6de44f331f8e8899d7fe2fa2ed874d15a124be8fd98f40b291d7e40d7cb75e88

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,43 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Festival Offering",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/4adfb981914c996b67763a53d6144fbd.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות חגיגה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            "Women and slaves are exempt from appearance in the Temple. But it is required of all men to appear in the Temple as pilgrims, unless one is deaf, speechless, insane, or a minor, or blind, lame, unclean or uncircumcised. So too, the aged and the sick, the very tender and delicate, who cannot go up to the Temple on their own feet. All these eleven are exempt.— —",
+            "",
+            "If a minor can hold his father's hand and go up from Jerusalem to the Temple Mount, his father is required to take him up to appear in the Temple, in order to train him in the performance of religious duties.— —"
+        ],
+        [
+            "It is a biblical positive command to assemble all Israelites, men, women, and children, after the close of every sabbatical year, when they go up to make the pilgrimage, and recite to them sections from the Torah which will urge them to perform the precepts and encourage them to cling to the true religion, as it is written: \"At the end of every seven years, the year set for remission, at the festival of <i>Sukkoth</i>, when all Israel comes to appear before the Lord … gather the people, men, women, and children, and the strangers within your towns…\" (Deuteronomy 31:10-12).",
+            "Anyone who is exempt from appearance in the Temple is exempt from the duty to assemble [at the close of the sabbatical year], except women, children, and the uncircumcised.— —",
+            "When were the biblical sections read? At the close of the first festival day of <i>Sukkoth</i>, being the beginning of the intermediate days of the feast, in the eighth year. It was the king who read to them, and the reading took place in the Court of Women. He might read sitting; but if he read standing, it was deemed praiseworthy. From where in the Torah did he read? From the beginning of the book of Deuteronomy to the end of the <i>Shema</i> section (6:9), resuming at <i>If you will carefully obey</i> (11:13), thence beginning at <i>You shall set aside every year a tenth part</i> (14:22), continuing in due order until the end of the blessings and the curses (27:15-28:69), as far as: <i>in addition to the covenant which he had made with them at Horev</i> (28:69). And there he stopped.",
+            "How did he read? Trumpets were blown throughout Jerusalem to assemble the people; and a high platform, made of wood, was brought and set up in the center of the Court of Women. The king went up and sat there so that his reading might be heard. All the Israelite pilgrims would gather round him. The <i>ḥazzan</i> of the synagogue would take a <i>Sefer Torah</i> and hand it to the head of the synagogue, and the head of the synagogue would hand it to the deputy high priest, and the deputy high priest to the high priest, and the high priest to the king, to honor him by the service of many persons. The king would receive it standing or sitting, as he pleased. He would open it and look in it, reciting the blessing used by anyone who reads the Torah in the synagogue. He would read the sections we have mentioned until he would come to the end. Then he would roll up the <i>Sefer Torah</i> and recite a blessing after the reading, the way it is recited in the synagogue.— —",
+            "The Torah reading and the blessings had to be in the sacred tongue, as it is written: \"You shall read this Torah\" (31:11), in its very language, even though there might be there persons using a foreign language.",
+            "Proselytes who did not know Hebrew were required to direct their hearts and listen with utmost awe and reverence, as on the day the Torah was given at Sinai. Even great scholars who knew the entire Torah were required to listen with utmost attention. If there was a person who could not hear, he had to direct his heart to this reading, which Scripture has instituted only for the purpose of strengthening the true faith. Each had to regard himself as if he had been charged with the Torah now for the first time, and as though he had heard it from the mouth of God, for the king was an ambassador proclaiming the words of God."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json

@@ -0,0 +1,69 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Festival Offering",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+    "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "\n    <i>Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l</i><br><br>© Published and Copyright by Moznaim Publications.<br>Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n    ",
+    "digitizedBySefaria": false,
+    "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+    "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות חגיגה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "The Jewish people have been commanded to observe three positive commandments on each of the three pilgrimage festivals. They are:<br>a) to appear before the Divine presence, as Exodus 23:17 states: \"All of your males shall appear\";<br>b) bringing a festive offering, as Deuteronomy 16:15 states: \"You shall bring a festive offering to God your Lord\"; and<br>c) celebration, as <i>ibid.</i>:14 states: \"And you shall rejoice in festivals.\"<br>The Torah's charge to appear before God mandates that one should appear in the Temple Courtyard on the first day of a festival and bring with him a burnt-offering, whether from fowl or from domesticated animals. One who comes to the Temple Courtyard on the first day of a festival without bringing a burnt-offering has not only failed to perform a positive commandment, but has violated a negative commandment, as Exodus 23:15 states: \"You shall not appear in My presence empty-handed.\" One is not liable for lashes for the violation of this prohibition, because he did not perform a deed.<br>The Torah's charge to bring a festive offering mandates that one offer a peace-offering on the first day of the festival when one comes to appear before the Divine presence. It is a known matter that peace-offerings are brought only from domesticated animals. Women are not obligated in these two mitzvot of appearing before the Divine presence and bringing a festive sacrifice.<br>The Torah's charge to celebrate on festivals mandates that one offer peace-offerings in addition to the festive peace-offerings. These are called the festive celebratory peace-offerings, as Deuteronomy 27:7 states: \"You shall rejoice before God, your Lord.\" Women are obligated in this mitzvah.",
+            "According to Scriptural Law, there are no fixed measures with regard to the sacrifices brought when appearing before God or the festive offerings, as Deuteronomy 16:17 states: \"Each person according to what he gives.\" According to Rabbinic Law, however, limits were established. One should not bring a burnt-offering to mark one's appearance worth less that a silver <i>me'ah</i>, nor should one bring a festive peace-offering worth less than two silver <i>me'ah</i>. It is a mitzvah to bring these sacrifices proportionate to one's wealth, as implied by the phrase: \"according to what one gives....\"",
+            "Our Sages did not establish a minimum measure for the celebratory peace-offerings. When a person will ascend to Jerusalem for the festival, if he is in possession of the sacrifices required when presenting oneself, he should bring them or he should bring sufficient silver to purchase a sacrificial animal. If he does not possess silver, he should not bring articles of value equivalent to silver. Even if he is in possession of articles worth several gold pieces, it is forbidden for him to ascend to Jerusalem empty-handed without silver or a sacrificial animal.<br>Why was one forbidden to ascend while bringing articles worth money? Perhaps he will not be able to sell them or perhaps he will find impurities in the money he receives.",
+            "One who did not offer the burnt-offering marking his appearance and his festive peace-offering on the first day of the festival should offer them on the remaining days of the festival, as implied by Deuteronomy 16:15: \"For seven days you shall celebrate unto God your Lord.\" This teaches that all of these days are fit for offering festive sacrifices. They are all compensation for the first day.",
+            "It is a mitzvah to be early and to offer these sacrifices on the first day. If, either inadvertently or intentionally, one did not offer them on the first day, they should be offered on the second day. Whoever delays is deserving of reproach. Concerning such a person is applied the words of censure, Tzefaniah 3:18: \"I will gather in and break those who delay the festive prayers and offerings.\"",
+            "If the festival passed without one bringing these festive offerings, he is not obligated to bring them afterwards. Concerning such a situation and the like is applied the verse Ecclesiastes 1:15: \"A wrong that cannot be righted.\"",
+            "When one did not bring the festive sacrifices on the first day of the Sukkos holiday, he may bring them throughout the entire festival and on the final holiday, which is the eighth day. For even the eighth day can serve as compensation for the first.<br>Similarly, one who did not bring the festive offerings on the holiday of Shavuot may bring them for seven days, i.e., he may compensate during the six days that following the festival of Shavuot. This concept - that the festival of Shavuot is similar to the festival of Pesach with regard to compensation - was communicated through the Oral Tradition.",
+            "The burnt-offerings brought when appearing before God and the festive peace-offerings do not supersede either the Sabbath prohibitions or the restrictions against ritual impurity, because there is no fixed time when they are required to be brought like the communal offerings. For if one does not bring his festive offerings on one day, he may bring them on the next, as we explained.<br>They do, however, supersede the prohibitions of the holidays. Although sacrifices which one has vowed or pledged to bring are not offered on holidays, the burnt-offerings brought when appearing before God, the festive peace-offerings, and the celebratory peace-offerings are offered. The rationale is that these are not vows or pledges, but rather obligations.",
+            "When one brings the burnt-offerings brought when appearing before God, the festive peace-offerings, and the celebratory peace-offerings on a festival, he should lean on them with all his power as he does when bringing offerings on other days. Even though leaning on the animals is not an indispensable element of their sacrifice, as we explained in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i>, the Sages did not institute a decree forbidding this as a <i>shvut</i>.",
+            "When a person sets aside a burnt-offering brought when appearing before God and dies, his heirs are obligated to offer it.<br>It is permitted to offer sacrifices which one has vowed or pledged during the intermediate days of a holiday, as Numbers 29:39 states: \"You will offer these to God on your festivals aside from your vowed and pledged offerings.\" It can be understood from this that those offerings are brought during the festivals.<br>That verse continues \"for your burnt-offerings, your meal-offerings, and your peace-offerings.\" \"For your burnt-offerings\" includes a burnt-offering brought by a person afflicted by <i>tzara'at</i> and a woman after childbirth.\" \"Your meal-offerings\" include the meal offering brought by a sinner and the meal-offering brought by a woman whose husband accused her of adultery. \"Your peace-offerings\" includes the peace-offering brought by a nazirite. All of these are offered on the intermediate days of a festival, but are not offered on the sacred days.",
+            "When a person who ascended to Jerusalem for a pilgrimage festival had many members of his household to partake of the offerings, but limited means, he should bring many festive peace-offerings, and few burnt-offerings brought when appearing before God. If he has few members of his household to partake of the offerings, but ample means, he should bring many burnt-offerings brought when appearing before God, and few festive peace-offerings. If he has few of both, concerning that our Sages said: \"One should not bring less than a <i>meah</i> for a burnt-offering and two silver <i>meah</i> for a peace-offering.\" If he was blessed amply with both, concerning this, our Sages applied the verse Deuteronomy 16:17: \"According to the blessing of God your Lord which He granted you.\""
+        ],
+        [
+            "Women and servants are exempt from the obligation to appear before God on festivals. All men are obligated to appear with the exception of a deaf person, a mute, one who is emotionally or intellectually incapable of controlling himself, a minor, a blind person, one who is limp, one who is impure, one who is uncircumcised, and similarly, one who is old, sick, very dainty and spoiled to the extent they cannot ascend by foot. All of these eleven persons are exempt. All other men are obligated to appear before God.<br>To explain these categories in greater detail: A deaf person is exempt even if he can speak. Even if he is deaf in only one ear, he is exempt from appearing. Similarly, one who is blind in one eye or limp in one leg, is exempt. A mute even though he hears is exempt. A <i>tumtum</i> and an <i>androgynus</i> are exempt, because there is a doubt whether they are female. A person who is half-servant and half-free is exempt, because of the side of him that is a servant.<br>What is the source that all the above are exempt from appearing before God? Exodus 23:17 states: \"All of your males shall appear\"; this excludes women. And any positive commandment for which women are not obligated, servants are not obligated. Moreover, Deuteronomy 31:11 \"When all Israel come to appear\"; this excludes servants.<br>The phrase \"When all Israel come to appear\" implies that just as they come to appear before God, so too, they come to see the glory of His holiness and the house where His presence rests. Thus it excludes a blind person who cannot see; he is exempt even if only one eye is blinded, because his sight is not perfect.<br>That passage continues: \"So that they will hear.\" This excludes one whose hearing is not perfect. And it states: \"So that they will learn.\" This excludes one who does not speak, because everyone who is obligated to learn is also obligated to teach.<br>Exodus 34:24 states: \"When you ascend to appear before the presence of God.\" The command is directed to one who can ascend by foot and thus excludes one who is limp, old, sick, or very dainty. And we have already explained in <i>Hilchot Bi'at HaMikdash</i> that a person who is impure is not fit to enter the Temple. And one is uncircumcised is loathsome like one who is impure.",
+            "A scraper, i.e., one whose task is to gather the excrement of dogs and the like to use for the processing of hides or for medicinal purposes, one who quarries copper in its mine, and a leatherworker, even though they are loathsome because of their profession, should purify their bodies and their garments and ascend to Jerusalem together with the Jewish people as a whole to appear before God.",
+            "Whenever a child can hold his father's hand and ascend from Jerusalem to the Temple Mount, his father is obligated to have him ascend and appear before God to train him in the observance of the mitzvot, as implied by the phrase: \"All your males shall appear.\"<br>If the minor was limp, blind, or deaf, even in one of his organs, his father is not obligated to train him, even if his infirmity could be healed. The rationale is that if he was in this state when he was past majority, he would be exempt, as we explained.",
+            "Everyone who is obligated to appear before God is obligated to bring a festive offering. Everyone who is exempt from appearing is exempt from bringing a festive offering. They are all obligated in the celebratory peace-sacrifices with the exception of a deafmute, a mentally or emotionally incapable individual, a minor, an uncircumcised person, and one who is impure.<br>A deafmute, a mentally or emotionally incapable individual, and a minor are exempt, because they are not fit to be given any responsibility and they are exempt from all the mitzvot stated in the Torah. An uncircumcised person and one who is impure are exempt, because they may not partake of sacred foods and are not fit to enter the Temple, as explained in <i>Hilchot Biat HaMikdash</i> and <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i>.",
+            "If one was limp or blind on the first day of a festival and was healed on the second day, he is exempt from appearing before God and bringing the festive offering, because all of the remaining days of the festival are compensation for the first day, as we explained. Similarly, if he became impure on the night of the first day of a festival, he is exempt, even though he purifies himself on the following day. If, however, he became impure on the first day of the festival, he is obligated to bring his festive offering and the burnt-offering brought when appearing before God during the remaining days of the festival when he regains ritual purity.",
+            "One who enters the Temple Courtyard during the days of a festival is not obligated to bring a burnt-offering whenever he enters, for the charge, \"You shall not appear in My presence empty-handed,\" applies only on the fundamental celebration of the festival, the first day or the day which compensates for the first day. If he brings such a sacrifice at any time, we accept it, and offer it as a burnt-offering brought when appearing before God, for there is no limit to these offerings.",
+            "When a person set aside ten animals for his festive offering, sacrificed some of them on the first day, and made an interruption, he should not offer the others, for he left them over. If he did not make an interruption, but instead, the day was pressing and he was not able to offer them all that day, he should offer the remainder on the following day.",
+            "The burnt-offering brought when appearing before God may be brought only from ordinary funds like other sacrifices for which a person is obligated.The festive peace-offerings, by contrast, may be brought from funds from the second tithe that are intermingled with ordinary funds. He may purchase an animal with the intermingled funds and offer it as a festive peace-offering, provided that the minimum measure which one must eat first could be purchased with the ordinary funds. The rationale is that the festive peace-offerings are an obligation and any obligation must be satisfied with ordinary funds.",
+            "A person may fulfill his obligation for festive peace-offering with animals designated as tithe-offerings. He should not, however, bring such an offering on the holiday. This is a decree, lest he tithe on the holiday.",
+            "An Israelite fulfills his obligation for celebratory peace-offerings with vowed and pledged offerings and with tithe-offerings. Priests may also do so with their portions from the sin-offerings and the guilt-offerings, a firstborn offering, and the breast and fore-leg from a peace-offering. For this mitzvah involves rejoicing by eating sacrificial meat in God's presence and he has done that. Priests cannot fulfill their obligation by partaking of sin-offerings of fowl or of meal-offerings. For they are not meat that brings joy.<br>We already explained in the laws of the Paschal sacrifice, that the festive offering brought on the fourteenth of Nisan is a matter of choice. Therefore he does not fulfill his obligation for the festive offering with it. He does, however, fulfill his obligation for the celebratory peace-offering.",
+            "When a person who had peace-offerings which he vowed or pledged to bring, slaughtered them on the day before a festival, even though he partakes of them on the festival, he does not fulfill his obligation for the festive offering, because it may only be brought from ordinary animals. He may, however, fulfill his obligation for celebratory peace-offerings with them.",
+            "Even though he slaughtered them before the festival, since he partakes of them on the festival, he may fulfill his obligation with them, for he does not need to slaughter the celebratory peace-offerings at the time of celebration.",
+            "A person should not bring a thanksgiving offering on the day of the fourteenth of Nisan, because of the leaven it includes, for we do not cause sacred foods to be disqualified. If one brought such an offering, he may fulfill his obligation for celebratory peace-offerings through it, as explained.",
+            "If one says: \"I vow to bring a thanksgiving through which I can fulfill my obligation to bring a festive offering,\" he is obligated to bring a thanksgiving offering, but he does not fulfill his obligation for the festive offering. For a festive offering must be brought from ordinary funds.<br>When a person sacrifices festive and celebratory peace-offerings, he should not eat while secluded, together with his children and his wife and think he is performing a perfect mitzvah. Instead, he is obligated to bring joy to the poor and unfortunate. Thus Deuteronomy 16:14 mentions: \"the Levite, the stranger, the orphan, and the widow.\" One should grant them food and drink according to his wealth. If one partook of his sacrifices and did not bring joy to these together with him, to him are applied the words of censure, Hoshea 9:4: \"Their sacrifices will be like the bread of those aggrieved for them, of which all who partake of it become impure. Instead, let their bread be for themselves.\"<br>The mitzvah is to give the Levite takes precedence over all the others, because he is not granted a portion and an ancestral heritage, nor is he given portions of the sacrificial meat. Therefore one must invite Levites to one's table and have them celebrate or give them presents of meat together with the tithes that are given to them, so that all their needs are met. Whoever forsakes a Levite, refrains from bringing him joy, and delays giving him the tithes during the festivals violates a negative commandment, as Deuteronomy 12:19 states: \"Beware lest you abandon the Levite.\""
+        ],
+        [
+            "It is a positive commandment to gather together the entire Jewish people - men, women, and children - after every Sabbatical year when they ascend for the pilgrimage holiday and to read so that they hear passages from the Torah that encourage them to perfom mitzvot and strengthem them in the true faith, as Deuteronomy 31:10-12 states: \"At the end of a seven-year period, at the time of the Sabbatial year on the Sukkot holiday when all Israel come to appear... gather the nation, the men, the women, the children, and your stranger in your gates....\"",
+            "All of those who are exempt from the mitzvah of appearing before God are exempt from the mitzvah of <i>hakhel</i> with the exception of women, children, and those uncircumcised. One who is ritually impure is, by contrast, exempt from the mitzvah of <i>Hakhel</i>, as implied by the phrase \"When all Israel come...,\" for such a person is not fit to come to the Temple. It is clear that a <i>tumtum</i> and an <i>androgynus</i> are obligated, for women are obligated.",
+            "When would they read? On the day following the first day of the holiday of Sukkot which is the first day of <i>Chol HaMoed</i> of the eighth year. The kingwould read so the people would hear. The reading was held in the Women's Courtyard. He would read while seated. If he read while standing, it is praiseworthy.<br>From which passages in the Torah should he read? He starts from the beginning of the <i>chumash</i>: \"These are the words...\" until the end of the passage <i>Shema</i>. He then skips to the passage <i>Vehayah Im Shamoa</i>,and then skips to the passage <i>asair te'asair</i>. He then reads from that passage in order until the end of the blessing and curses, i.e., until the phrase: \"besides the covenant He established with them in Choreb where he concludes.",
+            "How is the reading conducted? Trumpets are sounded throughout Jerusalem to gather the people. A large wooden platform is brought and set up in the center of the Women's Courtyard. The king ascends and sits on it so that they will be able to hear his reading. All of the Jewish people who made the festive pilgrimage gather around him. The attendant of the synagogue would take the Torah scroll and give it to the head of the synagogue. He would give it to the <i>segen</i>, who would give it to the High Priest, who would give it to the king. The transfer involved many people as an expression of respect.<br>The king accepts the scroll while standing. If he desires, he may sit when reading. He opens it, looks at it, and recites the blessings like anyone who is reading the Torah in a synagogue. He reads the passages mentioned in the previous halachah until he completes them. He rolls the scroll closed and recites the blessing afterwards as it is done in synagogues. He adds seven blessings which are:<br>\"Grant favor, God, our Lord, to Your people Israel....\"<br>\"We thankfully acknowledge You....\"<br>\"You chose us from all the nations...\" until \"Who sanctifies Israel and the festive seasons,\" as one recites in prayer. Thus there are three blessings with set texts.<br>For the fourth blessing, he prays for the Temple, that it should remain standing and concludes: \"Blessed are You, God, Who dwells in Zion.\"<br>For the fifth, he prays for the Jewish people, that their kingdom prevail, and concludes: \"...Who chooses Israel.\"<br>For the sixth, he prays for the priests, that God should desire their service and concludes: \"Blessed are You, God, Who sanctifies the priests.\"<br>For the seventh, he offers supplication and prays according to his ability and concludes: \"God, deliver Your nation Israel, for Your nation Israel is in need of salvation. Blessed are You, God, Who heeds prayer.\"",
+            "The reading and the blessings are in the Holy Tongue, as implied by Deuteronomy 31:11: \"Read this Torah,\" i.e., in its wording. This applies even though foreigners are present.",
+            "Converts who do not understand are obligated to concentrate their attention and direct their hearing, listening with reverence and awe, rejoicing while trembling as on the day the Torah was given at Sinai. Even great Sages who know the entire Torah are obligated to listen with exceedingly great concentration. One who is unable to hear should focus his attention on this reading, for Scripture established it solely to strengthen the true faith. He should see himself as if he was just now commanded regarding the Torah and heard it from the Almighty. For the king is an agent to make known the word of God.",
+            "If the day of <i>Hakhel</i> falls on the Sabbath, the gathering is delayed until after the Sabbath, because of the sounding of the trumpets and the supplications which do not supersede the Sabbath restrictions."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,40 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Festival Offering",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות חגיגה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "All who are obligated to appear are obligated to bring a festival offering and all who are exempt from appearing are exempt from the festival offering and all are obligated for the offering of celebration except for the deaf-mute, the mentally incompetent, the minor, the uncircumcised, and the ritually impure.  The deaf-mute, mentally incompetent, and the minor because they are never held to be obligated and so they are exempt from all commandments explicitly stated in the Torah.  The uncircumcised and the impure because  they cannot eat sanctified food and cannot appear and enter [the Temple]  like we have explained in the Laws of Entry into the Sanctuary and the Laws of Sacrificial Acts. "
+        ],
+        [
+            "It is a positive commandment to assemble all of Israel - men, women and youngsters - at the end of every sabbatical year, when they come up for the pilgrimage [on Sukkot], and to read sections from the Torah in their ears; sections, which enthuse them about the commandments and strengthen them in the true religion. As it is stated (Deuteronomy 31:10-12), \"At the end of seven years at the time of the sabbatical year on the festival of Sukkot. When all of Israel come to appear, etc... Assemble all of the people, the men, the women and the youngsters and your stranger that is in your gates, etc.\" ",
+            "Anyone who is exempt from appearing [on the holiday] is exempt from the commandment of <i>hakhel</i> (assembly), except for the women and the youngsters and the uncircumcised [who are obligated]. But the impure are exempt from the commandment of <i>hakhel</i>, as it is stated (Ibid.), \"When all of Israel come\" - and this one is not fitting to come. And it is a clear matter that those of indeterminate sex and the hermaphrodites are obligated [in the commandment], since, behold, the women are obligated.",
+            "When would they read? At the end of the first-day holiday of the festival of Sukkot, which is the beginning of [the festival's] intermediate days, on the eight year [of the sabbatical cycle]. And the king would be the one to read in their ears, and they would read in the women's courtyard. And he would read while sitting, but if he read while standing, behold, this is praiseworthy. From where would he read? He would read from the beginning of the [book] of Deuteronomy until the end of the Shema section (6:9) and skip to \"<i>Vehaya eem shamoa</i>, etc.\" (11:13) and [then] skip to \"<i>aser te-aser</i>\" (14:22) and read from \"<i>aser te-aser</i>\" in order, until the end of the blessings and curses - until \"beside the covenant which He made with them at Horev\"(28:69) and stop.",
+            "How would he read? They would blow trumpets in all of Jerusalem in order to assemble the people and bring a large pedestal and it was [made] of wood. And they would place it in the middle of the women's courtyard and the king would go up and sit upon it so that they could hear his reading, and all of Israel that would go up [on the festival pilgrimage] would gather around him. And the sexton of the [Temple] synagogue would take the Torah scroll and give it to the head of the synagogue, and the head of the synagogue would give it to the Assistant [High Priest], and the Assistant [would give it] to the High Priest, and the High Priest to the king, in order to enhance it with the multitude of people [involved]. And the king would receive it while standing and, if he wanted, he would [then] sit, and [then he would] open and see [it] and bless in the way that every reader would bless in a synagogue. And he would read the sections that we stated, until he finishes and rolls [it] and blesses after it, in the way that we bless in synagogues. And he adds seven [other] blessings and these are them: Accept, Lord our God, Your people Israel, etc.; We thank You, etc.; You have chosen us from all of the nations, etc. until, Who has sanctified Israel and the [special] times - in the way that we bless in prayer, behold these are three blessings according to their [usual] structure; the fourth is [that] he prays for the Temple, that it should stand, and concludes it, \"Blessed are You, Lord, Who dwells in Zion;\" the fifth is [that] he prays for Israel, that their kingdom should stand, and concludes it, \"Who chooses Israel;\" the sixth is [that] he prays for the priests, that the Power should accept their service, and concludes it, \"Blessed are You, Lord, Who sanctifies the priests; the seventh is that he supplicates and prays within it, according to what he can, and concludes it, \"Save, Lord, Your people, Israel, since Your people needs to be saved, Blessed are You, Lord, Who hears prayer.\"",
+            "The reading and the blessings should be in the Holy Tongue, as it is stated (Deuteronomy 31:11), \"and you shall read this Torah.\" [Implying that it be] in its language, even though there are those that speak [other] languages present.  ",
+            "And converts who do not recognize that they are obligated to direct their hearts and to attune their ears to hear with fear and reverence and joy  trembling like the day on which [Torah] was given at Sinai.  Even great sages that know the Torah completely are obligated to listen with exceptionally great concentration.  And one who is unable to listen should direct his heart to the reading, that Scripture is established to strengthen true faith.  And he should see himself as if now he is commanded and from God he heard it, that the king is an agent to cause the words of God to be heard.",
+            "When the day of <i>hakhel</i> falls out on Shabbat, we push it off to after Shabbat, because of the blowing of trumpets and the supplications, [both of] which do not preempt the Shabbat. We have finished the laws of the festival offering, with Heaven's help."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,66 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Festival Offering",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות חגיגה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "שָׁלֹשׁ מִצְוֹת עֲשֵׂה נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל רֶגֶל מִשָּׁלֹשׁ רְגָלִים וְאֵלּוּ הֵן. הָרְאִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כג יז)</small> <small>(שמות לד כג)</small> <small>(דברים טז טז)</small> \"יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ\". וְהַחֲגִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז טו)</small> \"תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ\". וְהַשִּׂמְחָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז יד)</small> \"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ\". הָרְאִיָּה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הִיא שֶׁנִּרְאֶה פָּנָיו בָּעֲזָרָה בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג וְיָבִיא עִמּוֹ קָרְבַּן עוֹלָה בֵּין מִן הָעוֹף בֵּין מִן הַבְּהֵמָה. וּמִי שֶׁבָּא לָעֲזָרָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְלֹא הֵבִיא עוֹלָה לֹא דַּיּוֹ שֶׁלֹּא עָשָׂה מִצְוַת עֲשֵׂה אֶלָּא עוֹבֵר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כג טו)</small> <small>(שמות לד כ)</small> \"לֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם\". וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַל לָאו זֶה שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. הַחֲגִיגָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הִיא שֶׁיַּקְרִיב שְׁלָמִים בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בְּבוֹאוֹ לְהֵרָאוֹת. וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַשְּׁלָמִים בָּאִים אֶלָּא מִן הַבְּהֵמָה. וּשְׁתֵּי מִצְוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵן הָרְאִיָּה וְהַחֲגִיגָה אֵין הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בָּהֶן. וְהַשִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה בָּרְגָלִים הִיא שֶׁיַּקְרִיב שְׁלָמִים יֶתֶר עַל שַׁלְמֵי חֲגִיגָה. וְאֵלּוּ הֵם הַנִּקְרָאִים שַׁלְמֵי שִׂמְחַת חֲגִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כז ז)</small> \"וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ\". וְנָשִׁים חַיָּבוֹת בְּמִצְוָה זוֹ: \n",
+            "הָרְאִיָּה וְהַחֲגִיגָה אֵין לָהֶן שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז יז)</small> \"אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ\" וְגוֹ'. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבַּן עוֹלַת רְאִיָּה פָּחוֹת מִשְּׁוֵה מָעָה כֶּסֶף וְלֹא שַׁלְמֵי חֲגִיגָה פָּחוֹת מִשְּׁוֵה שְׁתֵּי כֶּסֶף. וּמִצְוָה לְהָבִיא כְּפִי עָשְׁרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כְּמַתְּנַת יָדוֹ: \n",
+            "שַׁלְמֵי שִׂמְחָה לֹא נָתְנוּ בָּהֶן חֲכָמִים שִׁעוּר. בְּעֵת שֶׁיַּעֲלֶה אָדָם לִירוּשָׁלַיִם לָחֹג אִם הָיוּ בְּיָדוֹ קָרְבְּנוֹת הָרְאִיָּה יְבִיאֵם אוֹ יַעֲלֶה עִמּוֹ כֶּסֶף לִקְנוֹת בּוֹ הַקָּרְבָּן. וְאִם אֵין בְּיָדוֹ כֶּסֶף לֹא יָבִיא שְׁוֵה כֶּסֶף אֲפִלּוּ הָיָה בְּיָדוֹ שְׁוֵה כַּמָּה זְהוּבִים אָסוּר לוֹ לַעֲלוֹת רֵיקָם בְּלֹא כֶּסֶף וְלֹא קָרְבָּן. וְלָמָּה אָסְרוּ שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ שְׁוֵה כֶּסֶף גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא לִמְכֹּר אוֹ שֶׁמָּא יִמָּצְאוּ הַמָּעוֹת סִיגִים:\n",
+            "מִי שֶׁלֹּא הִקְרִיב בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וְשַׁלְּמִי חֲגִיגָתוֹ הֲרֵי זֶה מַקְרִיבָן בִּשְׁאָר יְמוֹת הָרֶגֶל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז טו)</small> \"שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ\" מְלַמֵּד שֶׁכֻּלָּן רְאוּיִין לַחֲגִיגָה וְכֻלָּן תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן הֵם:\n",
+            "וּמִצְוָה לְהַקְדִּים וּלְהַקְרִיב בָּרִאשׁוֹן. לֹא הִקְרִיב בָּרִאשׁוֹן בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד יַקְרִיב בַּשֵּׁנִי. וְכָל הַמְּאֻחָר הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה וְעָלָיו נֶאֱמַר <small>(צפניה ג יח)</small> \"נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי\":\n",
+            "עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ וְעַל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר <small>(קהלת א טו)</small> \"מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן\":\n",
+            "מִי שֶׁלֹּא חַג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וּבַיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא שְׁמִינִי וְאַף הַשְּׁמִינִי תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן הוּא. וְכֵן מִי שֶׁלֹּא חַג בְּיוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת חוֹגֵג כָּל שִׁבְעָה וְיֵשׁ לוֹ תַּשְׁלוּמִין כָּל שֵׁשֶׁת יָמִים שֶׁלְּאַחַר חַג הַשָּׁבוּעוֹת. וְדָבָר זֶה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה נֶאֱמַר שֶׁחַג הַשָּׁבוּעוֹת כְּחַג הַמַּצּוֹת לְתַשְׁלוּמִין:\n",
+            "עוֹלַת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה אֵינָן דּוֹחִין לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת הַטֻּמְאָה לְפִי שֶׁאֵין לָהֶן זְמַן קָבוּעַ כְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר. שֶׁאִם אֵינוֹ חוֹגֵג הַיּוֹם חוֹגֵג לְמָחָר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל דּוֹחִין אֶת יוֹם טוֹב וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין בְּיוֹם טוֹב נְדָרִים וּנְדָבוֹת מַקְרִיבִין עוֹלַת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה וְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה שֶׁאֵין אֵלּוּ נְדָרִים וּנְדָבוֹת אֶלָּא חוֹבוֹת:\n",
+            "כְּשֶׁמַּקְרִיב הַמַּקְרִיב עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָתוֹ וְשִׂמְחָתוֹ בְּיוֹם טוֹב. סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן בְּכָל כֹּחוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בִּשְׁאָר הַיָּמִים. אַף עַל פִּי שֶׁסְּמִיכָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת לֹא גָּזְרוּ עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁבוּת:\n",
+            "הַמַּפְרִישׁ עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וּמֵת. הַיּוֹרְשִׁין חַיָּבִין לַהֲבִיאָהּ. מֻתָּר לְהַקְרִיב בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד נְדָרִים וּנְדָבוֹת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר כט לט)</small> \"אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם\" מִכְּלַל שֶׁקְּרֵבִין בָּרֶגֶל. <small>(במדבר כט לט)</small> \"לְעלֹתֵיכֶם\" כְּמוֹ עוֹלַת מְצֹרָע וְעוֹלַת יוֹלֶדֶת. <small>(במדבר כט לט)</small> \"וּלְמִנְחֹתֵיכֶם\" לְהָבִיא מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת. <small>(במדבר כט לט)</small> \"וּלְשַׁלְמֵיכֶם\" לְרַבּוֹת שַׁלְמֵי נָזִיר הַכּל קְרֵבִין בַּמּוֹעֵד וְאֵין קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב:\n",
+            "וּמִי שֶׁהָיָה לוֹ אוֹכְלִים מְרֻבִּים וּנְכָסִים מוּעָטִין מֵבִיא שַׁלְמֵי חֲגִיגָה מְרֻבִּין וְעוֹלוֹת רְאִיָּה מוּעָטִין. הָיוּ לוֹ אוֹכְלִין מוּעָטִין וּנְכָסִים מְרֻבִּין מֵבִיא עוֹלוֹת רְאִיָּה מְרֻבּוֹת וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה מוּעָטוֹת. הָיוּ זֶה וְזֶה מוּעָט עַל זֶה אָמְרוּ לֹא יִפְחֹת מִמָּעָה לְעוֹלָה וּשְׁתֵּי כֶּסֶף לִשְׁלָמִים. זֶה וְזֶה מְרֻבֶּה עַל זֶה נֶאֱמַר <small>(דברים טז יז)</small> \"כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ\":\n"
+        ],
+        [
+            "נָּשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּה. וְכָל הָאֲנָשִׁים חַיָּבִים בִּרְאִיָּה חוּץ מֵחֵרֵשׁ וְאִלֵּם וְשׁוֹטֶה וְקָטָן וְסוּמָא וְחִגֵּר וְטָמֵא וְעָרֵל. וְכֵן הַזָּקֵן וְהַחוֹלֶה וְהָרַךְ וְהֶעָנֹג מְאֹד שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לַעֲלוֹת עַל רַגְלֵיהֶן כָּל אֵלּוּ הָאַחַד עָשָׂר פְּטוּרִין. וּשְׁאָר כָּל הָאֲנָשִׁים חַיָּבִין בִּרְאִיָּה. הַחֵרֵשׁ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ בְּאָזְנוֹ אַחַת פָּטוּר מִן הָרְאִיָּה. וְכֵן הַסּוּמָא בְּעֵינוֹ אַחַת. אוֹ חִגֵּר בְּרַגְלוֹ אַחַת פָּטוּר. הָאִלֵּם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ פָּטוּר. טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס פְּטוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן סְפֵק אִשָּׁה. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין פָּטוּר מִפְּנֵי צַד עַבְדוּת שֶׁבּוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁכָּל אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּה. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר <small>(שמות כג יז)</small> <small>(שמות לד כג)</small> <small>(דברים טז טז)</small> \"יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ\" לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים. וּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בָּהּ אֵין הָעֲבָדִים חַיָּבִים בָּהּ. וְעוֹד הֲרֵי נֶאֱמַר בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיא הָעֲבָדִים. וְנֶאֱמַר <small>(דברים לא יא)</small> \"בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת\". כְּשֵׁם שֶׁהֵן בָּאִין לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי ה' כָּךְ הֵם בָּאִים לִרְאוֹת הֲדַר קָדְשׁוֹ וּבֵית שְׁכִינָתוֹ. לְהוֹצִיא סוּמָא שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה. אֲפִלּוּ נִסְמֵית עֵינוֹ אַחַת שֶׁהֲרֵי אֵין רְאִיָּתוֹ שְׁלֵמָה. וְשָׁם נֶאֱמַר <small>(דברים לא יב)</small> \"לְמַעַן יִשְׁמְעוּ\". לְהוֹצִיא מִי שֶׁאֵין לוֹ שְׁמִיעָה גְּמוּרָה. <small>(דברים לא יב)</small> \"וּלְמַעַן יִלְמְדוּ\". לְהוֹצִיא מִי שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר. שֶׁכָּל הַמְצֻוֶּה לִלְמֹד מְצֻוֶּה לְלַמֵּד. וְנֶאֱמַר <small>(שמות לד כד)</small> \"בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה'\" מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו לְהוֹצִיא חִגֵּר וְחוֹלֶה וְזָקֵן וְעָנֹג. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ שֶׁאֵין הַטָּמֵא רָאוּי לְבִיאָה וְכֵן הֶעָרֵל מָאוּס כְּטָמֵא: \n",
+            "הַמְקַמֵּץ וְהוּא שֶׁמְּלַאכְתוֹ לְקַבֵּץ צוֹאַת כְּלָבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְעַבֵּד הָעוֹרוֹת אוֹ לִרְפוּאָה. וְכֵן הַמְצָרֵף נְחשֶׁת בְּמַחְצָב שֶׁלּוֹ וְהָעַבְּדָנִין. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְאוּסִין מִפְּנֵי מְלַאכְתָּן הֲרֵי אֵלּוּ מְטַהֲרִין גּוּפָן וּמַלְבּוּשָׁן וְעוֹלִין בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת:\n",
+            "כָּל קָטָן שֶׁיָּכוֹל לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִיְּרוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת אָבִיו חַיָּב לְהַעֲלוֹתוֹ וּלְהֵרָאוֹת בּוֹ כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כג יז)</small> <small>(שמות לד כג)</small> <small>(דברים טז טז)</small> \"יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ\". וְאִם הָיָה הַקָּטָן חִגֵּר אוֹ סוּמָא אוֹ חֵרֵשׁ אֲפִלּוּ בְּאַחַת אֵינוֹ חַיָּב לְחַנְּכוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָאוּי לִרְפוּאָה שֶׁאִלּוּ הָיָה גָּדוֹל וְהוּא כָּךְ הָיָה פָּטוּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "כָּל הַחַיָּב בִּרְאִיָּה חַיָּב בַּחֲגִיגָה וְכָל הַפָּטוּר מִן הָרְאִיָּה פָּטוּר מִן הַחֲגִיגָה. וְכֻלָּן חַיּ��בִין בְּשִׂמְחָה. חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְעָרֵל וְטָמֵא. חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בְּנֵי חִיּוּב הֲרֵי הֵן פְּטוּרִין מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. וְעָרֵל וְטָמֵא מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן אוֹכְלִים בְּקָדָשִׁים וְאֵינָן רְאוּיִין לְבִיאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ וּבְהִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת:\n",
+            "מִי שֶׁהָיָה חִגֵּר אוֹ סוּמָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְרַפֵּא בַּשֵּׁנִי. פָּטוּר מִן הָרְאִיָּה וּמִן הַחֲגִיגָה. שֶׁבְּיוֹם חוֹבָתוֹ הָיָה פָּטוּר. שֶׁכָּל יְמוֹת הֶחָג תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן הֵן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן אִם נִטְמָא בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן אַף עַל פִּי שֶׁטִּהֵר לְמָחָר פָּטוּר. אֲבָל אִם נִטְמָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהָבִיא חֲגִיגָתוֹ וּרְאִיָּתוֹ בְּתוֹךְ יְמֵי הָרֶגֶל כְּשֶׁיִּטְהַר:\n",
+            "מִי שֶׁבָּא לַעֲזָרָה בְּתוֹךְ יְמֵי הֶחָג אֵינוֹ חַיָּב לְהָבִיא עוֹלָה בְּיָדוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּכָּנֵס. שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כג טו)</small> \"וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם\" אֵינוֹ אֶלָּא בְּעִקַּר הָרֶגֶל בִּלְבַד שֶׁהוּא יוֹם רִאשׁוֹן אוֹ תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן. וְאִם הֵבִיא בְּכָל עֵת שֶׁיָּבִיא מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ וּמַקְרִיבִין אוֹתָהּ לְשֵׁם עוֹלַת רְאִיָּה. שֶׁהָרְאִיָּה אֵין לָהּ שִׁעוּר:\n",
+            "הִפְרִישׁ עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת לַחֲגִיגָתוֹ וְהִקְרִיב מֵהֶן מִקְצָתָן בָּרִאשׁוֹן וּפָסַק. שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּמַקְרִיב הַשְּׁאָר שֶׁהֲרֵי שִׁיֵּר אוֹתָם. וְאִם לֹא פָּסַק אֶלָּא דְּחָקוֹ הַיּוֹם וְלֹא יָכוֹל לְהַקְרִיב הַיּוֹם מַקְרִיב הַשְּׁאָר לְמָחָר:\n",
+            "עוֹלַת רְאִיָּה אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחֻלִּין כִּשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁאָדָם חַיָּב בָּהֶן. אֲבָל שַׁלְמֵי חֲגִיגָה בָּאוֹת מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַמְעֹרָבוֹת עִם מְעוֹת חֻלִּין. לוֹקֵחַ מִן הַתַּעֲרֹבֶת בְּהֵמָה וּמַקְרִיבָהּ שַׁלְמֵי חֲגִיגָה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה שִׁעוּר אֲכִילָה רִאשׁוֹנָה מִן הַחֻלִּין. מִפְּנֵי שֶׁשַּׁלְמֵי חֲגִיגָה חוֹבָה וְכָל שֶׁהוּא חוֹבָה אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין:\n",
+            "וְיוֹצֵא אָדָם יְדֵי חוֹבַת שַׁלְמֵי חֲגִיגָה בְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה. וְאֵין מְבִיאִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב:\n",
+            "יוֹצְאִין יִשְׂרָאֵל יְדֵי חוֹבַת שַׁלְמֵי שִׂמְחָה בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת וּבְמַעֲשַׂר בְּהֵמָה. וְהַכֹּהֲנִים בְּחַטָּאת וּבְאָשָׁם וּבִבְכוֹר וּבְחָזֶה וְשׁוֹק. שֶׁמִּצְוָה זוֹ הִיא לִשְׂמֹחַ בַּאֲכִילַת בָּשָׂר לִפְנֵי ה' וַהֲרֵי אָכְלוּ. אֲבָל אֵין יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן לֹא בְּעוֹפוֹת וְלֹא בִּמְנָחוֹת שֶׁאֵינָן בָּשָׂר הַמְשַׂמֵּחַ. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בִּפְסָחִים שֶׁחֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר רְשׁוּת. לְפִיכָךְ אֵין אָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבַת חֲגִיגָה אֶלָּא יוֹצֵא בָּהּ חוֹבַת שִׂמְחָה:\n",
+            "מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שַׁלְמֵי נֵדֶר אוֹ נְדָבָה וּשְׁחָטָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אַף עַל פִּי שֶׁאֲכָלָן בְּיוֹם טוֹב אֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבַת חֲגִיגָה שֶׁאֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחֻלִּין אֲבָל יָצָא בָּהּ יְדֵי חוֹבַת שִׂמְחָה:\n",
+            "אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁחָטָן קֹדֶם הָרֶגֶל. הוֹאִיל וְאוֹכֵל מֵהֶן בָּרֶגֶל יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִשְׁחֹט שַׁלְמֵי שִׂמְחָה בִּשְׁעַת שִׂמְחָה:\n",
+            "לֹא יָבִיא אָדָם תּוֹדָה בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר מִפְּנֵי הֶחָמֵץ שֶׁבָּהּ שֶׁאֵין מְבִיאִין קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל. וְאִם הֵבִיא יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבַת שִׂמְחָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n",
+            "הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה שֶׁאֵצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתִי לְשֵׁם חֲגִיגָה. חַיָּב לְהָבִיא תּוֹדָה וְאֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חֲגִיגָה שֶׁאֵין חֲגִיגָה בָּאָה אֶלָּא מִן הַחֻלִּין. כְּשֶׁיִּזְבַּח אָדָם שַׁלְמֵי חֲגִיגָה וְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה לֹא יִהְיֶה אוֹכֵל הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ בִּלְבַד וִידַמֶּה שֶׁיַּעֲשֶׂה מִצְוָה גְּמוּרָה. אֶלָּא חַיָּב לְשַׂמֵּחַ הָעֲנִיִּים וְהָאֻמְלָלִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז יד)</small> \"וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה\". מַאֲכִיל הַכּל וּמַשְׁקָן כְּפִי עָשְׁרוֹ. וּמִי שֶׁאָכַל זְבָחָיו וְלֹא שִׂמֵּחַ אֵלּוּ עִמּוֹ עָלָיו נֶאֱמַר <small>(הושע ט ד)</small> \"זִבְחֵיהֶם כְּלֶחֶם אוֹנִים לָהֶם כָּל אֹכְלָיו יִטַּמָּאוּ כִּי לַחְמָם לְנַפְשָׁם\". וּמִצְוָה בְּלֵוִי יוֹתֵר מִן הַכּל לְפִי שֶׁאֵין לוֹ לֹא חֵלֶק וְלֹא נַחֲלָה וְאֵין לוֹ מַתָּנוֹת בַּבָּשָׂר לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְזַמֵּן לְוִיִּים עַל שֻׁלְחָנוֹ וּלְשַׁמְּחָם אוֹ יִתֵּן לָהֶם מַתְּנוֹת בָּשָׂר עִם מַעֲשֵׂר שֶׁלָּהֶם כְּדֵי שֶׁיִּמְצְאוּ בּוֹ צָרְכֵיהֶם. וְכָל הָעוֹזֵב אֶת הַלֵּוִי מִלְּשַׂמְּחוֹ וְשׁוֹהֶה מִמֶּנּוּ מַעַשְׂרוֹתָיו בָּרְגָלִים עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יב יט)</small> \"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי\":\n"
+        ],
+        [
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַקְהִיל כָּל יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְטַף בְּכָל מוֹצָאֵי שְׁמִטָּה בַּעֲלוֹתָם לָרֶגֶל וְלִקְרוֹת בְּאָזְנֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁהֵן מְזָרְזוֹת אוֹתָן בְּמִצְוֹת וּמְחַזְּקוֹת יְדֵיהֶם בְּדַת הָאֱמֶת. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים לא י)</small> \"מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת\" <small>(דברים לא יא)</small> \"בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת\" וְגוֹ' <small>(דברים לא יב)</small> \"הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ\" וְגוֹ':\n",
+            "כָּל הַפָּטוּר מִן הָרְאִיָּה פָּטוּר מִמִּצְוַת הַקְהֵל חוּץ מִן הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהֵעָרֵל. אֲבָל הַטָּמֵא פָּטוּר מִמִּצְוַת הַקְהֵל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים לא יא)</small> \"בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל\" וְזֶה אֵינוֹ רָאוּי לְבִיאָה. וְהַדָּבָר בָּרוּר שֶׁהַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרוֹגִינוּס חַיָּבִין שֶׁהֲרֵי הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת:\n",
+            "אֵימָתַי הָיוּ קוֹרִין. בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת שֶׁהוּא תְּחִלַּת יְמֵי חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד שֶׁל שָׁנָה שְׁמִינִית. וְהַמֶּלֶךְ הוּא שֶׁיִּקְרָא בְּאָזְנֵיהֶם. וּבְעֶזְרַת הַנָּשִׁים הָיוּ קוֹרִין. וְקוֹרֵא כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְאִם קָרָא מְעֻמָּד הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. מֵהֵיכָן הוּא קוֹרֵא מִתְּחִלַּת חֻמַּשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים עַד סוֹף פָּרָשַׁת שְׁמַע וּמְדַלֵּג לִ<small>(דברים יא יג)</small> \"וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ\" וְגוֹ' וּמְדַלֵּג לְעַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר וְקוֹרֵא מֵ <small>(דברים יד כב)</small> \"עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר\" עַל הַסֵּדֶר עַד סוֹף בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת עַד <small>(דברים כח סט)</small> \"מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב\" וּפוֹסֵק: \n",
+            "כֵּיצַד הוּא קוֹרֵא. תּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת בְּכָל יְרוּשָׁלַיִם כְּדֵי לְהַקְהִיל אֶת הָעָם. וּמְבִיאִין בִּימָה גְּדוֹלָה וְשֶׁל עֵץ הָיְתָה וּמַעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּאֶמְצַע עֶזְרַת נָשִׁים וְהַמֶּלֶךְ עוֹלֶה וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ קְרִיאָתוֹ וְכָל יִשְׂרָאֵל הָעוֹלִים לָחֹג מִתְקַבְּצִין סְבִיבָיו. וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן וּסְגָן לְכֹהֵן גָּדוֹל וְכֹהֵן גָּדוֹל לַמֶּלֶךְ כְּדֵי לְהַדְּרוֹ בְּרֹב בְּנֵי אָדָם. וְהַמֶּלֶךְ מְקַבְּלוֹ כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד וְאִם רָצָה יֵשֵׁב וּפוֹתֵחַ וְרוֹאֶה וּמְבָרֵךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ כָּל קוֹרֵא בַּתּוֹרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. וְקוֹרֵא הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁאָמַרְנוּ עַד שֶׁהוּא גּוֹמֵר וְגוֹלֵל וּמְבָרֵךְ לְאַחֲרֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמוֹסִיף שֶׁבַע בְּרָכוֹת וְאֵלּוּ הֵן. רְצֵה ה' אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְכוּ'. מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וְכוּ'. אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְכוּ' עַד מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין בַּתְּפִלָּה. הֲרֵי שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת כְּמַטְבְּעָן. רְבִיעִית מִתְפַּלֵּל עַל הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיַּעֲמֹד וְחוֹתֵם בָּהּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַשּׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן. חֲמִישִׁית מִתְפַּלֵּל עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁתַּעֲמֹד מַלְכוּתָם וְחוֹתֵם בָּהּ הַבּוֹחֵר בְּיִשְׂרָאֵל. שִׁשִּׁית מִתְפַּלֵּל עַל הַכֹּהֲנִים שֶׁיִּרְצֶה הָאֵל עֲבוֹדָתָם וְחוֹתֵם בָּהּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַכֹּהֲנִים. שְׁבִיעִית מִתְחַנֵּן וּמִתְפַּלֵּל בָּהּ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל וְחוֹתֵם בָּהּ הוֹשַׁע ה' אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל שֶׁעַמְּךָ צְרִיכִין לְהִוָּשַׁע בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:\n",
+            "הַקְּרִיאָה וְהַבְּרָכוֹת בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים לא יא)</small> \"תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת\" בִּלְשׁוֹנָהּ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם לוֹעֲזוֹת:\n",
+            "וְגֵרִים שֶׁאֵינָן מַכִּירִין חַיָּבִין לְהָכִין לִבָּם וּלְהַקְשִׁיב אָזְנָם לִשְׁמֹעַ בְּאֵימָה וְיִרְאָה וְגִילָה בִּרְעָדָה כְּיוֹם שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ בְּסִינַי. אֲפִלּוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים שֶׁיּוֹדְעִים כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ חַיָּבִין לִשְׁמֹעַ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה יְתֵרָה. וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁמֹעַ מְכַוֵּן לִבּוֹ לִקְרִיאָה זוֹ שֶׁלֹּא קְבָעָהּ הַכָּתוּב אֶלָּא לְחַזֵּק דַּת הָאֱמֶת וְיִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ עַתָּה נִצְטַוָּה בָּהּ וּמִפִּי הַגְּבוּרָה שׁוֹמְעָהּ. שֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁלִיחַ הוּא לְהַשְׁמִיעַ דִּבְרֵי הָאֵל:\n",
+            "יוֹם הַקְהֵל שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מְאַחֲרִין אוֹתוֹ לְאַחַר הַשַּׁבָּת. מִפְּנֵי תְּקִיעַת הַחֲצוֹצְרוֹת וְהַתְּחִנּוֹת שֶׁאֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת:\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,65 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Festival Offering",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות חגיגה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "שלש מצות עשה נצטוו ישראל בכל רגל משלש רגלים ואלו הן:הראייה שנאמר יראה כל זכורך והחגיגה שנאמר תחוג לה' אלהיך והשמחה שנאמר ושמחת בחגך הראייה האמורה בתורה היא שנראה פניו בעזרה ביום טוב הראשון של חג ויביא עמו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה ומי שבא לעזרה ביום ראשון ולא הביא עולה לא דיו שלא עשה מצות עשה אלא עובר על לא תעשה שנאמר לא יראו פני ריקם ואינו לוקה על לאו זה שהרי לא עשה מעשה החגיגה האמורה בתורה היא שיקריב שלמים ביום טוב הראשון של חג בבואו להראות והדבר ידוע שאין השלמים באים אלא מן הבהמה ושתי מצוות אלו שהן הראייה והחגיגה אין הנשים חייבות בהן והשמחה האמורה ברגלים היא שיקריב שלמים יתר על שלמי חגיגה ואלו הם הנקראים שלמי שמחת חגיגה שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך ונשים חייבות במצוה זו:",
+            "הראייה והחגיגה אין להן שיעור מן התורה שנאמר איש כמתנת ידו וגו' אבל מדברי סופרים שלא יהא קרבן עולת ראייה פחות משוה מעה כסף ולא שלמי חגיגה פחות משוה שתי כסף ומצוה להביא כפי עשרו שנאמר כמתנת ידו:",
+            "שלמי שמחה לא נתנו בהן חכמים שיעור בעת שיעלה אדם לירושלים לחוג אם היו בידו קרבנות הראייה יביאם או יעלה עמו כסף לקנות בו הקרבן ואם אין בידו כסף לא יביא שוה כסף אפילו היה בידו שוה כמה זהובים אסור לו לעלות ריקם בלא כסף ולא קרבן ולמה אסרו שיעלה בידו שוה כסף גזירה שמא לא ימצא למכור או שמא ימצאו המעות סיגים:",
+            "מי שלא הקריב ביום טוב הראשון עולת ראייתו ושלמי חגיגתו הרי זה מקריבן בשאר ימות הרגל שנאמר שבעת ימים תחוג לה' אלהיך מלמד שכולן ראויין לחגיגה וכולן תשלומי ראשון הם:",
+            "ומצוה להקדים ולהקריב בראשון לא הקריב בראשון בין שוגג בין מזיד יקריב בשני וכל המאחר הרי זה מגונה ועליו נאמר נוגי ממועד אספתי:",
+            "עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ועל זה וכיוצא בו נאמר מעוות לא יוכל לתקון:",
+            "מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג הסוכות חוגג את כל הרגל וביום טוב האחרון שהוא שמיני ואף השמיני תשלומי ראשון הוא וכן מי שלא חג ביום חג השבועות חוגג כל שבעה ויש לו תשלומין כל ששת ימים שלאחר חג השבועות ודבר זה מפי השמועה נאמר שחג השבועות כחג המצות לתשלומין:",
+            "עולת ראיה ושלמי חגיגה אינן דוחין לא את השבת ולא את הטומאה לפי שאין להן זמן קבוע כקרבנות הצבור שאם אינו חוגג היום חוגג למחר כמו שביארנו אבל דוחין את יום טוב ואף על פי שאין מקריבין ביום טוב נדרים ונדבות מקריבין עולת ראייה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה שאין אלו נדרים ונדבות אלא חובות:",
+            "כשמקריב המקריב עולת ראייתו ושלמי חגיגתו ושמחתו ביום טוב סומך עליהן בכל כחו כדרך שעושה בשאר הימים אע\"פ שסמיכה אינה מעכבת כמו שביארנו במעשה הקרבנות לא גזרו עליה משום שבות:",
+            "המפריש עולת ראייתו ומת היורשין חייבין להביאה מותר להקריב בחולו של מועד נדרים ונדבות שנאמר אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם מכלל שקרבין ברגל לעולותיכם כמו עולת מצורע ועולת יולדת ולמנחותיכם להביא מנחת חוטא ומנחת קנאות ולשלמיכם לרבות שלמי נזיר הכל קריבין במועד ואין קריבין ביום טוב:",
+            "ומי שהיה לו אוכלים מרובים ונכסים מועטין מביא שלמי חגיגה מרובין ועולות ראייה מועטין היו לו אוכלין מועטין ונכסים מרובין מביא עולות ראייה מרובות ושלמי חגיגה מועטות היו זה וזה מועט על זה אמרו לא יפחות ממעה לעולה ושתי כסף לשלמים זה וזה מרובה על זה נאמר כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך:"
+        ],
+        [
+            "נשים ועבדים פטורין מן הראייה וכל האנשים חייבים בראייה חוץ מחרש ואלם ושוטה וקטן וסומא וחגר וטמא וערל וכן הזקן והחולה והרך והענוג מאד שאינם יכולים לעלות על רגליהן כל אלו האחד עשר פטורין ושאר כל האנשים חייבין בראייה החרש אף על פי שהוא מדבר אפילו חרש באזנו אחת פטור מן הראייה וכן הסומא בעינו אחת או חגר ברגלו אחת פטור האלם אע\"פ שהוא שומע פטור טומטום ואנדרוגינוס פטורין מפני שהן ספק אשה מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מפני צד עבדות שבו ומניין שכל אלו פטורין מן הראייה הרי הוא אומר יראה כל זכורך להוציא את הנשים ומצות עשה שאין הנשים חייבות בה אין העבדים חייבים בה ועוד הרי נאמר בבוא כל ישראל להוציא העבדים ונאמר בבוא כל ישראל לראות כשם שהן באין להראות לפני ה' כך הם באים לראות הדר קדשו ובית שכינתו להוציא סומא שאינו רואה אפילו נסמית עינו אחת שהרי אין ראייתו שלימה ושם נאמר למען ישמעו להוציא מי שאין לו שמיעה גמורה ולמען ילמדו להוציא מי שאינו מדבר שכל המצווה ללמוד מצווה ללמד ונאמר בעלותך ליראות את פני ה' מי שיכול לעלות ברגליו להוציא חגר וחולה וזקן וענוג וכבר ביארנו בהלכות ביאת המקדש שאין הטמא ראוי לביאה וכן הערל מאוס כטמא:",
+            "המקמץ והוא שמלאכתו לקבץ צואת כלבים וכיוצא בהן לעבד העורות או לרפואה וכן המצרף נחשת במחצב שלו והעבדנין אף על פי שהן מאוסין מפני מלאכתן הרי אלו מטהרין גופן ומלבושן ועולין בבלל ישראל ליראות:",
+            "כל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית אביו חייב להעלותו ולהראות בו כדי לחנכו במצות שנאמר יראה כל זכורך ואם היה הקטן חגר או סומא או חרש אפילו באחת אינו חייב לחנכו אע\"פ שהוא ראוי לרפואה שאילו היה גדול והוא כך היה פטור כמו שביארנו:",
+            "כל החייב בראייה חייב בחגיגה וכל הפטור מן הראייה פטור מן החגיגה וכולן חייבין בשמחה חוץ מחרש שוטה וקטן וערל וטמא חרש שוטה וקטן מפני שאינן בני חיוב הרי הן פטורין מכל מצות האמורות בתורה וערל וטמא מפני שאינן אוכלים בקדשים ואינן ראויין לביאה כמו שביארנו בהלכות ביאת המקדש ובהלכות מעשה הקרבנות:",
+            "מי שהיה חגר או סומא ביום ראשון ונתרפא בשני פטור מן הראייה ומן החגיגה שביום חובתו היה פטור שכל ימות החג תשלומי ראשון הן כמו שביארנו וכן אם נטמא בלילי יום טוב הראשון אף על פי שטהר למחר פטור אבל אם נטמא ביום ראשון הרי זה חייב להביא חגיגתו וראייתו בתוך ימי הרגל כשיטהר:",
+            "מי שבא לעזרה בתוך ימי החג אינו חייב להביא עולה בידו בכל עת שיכנס שזה שנאמר ולא יראו פני ריקם אינו אלא בעיקר הרגל בלבד שהוא יום ראשון או תשלומי ראשון ואם הביא בכל עת שיביא מקבלין ממנו ומקריבין אותה לשם עולת ראייה שהראייה אין לה שיעור:",
+            "הפריש עשר בהמות לחגיגתו והקריב מהן מקצתן בראשון ופסק שוב אינו חוזר ומקריב השאר שהרי שייר אותם ואם לא פסק אלא דחקו היום ולא יכול להקריב היום מקריב השאר למחר:",
+            "עולת ראייה אינה באה אלא מן החולין כשאר הקרבנות שאדם חייב בהן אבל שלמי חגיגה באות ממעות מעשר שני המעורבות עם מעות חולין לוקח מן התערובת בהמה ומקריבה שלמי חגיגה והוא שיהיה שיעור אכילה ראשונה מן החולין מפני ששלמי חגיגה חובה וכל שהוא חובה אינו בא אלא מן החולין:",
+            "ויוצא אדם ידי חובת שלמי חגיגה במעשר בהמה ואין מביאין אותו ביום טוב גזירה שמא יעשר ביום טוב:",
+            "יוצאין ישראל ידי חובת שלמי שמחה בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה והכהנים בחטאת ובאשם ובבכור ובחזה ושוק שמצוה זו היא לשמוח באכילת בשר לפני ה' והרי אכלו אבל אין יוצאין ידי חובתן לא בעופות ולא במנחות שאינן בשר המשמח כבר ביארנו בפסחים שחגיגת ארבעה עשר רשות לפיכך אין אדם יוצא בה ידי חובת חגיגה אלא יוצא בה חובת שמחה:",
+            "מי שהיו לו שלמי נדר או נדבה ושחטן מערב יום טוב אע\"פ שאכלן ביום טוב אינו יוצא בה ידי חובת חגיגה שאינה באה אלא מן החולין אבל יצא בה ידי חובת שמחה:",
+            "אע\"פש שחטן קודם הרגל הואיל ואוכל מהן ברגל יצא ידי חובתו שאינו צריך לשחוט שלמי שמחה בשעת שמחה:",
+            "לא יביא אדם תודה ביום ארבעה עשר מפני החמץ שבה שאין מביאין קדשים לבית הפסול ואם הביא יוצא בה ידי חובת שמחה כמו שביארנו:",
+            "האומר הרי עלי תודה שאצא בה ידי חובתי לשם חגיגה חייב להביא תודה ואינו יוצא בה ידי חגיגה שאין חגיגה באה אלא מן החולין כשיזבח אדם שלמי חגיגה ושלמי שמחה לא יהיה אוכל הוא ובניו ואשתו בלבד וידמה שיעשה מצוה גמורה אלא חייב לשמח העניים והאמללים שנאמר והלוי והגר והיתום והאלמנה מאכיל הכל ומשקן כפי עשרו ומי שאכל זבחיו ולא שמח אלו עמו עליו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם ומצוה בלוי יותר מן הכל לפי שאין לו לא חלק ולא נחלה ואין לו מתנות בבשר לפיכך צריך לזמן לויים על שלחנו ולשמחם או יתן להם מתנות בשר עם מעשר שלהם כדי שימצאו בו צרכיהם וכל העוזב את הלוי מלשמחו ושוהה ממנו מעשרותיו ברגלים עובר בלא תעשה שנאמר השמר לך פן תעזוב את הלוי:"
+        ],
+        [
+            "מצות עשה להקהיל כל ישראל אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל ולקרות באזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותן במצות ומחזקות ידיהם בדת האמת שנאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות בבוא כל ישראל לראות וגו' הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך וגו':",
+            "כל הפטור מן הראייה פטור ממצות הקהל חוץ מן הנשים והטף והערל אבל הטמא פטור ממצות הקהל שנאמר בבוא כל ישראל וזה אינו ראוי לביאה והדבר ברור שהטומטום והאנדרוגינוס חייבין שהרי הנשים חייבות:",
+            "אימתי היו קורין במוצאי יום טוב הראשון של חג הסכות שהוא תחילת ימי חולו של מועד של שנה שמינית והמלך הוא שיקרא באזניהם ובעזרת הנשים היו קורין וקורא כשהוא יושב ואם קרא מעומד הרי זה משובח מהיכן הוא קורא מתחילת חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ומדלג לוהיה אם שמוע וגו' ומדלג לעשר תעשר וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב ופוסק:",
+            "כיצד הוא קורא תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים כדי להקהיל את העם ומביאין בימה גדולה ושל עץ היתה ומעמידין אותה באמצע עז��ת נשים והמלך עולה ויושב עליה כדי שישמעו קריאתו וכל ישראל העולים לחג מתקבצין סביביו וחזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן וסגן לכהן גדול וכהן גדול למלך כדי להדרו ברוב בני אדם והמלך מקבלו כשהוא עומד ואם רצה ישב ופותח ורואה ומברך כדרך שמברך כל קורא בתורה בבית הכנסת וקורא הפרשיות שאמרנו עד שהוא גומר וגולל ומברך לאחריה כדרך שמברכין בבתי כנסיות ומוסיף שבע ברכות ואלו הן:רצה ה' אלהינו בעמך ישראל וכו' מודים אנחנו לך וכו' אתה בחרתנו מכל העמים וכו' עד מקדש ישראל והזמנים כדרך שמברכין בתפלה הרי שלש ברכות כמטבען רביעית מתפלל על המקדש שיעמוד וחותם בה בא\"י השוכן בציון חמישית מתפלל על ישראל שתעמוד מלכותם וחותם בה הבוחר בישראל ששית מתפלל על הכהנים שירצה האל עבודתם וחותם בה בא\"י מקדש הכהנים שביעית מתחנן ומתפלל בה כפי מה שהוא יכול וחותם בה הושע ה' את עמך ישראל שעמך צריכין להושע בא\"י שומע תפלה:",
+            "הקריאה והברכות בלשון הקדש שנאמר תקרא את התורה הזאת בלשונה אף על פי שיש שם לועזות:",
+            "וגרים שאינן מכירין חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל:",
+            "יום הקהל שחל להיות בשבת מאחרין אותו לאחר השבת מפני תקיעת החצוצרות והתחינות שאינן דוחין את השבת:סליקו להו הלכות חגיגה בס\"ד:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,62 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Festival Offering",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Festival_Offering",
+    "text": [
+        [
+            "שָׁלֹשׁ מִצְוֹת עֲשֵׂה נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל רֶגֶל מִשָּׁלֹשׁ רְגָלִים וְאֵלּוּ הֵן. הָרְאִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כג יז)</small> <small>(שמות לד כג)</small> <small>(דברים טז טז)</small> \"יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ\". וְהַחֲגִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז טו)</small> \"תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ\". וְהַשִּׂמְחָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז יד)</small> \"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ\". הָרְאִיָּה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הִיא שֶׁנִּרְאֶה פָּנָיו בָּעֲזָרָה בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג וְיָבִיא עִמּוֹ קָרְבַּן עוֹלָה בֵּין מִן הָעוֹף בֵּין מִן הַבְּהֵמָה. וּמִי שֶׁבָּא לָעֲזָרָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְלֹא הֵבִיא עוֹלָה לֹא דַּיּוֹ שֶׁלֹּא עָשָׂה מִצְוַת עֲשֵׂה אֶלָּא עוֹבֵר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כג טו)</small> <small>(שמות לד כ)</small> \"לֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם\". וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַל לָאו זֶה שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. הַחֲגִיגָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הִיא שֶׁיַּקְרִיב שְׁלָמִים בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בְּבוֹאוֹ לְהֵרָאוֹת. וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַשְּׁלָמִים בָּאִים אֶלָּא מִן הַבְּהֵמָה. וּשְׁתֵּי מִצְוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵן הָרְאִיָּה וְהַחֲגִיגָה אֵין הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בָּהֶן. וְהַשִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה בָּרְגָלִים הִיא שֶׁיַּקְרִיב שְׁלָמִים יֶתֶר עַל שַׁלְמֵי חֲגִיגָה. וְאֵלּוּ הֵם הַנִּקְרָאִים שַׁלְמֵי שִׂמְחַת חֲגִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כז ז)</small> \"וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ\". וְנָשִׁים חַיָּבוֹת בְּמִצְוָה זוֹ: \n",
+            "הָרְאִיָּה וְהַחֲגִיגָה אֵין לָהֶן שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז יז)</small> \"אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ\" וְגוֹ'. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבַּן עוֹלַת רְאִיָּה פָּחוֹת מִשְּׁוֵה מָעָה כֶּסֶף וְלֹא שַׁלְמֵי חֲגִיגָה פָּחוֹת מִשְּׁוֵה שְׁתֵּי כֶּסֶף. וּמִצְוָה לְהָבִיא כְּפִי עָשְׁרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כְּמַתְּנַת יָדוֹ: \n",
+            "שַׁלְמֵי שִׂמְחָה לֹא נָתְנוּ בָּהֶן חֲכָמִים שִׁעוּר. בְּעֵת שֶׁיַּעֲלֶה אָדָם לִירוּשָׁלַיִם לָחֹג אִם הָיוּ בְּיָדוֹ קָרְבְּנוֹת הָרְאִיָּה יְבִיאֵם אוֹ יַעֲלֶה עִמּוֹ כֶּסֶף לִקְנוֹת בּוֹ הַקָּרְבָּן. וְאִם אֵין בְּיָדוֹ כֶּסֶף לֹא יָבִיא שְׁוֵה כֶּסֶף אֲפִלּוּ הָיָה בְּיָדוֹ שְׁוֵה כַּמָּה זְהוּבִים אָסוּר לוֹ לַעֲלוֹת רֵיקָם בְּלֹא כֶּסֶף וְלֹא קָרְבָּן. וְלָמָּה אָסְרוּ שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ שְׁוֵה כֶּסֶף גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא לִמְכֹּר אוֹ שֶׁמָּא יִמָּצְאוּ הַמָּעוֹת סִיגִים:\n",
+            "מִי שֶׁלֹּא הִקְרִיב בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וְשַׁלְּמִי חֲגִיגָתוֹ הֲרֵי זֶה מַקְרִיבָן בִּשְׁאָר יְמוֹת הָרֶגֶל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז טו)</small> \"שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ\" מְלַמֵּד שֶׁכֻּלָּן רְאוּיִין לַחֲגִיגָה וְכֻלָּן תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן הֵם:\n",
+            "וּמִצְוָה לְהַקְדִּים וּלְהַקְרִיב בָּרִאשׁוֹן. לֹא הִקְרִיב בָּרִאשׁוֹן בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד יַקְרִיב בַּשֵּׁנִי. וְכָל הַמְּאֻחָר הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה וְעָלָיו נֶאֱמַר <small>(צפניה ג יח)</small> \"נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי\":\n",
+            "עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ וְעַל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר <small>(קהלת א טו)</small> \"מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן\":\n",
+            "מִי שֶׁלֹּא חַג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וּבַיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא שְׁמִינִי וְאַף הַשְּׁמִינִי תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן הוּא. וְכֵן מִי שֶׁלֹּא חַג בְּיוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת חוֹגֵג כָּל שִׁבְעָה וְיֵשׁ לוֹ תַּשְׁלוּמִין כָּל שֵׁשֶׁת יָמִים שֶׁלְּאַחַר חַג הַשָּׁבוּעוֹת. וְדָבָר זֶה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה נֶאֱמַר שֶׁחַג הַשָּׁבוּעוֹת כְּחַג הַמַּצּוֹת לְתַשְׁלוּמִין:\n",
+            "עוֹלַת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה אֵינָן דּוֹחִין לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת הַטֻּמְאָה לְפִי שֶׁאֵין לָהֶן זְמַן קָבוּעַ כְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר. שֶׁאִם אֵינוֹ חוֹגֵג הַיּוֹם חוֹגֵג לְמָחָר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל דּוֹחִין אֶת יוֹם טוֹב וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין בְּיוֹם טוֹב נְדָרִים וּנְדָבוֹת מַקְרִיבִין עוֹלַת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה וְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה שֶׁאֵין אֵלּוּ נְדָרִים וּנְדָבוֹת אֶלָּא חוֹבוֹת:\n",
+            "כְּשֶׁמַּקְרִיב הַמַּקְרִיב עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָתוֹ וְשִׂמְחָתוֹ בְּיוֹם טוֹב. סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן בְּכָל כֹּחוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בִּשְׁאָר הַיָּמִים. אַף עַל פִּי שֶׁסְּמִיכָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת לֹא גָּזְרוּ עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁבוּת:\n",
+            "הַמַּפְרִישׁ עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וּמֵת. הַיּוֹרְשִׁין חַיָּבִין לַהֲבִיאָהּ. מֻתָּר לְהַקְרִיב בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד נְדָרִים וּנְדָבוֹת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר כט לט)</small> \"אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם\" מִכְּלַל שֶׁקְּרֵבִין בָּרֶגֶל. <small>(במדבר כט לט)</small> \"לְעלֹתֵיכֶם\" כְּמוֹ עוֹלַת מְצֹרָע וְעוֹלַת יוֹלֶדֶת. <small>(במדבר כט לט)</small> \"וּלְמִנְחֹתֵיכֶם\" לְהָבִיא מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת. <small>(במדבר כט לט)</small> \"וּלְשַׁלְמֵיכֶם\" לְרַבּוֹת שַׁלְמֵי נָזִיר הַכּל קְרֵבִין בַּמּוֹעֵד וְאֵין קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב:\n",
+            "וּמִי שֶׁהָיָה לוֹ אוֹכְלִים מְרֻבִּים וּנְכָסִים מוּעָטִין מֵבִיא שַׁלְמֵי חֲגִיגָה מְרֻבִּין וְעוֹלוֹת רְאִיָּה מוּעָטִין. הָיוּ לוֹ אוֹכְלִין מוּעָטִין וּנְכָסִים מְרֻבִּין מֵבִיא עוֹלוֹת רְאִיָּה מְרֻבּוֹת וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה מוּעָטוֹת. הָיוּ זֶה וְזֶה מוּעָט עַל זֶה אָמְרוּ לֹא יִפְחֹת מִמָּעָה לְעוֹלָה וּשְׁתֵּי כֶּסֶף לִשְׁלָמִים. זֶה וְזֶה מְרֻבֶּה עַל זֶה נֶאֱמַר <small>(דברים טז יז)</small> \"כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ\":\n"
+        ],
+        [
+            "נָּשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּה. וְכָל הָאֲנָשִׁים חַיָּבִים בִּרְאִיָּה חוּץ מֵחֵרֵשׁ וְאִלֵּם וְשׁוֹטֶה וְקָטָן וְסוּמָא וְחִגֵּר וְטָמֵא וְעָרֵל. וְכֵן הַזָּקֵן וְהַחוֹלֶה וְהָרַךְ וְהֶעָנֹג מְאֹד שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לַע��לוֹת עַל רַגְלֵיהֶן כָּל אֵלּוּ הָאַחַד עָשָׂר פְּטוּרִין. וּשְׁאָר כָּל הָאֲנָשִׁים חַיָּבִין בִּרְאִיָּה. הַחֵרֵשׁ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ בְּאָזְנוֹ אַחַת פָּטוּר מִן הָרְאִיָּה. וְכֵן הַסּוּמָא בְּעֵינוֹ אַחַת. אוֹ חִגֵּר בְּרַגְלוֹ אַחַת פָּטוּר. הָאִלֵּם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ פָּטוּר. טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס פְּטוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן סְפֵק אִשָּׁה. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין פָּטוּר מִפְּנֵי צַד עַבְדוּת שֶׁבּוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁכָּל אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּה. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר <small>(שמות כג יז)</small> <small>(שמות לד כג)</small> <small>(דברים טז טז)</small> \"יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ\" לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים. וּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בָּהּ אֵין הָעֲבָדִים חַיָּבִים בָּהּ. וְעוֹד הֲרֵי נֶאֱמַר בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיא הָעֲבָדִים. וְנֶאֱמַר <small>(דברים לא יא)</small> \"בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת\". כְּשֵׁם שֶׁהֵן בָּאִין לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי ה' כָּךְ הֵם בָּאִים לִרְאוֹת הֲדַר קָדְשׁוֹ וּבֵית שְׁכִינָתוֹ. לְהוֹצִיא סוּמָא שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה. אֲפִלּוּ נִסְמֵית עֵינוֹ אַחַת שֶׁהֲרֵי אֵין רְאִיָּתוֹ שְׁלֵמָה. וְשָׁם נֶאֱמַר <small>(דברים לא יב)</small> \"לְמַעַן יִשְׁמְעוּ\". לְהוֹצִיא מִי שֶׁאֵין לוֹ שְׁמִיעָה גְּמוּרָה. <small>(דברים לא יב)</small> \"וּלְמַעַן יִלְמְדוּ\". לְהוֹצִיא מִי שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר. שֶׁכָּל הַמְצֻוֶּה לִלְמֹד מְצֻוֶּה לְלַמֵּד. וְנֶאֱמַר <small>(שמות לד כד)</small> \"בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה'\" מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו לְהוֹצִיא חִגֵּר וְחוֹלֶה וְזָקֵן וְעָנֹג. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ שֶׁאֵין הַטָּמֵא רָאוּי לְבִיאָה וְכֵן הֶעָרֵל מָאוּס כְּטָמֵא: \n",
+            "הַמְקַמֵּץ וְהוּא שֶׁמְּלַאכְתוֹ לְקַבֵּץ צוֹאַת כְּלָבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְעַבֵּד הָעוֹרוֹת אוֹ לִרְפוּאָה. וְכֵן הַמְצָרֵף נְחשֶׁת בְּמַחְצָב שֶׁלּוֹ וְהָעַבְּדָנִין. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְאוּסִין מִפְּנֵי מְלַאכְתָּן הֲרֵי אֵלּוּ מְטַהֲרִין גּוּפָן וּמַלְבּוּשָׁן וְעוֹלִין בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת:\n",
+            "כָּל קָטָן שֶׁיָּכוֹל לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִיְּרוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת אָבִיו חַיָּב לְהַעֲלוֹתוֹ וּלְהֵרָאוֹת בּוֹ כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כג יז)</small> <small>(שמות לד כג)</small> <small>(דברים טז טז)</small> \"יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ\". וְאִם הָיָה הַקָּטָן חִגֵּר אוֹ סוּמָא אוֹ חֵרֵשׁ אֲפִלּוּ בְּאַחַת אֵינוֹ חַיָּב לְחַנְּכוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָאוּי לִרְפוּאָה שֶׁאִלּוּ הָיָה גָּדוֹל וְהוּא כָּךְ הָיָה פָּטוּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "כָּל הַחַיָּב בִּרְאִיָּה חַיָּב בַּחֲגִיגָה וְכָל הַפָּטוּר מִן הָרְאִיָּה פָּטוּר מִן הַחֲגִיגָה. וְכֻלָּן חַיָּבִין בְּשִׂמְחָה. חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְעָרֵל וְטָמֵא. חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בְּנֵי חִיּוּב הֲרֵי הֵן פְּטוּרִין מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. וְעָרֵל וְטָמֵא מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן אוֹכְלִים בְּקָדָשִׁים וְאֵינָן רְאוּיִין לְבִיאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ וּבְהִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת:\n",
+            "מִי שֶׁהָיָה חִגֵּר אוֹ סוּמָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְרַפֵּא בַּשֵּׁנִי. פָּטוּר מִן הָרְאִיָּה וּמִן הַחֲגִיגָה. שֶׁבְּיוֹם חוֹבָתוֹ הָיָה פָּטוּר. שֶׁכָּל יְמוֹת הֶחָג תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן הֵן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן אִם נִטְמָא בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן אַף עַל פִּי שֶׁטִּהֵר לְמָחָר פָּטוּר. אֲבָל אִם נִטְמָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהָבִיא חֲגִיגָתוֹ וּרְאִיָּתוֹ בְּתוֹךְ יְמֵי הָרֶגֶל כְּשֶׁיִּטְהַר:\n",
+            "מִי שֶׁבָּא לַעֲזָרָה בְּתוֹךְ יְמֵי הֶחָג אֵינוֹ חַיָּב לְהָבִיא עוֹלָה בְּיָדוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּכָּנֵס. שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כג טו)</small> \"וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם\" אֵינוֹ אֶלָּא בְּעִקַּר הָרֶגֶל בִּלְבַד שֶׁהוּא יוֹם רִאשׁוֹן אוֹ תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן. וְאִם הֵבִיא בְּכָל עֵת שֶׁיָּבִיא מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ וּמַקְרִיבִין אוֹתָהּ לְשֵׁם עוֹלַת רְאִיָּה. שֶׁהָרְאִיָּה אֵין לָהּ שִׁעוּר:\n",
+            "הִפְרִישׁ עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת לַחֲגִיגָתוֹ וְהִקְרִיב מֵהֶן מִקְצָתָן בָּרִאשׁוֹן וּפָסַק. שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּמַקְרִיב הַשְּׁאָר שֶׁהֲרֵי שִׁיֵּר אוֹתָם. וְאִם לֹא פָּסַק אֶלָּא דְּחָקוֹ הַיּוֹם וְלֹא יָכוֹל לְהַקְרִיב הַיּוֹם מַקְרִיב הַשְּׁאָר לְמָחָר:\n",
+            "עוֹלַת רְאִיָּה אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחֻלִּין כִּשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁאָדָם חַיָּב בָּהֶן. אֲבָל שַׁלְמֵי חֲגִיגָה בָּאוֹת מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַמְעֹרָבוֹת עִם מְעוֹת חֻלִּין. לוֹקֵחַ מִן הַתַּעֲרֹבֶת בְּהֵמָה וּמַקְרִיבָהּ שַׁלְמֵי חֲגִיגָה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה שִׁעוּר אֲכִילָה רִאשׁוֹנָה מִן הַחֻלִּין. מִפְּנֵי שֶׁשַּׁלְמֵי חֲגִיגָה חוֹבָה וְכָל שֶׁהוּא חוֹבָה אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין:\n",
+            "וְיוֹצֵא אָדָם יְדֵי חוֹבַת שַׁלְמֵי חֲגִיגָה בְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה. וְאֵין מְבִיאִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב:\n",
+            "יוֹצְאִין יִשְׂרָאֵל יְדֵי חוֹבַת שַׁלְמֵי שִׂמְחָה בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת וּבְמַעֲשַׂר בְּהֵמָה. וְהַכֹּהֲנִים בְּחַטָּאת וּבְאָשָׁם וּבִבְכוֹר וּבְחָזֶה וְשׁוֹק. שֶׁמִּצְוָה זוֹ הִיא לִשְׂמֹחַ בַּאֲכִילַת בָּשָׂר לִפְנֵי ה' וַהֲרֵי אָכְלוּ. אֲבָל אֵין יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן לֹא בְּעוֹפוֹת וְלֹא בִּמְנָחוֹת שֶׁאֵינָן בָּשָׂר הַמְשַׂמֵּחַ. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בִּפְסָחִים שֶׁחֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר רְשׁוּת. לְפִיכָךְ אֵין אָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבַת חֲגִיגָה אֶלָּא יוֹצֵא בָּהּ חוֹבַת שִׂמְחָה:\n",
+            "מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שַׁלְמֵי נֵדֶר אוֹ נְדָבָה וּשְׁחָטָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אַף עַל פִּי שֶׁאֲכָלָן בְּיוֹם טוֹב אֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבַת חֲגִיגָה שֶׁאֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחֻלִּין אֲבָל יָצָא בָּהּ יְדֵי חוֹבַת שִׂמְחָה:\n",
+            "אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁחָטָן קֹדֶם הָרֶגֶל. הוֹאִיל וְאוֹכֵל מֵהֶן בָּרֶגֶל יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִשְׁחֹט שַׁלְמֵי שִׂמְחָה בִּשְׁעַת שִׂמְחָה:\n",
+            "לֹא יָבִיא אָדָם תּוֹדָה בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר מִפְּנֵי הֶחָמֵץ שֶׁבָּהּ שֶׁאֵין מְבִיאִין קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל. וְאִם הֵבִיא יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבַת שִׂמְחָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n",
+            "הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה שֶׁאֵצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתִי לְשֵׁם חֲגִיגָה. חַיָּב לְהָבִיא תּוֹדָה וְאֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חֲגִיגָה שֶׁאֵין חֲגִיגָה בָּאָה אֶלָּא מִן הַחֻלִּין. כְּשֶׁיִּזְבַּח אָדָם שַׁלְמֵי חֲגִיגָה וְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה לֹא יִהְיֶה אוֹכֵל הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ בִּלְבַד וִידַמֶּה שֶׁיַּעֲשֶׂה מִצְוָה גְּמוּרָה. אֶלָּא חַיָּב לְשַׂמֵּחַ הָעֲנִיִּים וְהָאֻמְלָלִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז יד)</small> \"וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה\". מַאֲכִיל הַכּל וּמַשְׁקָן כְּפִי עָשְׁרוֹ. וּמִי שֶׁאָכַל זְבָחָיו וְלֹא שִׂמֵּחַ אֵלּוּ עִמּוֹ עָלָיו נֶאֱמַר <small>(הושע ט ד)</small> \"זִבְחֵיהֶם כְּלֶחֶם אוֹנִים לָהֶם כָּל אֹכְלָיו יִטַּמָּאוּ כִּי לַחְמָם לְנַפְשָׁם\". וּמִצְוָה בְּלֵוִי יוֹתֵר מִן הַכּל לְפִי שֶׁאֵין לוֹ לֹא חֵלֶק וְלֹא נַחֲלָה וְאֵין לוֹ מַתָּנוֹת בַּבָּשָׂר לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְזַמֵּן לְוִיִּים עַל שֻׁלְחָנוֹ וּלְשַׁמְּחָם אוֹ יִתֵּן לָהֶם מַתְּנוֹת בָּשָׂר עִם מַעֲשֵׂר שֶׁלָּהֶם כְּדֵי שֶׁיִּמְצְאוּ בּוֹ צָרְכֵיהֶם. וְכָל הָעוֹזֵב אֶת הַלֵּוִי מִלְּשַׂמְּחוֹ וְשׁוֹהֶה מִמֶּנּוּ מַעַשְׂרוֹתָיו בָּרְגָלִים עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יב יט)</small> \"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי\":\n"
+        ],
+        [
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַקְהִיל כָּל יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְטַף בְּכָל מוֹצָאֵי שְׁמִטָּה בַּעֲלוֹתָם לָרֶגֶל וְלִקְרוֹת בְּאָזְנֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁהֵן מְזָרְזוֹת אוֹתָן בְּמִצְוֹת וּמְחַזְּקוֹת יְדֵיהֶם בְּדַת הָאֱמֶת. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים לא י)</small> \"מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת\" <small>(דברים לא יא)</small> \"בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת\" וְגוֹ' <small>(דברים לא יב)</small> \"הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ\" וְגוֹ':\n",
+            "כָּל הַפָּטוּר מִן הָרְאִיָּה פָּטוּר מִמִּצְוַת הַקְהֵל חוּץ מִן הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהֵעָרֵל. אֲבָל הַטָּמֵא פָּטוּר מִמִּצְוַת הַקְהֵל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים לא יא)</small> \"בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל\" וְזֶה אֵינוֹ רָאוּי לְבִיאָה. וְהַדָּבָר בָּרוּר שֶׁהַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרוֹגִינוּס חַיָּבִין שֶׁהֲרֵי הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת:\n",
+            "אֵימָתַי הָיוּ קוֹרִין. בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת שֶׁהוּא תְּחִלַּת יְמֵי חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד שֶׁל שָׁנָה שְׁמִינִית. וְהַמֶּלֶךְ הוּא שֶׁיִּקְרָא בְּאָזְנֵיהֶם. וּבְעֶזְרַת הַנָּשִׁים הָיוּ קוֹרִין. וְקוֹרֵא כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְאִם קָרָא מְעֻמָּד הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. מֵהֵיכָן הוּא קוֹרֵא מִתְּחִלַּת חֻמַּשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים עַד סוֹף פָּרָשַׁת שְׁמַע וּמְדַלֵּג לִ<small>(דברים יא יג)</small> \"וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ\" וְגוֹ' וּמְדַלֵּג לְעַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר וְקוֹרֵא מֵ <small>(דברים יד כב)</small> \"עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר\" עַל הַסֵּדֶר עַד סוֹף בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת עַד <small>(דברים כח סט)</small> \"מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב\" וּפוֹסֵק: \n",
+            "כֵּיצַד הוּא קוֹרֵא. תּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת בְּכָל יְרוּשָׁלַיִם כְּדֵי לְהַקְהִיל אֶת הָעָם. וּמְבִיאִין בִּימָה גְּדוֹלָה וְשֶׁל עֵץ הָיְתָה וּמַעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּאֶמְצַע עֶזְרַת נָשִׁים וְהַמֶּלֶךְ עוֹלֶה וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ קְרִיאָתוֹ וְכָל יִשְׂרָאֵל הָעוֹלִים לָחֹג מִתְקַבְּצִין סְבִיבָיו. וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן וּסְגָן לְכֹהֵן גָּדוֹל וְכֹהֵן גָּדוֹל לַמֶּלֶךְ כְּדֵי לְהַדְּרוֹ בְּרֹב בְּנֵי אָדָם. וְהַמֶּלֶךְ מְקַבְּלוֹ כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד וְאִם רָצָה יֵשֵׁב וּפוֹתֵחַ וְרוֹאֶה וּמְבָרֵךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ כָּל קוֹרֵא בַּתּוֹרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. וְקוֹרֵא הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁאָמַרְנוּ עַד שֶׁהוּא גּוֹמֵר וְגוֹלֵל וּמְבָרֵךְ לְאַחֲרֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמוֹסִיף שֶׁבַע בְּרָכוֹת וְאֵלּוּ הֵן. רְצֵה ה' אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְכוּ'. מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וְכוּ'. אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְכוּ' עַד מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין בַּתְּפִלָּה. הֲרֵי שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת כְּמַטְבְּעָן. רְבִיעִית מִתְפַּלֵּל עַל הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיַּעֲמֹד וְחוֹתֵם בָּהּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַשּׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן. חֲמִישִׁית מִתְפַּלֵּל עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁתַּעֲמֹד מַלְכוּתָם וְחוֹתֵם בָּהּ הַבּוֹחֵר בְּיִשְׂרָאֵל. שִׁשִּׁית מִתְפַּלֵּל עַל הַכֹּהֲנִים שֶׁיִּרְצֶה הָאֵל עֲבוֹדָתָם וְחוֹתֵם בָּהּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַכֹּהֲנִים. שְׁבִיעִית מִתְחַנֵּן וּמִתְפַּלֵּל בָּהּ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל וְחוֹתֵם בָּהּ הוֹשַׁע ה' אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל שֶׁעַמְּךָ צְרִיכִין לְהִוָּשַׁע בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:\n",
+            "הַקְּרִיאָה וְהַבְּרָכוֹת בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים לא יא)</small> \"תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת\" בִּלְשׁוֹנָהּ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם לוֹעֲזוֹת:\n",
+            "וְגֵרִים שֶׁאֵינָן מַכִּירִין חַיָּבִין לְהָכִין לִבָּם וּלְהַקְשִׁיב אָזְנָם לִשְׁמֹעַ בְּאֵימָה וְיִרְאָה וְגִילָה בִּרְעָדָה כְּיוֹם שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ בְּסִינַי. אֲפִלּוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים שֶׁיּוֹדְעִים כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ חַיָּבִין לִשְׁמֹעַ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה יְתֵרָה. וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁמֹעַ מְכַוֵּן לִבּוֹ לִקְרִיאָה זוֹ שֶׁלֹּא קְבָעָהּ הַכָּתוּב אֶלָּא לְחַזֵּק דַּת הָאֱמֶת וְיִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ עַתָּה נִצְטַוָּה בָּהּ וּמִפִּי הַגְּבוּרָה שׁוֹמְעָהּ. שֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁלִיחַ הוּא לְהַשְׁמִיעַ דִּבְרֵי הָאֵל:\n",
+            "יוֹם הַקְהֵל שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מְאַחֲרִין אוֹתוֹ לְאַחַר הַשַּׁבָּת. מִפְּנֵי תְּקִיעַת הַחֲצוֹצְרוֹת וְהַתְּחִנּוֹת שֶׁאֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת:\n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות חגיגה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,53 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Firstlings",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/87e70942fcf6950675c5bfd0436d0360.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות בכורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "It is a positive command to set apart every male firstborn, whether among human beings or among clean cattle or among the donkey species, whether they are unharmed or diseased, as it is written: \"Consecrate to me every firstborn, man or beast; every firstborn among the Israelites is mine\" (Exodus 13:2). All these belong to the priests.",
+            "The firstborn of a human being and the firstborn of a donkey must be redeemed, and their redemption price is given to the priests. The firstborn of clean cattle is to be slaughtered in the Temple Court, like other things holy in a minor degree.— —",
+            "If the firstborn of a clean animal was blemished, it had to be given to the priest, whether it was blemished from birth or it became blemished after it had been perfect. If the priest wanted to, he might eat it anywhere, sell it, or serve it as food to anyone he pleased, even to a non-Jew, since it was permissible for common use.— —"
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "It is a positive command to set apart one out of ten from all clean cattle which are born to any man each year. This command applies only to herds or flocks, as it is written: \"All tithes of the herd or flock … shall be holy to the Lord\" (Leviticus 27:32).",
+            "",
+            "All are required to give tithe from cattle: priests, Levites, and lay Israelites."
+        ],
+        [
+            "If a man had ten lambs and he set apart one of the ten, or if he had a hundred and he set ten apart as tithe, they are not valid tithe. But how should one act? He must gather all the lambs or all the calves into the fold and make an opening so small that two cannot get out at the same time. Their dams are left outside bleating, so that the lambs hear their voice and leave the fold to meet them, as it is written: \"All that passes under the shepherd's staff\" (32), meaning that each must pass under the staff of itself, and not that the owner should pull it out. When they emerge from the fold, one after the other, the owner begins to count: one, two, three, four, five, six, seven, eight, nine, and the lamb which comes out tenth, whether male or female, unblemished or blemished, he marks with red paint and says: \"This is tithe.\"— —",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Young lambs are not like untithed farm products from which it is forbidden to eat until they are tithed.— — One may sell or slaughter whatever he pleases before he performs the tithing; then the tithe animal is consecrated and consumed in a legally prescribed manner.— —",
+            "The sages appointed three seasons in the year for tithing cattle, and when one of these seasons arrives one must not sell or slaughter until he has given tithe.— —"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json

@@ -0,0 +1,170 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Firstlings",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+    "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "\n    <i>Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l</i><br><br>© Published and Copyright by Moznaim Publications.<br>Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n    ",
+    "digitizedBySefaria": false,
+    "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+    "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות בכורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "It is a positive commandment to set aside all the male first issues of the womb, whether among humans, kosher animals, and donkeys. This applies whether the animals are healthy or <i>treifot</i>. Thus Exodus 13:2 states: \"Consecrate unto Me all firstborn, the first issue of the womb among the children of Israel, in humans and in animals.\" All of the above are given to the priests.\"",
+            "Firstborn humans and firstborn donkeys are redeemed and the redemption is given to the priests. A firstborn kosher animal should be slaughtered in the Temple like other sacrifices of a lesser degree of sanctity. Its blood is cast on the altar and its fats and organs are burnt on the altar's pyre, as explained in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i>.<br>The remainder of the meat is eaten by the priests, as Numbers 18:15-18 states: \"You shall surely redeem firstborn humans and you shall redeem firstborn non-kosher animals, but firstborn oxen... you shall not redeem. They are holy.... Their flesh will be for you.\"",
+            "When a firstborn kosher animal is blemished - whether it was born blemished or contracted a blemish after being born unblemished - it should be given to a priest. If he desires, he may eat it anywhere, or sell it or feed to whoever he desires, even a gentile, because it is ordinary property, as Deuteronomy 15:21-22 states: \"If it has a blemish - lameness or blindness... the pure and the impure shall partake of it, like a deer or a hart.\" It is the priest's private property.",
+            "It is a mitzvah to sanctify a firstborn kosher animal and say: \"Behold, this is holy,\" as Deuteronomy 15:19 states: \"Every firstborn shall you sanctify unto God your Lord.\" Even if the owner did not sanctify it, it is sanctified as a matter of course. It is sanctified upon its emergence from the womb.",
+            "The mitzvah of the firstborn kosher animal is observed in <i>Eretz Yisrael</i> and in the Diaspora. Firstborn animals from the Diaspora should not be brought to <i>Eretz Yisrael</i>. This is derived from <i>ibid.</i> 14:23: \"And you shall eat before God your Lord... the tithes of your grain, your wine, your oil, the firstborn of your herds and your sheep.\" Implied is that from the place where you bring \"the tithes of your grain,\" you should bring firstborn cattle and sheep. From where you do not bring \"the tithes of your grain,\" you should not bring firstborn cattle and sheep. Instead, those firstborn animals are like ordinary property and should be eaten after they become blemished. If one brings firstborn animals from the Diaspora to Jerusalem, they should not be accepted, nor should they be sacrificed. Instead, they should be eaten after they become blemished.",
+            "This mitzvah is observed whether the Temple is standing or not, like the tithes of grain. It does not apply to the offspring of consecrated animals - whether consecrated to be offered on the altar or consecrated for the Temple treasury - while they remain consecrated before they are redeemed.",
+            "Everyone is obligated in the mitzvah of setting aside a firstborn issue of a kosher animal: priests, Levites, and Israelites. Even though a firstborn issue is given to a priest, if a firstborn issue is born to a priest, he must offer its blood and fats and organs, as stated. And he must eat the remainder of the meat according to the laws pertaining to a firstborn, as Deuteronomy 15:19 states: \"Every firstborn that is born in your herds and your cattle, you shall sanctify.\" The priests and the Levites are, however, exempt with regard to the mitzvot applying to the firstborn of humans and the firstborn of non-kosher animals, as we explained in <i>Hilchot Matanot Kehunah</i>.",
+            "A firstborn animal should be eaten within the first year of its life, whether it is unblemished or blemished, as <i>ibid.</i>:20-22 states: \"Eat it before God your Lord, year after year.... If it has a blemish,... eat it in your gates.\"<br>From when is the year calculated? If it is unblemished, it should be calculated from the eighth day of its life, for then it is fit to be offered as a sacrifice. If it was born blemished, the year should be calculated from the day of its birth, because it could be eaten on that day, provided it was born after a full-term pregnancy. If, however, it is not known whether it was born after a full-term pregnancy, the year should be calculated from the eighth day.",
+            "If a firstborn animal contracts a blemish in the midst of its year, it is permitted to keep it for twelve months. If it contracts a blemish at the end of its year, it is permitted to keep it for thirty days from the day it contracted the blemish, even though this delays eating it after its year.<br>What is implied? For example, it contracted a blemish on the fifteenth day before the end of its year, it is granted another fifteen days after its year. If it contracted a blemish after its year, he may not keep it more than 30 days. Afterwards, it must be eaten.",
+            "In the present age, a firstborn animal should be left until it contracts a blemish and then eaten.",
+            "If a blemish did not appear so that it could be shown to a sage, one may keep the animal for two or three years. Should a blemish appear so that it could be shown to a sage, if the blemish is contracted within a year, it is permitted to be kept for an entire twelve month period. If it contracts a blemish after its first year, one may maintain it for thirty days.",
+            "The year of a firstborn animal is a full lunar year, twelve months from day to day. If it was a leap year, it benefits from the addition and it is granted thirteen months.<br>If two lambs were born to a person, one on the fifteenth of the first Adar and one on the first day of the second Adar, when the first day of Adar in the following year arrives, the second lamb is considered to have its year completed. The one born in the middle of the first Adar, by contrast, is not considered to have its year completed until the middle of the Adar in the following year. Since it was born in the extra month, it is counted for it.",
+            "If a person transgressed and kept a firstborn animal for more than a year, although he violates a negative commandment, it is not disqualified from being brought as an offering if it is unblemished. If it is blemished, it may be slaughtered anywhere as evident from the prooftext that states: \"the tithes of your grain, your wine, your oil, the firstborn of your herds and your sheep.\" An association is made between the firstborn animal and the tithes. Just as the tithes are not disqualified from one year to the next, so too, a firstborn animal is not disqualified from one year to the next.<sup>41</sup>",
+            "A firstborn animal should not be given to a priest directly after it was born, for this is not respectful to the priest. Instead, the owner of the animal should care for it until it matures slightly. Then he should give it to the priest.<br>For how long is an Israelite obligated to care for a firstborn animal? For a small animal, for 30 days. For a large animal, 50 days.<br>If a priest tells him: \"Give it to me in the midst of this time and I will tend to it myself,\" he is not allowed to give it to him, for this is like a priest helping in order to receive his presents. We already explained in <i>Hilchot Terumot</i>that priests who assist in the granaries, the butcher shops, and among the shepherds should not be given their presents as wages.",
+            "If the firstborn animal was blemished and a priest told the owner in the interval mentioned above: \"Give it to me so that I can partake of it now,\" or if it was unblemished and he told him: \"Give it to me in this interval so that I can offer it now,\" he may give it to him.<br>It appears to me that a person may give a firstborn animal to any priest that he desires.",
+            "When a priest eats an olive-sized portion of an unblemished firstborn animal outside of Jerusalem, he is liable for lashes according to Scriptural Law, as Deuteronomy 12:17 states: \"You may not eat the tithes of your grain, your wine, your oil, the firstborn of your herds and your sheep... in your gates.\"<br>Similarly, a non-priest who partakes of an olive-sized portion of a firstborn animal whether before its blood was poured on the altar or afterwards is liable for lashes. According to the Oral Tradition, it was taught that this admonition applies also to a non-priest who partakes of a firstborn, whether before its blood was poured on the altar or afterwards.",
+            "A firstborn kosher animal should not be redeemed, as Numbers 18:17 states: \"But the firstborn of an ox, the firstborn of a sheep, or the firstborn of a goat should not be redeemed. Similarly, it should not be sold if it is unblemished. The rationale is that since the animal is intended as a sacrifice, the priest does not have the right to sell it.<br>In the present age, when there is no Temple, since the firstborn is intended to be eaten, it is permitted to sell it, even though it is presently unblemished. It may be sold either to a priest or to an Israelite.",
+            "A priest may sell a blemished firstborn animal, in every age, whether the Temple is standing, whether it is not standing, whether it is alive, whether it has been slaughtered.<br>When one sells a blemished firstborn, he should sell it at home, but not in the market-place, as we explained in <i>Hilchot Issurei Mizbeiach</i>. The meat of an unblemished firstborn animal, by contrast, should not be sold, because it is consecrated meat. Priests who are partners in the ownership of a firstborn animal are permitted to weigh one portion against another.",
+            "When a person skins a blemished firstborn animal, he is permitted to skin it in any manner he desires. If he desires to employ the technique called <i>riggul</i>,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">As explained in Hilchot Shivitat Yom Tov 3:6, riggul refers to a technique where the hide of an animal is skinned off entirely as one unit via its feet, so that it will be useful as a pouch, as a bellows, or the like. Rashi (Temurah 24a) maintains that this method of skinning is forbidden because it is comparable to performing labor with consecrated animals. The Tur and the Shulchan Aruch (Orach Chayim 307:1) accept Rashi’s view.</i> he may. The same applies to other consecrated animals that were disqualified. If he desired to skin it from the foot up, he may skin it in that manner."
+        ],
+        [
+            "If any of the permanent blemishes which disqualify consecrated animals and require them to be redeemed is contracted by a firstborn animal, it may be slaughtered for this reason in any place. We have already explained those blemishes in <i>Hilchot Issurei Mizbeiach</i>. Those that are appropriate to apply to a male animal number 67.",
+            "All of the conditions mentioned there which cause a sacrifice to be considered as less than desirable and hence, due to them, a consecrated animal is not offered, but also is not redeemed cause a firstborn not to be slaughtered due to them, nor offered. Instead, the animal remains until it contracts a permanent blemish. Similarly, if a firstborn contracts a temporary blemish, it should not be slaughtered in any place, nor should it be offered. Instead, it should pasture until it contracts a permanent blemish and is slaughtered because of it.",
+            "Similarly, if a transgression was performed with it or it killed a human according to the testimony of only one witness or the owner, it was set aside to be worshiped as a false deity or it was worshiped, it should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish, as explained in <i>Hilchot Issurei Mizbeiach</i>.",
+            "Neither an animal born through Cesarean section, nor one born afterwards are considered as firstborn animals. The first is not, because it is not the first issue of the womb. And the second is not, because the first preceded it. Even if a female was born through Cesarean section and a male later emerged from the womb, it is not a firstborn.",
+            "When a firstborn animal is an <i>androgynus</i>, it does not have any sacred quality associated with it. It is like a female, concerning which the priest has no claim at all. One may perform labor with it and shear it like other ordinary animals.<br>When an animal is born as a <i>tumtum</i>, it is considered as a firstborn of doubtful status. It may be eaten by its owner after it contracts a blemish. This applies whether it urinates from a place that appears to indicate that it is male or it urinates from a place that appears to indicate that it is female.",
+            "When a sheep gives birth to an offspring that appears like a goat or a goat gives birth to an offspring that appears like a lamb, it is exempt from the mitzvah of a firstborn, as indicated by Numbers 18:17 which speaks of \"the firstborn of an ox.\" Implied is that it must be an ox and the firstborn must be an ox.<br>If it has some of the distinguishing characteristics of its mother, it is considered as a firstborn and it is considered as having a permanent blemish, for there is no blemish greater than a deviation from the norms of creation, as explained in <i>Hilchot Issurei Mizbeiach</i>.<br>Even if a cow gives birth to an offspring that resembles a donkey, but it has some of the signs of a cow, it is a firstborn that must be given to a priest. The rationale is that, with regard to the species of donkeys, there is a concept of a firstborn. If, however, it gave birth to an offspring resembling a horse or a camel, even if it has some of the signs of a cow, it is merely a firstborn of doubtful status. Therefore it may be eaten by its owners. If, however, a priest takes possession of it, it is not expropriated from his possession.",
+            "When a person imparts a blemish to a firstborn animal, since he performed a transgression, he is penalized. License is not granted to slaughter the firstborn because of this blemish until it contracts another blemish on its own accord. If, however, this transgressor dies, his son may slaughter the animal because of the blemish inflicted by his father, for his son was not penalized after him.",
+            "If one indirectly caused a firstborn to contract a physical blemish, e.g., one placed a fig on its ear, leaving it there until a dog came and took it and cut off its ear, he caused it to pass through jagged iron and pieces of glass so that its forefoot would be cut off and it was cut off, or he told a gentile to blemish it, the animal should not be slaughtered because of this blemish.<br>This is the general principle: Whenever a blemish was brought about with a person's knowledge, it is forbidden for him to slaughter it because of this blemish. If it was brought about without his knowledge, it is permitted for him to slaughter it because of this blemish.",
+            "If one said: \"If this firstborn animal would contract a blemish, I would slaughter it\" and a gentile heard and caused it to become blemished, he may slaughter it, because it was not brought about with his knowledge.",
+            "If we saw a person perform a deed that would indirectly cause a firstborn to contract a blemish, it contracted a blemish, but we do not know whether he intended that this blemish be caused, he should not slaughter the firstborn, because of it.<br>What is implied? He placed barley in a narrow place where the walls were studded with thorns, when the firstborn ate the barley, its lip became split. Even if the owner was a Torah sage, he should not slaughter the firstborn because of it. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "If a firstborn animal was pursuing a person and he kicked it to divert it, or even if he kicked it because it pursued once before, should he have caused a blemish when he kicked it, he may slaughter the firstborn because of it.",
+            "When children caused a firstborn to become blemished through sport and similarly, if a gentile caused a blemish intentionally, the firstborn may be slaughtered because of it. If they did so in order to cause it to be permitted, it may not be slaughtered because of it.",
+            "When the blood of a firstborn ceased flowing freely, its blood may be let, provided one does not intentionally cause a blemish. If a blemish was caused through the bloodletting, the animal may be slaughtered because of it.",
+            "It is permitted to cause a firstborn animal to become blemished before it emerges into the world and the firstborn may be slaughtered as a consequence.<br>When does this apply? When the Temple is not standing. Then leniency is granted, because ultimately the animal will be eaten after it becomes blemished. When, however, the Temple is standing, this is forbidden.",
+            "When one witness testifies in the name of another witness that a blemish was not brought about knowingly, his word is accepted. Even a woman's word is accepted if she says: \"This blemish was caused on its own accord in my presence,\" and the animal may be slaughtered.",
+            "A shepherd's word is accepted when he states that any blemish that could have been caused by human activity came about on its own accord. The animal may be slaughtered because of such blemishes.<br>When does the above apply? When the shepherd was an Israelite and the firstborn animal is in the possession of a priest. If, however, the shepherd was a priest and the firstborn was still in the possession of its Israelite owner, the shepherd's word is not accepted and we suspect that perhaps he caused it to become blemished so that it would be given to him.",
+            "The word of a priest who testifies on behalf of another priest that a firstborn became blemished on its own accord is accepted. We do not suspect that they are acting in collusion with each other.<br>The rationale is that all of the priests are suspect to cause a blemish to a firstborn so that they can partake of it outside the Temple Courtyard. Therefore their own word is not accepted with regard to their own concerns. A colleague may, however, testify on his behalf, because a person will not transgress on behalf of another. Even a priest's children and the members of his household may testify with regard to a firstborn on his behalf. His wife may not, however, because she is considered as his own person.",
+            "Leniency is, however, shown in the following instance. A firstborn animal was in the possession of a priest and it became blemished. One witness testified that the blemish came as a matter of course, but we do not know whether the blemish is of the type that enables a firstborn to be slaughtered or not. If the priest who is in possession of the firstborn states that he showed this blemish to an expert and he permitted the firstborn to be slaughtered because of it, his word is accepted. We do not suspect that he did not show the animal to the expert and that the firstborn is considered as unblemished. For the priests were not suspected of slaughtering consecrated animals outside the Temple Courtyard, because this is a sin punishable by <i>karet</i>, as we explained.",
+            "Similarly, a priest's word is accepted if he states concerning a blemished firstborn animal: \"An Israelite gave me this firstborn animal after it was blemished. It did not become blemished in my domain.\" As a result, we do not suspect that he caused the blemish. The rationale is that the matter will inevitably become revealed and the priest will be scared to lie, lest the Israelite owner be asked and state: \"It was unblemished at the time it was given to him.\""
+        ],
+        [
+            "A firstborn animal may not be slaughtered because of its blemish unless a ruling to that effect was delivered by an expert who was authorized to do so by the <i>nasi</i> and told by him: \"Give license for slaughter of firstborn animals because of their blemishes.\" Even if a blemish was large and obvious to everyone, license to slaughter it should not be granted by anyone other than an expert who was granted authority.<br>Such an expert may inspect all firstborn animals except his own.",
+            "If there is no expert in a locale and the blemish was one of the blemishes that are obvious and distinct, e.g., the animal's eye was blinded, its forefoot was cut off, or its hindfoot was broken, it may be slaughtered with license of three members of the synagogue. Similarly, if a firstborn animal was taken to the Diaspora and contracted a distinct blemish, license for its slaughter can be granted by three members of the synagogue.",
+            "An expert should not inspect a firstborn animal in <i>Eretz Yisrael</i> unless he is accompanied by a priest, lest the expert tell the owner: \"It is a blemish and it is permitted to slaughter the animal because of it,\" and he slaughter it for himself without giving it to the priest. For although he is not suspect to slaughter sanctified animalsoutside the Temple Courtyard, he is suspect to steal the presents given to the priests.<br>Therefore if the owner was a wise man who is known to be careful in his observance, an animal may be inspected for him without a priest. If the blemish was something obvious to all, e.g., the firstborn's foreleg or hindleg was cut off, since he brought to a sage expert for inspection, we assume that he is careful in his observance. Hence the experts inspects the animal for him even though he is not accompanied by a priest.",
+            "When a person slaughters a firstborn animal and afterwards shows its blemish to an expert - even if the blemish is overtly recognizable and will not be affected by ritual slaughter, e.g., its foreleg or hindleg were cut off - since it was not slaughtered with license granted by an expert - it is forbidden to benefit from it and it should be buried like a firstborn animal that died.",
+            "When a firstborn had only one testicle, but two sacs, it was sat on its rear, and its genital area kneaded without finding the second testicle, an expert granted permission for its slaughter and it was slaughtered, it is permitted to be eaten even though the second testicle was found clinging to the flanks. Since its genital area was kneaded, the original ruling is not rescinded. If, however, its genital area was not kneaded, even though permission to slaughter it was granted by an expert, it must be buried.",
+            "When a person who is not an expert inspects a firstborn and has it slaughtered, it should be buried and he must make restitution from his personal resources.<br>How much should he pay? A fourth of the worth of a small animal and half the worth of a large animal. Why does he not pay its entire worth? Because the owner of the animal was penalized so that he not delay offering the firstborn and so that he not raise a small animal in <i>Eretz Yisrael</i>.",
+            "When a person receives a wage for inspecting a firstborn animal for a blemish, the animal may not be slaughtered on the basis of his rulings unless he was a great expert and the sages knew that there were none like him and they allotted a fee to him for the visit and inspection whether a blemish was found or not.He should not take a fee for any given animal more than once and should continue to inspect it as long as it is brought to him, so that no suspicions will be aroused.",
+            "When a person is suspect to sell firstborn animals as ordinary animals, one may not purchase even the meat of deer from him, because it resembles the meat of a calf. One may not purchase from him hides that have not been processed, even the hides of a female animal, lest he cut off the place of the male organ and say: \"This is the hide of a female animal.\"<br>One may not purchase wool from him, even wool that has been whitened. Needless to say, this refers to wool that is still soiled. We may, however, purchase from him spun wool, rolls of wool and processed hides. The rationale is that one will not process the hide from an unblemished firstborn animal, because he fears to leave it in his domain, lest the judges hear and penalize him according to his wickedness.",
+            "When one slaughtered a firstborn and sold its meat and afterwards, it became known that he did not show it to an expert, what was eaten was eaten. The owner should, however, return the money paid by the purchasers. What was not eaten should be burned and the money returned. This law also applies when one feeds meat from an animal that is <i>treifah</i>, as will be explained in <i>Hilchot Mikach UMemcar</i>.",
+            "The following rules apply when it is discovered that a firstborn was <i>treifah</i>. If it was unblemished and it was discovered to be <i>treifah</i> after it was skinned, the hide should be burnt, as explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>, and the meat should be buried. If it was slaughtered because of a blemish, the meat should be buried and the priests should be allowed to benefit from its hide, provided it was slaughtered on the basis of the ruling of an expert.",
+            "When the meat of a firstborn animal, whether unblemished or blemished, has been eaten according to law, just as it is permitted to benefit from its hide, so too, is it permitted to benefit from its shearings. Nevertheless, it is forbidden to benefit from any wool which is cut off from it while it is alive - and even from wool that it shed, and even to wool that was shed after the animal contracted a blemish. Even after it was slaughtered, and, needless to say, after it died, the wool remains forbidden. For the same wool that was shed from the animal during its lifetime remains forbidden even after these events take place. These same laws apply with regard to the tithes of animals.<br>We have already explained in <i>Hilchot Me'ilah</i> that this decree was instituted only with regard to the firstborn and tithe sacrifices, because they do not come to secure atonement. Hence with regard to these sacrifices, there is room to suspect that the owner will leave them in his domain to take all the wool that sheds from them. This is undesirable, because as we have already explained, it is a mitzvah to eat the firstborn in the first year of its life, whether it is unblemished or blemished.",
+            "The following rules apply when a firstborn has loose-hanging wooland it was slaughtered because of its blemish. It is permitted to benefit from the loose-hanging wool that resembles the animal's other wool. It is, however, forbidden to benefit from the loose-hanging wool that does not resemble the animal's other wool, i.e., its roots are turned in the opposite direction and face its tips, for this is considered as if it were shed while the animal was alive.",
+            "When the shearings of the wool from a firstborn animal, even one that was blemished, become intermingled with the shearings of ordinary animals - even one with several thousand - they are all forbidden. The rationale is that the shearings are a significant entity and even the slightest amount causes the entire mixture to be considered as consecrated.<br>When one weaves a full length of a <i>sit</i> of wool from a firstborn animal in a garment, it should be destroyed by burning. If wool from consecrated animals was used, even the slightest amount causes the entire garment to be consecrated."
+        ],
+        [
+            "There is an obligation to apply the laws of a firstborn to an animal owned by partners. The terms \"your cattle and your sheep\" was used only to exclude an animal owned in partnership with a gentile. For if a gentile was a partner in the ownership of a cow or of the fetus it is carrying - even if the gentile owns only a thousandth share of the mother or the offspring, it is exempt from the requirements pertaining to the firstborn.<br>If the gentile owned one specific limb of one of them, e.g., a forefoot or a hindfoot, any limb which if cut off that limb would render the animal as blemished, exempts it. If the limb owned by the gentile could be cut off without disqualifying the animal as a firstborn, it is obligated in the laws of the firstborn.",
+            "When a person purchases a fetus being carried by a cow owned by a gentile or he sells a fetus being carried by his cow to a gentile, even though he is not permitted to do so, the fetus is exempt from the requirements of the firstborn. He is not penalized because of this matter.",
+            "When a person receives an animal from a gentile to care for it and the offspring would be shared or a gentile receives an animal from a Jew under such an arrangement, the offspring are exempt from the requirements of firstborn animals.This is implied by Exodus 13:2: \"All the first issue of the womb among the children of Israel,\" i.e., everything must belong to a Jew.",
+            "The following laws apply when a Jew receives sheep from a gentile at a fixed price and agreed that the profit will be split between them, but if the worth of the animal is reduced, the loss is born by the Jew alone. Even though the sheep are in the domain of the Jew and are his property, since if the gentile will not find any other resources to collect his debt for the lost sheep from him, he will take these sheep and their offspring, it is considered as if he has a lien on them and their offspring. Thus the gentile is considered as having a share of them and they and their offspring are exempt from the requirements of the firstborn. The offspring of their offspring, however, are liable for they belong to the Jew and the gentile has no authority over them.",
+            "When a Jews pays money to a gentile and thus acquires an animal from a gentile according to their law, even though he did not perform <i>meshichah</i>,he acquires the animal and the requirements of the firstborn apply to its offspring. Similarly, if a gentile acquired an animal from a Jew according to their laws and paid money, he acquires it even though he did not perform <i>meshichah</i> and its offspring are exempt from the requirements of the firstborn.",
+            "When a gentile converts and it is not known whether his cow gave birth before he converted or afterwards, it is considered a firstborn because of the doubt.",
+            "When a person purchases an animal from a gentile and does not know whether it gave birth already or not, if it gives birth in his possession, the offspring is considered a firstborn because of the doubt. It should be eaten by its masters after it becomes blemished, but is not given to a priest. The rationale is that when a person desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on the plaintiff.",
+            "When a person purchases an animal that is giving suck from a gentile, he need not suspect that it is giving suck to the offspring of another animal. Instead, we operate under the assumption that it has already given birth. Even if the animal to which it is giving suck is like another species, even if it is like a pig, it is exempt from the requirements of the firstborn.<br>Similarly, the offspring of an animal that is providing milk is exempt from the requirements of the firstborn. The rationale is that we rely on the assumption that most animals do not provide milk unless they have given birth previously.",
+            "When a person purchases an animal from a fellow Jew, we operate under the assumption that it already gave birth unless the seller states that it did not give birth yet. The rationale is that we assume a Jew will not remain silent and cause a fellow Jew to partake of a consecrated animal outside the Temple Courtyard. Hence we conclude that it certainly gave birth previously. Therefore the owner sold the mother without any qualification.",
+            "The following laws apply when a small animal miscarries and discharges a fetus whose form has not become very distinct and evident to all. It is called a <i>tinuf</i>. If the shepherds say: \"It was a fetus, but its form has become marred,\" the future offspring of this animal is exempt from the requirements of the firstborn. It must, however, be shown to a shepherd who is knowledgeable.<br>Therefore if one purchases an animal from a gentile, even if it was small and gave birth within its first year of life, the offspring is considered as a firstborn of doubtful status, because it is possible that it discharged a <i>tinuf</i> while owned by the gentile.<br>Similarly, when a large animal discharges a placenta, it is a sign that it carried a fetus, for a placenta is never formed without a fetus and the offspring is exempt from the requirements of the firstborn. It is permitted to throw that fetus to the dogs for the following reasons. Only a male is sanctified as a firstborn. We assume that offspring are half male and half female. We have already explained that a male that does not have some of the distinguishing signs of its mother is not consecrated as a firstborn. Thus the lesser portion of animals' first offspring is consecrated as a firstborn. Hence since the probability is less than half, it is not considered. When, by contrast, a consecrated animal discharges a placenta, it must be buried. For the female offspring are bound by the same laws as the male.",
+            "When a large animal discharges a flow of blood, the future offspring of this animal is exempt from the requirements of the firstborn, for we assume that there was an offspring in it, but there was much more blood and it lost its form and its existence was nullified. We must bury the flow of blood like a stillborn firstborn animal, even though this flow of blood has no consecrated quality. Why is it buried? In order to publicize the matter that the offspring of this animal was exempted from the requirements of the firstborn.",
+            "We already explained with regard to the concept of a woman in the <i>niddah</i> state that the form of a human fetus is completed on the fortieth day after conception. Thus when a woman miscarries after less than 40 days, she is not considered to have miscarried a fetus. Our Sages did not, however, conclusively determine the amount of days in which the form of an animal fetus is completed. They did, however, say that an animal which discharges a <i>tinuf</i> does not become pregnant, nor does it carry another fetus until after 30 days.",
+            "When an animal left pregnant and returned empty, her next offspring is considered as a firstborn because of the doubt involved. Perhaps what she discharged was not an entity that exempts her offspring from the requirements of the firstborn. A fetus that was miscarried is not considered to have \"opened its mother's womb\" unless its head was the size of top of the needle of the woof.",
+            "When an animal that is having difficulty giving birth to its firstborn, the offspring may be cut up limb by limb and the limbs extracted and thrown to the dogs immediately. The offspring that follows is a firstborn.<br>If the greater portion of a fetus emerges at one time, it must be buried and the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn.<br>If one cut off a limb, extracted it, put it aside, cut off another limb, until the greater portion of the fetus is completed, all of the limbs are required to be buried and the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn. [The rationale is that] since the greater part of the animal was taken out - whether whole or cut in pieces - and it is present before us, it becomes consecrated retroactively.",
+            "When a third of the fetus emerged and it was sold to a gentile and then a second third emerged, it is consecrated retroactively and the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn.<br>If a third of the offspring was removed by Caesarian section and, afterwards, two thirds emerged through the womb, it is not consecrated. The rationale is that the first larger portion did not emerge from the womb and the consecration would have been brought about retroactively.",
+            "The following laws apply when the lesser portion of one limb emerges from the womb together with the greater portion of the animal. Since the portion that emerges constitutes the greater portion of the fetus, the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn and the portion that emerged should be buried..<br>If only half of the fetus emerges from the womb together with the greater portion of one limb, there is an unresolved doubt whether the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn or not. Therefore the next offspring is a firstborn of doubtful status.",
+            "When a firstborn was wrapped in a fiber and removed from the womb without touching the womb or it was wrapped with a placenta of another animal or it was wounded up together with its sister and emerged, since it did not touch the womb, it is considered as a firstborn of doubtful status.",
+            "If one cleaved the wombs of two animals together and a fetus emerged from one and entered the other, there is an unresolved doubt: Is the future offspring of the animal to whose womb the firstborn entered exempted from the requirements of the firstborn, for its womb was \"opened?\" Or is it not exempted until it \"opens its womb\" when giving birth to its own offspring?",
+            "If the walls of the mother's womb opened and the firstborn emerged without touching the walls of the womb, there is an unresolved doubt: Is it consecrated because it touches the walls of the mother's womb? Or is it consecrated because it was in the space of the mother's womb?",
+            "If the walls of the the mother's womb were uprooted from their place and were suspended around the offspring's neck, there is an unresolved doubt: Do they cause the offspring to be consecrated only when they are in their place? Or do they cause it to be consecrated even if they are not in their place.",
+            "If the flesh supporting the walls of the womb decomposes, the offspring is not consecrated. If the walls of the womb are partially stripped off, but the portion that remained is greater than the portion that was stripped off and the offspring emerged through the open area or the portion that was stripped off is greater than the portion that remained and the offspring emerged through the portion that remained, the offspring is a firstborn of doubtful status."
+        ],
+        [
+            "The following laws apply when a sheep that had not given birth before gives birth to two males. Even if both of their heads emerged at the same time, it is impossible that one did not emerge before the other. Since it is not known which emerged first, the priest should take the weaker one and the second one is a firstborn of doubtful status.<br>If one of them died, the priest does not receive anything, for the living offspring is of doubtful status and we follow the principle: \"When one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him.\" Similarly, if the mother gave birth to a male and a female, the male is of doubtful status, for perhaps the female emerged first. Therefore the priest does not receive anything, for when one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him.",
+            "When there are two sheep that have not given birth previously and they give birth to two males, they are both given to the priest. If they gave birth to a male and a female and they become intermingled, the male is given to the priest. If they gave birth to two males and a female, the priest may take the weaker one. If one of them died, the priest does not receive anything. The rationale is that the male that is alive is a firstborn of doubtful status and when one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him.<br>If the two sheep gave birth to two females and a male or two males and two females the males are firstborn of doubtful status. For it is possible to say that the female was born first and then the male. Hence the priest does not receive anything, because when one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him.<br>If one of the sheep had given birth beforehand and one had not, should they give birth to two males and they become intermingled, they are both firstborn of doubtful status and the priest may take the weaker one. If one dies, the priest does not receive anything, for the living offspring is of doubtful status. Similarly, if the two sheep give birth to a male and a female and it is not known which gave birth to which, the priest does not receive anything, for the male is of doubtful status.",
+            "Whenever a firstborn is of doubtful status, the law is that it should be allowed to pasture until it becomes blemished and then it may be eaten by its owner. If a priest takes possession of it, it is not expropriated from him. He must partake of it only after it becomes blemished. He may not offer it as a sacrifice, for only an offspring that is definitely a firstborn is offered as a sacrifice, lest one slaughter an ordinary animal in the Temple Courtyard.",
+            "When a person had both animals that had given birth before and animals that had not given birth before in his herd and they both gave birth while no one was present. If the owner entered and found those who had given birth previously giving suck to females and those who had not given birth previously giving suck to males, we do not suspect that the offspring of one went to another to suck and the offspring of the other went to the first. Instead, we follow the presumption that every animal is giving suck to its own offspring.",
+            "When two individuals entrusted male animals - one a firstborn and one an ordinary animal - with a shepherd and one of the animals died, the shepherd may leave the second animal between them and depart. This animal is considered a firstborn of doubtful status and should be divided between the two owners, because neither can identify his animal.",
+            "When a person entrusts a firstborn animal to another person who placed it together with his own ordinary animal and then one of them died, but they do not know which one, we follow the principle: When one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him. The animal is considered a firstborn of doubtful status.<br>Even if a priest who is a shepherd leaves his firstborn animal in a person's courtyard together with that person's ordinary animal, should one of them die, we follow the principle: When one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him. We may not expropriate property from a person's courtyard unless there is substantial proof, for it is with the consent of the owner of the firstborn that it was placed together with the ordinary animal belonging to the other person.",
+            "Israelites are not suspect to cause blemishes to firstborn animals. Therefore the word of an Israelite is accepted if he states: \"This is a firstborn of doubtful status.\" We inspect the blemish and permit him to partake of the animal if it is blemished.",
+            "Whenever a consecrated animal received a permanent blemish before it was consecrated and was later redeemed, its offspring are governed by the requirements of the firstborn. If they received a temporary blemish before they were consecrated or they were consecrated while unblemished and received a permanent blemish and were then redeemed, their offspring are exempt from the requirements of the firstborn. The rationale is that they did not become ordinary animals in all respects, as indicated by the fact that they are forbidden to be shorn and work is forbidden to be performed with them, as we explained in <i>Hilchot Me'ilah</i>.",
+            "When a person purchases an animal with money from the second tithes in Jerusalem, its offspring is obligated in the requirements of the firstborn. If, however, a person purchases an animal with the produce of the Sabbatical year, their offspring are exempt from the requirements of the firstborn. The rationale is that one is not allowed to perform commercial activity with the produce of the Sabbatical year, for concerning that, Leviticus 25:6 states: \"to partake of it.\" Implied is that license is granted \"to partake of it\" and not to perform commercial activity with it. And if its offspring were obligated in the requirements of the firstborn, it is considered as if he would be performing commercial activity with a firstborn, because it is released from the category of the produce of the Sabbatical year.<br>We already explained in <i>Hilchot Ma'achalot Assurot</i> that it is forbidden to perform commercial activity with substances that are forbidden to be eaten. And we already explained in <i>Hilchot Terumot</i> that it is forbidden to perform commercial activity with <i>terumot</i>. Similarly, it is forbidden to perform commercial activity with the firstborn even though it is permitted to sell them in the manner explained above.",
+            "If a person purchased a firstborn for a wedding feast for his son or for a festival and he did not need it, it is permitted to sell it.",
+            "We do not evaluate unblemished firstborn animals for Israelites, but we do evaluate blemished firstborn. We evaluate unblemished firstborn animals for priests in the present age, because ultimately, they will be eaten after they are blemished. Needless to say, we evaluate blemished animals for them."
+        ],
+        [
+            "It is a positive commandment to separate one out of every ten kosher animals, which are born to a person each year. This mitzvah applies only to cattle and sheep, as Leviticus 27:32 states: \"All the tithes of your cattle and sheep....\"",
+            "The tithing of animals applies with regard to ordinary animals, but not to consecrated ones. It applies in <i>Eretz Yisrael</i> and in the Diaspora, in the era that the Temple was standing and in the era when the Temple is not standing. Nevertheless, our Sages forbade tithing animals in the present era and ordained that they should be tithed only when the Temple is standing. This is a decree, lest the consecrated animal be eaten when it is unblemished and thus one will be violating a transgression punishable by <i>karet</i>: slaughtering consecrated animals outside the Temple Courtyard. If one transgressed and tithed in the present era, the animal is designated as a tithe offering and should be eaten after it contracts a disqualifying blemish.",
+            "All are obligated in the tithing of their animals: priests, Levites, and Israelites.",
+            "The laws applying to a tithe offering of an animal are that it should be slaughtered in the Temple Courtyard and its blood cast in one heave towards the Altar's base. Its organs and fats are offered on the altar's pyre and the remainder of the meat is eaten by the owner in Jerusalem like other sacrifices of a lesser degree of sanctity. The priests do not receive any portion of it. Instead, it is given to its owner in its entirety, like the Paschal sacrifice.<br>If it was blemished, whether it became blemished after it was designated or it was blemished when it was set aside, it may be eaten in any place.",
+            "It is forbidden to sell an animal designated as a tithe offering when it is unblemished, for Leviticus 27:33 states with regard to it: \"It shall not be redeemed.\" According to the Oral Tradition, the phrase \"It shall not be redeemed\" also implies a prohibition against selling it; it is neither redeemed, nor sold at all.<br>It appears to me that when one sells an animal designated as a tithe offering, the sale is of no consequence and the animal is not acquired by the purchaser. For this reason, the seller is not liable for lashes like one who sells property designated as a dedication offering to the priests, in which instance, the purchaser does not acquire it, or like one who sells a female captive, as will be explained in its place.",
+            "According to Rabbinic Law, it is forbidden to sell an animal designated as a tithe offering when it is blemished and even when it is slaughtered. This is a decree, lest one sell such an animal when it is alive. For this reason, we may not weigh one portion against another, as is done when weighing portions of a firstborn animal, because it appears as if he is selling it.",
+            "An animal designated as a tithe offering that belongs to orphans is permitted to be sold in an ordinary manner after being slaughtered when blemished. To prevent the orphans from suffering a loss, our Sages did not uphold their decree in this instance.",
+            "When an animal designated as a tithe offering is slaughtered when blemished, it is permitted to sell its fats, sinews, hide, and bones. Only the sale of its meat was prohibited. If one included the price for its meat together with the price for its hide, fats, and sinews and sold everything in a collective price, the sale is permitted. If the price of the bones was high and he included the price of the meat in the price of the bones, it is permitted.",
+            "Anyone's word is accepted with regard to the blemishes of animals designated as tithe offerings if he says: \"This blemish came about on its own accord; it was not brought about intentionally.\" Even the statements of those individuals whose word is not accepted with regard to the blemishes of a firstborn animal are accepted with regard to an animal designated as a tithe offering. Moreover, a person may inspect the blemishes of his animals designated as tithe offerings and permit their slaughter if he is an expert. The rationale for these leniencies is that if a person desired, he could have blemished every animal in his flock and then tithed them. Thus from the outset, the tithed animal would be blemished.",
+            "When a person purchases lambs that were born this year or they were given to him as a present, he is not obligated to tithe them. The obligation applies only when the animals are born in his domain. Accordingly, if partners enter into a partnership with regard to animals: one brings 100 and the other brings 100 and they have them intermingle and own them jointly, these 200 are exempt from the requirement to tithe. The rationale is that each of the lambs is considered as having been sold. Similarly, if brothers inherit lambs in their first year of life from their father, they are exempt from the requirement to tithe.<br>The offspring born to the partners or the brothers after the partnership was established, by contrast, from their jointly owned animals are obligated to be tithed. Similarly, if a partnership was established with money or brothers purchased animals from the funds of the estate, the offspring born afterwards are obligated to be tithed, for they were born in their domain and they are considered as one person.<br>If the brothers and the partners divided their property after animals were born to them in their joint domain and then reestablished their partnership, the animals born previously are exempt from the requirement to tithe. The rationale is that when the assets of the partnership or the estate were divided, everything is considered as having been sold and animals that are sold are exempt. And when the partnership was reestablished, no new offspring was born to them afterwards. Even though they divided kids for kids and lambs for lambs, and even if they divided them by tens, they are all exempt from the tithes and considered as having been purchased.",
+            "When brothers and partners divided the financial assets of the partnership, but did not divide the animals, the animals are obligated to be tithed, for they are not considered as having been purchased yet. If, however, the animals of the partnership were divided even though the financial assets were not, the offspring are exempt.",
+            "When a person purchases ten unborn fetuses in their mother's womb,they all enter the corral for tithing, for they were born in his domain.",
+            "When a priest received ten newborn animals because of the return of property stolen from a convert, they are exempt from the tithes. The rationale is that the priestly presents are comparable to ordinary presents. And we already explainedthat when one gives a present, it is exempt from the tithes.",
+            "All the animals in one's herd are brought into the corral for tithing, whether they are unblemished or blemished, even those which are forbidden to be offered on the altar with the exception of hybrids, animals that are <i>tereifah</i>, born through Caesarian section, or \"lacking in age.\" For all of these are exempt from the tithes.<br>Similarly, an animal whose mother died or was slaughtered when it was born should not be tithed. These concepts are part of the Oral Tradition.",
+            "A purchaser is not exempt from the obligation to tithe unless he purchased the animals after they were fit to be tithed. Therefore one who purchases lambs in the seven days after their birth, is obligated to tithe them when the time comes.Since an animal that is \"lacking in age\" is not fit to be tithed, it is as if he purchased a fetus and it was born in his domain.",
+            "Whenever there is a doubt whether an animal is obligated to be tithed or exempt from being tithed, it is exempt from being tithed. Therefore when an orphaned lamb, a purchased one, or the like becomes intermingled with other lambs, they are all exempt from the tithes, because the status of each one of them is in doubt."
+        ],
+        [
+            "When a person possesses ten lambs and he separates one as the tithes or he possesses 100 and he separates ten as the tithes, these are not tithes. What, instead, should he do? He should gather all of the lambs or all of the calves born that year in a corral. He then makes a small entrance so that two cannot emerge at the same time. He positions their mothers outside the corral and they bleat so that the lambs will hear their voices and leave the corral to meet them. This is necessary, as implied by Leviticus 27:32 which states: \"all that passes beneath the staff,\" i.e., they must pass on their own initiative; one should not remove them by hand.<br>As they leave the corral one by one, the owner begins to count them with a staff: one, two, three, four, five, six, seven, eight, nine. The tenth animal that departs, whether male or female, whether unblemished or blemished, should be painted with red paint, and the owner should say: \"This is the tithe.\"<br>If he did not paint the animals designated as the tithes with red paint, did not count them with a staff, or counted them while they are lying down or standing, the tithing takes effect. Since he counted them ten by ten and consecrated the tenth, it is considered a tithe.",
+            "It is not necessary to collect every animal born in a person's domain to one corral. Instead, the reckoning is made for every herd alone. If a person owned five lambs in Jerusalem and five in Acre, they are not combined into a single herd. Instead, they are all exempt from the tithes.<br>What is the distance required to be between two herds for them to be combined? Sixteen <i>mil</i>.",
+            "If there are three herds and there are sixteen <i>mil</i> between each one, the three are combined. What is implied? There were nine on one side, nine on the other side, and one in the center, all three herds are brought into the corral together to be tithed.",
+            "Tithes are not taken from sheep for cattle, nor from cattle for sheep. One must, however, tithe sheep for goats and goats for sheep. This is derived from Leviticus 27:32: \"All the tithes of your cattle and <i>tzon</i>.\" Implied is that all light, domesticated animals are included as one category, for they are both referred to with the term <i>seh</i> and they are like one species.",
+            "We do not tithe animals born in one year with animals born in another year just as we do not tithe the crops from the new year for the crops from the past year nor the crops from the past year for the crops of the new year, as Deuteronomy 14:22: \"Which are produced by the field year for year.\"<br>It appears to me that if one tithed animals from one year for animals of another year, the tithing is binding because of the severity of consecrated animals. For the Torah did not explicitly emphasize that the tithing of animals must be from the same year.",
+            "All of the offspring born from the first of Tishrei until the twenty-ninth of Elul are combined and are tithed for each other. If five lambs are born on the twenty-ninth of Elul and five on the first of Tishrei of the following year, they are not combined. If an animal gave birth to offspring in its first year of life, it and its daughter should be brought into the corral together to be tithed.",
+            "The lambs which are born are not like <i>tevel</i> from which one may not eat until one tithes as explained in its place. Instead, one may sell or slaughter all the offspring one desires until one tithes. Then animal designated as the tithe offering will be consecrated and must be eaten according to law, as explained above.",
+            "Our Sages established three fixed times for the tithing of one's animals.When one of these dates arrives, it is forbidden for a person to sell or slaughter the offspring of his animals until he tithes. If he slaughters, the meat is permitted.<br>These are the three dates: the fifteenth day before the Paschal sacrifice, the fifteenth day before Shavuot, and the fifteenth day before Sukkot. Each of these times is called a \"threshing floor\" for the tithing of animals. Thus the \"threshing floor\" for the tithing of animals is on the last day of the month of Adar, on the thirty-fifth day of the Counting of the <i>Omer</i>, and on the last day of the month of Elul.<br>Why were the \"threshing floors\" established on these dates? So that the animals would be available to the festive pilgrims. For even though it is permitted to sell animal offspring before they were tithed, as we explained, the people would refrain from selling them until they would tithe them and perform the mitzvah.",
+            "When a person brought all his sheep or cattle into a corral and began to sanctify the tenth animal that departs until there remained less than ten in the corral, those should be left for the next \"threshing floor\" and they are joined together with those born and tithed and all are collected in one \"threshing floor.\" Even though one knows that some will remain in the corral, he is obligated to bring them all into the corral and the remainder will be left over."
+        ],
+        [
+            "The following laws apply when a person brought sheep into a corral, they began to depart one by one with him counting them as we explained, and he erred in numbering them, and called the eighth lamb or a lesser number, the tenth. In such a situation and, similarly, if he called the twelfth or a greater number, the tenth, those animals are not consecrated. If, however, he called the ninth or the eleventh, the tenth, they become consecrated.<br>This matter is a halachah, [communicated by the Oral Tradition: that an error when tithing causes one greater than the tenth or one lesser than the tenth to be consecrated, but not those greater or lesser than they.<br>Even if one called the ninth, the tenth, the tenth, the ninth, and the eleventh, the tenth, whether in error or intentionally, all three are consecrated.",
+            "What are the laws that apply to them? The ninth is not sacrificed. Instead, it should be eaten after it becomes blemished. The tenth is the tithe offering and the eleventh should be offered as a peace offering. Accompanying offerings are required to be brought with it. Its holiness may not be transferred to another animal, because it is considered as an animal to which holiness has been transferred itself.<br>When does the above apply? When the person counting was the owner of the animals. When, however, a person appoints an agent to tithe for him and the agent errs with regard to the ninth or the eleventh, only the true tenth one is consecrated, for he was not appointed as an agent to err and to cause him a loss, only to consecrate the animals in the appropriate manner.",
+            "The statement that if one called the eleventh animal \"the tenth,\" it becomes consecrated applies when one called the tenth, \"the ninth.\" If, however, he called the tenth \"the tenth,\" and called the eleventh, \"the tenth,\" the eleventh is not consecrated. The rationale is that the name \"tenth\" was not removed from the true tenth animal.<br>Moreover, even if the owner was silent when the tenth animal departed and did not call it \"the tenth\" or \"the eleventh\" and when the eleventh departed, he called it \"the tenth,\" it is not consecrated. The rationale is that the tenth is consecrated as a matter of course, even though it was not explicitly called \"the tenth.\" Hence, since the name \"tenth\" was not removed from the appropriate animal, the eleventh is not consecrated.",
+            "The following rules apply when the ninth and the tenth depart together. Whether the owner called both of them \"the ninth\" or both of them \"the tenth,\" they are both consecrated. They both, however, should be eaten after they contract blemishes and neither should be sacrificed.<br>Similarly, if the tenth and the eleventh departed together, if he called them \"the tenth,\" the tenth and the eleventh are considered as intermingled. It is as if a tithe offering becomes intermingled with a peace-offering, in which instance, the law is that they should be eaten after they contract blemishes, as we explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>. If he called them \"the eleventh,\" it is considered as if the tenth animal and an ordinary animal are intermingled and they should be eaten after they contract blemishes.",
+            "If, when the owner began counting, two animals, the first and the second, departed together, he should count all the animals in pairs and consecrate the tenth pair. Similarly, if he counted them all in sets of three or in sets of five, the tenth set becomes consecrated.",
+            "If, at the outset, two departed and he counted them as one, and then he called the third that departed after them, \"the second,\" and continued counting one by one in the ordinary manner, the ninth and the tenth are both consecrated and should be eaten after they contract blemishes. The rationale is that the ninth is the true tenth, because two animals departed at the outset. And the one that he called \"the tenth\" is really, the eleventh and when the eleventh is called \"the tenth,\" it is consecrated, as we explained.",
+            "If one counted backwards, i.e., when the first one departed, he counted it \"ten;\" when the second departed, he counted \"nine;\" until the tenth departed and he counted \"one,\" it is consecrated, because the tenth is consecrated on its own accord.",
+            "If one mistakenly called the ninth, \"the tenth\" and the tenth remained in the corral, the ninth should be eaten after becoming blemished and the one that remained in the corral is the tithe. This applies even though it did not depart, nor was it designated as the tenth, because the tenth is consecrated on its own accord.<br>If the tenth died in the corral, the ninth should be eaten after becoming blemished and the eight which departed after being counted are exempt even though the tenth among them was not consecrated to be offered, but instead, died before departing, because once animals have been counted in a manner that was fitting for them to be tithed, they are exempt.",
+            "When one brought ten lambs into a corral and proceeded to count, if one of those counted died, he should continue counting and complete the reckoning in its ordinary manner, consecrating the tenth, even though there are only nine that are alive at the time.",
+            "If after a person began counting, one of the animals in the corral died, those which were counted are exempt, because once animals have been counted in a manner that was fitting for them to be tithed even though one was not separated for them, they are exempt, as stated. Those that remained in the corral should be left for a later \"threshing floor\" until others are added to them.<br>Similar concepts apply when one had fourteen lambs and brought all of them into a corral and four departed through one opening and were counted, then six departed through another opening and were counted and four remained in the corral. If the four depart through the opening that the six departed, one should be taken as the tithe and all the others are exempt. The four that departed at first through the first opening are exempt, because once animals have been counted in a manner that was fitting for them to be tithed, they are exempt.<br>If the remaining four departed from the opening through which the first four departed, the four that departed at the outset and the six that departed afterwards through the second opening are exempt, because each one of them was counted in a manner that was fitting for them to be tithed. For at the time each of the groups departed, others remained in the corral to complete the counting and the tithing. The four that remained, however, although they departed through the first opening and were counted, were not counted in a manner appropriate for tithing. Therefore they must be included in another \"threshing floor.\"<br>The following laws apply if four departed through one opening, four departed through another opening, and six remained. If all six departed from the same one of the two openings, one should be taken as a tithe and all the lambs are exempt from being tithed again. If, however, the six departed from both openings, some from one and some from the other, the six are included in another \"threshing floor.\" The eight that departed from the two openings at the outset, however, are exempt, for each set of four was counted in a manner appropriate for ten to be counted and the tithe taken, for there were six remaining in the corral.",
+            "If there were nineteen lambs in the corral and nine departed from one opening and nine departed from the other opening, the last one should be taken as the tithes and all the previous are exempt, for both sets of nine were counted in a manner appropriate for tithing.",
+            "If one was counting and a lamb stuck out its head and the majority of its body from the corral and then returned, it is considered as having been counted in all contexts.",
+            "If a person was counting and interrupted the reckoning because his colleague spoke to him or because night fell beginning the Sabbath, he should continue and complete his counting afterwards.",
+            "When one was counting those that departed one by one and one consecrated the tenth and one of those which had been counted jumped back into the corral, becoming intermingled with those which had not been counted as of yet and which were not tithed, all of those in the corral are exempt. The rationale is that there is a doubt concerning every lamb in the corral: Is the one that was counted and jumped back in or is it another one? And we have already stated, that all those which were counted are exempt.",
+            "If one of the animals selected as the tithes jumped back into the corral and became intermingled with the remaining animals, they should all be left to pasture until they contract a disqualifying blemish. Then they should be eaten after acquiring the blemish."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,33 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Firstlings",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות בכורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "A sheep that gave birth to offspring similar to a goat, or a goat that gave birth to offspring similar to a sheep, it is exempt from firstborn laws, as it says (Numbers 18, 17): \"Just the firstborn of an ox\", only when it is an ox and its eldest son is an ox. And if it had some signs of its mother it is a firstborn and it is permanently blemished for there is no blemish greater than change of its species. Even a cow that gave birth to offspring similar to a donkey, and it has some signs of a cow, it is a firstborn for the priest because the laws of firstborn apply to donkeys. But if it gave birth to [offspring similar to] a horse or a camel, even if it has some signs of a cow, it is a doubtful firstborn and therefore may be eaten by the owners. And if the priest seized it, we don't take it from him [the priest]."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/English/merged.json

@@ -0,0 +1,163 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Firstlings",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Firstlings",
+    "text": [
+        [
+            "It is a positive commandment to set aside all the male first issues of the womb, whether among humans, kosher animals, and donkeys. This applies whether the animals are healthy or <i>treifot</i>. Thus Exodus 13:2 states: \"Consecrate unto Me all firstborn, the first issue of the womb among the children of Israel, in humans and in animals.\" All of the above are given to the priests.\"",
+            "Firstborn humans and firstborn donkeys are redeemed and the redemption is given to the priests. A firstborn kosher animal should be slaughtered in the Temple like other sacrifices of a lesser degree of sanctity. Its blood is cast on the altar and its fats and organs are burnt on the altar's pyre, as explained in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i>.<br>The remainder of the meat is eaten by the priests, as Numbers 18:15-18 states: \"You shall surely redeem firstborn humans and you shall redeem firstborn non-kosher animals, but firstborn oxen... you shall not redeem. They are holy.... Their flesh will be for you.\"",
+            "When a firstborn kosher animal is blemished - whether it was born blemished or contracted a blemish after being born unblemished - it should be given to a priest. If he desires, he may eat it anywhere, or sell it or feed to whoever he desires, even a gentile, because it is ordinary property, as Deuteronomy 15:21-22 states: \"If it has a blemish - lameness or blindness... the pure and the impure shall partake of it, like a deer or a hart.\" It is the priest's private property.",
+            "It is a mitzvah to sanctify a firstborn kosher animal and say: \"Behold, this is holy,\" as Deuteronomy 15:19 states: \"Every firstborn shall you sanctify unto God your Lord.\" Even if the owner did not sanctify it, it is sanctified as a matter of course. It is sanctified upon its emergence from the womb.",
+            "The mitzvah of the firstborn kosher animal is observed in <i>Eretz Yisrael</i> and in the Diaspora. Firstborn animals from the Diaspora should not be brought to <i>Eretz Yisrael</i>. This is derived from <i>ibid.</i> 14:23: \"And you shall eat before God your Lord... the tithes of your grain, your wine, your oil, the firstborn of your herds and your sheep.\" Implied is that from the place where you bring \"the tithes of your grain,\" you should bring firstborn cattle and sheep. From where you do not bring \"the tithes of your grain,\" you should not bring firstborn cattle and sheep. Instead, those firstborn animals are like ordinary property and should be eaten after they become blemished. If one brings firstborn animals from the Diaspora to Jerusalem, they should not be accepted, nor should they be sacrificed. Instead, they should be eaten after they become blemished.",
+            "This mitzvah is observed whether the Temple is standing or not, like the tithes of grain. It does not apply to the offspring of consecrated animals - whether consecrated to be offered on the altar or consecrated for the Temple treasury - while they remain consecrated before they are redeemed.",
+            "Everyone is obligated in the mitzvah of setting aside a firstborn issue of a kosher animal: priests, Levites, and Israelites. Even though a firstborn issue is given to a priest, if a firstborn issue is born to a priest, he must offer its blood and fats and organs, as stated. And he must eat the remainder of the meat according to the laws pertaining to a firstborn, as Deuteronomy 15:19 states: \"Every firstborn that is born in your herds and your cattle, you shall sanctify.\" The priests and the Levites are, however, exempt with regard to the mitzvot applying to the firstborn of humans and the firstborn of non-kosher animals, as we explained in <i>Hilchot Matanot Kehunah</i>.",
+            "A firstborn animal should be eaten within the first year of its life, whether it is unblemished or blemished, as <i>ibid.</i>:20-22 states: \"Eat it before God your Lord, year after year.... If it has a blemish,... eat it in your gates.\"<br>From when is the year calculated? If it is unblemished, it should be calculated from the eighth day of its life, for then it is fit to be offered as a sacrifice. If it was born blemished, the year should be calculated from the day of its birth, because it could be eaten on that day, provided it was born after a full-term pregnancy. If, however, it is not known whether it was born after a full-term pregnancy, the year should be calculated from the eighth day.",
+            "If a firstborn animal contracts a blemish in the midst of its year, it is permitted to keep it for twelve months. If it contracts a blemish at the end of its year, it is permitted to keep it for thirty days from the day it contracted the blemish, even though this delays eating it after its year.<br>What is implied? For example, it contracted a blemish on the fifteenth day before the end of its year, it is granted another fifteen days after its year. If it contracted a blemish after its year, he may not keep it more than 30 days. Afterwards, it must be eaten.",
+            "In the present age, a firstborn animal should be left until it contracts a blemish and then eaten.",
+            "If a blemish did not appear so that it could be shown to a sage, one may keep the animal for two or three years. Should a blemish appear so that it could be shown to a sage, if the blemish is contracted within a year, it is permitted to be kept for an entire twelve month period. If it contracts a blemish after its first year, one may maintain it for thirty days.",
+            "The year of a firstborn animal is a full lunar year, twelve months from day to day. If it was a leap year, it benefits from the addition and it is granted thirteen months.<br>If two lambs were born to a person, one on the fifteenth of the first Adar and one on the first day of the second Adar, when the first day of Adar in the following year arrives, the second lamb is considered to have its year completed. The one born in the middle of the first Adar, by contrast, is not considered to have its year completed until the middle of the Adar in the following year. Since it was born in the extra month, it is counted for it.",
+            "If a person transgressed and kept a firstborn animal for more than a year, although he violates a negative commandment, it is not disqualified from being brought as an offering if it is unblemished. If it is blemished, it may be slaughtered anywhere as evident from the prooftext that states: \"the tithes of your grain, your wine, your oil, the firstborn of your herds and your sheep.\" An association is made between the firstborn animal and the tithes. Just as the tithes are not disqualified from one year to the next, so too, a firstborn animal is not disqualified from one year to the next.<sup>41</sup>",
+            "A firstborn animal should not be given to a priest directly after it was born, for this is not respectful to the priest. Instead, the owner of the animal should care for it until it matures slightly. Then he should give it to the priest.<br>For how long is an Israelite obligated to care for a firstborn animal? For a small animal, for 30 days. For a large animal, 50 days.<br>If a priest tells him: \"Give it to me in the midst of this time and I will tend to it myself,\" he is not allowed to give it to him, for this is like a priest helping in order to receive his presents. We already explained in <i>Hilchot Terumot</i>that priests who assist in the granaries, the butcher shops, and among the shepherds should not be given their presents as wages.",
+            "If the firstborn animal was blemished and a priest told the owner in the interval mentioned above: \"Give it to me so that I can partake of it now,\" or if it was unblemished and he told him: \"Give it to me in this interval so that I can offer it now,\" he may give it to him.<br>It appears to me that a person may give a firstborn animal to any priest that he desires.",
+            "When a priest eats an olive-sized portion of an unblemished firstborn animal outside of Jerusalem, he is liable for lashes according to Scriptural Law, as Deuteronomy 12:17 states: \"You may not eat the tithes of your grain, your wine, your oil, the firstborn of your herds and your sheep... in your gates.\"<br>Similarly, a non-priest who partakes of an olive-sized portion of a firstborn animal whether before its blood was poured on the altar or afterwards is liable for lashes. According to the Oral Tradition, it was taught that this admonition applies also to a non-priest who partakes of a firstborn, whether before its blood was poured on the altar or afterwards.",
+            "A firstborn kosher animal should not be redeemed, as Numbers 18:17 states: \"But the firstborn of an ox, the firstborn of a sheep, or the firstborn of a goat should not be redeemed. Similarly, it should not be sold if it is unblemished. The rationale is that since the animal is intended as a sacrifice, the priest does not have the right to sell it.<br>In the present age, when there is no Temple, since the firstborn is intended to be eaten, it is permitted to sell it, even though it is presently unblemished. It may be sold either to a priest or to an Israelite.",
+            "A priest may sell a blemished firstborn animal, in every age, whether the Temple is standing, whether it is not standing, whether it is alive, whether it has been slaughtered.<br>When one sells a blemished firstborn, he should sell it at home, but not in the market-place, as we explained in <i>Hilchot Issurei Mizbeiach</i>. The meat of an unblemished firstborn animal, by contrast, should not be sold, because it is consecrated meat. Priests who are partners in the ownership of a firstborn animal are permitted to weigh one portion against another.",
+            "When a person skins a blemished firstborn animal, he is permitted to skin it in any manner he desires. If he desires to employ the technique called <i>riggul</i>,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">As explained in Hilchot Shivitat Yom Tov 3:6, riggul refers to a technique where the hide of an animal is skinned off entirely as one unit via its feet, so that it will be useful as a pouch, as a bellows, or the like. Rashi (Temurah 24a) maintains that this method of skinning is forbidden because it is comparable to performing labor with consecrated animals. The Tur and the Shulchan Aruch (Orach Chayim 307:1) accept Rashi’s view.</i> he may. The same applies to other consecrated animals that were disqualified. If he desired to skin it from the foot up, he may skin it in that manner."
+        ],
+        [
+            "If any of the permanent blemishes which disqualify consecrated animals and require them to be redeemed is contracted by a firstborn animal, it may be slaughtered for this reason in any place. We have already explained those blemishes in <i>Hilchot Issurei Mizbeiach</i>. Those that are appropriate to apply to a male animal number 67.",
+            "All of the conditions mentioned there which cause a sacrifice to be considered as less than desirable and hence, due to them, a consecrated animal is not offered, but also is not redeemed cause a firstborn not to be slaughtered due to them, nor offered. Instead, the animal remains until it contracts a permanent blemish. Similarly, if a firstborn contracts a temporary blemish, it should not be slaughtered in any place, nor should it be offered. Instead, it should pasture until it contracts a permanent blemish and is slaughtered because of it.",
+            "Similarly, if a transgression was performed with it or it killed a human according to the testimony of only one witness or the owner, it was set aside to be worshiped as a false deity or it was worshiped, it should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish, as explained in <i>Hilchot Issurei Mizbeiach</i>.",
+            "Neither an animal born through Cesarean section, nor one born afterwards are considered as firstborn animals. The first is not, because it is not the first issue of the womb. And the second is not, because the first preceded it. Even if a female was born through Cesarean section and a male later emerged from the womb, it is not a firstborn.",
+            "When a firstborn animal is an <i>androgynus</i>, it does not have any sacred quality associated with it. It is like a female, concerning which the priest has no claim at all. One may perform labor with it and shear it like other ordinary animals.<br>When an animal is born as a <i>tumtum</i>, it is considered as a firstborn of doubtful status. It may be eaten by its owner after it contracts a blemish. This applies whether it urinates from a place that appears to indicate that it is male or it urinates from a place that appears to indicate that it is female.",
+            "When a sheep gives birth to an offspring that appears like a goat or a goat gives birth to an offspring that appears like a lamb, it is exempt from the mitzvah of a firstborn, as indicated by Numbers 18:17 which speaks of \"the firstborn of an ox.\" Implied is that it must be an ox and the firstborn must be an ox.<br>If it has some of the distinguishing characteristics of its mother, it is considered as a firstborn and it is considered as having a permanent blemish, for there is no blemish greater than a deviation from the norms of creation, as explained in <i>Hilchot Issurei Mizbeiach</i>.<br>Even if a cow gives birth to an offspring that resembles a donkey, but it has some of the signs of a cow, it is a firstborn that must be given to a priest. The rationale is that, with regard to the species of donkeys, there is a concept of a firstborn. If, however, it gave birth to an offspring resembling a horse or a camel, even if it has some of the signs of a cow, it is merely a firstborn of doubtful status. Therefore it may be eaten by its owners. If, however, a priest takes possession of it, it is not expropriated from his possession.",
+            "When a person imparts a blemish to a firstborn animal, since he performed a transgression, he is penalized. License is not granted to slaughter the firstborn because of this blemish until it contracts another blemish on its own accord. If, however, this transgressor dies, his son may slaughter the animal because of the blemish inflicted by his father, for his son was not penalized after him.",
+            "If one indirectly caused a firstborn to contract a physical blemish, e.g., one placed a fig on its ear, leaving it there until a dog came and took it and cut off its ear, he caused it to pass through jagged iron and pieces of glass so that its forefoot would be cut off and it was cut off, or he told a gentile to blemish it, the animal should not be slaughtered because of this blemish.<br>This is the general principle: Whenever a blemish was brought about with a person's knowledge, it is forbidden for him to slaughter it because of this blemish. If it was brought about without his knowledge, it is permitted for him to slaughter it because of this blemish.",
+            "If one said: \"If this firstborn animal would contract a blemish, I would slaughter it\" and a gentile heard and caused it to become blemished, he may slaughter it, because it was not brought about with his knowledge.",
+            "If we saw a person perform a deed that would indirectly cause a firstborn to contract a blemish, it contracted a blemish, but we do not know whether he intended that this blemish be caused, he should not slaughter the firstborn, because of it.<br>What is implied? He placed barley in a narrow place where the walls were studded with thorns, when the firstborn ate the barley, its lip became split. Even if the owner was a Torah sage, he should not slaughter the firstborn because of it. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "If a firstborn animal was pursuing a person and he kicked it to divert it, or even if he kicked it because it pursued once before, should he have caused a blemish when he kicked it, he may slaughter the firstborn because of it.",
+            "When children caused a firstborn to become blemished through sport and similarly, if a gentile caused a blemish intentionally, the firstborn may be slaughtered because of it. If they did so in order to cause it to be permitted, it may not be slaughtered because of it.",
+            "When the blood of a firstborn ceased flowing freely, its blood may be let, provided one does not intentionally cause a blemish. If a blemish was caused through the bloodletting, the animal may be slaughtered because of it.",
+            "It is permitted to cause a firstborn animal to become blemished before it emerges into the world and the firstborn may be slaughtered as a consequence.<br>When does this apply? When the Temple is not standing. Then leniency is granted, because ultimately the animal will be eaten after it becomes blemished. When, however, the Temple is standing, this is forbidden.",
+            "When one witness testifies in the name of another witness that a blemish was not brought about knowingly, his word is accepted. Even a woman's word is accepted if she says: \"This blemish was caused on its own accord in my presence,\" and the animal may be slaughtered.",
+            "A shepherd's word is accepted when he states that any blemish that could have been caused by human activity came about on its own accord. The animal may be slaughtered because of such blemishes.<br>When does the above apply? When the shepherd was an Israelite and the firstborn animal is in the possession of a priest. If, however, the shepherd was a priest and the firstborn was still in the possession of its Israelite owner, the shepherd's word is not accepted and we suspect that perhaps he caused it to become blemished so that it would be given to him.",
+            "The word of a priest who testifies on behalf of another priest that a firstborn became blemished on its own accord is accepted. We do not suspect that they are acting in collusion with each other.<br>The rationale is that all of the priests are suspect to cause a blemish to a firstborn so that they can partake of it outside the Temple Courtyard. Therefore their own word is not accepted with regard to their own concerns. A colleague may, however, testify on his behalf, because a person will not transgress on behalf of another. Even a priest's children and the members of his household may testify with regard to a firstborn on his behalf. His wife may not, however, because she is considered as his own person.",
+            "Leniency is, however, shown in the following instance. A firstborn animal was in the possession of a priest and it became blemished. One witness testified that the blemish came as a matter of course, but we do not know whether the blemish is of the type that enables a firstborn to be slaughtered or not. If the priest who is in possession of the firstborn states that he showed this blemish to an expert and he permitted the firstborn to be slaughtered because of it, his word is accepted. We do not suspect that he did not show the animal to the expert and that the firstborn is considered as unblemished. For the priests were not suspected of slaughtering consecrated animals outside the Temple Courtyard, because this is a sin punishable by <i>karet</i>, as we explained.",
+            "Similarly, a priest's word is accepted if he states concerning a blemished firstborn animal: \"An Israelite gave me this firstborn animal after it was blemished. It did not become blemished in my domain.\" As a result, we do not suspect that he caused the blemish. The rationale is that the matter will inevitably become revealed and the priest will be scared to lie, lest the Israelite owner be asked and state: \"It was unblemished at the time it was given to him.\""
+        ],
+        [
+            "A firstborn animal may not be slaughtered because of its blemish unless a ruling to that effect was delivered by an expert who was authorized to do so by the <i>nasi</i> and told by him: \"Give license for slaughter of firstborn animals because of their blemishes.\" Even if a blemish was large and obvious to everyone, license to slaughter it should not be granted by anyone other than an expert who was granted authority.<br>Such an expert may inspect all firstborn animals except his own.",
+            "If there is no expert in a locale and the blemish was one of the blemishes that are obvious and distinct, e.g., the animal's eye was blinded, its forefoot was cut off, or its hindfoot was broken, it may be slaughtered with license of three members of the synagogue. Similarly, if a firstborn animal was taken to the Diaspora and contracted a distinct blemish, license for its slaughter can be granted by three members of the synagogue.",
+            "An expert should not inspect a firstborn animal in <i>Eretz Yisrael</i> unless he is accompanied by a priest, lest the expert tell the owner: \"It is a blemish and it is permitted to slaughter the animal because of it,\" and he slaughter it for himself without giving it to the priest. For although he is not suspect to slaughter sanctified animalsoutside the Temple Courtyard, he is suspect to steal the presents given to the priests.<br>Therefore if the owner was a wise man who is known to be careful in his observance, an animal may be inspected for him without a priest. If the blemish was something obvious to all, e.g., the firstborn's foreleg or hindleg was cut off, since he brought to a sage expert for inspection, we assume that he is careful in his observance. Hence the experts inspects the animal for him even though he is not accompanied by a priest.",
+            "When a person slaughters a firstborn animal and afterwards shows its blemish to an expert - even if the blemish is overtly recognizable and will not be affected by ritual slaughter, e.g., its foreleg or hindleg were cut off - since it was not slaughtered with license granted by an expert - it is forbidden to benefit from it and it should be buried like a firstborn animal that died.",
+            "When a firstborn had only one testicle, but two sacs, it was sat on its rear, and its genital area kneaded without finding the second testicle, an expert granted permission for its slaughter and it was slaughtered, it is permitted to be eaten even though the second testicle was found clinging to the flanks. Since its genital area was kneaded, the original ruling is not rescinded. If, however, its genital area was not kneaded, even though permission to slaughter it was granted by an expert, it must be buried.",
+            "When a person who is not an expert inspects a firstborn and has it slaughtered, it should be buried and he must make restitution from his personal resources.<br>How much should he pay? A fourth of the worth of a small animal and half the worth of a large animal. Why does he not pay its entire worth? Because the owner of the animal was penalized so that he not delay offering the firstborn and so that he not raise a small animal in <i>Eretz Yisrael</i>.",
+            "When a person receives a wage for inspecting a firstborn animal for a blemish, the animal may not be slaughtered on the basis of his rulings unless he was a great expert and the sages knew that there were none like him and they allotted a fee to him for the visit and inspection whether a blemish was found or not.He should not take a fee for any given animal more than once and should continue to inspect it as long as it is brought to him, so that no suspicions will be aroused.",
+            "When a person is suspect to sell firstborn animals as ordinary animals, one may not purchase even the meat of deer from him, because it resembles the meat of a calf. One may not purchase from him hides that have not been processed, even the hides of a female animal, lest he cut off the place of the male organ and say: \"This is the hide of a female animal.\"<br>One may not purchase wool from him, even wool that has been whitened. Needless to say, this refers to wool that is still soiled. We may, however, purchase from him spun wool, rolls of wool and processed hides. The rationale is that one will not process the hide from an unblemished firstborn animal, because he fears to leave it in his domain, lest the judges hear and penalize him according to his wickedness.",
+            "When one slaughtered a firstborn and sold its meat and afterwards, it became known that he did not show it to an expert, what was eaten was eaten. The owner should, however, return the money paid by the purchasers. What was not eaten should be burned and the money returned. This law also applies when one feeds meat from an animal that is <i>treifah</i>, as will be explained in <i>Hilchot Mikach UMemcar</i>.",
+            "The following rules apply when it is discovered that a firstborn was <i>treifah</i>. If it was unblemished and it was discovered to be <i>treifah</i> after it was skinned, the hide should be burnt, as explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>, and the meat should be buried. If it was slaughtered because of a blemish, the meat should be buried and the priests should be allowed to benefit from its hide, provided it was slaughtered on the basis of the ruling of an expert.",
+            "When the meat of a firstborn animal, whether unblemished or blemished, has been eaten according to law, just as it is permitted to benefit from its hide, so too, is it permitted to benefit from its shearings. Nevertheless, it is forbidden to benefit from any wool which is cut off from it while it is alive - and even from wool that it shed, and even to wool that was shed after the animal contracted a blemish. Even after it was slaughtered, and, needless to say, after it died, the wool remains forbidden. For the same wool that was shed from the animal during its lifetime remains forbidden even after these events take place. These same laws apply with regard to the tithes of animals.<br>We have already explained in <i>Hilchot Me'ilah</i> that this decree was instituted only with regard to the firstborn and tithe sacrifices, because they do not come to secure atonement. Hence with regard to these sacrifices, there is room to suspect that the owner will leave them in his domain to take all the wool that sheds from them. This is undesirable, because as we have already explained, it is a mitzvah to eat the firstborn in the first year of its life, whether it is unblemished or blemished.",
+            "The following rules apply when a firstborn has loose-hanging wooland it was slaughtered because of its blemish. It is permitted to benefit from the loose-hanging wool that resembles the animal's other wool. It is, however, forbidden to benefit from the loose-hanging wool that does not resemble the animal's other wool, i.e., its roots are turned in the opposite direction and face its tips, for this is considered as if it were shed while the animal was alive.",
+            "When the shearings of the wool from a firstborn animal, even one that was blemished, become intermingled with the shearings of ordinary animals - even one with several thousand - they are all forbidden. The rationale is that the shearings are a significant entity and even the slightest amount causes the entire mixture to be considered as consecrated.<br>When one weaves a full length of a <i>sit</i> of wool from a firstborn animal in a garment, it should be destroyed by burning. If wool from consecrated animals was used, even the slightest amount causes the entire garment to be consecrated."
+        ],
+        [
+            "There is an obligation to apply the laws of a firstborn to an animal owned by partners. The terms \"your cattle and your sheep\" was used only to exclude an animal owned in partnership with a gentile. For if a gentile was a partner in the ownership of a cow or of the fetus it is carrying - even if the gentile owns only a thousandth share of the mother or the offspring, it is exempt from the requirements pertaining to the firstborn.<br>If the gentile owned one specific limb of one of them, e.g., a forefoot or a hindfoot, any limb which if cut off that limb would render the animal as blemished, exempts it. If the limb owned by the gentile could be cut off without disqualifying the animal as a firstborn, it is obligated in the laws of the firstborn.",
+            "When a person purchases a fetus being carried by a cow owned by a gentile or he sells a fetus being carried by his cow to a gentile, even though he is not permitted to do so, the fetus is exempt from the requirements of the firstborn. He is not penalized because of this matter.",
+            "When a person receives an animal from a gentile to care for it and the offspring would be shared or a gentile receives an animal from a Jew under such an arrangement, the offspring are exempt from the requirements of firstborn animals.This is implied by Exodus 13:2: \"All the first issue of the womb among the children of Israel,\" i.e., everything must belong to a Jew.",
+            "The following laws apply when a Jew receives sheep from a gentile at a fixed price and agreed that the profit will be split between them, but if the worth of the animal is reduced, the loss is born by the Jew alone. Even though the sheep are in the domain of the Jew and are his property, since if the gentile will not find any other resources to collect his debt for the lost sheep from him, he will take these sheep and their offspring, it is considered as if he has a lien on them and their offspring. Thus the gentile is considered as having a share of them and they and their offspring are exempt from the requirements of the firstborn. The offspring of their offspring, however, are liable for they belong to the Jew and the gentile has no authority over them.",
+            "When a Jews pays money to a gentile and thus acquires an animal from a gentile according to their law, even though he did not perform <i>meshichah</i>,he acquires the animal and the requirements of the firstborn apply to its offspring. Similarly, if a gentile acquired an animal from a Jew according to their laws and paid money, he acquires it even though he did not perform <i>meshichah</i> and its offspring are exempt from the requirements of the firstborn.",
+            "When a gentile converts and it is not known whether his cow gave birth before he converted or afterwards, it is considered a firstborn because of the doubt.",
+            "When a person purchases an animal from a gentile and does not know whether it gave birth already or not, if it gives birth in his possession, the offspring is considered a firstborn because of the doubt. It should be eaten by its masters after it becomes blemished, but is not given to a priest. The rationale is that when a person desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on the plaintiff.",
+            "When a person purchases an animal that is giving suck from a gentile, he need not suspect that it is giving suck to the offspring of another animal. Instead, we operate under the assumption that it has already given birth. Even if the animal to which it is giving suck is like another species, even if it is like a pig, it is exempt from the requirements of the firstborn.<br>Similarly, the offspring of an animal that is providing milk is exempt from the requirements of the firstborn. The rationale is that we rely on the assumption that most animals do not provide milk unless they have given birth previously.",
+            "When a person purchases an animal from a fellow Jew, we operate under the assumption that it already gave birth unless the seller states that it did not give birth yet. The rationale is that we assume a Jew will not remain silent and cause a fellow Jew to partake of a consecrated animal outside the Temple Courtyard. Hence we conclude that it certainly gave birth previously. Therefore the owner sold the mother without any qualification.",
+            "The following laws apply when a small animal miscarries and discharges a fetus whose form has not become very distinct and evident to all. It is called a <i>tinuf</i>. If the shepherds say: \"It was a fetus, but its form has become marred,\" the future offspring of this animal is exempt from the requirements of the firstborn. It must, however, be shown to a shepherd who is knowledgeable.<br>Therefore if one purchases an animal from a gentile, even if it was small and gave birth within its first year of life, the offspring is considered as a firstborn of doubtful status, because it is possible that it discharged a <i>tinuf</i> while owned by the gentile.<br>Similarly, when a large animal discharges a placenta, it is a sign that it carried a fetus, for a placenta is never formed without a fetus and the offspring is exempt from the requirements of the firstborn. It is permitted to throw that fetus to the dogs for the following reasons. Only a male is sanctified as a firstborn. We assume that offspring are half male and half female. We have already explained that a male that does not have some of the distinguishing signs of its mother is not consecrated as a firstborn. Thus the lesser portion of animals' first offspring is consecrated as a firstborn. Hence since the probability is less than half, it is not considered. When, by contrast, a consecrated animal discharges a placenta, it must be buried. For the female offspring are bound by the same laws as the male.",
+            "When a large animal discharges a flow of blood, the future offspring of this animal is exempt from the requirements of the firstborn, for we assume that there was an offspring in it, but there was much more blood and it lost its form and its existence was nullified. We must bury the flow of blood like a stillborn firstborn animal, even though this flow of blood has no consecrated quality. Why is it buried? In order to publicize the matter that the offspring of this animal was exempted from the requirements of the firstborn.",
+            "We already explained with regard to the concept of a woman in the <i>niddah</i> state that the form of a human fetus is completed on the fortieth day after conception. Thus when a woman miscarries after less than 40 days, she is not considered to have miscarried a fetus. Our Sages did not, however, conclusively determine the amount of days in which the form of an animal fetus is completed. They did, however, say that an animal which discharges a <i>tinuf</i> does not become pregnant, nor does it carry another fetus until after 30 days.",
+            "When an animal left pregnant and returned empty, her next offspring is considered as a firstborn because of the doubt involved. Perhaps what she discharged was not an entity that exempts her offspring from the requirements of the firstborn. A fetus that was miscarried is not considered to have \"opened its mother's womb\" unless its head was the size of top of the needle of the woof.",
+            "When an animal that is having difficulty giving birth to its firstborn, the offspring may be cut up limb by limb and the limbs extracted and thrown to the dogs immediately. The offspring that follows is a firstborn.<br>If the greater portion of a fetus emerges at one time, it must be buried and the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn.<br>If one cut off a limb, extracted it, put it aside, cut off another limb, until the greater portion of the fetus is completed, all of the limbs are required to be buried and the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn. [The rationale is that] since the greater part of the animal was taken out - whether whole or cut in pieces - and it is present before us, it becomes consecrated retroactively.",
+            "When a third of the fetus emerged and it was sold to a gentile and then a second third emerged, it is consecrated retroactively and the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn.<br>If a third of the offspring was removed by Caesarian section and, afterwards, two thirds emerged through the womb, it is not consecrated. The rationale is that the first larger portion did not emerge from the womb and the consecration would have been brought about retroactively.",
+            "The following laws apply when the lesser portion of one limb emerges from the womb together with the greater portion of the animal. Since the portion that emerges constitutes the greater portion of the fetus, the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn and the portion that emerged should be buried..<br>If only half of the fetus emerges from the womb together with the greater portion of one limb, there is an unresolved doubt whether the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn or not. Therefore the next offspring is a firstborn of doubtful status.",
+            "When a firstborn was wrapped in a fiber and removed from the womb without touching the womb or it was wrapped with a placenta of another animal or it was wounded up together with its sister and emerged, since it did not touch the womb, it is considered as a firstborn of doubtful status.",
+            "If one cleaved the wombs of two animals together and a fetus emerged from one and entered the other, there is an unresolved doubt: Is the future offspring of the animal to whose womb the firstborn entered exempted from the requirements of the firstborn, for its womb was \"opened?\" Or is it not exempted until it \"opens its womb\" when giving birth to its own offspring?",
+            "If the walls of the mother's womb opened and the firstborn emerged without touching the walls of the womb, there is an unresolved doubt: Is it consecrated because it touches the walls of the mother's womb? Or is it consecrated because it was in the space of the mother's womb?",
+            "If the walls of the the mother's womb were uprooted from their place and were suspended around the offspring's neck, there is an unresolved doubt: Do they cause the offspring to be consecrated only when they are in their place? Or do they cause it to be consecrated even if they are not in their place.",
+            "If the flesh supporting the walls of the womb decomposes, the offspring is not consecrated. If the walls of the womb are partially stripped off, but the portion that remained is greater than the portion that was stripped off and the offspring emerged through the open area or the portion that was stripped off is greater than the portion that remained and the offspring emerged through the portion that remained, the offspring is a firstborn of doubtful status."
+        ],
+        [
+            "The following laws apply when a sheep that had not given birth before gives birth to two males. Even if both of their heads emerged at the same time, it is impossible that one did not emerge before the other. Since it is not known which emerged first, the priest should take the weaker one and the second one is a firstborn of doubtful status.<br>If one of them died, the priest does not receive anything, for the living offspring is of doubtful status and we follow the principle: \"When one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him.\" Similarly, if the mother gave birth to a male and a female, the male is of doubtful status, for perhaps the female emerged first. Therefore the priest does not receive anything, for when one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him.",
+            "When there are two sheep that have not given birth previously and they give birth to two males, they are both given to the priest. If they gave birth to a male and a female and they become intermingled, the male is given to the priest. If they gave birth to two males and a female, the priest may take the weaker one. If one of them died, the priest does not receive anything. The rationale is that the male that is alive is a firstborn of doubtful status and when one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him.<br>If the two sheep gave birth to two females and a male or two males and two females the males are firstborn of doubtful status. For it is possible to say that the female was born first and then the male. Hence the priest does not receive anything, because when one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him.<br>If one of the sheep had given birth beforehand and one had not, should they give birth to two males and they become intermingled, they are both firstborn of doubtful status and the priest may take the weaker one. If one dies, the priest does not receive anything, for the living offspring is of doubtful status. Similarly, if the two sheep give birth to a male and a female and it is not known which gave birth to which, the priest does not receive anything, for the male is of doubtful status.",
+            "Whenever a firstborn is of doubtful status, the law is that it should be allowed to pasture until it becomes blemished and then it may be eaten by its owner. If a priest takes possession of it, it is not expropriated from him. He must partake of it only after it becomes blemished. He may not offer it as a sacrifice, for only an offspring that is definitely a firstborn is offered as a sacrifice, lest one slaughter an ordinary animal in the Temple Courtyard.",
+            "When a person had both animals that had given birth before and animals that had not given birth before in his herd and they both gave birth while no one was present. If the owner entered and found those who had given birth previously giving suck to females and those who had not given birth previously giving suck to males, we do not suspect that the offspring of one went to another to suck and the offspring of the other went to the first. Instead, we follow the presumption that every animal is giving suck to its own offspring.",
+            "When two individuals entrusted male animals - one a firstborn and one an ordinary animal - with a shepherd and one of the animals died, the shepherd may leave the second animal between them and depart. This animal is considered a firstborn of doubtful status and should be divided between the two owners, because neither can identify his animal.",
+            "When a person entrusts a firstborn animal to another person who placed it together with his own ordinary animal and then one of them died, but they do not know which one, we follow the principle: When one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him. The animal is considered a firstborn of doubtful status.<br>Even if a priest who is a shepherd leaves his firstborn animal in a person's courtyard together with that person's ordinary animal, should one of them die, we follow the principle: When one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him. We may not expropriate property from a person's courtyard unless there is substantial proof, for it is with the consent of the owner of the firstborn that it was placed together with the ordinary animal belonging to the other person.",
+            "Israelites are not suspect to cause blemishes to firstborn animals. Therefore the word of an Israelite is accepted if he states: \"This is a firstborn of doubtful status.\" We inspect the blemish and permit him to partake of the animal if it is blemished.",
+            "Whenever a consecrated animal received a permanent blemish before it was consecrated and was later redeemed, its offspring are governed by the requirements of the firstborn. If they received a temporary blemish before they were consecrated or they were consecrated while unblemished and received a permanent blemish and were then redeemed, their offspring are exempt from the requirements of the firstborn. The rationale is that they did not become ordinary animals in all respects, as indicated by the fact that they are forbidden to be shorn and work is forbidden to be performed with them, as we explained in <i>Hilchot Me'ilah</i>.",
+            "When a person purchases an animal with money from the second tithes in Jerusalem, its offspring is obligated in the requirements of the firstborn. If, however, a person purchases an animal with the produce of the Sabbatical year, their offspring are exempt from the requirements of the firstborn. The rationale is that one is not allowed to perform commercial activity with the produce of the Sabbatical year, for concerning that, Leviticus 25:6 states: \"to partake of it.\" Implied is that license is granted \"to partake of it\" and not to perform commercial activity with it. And if its offspring were obligated in the requirements of the firstborn, it is considered as if he would be performing commercial activity with a firstborn, because it is released from the category of the produce of the Sabbatical year.<br>We already explained in <i>Hilchot Ma'achalot Assurot</i> that it is forbidden to perform commercial activity with substances that are forbidden to be eaten. And we already explained in <i>Hilchot Terumot</i> that it is forbidden to perform commercial activity with <i>terumot</i>. Similarly, it is forbidden to perform commercial activity with the firstborn even though it is permitted to sell them in the manner explained above.",
+            "If a person purchased a firstborn for a wedding feast for his son or for a festival and he did not need it, it is permitted to sell it.",
+            "We do not evaluate unblemished firstborn animals for Israelites, but we do evaluate blemished firstborn. We evaluate unblemished firstborn animals for priests in the present age, because ultimately, they will be eaten after they are blemished. Needless to say, we evaluate blemished animals for them."
+        ],
+        [
+            "It is a positive commandment to separate one out of every ten kosher animals, which are born to a person each year. This mitzvah applies only to cattle and sheep, as Leviticus 27:32 states: \"All the tithes of your cattle and sheep....\"",
+            "The tithing of animals applies with regard to ordinary animals, but not to consecrated ones. It applies in <i>Eretz Yisrael</i> and in the Diaspora, in the era that the Temple was standing and in the era when the Temple is not standing. Nevertheless, our Sages forbade tithing animals in the present era and ordained that they should be tithed only when the Temple is standing. This is a decree, lest the consecrated animal be eaten when it is unblemished and thus one will be violating a transgression punishable by <i>karet</i>: slaughtering consecrated animals outside the Temple Courtyard. If one transgressed and tithed in the present era, the animal is designated as a tithe offering and should be eaten after it contracts a disqualifying blemish.",
+            "All are obligated in the tithing of their animals: priests, Levites, and Israelites.",
+            "The laws applying to a tithe offering of an animal are that it should be slaughtered in the Temple Courtyard and its blood cast in one heave towards the Altar's base. Its organs and fats are offered on the altar's pyre and the remainder of the meat is eaten by the owner in Jerusalem like other sacrifices of a lesser degree of sanctity. The priests do not receive any portion of it. Instead, it is given to its owner in its entirety, like the Paschal sacrifice.<br>If it was blemished, whether it became blemished after it was designated or it was blemished when it was set aside, it may be eaten in any place.",
+            "It is forbidden to sell an animal designated as a tithe offering when it is unblemished, for Leviticus 27:33 states with regard to it: \"It shall not be redeemed.\" According to the Oral Tradition, the phrase \"It shall not be redeemed\" also implies a prohibition against selling it; it is neither redeemed, nor sold at all.<br>It appears to me that when one sells an animal designated as a tithe offering, the sale is of no consequence and the animal is not acquired by the purchaser. For this reason, the seller is not liable for lashes like one who sells property designated as a dedication offering to the priests, in which instance, the purchaser does not acquire it, or like one who sells a female captive, as will be explained in its place.",
+            "According to Rabbinic Law, it is forbidden to sell an animal designated as a tithe offering when it is blemished and even when it is slaughtered. This is a decree, lest one sell such an animal when it is alive. For this reason, we may not weigh one portion against another, as is done when weighing portions of a firstborn animal, because it appears as if he is selling it.",
+            "An animal designated as a tithe offering that belongs to orphans is permitted to be sold in an ordinary manner after being slaughtered when blemished. To prevent the orphans from suffering a loss, our Sages did not uphold their decree in this instance.",
+            "When an animal designated as a tithe offering is slaughtered when blemished, it is permitted to sell its fats, sinews, hide, and bones. Only the sale of its meat was prohibited. If one included the price for its meat together with the price for its hide, fats, and sinews and sold everything in a collective price, the sale is permitted. If the price of the bones was high and he included the price of the meat in the price of the bones, it is permitted.",
+            "Anyone's word is accepted with regard to the blemishes of animals designated as tithe offerings if he says: \"This blemish came about on its own accord; it was not brought about intentionally.\" Even the statements of those individuals whose word is not accepted with regard to the blemishes of a firstborn animal are accepted with regard to an animal designated as a tithe offering. Moreover, a person may inspect the blemishes of his animals designated as tithe offerings and permit their slaughter if he is an expert. The rationale for these leniencies is that if a person desired, he could have blemished every animal in his flock and then tithed them. Thus from the outset, the tithed animal would be blemished.",
+            "When a person purchases lambs that were born this year or they were given to him as a present, he is not obligated to tithe them. The obligation applies only when the animals are born in his domain. Accordingly, if partners enter into a partnership with regard to animals: one brings 100 and the other brings 100 and they have them intermingle and own them jointly, these 200 are exempt from the requirement to tithe. The rationale is that each of the lambs is considered as having been sold. Similarly, if brothers inherit lambs in their first year of life from their father, they are exempt from the requirement to tithe.<br>The offspring born to the partners or the brothers after the partnership was established, by contrast, from their jointly owned animals are obligated to be tithed. Similarly, if a partnership was established with money or brothers purchased animals from the funds of the estate, the offspring born afterwards are obligated to be tithed, for they were born in their domain and they are considered as one person.<br>If the brothers and the partners divided their property after animals were born to them in their joint domain and then reestablished their partnership, the animals born previously are exempt from the requirement to tithe. The rationale is that when the assets of the partnership or the estate were divided, everything is considered as having been sold and animals that are sold are exempt. And when the partnership was reestablished, no new offspring was born to them afterwards. Even though they divided kids for kids and lambs for lambs, and even if they divided them by tens, they are all exempt from the tithes and considered as having been purchased.",
+            "When brothers and partners divided the financial assets of the partnership, but did not divide the animals, the animals are obligated to be tithed, for they are not considered as having been purchased yet. If, however, the animals of the partnership were divided even though the financial assets were not, the offspring are exempt.",
+            "When a person purchases ten unborn fetuses in their mother's womb,they all enter the corral for tithing, for they were born in his domain.",
+            "When a priest received ten newborn animals because of the return of property stolen from a convert, they are exempt from the tithes. The rationale is that the priestly presents are comparable to ordinary presents. And we already explainedthat when one gives a present, it is exempt from the tithes.",
+            "All the animals in one's herd are brought into the corral for tithing, whether they are unblemished or blemished, even those which are forbidden to be offered on the altar with the exception of hybrids, animals that are <i>tereifah</i>, born through Caesarian section, or \"lacking in age.\" For all of these are exempt from the tithes.<br>Similarly, an animal whose mother died or was slaughtered when it was born should not be tithed. These concepts are part of the Oral Tradition.",
+            "A purchaser is not exempt from the obligation to tithe unless he purchased the animals after they were fit to be tithed. Therefore one who purchases lambs in the seven days after their birth, is obligated to tithe them when the time comes.Since an animal that is \"lacking in age\" is not fit to be tithed, it is as if he purchased a fetus and it was born in his domain.",
+            "Whenever there is a doubt whether an animal is obligated to be tithed or exempt from being tithed, it is exempt from being tithed. Therefore when an orphaned lamb, a purchased one, or the like becomes intermingled with other lambs, they are all exempt from the tithes, because the status of each one of them is in doubt."
+        ],
+        [
+            "When a person possesses ten lambs and he separates one as the tithes or he possesses 100 and he separates ten as the tithes, these are not tithes. What, instead, should he do? He should gather all of the lambs or all of the calves born that year in a corral. He then makes a small entrance so that two cannot emerge at the same time. He positions their mothers outside the corral and they bleat so that the lambs will hear their voices and leave the corral to meet them. This is necessary, as implied by Leviticus 27:32 which states: \"all that passes beneath the staff,\" i.e., they must pass on their own initiative; one should not remove them by hand.<br>As they leave the corral one by one, the owner begins to count them with a staff: one, two, three, four, five, six, seven, eight, nine. The tenth animal that departs, whether male or female, whether unblemished or blemished, should be painted with red paint, and the owner should say: \"This is the tithe.\"<br>If he did not paint the animals designated as the tithes with red paint, did not count them with a staff, or counted them while they are lying down or standing, the tithing takes effect. Since he counted them ten by ten and consecrated the tenth, it is considered a tithe.",
+            "It is not necessary to collect every animal born in a person's domain to one corral. Instead, the reckoning is made for every herd alone. If a person owned five lambs in Jerusalem and five in Acre, they are not combined into a single herd. Instead, they are all exempt from the tithes.<br>What is the distance required to be between two herds for them to be combined? Sixteen <i>mil</i>.",
+            "If there are three herds and there are sixteen <i>mil</i> between each one, the three are combined. What is implied? There were nine on one side, nine on the other side, and one in the center, all three herds are brought into the corral together to be tithed.",
+            "Tithes are not taken from sheep for cattle, nor from cattle for sheep. One must, however, tithe sheep for goats and goats for sheep. This is derived from Leviticus 27:32: \"All the tithes of your cattle and <i>tzon</i>.\" Implied is that all light, domesticated animals are included as one category, for they are both referred to with the term <i>seh</i> and they are like one species.",
+            "We do not tithe animals born in one year with animals born in another year just as we do not tithe the crops from the new year for the crops from the past year nor the crops from the past year for the crops of the new year, as Deuteronomy 14:22: \"Which are produced by the field year for year.\"<br>It appears to me that if one tithed animals from one year for animals of another year, the tithing is binding because of the severity of consecrated animals. For the Torah did not explicitly emphasize that the tithing of animals must be from the same year.",
+            "All of the offspring born from the first of Tishrei until the twenty-ninth of Elul are combined and are tithed for each other. If five lambs are born on the twenty-ninth of Elul and five on the first of Tishrei of the following year, they are not combined. If an animal gave birth to offspring in its first year of life, it and its daughter should be brought into the corral together to be tithed.",
+            "The lambs which are born are not like <i>tevel</i> from which one may not eat until one tithes as explained in its place. Instead, one may sell or slaughter all the offspring one desires until one tithes. Then animal designated as the tithe offering will be consecrated and must be eaten according to law, as explained above.",
+            "Our Sages established three fixed times for the tithing of one's animals.When one of these dates arrives, it is forbidden for a person to sell or slaughter the offspring of his animals until he tithes. If he slaughters, the meat is permitted.<br>These are the three dates: the fifteenth day before the Paschal sacrifice, the fifteenth day before Shavuot, and the fifteenth day before Sukkot. Each of these times is called a \"threshing floor\" for the tithing of animals. Thus the \"threshing floor\" for the tithing of animals is on the last day of the month of Adar, on the thirty-fifth day of the Counting of the <i>Omer</i>, and on the last day of the month of Elul.<br>Why were the \"threshing floors\" established on these dates? So that the animals would be available to the festive pilgrims. For even though it is permitted to sell animal offspring before they were tithed, as we explained, the people would refrain from selling them until they would tithe them and perform the mitzvah.",
+            "When a person brought all his sheep or cattle into a corral and began to sanctify the tenth animal that departs until there remained less than ten in the corral, those should be left for the next \"threshing floor\" and they are joined together with those born and tithed and all are collected in one \"threshing floor.\" Even though one knows that some will remain in the corral, he is obligated to bring them all into the corral and the remainder will be left over."
+        ],
+        [
+            "The following laws apply when a person brought sheep into a corral, they began to depart one by one with him counting them as we explained, and he erred in numbering them, and called the eighth lamb or a lesser number, the tenth. In such a situation and, similarly, if he called the twelfth or a greater number, the tenth, those animals are not consecrated. If, however, he called the ninth or the eleventh, the tenth, they become consecrated.<br>This matter is a halachah, [communicated by the Oral Tradition: that an error when tithing causes one greater than the tenth or one lesser than the tenth to be consecrated, but not those greater or lesser than they.<br>Even if one called the ninth, the tenth, the tenth, the ninth, and the eleventh, the tenth, whether in error or intentionally, all three are consecrated.",
+            "What are the laws that apply to them? The ninth is not sacrificed. Instead, it should be eaten after it becomes blemished. The tenth is the tithe offering and the eleventh should be offered as a peace offering. Accompanying offerings are required to be brought with it. Its holiness may not be transferred to another animal, because it is considered as an animal to which holiness has been transferred itself.<br>When does the above apply? When the person counting was the owner of the animals. When, however, a person appoints an agent to tithe for him and the agent errs with regard to the ninth or the eleventh, only the true tenth one is consecrated, for he was not appointed as an agent to err and to cause him a loss, only to consecrate the animals in the appropriate manner.",
+            "The statement that if one called the eleventh animal \"the tenth,\" it becomes consecrated applies when one called the tenth, \"the ninth.\" If, however, he called the tenth \"the tenth,\" and called the eleventh, \"the tenth,\" the eleventh is not consecrated. The rationale is that the name \"tenth\" was not removed from the true tenth animal.<br>Moreover, even if the owner was silent when the tenth animal departed and did not call it \"the tenth\" or \"the eleventh\" and when the eleventh departed, he called it \"the tenth,\" it is not consecrated. The rationale is that the tenth is consecrated as a matter of course, even though it was not explicitly called \"the tenth.\" Hence, since the name \"tenth\" was not removed from the appropriate animal, the eleventh is not consecrated.",
+            "The following rules apply when the ninth and the tenth depart together. Whether the owner called both of them \"the ninth\" or both of them \"the tenth,\" they are both consecrated. They both, however, should be eaten after they contract blemishes and neither should be sacrificed.<br>Similarly, if the tenth and the eleventh departed together, if he called them \"the tenth,\" the tenth and the eleventh are considered as intermingled. It is as if a tithe offering becomes intermingled with a peace-offering, in which instance, the law is that they should be eaten after they contract blemishes, as we explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>. If he called them \"the eleventh,\" it is considered as if the tenth animal and an ordinary animal are intermingled and they should be eaten after they contract blemishes.",
+            "If, when the owner began counting, two animals, the first and the second, departed together, he should count all the animals in pairs and consecrate the tenth pair. Similarly, if he counted them all in sets of three or in sets of five, the tenth set becomes consecrated.",
+            "If, at the outset, two departed and he counted them as one, and then he called the third that departed after them, \"the second,\" and continued counting one by one in the ordinary manner, the ninth and the tenth are both consecrated and should be eaten after they contract blemishes. The rationale is that the ninth is the true tenth, because two animals departed at the outset. And the one that he called \"the tenth\" is really, the eleventh and when the eleventh is called \"the tenth,\" it is consecrated, as we explained.",
+            "If one counted backwards, i.e., when the first one departed, he counted it \"ten;\" when the second departed, he counted \"nine;\" until the tenth departed and he counted \"one,\" it is consecrated, because the tenth is consecrated on its own accord.",
+            "If one mistakenly called the ninth, \"the tenth\" and the tenth remained in the corral, the ninth should be eaten after becoming blemished and the one that remained in the corral is the tithe. This applies even though it did not depart, nor was it designated as the tenth, because the tenth is consecrated on its own accord.<br>If the tenth died in the corral, the ninth should be eaten after becoming blemished and the eight which departed after being counted are exempt even though the tenth among them was not consecrated to be offered, but instead, died before departing, because once animals have been counted in a manner that was fitting for them to be tithed, they are exempt.",
+            "When one brought ten lambs into a corral and proceeded to count, if one of those counted died, he should continue counting and complete the reckoning in its ordinary manner, consecrating the tenth, even though there are only nine that are alive at the time.",
+            "If after a person began counting, one of the animals in the corral died, those which were counted are exempt, because once animals have been counted in a manner that was fitting for them to be tithed even though one was not separated for them, they are exempt, as stated. Those that remained in the corral should be left for a later \"threshing floor\" until others are added to them.<br>Similar concepts apply when one had fourteen lambs and brought all of them into a corral and four departed through one opening and were counted, then six departed through another opening and were counted and four remained in the corral. If the four depart through the opening that the six departed, one should be taken as the tithe and all the others are exempt. The four that departed at first through the first opening are exempt, because once animals have been counted in a manner that was fitting for them to be tithed, they are exempt.<br>If the remaining four departed from the opening through which the first four departed, the four that departed at the outset and the six that departed afterwards through the second opening are exempt, because each one of them was counted in a manner that was fitting for them to be tithed. For at the time each of the groups departed, others remained in the corral to complete the counting and the tithing. The four that remained, however, although they departed through the first opening and were counted, were not counted in a manner appropriate for tithing. Therefore they must be included in another \"threshing floor.\"<br>The following laws apply if four departed through one opening, four departed through another opening, and six remained. If all six departed from the same one of the two openings, one should be taken as a tithe and all the lambs are exempt from being tithed again. If, however, the six departed from both openings, some from one and some from the other, the six are included in another \"threshing floor.\" The eight that departed from the two openings at the outset, however, are exempt, for each set of four was counted in a manner appropriate for ten to be counted and the tithe taken, for there were six remaining in the corral.",
+            "If there were nineteen lambs in the corral and nine departed from one opening and nine departed from the other opening, the last one should be taken as the tithes and all the previous are exempt, for both sets of nine were counted in a manner appropriate for tithing.",
+            "If one was counting and a lamb stuck out its head and the majority of its body from the corral and then returned, it is considered as having been counted in all contexts.",
+            "If a person was counting and interrupted the reckoning because his colleague spoke to him or because night fell beginning the Sabbath, he should continue and complete his counting afterwards.",
+            "When one was counting those that departed one by one and one consecrated the tenth and one of those which had been counted jumped back into the corral, becoming intermingled with those which had not been counted as of yet and which were not tithed, all of those in the corral are exempt. The rationale is that there is a doubt concerning every lamb in the corral: Is the one that was counted and jumped back in or is it another one? And we have already stated, that all those which were counted are exempt.",
+            "If one of the animals selected as the tithes jumped back into the corral and became intermingled with the remaining animals, they should all be left to pasture until they contract a disqualifying blemish. Then they should be eaten after acquiring the blemish."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות בכורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,167 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Firstlings",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות בכורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַפְרִישׁ כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים בֵּין בָּאָדָם בֵּין בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה בֵּין מִמִּין הַחֲמוֹר. בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁלֵמִים בֵּין שֶׁהָיוּ טְרֵפוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות יג ב)</small> \"קַדֵּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה\". וְכֻלָּן לַכֹּהֲנִים: ",
+            "בְּכוֹר אָדָם וּבְכוֹר חֲמוֹר נִפְדִּים וּפִדְיוֹנָם לַכֹּהֲנִים. וּבְכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה נִשְׁחָט בָּעֲזָרָה כִּשְׁאָר קָדָשִׁים קַלִּים. זוֹרְקִין דָּמוֹ וּמַקְטִיר אֵימוּרָיו כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת וּשְׁאָר הַבָּשָׂר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יח טו)</small> \"אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה\" <small>(במדבר יח יז)</small> \"אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר\" <small>(במדבר יח יז)</small> \"לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם\" <small>(במדבר יח יח)</small> \"וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ\": ",
+            "בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁהוּא בַּעַל מוּם בֵּין שֶׁנּוֹלַד בְּמוּמוֹ בֵּין שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם אַחַר שֶׁהָיָה תָמִים הֲרֵי הוּא לַכֹּהֵן אִם רָצָה אוֹכְלוֹ בְּכָל מָקוֹם אוֹ מוֹכְרוֹ אוֹ מַאֲכִילוֹ לְמִי שֶׁיִּרְצֶה אֲפִלּוּ לְנָכְרִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא חֻלִּין. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טו כא)</small> \"וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר\" וְגוֹ' <small>(דברים טו כב)</small> \"הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכֲלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל\" וַהֲרֵי הוּא נִכְסֵי כֹּהֵן:  ",
+            "מִצְוָה לְהַקְדִּישׁ בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה וְיֹאמַר הֲרֵי זֶה קֹדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טו יט)</small> \"תַּקְדִּישׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ\" וְאִם לֹא הִקְדִּישׁוֹ הֲרֵי זֶה מִתְקַדֵּשׁ מֵאֵלָיו וּקְדֻשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם הִיא: ",
+            "מִצְוַת בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ וְאֵין מְבִיאִין בְּכוֹרוֹת מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יד כג)</small> \"וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ\" <small>(דברים יד כג)</small> \"מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ\". מִמָּקוֹם שֶׁאַתָּה מֵבִיא מַעֲשַׂר דָּגָן אַתָּה מֵבִיא בְּכוֹר בָּקָר וָצֹאן וּמִמָּקוֹם שֶׁאֵין אַתָּה מֵבִיא מַעֲשַׂר דָּגָן אִי אַתָּה מֵבִיא בְּכוֹר בָּקָר וָצֹאן אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּחֻלִּין וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ. וְאִם הֵבִיא אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ וְלֹא יִקָּרֵב אֶלָּא יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ: ",
+            "מִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת כְּמוֹ מַעֲשַׂר דָּגָן. וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת בְּמֻקְדָּשִׁין כְּשֶׁהֵן בִּקְדֻשָּׁתָן קֹדֶם שֶׁיִּפָּדוּ בֵּין קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ ב��ֵין קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת: ",
+            "הַכּל חַיָּבִין בִּבְכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבְּכוֹר לַכֹּהֵן אִם נוֹלַד לוֹ בְּכוֹר מַקְרִיב דָּמוֹ וְאֵימוּרָיו כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְאוֹכֵל שְׁאָר הַבָּשָׂר בְּתוֹרַת בְּכוֹר. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טו יט)</small> \"כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ\" וְגוֹ'. אֲבָל בְּכוֹר אָדָם וּבְכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים פְּטוּרִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה: ",
+            "הַבְּכוֹר נֶאֱכָל בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ בֵּין תָמִים בֵּין בַּעַל מוּם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טו כ)</small> \"לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ שָׁנָה בְּשָׁנָה\" <small>(דברים טו כא)</small> \"וְכִי יִהְיֶה בּוֹ מוּם\" <small>(דברים טו כב)</small> \"בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ\". וּמֵאֵימָתַי מוֹנֶה לוֹ. אִם תָּם הוּא מוֹנֶה לוֹ מִיּוֹם שְׁמִינִי שֶׁהוּא רָאוּי לְהַקְרָבָה וְאִם נוֹלַד בַּעַל מוּם מוֹנֶה לוֹ מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד. וְהוּא שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו שֶׁהֲרֵי נִרְאֶה לַאֲכִילָה בְּיוֹם לֵידָתוֹ. אֲבָל אִם לֹא יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו מוֹנֶה לוֹ מִיּוֹם שְׁמִינִי: ",
+            "נוֹלַד לוֹ מוּם בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. נוֹלַד לוֹ מוּם בְּסוֹף שְׁנָתוֹ מֻתָּר לְקַיְּמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם מִיּוֹם שֶׁנָּפַל בּוֹ הַמּוּם וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתְאַחֵר לְאַחַר שְׁנָתוֹ. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לִפְנֵי גְּמַר שְׁנָתוֹ מַשְׁלִימִין לוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר אַחַר שְׁנָתוֹ. נוֹלָד לוֹ מוּם אַחַר שְׁנָתוֹ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ אֶלָּא עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וְיֵאָכֵל: ",
+            "הַבְּכוֹר בַּזְּמַן הַזֶּה מַנִּיחוֹ עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם וְיֵאָכֵל: ",
+            "וְעַד שֶׁלֹּא נִרְאֶה לְהַרְאוֹתוֹ לְחָכָם רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. וּמִשֶּׁנִּרְאֶה לְהַרְאוֹתוֹ לְחָכָם. אִם נוֹלַד בּוֹ מוּם בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. נוֹלַד אַחַר שְׁנָתוֹ מְקַיְּמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם: ",
+            "שָׁנָה שֶׁל בְּכוֹר הִיא שְׁנַת לְבָנָה תְּמִימָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִיּוֹם לְיוֹם. וְאִם הָיְתָה שָׁנָה מְעֻבֶּרֶת נִתְעַבְּרָה לוֹ וּמוֹנֶה לוֹ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ. נוֹלְדוּ לוֹ שְׁנֵי טְלָאִים אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁל אֲדָר הָרִאשׁוֹן וְאֶחָד בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי. זֶה שֶׁנּוֹלַד בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ יוֹם רִאשׁוֹן בַּאֲדָר שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה עָלְתָה לוֹ שָׁנָה וְזֶה שֶׁנּוֹלַד בַּחֲצִי אֲדָר רִאשׁוֹן לֹא עָלְתָה לוֹ שָׁנָה עַד חֲצִי אֲדָר שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה הוֹאִיל וְנוֹלַד בְּחֹדֶשׁ הָעִבּוּר מוֹנִין אוֹתוֹ לוֹ: ",
+            "עָבַר וְאִחֵר הַבְּכוֹר לְאַחַר שְׁנָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה אִם הָיָה תָּם הֲרֵי זֶה לֹא נִפְסַל אֶלָּא מַקְרִיבוֹ וְאִם הָיָה בַּעַל מוּם שׁוֹחֲטוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יד כג)</small> \"מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ\" מַקִּישׁ בְּכוֹר לְמַעֲשֵׂר מַה מַּעֲשֵׂר אֵינוֹ נִפְסַל מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ אַף בְּכוֹר אֵינוֹ נִפְסַל מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ: ",
+            "אֵין נוֹתְנִין אֶת הַבְּכוֹר לַכֹּהֵן כְּשֶׁיִּוָּלֵד שֶׁאֵין זוֹ גְּדֻלָּה לַכֹּהֵן. אֶלָּא יְטַפֵּל בּוֹ בְּעָלָיו עַד שֶׁיַּגְדִּיל מְעַט וְיִתְּנֶנּוּ לַכֹּהֵן. וְעַד כַּמָּה יִשְׂרָאֵל חַיָּבִין לְהִטָּפֵל בַּבְּכוֹר. בְּהֵמָה דַּקָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם וּבְגַסָּה חֲמִשִּׁים יוֹם. וְאִם אָמַר לוֹ הַכֹּהֵן תְּנֵהוּ לִי בְּתוֹךְ זְמַן זֶה וַאֲנִי אֲטַפֵּל לְעַצְמִי אֵינוֹ רַשַּׁאי לִתְּנוֹ לוֹ שֶׁזֶּה כְּמוֹ מְסַיֵּעַ עַל מַתְּנוֹתָיו וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בִּתְרוּמוֹת שֶׁהַכֹּהֲנִים הַמְסַיְּעִין בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת וּבְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם וּבְתוֹךְ הָרוֹעִים אֵין נוֹתְנִין לָהֶם מַתְּנוֹתֵיהֶן בִּשְׂכָרָן: ",
+            "הָיָה הַבְּכוֹר בַּעַל מוּם וְאָמַר לוֹ בְּתוֹךְ זְמַן זֶה תְּנֵהוּ לִי שֶׁאֹכֲלֶנּוּ עַתָּה. אוֹ שֶׁהָיָה תָמִים וְאָמַר לוֹ תְּנֵהוּ לִי בְּתוֹךְ זְמַן זֶה שֶׁאַקְרִיבֶנּוּ עַתָּה הֲרֵי זֶה נוֹתְנוֹ לוֹ. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהַבְּכוֹר נוֹתֵן לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה: ",
+            "כֹּהֵן שֶׁאָכַל כְּזַיִת מִבְּכוֹר תָּמִים חוּץ לִירוּשָׁלַיִם לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יב יז)</small> \"לֹא תוּכַל לֶאֱכל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ\". וְכֵן זָר שֶׁאָכַל כְּזַיִת מִבְּכוֹר בֵּין לִפְנֵי זְרִיקָה בֵּין לְאַחַר זְרִיקָה לוֹקֶה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה אַף לְזָר שֶׁאָכַל בְּכוֹר בֵּין לִפְנֵי זְרִיקָה בֵּין לְאַחַר זְרִיקָה: ",
+            "הַבְּכוֹר אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יח יז)</small> \"אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה\". וְכֵן אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא תָּם שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹמֵד לְקָרְבָּן אֵין לַכֹּהֵן בּוֹ זְכוּת כְּדֵי לְמָכְרוֹ. וּבַזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין בַּיִת הוֹאִיל וְהוּא עוֹמֵד לַאֲכִילָה הֲרֵי הוּא מֻתָּר לְמָכְרוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא תָמִים בֵּין לְכֹהֵן בֵּין לְיִשְׂרָאֵל: ",
+            "בְּכוֹר בַּעַל מוּם יֵשׁ לַכֹּהֵן לְמָכְרוֹ בְּכָל זְמַן בֵּין לִפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא לִפְנֵי הַבַּיִת. בֵּין חַי בֵּין שָׁחוּט. וּכְשֶׁהוּא מוֹכֵר בְּשַׂר בְּכוֹר בַּעַל מוּם מוֹכְרוֹ בַּבַּיִת אֲבָל לֹא בַּשּׁוּק כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ אֲבָל בְּשַׂר בְּכוֹר תָּמִים אֵינוֹ נִמְכָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּשַׂר קֹדֶשׁ. וְכֹהֲנִים שֶׁנִּמְנוּ עִם הַבְּכוֹר מֻתָּרִין לִשְׁקל מָנָה כְּנֶגֶד מָנָה: ",
+            "הַמַּפְשִׁיט בְּכוֹר בַּעַל מוּם הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהַפְשִׁיטוֹ בְּאֵי זֶה דֶּרֶךְ שֶׁיִּרְצֶה. אִם רָצָה לְהַרְגִּיל מַרְגִּיל. וְכֵן שְׁאָר פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין אִם רָצָה לְהַפְשִׁיט מִן הָרֶגֶל מַפְשִׁיט: "
+        ],
+        [
+            "כָּל הַמּוּמִים הַקְּבוּעִים הַפּוֹסְלִין אֶת הַקֳדָשִׁים וְנִפְדִּים עֲלֵיהֶן. אִם נָפַל אֶחָד מֵהֶן בִּבְכוֹר הֲרֵי זֶה נִשְׁחָט עָלָיו בְּכָל מָקוֹם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ אוֹתָן הַמּוּמִין בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ שֶׁהָרָאוּי מֵהֶן לִהְיוֹת בְּזָכָר שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה: ",
+            "וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁמָּנִינוּ שָׁם שֶׁאֵין הַקָּרְבָּן מִן הַמֻּבְחָר וְאֵין הַקָּדָשִׁים קְרֵבִין בָּהֶן וְלֹא נִפְדִּין עֲלֵיהֶן כָּךְ אֵין הַבְּכוֹר נִשְׁחָט עֲלֵיהֶן וְלֹא קָרֵב אֶלָּא יִהְיֶה עוֹמֵד עַד שֶׁיִּוָּלֵד לוֹ מוּם קָבוּעַ. וְכֵן אִם נוֹלָד בִּבְכוֹר מוּם עוֹבֵר הֲרֵי זֶה אֵינוֹ נִשְׁחָט בְּכָל מָקוֹם וְלֹא קָרֵב אֶלָּא יִהְיֶה רוֹעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם קָבוּעַ וְיִשָּׁחֵט עָלָיו: ",
+            "וְכֵן אִם נֶעֶבְדָה בּוֹ עֲבֵרָה. אוֹ שֶׁהָרַג בְּעֵד אֶחָד. אוֹ עַל פִּי הַבְּעָלִים. אוֹ שֶׁהֻקְצָה אוֹ נֶעֱבָד. יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ: ",
+            "יוֹצֵא דֹּפֶן וְהַבָּא אַחֲרָיו שְׁנֵיהֶן אֵינָן בְּכוֹר. הָרִאשׁוֹן מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ פֶּטֶר רֶחֶם וְהָאַחֲרוֹן מִפְּנֵי שֶׁקְּדָמוֹ אַחֵר. אֲפִלּוּ יָצְאָה נְקֵבָה דֶּרֶךְ דֹּפֶן וְזָכָר דֶּרֶךְ רֶחֶם אֵינוֹ בְּכוֹר: ",
+            "בְּכוֹר שֶׁהוּא אַנְדְּרוֹגִינוּס אֵין בּוֹ קְדֻשָּׁה כְּלָל. וַהֲרֵי הוּא כִּנְקֵבָה שֶׁאֵין בּוֹ לַכֹּהֵן כְּלוּם. וְעוֹבְדִים בּוֹ וְגוֹזְזִים אוֹתוֹ כִּשְׁאָר הַחֻלִּין. נוֹלַד טֻמְטוּם הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לִבְעָלָיו. בֵּין שֶׁהֵטִיל מַיִם מִמְּקוֹם זִכְרוּת בֵּין שֶׁהֵטִיל מִמְּקוֹם נַקְבוּת: ",
+            "רָחֵל שֶׁיָּלְדָה כְּמִין עֵז. אוֹ עֵז שֶׁיָּלְדָה כְּמִין רָחֵל פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יח יז)</small> \"אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר\" עַד שֶׁיִּהְיֶה הוּא שׁוֹר וּבְכוֹרוֹ שׁוֹר. וְאִם הָיָה בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי אִמּוֹ הֲרֵי זֶה בְּכוֹר וְהוּא בַּעַל מוּם קָבוּעַ שֶׁאֵין לְךָ מוּם גָּדוֹל מִשִּׁנּוּי בְּרִיָּתוֹ. אֲפִלּוּ פָּרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין חֲמוֹר וְיֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי פָּרָה הֲרֵי זֶה בְּכוֹר לַכֹּהֵן הוֹאִיל וּמִין הַחֲמוֹר יֵשׁ בּוֹ דִּין בְּכוֹר. אֲבָל אִם יָלְדָה מִין סוּס אוֹ גָּמָל אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי פָּרָה הֲרֵי הוּא סְפֵק בְּכוֹר לְפִיכָךְ יֵאָכֵל לַבְּעָלִים. וְאִם תְּפָסוֹ כֹּהֵן אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ: ",
+            "הַמַּטִּיל מוּם בִּבְכוֹר הוֹאִיל וְעָשָׂה עֲבֵרָה קוֹנְסִין אוֹתוֹ וְאֵינוֹ נִשְׁחָט עַל מוּם זֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם אַחֵר מֵאֵלָיו. וְאִם מֵת זֶה הַחוֹטֵא מֻתָּר לִבְנוֹ לְשָׁחֳטוֹ עַל מוּם שֶׁעָשָׂה אָבִיו שֶׁלֹּא קָנְסוּ בְּנוֹ אַחֲרָיו: ",
+            "הִרְגִּיל לַבְּכוֹר שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם כְּגוֹן שֶׁנָּתַן דְּבֵלָה עַל אָזְנוֹ עַד שֶׁבָּא כֶּלֶב וּנְטָלָהּ וְחָתַךְ אָזְנוֹ. אוֹ שֶׁהָלַךְ בֵּין בַּרְזֶל וַעֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל זְכוּכִית כְּדֵי שֶׁתִּקָּטַע יָדוֹ וְנִקְטְעָה. אוֹ שֶׁאָמַר לְנָכְרִי לְהַטִּיל בּוֹ מוּם. הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחֹט עָלָיו. זֶה הַכְּלָל כָּל מוּם שֶׁנַּעֲשָׂה לְדַעְתּוֹ אָסוּר לוֹ לִשְׁחֹט עָלָיו וְאִם נַעֲשָׂה שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט עָלָיו: ",
+            "��ָמַר אִלּוּ נָפַל בִּבְכוֹר זֶה מוּם הָיִיתִי שׁוֹחֲטוֹ וְשָׁמַע הַנָּכְרִי וְעָשָׂה בּוֹ מוּם הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט עָלָיו שֶׁהֲרֵי לֹא נַעֲשָׂה בְּדַעְתּוֹ: ",
+            "רְאִינוּהוּ שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה הַמַּרְגִּיל לְהַטִּיל בּוֹ מוּם וְנָפַל בּוֹ מוּם וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם נִתְכַּוֵּן לְמוּם זֶה אוֹ לֹא נִתְכַּוֵּן. הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחֹט עָלָיו. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁנָּתַן לוֹ שְׂעוֹרִים בְּמָקוֹם דָּחוּק מְסֹרָג בְּקוֹצִים וְכֵיוָן שֶׁאָכַל נֶחְלַק שְׂפָתוֹ אֲפִלּוּ הָיָה חָבֵר הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחֹט עָלָיו. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+            "הָיָה בְּכוֹר רוֹדֵף אֶת הָאָדָם וּבָעֲטוֹ כְּדֵי לְטָרְדוֹ וַאֲפִלּוּ בָּעַט בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁרְדָפוֹ מִקֹּדֶם וְנַעֲשָׂה בּוֹ מוּם בִּבְעִיטָה זוֹ הֲרֵי זֶה יִשְׁחַט עָלָיו: ",
+            "קְטַנִּים שֶׁהִטִּילוּ מוּם בִּבְכוֹר דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וְכֵן הַנָּכְרִי שֶׁעָשָׂה לְדַעְתּוֹ הֲרֵי זֶה יִשְׁחֹט עָלָיו. וְאִם עָשׂוּ כְּדֵי לְהַתִּירוֹ לֹא יִשְׁחֹט עָלָיו: ",
+            "בְּכוֹר שֶׁאֲחָזוֹ דָּם יַקִּיז. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת בּוֹ מוּם. וְאִם נַעֲשָׂה בּוֹ מוּם בְּהַקָּזָה זוֹ הֲרֵי זֶה נִשְׁחַט עָלָיו: ",
+            "מֻתָּר לְהַטִּיל מוּם בִּבְכוֹר קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם וְיִשְׁחַט עָלָיו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין שָׁם בַּיִת מִפְּנֵי שֶׁסּוֹפוֹ לְהֵאָכֵל בְּמוּמוֹ. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם אָסוּר: ",
+            "עֵד שֶׁהֵעִיד מִפִּי עֵד אַחַר שֶׁמּוּם זֶה נָפַל שֶׁלֹּא לְדַעַת נֶאֱמָן. אֲפִלּוּ אִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר בְּפָנַי נָפַל מוּם זֶה מֵאֵלָיו וְיִשְׁחַט עָלָיו: ",
+            "כָּל הַמּוּמִין הָרְאוּיִין לָבוֹא בִּידֵי אָדָם נֶאֱמָן הָרוֹעֶה עֲלֵיהֶן לוֹמַר מֵאֲלֵיהֶן נָפְלוּ וְלֹא נַעֲשׂוּ בְּכַוָּנָה וְיִשְׁחַט עֲלֵיהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הָרוֹעֶה יִשְׂרָאֵל וְהַבְּכוֹר בְּיַד הַכֹּהֵן. אֲבָל אִם הָיָה הָרוֹעֶה כֹּהֵן וְהַבְּכוֹר עֲדַיִן הוּא בְּיַד בְּעָלָיו הַיִּשְׂרְאֵלִי. הֲרֵי זֶה אֵינוֹ נֶאֱמָן וְחוֹשְׁדִין אוֹתוֹ שֶׁמָּא הוּא הִטִּיל בּוֹ מוּם כְּדֵי שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לוֹ: ",
+            "כֹּהֵן שֶׁהֵעִיד לְכֹהֵן אַחֵר שֶׁמּוּם זֶה מֵאֵלָיו נָפַל נֶאֱמָן וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶן שֶׁמָּא הֵם גּוֹמְלִים זֶה אֶת זֶה. שֶׁכָּל הַכֹּהֲנִים חֲשׁוּדִין לְהַטִּיל מוּם בִּבְכוֹר כְּדֵי לְאָכְלוֹ בַּחוּץ וּלְפִיכָךְ אֵין נֶאֱמָנִין עַל יְדֵי עַצְמָן. אֲבָל חֲבֵרוֹ מֵעִיד לוֹ, שֶׁאֵין אָדָם חוֹטֵא לְאַחֵר. אֲפִלּוּ בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל כֹּהֵן מְעִידִין לוֹ עַל הַבְּכוֹר אֲבָל לֹא אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּגוּפוֹ: ",
+            "בְּכוֹר שֶׁהָיָה בְּיַד כֹּהֵן וְנָפַל בּוֹ מוּם וְהֵעִיד עָלָיו עֵד אֶחָד שֶׁזֶּה הַמּוּם מֵאֵלָיו נָפַל וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם מוּם זֶה שׁוֹחֲטִין עָלָיו אֶת הַבְּכוֹר אוֹ אֵין שׁוֹחֲטִין עָלָיו וּבָא הַכֹּהֵן שֶׁהוּא בְּיָדוֹ וְאָמַר הֶרְאֵיתִי מוּם זֶה לְמֻמְחֶה וְהִתִּירוֹ לִשְׁחִיטָה הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא לֹא הֶרְאָהוּ וְשֶׁמָּא בְּכוֹר תָּם הוּא שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ לִשְׁחֹט קָדָשִׁים בַּחוּץ מִפְּנֵי שֶׁהוּא עֲוֹן כָּרֵת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ",
+            "וְכֵן נֶאֱמָן הַכֹּהֵן לוֹמַר עַל בְּכוֹר בַּעַל מוּם בְּכוֹר זֶה נְתָנוֹ לִי יִשְׂרָאֵל בְּמוּמוֹ וְלֹא נָפַל בִּרְשׁוּתִי כְּדֵי לָחוּשׁ לוֹ שֶׁמָּא הוּא הִטִּילוֹ. שֶׁהַדָּבָר עָשׂוּי לְהִגָּלוֹת וְהוּא מִתְיָרֵא שֶׁמָּא יִשְׁאֲלוּ בְּעָלָיו וְיֹאמַר תָּמִים הָיָה בְּעֵת שֶׁנְּתָנוּהוּ לוֹ: "
+        ],
+        [
+            "אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּכוֹר אֶלָּא עַל פִּי מֻמְחֶה שֶׁנָּתַן לוֹ הַנָּשִׂיא שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל רְשׁוּת וְאָמַר לוֹ הַתֵּר בְּכוֹרוֹת בְּמוּמָן. אֲפִלּוּ הָיָה מוּם גָּדוֹל וְגָלוּי לַכּל לֹא יַתִּירוֹ אֶלָּא מֻמְחֶה שֶׁנָּטַל רְשׁוּת. וְכָל הַבְּכוֹרוֹת אָדָם רוֹאֶה חוּץ מִבְּכוֹרֵי עַצְמוֹ:\n",
+            "אִם אֵין שָׁם מֻמְחֶה וְהָיָה הַמּוּם מִן הַמּוּמִין הַגְּלוּיִין הַמֻּבְהָקִין. כְּגוֹן שֶׁנִּסְמֵית עֵינוֹ. אוֹ נִקְטְעָה יָדוֹ. אוֹ נִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. הֲרֵי זֶה יִשָּׁחֵט עַל פִּי שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הַכְּנֶסֶת. וְכֵן בְּכוֹר שֶׁיָּצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ וְנָפַל בּוֹ מוּם מֻבְהָק. הֲרֵי זֶה יֻתַּר עַל פִּי שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הַכְּנֶסֶת:\n",
+            "אֵין רוֹאִין אֶת הַבְּכוֹר לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּהְיֶה כֹּהֵן עִמּוֹ. שֶׁמָּא יֹאמַר לוֹ הַמֻּמְחֶה מוּם הוּא וּמֻתָּר לִשְׁחֹט עָלָיו וְיֵלֵךְ וְיִשְׁחָטֶנּוּ לְעַצְמוֹ וְלֹא יִתְּנֶנּוּ לַכֹּהֵן. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד לֶאֱכל קָדָשִׁים בַּחוּץ. חָשׁוּד הוּא לִגְזל מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה. לְפִיכָךְ אִם הָיָה חָכָם וְיָדוּעַ שֶׁהוּא מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ רוֹאִין לוֹ. הָיָה הַמּוּם גָּלוּי לַכּל כְּגוֹן שֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ. הוֹאִיל וֶהֱבִיאוֹ לְחָכָם הַמֻּמְחֶה הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ לְפִיכָךְ רוֹאִין לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִמּוֹ כֹּהֵן:\n",
+            "הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר וְאַחַר כָּךְ הֶרְאָה אֶת מוּמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוּם גָּלוּי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה בִּשְׁחִיטָה כְּגוֹן שֶׁנֶּחְתְּכָה יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ הוֹאִיל וְנִשְׁחַט שֶׁלֹּא עַל פִּי מֻמְחֶה הֲרֵי זֶה אָסוּר וְיִקָּבֵר כִּבְכוֹר שֶׁמֵּת:\n",
+            "בְּכוֹר שֶׁהָיְתָה לוֹ בֵּיצָה אַחַת וּשְׁנֵי כִּיסִים. וּבְדָקוֹ הַמֻּמְחֶה וְהוֹשִׁיבוּהוּ עַל הַרְגּוֹזוֹ וּמִעֲכוּ וְלֹא יָצָאת בֵּיצָה שְׁנִיָּה וְהִתִּירוֹ הַמֻּמְחֶה וְנִשְׁחַט וְנִמְצָא הַשְּׁנִיָּה דְּבוּקָה בַּכְּסָלִים הֲרֵי זֶה מֻתָּר הוֹאִיל וּמִעֲכוּ. אֲבָל אִם לֹא נִמְעַךְ אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁחַט עַל פִּי מֻמְחֶה הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר:\n",
+            "מִי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה וְרָאָה אֶת הַבְּכוֹר וְנִשְׁחַט עַל פִּיו. הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר וִישַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ. וְכַמָּה מְשַׁלֵּם. רְבִיעַ לְדַקָּה וּמֶחֱצָה לְגַסָּה. וּמִפְּנֵי מָה לֹא יְשַׁלֵּם כָּל דָּמָיו מִפְּנֵי שֶׁקָּנְסוּ אֶת בַּעַל הַבְּהֵמָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַשְׁהֶנָּה וְלֹא יְגַדֵּל בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:\n",
+            "הַנּוֹטֵל שְׂכָרוֹ לִהְיוֹת רוֹאֶה בְּכוֹרוֹת אֵין שׁוֹחֲטִין עַל פִּיו אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מֻמְחֶה גָּדוֹל וְיָדְעוּ בּוֹ חֲכָמִים שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ וּפָסְקוּ לוֹ שָׂכָר עַל הָרְאִיָּה וְהַבִּקּוּר בֵּין שֶּׁנִּמְצָא בּוֹ מוּם בֵּין שֶּׁנִּמְצָא תָּמִים. וְלֹא יִטּל שָׂכָר עַל בְּהֵמָה זוֹ חוּץ מִפַּעַם אַחַת וְרוֹאֶה אוֹתָהּ לְעוֹלָם כָּל זְמַן שֶׁמְּבִיאִין אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי חֲשָׁד:\n",
+            "הֶחָשׁוּד עַל הַבְּכוֹרוֹת לְמָכְרָן לְשֵׁם חֻלִּין אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ בְּשַׂר צְבָאִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא דּוֹמֶה לִבְשַׂר עֵגֶל. וְאֵין לוֹקְחִים מִמֶּנּוּ עוֹרוֹת שֶׁאֵינָן עֲבוּדִים אֲפִלּוּ שֶׁל נְקֵבָה שֶׁמָּא יַחְתֹּךְ זִכְרוּתוֹ וְיֹאמַר עוֹר נְקֵבָה הוּא. וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ צֶמֶר אֲפִלּוּ מְלֻבָּן וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר צוֹאִי. אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ טָוּוּי וּלְבָדִין וְעוֹרוֹת עֲבוּדִים. שֶׁאֵינוֹ מְעַבֵּד עוֹר בְּכוֹר תָּמִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְפַחֵד לַשְׁהוֹתוֹ אֶצְלוֹ שֶׁמָּא יִשְׁמְעוּ הַדַּיָּנִים וְיִקְנְסוּהוּ כְּפִי רִשְׁעוֹ:\n",
+            "הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר וּמְכָרוֹ וְנוֹדַע שֶׁלֹּא הֶרְאָהוּ לְמֻמְחֶה. מַה שֶּׁאָכְלוּ אָכְלוּ וְיַחְזִיר לָהֶם אֶת הַדָּמִים. וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱכַל יִקָּבֵר וְיַחְזִיר אֶת הַדָּמִים. וְכֵן הַדִּין בְּמַאֲכִיל אֶת הַטְּרֵפָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת מִקָּח וּמִמְכָּר:\n",
+            "בְּכוֹר שֶׁנִּמְצָא טְרֵפָה אִם תָּמִים הוּא וְנִמְצָא טְרֵפָה אַחַר שֶׁהֻפְשַׁט הָעוֹר יִשָּׂרֵף כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין וְהַבָּשָׂר יִקָּבֵר. וְאִם בְּמוּמוֹ נִשְׁחַט הַבָּשָׂר יִקָּבֵר וְיֵהָנוּ הַכֹּהֲנִים בְּעוֹרוֹ. וְהוּא שֶׁנִּשְׁחַט עַל פִּי מֻמְחֶה:\n",
+            "הַבְּכוֹר שֶׁנֶּאֱכַל בְּשָׂרוֹ כַּהֲלָכָה בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם. כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לֵהָנוֹת בְּעוֹרוֹ כָּךְ נֶהֱנִין בְּגִזּוֹתָיו. אֲבָל כָּל צֶמֶר שֶׁנִּגְזַז מִמֶּנּוּ כְּשֶׁהוּא חַי אֲפִלּוּ נָשַׁר הֲרֵי הוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה. וַאֲפִלּוּ נָשַׁר מִמֶּנּוּ אַחַר שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם. וַאֲפִלּוּ אַחַר שְׁחִיטָתוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אַחַר מִיתָתוֹ שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ הַצֶּמֶר שֶׁנָּשַׁר מִמֶּנּוּ מֵחַיִּים בְּאִסּוּרוֹ עוֹמֵד. וְכֵן בְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְעִילָה שֶׁלֹּא גָּזְרוּ גְּזֵרָה זוֹ אֶלָּא עַל הַבְּכוֹר וְעַל הַמַּעֲשֵׂר בִּלְבַד מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בָּאִין לְכַפָּרָה שֶׁמָּא יַשְׁהֵם אֶצְלוֹ כְּדֵי לִקַּח כָּל הַצֶּמֶר שֶׁיִּנְשֹׁר מֵהֶם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁמִּצְוָה לְאָכְלוֹ תּוֹךְ שְׁנָתוֹ בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם:\n",
+            "בְּכוֹר שֶׁהָיָה בּוֹ צֶמֶר מְדֻבְלָל וּשְׁחָטוֹ. אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה עִמּוֹ מִן הַגִּזָּה מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה עִמּוֹ וְהוּא הַצֶּמֶר שֶׁעִקָּרוֹ הָפוּךְ כְּלַפֵּי רֹאשׁוֹ אָסוּר. שֶׁזֶּה כְּמוֹ שֶׁנָּשַׁר מֵחַיִּים:\n",
+            "גִּזַּת בְּכוֹר אֲפִלּוּ בַּעַל מוּם שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּגִזֵּי חֻלִּין אֲפִלּוּ אַחַת בְּכַמָּה אֲלָפִים הַכּל אֲסוּרִים. הֲרֵי הוּא דָּבָר חָשׁוּב וּמְקַדֵּשׁ בְּכָל שׁ��הוּא. הָאוֹרֵג מְלֹא הַסִּיט מִצֶּמֶר הַבְּכוֹר בְּבֶגֶד יִדָּלֵק. מִצֶּמֶר הַמֻּקְדָּשִׁין מְקַדֵּשׁ בְּכָל שֶׁהוּא:\n"
+        ],
+        [
+            "בֶהֱמַת הַשֻּׁתָּפִין חַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה. לֹא נֶאֱמַר <small>(דברים יב יז)</small> <small>(דברים יד כג)</small> \"בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ\" אֶלָּא לְמַעֵט שֻׁתָּפוּת הַנָּכְרִי שֶׁאִם הָיָה שֻׁתָּף בַּפָּרָה אוֹ בָּעֵבָּר אֲפִלּוּ הָיָה לַנָּכְרִי אֶחָד מֵאֶלֶף בָּאֵם אוֹ בַּוָּלָד הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. הָיָה לוֹ בְּאֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם אֵיבָר אֶחָד כְּגוֹן יָד אוֹ רֶגֶל. רוֹאִין כָּל שֶׁאִלּוּ יֵחָתֵךְ וְהָיָה בַּעַל מוּם הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאִם אֶפְשָׁר שֶׁיֵּחָתֵךְ אֵיבַר הַנָּכְרִי וְלֹא יִפָּסֵל. הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּבְכוֹרָה:  ",
+            "הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר פָּרָתוֹ שֶׁל נָכְרִי. אוֹ הַמּוֹכֵר עֻבַּר פָּרָתוֹ לְנָכְרִי. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. וְאֵין קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַל דָּבָר זֶה: ",
+            "הַמְקַבֵּל בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי לִהְיוֹת מְטַפֵּל בָּהּ וְהַוְּלָדוֹת בֵּינֵיהֶם. אוֹ נָכְרִי שֶׁקִּבֵּל מִיִּשְׂרָאֵל כָּזֶה. הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִים מִן הַבְּכוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות יג ב)</small> \"פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל\" עַד שֶׁיִּהְיֶה הַכּל מִיִּשְׂרָאֵל: ",
+            "הַמְקַבֵּל צֹאן מִן הַנָּכְרִי בְּמָמוֹן קָצוּב וּפָסַק עִמּוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׂכָר בֵּינֵיהֶם וְאִם פִּחֲתוּ פִּחֲתוּ לְיִשְׂרָאֵל. אַף עַל פִּי שֶׁבִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל הֵם וַהֲרֵי הֵם כְּקִנְיָנוֹ הוֹאִיל וְאִם לֹא יִמְצָא הַנָּכְרִי אֶצְלוֹ מָמוֹן אַחֵר לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ יִגְבֶּה מִן הַבְּהֵמוֹת הָאֵלּוּ וּמִוַּלְדוֹתֵיהֶן נַעֲשָׂה כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחֲרָיוּת עֲלֵיהֶן וְעַל וַלְדוֹתֵיהֶן וַהֲרֵי יַד הַנָּכְרִי בְּאֶמְצַע וּפְטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה הֵם וּוַלְדוֹתֵיהֶן. אֲבָל וַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּבִין שֶׁהֲרֵי שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֵם וְאֵין לַנָּכְרִי רְשׁוּת עֲלֵיהֶן: ",
+            "יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּתַן מָעוֹת לְנָכְרִי וְקָנָה לוֹ בָּהֶן בְּהֵמָה מִנָּכְרִי בְּדִינֵיהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ קָנָה וְחַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה. וְכֵן אִם קָנָה הַנָּכְרִי מִיִּשְׂרָאֵל בְּדִינֵיהֶם וְנָתַן מָעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ קָנָה וּפְטוּרָה מִבְּכוֹרָה: ",
+            "גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר יָלְדָה פָּרָתוֹ אוֹ אַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר הֲרֵי זֶה בְּכוֹר מִסָּפֵק: ",
+            "הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי וְאֵין יָדוּעַ אִם בִּכְּרָה אוֹ לֹא בִּכְּרָה וְיָלְדָה אֶצְלוֹ הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים וְאֵינוֹ לַכֹּהֵן שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה: ",
+            "לָקַח בְּהֵמָה מֵינִיקָה מִן הַנָּכְרִי אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הִיא מֵינִיקָה אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁיָּלְדָה. וַאֲפִלּוּ הָיָה זֶה שֶׁמֵּינִיקָה כְּמוֹ מִין אַחֵר וַאֲפִלּוּ כְּמִין חֲזִיר הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וְכֵן בְּהֵמָה שֶׁהִיא חוֹלֶבֶת פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה שֶׁרֹב הַבְּהֵמוֹת אֵינָן חוֹלְבוֹת אֶלָּא אִם כֵּן כְּבָר יָלְדוּ: ",
+            "הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִיִּשְׂרָאֵל הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁבִּכְּרָה עַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ הַמּוֹכֵר שֶׁעֲדַיִן לֹא יָלְדָה. שֶׁאֵין הַיִּשְׂרָאֵל שׁוֹתֵק וְגוֹרֵם לוֹ לֶאֱכל קָדָשִׁים בַּחוּץ וַדַּאי שֶׁבִּכְּרָה וּלְפִיכָךְ מְכָרָהּ סְתָם: ",
+            "בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁהִפִּילָה עֻבָּר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְבָּאֵר צוּרָתוֹ הַרְבֵּה וְנִכֶּרֶת לַכּל וְזֶהוּ הַנִּקְרָא טִנּוּף. אִם אָמְרוּ הָרוֹעִים עֻבָּר הוּא אֶלָּא שֶׁנִּפְסְדָה צוּרָתוֹ הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה וְצָרִיךְ לְהַרְאוֹתוֹ לְרוֹעֶה חָכָם. לְפִיכָךְ הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי אֲפִלּוּ הָיְתָה קְטַנָּה וְיָלְדָה אֶצְלוֹ בְּתוֹךְ שְׁנָתָהּ הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר שֶׁמָּא טִנּוּף הִפִּילָה בִּרְשׁוּת הַנָּכְרִי. וְכֵן בְּהֵמָה גַּסָּה שֶׁהִפִּילָה שִׁלְיָא הֲרֵי זוֹ סִימָן וָלָד שֶׁאֵין שִׁלְיָא בְּלֹא וָלָד וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וּמֻתָּר לְהַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ הַשִּׁלְיָא לַכְּלָבִים שֶׁאֵין מִתְקַדֵּשׁ בִּבְכוֹרָה אֶלָּא זָכָר וְחֶזְקַת הַנּוֹלָדִים מֶחֱצָה זְכָרִים וּמֶחֱצָה נְקֵבוֹת. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַזָּכָר שֶׁאֵין בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי אִמּוֹ אֵינוֹ מִתְקַדֵּשׁ בִּבְכוֹרָה וְנִמְצָא מִעוּט הַנּוֹלָדִים הֵן הַמִּתְקַדְּשִׁין בִּבְכוֹרָה וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְמִעוּט. אֲבָל בֶּהֱמַת קָדָשִׁים שֶׁהִפִּילָה שִׁלְיָא תִּקָּבֵר [שֶׁהַנְּקֵבוֹת בָּהּ כִּזְכָרִים]: ",
+            "בְּהֵמָה גַּסָּה שֶׁהִפִּילָה חֲרָרַת דָּם הֲרֵי זוֹ נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה שֶׁחֶזְקָתָהּ שֶׁהַוָּלָד בְּתוֹכָהּ וְרָבָה עָלָיו הַדָּם וְהִפְסִידוֹ וּבִטְּלוֹ. וְקוֹבְרִין חֲרָרָה זוֹ כְּמוֹ נֵפֶל מְבַכֶּרֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲרָרָה זוֹ קְדוֹשָׁה. וְלָמָּה קוֹבְרִין אוֹתָהּ כְּדֵי לְפַרְסֵם הַדָּבָר שֶׁנִּפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה: ",
+            "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה שֶׁהַוָּלָד בָּאָדָם נִגְמָר לְאַרְבָּעִים יוֹם וְהַמַּפֶּלֶת לְפָחוֹת מֵאַרְבָּעִים אֵינוֹ וָלָד. אֲבָל וְלַד בְּהֵמָה לֹא עָמְדוּ חֲכָמִים עַל מִנְיַן הַיָּמִים שֶׁיִּגָּמֵר בּוֹ. אֲבָל אָמְרוּ שֶׁהַמַּפֶּלֶת טִנּוּף אֵינָהּ מִתְעַבֶּרֶת אַחֲרָיו וְלֹא מְקַבֶּלֶת וָלָד אַחֵר לְפָחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם: ",
+            "בְּהֵמָה שֶׁיָּצְאָה מְלֵאָה וּבָאָה רֵיקָנִית הַבָּא אַחַר כֵּן בְּכוֹר מִסָּפֵק שֶׁמָּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹטֵר בִּבְכוֹרָה הִפִּילָה. וְאֵין לְנִפְלֵי בְּהֵמָה פְּטִירַת רֶחֶם עַד שֶׁיַּעֲגִילוּ רֹאשׁ כְּפִיקָה שֶׁל עֵרֶב: ",
+            "מַבְכֶּרֶת הַמַּקְשָׁה לֵילֵד מְחַתֵּךְ אֵיבָר וּמַשְׁלִיךְ לַכְּלָבִים וְהַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר. יָצָא רֻבּוֹ הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וְאִם חָתַךְ אֵיבָר וְהִנִּיחוֹ אֵיבָר וְהִנִּיחוֹ עַד שֶׁהִשְׁלִים רֻבּוֹ הֲרֵי כָּל הָאֵיבָרִים צְרִיכִין קְבוּרָה. וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה כֵּיוָן שֶׁיָּצָא רֻבּוֹ בֵּין שָׁלֵם בֵּין מְחֻתָּךְ וַהֲרֵי הוּא לְפָנֵינוּ נִתְקַדֵּשׁ לְמַפְרֵעַ: ",
+            "יָצָא שְׁלִישׁ וּמְכָרוֹ לְנָכְרִי וְחָזַר וְיָצָא שְׁלִישׁ אַחֵר. נִתְקַדֵּשׁ לְמַפְרֵעַ וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. יָצָא שְׁלִישׁ דֶּרֶךְ דֹּפֶן וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁים דֶּרֶךְ רֶחֶם אֵינוֹ קָדוֹשׁ שְׁהָרֹב הָרִאשׁוֹן לֹא יָצָא דֶּרֶךְ רֶחֶם וּלְמַפְרֵעַ הוּא מִתְקַדֵּשׁ: ",
+            "יָצָא מִעוּט אֵיבָר גָּדוֹל וַהֲרֵי זֶה הַיּוֹצֵא רֻבּוֹ שֶׁל עֻבָּר נִפְטַר מִן הַבְּכוֹרָה וְיִקָּבֵר הַיּוֹצֵא. יָצָא חֲצִי הָעֻבָּר וְהוּא רֻבּוֹ שֶׁל אֵיבָר הַיּוֹצֵא הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה אוֹ לֹא נִפְטְרָה לְפִיכָךְ הַבָּא אַחֲרָיו סְפֵק בְּכוֹר: ",
+            "בְּכוֹר שֶׁכְּרָכוֹ בְּסִיב וְהוֹצִיאוֹ וְלֹא נָגַע בָּרֶחֶם אוֹ שֶׁכְּרָכוֹ בְּשִׁלְיַת בְּהֵמָה אַחֶרֶת אוֹ שֶׁנִּכְרְכָה עָלָיו אֲחוֹתוֹ וְיָצָא הוֹאִיל וְלֹא נָגַע בָּרֶחֶם מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר: ",
+            "הִדְבִּיק שְׁנֵי רְחָמִים זֶה לָזֶה וְיָצָא מִזֶּה וְנִכְנַס לָזֶה הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה הַבְּהֵמָה שֶׁנִּכְנַס בָּהּ הַבְּכוֹר שֶׁהֲרֵי פֶּטֶר רֶחֶם אוֹ לֹא נִפְטְרָה עַד שֶׁיִּפְטֹר רַחְמָהּ וְלָדָהּ: ",
+            "נִפְתְּחוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם וְיָצָא הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נְגִיעַת רֶחֶם מְקַדֶּשֶׁת אוֹ אֲוִירוֹ: ",
+            "נֶעֶקְרוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם [וְנִתְלוּ] בְּצַוָּארוֹ הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם בִּמְקוֹמוֹ מְקַדֵּשׁ אוֹ מְקַדֵּשׁ אַף חוּץ לִמְקוֹמוֹ: ",
+            "נִגְמְמוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם אֵינוֹ קָדוֹשׁ. נִפְרַץ מִקְצָתוֹ וְעוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ וְיָצָא דֶּרֶךְ הַפָּרוּץ. אוֹ שֶׁהָיָה הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד וְיָצָא דֶּרֶךְ הָעוֹמֵד הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר: "
+        ],
+        [
+            "רָחֵל שֶׁלֹּא בִּכְּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים. אֲפִלּוּ יָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶן כְּאֶחָד אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא קָדַם אֶחָד. הוֹאִיל וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶם יָצָא רִאשׁוֹן הַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַכָּחוּשׁ וְהַשֵּׁנִי סְפֵק בְּכוֹר. מֵת אֶחָד מֵהֶן אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁזֶּה הַחַי סָפֵק הוּא וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְכֵן אִם יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה הֲרֵי הַזָּכָר סָפֵק שֶׁמָּא הַנְּקֵבָה יָצָאת תְּחִלָּה לְפִיכָךְ אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:\n",
+            "שְׁתֵּי רְחֵלוֹת שֶׁלֹּא בִּכְּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים. שְׁנֵיהֶן לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה הַזָּכָר לַכֹּהֵן. שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה הַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַכָּחוּשׁ וְהַשֵּׁנִי סְפֵק בְּכוֹר. וְאִם מֵת אֶחָד מֵהֶן אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם. שֶׁזֶּה הַזָּכָר הַחַי סְפֵק בְּכוֹר הוּא וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. יָלְדוּ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת הֲרֵי הַזְּכָרִים סְפֵק בְּכוֹר. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁמָּא הַנְּקֵבָה נוֹלְדָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַזָּכָר. לְפִיכָךְ אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִּכְּרָה וְיָלְדוּ לוֹ שְׁנֵי זְכָרִים. אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן וְכָל אֶחָד מֵהֶן סְפֵק בְּכוֹר וְהַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַכָּחוּשׁ. מֵת אֶחָד מֵהֶן אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁזֶּה הַחַי סָפֵק הוּא. וְכֵן אִם יָלְדוּ זָכָר וּנְקֵבָה אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁזֶּה הַזָּכָר סְפֵק בְּכוֹר הוּא:\n",
+            "כָּל בְּכוֹר שֶׁהוּא סָפֵק דִּינוֹ שֶׁיִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם וְיֵאָכֵל לִבְעָלָיו. וְאִם תְּפָשׂוֹ הַכֹּהֵן אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ וְאוֹכֵל אוֹתוֹ בְּמוּמוֹ. אֲבָל אֵינוֹ מַקְרִיבוֹ שֶׁאֵין מַקְרִיב לְעוֹלָם אֶלָּא בְּכוֹר וַדַּאי שֶׁמָּא יִשְׁחֹט חֻלִּין בָּעֲזָרָה:\n",
+            "מִי שֶׁהָיָה בְּעֶדְרוֹ מְבַכְּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְבַכְּרוֹת וְיָלְדוּ וְאֵין שָׁם אָדָם וְנִכְנַס וּמָצָא אֶת הַמְבַכְּרוֹת מֵינִיקוֹת נְקֵבוֹת וְאֶת שֶׁאֵינָן מְבַכְּרוֹת מֵינִיקוֹת זְכָרִים. אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ וּבְנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ אֶלָּא הֲרֵי הַדָּבָר בְּחֶזְקָתוֹ שֶׁכָּל אַחַת מֵינִיקָה בְּנָהּ:\n",
+            "שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ שְׁנֵי זְכָרִים אֵצֶל הָרוֹעֶה הָאֶחָד בְּכוֹר וְהַשֵּׁנִי פָּשׁוּט וּמֵת אֶחָד מֵהֶן. מַנִּיחַ הָרוֹעֶה הַשֵּׁנִי בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק וַהֲרֵי הוּא סְפֵק בְּכוֹר וּשְׁנֵיהֶן חוֹלְקִין אוֹתוֹ שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶן מַכִּיר אֶת שֶׁלּוֹ:\n",
+            "הִפְקִיד בְּכוֹר אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת וְהִנִּיחוֹ בַּעַל הַבַּיִת עִם פָּשׁוּט שֶׁלּוֹ וּמֵת אֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶהוּ. הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וַהֲרֵי הוּא סְפֵק בְּכוֹר. וַאֲפִלּוּ רוֹעֶה כֹּהֵן שֶׁהִנִּיחַ בְּכוֹרוֹ בַּחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת עִם פָּשׁוּט שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וּמֵת אֶחָד מֵהֶן הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְאֵין מוֹצִיאִין מֵחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת אֶלָּא בִּרְאָיָה. שֶׁהֲרֵי מִדַּעַת בַּעַל הַבְּכוֹר הִנִּיחוּ עִמּוֹ הַפָּשׁוּט שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת:\n",
+            "לֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַבְּכוֹרוֹת לְפִיכָךְ נֶאֱמָן הַיִּשְׂרָאֵל לוֹמַר זֶה סְפֵק בְּכוֹר הוּא וְרוֹאִין לוֹ מוּמוֹ וְאוֹכֵל אוֹתוֹ בְּמוּמוֹ:\n",
+            "כָּל הַקָּדָשִׁים שֶׁקָּדַם לָהֶם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן וְנִפְדּוּ חַיָּבִין בִּבְכוֹרָה. וְאִם קָדַם מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן אוֹ שֶׁהִקְדִּישָׁן תְּמִימִים וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לָהֶם מוּם קָבוּעַ וְנִפְדּוּ פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה. שֶׁהֲרֵי לֹא יָצְאוּ לְחֻלִּין לְכָל דָּבָר מִפְּנֵי שֶׁהֵן אֲסוּרִין בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְעִילָה:\n",
+            "הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם חַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה. אֲבָל הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה לְפִי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהּ <small>(ויקרא כה ו)</small> \"לְאָכְלָהּ\" לְאָכְלָהּ וְלֹא לִסְחוֹרָה. וְאִם תִּהְיֶה חַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה הֲרֵי זֶה מִשְׂתַּכֵּר בִּבְכוֹר שֶׁהֲרֵי יָצָא מִתּוֹרַת פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בִּדְבָרִים הָאֲסוּרִים בַּאֲכִילָה וְכֵן בֵּאַרְנוּ בִּתְרוּמוֹת שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בִּתְרוּמוֹת וְכֵן אָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בִּבְכוֹרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְמָכְרָן עַל דֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "לָקַח בְּכוֹר לְמִשְׁתֵּה בְּנוֹ אוֹ לָרֶגֶל וְלֹא צָרִיךְ לוֹ מֻתָּר לְמָכְרוֹ:\n",
+            "אֵין שָׁמִין בְּכוֹרוֹת תְּמִימִים לְיִשְׂרָאֵל אֲבָל שָׁמִין לָהֶן בְּכוֹרוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין. וְשָׁמִין בְּכוֹרוֹת תְּמִימִים לַכֹּהֲנִים בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁהֵן עוֹמְדִין לְהֵאָכֵל בְּמוּמָן. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁשָּׁמִין לָהֶן בַּעֲלֵי מוּמִים:\n"
+        ],
+        [
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַפְרִישׁ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה מִכָּל בְּהֵמוֹת טְהוֹרוֹת שֶׁיִּוָּלְדוּ לָאָדָם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. וְאֵין מִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּבָקָר וְצֹאן בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז לב)</small> \"וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן\" וְגוֹ':\n",
+            "מַעֲשַׂר בְּהֵמָה נוֹהֵג בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְּמֻקְדָּשִׁין. וְנוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. אֲבָל חֲכָמִים אָסְרוּ לְעַשֵּׂר בְּהֵמָה בַּזְּמַן הַזֶּה וְתִקְּנוּ שֶׁאֵין מְעַשְּׂרִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאכְלֵהוּ תָּמִים וְנִמְצָא בָּא לִידֵי אִסּוּר כָּרֵת שֶׁהוּא שְׁחִיטַת קָדָשִׁים בַּחוּץ. וְאִם עָבַר וְעָשָׂה בַּזְּמַן הַזֶּה הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ:\n",
+            "הַכּל חַיָּבִין בְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה. כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים:\n",
+            "וְדִין מַעֲשַׂר בְּהֵמָה שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁחָט בָּעֲזָרָה וְזוֹרְקִין אֶת דָּמוֹ זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְסוֹד וּמַקְטִירִין אֵימוּרָיו. וּשְׁאָר הַבָּשָׂר נֶאֱכָל לַבְּעָלִים בִּירוּשָׁלַיִם כִּשְׁאָר קָדָשִׁים קַלִּים וְאֵין לַכֹּהֲנִים בּוֹ כְּלוּם אֶלָּא כֻּלּוֹ לַבְּעָלִים כַּפֶּסַח. וְאִם הָיָה בַּעַל מוּם בֵּין שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם בֵּין שֶׁהִפְרִישׁוֹ בַּתְּחִלָּה בְּמוּמוֹ הֲרֵי זֶה נֶאֱכָל בְּכָל מָקוֹם:\n",
+            "מַעֲשַׂר בְּהֵמָה אָסוּר לְמָכְרוֹ כְּשֶׁהוּא תָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ <small>(ויקרא כז לג)</small> \"לֹא יִגָּאֵל\". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יִגָּאֵל אַף אִסּוּר מְכִירָה בְּמַשְׁמָע שֶׁאֵין נִגְאָל וְאֵינוֹ נִמְכָּר כְּלָל. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהַמּוֹכֵר מַעֲשֵׂר לֹא עָשָׂה כְּלוּם וְלֹא קָנָה לוֹקֵחַ. וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ לוֹקֶה כְּמוֹכֵר חֶרְמֵי כֹּהֲנִים שֶׁלֹּא קָנָה לוֹקֵחַ וּכְמוֹכֵר יְפַת תֹּאַר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ: \n",
+            "מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁאָסוּר לְמָכְרוֹ בַּעַל מוּם וַאֲפִלּוּ שָׁחוּט גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמְכְּרֶנּוּ חַי. לְפִיכָךְ אֵין שׁוֹקְלִין מָנָה כְּנֶגֶד מָנָה בְּמַעֲשֵׂר כְּדֶרֶךְ שֶׁשּׁוֹקְלִין בִּבְכוֹר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּמוֹכֵר:\n",
+            "וּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה שֶׁל יְתוֹמִים שֶׁנִּשְׁחַט בְּמוּמוֹ מֻתָּר לְמָכְרוֹ כְּדַרְכּוֹ. מִפְּנֵי הֲשָׁבַת אֲבֵדָה לִיתוֹמִים לֹא גָּזְרוּ עָלָיו:\n",
+            "מַעֲשַׂר בְּהֵמָה שֶׁנִּשְׁחַט בְּמוּמוֹ מֻתָּר לִמְכּוֹר חֶלְבּוֹ וְגִידָיו וְעוֹרוֹ וְעַצְמוֹתָיו. וְלֹא אָסְרוּ לִמְכֹּר אֶלָּא בְּשָׂרוֹ בִּלְבַד. וְאִם הִבְלִיעַ דְּמֵי הַבָּשָׂר בִּדְמֵי הָעוֹר וְהַחֵלֶב וְהַגִּידִין וּמָכַר הַכּל בְּהַבְלָעָה מֻתָּר. וְאִם הָיוּ דְּמֵי הָעֲצָמוֹת יְקָרִים וְהִבְלִיעַ דְּמֵי הַבָּשָׂר בִּדְמֵי הָעֲצָמוֹת מֻתָּר:\n",
+            "הַכּל נֶאֱמָנִים עַל מוּמֵי מַעֲשֵׂר לוֹמַר מוּם זֶה מֵאֵלָיו בָּא וְלֹא נַעֲשָׂה לְדַעַת. וַאֲפִלּוּ אֵלּוּ שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנִים עַל הַבְּכוֹר נֶאֱמָנִים עַל הַמַּעֲשֵׂר. וְרוֹאֶה אָדָם מוּמֵי מַעֲשֵׂר שֶׁלּוֹ וּמַתִּירוֹ אִם הָיָה מֻמְחֶה. שֶׁאִם יִרְצֶה יַטִּיל מוּם בְּכָל עֶדְרוֹ וְאַחַר כָּךְ יְעַשֵּׂר וְנִמְצָא הַמַּעֲשֵׂר בַּעַל מוּם מִתְּחִלָּתוֹ:\n",
+            "הַלּוֹקֵחַ טְלָאִים שֶׁנּוֹלְדוּ בְּשָׁנָה זוֹ אוֹ שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה הֲרֵי הֵם פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר עַד שֶׁיִּוָּלְדוּ בִּרְשׁוּתוֹ. לְפִיכָךְ הַשֻּׁתָּפִין שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ בִּבְהֵמוֹת וְהֵבִיא זֶה מֵאָה טְלָאִים וְזֶה מֵאָה טְלָאִים וְעֵרְבוּם וְנִשְׁתַּתְּפוּ בָּהֶן הֲרֵי הַמָּאתַיִם פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר שֶׁכָּל טָלֶה מֵהֶן כְּמָכוּר. וְכֵן הָאַחִים שֶׁיָּרְשׁוּ טְלָאִים מֵאֲבִיהֶם הֲרֵי הֵן פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. אֲבָל הַנּוֹלָדִים לָהֶם בְּשֻׁתָּפוּת לְאַחַר מִכָּאן מֵאֵלּוּ הַבְּהֵמוֹת בֵּין לַשֻּׁתָּפִין בֵּין לָאַחִים חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר. וְכֵן אִם הָיוּ שֻׁתָּפִין בְּמָעוֹת וּקְנוּ בְּהֵמוֹת מִמְּעוֹת הַשֻּׁתָּפוּת וְהָאַחִים שֶׁקָּנוּ בְּהֵמוֹת מִמְּעוֹת הַיְרֻשָּׁה הֲרֵי הַנּוֹלָדִים מֵהֶם לְאַחַר מִכָּאן חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּתָן נוֹלְדוּ וַהֲרֵי הֵן כְּאִישׁ אֶחָד. חָלְקוּ הָאַחִים וְהַשֻּׁתָּפִין אַחַר שֶׁנּוֹלְדוּ לָהֶן הַבְּהֵמוֹת בִּרְשׁוּתָן וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁחָלְקוּ נַעֲשׂוּ הַכּל לְקוּחִין וְהַלָּקוּחַ פָּטוּר וּכְשֶׁחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ הֲרֵי נִשְׁתַּתְּפוּ בַּבְּהֵמוֹת וַעֲדַיִן לֹא יָלְדוּ לָהֶן בִּרְשׁוּתָן אַחַר שִׁתּוּף זֶה הַשֵּׁנִי. וְאַף עַל פִּי שֶׁחָלְקוּ גְּדָיִים כְּנֶגֶד גְּדָיִים וּטְלָאִים כְּנֶגֶד טְלָאִים וַעֲשָׂרָה כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה הַכּל פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר וַהֲרֵי הֵן כִּלְקוּחִין:\n",
+            "הָאַחִין וְהַשֻּׁתָּפִין שֶׁחָלְקוּ בִּכְסָפִים וְלֹא חָלְקוּ בִּבְהֵמָה חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר שֶׁעֲדַיִן לֹא נַעֲשׂוּ הַבְּהֵמוֹת לְקוּחִין. אֲבָל אִם חָלְקוּ הַבְּהֵמוֹת אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלְקוּ הַכְּסָפִים הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין:\n",
+            "הַלּוֹקֵחַ עֲשָׂרָה עֵבָּרִים בִּמְעֵי אִמָּן. כֻּלָּן נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּתוֹ נוֹלְדוּ:\n",
+            "כֹּהֵן שֶׁנָּפְלוּ לוֹ עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת בְּגֵזֶל הַגֵּר פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר. שֶׁמַּתְּנוֹת כְּהֻנָּה מַתָּנוֹת הֵם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַנּוֹתֵן מַתָּנָה פָּטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר:\n",
+            "הַכּל נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. בֵּין תְּמִימִים בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין. וְכָל אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ. חוּץ מִן הַכִּלְאַיִם. וְהַטְּרֵפָה. וְיוֹצֵא דֹּפֶן. וּמְחֻסָּר זְמַן. שֶׁכָּל אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְכֵן הַיָּתוֹם שֶׁמֵּתָה אִמּוֹ אוֹ נִשְׁחֲטָה עִם לֵידָתוֹ אֵינוֹ מִתְעַשֵּׂר. וּדְבָרִים אֵלּוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה הֵם:\n",
+            "אֵין הַלּוֹקֵחַ פָּטוּר אֶלָּא אִם כֵּן נִלְקַח אַחַר שֶׁנִּרְאָה לְהִתְעַשֵּׂר. לְפִיכָךְ הַלּוֹקֵחַ טְלָאִים בְּתוֹךְ שִׁבְעַת יְמֵי הַלֵּידָה כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּם חַיָּב לְעַשְּׂרָן. שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין מְחֻסָּר זְמַן רָאוּי לְהִתְעַשֵּׂר הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁלָּקַח עֻבָּרִים וְנוֹלְדוּ בִּרְשׁוּתוֹ:\n",
+            "כָּל בְּהֵמָה שֶׁהִיא סָפֵק אִם בַּת מַעֲשֵׂר הִיא אוֹ אֵינָהּ בַּת מַעֲשֵׂר. הֲרֵי הִיא פְּטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר. לְפִיכָךְ טְלָאִים שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶן יָתוֹם אוֹ לָקוּחַ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי כֻּלָּן פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן סָפֵק הוּא:\n"
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה טְלָאִים וְהִפְרִישׁ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה. הָיוּ לוֹ מֵאָה וְהִפְרִישׁ עֲשָׂרָה לְמַעֲשֵׂר. אֵין אֵלּוּ מַעֲשֵׂר. אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשֶׂה. כּוֹנֵס כָּל הַטְּלָאִים אוֹ כָּל הָעֲגָלִים לַדִּיר. וְעוֹשֶׂה לוֹ פֶּתַח קָטָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ שְׁנַיִם כְּאֶחָד. וְאִמּוֹתֵיהֶן מַעֲמִיד מִבַּחוּץ. וְהֵן גּוֹעוֹת שֶׁיִּשְׁמְעוּ הַטְּלָאִים קוֹלָן וְיֵצְאוּ מִן הַדִּיר לִקְרָאתָן. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז לב)</small> \"כּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט\". שֶׁיַּעֲבֹר מֵעַצְמוֹ וְלֹא שֶׁיּוֹצִיאוֹ בְּיָדוֹ. וּכְשֶׁיֵּצְאוּ מִן הַדִּיר זֶה אַחַר זֶה. מַתְחִיל וּמוֹנֶה אוֹתָן בַּשֵּׁבֶט. א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט'. וְהַיּוֹצֵא עֲשִׂירִי בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם סוֹקְרוֹ בְּסִקְרָא וְאוֹמֵר הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר. לֹא סְקָרוֹ בְּסִקְרָא וְלֹא מְנָאָן בַּשֵּׁבֶט אוֹ שֶׁמְּנָאָן רְבוּצִים אוֹ עוֹמְדִים הֲרֵי אֵלּוּ מַעֲשֵׂר הוֹאִיל וּמְנָאָם עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה וְקִדֵּשׁ עֲשִׂירִי הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר:\n",
+            "אֵין צָרִיךְ לְצָרֵף כָּל בְּהֵמָה שֶׁנּוֹלְדָה בִּרְשׁוּתוֹ לְדִיר אֶחָד אֶלָּא מְצָרֵף כָּל עֵדֶר וְעֵדֶר לְבַדּוֹ. הָיוּ לוֹ חֲמִשָּׁה טְלָאִים בִּירוּשָׁלַיִם וַחֲמִשָּׁה טְלָאִים בְּעַכּוֹ אֵין מִצְטָרְפִין וְכֻלָּן פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְכַמָּה יִהְיֶה בֵּין אֵלּוּ לְאֵלּוּ וְיִצְטָרְפוּ שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל:\n",
+            "הָיוּ שְׁלֹשָׁה עֲדָרִים בֵּין כָּל אֶחָד וְאֶחָד שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל הֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן מִצְטָרְפִין. כֵּיצַד. הָיָה תִּשְׁעָה מִכָּאן וְתִשְׁעָה מִכָּאן וְאֶחָד בְּאֶמְצַע הֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר:\n",
+            "אֵין מְעַשְּׂרִין מִן הַצֹּאן עַל הַבָּקָר וְלֹא מִן הַבָּקָר עַל הַצֹּאן. אֲבָל מְעַשְּׂרִין מִן הַכְּבָשִׂים עַל הָעִזִּים וּמִן הָעִזִּים עַל הַכְּבָשִׂים. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז לב)</small> \"וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן\" מַשְׁמָע כָּל צֹאן אֶחָד שֶׁשְּׁנֵיהֶם נִקְרָאִים שֶׂה וַהֲרֵי הֵם כְּמִין אֶחָד:\n",
+            "אֵין מְעַשְּׂרִים מִן הַנּוֹלָדִים בְּשָׁנָה זוֹ עַל ��ַנּוֹלָדִים בְּשָׁנָה אַחֶרֶת כְּשֵׁם שֶׁאֵין מְעַשְּׂרִין בְּזֶרַע הָאָרֶץ מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יד כב)</small> \"הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה\". וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאִם עִשֵּׂר בְּהֵמָה מִשָּׁנָה עַל שָׁנָה הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר מִפְּנֵי חֻמְרַת הַקֳדָשִׁים שֶׁהֲרֵי לֹא הִקְפִּידָה תּוֹרָה עַל מַעֲשַׂר בְּהֵמָה בְּפֵרוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה שָׁנָה שָׁנָה:\n",
+            "כָּל הַנּוֹלָדִים בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי עַד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל מִצְטָרְפִין וּמְעַשְּׂרִין מֵאֵלּוּ עַל אֵלּוּ. נוֹלְדוּ חֲמִשָּׁה טְלָאִים בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל וַחֲמִשָּׁה בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי אֵין מִצְטָרְפִין. יָלְדוּ תּוֹלָדוֹת בְּתוֹךְ שְׁנָתָן הֲרֵי הִיא וּבִתָּהּ נִכְנָסִים לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר:\n",
+            "אֵין הַטְּלָאִים הַנּוֹלָדִים כְּמוֹ הַטֶּבֶל שֶׁאָסוּר לֶאֱכל מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ אֶלָּא מֻתָּר לִמְכֹּר וְלִשְׁחֹט כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר וְיִהְיֶה הַמַּעֲשֵׂר קֹדֶשׁ וְיֵאָכֵל כְּהִלְכָתוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n",
+            "קָבְעוּ חֲכָמִים שְׁלֹשָׁה זְמַנִּים בְּשָׁנָה לְמַעֲשַׂר בְּהֵמָה וּמִשֶּׁיַגִּיעַ זְמַן מֵהֶן אָסוּר לוֹ לִמְכֹּר אוֹ לִשְׁחֹט עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר וְאִם שָׁחַט הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאֵלּוּ הֵן הַשְּׁלֹשָׁה זְמַנִּים. בְּיוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר קֹדֶם הַפֶּסַח וּבַיּוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר קֹדֶם עֲצֶרֶת וּבַיּוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר קֹדֶם הֶחָג. וְכָל זְמַן מֵאֵלּוּ נִקְרָא גֹּרֶן מַעֲשַׂר בְּהֵמָה. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַגֳּרָנוֹת שֶׁל מַעֲשַׂר בְּהֵמָה בְּיוֹם אַחֲרוֹן מֵחֹדֶשׁ אֲדָר וּבַיּוֹם שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה מִסְּפִירַת הָעֹמֶר וּבְיוֹם אַחֲרוֹן מֵחֹדֶשׁ אֱלוּל. וְלָמָּה קָבְעוּ הַגֳּרָנוֹת בַּיָמִים אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶינָה הַבְּהֵמוֹת מְצוּיוֹת לְעוֹלֵי רְגָלִים. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לִמְכֹּר קֹדֶם שֶׁיְּעַשֵּׂר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ הָיוּ נִמְנָעִים לִמְכֹּר עַד שֶׁיְּעַשְּׂרוּ וְיַעֲשׂוּ הַמִּצְוָה:\n",
+            "הִכְנִיס כָּל הַצֹּאן אוֹ הַבָּקָר לַדִּיר וְהִתְחִיל לִמְנוֹת וּלְקַדֵּשׁ עֲשִׂירִי עַד שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּתוֹךְ הַדִּיר פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה הֲרֵי זֶה מַנִּיחָן לְגֹרֶן אַחֵר וְהֵן מִצְטָרְפִין לְאֵלּוּ שֶׁיִּוָּלְדוּ וְיִתְעַשְּׂרוּ הַכּל בְּגֹרֶן אֶחָד. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵלּוּ יִשָּׁאֲרוּ בַּמִּנְיָן חַיָּב לְהַכְנִיס הַכּל לַדִּיר וְהַנִּשְׁאָר יִשָּׁאֵר:\n"
+        ],
+        [
+            "הַמַּכְנִּיס צֹאן לַדִּיר וְהִתְחִילוּ לָצֵאת אַחַת אַחַת וְהוּא מוֹנֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְטָעָה בַּמִּנְיָן וְקָרָא לַשְּׁמִינִי אוֹ לְשֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ עֲשִׂירִי אוֹ שֶׁקָּרָא לַשְּׁנֵים עָשָׂר אוֹ שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ עֲשִׂירִי לֹא נִתְקַדְּשׁוּ. אֲבָל אִם קָרָא לַתְּשִׁיעִי אוֹ לָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי נִתְקַדְּשׁוּ. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה נִשְׁמַע שֶׁהַטָּעוּת מִתְקַדְּשׁוֹת לְמַעֲשֵׂר שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ וְשֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ אֲבָל לֹא שֶׁלִּפְנֵיהֶם וְשֶׁלְּאַחֲרֵיהֶם. אֲפִלּוּ קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלַעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי בֵּין בְּטָעוּת בֵּין בְּכַוָּנָה שְׁלָשְׁתָּן מֻקְדָּשִׁים:\n",
+            "וְהֵיאַךְ דִּינָם. הַתְּשִׁיעִי אֵינוֹ קָרֵב אֶלָּא נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ. וְהָעֲשִׂירִי מַעֲשֵׂר. וְהָאַחַד עָשָׂר יִקָּרֵב שְׁלָמִים וְטָעוּן נְסָכִים כִּשְׁלָמִים וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עַצְמוֹ כִּתְמוּרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַמּוֹנֶה הוּא בַּעַל הַבְּהֵמוֹת אֲבָל הָעוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְעַשֵּׂר לוֹ וְטָעָה בֵּין בַּתְּשִׁיעִי בֵּין בָּאַחַד עָשָׂר אֵין מְקַדֵּשׁ אֶלָּא הָעֲשִׂירִי הַוַּדַּאי בִּלְבַד. שֶׁלֹּא עֲשָׂאָהוּ שָׁלִיחַ לִטְעוֹת וּלְהַפְסִיד אֶלָּא לְקַדֵּשׁ כָּרָאוּי:\n",
+            "זֶה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאִם קָרָא לָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי נִתְקַדֵּשׁ כְּשֶׁקָּרָא לָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי אֲבָל אִם קָרָא לָעֲשִׂירִי עֲשִׂירִי וְקָרָא אַחֲרָיו לָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי לֹא נִתְקַדֵּשׁ אַחַד עָשָׂר שֶׁהֲרֵי הָעֲשִׂירִי הַוַּדַּאי לֹא עָקַר שֵׁם עֲשִׂירִי מֵעָלָיו. וַאֲפִלּוּ יָצָא הָעֲשִׂירִי וְלֹא קְרָאָהוּ לֹא עֲשִׂירִי וְלֹא אַחַד עָשָׂר אֶלָּא שָׁתַק וְאַחַר כָּךְ יָצָא אַחַד עָשָׂר וּקְרָאָהוּ עֲשִׂירִי לֹא נִתְקַדֵּשׁ שֶׁהָעֲשִׂירִי מֵעַצְמוֹ נִתְקַדֵּשׁ. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קְרָאָהוּ עֲשִׂירִי הוֹאִיל וְלֹא עָקַר שֵׁם עֲשִׂירִי מֵעָלָיו אֵין אַחַד עָשָׂר מְקֻדָּשׁ:\n",
+            "יָצְאוּ תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי כְּאֶחָד בֵּין שֶׁקָּרָא שְׁנֵיהֶם עֲשִׂירִי. בֵּין שֶׁקְּרָאָם תְּשִׁיעִי. שְׁנֵיהֶם מֻקְדָּשִׁין וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן וְאֵינָן קְרֵבִין. וְכֵן אִם יָצָא עֲשִׂירִי וְאַחַד עָשָׂר כְּאֶחָד. אִם קְרָאָן עֲשִׂירִי הֲרֵי עֲשִׂירִי וְאַחַד עָשָׂר מְעֹרָבִים זֶה בָּזֶה וְהֵם כְּמוֹ מַעֲשֵׂר שֶׁנִּתְעָרֵב בִּשְׁלָמִים שֶׁיֵּאָכְלוּ בְּמוּמָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. וְאִם קְרָאָן אַחַד עָשָׂר הֲרֵי הָעֲשִׂירִי וְהַחֻלִּין מְעֹרָבִין זֶה בָּזֶה וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן:\n",
+            "הִתְחִיל לִמְנוֹת וְיָצְאוּ תְּחִלָּה שְׁנַיִם שֶׁהֵן רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי הֲרֵי זֶה מוֹנֶה הַכּל זוּג זוּג וּמְקַדֵּשׁ זוּג עֲשִׂירִי. וְכֵן אִם מְנָאָן שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה בְּכָל פַּעַם וּפַעַם אוֹ חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה מְקַדֵּשׁ הַכַּת הָעֲשִׂירִית:\n",
+            "יָצְאוּ בַּתְּחִלָּה שְׁנַיִם וּמְנָאָן אֶחָד וְקָרָא הַשְּׁלִישִׁי שֶׁיָּצָא אַחֲרֵיהֶן שֵׁנִי וּמָנָה כְּדַרְכּוֹ אֶחָד אֶחָד הֲרֵי הַתְּשִׁיעִי וְהָעֲשִׂירִי מֻקְדָּשִׁין וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן. הַתְּשִׁיעִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא הָעֲשִׂירִי הַוַּדַּאי שֶׁהֲרֵי שְׁנַיִם יָצְאוּ בַּתְּחִלָּה. וְזֶה שֶׁקְּרָאוֹ עֲשִׂירִי הוּא אַחַד עָשָׂר וְהַקּוֹרֵא לְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי נִתְקַדֵּשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n",
+            "מְנָאָן לְמַפְרֵעַ כְּגוֹן שֶׁיָּצָא רִאשׁוֹן וְאָמַר עֲשִׂירִי וְיָצָא שֵׁנִי וְאָמַר תְּשִׁיעִי עַד שֶׁיָּצָא הָעֲשִׂירִי וּמָנָה אַחַת הֲרֵי זֶה קָדַשׁ שֶׁהָעֲשִׂירִי מֵאֵלָיו נִתְקַדֵּשׁ:\n",
+            "קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְנִשְׁאַר הָעֲשִׂירִי בַּדִּיר. הַתְּשִׁיעִי יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ וְזֶה שֶׁנִּשְׁאַר בַּדִּיר מַעֲשֵׂר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא וְלֹא בֵּרְרוֹ שֶׁהָעֲשִׂירִי מֵאֵלָיו נִתְקַדֵּשׁ. מֵת הָעֲשִׂירִי בַּדִּיר הַתְּשִׁיעִי יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ וְכָל הַשְּׁמוֹנָה שֶׁיָּצְאוּ וְנִמְנוּ פְּטוּרִין וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְקַדֵּשׁ עֲשִׂירִי שֶׁלָּהֶן לִקָּרֵב אֶלָּא מֵת קֹדֶם שֶׁיָּצָא. שֶׁהַמִּנְיָן הָרָאוּי פּוֹטֵר:\n",
+            "הִכְנִיס עֲשָׂרָה טְלָאִים לַדִּיר וְהָיָה מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ. מֵת אֶחָד מִן הַמְּנוּיִין מוֹנֶה וּמַשְׁלִים כְּדַרְכּוֹ וּמְקַדֵּשׁ עֲשִׂירִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם עַתָּה חַיִּים אֶלָּא תִּשְׁעָה:\n",
+            "מֵת אֶחָד מֵאֵלּוּ שֶׁבְּתוֹךְ הַדִּיר אֵלּוּ שֶׁנִּמְנוּ פְּטוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהַמִּנְיָן הָרָאוּי לְמַעֲשֵׂר פּוֹטֵר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִפְרִישׁ עֲלֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאֵלּוּ שֶׁבְּתוֹךְ הַדִּיר מַנִּיחָן לְגֹרֶן אַחֵר עַד שֶׁיִּצְטָרְפוּ לַאֲחֵרִים. וְכֵן מִי שֶׁהָיוּ לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר טְלָאִים וְהִכְנִיסָן לַדִּיר וְיָצְאוּ אַרְבָּעָה וּמְנָאָן בְּפֶתַח זֶה וְיָצְאוּ שִׁשָּׁה וּמְנָאָן בְּפֶתַח אַחֵר וְנִשְׁאֲרוּ שָׁם אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ הַדִּיר. אִם יָצְאוּ הָאַרְבָּעָה הַנִּשְׁאָרִים מִן הַפֶּתַח שֶׁיָּצְאוּ בּוֹ הַשִּׁשָּׁה נוֹטֵל מֵהֶן אֶחָד וְכֻלָּן פְּטוּרִין. שֶׁאוֹתָן הָאַרְבָּעָה שֶׁיָּצְאוּ תְּחִלָּה מִפֶּתַח רִאשׁוֹן מִנְיָן הָרָאוּי פְּטָרָן. וְאִם יָצְאוּ אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה הַנִּשְׁאָרִים מִן הַפֶּתַח שֶׁיָּצְאוּ בּוֹ הָאַרְבָּעָה תְּחִלָּה. הֲרֵי אוֹתָם הָאַרְבָּעָה שֶׁיָּצְאוּ בַּתְּחִלָּה וְאוֹתָן הַשִּׁשָּׁה שֶׁיָּצְאוּ אַחֲרֵיהֶן בְּפֶתַח שֵׁנִי פְּטוּרִין שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן נִמְנֶה מִנְיָן הָרָאוּי לְמַעֲשֵׂר שֶׁהֲרֵי נִשְׁאֲרוּ שָׁם בַּדִּיר אֲחֵרִים לְהַשְׁלִים הַמִּנְיָן וּלְעַשֵּׂר. אֲבָל אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ אַף עַל פִּי שֶׁיָּצְאוּ וְנִמְנוּ מִפֶּתַח הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מִנְיָן הָרָאוּי לְפִיכָךְ מִצְטָרְפִין לְגֹרֶן אַחֵר. יָצְאוּ אַרְבָּעָה מִפֶּתַח זֶה וְאַרְבָּעָה מִפֶּתַח שֵׁנִי וְנִשְׁאֲרוּ שָׁם שִׁשָּׁה. אִם יָצְאוּ הַשִּׁשָּׁה מֵאֶחָד מִשְּׁנֵי הַפְּתָחִים נוֹטֵל מֵהֶן אֶחָד מַעֲשֵׂר וְכֻלָּן פְּטוּרִין. וְאִם יָצְאוּ הַשִּׁשָּׁה בִּשְׁנֵי הַפְּתָחִים הֲרֵי הַשִּׁשָּׁה מִצְטָרְפִין לְגֹרֶן אַחֵר וְהַשְּׁמוֹנָה שֶׁיָּצְאוּ תְּחִלָּה מִכָּאן וּמִכָּאן פְּטוּרִין שֶׁכָּל אַרְבָּעָה מֵהֶן נִמְנוּ מִנְיָן הָרָאוּי לְהַשְׁלִים עָלָיו עֲשָׂרָה וּלְעַשֵּׂר שֶׁהֲרֵי שִׁשָּׁה הָיוּ שָׁם נִשְׁאָרִים בְּתוֹךְ הַדִּיר:\n",
+            "הָיוּ לוֹ תִּשְׁעָה עָשָׂר טְלָאִים בְּתוֹךְ הַדִּיר וְיָצְאוּ תִּשְׁעָה בְּפֶתַח זֶה וְתִשְׁעָה בְּפֶתַח שֵׁנִי נוֹטֵל הָאַחֲרוֹן לְשֵׁם מַעֲשֵׂר וְכֻלָּן פְּטוּרִין. שֶׁאוֹתָן הַתִּשְׁעָה נִמְנוּ מִנְיָן הָרָאוּי:\n",
+            "הָיָה מוֹנֶה וְהוֹצִיא הַטָּלֶה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ מִן הַדִּיר וְחָזַר הֲרֵי ��וּא כְּמָנוּי לְכָל דָּבָר:\n",
+            "הָיָה מוֹנֶה וְהִפְסִיק הַמִּנְיָן מִפְּנֵי חֲבֵרוֹ שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ אוֹ שֶׁחָשְׁכָה לֵיל שַׁבָּת הֲרֵי זֶה חוֹזֵר וּמַשְׁלִים מִנְיָנוֹ אַחַר כָּךְ:\n",
+            "הָיָה מוֹנֶה הַיּוֹצְאִין אֶחָד אֶחָד וּמְקַדֵּשׁ עֲשִׂירִי וְקָפַץ אֶחָד מִן הַמְּנוּיִין לְתוֹךְ הַדִּיר לְתוֹךְ אֵלּוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא נִמְנוּ וְלֹא נִתְעַשְּׂרוּ. נִפְטְרוּ הַכּל. שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן סָפֵק אִם הוּא הַמָּנוּי שֶׁקָּפַץ אוֹ אַחֵר. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל הַמְּנוּיִין פְּטוּרִין:\n",
+            "קָפַץ אֶחָד מִן הָעֲשִׂירִיִּים לְתוֹךְ הַדִּיר. כֻּלָּן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן:\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,165 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Firstlings",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות בכורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מצות עשה להפריש כל פטר רחם הזכרים בין באדם בין בבהמה טהורה בין ממין החמור בין שהיו שלימים בין שהיו טריפות שנאמר קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה וכולן לכהנים:",
+            "בכור אדם ובכור חמור נפדים ופדיונם לכהנים ובכור בהמה טהורה נשחט בעזרה כשאר קדשים קלים זורקין דמו ומקטיר אימוריו כמו שביארנו במעשה הקרבנות ושאר הבשר נאכל לכהנים שנאמר אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה אך בכור שור לא תפדה קדש הם ובשרם יהיו לך:",
+            "בכור בהמה טהורה שהוא בעל מום בין שנולד במומו בין שנפל בו מום אחר שהיה תמים הרי הוא לכהן אם רצה אוכלו בכ\"מ או מוכרו או מאכילו למי שירצה אפילו לנכרי מפני שהוא חולין שנאמר וכי יהיה בו מום פסח או עור וגו' הטמא והטהור יחדו יאכלנו כצבי וכאיל והרי הוא נכסי כהן:",
+            "מצוה להקדיש בכור בהמה טהורה ויאמר הרי זה קדש שנאמר תקדיש לה' אלהיך ואם לא הקדישו הרי זה מתקדש מאליו וקדושתו מרחם היא:",
+            "מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובחוצה לארץ ואין מביאין בכורות מחוצה לארץ לארץ שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכור בקר וצאן וממקום שאין אתה מביא מעשר דגן אי אתה מביא בכור בקר וצאן אלא הרי הוא כחולין ויאכל במומו ואם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא יאכל במומו ומצוה זו נוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית כמו מעשר דגן ואינה נוהגת במוקדשין כשהן בקדושתן קודם שיפדו בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית:",
+            "הכל חייבין בבכור בהמה טהורה כהנים לויים וישראלים ואף על פי שהבכור לכהן אם נולד לו בכור מקריב דמו ואימוריו כמו שביארנו ואוכל שאר הבשר בתורת בכור שנאמר כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך וגו' אבל בכור אדם ובכור בהמה טמאה כהנים ולויים פטורין כמו שביארנו בהלכות מתנות כהונה:",
+            "הבכור נאכל בתוך שנתו בין תמים בין בעל מום שנאמר לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה וכי יהיה בו מום בשעריך תאכלנו ומאימתי מונה לו אם תם הוא מונה לו מיום שמיני שהוא ראוי להקרבה ואם נולד בעל מום מונה לו מיום שנולד והוא שכלו לו חדשיו שהרי נראה לאכילה ביום לידתו אבל אם לא ידע בודאי שכלו לו חדשיו מונה לו מיום שמיני:",
+            "נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש נולד לו מום בסוף שנתו מותר לקיימו שלשים יום מיום שנפל בו המום ואע\"פשהוא מתאחר לאחר שנתו כיצד כגון שנפל בו מום בחמשה עשר יום לפני גמר שנתו משלימין לו חמשה עשר אחר שנתו נולד לו מום אחר שנתו אינו רשאי לקיימו אלא עד שלשים יום ויאכל:",
+            "הבכור בזמן הזה מניחו עד שיפול בו מום ויאכל:",
+            "ועד שלא נראה להראותו לחכם רשאי לקיימו שתים ושלש שנים ומשנראה להראותו לחכם אם נולד בו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש נולד אחר שנתו מקיימו שלשים יום:",
+            "שנה של בכור היא שנת לבנה תמימה שנים עשר חדש מיום ליום ואם היתה שנה מעוברת נתעברה לו ומונה לו שלשה עשר חדש נולדו לו שני טלאים אחד בחמשה עשר של אדר הראשון ואחד בראש חדש אדר שני זה שנולד בראש חדש אדר שני כיון שהגיע יום ראשון באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה וזה שנולד בחצי אדר ראשון לא עלתה לו שנה עד חצי אדר של שנה הבאה הואיל ונולד בחדש העיבור מונין אותו לו:",
+            "עבר ואיחר הבכור לאחר שנתו אע\"פ שהוא עובר בלא תעשה אם היה תם הרי זה לא נפסל אלא מקריבו ואם היה בעל מום שוחטו בכל מקום שנאמר מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך מקיש בכור למעשר מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה אף בכור אינו נפסל משנה לחברתה:",
+            "אין נותנין את הבכור לכהן כשיולד שאין זו גדולה לכהן אלא יטפל בו בעליו עד שיגדיל מעט ויתננו לכהן ועד כמה ישראל חייבין להטפל בבכור בהמה דקה שלשים יום ובגסה חמשים יום ואם אמר לו הכהן תנהו לי בתוך זמן זה ואני אטפל לעצמי אינו רשאי ליתנו לו שזה כמו מסייע על מתנותיו וכבר ביארנו בתרומות שהכהנים המסייעין בבית הגרגות ובבית המטבחיים ובתוך הרועים אין נותנין להם מתנותיהן בשכרן:",
+            "היה הבכור בעל מום ואמר לו בתוך זמן זה תנהו לי שאוכלנו עתה או שהיה תמים ואמר לו תנהו לי בתוך זמן זה שאקריבנו עתה הרי זה נותנו לו ויראה לי שהבכור נותן לכל כהן שירצה:",
+            "כהן שאכל כזית מבכור תמים חוץ לירושלים לוקה מן התורה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך וכן זר שאכל כזית מבכור בין לפני זריקה בין לאחר זריקה לוקה מפי השמועה למדו שזו אזהרה אף לזר שאכל בכור בין לפני זריקה בין לאחר זריקה:",
+            "הבכור אין פודין אותו שנאמר אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה וכן אין מוכרין אותו כשהוא תם שכיון שהוא עומד לקרבן אין לכהן בו זכות כדי למוכרו ובזמן הזה שאין בית הואיל והוא עומד לאכילה הרי הוא מותר למוכרו ואף על פי שהוא תמים בין לכהן בין לישראל:",
+            "בכור בעל מום יש לכהן למוכרו בכל זמן בין לפני הבית בין שלא לפני הבית בין חי בין שחוט וכשהוא מוכר בשר בכור בעל מום מוכרו בבית אבל לא בשוק כמו שביארנו בהלכות איסורי מזבח אבל בשר בכור תמים אינו נמכר מפני שהוא בשר קדש וכהנים שנמנו עם הבכור מותרין לשקול מנה כנגד מנה:",
+            "המפשיט בכור בעל מום הרי זה מותר להפשיטו באי זה דרך שירצה אם רצה להרגיל מרגיל וכן שאר פסולי המוקדשין אם רצה להפשיט מן הרגל מפשיט:"
+        ],
+        [
+            "כל המומים הקבועים הפוסלין את הקדשים ונפדים עליהן אם נפל אחד מהן בבכור הרי זה נשחט עליו בכ\"מ וכבר ביארנו אותן המומין בהלכות איסור מזבח שהראוי מהן להיות בזכר ששים ושבעה:",
+            "וכל הדברים שמנינו שם שאין הקרבן מן המובחר ואין הקדשים קרבין בהן ולא נפדין עליהן כך אין הבכור נשחט עליהן ולא קרב אלא יהיה עומד עד שיולד לו מום קבוע וכן אם נולד בבכור מום עובר הרי זה אינו נשחט בכל מקום ולא קרב אלא יהיה רועה עד שיפול בו מום קבוע וישחט עליו:",
+            "וכן אם נעבדה בו עבירה או שהרג בעד אחד או על פי הבעלים או שהוקצה או נעבד ירעה עד שיפול בו מום כמו שביארנו בהלכות איסור מזבח:",
+            "יוצא דופן והבא אחריו שניהן אינן בכור הראשון מפני שאינו פטר רחם והאחרון מפני שקדמו אחר אפילו יצאה נקבה דרך דופן וזכר דרך רחם אינו בכור:",
+            "בכור שהוא אנדרוגינוס אין בו קדושה כלל והרי הוא כנקבה שאין בו לכהן כלום ועובדים בו וגוזזים אותו כשאר החולין נולד טומטום הרי זה ספק בכור ויאכל במומו לבעליו בין שהטיל מים ממקום זכרות בין שהטיל ממקום נקבות:",
+            "רחל שילדה כמין עז או עז שילדה כמין רחל פטור מן הבכורה שנאמר אך בכור שור עד שיהיה הוא שור ובכורו שור ואם היה בו מקצת סימני אמו הרי זה בכור והוא בעל מום קבוע שאין לך מום גדול משינוי ברייתו אפילו פרה שילדה כמין חמור ויש בו מקצת סימני פרה הרי זה בכור לכהן הואיל ומין החמור יש בו דין בכור אבל אם ילדה מין סוס או גמל אף על פי שיש בו מקצת סימני פרה הרי הוא ספק בכור לפיכך יאכל לבעלים ואם תפסו כהן אין מוציאין מידו:",
+            "המטיל מום בבכור הואיל ועשה עבירה קונסין אותו ואינו נשחט על מום זה עד שיפול בו מום אחר מאליו ואם מת זה החוטא מותר לבנו לשחטו על מום שעשה אביו שלא קנסו בנו אחריו:",
+            "הרגיל לבכור שיפול בו מום כגון שנתן דבילה על אזנו עד שבא כלב ונטלה וחתך אזנו או שהלך בין ברזל ועששיות של זכוכית כדי שתקטע ידו ונקטעה או שאמר לנכרי להטיל בו מום הרי זה לא ישחוט עליו זה הכלל כל מום שנעשה לדעתו אסור לו לשחוט עליו ואם נעשה שלא לדעתו הרי זה שוחט עליו:",
+            "אמר אילו נפל בבכור זה מום הייתי שוחטו ושמע הנכרי ועשה בו מום הרי זה שוחט עליו שהרי לא נעשה בדעתו:",
+            "ראינוהו שעשה מעשה המרגיל להטיל בו מום ונפל בו מום ואין אנו יודעין אם נתכוון למום זה או לא נתכוון הרי זה לא ישחוט עליו כיצד כגון שנתן לו שעורים במקום דחוק מסורג בקוצים וכיון שאכל נחלק שפתו אפילו היה חבר הרי זה לא ישחוט עליו וכן כל כיוצא בזה:",
+            "היה בכור רודף את האדם ובעטו כדי לטרדו ואפילו בעט בו מפני שרדפו מקודם ונעשה בו מום בבעיטה זו הרי זה ישחט עליו:",
+            "קטנים שהטילו מום בבכור דרך שחוק וכן הנכרי שעשה לדעתו הרי זה ישחוט עליו ואם עשו כדי להתירו לא ישחוט עליו:",
+            "בכור שאחזו דם יקיז ובלבד שלא יתכוין לעשות בו מום ואם נעשה בו מום בהקזה זו הרי זה נשחט עליו:",
+            "מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם וישחט עליו במה דברים אמורים בזמן הזה שאין שם בית מפני שסופו להאכל במומו אבל בזמן שבית המקדש קיים אסור:",
+            "עד שהעיד מפי עד אחר שמום זה נפל שלא לדעת נאמן אפילו אשה נאמנת לומר בפני נפל מום זה מאליו וישחט עליו:",
+            "כל המומין הראויין לבא בידי אדם נאמן הרועה עליהן לומר מאליהן נפלו ולא נעשו בכוונה וישחט עליהן בד\"א כשהיה הרועה ישראל והבכור ביד הכהן אבל אם היה הרועה כהן והבכור עדיין הוא ביד בעליו הישראלי הרי זה אינו נאמן וחושדין אותו שמא הוא הטיל בו מום כדי שיתננו לו:",
+            "כהן שהעיד לכהן אחר שמום זה מאליו נפל נאמן ואין חוששין להן שמא הם גומלים זה את זה שכל הכהנים חשודין להטיל מום בבכור כדי לאכלו בחוץ ולפיכך אין נאמנין על ידי עצמן אבל חבירו מעיד לו שאין אדם חוטא לאחר אפילו בניו ובני ביתו של כהן מעידין לו על הבכור אבל לא אשתו מפני שהיא כגופו:",
+            "בכור שהיה ביד כהן ונפל בו מום והעיד עליו עד אחד שזה המום מאליו נפל ואין אנו יודעים אם מום זה שוחטין עליו את הבכור או אין שוחטין עליו ובא הכהן שהוא בידו ואמר הראיתי מום זה למומחה והתירו לשחיטה הרי זה נאמן ואין חוששין שמא לא הראהו ושמא בכור תם הוא שלא נחשדו לשחוט קדשים בחוץ מפני שהוא עון כרת כמו שביארנו:",
+            "וכן נאמן הכהן לומ�� על בכור מום בכור זה נתנו לי ישראל במומו ולא נפל ברשותי כדי לחוש לו שמא הוא הטילו שהדבר עשוי להגלות והוא מתיירא שמא ישאלו בעליו ויאמר תמים היה בעת שנתנוהו לו:"
+        ],
+        [
+            "אין שוחטין את הבכור אלא על פי מומחה שנתן לו הנשיא שבארץ ישראל רשות ואמר לו התר בכורות במומן אפילו היה מום גדול וגלוי לכל לא יתירו אלא מומחה שנטל רשות וכל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורי עצמו:",
+            "אם אין שם מומחה והיה המום מן המומין הגלויין המובהקין כגון שנסמית עינו או נקטעה ידו או נשברה רגלו הרי זה ישחט על פי שלשה בני הכנסת וכן בכור שיצא לחוצה לארץ ונפל בו מום מובהק הרי זה יותר על פי שלשה בני הכנסת:",
+            "אין רואין את הבכור לישראל עד שיהיה כהן עמו שמא יאמר לו המומחה מום הוא ומותר לשחוט עליו וילך וישחטנו לעצמו ולא יתננו לכהן שאע\"פ שאינו חשוד לאכול קדשים בחוץ חשוד הוא לגזול מתנות כהונה לפיכך אם היה חכם וידוע שהוא מדקדק על עצמו רואין לו היה המום גלוי לכל כגון שנקטעה ידו או רגלו הואיל והביאו לחכם המומחה הרי זה בחזקת מדקדק על עצמו לפיכך רואין לו אף על פי שאין עמו כהן:",
+            "השוחט את הבכור ואחר כך הראה את מומו אע\"פ שהוא מום גלוי שאינו משתנה בשחיטה כגון שנחתכה ידו או רגלו הואיל ונשחט שלא על פי מומחה הרי זה אסור ויקבר כבכור שמת:",
+            "בכור שהיתה לו ביצה אחת ושני כיסים ובדקו המומחה והושיבוהו על הרגוזו ומעכו ולא יצאת ביצה שנייה והתירו המומחה ונשחט ונמצא השנייה דבוקה בכסלים הרי זה מותר הואיל ומעכו אבל אם לא נמעך אף על פי שנשחט על פי מומחה הרי זה יקבר:",
+            "מי שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו הרי זה יקבר וישלם מביתו וכמה משלם רביע לדקה ומחצה לגסה ומפני מה לא ישלם כל דמיו מפני שקנסו את בעל הבהמה כדי שלא ישהנה ולא יגדל בהמה דקה בארץ ישראל:",
+            "הנוטל שכרו להיות רואה בכורות אין שוחטין על פיו אלא אם כן היה מומחה גדול וידעו בו חכמים שאין כמותו ופסקו לו שכר על הראייה והבקור בין שנמצא בו מום בין שנמצא תמים ולא יטול שכר על בהמה זו חוץ מפעם אחת ורואה אותה לעולם כל זמן שמביאין אותה כדי שלא יבוא לידי חשד:",
+            "החשוד על הבכורות למוכרן לשם חולין אין לוקחין ממנו אפילו בשר צבאים מפני שהוא דומה לבשר עגל ואין לוקחים ממנו עורות שאינן עבודים אפילו של נקבה שמא יחתוך זכרותו ויאמר עור נקבה הוא ואין לוקחין ממנו צמר אפילו מלובן ואין צריך לומר צואי אבל לוקחין ממנו טווי ולבדין ועורות עבודים שאינו מעבד עור בכור תמים מפני שהוא מפחד לשהותו אצלו שמא ישמעו הדיינים ויקנסוהו כפי רשעו:",
+            "השוחט את הבכור ומכרו ונודע שלא הראהו למומחה מה שאכלו אכלו ויחזיר להם את הדמים ומה שלא נאכל יקבר ויחזיר את הדמים וכן הדין במאכיל את הטרפה כמו שיתבאר בהלכות מקח וממכר:",
+            "בכור שנמצא טרפה אם תמים הוא ונמצא טריפה אחר שהופשט העור ישרף כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין והבשר יקבר ואם במומו נשחט הבשר יקבר ויהנו הכהנים בעורו והוא שנשחט על פי מומחה:",
+            "הבכור שנאכל בשרו כהלכה בין תמים בין בעל מום כשם שמותר ליהנות בעורו כך נהנין בגיזותיו אבל כל צמר שנגזז ממנו כשהוא חי אפילו נשר הרי הוא אסור בהנאה ואפילו נשר ממנו אחר שנפל בו מום ואפילו אחר שחיטתו ואין צריך לומר אחר מיתתו שהרי אותו הצמר שנשר ממנו מחיים באיסורו עומד וכן במעשר בהמה וכבר ביארנו בהלכות מעילה שלא גזרו גזירה זו אלא על הבכור ועל המעשר בלבד מפני שאינן באין לכפרה שמא ישהם אצלו כדי ליקח כל הצמר שנישור מהם וכבר ביארנו שמצוה לאכלו תוך שנתו בין תמים בין בעל מום:",
+            "בכור שהיה בו צמר מדובלל ושחטו את שהוא נראה עמו מן הגיזה מותר בהנאה ואת שאינו נראה עמו והוא הצמר שעיקרו הפוך כלפי ראשו אסור שזה כמו שנשר מחיים:",
+            "גיזת בכור אפילו בעל מום שנתערבה בגיזי חולין אפילו אחת בכמה אלפים הכל אסורים הרי הוא דבר חשוב ומקדש בכל שהוא האורג מלא הסיט מצמר הככור בבגד ידלק מצמר המוקדשין מקדש בכל שהוא:"
+        ],
+        [
+            "בהמת השותפין חייבת בבכורה לא נאמר בקרך וצאנך אלא למעט שותפות הנכרי שאם היה שותף בפרה או בעובר אפילו היה לנכרי אחד מאלף באם או בולד הרי זה פטור מן הבכורה היה לו באחד משניהם אבר אחד כגון יד או רגל רואין כל שאילו יחתך והיה בעל מום הרי זה פטור ואם אפשר שיחתך אבר הנכרי ולא יפסל הרי זה חייב בבכורה:",
+            "הלוקח עובר פרתו של נכרי או המוכר עובר פרתו לנכרי אע\"פ שאינו רשאי הרי זה פטור מן הבכורה ואין קונסין אותו על דבר זה:",
+            "המקבל בהמה מן הנכרי להיות מטפל בה והולדות ביניהם או נכרי שקבל מישראל כזה הרי אלו פטורים מן הבכורה שנאמר פטר כל רחם בבני ישראל עד שיהיה הכל מישראל:",
+            "המקבל צאן מן הנכרי בממון קצוב ופסק עמו שיהיה השכר ביניהם ואם פיחתו פיחתו לישראל אע\"פשברשות ישראל הם והרי הם כקניינו הואיל ואם לא ימצא הנכרי אצלו ממון אחר לגבות ממנו יגבה מן הבהמות האלו ומולדותיהן נעשה כמו שיש לו אחריות עליהן ועל ולדותיהן והרי יד הנכרי באמצע ופטורין מן הבכורה הם וולדותיהן אבל ולדי ולדות חייבין שהרי של ישראל הם ואין לנכרי רשות עליהן:",
+            "ישראל שנתן מעות לנכרי וקנה לו בהן בהמה מנכרי בדיניהן אף על פי שלא משך קנה וחייבת בבכורה וכן אם קנה הנכרי מישראל בדיניהם ונתן מעות אף על פי שלא משך קנה ופטורה מבכורה:",
+            "גר שנתגייר ואין ידוע אם עד שלא נתגייר ילדה פרתו או אחר שנתגייר הרי זה בכור מספק:",
+            "הלוקח בהמה מן הנכרי ואין ידוע אם בכרה או לא בכרה וילדה אצלו הרי זה ספק בכור ויאכל במומו לבעלים ואינו לכהן שהמוציא מחבירו עליו הראיה:",
+            "לקח בהמה מניקה מן הנכרי אינו חושש שמא בנה של אחרת היא מניקה אלא הרי זו בחזקת שילדה ואפילו היה זה שמניקה כמו מין אחר ואפילו כמין חזיר הרי זו פטורה מן הבכורה וכן בהמה שהיא חולבת פטורה מן הבכורה שרוב הבהמות אינן חולבות אא\"כ כבר ילדו:",
+            "הלוקח בהמה מישראל הרי זו בחזקת שבכרה עד שיודיעו המוכר שעדיין לא ילדה שאין הישראל שותק וגורם לו לאכול קדשים בחוץ ודאי שבכרה ולפיכך מכרה סתם:",
+            "בהמה דקה שהפילה עובר שעדיין לא נתבאר צורתו הרבה וניכרת לכל וזהו הנקרא טינוף אם אמרו הרועים עובר הוא אלא שנפסדה צורתו הרי זו פטורה מן הבכורה וצריך להראותו לרועה חכם לפיכך הלוקח בהמה מן הנכרי אפילו היתה קטנה וילדה אצלו בתוך שנתה הרי זה ספק בכור שמא טינוף הפילה ברשות הנכרי וכן בהמה גסה שהפילה שליא הרי זו סימן ולד שאין שליא בלא ולד ונפטרה מן הבכורה ומותר להשליך אותה השליא לכלבים שאין מתקדש בבכורה אלא זכר וחזקת הנולדים מחצה זכרים ומחצה נקבות וכבר ביארנו שהזכר שאין בו מקצת סימני אמו אינו מתקדש בבכורה ונמצא מיעוט הנולדין הן המתקדשין בבכורה ואין חוששין למיעוט אבל בהמת קדשים שהפילה שלי�� תקבר [שהנקבות בה כזכרים]:",
+            "בהמה גסה שהפילה חררת דם הרי זו נפטרה מן הבכורה שחזקתה שהולד בתוכה ורבה עליו הדם והפסידו ובטלו וקוברין חררה זו כמו נפל מבכרת אע\"פ שאין חררה זו קדושה ולמה קוברין אותה כדי לפרסם הדבר שנפטרה מן הבכורה:",
+            "כבר ביארנו בענין נדה שהולד באדם נגמר לארבעים יום והמפלת לפחות מארבעים אינו ולד אבל ולד בהמה לא עמדו חכמים על מניין הימים שיגמר בו אבל אמרו שהמפלת טינוף אינה מתעברת אחריו ולא מקבלת ולד אחר לפחות משלשים יום:",
+            "בהמה שיצאה מליאה ובאה ריקנית הבא אחר כן בכור מספק שמא דבר שאינו פוטר בבכורה הפילה ואין לנפלי בהמה פטירת רחם עד שיעגילו ראש כפיקה של ערב:",
+            "מבכרת המקשה לילד מחתך אבר ומשליך לכלבים והבא אחריו בכור יצא רובו הרי זה יקבר ונפטרה מן הבכורה ואם חתך אבר והניחו אבר והניחו עד שהשלים רובו הרי כל האיברים צריכין קבורה ונפטרה מן הבכורה כיון שיצא רובו בין שלם בין מחותך והרי הוא לפנינו נתקדש למפרע:",
+            "יצא שליש ומכרו לנכרי וחזר ויצא שליש אחר נתקדש למפרע ונפטרה מן הבכורה יצא שליש דרך דופן ושני שלישים דרך רחם אינו קדוש שהרוב הראשון לא יצא דרך רחם ולמפרע הוא מתקדש:",
+            "יצא מיעוט אבר גדול והרי זה היוצא רובו של עובר נפטר מן הבכורה ויקבר היוצא יצא חצי העובר והוא רובו של אבר היוצא הרי זה ספק אם נפטרה מן הבכורה או לא נפטרה לפיכך הבא אחריו ספק בכור:",
+            "בכור שכרכו בסיב והוציאו ולא נגע ברחם או שכרכו בשליית בהמה אחרת או שנכרכה עליו אחותו ויצא הואיל ולא נגע ברחם מכל מקום הרי זה ספק בכור:",
+            "הדביק שני רחמים זה לזה ויצא מזה ונכנס לזה הרי זה ספק אם נפטרה מן הבכורה הבהמה שנכנס בה הבכור שהרי פטר רחם או לא נפטרה עד שיפטור רחמה ולדה:",
+            "נפתחו כותלי בית הרחם ויצא הרי זה ספק אם נגיעת רחם מקדשת או אוירו:",
+            "נעקרו כותלי בית הרחם [ונתלו] בצוארו הרי זה ספק אם במקומו מקדש או מקדש אף חוץ למקומו:",
+            "נגממו כותלי בית הרחם אינו קדוש נפרץ מקצתו ועומד מרובה על הפרוץ ויצא דרך הפרוץ או שהיה הפרוץ מרובה על העומד ויצא דרך העומד הרי זה ספק בכור:"
+        ],
+        [
+            "רחל שלא בכרה וילדה שני זכרים אפילו יצאו שני ראשיהן כאחד אי אפשר שלא קדם אחד הואיל ואין ידוע אי זה מהם יצא ראשון הכהן נוטל את הכחוש והשני ספק בכור מת אחד מהן אין לכהן כלום שזה החי ספק הוא והמוציא מחבירו עליו הראיה וכן אם ילדה זכר ונקבה הרי הזכר ספק שמא הנקבה יצאת תחלה לפיכך אין לכהן כלום שהמוציא מחבירו עליו הראיה:",
+            "שתי רחלות שלא בכרו וילדו שני זכרים שניהן לכהן זכר ונקבה הזכר לכהן שני זכרים ונקבה הכהן נוטל את הכחוש והשני ספק בכור ואם מת אחד מהן אין לכהן כלום שזה הזכר החי ספק בכור הוא והמוציא מחבירו עליו הראיה ילדו שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות הרי הזכרים ספק בכור שאני אומר שמא הנקבה נולדה תחלה ואח\"כ הזכר לפיכך אין כאן לכהן כלום שהמוציא מחבירו עליו הראיה אחת בכרה ואחת שלא בכרה וילדו לו שני זכרים אחד לו ואחד לכהן וכל אחד מהן ספק בכור והכהן נוטל את הכחוש מת אחד מהן אין כאן לכהן כלום שזה החי ספק הוא וכן אם ילדו זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום שזה הזכר ספק בכור הוא:",
+            "כל בכור שהוא ספק דינו שירעה עד שיפול בו מום ויאכל לבעליו ואם תפשו הכהן אין מוציאין אותו מידו ואוכל אותו במומו אבל אינו מקריבו שאין מקריב לעולם אלא בכור ודאי שמא ישחוט חולין בעזרה:",
+            "מי שהיה בעדרו מבכרות ושאינן מבכרות וילדו ואין שם אדם ונכנס ומצא את המבכרות מניקות נקבות ואת שאינן מבכרות מניקות זכרים אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו ובנה של זו בא לו אצל זו אלא הרי הדבר בחזקתו שכל אחת מניקה בנה:",
+            "שנים שהפקידו שני זכרים אצל הרועה האחד בכור והשני פשוט ומת אחד מהן מניח הרועה השני ביניהן ומסתלק והרי הוא ספק בכור ושניהן חולקין אותו שאין אחד מהן מכיר את שלו:",
+            "הפקיד בכור אצל בעל הבית והניחו בעל הבית עם פשוט שלו ומת אחד מהן ואין ידוע איזהו המוציא מחבירו עליו הראיה והרי הוא ספק בכור ואפילו רועה כהן שהניח בכורו בחצר בעל הבית עם פשוט של בעל הבית ומת אחד מהן המוציא מחבירו עליו הראיה ואין מוציאין מחצר בעל הבית אלא בראיה שהרי מדעת בעל הבכור הניחו עמו הפשוט של בעל הבית:",
+            "לא נחשדו ישראל על הבכורות לפיכך נאמן הישראל לומר זה ספק בכור הוא ורואין לו מומו ואוכל אותו במומו:",
+            "כל הקדשים שקדם להם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בבכורה ואם קדם מום עובר להקדשן או שהקדישן תמימים ואחר כך נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה שהרי לא יצאו לחולין לכל דבר מפני שהן אסורין בגיזה ועבודה כמו שביארנו בהלכות מעילה:",
+            "הלוקח בהמה ממעות מעשר שני בירושלים חייבת בבכורה אבל הלוקח בהמה מפירות שביעית הרי זו פטורה מן הבכורה לפי שאינו רשאי לעשות סחורה בפירות שביעית שהרי נאמר בה לאכלה לאכלה ולא לסחורה ואם תהיה חייבת בבכורה הרי זה משתכר בבכור שהרי יצא מתורת פירות שביעית וכבר ביארנו בהלכות מאכלות אסורות שאסור לעשות סחורה בדברים האסורים באכילה וכן ביארנו בתרומות שאסור לעשות סחורה בתרומות וכן אסור לעשות סחורה בבכורות אף על פי שמותר למוכרן על דרך שביארנו:",
+            "לקח בכור למשתה בנו או לרגל ולא צריך לו מותר למוכרו:",
+            "אין שמין בכורות תמימים לישראל אבל שמין להן בכורות בעלי מומין ושמין בכורות תמימים לכהנים בזמן הזה שהן עומדין להאכל במומן ואין צריך לומר ששמין להן בעלי מומים:"
+        ],
+        [
+            "מצות עשה להפריש אחד מעשרה מכל בהמות טהורות שיולדו לאדם בכל שנה ושנה ואין מצוה זו נוהגת אלא בבקר וצאן בלבד שנאמר וכל מעשר בקר וצאן וגו':",
+            "מעשר בהמה נוהג בחולין אבל לא במוקדשין ונוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית אבל חכמים אסרו לעשר בהמה בזמן הזה ותקנו שאין מעשרין אלא בפני הבית גזירה שמא יאכלהו תמים ונמצא בא לידי איסור כרת שהוא שחיטת קדשים בחוץ ואם עבר ועשה בזמן הזה הרי זה מעשר ויאכל במומו:",
+            "הכל חייבין במעשר בהמה כהנים לויים וישראלים:",
+            "ודין מעשר בהמה שיהיה נשחט בעזרה וזורקין את דמו זריקה אחת כנגד היסוד ומקטירין אימוריו ושאר הבשר נאכל לבעלים בירושלים כשאר קדשים קלים ואין לכהנים בו כלום אלא כולו לבעלים כפסח ואם היה בעל מום בין שנפל בו מום בין שהפרישו בתחלה במומו הרי זה נאכל בכ\"מ:",
+            "מעשר בהמה אסור למוכרו כשהוא תמים שנאמר בו לא יגאל מפי השמועה למדו שזה שנאמר לא יגאל אף איסור מכירה במשמע שאין נגאל ואינו נמכר כלל ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח ולפיכך אינו לוקה כמוכר חרמי כהנים שלא קנה לוקח וכמוכר יפת תואר כמו שיתבאר במקומו:",
+            "מדברי סופרים שאסור למוכרו בעל מום ואפילו שחוט גזירה שמא ימכרנו חי לפיכך אין שוקלין מנה כנגד מנה במעשר כדרך ששוקלין בבכור מפני שהוא נראה כמוכר:",
+            "ומעשר בהמה של יתומים שנשחט במומו מותר למוכרו כדרכו מפני השבת אבידה ליתומים לא גזרו עליו:",
+            "מעשר בהמה שנשחט במומו מותר למכור חלבו וגידיו ועורו ועצמותיו ולא אסרו למכור אלא בשרו בלבד ואם הבליע דמי הבשר בדמי העור והחלב והגידין ומכר הכל בהבלעה מותר ואם היו דמי העצמות יקרים והבליע דמי הבשר בדמי העצמות מותר:",
+            "הכל נאמנים על מומי מעשר לומר מום זה מאליו בא ולא נעשה לדעת ואפילו אלו שאינן נאמנים על הבכור נאמנים על המעשר ורואה אדם מומי מעשר שלו ומתירו אם היה מומחה שאם ירצה יטיל מום בכל עדרו ואחר כך יעשר ונמצא המעשר בעל מום מתחלתו:",
+            "הלוקח טלאים שנולדו בשנה זו או שנתנו לו במתנה הרי הם פטורים מן המעשר עד שיולדו ברשותו לפיכך השותפין שנשתתפו בבהמות והביא זה מאה טלאים וזה מאה טלאים וערבום ונשתתפו בהן הרי המאתים פטורים מן המעשר שכל טלה מהן כמכור וכן האחים שירשו טלאים מאביהם הרי הן פטורין מן המעשר אבל הנולדים להם בשותפות לאחר מכאן מאלו הבהמות בין לשותפין בין לאחים חייבין במעשר וכן אם היו שותפין במעות וקנו בהמות ממעות השותפות והאחים שקנו בהמות ממעות הירושה הרי הנולדים מהם לאחר מכאן חייבין במעשר שהרי ברשותן נולדו והרי הן כאיש אחד חלקו האחים והשותפין אחר שנולדו להן הבהמות ברשותן וחזרו ונשתתפו הרי אלו פטורין מן המעשר שבשעה שחלקו נעשו הכל לקוחין והלקוח פטור וכשחזרו ונשתתפו הרי נשתתפו בבהמות ועדיין לא ילדו להן ברשותן אחר שיתוף זה השני ואע\"פשחלקו גדיים כנגד גדיים וטלאים כנגד טלאים ועשרה כנגד עשרה הכל פטורין מן המעשר והרי הן כלקוחין:",
+            "האחין והשותפין שחלקו בכספים ולא חלקו בבהמה חייבין במעשר שעדיין לא נעשו הבהמות לקוחין אבל אם חלקו הבהמות אע\"פ שעדיין לא חלקו הכספים הרי אלו פטורין:",
+            "הלוקח עשרה עוברים במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר שהרי ברשותו נולדו:",
+            "כהן שנפלו לו עשר בהמות בגזל הגר פטורים מן המעשר שמתנות כהונה מתנות הם וכבר ביארנו שהנותן מתנה פטור מן המעשר:",
+            "הכל נכנסין לדיר להתעשר בין תמימים בין בעלי מומין וכל איסורי מזבח חוץ מן הכלאים והטריפה ויוצא דופן ומחוסר זמן שכל אלו פטורין מן המעשר וכן היתום שמתה אמו או נשחטה עם לידתו אינו מתעשר ודברים אלו מפי השמועה הם:",
+            "אין הלוקח פטור אלא אם כן נלקח אחר שנראה להתעשר לפיכך הלוקח טלאים בתוך שבעת ימי הלידה כשיגיע זמנם חייב לעשרן שכיון שאין מחוסר זמן ראוי להתעשר הרי זה כמי שלקח עוברים ונולדו ברשותו:",
+            "כל בהמה שהיא ספק אם בת מעשר היא או אינה בת מעשר הרי היא פטורה מן המעשר לפיכך טלאים שנתערב בהן יתום או לוקח וכיוצא בהן הרי כולן פטורין מן המעשר שכל אחד מהן ספק הוא:"
+        ],
+        [
+            "מי שהיו לו עשרה טלאים והפריש אחד מעשרה היו לו מאה והפריש עשרה למעשר אין אלו מעשר אלא כיצד עושה כונס כל הטלאים או כל העגלים לדיר ועושה לו פתח קטן כדי שלא יצאו שנים כאחד ואמותיהן מעמיד מבחוץ והן גועות שישמעו הטלאים קולן ויצאו מן הדיר לקראתן שנאמר כל אשר יעבור תחת השבט שיעבור מעצמו ולא שיוציאו בידו וכשיצאו מן הדיר זה אחר זה מתחיל ומונה אותן בשבט:א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' והיוצא עשירי בין זכר בין נקבה בין תמים בין בעל מום סוקרו בסקרא ואומר הרי זה מעשר לא סקרו בסקרא ולא מנאן בשבט או שמנאן רבוצים או עומדים הרי אלו מעשר הואיל ומנאם עשרה עשרה וקידש עשירי הרי זה מעשר:",
+            "אין צריך לצרף כל בהמה שנולדה ברשותו לדיר אחד אלא מצרף כל עדר ועדר לבדו היו לו חמשה טלאים בירושלים וחמשה טלאים בעכו אין מצטרפין וכולן פטורין מן המעשר וכמה יהיה בין אלו לאלו ויצטרפו ששה עשר מיל:",
+            "היו שלשה עדרים בין כל אחד ואחד ששה עשר מיל הרי שלשתן מצטרפין כיצד היה תשעה מכאן ותשעה מכאן ואחד באמצע הרי שלשתן נכנסין לדיר להתעשר:",
+            "אין מעשרין מן הצאן על הבקר ולא מן הבקר על הצאן אבל מעשרין מן הכבשים על העזים ומן העזים על הכבשים שנאמר וכל מעשר בקר וצאן משמע כל צאן אחד ששניהם נקראים שה והרי הם כמין אחד:",
+            "אין מעשרים מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בשנה אחרת כשם שאין מעשרין בזרע הארץ מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש שנאמר היוצא השדה שנה שנה ויראה לי שאם עישר בהמה משנה על שנה הרי זה מעשר מפני חומרת הקדשים שהרי לא הקפידה תורה על מעשר בהמה בפירוש שיהיה שנה שנה:",
+            "כל הנולדים באחד בתשרי עד עשרים ותשעה באלול מצטרפין ומעשרין מאלו על אלו נולדו חמשה טלאים בעשרים ותשעה באלול וחמשה באחד בתשרי אין מצטרפין ילדו תולדות בתוך שנתן הרי היא ובתה נכנסים לדיר להתעשר:",
+            "אין הטלאים הנולדים כמו הטבל שאסור לאכול ממנו עד שיעשר כמו שביארנו במקומו אלא מותר למכור ולשחוט כל מה שירצה עד שיעשר ויהיה המעשר קדש ויאכל כהלכתו כמו שביארנו:",
+            "קבעו חכמים שלשה זמנים בשנה למעשר בהמה ומשיגיע זמן מהן אסור לו למכור או לשחוט עד שיעשר ואם שחט הרי זה מותר ואלו הן השלשה זמנים:ביום חמשה עשר קודם הפסח וביום חמשה עשר קודם עצרת וביום חמשה עשר קודם החג וכל זמן מאלו נקרא גורן מעשר בהמה נמצאת אומר שהגרנות של מעשר בהמה ביום אחרון מחדש אדר וביום שלשים וחמשה מספירת העומר וביום אחרון מחדש אלול ולמה קבעו הגרנות בימים אלו כדי שתהיינה הבהמות מצויות לעולי רגלים שאף על פי שמותר למכור קודם שיעשר כמו שביארנו היו נמנעים למכור עד שיעשרו ויעשו המצוה:",
+            "הכניס כל הצאן או הבקר לדיר והתחיל למנות ולקדש עשירי עד שנשארו בתוך הדיר פחות מעשרה הרי זה מניחן לגורן אחר והן מצטרפין לאלו שיולדו ויתעשרו הכל בגורן אחד ואף על פי שהוא יודע שאלו ישארו במניין חייב להכניס הכל לדיר והנשאר ישאר:"
+        ],
+        [
+            "המכניס צאן לדיר והתחילו לצאת אחת אחת והוא מונה כמו שביארנו וטעה במניין וקרא לשמיני או לשלמטה ממנו עשירי או שקרא לשנים עשר או שלמעלה ממנו עשירי לא נתקדשו אבל אם קרא לתשיעי או לאחד עשר עשירי נתקדשו ודבר זה הלכה מפי הקבלה נשמע שהטעות מתקדשות למעשר שלמעלה ממנו ושלמטה ממנו אבל לא שלפניהם ושלאחריהם אפילו קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי בין בטעות בין בכוונה שלשתן מוקדשים:",
+            "והיאך דינם התשיעי אינו קרב אלא נאכל במומו והעשירי מעשר והאחד עשר יקרב שלמים וטעון נסכים כשלמים ואינו עושה תמורה מפני שהוא עצמו כתמורה במה דברים אמורים כשהיה המונה הוא בעל הבהמות אבל העושה שליח לעשר לו וטעה בין בתשיעי בין באחד עשר אין מקדש אלא העשירי הודאי בלבד שלא עשאהו שליח לטעות ולהפסיד אלא לקדש כראוי:",
+            "זה שאמרנו שאם קרא לאחד עשר עשירי נתקדש כשקרא לעשירי תשיעי אבל אם קרא לעשירי עשירי וקרא אחריו לאחד עשר עשירי לא נתקדש אחד עשר שהרי העשירי הודאי לא עקר שם עשירי מעליו ואפילו יצא העשירי ולא קראהו לא עשירי ולא אחד עשר אלא שתק ואח\"כ יצא אחד עשר וקראהו עשירי לא נתקדש שהעשירי מעצמו נתקדש ואע\"פ שלא קראהו עשירי הואיל ולא עקר שם עשירי מעליו אין אחד עשר מקודש:",
+            "יצאו תשיעי ועשירי כאחד בין שקרא שניהם עשירי בין שקראם תשיעי שניהם מוקדשין ויאכלו במומן ואינן קרבין וכן אם יצא עשירי ואחד עשר כאחד אם קראן עשירי הרי עשירי ואחד עשר מעורבים זה בזה והם כמו מעשר שנתערב בשלמים שיאכלו במומן כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין ואם קראן אחד עשר הרי העשירי והחולין מעורבין זה בזה ויאכלו במומן:",
+            "התחיל למנות ויצאו תחילה שנים שהן ראשון ושני הרי זה מונה הכל זוג זוג ומקדש זוג עשירי וכן אם מנאן שלשה שלשה בכל פעם ופעם או חמשה חמשה מקדש הכת העשירית:",
+            "יצאו בתחילה שנים ומנאן אחד וקרא השלישי שיצא אחריהן שני ומנה כדרכו אחד אחד הרי התשיעי והעשירי מוקדשין ויאכלו במומן התשיעי מפני שהוא העשירי הודאי שהרי שנים יצאו בתחילה וזה שקראו עשירי הוא אחד עשר והקורא לאחד עשר עשירי נתקדש כמו שביארנו:",
+            "מנאן למפרע כגון שיצא ראשון ואמר עשירי ויצא שני ואמר תשיעי עד שיצא העשירי ומנה אחת הרי זה קדש שהעשירי מאליו נתקדש:",
+            "קרא לתשיעי עשירי ונשאר העשירי בדיר התשיעי יאכל במומו וזה שנשאר בדיר מעשר אף על פי שלא יצא ולא ביררו שהעשירי מאליו נתקדש מת העשירי בדיר התשיעי יאכל במומו וכל השמונה שיצאו ונמנו פטורין ואע\"פ שלא נתקדש עשירי שלהן ליקרב אלא מת קודם שיצא שהמניין הראוי פוטר:",
+            "הכניס עשרה טלאים לדיר והיה מונה והולך מת אחד מן המנויין מונה ומשלים כדרכו ומקדש עשירי אף על פי שאין שם עתה חיים אלא תשעה:",
+            "מת אחד מאלו שבתוך הדיר אלו שנמנו פטורין מפני שהמניין הראוי למעשר פוטר אע\"פ שלא הפריש עליהן כמו שביארנו ואלו שבתוך הדיר מניחן לגורן אחר עד שיצטרפו לאחרים וכן מי שהיו לו ארבעה עשר טלאים והכניסן לדיר ויצאו ארבעה ומנאן בפתח זה ויצאו ששה ומנאן בפתח אחר ונשארו שם ארבעה בתוך הדיר אם יצאו הארבעה הנשארים מן הפתח שיצאו בו הששה נוטל מהן אחד וכולן פטורין שאותן הארבעה שיצאו תחילה מפתח ראשון מניין הראוי פטרן ואם יצאו אלו הארבעה הנשארים מן הפתח שיצאו בו הארבעה תחילה הרי אותם הארבעה שיצאו בתחילה ואותן הששה שיצאו אחריהן בפתח שני פטורין שכל אחד מהן נמנה מניין הראוי למעשר שהרי נשארו שם בדיר אחרים להשלים המנין ולעשר אבל אלו הארבעה שנשארו אף על פי שיצאו ונמנו מפתח הראשון אינו מניין הראוי לפיכך מצטרפין לגורן אחר יצאו ארבעה מפתח זה וארבעה מפתח שני ונשארו שם ששה אם יצאו הששה מאחד משני הפתחים נוטל מהן אחד מעשר וכולן פטורין ואם יצאו הששה בשני הפתחים הרי הששה מצטרפין לגורן אחר והשמונה שיצאו תחילה מכאן ומכאן פטורין שכל ארבעה מהן נמנו מניין הראוי להשלים עליו עשרה ולעשר שהרי ששה היו שם נשארים בתוך הדיר:",
+            "היו לו תשעה עשר טלאים בתוך הדיר ויצאו תשעה בפתח זה ותשעה בפתח שני נוטל האחרון לשם מעשר וכולן פטורין שאותן התשעה נמנו מניין הראוי:",
+            "היה מונה והוציא הטלה ראשו ורובו מן הדיר וחזר הרי הוא כמנוי לכל דבר:",
+            "היה מונה והפסיק המניין מפני חבירו שדבר עמו או שחשכה ליל שבת הרי זה חוזר ומשלים מניינו אחר כך:",
+            "היה מונה היוצאין אחד אחד ומקדש עשירי וקפץ אחד מן המנויין לתוך הדיר לתוך אלו שעדיין לא נמנו ולא נתעשרו נפטרו הכל שכל אחד מהן ספק אם הוא המנוי שקפץ או אחר וכבר ביארנו שכל המנויין פטורין:",
+            "קפץ אחד מן העשיריים לתוך הדיר כולן ירעו עד שיפול בהן מום ויאכלו במומן:סליקו להו הלכות בכורות בס\"ד:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,163 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Firstlings",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Firstlings",
+    "text": [
+        [
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַפְרִישׁ כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים בֵּין בָּאָדָם בֵּין בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה בֵּין מִמִּין הַחֲמוֹר. בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁלֵמִים בֵּין שֶׁהָיוּ טְרֵפוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות יג ב)</small> \"קַדֵּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה\". וְכֻלָּן לַכֹּהֲנִים: ",
+            "בְּכוֹר אָדָם וּבְכוֹר חֲמוֹר נִפְדִּים וּפִדְיוֹנָם לַכֹּהֲנִים. וּבְכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה נִשְׁחָט בָּעֲזָרָה כִּשְׁאָר קָדָשִׁים קַלִּים. זוֹרְקִין דָּמוֹ וּמַקְטִיר אֵימוּרָיו כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת וּשְׁאָר הַבָּשָׂר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יח טו)</small> \"אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה\" <small>(במדבר יח יז)</small> \"אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר\" <small>(במדבר יח יז)</small> \"לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם\" <small>(במדבר יח יח)</small> \"וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ\": ",
+            "בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁהוּא בַּעַל מוּם בֵּין שֶׁנּוֹלַד בְּמוּמוֹ בֵּין שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם אַחַר שֶׁהָיָה תָמִים הֲרֵי הוּא לַכֹּהֵן אִם רָצָה אוֹכְלוֹ בְּכָל מָקוֹם אוֹ מוֹכְרוֹ אוֹ מַאֲכִילוֹ לְמִי שֶׁיִּרְצֶה אֲפִלּוּ לְנָכְרִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא חֻלִּין. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טו כא)</small> \"וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר\" וְגוֹ' <small>(דברים טו כב)</small> \"הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכֲלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל\" וַהֲרֵי הוּא נִכְסֵי כֹּהֵן:  ",
+            "מִצְוָה לְהַקְדִּישׁ בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה וְיֹאמַר הֲרֵי זֶה קֹדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טו יט)</small> \"תַּקְדִּישׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ\" וְאִם לֹא הִקְדִּישׁוֹ הֲרֵי זֶה מִתְקַדֵּשׁ מֵאֵלָיו וּקְדֻשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם הִיא: ",
+            "מִצְוַת בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ וְאֵין מְבִיאִין בְּכוֹרוֹת מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יד כג)</small> \"וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ\" <small>(דברים יד כג)</small> \"מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ\". מִמָּקוֹם שֶׁאַתָּה מֵבִיא מַעֲשַׂר דָּגָן אַתָּה מֵבִיא בְּכוֹר בָּקָר וָצֹאן וּמִמָּקוֹם שֶׁאֵין אַתָּה מֵבִיא מַעֲשַׂר דָּגָן אִי אַתָּה מֵבִיא בְּכוֹר בָּקָר וָצֹאן אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּחֻלִּין וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ. וְאִם הֵבִיא אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ וְלֹא יִקָּרֵב אֶלָּא יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ: ",
+            "מִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת כְּמוֹ מַעֲשַׂר דָּגָן. וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת בְּמֻקְדָּשִׁין כְּשֶׁהֵן בִּקְדֻשָּׁתָן קֹדֶם שֶׁיִּפָּדוּ בֵּין קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ בֵּין קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת: ",
+            "הַכּל חַיָּבִין בִּבְכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבְּכוֹר לַכֹּהֵן אִם נוֹלַד לוֹ בְּכוֹר מַקְרִיב דָּמוֹ וְאֵימוּרָיו כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְאוֹכֵל שְׁאָר הַבּ��שָׂר בְּתוֹרַת בְּכוֹר. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טו יט)</small> \"כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ\" וְגוֹ'. אֲבָל בְּכוֹר אָדָם וּבְכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים פְּטוּרִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה: ",
+            "הַבְּכוֹר נֶאֱכָל בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ בֵּין תָמִים בֵּין בַּעַל מוּם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טו כ)</small> \"לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ שָׁנָה בְּשָׁנָה\" <small>(דברים טו כא)</small> \"וְכִי יִהְיֶה בּוֹ מוּם\" <small>(דברים טו כב)</small> \"בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ\". וּמֵאֵימָתַי מוֹנֶה לוֹ. אִם תָּם הוּא מוֹנֶה לוֹ מִיּוֹם שְׁמִינִי שֶׁהוּא רָאוּי לְהַקְרָבָה וְאִם נוֹלַד בַּעַל מוּם מוֹנֶה לוֹ מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד. וְהוּא שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו שֶׁהֲרֵי נִרְאֶה לַאֲכִילָה בְּיוֹם לֵידָתוֹ. אֲבָל אִם לֹא יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו מוֹנֶה לוֹ מִיּוֹם שְׁמִינִי: ",
+            "נוֹלַד לוֹ מוּם בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. נוֹלַד לוֹ מוּם בְּסוֹף שְׁנָתוֹ מֻתָּר לְקַיְּמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם מִיּוֹם שֶׁנָּפַל בּוֹ הַמּוּם וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתְאַחֵר לְאַחַר שְׁנָתוֹ. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לִפְנֵי גְּמַר שְׁנָתוֹ מַשְׁלִימִין לוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר אַחַר שְׁנָתוֹ. נוֹלָד לוֹ מוּם אַחַר שְׁנָתוֹ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ אֶלָּא עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וְיֵאָכֵל: ",
+            "הַבְּכוֹר בַּזְּמַן הַזֶּה מַנִּיחוֹ עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם וְיֵאָכֵל: ",
+            "וְעַד שֶׁלֹּא נִרְאֶה לְהַרְאוֹתוֹ לְחָכָם רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. וּמִשֶּׁנִּרְאֶה לְהַרְאוֹתוֹ לְחָכָם. אִם נוֹלַד בּוֹ מוּם בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. נוֹלַד אַחַר שְׁנָתוֹ מְקַיְּמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם: ",
+            "שָׁנָה שֶׁל בְּכוֹר הִיא שְׁנַת לְבָנָה תְּמִימָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִיּוֹם לְיוֹם. וְאִם הָיְתָה שָׁנָה מְעֻבֶּרֶת נִתְעַבְּרָה לוֹ וּמוֹנֶה לוֹ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ. נוֹלְדוּ לוֹ שְׁנֵי טְלָאִים אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁל אֲדָר הָרִאשׁוֹן וְאֶחָד בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי. זֶה שֶׁנּוֹלַד בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ יוֹם רִאשׁוֹן בַּאֲדָר שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה עָלְתָה לוֹ שָׁנָה וְזֶה שֶׁנּוֹלַד בַּחֲצִי אֲדָר רִאשׁוֹן לֹא עָלְתָה לוֹ שָׁנָה עַד חֲצִי אֲדָר שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה הוֹאִיל וְנוֹלַד בְּחֹדֶשׁ הָעִבּוּר מוֹנִין אוֹתוֹ לוֹ: ",
+            "עָבַר וְאִחֵר הַבְּכוֹר לְאַחַר שְׁנָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה אִם הָיָה תָּם הֲרֵי זֶה לֹא נִפְסַל אֶלָּא מַקְרִיבוֹ וְאִם הָיָה בַּעַל מוּם שׁוֹחֲטוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יד כג)</small> \"מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ\" מַקִּישׁ בְּכוֹר לְמַעֲשֵׂר מַה מַּעֲשֵׂר אֵינוֹ נִפְסַל מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ אַף בְּכוֹר אֵינוֹ נִפְסַל מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ: ",
+            "אֵין נוֹתְנִין אֶת הַבְּכוֹר לַכֹּהֵן כְּשֶׁיִּוָּלֵד שֶׁא��ין זוֹ גְּדֻלָּה לַכֹּהֵן. אֶלָּא יְטַפֵּל בּוֹ בְּעָלָיו עַד שֶׁיַּגְדִּיל מְעַט וְיִתְּנֶנּוּ לַכֹּהֵן. וְעַד כַּמָּה יִשְׂרָאֵל חַיָּבִין לְהִטָּפֵל בַּבְּכוֹר. בְּהֵמָה דַּקָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם וּבְגַסָּה חֲמִשִּׁים יוֹם. וְאִם אָמַר לוֹ הַכֹּהֵן תְּנֵהוּ לִי בְּתוֹךְ זְמַן זֶה וַאֲנִי אֲטַפֵּל לְעַצְמִי אֵינוֹ רַשַּׁאי לִתְּנוֹ לוֹ שֶׁזֶּה כְּמוֹ מְסַיֵּעַ עַל מַתְּנוֹתָיו וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בִּתְרוּמוֹת שֶׁהַכֹּהֲנִים הַמְסַיְּעִין בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת וּבְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם וּבְתוֹךְ הָרוֹעִים אֵין נוֹתְנִין לָהֶם מַתְּנוֹתֵיהֶן בִּשְׂכָרָן: ",
+            "הָיָה הַבְּכוֹר בַּעַל מוּם וְאָמַר לוֹ בְּתוֹךְ זְמַן זֶה תְּנֵהוּ לִי שֶׁאֹכֲלֶנּוּ עַתָּה. אוֹ שֶׁהָיָה תָמִים וְאָמַר לוֹ תְּנֵהוּ לִי בְּתוֹךְ זְמַן זֶה שֶׁאַקְרִיבֶנּוּ עַתָּה הֲרֵי זֶה נוֹתְנוֹ לוֹ. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהַבְּכוֹר נוֹתֵן לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה: ",
+            "כֹּהֵן שֶׁאָכַל כְּזַיִת מִבְּכוֹר תָּמִים חוּץ לִירוּשָׁלַיִם לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יב יז)</small> \"לֹא תוּכַל לֶאֱכל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ\". וְכֵן זָר שֶׁאָכַל כְּזַיִת מִבְּכוֹר בֵּין לִפְנֵי זְרִיקָה בֵּין לְאַחַר זְרִיקָה לוֹקֶה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה אַף לְזָר שֶׁאָכַל בְּכוֹר בֵּין לִפְנֵי זְרִיקָה בֵּין לְאַחַר זְרִיקָה: ",
+            "הַבְּכוֹר אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יח יז)</small> \"אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה\". וְכֵן אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא תָּם שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹמֵד לְקָרְבָּן אֵין לַכֹּהֵן בּוֹ זְכוּת כְּדֵי לְמָכְרוֹ. וּבַזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין בַּיִת הוֹאִיל וְהוּא עוֹמֵד לַאֲכִילָה הֲרֵי הוּא מֻתָּר לְמָכְרוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא תָמִים בֵּין לְכֹהֵן בֵּין לְיִשְׂרָאֵל: ",
+            "בְּכוֹר בַּעַל מוּם יֵשׁ לַכֹּהֵן לְמָכְרוֹ בְּכָל זְמַן בֵּין לִפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא לִפְנֵי הַבַּיִת. בֵּין חַי בֵּין שָׁחוּט. וּכְשֶׁהוּא מוֹכֵר בְּשַׂר בְּכוֹר בַּעַל מוּם מוֹכְרוֹ בַּבַּיִת אֲבָל לֹא בַּשּׁוּק כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ אֲבָל בְּשַׂר בְּכוֹר תָּמִים אֵינוֹ נִמְכָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּשַׂר קֹדֶשׁ. וְכֹהֲנִים שֶׁנִּמְנוּ עִם הַבְּכוֹר מֻתָּרִין לִשְׁקל מָנָה כְּנֶגֶד מָנָה: ",
+            "הַמַּפְשִׁיט בְּכוֹר בַּעַל מוּם הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהַפְשִׁיטוֹ בְּאֵי זֶה דֶּרֶךְ שֶׁיִּרְצֶה. אִם רָצָה לְהַרְגִּיל מַרְגִּיל. וְכֵן שְׁאָר פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין אִם רָצָה לְהַפְשִׁיט מִן הָרֶגֶל מַפְשִׁיט: "
+        ],
+        [
+            "כָּל הַמּוּמִים הַקְּבוּעִים הַפּוֹסְלִין אֶת הַקֳדָשִׁים וְנִפְדִּים עֲלֵיהֶן. אִם נָפַל אֶחָד מֵהֶן בִּבְכוֹר הֲרֵי זֶה נִשְׁחָט עָלָיו בְּכָל מָקוֹם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ אוֹתָן הַמּוּמִין בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ שֶׁהָרָאוּי מֵהֶן לִהְיוֹת בְּזָכָר שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה: ",
+            "וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁמָּנִינוּ שָׁם שֶׁאֵין הַקָּרְבָּן מִן הַמֻּ��ְחָר וְאֵין הַקָּדָשִׁים קְרֵבִין בָּהֶן וְלֹא נִפְדִּין עֲלֵיהֶן כָּךְ אֵין הַבְּכוֹר נִשְׁחָט עֲלֵיהֶן וְלֹא קָרֵב אֶלָּא יִהְיֶה עוֹמֵד עַד שֶׁיִּוָּלֵד לוֹ מוּם קָבוּעַ. וְכֵן אִם נוֹלָד בִּבְכוֹר מוּם עוֹבֵר הֲרֵי זֶה אֵינוֹ נִשְׁחָט בְּכָל מָקוֹם וְלֹא קָרֵב אֶלָּא יִהְיֶה רוֹעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם קָבוּעַ וְיִשָּׁחֵט עָלָיו: ",
+            "וְכֵן אִם נֶעֶבְדָה בּוֹ עֲבֵרָה. אוֹ שֶׁהָרַג בְּעֵד אֶחָד. אוֹ עַל פִּי הַבְּעָלִים. אוֹ שֶׁהֻקְצָה אוֹ נֶעֱבָד. יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ: ",
+            "יוֹצֵא דֹּפֶן וְהַבָּא אַחֲרָיו שְׁנֵיהֶן אֵינָן בְּכוֹר. הָרִאשׁוֹן מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ פֶּטֶר רֶחֶם וְהָאַחֲרוֹן מִפְּנֵי שֶׁקְּדָמוֹ אַחֵר. אֲפִלּוּ יָצְאָה נְקֵבָה דֶּרֶךְ דֹּפֶן וְזָכָר דֶּרֶךְ רֶחֶם אֵינוֹ בְּכוֹר: ",
+            "בְּכוֹר שֶׁהוּא אַנְדְּרוֹגִינוּס אֵין בּוֹ קְדֻשָּׁה כְּלָל. וַהֲרֵי הוּא כִּנְקֵבָה שֶׁאֵין בּוֹ לַכֹּהֵן כְּלוּם. וְעוֹבְדִים בּוֹ וְגוֹזְזִים אוֹתוֹ כִּשְׁאָר הַחֻלִּין. נוֹלַד טֻמְטוּם הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לִבְעָלָיו. בֵּין שֶׁהֵטִיל מַיִם מִמְּקוֹם זִכְרוּת בֵּין שֶׁהֵטִיל מִמְּקוֹם נַקְבוּת: ",
+            "רָחֵל שֶׁיָּלְדָה כְּמִין עֵז. אוֹ עֵז שֶׁיָּלְדָה כְּמִין רָחֵל פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יח יז)</small> \"אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר\" עַד שֶׁיִּהְיֶה הוּא שׁוֹר וּבְכוֹרוֹ שׁוֹר. וְאִם הָיָה בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי אִמּוֹ הֲרֵי זֶה בְּכוֹר וְהוּא בַּעַל מוּם קָבוּעַ שֶׁאֵין לְךָ מוּם גָּדוֹל מִשִּׁנּוּי בְּרִיָּתוֹ. אֲפִלּוּ פָּרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין חֲמוֹר וְיֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי פָּרָה הֲרֵי זֶה בְּכוֹר לַכֹּהֵן הוֹאִיל וּמִין הַחֲמוֹר יֵשׁ בּוֹ דִּין בְּכוֹר. אֲבָל אִם יָלְדָה מִין סוּס אוֹ גָּמָל אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי פָּרָה הֲרֵי הוּא סְפֵק בְּכוֹר לְפִיכָךְ יֵאָכֵל לַבְּעָלִים. וְאִם תְּפָסוֹ כֹּהֵן אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ: ",
+            "הַמַּטִּיל מוּם בִּבְכוֹר הוֹאִיל וְעָשָׂה עֲבֵרָה קוֹנְסִין אוֹתוֹ וְאֵינוֹ נִשְׁחָט עַל מוּם זֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם אַחֵר מֵאֵלָיו. וְאִם מֵת זֶה הַחוֹטֵא מֻתָּר לִבְנוֹ לְשָׁחֳטוֹ עַל מוּם שֶׁעָשָׂה אָבִיו שֶׁלֹּא קָנְסוּ בְּנוֹ אַחֲרָיו: ",
+            "הִרְגִּיל לַבְּכוֹר שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם כְּגוֹן שֶׁנָּתַן דְּבֵלָה עַל אָזְנוֹ עַד שֶׁבָּא כֶּלֶב וּנְטָלָהּ וְחָתַךְ אָזְנוֹ. אוֹ שֶׁהָלַךְ בֵּין בַּרְזֶל וַעֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל זְכוּכִית כְּדֵי שֶׁתִּקָּטַע יָדוֹ וְנִקְטְעָה. אוֹ שֶׁאָמַר לְנָכְרִי לְהַטִּיל בּוֹ מוּם. הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחֹט עָלָיו. זֶה הַכְּלָל כָּל מוּם שֶׁנַּעֲשָׂה לְדַעְתּוֹ אָסוּר לוֹ לִשְׁחֹט עָלָיו וְאִם נַעֲשָׂה שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט עָלָיו: ",
+            "אָמַר אִלּוּ נָפַל בִּבְכוֹר זֶה מוּם הָיִיתִי שׁוֹחֲטוֹ וְשָׁמַע הַנָּכְרִי וְעָשָׂה בּוֹ מוּם הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט עָלָיו שֶׁהֲרֵי לֹא נַעֲשָׂה בְּדַעְתּוֹ: ",
+            "רְאִינוּהוּ שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה הַמַּרְגִּיל לְהַטִּיל בּוֹ מוּם וְנָפַל בּוֹ מוּם וְאֵי�� אָנוּ יוֹדְעִין אִם נִתְכַּוֵּן לְמוּם זֶה אוֹ לֹא נִתְכַּוֵּן. הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחֹט עָלָיו. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁנָּתַן לוֹ שְׂעוֹרִים בְּמָקוֹם דָּחוּק מְסֹרָג בְּקוֹצִים וְכֵיוָן שֶׁאָכַל נֶחְלַק שְׂפָתוֹ אֲפִלּוּ הָיָה חָבֵר הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחֹט עָלָיו. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+            "הָיָה בְּכוֹר רוֹדֵף אֶת הָאָדָם וּבָעֲטוֹ כְּדֵי לְטָרְדוֹ וַאֲפִלּוּ בָּעַט בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁרְדָפוֹ מִקֹּדֶם וְנַעֲשָׂה בּוֹ מוּם בִּבְעִיטָה זוֹ הֲרֵי זֶה יִשְׁחַט עָלָיו: ",
+            "קְטַנִּים שֶׁהִטִּילוּ מוּם בִּבְכוֹר דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וְכֵן הַנָּכְרִי שֶׁעָשָׂה לְדַעְתּוֹ הֲרֵי זֶה יִשְׁחֹט עָלָיו. וְאִם עָשׂוּ כְּדֵי לְהַתִּירוֹ לֹא יִשְׁחֹט עָלָיו: ",
+            "בְּכוֹר שֶׁאֲחָזוֹ דָּם יַקִּיז. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת בּוֹ מוּם. וְאִם נַעֲשָׂה בּוֹ מוּם בְּהַקָּזָה זוֹ הֲרֵי זֶה נִשְׁחַט עָלָיו: ",
+            "מֻתָּר לְהַטִּיל מוּם בִּבְכוֹר קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם וְיִשְׁחַט עָלָיו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין שָׁם בַּיִת מִפְּנֵי שֶׁסּוֹפוֹ לְהֵאָכֵל בְּמוּמוֹ. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם אָסוּר: ",
+            "עֵד שֶׁהֵעִיד מִפִּי עֵד אַחַר שֶׁמּוּם זֶה נָפַל שֶׁלֹּא לְדַעַת נֶאֱמָן. אֲפִלּוּ אִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר בְּפָנַי נָפַל מוּם זֶה מֵאֵלָיו וְיִשְׁחַט עָלָיו: ",
+            "כָּל הַמּוּמִין הָרְאוּיִין לָבוֹא בִּידֵי אָדָם נֶאֱמָן הָרוֹעֶה עֲלֵיהֶן לוֹמַר מֵאֲלֵיהֶן נָפְלוּ וְלֹא נַעֲשׂוּ בְּכַוָּנָה וְיִשְׁחַט עֲלֵיהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הָרוֹעֶה יִשְׂרָאֵל וְהַבְּכוֹר בְּיַד הַכֹּהֵן. אֲבָל אִם הָיָה הָרוֹעֶה כֹּהֵן וְהַבְּכוֹר עֲדַיִן הוּא בְּיַד בְּעָלָיו הַיִּשְׂרְאֵלִי. הֲרֵי זֶה אֵינוֹ נֶאֱמָן וְחוֹשְׁדִין אוֹתוֹ שֶׁמָּא הוּא הִטִּיל בּוֹ מוּם כְּדֵי שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לוֹ: ",
+            "כֹּהֵן שֶׁהֵעִיד לְכֹהֵן אַחֵר שֶׁמּוּם זֶה מֵאֵלָיו נָפַל נֶאֱמָן וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶן שֶׁמָּא הֵם גּוֹמְלִים זֶה אֶת זֶה. שֶׁכָּל הַכֹּהֲנִים חֲשׁוּדִין לְהַטִּיל מוּם בִּבְכוֹר כְּדֵי לְאָכְלוֹ בַּחוּץ וּלְפִיכָךְ אֵין נֶאֱמָנִין עַל יְדֵי עַצְמָן. אֲבָל חֲבֵרוֹ מֵעִיד לוֹ, שֶׁאֵין אָדָם חוֹטֵא לְאַחֵר. אֲפִלּוּ בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל כֹּהֵן מְעִידִין לוֹ עַל הַבְּכוֹר אֲבָל לֹא אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּגוּפוֹ: ",
+            "בְּכוֹר שֶׁהָיָה בְּיַד כֹּהֵן וְנָפַל בּוֹ מוּם וְהֵעִיד עָלָיו עֵד אֶחָד שֶׁזֶּה הַמּוּם מֵאֵלָיו נָפַל וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם מוּם זֶה שׁוֹחֲטִין עָלָיו אֶת הַבְּכוֹר אוֹ אֵין שׁוֹחֲטִין עָלָיו וּבָא הַכֹּהֵן שֶׁהוּא בְּיָדוֹ וְאָמַר הֶרְאֵיתִי מוּם זֶה לְמֻמְחֶה וְהִתִּירוֹ לִשְׁחִיטָה הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא לֹא הֶרְאָהוּ וְשֶׁמָּא בְּכוֹר תָּם הוּא שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ לִשְׁחֹט קָדָשִׁים בַּחוּץ מִפְּנֵי שֶׁהוּא עֲוֹן כָּרֵת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ",
+            "וְכֵן נֶאֱמָן הַכֹּהֵן לוֹמַר עַל בְּכוֹר בַּעַל מוּם בְּכוֹר זֶה נְתָנוֹ לִי יִשְׂרָאֵל בְּמוּמוֹ וְלֹא נָפַל בִּרְשׁוּתִי ��ְּדֵי לָחוּשׁ לוֹ שֶׁמָּא הוּא הִטִּילוֹ. שֶׁהַדָּבָר עָשׂוּי לְהִגָּלוֹת וְהוּא מִתְיָרֵא שֶׁמָּא יִשְׁאֲלוּ בְּעָלָיו וְיֹאמַר תָּמִים הָיָה בְּעֵת שֶׁנְּתָנוּהוּ לוֹ: "
+        ],
+        [
+            "אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּכוֹר אֶלָּא עַל פִּי מֻמְחֶה שֶׁנָּתַן לוֹ הַנָּשִׂיא שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל רְשׁוּת וְאָמַר לוֹ הַתֵּר בְּכוֹרוֹת בְּמוּמָן. אֲפִלּוּ הָיָה מוּם גָּדוֹל וְגָלוּי לַכּל לֹא יַתִּירוֹ אֶלָּא מֻמְחֶה שֶׁנָּטַל רְשׁוּת. וְכָל הַבְּכוֹרוֹת אָדָם רוֹאֶה חוּץ מִבְּכוֹרֵי עַצְמוֹ:\n",
+            "אִם אֵין שָׁם מֻמְחֶה וְהָיָה הַמּוּם מִן הַמּוּמִין הַגְּלוּיִין הַמֻּבְהָקִין. כְּגוֹן שֶׁנִּסְמֵית עֵינוֹ. אוֹ נִקְטְעָה יָדוֹ. אוֹ נִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. הֲרֵי זֶה יִשָּׁחֵט עַל פִּי שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הַכְּנֶסֶת. וְכֵן בְּכוֹר שֶׁיָּצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ וְנָפַל בּוֹ מוּם מֻבְהָק. הֲרֵי זֶה יֻתַּר עַל פִּי שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הַכְּנֶסֶת:\n",
+            "אֵין רוֹאִין אֶת הַבְּכוֹר לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּהְיֶה כֹּהֵן עִמּוֹ. שֶׁמָּא יֹאמַר לוֹ הַמֻּמְחֶה מוּם הוּא וּמֻתָּר לִשְׁחֹט עָלָיו וְיֵלֵךְ וְיִשְׁחָטֶנּוּ לְעַצְמוֹ וְלֹא יִתְּנֶנּוּ לַכֹּהֵן. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד לֶאֱכל קָדָשִׁים בַּחוּץ. חָשׁוּד הוּא לִגְזל מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה. לְפִיכָךְ אִם הָיָה חָכָם וְיָדוּעַ שֶׁהוּא מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ רוֹאִין לוֹ. הָיָה הַמּוּם גָּלוּי לַכּל כְּגוֹן שֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ. הוֹאִיל וֶהֱבִיאוֹ לְחָכָם הַמֻּמְחֶה הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ לְפִיכָךְ רוֹאִין לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִמּוֹ כֹּהֵן:\n",
+            "הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר וְאַחַר כָּךְ הֶרְאָה אֶת מוּמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוּם גָּלוּי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה בִּשְׁחִיטָה כְּגוֹן שֶׁנֶּחְתְּכָה יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ הוֹאִיל וְנִשְׁחַט שֶׁלֹּא עַל פִּי מֻמְחֶה הֲרֵי זֶה אָסוּר וְיִקָּבֵר כִּבְכוֹר שֶׁמֵּת:\n",
+            "בְּכוֹר שֶׁהָיְתָה לוֹ בֵּיצָה אַחַת וּשְׁנֵי כִּיסִים. וּבְדָקוֹ הַמֻּמְחֶה וְהוֹשִׁיבוּהוּ עַל הַרְגּוֹזוֹ וּמִעֲכוּ וְלֹא יָצָאת בֵּיצָה שְׁנִיָּה וְהִתִּירוֹ הַמֻּמְחֶה וְנִשְׁחַט וְנִמְצָא הַשְּׁנִיָּה דְּבוּקָה בַּכְּסָלִים הֲרֵי זֶה מֻתָּר הוֹאִיל וּמִעֲכוּ. אֲבָל אִם לֹא נִמְעַךְ אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁחַט עַל פִּי מֻמְחֶה הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר:\n",
+            "מִי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה וְרָאָה אֶת הַבְּכוֹר וְנִשְׁחַט עַל פִּיו. הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר וִישַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ. וְכַמָּה מְשַׁלֵּם. רְבִיעַ לְדַקָּה וּמֶחֱצָה לְגַסָּה. וּמִפְּנֵי מָה לֹא יְשַׁלֵּם כָּל דָּמָיו מִפְּנֵי שֶׁקָּנְסוּ אֶת בַּעַל הַבְּהֵמָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַשְׁהֶנָּה וְלֹא יְגַדֵּל בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:\n",
+            "הַנּוֹטֵל שְׂכָרוֹ לִהְיוֹת רוֹאֶה בְּכוֹרוֹת אֵין שׁוֹחֲטִין עַל פִּיו אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מֻמְחֶה גָּדוֹל וְיָדְעוּ בּוֹ חֲכָמִים שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ וּפָסְקוּ לוֹ שָׂכָר עַל הָרְאִיָּה וְהַבִּקּוּר בֵּין שֶּׁנִּמְצָא בּוֹ מוּם בֵּין שֶּׁנִּמְצָא תָּמִים. וְלֹא יִטּל שָׂכָר עַל בְּהֵמָה זוֹ חוּץ מִפַּעַם אַחַת וְרוֹאֶה אוֹתָהּ לְעוֹלָם כָּל זְמַן שֶׁמְּבִיאִין אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי חֲשָׁד:\n",
+            "הֶחָשׁוּד עַל הַבְּכוֹרוֹת לְמָכְרָן לְשֵׁם חֻלִּין אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ בְּשַׂר צְבָאִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא דּוֹמֶה לִבְשַׂר עֵגֶל. וְאֵין לוֹקְחִים מִמֶּנּוּ עוֹרוֹת שֶׁאֵינָן עֲבוּדִים אֲפִלּוּ שֶׁל נְקֵבָה שֶׁמָּא יַחְתֹּךְ זִכְרוּתוֹ וְיֹאמַר עוֹר נְקֵבָה הוּא. וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ צֶמֶר אֲפִלּוּ מְלֻבָּן וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר צוֹאִי. אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ טָוּוּי וּלְבָדִין וְעוֹרוֹת עֲבוּדִים. שֶׁאֵינוֹ מְעַבֵּד עוֹר בְּכוֹר תָּמִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְפַחֵד לַשְׁהוֹתוֹ אֶצְלוֹ שֶׁמָּא יִשְׁמְעוּ הַדַּיָּנִים וְיִקְנְסוּהוּ כְּפִי רִשְׁעוֹ:\n",
+            "הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר וּמְכָרוֹ וְנוֹדַע שֶׁלֹּא הֶרְאָהוּ לְמֻמְחֶה. מַה שֶּׁאָכְלוּ אָכְלוּ וְיַחְזִיר לָהֶם אֶת הַדָּמִים. וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱכַל יִקָּבֵר וְיַחְזִיר אֶת הַדָּמִים. וְכֵן הַדִּין בְּמַאֲכִיל אֶת הַטְּרֵפָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת מִקָּח וּמִמְכָּר:\n",
+            "בְּכוֹר שֶׁנִּמְצָא טְרֵפָה אִם תָּמִים הוּא וְנִמְצָא טְרֵפָה אַחַר שֶׁהֻפְשַׁט הָעוֹר יִשָּׂרֵף כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין וְהַבָּשָׂר יִקָּבֵר. וְאִם בְּמוּמוֹ נִשְׁחַט הַבָּשָׂר יִקָּבֵר וְיֵהָנוּ הַכֹּהֲנִים בְּעוֹרוֹ. וְהוּא שֶׁנִּשְׁחַט עַל פִּי מֻמְחֶה:\n",
+            "הַבְּכוֹר שֶׁנֶּאֱכַל בְּשָׂרוֹ כַּהֲלָכָה בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם. כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לֵהָנוֹת בְּעוֹרוֹ כָּךְ נֶהֱנִין בְּגִזּוֹתָיו. אֲבָל כָּל צֶמֶר שֶׁנִּגְזַז מִמֶּנּוּ כְּשֶׁהוּא חַי אֲפִלּוּ נָשַׁר הֲרֵי הוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה. וַאֲפִלּוּ נָשַׁר מִמֶּנּוּ אַחַר שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם. וַאֲפִלּוּ אַחַר שְׁחִיטָתוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אַחַר מִיתָתוֹ שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ הַצֶּמֶר שֶׁנָּשַׁר מִמֶּנּוּ מֵחַיִּים בְּאִסּוּרוֹ עוֹמֵד. וְכֵן בְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְעִילָה שֶׁלֹּא גָּזְרוּ גְּזֵרָה זוֹ אֶלָּא עַל הַבְּכוֹר וְעַל הַמַּעֲשֵׂר בִּלְבַד מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בָּאִין לְכַפָּרָה שֶׁמָּא יַשְׁהֵם אֶצְלוֹ כְּדֵי לִקַּח כָּל הַצֶּמֶר שֶׁיִּנְשֹׁר מֵהֶם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁמִּצְוָה לְאָכְלוֹ תּוֹךְ שְׁנָתוֹ בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם:\n",
+            "בְּכוֹר שֶׁהָיָה בּוֹ צֶמֶר מְדֻבְלָל וּשְׁחָטוֹ. אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה עִמּוֹ מִן הַגִּזָּה מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה עִמּוֹ וְהוּא הַצֶּמֶר שֶׁעִקָּרוֹ הָפוּךְ כְּלַפֵּי רֹאשׁוֹ אָסוּר. שֶׁזֶּה כְּמוֹ שֶׁנָּשַׁר מֵחַיִּים:\n",
+            "גִּזַּת בְּכוֹר אֲפִלּוּ בַּעַל מוּם שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּגִזֵּי חֻלִּין אֲפִלּוּ אַחַת בְּכַמָּה אֲלָפִים הַכּל אֲסוּרִים. הֲרֵי הוּא דָּבָר חָשׁוּב וּמְקַדֵּשׁ בְּכָל שֶׁהוּא. הָאוֹרֵג מְלֹא הַסִּיט מִצֶּמֶר הַבְּכוֹר בְּבֶגֶד יִדָּלֵק. מִצֶּמֶר הַמֻּקְדָּשִׁין מְקַדֵּשׁ בְּכָל שֶׁהוּא:\n"
+        ],
+        [
+            "בֶהֱמַת הַשֻּׁתָּפִין חַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה. לֹא נֶאֱמַר <small>(דברים יב יז)</small> <small>(דברים יד כג)</small> \"בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ\" אֶלָּא לְמַעֵט שֻׁתָּפוּת הַנָּכְרִי שֶׁאִם הָיָה שֻׁתָּף בַּפָּרָה אוֹ בָּעֵבָּר אֲפִלּוּ הָיָה לַנָּכְרִי אֶחָד מֵאֶלֶף בָּאֵם אוֹ בַּוָּלָד הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. הָיָה לוֹ בְּאֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם אֵיבָר אֶחָד כְּגוֹן יָד אוֹ רֶגֶל. רוֹאִין כָּל שֶׁאִלּוּ יֵחָתֵךְ וְהָיָה בַּעַל מוּם הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאִם אֶפְשָׁר שֶׁיֵּחָתֵךְ אֵיבַר הַנָּכְרִי וְלֹא יִפָּסֵל. הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּבְכוֹרָה:  ",
+            "הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר פָּרָתוֹ שֶׁל נָכְרִי. אוֹ הַמּוֹכֵר עֻבַּר פָּרָתוֹ לְנָכְרִי. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. וְאֵין קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַל דָּבָר זֶה: ",
+            "הַמְקַבֵּל בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי לִהְיוֹת מְטַפֵּל בָּהּ וְהַוְּלָדוֹת בֵּינֵיהֶם. אוֹ נָכְרִי שֶׁקִּבֵּל מִיִּשְׂרָאֵל כָּזֶה. הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִים מִן הַבְּכוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות יג ב)</small> \"פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל\" עַד שֶׁיִּהְיֶה הַכּל מִיִּשְׂרָאֵל: ",
+            "הַמְקַבֵּל צֹאן מִן הַנָּכְרִי בְּמָמוֹן קָצוּב וּפָסַק עִמּוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׂכָר בֵּינֵיהֶם וְאִם פִּחֲתוּ פִּחֲתוּ לְיִשְׂרָאֵל. אַף עַל פִּי שֶׁבִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל הֵם וַהֲרֵי הֵם כְּקִנְיָנוֹ הוֹאִיל וְאִם לֹא יִמְצָא הַנָּכְרִי אֶצְלוֹ מָמוֹן אַחֵר לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ יִגְבֶּה מִן הַבְּהֵמוֹת הָאֵלּוּ וּמִוַּלְדוֹתֵיהֶן נַעֲשָׂה כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחֲרָיוּת עֲלֵיהֶן וְעַל וַלְדוֹתֵיהֶן וַהֲרֵי יַד הַנָּכְרִי בְּאֶמְצַע וּפְטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה הֵם וּוַלְדוֹתֵיהֶן. אֲבָל וַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּבִין שֶׁהֲרֵי שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֵם וְאֵין לַנָּכְרִי רְשׁוּת עֲלֵיהֶן: ",
+            "יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּתַן מָעוֹת לְנָכְרִי וְקָנָה לוֹ בָּהֶן בְּהֵמָה מִנָּכְרִי בְּדִינֵיהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ קָנָה וְחַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה. וְכֵן אִם קָנָה הַנָּכְרִי מִיִּשְׂרָאֵל בְּדִינֵיהֶם וְנָתַן מָעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ קָנָה וּפְטוּרָה מִבְּכוֹרָה: ",
+            "גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר יָלְדָה פָּרָתוֹ אוֹ אַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר הֲרֵי זֶה בְּכוֹר מִסָּפֵק: ",
+            "הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי וְאֵין יָדוּעַ אִם בִּכְּרָה אוֹ לֹא בִּכְּרָה וְיָלְדָה אֶצְלוֹ הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים וְאֵינוֹ לַכֹּהֵן שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה: ",
+            "לָקַח בְּהֵמָה מֵינִיקָה מִן הַנָּכְרִי אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הִיא מֵינִיקָה אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁיָּלְדָה. וַאֲפִלּוּ הָיָה זֶה שֶׁמֵּינִיקָה כְּמוֹ מִין אַחֵר וַאֲפִלּוּ כְּמִין חֲזִיר הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וְכֵן בְּהֵמָה שֶׁהִיא חוֹלֶבֶת פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה שֶׁרֹב הַבְּהֵמוֹת אֵינָן חוֹלְבוֹת אֶלָּא אִם כֵּן כְּבָר יָלְדוּ: ",
+            "הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִיִּשְׂרָאֵל הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁבִּכְּרָה עַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ הַמּוֹכֵר שֶׁעֲדַיִן לֹא יָלְדָה. שֶׁאֵין הַיִּשְׂרָאֵל שׁוֹתֵק וְגוֹרֵם לוֹ לֶאֱכל קָדָשִׁים בַּחוּץ וַד��ַאי שֶׁבִּכְּרָה וּלְפִיכָךְ מְכָרָהּ סְתָם: ",
+            "בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁהִפִּילָה עֻבָּר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְבָּאֵר צוּרָתוֹ הַרְבֵּה וְנִכֶּרֶת לַכּל וְזֶהוּ הַנִּקְרָא טִנּוּף. אִם אָמְרוּ הָרוֹעִים עֻבָּר הוּא אֶלָּא שֶׁנִּפְסְדָה צוּרָתוֹ הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה וְצָרִיךְ לְהַרְאוֹתוֹ לְרוֹעֶה חָכָם. לְפִיכָךְ הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי אֲפִלּוּ הָיְתָה קְטַנָּה וְיָלְדָה אֶצְלוֹ בְּתוֹךְ שְׁנָתָהּ הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר שֶׁמָּא טִנּוּף הִפִּילָה בִּרְשׁוּת הַנָּכְרִי. וְכֵן בְּהֵמָה גַּסָּה שֶׁהִפִּילָה שִׁלְיָא הֲרֵי זוֹ סִימָן וָלָד שֶׁאֵין שִׁלְיָא בְּלֹא וָלָד וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וּמֻתָּר לְהַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ הַשִּׁלְיָא לַכְּלָבִים שֶׁאֵין מִתְקַדֵּשׁ בִּבְכוֹרָה אֶלָּא זָכָר וְחֶזְקַת הַנּוֹלָדִים מֶחֱצָה זְכָרִים וּמֶחֱצָה נְקֵבוֹת. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַזָּכָר שֶׁאֵין בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי אִמּוֹ אֵינוֹ מִתְקַדֵּשׁ בִּבְכוֹרָה וְנִמְצָא מִעוּט הַנּוֹלָדִים הֵן הַמִּתְקַדְּשִׁין בִּבְכוֹרָה וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְמִעוּט. אֲבָל בֶּהֱמַת קָדָשִׁים שֶׁהִפִּילָה שִׁלְיָא תִּקָּבֵר [שֶׁהַנְּקֵבוֹת בָּהּ כִּזְכָרִים]: ",
+            "בְּהֵמָה גַּסָּה שֶׁהִפִּילָה חֲרָרַת דָּם הֲרֵי זוֹ נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה שֶׁחֶזְקָתָהּ שֶׁהַוָּלָד בְּתוֹכָהּ וְרָבָה עָלָיו הַדָּם וְהִפְסִידוֹ וּבִטְּלוֹ. וְקוֹבְרִין חֲרָרָה זוֹ כְּמוֹ נֵפֶל מְבַכֶּרֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲרָרָה זוֹ קְדוֹשָׁה. וְלָמָּה קוֹבְרִין אוֹתָהּ כְּדֵי לְפַרְסֵם הַדָּבָר שֶׁנִּפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה: ",
+            "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה שֶׁהַוָּלָד בָּאָדָם נִגְמָר לְאַרְבָּעִים יוֹם וְהַמַּפֶּלֶת לְפָחוֹת מֵאַרְבָּעִים אֵינוֹ וָלָד. אֲבָל וְלַד בְּהֵמָה לֹא עָמְדוּ חֲכָמִים עַל מִנְיַן הַיָּמִים שֶׁיִּגָּמֵר בּוֹ. אֲבָל אָמְרוּ שֶׁהַמַּפֶּלֶת טִנּוּף אֵינָהּ מִתְעַבֶּרֶת אַחֲרָיו וְלֹא מְקַבֶּלֶת וָלָד אַחֵר לְפָחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם: ",
+            "בְּהֵמָה שֶׁיָּצְאָה מְלֵאָה וּבָאָה רֵיקָנִית הַבָּא אַחַר כֵּן בְּכוֹר מִסָּפֵק שֶׁמָּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹטֵר בִּבְכוֹרָה הִפִּילָה. וְאֵין לְנִפְלֵי בְּהֵמָה פְּטִירַת רֶחֶם עַד שֶׁיַּעֲגִילוּ רֹאשׁ כְּפִיקָה שֶׁל עֵרֶב: ",
+            "מַבְכֶּרֶת הַמַּקְשָׁה לֵילֵד מְחַתֵּךְ אֵיבָר וּמַשְׁלִיךְ לַכְּלָבִים וְהַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר. יָצָא רֻבּוֹ הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וְאִם חָתַךְ אֵיבָר וְהִנִּיחוֹ אֵיבָר וְהִנִּיחוֹ עַד שֶׁהִשְׁלִים רֻבּוֹ הֲרֵי כָּל הָאֵיבָרִים צְרִיכִין קְבוּרָה. וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה כֵּיוָן שֶׁיָּצָא רֻבּוֹ בֵּין שָׁלֵם בֵּין מְחֻתָּךְ וַהֲרֵי הוּא לְפָנֵינוּ נִתְקַדֵּשׁ לְמַפְרֵעַ: ",
+            "יָצָא שְׁלִישׁ וּמְכָרוֹ לְנָכְרִי וְחָזַר וְיָצָא שְׁלִישׁ אַחֵר. נִתְקַדֵּשׁ לְמַפְרֵעַ וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. יָצָא שְׁלִישׁ דֶּרֶךְ דֹּפֶן וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁים דֶּרֶךְ רֶחֶם אֵינוֹ קָדוֹשׁ שְׁהָרֹב הָרִאשׁוֹן לֹא יָצָא דֶּרֶךְ רֶחֶם וּלְמַפְרֵעַ הוּא מִתְקַדֵּשׁ: ",
+            "יָצָא מִעוּ�� אֵיבָר גָּדוֹל וַהֲרֵי זֶה הַיּוֹצֵא רֻבּוֹ שֶׁל עֻבָּר נִפְטַר מִן הַבְּכוֹרָה וְיִקָּבֵר הַיּוֹצֵא. יָצָא חֲצִי הָעֻבָּר וְהוּא רֻבּוֹ שֶׁל אֵיבָר הַיּוֹצֵא הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה אוֹ לֹא נִפְטְרָה לְפִיכָךְ הַבָּא אַחֲרָיו סְפֵק בְּכוֹר: ",
+            "בְּכוֹר שֶׁכְּרָכוֹ בְּסִיב וְהוֹצִיאוֹ וְלֹא נָגַע בָּרֶחֶם אוֹ שֶׁכְּרָכוֹ בְּשִׁלְיַת בְּהֵמָה אַחֶרֶת אוֹ שֶׁנִּכְרְכָה עָלָיו אֲחוֹתוֹ וְיָצָא הוֹאִיל וְלֹא נָגַע בָּרֶחֶם מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר: ",
+            "הִדְבִּיק שְׁנֵי רְחָמִים זֶה לָזֶה וְיָצָא מִזֶּה וְנִכְנַס לָזֶה הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה הַבְּהֵמָה שֶׁנִּכְנַס בָּהּ הַבְּכוֹר שֶׁהֲרֵי פֶּטֶר רֶחֶם אוֹ לֹא נִפְטְרָה עַד שֶׁיִּפְטֹר רַחְמָהּ וְלָדָהּ: ",
+            "נִפְתְּחוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם וְיָצָא הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נְגִיעַת רֶחֶם מְקַדֶּשֶׁת אוֹ אֲוִירוֹ: ",
+            "נֶעֶקְרוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם [וְנִתְלוּ] בְּצַוָּארוֹ הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם בִּמְקוֹמוֹ מְקַדֵּשׁ אוֹ מְקַדֵּשׁ אַף חוּץ לִמְקוֹמוֹ: ",
+            "נִגְמְמוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם אֵינוֹ קָדוֹשׁ. נִפְרַץ מִקְצָתוֹ וְעוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ וְיָצָא דֶּרֶךְ הַפָּרוּץ. אוֹ שֶׁהָיָה הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד וְיָצָא דֶּרֶךְ הָעוֹמֵד הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר: "
+        ],
+        [
+            "רָחֵל שֶׁלֹּא בִּכְּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים. אֲפִלּוּ יָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶן כְּאֶחָד אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא קָדַם אֶחָד. הוֹאִיל וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶם יָצָא רִאשׁוֹן הַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַכָּחוּשׁ וְהַשֵּׁנִי סְפֵק בְּכוֹר. מֵת אֶחָד מֵהֶן אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁזֶּה הַחַי סָפֵק הוּא וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְכֵן אִם יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה הֲרֵי הַזָּכָר סָפֵק שֶׁמָּא הַנְּקֵבָה יָצָאת תְּחִלָּה לְפִיכָךְ אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:\n",
+            "שְׁתֵּי רְחֵלוֹת שֶׁלֹּא בִּכְּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים. שְׁנֵיהֶן לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה הַזָּכָר לַכֹּהֵן. שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה הַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַכָּחוּשׁ וְהַשֵּׁנִי סְפֵק בְּכוֹר. וְאִם מֵת אֶחָד מֵהֶן אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם. שֶׁזֶּה הַזָּכָר הַחַי סְפֵק בְּכוֹר הוּא וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. יָלְדוּ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת הֲרֵי הַזְּכָרִים סְפֵק בְּכוֹר. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁמָּא הַנְּקֵבָה נוֹלְדָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַזָּכָר. לְפִיכָךְ אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִּכְּרָה וְיָלְדוּ לוֹ שְׁנֵי זְכָרִים. אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן וְכָל אֶחָד מֵהֶן סְפֵק בְּכוֹר וְהַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַכָּחוּשׁ. מֵת אֶחָד מֵהֶן אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁזֶּה הַחַי סָפֵק הוּא. וְכֵן אִם יָלְדוּ זָכָר וּנְקֵבָה אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁזֶּה הַזָּכָר סְפֵק בְּכוֹר הוּא:\n",
+            "כָּל בְּכוֹר שֶׁהוּא סָפֵק דִּינוֹ שֶׁיִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם וְיֵאָכֵל לִבְעָלָיו. וְאִם תְּפָשׂוֹ הַכֹּהֵן אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ וְאוֹכֵל אוֹתוֹ בְּמוּמוֹ. אֲבָל אֵינוֹ מַקְרִיבוֹ שֶׁאֵין מַקְרִיב לְעוֹלָם אֶלָּא בְּכוֹר וַדַּאי שֶׁמָּא יִשְׁחֹט חֻלִּין בָּעֲזָרָה:\n",
+            "מִי שֶׁהָיָה בְּעֶדְרוֹ מְבַכְּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְבַכְּרוֹת וְיָלְדוּ וְאֵין שָׁם אָדָם וְנִכְנַס וּמָצָא אֶת הַמְבַכְּרוֹת מֵינִיקוֹת נְקֵבוֹת וְאֶת שֶׁאֵינָן מְבַכְּרוֹת מֵינִיקוֹת זְכָרִים. אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ וּבְנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ אֶלָּא הֲרֵי הַדָּבָר בְּחֶזְקָתוֹ שֶׁכָּל אַחַת מֵינִיקָה בְּנָהּ:\n",
+            "שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ שְׁנֵי זְכָרִים אֵצֶל הָרוֹעֶה הָאֶחָד בְּכוֹר וְהַשֵּׁנִי פָּשׁוּט וּמֵת אֶחָד מֵהֶן. מַנִּיחַ הָרוֹעֶה הַשֵּׁנִי בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק וַהֲרֵי הוּא סְפֵק בְּכוֹר וּשְׁנֵיהֶן חוֹלְקִין אוֹתוֹ שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶן מַכִּיר אֶת שֶׁלּוֹ:\n",
+            "הִפְקִיד בְּכוֹר אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת וְהִנִּיחוֹ בַּעַל הַבַּיִת עִם פָּשׁוּט שֶׁלּוֹ וּמֵת אֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶהוּ. הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וַהֲרֵי הוּא סְפֵק בְּכוֹר. וַאֲפִלּוּ רוֹעֶה כֹּהֵן שֶׁהִנִּיחַ בְּכוֹרוֹ בַּחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת עִם פָּשׁוּט שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וּמֵת אֶחָד מֵהֶן הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְאֵין מוֹצִיאִין מֵחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת אֶלָּא בִּרְאָיָה. שֶׁהֲרֵי מִדַּעַת בַּעַל הַבְּכוֹר הִנִּיחוּ עִמּוֹ הַפָּשׁוּט שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת:\n",
+            "לֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַבְּכוֹרוֹת לְפִיכָךְ נֶאֱמָן הַיִּשְׂרָאֵל לוֹמַר זֶה סְפֵק בְּכוֹר הוּא וְרוֹאִין לוֹ מוּמוֹ וְאוֹכֵל אוֹתוֹ בְּמוּמוֹ:\n",
+            "כָּל הַקָּדָשִׁים שֶׁקָּדַם לָהֶם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן וְנִפְדּוּ חַיָּבִין בִּבְכוֹרָה. וְאִם קָדַם מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן אוֹ שֶׁהִקְדִּישָׁן תְּמִימִים וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לָהֶם מוּם קָבוּעַ וְנִפְדּוּ פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה. שֶׁהֲרֵי לֹא יָצְאוּ לְחֻלִּין לְכָל דָּבָר מִפְּנֵי שֶׁהֵן אֲסוּרִין בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְעִילָה:\n",
+            "הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם חַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה. אֲבָל הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה לְפִי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהּ <small>(ויקרא כה ו)</small> \"לְאָכְלָהּ\" לְאָכְלָהּ וְלֹא לִסְחוֹרָה. וְאִם תִּהְיֶה חַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה הֲרֵי זֶה מִשְׂתַּכֵּר בִּבְכוֹר שֶׁהֲרֵי יָצָא מִתּוֹרַת פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בִּדְבָרִים הָאֲסוּרִים בַּאֲכִילָה וְכֵן בֵּאַרְנוּ בִּתְרוּמוֹת שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בִּתְרוּמוֹת וְכֵן אָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בִּבְכוֹרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְמָכְרָן עַל דֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "לָקַח בְּכוֹר לְמִשְׁתֵּה בְּנוֹ אוֹ לָרֶגֶל וְלֹא צָרִיךְ לוֹ מֻתָּר לְמָכְרוֹ:\n",
+            "אֵין שָׁמִין בְּכוֹרוֹת תְּמִימִים לְיִשְׂרָאֵל אֲבָל שָׁמִין לָהֶן בְּכוֹרוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין. וְשָׁמִין בְּכוֹרוֹת תְּמִימִים לַכֹּהֲנִים בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁהֵן עוֹמְדִין לְהֵאָכֵל בְּמוּמָן. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁשָּׁמִין לָהֶן בַּעֲלֵי מוּמִים:\n"
+        ],
+        [
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַפְרִישׁ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה מִכָּל בְּהֵמוֹת טְהוֹרוֹת שֶׁיִּוָּלְדוּ לָאָדָם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. וְאֵין מִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּבָקָר וְצֹאן בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז לב)</small> \"וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן\" וְגוֹ':\n",
+            "מַעֲשַׂר בְּהֵמָה נוֹהֵג בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְּמֻקְדָּשִׁין. וְנוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. אֲבָל חֲכָמִים אָסְרוּ לְעַשֵּׂר בְּהֵמָה בַּזְּמַן הַזֶּה וְתִקְּנוּ שֶׁאֵין מְעַשְּׂרִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאכְלֵהוּ תָּמִים וְנִמְצָא בָּא לִידֵי אִסּוּר כָּרֵת שֶׁהוּא שְׁחִיטַת קָדָשִׁים בַּחוּץ. וְאִם עָבַר וְעָשָׂה בַּזְּמַן הַזֶּה הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ:\n",
+            "הַכּל חַיָּבִין בְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה. כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים:\n",
+            "וְדִין מַעֲשַׂר בְּהֵמָה שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁחָט בָּעֲזָרָה וְזוֹרְקִין אֶת דָּמוֹ זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְסוֹד וּמַקְטִירִין אֵימוּרָיו. וּשְׁאָר הַבָּשָׂר נֶאֱכָל לַבְּעָלִים בִּירוּשָׁלַיִם כִּשְׁאָר קָדָשִׁים קַלִּים וְאֵין לַכֹּהֲנִים בּוֹ כְּלוּם אֶלָּא כֻּלּוֹ לַבְּעָלִים כַּפֶּסַח. וְאִם הָיָה בַּעַל מוּם בֵּין שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם בֵּין שֶׁהִפְרִישׁוֹ בַּתְּחִלָּה בְּמוּמוֹ הֲרֵי זֶה נֶאֱכָל בְּכָל מָקוֹם:\n",
+            "מַעֲשַׂר בְּהֵמָה אָסוּר לְמָכְרוֹ כְּשֶׁהוּא תָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ <small>(ויקרא כז לג)</small> \"לֹא יִגָּאֵל\". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יִגָּאֵל אַף אִסּוּר מְכִירָה בְּמַשְׁמָע שֶׁאֵין נִגְאָל וְאֵינוֹ נִמְכָּר כְּלָל. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהַמּוֹכֵר מַעֲשֵׂר לֹא עָשָׂה כְּלוּם וְלֹא קָנָה לוֹקֵחַ. וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ לוֹקֶה כְּמוֹכֵר חֶרְמֵי כֹּהֲנִים שֶׁלֹּא קָנָה לוֹקֵחַ וּכְמוֹכֵר יְפַת תֹּאַר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ: \n",
+            "מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁאָסוּר לְמָכְרוֹ בַּעַל מוּם וַאֲפִלּוּ שָׁחוּט גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמְכְּרֶנּוּ חַי. לְפִיכָךְ אֵין שׁוֹקְלִין מָנָה כְּנֶגֶד מָנָה בְּמַעֲשֵׂר כְּדֶרֶךְ שֶׁשּׁוֹקְלִין בִּבְכוֹר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּמוֹכֵר:\n",
+            "וּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה שֶׁל יְתוֹמִים שֶׁנִּשְׁחַט בְּמוּמוֹ מֻתָּר לְמָכְרוֹ כְּדַרְכּוֹ. מִפְּנֵי הֲשָׁבַת אֲבֵדָה לִיתוֹמִים לֹא גָּזְרוּ עָלָיו:\n",
+            "מַעֲשַׂר בְּהֵמָה שֶׁנִּשְׁחַט בְּמוּמוֹ מֻתָּר לִמְכּוֹר חֶלְבּוֹ וְגִידָיו וְעוֹרוֹ וְעַצְמוֹתָיו. וְלֹא אָסְרוּ לִמְכֹּר אֶלָּא בְּשָׂרוֹ בִּלְבַד. וְאִם הִבְלִיעַ דְּמֵי הַבָּשָׂר בִּדְמֵי הָעוֹר וְהַחֵלֶב וְהַגִּידִין וּמָכַר הַכּל בְּהַבְלָעָה מֻתָּר. וְאִם הָיוּ דְּמֵי הָעֲצָמוֹת יְקָרִים וְהִבְלִיעַ דְּמֵי הַבָּשָׂר בִּדְמֵי הָעֲצָמוֹת מֻתָּר:\n",
+            "הַכּל נֶאֱמָנִים עַל מוּמֵי מַעֲשֵׂר לוֹמַר מוּם זֶה מֵאֵלָיו בָּא וְלֹא נַעֲשָׂה לְדַעַת. וַאֲפִלּוּ אֵלּוּ שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנִים עַל הַבְּכוֹר נֶאֱמָנִים עַל הַמַּעֲשֵׂר. וְרוֹאֶה אָדָם מוּמֵי מַעֲשֵׂר שֶׁלּוֹ וּמַתִּירוֹ אִם הָיָה מֻמְחֶה. שֶׁאִם יִרְצֶה יַטִּיל מוּם בְּכָל עֶדְרוֹ וְאַחַר כָּךְ יְעַשֵּׂר וְנִמְצָא הַמַּעֲשֵׂר בַּעַל מוּם מִתְּחִלָּתוֹ:\n",
+            "הַלּוֹקֵחַ טְלָאִים שֶׁנּוֹלְדוּ בְּשָׁנָה זוֹ אוֹ שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה הֲרֵי הֵם פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר עַד שֶׁיִּוָּלְדוּ בִּרְשׁוּתוֹ. לְפִיכָךְ הַשֻּׁתָּפִין שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ בִּבְהֵמוֹת וְהֵבִיא זֶה מֵאָה טְלָאִים וְזֶה מֵאָה טְלָאִים וְעֵרְבוּם וְנִשְׁתַּתְּפוּ בָּהֶן הֲרֵי הַמָּאתַיִם פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר שֶׁכָּל טָלֶה מֵהֶן כְּמָכוּר. וְכֵן הָאַחִים שֶׁיָּרְשׁוּ טְלָאִים מֵאֲבִיהֶם הֲרֵי הֵן פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. אֲבָל הַנּוֹלָדִים לָהֶם בְּשֻׁתָּפוּת לְאַחַר מִכָּאן מֵאֵלּוּ הַבְּהֵמוֹת בֵּין לַשֻּׁתָּפִין בֵּין לָאַחִים חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר. וְכֵן אִם הָיוּ שֻׁתָּפִין בְּמָעוֹת וּקְנוּ בְּהֵמוֹת מִמְּעוֹת הַשֻּׁתָּפוּת וְהָאַחִים שֶׁקָּנוּ בְּהֵמוֹת מִמְּעוֹת הַיְרֻשָּׁה הֲרֵי הַנּוֹלָדִים מֵהֶם לְאַחַר מִכָּאן חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּתָן נוֹלְדוּ וַהֲרֵי הֵן כְּאִישׁ אֶחָד. חָלְקוּ הָאַחִים וְהַשֻּׁתָּפִין אַחַר שֶׁנּוֹלְדוּ לָהֶן הַבְּהֵמוֹת בִּרְשׁוּתָן וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁחָלְקוּ נַעֲשׂוּ הַכּל לְקוּחִין וְהַלָּקוּחַ פָּטוּר וּכְשֶׁחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ הֲרֵי נִשְׁתַּתְּפוּ בַּבְּהֵמוֹת וַעֲדַיִן לֹא יָלְדוּ לָהֶן בִּרְשׁוּתָן אַחַר שִׁתּוּף זֶה הַשֵּׁנִי. וְאַף עַל פִּי שֶׁחָלְקוּ גְּדָיִים כְּנֶגֶד גְּדָיִים וּטְלָאִים כְּנֶגֶד טְלָאִים וַעֲשָׂרָה כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה הַכּל פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר וַהֲרֵי הֵן כִּלְקוּחִין:\n",
+            "הָאַחִין וְהַשֻּׁתָּפִין שֶׁחָלְקוּ בִּכְסָפִים וְלֹא חָלְקוּ בִּבְהֵמָה חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר שֶׁעֲדַיִן לֹא נַעֲשׂוּ הַבְּהֵמוֹת לְקוּחִין. אֲבָל אִם חָלְקוּ הַבְּהֵמוֹת אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלְקוּ הַכְּסָפִים הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין:\n",
+            "הַלּוֹקֵחַ עֲשָׂרָה עֵבָּרִים בִּמְעֵי אִמָּן. כֻּלָּן נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּתוֹ נוֹלְדוּ:\n",
+            "כֹּהֵן שֶׁנָּפְלוּ לוֹ עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת בְּגֵזֶל הַגֵּר פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר. שֶׁמַּתְּנוֹת כְּהֻנָּה מַתָּנוֹת הֵם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַנּוֹתֵן מַתָּנָה פָּטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר:\n",
+            "הַכּל נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. בֵּין תְּמִימִים בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין. וְכָל אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ. חוּץ מִן הַכִּלְאַיִם. וְהַטְּרֵפָה. וְיוֹצֵא דֹּפֶן. וּמְחֻסָּר זְמַן. שֶׁכָּל אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְכֵן הַיָּתוֹם שֶׁמֵּתָה אִמּוֹ אוֹ נִשְׁחֲטָה עִם לֵידָתוֹ אֵינוֹ מִתְעַשֵּׂר. וּדְבָרִים אֵלּוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה הֵם:\n",
+            "אֵין הַלּוֹקֵחַ פָּטוּר אֶלָּא אִם כֵּן נִלְקַח אַחַר שֶׁנִּרְאָה לְהִתְעַשֵּׂר. לְפִיכָךְ הַלּוֹקֵחַ טְלָאִים בְּתוֹךְ שִׁבְעַת יְמֵי הַלֵּידָה כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּם חַיָּב לְעַשְּׂרָן. שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין מְחֻסָּר זְמַן רָאוּי לְהִתְעַשֵּׂר הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁלָּקַח עֻבָּרִים וְנוֹלְדוּ בִּרְשׁוּתוֹ:\n",
+            "כָּל בְּהֵמָה שֶׁהִיא סָפֵק אִם בַּת מַעֲשֵׂר הִיא אוֹ אֵינָהּ בַּת מַעֲשֵׂר. הֲרֵי הִיא פְּטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר. לְפִיכָךְ טְלָאִים שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶן יָתוֹם אוֹ לָקוּחַ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי כֻּלָּן פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן סָפֵק הוּא:\n"
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה טְלָאִים וְהִפְרִישׁ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה. הָיוּ לוֹ מֵאָה וְהִפְרִישׁ עֲשָׂרָה לְמַעֲשֵׂר. אֵין אֵלּוּ מַעֲשֵׂר. אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשֶׂה. כּוֹנֵס כָּל הַטְּלָאִים אוֹ כָּל הָעֲגָלִים לַדִּיר. וְעוֹשֶׂה לוֹ פֶּתַח קָטָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ שְׁנַיִם כְּאֶחָד. וְאִמּוֹתֵיהֶן מַעֲמִיד מִבַּחוּץ. וְהֵן גּוֹעוֹת שֶׁיִּשְׁמְעוּ הַטְּלָאִים קוֹלָן וְיֵצְאוּ מִן הַדִּיר לִקְרָאתָן. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז לב)</small> \"כּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט\". שֶׁיַּעֲבֹר מֵעַצְמוֹ וְלֹא שֶׁיּוֹצִיאוֹ בְּיָדוֹ. וּכְשֶׁיֵּצְאוּ מִן הַדִּיר זֶה אַחַר זֶה. מַתְחִיל וּמוֹנֶה אוֹתָן בַּשֵּׁבֶט. א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט'. וְהַיּוֹצֵא עֲשִׂירִי בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם סוֹקְרוֹ בְּסִקְרָא וְאוֹמֵר הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר. לֹא סְקָרוֹ בְּסִקְרָא וְלֹא מְנָאָן בַּשֵּׁבֶט אוֹ שֶׁמְּנָאָן רְבוּצִים אוֹ עוֹמְדִים הֲרֵי אֵלּוּ מַעֲשֵׂר הוֹאִיל וּמְנָאָם עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה וְקִדֵּשׁ עֲשִׂירִי הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר:\n",
+            "אֵין צָרִיךְ לְצָרֵף כָּל בְּהֵמָה שֶׁנּוֹלְדָה בִּרְשׁוּתוֹ לְדִיר אֶחָד אֶלָּא מְצָרֵף כָּל עֵדֶר וְעֵדֶר לְבַדּוֹ. הָיוּ לוֹ חֲמִשָּׁה טְלָאִים בִּירוּשָׁלַיִם וַחֲמִשָּׁה טְלָאִים בְּעַכּוֹ אֵין מִצְטָרְפִין וְכֻלָּן פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְכַמָּה יִהְיֶה בֵּין אֵלּוּ לְאֵלּוּ וְיִצְטָרְפוּ שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל:\n",
+            "הָיוּ שְׁלֹשָׁה עֲדָרִים בֵּין כָּל אֶחָד וְאֶחָד שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל הֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן מִצְטָרְפִין. כֵּיצַד. הָיָה תִּשְׁעָה מִכָּאן וְתִשְׁעָה מִכָּאן וְאֶחָד בְּאֶמְצַע הֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר:\n",
+            "אֵין מְעַשְּׂרִין מִן הַצֹּאן עַל הַבָּקָר וְלֹא מִן הַבָּקָר עַל הַצֹּאן. אֲבָל מְעַשְּׂרִין מִן הַכְּבָשִׂים עַל הָעִזִּים וּמִן הָעִזִּים עַל הַכְּבָשִׂים. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז לב)</small> \"וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן\" מַשְׁמָע כָּל צֹאן אֶחָד שֶׁשְּׁנֵיהֶם נִקְרָאִים שֶׂה וַהֲרֵי הֵם כְּמִין אֶחָד:\n",
+            "אֵין מְעַשְּׂרִים מִן הַנּוֹלָדִים בְּשָׁנָה זוֹ עַל הַנּוֹלָדִים בְּשָׁנָה אַחֶרֶת כְּשֵׁם שֶׁאֵין מְעַשְּׂרִין בְּזֶרַע הָאָרֶץ מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יד כב)</small> \"הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה\". וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאִם עִשֵּׂר בְּהֵמָה מִשָּׁנָה עַל שָׁנָה הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר מִפְּנֵי חֻמְרַת הַקֳדָשִׁים שֶׁהֲרֵי לֹא הִקְפִּידָה תּוֹרָה עַל מַעֲשַׂר בְּהֵמָה בְּפֵרוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה שָׁנָה שָׁנָה:\n",
+            "כָּל הַנּוֹלָדִים בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי עַד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל מִצְטָרְפִין וּמְעַשְּׂרִין מֵאֵלּוּ עַל אֵלּוּ. נוֹלְדוּ חֲמִשָּׁה טְלָאִים בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל וַחֲמִשָּׁה בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי אֵין מִצְטָרְפִין. יָלְדוּ תּוֹלָדוֹת בְּתוֹךְ שְׁנָתָן הֲרֵי הִיא וּבִתָּהּ נִכְנָסִים לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר:\n",
+            "אֵין הַטְּלָאִים הַנּוֹלָדִים כְּמוֹ הַטֶּבֶל שֶׁאָסוּר לֶאֱכל מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ אֶלָּא מֻתָּר לִמְכֹּר וְלִשְׁחֹט כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר וְיִהְיֶה הַמַּעֲשֵׂר קֹדֶשׁ וְיֵאָכֵל כְּהִלְכָתוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n",
+            "קָבְעוּ חֲכָמִים שְׁלֹשָׁה זְמַנִּים בְּשָׁנָה לְמַעֲשַׂר בְּהֵמָה וּמִשֶּׁיַגִּיעַ זְמַן מֵהֶן אָסוּר לוֹ לִמְכֹּר אוֹ לִשְׁחֹט עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר וְאִם שָׁחַט הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאֵלּוּ הֵן הַשְּׁלֹשָׁה זְמַנִּים. בְּיוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר קֹדֶם הַפֶּסַח וּבַיּוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר קֹדֶם עֲצֶרֶת וּבַיּוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר קֹדֶם הֶחָג. וְכָל זְמַן מֵאֵלּוּ נִקְרָא גֹּרֶן מַעֲשַׂר בְּהֵמָה. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַגֳּרָנוֹת שֶׁל מַעֲשַׂר בְּהֵמָה בְּיוֹם אַחֲרוֹן מֵחֹדֶשׁ אֲדָר וּבַיּוֹם שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה מִסְּפִירַת הָעֹמֶר וּבְיוֹם אַחֲרוֹן מֵחֹדֶשׁ אֱלוּל. וְלָמָּה קָבְעוּ הַגֳּרָנוֹת בַּיָמִים אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶינָה הַבְּהֵמוֹת מְצוּיוֹת לְעוֹלֵי רְגָלִים. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לִמְכֹּר קֹדֶם שֶׁיְּעַשֵּׂר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ הָיוּ נִמְנָעִים לִמְכֹּר עַד שֶׁיְּעַשְּׂרוּ וְיַעֲשׂוּ הַמִּצְוָה:\n",
+            "הִכְנִיס כָּל הַצֹּאן אוֹ הַבָּקָר לַדִּיר וְהִתְחִיל לִמְנוֹת וּלְקַדֵּשׁ עֲשִׂירִי עַד שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּתוֹךְ הַדִּיר פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה הֲרֵי זֶה מַנִּיחָן לְגֹרֶן אַחֵר וְהֵן מִצְטָרְפִין לְאֵלּוּ שֶׁיִּוָּלְדוּ וְיִתְעַשְּׂרוּ הַכּל בְּגֹרֶן אֶחָד. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵלּוּ יִשָּׁאֲרוּ בַּמִּנְיָן חַיָּב לְהַכְנִיס הַכּל לַדִּיר וְהַנִּשְׁאָר יִשָּׁאֵר:\n"
+        ],
+        [
+            "הַמַּכְנִּיס צֹאן לַדִּיר וְהִתְחִילוּ לָצֵאת אַחַת אַחַת וְהוּא מוֹנֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְטָעָה בַּמִּנְיָן וְקָרָא לַשְּׁמִינִי אוֹ לְשֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ עֲשִׂירִי אוֹ שֶׁקָּרָא לַשְּׁנֵים עָשָׂר אוֹ שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ עֲשִׂירִי לֹא נִתְקַדְּשׁוּ. אֲבָל אִם קָרָא לַתְּשִׁיעִי אוֹ לָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי נִתְקַדְּשׁוּ. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה נִשְׁמַע שֶׁהַטָּעוּת מִתְקַדְּשׁוֹת לְמַעֲשֵׂר שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ וְשֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ אֲבָל לֹא שֶׁלִּפְנֵיהֶם וְשֶׁלְּאַחֲרֵיהֶם. אֲפִלּוּ קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלַעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי בֵּין בְּטָעוּת בֵּין בְּכַוָּנָה שְׁלָשְׁתָּן מֻקְדָּשִׁים:\n",
+            "וְהֵיאַךְ דִּינָם. הַתְּשִׁיעִ�� אֵינוֹ קָרֵב אֶלָּא נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ. וְהָעֲשִׂירִי מַעֲשֵׂר. וְהָאַחַד עָשָׂר יִקָּרֵב שְׁלָמִים וְטָעוּן נְסָכִים כִּשְׁלָמִים וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עַצְמוֹ כִּתְמוּרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַמּוֹנֶה הוּא בַּעַל הַבְּהֵמוֹת אֲבָל הָעוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְעַשֵּׂר לוֹ וְטָעָה בֵּין בַּתְּשִׁיעִי בֵּין בָּאַחַד עָשָׂר אֵין מְקַדֵּשׁ אֶלָּא הָעֲשִׂירִי הַוַּדַּאי בִּלְבַד. שֶׁלֹּא עֲשָׂאָהוּ שָׁלִיחַ לִטְעוֹת וּלְהַפְסִיד אֶלָּא לְקַדֵּשׁ כָּרָאוּי:\n",
+            "זֶה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאִם קָרָא לָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי נִתְקַדֵּשׁ כְּשֶׁקָּרָא לָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי אֲבָל אִם קָרָא לָעֲשִׂירִי עֲשִׂירִי וְקָרָא אַחֲרָיו לָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי לֹא נִתְקַדֵּשׁ אַחַד עָשָׂר שֶׁהֲרֵי הָעֲשִׂירִי הַוַּדַּאי לֹא עָקַר שֵׁם עֲשִׂירִי מֵעָלָיו. וַאֲפִלּוּ יָצָא הָעֲשִׂירִי וְלֹא קְרָאָהוּ לֹא עֲשִׂירִי וְלֹא אַחַד עָשָׂר אֶלָּא שָׁתַק וְאַחַר כָּךְ יָצָא אַחַד עָשָׂר וּקְרָאָהוּ עֲשִׂירִי לֹא נִתְקַדֵּשׁ שֶׁהָעֲשִׂירִי מֵעַצְמוֹ נִתְקַדֵּשׁ. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קְרָאָהוּ עֲשִׂירִי הוֹאִיל וְלֹא עָקַר שֵׁם עֲשִׂירִי מֵעָלָיו אֵין אַחַד עָשָׂר מְקֻדָּשׁ:\n",
+            "יָצְאוּ תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי כְּאֶחָד בֵּין שֶׁקָּרָא שְׁנֵיהֶם עֲשִׂירִי. בֵּין שֶׁקְּרָאָם תְּשִׁיעִי. שְׁנֵיהֶם מֻקְדָּשִׁין וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן וְאֵינָן קְרֵבִין. וְכֵן אִם יָצָא עֲשִׂירִי וְאַחַד עָשָׂר כְּאֶחָד. אִם קְרָאָן עֲשִׂירִי הֲרֵי עֲשִׂירִי וְאַחַד עָשָׂר מְעֹרָבִים זֶה בָּזֶה וְהֵם כְּמוֹ מַעֲשֵׂר שֶׁנִּתְעָרֵב בִּשְׁלָמִים שֶׁיֵּאָכְלוּ בְּמוּמָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. וְאִם קְרָאָן אַחַד עָשָׂר הֲרֵי הָעֲשִׂירִי וְהַחֻלִּין מְעֹרָבִין זֶה בָּזֶה וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן:\n",
+            "הִתְחִיל לִמְנוֹת וְיָצְאוּ תְּחִלָּה שְׁנַיִם שֶׁהֵן רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי הֲרֵי זֶה מוֹנֶה הַכּל זוּג זוּג וּמְקַדֵּשׁ זוּג עֲשִׂירִי. וְכֵן אִם מְנָאָן שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה בְּכָל פַּעַם וּפַעַם אוֹ חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה מְקַדֵּשׁ הַכַּת הָעֲשִׂירִית:\n",
+            "יָצְאוּ בַּתְּחִלָּה שְׁנַיִם וּמְנָאָן אֶחָד וְקָרָא הַשְּׁלִישִׁי שֶׁיָּצָא אַחֲרֵיהֶן שֵׁנִי וּמָנָה כְּדַרְכּוֹ אֶחָד אֶחָד הֲרֵי הַתְּשִׁיעִי וְהָעֲשִׂירִי מֻקְדָּשִׁין וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן. הַתְּשִׁיעִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא הָעֲשִׂירִי הַוַּדַּאי שֶׁהֲרֵי שְׁנַיִם יָצְאוּ בַּתְּחִלָּה. וְזֶה שֶׁקְּרָאוֹ עֲשִׂירִי הוּא אַחַד עָשָׂר וְהַקּוֹרֵא לְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי נִתְקַדֵּשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n",
+            "מְנָאָן לְמַפְרֵעַ כְּגוֹן שֶׁיָּצָא רִאשׁוֹן וְאָמַר עֲשִׂירִי וְיָצָא שֵׁנִי וְאָמַר תְּשִׁיעִי עַד שֶׁיָּצָא הָעֲשִׂירִי וּמָנָה אַחַת הֲרֵי זֶה קָדַשׁ שֶׁהָעֲשִׂירִי מֵאֵלָיו נִתְקַדֵּשׁ:\n",
+            "קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְנִשְׁאַר הָעֲשִׂירִי בַּדִּיר. הַתְּשִׁיעִי יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ וְזֶה שֶׁנִּשְׁאַר בַּדִּיר מַעֲשֵׂר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא וְלֹא בֵּרְרוֹ שֶׁהָעֲשִׂירִי מֵאֵלָיו נִתְ��ַדֵּשׁ. מֵת הָעֲשִׂירִי בַּדִּיר הַתְּשִׁיעִי יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ וְכָל הַשְּׁמוֹנָה שֶׁיָּצְאוּ וְנִמְנוּ פְּטוּרִין וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְקַדֵּשׁ עֲשִׂירִי שֶׁלָּהֶן לִקָּרֵב אֶלָּא מֵת קֹדֶם שֶׁיָּצָא. שֶׁהַמִּנְיָן הָרָאוּי פּוֹטֵר:\n",
+            "הִכְנִיס עֲשָׂרָה טְלָאִים לַדִּיר וְהָיָה מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ. מֵת אֶחָד מִן הַמְּנוּיִין מוֹנֶה וּמַשְׁלִים כְּדַרְכּוֹ וּמְקַדֵּשׁ עֲשִׂירִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם עַתָּה חַיִּים אֶלָּא תִּשְׁעָה:\n",
+            "מֵת אֶחָד מֵאֵלּוּ שֶׁבְּתוֹךְ הַדִּיר אֵלּוּ שֶׁנִּמְנוּ פְּטוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהַמִּנְיָן הָרָאוּי לְמַעֲשֵׂר פּוֹטֵר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִפְרִישׁ עֲלֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאֵלּוּ שֶׁבְּתוֹךְ הַדִּיר מַנִּיחָן לְגֹרֶן אַחֵר עַד שֶׁיִּצְטָרְפוּ לַאֲחֵרִים. וְכֵן מִי שֶׁהָיוּ לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר טְלָאִים וְהִכְנִיסָן לַדִּיר וְיָצְאוּ אַרְבָּעָה וּמְנָאָן בְּפֶתַח זֶה וְיָצְאוּ שִׁשָּׁה וּמְנָאָן בְּפֶתַח אַחֵר וְנִשְׁאֲרוּ שָׁם אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ הַדִּיר. אִם יָצְאוּ הָאַרְבָּעָה הַנִּשְׁאָרִים מִן הַפֶּתַח שֶׁיָּצְאוּ בּוֹ הַשִּׁשָּׁה נוֹטֵל מֵהֶן אֶחָד וְכֻלָּן פְּטוּרִין. שֶׁאוֹתָן הָאַרְבָּעָה שֶׁיָּצְאוּ תְּחִלָּה מִפֶּתַח רִאשׁוֹן מִנְיָן הָרָאוּי פְּטָרָן. וְאִם יָצְאוּ אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה הַנִּשְׁאָרִים מִן הַפֶּתַח שֶׁיָּצְאוּ בּוֹ הָאַרְבָּעָה תְּחִלָּה. הֲרֵי אוֹתָם הָאַרְבָּעָה שֶׁיָּצְאוּ בַּתְּחִלָּה וְאוֹתָן הַשִּׁשָּׁה שֶׁיָּצְאוּ אַחֲרֵיהֶן בְּפֶתַח שֵׁנִי פְּטוּרִין שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן נִמְנֶה מִנְיָן הָרָאוּי לְמַעֲשֵׂר שֶׁהֲרֵי נִשְׁאֲרוּ שָׁם בַּדִּיר אֲחֵרִים לְהַשְׁלִים הַמִּנְיָן וּלְעַשֵּׂר. אֲבָל אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ אַף עַל פִּי שֶׁיָּצְאוּ וְנִמְנוּ מִפֶּתַח הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מִנְיָן הָרָאוּי לְפִיכָךְ מִצְטָרְפִין לְגֹרֶן אַחֵר. יָצְאוּ אַרְבָּעָה מִפֶּתַח זֶה וְאַרְבָּעָה מִפֶּתַח שֵׁנִי וְנִשְׁאֲרוּ שָׁם שִׁשָּׁה. אִם יָצְאוּ הַשִּׁשָּׁה מֵאֶחָד מִשְּׁנֵי הַפְּתָחִים נוֹטֵל מֵהֶן אֶחָד מַעֲשֵׂר וְכֻלָּן פְּטוּרִין. וְאִם יָצְאוּ הַשִּׁשָּׁה בִּשְׁנֵי הַפְּתָחִים הֲרֵי הַשִּׁשָּׁה מִצְטָרְפִין לְגֹרֶן אַחֵר וְהַשְּׁמוֹנָה שֶׁיָּצְאוּ תְּחִלָּה מִכָּאן וּמִכָּאן פְּטוּרִין שֶׁכָּל אַרְבָּעָה מֵהֶן נִמְנוּ מִנְיָן הָרָאוּי לְהַשְׁלִים עָלָיו עֲשָׂרָה וּלְעַשֵּׂר שֶׁהֲרֵי שִׁשָּׁה הָיוּ שָׁם נִשְׁאָרִים בְּתוֹךְ הַדִּיר:\n",
+            "הָיוּ לוֹ תִּשְׁעָה עָשָׂר טְלָאִים בְּתוֹךְ הַדִּיר וְיָצְאוּ תִּשְׁעָה בְּפֶתַח זֶה וְתִשְׁעָה בְּפֶתַח שֵׁנִי נוֹטֵל הָאַחֲרוֹן לְשֵׁם מַעֲשֵׂר וְכֻלָּן פְּטוּרִין. שֶׁאוֹתָן הַתִּשְׁעָה נִמְנוּ מִנְיָן הָרָאוּי:\n",
+            "הָיָה מוֹנֶה וְהוֹצִיא הַטָּלֶה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ מִן הַדִּיר וְחָזַר הֲרֵי הוּא כְּמָנוּי לְכָל דָּבָר:\n",
+            "הָיָה מוֹנֶה וְהִפְסִיק הַמִּנְיָן מִפְּנֵי חֲבֵרוֹ שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ אוֹ שֶׁחָשְׁכָה לֵיל שַׁבָּת הֲרֵי זֶה חוֹזֵר וּמַשְׁלִים מִנְיָנוֹ אַחַר כָּךְ:\n",
+            "הָיָה מוֹנֶה הַיּוֹצְאִין אֶחָד אֶחָד וּמְקַדֵּשׁ עֲש��ִירִי וְקָפַץ אֶחָד מִן הַמְּנוּיִין לְתוֹךְ הַדִּיר לְתוֹךְ אֵלּוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא נִמְנוּ וְלֹא נִתְעַשְּׂרוּ. נִפְטְרוּ הַכּל. שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן סָפֵק אִם הוּא הַמָּנוּי שֶׁקָּפַץ אוֹ אַחֵר. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל הַמְּנוּיִין פְּטוּרִין:\n",
+            "קָפַץ אֶחָד מִן הָעֲשִׂירִיִּים לְתוֹךְ הַדִּיר. כֻּלָּן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן:\n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות בכורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json

@@ -0,0 +1,89 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+    "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "\n    <i>Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l</i><br><br>© Published and Copyright by Moznaim Publications.<br>Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n    ",
+    "digitizedBySefaria": false,
+    "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+    "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "There are four individuals who are referred to as \"requiring atonement\": a <i>zavah</i>, a woman after childbirth, a <i>zav</i>, and a person afflicted by <i>tzara'at</i>.<br>Why are they referred to as \"requiring atonement\"? Because even after each one of them has become pure from the condition that caused his impurity, he has immersed in a <i>mikveh</i>, and the day of the immersion has passed, the person's status is still lacking. His attainment of purity is not complete to the extent that he may partake of sacrificial foods until he brings the sacrifice required of him. Before he brings this sacrifice, he is forbidden to partake of sacrificial food as explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>.",
+            "When a convert becomes circumcised, but has not brought his sacrifice, although he is forbidden to partake of sacrificial food until he brings his sacrifice, he is not considered as one requiring in atonement. It is merely that failing to bring his sacrifice prevents him from being a complete convert and being from the full-fledged members of the Jewish people. Accordingly, he may not partake of sacrificial foods, because he has not become a full-fledged member of the Jewish people. Once he brings his sacrifice and becomes a full-fledged member of the Jewish people, he may partake of sacrificial foods in the evening.<br>If he brings one dove as a sacrifice in the morning, he may partake of sacrificial foods and bring the second dove at a later time. For the sacrifice of a convert is an animal brought as a burnt-offering or two young doves or two turtle doves both brought as burnt-offerings, as explained in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i>.",
+            "The sacrifice brought by either a <i>zav</i> or a <i>zavah</i> is two turtle doves or two young doves, one brought as a burnt-offering and one brought as a sin-offering. The sacrifice of a woman after childbirth is a sheep as a burnt-offering and a young dove or turtle dove as a sin-offering. If she lacks the means for that offering, she must bring two turtle doves or two young doves, one as a burnt-offering and one as a sin-offering. The sacrifice of a person afflicted by <i>tzara'at</i> is three sheep, one as a burnt-offering, one as a guilt offering, and a ewe as a sin-offering. If he does not have the means, he may bring two doves, one as a burnt-offering and one as a sin-offering, and a sheep as a guilt-offering.",
+            "Each of the three, a <i>zav</i>, a <i>zavah</i>, and a person afflicted by <i>tzara'at</i>, bring the sacrifices for their atonement on the eighth day after they become purified from their condition. For each one of them must count seven days of purity, immerse on the seventh day, wait until the conclusion of that day, and offer his sacrifices on the eighth day.",
+            "A woman does not bring her sacrifices on the fortieth day after the birth of a male or the eightieth day after the birth of a female. Instead, she waits until that day is completed and on the following day, the forty-first day after the birth of a male and the eighty-first day after the birth of a female. This is the day concerning which Leviticus 12:6 states: \"And upon completion of her days of purity for a son or for a daughter, she shall bring....\" If she brings the sacrifices in the midst of these days, she does not fulfill her obligation. Even if she brings these sacrifices for a previous birth in the midst of the days of purity for her present offspring, she does not fulfill her obligation.<br>If these days passed and the individuals mentioned above did not bring the sacrifices for their atonement, they should offer them afterwards. As long as they have not brought the sin-offering for which they are liable, they are forbidden to partake of sacrificial foods. Failure to bring their burnt-offering and guilt-offering does not hold them back.<br>We already explained in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i> that a sacrifice may not be brought on behalf of anyone obligated to bring it without their consent with the exception of the sacrifices of those requiring atonement. In this instance, the consent of the principals is not required, as evident from the fact that a person may bring sacrifices on behalf of his sons and daughters who are below majority if they require atonement and allow them to partake of sacrifices.",
+            "What is meant by a <i>zavah</i>? A woman who experienced uterine bleeding for three consecutive days at a time other than the days when she usually menstruates. She is considered a greater <i>zavah</i> and is required to count seven spotless days and bring a sacrifice. We have already explained with regard to the laws of <i>nidah</i>, when a woman will be considered as a <i>zavah</i> because of uterine bleeding that she discovers and when she will not be a <i>zavah</i>, but rather a <i>nidah</i> or ritually pure, and when there will be a question whether she is a <i>zavah</i>. In all situations that we said that she was a <i>zavah</i> and should count seven \"spotless\" days, she is obligated to bring a sacrifice and her sin-offering should be eaten. Whenever we said that there is a question of whether she was a <i>zavah</i>, she should bring a sacrifice, but her sacrifice is not eaten. We have already explained that a sin-offering of fowl brought because of a questionable situation should be burnt.<br>We have already explained what type of birth or miscarriage will cause a woman to contract impurity because of birth and which will not cause her to contract impurity. Whenever we stated that she contracts impurity because of birth, she must bring a sacrifice and her sacrifice is eaten. Whenever we stated that she is not impure because of birth, she is exempt from bringing a sacrifice.",
+            "When a woman was uncertain whether or not she was pregnant and then miscarried and she did not know the nature of the fetus that she miscarried, whether she was required to bring a sacrifice for it or not, she is considered as a woman in childbirth of doubtful status. She must bring a sacrifice, but her sin-offering is not eaten. Similarly, if two women both miscarried, the fetus that one had carried was mature enough to warrant a sacrifice, but the other fetus was not, and the women did not know which of them had carried which fetus, they should each bring a sacrifice because of the doubt, but neither of their sin-offerings are eaten. For a sin-offering of fowl that is brought because of an unresolved question is burnt, lest the woman bringing it not be liable. In such a situation, this sin-offering would be a non-consecrated animal slaughtered in the Temple Courtyard, from which it is forbidden to benefit, as explained in <i>Hilchot Shechitah</i>.",
+            "Whether a woman who gives birth or miscarries gives birth or miscarries to one offspring or many offspring, she may bring one sacrifice that includes all of them. This applies provided the births or the miscarriages take place within the days associated with the prior birth or miscarriage. If, however, they take place afterwards, a separate sacrifice must be brought for the second birth or miscarriage.<br>What is implied? When a woman gives birth to a girl, any miscarriages that occur from the day of that child's birth until the conclusion of the eightieth day are grouped together with the first child. It is as if she gave birth to twins, one after the other, and she is only required to bring one sacrifice. If she miscarried on the eighty-first day or from that date onward, should it be mature enough to require a sacrifice, she must bring a sacrifice for it independently.<br>Should she have given birth to a girl and after sixty or seventy days, miscarry a female fetus, she is exempt from bringing a sacrifice for any fetus she miscarries within the eighty days associated with this second female. Similarly, if she miscarries a third female after sixty or seventy days since the miscarriage of the second female, she is exempt from bringing a sacrifice for any fetus she miscarries within the eighty days associated with this third female. The rationale is that it is taken into account with the third miscarriage and the third birth is taken account with the second birth, because it is within the days associated with it. The second birth is taken into account with the first birth. Thus the woman is required to bring only one sacrifice for everything.",
+            "When a woman gives birth to a <i>tumtum</i> or an <i>androgynus</i>, and then miscarries after forty days from the birth of the first child, she should bring a sacrifice for this miscarriage, for perhaps the first one was a male and thus the miscarriage took place after the days associated with its birth. Nevertheless, her sin-offering is not eaten, lest the first birth have been a female and thus the miscarriage took place in the days associated with its birth, in which instance, she is exempt from a second sacrifice.",
+            "When there are five births or miscarriages of questionable status for which a woman might be liable or five states of <i>zivah</i> of questionable status for which she might be liable, she may bring one set of sacrifices and partake of sacrificial food. The remainder are not considered as an obligation that she must requite. If she was obligated to bring sacrifices for five definite births or five definite <i>zavah</i> bleedings, she may bring one set of sacrifices and partake of sacrificial food. The remainder are considered as an obligation that she must requite. Similar concepts apply to a <i>zav</i>.<br>If a woman is liable for five definite births or miscarriages and five births or miscarriages of questionable status or five definite births or miscarriages and five <i>zivah</i> bleedings of questionable status, she must bring two sets of sacrifices. One is for the definite obligations. That sin-offering is eaten; the sacrifices for the other definite births remain an obligation for her. And she brings one set of sacrifices for the questionable situations. That sin-offering is not eaten; the sacrifices for the other questionable situations do not remain an obligation for her. She may then partake of sacrificial food.",
+            "When a woman converted and it was not known whether she gave birth before she converted or afterwards, because of the doubt, she must bring a sacrifice for the birth, but the sin-offering is not eaten.<br>In <i>Hilchot Shegagot</i>, we already explained that whenever there is an unresolved question whether or not a person requires atonement and Yom Kippur passes, they must bring the sacrifices after Yom Kippur, because it is these sacrifices which make them fit to partake of sacrificial food.",
+            "When a woman is obligated to bring a sacrifice for a birth or a <i>zivah</i>, she should bring money for the set of doves and place it in the appropriate chest. She may then partake of sacrificial food in the evening, relying on the assumption that the court of priests will not depart from the Temple until all of the money in the chest is used and sets of doves are offered for it, as we explained in <i>Hilchot Shekalim</i> and in <i>Hilchot K'lei HaMikdash VeHaOvdim Bo</i>.",
+            "When a woman brought her sin-offering and then died, her heirs should bring her burnt-offering even if she did not separate it during her lifetime. The rationale is that a lien for the sacrifice was already established on her property and this lien has the power of Scriptural Law."
+        ],
+        [
+            "The term <i>zav</i> used by the Torah refers to a discharge of sperm that is released because of an internal sickness that effects the organs of the body in which it collects. When a <i>zav</i> emission is discharged, it is not released with an erection like semen and its release does not involve any desire or satisfaction. Instead, it is drawn out like a barley dough and is dark like the white of an unfertilized egg. In contrast, viable sperm is white and adhesive like the white of a fertilized egg.",
+            "If a person releases a discharge which would have caused him to be deemed a <i>zav</i> because of another sickness or because of factors beyond his control, he is not deemed a <i>zav</i>, as implied by Leviticus 15:2: \"A man who will release discharges from his flesh.\" That phrase can be interpreted to mean: He will become impure \"because of his flesh,\" and not due to any other factor.<br>On this basis, our Sages said: we check a <i>zav</i> with regard to seven factors: food, drink, burdens, jumping, infirmity, provocative sights, and thoughts.<br>What is implied? If a person overate or overdrank or he ate or drank foods or beverages that lead to the discharge of seed, he carried a heavy burden, he jumped from place to place, included in this category is also his being beaten on his back, he was sick, he saw a woman and desired intimacy with her, or he thought about sexual relations even if he did not think specifically about a particular woman whom he knew - if any of these factors preceded his discovery of a <i>zav</i> discharge, we account the discharge to it and it does not render him impure.",
+            "When a person has a seminal emission, he is not rendered impure as a <i>zav</i> for an entire 24-hour period, for the <i>zav</i> comes as a result of the seminal emission. Similarly, we attribute a discharge to provocative sights and lustful thoughts for 24 hours afterwards. By contrast, with regard to food, drink, jumping, and a burden, we attribute a discharge to them only for as long as this factor causes discomfort.",
+            "When a man, whether a gentile or a Jew, becomes circumcised and then sees a discharge, we attribute it to the circumcision as long as he is suffering. When a gentile has a seminal discharge and converts afterwards, he can become impure because of <i>zivah</i> immediately. We do not attribute any discharges in a 24-hour period to the seminal emission.<br>When a minor has a discharge, we do not attribute it to provocative sights and lustful thoughts, for there are no provocative sights and lustful thoughts that will cause a minor to have a discharge. Therefore we check him only with regard to five factors.",
+            "Just as we attribute the discharges of a minor to his sickness, so too, we attribute his discharges to the sickness of his mother if he is nursing or in need of her care.<br>When does the statement that we check a <i>zav</i> with regard to these matters apply? With regard to his second discharge of <i>zivah</i>, for that characterizes him as a <i>zav</i>, as will be explained. If, however, he has one discharge due to factors beyond his control and one \"because of his flesh,\" he is impure with the impurity of <i>zivah</i>. Nevertheless, he should also be checked initially, in order to count three discharges so that he will be liable for a sacrifice.<br>He is not checked for the third discharge. Instead, even if he experiences it due to factors beyond his control, since he was already categorized as impure - because the first two discharges that caused him to be characterized as a <i>zav</i> were \"because of his flesh\" - he is therefore obligated to bring a sacrifice.",
+            "When a person experiences one <i>zav</i> discharge, his status is equivalent to that of one who had a seminal emission. If he experiences two discharges, this is a <i>zav</i> condition. He must count seven clean days and immerse in \"living water.\" He is not, however, obligated to bring a sacrifice.<br>If he experiences three discharges, he is a <i>zav</i> in the full sense of the term and is obligated to bring a sacrifice. There is no difference between a <i>zav</i> who experienced two discharges and one who experienced three except the obligation to bring a sacrifice. All of these matters are part of the Oral Tradition conveyed from Moses from Sinai.",
+            "Whether a person experiences two discharges or three in one hour one after the other or experienced one discharge a day for three consecutive days, he is categorized as a <i>zav</i>. For the Torah made the categorization of a <i>zavah</i> dependent on days, as Leviticus 15:25 states: \"If she will experience a flow of blood for many days,\" It did not make the categorization of a <i>zav</i> dependent on days.",
+            "If the <i>zav</i> experienced an interruption of an entire day between one discharge and another, they are not linked together.<br>What is implied? A man experienced a discharge on the Sabbath and a second discharge on Monday, they are not linked together and he is not categorized as a <i>zav</i>. Similarly, if he experienced a second discharge on Sunday ands experienced a third discharge on Tuesday, he is not obligated to bring a sacrifice, for it is not linked to the first two, for there was an interruption of a day between them. If, however, he experienced a discharge during the day and another, on the following night, they are linked together. Needless to say, if he experienced one discharge at night and the second, on the following day, that they are linked together. Similarly, if he experienced three discharges, one on each of three consecutive nights, they are linked together.",
+            "There is no minimum measure for the discharge of a <i>zav</i>. Instead, even a discharge of the slightest size renders him impure, as Leviticus 15:3 states: \"or whether it seals his flesh.\" Implied is any discharge that is apparent on his flesh renders him as ritually impure.",
+            "The following rules apply when a <i>zav</i> discharge flowed without interruption for an extended time. If the time that elapsed from the beginning of the discharge until its end was as long as it takes to immerse oneself and dry or longer, it is considered as two discharges, because it takes as long a time as two would. If it did not take that long, even if it ceased in the middle, and he had a second discharge within that time period, it is considered as one discharge.<br>Similarly, if one discharge lasted the amount of time that three discharges would take - i.e., from its beginning to its end, there was enough time for a man to immerse himself and dry himself twice - it is considered as three discharges and he must bring a sacrifice.",
+            "If a person experienced a discharge during the day, it ceased for the amount of time it takes to immerse and dry oneself and afterwards, he experienced another two discharges or one discharge that lasts as long as two or if he experienced two discharges or one discharge that lasts as long as two, and then it ceased for the amount of time it takes to immerse and dry oneself and afterwards, he experienced another discharge, he is a <i>zav</i> in a full sense.",
+            "A discharge is considered as two discharges even though it did not last for the time two discharges last, if part of it was experienced at the end of the day and part at the beginning of the night. The rationale is that the change of dates divides the discharge as it were, and causes it to be considered as two.<br>Therefore if a man experiences a discharge <i>bein hashamashamot</i> concerning which there is an unresolved doubt whether it is considered as day or as night, there is an unresolved doubt whether he is impure.",
+            "If a man experiences one discharge during the day and another <i>bein hashamashot</i>, he has definitely contracted the impurity of a <i>zav</i>, but there is an unresolved doubt whether he must bring a sacrifice. He must bring a set of doves as sacrifices, but the sin-offering is not eaten.",
+            "If a person experienced a discharge during <i>bein hashamashot</i> on the night of the Sabbath and another discharge on the night following the Sabbath there is an unresolved doubt whether he contracted <i>zav</i> impurity and there is an unresolved doubt whether he is obligated for a sacrifice.<br>There is an unresolved doubt whether he has contracted <i>zav</i> impurity, for perhaps the first discharged took place on Friday and the second on Saturday night. Thus the Sabbath intervened between them and there is no concept of <i>zav</i> impurity at all. And there is an unresolved doubt whether he is obligated to bring a sacrifice, for perhaps one of them took place, partially during the day and partially during the night, in which instance, it is considered as two. Thus he would have experienced three discharges and would be liable for a sacrifice. Therefore he brings a sacrifice, but it is not eaten."
+        ],
+        [
+            "During all the days when a <i>zav</i> experiences <i>zav</i> discharges, he is ritually impure. When the <i>zav</i> discharges cease, he counts seven clean days, like a <i>zavah</i> must, immerses himself on the seventh day, and waits until nightfall. On the eighth day, he brings his sacrifice if he had experienced three discharges.<br>If he experienced a <i>zav</i> discharge even at the end of the seventh day after he immersed himself, he negates his entire counting and must begin to count seven clean days from the day of his last discharge.",
+            "When a <i>zav</i> has a seminal emission during the seven clean days he counts, he only nullifies that day. From the following day onward, he completes the seven days and then brings his sacrifice.<br>What is implied? He had a seminal emission on the fifth day, He counts another three clean days afterwards, immerses himself on the third day and brings his sacrifice on the fourth day.",
+            "When a <i>zav</i> checks himself on the first day of his counting and finds himself pure and does not check himself for the remainder of the seven days until the seventh day when he checks himself and finds himself pure, he may rely on the presumption that he is pure. Even if he checked on the day when he had an impure discharge and saw that he was pure and that the discharge had ended and he did not check himself throughout the seven days, but did check himself on the seventh dayor the eighth day, should he find himself pure, the days of counting are significant and he may rely on the presumption that he is pure.",
+            "Any discharge that causes the counting of the days to be nullified does not bring about an obligation for a sacrifice.<br>What is implied? A man experienced two discharges and then had an interruption for a day or two and thus he began counting his seven clean days. Although he experienced a <i>zav</i> discharge in the midst of the seven days, it is not combined with the previous two. Instead, it nullifies the counting and he must begin to count over again, as we explained.<br>Moreover, even if he experienced three consecutive discharges in the midst of the counting - even if he experienced them on one day, and even if that was on the conclusion of the seventh day of the seven clean days - he should not bring a sacrifice. For these discharges are considered as nullifying the clean days that were being counted. If he experienced three discharges on the night of the eighth day, he must bring a sacrifice, because these discharges do not nullify the previous counting.<br>To whom does the above apply? To a <i>zav</i> who has experienced two discharges. A <i>zav</i> who experienced three discharges previously, by contrast, who experiences three discharges on the eighth night after the seven clean days does not bring a second sacrifice because of these three discharges, only one sacrifice for the first three discharges. Although these three discharges do not nullify the clean days that were counted, the man has not entered a time when it is fit for him to bring a sacrifice, since the preceding night is considered as \"lacking in time,\" with regard to all Torah laws, with the exception of a woman after childbirth who miscarried on the night of the eighty-first day. She brings a second sacrifice, as we explained. This concept was communicated by the Oral Tradition.",
+            "If a man experienced one discharge on the eighth night and two discharges on the eighth day, they are linked together and he is required to bring a sacrifice because of the two latter discharges. The rationale is that a <i>zav's</i> first discharge is considered as a seminal emission. If he experiences two others afterwards, it is combined together with them to obligate him for a sacrifice. If, however, he experienced two discharges on the eighth night and one on the eighth day, they are not linked together and he is not required to bring a second sacrifice because of the latter <i>zav</i> discharges.",
+            "Every male can contract <i>zav</i> impurity, even an infant on the day of his birth, a convert, a servant, a deafmute, and an intellectually and/or emotionally unstable person. It appears to me that atonement is brought for them so that it is possible for them to partake of sacrificial food. Their sin-offering should be eaten, for they are like a child who is not intellectually capable.<br>A person who was castrated or one who is born sexually impotent may contract impurity because of a <i>zav</i> discharge like other men.",
+            "The stringencies that apply both to males and females are placed upon a <i>tumtum</i> and an <i>androgynus</i> They contract ritual impurity because of uterine bleeding like a woman or because of clear discharges like a man. Their impurity is of questionable status. Therefore if one such person had three <i>zav</i> discharges or discovered <i>zavah</i> bleeding for three consecutive days, he must bring a sacrifice, but it is not eaten. If he was counting seven clean days to purify himself from a <i>zav</i> discharge and he experienced uterine bleeding or he was counting to purify himself from uterine bleeding and experienced a <i>zav</i> discharge, the counting is not disrupted."
+        ],
+        [
+            "When a person afflicted by <i>tzara'at</i> is healed of his affliction, and he has been purified with a cedar branch, a hyssop, a crimson thread, and two birds, all of his flesh is shaved and he is immersed in a <i>mikveh</i>. After this entire process, he may enter Jerusalem. He then counts seven days and on the seventh day, he shaves a second time like the first shaving. He then immerses himself. His status is then that of a <i>t'vul yom</i>. He waits until the evening. On the morrow, on the eighth day, he immerses a second time and then he brings his sacrifices.<br>Why must he immerse himself on the eighth day if he immersed himself previously? Because he had become habituated to contracting lesser types of impurity during the days that he was identified as one afflicted by <i>tzara'at</i> and he would not show care not to contract impurity and perhaps he contracted impurity after he immersed. Therefore, he would immerse himself on the eighth day in the Women's Courtyard, in the Chamber for those Afflicted by <i>Tzara'at</i>,even though he did not divert his attention after his immersion.",
+            "If he delayed and did not shave on the seventh day, but instead, shaved on the eighth day or after several days, on the day that he shaves, he should immerse and wait until the evening. On the following day, he brings his sacrifices after immersing himself a second time, as we explained.<br>What are the rites performed for him? The person who had been afflicted with <i>tzara'at</i> stands outside the Courtyard of the Israelites, in front of the eastern entrance, at the lintel of the Gate of Nicanor, facing west. There all those who require atonement stand at the time they are being purified and a <i>sotah</i> is forced to drink the bitter waters there.<br>The priest takes the sheep to be offered as the guilt-offering of the afflicted person while it is alive and performs <i>tenufah</i> with it together with the <i>log</i> of oil in the eastern portion of the Temple Courtyard where all <i>tenufot</i> are performed. If <i>tenufah</i> was performed with the sheep and the oil each separately, the person fulfills his obligation.<br>Afterwards, the guilt-offering of the afflicted person is brought to the entrance to the Temple Courtyard. The afflicted person inserts his two hands into the Courtyard and places them on his sheep. It is then slaughtered immediately. Two priests receive its blood. One receives it in a receptacle and casts it on the altar and one receives it in his right hand. He pours it into his left hand and sprinkles it with the index finger of his right hand. If he deviated and received it in his left hand first, it is disqualified.<br>The priest who received a portion of the blood in a receptacle should carry it and cast it on the altar first. Afterwards, the priest who received the blood in his palm should approach the afflicted person at the entrance. The priest stands inside and the afflicted person outside. The afflicted person inserts his head and the priests applies some of the blood in his hand on the middle lobe of his right ear. Afterwards, the afflicted person inserts his right hand and the priest applies the blood to his thumb. Afterwards, he inserts his right foot and the priest applies the blood to his large toe. If he applies it the left organs, the afflicted person does not fulfill his obligation. Afterwards, his sin-offerings and burnt-offering are sacrificed.<br>After he applied the blood to his thumb and toe, the priest takes the <i>log</i> of oil and pours it into the left palm of a colleague. If he pours it into his own palm, the person fulfills his obligation. He dips his right index finger in the oil in his palm and sprinkles seven times toward the Holy of Holies. Each time he sprinkles the oil, he dips his finger into it. If he sprinkled it, but did not direct it toward the Holy of Holies, it is acceptable.<br>Afterwards, he approaches the afflicted person and applies the oil to the place where he applied the blood on the middle lobe of his ear, his thumb, and his large toe. He then applies the remainder of the oil to the head of the person seeking purification. If he did not apply it, he does not achieve atonement. The remainder of the <i>log</i> is divided among the priests.",
+            "The remainder of the <i>log</i> of oil may be eaten only in the Temple Courtyard by males of the priestly family like other sacrifices of the most holy order,for an association was established between it and the guilt-offering. It is forbidden to partake of the <i>log</i> of oil until after the seven sprinklings and the application of blood to the thumbs and toes were performed. If one partakes of it, he is liable for lashes, like one who partook of the meat of sacrifices of the most holy order before their blood was cast upon the altar."
+        ],
+        [
+            "What is meant by the term \"the <i>tinuch</i> of the ear\"? The middle lobe.<br>If the priest applied the oil to the sides of the thumb and the large toe, it is acceptable. If he applied it to their lower surface, it is invalid. Whether the priest applies the oil to the blood of the guilt-offering directly above it or he applied it at the side of the blood, even if the blood was cleaned off before he placed the oil on the thumb and the toe, he fulfills his obligation, as implied by Leviticus 14:28 which states that the oil must be applied \"on the place of the blood of the guilt-offering.\"<br>If an afflicted person does not have a right hand, a right foot, or a right ear, he can never regain ritual purity.",
+            "When a guilt offering of an afflicted person was slaughtered without the proper intent or its blood was not applied to the person's thumb and toe, it should be brought to the altar and it requires additional offerings like those offered for a guilt-offering of one afflicted with <i>tzara'at</i>. The afflicted person must bring another guilt-offering for his purificiation.",
+            "If the afflicted person's sin-offering was offered before his guilt-offering, we do not say that one should stir the blood of the sin-offering until the guilt-offering was offered. Instead, it should be left overnight and then taken to the place where sacrifices are burnt.",
+            "A person may bring his guilt-offering one day and his <i>log</i> of oil even after ten days. If he desires to alter the designation of the <i>log</i> and designate it for the guilt-offering of another afflicted person, he may although he has already had it consecrated in a sacred utensil. If the amount of oil decreased before it was poured into the priest's hand and was less than a <i>log</i>, the measure should be refilled. If it decreased after it was poured, another <i>log</i> should be brought instead.",
+            "The following laws apply if the oil was poured into the priest's hand, his colleague began to sprinkle it and then the <i>log</i> spilled. If it spilled before he completed the seven sprinklings, he should bring another <i>log</i> of oil and begin the seven sprinklings. If he completed the seven sprinklings and then the <i>log</i> of oil spilled, he should bring another <i>log</i> and begin applying the oil to the thumb and toe. If he already began applying the oil to the thumb and toe and the <i>log</i> spilled before he could complete it, he should bring another <i>log</i> and begin applying the oil to the thumb and toe. If he completed applying the oil to the thumb and toe and the <i>log</i> spilled before he placed the remainder of the oil on the head of the person being purified, he does not have to bring another <i>log</i>, for the application of the oil to his head is not an indispensable requirement, as implied by Leviticus 14:17, 18 which mentions \"the remainder of the oil,\" and \"the additional oil.\"",
+            "If the priest applied the oil before he applied the blood, he should fill the <i>log</i> container with additional oil and apply the oil after the blood. If the oil was applied to the thumb and toe before the seven sprinklings were made, the <i>log</i> container should be filled with additional oil which should be applied to the thumb and toe after the seven sprinklings. These laws are derived from Leviticus 14:2 which states: \"This is the law applying to one afflicted with <i>tzara'at</i>.\" Implied is that the entire law should be carried out according to the prescribed sequence.",
+            "If the seven sprinklings were made without the proper intent, the offering does not find favor Above, but the afflicted person regains his status of purity.",
+            "When a person who had been afflicted with <i>tzara'at</i> becomes afflicted again after bringing his guilt-offering, he must bring another set of sacrifices for the second affliction. Similarly, if he brings his guilt-offering for the second affliction and becomes afflicted again, he must bring a sacrifice for every time he became afflicted. If, however, he became afflicted and was healed and brought the birds and then became afflicted again, when he was healed a second time and brings his birds, it is sufficient to bring one set of sacrifices for all the times he was afflicted.",
+            "The following laws apply when an afflicted person brings the sacrifices required of a poor person and then he becomes rich, or he brought the sacrifices required of a rich person and he became poor. Everything depends on his status at the time he brings his guilt-offering. If he was wealthy at the time the guilt-offering was slaughtered, he should complete the offering of a wealthy person. If he was poor at that time, he should complete the offering of a poor person.",
+            "There were two afflicted persons whose sacrifices became intermingled and the blood of one of the sin-offerings was sprinkled on the altar and then one of the afflicted persons died. What should the afflicted person who is alive do? He may not bring an animal as a sin-offering, for perhaps the sin-offering whose blood was cast on the altar was his and we follow the principle: an animal is not brought as a sin-offering when there is a doubt whether one is liable. He may not bring a sin-offering of fowl, because a rich man who brings a poor man's offering does not fulfill his obligation.<br>What then should he do? He should sign all his property over to another person. Thus he will be poor. Hence he may bring a sin-offering of fowl, because of the doubt. It is not eaten, as we explained. He may then partake of sacrificial foods.",
+            "When a rich man says: \"I take responsibility for the sacrifices of this afflicted person,\" and the afflicted person was poor, he must bring the sacrifices of a wealthy man, for the person who took the vow has the financial capacity. If a poor person said: \"I take responsibility for the sacrifices of this afflicted person,\" and the afflicted person was wealthy, he must bring the sacrifices of a wealthy man, for the person who took the vow obligated himself to bring the sacrifices of a wealthy man."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/English/merged.json

@@ -0,0 +1,82 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Offerings_for_Those_with_Incomplete_Atonement",
+    "text": [
+        [
+            "There are four individuals who are referred to as \"requiring atonement\": a <i>zavah</i>, a woman after childbirth, a <i>zav</i>, and a person afflicted by <i>tzara'at</i>.<br>Why are they referred to as \"requiring atonement\"? Because even after each one of them has become pure from the condition that caused his impurity, he has immersed in a <i>mikveh</i>, and the day of the immersion has passed, the person's status is still lacking. His attainment of purity is not complete to the extent that he may partake of sacrificial foods until he brings the sacrifice required of him. Before he brings this sacrifice, he is forbidden to partake of sacrificial food as explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>.",
+            "When a convert becomes circumcised, but has not brought his sacrifice, although he is forbidden to partake of sacrificial food until he brings his sacrifice, he is not considered as one requiring in atonement. It is merely that failing to bring his sacrifice prevents him from being a complete convert and being from the full-fledged members of the Jewish people. Accordingly, he may not partake of sacrificial foods, because he has not become a full-fledged member of the Jewish people. Once he brings his sacrifice and becomes a full-fledged member of the Jewish people, he may partake of sacrificial foods in the evening.<br>If he brings one dove as a sacrifice in the morning, he may partake of sacrificial foods and bring the second dove at a later time. For the sacrifice of a convert is an animal brought as a burnt-offering or two young doves or two turtle doves both brought as burnt-offerings, as explained in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i>.",
+            "The sacrifice brought by either a <i>zav</i> or a <i>zavah</i> is two turtle doves or two young doves, one brought as a burnt-offering and one brought as a sin-offering. The sacrifice of a woman after childbirth is a sheep as a burnt-offering and a young dove or turtle dove as a sin-offering. If she lacks the means for that offering, she must bring two turtle doves or two young doves, one as a burnt-offering and one as a sin-offering. The sacrifice of a person afflicted by <i>tzara'at</i> is three sheep, one as a burnt-offering, one as a guilt offering, and a ewe as a sin-offering. If he does not have the means, he may bring two doves, one as a burnt-offering and one as a sin-offering, and a sheep as a guilt-offering.",
+            "Each of the three, a <i>zav</i>, a <i>zavah</i>, and a person afflicted by <i>tzara'at</i>, bring the sacrifices for their atonement on the eighth day after they become purified from their condition. For each one of them must count seven days of purity, immerse on the seventh day, wait until the conclusion of that day, and offer his sacrifices on the eighth day.",
+            "A woman does not bring her sacrifices on the fortieth day after the birth of a male or the eightieth day after the birth of a female. Instead, she waits until that day is completed and on the following day, the forty-first day after the birth of a male and the eighty-first day after the birth of a female. This is the day concerning which Leviticus 12:6 states: \"And upon completion of her days of purity for a son or for a daughter, she shall bring....\" If she brings the sacrifices in the midst of these days, she does not fulfill her obligation. Even if she brings these sacrifices for a previous birth in the midst of the days of purity for her present offspring, she does not fulfill her obligation.<br>If these days passed and the individuals mentioned above did not bring the sacrifices for their atonement, they should offer them afterwards. As long as they have not brought the sin-offering for which they are liable, they are forbidden to partake of sacrificial foods. Failure to bring their burnt-offering and guilt-offering does not hold them back.<br>We already explained in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i> that a sacrifice may not be brought on behalf of anyone obligated to bring it without their consent with the exception of the sacrifices of those requiring atonement. In this instance, the consent of the principals is not required, as evident from the fact that a person may bring sacrifices on behalf of his sons and daughters who are below majority if they require atonement and allow them to partake of sacrifices.",
+            "What is meant by a <i>zavah</i>? A woman who experienced uterine bleeding for three consecutive days at a time other than the days when she usually menstruates. She is considered a greater <i>zavah</i> and is required to count seven spotless days and bring a sacrifice. We have already explained with regard to the laws of <i>nidah</i>, when a woman will be considered as a <i>zavah</i> because of uterine bleeding that she discovers and when she will not be a <i>zavah</i>, but rather a <i>nidah</i> or ritually pure, and when there will be a question whether she is a <i>zavah</i>. In all situations that we said that she was a <i>zavah</i> and should count seven \"spotless\" days, she is obligated to bring a sacrifice and her sin-offering should be eaten. Whenever we said that there is a question of whether she was a <i>zavah</i>, she should bring a sacrifice, but her sacrifice is not eaten. We have already explained that a sin-offering of fowl brought because of a questionable situation should be burnt.<br>We have already explained what type of birth or miscarriage will cause a woman to contract impurity because of birth and which will not cause her to contract impurity. Whenever we stated that she contracts impurity because of birth, she must bring a sacrifice and her sacrifice is eaten. Whenever we stated that she is not impure because of birth, she is exempt from bringing a sacrifice.",
+            "When a woman was uncertain whether or not she was pregnant and then miscarried and she did not know the nature of the fetus that she miscarried, whether she was required to bring a sacrifice for it or not, she is considered as a woman in childbirth of doubtful status. She must bring a sacrifice, but her sin-offering is not eaten. Similarly, if two women both miscarried, the fetus that one had carried was mature enough to warrant a sacrifice, but the other fetus was not, and the women did not know which of them had carried which fetus, they should each bring a sacrifice because of the doubt, but neither of their sin-offerings are eaten. For a sin-offering of fowl that is brought because of an unresolved question is burnt, lest the woman bringing it not be liable. In such a situation, this sin-offering would be a non-consecrated animal slaughtered in the Temple Courtyard, from which it is forbidden to benefit, as explained in <i>Hilchot Shechitah</i>.",
+            "Whether a woman who gives birth or miscarries gives birth or miscarries to one offspring or many offspring, she may bring one sacrifice that includes all of them. This applies provided the births or the miscarriages take place within the days associated with the prior birth or miscarriage. If, however, they take place afterwards, a separate sacrifice must be brought for the second birth or miscarriage.<br>What is implied? When a woman gives birth to a girl, any miscarriages that occur from the day of that child's birth until the conclusion of the eightieth day are grouped together with the first child. It is as if she gave birth to twins, one after the other, and she is only required to bring one sacrifice. If she miscarried on the eighty-first day or from that date onward, should it be mature enough to require a sacrifice, she must bring a sacrifice for it independently.<br>Should she have given birth to a girl and after sixty or seventy days, miscarry a female fetus, she is exempt from bringing a sacrifice for any fetus she miscarries within the eighty days associated with this second female. Similarly, if she miscarries a third female after sixty or seventy days since the miscarriage of the second female, she is exempt from bringing a sacrifice for any fetus she miscarries within the eighty days associated with this third female. The rationale is that it is taken into account with the third miscarriage and the third birth is taken account with the second birth, because it is within the days associated with it. The second birth is taken into account with the first birth. Thus the woman is required to bring only one sacrifice for everything.",
+            "When a woman gives birth to a <i>tumtum</i> or an <i>androgynus</i>, and then miscarries after forty days from the birth of the first child, she should bring a sacrifice for this miscarriage, for perhaps the first one was a male and thus the miscarriage took place after the days associated with its birth. Nevertheless, her sin-offering is not eaten, lest the first birth have been a female and thus the miscarriage took place in the days associated with its birth, in which instance, she is exempt from a second sacrifice.",
+            "When there are five births or miscarriages of questionable status for which a woman might be liable or five states of <i>zivah</i> of questionable status for which she might be liable, she may bring one set of sacrifices and partake of sacrificial food. The remainder are not considered as an obligation that she must requite. If she was obligated to bring sacrifices for five definite births or five definite <i>zavah</i> bleedings, she may bring one set of sacrifices and partake of sacrificial food. The remainder are considered as an obligation that she must requite. Similar concepts apply to a <i>zav</i>.<br>If a woman is liable for five definite births or miscarriages and five births or miscarriages of questionable status or five definite births or miscarriages and five <i>zivah</i> bleedings of questionable status, she must bring two sets of sacrifices. One is for the definite obligations. That sin-offering is eaten; the sacrifices for the other definite births remain an obligation for her. And she brings one set of sacrifices for the questionable situations. That sin-offering is not eaten; the sacrifices for the other questionable situations do not remain an obligation for her. She may then partake of sacrificial food.",
+            "When a woman converted and it was not known whether she gave birth before she converted or afterwards, because of the doubt, she must bring a sacrifice for the birth, but the sin-offering is not eaten.<br>In <i>Hilchot Shegagot</i>, we already explained that whenever there is an unresolved question whether or not a person requires atonement and Yom Kippur passes, they must bring the sacrifices after Yom Kippur, because it is these sacrifices which make them fit to partake of sacrificial food.",
+            "When a woman is obligated to bring a sacrifice for a birth or a <i>zivah</i>, she should bring money for the set of doves and place it in the appropriate chest. She may then partake of sacrificial food in the evening, relying on the assumption that the court of priests will not depart from the Temple until all of the money in the chest is used and sets of doves are offered for it, as we explained in <i>Hilchot Shekalim</i> and in <i>Hilchot K'lei HaMikdash VeHaOvdim Bo</i>.",
+            "When a woman brought her sin-offering and then died, her heirs should bring her burnt-offering even if she did not separate it during her lifetime. The rationale is that a lien for the sacrifice was already established on her property and this lien has the power of Scriptural Law."
+        ],
+        [
+            "The term <i>zav</i> used by the Torah refers to a discharge of sperm that is released because of an internal sickness that effects the organs of the body in which it collects. When a <i>zav</i> emission is discharged, it is not released with an erection like semen and its release does not involve any desire or satisfaction. Instead, it is drawn out like a barley dough and is dark like the white of an unfertilized egg. In contrast, viable sperm is white and adhesive like the white of a fertilized egg.",
+            "If a person releases a discharge which would have caused him to be deemed a <i>zav</i> because of another sickness or because of factors beyond his control, he is not deemed a <i>zav</i>, as implied by Leviticus 15:2: \"A man who will release discharges from his flesh.\" That phrase can be interpreted to mean: He will become impure \"because of his flesh,\" and not due to any other factor.<br>On this basis, our Sages said: we check a <i>zav</i> with regard to seven factors: food, drink, burdens, jumping, infirmity, provocative sights, and thoughts.<br>What is implied? If a person overate or overdrank or he ate or drank foods or beverages that lead to the discharge of seed, he carried a heavy burden, he jumped from place to place, included in this category is also his being beaten on his back, he was sick, he saw a woman and desired intimacy with her, or he thought about sexual relations even if he did not think specifically about a particular woman whom he knew - if any of these factors preceded his discovery of a <i>zav</i> discharge, we account the discharge to it and it does not render him impure.",
+            "When a person has a seminal emission, he is not rendered impure as a <i>zav</i> for an entire 24-hour period, for the <i>zav</i> comes as a result of the seminal emission. Similarly, we attribute a discharge to provocative sights and lustful thoughts for 24 hours afterwards. By contrast, with regard to food, drink, jumping, and a burden, we attribute a discharge to them only for as long as this factor causes discomfort.",
+            "When a man, whether a gentile or a Jew, becomes circumcised and then sees a discharge, we attribute it to the circumcision as long as he is suffering. When a gentile has a seminal discharge and converts afterwards, he can become impure because of <i>zivah</i> immediately. We do not attribute any discharges in a 24-hour period to the seminal emission.<br>When a minor has a discharge, we do not attribute it to provocative sights and lustful thoughts, for there are no provocative sights and lustful thoughts that will cause a minor to have a discharge. Therefore we check him only with regard to five factors.",
+            "Just as we attribute the discharges of a minor to his sickness, so too, we attribute his discharges to the sickness of his mother if he is nursing or in need of her care.<br>When does the statement that we check a <i>zav</i> with regard to these matters apply? With regard to his second discharge of <i>zivah</i>, for that characterizes him as a <i>zav</i>, as will be explained. If, however, he has one discharge due to factors beyond his control and one \"because of his flesh,\" he is impure with the impurity of <i>zivah</i>. Nevertheless, he should also be checked initially, in order to count three discharges so that he will be liable for a sacrifice.<br>He is not checked for the third discharge. Instead, even if he experiences it due to factors beyond his control, since he was already categorized as impure - because the first two discharges that caused him to be characterized as a <i>zav</i> were \"because of his flesh\" - he is therefore obligated to bring a sacrifice.",
+            "When a person experiences one <i>zav</i> discharge, his status is equivalent to that of one who had a seminal emission. If he experiences two discharges, this is a <i>zav</i> condition. He must count seven clean days and immerse in \"living water.\" He is not, however, obligated to bring a sacrifice.<br>If he experiences three discharges, he is a <i>zav</i> in the full sense of the term and is obligated to bring a sacrifice. There is no difference between a <i>zav</i> who experienced two discharges and one who experienced three except the obligation to bring a sacrifice. All of these matters are part of the Oral Tradition conveyed from Moses from Sinai.",
+            "Whether a person experiences two discharges or three in one hour one after the other or experienced one discharge a day for three consecutive days, he is categorized as a <i>zav</i>. For the Torah made the categorization of a <i>zavah</i> dependent on days, as Leviticus 15:25 states: \"If she will experience a flow of blood for many days,\" It did not make the categorization of a <i>zav</i> dependent on days.",
+            "If the <i>zav</i> experienced an interruption of an entire day between one discharge and another, they are not linked together.<br>What is implied? A man experienced a discharge on the Sabbath and a second discharge on Monday, they are not linked together and he is not categorized as a <i>zav</i>. Similarly, if he experienced a second discharge on Sunday ands experienced a third discharge on Tuesday, he is not obligated to bring a sacrifice, for it is not linked to the first two, for there was an interruption of a day between them. If, however, he experienced a discharge during the day and another, on the following night, they are linked together. Needless to say, if he experienced one discharge at night and the second, on the following day, that they are linked together. Similarly, if he experienced three discharges, one on each of three consecutive nights, they are linked together.",
+            "There is no minimum measure for the discharge of a <i>zav</i>. Instead, even a discharge of the slightest size renders him impure, as Leviticus 15:3 states: \"or whether it seals his flesh.\" Implied is any discharge that is apparent on his flesh renders him as ritually impure.",
+            "The following rules apply when a <i>zav</i> discharge flowed without interruption for an extended time. If the time that elapsed from the beginning of the discharge until its end was as long as it takes to immerse oneself and dry or longer, it is considered as two discharges, because it takes as long a time as two would. If it did not take that long, even if it ceased in the middle, and he had a second discharge within that time period, it is considered as one discharge.<br>Similarly, if one discharge lasted the amount of time that three discharges would take - i.e., from its beginning to its end, there was enough time for a man to immerse himself and dry himself twice - it is considered as three discharges and he must bring a sacrifice.",
+            "If a person experienced a discharge during the day, it ceased for the amount of time it takes to immerse and dry oneself and afterwards, he experienced another two discharges or one discharge that lasts as long as two or if he experienced two discharges or one discharge that lasts as long as two, and then it ceased for the amount of time it takes to immerse and dry oneself and afterwards, he experienced another discharge, he is a <i>zav</i> in a full sense.",
+            "A discharge is considered as two discharges even though it did not last for the time two discharges last, if part of it was experienced at the end of the day and part at the beginning of the night. The rationale is that the change of dates divides the discharge as it were, and causes it to be considered as two.<br>Therefore if a man experiences a discharge <i>bein hashamashamot</i> concerning which there is an unresolved doubt whether it is considered as day or as night, there is an unresolved doubt whether he is impure.",
+            "If a man experiences one discharge during the day and another <i>bein hashamashot</i>, he has definitely contracted the impurity of a <i>zav</i>, but there is an unresolved doubt whether he must bring a sacrifice. He must bring a set of doves as sacrifices, but the sin-offering is not eaten.",
+            "If a person experienced a discharge during <i>bein hashamashot</i> on the night of the Sabbath and another discharge on the night following the Sabbath there is an unresolved doubt whether he contracted <i>zav</i> impurity and there is an unresolved doubt whether he is obligated for a sacrifice.<br>There is an unresolved doubt whether he has contracted <i>zav</i> impurity, for perhaps the first discharged took place on Friday and the second on Saturday night. Thus the Sabbath intervened between them and there is no concept of <i>zav</i> impurity at all. And there is an unresolved doubt whether he is obligated to bring a sacrifice, for perhaps one of them took place, partially during the day and partially during the night, in which instance, it is considered as two. Thus he would have experienced three discharges and would be liable for a sacrifice. Therefore he brings a sacrifice, but it is not eaten."
+        ],
+        [
+            "During all the days when a <i>zav</i> experiences <i>zav</i> discharges, he is ritually impure. When the <i>zav</i> discharges cease, he counts seven clean days, like a <i>zavah</i> must, immerses himself on the seventh day, and waits until nightfall. On the eighth day, he brings his sacrifice if he had experienced three discharges.<br>If he experienced a <i>zav</i> discharge even at the end of the seventh day after he immersed himself, he negates his entire counting and must begin to count seven clean days from the day of his last discharge.",
+            "When a <i>zav</i> has a seminal emission during the seven clean days he counts, he only nullifies that day. From the following day onward, he completes the seven days and then brings his sacrifice.<br>What is implied? He had a seminal emission on the fifth day, He counts another three clean days afterwards, immerses himself on the third day and brings his sacrifice on the fourth day.",
+            "When a <i>zav</i> checks himself on the first day of his counting and finds himself pure and does not check himself for the remainder of the seven days until the seventh day when he checks himself and finds himself pure, he may rely on the presumption that he is pure. Even if he checked on the day when he had an impure discharge and saw that he was pure and that the discharge had ended and he did not check himself throughout the seven days, but did check himself on the seventh dayor the eighth day, should he find himself pure, the days of counting are significant and he may rely on the presumption that he is pure.",
+            "Any discharge that causes the counting of the days to be nullified does not bring about an obligation for a sacrifice.<br>What is implied? A man experienced two discharges and then had an interruption for a day or two and thus he began counting his seven clean days. Although he experienced a <i>zav</i> discharge in the midst of the seven days, it is not combined with the previous two. Instead, it nullifies the counting and he must begin to count over again, as we explained.<br>Moreover, even if he experienced three consecutive discharges in the midst of the counting - even if he experienced them on one day, and even if that was on the conclusion of the seventh day of the seven clean days - he should not bring a sacrifice. For these discharges are considered as nullifying the clean days that were being counted. If he experienced three discharges on the night of the eighth day, he must bring a sacrifice, because these discharges do not nullify the previous counting.<br>To whom does the above apply? To a <i>zav</i> who has experienced two discharges. A <i>zav</i> who experienced three discharges previously, by contrast, who experiences three discharges on the eighth night after the seven clean days does not bring a second sacrifice because of these three discharges, only one sacrifice for the first three discharges. Although these three discharges do not nullify the clean days that were counted, the man has not entered a time when it is fit for him to bring a sacrifice, since the preceding night is considered as \"lacking in time,\" with regard to all Torah laws, with the exception of a woman after childbirth who miscarried on the night of the eighty-first day. She brings a second sacrifice, as we explained. This concept was communicated by the Oral Tradition.",
+            "If a man experienced one discharge on the eighth night and two discharges on the eighth day, they are linked together and he is required to bring a sacrifice because of the two latter discharges. The rationale is that a <i>zav's</i> first discharge is considered as a seminal emission. If he experiences two others afterwards, it is combined together with them to obligate him for a sacrifice. If, however, he experienced two discharges on the eighth night and one on the eighth day, they are not linked together and he is not required to bring a second sacrifice because of the latter <i>zav</i> discharges.",
+            "Every male can contract <i>zav</i> impurity, even an infant on the day of his birth, a convert, a servant, a deafmute, and an intellectually and/or emotionally unstable person. It appears to me that atonement is brought for them so that it is possible for them to partake of sacrificial food. Their sin-offering should be eaten, for they are like a child who is not intellectually capable.<br>A person who was castrated or one who is born sexually impotent may contract impurity because of a <i>zav</i> discharge like other men.",
+            "The stringencies that apply both to males and females are placed upon a <i>tumtum</i> and an <i>androgynus</i> They contract ritual impurity because of uterine bleeding like a woman or because of clear discharges like a man. Their impurity is of questionable status. Therefore if one such person had three <i>zav</i> discharges or discovered <i>zavah</i> bleeding for three consecutive days, he must bring a sacrifice, but it is not eaten. If he was counting seven clean days to purify himself from a <i>zav</i> discharge and he experienced uterine bleeding or he was counting to purify himself from uterine bleeding and experienced a <i>zav</i> discharge, the counting is not disrupted."
+        ],
+        [
+            "When a person afflicted by <i>tzara'at</i> is healed of his affliction, and he has been purified with a cedar branch, a hyssop, a crimson thread, and two birds, all of his flesh is shaved and he is immersed in a <i>mikveh</i>. After this entire process, he may enter Jerusalem. He then counts seven days and on the seventh day, he shaves a second time like the first shaving. He then immerses himself. His status is then that of a <i>t'vul yom</i>. He waits until the evening. On the morrow, on the eighth day, he immerses a second time and then he brings his sacrifices.<br>Why must he immerse himself on the eighth day if he immersed himself previously? Because he had become habituated to contracting lesser types of impurity during the days that he was identified as one afflicted by <i>tzara'at</i> and he would not show care not to contract impurity and perhaps he contracted impurity after he immersed. Therefore, he would immerse himself on the eighth day in the Women's Courtyard, in the Chamber for those Afflicted by <i>Tzara'at</i>,even though he did not divert his attention after his immersion.",
+            "If he delayed and did not shave on the seventh day, but instead, shaved on the eighth day or after several days, on the day that he shaves, he should immerse and wait until the evening. On the following day, he brings his sacrifices after immersing himself a second time, as we explained.<br>What are the rites performed for him? The person who had been afflicted with <i>tzara'at</i> stands outside the Courtyard of the Israelites, in front of the eastern entrance, at the lintel of the Gate of Nicanor, facing west. There all those who require atonement stand at the time they are being purified and a <i>sotah</i> is forced to drink the bitter waters there.<br>The priest takes the sheep to be offered as the guilt-offering of the afflicted person while it is alive and performs <i>tenufah</i> with it together with the <i>log</i> of oil in the eastern portion of the Temple Courtyard where all <i>tenufot</i> are performed. If <i>tenufah</i> was performed with the sheep and the oil each separately, the person fulfills his obligation.<br>Afterwards, the guilt-offering of the afflicted person is brought to the entrance to the Temple Courtyard. The afflicted person inserts his two hands into the Courtyard and places them on his sheep. It is then slaughtered immediately. Two priests receive its blood. One receives it in a receptacle and casts it on the altar and one receives it in his right hand. He pours it into his left hand and sprinkles it with the index finger of his right hand. If he deviated and received it in his left hand first, it is disqualified.<br>The priest who received a portion of the blood in a receptacle should carry it and cast it on the altar first. Afterwards, the priest who received the blood in his palm should approach the afflicted person at the entrance. The priest stands inside and the afflicted person outside. The afflicted person inserts his head and the priests applies some of the blood in his hand on the middle lobe of his right ear. Afterwards, the afflicted person inserts his right hand and the priest applies the blood to his thumb. Afterwards, he inserts his right foot and the priest applies the blood to his large toe. If he applies it the left organs, the afflicted person does not fulfill his obligation. Afterwards, his sin-offerings and burnt-offering are sacrificed.<br>After he applied the blood to his thumb and toe, the priest takes the <i>log</i> of oil and pours it into the left palm of a colleague. If he pours it into his own palm, the person fulfills his obligation. He dips his right index finger in the oil in his palm and sprinkles seven times toward the Holy of Holies. Each time he sprinkles the oil, he dips his finger into it. If he sprinkled it, but did not direct it toward the Holy of Holies, it is acceptable.<br>Afterwards, he approaches the afflicted person and applies the oil to the place where he applied the blood on the middle lobe of his ear, his thumb, and his large toe. He then applies the remainder of the oil to the head of the person seeking purification. If he did not apply it, he does not achieve atonement. The remainder of the <i>log</i> is divided among the priests.",
+            "The remainder of the <i>log</i> of oil may be eaten only in the Temple Courtyard by males of the priestly family like other sacrifices of the most holy order,for an association was established between it and the guilt-offering. It is forbidden to partake of the <i>log</i> of oil until after the seven sprinklings and the application of blood to the thumbs and toes were performed. If one partakes of it, he is liable for lashes, like one who partook of the meat of sacrifices of the most holy order before their blood was cast upon the altar."
+        ],
+        [
+            "What is meant by the term \"the <i>tinuch</i> of the ear\"? The middle lobe.<br>If the priest applied the oil to the sides of the thumb and the large toe, it is acceptable. If he applied it to their lower surface, it is invalid. Whether the priest applies the oil to the blood of the guilt-offering directly above it or he applied it at the side of the blood, even if the blood was cleaned off before he placed the oil on the thumb and the toe, he fulfills his obligation, as implied by Leviticus 14:28 which states that the oil must be applied \"on the place of the blood of the guilt-offering.\"<br>If an afflicted person does not have a right hand, a right foot, or a right ear, he can never regain ritual purity.",
+            "When a guilt offering of an afflicted person was slaughtered without the proper intent or its blood was not applied to the person's thumb and toe, it should be brought to the altar and it requires additional offerings like those offered for a guilt-offering of one afflicted with <i>tzara'at</i>. The afflicted person must bring another guilt-offering for his purificiation.",
+            "If the afflicted person's sin-offering was offered before his guilt-offering, we do not say that one should stir the blood of the sin-offering until the guilt-offering was offered. Instead, it should be left overnight and then taken to the place where sacrifices are burnt.",
+            "A person may bring his guilt-offering one day and his <i>log</i> of oil even after ten days. If he desires to alter the designation of the <i>log</i> and designate it for the guilt-offering of another afflicted person, he may although he has already had it consecrated in a sacred utensil. If the amount of oil decreased before it was poured into the priest's hand and was less than a <i>log</i>, the measure should be refilled. If it decreased after it was poured, another <i>log</i> should be brought instead.",
+            "The following laws apply if the oil was poured into the priest's hand, his colleague began to sprinkle it and then the <i>log</i> spilled. If it spilled before he completed the seven sprinklings, he should bring another <i>log</i> of oil and begin the seven sprinklings. If he completed the seven sprinklings and then the <i>log</i> of oil spilled, he should bring another <i>log</i> and begin applying the oil to the thumb and toe. If he already began applying the oil to the thumb and toe and the <i>log</i> spilled before he could complete it, he should bring another <i>log</i> and begin applying the oil to the thumb and toe. If he completed applying the oil to the thumb and toe and the <i>log</i> spilled before he placed the remainder of the oil on the head of the person being purified, he does not have to bring another <i>log</i>, for the application of the oil to his head is not an indispensable requirement, as implied by Leviticus 14:17, 18 which mentions \"the remainder of the oil,\" and \"the additional oil.\"",
+            "If the priest applied the oil before he applied the blood, he should fill the <i>log</i> container with additional oil and apply the oil after the blood. If the oil was applied to the thumb and toe before the seven sprinklings were made, the <i>log</i> container should be filled with additional oil which should be applied to the thumb and toe after the seven sprinklings. These laws are derived from Leviticus 14:2 which states: \"This is the law applying to one afflicted with <i>tzara'at</i>.\" Implied is that the entire law should be carried out according to the prescribed sequence.",
+            "If the seven sprinklings were made without the proper intent, the offering does not find favor Above, but the afflicted person regains his status of purity.",
+            "When a person who had been afflicted with <i>tzara'at</i> becomes afflicted again after bringing his guilt-offering, he must bring another set of sacrifices for the second affliction. Similarly, if he brings his guilt-offering for the second affliction and becomes afflicted again, he must bring a sacrifice for every time he became afflicted. If, however, he became afflicted and was healed and brought the birds and then became afflicted again, when he was healed a second time and brings his birds, it is sufficient to bring one set of sacrifices for all the times he was afflicted.",
+            "The following laws apply when an afflicted person brings the sacrifices required of a poor person and then he becomes rich, or he brought the sacrifices required of a rich person and he became poor. Everything depends on his status at the time he brings his guilt-offering. If he was wealthy at the time the guilt-offering was slaughtered, he should complete the offering of a wealthy person. If he was poor at that time, he should complete the offering of a poor person.",
+            "There were two afflicted persons whose sacrifices became intermingled and the blood of one of the sin-offerings was sprinkled on the altar and then one of the afflicted persons died. What should the afflicted person who is alive do? He may not bring an animal as a sin-offering, for perhaps the sin-offering whose blood was cast on the altar was his and we follow the principle: an animal is not brought as a sin-offering when there is a doubt whether one is liable. He may not bring a sin-offering of fowl, because a rich man who brings a poor man's offering does not fulfill his obligation.<br>What then should he do? He should sign all his property over to another person. Thus he will be poor. Hence he may bring a sin-offering of fowl, because of the doubt. It is not eaten, as we explained. He may then partake of sacrificial foods.",
+            "When a rich man says: \"I take responsibility for the sacrifices of this afflicted person,\" and the afflicted person was poor, he must bring the sacrifices of a wealthy man, for the person who took the vow has the financial capacity. If a poor person said: \"I take responsibility for the sacrifices of this afflicted person,\" and the afflicted person was wealthy, he must bring the sacrifices of a wealthy man, for the person who took the vow obligated himself to bring the sacrifices of a wealthy man."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,86 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "אַרְבָעָה הֵן הַנִּקְרָאִין מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה. הַזָּבָה. וְהַיּוֹלֶדֶת. וְהַזָּב. וְהַמְצֹרָע. וְלָמָּה נִקְרָאוּ מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן אַף עַל פִּי שֶׁטָּהַר מִטֻּמְאָתוֹ וְטָבַל וְהֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ עֲדַיִן הוּא חָסֵר וְלֹא גָּמְרָה טָהֳרָתוֹ כְּדֵי לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ. וְקֹדֶם שֶׁיָּבִיא כַּפָּרָתוֹ אָסוּר הוּא לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין:\n",
+            "גֵּר שֶׁמָּל וְטָבַל וַעֲדַיִן לֹא הֵבִיא קָרְבָּנוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ אֵינוֹ מִמְּחֻסְּרֵי כַּפָּרָה. שֶׁקָּרְבָּנוֹ עִכְּבוֹ לִהְיוֹת גֵּר גָּמוּר וְלִהְיוֹת כְּכָל כְּשֵׁרֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפְּנֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים שֶׁעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה כִּכְשֵׁרֵי יִשְׂרָאֵל. וְכֵיוָן שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ וְיֵעָשֶׂה יִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים. הֵבִיא פְּרֵדָה אַחַת בְּשַׁחֲרִית אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים לָעֶרֶב וְיָבִיא פְּרֵדָה שְׁנִיָּה. שֶׁקָּרְבָּנוֹ שֶׁל גֵּר עוֹלַת בְּהֵמָה אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אוֹ שְׁתֵּי תּוֹרִים וּשְׁנֵיהֶן עוֹלָה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת:\n",
+            "הַזָּב וְהַזָּבָה קָרְבָּן כָּל אַחַת מֵהֶן שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. וְהַיּוֹלֶדֶת קָרְבָּנָהּ כֶּבֶשׂ עוֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תּוֹר חַטָּאת. וְאִם אֵין יָדָהּ מַשֶּׂגֶת מְבִיאָה שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. וְהַמְצֹרָע קָרְבָּנוֹ שְׁלֹשָׁה כְּבָשִׂים אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד אָשָׁם. וְכִשְׂבָּה לְחַטָּאת. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת מֵבִיא קֵן אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת וְכֶבֶשׂ לְאָשָׁם:\n",
+            "הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַמְצֹרָע מֵבִיא כָּל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן כַּפָּרָתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְטָהֳרָתוֹ שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן סוֹפֵר שִׁבְעָה יְמֵי טָהֳרָה וְטוֹבֵל בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּמַקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי:\n",
+            "הַיּוֹלֶדֶת אֵינָהּ מְבִיאָה קָרְבָּנָהּ בְּיוֹם אַרְבָּעִים לְזָכָר אוֹ בְּיוֹם שְׁמוֹנִים לִנְקֵבָה. אֶלָּא מַעֲרֶבֶת שִׁמְשָׁהּ וּמְבִיאָהּ קָרְבָּנָהּ לְמָחָר שֶׁהוּא יוֹם אַרְבָּעִים וְאֶחָד לְזָכָר וְיוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד לִנְקֵבָה וְהוּא הַיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ <small>(ויקרא יב ו)</small> \"וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא\" וְגוֹ'. וְאִם הֵבִיאָה קָרְבָּנָהּ תּוֹךְ יְמֵי מְלֹאת לֹא יָצָאת אֲפִלּוּ הֵבִיאָה עַל וְלָדוֹת הָרִאשׁוֹנִים ��ְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת שֶׁל וָלָד זֶה לֹא יָצָאת. עָבְרוּ יָמִים אֵלּוּ וְלֹא הֵבִיאוּ כַּפָּרָתָן הֲרֵי אֵלּוּ מַקְרִיבִין כַּפָּרָתָן לְאַחַר זְמַן. וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא הִקְרִיבוּ חַטָּאתָם אֲסוּרִים לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים. אֲבָל הָעוֹלָה (וְהָאָשָׁם) אֵינָן מְעַכְּבִין. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁכָּל מְחֻיְּבֵי קָרְבָּן אֵין מַקְרִיבִין עַל יָדָן אֶלָּא מִדַּעְתָּן. חוּץ מִמְּחֻסְּרֵי כַּפָּרָה שֶׁאֵין צְרִיכִין דַּעַת בְּעָלִים שֶׁהֲרֵי אָדָם מֵבִיא קָרְבָּן עַל בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַקְּטַנִּים אִם הָיוּ מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה וּמַאֲכִילָן בִּזְבָחִים:\n",
+            "אֵי זוֹ הִיא זָבָה. זוֹ שֶׁזָּב דָּמָהּ שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה בְּלֹא עֵת נִדָּתָהּ. וְזוֹ הִיא זָבָה גְּדוֹלָה שֶׁצְּרִיכָה סְפִירַת שִׁבְעָה וְחַיֶּבֶת בְּקָרְבָּן. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן הַנִּדָּה אֵימָתַי תִּהְיֶה הָאִשָּׁה זָבָה בְּדָמִים שֶׁתִּרְאֶה וְאֵימָתַי לֹא תִּהְיֶה זָבָה אֶלָּא נִדָּה אוֹ טְהוֹרָה וּמָתַי תִּהְיֶה סְפֵק זָבָה. כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא זָבָה וְסוֹפֶרֶת שִׁבְעָה הֲרֵי הִיא חַיֶּבֶת לְהָבִיא קָרְבָּן וְחַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא סְפֵק זָבָה הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן וְאֵין חַטָּאתָה נֶאֱכֶלֶת. שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק תִּשָּׂרֵף. וְשָׁם בֵּאַרְנוּ מַה תֵּלֵד הָאִשָּׁה אוֹ מַה תַּפִּיל וְתִהְיֶה טְמֵאָה לֵידָה וּמַה תֵּלֵד אוֹ תַּפִּיל וְלֹא תִּהְיֶה טְמֵאָה לֵידָה. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא טְמֵאָה לֵידָה הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן וְחַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאֵינָהּ טְמֵאָה לֵידָה הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא הֻחְזְקָה עֵבָּרָה וְהִפִּילָה וְלֹא יָדְעָה מַה הִפִּילָה. אִם נֵפֶל שֶׁחַיֶּבֶת עָלָיו קָרְבָּן אוֹ דָּבָר שֶׁאֵינָהּ חַיֶּבֶת עָלָיו קָרְבָּן. הֲרֵי זוֹ סְפֵק יוֹלֶדֶת וּמְבִיאָהּ קָרְבָּן וְאֵין חַטָּאתָה נֶאֱכֶלֶת. וְכֵן שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ שְׁנֵי נְפָלִים נֵפֶל אֶחָד רָאוּי לְהַקְרִיב עָלָיו וְהַנֵּפֶל הָאַחֵר פְּטוּרָה עָלָיו וְאֵין אַחַת מֵהֶן מַכֶּרֶת נִפְלָהּ. כָּל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן מְבִיאָה קָרְבָּן מִסָּפֵק וְאֵין חַטַּאת אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן נֶאֱכֶלֶת שֶׁחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק נִשְׂרֶפֶת שֶׁמָּא אֵינָהּ חַיֶּבֶת וְנִמְצֵאת חַטָּאת זוֹ חֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה שֶׁהֵן אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁחִיטָה:\n",
+            "אַחַת הַיּוֹלֶדֶת וְאַחַת הַמַּפֶּלֶת וָלָד אֶחָד אוֹ וְלָדוֹת הַרְבֵּה הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד לְכֻלָּן וְהוּא שֶׁתֵּלֵד כֻּלָּן בְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת. אֲבָל אִם הִפִּילָה אַחַר יְמֵי מְלֹאת מְבִיאָה אַף עַל הַשֵּׁנִי. כֵּיצַד. יָלְדָה נְקֵבָה כָּל נְפָלִים שֶׁתַּפִּיל מִיּוֹם הַלֵּידָה עַד סוֹף יוֹם שְׁמוֹנִים הֲרֵי הֵן נֶחְשָׁבִין עִם הַוָּלָד הָרִאשׁוֹן וּכְאִלּוּ יָלְדָה תְּאוֹמִים זֶה אַחַר זֶה וְאֵינָהּ מְבִיאָה אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד. הִפִּילָה נֵפֶל בְּיוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד וּמִיּוֹם אֶחָד וּשְׁמוֹנִים וָהָלְאָה אִם הִיא רְאוּיָה לְקָרְבַּן הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ. יָלְדָה נְקֵבָה וּלְאַחַר שִׁשִּׁים אוֹ שִׁבְעִים יוֹם הִפִּילָה נְקֵבָה שְׁנִיָּה. כָּל נֵפֶל שֶׁתַּפִּיל בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה זוֹ הַשְּׁנִיָּה פְּטוּרָה עָלָיו. וְכֵן אִם הִפִּילָה נְקֵבָה שְׁלִישִׁית אַחַר שִׁשִּׁים אוֹ שִׁבְעִים יוֹם שֶׁל נְקֵבָה שְׁנִיָּה. הֲרֵי כָּל נֵפֶל שֶׁתַּפִּיל בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה שְׁלִישִׁית פְּטוּרָה עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָשׁוּב עִם הַנֵּפֶל הַשְּׁלִישִׁי וְהַנֵּפֶל הַשְּׁלִישִׁי חָשׁוּב עִם הַשֵּׁנִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת שֶׁלּוֹ וְהַשֵּׁנִי חָשׁוּב עִם הָרִאשׁוֹנָה וְאֵינָהּ מְבִיאָה אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד עַל הַכּל:\n",
+            "הַיּוֹלֶדֶת טֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרוֹגִינוּס וְהִפִּילָה נֵפֶל אַחַר אַרְבָּעִים מִיּוֹם לֵידָתוֹ. הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן עַל נֵפֶל זֶה שֶׁמָּא זָכָר הוּא הָרִאשׁוֹן וַהֲרֵי הִפִּילָה אַחַר מְלֹאת. וְאֵין חַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת שֶׁמָּא נְקֵבָה הִיא הָרִאשׁוֹנָה וּבְתוֹךְ מְלֹאת הִפִּילָה שֶׁהִיא פְּטוּרָה מִקָּרְבָּן שֵׁנִי:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ סְפֵק חָמֵשׁ לֵידוֹת אוֹ סְפֵק חָמֵשׁ זִיבוֹת. מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. הָיוּ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת וְחָמֵשׁ זָבוֹת וַדָּאוֹת מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים וְהַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. וְכֵן הַדִּין בְּזָב. הָיוּ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת וְחָמֵשׁ לֵידוֹת סָפֵק אוֹ חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת וְחָמֵשׁ זִיבוֹת סָפֵק. מְבִיאָה שְׁנֵי קָרְבָּנוֹת אֶחָד עַל הַוַּדַּאי וְנֶאֱכָל וּשְׁאָר הַוַּדָּאוֹת עָלֶיהָ חוֹבָה וְאֶחָד עַל הַסָּפֵק וְאֵינוֹ נֶאֱכָל וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְגַּיְּרָה וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיְּרָה יָלְדָה אוֹ מִשֶּׁנִּתְגַּיְּרָה יָלְדָה. הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן מִסָּפֵק וְאֵין חַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁגָגוֹת שֶׁכָּל מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה מִסָּפֵק שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶם [יוֹם הַכִּפּוּרִים] חַיָּבִין לְהָבִיא אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁקָּרְבָּן זֶה מַכְשִׁירָן לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ לֵידָה אוֹ זִיבָה. מְבִיאָה מְעוֹת הַקִּנִּים וְנוֹתֶנֶת בַּשּׁוֹפָר וְאוֹכֶלֶת בְּקָדָשִׁים לָעֶרֶב חֲזָקָה שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁל כֹּהֲנִים עוֹמְדִין מִשָּׁם עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַמָּעוֹת שֶׁבַּשּׁוֹפָר וְיַקְרִיבוּ כְּנֶגְדָּן קִנִּים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁקָלִים וּבְהִלְכוֹת כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהָעוֹבְדִין בּוֹ:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ וּמֵתָה יָבִיאוּ הַיּוֹרְשִׁים עוֹלָתָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִפְרִישָׁה אוֹתָהּ מֵחַיִּים כְּבָר נִשְׁתַּעַבְּדוּ נְכָסֶיהָ לַקָּרְבָּן. וְהַשִּׁעְבּוּד דִּין תּוֹרָה הוּא:\n"
+        ],
+        [
+            "הַזָב הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא שִׁכְבַת זֶרַע הַבָּא מֵחֳלָיֵי הַחֲלָלִים שֶׁהִיא מִתְקַבֶּצֶת בָּהֶן. וּכְשֶׁיּוֹצֵא הַזּוֹב אֵינוֹ יוֹצֵא בְּקֹשִׁי כְּשִׁכְבַת זֶרַע וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ תַּאֲוָה וְלֹא הֲנָאָה אֶלָּא נִגְרָר וְיוֹצֵא כְּמוֹ בָּצֵק שֶׁל שְׂעוֹרִים כֵּהֶה כְּלֹבֶן בֵּיצָה הַמּוּזֶרֶת. אֲבָל שִׁכְבַת זֶרַע לְבָנָה קְשׁוּרָה כְּלֹבֶן בֵּיצָה שֶׁאֵינָהּ מוּזֶרֶת:\n",
+            "הֲרוֹאֶה רְאִיּוֹת הַזּוֹב הַגּוֹרְמוֹת לוֹ לִהְיוֹת זָב מֵחֲמַת חלִי אוֹ אֹנֶס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינוֹ זָב שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טו ב)</small> \"זָב מִבְּשָׂרוֹ\" מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ הוּא שֶׁיִּהְיֶה טָמֵא לֹא מֵחֲמַת דָּבָר אַחֵר. מִכָּאן אָמְרוּ בְּשִׁבְעָה דְּרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב. בְּמַאֲכָל. וּבְמִשְׁתֶּה. בְּמַשָּׂא. וּבִקְפִיצָה. בְּחלִי. וּבְמַרְאֶה. וּבְהִרְהוּר. כֵּיצַד. אָכַל אֲכִילָה גַּסָּה אוֹ שָׁתָה הַרְבֵּה. אוֹ שֶׁאָכַל אוֹ שָׁתָה אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין הַמְּבִיאִין לִידֵי שִׁכְבַת זֶרַע. אוֹ שֶׁנָּשָׂא מַשּׂוֹי כָּבֵד. אוֹ שֶׁקָּפַץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּבִכְלַל דָּבָר זֶה אִם הֻכָּה עַל גַּבּוֹ. אוֹ שֶׁהָיָה חוֹלֶה. אוֹ שֶׁרָאָה אִשָּׁה וְהִתְאַוָּה שְׁכִיבָתָהּ. אוֹ שֶׁהִרְהֵר בְּעִסְקֵי בְּעִילָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִרְהֵר בִּבְעִילַת אִשָּׁה שֶׁהוּא מַכִּירָהּ. אִם קָדַם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ וְרָאָה רְאִיָּה שֶׁל זוֹב תּוֹלִין בּוֹ וְאֵינוֹ מְטַמֵּא:\n",
+            "הָרוֹאֶה קֶרִי אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּזוֹב מֵעֵת לְעֵת שֶׁרְאִיָּה זוֹ שֶׁל זוֹב מֵחֲמַת שִׁכְבַת זֶרַע הִיא. וְכֵן לְמַרְאֶה וּלְהִרְהוּר תּוֹלִין בָּהֶן מֵעֵת לְעֵת. אֲבָל לְמַאֲכָל וּלְמִשְׁתֶּה וְלִקְפִיצָה וּלְמַשָּׂא. תּוֹלִין בָּהֶן כָּל זְמַן שֶׁמִּצְטַעֵר:\n",
+            "מִי שֶׁמָּל וְאַחַר כָּךְ רָאָה זוֹב בֵּין עַכּוּ\"ם בֵּין יִשְׂרָאֵל תּוֹלִין בַּמִּילָה כָּל זְמַן שֶׁמִּצְטַעֵר. עַכּוּ\"ם שֶׁרָאָה קֶרִי וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּיֵּר מְטַמֵּא בְּזִיבָה מִיָּד וְאֵין תּוֹלִין לוֹ מֵעֵת לְעֵת. קָטָן אֵין תּוֹלִין לוֹ לֹא בְּמַרְאֶה וְלֹא בְּהִרְהוּר שֶׁאֵין לְקָטָן מַרְאֶה וְהִרְהוּר הַמֵּבִיא לִידֵי זוֹב. לְפִיכָךְ בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בַּחֲמִשָּׁה דְּרָכִים בִּלְבַד:\n",
+            "וּכְשֵׁם שֶׁתּוֹלִין לְקָטָן בְּחָלְיוֹ כָּךְ תּוֹלִין לוֹ בָּחֳלִי אִמּוֹ אִם הָיָה יוֹנֵק מִמֶּנָּה אוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁבּוֹדְקִין אֶת הַזָּב בִּדְרָכִים אֵלּוּ בִּרְאִיָּה שְׁנִיָּה שֶׁל זוֹב שֶׁבָּהּ יֵעָשֶׂה זוֹב כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. אֲבָל רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה אֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָהּ בְּאֹנֶס וּרְאִיָּה שְׁנִיָּה מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא טֻמְאַת זִיבוּת. וְאַף עַל פִּי כֵן בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בָּרִאשׁוֹנָה כְּדֵי לִמְנוֹת בָּהּ שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת לְחַיְּבוֹ קָרְבָּן. רְאִיָּה שְׁלִישִׁית אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בָּהּ אֶלָּא אֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָהּ מֵחֲמַת אֹנֶס הוֹאִיל וְנִזְקָק לְטֻמְאָה שֶׁהֲרֵי רְאִיּוֹת שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהֶן זָב מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ הָיָה לְפִיכָךְ יִתְחַיֵּב בְּקָרְבָּן:\n",
+            "הָרוֹאֶה רְאִיָּה אַח��ת שֶׁל זוֹב הֲרֵי הוּא כְּבַעַל קֶרִי. רָאָה שְׁתַּיִם הֲרֵי זֶה זוֹב וְצָרִיךְ סְפִירַת שִׁבְעָה וּבִיאַת מַיִם חַיִּים וְאֵינוֹ חַיָּב בְּקָרְבָּן. רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת הֲרֵי זֶה זָב גָּמוּר וְחַיָּב בְּקָרְבָּן. וְאֵין בֵּין זָב שֶׁרָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת לְרוֹאֶה שָׁלֹשׁ אֶלָּא קָרְבָּן בִּלְבַד. וּדְבָרִים אֵלּוּ כֻּלָּן דִּבְרֵי קַבָּלָה מִפִּי משֶׁה רַבֵּנוּ מִסִּינַי:\n",
+            "אֶחָד הָרוֹאֶה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת אוֹ שָׁלֹשׁ בְּשָׁעָה אַחַת זוֹ אַחַר זוֹ אוֹ שֶׁרָאָה רְאִיָּה בְּכָל יוֹם זֶה אַחַר זֶה הֲרֵי זֶה זָב. לְפִי שֶׁתָּלָה הַכָּתוּב אֶת הַזָּבָה בְּיָמִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טו כה)</small> \"כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים\" וְהַזָּב לֹא תָּלָה אוֹתוֹ בְּיָמִים:\n",
+            "וְאִם הִפְסִיק הַזָּב בֵּין רְאִיָּה לִרְאִיָּה יוֹם גָּמוּר אֵינָן מִצְטָרְפוֹת. כֵּיצַד. רָאָה רְאִיָּה בְּשַׁבָּת וּרְאִיָּה שְׁנִיָּה בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת אֵינָן מִצְטָרְפוֹת וְאֵינוֹ זָב. וְכֵן אִם רָאָה רְאִיָּה שְׁנִיָּה בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת וְרָאָה רְאִיָּה שְׁלִישִׁית בִּשְׁלִישִׁי בְּשַׁבָּת אֵינוֹ חַיָּב בְּקָרְבָּן שֶׁאֵין זוֹ מִצְטָרֶפֶת לִשְׁתַּיִם שֶׁהֲרֵי הִפְסִיק בֵּינֵיהֶן יוֹם אֶחָד. אֲבָל אִם רָאָה אַחַת הַיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה שֶׁלְּאַחֲרָיו הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם רָאָה אַחַת בַּלַּיְלָה וּשְׁנִיָּה בַּיּוֹם שֶׁהֵן מִצְטָרְפוֹת. וְכֵן אִם רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בִּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת זֶה אַחַר זֶה הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת:\n",
+            "רְאִיַּת הַזָּב אֵין לָהּ שִׁעוּר אֶלָּא הָרוֹאֶה כָּל שֶׁהוּא טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טו ג)</small> \"הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ\" כָּל שֶׁהוּא. נִכָּר בִּבְשָׂרוֹ מְטַמֵּא:\n",
+            "הָיָה הַזּוֹב נִגְרָר וְיוֹצֵא וְלֹא פָּסַק. אִם יֵשׁ מִתְּחִלַּת הָרְאִיָּה עַד סוֹפָהּ כְּדֵי טְבִילָה וְסִפּוּג אוֹ יֶתֶר הֲרֵי זוֹ נֶחְשֶׁבֶת כִּשְׁתֵּי רְאִיּוֹת הוֹאִיל וְהִיא אֲרֻכָּה כִּשְׁתַּיִם. וְאִם לֹא הָיְתָה אֲרֻכָּה כַּשִּׁעוּר הַזֶּה אֲפִלּוּ פָּסַק הַזּוֹב בֵּינְתַיִם הֲרֵי זוֹ רְאִיָּה אַחַת. וְכֵן אִם הָיְתָה רְאִיָּה אַחַת אֲרֻכָּה כְּשָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת שֶׁנִּמְצָא מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ כִּשְׁתֵּי טְבִילוֹת וּשְׁנֵי סִפּוּגִין הֲרֵי זוֹ נֶחְשֶׁבֶת כְּשָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת וְיָבִיא קָרְבָּן:\n",
+            "רָאָה רְאִיָּה אַחַת בַּיּוֹם וְהִפְסִיק כְּדֵי טְבִילָה וְסִפּוּג וְאַחַר כָּךְ רָאָה שְׁתַּיִם אוֹ אַחַת אֲרֻכָּה כִּשְׁתַּיִם אוֹ שֶׁרָאָה שְׁתַּיִם אוֹ אַחַת מְרֻבָּה כִּשְׁתַּיִם וְהִפְסִיק כְּדֵי טְבִילָה וְסִפּוּג וְאַחַר כָּךְ רָאָה רְאִיָּה אַחַת הֲרֵי זֶה זָב גָּמוּר:\n",
+            "רָאָה רְאִיָּה אַחַת מִקְּצָתָהּ בְּסוֹף הַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ אֲרֻכָּה כִּשְׁתַּיִם הֲרֵי אֵלּוּ שְׁתֵּי רְאִיּוֹת שֶׁהַיָּמִים מְחַלְּקִין הָרְאִיָּה. לְפִיכָךְ הָרוֹאֶה רְאִיָּה אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא סָפֵק מִן הַיּוֹם וּמִן הַלַּיְלָה הֲרֵי זֶה סָפֵק לְטֻמְאָה:\n",
+            "רָאָה רְאִיָּה אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הֲרֵי זֶה וַדַּאי לְטֻמְאָה וְסָפֵק לְקָרְבָּן וּמֵבִיא קָרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל:\n",
+            "[רָאָה] רְאִיָּה אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת [שֶׁל שַׁבָּת] וּרְאִיָּה שְׁנִיָּה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת הֲרֵי זֶה סָפֵק לְטֻמְאָה וְסָפֵק לְקָרְבָּן. סָפֵק לְטֻמְאָה שֶׁמָּא רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּשְׁנִיָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וַהֲרֵי הִפְסִיק שַׁבָּת בֵּינֵיהֶן וְאֵין כָּאן זִיבוּת כְּלָל. וַהֲרֵי הוּא סָפֵק לְקָרְבָּן שֶׁמָּא אַחַת מֵהֶן הָיְתָה מִקְּצָתָהּ בַּיּוֹם וּמִקְצָתָהּ בַּלַּיְלָה שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה כִּשְׁתַּיִם וַהֲרֵי רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת שֶׁהוּא חַיָּב בְּקָרְבָּן. וּלְפִיכָךְ מֵבִיא קָרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל:\n"
+        ],
+        [
+            "כָּל הַיָּמִים שֶׁהַזָּב רוֹאֶה בָּהֶן זִיבוֹת הֲרֵי הוּא טָמֵא. וּכְשֶׁיִּפְסֹק הַזִּיבוֹת מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים כְּזָבָה וְטוֹבֵל בַּשְּׁבִיעִי וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּבַשְּׁמִינִי מֵבִיא קָרְבָּנוֹ אִם הָיָה בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת. וְאִם רָאָה רְאִיָּה שֶׁל זוֹב אֲפִלּוּ בְּסוֹף יוֹם שְׁבִיעִי אַחַר שֶׁטָּבַל סָתַר הַכּל וּמַתְחִיל לִמְנוֹת שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים מֵאַחַר יוֹם רְאִיָּה הָאַחֲרוֹנָה:\n",
+            "זָב שֶׁרָאָה קֶרִי בְּאֶחָד מִשִּׁבְעַת יְמֵי הַסְּפִירָה אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא יוֹמוֹ בִּלְבַד וּמַשְׁלִים שִׁבְעָה יָמִים וּמֵבִיא קָרְבָּנוֹ. כֵּיצַד. רָאָה קֶרִי בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי סוֹפֵר אַחֲרָיו שְׁלֹשָׁה יָמִים וְטוֹבֵל בַּשְּׁלִישִׁי וּמֵבִיא קָרְבָּנוֹ בָּרְבִיעִי:\n",
+            "זָב שֶׁבָּדַק בְּיוֹם רִאשׁוֹן מִימֵי הַסְּפִירָה וּמָצָא טָהוֹר וְלֹא בָּדַק כָּל שִׁבְעָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בָּדַק וּמָצָא טָהוֹר הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. אֲפִלּוּ בָּדַק בְּיוֹם הַטֻּמְאָה עַצְמָהּ וּמָצָא טָהוֹר וּפָסַק הַזּוֹב וְלֹא בָּדַק לְמָחָר בִּתְחִלַּת יְמֵי הַסְּפִירָה וּבָדַק בַּשְּׁבִיעִי אוֹ בַּשְּׁמִינִי וּמָצָא טָהוֹר עָלוּ לוֹ יְמֵי הַסְּפִירָה וַהֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה:\n",
+            "כָּל רְאִיָּה שֶׁהִיא סוֹתֶרֶת אֵינָהּ מְבִיאָה לִידֵי קָרְבָּן. כֵּיצַד. רָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת וְהִפְסִיק יוֹם אוֹ יוֹמַיִם וַהֲרֵי הוּא מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים וּבְתוֹךְ הַשִּׁבְעָה רָאָה רְאִיָּה שֶׁל זוֹב אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת לִשְׁתַּיִם אֶלָּא סוֹתֶרֶת וּמַתְחִיל לִמְנוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲפִלּוּ רָאָה בְּתוֹךְ יְמֵי הַסְּפִירָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת זוֹ אַחַר זוֹ. אֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָם בְּיוֹם אֶחָד. אֲפִלּוּ רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּסוֹף יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים. אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שֶׁרְאִיּוֹת אֵלּוּ לִסְתִירָה הֵן. רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּלֵיל שְׁמִינִי מֵבִיא קָרְבָּן שֶׁאֵין רְאִיּוֹת אֵלּוּ סוֹתְרִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּזָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת. אֲבָל בְּזָב בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּלֵיל שְׁמִינִי שֶׁלְּאַחַר שִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי עַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת אֵלּוּ אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד עַל הַשָּׁלֹשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת סוֹתְרוֹת הֲרֵי לֹא יָצָא לִזְמַן שֶׁרָאוּי לְקָרְבָּן וְהַלַּיְלָה מְחֻסַּר זְמַן הוּא לַכּל. חוּץ מִיּוֹלֶדֶת שֶׁהִפִּילָה בְּלֵיל שְׁמוֹנִים וְאֶחָד שֶׁהִיא מְבִיאָה קָרְבָּן שֵׁנִי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְדָבָר זֶה מִפִּי הַקַּבָּלָה:\n",
+            "רָאָה רְאִיָּה אַחַת בְּלֵיל שְׁמִינִי וּשְׁתֵּי רְאִיּוֹת בְּיוֹם שְׁמִינִי הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין וּמֵבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי עַל זִיבוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת. שֶׁהֲרֵי רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל כָּל זָב כְּשִׁכְבַת זֶרַע הִיא חֲשׁוּבָה וְאִם רָאָה אַחֲרֶיהָ שְׁתַּיִם מִצְטָרֶפֶת עִמָּהֶם לְקָרְבָּן. אֲבָל אִם רָאָה שְׁתַּיִם בְּלֵיל שְׁמִינִי וְאַחַת בְּיוֹם שְׁמִינִי אֵין מִצְטָרֶפֶת וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל הַזִּיבָה זוֹ הָאַחֲרוֹנָה:\n",
+            "הַכּל מִתְטַמְּאִין בְּזִיבָה אֲפִלּוּ קָטָן בֶּן יוֹמוֹ וְהַגֵּרִים וְהָעֲבָדִים וְחֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁמְּבִיאִין עֲלֵיהֶן כַּפָּרָה כְּדֵי לְהַאֲכִילָן בְּקָדָשִׁים וְחַטָּאתָן נֶאֱכֶלֶת שֶׁהֲרֵי הֵן כְּקָטָן שֶׁאֵינוֹ בֶּן דַּעַת. וּסְרִיס אָדָם וּסְרִיס חַמָּה מִתְטַמְּאִין בְּזִיבָה כְּכָל הָאֲנָשִׁים:\n",
+            "הַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרוֹגִינוּס נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי הָאִישׁ וְחֻמְרֵי הָאִשָּׁה. מִתְטַמְּאִין בְּדָם כְּנָשִׁים וּבְלֹבֶן כַּאֲנָשִׁים וְטֻמְאָתָן בְּסָפֵק. לְפִיכָךְ אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת אוֹ זָבָה שֶׁרָאֲתָה דָּם שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה מְבִיאִין קָרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל. הָיָה מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים לְלֹבֶן וְרָאָה אֹדֶם אוֹ לְאֹדֶם וְרָאָה לֹבֶן הֲרֵי זֶה אֵינוֹ סוֹתֵר:\n"
+        ],
+        [
+            "כְּשֶׁיִּתְרַפֵּא הַצָּרוּעַ מִצָּרַעְתּוֹ אַחַר שֶׁמְּטַהֲרִין אוֹתוֹ בְּעֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת וּשְׁתֵּי צִפֳּרִים וּמְגַלְּחִין אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ אַחַר כָּל זֹאת יִכָּנֵס לִירוּשָׁלַיִם וּמוֹנֶה שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְגַלֵּחַ תִּגְלַחְתּוֹ שְׁנִיָּה כַּתִּגְלַחַת הָרִאשׁוֹנָה וְטוֹבֵל וַהֲרֵי הוּא טְבוּל יוֹם וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּלְמָחָר בַּשְּׁמִינִי טוֹבֵל פַּעַם שְׁנִיָּה וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיבִין קָרְבְּנוֹתָיו. וּמִפְּנֵי מָה טוֹבֵל בַּשְּׁמִינִי אַחַר שֶׁטּוֹבֵל מֵאֶמֶשׁ. מִפְּנֵי שֶׁהָיָה רָגִיל בְּטֻמְאָה בִּימֵי חִלּוּטוֹ וְאֵינוֹ נִזְהָר מִשּׁוּם טֻמְאָה וְשֶׁמָּא נִטְמָא אַחַר שֶׁטָּבַל. לְפִיכָךְ טוֹבֵל בַּשְּׁמִינִי בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים בְּלִשְׁכַּת הַמְצֹרָעִים שֶׁשָּׁם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ:\n",
+            "נִתְאַחֵר וְלֹא גִּלֵּחַ בַּשְּׁבִיעִי וְגִלֵּחַ בַּשְּׁמִינִי אוֹ אַחַר כַּמָּה יָמִים בַּיּוֹם שֶׁיְּגַלֵּחַ יִטְבּל וְיַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּלְמָחָר יָבִיא קָרְבְּנוֹתָיו אַחַר שֶׁיִּטְבּל פַּעַם שְׁנִיָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כֵּיצַד עוֹשִׂין לוֹ. הַמְצֹרָע עוֹמֵד חוּץ לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל כְּנֶגֶד פֶּתַח מִזְרָחִית בְּאַסְקֻפַּת שַׁעַר נִיקָנוֹר וּפָנָיו לְמַעֲרָב וְשָׁם עוֹמְדִים כָּל מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה בְּעֵת שֶׁמְּטַהֲרִין אוֹתָן וְשָׁם מַשְׁקִין אֶת הַסּוֹטוֹת. וְהַכֹּהֵן לוֹקֵחַ אָשָׁם שֶׁל מְצֹרָע כְּשֶׁהוּא חַי וּמְנִיפוֹ עִם לוֹג הַשֶּׁמֶן בַּמִּזְרָח כְּדֶרֶךְ כָּל הַתְּנוּפוֹת. וְאִם הֵנִיף זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ יָצָא. וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא אֶת הָאָשָׁם שֶׁל מְצֹרָע עַד הַפֶּתַח וּמַכְנִיס שְׁתֵּי יָדָיו לָעֲזָרָה וְסוֹמֵךְ עָלָיו וְשׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ מִיָּד. וּמְקַבְּלִין שְׁנֵי כֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ. אֶחָד מְקַבֵּל בִּכְלִי וְזוֹרְקוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְאֶחָד בְּיָדוֹ הַיְמָנִית וּמְעָרֶה לְיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית וּמַזֶּה בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית. וְאִם שִׁנָּה וְקִבֵּל בִּשְׂמֹאל תְּחִלָּה פָּסַל. הַכֹּהֵן שֶׁקִּבֵּל מִקְצָת הַדָּם בִּכְלִי מוֹלִיכוֹ וְזוֹרְקוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ תְּחִלָּה. וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא הַכֹּהֵן שֶׁקִּבֵּל הַדָּם בְּכַפּוֹ אֵצֶל הַמְצֹרָע. הַכֹּהֵן מִבִּפְנִים וְהַמְצֹרָע מִבַּחוּץ. וּמַכְנִיס הַמְצֹרָע רֹאשׁוֹ וְנוֹתֵן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם שֶׁבְּכַפּוֹ עַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ הַיְמָנִית. וְאַחַר כָּךְ יַכְנִיס יָדוֹ הַיְמָנִית וְיִתֵּן עַל בֹּהֶן יָדוֹ וְאַחַר כָּךְ יַכְנִיס רַגְלוֹ הַיְמָנִית וְיִתֵּן עַל בֹּהֶן רַגְלוֹ וְאִם נָתַן עַל הַשְּׂמֹאל לֹא יָצָא. וְאַחַר כָּךְ יַקְרִיב חַטָּאתוֹ וְעוֹלָתוֹ. וְאַחַר שֶׁיִּתֵּן הַדָּם עַל הַבְּהוֹנוֹת נוֹטֵל הַכֹּהֵן מִלּוֹג הַשֶּׁמֶן וְיוֹצֵק לְתוֹךְ כַפּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ הַשְּׂמָאלִית וְאִם יָצַק לְתוֹךְ כַּף עַצְמוֹ יָצָא. וְטוֹבֵל אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית בַּשֶּׁמֶן שֶׁבְּכַפּוֹ וּמַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳדָשִׁים עַל כָּל הֲזָיָה טְבִילַת אֶצְבַּע בְּשֶׁמֶן. וְאִם הִזָּה וְלֹא כִּוֵּן כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳדָשִׁים כְּשֵׁרוֹת. וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא אֵצֶל הַמְצֹרָע וְיִתֵּן מִן הַשֶּׁמֶן עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם בִּתְנוּךְ אֹזֶן וּבֹהֶן יָדוֹ וּבֹהֶן רַגְלוֹ. וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן שֶׁבְּכַפּוֹ יִתְּנֶנּוּ עַל רֹאשׁ הַמִּתְטַהֵר וְאִם לֹא נָתַן לֹא כִּפֵּר. וּשְׁאָר הַלּוֹג מִתְחַלֵּק לַכֹּהֲנִים:\n",
+            "שְׁיָרֵי הַלּוֹג אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בָּעֲזָרָה לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה כִּשְׁאָר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁהֲרֵי הֻקַּשׁ לְאָשָׁם. וְאָסוּר לֶאֱכל מִלּוֹג הַשֶּׁמֶן עַד שֶׁיִּתֵּן מִמֶּנּוּ מַתַּן שֶׁבַע וּמַתַּן בְּהוֹנוֹת וְאִם אָכַל לוֹקֶה כְּאוֹכֵל קָדָשִׁים קֹדֶם זְרִיקָה:\n"
+        ],
+        [
+            "אֵי זֶהוּ תְּנוּךְ אֹזֶן זֶה גָּדֵר הָאֶמְצָעִי. נָתַן עַל צִדֵּי הַבְּהוֹנוֹת כָּשֵׁר. נָתַן עַל צִדֵּי צִדֵּיהֶן פָּסוּל. בֵּין שֶׁנָּתַן הַשֶּׁמֶן עַל דַּם הָאָשָׁם עַצְמוֹ מִלְמַעְלָה בֵּין שֶׁנָּתַן בְּצַד הַדָּם אֲפִלּוּ נִתְקַנֵּחַ הַדָּם קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן הַשֶּׁמֶן עַל בְּהוֹנוֹת יָצָא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד כח)</small> \"עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם\". אֵין לוֹ בֹּהֶן יַד יְמָנִית אוֹ בֹּהֶן רֶגֶל יְמָנִית אוֹ שֶׁאֵין לוֹ אֹזֶן יְמָנִית אֵין לוֹ טָהֳרָה עוֹלָמִית:\n",
+            "אֲשַׁם מְצֹרָע שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ אוֹ שֶׁלֹּא נָתַן מִדָּמוֹ עַל גַּבֵּי בְּהוֹנוֹת הֲרֵי זֶה עוֹלֶה לַמִּזְבֵּחַ וְטָעוּן נְסָכִים כְּנִסְכֵּי אֲשַׁם מְצֹרָע וְצָרִיךְ הַמְצֹרָע אָשָׁם אַחֵר לְהַכְשִׁירוֹ:\n",
+            "הִקְדִּים חַטָּאתוֹ לַאֲשָׁמוֹ לֹא יִהְיֶה אַחֵר מְמָרֵס בְּדָמָהּ אֶלָּא תְּעֵבַּר צוּרָתָהּ וְתֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה:\n",
+            "יֵשׁ לְאָדָם לְהָבִיא אֲשָׁמוֹ הַיּוֹם וְלוֹגוֹ אַחַר עֲשָׂרָה יָמִים. וְאִם רָצָה לְשַׁנּוֹת הַלּוֹג לַאֲשַׁם מְצֹרָע אַחֵר מְשַׁנֶּה אַף עַל פִּי שֶׁקָּדַשׁ בִּכְלִי. חָסַר הַלּוֹג עַד שֶׁלֹּא יָצַק יְמַלְּאֶנּוּ. חָסַר מֵאַחַר שֶׁיָּצַק יָבִיא אַחֵר בַּתְּחִלָּה:\n",
+            "יָצַק מִן הַשֶּׁמֶן לְכַפּוֹ וְהִתְחִיל לְהַזּוֹת וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג אִם עַד שֶׁלֹּא גָּמַר מַתַּן שֶׁבַע נִשְׁפַּךְ הַלּוֹג יָבִיא אַחֵר וְיַתְחִיל בְּמַתַּן שֶׁבַע. גָּמַר מַתַּן שֶׁבַע וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג יָבִיא אַחֵר וְיַתְחִיל לְכַתְּחִלָּה בַּבְּהוֹנוֹת. הִתְחִיל בַּבְּהוֹנוֹת וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג קֹדֶם שֶׁיִּגְמֹר יָבִיא אַחֵר וְיַתְחִיל לְכַתְּחִלָּה בַּבְּהוֹנוֹת. גָּמַר הַבְּהוֹנוֹת וְאַחַר כָּךְ נִשְׁפַּךְ הַלּוֹג קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן שְׁאָר הַשֶּׁמֶן שֶׁבְּכַפּוֹ עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא לוֹג אַחֵר שֶׁמַּתְּנַת הָרֹאשׁ אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד יח)</small> \"וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן\" <small>(ויקרא יד יז)</small> \"וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן\":\n",
+            "הִקְדִּים מַתַּן שֶׁמֶן לְמַתַּן דָּם יְמַלֵּא הַלּוֹג שֶׁמֶן וְיַחְזֹר וְיִתֵּן הַשֶּׁמֶן אַחַר הַדָּם. הִקְדִּים מַתַּן שֶׁמֶן עַל הַבְּהוֹנוֹת לְמַתַּן שֶׁבַע יְמַלֵּא הַלּוֹג וְיַחְזֹר וְיִתֵּן עַל הַבְּהוֹנוֹת אַחַר מַתַּן שֶׁבַע שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד ב)</small> \"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע\" שֶׁתִּהְיֶה כָּל תּוֹרָתוֹ עַל הַסֵּדֶר:\n",
+            "נָתַן שֶׁבַע הַמַּתָּנוֹת שֶׁלֹּא לִשְׁמָן לֹא הֻרְצָה וְהֻכְשַׁר הַמְצֹרָע:\n",
+            "מְצֹרָע שֶׁנִּתְנַגֵּעַ אַחַר שֶׁהֵבִיא אֲשָׁמוֹ צָרִיךְ קָרְבָּן אַחֵר לְצָרַעַת שְׁנִיָּה. וְכֵן אִם הֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְנִתְנַגֵּעַ צָרִיךְ קָרְבָּן עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אֲבָל אִם נִתְנַגֵּעַ וְנִרְפָּא וְהֵבִיא צִפֳּרָיו וְחָזַר וְנִתְנַגֵּעַ וְנִתְרַפֵּא וְהֵבִיא צִפֳּרָיו קָרְבָּן אֶחָד לְכֻלָּן:\n",
+            "מְצֹרָע שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָנִי וְהֶעֱשִׁיר אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי קֹדֶם שֶׁיַּקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו הַכּל הוֹלֵךְ אַחַר הָאָשָׁם. אִם הָיָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטַת הָאָשָׁם עָשִׁיר יְשַׁלֵּם קָרְבַּן עָשִׁיר וְאִם הָיָה עָנִי יְשַׁלֵּם קָרְבַּן עָנִי:\n",
+            "שְׁנֵי מְצֹרָעִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ קָרְבְּנוֹתֵיהֶן וְנִזְרַק דַּם אַחַת מִשְּׁתֵי הַחַטָּאוֹת שֶׁלָּהֶן וְאַחַר כָּךְ מֵת אֶחָד מִן הַמְצֹרָעִים כֵּיצַד עוֹשֶׂה זֶה הַמְצֹרָע הַחַי. לְהָבִיא חַטַּאת בְּהֵמָה אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁמָּא זוֹ שֶׁנִּזְרַק דָּמָהּ חַטָּאתוֹ הִיא וְאֵין מְבִיאִין חַטַּאת בְּהֵמָה עַל הַסָּפֵק. וּלְהָבִיא חַטַּאת הָעוֹף אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁעָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָנִי לֹא יָצָא. וְכֵיצַד יַעֲשֶׂה. יִכ��תֹּב כָּל נְכָסָיו לְאַחֵר וְנִמְצָא עָנִי וְיָבִיא חַטַּאת הָעוֹף מִסָּפֵק וְלֹא תֵּאָכֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְנִמְצָא אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים:\n",
+            "עָשִׁיר שֶׁאָמַר קָרְבָּנוֹ שֶׁל מְצֹרָע זֶה עָלָיו וְהַמְצֹרָע הָיָה עָנִי הֲרֵי זֶה מֵבִיא עַל יָדוֹ קָרְבְּנוֹת עָשִׁיר שֶׁהֲרֵי יַד הַנּוֹדֵר מַשֶּׂגֶת. וְעָנִי שֶׁאָמַר קָרְבָּנוֹ שֶׁל מְצֹרָע זֶה עָלַי וְהָיָה הַמְצֹרָע עָשִׁיר הֲרֵי זֶה מֵבִיא עַל יָדוֹ קָרְבְּנוֹת עָשִׁיר שֶׁהֲרֵי זֶה הַנּוֹדֵר חַיָּב בְּקָרְבְּנוֹת עָשִׁיר:\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,85 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "ארבעה הן הנקראין מחוסרי כפרה:הזבה והיולדת והזב והמצורע ולמה נקראו מחוסרי כפרה שכל אחד מהן אע\"פ שטהר מטומאתו וטבל והעריב שמשו עדיין הוא חסר ולא גמרה טהרתו כדי לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו וקודם שיביא כפרתו אסור הוא לאכול בקדשים כמו שביארנו בפסולי המוקדשין.",
+            "גר שמל וטבל ועדיין לא הביא קרבנו אף על פי שהוא אסור לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו אינו ממחוסרי כפרה שקרבנו עכבו להיות גר גמור ולהיות ככל כשרי ישראל ומפני זה אינו אוכל בקדשים שעדיין לא נעשה ככשרי ישראל וכיון שיביא קרבנו ויעשה ישראל כשר אוכל בקדשים הביא פרידה אחת בשחרית אוכל בקדשים לערב ויביא פרידה שנייה שקרבנו של גר עולת בהמה או שני בני יונה או שתי תורים ושניהן עולה כמו שביארנו במעשה הקרבנות.",
+            "הזב והזבה קרבן כל אחת מהן שתי תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת והיולדות קרבנה כבש עולה ובן יונה או תור חטאת ואם אין ידה משגת מביאה שתי תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת והמצורע קרבנו שלשה כבשים אחד עולה ואחד אשם וכשבה לחטאת ואם אין ידו משגת מביא קן אחד עולה ואחד חטאת וכבש לאשם.",
+            "הזב והזבה והמצורע מביא כל אחד משלשתן כפרתו ביום השמיני לטהרתו שכל אחד מהן סופר שבעה ימי טהרה וטובל ביום השביעי ומעריב שמשו ומקריב קרבנותיו ביום השמיני.",
+            "היולדת אינה מביאה קרבנה ביום ארבעים לזכר או ביום שמונים לנקבה אלא מערבת שמשה ומביאה קרבנה למחר שהוא יום ארבעים ואחד לזכר ויום שמונים ואחד לנקבה והוא היום שנאמר בו ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא וגו' ואם הביאה קרבנה תוך ימי מלאת לא יצאת אפילו הביאה על ולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה לא יצאת עברו ימים אלו ולא הביאו כפרתן הרי אלו מקריבין כפרתן לאחר זמן וכל זמן שלא הקריבו חטאתם אסורים לאכול בקדשים אבל העולה (והאשם) אינן מעכבין כבר ביארנו במעשה הקרבנות שכל מחוייבי קרבן אין מקריבין על ידן אלא מדעתן חוץ ממחוסרי כפרה שאין צריכין דעת בעלים שהרי אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים אם היו מחוסרי כפרה ומאכילן בזבחים.",
+            "אי זו היא זבה זו שזב דמה שלשה ימים זה אחר זה בלא עת נדתה וזו היא זבה גדולה שצריכה ספירת שבעה וחייבת בקרבן וכבר ביארנו בענין הנדה אימתי תהיה האשה זבה בדמים שתראה ואימתי לא תהיה זבה אלא נדה או טהורה ומתי תהיה ספק זבה כל מקום שאמרנו שהיא זבה וסופרת שבעה הרי היא חייבת להביא קרבן וחטאתה נאכלת וכל מקום שאמרנו שהיא ספק זבה הרי זו מביאה קרבן ואין חטאתה נאכלת שכבר ביארנו שחטאת העוף הבאה על הספק תשרף ושם ביארנו מה תלד האשה או מה תפיל ותהיה טמאה לידה ומה תלד או תפיל ולא תהיה טמאה לידה וכל מקום שאמרנו שהיא טמאה לידה הרי זו מביאה קרבן וחטאתה נאכלת וכל מקום שאמרנו שאינה טמאה לידה הרי זו פטורה מן הקרבן.",
+            "האשה שלא הוחזקה עוברה והפילה ולא ידעה מה הפילה אם נפל שחייבת עליו קרבן או דבר שאינה חייבת עליו קרבן הרי זו ספק יולדת ומביאה קרבן ואין חטאתה נאכלת וכן שתי נשים שהפילו שני נפלים נפל אחד ראוי להקריב עליו והנפל האחר פטורה עליו ואין אחת מהן מכרת נפלה כל אחת משתיהן מביאה קרבן מספק ואין חטאת אחת משתיהן נאכלת שחטאת העוף הבאה על הספק נשרפת שמא אינה חייבת ונמצאת חטאת זו חולין שנשחטו בעזרה שהן אסורין בהנאה כמו שביארנו בהלכות שחיטה.",
+            "אחת היולדת ואחת המפלת ולד אחד או ולדות הרבה הרי זו מביאה קרבן אחד לכולן והוא שתלד כולן בתוך ימי מלאת אבל אם הפילה אחר ימי מלאת מביאה אף על השני כיצד ילדה נקבה כל נפלים שתפיל מיום הלידה עד סוף יום שמונים הרי הן נחשבין עם הולד הראשון וכאילו ילדה תאומים זה אחר זה ואינה מביאה אלא קרבן אחד הפילה נפל ביום שמונים ואחד ומיום אחד ושמונים והלאה אם היא ראויה לקרבן הרי זו מביאה עליו בפני עצמו ילדה נקבה ולאחר ששים או שבעים יום הפילה נקבה שנייה כל נפל שתפיל בתוך שמונים של נקבה זו השנייה פטורה עליו וכן אם הפילה נקבה שלישית אחר ששים או שבעים יום של נקבה שנייה הרי כל נפל שתפיל בתוך שמונים של נקבה שלישית פטורה עליו מפני שהוא חשוב עם הנפל השלישי והנפל השלישי חשוב עם השני מפני שהוא בתוך ימי מלאת שלו והשני חשוב עם הראשונה ואינה מביאה אלא קרבן אחד על הכל.",
+            "היולדת טומטום או אנדרוגינוס והפילה נפל אחר ארבעים מיום לידתו הרי זו מביאה קרבן על נפל זה שמא זכר הוא הראשון והרי הפילה אחר מלאת ואין חטאתה נאכלת שמא נקבה היא הראשונה ובתוך מלאת הפילה שהיא פטורה מקרבן שני.",
+            "האשה שיש עליה ספק חמש לידות או ספק חמש זיבות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה היו עליה חמש לידות ודאות וחמש זבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה וכן הדין בזב היו עליה ה' לידות ודאות וחמש לידות ספק או חמש לידות ודאות וחמש זיבות ספק מביאה שני קרבנות אחד על הודאי ונאכל ושאר הודאות עליה חובה ואחד על הספק ואינו נאכל ואין השאר עליה חובה ואוכלת בזבחים.",
+            "האשה שנתגיירה ואין ידוע אם עד שלא נתגיירה ילדה או משנתגיירה ילדה הרי זו מביאה קרבן מספק ואין חטאתה נאכלת כבר ביארנו בהלכות שגגות שכל מחוסרי כפרה מספק שעבר עליהם [יום הכפורים] חייבין להביא אחר יוה\"כ שקרבן זה מכשירן לאכול בקדשים.",
+            "האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות הקינים ונותנת בשופר ואוכלת בקדשים לערב חזקה שאין בית דין של כהנים עומדין משם עד שיכלו כל המעות שבשופר ויקריבו כנגדן קינים כמו שביארנו בשקלים ובהלכות כלי המקדש והעובדין בו.",
+            "האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו היורשים עולתה אע\"פ שלא הפרישה אותה מחיים כבר נשתעבדו נכסיה לקרבן והשעבוד דין תורה הוא."
+        ],
+        [
+            "הזב האמור בתורה הוא שכבת זרע הבא מחוליי החללים שהיא מתקבצת בהן וכשיוצא הזוב אינו יוצא בקושי כשכבת זרע ואין ביציאתו תאוה ולא הנאה אלא נגרר ויוצא כמו בצק של שעורים כהה כלובן ביצה המוזרת אבל שכבת זרע לבנה קשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת:",
+            "הרואה ראיות הזוב הגורמות לו להיות זב מחמת חולי או אונס וכיוצא בהן אינו זב שנאמר זב מבשרו מחמת בשרו הוא שיהיה טמא לא מחמת דבר אחר מכאן אמרו בשבעה דרכים בודקין את הזב:במאכל ובמשתה במשא ובקפיצה בחולי ובמראה ובהרהור כיצד אכל אכילה גסה או שתה הרבה או שאכל או שתה אוכלין או משקין המביאין לידי שכבת זרע או שנשא משוי כבד או שקפץ ממקום למקום ובכלל דבר זה אם הוכה על גבו או שהיה חולה או שראה אשה והתאוה שכיבתה או שהרהר בעסקי בעילה אף על פי שלא הרהר בבעילת אשה שהוא מכירה אם קדם אחד מכל אלו וראה ראייה של זוב תולין בו ואינו מטמא:",
+            "הרואה קרי אינו מתטמא בזוב מעת לעת שראייה זו של זוב מחמת שכבת זרע היא וכן למראה ולהרהור תולין בהן מעת לעת אבל למאכל ולמשתה ולקפיצה ולמשא תולין בהן כל זמן שמצטער:",
+            "מי שמל ואח\"כ ראה זוב בין עכו\"ם בין ישראל תולין במילה כל זמן שמצטער עכו\"ם שראה קרי ואחר כך נתגייר מטמא בזיבה מיד ואין תולין לו מעת לעת קטן אין תולין לו לא במראה ולא בהרהור שאין לקטן מראה והרהור המביא לידי זוב לפיכך בודקין אותו בחמשה דרכים בלבד:",
+            "וכשם שתולין לקטן בחליו כך תולין לו בחולי אמו אם היה יונק ממנה או צריך לאמו במה דברים אמורים שבודקין את הזב בדרכים אלו בראייה שנייה של זוב שבה יעשה זוב כמו שיתבאר אבל ראייה ראשונה אפילו ראה אותה באונס וראייה שנייה מחמת בשרו הרי זה טמא טומאת זיבות ואע\"פ כן בודקין אותו בראשונה כדי למנות בה שלש ראיות לחייבו קרבן ראייה שלישית אין בודקין אותו בה אלא אפילו ראה אותה מחמת אונס הואיל ונזקק לטומאה שהרי ראיות שנעשה בהן זב מחמת בשרו היה לפיכך יתחייב בקרבן:",
+            "הרואה ראייה אחת של זוב הרי הוא כבעל קרי ראה שתים הרי זה זוב וצריך ספירת שבעה וביאת מים חיים ואינו חייב בקרבן ראה שלש ראיות הרי זה זב גמור וחייב בקרבן ואין בין זב שראה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן בלבד ודברים אלו כולן דברי קבלה מפי משה רבינו מסיני:",
+            "אחד הרואה שתי ראיות או שלש בשעה אחת זו אחר זו או שראה ראייה בכל יום זה אחר זה הרי זה זב לפי שתלה הכתוב את הזבה בימים שנאמר כי יזוב זוב דמה ימים רבים והזב לא תלה אותו בימים:",
+            "ואם הפסיק הזב בין ראייה לראייה יום גמור אינן מצטרפות כיצד ראה ראייה בשבת וראייה שנייה בשני בשבת אינן מצטרפות ואינו זב וכן אם ראה ראייה שנייה באחד בשבת וראה ראייה שלישית בשלישי בשבת אינו חייב בקרבן שאין זו מצטרפת לשתים שהרי הפסיק ביניהן יום אחד אבל אם ראה אחת היום ואחת בלילה שלאחריו הרי אלו מצטרפות ואין צריך לומר שאם ראה אחת בלילה ושנייה ביום שהן מצטרפות וכן אם ראה שלש ראיות בשלשה לילות זה אחר זה הרי אלו מצטרפות:",
+            "ראיית הזב אין לה שיעור אלא הרואה כל שהוא טמא שנאמר החתים בשרו כל שהוא ניכר בבשרו מטמא:",
+            "היה הזוב נגרר ויוצא ולא פסק אם יש מתחלת הראייה עד סופה כדי טבילה וספוג או יתר הרי זו נחשבת כשתי ראיות הואיל והיא ארוכה כשתים ואם לא היתה ארוכה כשיעור הזה אפילו פסק הזוב בינתיים הרי זו ראייה אחת וכן אם היתה ראייה אחת ארוכה כשלש ראיות שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני ספוגין הרי זו נחשבת כשלש ראיות ויביא קרבן:",
+            "ראה ראייה אחת ביום והפסיק כדי טבילה וספוג ואח\"כ ראה שתים או אחת ארוכה כשתים או שראה שתים או אחת מרובה כשתים והפסיק כדי טבילה וספוג ואחר כך ראה ראייה אחת הרי זה זב גמור:",
+            "ראה ראייה אחת מקצתה בסוף היום ומקצתה בתחילת הלילה אף על פי שאינה ארוכה כשתים הרי אלו שתי ראיות שהימים מחלקין הראייה לפיכך הרואה ראייה אחת בין השמשות שהוא ספק מן היום ומן הלילה הרי זה ספק לטומאה:",
+            "ראה ראייה אחת ביום ואחת ��ין השמשות הרי זה ודאי לטומאה וספק לקרבן ומביא קרבן ואינו נאכל:",
+            "[ראה] ראייה אחת בין השמשות [של שבת] וראייה שנייה בין השמשות של מוצאי שבת הרי זה ספק לטומאה וספק לקרבן ספק לטומאה שמא ראייה ראשונה היתה בערב שבת ושנייה במוצאי שבת והרי הפסיק שבת ביניהן ואין כאן זיבות כלל והרי הוא ספק לקרבן שמא אחת מהן היתה מקצתה ביום ומקצתה בלילה שהיא חשובה כשתים והרי ראה שלש ראיות שהוא חייב בקרבן ולפיכך מביא קרבן ואינו נאכל:"
+        ],
+        [
+            "כל הימים שהזב רואה בהן זיבות הרי הוא טמא וכשיפסוק הזיבות מונה שבעה ימים נקיים כזבה וטובל בשביעי ומעריב שמשו ובשמיני מביא קרבנו אם היה בעל שלש ראיות ואם ראה ראייה של זוב אפילו בסוף יום שביעי אחר שטבל סתר הכל ומתחיל למנות שבעה ימים נקיים מאחר יום ראייה האחרונה:",
+            "זב שראה קרי באחד משבעת ימי הספירה אינו סותר אלא יומו בלבד ומשלים שבעה ימים ומביא קרבנו כיצד ראה קרי ביום החמישי סופר אחריו שלשה ימים וטובל בשלישי ומביא קרבנו ברביעי:",
+            "זב שבדק ביום ראשון מימי הספירה ומצא טהור ולא בדק כל שבעה וביום השביעי בדק ומצא טהור הרי זה בחזקת טהרה אפילו בדק ביום הטומאה עצמה ומצא טהור ופסק הזוב ולא בדק למחר בתחילת ימי הספירה ובדק בשביעי או בשמיני ומצא טהור עלו לו ימי הספירה והרי זה בחזקת טהרה:",
+            "כל ראייה שהיא סותרת אינה מביאה לידי קרבן כיצד ראה שתי ראיות והפסיק יום או יומים והרי הוא מונה שבעה ימים נקיים ובתוך השבעה ראה ראייה של זוב אינה מצטרפת לשתים אלא סותרת ומתחיל למנות כמו שביארנו אפילו ראה בתוך ימי הספירה שלש ראיות זו אחר זו אפילו ראה אותם ביום אחד אפילו ראה שלש ראיות בסוף יום שביעי של שבעה ימים נקיים אינו מביא קרבן שראיות אלו לסתירה הן ראה שלש ראיות בליל שמיני מביא קרבן שאין ראיות אלו סותרין בד\"א בזב בעל שתי ראיות אבל בזב בעל שלש ראיות בליל שמיני שלאחר שבעת ימים נקיים אינו מביא קרבן שני על שלש ראיות אלו אלא קרבן אחד על השלש הראשונות שאע\"פ שאין שלש אחרונות סותרות הרי לא יצא לזמן שראוי לקרבן והלילה מחוסר זמן הוא לכל חוץ מיולדת שהפילה בליל שמונים ואחד שהיא מביאה קרבן שני כמו שביארנו ודבר זה מפי הקבלה:",
+            "ראה ראיה אחת בליל שמיני ושתי ראיות ביום שמיני הרי אלו מצטרפין ומביא קרבן שני על זיבות האחרונות שהרי ראייה ראשונה של כל זב כשכבת זרע היא חשובה ואם ראה אחריה שתים מצטרפת עמהם לקרבן אבל אם ראה שתים בליל שמיני ואחת ביום שמיני אין מצטרפת ואינו מביא קרבן על הזיבה זו האחרונה:",
+            "הכל מתטמאין בזיבה אפילו קטן בן יומו והגרים והעבדים וחרש ושוטה ויראה לי שמביאין עליהן כפרה כדי להאכילן בקדשים וחטאתן נאכלת שהרי הן כקטן שאינו בן דעת וסריס אדם וסריס חמה מתטמאין בזיבה ככל האנשים:",
+            "הטומטום והאנדרוגינוס נותנין עליהן חומרי האיש וחומרי האשה מתטמאין בדם כנשים ובלובן כאנשים וטומאתן בספק לפיכך אם היה אחד מהן בעל שלש ראיות או זבה שראתה דם שלשה ימים זה אחר זה מביאין קרבן ואינו נאכל היה מונה שבעה ימים נקיים ללובן וראה אודם או לאודם וראה לובן הרי זה אינו סותר:"
+        ],
+        [
+            "כשיתרפא הצרוע מצרעתו אחר שמטהרין אותו בעץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפורים ומגלחין את כל בשרו ומטבילין אותו אחר כל זאת יכנס לירושלים ומונה שבעת ימים וביום השביעי מגלח תגלחתו שניה כתגלחת הראשו��ה וטובל והרי הוא טבול יום ומעריב שמשו ולמחר בשמיני טובל פעם שנייה ואח\"כ מקריבין קרבנותיו ומפני מה טובל בשמיני אחר שטובל מאמש מפני שהיה רגיל בטומאה בימי חלוטו ואינו נזהר משום טומאה ושמא נטמא אחר שטבל לפיכך טובל בשמיני בעזרת הנשים בלשכת המצורעים ששם אף על פי שלא הסיח דעתו:",
+            "נתאחר ולא גילח בשביעי וגילח בשמיני או אחר כמה ימים ביום שיגלח יטבול ויעריב שמשו ולמחר יביא קרבנותיו אחר שיטבול פעם שנייה כמו שביארנו:כיצד עושין לו המצורע עומד חוץ לעזרת ישראל כנגד פתח מזרחית באסקופת שער ניקנור ופניו למערב ושם עומדים כל מחוסרי כפרה בעת שמטהרין אותן ושם משקין את הסוטות והכהן לוקח אשם של מצורע כשהוא חי ומניפו עם לוג השמן במזרח כדרך כל התנופות ואם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא ואח\"כ מביא את האשם של מצורע עד הפתח ומכניס שתי ידיו לעזרה וסומך עליו ושוחטין אותו מיד ומקבלין שני כהנים את דמו אחד מקבל בכלי וזורקו על גבי המזבח ואחד בידו הימנית ומערה לידו השמאלית ומזה באצבעו הימנית ואם שינה וקבל בשמאל תחילה פסל הכהן שקיבל מקצת הדם בכלי מוליכו וזורקו על המזבח תחילה ואחר כך יבא הכהן שקיבל הדם בכפו אצל המצורע הכהן מבפנים והמצורע מבחוץ ומכניס המצורע ראשו ונותן הכהן מן הדם שבכפו על תנוך אזנו הימנית ואחר כך יכניס ידו הימנית ויתן על בהן ידו ואח\"כ יכניס רגלו הימנית ויתן על בהן רגלו ואם נתן על השמאל לא יצא ואחר כך יקריב חטאתו ועולתו ואחר שיתן הדם על הבהונות נוטל הכהן מלוג השמן ויוצק לתוך כפו של חבירו השמאלית ואם יצק לתוך כף עצמו יצא וטובל אצבעו הימנית בשמן שבכפו ומזה שבע פעמים כנגד בית קדש הקדשים על כל הזייה טבילת אצבע בשמן ואם הזה ולא כיון כנגד בית קדש הקדשים כשירות ואח\"כ יבא אצל המצורע ויתן מן השמן על מקום דם האשם בתנוך אזן ובהן ידו ובהן רגלו והנותר מן השמן שבכפו יתננו על ראש המתטהר ואם לא נתן לא כפר ושאר הלוג מתחלק לכהנים:",
+            "שירי הלוג אינו נאכל אלא בעזרה לזכרי כהונה כשאר קדשי קדשים שהרי הוקש לאשם ואסור לאכול מלוג השמן עד שיתן ממנו מתן שבע ומתן בהונות ואם אכל לוקה כאוכל קדשים קודם זריקה:"
+        ],
+        [
+            "אי זהו תנוך אזן זה גדר האמצעי נתן על צדי הבהונות כשר נתן על צדי צדיהן פסול בין שנתן השמן על דם האשם עצמו מלמעלה בין שנתן בצד הדם אפילו נתקנח הדם קודם שיתן השמן על בהונות יצא שנאמר על מקום דם האשם אין לו בוהן יד ימנית או בוהן רגל ימנית או שאין לו אזן ימנית אין לו טהרה עולמית:",
+            "אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו על גבי בהונות הרי זה עולה למזבח וטעון נסכים כנסכי אשם מצורע וצריך המצורע אשם אחר להכשירו:",
+            "הקדים חטאתו לאשמו לא יהיה אחר ממרס בדמה אלא תעובר צורתה ותצא לבית השריפה:",
+            "יש לאדם להביא אשמו היום ולוגו אחר עשרה ימים ואם רצה לשנות הלוג לאשם מצורע אחר משנה אע\"פ שקדש בכלי חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו חסר מאחר שיצק יביא אחר בתחילה:",
+            "יצק מן השמן לכפו והתחיל להזות ונשפך הלוג אם עד שלא גמר מתן שבע נשפך הלוג יביא אחר ויתחיל במתן שבע גמר מתן שבע ונשפך הלוג יביא אחר ויתחיל לכתחילה בבהונות התחיל בבהונות ונשפך הלוג קודם שיגמור יביא אחר ויתחיל לכתחילה בבהונות גמר הבהונות ואח\"כ נשפך הלוג קודם שיתן שאר השמן שבכפו על ראש המטהר אינו צריך להביא לוג אחר שמתנת הראש אינה מעכבת שנאמר והנותר בשמן ומיתר השמן:",
+            "הקדים מתן שמן למתן דם ימלא הלוג שמן ויחזור ויתן השמן אחר הדם הקדים מתן שמן על הבהונות למתן שבע ימלא הלוג ויחזור ויתן על הבהונות אחר מתן שבע שנאמר זאת תהיה תורת המצורע שתהיה כל תורתו על הסדר:",
+            "נתן שבע המתנות שלא לשמן לא הורצה והוכשר המצורע:",
+            "מצורע שנתנגע אחר שהביא אשמו צריך קרבן אחר לצרעת שניה וכן אם הביא אשמו ונתנגע צריך קרבן על כל אחת ואחת אבל אם נתנגע ונרפא והביא צפוריו וחזר ונתנגע ונתרפא והביא צפוריו קרבן אחד לכולן:",
+            "מצורע שהביא קרבן עני והעשיר או עשיר והעני קודם שיקריב קרבנותיו הכל הולך אחר האשם אם היה בשעת שחיטת האשם עשיר ישלם קרבן עשיר ואם היה עני ישלם קרבן עני:",
+            "שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהן ונזרק דם אחת משתי החטאות שלהן ואחר כך מת אחד מן המצורעים כיצד עושה זה המצורע החי להביא חטאת בהמה אינו יכול שמא זו שנזרק דמה חטאתו היא ואין מביאין חטאת בהמה על הספק ולהביא חטאת העוף אינו יכול שעשיר שהביא קרבן עני לא יצא וכיצד יעשה יכתוב כל נכסיו לאחר ונמצא עני ויביא חטאת העוף מספק ולא תאכל כמו שביארנו ונמצא אוכל בקדשים:",
+            "עשיר שאמר קרבנו של מצורע זה עליו והמצורע היה עני הרי זה מביא על ידו קרבנות עשיר שהרי יד הנודר משגת ועני שאמר קרבנו של מצורע זה עלי והיה המצורע עשיר הרי זה מביא על ידו קרבנות עשיר שהרי זה הנודר חייב בקרבנות עשיר:סליקו להו הלכות מחוסרי כפרה בס\"ד:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,82 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Offerings_for_Those_with_Incomplete_Atonement",
+    "text": [
+        [
+            "אַרְבָעָה הֵן הַנִּקְרָאִין מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה. הַזָּבָה. וְהַיּוֹלֶדֶת. וְהַזָּב. וְהַמְצֹרָע. וְלָמָּה נִקְרָאוּ מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן אַף עַל פִּי שֶׁטָּהַר מִטֻּמְאָתוֹ וְטָבַל וְהֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ עֲדַיִן הוּא חָסֵר וְלֹא גָּמְרָה טָהֳרָתוֹ כְּדֵי לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ. וְקֹדֶם שֶׁיָּבִיא כַּפָּרָתוֹ אָסוּר הוּא לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין:\n",
+            "גֵּר שֶׁמָּל וְטָבַל וַעֲדַיִן לֹא הֵבִיא קָרְבָּנוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ אֵינוֹ מִמְּחֻסְּרֵי כַּפָּרָה. שֶׁקָּרְבָּנוֹ עִכְּבוֹ לִהְיוֹת גֵּר גָּמוּר וְלִהְיוֹת כְּכָל כְּשֵׁרֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפְּנֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים שֶׁעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה כִּכְשֵׁרֵי יִשְׂרָאֵל. וְכֵיוָן שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ וְיֵעָשֶׂה יִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים. הֵבִיא פְּרֵדָה אַחַת בְּשַׁחֲרִית אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים לָעֶרֶב וְיָבִיא פְּרֵדָה שְׁנִיָּה. שֶׁקָּרְבָּנוֹ שֶׁל גֵּר עוֹלַת בְּהֵמָה אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אוֹ שְׁתֵּי תּוֹרִים וּשְׁנֵיהֶן עוֹלָה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת:\n",
+            "הַזָּב וְהַזָּבָה קָרְבָּן כָּל אַחַת מֵהֶן שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. וְהַיּוֹלֶדֶת קָרְבָּנָהּ כֶּבֶשׂ עוֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תּוֹר חַטָּאת. וְאִם אֵין יָדָהּ מַשֶּׂגֶת מְבִיאָה שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. וְהַמְצֹרָע קָרְבָּנוֹ שְׁלֹשָׁה כְּבָשִׂים אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד אָשָׁם. וְכִשְׂבָּה לְחַטָּאת. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת מֵבִיא קֵן אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת וְכֶבֶשׂ לְאָשָׁם:\n",
+            "הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַמְצֹרָע מֵבִיא כָּל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן כַּפָּרָתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְטָהֳרָתוֹ שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן סוֹפֵר שִׁבְעָה יְמֵי טָהֳרָה וְטוֹבֵל בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּמַקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי:\n",
+            "הַיּוֹלֶדֶת אֵינָהּ מְבִיאָה קָרְבָּנָהּ בְּיוֹם אַרְבָּעִים לְזָכָר אוֹ בְּיוֹם שְׁמוֹנִים לִנְקֵבָה. אֶלָּא מַעֲרֶבֶת שִׁמְשָׁהּ וּמְבִיאָהּ קָרְבָּנָהּ לְמָחָר שֶׁהוּא יוֹם אַרְבָּעִים וְאֶחָד לְזָכָר וְיוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד לִנְקֵבָה וְהוּא הַיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ <small>(ויקרא יב ו)</small> \"וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא\" וְגוֹ'. וְאִם הֵבִיאָה קָרְבָּנָהּ תּוֹךְ יְמֵי מְלֹאת לֹא יָצָאת אֲפִלּוּ הֵבִיאָה עַל וְלָדוֹת הָרִאשׁוֹנִים בְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת שֶׁל וָלָד זֶה לֹא יָצָאת. עָבְרוּ יָמִים אֵלּוּ וְלֹא הֵבִיאוּ כַּפָּרָתָן הֲרֵי אֵלּוּ מַקְרִיבִין כַּפָּרָתָן לְאַחַר זְמַן. וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא הִקְרִיבוּ חַטָּאתָם אֲסוּרִים לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים. אֲבָל הָעוֹלָה (וְהָאָשָׁם) אֵינָן מְעַכְּבִין. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁכָּל מְחֻיְּבֵי קָרְבָּן אֵין מַקְרִיבִין עַל יָדָן אֶלָּא מִדַּעְתָּן. חוּץ מִמְּחֻסְּרֵי כַּפָּרָה שֶׁאֵין צְרִיכִין דַּעַת בְּעָלִים שֶׁהֲרֵי אָדָם מֵבִיא קָרְבָּן עַל בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַקְּטַנִּים אִם הָיוּ מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה וּמַאֲכִילָן בִּזְבָחִים:\n",
+            "אֵי זוֹ הִיא זָבָה. זוֹ שֶׁזָּב דָּמָהּ שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה בְּלֹא עֵת נִדָּתָהּ. וְזוֹ הִיא זָבָה גְּדוֹלָה שֶׁצְּרִיכָה סְפִירַת שִׁבְעָה וְחַיֶּבֶת בְּקָרְבָּן. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן הַנִּדָּה אֵימָתַי תִּהְיֶה הָאִשָּׁה זָבָה בְּדָמִים שֶׁתִּרְאֶה וְאֵימָתַי לֹא תִּהְיֶה זָבָה אֶלָּא נִדָּה אוֹ טְהוֹרָה וּמָתַי תִּהְיֶה סְפֵק זָבָה. כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא זָבָה וְסוֹפֶרֶת שִׁבְעָה הֲרֵי הִיא חַיֶּבֶת לְהָבִיא קָרְבָּן וְחַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא סְפֵק זָבָה הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן וְאֵין חַטָּאתָה נֶאֱכֶלֶת. שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק תִּשָּׂרֵף. וְשָׁם בֵּאַרְנוּ מַה תֵּלֵד הָאִשָּׁה אוֹ מַה תַּפִּיל וְתִהְיֶה טְמֵאָה לֵידָה וּמַה תֵּלֵד אוֹ תַּפִּיל וְלֹא תִּהְיֶה טְמֵאָה לֵידָה. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא טְמֵאָה לֵידָה הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן וְחַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאֵינָהּ טְמֵאָה לֵידָה הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא הֻחְזְקָה עֵבָּרָה וְהִפִּילָה וְלֹא יָדְעָה מַה הִפִּילָה. אִם נֵפֶל שֶׁחַיֶּבֶת עָלָיו קָרְבָּן אוֹ דָּבָר שֶׁאֵינָהּ חַיֶּבֶת עָלָיו קָרְבָּן. הֲרֵי זוֹ סְפֵק יוֹלֶדֶת וּמְבִיאָהּ קָרְבָּן וְאֵין חַטָּאתָה נֶאֱכֶלֶת. וְכֵן שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ שְׁנֵי נְפָלִים נֵפֶל אֶחָד רָאוּי לְהַקְרִיב עָלָיו וְהַנֵּפֶל הָאַחֵר פְּטוּרָה עָלָיו וְאֵין אַחַת מֵהֶן מַכֶּרֶת נִפְלָהּ. כָּל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן מְבִיאָה קָרְבָּן מִסָּפֵק וְאֵין חַטַּאת אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן נֶאֱכֶלֶת שֶׁחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק נִשְׂרֶפֶת שֶׁמָּא אֵינָהּ חַיֶּבֶת וְנִמְצֵאת חַטָּאת זוֹ חֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה שֶׁהֵן אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁחִיטָה:\n",
+            "אַחַת הַיּוֹלֶדֶת וְאַחַת הַמַּפֶּלֶת וָלָד אֶחָד אוֹ וְלָדוֹת הַרְבֵּה הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד לְכֻלָּן וְהוּא שֶׁתֵּלֵד כֻּלָּן בְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת. אֲבָל אִם הִפִּילָה אַחַר יְמֵי מְלֹאת מְבִיאָה אַף עַל הַשֵּׁנִי. כֵּיצַד. יָלְדָה נְקֵבָה כָּל נְפָלִים שֶׁתַּפִּיל מִיּוֹם הַלֵּידָה עַד סוֹף יוֹם שְׁמוֹנִים הֲרֵי הֵן נֶחְשָׁבִין עִם הַוָּלָד הָרִאשׁוֹן וּכְאִלּוּ יָלְדָה תְּאוֹמִים זֶה אַחַר זֶה וְאֵינָהּ מְבִיאָה אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד. הִפִּילָה נֵפֶל בְּיוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד וּמִיּוֹם אֶחָד וּשְׁמוֹנִים וָהָלְאָה אִם הִיא רְאוּיָה לְקָרְבַּן הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ. יָלְדָה נְקֵבָה וּלְאַחַר שִׁשִּׁים אוֹ שִׁבְעִים יוֹם הִפִּילָה נְקֵבָה שְׁנִיָּה. כָּל נֵפֶל שֶׁתַּפִּיל בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה זוֹ הַשְּׁנִיָּה פְּטוּרָה עָלָיו. וְכֵן אִם הִפִּילָה נְקֵבָה שְׁלִישִׁית אַחַר שִׁשִּׁים אוֹ שִׁבְעִים יוֹם שֶׁל נְקֵבָה שְׁנִיָּה. הֲרֵי כָּל נֵפֶל שֶׁתַּפִּיל בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה שְׁלִישִׁית פְּטוּרָה עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָשׁוּב עִם הַנֵּפֶל הַשְּׁלִישִׁי וְהַנֵּפֶל הַשְּׁלִישִׁי חָשׁוּב עִם הַשֵּׁנִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת שֶׁלּוֹ וְהַשֵּׁנִי חָשׁוּב עִם הָרִאשׁוֹנָה וְאֵינָהּ מְבִיאָה אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד עַל הַכּל:\n",
+            "הַיּוֹלֶדֶת טֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרוֹגִינוּס וְהִפִּילָה נֵפֶל אַחַר אַרְבָּעִים מִיּוֹם לֵידָתוֹ. הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן עַל נֵפֶל זֶה שֶׁמָּא זָכָר הוּא הָרִאשׁוֹן וַהֲרֵי הִפִּילָה אַחַר מְלֹאת. וְאֵין חַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת שֶׁמָּא נְקֵבָה הִיא הָרִאשׁוֹנָה וּבְתוֹךְ מְלֹאת הִפִּילָה שֶׁהִיא פְּטוּרָה מִקָּרְבָּן שֵׁנִי:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ סְפֵק חָמֵשׁ לֵידוֹת אוֹ סְפֵק חָמֵשׁ זִיבוֹת. מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. הָיוּ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת וְחָמֵשׁ זָבוֹת וַדָּאוֹת מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים וְהַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. וְכֵן הַדִּין בְּזָב. הָיוּ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת וְחָמֵשׁ לֵידוֹת סָפֵק אוֹ חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת וְחָמֵשׁ זִיבוֹת סָפֵק. מְבִיאָה שְׁנֵי קָרְבָּנוֹת אֶחָד עַל הַוַּדַּאי וְנֶאֱכָל וּשְׁאָר הַוַּדָּאוֹת עָלֶיהָ חוֹבָה וְאֶחָד עַל הַסָּפֵק וְאֵינוֹ נֶאֱכָל וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְגַּיְּרָה וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיְּרָה יָלְדָה אוֹ מִשֶּׁנִּתְגַּיְּרָה יָלְדָה. הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן מִסָּפֵק וְאֵין חַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁגָגוֹת שֶׁכָּל מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה מִסָּפֵק שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶם [יוֹם הַכִּפּוּרִים] חַיָּבִין לְהָבִיא אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁקָּרְבָּן זֶה מַכְשִׁירָן לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ לֵידָה אוֹ זִיבָה. מְבִיאָה מְעוֹת הַקִּנִּים וְנוֹתֶנֶת בַּשּׁוֹפָר וְאוֹכֶלֶת בְּקָדָשִׁים לָעֶרֶב חֲזָקָה שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁל כֹּהֲנִים עוֹמְדִין מִשָּׁם עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַמָּעוֹת שֶׁבַּשּׁוֹפָר וְיַקְרִיבוּ כְּנֶגְדָּן קִנִּים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁקָלִים וּבְהִלְכוֹת כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהָעוֹבְדִין בּוֹ:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ וּמֵתָה יָבִיאוּ הַיּוֹרְשִׁים עוֹלָתָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִפְרִישָׁה אוֹתָהּ מֵחַיִּים כְּבָר נִשְׁתַּעַבְּדוּ נְכָסֶיהָ לַקָּרְבָּן. וְהַשִּׁעְבּוּד דִּין תּוֹרָה הוּא:\n"
+        ],
+        [
+            "הַזָב הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא שִׁכְבַת זֶרַע הַבָּא מֵחֳלָיֵי הַחֲלָלִים שֶׁהִיא מִתְקַבֶּצֶת בָּהֶן. וּכְשֶׁיּוֹצֵא הַזּוֹב אֵינוֹ יוֹצֵא בְּקֹשִׁי כְּשִׁכְבַת זֶרַע וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ תַּאֲוָה וְלֹא הֲנָאָה אֶלָּא נִגְרָר וְיוֹצֵא כְּמוֹ בָּצֵק שֶׁל שְׂעוֹרִים כֵּהֶה כְּלֹבֶן בֵּיצָה הַמּוּזֶרֶת. אֲבָל שִׁכְבַת זֶרַע לְבָנָה קְשׁוּרָה כְּלֹבֶן בֵּיצָה שֶׁאֵינָהּ מוּזֶרֶת:\n",
+            "הֲרוֹאֶה רְאִיּוֹת הַזּוֹב הַגּוֹרְמוֹת לוֹ לִהְיוֹת זָב מֵחֲמַת חלִי אוֹ אֹנֶס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינוֹ זָב שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טו ב)</small> \"זָב מִבְּשָׂרוֹ\" מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ הוּא שֶׁיִּהְיֶה טָמֵא לֹא מֵחֲמַת דָּבָר אַחֵר. מִכָּאן אָמְרוּ בְּשִׁבְעָה דְּרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב. בְּמַאֲכָל. וּבְמִשְׁתֶּה. בְּמַשָּׂא. וּבִקְפִיצָה. בְּחלִי. וּבְמַרְאֶה. וּבְהִרְהוּר. כֵּיצַד. אָכַל אֲכִילָה גַּסָּה אוֹ שָׁתָה הַרְבֵּה. אוֹ שֶׁאָכַל אוֹ שָׁתָה אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין הַמְּבִיאִין לִידֵי שִׁכְבַת זֶרַע. אוֹ שֶׁנָּשָׂא מַשּׂוֹי כָּבֵד. אוֹ שֶׁקָּפַץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּבִכְלַל דָּבָר זֶה אִם הֻכָּה עַל גַּבּוֹ. אוֹ שֶׁהָיָה חוֹלֶה. אוֹ שֶׁרָאָה אִשָּׁה וְהִתְאַוָּה שְׁכִיבָתָהּ. אוֹ שֶׁהִרְהֵר בְּעִסְקֵי בְּעִילָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִרְהֵר בִּבְעִילַת אִשָּׁה שֶׁהוּא מַכִּירָהּ. אִם קָדַם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ וְרָאָה רְאִיָּה שֶׁל זוֹב תּוֹלִין בּוֹ וְאֵינוֹ מְטַמֵּא:\n",
+            "הָרוֹאֶה קֶרִי אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּזוֹב מֵעֵת לְעֵת שֶׁרְאִיָּה זוֹ שֶׁל זוֹב מֵחֲמַת שִׁכְבַת זֶרַע הִיא. וְכֵן לְמַרְאֶה וּלְהִרְהוּר תּוֹלִין בָּהֶן מֵעֵת לְעֵת. אֲבָל לְמַאֲכָל וּלְמִשְׁתֶּה וְלִקְפִיצָה וּלְמַשָּׂא. תּוֹלִין בָּהֶן כָּל זְמַן שֶׁמִּצְטַעֵר:\n",
+            "מִי שֶׁמָּל וְאַחַר כָּךְ רָאָה זוֹב בֵּין עַכּוּ\"ם בֵּין יִשְׂרָאֵל תּוֹלִין בַּמִּילָה כָּל זְמַן שֶׁמִּצְטַעֵר. עַכּוּ\"ם שֶׁרָאָה קֶרִי וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּיֵּר מְטַמֵּא בְּזִיבָה מִיָּד וְאֵין תּוֹלִין לוֹ מֵעֵת לְעֵת. קָטָן אֵין תּוֹלִין לוֹ לֹא בְּמַרְאֶה וְלֹא בְּהִרְהוּר שֶׁאֵין לְקָטָן מַרְאֶה וְהִרְהוּר הַמֵּבִיא לִידֵי זוֹב. לְפִיכָךְ בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בַּחֲמִשָּׁה דְּרָכִים בִּלְבַד:\n",
+            "וּכְשֵׁם שֶׁתּוֹלִין לְקָטָן בְּחָלְיוֹ כָּךְ תּוֹלִין לוֹ בָּחֳלִי אִמּוֹ אִם הָיָה יוֹנֵק מִמֶּנָּה אוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁבּוֹדְקִין אֶת הַזָּב בִּדְרָכִים אֵלּוּ בִּרְאִיָּה שְׁנִיָּה שֶׁל זוֹב שֶׁבָּהּ יֵעָשֶׂה זוֹב כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. אֲבָל רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה אֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָהּ בְּאֹנֶס וּרְאִיָּה שְׁנִיָּה מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא טֻמְאַת זִיבוּת. וְאַף עַל פִּי כֵן בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בָּרִאשׁוֹנָה כְּדֵי לִמְנוֹת בָּהּ שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת לְחַיְּבוֹ קָרְבָּן. רְאִיָּה שְׁלִישִׁית אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בָּהּ אֶלָּא אֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָהּ מֵחֲמַת אֹנֶס הוֹאִיל וְנִזְקָק לְטֻמְאָה שֶׁהֲרֵי רְאִיּוֹת שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהֶן זָב מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ הָיָה לְפִיכָךְ יִתְחַיֵּב בְּקָרְבָּן:\n",
+            "הָרוֹאֶה רְאִיָּה אַחַת שֶׁל זוֹב הֲרֵי הוּא כְּבַעַל קֶרִי. רָאָה שְׁתַּיִם הֲרֵי זֶה זוֹב וְצָרִיךְ סְפִירַת שִׁבְעָה וּבִיאַת מַיִם חַיִּים וְאֵינוֹ חַיָּב בְּקָרְבָּן. רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת הֲרֵי זֶה זָב גָּמוּר וְחַיָּב בְּקָרְבָּן. וְאֵין בֵּין זָב שֶׁרָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת לְרוֹאֶה שָׁלֹשׁ אֶלָּא קָרְבָּן בִּלְבַד. וּדְבָרִים אֵלּוּ כֻּלָּן דִּבְרֵי קַבָּלָה מִפִּי משֶׁה רַבֵּנוּ מִסִּינַי:\n",
+            "אֶחָד הָרוֹאֶה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת אוֹ שָׁלֹשׁ בְּשָׁעָה אַחַת זוֹ אַחַר זוֹ אוֹ שֶׁרָאָה רְאִיָּה בְּכָל יוֹם זֶה אַחַר זֶה הֲרֵי זֶה זָב. לְפִי שֶׁתָּלָה הַכָּתוּב אֶת הַזָּבָה בְּיָמִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טו כה)</small> \"כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים\" וְהַזָּב לֹא תָּלָה אוֹתוֹ בְּיָמִים:\n",
+            "וְאִם הִפְסִיק הַזָּב בֵּין רְאִיָּה לִרְאִיָּה יוֹם גָּמוּר אֵינָן מִצְטָרְפוֹת. כֵּיצַד. רָאָה רְאִיָּה בְּשַׁבָּת וּרְאִיָּה שְׁנִיָּה בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת אֵינָן מִצְטָרְפוֹת וְאֵינוֹ זָב. וְכֵן אִם רָאָה רְאִיָּה שְׁנִיָּה בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת וְרָאָה רְאִיָּה שְׁלִישִׁית בִּשְׁלִישִׁי בְּשַׁבָּת אֵינוֹ חַיָּב בְּקָרְבָּן שֶׁאֵין זוֹ מִצְטָרֶפֶת לִשְׁתַּיִם שֶׁהֲרֵי הִפְסִיק בֵּינֵיהֶן יוֹם אֶחָד. אֲבָל אִם רָאָה אַחַת הַיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה שֶׁלְּאַחֲרָיו הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם רָאָה אַחַת בַּלַּיְלָה וּשְׁנִיָּה בַּיּוֹם שֶׁהֵן מִצְטָרְפוֹת. וְכֵן אִם רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בִּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת זֶה אַחַר זֶה הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת:\n",
+            "רְאִיַּת הַזָּב אֵין לָהּ שִׁעוּר אֶלָּא הָרוֹאֶה כָּל שֶׁהוּא טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טו ג)</small> \"הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ\" כָּל שֶׁהוּא. נִכָּר בִּבְשָׂרוֹ מְטַמֵּא:\n",
+            "הָיָה הַזּוֹב נִגְרָר וְיוֹצֵא וְלֹא פָּסַק. אִם יֵשׁ מִתְּחִלַּת הָרְאִיָּה עַד סוֹפָהּ כְּדֵי טְבִילָה וְסִפּוּג אוֹ יֶתֶר הֲרֵי זוֹ נֶחְשֶׁבֶת כִּשְׁתֵּי רְאִיּוֹת הוֹאִיל וְהִיא אֲרֻכָּה כִּשְׁתַּיִם. וְאִם לֹא הָיְתָה אֲרֻכָּה כַּשִּׁעוּר הַזֶּה אֲפִלּוּ פָּסַק הַזּוֹב בֵּינְתַיִם הֲרֵי זוֹ רְאִיָּה אַחַת. וְכֵן אִם הָיְתָה רְאִיָּה אַחַת אֲרֻכָּה כְּשָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת שֶׁנִּמְצָא מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ כִּשְׁתֵּי טְבִילוֹת וּשְׁנֵי סִפּוּגִין הֲרֵי זוֹ נֶחְשֶׁבֶת כְּשָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת וְיָבִיא קָרְבָּן:\n",
+            "רָאָה רְאִיָּה אַחַת בַּיּוֹם וְהִפְסִיק כְּדֵי טְבִילָה וְסִפּוּג וְאַחַר כָּךְ רָאָה שְׁתַּיִם אוֹ אַחַת אֲרֻכָּה כִּשְׁתַּיִם אוֹ שֶׁרָאָה שְׁתַּיִם אוֹ אַחַת מְרֻבָּה כִּשְׁתַּיִם וְהִפְסִיק כְּדֵי טְבִילָה וְסִפּוּג וְאַחַר כָּךְ רָאָה רְאִיָּה אַחַת הֲרֵי זֶה זָב גָּמוּר:\n",
+            "רָאָה רְאִיָּה אַחַת מִקְּצָתָהּ בְּסוֹף הַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ אֲרֻכָּה כִּשְׁתַּיִם הֲרֵי אֵלּוּ שְׁתֵּי רְאִיּוֹת שֶׁהַיָּמִים מְחַלְּקִין הָרְאִיָּה. לְפִיכָךְ הָרוֹאֶה רְאִיָּה אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא סָפֵק מִן הַיּוֹם וּמִן הַלַּיְלָה הֲרֵי זֶה סָפֵק לְטֻמְאָה:\n",
+            "רָאָה רְאִיָּה אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הֲרֵי זֶה וַדַּאי לְטֻמְאָה וְסָפֵק לְקָרְבָּן וּמֵבִיא קָרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל:\n",
+            "[רָאָה] רְאִיָּה אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת [שֶׁל שַׁבָּת] וּרְאִיָּה שְׁנִיָּה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל מוֹ��ָאֵי שַׁבָּת הֲרֵי זֶה סָפֵק לְטֻמְאָה וְסָפֵק לְקָרְבָּן. סָפֵק לְטֻמְאָה שֶׁמָּא רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּשְׁנִיָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וַהֲרֵי הִפְסִיק שַׁבָּת בֵּינֵיהֶן וְאֵין כָּאן זִיבוּת כְּלָל. וַהֲרֵי הוּא סָפֵק לְקָרְבָּן שֶׁמָּא אַחַת מֵהֶן הָיְתָה מִקְּצָתָהּ בַּיּוֹם וּמִקְצָתָהּ בַּלַּיְלָה שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה כִּשְׁתַּיִם וַהֲרֵי רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת שֶׁהוּא חַיָּב בְּקָרְבָּן. וּלְפִיכָךְ מֵבִיא קָרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל:\n"
+        ],
+        [
+            "כָּל הַיָּמִים שֶׁהַזָּב רוֹאֶה בָּהֶן זִיבוֹת הֲרֵי הוּא טָמֵא. וּכְשֶׁיִּפְסֹק הַזִּיבוֹת מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים כְּזָבָה וְטוֹבֵל בַּשְּׁבִיעִי וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּבַשְּׁמִינִי מֵבִיא קָרְבָּנוֹ אִם הָיָה בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת. וְאִם רָאָה רְאִיָּה שֶׁל זוֹב אֲפִלּוּ בְּסוֹף יוֹם שְׁבִיעִי אַחַר שֶׁטָּבַל סָתַר הַכּל וּמַתְחִיל לִמְנוֹת שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים מֵאַחַר יוֹם רְאִיָּה הָאַחֲרוֹנָה:\n",
+            "זָב שֶׁרָאָה קֶרִי בְּאֶחָד מִשִּׁבְעַת יְמֵי הַסְּפִירָה אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא יוֹמוֹ בִּלְבַד וּמַשְׁלִים שִׁבְעָה יָמִים וּמֵבִיא קָרְבָּנוֹ. כֵּיצַד. רָאָה קֶרִי בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי סוֹפֵר אַחֲרָיו שְׁלֹשָׁה יָמִים וְטוֹבֵל בַּשְּׁלִישִׁי וּמֵבִיא קָרְבָּנוֹ בָּרְבִיעִי:\n",
+            "זָב שֶׁבָּדַק בְּיוֹם רִאשׁוֹן מִימֵי הַסְּפִירָה וּמָצָא טָהוֹר וְלֹא בָּדַק כָּל שִׁבְעָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בָּדַק וּמָצָא טָהוֹר הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. אֲפִלּוּ בָּדַק בְּיוֹם הַטֻּמְאָה עַצְמָהּ וּמָצָא טָהוֹר וּפָסַק הַזּוֹב וְלֹא בָּדַק לְמָחָר בִּתְחִלַּת יְמֵי הַסְּפִירָה וּבָדַק בַּשְּׁבִיעִי אוֹ בַּשְּׁמִינִי וּמָצָא טָהוֹר עָלוּ לוֹ יְמֵי הַסְּפִירָה וַהֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה:\n",
+            "כָּל רְאִיָּה שֶׁהִיא סוֹתֶרֶת אֵינָהּ מְבִיאָה לִידֵי קָרְבָּן. כֵּיצַד. רָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת וְהִפְסִיק יוֹם אוֹ יוֹמַיִם וַהֲרֵי הוּא מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים וּבְתוֹךְ הַשִּׁבְעָה רָאָה רְאִיָּה שֶׁל זוֹב אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת לִשְׁתַּיִם אֶלָּא סוֹתֶרֶת וּמַתְחִיל לִמְנוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲפִלּוּ רָאָה בְּתוֹךְ יְמֵי הַסְּפִירָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת זוֹ אַחַר זוֹ. אֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָם בְּיוֹם אֶחָד. אֲפִלּוּ רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּסוֹף יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים. אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שֶׁרְאִיּוֹת אֵלּוּ לִסְתִירָה הֵן. רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּלֵיל שְׁמִינִי מֵבִיא קָרְבָּן שֶׁאֵין רְאִיּוֹת אֵלּוּ סוֹתְרִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּזָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת. אֲבָל בְּזָב בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּלֵיל שְׁמִינִי שֶׁלְּאַחַר שִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי עַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת אֵלּוּ אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד עַל הַשָּׁלֹשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת סוֹתְרוֹת הֲרֵי לֹא יָצָא לִזְמַן שֶׁרָאוּי לְקָרְבָּן וְהַלַּיְלָה מְחֻסַּר זְמַן הוּא לַכּל. חוּץ מִיּוֹלֶדֶת שֶׁהִפִּילָה בְּלֵיל שְׁמוֹנִים וְאֶחָד שֶׁהִיא מְבִיאָה קָרְבָּן שֵׁנִי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְדָבָר זֶה מִפִּי הַקַּבָּלָה:\n",
+            "רָאָה רְאִיָּה אַחַת בְּלֵיל שְׁמִינִי וּשְׁתֵּי רְאִיּוֹת בְּיוֹם שְׁמִינִי הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין וּמֵבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי עַל זִיבוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת. שֶׁהֲרֵי רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל כָּל זָב כְּשִׁכְבַת זֶרַע הִיא חֲשׁוּבָה וְאִם רָאָה אַחֲרֶיהָ שְׁתַּיִם מִצְטָרֶפֶת עִמָּהֶם לְקָרְבָּן. אֲבָל אִם רָאָה שְׁתַּיִם בְּלֵיל שְׁמִינִי וְאַחַת בְּיוֹם שְׁמִינִי אֵין מִצְטָרֶפֶת וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל הַזִּיבָה זוֹ הָאַחֲרוֹנָה:\n",
+            "הַכּל מִתְטַמְּאִין בְּזִיבָה אֲפִלּוּ קָטָן בֶּן יוֹמוֹ וְהַגֵּרִים וְהָעֲבָדִים וְחֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁמְּבִיאִין עֲלֵיהֶן כַּפָּרָה כְּדֵי לְהַאֲכִילָן בְּקָדָשִׁים וְחַטָּאתָן נֶאֱכֶלֶת שֶׁהֲרֵי הֵן כְּקָטָן שֶׁאֵינוֹ בֶּן דַּעַת. וּסְרִיס אָדָם וּסְרִיס חַמָּה מִתְטַמְּאִין בְּזִיבָה כְּכָל הָאֲנָשִׁים:\n",
+            "הַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרוֹגִינוּס נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי הָאִישׁ וְחֻמְרֵי הָאִשָּׁה. מִתְטַמְּאִין בְּדָם כְּנָשִׁים וּבְלֹבֶן כַּאֲנָשִׁים וְטֻמְאָתָן בְּסָפֵק. לְפִיכָךְ אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת אוֹ זָבָה שֶׁרָאֲתָה דָּם שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה מְבִיאִין קָרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל. הָיָה מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים לְלֹבֶן וְרָאָה אֹדֶם אוֹ לְאֹדֶם וְרָאָה לֹבֶן הֲרֵי זֶה אֵינוֹ סוֹתֵר:\n"
+        ],
+        [
+            "כְּשֶׁיִּתְרַפֵּא הַצָּרוּעַ מִצָּרַעְתּוֹ אַחַר שֶׁמְּטַהֲרִין אוֹתוֹ בְּעֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת וּשְׁתֵּי צִפֳּרִים וּמְגַלְּחִין אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ אַחַר כָּל זֹאת יִכָּנֵס לִירוּשָׁלַיִם וּמוֹנֶה שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְגַלֵּחַ תִּגְלַחְתּוֹ שְׁנִיָּה כַּתִּגְלַחַת הָרִאשׁוֹנָה וְטוֹבֵל וַהֲרֵי הוּא טְבוּל יוֹם וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּלְמָחָר בַּשְּׁמִינִי טוֹבֵל פַּעַם שְׁנִיָּה וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיבִין קָרְבְּנוֹתָיו. וּמִפְּנֵי מָה טוֹבֵל בַּשְּׁמִינִי אַחַר שֶׁטּוֹבֵל מֵאֶמֶשׁ. מִפְּנֵי שֶׁהָיָה רָגִיל בְּטֻמְאָה בִּימֵי חִלּוּטוֹ וְאֵינוֹ נִזְהָר מִשּׁוּם טֻמְאָה וְשֶׁמָּא נִטְמָא אַחַר שֶׁטָּבַל. לְפִיכָךְ טוֹבֵל בַּשְּׁמִינִי בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים בְּלִשְׁכַּת הַמְצֹרָעִים שֶׁשָּׁם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ:\n",
+            "נִתְאַחֵר וְלֹא גִּלֵּחַ בַּשְּׁבִיעִי וְגִלֵּחַ בַּשְּׁמִינִי אוֹ אַחַר כַּמָּה יָמִים בַּיּוֹם שֶׁיְּגַלֵּחַ יִטְבּל וְיַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּלְמָחָר יָבִיא קָרְבְּנוֹתָיו אַחַר שֶׁיִּטְבּל פַּעַם שְׁנִיָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כֵּיצַד עוֹשִׂין לוֹ. הַמְצֹרָע עוֹמֵד חוּץ לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל כְּנֶגֶד פֶּתַח מִזְרָחִית בְּאַסְקֻפַּת שַׁעַר נִיקָנוֹר וּפָנָיו לְמַעֲרָב וְשָׁם עוֹמְדִים כָּל מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה בְּעֵת שֶׁמְּטַהֲרִין אוֹתָן וְשָׁם מַשְׁקִין אֶת הַסּוֹטוֹת. וְהַכֹּהֵן לוֹקֵחַ אָשָׁם שֶׁל מְצֹרָע כְּשֶׁהוּא חַי וּמְנִיפוֹ עִם לוֹג הַשֶּׁמֶן בַּמִּזְרָח כְּדֶרֶךְ כָּל הַתְּנוּפוֹת. וְאִם הֵנִיף זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ יָצָא. וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא אֶת הָאָשָׁם שֶׁל מְצֹרָע עַד הַפֶּתַח וּמַכְנִיס שְׁתֵּי יָדָיו לָעֲזָרָה וְסוֹמֵךְ עָלָיו וְשׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ מִיָּד. וּמְקַבְּלִין שְׁנֵי כֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ. אֶחָד מְקַבֵּל בִּכְלִי וְזוֹרְקוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְאֶחָד בְּיָדוֹ הַיְמָנִית וּמְעָרֶה לְיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית וּמַזֶּה בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית. וְאִם שִׁנָּה וְקִבֵּל בִּשְׂמֹאל תְּחִלָּה פָּסַל. הַכֹּהֵן שֶׁקִּבֵּל מִקְצָת הַדָּם בִּכְלִי מוֹלִיכוֹ וְזוֹרְקוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ תְּחִלָּה. וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא הַכֹּהֵן שֶׁקִּבֵּל הַדָּם בְּכַפּוֹ אֵצֶל הַמְצֹרָע. הַכֹּהֵן מִבִּפְנִים וְהַמְצֹרָע מִבַּחוּץ. וּמַכְנִיס הַמְצֹרָע רֹאשׁוֹ וְנוֹתֵן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם שֶׁבְּכַפּוֹ עַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ הַיְמָנִית. וְאַחַר כָּךְ יַכְנִיס יָדוֹ הַיְמָנִית וְיִתֵּן עַל בֹּהֶן יָדוֹ וְאַחַר כָּךְ יַכְנִיס רַגְלוֹ הַיְמָנִית וְיִתֵּן עַל בֹּהֶן רַגְלוֹ וְאִם נָתַן עַל הַשְּׂמֹאל לֹא יָצָא. וְאַחַר כָּךְ יַקְרִיב חַטָּאתוֹ וְעוֹלָתוֹ. וְאַחַר שֶׁיִּתֵּן הַדָּם עַל הַבְּהוֹנוֹת נוֹטֵל הַכֹּהֵן מִלּוֹג הַשֶּׁמֶן וְיוֹצֵק לְתוֹךְ כַפּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ הַשְּׂמָאלִית וְאִם יָצַק לְתוֹךְ כַּף עַצְמוֹ יָצָא. וְטוֹבֵל אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית בַּשֶּׁמֶן שֶׁבְּכַפּוֹ וּמַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳדָשִׁים עַל כָּל הֲזָיָה טְבִילַת אֶצְבַּע בְּשֶׁמֶן. וְאִם הִזָּה וְלֹא כִּוֵּן כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳדָשִׁים כְּשֵׁרוֹת. וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא אֵצֶל הַמְצֹרָע וְיִתֵּן מִן הַשֶּׁמֶן עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם בִּתְנוּךְ אֹזֶן וּבֹהֶן יָדוֹ וּבֹהֶן רַגְלוֹ. וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן שֶׁבְּכַפּוֹ יִתְּנֶנּוּ עַל רֹאשׁ הַמִּתְטַהֵר וְאִם לֹא נָתַן לֹא כִּפֵּר. וּשְׁאָר הַלּוֹג מִתְחַלֵּק לַכֹּהֲנִים:\n",
+            "שְׁיָרֵי הַלּוֹג אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בָּעֲזָרָה לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה כִּשְׁאָר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁהֲרֵי הֻקַּשׁ לְאָשָׁם. וְאָסוּר לֶאֱכל מִלּוֹג הַשֶּׁמֶן עַד שֶׁיִּתֵּן מִמֶּנּוּ מַתַּן שֶׁבַע וּמַתַּן בְּהוֹנוֹת וְאִם אָכַל לוֹקֶה כְּאוֹכֵל קָדָשִׁים קֹדֶם זְרִיקָה:\n"
+        ],
+        [
+            "אֵי זֶהוּ תְּנוּךְ אֹזֶן זֶה גָּדֵר הָאֶמְצָעִי. נָתַן עַל צִדֵּי הַבְּהוֹנוֹת כָּשֵׁר. נָתַן עַל צִדֵּי צִדֵּיהֶן פָּסוּל. בֵּין שֶׁנָּתַן הַשֶּׁמֶן עַל דַּם הָאָשָׁם עַצְמוֹ מִלְמַעְלָה בֵּין שֶׁנָּתַן בְּצַד הַדָּם אֲפִלּוּ נִתְקַנֵּחַ הַדָּם קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן הַשֶּׁמֶן עַל בְּהוֹנוֹת יָצָא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד כח)</small> \"עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם\". אֵין לוֹ בֹּהֶן יַד יְמָנִית אוֹ בֹּהֶן רֶגֶל יְמָנִית אוֹ שֶׁאֵין לוֹ אֹזֶן יְמָנִית אֵין לוֹ טָהֳרָה עוֹלָמִית:\n",
+            "אֲשַׁם מְצֹרָע שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ אוֹ שֶׁלֹּא נָתַן מִדָּמוֹ עַל גַּבֵּי בְּהוֹנוֹת הֲרֵי זֶה עוֹלֶה לַמִּזְבֵּחַ וְטָעוּן נְסָכִים כְּנִסְכֵּי אֲשַׁם מְצֹרָע וְצָרִיךְ הַמְצֹרָע אָשָׁם אַחֵר לְהַכְשִׁירוֹ:\n",
+            "הִקְדִּים חַטָּאתוֹ לַאֲשָׁמוֹ לֹא יִ��ְיֶה אַחֵר מְמָרֵס בְּדָמָהּ אֶלָּא תְּעֵבַּר צוּרָתָהּ וְתֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה:\n",
+            "יֵשׁ לְאָדָם לְהָבִיא אֲשָׁמוֹ הַיּוֹם וְלוֹגוֹ אַחַר עֲשָׂרָה יָמִים. וְאִם רָצָה לְשַׁנּוֹת הַלּוֹג לַאֲשַׁם מְצֹרָע אַחֵר מְשַׁנֶּה אַף עַל פִּי שֶׁקָּדַשׁ בִּכְלִי. חָסַר הַלּוֹג עַד שֶׁלֹּא יָצַק יְמַלְּאֶנּוּ. חָסַר מֵאַחַר שֶׁיָּצַק יָבִיא אַחֵר בַּתְּחִלָּה:\n",
+            "יָצַק מִן הַשֶּׁמֶן לְכַפּוֹ וְהִתְחִיל לְהַזּוֹת וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג אִם עַד שֶׁלֹּא גָּמַר מַתַּן שֶׁבַע נִשְׁפַּךְ הַלּוֹג יָבִיא אַחֵר וְיַתְחִיל בְּמַתַּן שֶׁבַע. גָּמַר מַתַּן שֶׁבַע וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג יָבִיא אַחֵר וְיַתְחִיל לְכַתְּחִלָּה בַּבְּהוֹנוֹת. הִתְחִיל בַּבְּהוֹנוֹת וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג קֹדֶם שֶׁיִּגְמֹר יָבִיא אַחֵר וְיַתְחִיל לְכַתְּחִלָּה בַּבְּהוֹנוֹת. גָּמַר הַבְּהוֹנוֹת וְאַחַר כָּךְ נִשְׁפַּךְ הַלּוֹג קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן שְׁאָר הַשֶּׁמֶן שֶׁבְּכַפּוֹ עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא לוֹג אַחֵר שֶׁמַּתְּנַת הָרֹאשׁ אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד יח)</small> \"וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן\" <small>(ויקרא יד יז)</small> \"וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן\":\n",
+            "הִקְדִּים מַתַּן שֶׁמֶן לְמַתַּן דָּם יְמַלֵּא הַלּוֹג שֶׁמֶן וְיַחְזֹר וְיִתֵּן הַשֶּׁמֶן אַחַר הַדָּם. הִקְדִּים מַתַּן שֶׁמֶן עַל הַבְּהוֹנוֹת לְמַתַּן שֶׁבַע יְמַלֵּא הַלּוֹג וְיַחְזֹר וְיִתֵּן עַל הַבְּהוֹנוֹת אַחַר מַתַּן שֶׁבַע שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד ב)</small> \"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע\" שֶׁתִּהְיֶה כָּל תּוֹרָתוֹ עַל הַסֵּדֶר:\n",
+            "נָתַן שֶׁבַע הַמַּתָּנוֹת שֶׁלֹּא לִשְׁמָן לֹא הֻרְצָה וְהֻכְשַׁר הַמְצֹרָע:\n",
+            "מְצֹרָע שֶׁנִּתְנַגֵּעַ אַחַר שֶׁהֵבִיא אֲשָׁמוֹ צָרִיךְ קָרְבָּן אַחֵר לְצָרַעַת שְׁנִיָּה. וְכֵן אִם הֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְנִתְנַגֵּעַ צָרִיךְ קָרְבָּן עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אֲבָל אִם נִתְנַגֵּעַ וְנִרְפָּא וְהֵבִיא צִפֳּרָיו וְחָזַר וְנִתְנַגֵּעַ וְנִתְרַפֵּא וְהֵבִיא צִפֳּרָיו קָרְבָּן אֶחָד לְכֻלָּן:\n",
+            "מְצֹרָע שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָנִי וְהֶעֱשִׁיר אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי קֹדֶם שֶׁיַּקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו הַכּל הוֹלֵךְ אַחַר הָאָשָׁם. אִם הָיָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטַת הָאָשָׁם עָשִׁיר יְשַׁלֵּם קָרְבַּן עָשִׁיר וְאִם הָיָה עָנִי יְשַׁלֵּם קָרְבַּן עָנִי:\n",
+            "שְׁנֵי מְצֹרָעִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ קָרְבְּנוֹתֵיהֶן וְנִזְרַק דַּם אַחַת מִשְּׁתֵי הַחַטָּאוֹת שֶׁלָּהֶן וְאַחַר כָּךְ מֵת אֶחָד מִן הַמְצֹרָעִים כֵּיצַד עוֹשֶׂה זֶה הַמְצֹרָע הַחַי. לְהָבִיא חַטַּאת בְּהֵמָה אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁמָּא זוֹ שֶׁנִּזְרַק דָּמָהּ חַטָּאתוֹ הִיא וְאֵין מְבִיאִין חַטַּאת בְּהֵמָה עַל הַסָּפֵק. וּלְהָבִיא חַטַּאת הָעוֹף אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁעָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָנִי לֹא יָצָא. וְכֵיצַד יַעֲשֶׂה. יִכְתֹּב כָּל נְכָסָיו לְאַחֵר וְנִמְצָא עָנִי וְיָבִיא חַטַּאת הָעוֹף מִסָּפֵק וְלֹא תֵּאָכֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְנִמְצָא אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים:\n",
+            "עָשִׁיר שֶׁאָמַר קָרְבָּנוֹ שֶׁל מְצֹרָע זֶה עָלָיו וְהַמְצֹרָע הָיָה עָנִי הֲרֵי זֶ�� מֵבִיא עַל יָדוֹ קָרְבְּנוֹת עָשִׁיר שֶׁהֲרֵי יַד הַנּוֹדֵר מַשֶּׂגֶת. וְעָנִי שֶׁאָמַר קָרְבָּנוֹ שֶׁל מְצֹרָע זֶה עָלַי וְהָיָה הַמְצֹרָע עָשִׁיר הֲרֵי זֶה מֵבִיא עַל יָדוֹ קָרְבְּנוֹת עָשִׁיר שֶׁהֲרֵי זֶה הַנּוֹדֵר חַיָּב בְּקָרְבְּנוֹת עָשִׁיר:\n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/English/Theyeshiva.net.json

@@ -0,0 +1,26 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions",
+    "versionSource": "https://www.theyeshiva.net/jewish/2357",
+    "versionTitle": "Theyeshiva.net",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שגגות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Whenever a person inadvertently violates one of the negative\ncommandments that involve an action and for which one is\nliable for karet, he is obligated to bring a sin-offering. It is a\npositive commandment for him to offer a sin-offering for his\ninadvertent transgression.\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,194 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שגגות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "כל העובר בשגגה על אחת ממצות לא תעשה שיש בה מעשה שחייבין עליה כרת הרי זה חייב להקריב קרבן חטאת ומצות עשה שיקריב חטאתו על שגגתו:",
+            "וכל עבירה שחייבין על זדונה כרת חייבין על שגגתה חטאת חוץ משלש עבירות מגדף ומבטל מילה וקרבן פסח הפסח והמילה מפני שהן מצות עשה וחטאת אין מביאין אלא על שגגת לא תעשה שנאמר אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה והמגדף מפני שאין בו מעשה ונאמר לעושה בשגגה יצא מגדף שאין בו מעשה לפיכך המקבל ע\"ז באלוה אע\"פ שהוא חייב כרת אם היה מזיד נסקל ואם קיבל בשגגה פטור מן הקרבן לפי שלא עשה מעשה ונאמר בעשותה אחת:",
+            "כל כריתות שבתורה חוץ משלש כריתות שביארנו אם עבר היחיד על אחת מהן בשגגה מביא חטאת קבועה חוץ מטמא שאכל קדש וטמא שנכנס למקדש ששניהם אין מביאין חטאת קבועה אלא קרבן עולה ויורד כמו שיתבאר:",
+            "חטאת קבועה היא הבאה מן הבהמה בלבד וקרבן עולה ויורד הוא קרבן שאינו קבוע אלא אם היה עשיר מביא חטאת בהמה ואם היה עני מביא עוף או עשירית האיפה כמו שיתבאר נמצאת למד שכל העבירות שהיחיד מביא על שגגתן חטאת קבועה ארבעים ושלש ואלו הן:(א) הבא על אמו (ב) הבא על אם אשתו (ג) הבא על אם אמה (ד) הבא על אם אביה (ה) הבא על בתו (ו) הבא על בת בתו (ז) הבא על בת בנו (ח) הבא על בת אשתו (ט) הבא על בת בתה (י) הבא על בת בנה (יא) הבא על אחותו (יב) הבא על אחותו שהיא בת אשת אביו (יג) הבא על אחות אביו (יד) הבא על אחות אמו (טו) הבא על אחות אשתו (טז) הבא על אשת אביו (יז) הבא על אשת אחי אביו (יח) הבא על אשת בנו (יט) הבא על אשת אחיו (כ) הבא על אשת איש (כא) הבא על הנדה (כב) השוכב עם זכר (כג) הבא על אביו (כד) הבא על אחי אביו (כה) השוכב עם בהמה (כו) האשה שמביאה עליה את הבהמה נמצאו כל כריתות שבעריות עשרים ושלש:ובשאר העבירות שבע עשרה ואלו הן:(א) העובד עבודה זרה במעשה (ב) הנותן מזרעו למולך (ג) בעל אוב (ד) בעל ידעוני במעשה (ה) המחלל את השבת (ו) העושה מלאכה ביוה\"כ (ז) האוכל ושותה ביום הכפורים (ח) האוכל נותר (ט) האוכל חמץ בפסח (י) האוכל חלב (יא) האוכל דם (יב) האוכל פיגול (יג) השוחט קדשים חוץ לעזרה (יד) המעלה קרבן חוץ לעזרה (טו) המפטם את שמן המשחה (טז) המפטם את הקטורת (יז) הסך בשמן המשחה הרי אלו ארבעים ושלש עבירות שמביאין על שגגתן חטאת קבועה ומה הוא הקרבן שמביא השוגג באחת מאלו אם שגג בעבודה זרה מביא עז בת שנתה לחטאת והיא האמורה בפרשת שלח לך בין שהיה החוטא הדיוט או מלך או כהן גדול או משוח מלחמה הכל שוין בשגגת ע\"ז אבל אם שגג באחת משאר ארבעים ושתים אם היה הדיוט מביא שעירת עזים או נקבה מן הכבשים וזו היא חטאת של אחד מעם הארץ האמורה בפרשת ויקרא ואם המלך הוא ששגג באחת מהן מביא שעירת עזים לחטאת ואם כהן משוח הוא מביא פר בן בקר לחטאת והוא נשרף כמו שנתפרש שם:",
+            "אחד יחיד ששגג באחת מאלו או מרובין שנאמר תורה אחת תהיה לכם לעושה בשגגה כיצד אנשי מדינה ששגגו ודמו שהיום חו�� והרי הוא יוה\"כ וכולן אכלו ועשו מלאכה כל אחד מהן מביא שתי חטאות כבשות או שעירות וכן אם שגגו כולן והקטירו לעבודה זרה כל אחד ואחד מן העובדים מביא עז בת שנתה לחטאת:"
+        ],
+        [
+            "אין אדם חייב חטאת על שגגתו עד שיהיה שוגג מתחילה ועד סוף אבל אם שגג בתחלה והזיד בסוף או הזיד בתחלה ושגג בסוף פטור מקרבן חטאת כיצד כגון שהוציא חפץ מרשות לרשות בשבת עקר בזדון והניח בשגגה או שעקר בשגגה והניח בזדון פטור עד שיעקור בשגגה ויניח בשגגה וכן כל כיוצא בזה:",
+            "עבר עבירה ויודע שהיא בלא תעשה אבל אינו יודע שחייבין עליה כרת הרי זו שגגה ומביא חטאת אבל אם ידע שהיא בכרת ושגג בקרבן ולא ידע אם חייבין עליה קרבן אם לאו הרי זה מזיד ששגגת קרבן אינה שגגה בעבירות אלו שחייבין עליהן כרת:",
+            "מי שלא נודע לו עצמו של חטא שחטא אף על פי שידע בודאי שעבר על לא תעשה שיש בו כרת הרי זה פטור מקרבן חטאת שנאמר אשר חטא בה עד שידע החטא שחטא בו כיצד חלב ונותר לפניו ואכל את אחד מהם ואין ידוע אי זה אכל אשתו נדה ואחותו בבית ושגג ובא על אחת מהן ואין ידוע אי זו מהן בעל שבת ויום הכפורים לפניו ועשה מלאכה באחד מהן ואין ידוע באי זה מהן עשה הרי זה פטור מקרבן חטאת:",
+            "חטא ונודע לו חטאתו וחזר ושכחו הרי זה מביא חטאת לשם מה שהוא ותאכל כשאר חטאות הנאכלות:",
+            "שגג בשם אחד והם שני גופין חייב כיצד שתי נדות ושגג באחת מהן ואין ידוע אי זו היא שתי אחיות ושגג באחת מהן ואין ידוע אי זו היא חייב חטאת שהרי ידע עצמו של חטא למה זה דומה לשתי נרות דולקות שכבה אחת מהן ואין ידוע אי זו נר היא או לשני תמחויין של חלב שאכל מאחד מהן ואין ידוע מאי זה תמחוי מהן אכל שהוא חייב וכן כל כיוצא בזה:",
+            "כל המחוייב חטאת קבועה על שגגתו ועשה בשגגה ונודע לו אחר שחטא אע\"פ שלא היתה לו ידיעה בתחלה שזה חטא הוא הרי זה חייב חטאת כיצד תינוק שנשבה לבין העכו\"ם וגדל והוא אינו יודע מה הם ישראל ולא דתם ועשה מלאכה בשבת ואכל חלב ודם וכיוצא בהן כשיודע לו שהוא ישראל ומצווה על כל אלו חייב להביא חטאת על כל עבירה ועבירה וכן כל כיוצא בזה:",
+            "השוגג בלא כוונה בעריות או במאכלות אסורות חייב חטאת בשבת פטור מחטאת כיצד היה מתעסק עם אשה ובעלה בלא כוונה לבעילה והרי היא ערוה עליו דמה שזה שבפיו רוק הוא ובלעו בלא כוונה לשם אכילה בעולם והרי הוא חלב הרי זה חייב חטאת נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר בלא כוונה לחתיכתו פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה כמו שביארנו במקומו:",
+            "כל העושה מצוה מן המצות ובכלל עשייתה נעשית עבירה שחייבין עליה כרת בשגגה הרי זה פטור מחטאת מפני שעשה ברשות כיצד הבא על יבמתו והרי היא נדה והוא לא ידע הרי זה פטור מחטאת שהרי עשאה ברשות אבל אם בא על אשתו והרי היא נדה חייב חטאת מפני שלא שאלה ואח\"כ יבעול אבל יבמתו אינו רגיל בה כדי שישאל לה וכן מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול בערב שבת או באחד בשבת ושכח ומל שניהן בשבת פטור מחטאת שהרי יש לו רשות למול אחד מהן בשבת ושבת דחויה היא אצלו ומצוה עשה אף על פי שהם שני גופין הואיל וזמנו בחול אינו מדקדק אבל אם לא היה אחד מהן ראוי למול בשבת ושכח ומל בשבת מי שאינו ראוי למול בשבת חייב חטאת:",
+            "אומן שבא למול לפנות היום ביום השבת ואמרו לו לא נשאר פנאי ביום כדי שתמול ואם תתחיל למול לא תשלים עד יציאת השבת ונמצאת חובל בשבת ולא עושה מצוה ואמר רגיל אני וזריז ובמהרה אמול אם לא השלים אלא עד יציאת השבת הרי זה חייב חטאת שהרי התרו בו:",
+            "המוציא את הלולב ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת כדי לצאת בו והעבירו ארבע אמות ברשות הרבים בשוגג פטור שהרי ברשות הוציא וכן השוחט את הפסח ביום ארבעה עשר שחל להיות בשבת ונודע לו אחר כן שמשכו הבעלים את ידיהם או שמתו או נטמאו קודם שחיטה או שנמצא טריפה בסתר כגון נקוב מעיים או ריאה הרי זה פטור מפני ששחט ברשות אבל נמצא בעל מום או שהיתה טריפה גלויה הרי זה חייב חטאת מפני שהיה לו לבדוק ואחר כך ישחוט וכן כל כיוצא בזה:",
+            "שחט את הפסח בשבת שלא לשמו בטעות פטור מפני שהזבח כשר שעקירת שמו בטעות אינו עקירה כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין:",
+            "שחט זבחים אחרים לשם פסח בטעות אם ראויין הם לקרבן פסח פטור מקרבן חטאת מפני ששחט ברשות אם אינן ראויין כגון שהיתה נקבה או בן שתים חייב חטאת שהרי אינו ראוי לקרבן פסח וכן אם שגג ושחטו בשבת שלא לאוכליו או שלא למנוייו או לערלים או לטמאים חייב חטאת שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולים ולערלים לטמאים ולטהורים פטור שהרי הפסח כשר וכן כל כיוצא בזה:",
+            "השוחט בשבת קרבן צבור שלא לשמו הרי זה חייב חטאת ויקטיר אימורים לערב וכן אם שחט יתר על חובת היום חייב חטאת על התוספת:",
+            "שחט קרבנות יחיד שאין דוחים את השבת בשבת בשגגה חייב חטאת והבשר מותר בהנאה ואין זורקין את הדם ואם עבר וזרק דמם לשמן בין בשוגג בין במזיד עלו לבעלים לשם חובה ויקטיר אימורין לערב והבשר יאכל ויביא השוחט חטאת על שגגתו:",
+            "היו לפניו שתי בהמות של צבור אחת כחושה ואחת שמינה והיתה חובת היום באחת בין חטאת בין עולה ושגג ושחט השתים אם שחט כחושה בתחלה ואח\"כ שחט השמינה פטור מקרבן חטאת ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינה ושחוט לכתחלה אבל אם שחט השמינה תחילה ואחר כך הכחושה חייב חטאת על התוספת נמצאת הראשונה השמינה טריפה בבני מעיים אע\"פ שלא ידע שהיא טריפה בעת ששחט הכחושה ולא לזה נתכוון הואיל ונשחטה האחרונה כמצותה הרי זה פטור מחטאת וכן הפורס מצודה להעלות דגים מן הים בשגגה והעלה תינוק עם הדגים בין ששמע שטבע תינוק בין שלא שמע הואיל והעלה תינוק הרי זה פטור מחטאת אף על פי שלא היתה כוונתו אלא לצוד מפני שהיה שוגג וכן כל כיוצא בזה:",
+            "מי שהיה לפניו בלילי הפסח צלי של פסח ונותר מן הקדשים ונתכוין לאכול צלי שהוא מצוה ושגג ואכל הנותר הרי זה חייב חטאת שהרי לא עשה מצוה באכילה זו וכן כל כיוצא בזה:"
+        ],
+        [
+            "מי שהעידו עליו עדים שחטא חטא שחייבין עליו חטאת קבועה ולא התרו בו אלא אמרו ראינוך שעשית מלאכה בשבת או שאכלת חלב והוא אומר אני יודע בודאי שלא עשיתי דבר זה אינו חייב חטאת הואיל ואם יאמר מזיד הייתי יפטר מן הקרבן כשאמר להן לא אכלתי ולא עשיתי נעשה כאומר לא אכלתי בשגגה אלא בזדון שהוא פטור מן הקרבן ולא הכחיש את העדים:",
+            "שתק ולא הפליג את העדים (אלא) אפילו אמרה לו אשה אכלת חלב או עשית מלאכה בשבת ושתק חייב להביא חטאת אמר לו עד אחד חלב הוא זה ושתק וחזר ואכלו בשגגה מביא חטאת ואם התרו בו לוקה עליו אף על פי שעיקר העדות בעד אחד:",
+            "כבר ביארנו בהלכות פסולי המוקדשין שהמפריש חטאתו על החלב שאכל לא יביאנה על השבת שחלל או על הדם שאכל שנאמר והביא קרבנו שעירת עזים וגו' על חטאתו אשר חטא עד שיהיה קרבנו לשם חטאו לא שיקריבנה מ��טא על חטא ואם הקריב פסלה יתר על זה אמרו הפריש חטאתו על חלב שאכל אמש לא יביאנה על חלב שאכל היום ואם הביא כפר ואין צריך לומר שאם הפרישה אביו ומת והיה הבן מחוייב באותו החטא שלא יביאנה הבן על חטאו כמו שנתבאר שם:",
+            "המביא חטאת על שני חטאים תרעה עד שיפול בה מום ותמכר ויביא בדמי חצייה לחטא זה ובדמי חצייה לחטא השני וכן שנים שהביאו חטאת אחת על שני חטאיהם תרעה עד שיפול בה מום ותמכר ויביא זה חטאתו בדמי חצייה ויביא זה חטאתו בדמי חצייה:",
+            "הביא שתי חטאות על חטא אחד יקריב אי זו שירצה והשניה תרעה עד שיפול בה מום ויפלו דמיה לנדבה:",
+            "הביא שתי חטאות על שני חטאים זו תשחט לשם חטא האחד והשניה לשם החטא השני:",
+            "כבר ביארנו בהלכות מעשה הקרבנות שהמומר לעבודה זרה או לחלל שבתות בפרהסיא אין מקבלין ממנו קרבן כלל והמומר לעבירה משאר עבירות אין מקבלין ממנו חטאת על אותו החטא כיצד מומר לאכול חלב שאכל חלב בשגגה והביא חטאתו אין מקבלין ממנו עד שיחזור בתשובה אפילו היה מומר לאכול חלב לתיאבון ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו והביא קרבן אין מקבלין ממנו שמשאכל בזדון בין להכעיס בין לתיאבון הרי הוא מומר היה מומר לאכול חלב ושגג ואכל דם מקבלין ממנו כמו שביארנו:",
+            "מי ששגג והפריש חטאתו ואח\"כ נעשה מומר וחזר בתשובה או נשתטה וחזר ונשתפה אע\"פ שנדחה הקרבן בינתים הרי זה חזר ונראה שאין בעלי חיים נדחין כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין לפיכך יקריבנה עצמה וכשם שאם נולד בו מום עובר ונתרפא יחזור לכשרותו כך אם נדחו הבעלים וחזרו ונראו יקרב:",
+            "חייבי חטאות ואשמות ודאים שעבר עליהן יום כפורים חייבין להביא לאחר יום הכפורים וחייבי אשמות תלויין פטורין שנאמר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו כך למדו מפי השמועה שכל חטא שאין מכיר בו אלא ה' נתכפר לו לפיכך מי שבא על ידו ספק עבירה ביוה\"כ אפילו עם חשיכה פטור מאשם תלוי שכל היום מכפר נמצאת למד שאין מביאין על לא הודע של יום הכפורים אשם תלוי אלא אם לא כפר לו יוה\"כ כמו שיתבאר:",
+            "אין יום הכפורים ולא החטאת ולא האשם מכפרין אלא על השבים המאמינים בכפרתן אבל המבעט בהן אינן מכפרין בו כיצד היה מבעט והביא חטאתו או אשמו והוא אומר או מחשב בלבו שאין אלו מכפרין אף על פי שקרבו כמצותן לא נתכפר לו וכשיחזור בתשובה מבעיטתו צריך להביא חטאתו ואשמו וכן המבעט ביוה\"כ אין יום הכפורים מכפר עליו לפיכך אם נתחייב באשם תלוי ועבר עליו יום הכפורים והוא מבעט בו הרי זה לא נתכפר לו וכשיחזור בתשובה אחר יוה\"כ חייב להביא כל אשם תלוי שהיה חייב בו:",
+            "כל אשמות שבתורה מעכבין את הכפרה חוץ מאשם נזיר ספק נזיר וספק מחוסרי כפרה וספק סוטה כולם מביאין קרבנותיהן אחר יום הכפורים:",
+            "מי שהוא מחוייב חטאת או אשם והרי הוא יוצא מבית דין ליהרג אם היה זבחו זבוח משהין אותו עד שיזרק הדם ואח\"כ יהרג ואם עדיין לא נשחט הזבח אין משהין אותו עד שיקריבו עליו:"
+        ],
+        [
+            "העושה עבירות הרבה בהעלם אחת חייב חטאת על כל אחת ואחת אפילו עשה הארבעים ושלש אלו שמנינו בהעלם אחת חייב ארבעים ושלש חטאות וכן אם עשה מעשה אחד שהוא חייב עליו משום שמות הרבה חייב על כל שם ושם והוא שהיו האיסורין כולן באין כאחת או איסור מוסיף או איסור כולל כיצד השוחט בהמת קדשים חוץ לעזרה בשבת לע\"ז חייב שלש חטאות משום שוחט קדשים בחוץ ומשום מחלל שבת ומשום עובד ע\"ז שהרי שלשת האיס��רין באין כאחת במה דברים אמורים באומר בגמר זביחה הוא עובד אותה אבל אם לא היתה כוונתו לכך משישחט בה מעט לשם ע\"ז תאסר ואינו חייב משום שחוטי חוץ עד שישחוט שנים או רוב שנים ונמצא כשגמר השחיטה שחט בהמה האסורה לקרבן שאינו חייב עליה משום שוחט בחוץ כמו שביארנו היתה חטאת העוף והיה חצי קנה שלה פגום והוסיף בו כל שהוא בשבת לשם ע\"ז חייב שלש חטאות שהרי שלשת האיסורין באים כאחת וכן העושה מלאכה ביוה\"כ שחל להיות בשבת חייב שתי חטאות מפני ששני האיסורין באין כאחת:הבא על אשת אחיו הקיים כשהיא נדה מביא שלש חטאות משום אשת איש ומשום אשת אח והן שני איסורין הבאין כאחת ומשום נדה שהוא איסור מוסיף שמתוך שנתוסף בה איסור זה לבעלה נוסף ליבמה וכן כיוצא בזה הבא על אביו חייב שתים אחת משום ערות אביך לא תגלה ומשום ואת זכר לא תשכב וכן הבא על אחי אביו חייב שתים שנאמר ערות אחי אביך לא תגלה הבא על הזכור והביא זכור עליו בהעלם אחת אע\"פ שהן שני גופין אינו חייב אלא חטאת אחת שנאמר ואת זכר לא תשכב השוכב והנשכב שם אחד הוא וכן הבא על הבהמה והביא בהמה עליו בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת עשו השוכב והנשכב בבהמה וזכור כבעילה אחת:",
+            "יש בועל בעילה אחת וחייב עליה שמונה חטאות כיצד יעקב שהיתה לו בת מזלפה ושמה תמנע נשא לבן תמנע והוליד ממנה בת ושמה סרח ואין ללבן בת אלא רחל לבדה נמצאת סרח בת בת יעקב ואחות אשתו מאביה הן שני איסורין הבאין כאחת נשאת סרח לראובן ונאסרה על שאר בני יעקב נוסף בה איסור ליעקב והרי היא כלתו מת ראובן או גירש ונשאת סרח זו לאחי יעקב מאמו מתוך שנאסרה על שאר אחי יעקב נוסף ליעקב בה איסור אשת אחיו מת או גירש ונשאת סרח זו לישמעאל מתוך שנאסרה על שאר אחי ישמעאל נוסף ליעקב בה איסור אשת אחי אביו מת ישמעאל ונפלה לייבום לפני יצחק ועבר יצחק וייבמה אף על פי שהיא שנייה לו מתוך שנאסרה על שאר אחיו נוסף בה איסור ליעקב משום אשת אביו ומשום אשת איש ששני האיסורין באין כאחת אם שגג יעקב ובא על סרח זו כשהיא נדה בחיי יצחק בעלה ובחיי רחל אשת יעקב הרי זה חייב עליה שמונה חטאות משום בת בתו ומשום אחות אשתו ומשום כלתו ומשום אשת אחיו ומשום אשת אחי אביו ומשום אשת אביו ומשום אשת איש ומשום נדה וכן כל כיוצא בזה:",
+            "כל אלו שתאסר זו הערוה עליהן באיסור מוסיף צריך שיהו האנשים האחרים מצויין בעולם כדי שתאסר עליהן ומתוך שתאסר עליהן יתוסף איסור אחר לזה אבל אם אינן מצויין אין אומרין הואיל אילו היה לזה בנים או אחים היתה נאסרה עליהן יתוסף בה איסור לזקן שהרי אין שם עתה לא בן ולא אח וכן כל כיוצא בהן:",
+            "מי שהיה נשוי שלש נשים ובא על אמה של אחת מהן שהיא אם אמה של שנייה שהיא אם אביה של שלישית אע\"פ שזקנה זו היא חמותו ואם חמותו ואם חמיו ושלשה שמות הן ואיסור בת אחת היא אינו חייב אלא חטאת אחת לפי שנאמר באשה ובתה ובת בנה ובת בתה שארה הנה זמה היא הכתוב עשה שלשה גופין כגוף אחד לפיכך יחשבו השלשה שמות כשם אחד:",
+            "אבל הבא על אחותו שהיא אחות אביו והיא אחות אמו חייב שלש חטאות שנאמר ערות אחותו גילה חייב על אחותו בפני עצמה ואף על פי שהיא אחות אמו ואחות אביו והיאך תהיה זאת כגון שבא על אמו והוליד ממנה שתי בנות ובעל אחת מבנותיו והוליד ממנה בן כשיבא הממזר הזה על הבת השנית שהיא אחות אמו הממזרת שהיא אחותו מאביו שהיא אחות אביו מאמו חייב שלש חטאות וכן כל כיוצא בזה:"
+        ],
+        [
+            "הבא על ערוה ביאות הרבה בהעלם אחת אע\"פשהיה בין בעילה ובעילה ימים הרבה הואיל ולא נודע לו בינתיים והרי היא גוף אחד הרי הכל שגגה אחת ואינו חייב אלא חטאת אחת אבל אם שגג בה ואחר כך נודע לו וחזר ושגג בה עצמה ובעלה ואח\"כ נודע לו וחזר ושגג בה עצמה ובעלה חייב על כל בעילה ובעילה שהידיעות מחלקות השגגות:",
+            "הבא על הערוה ביאות הרבה בהעלם אחת וזו הנבעלת היתה לה ידיעה בין כל ביאה וביאה שנמצאו הביאות אצלה בהעלמות הרבה הוא מביא חטאת אחת והיא מביאה חטאת על כל ביאה וביאה הוא היו לו ידיעות בינתיים והיא בהעלם אחת הוא מביא חטאות הרבה והיא מביאה חטאת אחת:",
+            "הבא על עריות הרבה בהעלם אחת אע\"פ שכולן משם אחד הואיל והן גופים מוחלקים חייב על כל אחת ואחת כיצד הרי שבעל חמש נשיו נדות או שבא על חמש אחיותיו או על חמש בנותיו בהעלם אחת חייב על כל גוף וגוף מכאן אתה למד שזה שאמרו חכמים הבא על הזכור והביא זכור עליו בהעלם אחת חייב חטאת אחת במה דברים אמורים כשהיה אותו הזכור עצמו אבל אם היה זכור אחר בין שבא על שנים בין שבא על זה והביא זה עליו חייב על כל גוף וגוף והוא הדין בבא על הבהמה והביא בהמה עליו:",
+            "האשה שהביאה עליה בהמות הרבה בהעלם אחת חייבת חטאת על כל בהמה ובהמה שהרי גופין מוחלקין והרי זו כמי שנבעלה לאנשים הרבה בהעלם אחד שהיא חייבת חטאת על כל איש ואיש:",
+            "האשה שהלך בעלה למדינת הים ושמעה שמת או שבאו עדים שמת ונישאת בין על פי עצמה בין על פי בית דין ונודע שבעלה קיים חייבת קרבן אחד ואם נישאת לאנשים הרבה או שזינתה עם אנשים הרבה חייבת חטאת על כל איש ואיש מפני שהן גופים מוחלקין ואף על פי שהכל בשגגה אחת הבא על הנדה בשגגה וטהרה מנדתה וטבלה וחזרה וראתה נדה ובא עליה פעם שניה באותה שגגה עצמה חייב על כל פעם ופעם אע\"פ שהוא בהעלם אחת והוא גוף אחד שזמן נדות זה חוץ מזמן נדות השנית והרי הן כשתי נשים נדות:",
+            "הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה דם בשעת התשמיש הרי אלו פטורין מקרבן חטאת מפני שזה כאנוס הוא ולא שוגג שהשוגג היה לו לבדוק ולדקדק ואילו בדק יפה יפה ודקדק בשאלות לא היה בא לידי שגגה ולפי שלא טרח בדרישה ובחקירה ואחר כך יעשה צריך כפרה אבל זה מה לו לעשות הרי טהורה היתה ושלא בשעת וסתה בעל אין זה אלא אונס ולפיכך בין שנמצא דם על עד שלה בין שנמצא על עד שלו פטורין אבל אם עבר ובא עליה סמוך לוסת ודימה שיבעול ויפרוש קודם שתראה דם וראתה בשעת התשמיש חייבין בקרבן שזו היא שגגה לפיכך אם נמצא דם על עד שלו שניהם טמאים וחייבין בקרבן נמצא על עד שלה אם קנחה עצמה מיד כשפירש הבעל ולא שהתה שניהם טמאים וחייבין בקרבן ואם שהתה כדי שתושיט ידה לתחת הכר או לתחת הכסת ותטול עד לבדוק בו ואח\"כ קנחה עצמה שניהן טמאים בספק ופטורין מקרבן ואם שהתה כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה ואחר כך קנחה עצמה ונמצא דם בעלה טהור:",
+            "מי שעבר ובעל סמוך לוסת על דעת שתקדום ביאתו לראיית הדם והרגישה האשה שנטמאת בשעת תשמיש ואמרה לו נטמאתי הרי זה לא יפרוש כשהוא מתקשה כמו שביארנו בהלכות איסורי ביאה ואם לא ידע שאסור לפרוש מיד ופירש כשהוא מתקשה חייב שתי חטאות אחת על כניסתו שהרי בעל נדה ואחת על יציאתו שיציאתו הנאה לו כביאתו בד\"א כשידע שאסור לבעול בשעת הוסת ודימה שתקדום בעילתו לראייתה ולא ידע שאסור לפרוש מיד שנמצאו לו שתי העלמות בשתי הבעילות אבל אם לא ידע שאסור לבעול בשעת הוסת ולא ידע שאסור לפרוש ��ן הטומאה מיד אף על פי שפירש מיד והוא מתקשה אינו חייב אלא חטאת אחת מפני שכניסתו ויציאתו שהן כשתי בעילות בשגגה אחת הן ובהעלם אחת עשה הכל והוא הדין בשאר העריות שאם שגג ובא על הערוה על דעת שהיא מותרת ונודע לו שהיא ערוה והוא בתוך התשמיש לא יפרוש מיד שיציאתו הנאה לו כביאתו ואם לא ידע שאסור לפרוש מיד ופירש והוא מתקשה אינו חייב אלא חטאת אחת שהכל שגגה אחת היא:"
+        ],
+        [
+            "דין שגגת המאכלות כדין שגגת הבעילות לפיכך אם אכל אכילות הרבה משם אחד בהעלם אחת אף על פי שיש ביניהן ימים רבים אינו חייב אלא חטאת אחת כיצד אכל חלב היום ואכל חלב למחר וחלב למחר בהעלם אחת אע\"פ שהן בשלשה תמחויין אינו חייב אלא אחת אבל אם אכל כזית חלב ונודע לו וחזר ואכל כזית חלב ונודע לו חייב על כל אכילה ואכילה שהידיעות מחלקות השגגות אכל כחצי זית חלב וחזר ואכל כחצי זית חלב בהעלם אחת אף על פי שהן שני תמחויין ואע\"פ שהפסיק ביניהן הרי אלו מצטרפין ומביא חטאת שאין התמחויין מחלקין והוא שלא ישהה ביניהן יותר מכדי אכילת שלש ביצים כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות שכשם שמצטרף השיעור למזיד למלקות כך מצטרף השיעור לשוגג לקרבן:",
+            "אכל נותר מחמשה זבחים כזית מכל זבח בהעלם אחת אף על פי שאכלן בחמשה תמחויין אינו חייב אלא חטאת אחת שכולן שם אחד הן והתמחויין אינן מחלקין וגופי הזבחים אינן מחלקין שאחד האוכל בשר מזבחים רבים או מזבח אחד וכן השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת הא למה זה דומה למשתחוה לחמש צורות בהעלם אחת:",
+            "הקיז דם לבהמתו וקיבלו בשני כוסות ושתאן בהעלם אחת אינו מביא אלא חטאת אחת:",
+            "האוכל מאכלות הרבה משמות הרבה בהעלם אחת חייב על כל שם ושם כיצד כגון שאכל חלב ודם ונותר ופיגול כזית מכל אחד ואחד בהעלם אחת מביא ארבע חטאות וכן כל כיוצא באלו וכל האוכל כזית אחד שנתקבצו בו שמות הרבה בהעלם אחת אם נתקבצו באיסור מוסיף או באיסור כולל או באיסור בת אחת חייב על כל שם ושם לפיכך הטמא שאכל כזית חלב ונותר ביום הכפורים מביא ארבע חטאות ואשם חטאת אחת משום טמא שאכל קודש ואחת משום אוכל חלב ואחת משום אוכל נותר ואחת משום יוה\"כ והוא שיצטרף אוכל אחר עם כזית זה עד שישלימו לככותבת ומביא אשם ודאי למעילה שהרי נהנה מן ההקדש בשגגה:",
+            "האוכל ושותה ביום הכפורים בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת אכילה ושתייה אחת היא:",
+            "העושה מלאכה ביוה\"כ שחל להיות בשבת חייב שתי חטאות מפני שהן שני איסורין הבאין כאחד:",
+            "אבל כחצי זית חלב וכחצי זית דם בהעלם אחת אינו חייב קרבן כשם שאין האיסורין מצטרפין למלקות כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות כך אין מצטרפין לקרבן:",
+            "אכל כחצי זית ונודע לו וחזר ושכח ואכל כחצי זית אחר בהעלם שני פטור שהרי נודע לו בינתיים ויש ידיעה לחצי שיעור וכן אם כתב אות אחת [בשבת] בשגגה ונודע לו וחזר ושכח וכתב אות שנייה סמוכה לה בהעלם שני פטור מקרבן חטאת וכן כל כיוצא בזה וכן אם הוציא שתי אמות בשוגג ושתי אמות במזיד ושתי אמות בשוגג אם בזריקה חייב לא מפני שאין ידיעה לחצי שיעור אלא מפני שאין בידו להחזירה לפיכך לא הועילה לו הידיעה שבינתיים ואם בהעברה פטור שיש ידיעה לחצי שיעור כמו שביארנו:",
+            "האוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השתי מביא שתי חטאות שהידיעות מחלקות ואע\"פ שעדיין לא הפריש הקרבן אבל א�� נודע לו על שניהן כאחת מביא חטאת אחת וכן יראה לי שהוא הדין בבעילות:",
+            "אכל כזית ומחצה בהעלם אחת ונודע לו על כזית וחזר ואכל חצי זית בהעלמו של שני אינו חייב אלא חטאת אחת שאין חצי זית האחרון מצטרף לראשון אף על פי שהוא בהעלמו שהרי נודע לו על מקצת העלמה ראשונה:",
+            "אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ונודע לו על אחת מהן וחזר ואכל כזית אחר בהעלמו של שני והביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרין אבל שלישי לא נתכפר אלא כשיודע לו עליו יביא חטאת אחרת הביא חטאת על השלישי שלישי ושני מתכפרין ששניהם בהעלם אחת וראשון לא נתכפר בחטאת זו הביא חטאת על האמצעי שלשתן מתכפרין מפני שהראשון והשלישי בהעלמו של אמצעי וכשיוודע לו על הראשון ועל השלישי אין צריך להביא חטאת אחרת:",
+            "מי שאכל חתיכה משתי חתיכות ונסתפק לו אם אכל חלב או שומן ואכל חתיכה אחרת משתי חתיכות ונסתפק לו אם אכל חלב או שומן ואחר כך נודע לו בודאי שחלב אכל בראשונה ובשנייה אינו חייב אלא חטאת אחת שידיעת ספק שהיתה לו בינתיים אע\"פ שמחלקת לאשמות אינה מחלקת לחטאות:"
+        ],
+        [
+            "המשתחוה לע\"ז וניסך וקיטר וזיבח בהעלם אחת חייב ארבע חטאות וכן אם פיער עצמו לפעור וזרק אבן למרקוליס בהעלם אחת חייב שתים וכן כל כיוצא זה יהא חייב על כל עבודה ועבודה במה דברים אמורים בשהזיד בע\"ז ושגג בעבודות אלו אבל אם הזיד בעבודות אלו ושגג בע\"ז אינו חייב אלא חטאת אחת כיצד ידע שזו ע\"ז ושאסור לעובדה אבל לא ידע שההשתחויה והניסוך עבירה והשתחוה וניסך חייב שתים ידע שאלו עבודות הן ואסור לעבוד בהן לאל אחר ולא ידע שזו ע\"ז לפי שלא היתה של כסף וזהב ועלה על דעתו שאין קרויין ע\"ז אלא של כסף וזהב ועבדה בכל העבודות אינו חייב אלא חטאת אחת:",
+            "כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ושכח שנצטוו ישראל על השבת או שנשבה והוא קטן לבין העכו\"ם או נתגייר קטן והוא בין העכו\"ם אע\"פ שעשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת שהכל שגגה אחת היא וכן חייב חטאת אחת על כל חלב שאכל וחטאת אחת על דם שאכל וכן כל כיוצא בזה בעבודות אלו וכל היודע עיקר שבת אבל שכח שהיום שבת ודימה שהוא חול אף על פי שעשה בו מלאכות הרבה חייב חטאת אחת על היום כולו וכן חטאת על כל שבת ושבת ששגג בו:",
+            "וכל היודע שהיום שבת ושגג במלאכות ולא ידע שמלאכות אלו אסורות או שידע שהן אסורות ולא ידע שחייבין עליהן כרת ועשה מלאכות הרבה חייב חטאת על כל אב מלאכה ומלאכה אפילו עשה הארבעים חסר אחת בהעלם אחת מביא שלשים ותשע חטאות:",
+            "שכח שהיום שבת ושגג אף במלאכות ולא ידע שמלאכות אלו אסורות אינו חייב אלא חטאת אחת:",
+            "העושה אב ותולדותיו בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת ואין צריך לומר העושה תולדות הרבה של אב אחד שאינו חייב אלא חטאת אחת:",
+            "עשה תולדה של אב זה ותולדה של אב זה בהעלם אחת יראה לי שהוא חייב שתי חטאות:",
+            "עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת כגון שזרע והבריך והרכיב בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת וכבר נתבאר בהלכות שבת האבות והתולדות והמלאכות שהן מעין אבות:",
+            "עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבתות הרבה בין בזדון שבת ושגגת מלאכות בין בשגגת שבת וזדון מלאכות חייב על כל מלאכה ומלאכה כיצד ידע שהיום שבת וזרע בו מפני שלא ידע שהזריעה מלאכה וכן בשבת שנייה ידע שהוא שבת ונטע בה מפני שלא ידע שהנטיעה אסורה משום מלאכה וכן בשבת שלישית הבריך מפני שלא ידע שההברכה מלאכה חייב על כל אחת ואחת אע\"פ שהיא מעין מלאכה אחת מפני שהשבתות כגופין מוחלקין:",
+            "שגג שהיום שבת וזרע בו והוא יודע שהזריעה מלאכה וכן בשבת שנייה שכח שהוא שבת ונטע בו והוא יודע שהנטיעה מלאכה וכן בשלישית שכח שהוא שבת והבריך אף על פי שיודע שההברכה מלאכה הרי זה חייב על כל אחת ואחת שהימים שבין שבת לשבת הרי הן כידיעה אחת לחלק:",
+            "מי שקצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות שאינו חייב אלא חטאת אחת וחזר וקצר וטחן כגרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות שהוא חייב על כל מלאכה ומלאכה ונודע לו על קצירה של שגגת שבת וזדון מלאכות קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה וכאילו עשה ארבעתן בשגגת שבת וזדון מלאכות שאינו חייב אלא חטאת אחת וכיון שהקריב חטאת זו נתכפר לו על הכל וכשידעם אחר כן אינו צריך להביא חטאת אחרת אבל אם נודע לו תחילה על קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות והקריב חטאת נתכפר לו על זו הקצירה שנודע לו עליה ועל הקצירה והטחינה של שגגת שבת וזדון מלאכות מפני ששניהן כמלאכה אחת ונגררה קצירה וטחינה עם הקצירה ותשאר הטחינה של זדון שבת עד שיודע לו עליה ויביא חטאת שנייה קצר כחצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר כחצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות הרי אלו מצטרפין קצירה גוררת קצירה וכן כל כיוצא בזה בשאר מלאכות:",
+            "המתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אף על פי שנתכוין לחתיכה הואיל ולא עשה מחשבתו פטור מן החטאת שזה כמתעסק ולא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת כמו שביארנו כמה פעמים:",
+            "החותה גחלים בשבת שהוא מכבה את העליונות ומדליק את התחתונות אם נתכוון לכבות ולהבעיר חייב שתים חתה גחלים להתחמם מהם והובערו מאליהן חייב שתים מפני שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה כמו שביארנו בהלכות שבת וכשם שחייבין על זדונה כרת כך חייב על שגגתה קרבן חטאת:"
+        ],
+        [
+            "כל חטא שחייבין על שגגתו חטאת קבועה חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי ומהו לא נודע אם נסתפק לו אם שגג בדבר זה או לא שגג הרי זה מצווה להקריב אשם שנאמר ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם וזהו הנקרא אשם תלוי מפני שהוא מכפר על הספק ותולה לו עד שיודע לו בודאי שחטא בשגגה ויקריב חטאתו:",
+            "אינו חייב באשם תלוי עד שיהיה שם איסור קבוע כיצד אכל חלב וספק אם היה כזית או פחות מכזית או שהיתה לפניו חתיכת חלב וחתיכת שומן ואכל אחת מהן ואין ידוע אי זה מהן אכל אשתו ואחותו עמו בבית בעל אחת מהן ואין יודע אי זו מהן בעל שבת וחול ועשה מלאכות באחד מהם ואין ידוע באי זה יום עשה או שעשה מלאכה בשבת ולא ידע מעין אי זו מלאכה עשה הרי זה מביא אשם תלוי וכן כל כיוצא בזה אבל אם היתה לפניו חתיכה אחת ספק שהיא חלב ספק שהיא שומן ואכלה פטור שהרי אין כאן איסור קבוע וכל האוכל חלב הכוי פטור מאשם תלוי שהרי אין כאן איסור קבוע וכן הבא על אשה שהיא ספק נדה או ספק ערוה של קירוב בשר פטור מאשם תלוי לפיכך האשה שנמצא דם על עד שלה לאחר זמן והנושא יבמתו בתוך שלשה חדשים וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון הרי אלו פטורין מן הקרבן וכן כל כיוצא באלו שהרי אין שם איסור קבוע:",
+            "האוכל חתיכה ועד אחד אומר לו זה שאכלת חלב היה ועד אחד אומר לא אכלת חלב אשה אומרת אכל ואשה אומרת לא אכל הואיל ונקבע האיסור והוא אינו יודע אם חטא או לא חטא הרי זה מביא אשם תלוי וכן כל הבא על אשת איש שעד אחד אומר מת בעלה ועד אחד אומר לא מת חייב באשם תלוי והוא הדין לספק מגורשת שהרי נקבע האיסור אבל ספק מקודשת לא נקבע האיסור:",
+            "מי שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן ובא עכו\"ם או כלב ואכל את השנייה או שאכל עכו\"ם או כלב את הראשונה ובא ישראל ואכל השנייה או שאכל ראשונה בזדון ושנייה בשגגה או שאכל ראשונה בשגגה ושנייה בזדון הרי זה חייב באשם תלוי הואיל והיה שמה איסור קבוע אכל שתיהן בזדון פטור מקרבן אכל שתיהן בשגגה מביא חטאת אכל את הראשונה בשגגה ובא אחר ואכל את השנייה בשגגה שניהן חייבין באשם תלוי וכן כל כיוצא בזה:",
+            "חלב ונותר לפניו אכל אחת מהן ואין ידוע אי זו מהן אכל אשתו נדה ואחותו עמו בבית ושגג באחת מהן ואין ידוע אי זו מהן בעל שבת ויום הכפורים ועשה מלאכה בין השמשות שביניהן הרי זה פטור מקרבן ואינו מביא חטאת שהרי אינו יודע עצמו של חטא כמו שביארנו ואינו מביא אשם תלוי שהרי יודע בודאי שחטא:",
+            "כל דבר שחייבין על ודאו חטאת קבועה אחת חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי אחד וכל דבר שחייבין על ודאו חטאות הרבה חייבין על לא הודע שלו אשמות תלויין הרבה כמניין החטאות כיצד כשם שאם אכל חלב ודם ונותר ופיגול בהעלם אחת חייב ארבע חטאות כך אם נסתפק לו אם אכלן או לא אכל אלא חתיכות של היתר שהיו עמהם מביא ארבעה אשמות תלויין וכן אם נסתפק לו אם האשה שבא עליה אשתו או פלונית הערוה שהיתה עמה שחייב עליה שמונה חטאות הרי זה מביא שמונה אשמות תלויין:",
+            "האוכל חתיכה משתי חתיכות ונסתפק לו אם של חלב אכל או של שומן אכל ואחר שנולד לו הספק אכל חתיכה משתי חתיכות אחרות ונסתפק לו אם של חלב אכל או של שומן הרי זה מביא שתי אשמות תלויין:",
+            "כשם שידיעת ודאי בינתיים מחלקת לחטאות כך ידיעת ספק בינתיים מחלקת לאשמות לפיכך אם אכל חמשה זיתי חלב בהעלם אחת ונודע לו ידיעת ספק על אחת מהם וחזר ונודע לו ידיעת ספק אחרת על השני וכן על כל אחת ואחת חייב אשם תלוי על כל אחת ואחת:",
+            "חתיכה של שומן וחתיכה של חלב אכל אחת מהן ואין ידוע אי זו היא והביא אשם תלוי וחזר ואכל את השנייה מביא חטאת וכן אם אכל אחר את השנייה מביא האחר אשם תלוי כמו שביארנו:",
+            "חתיכה של חלב וחתיכה של חלב נותר אכל את אחת מהן ואין ידוע אי זו היא מביא חטאת על החלב ואשם תלוי משום נותר אכל את השנייה בהעלם שני מביא שלש חטאות ואם היה בה שוה פרוטה מביא אשם ודאי משום מעילה אכל אחד את אחת משתיהן ובא אחר ואכל את השנייה זה מביא חטאת ואשם תלוי וזה מביא חטאת ואשם תלוי וכן כל כיוצא בזה:"
+        ],
+        [
+            "על חמש עבירות מביא קרבן אשם והוא הנקרא אשם ודאי שהרי אינו בא משום ספק ואלו הן:על שפחה חרופה ועל הגזל ועל המעילה ועל טומאת נזיר ועל הצרעת כשיטהר ממנה על שפחה חרופה כיצד הבא על שפחה חרופה בין בזדון בין בשגגה מביא אשם והוא שתהיה גדולה ומזידה וברצונה ותהיה בעולה כדרכה ובגמר ביאה כדי שתלקה שנאמר בקורת תהיה והביא את אשמו היא לוקה והוא מביא קרבן:",
+            "ומפי השמועה למדו שבזמן שהיא חייבת מלקות הוא חייב בקרבן ובזמן שהיא פטורה מן המלקות הוא פטור מן הקרבן:",
+            "בן תשע שנים ויום אחד שבא על שפחה חרופה היא לוקה והוא מביא קרבן ויראה לי שאינו מביא עד שיגדיל ויהיה בן דעת:",
+            "כבר ביארנו בהלכות ביאות אסורות מה היא השפחה החרופה האמורה בתורה ושאינן חייבין עד שיבעול כדרכה ויגמור לפיכך אם אמרו לו שנים בעלת שפחה חרופה והוא אומר לא בעלתי נאמן ואינו מביא קרבן על פיהן שהרי הוא יודע אם גמר ביאתו או לא גמר וזה שאמר לא בעלתי כלומר לא גמרתי:",
+            "הבא על השפחה ביאות הרבה אינו חייב אלא אשם אחד כיצד הבא על השפחה ביאות הרבה בזדון או שבא עליה בשגגה ונודע לו וחזר ובא עליה בשגגה ונודע לו אפילו מאה פעמים במאה העלמות מקריב אשם אחד ומתכפר לו על הכל על הזדונות שבה ועל השגגות בד\"א בשפחה אחת אבל הבא על שפחות הרבה אפילו בהעלם אחת חייב אשם על כל שפחה ושפחה:",
+            "בעל שפחה והפריש אשמו וחזר ובעלה אחר שהפריש אשמו חייב על כל אחת ואחת שההפרשה מחלקת ונמצא כמי שהקריב ואח\"כ בעל וכן אם בעל חמש בעילות בהעלם אחת בשפחה אחת ונודע לו על אחת מהן והפריש אשמו ואחר כך נודע על השנייה מפריש אשם אחר אע\"פ שבהעלם אחת היו כלן הואיל ולא נודע לו אלא אחר שהפריש נמצא כבועל אחר שהפריש שדין השוגג והמזיד בשפחה אחד הוא:",
+            "על הגזל כיצד כל מי שיש בידו משוה פרוטה ומעלה מממון ישראל בין שגזלו בין שגנבו בין שהפקידו אצלו או הלוהו או משום שותפות או משאר דרכים וכפר בו ונשבע לשקר בין בזדון בין בשגגה הרי זה מביא אשם על חטאו וזהו הנקרא אשם גזילות ומפורש בתורה שאין מתכפר לו באשם זה עד שישיב הממון שבידו לבעליו אבל החומש אינו מעכב הכפרה כבר ביארנו בהלכות שבועות אימתי יהיה חייב בשבועה זו שמקריב עליה אשם זה ואימתי יהיה פטור ממנה ועל אי זו דרך יתחייב אשמות רבות כמניין חיוב השבועות ועל אי זו דרך לא יהיה חייב אלא אשם אחד:",
+            "על המעילה כיצד כל הנהנה משוה פרוטה מן ההקדש בשגגה מחזיר מה שנהנה ויוסיף חומש ויקריב אשם ויתכפר לו וכבר ביארנו בהלכות מעילה שהקרבן והקרן מעכבין הכפרה ואין החומש מעכב:",
+            "האוכל מדבר שמועלין בו בחמשה תמחויין בהעלם אחת אף על פי שהוא מזבח אחד אם יש בכל אכילה ואכילה שוה פרוטה חייב אשם על כל אחד ואחד שהתמחויין מחלקין במעילה והרי הן כמינין הרבה אע\"פ שאין מוחלקין בחיוב הכריתות חומרא יתירה יש במעילה שהרי עשה בה המהנה כנהנה ומצטרפת לזמן מרובה ושליח שעשה שליחותו חייב המשלח מה שאין דברים אלו בשאר האיסורין:",
+            "כל המחוייב אשם ודאי צריך שיודע לו חטאו תחילה ואח\"כ יקריב אשמו אבל אם הקריבו קודם שיודע לו ונודע לו אחר שהקריב אינו עולה לו וכל חטא שחייבין עליו אשם ודאי אחד המלך ואחד כהן משוח או שאר עם הארץ שוין בו:",
+            "כל חטא שחייבין עליו אשם ודאי אם נסתפק לו אם עשאהו או לא עשאהו פטור מכלום לפיכך הבא על ידו ספק מעילה אינו חייב כלום כמו שביארנו בהלכות מעילה:",
+            "היתה לפניו חתיכה של חולין וחתיכה של הקדש אכל אחת מהן ואין ידוע אי זו היא פטור חזר ואכל את השנייה מביא אשם על מעילתו אכל אחר את השנייה שניהן פטורין:",
+            "חתיכה של חלב וחתיכה של הקדש אכל אחת מהן מביא אשם תלוי משום חלב אכל את השנייה מביא חטאת על החלב ואשם ודאי של מעילה על ההקדש בא אחר ואכל את השנייה אף השני מביא אשם תלוי חתיכה של חלב וחתיכה של חלב הקדש אכל אחת מהן מביא חטאת אכל את השנייה אחר שנודע לו על הראשונה מביא שתי חטאות ואשם ודאי על מעילתו בא אחר ואכל את השנייה זה מביא חטאת וזה מביא חטאת בלבד כבר ביארנו בהלכות מאכלות אסורות מאיזה טעם נוסף ואיסור הקדש על איסור חלב וכן כל כיוצא באלו האיסורין:"
+        ],
+        [
+            "ששה מצותן שיקריבו קרבן עולה ויורד ואלו הן:המצורע והיולדת והנשבע שבועת העדות בין בזדון בין בשגגה והנשבע שבועת ביטוי לשקר בשגגה והטמא שאכל קודש בשגגה והטמא שנכנס למקדש בשגגה:",
+            "קרבן היולדת אם היתה עשירה מביאה כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת ואם אין ידה משגת הרי קרבנה יורד ומביאה שתי תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת אפילו היתה ידה משגת לשה ואינה משגת לנסכיו מביאה קרבן עני:",
+            "המצורע כשיטהר מביא שלש בהמות מהן שני כבשים אחד עולה ואחד אשם וכבשה לחטאת אם אין ידו משגת מביא שתי תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת וכבש לאשם:",
+            "על שבועת העדות ועל שגגת שבועת ביטוי ועל שגגת טומאת מקדש וטומאת קדשיו מביא כשבה או שעירה כשאר החטאות הקבועות ואם אין ידו משגת מביא שתי תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת ואם אין ידו משגת לעוף מביא עשירית האיפה סלת והיא הקרויה מנחת חוטא שכבר נתפרשו מעשיה בהלכות מעשה הקרבנות:",
+            "כל הקרבנות האלו מפורשין בתורה ומפורש זה שחייב להביאן חוץ מטמא שנכנס למקדש בשגגה או אכל קדש שכך כתוב שם ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו' או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו' או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו' והיה כי יאשם לאחת מאלה וגו' מפי השמועה למדו שזה שחייב כאן קרבן לטמא כשנטמא ונכנס למקדש או אכל קדש והוא לא ידע אף על פי שהדבר מפי הקבלה הרי הוא כמפורש שהרי בפירוש חייבה תורה כרת לטמא שאכל קודש ולטמא שנכנס למקדש באוכל נאמר והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה ובנכנס למקדש נאמר ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טמא וכיון שחייבה תורה כרת על טומאת מקדש וקדשיו פירש הקרבן שמביאין על שגגתן:",
+            "כל קרבנות שהאשה חייבת בעלה מביא על ידיה אם היה עני מביא קרבן עני ואם היה עשיר מביא על ידיה קרבן עשיר ומביא אדם על ידי בנו ועל ידי בתו ועל ידי עבדו ושפחתו קרבן עני ומאכילן בזבחים:",
+            "המלך וכהן משיח מביאין קרבנן על שבועת העדות או על שבועת ביטוי או על טומאת מקדש וקדשיו כשאר הדיוטות שלא חילק הכתוב קרבן מלך מקרבן הדיוט ומקרבן כהן משיח אלא במצוות שחייבים על שגגתן חטאת קבועה כמו שביארנו אבל בקרבן עולה ויורד כלן שוים כבר ביארנו בהלכות שבועות אימתי יהיה חייב על שבועת העדות ועל שבועת שגגת ביטוי ואימתי יהיה פטור עליהן ועל אי זו דרך יהיה חייב קרבנות הרבה כמנין השבועות ועל אי זה דרך לא יהיה חייב אלא קרבן אחד ובהלכות מחוסרי כפרה אבאר באיזה דרך תתחייב היולדת והמצורע קרבנות הרבה ובאי זה דרך יתחייב כל אחד מהן קרבן אחד:",
+            "כל המביא קרבן על הזדון כשגגה אם היה אנוס פטור מן הקרבן ואין צריך לומר שאר עבירות שאינו חייב חטאת אלא על שגגתן שאם היה אנוס פטור:",
+            "מי שהפריש מעות לכבשה של חטאתו וצריך להן הרי זה מביא שעירה ויחלל אותם המעות על השעירה ויהנה בהן וכן אם הפריש לשעירה ולקח כשבה יהנה בהן:",
+            "הפריש מעות לבהמה והעני יקח שתי תורים או שני בני יונה ויחלל עליהן אותם המעות ויהנה בהם הפריש מעות לבני יונה או לתורים והעני יביא עשירית האיפה ויחלל עליהן אותם המעות ויהנה בהן וכן אם היה עני והפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר יוסיף עליהן ויביא עוף הפריש לעוף והעשיר יוסיף עליהן ויביא כשבה או שעירה אפילו היה מורישו גוסס הרי זה עני עד שימות מורישו ויירשנו:",
+            "עשיר שהפריש כשבה או שעירה ונפל בה מ��ם [והעני] אם רצה יביא בדמיה עוף אבל אם הפריש עוף ונפסל לא יביא בדמיו עשירית האיפה שאין לעוף פדיון:",
+            "הפריש עשירית האיפה והעשיר עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה ותאכל ומשקדשה בכלי תעובר צורתה ותצא לבית השריפה:",
+            "עשיר שהפריש קן למכרה וליקח בדמיה כשבה או שעירה והעני יביא קן זו אע\"פ שהיא קדושת דמים שהיא נדחית ולמה לא נדחית מפני שדיחוי מעיקרו אינו דיחוי והרי נראה קן זו לו עתה עני שהקריב קרבן עשיר יצא ועשיר שהקריב קרבן עני לא יצא:"
+        ],
+        [
+            "שינוי יש בשגגת טומאת מקדש וקדשיו מה שאין כן בשאר כריתות שכל הכריתות כיון ששגג ונודע לו בסוף שחטא אף על פי שלא היתה לו ידיעה בתחילה הרי זה חייב חטאת אבל בטומאת מקדש וקדשיו אינו מביא קרבן עולה ויורד עד שתהיה לו ידיעה לטומאה וידיעה לקודש או למקדש בתחלה וידיעה לטומאה וידיעה לקדש או למקדש בסוף והעלם בינתיים כיצד נטמא ונכנס למקדש או אכל קודש ואחר כך נודע לו שנטמא ושהיה טמא בשעה שאכל או שנכנס ושקודש היה זה שאכלו או מקדש היה זה שנכנס לו הרי זה פטור מקרבן עד שידע שנטמא [ושזה קודש] ושזה מקדש קודם שיכנס או קודם שיאכל כיצד נטמא וידע שנטמא וידע שזה מקדש ושזה קודש ואחר כך נעלמה ממנו הטומאה ושכח שנטמא ונכנס למקדש או אכל קודש והוא יודע שזה מקדש ושזה קודש או ששגג ושכח שזה מקדש או שזה בשר קודש והוא יודע שהוא טמא ונכנס או אכל או ששגג או שכח שנטמא ושכח שזה בשר קדש ושזה מקדש ונכנס או אכל ואח\"כ נודע לו דברים שנתעלמו ממנו הרי זה מביא קרבן עולה ויורד בכל צד וצד משש מחלוקות אלו ומניין שדין שגגת מקדש וקדשיו כך הוא שהרי בשאר שגגות נאמר בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם או הודע אליו חטאתו אשר חטא כיון שידע בסוף אע\"פ שלא ידע בתחילה ובטומאת מקדש וקדשיו נאמר ונעלם ממנו והוא ידע ואשם מאחר שנאמר ונעלם ממנו מכלל שהיתה שם ידיעה בתחילה ונאמר והוא ידע [ואשם] הא למדת שהוא צריך ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בינתיים.",
+            "נטמא וידע שנטמא [וידע שזה קדש ושזה מקדש] אבל לא ידע באי זה אב נטמא ושכח שנטמא ואחר כך נכנס למקדש או אכל קדש ונודע לו אחר שנכנס או אחר שאכל באי זה אב נטמא [הרי זה חייב קרבן] אף על פי שלא ידע בתחלה באי זה אב נטמא הואיל וידע שהוא טמא הרי היתה שם ידיעת טומאה בתחילה אבל אם נעלמו ממנו הלכות טומאה כגון שנטמא בכעדשה מן השרץ וידע שהשרץ מטמא ולא ידע בשיעור ושכח שנגע בשרץ כלל ונכנס או אכל ואח\"כ נודע לו [שנגע] בכעדשה מן השרץ הרי זה ספק אם חייב קרבן או פטור וכן מי שלא ראה המקדש מימיו ולא הבין מקומו אם נטמא וידע שנטמא ונכנס למקדש ולא ידע בתחילה שזהו מקומו שהרי לא ראהו מעולם ואחר כך זכר הטומאה וידע שזה מקדש הרי זה ספק אם ידיעה שיש מקדש בעולם ידיעה או עד שידע מקומו תחילה יראה לי שאלו החייבים קרבן מספק אינן מביאין קרבן שמא יכניסו חולין לעזרה ואם תאמר והלא חטאת העוף באה על הספק ואינה נאכלת מפני שהמביא אותה מחוסר כפורים אסור לאכול בקדשים עד שיביא כפרתו אבל מי שאינו מחוסר כפורים אינו מביא קרבן מספק.",
+            "מי שנטמא בעזרה צריך שידע תחילה שנטמא ושזה מקדש ואם נעלם ממנו אחרי כן שנטמא והרי הוא זכור שזה מקדש או שנעלם ממנו שזה מקדש ולא שכח שנטמא או שנתעלמו ממנו זה וזה כשיודע לו יביא קרבן עולה ויורד והוא שישהה כשיעור כמו שביארנו בהלכות ביאת מקדש.",
+            "מי שטימא עצמו במזיד ולא ש��ה כשיעור הרי זה ספק אם שיעור השתחוייה לאנוס בלבד או אף למזיד ולפיכך אם נעלם ממנו ויצא ולא שהה אינו מביא קרבן וכן אם תלה עצמו באויר עזרה הדבר ספק אם אויר עזרה כעזרה או אינו כעזרה.",
+            "מי שנסתפק לו אם נכנס למקדש או אכל קדש בטומאה או לאו אינו מביא אשם תלוי שאין מביאין קרבן על לא הודע אלא בכרת שחייבין על שגגתו חטאת קבועה.",
+            "מי שהיו לפניו שני שבילים אחד טמא ואחד טהור הלך בראשון וחזר והלך בשני ובעת שהלך בשני שכח שהלך בראשון ונעלמה ממנה טומאה זו ונכנס למקדש או אכל קדש חייב ואע\"פ שלא היתה לו בתחילה ידיעה גמורה לטומאה אלא מקצת ידיעה שהרי לא ידע שהלך בשני שבילין שבהילוך שניהן יהא טמא בודאי ואע\"פ כן חייב חטאת שמקצת ידיעה ככל ידיעה הלך בראשון ונכנס למקדש או אכל קודש פטור מפני שהוא ספק טמא.",
+            "הזה שלישי ושביעי וטבל ואחר שנכנס למקדש הלך בשני וחזר ונכנס למקדש חייב שהרי נכנס כשהוא טמא למקדש בודאי או בפעם ראשונה או בפעם שנייה ואף על פי שכל ידיעה מהן ספק ידיעה היא שהרי כל שביל מהן ספק הוא כאן בטומאת מקדש וקדשיו עשו ספק ידיעה כידיעה.",
+            "היה טמא ואמרו לו שנים נכנסת למקדש והוא אומר להם לא נכנסתי נאמן ואינו מביא קרבן שאם ירצה יאמר מזיד הייתי אמרו לו שנים טמא היית כשנכנסת למקדש ובפנינו נטמאת וידעת שאתה טמא אע\"פ שהיה בין טומאה זו שמעידין בה ובין כניסתו למקדש ימים רבים שאפשר לו שיאמר כבר טבלתי הואיל והכחיש את העדים ואמר לא נטמאתי מעולם הרי אלו נאמנים ומביא קרבן על פיהם אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה קל וחומר שיביאוהו לידי קרבן הקל שהרי הכחישן.",
+            "טומאת מקדש וקדשיו שהיה לה ידיעה בתחלה ולא היה לה ידיעה בסוף שעיר של יוה\"כ הנעשה בפנים ויום הכפורים תולין עד שיודע לו ויביא קרבן עולה ויורד ושאין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ביוה\"כ ויום הכפורים מכפרין ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרין ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו פר כהן גדול של יוה\"כ מכפר אם היה המזיד מן הכהנים ואם היה מישראל דם שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפר שנאמר וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל."
+        ],
+        [
+            "כל דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה אם שגגו בית דין הגדול בהוראה והורו להתירו ושגגו העם בהוראתן ועשו העם והם סומכין על הוראתן ואח\"כ נודע לבית דין שטעו הרי בית דין חייבין להביא קרבן חטאת על שגגתן בהוראה ואף על פי שלא עשו הן בעצמן מעשה שאין משגיחין על עשיית בית דין כלל בין עשו בין לא עשו אלא על הוראתן בלבד ושאר העם פטורין מן הקרבן ואע\"פ שהם העושין מפני שתלו בבית דין ומה הוא הקרבן שמביאין על שגגה זו אם בע\"ז שגגו והורו מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת מכל שבט ושבט וקרבן זה הוא האמור בפרשת שלח לך שנאמר והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה מפי השמועה למדו שבשגגת ע\"ז הוא מדבר ואם בשאר כריתות שחייבין על שגגתן חטאת קבועה שגגו והורו מביא כל שבט ושבט פר חטאת וזהו האמור בפרשת ויקרא שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו:נמצאת למד שאם שגגו בית דין הגדול בהוראה בע\"ז מביאין כל הקהל שנים עשר פרים עולות ושנים עשר שעירים חטאות והם נשרפות שהרי דמן נכנס לפנים והם הנקראין שעירי ע\"ז ואם בשאר המצות שגגו מביאין שנים עשר פרים חטאות והן נשרפות מפני שדמם נכנס לפנים וכל פר מהן נקרא פר העלם דבר של צבור שנאמר והקריב הקהל ��ל קהל וקהל וכל שבט ושבט קרוי קהל שנאמר ויעמד יהושפט בקהל יהודה בין שעשו כל ישראל שבארץ ישראל על פי בית דין שהורו בין שעשו רוב ישראל אף על פי שהן מיעוט מנין השבטים בין שעשו רוב השבטים אע\"פ שהן מיעוט כל ישראל מביאין כמנין כל השבטים פר לכל שבט ושבט ובע\"ז פר ושעיר לכל שבט ושבט שאף אלו שלא חטאו מביאיןע\"יהחוטאים אפילו עשה שבט אחד בלבד והוא רוב הקהל הרי כל הצבור מביאין שנים עשר פרים ובע\"ז שנים עשר פרים ושנים עשר שעירים.",
+            "בית דין שנסתפק להן אם שגגו בהוראה או לא שגגו אינן חייבין באשם תלוי שנאמר ונודעה החטאת עד שתוודע ואחר כך יתחייבו בקרבן כמו שיתבאר במה דברים אמורים שבית דין חייבין ואלו העושים על פיהם פטורין מן הקרבן כשהיו המורים בית דין הגדול של שבעים ואחד ויהיה ראש ישיבה עמהן בהוראה ויהיו כולן ראויין להוראה ויטעו כולן או רובן בדבר זה שהורו בו ויורו בפירוש ויאמרו לעם מותרין אתם לעשות וכן אלו ששמעו מפי בית דין אם אמרו לאחרים מותרים אתם לעשות ויעשו כל הקהל או רובו על פיהם ויהיו העושים שוגגים על פיהם ומדמים שהדבר שהורו בו כדת הורו ויורו לבטל מקצת ולקיים מקצת לא שיעקרו כל הגוף וכשיודע להם ידעו גופו של דבר שהורו בו בשגגה בכל אלו המאורעים הוא שהיו בית דין חייבין בקרבן והעושה על פיהם פטור אבל אם חסר אחת מכל אלו הדרכים הרי בית דין פטורין מן הקרבן וכל מי ששגג ועשה מעשה מביא חטאת קבועה על שגגתו."
+        ],
+        [
+            "כיצד אם חסר אחת מכל הדרכים שביארנו יפטרו בית דין ויתחייבו העושים הרי שהורו בית דין של אחד מן השבטים להם שחלב הקיבה מותר ואכלוהו אנשי מקומם על פיהם אותו בית דין פטורין וכל מי שאכל מביא חטאת קבועה על שגגתו וכן אם הורו בית דין הגדול שדם הלב מותר ולא היה ראש ישיבה עמהן או שהיה אחד מהן אינו ראוי להיות ממונה בסנהדרין כגון שהיה גר או ממזר או זקן או שלא ראה בנים וכיוצא בהן ועשו העם על פיהם ואכלו דם הלב הרי בית דין פטורין וכל מי שאכל מביא חטאת קבועה על שגגתו ומנין שאין הכתוב מדבר אלא בבית דין הגדול שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו וגו' ומנין שעד שיהיו כולן ראויין להוראה שנאמר ואם מעיני העדה עד שיהיו להם כעינים ולהלן הוא אומר ושפטו העדה מה העדה האמורה בדיני נפשות כולן ראויין להוראה אף עדה האמורה בשגגה זו עד שיהיו כולן ראויין להוראה וכן אם הורו וידע אחד מהן שטעו ואמר להם טועים אתם ורבו עליו המתירים והתירו הרי בית דין פטורין וכל מי שעשה על פיהם חייב להביא חטאת קבועה על שגגתו שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כל הסנהדרין:ידע אחד מן הסנהדרין או מיעוטן שטעו המתירין ושתקו הואיל והורו ולא היה שם חולק ופשטה ההוראה ברוב הקהל הרי בית דין חייבין בקרבן וכל שעשה על פיהם פטור ואלו ששתקו אם עשו על פי אלו שהורו הרי אלו חייבין מפני שלא תלו בבית דין וכן אם נשאו ונתנו בדבר ואמרו דבר זה מותר הוא ולא הורו לעם ולא אמרו להם מותרין אתם לעשות ושמע השומע מהן בעת שגמרו מותר והלך ועשה כפי מה ששמע הרי כל העושה חייב חטאת קבועה ובית דין פטורין שהרי לא הורו להם בפירוש לעשות וכן אם הורו ועשו מיעוט הקהל על פיהם ונודעה השגגה הרי בית דין פטורין ואלו המיעוט שעשו חייבין וכל אחד ואחד מביא חטאתו.",
+            "והסנהדרין עצמן שעשו בהוראתן אינן מצטרפין לרוב הקהל עד שיהיו הרוב שעשו חוץ מן הסנהדרין עשו רוב אנשי ארץ ישראל על פיהם אף על פי שאלו העושים שבט אח�� וכן אם עשו רוב השבטים אע\"פ שהן מיעוט הקהל בית דין חייבים והעושין פטורין כיצד היו יושבי ארץ ישראל שש מאות אלף ואחד והיו העושין בהוראת בית דין שלש מאות אלף ואחד והרי כולן בני יהודה בלבד או שהיו העושים בני שבעה שבטים כולן אף על פי שיש בהן מאה אלף הרי בית דין חייבין וכל העושים על פיהם פטורין ואין משגיחין על יושבי חוצה לארץ שאין קרוי קהל אלא בני ארץ ישראל ושבט מנשה ואפרים אינן חשובין כשני שבטים לענין הזה אלא שניהם שבט אחד.",
+            "היו העושים מרובין בשעת החטא ומועטין בשעת ידיעה או מועטין בשעת החטא ומרובין בשעת ידיעה הכל הולך אחר שעת המעשה.",
+            "הורו בית דין בחלב מן החלבים שהוא מותר ואכל מיעוט הקהל על פיהם ונודע להם שחטאו וחזרו בהן ואח\"כ הורו שע\"ז פלונית מותרת ועבד אותה ע\"ז מיעוט אחר על פיהם וכשיצטרפו האוכלים לעובדים יהיו רוב הרי אלו מצטרפין אע\"פ שהיתה להן ידיעה בינתיים במה דברים אמורים כשהיה המורה בית דין אחד אבל אם מת בית דין שהורה תחילה ועמד אחר והורו אין אלו מצטרפין לאלו.",
+            "אפילו הורו שני בתי הדינים בדבר אחד כגון חלב וחלב או דם ודם וכן אם לא היו העושים שוגגין על פי ההוראה הרי בית דין פטורין וכל העושים חייבין כיצד הורו בית דין לאכול חלב הקיבה כולו וידע אחד מן הקהל שטעו ושחלב הקיבה אסור ואכלו מפני הוראתן שהיה עולה על דעתן שמצוה לשמוע מבית דין אף על פי שהם טועים הרי זה האוכל חייב חטאת קבועה על אכילתו ואינו מצטרף למנין השוגגים על פיהם בד\"א כשהיה זה שידע שטעו חכם או תלמיד שהגיע להוראה אבל אם היה עם הארץ הרי זה פטור שאין ידיעתו באיסורין ידיעה ודאית ומצטרף לכלל השוגגים על פיהם וכן אם לא ידע שטעו ונתכוון לאכול שומן וחלב ואכל חלב הקיבה שהתירוהו והוא לא ידע שהוא חלב קיבה הרי זה חייב מפני שאכילתו מפני שגגתו לא מפני ההוראה ואינו מצטרף למנין השוגגים על פיהם שנאמר לכל העם בשגגה עד שתהיה שגגה אחת לכל וכן אם תלה בעצמו ואכל חלב הקיבה שהורו להתירו לא מפני הוראתן אלא מפני שהוא מותר בדעתו הרי זה חייב חטאת קבועה בפני עצמו זה הכלל כל התולה בבית דין פטור והוא שיהיו שם כל הדרכים שמנינו וכל החייב בפני עצמו אינו מצטרף לרוב השוגגים.",
+            "הורו בית דין להתיר דבר האסור בזדון ועשו הקהל על פיהם בשגגה בית דין פטורין מן הקרבן מפני שהן מזידין וכל אחד ואחד מן העושים על פיהם חייב קרבן בפני עצמו מפני שהוא שוגג הורו בית דין בשגגה וידעו הקהל שטעו ושאין ראוי לקבל מהן ואעפ\"כ עשו הקהל על פיהם אלו ואלו פטורין מן הקרבן בית דין פטורין שהרי לא עשו הקהל מפני הוראתן שהטעתם וכל העושים פטורין מן הקרבן מפני שמזידין הם שהרי ידעו שטעו ושאין ראוי לעשות."
+        ],
+        [
+            "בית דין ששגגו והורו לעקור גוף מגופי תורה ועשו כל העם על פיהם בית דין פטורין וכל אחד ואחד מן העושים חייב חטאת קבועה שנאמר ונעלם דבר ולא כל הגוף.",
+            "לעולם אין בית דין חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת בדברים שאינן מפורשין בתורה ומבוארים ואחר כך יהיו בית דין חייבין בקרבן והעושים על פיהם פטורין כיצד שגגו והורו שמותר להשתחוות לעבודה זרה או שמותר להוציא מרשות לרשות בשבת או שמותר לבוא על שומרת יום כנגד יום הרי אלו כמי שאמרו אין שבת בתורה או אין ע\"ז בתורה או אין נדה בתורה שעקרו כל הגוף ואין זו וכיוצא בזה שגגת הוראה אלא שכחה לפיכך פטורין מן הקרבן וכל העושה על פיהן חייב חטאת בפני עצמו אבל אם טעו והורו ואמרו המוציא מרשות לרשות הוא שחייב שנאמר אל יצא איש ממקומו אבל הזורק או המושיט מותר או שעקרו אב מאבות מלאכות והורו שאינה מלאכה הרי אלו חייבין וכן אם טעו ואמרו המשתחוה לעבודה זרה בפישוט ידים ורגלים הוא החייב שנאמר בו לא תשתחוה לאל אחר אבל הכורע על הארץ ולא פשט ידיו ורגליו הרי הוא מותר הרי אלו חייבין וכן אם טעו ואמרו הבא על שומרת יום כנגד יום שראתה דם ביום הוא חייב שנאמר כל ימי זובה אבל ראתה בלילה מותר לבוא עליה וכן אם הורו ואמרו שמי שפירשה אשתו נדה בשעת תשמיש מותר לפרוש ממנה כשהוא מתקשה הרי אלו חייבין וכן אם טעו ואמרו שהאוכל דם שיצא בשעת שחיטה הוא החייב אבל האוכל דם הלב מותר הרי אלו חייבים וכן כל כיוצא בטעיות אלו אם הורו בהן ועשו רוב הקהל על פיהן פטורין ובית דין מביאין קרבן על שגגתן.",
+            "הורו בית דין שיצא השבת לפי שנתכסית החמה ודימו ששקעה חמה ואח\"כ זרחה אין זו הוראה אלא טעות וכל שעשה מלאכה חייב אבל בית דין פטורין וכן אם התירו בית דין אשת איש להנשא לפי שהעידו בפניהם שמת בעלה ואחר כך בא בעלה אין זו הוראה אלא טעות והאשה ובעלה האחרון חייבין חטאת על שגגתן וכן כל כיוצא בזה.",
+            "בית דין שהורו בשגגה ושכחו עצמו של חטא שהורו בו אע\"פ שהן יודעים בודאי שחטאו בשגגה ואף על פי שהעם מודיעין אותן ואומרים להן בכך וכך הוריתם לנו הם פטורין והעושים על פיהם חייבין בפני עצמן שנאמר ונודעה החטאת אשר חטאו עליה לא שיודיעו אותו החוטאים כיצד שגגו והתירו חלב שעל גבי הקיבה ואכלוהו רוב העם ואחר שידעו ששגו בהוראה ושהתירו דבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת קבועה נסתפק להם אם מקצת החלבים התירו או מקצת הדמים התירו הרי אלו פטורין וכל מי שאכל מביא חטאת קבועה.",
+            "בית דין שהורו בשגגה ונודעה להם שגגתן בין שהביאו כפרתן בין שלא הביאו כל העושה כפי הוראתן שפשטה ברוב הצבור מאחר שידעו הרי זה מביא אשם תלוי הואיל והיה לו לשאול בכל עת על דברים שנתחדשו בבית דין ולא שאל הרי זה כמי שנסתפק לו אם חטא או לא חטא במה דברים אמורים במי שהיה עם בית דין במדינה אבל מי שראה ההוראה והלך למדינה אחרת אע\"פ שעשה אחר שידעו פטור מפני שתלה בהן והרי אי אפשר לו לשאול ולא עוד אלא הנבהל לצאת אף על פי שעדיין לא יצא לדרך ועשה על פיהם מאחר שידעו הרי זה פטור."
+        ],
+        [
+            "כבר ביארנו שכל שגגה שההדיוט מביא עליה חטאת הקבועה כשבה או שעירה אם שגג בה הנשיא מביא שעיר ואם שגג בה כהן משיח מביא פר בד\"א שכהן משיח מביא פר על שגגתו כשטעה בהוראת עצמו ועשה מעשה בשגגת הוראתו לבדה והיא שיהיה חכם מופלא שנאמר אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם הרי משיח כצבור מה הצבור שהן בית דין אינן חייבין בקרבן עד שיהיו חכמים ראויין להוראה ויטעו בהוראה ויעשו העושים על פיהם ויורו לבטל מקצת ולקיים מקצת כך המשיח בכל הדרכים האלו.",
+            "כיצד כהן משיח שטעה בהוראה לעצמו ודימה שהזורק מרשות לרשות בשבת מותר וזרק מרשות לרשות והוא תולה בהוראתו לעצמו כשיודע לו חטאו יביא פר לחטאת אבל אם לא תלה בהוראתו אלא שגג וזרק בשגגה או שתלה בהוראתו ולא היה חכם מופלא או שעקר כל הגוף בהוראתו לעצמו או ששגג בהוראתו לבטל מקצת ולא עשה והוא סומך על הוראתו אלא עשה בשגגה אחרת או שהיה מזיד בהוראה ושגג במעשה הרי זה פטור מקרבן כלל שדינו להוראת עצמו כדין הקהל להוראת בית דין לכל דבר הורה לעצמו ושכח מאי זה טעם הורה ובשעת מעשה אמר הריני עושה על דעת הוראתי הרי זה מביא פר חטאת.",
+            "הורה לעצמו לבטל מקצת ולקיים מקצת בע\"ז ועשה כפי הוראתו הרי זה מביא שעירה כהדיוט והוא שישגוג בהוראה כמו שביארנו שאין הכהן המשיח חייב קרבן אלא בהעלם דבר בהוראה עם שגגת המעשה בצבור אבל אם שגג במעשה בלבד בלא הוראה בין בע\"ז בין בשאר מצות אינו מביא קרבן כלל.",
+            "הורה הכהן המשיח עם בית דין ושגג הוא והם בהוראה אע\"פ שעשו על פי ההוראה הזאת שטעו בה הואיל ולא סמך בשעת מעשה על הוראתו לבדה אלא על הוראתו עם הוראת בית דין הרי זה פטור ואין צריך להביא כפרה בפני עצמו אלא אם היו בית דין מביאין קרבן מתכפר לו בכלל הצבור ואם היו העושים הם המביאים קרבן הוא אינו מביא קרבן שהרי אין צריך כפרה בפני עצמו.",
+            "הורה עם בית דין בשגגה ושגגו הם בדם והוא בחלב אינו מתכפר לו עם הצבור אלא מביא פר לעצמו.",
+            "כהן משיח שנסתפק לו אם שגג שגגה זו שהיא שגגת הוראה עם המעשה או לא שגג אותה אינו מביא אשם תלוי מפני שהוא בה כצבור שאינן מביאין אשם תלוי על לא הודע של שגגת הוראה אבל הנשיא אם נסתפק לו אם חטא או לא חטא מביא אשם תלוי כשאר ההדיוטות מפני שאין שגגתו תלויה בהוראתו אי זהו נשיא האמור בתורה זה מלך שאין עליו רשות מאדם מישראל ואין למעלה ממנו במלכותו אלא ה' אלהיו בין שהיה מבית דוד או משאר שבטי ישראל ואם היו מלכים רבים ואין אחד מהן עובד את חבירו כל אחד ואחד מהן מביא שעיר עזים על שגגתו ואי זהו כהן משיח זה כהן גדול שנמשח בשמן המשחה לא המרובה בבגדים.",
+            "כהן גדול שנמשח בשמן המשחה ועבר מעבודתו מפני מום או זקנה וכיוצא בהן וחטא בשגגה זו מביא פר על שגגתו לפי שאין בין כהן משיח המשמש לכהן משיח שעבר אלא פר יוה\"כ ועשירית האיפה של כל יום שאין מקריב אותן אלא כהן המשמש בכהונה גדולה אבל פר הבא על כל המצוות שוים הם בו.",
+            "נשיא שעשה עם הצבור בהוראת בית דין הרי זה מתכפר לו בכלל העם שאם היו בית דין הם שהקריבו על שגגתן כל העם והמלך פטורין מן הקרבן כמו שביארנו ואם היו העושים על פי בית דין הם שחייבין בקרבן והיה המלך מן העושים הרי זה מביא שעיר ששעיר נשיא במקום כשבה או שעירה של הדיוט הוא עומד.",
+            "נשיא שנצטרע עבר מנשיאותו ונשיא שעבר מנשיאותו הרי הוא כהדיוט חטא כשהיה נשיא ועבר מגדולתו הרי זה מביא שעיר שנאמר על חטאתו אשר חטא כשעת חטאתו הוא מביא.",
+            "כהן משיח או מלך שחטאו עד שלא נתמנו אף על פי שלא נודע להם אלא אחר שנתמנו הרי אלו כהדיוט שנאמר אשר נשיא יחטא אם הכהן המשיח יחטא עד שיחטא כשהוא נשיא וכשהוא משיח לפיכך אם אכל ספק חלב כשהוא הדיוט ונודע לו על ספקו אחר שהתמנה להיות כהן גדול הרי זה מביא אשם תלוי אכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט וחצי זית כשהוא נשיא בהעלם אחת או שאכל חצי זית כשהוא נשיא וחצי זית אחר שעבר אינו מצטרף ופטור אכל חצי זית כשהוא הדיוט ונתמנה ועבר ואכל חצי זית כשהוא הדיוט הרי זה ספק אם מצטרף או כבר הפסיקה הנשיאות:סליקו להו הלכות שגגות בס\"ד."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json

@@ -0,0 +1,84 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Substitution",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+    "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "\n    <i>Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l</i><br><br>© Published and Copyright by Moznaim Publications.<br>Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n    ",
+    "digitizedBySefaria": false,
+    "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+    "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תמורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Anyone who transfers holiness from one animal to another is liable for lashes for every animal from which he transferred the holiness, as Leviticus 27:10 states: \"Do not exchange it and do not transfer its holiness,\" even though he did not perform a deed. According to the Oral Tradition, it was taught that any negative commandment that does not involve a deed is not punishable by lashes with the exception of one who takes a false or unnecessary oath, one who transfers the holiness of a sacrificial animal, and one who curses a colleague mentioning God's name. These three negative commandments can never involve a deed at all, and yet one is liable for lashes for their violation.<br>Why is one liable for lashes for transferring the holiness of an animal, it is a negative commandment that can be corrected by a positive commandment, as <i>ibid.</i>:33 states: \"If he will transfer its holiness, it and the animal to which its holiness will be transferred shall be consecrated\"? Because it has one positive commandment and two negative commandments and because the negative commandment it involves is not of the same nature as the positive commandment.This is reflected in the ruling that if the Jewish community or partners try to transfer the holiness of a sacrificial animal, the transfer is not effective. Nevertheless, they are warned not to transfer the holiness. Thus when an individual transfers the holiness of a sacrificial animal, the animal to which he transferred the holiness is consecrated. Even if he transfers holiness on the Sabbath, he is liable for forty lashes. If, by contrast, a partner in a sacrificial animal endeavors to transfer its holiness or an endeavor is made to transfer the holiness of an animal designated for a communal sacrifice - since that person has a share in these sacrifices he is liable for lashes, but the animal to which he endeavored to transfer the holiness is not consecrated.",
+            "Whether one transfers the holiness of an animal as an intentional transgression or one does so inadvertently, the transfer of holiness is effective and the person is liable for lashes.<br>What is implied? One intended to say: \"This animal should be considered as an exchange for an animal consecrated as a burnt-offering that I possess,\" and instead, he said: \"This animal should be considered as an exchange for an animal consecrated as a peace-offering that I possess,\" the transfer of holiness is effective and he is liable for lashes. If, however, he thought that it was permitted to transfer holiness or he said: \"I will enter that house and transfer the holiness of a sacrificial animal willfully,\" and instead, he entered and transferred the holiness of the animal unknowingly, the transfer of holiness is effective, but he is not liable for lashes for it.",
+            "A person cannot transfer the holiness of a sacrificial animal that does not belong to him. If the owner of a sacrificial animal says: \"Whoever desires to transfer the holiness of my sacrificial animal may come and do so,\" another person may transfer the holiness of that animal.<br>If a person transferred the holiness of a sacrificial animal belonging to him to another animal that does not belong to him, the transfer is not effective. The rationale is that a person cannot consecrate an entity that does not belong to him.",
+            "It is the one who will receive atonement who has the potential to exchange the holiness of a sacrificial animal, not the person who consecrates it.<br>What is implied? A person consecrated an animal so that his colleague could gain atonement through its sacrifice, e.g., one consecrated the animals required for the sacrifices of a nazirite so that so-and-so, the nazirite, could gain atonement thereby. It is that nazirite who can transfer their holiness, but not the person who consecrated them, because they do not belong to him.",
+            "An heir can transfer the holiness of a sacrificial animal he inherits. If a person dies, leaving a sacrificial animal to his two sons, this animal should be offered, but its holiness cannot be transferred. The rationale is that the sons are partners and partners cannot transfer the holiness of a sacrificial animal, as we explained.",
+            "The holiness of sacrificial animals consecrated by gentiles may not be transferred according to Scriptural Law. According to Rabbinic Law, however, if a gentile transfers the holiness of a sacrificial animal, the transfer is effective. If a gentile consecrated a sacrificial animal with the intent that a Jew receive atonement through its being offered and then the gentile transferred its holiness to another animal, there is an unresolved question whether the transfer is effective.",
+            "When either a man or a woman seek to transfer the holiness of a sacrificial animal, the transfer is effective.",
+            "Even though he is not liable for lashes, there is an unresolved question whether a transfer of holiness made by a minor who has reached the age when his vows are binding is effective or not.",
+            "The priests cannot transfer the holiness of animals to be sacrificed as sin-offerings and guilt-offerings that were given to them to offer. Although portions of the animal belong to them, they do not acquire them during the lifetime of the animal, for they do not receive a portion of the meat until the blood is cast on the altar.<br>A priest cannot transfer the holiness of a firstborn animal; even though he does acquire it while it is alive, he does not acquire it at the outset. On the contrary, at the outset, it should be in the home of the Israelite. When, by contrast, an owner transfers the holiness of a firstborn animal, as long as it is in his household, the transfer is binding.Similarly, when a priest transfers the holiness of a firstborn animal born in his herd, not a firstborn animal given to him by an Israelite, the transfer is binding.",
+            "The holiness of the ram of the High Priest can be transferred to another animal. The holiness of his bull, by contrast, cannot be transferred to another animal. Even though it is brought from his own resources, since his priestly brethren derive atonement through its sacrifice, they are considered as partners in it.",
+            "The holiness of fowl and meal-offerings cannot be transferred, for the relevant verses mention only animals.",
+            "The holiness of animals consecrated for the upkeep of the Temple may not be transferred, for with regard to the tithe offering, Leviticus 27:33 states: \"He shall not distinguish between good and bad and he should not transfer its holiness.\" Now the tithe offering was part of the general category of all the sacrifices, why was it singled out?To teach us a concept that applies to the entire general category. The tithe-offering is the sacrifice of an individual, thus excluding communal offerings and sacrificial animals owned by partners. The tithe-offering is a sacrifice offered on the altar, thus excluding animals consecrated for the sake of the upkeep of the Temple. There is an association between the tithe-offerings and the tithes of the crops in which are obligated Jews and not non-Jews; thus excluding sacrifices of the gentiles whose holiness cannot be exchanged as stated.",
+            "When a person consecrates an animal that has a permanent disqualifying blemish, its holiness cannot be transferred to another animal, because its body has not been consecrated in a complete way; only its worth was consecrated. If, however, one consecrates an animal with a temporary blemish or one consecrates an unblemished animal and then it contracted a permanent blemish, its holiness can be transferred.",
+            "Whether one transfers the holiness of a blemished animal to an unblemished one or that of an unblemished animal to a blemished one, one transferred the holiness of sheep to cattle, or the holiness of cattle to sheep, or that of goats to sheep or that of sheep to goats, or that of males to females or that of females to males, or transferred the holiness of 100 animals to one or that of one to 100, whether he did so all at once or one after another, the transfer is effective and he is liable for the same number of sets of lashes as animals to which he transferred holiness.",
+            "The holiness of an animal to which holiness has been transferred cannot be transferred to another animal, nor may the holiness of the offspring of a consecrated animal be transferred to another animal. This is derived from Leviticus 27:10: \"And it and the animal to which its holiness was transferred shall be holy.\" Implied is \"it\" and not its offspring, \"the animal to which its holiness was transferred\" and not an animal to which there was an attempt to transfer the holiness of the animal to which its holiness was transferred. If, however, one transferred the holiness of an animal and then transferred its holiness a second time, even 1000 times, the holiness has been transferred to each of them, and one is liable for lashes for each transfer, as we explained.",
+            "The holiness of an entire animal may not be transferred to limbs or fetuses, nor may the holiness of the latter be transferred to an entire animal.<br>What is implied? If one says: \"The hindfoot of this animal...\" or \"Its forefoot should be substituted for this burnt-offering,\" or he said: \"The fetus of this animal should be substituted for this burnt-offering,\" the holiness is not transferred. Similarly, if one says: \"This animal should be substituted for the forefoot...\" or \"the hindfoot of this burnt-offering,\" or he said: \"This animal should be substituted for the fetus of this sin-offering,\" the holiness is not transferred.",
+            "When one seeks to transfer the holiness of a consecrated animal to a hybrid, an animal that is <i>tereifah</i>, one born of Caesarian section, a <i>tumtum</i>, or an <i>adrogynus</i>, the holiness is not transferred to them and it is as if one sought to transfer the holiness of a sacrificial animal to a camel or a donkey. The rationale is that this type of animal is not fit for sacrifice. Therefore one who tries to transfer the holiness of a sacrificial animal to it is not liable for lashes.<br>What is the difference between these and an animal that is blemished? There is the possibility of the type of animal that is blemished serving as a sacrifice, while these types of animals cannot serve as sacrifices.",
+            "An animal that was engaged in intercourse with humans - whether it acted as the male or female - is considered as a blemished animal and the holiness of a sacrificial animal can be transferred to it. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "When an animal was half consecrated and half unconsecrated, holiness cannot be transferred to it, nor may its holiness be transferred.",
+            "The holiness of all of the sin-offerings that are consigned to death may not be transferred to another animal. By contrast, the holiness of all of the sin-offerings that are designated to pasture until they contract a blemish and are sold may be transferred to another animal.",
+            "When a person sets aside a female animal for his Paschal sacrifice, burnt-offering, or guilt-offering, its holiness can be transferred even though it is not fit to be offered. The rationale is that since its worth is consecrated and it is unblemished, it is considered as if its body was consecrated.<br>If, by contrast, one separated a goat as a sin-offering, a king separated a she-goat as a sin-offering, and a High Priest separated a cow as a sin-offering, their holiness cannot be transferred. The rationale is that anyone who deviates from the commandments prescribed for a sin-offering does not cause the designated animal to be consecrated at all, not even its worth, as we explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>."
+        ],
+        [
+            "The act of transferring the holiness of a sacrificial animal involves the owner of the animal saying with regard to an ordinary animal that he possesses: \"This should be substituted for this\" or \"This is a replacement for this.\" Needless to say, holiness is transferred if one says: \"This should be substituted for this sin-offering\" or \"... substituted for this burnt-offering.\" Similarly, holiness is transferred if one says: \"This should be substituted for the sin-offering I possess at home\" or \"...substituted for the burnt-offering I possess in such-and-such a place.\"<br>If, by contrast, one said with regard to an ordinary animal: \"This should be substituted for a burnt-offering\" or \"This is substituted for a sin-offering,\" his words are of no consequence. If he states: \"The holiness of this is conveyed to this,\" a transfer of holiness is not brought about.",
+            "The following rules apply when there were two animals before a person, one ordinary animal and one consecrated animal that became blemished. If he placed his hand on the ordinary animal and said: \"This one is substituted for this,\" he has brought about a forbidden exchange of holiness and he is liable for lashes. If, by contrast, he placed his hand on the consecrated animal and said: \"This is substituted for this,\" he has exchanged its holiness and transferred it to the ordinary animal. This is not a forbidden exchange of holiness, but instead, is comparable to redeeming the blemished sacrificial animal with this ordinary animal.",
+            "The following rule applies when there were three animals consecrated for the altar before a person and one of them was blemished and awaiting redemption and also three unblemished ordinary animals. If he says: \"These are substituted for these,\" the holiness of two of the consecrated animals is transferred to two of the ordinary animals through the convention of <i>temurah</i> and he is liable for two sets of lashes. The third ordinary animal is substituted for the blemished animal through the convention of <i>chillul</i>. We assume that he sought to use that convention rather than the convention of <i>temurah</i>. The rationale is that since the person had a forbidden course of action, <i>temurah</i> and a permitted course of action, <i>chillul</i>, we operate under the assumption that a person will not abandon the permitted course of action and follow the forbidden one. Therefore he is not liable for three sets of lashes.<br>Similarly, if one says: \"These ten ordinary animals are substituted for these ten consecrated animals,\" and one of the consecrated animals is blemished, the person is liable for only nine sets of lashes, for he intended to transfer the holiness of the tenth animal through the convention of <i>chillul</i>. Even though he had established a halachic presumption by being liable for many sets of lashes, since there is a permitted way for him to transfer the animal's holiness, we presume that he will not abandon the permitted course of action and follow the forbidden one.<br>When there are two consecrated animals and one of them is blemished and two ordinary animals and one of them is blemished, and one says: \"These are substituted for these,\" the holiness of the unblemished animal is transferred to the unblemished animal through the convention of <i>temurah</i> and he is liable for one set of lashes and the holiness of the blemished animal is transferred to the blemished animal through the convention of <i>chillul</i>. The rationale is that we presume that he will not abandon the permitted course of action and follow the forbidden one.",
+            "When one says: \"The holiness of an animal designated as a burnt-offering and one designated as a peace-offering is transferred to this animal,\" his statements are of consequence. The animal should be sold and half of the proceeds used to bring the exchange of a burnt-offering and half used to bring the exchange of a peace-offering.<br>If one said: \"The holiness of an animal designated as a burnt-offering and the holiness of an animal dedicated as a peace-offering are transferred to this animal,\" we examine if that was his original intent. If it was, his words are of consequence. If his original intent was merely to transfer the holiness of a burnt-offering, and he afterwards, added \"the holiness of a peace-offering\" later, only his original statements are of consequence. Even though he retracted them immediately thereafter, only the holiness of a burnt-offering was transferred to the animal."
+        ],
+        [
+            "What are the laws governing the offering of an animal to which holiness was transferred? A male animal to which the holiness of a burnt-offering was transferred should be sacrificed as a burnt-offering. If the animal to which the holiness of a burnt-offering was transferred was female or blemished, the female should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish. Then it should be sold and a burnt-offering brought with the proceeds of the sale.<br>An animal to which the holiness of a sin-offering was transferred should be consigned to death, as we explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>. An animal to which the holiness of a guilt-offering was transferred should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish. Then it should be sold and freewill offerings brought with the proceeds of the sale. An animal to which the holiness of a peace-offering was transferred is like a peace-offering in all respects: It requires <i>semichah</i>, accompanying offerings, and the waving of the breast and the thigh.<br>An animal to which the holiness of a thanksgiving-offering was transferred is like a thanksgiving-offering except that it does not require bread, as we explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>.The following laws apply to an animal to which the holiness of a Paschal sacrifice was transferred. If the transfer was made before noon on the fourteenth of Nisan, the animal to which the holiness was transferred is not offered. Instead, it should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish. Then it should be sold and a peace-offering brought with the proceeds of the sale. If the transfer was made after noon, the animal to which the holiness was transferred should itself be sacrificed as a peace-offering.<br>An animal to which the holiness of a firstborn offering or a tithe offering was transferred should never be sacrificed. This is derived from Leviticus 27:26 which states with regard to a firstborn: \"It is God's.\" According to the Oral Tradition, it was taught: \"It\" is sacrificed, but an animal to which its holiness is transferred is not sacrificed. The laws pertaining to the tithe offering are the same as those pertaining to the firstborn offering. An animal to which the holiness of these offerings was transferred should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish. Afterwards, it may be eaten.",
+            "An animal to which the holiness of a firstborn is transferred should be given to the priests and an animal to which the holiness of a tithe offering was transferred is given to its owners. Just as a firstborn animal or a tithe offering that contracts a disqualifying physical blemish is not redeemed, as explained in <i>Hilchot Issurei Mizbeiach</i>, so too, an animal to which their holiness is transferred is not redeemed.",
+            "When an animal was consecrated half as a burnt-offering and half as a peace-offering, an animal to which its holiness was transferred is given the same status. Similarly, when the holiness of any consecrated animal which should not be sacrificed because of a difficulty at the time of its consecration was transferred to another animal, that second animal should also not be sacrificed.<br>If one said: \"The holiness of a sacrificial animal should be transferred to half this animal and the other half should be consecrated as a burnt-offering,\" it should be offered as a burnt-offering. If he consecrated it half as a burnt-offering and half, as a tithe offering, it should be sacrificed as a burnt-offering. If he transferred the holiness of a sacrificial animal to half of it and he consecrated half as a tithe offering, its status is in doubt and it should not be sacrificed.",
+            "The following rules apply when a person consecrates an animal with a temporary blemish or, needless to say, an unblemished animal and then it contracts a permanent blemish and it is redeemed. If one endeavored to transfer its holiness after it was redeemed, the transfer is binding, but the animal to which the transfer was made should neither be sacrificed, nor redeemed. Instead, it should be left until it dies. It should not be sacrificed, because it comes from holiness that was already deferred. Nor may it be redeemed, because its holiness does not have the strength to encompass the entity used to redeem it.",
+            "When any animal to which holiness was transferred was permanently blemished from the outset, they should be redeemed. Nevertheless, they do not become ordinary animals in a complete sense to the extent that it is permitted to shear them or perform work with them after they are redeemed. For holiness that is transferred can encompass an animal that possesses a permanent blemish, as evident from Leviticus 27:10 which speaks of transferring holiness \"from the good to the bad.\" Here the intent of the term \"bad\" is an animal that is blemished or the like and thus is not fit to serve as a sacrifice. Nevertheless, concerning it, the verse continues: \"It shall be consecrated.\"",
+            "The following laws apply when an animal consecrated as a burnt-offering became intermingled with sacrificial animals consecrated as peace-offerings and one transferred the holiness of one of the animals in the mixture to an ordinary animal.One should bring another animal and consecrate it, saying: \"If this one had the holiness of a burnt-offering transferred to it, this animal is a peace-offering. And if this one had the holiness of a peace-offering transferred to it, this animal is a burnt-offering.\" Thus the animal which he brought together with the animal to which the holiness of the animal was transferred are like animals consecrated as burnt-offerings and as peace-offerings that became intermingled.<br>If the person transformed the holiness of one of these two to a third animal and it is not known which one's holiness he transferred, he should bring another animal fit for sacrifice from his home and consecrate it conditionally, saying with regard to the second animal to which holiness is being transferred: \"If this is an animal to which the holiness of an animal was transferred, the animal that was brought remains an ordinary animal. If this animal is an animal to which the holiness of a burnt-offering or a peace-offering was transferred, the animal that was brought is a burnt-offering or a peace-offering.\" Thus the animal which he brought with the second animal to which holiness was transferred is like a sacrificial animal that became intermingled with an animal to which holiness was transferred. We have already explained the laws pertaining to the intermingling of animals to which holiness was transferred in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>.",
+            "When an animal consecrated as a peace-offering became intermingled with a firstborn animal or a tithe offering and one transferred the holiness of one of the animals of the mixture to another animal, that animal should not be offered. Instead, it should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish and then be redeemed, and then it should be eaten in the same manner as a blemished firstborn or tithe offering, as explained."
+        ],
+        [
+            "What are the laws pertaining to the offspring of consecrated animals? The offspring of an animal consecrated as a peace-offering and the offspring of an animal to which the holiness of a peace-offering was transferred are like peace-offerings and they should be treated like peace-offerings in all respects. Similarly, the offspring of an animal consecrated as a thanksgiving-offering and the offspring of an animal to which the holiness of a thanksgiving-offering was transferred should be sacrificed like a thanksgiving-offering, except that they do not require bread. For bread is brought only for a thanksgiving-offering itself. This is derived from Leviticus 7:12 which states: \"He shall offer on the slaughtering of the thanksgiving-offering....\" Implied is on its slaughtering, and not on the slaughtering of its offspring or on that of an animal to which its holiness was transferred, as we explained.<br>To what does the above apply? To the offspring themselves. But the offspring of the offspring should not be sacrificed. From his conduct, it is obvious that he is delaying their offering to raise herds from them. Hence, he is penalized and should not offer them.",
+            "The offspring of a sin-offering, and, needless to say, the offspring of an animal to which the holiness of a sin offering was transferred, should be consigned to death.",
+            "If a person slaughters an animal offered as a sin-offering and discovers that it was carrying a four-month old fetus that was alive, it may be eaten like the meat of the sin-offering. For the offspring of consecrated animals while they are in their mother's womb are like the consecrated animals themselves.",
+            "The offspring of an animal to which the holiness of a guilt-offering was transferred, the offspring of its offspring, and so too until the end of time should be allowed to pasture until they contract a disqualifying blemish. Then they should be sold and the proceeds used to purchase freewill offerings. If the animal to which the holiness of the guilt-offering was transferred gave birth to a male after the guilt-offering is sacrificed, the offspring itself should be sacrificed as a burnt-offering.If one set aside a female animal as a guilt-offering and it gave birth, it and its offspring should be allowed to pasture until they become blemished. Then they should be sold and the person's guilt-offering purchased with the proceeds of the sale. If he already sacrificed his guilt-offering, the proceeds of their sale should be used to purchase freewill offerings.",
+            "The male offspring of an animal to which the holiness of a burnt-offering was transferred, the offspring of its offspring, and so too until the end of time are considered as burnt-offerings and should themselves be offered as burnt-offerings.<br>If one set aside a female as a burnt-offering and it gave birth, even though it gave birth to a male, the offspring should be allowed to pasture until it contracts a disqualifying blemish and then the proceeds of the sale should be used to bring a burnt-offering.<br>We already explained in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i> that whenever we use the expression \"the proceeds of the sale should be used to purchase freewill offerings\" the intent is that the money should be placed in the chests that existed in the Temple whose number we explained in <i>Hilchot Shekalim</i>. The court sacrifices freewill burnt-offerings with that money. The accompanying offeringsare brought from communal funds and they do not require <i>semichah</i>. Whenever, by contrast, we use the expression \"it itself should be offered as a burnt-offering\" or \"he should bring a burnt-offering with the proceeds,\" the sacrifice requires <i>semichah</i> and the owner must bring the accompanying offerings.",
+            "The offspring born to an animal selected as a tithe offering, the offspring of an animal to which the holiness of a tithe offering was transferred, and the offspring of an animal to which the holiness of a firstborn animal was transferred, and the offspring of their offspring until the end of time should not be offered. Instead, they should be allowed to pasture until they contract a disqualifying blemish and then they should be eaten according to the laws applying to a blemished firstborn animal and tithe offering.<br>The offspring of an animal to which the holiness of a firstborn animal was transferred belongs to the priest. The offspring of an animal selected as a tithe offering and the offspring of an animal to which the holiness of a animal designated as a tithe offering was transferred belong to the owner.",
+            "The laws that apply to the offspring of an animal to which the holiness of a Paschal sacrifice was transferred are the same as those applying to an animal to which the holiness of a Paschal sacrifice was transferred itself. If its mother should be sacrificed as a peace-offering, its offspring should be offered as a peace-offering. If the law was that the mother should be allowed to pasture until it contracts a blemish and then be sold and the proceeds used to purchase a peace-offering, this same law applies to its offspring.<br>If one designated a female for one's Paschal sacrifice and it gave birth or he designated it for that sacrifice while pregnant, it and its offspring should be allowed to pasture until they contract a disqualifying blemish and a Paschal sacrifice should be brought with the proceeds of their sale. If this female remained unblemished until after Pesach or it gave birth after Pesach, it and its offspring should be allowed to pasture until they contract a disqualifying blemish and a peace-offering should be brought with the proceeds of their sale.",
+            "When the offspring of sacrificial animals were born through Caesarian section, as a <i>tumtum</i>, an <i>androgynus</i>, a hybrid, or a <i>tereifah</i>, they should be redeemed and a sacrificial animal that is fit to be brought with the money from the sale of these offspring should be brought.",
+            "The offspring of a blemished consecrated animal is like the offspring of an unblemished consecrated animal in all respects and it should be offered in the appropriate manner.",
+            "When a consecrated animal discharges a stillborn animal or a placenta, it should be buried and it is forbidden to benefit from it.",
+            "A person who changes the purpose for which an article was consecrated from one holy purpose to another violates a prohibition. This is derived from Leviticus 27:26 which states with regard to a firstborn animal: \"A person may not consecrate it,\" i.e., he may not designate it as a burnt-offering or a peace-offering. The same applies to other consecrated animals. They may not be changed to a purpose other than that for which they were originally consecrated. This applies both to animals consecrated for the altar and animals consecrated for the improvement of the Temple.<br>What is implied? If an article was consecrated for the improvement of the Temple Sanctuary, it should not be changed and the money used for the improvement of the altar. Similar laws apply in all analogous situations. One is not liable for lashes for the violation of this prohibition.",
+            "What clever technique can be used with regard to a firstborn to consecrate it to the altar for another sacrifice? One may consecrate it in its mother's womb, before it is born. This is derived from Leviticus 27:26: \"which will become a firstborn for God among the livestock - a man shall not consecrate it.\" Implied is that when it is born, one may not consecrate it, but one may consecrate it in its mother's womb.<br>Therefore one may say: \"If the fetus in the womb of this cow that has not given birth previously is male, it is consecrated as a burnt-offering.\" He may not, however, designate it as a peace-offering, for he cannot remove it from the holiness of the firstborn in order to benefit from it. If one said: \"It should be a burnt-offering when the majority of its head emerges,\" it is a firstborn and not a burnt-offering.",
+            "One may not use a clever technique to change the fetus of a consecrated animal to another purpose. Instead, it is consecrated with the holiness of its mother. The rationale is that the offspring of a consecrated animal become consecrated in the womb, as we explained. Thus every fetus is consecrated with the holiness of its mother and its holiness cannot be changed in the womb as one may with regard to a firstborn animal. The rationale is that a firstborn animal becomes consecrated only when it emerges from the womb.<br>Although all of the statutes of the Torah are decrees, as we explained in the conclusion of <i>Hilchot Me'ilah</i>, it is fit to meditate upon them and wherever it is possible to provide a reason, one should provide a reason. The Sages of the early generations said that King Solomon understood most of the rationales for all the statutes of the Torah.<br>It appears to me that the verse Leviticus 27:10: \"It and the animal to which its holiness will be transferred shall be consecrated\" shares a similar motivating rationale as the verse <i>ibid.</i>:15: \"If the one who consecrates it shall redeem his house, he shall add a fifth of the money of the redemption valuation to it.\" The principle behind these laws is that the Torah descended to the bottom of a person's thoughts and the scope of his evil inclination. For human nature tends to increase his property and attach importance to his money. Even though he made a vow or consecrated something, it is possible that he will reconsider, change his mind, and redeem it for less than its worth. Hence the Torah states: \"If he redeems it for himself, he must add a fifth.\" Similarly, if he consecrated an animal in a manner that its physical person becomes consecrated, he might reconsider. In this instance, since he cannot redeem it, he will exchange it for a lesser one. If he was given permission to exchange an inferior animal for a superior one, he will exchange a superior one for an inferior one and claim that it was superior. Therefore, the Torah removed that option, forbidding all exchanges and penalized him that if he made an exchange, \"It and the animal to which its holiness will be transferred shall be consecrated.\"<br>All of these ordinances are to subjugate one's evil inclination and improve one's character. Similarly, most of the Torah's laws are nothing other than \"counsels given from distance\" from \"He Who is of great counsel\" to improve one's character and make one's conduct upright. And so it is written Proverbs 22:20-21: \"Behold, I have written for you in the Torah prominent matters, to inform you of the veracity of the words of truth, so that you will respond truthfully to those who send to you.\""
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,42 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Substitution",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תמורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "The offspring of a sin-offering is killed [without being sacrificed] and it goes without saying [that the same is true for] the offspring of its replacement as well.",
+            "If one who slaughters a sin-offering finds inside it a live four-month old fetus, it may be eaten like the meat of the offering itself since fetal sacrificial animals are holy.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "One may not engage in shenanigans using an animal [belonging to] the Temple to sanctify its fetus with another [form of] sanctity rather [the fetus] has the sanctity of its mother for the children of sacred animals are sacred from within their mothers' womb as we explained and therefore each of them have the same sanctity as its mother, which cannot be changed in the womb as with a first-born for the first born becomes hole when it comes out. Even though all the laws of the Torah are [arbitrary] decrees, as we explained at the end of the Laws of Desecration, it is worthwhile to meditate on them and assign reasons to whatever part of it you can assign a reason to. Behold the early sages said \"Solomon understood the reasons of most of the Torah's Laws.\" [In light of this] it appears to me that this which the Torah says \"and both it and its replacement shall be holy\"  is similar to the subject where it says \"and if the one who sanctifies redeems his house and adds a fifth of your appraisal to it.\" The Torah descends to the end of a person's train of thought and some of his evil inclination for a person's nature urges him to increase his possessions and conserve his money and even if he pledged and sanctified, he may retract and regret it and redeem it for less than its worth. Therefore if he redeems it privately, the Torah [makes him] add a fifth. Similarly if he sanctified an animal [with] corporeal sanctity he may regret it and since he cannot redeem it, he may come to exchange it for one that is [worth] less and if he were given permission to exchange the worse [animal] for a better one, he would exchange the better animal for a worse one and call it better. Therefore the Scripture closed [the way] in front of him that he may not exchange and fined him if he did exchange and said \"both it and its replacement will be holy.\" And all of these things are to subdue the will and refine the character and most of the laws of the Torah are nothing but advice from the Master of Advice to refine the character and to straighten the actions. Thus it says \"Have not I written unto thee excellent things of counsels and knowledge; That I might make thee know the certainty of the words of truth, that thou mightest bring back words of truth to them that send thee?\" We have finished the Laws of exchanges with the help of Heaven."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/English/merged.json

@@ -0,0 +1,77 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Substitution",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Substitution",
+    "text": [
+        [
+            "Anyone who transfers holiness from one animal to another is liable for lashes for every animal from which he transferred the holiness, as Leviticus 27:10 states: \"Do not exchange it and do not transfer its holiness,\" even though he did not perform a deed. According to the Oral Tradition, it was taught that any negative commandment that does not involve a deed is not punishable by lashes with the exception of one who takes a false or unnecessary oath, one who transfers the holiness of a sacrificial animal, and one who curses a colleague mentioning God's name. These three negative commandments can never involve a deed at all, and yet one is liable for lashes for their violation.<br>Why is one liable for lashes for transferring the holiness of an animal, it is a negative commandment that can be corrected by a positive commandment, as <i>ibid.</i>:33 states: \"If he will transfer its holiness, it and the animal to which its holiness will be transferred shall be consecrated\"? Because it has one positive commandment and two negative commandments and because the negative commandment it involves is not of the same nature as the positive commandment.This is reflected in the ruling that if the Jewish community or partners try to transfer the holiness of a sacrificial animal, the transfer is not effective. Nevertheless, they are warned not to transfer the holiness. Thus when an individual transfers the holiness of a sacrificial animal, the animal to which he transferred the holiness is consecrated. Even if he transfers holiness on the Sabbath, he is liable for forty lashes. If, by contrast, a partner in a sacrificial animal endeavors to transfer its holiness or an endeavor is made to transfer the holiness of an animal designated for a communal sacrifice - since that person has a share in these sacrifices he is liable for lashes, but the animal to which he endeavored to transfer the holiness is not consecrated.",
+            "Whether one transfers the holiness of an animal as an intentional transgression or one does so inadvertently, the transfer of holiness is effective and the person is liable for lashes.<br>What is implied? One intended to say: \"This animal should be considered as an exchange for an animal consecrated as a burnt-offering that I possess,\" and instead, he said: \"This animal should be considered as an exchange for an animal consecrated as a peace-offering that I possess,\" the transfer of holiness is effective and he is liable for lashes. If, however, he thought that it was permitted to transfer holiness or he said: \"I will enter that house and transfer the holiness of a sacrificial animal willfully,\" and instead, he entered and transferred the holiness of the animal unknowingly, the transfer of holiness is effective, but he is not liable for lashes for it.",
+            "A person cannot transfer the holiness of a sacrificial animal that does not belong to him. If the owner of a sacrificial animal says: \"Whoever desires to transfer the holiness of my sacrificial animal may come and do so,\" another person may transfer the holiness of that animal.<br>If a person transferred the holiness of a sacrificial animal belonging to him to another animal that does not belong to him, the transfer is not effective. The rationale is that a person cannot consecrate an entity that does not belong to him.",
+            "It is the one who will receive atonement who has the potential to exchange the holiness of a sacrificial animal, not the person who consecrates it.<br>What is implied? A person consecrated an animal so that his colleague could gain atonement through its sacrifice, e.g., one consecrated the animals required for the sacrifices of a nazirite so that so-and-so, the nazirite, could gain atonement thereby. It is that nazirite who can transfer their holiness, but not the person who consecrated them, because they do not belong to him.",
+            "An heir can transfer the holiness of a sacrificial animal he inherits. If a person dies, leaving a sacrificial animal to his two sons, this animal should be offered, but its holiness cannot be transferred. The rationale is that the sons are partners and partners cannot transfer the holiness of a sacrificial animal, as we explained.",
+            "The holiness of sacrificial animals consecrated by gentiles may not be transferred according to Scriptural Law. According to Rabbinic Law, however, if a gentile transfers the holiness of a sacrificial animal, the transfer is effective. If a gentile consecrated a sacrificial animal with the intent that a Jew receive atonement through its being offered and then the gentile transferred its holiness to another animal, there is an unresolved question whether the transfer is effective.",
+            "When either a man or a woman seek to transfer the holiness of a sacrificial animal, the transfer is effective.",
+            "Even though he is not liable for lashes, there is an unresolved question whether a transfer of holiness made by a minor who has reached the age when his vows are binding is effective or not.",
+            "The priests cannot transfer the holiness of animals to be sacrificed as sin-offerings and guilt-offerings that were given to them to offer. Although portions of the animal belong to them, they do not acquire them during the lifetime of the animal, for they do not receive a portion of the meat until the blood is cast on the altar.<br>A priest cannot transfer the holiness of a firstborn animal; even though he does acquire it while it is alive, he does not acquire it at the outset. On the contrary, at the outset, it should be in the home of the Israelite. When, by contrast, an owner transfers the holiness of a firstborn animal, as long as it is in his household, the transfer is binding.Similarly, when a priest transfers the holiness of a firstborn animal born in his herd, not a firstborn animal given to him by an Israelite, the transfer is binding.",
+            "The holiness of the ram of the High Priest can be transferred to another animal. The holiness of his bull, by contrast, cannot be transferred to another animal. Even though it is brought from his own resources, since his priestly brethren derive atonement through its sacrifice, they are considered as partners in it.",
+            "The holiness of fowl and meal-offerings cannot be transferred, for the relevant verses mention only animals.",
+            "The holiness of animals consecrated for the upkeep of the Temple may not be transferred, for with regard to the tithe offering, Leviticus 27:33 states: \"He shall not distinguish between good and bad and he should not transfer its holiness.\" Now the tithe offering was part of the general category of all the sacrifices, why was it singled out?To teach us a concept that applies to the entire general category. The tithe-offering is the sacrifice of an individual, thus excluding communal offerings and sacrificial animals owned by partners. The tithe-offering is a sacrifice offered on the altar, thus excluding animals consecrated for the sake of the upkeep of the Temple. There is an association between the tithe-offerings and the tithes of the crops in which are obligated Jews and not non-Jews; thus excluding sacrifices of the gentiles whose holiness cannot be exchanged as stated.",
+            "When a person consecrates an animal that has a permanent disqualifying blemish, its holiness cannot be transferred to another animal, because its body has not been consecrated in a complete way; only its worth was consecrated. If, however, one consecrates an animal with a temporary blemish or one consecrates an unblemished animal and then it contracted a permanent blemish, its holiness can be transferred.",
+            "Whether one transfers the holiness of a blemished animal to an unblemished one or that of an unblemished animal to a blemished one, one transferred the holiness of sheep to cattle, or the holiness of cattle to sheep, or that of goats to sheep or that of sheep to goats, or that of males to females or that of females to males, or transferred the holiness of 100 animals to one or that of one to 100, whether he did so all at once or one after another, the transfer is effective and he is liable for the same number of sets of lashes as animals to which he transferred holiness.",
+            "The holiness of an animal to which holiness has been transferred cannot be transferred to another animal, nor may the holiness of the offspring of a consecrated animal be transferred to another animal. This is derived from Leviticus 27:10: \"And it and the animal to which its holiness was transferred shall be holy.\" Implied is \"it\" and not its offspring, \"the animal to which its holiness was transferred\" and not an animal to which there was an attempt to transfer the holiness of the animal to which its holiness was transferred. If, however, one transferred the holiness of an animal and then transferred its holiness a second time, even 1000 times, the holiness has been transferred to each of them, and one is liable for lashes for each transfer, as we explained.",
+            "The holiness of an entire animal may not be transferred to limbs or fetuses, nor may the holiness of the latter be transferred to an entire animal.<br>What is implied? If one says: \"The hindfoot of this animal...\" or \"Its forefoot should be substituted for this burnt-offering,\" or he said: \"The fetus of this animal should be substituted for this burnt-offering,\" the holiness is not transferred. Similarly, if one says: \"This animal should be substituted for the forefoot...\" or \"the hindfoot of this burnt-offering,\" or he said: \"This animal should be substituted for the fetus of this sin-offering,\" the holiness is not transferred.",
+            "When one seeks to transfer the holiness of a consecrated animal to a hybrid, an animal that is <i>tereifah</i>, one born of Caesarian section, a <i>tumtum</i>, or an <i>adrogynus</i>, the holiness is not transferred to them and it is as if one sought to transfer the holiness of a sacrificial animal to a camel or a donkey. The rationale is that this type of animal is not fit for sacrifice. Therefore one who tries to transfer the holiness of a sacrificial animal to it is not liable for lashes.<br>What is the difference between these and an animal that is blemished? There is the possibility of the type of animal that is blemished serving as a sacrifice, while these types of animals cannot serve as sacrifices.",
+            "An animal that was engaged in intercourse with humans - whether it acted as the male or female - is considered as a blemished animal and the holiness of a sacrificial animal can be transferred to it. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "When an animal was half consecrated and half unconsecrated, holiness cannot be transferred to it, nor may its holiness be transferred.",
+            "The holiness of all of the sin-offerings that are consigned to death may not be transferred to another animal. By contrast, the holiness of all of the sin-offerings that are designated to pasture until they contract a blemish and are sold may be transferred to another animal.",
+            "When a person sets aside a female animal for his Paschal sacrifice, burnt-offering, or guilt-offering, its holiness can be transferred even though it is not fit to be offered. The rationale is that since its worth is consecrated and it is unblemished, it is considered as if its body was consecrated.<br>If, by contrast, one separated a goat as a sin-offering, a king separated a she-goat as a sin-offering, and a High Priest separated a cow as a sin-offering, their holiness cannot be transferred. The rationale is that anyone who deviates from the commandments prescribed for a sin-offering does not cause the designated animal to be consecrated at all, not even its worth, as we explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>."
+        ],
+        [
+            "The act of transferring the holiness of a sacrificial animal involves the owner of the animal saying with regard to an ordinary animal that he possesses: \"This should be substituted for this\" or \"This is a replacement for this.\" Needless to say, holiness is transferred if one says: \"This should be substituted for this sin-offering\" or \"... substituted for this burnt-offering.\" Similarly, holiness is transferred if one says: \"This should be substituted for the sin-offering I possess at home\" or \"...substituted for the burnt-offering I possess in such-and-such a place.\"<br>If, by contrast, one said with regard to an ordinary animal: \"This should be substituted for a burnt-offering\" or \"This is substituted for a sin-offering,\" his words are of no consequence. If he states: \"The holiness of this is conveyed to this,\" a transfer of holiness is not brought about.",
+            "The following rules apply when there were two animals before a person, one ordinary animal and one consecrated animal that became blemished. If he placed his hand on the ordinary animal and said: \"This one is substituted for this,\" he has brought about a forbidden exchange of holiness and he is liable for lashes. If, by contrast, he placed his hand on the consecrated animal and said: \"This is substituted for this,\" he has exchanged its holiness and transferred it to the ordinary animal. This is not a forbidden exchange of holiness, but instead, is comparable to redeeming the blemished sacrificial animal with this ordinary animal.",
+            "The following rule applies when there were three animals consecrated for the altar before a person and one of them was blemished and awaiting redemption and also three unblemished ordinary animals. If he says: \"These are substituted for these,\" the holiness of two of the consecrated animals is transferred to two of the ordinary animals through the convention of <i>temurah</i> and he is liable for two sets of lashes. The third ordinary animal is substituted for the blemished animal through the convention of <i>chillul</i>. We assume that he sought to use that convention rather than the convention of <i>temurah</i>. The rationale is that since the person had a forbidden course of action, <i>temurah</i> and a permitted course of action, <i>chillul</i>, we operate under the assumption that a person will not abandon the permitted course of action and follow the forbidden one. Therefore he is not liable for three sets of lashes.<br>Similarly, if one says: \"These ten ordinary animals are substituted for these ten consecrated animals,\" and one of the consecrated animals is blemished, the person is liable for only nine sets of lashes, for he intended to transfer the holiness of the tenth animal through the convention of <i>chillul</i>. Even though he had established a halachic presumption by being liable for many sets of lashes, since there is a permitted way for him to transfer the animal's holiness, we presume that he will not abandon the permitted course of action and follow the forbidden one.<br>When there are two consecrated animals and one of them is blemished and two ordinary animals and one of them is blemished, and one says: \"These are substituted for these,\" the holiness of the unblemished animal is transferred to the unblemished animal through the convention of <i>temurah</i> and he is liable for one set of lashes and the holiness of the blemished animal is transferred to the blemished animal through the convention of <i>chillul</i>. The rationale is that we presume that he will not abandon the permitted course of action and follow the forbidden one.",
+            "When one says: \"The holiness of an animal designated as a burnt-offering and one designated as a peace-offering is transferred to this animal,\" his statements are of consequence. The animal should be sold and half of the proceeds used to bring the exchange of a burnt-offering and half used to bring the exchange of a peace-offering.<br>If one said: \"The holiness of an animal designated as a burnt-offering and the holiness of an animal dedicated as a peace-offering are transferred to this animal,\" we examine if that was his original intent. If it was, his words are of consequence. If his original intent was merely to transfer the holiness of a burnt-offering, and he afterwards, added \"the holiness of a peace-offering\" later, only his original statements are of consequence. Even though he retracted them immediately thereafter, only the holiness of a burnt-offering was transferred to the animal."
+        ],
+        [
+            "What are the laws governing the offering of an animal to which holiness was transferred? A male animal to which the holiness of a burnt-offering was transferred should be sacrificed as a burnt-offering. If the animal to which the holiness of a burnt-offering was transferred was female or blemished, the female should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish. Then it should be sold and a burnt-offering brought with the proceeds of the sale.<br>An animal to which the holiness of a sin-offering was transferred should be consigned to death, as we explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>. An animal to which the holiness of a guilt-offering was transferred should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish. Then it should be sold and freewill offerings brought with the proceeds of the sale. An animal to which the holiness of a peace-offering was transferred is like a peace-offering in all respects: It requires <i>semichah</i>, accompanying offerings, and the waving of the breast and the thigh.<br>An animal to which the holiness of a thanksgiving-offering was transferred is like a thanksgiving-offering except that it does not require bread, as we explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>.The following laws apply to an animal to which the holiness of a Paschal sacrifice was transferred. If the transfer was made before noon on the fourteenth of Nisan, the animal to which the holiness was transferred is not offered. Instead, it should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish. Then it should be sold and a peace-offering brought with the proceeds of the sale. If the transfer was made after noon, the animal to which the holiness was transferred should itself be sacrificed as a peace-offering.<br>An animal to which the holiness of a firstborn offering or a tithe offering was transferred should never be sacrificed. This is derived from Leviticus 27:26 which states with regard to a firstborn: \"It is God's.\" According to the Oral Tradition, it was taught: \"It\" is sacrificed, but an animal to which its holiness is transferred is not sacrificed. The laws pertaining to the tithe offering are the same as those pertaining to the firstborn offering. An animal to which the holiness of these offerings was transferred should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish. Afterwards, it may be eaten.",
+            "An animal to which the holiness of a firstborn is transferred should be given to the priests and an animal to which the holiness of a tithe offering was transferred is given to its owners. Just as a firstborn animal or a tithe offering that contracts a disqualifying physical blemish is not redeemed, as explained in <i>Hilchot Issurei Mizbeiach</i>, so too, an animal to which their holiness is transferred is not redeemed.",
+            "When an animal was consecrated half as a burnt-offering and half as a peace-offering, an animal to which its holiness was transferred is given the same status. Similarly, when the holiness of any consecrated animal which should not be sacrificed because of a difficulty at the time of its consecration was transferred to another animal, that second animal should also not be sacrificed.<br>If one said: \"The holiness of a sacrificial animal should be transferred to half this animal and the other half should be consecrated as a burnt-offering,\" it should be offered as a burnt-offering. If he consecrated it half as a burnt-offering and half, as a tithe offering, it should be sacrificed as a burnt-offering. If he transferred the holiness of a sacrificial animal to half of it and he consecrated half as a tithe offering, its status is in doubt and it should not be sacrificed.",
+            "The following rules apply when a person consecrates an animal with a temporary blemish or, needless to say, an unblemished animal and then it contracts a permanent blemish and it is redeemed. If one endeavored to transfer its holiness after it was redeemed, the transfer is binding, but the animal to which the transfer was made should neither be sacrificed, nor redeemed. Instead, it should be left until it dies. It should not be sacrificed, because it comes from holiness that was already deferred. Nor may it be redeemed, because its holiness does not have the strength to encompass the entity used to redeem it.",
+            "When any animal to which holiness was transferred was permanently blemished from the outset, they should be redeemed. Nevertheless, they do not become ordinary animals in a complete sense to the extent that it is permitted to shear them or perform work with them after they are redeemed. For holiness that is transferred can encompass an animal that possesses a permanent blemish, as evident from Leviticus 27:10 which speaks of transferring holiness \"from the good to the bad.\" Here the intent of the term \"bad\" is an animal that is blemished or the like and thus is not fit to serve as a sacrifice. Nevertheless, concerning it, the verse continues: \"It shall be consecrated.\"",
+            "The following laws apply when an animal consecrated as a burnt-offering became intermingled with sacrificial animals consecrated as peace-offerings and one transferred the holiness of one of the animals in the mixture to an ordinary animal.One should bring another animal and consecrate it, saying: \"If this one had the holiness of a burnt-offering transferred to it, this animal is a peace-offering. And if this one had the holiness of a peace-offering transferred to it, this animal is a burnt-offering.\" Thus the animal which he brought together with the animal to which the holiness of the animal was transferred are like animals consecrated as burnt-offerings and as peace-offerings that became intermingled.<br>If the person transformed the holiness of one of these two to a third animal and it is not known which one's holiness he transferred, he should bring another animal fit for sacrifice from his home and consecrate it conditionally, saying with regard to the second animal to which holiness is being transferred: \"If this is an animal to which the holiness of an animal was transferred, the animal that was brought remains an ordinary animal. If this animal is an animal to which the holiness of a burnt-offering or a peace-offering was transferred, the animal that was brought is a burnt-offering or a peace-offering.\" Thus the animal which he brought with the second animal to which holiness was transferred is like a sacrificial animal that became intermingled with an animal to which holiness was transferred. We have already explained the laws pertaining to the intermingling of animals to which holiness was transferred in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>.",
+            "When an animal consecrated as a peace-offering became intermingled with a firstborn animal or a tithe offering and one transferred the holiness of one of the animals of the mixture to another animal, that animal should not be offered. Instead, it should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish and then be redeemed, and then it should be eaten in the same manner as a blemished firstborn or tithe offering, as explained."
+        ],
+        [
+            "What are the laws pertaining to the offspring of consecrated animals? The offspring of an animal consecrated as a peace-offering and the offspring of an animal to which the holiness of a peace-offering was transferred are like peace-offerings and they should be treated like peace-offerings in all respects. Similarly, the offspring of an animal consecrated as a thanksgiving-offering and the offspring of an animal to which the holiness of a thanksgiving-offering was transferred should be sacrificed like a thanksgiving-offering, except that they do not require bread. For bread is brought only for a thanksgiving-offering itself. This is derived from Leviticus 7:12 which states: \"He shall offer on the slaughtering of the thanksgiving-offering....\" Implied is on its slaughtering, and not on the slaughtering of its offspring or on that of an animal to which its holiness was transferred, as we explained.<br>To what does the above apply? To the offspring themselves. But the offspring of the offspring should not be sacrificed. From his conduct, it is obvious that he is delaying their offering to raise herds from them. Hence, he is penalized and should not offer them.",
+            "The offspring of a sin-offering, and, needless to say, the offspring of an animal to which the holiness of a sin offering was transferred, should be consigned to death.",
+            "If a person slaughters an animal offered as a sin-offering and discovers that it was carrying a four-month old fetus that was alive, it may be eaten like the meat of the sin-offering. For the offspring of consecrated animals while they are in their mother's womb are like the consecrated animals themselves.",
+            "The offspring of an animal to which the holiness of a guilt-offering was transferred, the offspring of its offspring, and so too until the end of time should be allowed to pasture until they contract a disqualifying blemish. Then they should be sold and the proceeds used to purchase freewill offerings. If the animal to which the holiness of the guilt-offering was transferred gave birth to a male after the guilt-offering is sacrificed, the offspring itself should be sacrificed as a burnt-offering.If one set aside a female animal as a guilt-offering and it gave birth, it and its offspring should be allowed to pasture until they become blemished. Then they should be sold and the person's guilt-offering purchased with the proceeds of the sale. If he already sacrificed his guilt-offering, the proceeds of their sale should be used to purchase freewill offerings.",
+            "The male offspring of an animal to which the holiness of a burnt-offering was transferred, the offspring of its offspring, and so too until the end of time are considered as burnt-offerings and should themselves be offered as burnt-offerings.<br>If one set aside a female as a burnt-offering and it gave birth, even though it gave birth to a male, the offspring should be allowed to pasture until it contracts a disqualifying blemish and then the proceeds of the sale should be used to bring a burnt-offering.<br>We already explained in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i> that whenever we use the expression \"the proceeds of the sale should be used to purchase freewill offerings\" the intent is that the money should be placed in the chests that existed in the Temple whose number we explained in <i>Hilchot Shekalim</i>. The court sacrifices freewill burnt-offerings with that money. The accompanying offeringsare brought from communal funds and they do not require <i>semichah</i>. Whenever, by contrast, we use the expression \"it itself should be offered as a burnt-offering\" or \"he should bring a burnt-offering with the proceeds,\" the sacrifice requires <i>semichah</i> and the owner must bring the accompanying offerings.",
+            "The offspring born to an animal selected as a tithe offering, the offspring of an animal to which the holiness of a tithe offering was transferred, and the offspring of an animal to which the holiness of a firstborn animal was transferred, and the offspring of their offspring until the end of time should not be offered. Instead, they should be allowed to pasture until they contract a disqualifying blemish and then they should be eaten according to the laws applying to a blemished firstborn animal and tithe offering.<br>The offspring of an animal to which the holiness of a firstborn animal was transferred belongs to the priest. The offspring of an animal selected as a tithe offering and the offspring of an animal to which the holiness of a animal designated as a tithe offering was transferred belong to the owner.",
+            "The laws that apply to the offspring of an animal to which the holiness of a Paschal sacrifice was transferred are the same as those applying to an animal to which the holiness of a Paschal sacrifice was transferred itself. If its mother should be sacrificed as a peace-offering, its offspring should be offered as a peace-offering. If the law was that the mother should be allowed to pasture until it contracts a blemish and then be sold and the proceeds used to purchase a peace-offering, this same law applies to its offspring.<br>If one designated a female for one's Paschal sacrifice and it gave birth or he designated it for that sacrifice while pregnant, it and its offspring should be allowed to pasture until they contract a disqualifying blemish and a Paschal sacrifice should be brought with the proceeds of their sale. If this female remained unblemished until after Pesach or it gave birth after Pesach, it and its offspring should be allowed to pasture until they contract a disqualifying blemish and a peace-offering should be brought with the proceeds of their sale.",
+            "When the offspring of sacrificial animals were born through Caesarian section, as a <i>tumtum</i>, an <i>androgynus</i>, a hybrid, or a <i>tereifah</i>, they should be redeemed and a sacrificial animal that is fit to be brought with the money from the sale of these offspring should be brought.",
+            "The offspring of a blemished consecrated animal is like the offspring of an unblemished consecrated animal in all respects and it should be offered in the appropriate manner.",
+            "When a consecrated animal discharges a stillborn animal or a placenta, it should be buried and it is forbidden to benefit from it.",
+            "A person who changes the purpose for which an article was consecrated from one holy purpose to another violates a prohibition. This is derived from Leviticus 27:26 which states with regard to a firstborn animal: \"A person may not consecrate it,\" i.e., he may not designate it as a burnt-offering or a peace-offering. The same applies to other consecrated animals. They may not be changed to a purpose other than that for which they were originally consecrated. This applies both to animals consecrated for the altar and animals consecrated for the improvement of the Temple.<br>What is implied? If an article was consecrated for the improvement of the Temple Sanctuary, it should not be changed and the money used for the improvement of the altar. Similar laws apply in all analogous situations. One is not liable for lashes for the violation of this prohibition.",
+            "What clever technique can be used with regard to a firstborn to consecrate it to the altar for another sacrifice? One may consecrate it in its mother's womb, before it is born. This is derived from Leviticus 27:26: \"which will become a firstborn for God among the livestock - a man shall not consecrate it.\" Implied is that when it is born, one may not consecrate it, but one may consecrate it in its mother's womb.<br>Therefore one may say: \"If the fetus in the womb of this cow that has not given birth previously is male, it is consecrated as a burnt-offering.\" He may not, however, designate it as a peace-offering, for he cannot remove it from the holiness of the firstborn in order to benefit from it. If one said: \"It should be a burnt-offering when the majority of its head emerges,\" it is a firstborn and not a burnt-offering.",
+            "One may not use a clever technique to change the fetus of a consecrated animal to another purpose. Instead, it is consecrated with the holiness of its mother. The rationale is that the offspring of a consecrated animal become consecrated in the womb, as we explained. Thus every fetus is consecrated with the holiness of its mother and its holiness cannot be changed in the womb as one may with regard to a firstborn animal. The rationale is that a firstborn animal becomes consecrated only when it emerges from the womb.<br>Although all of the statutes of the Torah are decrees, as we explained in the conclusion of <i>Hilchot Me'ilah</i>, it is fit to meditate upon them and wherever it is possible to provide a reason, one should provide a reason. The Sages of the early generations said that King Solomon understood most of the rationales for all the statutes of the Torah.<br>It appears to me that the verse Leviticus 27:10: \"It and the animal to which its holiness will be transferred shall be consecrated\" shares a similar motivating rationale as the verse <i>ibid.</i>:15: \"If the one who consecrates it shall redeem his house, he shall add a fifth of the money of the redemption valuation to it.\" The principle behind these laws is that the Torah descended to the bottom of a person's thoughts and the scope of his evil inclination. For human nature tends to increase his property and attach importance to his money. Even though he made a vow or consecrated something, it is possible that he will reconsider, change his mind, and redeem it for less than its worth. Hence the Torah states: \"If he redeems it for himself, he must add a fifth.\" Similarly, if he consecrated an animal in a manner that its physical person becomes consecrated, he might reconsider. In this instance, since he cannot redeem it, he will exchange it for a lesser one. If he was given permission to exchange an inferior animal for a superior one, he will exchange a superior one for an inferior one and claim that it was superior. Therefore, the Torah removed that option, forbidding all exchanges and penalized him that if he made an exchange, \"It and the animal to which its holiness will be transferred shall be consecrated.\"<br>All of these ordinances are to subjugate one's evil inclination and improve one's character. Similarly, most of the Torah's laws are nothing other than \"counsels given from distance\" from \"He Who is of great counsel\" to improve one's character and make one's conduct upright. And so it is written Proverbs 22:20-21: \"Behold, I have written for you in the Torah prominent matters, to inform you of the veracity of the words of truth, so that you will respond truthfully to those who send to you.\""
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תמורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,81 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Substitution",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תמורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "כָּל הַמֵּמִיר לוֹקֶה עַל כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה שֶׁיָּמִיר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז י)</small> \"לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ\" וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁכָּל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁאֵין בָּהּ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ חוּץ מִנִּשְׁבָּע וּמֵמִיר וּמְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ בְּשֵׁם. שְׁלֹשָׁה לָאוִין אֵלּוּ אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן מַעֲשֶׂה כְּלָל וְלוֹקִין עֲלֵיהֶן. וְלָמָּה לוֹקִין עַל הַתְּמוּרָה וַהֲרֵי לָאו שֶׁבָּהּ נִתָּק לַעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז לג)</small> \"וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ\". מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשֵׂה וּשְׁנֵי לָאוִין. וְעוֹד שֶׁאֵין לָאו שֶׁבָּהּ שָׁוֶה לַעֲשֵׂה. שֶׁהַצִּבּוּר וְהַשֻּׁתָּפִין אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה אִם הֵמִירוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻזְהָרִין שֶׁלֹּא יָמִירוּ. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַיָּחִיד שֶׁהֵמִיר הֲרֵי הַתְּמוּרָה קֹדֶשׁ. וַאֲפִלּוּ הֵמִיר בְּשַׁבָּת לוֹקֶה אַרְבָּעִים. וְאֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁהֵמִיר. אוֹ מִי שֶׁהֵמִיר בְּקָרְבָּן מִקָּרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר. הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ בָּהֶן שֻׁתָּפוּת הֲרֵי זֶה לוֹקֶה וְאֵין הַתְּמוּרָה קֹדֶשׁ: ",
+            "אֶחָד הַמֵּמִיר בְּזָדוֹן אוֹ שֶׁהֵמִיר בִּשְׁגָגָה הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה תְּמוּרָה וְלוֹקֶה. כֵּיצַד. הַמִּתְכַּוִּן לוֹמַר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי וְאָמַר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת שְׁלָמִים שֶׁיֵּשׁ לִי. הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְלוֹקֶה. אֲבָל אִם דִּמָּה שֶׁמֻּתָּר לְהָמִיר וְהֵמִיר אוֹ שֶׁאָמַר אֶכָּנֵס לְבַיִת זֶה וְאָמִיר מִדַּעְתִּי וְנִכְנַס וְשָׁכַח וְהֵמִיר שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְאֵינוֹ לוֹקֶה עָלֶיהָ: ",
+            "אֵין אָדָם מֵמִיר בְּהֶמְתּוֹ בְּקָרְבָּן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְאִם אָמַר בַּעַל הַקָּרְבָּן כָּל הָרוֹצֶה לְהָמִיר בִּבְהֶמְתִּי יָבוֹא וְיָמִיר הֲרֵי זֶה מֵמִיר בָּהּ. הֵמִיר קָרְבָּנוֹ בִּבְהֵמָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ אֵינָהּ תְּמוּרָה שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ: ",
+            "הַמִּתְכַּפֵּר הוּא שֶׁעוֹשֶׂה תְּמוּרָה אֲבָל לֹא הַמַּקְדִּישׁ. כֵּיצַד. הִקְדִּישׁ בְּהֵמָה שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהּ חֲבֵרוֹ כְּגוֹן שֶׁהִקְדִּישׁ קָרְבְּנוֹת נָזִיר שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהֶם פְּלוֹנִי הַנָּזִיר. אוֹתוֹ הַנָּזִיר הוּא שֶׁעוֹשֶׂה בָּהֶן תְּמוּרָה אֲבָל לֹא זֶה שֶׁהִקְדִּישׁ לְפִי שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ: ",
+            "הַיּוֹרֵשׁ מֵמִיר. הִנִּיחַ בְּהֵמָה לִשְׁנֵי בָּנָיו וּמֵת הֲרֵי זוֹ קְרֵבָה וְאֵין מְמִירִין בָּהּ שֶׁהֲרֵי הֵם בָּהּ שֻׁתָּפִין וְהַשֻּׁתָּפִין אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ",
+            "אֵין קָדְשֵׁי נָכְרִים עוֹשִׂין תְּמוּרָה מִן הַתּוֹרָה אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהַנָּכְרִי שֶׁהֵמִיר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה. הִקְדִּישׁ הַנָּכְרִי בְּהֵמָה שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהּ יִשְׂרָאֵל וְהֵמִיר בָּהּ הַנָּכְרִי הֲרֵי זוֹ סְפֵק תְּמוּרָה: ",
+            "אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים אִם הֵמִירוּ עוֹשִׂין תְּמוּרָה: ",
+            "קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים שֶׁהֵמִיר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה יֵשׁ בּוֹ סָפֵק אִם עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה: ",
+            "אֵין הַכֹּהֲנִים מְמִירִין בְּחַטָּאת וּבְאָשָׁם שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵם שֶׁלָּהֶם אֵינָן זוֹכִין בָּהֶן מֵחַיִּים שֶׁאֵין לָהֶם בַּבָּשָׂר עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם. וְאֵין הַכֹּהֲנִים מְמִירִין בִּבְכוֹר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא זוֹכֶה בּוֹ מֵחַיִּים אֵינוֹ זוֹכֶה בּוֹ מִתְּחִלָּה שֶׁהֲרֵי תְּחִלָּתוֹ בְּבֵית יִשְׂרָאֵל הוּא. אֲבָל הַבְּעָלִים שֶׁהֵמִירוּ בִּבְכוֹר כָּל זְמַן שֶׁהוּא בְּבֵיתָם עוֹשִׂים תְּמוּרָה. וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהֵמִיר בִּבְכוֹר שֶׁנּוֹלַד לוֹ לֹא בִּבְכוֹר שֶׁלָּקַח מִיִּשְׂרָאֵל הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה: ",
+            "אֵילוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אֲבָל פָּרוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִשֶּׁלּוֹ הוֹאִיל וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים מִתְכַּפְּרִין בּוֹ הֲרֵי הֵם בּוֹ כְּשֻׁתָּפִין: ",
+            "הָעוֹפוֹת וְהַמְּנָחוֹת אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא <small>(ויקרא כז י)</small> \"בְּהֵמָה\": ",
+            "קָרְבְּנוֹת בֶּדֶק הַבַּיִת אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַעֲשֵׂר <small>(ויקרא כז לג)</small> \"לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ\" וַהֲלֹא הַמַּעֲשֵׂר בִּכְלַל כָּל הַקָּדָשִׁים הָיָה וְלָמָּה יָצָא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל מָה מַעֲשֵׂר קָרְבַּן יָחִיד יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת צִבּוּר וְכֵן הַשֻּׁתָּפִין מָה מַעֲשֵׂר קָרְבַּן מִזְבֵּחַ יָצְאוּ קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת מָה מַעֲשַׂר בְּהֵמָה הֻקַּשׁ לְמַעֲשַׂר דָּגָן שֶׁאֵין חַיָּבִין בּוֹ אֶלָּא יִשְׂרָאֵל וְלֹא נָכְרִים יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת נָכְרִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ",
+            "הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם קָבוּעַ אֵינָהּ עוֹשָׂה תְּמוּרָה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְקַדֵּשׁ גּוּפָהּ קִדּוּשׁ גָּמוּר וְאֵינָהּ אֶלָּא קְדֻשַּׁת דָּמִים. אֲבָל הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם עוֹבֵר אוֹ שֶׁהִקְדִּישׁ תְּמִימָה וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לָהּ מוּם קָבוּעַ הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה תְּמוּרָה: ",
+            "אֶחָד הַמֵּמִיר תָּמִים בְּבַעַל מוּם אוֹ בַּעַל מוּם בְּתָמִים אוֹ שֶׁהֵמִיר בָּקָר בְּצֹאן אוֹ צֹאן בְּבָקָר. אוֹ כְּבָשִׂים בְּעִזִּים אוֹ עִזִּים בִּכְבָשִׂים אוֹ נְקֵבוֹת בִּזְכָרִים אוֹ זְכָרִים בִּנְקֵבוֹת. אוֹ שֶׁהֵמִיר אֶחָד בְּמֵאָה אוֹ מֵאָה בְּאֶחָד בֵּין בְּבַת אַחַת בֵּין בָּזוֹ אַחַר זוֹ. הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְלוֹקֶה כְּמִנְיַן הַבְּהֵמוֹת שֶׁהֵמִיר: ",
+            "אֵין הַתְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה וְלֹא וְלַד בְּהֵמוֹת הַהֶקְדֵּשׁ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז י)</small> <small>(ויקרא כז לג)</small> \"וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ\" הוּא וְלֹא וְלָדוֹ וּתְמוּרָתוֹ וְלֹא תְּמוּרַת תְּמוּרָתוֹ. אֲבָל הַמֵּמִיר בִּבְהֵמָה וְחָזַר וְהֵמִיר בָּהּ וְחָזַר וְהֵמִיר אֲפִלּוּ אֶלֶף כֻּלָּן תְּמוּרָה וְלוֹקֶה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:  ",
+            "אֵין מְמִירִין אֵיבָרִים אוֹ עֻבָּרִים בִּשְׁלֵמִים וְלֹא שְׁלֵמִים בָּהֶן. כֵּיצַד. הָאוֹמֵר רַגְלָהּ שֶׁל בְּהֵמָה זוֹ אוֹ יָדָהּ תַּחַת עוֹלָה זוֹ אוֹ שֶׁאָמַר עֻבַּר בְּהֵמָה זוֹ תַּחַת עוֹלָה זוֹ אֵינָהּ תְּמוּרָה. וְכֵן הָאוֹמֵר בְּהֵמָה זוֹ תַּחַת יָדָהּ אוֹ רַגְלָהּ שֶׁל עוֹלָה זוֹ אוֹ שֶׁאָמַר בְּהֵמָה זוֹ תַּחַת עֻבָּרָהּ שֶׁל חַטָּאת זוֹ אֵינָהּ תְּמוּרָה: ",
+            "הַמֵּמִיר בְּכִלְאַיִם אוֹ בִּטְרֵפָה וְיוֹצֵא דֹּפֶן אוֹ בְּטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס אֵין הַקְּדֻשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן וַהֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהֵמִיר בְּגָמָל אוֹ בַּחֲמוֹר לְפִי שֶׁאֵין בְּמִינָן קָרְבָּן וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ לוֹקֶה. מָה בֵּין אֵלּוּ לְבַעַל מוּם. בַּעַל מוּם יֵשׁ בְּמִינָן קָרְבָּן. אֵלּוּ אֵין בְּמִינָם קָרְבָּן: ",
+            "הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע הֲרֵי הֵם כְּבַעַל מוּם וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן: ",
+            "בְּהֵמָה שֶׁחֶצְיָהּ קֹדֶשׁ וְחֶצְיָהּ חֹל לֹא עוֹשָׂה תְּמוּרָה וְלֹא נַעֲשֵׂית תְּמוּרָה: ",
+            "כָּל הַחַטָּאוֹת שֶׁדִּינָן שֶׁיָּמוּתוּ אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה וְכָל חַטָּאת שֶׁדִּינָהּ שֶׁתִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְתִמָּכֵר עוֹשָׂה תְּמוּרָה: ",
+            "הַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְפִסְחוֹ אוֹ לְעוֹלָתוֹ אוֹ לַאֲשָׁמוֹ עוֹשָׂה תְּמוּרָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִקָּרֵב הוֹאִיל וְיָרְדוּ לִקְדֻשַּׁת דָּמִים וַהֲרֵי הֵם תְּמִימִים יָרְדוּ לִקְדֻשַּׁת הַגּוּף. אֲבָל הַמַּפְרִישׁ שָׂעִיר לְחַטָּאתוֹ וְנָשִׂיא שֶׁהִפְרִישׁ שְׂעִירָה לְחַטָּאתוֹ וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהִפְרִישׁ פָּרָה לְחַטָּאתוֹ. אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה שֶׁכָּל הַמְשַׁנֶּה בְּחַטָּאוֹת לֹא נִתְקַדְּשָׁה כְּלָל וַאֲפִלּוּ קְדֻשַּׁת דָּמִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין: "
+        ],
+        [
+            "הַתְמוּרָה הוּא שֶׁיֹּאמַר בַּעַל הַקָּרְבָּן עַל בֶּהֱמַת חֻלִּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ. אוֹ הֲרֵי זוֹ חֲלִיפַת זוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת חַטָּאת זוֹ אוֹ תַּחַת עוֹלָה זוֹ שֶׁהִיא תְּמוּרָה. וְכֵן אִם אָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת חַטָּאת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּתוֹךְ הַבַּיִת אוֹ תַּחַת עוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ. אֲבָל אִם אָמַר עַל בֶּהֱמַת חֻלִּין הֲרֵי זוֹ תַּחַת עוֹלָה אוֹ הֲרֵי זוֹ תַּחַת חַטָּאת לֹא אָמַר כְּלוּם. וְכֵן אִם אָמַר הֲרֵי זוֹ מְחֻלֶּלֶת עַל זוֹ אֵינָהּ תְּמוּרָה:\n",
+            "הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת אַחַת חֻלִּין וְאַחַת הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּפַל בָּהּ מוּם. הִנִּיחַ יָדוֹ עַל בֶּהֱמַת חֻלִּין וְאָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְלוֹקֶה. הִנִּיחַ יָדוֹ עַל בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ וְאָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ הֲרֵי זֶה חִלְּלָהּ עַל בֶּהֱמַת הַחֻלִּ��ן וְאֵין זוֹ תְּמוּרָה אֶלָּא כְּפוֹדֶה בַּעֲלַת מוּם בְּזוֹ הַבְּהֵמָה:\n",
+            "הָיוּ לְפָנָיו שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאַחַת מֵהֶן בַּעֲלַת מוּם שֶׁהֲרֵי הִיא עוֹמֶדֶת לְפִדְיוֹן וְשָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת תְּמִימוֹת חֻלִּין וְאָמַר הֲרֵי אֵלּוּ תַּחַת אֵלּוּ. הֲרֵי שְׁתַּיִם מִן הַחֻלִּין תַּחַת שְׁתַּיִם הַתְּמִימוֹת תְּמוּרָתָן תְּמוּרָה וְלוֹקֶה עֲלֵיהֶם שְׁתַּיִם. וְהַבְּהֵמָה הַשְּׁלִישִׁית הִיא תַּחַת בַּעֲלַת מוּם שֶׁנִּתְחַלְּלָה עָלֶיהָ וּלְחַלְּלָהּ נִתְכַּוֵּן וְלֹא לְהָמִיר בָּהּ. שֶׁכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו דֶּרֶךְ אִסּוּר וְהִיא הַתְּמוּרָה וְדֶרֶךְ הֶתֵּר וְהוּא הַחִלּוּל חֲזָקָה הִיא שֶׁאֵין אָדָם מַנִּיחַ הַהֶתֵּר וְעוֹשֶׂה הָאִסּוּר וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ לוֹקֶה שָׁלֹשׁ מַלְקִיּוֹת. וְכֵן אִם אָמַר עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת אֵלּוּ תַּחַת עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת אֵלּוּ וְאַחַת מֵהֶן בַּעֲלַת מוּם אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא תֵּשַׁע מַלְקִיּוֹת שֶׁהַבְּהֵמָה הָעֲשִׂירִית לְחַלְּלָהּ נִתְכַּוֵּן וְלֹא לְהָמִיר בָּהּ. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֻחְזַק זֶה בְּמַלְקִיּוֹת הַרְבֵּה הוֹאִיל וְיֵשׁ שָׁם דֶּרֶךְ הֶתֵּר אֵינוֹ מַנִּיחַ דְּבַר הַהֶתֵּר וְעוֹשֶׂה הָאִסּוּר. שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ וְאַחַת מֵהֶן בַּעֲלַת מוּם וּשְׁתֵּי בְּהֵמוֹת שֶׁל חֻלִּין וְאַחַת מֵהֶן בַּעֲלַת מוּם וְאָמַר הֲרֵי אֵלּוּ תַּחַת אֵלּוּ הֲרֵי הַתְּמִימָה תְּמוּרַת הַתְּמִימָה וְלוֹקֶה אַחַת וּבַעֲלַת הַמּוּם מְחֻלֶּלֶת עַל בַּעֲלַת הַמּוּם שֶׁאֵינוֹ מֵנִיחַ הַהֶתֵּר וְעוֹשֶׂה הָאִסּוּר:\n",
+            "הָאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה וּשְׁלָמִים דְּבָרָיו קַיָּמִים וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בַּחֲצִי דָּמֶיהָ תְּמוּרַת עוֹלָה וּבַחֲצִי דָּמֶיהָ תְּמוּרַת שְׁלָמִים. אָמַר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה וּתְמוּרַת שְׁלָמִים אִם נִתְכַּוֵּן לְכָךְ מִתְּחִלָּה דְּבָרָיו קַיָּמִים וְאִם לֹא נִתְכַּוֵּן בַּתְּחִלָּה אֶלָּא לִתְמוּרַת עוֹלָה וְחָזַר וְאָמַר תְּמוּרַת שְׁלָמִים אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר אֵין תּוֹפְשִׂין אֶלָּא לָשׁוֹן רִאשׁוֹן וַהֲרֵי הִיא תְּמוּרַת עוֹלָה בִּלְבַד:\n"
+        ],
+        [
+            "כֵּיצַד דִּין הַתְּמוּרוֹת לִקָּרֵב. תְּמוּרַת הָעוֹלָה תִּקָּרֵב עוֹלָה וְאִם הָיְתָה תְּמוּרָתָהּ נְקֵבָה אוֹ בַּעֲלַת מוּם תִּרְעֶה הַנְּקֵבָה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ עוֹלָה. תְּמוּרַת הַחַטָּאת תָּמוּת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. תְּמוּרַת הָאָשָׁם תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְיִפְּלוּ דָּמֶיהָ לִנְדָבָה. תְּמוּרַת הַשְּׁלָמִים כִּשְׁלָמִים לְכָל דָּבָר טְעוּנָה סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וְשׁוֹק. תְּמוּרַת הַתּוֹדָה כְּתוֹדָה אֶלָּא שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה לֶחֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. תְּמוּרַת הַפֶּסַח אִם הֵמִיר בָּהּ קֹדֶם חֲצוֹת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר אֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵבָה אֶלָּא תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ שְׁלָמִים וְאִם הֵמִיר בָּהּ אַחַר חֲצוֹת הֲרֵי הַתְּמוּרָה עַצְמָהּ תִּקָּרֵב שְׁלָמִים. תְּמוּרַת הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר אֵינָם קְרֵבִין לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר בִּבְכוֹר <small>(ויקרא כז כו)</small> <small>(ויקרא כז ל)</small> \"לַה' הוּא\". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ הוּא קָרֵב וְאֵין תְמוּרָתוֹ קְרֵבָה. וְדִין הַמַּעֲשֵׂר בִּבְכוֹר תְּמוּרָתָן תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְתֵאָכֵל: \n",
+            "תְּמוּרַת הַבְּכוֹר לַכֹּהֲנִים וּתְמוּרַת הַמַּעֲשֵׂר לַבְּעָלִים. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין פּוֹדִין בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ כָּךְ אֵין פּוֹדִים תְּמוּרָתָן:\n",
+            "בְּהֵמָה שֶׁהִקְדִּישָׁהּ חֶצְיָהּ עוֹלָה וְחֶצְיָהּ שְׁלָמִים תְּמוּרָתָהּ כָּמוֹהָ. וְכֵן כָּל בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ שֶׁאֵינָהּ קְרֵבָה מִפְּנֵי תְּחִלַּת הֶקְדֵּשָׁהּ הֲרֵי תְּמוּרָתָהּ כָּמוֹהָ. אָמַר חֲצִי בְּהֵמָה זוֹ תְּמוּרָה וְחֶצְיָהּ עוֹלָה הֲרֵי זוֹ תִּקָּרֵב עוֹלָה. חֶצְיָהּ עוֹלָה וְחֶצְיָהּ מַעֲשֵׂר תִּקָּרֵב עוֹלָה. חֶצְיָהּ תְּמוּרָה וְחֶצְיָהּ מַעֲשֵׂר הֲרֵי זוֹ סָפֵק וְאֵינָהּ קְרֵבָה:\n",
+            "הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם עוֹבֵר וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר תְּמִימָה וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד בָּהּ מוּם קָבוּעַ וְנִפְדֵּית וְהֵמִיר בָּהּ אַחַר שֶׁנִּפְדֵּית. הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְאֵינָהּ קְרֵבָה וְאֵינָהּ נִפְדֵּית אֶלָּא מַנִּיחָהּ עַד שֶׁתָּמוּת. אֵינָהּ קְרֵבָה מִפְּנֵי שֶׁבָּאָה מִכֹּחַ קְדֻשָּׁה דְּחוּיָה וְאֵינָהּ נִפְדֵּית שֶׁאֵין בְּכֹחַ קְדֻשָּׁתָהּ לִתְפּשֹׁ פִּדְיוֹנָהּ:\n",
+            "כָּל הַתְּמוּרוֹת שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִין מִתְּחִלָּתָן הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ וְאֵינָן יוֹצְאִין לְחֻלִּין לְכָל דָּבָר כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מֻתָּרִין בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה אַחַר פִּדְיוֹנָן. שֶׁהַקְּדֻשָּׁה חָלָה בַּתְּמוּרָה עַל בַּעֲלַת מוּם קָבוּעַ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז י)</small> \"אוֹ רַע בְּטוֹב\" וְרַע הָאָמוּר כָּאן הוּא בַּעַל מוּם וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקָרְבָּן וְאַף עַל פִּי כֵן כָּתוּב בּוֹ <small>(ויקרא כז י)</small> \"יִהְיֶה קֹדֶשׁ\":\n",
+            "עוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּזְבָחִים וְהֵמִיר בְּאַחַת מִן הַתַּעֲרוֹבוֹת הֲרֵי זֶה מֵבִיא בְּהֵמָה אַחֶרֶת וְאוֹמֵר אִם תְּמוּרַת עוֹלָה הִיא זוֹ הֲרֵי בְּהֵמָה זוֹ שְׁלָמִים וְאִם תְּמוּרַת שְׁלָמִים הִיא זוֹ הֲרֵי בְּהֵמָה זוֹ עוֹלָה. וְנִמְצָא הַבְּהֵמָה שֶׁהֵבִיא עִם הַתְּמוּרָה כְּעוֹלָה וּשְׁלָמִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָּזֶה. חָזַר וְהֵמִיר בְּאַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זוֹ מֵהֶן הֵמִיר. מֵבִיא זֶבַח אַחֵר מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ. וְאוֹמֵר עַל הַתְּמוּרָה הַשְּׁנִיָּה. אִם תְּמוּרַת תְּמוּרָה הִיא זוֹ הֲרֵי זוֹ שֶׁהֵבִיא חֻלִּין. וְאִם תְּמוּרַת עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים הִיא הֲרֵי זֶה שֶׁהֵבִיא עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים. וַהֲרֵי זֶה שֶׁהֵבִיא עִם הַתְּמוּרָה הַשְּׁנִיָּה כְּזֶבַח וּתְמוּרָה שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָּזֶה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ דִּין הַתַּעֲרוֹבוֹת בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין:\n",
+            "שְׁלָמִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בִּבְכוֹר אוֹ בְּמַעֲשֵׂר וְהֵמִיר בְּאֶחָד מֵהֶן הֲרֵי זֶה לֹא יִקְרַב אֶלָּא יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם וְיִפָּדֶה וְיֵאָכֵל כִּבְכוֹר אוֹ כְּמַעֲשֵׂר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n"
+        ],
+        [
+            "כֵּיצַד דִּין וַלְדוֹת הַקָּדָשִׁים. וְלַד שְׁלָמִים וּוְלַד תְּמוּרַת שְׁלָמִים הֲרֵי אֵלּוּ כִּשְׁלָמִים וְהֵן עַצְמָן כִּשְׁלָמִים לְכָל דָּבָר. וְכֵן וְלַד הַתּוֹדָה וּוְלַד תְּמוּרָתָהּ הֲרֵי אֵלּוּ יִקָּרְבוּ כְּתוֹדָה אֶלָּא שֶׁאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם שֶׁאֵין מְבִיאִין לֶחֶם אֶלָּא עִם הַתּוֹדָה עַצְמָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ז יב)</small> \"עַל זֶבַח הַתּוֹדָה\" עָלָיו וְלֹא עַל וְלָדָהּ וְלֹא עַל תְּמוּרָתָהּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בַּוְּלָדוֹת עַצְמָן אֲבָל וַלְדֵי וְלָדוֹת אֵינָן קְרֵבִין. שֶׁמִּתּוֹךְ מַעֲשָׂיו נִכָּר שֶׁהוּא מַשְׁהֶה אוֹתָן לְגַדֵּל מֵהֶן עֲדָרִים עֲדָרִים וּלְפִיכָךְ קוֹנְסִין אוֹתוֹ וְלֹא יַקְרִיבֵם: ",
+            "וְלַד הַחַטָּאת יָמוּת וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר וְלַד תְּמוּרָתָהּ: ",
+            "הַשּׁוֹחֵט אֶת הַחַטָּאת וּמָצָא בָּהּ בֶּן אַרְבָּעָה חַי הֲרֵי זוֹ נֶאֱכֶלֶת כִּבְשַׂר הַחַטָּאת. שֶׁוַּלְדֵי הַקָּדָשִׁים בִּמְעֵי אִמָּן הֵם קְדוֹשִׁים: ",
+            "וְלַד תְּמוּרַת הָאָשָׁם וּוְלַד וְלָדָהּ עַד סוֹף הָעוֹלָם יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶם מוּם וְיִמָּכְרוּ וְיִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לִנְדָבָה. וְאִם יָלְדָה זָכָר אַחַר שֶׁהִקְרִיב אֲשָׁמוֹ הַוָּלָד עַצְמוֹ יִקָּרֵב עוֹלָה. הִפְרִישׁ נְקֵבָה לַאֲשָׁמוֹ וְיָלְדָה תִּרְעֶה הִיא וּבְנָהּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיִמָּכְרוּ וְיָבִיא בִּדְמֵי שְׁנֵיהֶם אֲשָׁמוֹ. וְאִם כְּבָר הִקְרִיב אֲשָׁמוֹ יִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לִנְדָבָה: ",
+            "וְלַד תְּמוּרַת הָעוֹלָה וּוְלַד וְלָדָהּ עַד סוֹף הָעוֹלָם הֲרֵי אֵלּוּ כְּעוֹלָה וְהֵן עַצְמָן יִקָּרְבוּ עוֹלָה. הִפְרִישׁ נְקֵבָה לְעוֹלָתוֹ וְיָלְדָה אַף עַל פִּי שֶׁיָּלְדָה זָכָר יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם וְיָבִיא בְּדָמָיו עוֹלָה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין יִפְּלוּ לִנְדָבָה הוּא שֶׁיִּתֵּן הַמָּעוֹת בַּשּׁוֹפָרוֹת שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁקָלִים כַּמָּה הֵם. וּבֵית דִּין מַקְרִיבִין בְּאוֹתָן הַמָּעוֹת עוֹלוֹת נְדָבָה וְנִסְכֵּיהֶם מִשֶּׁל צִבּוּר וְאֵינָן טְעוּנוֹת סְמִיכָה. אֲבָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הוּא עַצְמוֹ יִקְרַב עוֹלָה אוֹ יָבִיא בְּדָמָיו עוֹלָה. הֲרֵי זוֹ טְעוּנָה סְמִיכָה וּנְסָכֶיהָ מִשֶּׁלּוֹ: ",
+            "וְלַד הַמַּעֲשֵׂר. [וּוְלַד] תְּמוּרַת הַמַּעֲשֵׂר. וְלַד תְּמוּרַת הַבְּכוֹר וּוַלְדֵי וַלְדוֹתֵיהֶן עַד סוֹף הָעוֹלָם. הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִקָּרְבוּ אֶלָּא יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיֵאָכְלוּ כִּבְכוֹר וּכְמַעֲשֵׂר שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם. וַלְדוֹת תְּמוּרַת הַבְּכוֹר לְכֹהֵן. וַלְדוֹת מַעֲשֵׂר וּתְמוּרָתוֹ לִבְעָלָיו: ",
+            "וְלַד תְּמוּרַת הַפֶּסַח כִּתְמוּרַת הַפֶּסַח. אִם הָיְתָה אִמּוֹ קְרֵבָה שְׁלָמִים וְלָדָהּ יִקָּרֵב שְׁלָמִים וְאִם הָיָה דִּינָהּ שֶׁתִּמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ שְׁלָמִים אַף וְלָדָהּ נִמְכָּר וְיָבִיא בְּדָמָיו שְׁלָמִים. הִפְרִישׁ נְקֵבָה לְפִסְחוֹ וְיָלְדָה. אוֹ שֶׁהִפְרִישָׁהּ מְעֻבֶּרֶת. הִיא וּוְלָדָהּ יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן פֶּסַח. וְאִם נִשְׁאֲרָה נְקֵבָה זוֹ עַד אַחַר הַפֶּסַח אוֹ שֶׁיָּלְדָה אַחַר הַפֶּסַח. תִּרְעֶה הִיא וּוְלָדָהּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן שְׁלָמִים: ",
+            "וַלְדוֹת הַקָּדָשִׁים שֶׁיָּצְאוּ דֶּרֶךְ דֹּפֶן. אוֹ שֶׁיָּלְדוּ טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס וְכִלְאַיִם וּטְרֵפָה. הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן קָרְבָּן הָרָאוּי לְהָבִיא בִּדְמֵי וָלָד שֶׁל זוֹ: ",
+            "וְלַד בַּעֲלַת מוּם הֲרֵי הוּא כִּוְלַד הַתְּמִימָה לְכָל דָּבָר וְיִקָּרֵב כָּרָאוּי לוֹ: ",
+            "קָדָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ נֵפֶל אוֹ שִׁלְיָא יִקָּבְרוּ וַהֲרֵי הֵם אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה: ",
+            "הַמְשַׁנֶּה אֶת הַקָּדָשִׁים מִקְּדֻשָּׁה לִקְדֻשָּׁה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר בִּבְכוֹר <small>(ויקרא כז כו)</small> \"לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ\" שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנּוּ עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַקָּדָשִׁים שֶׁאֵין מְשַׁנִּין אוֹתָן מִקְּדֻשָּׁה לִקְדֻשָּׁה אֶחָד קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאֶחָד קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. כֵּיצַד. אִם הִקְדִּישׁ לְבֶדֶק הַהֵיכָל לֹא יְשַׁנֶּה לְבֶדֶק הַמִּזְבֵּחַ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה: ",
+            "כֵּיצַד מַעֲרִימִין עַל הַבְּכוֹר לְהַקְדִּישׁוֹ לַמִּזְבֵּחַ הֶקְדֵּשׁ אַחֵר. מַקְדִּישׁוֹ בַּבֶּטֶן קֹדֶם שֶׁיִּוָּלֵד שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז כו)</small> \"אֲשֶׁר יְבֻכַּר לַה'\" <small>(ויקרא כז כו)</small> \"לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אוֹתוֹ\". מִשֶּׁיְּבֻכַּר אִי אַתָּה מַקְדִּישׁוֹ אֲבָל אַתָּה מַקְדִּישׁוֹ בַּבֶּטֶן. לְפִיכָךְ יֵשׁ לוֹ לוֹמַר מַה שֶּׁבְּמֵעֶיהָ שֶׁל מַבְכֶּרֶת זוֹ אִם הוּא זָכָר הֲרֵי זוֹ עוֹלָה. אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר זִבְחֵי שְׁלָמִים שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְקִיעַ אוֹתוֹ מִקְּדֻשָּׁתוֹ כְּדֵי לֵהָנוֹת בּוֹ. וְאִם אָמַר עִם יְצִיאַת רֹב רֹאשׁוֹ יִהְיֶה עוֹלָה הֲרֵי זֶה בְּכוֹר וְאֵינוֹ עוֹלָה: ",
+            "וְאֵין מַעֲרִימִין עַל בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ לְהַקְדִּישׁ עֻבָּרָהּ קְדֻשָּׁה אַחֶרֶת אֶלָּא הֲרֵי הוּא כִּקְדֻשַּׁת אִמּוֹ. שֶׁוַּלְדוֹת הַקָּדָשִׁים מִמְּעֵי אִמָּם הֵם קְדוֹשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וַהֲרֵי כָּל עֻבָּר מֵהֶן כִּקְדֻשַּׁת אִמּוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁנּוֹתוֹ בַּבֶּטֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה בִּבְכוֹר שֶׁהַבְּכוֹר בִּיצִיאָתוֹ הוּא שֶׁמִּתְקַדֵּשׁ. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל חֻקֵּי הַתּוֹרָה גְּזֵרוֹת הֵם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּסוֹף מְעִילָה. רָאוּי לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶן וְכָל מַה שֶּׁאַתָּה יָכוֹל לִתֵּן לוֹ טַעַם תֵּן לוֹ טַעַם. הֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הֵבִין רֹב הַטְּעָמִים שֶׁל כָּל חֻקֵּי הַתּוֹרָה. יֵרָאֶה לִי שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב <small>(ויקרא כז י)</small> <small>(ויקרא כז ל)</small> \"וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ\". כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר <small>(ויקרא כז טו)</small> \"וְאִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת בֵּיתוֹ וְיָסַף חֲמ��ישִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו\". יָרְדָה תּוֹרָה לְסוֹף מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם וּקְצָת יִצְרוֹ הָרַע. שֶׁטֶּבַע שֶׁל אָדָם נוֹטֶה לְהַרְבּוֹת קִנְיָנוֹ וְלָחוּס עַל מָמוֹנוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁנָּדַר וְהִקְדִּישׁ אֶפְשָׁר שֶׁחָזַר בּוֹ וְנִחַם וְיִפְדֶּה בְּפָחוֹת מִשָּׁוְיוֹ אָמְרָה תּוֹרָה אִם פָּדָה לְעַצְמוֹ יוֹסִיף חֹמֶשׁ. וְכֵן אִם הִקְדִּישׁ בְּהֵמָה קְדֻשַּׁת הַגּוּף שֶׁמָּא יַחְזֹר בּוֹ וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְדּוֹתָהּ יַחְלִיפֶנָּה בִּפְחוּתָה מִמֶּנָּה. וְאִם תִּתֵּן לוֹ רְשׁוּת לְהַחְלִיף הָרַע בְּיָפֶה יַחְלִיף הַיָּפֶה בְּרַע וְיֹאמַר טוֹב הוּא. לְפִיכָךְ סָתַם הַכָּתוּב בְּפָנָיו שֶׁלֹּא יַחְלִיף. וּקְנָסוֹ אִם הֶחְלִיף וְאָמַר וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים כְּדֵי לָכֹף אֶת יִצְרוֹ וּלְתַקֵּן דֵּעוֹתָיו. וְרֹב דִּינֵי הַתּוֹרָה אֵינָן אֶלָּא עֵצוֹת מֵרָחוֹק מִגְּדוֹל הָעֵצָה לְתַקֵּן הַדֵּעוֹת וּלְיַשֵּׁר כָּל הַמַּעֲשִׂים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר <small>(משלי כב כ)</small> \"הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִישִׁים בְּמֹעֵצוֹת וָדָעַת\". לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשלְחֶיךָ:  "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,81 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Substitution",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תמורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "כל הממיר לוקה על כל בהמה ובהמה שימיר שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו ואף על פי שלא עשה מעשה מפי השמועה למדו שכל מצות לא תעשה שאין בה מעשה אין לוקין עליה חוץ מנשבע וממיר ומקלל את חבירו בשם שלשה לאוין אלו אי אפשר שיהיה בהן מעשה כלל ולוקין עליהן ולמה לוקין על התמורה והרי לאו שבה ניתק לעשה שנאמר ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש מפני שיש בה עשה ושני לאוין ועוד שאין לאו שבה שוה לעשה שהצבור והשותפין אין עושין תמורה אם המירו אף על פי שהן מוזהרין שלא ימירו נמצאת אומר שהיחיד שהמיר הרי התמורה קדש ואפילו המיר בשבת לוקה ארבעים ואחד מן השותפין שהמיר או מי שהמיר בקרבן מקרבנות הצבור הואיל ויש לו בהן שותפות הרי זה לוקה ואין התמורה קודש:",
+            "אחד הממיר בזדון או שהמיר בשגגה הרי זה עושה תמורה ולוקה כיצד המתכוין לומר הרי זו תמורת עולה שיש לי ואמר הרי זו תמורת שלמים שיש לי הרי זו תמורה ולוקה אבל אם דימה שמותר להמיר והמיר או שאמר אכנס לבית זה ואמיר מדעתי ונכנס ושכח והמיר שלא מדעתו הרי זו תמורה ואינו לוקה עליה:",
+            "אין אדם ממיר בהמתו בקרבן שאינו שלו ואם אמר בעל הקרבן כל הרוצה להמיר בבהמתי יבוא וימיר הרי זה ממיר בה המיר קרבנו בבהמה שאינה שלו אינה תמורה שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו:",
+            "המתכפר הוא שעושה תמורה אבל לא המקדיש כיצד הקדיש בהמה שיתכפר בה חבירו כגון שהקדיש קרבנות נזיר שיתכפר בהם פלוני הנזיר אותו הנזיר הוא שעושה בהן תמורה אבל לא זה שהקדיש לפי שאינן שלו:",
+            "היורש ממיר הניח בהמה לשני בניו ומת הרי זו קריבה ואין ממירין בה שהרי הם בה שותפין והשותפין אין עושין תמורה כמו שביארנו:",
+            "אין קדשי נכרים עושין תמורה מן התורה אבל מדברי סופרים שהנכרי שהמיר הרי זו תמורה הקדיש הנכרי בהמה שיתכפר בה ישראל והמיר בה הנכרי הרי זו ספק תמורה:",
+            "אחד אנשים ואחד נשים אם המירו עושין תמורה:",
+            "קטן שהגיע לעונת נדרים שהמיר אע\"פ שאינו לוקה יש בו ספק אם עושה תמורה או אינו עושה תמורה:",
+            "אין הכהנים ממירין בחטאת ובאשם שאף על פי שהם שלהם אינן זוכין בהן מחיים שאין להם בבשר עד שיזרק הדם ואין הכהנים ממירין בבכורה שאע\"פ שהוא זוכה בו מחיים אינו זוכה בו מתחילה שהרי תחילתו בבית ישראל הוא אבל הבעלים שהמירו בבכור כל זמן שהוא בביתם עושים תמורה וכן כהן שהמיר בבכור שנולד לו לא בבכור שלקח מישראל הרי זו תמורה:",
+            "אילו של כהן גדול עושה תמורה אבל פרו אינו עושה תמורה אף על פי שהוא משלו הואיל ואחיו הכהנים מתכפרין בו הרי הם בו כשותפין:",
+            "העופות והמנחות אינן עושין תמורה שלא נאמר אלא בהמה:",
+            "קרבנות בדק הבית אין עושין אותו תמורה שנאמר במעשר לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו והלא המעשר בכלל כל הקדשים היה ולמה יצא ללמד על הכלל מה מעשר קרבן יחיד יצאו קרבנות צבור וכן השותפין מה מעשר קרבן מזבח י��או קדשי בדק הבית מה מעשר בהמה הוקש למעשר דגן שאין חייבין בו אלא ישראל ולא נכרים יצאו קרבנות נכרים שאין עושין תמורה כמו שביארנו:",
+            "המקדיש בעלת מום קבוע אינה עושה תמורה מפני שלא נתקדש גופה קידוש גמור ואינה אלא קדושת דמים אבל המקדיש בעלת מום עובר או שהקדיש תמימה ואחר כך נולד לה מום קבוע הרי זו עושה תמורה:",
+            "אחד הממיר תמים בבעל מום או בעל מום בתמים או שהמיר בקר בצאן או צאן בבקר או כבשים בעזים או עזים בכבשים או נקבות בזכרים או זכרים בנקבות או שהמיר אחד במאה או מאה באחד בין בבת אחת בין בזו אחר זו הרי זו תמורה ולוקה כמניין הבהמות שהמיר:",
+            "אין התמורה עושה תמורה ולא ולד בהמות ההקדש עושה תמורה שנאמר והיה הוא ותמורתו הוא ולא ולדו ותמורתו ולא תמורת תמורתו אבל הממיר בבהמה וחזר והמיר בה וחזר והמיר אפילו אלף כולן תמורה ולוקה על כל אחד ואחד כמו שביארנו:",
+            "אין ממירין איברים או עוברים בשלימים ולא שלימים בהן כיצד האומר רגלה של בהמה זו או ידה תחת עולה זו או שאמר עובר בהמה זו תחת עולה זו אינה תמורה וכן האומר בהמה זו תחת ידה או רגלה של עולה זו או שאמר בהמה זו תחת עוברה של חטאת זו אינה תמורה:",
+            "הממיר בכלאים או בטריפה ויוצא דופן או בטומטום ואנדרוגינוס אין הקדושה חלה עליהן והרי זה כמי שהמיר בגמל או בחמור לפי שאין במינן קרבן ולפיכך אינו לוקה מה בין אלו לבעל מום בעל מום יש במינן קרבן אלו אין במינם קרבן:",
+            "הרובע והנרבע הרי הם כבעל מום ועושין תמורה וכן כל כיוצא בהן:",
+            "בהמה שחצייה קדש וחצייה חול לא עושה תמורה ולא נעשית תמורה:",
+            "כל החטאות שדינן שימותו אינן עושין תמורה וכל חטאת שדינה שתרעה עד שיפול בה מום ותמכר עושה תמורה:",
+            "המפריש נקבה לפסחו או לעולתו או לאשמו עושה תמורה אע\"פ שאינן ראויין ליקרב הואיל וירדו לקדושת דמים והרי הם תמימים ירדו לקדושת הגוף אבל המפריש שעיר לחטאתו ונשיא שהפריש שעירה לחטאתו וכהן גדול שהפריש פרה לחטאתו אינן עושין תמורה שכל המשנה בחטאות לא נתקדשה כלל ואפילו קדושת דמים כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין:"
+        ],
+        [
+            "התמורה הוא שיאמר בעל הקרבן על בהמת חולין שיש לו הרי זו תחת זו או הרי זו חליפת זו ואין צריך לומר אם אמר הרי זו תחת חטאת זו או תחת עולה זו שהיא תמורה וכן אם אמר הרי זו תחת חטאת שיש לי בתוך הבית או תחת עולה שיש לי במקום פלוני הרי זו תמורה והוא שיש לו אבל אם אמר על בהמת חולין הרי זו תחת עולה או הרי זו תחת חטאת לא אמר כלום וכן אם אמר הרי זו מחוללת על זו אינה תמורה:",
+            "היו לפניו שתי בהמות אחת חולין ואחת הקדש שנפל בה מום הניח ידו על בהמת חולין ואמר הרי זו תחת זו הרי זו תמורה ולוקה הניח ידו על בהמת הקדש ואמר הרי זו תחת זו הרי זה חיללה על בהמת החולין ואין זו תמורה אלא כפודה בעלת מום בזו הבהמה:",
+            "היו לפניו שלש בהמות קדשי מזבח ואחת מהן בעלת מום שהרי היא עומדת לפדיון ושלש בהמות תמימות חולין ואמר הרי אלו תחת אלו הרי שתים מן החולין תחת שתים התמימות תמורתן תמורה ולוקה עליהם שתים והבהמה השלישית היא תחת בעלת מום שנתחללה עליה ולחללה נתכוון ולא להמיר בה שכיון שיש לפניו דרך איסור והיא התמורה ודרך היתר והוא החילול חזקה היא שאין אדם מניח ההיתר ועושה האיסור ולפיכך אינו לוקה שלש מלקיות וכן אם אמר עשר בהמות אלו תחת עשר בהמות אלו ואחת מהן בעלת מום אינו לוקה אלא תשע מלקיות שהבהמה העשירית לחללה נתכוון ולא להמיר בה שאף על פי שהוחזק זה במלקיות הרבה הואיל ויש שם דרך היתר אינו מניח דבר ההיתר ועושה האיסור שתי בהמות של הקדש ואחת מהן בעלת מום ושתי בהמות של חולין ואחת מהן בעלת מום ואמר הרי אלו תחת אלו הרי התמימה תמורת התמימה ולוקה אחת ובעלת המום מחוללת על בעלת המום שאינו מניח ההיתר ועושה האיסור:",
+            "האומר הרי זו תמורת עולה ושלמים דבריו קיימים ותמכר ויביא בחצי דמיה תמורת עולה ובחצי דמיה תמורת שלמים אמר הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים אם נתכוון לכך מתחילה דבריו קיימים ואם לא נתכוון בתחילה אלא לתמורת עולה וחזר ואמר תמורת שלמים אע\"פ שחזר בתוך כדי דבור אין תופשין אלא לשון ראשון והרי היא תמורת עולה בלבד:"
+        ],
+        [
+            "כיצד דין התמורות ליקרב תמורת העולה תקרב עולה ואם היתה תמורתה נקבה או בעלת מום תרעה הנקבה עד שיפול בה מום ותמכר ויביא בדמיה עולה תמורת החטאת תמות כמו שביארנו בפסולי המוקדשין תמורת האשם תרעה עד שיפול בה מום ויפלו דמיה לנדבה תמורת השלמים כשלמים לכל דבר טעונה סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק תמורת התודה כתודה אלא שאינה טעונה לחם כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין תמורת הפסח אם המיר בה קודם חצות יום ארבעה עשר אין תמורתו קריבה אלא תרעה עד שיפול בה מום ויביא בדמיה שלמים ואם המיר בה אחר חצות הרי התמורה עצמה תקרב שלמים תמורת הבכור והמעשר אינם קריבין לעולם שנאמר בבכור לה' הוא מפי השמועה למדו הוא קרב ואין תמורתו קריבה ודין המעשר בבכור תמורתן תרעה עד שיפול בה מום ותאכל:",
+            "תמורת הבכור לכהנים ותמורת המעשר לבעלים וכשם שאין פודין בכור ומעשר שנפל בהן מום כמו שביארנו בהלכות איסורי מזבח כך אין פודים תמורתן:",
+            "בהמה שהקדישה חצייה עולה וחצייה שלמים תמורתה כמוה וכן כל בהמת הקדש שאינה קריבה מפני תחילת הקדשה הרי תמורתה כמוה אמר חצי בהמה זו תמורה וחציה עולה הרי זו תקרב עולה חציה עולה וחציה מעשר תקרב עולה חציה תמורה וחציה מעשר הרי זו ספק ואינה קריבה:",
+            "המקדיש בעלת מום עובר ואין צריך לומר תמימה ואח\"כ נולד בה מום קבוע ונפדית והמיר בה אחר שנפדית הרי זו תמורה ואינה קריבה ואינה נפדית אלא מניחה עד שתמות אינה קריבה מפני שבאה מכח קדושה דחויה ואינה נפדית שאין בכח קדושתה לתפוש פדיונה:",
+            "כל התמורות שהיו בעלי מומין קבועין מתחילתן הרי אלו יפדו ואינן יוצאין לחולין לכל דבר כדי שיהיו מותרין בגיזה ועבודה אחר פדיונן שהקדושה חלה בתמורה על בעלת מום קבוע שנאמר או רע בטוב ורע האמור כאן הוא בעל מום וכיוצא בו שאינו ראוי לקרבן ואף על פי כן כתוב בו יהיה קודש:",
+            "עולה שנתערבה בזבחים והמיר באחת מן התערובות הרי זה מביא בהמה אחרת ואומר אם תמורת עולה היא זו הרי בהמה זו שלמים ואם תמורת שלמים היא זו הרי בהמה זו עולה ונמצא הבהמה שהביא עם התמורה כעולה ושלמים שנתערבו זה בזה חזר והמיר באחת משתיהן ואין ידוע באי זו מהן המיר מביא זבח אחר מתוך ביתו ואומר על התמורה השנייה אם תמורת תמורה היא זו הרי זו שהביא חולין ואם תמורת עולה או שלמים היא הרי זה שהביא עולה או שלמים והרי זה שהביא עם התמורה השנייה כזבח ותמורה שנתערבו זה בזה וכבר ביארנו דין התערובות בהלכות פסולי המוקדשין:",
+            "שלמים שנתערבו בבכור או במעשר והמיר באחד מהן הרי זה לא יקרב אלא ירעה עד שיפול בו מום ויפדה ויאכל כבכור או כמעשר כמו שביארנו:"
+        ],
+        [
+            "כיצד דין ולדות הקדשים ולד שלמים ולד תמורת שלמים הרי אלו כשלמים והן עצמן כשלמים לכל דבר וכן ולד התודה ולד תמורה הרי אלו יקרבו כתודה אלא שאינן טעונין לחם שאין מביאין לחם אלא עם התודה עצמה שנאמר על זבח התודה עליו ולא על ולדה ולא על תמורתה כמו שביארנו במה דברים אמורים בולדות עצמן אבל ולדי ולדות אינן קריבין שמתוך מעשיו ניכר שהוא משהה אותן לגדל מהן עדרים עדרים ולפיכך קונסין אותו ולא יקריבם:",
+            "ולד החטאת ימות ואין צריך לומר ולד תמורתה:",
+            "השוחט את החטאת ומצא בה בן ארבעה חי הרי זו נאכלת כבשר החטאת שולדי הקדשים במעי אמן הם קדושים:",
+            "ולד תמורת האשם וולד ולדה עד סוף העולם ירעו עד שיפול בהם מום וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה ואם ילדה זכר אחר שהקריב אשמו הולד עצמו יקרב עולה הפריש נקבה לאשמו וילדה תרעה היא ובנה עד שיפול בהן מום וימכרו ויביא בדמי שניהם אשמו ואם כבר הקריב אשמו יפלו דמיהן לנדבה:",
+            "",
+            "ולד המעשר [וולד] תמורת המעשר ולד תמורת הבכור וולדי ולדותיהן עד סוף העולם הרי אלו לא יקרבו אלא ירעו עד שיפול בהן מום ויאכלו כבכור וכמעשר שנפל בהן מום ולדות תמורת הבכור לכהן ולדות מעשר ותמורתו לבעליו:",
+            "ולד תמורת הפסח כתמורת הפסח אם היתה אמו קריבה שלמים ולדה יקרב שלמים ואם היה דינה שתמכר ויביא בדמיה שלמים אף ולדה נמכר ויביא בדמיו שלמים הפריש נקבה לפסחו וילדה או שהפרישה מעוברת היא וולדה ירעו עד שיפול בהן מום ויביא בדמיהן פסח ואם נשארה נקבה זו עד אחר הפסח או שילדה אחר הפסח תרעה היא וולדה עד שיפול בהן מום ויביא בדמיהן שלמים:",
+            "ולדות הקדשים שיצאו דרך דופן או שילדו טומטום ואנדרוגינוס וכלאים וטריפה הרי אלו יפדו ויביא בדמיהן קרבן הראוי להביא בדמי ולד של זו:",
+            "ולד בעלת מום הרי הוא כולד התמימה לכל דבר ויקרב כראוי לו:",
+            "קדשים שהפילו נפל או שלייא יקברו והרי הם אסורים בהנאה:",
+            "המשנה את הקדשים מקדושה לקדושה עובר בלא תעשה שנאמר בבכור לא יקדיש איש אותו שלא יעשנו עולה או שלמים והוא הדין לשאר הקדשים שאין משנין אותן מקדושה לקדושה אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית כיצד אם הקדיש לבדק ההיכל לא ישנה לבדק המזבח וכן כל כיוצא בזה ואין לוקין על לאו זה:",
+            "כיצד מערימין על הבכור להקדישו למזבח הקדש אחר מקדישו בבטן קודם שיולד שנאמר אשר יבוכר לה' לא יקדיש איש אותו משיבוכר אי אתה מקדישו אבל אתה מקדישו בבטן לפיכך יש לו לומר מה שבמעיה של מבכרת זו אם הוא זכר הרי זו עולה אבל אינו יכול לומר זבחי שלמים שאינו יכול להפקיע אותו מקדושתו כדי ליהנות בו ואם אמר עם יציאת רוב ראשו יהיה עולה הרי זה בכור ואינו עולה:",
+            "ואין מערימין על בהמת הקדש להקדיש עוברה קדושה אחרת אלא הרי הוא כקדושת אמו שולדות הקדשים ממעי אמם הם קדושים כמו שביארנו והרי כל עובר מהן כקדושת אמו ואינו יכול לשנותו בבטן כדרך שעשה בבכור שהבכור ביציאתו הוא שמתקדש אף על פי שכל חוקי התורה גזירות הם כמו שביארנו בסוף מעילה ראוי להתבונן בהן וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם תן לו טעם הרי אמרו חכמים הראשונים שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה יראה לי שזה שאמר הכתוב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש כענין שאמר ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך עליו ירדה תורה לסוף מחשבת האד�� וקצת יצרו הרע שטבע של אדם נוטה להרבות קניינו ולחוס על ממונו ואע\"פ שנדר והקדיש אפשר שחזר בו וניחם ויפדה בפחות משוויו אמרה תורה אם פדה לעצמו יוסיף חומש וכן אם הקדיש בהמה קדושת הגוף שמא יחזור בו וכיון שאינו יכול לפדותה יחליפנה בפחותה ממנה ואם תתן לו רשות להחליף הרע ביפה יחליף היפה ברע ויאמר טוב הוא לפיכך סתם הכתוב בפניו שלא יחליף וקנסו אם החליף ואמר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש וכל אלו הדברים כדי לכוף את יצרו ולתקן דעותיו ורוב דיני התורה אינן אלא עצות מרחוק מגדול העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים וכן הוא אומר הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת להודיעך קושט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחך:סליקו להו הלכות תמורה בס\"ד:",
+            "ספר תשיעי והוא ספר הקרבנות הלכותיו ששה ופרקיו חמשה וארבעים:ואלו הן:הלכות קרבן פסח עשרה פרקים הלכות חגיגה שלשה פרקים הלכות בכורות שמונה פרקים הלכות שגגות חמשה עשר פרקים הלכות מחוסרי כפרה חמשה פרקים הלכות תמורה ארבעה פרקים:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,82 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Substitution",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Substitution",
+    "text": [
+        [
+            "כָּל הַמֵּמִיר לוֹקֶה עַל כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה שֶׁיָּמִיר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז י)</small> \"לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ\" וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁכָּל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁאֵין בָּהּ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ חוּץ מִנִּשְׁבָּע וּמֵמִיר וּמְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ בְּשֵׁם. שְׁלֹשָׁה לָאוִין אֵלּוּ אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן מַעֲשֶׂה כְּלָל וְלוֹקִין עֲלֵיהֶן. וְלָמָּה לוֹקִין עַל הַתְּמוּרָה וַהֲרֵי לָאו שֶׁבָּהּ נִתָּק לַעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז לג)</small> \"וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ\". מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשֵׂה וּשְׁנֵי לָאוִין. וְעוֹד שֶׁאֵין לָאו שֶׁבָּהּ שָׁוֶה לַעֲשֵׂה. שֶׁהַצִּבּוּר וְהַשֻּׁתָּפִין אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה אִם הֵמִירוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻזְהָרִין שֶׁלֹּא יָמִירוּ. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַיָּחִיד שֶׁהֵמִיר הֲרֵי הַתְּמוּרָה קֹדֶשׁ. וַאֲפִלּוּ הֵמִיר בְּשַׁבָּת לוֹקֶה אַרְבָּעִים. וְאֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁהֵמִיר. אוֹ מִי שֶׁהֵמִיר בְּקָרְבָּן מִקָּרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר. הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ בָּהֶן שֻׁתָּפוּת הֲרֵי זֶה לוֹקֶה וְאֵין הַתְּמוּרָה קֹדֶשׁ: ",
+            "אֶחָד הַמֵּמִיר בְּזָדוֹן אוֹ שֶׁהֵמִיר בִּשְׁגָגָה הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה תְּמוּרָה וְלוֹקֶה. כֵּיצַד. הַמִּתְכַּוִּן לוֹמַר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי וְאָמַר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת שְׁלָמִים שֶׁיֵּשׁ לִי. הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְלוֹקֶה. אֲבָל אִם דִּמָּה שֶׁמֻּתָּר לְהָמִיר וְהֵמִיר אוֹ שֶׁאָמַר אֶכָּנֵס לְבַיִת זֶה וְאָמִיר מִדַּעְתִּי וְנִכְנַס וְשָׁכַח וְהֵמִיר שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְאֵינוֹ לוֹקֶה עָלֶיהָ: ",
+            "אֵין אָדָם מֵמִיר בְּהֶמְתּוֹ בְּקָרְבָּן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְאִם אָמַר בַּעַל הַקָּרְבָּן כָּל הָרוֹצֶה לְהָמִיר בִּבְהֶמְתִּי יָבוֹא וְיָמִיר הֲרֵי זֶה מֵמִיר בָּהּ. הֵמִיר קָרְבָּנוֹ בִּבְהֵמָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ אֵינָהּ תְּמוּרָה שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ: ",
+            "הַמִּתְכַּפֵּר הוּא שֶׁעוֹשֶׂה תְּמוּרָה אֲבָל לֹא הַמַּקְדִּישׁ. כֵּיצַד. הִקְדִּישׁ בְּהֵמָה שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהּ חֲבֵרוֹ כְּגוֹן שֶׁהִקְדִּישׁ קָרְבְּנוֹת נָזִיר שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהֶם פְּלוֹנִי הַנָּזִיר. אוֹתוֹ הַנָּזִיר הוּא שֶׁעוֹשֶׂה בָּהֶן תְּמוּרָה אֲבָל לֹא זֶה שֶׁהִקְדִּישׁ לְפִי שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ: ",
+            "הַיּוֹרֵשׁ מֵמִיר. הִנִּיחַ בְּהֵמָה לִשְׁנֵי בָּנָיו וּמֵת הֲרֵי זוֹ קְרֵבָה וְאֵין מְמִירִין בָּהּ שֶׁהֲרֵי הֵם בָּהּ שֻׁתָּפִין וְהַשֻּׁתָּפִין אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ",
+            "אֵין קָדְשֵׁי נָכְרִים עוֹשִׂין תְּמוּרָה מִן הַתּוֹרָה אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהַנָּכְרִי שֶׁהֵמִיר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה. הִקְדִּישׁ הַנָּכְרִי בְּהֵמָה שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהּ יִשְׂרָאֵל וְהֵמִיר בָּהּ הַנָּכְרִי הֲרֵי זוֹ סְפֵק תְּמ��ּרָה: ",
+            "אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים אִם הֵמִירוּ עוֹשִׂין תְּמוּרָה: ",
+            "קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים שֶׁהֵמִיר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה יֵשׁ בּוֹ סָפֵק אִם עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה: ",
+            "אֵין הַכֹּהֲנִים מְמִירִין בְּחַטָּאת וּבְאָשָׁם שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵם שֶׁלָּהֶם אֵינָן זוֹכִין בָּהֶן מֵחַיִּים שֶׁאֵין לָהֶם בַּבָּשָׂר עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם. וְאֵין הַכֹּהֲנִים מְמִירִין בִּבְכוֹר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא זוֹכֶה בּוֹ מֵחַיִּים אֵינוֹ זוֹכֶה בּוֹ מִתְּחִלָּה שֶׁהֲרֵי תְּחִלָּתוֹ בְּבֵית יִשְׂרָאֵל הוּא. אֲבָל הַבְּעָלִים שֶׁהֵמִירוּ בִּבְכוֹר כָּל זְמַן שֶׁהוּא בְּבֵיתָם עוֹשִׂים תְּמוּרָה. וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהֵמִיר בִּבְכוֹר שֶׁנּוֹלַד לוֹ לֹא בִּבְכוֹר שֶׁלָּקַח מִיִּשְׂרָאֵל הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה: ",
+            "אֵילוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אֲבָל פָּרוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִשֶּׁלּוֹ הוֹאִיל וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים מִתְכַּפְּרִין בּוֹ הֲרֵי הֵם בּוֹ כְּשֻׁתָּפִין: ",
+            "הָעוֹפוֹת וְהַמְּנָחוֹת אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא <small>(ויקרא כז י)</small> \"בְּהֵמָה\": ",
+            "קָרְבְּנוֹת בֶּדֶק הַבַּיִת אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַעֲשֵׂר <small>(ויקרא כז לג)</small> \"לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ\" וַהֲלֹא הַמַּעֲשֵׂר בִּכְלַל כָּל הַקָּדָשִׁים הָיָה וְלָמָּה יָצָא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל מָה מַעֲשֵׂר קָרְבַּן יָחִיד יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת צִבּוּר וְכֵן הַשֻּׁתָּפִין מָה מַעֲשֵׂר קָרְבַּן מִזְבֵּחַ יָצְאוּ קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת מָה מַעֲשַׂר בְּהֵמָה הֻקַּשׁ לְמַעֲשַׂר דָּגָן שֶׁאֵין חַיָּבִין בּוֹ אֶלָּא יִשְׂרָאֵל וְלֹא נָכְרִים יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת נָכְרִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ",
+            "הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם קָבוּעַ אֵינָהּ עוֹשָׂה תְּמוּרָה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְקַדֵּשׁ גּוּפָהּ קִדּוּשׁ גָּמוּר וְאֵינָהּ אֶלָּא קְדֻשַּׁת דָּמִים. אֲבָל הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם עוֹבֵר אוֹ שֶׁהִקְדִּישׁ תְּמִימָה וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לָהּ מוּם קָבוּעַ הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה תְּמוּרָה: ",
+            "אֶחָד הַמֵּמִיר תָּמִים בְּבַעַל מוּם אוֹ בַּעַל מוּם בְּתָמִים אוֹ שֶׁהֵמִיר בָּקָר בְּצֹאן אוֹ צֹאן בְּבָקָר. אוֹ כְּבָשִׂים בְּעִזִּים אוֹ עִזִּים בִּכְבָשִׂים אוֹ נְקֵבוֹת בִּזְכָרִים אוֹ זְכָרִים בִּנְקֵבוֹת. אוֹ שֶׁהֵמִיר אֶחָד בְּמֵאָה אוֹ מֵאָה בְּאֶחָד בֵּין בְּבַת אַחַת בֵּין בָּזוֹ אַחַר זוֹ. הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְלוֹקֶה כְּמִנְיַן הַבְּהֵמוֹת שֶׁהֵמִיר: ",
+            "אֵין הַתְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה וְלֹא וְלַד בְּהֵמוֹת הַהֶקְדֵּשׁ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז י)</small> <small>(ויקרא כז לג)</small> \"וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ\" הוּא וְלֹא וְלָדוֹ וּתְמוּרָתוֹ וְלֹא תְּמוּרַת תְּמוּרָתוֹ. אֲבָל הַמֵּמִיר בִּבְהֵמָה וְחָזַר וְהֵמִיר בָּהּ וְחָזַר וְהֵמִיר אֲפִלּוּ אֶלֶף כֻּלָּן תְּמוּרָה וְלוֹקֶה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:  ",
+            "אֵין מְמִירִין אֵיבָרִים אוֹ עֻבָּרִים בִּשְׁלֵמִים וְלֹא שְׁלֵמִים בָּהֶן. כֵּיצַד. הָאוֹמֵר רַגְלָהּ שֶׁל בְּהֵמָה זוֹ אוֹ יָדָהּ תַּחַת עוֹלָה זוֹ אוֹ שֶׁאָמַר עֻבַּר בְּהֵמָה זוֹ תַּחַת עוֹלָה זוֹ אֵינָהּ תְּמוּרָה. וְכֵן הָאוֹמֵר בְּהֵמָה זוֹ תַּחַת יָדָהּ אוֹ רַגְלָהּ שֶׁל עוֹלָה זוֹ אוֹ שֶׁאָמַר בְּהֵמָה זוֹ תַּחַת עֻבָּרָהּ שֶׁל חַטָּאת זוֹ אֵינָהּ תְּמוּרָה: ",
+            "הַמֵּמִיר בְּכִלְאַיִם אוֹ בִּטְרֵפָה וְיוֹצֵא דֹּפֶן אוֹ בְּטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס אֵין הַקְּדֻשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן וַהֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהֵמִיר בְּגָמָל אוֹ בַּחֲמוֹר לְפִי שֶׁאֵין בְּמִינָן קָרְבָּן וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ לוֹקֶה. מָה בֵּין אֵלּוּ לְבַעַל מוּם. בַּעַל מוּם יֵשׁ בְּמִינָן קָרְבָּן. אֵלּוּ אֵין בְּמִינָם קָרְבָּן: ",
+            "הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע הֲרֵי הֵם כְּבַעַל מוּם וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן: ",
+            "בְּהֵמָה שֶׁחֶצְיָהּ קֹדֶשׁ וְחֶצְיָהּ חֹל לֹא עוֹשָׂה תְּמוּרָה וְלֹא נַעֲשֵׂית תְּמוּרָה: ",
+            "כָּל הַחַטָּאוֹת שֶׁדִּינָן שֶׁיָּמוּתוּ אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה וְכָל חַטָּאת שֶׁדִּינָהּ שֶׁתִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְתִמָּכֵר עוֹשָׂה תְּמוּרָה: ",
+            "הַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְפִסְחוֹ אוֹ לְעוֹלָתוֹ אוֹ לַאֲשָׁמוֹ עוֹשָׂה תְּמוּרָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִקָּרֵב הוֹאִיל וְיָרְדוּ לִקְדֻשַּׁת דָּמִים וַהֲרֵי הֵם תְּמִימִים יָרְדוּ לִקְדֻשַּׁת הַגּוּף. אֲבָל הַמַּפְרִישׁ שָׂעִיר לְחַטָּאתוֹ וְנָשִׂיא שֶׁהִפְרִישׁ שְׂעִירָה לְחַטָּאתוֹ וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהִפְרִישׁ פָּרָה לְחַטָּאתוֹ. אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה שֶׁכָּל הַמְשַׁנֶּה בְּחַטָּאוֹת לֹא נִתְקַדְּשָׁה כְּלָל וַאֲפִלּוּ קְדֻשַּׁת דָּמִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין: "
+        ],
+        [
+            "הַתְמוּרָה הוּא שֶׁיֹּאמַר בַּעַל הַקָּרְבָּן עַל בֶּהֱמַת חֻלִּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ. אוֹ הֲרֵי זוֹ חֲלִיפַת זוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת חַטָּאת זוֹ אוֹ תַּחַת עוֹלָה זוֹ שֶׁהִיא תְּמוּרָה. וְכֵן אִם אָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת חַטָּאת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּתוֹךְ הַבַּיִת אוֹ תַּחַת עוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ. אֲבָל אִם אָמַר עַל בֶּהֱמַת חֻלִּין הֲרֵי זוֹ תַּחַת עוֹלָה אוֹ הֲרֵי זוֹ תַּחַת חַטָּאת לֹא אָמַר כְּלוּם. וְכֵן אִם אָמַר הֲרֵי זוֹ מְחֻלֶּלֶת עַל זוֹ אֵינָהּ תְּמוּרָה:\n",
+            "הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת אַחַת חֻלִּין וְאַחַת הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּפַל בָּהּ מוּם. הִנִּיחַ יָדוֹ עַל בֶּהֱמַת חֻלִּין וְאָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְלוֹקֶה. הִנִּיחַ יָדוֹ עַל בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ וְאָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ הֲרֵי זֶה חִלְּלָהּ עַל בֶּהֱמַת הַחֻלִּין וְאֵין זוֹ תְּמוּרָה אֶלָּא כְּפוֹדֶה בַּעֲלַת מוּם בְּזוֹ הַבְּהֵמָה:\n",
+            "הָיוּ לְפָנָיו שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאַחַת מֵהֶן בַּעֲלַת מוּם שֶׁהֲרֵי הִיא עוֹמֶדֶת לְפִדְיוֹן וְשָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת תְּמִימוֹת חֻלִּין וְאָמַר הֲרֵי אֵלּוּ תַּחַת אֵלּוּ. הֲרֵי שְׁתַּיִם מִן הַחֻלִּין תַּחַת שְׁתַּיִם הַתְּמִימוֹת תְּמוּרָתָן תְּמוּרָה וְלוֹקֶה עֲלֵיהֶם שְׁתַּיִם. וְהַבְּהֵמָה הַשְּׁלִישִׁית הִיא תַּחַת בַּעֲלַת מוּם שֶׁנִּתְחַלְּלָה עָלֶיהָ וּלְחַלְּלָהּ נִתְכַּוֵּן וְלֹא לְהָמִיר בָּהּ. שֶׁכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו דֶּרֶךְ אִסּוּר וְהִיא הַתְּמוּרָה וְדֶרֶךְ הֶתֵּר וְהוּא הַחִלּוּל חֲזָקָה הִיא שֶׁאֵין אָדָם מַנִּיחַ הַהֶתֵּר וְעוֹשֶׂה הָאִסּוּר וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ לוֹקֶה שָׁלֹשׁ מַלְקִיּוֹת. וְכֵן אִם אָמַר עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת אֵלּוּ תַּחַת עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת אֵלּוּ וְאַחַת מֵהֶן בַּעֲלַת מוּם אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא תֵּשַׁע מַלְקִיּוֹת שֶׁהַבְּהֵמָה הָעֲשִׂירִית לְחַלְּלָהּ נִתְכַּוֵּן וְלֹא לְהָמִיר בָּהּ. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֻחְזַק זֶה בְּמַלְקִיּוֹת הַרְבֵּה הוֹאִיל וְיֵשׁ שָׁם דֶּרֶךְ הֶתֵּר אֵינוֹ מַנִּיחַ דְּבַר הַהֶתֵּר וְעוֹשֶׂה הָאִסּוּר. שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ וְאַחַת מֵהֶן בַּעֲלַת מוּם וּשְׁתֵּי בְּהֵמוֹת שֶׁל חֻלִּין וְאַחַת מֵהֶן בַּעֲלַת מוּם וְאָמַר הֲרֵי אֵלּוּ תַּחַת אֵלּוּ הֲרֵי הַתְּמִימָה תְּמוּרַת הַתְּמִימָה וְלוֹקֶה אַחַת וּבַעֲלַת הַמּוּם מְחֻלֶּלֶת עַל בַּעֲלַת הַמּוּם שֶׁאֵינוֹ מֵנִיחַ הַהֶתֵּר וְעוֹשֶׂה הָאִסּוּר:\n",
+            "הָאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה וּשְׁלָמִים דְּבָרָיו קַיָּמִים וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בַּחֲצִי דָּמֶיהָ תְּמוּרַת עוֹלָה וּבַחֲצִי דָּמֶיהָ תְּמוּרַת שְׁלָמִים. אָמַר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה וּתְמוּרַת שְׁלָמִים אִם נִתְכַּוֵּן לְכָךְ מִתְּחִלָּה דְּבָרָיו קַיָּמִים וְאִם לֹא נִתְכַּוֵּן בַּתְּחִלָּה אֶלָּא לִתְמוּרַת עוֹלָה וְחָזַר וְאָמַר תְּמוּרַת שְׁלָמִים אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר אֵין תּוֹפְשִׂין אֶלָּא לָשׁוֹן רִאשׁוֹן וַהֲרֵי הִיא תְּמוּרַת עוֹלָה בִּלְבַד:\n"
+        ],
+        [
+            "כֵּיצַד דִּין הַתְּמוּרוֹת לִקָּרֵב. תְּמוּרַת הָעוֹלָה תִּקָּרֵב עוֹלָה וְאִם הָיְתָה תְּמוּרָתָהּ נְקֵבָה אוֹ בַּעֲלַת מוּם תִּרְעֶה הַנְּקֵבָה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ עוֹלָה. תְּמוּרַת הַחַטָּאת תָּמוּת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. תְּמוּרַת הָאָשָׁם תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְיִפְּלוּ דָּמֶיהָ לִנְדָבָה. תְּמוּרַת הַשְּׁלָמִים כִּשְׁלָמִים לְכָל דָּבָר טְעוּנָה סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וְשׁוֹק. תְּמוּרַת הַתּוֹדָה כְּתוֹדָה אֶלָּא שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה לֶחֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. תְּמוּרַת הַפֶּסַח אִם הֵמִיר בָּהּ קֹדֶם חֲצוֹת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר אֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵבָה אֶלָּא תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ שְׁלָמִים וְאִם הֵמִיר בָּהּ אַחַר חֲצוֹת הֲרֵי הַתְּמוּרָה עַצְמָהּ תִּקָּרֵב שְׁלָמִים. תְּמוּרַת הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר אֵינָם קְרֵבִין לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר בִּבְכוֹר <small>(ויקרא כז כו)</small> <small>(ויקרא כז ל)</small> \"לַה' הוּא\". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ הוּא קָרֵב וְאֵין תְמוּרָתוֹ קְרֵבָה. וְדִין הַמַּעֲשֵׂר בִּבְכוֹר תְּמוּרָתָן תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְתֵאָכֵל: \n",
+            "תְּמוּרַת הַבְּכוֹר לַכֹּהֲנִים וּתְמוּרַת הַמַּעֲשֵׂר לַבְּעָלִים. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין פּוֹדִין בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ כָּךְ אֵין פּוֹדִים תְּמוּרָתָן:\n",
+            "בְּהֵמָה שֶׁהִקְדִּישָׁהּ חֶצְיָהּ עוֹלָה וְחֶצְיָהּ שְׁלָמִים תְּמוּרָתָהּ כָּמוֹהָ. וְכֵן כָּל בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ שֶׁאֵינָהּ קְרֵבָה מִפְּנֵי תְּחִלַּת הֶקְדֵּשָׁהּ הֲרֵי תְּמוּרָתָהּ כָּמוֹהָ. אָמַר חֲצִי בְּהֵמָה זוֹ תְּמוּרָה וְחֶצְיָהּ עוֹלָה הֲרֵי זוֹ תִּקָּרֵב עוֹלָה. חֶצְיָהּ עוֹלָה וְחֶצְיָהּ מַעֲשֵׂר תִּקָּרֵב עוֹלָה. חֶצְיָהּ תְּמוּרָה וְחֶצְיָהּ מַעֲשֵׂר הֲרֵי זוֹ סָפֵק וְאֵינָהּ קְרֵבָה:\n",
+            "הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם עוֹבֵר וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר תְּמִימָה וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד בָּהּ מוּם קָבוּעַ וְנִפְדֵּית וְהֵמִיר בָּהּ אַחַר שֶׁנִּפְדֵּית. הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְאֵינָהּ קְרֵבָה וְאֵינָהּ נִפְדֵּית אֶלָּא מַנִּיחָהּ עַד שֶׁתָּמוּת. אֵינָהּ קְרֵבָה מִפְּנֵי שֶׁבָּאָה מִכֹּחַ קְדֻשָּׁה דְּחוּיָה וְאֵינָהּ נִפְדֵּית שֶׁאֵין בְּכֹחַ קְדֻשָּׁתָהּ לִתְפּשֹׁ פִּדְיוֹנָהּ:\n",
+            "כָּל הַתְּמוּרוֹת שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִין מִתְּחִלָּתָן הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ וְאֵינָן יוֹצְאִין לְחֻלִּין לְכָל דָּבָר כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מֻתָּרִין בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה אַחַר פִּדְיוֹנָן. שֶׁהַקְּדֻשָּׁה חָלָה בַּתְּמוּרָה עַל בַּעֲלַת מוּם קָבוּעַ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז י)</small> \"אוֹ רַע בְּטוֹב\" וְרַע הָאָמוּר כָּאן הוּא בַּעַל מוּם וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקָרְבָּן וְאַף עַל פִּי כֵן כָּתוּב בּוֹ <small>(ויקרא כז י)</small> \"יִהְיֶה קֹדֶשׁ\":\n",
+            "עוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּזְבָחִים וְהֵמִיר בְּאַחַת מִן הַתַּעֲרוֹבוֹת הֲרֵי זֶה מֵבִיא בְּהֵמָה אַחֶרֶת וְאוֹמֵר אִם תְּמוּרַת עוֹלָה הִיא זוֹ הֲרֵי בְּהֵמָה זוֹ שְׁלָמִים וְאִם תְּמוּרַת שְׁלָמִים הִיא זוֹ הֲרֵי בְּהֵמָה זוֹ עוֹלָה. וְנִמְצָא הַבְּהֵמָה שֶׁהֵבִיא עִם הַתְּמוּרָה כְּעוֹלָה וּשְׁלָמִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָּזֶה. חָזַר וְהֵמִיר בְּאַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זוֹ מֵהֶן הֵמִיר. מֵבִיא זֶבַח אַחֵר מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ. וְאוֹמֵר עַל הַתְּמוּרָה הַשְּׁנִיָּה. אִם תְּמוּרַת תְּמוּרָה הִיא זוֹ הֲרֵי זוֹ שֶׁהֵבִיא חֻלִּין. וְאִם תְּמוּרַת עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים הִיא הֲרֵי זֶה שֶׁהֵבִיא עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים. וַהֲרֵי זֶה שֶׁהֵבִיא עִם הַתְּמוּרָה הַשְּׁנִיָּה כְּזֶבַח וּתְמוּרָה שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָּזֶה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ דִּין הַתַּעֲרוֹבוֹת בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין:\n",
+            "שְׁלָמִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בִּבְכוֹר אוֹ בְּמַעֲשֵׂר וְהֵמִיר בְּאֶחָד מֵהֶן הֲרֵי זֶה לֹא יִקְרַב אֶלָּא יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם וְיִפָּדֶה וְיֵאָכֵל כִּבְכוֹר אוֹ כְּמַעֲשֵׂר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n"
+        ],
+        [
+            "כֵּיצַד דִּין וַלְדוֹת הַקָּדָשִׁים. וְלַד שְׁלָמִים וּוְלַד תְּמוּרַת שְׁלָמִים הֲרֵי אֵלּוּ כִּש��ְלָמִים וְהֵן עַצְמָן כִּשְׁלָמִים לְכָל דָּבָר. וְכֵן וְלַד הַתּוֹדָה וּוְלַד תְּמוּרָתָהּ הֲרֵי אֵלּוּ יִקָּרְבוּ כְּתוֹדָה אֶלָּא שֶׁאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם שֶׁאֵין מְבִיאִין לֶחֶם אֶלָּא עִם הַתּוֹדָה עַצְמָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ז יב)</small> \"עַל זֶבַח הַתּוֹדָה\" עָלָיו וְלֹא עַל וְלָדָהּ וְלֹא עַל תְּמוּרָתָהּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בַּוְּלָדוֹת עַצְמָן אֲבָל וַלְדֵי וְלָדוֹת אֵינָן קְרֵבִין. שֶׁמִּתּוֹךְ מַעֲשָׂיו נִכָּר שֶׁהוּא מַשְׁהֶה אוֹתָן לְגַדֵּל מֵהֶן עֲדָרִים עֲדָרִים וּלְפִיכָךְ קוֹנְסִין אוֹתוֹ וְלֹא יַקְרִיבֵם: ",
+            "וְלַד הַחַטָּאת יָמוּת וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר וְלַד תְּמוּרָתָהּ: ",
+            "הַשּׁוֹחֵט אֶת הַחַטָּאת וּמָצָא בָּהּ בֶּן אַרְבָּעָה חַי הֲרֵי זוֹ נֶאֱכֶלֶת כִּבְשַׂר הַחַטָּאת. שֶׁוַּלְדֵי הַקָּדָשִׁים בִּמְעֵי אִמָּן הֵם קְדוֹשִׁים: ",
+            "וְלַד תְּמוּרַת הָאָשָׁם וּוְלַד וְלָדָהּ עַד סוֹף הָעוֹלָם יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶם מוּם וְיִמָּכְרוּ וְיִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לִנְדָבָה. וְאִם יָלְדָה זָכָר אַחַר שֶׁהִקְרִיב אֲשָׁמוֹ הַוָּלָד עַצְמוֹ יִקָּרֵב עוֹלָה. הִפְרִישׁ נְקֵבָה לַאֲשָׁמוֹ וְיָלְדָה תִּרְעֶה הִיא וּבְנָהּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיִמָּכְרוּ וְיָבִיא בִּדְמֵי שְׁנֵיהֶם אֲשָׁמוֹ. וְאִם כְּבָר הִקְרִיב אֲשָׁמוֹ יִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לִנְדָבָה: ",
+            "וְלַד תְּמוּרַת הָעוֹלָה וּוְלַד וְלָדָהּ עַד סוֹף הָעוֹלָם הֲרֵי אֵלּוּ כְּעוֹלָה וְהֵן עַצְמָן יִקָּרְבוּ עוֹלָה. הִפְרִישׁ נְקֵבָה לְעוֹלָתוֹ וְיָלְדָה אַף עַל פִּי שֶׁיָּלְדָה זָכָר יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם וְיָבִיא בְּדָמָיו עוֹלָה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין יִפְּלוּ לִנְדָבָה הוּא שֶׁיִּתֵּן הַמָּעוֹת בַּשּׁוֹפָרוֹת שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁקָלִים כַּמָּה הֵם. וּבֵית דִּין מַקְרִיבִין בְּאוֹתָן הַמָּעוֹת עוֹלוֹת נְדָבָה וְנִסְכֵּיהֶם מִשֶּׁל צִבּוּר וְאֵינָן טְעוּנוֹת סְמִיכָה. אֲבָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הוּא עַצְמוֹ יִקְרַב עוֹלָה אוֹ יָבִיא בְּדָמָיו עוֹלָה. הֲרֵי זוֹ טְעוּנָה סְמִיכָה וּנְסָכֶיהָ מִשֶּׁלּוֹ: ",
+            "וְלַד הַמַּעֲשֵׂר. [וּוְלַד] תְּמוּרַת הַמַּעֲשֵׂר. וְלַד תְּמוּרַת הַבְּכוֹר וּוַלְדֵי וַלְדוֹתֵיהֶן עַד סוֹף הָעוֹלָם. הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִקָּרְבוּ אֶלָּא יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיֵאָכְלוּ כִּבְכוֹר וּכְמַעֲשֵׂר שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם. וַלְדוֹת תְּמוּרַת הַבְּכוֹר לְכֹהֵן. וַלְדוֹת מַעֲשֵׂר וּתְמוּרָתוֹ לִבְעָלָיו: ",
+            "וְלַד תְּמוּרַת הַפֶּסַח כִּתְמוּרַת הַפֶּסַח. אִם הָיְתָה אִמּוֹ קְרֵבָה שְׁלָמִים וְלָדָהּ יִקָּרֵב שְׁלָמִים וְאִם הָיָה דִּינָהּ שֶׁתִּמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ שְׁלָמִים אַף וְלָדָהּ נִמְכָּר וְיָבִיא בְּדָמָיו שְׁלָמִים. הִפְרִישׁ נְקֵבָה לְפִסְחוֹ וְיָלְדָה. אוֹ שֶׁהִפְרִישָׁהּ מְעֻבֶּרֶת. הִיא וּוְלָדָהּ יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן פֶּסַח. וְאִם נִשְׁאֲרָה נְקֵבָה זוֹ עַד אַחַר הַפֶּסַח אוֹ שֶׁיָּלְדָה אַחַר ��ַפֶּסַח. תִּרְעֶה הִיא וּוְלָדָהּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן שְׁלָמִים: ",
+            "וַלְדוֹת הַקָּדָשִׁים שֶׁיָּצְאוּ דֶּרֶךְ דֹּפֶן. אוֹ שֶׁיָּלְדוּ טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס וְכִלְאַיִם וּטְרֵפָה. הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן קָרְבָּן הָרָאוּי לְהָבִיא בִּדְמֵי וָלָד שֶׁל זוֹ: ",
+            "וְלַד בַּעֲלַת מוּם הֲרֵי הוּא כִּוְלַד הַתְּמִימָה לְכָל דָּבָר וְיִקָּרֵב כָּרָאוּי לוֹ: ",
+            "קָדָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ נֵפֶל אוֹ שִׁלְיָא יִקָּבְרוּ וַהֲרֵי הֵם אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה: ",
+            "הַמְשַׁנֶּה אֶת הַקָּדָשִׁים מִקְּדֻשָּׁה לִקְדֻשָּׁה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר בִּבְכוֹר <small>(ויקרא כז כו)</small> \"לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ\" שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנּוּ עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַקָּדָשִׁים שֶׁאֵין מְשַׁנִּין אוֹתָן מִקְּדֻשָּׁה לִקְדֻשָּׁה אֶחָד קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאֶחָד קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. כֵּיצַד. אִם הִקְדִּישׁ לְבֶדֶק הַהֵיכָל לֹא יְשַׁנֶּה לְבֶדֶק הַמִּזְבֵּחַ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה: ",
+            "כֵּיצַד מַעֲרִימִין עַל הַבְּכוֹר לְהַקְדִּישׁוֹ לַמִּזְבֵּחַ הֶקְדֵּשׁ אַחֵר. מַקְדִּישׁוֹ בַּבֶּטֶן קֹדֶם שֶׁיִּוָּלֵד שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז כו)</small> \"אֲשֶׁר יְבֻכַּר לַה'\" <small>(ויקרא כז כו)</small> \"לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אוֹתוֹ\". מִשֶּׁיְּבֻכַּר אִי אַתָּה מַקְדִּישׁוֹ אֲבָל אַתָּה מַקְדִּישׁוֹ בַּבֶּטֶן. לְפִיכָךְ יֵשׁ לוֹ לוֹמַר מַה שֶּׁבְּמֵעֶיהָ שֶׁל מַבְכֶּרֶת זוֹ אִם הוּא זָכָר הֲרֵי זוֹ עוֹלָה. אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר זִבְחֵי שְׁלָמִים שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְקִיעַ אוֹתוֹ מִקְּדֻשָּׁתוֹ כְּדֵי לֵהָנוֹת בּוֹ. וְאִם אָמַר עִם יְצִיאַת רֹב רֹאשׁוֹ יִהְיֶה עוֹלָה הֲרֵי זֶה בְּכוֹר וְאֵינוֹ עוֹלָה: ",
+            "וְאֵין מַעֲרִימִין עַל בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ לְהַקְדִּישׁ עֻבָּרָהּ קְדֻשָּׁה אַחֶרֶת אֶלָּא הֲרֵי הוּא כִּקְדֻשַּׁת אִמּוֹ. שֶׁוַּלְדוֹת הַקָּדָשִׁים מִמְּעֵי אִמָּם הֵם קְדוֹשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וַהֲרֵי כָּל עֻבָּר מֵהֶן כִּקְדֻשַּׁת אִמּוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁנּוֹתוֹ בַּבֶּטֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה בִּבְכוֹר שֶׁהַבְּכוֹר בִּיצִיאָתוֹ הוּא שֶׁמִּתְקַדֵּשׁ. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל חֻקֵּי הַתּוֹרָה גְּזֵרוֹת הֵם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּסוֹף מְעִילָה. רָאוּי לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶן וְכָל מַה שֶּׁאַתָּה יָכוֹל לִתֵּן לוֹ טַעַם תֵּן לוֹ טַעַם. הֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הֵבִין רֹב הַטְּעָמִים שֶׁל כָּל חֻקֵּי הַתּוֹרָה. יֵרָאֶה לִי שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב <small>(ויקרא כז י)</small> <small>(ויקרא כז ל)</small> \"וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ\". כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר <small>(ויקרא כז טו)</small> \"וְאִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת בֵּיתוֹ וְיָסַף חֲמִישִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו\". יָרְדָה תּוֹרָה לְסוֹף מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם וּקְצָת יִצְרוֹ הָרַע. שֶׁטֶּבַע שֶׁל אָדָם נוֹטֶה לְהַרְבּוֹת קִנְיָנוֹ וְלָחוּס עַל מָמוֹנוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁנָּדַר וְהִקְדִּישׁ אֶפְשָׁר שֶׁחָזַר בּוֹ וְנִחַם וְיִפְדֶּה בְּפָחוֹת מִשָּׁוְיוֹ אָמְרָה תּוֹרָה אִם פָּדָה לְעַצְמוֹ יוֹסִיף חֹמֶשׁ. וְכֵן אִם הִקְדִּישׁ בְּהֵמָה קְדֻשַּׁת הַגּוּף שֶׁמָּא יַחְזֹר בּוֹ וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְדּוֹתָהּ יַחְלִיפֶנָּה בִּפְחוּתָה מִמֶּנָּה. וְאִם תִּתֵּן לוֹ רְשׁוּת לְהַחְלִיף הָרַע בְּיָפֶה יַחְלִיף הַיָּפֶה בְּרַע וְיֹאמַר טוֹב הוּא. לְפִיכָךְ סָתַם הַכָּתוּב בְּפָנָיו שֶׁלֹּא יַחְלִיף. וּקְנָסוֹ אִם הֶחְלִיף וְאָמַר וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים כְּדֵי לָכֹף אֶת יִצְרוֹ וּלְתַקֵּן דֵּעוֹתָיו. וְרֹב דִּינֵי הַתּוֹרָה אֵינָן אֶלָּא עֵצוֹת מֵרָחוֹק מִגְּדוֹל הָעֵצָה לְתַקֵּן הַדֵּעוֹת וּלְיַשֵּׁר כָּל הַמַּעֲשִׂים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר <small>(משלי כב כ)</small> \"הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִישִׁים בְּמֹעֵצוֹת וָדָעַת\". לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשלְחֶיךָ:  ",
+            "ספר תשיעי והוא ספר הקרבנות הלכותיו ששה ופרקיו חמשה וארבעים:ואלו הן:הלכות קרבן פסח עשרה פרקים הלכות חגיגה שלשה פרקים הלכות בכורות שמונה פרקים הלכות שגגות חמשה עשר פרקים הלכות מחוסרי כפרה חמשה פרקים הלכות תמורה ארבעה פרקים:"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ],
+        [
+            "Wikisource Mishneh Torah",
+            "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תמורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,56 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by Leprosy",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/58f6c67d3d04483dc1b59bc3ed589399.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת צרעת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "The Hebrew term for leprosy is a homonym embracing various meanings. The whiteness in a man's skin is called leprosy; the falling off of some hair on the head or the chin is named leprosy; and a change of color in clothing or in houses is referred to as leprosy. Now this change in clothes and in houses which the Torah has called leprosy, as a homonym, is not a natural phenomenon, but was deemed a sign and a wonder among the people of Israel to warn them against evil gossip. If a man dealt out malicious gossip, the walls of his house would change; if he repented, the house would become clean again. But if he persisted in his wickedness until the house was demolished, leather objects in his home upon which he would sit or lie would then suffer a change; if he repented, they would become clean again. But if he persisted in his wickedness until they had to be burned, the clothes which he wore would undergo a change; if he repented, they would become clean again. But if he persisted in his wickedness until they had to be burned, his skin would suffer a change and he would become leprous, and be set apart and exposed all alone, so as not to engage in evil talk, which consists of mockery and malicious gossip.<br>In warning against this, the Torah says: \"In an attack of leprosy you shall be careful… Remember what the Lord your God did to Miriam on the journey\" (Deuteronomy 24:8-9). The Torah means to say: Consider what happened to Miriam the prophetess who spoke against her brother, even though she was older than he, and had nurtured him on her knees after having endangered her life to save him from the sea. Now she did not disparage him but made the only mistake in placing him on a level with other prophets, and he did not mind all this, as it is written: \"Moses was a very humble man\" (Numbers 12:3). And yet, she was immediately punished with leprosy. How much more then is this applicable to evil men, those fools, who keep talking arrogantly and boastfully.<br>It is therefore proper for the man who would steer his course of life aright to shun their company and refrain from talking with them, that he should not be caught in the net of evil and arrogant men. The company of wicked mockers follows this usage: At the outset, they indulge in much idle talk, as it is written: \"A fool's voice comes with a multitude of words\" (Ecclesiastes 5:2). Thereupon they fall into discrediting the upright, as it is written: \"Let dumbness strike the lying lips that speak insolence against the just\" (Psalm 31:19). Then they get into the habit of talking against the prophets and discrediting their words, as it is written: \"They mocked God's messengers, despised his words, and derided his prophets\" (II Chronicles 36:16). Then they come to speak against God and to deny the very principle of religion, as it is written: \"The Israelites devised things that were not right against the Lord their God\" (II Kings 17:9). It is written moreover: \"They set their mouthings against heaven, and their tongue roams the earth\" (Psalm 73:9). What caused them to set their mouthings against heaven? Their tongue, which first roamed the earth. Such is the conversation of the wicked, occasioned by their sitting at street corners, the meeting places of the ignorant, and the company of drunkards in the taverns. The conversation of worthy Jews, on the other hand, is permeated with words of Torah and wisdom. For this reason, God lends them aid and bestows wisdom upon them, as it is written: \"When those who revered the Lord spoke to each other, the Lord heeded and heard them, and a book of remembrance was written before him of those who revered the Lord and ahhered to him\" (Malachi 3:16)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,52 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by Leprosy",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת צרעת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "<i>Tsaraat</i> is a name given collectively to many different matters that are not similar to each other. As, behold, the whitening of a person's skin is called <i>tsaraat</i> and the falling out of a little bit of head or beard hair is [also] called <i>tsaraat</i> and [even] the change of the hue of clothing or houses is called <i>tsaraat</i>. This change mentioned with clothing and houses that the Torah collectively called <i>tsaraat</i> is not [like] the way of the world, but rather it is a sign and a wonder that [existed] in Israel to caution them about evil speech (<i>lashon hara</i>),  such that the walls of the one that spoke evil speech would change [color]. If he repented, the house would become pure. [But] if he persisted in his evil until his house was broken down, the leather vessels that he would sit and recline upon would change [color]. If he repented, they would become pure. [But] if he persisted in his evil until they were burned, his skin would change [color] and he would become infested with <i>tsaraat</i>, and he would be isolated and [his condition would be] publicized until he would not be involved in the speech of the evildoers, which is mockery and evil speech. And about this matter the Torah cautions and says beware of the plague of <i>tsaraat</i>: \"Remember that which the Lord, your God, did to Miriam on the way\" (Deuteronomy 24:9). Behold, it is saying, \"Reflect upon what happened to Miriam the prophetess, who spoke about her brother.\" She was older than him and raised him on her knees and endangered herself to save him at the sea, and she did not speak in his derision but rather erred in comparing him to other prophets - and he was not [even] exacting about all of these things, as it is stated (Numbers 12:3), \"And the man, Moshe, was very humble.\" And nonetheless, she was immediately punished with <i>tsaraat</i>. All the more so is it with silly evil people who frequently speak boastfully and about [supposed] wonders.   Therefore, it is fitting for the one who wants to guide his ways to distance himself from their gatherings and from speaking with them, so as not to be snagged by the net of evildoers and their foolishness. And this is the way of the gatherings of scoffers: At first, they speak much about useless things, as the matter is stated (Ecclesiastes 5:2), \"and the voice of a knave is with many words.\" And from this, they come to speak derisively about the righteous, as the matter is stated (Psalms 31:19), \"Silence the lips of falsehood, that speak harshly about the righteous.\" And from this, they will be accustomed to speaking about prophets [derisively] and to cast a doubt upon their words, as the matter is stated (II Chronicles 36:16), \"They would insult the messengers of God, and disgrace His words and  confound His prophets.\"  And from this, they come to speak [derisively] about God and denying a principle of faith, as the matter is stated (II Kings 17:9), \"And the Children of Israel covered up things about the Lord, their God, that were not so.\" And behold, it states, (Psalms 73:9), \"They have set their mouths against the heavens and their tongues walk upon the earth:\" Who caused them to set against the heavens their mouths? Their tongue that first walked upon the earth - which is the conversation of the evildoers, which causes them to sit at corners and sit at the gatherings of ignoramuses and  sit at parties with drinkers. But the conversation of the proper ones of Israel is only in the words of Torah and wisdom. Therefore, the Holy One, blessed be He, helps their hand and grants them merit in it, as it is stated (Malachi 3:16), \"Then those that fear the Lord spoke, one man to his fellow; and the Lord listened and heard, and a book of remembrance was written in front of Him for those that feared the Lord and those that gave importance to His name.\"       The Laws of Defilement by Leprosy have been completed.   "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Tum'at Tsara'at - Chapter 4.json

@@ -0,0 +1,39 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by Leprosy",
+    "versionSource": "https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/1524502/jewish/Tumat-Tsaraat-Chapter-4.htm",
+    "versionTitle": "Tum'at Tsara'at - Chapter 4",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת צרעת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "1. The increase of a blemish imparts impurity regardless of its size, provided the increase was one of the shades of blemishes that impart impurity. If, however, the increase was the color of a bohak, it is not considered as an increase. An increase of a blemish is a sign of impurity only when it spreads beyond the blemish. If, however, it spreads within the blemish, the person's original status is unchanged. What is implied? There was a baheret with less than a lentil of healthy flesh inside of it. He was therefore isolated. At the end of a week, the size of the healthy flesh was diminished or it disappeared entirely, it is not considered as an increase. For, to be significant, an increase of a baheret may not spread within its own midst, but rather outside of it.",
+            "2. An increase is not considered as a sign of impurity unless it comes after isolation. If, however, a person came at the outset and the priest saw the blemish increasing, he does not deem the person definitively impure. Instead, he isolates him until the end of the week and then observes it.",
+            "3. To be significant, an increase may not spread into a boil or into burnt flesh or into a healed boil or burn, nor on the head, nor on the beard even though they became bald and the hair was removed from them, as implied by Leviticus 13:7: \"If the blemish will spread on the skin.\" If, however, a baheret spreads to a bohak, it is considered an increase.",
+            "4. If a boil, burnt flesh, a bohak, or a healed boil or burn separate between an increase and the original blemish, it is not a sign of impurity. If the person was isolated and these skin conditions departed and this increase was immediately adjacent to the original blemish, he is deemed definitively impure.",
+            "5. When there was a baheret the size of a gris and it spread more than a half a gris, but approximately half a gris of the original blemish disappeared, the person is pure even though together, there remained more than a gris from the original blemish and the increase. If the original blemish was the size of a gris and it spread more than a gris, but the original blemish disappeared entirely, it should be given an initial observation and isolated week after week. If a person has a baheret and was isolated and the baheret disappeared at the end of the days of isolation, and then the baheret returned to its original place, it is given its initial status. If it became diminished during the days of his isolation and then expanded and returned to its original size at the end of the week or increased and then the increased blemish diminished and returned to its original size at the end of the week, he should continue in isolation or is released from the process of inspection.",
+            "6. If a baheret was the size of a gris, it then increased the size of a gris, then healthy flesh or white hair erupted in it, and then the original blemish disappeared, it should be given an initial observation. The following rules apply if a person had a baheret the size of a gris and he was isolated. At the end of the week, the blemish was the size of a sela, but there was a doubt whether it was the original blemish or a new one that came in its place, it is impure.",
+            "7. The following rules apply when there is a baheret more than the size of a gris and a stretch of afflicted flesh emerging from it. If the stretch is two hairs wide, it requires white hair or an increase in size for the person to be considered impure. If, however, healthy flesh appears in it, this ruling does not apply. The rationale is that healthy flesh is not considered as a sign of impurity unless it is surrounded by a baheret and there is a space where two hairs can grow between the edge of the healthy flesh and the edge of the baheret. The following laws apply when there were two baharot and a stretch of afflicted flesh extending from one to the other. If it is two hairsbreadth wide, they are considered as being joined together. If not, they are not considered as joined. When the afflicted person was isolated as a result of a blemish for one week after another and a sign of impurity did not appear and, as a result, he was released from the process of inspection, but after he was released from the process of inspection, the blemish increased in size even slightly, he should be deemed definitively impure.",
+            "8. When a baheret was declared pure either after the afflicted person was isolated or deemed definitively impure, i.e., the signs of impurity disappeared, he should not be isolated again.",
+            "9. When a baheret diminished after the person was released from the process of inspection after isolation and then increased to its original size or it increased and then decreased to its original size, the person remains in his state of purity.",
+            "10. The following laws apply when there is a baheret the size of a gris and healthy flesh the size of a lentil in it and white hair in the midst of the healthy flesh. The afflicted person was deemed definitively impure. After that determination was made, the healthy flesh disappeared. He is still impure because of the white hair. If the white hair disappeared, he is impure because of the healthy flesh. If the white hair was located in the baheret and not in the healthy flesh and then the white hair disappeared, the afflicted person is impure because of the healthy flesh. If the healthy flesh disappeared, he is still impure because of the white hair.",
+            "11. The following rules apply when after a person with a baheret was isolated for a week, he was deemed impure, because there was healthy flesh in the baheret and it increased in size. If later the healthy flesh disappeared, he is impure because of the increase. If the increase disappeared, he is impure because of the healthy flesh. If a person was deemed definitively impure because of white hair, that white hair disappeared, but other white hair appeared, healthy flesh appeared, or the size of the blemish increased, his status of impurity remains unchanged. This law also applies if a person was deemed definitively impure because of healthy flesh and the healthy flesh disappeared, but other healthy flesh or white hair appeared or the size of the blemish increased or he was deemed definitively impure because the size of the blemish increased, that increase disappeared, but there was another increase or healthy flesh or white hair appeared. Whether an afflicted person was deemed impure when he originally appeared before the priest, at the end of the first week of isolation, at the end of the second week, or after he was released from the process of inspection, since he was deemed definitively impure in any instance, he is not pure until no sign of impurity remains upon him, neither the sign for which he was deemed impure or any other sign.\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Tum'at Tsara'at - Chapter 5.json

@@ -0,0 +1,40 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by Leprosy",
+    "versionSource": "https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/1524507/jewish/Tumat-Tsaraat-Chapter-5.htm",
+    "versionTitle": "Tum'at Tsara'at - Chapter 5",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת צרעת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "1. The following principles apply with regard to a person who had a wound on the flesh of his skin and the skin peeled away because of the wound. If the wound came about because of fire, e.g., he was burnt by a coal, embers, iron or stone that were heated in fire, or the like, it is called michveh, a burn. If the wound did not come about because of fire, e.g., he received a blister from stone, wood, or the like, or the wound came about because of an infirmity within the body, a wart or eczema that ruined the skin or swelling lesions, feverous swellings, or infections that ruin the skin, it is called sh'chin, a boil.",
+            "2. The following laws apply if one heated a spit and hit another person with it. If its end was rounded, the wound it produces is considered as a burn. If its end was pointed, there is an unresolved question if it is considered as a burn or a boil. When a person suffers a burn because of the hot springs of Tiberias, olive dregs, or the like, the affliction is considered as a boil.",
+            "3. As long as boils and burns are fresh, festering wounds, they are called mordin and do not impart impurity because of tzara'at at all. If a boil or a burn heals and the afflicted person's flesh was entirely restored - even though there is a scar on the place and it is not entirely like other skin - it is considered like ordinary skin with regard to all matters. Such a person is deemed impure because of the three signs mentioned above and he is isolated for two weeks as part of the process of determination as explained.",
+            "4. If the boil or the burn began to heal and be restored, with a scab like the thickness of a garlic peel forming over them, this is the \"scarring of the boil\" mentioned in the Torah and the \"healing burn\" mentioned there. They impart impurity because of two signs: white hair or an increase in the size of the blemish and such a blemish is isolated only for one week. What is implied? There was a baheret on the scarring of a boil or the healing of a burn. If it contained two white hairs, the person should be deemed definitively impure. If it does not contain white hair, he should be isolated for a week and examined at the end of the week. If white hair grew or size of the blemish increased, he should be deemed definitively impure. If there was no new development, he should be released from the inspection process. If size of the blemish increased or white hair grew after he was released from the inspection process, he should be deemed definitively impure.",
+            "5. A healing boil and a healing burn cannot be combined with each other. For that reason, the Torah described them separately, to teach that they are not to be combined, nor can they expand into each other, They do not expand into ordinary flesh and a baheret that is on ordinary flesh does not expand into them. What is implied? If there is a boil next to a burn and a baheret that comprises a gris extending over both of them, the person is pure. If a baheret was in either of them and it extended into the other or it extended into ordinary skin, he is pure. If there was a baheret on ordinary skin and it extended to one of these, it is not considered as an extension. When a person had a healed boil that was the size of a gris with a baheret the size of a gris on the palm of his hand, he should nevertheless be isolated. Although it is not fit to grow white hair, nor to expand, there is the possibility that he will develop another boil next to it and the baheret will spread into it.",
+            "6. When a boil became a burn, the burn nullifies the boil. When a burn became a boil, the boil nullifies the burn. If it is not known whether a blemish was a boil or a burn, it is not significant, for they both contract impurity due to the same signs and the impurity is the same. Scripture differentiates between them only to teach that they are not to be combined.",
+            "7. If a person was isolated because of a baheret in a boil and at the end of the week, the boil healed and became ordinary flesh or he was isolated because of a baheret on ordinary flesh and at the end of the week, it became a boil, he should be given an initial examination.",
+            "8. When all the hair on a person's head falls off, whether due to sickness, due to a wound that makes him unfit to grow hair, or due to eating foods that cause hair to fall off or applied lotions that cause hair to fall off, since he lost all of his hair at this particular moment, he is called a keireiach or a gibeiach, even though he is fit to grow hair at a later time. If his hair from the top of his forehead and downward, descending backward until the first vertebra of his neck falls off, he is called a keireiach. If his hair from the top of his forehead and downward, descending frontward until it is level with his forehead falls off, he is called a gibeiach.",
+            "9. With regard to both of these types of baldness, a person can contract impurity when a baheret appears on the skin through two signs: healthy skin and an increase in size. They should be isolated for two weeks, for Leviticus 13:43 states: \"Like the appearance of tzara'at on the flesh of the skin.\" Since these portions of the body do not grow hair, the appearance of white hair is not a sign of impurity for them. What is meant by incurring impurity through either of two signs and that a person may be isolated for two weeks. If there was a baheret in a bald spot whether at the back of a person's head or at its front and there was healthy flesh in it, he should be deemed definitively impure. If it does not have healthy flesh in it, he should be isolated and examined after the end of one week. If healthy flesh appeared or the blemish increased in size, he should be deemed definitively impure. If nothing changed, he should be isolated for a second week. If the blemish increased in size or healthy flesh appeared, he should be deemed definitively impure. If nothing changed, he should be released from the inspection process. If the blemish increased in size or healthy flesh appeared after he was released from the inspection process, he should be deemed definitively impure.",
+            "10. These two forms of baldness are not combined with each other, as indicated by Leviticus 13:42, which makes a distinction, stating: \"on his karachet or on his gabachet.\" This teaches that they are two types of conditions and blemishes do not spread from one to the other, from either of them to ordinary flesh, or from ordinary flesh to them.",
+            "11. When there is a boil or a burn on a karachet, on a gabachet, or on a beard that has lost its hair, they are deemed impure in the same way as is a boil or a burn on ordinary flesh. For when one loses the hair of his head or of his beard, these parts of the body are considered as ordinary flesh with regard to all matters except that they do not contract impurity because of the emergence of white hair. When hair has never grown on one's head or on one's chin or when there is a blister on one's head or chin, the surface is considered as ordinary flesh and they are deemed impure because of three signs and requires isolation for two weeks. Similar laws also apply to the chin of a woman and a sexually inadequate male. Until hair grows on these surfaces, they are considered as ordinary flesh. If they grew hair, they are considered as the chin of a male and incur impurity as a netek does, as will be explained. They do not incur impurity because of a baheret."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Tum'at Tsara'at - Chapter 6.json

@@ -0,0 +1,37 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by Leprosy",
+    "versionSource": "https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/1524510/jewish/Tumat-Tsaraat-Chapter-6.htm",
+    "versionTitle": "Tum'at Tsara'at - Chapter 6",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת צרעת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "1. These are the places in the human body which do not incur impurity because of a baheret: the inside of the eye, the inside of the ear, the inside of the nose, the inside of the mouth, the folds of the stomach, the folds of the neck, under the breasts, the armpits, the underside of the foot, a nail, the head and the chin where hair grows, and open boils and burns. All of these surfaces do not become impure because of blemishes, nor can they be combined with blemishes. A blemish cannot expand into them; they are not considered as healthy flesh in the midst of a blemish, nor does the absence of tzara'at on them prevent a person whose entire body is afflicted from being placed in that category. These concepts are derived from Leviticus 13:2 which speaks of a blemish being \"on the skin of one's flesh.\" None of the above surfaces can be considered as revealed flesh. Some of them are not flesh and some are flesh, but they are covered and not revealed. The red portions of the lips are considered as \"hidden places\" and cannot incur impurity from blemishes.",
+            "2. When all the hair of the head and the chin fell off or a boil or a burn developed a scab, they may incur impurity due to a baheret, as we explained. Blemishes on these surfaces are not combined with each other, nor can a blemish on ordinary skin expand into them, nor are they considered as healthy flesh in the midst of a blemish. The absence of tzara'at on them does, however, prevent a person whose entire body is afflicted from being placed in this category.",
+            "3. When there is a baheret next to the head, the eye, the ear, or the like or next to a boil or a burn, it is pure. This is derived from Leviticus 13:3: \"And the priest shall see the blemish in the flesh of the skin.\" Implied is that the entire area immediately outside the blemish must be ordinary flesh that is fit for the blemish to spread into.",
+            "4. The following are beharot that are pure: a) A gentile who had a baheret and converted; b) A baheret existed on a fetus and then the infant was born; c) A baheret existed in a crease of a person's flesh and then it was revealed; d) A baheret existed on the head and/or the chin where hair grew, and then all the hair fell off and the baheret was revealed; e) There was a baheret on ordinary skin, either a boil or a burn formed on its place, and then they healed, and became like ordinary skin. Even though the initial and ultimate condition of the skin is susceptible to impurity, since it was pure in the interim, it remains pure. In all the above instances, if the shade of the blemish changes, whether the whiteness becomes stronger or weaker, it should be given an initial examination. What is implied? A gentile had a baheret that was white like the membrane of an egg. After he converted, it became white as snow. Or originally, it was white as snow and after he converted, it became like the membrane of an egg, it should be given an initial examination. Similarly, when an infant is born, the creases of a person's skin straighten, a person's head or chin become bald, or a boil or a burn heal, if the shade of these blemishes change, they should be given an initial examination. If not, they are considered pure.",
+            "5. Until a person has been deemed impure, all questionable situations regarding blemishes are considered as pure except for the two questionable situations we mentioned already. When, however, a person has been deemed impure, a questionable situation is considered as impure. What is implied? Two people came to a priest, one had a baheret the size of a gris and the other, one the size of a sela. He had both of them isolated. At the end of the week, they both had blemishes the size of a sela and it was not known which blemish increased in size, they are both considered pure. Not only does this apply with regard to two people, it also applies with regard to two blemishes on the body of one person. Even though a blemish on this person's flesh definitely increased, since it is not known which blemish increased, he is deemed pure until the identity of the blemish for which he will be deemed impure is known.",
+            "6. Once a person has been deemed impure, any questionable situation is also considered impure. What is implied? Two people came to a priest. One had a baheret the size of a gris and the other, one the size of a sela. He had both of them isolated. At the end of the week, they came to the priest and they both had blemishes that were larger than a sela. They are both deemed impure. If they both shrank to the size of a sela and thus the increase receded from one of them, since it is not known which one originally had the blemish of this size, they are both impure until both their blemishes recede to the size of a gris. This is what is meant by the statement when a person has been deemed impure, a questionable situation is considered as impure. Similar concepts apply when a person had a baheret and there was white hair within it that had existed before the baheret and other hair that was turned white by the baheret and the priest does not know how to distinguish between the hair that existed before the baheret and that which was turned white. If the doubt arose while the person was in isolation, he is pure. If the doubt arose after he was definitively deemed impure, he remains impure even if one of the hairs fell off and he does not know which fell off, the hair that was sign of impurity or the other hair.",
+            "7. When a person comes to a priest and he sees that he needs to be isolated or that he should be released from the inspection process and before he isolates him or releases him, signs of impurity erupt, he should be deemed definitively impure. Similarly, if he saw that he had signs of impurity and before he deemed him definitively impure and told him: \"You are impure,\" those signs of impurity disappeared, the stringent ruling should not be delivered. Instead, if he is coming for his initial examination or at the end of the first week, he should be isolated. If he is coming after the conclusion of his second week or after he has been released from the inspection process, he should be released."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Tum'at Tsara'at.json

@@ -0,0 +1,36 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by Leprosy",
+    "versionSource": "https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/1524500/jewish/Tumat-Tsaraat-Chapter-3.htm",
+    "versionTitle": "Tum'at Tsara'at",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת צרעת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            "1. Flesh that heals is not considered as a sign of impurity unless it is the size of a lentil when a square is imposed upon it or more. How large is that? Enough for four hairs to grow, two lengthwise and two widthwise. The flesh that heals must be in the center of the baheret and the baheret must surround it on all sides with there being a margin of the size of two hairs or more between the healthy flesh and the edge of the baheret. If, however, the healthy flesh is at the side of the baheret, it is not a sign of impurity. If the healthy flesh was scattered in different places in the baheret, e.g., there was healthy flesh the size of a mustard seed in one place and healthy flesh the size of a mustard seed in another place, they are not combined to be considered as the size of a lentil even though they are both in the midst of the same baheret. Instead, there must be healthy flesh the size of a lentil when a square is imposed upon it or more in one place in the midst of the baheret.",
+            "2. Healthy flesh imparts impurity regardless of its shade; it can be red, black, or white provided it is not one of the four shades of whiteness that we described.",
+            "3. Flesh that healed is not a sign of impurity unless it is in the baheret itself. What is implied? In the midst of a baheret, there was a boil, burnt flesh, or a healed boil or burnt flesh, or a bohak and there was totally healthy flesh in the midst of these abnormal skin features. Even though the healthy flesh is in the midst of the baheret, it is not a sign of impurity, because it is within the boil, the burnt flesh, the bohak, or their healed flesh. Similarly, if a boil or its healed flesh, burnt flesh or its healed flesh, or a bohak surrounds the healthy flesh, or one of these abnormal skin features is directly next to the healthy flesh at its side, or one of these abnormal skin features divides the healthy flesh and enters within it, it is not a sign of impurity. This is like a baheret that does not have any sign of impurity and the person should be isolated. If the boil, the burnt flesh, or the bohak in which the healthy flesh was found, that was at its side, that surrounded it, or that entered it disappeared and thus the healthy flesh alone was found within the baheret at the end of the first week or at the end of the second week, the person should be deemed definitively impure. If they did not depart, he should be released from the process of inspection.",
+            "4. Healthy flesh is always a sign of impurity, whether the healthy flesh existed before the baheret or the baheret existed before the healthy flesh, because concerning it, the Torah does not state: \"And it turned.\" Although the Torah does state Leviticus 13:10: \"And it turned hair to white and there was healthy flesh in the si'ait,\" there is no need for a blemish to have both white hair and healthy flesh. Instead, each one independently is a sign of impurity. They were mentioned together only to identify the measure of healthy flesh that imparts impurity: enough to contain enough white hair to cause a person to be deemed impure, i.e., two hairs.",
+            "5. When a baheret is exactly the size of a gris and, in its midst, there is healthy flesh exactly the size of a lentil, the afflicted person should be deemed definitively impure. If the size of the baheret or the size of the healthy flesh was diminished, he is pure. Similarly, if the size of the healthy flesh in this baheret increased, he is pure. The rationale is that a baheret does not impart impurity because of healthy flesh until it has a margin of afflicted flesh the width of two hairs on every side. If the healthy flesh was less than a lentil and then it increased until it reached the size of a lentil, the afflicted person should be deemed definitively impure. If the size of the healthy flesh then diminished or disappeared, its status returns to its initial state and there is no sign of impurity.",
+            "6. If a baheret is larger than a gris and it contains healthy flesh that is larger than a lentil, the afflicted person is impure whether they increase or decrease in size, provided the size of the baheret does not decrease to less than a gris, the size of the healthy flesh does not decrease to less than a lentil, and the healthy flesh does not come within two hairsbreadth of edge of the baheret, as we explained.",
+            "7. When the baheret is the size of gris and there is healthy flesh the size of a lentil or more surrounding it from the outside and a second baheret surrounding the healthy flesh, the inner baheret would cause the afflicted person to be isolated, for it does not have a sign of impurity. The outer baheret causes him to be deemed definitively impure, because there is healthy flesh in its midst. If the healthy flesh that was between the two blemishes was diminished or disappeared entirely - whether it was diminished or reduced from the inside or was diminished from the outside, the two are considered as one baheret that does not have a sign of impurity.",
+            "8. When a baheret is located at the tip of one of the limbs and there is healthy flesh in its midst at the tip, it is not considered as a sign of impurity, because the healthy flesh divides the blemish into two. Thus one portion streams down one side of the limb and another portion streams down the other. The person is thus not deemed impure, because Leviticus 13:5 states: \"And the priest shall see it.\" Implied is that he shall see the entire blemish as a single entity. These are the 24 tips of the limbs that do not impart impurity when healthy flesh is found upon them: the tips of the fingers and the toes, the tips of the ear and the nose, the tip of the corona of the male organ, and the tips of a woman's breasts. The tips of a man's breasts, warts, and blisters, by contrast, impart impurity if there is a baheret and healthy flesh upon them.",
+            "9. When there was a flat surface the size of a gris at the tip of any of these limbs, a blemish imparts impurity. If they were round as is the case for most people, blemishes are pure. What is implied? If there is a baheret the size of a gris at the tip of one's nose or the tip of one's finger, descending to either direction, he is pure, as implied by the phrase: \"And the priest shall see it.\" Implied is that he shall see the entire blemish as a single entity."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,233 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by Leprosy",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת צרעת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "צרעת עור הבשר הוא שילבין מקום מן העור ותהיה הלבנונית כקרום ביצה ומקרום ביצה ולמעלה אבל לבנונית שהיא דיהה מקרום הביצה ולמטה אינה צרעת אלא בוהק הוא:",
+            "וד' מראות יש בצרעת עור הבשר ואלו הן:לובן עז ביותר שאין למעלה ממנו שהוא נראה בעור הבשר כשלג הוא הנקרא בהרת ולובן שהוא דיהה מזה מעט שנראה כצמר נקי של כבש בן יומו הוא הנקרא שאת ולבן שדיהה מן השאת מעט שנראה כסיד ההיכל הוא תולדת הבהרת ונקראת ספחת ולובן שדיהה מסיד ההיכל מעט והרי הוא כקרום ביצה היא תולדת השאת וגם זה נקרא ספחת הנה למדת שהמראה שהוא כסיד ההיכל הוא ספחת הבהרת והמראה שהוא כקרום ביצה היא ספחת השאת שאין לשון ספחת אלא טפילה מכאן אמרו מראות נגעים שתים שהן ארבע בהרת וספחתה שאת וספחתה:",
+            "ארבע מראות נגעים אלו כולן מצטרפין זה עם זה בין להקל בין להחמיר בין בתחילת ראיית הנגע בין בסוף השבעה בין לאחר שנפטר המצורע או נחלט כיצד אחד נגע שהיה כולו לבן כשלג או כסיד ההיכל או כצמר נקי או כקרום ביצה ואחד נגע שהיה מקצת הלובן כמראה הבהרת ומקצתו כמראה השאת ומקצתו כמראה הספחת הכל כמראה אחד הוא חשוב א\"כ למה מנאום חכמים ואמרו מראות נגעים שתים שהן ארבע כדי להבין במראות שכל כהן שאינו מכיר המראות ושמותיהן כשמלמדין אותו ומודיעין אותו לא יראה הנגע עד שיבין ויכיר ויאמר זו היא הבהרת וזו היא ספחתה זו היא השאת וזו היא ספחתה:",
+            "היה במראה הלובן מארבע מראות אלו מקצת אדמומיות מעורבות בו גם זה נגע צרעת הוא שנאמר או בהרת לבנה אדמדמת והוא הדין לשאת ולספחת של שאת ולספחת הבהרת והמראה הזה שהוא מעורב מלבנונית ומעט אודם הוא הנקרא פתוך וכיצד מראה הפתוך בארבע מראות אלו כאילו הן ארבע כוסות מלאות חלב ונתערב בכוס הראשונה שני טיפי דם ובשניה ארבעה טיפין ובשלישית שמונה טיפין וברביעית ששה עשר טיפין הפתוך שבבהרת הוא המראה הרביעי והפתוך שבשאת כמראה כוס שלישית והפתוך שבספחת הבהרת כמראה הכוס השניה והפתוך שבספחת השאת כמראה הכוס הראשונה:",
+            "כל המראות האלו בין הלבן בין הפתוך מצטרפין זה עם זה וכמראה אחד הן חשובין ובין שהיה הנגע כולו לבן או מקצתו לבן ומקצתו אדמדם הכל כמראה אחד הוא בין להקל בין להחמיר:",
+            "כל מראה צרעת עור הבשר אינה קרויה נגע ולא מטמאה עד שיהיה מראה הנגע עמוק מעור הבשר לא עמוק במשישתו אלא במראית העין כמראה החמה הנראית לעין עמוקה מן הצל אבל אם היה מראה הלובן או הפתוך בשוה עם שאר העור או גבוה מן העור אינו נגע אלא כמו צמח מן הצמחים העולים בגוף:",
+            "שיעור כל נגעי צרעת בין צרעת אדם בין צרעת בגדים כגריס הקלקי שהוא מרובע והוא מקום מרובע מעור הבשר כדי צמיחת שלשים ושש שערות שש שערות אורך ושש שערות רוחב וכל הפחות מזה אינו נגע צרעת:",
+            "נגע שהיה רוחבו כדי צמיחת חמש שערות אפילו היה אורכו אמה הרי זה טהור ואינו נגע צרעת עד שיהיה בו רבוע כגריס וכל השיעורין הלכה למשה מסיני:",
+            "כ\"מ שנאמר בהרת הוא הדין לשאר ד' מראות של לובן או של פתוך והוא שיהיה הנגע כגריס או יתר ויהיה עמוק מעור הבשר וזה הוא שאנו קורין אותו בהרת סתם בהרת שהיא עזה כשלג נראית באדם שהוא לבן כהה ובהרת שהיא כהה נראית בכושי עזה לפיכך אין משערין הכל אלא בבינוני שאינו לא לבן ולא שחור:",
+            "שלשה סימני טומאה הן בצרעת:עור הבשר שיער לבן והמחיה והפשיון ושלשתן מפורשין בתורה כיצד מי שנולדה בו בהרת ובה שיער לבן או מחית בשר חי כשיראהו הכהן יחליטו ויאמר טמא לא היה בה שיער לבן ולא מחיה יסגר שבעת ימים ובשביעי רואהו אם נולד בבהרת שיער לבן או מחיה או שפשתה והוסיפה ה\"ז מוחלט לא נולד בה לא מחיה ולא שיער לבן ולא פשתה בעור יסגיר שבוע שני אם נולד בה אחד משלשתן מחליטו ואם לאו ה\"ז טהור ויפטרנו שאין בנגעי עור הבשר הסגר יתר על שני שבועות ואם לאחר שפטרו וטהר פשה הנגע או נולד בו שיער לבן או מחיה הרי זה מוחלט טומאה:",
+            "בהרת שהיתה עזה כשלג ולאחר ההסגר נעשית כקרום ביצה או שהיתה בתחילה כקרום ביצה ונעשית כשלג הרי היא כמות שהיתה שאין עזות המראה סימן טומאה ולא כהייתו סימן טהרה אלא אם נתמעט מארבע מראות ונעשית כהה מקרום ביצה שהרי נעשית בוהק ולפיכך טהור א\"כ מהו זה שנאמר בתורה והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור וטהרו הכהן שאם כהה מארבע מראות טהור וכן אם לא כהה ולא פשה ולא נולדה בו לא שיער לבן ולא מחיה הרי זה טהור:"
+        ],
+        [
+            "שיער לבן שהוא סימן טומאה בצרעת אין פחות משתי שערות וכמה יהיה אורכן כדי שיהיו ניטלות בזוג היתה אחת ארוכה ואחת קצרה משיעור זה או אחת שחורה ואחת לבנה או אחת מלמטה ונחלקה מלמעלה ונראית כשתים או שהיה עיקרן משחיר וראשן מלבין הרי זה טהור היה עיקרן מלבין וראשן משחיר אף על פי שהלבן כל שהוא טמא:",
+            "שתי שערות לבנות שהן בתוך הנגע אף ע\"פ שיש שיער שחור ביניהן והן מפוזרות אחת כאן ואחת כאן הרי אלו סימן טומאה אפילו היה הנגע כגריס מצומצם אין מקום שיער השחור ממעטו ובין שהיו שתי השערות בתוך הבהרת והיא מקפתן ובין שהיו בסופה הרי זה טמא אבל אם היו בצדה מבחוץ ה\"ז טהור עד שיהיה העור שצומחות ב' השערות הלבנות לבן היו שתי שערות בתוך הנגע ושוכבות חוצה לו טמא היו חוצה לו ושוכבות בתוכו אינן סימן טומאה:",
+            "לובן השערות מטמא בכל מראה בין שהיו לבנות כשלג בין שהיו לבנות לובן דיהה ביותר הואיל ומראיהן לבן טמא:",
+            "אין שיער לבן סימן טומאה עד שיהיה בגוף הבהרת כיצד בהרת ובתוכה שחין או מכוה או בוהק או מחית השחין או מחית המכוה ושתי שערות לבנות בתוך השחין או המכוה או הבוהק שבתוך הנגע אינן סימן טומאה והרי זו כבהרת שאין בה שיער לבן ויסגיר אע\"פ שהבהרת מקפת את השחין או את המכוה או את מחייתן או את הבוהק שיש בהן שתי השערות וכן אם היה שחין או מכוה או מחייתן או בוהק מקיף את שתי השערות הרי אלו אינן סימן טומאה והרי הבהרת כבהרת שאין בה שיער לבן ויסגיר:",
+            "הלכו להן השחין והבוהק והמכוה שהקיפו את השערות הלבנות או נסמכין להן או חולקין אותן ונמצאו שתי השערות בתוך הבהרת בגופה בסוף השבוע הראשון או בסוף השבוע השני הרי זה מוחלט ואם לא הלכו להן יפטרנו:",
+            "אין שיער לבן סימן טומאה עד שתקדים הבהרת את השיער הלבן שנאמר והיא הפכה שיער לבן שתהפוך אותו הבהרת אבל אם קדם שיער לבן את הבהרת הרי היא כבהרת שאין בה סימן טומאה ויסגיר:",
+            "היתה בו בהרת ובה שיער לבן והוחלט בו ואחר כך הלכה הבהרת והניחה שיער לבן במקומו וטיהר ואח\"כ חזרה בהרת אחרת במקום הבהרת הראשונה והרי השיער לבן בתוכה זהו הנקרא שיער פקודה אינו סימן טומאה שנאמר והיא הפכה שיער לבן שהפכתו היא לא שהפכתו חבירתה:",
+            "היה בו בהרת כגריס ובה שתי שערות והוחלט והלך ממנה כחצי גריס וטיהר ונשארו שתי השערות בחצי גריס הנשאר וחזר כחצי גריס במקום זה שהלך והרי שתי שערות לבנות בבהרת כגריס אינן סימן טומאה עד שיהפוך שתי השערות בהרת אחת:",
+            "בהרת כחצי גריס ואין בה כלום ונולדה בצדה בהרת כחצי גריס ובה שיער אחת הרי זו להסגיר בהרת כחצי גריס ובה שיער אחת ונולדה לה בהרת כחצי גריס ובה שיער אחת הרי זו להסגיר בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות ונולדה לה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר בהרת כחצי גריס ואין בה כלום ונולדה לה בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות הרי זו להחליט שהרי קדמה בהרת לשתי השערות הלבנות ספק שיער לבן קדם ספק הבהרת קדמה הרי זו טמא ויראה לי שטומאתו בספק:"
+        ],
+        [
+            "אין המחיה סימן טומאה עד שתהיה כעדשה מרובעת או יתר על זה וכמה שיעורה כדי צמיחת ארבע שערות שתים אורך ושתים רוחב והוא שתהיה המחיה באמצע הבהרת והבהרת מקפת אותה מכל צד והיא יתירה על המחיה רוחב שתי שערות או יתר אבל אם היתה המחיה בצד הבהרת אינה סימן טומאה היתה מפוזרת כגון שהיה בשר חי כחרדל במקום זה ובשר חי כחרדל במקום אחר אעפ\"י שהכל באמצע הבהרת אינן מצטרפין לכעדשה עד שיהיה במקום אחד באמצע הבהרת כעדשה מרובע או יתר:",
+            "המחיה מטמאה בכל מראה בין שהיה מראה המחיה אדום או שחור או לבן והוא שלא יהיה הלובן מארבע המראות שביארנו:",
+            "אין המחיה סימן טומאה עד שתהיה בגופה של בהרת כיצד בהרת שהיתה באמצע שחין או מכוה או מחיה או בוהק והמחיה בתוך השחין או בתוך המכוה או בתוך מחייתן או בתוך הבוהק אף ע\"פ שהמחיה באמצע הבהרת אינה סימן טומאה מפני שהיא בתוך השחין או המכוה או בתוך הבוהק או מחייתן וכן אם הקיף השחין את מחייתו והמכוה את מחייתה והבוהק את המחיה או שנסמך אחד מהן למחיה מצדה או שחלק אחד מהן את המחיה ונכנס לתוכה אינה סימן טומאה והרי זו כבהרת שאין בה סימן ויסגיר הלכו להן השחין או המכוה או הבוהק שהיה תחת המחיה שהיו בצדה או שהיו מקיפין או שהיו נכנסין לתוכה ונמצאת המחיה לבדה בתוך הבהרת בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני הרי זה יחליט אם לא הלכו להן יפטור:",
+            "המחיה סימן טומאה לעולם בין שקדמה מחיה את הבהרת בין שקדמה בהרת את המחיה לפי שלא נאמר בה והיא הפכה זה שנאמר בתורה והיא הפכה שיער לבן ומחית בשר חי בשאת אינו צריך לשניהן לשיער ולמחיה אלא כל אחד מהן סימן טומאה ולא נאמר שיער לבן עם המחיה אלא ליתן שיעור למחיה שתהיה כדי לקבל שיער לבן שהוא שתי שערות:",
+            "בהרת כגריס מצומצם ובאמצעה מחיה כעדשה מצומצמת הרי זה מוחלט נתמעטה הבהרת או שנתמעטה המחיה טהור וכן אם רבתה המחיה שבתוך בהרת זו טהור שאין הבהרת מטמא במחיה עד שתהיה יתירה על המחיה רוחב שתי שערות מכל צד היתה המחיה פחותה מכעדשה ורבתה המחיה עד שנעשית כעדשה ה\"ז מוחלט נתמעטה המחיה ממה שהיתה או שהלכה לה הרי זו כמות שהיתה ואין כאן סימן טומאה:",
+            "בהרת יתירה מכגריס ובה מחיה יתירה מכעדשה ורבו או שנתמעטו טמא ובלבד שלא יתמעט בהרת מכגריס ולא תתמעט המחיה מכעדשה ולא תקרב המחיה לסוף הבהרת בפחות מכדי צמיחת שתי שערות כמו שביארנו:",
+            "בהרת כגריס ובשר חי כעדשה או יתר מקיפה מבחוץ ובהרת שנייה מקפת את הבשר החי הרי הבהרת הפנימית להסגיר שהרי אין בה סימן טומאה ובהרת החיצונה להחליט שהרי המחיה באמצעה נתמעט הבשר החי שביניהן או שהלך כולו בין שהיה מתמעט וכלה מבפנים בין שהיה מתמעט מבחוץ הרי שתיהן כבהרת אחת שאין בה סימן טומאה:",
+            "בהרת שהיתה בראש אבר מן האיברים והמחיה באמצע הבהרת בראש האבר אינה סימן טומאה מפני שהמחיה חולקת את הנגע ונמצא מקצתו שופע ויורד מכאן ומקצתו שופע ויורד מכאן ונאמר בנגעים וראהו הכהן שיהיה רואה הנגע כולו כאחת ואלו הן ראשי איברים שאינם מטמאין במחיה:ראשי אצבעות ידים ורגלים וראשי אזנים וראש החוטם וראש העטרה וראשי דדין של אשה אבל ראשי דדין של איש והיבולת והדלדולין מטמאין במחיה:",
+            "וכל ראשי איברים אלו שהיה מקומן יושב כגריס מטמאין בנגעים אבל אם היה עגולין כרוב בריית בני אדם טהורין כיצד בהרת כגריס בראש חוטמו או בראש אצבעו שופעת אילך ואילך טהור שנאמר וראהו הכהן עד שיראהו כולו כאחת:"
+        ],
+        [
+            "הפשיון מטמא בכל שהוא והוא שיהיה הפשיון מאחת ממראות הנגעים אבל אם היה הפשיון מראה בוהק אינו פשיון ואין הפשיון סימן טומאה עד שיפשה חוץ לנגע אבל אם פשה לתוך הנגע הרי הוא כמות שהיה כיצד בהרת ובתוכה בשר חי פחות מכעדשה והסגירה ובסוף השבוע נתמעטה המחיה ממה שהיתה או שהלך הבשר החי כולו אין זה פשיון שאין הבהרת פושה לתוכה אלא חוצה לה:",
+            "אין הפשיון סימן טומאה עד שיהיה אחר הסגר אבל אם בא בתחלה וראה הכהן את הנגע שהוא פושה והולך אינו מחליטו אלא מסגירו עד סוף השבוע ויראה:",
+            "אין הבהרת פושה לתוך השחין ולא לתוך המכוה ולא לתוך מחית השחין ולא לתוך מחית המכוה ולא לראש ולא לזקן אף על פי שנקרחו והלך השיער מהן שנאמר ואם פשה תפשה המספחת בעור אבל בהרת שפשתה לתוך הבוהק הרי זה פשיון:",
+            "השחין והמכוה והבוהק ומחית השחין ומחית המכוה שהן חולקין בין האום לפשיון אינו סימן טומאה הסגירו והלכו להן עד שנמצא הפשיון סמוך לאום ה\"ז מוחלט:",
+            "בהרת כגריס ופשתה כחצי גריס ועוך והלך מן האום כחצי גריס אע\"פ שהנותר מן האום עם הפשיון יתר מכגריס [הרי] זה טהור היתה כגריס ופשתה כגריס ועוד והלכה לה האום תראה בתחלה ויסגיר שבוע אחר שבוע היתה בו בהרת והסגירו והלכה הבהרת בסוף ימי הסגר וחזרה בהרת במקומה כמות שהיתה הרי הוא כמו שהיה נתמעטה [בתוך ימי הסגר] ופשתה וחזרה כמות שהיתה או שפשתה ונתמעט הפשיון וחזרה כמות שהיתה הרי זה יסגיר או יפטור:",
+            "בהרת כגריס ופשתה כגריס ונולד בפשיון מחיה או שיער לבן והלכה לה האום תראה בתחלה היתה בו בהרת כגריס והסגירו בסוף השבוע והרי היא כסלע ספק שהיא היא ספק שהיא אחרת באה תחתיה הרי זה טמא:",
+            "בהרת כגריס וחוט יוצא ממנו אם יש בו רוחב שתי שערות זוקקה לשיער לבן ולפשיון אבל לא למחיה שאין המחיה סימן טומאה עד שתקיף אותה הבהרת ויהיה בין סוף המחיה וסוף הבהרת רוחב צמיחת שתי שערות היו שתי בהרות וחוט יוצא מזו לזו אם יש בו רוחב שתי שערות מצרפן ואם לאו אינו מצרפן הסגירו שבוע אחר שבוע ולא נולד לו סימן טומאה ופטרו ולאחר הפיטור פשה הנגע כל שהו הרי זה מוחלט:",
+            "בהרת שטהרה מתוך הסגר או מתוך החלט שהלכו ממנה סימני טומאה אין מסגירין בה לעולם:",
+            "בהרת שכנסה אחר הפיטור ופשתה לכמות שהיתה או שפשתה וחזרה לכמות שהיתה הרי הוא בטהרתו:",
+            "בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה ושיער לבן בתוך המחיה והחליטו ולאחר החלט הלכה המחיה טמא מפני שיער לבן הלך השיער לבן טמא מפני המחיה היה השיער לבן בתוך הבהרת והלך לו טמא מפני המחיה הלכה המחיה טמא מפני שיער לבן:",
+            "בהרת ובה מחיה ופשיון הלכה המחיה טמא מפני הפשיון הלך הפשיון טמא מפני המחיה וכן בשיער לבן ובפשיון החליטו בשיער לבן והלך השיער וחזר בו שיער לבן אחר או שנולדה לו מחיה או פשיון או שהחליטו במחיה והלכה המחיה ונולדה לו מחיה אחרת או שיער לבן או פשיון או שהחליטו בפשיון והלך הפשיון וחזר בו פשיון אחר או שנולדה בה מחיה או שיער לבן הרי זה בטומאתו כמות שהיה אחד הטמא שהוחלט בתהילה או שהוחלט בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או אחר הפיטור הואיל והוחלט מכ\"מ אינו טהור עד שלא ישאר בו סימן טומאה לא סימן החלט ולא סימן אחר:"
+        ],
+        [
+            "מי שהיתה לו מכה בעור בשרו ונפשט העור מחמת המכה אם היתה המכה מחמת האש כגון שנכוה בגחלת או ברמץ או בברזל או באבן שליבנו באש וכיוצא בהן הרי זו נקראת מכוה ואם היתה המכוה שלא מחמת האש בין שלקה באבן או בעץ וכיוצא בהן בין שהיתה המכוה מחמת חולי הגוף כגון גרב או חזזית שהפסיד העור או שחפת או קדחת ודלקת וכיוצא בהן שהשחיתו העור הרי זו נקרא שחין:",
+            "ליבן שפוד והכה בו אם היה ראשו (מבורז) [כדור] הרי זו מכוה ואם היה ראשו חד הרי זו ספק אם היא מכוה או שחין לקה במי טבריא או בגפת וכיוצא בהן הרי זה שחין:",
+            "השחין והמכוה כל זמן שהן מכות טריות הן נקראין מורדין ואינן מטמאין בנגעים כלל חיו השחין והמכוה ונתרפאו ריפוי גמור אע\"פ שהמקום צלקת ואינה דומה לשאר העור הרי הן כעור הבשר לכל דבר ומתטמאין בשלשה סימנין ויש בהן הסגר שני שבועות כמו שביארנו:",
+            "התחילו השחין והמכוה לחיות ולהתרפאות ונעשית עליהן קליפה כקליפת השום זו היא צרבת השחין האמורה בתורה ומחית המכוה האמורה שם ומטמאות בשני סימנין בשיער לבן או בפשיון ואין בהן הסגר אלא שבוע אחד כיצד בהרת שהיתה בצרבת השחין או במחית המכוה אם היה בה שיער לבן יחליט לא היה בה שיער לבן יסגיר שבוע אחד ויראה בסוף השבוע אם נולד בה שיער או פשתה יחליט ואם לא נולד בה כלום יפטור פשתה לאחר הפיטור או נולד בה שיער לבן יחליט:",
+            "השחין והמכוה אין מצטרפין זה עם זה לפיכך חלקן הכתוב לומר שאין מצטרפין זה עם זה ואין פושין זה לזה ואין פושין לעור הבשר ולא בהרת עור הבשר פושה לתוכן כיצד היה שחין בצד המכוה ובהרת כגריס בשתיהן הרי זה טהור היתה באחת מהן ופשתה לשניה או שפשתה לעור הבשר טהור היתה בהרת בעור הבשר ופשתה לאחת מהן אינו פשיון היה בתוך כפו צרבת שחין כגריס ובה בהרת כגריס יסגיר שאף על פי שאינה ראויה לשיער לבן ולא לפשיון שמא יולד לו שחין אחר בצדה ותפשה לתוכו:",
+            "שחין שנעשה מכוה בטלה מכוה את השחין ומכוה שנעשית שחין בטל שחין המכוה אם אין ידוע אם שחין היה אם מכוה אין בכך כלום ששניהם סימן אחד וטומאה אחת ולא חלקן הכתוב אלא לומר שאין מצטרפין:",
+            "הסגירו בבהרת שבשחין ובסוף השבוע נעשה עור הבשר או שהסגירו בעור הבשר ובסוף השבוע נעשית שחין יראה בתחילה:",
+            "מי שנשר כל שיער ראשו בין מחמת חולי בין מחמת מכה שאינה ראויה לגדל שיער בין שאכל דברים המשירין את השיער או סך דברים שהשירו שערו אע\"פ שראוי לגדל לאחר זמן הואיל ואבד כל שיער ראשו עתה הרי זה נקרא קרח או גבח אם נשר שערו מן הקדקד ולמטה שופע לאחור ועד פיקה של צואר נקרא קרח ואם נשר מן הקדקד ולמטה שופע לפניו עד כנגד פדחתו נקרא גבח:",
+            "הקרחת והגבחת מטמאות בב' סימנין במחיה ובפשיון ויש בהן הסגר שני שבועות שנאמר בהן כמראה צרעת עור בשר ולפי שאין בהן שיער אין השיער הלבן סימן טומאה בהן וכיצד מטמאין בשני סימנין ובשתי שבועות שאם היתה בהרת בקרחתו או בגבחתו והיתה בה מחיה יחליט לא היתה בה מחיה יסגיר ויראה בסוף השבוע אם נולדה בה מחיה או פשיון יחליט לא נולד בה כלום יסגיר שבוע שני פשת או שנולד בה מחיה יחליט לא נולד בה כלום יפטור ואם פשת או נולד בה מחיה לאחר הפיטור יחליט:",
+            "הקרחת והגבחת אינן מצטרפות זו עם זו שנאמר בקרחתו או בגבחתו מלמד שהן ב' ואין פושות מזו לזו ולא לשאר עור הבשר ולא בהרת עור הבשר פושה לתוכן:",
+            "הקרח או הגבחת או הזקן שנקרח ונעשה בהן שחין או מכוה מטמאין כשחין וכמכוה שבעור הבשר שהראש או הזקן שנקרחו כעור הבשר לכל דבר אלא שאין מטמאין בשיער לבן הראש והזקן קודם שיצמח בהן השיער ועדיין לא העלו שיער מעולם וכן הדלדולין שבראש ושבזקן הרי הן כעור הבשר ומתטמאין בג' סימנין וב' שבועות וכן זקן האשה והסריס עד שלא העלו שיער הרי הן כעור הבשר ואם העלו שיער הרי הן כזקן האיש שמתטמא בנתקין כמו שיתבאר ואינו מתטמא בבהרת:"
+        ],
+        [
+            "אלו מקומות באדם שאין מתטמאין בבהרת:תוך העין ותוך האוזן ותוך החוטם ותוך הפה והקמטים שבבטן והקמטים שבצואר ותחת הדד ובית השחי וכף הרגל והציפורן והראש והזקן שיש בהן שיער והשחין והמכוה והמורדין כל אלו המקומות אין מתטמאין בנגעים ואין מצטרפין בנגעים ולא הנגע פושה לתוכן ואין מתטמאין משום מחיה ואין מעכבין את ההופך כולו לבן שנאמר בעור בשרו וכל אלו אינו עור גלוי אלא מהן שאינו עור ומהן שהוא עור והוא מכוסה ואינו גלוי ואודם השפתים נידון כבית הסתרים ואינו מטמא בנגעים:",
+            "הראש והזקן שנשר כל שערן והשחין והמכוה שעלו צרבת מטמאין בבהרת כמו שביארנו ואינן מצטרפין זה עם זה ואין נגע עור הבשר פושה לתוכם ואינן מטמאים משום מחיה אבל מעכבין את ההופך כולו לבן:",
+            "בהרת הסמוכה לראש או לעין או לאוזן וכיוצא בהן או לשחין או למכוה טהורה שנאמר וראה הכהן את הנגע בעור הבשר שיהיה כל שחוצה לנגע בעור הבשר וראוי לפשיון:",
+            "אלו בהרות טהורות:עכו\"ם שהיתה בו בהרת ונתגייר היתה בעובר ונולד בקמט ונגלה בראש ובזקן כשהיה בהן שיער ונקרחו ונשר כל השיער ונתגלתה הבהרת היתה בשחין ובמכוה כשהן מורדין והעלו צרבת הרי אלו טהורות וכן אם היתה הבהרת בראש או בזקן קודם שיעלו שיער מעולם והעלו שיער והלך השיער או שהיתה הבהרת בעור ונעשה מקומה שחין או מכוה וחיו והרי הן כעור הבשר אף על פי שתחלתה וסופה טמאין הואיל והיתה טהורה בינתים הרי זו טהורה נשתנו מראיהן בין שהעזו או שכהו יראה בתחילה כיצד עכו\"ם שהיתה בו בהרת כקרום ביצה ולאחר שנתגייר נעשית כשלג או שהיתה כשלג ולאחר שנתגייר נעשית כקרום ביצה תראה בתחלה וכן בקטן שנולד ובקמט שנגלה ובראש ובזקן שנקרחו ובשחין ובמכוה שחיו אם נשתנה מראה אותן הבהרות יראו בתחלה ואם לאו טהורות:",
+            "כל ספק נגעים חוץ משני ספיקות שמנינו כבר טהור עד שלא נזקק לטומאה אבל משנזקק לטומאה ספיקו טמא כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגרי�� ובזה כסלע והסגירן ובסוף השבוע היה בזה כסלע ובזה כסלע ואין ידוע באיזה מהן פשתה בין בשני אנשים בין באיש אחד הרי זה טהור שאע\"פ שודאי פשה הנגע בזה הואיל ואינו ידוע אי זו היא הבהרת שפשתה הרי זה טהור עד שידע באי זה נגע טמאו:",
+            "משנזקק לטומאה ספיקו טמא כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע והסגירם בסוף השבוע והרי בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד שניהן טמאין חזרו שניהן להיות כסלע שהרי הלך הפשיון מאחד מהן הואיל ואינו ידוע אי זהו שניהן טמאים עד שיחזרו שניהן להיות כגריס וזהו שאמרו משנזקק לטומאה ספיקו טמא וכן מי שהיתה בו בהרת ובה שיער לבן שקדם את הבהרת ושיער לבן שהפכתו הבהרת ואינו ידוע זה שקדם מזה שנהפך אם מתוך הסגר נסתפק לו ה\"ז טהור ואם אחר החלט ה\"ז טמא אף על פי שהלך שיער אחד מהן ואינו יודע אי זה הלך אם השיער שהיה סימן טומאה או השיער האחר:",
+            "מי שבא אצל כהן וראהו שצריך הסגר או שהוא פטור ועד שלא הסגירו או פטרו נולדו לו סימני טומאה ה\"ז יחליט וכן אם ראהו שיש בו סימני טומאה וקודם שיחליטו ויאמר לו טמא אתה הלכו להן סימני טומאה אם היה בתחלה או בסוף שבוע ראשון יסגירו ואם היה בסוף שבוע שני או לאחר הפיטור יפטור אותו:"
+        ],
+        [
+            "מי שהיתה בו בהרת והוחלט באחד מסימני טומאה בין בתחלה בין אחר הסגר או שהוסגר ואחר כך פרחה הצרעת בכולו ונהפך לבן בין שנהפך מתוך הסגר בין מתוך החלט ה\"ז טהור אבל אם הוסגר ולא נולד לו סימן טומאה ונפטר ולאחר הפיטור פרחה הצרעת בכולו ה\"ז טמא מוחלט:",
+            "הבא בתחלה והוא כולו הפך לבן אם היתה בו מחיה או שתי שערות לבנות מחליטין אותו אם אין שם סימן טומאה מסגירין אותו שבוע ראשון נולד לו שיער לבן או מחיה מחליטו לא נולד בו כלום מסגירו שבוע שני לא נולד לו סימן טומאה ה\"ז טהור שדין בהרת זו הגדולה כדין הקטנה החליטו בשיער לבן שנולד בו והשחירו שתיהן או אחת מהן הקצירו שתיהן או אחת מהן נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן הקיף השחין את שתיהן או אחת מהן או שחלקן השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק הרי זה טהור נולד לו שיער לבן אחר או מחיה הרי זה טמא מפני שבא כולו לבן בתחלה אחר שפרחה הצרעת בכולו כאחת ואחר שפשתה ופרחה מעט מעט עד שהלבין כולו אם מתוך הסגר או מתוך החלט טהור ואם אחר הפיטור טמא ואם בתחלה יסגיר אחד שהיה כולו מראה אחד או שהיה כולו לבן בארבע המראות שבלובן ובארבע של פתוך הכל מצטרפין בין לטהרו בין לטמאו כמו שביארנו:",
+            "היתה בו בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה והוחלט במחיה ופרחה הצרעת בכולו ואח\"כ הלכה המחיה או שהלכה המחיה תחלה ואחר כך פרחה בכולו ה\"ז טהור ואפילו נולד לו שיער לבן נולדה בו מחיה טמא שנאמר וביום הראות בו בשר חי יטמא והוא שתהיה כעדשה מרובעת או יתר היתה בו בהרת ובה שיער לבן והוחלט בשיער לבן ואח\"כ פרחה בכולו אע\"פ ששיער לבן במקומו עומד טהור שנאמר וביום הראות בו בשר חי יטמא במחיה מתטמא זה שנהפך כולו לבן אחר החלט או אחר הסגר ואינו מיטמא בשיער לבן החליטו בפשיון ואחר כך פשתה ופרחה בכולו טהור ואם נראית בו מחיה טמא:",
+            "אף ראשי איברים שאינן מטמאין משום מחיה שבתוך הבהרת מטמאין ומעכבין את הנהפך כולו לבן כיצד מוחלט או מוסגר שהלבין כולו בצרעת חוץ מכעדשה בשר חי אפילו בראש אצבעו או בראש חוטמו וכיוצא בהן הרי הוא בטומאתו וכן זה שנהפך כולו לבן וטהר אם חזר בו כעדשה בשר חי אפילו בראש אחד מן האיברים הרי זה מוחלט נהפך כולו למראה צרעת חוץ מכעדשה אפילו בראש אחד מן האיברים שנהפך לבוהק הרי זה טמא מוחלט שנאמר והנה כסתה הצרעת לא הבוהק אפילו היתה מקצת העדשה בשר חי ומקצתה בוהק הרי זו סימן טומאה יהפך כולו למראה צרעת וטיהר ואח\"כ חזר בו בשר כמראה הבוהק הרי זה טהור עד שיראה בו כעדשה בשר חי שנאמר וביום הראות בו בשר חי לא בוהק חזר בו כעדשה מקצתה בשר חי ומקצתה בוהק אינו סימן טומאה והרי הוא בטהרתו:",
+            "כל טמא שפרחה הצרעת בכולו טהור נתגלה ממנו כעדשה בשר חי נטמא חזר ונתכסה בצרעת טהור חזר ונתגלה נטמא אפילו מאה פעמים התחיל הבשר החי להתגלות והרי הוא מוסיף והולך והצרעת מתמעטת הרי זה בטומאתו עד שתתמעט הבהרת מכגריס:",
+            "כל הראוי ליטמא בנגע הבהרת מעכב ההופך כולו לבן וכל שאינו ראוי ליטמא בנגע הבהרת אינו מעכב כיצד פרחה בכולו אבל לא בראש ובזקן בשחין ובמכוה המורדין או שנשאר פחות מכעדשה בשר חי סמוך לשחין ולמכוה המורדין ולראש ולזקן ה\"ז טהור חזר הראש והזקן ונקרחו וכן אם חיו השחין והמכוה והעלו צרבת הרי זה טמא עד שתפרח הצרעת בהן שהרי הן ראויין לבהרת היו בה שתי בהרות אחת יש בה סימן טומאה ואחת טהורה ופרחה הטהורה לטמאה ואחר כך פרחה בכולו הרי זה טהור מפני שהיה מוחלט בטומאה אף ע\"פ שהטהורה היא שפרחה ולא עוד אלא אפילו היו אחת בשפתו העליונה ואחת בשפתו התחתונה או בשתי אצבעותיו או בשני ריסי עיניו וכשהן נדבקין זה לזה נראין שתי הבהרות כבהרת אחת הואיל ופרחה בכולו טהור:",
+            "יש מראה נגעו לכהן ונשכר מפני שהקדים להראיתו ולא נתאחר ויש מראה ומפסיד כיצד מי שהיה מוחלט והלכו להן סימני טומאה ולא הספיק להראותו לכהן עד שפרחה בכולו טהור ואילו קדם והראה לכהן ופטרו קודם שיהפך ונהפך אחר הפיטור היה מוחלט כמו שביארנו היתה בו בהרת ואין בה כלום ולא הספיק להראותו לכהן עד שפרחה בכולו הרי זה טמא וצריך הסגר ואילו קדם והראה לכהן והסגירו קודם שיהפך ונהפך מתוך הסגר היה טהור כמו שביארנו:"
+        ],
+        [
+            "נגעי הראש והזקן הוא שיפול השיער שבהן מעיקרו וישאר מקום השיער פנוי וזה הוא הנקרא נתק ואין נתק פחות מכגריס המרובע בין שהיה מראהו עמוק בין שלא היה עמוק ולא נאמר עמוק בנתקין אלא לומר לך מה מראה עמוק בידי שמים אף נתק המטמא בידי שמים להוציא שנתקו אדם שהוא טהור והאשה והסריס שהעלה זקנם שיער הרי זה מיטמא בנתקים:",
+            "הנתקין מטמאין בשני סימנים בשער צהוב דק ובפשיון ויש בהן הסגר שני שבועות וכל זה מפורש בתורה כיצד מי שנולד לו נתק בראשו או בזקנו אם היו בו שתי שערות צהובות דקות ולא יותר ואין שם בנתק שיער שחור כלל יחליט לא היה בו שיער לא שחור ולא צהוב יסגיר שבוע אחד ובשביעי רואהו אם נולד בו שיער צהוב דק או שפשה הנתק יחליט נולדו בו ב' שערות שחורות יפטור אותו לא פשה ולא נולד בו שיער צהוב ולא שיער שחור יגלח סביבות הנתק ולא יגלח הנתק ויסגיר שבוע שני וחוזר ורואהו בסוף שבוע שני אם פשה הנתק או נולד בו שיער צהוב דק יחליט לא נולד בו כלום יפטור שאין הסגר בנתקין יתר על שני שבועות ואם אחר שפטרו נולד בו שיער צהוב או פשה יחליט:",
+            "כיצד מגלחין את הנתק מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לו כדי שיהיה ניכר הפשיון ותגלחתו כשירה בכל אדם שנאמר והתגלח וכן כשירה בכל דבר ואפילו היה נזיר ה\"ז מגלח הסגירו ולא גילחו הרי זה מוסגר:",
+            "שיער צהוב האמור בתורה הוא שיהיה כתבני�� הזהב וזה שנאמר דק הוא שיהיה קצר אבל אם היה ארוך אף על פי שהוא צהוב כתבנית הזהב אינו סימן טומאה:",
+            "שתי שערות הצהובות הדקות סימן טומאה בין שהיו זו בצד זו בין שהיו מרוחקות זו מזו בין שהיו באמצע הנתק בין שהיו בסוף הנתק בין שקדם הנתק את השיער הצהוב בין שקדם השיער הצהוב את הנתק הרי הוא סימן טומאה והוא שיהיו ניטלות בזוג כמו שביארנו בשיער הלבן:",
+            "השיער השחור המציל בנתקין אין פחות מב' שערות ואינן מצילות עד שיהיו אורכן כדי לכוף ראשן לעיקרן בין שהיו זו בצד זו בין שהיו מפוזרות והוא שיהיו באמצע הנתק וישאר מן הנתק פנוי בין השיער השחור שבתוכו ובין השיער שחוצה לו כדי צמיחת שתי שערות אבל אם נשארו השתי שערות השחורות בצד הנתק בסופו אינן מצילות כיצד מצילות שאם נשאר בתוך הנתק שתי שערות שחורות אע\"פ שנולדה בנתק שיער צהוב דק או שפשה ה\"ז טהור החליטו בשיער צהוב או בפשיון וצמח בנתק שתי שערות שחורות טהר הנתק ומצילות מיד הפשיון ומיד השיער הצהוב בין שצמחו באמצע הנתק בין שצמחו בסופו שהצומח מציל בכ\"מ והנשאר אינו מציל עד שיהיה רחוק מן הקמה שתי שערות:",
+            "שתי שערות שצמחו אחת שחורה ואחת לבנה או צהובה אחת ארוכה ואחת קצרה אינן מצילות:",
+            "נתק שהוחלט בשיער צהוב או בפשיון ונולד בו שיער שחור וטיהר אף על פי שהלך השיער השחור הרי זה טהור עד שיוולד בו שיער צהוב אחר או יפשה פשיון אחר מאחר שהלך השיער השחור שנאמר נרפא הנתק טהור הוא כיון שנתרפא טהור הוא אע\"פ שסימני טומאה במקומן:",
+            "החליטו בשיער צהוב בין שהחליטו בתחילה בין שהחליטו בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או שהחליטו אחר הפיטור והלך השיער הצהוב ונולד בו שיער צהוב אחר או שנולד לו פשיון הרי זה מוחלט כשהיה וכן אם החליטו בפשיון בין בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או אחר הפיטור והלך הפשיון וחזר פשיון אחר או שנולד לו שיער צהוב הרי זה מוחלט כשהיה עד שלא ישאר סימן טומאה או עד שיצמיח בו שתי שערות שחורות:",
+            "שני נתקים זה בצד זה ושטה של שיער שחור מפסקת ביניהן ונפרץ השיער השחור (ונתק) ממקום אחד הרי הוא כמות שהיה שהשיער השחור הנשאר ביניהן הרי הוא בצד הנתק נפרצה השטה משני מקומות טהור שהרי הנשאר מן השטה באמצע הנתק וכמה יהיה בכל פרצה מהן אין פחות ממקום צמיחת שתי שערות ואם היתה פרצה ממקום אחד כגריס ה\"ז טמא שהפרצה עצמה נתק אחר והרי שיער שחור בצידו ואינו כנוס לתוכו נתק שהשיער השחור מקיפו ונתק אחר מקיף את השיער השחור נפרץ השיער שביניהן ממקום אחד טמא שהנתק הפנימי לא ניצל שהרי השיער השחור בצידו לא בתוכו נפרץ השיער משני מקומות טהור ואפילו היתה פרצה כגריס שהרי הנתק הפנימי והחיצון נעשו נתק אחד ושיער שחור באמצע והוא שתהיה הפרצה כדי צמיחת שתי שערות או יתר:",
+            "נתק שהיה חוט יוצא ממנו וכן ב' נתקין שחוט יוצא מזה לזה אם יש ברוחב החוט הנתוק כדי צמיחת שתי שערות זוקקין ליטמא בשיער צהוב דק ופשיון ומצילין בצומח בו אבל שיער שחור הנשאר באותו החוט אינו מציל עד שיהיה רוחב החוט כגריס:",
+            "מי שהיה בראשו נתק כגריס ופשה הנתק [על] כל ראשו ולא נשאר שם שיער כלל אלא פחות משתי שערות ה\"ז טהור בין שניתק כולו מתוך הסגר או מתוך החלט או אחר הפיטור שנאמר קרח הוא טהור הוא וכן אם היה הנתק בזקנו וניתק כל זקנו ה\"ז טהור ואף על פי שאין זה מפורש בתורה שבכתב קבלה היא שאם הלך כל שיער הזקן טהור הוא ויתטמא עור הזקן שקרח בנגעי עור הבשר כמו שביארנו:",
+            "הבא בתחלה וכל ראשו נתוק או כל זקנו נתוק יסגיר שבוע אחד אם לא נולד לו שיער צהוב יסגיר שבוע שני אם נולד לו שיער צהוב דק טמא לא נולד לו יפטר נולד לו אחר הפיטור שיער צהוב הרי זה מוחלט נולד לו שיער שחור ה\"ז טהור הבא כולו נתוק ראש או זקן ונולד לו שיער שחור טהור כמו שביארנו הלך השיער השחור טמא משום פשיון:",
+            "הראש והזקן אינן מעכבין זה את זה ואינן מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה שנאמר צרעת הראש או הזקן מלמד שהן חשובין שנים ואי זהו זקן מהפרק של לחי העליון עד פיקה של גרגרת מותח את החוט מאוזן לאוזן כל שמן החוט ולמעלה הרי הוא מכלל הראש ומן החוט ולמטה מכלל הזקן:"
+        ],
+        [
+            "הכל מתטמאין בנגעים אפילו קטן בן יומו והעבדים אבל לא עכו\"ם ולא גר תושב והכל כשירין לראות את הנגעים וכל הנגעים אדם רואה אותן חוץ מנגעי עצמו:",
+            "אע\"פשהכל כשירין לראות נגעים הטומאה והטהרה תלויה בכהן כיצד כהן שאינו יודע לראות החכם רואהו ואומר לו אמור טמא והכהן אומר טמא אמור טהור והכהן אומר טהור הסגירו והוא מסגירו שנאמר ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע ואפילו היה הכהן קטן או שוטה החכם אומר לו והוא מחליט או פוטר או סוגר במה דברים אמורים כשהיה הכהן סומך על דברי החכם אבל אם היה הכהן רואה וסומך על עצמו אסור לו לראות נגע מכל נגעים עד שיורנו רבו ויהיה בקי בכל הנגעים ובשמותיהן בנגעי אדם כולם ובנגעי בגדים ובנגעי בתים:",
+            "כהן שטימא את הטהור או טיהר את הטמא לא עשה כלום שנאמר טמא הוא וטמאו הכהן טהור הוא וטהרו הכהן ומצורע שנרפא בין מתוך הסגר בין מתוך החלט אפילו אחר כמה שנים הרי זה בטומאתו עד שיאמר לו כהן טהור אתה:",
+            "אין הכהן רשאי לטמא את הטמא עד שיהיו עיניו במקום הנגע בעור הבשר שחוצה לו וכהן שראה הנגע בתחילה הוא שרואהו בסוף שבוע א' ובסוף שבוע ב' והוא שמסגירו או מחליטו או פוטרו מת הכהן שראהו תחלה או שחלה רואהו כהן אחר ואין השני יכול לטמאו בפשיון שאין יודע אם פשה אם לא פשה אלא ראשון ונאמן כהן לומר נגע זה פשה ונגע זה לא פשה ושיער לבן זה קדם את הבהרת או בהרת זו קדמה את שיער לבן:",
+            "חלל פסול לראיית נגעים שנאמר אחד מבניו הכהנים בכהונתם אבל בעלי מומין כשירים לראיית נגעים ובלבד שלא יהיה סומא ואפילו באחת מעיניו ואפילו כהן שכהה מאור עיניו לא יראה את הנגעים שנאמר לכל מראה עיני הכהן:",
+            "אין רואין את הנגעים אלא ביום בין להסגיר בין להחליט בין לפטור שהרי בכל הענין הוא אומר ביום וביום ואין רואין לא בשחרית ולא בין הערבים ולא בתוך הבית ולא ביום המעונן לפי שכהה נראית עזה ולא בצהרים לפי שעזה נראית כהה אימתי רואין אותן בשעה רביעית ובחמישית ובשמינית ובתשיעית בין נגעי אדם בין נגעי בגדים ובתים:",
+            "בכל יום רואין את הנגעים חוץ משבת ויו\"ט חל יום שביעי שלו להיות בשבת או ביו\"ט מעבירין לאחוריו ויש בדבר להקל ולהחמיר שאפשר שיהיה ביום שבת זה שהוא יום הראוי לראות טמא ולמחר ילכו להן סימני טומאה ואפשר שיהיה טהור ולמחר יולדו לו סימני טומאה ואין דנין אותו אלא בשעת ראייתו לאחר השבת:",
+            "חתן שנראה בו נגע נותנין לו כל שבעת ימי המשתה וכן אם נראה בבגדיו או בביתו אין רואין אותן עד לאחר המשתה וכן ברגל נותנין לו כל ימות הרגל שנאמר וצוה הכהן ופנו את הבית וגו' אם המתינה תורה לדבר הרשות שלא יטמאו כליו קל וחומר ��דבר מצוה:",
+            "אין מסגירין ולא מחליטין ולא פוטרין אלא ביום שיראה בו בתחילה או בשביעי או ביום י\"ג בנגעים שמסגירין בהן שני שבועות מפני שיום שביעי עולה למניין שבוע ראשון ולמניין שבוע שני בכל הנגעים בין בנגעי אדם בין בנגעי בתים ובגדים:",
+            "אין מסגירין בתוך ימי הסגר ולא מחליטין בתוך ימי הסגר אם נולד לו סימן החלט ולא מחליטין המוחלט אם נולד לו נגע אחר ולא מסגירין אותו בתוך ימי חלוטו אם נולד לו נגע אחר שראוי להסגר אבל אם היו בו שני נגעים וראה זה וחזר וראה זה ה\"ז מותר לומר לו הרי אתה מוסגר בזה ומוחלט בזה או מוחלט בזה ומוסגר בזה בין בתחילה בין בסוף בין בסוף שבוע ראשון בין בסוף שבוע שני ואין רואין שני נגעים כאחת בין בשני אנשים בין באיש אחד שנאמר וראה הכהן את הנגע:",
+            "נגוע שבא לכהן לראותו לא יאמר לו לך ושוב אלא נזקק לו מיד באו לפניו שנים רואה את הראשון מסגירו או פוטרו או מחליטו וחוזר ורואה את השני:",
+            "אין הכהן זקוק לבקש תחת אצילי ידיו של נגוע או בין פחדיו או בתוך הקמטים שמא שם נגע שנאמר לכל מראה עיני הכהן וכן בהופך כולו לבן וכיצד יעמוד לפני הכהן אם איש הוא נראה ערום ועומד כעודר וכמוסק זיתים ואם אשה היא נראית ערומה ויושבת כעורכת וכמניקה את בנה וכאורגת בעומדים שמגבהת ידה הימנית עד שיגלה בית השחי אם היה הנגע נראה בהן בזמן שהן עומדין הרי זה טמא ואם אינו נראה בהן כשהן עומדין כך אין נזקקין לו וכשם שהאדם נראה לנגעו כך הוא נראה לתגלחתו שאם לא יראה שיער בכל בשרו כשיעמוד ערום כעודר וכמוסק או כשתשב האשה כמו שביארנו הרי זו תגלחת כשירה ואין כהן זקוק לחפש בשאר מקומות שמא נשאר בהן שיער אף ע\"פ שהוא צריך לגלח הכל כמו שיתבאר:"
+        ],
+        [
+            "התולש סימני טומאה בין כולן בין מקצתן או הכוה את המחיה כולה או מקצתה או הקוצץ הנגע כולו מבשרו או מן הבגד או מן הבית בין קודם שיבא לכהן בין בתוך הסגר או בתוך החלט או אחר הפיטור הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתים תשמרו שלא יתלוש או שיקוץ אבל אינו לוקה עד שיועילו מעשיו ואם לא הועילו אינו לוקה כיצד היתה בו בהרת ובה שלש שערות לבנות ותלש אחת כוה מקצת המחיה ונשאר ממנה כעדשה אינו לוקה שהרי הוא טמא כשהיה וכן כל כיוצא בזה ומכין אותו מכת מרדות וכן המגלח את הנתק לוקה שנאמר ואת הנתק לא יגלח ואינו חייב עד שיגלח כל הנתק בתער ומותר למצורע לישא במוט על כתיפו שיש בה הצרעת ולקשור הסיב על רגלו ואם הלכו סימני טומאה ילכו והוא שלא נתכוון לכך:",
+            "התולש סימני טומאה או שכוה את המחיה עד שלא בא אצל כהן הרי זה טהור וכן אם עשה כן בימי הסגר הרי זה טהור לאחר ימי הסגר ואם תלשן אחר שהוחלט בהן ה\"ז מוחלט כשהיה ואין לו טהרה עד שתפרח הצרעת בכולו או עד שתתמעט בהרתו מכגריס:",
+            "מי שנקצצה בהרתו כולה שלא בכוונה טהור קצצה בכוונה אם קצץ כל הבשר החי המקיפה אפילו כחוט השערה אין לו טהרה עולמית קצצה בצמצום אין לו טהרה עד שתפרח בכולו:",
+            "התולש שערה לבנה אחת ונשרה השניה ה\"ז טהור היו שלש תלש שתים ונשרה אחת הרי זה בטומאתו היתה בו מחיה כעדשה כוה חציה והלך חציה הרי זה טהור היתה יתירה מכעדשה כוה המותר והלך כעדשה הרי זה טהור כוה כעדשה והלך המותר הרי זה טמא:",
+            "מי שהיתה בהרת בערלתו ימול ואע\"פ שהיא מילה שלא בזמנה שמצות עשה דוחה את לא תעשה בכ\"מ ואם מל והלך בעור הערלה סימן שהיה מוחלט בו ה\"ז חייב בקרבן מצורע:",
+            "מצות עשה שיהיה המצורע המוחלט מכוסה ראש כל ימי חלוטו ועוטה על שפם כאבל ופורס בגדיו ומודיע העוברים עליו שהוא טמא שנאמר והצרוע אשר בו הנגע וגו' אפילו כ\"ג שנצטרע פורע ופורם שעשה דוחה את לא תעשה ואסור בשאילת שלום כל ימי חלוטו כאבל שנא' ועל שפם יעטה שיהיו שפתיו דבוקות אבל קורא ושונה ודורש ואסור לספר ולכבס כל ימי חלוטו ונוהג בכל הדברים האלו אפילו בשבתות וימים טובים והרי הוא מותר ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה וזוקף את מטתו כשאר העם:",
+            "דין המצורע שיהיה לו מושב לבדו חוץ לעיר שנאמר מחוץ למחנה מושבו ודבר זה בעיירות המוקפות חומה בארץ ישראל בלבד:",
+            "המצורעת אינה פורעת ואינה פורמת ולא עוטה על שפם אבל יושבת היא מחוץ לעיר ומודיעה לאחרים שהיא טמאה ולא המצורעים בלבד אלא כל המטמאים את האדם חייבין להודיע לכל שהן טמאין כדי שיפרשו מהן שנאמר וטמא טמא יקרא הטמא מודיע שהוא טמא:",
+            "וטומטום ואנדרוגינוס פורע ופורם ועוטה על שפם מפני שהוא ספק:",
+            "אחד מצורע מוסגר ואחד מצורע מוחלט לענין טומאה ואין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט לענין טומאה אלא פריעה ופרימה ותגלחת וצפורים שהטהור מתוך הסגר פטור מן התגלחת ומן הצפורים והטהור מתוך החלט חייב בהן אבל טומאת שניהן שוה בכל דבר:",
+            "המצורע אב מאבות הטומאות מטמא אדם וכלים במגעו וכלי חרס באוירו ומטמא אדם במשא ומטמא משכב ומושב אפילו תחת אבן כזב וכזבה שנאמר וכבס בגדיו וטהר מפי השמועה למדו שטהר מלטמא משכב ומושב ואחד המוסגר ואחד המוחלט בכל אלו:",
+            "חומרא יתירה יש במצורע שמטמא בביאתו לבית בין בימי החלט בין בימי הסגר כיצד נכנס לבית נטמא כל אשר בבית בין אדם בין כלים אף על פי שלא נגע בהן נעשו ראשון לטומאה שנאמר מחוץ למחנה מושבו מה הוא טמא אף מושבו טמא היה עומד תחת האילן ועבר אדם טהור תחת האילן נטמא היה הטהור עומד תחת האילן ועבר המצורע תחתיו לא טמאהו ואם עמד נטמא שהרי נעשה לו מושב ספק עמד ספק לא עמד טהור הכניס המצורע ראשו ורובו לבית נטמא כל שיש בתוכו נכנס לבית הכנסת עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים ורחבה ארבע אמות על ארבע אמות ונכנס ראשון ויוצא אחרון כדי שיהיה מושבו לבדו ולא יעמוד עם העם בערבוב ויטמא אותם:"
+        ],
+        [
+            "טהרת מצורע מצות עשה ותגלחתו כשיטהר מצות עשה כיצד מטהרין את המצורע מביא מזרק של חרש חדש וקבלה היא שיהיה [חדש] ונותן לתוכו רביעית מים חיים הראויין לקדש אותן מי חטאת ושיעור זה מדברי סופרים ומביא שתי צפורים דרור טהורות לשם טהרת צרעת שנאמר ולקח למטהר ושוחט את הברורה שבשתיהן על המים שבכלי חרס וממצה עד שיהיה הדם ניכר במים וחופר וקובר הצפור השחוטה בפניו ודבר זה קבלה מפי השמועה:ונוטל עץ ארז ומצותו שיהיה ארכו אמה ועוביו כרביע כרע מכרעי המטה ואזוב שאין לו שם לווי כמו שביארנו אין פחות מטפח ושני תולעת משקלו שקל ואם טעמו פסלו כצביעת התכלת וכל השיעורים הלכה ולוקח עם שלשתן הצפור החיה וארבעה מינין אלו מעכבין זה את זה ועץ ארז ואזוב שנתקלפו פסולין וכורך האזוב עם הארז בלשון של זהורית ומקיף להן ראשי אגפיים וראש הזנב של צפור החיה וטובל ארבעתן במים שבכלי ובדם שעליהן ומזה שבע פעמים על אחר ידו של מצורע ומשלח את הצפור וכיצד משלחה עומד בעיר וזורקה חוץ לחומה ואינו הופך פניו לא לים ��לא לעיר ולא למדבר שנאמר מחוץ לעיר אל פני השדה שלחה וחזרה חוזר ומשלחה אפילו מאה פעמים ואח\"כ מגלח הכהן את המצורע כיצד מגלחו מעביר תער על כל בשרו הנראה אפילו בית השחי ובית הערוה שיער שעל כל הגוף עד שיעשה כדלעת שנאמר את כל שערו א\"כ למה נאמר ראשו וזקנו וגבות עיניו לרבות כל כיוצא בהן ולמעט שיער שבתוך החוטם לפי שאינו נראה ואחר כך מכבס בגדיו וטובל ויטהר מלטמא בביאה ומלטמא משכב ומושב ויכנס לפנים מן החומה ומונה שבעת ימים ואסור בהן בתשמיש המטה שנאמר מחוץ לאהלו מלמד שאסור בתשמיש המטה והמצורעת מותרת בתשמיש המטה:",
+            "כל שבעת הימים האלו עדיין הוא אב הטומאה מטמא אדם וכלים במגע לא במשא שהרי הוא אומר והיה ביום השביעי וכבס את בגדיו וגו' מלמד שהיה מטמא בגדים וכשם שהיה מטמא בגדים במגע כך מטמא אדם במגע שכל המטמא בגדים מטמא אדם וביום השביעי מגלחו הכהן תגלחת שנייה כראשונה ומכבס בגדיו וטובל ויטהר מלטמא אחרים והרי הוא ככל טבולי יום ואוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים כמו שביארנו:",
+            "כשהוא מגלח בשתי התגלחות אינו מגלח אלא בתער ואם גילח שלא בתער או שהניח שתי שערות לא עשה כלום ואינו מגלחו אלא כהן ואם שייר שתי שערות בתגלחת ראשונה וגלחן בשניה לא עלתה לו אלא תגלחת אחת בלבד והרי היא ראשונה וכל היום כשר לטהרת המצורע:",
+            "תגלחת המצורע וטבילתו והזאתו אינן מעכבות זו את זו ושאר כל מעשיו מעכבים:",
+            "שחיטת הצפור והתגלחת וההזייה ביום ושאר כל מעשיו בין ביום בין בלילה אלו באנשים ושאר כל מעשיו בין באנשים בין בנשים אלו בכהנים ושאר כל מעשיו בין בכהנים בין בישראל:",
+            "טהרת מצורע זו נוהגת בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית וכהן שטמאו מצוה לטהרו שנאמר לטהרו או לטמאו והכל כשרין לטהר את המצורע אפילו זב ואפילו טמא מת ואין מצורע מטהר מצורע ואין מטהרין שני מצורעין כאחת שאין עושין מצות חבילות:",
+            "עץ ארז ואזוב ושני תולעת שטהר בהן מצורע זה מטהר בהן מצורעים אחרים וכן צפור המשתלחת מותר לטהר בה מצורעים אחרים מאחר שנשתלחה ומותרת באכילה אבל הצפור השחוטה אסורה בהנאה ומאימתי תיאסר משעת שחיטתה שחטה ואין שם אזוב ולא עץ ארז ולא שני תולעת הרי זו אסורה בהנאה ששחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה והאוכל כזית מצפור השחוטה עבר על עשה ועל לא תעשה שנאמר וזה אשר לא תאכלו מהם מפי השמועה למדו שזה לרבות הצפור השחוטה ונאמר טהורה תאכלו הא אחרת לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה:",
+            "אין לוקחין שתי הצפורים מצפורי עיר הנדחת ולא מצפורים שהחליפן בעבודה זרה ולא מצפורים שהרגו את הנפש ומצוותן שיהיו שתיהן שוות במראה בקומה ובדמים ולקיחתן כאחת אף ע\"פ שאינן שוות או שלקח אחת היום ואחת למחר כשירות לקח שתי הצפרים לשם איש כשירות לטהר בהן אשה לשם אשה כשירות לטהר בהן איש לטהר בהן בית מנוגע כשירות לטהר אדם לקחן לאדם כשירות לבית מנוגע שנאמר ולקח למטהר:",
+            "שחט אחת מהן ונמצאת שלא היתה דרור יקח זוג לשניה והראשונה מותרת באכילה שחט האחת ונמצאת טרפה יקח זוג לשניה והראשונה מותרת בהנאה:",
+            "נשפך הדם מניחין את המשתלחת עד שתמות מתה המשתלחת ישפך הדם ויקח שתים אחרות:"
+        ],
+        [
+            "צרעת בגדים כגריס כצרעת אדם אבל פחות מכגריס טהור ושלשה סימני טומאה יש בהן ירקרק אדמדם והפשיון ושלשתן מפורשין בתורה ירקרק הוא הירוק שבירוקין שהוא ירוק הרבה ככנף הטווס וכהוצי הדקל ואדמדם הוא אדום שבאדומים שהוא אדום הרבה כזהורית יפה ושני מראות אלו מצטרפין זה עם זה במראה ירקרק או אדמדם מסגירין את הבגד ואם עמד במראה זה שני שבועות מחליטין ושורפין וכן אם פשה מחליטין ושורפין כיצד בגד שנראה בו נגע ירקרק או אדמדם מסגירו שבעת ימים ובשביעי רואה אם פשה מחליטו ושורף את כל הבגד ואם עמד במראהו ולא פשה או שפשה וכהה מב' המראות שהוסגר בהן או שהוסיף המראה להאדים ולהוריק ולא פשה יכבס מקום הנגע ויסגיר שבעת ימים שנית ובסוף שבוע שני שהוא יום י\"ג רואה אם כהה למראה שלישית הרי זה טעון כיבוס וטהור ואם נשתנה הנגע ממה שהיה כגון שהיה ירקרק ונעשה אדמדם או אדמדם ונעשה ירקרק קורע מקום הנגע ושורף מה שקרע ותופר מטלית במקום שקרע ופוטר שאר הבגד ומכבסו כולו כיבוס שני ומטבילו וטהר ואם עמד במראה שהוסגר בו בתחלה יחליטו וישרוף את כולו:",
+            "נגע שהיה ירקרק ופשה אדמדם או שהיה אדמדם ופשה ירקרק הרי זה פשיון:",
+            "נגע שהיה באמצעו מקום נקי בלא נגע ופשה לו הנגע אינו פשיון עד שיפשה לחוץ שאין פשיון הנגע לתוכו פשיון בין באדם בין בבגדים ובתים:",
+            "הפשיון הסמוך בבגדים כל שהוא והרחוק או החוזר כגריס כיצד בגד שהוסגר ונולד בו נגע אחר כגריס רחוק מן הנגע שהוסגר בו ה\"ז פשיון וישרף ואם היה פחות מכגריס אין משגיחין בו וכן בגד שקרע ממנו הנגע בסוף שבוע ב' כמו שביארנו וחזר בו נגע כגריס ישרף וכן בגד שפשה בו הנגע אחר שנפטר ישרף:",
+            "מי שמכבס את הנגע בשבוע ראשון כמו שביארנו צריך לכבס מעט מן הבגד שחוצה לו שנאמר את אשר בו הנגע וכל נגעי בגדים שמכבסין אותן מעבירין עליהן שבעה סממנין שמעבירין על הכתם כדרך שמעבירין על הכתמים כמו שביארנו בענין נדה:",
+            "בגד שקרע ממנו מקום הנגע ותפר מטלית כמו שביארנו וחזר נגע כגריס על הבגד מתיר את המטלית ומצילה ושורף שאר הבגד חזר הנגע על המטלית שורף את הכל:",
+            "הטולה מן המוסגר בטהור וחזר נגע על הבגד שורף את המטלית חזר על המטלית הבגד הראשון המוסגר ישרף והמטלית תשמש את הבגד שהיא תפורה בו בסימנין אם עמד בעיניו שני שבועות או פשה שורפין הכל:",
+            "בגד שבא כולו בתחילה ירקרק או אדמדם מסגירו שבוע אחר שבוע אם עמד בו שני שבועות ישרף אבל בגד שהסגירו ופשה הנגע בכולו ונעשה ירקרק או אדמדם או שפטרו ואחר שפטרו בא כולו ירקרק או אדמדם הרי זה טהור כבס ופשה ישרף:",
+            "בגד שמוכין יוצאין על פניו מן האריג כגון סגוס של צמר ונראה בו נגע אינו מתטמא עד שיראה הנגע במוכין ובאריג עצמו וזה שנאמר בבגדים בקרחתו או בגבחתו קרחתו אלו השחקי' גבחתו אלו החדשים:",
+            "הבגדים הצבועים אינן מטמאין בנגעים בין שצבועין בידי אדם בין שצבועין בידי שמים עד שיהו לבנים בגד ששתיו צבוע וערבו לבן ערבו צבוע ושתיו לבן הכל הולך אחר הנראה פחות משלש אצבעות על שלש אצבעות מן האריג אינו מטמא בנגעים:",
+            "בגד שארג בו פחות משלש על שלש ונראה בו נגע ואח\"כ השלימו לשלש על שלש טהור:",
+            "התופר מטליות שאין בכל אחת מהן שלש על שלש ועשה מהן בגד הרי זה מטמא בנגעים שהתפור כארוג וכולו בגד אחד הוא:",
+            "בגד שהוא מטליות מטליות מהן צבועין ומהן לבנים ונראה נגע בלבן שבו מסגירין אותו אם עמד שני שבועות נטמא כולו וישרף וכן אם פשה הנגע במטלית לבנה אחרת הרי זה פשיון אף על פי שיש ביניהם צבוע היה כולו צבוע ובו פס אחד לבן אפילו ��גריס ונראה בו נגע יסגיר שאם עמד בעיניו ולא הוסיף ולא כהה שני שבועות ישרף:"
+        ],
+        [
+            "אין מטמא בנגעים אלא בגדי צמר ופשתים בלבד או השתי או הערב של צמר ופשתים וכל כלי העור בין קשה בין רך אף העור הצבוע בידי שמים מטמא בנגעים והלבדים כבגדים ומטמאין בנגעים והאהלים מטמאין בנגעים בין שהיו של צמר ופשתים בין שהיו של עור:",
+            "כל הבגדים של צמר ופשתים מטמאין בנגעים חוץ מבגדי עכו\"ם הלוקח בגדים מן העכו\"ם יראו בתחלה בגד שהוא כלאים מן הצמר ומן הפשתים מטמא בנגעים:",
+            "צמר גמלים וצמר רחלים שטוואן זה עם זה אם רוב מן הגמלים אינו מטמא בנגעים ואם רוב מן הרחלים מטמא בנגעים מחצה למחצה מטמא בנגעים והוא הדין בפשתן וקנבוס שטרפן זה בזה ורחל בת עז אין הצמר שלה מטמא בנגעים בגד שהיה שתיו פשתן וערבו קנבוס או שתיו קנבוס וערבו פשתן אינו מטמא בנגעים וכן אם היה שתיו או ערבו פשתן או צמר והשאר נוצה של עזים וכיוצא בה אינו מטמא בנגעים:",
+            "העור שאינו מעובד אינו מטמא בנגעים וכן העור שהוא גולם קודם שעשה ממנו כלים אינו מטמא בנגעים שנאמר כלי העור וכל כלי העור בין פשוטיהן בין מקבליהן כל שהן מטמאין בנגעים:",
+            "עורות חיה שבים אין מטמאין בנגעים חיבר להן מן הגדל בארץ אפילו חוט או משיחה של צמר או פשתים או עור בהמה וחיה המעובדין כל שהוא ועשה מהן כלים מטמאין בנגעים והוא שיחברנו לו כדרך חיבורי בגדים לטומאה:",
+            "כל כלי הראוי להתטמא בשאר הטומאות אף ע\"פ שאינו מתטמא במדרס הזב מפני שלא נעשה למשכב או למושב הרי זה מטמא בנגעים כגון קלע של ספינה והפרוכת ושביס של שבכה ומטפחות ספרים והאבנט ורצועות מנעל וסנדל שיש בהן רוחב כגריס הרי אלו וכל כיוצא בהן מטמא בנגעים ואין צריך לומר שאר הכלים כגון כרים וכסתות החמת והתורמל נראין כדרכן ופושה הנגע מתוכן לאחוריהן ומאחוריהן לתוכן וכן כל כיוצא בהן מכלי העור הכפולין:",
+            "סדין המקומט מפשיטין את קמטיו ורואין את נגעו:",
+            "השתי והערב בין של צמר בין של פשתן מטמאין בנגעין מיד משיטוו אע\"פ שלא ליבן הפשתן ולא שלק הצמר וכמה יהיה בפקעת של טווי ותטמא בנגעים כדי לארוג ממנו שלש על שלש שתי וערב בין שהיה כולה שתי בין שהיתה כולה ערב היתה הפקעת מקובצת מחוטים פסוקין אינה מטמאה בנגעים:",
+            "שתי פקעיות המעורות זו לזו בחוט וכן השתי שמקצתו לפוף על הכובד העליונה ומקצתו לפוף על הכובד התחתונה וכן שני דפי חלוק שמעורות בחוט אחד ונראה הנגע באחד מהן השני טהור אף ע\"פ שחוט אחד מחבר ביניהן נראה הנגע בנפש המסכת ובשתי העומד אף על פי שמקצת הנגע בבגד ומקצתו בשתי הרי זה טמא נראה הנגע בשתי העומד לבדו הארוג טהור נראה בארוג לבדו השתי העומד טהור נראה בסדין שורף את הנימין נראה בנימין הסדין טהור פשה מן הנימין לסדין הסדין טמא:",
+            "חלוק שנראה בו נגע מציל את האמריות שבו אפילו היתה האימרת צמר או פשתים מצילה ואינה נשרפת:",
+            "בגד מוסגר שצבעו או מכרו לעכו\"ם טהור וכן אם נתערב באחרים כולן טהורים קצצו ועשהו מוכין פחות משלש על שלש טהור ומותר בהנייתו היתה בהן אחת שלש על שלש ונראה בה נגע היא לבדה טמאה:",
+            "בגד מוחלט שנתערב באחרים כולן טמאין וישרפו אפילו אחד בכמה אלפים וכן אם קצצן ועשאהו מוכין הרי הן טמאין ואסור בהנייתן:",
+            "אחד בגד או כלי עור או שתי או ערב המוסגר או המוחלט לענין טומאה הרי הוא אב מאבות הטומאות כאדם מצורע לכל דבר מטמא במגע ובמשא ובביאה ועושה משכב ומושב אפילו מתחת האבן כיצד בגד מנוגע או שתי או ערב או כלי עור המנוגעין שהכניס מהן אפילו כזית לבית טהור נטמא כל אשר בבית בין אדם בין כלים ונעשו כולן ראשון לטומאה וכן משכב ומושב המונח תחת האבן והניח כזית מהן למעלה מן האבן נטמא המשכב או המושב:",
+            "מטלית שיש בה שלש על שלש אע\"פ שאין בה כזית כיון שנכנס רובה לבית טהור טימאתו היו בה כמה זיתים כיון שנכנס ממנה כזית לבית טהור נטמא אף על פי שכל השיעורין הלכה למשה מסיני הרי הוא אומר לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית הקיש נגעי אדם לנגעי בגדים ובתים והשוה המצורע למת שנאמר אל נא תהי כמת מה המת בכזית אף אלו בכזית:",
+            "בגדים המנוגעים משלחין אותן חוץ לעיר בין שהיתה מוקפת חומה בין שאינה מוקפת וזה חומר בבגדים מבאדם:"
+        ],
+        [
+            "צרעת בתים כשני גריסין זה בצד זה נמצא רוחב הנגע כמו מקום צמיחת שש שערות בגוף ואורכו כשתים עשרה שערות בריבוע והפחות משיעור זה בבתים טהור וכל השיעורין הלכה למשה מסיני:",
+            "שלשה סימני טומאה יש בבתים מראה ירקרק ואדמדם והפשיון וכולן מפורשין בתורה ושני המראות מצטרפין זה עם זה ופשיון הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס אבל החוזר אחר הטוח כשני גריסין:",
+            "אין נגעי בתים מטמאין עד שיהיה מראה הנגע שפל מן הקיר שנאמר שקערורות שיהיו שוקעין בקירות ובב' המראות מסגירין או מחליטין ובפשיון נותצין ואם פשה אחרי הטוח נותץ את כל הבית כמו שיתבאר:",
+            "כשיראה נגע בבית אפילו חכם שיודע ודאי שזה נגע לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית אלא אומר לכהן כנגע נראה לי בבית וצוה הכהן ופינו את הבית אפילו חבילי עצים וחבילי קנים ואחר כך יבוא הכהן ויכנס ויראה הנגע:",
+            "בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו אלא אם אין הנגע נראה בו טהור ואחר שיראה הכהן את הנגע יצא ויעמוד על פתח הבית בצד המשקוף ויסגיר או יחליט או יפטור שנאמר ויצא הכהן מן הבית והסגיר את הבית לא שיסגיר והוא בתוך ביתו או בתוך בית המנוגע או תחת המשקוף אלא בצד פתחו ואם עמד תחת המשקוף או שהלך לביתו והסגיר הרי זה מוסגר:",
+            "אין הבית מטמא בנגעים עד שיהיה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יתר ויהא לו ארבעה כותלים והוא בנוי בארץ באבנים ועפר ועצים שנאמר את אבניו ואת עציו ואת עפרו אבל אם היה בו פחות מארבע אמות על ארבע אמות או שהיה עגול או שהיה בעל שלשה כותלים או בעל חמשה או שהיה בנוי בספינה או תלוי על ארבע קורות אינו מטמא בנגעים היה בנוי על ארבעה עמודים מטמא בנגעים:",
+            "כמה אבנים יהיו בו אין פחות משמונה שתי אבנים בכל כותל כדי שיהיה כל כותל ראוי לנגע שאין הבית מטמא בנגעים עד שיראה בו כשני גריסין על שתי אבנים שנאמר את האבנים אשר בהן הנגע וכמה עצים יהיו בו כדי ליתן תחת המשקוף ועפר כדי לתת בין פצים לחבירו אבל אם היה בו פחות משיעורים אלו אינו מטמא בנגעים:",
+            "הלבנים והשיש אינן חשובין כאבנים בית שאחד מצדיו מחופה בשיש ואחד בסלע ואחד בלבנים ואחד בעפר אינו מטמא בנגעים:",
+            "בית שלא היו בו אבנים ועצים כשיעור ונראה בו נגע ואח\"כ הביא לו אבנים ועצים ועפר טהור:",
+            "בית שסככו בזרעים בטלן הואיל ומשמשין תשמיש עץ הרי הן כעץ ואם נטמא הבית נטמאו עמו טומאה חמורה כמו שיתבאר:",
+            "ירושלים וחוצה לארץ אין מטמאין בנגעים שנאמר בבית ארץ אחוזתכם וירושלים לא נתחלקה לשבטים ובתי העכו\"ם שבא\"י אין מטמאין בנגעים:",
+            "הלוקח בתים מן העכו\"ם יראה בתחלה:",
+            "בית שצדו אחד עכו\"ם וצדו אחד ישראל צדו אחד בארץ וצדו אחד בחוצה לארץ אינו מטמא בנגעים ושאר כל הבתים שבא\"י מטמאין בנגעים בין צבועים בידי אדם בין צבועים בידי שמים:",
+            "בית האשה בית השותפין בית הכנסת או בית המדרש שיש בהן דירה לחזנין או לתלמידים מטמאין בנגעים:",
+            "קירות האבוס וקירות המחיצה שבבית אין מטמאין בנגעים:"
+        ],
+        [
+            "נגעי בתים יש בהן הסגר שלשה שבועות שהן תשעה עשר יום שיום שביעי עולה לכאן ולכאן ויום שלשה עשר עולה לכאן ולכאן נמצאת אתה למד שאם צריך לג' שבועות רואהו בשביעי וביום י\"ג וביום תשעה עשר והסגר בתים ג' שבועות אינו מפורש בתורה וכן רוב דיני נגעי בתים דברי קבלה הן:",
+            "וכל הדינין המפורשין בהן בתורה ובדברי קבלה כך הם כשיבא הכהן ויראה הנגע שוקע ירקרק או אדמדם כמו שביארנו יסגיר שבעת ימים ואפילו מצאו כולו בתחילה ירקרק או אדמדם יסגיר ובשביעי רואהו אם כהה הנגע ואצ\"ל אם הלך קולף מקום הנגע בלבד והבית טהור מצאו שעמד בעיניו ולא פשה מסגיר שבוע שני ורואהו ביום שלשה עשר אם כהה הנגע או הלך לו קולף מקום הנגע ומטהר את הבית בציפורים ואם מצא הנגע שפשה בסוף שבוע שני או שעמד בעינו חולץ את האבנים שבהן הנגע ומקצה העפר אל מחוץ לעיר וטח את כל הבית ומסגירו שבוע שלישי וביום תשעה עשר רואהו אם חזר בו נגע כשני גריסין הרי זה פשיון אחרי הטוח ונותץ את כל הבית ואם לא חזר בו נגע מטהרו בצפורים וכל זמן שיחזור בו הנגע קודם שיטהרו בציפורים הרי זה ינתץ ואם נראה בו נגע אחר שטהרו בציפורים יראה בתחילה וכן אם פשה הנגע בסוף שבוע ראשון חולץ את האבנים שבהן הנגע וקוצה העפר חוץ לעיר וטח את כל הבית ומסגירו שבוע שני ורואה אם מצא בו נגע כשני גריסין הרי זה פשיון אחרי הטוח ונותץ את כל הבית ואם לא חזר בו נגע מטהרו בציפורים וכל זמן שיראה בו נגע קודם טהרה בציפורין ינתץ ואם נראה בו אחר שטהרו בצפרים יראה בתחילה:",
+            "כשהוא חולץ את האבנים שבהן הנגע אינו חולץ פחות משתי אבנים ואינו נוטל אבנים מצד זה ומביאן לצד זה שנאמר ולקחו אבנים אחרות ולא עפר מצד זה ומביא לצד זה שנאמר ועפר אחר יקח וטח את הבית ואינו טח בסיד אלא בעפר שנאמר ועפר אחר יקח וגו' אינו מביא אבן אחת תחת שתים שחלץ ולא שתי אבנים תחת אבן אחת חלוצה אלא מביא שתים תחת שתים ויש לו להביא שתים תחת שלש:",
+            "היה הכותל בינו לבין חבירו שניהן חולצין ושניהן קוצים את העפר ושניהם מביאין אבנים אחרות אבל בעל הבית מביא לבדו את העפר שנאמר ועפר אחר יקח וטח אין חבירו מטפל עמו בטיחה:",
+            "אבן שבזוית בזמן שהוא חולץ חולץ את כולה ובזמן שהוא נותץ נותץ את שלו ומניח את של חבירו ויש בדבר ספק אם תהיה זו של חבירו כמו יד לאבן שלו:",
+            "בית שנראה בו נגע והיתה עלייה על גביו נותן את הקורות לעלייה נראה בעלייה נותן את הקורות לבית לא היתה עלייה על גביו אבניו ועציו ועפרו כולן ניתצין עמו ומציל את המלבנין ואת סריגי החלונות:",
+            "הלוקח אבנים מבית מוסגר ובנאן בבית טהור חזר הנגע למוסגר חולץ את האבנים שבטהור נראה נגע על האבנים שבנה המוסגר ינתץ והבית השני מסגירין אותו בנגע זה כדין כל בית שנראה בו נגע בתחילה:",
+            "כיצד מטהרין את הבית המנוגע אחר החליצה והטיחה מביא מים חיים בכלי חרס ושתי צפרים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת כטהרת אדם שביארנו לכל דבר אלא שבאדם מזה שבע פעמים לאחר ידו של מצורע ובבית מזה שבע פעמים על המשקוף של בית מבחוץ ושאר כל מעשיהן שוין:"
+        ],
+        [
+            "בית המנוגע אב מאבות הטומאות כל הנוגע בו נטמא וכן אבנים שחולצין ממנו אחר הסגר או אבנים ועצים ועפר של בית כשנותצין אותו כולן אבות טומאות וכל כזית מהם מטמא אדם וכלים במגע ובמשא ובביאה כיצד אם נכנס כזית מהן לבית טהור נטמא כל אשר בבית מאדם וכלים שכולן מטמאין בביאה כאדם מצורע וכולן אסורין בהנאה ואם שרפן ועשה מהן סיד הרי זה אסור בהנאה שנאמר צרעת ממארת תן בו מארה ואל תהנה בו וכולן משלחין אותן חוץ לעיר אע\"פ שאינה מוקפת חומה:",
+            "בית מוסגר אינו מטמא אלא מתוכו שנאמר והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא עד הערב אבל המוחלט מטמא מתוכו ומאחוריו שהנוגע בו מאחוריו טמא שנאמר צרעת ממארת בבית טמא הוא וכי טהור היה אלא להוסיף לו טומאה על טומאתו שיהיה כולו טמא ויטמא מאחוריו וכן אבנים שיש בהן הנגע במוסגר מטמאין מאחוריהן:",
+            "אחד המוסגר והמוחלט מטמא בביאה כיצד בית שהיה מיסך על גבי בית מנוגע בין מוחלט בין מוסגר או אילן שהוא מיסך עליו העומד תחת האילן או הנכנס לבית החיצון טמא שהרי הוא והבית הטמא תחת אהל אחד וכן אבן מנוגעת הנכנסת לאהל והונחה שם נטמא כל אשר באהל היתה מונחת תחת האילן והטהור עובר נטמא היה הטהור עומד תחת האילן ועבר אדם באבן מנוגעת לא טמאהו ואם הניחה שם טמאהו שמושב המנוגע כמוהו בין אדם בין כלים בין אבנים ועציו ועפרו:",
+            "המאהיל בידו על אבן מנוגעת או שהאהילה עליו טהור עד שיגע:",
+            "טהור שנכנס לבית מנוגע דרך אחוריו אפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור שנאמר והבא אל הבית דרך ביאה טמאה תורה:",
+            "טהור שהכניס ראשו ורובו לבית טמא נטמא וכן טלית טהורה שהכניס ממנה שלש על שלש לבית טמא נטמאת וכן כלי חרס שהכניס אוירו לבית טמא נטמא אבל שאר כלים עד שיכניס רוב הכלים משיכניס רובו נטמא מיד בד\"א בכלים שנכנסו חלוצין אבל אדם מישראל שנכנס לבית מנוגע והוא לבוש בבגדיו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידיו הרי האדם טמא מיד ובגדיו טהורים עד שישהה שם כדי שיסב אדם ויאכל כשלש ביצים פת חטים בלפתן שנאמר והשוכב בבית יכבס את בגדיו והאוכל בבית יכבס את בגדיו וכי תעלה על דעתך שאין בגדיו מתטמאין עד שיאכל שם אלא ליתן שיעור לשוכב כאוכל ואחד השוכב או היושב או העומד אם שהה כדי לאכול שיעור אכילה האמורה נטמאו בגדיו:",
+            "מי שנכנס לבית מנוגע וכליו על כתפיו וסנדלו וטבעתו בכפיו הוא והן טמאין מיד שאינו מציל מלטמא מיד אלא כלים שהוא לבוש בהן וכן העכו\"ם והבהמה שהיו לבושין בכלים ונכנסו לבית המנוגע נטמאו הכלים מיד אבל העכו\"ם אינו מקבל טומאה כבהמה:",
+            "מי שהיה עומד בבית מנוגע ופשט ידיו חוץ לבית וטבעותיו בידיו אם שהה כדי אכילת השיעור נטמאו הטבעות אף על פי שהם בחוץ וכן העומד בחוץ ופשט ידו לבית מנוגע נטמאו ידיו בלבד מיד ואם נשתהו שם כדי אכילת השיעור נטמאו טבעותיו ואם לאו טהורות:",
+            "כל המציל בצמיד פתיל באהל המת מציל מכוסה בבית מנוגע וכל המציל מכוסה באהל המת אפילו היה מגולה בבית המנוגע ה\"ז טהור כיצד כלי חרס או כלי אבנים וכלי אדמה וכיוצא בהן שהיו אוכלין ומשקין וכלים בתוכן והיו מכוסין בבית המנוגע אע\"פ שאינן מוקפין צמיד פתיל הן וכל מה שבתוכן טהור הבור והדות שבבית המנוגע אף על פי שהן מגולין כלים שבתוכן טהורין:",
+            "הצרעת הוא שם האמור בשותפות כולל עניינים הרבה שאין דומין זה לזה שהרי לובן עור האדם קרוי צרעת ונפילת קצת שיער הראש או הזקן קרוי צרעת ושינוי עין הבגדים או הבתים קרוי צרעת וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת בשותפות השם אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו אם חזר בו יטהר הבית אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנין הבגדים שעליו אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנה עורו ויצטרע ויהיה מובדל ומפורסם לבדו עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא הליצנות ולשון הרע ועל עניין זה מזהיר בתורה ואומר השמר בנגע הצרעת זכור את אשר עשה י\"י אלהיך למרים בדרך הרי הוא אומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה שהיתה גדולה ממנו בשנים וגידלתו על ברכיה וסכנה בעצמה להצילו מן הים והיא לא דברה בגנותו אלא טעתה שהשותו לשאר נביאים והוא לא הקפיד על כל הדברים האלו שנאמר והאיש משה ענו מאד ואע\"פ כן מיד נענשה בצרעת קל וחומר לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות:לפיכך ראוי למי שרוצה לכוין אורחותיו להתרחק מישיבתן ומלדבר עמהן כדי שלא יתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם וזה דרך ישיבת הלצים הרשעים בתחילה מרבין בדברי הבאי כענין שנאמר וקול כסיל ברוב דברים ומתוך כך באין לספר בגנות הצדיקים כענין שנאמר תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק ומתוך כך יהיה להן הרגל לדבר בנביאים ולתת דופי בדבריהם כענין שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו ומתוך כך באין לדבר באלהים וכופרין בעיקר כענין שנאמר ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על י\"י אלהיהם והרי הוא אומר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ מי גרם להם לשית בשמים פיהם לשונם שהלכה תחילה בארץ זו היא שיחת הרשעים שגורמת להן ישיבת קרנות וישיבת כנסיות של עמי הארץ וישיבת בתי משתאות עם שותי שכר אבל שיחת כשרי ישראל אינה אלא בדברי תורה וחכמה לפיכך הקדוש ברוך הוא עוזר על ידן ומזכה אותן בה שנאמר אז נדברו יראי י\"י איש אל רעהו ויקשב י\"י וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי י\"י ולחושבי שמו:סליקו להו הלכות טומאת צרעת:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,49 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by a Corpse",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/89d5c8c76039b61546085af5d256cdad.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת מת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "A corpse makes unclean by contact, by carrying, and by overshadowing, and it is a seven-day uncleanness.",
+            "",
+            "Wherever uncleanness by contact is spoken of, whether the reference is to a corpse or other things that defile, it is understood that the person has touched the unclean thing itself with his flesh. Whether he has touched it with his hand or foot or with any other part of his flesh, or even with his tongue, he has become unclean. — —",
+            "",
+            "Just as a person becomes unclean by touching an unclean thing, so do utensils become unclean by contact with an unclean thing, except pottery which is rendered unclean only through its airspace.— —"
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "All that becomes unclean because of a corpse is unclean seven days, whether human beings or utensils. If, for example, a person or an object touched any of the things that transmit corpse uncleanness by contact, or became unclean by the overshadowing of the things which transmit uncleanness by overshadowing; so too, if a man carried any of the things that transmit uncleanness by carrying—they all are unclean seven days, as it is written: \"Whoever enters the tent and whatever is in the tent shall be unclean seven days\" (Numbers 19:14).",
+            "If a person has become unclean by a corpse, the objects he touches incur the seven-day uncleanness, as it is written: \"On the seventh day you shall wash your clothes and be clean\" (31:24). But if a man has touched a person who has become unclean by a corpse — — he is unclean until evening, as it is written: \"And the person who touches him shall be unclean until evening\" (19:21).",
+            "If utensils became unclean by a corpse, whether by contact or by overshadowing, they are like the corpse itself to whatever touches them: just as the corpse transmits seven-day uncleanness to what touches it, whether it is a human being or utensils, so do utensils which became unclean by a corpse: the utensils or persons that touch them contract seven-day uncleanness.— —",
+            "",
+            "",
+            "If pottery touched a corpse or was with it in a tent, it is unclean; but it transmits uncleanness neither to persons nor to other utensils, because pottery never becomes a cause of defilement, whether on account of a corpse or any other unclean object. This law, though a tradition, is as good as a law specified in the Torah.",
+            "This is an important general rule concerning unclean objects: Every principal cause of defilement transmits uncleanness to human beings and to garments and utensils — — and whatever transmits uncleanness by contact to persons and to utensils is a principal cause of defilement. Every secondary cause of defilement transmits uncleanness to foodstuffs and liquids, but does not transmit uncleanness to persons and objects, whether pottery or any other utensils or clothing.",
+            "Anything that touches a principal cause of defilement is called first-grade uncleanness; if it touches first-grade uncleanness, it is referred to as second-grade uncleanness; if it touches second-grade uncleanness, it is referred to as third-grade uncleanness; and if it touches third-grade uncleanness, it is referred to as fourth-grade uncleanness. First-grade uncleanness and the uncleanness of lesser degrees are referred to as derivative uncleanness."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,25 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by a Corpse",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת מת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        []
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,58 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Immersion Pools",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/87907f7fc25fdb7813ab71f22264eb6c.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מקואות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Whatever is defiled, whether human beings or utensils, whether rendered unclean by some grave uncleanness on biblical grounds or by some uncleanness on rabbinic grounds, can become clean only by immersion in water that is gathered on the ground [not within a receptacle]."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            "According to biblical law, any water that is gathered may be used for immersion, as it is written: \"A gathering of water\" (Leviticus 11:36), of any kind; provided that there is enough of it to fill up the measure required for the complete immersion of a man's entire body. The sages have calculated the measure to be one cubit square by three cubits deep. This quantity holds forty <i>seahs</i> (sixty gallons) water, whether drawn or undrawn [from any kind of receptacle].",
+            "According to rabbinic law, drawn water [from any receptacle] is not valid for immersion.— —"
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "It is obviously clear that the laws concerning defilements and purities are biblical decrees, and not things which the human mind can determine; they are classified as divine statutes. So too, immersion as a means of ridding oneself from defilement is included among the divine statutes. Defilement is not mud or filth to be removed with water, but is a matter of biblical decree; it depends on the heart's intent. Accordingly, the sages have declared: If a man immersed himself, but without a definite purpose in view, it is as though he had not immersed himself at all. Nevertheless, there is some ethical allusion to this: just as one who sets his mind on becoming clean becomes clean as soon as he has immersed himself, even though nothing new is produced in his physical being, so one who sets his mind on purifying himself from all the spiritual defilements, namely wrongful thoughts and evil traits, becomes clean as soon as he made up his mind to abstain from those notions, and brought his soul into the waters of reason. Indeed, Scripture declares: \"I will pour clean water over you, and you shall be clean; from all your impurities and idolatries I will cleanse you\" (Ezekiel 36:25)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/English/merged.json

@@ -0,0 +1,203 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Immersion Pools",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Immersion_Pools",
+    "text": [
+        [
+            "All impure entities - whether humans or <i>keilim</i>, whether they contracted a severe impurity of Scriptural origin or whether they contracted Rabbinic impurity - regain purity only through immersion in water that is collected in a pool in the ground.",
+            "Whenever the Torah mentions washing one's flesh or laundering one's garments from impurity, the intent is solely the immersion of the entire body or article in a <i>mikveh</i>. The phrase, Leviticus 15:11: \"And he did not wash his hands in water,\" also refers to the immersion of the entire body. This also applies to other impure people. If one immersed himself entirely with the exception of the tip of his little finger, he is still ritually impure.<br>Although all of these matters have their source in the Oral Tradition, Leviticus 11:32 does state: \"He shall enter water; he remains impure until the evening and then he becomes pure.\" This rule is then applied with regard to all those impure: They must enter water.",
+            "All <i>keilim</i> that contract impurity can be purified through immersion in a <i>mikveh</i> with the exception of an earthenware container, a glass <i>k'li</i>, and a reed mat.<br>With regard to an earthenware container, Leviticus 11:33 states: \"You shall break it,\" implying that its purification comes only through breaking it. Even if it was joined to the earth, even affixed to it with a nail, and even if it was filled with lime or gypsum, it retains its impurity until it is broken. Our Sages considered glass <i>keilim</i> like earthenware containers in this respect.",
+            "A reed mat is not included among the <i>keilim</i> that are susceptible to other types of impurity. Since it does not have a receptacle, it is not in the category of the wooden <i>keilim</i> mentioned by the Torah. Nevertheless, since it is fit to lie upon, it was included among the <i>keilim</i> susceptible to <i>midras</i> impurity according to Scriptural Law. Now since there is no explicit mention of its association with purity and impurity in the Torah and yet, it was included among the articles that contract impurity, it was not included with regard to purification through immersion in a <i>mikveh</i>. For only <i>keilim</i> mentioned in the Torah can be purified in a <i>mikveh</i>. A reed mat can be purified only by being torn to the extent that there remain less than six handbreadths by six handbreadths.",
+            "A <i>zav</i> can be purified only through immersion in a stream, for Leviticus 15:13 states that he must immerse \"in living water.\" A <i>zavah</i> and other persons and <i>keilim</i> that are impure may immerse or be immersed in a <i>mikveh</i>.",
+            "All those obligated to immerse may immerse during the day with the exception of a <i>nidah</i> and a woman after childbirth. They must immerse at night, as we explained with regard to the laws of <i>nidah</i>. One who has a seminal emission may immerse throughout the entire day from the beginning of the night. This is derived from Deuteronomy 23:12 which states: \"And it shall be that toward evening, he shall immerse in water.\" This teaches that he may immerse and continue in his state from the beginning of the night until the night falls the following day.",
+            "All those who immerse should immerse their entire bodies while naked at one time. If the person has hair, all of his hair must be immersed; it is considered as part of his body according to Scriptural Law.<br>Whenever impure individuals immersed while wearing clothes, the immersion is acceptable, because the water passes through the clothes and they do not intervene. Similarly, if a <i>nidah</i> immerses in her clothes, she is permitted to resume relations with her husband.",
+            "All those who immerse must have the intent to purify themselves through immersion. If one did not have such an intent, the immersion is acceptable with regard to ordinary foods. Even a <i>nidah</i> who immerses without intent, e.g., she fell into water or descended into water to cool off, is permitted to her husband. Nevertheless, with regard to <i>terumah</i> and sacrificial food, she is not considered pure until she immerses with the proper intent.",
+            "When a person ties his hands and feet and is seated in an irrigation canal, if the water covers his body entirely, he is pure.<br>When a person jumps into a <i>mikveh</i>, it is reprehensible. When one immerses in a <i>mikveh</i> twice, it is reprehensible. When one tells a friend: \"Place your hand upon me in the <i>mikveh</i>,\" it is reprehensible.",
+            "Water from the <i>mikveh</i> need not seep into the non-visible portions or the creases of a person's body, as implied by the verse: \"And he did not wash his hands in water.\" It can be inferred that it is necessary only that visible portions of the body be in contact with the water. Nevertheless, the non-visible portions must be fit for water to reach them without there being any intervening substances upon them. Therefore, our Sages instructed: At home, a person should always teach that a woman should rinse between the folds of her body and then immerse.<br>A woman should immerse as she stands normally when weaving or when nursing her child.",
+            "A woman should not immerse in a harbor, because she will be embarrassed because of the inhabitants of the city and will not immerse properly. If mats were erected as a screen for the purpose of modesty, she may immerse in a harbor. A woman should not immerse while standing on an earthenware container, on a basket, or the like, because she will be afraid of falling and the immersion will not be acceptable.",
+            "When either a human or a <i>k'li</i> is immersed, there should not be any intervening substance between them and the water. If there is an any intervening substance between them and the water - for example, there was dough or mud clinging to the flesh of a person or the substance of a <i>k'li</i> - the person or the <i>k'li</i> is impure as it was originally and the immersion is invaild.<br>According to Scriptural Law, if there is an intervening substance covering the larger portion of the person's body or the larger portion of the <i>k'li</i>, the immersion is invalid, provided he objects to the intervening substance and would like to remove it. If, however, he does not object to it and does not pay attention whether it would be removed or not, it is not considered an intervening substance, even if it covers the major portion of the person or the <i>k'li</i>. Similarly, if it covers less than half a person's body, it is not considered as an intervening substance even if he objects to it. According to Rabbinic decree, any intervening substance that one objects to invalidates an immersion even if it covers only the lesser portion of the person's body. This is a decree, lest such a substance cover the greater portion of the person's body. And any intervening substance that covers the larger portion of the person's body disqualifies the immersion even if he does not object to it. This is a decree, lest a substance that one objects to cover the greater portion of his body.<br>Thus if even a drop the size of a mustard seed of an intervening substance, e.g., dough, tar, or the like, was on a person's flesh or on the substance of a <i>k'li</i>, and he objects to it, his immersion is disqualified. If he does not object to it, the immersion is acceptable unless the intervening substance covers the major portion of the <i>k'li</i> or the person, as explained."
+        ],
+        [
+            "These are the substances that intervene for a person: the secretion outside the eye, the fluid outside a wound that crusts, dried blood over a wound, a bandage over a wound, crusts of filth on one's flesh, dough or mud under one's nails, particles of mud or dough that collect on one's flesh, thick mud, potters' clay, and mud that is found in the thoroughfares at all times, even in the summer. All of these substances intervene. Other mud does not intervene when wet, because it will dissolve in the water. When it is dry, it is considered as an intervening substance.",
+            "When the following: honey, ink, milk, blood, and the sap of berry bushes, fig trees, wild fig trees, and carob trees are dry, they are considered intervening substances. When they are moist, they are not. The sap of other fruits are considered as intervening substances whether moist or dry.<br>Blood that sticks to the flesh, even if it is moist, is considered an intervening substance. A loosely hanging limb or flesh is considered an intervening substance.",
+            "A woman's hidden area is considered to have intervening substances present unless she washes before her immersion, because that portion of the body is always sweaty and dust collects there and intervenes.<br>To whom does the above apply? To a married woman. Different rules apply for an unmarried woman. Since she is not concerned about the cleanliness of that area, it is not considered to have intervening substances present.",
+            "The following rules apply to bandages on a wound, metal plates on a broken bone, necklaces, noserings, choker necklaces, and rings. When they are firm and cling to the flesh, they are considered as intervening substances. If they are loose, they are not considered as intervening substances.",
+            "Strands of wool, strands of flax, and straps that women tie to their heads as adornments are intervening substances, because they separate between the body and the water. Strands of hair are not considered intervening substances, because water penetrates through them, even when they are not loose.",
+            "Strands tied around one's neck, even of flax, are not considered as intervening substances, because a woman does not strangle herself with them. Tight necklaces, e.g., choker necklaces and necklets, are intervening substances, because a woman chokes herself with them to look fat.",
+            "Hair over the heart that became tangled and matted and similarly, matted hairs of the beard are intervening substances.",
+            "When an arrow is stuck in a person's flesh, if it is visible, it is considered an intervening substance. If it is not visible, he may immerse in a <i>mikveh</i> and partake of <i>terumah</i> in the evening even though the arrow itself is impure. Similarly, if a person swallowed an impure ring and immersed, he is pure. If he vomited it out after immersing, he contracts impurity, because of contact with it. For, as we explained, any entities swallowed within the body of a living being, do not impart impurity or contract impurity.<br>If pebbles or splinters enter the cracks on the soles of a person's feet, they are considered as intervening substances.",
+            "When there is a bandage, a compress, or a dressing over the hidden parts of a person's body, they are considered as intervening substances. The rationale is that even though water need not enter these parts, they must be fit for water to enter them and not have any intervening substances upon them, as we explained.<br>If there was one or two hairs that were outside the wound, but their tips were stuck to the wound, there were two hairs with mud or filth stuck to their tips, or there were two hairs from one's upper eyelashes that were perforated and hairs from one's lower eyelashes were threaded through them, they are considered an intervening substance.",
+            "A person should not immerse with dust on his feet. If, however, he did, the dust is not an intervening substance.",
+            "When one holds another person or an implement and immerses them, they remain impure. This applies even if he loosens his hand and allows water to reach the person or the article being immersed. This is a decree, lest he not loosen his hand. If he rinses his hand in water first, the immersion is acceptable.",
+            "When a woman slings her infant son over her back and immerses, the immersion is not acceptable, for perhaps there was mud on the infant's feet or hands and it became attached to his mother at the time of her immersion and intervened between her body and the water, but it fell off after she emerged.",
+            "When a woman who was a <i>nidah</i> put her hair in her mouth, clenched her fists, pursed her lips, or a bone was discovered between her teeth, it is as if she did not immerse. This applies to other impure individuals as well.<br>If she placed coins in her mouth and descended and immersed, she is purified from <i>nidah</i> impurity, but she is impure because of her spittle. Thus she is a primary derivative of impurity, like one who touched the spittle of a <i>nidah</i>. The same laws apply with regard to a <i>zav</i>.",
+            "These are the substances that do not intervene for a human: the matted hair of the head, the arm pits, and the hidden parts of a man, the secretions of the eye, the scab above a wound, moist drops of filth on his skin, filth that is under a nail, a loose-hanging nail, and the thin hair that is on the skin of a child. All of these substances are not considered as intervening.",
+            "When two or more hairs are knotted in one knot, they are not considered as an intervening substance, because the water can penetrate through them. If one hair is knotted, it is considered an intervening substance, provided the person is particular about it. If, however, he is not particular about it, his immersion is acceptable unless the larger portion of his hair is tied individually hair by hair. This is the ruling of the <i>Geonim</i>.<br>It appears to me that a person's hair is considered like his body with regard to immersion and is not a separate entity to the extent that it is inappropriate to speak of \"the larger portion of his hair.\" Instead, even though all of a person's hair is tied hair by hair, if the person is not particular about the matter, his immersion is acceptable unless the hairs are combined with another intervening substance on his body and thus there are intervening substances covering the larger portion of his body, as we explained. The laws mentioned here apply equally to a woman in the <i>nidah</i> state and to other impure people who have hair on their heads.",
+            "Ezra ordained that a woman should comb out her hair and then immerse. If it is possible for her to comb out her hair at night and immerse immediately thereafter, it is praiseworthy. In a pressing situation or when there is a question of sickness, she may comb out her hair - say - on Friday and immerse Saturday night.",
+            "The following rules apply when a woman immersed and then an intervening substance was found upon her that disqualified her immersion. If she immersed on the same day that she prepared herself, she does not have to prepare herself again. Instead, she may remove the intervening substance and immerse again immediately. If not, she must prepare herself a second time and then immerse.",
+            "A woman should not comb out her hair with natron, because it causes the hairs to snap, nor with oak sap, because it snarls the hair. Instead, she should use hot water, even water heated in the sun, because it hardens the hair and enables it to be combed out. Cold water, by contrast, tangles the hair and causes it to contract and thus become intertwined.",
+            "When a <i>nidah</i> gave cooked food to her son and then immersed, the immersion is invalid because of the fatty substances on her hand.",
+            "The following laws apply if a woman scratched her skin to the extent that it bled and then immersed. If the immersion was within three days of the bleeding, the place of the scratches is not considered as intervening. After three days, it is considered as intervening because the blood coagulates there, like a scab on the wound.<br>Similar concepts apply with regard to secretion in the eye. If it is dry and has begun to change color, it is considered as an intervening substance for a <i>nidah</i>.",
+            "Blue ointment in the eye is not considered as an intervening substance. If it is outside the eye, it is considered as an intervening substance. If her eyes open and close frequently, even the ointment outside the eye, it is not considered as an intervening substance.",
+            "If, while immersing, a woman opened her eyes to a great extent or closed them very firmly, the immersion is not acceptable.<br>With regard to what does the above apply? With regard to immersion to partake or touch pure foods. With regard to permitting intimacy with her husband, by contrast, she is permitted even if she gave cooked food to her son, she had an old scratch, there was blue ointment above her eye, or she opened her eyes very widely or closed them tightly. The rationale is that all of these matters and other similar ones are considered as intervening only according to Rabbinic Law and the Sages ordained their decree with regard to pure foods, but not with regard to intimacy.<br>Whenever a substance is considered as intervening for a <i>nidah</i> with regard to pure foods, it is considered as intervening for other impure people with regard to pure foods and as intervening for a convert when immersing during conversion.",
+            "When a person immersed and after he ascended an intervening substance was found upon his body, even though he was involved with that substance for the entire day after the immersion, he is considered as impure unless he says: \"I know with certainty that this substance was not upon me before the immersion.\" The rationale is that since he was categorized as impure, he is presumed to remain in that state until it is known for certain that he regained purity."
+        ],
+        [
+            "These are the substances that intervene with regard to the immersion of <i>keilim</i>: Pitch, mortar, and the like.<br>When tar is on a cup or a bottle, it is considered an intervening substance if it is on the inside. If it is on the outside, it is not an intervening substance. When does the above apply? To a <i>k'li</i> in a craftsman's shop. When one belongs to a homeowner, whether the tar is on the inside or on the outside, it is an intervening substance.<br>When there is tar on a large pot or on a bowl, whether it is on the inside or on the outside, whether it belongs to a homeowner or comes from a craftsman's shop, it is considered as intervening.",
+            "Musk and black earth are considered as intervening substances, whether in a cup, a bottle, a large pot, or a bowl, whether it belongs to a homeowner or comes from a craftsman's shop.<br>If pitch or mortar and the like are found on a counter-top, on a table, or on a small chair and they are clean, the foreign substances are considered as intervening, because the owner objects to their presence. If the surfaces are dirty, the foreign substances are not considered as intervening, because he does not object to their presence.",
+            "If such substances were on the bed of an ordinary homeowner, they are considered intervening. If they were found on the bed of a poor person, they are not considered as intervening. If they were found on the saddle placed on a donkey belonging to an ordinary homeowner, they are considered intervening. If found on the wineskins placed on a donkey, they are not considered as intervening; on both sides of its saddle-blanket, they are considered intervening.",
+            "If pitch, mortar, or the like were found on the clothes of Torah scholars, even on one side, they are considered as intervening substances, because they are careful to keep their clothes clean. If such substances are found on both sides of the clothes of unlearned people, they are considered as intervening. If they are only on one side, they are not considered as intervening.",
+            "If such substances were found on the handkerchiefs of men who work with tar, potters, or tree-pruners, they are not considered intervening substances.",
+            "When there is blood on the garments of a butcher, it is not considered as an intervening substance, because he does not object to its presence.",
+            "When oily substances are found on the garments of one who sells such substances, they are not considered as intervening. Similar laws apply in all analogous situations.<br>If a butcher also sold oily substances and both blood and oily substances were found on his clothes, there is an unresolved question whether they are considered as intervening, because there are two stains, or whether they are not considered as intervening, since this is his work and hence he does not object to their presence.",
+            "If tar, mortar, or the like were present on the inside of a sandal, on its upper surface, it is intervening; on its lower surface, it is not intervening. If they were found on a bench, on the upper surface or on the sides, they are intervening. On the lower surface, they are not intervening.",
+            "Spots of filth on a chair and a carriage top that have been laundered, whether in the inside or on the outside, whether below or on the sides, are not intervening, because the water will wash them away. Filth coming from dregs left in a cup and a bottle, cotton on the inside of a necklace or inside a bell, and mud or dough on the handle of a hatchet or a rake are not considered as intervening. Should they harden, they are considered as intervening.",
+            "It is clear that whenever we have said that tar, mortar, or the like do not intervene for <i>keilim</i>, the rationale is that the owner does not object to their presence. Therefore, if the larger portion of the <i>k'li</i> was covered with tar, mortar, or the like, its immersion is invalid, even though the owner does not object, as we explained. There is no difference in this context regarding any particular type of <i>k'li</i>. Instead, all <i>keilim</i> are the same in this regard.",
+            "Whenever the handles of a <i>k'li</i> are hollow and were inserted into a <i>mikveh</i> upside down, they were inserted in the ordinary manner, but they were not thoroughly washed out, or they were of metal and they were bent out of shape, their immersion is invalid.",
+            "When one turned the opening of a container upside down and immersed it, it is as if it was not immersed, because the water will not enter it entirely. If a utensil has a portion into which water will not enter unless it is tilted to its side, its immersion is not valid until it is tilted to its side.",
+            "When a utensil is narrow on either side and wide in the center, it does not regain purity unless one turns it on its side in the water.",
+            "When the rim of the opening of a bottle is turned over, it does not regain purity unless one turns it on its side in the water.",
+            "An inkwell does not regain purity until a hole was made at its side so that water can enter its curved portions.",
+            "When the collar of an animal was loose and it contracted impurity, it can be immersed in its place.",
+            "A person should not immerse a kettle with its coals unless he moves the coals with his hands.",
+            "When a container was filled with liquids and immersed in a <i>mikveh</i>, it is as if it was not immersed. If the container was filled with water and one immersed it in a <i>mikveh</i>, the water and the container regain purity simultaneously. The rationale is that water can be purified in a <i>mikveh</i>, as we explained in <i>Hilchot</i> <i>Tum'at Ochalin</i>.<br>If there was urine in the container, it is considered as if it were water. The following rules apply to a container holding water mixed with the ashes of the red heifer. If the greater portion of the container was empty, so that the quantity of <i>mikveh</i> water would be greater than that of the water mixed with the ashes of the red heifer, the container is pure. If not, it is impure, as if the water is another liquid that intervenes between the substance of the container and the water of the <i>mikveh</i>.",
+            "When the inside of a container was pure, but the outside was impure, it was filled with white wine or milk, and immersed in a <i>mikveh</i>, the ruling depends on which is the greater quantity. If the greater portion of the container was empty so that there would be more water than milk or wine, it is pure. This leniency is granted, because the impurity is of Rabbinic origin. If it contained red wine or other liquids, the immersion is not effective.",
+            "The following law applies to a container that is filled with impure water which had its opening closed with moist mud which was extending into the water of the container. If one immersed it, it is pure. If it was closed with thick mud, it is as if it was not immersed.<br>Similarly, if a ring was placed in a brick of moist mud and immersed, it is pure. If the brick is made from thick mud, it is as if it was not immersed.",
+            "Water need not penetrate through the following articles for their immersion to be effective:<br>a) knots in the clothes of poor people as a rule; if they are particular about them, they<br>are intervening; by contrast, as a rule, knots in the garments of homeowners, intervene;<br>if they are not particular about them, they do not intervene:<br>b) knots in the fringes of clothes that became tied unintentionally:<br>c) the loops of sandals:<br>d) the head <i>tefilah</i> when its cube is firmly attached to its strand;<br>e) the arm <i>tefilah</i> when it does not move up and down freely:<br>f) the handles of a leather drinking pouch or a satchel; and<br>g) any similar entity that is tied or sewed and will not be untied in the future.",
+            "Water must be able to penetrate the following articles for their immersion to be effective:<br>a) the knots in the openings of a cloak which are made like loops;<br>b) the knots that serve as loops on the shoulder;<br>c) the border of a sheet that must be extended:<br>d) the head <i>tefilah</i> when its cube is not attached to its strand:<br>e) the arm <i>tefilah</i> when it moves up and down freely:<br>f) the laces of a sandal; and knots in the fringes of clothes that were tied by humans; and<br>g) any similar entity that will be laid open or extended.<br>With regard to baskets used in winepresses and olivepresses, if the strands of material that make up the basket are firm, one must scratch out around them. If they are loose, one must shake them out. For their immersion to be effective, water must penetrate into leather pillows and cushions.",
+            "Water does not have to penetrate into the inner space of a round leather cushion, a ball, a mold, an amulet, and <i>tefillin</i> for their immersion to be valid. This is the general principle: Whenever it is not common to remove and insert entities in the inner space of an object, it may be immersed while closed.",
+            "When one immerses clothes that have been laundered, the water must penetrate through them to the extent that air bubbles arise. If they were immersed while dry, they must remain in the water until air bubbles arise and then cease arising.",
+            "Whenever the accessories of a <i>k'li</i> are longer than necessary and one will ultimately cut them off, one may immerse them to the extent necessary.<br>What is implied? For the chain of a large bucket, the measure is four handbreadths; for a small one, ten handbreadths. It is necessary to immerse only this much of the chain, the remainder is pure.",
+            "When one placed other <i>keilim</i> in an impure <i>k'li</i> and immersed them together, the immersion is effective for all of them, even if the opening of the <i>k'li</i> is very narrow. The rationale is that the water is able to enter it and since the immersion is acceptable for the larger <i>k'li</i>, it is also acceptable for the <i>keilim</i> inside of it. If he inclined it on its side and immersed it, the immersion is not acceptable for the <i>keilim</i> inside of it unless the opening is as wide as the mouthpiece of a drinking pouch. Similarly, if the larger <i>k'li</i> is pure and one placed impure <i>keilim</i> and immersed them together, the immersion is not acceptable for the <i>keilim</i> inside of it unless the opening is as wide as the mouthpiece of a drinking pouch.<br>When does the above apply? With regard to <i>terumah</i>, but with regard to consecrated food, <i>keilim</i> should not be immersed inside pure <i>keilim</i> at all, even if they were in a basket or a storage bin, as explained in its place."
+        ],
+        [
+            "According to Scriptural Law, it is permissible to immerse in any collected body of water, as implied by Leviticus 11:36: \"a gathering of water,\" i.e., any gathering, provided it contains enough water for the entire body of a human being to immerse in it at one time. Our Sages measured this figure as a cubit by a cubit by a height of three cubits. This measure contains 40 <i>se'ah</i> of water. According to Scriptural Law, the water is acceptable whether drawn or not.",
+            "According to Rabbinic Law, water that is drawn is invalid for immersion. Moreover, if there was a body of water that was not drawn and three <i>lugim</i> of drawn water fell into it, the entire body of water is invalidated.<br>Although the disqualification of drawn water is a Rabbinic decree, our Sages explained it based on an association found in a Biblical verse. Leviticus, <i>op. cit.</i>, states: \"Only a spring, a cistern, or a gathering of water shall be pure.\" Based on a comparison of the terms used in the verse, they explained: The water of \"a spring\" is not dependent on man's activity at all. The water of \"a cistern\" is entirely dependent on man's activity, for it contains drawn water entirely. Our Sages said: The \"gathering of water\" should not be entirely made up of drawn water like a cistern, nor need it come entirely from the hand of heaven. Instead, if it came into being partially through human effort, it is acceptable.",
+            "What is implied? When a person places barrels on top of a roof to dry, but it rained and they became filled with water, even though it is during the rainy season, he may break the barrels or turn them over and the water collected from them is acceptable for immersion. Even though all of this water had been contained in vessels, the <i>mikveh</i> is acceptable, because the person did not fill it up by hand. Therefore if he lifted up the barrels and overturned them, all of the water in them is considered as drawn.",
+            "When a person places containers under a drainage pipe at any time and any season, both small containers and large containers, even containers of stone and the like that are not susceptible to ritual impurity, if they became filled with rainwater, the water is not acceptable for a <i>mikveh</i>. Even if he turned them over or broke them, the water collected from them is considered as drawn in every respect. For the containers were filled as a result of his intent, since it can be assumed that a drainpipe will conduct water. Even if one forgot containers under a drainpipe, the water is unacceptable for a <i>mikveh</i>. Our Sages issued a decree against one who forgot, lest a person place them there intentionally.<br>Similarly, if one placed containers in a courtyard when the sky was densely cloudy and they became filled with rainwater afterwards, the water inside of them is unacceptable for a <i>mikveh</i>, since they were filled as a result of his intent. Moreover, our Sages issued a decree against one who forgot containers in a courtyard, lest a person place them there intentionally.<br>If one placed containers in a courtyard when the clouds were dispersed and then the sky became cloudy and the containers became filled with rainwater, the water is acceptable for a <i>mikveh</i>, like that in containers left on top of a roof to dry. Similarly, when one left containers in a courtyard when the sky was densely cloudy, the clouds dispersed, and then became dense again and the containers became filled with rainwater, the water is acceptable. If he breaks the containers or turns them over, the water collected from them is acceptable for a <i>mikveh</i>.",
+            "When one who applies lime forgot a large container in a <i>mikveh</i> and it became full with water, even if only a small quantity of water remained in the <i>mikveh</i> and the majority of the water of the <i>mikveh</i> is in the container, he may break the container in its place. Thus the entire <i>mikveh</i> will be acceptable.<br>Similarly, when one arranged containers in a <i>mikveh</i> to seal them and they became filled with water, even though the <i>mikveh</i> absorbed its water and no water remained except the water in the containers, one may break the containers. The water that collects from them forms an acceptable <i>mikveh</i>.",
+            "How do three <i>lugim</i> of drawn water invalidate a <i>mikveh</i>? If there were less than 40 <i>se'ah</i> of acceptable water in a <i>mikveh</i> and three <i>lugim</i> of water fell in, making the entire amount 40 <i>se'ah</i>, all of the water is disqualified for use. If, however, there are 40 <i>se'ah</i> of water that was not drawn in a <i>mikveh</i> and then one drew water with a pitcher and poured it into the <i>mikveh</i> throughout the entire day, it is acceptable. Furthermore, when there are two <i>mikveot</i>, one above the other, and the upper <i>mikveh</i> had 40 <i>se'ah</i> of acceptable water and one was drawing water by hand and pouring it into that <i>mikveh</i> until the amount of water increased to the extent that 40 <i>se'ah</i> overflowed and descended into the lower <i>mikveh</i>, the lower <i>mikveh</i> is acceptable.",
+            "When a <i>mikveh</i> contained exactly 40 <i>se'ah</i> and one added a <i>se'ah</i> of drawn water and then removed a <i>se'ah</i> of water from it, the <i>mikveh</i> is acceptable. Similarly, if he added a <i>se'ah</i> of drawn water and removed a <i>se'ah</i> of water from the <i>mikveh</i>, the <i>mikveh</i> is acceptable provided the greater portion of the original water remained.",
+            "Drawn water does not disqualify the water of a <i>mikveh</i> when three <i>lugin</i> fall in unless they fall into the <i>mikveh</i> from a container. If, by contrast, the drawn water flows on the ground outside the <i>mikveh</i> and continues streaming until it descends into the <i>mikveh</i>, it does not disqualify the <i>mikveh</i> unless it constitutes half or more of the original 40 <i>seah</i> of water. If, however, the majority of the original 40 <i>se'ah</i> of water was acceptable, the <i>mikveh</i> is acceptable.<br>What is implied? When a <i>mikveh</i> contains a little bit more than 20 <i>se'ah</i> of acceptable water, one drew water and poured it outside the <i>mikveh</i>, and then the water flowed and descended into the <i>mikveh</i>, it is acceptable, even if it reached a total of 1000 <i>se'ah</i>. This applies whether the water flowed on the ground or through a conduit or the like that does not disqualify a <i>mikveh</i>. The rationale is that drawn water that was caused to flow is acceptable if the majority of 40 <i>se'ah</i> water is acceptable.<br>Similarly, if there was a little more than 20 <i>se'ah</i> of rainwater on an enclosed roof and one drew water by hand and poured less than 20 <i>se'ah</i> of water into the water, the entire quantity is unacceptable. Nevertheless, if one opened the drainage pipe and caused all the water to flow into one place, it constitutes an acceptable <i>mikveh</i>. The rationale is that when an entire quantity of drawn water was caused to flow, it is acceptable, provided the majority of the water was acceptable.",
+            "Some of the scholars of the west ruled that since the Sages declared \"An entire quantity of drawn water that was caused to flow is pure,\" it is not necessary that the majority of the water be acceptable. Instead, the perspective that required both a majority of acceptable water and that it be caused to flow are the words of only one Sage and they were already rebutted, for the conclusion of the passage states: \"An entire quantity of drawn water that was caused to flow is pure.\"<br>According to the words of the scholars of the west, if one would fill a container with water and pour it out and the water would flow to one place where it collects, it would be an acceptable <i>mikveh</i>. Similarly, all the pools in our bathhouses would be kosher <i>mikveot</i>, for all the water they contain was drawn and then flowed through pipes. Never have we seen anyone who performed such a deed, i.e., ruling that such pools are acceptable for immersion.",
+            "The following laws apply when rainwater and drawn water were mixed together in a courtyard and flowed into a cavity or they were mixed together on the steps leading to an underground cavern and then descended into the cavern. If the majority of the water was acceptable, the <i>mikveh</i> is acceptable. If the majority of the water was unacceptable, it is unacceptable.<br>When does the above apply? When they became mixed together before they reached the <i>mikveh</i>, but instead, flowed and descended together. If, however, the acceptable water and the unacceptable water were descending directly into the <i>mikveh</i>, different rules apply. If it is known that 40 <i>se'ah</i> of acceptable water fell into the <i>mikveh</i> before three <i>lugim</i> of drawn water, the <i>mikveh</i> is acceptable. If not, it is unacceptable."
+        ],
+        [
+            "When three <i>lugim</i> of drawn water fall into a <i>mikveh</i> - whether from one <i>k'li</i> or from two or three <i>keilim</i> - they can be combined to reach a quantity that disqualifies the <i>mikveh</i>, provided the water begins descending from the second before it concludes descending from the first. If descends from four <i>keilim</i>, the water from them is not combined.<br>When does the above apply? When one did not intend to increase the amount of water in the <i>mikveh</i>. If, however, one intended to increase the amount of water in the <i>mikveh</i>, even if a <i>dinar</i>-size measure was added each year, they are all combined to reach the sum of three <i>lugim</i>, whether the drawn water was present there before the acceptable water, the acceptable water was present there before the drawn water, or they both fell into the <i>mikveh</i> at the same time. Since three <i>lugim</i> of water fell into 40 <i>se'ah</i> combining with the acceptable water to reach that amount or into less than 40 <i>se'ah</i> of water, the entire amount is invalidated and considered as drawn.",
+            "When two people each poured a <i>log</i> and a half into a <i>mikveh</i>, or one wrung out his garment and lifted it up, causing the water it contained to fall from several places, it invalidates a <i>mikveh</i>. A similar ruling applies when one pours from a distributor that causes water to pour from several places at the same time.",
+            "When one immerses a pillow or a cushion of leather into a <i>mikveh</i> that has exactly 40 <i>se'ah</i>, when he lifts their edges out of the water, the water inside of them is considered as drawn water.<br>What should he do? He should immerse them and lift them up by their ends. With regard to a basket and a sack, he should immerse them and lift them up in the ordinary manner without showing any concern.",
+            "The following law applies to a <i>mikveh</i> that had three pockets of drawn water with a <i>log</i> in each of the pockets and then acceptable water fell into it. If it is known that 40 <i>se'ah</i> of acceptable water fell into it before the water reached the third pocket, it is acceptable, If not, it is disqualified.",
+            "When there are two <i>mikveot</i>, neither containing 40 <i>se'ah</i>, a <i>log</i> and a half fell into each one of them, and then the <i>mikveot</i> became mixed together, they are acceptable. The rationale is that neither one of them had been designated as unacceptable.<br>If, by contrast, three <i>lugim</i> of drawn water fell into a <i>mikveh</i> that does not contain 40 <i>se'ah</i> [of acceptable water and afterwards, it was divided into two, even though enough acceptable water was added to each one to constitute an acceptable <i>mikveh</i>, they are invalid. The rationale is that whenever a <i>mikveh</i> is disqualified, all of its contents are considered as drawn water. It is as if all of the water had been drawn with a container.",
+            "When a cistern is filled with drawn water and a canal of rainwater flows into it and out of it, it is still considered as unacceptable until it can be calculated that not even three <i>lugim</i> of the drawn water that originally was in the cistern remain.<br>When three <i>lugim</i> of unacceptable water fall into a <i>mikveh</i> containing less than 40 <i>se'ah</i> of acceptable water, all of its contents are disqualified. Even if afterwards, he added enough acceptable water until the measure of 40 <i>se'ah</i> is reached, the <i>mikveh</i> remains invalid until all the water that was contained within it flows out and less than three <i>lugim</i> of the drawn water remain.<br>What is implied? A <i>mikveh</i> contains 20 <i>se'ah</i> of rainwater and a <i>se'ah</i> of drawn water fell into it. Afterwards, more acceptable water was added to it. It remains unacceptable until one knows that the 20 <i>se'ah</i> it originally contained and more than five and a quarter <i>kabbin</i> of the added water flowed out and less than three <i>lugim</i> of the entire quantity remain. Similarly, if one made a <i>mikveh</i> that contains 40 <i>se'ah</i> of acceptable water and joined it to this invalid <i>mikveh</i>, the acceptable water purifies the unacceptable water.",
+            "If one was moving mud from the bottom of the <i>mikveh</i> to the sides and, as a result, three <i>lugim</i> of water flowed into the <i>mikveh</i>, it remains acceptable. If one was removing the mud and lifted it up by hand, separating it from the <i>mikveh</i> and placing it on the <i>mikveh's</i> sides and three <i>lugim</i> flowed into the <i>mikveh</i> from it, they disqualify it.",
+            "When a legion is passing from one place to another - or similarly, an animal is passing from one place to another - and three <i>lugim</i> of water was splashed into a <i>mikveh</i> by their hands and feet, it is acceptable. Moreover, even if they made a <i>mikveh</i> in this manner initially, it is acceptable.",
+            "When a <i>mikveh</i> does not contain 40 <i>se'ah</i> and less than three <i>lugim</i> of impure, drawn water fell into it, the water is acceptable with regard to <i>challah</i> and <i>terumah</i> and one may use it for the ritual washing of hands. It is, however, invalid to be used as the base for the collection of water for an acceptable <i>mikveh</i>. If rainwater descended upon it to the extent that the rainwater constituted the majority of the mixture, the mixture is acceptable to be used as the base for the collection of water for an acceptable <i>mikveh</i>.<br>When three <i>lugim</i> of impure, drawn water fell into it, the water is unacceptable for <i>challah</i> and <i>terumah</i>. One may not use it for the ritual washing of hands, nor may it be used as the base for the collection of water for an acceptable <i>mikveh</i>. If rainwater descended upon it to the extent that the rainwater constituted the majority of the mixture, the mixture is acceptable with regard to <i>challah</i> and <i>terumah</i> and one may use it for the ritual washing of hands. It is, however, invalid to be used as the base for the collection of water for an acceptable <i>mikveh</i> until all of the original water that became considered as drawn flowed out and less than three <i>lugim</i> of it remained.<br>Similarly, if there was a <i>mikveh</i> that contained only a <i>dinar</i>-size measure less than 40 <i>se'ah</i> and three <i>lugim</i> of impure, drawn water fell into it, the water is unacceptable for <i>challah</i> and <i>terumah</i>. One may not use it for the ritual washing of hands, nor may it be used as the base for the collection of water for an acceptable <i>mikveh</i>. If less than three <i>lugim</i> of water fell into it - even if the water was all impure - and then a <i>dinar</i>-size measure of rainwater fell into it, causing it to comprise a complete measure of 40 <i>se'ah</i>, it is acceptable. Just as it is considered as pure with regard to immersion, it is considered pure in every respect."
+        ],
+        [
+            "Whenever water passes over <i>keilim</i> that contain a receptacle or water falls into them, it is considered as drawn water and disqualifies a <i>mikveh</i>, provided that the receptacle was made to serve that purpose. Even containers that are not susceptible to ritual impurity, e.g., stone containers and containers made from earth, disqualify water.",
+            "Whenever a <i>k'li</i> was not made with the intent that it serve as a receptacle, even though it does serve as a receptacle, the water it contains does not disqualify a <i>mikveh</i>, for example, large pipes through which water flows. Even though they are wide in the middle and serve as receptacles, the water they contain does not disqualify a <i>mikveh</i>. This applies whether they were made of metal or of earthenware.",
+            "The water contained in a trough in a stone does not disqualify a <i>mikveh</i>, because the trough is not a <i>k'li</i>. If, however, one joins a <i>k'li</i> to a stone, water contained in it disqualifies a <i>mikveh</i>, even if it was joined with cement. If one made a hole from below or one as wide as the mouthpiece of a drinking pouch in the trough from the side, it is acceptable and water contained within it does not disqualify a <i>mikveh</i>.",
+            "When a person takes a large barrel or a large kneading trough and makes a hole large enough to purify it from susceptibility to impurity, and then permanently affixes it within the ground, making it into a <i>mikveh</i>, it is acceptable. Similarly, if one plugged the hole with lime and with building materials, this does not disqualify the barrel and the water collected within forms an acceptable <i>mikveh</i>. If one plugged it with lime or with gypsum, the water it contains makes a <i>mikveh</i> unacceptable, unless it was permanently affixed to the earth or made part of a building. If it was taken and placed on the surface of the earth or on lime and mud was smeared on its sides, it is acceptable to use as a <i>mikveh</i>.",
+            "The following laws apply when one places a tablet under a drainage pipe and water flows over it into a <i>mikveh</i>. If the tablet had borders on its sides, this water would disqualify the <i>mikveh</i>. If not, it does not disqualify it. If one stood the tablet upright on its point, at an angle under the drainage pipe to wash it, even though it has borders, it does not disqualify the water, because in this position, it was not intended to serve as a receptacle.",
+            "The following laws apply when one carves a place in a pipe for pebbles that are carried with the water to collect so that they will not descend together with the water. If it was a wooden pipe and he carved out even the slightest hollow, it disqualifies the water, because all of the water passes through a utensil that was made to serve as a receptacle. This applies even if one permanently affixed the pipe to the earth after he carved out the hollow. The rationale is that the pipe had already been considered as a <i>k'li</i> when it was unattached. If, by contrast, it was permanently affixed to the earth and then he carved out the receptacle, it does not disqualify the water. If the pipe was made from earthenware, it does not disqualify the water unless the hollow is large enough to contain a <i>revi'it</i>.<br>Even though the hollow in the pipe becomes filled with the pebbles that dribble into it, it remains a disqualifying factor. It is not considered as having been stopped up. If earth or pebbles descended into the hollow and stopped it up, because they were compressed there, the water is acceptable.",
+            "When either a sponge or a bucket that contains three <i>lugim</i> of drawn water falls into a <i>mikveh</i>, it does not disqualify it. For it was said only that three <i>lugim</i> of water that fall into it disqualify it, not a container into which drawn water had fallen.",
+            "When there is a closet or a chest in the sea, one may not immerse in them unless they have a hole the size of the mouthpiece of a drinking pouch. If there was a sack or a basket in the sea, one may immerse in them. Similarly, if one places a sack or a basket under a drainage pipe, the water that flows through them does not disqualify a <i>mikveh</i>.",
+            "When one immersed <i>keilim</i> over an impure base for a container that was placed inside a <i>mikveh</i>, even though the edge of the base extends above the water, the <i>keilim</i> are purified from their impurity. If, however, one lifts them up from the water into the inner space of the base, the water that is on the <i>keilim</i> contracts impurity because it is within the inner space of the base. The water in turn imparts impurity to the <i>keilim</i>.<br>Similarly, if a spring emerges from under an earthenware oven and a person descended and immersed in it, he is pure, but his hands contract impurity from the inner space of the oven unless the water extends above the oven for at least the height of his hands. Thus when he immersed, his hands will be above the oven. The difficulties arise, because earthenware <i>keilim</i> do not regain purity through immersion in a <i>mikveh</i>, as we explained.",
+            "When a barrel full of water falls into a sea, even into the Mediterranean Sea, one who immerses there is not considered to have immersed. The rationale is that it is impossible that there will not be three <i>lugim</i> of water from the barrel in one place. If a loaf of <i>terumah</i> falls there, it becomes impure. It contracts impurity due to contact with drawn water, for the water is standing there. If such a situation would take place in a river or the like, one would be able to immerse there, since it flows.",
+            "When there was a pool of drawn water next to a <i>mikveh</i> that contains less than 40 <i>seah</i>, even though it is touching the water of the <i>mikveh</i>, it does not disqualify it, because it is like a <i>mikveh</i> next to a <i>mikveh</i>. If the pool of the drawn water was in the middle of the <i>mikveh</i>, it disqualifies it.",
+            "The following rule applies when there are two pools of water, one above the other, they are separated by a wall, and the upper one is filled with acceptable water, but the lower one is filled with drawn water, and there is a hole in the wall between the upper pool and the lower one. If there are three <i>lugim</i> of drawn water opposite the hole, the upper pool is disqualified. The rationale is that it is considered as if the hole was in the center of the upper pool, not at its side.",
+            "How large must the hole be for there to be three <i>lugim</i> there? Everything depends on the quantity of water contained in the pool. If the lower pool contains 40 <i>se'ah</i>, the hole must be 1/320th of the pool. If the pool contains 20 <i>se'ah</i>, the hole must be 1/160th of the pool. Continue calculating according to this ratio for other amounts. A <i>se'ah</i> is six <i>kabbin</i>, a <i>kab</i> is four <i>lugim</i>, and a <i>log</i> is the size of six eggs.",
+            "The following laws apply when there are three <i>mikveot</i>, each containing exactly 20 <i>se'ah</i>, next to each other, and one [of those on the side contained drawn water. If three people descended and immersed themselves, causing all the water to rise and mix on the floor outside the <i>mikveot</i>, both the <i>mikveot</i> and the people who immersed themselves are pure. The rationale is that the entire amount totaled 60 <i>se'ah</i>, of which 40 <i>se'ah</i> of acceptable water came from two pools located next to each other. And drawn water does not disqualify a <i>mikveh</i> that contains 40 <i>se'ah</i>, as we explained.<br>If the pool containing drawn water was in the middle and they descended and immersed themselves, causing the water to rise and the <i>mikveot</i> thus to become joined, the status of the <i>mikveot</i> is the same as it was previously and those who immersed themselves are impure as they were previously. The rationale is that 40 <i>se'ah</i> of acceptable water did not mix together, because their pools were not located next to each other, for the pool of drawn water separates between them."
+        ],
+        [
+            "A <i>mikveh</i> is not disqualified, neither because of a change of its water's taste, nor a change of its smell, only because its color changes. Any substance that may not be used to constitute a <i>mikveh</i> initially disqualifies one, if it causes its color to change.<br>What is implied? Wine, milk, blood, or other liquids that are classified as fruit juices do not disqualify a <i>mikveh</i> if three <i>lugim</i> of them fall into it, because it was only said that three <i>lugim</i> of drawn water disqualify a <i>mikveh</i>. They do, however, disqualify it if they change the color of its water.<br>Even when a <i>mikveh</i> contains 100 <i>se'ah</i> and a <i>log</i> of wine or fruit juice falls into it and changes its color, it is unacceptable. Similarly, if a <i>mikveh</i> contains 20 <i>se'ah</i> or less of acceptable water and a <i>se'ah</i> of wine or fruit juice fell into it without changing its color, the water is acceptable as it was beforehand. The <i>se'ah</i> of wine or fruit juice, however, is not counted in the measure of the <i>mikveh</i>. If another 20 <i>se'ah</i> of acceptable water were added to the original 20, it is an acceptable <i>mikveh</i>.",
+            "There are substances that cause a <i>mikveh</i> to be considered acceptable and do not disqualify it; others that disqualify it and do not cause it to be considered acceptable, and others that neither cause it to be acceptable nor disqualify it.",
+            "These are the substances that cause a <i>mikveh</i> to be considered acceptable and do not disqualify it: snow, hail, sleet, ice, salt, and flowing mud. What is implied? When a <i>mikveh</i> contains 39 <i>se'ah</i> of water and a <i>se'ah</i> of one of these substances falls into it, the <i>mikveh</i> is acceptable and complete. Thus they cause a <i>mikveh</i> to be considered acceptable and do not disqualify it.<br>Even if one brought 40 <i>se'ah</i> of snow initially and placed them in a cavity and crushed it there, the <i>mikveh</i> is complete and acceptable.",
+            "These are the substances that disqualify a <i>mikveh</i> and never cause it to be considered acceptable: drawn water, whether pure or impure, water that was used for pickling, water that was used for cooking, a mixture of water and grape dregs before they become vinegar, and beer.<br>What is implied? When a <i>mikveh</i> contains 40 <i>se'ah</i> minus the weight of a <i>dinar</i> and the weight of a <i>dinar</i> of one of these liquids falls into it, it is not included in the measure of a <i>mikveh</i> and does not complete it. If three <i>lugim</i> of one of these liquids falls into a <i>mikveh</i>, it disqualifies it.",
+            "These are the substances that neither disqualify a <i>mikveh</i>, nor cause it to be considered acceptable: other liquids, fruit juice, fish brine, fish oil, and a mixture of water and grape dregs that became vinegar.<br>What is implied? If there was a <i>mikveh</i> that contained 39 <i>se'ah</i> and a <i>se'ah</i> of these liquids fell into it, it does not cause it to be acceptable. Nevertheless, the water the <i>mikveh</i> contains is acceptable as it was beforehand, for these liquids disqualify a <i>mikveh</i> only if they change its color, as explained.",
+            "There are times when the latter liquids cause a <i>mikveh</i> to be considered as acceptable. What is implied? A <i>mikveh</i> contained 40 <i>se'ah</i>, a <i>se'ah</i> of these liquids fell in, and then a <i>se'ah</i> was removed from the <i>mikveh's</i> waters. The 40 <i>se'ah</i> that remain still constitute an acceptable <i>mikveh</i>.",
+            "When one washed baskets used to collect olives or grapes in a <i>mikveh</i>, causing the water's color to change, it is acceptable.",
+            "Water of dyes disqualify a <i>mikveh</i> if three <i>lugim</i> fall in, but do not disqualify it because they changed its color.",
+            "When wine, black fluid from olives, or other fruit juices fall into a <i>mikveh</i> and change the color of its water, disqualifying it, how can it be rectified? If the <i>mikveh</i> contains less than 40 <i>se'ah</i>, one should wait until rain descends and changes its color back to water's natural color. If the <i>mikveh</i> contains 40 <i>se'ah</i> of acceptable water, one may fill buckets and pour water into it until its color reverts to water's natural color.<br>If wine, the black fluid from olives, or the like falls into a <i>mikveh</i> and changes the color of some of its water, if it does not have 40 <i>se'ah</i> of water whose color has not changed, one should not immerse in it. Even if it contains 40 <i>se'ah</i>, if one immerses in a place whose color has changed, his immersion is invalid. Even if a barrel of wine was broken and fell into the Mediterranean Sea and the color of the water in that place is the color of wine, one who immerses in that place is not considered to have immersed.",
+            "When even a <i>dinar</i>-sized portion of wine fell into three <i>lugim</i> of drawn water and change their color, so that they are all the color of wine and then they fell into a <i>mikveh</i> they do not disqualify it, unless they change its color.",
+            "When there are three <i>lugim</i> minus a <i>dinar</i>-sized portion of water and milk or fruit juice falls into the water, but its color remains that of water, it does not disqualify a <i>mikveh</i> if it falls into it. A <i>mikveh</i> is not disqualified unless three <i>lugim</i> of drawn water fall into it that were not mixed with any other liquid or with fruit juice.",
+            "When the color of a <i>mikveh</i> changes on its own accord without anything falling into it, it is acceptable. It is only disqualified if its color changed due to another liquid."
+        ],
+        [
+            "Any body of water that is in contact with a <i>mikveh</i>, is considered as the <i>mikveh</i> itself and it can be used for immersion. When cavities that are next to the opening of a <i>mikveh</i> or the footprints left by animals share a point of contact with the water of the <i>mikveh</i> that is as large as the mouthpiece of a drinking pouch, they may be used for immersion.",
+            "Cavities at the side of the <i>mikveh</i> or crevices at the side of <i>mikveh</i> may be used for immersion even if they have only the slightest point of contact with the water of the <i>mikveh</i>.",
+            "When a needle was placed on the steps leading to a <i>mikveh</i>, one may move his hand back and forth in the water to create waves. Once the wave passes over the needle, it regains purity.",
+            "The following laws apply to a hidden reservoir in a <i>mikveh</i>: If the ground that separates between the <i>mikveh</i> and the reservoir is sturdy and capable of remaining over the course of time, one may not use the water in the reservoir for immersion unless it shares a point of contact with the <i>mikveh</i> as large as the mouthpiece of a drinking pouch. If it is not capable of remaining for an extended period, one may immerse in its water as long as it shares any contact whatsoever with the water of the <i>mikveh</i>.",
+            "When the wall between two <i>mikveot</i> is cracked in half, the two <i>mikveot</i> are considered as joined. If together they contain 40 <i>se'ah</i>, either of them may be used for immersion. If the wall is cracked horizontally, they are not considered as joined unless there is a point of contact the size of the mouthpiece of a drinking pouch. If the water is joined above the wall, they are considered as joined provided there is a layer of water even as thin as a garlic peel connecting them over the width of a space the size of the mouthpiece of a drinking pouch.",
+            "How large is the measure of a hole the size of the mouthpiece of a drinking pouch? A circle with a diameter the width sufficient to enable two average-sized fingers of an ordinary person to rotate within it. The fingers mentioned do not refer to the thumb, but to the first two of the four on the palm of one's hand.<br>Any entity present in the hole the size of the mouthpiece of a drinking pouch reduces that measure. This applies even to entities that were created from the water.<br>If there is a doubt whether a hole is the size of the mouthpiece of a drinking pouch or not, the <i>mikveot</i> are not considered as joined. The rationale is that the primary obligation to immerse is Scriptural. And whenever the primary obligation is Scriptural, even when the measure stated is conveyed by the Oral Tradition, we rule stringently when there is an unresolved doubt regarding its measure.",
+            "<i>Mikveot</i> may be purified from each other, an upper <i>mikveh</i> from a lower one and a far-away <i>mikveh</i> from one that is close.<br>What is implied? An earthenware or lead pipe - for pipes do not disqualify a <i>mikveh</i> - is brought and inserted into the acceptable <i>mikveh</i>. One places his hand under it until it becomes full and then takes it and connects it so that the water in the pipe will become intermingled with the water of the other <i>mikveh</i>. Even if the point where they become intermingled is only a hairsbreadth, it is sufficient. Then the two <i>mikveot</i> connected by the pipe are considered as one.",
+            "The following rules apply when there are three cavities in a wadi, the higher one and the lower one contain only 20 <i>se'ah</i>, the middle one contains 40 <i>se'ah</i>, and a current of rain water flows through the wadi. Although the current of water flows into the cavities and out of them, it does not join the cavities as one. Hence, only the middle one is acceptable for immersion. The rationale is that water that is flowing does not join <i>mikveot</i> unless it collects in one place.",
+            "Soft mud from which a cow drinks may be measured as part of a <i>mikveh</i>. If it is so thick that a cow would not drink from it, it should not be measured as part of it.",
+            "When a <i>mikveh</i> contains 40 <i>se'ah</i> of water and mud, one may immerse in both the mud and the water. In which mud may one immerse? In soft mud over which water collects. If the water was on one side and the soft mud on the other side, one may immerse in the water, but not in the mud.",
+            "Any substance that was created from the water, e.g., red worms, is acceptable for immersion. One may immerse in the eye of a giant fish.",
+            "When a <i>mikveh</i> contains exactly 40 <i>se'ah</i> of water and two people descended and immersed, one after the other, the first is pure and the second remains impure. The rationale is that some of the water contained in the original 40 <i>se'ah</i> was removed. This stringency applies even in the feet of the first person were still in the water when the second immerses.<br>If one immersed a thick sponge or the like in such a <i>mikveh</i> and lifted it up, as long as part of the sponge is touching the water, one who immerses afterwards is pure. The rationale is that all of the water is considered as intermingled.<br>When one immerses a bed or the like, even though he pushed its legs into the thick mud on the bottom of the <i>mikveh</i> until the water covers it from above, it is pure. The rationale is that it does not become sunk in the water until it becomes immersed in the water first.<br>When one immerses a large pot in a <i>mikveh</i> with a limited amount of water, it is impure, as it was beforehand, because the water will splash out of the <i>mikveh</i>. Thus the <i>mikveh</i> will be less than 40 <i>se'ah</i>. What should he do? He should lower it via its opening, turn it over in the <i>mikveh</i>, immerse it, and lift it up by its base, so that the water inside will not become \"drawn,\" and return to the <i>mikveh</i> and disqualify it.",
+            "When the water in a <i>mikveh</i> is dispersed, one may press even bundles of straw and bundles of reeds into the water from the sides until the water level will rise and one can descend and immerse within."
+        ],
+        [
+            "There are six categories of <i>mikveot</i>, one superior to another. The first is the water of pit, cisterns, storage trenches, storage caverns, and the like, where water is collected on the earth. Even though the water was \"drawn\" and even though there were less than 40 <i>se'ah</i>, since the water only contracts impurity through willful activity, as we explained, the prevailing assumption is that it is pure. It is fit to use such water to make dough from which <i>challah</i> must be separated or to wash one's hands, provided he washes his hands with a container, as we explained.",
+            "On a superior level is rainwater that has not ceased flowing, i.e., the rain is still descending and the mountains are still gushing with water and that water flows down and collects on the ground. It is not \"drawn;\" however, there are not 40 <i>se'ah</i>. Such water is acceptable for <i>terumah</i>, for the washing of hands, and for the immersion of water that became impure.<br>If the rains ceased descending, but the water was still flowing from the mountains, such water is still considered in this category. If water is no longer flowing from mountains and they are not gushing, it is considered as water collected in a pit.",
+            "When one digs at the side of the sea, a river, or a swamp, and water from these bodies flows into the pit that was dug, the water is considered like water that has not ceased flowing.",
+            "When one digs at the side of a spring, as long as the water emerges because of the spring, even though at times, its flow is interrupted, but then it flows again, it is considered as a spring. If it ceased flowing entirely, it is considered as water collected in a pit.",
+            "On a superior level is a <i>mikveh</i> that contains 40 <i>se'ah</i> of water that was not drawn. Every person can immerse in such a <i>mikveh</i> to regain purity except a male <i>zav</i>. All impure <i>keilim</i> and hands that must be immersed to touch sacrificial foods are immersed in such a <i>mikveh</i>, as we explained.",
+            "On a superior level is a natural spring whose water is minimal and drawn water was added to it. The laws governing it resemble those governing a <i>mikveh</i> in that it does not impart purity through immersion in the water that flows from it, only in water that is collected and stationary in a reservoir. And they resemble those governing a natural spring in that even the smallest amount of its water imparts purity. For there is no minimum measure required for the water of a natural spring. Even the slightest amount can impart purity.",
+            "On a superior level is a natural spring in which drawn water was not mixed, but its water was spoiled; it was bitter or salty. It imparts purity when its water is flowing, i.e., the water emerges and streams forth from the spring.",
+            "On a superior level is a natural spring whose water is \"living water.\" In such springs alone may male <i>zavim</i> immerse and from them alone water may be taken for the purification of a person afflicted with <i>tzara'at</i> and for the sanctification of the water used for the ashes of the red heifer.<br>What are the differences between the laws governing a natural spring and a <i>mikveh</i>? A <i>mikveh</i> does not impart purity unless it contains 40 <i>se'ah</i> of water, while even the smallest amount of water from a natural spring imparts purity. And the water of a <i>mikveh</i> imparts purity only if it is collected in a reservoir. Any water flowing out from it does not impart purity. The water of a natural spring, by contrast, imparts purity when flowing. Also, immersion in a <i>mikveh</i> is not effective for <i>zavim</i>, while a <i>zav</i> may immerse in a natural spring of \"living water.\"",
+            "When the waters of a spring flow outward and into a receptacle in a stone and afterwards emerge from the receptacle and flow further, all of the water in the receptacle and all that flowed out of it is unacceptable for immersion. If some of the water from the spring - even the slightest amount - was flowing over the edge of the receptacle, the water outside the receptacle is acceptable for immersion. The rationale is that a natural spring purifies water as long as it shares even the slightest amount of contact with it.<br>When water from a natural spring was flowing into a pool that was filled with water and collects there, that pool is considered as a <i>mikveh</i>. If the water flows outside the pool, that water is not acceptable for the purification of <i>zavim</i> and those afflicted with <i>tzara'at</i> or for the sanctification of the water for the ashes of the red heifer until one is certain that all of the collected water that was originally in the pool has flowed out.",
+            "When the waters of a spring flow over articles that do not have a receptacle, e.g., a table, a bench, or the like, the water is considered as a <i>mikveh</i>, provided one does not immerse above the articles themselves.",
+            "When there was a natural spring with small irrigation ditches flowing out from it and one poured water into the spring so that the water in the ditches would increase and flow powerfully, the water is considered as a spring in all regards.<br>If the water of the spring was stationary and not flowing and one added water until it flowed into the irrigation ditches, the water that flows into those ditches is comparable to a <i>mikveh</i> in that it imparts purity only when collected in a reservoir and it is comparable to a spring in that even the slightest amount imparts purity.",
+            "All of the seas impart purity despite the fact that their water is flowing, but they are invalid for the purification of <i>zavim</i> and persons afflicted with <i>tzara'at</i> and for the sanctification of the water used for the ashes of the red heifer.",
+            "Water that flows from a natural spring is considered as an extension of the spring in all contexts. Water that drips from a spring, even though the dripping is continuous, is considered only as a <i>mikveh</i> and does not impart purity unless there are 40 <i>se'ah</i> standing in one place. Such water is not acceptable for the purification of <i>zavim</i> and those afflicted with <i>tzara'at</i> or for the sanctification of the water for the ashes of the red heifer.<br>If the water flowing from the spring becomes mixed with water dripping from it, it is considered like a stream in all respects. If, however, the amount of the water of the stream that was dripping was greater than that which was flowing, or if an amount of rainwater greater than the water in a river flowed into it, the water does not impart purity when flowing, only when in a reservoir. Therefore one must use a mat or the like to surround the portion of the river where the water is mixed until the water will be gathered in a single place so that one can immerse in it.",
+            "When one caused water that was dripping to flow, e.g., one placed a smooth earthenware tablet next to a <i>mikveh</i> whose water was dripping and thus the water was flowing as it descended down the tablet, it is acceptable. Any article that is susceptible to impurity, even by Rabbinic decree, should not be used as a conduit for water.",
+            "When one uses the external green shell of a nut to change the direction of the flow of water the water is acceptable as water from a spring, as it was before. It is not disqualified, because a fresh nut shell which imparts color is not considered as a container.",
+            "When rainwater is cascading down a hill, flowing as it descends, even though there are more than 40 <i>se'ah</i> of water from the beginning of the torrent to its end, it is not acceptable for immersion while it is flowing. It must be collected in a reservoir containing 40 <i>se'ah</i>. If one surrounded the water with containers, having them serve as partitions, i.e., walls for a body of water to collect, and 40 <i>se'ah</i> of rainwater flowed into it and collected there, it is acceptable for immersion. The containers with which one surrounded the water are not considered to have been immersed.",
+            "When a wave becomes separated from the sea and falls on a person or on <i>keilim</i>, they are pure for ordinary purposes, provided the wave contains 40 <i>se'ah</i>, for a person who immerses does not have to have a specific intent, as we explained in <i>Hilchot Sha'ar Avot HaTum'ah</i>. If the person focused his intent on purifying himself for a specific level of purity, and was waiting in anticipation of the wave falling upon him, he is considered to have purified himself for the activity for which he desired to purify himself.",
+            "One may not immerse in a wave when it is in the air before it falls on the earth even if it contains 40 <i>se'ah</i> of water. The rationale is that just as we do not immerse in water that is flowing, how much more so do we not immerse in water that is in the air. When the two ends of a wave are touching the earth, we can immerse in it. We do not, however, immerse in its crest, because that water is in the air."
+        ],
+        [
+            "What is meant by an unresolved doubt regarding drawn water that our Sages ruled as pure? A <i>mikveh</i> about which one was unsure whether drawn water fell into it. Or even if one was certain that drawn water fell into it, but was in doubt whether there were three <i>lugim</i> or not. Or even when one was certain that there were three <i>lugim</i> of drawn water, but there was a doubt whether the <i>mikveh</i> into which the water fell contained 40 <i>se'ah</i> or not. In all instances, the <i>mikveh</i> is acceptable.",
+            "The following law applies when there are two <i>mikveot</i>, one containing 40 <i>se'ah</i> and one containing a lesser amount. Three <i>lugim</i> of drawn water fell into one of them, but it is not known into which they fell. Because of the doubt, we rule that the acceptable <i>mikveh</i> is pure, because there is a factor on which one can rely.<br>If they both contained less than 40 <i>se'ah</i> and three <i>lugim</i> fell into one of them, they are both disqualified, because there is no factor on which one can rely. If the drawn water fell into one, it would be disqualified and if it fell into the other, it would be disqualified.",
+            "When one left a <i>mikveh</i> empty, and returned and found it full, it is acceptable, for there is an unresolved doubt whether the water for this <i>mikveh</i> was drawn.",
+            "When a pipe carried water into a <i>mikveh</i>, but there is a mill next to it, if there is a doubt whether water flowed into the <i>mikveh</i> from the pipe or from the mill, it is unacceptable, because the disqualifying factor is evident. If, however, the <i>mikveh</i> contains a majority of acceptable water, it is acceptable because the doubt involves drawn water and there is an acceptable <i>mikveh</i> whose presence had been established.",
+            "All of the <i>mikveot</i> found in the lands of the nations are invalid for immersion, for we operate under the presumption that the water is drawn. All of the <i>mikveot</i> found in <i>Eretz Yisrael</i>, in the cities, within the gates are assumed to be invalid, because the inhabitants of the cities wash their garments in them and pour drawn water into them at all times. All of the <i>mikveot</i> found in <i>Eretz Yisrael</i> outside the gates of a city are presumed to be pure. For it is assumed that they came from rainwater.",
+            "In all the following situations, when an impure person descends to purify himself and:<br>a) there is a doubt whether he immersed or did not immerse,<br>b) even if it was known that he immersed, but there is a doubt whether the <i>mikveh</i> contained 40 <i>se'ah</i> or not, or<br>c) there were two <i>mikveot</i>, one containing 40 <i>se'ah</i> and one that did not contain 40 <i>se'ah</i>, he immersed in one of them and did not know in which one he immersed, he is impure because of the doubt. The rationale is that we presume that the impure person is impure until it is certain that he immersed in the proper manner.<br>Similarly, if a <i>mikveh</i> was measured and it was discovered that it did not contain the required amount of water, whether the <i>mikveh</i> was located in the public domain or a private domain, all of the pure articles that were immersed in it are considered as impure retroactively until a time when it was measured and it was complete.<br>When does the above apply? When the immersion was intended to purify the person or the article from severe impurity. When, however, the immersion was because of a light impurity, e.g., one ate impure foods or drank impure beverages, his head and the majority of his body entered drawn water, or three <i>lugim</i> of drawn water fell on his head and on the majority of his body, since the primary aspect of these types of impurity are Rabbinical in origin, he is pure despite the doubt, as we explained. Even though the person is in doubt whether he immersed or not, the <i>mikveh</i> in which he immersed was discovered to be lacking afterwards, or other doubts of this nature arise, he is pure.",
+            "When there were two <i>mikveot</i>, one kosher and one unacceptable, a person immersed in one to purify himself from a severe type of impurity, and touched pure foods, their status is questionable. If he immersed in the second <i>mikveh</i> as well and touched pure foods, the status of the first remains questionable as before and the second ones are pure. If these two batches of foods touch each other, the status of the first remain questionable and the second should be consigned to fire. This ruling also applies if in the interim he contracted impurity from a light source of impurity, as we explained, immersed in the second <i>mikveh</i> and touched pure foods.<br>If, however, he immersed in one of the <i>mikveot</i> because of a light impurity and then touched pure foods and then contracted a severe type of impurity, immersed in the second, and then touched pure foods, the first batch are pure and the status of the second is questionable. If these two batches of foods touch each other, the first should be consigned to fire and the status of the second remains the same as before.<br>The following rules apply if one of two <i>mikveot</i> contained 40 <i>se'ah</i> of acceptable water and the other was filled entirely with drawn water and two people immersed in them without knowing which one immersed in the acceptable <i>mikveh</i> and which immersed in the unacceptable one. One of the two had contracted a severe type of impurity and one had contracted a light type of impurity. They both touched pure foods. The status of the foods touched by the one who immersed because of a severe type of impurity is questionable, but those touched by the one who immersed because of the light type of impurity are pure.<br>In the situation described in the above clause, if one person was impure and descended to immerse and the other was pure and descended merely to cool off, pure foods touched by the one who descended to immerse in one of them are of questionable status, as we explained. And the one who descended to cool off is pure as he was previously. The rationale is that this is a doubt concerning drawn water, for the question is: perhaps he immersed in the pool of drawn water when he cooled off and thus contracted impurity.",
+            "The following rules apply when there are two <i>mikveot</i>, each containing 20 <i>se'ah</i>, one of drawn water and one of acceptable water. If a person cooled off in one of them and then touched pure foods, they are considered pure. If afterwards, he cooled off in the second and touched pure foods, they should be consigned to fire. For his head and the larger greater of his body certainly entered drawn water, as we explained."
+        ],
+        [
+            "We already explained that washing one's hands and/or immersing them is a Rabbinic requirement. Hands that must be immersed may be immersed solely in an acceptable <i>mikveh</i> that contains 40 <i>se'ah</i>. For only in a place where a person immerses his body may he immerse <i>keilim</i> and hands. When, however, hands need only to be washed, if they were immersed in the water of a <i>mikveh</i>, they are pure. If they were immersed in drawn water, whether in a container or on the earth, the person's hands are not purified. Instead, drawn water poured from a container must fall upon his hands. For hands may only be washed from containers and using human effort, as we explained in <i>Hilchot Berachot</i>.",
+            "Any substance that intervenes for one's entire body when immersing also intervenes for one's hands, both when immersing them and when washing them. Any substance that is included in the measure of a <i>mikveh</i>, e.g., flowing mud, is also included in the measure of a <i>revi'it</i> required for the washing of hands. Everyone who washes his hands must rub them together.",
+            "When a person washes both of his hands to partake of <i>terumah</i>, he must wash them a second time with other water to remove the water that is on his hands. For the water with which he washed them first - it is called the first water - contracted impurity from his hands. Therefore if a loaf of bread that was <i>terumah</i> fell into the water with which one first washed his hands, it contracts impurity. If it fell into the water of the second washing, it does not contract impurity. If one poured the water of the first washing and the second washing into one place and a loaf that was <i>terumah</i> fell there, it contracts impurity.<br>If one washed one's hands with the first water, an intervening object was found on his hands, and he removed it and washed again, his hands are impure as they were before, because the second water imparts purity only to what remains of the first water on his hands.",
+            "Hands contract impurity and are purified until the joint.<br>What is implied? One washed his hands the first time until the joint. The second time, he washed them, the water poured beyond the joint, his hands are pure. The rationale is that the second water is pure.<br>If, when he washed his hands the first time and the second time, the water poured beyond the joint and it returned to his hand, his hand contracts impurity. The rationale is that the first water that poured beyond the wrist contracted impurity because of his hand. The second water does not purify the water outside the joint. Hence, since the water that was beyond the joint returned to his hand, it imparts impurity to it.",
+            "If the first time, he washed one hand and changed his mind and washed both his hands together the second time, they are impure. The rationale is that the second water contracts impurity because of the hand that was not washed the first time and then they impart impurity to the other hand.<br>If he washed both his hands the first time and washed only one hand the second time, that one is pure. If he washed one hand and then rubbed it against his other hand which was not washed at all, the water upon the washed hand contracts impurity because of the unwashed hand and then imparts impurity to the hand which was washed. If he rubs it on his head or against the wall, it is pure.",
+            "If one washes both hands with one washing, they are pure. We do not say that it is like washing one hand with the water that descended from the other hand. Moreover, even four or five people, one next to each other or one on top of the other, may wash in this manner, as long as they hold their hands open so that the water can flow over the entire hand.",
+            "If one washed a portion of his hand and then washed the rest of his hand, his hand is impure as it was originally. If there is enough water to impart moisture to another substance on the portion of the hand washed first [while the other part was being washed, the hand] is pure.<br>When does the above apply? To the water of the first washing. With regard to the second washing, one may wash a portion of his hand and then wash again, adding to the portion washed.",
+            "The minimum measure of water with which one may wash one's hands initially is a <i>revi'it</i> for each and every person for both their hands. No less than this measure is acceptable, as explained with regarding to washing before partaking of bread.<br>With regard to the second washing, by contrast, two people may wash their hands with a <i>revi'it</i>, and half a <i>log</i> may be used for three or four. And from a <i>log</i>, even 100 may wash. The rationale is that the second water does not come to purify, but merely to wash off the first water.",
+            "When there was a container that held a <i>revi'it</i> of water that was acceptable for the washing of hands and one added to it a small amount of water that is not acceptable for that purpose, the mixture is acceptable. If one removed the amount of water he added from the container and there remained only a <i>revi'it</i> as there was originally, it is unacceptable. The rationale is that water that is unacceptable made up the measure of the <i>revi'it</i>.",
+            "Any water that is deemed unacceptable for the first washing is unacceptable for the second washing. Any container that may not be used for the first washing is also unacceptable for the second washing. Just as the water of the first washing must be poured by human effort, so too, must the water of the second washing.",
+            "We already explained in <i>Hilchot Berachot</i> all of the factors that could disqualify water for the washing of hands and what makes them acceptable, all of the containers that may be used for the washing of the hands and those that may not be used, Just as any doubt regarding the washing of hands is considered as pure with regard to partaking of ordinary food, as explained there, so too, with regard to <i>terumah</i>, any doubt regarding the washing of hands is considered as pure.",
+            "It is a clear and apparent matter that the concepts of purity and impurity are Scriptural decrees and they are not matters determined by a person's understanding and they are included in the category of <i>chukim</i>. Similarly, immersion in a <i>mikveh</i> to ascend from impurity is included in the category of <i>chukim</i>, because impurity is not mud or filth that can be washed away with water. Instead, the immersion is a Scriptural decree and requires the focusing the intent of one's heart. Therefore our Sages said: \"When one immersed, but did not intend to purify himself,\" it is as if he did not immerse.<br>Although it is a Scriptural decree, there is an allusion involved: One who focuses his heart on purifying himself becomes purified once he immerses, even though there was no change in his body. Similarly, one who focuses his heart on purifying his soul from the impurities of the soul, which are wicked thoughts and bad character traits, becomes purified when he resolves within his heart to distance himself from such counsel and immerse his soul in the waters of knowledge. And Ezekiel 36:25 states: \"I will pour over you pure water and you will be purified from all your impurities and from all your false deities, I will purify you.\""
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מקואות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}