diff --git "a/json/Talmud/Bavli/Rishonim on Talmud/Meiri/Seder Moed/Meiri on Taanit/Hebrew/Meiri on Shas.json" "b/json/Talmud/Bavli/Rishonim on Talmud/Meiri/Seder Moed/Meiri on Taanit/Hebrew/Meiri on Shas.json"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/json/Talmud/Bavli/Rishonim on Talmud/Meiri/Seder Moed/Meiri on Taanit/Hebrew/Meiri on Shas.json"
@@ -0,0 +1,401 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Meiri on Taanit",
+ "versionSource": "http://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Meiri on Shas",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "מאירי על תענית",
+ "categories": [
+ "Talmud",
+ "Bavli",
+ "Rishonim on Talmud",
+ "Meiri",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "text": {
+ "Introduction": [
+ "אמר מנחם בן שלמה לבית מאיר י\"א זאת המסכתא ר\"ל מסכת תענית היא מסדר מועד והורגלנו בלמודה אחר מסכת ברכות לסבה אשר הזכרנו בפתיחת זה החבור והיא כוללת ד' פרקים וסדרם לפי שטתנו א' מאימתי מזכירין ב' סדר תעניות כיצד ג' סדר תעניות האלו ד' בשלשה פרקים וענין המסכתא בכללה אמנם יסוד הכונה בה לבאר עניני התשובה והתפלה בזמן הצרות ומה שצריך להתעורר עליו ברבוי תפלות וצעקות ותעניות ועל זה הצד יתבארו לנו ממנה ג' ענינים הראשון לבאר תכונת התפלה על הגשמים בפרט מיום בא עתן ר\"ל זמן החורף עד בא ימי חליפתם ר\"ל הקיץ ותכונת ההנהגה בעצירתם ויבא על זה הפרק הראשון והפרק השני ממנה והשני לבאר תכונת התפלה על שאר הצרות ועל איזו מהם מתענים התכונת ההנהגה בהן ויבא על זה הפרק השלישי ממנה השלישי לבאר תכונת ההנהגה בימים אשר נגזר עלינו בהם תענית על הצרות הקדומות ר\"ל ד' הצומות ויבא על זה הפרק הרביעי ממנה ואמנם יתערבב הסדור לפעמים בהכנס חלק אחד בגבול חבירו ובהתערב ביניהם דברים אחרים מענין משמר ומעמד ושאר דברים על ידי גלגול כי אם לשטת התלמוד הוא כמו שהקדמנו וזה הפרק אמנם יתחיל בבאור החלק הראשון ורבו יסוב על שני ענינים הראשון לבאר זמן ענין הזכרת הגשמים בתחיית המתים ר\"ל מוריד הגשם וענין שאלתם בברכת השנים ר\"ל ותן טל ומטר מתי יתחילו מתי יסור והשני לבאר בו בזמן שיתאחר הגשם לבא מתי יתחילו להתענות עליהם וכמה תעניות יגזרו עליהם ועד מתי ימשך זמן תעניתם אם לא נענו ואיך יתנהגו בימים האלו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:"
+ ],
+ "": [
+ [],
+ [],
+ [
+ "והמשנה הראשונה ממנו תבאר לנו בפרט זמן הזכרת גשמים מאימתי הוא מתחיל ואמר על זה מאימתי מזכירין גבורות גשמים ר\"ל מוריד הגשם ולא שאל היכן מזכירין אותן מפני שסמך על מה שכבר התבאר במסכת ברכות ל\"ג א' שבתחיית המתים מזכירין אותה מתוך שהיא שקולה כתחיית המתים ר\"ל שכל חיי העולם הזה תלויים בה וכן בתלמוד המערב סמכוה על המקרא דכתיב יחיינו מיומים וסמיך ליה ויבא כגשם לנו ומה שקראם גבורות גשמים פי' בגמ' מפני שיורדים בגבורה ורומז על בואן הרבה פעמים שלא בזמן ירידתם מדרך הטבע להשגחת האל על בניו לרוב תפלתם כדכתיב ויצו עליו במפגיע ובדרש אמרו אדם כובר חטים בכברה לשיעור מועט מתערבים זה בזה וגשמים יורדים טפה טפה מהלך כמה שנים ואין מתערבים זה בזה שאלמלא כן היו מטשטשות את הארץ ר' אליעזר אומר מי\"ט הראשון של חג והוא שר' אליעזר סובר מאחר שנסוך המים בחג ונטילת לולב לרצות על המים שאנו נדונים בה בחג הם באים ר\"ל שאנו מתחילים לשבחו ית' דרך רצוי ופיוס קודם שנשאל כדי שתהא שאלה שלנו באה אחר רצוי וכמו שאמרו הזכרה רצוי שאלה הוא ראוי לנו לשבח באותו דבר שאנו עתידים לשאול ולהזכיר אותו בתפלת החג אע\"פ שאין אנו שואלים בחג ר' יהושע אומר מי\"ט האחרון שמאחר שאין אנו רוצים בהם בחג אין ראוי להזכירם והוא אמרו מאחר שהגשמים בחג סימן קללה שהרי אנו חייבים לאכול בסכה והגשם מונענו בכך ואע\"פ שמלילה ראשונה ואילך רשות מ\"מ אין דרך בני אדם להעביר שעתם במיני תרגימא וכן שחיוב שינה מיהא כל ז' ואי אפשר לז' בלא שינה ואף ידעת קצת גאונים שפירשו שלא נאמר עליהם סימן קללה אלא לילה ראשונה מ\"מ אינן סימן ברכה ומתוך כך הם גורסים בדברי ר' יהושע הואיל והגשמים בחג אינן סימן ברכה מ\"מ אף לדבריהם אפשר לפרשה לר' אליעזר עצמו שאמר סוכה כ\"ז א' י\"ד סעודות אדם חייב לאכל בסכה כלומר הואיל ולדידך מיהא סימן קללה הם למה הוא מזכיר או שמא מטעם שינה כמו שכתבנו שעל כל פנים לענין שינה זמן קללה הם והלכך למה הוא מזכיר עד י\"ט האחרון שאין בו סכה ומ\"מ בכניסת יום האחרון שנפקע חיוב סכה הוא מזכיר והשיבו ר' אליעזר אף אני איני אומר שישאל אלא שיזכיר דרך רצוי לשאלה כענין הלולב ונסוך המים והזכרה זו אינה אלא כעין מי שאומר שהוא מוריד הגשם בעונתו והשיבו ר' יהושע א\"כ יזכיר אף בימות החמה ומ\"מ לדעת ר' אליעזר כך הוא שכל השנה הוא רשאי לומר כך אלא שמיום הראשון של חג הוא מחייב בהזכרתה מטעם רצוי שאלה כלולב וכנסוך ולר' יהושע הזכרה להדיא בדבר שאין בו סימן ברכה באותה שעה אין ראוי להזכיר ואין הלכה כאחד מהם ופסקו הענין בגמ' שמתחילים בהזכרת גשמים במוסף של יו\"ט האחרון ר\"ל שמיני עצרת ובפסח מתחילים להזכיר טל בי\"ט הראשון כמו שהוזכר זמן זה במשנה שניה ומה שאין אנו דוחין בפסח עד יום האחרון כדרך שאנו עושים בגשמים פי' בתלמוד המערב כדי שיצאו כל המועדות בטל ושאלו שם ויזכיר מבערב ותירץ לאו כל עמא תמן כלומר שטרודים הם במלאכה ובצרכי י\"ט ונמצאו זה מזכיר וזה אינו מזכיר ושאלו עוד שם ויזכיר בשחרית והשיבו אף הוא סבר שהזכירה מבערב כלומר ולשנה אחרת יזכיר מבערב השתא מן גודא חמי לון דלא מדכרי' בקמיתא ומדכרין בבתריתא אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב ואף ביום אחרון של חג לגשמים פי' דוקא בתפלת מוסף שאף זו מבערב העם טרודים במלאכת האבד ובצרכי י\"ט וי\"מ טעם אחר לתפלת מוסף מפני שנתישבה דעתו של אדם יותר מבתפלת שחרית וכונה שלה גדולה משל שחרית וכמו שאמרו בדרש שמעה י\"י צדק זו ק\"ש הקשיבה רנתי זו תפלת יוצר האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה זו תפלת מוסף ובזמן שעושים שני ימים מתחיל להזכיר בח' ספק ז' וכיון שהתחיל שוב אינו פוסק וזמן הזכרה זו אין בו חלוק בין יחיד לצבור והוא שאמרו בתלמוד המערב אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח צבור כלומר עד שיגיע זמנה לש\"צ גם כן וי\"מ בה עד שיכריז עליו ש\"צ כדרך שנוהגים בה היום:",
+ "זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודינים הבאים עליה בגמרא אלו הן:",
+ "זמן הזכרה זו כבר בארנו במשנה בברכת תחיית המתים ושאלה ר\"ל ותן טל ומטר היא בברכת השנים והבדלה בחונן הדעת וכבר כתבנוה בחמישי של ברכות:"
+ ],
+ [
+ "נסוך המים שהזכרנו במשנה זו עקר ענינו יתבאר במס' סוכה ומ\"מ מתוך שיש בשמועה שבכאן סוגיא מבולבלת בנסחאות עד שיש לטעות בקצתן באיזה דבר שבנסוך המים צריך שתדע שנסוך המים היא כל ז' ואע\"פ שלא נרמז בתורה עד יום ב' כמו שאמרו נאמר בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם מ' י' מ' הרי כאן מים מ\"מ הלכה למשה מסיני להיותו כל ז' כמו שאמרו עשר נטיעות ערבה ונסוך המים הלכה למשה מסיני כמו שנבאר בסוף הסוגיא ושמא תאמר והרי אתה יכול לבאר נסוך המים הלכה למשה מסיני להיותו בקצת הימים אבל לא בכלן אין זה כלום שמקצת הימים אף הם רמוזים במקרא כמו שבארנו ולא הוצרכנו להלכת סיני אלא לכלול בו שאר הימים וכן התבאר במסכת סוכה שנסוך זה היה בג' לוגין שהן רביעית ההין שהוא מועט שבנסכים וא\"כ מה שאמר ר' יהודה בלוג היה מנסך כל שמנה אין הלכה כן אלא בג' לוגין ודוקא כל ז' וכן צריך שתדע שנסוך המים אינו אלא ביום כענין לולב ומתוך כך אתה צריך להזהר שלא לגרוס כאן מה נסוך המים בלילה אלא מה נסוך בלילה ופי' שמאחר שמצינו במקצת נסוך שהוא בלילה אף אני דן להזכרה בלילה לדעת ר' אליעזר ונסוך זה שהוא בא בלילה הוא נסוך היין ומנסכים הבאים שלא מחמת זבח אלא בפני עצמן כמו שאמרו על זה מתנדבים יין ואין מתנדבים שמן ועל אלה אמרו מנחתם ונסכיהם אפילו בלילה אבל נסוך המים אינו בלילה שהרי נסכים הבאים מחמת זבח הם ונסכים הבאים מחמת זבח אין זמנם אלא ביום ולא עוד אלא שהתבאר במסכת סוכה במי נסוך שאף לקדשן בכלי בלילה לא והוא שאמרו שם שהיה ממלא חבית של זהב שאינה מקדשת מן השלוח אבל לא במקדשת שאלו כן היו נפסלות בלינה ומעתה התבאר לך ממלא שאין גורסים גם כן מה נסוך המים מאורתא שהרי יש כאן שתי סבות למניעת זה אחת זו שהזכרנו שאין נסוך המים בלילה ועוד שנסכים הבאים מחמת זבח אינן קודמים לזבח ומ\"מ י\"מ שכתבו שאם שכח ביום ולא נסך שמנסך בלילה של אחריו ככל נסכים מתורת תשלומין וגורסים על צד זה מה נסוך המים בלילה וכן גדולי המפרשים כתבו שאע\"פ שאין מנסכין אותם ולא אף לקדשן בכלי מן הלילה הקודם מ\"מ קדשת הפה יכול להקדישן בלילה ואין עובר מזה משום בל תקדיש כדין מקדיש בעלי מומין ודברים שאין ראויין והראיה שהרי שואבין אותם לשמן בלילה ועל צד זה גורסים מה נסוך המים מאורתא שהרי הזכרה מעין קדושת הפה היא:",
+ "והרי למדת בסוגיא זו ג' נסחאות ויש בה עוד רביעית לגדולי הרבנים והוא שגורסים מלולב גמר לה או מנסוך המים גמיר לה ולא עוד והוא שלדעתם אין כונת השאלה אלא לידע דעתו של ר' אליעזר בנסוך המים מהיכן הוא מתחיל ופי' מלולב גמיר לה הא נסוך המים אינו בראשון אלא או בשני כר' יהודה בן בתירא או בשישי כר' עקיבא שאלו היה נסוך המים בראשון נוח היה לו ללמוד הזכרה מנסוך המים שהוא ענין מפורסם למים יותר מלולב או דילמא מנסוך המים גמיר לה ונמצא לדעתו נסוך המים בראשון והוא כבן בתירא ור' עקיבא והשיב ת\"ש דאמר ר' אבהו לא למדה ר' אליעזר אלא מלולב ואין דבריהן נראין שהרי עדין מחלוקת ר' יהודה בן בתירא ור' עקיבא לא שמעינן ר' אליעזר כמאן סבירא ליה ניקום ונבעי ועוד האיך באה שאלה זו על משנתינו אחר שאין עיקר שאלתו בענין הזכרה והיה לו לשאלה על בריתא שמחלקת ר' יהודה ור' עקיבא נזכר בה ועוד היה לו לשאול בהדיא ר' אליעזר בנסוך המים מאי סבירא ליה אלא שבודאי שאלה זו עיקרה על ענין הזכרה נשאלה אי מלולב גמיר לה ושלא תהא אלא משחרית וכן שבכל החג לא יזכירה אלא ביום אי מנסוך המים ושיזכירוה בערבית של כניסת החג וכן בכל הלילות שבתוך החג והגירסא הראשונה מלולב גמר מה לולב ביום אף הזכרה ביום או דלמא מנסוך המים גמר לה מה נסוך בלילה אף הזכרה בלילה והגרסא השנית מה נסוך המים בלילה וכו' ולשלישית מה נסוך המים מאורתא וכו' על הדרכים שכתבנו:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "אע\"פ שהזכרת גשמים חובה מ\"מ הזכרת הטל בימות החמה ר\"ל מוריד הטל והזכרת הרוח בימות הגשמים ר\"ל משיב הרוח אין בהם חובה כל כך מפני שהטל והרוח המצויה אינן נעצרים ואע\"פ שרוח שאינה מצויה צריכה לזרות את הגרנות אפשר בכלים הראויים לכך אבל רוח מצויה וטל אינן נעצרים ומכיון שאינן נעצרים אם לא אמר אין מחזירין אותו וכן אם הזכירם בזמן שאין ראוי להזכיר כגון שהזכיר טל בימות הגשמים ורוח בימות החמה אין מחזירים אותו שהרי אינו נעצר לא בימות החמה ולא בימות הגשמים וכל שאינו נעצר אם יזכור בזמן שאינו ראוי להזכיר או יניח שלא להזכירו בזמן הראוי אין מחזירים אותו ולא עוד אלא שאפילו אמר הפך הדברים והוא שיאמר מעביר הרוח ומפריח הטל כלומר עוצרם שלא יבאו אעפ\"כ אין מחזירים אותו אבל הגשם שהוא נעצר אם שכחו בזמן הראוי להזכירו ר\"ל בימות הגשמים או שהזכירו בזמן שאינו ראוי להזכירו ר\"ל בימות החמה מחזירים אותו:",
+ "רוב המפרשים כתבו שאם לא הזכיר גשם בימות הגשמים אם הזכיר טל אין מחזירים אותו שהזכרת טל בדיעבד פוטרת של גשם ובתלמוד המערב שבפרק אין עומדין אמרוה כן ולשונם בזה היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו בטל והזכיר של גשם מחזירים אותו והקשו שם והתניא לא חייבו חכמים להזכיר לא דמי האי דמצלי ומיקל להאי דמצלי ולא מיקל ונראה שהקושיא חוזרת לסוף השמועה ר\"ל בטל והזכיר של גשם והיה סבור שמצד שלא הזכיר טל הוא והשיבו שאם לא אמר לא טל ולא גשם אין מחזירים אבל טעם החזרה מפני שכשהוא עומד בטל והזכיר של גשם הרי הזכיר לשון קללה מה שאין כן בגשם והזכיר של טל וי\"א לדעת זה שאם הזכיר את שתיהן חוזר ומה שפרשנו בשמועה זו שבתלמוד המערב היא היא שטתנו וכן דעת גדולי הפוסקים ולשון מיקל הוא לשון קללה בתלמוד המערב כמו שאמרו בג' של קדושין ר' זעירא מיקל לאהן דחמי חבריה זבין זביניה ומעלי ליה עלאי וכן בשני של מועד קטן ר' אמי מיקל להון ר\"ל לפורשי חכה ומכמורות מפני שהם ממעטים בשמחת הרגל ובמסכת בכורים ירושלמי פרק ג' ר' מונא מיקל להלין דמתמנין בכסף וקרי עלוי אלהי כסף ואלהי זהב ובפרק בני העיר ר' יוחנן מקל לנשייא דשטחן לבושיהון באוירא דבי מדרשא וכן בכמה מקומות ומ\"מ מגדולי תלמידיהם חולקים עליהם בכך ומפרשים שמועה שבתלמוד המערב בדרך אחרת והוא שהם מפרשים מיקל מלשון קולא וסוברים שהקושיא חוזרת על ראש השמועה ר\"ל בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו ושאל בה מאחר שהטל לא חייבו בו להזכיר הרי הזכרתו כמי שאינה והאיך אין מחזירין אותו והרי הוא כמי שלא הזכיר לא טל ולא מטר ותירץ לא דמו למאן דמצלי ולא מיקל כלומר שאינו מזכיר כלל אף דבר קל למאן דמצלי ומיקל ר\"ל שמזכיר מיהא דבר הקל ואע\"פ שלענין פסק כך הוא לענין פירש מיהא אין דבריהם נראין וכ\"ש שלדבריהם עומד בטל ולא הזכיר לא טל ולא גשם מחזירין אותו ולא יראה כן:",
+ "יש מי שמפריז על מדותיו לומר שאף שאלה בברכת השנים אם לא הזכיר בה מטר טל פוטרתו ואף בזו נסעדים בה מתלמוד המערב שהקשו על מה שאמר בגשם והזכיר של טל אין מחזירין והתניא אם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות בתחיית המתים מחזירים אותו ותירץ ההיא דלא אדכר לא טל ולא מטר והם סוברים שהתשובה חוזרת אף על השאלה וא\"כ השאלה נפקעת בהזכרת טל וכן שבימות החמה אם לא הזכיר טל אין מחזירין אותו כל שיאמר ותן ברכה בלבד מ\"מ יראה שאין התירוץ חוזר אלא על גבורות גשמים שאין שאלה דומה להזכרה שהזכרה מתוך שאינה אלא רצוי הקלו בה אבל שאלה שהוא עקר תפלה הן שלא הזכיר גשם ביום הגשמים הן שלא הזכיר טל בימות החמה מחזירים אותו ואע\"פ שהטל אינו נעצר שהרי מ\"מ על טל של ברכה הוא מתפלל וטל של ברכה נעצר:",
+ "במסכת ברכ��ת כ\"ט א' התבאר שמי שטעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירים אותו וביארנו שם שחוזר לראש התפלה אבל טעה בשאלה של ברכת השנים אין מחזירין אותו אף לראש הברכה מפני שאפשר לו לכללה בשומע תפלה ואם לא נזכר אלא אחר שומע תפלה אם לא עקר את רגליו חוזר לברכת השנים וי\"א לשומע תפלה ואם עקר את רגליו חוזר לראש ובתלמוד המערב נראה שאף בגבורות גשמים אם לא הזכירה במקומה אומרה בשומע תפלה ושאל שם אם לא אמרה בשומע תפלה להיכן הוא חוזר והשיב שאם עקר את רגליו חוזר לראש ואם לא עקר חוזר לשומע תפלה נמצא חולק עם פסק שלנו בשתים ומ\"מ בשאלתות כתבוה כדברינו וכבר כתבנוה בברכות פרק שחר:",
+ "הזכרת הרוח ר\"ל משיב הרוח שאנו מזקיקים בהזכרתו הוא מפני שהוא צריך לנגב את הארץ אבל קשירת עבים אין מזכירים אותם כלל ואע\"פ שהם סימן גדול לגשמים שאינן נעצרות בזמן המטר ואע\"פ שכתוב ועצר את השמים ודרשו בו בעבים הא בחרפי הא באפלי ר\"ל שאותם שלפני המטר אין נעצרות אבל אותם שאחר המטר נעצרות ואעפ\"כ אין מזקיקים בזכירתם אע\"פ שיש בהם תועלת להעמיד הלחות עד שיכנסו הגשמים בעומק זהו פי' גדולי הרבנים ומ\"מ גדולי המפרשים פי' שאין נעצרים ר\"ל שאין בעצירתם שום היזק ומה שדרשו ועצר בעבים הא בחרפי הא באפלי לאותם שנזרעו תחלה אין בעצירתם שום היזק ודי להם בגשמים אבל לאותם שזרעו אחר הגשמים אף הם צריכות להם להעמיד לחות הארץ ואעפ\"כ אין צרכן גדול שנחייב בכך בהזכרתם:",
+ "מי שנסתפק לו אם הזכיר גשם אם לאו פי' בתלמוד המערב שאם הוא תוך ל' חזקה מה למוד הזכיר וחוזר מל' יום ואילך חזקה מה צריך הזכיר:"
+ ],
+ [
+ "תלמיד חכם אע\"פ שתורתו מכעיסתו בשעה שרואה מעשי בני אדם מכוערים ראוי לו למעט בכעסו כמה שאפשר לו וללמדם בנחת כדי שיערבו דבריו על שומעיהם ויקבלו דבריו וכדי שלא לגרום בעצמו שום נזק שנאמר הסר כעס מלבך והעביר רעה מבשרך:",
+ "נטיעות שהם רכות וצריכות תקון התירו חכמים לחרוש בהם בתוספות שביעית בכדי יניקתן שחוששים להפסידן מתוך ילדותם ושיעור יניקתם מפורש להם מהלכה למשה מסיני לעשר נטיעות בית סאה שהוא נ' על נ' כשנטיעתן משוערת באותו בית סאה בשוה וכן כל נטיעה לפי חשבון זה והוא שאמרו עשר נטיעות ערבה ר\"ל אותה שהיו מקיפים בה המזבח בשביעי של חג ונסוך המים בחג שהוא כל ז' הלכה למשה מסיני אבל אילנות אחרים שאינן רכין אסור וכן אף באותם שהזכרנו שהן נטיעות רכות אם היו נטועים יותר מעשרה הם חשובים כנעקרים ואם אין שם עשרה אין חורשים כל בית סאה אלא בכדי מה שצריך להם לפי חשבון זה ודברים אלו כולן בזמן שבית המקדש קיים אבל בזמן שאין בית המקדש קיים עבודת הארץ מותרת לגמרי עד ראש השנה אפילו בשאר אילנות כמו שיתבאר במקומו וערבה שנאמר בה שהיא הלכה למשה מסיני פירושה על ערבה שהיו מקיפים בה את המזבח בשביעי כמו שביארנו אבל אותה שבלולב מן התורה היא וכן מה שאמרו בנסוך המים שהוא הלכה למשה מסיני פירושה להיותה כל שבעה כמו שביארנו:",
+ "המשנה השנית אין שואלים את הגשמים וכו' כונת המשנה לבאר זמן הזכרת גשמים ככונת המשנה הראשונה וחדש בהזכרה זמן אחר על דעת בן בתירא והוא מוסף של י\"ט אחרון של חג לגשמים ותפלת שחרית של י\"ט הראשון של פסח לטל אע\"פ שאין הלכה כמותו בטל ואגב גררא נתערב עמה ענין שאלה בדרך קצור לומר שאין שואלים את הגשמים ר\"ל ותן טל ומטר תכף להזכרה ואין שאלה עד שי��ברו ימי החג והוא סמוך לגשמים שימות החג אינם ימות הגשמים ולא פי' איזהו זמן השאלה בפרט ולמטה יתבאר ולענין הזכרה בין לגשמים בין לטל כבר בארנו הפסק במשנה הראשונה:",
+ "זהו ביאור המשנה ודינין הבאים עליה בגמרא אלו הן:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שמשנה זו לא היה עקר הכונה לבאר בה זמן שאלה מהיכן הוא מתחיל התבאר בגמרא שבארץ ישראל אע\"פ שהיא מבכרת ואין להם פירות בחוץ שכבר כנסו את הכל מ\"מ בזמן שבית המקדש קיים שהיו שם עולי רגלים היו מאחרים השאלה עד ז' במרחשון ובזמן שאין בית המקדש קיים מתחילים לשאול אחר החג הואיל ואין עולי רגלים ולא פירות בחוץ ובחוצה לארץ בז' במרחשון מפני שעד כאן יש להם פירות בחוץ ובבבל שהוא טיבעני יתבאר למטה עד ס' בתקופה ולמטה יתבאר טעם כלם בביאור המשנה הרביעית ושאר הסוגיא לישנא בעלמא הוא ודברים פשוטים וכבר כתבנום בפירושנו:"
+ ],
+ [
+ "המשנה השלישית עד מתי שואלים את הגשמים פי' מאחר שהתחיל במשנה שלפניה אגב גררא להודיע זמן שאלת גשמים מהיכן הוא מתחיל אע\"פ שלא נתבאר בו כל הצורך בא עכשו לבאר במשנה זו שיעור זמן שאלה עד היכן הוא מגיע ואמר ר' יהודה עד שיעבור הפסח ור' יוסי אומר עד שיצא ניסן שנאמר ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון שהדבר מוכיח על ניסן שזמן גשמים הוא ואין הלכה כאחד מהם שאין שאלה במקום שאין הזכרה וכשבטלה הזכרה בטלה שאלה ונמצאת בטולה אחר תפלת המנחה של י\"ד בניסן שעד שלא בא זמן ברכת השנים כבר הופקעה הזכרת גשמים:",
+ "זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "זמן גשמי שנה של ימות החורף חלוק הוא אצל רבותינו וזמן גשמים של ימות החורף נקרא יורה בכל זמנים שבה ואע\"פ שכתוב ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון שמשמעו שאף יורה בניסן אינו כן אלא יורה במרחשון ומלקוש בניסן אלא אותו מקרא לאותה שנה שבימי יואל נאמר שהתאחרו הגשמים של כל זמן החורף עד ניסן ולפי פשוטו שהוריד להם יורה בזמנו ומלקוש בראשון וזמן הגשמים של ימות החורף הנקרא יורה ג' זמנים יש לו ותחלת הזמן בארץ ישראל בג' במרחשון ושם היה ראוי לשאול אלא שנשתנה דין שאלה כמו שיתבאר ואם ירדו בה גשמים נקראת רביעה זו בכירה ואם נתאחרה עד ז' במרחשון נקראת בינונית ואם נתאחרה עד י\"ז במרחשון נקראת אפילה ושם מתחילים להתענות אם לא ירדה ואם ירדו גשמים בכל הג' זמנים שהזכרנו נקראו זמנים אלו רביעיות וזמן ראשון נקראת רביעה ראשונה וזמן שני רביעה שניה וזמן שלישי רביעה שלישית ונמצא זמן ראשונה לשאול אלא שנשתנה זמנה ושלישית להתענות אבל זמן רביעה שניה שהזכרנו יש בה זמן קבוע להרבה ענינים כמו שיתבאר זו היא שטתנו שאנו פוסקים כר' מאיר וכסתם משנה שלפנינו ר\"ל בג' במרחשון שואלים את הגשמים ואע\"פ שחלק בה רשב\"ג למטה עד ז' במרחשון לא אמרה אלא מפני עולי רגלים הא שאין עולי רגלים שמא אף הוא מודה כר' מאיר ואע\"פ שנחלקו עליו בבריתא ר' יהודה ור' יוסי שלדעת ר' יהודה בז' ובי\"ז וכ\"ג ולר' יוסי י\"ז וכ\"ג וראש חדש כסלו הרי הוא סתם מתניתין ומחלקת דבריתא והלכא כסתם וכן שסוף המשנה מוכחת כדברי ר' מאיר שמתחילים להתענות מי\"ז במרחשון ואילך ומ\"מ בגמ' אמרו אמר רב חסדא הלכה כר' יוסי ואף גדולי המחברים פסקוה כן לענין הנודר מן הגשמים אלא שיש גורסים הלכה כר' יהודה ופוסקים כן ומשום דרשב\"ג קאי כותיה ומ\"מ לענין התחלת ענוי כלם מודים שמי\"ז ואילך מתחילים היחידים להתענות כר' מאיר וכסתם המשנה החמישית:"
+ ],
+ [
+ "הנודר על איזה דבר עד הגשמים זמנו עד זמן שתתחיל לירד רביעה שניה וכבר הארכנו בענינה בח' של נדרים במשנה השלישית:",
+ "וכן משתרד רביעה שניה מותר כל אדם ואפילו עשירים בזיתים הנשארים לעניים שמאותה שעה ואילך נתיאשו העניים מהם ובלקט שכחה ופאה של תבואה משילכו הנמושות והם עניים זקנים ההולכים על משענותם ומתוך שהם שחויי קומה והולכים בנחת מרבים בעיון ומתיאשים העניים מהם ובפרט ועוללות של כרם משילכו עניים ויחזורו:",
+ "עד מתי נהנין בתבן וקש של שביעית הבאה שלא מן השמור הן לשרוף הן להנאה אחרת עד שתרד רביעה שנייה משם ואילך כבר כלה לחיה שבשדה שכבר נעשית אותה שבשדה זבל גמור והוא צריך לכלות לחיה שבבית יש שואלין האיך אתה מוצא תבן וקש בשביעית והלא אין זורעים בשביעית ואם מששית הנכנסת לשביעית הרי אין בה קדושת שביעית אפשר להעמידה בתבן הבא מספיחי שביעית או מששית הנכנסת לשביעית והביאה שליש בשביעית או משביעית הנכנסת לשמינית ויש גורסים בשמועה זו דרך אחרת והוא שידוע שאוכלים של שביעית אין מפסידין אותן אפילו אינן ראויים לאדם הואיל ומ\"מ ראויים לבהמה הא כל שנסרח ויצא מתורת אוכלי בהמה מאבדים אותו ונהנים ממנו דרך הפסדו אף לאחר שכלה לחיה שבשדה ואמר על זה עד מתי נהנין בשרפת תבן וקש של שביעית אחר שכלה לחיה שבשדה משירדה רביעה שנייה שכבר נסרחה ויצאה מתורת אוכל בהמה ובתלמוד המערב אמרו מכיון שנסרח מה שבשדה הותר מה שבבית ואמרו עוד שם תבן של שביעית אין נותנים אותו בכר נתנו בכר בטל והוא שישן עליו:",
+ "מהלכים בשבילי השדות עד רביעה שנייה מכאן ואילך הרי הוא נידש ברגל ומקלקלים אותו ובסוף מסכת שביעית נזכרו עוד בדין זה דברים אחרים ומהם שהמשכיר בית לחבירו עד הגשמים זמנו עד שתרד רביעה שנייה:",
+ "כל שאמרנו שזמנו ברביעה שניה יראה לי שאין בדבר חלוק בין ירדו בין לא ירדו אלא אפילו לא ירדו נדון לאותו דבר כאלו ירדו ויש בזו חולקין בקצת דברים מצד שהטעם אצלם בקצת דברים אלו סבת הגשמים כעין שתאמר בהיתר הנאת תבן וקש מפני שהגשמים עשאום כזבל גמור כמו שפירשנו וכן בהיתר זיתים הנשארים לעניים מפני שהגשמים המאיסום ונתיאשו העניים מתוך כך ואחר שכן אין קרויה רביעה שניה אא\"כ ירדו גשמים ואף אחרים פי' בה אא\"כ ירדו בראשונה שאין שניה אלא אחר הראשונה ומ\"מ יראה לי שאפילו לא ירדו שלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורים ומ\"מ לענין נדרים מיהא יתבאר בח' של נדרים שאם אמר עד הגשם בלשון מיוחד אין כונתו אלא על הזמן אבל אם אמר עד הגשמים בלשון מקובץ אסור עד שיגיע זמן רביעה שניה ושירדו בה גשמים הכל כמו שביארנו שם ויראה שאף בדברים אחרים כן אלא שהכל לפי מה שעיני הדיין רואות:",
+ "זה שנאמר בכאן רביעה ראשונה כדי שתרד בקרקע טפח שניה כדי לגוף בה פי החבית ר\"ל בלא טורח גדול י\"מ שלענין הוראה באמרה והוא שגדולי הרבנים פירשו שכל שירדו ברביעה ראשונה בשיעור זה אין צריכים להתענות ולא יראה כן שמאחר שהתחילו לירד אף בפחות משיעור זה אין מתענים וגדולי המפרשים פירשוה בענין מה שיתבאר שאם היו מתענים וירדו גשמים קודם חצות לא ישלימו ואמר עכשו דוקא כשירדו בקרקע טפח ואע\"פ שאין מתענים בראשונה אלא עד שלישית כך היא שטת הדברים שאם נתאחרה רביעה ראשונה עד הזמן שמתחילים להתענות וכשהתחילו להתענות ירדו דינה כשיעור זה אלא שבשניה מיהא אין מתפרשת יפה שאם ירדו בראשונה אין כאן תענית ואם לא ירדו עד שהתחילו להתענות דיה בטפח וי\"מ אותה בשהה בין גשם לגשם מ' יום שמתריעים עליהן כמו שיתבאר ואמר שכל שירדו אחר מ' יום בשיעור זה שמפסיקים בהתרעה וכן מה שאמרו אח\"כ גשמים שירדו קודם ועצר ר\"ל קודם ק\"ש אין בהם משום ועצר ואמרו עליה דוקא קודם ועצר של ערבית שעבר פרשוה גם כן בענין זה שאם גזרו תענית והיו מתענים והתחילו גשמים לירד קודם זמן ק\"ש אע\"פ שפסקו ולא ירדו עד לאחר חצות אין אומרים בזו ישלימו הואיל והתחילו לירד קודם התענית ר\"ל קודם זמן ק\"ש של ערבית שעבר אבל אם לא התחילו לירד אלא לאחר זמן זה ופסקו ולא חזרו עד לאחר חצות ישלימו ודברים אלו כלם אע\"פ שגדולי המפרשים אמרום לא מצאנום בחבורי הפוסקים וכן אין הדברים נראין לנו ולדעתינו לא נאמרו דברים אלו לשום הוראה אלא להודיע טבע ותכסיס של רביעות אלו על איזה צד יהא לבו של אדם בטוח בהן לעשות כראוי להן ואמר שלא יבא ענינם לשלימות גמור אלא בדברים אלו וכן נראה לי בזו האמורה למטה גשמים שירדו על קצת מדינה ועל קצת מדינה לא ירדו שכל זמן שירדו על מקצת זה בנחת אין בהם משום ועצר שלא בא אלא להודיע טבען של רביעות שאי אפשר שלא לירד על כלה ולא נאמר במקרא חלקה אחת תמטר וחלקה אחת לא תמטר ואמרו עליהן ששתיהן לקללה ר\"ל הן אותה שהומטרה הן אותה שלא הומטרה אלא כשבאו על מקצת זה רוב גשמים ובשטף גדול עד שמקלקלים אותה והוא דרך עונש וגדולי המפרשים נמשכים אף בזו לשיטתם לומר שעל אותו מקצת שירדו בהן אין בהן משום ועצר ואין מתענים ומ\"מ לדעתם אותו מקצת שלא ירדו בהם מתענים ומתריעים:",
+ "מאימתי מברכים על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה ר\"ל שכשיורדת טיפת גשמים מבעבעים המים שהטפה יורדת לשם ובולטת אחרת כנגדה ואיזו ברכה מברך מודים אנחנו לך י\"י אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו וכו' כמו שכתבנוה בפרק הרואה וכבר ביארנו שם שיש בירידת גשמים מטבעות אחרים של ברכה ושם ביארנו הכל:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שכל בני אדם ראוי להם לעטר עצמם במדותיהם לתלמיד חכם ראוי ביותר דרך צחות אמרו שת\"ח כשהוא הגון דומה לטל שאין אדם קץ בו אע\"פ שהוא מתמיד לבא בכל יום ואם אינו הגון דומה למטר שאע\"פ שאינו בא אלא לעתים אדם קץ בו תכף שנעשה ממנו מה שצריך לבריות בהכרח והוא שאמר כתוב יערוף כמטר וכתוב תזל כטל הא בתלמיד חכם הגון הא בתלמיד חכם שאינו הגון וכבר בארנוה בחבור התשובה:",
+ "ולעולם יתעסק אדם בתורה לשמה שכל העוסק בתורה לשמה מתכוין ללמדה על צד אמתי והוא שאמרו שנעשית לו סם חיים:",
+ "ויזהר שלא יתנהג עמה בגאוה שאין התורה שורה עמה בכפיפה אחת למה נמשלה לג' משקים אלו ר\"ל במים ויין וחלב מה משקים אלו אין מתקיימים כל כך אלא בפחות שבכלים כך אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה וכשילמוד אל יאמר כבר למדתי כל צרכי ויתיאש מן התורה שדברי תורה משתכחין בנקל לכל מי שמסיח דעתו מהם:",
+ "ולעולם ישתדל אדם לעשות לו חבר שאין דברי תורה מתקיימים יפה ביחידי ואפילו חבר קטן מ\"מ מתחדד הוא על ידו מה עץ קטן מדליק את הגדול אף תלמיד קטן מחדד את הגדול ותלמידי חכמים הדרים בעיר אחת יהיו נוחים זה לזה בהלכה שבדרך זה יהא תלמודם עולה בידם וינחלו דרך אמת זה מזה:"
+ ],
+ [
+ "ממה שיוכרח במציאות סדר הדת הוא להאמין בבא הצרות שהם אמנם יבאו על צד העונש והיא אחת מן הכונות שבזאת המסכתא כמו שביארנו וכן בעצירת הגשמים ראוי להתבונן כי עונותם הטו אלה ואז ישובו ויתחננו אליו יתברך ושב ורפא להם והוא שהעידו בכאן שאין הגשמים יורדים אא\"כ נמחלו עונותיהם של ישראל וכן העידו בהזכרת מקצת עונות שהגשמים נעצרים בסבתם והכל אמת:"
+ ],
+ [
+ "כל שרואה בטבעו שתלמודו קשה עליו ירבה ויתמיד בהתבודדות ובזה נוצח הכל כבר אמרו יגעתי ולא מצאתי אל תאמן:",
+ "צבור שאין בהם מי שבקי בתפלה וסודותיה כל כך ראוי להם לילך אצל חסיד להרבות בתפלה וכל שכן בזמן הצרות ודבר זה אינו אלא להיות אותו חסיד מסדיר לפניהם תפלותיהם ומודיעם דרכי התשובה והתפלה והיא הכונה בכל צבור וצבור למנות עליהם שליח צבור להיות שאר הקהל מתעוררים על ידו עד שמתוך הדרכתו יגיעו להיות כלם קדושים ובתוכם י\"י או שזכותו תגין על בני דורו אם הוא ראוי לכך והזהר שלא לחייב במנויו סבה אחרת ואף אם דומה למלאך י\"י צבאות:"
+ ],
+ [
+ "צבור שארעה להם צרה מחדשת חייבים להתעורר עליה ולגזור תענית על הדרכים שהתבאר ואם ארעו שתי צרות ביחד אין רשאים להתפלל על שתיהן כאחד אלא יתפללו על הגדולה שבהן עד שיענו עליה שנאמר ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת וכן ורחמין למבעי מן קדם אלה שמיא על רזא דנא ואם אחת מהן כוללת את חברתה מתפללים עליה והרי האחרת בכלל והוא שאמרו בימי ר' שמואל בר נחמני הוה כפנא ומותנא אמרי היכי נעביד ניבעי רחמי אתרויהו תרתי מן שמיא לא יהבי אלא ניבעי אמותנא וכפנא נסבליה ואמר להו ר' שמואל בר נחמני נבעי אכפנא דכי יהיב רחמנא שבעא לחיי יהיב ומתוך כך היו רבותי גוערים בשם קצת רבני נרבונא באלו החזנים שבתענית של גשמים שמערבין בפסוקי דרחמי פסוקים של נקמת האויבים וכיוצא באלו:",
+ "יחיד או צבור שארעה להם סבה המונעתם מלעשות מצוה או מעשה שמחויבים לעשותו יהיו מתכונים להיות מחשבתם נקייה לעשות אותו כל זמן שיהיה בידם לעשותו כגון אם הוא עני ואי אפשר לו לעשות צדקה יהא מחשבתו מתעוררת בעצמו תמיד על ענין הצדקה ותועלתה ושיעשה כראוי לו ממנה כל זמן שיהיה בידו ספק לעשות וכל כיוצא בזה ותהא בכך שכר מחשבתו שמור לו כמעשה ועל דרך זה אמרו בכאן בדורות הראשונים שגזרו עליהם שמד שלא להתענות וגמרו ביניהם להיות מקבלים עליהם תענית מעכשו כשיבטל השמד והביאוה מן המקרא שנאמר בדניאל מן היום אשר שמת לבך להתענות לפני י\"י אלהיך נשמעו דבריך מן היום אשר התענית לא נאמר אלא מן היום אשר שמת לבך:"
+ ],
+ [
+ "כתוב בתורה לא תנסו את י\"י אלהיכם ועקר ענינו בה על נביא שכבר נתפרסמה נבואתו על פי האותות הידועים על זה כמו שיתבאר במקומו או שהעיד עליו נביא והיה מהלך בדרכים הישרים שאדם חייב להאמין בנבואתו ושלא להרהר עליו ושלא לנסותו יותר מן הראוי ועם כל זה נכללו בלאו זה ענינים אחרים והוא להזהר שלא לעשות המצוה על מנת לקבל פרס עליה עד שינסה את השם בכך כלומר לראות אם יעשה מצוה זו אם יגמל עליה אם לאו ואע\"פ שהתורה מיעדת שכר עליהם באמרו אם בחקתי תלכו וכו' ונתתי גשמיכם וכו' ביאור הדברים שאם יעשו המצות סוף השכר לבא ולא שהתירה לעשותם על מנת כך אלא שהבטיחם על כך והוא אמרם עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר כלומר שסוף השכר לבא כאלו אמר עשר ותתעשר ולא שיעשר על מנת שיתעשר ואע\"פ שאמר הביאו את המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת וכו' ביאורו כן שהדבר ברור על השכר לבא אא\"כ יתגלגלו לו חובות מצד אחר ומ\"מ כל לעשות על מנת כך אסור וכן מה שאמרו נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו וכו' ביאורו גם כן ותהא הבטחתכם שסוף ברכה לבא וכן סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני ר\"ל והבטחתי שיחיו בני לא שיהרהר על מדותיו יתברך יקרה לו מה שיקרה ומה שאמר כאן עשר בשביל שתתעשר והקשה התלמוד ומי בעיי לנסויי קודשא בריך הוא והוא השיב חוץ מזו מדכתיב ובחנוני נא בזאת וכו' לא שאף בזה יהא מותר לנסות ולעשות על מנת כך אלא שאע\"פ שבשאר יעודים לבו של אדם בטוח בשכרם מ\"מ אינו סמוך בהם מכל וכל אבל בזו יהא בטוח לגמרי שכל מדותיו של הב\"ה מדה כנגד מדה:",
+ "ההולך למוד את גרנו אומר יהי רצון שתשלח ברכה במעשי ידי ולא שירבו הפירות אלא שיצליח בהם לסחורתו התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה כך כתבוה גדולי הרבנים ופרשו שמזכיר בה ברכה ומלכות ומ\"מ יש גורסים יהי רצון שתשלח ברכה בכרי הזה מדד ואחר כך בירך הרי זו תפלת שוא שאין הברכה מצויה לא בדבר המדוד ולא בדבר השקול ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין וגדולי המפרשים שואלים על מה הוא מברך אם על שלא ירקבו הרי בכל שעה הוא צריך לה ואע\"פ שאין הברכה מצויה בו תפלת שוא מיהא למה ולדעתי כל שהוא מברך שלא יפסיד פירותיו אין כאן תפלת שוא אלא שעל התפלה הנזכרת הוא אומר כן יהי רצון שתשלח ברכה בפירות הללו ור\"ל שיתברכו בכל מיני הצלחה ואי אפשר שהמדידה או הפרסום לא יעכב בהצלחתו אי זה עכוב:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "המשנה הרביעית בשלשה במרחשון שואלים את הגשמים וכו' מתוך שלא בא ענין שאלה במשניות שלפניה אלא אגב גררא כמו שביארנו בא עכשו לבאר זמן שאלה מאימתי הוא מתחיל ואומר עליה שמתחילים לשאול בג' במרחשון על דרך מה שכתבנו שהוא זמן רביעה ראשונה רשב\"ג אומר אין שואלין אלא בז' במרחשון שהם ט\"ו ימים אחר יום אחרון של חג כדי שיגיע אחרון שבארץ ישראל ר\"ל מי שממתין לצאת עד שיעבור החג עד לנהר פרת ולא ירבו מימיו כ\"כ עד שלא יוכלו לעבור:",
+ "זהו ביאור המשנה ובגמ' אמרו עד ס' בתקופה ופי' הדבר שבבל שהוא טבעני ואינה צריכה למטר כל כך אין שואלין עד ס' לתקופת תשרי ופי' בתלמוד סנהדרין י\"ג א' שיום תקופה מתחיל ר\"ל שהוא ראש לימי התקופה הבאה ולא גמר לימי התקופה שעברה נמצא שמתחיל למנות מיום התקופה לענין זה ס' יום ויום ס' עצמו כלפני ס':",
+ "יש מקומות שנהגו שלא לשאול עד ס' בתקופה מפני שכל מנהגינו כמנהג בני בבל אנו נוהגים ויש מי שאומר שאין נוהגים כמנהג בני בבל אלא במה שטבעי הארצות שוין אבל אם בבל טבעני ואינה צריכה למטר כל כך ושלנו יבשני וצריכה מטר אף אנו מקדימים לשאול ושואלים בז' במרחשון וכן המנהג בכל גלילותינו ויש מי שפוסק לשאול מיד במוצאי י\"ט מפני שהוא פוסק כרשב\"ג שאמר בז' במרחשון ולא הי' רשב\"ג אומר ז' במרחשון אלא מפני עולי רגלים ועכשו שאין לנו עולי רגלים אף הוא שואל תכף למוצאי י\"ט ומ\"מ נראה לי שמאחר שהפירות שטוחין בשדות כמו שאמרו על זה בגמרא אנן דאית לן פירי בדברא אף אנו צריכים לאחר וראוי לנו שלא לשאול אלא עד ז' במרחשון ויש מי שפוסק בג' במרחשון שהוא זמן רביעה ראשונה ולא נתחדש על משנה זו בגמ' דבר שלא ביארנוהו:",
+ "המשנה החמישית הגיע י\"ז במרחשון וכו' אחר שביאר זמן שאלה מאימתי הוא מתחיל בא עכשו לב��ר עד היכן מצפין לה משאלה ואילך שלא יתחילו להתענות עד אותו זמן אם לא באו גשמים ואמר שאם הגיע י\"ז במרחשון שהוא זמן אחרון שברביעה לדעת ר' מאיר שפסקנו הלכה כמותו לענין זה מתחילים יחידים להתענות ר\"ל תלמידי חכמים אוכלים ושותים משחשיכה וכו' כלומר אין להם בתעניות אלו דין תענית צבור האסור בכל אלו הנזכרים אלא כדין שאר תעניות ואוכלים ושותים משחשיכה ומותרים במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה וכן הלכה:",
+ "זהו ביאור המשנה ודינים שבאו עליה בגמרא אלו הן:",
+ "יחידים שאמרנו שמתחילים להתענות ג' תעניות הוא שמתענים שני וחמשי ושני ולעולם כשגוזרים תעניות על הצבור אין גוזרים עליהם להתענות בתחלה בחמישי שלא להפקיע את השערים ר\"ל לצרכי שבת שמתוך שירבה המקח לצרכי סעודת הלילה של תענית יפקיעו שער לצרכי סעודת שבת שלא הרבו בני השוק לספק מזון לכל הצורך הואיל ולא ידעו עדין סעודת הלילה של תענית עד שבאו כך פירשוה גדולי המפרשים וגדולי הרבנים פי' שכשרואים בעלי חנויות שבעלי בתים קונים לשתי סעודות גדולות אחת לליל התענית שהיו רגילים בו לסעודה גדולה ואחת לליל שבת סבורים הם שיביאם לכך חסרון אותם הדברים הנקנין ולא ירגישו שמפני התענית הוא ומתוך כך מיקרין את התבואה אבל כשיתחילו בשני כבר הרגישו שמפני התענית הם לוקחים כל כך ולא מחסרון הדברים ואף אנו פרשנו בה דרך אחרת בחבור התשובה:",
+ "ואפילו יחיד המתענה לשם הצבור אינו מתחיל אלא בשני וכן נראה לי שאפילו היתה הסכמת הצבור בתענית יום אחד לבד אין מסכימים אלא על השני ומ\"מ יחיד המתענה על צרה שלו אין לו יום קבוע אלא מתענה בכל יום שירצה חוץ מן הימים שנאסר להתענות בהם כמו שיתבאר ומה שאמרו כאן מהו דתימא דוקא צבור אבל יחיד לא קמ\"ל דאפילו יחיד פי' יחיד הנזכר במשנתינו שהוא מתענה על הצבור אבל יחיד על צרתו מתענה בכל יום על הדרך שכתבנו:",
+ "כשיחידים אלו מתענים וכן היחיד שקבל על עצמו תעניות הרבה ופגע באחד מן הימים שהוא חייב להתענות בהן לפי קבלתו ראש חדש או חולו של מועד וכ\"ש י\"ט או יום אחד מן הנאסרין במגלת תענית כגון חנכה ופורים מפסיקים תעניתם באותו היום ומ\"מ צבור שקבלו עליהם תעניות אין מפסיקין לראשי חדשים ולחולו של מועד ולא לחנכה ופורים והוא שאמרו אין גוזרים תחלה תעניות על הצבור בראשי חדשים ובחנכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקין יש מי שאומר שאין הבדל זה תלוי בין יחיד לצבור וכשהן מקשים על שתי השמועות מזו לזו הם מפרשים שהכל תלוי בקבלה שאף היחיד אם קבל על עצמו תעניות הרבה הרי הן כעין נדר ואינו מפסיק ולא אמרו ביחיד שמפסיק אלא בשלא קבלן בתחלת התעניות עד שיענה וכן הוא בתעניות אלו הנזכרים במשנתנו שהיחידים מתענים שלא בקבלה והצבור ודאי בקבלה מתענים ולפיכך אין מפסיקים ואין הדברים נראים שכל סתם תענית בקבלה הוא ואף בזה הוא אומר שמפסיקים אלא שעקר הדברים שהיחיד מפסיק אפילו קבל והקשו בה ואף יחיד למה מפסיק והרי כולל הוא והרי הוא כאומר הריני בתענית כל שני וחמישי שבשנה זו או שעד זמן פלוני וכולל חל אף בשל תורה ולמה מפסיק וכן מה שאמרו למטה י\"ב א' אם נדרו קודם וכו' למה שפרשו בה שלשעת התקנה נאמרה שהתנו במי שקבע על עצמו תעניות לזמן ידוע קודם הגזרה שלא יפסיק הא קבלם לאחר הגזירה יפסיק למה והרי כולל הוא תדע מ\"מ שגדולי המפרשים מכריעים לומר שאם קבל היחיד להתענות כל שני וחמישי עד זמן ידוע הואיל ותעניות אלו נדר גמור הם ונדר חל על דבר מצוה בכולל אף בלשון איסור עצמו על החפץ כמו שהתבאר במקומו אינו מפסיק ומ\"מ דוקא בתעניות שאין תלויים בדבר שאם נענו עליו יהו מפסיקין בתעניותיהן שזה וכיוצא בו נדר גמור הוא ואפילו יחיד אין מפסיק בו ועל דעת זה בא מה שפירשו רבים באם נדרו קודם וכו' שלדורות נאמרה שכל שקבל עליו תענית שני וחמישי של כל השנה או עד איזה זמן אם התחיל בהם קודם שיגיע יום שבמגלת תענית אינו מפסיק הא כל שאם נענה מפסיק כגון תעניות אלו הנזכרים במשנתינו מפסיק אפילו בכולל שהרי אינו חל לגמרי אף על ימי הקבלה שאם נענו בראשון לא יתענו בשני ואף ליומן אם נענו קודם חצות היום כמו שיתבאר ואין זה נדר שאלו היה נדר אף כשנענה לא היה נתר אלא בשאלה כדין נדרי שגגות ולא הותר בו דין לווה ופורע ולא היו מפסיקים בו אבל מאחר שאינם נדר גמור מפסיקים ביחידים אבל צבור לא וגדולי המחברים כתבו הטעם שמאחר שאותן הימים מדברי סופרים עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה:",
+ "אע\"פ שנפל בלשוננו לומר בענין זה נדר גמור אין כונתינו לומר אלא כעין נדר גמור ומ\"מ אם נדר בקונם או נשבע להתענות בכלל כל שני וחמישי אפילו לי\"ט אינו מפסיק הא למה זה דומה למי שנדר שלא לאכל מצה בכלל שאסור לאכל מצה בלילי הפסח כמו שיתבאר במקומו בע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "תעניות אלו שנמסרו ליחידים כל הרוצה לעשות עצמו יחיד יעשה הואיל ודבר זה דבר של צער הוא אין כאן יוהרא אבל דברים שהם שבח ואין בהם צער כגון להתנאות בטלית של תלמידי חכמים וכיוצא בזה מדברים המפורסמים שאינן אלא לתלמיד חכם לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ומ\"מ כל התלמידים חייבים בתעניות אלו אע\"פ שאינם עדין בכלל יחידים ומה בין יחיד לתלמיד יחיד הוא כל שהוא בקי בהוראות שאדם צריך בהם כגון הלכות מועדות והם הנקראים הלכות כלה מלשון דרשא וכ\"ש עניני אסור והתר שאדם צריך לו בכל יום ושהוא ג\"כ חריף בעסקיו וערב במשאו ובמתנו זהו יחיד שראוי למנותו פרנס על הצבור ותלמיד הוא כל שבקי בהוראות הדברים הנזכרים אלא שאינו מעוטר בשאר הדברים שהזכרנו וכגון זה אע\"פ שאין ראוי למנותו פרנס על הצבור ראוי הוא לכל עניני תלמידי חכמים הן של שבח הן של צער ולפי מה שכתבנו מה שאמרו במסכת שבת קי\"ד א' איזהו יחיד הראוי למנותו פרנס על הצבור כל ששואלים אותו ומשיב ואפילו בהלכות כלה פירושו בצירוף היותו חריף בעסקיו וערב במשאו ומתנו ובתלמוד המערב אמרו מה יחידים אלו שהם מתמנים פרנס על הצבור ושאלו על זה מכיון שהוא מתמנה על הצבור הוא מתפלל ונענה בתמיהא והשיבו כל שמתמנה פרנס על הצבור ונמצא נאמן כדאי הוא מצלי ומעני:",
+ "תלמידי חכמים בכל מקום שהם ראוי להם להיות ביניהם דברי תורה ואפילו בשעה שהולכים בדרך ומ\"מ כשהם הולכים בדרך אל יטריחו עצמן בעמקי הדברים שמא יכשלו בהליכתם:",
+ "ולעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב:",
+ "יחיד שהיה מתענה על החולה ונתרפא וכתבו בה גדולי הרבנים שהוא הדין כשמת וכן שהיה מתענה על הצרה ועברה משלים תעניתו כל אותו היום ולדעתינו אפילו קבל עליו תעניות הרבה אין משלים אלא אותו היום בלבד וגדולי המפרשים חולקים לומר שמשלים כל התעניות שקבל:",
+ "במה דברים אמורים ביחיד אבל בצבור אין מטריחים אותם כל כך אלא כל שעברה הצרה קודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו זו היא שטתנו וכן כ��בוה גדולי המחברים וגדולי המפרשים חולקין בכך לומר שאף הצבור מתענים ומשלימים ולא נאמר בהם דין קודם חצות ולאחר חצות אלא בגשמים כמו שיתבאר ומפני שאין רבוי ירידתם מועיל אדרבה מזיק אבל חולה ונתרפא צרה ועברה הרי כל זמן צריך לרחמים שלא ישוב לחליו ולצרתו ואף למה שפרשנו שכך הוא הדין כשמת מ\"מ אינו מזיק והוא משלים תעניתו על שמירת בני ביתו הנשארים לו:",
+ "ההולך ממקום שמתענים והוטל עליו חיוב תענית עמהם למקום שאין מתענים מתענה וכן הדין נותן שהרי הוטל עליו חיוב תענית הלך ממקום שאין מתענים למקום שמתענים מתענה עמהם אחר שהוא ביניהם ולא מן הדין אלא שלא יראה כחתן בין האבלים שכח ואכל אל יתראה בפניהם ואל ינהוג עדונין בעצמו שאין ראוי לשבע שיהא נוהג עדונין בין הרעבים וכן בזמן שהצבור שרויים בצער אל יחלוץ אדם עצמו מאותה צרה ואע\"פ שאפשר שאינה נוגעת בו אלא יקבל עליו צער ודאגה בצרת חבריו כלל מסור לנו מבית מדרשן של חכמים כל הפורש מן הצבור אינו רואה בנחמת הצבור:"
+ ],
+ [
+ "אף בשני רעבון ראוי לו לאדם שלא ישביע עצמו הכונה שלא ישכח הרעב שבבית חבריו ויגרום לו זה להקשות ערפו ושלא להיות דואג בדאגת חבריו וכן לא יהא נוהג עדונין בעצמו ולא ישמש מטתו בשני רעבון ופי' בתלמוד המערב שלא יהא הקב\"ה עוסק בחורבנו של עולם והוא בונה ואע\"פ שיוכבד נולדה בין החומות בזמן הרעב מ\"מ בזמן ירידתם למצרים לא היה רעב לארץ כנען ומ\"מ מותר לשמש למי שצריך לכך מדרך קיום המין מי שאין לו בנים והוא שאמרו חשוכי בנים משמשים וכו' ובתלמוד המערב הביאוה מדכתיב בחסר ובכפן גלמוד אם ראית חסרון וכפן בעולם עשה אשתך גלמודה תני תאבי בנים משמשים וכו' ובלבד ביום שטבלו ונראה לי מפני שהם סוברים שאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה ועוד אמרו שם בתוך מ' יום ששמש משה בהר כלומר אפילו הוא פורש בקדשה כמשה אם הוא מחשוכי בנים רשאי:",
+ "כל המתמיד לישב בתעניות יותר מדאי אם הוא צריך לכך מדרך רפואת הנפש ואע\"פ שנקרא חוטא מצד מה שהשקיע עצמו במגנות עד שהוא צריך לכך מ\"מ יפה הוא עושה אלא שלא נקרא בזה לא קדוש ולא חסיד ואם נוהג בכך שלא לצורך רפואת הנפש אלא דרך יראת שמים וכונת נטיה אל קצה אחרון כל שהוא מעמיד חיותו בכך נקרא קדוש וחסיד שהרי כל כונתו לשות י\"י נגדו תמיד ולבלתי הפנות מחשבתו ממנו יתברך:"
+ ],
+ [
+ "ולעולם תלמיד חכם אל ירבה בתענית יותר מדאי שאי אפשר לו לעשות כן אא\"כ ממעט במלאכת שמים וכ\"ש שדבר זה אסור למלמד בשכר ובתלמוד המערב שבספר זרעים דמאי פ\"ז ה\"ג העידו על אחד ממלמדי תנוקות שראהו אחד מן הגדולים שפניו רעים ושאלו בו וספרו לו עליו שהוא יושב כל היום בתעניות ואמר לו אסור לך אל ישכור אדם עצמו ביום ויעשה מלאכה בלילה ונסח דבריהם ר' יוחנן חזא חד ספרא אטימיוס אמרו ליה כל יומא יתיב בתעניתא אמר ליה אסור לך וכו':",
+ "תענית צבור האמור בכל מקום הוא נאמר על אותן תעניות שאין אוכלין ואין שותין בהן משחשיכה ושאסורים בנעילת הסנדל וכיוצא בזה כמו שיתבאר בתעניות אחרונות של גשמים ודין זה הוזכר בגמרא שאינו בבבל אלא ט' באב בלבד ואין צריך לומר ביום הכפרים אלא שיום הכפרים אינו נזכר בדין תענית צבור שדברי תורה ודברי קבלה הן וקם ליה בדרבה מיניה וזה שאין תענית צבור בבבל אלא ט' באב פי' גדולי הרבנים הטעם מפני שהוא טבעני ואין צריכים למטר וי\"מ לדעת זה ששאר ארצות שבגולה שצריכות למטר נוהגים בתענית צבור אלא שאפשר שרבותינו לא הקפידו על הגולה וגררוה כלה אחר דין בבל שהיתה ראש לכל האומות בכל אותו זמן ולכל הגולה ומ\"מ קשה לפרש שא\"כ שאר צרות מיהא למה אין תענית צבור בבבל אלא שגדולי המחברים כתבו שאף בארץ ישראל אין תענית צבור אלא לגשמים ונראה שהוציאוה מזה שאלו היה תענית צבור לשאר צרות אף בבבל היה מקום לתענית צבור אלא שאינו אלא לגשמים ומתוך כך אין לו מקום בבבל הא לשאר צרות אף בארץ ישראל לא ונראה הטעם מפני שהגשמים הם חיי העולם הזה דרך כלל ושאר צרות אינן אלא בפרט ואע\"פ שאמרו בימי ר' יהודה נשיאה הוה צערא גזר תליסר תעניתא משמע שכסדר משנתינו היו ושלש שניות וז' אחרונות לדין תענית צבור אינו כן אלא תליסר גזר דין תענית צבור לא גזר ואע\"פ שמצינו לשאר צרות חומר יותר משל גשמים והוא שבגשמים אין גוזרים אלא י\"ג ובשאר צרות עד שיענו התם שכבר יצא זמנה של רביעה ושאר צרות אין לומר כן וכן מה שמצינו בהן חומר במה שאמרו סדר תעניות האלו האמור ברביעה ראשונה הא צמחים ששנו מתריעים עליהם מיד ואע\"פ ששנוי צמחים ממין מטר הוא אף לדין תענית צבור מ\"מ שאר צרות הוזכרו שם לחומרא יתירא מן הגשמים אף באלו מפני שהגשמים אין שעתן עוברת כל כך ומנהיגים את הענין כסדר מדרגה אחר מדרגה אבל שאר צרות שהיזק שלהם תכוף מחמירין בהן מיד להתריע ולשאר דברים אלא שלקצת חכמי הדורות ראיתי שהקשו בה ממה שאמרו בתלמוד המערב בפרק זה כל תענית שבית דין גוזרים להפסיק ר\"ל להפסיק אכילה מבעוד יום אין עוברות ומניקות מתענות בו א\"ר שמואל נראים הדברים בשגזרו כבר שלא להפסיק ר\"ל על אותו דבר בעצמו הא אם גזרו מיד להפסיק מתענות בו ודאי בגשמים אין גוזרים להפסיק עד שגזרו שלא להפסיק ואלמא בשאר צרות היא שנויה והרי שב\"ד גוזרים תענית צבור אף לשאר צרות וכן סיימו שם ותני כן עוברות ומניקות מתענות בט' באב וביום הכפרים ובתענית צבור ובג' שניות אבל בז' אחרונות אין מתענות אלמא יש תענית צבור בזולת תעניות של מטר ומ\"מ נראה לי לפרשו על צמחים ששנו שמתריעים מיד ושהוא ממין תענית של מטר לדין תענית צבור כמו שבארנו במשנה א' של פרק ג' ומתוך כך אפשר לישב פי' גדולי הרבנים במה שאין תענית צבור בבבל אלא ט' באב ומ\"מ גדולי המפרשים כתבו הטעם מפני שלא רצו להטריחם באיסור מלאכה מפני שהיו עניים ולא ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל מתוך שהיה אוירם מעופש והחליים מצויים בהם הא לתשמיש המטה מיהא אסורים ומכיון שבטל בהם בטל בכל הגולה מפני שרוב מקומות שבה דומים לה ושכלם נגררים אחריה ולדעתם בארץ ישראל מיהא מתענים תענית צבור אף לשאר צרות וי\"מ הטעם מפני שעקר תענית צבור הוא לגזרת ב\"ד וכדקאמר ב\"ד גוזרים ודאי פירושו מומחין וסמוכים ואין כיוצא באלו בחוצה לארץ הא בארץ ישראל אף לשאר צרות כן והוא שאמרו בתלמוד המערב יצא חתן מחדרו זה נשיא וכלה מחפתה זה אב ב\"ד א\"ר יוסי הדא אמרה אלין תענייתא דאנן עבדין לית אינון תענייתא למה דלית נשיא גבן כלומר לית אינון תענייתא שיהא עליהם חומר תענית צבור ומ\"מ נראה שכל שהצבור נמלכים בכך גזירתם קיימת בכל דבר שהרי בקבלו עליהם תענית צבור בפרט אמרו שאף יחיד יכול לקבלו כמו שנבאר אלא שאין שום מנהיג יכול לגזרו ומ\"מ לענין כ\"ד ברכות והתרעה ונעילה ושופרות כתבו הגאונים שרשאים בכל מקום ובכל מיני צרות כמו שיתבאר בפרק ב':",
+ "כל מה שכתבנו במה שאין תענית צבור בחוצה לארץ פירושו בסתם או תענית הנגזר מפי מנהיגים אבל כל שמקבל עליו בפרט תענית צבור הן יחיד הן צבור אף בחוצה לארץ ואף בשאר מיני צרות מתענים כדין תענית צבור הואיל ובהדיא קבלו עליהם כן:",
+ "תענית זה שאוכלים מבעוד יום פירשו הגאונים שאע\"פ שפסק מלאכול חוזר ואוכל עד שיעריב השמש אפילו גמר בדעתו בשעת הפסק אכילה שלא לחזור ולאכל שהוא כאלו קבלו מאותה שעה שאין אומרים כיון דקבליה איתסר עליה אלא שקבלו בברכה או במעשה הנעשה לקדושת היום ומביאים ראיה מתלמוד המערב מר' יהודה בן בתירא שהלך בנציבים בערב יום הכפורים ובא ראש הכנסת לזמנו ואמר לו כבר אכלית ופסקית ואעפ\"כ אכל עמו ונסח דבריהם ר' יהודה וכו' אזל בנציבים ערובא דצומא רבא אתא ריש כנישתא לזמוניה אמר ליה כבר אכלית ופסקית אמר ליה אשגח עלי דלא לימרו ההוא צורבא מרבנן לא אשגח עליה אזיל עמיה ואכל אכל עגול חד פתית ומכל תבשיל חד פס אמר ליה ולאו כדין אמרת אכלית ופסקית אמר ליה הדין הוא דשמא נפשא דהיא נפישא ומ\"מ הרבה מפרשים חולקים לומר שאם גמר בדעתו שלא לאכל אח\"כ נאסר לו לאכל ומפרשים זו שבתלמוד המערב בשלא גמר בדעתו על כך וכן היא שטת גדולי המחברים ומ\"מ אם גמר כן בדעתו בטעות והוא שהיה סבור שהעריב שמשו וחזר ונתגלה חוזר ואוכל לדברי הכל שקבלה בטעות אינה קבלה:",
+ "שאר תעניות שאדם אוכל בהן משחשיכה יתבאר למטה שהוא אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר אע\"פ שכבר סלק שלחנו אם לא ישן אבל אם ישן שינה גמורה אינו חוזר ואוכל ונמצא הדבר תלוי בשינה וכן פסקו גדולי הפוסקים ומפני שהם פוסקים כלישנא בתרא וכן יש סעד לזה ממה שאמרו בפסחים ק\"כ ב' אביי הוה יתיב קמיה דרבא בסעודתא אמר ליה רבה מינם קא ניים מר אמר ליה נמנומי קא מנמנימנא ותנן נתנמנמו יאכלו שאין הנמנום הפסק לעשות את החבורה כשתי חבורות הא שינה גמורה הוי הפסק ואע\"פ שהם בתוך השלחן וכן בזו אע\"פ שהתנמנם חוזר ואוכל ואם התנה שיאכל אפילו לאחר השינה פירשו בתלמוד המערב שהכל לפי תנאו יש מי שאומר שאם סלק השלחן אע\"פ שלא ישן או ישן אע\"פ שלא סלק אינו חוזר ואוכל מפני שהם פוסקים שני הלשונות לחומרא ויש אומרים בשני אלו שאוכל עד שיהיו שם שניהם ר\"ל סלק וישן מפני שהם מפרשים דבשעלה עמוד השחר ודאי סלק וקאמר לא שנו דאף בסלק מותר אלא בשלא ישן והדעת מכרעת כשטה ראשונה ולדברי הכל משנאסר לאכל נאסר לשתות אפילו מים או שאר משקים אבל לטעום בלא בליעה עד רביעית מותר שעד כאן אדם שולט בלוגמיו שלא לבלוע ומ\"מ יום הכפרים וט' באב אסורים אף בטעימה שהרי אף הושטת אצבע אסורה:",
+ "יחיד שקבל עליו תענית ב' ימים זה אחר זה כגון שהיה עומד ביום א' ובמנחת יום א' קבל עליו תענית יום ב' ויום ג' אע\"פ ואכל ושתה לילה אמצעית ר\"ל לילה שמחרתו יום ג' למחר ביום ג' מתפלל תפלת תענית אע\"פ שאין קבלה ליום ג' זה מיום ב' שקבלת יום א' מועילה אף ליום ג' ואע\"פ שיש בו הפסק אכילה הואיל וקבלת יום א' היתה כדינה לשני ולמחרתו שהוא רצוף לו מתענה ומשלים אותן הימים ואין הפסק אכילה מאבד את התענית שהרי לא הכניס הלילה בכלל התענית הא אם התנה והכניס הלילה בכלל התענית אבד תעניתו ומשלים ב' ימים אחרים ואין מתפלל תפלת תענית אבל אם לא קבל עליו תענית אלא ליום א' והתענה באותו יום שקבל ולן בתענית ולא אכל כל הלילה ומחרתו אינו מתפלל תפלת תענית למחר הואיל ולא התענה אלא מצד המלכתו ואין אומרים על שני הימים שתענית אחד הוא כדי שיתפלל תפלת תענית מפני שתענית זה של יום ב' אין בו קבלה ואפילו קבלה משחשיכה שאין קבלה אלא מבעוד יום כמו שיתבאר:",
+ "ממה שכתבנו אתה למד במי שנדר להתענות יום אחד והתחיל להתענות ושכח ואכל שאבד את תעניתו וצריך להשלימו ליום אחר בד\"א בשנדר יום סתם אבל נדר ואמר יום זה בפרט מתענה ומשלים ומתפלל תפלת תענית וכן היא שנויה בתלמוד המערב והוא שאמרו שם נדר להתענות ושכח ואכל אבד את תעניתו ר' בא בשם רבנין והוא שאמר יום סתם אבל אמר יום זה מתענה ומשלים וכן הדין אם אמר שני ימים סתם ואכל ביום ב' שאבד את תעניתו כמו שכתבנו וכן אם אכל בלילה והתנה להכניס הלילה בכלל התענית ואכל בלילה שאבד את תעניתו כמו שכתבנו שאם אמר בכל אלו ב' ימים אלו שמשלימם ומתפלל תפלת תענית וכן נראה לי בנדר יום אחד או ב' ימים שבחדש זה בסתם והגיע לסוף החדש ב' ימים והתחיל להתענות בהם ושכח ואכל שמתענה בהם ומשלים שהרי אין עוד תשלומים בחדש זה ונמצא כיום זה או כימים אלו בפרט:",
+ "מה שפרשנו בשמועה זו ר\"ל יחיד שקבל עליו תענית ובלן בתעניתו היא שטת גדולי הפוסקים והיא הנכונה וא\"ת והאיך שאלו מאי קסבר אי קסבר תענית שעות לא הוי תענית וכו' ומאי תענית שעות איכא הכא והרי התענה כל מחרתו מ\"מ הוא בא להתפלל עננו אף בשחרית של יום ב' מצד תענית הלילה אע\"פ שאינו גומר בדעתו להתענות כל היום מצד תענית שעות ואח\"כ נמלך והתענה עד הערב ובא לאמרו מדין תענית גמור ומ\"מ גדולי הרבנים מפרשים יחיד שקבל עליו תענית ר\"ל למחרתו אע\"פ שאכל ושתה כל הלילה למחר מתפלל תפלת תענית שאע\"פ שהלילה והיום יום אחד אין אכילת הלילה מעכבת אבל אם התענה ביום קבלתו ונמלך ולן בתעניתו ולמחר הוא סבור להתפלל עננו בשחרית מצד תענית הלילה אינו כלום והוא הדין אם התענה מצד המלכתו כל היום שאינו אומרו בערב הואיל ולא קבלו וא\"ת רישא מיהא מאי קמ\"ל וכי עד עכשו לא היינו יודעים שכל שאין בו תענית צבור אוכל משחשיכה מ\"מ בא ללמד שאפילו אחר אכילתו עד סוף הלילה אומרו על השבע ובכרס מלאה בשחרית וכ\"ש במנחה שכבר הרגיש בתעניתו וכל זה למה שהיו נוהגין מדין הלכה להתפלל עננו בשחרית אבל עכשו תקנו הגאונים שלא לאמרו בשחרית אלא ש\"צ כמו שיתבאר:",
+ "תענית שעות הרי הוא תענית גמור ומתפללים בו תפלת תענית אע\"פ שלא קבלו מאתמול הואיל וקבלו קודם שיחול התענית וכיצד הוא תענית שעות הרי שעמד בשחרית ולא היה בדעתו להתענות כלל ונטרד בעסקיו עד שעברה שעת סעודתו כגון שהיה רגיל לסעוד בד' שעות ועברו לו ה' ונמלך בעצמו להשלים היום בתענית ואמר הריני בתענית מחצות ולמעלה והתענה ולא טעם כלל שהרי נמצא עכשו שקבל תעניתו קודם שיחול שהרי לא חל עד תחלת שעה ז' וקבלו בשעה ו' הרי זה תענית ולערב מתפלל תפלת תענית והוא שאמרו הא דאמרת מתענים לשעות והוא דלא טעים מידי וכן אם אמר מאתמל הריני בתענית למחר עד חצי היום ולמחר הגיע חצי היום ונמלך להשלימו או שהטרידוהו עסקיו והשלים את יומו בתענית הואיל וכל היום עמד בתענית אע\"פ שלא היתה בו קבלה אלא לקצת היום לערב מתפלל תפלת תענית הא אם טעם כלום באותו היום אין כאן תענית כלל ועל זו אמרו כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו כלום ומה שאמרו באנשי משמר שהיו מתענים ולא משלימים שמתוך טורח עבודתם לא היו יכולים להשלים בזו לא לתענית גמור היו מכוונים אלא לצעורי נפשיהו ר\"ל להכנעת יצרם ולא לשם קביעות תענית להתפלל בו תפלת תענית וכן מה שאמר ר' אלעזר ��ר' צדוק אני מבני בניו של סנואה ופעם אחת חל ט' באב בשבת ונדחה עד למחר והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שי\"ט שלנו היה לא לכונת תענית אלא לצער את עצמם ואם והרי ר' צדוק בשעת חורבן היה וא\"כ ר' אלעזר בנו אחר חורבן והרי בטלה מגלת תענית שמא עדין לא בטלוה או שמא אותם הדורות של כהנים הסמוכים לחורבן קבלו עליהם ימים טובים שלהם כשל תורה וכן מה שאמרו בר' יוחנן שהיה אומר אהא בתענית עד שאבא לביתי לא לכונת תענית אלא לשמוטי נפשיה מבי נשיאה כלומר שהיו מסרבין בו לאכול עמהם ונשמט מהם בכעין נדר שלא יהיו מסרבים בו על כך ומ\"מ למדנו מדברים אלו במי שאי אפשר לו להתענות שראוי לו לצער את עצמו לשעות כמה שאפשר לו וכן הדבר נאה:",
+ "מגדולי המחברים כתבו שאם אכל בבוקר מעט הואיל ומעביר זמן עקר סעודתו וקבל תענית על שאר היום שתענית הוא ומתפלל תפלת תענית ואין אלו אלא דברים של תמה ושמא הם סוברים ששני הלשונות של רב חסדא חולקים זה עם זה ופסקו כלשון אחרון ולא בא למעט אכילה אלא בחלק אחרון שביום וזהו שלא שקעה עליו חמה והדברים מתמיהים אלא שכבר מיחו בהם גדולי המגיהים וי\"מ לדבריהם שהלשון האחרון לענין נדר נאמר שאם נדר להתענות למחר אע\"פ שתענית שעות תענית אין נדרו מקויים אלא כששקעה עליו חמה שאין שם ענוי מונח אלא בתענית של כל היום אבל לענין תענית אע\"פ שאכל יכול להתפלל תפלת תענית ולשון ראשון שהוא לענין תענית לומר שאינו מתפלל עננו אינה הלכה והדברים זרים וכן מה שכתבנו בקבלו עד חצי היום שצריך לקבלו מאתמול הוא מפני שאין תענית בתחלת היום אלא בקבלה מאתמול ומ\"מ יש אומרים שדיו בקבלה סמוך לשעות התענית ויגיד עליו רעו ר\"ל בתענית שמחצות ולמעלה שלא נאמר קבלה מאתמול אלא בתענית שלם הא בתענית שעות כל שקבלתו קודם שיחולו שעות התענית דיו ואף לדעת ראשון מ\"מ אם אמר בתורת נדר או כעין נדר הרי בתענית עד שאבא לביתי או עד שאשנה פרק אחד או הלכה אחת חייב לקיים דבריו ומותר לו לאכל אחר שקיים דבריו ואין מתפלל בו תפלת תענית:",
+ "קנקנים של גוים אפילו הם של חרס לאחר י\"ב חדש מותרים מתורת ישנן בלא הכשר שעל ידי אדם והוא הדין שאף בתוך י\"ב מותרים במלוי וערוי ובשאר מיני הכשר כמו שיתבאר במקומו ואם לא היה מכניס בהן לקיום דיו בשכשוך בעלמא אם היו של עץ אבל בשל חרס צריכות הכשר ויש אומרים שאף בשל חרס אין צריך בהם אלא שכשוך ואין למדין מגת ומחץ ומשפך שהצרכנום בנגוב אע\"פ שאין מכניס בהן לקיום שאין הדין בהם כן אלא מתוך שמשתמשים בהם בימי הגתות שהיין חם ויש למדין מהן לומר שאף בכלי עץ כל שתחלת תשמישו ביד גוי צריך נגוב ובמקומו יתבאר בע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שאמרנו בתענית שעות שקבלתו מועילה ביום עצמו של תענית אין הדין כן בתענית שלם אלא צריך שיקבלהו עליו מאתמל שכל תענית שלא קבלו עליו מבעוד יום אינו תענית והיכן מקבלו יש פוסקים שמקבלו בשעת המנחה אפילו בשוק כרב ומ\"מ עקר הדברים לפסוק כשמואל לקבלו בתפלת המנחה והוא שיאמר אחר תפלתו בתוך התחנונים רצני וקבלני בתענית שאשב למחר או כיוצא בזה ויש אומרים בשומע תפלה ואין הדברים נראים ואין צריך לומר רצני בתענית יחיד שאשב למחר שאין הלכה כדברי האומר ביחיד שקבל עליו תענית שאסור בנעילת הסנדל מצד שחוששים שמא תענית צבור קבל עליו אלא כל קבלה סתם תענית יחיד הוא וכ\"ש בזמנים אלו שאין תענית צבור בגולה אלא ט' באב בלבד:",
+ "קבלה שבת��לת שחרית של ערב התענית אינה קבלה כלל הדברים אין קבלה קדומה ר\"ל שאינה סמוכה לתענית מועילה אלא במי שמקבל להתענות ימים רצופים כמו שבארנו אפילו נדר להתענות יום אחד והוא רחוק ממנו הסכימו הגאונים שהוא צריך לחזור ולקבלו בערב התענית ואם לא עשה כן אע\"פ שחייב להתענות מתורת נדרו אין מתפלל בו תפלת תענית:",
+ "יש תעניות שאין אדם צריך בהם לקבלה והם תענית חלום וכן תענית שנגזר מפי נשיא או גדול או מנהיג שהכל כפופים לו וכלן נמשכין אחר קבלתו והוא שאמר למטה דבי נשיאה גזור תעניתא ולא אודעינהו לר' יוחנן וריש לקיש לצפרא אודעינהו אמר ליה ריש לקיש לר' יוחנן והא לא קבילניה מאורתא אמר ליה אנן בתריהו גרירינן מכאן סמכו קצת מפרשים שכל הסכמת צבור אין כל יחיד ויחיד צריך קבלה אלא ש\"צ מכריז והתענית מקובל ומתפללים תפלת תענית והוא הדין שלא נאמר על קבלה שאינה סמוכה לתענית שאינה מועילה אלא ביחיד שמסיח דעתו בנתים אבל צבור לא:",
+ "התבאר בסוף סוגיא זו במי שקבל להתענות יום אחד והתחיל להתענות בקבלה הראויה לו כדי לקיים את נדרו ונצטער בו הרבה או שבא לו אדם גדול לביתו או בא הוא לביתו של גדול וראה שטרחו בשבילו לווה אותו ופורע הואיל ויום סתם הוא שקבל עליו אבל אם קבל עליו יום ידוע אינו לווה כלל והראיה מה שאמרו אם נדרו קודם תדחה גזרתנו ואם לא כן יהא לווה ויצא ידי שתיהן ומגדולי המפרשים אומרים ללוות ולפרוע אם כשקבל עליו יום ידוע ומה שאמרו בתדחה גזרתינו פירושו בשאינו רוצה ללוות שאין לכופו בכך או שמא אחר שקבל תעניות לזמן ידוע לצער גדול נתכוון ולא ללוות ומתוך כך אין בידו עוד ללוות ותענית חלום מיהא אינו לווהו כלל וכן יש מי שאומר שלא נאמר דין לווה ופורע אלא בתענית יחיד אבל לא בתענית צבור שאין הדבר תלוי בו ואם היו כלם רוצים בהקפה נראה לי שרשאין בכך ומ\"מ ארבעת הצומות יש בהם נעילת דלת על כל פנים ואפילו הסכמת כל הצבור אינה מועלת וכן יש מי שאומר שאם כבר התפלל עננו אין לווה כלל:",
+ "שמועה זו האמורה בכאן והוא יחיד שקבל עליו שני וחמשי ופגעו בו ימים הכתובים במגלת תענית אם נדרו קודם לגזרתנו תדחה גזרתנו מפני נדרו ואם גזרתנו קודמת ידחה נדרו מפני גזרתנו י\"מ שלשעתה נשנית ואם גזרה קודמת ידחה נדרו ואע\"פ שהוא כולל מפני שאינו נדר גמור כמו שכתבנו למעלה אלא שהרבה חכמים מפרשים אותה על עסקי דורות לומר שזה שקבל עליו תענית שני וחמשי של זמן ידוע אם התחיל בהם קודם שיחול יום שבמגלת תענית תדחה גזרתנו ולא יפסיק הואיל ולזמן ידוע קבלם כמו שכתבנו למעלה ואם התחיל תעניתו ביום שכתוב במגלת תענית ידחה נדרו ואע\"פ שהוא בכולל וקורא לה קודמת אע\"פ שהם בבת אחת מפני שיום טוב חל משחשיכה ולמדין מזו שאם בליל הפסח נשבע שלא יאכל מצה אף בכולל הואיל וכבר נכנסה חובת מצה אין שבועה חלה עליו והרי הוא כפורט מצת הפסח ויש חולקים בה מתוך שהיא חולק על מצת ארז ודחן:",
+ "יש שואלים האיך אתה מוצא יום סתם והלא צריך קבלה וכשמקבל הרי הוא אומר למחר ופי' בו שכך הוא אומר רצני וקבלני למחר בתענית שאשב לשלם נדרי שנדרתי להתענות יום אחד:",
+ "ומה שהוזכר כאן בעד מתי אוכל ושותה כבר ביארנוה למעלה:",
+ "יתבאר למטה בסוגיית המשנה הששית שכל המתענה בין שקבל עליו תענית יחיד בין שקבל עליו תענית צבור צריך להתפלל עננו בשומע תפלה בכל תפלותיו והוא שאמרו בתלמוד המערב בלילי שבת ויומו ר\"ל ערבית של כניסתו ושחרית ומנחה ואם לא אמר אין מחזירין אותו ואם נזכר קודם שעקר את רגליו כוללה בלא חתימה בתחנונים שאחר תפלה וש\"צ קובעה ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא והביאוה בתלמוד המערב ממה שנאמר י\"י צורי וגואלי ואם שכחו כוללו בלא חתימה בשומע תפלה ויש אומרים שקובעה ברכה בשעה שיזכור הואיל ואמצעיות אין להם סדר ויש מי שאומר שאין מתפלל עננו בערבית כלל אלא בתענית צבור שפוסק אכילה מבעוד יום אבל בשאר תעניות שאכל בלילה אינו אומרו אלא בשחרית ובמנחה ומה שאמרו בתוספתא פעמים שאין אדם שרוי בתענית ומתפלל עננו פירושו בערבית של כניסה ענינו כשאכל מבעוד יום ויפה פירשו לענין סברא אלא שאין סוגיית הגמרא מוכחת כן תקנו האחרונים שהיחיד לא יתפלל עננו עד המנחה שמא יארע לו אונס וכן רבים נוהגים בזמן הזה:"
+ ],
+ [
+ "תענית חלום מתענה אותו בו ביום ואפילו בשבת וכל המתענה בשבת מתוך שאין שם שומע תפלה מתפלל עננו בתחנונים שאחר תפלתו וכן פרשו בתלמוד המערב:",
+ "גדולי המפרשים כתבו שתעניות אלו שבין מרחשון לכסלו הואיל ומנהג בעלמא הם ואין קביעותם אצל הכל שדינם כתענית יחידים ואף ש\"צ אינה אומרה אלא בשומע תפלה ואע\"פ שהכריזו עליהם ואף קריאה בספר תורה לא היתה ראויה אלא שנהגו בכך וכן יש מי שאומר שתענית הקבוע לצבור אף היחיד קובעו ברכה בפני עצמה שכל היחידים דינם כצבור ולא נאמר בשומע תפלה אלא ליחיד שקבל עליו תענית ואין דברים אלו נראים כלל:",
+ "המשנה הששית הגיע ר\"ח כסליו ולא ירדו גשמים מתחילין ב\"ד לגזור ג' תעניות על הצבור ואף אלו אין להם דין תענית צבור אלא אוכלים ושותים משחשיכה ומותרין במלאכה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ופי' בגמ' שאין עוברות ומניקות מתענות בו ותעניות אלו היו נקראים תעניות ראשונות עברו אלו ולא נענו ב\"ד גוזרים עוד ג' תעניות כדין תעניות צבור ר\"ל שאוכלין בהן מבעוד יום ואסורים במלאכה ואע\"פ ששביתת מלאכה אינה ענוי מ\"מ קבעוה כן להפליג בכונה וסמכוה מן המקרא קדשו צום קראו עצרה מה עצרת וכו' וכן אסורים ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ונועלים את המרחצאות ופי' בגמ' שעוברות ומניקות מתענות בו ומה שהזכירו בה נעילת מרחצאות פי' בגמ' ללמד שלא נאסר בו אלא רחיצה בחמין אבל של צונן מותר ותעניות אלו היו נקראים תעניות אמצעיות:",
+ "זהו ענין המשנה וכן הלכה ודינין הבאים עליה בגמרא כך הם:",
+ "מדרכן של רבותינו המכובדים כשהיו גוזרין תענית על הצבור בשחרית מתפללים תפלה כתקונה ואין מאריכים בתפלות כל כך אלא עד רביע היום ואח\"כ מפשפשין במעשה העיר ומפרישים הרשעים ממעשיהם ומחזירים אותם למוטב והיו מתעסקים בכך עד חצי היום מחצי היום עד הערב היו מחלקים לשני חלקים חצי הראשון שהוא רביעית היום היו קורים בתורה ומפטירים בנביא ופי' הגאונים בקריאה זו שהיתה בברכות וקללות כדי להתבונן שמתוך מעשיהם אירע להם כך והוא שאמרו במסכת מגלה ל\"א א' בתעניות בברכות וקללות ומ\"מ בתעניות הקבועים כבר קורים בויחל משה וכן פירשו באפטרה זו שהיא בענין תוכחת של נביאים מענין הצרה ויש מי שאומר שבכלן מפטירים בדרשו ורביעית האחרון מתפללים ומבקשים רחמים:"
+ ],
+ [
+ "רחיצה שאסרו חכמים בתענית צבור דוקא בחמין אבל בצונן אפילו כל גופו מותר וכן פניו ידיו ורגליו אפילו בחמין מותר ובאבל החמירו יותר שלא הותר אלא פניו ידיו ורגליו ובצונן הא כל גופו אפילו בצונן ובחמין אפילו ידיו ורגליו אסור למעלה מהם ט' באב שאסור אף בהושטת אצבע אף בצונן וכ\"ש ביום הכפורים וקצת רבני צרפת מתירים אף בט' באב רחיצת פניו ידיו ורגליו בצונן ומה שנזכרו אבל וט' באב בשמועה זו כאחד כמו שאמרו כל שהוא משום אבל כגון ט' באב ואבל אסור אף בצונן פירושו כל גופו ומה שאמרו בפרק מקום שנהגו נ\"ד ב' אסור להושיט אצבעו במים בט' באב כדרך שאסור ביום הכפרים אין הלכה כן שאם תפוש כל שהוא משום אבל אסור אף בצונן אפילו בפניו ידיו ורגליו א\"כ אף מה שהתיר בתענית צבור דוקא כל גופו וא\"כ הוה ליה סיוע אלא דלרפרם באבל וט' באב פניו ידיו ורגליו מותר ובתענית צבור כל גופו ואקשי ליה מיהא דקאמר דוקא פניו ידיו ורגליו ומ\"מ לדעתינו ודאי לדעת רפרם ט' באב ואבל שוים אלא שאין אנו פוסקים כמותו בט' באב אלא כההיא דמקום שנהגו וביום הכפרים מיהא אסור לדברי הכל ובתלמוד המערב אמרו בתענית צבור מרחיץ פניו ידיו ורגליו כדרכו ר\"ל אף בחמין שהוא דרכו ובט' באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו ונראה שאינה הלכה ובאבל מ\"מ מי שתכפוהו אבליו רוחץ כל גופו בצונן:",
+ "ופירשו קצת גאונים שכל העושה כן לנקיות כגון שבדק עצמו ורוצה לברך על נטילת ידים ואשר יצר או שרוצה להתפלל שאף בט' באב ויום הכפרים מותר עד מקום שצריך נטילת ידים כמו שבארנו בסוף מסכת ברכות ויש חולקין כמו שיתבאר בהלכות יום הכפרים וכן יתבאר שם שטבילת מצוה כגון בעל קרי מותרת וגדולי המחברים חלקו בה מצד מה שכבר בטלוה לטבילה זו כמו שביארנו במסכת ברכות ומכאן סמכו רבים לומר בשמועה הנזכרת כאן כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בט' באב וביום הכפרים שאין לה מקום בזמן הזה ששאר טבילות של מצוה אין שעתן עוברת:",
+ "סיכה אפילו כל שהוא אסור ואם להעביר את הזוהמא מותר:",
+ "כשאמרו אסור במלאכה בתענית צבור לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר וקצת חכמי ספרד כתבו כן אף באבל ואין דבריהם נראין:",
+ "וכשאמרו אסור בנעילת הסנדל לא אמרו אלא בעיר אבל בדרך מותר כיצד הוא עושה יצא לדרך נועל הגיע לעיר חולץ וכן באבל ומנדה וכן בט' באב:",
+ "מי שתכפוהו אביליו הכביד שערו מיקל בתער ר\"ל שחותך שערותיו בתער דרך גזיזה ולא דרך גלוח ומכבס כסותו במים אבל לא בנתר וחול ורוחץ כל גופו בצונן כמו שכתבנו ולפי דרכך מדת שאבל אסור בתכבוסת כמו שיתבאר במקומו:"
+ ],
+ [
+ "הבוגרת הראויה לינשא שאירע לה אבל אפילו באב ואם אע\"פ שחייבת לנהוג באבלות ושלא להיות כוחלת ופוקסת ולא רוחצת בחמין מ\"מ אינה רשאה לנוול עצמה כל כך שלא לרחוץ גופה בצונן ואם עשתה כן גוערים בה שלא לעשות כן כדי שלא ימעטו הקופצים:",
+ "וביאור השמועה לדעתי אין הבוגרת רשאה באבל אביה לנוול עצמה שלא תרחוץ כל גופה הא שאר אבילים אסירי וממאי אלימא בחמין הא שאר אבילים אסירי בחמין ושרו בצונן והא אמר וכו' אבל אסור להושיט אצבעו בחמין והאיך מקילים בה מנגיעת אצבע לכל גופה אלא לאו בצונן דשאר אבילים מותרים בפניו ידיו ורגליו ובוגרת בכל גופה אלמא אבל כל גופו אסור אף בצונן ודחי ליה דבצונן אף אבל כל גופו מותר וזו אכיחול ופיקוס נאמרה שמקילים בה משום חנא הא לרחיצה הכל שוין ומ\"מ אין הלכה כן שהכיחול והפיקוס אסור לה אלא שהותרה ברחיצת כל גופה בצונן ואבל אחר דוקא בפניו ידיו ורגליו כמו ��ביארנו:",
+ "ומה שהוזכר כאן בענין תפלת תענית כבר ביארנוהו למעלה בסוף סוגיית המשנה החמשית:",
+ "שש ברכות שהיו מוסיפים בתעניות וכן התרעה שמתריעים ר\"ל רבוי בתפלות בתרועה וזעקה וכן נעילת החניות והוצאת תיבה ברחבה של עיר כל אלו אינם אלא בז' תעניות אחרונות ומה שאמרו אין בין אמצעיות לאחרונות אלא שבאלו מתריעים וכו' דאלמא הא לענין כ\"ד ברכות שוין הן אינו כן אלא שהוא מתחיל עכשו ההבדלים שביניהם וסומך על שמסיימם בפרק ב' בהוצאת תיבה ובתוספות ו' ברכות כמו שיתבאר:"
+ ],
+ [
+ "תעניות אלו הנזכרים שניים במשנתינו והם נקראים אמצעיים עוברות ומניקות מתענות בהן אבל תעניות ראשונות אין מתענות בהן שעדין לא נתחזק הפורענות וכן ז' תעניות אחרונות הנזכרים במשנה הסמוכה לזו אין עוברות ומניקות מתענות בהם מתוך שהם מרבים ובתלמוד המערב אמרו אע\"פ שאין מתענות אין נוהגות עצמן בתפנוקים אלא אוכלות ושותות כדי קיום הולד ומגדולי המחברים פוסקים שראשונות ואמצעיות אין מתענות אבל אחרונות מתענות ונראה שהם גורסים נקוט מציעתא ר\"ל הבריתא האמצעית שאמרה מתענות באחרונות ולא בראשונות ור\"ל לא באמצעיות ולא בראשונות שכלן ראשונות אצל האחרונות ואין גורסים ומיתרצן כלהו ומ\"מ אנו גורסים נקוט מציעתא בידך ר\"ל התעניות האמצעיות שיתענו בהן וכל הבריתות אתה מתרצם לדעת אחת בכך והוא שבראשונה שאמרו מתענות בראשונות ולא באחרונות לא ראשונות ממש אלא ראשונות לאחרונות והן אמצעיות והשניה מתענות באחרונות ולא בראשונות לא אחרונות דוקא אלא אחרונות לראשונות והם אמצעיות והשלישית לא בראשונות ולא באחרונות כלומר לא בראשונות ממש ולא באחרונות ממש אלא באמצעיות ואף בתלמוד המערב אמרו עוברות ומניקות מתענות בט' באב ובג' שניות אבל לא באחרונות ואף בבריתא פרק ב' היא שנויה כן:",
+ "המשנה השביעית ב\"ד גוזרין עוד ז' תעניות ונוהגים כל אותן חומרות הנזכרות באמצעיות ויתרות אלו עליהן שבאלו מתריעים בהן ובגמרא יתבאר ענין התרעה זו וכן יתרות עליהן שבאלו נועלין את החניות ביום ב' אלא שפותחין אותם מעט לעת ערב כגון הטייה לא פתיחה גמורה אבל בחמשי עומדים פתוחים כל היום מפני כבוד השבת ופי' בגמ' שאף בחמשי אם היו ב' פתחים פותח אחד ונועל אחת ואם היה לו אצטיבא לפני הפתח פותח ונועל כדרכו שנראה שלא פתחה אלא לישיבה:",
+ "זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודינים הבאים עליה בגמרא אלו הן:",
+ "התרעה זו שנזכרת במשנה בתעניות אלו בשופרות היא שהיו תוקעים בשופרות סימן אחד בכל התרעה כדי להחריד את יצרם ותקיעות אלו נעשות בחותמיהן של ו' ברכות הנוספות והם ז' התרעות עם אותה שבגואל ישראל כמו שיסודר ענין זה בפרק ב' ומה שיש להקשות בזו ממה שאמרו במסכת ר\"ה כ\"ז א' מקום שיש חצוצרות אין שופר ופירשנוה כגון תעניות וכו' ברכות פירושה שאין צריך בשופר הא מ\"מ בשופר סגי וי\"מ מפני זו שהתרעות אלו שבשופר לא בו' ברכות היו שאותם התרעות דוקא בחצוצרות אלא התרעות שאחר התפלה ושברחבה של עיר או שמא בגבולין שאין בגבולין אלא שופר או שמא אחר חורבן שאין התרעה אחר חורבן בשום מקום אלא בשופר וי\"מ בשופרות האמורים כאן שהם חצוצרות וכן מצינו בספרי פרשת חצוצרות שקורא לחצוצרות שופר אלא שבתלמוד המערב שבמסכת ר\"ה אמרו קדמי ר' יהושע תקעין בתעניתא בשופר וליתקעון קומוי בחצוצרות חצוצרות במקדש ואין חצ��צרות בגבולין ופירושה שלא בשעת מלחמה וכן בפרק ב' אמרו שם למה תוקעים בקרבנות לומר הרי אנו גועים לפניך כבהמה:",
+ "יש התרעה אחרת בענין רבוי תפלה וצעקה והוא שיהיו צועקים אחר תפלה עננו אבינו עננו והיו מאריכים בזה כדרך שאנו עושים בין ר\"ה ליום הכפורים אלא שהתרעה זו אינה בז' תעניות אלו לבד אלא אף בראשונות ואמצעיות אם ירצו הואיל ואינם בתוך התפלה ומ\"מ ו' ברכות הנוספות אין אומרים אותם בראשונות ובאמצעיות כמו שכתבנו למעלה ויש אומרים שאף בראשונות ובאמצעיות מברכים ו' ברכות הנוספות ובמטבע תקון תפלות של קצת גאונים נמצא כן ואינו כלום שהרי בפרק ב' אמרו ראשונות ושניות מתפללים כדרך כל השנה כלה ומ\"מ ימים שמוסיפים אלו הו' ברכות בכל תפלותיו שביום הוא מוסיף אותן כגון שחרית ומנחה ונעילה ויש אומרים דוקא בשחרית וגדולי המחברים כתבו בשחרית ומנחה:",
+ "הרבה מיני פורעניות נזכרו בפרק ג' שעל קצתן מתענים ועל קצתן מתענין ומתריעין כמו שיתבאר ומ\"מ בחכוך והגובאי והחגב והצרעה והזבוב והיתושים ושלוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעים אלא צועקים:",
+ "תקיעת שופר בשבת אע\"פ שאינה מלאכה גמורה אסורה וכל מקום שנאמרה התרעה בשבת אינה [אלא] לענין רבוי תפלה כמו שיתבאר בפרקים הבאים:"
+ ],
+ [
+ "תעניות אלו שהן י\"ג ג' ראשונות וג' אמצעיות וז' אחרונות אם לא נענו אין גוזרים עליהן עוד תענית כמו שיתבאר במשנה הסמוכה לזו מפני שכבר יצא זמנה של רביעה ומ\"מ דוקא בתעניות של גשמים אבל בתעניות של שאר הצרות מתענים והולכים עד שייענו מן השמים:",
+ "כבר בארנו ששואלים את הגשמים מתחלת ימי החורף עד יום א' של פסח בברכת השנים וביארנו שכל מה שהיחיד צריך לו שואלו בברכת שומע תפלה מעתה יש עיירות שהן צריכות מטר בכל שנה אפילו בתקופת תמוז וצריכים לשאול אף בימות הקיץ נגמר הדין עליהם שלא ישאלו בברכת השנים אלא בשומע תפלה שדינם כיחיד השואל שאינו שואל אלא בשומע תפלה והוא שאמרו בתלמוד המערב בננוה צריכים למעבד תעניתא בתר פסחא אמר להו ר' מונא לכו ועשו ובלבד שלא תשנו ממטבע הברכה אע\"פ שאף היחיד שואל בכל ברכה וברכה מעין הברכה ענין זה הוא חלוק משאר ענינים שיש בו קלקלה לרוב העולם שהגשמים בימות החמה סימן קללה הם ולפיכך לא הותר בהם לשנות מטבע ברכה אלא שיאמרה בברכת שומע תפלה שהיא נעשית כאפרכסת לכל דבר שאדם רוצה לשאול עליו:",
+ "המשנה השמינית עברו אלו ז' תעניות הנזכרות ולא נענו אין גוזרים עוד תענית על הצבור אלא עומדים כנזופים למקום וממעטים במשא ומתן ובבנין ובנטיעה ובנשואים ואירוסין ובשאלת שלום שבין אדם לחברו כבני אדם הנזופים עד שירחמו עליהם מן השמים אבל אין מתענים ומ\"מ היחידים חוזרים ומתענים עד שיצא ניסן ופרשו על זה עד שיצא זמן ניסן של חמה והיא כשחמה נכנסת במזל שור ושוב אין מתענים כלל אפילו יחידים שאין הגשמים לאחר זמן זה אלא סימן קללה:",
+ "זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:",
+ "פירשו בתלמוד המערב שלא נאמר שהגשמים בימות החמה סימן קללה אלא בשלא ירדו כבר אבל ירדו כבר סימן ברכה הם ונראה מזה שאם ירדו כבר בימות הגשמים שמתענים עליהם אף בימות החמה ומכאן נראה לי סעד למנהגנו שאנו גוזרים תענית גשמים אף בימות התמה:",
+ "בנין ונטיעה שנאסרו במשנה לא נאסרו אלא בבנין של שמחה ונטיעה של שמחה כגון הבונה בית חתנות לבנו אבל שאר בנין כגון אם היה כותלו גוחה סותר ובונה אותה וכן פירשו בתלמוד המערב ואי זו היא נטיעה של שמחה אבוורנקי של מלכים והוא נטיעת כל אילן המגדיל ענף ועשוי לנוח תחתיו גאוני ספרד כתבו שאף אלו לא נאסרו אלא שאין בהם צד מצוה אבל אם לא היה לו בית חתנות ורוצה לישא אשה מותר לבנות לו בית חתנות וכן ארוסים ונשואים מותרים למי שאין לו אשה או בנים:",
+ "אע\"פ שאסרו בשאילת שלום אם שאלו עמי הארץ בשלום תלמידי חכמים משיבים להם בשפה רפה ובכובד ראש ומ\"מ תלמידי חכמים עומדין כמנודים וכאבלים כבני אדם הנזופים למקום:",
+ "אין אדם חשוב רשאי להעמיד עצמו כל כך כחסיד לפני הצבור שיפול על פניו לפניהם ויעשה עצמו ראש לתפלתם או שילביש עצמו שקים או יקרע את בגדיו וכיוצא בהם אא\"כ יודע בעצמו שהוא ראוי ליענות ושאין לב הבריות מהרהר עליו שאין לך מדה חשובה מן הענוה ולא מגונה מן השררה על הצד שאינה ראויה לו ואם עשה זה ברשות כל הצבור רשאי ויפה לעשות כן ובמס' מגילה יתבאר ענין זה יותר: ונשלם הפרק תהלה לאל:"
+ ],
+ [
+ "סדר תעניות כיצד וכו' כונת הפרק לבאר לנו עניני תעניות אחרונות של גשמים ורבו יסוב על ג' ענינים הראשון לבאר תכונת הענינים והתפלות שהיו מסדרים בז' תעניות האחרונות של מטר והאיך היו מתנהגים בדרשות ובתוכחות החכמים והזקנים קודם התפלה כדי לעוררם בתשובה מתוך דבריהם והשני לבאר מי הוא המחוייב להתענות בהם מאותם שלא נתחייבו להתענות בראשונות השלישי לבאר הזמן הראוי לקבוע בו תענית זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו דברים אחרים שבעניני עבודת אנשי משמר ובית אב כמו שיתבאר:",
+ "והמשנה הראשונה תיוחד לבאר תכונת הענינים שהיו עושים בז' התעניות קודם התפלה ואמר על זה סדר תעניות כיצד ופי' בגמ' שעל ז' אחרונות הוא אומר כן אבל ג' ראשונות ושניות אין בהם הנהגה מחדשת אלא שנכנסים לבית הכנסת ומתפללים כדרך שמתפללים בשאר תעניות שבכל השנה אבל באלו מוציאים את התיבה שספר תורה בתוכו לרחבה של עיר ונראה לי דוקא בעיר שרובה ישראל ונותנים אפר מקלה על גבי התיבה ר\"ל אפר ממש ולא עפר שהעפר אף הוא נקרא אפר ולפיכך הוצרך לפרש אפר מקלה וי\"מ שמפני אפר פרה הוצרך לקרות האפר אפר מקלה ר\"ל אפר השרופה בכירה וכן נותנים אפר מקלה בראש הנשיא ובראש אב ב\"ד:",
+ "ואח\"כ כל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו וזקן שבהם ר\"ל זקן שקנה חכמה דורש ומשיבם מדרכיהם הרעים ואומר להם דברי כבושים התוכחות ומודיע להם האיך הצרות באות לסבת העונות ושאין התענית מועיל אא\"כ שבים מדרכיהם הרעים ומביא להם מה שנאמר להם באנשי ננוה שהתענו והתכסו בשקים ואעפ\"כ לא נאמר בהם וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו וכו' וכן הוא אומר קרעו לבבכם ואל בגדיכם ובדרש אמרו אם קרעתם לבבכם בתשובה אינכם קורעים בגדיכם:",
+ "זהו ביאור המשנה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:"
+ ],
+ [
+ "מה שבארנו במשנה שמן הנשיא מתחילים לשים אפר על ראשו אף מדת הדין כך היא נותנת שכל דבר שבגדולה מתחילים מן הגדול דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו ראשיכם אל תפרעו וכו' ובקלקלה מתחילים מן הקטן שבתחלה נתקלל נחש ואח\"כ נתקללה חוה ואח\"כ אדם ודבר זה אע\"פ שהוא ענין צרה מ\"מ חשיבות וגדולה הוא להם כלומר אתם החשובים ולכם משפט בקשת הרחמים למה נותנים בראש הנשיא ובראש אב ב\"ד ואין נותנים הם עצמם כשאר העם מפני שיתביישו ביותר ויפגע לבם שאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים:"
+ ],
+ [
+ "אפר זה היכן היו מניחים אותו במקום תפילין הוא שרמז לנו בנחמות לשום לאבילי ציון לתת להם פאר ר\"ל תפלין תחת אפר:",
+ "למה יוצאים לרחוב לומר צעקנו בצנעה ולא נענינו נבזה עצמינו בפרהסיא ואולי יכנע לבבנו ביותר ותהא תשובתנו שלימה ולמה מוציאים שם את התיבה כדי להגדיל רעדה בלבבות לומר אוי לנו שכל צנוע ויקר נתבזה בעונינו:",
+ "ולמה נותנים אפר על גבי התיבה על שם בכל צרתם לו צר כלומר שהצרה מונעת השלימות ולא יפורסם אחדותו רק על יד האוהב הדבק כאמרם ז\"ל כל זמן שעמלק קיים אין כסאו שלם ולמה נותנים אפר בראש כל אחד ואחד כדי לזכור אפרו של יצחק:",
+ "מתוך מה שנאמר במשנה למדנו שמתכסים היו בשקים שהרי היה דורש להם לא אמר וירא אלהים את שקם וכו' למה היו עושים כן מפני שהשקים נעשים משער הבהמה לומר הרי אנו לפניך כבהמה ובתלמוד המערב אמרו למה תוקעים בקרנות לומר הרי אנו גועים לפניך כבהמה ונראה לי בפירושם שסרה השגחתך מעלינו בעונותינו ובא על דרך ותעשה אדם כדגי הים:",
+ "אע\"פ שלא נתפרש במשנה ידוע היה להם שלבית הקברות היו יוצאים למה היו עושים כן להכניע לבבם לומר הרי אנו לפניך כמתים:",
+ "זקן שאמרנו במשנה שדורש להם דוקא זקן וחכם לא היה שם זקן חכם דורש להם חכם אפילו בחור אין שם חכם הדברים חוזרים מיהא לזקן אין שם לא זקן ולא חכם מעמידים אדם של צורה ר\"ל אדם מסויים ושענינו מפורסם במעלה וחסידות ודבריו נשמעים ואומר להם לא שק ותענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים כענין האמור באנשי ננוה שנאמר בהם וישובו מדרכם הרעה ומן החמס אשר בכפיהם ודרשו בו שאפילו גזל אחד מריש ובנאו בבירה מקעקע את הבירה כלומר שלא היה פוטר עצמו בדמים מחשש חמס ועל הדרך שאמרו חמסן יהיב דמי אע\"פ שמתקנת חכמים נאמר בכגון זה להפטר בדמים ומוכיחם ומרבה בדברים כחזקת ידו ומודיע להם שצריך להם להשיב חמסם ולהתחרט ולדאוג על מה שקדמם מן החטאים ולהתודות לשם עליהם ולגמור בלבבם גמר מוחלט שלא לשוב עוד לכך שהעובר עבירה ומתודה והוא חוזר לעשותה דומה למי שטובל מטומאתו ועדין השרץ בידו שאפילו טובל בכל טבילות שבעולם לא עלתה לו טבילה הדא היא דכתיב ומודה ועוזב ירוחם:",
+ "המשנה השניה עמדו בתפלה וכו' כונת המשנה לבאר תכונת התפלה המתחדשת ומי ראוי להתמנות עליה שליח צבור ואומר על זה עמדו בתפלה ר\"ל אחר שדרש להם החכם ורכך את לבבם בדברי תוכחות היו עומדין מתוך אותן הדברים בתפלה ברחוב ויורדים לפני התיבה ר\"ל שממנין לכך אדם הגון ופי' בגמ' שאם היה אותו זקן שדרש להם ראוי לכך הוא נעשה שליח צבור ואם לאו כגון שאינו רגיל או שאין קולו ערב ממנין אחר הגון לכך ומתנאיו שיהא זקן שלבו נשבר ורתיחת בחרות פרחה ממנו ורגיל להתפלל לשם הצבור שתהא תפלתו שגורה בפיו ויש לו בנים שמזונותיהן מוטלין עליו והוא לשון מיטפל האמור בגמ' מלשון טף שמתורגם טפלא וביתו ריקם שאין לו כדי פרנסתם כדי שיהא לבו שלם בתפלה שכל כיוצא בזה תפלתו יוצא מעצה עמוקה שבלבו ובגמרא פירשו עוד במדותיו שיהא רגיל לקרוא בתורה ובמקרא ונביאים וכתובים ובקי בעניני הברכות וכן שיהא ביתו ריקן מעבירה ושיהא פרקו נאה ר\"ל שלא יצא עליו שם רע בילדותו ו��יהיה שפל ברך ר\"ל עניו ושפל רוח ולא בעל גאוה ושיהיה מרוצה לעם וקולו ערב ושתהא לו יגיעה בשדה ר\"ל בעבודת האדמה שזה מכוין לבו יותר לתפלת גשמים ופי' בגמרא שאף בכל השנה צריך למנות אדם הגון אלא שמ\"מ לעת כזאת אנו צריכים לדקדק בו ביותר ובמדרש אמרו עיר קטנה זו בית הכנסת ואנשים בה מעט זה צבור ובא אליה מלך גדול זה הקב\"ה ומצא בה וכו' ומלט הוא את העיר מחכמתו זה שליח צבור:"
+ ],
+ [
+ "ואחר שנתמנה יורד לפני התיבה ברחוב ומתחיל להתפלל כדרך כל השנה עד שעומד לתפלת י\"ח ומוסיף בה ו' ברכות והוא שאומר לפניהם כ\"ד ברכות י\"ח שבכל יום ושש שהוא מוסיף בהם ובסמוך מפרש חתימת שבכל אותם הו' ואע\"פ שז' חתימות הוא מזכיר הוא מפני שבברכת ראה נא בענינו הוא מתחיל להאריך בתחנונים ופסוקי דרחמי מענין התענית וכולל בהם נסח תפלת תענית ר\"ל עננו וכו' ואינו קובעה ברכה בפני עצמה כשאר תעניות ומתגלגל לקיים לנו את השבועה שנשבע לאברהם ושתראה לפניו עקדת יחידו וחותם בה מי שענה אברהם אבינו בהר המוריה וכו' ואין זו ממנין ו' ברכות שהרי כל עצמה אינה אלא מי\"ח אלא שבה מתחיל להאריך והוא שאמר עליו על הראשונה וכו' ואחרונה שבשש ברכות קורא שביעית שהיא שביעית לאותה שהתחילו להאריך בה ומה שקורא לה שביעית לארוכה פי' לגאולה מלשון הנני מעלה ארוכה לך וי\"מ מלשון אריכות מצד שבה מתחילים להאריך ומה שהוזכר בה ענין אברהם מפני שהיא ברכת גאלה וכבר נרמזה גאלתינו לאברהם בין הבתרים ואחריה מוסיף בה ו' ברכות ואלו הן זכרונות כלומר ראשונה שבשש ברכות וקורא אותה במשנתינו שניה כמו שאמר על השניה אומר וכו' פי' מתחיל בה אתה זוכר מעשה עולם וכו' ואומר בה פסוקים של זכרונות ומאריך בהם כרצונו ומתגלגל לזכור ברית אבות וחותם בה מי שענה אבותינו על ים סוף וכו' בא\"י זוכר הנשכחות ר\"ל שזכרם והצליחם אחר שנוגשו והחזיקו עצמם כנשכחים שניה והיא הנקראת שלישית במשנתינו מתחיל באתה נגלית ואומר בה פסוקים של שופרות כפי כחו ומתגלגל למה שנענה יהושע בשופרות וחותם מי שענה יהושע וכו' בא\"י שומע קול תרועה שלישית והיא נקראת רביעית במשנתינו מתפלל בה נסח תפלה סובבת על לשון צעקה ומרבה בפסוקים של צעקה ומתגלגל למזמור אל י\"י בצרתה לי קראתי כלומר שצעקתי בצרה לפניו ונעניתי ומתגלגל למה שנענה שמואל בצעקתו וחותם מי שענה שמואל וכו' בא\"י שומע צעקה וזה מפני שכתוב בשמואל ויצעק אל י\"י רביעית והיא הנקראת חמשית במשנתינו מתפלל בה נסח תפלה סובבת על לשון תפלה ומרבה בפסוקים של תפלה ומגלגל בהם מזמור אשא עיני אל ההרים שהוא הוראה על תפלה מכוונת ומרבה בפסוקים של תפלה ומתגלגל בתפלת אליהו שנענה בו ושכתוב בה ויתפלל אליהו וכו' וחותם מי שענה אליהו וכו' בא\"י שומע תפלה חמשית והיא הנקראת ששית במשנתינו מתפלל בה נסח תפלה סובבת על לשון צרה ומרבה בה בפסוקים של צרה ומתגלגל בענין יונה שאמר קראתי מצרה ומגלגל בה ממעמקים קראתיך י\"י על שם שיונה נענה ממעמקי מצולה וחותם בה מי שענה יונה וכו' בא\"י העונה בעת צרה ששית והיא הנקראת שביעית במשנתינו מתפלל נסח תפלה סובבת על לשון רחמים ובקשת גשמים ומרבה בפסוקים של רחמים ומתגלגל למזמור תפלה לעני מפני שרחמי השומע נכמרים לתפלת העני ביותר ומאריך בה על הגשמים ומרבה בפסוקים של גשם ומטר ועניני בצורת ורעב ומתגלגל לתפלת שלמה רעב כי יהיה בארץ ולתפלת דוד בענין ויהי רעב בימי דוד וחותם בה מי שענה דוד ושלמה וכו' בא\"י המרחם על הארץ והיו מסיימים בדוד ושלמה אע\"פ שהיו ראשונים מפני שהיו צריכים לחתום בענין רחמיו יתברך על הארץ ובזמן הזה שאנו נוהגים בפיוטים וסליחות אומר בכל ברכה סליחות מענין הפסוקים הנזכרים איש על מקומו ופסוקי דרחמי עד שבא לחתימתו וכבר הארכנו בסדור ענין זה בחבור התשובה ולנו גם כן קונדרס מיוחד לענין זה בסדור הפסוקים והסליחות מסודר על המתכונת הנזכר:",
+ "ר' יהודה אומר אין צריך לומר זכרונות ושופרות ופי' בגמ' שאין הללו אמורים אלא בר\"ה וביום הכפורים של יובל ובשעת מלחמה לדעתו ולדעתו אומר תחתיהן בראשונה מענין רעב ושאר צרות כלליות ומרבה בפסוקים של רעב כי יהיה בארץ ושדפון וירקון על הדרך שכתובים בתפלת שלמה וחותם כמו שהזכרנו ובשניה על בצורת בפרט וחותם כמו שהזכרנו ואין הלכה כדבריו:",
+ "מעשה בימי ר' חלפתא וכו' אמר כל הברכות ולא ענו אחריו אמן אלא שהיו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו זו היא גרסת גדולי הרבנים ולדעתם הוא שאמרו עליה לא היו נוהגים כן ר\"ל שלא לענות אמן אלא בירושלים ומעשה של ר' חלפתא בגבולין היה ומ\"מ גדולי המפרשים גורסים וענו אחריו אמן בכל הברכות:",
+ "ומה שאמרו עליו שלא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח וכו' הוא חוזר על סדור התקיעות והוא שאמר אח\"כ תקעו בני אהרן תקעו וכו' ומי שענה וכו' וכן בכל ברכה וברכה ופי' הדברים הוא שעכשו בא לחדש לנו שבתוך ברכות אלו היו תוקעין ושהיו תוקעין קודם מי שענה וזה שהיה דרכם בירושלם לחתום קודם מי שענה ואחר שחתמו אומר חזן הכנסת תקעו ותוקעים תקיעה לבד לדעת קצת או תוקע קש\"ק כלו בלא תרועה וש\"צ צועק ואומר מי שענה בלא חתימה וכן בכלם אלא שבאחת אומר תקעו ותוקע תקיעה או קר\"ק או קש\"ק על הדרך שבארנו ובאחרת אומר הריעו ומריע תרועה לבד לדעת קצת או קר\"ק לדעת קצת וכששמעו חכמים בדבר אמרו שאין מנהג זה אלא בירושלם והוא אמרם בשערי מזרח ובהר הבית פי' בשערי מזרח שהן כנגד הר הבית והזכיר מקומות אלו שבמקדש מפני ששם מתקבצים לענין זה ר\"ל בהר הבית כנגד שער המזרח אבל בגבולים אומר מי שענה קודם חתימה כמו שסדרנו בבאור המשנה ואחר החתימה אומר תקעו וכו' ותוקע ומתחיל בברכה שניה וכן בכלם אלא שבאחת אומר תקעו ובאחת הריעו ולדעת המפרשים על מה שאמר לא היו נוהגים שלא לענות אמן אלא במקדש הביאוה בגמרא ממה שאמר ומרומם על כל ברכה כלומר על כל ברכה וברכה תן לו תהלה ולא יספיק בתהלה אחת על כלן ר\"ל עניית אמן ובערוך פי' הטעם מפני שמלת אמן סוף ברכה ואין סוף לברכותיו של הב\"ה וחומר הדבר מתוך שהיו מזכירים שם המפורש ומ\"מ בגבולים עונים אמן על כלן ותוקע בכלן אחר מי שענה ואחר חתימה אע\"פ שבמקדש נשתנה הענין וי\"מ שלא היה חלוק בתקיעות בין מקדש לגבולין וכן יש שמבלבלים הסוגיא בפירושים אחרים קרובים לאלו וכן לדעת גדולי המחברים לא היו תוקעים בתוך הברכות בגבולין כלל אלא לאחר התפלה והעקר כמו שכתבנו וכבר הארכנו בזה בפירושנו ובחבור התשובה:",
+ "ולפי דרכנו למדנו במה שאמר ר' יהודה שאין זכרונות ושופרות אלא בר\"ה וביום הכפורים ובשעת מלחמה ולא נחלקו חכמים עליו אלא לגשמים הא בשעת מלחמה כלם מודים למדנו בבירור שבכל מיני צרות אומרים כ\"ד ברכות וכמו שכתבנו בפרק א' בשמועת אין תענית צבור בבבל אלא שבשאר צרות מיהא משנין מה שבהם מענין גשמים לענין אותה צרה והוא הדין שנאמרות בכל מקום שאין כ\"ד ברכות מדין תענית צבור וכן שאמרו ��מפולת ובגולה מתריעים מיד ואין התרעה אלא בו' ברכות ואף בתלמוד המערב אמרו בפרק אין עומדין בנינוה צרכון למעבד תעניתא בתר פסחא אתו שאלוה לר' מונא אמר להו צאו ועשו ובלבד שלא תשנו מטבע של תפלה והיכן אומרה בשש שהוא מוסיף ר\"ל שכוללה בברכת גאלה כמו שכתבנו למעלה ולא שיעשנה ברכה בפני עצמה ושאלו בה עד כדון צבור שיש להם שש יחיד היכן אומרה בשומע תפלה וודאי מעשה זה לא בארץ היה שבארץ ישראל אין מתענין לגשמים אחר הפסח ועוד שהרי בננוה היה וכמו שהוזכר המעשה בתלמוד שלנו בפרק א' וכן ראיה לדעתם מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה אמר כ\"ד ברכות ולא נענה ירד אחריו ר' עקיבא אמר אבינו מלכנו ונענה והרי ר' אליעזר אחר חורבן היה ואע\"פ שבפסחים פרק מנהג נ\"ד ב' אמרו ט' באב אינו כתענית צבור לענין כ\"ד ברכות לא תענית צבור דוקא אלא כל תענית הנגזר לשאר צרות המתחדשות שהרי אין תענית צבור בחוצה לארץ אא\"כ קבלוהו בפי' כמו שהתבאר ואלמא כ\"ד ברכות אף בחוצה לארץ הם ואף בדברי הגאונים מצינו סדור בכל אלו הענינים ושהיו נוהגים אותן בישיבות אלא שמשנין את הסדר זה בכה וזה בכה:",
+ "ומה שראיתי לסדרו בזמן הזה לפי מה שאנו נוהגים בפיוטים וסליחות ולפי מה שנראה לי לברור מתוך נימוקי הגאונים כך הוא מתחיל ש\"צ להתפלל עד ברכת סלח לנו וכשהוא מתחיל בברכת סלח לנו אומר קודם חתימה סלח לנו אבינו כי ברוב אולתנו שגינו ואומר י\"ג מדות ופסוקי דרחמי מענין עצירה ועניני הורדת גשמים ואחר כך אומר הטה וכו' וסליחה מענין תפלה על הגשמים ואח\"כ אומר אל מלך נאמן וכו' וי\"ג מדות ואומר בדרך זה ג' סליחות ואח\"כ מתחיל בפסוקים שלפני וידוי ומתודים ואומר עזרא הסופר וכו' וחותם בא\"י חנון המרבה לסלוח ומתחיל בברכת גאלה עד כי אל גואל חזק אתה וכולל בה נסח עננו ואינו חותם בה מפני שאינו אומרה ברכה בפני עצמה ומתחיל אל ארך אפים אתה או אל מלך יושב ואומר י\"ג מדות ומתחיל בפסוקי דרחמי של גאלה כענין גואלנו י\"י צבאות וכו' יאמרו גאולי י\"י כי פדה י\"י את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו ומרבה בהם כפי כחו ומערב בהם פסוקים של גשמים כמה שירצה ואומר סליחה מענין אברהם אבינו כמטבע פזמון יענה כבוד אבות וכיוצא בו ואחריה אומר אל מלך יושב ואומר י\"ג מדות ופסוקי דרחמי ומערב בהן רחמנא אדכר לן קיימיה דאברהם שלימא וצועק בקול רם עננו אלהי אברהם עננו ואומר פסוקים של עקדה והאלהים נסה וכו' ודומיהם ואומר מהם כמו שירצה וקצת גאונים כתבו כל הפרשה בסדורם ואח\"כ חותם בקול רם מי שענה אברהם וכו' הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא\"י גואל ישראל וחזן הכנסת אומר תקעו ותוקעים קר\"ק או קשר\"ק או קש\"ק ואח\"כ מתחיל אתה זוכר וכו' ואומר אל מלך וכו' וי\"ג מדות ופסוקי דרחמי מענין זכרונות וסליחה מענין זכרונות וי\"ג מדות ופסוקי דרחמי ואומר אלהינו ואלהי אבותינו זכרנו בזכרון טוב מלפניך ואומר ראל\"ק דמשה נביאה ומתחיל וצועק עננו העונה לאבותינו בים סוף עננו ומתחיל בפסוקי יציאת מצרים כענין התיצבו וראו את ישועת י\"י ודומיהם ואומר מהם כמו שירצה וקצת גאונים כתבו כל הפרשה בסדורם וחותם בקול רם מי שענה לאבותינו הושיעה אותנו ושמע קול צעקתנו בא\"י זוכר הנשכחות וחזן הכנסת אומר הריעו ומריעים ר\"ל שתוקעים רק\"ר ואח\"כ מתחיל אתה נגלית ואחריה אל מלך נאמן או אל מלך לבד וי\"ג מדות ופסוקי דרחמי של שופרות ואחריהן סליחה מענין שופרות אל מלך וי\"ג מדות ופסוקי דרחמי ומערב בהן רא\"ל כפי מה שירצה ואומר עננו אבינו וכו' ואומר עננו העונה ליהושע בגלגל עננו ומביא קצת מקראות של אותה פרשה כענין וירע העם ויתקעו בשופרות ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה וכו' וקצת גאונים הביאו כל הפרשה בסדורם וחותם בקול רם מי שענה ליהושע בגלגל וכו' בא\"י שומע תרועה וחזן הכנסת אומר תקעו ותוקעים קשר\"ק או קש\"ק או קר\"ק ומתחיל בתפלה בנויה על לשון צעקה ואומר רהוטה ואל מלך או אל מלך לבד וי\"ג מדות ופסוקי דרחמי מענין עצירה ופסוקים של צעקה ואחריהן סליחה של ענין צעקה ואל מלך וי\"ג מדות ופסוקי דרחמי מענין צעקה וכולל בהם מזמור אל י\"י בצרתה לי ואומר עננו אבינו עננו ופורט ואומר עננו העונה לשמואל במצפה עננו ומזכיר קצת מאותם הפסוקים כפי מה שירצה כענין ויאמר שמואל וכו' עד ויענהו י\"י וכו' וקצת גאונים כתבו כל הפרשה בסדורם ואומר וזכור לנו זכותו של שמואל וחותם בקול רם מי שענה שמואל וכו' הוא יענה אותנו וכו' בא\"י שומע צעקה וחזן הכנסת אומר הריעו ותוקעים רק\"ר ומתחיל בתפלה בנויה על לשון תפלה וסליחה ואל מלך ופסוקי דרחמי של תפלה וכולל בהם מזמור אשא עיני אל ההרים ואומר עננו אבינו עננו ומתחיל ואומר עננו אלהי אליהו עננו ומערב קצת פסוקים של אותה פרשה וקצת גאונים כתבו כל הפרשה כלה בסדורם וחותם בקול רם מי שענה אליהו וכו' הוא יענה וכו' בא\"י שומע תפלה וחזן הכנסת אומר תקעו ותוקעים קש\"ק או קשר\"ק או קר\"ק ומתחיל בתפלה בנויה על לשון צרה ואומר רהוטה ואל מלך או אל מלך לבד וי\"ג מדות ופסוקי דרחמי של עצירה ושל צרה וסליחה בנויה על פסוק של צרה ואל מלך וי\"ג מדות ופסוקי דרחמי של עניני צרה וכולל בהם מזמור ממעמקים קראתיך י\"י והולך ובא עד עננו אבינו ואומר עננו העונה את יונה במעי הדגה עננו ומזכיר קצת פסוקים מפרשת יונה כמו שירצה וחותם בקול רם מי שענה יונה במעי הדגה וכו' בא\"י העונה בעת צרה וחזן הכנסת אומר הריעו ותוקעים רק\"ר ומתחיל בתפלה בנויה על לשון רחמים ועצירת גשמים ורהוטה ואל מלך ופסוקי דרחמי של גשם וסליחה מענין גשם אל מלך י\"ג מדות ופסוקי דרחמי מענין גשם וענין רעב ובצורת וכולל בהם תפלה לעני כי יעטוף ומסיים בפסוקים של וודוי ואומר חטאנו צורנו ווידוי ועזרא הסופר אל רחום עד עננו אבינו ומתחיל ואומר עננו העונה דוד ושלמה בנו וכו' ומזכיר קצת פסוקים מאותם פרשיות כענין ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים ויקרא אל י\"י ויענהו וכו' בהעצר שמים וכו' רעב כי יהיה וכו' ואל דברי הבצורת ואם אינו רוצה להתודות אחר שכבר התודה מתפלל ובא מתוך הפסוקים לאל רחום שמך וכו' כמו שכתוב וחותם בקול רם מי שענה דוד ושלמה וכו' בא\"י מרחם על הארץ וחזן הכנסת אומר תקעו ותוקעים קש\"ק או קר\"ק או קשר\"ק ומתחיל בברכת רפאנו ומסיים תפלתו ואחר סיום תפלת י\"ח אומר והוא רחום ותחנה מענין גשם ואומר קדיש ויש נוהגים לומר אבינו מלכנו ממה שאמרו כ\"ה ב' ז\"ל מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר כ\"ד ברכות ולא נענה ובא אחרו ר' עקיבא ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה ונענה ומוציאים ספר תורה וקורים בויחל משה וכן המנהג פשוט אע\"פ שמכח הלכה היה ראוי לקרות בברכות וקללות כמו שכתבנו ויוצאים והולכים וגדוליהם מפשפשין במעשה העיר:",
+ "זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו בביאורה:",
+ "המשנה השלישית שלש תעניות ראשונות וכו' כונת המשנה לבאר שאע\"פ שתעניות ראשונות לא הוטל חיובם על הכל אלא שנפטרו מהם קצת מתוך שהם עסוקים בגדולה הימנה באלו הז' מתענים כלם והוא שאמר אנשי משמר וכו' ממה שצריך שתדע הוא שבית דינו של דוד ושמואל כדי לסלק מריבת הכהנים מזה לזה חלקו הכהנים לכ\"ד משמרות משמרה בכל שבוע ומתחילים בני משמרה ראשונה בראש ניסן והוא משמרת יהויריב וכן כלם זו אחר זו כמו ששנויות בדברי הימים וכשכלו כ\"ד שבוע חוזרות חלילה ובני משמרה שבכל שבוע חולקים עצמן לז' בתי אבות בית אב לכל יום וכל בני המשמרה של אותה שבוע נקראים אנשי משמר ובית אב המזומן לעבודת היום נקראים אנשי בית אב והקלו באנשי בית אב שיום שלהם בשני ובחמשי לענין תענית מפני טורח עבודה וכן הקלו במקצת בכל בני משמרה ואע\"פ שאין יום קבוע להם ביום התענית ואין טורח עבודה מוטל עליהם היום מצד שאם רבו עבודות לאנשי בית אב היו מסתייעים באנשי משמרתם וצריך שימצאו אותם מוכנים בכל עת שיצטרכו להם ולא ימצאו אותם חלושים ובצד שלא יהו יכולים לסייעם ומ\"מ אין מקילים בהם בכל מה שאנו מקילים באנשי בית אב שאין הטורח שלהם מצוי ואלו ואלו מקילים ומחמירים בהם כפי חומר התענית או קולו והוא שאמרו במשנה שלש ראשונות אנשי משמר וכו' וחכמים אומרים ראשונות אלו ואלו לא היו מתענים שניות אנשי משמר מתענים קצת היום ואין משלימים ואנשי בית אב אין מתענים כלל אחרונות אנשי משמר מתענים ומשלימים ואנשי בית אב מתענים ולא משלימים וכן הלכה:",
+ "זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:",
+ "המשנה הרביעית אנשי משמר מותרים לשתות יין וכו' מתוך שפי' לפניה דין תעניות לאנשי משמר ובית אב ושיש ביניהם חלוק בענין התענית נתגלגל הדבר לפרש עוד בדיניהם ענינים אחרים שבטכסיסי עבודה ואמר אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות שאין צריכים לחוש שמא ירבו עבודות ויצטרכו אנשי בית אב לסיוע שלהם שהרי עבר היום ולא באו אבל ביום אסורים שמא יצטרכו להם ומוצאים אותם שתויי יין אבל אנשי בית אב אסורים ביום ובלילה שהרי אף בלילה יש עבודה לאיברים שלא נתאכלו וגדולי המחברים פי' הטעם שמא לא סר יינם מעליהם בשחרית אלא שגדולי המגיהים כתבו עליהם שאין הטעם אלא כמו שכתבנו וכמו שאמרו בגמרא מפני שהם עסוקים בעבודה:",
+ "אנשי משמר ואנשי מעמד פי' אנשי מעמד הם זקנים שהיו מתמנים מכל שבט ושבט ועומדים קבועים בירושלם ועומדים ומתפללים על קרבנות הצבור שתהא קבלתם ברצון מתוך מה שאמרו אינו בדין שיהא קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו היו מעמידים את אלו בקרבנות הצבור לעמוד שם על שם כל הצבור והיו גם כן חלוקים לכ\"ד חלקים וכל סיעה מהם עומדת בשבתה וידוע היה איזו עם יהויריב ואיזו עם ידעיה וכן בכל המשמרות ואמר על שניהם ר\"ל באנשי משמר ובאנשי מעמד שאסורים לספר ולכבס בשבתן ופי' בגמרא הטעם כדי שיספרו ויכבסו קודם לכן ולא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולים ואע\"פ שאנשי מעמד מיהא ישראלים היו אעפ\"כ היו קפדין עליהם שלא ליכנס בעזרת ישראל בנוול וגדולי המפרשים שואלים והלא כהנים מיהא חייבים לספר מל' לל' ומה נוול יש כאן ועוד אלו הגיע יום ל' בתוך שבתם לא יהו מספרין וכי דוחין אסור תורה מדין גזירה ובמחילה מהם אין כאן קושיא שאף בפרע שבתוך ל' יש קצת נוול ועליו הוא אומר שאם לא ספרו לפני שבתם לא יספרו בתוך שבתם הא אם הגיע יום ל' שלהם ודאי חייבים לספר אף בשבתן ובחמשי מותרים וכ\"ש בששי אלא שהיו רגילים להסתפר בחמשי ולא בששי מפני טור�� צרכי שבת ומפני זה מתיר להם לספר ולכבס מחמשי ואילך:",
+ "זהו ביאור המשנה וכן הלכה וקצת דברים באו עליה בגמרא אלו הן:"
+ ],
+ [
+ "שתיית יין שהוזכרה איסורה במשנה לכהנים לא נאמר אלא בשעת ביאה למקדש ר\"ל שלא ליכנס אחר שתייתו למקדש עד שיהא שכרותו נפקע מכל וכל וכן גדול פרע כתבו גדולי המחברים שאין אזהרתו אלא שלא ליכנס עמו למקדש הא כל שאינו רוצה ליכנס אין קפידא בכך ומ\"מ גדולי המפרשים כתבו שאף שלא בזמן ביאה אסור להם לשלח פרע וזמן ביאה הנאמר כאן פי' בתוך משמרתם וכן בכהן גדול כתבו גדולי המחברים שמסתפר מערב שבת לערב שבת אף שלא בשעת ביאה למקדש וכן שלא לקרוע אף שלא בשעת ביאה ולא דברו כאן אלא בכהן הדיוט שאסורו בשעת ביאה לבד ומ\"מ כל שחושש שמא יבהילוהו לבא ולעבוד צריך לו שיהא נזהר בכך מעתה כל שאינו מאותה משמרה העובדת באותה שבת שותה כמו שירצה ואם הוא מאותו משמר ולא מאותו בית אב שותה בלילה ואם הוא מן הבית אב אסור אף בלילה כמו שביארנו במשנה:",
+ "מעתה כהן היודע משמרתו ובית אב שלו ויודע שבית אב שלו קבוע לעבודת אותו היום אסור לשתות יין כל אותו היום שמא יצטרכו לו ויבהילוהו לבא היה יודע משמרתו ואינו יודע בית אב שלו אסור כל אותה שבת ואם אינו יודע אפילו משמרתו הדין נותן לאסרו לעולם אלא שקלקלת בלבולו מורה על פחיתותו ושאינו מאותם שדרכם לימנות ומותר לשתות יין לפי דרכך למדת על פירוש בריתא זו לפי שטה זו שעל זמן שבית המקדש קיים היא שנויה ואין גורסים בה ויודע שבתי אבותיו קבועים אלא בראשונה ר\"ל בשמכיר בית אב שלו ויודע שאותו היום הוא שלהם ואם אתה גורסו במכיר משמרתו ולא בית אב שלו אתה מפרשו כשיודע שאותה שבת קבועה למשמרתו אבל באחרונה אי אתה גורסו בשום פנים ונראה לומר שזו היא שטת גדולי המחברים ומה שאמר כמאן שתו כהני חמרא האידנא שענינו על זמן חורבן וכמו שיתבאר למטה שמא יבנה בית המקדש וכו' פירושו לדעתי שמאחר שפוטר בשאינו מכיר משמרתו מתוך קלקלתו אחר שקלקלתו מוכחת עליו שלא יהא תכוף מצד חבריו להביאו לעבוד אף לאחר חורבן ואע\"פ שהיה לנו לחוש לשמא יבנה קלקלת החורבן ושולטנות יד האויב עליו מתקנתו לשתיה ואין חוששים לתכיפת גאלה ואפילו באותו זמן שהיה סמוך לחורבן והם היו מקוים גאלתם כרגע ולא היו צריכים לבנין שהרי מקריבים אע\"פ שאין בית והיה לנו לאסרה לכל כהן שמא יתחלפו המשמרות או יצטרכו כולם לחנוכת הבית או יהו שוות בו ברגלים אינו כן אלא קלקלת החורבן מתקנתו ומ\"מ לנסחת הספרים שגורסים באחרונה ויודע שבתי אבותיו קבועין על כרחך אתה מפרש כל הבריתא בזמן חורבן ואתה מפרש ידיעת קביעות בתי אבותיו שיודע שהיה מאותם הראוים לעבודה ולא מאותם שנתגאלו מהכהנה או מהרבה כהנים שלא הוקבעו במשמרה ולשיטה זו אי אתה גורס ויודע שבתי אבותיו קבועין אלא באחרונה שהרי מכיון שאתה אומר בראשונות שמכיר בית אב שלו או משמרתו על כרחך יודע הוא שבתי אבותיו קבועים ואם אתה גורסו אתה מפרש שהוא שנוי בהם שלא לצורך וכמו שאומרים תמיד איידי דאצטריך למתנייה בסופא נקט ליה נמי ברישא ולשיטה זו אתה מפרשה דרך פסק שבדין היה שאף לאחר שגלו שיהא כהן המכיר משמרתו ויום בית אב שלו אסור לשתות יין ביום שהוא יודע בו שהיה מגיע לזמן עבודתו וא\"ת שיאסר כל השבת שמא תכבד העבודה ויצטרך לסייע דייה לחששא רחוקה בפני עצמה ולא שנגלגל עליה חששא אחרת רחוקה שברחוקות ואם מכיר את משמ��תו ואינו מכיר בית אב שלו שיהא אסור כל אותה שבוע ואם אינו מכיר אפילו משמרתו ויודע שבתי אבותיו היו קבועים בחשבון המשמרות ולא היו מאותם שנתגאלו מן הכהנה או מהרבה כהנים שלא הוקבעו במשמרות שיהא אסור לשתות יין לעולם שמא יבנה מקדש מעט בפתע ויצטרכו להקריב מיד ולא ימצאו שתויי יין הא מ\"מ כל שאינו יודע בזו אע\"פ שהוא מוחזק בכהן מותר אף מן הדין שאין חוששים לכמה ספיקות הא כל שיודע שאבותיו הוקבעו במשמרות ואינו מכיר אף משמרתו אסור מן הדין אלא שמ\"מ קלקלה שאנו רואין בחורבן הבית ושאין מהירות בנינו נראה לנו מתקנת אותם להיתר שתייה מ\"מ גדול פרע אף מן הדין הם מותרים בו שאם יבנה בית המקדש מסתפרים לאלתר והם נכנסים:",
+ "מלך ראוי לו שיתהדר ביופי ולא יראה עצמו בשום נוול כדי שלא יקל מוראו כלל ומפני זה אמרו מלך מסתפר בכל יום כהן גדול מערב שבת לערב שבת כהן הדיוט אחת לל' יום ואנשי משמר מסתפרים לפני שבתם ומגדולי המחברים כתבו שמגלחים ורוחצים ומכבסים לפני שבתם ונראה שעל רחיצת הראש אמרו כן וכן נמצא בקצת חבוריהם:",
+ "מי שאמר הריני נזיר ולא פורט בו זמן הרי הוא נזיר מל' יום שסתם נזירות ל' יום ומ\"מ אם אמר שבועה שלא אשתה יין אין לזה זמן כמו שיתבאר במקומו:"
+ ],
+ [
+ "שתויי יין אסורים בעבודה ואם עשו חללו וכן ערל שמתו אחיו מחמת מילה אם עבד חלל כמו שיתבאר במקומו אבל פרועי הראש אע\"פ שהן במיתה לא חללו ר\"ל שלא נפסלה עבודתם שתויי יין שיעורם ברביעית ובבת אחת ויין חי ושהוא ממ' יום ואילך ואם ישן לו מעט אחריו או הלך דרך מיל כבר הופג טעם היין ונכנס ועובד אבל אם שתה יתר מרביעית דרך ושינה מוסיפים בשכרותו ולא יכנס עד שיהיה שכרותו נפקע מכל וכל ויש צדדים אחרים בשתיית היין לכהן הבא לעבוד וכבר ביארנום בגמרא סנהדרין פרק שני:",
+ "המשנה החמשית כל הכתוב במגלת תענית וכו' כונת המשנה לבאר הימים שאין ראוי לגזור בהם תענית ואומר על זה כל הכתוב במגלת תענית וכו' פי' שהחכמים כתבו כל הימים שאירע להם נס בהם ותקנו במקצתם שלא להתענות בהם אלא שמ\"מ יהיו רשאים לעשות בהם הספד שההספד קל יותר מן התענית ותקנו במקצתם שיהא אסור אף בהספד לפי גודל הנס שאירע להם בו ואומר עכשו שכל אותן הימים שכתוב בהם דלא למספד ר\"ל שנאסרו אף בהספד יום שלפניו גם כן אסור אבל יום שלאחריו מיהא מותר ולר' יוסי בין לפניו בין לאחריו אסור ושכתוב בהן דלא להתענאה בהון לבד שלא נאסרו בהספד אלא בתענית בין לפניו בין לאחריו מותר ולר' יוסי לפניו אסור לאחריו מותר והלכה כר' יוסי ומ\"מ כל שנאסר לפניו או לאחריו דוקא בתענית אבל בהספד מותר אע\"פ שכתוב בהם דלא למספד והוא שאמרו בגמרא רב אשי אמר לעולם בחדש חסר כל שלאחריו בתענית אסור בהספד מותר וה\"ה בלפניו וכמו שסיים בה וזה הואיל ומוטל בין שני ימים טובים עשאוהו כי\"ט עצמו אלמא שלא נאסר בהספד משום יום שלפניו אלא מפני שהוא מוטל בין שני ימים טובים:",
+ "זהו באור המשנה ופסק שלה וקצת דינים באו עליה בגמרא ואלו הם:",
+ "אע\"פ שהימים הכתובים במגלת תענית נאסרו ימים שלפניהם ושלאחריהם על הצד שבארנו מ\"מ ימים שנאסרו מן התורה כגון ר\"ח וי\"ט ושבת לא נאסרו אלא הם עצמם אבל לפניהם ולאחריהם מותרים מה הפרש בין זה לזה הללו דברי תורה ואין צריכים חזוק והללו דברי סופרים וצריכים חזוק ומה שאמרו שאסור בתענית מן התורה פירושו כעין מן התור�� וכעין מה שאמרו באסור מלאכה במועד חלו של מועד דאוריתא ומה שאמרו בו בפרק שלשה שאכלו מ\"ט ב' דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל פירושו בפת כמו שביארנו שם:",
+ "ימי פורים נכתבו להדיא יום י\"ד ויום ט\"ו אחר שכן למה נכתבו במגלת תענית לאסור את של זה בזה כלומר שלא נאסרו מכח המקרא אלא כל אחד ליומו הא יום י\"ד לבני כרכים ויום ט\"ו לבני כפרים מכח מגלת תענית נאסרו:",
+ "הרבה זמנים הוזכרו במגלת תענית אלא שבסוגיא זו הוזכרו מהם מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה דאיתוקם תמידא ודלא למספד והענין הוא שהיו חכמים אומרים אין התמידים באים אלא משל צבור כדכתיב תשמרו לשון רבים וביתוסים אומרים משל יחיד דכתיב תעשה התקינו שיהא היחיד שוקל שקליו ונותנם בכל שנה לצבור ויהא התמיד קרב משל צבור וכן הוזכר כאן מתמניא ביה עד סוף מועדיא דאיתותב חגא דשבועיא ודלא למספד והענין הוא שהיו צדוקים אומרים שאין עצרת אלא ממחרת שבת בראשית ובימים הללו נצחום וכן הוזכר כאן יום כ\"ח באדר וכמו שאמרו בעשרים ותמניא ביה אתא בשרתא ליהודאי דלא יעדון מפתגמי אוריתא שגזרה מלכות הרשעה שמד שלא לעסוק בתורה ושלא למול את בניהם ושיחללו שבתות ובטלוה ביום הזה וכן הוזכר י\"ג באדר משום נקנור שהיה אחד מהפרכי יונים והיה מגזם על ירושלם לרמסה ולהשחיתה ונמסר להם ביום זה וקצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלם וכן הוזכר יום י\"ב באדר משום טורינוס שהרג לולייאנוס ופפוס אחיו בלודוקיאה ולא זזו משם עד שבא דיופלי של רומי ופצעו בגזירים אלא שכבר נתבטל יום זה מפני שנהרגו בו שמעיה ואחיה ואבטליון ושאר הימים הוזכרו במקומם במגלת תענית:"
+ ],
+ [
+ "ולענין פסק התבאר בתלמוד ר\"ה י\"ט ב' שבטלה מגלת תענית ומותרים הן בהספד ובתענית חוץ מחנוכה ופורים שנשאר מהם דין מגלת תענית ומגדולי המפרשים פי' שלא בטלה אלא ליחיד הרוצה להתענות בהם אבל צבור אין יכולים לגזור בו תענית וראיה להם ממה שאמרו כאן רב נחמן גזר תעניתא בתריסר באדר ואמרו לו והא יום טורינוס הוא והשיבם דבטולי בטלוה משום שמעיה ואבטליון ואם לא כן היה לו להשיב בטלוה למגלת תענית אלא שבודאי לא בטלוה אלא לתענית יחיד אבל יום טורינוס שכבר נתבטל מקדם לגמרי נתבטל ומ\"מ ימים שלפניהם ולאחריהם אף צבור מותרים ומ\"מ רוב מפרשים מסכימים להתיר אף ימים עצמם אף לצבור לגמרי בטלה לה מגלת תענית לדבריהם חוץ מחנכה ופורים וכן כתבוה גדולי הדורות ומפרשים בזו של רב נחמן שהמקשים היו סוברים שלא בטלה מגלת תענית והוא השיבם לרווחא דמילתא שאף למה שהם סוברים מותר ומ\"מ דעת ראשון ראיה גדולה היא אלא שנהגנו לומר שבטלה מכל וכל והלכה רווחת למעשה ולא ראיתי מי שנמנע מזה כלל:",
+ "אף חנכה ופורים פי' מגדולי המפרשים שלא נשאר בהם דין מגלת תענית אלא לעצמם הא לפניהם ולאחריהם מותרים ורוב מפרשים חולקים עמהם לומר שאף לפניהם ולאחריהם אסור מעתה לדעת זה תמהו רבים האיך אנו מתענים בי\"ג של אדר שהוא יום שלפני י\"ד וי\"ד כתוב במגלת תענית ותירצו דבר זה בהרבה פנים יש מי שאומר הואיל וי\"ג עצמו כתוב במגלת תענית מטעם יום ניקנור ובטל אינו חוזר וניעור מטעם יום שלפניו ויש מי שאומר שתענית זה תענית של שמחה הוא ואינו בכלל שאר התעניות ועל הדרך שאמרו שאף במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בפורים בנין של שמחה מיהא מותר כמו שיתבאר בראשון של מגלה ויש מי שתירץ שתענית י\"ג מעקר התקנה הי�� ולא היה כח ביד חכמים לסלקו כדכתיב קיימו על נפשם דברי הצומות וכו' או שמא הואיל ודברי קבלה הם הרי הם כעין תורה שאין צריך חזוק ויש מי שתירץ שיום י\"ג אינו בדין שיאסר לנו מתורת יום שלפני י\"ד שהרי יום י\"ד אינו נאסר לנו ר\"ל לבני כפרים ועיירות מתורת מגלת תענית אלא מכח המקרא ואינו צריך חזוק אבל בני כרכים שיום י\"ד להם מימים שבמגלת תענית נאסר להם להתענות בי\"ג ויום י\"ו נאסר לנו מתורת יום שלאחריו הואיל וט\"ו לנו יום שבמגלת תענית ומותר להם מפני שט\"ו להם אינו מדין מגלת תענית אלא מכח המקרא ואין צריך חזוק:",
+ "הרבה זמנים תקנו חכמים בקריאת המגלה כמו שיתבאר במקומו ומ\"מ כל שאין קורים אותה בזמנה אין אותו היום נאסר בהספד ותענית מכח מקרא המגלה כמו שיתבאר במקומו:",
+ "המשנה הששית אין גוזרים תענית על הצבור תחלה בחמשי שלא להפקיע את השערים וכבר בארנו ענין הפקעת שערים בפרק ראשון בסוגיית משנה חמשית שבו ר' יוסי בין בראשונות בין בשניות בין אחרונות אין מתחילים אלא בשני והלכה כר' יוסי:",
+ "זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:",
+ "המשנה השביעית אין גוזרין תענית תחלה על הצבור בראשי חדשים ובחנכה ופורים והוא הדין לחלו של מועד וכ\"ש בשבת וי\"ט אם התחילו ר\"ל שכבר גזרו ג' תעניות או יותר קודם שיבא אותו היום ואירע אחד מן התעניות באחד מימים אלו אין מפסיקים ומ\"מ לשבת וי\"ט מפסיקין ומודה ר\"ג שאינו מתענה ומשלים אלא אוכל מן המנחה ולמעלה ואין הלכה כדבריו וכן ט' באב שחל להיות בערב שבת אינו משלים שלא יכנס לשבת כשהוא מתענה:",
+ "זהו ביאור המשנה ולפי מה שנאמר עליה בגמרא התחלה זו שאמרנו עליה שאין מפסיקין אפילו יום אחד נקראת התחלה לענין זה:",
+ "חנכה ופורים שאמרנו במשנה שאין גוזרים בהם תענית הוא הדין לפניהם ולאחריהם כמו שכתבנו למעלה כלל הדברים שבת וי\"ט ור\"ח וחלו של מועד אסור להתענות בהם לפניהם ולאחריהם מותרים חנכה ופורים והם אסורים אבל לפניהם ולאחריהם יש מי שהורה להיתר ואין נראה לי ומ\"מ תענית הנהוג בי\"ג של אדר כלם מודים בו קבלו עליהם תעניות הרבה והתחילו בהם ופגע אחד מהם באחד מהימים האלו אם היה שבת או י\"ט מפסיקים להם ואחר שיעבור היום חוזרים לתעניותיהם אם נדחה שני לשני ואם נדחה חמשי לחמשי אבל שאר הימים אין מפסיקין הואיל והתחילו יום אחד וכבר בארנו בפרק א' שאין הדברים הללו אמורים אלא בצבור אבל יחיד מפסיק לכלם:",
+ "ערב שבת הלכה מתענה ומשלים ויש מי שהורה שלא נאמר דבר זה אלא בתעניות הקבועים לאבל כגון ד' הצומות שאירע אחד מהם בערב שבת שאין להקדים את הפורענות אבל תענית אסתר שאינו לאבל מקדימים אותו לחמשי כל שכן לדברי אלו שאין יחיד מתענה מעצמו בערב שבת אא\"כ הוא תענית של מצוה ואע\"פ שאמרנו בעירובין מ' ב' על התלמידים הנמשכים בשמועתם שמתענים ומשלימים בערב שבת הם מפרשים אותם בתלמידים המתענים לשם צבור ואין דבריהם נראים שאין היחיד מתענה לשם הצבור אלא שני וחמשי כמו שהתבאר בפרק א' ולעולם אף תענית של רשות מתענה בערב שבת ומשלימו ובתלמוד המערב שבפרק זה אמרו ר' אבין ציים כל ערובת ראש השנה ר' זעירא ציים כל ערובת שובתא ואחר שכן מה שאמרו בסוף מגלת תענית הנשבע להתענות ערב שבת הרי זו שבועת שוא שמקצת ערב שבת שבת ומקצת ערב י\"ט י\"ט אין הלכה כן לענין תענית אע\"פ שבקצת עניני אבלות כתבוה רבים בחבוריהם ומ\"מ משעת שקיעת החמה תוספת ענוי הוא וכבר נכנס בתחום שבת ואם רוצה לאכל אוכל ואין צריך להמתין עד שחשיכה כך דעת גדולי המפרשים והדברים נראים יש צדדים שהותר להתענות אף בשבת קצתם התבארו במסכת ברכות וקצתם יתבארו בפרק שאחר זה בע\"ה:",
+ "ראיתי לקצת מפרשים שכל שאדם מתענה בו ברשות אפילו היה ר\"ח או חנכה או פורים קורים מה שנהגו לקרות בתענית ומתפללים תחנה ואם אירע תענית בערב שבת נופלין על פניהם בתפלת המנחה ומ\"מ לא ראיתי מי שנהג כן ובתלמוד המערב הוזכרה כאן אלא שלא הוכרעה: ונשלם הפרק תהלה לאל:"
+ ],
+ [
+ "סדר תעניות האלו האמורים וכו' כונת הפרק לבאר עניני תעניות של שאר צרות לבד אותן שהוזכרו על הגשמים ורוב הפרק יסוב על ד' ענינים הראשון לבאר שיש דרכים אף במניעת הגשמים שאין מדמין אותן מכל וכל לתעניות של גשמים אלא שמדמים אותם לתעניות של שאר צרות להתענות עליהן מיד ומודיע ענינם השני לבאר על איזה מין מן הצרות מתענים כל הצבור ועל איזו אין מתענים הכל השלישי לבאר בו על איזו מתריעים אף בשבת ועל איזו אין מתריעים אף בחול ועל איזו מתריעים בחול אבל לא בשבת והרביעי לבאר אם נענו ביום התענית אם ישלימו תעניתם אם לאו זהו שרש הפרק דרך כלל:",
+ "והמשנה הראשונה תבאר מין צרה שבגשמים שדנין אותה כשאר צרות להתענות מיד ולא שיתענו יחידים תחלה ואח\"כ יהו צבור הולכים ומתענים עד י\"ג תעניות כמו שהקדמנו והוא שאמר סדר תעניות וכו' ופי' המשנה סדר תעניות האלו האמורים בפרקים שקדמו שבתחלה יחידים מתענים ואח\"כ הצבור הולכים ומתענים עד י\"ג תעניות החלוקים בג' דרכים כמו שהתבאר דוקא ברביעה ראשונה ופי' בגמ' כלומר שלא ירדו גשמים בכל הרביעיות ולאו דוקא רביעה ראשונה ומניעת הגשמים דבר מצוי הוא ולפיכך אין מתענים כלם מיד אבל אם ירדו הגשמים וזרעו וצמחו הזרעים ואחר צמיחתם נשתנה מראיתם לרוע מחמת איזה מקרה המגיעם הואיל וצרה זה אינה מדברים הרגילים מתחילים מיד כל הצבור להתענות ולהתריע ובזו נחלקו מדין תענית של גשמים ומ\"מ נראה לגדולי המפרשים שדין תעניות אלו כדין תעניות שניים הנזכרים בענין המטר לדין תענית צבור וכן בכל אלו הנזכרים במשנה הואיל ומענין תבואה הם וכן אם ירדו גשמים ברביעה ראשונה ופסקו גשמים בינה לבין רביעה שנייה מ' יום מתענים מיד ומתריעים שזהו סימן בצורת ובפחות ממ' יום אין מתענים כלל שזהו דרכו וכן אם ירדו גשמים לצמחים ולא לאילן ופירשוה בגמ' כגון שירדו בנחת ואין נכנסות בעמק הארץ שיועילו לשרשי האילנות או לאילנות ולא לצמחים כגון שירדו בשטף שמועיל לאילנות ולא לצמחים כגון שיורדים בשטף גדול שאין מתעכבין אלא כשמוצאים גומות ובורות וכיוצא בהן בכל אלו מתריעים מיד ומתענים וכן עיר שלא ירדו בה וירדו בסביבותיה מתענים ומתריעים מיד באותה העיר שזהו שלא כדרך הרגיל ואותן הסביבות מתענים ולא מתריעים וטעם תעניתם לעורר הלבבות מתוך צרות שביניהם או שמא שאלו מטילים צרכיהם עליהם ר' עקיבא אומר מתריעות אבל לא מתענות שכל שאינו לצרת עצמו תענית למה ומ\"מ רבוי תפלה בצעקה ובשופרות עושים והלכה כחכמים:",
+ "זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שבאו עליה בגמרא אלו הן:"
+ ],
+ [
+ "שנוי צמחים זה שאמרנו במשנה שמתענים עליו מיד דוקא שנוי שאפשר לו לחזור בברייתו כגון שנשתנה מראיתם ולא נפסדו לגמרי או שהתחילו לכמוש אבל יבשו לגמרי אין מתענים שהרי הכל נפסד ואין אנו חשובים להתפלל על מה שהוא יוצא מגדרו של עולם ואפילו היו מתחילים להתקן ולהתלחלח מעט אינו כלום שכך הוא דרך כל יבש שלפעמים חוזר ומתלחלח מעט על ידי לחות הבא עליו ומיד הוא חוזר לסורו וי\"מ אותה בענין אחר אלא שהכל עולה לענין אחד:",
+ "כל עיר שאירע לה בדרך זה שאמרנו ומ\"מ יש עיירות סביב לה שלא אירע להם ויש נהר גדול מעיירות שסביבותיה יורד בה ותבואה יכולה לבא שם בספינות דרך מים זהו בצורת מ\"מ ומתענים אלא שאין צריך להרבות כל כך בתפלה ובהתרעה אבל אם אין שם הכנה להביא לשם על ידי מים אלא על ידי בהמות מעיר לעיר אי אפשר להביא בשפע והרי זה רעב גמור וצריך להרבות בתפלה ובהתרעה:"
+ ],
+ [
+ "כל זמן שהפירות מצויים בעיר בכדי צורך כל בני העיר אלא שהם נמכרים ביוקר מתוך שפירותיהן מצומצמים הרי זה בצורת ומתענים מ\"מ אבל אין מתריעים אבל כל שאין פירותיה מצויים בכדי צרכן אע\"פ שנמכרים בזול הרי זה רעב ומתענים מיד וכן אם פירות בזול ומעות ביוקר מתריעים מיד:",
+ "וכן מתריעים על האילנות אם הגיע אחד בניסן שהוא פרס הפסח ר\"ל שזמן הפסח קודם הפסח ל' יום וחציו שתי שבתות שהוא א' בניסן והוא זמן פריחת האילנות בארץ ישראל וכשהגיע זמן זה ולא ירדו גשמים מתריעים עד שירדו גשמים הראויים להם או עד שיעבור זמנם וכן אם הגיע א' בתשרי ולא נתמלאו בורות שיחין ומערות בכדי שיהיו יכולים להסתפק בהם כל השנה מתענים ומתריעים עד שירדו ויתמלאו אבל קודם לכן אין מתענים עליהם אא\"כ לא היה להם מים לשתות מתריעים מיד אפילו בימות החמה אלא שאין מתריעים עליהם בזמן הזה עד שיתענו שני וחמשי ושני בלא התרעה וכלן אין מתענים עליהם אלא בהפרכיא שלהם ר\"ל כל אותו המחוז:",
+ "ואסכרה בזמן שיש בה מיתה מתריעים עליה בזמן שאין בה מיתה אין מתריעים עליה וכן הדין בשאר החליים ובבבא קמא יתבאר שהדין כך בחכוך לח מפני שהוא כשחין פורח ואם פשט ברוב צבור מתענים ומתריעים עליו מיד אבל חיכוך יבש צועקים עליו מיד:",
+ "ומתריעים על הגובאי ומיני החגב בכל שהוא שכל שהתחיל ממנה לבא דרכה לבא הרבה אחריה וגדולי המחברים חולקין בחגב כת\"ק אלא שגדולי המפרשים כתבו שמאחר שבזמן הזה אין מכירין בהן ובשמותיהן על כלם מתענים ומתריעים:",
+ "אע\"פ שהשביעית אסור בעבודת קרקע מתענים על האילנות בשביעית שהרי יש מהן פרנסה עד שעת הביעור אבל הספיחים אע\"פ שמן התורה היו מותרים באכילה עד הביעור כשאר פירות חכמים גזרו בהן לאיסור מפני הרמאים שהיו זורעים קטניות ותבואות ואומרים ספיחים הם כמו שבארנו ברביעי של פסח ראשון נ\"א ב' ומ\"מ דוקא בספיחי גנה או שדה הדומה לה שהוא מזדבל אבל ספיחים שבשדה בור מותרים שאין דרך לזרוע לשם וכן בשדה ניר שאדם נזהר מלזרוע בו דברים הללו וכן שבכרם שאין אדם רוצה לאסור כרמו מותרים ומתוך כך יש פוסקים שעל אלו מתריעים וכן מתענים על הבורות שיחים ומערות שמ\"מ צרך שתיה הם ויש חולקין בדינים אלו בקצת ספרים:",
+ "המשנה השניה והיא מענין החלק השני עיר שיש בה דבר או מפלת אותה העיר מתענה ומתרעת ר\"ל עד שתעבור הצרה ושסביבותיה מתענות ולא מתריעות ופי' בתלמוד המערב כיום הכפרים שיש בה תענית ולא התרעה ור' עקיבא אומר סביבותיה מתריעות ר\"ל מתריעות בשופר ולא מתענות ופי' הטעם בתלמוד המערב כר\"ה שיש בה התרעה ולא תענית והלכה כת\"ק וכבר בארנו שכל הדברים הנזכרים בפרק זה הם מקרי ענינים בלתי רגילים לבא והוא שמפרש איזהו דבר שמתענים עליו ואמר שכל עיר המוציאה ה' מאות רגלי אם יצאו ממנה ג' מתים בג' ימים זה אחר זה הרי זה דבר אבל ביום אחד אינו דבר אקראי בעלמא הוא וכן בד' ימים אינו דבר וכן לפי חשבון זה כגון המוציאה אלף ו' מתים ואלף וה' מאות ט' מתים ומגדולי המחברים כתבו שאין בכלל חשבון זה נשים וקטנים וכן אמרו בתלמוד המערב בזקנים ששבתו ממלאכה וכן פי' בגמ' ענין מפלת כשנמצא תמיד מפלת במה שאין דרכה להמצא אבל במה שדרכה להמצא כגון כותלים גבוהים או רעועים יותר מדאי או שעומדים על שפת הנהר אין מתענים עליהן:",
+ "זהו ביאור המשנה ופסק שלה וקצת דברים באו עליה בגמרא ואלו הן:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "קיר נטוי אסור לעבור תחתיו ואפילו עמד לו זמן רב בנטיה אין סומכים על זה וכל מקום סכנה אל יהא אדם עומד לשם וסומך שעושים לו נס שמא אין עושים לו נס ואם עושים לו נס מנכין לו מזכיותיו:",
+ "תלמיד חכם ראוי לו לעטר עצמו במדות הגונות יתר על כל שאר בני אדם כמו שבארנו המהדרין מן המהדרין ראוי להם להזהר ממדת הכעס אפילו בתוך ביתם ולהיות מהלכו בצניעות וענוה בפני גדולים ממנו ושלא יראה עצמו שמח בתקלת חבירו ולא יבזה את חבירו לקראו בכנוי הן כנוי עצמו הן כנוי משפחתו ואם הוא מן התלמידים ראוי לו שלא ילך ד' אמות בלא תורה ובלא תפלין ושלא יישן בבית המדרש אלא שמ\"מ יזהר שלא להרהר במבואות המטונפות בדברי תורה ואין צריך לומר שלא ידבר בהם ואם הוא ממונה במנהיג ראוי לו לפשפש בכל עניני העיר ולהשתדל בכל מיני תקון הצריכים בה הן תקון מדיני הן תקון נפשיי הן במניעת היזק הן בהשתדלות תועלת:",
+ "אע\"פ שמצות הצדקה גדולה ביותר וכל שכן בערבי שבתות וימים טובים ראוי לחסיד להמנע שלא ליתן לעניים בחק ידוע בערבי שבתות וימים טובים שום דבר מוכן אא\"כ יודע בעצמו שבכל יום מהם יזדמן לו כן שמא פעמים לא יזדמן לו והעני סומך על אותה הכנה ונמצא שבתו עומד ובטל והוא שאמר כאן וליתבה לעניי והשיב זמנין דסמכי עליה ולא אתו למזבן:",
+ "אוכלי אדם אין מאכילין אותם לבהמה ופי' גדולי המחברים מפני בזוי אוכלים ואע\"פ שבמעשה זה אמרו שהיה משליכם בנהר הם סוברים שההשלכה בנהר אין בה בזוי שבני אדם מוצאים אותם ואוכלים או שמא תולין הם באיזו סבה ומ\"מ גדולי המפרשים והרי אמרו מחתכים את הדלועים לפני הבהמה אע\"פ שהם מאכל אדם ואף בשנשרפה בשאין ראויות לאדם או שאינו מוצא מי יקנם ואינם צריכות לו והותר בכך שלא להביאם להפסד אבל לקנות ולהאכיל לבהמה לא אטו תמרים וחרובין אין נותנים אותם לבהמה או אפילו פת עד שהם תירצוה שלא נאסר אלא בדבר מרבה אבל בדבר מועט מותר ואין הדברים נראים שאם מטעם זלזול הוא מה לי מרבה מה לי מועט וי\"מ שלא אסרוה אלא בשיש לו להאכילה מצד אחר אבל אין לו מותר וכמו שאמרו במסכת שבת האי דאפשר ליה בדשערי ואכיל בדחיטי עובר משום בל תשחית ואף זה אין נראה לי דודאי במעשה זה הרבה היה להאכיל לבהמה אלא יראה לי שלא על כל אוכלי אדם אנו אוסרים שהרי התמרים והדלועים אוכלי אדם הן וכן החרובים ואין נמנעים מלתתם לפני בהמה ולא אף הפת כמו שכתבו גדולי המפרשים אלא לא נאמר אלא על מאכל שסתמו ומינו מאכל אדם ושהוכן למאכל אדם בפרט בשעה זו אבל הוכן לבהמה אע\"פ שסתמו מאכל אדם אין חוששים לו:"
+ ],
+ [
+ "מי שמנה ��פוטרופוס וצוה להם תנו שקל לבני בשבת והם ראויים לתת להם סלע ר\"ל שאין מסתפקים בשקל נותנים להם סלע שלא כיון אלא לזרזם ומן הסתם אין כוונתו לדחקם במזונות אפילו אמר אל תתנו להם אלא שקל שהיה לנו לומר הואיל ובלשון מניעה דבר קפידא היתה ואין נותנים להם אלא שקל ומה שחסר להם ממזונותיהם משתכרים בו מצד אחר או מפילים אותם על הצבור ואע\"פ שאמרו לאו כל הימנו להעשיר את בניו ולהפיל עצמו על הצבור שמא לא אמרוה אלא כשמצמצם על עצמו אינו כן אלא אף בלשון מניעה לא כיון אלא לזרזם ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם הואיל והעמיד יורשים אחריהם אפילו אמר תנו אין נותנים להם אלא שקל ושמא תאמר והרי אמרו נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי לירשו אין לשני במקום ראשון כלום שאינה לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק ובזו הרי בניו ראויים לירשו ואין לאחרים אחריהם כלום תירצוה רבים בשאמר נכסי לך שהוא לשון מספק אם ירושה אם מתנה ואצל יורש נדון בלשון ירושה ואצל אחר נדון בלשון מתנה אבל בכאן שהוא לשון מתנה לגמרי אף ליורש יש לה הפסק ומ\"מ גדולי הפוסקים כתבו בהלכותיהם שאף לשון מתנה ליורש אין לה הפסק ושמא נאמר לדעתם דוקא כשנותן את הנכסים מעקרם לראשון ואחריו לפלוני אבל בזו שמעקרא לא נתן עקר הנכסים ליורש ר\"ל שלא הרשהו בהם אלא לשקל בשבת הרי מה שנתן לזה לא נתן לזה ויש לשני אחריו של זה כמצות המת וגדולי המפרשים תירצו שלא נאמרה אלא כשהניח הכל ביד היורש ובדקאמר נכסי לך אבל זה שהניחו ביד שליש לא וגדולי המחברים פירשוה בשאמר בפירוש לא משום ירושה אני נותן להם אלא שאחריהם יהיו לפלוני ודברים אלו אין זה מקומם וכבר ביארנום בכדי היכולת בבתרא פרק נחלה בסוגיית המשנה החמשית:",
+ "וכן מה שאמרו מצוה לקיים דברי המת הלכה היא וצריך שתדע שמצוה גמורה היא וכופים עליה בב\"ד בין שהיה שכיב מרע ומת בין שהיה בריא ומת אלא שיש קצת תנאים ויתבאר ענינם במסכת גיטין בפרק א' בע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "שור תם משלם חצי נזק ושור המועד משלם נזק שלם ואי זהו מועד כל שהעידו בו ג' ימים זה אחר זה אבל אם קרב נגיחותיו לעשות שלשתם ביום אחד אין זה מועד כמו שיתבאר בבבא קמא:",
+ "לעולם יתרחק אדם ממדת הגאוה ולא יהא לבו הומה לעמוד במקום גדולים דרך התהדרות ושררה שאם הוא אינו כדאי אין המקום גורם לו כלום ואם הוא כדאי בעצמו אף מקומו בכלל כבודו דרך הערה אמרו לא מקומו של אדם מכבדו אלא הוא מכבד את מקומו שכן מצינו בהר סיני שכל זמן ששכינה עליו אמרה תורה גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא נסתלקה שכינה אמרה תורה במשוך היובל המה יעלו בהר וכן מצינו באהל מועד שבמדבר כל זמן שהיה נטוי אמרה תורה וישלחו מן המחנה וגו' הוגללו הפרכות הותרו זבים ומצורעים ליכנס שם:",
+ "כל זמן שנשתלח מין המצוי להזיק את התבואה כגון ארבה וחבריו אע\"פ שלא ראינו בו שהוא מזיק מתענים שמאחר שבאו אין מביאין עמהם צידה שיסתפקו ממנה והדבר מוכרח שישחיתו את התבואה:",
+ "נשתלח דבר בארץ ישראל כל הגליות מתענים ואפילו הרחוקים אם גבירה לוקה מה יעשו שפחות ואזובי קיר היה דבר בעיר אחת שבגולה אין מתענים אלא סביבותיה ולא הערים הרחוקות ואם היו שיירות באות תמיד ממנה לעיר הרחוקה ממנה אף בזו מתענים וכל עיר שאין קרובה לזו יותר הימנה אע\"פ שהיא רחוקה מתענים:",
+ "מכה המשלחת במין אחד אין אומרים שתהא משלחת ��כל המינים מעתה אם נשתלח דבר באחד מן המינים שבבהמות אין מתענים בכך שאין מן הדבר שבהם חשש לאדם ומ\"מ ישראל הדרים בין עובדי האלילים ושאינם מאמינים במציאות האלה אע\"פ שהם אצלנו כבהמות הואיל ובגופם מיהא אין הבדל בין זה לזה מתענים וזהו שאמרו איכא מותנא בחזירי כמו שאמרו בדרש את החזיר זו מלכות הרשעה ולמה נקרא שמה חזיר שעתיד הב\"ה להחזירו לנו וכן דוד אמר חזיר מיער ואמרו דדמו מעיניהו לאינשי ר\"ל כלל גופם ומה שאמר לאינשי הוא כאמרו ונתת לאמתך זרע אנשים ואם תפרשה כפשוטה של משמעה נראה שאינה הלכה שלא ראיתי לשום פוסק שהביאה ומ\"מ לענין באור י\"מ דדמו מעיניהו לאינשי שאין להם כרס הפנימי כדרך בני אדם ויש לחוש שאותה סבה הגורמת הפסד לחזירים הוא ג\"כ סבה לבני אדם:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שדברים שבלב אינם דברים וגמר הדעת שאדם גומר בדעתו ליתן לעניים אינו נדר עד שיוציא בפה מ\"מ מדת חסידים שכל שגמרו בלבם להיות לעניים לא תהא מחשבתם חוזרת לאחור אפילו היתה מחשבתם בטעות כל שנתיאשו מאותו דבר להיות לצדקה ראוי לקיימה אע\"פ שאין חיוב בדבר וזהו שאמרו כאן מההיא שעתא אסחי דעתאי לצדקה:",
+ "המשנה השלישית על אלו מתריעים בכל מקום כונת המשנה לבאר הצרות שמתריעים בהם אף בשאר מקומות ואמר על צרות אלו שהוא מזכיר מתריעין בכל מקום ופירשו גדולי הרבנים שאם נראו בבבל מתריעים אף באספמיא ואיני יודע אם יאמרו כן בכל מקום שהשמועה מגעת לכאן בתוך התקופה שבשנוי התקופה האויר משתנה ואין לחוש בתקופה אחרת למאורעות שמתקופה אחרת וטעם זה ראוי לכלם חוץ מן החרב ונראה לי בו לשטתם דוקא עד מקום שהשנאה של אותם בני גייסות מגעת ובסתם הוא ממלכות למלכות וגדולי המפרשים פירשו בכל מקום ולאו דוקא סביבותיה ואף הם לא שערו הענין בכמה ונראה לי שסביבותיה הוא כמה דאת אמר בית שאן ובנותיה ר\"ל כפרים קטנים שסביב העיר ובכל מקום פירושו אפילו במדינות גדולות כל שהם במחוז אחד וכן נתחדש אצלינו בדבריהם במשנה זו שהם מתריעים התרעה בלא תענית וכתבו שמשנתינו לדעת ר' עקיבא שאמר למעלה סביבותיה מתריעות ולא מתענות והקשו לעצמם ממה שאמרו מעשה שירדו בו וגזרו תענית ומה ענין תענית להתרעה עד ששברו את המשנה לומר רישא ר' עקיבא וסופא רבנן ולדעתי אין לנו לשבר את המשנה מן הסתם אלא שנראה לי בפירוש משנה זו במה שאמר בכל מקום שפירושו בכל סביבותיה ומתוך שאמר למעלה אותה העיר מתענה ומתרעת וסביבותיה מתענות ואין מתריעות אומר עכשו על כל אלו שמתריעין עליהן בכל מקום ר\"ל בכל סביבותיה כך נראה לי לפרש המשנה וכל מקום האמור בה לאו דוקא וכן יראה לי בזו שאע\"פ שלא הזכיר כאן תענית מתענין עליהן ופירושה מתריעין עליהן מוסף על התענית ומפני שהיא מהלכת והרי כלם כאותה העיר אבל אותה שלמעלה אינה מכה מהלכת ואין תענית אלא לצרת שכניהם או מיראה על העתיד ולא שתחשב בצרה שבאה אבל מכה מהלכת אצל סביבותיה צרה שבאה היא וכל התרעה סתם ר\"ל שלא נאמר עמה ואין מתענים היא מלה כללית לתענית ולהתרעה אא\"כ בשבת ובנין אב לכלם מה שאמר על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעים עליה מיד וזו ודאי אף תענית בכלל וכמו שאמרו בפרק ב' כשאמרו ז' לגשמים אבל על שאר צרות מתענים והולכים עד שיענו:",
+ "על השדפון פי' בתבואה ירקון בבני אדם ועל הארבה ועל החסיל בכל אלו מתענים עליהם אף במין אחד ואף בכל שהן ועל חיה רעה ועל החרב פי' על חיה רעה המשכלת בני אדם ��על החרב ר\"ל על החיילות ההולכות להשחית ומעשה שירדו זקנים לירושלם לשוב לאחריהם וגזרו תענית על שנראה מלא תנור שדפון באשקלון כלומר שאירע שדפון במעט תבואה שאלו נטחנה ולשו קמח שלה לא היה בעיסה שלה אלא כמלא פי התנור למדנו שבכל שהו מתענים לאלו והוא הדין להתרעה ואף בפחות משיעור זה אלא מעשה שהיה כך היה וגדולי הרבנים חלקו בין שיעור זה לפחות ממנו ורוב מפרשים חולקים עליהם אלא שנראים לי דבריהם ממה שבגמרא דקדקו מלא פי תנור פת או מלא פי תנור תבואה שמלא פי תנור תבואה משמע כל חלל פי התנור עד שפתו העליונה והוא שיעור גדול אצל הסכלים ממלא פי תנור פת שמשמעו כמו שטחין ממנו בקרקע שכנגד פי התנור וכן שדקדקו בכסוי התנור אם שהוא מצומצם בפי התנור ונכנס בתוכו כמגופה בחבית או בדרא דריפתא דהדר ליה לתנורא כלומר בשיעור שיכול להדביק פת בעגול כל עובי פי התנור ואם כל שהוא דוקא מה להם לדקדק על זה ועוד גזרו תענית על שאכלו שני זאבים וכו' ור' יוסי אומר לא שאכלו אלא שנראו ואעפ\"כ גזרו תענית והתרעה ובגמרא יתבאר הדין לשלוח חיות רעות אימתי מתענין עליהם:",
+ "זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא וכת\"ק ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:",
+ "חיה רעה בזמן שמשולחת מתריעים עליה בזמן שאינה משולחת אין מתריעים עליה כיצד נראתה בעיר וביום אפילו לאדם אחד הרי היא משולחת בעיר בלילה ובשדה ביום וכ\"ש בשדה בלילה אין זו משולחת נראתה בשדה ביום וראתה שני בני אדם ורצתה אחריהם או שלא ברחה מפניהם הרי זו משולחת ואם נראתה בשדה ביום והיתה סמוכה ליער אם ראתה שני בני אדם ורדפה אחריהם הרי זו משולחת אבל אם לא ברחה מפניהם אינה משולחת ואם היה ביער עצמו אפילו רדפה אחריהם אינה משולחת אא\"כ טרפה שניהם ואכלה אחד מהם ואם אכלה שניהם אינה משלחת צירי רעב הוא שאחזוה והואיל ובמקומה היא עשויה היא להשביע את עצמה דירות ארעי שאלו הציידים עושים סמוך לשפת הים אפילו נראתה להם ביום וטרפה אינה משולחת אא\"כ נכנסה לאיזה מקום שבבית הן בגג הן בעליה הן בתחתית ושתטרוף בבית איזה אדם אפילו תינוק שבעריסה בתלמוד המערב אמרו לא סוף דבר חיה רעה אלא אפילו בהמה רעה כבר היו שנים בישראל חמור נושך וממית שור נושך וממית:",
+ "חרב שאמרנו במשנה שמתענים עליו לא סוף דבר חרב שאינה של שלום כגון שבאין לכבוש ארצות או להעלות להם מס או לגזרת שמד אלא אפילו חרב של שלום כגון שנלחמו גוים עם גוים ובאה אחת מן הגייסות לעבור דרך גבולינו שנאמר וחרב לא תעבור בארצכם שכל בני גייסות הזיקן מצוי והניזקים שמין להם בהקפדה ובאין לידי קטטה:"
+ ],
+ [
+ "חיה רעה שטרפה אדם שלם והקיאתו מת דרך בית הרעי ונגע אחד בבשרו טהור שמעכל הוא וכפרש בעלמא הוא נחשב אבל העצמות הנוגע בהן טמא שאינן בני עכול ואם לעסום אף בעצמות נחשב לעכול והנוגע בהם טהור ואין בזו חלוק בין כלב לשאר חיות שכל שהביאו מקום יציאתו עושה עכול ומ\"מ כל שהטומאה עדיין במעיהם כל זמן שהבולעים חיים אינה מטמאה הא אם מתו הבולעים טומאה שבתוכם מטמאה בכלב כל ג' ימים ובשאר חיות כל יום הבליעה כמו שיתבאר במקומו:",
+ "המשנה הרביעית על אלו מתריעין בשבת וכו' כונת המשנה לבאר צרות שאף בשבת מרבים עליהם בתפלה וענין התרעה זו אינה בשופרות שאין שופר בשבת אלא התרעה בעננו ובתפלות גדולות על עיר שהקיפוה גוים והביאוה במצור וכן אם הקיפה נהר וספינה המטרפת בים ר' יוסי אומר לעזרה כלומר שאין מרבים בזעקה דרך קבוץ והמייה ר\"ל צעקה אלא שמתפללין כל אחד לעצמו הוא ענין לעזרה ויש שפירשו לעזרה שצועקים לבני אדם לעזור להם אבל לא להרבות בזעקה של תפלה והלכה כחכמים ויש שפירשו על התרעה זו שהיא בשופר והתירו לתקוע בו על דבר זה אף בשבת ור' יוסי לא התיר בתקיעה אלא לקבץ את העם לילך ולעזור אבל לא לכונת צעקה ורבוי תפלה וראשון עקר ר' שמעון התימני אומר אף על הדבר מתריעים בשבת ולא הודו לו שאלו בגמרא לא הודו לו בשבת ושמעון התימני אף בשבת אמרה אבל בחול הודו לו או דלמא לא הודו לא אף בחול ושמעון התימני בחול קאמר ויש שואלים בה האיך תעלה על דעתינו שאף בחול לא הודו לו והרי משנה שלימה לפנינו וכן עיר שיש בה דבר או מפלת אותה העיר מתענה ומתרעת ופרשוה גדולי המפרשים דאסביבותיה קאמר וכמו שאמרו בה מתענות ולא מתריעות ולר' עקיבא מתריעות אבל לא מתענות ופירושה אף בחול לא הודו לו להתריע בסביבותיה ודלא כר' עקיבא או דלמא בחול מיהא הודו וכר' עקיבא והביאוה ממה שמצאו לו שהזכיר בה שבת ר\"ל מתריעים על הדבר בשבת ולא חלקו עליו אלא בשבת הא בחול מתריעים כר' עקיבא והדר קאמר חנין בשם ר' עקיבא אין מתענים בשבת כלל הא בחול מתענים וכלה כר' עקיבא וא\"כ אינה הלכה שהרי פסקנו כחכמים ואין גדולי המפרשים גורסים בדברי חנן אין מתריעים בדבר כל עקר שא\"כ קשיא דר' עקיבא אדר' עקיבא אא\"כ נאמר תרי תנאי ואליבא דר' עקיבא דמתניתין קמא לאו אכלה מתניתין קאי אלא דשמעיה לת\"ק דקאמר דסביבותיה מתענות ואמר ליה אין לך בסביבותיה אלא התרעה כגון במפלת ובעיר שלא ירדו בה גשמים אבל דבר בעיר גופה לא איירי בה ר' עקיבא וקאמר ר' עקיבא השתא דעל הדבר כלל כלל אין מתריעם בהן שאין התרעה אלא בדבר שאינו מצוי ומיתה שכיחא ואין הדברים נראים דאע\"ג דמיתה שכיחא דבר מיהא אינו מצוי ומחוורתא כדמעקרא:",
+ "זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודינין שבאו עליה בגמרא כך הם:",
+ "יחיד שנרדף מפני גוים או מפני לסטים או מפני רוח רעה שבעתתו ובורח מצד שהוא מדמה שאדם רודפו וכ\"ש רבים שנרדפו הרי הן בכלל אותם הנזכרים במשנתינו ומתריעים עליהם אף בשבת שאר צרות שלא הותר בהם להתענות בשבת אין הדברים אמורים אלא בתענית שבגזרת הצבור אבל אם רצה מי שיהיה להתענות אף בשבת מפני צרתם של אלו הרשות בידם וכן כל אותם שאמרו שאין סביבותיה מתענות אם רצו להתענות הרשות בידם:",
+ "וממוסרם של חכמים להקל בענינים אלו למי שצריך למעשה ידיו ולהזהירו שלא להחליש גופו שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמות עליו וכן הקלו במי שטבעיו חלושים והתענית קשה לו אמרו חכמים אמר הקב\"ה נשמה שנתתי בך החייה ובמקום אחר י\"א ב' אמרו אין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים:",
+ "המשנה החמשית על כל צרה שלא תבא על הצבור מתענים וכו' כונת המשנה לבאר שאין מתפללים על רוב הטובה ואע\"פ שבני אדם קצין בה לצער גופם הואיל ובכללה היא תועלת והוא שאמר על כל צרה שלא תבא על הצבור מתענים ופי' שלא תבא שתבא אלא שהוא מכנה ואם אתה מפרש שלא תבא כלומר שקודם שתבא מתענים עליה שלא תבא זה אינו שאין מתענים עד שבאה ואמר לה על כל צרה הבאה מתענים חוץ מרוב גשמים מפני שהגשמים בכללם מועילים הם אע\"פ שבני אדם קצים בה ומעשה שאמרו לחוני המעגל התפלל עלינו שירדו גשמים ואמר להם הכניסו תנורי פסחים שהיו עומדים בחצרות ומיטלטלים היו ושל חרס היו שלא ימוקו בגשמים שבטוח אני שירדו גשמים סמוך לתפלתי התפלל וכו' עד שעלו ישראל מירושלם להר הבית והניחו המקומות הנמוכים מרוב הגשמים אמרו לו כשם שהתפללת וכו' אמר להם צאו וראו אם נמחית אבן טועים כלומר אם הגיע המטר לאבן טועים והיא אבן גדולה שהיתה שם בהר גבוה ששם מכריזים את האבדה ואמר זה דרך גוזמא כלומר שלא יתפלל על שילכו אפילו אם הגיעה לראש ההרים ויש שפירשו אם נמוחה האבן והוא דרך גוזמא גם כן ובתלמוד המערב כשם שאי אפשר לאבן לימחות כך אי אפשר להתפלל על רוב גשמים צריך אתה לנדות שאע\"פ שראוי להתפלל אין ראוי לצדיק להחזיק עצמו כל כך בטוח בתפלתו שיהא מדבר דרך גזירות:",
+ "זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:",
+ "מה שאמרו במשנה שלא להתענות על רוב גשמים דוקא במקום שאין הזיקם מצוי כגון ארץ הרים וגבעות וארץ נגובה ויבשה בטבעה אבל כל שהוא טבעני כגון מחוז בבל והדומים לו מתריעות עליה מיד אמרו חכמים שבזמן שבית המקדש קיים בזמן שהיו גשמים מרובים היו אנשי משמר שולחים לאנשי מעמד תנו עיניכם לאחיכם שבגולה ר\"ל להתענות ולהתפלל שלא יהיו בתיהם קבריהם ר\"ל מחשש מפלת והוא הדין אם הזיקם מצוי לרקיבת הזרעים או באיזה ענין:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "השואל את הכלי לדבר אחד הרי זה לא ישתמש בו לדבר אחר שיתקלקל בו יותר מן הדבר ששאלו עליו:"
+ ],
+ [
+ "השולה דג מן הים בשבת אפילו לא צדהו מתחלה אלא שכבר נצוד מערב שבת והביאו חבל בגרונו והחזירוהו למים וזה הוציא בשבת כיון שיבש בו כסלע בין סנפיריו שהוא מקום חיותו חייב משום נטילת נשמה שאע\"פ שאין בו דין אבר מן החי שיהא קרוי מתקן בכך מ\"מ מכשירו הוא לאכילה שאין דרך בני אדם לאכלו בחיותו כך פרשוה גדולי המפרשים ומ\"מ גדולי הרבנים פרשוה שנתנו המצודות בביבר מערב שבת ונכנסו בהם הדגים והוציאם הוא בשבת ואע\"פ שאין בו משום צידה כל שיבש בו כסלע במקום חיותו ר\"ל בין סנפיריו חייב משום נטילת נשמה:",
+ "כבר בארנו בפרק א' שכל תעניות הנגזרים מפי נשיא או אב ב\"ד או מי שהכל נמשכים אחריו והרי הוא מקובל אצל הכל אבל תענית שהיחיד קובע לעצמו צריך קבלה וכבר בארנו בה הצורך בפרק א':"
+ ],
+ [
+ "וכן בארנו ענין האשה שכובשת ירק וזיתים שכבשן בטרפיהן במסכת ברכות פרק ג' בסוף סוגיית המשנה השלישית:",
+ "בחמשי של יומא נ\"ב ב' בארנו שכשהיה כהן גדול יוצא מבית קדשי הקדשים להקטרתו ובא לו בהיכל היה מתפלל שם תפלה קצרה בנסח זה יר\"מ וכו' שאם שנה זו שחונה ר\"ל חמה שתהא גשומה ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים כלומר שמתפללים שלא ירדו גשמים ולא יעדי עבד שולטן מדבית יהודה ולא יהיו עמך ישראל צריכים פרנסה זה מזה:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "הלוקח אילן מחבירו לקוץ אינו עוקרו משורש אלא מגביהו מן הקרקע טפח ר\"ל שמניח טפח כלפי קרקע שיהא גזעו מחליף בתולת השקמה בן טפחים סדן השקמה והוא הזקן שבה ג' טפחים בקנים וגפנים מן הפקק ולמעלה בדקלים וכן באותם ארזים שאין גזען מחליף ר\"ל שמכיון שנחתך אינו גדל עוד הואיל ואין מועיל כלום בהנחתו חופר למטה ומשרש ודבר זה יתבאר במסכת בבא בתרא:",
+ "צבור שקבעו תעניות על הגשמים כמה גשמים יהיו יורדים שיהיו פוסקים מגזרת תעניותיהם כל שנכנסו גשמים בארץ חריבה שלא נעבדה כלל בשנה זו טפח ובעבודה כל צרכה ג' טפחים ובבינונית שנעבדה אבל לא כל צרכה טפחים:",
+ "המשנה הששית היו מתענים על הגשמים וירדו להם גשמים ביום התענית עצמו כשיעור המספיק להם והוא שיעור האמור למעלה בחריבה טפח בעבודה ג' טפחים קודם הנץ החמה לא ישלימו לאחר הנץ החמה ישלימו ונראה הטעם מפני שהנץ החמה זמן אכילה לבעלי מלאכה ונמצא שבאותה שעה חל שם תענית לקצת בני אדם ר' אליעזר אומר קודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו הואיל ועבר רובו של יום בקדושה ר\"ל שברובו של יום חל עליו שם תענית שהרי חצות זמן אכילה לרוב בני אדם ואחר רוב בני אדם דנין וכן הלכה ואמרו הלל וכו' נמצא שכל שבאו להם גשמים בשיעור המספיק קודם חצות יוצאים ואוכלים ושותים בשמחה ועושים י\"ט ובאים בין הערבים לבית הכנסת ואומרים הלל הגדול ופי' בגמ' שאין אומרים אותו קודם אכילה שאין אומרים הלל הגדול אלא בנפש שבעה ובכרס מלאה ואם הוא מקום שיש לחוש לשכרות קורים אותו קודם אכילה:",
+ "גדולי המחברים אומרים כן אף בשאר צרות שאם עברו קודם חצות לא ישלימו וכן נראה דעתם שאין היחיד בדין זה אלא צבור וגדולי המפרשים חולקים בזו לומר שאף היחיד בדין זה ומ\"מ לדעתם בין יחיד בין צבור דוקא בגשמים אבל שאר צרות כלן משלימים מפני שאין לך צרה שאדם בטוח בהעברתה מכל וכל אלא צרת גשמים והדברים נראין:",
+ "שיעור ו' שעות האמור בכאן מפני שעד ו' שעות אין אדם מחזיק עצמו במתענה אבל מי שעברו עליו ו' שעות ולא אכל הרי הוא מחזיק עצמו כמתענה ומכאן אמרו בתלמוד המערב אסור להתענות עד ו' שעות בשבת ומגדולי המפרשים פי' שאם שהו לתפלת שמחה בשירים ובפיוטים כגון שבת וי\"ט מותר וכן המנהג:",
+ "ונשלם הפרק תהלה לאל:"
+ ],
+ [
+ "בשלשה פרקים וכו' כונת הפרק ושרש ענינו הוא שאחר שהאריך בדיני התעניות והתפלות שבהם בא הנה בזה הפרק להשלים הענין בהודעת דין נשיאות כפים בתענית ודין ד' הצומות הקדומים ועל ידי גלגול נשיאות כפים שבתענית נתגלגל לבאר ענין משמרות ומעמדות ונמצא כלל הפרק סובב על ג' ענינים הראשון לבאר דין נשיאות כפים בתענית וכמה פעמים נושאים את כפיהם והשני לבאר עניני משמרות ומעמדות ותכונות תפלותיהם וענין הבאת קרבן עצים שבהם והשלישי דין ארבעת הצומות והנהגתם זהו שרש הפרק דרך כלל:",
+ "והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר ענין נשיאות כפים אשר בתענית וכמה פעמים נושאין כפיהם ואמר על זה בג' פרקים בשנה הכהנים נושאים כפיהם ד' פעמים ביום והם שחרית מוסף מנחה ונעילה ומ\"מ ערבית אין בו נשיאות כפים שאין נשיאות כפים בלילה וביאר אותן הג' פרקים תעניות ומעמדות ויום הכפרים ופי' תעניות תענית צבור שהיו מתפללים נעילה וכמו שאמרו במסכת מגלה בקריאת התורה תענית צבור בכמה כיון דליכא מוסף קרו תלתא או דילמא כיון דאיכא מוסף תפלה קרו ד' וודאי מוסף תפלה זו היא נעילה ואע\"פ שי\"מ אותה בתפלה שהיו מוסיפים בין שחרית למנחה ומביאים אותם בשם תלמוד המערב אין נראה כן ואף בתלמוד המערב לא הוזכרה אלא באנשי מעמד ואף ברביעי של פסח ראשון נ\"ד ב' אמרו ט' באב אינו בתענית צבור ופרשוה קצתם לענין נעילה כלומר שאין בו נעילה מתורת חובה כתענית צבור כמו שנבאר ומה שהזכרנו בשם תלמוד המערב הוא בנסח זה את שמע מנה תלת ר\"ל ממשנתנו את שמע שמתענים במעמדות ושמתפללים ארבע ושאין נשיאות כפים אלא ביום והם מפרשים ארבע ביום המעמד שחרית והתפלה היתירה ומנחה ונעילה ואף גדולי המחבר��ם כתבוה כן אבל בתענית צבור לא הוזכרה אלא שהם חוזרים ומביאים אותה ממה שאמרו שם בראשון של ברכות ר' יוסא ור' אחא נפקין לתעניתא וכבר כתבנוה ודחינוה במשנה ראשונה של ברכות ואף בזו של אנשי מעמד אנו מפרשים ד' תפלות עם ערבית של כניסה ובא ללמדנו תפלת נעילה וגדולי המפרשים בהגהותיהם פירשוה על תפלת מוסף ולא להם בלבד היתה יתירה אלא לכל ישראל וענין מעמדות הוא זקנים שהיו ממונים להתפלל על קרבנות צבור ועומדים שם בשעת עבודה בשם כל ישראל שאין בדין שיהיה קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו כמו שיתבאר במשנה שאחר זו והיו מתענים ד' ימים בשבוע וכתבו גדולי המפרשים שבאותם ד' ימים אומר עכשו שנושאים כפיהם בכל תפלות היום אבל ראשון וששי שלא היו מתענים בהם וכן כל יום שיש בו קרבן מוסף אע\"פ שהיתה שם תפלת נעילה כמו שאמרו למטה יום שיש בו קרבן מוסף אין מעמד בנעילה דמשמע מעמד הוא דליכא ר\"ל הארכה בדברי תפלות ותחנונים הא נעילה מיהא איכא בתפלת י\"ח ונמצא שבראשון וששי היה להם מעמד ונעילה וביום שיש בהם קרבן מוסף היתה שם נעילה בלא מעמד ואעפ\"כ אין באנשי מעמד נשיאות כפים שלא בימי תעניתם אלא בשחרית ונעילה אבל לא במנחה שמא עדיין לא סר יינו מעליו ואע\"פ שבראשון של שבת אמרו שהמנחה אין שכרות מצוי בה פרשוה בשכרות גדול הראוי לפסול לתפלה אבל כל לענין נשיאות כפים אף השתוי פוסל בו והקשו בגמרא תעניות ומעמדות מי אית בהו קרבן מוסף ופירשו משנתנו בדרך זה בג' פרקים בשנה כהנים נושאים כפיהם כל זמן שמתפללים והם ג' פעמים ביום שחרית ומנחה ונעילה מה שאין כן בשאר הימים שאין נשיאות כפים במנחה מפני שהשכרות מצויה באותה שעה ויש מהן שיש בו נשיאות כפים ד' פעמים ביום שחרית מוסף מנחה ונעילה והוא יום הכפרים ואין הלכה כן ואין נשיאות כפים במנחה ביום הכפרים כמו שיתבאר בגמרא:",
+ "זהו ביאור המשנה ופסק שלה לפי שטתנו וקצת מפרשים חולקים לומר באנשי מעמד שבאותן הימים שלא היו מתענים כגון ראשון וששי לא היו מתפללים תפלת נעילה כלל וכבר הכרענו שנעילה היתה שם אף בימים שלא היו מתענים כמו שכתבנו וכן מה שבארנו במשנה בתענית צבור שיש שם תפלת נעילה יש אומרים דוקא באחרונות ועקר הדברים שאף בראשונות ואמצעיות כן שאם לא כן היה לו למנותה במשנת מה אלו יתירות על הראשונות אבל ד' הצומות הואיל ואינם אלא לזכר אבילות ולא לצורך שעה אין שם נעילה מתורת חובה אלא אם רצו מתפללין מדר' יוחנן דאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו כמו שהתבאר ברביעי של פסח ראשון ויום הכפרים אין לך צורך שעה גדול הימנו שאנו צריכים למחילת חטא ולסליחת עון וכן פי' קצת גאונים שכל תענית שגזרו צבור על עצמן לצורך שעה כדין תענית צבור שמתפללין בו תפלת נעילה ומה שנאמר על משנה זו בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא:"
+ ],
+ [
+ "מה שנאמר במשנה זו שבמנחה של תענית ומעמדות ויום הכפרים יש בו נשיאות כפים אין הלכה כן וכבר נחלקו בגמרא בענין זה והעולה בידינו משם הוא שתפלת שחרית ומוסף שאינן בשעה שהשכרות מצויה יש בהן נשיאות כפים אבל תפלת המנחה אין בה נשיאות כפים ולא סוף דבר שאין בו תענית שיש בו חשש שכרות אלא אף בימי תעניות הואיל ואחר אכילה היא באה ברוב הימים והוא זמן שכרות בחול יש לגזור בה אבל נעילה אע\"פ שהיא באה אחר אכילה יש בה נשיאות כפים הואיל ואינה בכל יום ושהיא סמוך לחשיכה אין לגזור בה אלא שנהגו בנשיאות כפים במנחה של תענ��ת שאין בו נעילה שמאחר שסמוך לשקיעת החמה מתפללים אותה יש לה דין נעילה אבל תענית שיש בו נעילה ונמצאת תפלת המנחה שבו מבעוד יום אין נושאין כפיהם במנחה נמצא שביום הכפרים ובתענית צבור אין נשיאות כפים במנחה שמאחר שיש שם נעילה דרך המנחה להתפלל מבעוד יום בשעה שהשכרות מצוי בה בחול אבל תענית שאין בו נעילה כד' הצומות נושאים כפיהם אף במנחה וכן נראה בז' של סוטה שאמר שם בזמן שהכהנים מברכים העם מה הן אומרים ברכו י\"י מלאכיו במוספי דשבתא כלומר והוא לכל תפלת מוסף מה הם אומרים הנה ברכו את י\"י כל עבדי י\"י וכו' במנחתא דתעניתא מאי אמרי אם עונינו ענו בנו וכו' מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ בנעילה דיום הכפרים מאי אמרי הנה כי כן יבורך גבר וודאי במנחת יום הכפרים אין ראוי לומר אותן הפסוקים המיועדים לתפלת המנחה שאין להם מקום אלא בתעניות של צרות ואלו היה נשיאות כפים ביום הכפרים במנחה היה מחלק בפסוקים בין מנחת שאר תעניות למנחה של יום הכפרים אלא שבודאי יום כפור אין בו נשיאות כפים במנחה והוא הדין לכל תענית שיש בו נעילה ומנחתא דתעניתא פירושו של ד' הצומות או קצת תעניות שאין מתקנים בהם תפלת נעילה כעין תעניות של עכשו ובשאלתות כתוב שנושאים כפיהם במנחה של יום הכפרים ואף קצת חכמי הדורות נסמכים בכך וראייתם ממה שאמרו סתם האידנא מאי טעמי פרסי כהני ידיהו במנחתא דתעניתא וכל תענית בכלל וכן שהיה לו לומר אלא האידנא מאי טעמא נהוג כר' מאיר אלא שלדעתם רב נחמן דאמר הלכה כר' יוסי לא חלק על המנהג אלא דלר' יוחנן המנהג מדר' מאיר ורב נחמן חלק עמו לומר שלא מדר' מאיר היא שאין הלכה כמותו אלא שהלכה כר' יוסי ואף הוא מודה במנחה הואיל וסמוך לשקיעת החמה היא ומ\"מ אף ביום שיש בו נעילה כן ומ\"מ סתם הדברים יום שיש בו נעילה מנחה שבו מבעוד יום היא ויש מכריעים שלא לאומרה ביום הכפרים שהמנחה שבו מבעוד יום אבל תענית צבור הואיל ומעייני במילי דמתא אע\"פ שיש אחריה נעילה סמוך לשקיעת החמה היא וסוף הדברים אין ספק שמאחר שאף הנעילה קודם שקיעת החמה היא תפלת המנחה מבעוד יום הוא קרוי וכבר ידעת שבתלמוד המערב נחלקו בזמנה אם בנעילת שערי שמים והוא קרוב לצאת הכוכבים אם בנעילת שערי היכל והוא בהתחלת שקיעת החמה והלכה בנעילת שערי היכל מדקאמר הכא כיון דסמוך לשקיעת החמה היא כנעילה דמיא אלמא שנעילה עצמה כך דינה וכן שידוע שאין נשיאות כפים לתפלה של לילה ומ\"מ גדולי המחברים כתבו שאם עלה במנחה של יום הכפרים אין מורידים אותו ונושא את כפיו הואיל והדבר ידוע שאין שם שכרות מחשש שמא יאמרו פסול הוא:",
+ "כל מה שכתבנו בענין נשיאות כפים יש לנו לדון כן לשליח צבור בהזכרת ברכת כהנים שהרי זו תלויה בזו:",
+ "לפי דרכנו למדת מתוך מה שכתבנו שהשכור אסור בנשיאות כפים ואע\"פ שאין כאן מצוה בפירוש למדוה מן ההיקש שנאמר לשרתו ולברך בשמו מה כהן משרת אסור ביין אף כהן מברך אסור מכאן אמרו שכור והוא הדין לכל שתוי יין אסור לישא את כפיו ומ\"מ אכילת ענבים אינה פוסלת בכך שהרי אף כהן משרת מותר בחרצן וכל זה אינו אלא מדברי סופרים וכדקאמר בסוגייא אסמכתא דרבנן היא ולקולא מקשינן לחומרא לא מקשינן וכן במסכת שבת פ\"ג ב' אמרו טומאת עבודה זרה דרבנן היא ולקולא מקשינן לחומרא לא מקשינן ויש שואלים בה והלא ההיקש מי\"ג מדות היא ותורה גמורה היא וגדולי המפרשים טרחו בשאלה זו שההקש הגמור הוא כשיצא לנו דין אחד של איסור וכיוצא בו בשני ענינים בכל אחד במקומו ואח\"כ הוציאן כאחד וכגון זה מקישין מהם לאיזה ענין המפורש באחד מהם שלא נתפרש באחר הואיל ומ\"מ עקר המצוה רמוזה במקום אחר אבל זה שבכאן עדין לא יצא לנו איסור יין לכהן מברך אלא מזו ואע\"פ שנכתבו שניהם כאחד אין זה היקש גמור וכן פי' בה דברים אחרים שלא נתישבו לנו ואין דעתנו נוטה להם אלא שנראה שכל שהוא למד בי\"ג מדות אינו קרוי מן התורה אלא כשנזכר בהדיא שהוא מן התורה כדרך שכתבו גדולי המחברים בשרשי מנין המצות ואע\"פ שמצינו בהם בתלמוד שכתוב עליהן דאוריתא היא ואינו אלא דרבנן פירושם כעין דאוריתא כדרך חלו של מועד דאוריתא הלל דר\"ח דאוריתא וכן הרבה:",
+ "בעל מום נושא את כפיו אלא שמ\"מ במסכת מגלה פי' שאם היו מומים שבגלוי כגון שיש בידיו מומים וכיוצא בהם אינו נושא מפני שהעם מסתכלים בו:",
+ "המשנה השניה אלו הן מעמדות כו' כונת המשנה לבאר ענין משמרות ומעמדות ושאל על זה אלו הן מעמדות ומפרש בגמרא שהוא שואל שני דברים מה הן מעמדות ומה טעם נתקנו ומשיב תחלה על טעם תקנת המעמדות שהוא מפני שנאמר צו את בני ישראל ואמרת עליהם את קרבני לחמי וכו' והוא קרבן הנעשה בכל יום לשם כל הצבור והאיך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו לפיכך הוצרכנו למעמדות להיות עומדים על גבי הקרבן ואלו בקרבן יחיד לא הוצרכה שאם בחטאת ואשם הרי טעון סמיכה ווידוי ואם בעולות ושלמים אע\"פ שאין טעונות וידוי סמיכה מיהא טעונות אלא לא הוצרכה אלא לקרבן צבור שאין בו סמיכה שמ\"מ צריך שיעמדו שם זקנים לשם כל הצבור והרי הוא כאלו כלם לשם ששלוחו של אדם כמותו ואח\"כ משיב על שאלת מה הן המעמדות ואמר שמתוך שאי אפשר לכל ישראל לעמוד עליו התקינו שיהיו זקנים ממונים לעמוד על גבי הקרבן לשם כל ישראל וכדי להסדיר הדברים הוא מזכיר תקנת המשמרות תחלה ואמר על זה התקינו נביאים הראשונים ר\"ל שמואל ודוד כ\"ד משמרות של כהנה ר\"ל שחלקו את כל הכהנים לכ\"ד משמרות שיהא כל משמר עובד את שבתו ותהא משמרה ראשונה מתחלת שבת ראשונה של ניסן ועובדת ז' ימים וכן כלם על סדר המשמרות עד שיכלו כ\"ד שבועות ואח\"כ חוזרים חלילה וכל משמר ומשמר היו חלוקים לז' בתי אבות כל בית אב עובד את יומו כמו שבארנו בפרק סדר תעניות ובכל בית אב ובית אב היו בהם כהנים לעבודה ולויים לשיר ולמדנו עכשו שעל כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלם ר\"ל שהיו זקנים ממונים לעלות עם כל משמר מהם להיות עומדים על הקרבנות בשעת הקרבתם לשם כל ישראל והיו עומדים בעזרה עד שיקרבו קרבנות ואח\"כ נכנסים לבית הכנסת ומתפללים:",
+ "כהנים לויים וישראלים כלומר נמצאו ג' כתות של ממונים והם כהנים לויים וישראלים כל אחד לענינו הוא שאמר בתלמוד המערב כהנים לעבודתם ולויים לשירם לזמרם וישראל למעמדם ויש מי שמפרש שאף באנשי המעמד היה בהם כהנים לויים וישראלים ואין הדברים נראין:",
+ "הגיע זמן משמרה לעלות פי' שהגיע זמן עבודתם שהכהנים היו מפוזרים בעריהם בכל ארץ ישראל וכלן היו יודעין מאיזו משמרה הם ואיזה שבת מגיע להם וכשהיו מגיעים לזמן שבתם היו עולים קודם שבתם בכדי שיהיו שם בתחלת שבתם ויעבדו עבודתם וכן הלויים וכן ישראל הממונים למעמד לאותו המשמר העולה ונמצאו כהנים לויים וישראלים עולים כשמגיע שבתם ואח\"כ הוא אומר על ישראל שבאותו משמר שמתכנסים בעריהם בבית הכנסת וקורים במעשה בראשית וא\"ת והרי אנו אומרים שהמעמד היה בירושלם ובעזרה היו עומדים והאיך אתה אומר שאין צריכין לעלות אלא שמתכנסין בעריהם כתבו גדולי המפרשים ששני מיני מעמדות היו כ\"ד כתות שהיו עומדות בירושלם והם הם שעומדים על הקרבנות ומלבד אלו היו בסביבותיה של ארץ ישראל זקנים שהיו מתנדבים להתענות ולהתנהג כדין אנשי מעמד שבירושלם ואלו לא היו צריכים לעלות אלא שמתכנסים בעריהם וכו' ועקר הדברים שלא נאמר דבר זה אלא על אותם שהזקינו ביותר ואין יכולים לעלות מרוב זקנתם ואמר עליהם שלא היו מטריחים אותם לעלות ודי להם לקיים מעמד בשאר הזקינים ואלו הנשארים הואיל ונתמנה כבר למעמד מתכנסים בבית הכנסת שבעריהם אם הם רבים ומתפללים וקורים בתורה לתשלום מעמד הקרבנות וזהו שאמרו בתוספתא וישראל שבאותו משמר שאין יכולים לעלות לירושלם מתכנסים בעריהם וקורים במעשה בראשית ובטלים ממלאכתם כל אותה שבת וגדולי המחברים פירשוה באותם הרחוקים הרבה מירושלם וקריאתם במעשה בראשית שתי פרשיות בכל יום שבששת ימי השבוע ביום הראשון בראשית ויהי רקיע בשני יהי רקיע ויקוו המים וכן כלם פרשה גדולה וכו' כלומר אותן השתי פרשיות שהיו קורים בכל יום הגדולה מהם היתה נקראת בשנים והקטנה ביחיד ששלשה היו קורים כדין כל קריאת חול ואם אירע בהם יום שיש בו קרבן מוסף שיש בו ארבעה קורים לא היה הרביעי קורא במעשה בראשית אלא בענין היום בשחרית ובמוסף וכו' פי' בגמ' כלומר קריאה זו שהיתה בספר תורה היתה בתפלת שחרית וכן במוסף אם אירע בהם יום שיש בו קרבן מוסף אבל בתפלת המנחה לא היו מוציאים ספר תורה אלא שהיו נכנסים וקורים ביחד פרשיות אלו על פה כאדם הקורא את שמע וכן בנעילה אבל יחיד לא שאין יחיד קורא על פה דברי תורה בצבור ואע\"פ שכהן גדול קורא אך בעשור ביום הכפרים על פה זו אין הצבור מצווין בכך אבל קריאת מעמד לשם הצבור ובשליחותם היא וערב שבת במנחה לא היו נכנסין לקרות אפילו שבעל פה מפני כבוד השבת אלא שהיו מתפללים מנחה ויוצאים ומתעסקים בצרכי שבת ולפי דרכך למדת שאף ביום שאין בו תענית היה שם מעמד שהרי ערב שבת לא היו מתענים ובמנחה לא היו נכנסים הא בשחרית היו נכנסים וקורים ואין קריאה בלא מעמד אלמא מעמד היה שם כמו שבארנו במשנה ראשונה וכן אתה למד כך ממה שאמרו בראשון וכו' בששי וכו':",
+ "זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:"
+ ],
+ [
+ "כל משמר ומשמר כשהיה עולה היה חציו נשאר ביריחו כדי שיספקו משם מזון לחצי משמר העובד וכשעבד חציה ג' ימים אלו שעבדו באים ביריחו ואלו שביריחו עולין לירושלם ועובדים ואותם שחזרו ביריחו מספקים להם מזון וכן בכל משמר ומשמר ונמצא שכל השנה היתה עומדת חצי המשמרות בירושלם וחצין ביריחו:",
+ "כהנים לויים וישראלים וכלי שיר הם הם מכשירי הקרבן ומעכבים הקרבן ומגדולי המפרשים פירשו שלא יפסל הקרבן בשביל לויים וישראלים וכלי שיר ולא נאמר עליהם שמעכבים אותו אלא שממתינים להם עד שיהיו לשם:",
+ "משמרות אלו שנחלקו לכ\"ד משמרות משה רבינו ע\"ה הוא שהתחיל בחלוקה זו כדכתיב לבד ממכריו על האבות שפירושו על המשמרות כתרגומו והיה מקובל בידם שמשה חלקם לשמנה משמרות ואע\"פ שבימיו לא היו ראויים ליחלק תקן שכל זמן שיתרבו יתחלקו לח' ד' מאלעזר וד' מאיתמר בא שמואל וחלקם לי\"ו בא דוד וחלקם לכ\"ד ואע\"פ שכתוב המה יסד דוד ושמואל שמשמעו ששניהם העמידום על כ\"ד כך פירושו מיסודו של שמואל העמידום על כ\"ד שמאחר שראה דוד שלא הוסיף על של משה אלא שמנה אף הוא לא רצה להוסיף על שמואל אלא ח' ומ\"מ הואיל וכתוב יסד דוד ושמואל וכתיב בשנת הארבעים למלכות דוד נדרשו וכו' ושנת הארבעים לדוד כבר מת שמואל שהרי שנה אחרונה של מלכות דוד היה אלמא שמואל התחיל להוסיף ודוד הוסיף אחריו:"
+ ],
+ [
+ "אנשי מעמד אלו שהזכרנו מתענים ד' תעניות רצופים בשבת שלהם יום ב' וג' ד' ה' ומאריכים בתפלות אבל בראשון ובששי לא היו מתענים בששי מפני כבוד השבת שלא יכנס בו מעונה ובראשון פי' בגמ' מפני הנצרים ונראה לי בפירושו מפני הבבליים שהיו הם מתיראים מהם הרבה והוא קורא אותם נצרים על שם נבוכדנצר כמו שביארנו בפסוק נצרים באים מארץ מרחק וידוע שהצלם הגדול לעבודת השמש היה נעבד באותו זמן בבבל והיו עושים יום אד ביום א' שהוא ממשלתו של שמש כמו שידוע חל\"ם כצנ\"ש ראשי ימים וכבר פרשתי כיוצא בזה במה שאמרו בראשון של ע\"ז ז' ב' נצרים לעולם אסור ומ\"מ בתלמוד המערב פירשו בשניהם מפני כבוד השבת:",
+ "פרשת בראשית אין בה אלא ה' פסוקים ומ\"מ היא גדולה מן הסמוכה לה וביארנו במשנה שהגדולה נקראת בשנים א\"כ האיך עושים בקריאתה שהרי אמרו הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים וכן ידוע שאין משיירים בפרשה ולא משיירים בפחות מג' פסוקים פי' בה שהראשון קורא ג' וחוזר השני וקורא פסוק ג' שקרא הראשון והב' הנשארים ואע\"פ שיש לחוש בנכנסים ויוצאים לטעות במה שאמרו אין משיירים בפרשה יותר מב' פסוקים ואין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים שהנכנסים רואים השני קורא פסוק ג' יאמרו שהראשון לא קרא אלא השנים והיוצאים בשעה שהראשון קורא פסוק שלישי יאמרו שהבא אחריו לא יקרא אלא ב' כמו שיתבאר במסכת מגלה אעפ\"כ היכא דלא אפשר שאני ונוח לנו לעשות כן משיפסוק פסוק אחד לשנים שלא התירו לפסוק את הפסוקים אלא לתינוקות של בית רבן הואיל והם עשויים להתלמד ובמסכת מגלה יתבאר ענין זה יותר:",
+ "המשנה השלישית כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית וכו' כונת המשנה לבאר הימים שהמעמד בטל בהם ר\"ל אריכות תפלתם ולדעת גדולי הרבנים אף קריאת התורה במעשה בראשית ואמר על זה כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית קרבן מוסף אין במנחה קרבן עצים אין בנעילה כך היא גרסתנו ופירושה כל יום שיש בו הלל אע\"פ שאין שם מוסף כגון חנכה אין בו מעמד בשחרית שההלל שהוא בתפלת שחרית דוחה מעמד של שחרית אבל אינו דוחה מעמד שבשאר תפלות קרבן מוסף כגון ר\"ח אין מעמד במנחה מפני שהיו מאריכים בתפלה המוסף וכ\"ש במוסף עצמו דהשתא דלאו דידיה דחי דידיה לא כ\"ש ונמצא שאין שם מעמד אלא בנעילה שהרי הלל שבו דוחה מעמד של שחרית ואם היה יום מוסף בלא הלל היה בו מעמד שחרית:",
+ "קרבן עצים הוא שאמרו בירושלמי שקלים פ\"ד ה\"א שכשעלו מן הגולה ולא מצאו עצים בלשכת דיר העצים עמדו קצת משפחות והתנדבו משל עצמן ומסרום לצבור וקרבו מהם קרבן צבור והתנו עמהם ועם נביאים שביניהם שאפילו לשכה מלאה עצים יהו הם מביאים ופי' בתלמוד המערב שבפרק זה שיהו מקריבים משלהם תחלה והיה להם זמן ידוע לצאת ליערים להביא עצים למערכה ומקריבים בו ביום עולת נדבה ונקרא קרבן עצים והיה להם כיום טוב ואסורים בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה ואותו היום היו כלם טרודים בחבוב מצותם של אלו לצאת לקראתם לעת ערב ולכבדם בכל מיני כבוד ומתוך כך היה קרבן זה דוחה מעמד נעילה וגדולי הרבנים פי' קרבן עצים בדרך אחרת שאינה מתישבת כמו שכתבנו בפירושינו דברי ��' עקיבא ואמר לו בן עזאי כך היה שונה ר' יהושע קרבן מוסף אין בנעילה קרבן עצים אין במנחה כלומר שהמוסף דוחה עצמו ושל נעילה וקרבן עצים דוחה של מנחה וחזר ר' עקיבא להיות שונה כבן עזאי ושאלו בגמ' מה בין זה לזה ולשטתנו על בן עזאי נאמרה ששאלו טעם על זה שהרי לכאורה נראין הדברים כדעת ראשון והשיב שהמוסף הוא מן התורה ואין צריך חזוק ומתוך כך אין מתבטל בשבילו אלא מעמד נעילה שאין תפלת נעילה מן התורה אבל קרבן עצים שאינו מן התורה צריך חזוק ורוצים אנו שיבטל מעמד המנחה שתפלת המנחה מן התורה או שהיא קבועה בכל יום כשל תורה כך היא הגירסא במשניות של ספרד ויש גורסים דברי ר' עקיבא ובן עזאי בהפך ובמה ששאלו לבן עזאי מה בין זה לזה פירושו מפני מה מוסף דוחה של מנחה וקרבן עצים אינו דוחה אלא של נעילה ותירץ הללו דברי תורה והללו דברי סופרים כלומר מוסף מן התורה ודוחה מנחה שהיא תורה וקרבן עצים מדברי סופרים ואינו דוחה אלא של סופרים וזהו נעילה ואין גורסים בה צריכה חזוק וראשון עקר וכן י\"מ אותה בדרכים אחרים שאינם נראים וכבר כתבנום בפירושנו ואם לחשך אדם במשנה זו שבארנו בה שהמוסף דוחה מעמד של עצמו ואין בו קריאה במעשה בראשית ובמשנה שלפניה אמר שבשחרית ובמוסף היתה קריאה בספר תורה תירצו קצת מפרשים שמשנה זו אמורה במעמד של ירושלם אבל מה שנאמר בשלפניה נאמר במעמד שבכל עיר ועיר כמו שסדרנו למעלה ואותם שמתכנסים בעריהם לא היתה קריאה בטלה ומגדולי המפרשים פירשו שלא נאמרה דחיית מעמד לקריאת ספר תורה כלל אף בירושלם אלא להארכה יתירה של תפלה שהיו מאריכים בתפלה ובתחנונים והיו לפעמים יוצאים לרחובה של עיר וכמו שאמרו במסכת מגלה רחבה של עיר מאי קדושה אית בה הואיל ומתפללים שם בתעניות ומעמדות וי\"מ שזו שאמרו בשלפניה שבמוסף קורים לא מוסף דוקא אלא בתפלה שהיו מוסיפים לשיטתם אנשי מעמד בכל יום בין שחרית למנחה כמו שכתבנו למעלה:",
+ "זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו במשנה ומ\"מ צריך שתדע שזה שאמרו בקרבן עצים שדוחה מעמד פירושו כשהוא משמרתם ומעמדם של מביאי עצים שהוא י\"ט שלהם אבל אין אנשי מעמד מבטלים מעמדם בשביל קרבן עצים של מעמד אחר וכן כתבוה גדולי המפרשים ואע\"פ שדברים ברורים הם יש ראיה ממה שאמר ר' אלעזר בר' צדוק פעם אחת חל ט' באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שי\"ט שלנו אלמא שאם לא היה י\"ט שלהם היו מתענים וכן הדין לאנשי מעמד שאין מבטלים מעמדם:",
+ "המשנה הרביעית זמן עצי הכהנים והעם וכו' כונת המשנה לבאר זמנים שהוקבעו על המשפחות מתורת נדבת קדומיהם להביא עצים למערכה ואמר על זה שהיה עקרן כהנים ומקצת ישראלים מתערבין עמהם והם היו ידועים גם כן ומפני זה היו קורין להם זמן עצי הכהנים והעם והיו ט' זמנים לח' משפחות ונמצא שמשפחה אחת שבהן היתה מביאה ב' פעמים והוא שאמר למטה בא' בטבת שבו בני פרעוש שניה והענין הוא שכך היתה הנדבה הקדומה וקבעום ימים טובים לעצמם לזכרון נדבתם הקדומה ועכשו מפרש הזמנים והמשפחות ואמר שבא' בניסן היו הולכים לעצים בני ארח בן יהודה עד כ' בתמוז ולא נשתוה זמן שבין זה לזה אלא אלו הולכים זמן מועט ואלו הולכים זמן מרובה על הדרך שהיתה נדבת קדומיהם מתחלה ועמהם כהנים לויים וישראלים ר\"ל שעם משפחה זו ר\"ל של בני זיתוא היו מתלקטים כהנים ולויים וישראלים אפילו מאותן שלא היו ידועים שיהיו מתמנים על כך וכן היו מ��ערבים עמהם כל מי שטעה בשבטו שלא היה מכיר מאיזו משפחה של מקריבי עצים הוא ונראה שבני משפחה זו היו מעטין והיו מתלקטין אלו עמהם וכן היו מתערבים עמהם בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות ופי' ענינם בגמ' שהיתה משפחה אחת נכבדת בזמן בית ראשון פי' שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא להביא בכורים לירושלם והושיבו גייסות על הדרכים למחות בהן מה היו עושים בני משפחה זו היו מביאים בכורים ומחפין אותם בקציעות ר\"ל תאנים יבשים והיו מביאים העלי על כתפיהם כאלו היו רוצים לכתוש הקציעות לעשות מהן דבלה עד שהיו עוברים מהם ומביאים אותם לירושלם ובניהם של אלו התנדבו בזמן בית שני להביא עצים למערכה והיו מתערבים עם בני זתוא בכ' באלול וכו' ואע\"פ שאמרו שמט\"ו באב ואילך לא היו כורתים עצים למערכה אפשר שנלקטו מקודם ט\"ו באב ולא היו מביאים אותן עד זמן הקבוע להם:",
+ "זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:",
+ "המשנה החמשית באחד בטבת לא היה בו מעמד כלל שהרי היה בו הלל ונדחה של שחרית והיה בו מוסף ונדחה של מוסף ושל נעילה והיה בו קרבן עצים ונדחה של מנחה:",
+ "זהו ביאור המשנה ובגמרא שאלו מפני מה לא אמרו כן על א' בניסן והשיבו שבא' בטבת יש בו הלל של חנכה שהוא תקנה גמורה על דרך שאמרו בערבה חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים היא והוא כשל תורה מתורת לא תסור אבל ר\"ח אינו אלא מנהג שמא תאמר אחר שכן האיך אנו מברכים עליו והיה לנו לקרות שלא בברכה תדע שדבר זה מבולבל ביד מפרשים מהם שאמרו שאין מברכים עליו אפילו צבור ויש שאמרו שהצבור מברכים עליו ואין הענין כן דומה לערבה שערבה לא היה מנהג קבוע לכל אלא שהנביאים הנהיגו כן לעצמם אבל הלל של ר\"ח מנהג קבוע לכל בבבל כדי שיתפרסם הדבר לכל שהוא ר\"ח ורב שהיה סבור להפסיקם מפני שבארץ ישראל לא היו נוהגים לקרותו וחשב עליהם שיהו סוברים שהוא טעון שירה כיום המקדש באסור מלאכה וכיון שראה שמדלגים היו הכיר שדרך מנהג היה שאלו דרך חיוב היו קורים אותו שלם כיום ראשון של פסח ומה שאמרו כאן דרך דיוק הלל דר\"ח לאו דאוריתא הוא הדין לששת ימי הפסח אלא הואיל ואתאן עלה גבי ר\"ח נקיט ליה ראש חדש אלא שמ\"מ יש בהם חלוק שבששת ימי הפסח קורים אותו בכל מקום הואיל ואסורים במלאכה אף ימי חול המועד מדברי סופרים ושמא תאמר והלא בנסח הברכה היה לו להכיר מתחלה שאין קורים אותו אלא בדלוג שהיו מברכים לקרא אין זה כלום שעל כל פנים אף כשהיו קורין אותו שלם היו מברכים לקרות אלא שבדורות האחרונים נתקן הבדל זה כדי להבחין ולא עוד אלא שי\"מ לגמור כמו לקרות כדרך וותיקין גומרין אותה שפירושו קורים אותה ואין דבריהם נראין שאף זו פירושה היו קורים אותה בדרך שהיו גומרים אותה עם הנץ החמה מ\"מ דוקא בצבור הא יחיד לא יתחיל בברכה ואם התחיל בברכה גומר בברכה ויש אומרים שהיחיד לא יתחיל כלל אף שלא בברכה ואם התחיל יגמור שלא בברכה ויש שאמרו שהיחיד מתחיל וגומר ולא אמרו יחיד לא יתחיל אלא ביחיד שאירע לו נס שלא תקנו לומר הלל על גאלת הצרה אלא לצבור אבל יחיד בר\"ח הלל של צבור הוא וקורא ומברך וכבר הארכנו בזה במסכת ברכות בפרק היה קורא:",
+ "המשנה הששית חמשה דברים ארעו לאבותינו וכו' כונת המשנה לבאר שאע\"פ שעקר גזרת התענית בשני הימים האלו ר\"ל י\"ז בתמוז וט' באב הוא מצד מה שאירע בהן מחורבן הבית מ\"מ ראוי להוסיף בהתעוררות מהכפל הצרות ההם ומפני זה ראה למנות כל הדברים שארעו בהם מהם ש��ודע ענינם מצד הקבלה ומהם שנודע ענינם מצד המקראות ואמר על זה שבי\"ז בתמוז נשתברו הלוחות שהרי בו' בסיון נתנה התורה,,, ר\"ל שהבקיעו חומותיה וזה היה בבית שני אבל בבית ראשון הרי הכתוב מפורש שבט' בתמוז נבקעה ושרף אפסטמוס את התורה אחד משרי יונים היה והעמיד אפסטמוס זה צלם בהיכל ובבית שני נאמר וי\"מ על צלמו של מנשה ובבית ראשון ובתלמוד המערב נחלקו בזה ודבר לנו יצא לנו בגמרא ממה שנאמר ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם כלומר יום שהוסר התמיד ביום הדומה לו ניתן בהיכל שקוץ שומם ר\"ל צלם של ע\"ז בט' באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ שהרי כתוב בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן והוא היה סימן שילכו והלכו להם בעשרים באייר וכתיב ויסעו מהר י\"י דרך שלשת ימים ודרשו בו שסרו מאחרי י\"י שכל אלו הג' ימים שאלו בשר וכעס עליהם ונמצאו ג' ימים כ' באייר וכ\"א בו וכ\"ב בו נמצא שעברו מאייר כ\"ב ימים כשאמר להם הב\"ה שיתן להם בשר חדש ר\"ל כ\"ט יום שהוא חדש ונמצאו ז' ימים שנשארו מאייר שהוא חסר וכ\"ב מסיון לתשלום חדש של בשר נמצא חדש של בשר כלה בכ\"ב בסיון ותכף לזה נסגרה מרים ז' הרי כ\"ט של סיון ובו ביום שלח מרגלים ונתעכבו מ' יום והיה מקובל על ידם על תמוז של אותה שנה שנתעבר והיה מל' יום וחשוב ב' ימים של סיון שהוא מלא ול' של תמוז וח' של אב הרי מ' יום כלו בסוף ח' של אב שהוא ליל ט' באב ואותה הלילה צעקו ובכו בכייה של חנם והוקבעה להם לדורות שנגזר על כל אותו הדור שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ואע\"פ שכתוב אחד אומר בשבעה לחדש וכתוב אחד אומר בעשר לחדש כך היה שבז' נכנסו להיכל ואכלו ושתו בו ז' וח' ורוב תשיעי ובתשיעי בנטות צללי ערב הציתו בו את האור והיה הולך ודולק כל עשירי ואע\"פ שעקר הדליקה היה בעשירי מ\"מ יום התחלת הפורענות ראוי למנות יותר לקבוע בו הצום ובשניה פי' נודע להם מצד הקבלה ועל דרך מה שאמרו מגלגלין זכות וכו' נלכדה ביתר וכו' אף זו לפי הקבלה וכן נחרשה העיר פי' עיר ציון:",
+ "זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:",
+ "המשנה השביעית משנכנס אב ממעטין בשמחה וכו' כונת המשנה לבאר עניני ט' באב ואמר שמשנכנס אב ממעטין בשמחה שאם אירע לו שמחת נישואין ממעט בשמחת החופה ואין צריך לומר בשמחת מריעות וכ\"ש בשאר שמחות של רשות ובמסכת יבמות מ\"ג א' פירשוה שממעטים בעסקיהם מלישא וליתן מלבנות ומלנטוע מלארס ומלינשא ופירשוה בבנין ונטיעה של שמחה ובסעודת אירוסין הא לארס מותר אף בט' באב מחשש שמא יקדמנו אחר ובגמרא פירשו שכמו שמשנכנס אב ממעטים בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה הכל הערה שראוי להתפלל ולהודות לאל בכל עת ובכל זמן כפי הנאות למה שאירע באותו זמן וכן שצריך לברך על הטובה ועל הרעה כמו שהתבאר ואין לאסור מכאן אכילת בשר וממה שאמרו אין שמחה אלא בבשר שמ\"מ שמחת אכילה בלא בשר ליכא אבל אכילת בשר בלא שמחה איכא ואף מי שקבל עליו כך מותר בתבשיל כדרך שביארנו בנדרים שבת שחל ט' באב להיות בתוכה ר\"ל שבוע שחל ט' באב להיות בתוכה אסורים לספר ולכבס כל אותה שבוע ובחמשי מותרים כלומר אם חל ט' באב בששי שהרי באותו זמן היו מקדשים על פי הראיה ולא היו משגיחים שלא לקבוע פסח בבד\"ו מותרים לכבס בה' שלפניו להניח בשבת הבאה הואיל ואין אחר ט' באב פנאי לכבס להניח בשבת וכן מותר לספר בחמשי:",
+ "זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שיצא לנו בגמרא עליה כך היא:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "מה שביארנו במשנה שאם אירע יום ט' באב באחד מימות השבוע שלא בחמשי אסור לכבס לא סוף דבר לכבס על דעת ללבוש קודם ט' באב שאסור אלא אף לכבס ולהניח לשבת הבאה אסור ואינו אסור אלא מתחלת השבת עד התענית ואין צריך לומר שהתענית בכלל הא קודם השבת אע\"פ שכבר נכנס אב מותר וכן לאחר התענית מותר אפילו על דעת שילבש מיד ובתלמוד המערב אמרו ט' באב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרים:",
+ "לא נאסר כבוס זה אלא בארץ ישראל שהמים מלבנין את הבגדים בכבוס לבד כמו שמלבנין בגיחוץ שלנו אבל כבוס שלנו מותר ובלבד להניח שאינו אלא מלאכת עראי וגיחוץ שלנו ככיבוס שלהם ואסורים אף להניח ודוקא בבגדי צמר אבל כלי פשתן אפילו גיחוץ מותר בהם ובלבד להניח ואין צריך לומר כבוס אבל ללבוש אפילו כבוס שלנו אסור בין ללבוש בין להציע במטה בין במפה לידים ולשלחן ואם היו כלי פשתן אלו חדשים אסורים אף בכבוס על הדרך שביארנוה במקומה באבל זו היא שטתנו וגדולי המפרשים מסכימים בה אבל לשיטת גדולי הרבנים כלי צמר אסורים בין בגיחוץ בין בכבוס וכלי פשתן אסורים בכבוס אלא שאם נתכבסו קודם שבת זו מותר לגחצן ובלבד להניח ופירוש השמועה לדעתם גיחוץ שלנו ככיבוס שלהם שאם כיבס בגדיו בשבוע שלפני ט' באב אסור לו לגחצן בשבת שחל ט' באב להיות בתוכה שגיחוץ מיפה כלי צמר אחר כבוס שלנו שאין כבוס שלנו מיפה כל כך את הבגד שלא יתלבן עוד בגיחוץ שאף הגיחוץ שלנו הבא אחר כיבוס אינו אלא ככבוס שלהם וכ\"ש כבוס עצמו שאסור אבל כלי פשתן מותר לגחצן שכבר נתיפו כל צרכן בכבוס אלא שמ\"מ לבישתם אסורה ודעת ראשון נראה יותר והגיחוץ הוא כבוס במים שצננן באפר וחממן וכבס בהם וי\"מ בה החלקת הבגד ושפשופו על אבן חלקה אחר כבוס וממה שאמרו בראשון של כתובות שהגיחוץ הוא על ידי חומרתא וכיבוס של ארץ ישראל אינו צריך גיחוץ זה ובמס' מועד קטן הארכנו בענינו:",
+ "אף מה שאמרו במועד קטן י\"ד א' שמי שאין לו אלא חלוק אחד מכבסו במועד הא יש לו שנים אסור דוקא בגדי צמר אבל של פשתן אפילו שנים מותר וכמו שאמרו במועד קטן כלי פשתן מותר לכבסן בחולו של מועד וטעם הדבר שמתוך שדבקים לבשר מזיעים תמיד וצריכים כבוס כמו שיתבאר במקומו כן נראה בכל כלי פשתן שאדם משתמש בהם כגון מפות וכיוצא בהם מפני שהם קרובים להתנוול:",
+ "לענין קריאה בספר תורה התבאר במגלה שקורים ג' בכי תוליד בנים ומפטיר אחד מהם באסוף אסיפם ולענין ביאור מה שאמרו כאן קורא אחד ומפטיר אחד כשחל שלא ביום ספר היה דעתו שמאחר שאין הקריאה מחמת היום אלא מחמת התענית אין דינו כיום ספר לקריאת ג' ואין הלכה כן אלא אין שום קריאה בעולם בפחות מג':",
+ "המשנה השמינית ערב ט' באב וכו' כונת המשנה לבאר עניני סעודות שבערב ט' באב ואמר שלא יאכל אדם בו ב' תבשילים כלומר אפילו של גבינה ודגים או של בצים ודגים ולא יאכל בשר אפילו בתבשיל אחד לבד ולא ישתה יין רשב\"ג אומר ישנה כלומר שאינו צריך להמנע משני תבשילים ומאכילת בשר אלא ישנה בסעודתו שנוי של גריעות ומפרש בגמרא שאם היה רגיל לאכל בעשרה בני אדם לא יאכל אלא בה' ואם היה רגיל בב' תבשילים לא יאכל אלא אחד וכיוצא בזה ישנה ממנהגו ר' יהודה מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים ואין הלכה לא כר' יהודה ולא כרשב\"ג אלא כת\"ק ואע\"פ שבגמרא אמרו מודה ר' יהודה לרבנן בשאינו יכול כגון עוברות ומיניקות ורבנן לר' יהודה ביכול ולא נחלקו אלא על שאר מטות שבבית אין ��לכה כן אלא כמאן דאמר לא הודו לו כל עקר אף ביכול ומ\"מ יש למדין מכאן לענין אבל במי שאינו יכול כגון עוברות ומיניקות שאין יכולות לשוח כל כך שפטורות מכפיית המטה ומ\"מ הלכה כת\"ק ופטור מכפיית המטה ואסור בשני תבשילים ובאכילת בשר ובשתיית יין ובלבד בתנאים המפורשים בגמרא:",
+ "זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודינין הבאים עליה בגמרא אלו הן:"
+ ],
+ [
+ "לא נאסרו ב' תבשילים ואכילת בשר ושתיית יין ערב ט' באב אלא בסעודה המפסיק בה ומו' שעות ולמעלה אבל בסעודה שאין מפסיק בה אפילו מו' שעות ולמעלה או מו' שעות ולמטה אפילו בסעודה המפסיק בה מותר בכלן:",
+ "וסעודה המפסיק בה פירושה שאין דעתו לאכל אחריה באותו היום סעודה אחרת דרך קביעות אע\"פ שדעתו לאכל עראי ומה שנהגו עכשו לאכל בשקיעת החמה כזית לחם ופירות אינו מנהג נאה והעושה כן ראוי לאכל הראשונה מבעוד יום ויאכל באחרונה איזה תבשיל שלא יראה כדרך הערמה אעפ\"כ המהודרים במדת החסידות אין דרכן לאכל בשר כל אותו היום ובמקומות הרבה נהגו לבטל בית השחיטה מר\"ח עד התענית:",
+ "בשר מליח והוא שעומד במלחו ב' ימים ולילה אחד מותר לאכלה אף בסעודה המפסיק בה ויש אומרים בזמן הזה הואיל ואדם רגיל בה אסור ואין הדברים נראים לענין הלכה אלא שהם נראין לענין מנהג וכן מותר לשתות יין מגתו והוא תוך ג' ימים והרבה גאונים התירו ביין מבושל והקלו עוד לומר שכל שהעלה רתיחה אחת הוא נקרא מבושל לענין זה:",
+ "שני תבשילים שאסרנו במשנה נחלקו בפירושה הרבה מפרשים יש אומרים שלא נקראו ב' תבשילים אלא בב' מינין כגון גבינה ודגים או בצים ודגים וכל שהם ב' מינים אפילו בקדרה אחת אסור הא מין אחד אפילו בשני בישולים מותר כגון דגים במבושל ובצלי או במחבת ובמרחשת וכל כיוצא בזה שאין חלוק הבשולים גורם אלא חלוק המינים ויש אומרים בהפך הדברים שכל שהוא חלוק בבשולים אפילו ממין אחד נקרא ב' תבשילים וכל שהוא בקדרה אחת אפילו שני מינים מותר וכן הדברים נראים ואע\"פ שלענין עירובי תבשילין דנו דג וביצה בשני תבשילין קל הוא שהקלו בעירובי תבשילין ואינו ענין לט' באב יש מי שאומר שכל שאין בו שני תבשילים אע\"פ שהם שני מאכלים מותרים כגון שאכל תבשיל אחד ואח\"כ הביאו לו פירות או צנון או ירקות הנאכלין בלא בשול מותר לאכל בהן:",
+ "הסכימו רוב מפרשים שאע\"פ שלענין נדר אמרו שהנודר בבשר אסור בדגים על הדרכים שבארנו במקומו ובמסכת חולין לענין ט' באב אין דינו כבשר ומותר לסעוד בהן:",
+ "מכיון שהתחיל בסעודה זו המפסיק בה הואיל ונאסר בבשר ויין נאסר הוא ברחיצה וסיכה ופי' קצת מפרשים אפילו בפניו ידיו ורגליו אחר שהוא מכוין לתענוג מפני שהנאתן של אלו ישנה אף לאחר שעה והוא נראה כרוחץ וסך לצורך ט' באב אבל שאר עינויין שאין הנאתן אלא לשעתן כגון נעילת סנדל וחבריו אע\"פ שפסק מלאכל מותר בהן עד שיעריב וגירסת השמועה ופירושה לשטתנו כך הוא כל שהוא משום ט' באב ר\"ל שענינו בא מחמת ט' באב כגון סעודה המפסיק בה שנתחדש בה איסור על שאר סעודות שבתענית צבור אע\"פ שצריך להפסיק בהן גם כן מבעוד יום וחדוש שלה הוא איסור בשר ויין ורחיצה וסיכה והוא שאמר אסור לאכל בשר ולשתות יין אסור לרחץ והוא הדין לסוך אבל כל שאינו מחמת ט' באב כגון סעודה המפסיק בה שבשאר תענית צבור מותר לאכל בשר ולשתות יין ומותר לרחוץ אף משהפסיק ור' ישמעאל בא לחלוק על הראשונה לומר שכל שמותר לאכל אף בלא בשר ויין מותר לרחוץ והלכה כת\"ק ומ\"מ דוקא ברחיצה וסיכה שהנאתן לאחר זמן כמו שכתבנו ואם התנה הכל לפי תנאו עד שיעריב ויש בשמועה זו דרכים אחרים בגירסא ובפירוש וזה עקר ויש מתירים ברחיצה וסיכה עד הערב ממה שלא הביאו גדולי הפוסקים שמועה זו בהלכותיהם וכסתם משנתנו שלא הזכירה אלא איסור בשר ויין ומ\"מ אין נראה לדחות בריתא שלימה בלא טעם:",
+ "זה שאסרנו ט' באב ברחיצה פירושו אף בצונן ואף פניו ידיו ורגליו ואע\"פ שבאבל מותר בט' באב החמירו ומ\"מ דוקא ברחיצה של תענוג אבל אם היו מלוכלכות בטיט ובצואה מותר כדרך שאמרו ביום הכפרים ולפי ההלכה כל היום בדין איסור זה אלא שבנרבונה נהגו הנשים לרחוץ ראשן מן המנחה ולמעלה ושמענו שזקינים ורבנים שבה הנהיגום בכך על שאמרו במדרש שהמשיח נולד בו ביום ורמז לנחמה וגאלה:",
+ "כל שהאבל אסור בו אף בט' באב אסורים בו והוא שאסורים ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה אבל יוצא הוא בסנדל של שעם ושאר מינים המותרים ביום הכפרים ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים ולשנות במשנה במדרש בהלכות ובאגדות ואף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות אבל קורא הוא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה ותינוקות של בית רבן בטלים בו שנאמר פקודי י\"י ישרים משמחי לב יש למדין מכאן שלא לקרות בט' באב פרשת קרבנות ר\"ל צו את קרבני ומשנת אי זהו מקומן ומדרש ר' ישמעאל ולא שירת הים ואיני רואה תועלת בדבריהם שאם כן אף כל פסוקי דזמרה אלא כל שהוא נאמר דרך שבח ודרך שיתעורר האדם בהם להכניע לבבו לתפלה אין בהם משום שמחה ומותר:",
+ "מ\"מ קצת חכמים נהגו שלא להניח תפלין והוא מנהג נאה ואע\"פ שהוא מוזהר בכל מה שהאבל מוזהר בו מ\"מ אינו מחוייב לעשות מה שהאבל חייב לעשותו כגון כפיית המטה כמו שבארנו במשנה ועטוף וקריעה ותפלין אע\"פ שהוא ממה שהאבל אסור בו הואיל ואין אסורו אלא יום ראשון מותר בהן בט' באב אלא שדרכן שלא להניחן כמו שכתבנו וכן מותר במלאכה במקום שנהגו הואיל ואף אבל אם אין לו מה יאכל עושה בצנעה לאחר ג':",
+ "ראשוני הגאונים נשאל לפניהם באבל שחל שביעי שלו בט' באב אם מפסיק אבלותו או ממתין עד הערב והשיבו אם רוצה להפסיק לדברים האסורים באבל ומותרים בט' באב יעשה ואם רוצה בכלן להמתין עד הערב יעשה שהרי אף כל היום בדין אבלות אלא שהקלו מדין מקצת היום ככלו:",
+ "עוברות ומניקות מתענות בט' באב כדרך שמתענות ביום הכפרים ובין השמשות שלו אסור כיום הכפרים אלא שבמקום חולי מיהא לא גזרו ואינו צריך אומד כיום הכפורים וכן אסור שלא להושיט אצבעו במים כדרך שאסור ביום הכפרים ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה נוטל את ידיו כדרכו אפילו היה גופו מלוכלך רוחץ כדרכו כדרך שאמרו ביום הכפרים ואם אין ידיו נקיות ורוצה להתפלל נוטל את ידיו כשיעור המבואר בהם במקומו ומתפלל ויש חולקים בזה ואף גדולי המחברים כתבו ביום הכפרים וט' באב שאין שם רחיצה אינו מברך על נטילת ידים אלא שהדברים נראין כמו שכתבנו ומה שאמרו ערב ט' באב מביאים לו מטפחת ומקנח בה פניו ידיו ורגליו ולמחר מעבירה על גבי עיניו פירושה להעביר לפלוף שבעין אבל מ\"מ ידיו היה רוחץ לתפלה כדין חייבי טבילות ואף זו דרך חומרא הא מן הדין כל שנטל את ידיו לצורך מותר ובתלמוד המערב אמרו בט' באב מרחיץ את ידיו ומעבירן על פניו ואף גדולי ספרד כ��בו בחבוריהם שאם היה לפלוף הרבה בעיניו ודרכו לרחצו במים רוחצן כדרכו שזהו כמלוכלך בטיט:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שאמרו מקום שנהגו לעשות מלאכה בט' באב עושים מ\"מ תלמידי חכמים אף במקום שנהגו לעשות אסורים במלאכה וכל הרוצה לעשות עצמו תלמיד חכם לענין זה תבא עליו ברכה ולא עוד אלא שדרך כלל אמרו העושה מלאכה בט' באב אינו רואה סימן ברכה לעולם ושאילת שלום אסורה בו ועם הארץ ששאל משיבין לו בשפה רפה כענין האמור בשאר תענית צבור בסוף פרק א' וכן היא בתוספתא ובתלמוד המערב:",
+ "אע\"פ שהרבה דברים התרנו בזה מכח ההלכה אין לו לאדם להקל ראשו בכך וכל המחמיר על עצמו ומרבה באבלות הרי זה משובח וחסידים הראשונים נהגו בעצמן שהיו מביאים לפניהם ערב ט' באב פת חרבה במלח ושורין אותה במים ויושבים להם בקרקע ואוכלים ושותים אחריו קיתון של מים וגאוני המערב נהגו שלא לאכול בו שום תבשיל ויש שנהגו שלא לאכול בשר כל אותה שבת ויש שנוהגים כן מר\"ח ובתלמוד המערב שבפסחים פרק מקום שנהגו אמרו הילין נשיא דנהגין דלא למשתי חמרא מן דאב עליל מנהג שבו פסקה אבן שתיה ויש נשים חסידות וקצת זקנים שמושכים ידיהם הימנה מי\"ז בתמוז עד ט' באב וכן נהגו שלא ליכנס למרחץ כל אותה שבת ויש מקומות שנהגו לבטל בית השחיטה מר\"ח כמו שכתבנו למעלה ובכל מקום בט' באב מבטלים אותה עד שיעבור חצי היום וכל המרבה בענינים אלו הרי זה משובח ומחצות ולמעלה מיהא נהוג בכל מקום לשחוט ולתקן לצורך הלילה ולשון הבריתא בזה מתקנין בט' באב למוצאי ט' באב ויש מתירים במקום הדחק לכבס מן המנחה ולמעלה וממה שאמרו למעלה ואם לא כבס בחמשי מכבס בערב שבת מן המנחה ולמעלה ואע\"ג דלייט עלה אביי שעת הדחק שאני ונראה לי לאסור ומ\"מ נהגו הנשים בימי הגאונים והרבנים לחוף ראשן מן המנחה ולמעלה ולא מיחו בידם חכמים ולא עוד אלא שסועדים אותן מפני שהיא שעת נחמה וכיוצא בדברים אלו כמו שכתבנו למעלה ואין הדבר נאה ומ\"מ אם חל ט' באב להיות בשבת או שחל ערב ט' באב להיות בשבת אין מחסרין ממנו שום דבר אלא אוכל ושותה ומעלה על שלחנו כסעודת שלמה בשעתה והסכימו הגאונים שאף לדברים שבצנעה כן ואינו דומה לאבל שהשבת עולה לו וכן רחיצה וסיכה במה שמותר בכל שבת אחרת וכשחל ט' באב בשבת מאחרין אותו עד למחר וכן בכל אחד מד' צומות ואע\"פ שבתענית אסתר מקדימים באלו מאחרים כלל גדול אמרו אקדומי פורענותא לא מקדמינן ובזמן שהיו מקדשים על פי הראיה אם חל ביום ו' מתענים בו ביום:",
+ "כל שאירע ט' באב במוצאי שבת קצת מפרשים נהגו לברך על האור אלא שגדולי המפרשים מיחו בדבר הרבה לומר כשם שאינו מבדיל בלא כוס אחר שהבדיל בתפלה כך אין צריך לברך על האור שכבר אמר גם כן בין אור לחושך ואף בסדר רב עמרם כתוב מבדיל ביציאת ט' באב אבל לא על האור ואלו ברך על האור במוצאי שבת מה הוצרך לומר עוד שלא לברך על האור אלא ודאי אין מברכים עליו ואף בהלכאתא גבראתא כתוב שמאחר שתקנוהו על הכוס אין לברכו בלא כוס והוא שאמר הפייט הקדמון איך אברך על לבת ובהיכל עברה לבת ומ\"מ אחר שעבר ט' באב בליל שעבר יום א' מברך בורא פרי הגפן והמבדיל ואף בזו יש חולקים שלא להבדיל כלל ויש חוככים להבדיל בשבת עצמו ויש מחייבים להבדיל במוצאי שבת ובהטעמה לתינוק:",
+ "והרני מעירך על מה שמחלוקת זה תלויה בו והוא שמגאוני הראשונים כתבו הואיל ופסקנו בפרק תפלת השחר מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ומבדיל על הכוס אף זה מבדיל בברכת המזון של סעודתו אלא שאינו מברך על האור ועל הבשמים ולא על הגפן שהרי אין שם יין בסעודה המפסיק בה ואף הם חזרו לומר שמאחר שבהבדלתו שוייה חול נתחייב באבלות ואבלות בשבת לא אמרו והכריעו מתוך כך שלא להבדיל בשבת ואף אני מרחיקה שמאחר שאין יכול לברכה על הכוס מה בינה לשל תפלה ואין תקנת הבדלה על הכוס אלא ביין וחזרה המחלוקת אם מבדיל במוצאי התענית קודם שיאכל אם לאו ועקר המחלוקת במה שאמרו בערבי פסחים בקצת נסחאות מבדיל כל היום כלו כלומר הא טפי לא וכן פסקוה גדולי הפוסקים והם מפרשים הטעם מפני שאין הבדלה אחר מוצאי שבת מדין תשלומים אלא שכל מחרת מוצאי שבת זמנה הוא שהרי היום הולך אחר הלילה וא\"כ משעבר התענית עבר זמנה ואין עוד בה תשלומים ואע\"פ שיש שכתבו לדעת זה שלא אמרו מבדיל כל היום הא טפי לא אלא בשכח או הזיד אבל זה שלא נמנע אלא מפני שאין כוס שהרי אינו רשאי לשתות מבדיל אינו נראה שמאחר שאי אתה כוללה בדין תשלומים האיך מבדיל בלא זמנו ויש מודים בזו אלא שמבדילים במוצאי שבת עצמו ונותנים לתינוק וכשאנו משיבים עליהם ממה שאמרו בעירובין מ' ב' על זמן של יום הכפרים לותביה לתינוק אתי למיסרך הם אומרים שלא אמרוה אלא ביום הכפרים שיש בו כרת וכן שהיא בכל שנה אבל דבר שאין בו כרת או אף איסור תורה וכן שאינו מצוי תמיד אין חוששים ודבריהם נדחין ממה שאמרו בפרק נוטל קל\"ט א' מיזרע כשותא בכרמא ולמיהב לינוקא אתי למיסרך ובזו אין בה אלא איסור סופרים וכן שאין הדבר מצוי בכל שנה ואע\"פ שבמילה המזדמנת בתענית אנו מתירים לברך על הגפן על סמך התינוק בזו אין התינוק ראוי לחוש בו לסירכא וכן מילתא דלא שכיחא הוא אלא מיעוטא דמיעוטא ומ\"מ אנו גורסים באחרון של פסחים מבדיל והולך כל השבת כולה וכמו שהוזכר שם בהדיא בעי ר' חייא ועד כמה עד ד' בשבת ר\"ל עד יום ד' ומדין תשלומים וכן כתבוה גדולי המחברים ומתוך כך מבדילים במוצאי התענית ואע\"פ שבמסכת חגיגה ט' א' אמרו בחגיגה שיש לה תשלומים כל ז' שאם היה חגר ביום א' ונתפשט בשני שאין כאן תשלומים הואיל ובזמנו לא היה בר חיוב אין זה כלום שזה בזמנו בר חיוב היה אלא שהתענית מפקיעו וחיובא מיהא עליה רמיא וכן אפשר לפרשה שלא מחמת תשלומים אלא שכל ימים אלו נקראים מוצאי שבת וכמו שהביאו בהדיא שאמרו בענין גיטין חד בשבא תרין בשבא ותלת בשבא בתר שבא והילכך מבדיל במוצאי התענית אבל לא על האור ולא על הבשמים וכן המנהג בכל גלילותינו מימות הגאונים והרבנים שבהם והדבר נאה שאין שבת יוצא בלא הבדלה ואע\"פ שקצת מפרשים כתבו שלא תקנו הבדלה על הכוס אלא בשהעשירו ובט' באב הרי כלנו עניים והכתוב עומד וצווח זכרה ירושלים ימי עניה מילי דבדיחותא נינהו ועוד כשהגיע זמן הנחמה חזר העושר ונוטה אני בכך אף לדעת הפוסקים כל היום כלו שכל שאי אפשר ביומו ראוי מיהא לתשלומים והדברים ברורים:",
+ "בתלמוד המערב אמרו שהיחיד בט' באב צריך שיזכיר בתפלותיו מעין המאורע ונסח המתוקן לכך מפורש בתלמוד המערב בשני של מסכתא זו והוא נחם י\"י אלהינו וכו' והיכן אומרה בעבודה שכך כלל מסור לנו כל שהוא להבא אומרה בעבודה וכל שהוא לשעבר כגון על הניסים אומרו בהודאה ומ\"מ נהגו עכשו לכללו בבונה ירושלם ממה שאמרו אע\"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם בא לומר בכל ברכה וברכה מעין המאורע אומר:",
+ "כל שנוהג ביום זה דרך מצוה מלומדה ואינו מעורר את לבו להתאבל על ירושלם אינו רואה בשמחתה ואי�� צריך לומר שאין שוכחין את אבלותה לגמרי אלא צריך לזכרה בכל שמחה ושמחה ולמעט בכלן לזכירת החורבן כדכתיב אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי אלא שאין עושים מזה יותר מדאי בכדי שלא יהא הטבע יכול לסבלו וכ\"ש בצבור שאלו במדת הדין אנו מודדין היה לנו לגזור על עצמינו שלא נאכל בשר ולא נשתה יין ושנסגף עצמנו בכל מיני סגוף וכן היו קדמונינו אומרים בדורות של שמד שהיו גוזרים לבטל תלמוד ומצות ושלא ליכנס לשבוע הבן דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ושלא ליכנס לשבוע הבן ושלא להוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם כלה אלא הנח להן לישראל יעשו רצון קונם ויעשה שליש מה שהושלש בידו ובשלישי של בתרא אמרו שלא להתאבל כל עקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה להתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרים גזרה על הצבור אא\"כ רוב צבור יכולים לעמוד בה אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט ופי' שם אמה על אמה וכנגד הפתח עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר בה דבר מועט מן הצריך לה בכדי שהאוכלים ירגישו בחסרון אותו דבר עושה אשה תכשיטיה ומשיירת דבר מועט וכן בכל השמחות וכן מניחים אפר מקלה בראשי החתנים במקום תפלין דכתיב לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר ומ\"מ אם לקח חצר מכויירת ומצויירת בציור הרי היא בחזקתה ואינו צריך כלום אלא שאם נפלה או ניטשטשו הצורות אינו מחזירם בלא שיור ויש שפירשו שאם ערב בו חול או תבן אין צריך לשייר כלל ומ\"מ כל המתאבל על ירושלם כראוי לה זוכה ורואה בשמחתה ובשמחת המכוון ממנה שנאמר שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה וזהו שאמרו אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי זה אפר מקלה שבראשי חתנים וממה שנאמר פאר תחת אפר ויש מקומות שלא נהגו באפר אלא שמשימים מפה שחורה על ראשם זכר לחורבן וכן מנהג בשבירת הכוס זכר לחורבן:"
+ ],
+ [
+ "המשנה התשיעית לא היו ימים טובים וכו' כונת המשנה לבאר שאין להתיאש לרוב הצרות אבל כל אשר יענו אותנו כן נרבה בהיות י\"י אתנו בלכתנו בדרכיו ואמר שהיו נוהגים לשמוח שמחה יתירה יתר מכל שאר הימים טובים באלו שני הימים והם ט\"ו באב ויום הכפרים ופי' הטעם בגמ' ביום הכפרים מפני שהוא יום מחילה וסליחה ויום שנתנו בו לוחות אחרונות שהוא בי\"ז בתמוז שכלו בו מ' ראשונים ירד ושבר את הלוחות ובי\"ח בו טחן את העגל ובי\"ט עלה ונשתהא פ' יום מ' לתפלה ומ' ללוחות אחרונות חשוב י\"ב של תמוז שהרי נתעבר ול' מאב וכ\"ט של אלול וט' של תשרי הרי שכלו פ' בסוף ט' של תשרי ומחרתו ירד ונתן את הלוחות ובט\"ו באב פירשו בו שכלתה גזרת מתי מדבר שבכל ערב ט' באב היה משה רבינו מעביר כרוז צאו לחפר צאו לחפר והיו יוצאין וחופרים וכל אחד ישן בקברו בליל ט' באב למחר היה כרוז יוצא יבדלו החיים מן המתים היו מוצאים עצמם חסרים ט\"ו אלף ופרוטרוט שנה אחרונה מצאו עצמן כלם חיים כסבורים שמא טעינו בקבוע החדש חזרו לשם בכל לילה ולילה עד ט\"ו שראו הלבנה במלואה והכירו שבטלה הגזרה ועשאוהו יום טוב ופירשו בדרש שעד כאן לא היה הדבור מתיחד למשה כל כך והוא שתמצא שמתחלת אלה הדברים עד פסוק ויהי כאשר תמו כל הגוי לא נזכר לשון דבור למשה אלא ויאמר י\"י אלי וכאן נאמר ויהי כאשר תמו וכו' וידבר י\"י אליו ופירשו בה עוד שהוא יום שבו הותרו שבטים לבא זה בזה מצד מה שדרשו זה הדבר וכו' דבר זה שלא להנשא יורשות ממטה למטה לא יהא נוהג אלא בדור זה וכן פירשו בו עוד יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל וכן פירשו ב�� עוד יום שבטלו פרדסאות שהושיב ירבעם שלא יעלו ישראל לרגל וכן דרשו בו יום שנתנו בו הרוגי ביתר לקבורה והתבאר בתלמוד המערב שעמד המצור על העיר ז' שנים ולא היו יכולים לקבור המתים ובט\"ו באב עברה הצרה וקברום ועשאוהו יום טוב ותקנו הטוב והמטיב בברכת המזון וכן דרשו בו יום שבו היו פוסקין מלכרות עצים למערכה מפני שכבר תשש כחה של חמה ואין העצים מתיבשין יפה ובתלמוד המערב פירשו שכל עץ הנקצץ עד כאן אינו מתליע וכל עץ שיש בו תולעת פסול למזבח ויש מעלה אחרת ליום זה שאף הוא יום שנתן לשיעור התלמידים להיות מתחילים ללמוד בלילות ועליו אמרו דלא מוסיף יסיף:",
+ "ואמר שמרוב שמחתם היו בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים ויוצאות בכלי לבן שאולים אפילו אותן שהיו להן משלהן היו שואלות ולובשות שלא לבייש את מי שאין לו וכל הכלים טעונים טבילה שלא לבייש אותן שכליהם צריכים טבילה מחמת טומאה ואפילו היו מקופלין ומונחין בקופסא ובתלמוד המערב פירשו בו טעם אחר והוא שתמהו ושאלו מונחים הם בקופצא ואת אמר צריכים טבילה אלא מתוך שהיא מטבילתן היא משאילתן כלומר שהטבילה גורמת שלא לחוס עליהן עד שתמנע מלהשאילן ועל הדרך שאמרו במסכת חולין בטלית טבולת יום מגו דלא חס עלה ואטבלה קרע לה לרובה ומי שאין לו אשה הולך ובורר ופי' בגמ' שכלן צווחות כפי מה שמרגישות בעצמן יפפיות שבהן אומרות תנו עיניכם ביופי שאין אשה אלא ליופי מיוחסות שבהן אומרות תנו עיניכם במשפחה שאין אשה אלא לבנים מכוערות שבהן אומרות קחו מקחם לשם שמים ואם היו מתרצין זה לזה מודיעים לקרוביהם אחר שחזרו ומתרצים ומתארסים וכן הוא אומר צאנה וראנה וכו' כלומר שב אל דבור המיוחסות שלא נתכונה אמו של שלמה למלכות אלא לתורה ולחכמה והוא שאמר ביום חתונתו זו תורה כלומר שכונת זווגה לא היתה אלא להעמיד בנים הגונים ולגדלם לעבודת השם והיא השמחה האמתית כמאמר גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו:",
+ "וזהו שיעור מה שראינו לכללו בדיני זאת המסכתא דרך קצרה כמו שיעדנו יבא אחריה מה שיראה לכללו בדיני מסכת מגלה על הדרך הזה בעזרת הצור ובישועתו אמן ואמן."
+ ]
+ ]
+ },
+ "schema": {
+ "heTitle": "מאירי על תענית",
+ "enTitle": "Meiri on Taanit",
+ "key": "Meiri on Taanit",
+ "nodes": [
+ {
+ "heTitle": "הקדמה",
+ "enTitle": "Introduction"
+ },
+ {
+ "heTitle": "",
+ "enTitle": ""
+ }
+ ]
+ }
+}
\ No newline at end of file