"ג מַעֲלוֹת וַחֲצִי מַעֲלָה: \n",
+ "וְאִם יִהְיוּ אֲחָדִים בְּמִנְיָן תִּקַּח לָהֶם מְנָתָם מִבֵּין שְׁתֵּי הַנְּטִיּוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּשֶּׁמֶשׁ וּבַיָּרֵחַ. כֵּיצַד. חָמֵשׁ מַעֲלוֹת נְטִיָּתָם שְׁתֵּי מַעֲלוֹת. וְאִם הָיָה מִנְיַן הַמַּעֲלוֹת כ\"ג נְטִיָּתָם ט' מַעֲלוֹת. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ בְּכָל הָאֲחָדִים שֶׁהֵן עִם הָעֲשָׂרוֹת: \n",
+ "וּמֵאַחַר שֶׁתֵּדַע הַנְּטִיָּה שֶׁל מַעֲלוֹת מֵאַחַת עַד צ'. תֵּדַע נְטִיָּתָם כֻּלָּן כְּדֶרֶךְ שֶׁהוֹדַעְנוּךָ בְּרֹחַב הַיָּרֵחַ. שֶׁאִם הָיָה הַמִּנְיָן יֶתֶר עַל צ' עַד ק\"פ תִּגְרַע אוֹתוֹ מִק\"פ. וְאִם הָיָה יוֹתֵר עַל ק\"פ עַד ר\"ע תִּגְרַע מִמֶּנּוּ ק\"פ. וְאִם הָיָה יוֹתֵר עַל ר\"ע עַד ש\"ס תִּגְרַע אוֹתוֹ מִש\"ס. וְהַנִּשְׁאָר תֵּדַע נְטִיָּתוֹ וְהוּא נְטִיַּת אוֹתוֹ הַמִּנְיָן שֶׁבְּיָדְךָ בְּלֹא גֵּרָעוֹן וְלֹא תּוֹסֶפֶת: \n",
+ "אִם תִּרְצֶה לֵידַע כַּמָּה מַעֲלוֹת הוּא הַיָּרֵחַ נוֹטֶה מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה כְּנֶגֶד צְפוֹן הָעוֹלָם אוֹ כְּנֶגֶד דְּרוֹם הָעוֹלָם. תֵּדַע תְּחִלָּה כַּמָּה נְטִיַּת הַמַּעֲלָה שֶׁהִיא מְקוֹם הַיָּרֵחַ הָאֲמִתִּי וּלְאֵי זֶה רוּחַ הִיא נוֹטָה לַצָּפוֹן אוֹ לַדָּרוֹם. וְתַחֲזֹר וְתַחְשֹׁב וְתוֹצִיא רֹחַב הַיָּרֵחַ הָרִאשׁוֹן וְתִרְאֶה אִם הוּא צְפוֹנִי אוֹ דְּרוֹמִי. אִם נִמְצְאוּ רֹחַב הַיָּרֵחַ וּנְטִיַּת מַעֲלָתוֹ בְּרוּחַ אַחַת כְּגוֹן שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם צְפוֹנִים אוֹ דְּרוֹמִיִּים תְּקַבֵּץ שְׁנֵיהֶם. וְאִם נִמְצְאוּ בִּשְׁתֵּי רוּחוֹת כְּגוֹן שֶׁהָיָה הָאֶחָד דְּרוֹמִי וְהָאֶחָד צְפוֹנִי. תִּגְרַע הַמְּעַט מִשְּׁנֵיהֶם מִן הָרַב וְהַנִּשְׁאָר הוּא מֶרְחַק הַיָּרֵחַ מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁהָיָה בָּהּ הָרַב בִּשְׁנֵיהֶם: \n",
+ "כֵּיצַד בָּאנוּ לֵידַע כַּמָּה הַיָּרֵחַ נוֹטֶה מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה בְּלֵיל הָרְאִיָּה שֶׁהוּא שֵׁנִי לְחֹדֶשׁ אִיָּר מִשָּׁנָה זוֹ. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁמַּעֲלַת הַיָּרֵחַ הָיְתָה י\"ט מִמַּזַּל שׁוֹר. נְטִיָּתָהּ בַּצָּפוֹן כְּמוֹ י\"ח מַעֲלוֹת. וְרֹחַב הַיָּרֵחַ הָיָה בַּדָּרוֹם כְּמוֹ ד' מַעֲלוֹת. תִּגְרַע הַמְּעַט מִן הָרַב יִשָּׁאֵר י\"ד מַעֲלוֹת. וְנִמְצָא הַיָּרֵחַ רָחוֹק מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה י\"ד מַעֲלוֹת לְרוּחַ צָפוֹן. שֶׁהֲרֵי הַמִּנְיָן הָרַב שֶׁהוּא שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיָה צְפוֹנִי. וְכָל חֶשְׁבּוֹן זֶה בְּקֵרוּב בְּלֹא דִּקְדּוּק לְפִי שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל בִּרְאִיָּה: \n",
+ "אִם תִּרְצֶה לֵידַע לְאֵי זוֹ רוּחַ מֵרוּחוֹת הָעוֹלָם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ נוֹטֶה. תַּחְשֹׁב וְתֵדַע מֶרְחַקּוֹ מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה. אִם יִהְיֶה עַל הַקַּו הַשָּׁוֶה אוֹ קָרוֹב מִמֶּנּוּ בִּשְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת בַּצָּפוֹן אוֹ בַּדָּרוֹם. יֵרָאֶה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד אֶמְצַע מַעֲרָב וְתֵרָאֶה פְּגִימָתוֹ מְכֻוֶּנֶת כְּנֶגֶד מִזְרַח הָעוֹלָם בְּשָׁוֶה: \n",
+ "וְאִם יִהְיֶה רָחוֹק מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה לִצְפוֹן הָעוֹלָם. יֵרָאֶה בֵּין מַעֲרַב הָעוֹלָם וּבֵין צְפוֹנוֹ. וְתֵרָאֶה פְּגִימָתוֹ נוֹטָה מִכְּנֶגֶד מִזְרַח הָעוֹלָם כְּנֶגֶד דְּרוֹם הָעוֹלָם: \n",
+ "וְאִם הָיָה רָחוֹק מֵעַל הַקַּו הַשָּׁוֶה לִדְרוֹם הָעוֹלָם. יֵרָאֶה בֵּין מַעֲרַב הָעוֹלָם וּבֵין דְּרוֹמוֹ. וְתֵרָאֶה פְּגִימָתוֹ נוֹטָה מִכְּנֶגֶד מִזְרַח הָעוֹלָם כְּנֶגֶד צְפוֹן הָעוֹלָם. וּלְפִי רֹב הַמֶּרְחָק וּלְפִי רֹב הַנְּטִיָּה: \n",
+ "וּמֵחֲקִירַת הָעֵדִים שֶׁאוֹמְרִין לָהֶם כַּמָּה הָיָה גָּבוֹהַּ. וְדָבָר זֶה יִוָּדַע מִקֶּשֶׁת הָרְאִיָּה. שֶׁבִּזְמַן שֶׁתִּהְיֶה קֶשֶׁת הָרְאִיָּה קְצָרָה יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ כְּאִלּוּ הוּא קָרוֹב מִן הָאָרֶץ. וּבִזְמַן שֶׁתִּהְיֶה אֲרֻכָּה יֵרָאֶה גָּבוֹהַּ מֵעַל הָאָרֶץ. וּלְפִי אֹרֶךְ קֶשֶׁת הָרְאִיָּה לְפִי גָּבְהוֹ מֵעַל הָאָרֶץ בִּרְאִיַּת הָעֵינַיִם: \n",
+ "הֲרֵי בֵּאַרְנוּ חֶשְׁבּוֹנוֹת כָּל הַדְּרָכִים שֶׁצְּרִיכִין לָהֶם בִּידִיעַת הָרְאִיָּה וּבַחֲקִירַת הָעֵדִים. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַכּל יָדוּעַ לַמְּבִינִים וְלֹא יֶחְסְרוּ דֶּרֶךְ מִדַּרְכֵי הַתּוֹרָה וְלֹא יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אַחֲרֶיהָ בִּסְפָרִים אֲחֵרִים. (ישעיה לד טז) \"דִּרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר ה'\" וְקִרְאוּ, אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נֶעְדָּרָה: סָלִיק הִלְכוֹת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ \n"
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Torat Emet 363",
+ "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+ "categories": [
+ "Halakhah",
+ "Mishneh Torah",
+ "Sefer Zemanim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Halakhah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file