diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..6107de472be583d398dcb061e39064abe8950a01
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json	
@@ -0,0 +1,43 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Festival Offering",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/4adfb981914c996b67763a53d6144fbd.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות חגיגה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            "Women and slaves are exempt from appearance in the Temple. But it is required of all men to appear in the Temple as pilgrims, unless one is deaf, speechless, insane, or a minor, or blind, lame, unclean or uncircumcised. So too, the aged and the sick, the very tender and delicate, who cannot go up to the Temple on their own feet. All these eleven are exempt.— —",
+            "",
+            "If a minor can hold his father's hand and go up from Jerusalem to the Temple Mount, his father is required to take him up to appear in the Temple, in order to train him in the performance of religious duties.— —"
+        ],
+        [
+            "It is a biblical positive command to assemble all Israelites, men, women, and children, after the close of every sabbatical year, when they go up to make the pilgrimage, and recite to them sections from the Torah which will urge them to perform the precepts and encourage them to cling to the true religion, as it is written: \"At the end of every seven years, the year set for remission, at the festival of <i>Sukkoth</i>, when all Israel comes to appear before the Lord … gather the people, men, women, and children, and the strangers within your towns…\" (Deuteronomy 31:10-12).",
+            "Anyone who is exempt from appearance in the Temple is exempt from the duty to assemble [at the close of the sabbatical year], except women, children, and the uncircumcised.— —",
+            "When were the biblical sections read? At the close of the first festival day of <i>Sukkoth</i>, being the beginning of the intermediate days of the feast, in the eighth year. It was the king who read to them, and the reading took place in the Court of Women. He might read sitting; but if he read standing, it was deemed praiseworthy. From where in the Torah did he read? From the beginning of the book of Deuteronomy to the end of the <i>Shema</i> section (6:9), resuming at <i>If you will carefully obey</i> (11:13), thence beginning at <i>You shall set aside every year a tenth part</i> (14:22), continuing in due order until the end of the blessings and the curses (27:15-28:69), as far as: <i>in addition to the covenant which he had made with them at Horev</i> (28:69). And there he stopped.",
+            "How did he read? Trumpets were blown throughout Jerusalem to assemble the people; and a high platform, made of wood, was brought and set up in the center of the Court of Women. The king went up and sat there so that his reading might be heard. All the Israelite pilgrims would gather round him. The <i>ḥazzan</i> of the synagogue would take a <i>Sefer Torah</i> and hand it to the head of the synagogue, and the head of the synagogue would hand it to the deputy high priest, and the deputy high priest to the high priest, and the high priest to the king, to honor him by the service of many persons. The king would receive it standing or sitting, as he pleased. He would open it and look in it, reciting the blessing used by anyone who reads the Torah in the synagogue. He would read the sections we have mentioned until he would come to the end. Then he would roll up the <i>Sefer Torah</i> and recite a blessing after the reading, the way it is recited in the synagogue.— —",
+            "The Torah reading and the blessings had to be in the sacred tongue, as it is written: \"You shall read this Torah\" (31:11), in its very language, even though there might be there persons using a foreign language.",
+            "Proselytes who did not know Hebrew were required to direct their hearts and listen with utmost awe and reverence, as on the day the Torah was given at Sinai. Even great scholars who knew the entire Torah were required to listen with utmost attention. If there was a person who could not hear, he had to direct his heart to this reading, which Scripture has instituted only for the purpose of strengthening the true faith. Each had to regard himself as if he had been charged with the Torah now for the first time, and as though he had heard it from the mouth of God, for the king was an ambassador proclaiming the words of God."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..4d4667ec268985c6b1954b4c4d92fdec41d18d98
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json	
@@ -0,0 +1,69 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Festival Offering",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+    "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "\n    <i>Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l</i><br><br>© Published and Copyright by Moznaim Publications.<br>Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n    ",
+    "digitizedBySefaria": false,
+    "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+    "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות חגיגה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "The Jewish people have been commanded to observe three positive commandments on each of the three pilgrimage festivals. They are:<br>a) to appear before the Divine presence, as Exodus 23:17 states: \"All of your males shall appear\";<br>b) bringing a festive offering, as Deuteronomy 16:15 states: \"You shall bring a festive offering to God your Lord\"; and<br>c) celebration, as <i>ibid.</i>:14 states: \"And you shall rejoice in festivals.\"<br>The Torah's charge to appear before God mandates that one should appear in the Temple Courtyard on the first day of a festival and bring with him a burnt-offering, whether from fowl or from domesticated animals. One who comes to the Temple Courtyard on the first day of a festival without bringing a burnt-offering has not only failed to perform a positive commandment, but has violated a negative commandment, as Exodus 23:15 states: \"You shall not appear in My presence empty-handed.\" One is not liable for lashes for the violation of this prohibition, because he did not perform a deed.<br>The Torah's charge to bring a festive offering mandates that one offer a peace-offering on the first day of the festival when one comes to appear before the Divine presence. It is a known matter that peace-offerings are brought only from domesticated animals. Women are not obligated in these two mitzvot of appearing before the Divine presence and bringing a festive sacrifice.<br>The Torah's charge to celebrate on festivals mandates that one offer peace-offerings in addition to the festive peace-offerings. These are called the festive celebratory peace-offerings, as Deuteronomy 27:7 states: \"You shall rejoice before God, your Lord.\" Women are obligated in this mitzvah.",
+            "According to Scriptural Law, there are no fixed measures with regard to the sacrifices brought when appearing before God or the festive offerings, as Deuteronomy 16:17 states: \"Each person according to what he gives.\" According to Rabbinic Law, however, limits were established. One should not bring a burnt-offering to mark one's appearance worth less that a silver <i>me'ah</i>, nor should one bring a festive peace-offering worth less than two silver <i>me'ah</i>. It is a mitzvah to bring these sacrifices proportionate to one's wealth, as implied by the phrase: \"according to what one gives....\"",
+            "Our Sages did not establish a minimum measure for the celebratory peace-offerings. When a person will ascend to Jerusalem for the festival, if he is in possession of the sacrifices required when presenting oneself, he should bring them or he should bring sufficient silver to purchase a sacrificial animal. If he does not possess silver, he should not bring articles of value equivalent to silver. Even if he is in possession of articles worth several gold pieces, it is forbidden for him to ascend to Jerusalem empty-handed without silver or a sacrificial animal.<br>Why was one forbidden to ascend while bringing articles worth money? Perhaps he will not be able to sell them or perhaps he will find impurities in the money he receives.",
+            "One who did not offer the burnt-offering marking his appearance and his festive peace-offering on the first day of the festival should offer them on the remaining days of the festival, as implied by Deuteronomy 16:15: \"For seven days you shall celebrate unto God your Lord.\" This teaches that all of these days are fit for offering festive sacrifices. They are all compensation for the first day.",
+            "It is a mitzvah to be early and to offer these sacrifices on the first day. If, either inadvertently or intentionally, one did not offer them on the first day, they should be offered on the second day. Whoever delays is deserving of reproach. Concerning such a person is applied the words of censure, Tzefaniah 3:18: \"I will gather in and break those who delay the festive prayers and offerings.\"",
+            "If the festival passed without one bringing these festive offerings, he is not obligated to bring them afterwards. Concerning such a situation and the like is applied the verse Ecclesiastes 1:15: \"A wrong that cannot be righted.\"",
+            "When one did not bring the festive sacrifices on the first day of the Sukkos holiday, he may bring them throughout the entire festival and on the final holiday, which is the eighth day. For even the eighth day can serve as compensation for the first.<br>Similarly, one who did not bring the festive offerings on the holiday of Shavuot may bring them for seven days, i.e., he may compensate during the six days that following the festival of Shavuot. This concept - that the festival of Shavuot is similar to the festival of Pesach with regard to compensation - was communicated through the Oral Tradition.",
+            "The burnt-offerings brought when appearing before God and the festive peace-offerings do not supersede either the Sabbath prohibitions or the restrictions against ritual impurity, because there is no fixed time when they are required to be brought like the communal offerings. For if one does not bring his festive offerings on one day, he may bring them on the next, as we explained.<br>They do, however, supersede the prohibitions of the holidays. Although sacrifices which one has vowed or pledged to bring are not offered on holidays, the burnt-offerings brought when appearing before God, the festive peace-offerings, and the celebratory peace-offerings are offered. The rationale is that these are not vows or pledges, but rather obligations.",
+            "When one brings the burnt-offerings brought when appearing before God, the festive peace-offerings, and the celebratory peace-offerings on a festival, he should lean on them with all his power as he does when bringing offerings on other days. Even though leaning on the animals is not an indispensable element of their sacrifice, as we explained in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i>, the Sages did not institute a decree forbidding this as a <i>shvut</i>.",
+            "When a person sets aside a burnt-offering brought when appearing before God and dies, his heirs are obligated to offer it.<br>It is permitted to offer sacrifices which one has vowed or pledged during the intermediate days of a holiday, as Numbers 29:39 states: \"You will offer these to God on your festivals aside from your vowed and pledged offerings.\" It can be understood from this that those offerings are brought during the festivals.<br>That verse continues \"for your burnt-offerings, your meal-offerings, and your peace-offerings.\" \"For your burnt-offerings\" includes a burnt-offering brought by a person afflicted by <i>tzara'at</i> and a woman after childbirth.\" \"Your meal-offerings\" include the meal offering brought by a sinner and the meal-offering brought by a woman whose husband accused her of adultery. \"Your peace-offerings\" includes the peace-offering brought by a nazirite. All of these are offered on the intermediate days of a festival, but are not offered on the sacred days.",
+            "When a person who ascended to Jerusalem for a pilgrimage festival had many members of his household to partake of the offerings, but limited means, he should bring many festive peace-offerings, and few burnt-offerings brought when appearing before God. If he has few members of his household to partake of the offerings, but ample means, he should bring many burnt-offerings brought when appearing before God, and few festive peace-offerings. If he has few of both, concerning that our Sages said: \"One should not bring less than a <i>meah</i> for a burnt-offering and two silver <i>meah</i> for a peace-offering.\" If he was blessed amply with both, concerning this, our Sages applied the verse Deuteronomy 16:17: \"According to the blessing of God your Lord which He granted you.\""
+        ],
+        [
+            "Women and servants are exempt from the obligation to appear before God on festivals. All men are obligated to appear with the exception of a deaf person, a mute, one who is emotionally or intellectually incapable of controlling himself, a minor, a blind person, one who is limp, one who is impure, one who is uncircumcised, and similarly, one who is old, sick, very dainty and spoiled to the extent they cannot ascend by foot. All of these eleven persons are exempt. All other men are obligated to appear before God.<br>To explain these categories in greater detail: A deaf person is exempt even if he can speak. Even if he is deaf in only one ear, he is exempt from appearing. Similarly, one who is blind in one eye or limp in one leg, is exempt. A mute even though he hears is exempt. A <i>tumtum</i> and an <i>androgynus</i> are exempt, because there is a doubt whether they are female. A person who is half-servant and half-free is exempt, because of the side of him that is a servant.<br>What is the source that all the above are exempt from appearing before God? Exodus 23:17 states: \"All of your males shall appear\"; this excludes women. And any positive commandment for which women are not obligated, servants are not obligated. Moreover, Deuteronomy 31:11 \"When all Israel come to appear\"; this excludes servants.<br>The phrase \"When all Israel come to appear\" implies that just as they come to appear before God, so too, they come to see the glory of His holiness and the house where His presence rests. Thus it excludes a blind person who cannot see; he is exempt even if only one eye is blinded, because his sight is not perfect.<br>That passage continues: \"So that they will hear.\" This excludes one whose hearing is not perfect. And it states: \"So that they will learn.\" This excludes one who does not speak, because everyone who is obligated to learn is also obligated to teach.<br>Exodus 34:24 states: \"When you ascend to appear before the presence of God.\" The command is directed to one who can ascend by foot and thus excludes one who is limp, old, sick, or very dainty. And we have already explained in <i>Hilchot Bi'at HaMikdash</i> that a person who is impure is not fit to enter the Temple. And one is uncircumcised is loathsome like one who is impure.",
+            "A scraper, i.e., one whose task is to gather the excrement of dogs and the like to use for the processing of hides or for medicinal purposes, one who quarries copper in its mine, and a leatherworker, even though they are loathsome because of their profession, should purify their bodies and their garments and ascend to Jerusalem together with the Jewish people as a whole to appear before God.",
+            "Whenever a child can hold his father's hand and ascend from Jerusalem to the Temple Mount, his father is obligated to have him ascend and appear before God to train him in the observance of the mitzvot, as implied by the phrase: \"All your males shall appear.\"<br>If the minor was limp, blind, or deaf, even in one of his organs, his father is not obligated to train him, even if his infirmity could be healed. The rationale is that if he was in this state when he was past majority, he would be exempt, as we explained.",
+            "Everyone who is obligated to appear before God is obligated to bring a festive offering. Everyone who is exempt from appearing is exempt from bringing a festive offering. They are all obligated in the celebratory peace-sacrifices with the exception of a deafmute, a mentally or emotionally incapable individual, a minor, an uncircumcised person, and one who is impure.<br>A deafmute, a mentally or emotionally incapable individual, and a minor are exempt, because they are not fit to be given any responsibility and they are exempt from all the mitzvot stated in the Torah. An uncircumcised person and one who is impure are exempt, because they may not partake of sacred foods and are not fit to enter the Temple, as explained in <i>Hilchot Biat HaMikdash</i> and <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i>.",
+            "If one was limp or blind on the first day of a festival and was healed on the second day, he is exempt from appearing before God and bringing the festive offering, because all of the remaining days of the festival are compensation for the first day, as we explained. Similarly, if he became impure on the night of the first day of a festival, he is exempt, even though he purifies himself on the following day. If, however, he became impure on the first day of the festival, he is obligated to bring his festive offering and the burnt-offering brought when appearing before God during the remaining days of the festival when he regains ritual purity.",
+            "One who enters the Temple Courtyard during the days of a festival is not obligated to bring a burnt-offering whenever he enters, for the charge, \"You shall not appear in My presence empty-handed,\" applies only on the fundamental celebration of the festival, the first day or the day which compensates for the first day. If he brings such a sacrifice at any time, we accept it, and offer it as a burnt-offering brought when appearing before God, for there is no limit to these offerings.",
+            "When a person set aside ten animals for his festive offering, sacrificed some of them on the first day, and made an interruption, he should not offer the others, for he left them over. If he did not make an interruption, but instead, the day was pressing and he was not able to offer them all that day, he should offer the remainder on the following day.",
+            "The burnt-offering brought when appearing before God may be brought only from ordinary funds like other sacrifices for which a person is obligated.The festive peace-offerings, by contrast, may be brought from funds from the second tithe that are intermingled with ordinary funds. He may purchase an animal with the intermingled funds and offer it as a festive peace-offering, provided that the minimum measure which one must eat first could be purchased with the ordinary funds. The rationale is that the festive peace-offerings are an obligation and any obligation must be satisfied with ordinary funds.",
+            "A person may fulfill his obligation for festive peace-offering with animals designated as tithe-offerings. He should not, however, bring such an offering on the holiday. This is a decree, lest he tithe on the holiday.",
+            "An Israelite fulfills his obligation for celebratory peace-offerings with vowed and pledged offerings and with tithe-offerings. Priests may also do so with their portions from the sin-offerings and the guilt-offerings, a firstborn offering, and the breast and fore-leg from a peace-offering. For this mitzvah involves rejoicing by eating sacrificial meat in God's presence and he has done that. Priests cannot fulfill their obligation by partaking of sin-offerings of fowl or of meal-offerings. For they are not meat that brings joy.<br>We already explained in the laws of the Paschal sacrifice, that the festive offering brought on the fourteenth of Nisan is a matter of choice. Therefore he does not fulfill his obligation for the festive offering with it. He does, however, fulfill his obligation for the celebratory peace-offering.",
+            "When a person who had peace-offerings which he vowed or pledged to bring, slaughtered them on the day before a festival, even though he partakes of them on the festival, he does not fulfill his obligation for the festive offering, because it may only be brought from ordinary animals. He may, however, fulfill his obligation for celebratory peace-offerings with them.",
+            "Even though he slaughtered them before the festival, since he partakes of them on the festival, he may fulfill his obligation with them, for he does not need to slaughter the celebratory peace-offerings at the time of celebration.",
+            "A person should not bring a thanksgiving offering on the day of the fourteenth of Nisan, because of the leaven it includes, for we do not cause sacred foods to be disqualified. If one brought such an offering, he may fulfill his obligation for celebratory peace-offerings through it, as explained.",
+            "If one says: \"I vow to bring a thanksgiving through which I can fulfill my obligation to bring a festive offering,\" he is obligated to bring a thanksgiving offering, but he does not fulfill his obligation for the festive offering. For a festive offering must be brought from ordinary funds.<br>When a person sacrifices festive and celebratory peace-offerings, he should not eat while secluded, together with his children and his wife and think he is performing a perfect mitzvah. Instead, he is obligated to bring joy to the poor and unfortunate. Thus Deuteronomy 16:14 mentions: \"the Levite, the stranger, the orphan, and the widow.\" One should grant them food and drink according to his wealth. If one partook of his sacrifices and did not bring joy to these together with him, to him are applied the words of censure, Hoshea 9:4: \"Their sacrifices will be like the bread of those aggrieved for them, of which all who partake of it become impure. Instead, let their bread be for themselves.\"<br>The mitzvah is to give the Levite takes precedence over all the others, because he is not granted a portion and an ancestral heritage, nor is he given portions of the sacrificial meat. Therefore one must invite Levites to one's table and have them celebrate or give them presents of meat together with the tithes that are given to them, so that all their needs are met. Whoever forsakes a Levite, refrains from bringing him joy, and delays giving him the tithes during the festivals violates a negative commandment, as Deuteronomy 12:19 states: \"Beware lest you abandon the Levite.\""
+        ],
+        [
+            "It is a positive commandment to gather together the entire Jewish people - men, women, and children - after every Sabbatical year when they ascend for the pilgrimage holiday and to read so that they hear passages from the Torah that encourage them to perfom mitzvot and strengthem them in the true faith, as Deuteronomy 31:10-12 states: \"At the end of a seven-year period, at the time of the Sabbatial year on the Sukkot holiday when all Israel come to appear... gather the nation, the men, the women, the children, and your stranger in your gates....\"",
+            "All of those who are exempt from the mitzvah of appearing before God are exempt from the mitzvah of <i>hakhel</i> with the exception of women, children, and those uncircumcised. One who is ritually impure is, by contrast, exempt from the mitzvah of <i>Hakhel</i>, as implied by the phrase \"When all Israel come...,\" for such a person is not fit to come to the Temple. It is clear that a <i>tumtum</i> and an <i>androgynus</i> are obligated, for women are obligated.",
+            "When would they read? On the day following the first day of the holiday of Sukkot which is the first day of <i>Chol HaMoed</i> of the eighth year. The kingwould read so the people would hear. The reading was held in the Women's Courtyard. He would read while seated. If he read while standing, it is praiseworthy.<br>From which passages in the Torah should he read? He starts from the beginning of the <i>chumash</i>: \"These are the words...\" until the end of the passage <i>Shema</i>. He then skips to the passage <i>Vehayah Im Shamoa</i>,and then skips to the passage <i>asair te'asair</i>. He then reads from that passage in order until the end of the blessing and curses, i.e., until the phrase: \"besides the covenant He established with them in Choreb where he concludes.",
+            "How is the reading conducted? Trumpets are sounded throughout Jerusalem to gather the people. A large wooden platform is brought and set up in the center of the Women's Courtyard. The king ascends and sits on it so that they will be able to hear his reading. All of the Jewish people who made the festive pilgrimage gather around him. The attendant of the synagogue would take the Torah scroll and give it to the head of the synagogue. He would give it to the <i>segen</i>, who would give it to the High Priest, who would give it to the king. The transfer involved many people as an expression of respect.<br>The king accepts the scroll while standing. If he desires, he may sit when reading. He opens it, looks at it, and recites the blessings like anyone who is reading the Torah in a synagogue. He reads the passages mentioned in the previous halachah until he completes them. He rolls the scroll closed and recites the blessing afterwards as it is done in synagogues. He adds seven blessings which are:<br>\"Grant favor, God, our Lord, to Your people Israel....\"<br>\"We thankfully acknowledge You....\"<br>\"You chose us from all the nations...\" until \"Who sanctifies Israel and the festive seasons,\" as one recites in prayer. Thus there are three blessings with set texts.<br>For the fourth blessing, he prays for the Temple, that it should remain standing and concludes: \"Blessed are You, God, Who dwells in Zion.\"<br>For the fifth, he prays for the Jewish people, that their kingdom prevail, and concludes: \"...Who chooses Israel.\"<br>For the sixth, he prays for the priests, that God should desire their service and concludes: \"Blessed are You, God, Who sanctifies the priests.\"<br>For the seventh, he offers supplication and prays according to his ability and concludes: \"God, deliver Your nation Israel, for Your nation Israel is in need of salvation. Blessed are You, God, Who heeds prayer.\"",
+            "The reading and the blessings are in the Holy Tongue, as implied by Deuteronomy 31:11: \"Read this Torah,\" i.e., in its wording. This applies even though foreigners are present.",
+            "Converts who do not understand are obligated to concentrate their attention and direct their hearing, listening with reverence and awe, rejoicing while trembling as on the day the Torah was given at Sinai. Even great Sages who know the entire Torah are obligated to listen with exceedingly great concentration. One who is unable to hear should focus his attention on this reading, for Scripture established it solely to strengthen the true faith. He should see himself as if he was just now commanded regarding the Torah and heard it from the Almighty. For the king is an agent to make known the word of God.",
+            "If the day of <i>Hakhel</i> falls on the Sabbath, the gathering is delayed until after the Sabbath, because of the sounding of the trumpets and the supplications which do not supersede the Sabbath restrictions."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..11a385d85b5a411e036c9d1ca995b747388789cb
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/English/Sefaria Community Translation.json	
@@ -0,0 +1,40 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Festival Offering",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות חגיגה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "All who are obligated to appear are obligated to bring a festival offering and all who are exempt from appearing are exempt from the festival offering and all are obligated for the offering of celebration except for the deaf-mute, the mentally incompetent, the minor, the uncircumcised, and the ritually impure.  The deaf-mute, mentally incompetent, and the minor because they are never held to be obligated and so they are exempt from all commandments explicitly stated in the Torah.  The uncircumcised and the impure because  they cannot eat sanctified food and cannot appear and enter [the Temple]  like we have explained in the Laws of Entry into the Sanctuary and the Laws of Sacrificial Acts. "
+        ],
+        [
+            "It is a positive commandment to assemble all of Israel - men, women and youngsters - at the end of every sabbatical year, when they come up for the pilgrimage [on Sukkot], and to read sections from the Torah in their ears; sections, which enthuse them about the commandments and strengthen them in the true religion. As it is stated (Deuteronomy 31:10-12), \"At the end of seven years at the time of the sabbatical year on the festival of Sukkot. When all of Israel come to appear, etc... Assemble all of the people, the men, the women and the youngsters and your stranger that is in your gates, etc.\" ",
+            "Anyone who is exempt from appearing [on the holiday] is exempt from the commandment of <i>hakhel</i> (assembly), except for the women and the youngsters and the uncircumcised [who are obligated]. But the impure are exempt from the commandment of <i>hakhel</i>, as it is stated (Ibid.), \"When all of Israel come\" - and this one is not fitting to come. And it is a clear matter that those of indeterminate sex and the hermaphrodites are obligated [in the commandment], since, behold, the women are obligated.",
+            "When would they read? At the end of the first-day holiday of the festival of Sukkot, which is the beginning of [the festival's] intermediate days, on the eight year [of the sabbatical cycle]. And the king would be the one to read in their ears, and they would read in the women's courtyard. And he would read while sitting, but if he read while standing, behold, this is praiseworthy. From where would he read? He would read from the beginning of the [book] of Deuteronomy until the end of the Shema section (6:9) and skip to \"<i>Vehaya eem shamoa</i>, etc.\" (11:13) and [then] skip to \"<i>aser te-aser</i>\" (14:22) and read from \"<i>aser te-aser</i>\" in order, until the end of the blessings and curses - until \"beside the covenant which He made with them at Horev\"(28:69) and stop.",
+            "How would he read? They would blow trumpets in all of Jerusalem in order to assemble the people and bring a large pedestal and it was [made] of wood. And they would place it in the middle of the women's courtyard and the king would go up and sit upon it so that they could hear his reading, and all of Israel that would go up [on the festival pilgrimage] would gather around him. And the sexton of the [Temple] synagogue would take the Torah scroll and give it to the head of the synagogue, and the head of the synagogue would give it to the Assistant [High Priest], and the Assistant [would give it] to the High Priest, and the High Priest to the king, in order to enhance it with the multitude of people [involved]. And the king would receive it while standing and, if he wanted, he would [then] sit, and [then he would] open and see [it] and bless in the way that every reader would bless in a synagogue. And he would read the sections that we stated, until he finishes and rolls [it] and blesses after it, in the way that we bless in synagogues. And he adds seven [other] blessings and these are them: Accept, Lord our God, Your people Israel, etc.; We thank You, etc.; You have chosen us from all of the nations, etc. until, Who has sanctified Israel and the [special] times - in the way that we bless in prayer, behold these are three blessings according to their [usual] structure; the fourth is [that] he prays for the Temple, that it should stand, and concludes it, \"Blessed are You, Lord, Who dwells in Zion;\" the fifth is [that] he prays for Israel, that their kingdom should stand, and concludes it, \"Who chooses Israel;\" the sixth is [that] he prays for the priests, that the Power should accept their service, and concludes it, \"Blessed are You, Lord, Who sanctifies the priests; the seventh is that he supplicates and prays within it, according to what he can, and concludes it, \"Save, Lord, Your people, Israel, since Your people needs to be saved, Blessed are You, Lord, Who hears prayer.\"",
+            "The reading and the blessings should be in the Holy Tongue, as it is stated (Deuteronomy 31:11), \"and you shall read this Torah.\" [Implying that it be] in its language, even though there are those that speak [other] languages present.  ",
+            "And converts who do not recognize that they are obligated to direct their hearts and to attune their ears to hear with fear and reverence and joy  trembling like the day on which [Torah] was given at Sinai.  Even great sages that know the Torah completely are obligated to listen with exceptionally great concentration.  And one who is unable to listen should direct his heart to the reading, that Scripture is established to strengthen true faith.  And he should see himself as if now he is commanded and from God he heard it, that the king is an agent to cause the words of God to be heard.",
+            "When the day of <i>hakhel</i> falls out on Shabbat, we push it off to after Shabbat, because of the blowing of trumpets and the supplications, [both of] which do not preempt the Shabbat. We have finished the laws of the festival offering, with Heaven's help."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/Torat Emet 363.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..695fd6ded4dd13a9a3f294645092f373adf4bcc8
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/Torat Emet 363.json	
@@ -0,0 +1,66 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Festival Offering",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות חגיגה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "שָׁלֹשׁ מִצְוֹת עֲשֵׂה נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל רֶגֶל מִשָּׁלֹשׁ רְגָלִים וְאֵלּוּ הֵן. הָרְאִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כג יז)</small> <small>(שמות לד כג)</small> <small>(דברים טז טז)</small> \"יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ\". וְהַחֲגִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז טו)</small> \"תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ\". וְהַשִּׂמְחָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז יד)</small> \"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ\". הָרְאִיָּה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הִיא שֶׁנִּרְאֶה פָּנָיו בָּעֲזָרָה בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג וְיָבִיא עִמּוֹ קָרְבַּן עוֹלָה בֵּין מִן הָעוֹף בֵּין מִן הַבְּהֵמָה. וּמִי שֶׁבָּא לָעֲזָרָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְלֹא הֵבִיא עוֹלָה לֹא דַּיּוֹ שֶׁלֹּא עָשָׂה מִצְוַת עֲשֵׂה אֶלָּא עוֹבֵר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כג טו)</small> <small>(שמות לד כ)</small> \"לֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם\". וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַל לָאו זֶה שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. הַחֲגִיגָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הִיא שֶׁיַּקְרִיב שְׁלָמִים בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בְּבוֹאוֹ לְהֵרָאוֹת. וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַשְּׁלָמִים בָּאִים אֶלָּא מִן הַבְּהֵמָה. וּשְׁתֵּי מִצְוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵן הָרְאִיָּה וְהַחֲגִיגָה אֵין הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בָּהֶן. וְהַשִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה בָּרְגָלִים הִיא שֶׁיַּקְרִיב שְׁלָמִים יֶתֶר עַל שַׁלְמֵי חֲגִיגָה. וְאֵלּוּ הֵם הַנִּקְרָאִים שַׁלְמֵי שִׂמְחַת חֲגִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כז ז)</small> \"וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ\". וְנָשִׁים חַיָּבוֹת בְּמִצְוָה זוֹ: \n",
+            "הָרְאִיָּה וְהַחֲגִיגָה אֵין לָהֶן שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז יז)</small> \"אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ\" וְגוֹ'. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבַּן עוֹלַת רְאִיָּה פָּחוֹת מִשְּׁוֵה מָעָה כֶּסֶף וְלֹא שַׁלְמֵי חֲגִיגָה פָּחוֹת מִשְּׁוֵה שְׁתֵּי כֶּסֶף. וּמִצְוָה לְהָבִיא כְּפִי עָשְׁרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כְּמַתְּנַת יָדוֹ: \n",
+            "שַׁלְמֵי שִׂמְחָה לֹא נָתְנוּ בָּהֶן חֲכָמִים שִׁעוּר. בְּעֵת שֶׁיַּעֲלֶה אָדָם לִירוּשָׁלַיִם לָחֹג אִם הָיוּ בְּיָדוֹ קָרְבְּנוֹת הָרְאִיָּה יְבִיאֵם אוֹ יַעֲלֶה עִמּוֹ כֶּסֶף לִקְנוֹת בּוֹ הַקָּרְבָּן. וְאִם אֵין בְּיָדוֹ כֶּסֶף לֹא יָבִיא שְׁוֵה כֶּסֶף אֲפִלּוּ הָיָה בְּיָדוֹ שְׁוֵה כַּמָּה זְהוּבִים אָסוּר לוֹ לַעֲלוֹת רֵיקָם בְּלֹא כֶּסֶף וְלֹא קָרְבָּן. וְלָמָּה אָסְרוּ שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ שְׁוֵה כֶּסֶף גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא לִמְכֹּר אוֹ שֶׁמָּא יִמָּצְאוּ הַמָּעוֹת סִיגִים:\n",
+            "מִי שֶׁלֹּא הִקְרִיב בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וְשַׁלְּמִי חֲגִיגָתוֹ הֲרֵי זֶה מַקְרִיבָן בִּשְׁאָר יְמוֹת הָרֶגֶל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז טו)</small> \"שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ\" מְלַמֵּד שֶׁכֻּלָּן רְאוּיִין לַחֲגִיגָה וְכֻלָּן תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן הֵם:\n",
+            "וּמִצְוָה לְהַקְדִּים וּלְהַקְרִיב בָּרִאשׁוֹן. לֹא הִקְרִיב בָּרִאשׁוֹן בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד יַקְרִיב בַּשֵּׁנִי. וְכָל הַמְּאֻחָר הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה וְעָלָיו נֶאֱמַר <small>(צפניה ג יח)</small> \"נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי\":\n",
+            "עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ וְעַל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר <small>(קהלת א טו)</small> \"מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן\":\n",
+            "מִי שֶׁלֹּא חַג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וּבַיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא שְׁמִינִי וְאַף הַשְּׁמִינִי תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן הוּא. וְכֵן מִי שֶׁלֹּא חַג בְּיוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת חוֹגֵג כָּל שִׁבְעָה וְיֵשׁ לוֹ תַּשְׁלוּמִין כָּל שֵׁשֶׁת יָמִים שֶׁלְּאַחַר חַג הַשָּׁבוּעוֹת. וְדָבָר זֶה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה נֶאֱמַר שֶׁחַג הַשָּׁבוּעוֹת כְּחַג הַמַּצּוֹת לְתַשְׁלוּמִין:\n",
+            "עוֹלַת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה אֵינָן דּוֹחִין לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת הַטֻּמְאָה לְפִי שֶׁאֵין לָהֶן זְמַן קָבוּעַ כְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר. שֶׁאִם אֵינוֹ חוֹגֵג הַיּוֹם חוֹגֵג לְמָחָר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל דּוֹחִין אֶת יוֹם טוֹב וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין בְּיוֹם טוֹב נְדָרִים וּנְדָבוֹת מַקְרִיבִין עוֹלַת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה וְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה שֶׁאֵין אֵלּוּ נְדָרִים וּנְדָבוֹת אֶלָּא חוֹבוֹת:\n",
+            "כְּשֶׁמַּקְרִיב הַמַּקְרִיב עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָתוֹ וְשִׂמְחָתוֹ בְּיוֹם טוֹב. סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן בְּכָל כֹּחוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בִּשְׁאָר הַיָּמִים. אַף עַל פִּי שֶׁסְּמִיכָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת לֹא גָּזְרוּ עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁבוּת:\n",
+            "הַמַּפְרִישׁ עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וּמֵת. הַיּוֹרְשִׁין חַיָּבִין לַהֲבִיאָהּ. מֻתָּר לְהַקְרִיב בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד נְדָרִים וּנְדָבוֹת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר כט לט)</small> \"אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם\" מִכְּלַל שֶׁקְּרֵבִין בָּרֶגֶל. <small>(במדבר כט לט)</small> \"לְעלֹתֵיכֶם\" כְּמוֹ עוֹלַת מְצֹרָע וְעוֹלַת יוֹלֶדֶת. <small>(במדבר כט לט)</small> \"וּלְמִנְחֹתֵיכֶם\" לְהָבִיא מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת. <small>(במדבר כט לט)</small> \"וּלְשַׁלְמֵיכֶם\" לְרַבּוֹת שַׁלְמֵי נָזִיר הַכּל קְרֵבִין בַּמּוֹעֵד וְאֵין קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב:\n",
+            "וּמִי שֶׁהָיָה לוֹ אוֹכְלִים מְרֻבִּים וּנְכָסִים מוּעָטִין מֵבִיא שַׁלְמֵי חֲגִיגָה מְרֻבִּין וְעוֹלוֹת רְאִיָּה מוּעָטִין. הָיוּ לוֹ אוֹכְלִין מוּעָטִין וּנְכָסִים מְרֻבִּין מֵבִיא עוֹלוֹת רְאִיָּה מְרֻבּוֹת וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה מוּעָטוֹת. הָיוּ זֶה וְזֶה מוּעָט עַל זֶה אָמְרוּ לֹא יִפְחֹת מִמָּעָה לְעוֹלָה וּשְׁתֵּי כֶּסֶף לִשְׁלָמִים. זֶה וְזֶה מְרֻבֶּה עַל זֶה נֶאֱמַר <small>(דברים טז יז)</small> \"כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ\":\n"
+        ],
+        [
+            "נָּשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּה. וְכָל הָאֲנָשִׁים חַיָּבִים בִּרְאִיָּה חוּץ מֵחֵרֵשׁ וְאִלֵּם וְשׁוֹטֶה וְקָטָן וְסוּמָא וְחִגֵּר וְטָמֵא וְעָרֵל. וְכֵן הַזָּקֵן וְהַחוֹלֶה וְהָרַךְ וְהֶעָנֹג מְאֹד שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לַעֲלוֹת עַל רַגְלֵיהֶן כָּל אֵלּוּ הָאַחַד עָשָׂר פְּטוּרִין. וּשְׁאָר כָּל הָאֲנָשִׁים חַיָּבִין בִּרְאִיָּה. הַחֵרֵשׁ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ בְּאָזְנוֹ אַחַת פָּטוּר מִן הָרְאִיָּה. וְכֵן הַסּוּמָא בְּעֵינוֹ אַחַת. אוֹ חִגֵּר בְּרַגְלוֹ אַחַת פָּטוּר. הָאִלֵּם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ פָּטוּר. טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס פְּטוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן סְפֵק אִשָּׁה. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין פָּטוּר מִפְּנֵי צַד עַבְדוּת שֶׁבּוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁכָּל אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּה. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר <small>(שמות כג יז)</small> <small>(שמות לד כג)</small> <small>(דברים טז טז)</small> \"יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ\" לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים. וּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בָּהּ אֵין הָעֲבָדִים חַיָּבִים בָּהּ. וְעוֹד הֲרֵי נֶאֱמַר בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיא הָעֲבָדִים. וְנֶאֱמַר <small>(דברים לא יא)</small> \"בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת\". כְּשֵׁם שֶׁהֵן בָּאִין לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי ה' כָּךְ הֵם בָּאִים לִרְאוֹת הֲדַר קָדְשׁוֹ וּבֵית שְׁכִינָתוֹ. לְהוֹצִיא סוּמָא שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה. אֲפִלּוּ נִסְמֵית עֵינוֹ אַחַת שֶׁהֲרֵי אֵין רְאִיָּתוֹ שְׁלֵמָה. וְשָׁם נֶאֱמַר <small>(דברים לא יב)</small> \"לְמַעַן יִשְׁמְעוּ\". לְהוֹצִיא מִי שֶׁאֵין לוֹ שְׁמִיעָה גְּמוּרָה. <small>(דברים לא יב)</small> \"וּלְמַעַן יִלְמְדוּ\". לְהוֹצִיא מִי שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר. שֶׁכָּל הַמְצֻוֶּה לִלְמֹד מְצֻוֶּה לְלַמֵּד. וְנֶאֱמַר <small>(שמות לד כד)</small> \"בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה'\" מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו לְהוֹצִיא חִגֵּר וְחוֹלֶה וְזָקֵן וְעָנֹג. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ שֶׁאֵין הַטָּמֵא רָאוּי לְבִיאָה וְכֵן הֶעָרֵל מָאוּס כְּטָמֵא: \n",
+            "הַמְקַמֵּץ וְהוּא שֶׁמְּלַאכְתוֹ לְקַבֵּץ צוֹאַת כְּלָבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְעַבֵּד הָעוֹרוֹת אוֹ לִרְפוּאָה. וְכֵן הַמְצָרֵף נְחשֶׁת בְּמַחְצָב שֶׁלּוֹ וְהָעַבְּדָנִין. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְאוּסִין מִפְּנֵי מְלַאכְתָּן הֲרֵי אֵלּוּ מְטַהֲרִין גּוּפָן וּמַלְבּוּשָׁן וְעוֹלִין בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת:\n",
+            "כָּל קָטָן שֶׁיָּכוֹל לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִיְּרוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת אָבִיו חַיָּב לְהַעֲלוֹתוֹ וּלְהֵרָאוֹת בּוֹ כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כג יז)</small> <small>(שמות לד כג)</small> <small>(דברים טז טז)</small> \"יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ\". וְאִם הָיָה הַקָּטָן חִגֵּר אוֹ סוּמָא אוֹ חֵרֵשׁ אֲפִלּוּ בְּאַחַת אֵינוֹ חַיָּב לְחַנְּכוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָאוּי לִרְפוּאָה שֶׁאִלּוּ הָיָה גָּדוֹל וְהוּא כָּךְ הָיָה פָּטוּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "כָּל הַחַיָּב בִּרְאִיָּה חַיָּב בַּחֲגִיגָה וְכָל הַפָּטוּר מִן הָרְאִיָּה פָּטוּר מִן הַחֲגִיגָה. וְכֻלָּן חַיָּבִין בְּשִׂמְחָה. חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְעָרֵל וְטָמֵא. חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בְּנֵי חִיּוּב הֲרֵי הֵן פְּטוּרִין מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. וְעָרֵל וְטָמֵא מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן אוֹכְלִים בְּקָדָשִׁים וְאֵינָן רְאוּיִין לְבִיאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ וּבְהִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת:\n",
+            "מִי שֶׁהָיָה חִגֵּר אוֹ סוּמָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְרַפֵּא בַּשֵּׁנִי. פָּטוּר מִן הָרְאִיָּה וּמִן הַחֲגִיגָה. שֶׁבְּיוֹם חוֹבָתוֹ הָיָה פָּטוּר. שֶׁכָּל יְמוֹת הֶחָג תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן הֵן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן אִם נִטְמָא בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן אַף עַל פִּי שֶׁטִּהֵר לְמָחָר פָּטוּר. אֲבָל אִם נִטְמָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהָבִיא חֲגִיגָתוֹ וּרְאִיָּתוֹ בְּתוֹךְ יְמֵי הָרֶגֶל כְּשֶׁיִּטְהַר:\n",
+            "מִי שֶׁבָּא לַעֲזָרָה בְּתוֹךְ יְמֵי הֶחָג אֵינוֹ חַיָּב לְהָבִיא עוֹלָה בְּיָדוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּכָּנֵס. שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כג טו)</small> \"וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם\" אֵינוֹ אֶלָּא בְּעִקַּר הָרֶגֶל בִּלְבַד שֶׁהוּא יוֹם רִאשׁוֹן אוֹ תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן. וְאִם הֵבִיא בְּכָל עֵת שֶׁיָּבִיא מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ וּמַקְרִיבִין אוֹתָהּ לְשֵׁם עוֹלַת רְאִיָּה. שֶׁהָרְאִיָּה אֵין לָהּ שִׁעוּר:\n",
+            "הִפְרִישׁ עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת לַחֲגִיגָתוֹ וְהִקְרִיב מֵהֶן מִקְצָתָן בָּרִאשׁוֹן וּפָסַק. שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּמַקְרִיב הַשְּׁאָר שֶׁהֲרֵי שִׁיֵּר אוֹתָם. וְאִם לֹא פָּסַק אֶלָּא דְּחָקוֹ הַיּוֹם וְלֹא יָכוֹל לְהַקְרִיב הַיּוֹם מַקְרִיב הַשְּׁאָר לְמָחָר:\n",
+            "עוֹלַת רְאִיָּה אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחֻלִּין כִּשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁאָדָם חַיָּב בָּהֶן. אֲבָל שַׁלְמֵי חֲגִיגָה בָּאוֹת מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַמְעֹרָבוֹת עִם מְעוֹת חֻלִּין. לוֹקֵחַ מִן הַתַּעֲרֹבֶת בְּהֵמָה וּמַקְרִיבָהּ שַׁלְמֵי חֲגִיגָה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה שִׁעוּר אֲכִילָה רִאשׁוֹנָה מִן הַחֻלִּין. מִפְּנֵי שֶׁשַּׁלְמֵי חֲגִיגָה חוֹבָה וְכָל שֶׁהוּא חוֹבָה אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין:\n",
+            "וְיוֹצֵא אָדָם יְדֵי חוֹבַת שַׁלְמֵי חֲגִיגָה בְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה. וְאֵין מְבִיאִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב:\n",
+            "יוֹצְאִין יִשְׂרָאֵל יְדֵי חוֹבַת שַׁלְמֵי שִׂמְחָה בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת וּבְמַעֲשַׂר בְּהֵמָה. וְהַכֹּהֲנִים בְּחַטָּאת וּבְאָשָׁם וּבִבְכוֹר וּבְחָזֶה וְשׁוֹק. שֶׁמִּצְוָה זוֹ הִיא לִשְׂמֹחַ בַּאֲכִילַת בָּשָׂר לִפְנֵי ה' וַהֲרֵי אָכְלוּ. אֲבָל אֵין יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן לֹא בְּעוֹפוֹת וְלֹא בִּמְנָחוֹת שֶׁאֵינָן בָּשָׂר הַמְשַׂמֵּחַ. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בִּפְסָחִים שֶׁחֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר רְשׁוּת. לְפִיכָךְ אֵין אָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבַת חֲגִיגָה אֶלָּא יוֹצֵא בָּהּ חוֹבַת שִׂמְחָה:\n",
+            "מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שַׁלְמֵי נֵדֶר אוֹ נְדָבָה וּשְׁחָטָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אַף עַל פִּי שֶׁאֲכָלָן בְּיוֹם טוֹב אֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבַת חֲגִיגָה שֶׁאֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחֻלִּין אֲבָל יָצָא בָּהּ יְדֵי חוֹבַת שִׂמְחָה:\n",
+            "אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁחָטָן קֹדֶם הָרֶגֶל. הוֹאִיל וְאוֹכֵל מֵהֶן בָּרֶגֶל יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִשְׁחֹט שַׁלְמֵי שִׂמְחָה בִּשְׁעַת שִׂמְחָה:\n",
+            "לֹא יָבִיא אָדָם תּוֹדָה בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר מִפְּנֵי הֶחָמֵץ שֶׁבָּהּ שֶׁאֵין מְבִיאִין קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל. וְאִם הֵבִיא יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבַת שִׂמְחָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n",
+            "הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה שֶׁאֵצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתִי לְשֵׁם חֲגִיגָה. חַיָּב לְהָבִיא תּוֹדָה וְאֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חֲגִיגָה שֶׁאֵין חֲגִיגָה בָּאָה אֶלָּא מִן הַחֻלִּין. כְּשֶׁיִּזְבַּח אָדָם שַׁלְמֵי חֲגִיגָה וְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה לֹא יִהְיֶה אוֹכֵל הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ בִּלְבַד וִידַמֶּה שֶׁיַּעֲשֶׂה מִצְוָה גְּמוּרָה. אֶלָּא חַיָּב לְשַׂמֵּחַ הָעֲנִיִּים וְהָאֻמְלָלִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז יד)</small> \"וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה\". מַאֲכִיל הַכּל וּמַשְׁקָן כְּפִי עָשְׁרוֹ. וּמִי שֶׁאָכַל זְבָחָיו וְלֹא שִׂמֵּחַ אֵלּוּ עִמּוֹ עָלָיו נֶאֱמַר <small>(הושע ט ד)</small> \"זִבְחֵיהֶם כְּלֶחֶם אוֹנִים לָהֶם כָּל אֹכְלָיו יִטַּמָּאוּ כִּי לַחְמָם לְנַפְשָׁם\". וּמִצְוָה בְּלֵוִי יוֹתֵר מִן הַכּל לְפִי שֶׁאֵין לוֹ לֹא חֵלֶק וְלֹא נַחֲלָה וְאֵין לוֹ מַתָּנוֹת בַּבָּשָׂר לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְזַמֵּן לְוִיִּים עַל שֻׁלְחָנוֹ וּלְשַׁמְּחָם אוֹ יִתֵּן לָהֶם מַתְּנוֹת בָּשָׂר עִם מַעֲשֵׂר שֶׁלָּהֶם כְּדֵי שֶׁיִּמְצְאוּ בּוֹ צָרְכֵיהֶם. וְכָל הָעוֹזֵב אֶת הַלֵּוִי מִלְּשַׂמְּחוֹ וְשׁוֹהֶה מִמֶּנּוּ מַעַשְׂרוֹתָיו בָּרְגָלִים עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יב יט)</small> \"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי\":\n"
+        ],
+        [
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַקְהִיל כָּל יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְטַף בְּכָל מוֹצָאֵי שְׁמִטָּה בַּעֲלוֹתָם לָרֶגֶל וְלִקְרוֹת בְּאָזְנֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁהֵן מְזָרְזוֹת אוֹתָן בְּמִצְוֹת וּמְחַזְּקוֹת יְדֵיהֶם בְּדַת הָאֱמֶת. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים לא י)</small> \"מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת\" <small>(דברים לא יא)</small> \"בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת\" וְגוֹ' <small>(דברים לא יב)</small> \"הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ\" וְגוֹ':\n",
+            "כָּל הַפָּטוּר מִן הָרְאִיָּה פָּטוּר מִמִּצְוַת הַקְהֵל חוּץ מִן הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהֵעָרֵל. אֲבָל הַטָּמֵא פָּטוּר מִמִּצְוַת הַקְהֵל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים לא יא)</small> \"בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל\" וְזֶה אֵינוֹ רָאוּי לְבִיאָה. וְהַדָּבָר בָּרוּר שֶׁהַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרוֹגִינוּס חַיָּבִין שֶׁהֲרֵי הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת:\n",
+            "אֵימָתַי הָיוּ קוֹרִין. בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת שֶׁהוּא תְּחִלַּת יְמֵי חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד שֶׁל שָׁנָה שְׁמִינִית. וְהַמֶּלֶךְ הוּא שֶׁיִּקְרָא בְּאָזְנֵיהֶם. וּבְעֶזְרַת הַנָּשִׁים הָיוּ קוֹרִין. וְקוֹרֵא כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְאִם קָרָא מְעֻמָּד הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. מֵהֵיכָן הוּא קוֹרֵא מִתְּחִלַּת חֻמַּשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים עַד סוֹף פָּרָשַׁת שְׁמַע וּמְדַלֵּג לִ<small>(דברים יא יג)</small> \"וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ\" וְגוֹ' וּמְדַלֵּג לְעַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר וְקוֹרֵא מֵ <small>(דברים יד כב)</small> \"עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר\" עַל הַסֵּדֶר עַד סוֹף בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת עַד <small>(דברים כח סט)</small> \"מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב\" וּפוֹסֵק: \n",
+            "כֵּיצַד הוּא קוֹרֵא. תּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת בְּכָל יְרוּשָׁלַיִם כְּדֵי לְהַקְהִיל אֶת הָעָם. וּמְבִיאִין בִּימָה גְּדוֹלָה וְשֶׁל עֵץ הָיְתָה וּמַעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּאֶמְצַע עֶזְרַת נָשִׁים וְהַמֶּלֶךְ עוֹלֶה וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ קְרִיאָתוֹ וְכָל יִשְׂרָאֵל הָעוֹלִים לָחֹג מִתְקַבְּצִין סְבִיבָיו. וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן וּסְגָן לְכֹהֵן גָּדוֹל וְכֹהֵן גָּדוֹל לַמֶּלֶךְ כְּדֵי לְהַדְּרוֹ בְּרֹב בְּנֵי אָדָם. וְהַמֶּלֶךְ מְקַבְּלוֹ כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד וְאִם רָצָה יֵשֵׁב וּפוֹתֵחַ וְרוֹאֶה וּמְבָרֵךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ כָּל קוֹרֵא בַּתּוֹרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. וְקוֹרֵא הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁאָמַרְנוּ עַד שֶׁהוּא גּוֹמֵר וְגוֹלֵל וּמְבָרֵךְ לְאַחֲרֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמוֹסִיף שֶׁבַע בְּרָכוֹת וְאֵלּוּ הֵן. רְצֵה ה' אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְכוּ'. מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וְכוּ'. אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְכוּ' עַד מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין בַּתְּפִלָּה. הֲרֵי שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת כְּמַטְבְּעָן. רְבִיעִית מִתְפַּלֵּל עַל הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיַּעֲמֹד וְחוֹתֵם בָּהּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַשּׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן. חֲמִישִׁית מִתְפַּלֵּל עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁתַּעֲמֹד מַלְכוּתָם וְחוֹתֵם בָּהּ הַבּוֹחֵר בְּיִשְׂרָאֵל. שִׁשִּׁית מִתְפַּלֵּל עַל הַכֹּהֲנִים שֶׁיִּרְצֶה הָאֵל עֲבוֹדָתָם וְחוֹתֵם בָּהּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַכֹּהֲנִים. שְׁבִיעִית מִתְחַנֵּן וּמִתְפַּלֵּל בָּהּ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל וְחוֹתֵם בָּהּ הוֹשַׁע ה' אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל שֶׁעַמְּךָ צְרִיכִין לְהִוָּשַׁע בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:\n",
+            "הַקְּרִיאָה וְהַבְּרָכוֹת בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים לא יא)</small> \"תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת\" בִּלְשׁוֹנָהּ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם לוֹעֲזוֹת:\n",
+            "וְגֵרִים שֶׁאֵינָן מַכִּירִין חַיָּבִין לְהָכִין לִבָּם וּלְהַקְשִׁיב אָזְנָם לִשְׁמֹעַ בְּאֵימָה וְיִרְאָה וְגִילָה בִּרְעָדָה כְּיוֹם שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ בְּסִינַי. אֲפִלּוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים שֶׁיּוֹדְעִים כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ חַיָּבִין לִשְׁמֹעַ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה יְתֵרָה. וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁמֹעַ מְכַוֵּן לִבּוֹ לִקְרִיאָה זוֹ שֶׁלֹּא קְבָעָהּ הַכָּתוּב אֶלָּא לְחַזֵּק דַּת הָאֱמֶת וְיִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ עַתָּה נִצְטַוָּה בָּהּ וּמִפִּי הַגְּבוּרָה שׁוֹמְעָהּ. שֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁלִיחַ הוּא לְהַשְׁמִיעַ דִּבְרֵי הָאֵל:\n",
+            "יוֹם הַקְהֵל שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מְאַחֲרִין אוֹתוֹ לְאַחַר הַשַּׁבָּת. מִפְּנֵי תְּקִיעַת הַחֲצוֹצְרוֹת וְהַתְּחִנּוֹת שֶׁאֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת:\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..981e6561e5c3cd4ac320d516afaa2522d0c3c1ab
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json	
@@ -0,0 +1,65 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Festival Offering",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות חגיגה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "שלש מצות עשה נצטוו ישראל בכל רגל משלש רגלים ואלו הן:הראייה שנאמר יראה כל זכורך והחגיגה שנאמר תחוג לה' אלהיך והשמחה שנאמר ושמחת בחגך הראייה האמורה בתורה היא שנראה פניו בעזרה ביום טוב הראשון של חג ויביא עמו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה ומי שבא לעזרה ביום ראשון ולא הביא עולה לא דיו שלא עשה מצות עשה אלא עובר על לא תעשה שנאמר לא יראו פני ריקם ואינו לוקה על לאו זה שהרי לא עשה מעשה החגיגה האמורה בתורה היא שיקריב שלמים ביום טוב הראשון של חג בבואו להראות והדבר ידוע שאין השלמים באים אלא מן הבהמה ושתי מצוות אלו שהן הראייה והחגיגה אין הנשים חייבות בהן והשמחה האמורה ברגלים היא שיקריב שלמים יתר על שלמי חגיגה ואלו הם הנקראים שלמי שמחת חגיגה שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך ונשים חייבות במצוה זו:",
+            "הראייה והחגיגה אין להן שיעור מן התורה שנאמר איש כמתנת ידו וגו' אבל מדברי סופרים שלא יהא קרבן עולת ראייה פחות משוה מעה כסף ולא שלמי חגיגה פחות משוה שתי כסף ומצוה להביא כפי עשרו שנאמר כמתנת ידו:",
+            "שלמי שמחה לא נתנו בהן חכמים שיעור בעת שיעלה אדם לירושלים לחוג אם היו בידו קרבנות הראייה יביאם או יעלה עמו כסף לקנות בו הקרבן ואם אין בידו כסף לא יביא שוה כסף אפילו היה בידו שוה כמה זהובים אסור לו לעלות ריקם בלא כסף ולא קרבן ולמה אסרו שיעלה בידו שוה כסף גזירה שמא לא ימצא למכור או שמא ימצאו המעות סיגים:",
+            "מי שלא הקריב ביום טוב הראשון עולת ראייתו ושלמי חגיגתו הרי זה מקריבן בשאר ימות הרגל שנאמר שבעת ימים תחוג לה' אלהיך מלמד שכולן ראויין לחגיגה וכולן תשלומי ראשון הם:",
+            "ומצוה להקדים ולהקריב בראשון לא הקריב בראשון בין שוגג בין מזיד יקריב בשני וכל המאחר הרי זה מגונה ועליו נאמר נוגי ממועד אספתי:",
+            "עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ועל זה וכיוצא בו נאמר מעוות לא יוכל לתקון:",
+            "מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג הסוכות חוגג את כל הרגל וביום טוב האחרון שהוא שמיני ואף השמיני תשלומי ראשון הוא וכן מי שלא חג ביום חג השבועות חוגג כל שבעה ויש לו תשלומין כל ששת ימים שלאחר חג השבועות ודבר זה מפי השמועה נאמר שחג השבועות כחג המצות לתשלומין:",
+            "עולת ראיה ושלמי חגיגה אינן דוחין לא את השבת ולא את הטומאה לפי שאין להן זמן קבוע כקרבנות הצבור שאם אינו חוגג היום חוגג למחר כמו שביארנו אבל דוחין את יום טוב ואף על פי שאין מקריבין ביום טוב נדרים ונדבות מקריבין עולת ראייה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה שאין אלו נדרים ונדבות אלא חובות:",
+            "כשמקריב המקריב עולת ראייתו ושלמי חגיגתו ושמחתו ביום טוב סומך עליהן בכל כחו כדרך שעושה בשאר הימים אע\"פ שסמיכה אינה מעכבת כמו שביארנו במעשה הקרבנות לא גזרו עליה משום שבות:",
+            "המפריש עולת ראייתו ומת היורשין חייבין להביאה מותר להקריב בחולו של מועד נדרים ונדבות שנאמר אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם מכלל שקרבין ברגל לעולותיכם כמו עולת מצורע ועולת יולדת ולמנחותיכם להביא מנחת חוטא ומנחת קנאות ולשלמיכם לרבות שלמי נזיר הכל קריבין במועד ואין קריבין ביום טוב:",
+            "ומי שהיה לו אוכלים מרובים ונכסים מועטין מביא שלמי חגיגה מרובין ועולות ראייה מועטין היו לו אוכלין מועטין ונכסים מרובין מביא עולות ראייה מרובות ושלמי חגיגה מועטות היו זה וזה מועט על זה אמרו לא יפחות ממעה לעולה ושתי כסף לשלמים זה וזה מרובה על זה נאמר כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך:"
+        ],
+        [
+            "נשים ועבדים פטורין מן הראייה וכל האנשים חייבים בראייה חוץ מחרש ואלם ושוטה וקטן וסומא וחגר וטמא וערל וכן הזקן והחולה והרך והענוג מאד שאינם יכולים לעלות על רגליהן כל אלו האחד עשר פטורין ושאר כל האנשים חייבין בראייה החרש אף על פי שהוא מדבר אפילו חרש באזנו אחת פטור מן הראייה וכן הסומא בעינו אחת או חגר ברגלו אחת פטור האלם אע\"פ שהוא שומע פטור טומטום ואנדרוגינוס פטורין מפני שהן ספק אשה מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מפני צד עבדות שבו ומניין שכל אלו פטורין מן הראייה הרי הוא אומר יראה כל זכורך להוציא את הנשים ומצות עשה שאין הנשים חייבות בה אין העבדים חייבים בה ועוד הרי נאמר בבוא כל ישראל להוציא העבדים ונאמר בבוא כל ישראל לראות כשם שהן באין להראות לפני ה' כך הם באים לראות הדר קדשו ובית שכינתו להוציא סומא שאינו רואה אפילו נסמית עינו אחת שהרי אין ראייתו שלימה ושם נאמר למען ישמעו להוציא מי שאין לו שמיעה גמורה ולמען ילמדו להוציא מי שאינו מדבר שכל המצווה ללמוד מצווה ללמד ונאמר בעלותך ליראות את פני ה' מי שיכול לעלות ברגליו להוציא חגר וחולה וזקן וענוג וכבר ביארנו בהלכות ביאת המקדש שאין הטמא ראוי לביאה וכן הערל מאוס כטמא:",
+            "המקמץ והוא שמלאכתו לקבץ צואת כלבים וכיוצא בהן לעבד העורות או לרפואה וכן המצרף נחשת במחצב שלו והעבדנין אף על פי שהן מאוסין מפני מלאכתן הרי אלו מטהרין גופן ומלבושן ועולין בבלל ישראל ליראות:",
+            "כל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית אביו חייב להעלותו ולהראות בו כדי לחנכו במצות שנאמר יראה כל זכורך ואם היה הקטן חגר או סומא או חרש אפילו באחת אינו חייב לחנכו אע\"פ שהוא ראוי לרפואה שאילו היה גדול והוא כך היה פטור כמו שביארנו:",
+            "כל החייב בראייה חייב בחגיגה וכל הפטור מן הראייה פטור מן החגיגה וכולן חייבין בשמחה חוץ מחרש שוטה וקטן וערל וטמא חרש שוטה וקטן מפני שאינן בני חיוב הרי הן פטורין מכל מצות האמורות בתורה וערל וטמא מפני שאינן אוכלים בקדשים ואינן ראויין לביאה כמו שביארנו בהלכות ביאת המקדש ובהלכות מעשה הקרבנות:",
+            "מי שהיה חגר או סומא ביום ראשון ונתרפא בשני פטור מן הראייה ומן החגיגה שביום חובתו היה פטור שכל ימות החג תשלומי ראשון הן כמו שביארנו וכן אם נטמא בלילי יום טוב הראשון אף על פי שטהר למחר פטור אבל אם נטמא ביום ראשון הרי זה חייב להביא חגיגתו וראייתו בתוך ימי הרגל כשיטהר:",
+            "מי שבא לעזרה בתוך ימי החג אינו חייב להביא עולה בידו בכל עת שיכנס שזה שנאמר ולא יראו פני ריקם אינו אלא בעיקר הרגל בלבד שהוא יום ראשון או תשלומי ראשון ואם הביא בכל עת שיביא מקבלין ממנו ומקריבין אותה לשם עולת ראייה שהראייה אין לה שיעור:",
+            "הפריש עשר בהמות לחגיגתו והקריב מהן מקצתן בראשון ופסק שוב אינו חוזר ומקריב השאר שהרי שייר אותם ואם לא פסק אלא דחקו היום ולא יכול להקריב היום מקריב השאר למחר:",
+            "עולת ראייה אינה באה אלא מן החולין כשאר הקרבנות שאדם חייב בהן אבל שלמי חגיגה באות ממעות מעשר שני המעורבות עם מעות חולין לוקח מן התערובת בהמה ומקריבה שלמי חגיגה והוא שיהיה שיעור אכילה ראשונה מן החולין מפני ששלמי חגיגה חובה וכל שהוא חובה אינו בא אלא מן החולין:",
+            "ויוצא אדם ידי חובת שלמי חגיגה במעשר בהמה ואין מביאין אותו ביום טוב גזירה שמא יעשר ביום טוב:",
+            "יוצאין ישראל ידי חובת שלמי שמחה בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה והכהנים בחטאת ובאשם ובבכור ובחזה ושוק שמצוה זו היא לשמוח באכילת בשר לפני ה' והרי אכלו אבל אין יוצאין ידי חובתן לא בעופות ולא במנחות שאינן בשר המשמח כבר ביארנו בפסחים שחגיגת ארבעה עשר רשות לפיכך אין אדם יוצא בה ידי חובת חגיגה אלא יוצא בה חובת שמחה:",
+            "מי שהיו לו שלמי נדר או נדבה ושחטן מערב יום טוב אע\"פ שאכלן ביום טוב אינו יוצא בה ידי חובת חגיגה שאינה באה אלא מן החולין אבל יצא בה ידי חובת שמחה:",
+            "אע\"פש שחטן קודם הרגל הואיל ואוכל מהן ברגל יצא ידי חובתו שאינו צריך לשחוט שלמי שמחה בשעת שמחה:",
+            "לא יביא אדם תודה ביום ארבעה עשר מפני החמץ שבה שאין מביאין קדשים לבית הפסול ואם הביא יוצא בה ידי חובת שמחה כמו שביארנו:",
+            "האומר הרי עלי תודה שאצא בה ידי חובתי לשם חגיגה חייב להביא תודה ואינו יוצא בה ידי חגיגה שאין חגיגה באה אלא מן החולין כשיזבח אדם שלמי חגיגה ושלמי שמחה לא יהיה אוכל הוא ובניו ואשתו בלבד וידמה שיעשה מצוה גמורה אלא חייב לשמח העניים והאמללים שנאמר והלוי והגר והיתום והאלמנה מאכיל הכל ומשקן כפי עשרו ומי שאכל זבחיו ולא שמח אלו עמו עליו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם ומצוה בלוי יותר מן הכל לפי שאין לו לא חלק ולא נחלה ואין לו מתנות בבשר לפיכך צריך לזמן לויים על שלחנו ולשמחם או יתן להם מתנות בשר עם מעשר שלהם כדי שימצאו בו צרכיהם וכל העוזב את הלוי מלשמחו ושוהה ממנו מעשרותיו ברגלים עובר בלא תעשה שנאמר השמר לך פן תעזוב את הלוי:"
+        ],
+        [
+            "מצות עשה להקהיל כל ישראל אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל ולקרות באזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותן במצות ומחזקות ידיהם בדת האמת שנאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות בבוא כל ישראל לראות וגו' הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך וגו':",
+            "כל הפטור מן הראייה פטור ממצות הקהל חוץ מן הנשים והטף והערל אבל הטמא פטור ממצות הקהל שנאמר בבוא כל ישראל וזה אינו ראוי לביאה והדבר ברור שהטומטום והאנדרוגינוס חייבין שהרי הנשים חייבות:",
+            "אימתי היו קורין במוצאי יום טוב הראשון של חג הסכות שהוא תחילת ימי חולו של מועד של שנה שמינית והמלך הוא שיקרא באזניהם ובעזרת הנשים היו קורין וקורא כשהוא יושב ואם קרא מעומד הרי זה משובח מהיכן הוא קורא מתחילת חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ומדלג לוהיה אם שמוע וגו' ומדלג לעשר תעשר וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב ופוסק:",
+            "כיצד הוא קורא תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים כדי להקהיל את העם ומביאין בימה גדולה ושל עץ היתה ומעמידין אותה באמצע עזרת נשים והמלך עולה ויושב עליה כדי שישמעו קריאתו וכל ישראל העולים לחג מתקבצין סביביו וחזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן וסגן לכהן גדול וכהן גדול למלך כדי להדרו ברוב בני אדם והמלך מקבלו כשהוא עומד ואם רצה ישב ופותח ורואה ומברך כדרך שמברך כל קורא בתורה בבית הכנסת וקורא הפרשיות שאמרנו עד שהוא גומר וגולל ומברך לאחריה כדרך שמברכין בבתי כנסיות ומוסיף שבע ברכות ואלו הן:רצה ה' אלהינו בעמך ישראל וכו' מודים אנחנו לך וכו' אתה בחרתנו מכל העמים וכו' עד מקדש ישראל והזמנים כדרך שמברכין בתפלה הרי שלש ברכות כמטבען רביעית מתפלל על המקדש שיעמוד וחותם בה בא\"י השוכן בציון חמישית מתפלל על ישראל שתעמוד מלכותם וחותם בה הבוחר בישראל ששית מתפלל על הכהנים שירצה האל עבודתם וחותם בה בא\"י מקדש הכהנים שביעית מתחנן ומתפלל בה כפי מה שהוא יכול וחותם בה הושע ה' את עמך ישראל שעמך צריכין להושע בא\"י שומע תפלה:",
+            "הקריאה והברכות בלשון הקדש שנאמר תקרא את התורה הזאת בלשונה אף על פי שיש שם לועזות:",
+            "וגרים שאינן מכירין חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל:",
+            "יום הקהל שחל להיות בשבת מאחרין אותו לאחר השבת מפני תקיעת החצוצרות והתחינות שאינן דוחין את השבת:סליקו להו הלכות חגיגה בס\"ד:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..ab684bf6b92fc5d4781ab335d8f8acac0742e905
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,62 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Festival Offering",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Festival_Offering",
+    "text": [
+        [
+            "שָׁלֹשׁ מִצְוֹת עֲשֵׂה נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל רֶגֶל מִשָּׁלֹשׁ רְגָלִים וְאֵלּוּ הֵן. הָרְאִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כג יז)</small> <small>(שמות לד כג)</small> <small>(דברים טז טז)</small> \"יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ\". וְהַחֲגִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז טו)</small> \"תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ\". וְהַשִּׂמְחָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז יד)</small> \"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ\". הָרְאִיָּה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הִיא שֶׁנִּרְאֶה פָּנָיו בָּעֲזָרָה בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג וְיָבִיא עִמּוֹ קָרְבַּן עוֹלָה בֵּין מִן הָעוֹף בֵּין מִן הַבְּהֵמָה. וּמִי שֶׁבָּא לָעֲזָרָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְלֹא הֵבִיא עוֹלָה לֹא דַּיּוֹ שֶׁלֹּא עָשָׂה מִצְוַת עֲשֵׂה אֶלָּא עוֹבֵר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כג טו)</small> <small>(שמות לד כ)</small> \"לֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם\". וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַל לָאו זֶה שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. הַחֲגִיגָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הִיא שֶׁיַּקְרִיב שְׁלָמִים בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בְּבוֹאוֹ לְהֵרָאוֹת. וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַשְּׁלָמִים בָּאִים אֶלָּא מִן הַבְּהֵמָה. וּשְׁתֵּי מִצְוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵן הָרְאִיָּה וְהַחֲגִיגָה אֵין הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בָּהֶן. וְהַשִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה בָּרְגָלִים הִיא שֶׁיַּקְרִיב שְׁלָמִים יֶתֶר עַל שַׁלְמֵי חֲגִיגָה. וְאֵלּוּ הֵם הַנִּקְרָאִים שַׁלְמֵי שִׂמְחַת חֲגִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כז ז)</small> \"וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ\". וְנָשִׁים חַיָּבוֹת בְּמִצְוָה זוֹ: \n",
+            "הָרְאִיָּה וְהַחֲגִיגָה אֵין לָהֶן שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז יז)</small> \"אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ\" וְגוֹ'. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבַּן עוֹלַת רְאִיָּה פָּחוֹת מִשְּׁוֵה מָעָה כֶּסֶף וְלֹא שַׁלְמֵי חֲגִיגָה פָּחוֹת מִשְּׁוֵה שְׁתֵּי כֶּסֶף. וּמִצְוָה לְהָבִיא כְּפִי עָשְׁרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כְּמַתְּנַת יָדוֹ: \n",
+            "שַׁלְמֵי שִׂמְחָה לֹא נָתְנוּ בָּהֶן חֲכָמִים שִׁעוּר. בְּעֵת שֶׁיַּעֲלֶה אָדָם לִירוּשָׁלַיִם לָחֹג אִם הָיוּ בְּיָדוֹ קָרְבְּנוֹת הָרְאִיָּה יְבִיאֵם אוֹ יַעֲלֶה עִמּוֹ כֶּסֶף לִקְנוֹת בּוֹ הַקָּרְבָּן. וְאִם אֵין בְּיָדוֹ כֶּסֶף לֹא יָבִיא שְׁוֵה כֶּסֶף אֲפִלּוּ הָיָה בְּיָדוֹ שְׁוֵה כַּמָּה זְהוּבִים אָסוּר לוֹ לַעֲלוֹת רֵיקָם בְּלֹא כֶּסֶף וְלֹא קָרְבָּן. וְלָמָּה אָסְרוּ שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ שְׁוֵה כֶּסֶף גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא לִמְכֹּר אוֹ שֶׁמָּא יִמָּצְאוּ הַמָּעוֹת סִיגִים:\n",
+            "מִי שֶׁלֹּא הִקְרִיב בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וְשַׁלְּמִי חֲגִיגָתוֹ הֲרֵי זֶה מַקְרִיבָן בִּשְׁאָר יְמוֹת הָרֶגֶל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז טו)</small> \"שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ\" מְלַמֵּד שֶׁכֻּלָּן רְאוּיִין לַחֲגִיגָה וְכֻלָּן תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן הֵם:\n",
+            "וּמִצְוָה לְהַקְדִּים וּלְהַקְרִיב בָּרִאשׁוֹן. לֹא הִקְרִיב בָּרִאשׁוֹן בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד יַקְרִיב בַּשֵּׁנִי. וְכָל הַמְּאֻחָר הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה וְעָלָיו נֶאֱמַר <small>(צפניה ג יח)</small> \"נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי\":\n",
+            "עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ וְעַל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר <small>(קהלת א טו)</small> \"מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן\":\n",
+            "מִי שֶׁלֹּא חַג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וּבַיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא שְׁמִינִי וְאַף הַשְּׁמִינִי תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן הוּא. וְכֵן מִי שֶׁלֹּא חַג בְּיוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת חוֹגֵג כָּל שִׁבְעָה וְיֵשׁ לוֹ תַּשְׁלוּמִין כָּל שֵׁשֶׁת יָמִים שֶׁלְּאַחַר חַג הַשָּׁבוּעוֹת. וְדָבָר זֶה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה נֶאֱמַר שֶׁחַג הַשָּׁבוּעוֹת כְּחַג הַמַּצּוֹת לְתַשְׁלוּמִין:\n",
+            "עוֹלַת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה אֵינָן דּוֹחִין לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת הַטֻּמְאָה לְפִי שֶׁאֵין לָהֶן זְמַן קָבוּעַ כְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר. שֶׁאִם אֵינוֹ חוֹגֵג הַיּוֹם חוֹגֵג לְמָחָר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל דּוֹחִין אֶת יוֹם טוֹב וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין בְּיוֹם טוֹב נְדָרִים וּנְדָבוֹת מַקְרִיבִין עוֹלַת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה וְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה שֶׁאֵין אֵלּוּ נְדָרִים וּנְדָבוֹת אֶלָּא חוֹבוֹת:\n",
+            "כְּשֶׁמַּקְרִיב הַמַּקְרִיב עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָתוֹ וְשִׂמְחָתוֹ בְּיוֹם טוֹב. סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן בְּכָל כֹּחוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בִּשְׁאָר הַיָּמִים. אַף עַל פִּי שֶׁסְּמִיכָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת לֹא גָּזְרוּ עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁבוּת:\n",
+            "הַמַּפְרִישׁ עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וּמֵת. הַיּוֹרְשִׁין חַיָּבִין לַהֲבִיאָהּ. מֻתָּר לְהַקְרִיב בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד נְדָרִים וּנְדָבוֹת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר כט לט)</small> \"אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם\" מִכְּלַל שֶׁקְּרֵבִין בָּרֶגֶל. <small>(במדבר כט לט)</small> \"לְעלֹתֵיכֶם\" כְּמוֹ עוֹלַת מְצֹרָע וְעוֹלַת יוֹלֶדֶת. <small>(במדבר כט לט)</small> \"וּלְמִנְחֹתֵיכֶם\" לְהָבִיא מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת. <small>(במדבר כט לט)</small> \"וּלְשַׁלְמֵיכֶם\" לְרַבּוֹת שַׁלְמֵי נָזִיר הַכּל קְרֵבִין בַּמּוֹעֵד וְאֵין קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב:\n",
+            "וּמִי שֶׁהָיָה לוֹ אוֹכְלִים מְרֻבִּים וּנְכָסִים מוּעָטִין מֵבִיא שַׁלְמֵי חֲגִיגָה מְרֻבִּין וְעוֹלוֹת רְאִיָּה מוּעָטִין. הָיוּ לוֹ אוֹכְלִין מוּעָטִין וּנְכָסִים מְרֻבִּין מֵבִיא עוֹלוֹת רְאִיָּה מְרֻבּוֹת וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה מוּעָטוֹת. הָיוּ זֶה וְזֶה מוּעָט עַל זֶה אָמְרוּ לֹא יִפְחֹת מִמָּעָה לְעוֹלָה וּשְׁתֵּי כֶּסֶף לִשְׁלָמִים. זֶה וְזֶה מְרֻבֶּה עַל זֶה נֶאֱמַר <small>(דברים טז יז)</small> \"כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ\":\n"
+        ],
+        [
+            "נָּשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּה. וְכָל הָאֲנָשִׁים חַיָּבִים בִּרְאִיָּה חוּץ מֵחֵרֵשׁ וְאִלֵּם וְשׁוֹטֶה וְקָטָן וְסוּמָא וְחִגֵּר וְטָמֵא וְעָרֵל. וְכֵן הַזָּקֵן וְהַחוֹלֶה וְהָרַךְ וְהֶעָנֹג מְאֹד שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לַעֲלוֹת עַל רַגְלֵיהֶן כָּל אֵלּוּ הָאַחַד עָשָׂר פְּטוּרִין. וּשְׁאָר כָּל הָאֲנָשִׁים חַיָּבִין בִּרְאִיָּה. הַחֵרֵשׁ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ בְּאָזְנוֹ אַחַת פָּטוּר מִן הָרְאִיָּה. וְכֵן הַסּוּמָא בְּעֵינוֹ אַחַת. אוֹ חִגֵּר בְּרַגְלוֹ אַחַת פָּטוּר. הָאִלֵּם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ פָּטוּר. טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס פְּטוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן סְפֵק אִשָּׁה. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין פָּטוּר מִפְּנֵי צַד עַבְדוּת שֶׁבּוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁכָּל אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּה. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר <small>(שמות כג יז)</small> <small>(שמות לד כג)</small> <small>(דברים טז טז)</small> \"יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ\" לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים. וּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בָּהּ אֵין הָעֲבָדִים חַיָּבִים בָּהּ. וְעוֹד הֲרֵי נֶאֱמַר בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיא הָעֲבָדִים. וְנֶאֱמַר <small>(דברים לא יא)</small> \"בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת\". כְּשֵׁם שֶׁהֵן בָּאִין לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי ה' כָּךְ הֵם בָּאִים לִרְאוֹת הֲדַר קָדְשׁוֹ וּבֵית שְׁכִינָתוֹ. לְהוֹצִיא סוּמָא שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה. אֲפִלּוּ נִסְמֵית עֵינוֹ אַחַת שֶׁהֲרֵי אֵין רְאִיָּתוֹ שְׁלֵמָה. וְשָׁם נֶאֱמַר <small>(דברים לא יב)</small> \"לְמַעַן יִשְׁמְעוּ\". לְהוֹצִיא מִי שֶׁאֵין לוֹ שְׁמִיעָה גְּמוּרָה. <small>(דברים לא יב)</small> \"וּלְמַעַן יִלְמְדוּ\". לְהוֹצִיא מִי שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר. שֶׁכָּל הַמְצֻוֶּה לִלְמֹד מְצֻוֶּה לְלַמֵּד. וְנֶאֱמַר <small>(שמות לד כד)</small> \"בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה'\" מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו לְהוֹצִיא חִגֵּר וְחוֹלֶה וְזָקֵן וְעָנֹג. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ שֶׁאֵין הַטָּמֵא רָאוּי לְבִיאָה וְכֵן הֶעָרֵל מָאוּס כְּטָמֵא: \n",
+            "הַמְקַמֵּץ וְהוּא שֶׁמְּלַאכְתוֹ לְקַבֵּץ צוֹאַת כְּלָבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְעַבֵּד הָעוֹרוֹת אוֹ לִרְפוּאָה. וְכֵן הַמְצָרֵף נְחשֶׁת בְּמַחְצָב שֶׁלּוֹ וְהָעַבְּדָנִין. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְאוּסִין מִפְּנֵי מְלַאכְתָּן הֲרֵי אֵלּוּ מְטַהֲרִין גּוּפָן וּמַלְבּוּשָׁן וְעוֹלִין בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת:\n",
+            "כָּל קָטָן שֶׁיָּכוֹל לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִיְּרוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת אָבִיו חַיָּב לְהַעֲלוֹתוֹ וּלְהֵרָאוֹת בּוֹ כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כג יז)</small> <small>(שמות לד כג)</small> <small>(דברים טז טז)</small> \"יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ\". וְאִם הָיָה הַקָּטָן חִגֵּר אוֹ סוּמָא אוֹ חֵרֵשׁ אֲפִלּוּ בְּאַחַת אֵינוֹ חַיָּב לְחַנְּכוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָאוּי לִרְפוּאָה שֶׁאִלּוּ הָיָה גָּדוֹל וְהוּא כָּךְ הָיָה פָּטוּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "כָּל הַחַיָּב בִּרְאִיָּה חַיָּב בַּחֲגִיגָה וְכָל הַפָּטוּר מִן הָרְאִיָּה פָּטוּר מִן הַחֲגִיגָה. וְכֻלָּן חַיָּבִין בְּשִׂמְחָה. חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְעָרֵל וְטָמֵא. חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בְּנֵי חִיּוּב הֲרֵי הֵן פְּטוּרִין מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. וְעָרֵל וְטָמֵא מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן אוֹכְלִים בְּקָדָשִׁים וְאֵינָן רְאוּיִין לְבִיאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ וּבְהִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת:\n",
+            "מִי שֶׁהָיָה חִגֵּר אוֹ סוּמָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְרַפֵּא בַּשֵּׁנִי. פָּטוּר מִן הָרְאִיָּה וּמִן הַחֲגִיגָה. שֶׁבְּיוֹם חוֹבָתוֹ הָיָה פָּטוּר. שֶׁכָּל יְמוֹת הֶחָג תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן הֵן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן אִם נִטְמָא בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן אַף עַל פִּי שֶׁטִּהֵר לְמָחָר פָּטוּר. אֲבָל אִם נִטְמָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהָבִיא חֲגִיגָתוֹ וּרְאִיָּתוֹ בְּתוֹךְ יְמֵי הָרֶגֶל כְּשֶׁיִּטְהַר:\n",
+            "מִי שֶׁבָּא לַעֲזָרָה בְּתוֹךְ יְמֵי הֶחָג אֵינוֹ חַיָּב לְהָבִיא עוֹלָה בְּיָדוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּכָּנֵס. שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כג טו)</small> \"וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם\" אֵינוֹ אֶלָּא בְּעִקַּר הָרֶגֶל בִּלְבַד שֶׁהוּא יוֹם רִאשׁוֹן אוֹ תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן. וְאִם הֵבִיא בְּכָל עֵת שֶׁיָּבִיא מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ וּמַקְרִיבִין אוֹתָהּ לְשֵׁם עוֹלַת רְאִיָּה. שֶׁהָרְאִיָּה אֵין לָהּ שִׁעוּר:\n",
+            "הִפְרִישׁ עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת לַחֲגִיגָתוֹ וְהִקְרִיב מֵהֶן מִקְצָתָן בָּרִאשׁוֹן וּפָסַק. שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּמַקְרִיב הַשְּׁאָר שֶׁהֲרֵי שִׁיֵּר אוֹתָם. וְאִם לֹא פָּסַק אֶלָּא דְּחָקוֹ הַיּוֹם וְלֹא יָכוֹל לְהַקְרִיב הַיּוֹם מַקְרִיב הַשְּׁאָר לְמָחָר:\n",
+            "עוֹלַת רְאִיָּה אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחֻלִּין כִּשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁאָדָם חַיָּב בָּהֶן. אֲבָל שַׁלְמֵי חֲגִיגָה בָּאוֹת מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַמְעֹרָבוֹת עִם מְעוֹת חֻלִּין. לוֹקֵחַ מִן הַתַּעֲרֹבֶת בְּהֵמָה וּמַקְרִיבָהּ שַׁלְמֵי חֲגִיגָה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה שִׁעוּר אֲכִילָה רִאשׁוֹנָה מִן הַחֻלִּין. מִפְּנֵי שֶׁשַּׁלְמֵי חֲגִיגָה חוֹבָה וְכָל שֶׁהוּא חוֹבָה אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין:\n",
+            "וְיוֹצֵא אָדָם יְדֵי חוֹבַת שַׁלְמֵי חֲגִיגָה בְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה. וְאֵין מְבִיאִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב:\n",
+            "יוֹצְאִין יִשְׂרָאֵל יְדֵי חוֹבַת שַׁלְמֵי שִׂמְחָה בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת וּבְמַעֲשַׂר בְּהֵמָה. וְהַכֹּהֲנִים בְּחַטָּאת וּבְאָשָׁם וּבִבְכוֹר וּבְחָזֶה וְשׁוֹק. שֶׁמִּצְוָה זוֹ הִיא לִשְׂמֹחַ בַּאֲכִילַת בָּשָׂר לִפְנֵי ה' וַהֲרֵי אָכְלוּ. אֲבָל אֵין יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן לֹא בְּעוֹפוֹת וְלֹא בִּמְנָחוֹת שֶׁאֵינָן בָּשָׂר הַמְשַׂמֵּחַ. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בִּפְסָחִים שֶׁחֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר רְשׁוּת. לְפִיכָךְ אֵין אָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבַת חֲגִיגָה אֶלָּא יוֹצֵא בָּהּ חוֹבַת שִׂמְחָה:\n",
+            "מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שַׁלְמֵי נֵדֶר אוֹ נְדָבָה וּשְׁחָטָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אַף עַל פִּי שֶׁאֲכָלָן בְּיוֹם טוֹב אֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבַת חֲגִיגָה שֶׁאֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחֻלִּין אֲבָל יָצָא בָּהּ יְדֵי חוֹבַת שִׂמְחָה:\n",
+            "אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁחָטָן קֹדֶם הָרֶגֶל. הוֹאִיל וְאוֹכֵל מֵהֶן בָּרֶגֶל יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִשְׁחֹט שַׁלְמֵי שִׂמְחָה בִּשְׁעַת שִׂמְחָה:\n",
+            "לֹא יָבִיא אָדָם תּוֹדָה בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר מִפְּנֵי הֶחָמֵץ שֶׁבָּהּ שֶׁאֵין מְבִיאִין קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל. וְאִם הֵבִיא יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבַת שִׂמְחָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n",
+            "הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה שֶׁאֵצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתִי לְשֵׁם חֲגִיגָה. חַיָּב לְהָבִיא תּוֹדָה וְאֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חֲגִיגָה שֶׁאֵין חֲגִיגָה בָּאָה אֶלָּא מִן הַחֻלִּין. כְּשֶׁיִּזְבַּח אָדָם שַׁלְמֵי חֲגִיגָה וְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה לֹא יִהְיֶה אוֹכֵל הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ בִּלְבַד וִידַמֶּה שֶׁיַּעֲשֶׂה מִצְוָה גְּמוּרָה. אֶלָּא חַיָּב לְשַׂמֵּחַ הָעֲנִיִּים וְהָאֻמְלָלִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז יד)</small> \"וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה\". מַאֲכִיל הַכּל וּמַשְׁקָן כְּפִי עָשְׁרוֹ. וּמִי שֶׁאָכַל זְבָחָיו וְלֹא שִׂמֵּחַ אֵלּוּ עִמּוֹ עָלָיו נֶאֱמַר <small>(הושע ט ד)</small> \"זִבְחֵיהֶם כְּלֶחֶם אוֹנִים לָהֶם כָּל אֹכְלָיו יִטַּמָּאוּ כִּי לַחְמָם לְנַפְשָׁם\". וּמִצְוָה בְּלֵוִי יוֹתֵר מִן הַכּל לְפִי שֶׁאֵין לוֹ לֹא חֵלֶק וְלֹא נַחֲלָה וְאֵין לוֹ מַתָּנוֹת בַּבָּשָׂר לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְזַמֵּן לְוִיִּים עַל שֻׁלְחָנוֹ וּלְשַׁמְּחָם אוֹ יִתֵּן לָהֶם מַתְּנוֹת בָּשָׂר עִם מַעֲשֵׂר שֶׁלָּהֶם כְּדֵי שֶׁיִּמְצְאוּ בּוֹ צָרְכֵיהֶם. וְכָל הָעוֹזֵב אֶת הַלֵּוִי מִלְּשַׂמְּחוֹ וְשׁוֹהֶה מִמֶּנּוּ מַעַשְׂרוֹתָיו בָּרְגָלִים עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יב יט)</small> \"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי\":\n"
+        ],
+        [
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַקְהִיל כָּל יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְטַף בְּכָל מוֹצָאֵי שְׁמִטָּה בַּעֲלוֹתָם לָרֶגֶל וְלִקְרוֹת בְּאָזְנֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁהֵן מְזָרְזוֹת אוֹתָן בְּמִצְוֹת וּמְחַזְּקוֹת יְדֵיהֶם בְּדַת הָאֱמֶת. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים לא י)</small> \"מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת\" <small>(דברים לא יא)</small> \"בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת\" וְגוֹ' <small>(דברים לא יב)</small> \"הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ\" וְגוֹ':\n",
+            "כָּל הַפָּטוּר מִן הָרְאִיָּה פָּטוּר מִמִּצְוַת הַקְהֵל חוּץ מִן הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהֵעָרֵל. אֲבָל הַטָּמֵא פָּטוּר מִמִּצְוַת הַקְהֵל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים לא יא)</small> \"בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל\" וְזֶה אֵינוֹ רָאוּי לְבִיאָה. וְהַדָּבָר בָּרוּר שֶׁהַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרוֹגִינוּס חַיָּבִין שֶׁהֲרֵי הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת:\n",
+            "אֵימָתַי הָיוּ קוֹרִין. בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת שֶׁהוּא תְּחִלַּת יְמֵי חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד שֶׁל שָׁנָה שְׁמִינִית. וְהַמֶּלֶךְ הוּא שֶׁיִּקְרָא בְּאָזְנֵיהֶם. וּבְעֶזְרַת הַנָּשִׁים הָיוּ קוֹרִין. וְקוֹרֵא כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְאִם קָרָא מְעֻמָּד הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. מֵהֵיכָן הוּא קוֹרֵא מִתְּחִלַּת חֻמַּשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים עַד סוֹף פָּרָשַׁת שְׁמַע וּמְדַלֵּג לִ<small>(דברים יא יג)</small> \"וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ\" וְגוֹ' וּמְדַלֵּג לְעַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר וְקוֹרֵא מֵ <small>(דברים יד כב)</small> \"עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר\" עַל הַסֵּדֶר עַד סוֹף בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת עַד <small>(דברים כח סט)</small> \"מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב\" וּפוֹסֵק: \n",
+            "כֵּיצַד הוּא קוֹרֵא. תּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת בְּכָל יְרוּשָׁלַיִם כְּדֵי לְהַקְהִיל אֶת הָעָם. וּמְבִיאִין בִּימָה גְּדוֹלָה וְשֶׁל עֵץ הָיְתָה וּמַעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּאֶמְצַע עֶזְרַת נָשִׁים וְהַמֶּלֶךְ עוֹלֶה וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ קְרִיאָתוֹ וְכָל יִשְׂרָאֵל הָעוֹלִים לָחֹג מִתְקַבְּצִין סְבִיבָיו. וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן וּסְגָן לְכֹהֵן גָּדוֹל וְכֹהֵן גָּדוֹל לַמֶּלֶךְ כְּדֵי לְהַדְּרוֹ בְּרֹב בְּנֵי אָדָם. וְהַמֶּלֶךְ מְקַבְּלוֹ כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד וְאִם רָצָה יֵשֵׁב וּפוֹתֵחַ וְרוֹאֶה וּמְבָרֵךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ כָּל קוֹרֵא בַּתּוֹרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. וְקוֹרֵא הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁאָמַרְנוּ עַד שֶׁהוּא גּוֹמֵר וְגוֹלֵל וּמְבָרֵךְ לְאַחֲרֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמוֹסִיף שֶׁבַע בְּרָכוֹת וְאֵלּוּ הֵן. רְצֵה ה' אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְכוּ'. מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וְכוּ'. אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְכוּ' עַד מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין בַּתְּפִלָּה. הֲרֵי שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת כְּמַטְבְּעָן. רְבִיעִית מִתְפַּלֵּל עַל הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיַּעֲמֹד וְחוֹתֵם בָּהּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַשּׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן. חֲמִישִׁית מִתְפַּלֵּל עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁתַּעֲמֹד מַלְכוּתָם וְחוֹתֵם בָּהּ הַבּוֹחֵר בְּיִשְׂרָאֵל. שִׁשִּׁית מִתְפַּלֵּל עַל הַכֹּהֲנִים שֶׁיִּרְצֶה הָאֵל עֲבוֹדָתָם וְחוֹתֵם בָּהּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַכֹּהֲנִים. שְׁבִיעִית מִתְחַנֵּן וּמִתְפַּלֵּל בָּהּ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל וְחוֹתֵם בָּהּ הוֹשַׁע ה' אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל שֶׁעַמְּךָ צְרִיכִין לְהִוָּשַׁע בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:\n",
+            "הַקְּרִיאָה וְהַבְּרָכוֹת בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים לא יא)</small> \"תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת\" בִּלְשׁוֹנָהּ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם לוֹעֲזוֹת:\n",
+            "וְגֵרִים שֶׁאֵינָן מַכִּירִין חַיָּבִין לְהָכִין לִבָּם וּלְהַקְשִׁיב אָזְנָם לִשְׁמֹעַ בְּאֵימָה וְיִרְאָה וְגִילָה בִּרְעָדָה כְּיוֹם שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ בְּסִינַי. אֲפִלּוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים שֶׁיּוֹדְעִים כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ חַיָּבִין לִשְׁמֹעַ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה יְתֵרָה. וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁמֹעַ מְכַוֵּן לִבּוֹ לִקְרִיאָה זוֹ שֶׁלֹּא קְבָעָהּ הַכָּתוּב אֶלָּא לְחַזֵּק דַּת הָאֱמֶת וְיִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ עַתָּה נִצְטַוָּה בָּהּ וּמִפִּי הַגְּבוּרָה שׁוֹמְעָהּ. שֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁלִיחַ הוּא לְהַשְׁמִיעַ דִּבְרֵי הָאֵל:\n",
+            "יוֹם הַקְהֵל שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מְאַחֲרִין אוֹתוֹ לְאַחַר הַשַּׁבָּת. מִפְּנֵי תְּקִיעַת הַחֲצוֹצְרוֹת וְהַתְּחִנּוֹת שֶׁאֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת:\n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות חגיגה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..0be6e2460a554449dcdb5bf62255b6c8eb1293b9
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json	
@@ -0,0 +1,53 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Firstlings",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/87e70942fcf6950675c5bfd0436d0360.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות בכורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "It is a positive command to set apart every male firstborn, whether among human beings or among clean cattle or among the donkey species, whether they are unharmed or diseased, as it is written: \"Consecrate to me every firstborn, man or beast; every firstborn among the Israelites is mine\" (Exodus 13:2). All these belong to the priests.",
+            "The firstborn of a human being and the firstborn of a donkey must be redeemed, and their redemption price is given to the priests. The firstborn of clean cattle is to be slaughtered in the Temple Court, like other things holy in a minor degree.— —",
+            "If the firstborn of a clean animal was blemished, it had to be given to the priest, whether it was blemished from birth or it became blemished after it had been perfect. If the priest wanted to, he might eat it anywhere, sell it, or serve it as food to anyone he pleased, even to a non-Jew, since it was permissible for common use.— —"
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "It is a positive command to set apart one out of ten from all clean cattle which are born to any man each year. This command applies only to herds or flocks, as it is written: \"All tithes of the herd or flock … shall be holy to the Lord\" (Leviticus 27:32).",
+            "",
+            "All are required to give tithe from cattle: priests, Levites, and lay Israelites."
+        ],
+        [
+            "If a man had ten lambs and he set apart one of the ten, or if he had a hundred and he set ten apart as tithe, they are not valid tithe. But how should one act? He must gather all the lambs or all the calves into the fold and make an opening so small that two cannot get out at the same time. Their dams are left outside bleating, so that the lambs hear their voice and leave the fold to meet them, as it is written: \"All that passes under the shepherd's staff\" (32), meaning that each must pass under the staff of itself, and not that the owner should pull it out. When they emerge from the fold, one after the other, the owner begins to count: one, two, three, four, five, six, seven, eight, nine, and the lamb which comes out tenth, whether male or female, unblemished or blemished, he marks with red paint and says: \"This is tithe.\"— —",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Young lambs are not like untithed farm products from which it is forbidden to eat until they are tithed.— — One may sell or slaughter whatever he pleases before he performs the tithing; then the tithe animal is consecrated and consumed in a legally prescribed manner.— —",
+            "The sages appointed three seasons in the year for tithing cattle, and when one of these seasons arrives one must not sell or slaughter until he has given tithe.— —"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f75e507b52906a304a6df41afd5d9216c3009dff
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json	
@@ -0,0 +1,170 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Firstlings",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+    "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "\n    <i>Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l</i><br><br>© Published and Copyright by Moznaim Publications.<br>Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n    ",
+    "digitizedBySefaria": false,
+    "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+    "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות בכורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "It is a positive commandment to set aside all the male first issues of the womb, whether among humans, kosher animals, and donkeys. This applies whether the animals are healthy or <i>treifot</i>. Thus Exodus 13:2 states: \"Consecrate unto Me all firstborn, the first issue of the womb among the children of Israel, in humans and in animals.\" All of the above are given to the priests.\"",
+            "Firstborn humans and firstborn donkeys are redeemed and the redemption is given to the priests. A firstborn kosher animal should be slaughtered in the Temple like other sacrifices of a lesser degree of sanctity. Its blood is cast on the altar and its fats and organs are burnt on the altar's pyre, as explained in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i>.<br>The remainder of the meat is eaten by the priests, as Numbers 18:15-18 states: \"You shall surely redeem firstborn humans and you shall redeem firstborn non-kosher animals, but firstborn oxen... you shall not redeem. They are holy.... Their flesh will be for you.\"",
+            "When a firstborn kosher animal is blemished - whether it was born blemished or contracted a blemish after being born unblemished - it should be given to a priest. If he desires, he may eat it anywhere, or sell it or feed to whoever he desires, even a gentile, because it is ordinary property, as Deuteronomy 15:21-22 states: \"If it has a blemish - lameness or blindness... the pure and the impure shall partake of it, like a deer or a hart.\" It is the priest's private property.",
+            "It is a mitzvah to sanctify a firstborn kosher animal and say: \"Behold, this is holy,\" as Deuteronomy 15:19 states: \"Every firstborn shall you sanctify unto God your Lord.\" Even if the owner did not sanctify it, it is sanctified as a matter of course. It is sanctified upon its emergence from the womb.",
+            "The mitzvah of the firstborn kosher animal is observed in <i>Eretz Yisrael</i> and in the Diaspora. Firstborn animals from the Diaspora should not be brought to <i>Eretz Yisrael</i>. This is derived from <i>ibid.</i> 14:23: \"And you shall eat before God your Lord... the tithes of your grain, your wine, your oil, the firstborn of your herds and your sheep.\" Implied is that from the place where you bring \"the tithes of your grain,\" you should bring firstborn cattle and sheep. From where you do not bring \"the tithes of your grain,\" you should not bring firstborn cattle and sheep. Instead, those firstborn animals are like ordinary property and should be eaten after they become blemished. If one brings firstborn animals from the Diaspora to Jerusalem, they should not be accepted, nor should they be sacrificed. Instead, they should be eaten after they become blemished.",
+            "This mitzvah is observed whether the Temple is standing or not, like the tithes of grain. It does not apply to the offspring of consecrated animals - whether consecrated to be offered on the altar or consecrated for the Temple treasury - while they remain consecrated before they are redeemed.",
+            "Everyone is obligated in the mitzvah of setting aside a firstborn issue of a kosher animal: priests, Levites, and Israelites. Even though a firstborn issue is given to a priest, if a firstborn issue is born to a priest, he must offer its blood and fats and organs, as stated. And he must eat the remainder of the meat according to the laws pertaining to a firstborn, as Deuteronomy 15:19 states: \"Every firstborn that is born in your herds and your cattle, you shall sanctify.\" The priests and the Levites are, however, exempt with regard to the mitzvot applying to the firstborn of humans and the firstborn of non-kosher animals, as we explained in <i>Hilchot Matanot Kehunah</i>.",
+            "A firstborn animal should be eaten within the first year of its life, whether it is unblemished or blemished, as <i>ibid.</i>:20-22 states: \"Eat it before God your Lord, year after year.... If it has a blemish,... eat it in your gates.\"<br>From when is the year calculated? If it is unblemished, it should be calculated from the eighth day of its life, for then it is fit to be offered as a sacrifice. If it was born blemished, the year should be calculated from the day of its birth, because it could be eaten on that day, provided it was born after a full-term pregnancy. If, however, it is not known whether it was born after a full-term pregnancy, the year should be calculated from the eighth day.",
+            "If a firstborn animal contracts a blemish in the midst of its year, it is permitted to keep it for twelve months. If it contracts a blemish at the end of its year, it is permitted to keep it for thirty days from the day it contracted the blemish, even though this delays eating it after its year.<br>What is implied? For example, it contracted a blemish on the fifteenth day before the end of its year, it is granted another fifteen days after its year. If it contracted a blemish after its year, he may not keep it more than 30 days. Afterwards, it must be eaten.",
+            "In the present age, a firstborn animal should be left until it contracts a blemish and then eaten.",
+            "If a blemish did not appear so that it could be shown to a sage, one may keep the animal for two or three years. Should a blemish appear so that it could be shown to a sage, if the blemish is contracted within a year, it is permitted to be kept for an entire twelve month period. If it contracts a blemish after its first year, one may maintain it for thirty days.",
+            "The year of a firstborn animal is a full lunar year, twelve months from day to day. If it was a leap year, it benefits from the addition and it is granted thirteen months.<br>If two lambs were born to a person, one on the fifteenth of the first Adar and one on the first day of the second Adar, when the first day of Adar in the following year arrives, the second lamb is considered to have its year completed. The one born in the middle of the first Adar, by contrast, is not considered to have its year completed until the middle of the Adar in the following year. Since it was born in the extra month, it is counted for it.",
+            "If a person transgressed and kept a firstborn animal for more than a year, although he violates a negative commandment, it is not disqualified from being brought as an offering if it is unblemished. If it is blemished, it may be slaughtered anywhere as evident from the prooftext that states: \"the tithes of your grain, your wine, your oil, the firstborn of your herds and your sheep.\" An association is made between the firstborn animal and the tithes. Just as the tithes are not disqualified from one year to the next, so too, a firstborn animal is not disqualified from one year to the next.<sup>41</sup>",
+            "A firstborn animal should not be given to a priest directly after it was born, for this is not respectful to the priest. Instead, the owner of the animal should care for it until it matures slightly. Then he should give it to the priest.<br>For how long is an Israelite obligated to care for a firstborn animal? For a small animal, for 30 days. For a large animal, 50 days.<br>If a priest tells him: \"Give it to me in the midst of this time and I will tend to it myself,\" he is not allowed to give it to him, for this is like a priest helping in order to receive his presents. We already explained in <i>Hilchot Terumot</i>that priests who assist in the granaries, the butcher shops, and among the shepherds should not be given their presents as wages.",
+            "If the firstborn animal was blemished and a priest told the owner in the interval mentioned above: \"Give it to me so that I can partake of it now,\" or if it was unblemished and he told him: \"Give it to me in this interval so that I can offer it now,\" he may give it to him.<br>It appears to me that a person may give a firstborn animal to any priest that he desires.",
+            "When a priest eats an olive-sized portion of an unblemished firstborn animal outside of Jerusalem, he is liable for lashes according to Scriptural Law, as Deuteronomy 12:17 states: \"You may not eat the tithes of your grain, your wine, your oil, the firstborn of your herds and your sheep... in your gates.\"<br>Similarly, a non-priest who partakes of an olive-sized portion of a firstborn animal whether before its blood was poured on the altar or afterwards is liable for lashes. According to the Oral Tradition, it was taught that this admonition applies also to a non-priest who partakes of a firstborn, whether before its blood was poured on the altar or afterwards.",
+            "A firstborn kosher animal should not be redeemed, as Numbers 18:17 states: \"But the firstborn of an ox, the firstborn of a sheep, or the firstborn of a goat should not be redeemed. Similarly, it should not be sold if it is unblemished. The rationale is that since the animal is intended as a sacrifice, the priest does not have the right to sell it.<br>In the present age, when there is no Temple, since the firstborn is intended to be eaten, it is permitted to sell it, even though it is presently unblemished. It may be sold either to a priest or to an Israelite.",
+            "A priest may sell a blemished firstborn animal, in every age, whether the Temple is standing, whether it is not standing, whether it is alive, whether it has been slaughtered.<br>When one sells a blemished firstborn, he should sell it at home, but not in the market-place, as we explained in <i>Hilchot Issurei Mizbeiach</i>. The meat of an unblemished firstborn animal, by contrast, should not be sold, because it is consecrated meat. Priests who are partners in the ownership of a firstborn animal are permitted to weigh one portion against another.",
+            "When a person skins a blemished firstborn animal, he is permitted to skin it in any manner he desires. If he desires to employ the technique called <i>riggul</i>,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">As explained in Hilchot Shivitat Yom Tov 3:6, riggul refers to a technique where the hide of an animal is skinned off entirely as one unit via its feet, so that it will be useful as a pouch, as a bellows, or the like. Rashi (Temurah 24a) maintains that this method of skinning is forbidden because it is comparable to performing labor with consecrated animals. The Tur and the Shulchan Aruch (Orach Chayim 307:1) accept Rashi’s view.</i> he may. The same applies to other consecrated animals that were disqualified. If he desired to skin it from the foot up, he may skin it in that manner."
+        ],
+        [
+            "If any of the permanent blemishes which disqualify consecrated animals and require them to be redeemed is contracted by a firstborn animal, it may be slaughtered for this reason in any place. We have already explained those blemishes in <i>Hilchot Issurei Mizbeiach</i>. Those that are appropriate to apply to a male animal number 67.",
+            "All of the conditions mentioned there which cause a sacrifice to be considered as less than desirable and hence, due to them, a consecrated animal is not offered, but also is not redeemed cause a firstborn not to be slaughtered due to them, nor offered. Instead, the animal remains until it contracts a permanent blemish. Similarly, if a firstborn contracts a temporary blemish, it should not be slaughtered in any place, nor should it be offered. Instead, it should pasture until it contracts a permanent blemish and is slaughtered because of it.",
+            "Similarly, if a transgression was performed with it or it killed a human according to the testimony of only one witness or the owner, it was set aside to be worshiped as a false deity or it was worshiped, it should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish, as explained in <i>Hilchot Issurei Mizbeiach</i>.",
+            "Neither an animal born through Cesarean section, nor one born afterwards are considered as firstborn animals. The first is not, because it is not the first issue of the womb. And the second is not, because the first preceded it. Even if a female was born through Cesarean section and a male later emerged from the womb, it is not a firstborn.",
+            "When a firstborn animal is an <i>androgynus</i>, it does not have any sacred quality associated with it. It is like a female, concerning which the priest has no claim at all. One may perform labor with it and shear it like other ordinary animals.<br>When an animal is born as a <i>tumtum</i>, it is considered as a firstborn of doubtful status. It may be eaten by its owner after it contracts a blemish. This applies whether it urinates from a place that appears to indicate that it is male or it urinates from a place that appears to indicate that it is female.",
+            "When a sheep gives birth to an offspring that appears like a goat or a goat gives birth to an offspring that appears like a lamb, it is exempt from the mitzvah of a firstborn, as indicated by Numbers 18:17 which speaks of \"the firstborn of an ox.\" Implied is that it must be an ox and the firstborn must be an ox.<br>If it has some of the distinguishing characteristics of its mother, it is considered as a firstborn and it is considered as having a permanent blemish, for there is no blemish greater than a deviation from the norms of creation, as explained in <i>Hilchot Issurei Mizbeiach</i>.<br>Even if a cow gives birth to an offspring that resembles a donkey, but it has some of the signs of a cow, it is a firstborn that must be given to a priest. The rationale is that, with regard to the species of donkeys, there is a concept of a firstborn. If, however, it gave birth to an offspring resembling a horse or a camel, even if it has some of the signs of a cow, it is merely a firstborn of doubtful status. Therefore it may be eaten by its owners. If, however, a priest takes possession of it, it is not expropriated from his possession.",
+            "When a person imparts a blemish to a firstborn animal, since he performed a transgression, he is penalized. License is not granted to slaughter the firstborn because of this blemish until it contracts another blemish on its own accord. If, however, this transgressor dies, his son may slaughter the animal because of the blemish inflicted by his father, for his son was not penalized after him.",
+            "If one indirectly caused a firstborn to contract a physical blemish, e.g., one placed a fig on its ear, leaving it there until a dog came and took it and cut off its ear, he caused it to pass through jagged iron and pieces of glass so that its forefoot would be cut off and it was cut off, or he told a gentile to blemish it, the animal should not be slaughtered because of this blemish.<br>This is the general principle: Whenever a blemish was brought about with a person's knowledge, it is forbidden for him to slaughter it because of this blemish. If it was brought about without his knowledge, it is permitted for him to slaughter it because of this blemish.",
+            "If one said: \"If this firstborn animal would contract a blemish, I would slaughter it\" and a gentile heard and caused it to become blemished, he may slaughter it, because it was not brought about with his knowledge.",
+            "If we saw a person perform a deed that would indirectly cause a firstborn to contract a blemish, it contracted a blemish, but we do not know whether he intended that this blemish be caused, he should not slaughter the firstborn, because of it.<br>What is implied? He placed barley in a narrow place where the walls were studded with thorns, when the firstborn ate the barley, its lip became split. Even if the owner was a Torah sage, he should not slaughter the firstborn because of it. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "If a firstborn animal was pursuing a person and he kicked it to divert it, or even if he kicked it because it pursued once before, should he have caused a blemish when he kicked it, he may slaughter the firstborn because of it.",
+            "When children caused a firstborn to become blemished through sport and similarly, if a gentile caused a blemish intentionally, the firstborn may be slaughtered because of it. If they did so in order to cause it to be permitted, it may not be slaughtered because of it.",
+            "When the blood of a firstborn ceased flowing freely, its blood may be let, provided one does not intentionally cause a blemish. If a blemish was caused through the bloodletting, the animal may be slaughtered because of it.",
+            "It is permitted to cause a firstborn animal to become blemished before it emerges into the world and the firstborn may be slaughtered as a consequence.<br>When does this apply? When the Temple is not standing. Then leniency is granted, because ultimately the animal will be eaten after it becomes blemished. When, however, the Temple is standing, this is forbidden.",
+            "When one witness testifies in the name of another witness that a blemish was not brought about knowingly, his word is accepted. Even a woman's word is accepted if she says: \"This blemish was caused on its own accord in my presence,\" and the animal may be slaughtered.",
+            "A shepherd's word is accepted when he states that any blemish that could have been caused by human activity came about on its own accord. The animal may be slaughtered because of such blemishes.<br>When does the above apply? When the shepherd was an Israelite and the firstborn animal is in the possession of a priest. If, however, the shepherd was a priest and the firstborn was still in the possession of its Israelite owner, the shepherd's word is not accepted and we suspect that perhaps he caused it to become blemished so that it would be given to him.",
+            "The word of a priest who testifies on behalf of another priest that a firstborn became blemished on its own accord is accepted. We do not suspect that they are acting in collusion with each other.<br>The rationale is that all of the priests are suspect to cause a blemish to a firstborn so that they can partake of it outside the Temple Courtyard. Therefore their own word is not accepted with regard to their own concerns. A colleague may, however, testify on his behalf, because a person will not transgress on behalf of another. Even a priest's children and the members of his household may testify with regard to a firstborn on his behalf. His wife may not, however, because she is considered as his own person.",
+            "Leniency is, however, shown in the following instance. A firstborn animal was in the possession of a priest and it became blemished. One witness testified that the blemish came as a matter of course, but we do not know whether the blemish is of the type that enables a firstborn to be slaughtered or not. If the priest who is in possession of the firstborn states that he showed this blemish to an expert and he permitted the firstborn to be slaughtered because of it, his word is accepted. We do not suspect that he did not show the animal to the expert and that the firstborn is considered as unblemished. For the priests were not suspected of slaughtering consecrated animals outside the Temple Courtyard, because this is a sin punishable by <i>karet</i>, as we explained.",
+            "Similarly, a priest's word is accepted if he states concerning a blemished firstborn animal: \"An Israelite gave me this firstborn animal after it was blemished. It did not become blemished in my domain.\" As a result, we do not suspect that he caused the blemish. The rationale is that the matter will inevitably become revealed and the priest will be scared to lie, lest the Israelite owner be asked and state: \"It was unblemished at the time it was given to him.\""
+        ],
+        [
+            "A firstborn animal may not be slaughtered because of its blemish unless a ruling to that effect was delivered by an expert who was authorized to do so by the <i>nasi</i> and told by him: \"Give license for slaughter of firstborn animals because of their blemishes.\" Even if a blemish was large and obvious to everyone, license to slaughter it should not be granted by anyone other than an expert who was granted authority.<br>Such an expert may inspect all firstborn animals except his own.",
+            "If there is no expert in a locale and the blemish was one of the blemishes that are obvious and distinct, e.g., the animal's eye was blinded, its forefoot was cut off, or its hindfoot was broken, it may be slaughtered with license of three members of the synagogue. Similarly, if a firstborn animal was taken to the Diaspora and contracted a distinct blemish, license for its slaughter can be granted by three members of the synagogue.",
+            "An expert should not inspect a firstborn animal in <i>Eretz Yisrael</i> unless he is accompanied by a priest, lest the expert tell the owner: \"It is a blemish and it is permitted to slaughter the animal because of it,\" and he slaughter it for himself without giving it to the priest. For although he is not suspect to slaughter sanctified animalsoutside the Temple Courtyard, he is suspect to steal the presents given to the priests.<br>Therefore if the owner was a wise man who is known to be careful in his observance, an animal may be inspected for him without a priest. If the blemish was something obvious to all, e.g., the firstborn's foreleg or hindleg was cut off, since he brought to a sage expert for inspection, we assume that he is careful in his observance. Hence the experts inspects the animal for him even though he is not accompanied by a priest.",
+            "When a person slaughters a firstborn animal and afterwards shows its blemish to an expert - even if the blemish is overtly recognizable and will not be affected by ritual slaughter, e.g., its foreleg or hindleg were cut off - since it was not slaughtered with license granted by an expert - it is forbidden to benefit from it and it should be buried like a firstborn animal that died.",
+            "When a firstborn had only one testicle, but two sacs, it was sat on its rear, and its genital area kneaded without finding the second testicle, an expert granted permission for its slaughter and it was slaughtered, it is permitted to be eaten even though the second testicle was found clinging to the flanks. Since its genital area was kneaded, the original ruling is not rescinded. If, however, its genital area was not kneaded, even though permission to slaughter it was granted by an expert, it must be buried.",
+            "When a person who is not an expert inspects a firstborn and has it slaughtered, it should be buried and he must make restitution from his personal resources.<br>How much should he pay? A fourth of the worth of a small animal and half the worth of a large animal. Why does he not pay its entire worth? Because the owner of the animal was penalized so that he not delay offering the firstborn and so that he not raise a small animal in <i>Eretz Yisrael</i>.",
+            "When a person receives a wage for inspecting a firstborn animal for a blemish, the animal may not be slaughtered on the basis of his rulings unless he was a great expert and the sages knew that there were none like him and they allotted a fee to him for the visit and inspection whether a blemish was found or not.He should not take a fee for any given animal more than once and should continue to inspect it as long as it is brought to him, so that no suspicions will be aroused.",
+            "When a person is suspect to sell firstborn animals as ordinary animals, one may not purchase even the meat of deer from him, because it resembles the meat of a calf. One may not purchase from him hides that have not been processed, even the hides of a female animal, lest he cut off the place of the male organ and say: \"This is the hide of a female animal.\"<br>One may not purchase wool from him, even wool that has been whitened. Needless to say, this refers to wool that is still soiled. We may, however, purchase from him spun wool, rolls of wool and processed hides. The rationale is that one will not process the hide from an unblemished firstborn animal, because he fears to leave it in his domain, lest the judges hear and penalize him according to his wickedness.",
+            "When one slaughtered a firstborn and sold its meat and afterwards, it became known that he did not show it to an expert, what was eaten was eaten. The owner should, however, return the money paid by the purchasers. What was not eaten should be burned and the money returned. This law also applies when one feeds meat from an animal that is <i>treifah</i>, as will be explained in <i>Hilchot Mikach UMemcar</i>.",
+            "The following rules apply when it is discovered that a firstborn was <i>treifah</i>. If it was unblemished and it was discovered to be <i>treifah</i> after it was skinned, the hide should be burnt, as explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>, and the meat should be buried. If it was slaughtered because of a blemish, the meat should be buried and the priests should be allowed to benefit from its hide, provided it was slaughtered on the basis of the ruling of an expert.",
+            "When the meat of a firstborn animal, whether unblemished or blemished, has been eaten according to law, just as it is permitted to benefit from its hide, so too, is it permitted to benefit from its shearings. Nevertheless, it is forbidden to benefit from any wool which is cut off from it while it is alive - and even from wool that it shed, and even to wool that was shed after the animal contracted a blemish. Even after it was slaughtered, and, needless to say, after it died, the wool remains forbidden. For the same wool that was shed from the animal during its lifetime remains forbidden even after these events take place. These same laws apply with regard to the tithes of animals.<br>We have already explained in <i>Hilchot Me'ilah</i> that this decree was instituted only with regard to the firstborn and tithe sacrifices, because they do not come to secure atonement. Hence with regard to these sacrifices, there is room to suspect that the owner will leave them in his domain to take all the wool that sheds from them. This is undesirable, because as we have already explained, it is a mitzvah to eat the firstborn in the first year of its life, whether it is unblemished or blemished.",
+            "The following rules apply when a firstborn has loose-hanging wooland it was slaughtered because of its blemish. It is permitted to benefit from the loose-hanging wool that resembles the animal's other wool. It is, however, forbidden to benefit from the loose-hanging wool that does not resemble the animal's other wool, i.e., its roots are turned in the opposite direction and face its tips, for this is considered as if it were shed while the animal was alive.",
+            "When the shearings of the wool from a firstborn animal, even one that was blemished, become intermingled with the shearings of ordinary animals - even one with several thousand - they are all forbidden. The rationale is that the shearings are a significant entity and even the slightest amount causes the entire mixture to be considered as consecrated.<br>When one weaves a full length of a <i>sit</i> of wool from a firstborn animal in a garment, it should be destroyed by burning. If wool from consecrated animals was used, even the slightest amount causes the entire garment to be consecrated."
+        ],
+        [
+            "There is an obligation to apply the laws of a firstborn to an animal owned by partners. The terms \"your cattle and your sheep\" was used only to exclude an animal owned in partnership with a gentile. For if a gentile was a partner in the ownership of a cow or of the fetus it is carrying - even if the gentile owns only a thousandth share of the mother or the offspring, it is exempt from the requirements pertaining to the firstborn.<br>If the gentile owned one specific limb of one of them, e.g., a forefoot or a hindfoot, any limb which if cut off that limb would render the animal as blemished, exempts it. If the limb owned by the gentile could be cut off without disqualifying the animal as a firstborn, it is obligated in the laws of the firstborn.",
+            "When a person purchases a fetus being carried by a cow owned by a gentile or he sells a fetus being carried by his cow to a gentile, even though he is not permitted to do so, the fetus is exempt from the requirements of the firstborn. He is not penalized because of this matter.",
+            "When a person receives an animal from a gentile to care for it and the offspring would be shared or a gentile receives an animal from a Jew under such an arrangement, the offspring are exempt from the requirements of firstborn animals.This is implied by Exodus 13:2: \"All the first issue of the womb among the children of Israel,\" i.e., everything must belong to a Jew.",
+            "The following laws apply when a Jew receives sheep from a gentile at a fixed price and agreed that the profit will be split between them, but if the worth of the animal is reduced, the loss is born by the Jew alone. Even though the sheep are in the domain of the Jew and are his property, since if the gentile will not find any other resources to collect his debt for the lost sheep from him, he will take these sheep and their offspring, it is considered as if he has a lien on them and their offspring. Thus the gentile is considered as having a share of them and they and their offspring are exempt from the requirements of the firstborn. The offspring of their offspring, however, are liable for they belong to the Jew and the gentile has no authority over them.",
+            "When a Jews pays money to a gentile and thus acquires an animal from a gentile according to their law, even though he did not perform <i>meshichah</i>,he acquires the animal and the requirements of the firstborn apply to its offspring. Similarly, if a gentile acquired an animal from a Jew according to their laws and paid money, he acquires it even though he did not perform <i>meshichah</i> and its offspring are exempt from the requirements of the firstborn.",
+            "When a gentile converts and it is not known whether his cow gave birth before he converted or afterwards, it is considered a firstborn because of the doubt.",
+            "When a person purchases an animal from a gentile and does not know whether it gave birth already or not, if it gives birth in his possession, the offspring is considered a firstborn because of the doubt. It should be eaten by its masters after it becomes blemished, but is not given to a priest. The rationale is that when a person desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on the plaintiff.",
+            "When a person purchases an animal that is giving suck from a gentile, he need not suspect that it is giving suck to the offspring of another animal. Instead, we operate under the assumption that it has already given birth. Even if the animal to which it is giving suck is like another species, even if it is like a pig, it is exempt from the requirements of the firstborn.<br>Similarly, the offspring of an animal that is providing milk is exempt from the requirements of the firstborn. The rationale is that we rely on the assumption that most animals do not provide milk unless they have given birth previously.",
+            "When a person purchases an animal from a fellow Jew, we operate under the assumption that it already gave birth unless the seller states that it did not give birth yet. The rationale is that we assume a Jew will not remain silent and cause a fellow Jew to partake of a consecrated animal outside the Temple Courtyard. Hence we conclude that it certainly gave birth previously. Therefore the owner sold the mother without any qualification.",
+            "The following laws apply when a small animal miscarries and discharges a fetus whose form has not become very distinct and evident to all. It is called a <i>tinuf</i>. If the shepherds say: \"It was a fetus, but its form has become marred,\" the future offspring of this animal is exempt from the requirements of the firstborn. It must, however, be shown to a shepherd who is knowledgeable.<br>Therefore if one purchases an animal from a gentile, even if it was small and gave birth within its first year of life, the offspring is considered as a firstborn of doubtful status, because it is possible that it discharged a <i>tinuf</i> while owned by the gentile.<br>Similarly, when a large animal discharges a placenta, it is a sign that it carried a fetus, for a placenta is never formed without a fetus and the offspring is exempt from the requirements of the firstborn. It is permitted to throw that fetus to the dogs for the following reasons. Only a male is sanctified as a firstborn. We assume that offspring are half male and half female. We have already explained that a male that does not have some of the distinguishing signs of its mother is not consecrated as a firstborn. Thus the lesser portion of animals' first offspring is consecrated as a firstborn. Hence since the probability is less than half, it is not considered. When, by contrast, a consecrated animal discharges a placenta, it must be buried. For the female offspring are bound by the same laws as the male.",
+            "When a large animal discharges a flow of blood, the future offspring of this animal is exempt from the requirements of the firstborn, for we assume that there was an offspring in it, but there was much more blood and it lost its form and its existence was nullified. We must bury the flow of blood like a stillborn firstborn animal, even though this flow of blood has no consecrated quality. Why is it buried? In order to publicize the matter that the offspring of this animal was exempted from the requirements of the firstborn.",
+            "We already explained with regard to the concept of a woman in the <i>niddah</i> state that the form of a human fetus is completed on the fortieth day after conception. Thus when a woman miscarries after less than 40 days, she is not considered to have miscarried a fetus. Our Sages did not, however, conclusively determine the amount of days in which the form of an animal fetus is completed. They did, however, say that an animal which discharges a <i>tinuf</i> does not become pregnant, nor does it carry another fetus until after 30 days.",
+            "When an animal left pregnant and returned empty, her next offspring is considered as a firstborn because of the doubt involved. Perhaps what she discharged was not an entity that exempts her offspring from the requirements of the firstborn. A fetus that was miscarried is not considered to have \"opened its mother's womb\" unless its head was the size of top of the needle of the woof.",
+            "When an animal that is having difficulty giving birth to its firstborn, the offspring may be cut up limb by limb and the limbs extracted and thrown to the dogs immediately. The offspring that follows is a firstborn.<br>If the greater portion of a fetus emerges at one time, it must be buried and the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn.<br>If one cut off a limb, extracted it, put it aside, cut off another limb, until the greater portion of the fetus is completed, all of the limbs are required to be buried and the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn. [The rationale is that] since the greater part of the animal was taken out - whether whole or cut in pieces - and it is present before us, it becomes consecrated retroactively.",
+            "When a third of the fetus emerged and it was sold to a gentile and then a second third emerged, it is consecrated retroactively and the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn.<br>If a third of the offspring was removed by Caesarian section and, afterwards, two thirds emerged through the womb, it is not consecrated. The rationale is that the first larger portion did not emerge from the womb and the consecration would have been brought about retroactively.",
+            "The following laws apply when the lesser portion of one limb emerges from the womb together with the greater portion of the animal. Since the portion that emerges constitutes the greater portion of the fetus, the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn and the portion that emerged should be buried..<br>If only half of the fetus emerges from the womb together with the greater portion of one limb, there is an unresolved doubt whether the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn or not. Therefore the next offspring is a firstborn of doubtful status.",
+            "When a firstborn was wrapped in a fiber and removed from the womb without touching the womb or it was wrapped with a placenta of another animal or it was wounded up together with its sister and emerged, since it did not touch the womb, it is considered as a firstborn of doubtful status.",
+            "If one cleaved the wombs of two animals together and a fetus emerged from one and entered the other, there is an unresolved doubt: Is the future offspring of the animal to whose womb the firstborn entered exempted from the requirements of the firstborn, for its womb was \"opened?\" Or is it not exempted until it \"opens its womb\" when giving birth to its own offspring?",
+            "If the walls of the mother's womb opened and the firstborn emerged without touching the walls of the womb, there is an unresolved doubt: Is it consecrated because it touches the walls of the mother's womb? Or is it consecrated because it was in the space of the mother's womb?",
+            "If the walls of the the mother's womb were uprooted from their place and were suspended around the offspring's neck, there is an unresolved doubt: Do they cause the offspring to be consecrated only when they are in their place? Or do they cause it to be consecrated even if they are not in their place.",
+            "If the flesh supporting the walls of the womb decomposes, the offspring is not consecrated. If the walls of the womb are partially stripped off, but the portion that remained is greater than the portion that was stripped off and the offspring emerged through the open area or the portion that was stripped off is greater than the portion that remained and the offspring emerged through the portion that remained, the offspring is a firstborn of doubtful status."
+        ],
+        [
+            "The following laws apply when a sheep that had not given birth before gives birth to two males. Even if both of their heads emerged at the same time, it is impossible that one did not emerge before the other. Since it is not known which emerged first, the priest should take the weaker one and the second one is a firstborn of doubtful status.<br>If one of them died, the priest does not receive anything, for the living offspring is of doubtful status and we follow the principle: \"When one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him.\" Similarly, if the mother gave birth to a male and a female, the male is of doubtful status, for perhaps the female emerged first. Therefore the priest does not receive anything, for when one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him.",
+            "When there are two sheep that have not given birth previously and they give birth to two males, they are both given to the priest. If they gave birth to a male and a female and they become intermingled, the male is given to the priest. If they gave birth to two males and a female, the priest may take the weaker one. If one of them died, the priest does not receive anything. The rationale is that the male that is alive is a firstborn of doubtful status and when one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him.<br>If the two sheep gave birth to two females and a male or two males and two females the males are firstborn of doubtful status. For it is possible to say that the female was born first and then the male. Hence the priest does not receive anything, because when one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him.<br>If one of the sheep had given birth beforehand and one had not, should they give birth to two males and they become intermingled, they are both firstborn of doubtful status and the priest may take the weaker one. If one dies, the priest does not receive anything, for the living offspring is of doubtful status. Similarly, if the two sheep give birth to a male and a female and it is not known which gave birth to which, the priest does not receive anything, for the male is of doubtful status.",
+            "Whenever a firstborn is of doubtful status, the law is that it should be allowed to pasture until it becomes blemished and then it may be eaten by its owner. If a priest takes possession of it, it is not expropriated from him. He must partake of it only after it becomes blemished. He may not offer it as a sacrifice, for only an offspring that is definitely a firstborn is offered as a sacrifice, lest one slaughter an ordinary animal in the Temple Courtyard.",
+            "When a person had both animals that had given birth before and animals that had not given birth before in his herd and they both gave birth while no one was present. If the owner entered and found those who had given birth previously giving suck to females and those who had not given birth previously giving suck to males, we do not suspect that the offspring of one went to another to suck and the offspring of the other went to the first. Instead, we follow the presumption that every animal is giving suck to its own offspring.",
+            "When two individuals entrusted male animals - one a firstborn and one an ordinary animal - with a shepherd and one of the animals died, the shepherd may leave the second animal between them and depart. This animal is considered a firstborn of doubtful status and should be divided between the two owners, because neither can identify his animal.",
+            "When a person entrusts a firstborn animal to another person who placed it together with his own ordinary animal and then one of them died, but they do not know which one, we follow the principle: When one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him. The animal is considered a firstborn of doubtful status.<br>Even if a priest who is a shepherd leaves his firstborn animal in a person's courtyard together with that person's ordinary animal, should one of them die, we follow the principle: When one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him. We may not expropriate property from a person's courtyard unless there is substantial proof, for it is with the consent of the owner of the firstborn that it was placed together with the ordinary animal belonging to the other person.",
+            "Israelites are not suspect to cause blemishes to firstborn animals. Therefore the word of an Israelite is accepted if he states: \"This is a firstborn of doubtful status.\" We inspect the blemish and permit him to partake of the animal if it is blemished.",
+            "Whenever a consecrated animal received a permanent blemish before it was consecrated and was later redeemed, its offspring are governed by the requirements of the firstborn. If they received a temporary blemish before they were consecrated or they were consecrated while unblemished and received a permanent blemish and were then redeemed, their offspring are exempt from the requirements of the firstborn. The rationale is that they did not become ordinary animals in all respects, as indicated by the fact that they are forbidden to be shorn and work is forbidden to be performed with them, as we explained in <i>Hilchot Me'ilah</i>.",
+            "When a person purchases an animal with money from the second tithes in Jerusalem, its offspring is obligated in the requirements of the firstborn. If, however, a person purchases an animal with the produce of the Sabbatical year, their offspring are exempt from the requirements of the firstborn. The rationale is that one is not allowed to perform commercial activity with the produce of the Sabbatical year, for concerning that, Leviticus 25:6 states: \"to partake of it.\" Implied is that license is granted \"to partake of it\" and not to perform commercial activity with it. And if its offspring were obligated in the requirements of the firstborn, it is considered as if he would be performing commercial activity with a firstborn, because it is released from the category of the produce of the Sabbatical year.<br>We already explained in <i>Hilchot Ma'achalot Assurot</i> that it is forbidden to perform commercial activity with substances that are forbidden to be eaten. And we already explained in <i>Hilchot Terumot</i> that it is forbidden to perform commercial activity with <i>terumot</i>. Similarly, it is forbidden to perform commercial activity with the firstborn even though it is permitted to sell them in the manner explained above.",
+            "If a person purchased a firstborn for a wedding feast for his son or for a festival and he did not need it, it is permitted to sell it.",
+            "We do not evaluate unblemished firstborn animals for Israelites, but we do evaluate blemished firstborn. We evaluate unblemished firstborn animals for priests in the present age, because ultimately, they will be eaten after they are blemished. Needless to say, we evaluate blemished animals for them."
+        ],
+        [
+            "It is a positive commandment to separate one out of every ten kosher animals, which are born to a person each year. This mitzvah applies only to cattle and sheep, as Leviticus 27:32 states: \"All the tithes of your cattle and sheep....\"",
+            "The tithing of animals applies with regard to ordinary animals, but not to consecrated ones. It applies in <i>Eretz Yisrael</i> and in the Diaspora, in the era that the Temple was standing and in the era when the Temple is not standing. Nevertheless, our Sages forbade tithing animals in the present era and ordained that they should be tithed only when the Temple is standing. This is a decree, lest the consecrated animal be eaten when it is unblemished and thus one will be violating a transgression punishable by <i>karet</i>: slaughtering consecrated animals outside the Temple Courtyard. If one transgressed and tithed in the present era, the animal is designated as a tithe offering and should be eaten after it contracts a disqualifying blemish.",
+            "All are obligated in the tithing of their animals: priests, Levites, and Israelites.",
+            "The laws applying to a tithe offering of an animal are that it should be slaughtered in the Temple Courtyard and its blood cast in one heave towards the Altar's base. Its organs and fats are offered on the altar's pyre and the remainder of the meat is eaten by the owner in Jerusalem like other sacrifices of a lesser degree of sanctity. The priests do not receive any portion of it. Instead, it is given to its owner in its entirety, like the Paschal sacrifice.<br>If it was blemished, whether it became blemished after it was designated or it was blemished when it was set aside, it may be eaten in any place.",
+            "It is forbidden to sell an animal designated as a tithe offering when it is unblemished, for Leviticus 27:33 states with regard to it: \"It shall not be redeemed.\" According to the Oral Tradition, the phrase \"It shall not be redeemed\" also implies a prohibition against selling it; it is neither redeemed, nor sold at all.<br>It appears to me that when one sells an animal designated as a tithe offering, the sale is of no consequence and the animal is not acquired by the purchaser. For this reason, the seller is not liable for lashes like one who sells property designated as a dedication offering to the priests, in which instance, the purchaser does not acquire it, or like one who sells a female captive, as will be explained in its place.",
+            "According to Rabbinic Law, it is forbidden to sell an animal designated as a tithe offering when it is blemished and even when it is slaughtered. This is a decree, lest one sell such an animal when it is alive. For this reason, we may not weigh one portion against another, as is done when weighing portions of a firstborn animal, because it appears as if he is selling it.",
+            "An animal designated as a tithe offering that belongs to orphans is permitted to be sold in an ordinary manner after being slaughtered when blemished. To prevent the orphans from suffering a loss, our Sages did not uphold their decree in this instance.",
+            "When an animal designated as a tithe offering is slaughtered when blemished, it is permitted to sell its fats, sinews, hide, and bones. Only the sale of its meat was prohibited. If one included the price for its meat together with the price for its hide, fats, and sinews and sold everything in a collective price, the sale is permitted. If the price of the bones was high and he included the price of the meat in the price of the bones, it is permitted.",
+            "Anyone's word is accepted with regard to the blemishes of animals designated as tithe offerings if he says: \"This blemish came about on its own accord; it was not brought about intentionally.\" Even the statements of those individuals whose word is not accepted with regard to the blemishes of a firstborn animal are accepted with regard to an animal designated as a tithe offering. Moreover, a person may inspect the blemishes of his animals designated as tithe offerings and permit their slaughter if he is an expert. The rationale for these leniencies is that if a person desired, he could have blemished every animal in his flock and then tithed them. Thus from the outset, the tithed animal would be blemished.",
+            "When a person purchases lambs that were born this year or they were given to him as a present, he is not obligated to tithe them. The obligation applies only when the animals are born in his domain. Accordingly, if partners enter into a partnership with regard to animals: one brings 100 and the other brings 100 and they have them intermingle and own them jointly, these 200 are exempt from the requirement to tithe. The rationale is that each of the lambs is considered as having been sold. Similarly, if brothers inherit lambs in their first year of life from their father, they are exempt from the requirement to tithe.<br>The offspring born to the partners or the brothers after the partnership was established, by contrast, from their jointly owned animals are obligated to be tithed. Similarly, if a partnership was established with money or brothers purchased animals from the funds of the estate, the offspring born afterwards are obligated to be tithed, for they were born in their domain and they are considered as one person.<br>If the brothers and the partners divided their property after animals were born to them in their joint domain and then reestablished their partnership, the animals born previously are exempt from the requirement to tithe. The rationale is that when the assets of the partnership or the estate were divided, everything is considered as having been sold and animals that are sold are exempt. And when the partnership was reestablished, no new offspring was born to them afterwards. Even though they divided kids for kids and lambs for lambs, and even if they divided them by tens, they are all exempt from the tithes and considered as having been purchased.",
+            "When brothers and partners divided the financial assets of the partnership, but did not divide the animals, the animals are obligated to be tithed, for they are not considered as having been purchased yet. If, however, the animals of the partnership were divided even though the financial assets were not, the offspring are exempt.",
+            "When a person purchases ten unborn fetuses in their mother's womb,they all enter the corral for tithing, for they were born in his domain.",
+            "When a priest received ten newborn animals because of the return of property stolen from a convert, they are exempt from the tithes. The rationale is that the priestly presents are comparable to ordinary presents. And we already explainedthat when one gives a present, it is exempt from the tithes.",
+            "All the animals in one's herd are brought into the corral for tithing, whether they are unblemished or blemished, even those which are forbidden to be offered on the altar with the exception of hybrids, animals that are <i>tereifah</i>, born through Caesarian section, or \"lacking in age.\" For all of these are exempt from the tithes.<br>Similarly, an animal whose mother died or was slaughtered when it was born should not be tithed. These concepts are part of the Oral Tradition.",
+            "A purchaser is not exempt from the obligation to tithe unless he purchased the animals after they were fit to be tithed. Therefore one who purchases lambs in the seven days after their birth, is obligated to tithe them when the time comes.Since an animal that is \"lacking in age\" is not fit to be tithed, it is as if he purchased a fetus and it was born in his domain.",
+            "Whenever there is a doubt whether an animal is obligated to be tithed or exempt from being tithed, it is exempt from being tithed. Therefore when an orphaned lamb, a purchased one, or the like becomes intermingled with other lambs, they are all exempt from the tithes, because the status of each one of them is in doubt."
+        ],
+        [
+            "When a person possesses ten lambs and he separates one as the tithes or he possesses 100 and he separates ten as the tithes, these are not tithes. What, instead, should he do? He should gather all of the lambs or all of the calves born that year in a corral. He then makes a small entrance so that two cannot emerge at the same time. He positions their mothers outside the corral and they bleat so that the lambs will hear their voices and leave the corral to meet them. This is necessary, as implied by Leviticus 27:32 which states: \"all that passes beneath the staff,\" i.e., they must pass on their own initiative; one should not remove them by hand.<br>As they leave the corral one by one, the owner begins to count them with a staff: one, two, three, four, five, six, seven, eight, nine. The tenth animal that departs, whether male or female, whether unblemished or blemished, should be painted with red paint, and the owner should say: \"This is the tithe.\"<br>If he did not paint the animals designated as the tithes with red paint, did not count them with a staff, or counted them while they are lying down or standing, the tithing takes effect. Since he counted them ten by ten and consecrated the tenth, it is considered a tithe.",
+            "It is not necessary to collect every animal born in a person's domain to one corral. Instead, the reckoning is made for every herd alone. If a person owned five lambs in Jerusalem and five in Acre, they are not combined into a single herd. Instead, they are all exempt from the tithes.<br>What is the distance required to be between two herds for them to be combined? Sixteen <i>mil</i>.",
+            "If there are three herds and there are sixteen <i>mil</i> between each one, the three are combined. What is implied? There were nine on one side, nine on the other side, and one in the center, all three herds are brought into the corral together to be tithed.",
+            "Tithes are not taken from sheep for cattle, nor from cattle for sheep. One must, however, tithe sheep for goats and goats for sheep. This is derived from Leviticus 27:32: \"All the tithes of your cattle and <i>tzon</i>.\" Implied is that all light, domesticated animals are included as one category, for they are both referred to with the term <i>seh</i> and they are like one species.",
+            "We do not tithe animals born in one year with animals born in another year just as we do not tithe the crops from the new year for the crops from the past year nor the crops from the past year for the crops of the new year, as Deuteronomy 14:22: \"Which are produced by the field year for year.\"<br>It appears to me that if one tithed animals from one year for animals of another year, the tithing is binding because of the severity of consecrated animals. For the Torah did not explicitly emphasize that the tithing of animals must be from the same year.",
+            "All of the offspring born from the first of Tishrei until the twenty-ninth of Elul are combined and are tithed for each other. If five lambs are born on the twenty-ninth of Elul and five on the first of Tishrei of the following year, they are not combined. If an animal gave birth to offspring in its first year of life, it and its daughter should be brought into the corral together to be tithed.",
+            "The lambs which are born are not like <i>tevel</i> from which one may not eat until one tithes as explained in its place. Instead, one may sell or slaughter all the offspring one desires until one tithes. Then animal designated as the tithe offering will be consecrated and must be eaten according to law, as explained above.",
+            "Our Sages established three fixed times for the tithing of one's animals.When one of these dates arrives, it is forbidden for a person to sell or slaughter the offspring of his animals until he tithes. If he slaughters, the meat is permitted.<br>These are the three dates: the fifteenth day before the Paschal sacrifice, the fifteenth day before Shavuot, and the fifteenth day before Sukkot. Each of these times is called a \"threshing floor\" for the tithing of animals. Thus the \"threshing floor\" for the tithing of animals is on the last day of the month of Adar, on the thirty-fifth day of the Counting of the <i>Omer</i>, and on the last day of the month of Elul.<br>Why were the \"threshing floors\" established on these dates? So that the animals would be available to the festive pilgrims. For even though it is permitted to sell animal offspring before they were tithed, as we explained, the people would refrain from selling them until they would tithe them and perform the mitzvah.",
+            "When a person brought all his sheep or cattle into a corral and began to sanctify the tenth animal that departs until there remained less than ten in the corral, those should be left for the next \"threshing floor\" and they are joined together with those born and tithed and all are collected in one \"threshing floor.\" Even though one knows that some will remain in the corral, he is obligated to bring them all into the corral and the remainder will be left over."
+        ],
+        [
+            "The following laws apply when a person brought sheep into a corral, they began to depart one by one with him counting them as we explained, and he erred in numbering them, and called the eighth lamb or a lesser number, the tenth. In such a situation and, similarly, if he called the twelfth or a greater number, the tenth, those animals are not consecrated. If, however, he called the ninth or the eleventh, the tenth, they become consecrated.<br>This matter is a halachah, [communicated by the Oral Tradition: that an error when tithing causes one greater than the tenth or one lesser than the tenth to be consecrated, but not those greater or lesser than they.<br>Even if one called the ninth, the tenth, the tenth, the ninth, and the eleventh, the tenth, whether in error or intentionally, all three are consecrated.",
+            "What are the laws that apply to them? The ninth is not sacrificed. Instead, it should be eaten after it becomes blemished. The tenth is the tithe offering and the eleventh should be offered as a peace offering. Accompanying offerings are required to be brought with it. Its holiness may not be transferred to another animal, because it is considered as an animal to which holiness has been transferred itself.<br>When does the above apply? When the person counting was the owner of the animals. When, however, a person appoints an agent to tithe for him and the agent errs with regard to the ninth or the eleventh, only the true tenth one is consecrated, for he was not appointed as an agent to err and to cause him a loss, only to consecrate the animals in the appropriate manner.",
+            "The statement that if one called the eleventh animal \"the tenth,\" it becomes consecrated applies when one called the tenth, \"the ninth.\" If, however, he called the tenth \"the tenth,\" and called the eleventh, \"the tenth,\" the eleventh is not consecrated. The rationale is that the name \"tenth\" was not removed from the true tenth animal.<br>Moreover, even if the owner was silent when the tenth animal departed and did not call it \"the tenth\" or \"the eleventh\" and when the eleventh departed, he called it \"the tenth,\" it is not consecrated. The rationale is that the tenth is consecrated as a matter of course, even though it was not explicitly called \"the tenth.\" Hence, since the name \"tenth\" was not removed from the appropriate animal, the eleventh is not consecrated.",
+            "The following rules apply when the ninth and the tenth depart together. Whether the owner called both of them \"the ninth\" or both of them \"the tenth,\" they are both consecrated. They both, however, should be eaten after they contract blemishes and neither should be sacrificed.<br>Similarly, if the tenth and the eleventh departed together, if he called them \"the tenth,\" the tenth and the eleventh are considered as intermingled. It is as if a tithe offering becomes intermingled with a peace-offering, in which instance, the law is that they should be eaten after they contract blemishes, as we explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>. If he called them \"the eleventh,\" it is considered as if the tenth animal and an ordinary animal are intermingled and they should be eaten after they contract blemishes.",
+            "If, when the owner began counting, two animals, the first and the second, departed together, he should count all the animals in pairs and consecrate the tenth pair. Similarly, if he counted them all in sets of three or in sets of five, the tenth set becomes consecrated.",
+            "If, at the outset, two departed and he counted them as one, and then he called the third that departed after them, \"the second,\" and continued counting one by one in the ordinary manner, the ninth and the tenth are both consecrated and should be eaten after they contract blemishes. The rationale is that the ninth is the true tenth, because two animals departed at the outset. And the one that he called \"the tenth\" is really, the eleventh and when the eleventh is called \"the tenth,\" it is consecrated, as we explained.",
+            "If one counted backwards, i.e., when the first one departed, he counted it \"ten;\" when the second departed, he counted \"nine;\" until the tenth departed and he counted \"one,\" it is consecrated, because the tenth is consecrated on its own accord.",
+            "If one mistakenly called the ninth, \"the tenth\" and the tenth remained in the corral, the ninth should be eaten after becoming blemished and the one that remained in the corral is the tithe. This applies even though it did not depart, nor was it designated as the tenth, because the tenth is consecrated on its own accord.<br>If the tenth died in the corral, the ninth should be eaten after becoming blemished and the eight which departed after being counted are exempt even though the tenth among them was not consecrated to be offered, but instead, died before departing, because once animals have been counted in a manner that was fitting for them to be tithed, they are exempt.",
+            "When one brought ten lambs into a corral and proceeded to count, if one of those counted died, he should continue counting and complete the reckoning in its ordinary manner, consecrating the tenth, even though there are only nine that are alive at the time.",
+            "If after a person began counting, one of the animals in the corral died, those which were counted are exempt, because once animals have been counted in a manner that was fitting for them to be tithed even though one was not separated for them, they are exempt, as stated. Those that remained in the corral should be left for a later \"threshing floor\" until others are added to them.<br>Similar concepts apply when one had fourteen lambs and brought all of them into a corral and four departed through one opening and were counted, then six departed through another opening and were counted and four remained in the corral. If the four depart through the opening that the six departed, one should be taken as the tithe and all the others are exempt. The four that departed at first through the first opening are exempt, because once animals have been counted in a manner that was fitting for them to be tithed, they are exempt.<br>If the remaining four departed from the opening through which the first four departed, the four that departed at the outset and the six that departed afterwards through the second opening are exempt, because each one of them was counted in a manner that was fitting for them to be tithed. For at the time each of the groups departed, others remained in the corral to complete the counting and the tithing. The four that remained, however, although they departed through the first opening and were counted, were not counted in a manner appropriate for tithing. Therefore they must be included in another \"threshing floor.\"<br>The following laws apply if four departed through one opening, four departed through another opening, and six remained. If all six departed from the same one of the two openings, one should be taken as a tithe and all the lambs are exempt from being tithed again. If, however, the six departed from both openings, some from one and some from the other, the six are included in another \"threshing floor.\" The eight that departed from the two openings at the outset, however, are exempt, for each set of four was counted in a manner appropriate for ten to be counted and the tithe taken, for there were six remaining in the corral.",
+            "If there were nineteen lambs in the corral and nine departed from one opening and nine departed from the other opening, the last one should be taken as the tithes and all the previous are exempt, for both sets of nine were counted in a manner appropriate for tithing.",
+            "If one was counting and a lamb stuck out its head and the majority of its body from the corral and then returned, it is considered as having been counted in all contexts.",
+            "If a person was counting and interrupted the reckoning because his colleague spoke to him or because night fell beginning the Sabbath, he should continue and complete his counting afterwards.",
+            "When one was counting those that departed one by one and one consecrated the tenth and one of those which had been counted jumped back into the corral, becoming intermingled with those which had not been counted as of yet and which were not tithed, all of those in the corral are exempt. The rationale is that there is a doubt concerning every lamb in the corral: Is the one that was counted and jumped back in or is it another one? And we have already stated, that all those which were counted are exempt.",
+            "If one of the animals selected as the tithes jumped back into the corral and became intermingled with the remaining animals, they should all be left to pasture until they contract a disqualifying blemish. Then they should be eaten after acquiring the blemish."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..ea866d90ce83a5bdd68d808b0d41f6beefb7a585
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/English/Sefaria Community Translation.json	
@@ -0,0 +1,33 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Firstlings",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות בכורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "A sheep that gave birth to offspring similar to a goat, or a goat that gave birth to offspring similar to a sheep, it is exempt from firstborn laws, as it says (Numbers 18, 17): \"Just the firstborn of an ox\", only when it is an ox and its eldest son is an ox. And if it had some signs of its mother it is a firstborn and it is permanently blemished for there is no blemish greater than change of its species. Even a cow that gave birth to offspring similar to a donkey, and it has some signs of a cow, it is a firstborn for the priest because the laws of firstborn apply to donkeys. But if it gave birth to [offspring similar to] a horse or a camel, even if it has some signs of a cow, it is a doubtful firstborn and therefore may be eaten by the owners. And if the priest seized it, we don't take it from him [the priest]."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..89592e15410fb121b670b3fa67300c2d289f1cfc
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,163 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Firstlings",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Firstlings",
+    "text": [
+        [
+            "It is a positive commandment to set aside all the male first issues of the womb, whether among humans, kosher animals, and donkeys. This applies whether the animals are healthy or <i>treifot</i>. Thus Exodus 13:2 states: \"Consecrate unto Me all firstborn, the first issue of the womb among the children of Israel, in humans and in animals.\" All of the above are given to the priests.\"",
+            "Firstborn humans and firstborn donkeys are redeemed and the redemption is given to the priests. A firstborn kosher animal should be slaughtered in the Temple like other sacrifices of a lesser degree of sanctity. Its blood is cast on the altar and its fats and organs are burnt on the altar's pyre, as explained in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i>.<br>The remainder of the meat is eaten by the priests, as Numbers 18:15-18 states: \"You shall surely redeem firstborn humans and you shall redeem firstborn non-kosher animals, but firstborn oxen... you shall not redeem. They are holy.... Their flesh will be for you.\"",
+            "When a firstborn kosher animal is blemished - whether it was born blemished or contracted a blemish after being born unblemished - it should be given to a priest. If he desires, he may eat it anywhere, or sell it or feed to whoever he desires, even a gentile, because it is ordinary property, as Deuteronomy 15:21-22 states: \"If it has a blemish - lameness or blindness... the pure and the impure shall partake of it, like a deer or a hart.\" It is the priest's private property.",
+            "It is a mitzvah to sanctify a firstborn kosher animal and say: \"Behold, this is holy,\" as Deuteronomy 15:19 states: \"Every firstborn shall you sanctify unto God your Lord.\" Even if the owner did not sanctify it, it is sanctified as a matter of course. It is sanctified upon its emergence from the womb.",
+            "The mitzvah of the firstborn kosher animal is observed in <i>Eretz Yisrael</i> and in the Diaspora. Firstborn animals from the Diaspora should not be brought to <i>Eretz Yisrael</i>. This is derived from <i>ibid.</i> 14:23: \"And you shall eat before God your Lord... the tithes of your grain, your wine, your oil, the firstborn of your herds and your sheep.\" Implied is that from the place where you bring \"the tithes of your grain,\" you should bring firstborn cattle and sheep. From where you do not bring \"the tithes of your grain,\" you should not bring firstborn cattle and sheep. Instead, those firstborn animals are like ordinary property and should be eaten after they become blemished. If one brings firstborn animals from the Diaspora to Jerusalem, they should not be accepted, nor should they be sacrificed. Instead, they should be eaten after they become blemished.",
+            "This mitzvah is observed whether the Temple is standing or not, like the tithes of grain. It does not apply to the offspring of consecrated animals - whether consecrated to be offered on the altar or consecrated for the Temple treasury - while they remain consecrated before they are redeemed.",
+            "Everyone is obligated in the mitzvah of setting aside a firstborn issue of a kosher animal: priests, Levites, and Israelites. Even though a firstborn issue is given to a priest, if a firstborn issue is born to a priest, he must offer its blood and fats and organs, as stated. And he must eat the remainder of the meat according to the laws pertaining to a firstborn, as Deuteronomy 15:19 states: \"Every firstborn that is born in your herds and your cattle, you shall sanctify.\" The priests and the Levites are, however, exempt with regard to the mitzvot applying to the firstborn of humans and the firstborn of non-kosher animals, as we explained in <i>Hilchot Matanot Kehunah</i>.",
+            "A firstborn animal should be eaten within the first year of its life, whether it is unblemished or blemished, as <i>ibid.</i>:20-22 states: \"Eat it before God your Lord, year after year.... If it has a blemish,... eat it in your gates.\"<br>From when is the year calculated? If it is unblemished, it should be calculated from the eighth day of its life, for then it is fit to be offered as a sacrifice. If it was born blemished, the year should be calculated from the day of its birth, because it could be eaten on that day, provided it was born after a full-term pregnancy. If, however, it is not known whether it was born after a full-term pregnancy, the year should be calculated from the eighth day.",
+            "If a firstborn animal contracts a blemish in the midst of its year, it is permitted to keep it for twelve months. If it contracts a blemish at the end of its year, it is permitted to keep it for thirty days from the day it contracted the blemish, even though this delays eating it after its year.<br>What is implied? For example, it contracted a blemish on the fifteenth day before the end of its year, it is granted another fifteen days after its year. If it contracted a blemish after its year, he may not keep it more than 30 days. Afterwards, it must be eaten.",
+            "In the present age, a firstborn animal should be left until it contracts a blemish and then eaten.",
+            "If a blemish did not appear so that it could be shown to a sage, one may keep the animal for two or three years. Should a blemish appear so that it could be shown to a sage, if the blemish is contracted within a year, it is permitted to be kept for an entire twelve month period. If it contracts a blemish after its first year, one may maintain it for thirty days.",
+            "The year of a firstborn animal is a full lunar year, twelve months from day to day. If it was a leap year, it benefits from the addition and it is granted thirteen months.<br>If two lambs were born to a person, one on the fifteenth of the first Adar and one on the first day of the second Adar, when the first day of Adar in the following year arrives, the second lamb is considered to have its year completed. The one born in the middle of the first Adar, by contrast, is not considered to have its year completed until the middle of the Adar in the following year. Since it was born in the extra month, it is counted for it.",
+            "If a person transgressed and kept a firstborn animal for more than a year, although he violates a negative commandment, it is not disqualified from being brought as an offering if it is unblemished. If it is blemished, it may be slaughtered anywhere as evident from the prooftext that states: \"the tithes of your grain, your wine, your oil, the firstborn of your herds and your sheep.\" An association is made between the firstborn animal and the tithes. Just as the tithes are not disqualified from one year to the next, so too, a firstborn animal is not disqualified from one year to the next.<sup>41</sup>",
+            "A firstborn animal should not be given to a priest directly after it was born, for this is not respectful to the priest. Instead, the owner of the animal should care for it until it matures slightly. Then he should give it to the priest.<br>For how long is an Israelite obligated to care for a firstborn animal? For a small animal, for 30 days. For a large animal, 50 days.<br>If a priest tells him: \"Give it to me in the midst of this time and I will tend to it myself,\" he is not allowed to give it to him, for this is like a priest helping in order to receive his presents. We already explained in <i>Hilchot Terumot</i>that priests who assist in the granaries, the butcher shops, and among the shepherds should not be given their presents as wages.",
+            "If the firstborn animal was blemished and a priest told the owner in the interval mentioned above: \"Give it to me so that I can partake of it now,\" or if it was unblemished and he told him: \"Give it to me in this interval so that I can offer it now,\" he may give it to him.<br>It appears to me that a person may give a firstborn animal to any priest that he desires.",
+            "When a priest eats an olive-sized portion of an unblemished firstborn animal outside of Jerusalem, he is liable for lashes according to Scriptural Law, as Deuteronomy 12:17 states: \"You may not eat the tithes of your grain, your wine, your oil, the firstborn of your herds and your sheep... in your gates.\"<br>Similarly, a non-priest who partakes of an olive-sized portion of a firstborn animal whether before its blood was poured on the altar or afterwards is liable for lashes. According to the Oral Tradition, it was taught that this admonition applies also to a non-priest who partakes of a firstborn, whether before its blood was poured on the altar or afterwards.",
+            "A firstborn kosher animal should not be redeemed, as Numbers 18:17 states: \"But the firstborn of an ox, the firstborn of a sheep, or the firstborn of a goat should not be redeemed. Similarly, it should not be sold if it is unblemished. The rationale is that since the animal is intended as a sacrifice, the priest does not have the right to sell it.<br>In the present age, when there is no Temple, since the firstborn is intended to be eaten, it is permitted to sell it, even though it is presently unblemished. It may be sold either to a priest or to an Israelite.",
+            "A priest may sell a blemished firstborn animal, in every age, whether the Temple is standing, whether it is not standing, whether it is alive, whether it has been slaughtered.<br>When one sells a blemished firstborn, he should sell it at home, but not in the market-place, as we explained in <i>Hilchot Issurei Mizbeiach</i>. The meat of an unblemished firstborn animal, by contrast, should not be sold, because it is consecrated meat. Priests who are partners in the ownership of a firstborn animal are permitted to weigh one portion against another.",
+            "When a person skins a blemished firstborn animal, he is permitted to skin it in any manner he desires. If he desires to employ the technique called <i>riggul</i>,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">As explained in Hilchot Shivitat Yom Tov 3:6, riggul refers to a technique where the hide of an animal is skinned off entirely as one unit via its feet, so that it will be useful as a pouch, as a bellows, or the like. Rashi (Temurah 24a) maintains that this method of skinning is forbidden because it is comparable to performing labor with consecrated animals. The Tur and the Shulchan Aruch (Orach Chayim 307:1) accept Rashi’s view.</i> he may. The same applies to other consecrated animals that were disqualified. If he desired to skin it from the foot up, he may skin it in that manner."
+        ],
+        [
+            "If any of the permanent blemishes which disqualify consecrated animals and require them to be redeemed is contracted by a firstborn animal, it may be slaughtered for this reason in any place. We have already explained those blemishes in <i>Hilchot Issurei Mizbeiach</i>. Those that are appropriate to apply to a male animal number 67.",
+            "All of the conditions mentioned there which cause a sacrifice to be considered as less than desirable and hence, due to them, a consecrated animal is not offered, but also is not redeemed cause a firstborn not to be slaughtered due to them, nor offered. Instead, the animal remains until it contracts a permanent blemish. Similarly, if a firstborn contracts a temporary blemish, it should not be slaughtered in any place, nor should it be offered. Instead, it should pasture until it contracts a permanent blemish and is slaughtered because of it.",
+            "Similarly, if a transgression was performed with it or it killed a human according to the testimony of only one witness or the owner, it was set aside to be worshiped as a false deity or it was worshiped, it should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish, as explained in <i>Hilchot Issurei Mizbeiach</i>.",
+            "Neither an animal born through Cesarean section, nor one born afterwards are considered as firstborn animals. The first is not, because it is not the first issue of the womb. And the second is not, because the first preceded it. Even if a female was born through Cesarean section and a male later emerged from the womb, it is not a firstborn.",
+            "When a firstborn animal is an <i>androgynus</i>, it does not have any sacred quality associated with it. It is like a female, concerning which the priest has no claim at all. One may perform labor with it and shear it like other ordinary animals.<br>When an animal is born as a <i>tumtum</i>, it is considered as a firstborn of doubtful status. It may be eaten by its owner after it contracts a blemish. This applies whether it urinates from a place that appears to indicate that it is male or it urinates from a place that appears to indicate that it is female.",
+            "When a sheep gives birth to an offspring that appears like a goat or a goat gives birth to an offspring that appears like a lamb, it is exempt from the mitzvah of a firstborn, as indicated by Numbers 18:17 which speaks of \"the firstborn of an ox.\" Implied is that it must be an ox and the firstborn must be an ox.<br>If it has some of the distinguishing characteristics of its mother, it is considered as a firstborn and it is considered as having a permanent blemish, for there is no blemish greater than a deviation from the norms of creation, as explained in <i>Hilchot Issurei Mizbeiach</i>.<br>Even if a cow gives birth to an offspring that resembles a donkey, but it has some of the signs of a cow, it is a firstborn that must be given to a priest. The rationale is that, with regard to the species of donkeys, there is a concept of a firstborn. If, however, it gave birth to an offspring resembling a horse or a camel, even if it has some of the signs of a cow, it is merely a firstborn of doubtful status. Therefore it may be eaten by its owners. If, however, a priest takes possession of it, it is not expropriated from his possession.",
+            "When a person imparts a blemish to a firstborn animal, since he performed a transgression, he is penalized. License is not granted to slaughter the firstborn because of this blemish until it contracts another blemish on its own accord. If, however, this transgressor dies, his son may slaughter the animal because of the blemish inflicted by his father, for his son was not penalized after him.",
+            "If one indirectly caused a firstborn to contract a physical blemish, e.g., one placed a fig on its ear, leaving it there until a dog came and took it and cut off its ear, he caused it to pass through jagged iron and pieces of glass so that its forefoot would be cut off and it was cut off, or he told a gentile to blemish it, the animal should not be slaughtered because of this blemish.<br>This is the general principle: Whenever a blemish was brought about with a person's knowledge, it is forbidden for him to slaughter it because of this blemish. If it was brought about without his knowledge, it is permitted for him to slaughter it because of this blemish.",
+            "If one said: \"If this firstborn animal would contract a blemish, I would slaughter it\" and a gentile heard and caused it to become blemished, he may slaughter it, because it was not brought about with his knowledge.",
+            "If we saw a person perform a deed that would indirectly cause a firstborn to contract a blemish, it contracted a blemish, but we do not know whether he intended that this blemish be caused, he should not slaughter the firstborn, because of it.<br>What is implied? He placed barley in a narrow place where the walls were studded with thorns, when the firstborn ate the barley, its lip became split. Even if the owner was a Torah sage, he should not slaughter the firstborn because of it. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "If a firstborn animal was pursuing a person and he kicked it to divert it, or even if he kicked it because it pursued once before, should he have caused a blemish when he kicked it, he may slaughter the firstborn because of it.",
+            "When children caused a firstborn to become blemished through sport and similarly, if a gentile caused a blemish intentionally, the firstborn may be slaughtered because of it. If they did so in order to cause it to be permitted, it may not be slaughtered because of it.",
+            "When the blood of a firstborn ceased flowing freely, its blood may be let, provided one does not intentionally cause a blemish. If a blemish was caused through the bloodletting, the animal may be slaughtered because of it.",
+            "It is permitted to cause a firstborn animal to become blemished before it emerges into the world and the firstborn may be slaughtered as a consequence.<br>When does this apply? When the Temple is not standing. Then leniency is granted, because ultimately the animal will be eaten after it becomes blemished. When, however, the Temple is standing, this is forbidden.",
+            "When one witness testifies in the name of another witness that a blemish was not brought about knowingly, his word is accepted. Even a woman's word is accepted if she says: \"This blemish was caused on its own accord in my presence,\" and the animal may be slaughtered.",
+            "A shepherd's word is accepted when he states that any blemish that could have been caused by human activity came about on its own accord. The animal may be slaughtered because of such blemishes.<br>When does the above apply? When the shepherd was an Israelite and the firstborn animal is in the possession of a priest. If, however, the shepherd was a priest and the firstborn was still in the possession of its Israelite owner, the shepherd's word is not accepted and we suspect that perhaps he caused it to become blemished so that it would be given to him.",
+            "The word of a priest who testifies on behalf of another priest that a firstborn became blemished on its own accord is accepted. We do not suspect that they are acting in collusion with each other.<br>The rationale is that all of the priests are suspect to cause a blemish to a firstborn so that they can partake of it outside the Temple Courtyard. Therefore their own word is not accepted with regard to their own concerns. A colleague may, however, testify on his behalf, because a person will not transgress on behalf of another. Even a priest's children and the members of his household may testify with regard to a firstborn on his behalf. His wife may not, however, because she is considered as his own person.",
+            "Leniency is, however, shown in the following instance. A firstborn animal was in the possession of a priest and it became blemished. One witness testified that the blemish came as a matter of course, but we do not know whether the blemish is of the type that enables a firstborn to be slaughtered or not. If the priest who is in possession of the firstborn states that he showed this blemish to an expert and he permitted the firstborn to be slaughtered because of it, his word is accepted. We do not suspect that he did not show the animal to the expert and that the firstborn is considered as unblemished. For the priests were not suspected of slaughtering consecrated animals outside the Temple Courtyard, because this is a sin punishable by <i>karet</i>, as we explained.",
+            "Similarly, a priest's word is accepted if he states concerning a blemished firstborn animal: \"An Israelite gave me this firstborn animal after it was blemished. It did not become blemished in my domain.\" As a result, we do not suspect that he caused the blemish. The rationale is that the matter will inevitably become revealed and the priest will be scared to lie, lest the Israelite owner be asked and state: \"It was unblemished at the time it was given to him.\""
+        ],
+        [
+            "A firstborn animal may not be slaughtered because of its blemish unless a ruling to that effect was delivered by an expert who was authorized to do so by the <i>nasi</i> and told by him: \"Give license for slaughter of firstborn animals because of their blemishes.\" Even if a blemish was large and obvious to everyone, license to slaughter it should not be granted by anyone other than an expert who was granted authority.<br>Such an expert may inspect all firstborn animals except his own.",
+            "If there is no expert in a locale and the blemish was one of the blemishes that are obvious and distinct, e.g., the animal's eye was blinded, its forefoot was cut off, or its hindfoot was broken, it may be slaughtered with license of three members of the synagogue. Similarly, if a firstborn animal was taken to the Diaspora and contracted a distinct blemish, license for its slaughter can be granted by three members of the synagogue.",
+            "An expert should not inspect a firstborn animal in <i>Eretz Yisrael</i> unless he is accompanied by a priest, lest the expert tell the owner: \"It is a blemish and it is permitted to slaughter the animal because of it,\" and he slaughter it for himself without giving it to the priest. For although he is not suspect to slaughter sanctified animalsoutside the Temple Courtyard, he is suspect to steal the presents given to the priests.<br>Therefore if the owner was a wise man who is known to be careful in his observance, an animal may be inspected for him without a priest. If the blemish was something obvious to all, e.g., the firstborn's foreleg or hindleg was cut off, since he brought to a sage expert for inspection, we assume that he is careful in his observance. Hence the experts inspects the animal for him even though he is not accompanied by a priest.",
+            "When a person slaughters a firstborn animal and afterwards shows its blemish to an expert - even if the blemish is overtly recognizable and will not be affected by ritual slaughter, e.g., its foreleg or hindleg were cut off - since it was not slaughtered with license granted by an expert - it is forbidden to benefit from it and it should be buried like a firstborn animal that died.",
+            "When a firstborn had only one testicle, but two sacs, it was sat on its rear, and its genital area kneaded without finding the second testicle, an expert granted permission for its slaughter and it was slaughtered, it is permitted to be eaten even though the second testicle was found clinging to the flanks. Since its genital area was kneaded, the original ruling is not rescinded. If, however, its genital area was not kneaded, even though permission to slaughter it was granted by an expert, it must be buried.",
+            "When a person who is not an expert inspects a firstborn and has it slaughtered, it should be buried and he must make restitution from his personal resources.<br>How much should he pay? A fourth of the worth of a small animal and half the worth of a large animal. Why does he not pay its entire worth? Because the owner of the animal was penalized so that he not delay offering the firstborn and so that he not raise a small animal in <i>Eretz Yisrael</i>.",
+            "When a person receives a wage for inspecting a firstborn animal for a blemish, the animal may not be slaughtered on the basis of his rulings unless he was a great expert and the sages knew that there were none like him and they allotted a fee to him for the visit and inspection whether a blemish was found or not.He should not take a fee for any given animal more than once and should continue to inspect it as long as it is brought to him, so that no suspicions will be aroused.",
+            "When a person is suspect to sell firstborn animals as ordinary animals, one may not purchase even the meat of deer from him, because it resembles the meat of a calf. One may not purchase from him hides that have not been processed, even the hides of a female animal, lest he cut off the place of the male organ and say: \"This is the hide of a female animal.\"<br>One may not purchase wool from him, even wool that has been whitened. Needless to say, this refers to wool that is still soiled. We may, however, purchase from him spun wool, rolls of wool and processed hides. The rationale is that one will not process the hide from an unblemished firstborn animal, because he fears to leave it in his domain, lest the judges hear and penalize him according to his wickedness.",
+            "When one slaughtered a firstborn and sold its meat and afterwards, it became known that he did not show it to an expert, what was eaten was eaten. The owner should, however, return the money paid by the purchasers. What was not eaten should be burned and the money returned. This law also applies when one feeds meat from an animal that is <i>treifah</i>, as will be explained in <i>Hilchot Mikach UMemcar</i>.",
+            "The following rules apply when it is discovered that a firstborn was <i>treifah</i>. If it was unblemished and it was discovered to be <i>treifah</i> after it was skinned, the hide should be burnt, as explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>, and the meat should be buried. If it was slaughtered because of a blemish, the meat should be buried and the priests should be allowed to benefit from its hide, provided it was slaughtered on the basis of the ruling of an expert.",
+            "When the meat of a firstborn animal, whether unblemished or blemished, has been eaten according to law, just as it is permitted to benefit from its hide, so too, is it permitted to benefit from its shearings. Nevertheless, it is forbidden to benefit from any wool which is cut off from it while it is alive - and even from wool that it shed, and even to wool that was shed after the animal contracted a blemish. Even after it was slaughtered, and, needless to say, after it died, the wool remains forbidden. For the same wool that was shed from the animal during its lifetime remains forbidden even after these events take place. These same laws apply with regard to the tithes of animals.<br>We have already explained in <i>Hilchot Me'ilah</i> that this decree was instituted only with regard to the firstborn and tithe sacrifices, because they do not come to secure atonement. Hence with regard to these sacrifices, there is room to suspect that the owner will leave them in his domain to take all the wool that sheds from them. This is undesirable, because as we have already explained, it is a mitzvah to eat the firstborn in the first year of its life, whether it is unblemished or blemished.",
+            "The following rules apply when a firstborn has loose-hanging wooland it was slaughtered because of its blemish. It is permitted to benefit from the loose-hanging wool that resembles the animal's other wool. It is, however, forbidden to benefit from the loose-hanging wool that does not resemble the animal's other wool, i.e., its roots are turned in the opposite direction and face its tips, for this is considered as if it were shed while the animal was alive.",
+            "When the shearings of the wool from a firstborn animal, even one that was blemished, become intermingled with the shearings of ordinary animals - even one with several thousand - they are all forbidden. The rationale is that the shearings are a significant entity and even the slightest amount causes the entire mixture to be considered as consecrated.<br>When one weaves a full length of a <i>sit</i> of wool from a firstborn animal in a garment, it should be destroyed by burning. If wool from consecrated animals was used, even the slightest amount causes the entire garment to be consecrated."
+        ],
+        [
+            "There is an obligation to apply the laws of a firstborn to an animal owned by partners. The terms \"your cattle and your sheep\" was used only to exclude an animal owned in partnership with a gentile. For if a gentile was a partner in the ownership of a cow or of the fetus it is carrying - even if the gentile owns only a thousandth share of the mother or the offspring, it is exempt from the requirements pertaining to the firstborn.<br>If the gentile owned one specific limb of one of them, e.g., a forefoot or a hindfoot, any limb which if cut off that limb would render the animal as blemished, exempts it. If the limb owned by the gentile could be cut off without disqualifying the animal as a firstborn, it is obligated in the laws of the firstborn.",
+            "When a person purchases a fetus being carried by a cow owned by a gentile or he sells a fetus being carried by his cow to a gentile, even though he is not permitted to do so, the fetus is exempt from the requirements of the firstborn. He is not penalized because of this matter.",
+            "When a person receives an animal from a gentile to care for it and the offspring would be shared or a gentile receives an animal from a Jew under such an arrangement, the offspring are exempt from the requirements of firstborn animals.This is implied by Exodus 13:2: \"All the first issue of the womb among the children of Israel,\" i.e., everything must belong to a Jew.",
+            "The following laws apply when a Jew receives sheep from a gentile at a fixed price and agreed that the profit will be split between them, but if the worth of the animal is reduced, the loss is born by the Jew alone. Even though the sheep are in the domain of the Jew and are his property, since if the gentile will not find any other resources to collect his debt for the lost sheep from him, he will take these sheep and their offspring, it is considered as if he has a lien on them and their offspring. Thus the gentile is considered as having a share of them and they and their offspring are exempt from the requirements of the firstborn. The offspring of their offspring, however, are liable for they belong to the Jew and the gentile has no authority over them.",
+            "When a Jews pays money to a gentile and thus acquires an animal from a gentile according to their law, even though he did not perform <i>meshichah</i>,he acquires the animal and the requirements of the firstborn apply to its offspring. Similarly, if a gentile acquired an animal from a Jew according to their laws and paid money, he acquires it even though he did not perform <i>meshichah</i> and its offspring are exempt from the requirements of the firstborn.",
+            "When a gentile converts and it is not known whether his cow gave birth before he converted or afterwards, it is considered a firstborn because of the doubt.",
+            "When a person purchases an animal from a gentile and does not know whether it gave birth already or not, if it gives birth in his possession, the offspring is considered a firstborn because of the doubt. It should be eaten by its masters after it becomes blemished, but is not given to a priest. The rationale is that when a person desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on the plaintiff.",
+            "When a person purchases an animal that is giving suck from a gentile, he need not suspect that it is giving suck to the offspring of another animal. Instead, we operate under the assumption that it has already given birth. Even if the animal to which it is giving suck is like another species, even if it is like a pig, it is exempt from the requirements of the firstborn.<br>Similarly, the offspring of an animal that is providing milk is exempt from the requirements of the firstborn. The rationale is that we rely on the assumption that most animals do not provide milk unless they have given birth previously.",
+            "When a person purchases an animal from a fellow Jew, we operate under the assumption that it already gave birth unless the seller states that it did not give birth yet. The rationale is that we assume a Jew will not remain silent and cause a fellow Jew to partake of a consecrated animal outside the Temple Courtyard. Hence we conclude that it certainly gave birth previously. Therefore the owner sold the mother without any qualification.",
+            "The following laws apply when a small animal miscarries and discharges a fetus whose form has not become very distinct and evident to all. It is called a <i>tinuf</i>. If the shepherds say: \"It was a fetus, but its form has become marred,\" the future offspring of this animal is exempt from the requirements of the firstborn. It must, however, be shown to a shepherd who is knowledgeable.<br>Therefore if one purchases an animal from a gentile, even if it was small and gave birth within its first year of life, the offspring is considered as a firstborn of doubtful status, because it is possible that it discharged a <i>tinuf</i> while owned by the gentile.<br>Similarly, when a large animal discharges a placenta, it is a sign that it carried a fetus, for a placenta is never formed without a fetus and the offspring is exempt from the requirements of the firstborn. It is permitted to throw that fetus to the dogs for the following reasons. Only a male is sanctified as a firstborn. We assume that offspring are half male and half female. We have already explained that a male that does not have some of the distinguishing signs of its mother is not consecrated as a firstborn. Thus the lesser portion of animals' first offspring is consecrated as a firstborn. Hence since the probability is less than half, it is not considered. When, by contrast, a consecrated animal discharges a placenta, it must be buried. For the female offspring are bound by the same laws as the male.",
+            "When a large animal discharges a flow of blood, the future offspring of this animal is exempt from the requirements of the firstborn, for we assume that there was an offspring in it, but there was much more blood and it lost its form and its existence was nullified. We must bury the flow of blood like a stillborn firstborn animal, even though this flow of blood has no consecrated quality. Why is it buried? In order to publicize the matter that the offspring of this animal was exempted from the requirements of the firstborn.",
+            "We already explained with regard to the concept of a woman in the <i>niddah</i> state that the form of a human fetus is completed on the fortieth day after conception. Thus when a woman miscarries after less than 40 days, she is not considered to have miscarried a fetus. Our Sages did not, however, conclusively determine the amount of days in which the form of an animal fetus is completed. They did, however, say that an animal which discharges a <i>tinuf</i> does not become pregnant, nor does it carry another fetus until after 30 days.",
+            "When an animal left pregnant and returned empty, her next offspring is considered as a firstborn because of the doubt involved. Perhaps what she discharged was not an entity that exempts her offspring from the requirements of the firstborn. A fetus that was miscarried is not considered to have \"opened its mother's womb\" unless its head was the size of top of the needle of the woof.",
+            "When an animal that is having difficulty giving birth to its firstborn, the offspring may be cut up limb by limb and the limbs extracted and thrown to the dogs immediately. The offspring that follows is a firstborn.<br>If the greater portion of a fetus emerges at one time, it must be buried and the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn.<br>If one cut off a limb, extracted it, put it aside, cut off another limb, until the greater portion of the fetus is completed, all of the limbs are required to be buried and the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn. [The rationale is that] since the greater part of the animal was taken out - whether whole or cut in pieces - and it is present before us, it becomes consecrated retroactively.",
+            "When a third of the fetus emerged and it was sold to a gentile and then a second third emerged, it is consecrated retroactively and the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn.<br>If a third of the offspring was removed by Caesarian section and, afterwards, two thirds emerged through the womb, it is not consecrated. The rationale is that the first larger portion did not emerge from the womb and the consecration would have been brought about retroactively.",
+            "The following laws apply when the lesser portion of one limb emerges from the womb together with the greater portion of the animal. Since the portion that emerges constitutes the greater portion of the fetus, the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn and the portion that emerged should be buried..<br>If only half of the fetus emerges from the womb together with the greater portion of one limb, there is an unresolved doubt whether the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn or not. Therefore the next offspring is a firstborn of doubtful status.",
+            "When a firstborn was wrapped in a fiber and removed from the womb without touching the womb or it was wrapped with a placenta of another animal or it was wounded up together with its sister and emerged, since it did not touch the womb, it is considered as a firstborn of doubtful status.",
+            "If one cleaved the wombs of two animals together and a fetus emerged from one and entered the other, there is an unresolved doubt: Is the future offspring of the animal to whose womb the firstborn entered exempted from the requirements of the firstborn, for its womb was \"opened?\" Or is it not exempted until it \"opens its womb\" when giving birth to its own offspring?",
+            "If the walls of the mother's womb opened and the firstborn emerged without touching the walls of the womb, there is an unresolved doubt: Is it consecrated because it touches the walls of the mother's womb? Or is it consecrated because it was in the space of the mother's womb?",
+            "If the walls of the the mother's womb were uprooted from their place and were suspended around the offspring's neck, there is an unresolved doubt: Do they cause the offspring to be consecrated only when they are in their place? Or do they cause it to be consecrated even if they are not in their place.",
+            "If the flesh supporting the walls of the womb decomposes, the offspring is not consecrated. If the walls of the womb are partially stripped off, but the portion that remained is greater than the portion that was stripped off and the offspring emerged through the open area or the portion that was stripped off is greater than the portion that remained and the offspring emerged through the portion that remained, the offspring is a firstborn of doubtful status."
+        ],
+        [
+            "The following laws apply when a sheep that had not given birth before gives birth to two males. Even if both of their heads emerged at the same time, it is impossible that one did not emerge before the other. Since it is not known which emerged first, the priest should take the weaker one and the second one is a firstborn of doubtful status.<br>If one of them died, the priest does not receive anything, for the living offspring is of doubtful status and we follow the principle: \"When one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him.\" Similarly, if the mother gave birth to a male and a female, the male is of doubtful status, for perhaps the female emerged first. Therefore the priest does not receive anything, for when one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him.",
+            "When there are two sheep that have not given birth previously and they give birth to two males, they are both given to the priest. If they gave birth to a male and a female and they become intermingled, the male is given to the priest. If they gave birth to two males and a female, the priest may take the weaker one. If one of them died, the priest does not receive anything. The rationale is that the male that is alive is a firstborn of doubtful status and when one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him.<br>If the two sheep gave birth to two females and a male or two males and two females the males are firstborn of doubtful status. For it is possible to say that the female was born first and then the male. Hence the priest does not receive anything, because when one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him.<br>If one of the sheep had given birth beforehand and one had not, should they give birth to two males and they become intermingled, they are both firstborn of doubtful status and the priest may take the weaker one. If one dies, the priest does not receive anything, for the living offspring is of doubtful status. Similarly, if the two sheep give birth to a male and a female and it is not known which gave birth to which, the priest does not receive anything, for the male is of doubtful status.",
+            "Whenever a firstborn is of doubtful status, the law is that it should be allowed to pasture until it becomes blemished and then it may be eaten by its owner. If a priest takes possession of it, it is not expropriated from him. He must partake of it only after it becomes blemished. He may not offer it as a sacrifice, for only an offspring that is definitely a firstborn is offered as a sacrifice, lest one slaughter an ordinary animal in the Temple Courtyard.",
+            "When a person had both animals that had given birth before and animals that had not given birth before in his herd and they both gave birth while no one was present. If the owner entered and found those who had given birth previously giving suck to females and those who had not given birth previously giving suck to males, we do not suspect that the offspring of one went to another to suck and the offspring of the other went to the first. Instead, we follow the presumption that every animal is giving suck to its own offspring.",
+            "When two individuals entrusted male animals - one a firstborn and one an ordinary animal - with a shepherd and one of the animals died, the shepherd may leave the second animal between them and depart. This animal is considered a firstborn of doubtful status and should be divided between the two owners, because neither can identify his animal.",
+            "When a person entrusts a firstborn animal to another person who placed it together with his own ordinary animal and then one of them died, but they do not know which one, we follow the principle: When one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him. The animal is considered a firstborn of doubtful status.<br>Even if a priest who is a shepherd leaves his firstborn animal in a person's courtyard together with that person's ordinary animal, should one of them die, we follow the principle: When one desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him. We may not expropriate property from a person's courtyard unless there is substantial proof, for it is with the consent of the owner of the firstborn that it was placed together with the ordinary animal belonging to the other person.",
+            "Israelites are not suspect to cause blemishes to firstborn animals. Therefore the word of an Israelite is accepted if he states: \"This is a firstborn of doubtful status.\" We inspect the blemish and permit him to partake of the animal if it is blemished.",
+            "Whenever a consecrated animal received a permanent blemish before it was consecrated and was later redeemed, its offspring are governed by the requirements of the firstborn. If they received a temporary blemish before they were consecrated or they were consecrated while unblemished and received a permanent blemish and were then redeemed, their offspring are exempt from the requirements of the firstborn. The rationale is that they did not become ordinary animals in all respects, as indicated by the fact that they are forbidden to be shorn and work is forbidden to be performed with them, as we explained in <i>Hilchot Me'ilah</i>.",
+            "When a person purchases an animal with money from the second tithes in Jerusalem, its offspring is obligated in the requirements of the firstborn. If, however, a person purchases an animal with the produce of the Sabbatical year, their offspring are exempt from the requirements of the firstborn. The rationale is that one is not allowed to perform commercial activity with the produce of the Sabbatical year, for concerning that, Leviticus 25:6 states: \"to partake of it.\" Implied is that license is granted \"to partake of it\" and not to perform commercial activity with it. And if its offspring were obligated in the requirements of the firstborn, it is considered as if he would be performing commercial activity with a firstborn, because it is released from the category of the produce of the Sabbatical year.<br>We already explained in <i>Hilchot Ma'achalot Assurot</i> that it is forbidden to perform commercial activity with substances that are forbidden to be eaten. And we already explained in <i>Hilchot Terumot</i> that it is forbidden to perform commercial activity with <i>terumot</i>. Similarly, it is forbidden to perform commercial activity with the firstborn even though it is permitted to sell them in the manner explained above.",
+            "If a person purchased a firstborn for a wedding feast for his son or for a festival and he did not need it, it is permitted to sell it.",
+            "We do not evaluate unblemished firstborn animals for Israelites, but we do evaluate blemished firstborn. We evaluate unblemished firstborn animals for priests in the present age, because ultimately, they will be eaten after they are blemished. Needless to say, we evaluate blemished animals for them."
+        ],
+        [
+            "It is a positive commandment to separate one out of every ten kosher animals, which are born to a person each year. This mitzvah applies only to cattle and sheep, as Leviticus 27:32 states: \"All the tithes of your cattle and sheep....\"",
+            "The tithing of animals applies with regard to ordinary animals, but not to consecrated ones. It applies in <i>Eretz Yisrael</i> and in the Diaspora, in the era that the Temple was standing and in the era when the Temple is not standing. Nevertheless, our Sages forbade tithing animals in the present era and ordained that they should be tithed only when the Temple is standing. This is a decree, lest the consecrated animal be eaten when it is unblemished and thus one will be violating a transgression punishable by <i>karet</i>: slaughtering consecrated animals outside the Temple Courtyard. If one transgressed and tithed in the present era, the animal is designated as a tithe offering and should be eaten after it contracts a disqualifying blemish.",
+            "All are obligated in the tithing of their animals: priests, Levites, and Israelites.",
+            "The laws applying to a tithe offering of an animal are that it should be slaughtered in the Temple Courtyard and its blood cast in one heave towards the Altar's base. Its organs and fats are offered on the altar's pyre and the remainder of the meat is eaten by the owner in Jerusalem like other sacrifices of a lesser degree of sanctity. The priests do not receive any portion of it. Instead, it is given to its owner in its entirety, like the Paschal sacrifice.<br>If it was blemished, whether it became blemished after it was designated or it was blemished when it was set aside, it may be eaten in any place.",
+            "It is forbidden to sell an animal designated as a tithe offering when it is unblemished, for Leviticus 27:33 states with regard to it: \"It shall not be redeemed.\" According to the Oral Tradition, the phrase \"It shall not be redeemed\" also implies a prohibition against selling it; it is neither redeemed, nor sold at all.<br>It appears to me that when one sells an animal designated as a tithe offering, the sale is of no consequence and the animal is not acquired by the purchaser. For this reason, the seller is not liable for lashes like one who sells property designated as a dedication offering to the priests, in which instance, the purchaser does not acquire it, or like one who sells a female captive, as will be explained in its place.",
+            "According to Rabbinic Law, it is forbidden to sell an animal designated as a tithe offering when it is blemished and even when it is slaughtered. This is a decree, lest one sell such an animal when it is alive. For this reason, we may not weigh one portion against another, as is done when weighing portions of a firstborn animal, because it appears as if he is selling it.",
+            "An animal designated as a tithe offering that belongs to orphans is permitted to be sold in an ordinary manner after being slaughtered when blemished. To prevent the orphans from suffering a loss, our Sages did not uphold their decree in this instance.",
+            "When an animal designated as a tithe offering is slaughtered when blemished, it is permitted to sell its fats, sinews, hide, and bones. Only the sale of its meat was prohibited. If one included the price for its meat together with the price for its hide, fats, and sinews and sold everything in a collective price, the sale is permitted. If the price of the bones was high and he included the price of the meat in the price of the bones, it is permitted.",
+            "Anyone's word is accepted with regard to the blemishes of animals designated as tithe offerings if he says: \"This blemish came about on its own accord; it was not brought about intentionally.\" Even the statements of those individuals whose word is not accepted with regard to the blemishes of a firstborn animal are accepted with regard to an animal designated as a tithe offering. Moreover, a person may inspect the blemishes of his animals designated as tithe offerings and permit their slaughter if he is an expert. The rationale for these leniencies is that if a person desired, he could have blemished every animal in his flock and then tithed them. Thus from the outset, the tithed animal would be blemished.",
+            "When a person purchases lambs that were born this year or they were given to him as a present, he is not obligated to tithe them. The obligation applies only when the animals are born in his domain. Accordingly, if partners enter into a partnership with regard to animals: one brings 100 and the other brings 100 and they have them intermingle and own them jointly, these 200 are exempt from the requirement to tithe. The rationale is that each of the lambs is considered as having been sold. Similarly, if brothers inherit lambs in their first year of life from their father, they are exempt from the requirement to tithe.<br>The offspring born to the partners or the brothers after the partnership was established, by contrast, from their jointly owned animals are obligated to be tithed. Similarly, if a partnership was established with money or brothers purchased animals from the funds of the estate, the offspring born afterwards are obligated to be tithed, for they were born in their domain and they are considered as one person.<br>If the brothers and the partners divided their property after animals were born to them in their joint domain and then reestablished their partnership, the animals born previously are exempt from the requirement to tithe. The rationale is that when the assets of the partnership or the estate were divided, everything is considered as having been sold and animals that are sold are exempt. And when the partnership was reestablished, no new offspring was born to them afterwards. Even though they divided kids for kids and lambs for lambs, and even if they divided them by tens, they are all exempt from the tithes and considered as having been purchased.",
+            "When brothers and partners divided the financial assets of the partnership, but did not divide the animals, the animals are obligated to be tithed, for they are not considered as having been purchased yet. If, however, the animals of the partnership were divided even though the financial assets were not, the offspring are exempt.",
+            "When a person purchases ten unborn fetuses in their mother's womb,they all enter the corral for tithing, for they were born in his domain.",
+            "When a priest received ten newborn animals because of the return of property stolen from a convert, they are exempt from the tithes. The rationale is that the priestly presents are comparable to ordinary presents. And we already explainedthat when one gives a present, it is exempt from the tithes.",
+            "All the animals in one's herd are brought into the corral for tithing, whether they are unblemished or blemished, even those which are forbidden to be offered on the altar with the exception of hybrids, animals that are <i>tereifah</i>, born through Caesarian section, or \"lacking in age.\" For all of these are exempt from the tithes.<br>Similarly, an animal whose mother died or was slaughtered when it was born should not be tithed. These concepts are part of the Oral Tradition.",
+            "A purchaser is not exempt from the obligation to tithe unless he purchased the animals after they were fit to be tithed. Therefore one who purchases lambs in the seven days after their birth, is obligated to tithe them when the time comes.Since an animal that is \"lacking in age\" is not fit to be tithed, it is as if he purchased a fetus and it was born in his domain.",
+            "Whenever there is a doubt whether an animal is obligated to be tithed or exempt from being tithed, it is exempt from being tithed. Therefore when an orphaned lamb, a purchased one, or the like becomes intermingled with other lambs, they are all exempt from the tithes, because the status of each one of them is in doubt."
+        ],
+        [
+            "When a person possesses ten lambs and he separates one as the tithes or he possesses 100 and he separates ten as the tithes, these are not tithes. What, instead, should he do? He should gather all of the lambs or all of the calves born that year in a corral. He then makes a small entrance so that two cannot emerge at the same time. He positions their mothers outside the corral and they bleat so that the lambs will hear their voices and leave the corral to meet them. This is necessary, as implied by Leviticus 27:32 which states: \"all that passes beneath the staff,\" i.e., they must pass on their own initiative; one should not remove them by hand.<br>As they leave the corral one by one, the owner begins to count them with a staff: one, two, three, four, five, six, seven, eight, nine. The tenth animal that departs, whether male or female, whether unblemished or blemished, should be painted with red paint, and the owner should say: \"This is the tithe.\"<br>If he did not paint the animals designated as the tithes with red paint, did not count them with a staff, or counted them while they are lying down or standing, the tithing takes effect. Since he counted them ten by ten and consecrated the tenth, it is considered a tithe.",
+            "It is not necessary to collect every animal born in a person's domain to one corral. Instead, the reckoning is made for every herd alone. If a person owned five lambs in Jerusalem and five in Acre, they are not combined into a single herd. Instead, they are all exempt from the tithes.<br>What is the distance required to be between two herds for them to be combined? Sixteen <i>mil</i>.",
+            "If there are three herds and there are sixteen <i>mil</i> between each one, the three are combined. What is implied? There were nine on one side, nine on the other side, and one in the center, all three herds are brought into the corral together to be tithed.",
+            "Tithes are not taken from sheep for cattle, nor from cattle for sheep. One must, however, tithe sheep for goats and goats for sheep. This is derived from Leviticus 27:32: \"All the tithes of your cattle and <i>tzon</i>.\" Implied is that all light, domesticated animals are included as one category, for they are both referred to with the term <i>seh</i> and they are like one species.",
+            "We do not tithe animals born in one year with animals born in another year just as we do not tithe the crops from the new year for the crops from the past year nor the crops from the past year for the crops of the new year, as Deuteronomy 14:22: \"Which are produced by the field year for year.\"<br>It appears to me that if one tithed animals from one year for animals of another year, the tithing is binding because of the severity of consecrated animals. For the Torah did not explicitly emphasize that the tithing of animals must be from the same year.",
+            "All of the offspring born from the first of Tishrei until the twenty-ninth of Elul are combined and are tithed for each other. If five lambs are born on the twenty-ninth of Elul and five on the first of Tishrei of the following year, they are not combined. If an animal gave birth to offspring in its first year of life, it and its daughter should be brought into the corral together to be tithed.",
+            "The lambs which are born are not like <i>tevel</i> from which one may not eat until one tithes as explained in its place. Instead, one may sell or slaughter all the offspring one desires until one tithes. Then animal designated as the tithe offering will be consecrated and must be eaten according to law, as explained above.",
+            "Our Sages established three fixed times for the tithing of one's animals.When one of these dates arrives, it is forbidden for a person to sell or slaughter the offspring of his animals until he tithes. If he slaughters, the meat is permitted.<br>These are the three dates: the fifteenth day before the Paschal sacrifice, the fifteenth day before Shavuot, and the fifteenth day before Sukkot. Each of these times is called a \"threshing floor\" for the tithing of animals. Thus the \"threshing floor\" for the tithing of animals is on the last day of the month of Adar, on the thirty-fifth day of the Counting of the <i>Omer</i>, and on the last day of the month of Elul.<br>Why were the \"threshing floors\" established on these dates? So that the animals would be available to the festive pilgrims. For even though it is permitted to sell animal offspring before they were tithed, as we explained, the people would refrain from selling them until they would tithe them and perform the mitzvah.",
+            "When a person brought all his sheep or cattle into a corral and began to sanctify the tenth animal that departs until there remained less than ten in the corral, those should be left for the next \"threshing floor\" and they are joined together with those born and tithed and all are collected in one \"threshing floor.\" Even though one knows that some will remain in the corral, he is obligated to bring them all into the corral and the remainder will be left over."
+        ],
+        [
+            "The following laws apply when a person brought sheep into a corral, they began to depart one by one with him counting them as we explained, and he erred in numbering them, and called the eighth lamb or a lesser number, the tenth. In such a situation and, similarly, if he called the twelfth or a greater number, the tenth, those animals are not consecrated. If, however, he called the ninth or the eleventh, the tenth, they become consecrated.<br>This matter is a halachah, [communicated by the Oral Tradition: that an error when tithing causes one greater than the tenth or one lesser than the tenth to be consecrated, but not those greater or lesser than they.<br>Even if one called the ninth, the tenth, the tenth, the ninth, and the eleventh, the tenth, whether in error or intentionally, all three are consecrated.",
+            "What are the laws that apply to them? The ninth is not sacrificed. Instead, it should be eaten after it becomes blemished. The tenth is the tithe offering and the eleventh should be offered as a peace offering. Accompanying offerings are required to be brought with it. Its holiness may not be transferred to another animal, because it is considered as an animal to which holiness has been transferred itself.<br>When does the above apply? When the person counting was the owner of the animals. When, however, a person appoints an agent to tithe for him and the agent errs with regard to the ninth or the eleventh, only the true tenth one is consecrated, for he was not appointed as an agent to err and to cause him a loss, only to consecrate the animals in the appropriate manner.",
+            "The statement that if one called the eleventh animal \"the tenth,\" it becomes consecrated applies when one called the tenth, \"the ninth.\" If, however, he called the tenth \"the tenth,\" and called the eleventh, \"the tenth,\" the eleventh is not consecrated. The rationale is that the name \"tenth\" was not removed from the true tenth animal.<br>Moreover, even if the owner was silent when the tenth animal departed and did not call it \"the tenth\" or \"the eleventh\" and when the eleventh departed, he called it \"the tenth,\" it is not consecrated. The rationale is that the tenth is consecrated as a matter of course, even though it was not explicitly called \"the tenth.\" Hence, since the name \"tenth\" was not removed from the appropriate animal, the eleventh is not consecrated.",
+            "The following rules apply when the ninth and the tenth depart together. Whether the owner called both of them \"the ninth\" or both of them \"the tenth,\" they are both consecrated. They both, however, should be eaten after they contract blemishes and neither should be sacrificed.<br>Similarly, if the tenth and the eleventh departed together, if he called them \"the tenth,\" the tenth and the eleventh are considered as intermingled. It is as if a tithe offering becomes intermingled with a peace-offering, in which instance, the law is that they should be eaten after they contract blemishes, as we explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>. If he called them \"the eleventh,\" it is considered as if the tenth animal and an ordinary animal are intermingled and they should be eaten after they contract blemishes.",
+            "If, when the owner began counting, two animals, the first and the second, departed together, he should count all the animals in pairs and consecrate the tenth pair. Similarly, if he counted them all in sets of three or in sets of five, the tenth set becomes consecrated.",
+            "If, at the outset, two departed and he counted them as one, and then he called the third that departed after them, \"the second,\" and continued counting one by one in the ordinary manner, the ninth and the tenth are both consecrated and should be eaten after they contract blemishes. The rationale is that the ninth is the true tenth, because two animals departed at the outset. And the one that he called \"the tenth\" is really, the eleventh and when the eleventh is called \"the tenth,\" it is consecrated, as we explained.",
+            "If one counted backwards, i.e., when the first one departed, he counted it \"ten;\" when the second departed, he counted \"nine;\" until the tenth departed and he counted \"one,\" it is consecrated, because the tenth is consecrated on its own accord.",
+            "If one mistakenly called the ninth, \"the tenth\" and the tenth remained in the corral, the ninth should be eaten after becoming blemished and the one that remained in the corral is the tithe. This applies even though it did not depart, nor was it designated as the tenth, because the tenth is consecrated on its own accord.<br>If the tenth died in the corral, the ninth should be eaten after becoming blemished and the eight which departed after being counted are exempt even though the tenth among them was not consecrated to be offered, but instead, died before departing, because once animals have been counted in a manner that was fitting for them to be tithed, they are exempt.",
+            "When one brought ten lambs into a corral and proceeded to count, if one of those counted died, he should continue counting and complete the reckoning in its ordinary manner, consecrating the tenth, even though there are only nine that are alive at the time.",
+            "If after a person began counting, one of the animals in the corral died, those which were counted are exempt, because once animals have been counted in a manner that was fitting for them to be tithed even though one was not separated for them, they are exempt, as stated. Those that remained in the corral should be left for a later \"threshing floor\" until others are added to them.<br>Similar concepts apply when one had fourteen lambs and brought all of them into a corral and four departed through one opening and were counted, then six departed through another opening and were counted and four remained in the corral. If the four depart through the opening that the six departed, one should be taken as the tithe and all the others are exempt. The four that departed at first through the first opening are exempt, because once animals have been counted in a manner that was fitting for them to be tithed, they are exempt.<br>If the remaining four departed from the opening through which the first four departed, the four that departed at the outset and the six that departed afterwards through the second opening are exempt, because each one of them was counted in a manner that was fitting for them to be tithed. For at the time each of the groups departed, others remained in the corral to complete the counting and the tithing. The four that remained, however, although they departed through the first opening and were counted, were not counted in a manner appropriate for tithing. Therefore they must be included in another \"threshing floor.\"<br>The following laws apply if four departed through one opening, four departed through another opening, and six remained. If all six departed from the same one of the two openings, one should be taken as a tithe and all the lambs are exempt from being tithed again. If, however, the six departed from both openings, some from one and some from the other, the six are included in another \"threshing floor.\" The eight that departed from the two openings at the outset, however, are exempt, for each set of four was counted in a manner appropriate for ten to be counted and the tithe taken, for there were six remaining in the corral.",
+            "If there were nineteen lambs in the corral and nine departed from one opening and nine departed from the other opening, the last one should be taken as the tithes and all the previous are exempt, for both sets of nine were counted in a manner appropriate for tithing.",
+            "If one was counting and a lamb stuck out its head and the majority of its body from the corral and then returned, it is considered as having been counted in all contexts.",
+            "If a person was counting and interrupted the reckoning because his colleague spoke to him or because night fell beginning the Sabbath, he should continue and complete his counting afterwards.",
+            "When one was counting those that departed one by one and one consecrated the tenth and one of those which had been counted jumped back into the corral, becoming intermingled with those which had not been counted as of yet and which were not tithed, all of those in the corral are exempt. The rationale is that there is a doubt concerning every lamb in the corral: Is the one that was counted and jumped back in or is it another one? And we have already stated, that all those which were counted are exempt.",
+            "If one of the animals selected as the tithes jumped back into the corral and became intermingled with the remaining animals, they should all be left to pasture until they contract a disqualifying blemish. Then they should be eaten after acquiring the blemish."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות בכורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/Torat Emet 363.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7ac0d1ae6361993e3c85eda73d100de4baf8b411
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/Torat Emet 363.json	
@@ -0,0 +1,167 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Firstlings",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות בכורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַפְרִישׁ כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים בֵּין בָּאָדָם בֵּין בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה בֵּין מִמִּין הַחֲמוֹר. בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁלֵמִים בֵּין שֶׁהָיוּ טְרֵפוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות יג ב)</small> \"קַדֵּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה\". וְכֻלָּן לַכֹּהֲנִים: ",
+            "בְּכוֹר אָדָם וּבְכוֹר חֲמוֹר נִפְדִּים וּפִדְיוֹנָם לַכֹּהֲנִים. וּבְכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה נִשְׁחָט בָּעֲזָרָה כִּשְׁאָר קָדָשִׁים קַלִּים. זוֹרְקִין דָּמוֹ וּמַקְטִיר אֵימוּרָיו כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת וּשְׁאָר הַבָּשָׂר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יח טו)</small> \"אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה\" <small>(במדבר יח יז)</small> \"אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר\" <small>(במדבר יח יז)</small> \"לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם\" <small>(במדבר יח יח)</small> \"וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ\": ",
+            "בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁהוּא בַּעַל מוּם בֵּין שֶׁנּוֹלַד בְּמוּמוֹ בֵּין שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם אַחַר שֶׁהָיָה תָמִים הֲרֵי הוּא לַכֹּהֵן אִם רָצָה אוֹכְלוֹ בְּכָל מָקוֹם אוֹ מוֹכְרוֹ אוֹ מַאֲכִילוֹ לְמִי שֶׁיִּרְצֶה אֲפִלּוּ לְנָכְרִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא חֻלִּין. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טו כא)</small> \"וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר\" וְגוֹ' <small>(דברים טו כב)</small> \"הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכֲלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל\" וַהֲרֵי הוּא נִכְסֵי כֹּהֵן:  ",
+            "מִצְוָה לְהַקְדִּישׁ בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה וְיֹאמַר הֲרֵי זֶה קֹדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טו יט)</small> \"תַּקְדִּישׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ\" וְאִם לֹא הִקְדִּישׁוֹ הֲרֵי זֶה מִתְקַדֵּשׁ מֵאֵלָיו וּקְדֻשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם הִיא: ",
+            "מִצְוַת בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ וְאֵין מְבִיאִין בְּכוֹרוֹת מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יד כג)</small> \"וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ\" <small>(דברים יד כג)</small> \"מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ\". מִמָּקוֹם שֶׁאַתָּה מֵבִיא מַעֲשַׂר דָּגָן אַתָּה מֵבִיא בְּכוֹר בָּקָר וָצֹאן וּמִמָּקוֹם שֶׁאֵין אַתָּה מֵבִיא מַעֲשַׂר דָּגָן אִי אַתָּה מֵבִיא בְּכוֹר בָּקָר וָצֹאן אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּחֻלִּין וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ. וְאִם הֵבִיא אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ וְלֹא יִקָּרֵב אֶלָּא יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ: ",
+            "מִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת כְּמוֹ מַעֲשַׂר דָּגָן. וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת בְּמֻקְדָּשִׁין כְּשֶׁהֵן בִּקְדֻשָּׁתָן קֹדֶם שֶׁיִּפָּדוּ בֵּין קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ בֵּין קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת: ",
+            "הַכּל חַיָּבִין בִּבְכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבְּכוֹר לַכֹּהֵן אִם נוֹלַד לוֹ בְּכוֹר מַקְרִיב דָּמוֹ וְאֵימוּרָיו כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְאוֹכֵל שְׁאָר הַבָּשָׂר בְּתוֹרַת בְּכוֹר. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טו יט)</small> \"כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ\" וְגוֹ'. אֲבָל בְּכוֹר אָדָם וּבְכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים פְּטוּרִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה: ",
+            "הַבְּכוֹר נֶאֱכָל בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ בֵּין תָמִים בֵּין בַּעַל מוּם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טו כ)</small> \"לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ שָׁנָה בְּשָׁנָה\" <small>(דברים טו כא)</small> \"וְכִי יִהְיֶה בּוֹ מוּם\" <small>(דברים טו כב)</small> \"בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ\". וּמֵאֵימָתַי מוֹנֶה לוֹ. אִם תָּם הוּא מוֹנֶה לוֹ מִיּוֹם שְׁמִינִי שֶׁהוּא רָאוּי לְהַקְרָבָה וְאִם נוֹלַד בַּעַל מוּם מוֹנֶה לוֹ מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד. וְהוּא שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו שֶׁהֲרֵי נִרְאֶה לַאֲכִילָה בְּיוֹם לֵידָתוֹ. אֲבָל אִם לֹא יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו מוֹנֶה לוֹ מִיּוֹם שְׁמִינִי: ",
+            "נוֹלַד לוֹ מוּם בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. נוֹלַד לוֹ מוּם בְּסוֹף שְׁנָתוֹ מֻתָּר לְקַיְּמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם מִיּוֹם שֶׁנָּפַל בּוֹ הַמּוּם וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתְאַחֵר לְאַחַר שְׁנָתוֹ. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לִפְנֵי גְּמַר שְׁנָתוֹ מַשְׁלִימִין לוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר אַחַר שְׁנָתוֹ. נוֹלָד לוֹ מוּם אַחַר שְׁנָתוֹ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ אֶלָּא עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וְיֵאָכֵל: ",
+            "הַבְּכוֹר בַּזְּמַן הַזֶּה מַנִּיחוֹ עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם וְיֵאָכֵל: ",
+            "וְעַד שֶׁלֹּא נִרְאֶה לְהַרְאוֹתוֹ לְחָכָם רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. וּמִשֶּׁנִּרְאֶה לְהַרְאוֹתוֹ לְחָכָם. אִם נוֹלַד בּוֹ מוּם בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. נוֹלַד אַחַר שְׁנָתוֹ מְקַיְּמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם: ",
+            "שָׁנָה שֶׁל בְּכוֹר הִיא שְׁנַת לְבָנָה תְּמִימָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִיּוֹם לְיוֹם. וְאִם הָיְתָה שָׁנָה מְעֻבֶּרֶת נִתְעַבְּרָה לוֹ וּמוֹנֶה לוֹ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ. נוֹלְדוּ לוֹ שְׁנֵי טְלָאִים אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁל אֲדָר הָרִאשׁוֹן וְאֶחָד בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי. זֶה שֶׁנּוֹלַד בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ יוֹם רִאשׁוֹן בַּאֲדָר שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה עָלְתָה לוֹ שָׁנָה וְזֶה שֶׁנּוֹלַד בַּחֲצִי אֲדָר רִאשׁוֹן לֹא עָלְתָה לוֹ שָׁנָה עַד חֲצִי אֲדָר שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה הוֹאִיל וְנוֹלַד בְּחֹדֶשׁ הָעִבּוּר מוֹנִין אוֹתוֹ לוֹ: ",
+            "עָבַר וְאִחֵר הַבְּכוֹר לְאַחַר שְׁנָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה אִם הָיָה תָּם הֲרֵי זֶה לֹא נִפְסַל אֶלָּא מַקְרִיבוֹ וְאִם הָיָה בַּעַל מוּם שׁוֹחֲטוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יד כג)</small> \"מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ\" מַקִּישׁ בְּכוֹר לְמַעֲשֵׂר מַה מַּעֲשֵׂר אֵינוֹ נִפְסַל מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ אַף בְּכוֹר אֵינוֹ נִפְסַל מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ: ",
+            "אֵין נוֹתְנִין אֶת הַבְּכוֹר לַכֹּהֵן כְּשֶׁיִּוָּלֵד שֶׁאֵין זוֹ גְּדֻלָּה לַכֹּהֵן. אֶלָּא יְטַפֵּל בּוֹ בְּעָלָיו עַד שֶׁיַּגְדִּיל מְעַט וְיִתְּנֶנּוּ לַכֹּהֵן. וְעַד כַּמָּה יִשְׂרָאֵל חַיָּבִין לְהִטָּפֵל בַּבְּכוֹר. בְּהֵמָה דַּקָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם וּבְגַסָּה חֲמִשִּׁים יוֹם. וְאִם אָמַר לוֹ הַכֹּהֵן תְּנֵהוּ לִי בְּתוֹךְ זְמַן זֶה וַאֲנִי אֲטַפֵּל לְעַצְמִי אֵינוֹ רַשַּׁאי לִתְּנוֹ לוֹ שֶׁזֶּה כְּמוֹ מְסַיֵּעַ עַל מַתְּנוֹתָיו וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בִּתְרוּמוֹת שֶׁהַכֹּהֲנִים הַמְסַיְּעִין בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת וּבְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם וּבְתוֹךְ הָרוֹעִים אֵין נוֹתְנִין לָהֶם מַתְּנוֹתֵיהֶן בִּשְׂכָרָן: ",
+            "הָיָה הַבְּכוֹר בַּעַל מוּם וְאָמַר לוֹ בְּתוֹךְ זְמַן זֶה תְּנֵהוּ לִי שֶׁאֹכֲלֶנּוּ עַתָּה. אוֹ שֶׁהָיָה תָמִים וְאָמַר לוֹ תְּנֵהוּ לִי בְּתוֹךְ זְמַן זֶה שֶׁאַקְרִיבֶנּוּ עַתָּה הֲרֵי זֶה נוֹתְנוֹ לוֹ. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהַבְּכוֹר נוֹתֵן לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה: ",
+            "כֹּהֵן שֶׁאָכַל כְּזַיִת מִבְּכוֹר תָּמִים חוּץ לִירוּשָׁלַיִם לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יב יז)</small> \"לֹא תוּכַל לֶאֱכל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ\". וְכֵן זָר שֶׁאָכַל כְּזַיִת מִבְּכוֹר בֵּין לִפְנֵי זְרִיקָה בֵּין לְאַחַר זְרִיקָה לוֹקֶה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה אַף לְזָר שֶׁאָכַל בְּכוֹר בֵּין לִפְנֵי זְרִיקָה בֵּין לְאַחַר זְרִיקָה: ",
+            "הַבְּכוֹר אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יח יז)</small> \"אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה\". וְכֵן אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא תָּם שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹמֵד לְקָרְבָּן אֵין לַכֹּהֵן בּוֹ זְכוּת כְּדֵי לְמָכְרוֹ. וּבַזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין בַּיִת הוֹאִיל וְהוּא עוֹמֵד לַאֲכִילָה הֲרֵי הוּא מֻתָּר לְמָכְרוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא תָמִים בֵּין לְכֹהֵן בֵּין לְיִשְׂרָאֵל: ",
+            "בְּכוֹר בַּעַל מוּם יֵשׁ לַכֹּהֵן לְמָכְרוֹ בְּכָל זְמַן בֵּין לִפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא לִפְנֵי הַבַּיִת. בֵּין חַי בֵּין שָׁחוּט. וּכְשֶׁהוּא מוֹכֵר בְּשַׂר בְּכוֹר בַּעַל מוּם מוֹכְרוֹ בַּבַּיִת אֲבָל לֹא בַּשּׁוּק כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ אֲבָל בְּשַׂר בְּכוֹר תָּמִים אֵינוֹ נִמְכָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּשַׂר קֹדֶשׁ. וְכֹהֲנִים שֶׁנִּמְנוּ עִם הַבְּכוֹר מֻתָּרִין לִשְׁקל מָנָה כְּנֶגֶד מָנָה: ",
+            "הַמַּפְשִׁיט בְּכוֹר בַּעַל מוּם הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהַפְשִׁיטוֹ בְּאֵי זֶה דֶּרֶךְ שֶׁיִּרְצֶה. אִם רָצָה לְהַרְגִּיל מַרְגִּיל. וְכֵן שְׁאָר פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין אִם רָצָה לְהַפְשִׁיט מִן הָרֶגֶל מַפְשִׁיט: "
+        ],
+        [
+            "כָּל הַמּוּמִים הַקְּבוּעִים הַפּוֹסְלִין אֶת הַקֳדָשִׁים וְנִפְדִּים עֲלֵיהֶן. אִם נָפַל אֶחָד מֵהֶן בִּבְכוֹר הֲרֵי זֶה נִשְׁחָט עָלָיו בְּכָל מָקוֹם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ אוֹתָן הַמּוּמִין בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ שֶׁהָרָאוּי מֵהֶן לִהְיוֹת בְּזָכָר שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה: ",
+            "וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁמָּנִינוּ שָׁם שֶׁאֵין הַקָּרְבָּן מִן הַמֻּבְחָר וְאֵין הַקָּדָשִׁים קְרֵבִין בָּהֶן וְלֹא נִפְדִּין עֲלֵיהֶן כָּךְ אֵין הַבְּכוֹר נִשְׁחָט עֲלֵיהֶן וְלֹא קָרֵב אֶלָּא יִהְיֶה עוֹמֵד עַד שֶׁיִּוָּלֵד לוֹ מוּם קָבוּעַ. וְכֵן אִם נוֹלָד בִּבְכוֹר מוּם עוֹבֵר הֲרֵי זֶה אֵינוֹ נִשְׁחָט בְּכָל מָקוֹם וְלֹא קָרֵב אֶלָּא יִהְיֶה רוֹעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם קָבוּעַ וְיִשָּׁחֵט עָלָיו: ",
+            "וְכֵן אִם נֶעֶבְדָה בּוֹ עֲבֵרָה. אוֹ שֶׁהָרַג בְּעֵד אֶחָד. אוֹ עַל פִּי הַבְּעָלִים. אוֹ שֶׁהֻקְצָה אוֹ נֶעֱבָד. יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ: ",
+            "יוֹצֵא דֹּפֶן וְהַבָּא אַחֲרָיו שְׁנֵיהֶן אֵינָן בְּכוֹר. הָרִאשׁוֹן מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ פֶּטֶר רֶחֶם וְהָאַחֲרוֹן מִפְּנֵי שֶׁקְּדָמוֹ אַחֵר. אֲפִלּוּ יָצְאָה נְקֵבָה דֶּרֶךְ דֹּפֶן וְזָכָר דֶּרֶךְ רֶחֶם אֵינוֹ בְּכוֹר: ",
+            "בְּכוֹר שֶׁהוּא אַנְדְּרוֹגִינוּס אֵין בּוֹ קְדֻשָּׁה כְּלָל. וַהֲרֵי הוּא כִּנְקֵבָה שֶׁאֵין בּוֹ לַכֹּהֵן כְּלוּם. וְעוֹבְדִים בּוֹ וְגוֹזְזִים אוֹתוֹ כִּשְׁאָר הַחֻלִּין. נוֹלַד טֻמְטוּם הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לִבְעָלָיו. בֵּין שֶׁהֵטִיל מַיִם מִמְּקוֹם זִכְרוּת בֵּין שֶׁהֵטִיל מִמְּקוֹם נַקְבוּת: ",
+            "רָחֵל שֶׁיָּלְדָה כְּמִין עֵז. אוֹ עֵז שֶׁיָּלְדָה כְּמִין רָחֵל פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יח יז)</small> \"אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר\" עַד שֶׁיִּהְיֶה הוּא שׁוֹר וּבְכוֹרוֹ שׁוֹר. וְאִם הָיָה בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי אִמּוֹ הֲרֵי זֶה בְּכוֹר וְהוּא בַּעַל מוּם קָבוּעַ שֶׁאֵין לְךָ מוּם גָּדוֹל מִשִּׁנּוּי בְּרִיָּתוֹ. אֲפִלּוּ פָּרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין חֲמוֹר וְיֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי פָּרָה הֲרֵי זֶה בְּכוֹר לַכֹּהֵן הוֹאִיל וּמִין הַחֲמוֹר יֵשׁ בּוֹ דִּין בְּכוֹר. אֲבָל אִם יָלְדָה מִין סוּס אוֹ גָּמָל אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי פָּרָה הֲרֵי הוּא סְפֵק בְּכוֹר לְפִיכָךְ יֵאָכֵל לַבְּעָלִים. וְאִם תְּפָסוֹ כֹּהֵן אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ: ",
+            "הַמַּטִּיל מוּם בִּבְכוֹר הוֹאִיל וְעָשָׂה עֲבֵרָה קוֹנְסִין אוֹתוֹ וְאֵינוֹ נִשְׁחָט עַל מוּם זֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם אַחֵר מֵאֵלָיו. וְאִם מֵת זֶה הַחוֹטֵא מֻתָּר לִבְנוֹ לְשָׁחֳטוֹ עַל מוּם שֶׁעָשָׂה אָבִיו שֶׁלֹּא קָנְסוּ בְּנוֹ אַחֲרָיו: ",
+            "הִרְגִּיל לַבְּכוֹר שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם כְּגוֹן שֶׁנָּתַן דְּבֵלָה עַל אָזְנוֹ עַד שֶׁבָּא כֶּלֶב וּנְטָלָהּ וְחָתַךְ אָזְנוֹ. אוֹ שֶׁהָלַךְ בֵּין בַּרְזֶל וַעֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל זְכוּכִית כְּדֵי שֶׁתִּקָּטַע יָדוֹ וְנִקְטְעָה. אוֹ שֶׁאָמַר לְנָכְרִי לְהַטִּיל בּוֹ מוּם. הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחֹט עָלָיו. זֶה הַכְּלָל כָּל מוּם שֶׁנַּעֲשָׂה לְדַעְתּוֹ אָסוּר לוֹ לִשְׁחֹט עָלָיו וְאִם נַעֲשָׂה שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט עָלָיו: ",
+            "אָמַר אִלּוּ נָפַל בִּבְכוֹר זֶה מוּם הָיִיתִי שׁוֹחֲטוֹ וְשָׁמַע הַנָּכְרִי וְעָשָׂה בּוֹ מוּם הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט עָלָיו שֶׁהֲרֵי לֹא נַעֲשָׂה בְּדַעְתּוֹ: ",
+            "רְאִינוּהוּ שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה הַמַּרְגִּיל לְהַטִּיל בּוֹ מוּם וְנָפַל בּוֹ מוּם וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם נִתְכַּוֵּן לְמוּם זֶה אוֹ לֹא נִתְכַּוֵּן. הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחֹט עָלָיו. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁנָּתַן לוֹ שְׂעוֹרִים בְּמָקוֹם דָּחוּק מְסֹרָג בְּקוֹצִים וְכֵיוָן שֶׁאָכַל נֶחְלַק שְׂפָתוֹ אֲפִלּוּ הָיָה חָבֵר הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחֹט עָלָיו. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+            "הָיָה בְּכוֹר רוֹדֵף אֶת הָאָדָם וּבָעֲטוֹ כְּדֵי לְטָרְדוֹ וַאֲפִלּוּ בָּעַט בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁרְדָפוֹ מִקֹּדֶם וְנַעֲשָׂה בּוֹ מוּם בִּבְעִיטָה זוֹ הֲרֵי זֶה יִשְׁחַט עָלָיו: ",
+            "קְטַנִּים שֶׁהִטִּילוּ מוּם בִּבְכוֹר דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וְכֵן הַנָּכְרִי שֶׁעָשָׂה לְדַעְתּוֹ הֲרֵי זֶה יִשְׁחֹט עָלָיו. וְאִם עָשׂוּ כְּדֵי לְהַתִּירוֹ לֹא יִשְׁחֹט עָלָיו: ",
+            "בְּכוֹר שֶׁאֲחָזוֹ דָּם יַקִּיז. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת בּוֹ מוּם. וְאִם נַעֲשָׂה בּוֹ מוּם בְּהַקָּזָה זוֹ הֲרֵי זֶה נִשְׁחַט עָלָיו: ",
+            "מֻתָּר לְהַטִּיל מוּם בִּבְכוֹר קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם וְיִשְׁחַט עָלָיו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין שָׁם בַּיִת מִפְּנֵי שֶׁסּוֹפוֹ לְהֵאָכֵל בְּמוּמוֹ. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם אָסוּר: ",
+            "עֵד שֶׁהֵעִיד מִפִּי עֵד אַחַר שֶׁמּוּם זֶה נָפַל שֶׁלֹּא לְדַעַת נֶאֱמָן. אֲפִלּוּ אִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר בְּפָנַי נָפַל מוּם זֶה מֵאֵלָיו וְיִשְׁחַט עָלָיו: ",
+            "כָּל הַמּוּמִין הָרְאוּיִין לָבוֹא בִּידֵי אָדָם נֶאֱמָן הָרוֹעֶה עֲלֵיהֶן לוֹמַר מֵאֲלֵיהֶן נָפְלוּ וְלֹא נַעֲשׂוּ בְּכַוָּנָה וְיִשְׁחַט עֲלֵיהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הָרוֹעֶה יִשְׂרָאֵל וְהַבְּכוֹר בְּיַד הַכֹּהֵן. אֲבָל אִם הָיָה הָרוֹעֶה כֹּהֵן וְהַבְּכוֹר עֲדַיִן הוּא בְּיַד בְּעָלָיו הַיִּשְׂרְאֵלִי. הֲרֵי זֶה אֵינוֹ נֶאֱמָן וְחוֹשְׁדִין אוֹתוֹ שֶׁמָּא הוּא הִטִּיל בּוֹ מוּם כְּדֵי שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לוֹ: ",
+            "כֹּהֵן שֶׁהֵעִיד לְכֹהֵן אַחֵר שֶׁמּוּם זֶה מֵאֵלָיו נָפַל נֶאֱמָן וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶן שֶׁמָּא הֵם גּוֹמְלִים זֶה אֶת זֶה. שֶׁכָּל הַכֹּהֲנִים חֲשׁוּדִין לְהַטִּיל מוּם בִּבְכוֹר כְּדֵי לְאָכְלוֹ בַּחוּץ וּלְפִיכָךְ אֵין נֶאֱמָנִין עַל יְדֵי עַצְמָן. אֲבָל חֲבֵרוֹ מֵעִיד לוֹ, שֶׁאֵין אָדָם חוֹטֵא לְאַחֵר. אֲפִלּוּ בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל כֹּהֵן מְעִידִין לוֹ עַל הַבְּכוֹר אֲבָל לֹא אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּגוּפוֹ: ",
+            "בְּכוֹר שֶׁהָיָה בְּיַד כֹּהֵן וְנָפַל בּוֹ מוּם וְהֵעִיד עָלָיו עֵד אֶחָד שֶׁזֶּה הַמּוּם מֵאֵלָיו נָפַל וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם מוּם זֶה שׁוֹחֲטִין עָלָיו אֶת הַבְּכוֹר אוֹ אֵין שׁוֹחֲטִין עָלָיו וּבָא הַכֹּהֵן שֶׁהוּא בְּיָדוֹ וְאָמַר הֶרְאֵיתִי מוּם זֶה לְמֻמְחֶה וְהִתִּירוֹ לִשְׁחִיטָה הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא לֹא הֶרְאָהוּ וְשֶׁמָּא בְּכוֹר תָּם הוּא שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ לִשְׁחֹט קָדָשִׁים בַּחוּץ מִפְּנֵי שֶׁהוּא עֲוֹן כָּרֵת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ",
+            "וְכֵן נֶאֱמָן הַכֹּהֵן לוֹמַר עַל בְּכוֹר בַּעַל מוּם בְּכוֹר זֶה נְתָנוֹ לִי יִשְׂרָאֵל בְּמוּמוֹ וְלֹא נָפַל בִּרְשׁוּתִי כְּדֵי לָחוּשׁ לוֹ שֶׁמָּא הוּא הִטִּילוֹ. שֶׁהַדָּבָר עָשׂוּי לְהִגָּלוֹת וְהוּא מִתְיָרֵא שֶׁמָּא יִשְׁאֲלוּ בְּעָלָיו וְיֹאמַר תָּמִים הָיָה בְּעֵת שֶׁנְּתָנוּהוּ לוֹ: "
+        ],
+        [
+            "אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּכוֹר אֶלָּא עַל פִּי מֻמְחֶה שֶׁנָּתַן לוֹ הַנָּשִׂיא שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל רְשׁוּת וְאָמַר לוֹ הַתֵּר בְּכוֹרוֹת בְּמוּמָן. אֲפִלּוּ הָיָה מוּם גָּדוֹל וְגָלוּי לַכּל לֹא יַתִּירוֹ אֶלָּא מֻמְחֶה שֶׁנָּטַל רְשׁוּת. וְכָל הַבְּכוֹרוֹת אָדָם רוֹאֶה חוּץ מִבְּכוֹרֵי עַצְמוֹ:\n",
+            "אִם אֵין שָׁם מֻמְחֶה וְהָיָה הַמּוּם מִן הַמּוּמִין הַגְּלוּיִין הַמֻּבְהָקִין. כְּגוֹן שֶׁנִּסְמֵית עֵינוֹ. אוֹ נִקְטְעָה יָדוֹ. אוֹ נִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. הֲרֵי זֶה יִשָּׁחֵט עַל פִּי שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הַכְּנֶסֶת. וְכֵן בְּכוֹר שֶׁיָּצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ וְנָפַל בּוֹ מוּם מֻבְהָק. הֲרֵי זֶה יֻתַּר עַל פִּי שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הַכְּנֶסֶת:\n",
+            "אֵין רוֹאִין אֶת הַבְּכוֹר לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּהְיֶה כֹּהֵן עִמּוֹ. שֶׁמָּא יֹאמַר לוֹ הַמֻּמְחֶה מוּם הוּא וּמֻתָּר לִשְׁחֹט עָלָיו וְיֵלֵךְ וְיִשְׁחָטֶנּוּ לְעַצְמוֹ וְלֹא יִתְּנֶנּוּ לַכֹּהֵן. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד לֶאֱכל קָדָשִׁים בַּחוּץ. חָשׁוּד הוּא לִגְזל מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה. לְפִיכָךְ אִם הָיָה חָכָם וְיָדוּעַ שֶׁהוּא מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ רוֹאִין לוֹ. הָיָה הַמּוּם גָּלוּי לַכּל כְּגוֹן שֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ. הוֹאִיל וֶהֱבִיאוֹ לְחָכָם הַמֻּמְחֶה הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ לְפִיכָךְ רוֹאִין לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִמּוֹ כֹּהֵן:\n",
+            "הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר וְאַחַר כָּךְ הֶרְאָה אֶת מוּמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוּם גָּלוּי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה בִּשְׁחִיטָה כְּגוֹן שֶׁנֶּחְתְּכָה יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ הוֹאִיל וְנִשְׁחַט שֶׁלֹּא עַל פִּי מֻמְחֶה הֲרֵי זֶה אָסוּר וְיִקָּבֵר כִּבְכוֹר שֶׁמֵּת:\n",
+            "בְּכוֹר שֶׁהָיְתָה לוֹ בֵּיצָה אַחַת וּשְׁנֵי כִּיסִים. וּבְדָקוֹ הַמֻּמְחֶה וְהוֹשִׁיבוּהוּ עַל הַרְגּוֹזוֹ וּמִעֲכוּ וְלֹא יָצָאת בֵּיצָה שְׁנִיָּה וְהִתִּירוֹ הַמֻּמְחֶה וְנִשְׁחַט וְנִמְצָא הַשְּׁנִיָּה דְּבוּקָה בַּכְּסָלִים הֲרֵי זֶה מֻתָּר הוֹאִיל וּמִעֲכוּ. אֲבָל אִם לֹא נִמְעַךְ אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁחַט עַל פִּי מֻמְחֶה הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר:\n",
+            "מִי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה וְרָאָה אֶת הַבְּכוֹר וְנִשְׁחַט עַל פִּיו. הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר וִישַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ. וְכַמָּה מְשַׁלֵּם. רְבִיעַ לְדַקָּה וּמֶחֱצָה לְגַסָּה. וּמִפְּנֵי מָה לֹא יְשַׁלֵּם כָּל דָּמָיו מִפְּנֵי שֶׁקָּנְסוּ אֶת בַּעַל הַבְּהֵמָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַשְׁהֶנָּה וְלֹא יְגַדֵּל בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:\n",
+            "הַנּוֹטֵל שְׂכָרוֹ לִהְיוֹת רוֹאֶה בְּכוֹרוֹת אֵין שׁוֹחֲטִין עַל פִּיו אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מֻמְחֶה גָּדוֹל וְיָדְעוּ בּוֹ חֲכָמִים שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ וּפָסְקוּ לוֹ שָׂכָר עַל הָרְאִיָּה וְהַבִּקּוּר בֵּין שֶּׁנִּמְצָא בּוֹ מוּם בֵּין שֶּׁנִּמְצָא תָּמִים. וְלֹא יִטּל שָׂכָר עַל בְּהֵמָה זוֹ חוּץ מִפַּעַם אַחַת וְרוֹאֶה אוֹתָהּ לְעוֹלָם כָּל זְמַן שֶׁמְּבִיאִין אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי חֲשָׁד:\n",
+            "הֶחָשׁוּד עַל הַבְּכוֹרוֹת לְמָכְרָן לְשֵׁם חֻלִּין אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ בְּשַׂר צְבָאִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא דּוֹמֶה לִבְשַׂר עֵגֶל. וְאֵין לוֹקְחִים מִמֶּנּוּ עוֹרוֹת שֶׁאֵינָן עֲבוּדִים אֲפִלּוּ שֶׁל נְקֵבָה שֶׁמָּא יַחְתֹּךְ זִכְרוּתוֹ וְיֹאמַר עוֹר נְקֵבָה הוּא. וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ צֶמֶר אֲפִלּוּ מְלֻבָּן וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר צוֹאִי. אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ טָוּוּי וּלְבָדִין וְעוֹרוֹת עֲבוּדִים. שֶׁאֵינוֹ מְעַבֵּד עוֹר בְּכוֹר תָּמִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְפַחֵד לַשְׁהוֹתוֹ אֶצְלוֹ שֶׁמָּא יִשְׁמְעוּ הַדַּיָּנִים וְיִקְנְסוּהוּ כְּפִי רִשְׁעוֹ:\n",
+            "הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר וּמְכָרוֹ וְנוֹדַע שֶׁלֹּא הֶרְאָהוּ לְמֻמְחֶה. מַה שֶּׁאָכְלוּ אָכְלוּ וְיַחְזִיר לָהֶם אֶת הַדָּמִים. וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱכַל יִקָּבֵר וְיַחְזִיר אֶת הַדָּמִים. וְכֵן הַדִּין בְּמַאֲכִיל אֶת הַטְּרֵפָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת מִקָּח וּמִמְכָּר:\n",
+            "בְּכוֹר שֶׁנִּמְצָא טְרֵפָה אִם תָּמִים הוּא וְנִמְצָא טְרֵפָה אַחַר שֶׁהֻפְשַׁט הָעוֹר יִשָּׂרֵף כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין וְהַבָּשָׂר יִקָּבֵר. וְאִם בְּמוּמוֹ נִשְׁחַט הַבָּשָׂר יִקָּבֵר וְיֵהָנוּ הַכֹּהֲנִים בְּעוֹרוֹ. וְהוּא שֶׁנִּשְׁחַט עַל פִּי מֻמְחֶה:\n",
+            "הַבְּכוֹר שֶׁנֶּאֱכַל בְּשָׂרוֹ כַּהֲלָכָה בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם. כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לֵהָנוֹת בְּעוֹרוֹ כָּךְ נֶהֱנִין בְּגִזּוֹתָיו. אֲבָל כָּל צֶמֶר שֶׁנִּגְזַז מִמֶּנּוּ כְּשֶׁהוּא חַי אֲפִלּוּ נָשַׁר הֲרֵי הוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה. וַאֲפִלּוּ נָשַׁר מִמֶּנּוּ אַחַר שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם. וַאֲפִלּוּ אַחַר שְׁחִיטָתוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אַחַר מִיתָתוֹ שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ הַצֶּמֶר שֶׁנָּשַׁר מִמֶּנּוּ מֵחַיִּים בְּאִסּוּרוֹ עוֹמֵד. וְכֵן בְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְעִילָה שֶׁלֹּא גָּזְרוּ גְּזֵרָה זוֹ אֶלָּא עַל הַבְּכוֹר וְעַל הַמַּעֲשֵׂר בִּלְבַד מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בָּאִין לְכַפָּרָה שֶׁמָּא יַשְׁהֵם אֶצְלוֹ כְּדֵי לִקַּח כָּל הַצֶּמֶר שֶׁיִּנְשֹׁר מֵהֶם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁמִּצְוָה לְאָכְלוֹ תּוֹךְ שְׁנָתוֹ בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם:\n",
+            "בְּכוֹר שֶׁהָיָה בּוֹ צֶמֶר מְדֻבְלָל וּשְׁחָטוֹ. אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה עִמּוֹ מִן הַגִּזָּה מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה עִמּוֹ וְהוּא הַצֶּמֶר שֶׁעִקָּרוֹ הָפוּךְ כְּלַפֵּי רֹאשׁוֹ אָסוּר. שֶׁזֶּה כְּמוֹ שֶׁנָּשַׁר מֵחַיִּים:\n",
+            "גִּזַּת בְּכוֹר אֲפִלּוּ בַּעַל מוּם שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּגִזֵּי חֻלִּין אֲפִלּוּ אַחַת בְּכַמָּה אֲלָפִים הַכּל אֲסוּרִים. הֲרֵי הוּא דָּבָר חָשׁוּב וּמְקַדֵּשׁ בְּכָל שֶׁהוּא. הָאוֹרֵג מְלֹא הַסִּיט מִצֶּמֶר הַבְּכוֹר בְּבֶגֶד יִדָּלֵק. מִצֶּמֶר הַמֻּקְדָּשִׁין מְקַדֵּשׁ בְּכָל שֶׁהוּא:\n"
+        ],
+        [
+            "בֶהֱמַת הַשֻּׁתָּפִין חַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה. לֹא נֶאֱמַר <small>(דברים יב יז)</small> <small>(דברים יד כג)</small> \"בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ\" אֶלָּא לְמַעֵט שֻׁתָּפוּת הַנָּכְרִי שֶׁאִם הָיָה שֻׁתָּף בַּפָּרָה אוֹ בָּעֵבָּר אֲפִלּוּ הָיָה לַנָּכְרִי אֶחָד מֵאֶלֶף בָּאֵם אוֹ בַּוָּלָד הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. הָיָה לוֹ בְּאֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם אֵיבָר אֶחָד כְּגוֹן יָד אוֹ רֶגֶל. רוֹאִין כָּל שֶׁאִלּוּ יֵחָתֵךְ וְהָיָה בַּעַל מוּם הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאִם אֶפְשָׁר שֶׁיֵּחָתֵךְ אֵיבַר הַנָּכְרִי וְלֹא יִפָּסֵל. הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּבְכוֹרָה:  ",
+            "הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר פָּרָתוֹ שֶׁל נָכְרִי. אוֹ הַמּוֹכֵר עֻבַּר פָּרָתוֹ לְנָכְרִי. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. וְאֵין קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַל דָּבָר זֶה: ",
+            "הַמְקַבֵּל בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי לִהְיוֹת מְטַפֵּל בָּהּ וְהַוְּלָדוֹת בֵּינֵיהֶם. אוֹ נָכְרִי שֶׁקִּבֵּל מִיִּשְׂרָאֵל כָּזֶה. הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִים מִן הַבְּכוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות יג ב)</small> \"פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל\" עַד שֶׁיִּהְיֶה הַכּל מִיִּשְׂרָאֵל: ",
+            "הַמְקַבֵּל צֹאן מִן הַנָּכְרִי בְּמָמוֹן קָצוּב וּפָסַק עִמּוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׂכָר בֵּינֵיהֶם וְאִם פִּחֲתוּ פִּחֲתוּ לְיִשְׂרָאֵל. אַף עַל פִּי שֶׁבִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל הֵם וַהֲרֵי הֵם כְּקִנְיָנוֹ הוֹאִיל וְאִם לֹא יִמְצָא הַנָּכְרִי אֶצְלוֹ מָמוֹן אַחֵר לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ יִגְבֶּה מִן הַבְּהֵמוֹת הָאֵלּוּ וּמִוַּלְדוֹתֵיהֶן נַעֲשָׂה כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחֲרָיוּת עֲלֵיהֶן וְעַל וַלְדוֹתֵיהֶן וַהֲרֵי יַד הַנָּכְרִי בְּאֶמְצַע וּפְטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה הֵם וּוַלְדוֹתֵיהֶן. אֲבָל וַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּבִין שֶׁהֲרֵי שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֵם וְאֵין לַנָּכְרִי רְשׁוּת עֲלֵיהֶן: ",
+            "יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּתַן מָעוֹת לְנָכְרִי וְקָנָה לוֹ בָּהֶן בְּהֵמָה מִנָּכְרִי בְּדִינֵיהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ קָנָה וְחַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה. וְכֵן אִם קָנָה הַנָּכְרִי מִיִּשְׂרָאֵל בְּדִינֵיהֶם וְנָתַן מָעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ קָנָה וּפְטוּרָה מִבְּכוֹרָה: ",
+            "גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר יָלְדָה פָּרָתוֹ אוֹ אַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר הֲרֵי זֶה בְּכוֹר מִסָּפֵק: ",
+            "הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי וְאֵין יָדוּעַ אִם בִּכְּרָה אוֹ לֹא בִּכְּרָה וְיָלְדָה אֶצְלוֹ הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים וְאֵינוֹ לַכֹּהֵן שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה: ",
+            "לָקַח בְּהֵמָה מֵינִיקָה מִן הַנָּכְרִי אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הִיא מֵינִיקָה אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁיָּלְדָה. וַאֲפִלּוּ הָיָה זֶה שֶׁמֵּינִיקָה כְּמוֹ מִין אַחֵר וַאֲפִלּוּ כְּמִין חֲזִיר הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וְכֵן בְּהֵמָה שֶׁהִיא חוֹלֶבֶת פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה שֶׁרֹב הַבְּהֵמוֹת אֵינָן חוֹלְבוֹת אֶלָּא אִם כֵּן כְּבָר יָלְדוּ: ",
+            "הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִיִּשְׂרָאֵל הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁבִּכְּרָה עַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ הַמּוֹכֵר שֶׁעֲדַיִן לֹא יָלְדָה. שֶׁאֵין הַיִּשְׂרָאֵל שׁוֹתֵק וְגוֹרֵם לוֹ לֶאֱכל קָדָשִׁים בַּחוּץ וַדַּאי שֶׁבִּכְּרָה וּלְפִיכָךְ מְכָרָהּ סְתָם: ",
+            "בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁהִפִּילָה עֻבָּר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְבָּאֵר צוּרָתוֹ הַרְבֵּה וְנִכֶּרֶת לַכּל וְזֶהוּ הַנִּקְרָא טִנּוּף. אִם אָמְרוּ הָרוֹעִים עֻבָּר הוּא אֶלָּא שֶׁנִּפְסְדָה צוּרָתוֹ הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה וְצָרִיךְ לְהַרְאוֹתוֹ לְרוֹעֶה חָכָם. לְפִיכָךְ הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי אֲפִלּוּ הָיְתָה קְטַנָּה וְיָלְדָה אֶצְלוֹ בְּתוֹךְ שְׁנָתָהּ הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר שֶׁמָּא טִנּוּף הִפִּילָה בִּרְשׁוּת הַנָּכְרִי. וְכֵן בְּהֵמָה גַּסָּה שֶׁהִפִּילָה שִׁלְיָא הֲרֵי זוֹ סִימָן וָלָד שֶׁאֵין שִׁלְיָא בְּלֹא וָלָד וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וּמֻתָּר לְהַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ הַשִּׁלְיָא לַכְּלָבִים שֶׁאֵין מִתְקַדֵּשׁ בִּבְכוֹרָה אֶלָּא זָכָר וְחֶזְקַת הַנּוֹלָדִים מֶחֱצָה זְכָרִים וּמֶחֱצָה נְקֵבוֹת. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַזָּכָר שֶׁאֵין בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי אִמּוֹ אֵינוֹ מִתְקַדֵּשׁ בִּבְכוֹרָה וְנִמְצָא מִעוּט הַנּוֹלָדִים הֵן הַמִּתְקַדְּשִׁין בִּבְכוֹרָה וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְמִעוּט. אֲבָל בֶּהֱמַת קָדָשִׁים שֶׁהִפִּילָה שִׁלְיָא תִּקָּבֵר [שֶׁהַנְּקֵבוֹת בָּהּ כִּזְכָרִים]: ",
+            "בְּהֵמָה גַּסָּה שֶׁהִפִּילָה חֲרָרַת דָּם הֲרֵי זוֹ נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה שֶׁחֶזְקָתָהּ שֶׁהַוָּלָד בְּתוֹכָהּ וְרָבָה עָלָיו הַדָּם וְהִפְסִידוֹ וּבִטְּלוֹ. וְקוֹבְרִין חֲרָרָה זוֹ כְּמוֹ נֵפֶל מְבַכֶּרֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲרָרָה זוֹ קְדוֹשָׁה. וְלָמָּה קוֹבְרִין אוֹתָהּ כְּדֵי לְפַרְסֵם הַדָּבָר שֶׁנִּפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה: ",
+            "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה שֶׁהַוָּלָד בָּאָדָם נִגְמָר לְאַרְבָּעִים יוֹם וְהַמַּפֶּלֶת לְפָחוֹת מֵאַרְבָּעִים אֵינוֹ וָלָד. אֲבָל וְלַד בְּהֵמָה לֹא עָמְדוּ חֲכָמִים עַל מִנְיַן הַיָּמִים שֶׁיִּגָּמֵר בּוֹ. אֲבָל אָמְרוּ שֶׁהַמַּפֶּלֶת טִנּוּף אֵינָהּ מִתְעַבֶּרֶת אַחֲרָיו וְלֹא מְקַבֶּלֶת וָלָד אַחֵר לְפָחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם: ",
+            "בְּהֵמָה שֶׁיָּצְאָה מְלֵאָה וּבָאָה רֵיקָנִית הַבָּא אַחַר כֵּן בְּכוֹר מִסָּפֵק שֶׁמָּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹטֵר בִּבְכוֹרָה הִפִּילָה. וְאֵין לְנִפְלֵי בְּהֵמָה פְּטִירַת רֶחֶם עַד שֶׁיַּעֲגִילוּ רֹאשׁ כְּפִיקָה שֶׁל עֵרֶב: ",
+            "מַבְכֶּרֶת הַמַּקְשָׁה לֵילֵד מְחַתֵּךְ אֵיבָר וּמַשְׁלִיךְ לַכְּלָבִים וְהַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר. יָצָא רֻבּוֹ הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וְאִם חָתַךְ אֵיבָר וְהִנִּיחוֹ אֵיבָר וְהִנִּיחוֹ עַד שֶׁהִשְׁלִים רֻבּוֹ הֲרֵי כָּל הָאֵיבָרִים צְרִיכִין קְבוּרָה. וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה כֵּיוָן שֶׁיָּצָא רֻבּוֹ בֵּין שָׁלֵם בֵּין מְחֻתָּךְ וַהֲרֵי הוּא לְפָנֵינוּ נִתְקַדֵּשׁ לְמַפְרֵעַ: ",
+            "יָצָא שְׁלִישׁ וּמְכָרוֹ לְנָכְרִי וְחָזַר וְיָצָא שְׁלִישׁ אַחֵר. נִתְקַדֵּשׁ לְמַפְרֵעַ וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. יָצָא שְׁלִישׁ דֶּרֶךְ דֹּפֶן וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁים דֶּרֶךְ רֶחֶם אֵינוֹ קָדוֹשׁ שְׁהָרֹב הָרִאשׁוֹן לֹא יָצָא דֶּרֶךְ רֶחֶם וּלְמַפְרֵעַ הוּא מִתְקַדֵּשׁ: ",
+            "יָצָא מִעוּט אֵיבָר גָּדוֹל וַהֲרֵי זֶה הַיּוֹצֵא רֻבּוֹ שֶׁל עֻבָּר נִפְטַר מִן הַבְּכוֹרָה וְיִקָּבֵר הַיּוֹצֵא. יָצָא חֲצִי הָעֻבָּר וְהוּא רֻבּוֹ שֶׁל אֵיבָר הַיּוֹצֵא הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה אוֹ לֹא נִפְטְרָה לְפִיכָךְ הַבָּא אַחֲרָיו סְפֵק בְּכוֹר: ",
+            "בְּכוֹר שֶׁכְּרָכוֹ בְּסִיב וְהוֹצִיאוֹ וְלֹא נָגַע בָּרֶחֶם אוֹ שֶׁכְּרָכוֹ בְּשִׁלְיַת בְּהֵמָה אַחֶרֶת אוֹ שֶׁנִּכְרְכָה עָלָיו אֲחוֹתוֹ וְיָצָא הוֹאִיל וְלֹא נָגַע בָּרֶחֶם מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר: ",
+            "הִדְבִּיק שְׁנֵי רְחָמִים זֶה לָזֶה וְיָצָא מִזֶּה וְנִכְנַס לָזֶה הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה הַבְּהֵמָה שֶׁנִּכְנַס בָּהּ הַבְּכוֹר שֶׁהֲרֵי פֶּטֶר רֶחֶם אוֹ לֹא נִפְטְרָה עַד שֶׁיִּפְטֹר רַחְמָהּ וְלָדָהּ: ",
+            "נִפְתְּחוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם וְיָצָא הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נְגִיעַת רֶחֶם מְקַדֶּשֶׁת אוֹ אֲוִירוֹ: ",
+            "נֶעֶקְרוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם [וְנִתְלוּ] בְּצַוָּארוֹ הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם בִּמְקוֹמוֹ מְקַדֵּשׁ אוֹ מְקַדֵּשׁ אַף חוּץ לִמְקוֹמוֹ: ",
+            "נִגְמְמוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם אֵינוֹ קָדוֹשׁ. נִפְרַץ מִקְצָתוֹ וְעוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ וְיָצָא דֶּרֶךְ הַפָּרוּץ. אוֹ שֶׁהָיָה הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד וְיָצָא דֶּרֶךְ הָעוֹמֵד הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר: "
+        ],
+        [
+            "רָחֵל שֶׁלֹּא בִּכְּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים. אֲפִלּוּ יָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶן כְּאֶחָד אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא קָדַם אֶחָד. הוֹאִיל וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶם יָצָא רִאשׁוֹן הַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַכָּחוּשׁ וְהַשֵּׁנִי סְפֵק בְּכוֹר. מֵת אֶחָד מֵהֶן אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁזֶּה הַחַי סָפֵק הוּא וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְכֵן אִם יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה הֲרֵי הַזָּכָר סָפֵק שֶׁמָּא הַנְּקֵבָה יָצָאת תְּחִלָּה לְפִיכָךְ אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:\n",
+            "שְׁתֵּי רְחֵלוֹת שֶׁלֹּא בִּכְּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים. שְׁנֵיהֶן לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה הַזָּכָר לַכֹּהֵן. שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה הַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַכָּחוּשׁ וְהַשֵּׁנִי סְפֵק בְּכוֹר. וְאִם מֵת אֶחָד מֵהֶן אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם. שֶׁזֶּה הַזָּכָר הַחַי סְפֵק בְּכוֹר הוּא וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. יָלְדוּ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת הֲרֵי הַזְּכָרִים סְפֵק בְּכוֹר. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁמָּא הַנְּקֵבָה נוֹלְדָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַזָּכָר. לְפִיכָךְ אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִּכְּרָה וְיָלְדוּ לוֹ שְׁנֵי זְכָרִים. אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן וְכָל אֶחָד מֵהֶן סְפֵק בְּכוֹר וְהַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַכָּחוּשׁ. מֵת אֶחָד מֵהֶן אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁזֶּה הַחַי סָפֵק הוּא. וְכֵן אִם יָלְדוּ זָכָר וּנְקֵבָה אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁזֶּה הַזָּכָר סְפֵק בְּכוֹר הוּא:\n",
+            "כָּל בְּכוֹר שֶׁהוּא סָפֵק דִּינוֹ שֶׁיִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם וְיֵאָכֵל לִבְעָלָיו. וְאִם תְּפָשׂוֹ הַכֹּהֵן אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ וְאוֹכֵל אוֹתוֹ בְּמוּמוֹ. אֲבָל אֵינוֹ מַקְרִיבוֹ שֶׁאֵין מַקְרִיב לְעוֹלָם אֶלָּא בְּכוֹר וַדַּאי שֶׁמָּא יִשְׁחֹט חֻלִּין בָּעֲזָרָה:\n",
+            "מִי שֶׁהָיָה בְּעֶדְרוֹ מְבַכְּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְבַכְּרוֹת וְיָלְדוּ וְאֵין שָׁם אָדָם וְנִכְנַס וּמָצָא אֶת הַמְבַכְּרוֹת מֵינִיקוֹת נְקֵבוֹת וְאֶת שֶׁאֵינָן מְבַכְּרוֹת מֵינִיקוֹת זְכָרִים. אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ וּבְנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ אֶלָּא הֲרֵי הַדָּבָר בְּחֶזְקָתוֹ שֶׁכָּל אַחַת מֵינִיקָה בְּנָהּ:\n",
+            "שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ שְׁנֵי זְכָרִים אֵצֶל הָרוֹעֶה הָאֶחָד בְּכוֹר וְהַשֵּׁנִי פָּשׁוּט וּמֵת אֶחָד מֵהֶן. מַנִּיחַ הָרוֹעֶה הַשֵּׁנִי בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק וַהֲרֵי הוּא סְפֵק בְּכוֹר וּשְׁנֵיהֶן חוֹלְקִין אוֹתוֹ שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶן מַכִּיר אֶת שֶׁלּוֹ:\n",
+            "הִפְקִיד בְּכוֹר אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת וְהִנִּיחוֹ בַּעַל הַבַּיִת עִם פָּשׁוּט שֶׁלּוֹ וּמֵת אֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶהוּ. הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וַהֲרֵי הוּא סְפֵק בְּכוֹר. וַאֲפִלּוּ רוֹעֶה כֹּהֵן שֶׁהִנִּיחַ בְּכוֹרוֹ בַּחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת עִם פָּשׁוּט שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וּמֵת אֶחָד מֵהֶן הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְאֵין מוֹצִיאִין מֵחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת אֶלָּא בִּרְאָיָה. שֶׁהֲרֵי מִדַּעַת בַּעַל הַבְּכוֹר הִנִּיחוּ עִמּוֹ הַפָּשׁוּט שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת:\n",
+            "לֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַבְּכוֹרוֹת לְפִיכָךְ נֶאֱמָן הַיִּשְׂרָאֵל לוֹמַר זֶה סְפֵק בְּכוֹר הוּא וְרוֹאִין לוֹ מוּמוֹ וְאוֹכֵל אוֹתוֹ בְּמוּמוֹ:\n",
+            "כָּל הַקָּדָשִׁים שֶׁקָּדַם לָהֶם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן וְנִפְדּוּ חַיָּבִין בִּבְכוֹרָה. וְאִם קָדַם מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן אוֹ שֶׁהִקְדִּישָׁן תְּמִימִים וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לָהֶם מוּם קָבוּעַ וְנִפְדּוּ פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה. שֶׁהֲרֵי לֹא יָצְאוּ לְחֻלִּין לְכָל דָּבָר מִפְּנֵי שֶׁהֵן אֲסוּרִין בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְעִילָה:\n",
+            "הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם חַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה. אֲבָל הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה לְפִי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהּ <small>(ויקרא כה ו)</small> \"לְאָכְלָהּ\" לְאָכְלָהּ וְלֹא לִסְחוֹרָה. וְאִם תִּהְיֶה חַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה הֲרֵי זֶה מִשְׂתַּכֵּר בִּבְכוֹר שֶׁהֲרֵי יָצָא מִתּוֹרַת פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בִּדְבָרִים הָאֲסוּרִים בַּאֲכִילָה וְכֵן בֵּאַרְנוּ בִּתְרוּמוֹת שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בִּתְרוּמוֹת וְכֵן אָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בִּבְכוֹרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְמָכְרָן עַל דֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "לָקַח בְּכוֹר לְמִשְׁתֵּה בְּנוֹ אוֹ לָרֶגֶל וְלֹא צָרִיךְ לוֹ מֻתָּר לְמָכְרוֹ:\n",
+            "אֵין שָׁמִין בְּכוֹרוֹת תְּמִימִים לְיִשְׂרָאֵל אֲבָל שָׁמִין לָהֶן בְּכוֹרוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין. וְשָׁמִין בְּכוֹרוֹת תְּמִימִים לַכֹּהֲנִים בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁהֵן עוֹמְדִין לְהֵאָכֵל בְּמוּמָן. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁשָּׁמִין לָהֶן בַּעֲלֵי מוּמִים:\n"
+        ],
+        [
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַפְרִישׁ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה מִכָּל בְּהֵמוֹת טְהוֹרוֹת שֶׁיִּוָּלְדוּ לָאָדָם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. וְאֵין מִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּבָקָר וְצֹאן בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז לב)</small> \"וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן\" וְגוֹ':\n",
+            "מַעֲשַׂר בְּהֵמָה נוֹהֵג בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְּמֻקְדָּשִׁין. וְנוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. אֲבָל חֲכָמִים אָסְרוּ לְעַשֵּׂר בְּהֵמָה בַּזְּמַן הַזֶּה וְתִקְּנוּ שֶׁאֵין מְעַשְּׂרִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאכְלֵהוּ תָּמִים וְנִמְצָא בָּא לִידֵי אִסּוּר כָּרֵת שֶׁהוּא שְׁחִיטַת קָדָשִׁים בַּחוּץ. וְאִם עָבַר וְעָשָׂה בַּזְּמַן הַזֶּה הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ:\n",
+            "הַכּל חַיָּבִין בְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה. כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים:\n",
+            "וְדִין מַעֲשַׂר בְּהֵמָה שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁחָט בָּעֲזָרָה וְזוֹרְקִין אֶת דָּמוֹ זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְסוֹד וּמַקְטִירִין אֵימוּרָיו. וּשְׁאָר הַבָּשָׂר נֶאֱכָל לַבְּעָלִים בִּירוּשָׁלַיִם כִּשְׁאָר קָדָשִׁים קַלִּים וְאֵין לַכֹּהֲנִים בּוֹ כְּלוּם אֶלָּא כֻּלּוֹ לַבְּעָלִים כַּפֶּסַח. וְאִם הָיָה בַּעַל מוּם בֵּין שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם בֵּין שֶׁהִפְרִישׁוֹ בַּתְּחִלָּה בְּמוּמוֹ הֲרֵי זֶה נֶאֱכָל בְּכָל מָקוֹם:\n",
+            "מַעֲשַׂר בְּהֵמָה אָסוּר לְמָכְרוֹ כְּשֶׁהוּא תָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ <small>(ויקרא כז לג)</small> \"לֹא יִגָּאֵל\". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יִגָּאֵל אַף אִסּוּר מְכִירָה בְּמַשְׁמָע שֶׁאֵין נִגְאָל וְאֵינוֹ נִמְכָּר כְּלָל. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהַמּוֹכֵר מַעֲשֵׂר לֹא עָשָׂה כְּלוּם וְלֹא קָנָה לוֹקֵחַ. וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ לוֹקֶה כְּמוֹכֵר חֶרְמֵי כֹּהֲנִים שֶׁלֹּא קָנָה לוֹקֵחַ וּכְמוֹכֵר יְפַת תֹּאַר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ: \n",
+            "מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁאָסוּר לְמָכְרוֹ בַּעַל מוּם וַאֲפִלּוּ שָׁחוּט גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמְכְּרֶנּוּ חַי. לְפִיכָךְ אֵין שׁוֹקְלִין מָנָה כְּנֶגֶד מָנָה בְּמַעֲשֵׂר כְּדֶרֶךְ שֶׁשּׁוֹקְלִין בִּבְכוֹר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּמוֹכֵר:\n",
+            "וּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה שֶׁל יְתוֹמִים שֶׁנִּשְׁחַט בְּמוּמוֹ מֻתָּר לְמָכְרוֹ כְּדַרְכּוֹ. מִפְּנֵי הֲשָׁבַת אֲבֵדָה לִיתוֹמִים לֹא גָּזְרוּ עָלָיו:\n",
+            "מַעֲשַׂר בְּהֵמָה שֶׁנִּשְׁחַט בְּמוּמוֹ מֻתָּר לִמְכּוֹר חֶלְבּוֹ וְגִידָיו וְעוֹרוֹ וְעַצְמוֹתָיו. וְלֹא אָסְרוּ לִמְכֹּר אֶלָּא בְּשָׂרוֹ בִּלְבַד. וְאִם הִבְלִיעַ דְּמֵי הַבָּשָׂר בִּדְמֵי הָעוֹר וְהַחֵלֶב וְהַגִּידִין וּמָכַר הַכּל בְּהַבְלָעָה מֻתָּר. וְאִם הָיוּ דְּמֵי הָעֲצָמוֹת יְקָרִים וְהִבְלִיעַ דְּמֵי הַבָּשָׂר בִּדְמֵי הָעֲצָמוֹת מֻתָּר:\n",
+            "הַכּל נֶאֱמָנִים עַל מוּמֵי מַעֲשֵׂר לוֹמַר מוּם זֶה מֵאֵלָיו בָּא וְלֹא נַעֲשָׂה לְדַעַת. וַאֲפִלּוּ אֵלּוּ שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנִים עַל הַבְּכוֹר נֶאֱמָנִים עַל הַמַּעֲשֵׂר. וְרוֹאֶה אָדָם מוּמֵי מַעֲשֵׂר שֶׁלּוֹ וּמַתִּירוֹ אִם הָיָה מֻמְחֶה. שֶׁאִם יִרְצֶה יַטִּיל מוּם בְּכָל עֶדְרוֹ וְאַחַר כָּךְ יְעַשֵּׂר וְנִמְצָא הַמַּעֲשֵׂר בַּעַל מוּם מִתְּחִלָּתוֹ:\n",
+            "הַלּוֹקֵחַ טְלָאִים שֶׁנּוֹלְדוּ בְּשָׁנָה זוֹ אוֹ שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה הֲרֵי הֵם פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר עַד שֶׁיִּוָּלְדוּ בִּרְשׁוּתוֹ. לְפִיכָךְ הַשֻּׁתָּפִין שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ בִּבְהֵמוֹת וְהֵבִיא זֶה מֵאָה טְלָאִים וְזֶה מֵאָה טְלָאִים וְעֵרְבוּם וְנִשְׁתַּתְּפוּ בָּהֶן הֲרֵי הַמָּאתַיִם פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר שֶׁכָּל טָלֶה מֵהֶן כְּמָכוּר. וְכֵן הָאַחִים שֶׁיָּרְשׁוּ טְלָאִים מֵאֲבִיהֶם הֲרֵי הֵן פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. אֲבָל הַנּוֹלָדִים לָהֶם בְּשֻׁתָּפוּת לְאַחַר מִכָּאן מֵאֵלּוּ הַבְּהֵמוֹת בֵּין לַשֻּׁתָּפִין בֵּין לָאַחִים חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר. וְכֵן אִם הָיוּ שֻׁתָּפִין בְּמָעוֹת וּקְנוּ בְּהֵמוֹת מִמְּעוֹת הַשֻּׁתָּפוּת וְהָאַחִים שֶׁקָּנוּ בְּהֵמוֹת מִמְּעוֹת הַיְרֻשָּׁה הֲרֵי הַנּוֹלָדִים מֵהֶם לְאַחַר מִכָּאן חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּתָן נוֹלְדוּ וַהֲרֵי הֵן כְּאִישׁ אֶחָד. חָלְקוּ הָאַחִים וְהַשֻּׁתָּפִין אַחַר שֶׁנּוֹלְדוּ לָהֶן הַבְּהֵמוֹת בִּרְשׁוּתָן וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁחָלְקוּ נַעֲשׂוּ הַכּל לְקוּחִין וְהַלָּקוּחַ פָּטוּר וּכְשֶׁחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ הֲרֵי נִשְׁתַּתְּפוּ בַּבְּהֵמוֹת וַעֲדַיִן לֹא יָלְדוּ לָהֶן בִּרְשׁוּתָן אַחַר שִׁתּוּף זֶה הַשֵּׁנִי. וְאַף עַל פִּי שֶׁחָלְקוּ גְּדָיִים כְּנֶגֶד גְּדָיִים וּטְלָאִים כְּנֶגֶד טְלָאִים וַעֲשָׂרָה כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה הַכּל פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר וַהֲרֵי הֵן כִּלְקוּחִין:\n",
+            "הָאַחִין וְהַשֻּׁתָּפִין שֶׁחָלְקוּ בִּכְסָפִים וְלֹא חָלְקוּ בִּבְהֵמָה חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר שֶׁעֲדַיִן לֹא נַעֲשׂוּ הַבְּהֵמוֹת לְקוּחִין. אֲבָל אִם חָלְקוּ הַבְּהֵמוֹת אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלְקוּ הַכְּסָפִים הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין:\n",
+            "הַלּוֹקֵחַ עֲשָׂרָה עֵבָּרִים בִּמְעֵי אִמָּן. כֻּלָּן נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּתוֹ נוֹלְדוּ:\n",
+            "כֹּהֵן שֶׁנָּפְלוּ לוֹ עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת בְּגֵזֶל הַגֵּר פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר. שֶׁמַּתְּנוֹת כְּהֻנָּה מַתָּנוֹת הֵם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַנּוֹתֵן מַתָּנָה פָּטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר:\n",
+            "הַכּל נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. בֵּין תְּמִימִים בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין. וְכָל אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ. חוּץ מִן הַכִּלְאַיִם. וְהַטְּרֵפָה. וְיוֹצֵא דֹּפֶן. וּמְחֻסָּר זְמַן. שֶׁכָּל אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְכֵן הַיָּתוֹם שֶׁמֵּתָה אִמּוֹ אוֹ נִשְׁחֲטָה עִם לֵידָתוֹ אֵינוֹ מִתְעַשֵּׂר. וּדְבָרִים אֵלּוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה הֵם:\n",
+            "אֵין הַלּוֹקֵחַ פָּטוּר אֶלָּא אִם כֵּן נִלְקַח אַחַר שֶׁנִּרְאָה לְהִתְעַשֵּׂר. לְפִיכָךְ הַלּוֹקֵחַ טְלָאִים בְּתוֹךְ שִׁבְעַת יְמֵי הַלֵּידָה כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּם חַיָּב לְעַשְּׂרָן. שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין מְחֻסָּר זְמַן רָאוּי לְהִתְעַשֵּׂר הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁלָּקַח עֻבָּרִים וְנוֹלְדוּ בִּרְשׁוּתוֹ:\n",
+            "כָּל בְּהֵמָה שֶׁהִיא סָפֵק אִם בַּת מַעֲשֵׂר הִיא אוֹ אֵינָהּ בַּת מַעֲשֵׂר. הֲרֵי הִיא פְּטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר. לְפִיכָךְ טְלָאִים שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶן יָתוֹם אוֹ לָקוּחַ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי כֻּלָּן פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן סָפֵק הוּא:\n"
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה טְלָאִים וְהִפְרִישׁ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה. הָיוּ לוֹ מֵאָה וְהִפְרִישׁ עֲשָׂרָה לְמַעֲשֵׂר. אֵין אֵלּוּ מַעֲשֵׂר. אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשֶׂה. כּוֹנֵס כָּל הַטְּלָאִים אוֹ כָּל הָעֲגָלִים לַדִּיר. וְעוֹשֶׂה לוֹ פֶּתַח קָטָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ שְׁנַיִם כְּאֶחָד. וְאִמּוֹתֵיהֶן מַעֲמִיד מִבַּחוּץ. וְהֵן גּוֹעוֹת שֶׁיִּשְׁמְעוּ הַטְּלָאִים קוֹלָן וְיֵצְאוּ מִן הַדִּיר לִקְרָאתָן. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז לב)</small> \"כּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט\". שֶׁיַּעֲבֹר מֵעַצְמוֹ וְלֹא שֶׁיּוֹצִיאוֹ בְּיָדוֹ. וּכְשֶׁיֵּצְאוּ מִן הַדִּיר זֶה אַחַר זֶה. מַתְחִיל וּמוֹנֶה אוֹתָן בַּשֵּׁבֶט. א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט'. וְהַיּוֹצֵא עֲשִׂירִי בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם סוֹקְרוֹ בְּסִקְרָא וְאוֹמֵר הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר. לֹא סְקָרוֹ בְּסִקְרָא וְלֹא מְנָאָן בַּשֵּׁבֶט אוֹ שֶׁמְּנָאָן רְבוּצִים אוֹ עוֹמְדִים הֲרֵי אֵלּוּ מַעֲשֵׂר הוֹאִיל וּמְנָאָם עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה וְקִדֵּשׁ עֲשִׂירִי הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר:\n",
+            "אֵין צָרִיךְ לְצָרֵף כָּל בְּהֵמָה שֶׁנּוֹלְדָה בִּרְשׁוּתוֹ לְדִיר אֶחָד אֶלָּא מְצָרֵף כָּל עֵדֶר וְעֵדֶר לְבַדּוֹ. הָיוּ לוֹ חֲמִשָּׁה טְלָאִים בִּירוּשָׁלַיִם וַחֲמִשָּׁה טְלָאִים בְּעַכּוֹ אֵין מִצְטָרְפִין וְכֻלָּן פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְכַמָּה יִהְיֶה בֵּין אֵלּוּ לְאֵלּוּ וְיִצְטָרְפוּ שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל:\n",
+            "הָיוּ שְׁלֹשָׁה עֲדָרִים בֵּין כָּל אֶחָד וְאֶחָד שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל הֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן מִצְטָרְפִין. כֵּיצַד. הָיָה תִּשְׁעָה מִכָּאן וְתִשְׁעָה מִכָּאן וְאֶחָד בְּאֶמְצַע הֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר:\n",
+            "אֵין מְעַשְּׂרִין מִן הַצֹּאן עַל הַבָּקָר וְלֹא מִן הַבָּקָר עַל הַצֹּאן. אֲבָל מְעַשְּׂרִין מִן הַכְּבָשִׂים עַל הָעִזִּים וּמִן הָעִזִּים עַל הַכְּבָשִׂים. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז לב)</small> \"וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן\" מַשְׁמָע כָּל צֹאן אֶחָד שֶׁשְּׁנֵיהֶם נִקְרָאִים שֶׂה וַהֲרֵי הֵם כְּמִין אֶחָד:\n",
+            "אֵין מְעַשְּׂרִים מִן הַנּוֹלָדִים בְּשָׁנָה זוֹ עַל הַנּוֹלָדִים בְּשָׁנָה אַחֶרֶת כְּשֵׁם שֶׁאֵין מְעַשְּׂרִין בְּזֶרַע הָאָרֶץ מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יד כב)</small> \"הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה\". וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאִם עִשֵּׂר בְּהֵמָה מִשָּׁנָה עַל שָׁנָה הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר מִפְּנֵי חֻמְרַת הַקֳדָשִׁים שֶׁהֲרֵי לֹא הִקְפִּידָה תּוֹרָה עַל מַעֲשַׂר בְּהֵמָה בְּפֵרוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה שָׁנָה שָׁנָה:\n",
+            "כָּל הַנּוֹלָדִים בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי עַד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל מִצְטָרְפִין וּמְעַשְּׂרִין מֵאֵלּוּ עַל אֵלּוּ. נוֹלְדוּ חֲמִשָּׁה טְלָאִים בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל וַחֲמִשָּׁה בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי אֵין מִצְטָרְפִין. יָלְדוּ תּוֹלָדוֹת בְּתוֹךְ שְׁנָתָן הֲרֵי הִיא וּבִתָּהּ נִכְנָסִים לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר:\n",
+            "אֵין הַטְּלָאִים הַנּוֹלָדִים כְּמוֹ הַטֶּבֶל שֶׁאָסוּר לֶאֱכל מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ אֶלָּא מֻתָּר לִמְכֹּר וְלִשְׁחֹט כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר וְיִהְיֶה הַמַּעֲשֵׂר קֹדֶשׁ וְיֵאָכֵל כְּהִלְכָתוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n",
+            "קָבְעוּ חֲכָמִים שְׁלֹשָׁה זְמַנִּים בְּשָׁנָה לְמַעֲשַׂר בְּהֵמָה וּמִשֶּׁיַגִּיעַ זְמַן מֵהֶן אָסוּר לוֹ לִמְכֹּר אוֹ לִשְׁחֹט עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר וְאִם שָׁחַט הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאֵלּוּ הֵן הַשְּׁלֹשָׁה זְמַנִּים. בְּיוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר קֹדֶם הַפֶּסַח וּבַיּוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר קֹדֶם עֲצֶרֶת וּבַיּוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר קֹדֶם הֶחָג. וְכָל זְמַן מֵאֵלּוּ נִקְרָא גֹּרֶן מַעֲשַׂר בְּהֵמָה. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַגֳּרָנוֹת שֶׁל מַעֲשַׂר בְּהֵמָה בְּיוֹם אַחֲרוֹן מֵחֹדֶשׁ אֲדָר וּבַיּוֹם שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה מִסְּפִירַת הָעֹמֶר וּבְיוֹם אַחֲרוֹן מֵחֹדֶשׁ אֱלוּל. וְלָמָּה קָבְעוּ הַגֳּרָנוֹת בַּיָמִים אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶינָה הַבְּהֵמוֹת מְצוּיוֹת לְעוֹלֵי רְגָלִים. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לִמְכֹּר קֹדֶם שֶׁיְּעַשֵּׂר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ הָיוּ נִמְנָעִים לִמְכֹּר עַד שֶׁיְּעַשְּׂרוּ וְיַעֲשׂוּ הַמִּצְוָה:\n",
+            "הִכְנִיס כָּל הַצֹּאן אוֹ הַבָּקָר לַדִּיר וְהִתְחִיל לִמְנוֹת וּלְקַדֵּשׁ עֲשִׂירִי עַד שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּתוֹךְ הַדִּיר פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה הֲרֵי זֶה מַנִּיחָן לְגֹרֶן אַחֵר וְהֵן מִצְטָרְפִין לְאֵלּוּ שֶׁיִּוָּלְדוּ וְיִתְעַשְּׂרוּ הַכּל בְּגֹרֶן אֶחָד. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵלּוּ יִשָּׁאֲרוּ בַּמִּנְיָן חַיָּב לְהַכְנִיס הַכּל לַדִּיר וְהַנִּשְׁאָר יִשָּׁאֵר:\n"
+        ],
+        [
+            "הַמַּכְנִּיס צֹאן לַדִּיר וְהִתְחִילוּ לָצֵאת אַחַת אַחַת וְהוּא מוֹנֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְטָעָה בַּמִּנְיָן וְקָרָא לַשְּׁמִינִי אוֹ לְשֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ עֲשִׂירִי אוֹ שֶׁקָּרָא לַשְּׁנֵים עָשָׂר אוֹ שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ עֲשִׂירִי לֹא נִתְקַדְּשׁוּ. אֲבָל אִם קָרָא לַתְּשִׁיעִי אוֹ לָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי נִתְקַדְּשׁוּ. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה נִשְׁמַע שֶׁהַטָּעוּת מִתְקַדְּשׁוֹת לְמַעֲשֵׂר שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ וְשֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ אֲבָל לֹא שֶׁלִּפְנֵיהֶם וְשֶׁלְּאַחֲרֵיהֶם. אֲפִלּוּ קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלַעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי בֵּין בְּטָעוּת בֵּין בְּכַוָּנָה שְׁלָשְׁתָּן מֻקְדָּשִׁים:\n",
+            "וְהֵיאַךְ דִּינָם. הַתְּשִׁיעִי אֵינוֹ קָרֵב אֶלָּא נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ. וְהָעֲשִׂירִי מַעֲשֵׂר. וְהָאַחַד עָשָׂר יִקָּרֵב שְׁלָמִים וְטָעוּן נְסָכִים כִּשְׁלָמִים וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עַצְמוֹ כִּתְמוּרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַמּוֹנֶה הוּא בַּעַל הַבְּהֵמוֹת אֲבָל הָעוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְעַשֵּׂר לוֹ וְטָעָה בֵּין בַּתְּשִׁיעִי בֵּין בָּאַחַד עָשָׂר אֵין מְקַדֵּשׁ אֶלָּא הָעֲשִׂירִי הַוַּדַּאי בִּלְבַד. שֶׁלֹּא עֲשָׂאָהוּ שָׁלִיחַ לִטְעוֹת וּלְהַפְסִיד אֶלָּא לְקַדֵּשׁ כָּרָאוּי:\n",
+            "זֶה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאִם קָרָא לָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי נִתְקַדֵּשׁ כְּשֶׁקָּרָא לָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי אֲבָל אִם קָרָא לָעֲשִׂירִי עֲשִׂירִי וְקָרָא אַחֲרָיו לָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי לֹא נִתְקַדֵּשׁ אַחַד עָשָׂר שֶׁהֲרֵי הָעֲשִׂירִי הַוַּדַּאי לֹא עָקַר שֵׁם עֲשִׂירִי מֵעָלָיו. וַאֲפִלּוּ יָצָא הָעֲשִׂירִי וְלֹא קְרָאָהוּ לֹא עֲשִׂירִי וְלֹא אַחַד עָשָׂר אֶלָּא שָׁתַק וְאַחַר כָּךְ יָצָא אַחַד עָשָׂר וּקְרָאָהוּ עֲשִׂירִי לֹא נִתְקַדֵּשׁ שֶׁהָעֲשִׂירִי מֵעַצְמוֹ נִתְקַדֵּשׁ. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קְרָאָהוּ עֲשִׂירִי הוֹאִיל וְלֹא עָקַר שֵׁם עֲשִׂירִי מֵעָלָיו אֵין אַחַד עָשָׂר מְקֻדָּשׁ:\n",
+            "יָצְאוּ תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי כְּאֶחָד בֵּין שֶׁקָּרָא שְׁנֵיהֶם עֲשִׂירִי. בֵּין שֶׁקְּרָאָם תְּשִׁיעִי. שְׁנֵיהֶם מֻקְדָּשִׁין וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן וְאֵינָן קְרֵבִין. וְכֵן אִם יָצָא עֲשִׂירִי וְאַחַד עָשָׂר כְּאֶחָד. אִם קְרָאָן עֲשִׂירִי הֲרֵי עֲשִׂירִי וְאַחַד עָשָׂר מְעֹרָבִים זֶה בָּזֶה וְהֵם כְּמוֹ מַעֲשֵׂר שֶׁנִּתְעָרֵב בִּשְׁלָמִים שֶׁיֵּאָכְלוּ בְּמוּמָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. וְאִם קְרָאָן אַחַד עָשָׂר הֲרֵי הָעֲשִׂירִי וְהַחֻלִּין מְעֹרָבִין זֶה בָּזֶה וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן:\n",
+            "הִתְחִיל לִמְנוֹת וְיָצְאוּ תְּחִלָּה שְׁנַיִם שֶׁהֵן רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי הֲרֵי זֶה מוֹנֶה הַכּל זוּג זוּג וּמְקַדֵּשׁ זוּג עֲשִׂירִי. וְכֵן אִם מְנָאָן שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה בְּכָל פַּעַם וּפַעַם אוֹ חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה מְקַדֵּשׁ הַכַּת הָעֲשִׂירִית:\n",
+            "יָצְאוּ בַּתְּחִלָּה שְׁנַיִם וּמְנָאָן אֶחָד וְקָרָא הַשְּׁלִישִׁי שֶׁיָּצָא אַחֲרֵיהֶן שֵׁנִי וּמָנָה כְּדַרְכּוֹ אֶחָד אֶחָד הֲרֵי הַתְּשִׁיעִי וְהָעֲשִׂירִי מֻקְדָּשִׁין וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן. הַתְּשִׁיעִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא הָעֲשִׂירִי הַוַּדַּאי שֶׁהֲרֵי שְׁנַיִם יָצְאוּ בַּתְּחִלָּה. וְזֶה שֶׁקְּרָאוֹ עֲשִׂירִי הוּא אַחַד עָשָׂר וְהַקּוֹרֵא לְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי נִתְקַדֵּשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n",
+            "מְנָאָן לְמַפְרֵעַ כְּגוֹן שֶׁיָּצָא רִאשׁוֹן וְאָמַר עֲשִׂירִי וְיָצָא שֵׁנִי וְאָמַר תְּשִׁיעִי עַד שֶׁיָּצָא הָעֲשִׂירִי וּמָנָה אַחַת הֲרֵי זֶה קָדַשׁ שֶׁהָעֲשִׂירִי מֵאֵלָיו נִתְקַדֵּשׁ:\n",
+            "קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְנִשְׁאַר הָעֲשִׂירִי בַּדִּיר. הַתְּשִׁיעִי יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ וְזֶה שֶׁנִּשְׁאַר בַּדִּיר מַעֲשֵׂר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא וְלֹא בֵּרְרוֹ שֶׁהָעֲשִׂירִי מֵאֵלָיו נִתְקַדֵּשׁ. מֵת הָעֲשִׂירִי בַּדִּיר הַתְּשִׁיעִי יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ וְכָל הַשְּׁמוֹנָה שֶׁיָּצְאוּ וְנִמְנוּ פְּטוּרִין וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְקַדֵּשׁ עֲשִׂירִי שֶׁלָּהֶן לִקָּרֵב אֶלָּא מֵת קֹדֶם שֶׁיָּצָא. שֶׁהַמִּנְיָן הָרָאוּי פּוֹטֵר:\n",
+            "הִכְנִיס עֲשָׂרָה טְלָאִים לַדִּיר וְהָיָה מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ. מֵת אֶחָד מִן הַמְּנוּיִין מוֹנֶה וּמַשְׁלִים כְּדַרְכּוֹ וּמְקַדֵּשׁ עֲשִׂירִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם עַתָּה חַיִּים אֶלָּא תִּשְׁעָה:\n",
+            "מֵת אֶחָד מֵאֵלּוּ שֶׁבְּתוֹךְ הַדִּיר אֵלּוּ שֶׁנִּמְנוּ פְּטוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהַמִּנְיָן הָרָאוּי לְמַעֲשֵׂר פּוֹטֵר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִפְרִישׁ עֲלֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאֵלּוּ שֶׁבְּתוֹךְ הַדִּיר מַנִּיחָן לְגֹרֶן אַחֵר עַד שֶׁיִּצְטָרְפוּ לַאֲחֵרִים. וְכֵן מִי שֶׁהָיוּ לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר טְלָאִים וְהִכְנִיסָן לַדִּיר וְיָצְאוּ אַרְבָּעָה וּמְנָאָן בְּפֶתַח זֶה וְיָצְאוּ שִׁשָּׁה וּמְנָאָן בְּפֶתַח אַחֵר וְנִשְׁאֲרוּ שָׁם אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ הַדִּיר. אִם יָצְאוּ הָאַרְבָּעָה הַנִּשְׁאָרִים מִן הַפֶּתַח שֶׁיָּצְאוּ בּוֹ הַשִּׁשָּׁה נוֹטֵל מֵהֶן אֶחָד וְכֻלָּן פְּטוּרִין. שֶׁאוֹתָן הָאַרְבָּעָה שֶׁיָּצְאוּ תְּחִלָּה מִפֶּתַח רִאשׁוֹן מִנְיָן הָרָאוּי פְּטָרָן. וְאִם יָצְאוּ אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה הַנִּשְׁאָרִים מִן הַפֶּתַח שֶׁיָּצְאוּ בּוֹ הָאַרְבָּעָה תְּחִלָּה. הֲרֵי אוֹתָם הָאַרְבָּעָה שֶׁיָּצְאוּ בַּתְּחִלָּה וְאוֹתָן הַשִּׁשָּׁה שֶׁיָּצְאוּ אַחֲרֵיהֶן בְּפֶתַח שֵׁנִי פְּטוּרִין שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן נִמְנֶה מִנְיָן הָרָאוּי לְמַעֲשֵׂר שֶׁהֲרֵי נִשְׁאֲרוּ שָׁם בַּדִּיר אֲחֵרִים לְהַשְׁלִים הַמִּנְיָן וּלְעַשֵּׂר. אֲבָל אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ אַף עַל פִּי שֶׁיָּצְאוּ וְנִמְנוּ מִפֶּתַח הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מִנְיָן הָרָאוּי לְפִיכָךְ מִצְטָרְפִין לְגֹרֶן אַחֵר. יָצְאוּ אַרְבָּעָה מִפֶּתַח זֶה וְאַרְבָּעָה מִפֶּתַח שֵׁנִי וְנִשְׁאֲרוּ שָׁם שִׁשָּׁה. אִם יָצְאוּ הַשִּׁשָּׁה מֵאֶחָד מִשְּׁנֵי הַפְּתָחִים נוֹטֵל מֵהֶן אֶחָד מַעֲשֵׂר וְכֻלָּן פְּטוּרִין. וְאִם יָצְאוּ הַשִּׁשָּׁה בִּשְׁנֵי הַפְּתָחִים הֲרֵי הַשִּׁשָּׁה מִצְטָרְפִין לְגֹרֶן אַחֵר וְהַשְּׁמוֹנָה שֶׁיָּצְאוּ תְּחִלָּה מִכָּאן וּמִכָּאן פְּטוּרִין שֶׁכָּל אַרְבָּעָה מֵהֶן נִמְנוּ מִנְיָן הָרָאוּי לְהַשְׁלִים עָלָיו עֲשָׂרָה וּלְעַשֵּׂר שֶׁהֲרֵי שִׁשָּׁה הָיוּ שָׁם נִשְׁאָרִים בְּתוֹךְ הַדִּיר:\n",
+            "הָיוּ לוֹ תִּשְׁעָה עָשָׂר טְלָאִים בְּתוֹךְ הַדִּיר וְיָצְאוּ תִּשְׁעָה בְּפֶתַח זֶה וְתִשְׁעָה בְּפֶתַח שֵׁנִי נוֹטֵל הָאַחֲרוֹן לְשֵׁם מַעֲשֵׂר וְכֻלָּן פְּטוּרִין. שֶׁאוֹתָן הַתִּשְׁעָה נִמְנוּ מִנְיָן הָרָאוּי:\n",
+            "הָיָה מוֹנֶה וְהוֹצִיא הַטָּלֶה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ מִן הַדִּיר וְחָזַר הֲרֵי הוּא כְּמָנוּי לְכָל דָּבָר:\n",
+            "הָיָה מוֹנֶה וְהִפְסִיק הַמִּנְיָן מִפְּנֵי חֲבֵרוֹ שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ אוֹ שֶׁחָשְׁכָה לֵיל שַׁבָּת הֲרֵי זֶה חוֹזֵר וּמַשְׁלִים מִנְיָנוֹ אַחַר כָּךְ:\n",
+            "הָיָה מוֹנֶה הַיּוֹצְאִין אֶחָד אֶחָד וּמְקַדֵּשׁ עֲשִׂירִי וְקָפַץ אֶחָד מִן הַמְּנוּיִין לְתוֹךְ הַדִּיר לְתוֹךְ אֵלּוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא נִמְנוּ וְלֹא נִתְעַשְּׂרוּ. נִפְטְרוּ הַכּל. שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן סָפֵק אִם הוּא הַמָּנוּי שֶׁקָּפַץ אוֹ אַחֵר. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל הַמְּנוּיִין פְּטוּרִין:\n",
+            "קָפַץ אֶחָד מִן הָעֲשִׂירִיִּים לְתוֹךְ הַדִּיר. כֻּלָּן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן:\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..dc6710b5f1196e121369d43a45ef9336232d7622
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json	
@@ -0,0 +1,165 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Firstlings",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות בכורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מצות עשה להפריש כל פטר רחם הזכרים בין באדם בין בבהמה טהורה בין ממין החמור בין שהיו שלימים בין שהיו טריפות שנאמר קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה וכולן לכהנים:",
+            "בכור אדם ובכור חמור נפדים ופדיונם לכהנים ובכור בהמה טהורה נשחט בעזרה כשאר קדשים קלים זורקין דמו ומקטיר אימוריו כמו שביארנו במעשה הקרבנות ושאר הבשר נאכל לכהנים שנאמר אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה אך בכור שור לא תפדה קדש הם ובשרם יהיו לך:",
+            "בכור בהמה טהורה שהוא בעל מום בין שנולד במומו בין שנפל בו מום אחר שהיה תמים הרי הוא לכהן אם רצה אוכלו בכ\"מ או מוכרו או מאכילו למי שירצה אפילו לנכרי מפני שהוא חולין שנאמר וכי יהיה בו מום פסח או עור וגו' הטמא והטהור יחדו יאכלנו כצבי וכאיל והרי הוא נכסי כהן:",
+            "מצוה להקדיש בכור בהמה טהורה ויאמר הרי זה קדש שנאמר תקדיש לה' אלהיך ואם לא הקדישו הרי זה מתקדש מאליו וקדושתו מרחם היא:",
+            "מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובחוצה לארץ ואין מביאין בכורות מחוצה לארץ לארץ שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכור בקר וצאן וממקום שאין אתה מביא מעשר דגן אי אתה מביא בכור בקר וצאן אלא הרי הוא כחולין ויאכל במומו ואם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא יאכל במומו ומצוה זו נוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית כמו מעשר דגן ואינה נוהגת במוקדשין כשהן בקדושתן קודם שיפדו בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית:",
+            "הכל חייבין בבכור בהמה טהורה כהנים לויים וישראלים ואף על פי שהבכור לכהן אם נולד לו בכור מקריב דמו ואימוריו כמו שביארנו ואוכל שאר הבשר בתורת בכור שנאמר כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך וגו' אבל בכור אדם ובכור בהמה טמאה כהנים ולויים פטורין כמו שביארנו בהלכות מתנות כהונה:",
+            "הבכור נאכל בתוך שנתו בין תמים בין בעל מום שנאמר לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה וכי יהיה בו מום בשעריך תאכלנו ומאימתי מונה לו אם תם הוא מונה לו מיום שמיני שהוא ראוי להקרבה ואם נולד בעל מום מונה לו מיום שנולד והוא שכלו לו חדשיו שהרי נראה לאכילה ביום לידתו אבל אם לא ידע בודאי שכלו לו חדשיו מונה לו מיום שמיני:",
+            "נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש נולד לו מום בסוף שנתו מותר לקיימו שלשים יום מיום שנפל בו המום ואע\"פשהוא מתאחר לאחר שנתו כיצד כגון שנפל בו מום בחמשה עשר יום לפני גמר שנתו משלימין לו חמשה עשר אחר שנתו נולד לו מום אחר שנתו אינו רשאי לקיימו אלא עד שלשים יום ויאכל:",
+            "הבכור בזמן הזה מניחו עד שיפול בו מום ויאכל:",
+            "ועד שלא נראה להראותו לחכם רשאי לקיימו שתים ושלש שנים ומשנראה להראותו לחכם אם נולד בו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש נולד אחר שנתו מקיימו שלשים יום:",
+            "שנה של בכור היא שנת לבנה תמימה שנים עשר חדש מיום ליום ואם היתה שנה מעוברת נתעברה לו ומונה לו שלשה עשר חדש נולדו לו שני טלאים אחד בחמשה עשר של אדר הראשון ואחד בראש חדש אדר שני זה שנולד בראש חדש אדר שני כיון שהגיע יום ראשון באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה וזה שנולד בחצי אדר ראשון לא עלתה לו שנה עד חצי אדר של שנה הבאה הואיל ונולד בחדש העיבור מונין אותו לו:",
+            "עבר ואיחר הבכור לאחר שנתו אע\"פ שהוא עובר בלא תעשה אם היה תם הרי זה לא נפסל אלא מקריבו ואם היה בעל מום שוחטו בכל מקום שנאמר מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך מקיש בכור למעשר מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה אף בכור אינו נפסל משנה לחברתה:",
+            "אין נותנין את הבכור לכהן כשיולד שאין זו גדולה לכהן אלא יטפל בו בעליו עד שיגדיל מעט ויתננו לכהן ועד כמה ישראל חייבין להטפל בבכור בהמה דקה שלשים יום ובגסה חמשים יום ואם אמר לו הכהן תנהו לי בתוך זמן זה ואני אטפל לעצמי אינו רשאי ליתנו לו שזה כמו מסייע על מתנותיו וכבר ביארנו בתרומות שהכהנים המסייעין בבית הגרגות ובבית המטבחיים ובתוך הרועים אין נותנין להם מתנותיהן בשכרן:",
+            "היה הבכור בעל מום ואמר לו בתוך זמן זה תנהו לי שאוכלנו עתה או שהיה תמים ואמר לו תנהו לי בתוך זמן זה שאקריבנו עתה הרי זה נותנו לו ויראה לי שהבכור נותן לכל כהן שירצה:",
+            "כהן שאכל כזית מבכור תמים חוץ לירושלים לוקה מן התורה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך וכן זר שאכל כזית מבכור בין לפני זריקה בין לאחר זריקה לוקה מפי השמועה למדו שזו אזהרה אף לזר שאכל בכור בין לפני זריקה בין לאחר זריקה:",
+            "הבכור אין פודין אותו שנאמר אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה וכן אין מוכרין אותו כשהוא תם שכיון שהוא עומד לקרבן אין לכהן בו זכות כדי למוכרו ובזמן הזה שאין בית הואיל והוא עומד לאכילה הרי הוא מותר למוכרו ואף על פי שהוא תמים בין לכהן בין לישראל:",
+            "בכור בעל מום יש לכהן למוכרו בכל זמן בין לפני הבית בין שלא לפני הבית בין חי בין שחוט וכשהוא מוכר בשר בכור בעל מום מוכרו בבית אבל לא בשוק כמו שביארנו בהלכות איסורי מזבח אבל בשר בכור תמים אינו נמכר מפני שהוא בשר קדש וכהנים שנמנו עם הבכור מותרין לשקול מנה כנגד מנה:",
+            "המפשיט בכור בעל מום הרי זה מותר להפשיטו באי זה דרך שירצה אם רצה להרגיל מרגיל וכן שאר פסולי המוקדשין אם רצה להפשיט מן הרגל מפשיט:"
+        ],
+        [
+            "כל המומים הקבועים הפוסלין את הקדשים ונפדים עליהן אם נפל אחד מהן בבכור הרי זה נשחט עליו בכ\"מ וכבר ביארנו אותן המומין בהלכות איסור מזבח שהראוי מהן להיות בזכר ששים ושבעה:",
+            "וכל הדברים שמנינו שם שאין הקרבן מן המובחר ואין הקדשים קרבין בהן ולא נפדין עליהן כך אין הבכור נשחט עליהן ולא קרב אלא יהיה עומד עד שיולד לו מום קבוע וכן אם נולד בבכור מום עובר הרי זה אינו נשחט בכל מקום ולא קרב אלא יהיה רועה עד שיפול בו מום קבוע וישחט עליו:",
+            "וכן אם נעבדה בו עבירה או שהרג בעד אחד או על פי הבעלים או שהוקצה או נעבד ירעה עד שיפול בו מום כמו שביארנו בהלכות איסור מזבח:",
+            "יוצא דופן והבא אחריו שניהן אינן בכור הראשון מפני שאינו פטר רחם והאחרון מפני שקדמו אחר אפילו יצאה נקבה דרך דופן וזכר דרך רחם אינו בכור:",
+            "בכור שהוא אנדרוגינוס אין בו קדושה כלל והרי הוא כנקבה שאין בו לכהן כלום ועובדים בו וגוזזים אותו כשאר החולין נולד טומטום הרי זה ספק בכור ויאכל במומו לבעליו בין שהטיל מים ממקום זכרות בין שהטיל ממקום נקבות:",
+            "רחל שילדה כמין עז או עז שילדה כמין רחל פטור מן הבכורה שנאמר אך בכור שור עד שיהיה הוא שור ובכורו שור ואם היה בו מקצת סימני אמו הרי זה בכור והוא בעל מום קבוע שאין לך מום גדול משינוי ברייתו אפילו פרה שילדה כמין חמור ויש בו מקצת סימני פרה הרי זה בכור לכהן הואיל ומין החמור יש בו דין בכור אבל אם ילדה מין סוס או גמל אף על פי שיש בו מקצת סימני פרה הרי הוא ספק בכור לפיכך יאכל לבעלים ואם תפסו כהן אין מוציאין מידו:",
+            "המטיל מום בבכור הואיל ועשה עבירה קונסין אותו ואינו נשחט על מום זה עד שיפול בו מום אחר מאליו ואם מת זה החוטא מותר לבנו לשחטו על מום שעשה אביו שלא קנסו בנו אחריו:",
+            "הרגיל לבכור שיפול בו מום כגון שנתן דבילה על אזנו עד שבא כלב ונטלה וחתך אזנו או שהלך בין ברזל ועששיות של זכוכית כדי שתקטע ידו ונקטעה או שאמר לנכרי להטיל בו מום הרי זה לא ישחוט עליו זה הכלל כל מום שנעשה לדעתו אסור לו לשחוט עליו ואם נעשה שלא לדעתו הרי זה שוחט עליו:",
+            "אמר אילו נפל בבכור זה מום הייתי שוחטו ושמע הנכרי ועשה בו מום הרי זה שוחט עליו שהרי לא נעשה בדעתו:",
+            "ראינוהו שעשה מעשה המרגיל להטיל בו מום ונפל בו מום ואין אנו יודעין אם נתכוון למום זה או לא נתכוון הרי זה לא ישחוט עליו כיצד כגון שנתן לו שעורים במקום דחוק מסורג בקוצים וכיון שאכל נחלק שפתו אפילו היה חבר הרי זה לא ישחוט עליו וכן כל כיוצא בזה:",
+            "היה בכור רודף את האדם ובעטו כדי לטרדו ואפילו בעט בו מפני שרדפו מקודם ונעשה בו מום בבעיטה זו הרי זה ישחט עליו:",
+            "קטנים שהטילו מום בבכור דרך שחוק וכן הנכרי שעשה לדעתו הרי זה ישחוט עליו ואם עשו כדי להתירו לא ישחוט עליו:",
+            "בכור שאחזו דם יקיז ובלבד שלא יתכוין לעשות בו מום ואם נעשה בו מום בהקזה זו הרי זה נשחט עליו:",
+            "מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם וישחט עליו במה דברים אמורים בזמן הזה שאין שם בית מפני שסופו להאכל במומו אבל בזמן שבית המקדש קיים אסור:",
+            "עד שהעיד מפי עד אחר שמום זה נפל שלא לדעת נאמן אפילו אשה נאמנת לומר בפני נפל מום זה מאליו וישחט עליו:",
+            "כל המומין הראויין לבא בידי אדם נאמן הרועה עליהן לומר מאליהן נפלו ולא נעשו בכוונה וישחט עליהן בד\"א כשהיה הרועה ישראל והבכור ביד הכהן אבל אם היה הרועה כהן והבכור עדיין הוא ביד בעליו הישראלי הרי זה אינו נאמן וחושדין אותו שמא הוא הטיל בו מום כדי שיתננו לו:",
+            "כהן שהעיד לכהן אחר שמום זה מאליו נפל נאמן ואין חוששין להן שמא הם גומלים זה את זה שכל הכהנים חשודין להטיל מום בבכור כדי לאכלו בחוץ ולפיכך אין נאמנין על ידי עצמן אבל חבירו מעיד לו שאין אדם חוטא לאחר אפילו בניו ובני ביתו של כהן מעידין לו על הבכור אבל לא אשתו מפני שהיא כגופו:",
+            "בכור שהיה ביד כהן ונפל בו מום והעיד עליו עד אחד שזה המום מאליו נפל ואין אנו יודעים אם מום זה שוחטין עליו את הבכור או אין שוחטין עליו ובא הכהן שהוא בידו ואמר הראיתי מום זה למומחה והתירו לשחיטה הרי זה נאמן ואין חוששין שמא לא הראהו ושמא בכור תם הוא שלא נחשדו לשחוט קדשים בחוץ מפני שהוא עון כרת כמו שביארנו:",
+            "וכן נאמן הכהן לומר על בכור מום בכור זה נתנו לי ישראל במומו ולא נפל ברשותי כדי לחוש לו שמא הוא הטילו שהדבר עשוי להגלות והוא מתיירא שמא ישאלו בעליו ויאמר תמים היה בעת שנתנוהו לו:"
+        ],
+        [
+            "אין שוחטין את הבכור אלא על פי מומחה שנתן לו הנשיא שבארץ ישראל רשות ואמר לו התר בכורות במומן אפילו היה מום גדול וגלוי לכל לא יתירו אלא מומחה שנטל רשות וכל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורי עצמו:",
+            "אם אין שם מומחה והיה המום מן המומין הגלויין המובהקין כגון שנסמית עינו או נקטעה ידו או נשברה רגלו הרי זה ישחט על פי שלשה בני הכנסת וכן בכור שיצא לחוצה לארץ ונפל בו מום מובהק הרי זה יותר על פי שלשה בני הכנסת:",
+            "אין רואין את הבכור לישראל עד שיהיה כהן עמו שמא יאמר לו המומחה מום הוא ומותר לשחוט עליו וילך וישחטנו לעצמו ולא יתננו לכהן שאע\"פ שאינו חשוד לאכול קדשים בחוץ חשוד הוא לגזול מתנות כהונה לפיכך אם היה חכם וידוע שהוא מדקדק על עצמו רואין לו היה המום גלוי לכל כגון שנקטעה ידו או רגלו הואיל והביאו לחכם המומחה הרי זה בחזקת מדקדק על עצמו לפיכך רואין לו אף על פי שאין עמו כהן:",
+            "השוחט את הבכור ואחר כך הראה את מומו אע\"פ שהוא מום גלוי שאינו משתנה בשחיטה כגון שנחתכה ידו או רגלו הואיל ונשחט שלא על פי מומחה הרי זה אסור ויקבר כבכור שמת:",
+            "בכור שהיתה לו ביצה אחת ושני כיסים ובדקו המומחה והושיבוהו על הרגוזו ומעכו ולא יצאת ביצה שנייה והתירו המומחה ונשחט ונמצא השנייה דבוקה בכסלים הרי זה מותר הואיל ומעכו אבל אם לא נמעך אף על פי שנשחט על פי מומחה הרי זה יקבר:",
+            "מי שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו הרי זה יקבר וישלם מביתו וכמה משלם רביע לדקה ומחצה לגסה ומפני מה לא ישלם כל דמיו מפני שקנסו את בעל הבהמה כדי שלא ישהנה ולא יגדל בהמה דקה בארץ ישראל:",
+            "הנוטל שכרו להיות רואה בכורות אין שוחטין על פיו אלא אם כן היה מומחה גדול וידעו בו חכמים שאין כמותו ופסקו לו שכר על הראייה והבקור בין שנמצא בו מום בין שנמצא תמים ולא יטול שכר על בהמה זו חוץ מפעם אחת ורואה אותה לעולם כל זמן שמביאין אותה כדי שלא יבוא לידי חשד:",
+            "החשוד על הבכורות למוכרן לשם חולין אין לוקחין ממנו אפילו בשר צבאים מפני שהוא דומה לבשר עגל ואין לוקחים ממנו עורות שאינן עבודים אפילו של נקבה שמא יחתוך זכרותו ויאמר עור נקבה הוא ואין לוקחין ממנו צמר אפילו מלובן ואין צריך לומר צואי אבל לוקחין ממנו טווי ולבדין ועורות עבודים שאינו מעבד עור בכור תמים מפני שהוא מפחד לשהותו אצלו שמא ישמעו הדיינים ויקנסוהו כפי רשעו:",
+            "השוחט את הבכור ומכרו ונודע שלא הראהו למומחה מה שאכלו אכלו ויחזיר להם את הדמים ומה שלא נאכל יקבר ויחזיר את הדמים וכן הדין במאכיל את הטרפה כמו שיתבאר בהלכות מקח וממכר:",
+            "בכור שנמצא טרפה אם תמים הוא ונמצא טריפה אחר שהופשט העור ישרף כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין והבשר יקבר ואם במומו נשחט הבשר יקבר ויהנו הכהנים בעורו והוא שנשחט על פי מומחה:",
+            "הבכור שנאכל בשרו כהלכה בין תמים בין בעל מום כשם שמותר ליהנות בעורו כך נהנין בגיזותיו אבל כל צמר שנגזז ממנו כשהוא חי אפילו נשר הרי הוא אסור בהנאה ואפילו נשר ממנו אחר שנפל בו מום ואפילו אחר שחיטתו ואין צריך לומר אחר מיתתו שהרי אותו הצמר שנשר ממנו מחיים באיסורו עומד וכן במעשר בהמה וכבר ביארנו בהלכות מעילה שלא גזרו גזירה זו אלא על הבכור ועל המעשר בלבד מפני שאינן באין לכפרה שמא ישהם אצלו כדי ליקח כל הצמר שנישור מהם וכבר ביארנו שמצוה לאכלו תוך שנתו בין תמים בין בעל מום:",
+            "בכור שהיה בו צמר מדובלל ושחטו את שהוא נראה עמו מן הגיזה מותר בהנאה ואת שאינו נראה עמו והוא הצמר שעיקרו הפוך כלפי ראשו אסור שזה כמו שנשר מחיים:",
+            "גיזת בכור אפילו בעל מום שנתערבה בגיזי חולין אפילו אחת בכמה אלפים הכל אסורים הרי הוא דבר חשוב ומקדש בכל שהוא האורג מלא הסיט מצמר הככור בבגד ידלק מצמר המוקדשין מקדש בכל שהוא:"
+        ],
+        [
+            "בהמת השותפין חייבת בבכורה לא נאמר בקרך וצאנך אלא למעט שותפות הנכרי שאם היה שותף בפרה או בעובר אפילו היה לנכרי אחד מאלף באם או בולד הרי זה פטור מן הבכורה היה לו באחד משניהם אבר אחד כגון יד או רגל רואין כל שאילו יחתך והיה בעל מום הרי זה פטור ואם אפשר שיחתך אבר הנכרי ולא יפסל הרי זה חייב בבכורה:",
+            "הלוקח עובר פרתו של נכרי או המוכר עובר פרתו לנכרי אע\"פ שאינו רשאי הרי זה פטור מן הבכורה ואין קונסין אותו על דבר זה:",
+            "המקבל בהמה מן הנכרי להיות מטפל בה והולדות ביניהם או נכרי שקבל מישראל כזה הרי אלו פטורים מן הבכורה שנאמר פטר כל רחם בבני ישראל עד שיהיה הכל מישראל:",
+            "המקבל צאן מן הנכרי בממון קצוב ופסק עמו שיהיה השכר ביניהם ואם פיחתו פיחתו לישראל אע\"פשברשות ישראל הם והרי הם כקניינו הואיל ואם לא ימצא הנכרי אצלו ממון אחר לגבות ממנו יגבה מן הבהמות האלו ומולדותיהן נעשה כמו שיש לו אחריות עליהן ועל ולדותיהן והרי יד הנכרי באמצע ופטורין מן הבכורה הם וולדותיהן אבל ולדי ולדות חייבין שהרי של ישראל הם ואין לנכרי רשות עליהן:",
+            "ישראל שנתן מעות לנכרי וקנה לו בהן בהמה מנכרי בדיניהן אף על פי שלא משך קנה וחייבת בבכורה וכן אם קנה הנכרי מישראל בדיניהם ונתן מעות אף על פי שלא משך קנה ופטורה מבכורה:",
+            "גר שנתגייר ואין ידוע אם עד שלא נתגייר ילדה פרתו או אחר שנתגייר הרי זה בכור מספק:",
+            "הלוקח בהמה מן הנכרי ואין ידוע אם בכרה או לא בכרה וילדה אצלו הרי זה ספק בכור ויאכל במומו לבעלים ואינו לכהן שהמוציא מחבירו עליו הראיה:",
+            "לקח בהמה מניקה מן הנכרי אינו חושש שמא בנה של אחרת היא מניקה אלא הרי זו בחזקת שילדה ואפילו היה זה שמניקה כמו מין אחר ואפילו כמין חזיר הרי זו פטורה מן הבכורה וכן בהמה שהיא חולבת פטורה מן הבכורה שרוב הבהמות אינן חולבות אא\"כ כבר ילדו:",
+            "הלוקח בהמה מישראל הרי זו בחזקת שבכרה עד שיודיעו המוכר שעדיין לא ילדה שאין הישראל שותק וגורם לו לאכול קדשים בחוץ ודאי שבכרה ולפיכך מכרה סתם:",
+            "בהמה דקה שהפילה עובר שעדיין לא נתבאר צורתו הרבה וניכרת לכל וזהו הנקרא טינוף אם אמרו הרועים עובר הוא אלא שנפסדה צורתו הרי זו פטורה מן הבכורה וצריך להראותו לרועה חכם לפיכך הלוקח בהמה מן הנכרי אפילו היתה קטנה וילדה אצלו בתוך שנתה הרי זה ספק בכור שמא טינוף הפילה ברשות הנכרי וכן בהמה גסה שהפילה שליא הרי זו סימן ולד שאין שליא בלא ולד ונפטרה מן הבכורה ומותר להשליך אותה השליא לכלבים שאין מתקדש בבכורה אלא זכר וחזקת הנולדים מחצה זכרים ומחצה נקבות וכבר ביארנו שהזכר שאין בו מקצת סימני אמו אינו מתקדש בבכורה ונמצא מיעוט הנולדין הן המתקדשין בבכורה ואין חוששין למיעוט אבל בהמת קדשים שהפילה שליא תקבר [שהנקבות בה כזכרים]:",
+            "בהמה גסה שהפילה חררת דם הרי זו נפטרה מן הבכורה שחזקתה שהולד בתוכה ורבה עליו הדם והפסידו ובטלו וקוברין חררה זו כמו נפל מבכרת אע\"פ שאין חררה זו קדושה ולמה קוברין אותה כדי לפרסם הדבר שנפטרה מן הבכורה:",
+            "כבר ביארנו בענין נדה שהולד באדם נגמר לארבעים יום והמפלת לפחות מארבעים אינו ולד אבל ולד בהמה לא עמדו חכמים על מניין הימים שיגמר בו אבל אמרו שהמפלת טינוף אינה מתעברת אחריו ולא מקבלת ולד אחר לפחות משלשים יום:",
+            "בהמה שיצאה מליאה ובאה ריקנית הבא אחר כן בכור מספק שמא דבר שאינו פוטר בבכורה הפילה ואין לנפלי בהמה פטירת רחם עד שיעגילו ראש כפיקה של ערב:",
+            "מבכרת המקשה לילד מחתך אבר ומשליך לכלבים והבא אחריו בכור יצא רובו הרי זה יקבר ונפטרה מן הבכורה ואם חתך אבר והניחו אבר והניחו עד שהשלים רובו הרי כל האיברים צריכין קבורה ונפטרה מן הבכורה כיון שיצא רובו בין שלם בין מחותך והרי הוא לפנינו נתקדש למפרע:",
+            "יצא שליש ומכרו לנכרי וחזר ויצא שליש אחר נתקדש למפרע ונפטרה מן הבכורה יצא שליש דרך דופן ושני שלישים דרך רחם אינו קדוש שהרוב הראשון לא יצא דרך רחם ולמפרע הוא מתקדש:",
+            "יצא מיעוט אבר גדול והרי זה היוצא רובו של עובר נפטר מן הבכורה ויקבר היוצא יצא חצי העובר והוא רובו של אבר היוצא הרי זה ספק אם נפטרה מן הבכורה או לא נפטרה לפיכך הבא אחריו ספק בכור:",
+            "בכור שכרכו בסיב והוציאו ולא נגע ברחם או שכרכו בשליית בהמה אחרת או שנכרכה עליו אחותו ויצא הואיל ולא נגע ברחם מכל מקום הרי זה ספק בכור:",
+            "הדביק שני רחמים זה לזה ויצא מזה ונכנס לזה הרי זה ספק אם נפטרה מן הבכורה הבהמה שנכנס בה הבכור שהרי פטר רחם או לא נפטרה עד שיפטור רחמה ולדה:",
+            "נפתחו כותלי בית הרחם ויצא הרי זה ספק אם נגיעת רחם מקדשת או אוירו:",
+            "נעקרו כותלי בית הרחם [ונתלו] בצוארו הרי זה ספק אם במקומו מקדש או מקדש אף חוץ למקומו:",
+            "נגממו כותלי בית הרחם אינו קדוש נפרץ מקצתו ועומד מרובה על הפרוץ ויצא דרך הפרוץ או שהיה הפרוץ מרובה על העומד ויצא דרך העומד הרי זה ספק בכור:"
+        ],
+        [
+            "רחל שלא בכרה וילדה שני זכרים אפילו יצאו שני ראשיהן כאחד אי אפשר שלא קדם אחד הואיל ואין ידוע אי זה מהם יצא ראשון הכהן נוטל את הכחוש והשני ספק בכור מת אחד מהן אין לכהן כלום שזה החי ספק הוא והמוציא מחבירו עליו הראיה וכן אם ילדה זכר ונקבה הרי הזכר ספק שמא הנקבה יצאת תחלה לפיכך אין לכהן כלום שהמוציא מחבירו עליו הראיה:",
+            "שתי רחלות שלא בכרו וילדו שני זכרים שניהן לכהן זכר ונקבה הזכר לכהן שני זכרים ונקבה הכהן נוטל את הכחוש והשני ספק בכור ואם מת אחד מהן אין לכהן כלום שזה הזכר החי ספק בכור הוא והמוציא מחבירו עליו הראיה ילדו שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות הרי הזכרים ספק בכור שאני אומר שמא הנקבה נולדה תחלה ואח\"כ הזכר לפיכך אין כאן לכהן כלום שהמוציא מחבירו עליו הראיה אחת בכרה ואחת שלא בכרה וילדו לו שני זכרים אחד לו ואחד לכהן וכל אחד מהן ספק בכור והכהן נוטל את הכחוש מת אחד מהן אין כאן לכהן כלום שזה החי ספק הוא וכן אם ילדו זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום שזה הזכר ספק בכור הוא:",
+            "כל בכור שהוא ספק דינו שירעה עד שיפול בו מום ויאכל לבעליו ואם תפשו הכהן אין מוציאין אותו מידו ואוכל אותו במומו אבל אינו מקריבו שאין מקריב לעולם אלא בכור ודאי שמא ישחוט חולין בעזרה:",
+            "מי שהיה בעדרו מבכרות ושאינן מבכרות וילדו ואין שם אדם ונכנס ומצא את המבכרות מניקות נקבות ואת שאינן מבכרות מניקות זכרים אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו ובנה של זו בא לו אצל זו אלא הרי הדבר בחזקתו שכל אחת מניקה בנה:",
+            "שנים שהפקידו שני זכרים אצל הרועה האחד בכור והשני פשוט ומת אחד מהן מניח הרועה השני ביניהן ומסתלק והרי הוא ספק בכור ושניהן חולקין אותו שאין אחד מהן מכיר את שלו:",
+            "הפקיד בכור אצל בעל הבית והניחו בעל הבית עם פשוט שלו ומת אחד מהן ואין ידוע איזהו המוציא מחבירו עליו הראיה והרי הוא ספק בכור ואפילו רועה כהן שהניח בכורו בחצר בעל הבית עם פשוט של בעל הבית ומת אחד מהן המוציא מחבירו עליו הראיה ואין מוציאין מחצר בעל הבית אלא בראיה שהרי מדעת בעל הבכור הניחו עמו הפשוט של בעל הבית:",
+            "לא נחשדו ישראל על הבכורות לפיכך נאמן הישראל לומר זה ספק בכור הוא ורואין לו מומו ואוכל אותו במומו:",
+            "כל הקדשים שקדם להם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בבכורה ואם קדם מום עובר להקדשן או שהקדישן תמימים ואחר כך נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה שהרי לא יצאו לחולין לכל דבר מפני שהן אסורין בגיזה ועבודה כמו שביארנו בהלכות מעילה:",
+            "הלוקח בהמה ממעות מעשר שני בירושלים חייבת בבכורה אבל הלוקח בהמה מפירות שביעית הרי זו פטורה מן הבכורה לפי שאינו רשאי לעשות סחורה בפירות שביעית שהרי נאמר בה לאכלה לאכלה ולא לסחורה ואם תהיה חייבת בבכורה הרי זה משתכר בבכור שהרי יצא מתורת פירות שביעית וכבר ביארנו בהלכות מאכלות אסורות שאסור לעשות סחורה בדברים האסורים באכילה וכן ביארנו בתרומות שאסור לעשות סחורה בתרומות וכן אסור לעשות סחורה בבכורות אף על פי שמותר למוכרן על דרך שביארנו:",
+            "לקח בכור למשתה בנו או לרגל ולא צריך לו מותר למוכרו:",
+            "אין שמין בכורות תמימים לישראל אבל שמין להן בכורות בעלי מומין ושמין בכורות תמימים לכהנים בזמן הזה שהן עומדין להאכל במומן ואין צריך לומר ששמין להן בעלי מומים:"
+        ],
+        [
+            "מצות עשה להפריש אחד מעשרה מכל בהמות טהורות שיולדו לאדם בכל שנה ושנה ואין מצוה זו נוהגת אלא בבקר וצאן בלבד שנאמר וכל מעשר בקר וצאן וגו':",
+            "מעשר בהמה נוהג בחולין אבל לא במוקדשין ונוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית אבל חכמים אסרו לעשר בהמה בזמן הזה ותקנו שאין מעשרין אלא בפני הבית גזירה שמא יאכלהו תמים ונמצא בא לידי איסור כרת שהוא שחיטת קדשים בחוץ ואם עבר ועשה בזמן הזה הרי זה מעשר ויאכל במומו:",
+            "הכל חייבין במעשר בהמה כהנים לויים וישראלים:",
+            "ודין מעשר בהמה שיהיה נשחט בעזרה וזורקין את דמו זריקה אחת כנגד היסוד ומקטירין אימוריו ושאר הבשר נאכל לבעלים בירושלים כשאר קדשים קלים ואין לכהנים בו כלום אלא כולו לבעלים כפסח ואם היה בעל מום בין שנפל בו מום בין שהפרישו בתחלה במומו הרי זה נאכל בכ\"מ:",
+            "מעשר בהמה אסור למוכרו כשהוא תמים שנאמר בו לא יגאל מפי השמועה למדו שזה שנאמר לא יגאל אף איסור מכירה במשמע שאין נגאל ואינו נמכר כלל ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח ולפיכך אינו לוקה כמוכר חרמי כהנים שלא קנה לוקח וכמוכר יפת תואר כמו שיתבאר במקומו:",
+            "מדברי סופרים שאסור למוכרו בעל מום ואפילו שחוט גזירה שמא ימכרנו חי לפיכך אין שוקלין מנה כנגד מנה במעשר כדרך ששוקלין בבכור מפני שהוא נראה כמוכר:",
+            "ומעשר בהמה של יתומים שנשחט במומו מותר למוכרו כדרכו מפני השבת אבידה ליתומים לא גזרו עליו:",
+            "מעשר בהמה שנשחט במומו מותר למכור חלבו וגידיו ועורו ועצמותיו ולא אסרו למכור אלא בשרו בלבד ואם הבליע דמי הבשר בדמי העור והחלב והגידין ומכר הכל בהבלעה מותר ואם היו דמי העצמות יקרים והבליע דמי הבשר בדמי העצמות מותר:",
+            "הכל נאמנים על מומי מעשר לומר מום זה מאליו בא ולא נעשה לדעת ואפילו אלו שאינן נאמנים על הבכור נאמנים על המעשר ורואה אדם מומי מעשר שלו ומתירו אם היה מומחה שאם ירצה יטיל מום בכל עדרו ואחר כך יעשר ונמצא המעשר בעל מום מתחלתו:",
+            "הלוקח טלאים שנולדו בשנה זו או שנתנו לו במתנה הרי הם פטורים מן המעשר עד שיולדו ברשותו לפיכך השותפין שנשתתפו בבהמות והביא זה מאה טלאים וזה מאה טלאים וערבום ונשתתפו בהן הרי המאתים פטורים מן המעשר שכל טלה מהן כמכור וכן האחים שירשו טלאים מאביהם הרי הן פטורין מן המעשר אבל הנולדים להם בשותפות לאחר מכאן מאלו הבהמות בין לשותפין בין לאחים חייבין במעשר וכן אם היו שותפין במעות וקנו בהמות ממעות השותפות והאחים שקנו בהמות ממעות הירושה הרי הנולדים מהם לאחר מכאן חייבין במעשר שהרי ברשותן נולדו והרי הן כאיש אחד חלקו האחים והשותפין אחר שנולדו להן הבהמות ברשותן וחזרו ונשתתפו הרי אלו פטורין מן המעשר שבשעה שחלקו נעשו הכל לקוחין והלקוח פטור וכשחזרו ונשתתפו הרי נשתתפו בבהמות ועדיין לא ילדו להן ברשותן אחר שיתוף זה השני ואע\"פשחלקו גדיים כנגד גדיים וטלאים כנגד טלאים ועשרה כנגד עשרה הכל פטורין מן המעשר והרי הן כלקוחין:",
+            "האחין והשותפין שחלקו בכספים ולא חלקו בבהמה חייבין במעשר שעדיין לא נעשו הבהמות לקוחין אבל אם חלקו הבהמות אע\"פ שעדיין לא חלקו הכספים הרי אלו פטורין:",
+            "הלוקח עשרה עוברים במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר שהרי ברשותו נולדו:",
+            "כהן שנפלו לו עשר בהמות בגזל הגר פטורים מן המעשר שמתנות כהונה מתנות הם וכבר ביארנו שהנותן מתנה פטור מן המעשר:",
+            "הכל נכנסין לדיר להתעשר בין תמימים בין בעלי מומין וכל איסורי מזבח חוץ מן הכלאים והטריפה ויוצא דופן ומחוסר זמן שכל אלו פטורין מן המעשר וכן היתום שמתה אמו או נשחטה עם לידתו אינו מתעשר ודברים אלו מפי השמועה הם:",
+            "אין הלוקח פטור אלא אם כן נלקח אחר שנראה להתעשר לפיכך הלוקח טלאים בתוך שבעת ימי הלידה כשיגיע זמנם חייב לעשרן שכיון שאין מחוסר זמן ראוי להתעשר הרי זה כמי שלקח עוברים ונולדו ברשותו:",
+            "כל בהמה שהיא ספק אם בת מעשר היא או אינה בת מעשר הרי היא פטורה מן המעשר לפיכך טלאים שנתערב בהן יתום או לוקח וכיוצא בהן הרי כולן פטורין מן המעשר שכל אחד מהן ספק הוא:"
+        ],
+        [
+            "מי שהיו לו עשרה טלאים והפריש אחד מעשרה היו לו מאה והפריש עשרה למעשר אין אלו מעשר אלא כיצד עושה כונס כל הטלאים או כל העגלים לדיר ועושה לו פתח קטן כדי שלא יצאו שנים כאחד ואמותיהן מעמיד מבחוץ והן גועות שישמעו הטלאים קולן ויצאו מן הדיר לקראתן שנאמר כל אשר יעבור תחת השבט שיעבור מעצמו ולא שיוציאו בידו וכשיצאו מן הדיר זה אחר זה מתחיל ומונה אותן בשבט:א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' והיוצא עשירי בין זכר בין נקבה בין תמים בין בעל מום סוקרו בסקרא ואומר הרי זה מעשר לא סקרו בסקרא ולא מנאן בשבט או שמנאן רבוצים או עומדים הרי אלו מעשר הואיל ומנאם עשרה עשרה וקידש עשירי הרי זה מעשר:",
+            "אין צריך לצרף כל בהמה שנולדה ברשותו לדיר אחד אלא מצרף כל עדר ועדר לבדו היו לו חמשה טלאים בירושלים וחמשה טלאים בעכו אין מצטרפין וכולן פטורין מן המעשר וכמה יהיה בין אלו לאלו ויצטרפו ששה עשר מיל:",
+            "היו שלשה עדרים בין כל אחד ואחד ששה עשר מיל הרי שלשתן מצטרפין כיצד היה תשעה מכאן ותשעה מכאן ואחד באמצע הרי שלשתן נכנסין לדיר להתעשר:",
+            "אין מעשרין מן הצאן על הבקר ולא מן הבקר על הצאן אבל מעשרין מן הכבשים על העזים ומן העזים על הכבשים שנאמר וכל מעשר בקר וצאן משמע כל צאן אחד ששניהם נקראים שה והרי הם כמין אחד:",
+            "אין מעשרים מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בשנה אחרת כשם שאין מעשרין בזרע הארץ מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש שנאמר היוצא השדה שנה שנה ויראה לי שאם עישר בהמה משנה על שנה הרי זה מעשר מפני חומרת הקדשים שהרי לא הקפידה תורה על מעשר בהמה בפירוש שיהיה שנה שנה:",
+            "כל הנולדים באחד בתשרי עד עשרים ותשעה באלול מצטרפין ומעשרין מאלו על אלו נולדו חמשה טלאים בעשרים ותשעה באלול וחמשה באחד בתשרי אין מצטרפין ילדו תולדות בתוך שנתן הרי היא ובתה נכנסים לדיר להתעשר:",
+            "אין הטלאים הנולדים כמו הטבל שאסור לאכול ממנו עד שיעשר כמו שביארנו במקומו אלא מותר למכור ולשחוט כל מה שירצה עד שיעשר ויהיה המעשר קדש ויאכל כהלכתו כמו שביארנו:",
+            "קבעו חכמים שלשה זמנים בשנה למעשר בהמה ומשיגיע זמן מהן אסור לו למכור או לשחוט עד שיעשר ואם שחט הרי זה מותר ואלו הן השלשה זמנים:ביום חמשה עשר קודם הפסח וביום חמשה עשר קודם עצרת וביום חמשה עשר קודם החג וכל זמן מאלו נקרא גורן מעשר בהמה נמצאת אומר שהגרנות של מעשר בהמה ביום אחרון מחדש אדר וביום שלשים וחמשה מספירת העומר וביום אחרון מחדש אלול ולמה קבעו הגרנות בימים אלו כדי שתהיינה הבהמות מצויות לעולי רגלים שאף על פי שמותר למכור קודם שיעשר כמו שביארנו היו נמנעים למכור עד שיעשרו ויעשו המצוה:",
+            "הכניס כל הצאן או הבקר לדיר והתחיל למנות ולקדש עשירי עד שנשארו בתוך הדיר פחות מעשרה הרי זה מניחן לגורן אחר והן מצטרפין לאלו שיולדו ויתעשרו הכל בגורן אחד ואף על פי שהוא יודע שאלו ישארו במניין חייב להכניס הכל לדיר והנשאר ישאר:"
+        ],
+        [
+            "המכניס צאן לדיר והתחילו לצאת אחת אחת והוא מונה כמו שביארנו וטעה במניין וקרא לשמיני או לשלמטה ממנו עשירי או שקרא לשנים עשר או שלמעלה ממנו עשירי לא נתקדשו אבל אם קרא לתשיעי או לאחד עשר עשירי נתקדשו ודבר זה הלכה מפי הקבלה נשמע שהטעות מתקדשות למעשר שלמעלה ממנו ושלמטה ממנו אבל לא שלפניהם ושלאחריהם אפילו קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי בין בטעות בין בכוונה שלשתן מוקדשים:",
+            "והיאך דינם התשיעי אינו קרב אלא נאכל במומו והעשירי מעשר והאחד עשר יקרב שלמים וטעון נסכים כשלמים ואינו עושה תמורה מפני שהוא עצמו כתמורה במה דברים אמורים כשהיה המונה הוא בעל הבהמות אבל העושה שליח לעשר לו וטעה בין בתשיעי בין באחד עשר אין מקדש אלא העשירי הודאי בלבד שלא עשאהו שליח לטעות ולהפסיד אלא לקדש כראוי:",
+            "זה שאמרנו שאם קרא לאחד עשר עשירי נתקדש כשקרא לעשירי תשיעי אבל אם קרא לעשירי עשירי וקרא אחריו לאחד עשר עשירי לא נתקדש אחד עשר שהרי העשירי הודאי לא עקר שם עשירי מעליו ואפילו יצא העשירי ולא קראהו לא עשירי ולא אחד עשר אלא שתק ואח\"כ יצא אחד עשר וקראהו עשירי לא נתקדש שהעשירי מעצמו נתקדש ואע\"פ שלא קראהו עשירי הואיל ולא עקר שם עשירי מעליו אין אחד עשר מקודש:",
+            "יצאו תשיעי ועשירי כאחד בין שקרא שניהם עשירי בין שקראם תשיעי שניהם מוקדשין ויאכלו במומן ואינן קרבין וכן אם יצא עשירי ואחד עשר כאחד אם קראן עשירי הרי עשירי ואחד עשר מעורבים זה בזה והם כמו מעשר שנתערב בשלמים שיאכלו במומן כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין ואם קראן אחד עשר הרי העשירי והחולין מעורבין זה בזה ויאכלו במומן:",
+            "התחיל למנות ויצאו תחילה שנים שהן ראשון ושני הרי זה מונה הכל זוג זוג ומקדש זוג עשירי וכן אם מנאן שלשה שלשה בכל פעם ופעם או חמשה חמשה מקדש הכת העשירית:",
+            "יצאו בתחילה שנים ומנאן אחד וקרא השלישי שיצא אחריהן שני ומנה כדרכו אחד אחד הרי התשיעי והעשירי מוקדשין ויאכלו במומן התשיעי מפני שהוא העשירי הודאי שהרי שנים יצאו בתחילה וזה שקראו עשירי הוא אחד עשר והקורא לאחד עשר עשירי נתקדש כמו שביארנו:",
+            "מנאן למפרע כגון שיצא ראשון ואמר עשירי ויצא שני ואמר תשיעי עד שיצא העשירי ומנה אחת הרי זה קדש שהעשירי מאליו נתקדש:",
+            "קרא לתשיעי עשירי ונשאר העשירי בדיר התשיעי יאכל במומו וזה שנשאר בדיר מעשר אף על פי שלא יצא ולא ביררו שהעשירי מאליו נתקדש מת העשירי בדיר התשיעי יאכל במומו וכל השמונה שיצאו ונמנו פטורין ואע\"פ שלא נתקדש עשירי שלהן ליקרב אלא מת קודם שיצא שהמניין הראוי פוטר:",
+            "הכניס עשרה טלאים לדיר והיה מונה והולך מת אחד מן המנויין מונה ומשלים כדרכו ומקדש עשירי אף על פי שאין שם עתה חיים אלא תשעה:",
+            "מת אחד מאלו שבתוך הדיר אלו שנמנו פטורין מפני שהמניין הראוי למעשר פוטר אע\"פ שלא הפריש עליהן כמו שביארנו ואלו שבתוך הדיר מניחן לגורן אחר עד שיצטרפו לאחרים וכן מי שהיו לו ארבעה עשר טלאים והכניסן לדיר ויצאו ארבעה ומנאן בפתח זה ויצאו ששה ומנאן בפתח אחר ונשארו שם ארבעה בתוך הדיר אם יצאו הארבעה הנשארים מן הפתח שיצאו בו הששה נוטל מהן אחד וכולן פטורין שאותן הארבעה שיצאו תחילה מפתח ראשון מניין הראוי פטרן ואם יצאו אלו הארבעה הנשארים מן הפתח שיצאו בו הארבעה תחילה הרי אותם הארבעה שיצאו בתחילה ואותן הששה שיצאו אחריהן בפתח שני פטורין שכל אחד מהן נמנה מניין הראוי למעשר שהרי נשארו שם בדיר אחרים להשלים המנין ולעשר אבל אלו הארבעה שנשארו אף על פי שיצאו ונמנו מפתח הראשון אינו מניין הראוי לפיכך מצטרפין לגורן אחר יצאו ארבעה מפתח זה וארבעה מפתח שני ונשארו שם ששה אם יצאו הששה מאחד משני הפתחים נוטל מהן אחד מעשר וכולן פטורין ואם יצאו הששה בשני הפתחים הרי הששה מצטרפין לגורן אחר והשמונה שיצאו תחילה מכאן ומכאן פטורין שכל ארבעה מהן נמנו מניין הראוי להשלים עליו עשרה ולעשר שהרי ששה היו שם נשארים בתוך הדיר:",
+            "היו לו תשעה עשר טלאים בתוך הדיר ויצאו תשעה בפתח זה ותשעה בפתח שני נוטל האחרון לשם מעשר וכולן פטורין שאותן התשעה נמנו מניין הראוי:",
+            "היה מונה והוציא הטלה ראשו ורובו מן הדיר וחזר הרי הוא כמנוי לכל דבר:",
+            "היה מונה והפסיק המניין מפני חבירו שדבר עמו או שחשכה ליל שבת הרי זה חוזר ומשלים מניינו אחר כך:",
+            "היה מונה היוצאין אחד אחד ומקדש עשירי וקפץ אחד מן המנויין לתוך הדיר לתוך אלו שעדיין לא נמנו ולא נתעשרו נפטרו הכל שכל אחד מהן ספק אם הוא המנוי שקפץ או אחר וכבר ביארנו שכל המנויין פטורין:",
+            "קפץ אחד מן העשיריים לתוך הדיר כולן ירעו עד שיפול בהן מום ויאכלו במומן:סליקו להו הלכות בכורות בס\"ד:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e2fe08ae816e4a803b033aa9eae505ea974fb740
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,163 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Firstlings",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Firstlings",
+    "text": [
+        [
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַפְרִישׁ כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים בֵּין בָּאָדָם בֵּין בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה בֵּין מִמִּין הַחֲמוֹר. בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁלֵמִים בֵּין שֶׁהָיוּ טְרֵפוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות יג ב)</small> \"קַדֵּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה\". וְכֻלָּן לַכֹּהֲנִים: ",
+            "בְּכוֹר אָדָם וּבְכוֹר חֲמוֹר נִפְדִּים וּפִדְיוֹנָם לַכֹּהֲנִים. וּבְכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה נִשְׁחָט בָּעֲזָרָה כִּשְׁאָר קָדָשִׁים קַלִּים. זוֹרְקִין דָּמוֹ וּמַקְטִיר אֵימוּרָיו כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת וּשְׁאָר הַבָּשָׂר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יח טו)</small> \"אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה\" <small>(במדבר יח יז)</small> \"אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר\" <small>(במדבר יח יז)</small> \"לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם\" <small>(במדבר יח יח)</small> \"וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ\": ",
+            "בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁהוּא בַּעַל מוּם בֵּין שֶׁנּוֹלַד בְּמוּמוֹ בֵּין שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם אַחַר שֶׁהָיָה תָמִים הֲרֵי הוּא לַכֹּהֵן אִם רָצָה אוֹכְלוֹ בְּכָל מָקוֹם אוֹ מוֹכְרוֹ אוֹ מַאֲכִילוֹ לְמִי שֶׁיִּרְצֶה אֲפִלּוּ לְנָכְרִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא חֻלִּין. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טו כא)</small> \"וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר\" וְגוֹ' <small>(דברים טו כב)</small> \"הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכֲלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל\" וַהֲרֵי הוּא נִכְסֵי כֹּהֵן:  ",
+            "מִצְוָה לְהַקְדִּישׁ בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה וְיֹאמַר הֲרֵי זֶה קֹדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טו יט)</small> \"תַּקְדִּישׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ\" וְאִם לֹא הִקְדִּישׁוֹ הֲרֵי זֶה מִתְקַדֵּשׁ מֵאֵלָיו וּקְדֻשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם הִיא: ",
+            "מִצְוַת בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ וְאֵין מְבִיאִין בְּכוֹרוֹת מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יד כג)</small> \"וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ\" <small>(דברים יד כג)</small> \"מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ\". מִמָּקוֹם שֶׁאַתָּה מֵבִיא מַעֲשַׂר דָּגָן אַתָּה מֵבִיא בְּכוֹר בָּקָר וָצֹאן וּמִמָּקוֹם שֶׁאֵין אַתָּה מֵבִיא מַעֲשַׂר דָּגָן אִי אַתָּה מֵבִיא בְּכוֹר בָּקָר וָצֹאן אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּחֻלִּין וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ. וְאִם הֵבִיא אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ וְלֹא יִקָּרֵב אֶלָּא יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ: ",
+            "מִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת כְּמוֹ מַעֲשַׂר דָּגָן. וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת בְּמֻקְדָּשִׁין כְּשֶׁהֵן בִּקְדֻשָּׁתָן קֹדֶם שֶׁיִּפָּדוּ בֵּין קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ בֵּין קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת: ",
+            "הַכּל חַיָּבִין בִּבְכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבְּכוֹר לַכֹּהֵן אִם נוֹלַד לוֹ בְּכוֹר מַקְרִיב דָּמוֹ וְאֵימוּרָיו כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְאוֹכֵל שְׁאָר הַבָּשָׂר בְּתוֹרַת בְּכוֹר. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טו יט)</small> \"כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ\" וְגוֹ'. אֲבָל בְּכוֹר אָדָם וּבְכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים פְּטוּרִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה: ",
+            "הַבְּכוֹר נֶאֱכָל בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ בֵּין תָמִים בֵּין בַּעַל מוּם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טו כ)</small> \"לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ שָׁנָה בְּשָׁנָה\" <small>(דברים טו כא)</small> \"וְכִי יִהְיֶה בּוֹ מוּם\" <small>(דברים טו כב)</small> \"בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ\". וּמֵאֵימָתַי מוֹנֶה לוֹ. אִם תָּם הוּא מוֹנֶה לוֹ מִיּוֹם שְׁמִינִי שֶׁהוּא רָאוּי לְהַקְרָבָה וְאִם נוֹלַד בַּעַל מוּם מוֹנֶה לוֹ מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד. וְהוּא שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו שֶׁהֲרֵי נִרְאֶה לַאֲכִילָה בְּיוֹם לֵידָתוֹ. אֲבָל אִם לֹא יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו מוֹנֶה לוֹ מִיּוֹם שְׁמִינִי: ",
+            "נוֹלַד לוֹ מוּם בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. נוֹלַד לוֹ מוּם בְּסוֹף שְׁנָתוֹ מֻתָּר לְקַיְּמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם מִיּוֹם שֶׁנָּפַל בּוֹ הַמּוּם וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתְאַחֵר לְאַחַר שְׁנָתוֹ. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לִפְנֵי גְּמַר שְׁנָתוֹ מַשְׁלִימִין לוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר אַחַר שְׁנָתוֹ. נוֹלָד לוֹ מוּם אַחַר שְׁנָתוֹ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ אֶלָּא עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וְיֵאָכֵל: ",
+            "הַבְּכוֹר בַּזְּמַן הַזֶּה מַנִּיחוֹ עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם וְיֵאָכֵל: ",
+            "וְעַד שֶׁלֹּא נִרְאֶה לְהַרְאוֹתוֹ לְחָכָם רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. וּמִשֶּׁנִּרְאֶה לְהַרְאוֹתוֹ לְחָכָם. אִם נוֹלַד בּוֹ מוּם בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. נוֹלַד אַחַר שְׁנָתוֹ מְקַיְּמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם: ",
+            "שָׁנָה שֶׁל בְּכוֹר הִיא שְׁנַת לְבָנָה תְּמִימָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִיּוֹם לְיוֹם. וְאִם הָיְתָה שָׁנָה מְעֻבֶּרֶת נִתְעַבְּרָה לוֹ וּמוֹנֶה לוֹ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ. נוֹלְדוּ לוֹ שְׁנֵי טְלָאִים אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁל אֲדָר הָרִאשׁוֹן וְאֶחָד בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי. זֶה שֶׁנּוֹלַד בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ יוֹם רִאשׁוֹן בַּאֲדָר שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה עָלְתָה לוֹ שָׁנָה וְזֶה שֶׁנּוֹלַד בַּחֲצִי אֲדָר רִאשׁוֹן לֹא עָלְתָה לוֹ שָׁנָה עַד חֲצִי אֲדָר שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה הוֹאִיל וְנוֹלַד בְּחֹדֶשׁ הָעִבּוּר מוֹנִין אוֹתוֹ לוֹ: ",
+            "עָבַר וְאִחֵר הַבְּכוֹר לְאַחַר שְׁנָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה אִם הָיָה תָּם הֲרֵי זֶה לֹא נִפְסַל אֶלָּא מַקְרִיבוֹ וְאִם הָיָה בַּעַל מוּם שׁוֹחֲטוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יד כג)</small> \"מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ\" מַקִּישׁ בְּכוֹר לְמַעֲשֵׂר מַה מַּעֲשֵׂר אֵינוֹ נִפְסַל מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ אַף בְּכוֹר אֵינוֹ נִפְסַל מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ: ",
+            "אֵין נוֹתְנִין אֶת הַבְּכוֹר לַכֹּהֵן כְּשֶׁיִּוָּלֵד שֶׁאֵין זוֹ גְּדֻלָּה לַכֹּהֵן. אֶלָּא יְטַפֵּל בּוֹ בְּעָלָיו עַד שֶׁיַּגְדִּיל מְעַט וְיִתְּנֶנּוּ לַכֹּהֵן. וְעַד כַּמָּה יִשְׂרָאֵל חַיָּבִין לְהִטָּפֵל בַּבְּכוֹר. בְּהֵמָה דַּקָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם וּבְגַסָּה חֲמִשִּׁים יוֹם. וְאִם אָמַר לוֹ הַכֹּהֵן תְּנֵהוּ לִי בְּתוֹךְ זְמַן זֶה וַאֲנִי אֲטַפֵּל לְעַצְמִי אֵינוֹ רַשַּׁאי לִתְּנוֹ לוֹ שֶׁזֶּה כְּמוֹ מְסַיֵּעַ עַל מַתְּנוֹתָיו וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בִּתְרוּמוֹת שֶׁהַכֹּהֲנִים הַמְסַיְּעִין בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת וּבְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם וּבְתוֹךְ הָרוֹעִים אֵין נוֹתְנִין לָהֶם מַתְּנוֹתֵיהֶן בִּשְׂכָרָן: ",
+            "הָיָה הַבְּכוֹר בַּעַל מוּם וְאָמַר לוֹ בְּתוֹךְ זְמַן זֶה תְּנֵהוּ לִי שֶׁאֹכֲלֶנּוּ עַתָּה. אוֹ שֶׁהָיָה תָמִים וְאָמַר לוֹ תְּנֵהוּ לִי בְּתוֹךְ זְמַן זֶה שֶׁאַקְרִיבֶנּוּ עַתָּה הֲרֵי זֶה נוֹתְנוֹ לוֹ. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהַבְּכוֹר נוֹתֵן לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה: ",
+            "כֹּהֵן שֶׁאָכַל כְּזַיִת מִבְּכוֹר תָּמִים חוּץ לִירוּשָׁלַיִם לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יב יז)</small> \"לֹא תוּכַל לֶאֱכל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ\". וְכֵן זָר שֶׁאָכַל כְּזַיִת מִבְּכוֹר בֵּין לִפְנֵי זְרִיקָה בֵּין לְאַחַר זְרִיקָה לוֹקֶה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה אַף לְזָר שֶׁאָכַל בְּכוֹר בֵּין לִפְנֵי זְרִיקָה בֵּין לְאַחַר זְרִיקָה: ",
+            "הַבְּכוֹר אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יח יז)</small> \"אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה\". וְכֵן אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא תָּם שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹמֵד לְקָרְבָּן אֵין לַכֹּהֵן בּוֹ זְכוּת כְּדֵי לְמָכְרוֹ. וּבַזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין בַּיִת הוֹאִיל וְהוּא עוֹמֵד לַאֲכִילָה הֲרֵי הוּא מֻתָּר לְמָכְרוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא תָמִים בֵּין לְכֹהֵן בֵּין לְיִשְׂרָאֵל: ",
+            "בְּכוֹר בַּעַל מוּם יֵשׁ לַכֹּהֵן לְמָכְרוֹ בְּכָל זְמַן בֵּין לִפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא לִפְנֵי הַבַּיִת. בֵּין חַי בֵּין שָׁחוּט. וּכְשֶׁהוּא מוֹכֵר בְּשַׂר בְּכוֹר בַּעַל מוּם מוֹכְרוֹ בַּבַּיִת אֲבָל לֹא בַּשּׁוּק כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ אֲבָל בְּשַׂר בְּכוֹר תָּמִים אֵינוֹ נִמְכָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּשַׂר קֹדֶשׁ. וְכֹהֲנִים שֶׁנִּמְנוּ עִם הַבְּכוֹר מֻתָּרִין לִשְׁקל מָנָה כְּנֶגֶד מָנָה: ",
+            "הַמַּפְשִׁיט בְּכוֹר בַּעַל מוּם הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהַפְשִׁיטוֹ בְּאֵי זֶה דֶּרֶךְ שֶׁיִּרְצֶה. אִם רָצָה לְהַרְגִּיל מַרְגִּיל. וְכֵן שְׁאָר פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין אִם רָצָה לְהַפְשִׁיט מִן הָרֶגֶל מַפְשִׁיט: "
+        ],
+        [
+            "כָּל הַמּוּמִים הַקְּבוּעִים הַפּוֹסְלִין אֶת הַקֳדָשִׁים וְנִפְדִּים עֲלֵיהֶן. אִם נָפַל אֶחָד מֵהֶן בִּבְכוֹר הֲרֵי זֶה נִשְׁחָט עָלָיו בְּכָל מָקוֹם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ אוֹתָן הַמּוּמִין בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ שֶׁהָרָאוּי מֵהֶן לִהְיוֹת בְּזָכָר שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה: ",
+            "וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁמָּנִינוּ שָׁם שֶׁאֵין הַקָּרְבָּן מִן הַמֻּבְחָר וְאֵין הַקָּדָשִׁים קְרֵבִין בָּהֶן וְלֹא נִפְדִּין עֲלֵיהֶן כָּךְ אֵין הַבְּכוֹר נִשְׁחָט עֲלֵיהֶן וְלֹא קָרֵב אֶלָּא יִהְיֶה עוֹמֵד עַד שֶׁיִּוָּלֵד לוֹ מוּם קָבוּעַ. וְכֵן אִם נוֹלָד בִּבְכוֹר מוּם עוֹבֵר הֲרֵי זֶה אֵינוֹ נִשְׁחָט בְּכָל מָקוֹם וְלֹא קָרֵב אֶלָּא יִהְיֶה רוֹעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם קָבוּעַ וְיִשָּׁחֵט עָלָיו: ",
+            "וְכֵן אִם נֶעֶבְדָה בּוֹ עֲבֵרָה. אוֹ שֶׁהָרַג בְּעֵד אֶחָד. אוֹ עַל פִּי הַבְּעָלִים. אוֹ שֶׁהֻקְצָה אוֹ נֶעֱבָד. יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ: ",
+            "יוֹצֵא דֹּפֶן וְהַבָּא אַחֲרָיו שְׁנֵיהֶן אֵינָן בְּכוֹר. הָרִאשׁוֹן מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ פֶּטֶר רֶחֶם וְהָאַחֲרוֹן מִפְּנֵי שֶׁקְּדָמוֹ אַחֵר. אֲפִלּוּ יָצְאָה נְקֵבָה דֶּרֶךְ דֹּפֶן וְזָכָר דֶּרֶךְ רֶחֶם אֵינוֹ בְּכוֹר: ",
+            "בְּכוֹר שֶׁהוּא אַנְדְּרוֹגִינוּס אֵין בּוֹ קְדֻשָּׁה כְּלָל. וַהֲרֵי הוּא כִּנְקֵבָה שֶׁאֵין בּוֹ לַכֹּהֵן כְּלוּם. וְעוֹבְדִים בּוֹ וְגוֹזְזִים אוֹתוֹ כִּשְׁאָר הַחֻלִּין. נוֹלַד טֻמְטוּם הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לִבְעָלָיו. בֵּין שֶׁהֵטִיל מַיִם מִמְּקוֹם זִכְרוּת בֵּין שֶׁהֵטִיל מִמְּקוֹם נַקְבוּת: ",
+            "רָחֵל שֶׁיָּלְדָה כְּמִין עֵז. אוֹ עֵז שֶׁיָּלְדָה כְּמִין רָחֵל פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יח יז)</small> \"אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר\" עַד שֶׁיִּהְיֶה הוּא שׁוֹר וּבְכוֹרוֹ שׁוֹר. וְאִם הָיָה בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי אִמּוֹ הֲרֵי זֶה בְּכוֹר וְהוּא בַּעַל מוּם קָבוּעַ שֶׁאֵין לְךָ מוּם גָּדוֹל מִשִּׁנּוּי בְּרִיָּתוֹ. אֲפִלּוּ פָּרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין חֲמוֹר וְיֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי פָּרָה הֲרֵי זֶה בְּכוֹר לַכֹּהֵן הוֹאִיל וּמִין הַחֲמוֹר יֵשׁ בּוֹ דִּין בְּכוֹר. אֲבָל אִם יָלְדָה מִין סוּס אוֹ גָּמָל אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי פָּרָה הֲרֵי הוּא סְפֵק בְּכוֹר לְפִיכָךְ יֵאָכֵל לַבְּעָלִים. וְאִם תְּפָסוֹ כֹּהֵן אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ: ",
+            "הַמַּטִּיל מוּם בִּבְכוֹר הוֹאִיל וְעָשָׂה עֲבֵרָה קוֹנְסִין אוֹתוֹ וְאֵינוֹ נִשְׁחָט עַל מוּם זֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם אַחֵר מֵאֵלָיו. וְאִם מֵת זֶה הַחוֹטֵא מֻתָּר לִבְנוֹ לְשָׁחֳטוֹ עַל מוּם שֶׁעָשָׂה אָבִיו שֶׁלֹּא קָנְסוּ בְּנוֹ אַחֲרָיו: ",
+            "הִרְגִּיל לַבְּכוֹר שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם כְּגוֹן שֶׁנָּתַן דְּבֵלָה עַל אָזְנוֹ עַד שֶׁבָּא כֶּלֶב וּנְטָלָהּ וְחָתַךְ אָזְנוֹ. אוֹ שֶׁהָלַךְ בֵּין בַּרְזֶל וַעֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל זְכוּכִית כְּדֵי שֶׁתִּקָּטַע יָדוֹ וְנִקְטְעָה. אוֹ שֶׁאָמַר לְנָכְרִי לְהַטִּיל בּוֹ מוּם. הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחֹט עָלָיו. זֶה הַכְּלָל כָּל מוּם שֶׁנַּעֲשָׂה לְדַעְתּוֹ אָסוּר לוֹ לִשְׁחֹט עָלָיו וְאִם נַעֲשָׂה שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט עָלָיו: ",
+            "אָמַר אִלּוּ נָפַל בִּבְכוֹר זֶה מוּם הָיִיתִי שׁוֹחֲטוֹ וְשָׁמַע הַנָּכְרִי וְעָשָׂה בּוֹ מוּם הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט עָלָיו שֶׁהֲרֵי לֹא נַעֲשָׂה בְּדַעְתּוֹ: ",
+            "רְאִינוּהוּ שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה הַמַּרְגִּיל לְהַטִּיל בּוֹ מוּם וְנָפַל בּוֹ מוּם וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם נִתְכַּוֵּן לְמוּם זֶה אוֹ לֹא נִתְכַּוֵּן. הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחֹט עָלָיו. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁנָּתַן לוֹ שְׂעוֹרִים בְּמָקוֹם דָּחוּק מְסֹרָג בְּקוֹצִים וְכֵיוָן שֶׁאָכַל נֶחְלַק שְׂפָתוֹ אֲפִלּוּ הָיָה חָבֵר הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחֹט עָלָיו. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ",
+            "הָיָה בְּכוֹר רוֹדֵף אֶת הָאָדָם וּבָעֲטוֹ כְּדֵי לְטָרְדוֹ וַאֲפִלּוּ בָּעַט בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁרְדָפוֹ מִקֹּדֶם וְנַעֲשָׂה בּוֹ מוּם בִּבְעִיטָה זוֹ הֲרֵי זֶה יִשְׁחַט עָלָיו: ",
+            "קְטַנִּים שֶׁהִטִּילוּ מוּם בִּבְכוֹר דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וְכֵן הַנָּכְרִי שֶׁעָשָׂה לְדַעְתּוֹ הֲרֵי זֶה יִשְׁחֹט עָלָיו. וְאִם עָשׂוּ כְּדֵי לְהַתִּירוֹ לֹא יִשְׁחֹט עָלָיו: ",
+            "בְּכוֹר שֶׁאֲחָזוֹ דָּם יַקִּיז. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת בּוֹ מוּם. וְאִם נַעֲשָׂה בּוֹ מוּם בְּהַקָּזָה זוֹ הֲרֵי זֶה נִשְׁחַט עָלָיו: ",
+            "מֻתָּר לְהַטִּיל מוּם בִּבְכוֹר קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם וְיִשְׁחַט עָלָיו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין שָׁם בַּיִת מִפְּנֵי שֶׁסּוֹפוֹ לְהֵאָכֵל בְּמוּמוֹ. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם אָסוּר: ",
+            "עֵד שֶׁהֵעִיד מִפִּי עֵד אַחַר שֶׁמּוּם זֶה נָפַל שֶׁלֹּא לְדַעַת נֶאֱמָן. אֲפִלּוּ אִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר בְּפָנַי נָפַל מוּם זֶה מֵאֵלָיו וְיִשְׁחַט עָלָיו: ",
+            "כָּל הַמּוּמִין הָרְאוּיִין לָבוֹא בִּידֵי אָדָם נֶאֱמָן הָרוֹעֶה עֲלֵיהֶן לוֹמַר מֵאֲלֵיהֶן נָפְלוּ וְלֹא נַעֲשׂוּ בְּכַוָּנָה וְיִשְׁחַט עֲלֵיהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הָרוֹעֶה יִשְׂרָאֵל וְהַבְּכוֹר בְּיַד הַכֹּהֵן. אֲבָל אִם הָיָה הָרוֹעֶה כֹּהֵן וְהַבְּכוֹר עֲדַיִן הוּא בְּיַד בְּעָלָיו הַיִּשְׂרְאֵלִי. הֲרֵי זֶה אֵינוֹ נֶאֱמָן וְחוֹשְׁדִין אוֹתוֹ שֶׁמָּא הוּא הִטִּיל בּוֹ מוּם כְּדֵי שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לוֹ: ",
+            "כֹּהֵן שֶׁהֵעִיד לְכֹהֵן אַחֵר שֶׁמּוּם זֶה מֵאֵלָיו נָפַל נֶאֱמָן וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶן שֶׁמָּא הֵם גּוֹמְלִים זֶה אֶת זֶה. שֶׁכָּל הַכֹּהֲנִים חֲשׁוּדִין לְהַטִּיל מוּם בִּבְכוֹר כְּדֵי לְאָכְלוֹ בַּחוּץ וּלְפִיכָךְ אֵין נֶאֱמָנִין עַל יְדֵי עַצְמָן. אֲבָל חֲבֵרוֹ מֵעִיד לוֹ, שֶׁאֵין אָדָם חוֹטֵא לְאַחֵר. אֲפִלּוּ בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל כֹּהֵן מְעִידִין לוֹ עַל הַבְּכוֹר אֲבָל לֹא אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּגוּפוֹ: ",
+            "בְּכוֹר שֶׁהָיָה בְּיַד כֹּהֵן וְנָפַל בּוֹ מוּם וְהֵעִיד עָלָיו עֵד אֶחָד שֶׁזֶּה הַמּוּם מֵאֵלָיו נָפַל וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם מוּם זֶה שׁוֹחֲטִין עָלָיו אֶת הַבְּכוֹר אוֹ אֵין שׁוֹחֲטִין עָלָיו וּבָא הַכֹּהֵן שֶׁהוּא בְּיָדוֹ וְאָמַר הֶרְאֵיתִי מוּם זֶה לְמֻמְחֶה וְהִתִּירוֹ לִשְׁחִיטָה הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא לֹא הֶרְאָהוּ וְשֶׁמָּא בְּכוֹר תָּם הוּא שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ לִשְׁחֹט קָדָשִׁים בַּחוּץ מִפְּנֵי שֶׁהוּא עֲוֹן כָּרֵת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ",
+            "וְכֵן נֶאֱמָן הַכֹּהֵן לוֹמַר עַל בְּכוֹר בַּעַל מוּם בְּכוֹר זֶה נְתָנוֹ לִי יִשְׂרָאֵל בְּמוּמוֹ וְלֹא נָפַל בִּרְשׁוּתִי כְּדֵי לָחוּשׁ לוֹ שֶׁמָּא הוּא הִטִּילוֹ. שֶׁהַדָּבָר עָשׂוּי לְהִגָּלוֹת וְהוּא מִתְיָרֵא שֶׁמָּא יִשְׁאֲלוּ בְּעָלָיו וְיֹאמַר תָּמִים הָיָה בְּעֵת שֶׁנְּתָנוּהוּ לוֹ: "
+        ],
+        [
+            "אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּכוֹר אֶלָּא עַל פִּי מֻמְחֶה שֶׁנָּתַן לוֹ הַנָּשִׂיא שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל רְשׁוּת וְאָמַר לוֹ הַתֵּר בְּכוֹרוֹת בְּמוּמָן. אֲפִלּוּ הָיָה מוּם גָּדוֹל וְגָלוּי לַכּל לֹא יַתִּירוֹ אֶלָּא מֻמְחֶה שֶׁנָּטַל רְשׁוּת. וְכָל הַבְּכוֹרוֹת אָדָם רוֹאֶה חוּץ מִבְּכוֹרֵי עַצְמוֹ:\n",
+            "אִם אֵין שָׁם מֻמְחֶה וְהָיָה הַמּוּם מִן הַמּוּמִין הַגְּלוּיִין הַמֻּבְהָקִין. כְּגוֹן שֶׁנִּסְמֵית עֵינוֹ. אוֹ נִקְטְעָה יָדוֹ. אוֹ נִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. הֲרֵי זֶה יִשָּׁחֵט עַל פִּי שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הַכְּנֶסֶת. וְכֵן בְּכוֹר שֶׁיָּצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ וְנָפַל בּוֹ מוּם מֻבְהָק. הֲרֵי זֶה יֻתַּר עַל פִּי שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הַכְּנֶסֶת:\n",
+            "אֵין רוֹאִין אֶת הַבְּכוֹר לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּהְיֶה כֹּהֵן עִמּוֹ. שֶׁמָּא יֹאמַר לוֹ הַמֻּמְחֶה מוּם הוּא וּמֻתָּר לִשְׁחֹט עָלָיו וְיֵלֵךְ וְיִשְׁחָטֶנּוּ לְעַצְמוֹ וְלֹא יִתְּנֶנּוּ לַכֹּהֵן. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד לֶאֱכל קָדָשִׁים בַּחוּץ. חָשׁוּד הוּא לִגְזל מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה. לְפִיכָךְ אִם הָיָה חָכָם וְיָדוּעַ שֶׁהוּא מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ רוֹאִין לוֹ. הָיָה הַמּוּם גָּלוּי לַכּל כְּגוֹן שֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ. הוֹאִיל וֶהֱבִיאוֹ לְחָכָם הַמֻּמְחֶה הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ לְפִיכָךְ רוֹאִין לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִמּוֹ כֹּהֵן:\n",
+            "הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר וְאַחַר כָּךְ הֶרְאָה אֶת מוּמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוּם גָּלוּי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה בִּשְׁחִיטָה כְּגוֹן שֶׁנֶּחְתְּכָה יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ הוֹאִיל וְנִשְׁחַט שֶׁלֹּא עַל פִּי מֻמְחֶה הֲרֵי זֶה אָסוּר וְיִקָּבֵר כִּבְכוֹר שֶׁמֵּת:\n",
+            "בְּכוֹר שֶׁהָיְתָה לוֹ בֵּיצָה אַחַת וּשְׁנֵי כִּיסִים. וּבְדָקוֹ הַמֻּמְחֶה וְהוֹשִׁיבוּהוּ עַל הַרְגּוֹזוֹ וּמִעֲכוּ וְלֹא יָצָאת בֵּיצָה שְׁנִיָּה וְהִתִּירוֹ הַמֻּמְחֶה וְנִשְׁחַט וְנִמְצָא הַשְּׁנִיָּה דְּבוּקָה בַּכְּסָלִים הֲרֵי זֶה מֻתָּר הוֹאִיל וּמִעֲכוּ. אֲבָל אִם לֹא נִמְעַךְ אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁחַט עַל פִּי מֻמְחֶה הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר:\n",
+            "מִי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה וְרָאָה אֶת הַבְּכוֹר וְנִשְׁחַט עַל פִּיו. הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר וִישַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ. וְכַמָּה מְשַׁלֵּם. רְבִיעַ לְדַקָּה וּמֶחֱצָה לְגַסָּה. וּמִפְּנֵי מָה לֹא יְשַׁלֵּם כָּל דָּמָיו מִפְּנֵי שֶׁקָּנְסוּ אֶת בַּעַל הַבְּהֵמָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַשְׁהֶנָּה וְלֹא יְגַדֵּל בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:\n",
+            "הַנּוֹטֵל שְׂכָרוֹ לִהְיוֹת רוֹאֶה בְּכוֹרוֹת אֵין שׁוֹחֲטִין עַל פִּיו אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מֻמְחֶה גָּדוֹל וְיָדְעוּ בּוֹ חֲכָמִים שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ וּפָסְקוּ לוֹ שָׂכָר עַל הָרְאִיָּה וְהַבִּקּוּר בֵּין שֶּׁנִּמְצָא בּוֹ מוּם בֵּין שֶּׁנִּמְצָא תָּמִים. וְלֹא יִטּל שָׂכָר עַל בְּהֵמָה זוֹ חוּץ מִפַּעַם אַחַת וְרוֹאֶה אוֹתָהּ לְעוֹלָם כָּל זְמַן שֶׁמְּבִיאִין אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי חֲשָׁד:\n",
+            "הֶחָשׁוּד עַל הַבְּכוֹרוֹת לְמָכְרָן לְשֵׁם חֻלִּין אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ בְּשַׂר צְבָאִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא דּוֹמֶה לִבְשַׂר עֵגֶל. וְאֵין לוֹקְחִים מִמֶּנּוּ עוֹרוֹת שֶׁאֵינָן עֲבוּדִים אֲפִלּוּ שֶׁל נְקֵבָה שֶׁמָּא יַחְתֹּךְ זִכְרוּתוֹ וְיֹאמַר עוֹר נְקֵבָה הוּא. וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ צֶמֶר אֲפִלּוּ מְלֻבָּן וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר צוֹאִי. אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ טָוּוּי וּלְבָדִין וְעוֹרוֹת עֲבוּדִים. שֶׁאֵינוֹ מְעַבֵּד עוֹר בְּכוֹר תָּמִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְפַחֵד לַשְׁהוֹתוֹ אֶצְלוֹ שֶׁמָּא יִשְׁמְעוּ הַדַּיָּנִים וְיִקְנְסוּהוּ כְּפִי רִשְׁעוֹ:\n",
+            "הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר וּמְכָרוֹ וְנוֹדַע שֶׁלֹּא הֶרְאָהוּ לְמֻמְחֶה. מַה שֶּׁאָכְלוּ אָכְלוּ וְיַחְזִיר לָהֶם אֶת הַדָּמִים. וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱכַל יִקָּבֵר וְיַחְזִיר אֶת הַדָּמִים. וְכֵן הַדִּין בְּמַאֲכִיל אֶת הַטְּרֵפָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת מִקָּח וּמִמְכָּר:\n",
+            "בְּכוֹר שֶׁנִּמְצָא טְרֵפָה אִם תָּמִים הוּא וְנִמְצָא טְרֵפָה אַחַר שֶׁהֻפְשַׁט הָעוֹר יִשָּׂרֵף כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין וְהַבָּשָׂר יִקָּבֵר. וְאִם בְּמוּמוֹ נִשְׁחַט הַבָּשָׂר יִקָּבֵר וְיֵהָנוּ הַכֹּהֲנִים בְּעוֹרוֹ. וְהוּא שֶׁנִּשְׁחַט עַל פִּי מֻמְחֶה:\n",
+            "הַבְּכוֹר שֶׁנֶּאֱכַל בְּשָׂרוֹ כַּהֲלָכָה בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם. כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לֵהָנוֹת בְּעוֹרוֹ כָּךְ נֶהֱנִין בְּגִזּוֹתָיו. אֲבָל כָּל צֶמֶר שֶׁנִּגְזַז מִמֶּנּוּ כְּשֶׁהוּא חַי אֲפִלּוּ נָשַׁר הֲרֵי הוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה. וַאֲפִלּוּ נָשַׁר מִמֶּנּוּ אַחַר שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם. וַאֲפִלּוּ אַחַר שְׁחִיטָתוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אַחַר מִיתָתוֹ שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ הַצֶּמֶר שֶׁנָּשַׁר מִמֶּנּוּ מֵחַיִּים בְּאִסּוּרוֹ עוֹמֵד. וְכֵן בְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְעִילָה שֶׁלֹּא גָּזְרוּ גְּזֵרָה זוֹ אֶלָּא עַל הַבְּכוֹר וְעַל הַמַּעֲשֵׂר בִּלְבַד מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בָּאִין לְכַפָּרָה שֶׁמָּא יַשְׁהֵם אֶצְלוֹ כְּדֵי לִקַּח כָּל הַצֶּמֶר שֶׁיִּנְשֹׁר מֵהֶם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁמִּצְוָה לְאָכְלוֹ תּוֹךְ שְׁנָתוֹ בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם:\n",
+            "בְּכוֹר שֶׁהָיָה בּוֹ צֶמֶר מְדֻבְלָל וּשְׁחָטוֹ. אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה עִמּוֹ מִן הַגִּזָּה מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה עִמּוֹ וְהוּא הַצֶּמֶר שֶׁעִקָּרוֹ הָפוּךְ כְּלַפֵּי רֹאשׁוֹ אָסוּר. שֶׁזֶּה כְּמוֹ שֶׁנָּשַׁר מֵחַיִּים:\n",
+            "גִּזַּת בְּכוֹר אֲפִלּוּ בַּעַל מוּם שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּגִזֵּי חֻלִּין אֲפִלּוּ אַחַת בְּכַמָּה אֲלָפִים הַכּל אֲסוּרִים. הֲרֵי הוּא דָּבָר חָשׁוּב וּמְקַדֵּשׁ בְּכָל שֶׁהוּא. הָאוֹרֵג מְלֹא הַסִּיט מִצֶּמֶר הַבְּכוֹר בְּבֶגֶד יִדָּלֵק. מִצֶּמֶר הַמֻּקְדָּשִׁין מְקַדֵּשׁ בְּכָל שֶׁהוּא:\n"
+        ],
+        [
+            "בֶהֱמַת הַשֻּׁתָּפִין חַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה. לֹא נֶאֱמַר <small>(דברים יב יז)</small> <small>(דברים יד כג)</small> \"בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ\" אֶלָּא לְמַעֵט שֻׁתָּפוּת הַנָּכְרִי שֶׁאִם הָיָה שֻׁתָּף בַּפָּרָה אוֹ בָּעֵבָּר אֲפִלּוּ הָיָה לַנָּכְרִי אֶחָד מֵאֶלֶף בָּאֵם אוֹ בַּוָּלָד הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. הָיָה לוֹ בְּאֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם אֵיבָר אֶחָד כְּגוֹן יָד אוֹ רֶגֶל. רוֹאִין כָּל שֶׁאִלּוּ יֵחָתֵךְ וְהָיָה בַּעַל מוּם הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאִם אֶפְשָׁר שֶׁיֵּחָתֵךְ אֵיבַר הַנָּכְרִי וְלֹא יִפָּסֵל. הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּבְכוֹרָה:  ",
+            "הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר פָּרָתוֹ שֶׁל נָכְרִי. אוֹ הַמּוֹכֵר עֻבַּר פָּרָתוֹ לְנָכְרִי. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. וְאֵין קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַל דָּבָר זֶה: ",
+            "הַמְקַבֵּל בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי לִהְיוֹת מְטַפֵּל בָּהּ וְהַוְּלָדוֹת בֵּינֵיהֶם. אוֹ נָכְרִי שֶׁקִּבֵּל מִיִּשְׂרָאֵל כָּזֶה. הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִים מִן הַבְּכוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות יג ב)</small> \"פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל\" עַד שֶׁיִּהְיֶה הַכּל מִיִּשְׂרָאֵל: ",
+            "הַמְקַבֵּל צֹאן מִן הַנָּכְרִי בְּמָמוֹן קָצוּב וּפָסַק עִמּוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׂכָר בֵּינֵיהֶם וְאִם פִּחֲתוּ פִּחֲתוּ לְיִשְׂרָאֵל. אַף עַל פִּי שֶׁבִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל הֵם וַהֲרֵי הֵם כְּקִנְיָנוֹ הוֹאִיל וְאִם לֹא יִמְצָא הַנָּכְרִי אֶצְלוֹ מָמוֹן אַחֵר לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ יִגְבֶּה מִן הַבְּהֵמוֹת הָאֵלּוּ וּמִוַּלְדוֹתֵיהֶן נַעֲשָׂה כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחֲרָיוּת עֲלֵיהֶן וְעַל וַלְדוֹתֵיהֶן וַהֲרֵי יַד הַנָּכְרִי בְּאֶמְצַע וּפְטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה הֵם וּוַלְדוֹתֵיהֶן. אֲבָל וַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּבִין שֶׁהֲרֵי שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֵם וְאֵין לַנָּכְרִי רְשׁוּת עֲלֵיהֶן: ",
+            "יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּתַן מָעוֹת לְנָכְרִי וְקָנָה לוֹ בָּהֶן בְּהֵמָה מִנָּכְרִי בְּדִינֵיהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ קָנָה וְחַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה. וְכֵן אִם קָנָה הַנָּכְרִי מִיִּשְׂרָאֵל בְּדִינֵיהֶם וְנָתַן מָעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ קָנָה וּפְטוּרָה מִבְּכוֹרָה: ",
+            "גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר יָלְדָה פָּרָתוֹ אוֹ אַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר הֲרֵי זֶה בְּכוֹר מִסָּפֵק: ",
+            "הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי וְאֵין יָדוּעַ אִם בִּכְּרָה אוֹ לֹא בִּכְּרָה וְיָלְדָה אֶצְלוֹ הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים וְאֵינוֹ לַכֹּהֵן שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה: ",
+            "לָקַח בְּהֵמָה מֵינִיקָה מִן הַנָּכְרִי אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הִיא מֵינִיקָה אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁיָּלְדָה. וַאֲפִלּוּ הָיָה זֶה שֶׁמֵּינִיקָה כְּמוֹ מִין אַחֵר וַאֲפִלּוּ כְּמִין חֲזִיר הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וְכֵן בְּהֵמָה שֶׁהִיא חוֹלֶבֶת פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה שֶׁרֹב הַבְּהֵמוֹת אֵינָן חוֹלְבוֹת אֶלָּא אִם כֵּן כְּבָר יָלְדוּ: ",
+            "הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִיִּשְׂרָאֵל הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁבִּכְּרָה עַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ הַמּוֹכֵר שֶׁעֲדַיִן לֹא יָלְדָה. שֶׁאֵין הַיִּשְׂרָאֵל שׁוֹתֵק וְגוֹרֵם לוֹ לֶאֱכל קָדָשִׁים בַּחוּץ וַדַּאי שֶׁבִּכְּרָה וּלְפִיכָךְ מְכָרָהּ סְתָם: ",
+            "בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁהִפִּילָה עֻבָּר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְבָּאֵר צוּרָתוֹ הַרְבֵּה וְנִכֶּרֶת לַכּל וְזֶהוּ הַנִּקְרָא טִנּוּף. אִם אָמְרוּ הָרוֹעִים עֻבָּר הוּא אֶלָּא שֶׁנִּפְסְדָה צוּרָתוֹ הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה וְצָרִיךְ לְהַרְאוֹתוֹ לְרוֹעֶה חָכָם. לְפִיכָךְ הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי אֲפִלּוּ הָיְתָה קְטַנָּה וְיָלְדָה אֶצְלוֹ בְּתוֹךְ שְׁנָתָהּ הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר שֶׁמָּא טִנּוּף הִפִּילָה בִּרְשׁוּת הַנָּכְרִי. וְכֵן בְּהֵמָה גַּסָּה שֶׁהִפִּילָה שִׁלְיָא הֲרֵי זוֹ סִימָן וָלָד שֶׁאֵין שִׁלְיָא בְּלֹא וָלָד וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וּמֻתָּר לְהַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ הַשִּׁלְיָא לַכְּלָבִים שֶׁאֵין מִתְקַדֵּשׁ בִּבְכוֹרָה אֶלָּא זָכָר וְחֶזְקַת הַנּוֹלָדִים מֶחֱצָה זְכָרִים וּמֶחֱצָה נְקֵבוֹת. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַזָּכָר שֶׁאֵין בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי אִמּוֹ אֵינוֹ מִתְקַדֵּשׁ בִּבְכוֹרָה וְנִמְצָא מִעוּט הַנּוֹלָדִים הֵן הַמִּתְקַדְּשִׁין בִּבְכוֹרָה וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְמִעוּט. אֲבָל בֶּהֱמַת קָדָשִׁים שֶׁהִפִּילָה שִׁלְיָא תִּקָּבֵר [שֶׁהַנְּקֵבוֹת בָּהּ כִּזְכָרִים]: ",
+            "בְּהֵמָה גַּסָּה שֶׁהִפִּילָה חֲרָרַת דָּם הֲרֵי זוֹ נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה שֶׁחֶזְקָתָהּ שֶׁהַוָּלָד בְּתוֹכָהּ וְרָבָה עָלָיו הַדָּם וְהִפְסִידוֹ וּבִטְּלוֹ. וְקוֹבְרִין חֲרָרָה זוֹ כְּמוֹ נֵפֶל מְבַכֶּרֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲרָרָה זוֹ קְדוֹשָׁה. וְלָמָּה קוֹבְרִין אוֹתָהּ כְּדֵי לְפַרְסֵם הַדָּבָר שֶׁנִּפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה: ",
+            "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה שֶׁהַוָּלָד בָּאָדָם נִגְמָר לְאַרְבָּעִים יוֹם וְהַמַּפֶּלֶת לְפָחוֹת מֵאַרְבָּעִים אֵינוֹ וָלָד. אֲבָל וְלַד בְּהֵמָה לֹא עָמְדוּ חֲכָמִים עַל מִנְיַן הַיָּמִים שֶׁיִּגָּמֵר בּוֹ. אֲבָל אָמְרוּ שֶׁהַמַּפֶּלֶת טִנּוּף אֵינָהּ מִתְעַבֶּרֶת אַחֲרָיו וְלֹא מְקַבֶּלֶת וָלָד אַחֵר לְפָחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם: ",
+            "בְּהֵמָה שֶׁיָּצְאָה מְלֵאָה וּבָאָה רֵיקָנִית הַבָּא אַחַר כֵּן בְּכוֹר מִסָּפֵק שֶׁמָּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹטֵר בִּבְכוֹרָה הִפִּילָה. וְאֵין לְנִפְלֵי בְּהֵמָה פְּטִירַת רֶחֶם עַד שֶׁיַּעֲגִילוּ רֹאשׁ כְּפִיקָה שֶׁל עֵרֶב: ",
+            "מַבְכֶּרֶת הַמַּקְשָׁה לֵילֵד מְחַתֵּךְ אֵיבָר וּמַשְׁלִיךְ לַכְּלָבִים וְהַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר. יָצָא רֻבּוֹ הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וְאִם חָתַךְ אֵיבָר וְהִנִּיחוֹ אֵיבָר וְהִנִּיחוֹ עַד שֶׁהִשְׁלִים רֻבּוֹ הֲרֵי כָּל הָאֵיבָרִים צְרִיכִין קְבוּרָה. וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה כֵּיוָן שֶׁיָּצָא רֻבּוֹ בֵּין שָׁלֵם בֵּין מְחֻתָּךְ וַהֲרֵי הוּא לְפָנֵינוּ נִתְקַדֵּשׁ לְמַפְרֵעַ: ",
+            "יָצָא שְׁלִישׁ וּמְכָרוֹ לְנָכְרִי וְחָזַר וְיָצָא שְׁלִישׁ אַחֵר. נִתְקַדֵּשׁ לְמַפְרֵעַ וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. יָצָא שְׁלִישׁ דֶּרֶךְ דֹּפֶן וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁים דֶּרֶךְ רֶחֶם אֵינוֹ קָדוֹשׁ שְׁהָרֹב הָרִאשׁוֹן לֹא יָצָא דֶּרֶךְ רֶחֶם וּלְמַפְרֵעַ הוּא מִתְקַדֵּשׁ: ",
+            "יָצָא מִעוּט אֵיבָר גָּדוֹל וַהֲרֵי זֶה הַיּוֹצֵא רֻבּוֹ שֶׁל עֻבָּר נִפְטַר מִן הַבְּכוֹרָה וְיִקָּבֵר הַיּוֹצֵא. יָצָא חֲצִי הָעֻבָּר וְהוּא רֻבּוֹ שֶׁל אֵיבָר הַיּוֹצֵא הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה אוֹ לֹא נִפְטְרָה לְפִיכָךְ הַבָּא אַחֲרָיו סְפֵק בְּכוֹר: ",
+            "בְּכוֹר שֶׁכְּרָכוֹ בְּסִיב וְהוֹצִיאוֹ וְלֹא נָגַע בָּרֶחֶם אוֹ שֶׁכְּרָכוֹ בְּשִׁלְיַת בְּהֵמָה אַחֶרֶת אוֹ שֶׁנִּכְרְכָה עָלָיו אֲחוֹתוֹ וְיָצָא הוֹאִיל וְלֹא נָגַע בָּרֶחֶם מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר: ",
+            "הִדְבִּיק שְׁנֵי רְחָמִים זֶה לָזֶה וְיָצָא מִזֶּה וְנִכְנַס לָזֶה הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה הַבְּהֵמָה שֶׁנִּכְנַס בָּהּ הַבְּכוֹר שֶׁהֲרֵי פֶּטֶר רֶחֶם אוֹ לֹא נִפְטְרָה עַד שֶׁיִּפְטֹר רַחְמָהּ וְלָדָהּ: ",
+            "נִפְתְּחוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם וְיָצָא הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נְגִיעַת רֶחֶם מְקַדֶּשֶׁת אוֹ אֲוִירוֹ: ",
+            "נֶעֶקְרוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם [וְנִתְלוּ] בְּצַוָּארוֹ הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם בִּמְקוֹמוֹ מְקַדֵּשׁ אוֹ מְקַדֵּשׁ אַף חוּץ לִמְקוֹמוֹ: ",
+            "נִגְמְמוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם אֵינוֹ קָדוֹשׁ. נִפְרַץ מִקְצָתוֹ וְעוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ וְיָצָא דֶּרֶךְ הַפָּרוּץ. אוֹ שֶׁהָיָה הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד וְיָצָא דֶּרֶךְ הָעוֹמֵד הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר: "
+        ],
+        [
+            "רָחֵל שֶׁלֹּא בִּכְּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים. אֲפִלּוּ יָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶן כְּאֶחָד אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא קָדַם אֶחָד. הוֹאִיל וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶם יָצָא רִאשׁוֹן הַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַכָּחוּשׁ וְהַשֵּׁנִי סְפֵק בְּכוֹר. מֵת אֶחָד מֵהֶן אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁזֶּה הַחַי סָפֵק הוּא וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְכֵן אִם יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה הֲרֵי הַזָּכָר סָפֵק שֶׁמָּא הַנְּקֵבָה יָצָאת תְּחִלָּה לְפִיכָךְ אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:\n",
+            "שְׁתֵּי רְחֵלוֹת שֶׁלֹּא בִּכְּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים. שְׁנֵיהֶן לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה הַזָּכָר לַכֹּהֵן. שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה הַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַכָּחוּשׁ וְהַשֵּׁנִי סְפֵק בְּכוֹר. וְאִם מֵת אֶחָד מֵהֶן אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם. שֶׁזֶּה הַזָּכָר הַחַי סְפֵק בְּכוֹר הוּא וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. יָלְדוּ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת הֲרֵי הַזְּכָרִים סְפֵק בְּכוֹר. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁמָּא הַנְּקֵבָה נוֹלְדָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַזָּכָר. לְפִיכָךְ אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִּכְּרָה וְיָלְדוּ לוֹ שְׁנֵי זְכָרִים. אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן וְכָל אֶחָד מֵהֶן סְפֵק בְּכוֹר וְהַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַכָּחוּשׁ. מֵת אֶחָד מֵהֶן אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁזֶּה הַחַי סָפֵק הוּא. וְכֵן אִם יָלְדוּ זָכָר וּנְקֵבָה אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁזֶּה הַזָּכָר סְפֵק בְּכוֹר הוּא:\n",
+            "כָּל בְּכוֹר שֶׁהוּא סָפֵק דִּינוֹ שֶׁיִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם וְיֵאָכֵל לִבְעָלָיו. וְאִם תְּפָשׂוֹ הַכֹּהֵן אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ וְאוֹכֵל אוֹתוֹ בְּמוּמוֹ. אֲבָל אֵינוֹ מַקְרִיבוֹ שֶׁאֵין מַקְרִיב לְעוֹלָם אֶלָּא בְּכוֹר וַדַּאי שֶׁמָּא יִשְׁחֹט חֻלִּין בָּעֲזָרָה:\n",
+            "מִי שֶׁהָיָה בְּעֶדְרוֹ מְבַכְּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְבַכְּרוֹת וְיָלְדוּ וְאֵין שָׁם אָדָם וְנִכְנַס וּמָצָא אֶת הַמְבַכְּרוֹת מֵינִיקוֹת נְקֵבוֹת וְאֶת שֶׁאֵינָן מְבַכְּרוֹת מֵינִיקוֹת זְכָרִים. אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ וּבְנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ אֶלָּא הֲרֵי הַדָּבָר בְּחֶזְקָתוֹ שֶׁכָּל אַחַת מֵינִיקָה בְּנָהּ:\n",
+            "שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ שְׁנֵי זְכָרִים אֵצֶל הָרוֹעֶה הָאֶחָד בְּכוֹר וְהַשֵּׁנִי פָּשׁוּט וּמֵת אֶחָד מֵהֶן. מַנִּיחַ הָרוֹעֶה הַשֵּׁנִי בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק וַהֲרֵי הוּא סְפֵק בְּכוֹר וּשְׁנֵיהֶן חוֹלְקִין אוֹתוֹ שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶן מַכִּיר אֶת שֶׁלּוֹ:\n",
+            "הִפְקִיד בְּכוֹר אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת וְהִנִּיחוֹ בַּעַל הַבַּיִת עִם פָּשׁוּט שֶׁלּוֹ וּמֵת אֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶהוּ. הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וַהֲרֵי הוּא סְפֵק בְּכוֹר. וַאֲפִלּוּ רוֹעֶה כֹּהֵן שֶׁהִנִּיחַ בְּכוֹרוֹ בַּחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת עִם פָּשׁוּט שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וּמֵת אֶחָד מֵהֶן הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְאֵין מוֹצִיאִין מֵחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת אֶלָּא בִּרְאָיָה. שֶׁהֲרֵי מִדַּעַת בַּעַל הַבְּכוֹר הִנִּיחוּ עִמּוֹ הַפָּשׁוּט שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת:\n",
+            "לֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַבְּכוֹרוֹת לְפִיכָךְ נֶאֱמָן הַיִּשְׂרָאֵל לוֹמַר זֶה סְפֵק בְּכוֹר הוּא וְרוֹאִין לוֹ מוּמוֹ וְאוֹכֵל אוֹתוֹ בְּמוּמוֹ:\n",
+            "כָּל הַקָּדָשִׁים שֶׁקָּדַם לָהֶם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן וְנִפְדּוּ חַיָּבִין בִּבְכוֹרָה. וְאִם קָדַם מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן אוֹ שֶׁהִקְדִּישָׁן תְּמִימִים וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לָהֶם מוּם קָבוּעַ וְנִפְדּוּ פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה. שֶׁהֲרֵי לֹא יָצְאוּ לְחֻלִּין לְכָל דָּבָר מִפְּנֵי שֶׁהֵן אֲסוּרִין בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְעִילָה:\n",
+            "הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם חַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה. אֲבָל הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה לְפִי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהּ <small>(ויקרא כה ו)</small> \"לְאָכְלָהּ\" לְאָכְלָהּ וְלֹא לִסְחוֹרָה. וְאִם תִּהְיֶה חַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה הֲרֵי זֶה מִשְׂתַּכֵּר בִּבְכוֹר שֶׁהֲרֵי יָצָא מִתּוֹרַת פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בִּדְבָרִים הָאֲסוּרִים בַּאֲכִילָה וְכֵן בֵּאַרְנוּ בִּתְרוּמוֹת שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בִּתְרוּמוֹת וְכֵן אָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בִּבְכוֹרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְמָכְרָן עַל דֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "לָקַח בְּכוֹר לְמִשְׁתֵּה בְּנוֹ אוֹ לָרֶגֶל וְלֹא צָרִיךְ לוֹ מֻתָּר לְמָכְרוֹ:\n",
+            "אֵין שָׁמִין בְּכוֹרוֹת תְּמִימִים לְיִשְׂרָאֵל אֲבָל שָׁמִין לָהֶן בְּכוֹרוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין. וְשָׁמִין בְּכוֹרוֹת תְּמִימִים לַכֹּהֲנִים בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁהֵן עוֹמְדִין לְהֵאָכֵל בְּמוּמָן. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁשָּׁמִין לָהֶן בַּעֲלֵי מוּמִים:\n"
+        ],
+        [
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַפְרִישׁ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה מִכָּל בְּהֵמוֹת טְהוֹרוֹת שֶׁיִּוָּלְדוּ לָאָדָם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. וְאֵין מִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּבָקָר וְצֹאן בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז לב)</small> \"וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן\" וְגוֹ':\n",
+            "מַעֲשַׂר בְּהֵמָה נוֹהֵג בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְּמֻקְדָּשִׁין. וְנוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. אֲבָל חֲכָמִים אָסְרוּ לְעַשֵּׂר בְּהֵמָה בַּזְּמַן הַזֶּה וְתִקְּנוּ שֶׁאֵין מְעַשְּׂרִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאכְלֵהוּ תָּמִים וְנִמְצָא בָּא לִידֵי אִסּוּר כָּרֵת שֶׁהוּא שְׁחִיטַת קָדָשִׁים בַּחוּץ. וְאִם עָבַר וְעָשָׂה בַּזְּמַן הַזֶּה הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ:\n",
+            "הַכּל חַיָּבִין בְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה. כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים:\n",
+            "וְדִין מַעֲשַׂר בְּהֵמָה שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁחָט בָּעֲזָרָה וְזוֹרְקִין אֶת דָּמוֹ זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְסוֹד וּמַקְטִירִין אֵימוּרָיו. וּשְׁאָר הַבָּשָׂר נֶאֱכָל לַבְּעָלִים בִּירוּשָׁלַיִם כִּשְׁאָר קָדָשִׁים קַלִּים וְאֵין לַכֹּהֲנִים בּוֹ כְּלוּם אֶלָּא כֻּלּוֹ לַבְּעָלִים כַּפֶּסַח. וְאִם הָיָה בַּעַל מוּם בֵּין שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם בֵּין שֶׁהִפְרִישׁוֹ בַּתְּחִלָּה בְּמוּמוֹ הֲרֵי זֶה נֶאֱכָל בְּכָל מָקוֹם:\n",
+            "מַעֲשַׂר בְּהֵמָה אָסוּר לְמָכְרוֹ כְּשֶׁהוּא תָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ <small>(ויקרא כז לג)</small> \"לֹא יִגָּאֵל\". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יִגָּאֵל אַף אִסּוּר מְכִירָה בְּמַשְׁמָע שֶׁאֵין נִגְאָל וְאֵינוֹ נִמְכָּר כְּלָל. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהַמּוֹכֵר מַעֲשֵׂר לֹא עָשָׂה כְּלוּם וְלֹא קָנָה לוֹקֵחַ. וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ לוֹקֶה כְּמוֹכֵר חֶרְמֵי כֹּהֲנִים שֶׁלֹּא קָנָה לוֹקֵחַ וּכְמוֹכֵר יְפַת תֹּאַר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ: \n",
+            "מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁאָסוּר לְמָכְרוֹ בַּעַל מוּם וַאֲפִלּוּ שָׁחוּט גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמְכְּרֶנּוּ חַי. לְפִיכָךְ אֵין שׁוֹקְלִין מָנָה כְּנֶגֶד מָנָה בְּמַעֲשֵׂר כְּדֶרֶךְ שֶׁשּׁוֹקְלִין בִּבְכוֹר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּמוֹכֵר:\n",
+            "וּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה שֶׁל יְתוֹמִים שֶׁנִּשְׁחַט בְּמוּמוֹ מֻתָּר לְמָכְרוֹ כְּדַרְכּוֹ. מִפְּנֵי הֲשָׁבַת אֲבֵדָה לִיתוֹמִים לֹא גָּזְרוּ עָלָיו:\n",
+            "מַעֲשַׂר בְּהֵמָה שֶׁנִּשְׁחַט בְּמוּמוֹ מֻתָּר לִמְכּוֹר חֶלְבּוֹ וְגִידָיו וְעוֹרוֹ וְעַצְמוֹתָיו. וְלֹא אָסְרוּ לִמְכֹּר אֶלָּא בְּשָׂרוֹ בִּלְבַד. וְאִם הִבְלִיעַ דְּמֵי הַבָּשָׂר בִּדְמֵי הָעוֹר וְהַחֵלֶב וְהַגִּידִין וּמָכַר הַכּל בְּהַבְלָעָה מֻתָּר. וְאִם הָיוּ דְּמֵי הָעֲצָמוֹת יְקָרִים וְהִבְלִיעַ דְּמֵי הַבָּשָׂר בִּדְמֵי הָעֲצָמוֹת מֻתָּר:\n",
+            "הַכּל נֶאֱמָנִים עַל מוּמֵי מַעֲשֵׂר לוֹמַר מוּם זֶה מֵאֵלָיו בָּא וְלֹא נַעֲשָׂה לְדַעַת. וַאֲפִלּוּ אֵלּוּ שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנִים עַל הַבְּכוֹר נֶאֱמָנִים עַל הַמַּעֲשֵׂר. וְרוֹאֶה אָדָם מוּמֵי מַעֲשֵׂר שֶׁלּוֹ וּמַתִּירוֹ אִם הָיָה מֻמְחֶה. שֶׁאִם יִרְצֶה יַטִּיל מוּם בְּכָל עֶדְרוֹ וְאַחַר כָּךְ יְעַשֵּׂר וְנִמְצָא הַמַּעֲשֵׂר בַּעַל מוּם מִתְּחִלָּתוֹ:\n",
+            "הַלּוֹקֵחַ טְלָאִים שֶׁנּוֹלְדוּ בְּשָׁנָה זוֹ אוֹ שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה הֲרֵי הֵם פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר עַד שֶׁיִּוָּלְדוּ בִּרְשׁוּתוֹ. לְפִיכָךְ הַשֻּׁתָּפִין שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ בִּבְהֵמוֹת וְהֵבִיא זֶה מֵאָה טְלָאִים וְזֶה מֵאָה טְלָאִים וְעֵרְבוּם וְנִשְׁתַּתְּפוּ בָּהֶן הֲרֵי הַמָּאתַיִם פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר שֶׁכָּל טָלֶה מֵהֶן כְּמָכוּר. וְכֵן הָאַחִים שֶׁיָּרְשׁוּ טְלָאִים מֵאֲבִיהֶם הֲרֵי הֵן פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. אֲבָל הַנּוֹלָדִים לָהֶם בְּשֻׁתָּפוּת לְאַחַר מִכָּאן מֵאֵלּוּ הַבְּהֵמוֹת בֵּין לַשֻּׁתָּפִין בֵּין לָאַחִים חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר. וְכֵן אִם הָיוּ שֻׁתָּפִין בְּמָעוֹת וּקְנוּ בְּהֵמוֹת מִמְּעוֹת הַשֻּׁתָּפוּת וְהָאַחִים שֶׁקָּנוּ בְּהֵמוֹת מִמְּעוֹת הַיְרֻשָּׁה הֲרֵי הַנּוֹלָדִים מֵהֶם לְאַחַר מִכָּאן חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּתָן נוֹלְדוּ וַהֲרֵי הֵן כְּאִישׁ אֶחָד. חָלְקוּ הָאַחִים וְהַשֻּׁתָּפִין אַחַר שֶׁנּוֹלְדוּ לָהֶן הַבְּהֵמוֹת בִּרְשׁוּתָן וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁחָלְקוּ נַעֲשׂוּ הַכּל לְקוּחִין וְהַלָּקוּחַ פָּטוּר וּכְשֶׁחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ הֲרֵי נִשְׁתַּתְּפוּ בַּבְּהֵמוֹת וַעֲדַיִן לֹא יָלְדוּ לָהֶן בִּרְשׁוּתָן אַחַר שִׁתּוּף זֶה הַשֵּׁנִי. וְאַף עַל פִּי שֶׁחָלְקוּ גְּדָיִים כְּנֶגֶד גְּדָיִים וּטְלָאִים כְּנֶגֶד טְלָאִים וַעֲשָׂרָה כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה הַכּל פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר וַהֲרֵי הֵן כִּלְקוּחִין:\n",
+            "הָאַחִין וְהַשֻּׁתָּפִין שֶׁחָלְקוּ בִּכְסָפִים וְלֹא חָלְקוּ בִּבְהֵמָה חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר שֶׁעֲדַיִן לֹא נַעֲשׂוּ הַבְּהֵמוֹת לְקוּחִין. אֲבָל אִם חָלְקוּ הַבְּהֵמוֹת אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלְקוּ הַכְּסָפִים הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין:\n",
+            "הַלּוֹקֵחַ עֲשָׂרָה עֵבָּרִים בִּמְעֵי אִמָּן. כֻּלָּן נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּתוֹ נוֹלְדוּ:\n",
+            "כֹּהֵן שֶׁנָּפְלוּ לוֹ עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת בְּגֵזֶל הַגֵּר פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר. שֶׁמַּתְּנוֹת כְּהֻנָּה מַתָּנוֹת הֵם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַנּוֹתֵן מַתָּנָה פָּטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר:\n",
+            "הַכּל נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. בֵּין תְּמִימִים בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין. וְכָל אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ. חוּץ מִן הַכִּלְאַיִם. וְהַטְּרֵפָה. וְיוֹצֵא דֹּפֶן. וּמְחֻסָּר זְמַן. שֶׁכָּל אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְכֵן הַיָּתוֹם שֶׁמֵּתָה אִמּוֹ אוֹ נִשְׁחֲטָה עִם לֵידָתוֹ אֵינוֹ מִתְעַשֵּׂר. וּדְבָרִים אֵלּוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה הֵם:\n",
+            "אֵין הַלּוֹקֵחַ פָּטוּר אֶלָּא אִם כֵּן נִלְקַח אַחַר שֶׁנִּרְאָה לְהִתְעַשֵּׂר. לְפִיכָךְ הַלּוֹקֵחַ טְלָאִים בְּתוֹךְ שִׁבְעַת יְמֵי הַלֵּידָה כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּם חַיָּב לְעַשְּׂרָן. שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין מְחֻסָּר זְמַן רָאוּי לְהִתְעַשֵּׂר הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁלָּקַח עֻבָּרִים וְנוֹלְדוּ בִּרְשׁוּתוֹ:\n",
+            "כָּל בְּהֵמָה שֶׁהִיא סָפֵק אִם בַּת מַעֲשֵׂר הִיא אוֹ אֵינָהּ בַּת מַעֲשֵׂר. הֲרֵי הִיא פְּטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר. לְפִיכָךְ טְלָאִים שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶן יָתוֹם אוֹ לָקוּחַ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי כֻּלָּן פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן סָפֵק הוּא:\n"
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה טְלָאִים וְהִפְרִישׁ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה. הָיוּ לוֹ מֵאָה וְהִפְרִישׁ עֲשָׂרָה לְמַעֲשֵׂר. אֵין אֵלּוּ מַעֲשֵׂר. אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשֶׂה. כּוֹנֵס כָּל הַטְּלָאִים אוֹ כָּל הָעֲגָלִים לַדִּיר. וְעוֹשֶׂה לוֹ פֶּתַח קָטָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ שְׁנַיִם כְּאֶחָד. וְאִמּוֹתֵיהֶן מַעֲמִיד מִבַּחוּץ. וְהֵן גּוֹעוֹת שֶׁיִּשְׁמְעוּ הַטְּלָאִים קוֹלָן וְיֵצְאוּ מִן הַדִּיר לִקְרָאתָן. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז לב)</small> \"כּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט\". שֶׁיַּעֲבֹר מֵעַצְמוֹ וְלֹא שֶׁיּוֹצִיאוֹ בְּיָדוֹ. וּכְשֶׁיֵּצְאוּ מִן הַדִּיר זֶה אַחַר זֶה. מַתְחִיל וּמוֹנֶה אוֹתָן בַּשֵּׁבֶט. א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט'. וְהַיּוֹצֵא עֲשִׂירִי בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם סוֹקְרוֹ בְּסִקְרָא וְאוֹמֵר הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר. לֹא סְקָרוֹ בְּסִקְרָא וְלֹא מְנָאָן בַּשֵּׁבֶט אוֹ שֶׁמְּנָאָן רְבוּצִים אוֹ עוֹמְדִים הֲרֵי אֵלּוּ מַעֲשֵׂר הוֹאִיל וּמְנָאָם עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה וְקִדֵּשׁ עֲשִׂירִי הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר:\n",
+            "אֵין צָרִיךְ לְצָרֵף כָּל בְּהֵמָה שֶׁנּוֹלְדָה בִּרְשׁוּתוֹ לְדִיר אֶחָד אֶלָּא מְצָרֵף כָּל עֵדֶר וְעֵדֶר לְבַדּוֹ. הָיוּ לוֹ חֲמִשָּׁה טְלָאִים בִּירוּשָׁלַיִם וַחֲמִשָּׁה טְלָאִים בְּעַכּוֹ אֵין מִצְטָרְפִין וְכֻלָּן פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְכַמָּה יִהְיֶה בֵּין אֵלּוּ לְאֵלּוּ וְיִצְטָרְפוּ שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל:\n",
+            "הָיוּ שְׁלֹשָׁה עֲדָרִים בֵּין כָּל אֶחָד וְאֶחָד שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל הֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן מִצְטָרְפִין. כֵּיצַד. הָיָה תִּשְׁעָה מִכָּאן וְתִשְׁעָה מִכָּאן וְאֶחָד בְּאֶמְצַע הֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר:\n",
+            "אֵין מְעַשְּׂרִין מִן הַצֹּאן עַל הַבָּקָר וְלֹא מִן הַבָּקָר עַל הַצֹּאן. אֲבָל מְעַשְּׂרִין מִן הַכְּבָשִׂים עַל הָעִזִּים וּמִן הָעִזִּים עַל הַכְּבָשִׂים. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז לב)</small> \"וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן\" מַשְׁמָע כָּל צֹאן אֶחָד שֶׁשְּׁנֵיהֶם נִקְרָאִים שֶׂה וַהֲרֵי הֵם כְּמִין אֶחָד:\n",
+            "אֵין מְעַשְּׂרִים מִן הַנּוֹלָדִים בְּשָׁנָה זוֹ עַל הַנּוֹלָדִים בְּשָׁנָה אַחֶרֶת כְּשֵׁם שֶׁאֵין מְעַשְּׂרִין בְּזֶרַע הָאָרֶץ מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יד כב)</small> \"הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה\". וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאִם עִשֵּׂר בְּהֵמָה מִשָּׁנָה עַל שָׁנָה הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר מִפְּנֵי חֻמְרַת הַקֳדָשִׁים שֶׁהֲרֵי לֹא הִקְפִּידָה תּוֹרָה עַל מַעֲשַׂר בְּהֵמָה בְּפֵרוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה שָׁנָה שָׁנָה:\n",
+            "כָּל הַנּוֹלָדִים בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי עַד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל מִצְטָרְפִין וּמְעַשְּׂרִין מֵאֵלּוּ עַל אֵלּוּ. נוֹלְדוּ חֲמִשָּׁה טְלָאִים בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל וַחֲמִשָּׁה בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי אֵין מִצְטָרְפִין. יָלְדוּ תּוֹלָדוֹת בְּתוֹךְ שְׁנָתָן הֲרֵי הִיא וּבִתָּהּ נִכְנָסִים לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר:\n",
+            "אֵין הַטְּלָאִים הַנּוֹלָדִים כְּמוֹ הַטֶּבֶל שֶׁאָסוּר לֶאֱכל מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ אֶלָּא מֻתָּר לִמְכֹּר וְלִשְׁחֹט כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר וְיִהְיֶה הַמַּעֲשֵׂר קֹדֶשׁ וְיֵאָכֵל כְּהִלְכָתוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n",
+            "קָבְעוּ חֲכָמִים שְׁלֹשָׁה זְמַנִּים בְּשָׁנָה לְמַעֲשַׂר בְּהֵמָה וּמִשֶּׁיַגִּיעַ זְמַן מֵהֶן אָסוּר לוֹ לִמְכֹּר אוֹ לִשְׁחֹט עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר וְאִם שָׁחַט הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאֵלּוּ הֵן הַשְּׁלֹשָׁה זְמַנִּים. בְּיוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר קֹדֶם הַפֶּסַח וּבַיּוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר קֹדֶם עֲצֶרֶת וּבַיּוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר קֹדֶם הֶחָג. וְכָל זְמַן מֵאֵלּוּ נִקְרָא גֹּרֶן מַעֲשַׂר בְּהֵמָה. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַגֳּרָנוֹת שֶׁל מַעֲשַׂר בְּהֵמָה בְּיוֹם אַחֲרוֹן מֵחֹדֶשׁ אֲדָר וּבַיּוֹם שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה מִסְּפִירַת הָעֹמֶר וּבְיוֹם אַחֲרוֹן מֵחֹדֶשׁ אֱלוּל. וְלָמָּה קָבְעוּ הַגֳּרָנוֹת בַּיָמִים אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶינָה הַבְּהֵמוֹת מְצוּיוֹת לְעוֹלֵי רְגָלִים. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לִמְכֹּר קֹדֶם שֶׁיְּעַשֵּׂר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ הָיוּ נִמְנָעִים לִמְכֹּר עַד שֶׁיְּעַשְּׂרוּ וְיַעֲשׂוּ הַמִּצְוָה:\n",
+            "הִכְנִיס כָּל הַצֹּאן אוֹ הַבָּקָר לַדִּיר וְהִתְחִיל לִמְנוֹת וּלְקַדֵּשׁ עֲשִׂירִי עַד שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּתוֹךְ הַדִּיר פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה הֲרֵי זֶה מַנִּיחָן לְגֹרֶן אַחֵר וְהֵן מִצְטָרְפִין לְאֵלּוּ שֶׁיִּוָּלְדוּ וְיִתְעַשְּׂרוּ הַכּל בְּגֹרֶן אֶחָד. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵלּוּ יִשָּׁאֲרוּ בַּמִּנְיָן חַיָּב לְהַכְנִיס הַכּל לַדִּיר וְהַנִּשְׁאָר יִשָּׁאֵר:\n"
+        ],
+        [
+            "הַמַּכְנִּיס צֹאן לַדִּיר וְהִתְחִילוּ לָצֵאת אַחַת אַחַת וְהוּא מוֹנֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְטָעָה בַּמִּנְיָן וְקָרָא לַשְּׁמִינִי אוֹ לְשֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ עֲשִׂירִי אוֹ שֶׁקָּרָא לַשְּׁנֵים עָשָׂר אוֹ שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ עֲשִׂירִי לֹא נִתְקַדְּשׁוּ. אֲבָל אִם קָרָא לַתְּשִׁיעִי אוֹ לָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי נִתְקַדְּשׁוּ. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה נִשְׁמַע שֶׁהַטָּעוּת מִתְקַדְּשׁוֹת לְמַעֲשֵׂר שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ וְשֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ אֲבָל לֹא שֶׁלִּפְנֵיהֶם וְשֶׁלְּאַחֲרֵיהֶם. אֲפִלּוּ קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלַעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי בֵּין בְּטָעוּת בֵּין בְּכַוָּנָה שְׁלָשְׁתָּן מֻקְדָּשִׁים:\n",
+            "וְהֵיאַךְ דִּינָם. הַתְּשִׁיעִי אֵינוֹ קָרֵב אֶלָּא נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ. וְהָעֲשִׂירִי מַעֲשֵׂר. וְהָאַחַד עָשָׂר יִקָּרֵב שְׁלָמִים וְטָעוּן נְסָכִים כִּשְׁלָמִים וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עַצְמוֹ כִּתְמוּרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַמּוֹנֶה הוּא בַּעַל הַבְּהֵמוֹת אֲבָל הָעוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְעַשֵּׂר לוֹ וְטָעָה בֵּין בַּתְּשִׁיעִי בֵּין בָּאַחַד עָשָׂר אֵין מְקַדֵּשׁ אֶלָּא הָעֲשִׂירִי הַוַּדַּאי בִּלְבַד. שֶׁלֹּא עֲשָׂאָהוּ שָׁלִיחַ לִטְעוֹת וּלְהַפְסִיד אֶלָּא לְקַדֵּשׁ כָּרָאוּי:\n",
+            "זֶה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאִם קָרָא לָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי נִתְקַדֵּשׁ כְּשֶׁקָּרָא לָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי אֲבָל אִם קָרָא לָעֲשִׂירִי עֲשִׂירִי וְקָרָא אַחֲרָיו לָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי לֹא נִתְקַדֵּשׁ אַחַד עָשָׂר שֶׁהֲרֵי הָעֲשִׂירִי הַוַּדַּאי לֹא עָקַר שֵׁם עֲשִׂירִי מֵעָלָיו. וַאֲפִלּוּ יָצָא הָעֲשִׂירִי וְלֹא קְרָאָהוּ לֹא עֲשִׂירִי וְלֹא אַחַד עָשָׂר אֶלָּא שָׁתַק וְאַחַר כָּךְ יָצָא אַחַד עָשָׂר וּקְרָאָהוּ עֲשִׂירִי לֹא נִתְקַדֵּשׁ שֶׁהָעֲשִׂירִי מֵעַצְמוֹ נִתְקַדֵּשׁ. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קְרָאָהוּ עֲשִׂירִי הוֹאִיל וְלֹא עָקַר שֵׁם עֲשִׂירִי מֵעָלָיו אֵין אַחַד עָשָׂר מְקֻדָּשׁ:\n",
+            "יָצְאוּ תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי כְּאֶחָד בֵּין שֶׁקָּרָא שְׁנֵיהֶם עֲשִׂירִי. בֵּין שֶׁקְּרָאָם תְּשִׁיעִי. שְׁנֵיהֶם מֻקְדָּשִׁין וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן וְאֵינָן קְרֵבִין. וְכֵן אִם יָצָא עֲשִׂירִי וְאַחַד עָשָׂר כְּאֶחָד. אִם קְרָאָן עֲשִׂירִי הֲרֵי עֲשִׂירִי וְאַחַד עָשָׂר מְעֹרָבִים זֶה בָּזֶה וְהֵם כְּמוֹ מַעֲשֵׂר שֶׁנִּתְעָרֵב בִּשְׁלָמִים שֶׁיֵּאָכְלוּ בְּמוּמָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. וְאִם קְרָאָן אַחַד עָשָׂר הֲרֵי הָעֲשִׂירִי וְהַחֻלִּין מְעֹרָבִין זֶה בָּזֶה וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן:\n",
+            "הִתְחִיל לִמְנוֹת וְיָצְאוּ תְּחִלָּה שְׁנַיִם שֶׁהֵן רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי הֲרֵי זֶה מוֹנֶה הַכּל זוּג זוּג וּמְקַדֵּשׁ זוּג עֲשִׂירִי. וְכֵן אִם מְנָאָן שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה בְּכָל פַּעַם וּפַעַם אוֹ חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה מְקַדֵּשׁ הַכַּת הָעֲשִׂירִית:\n",
+            "יָצְאוּ בַּתְּחִלָּה שְׁנַיִם וּמְנָאָן אֶחָד וְקָרָא הַשְּׁלִישִׁי שֶׁיָּצָא אַחֲרֵיהֶן שֵׁנִי וּמָנָה כְּדַרְכּוֹ אֶחָד אֶחָד הֲרֵי הַתְּשִׁיעִי וְהָעֲשִׂירִי מֻקְדָּשִׁין וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן. הַתְּשִׁיעִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא הָעֲשִׂירִי הַוַּדַּאי שֶׁהֲרֵי שְׁנַיִם יָצְאוּ בַּתְּחִלָּה. וְזֶה שֶׁקְּרָאוֹ עֲשִׂירִי הוּא אַחַד עָשָׂר וְהַקּוֹרֵא לְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי נִתְקַדֵּשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n",
+            "מְנָאָן לְמַפְרֵעַ כְּגוֹן שֶׁיָּצָא רִאשׁוֹן וְאָמַר עֲשִׂירִי וְיָצָא שֵׁנִי וְאָמַר תְּשִׁיעִי עַד שֶׁיָּצָא הָעֲשִׂירִי וּמָנָה אַחַת הֲרֵי זֶה קָדַשׁ שֶׁהָעֲשִׂירִי מֵאֵלָיו נִתְקַדֵּשׁ:\n",
+            "קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְנִשְׁאַר הָעֲשִׂירִי בַּדִּיר. הַתְּשִׁיעִי יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ וְזֶה שֶׁנִּשְׁאַר בַּדִּיר מַעֲשֵׂר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא וְלֹא בֵּרְרוֹ שֶׁהָעֲשִׂירִי מֵאֵלָיו נִתְקַדֵּשׁ. מֵת הָעֲשִׂירִי בַּדִּיר הַתְּשִׁיעִי יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ וְכָל הַשְּׁמוֹנָה שֶׁיָּצְאוּ וְנִמְנוּ פְּטוּרִין וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְקַדֵּשׁ עֲשִׂירִי שֶׁלָּהֶן לִקָּרֵב אֶלָּא מֵת קֹדֶם שֶׁיָּצָא. שֶׁהַמִּנְיָן הָרָאוּי פּוֹטֵר:\n",
+            "הִכְנִיס עֲשָׂרָה טְלָאִים לַדִּיר וְהָיָה מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ. מֵת אֶחָד מִן הַמְּנוּיִין מוֹנֶה וּמַשְׁלִים כְּדַרְכּוֹ וּמְקַדֵּשׁ עֲשִׂירִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם עַתָּה חַיִּים אֶלָּא תִּשְׁעָה:\n",
+            "מֵת אֶחָד מֵאֵלּוּ שֶׁבְּתוֹךְ הַדִּיר אֵלּוּ שֶׁנִּמְנוּ פְּטוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהַמִּנְיָן הָרָאוּי לְמַעֲשֵׂר פּוֹטֵר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִפְרִישׁ עֲלֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאֵלּוּ שֶׁבְּתוֹךְ הַדִּיר מַנִּיחָן לְגֹרֶן אַחֵר עַד שֶׁיִּצְטָרְפוּ לַאֲחֵרִים. וְכֵן מִי שֶׁהָיוּ לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר טְלָאִים וְהִכְנִיסָן לַדִּיר וְיָצְאוּ אַרְבָּעָה וּמְנָאָן בְּפֶתַח זֶה וְיָצְאוּ שִׁשָּׁה וּמְנָאָן בְּפֶתַח אַחֵר וְנִשְׁאֲרוּ שָׁם אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ הַדִּיר. אִם יָצְאוּ הָאַרְבָּעָה הַנִּשְׁאָרִים מִן הַפֶּתַח שֶׁיָּצְאוּ בּוֹ הַשִּׁשָּׁה נוֹטֵל מֵהֶן אֶחָד וְכֻלָּן פְּטוּרִין. שֶׁאוֹתָן הָאַרְבָּעָה שֶׁיָּצְאוּ תְּחִלָּה מִפֶּתַח רִאשׁוֹן מִנְיָן הָרָאוּי פְּטָרָן. וְאִם יָצְאוּ אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה הַנִּשְׁאָרִים מִן הַפֶּתַח שֶׁיָּצְאוּ בּוֹ הָאַרְבָּעָה תְּחִלָּה. הֲרֵי אוֹתָם הָאַרְבָּעָה שֶׁיָּצְאוּ בַּתְּחִלָּה וְאוֹתָן הַשִּׁשָּׁה שֶׁיָּצְאוּ אַחֲרֵיהֶן בְּפֶתַח שֵׁנִי פְּטוּרִין שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן נִמְנֶה מִנְיָן הָרָאוּי לְמַעֲשֵׂר שֶׁהֲרֵי נִשְׁאֲרוּ שָׁם בַּדִּיר אֲחֵרִים לְהַשְׁלִים הַמִּנְיָן וּלְעַשֵּׂר. אֲבָל אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ אַף עַל פִּי שֶׁיָּצְאוּ וְנִמְנוּ מִפֶּתַח הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מִנְיָן הָרָאוּי לְפִיכָךְ מִצְטָרְפִין לְגֹרֶן אַחֵר. יָצְאוּ אַרְבָּעָה מִפֶּתַח זֶה וְאַרְבָּעָה מִפֶּתַח שֵׁנִי וְנִשְׁאֲרוּ שָׁם שִׁשָּׁה. אִם יָצְאוּ הַשִּׁשָּׁה מֵאֶחָד מִשְּׁנֵי הַפְּתָחִים נוֹטֵל מֵהֶן אֶחָד מַעֲשֵׂר וְכֻלָּן פְּטוּרִין. וְאִם יָצְאוּ הַשִּׁשָּׁה בִּשְׁנֵי הַפְּתָחִים הֲרֵי הַשִּׁשָּׁה מִצְטָרְפִין לְגֹרֶן אַחֵר וְהַשְּׁמוֹנָה שֶׁיָּצְאוּ תְּחִלָּה מִכָּאן וּמִכָּאן פְּטוּרִין שֶׁכָּל אַרְבָּעָה מֵהֶן נִמְנוּ מִנְיָן הָרָאוּי לְהַשְׁלִים עָלָיו עֲשָׂרָה וּלְעַשֵּׂר שֶׁהֲרֵי שִׁשָּׁה הָיוּ שָׁם נִשְׁאָרִים בְּתוֹךְ הַדִּיר:\n",
+            "הָיוּ לוֹ תִּשְׁעָה עָשָׂר טְלָאִים בְּתוֹךְ הַדִּיר וְיָצְאוּ תִּשְׁעָה בְּפֶתַח זֶה וְתִשְׁעָה בְּפֶתַח שֵׁנִי נוֹטֵל הָאַחֲרוֹן לְשֵׁם מַעֲשֵׂר וְכֻלָּן פְּטוּרִין. שֶׁאוֹתָן הַתִּשְׁעָה נִמְנוּ מִנְיָן הָרָאוּי:\n",
+            "הָיָה מוֹנֶה וְהוֹצִיא הַטָּלֶה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ מִן הַדִּיר וְחָזַר הֲרֵי הוּא כְּמָנוּי לְכָל דָּבָר:\n",
+            "הָיָה מוֹנֶה וְהִפְסִיק הַמִּנְיָן מִפְּנֵי חֲבֵרוֹ שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ אוֹ שֶׁחָשְׁכָה לֵיל שַׁבָּת הֲרֵי זֶה חוֹזֵר וּמַשְׁלִים מִנְיָנוֹ אַחַר כָּךְ:\n",
+            "הָיָה מוֹנֶה הַיּוֹצְאִין אֶחָד אֶחָד וּמְקַדֵּשׁ עֲשִׂירִי וְקָפַץ אֶחָד מִן הַמְּנוּיִין לְתוֹךְ הַדִּיר לְתוֹךְ אֵלּוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא נִמְנוּ וְלֹא נִתְעַשְּׂרוּ. נִפְטְרוּ הַכּל. שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן סָפֵק אִם הוּא הַמָּנוּי שֶׁקָּפַץ אוֹ אַחֵר. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל הַמְּנוּיִין פְּטוּרִין:\n",
+            "קָפַץ אֶחָד מִן הָעֲשִׂירִיִּים לְתוֹךְ הַדִּיר. כֻּלָּן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן:\n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות בכורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..25f4f48f89f3f70066a73753837d5d6428cf8091
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json	
@@ -0,0 +1,89 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+    "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "\n    <i>Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l</i><br><br>© Published and Copyright by Moznaim Publications.<br>Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n    ",
+    "digitizedBySefaria": false,
+    "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+    "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "There are four individuals who are referred to as \"requiring atonement\": a <i>zavah</i>, a woman after childbirth, a <i>zav</i>, and a person afflicted by <i>tzara'at</i>.<br>Why are they referred to as \"requiring atonement\"? Because even after each one of them has become pure from the condition that caused his impurity, he has immersed in a <i>mikveh</i>, and the day of the immersion has passed, the person's status is still lacking. His attainment of purity is not complete to the extent that he may partake of sacrificial foods until he brings the sacrifice required of him. Before he brings this sacrifice, he is forbidden to partake of sacrificial food as explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>.",
+            "When a convert becomes circumcised, but has not brought his sacrifice, although he is forbidden to partake of sacrificial food until he brings his sacrifice, he is not considered as one requiring in atonement. It is merely that failing to bring his sacrifice prevents him from being a complete convert and being from the full-fledged members of the Jewish people. Accordingly, he may not partake of sacrificial foods, because he has not become a full-fledged member of the Jewish people. Once he brings his sacrifice and becomes a full-fledged member of the Jewish people, he may partake of sacrificial foods in the evening.<br>If he brings one dove as a sacrifice in the morning, he may partake of sacrificial foods and bring the second dove at a later time. For the sacrifice of a convert is an animal brought as a burnt-offering or two young doves or two turtle doves both brought as burnt-offerings, as explained in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i>.",
+            "The sacrifice brought by either a <i>zav</i> or a <i>zavah</i> is two turtle doves or two young doves, one brought as a burnt-offering and one brought as a sin-offering. The sacrifice of a woman after childbirth is a sheep as a burnt-offering and a young dove or turtle dove as a sin-offering. If she lacks the means for that offering, she must bring two turtle doves or two young doves, one as a burnt-offering and one as a sin-offering. The sacrifice of a person afflicted by <i>tzara'at</i> is three sheep, one as a burnt-offering, one as a guilt offering, and a ewe as a sin-offering. If he does not have the means, he may bring two doves, one as a burnt-offering and one as a sin-offering, and a sheep as a guilt-offering.",
+            "Each of the three, a <i>zav</i>, a <i>zavah</i>, and a person afflicted by <i>tzara'at</i>, bring the sacrifices for their atonement on the eighth day after they become purified from their condition. For each one of them must count seven days of purity, immerse on the seventh day, wait until the conclusion of that day, and offer his sacrifices on the eighth day.",
+            "A woman does not bring her sacrifices on the fortieth day after the birth of a male or the eightieth day after the birth of a female. Instead, she waits until that day is completed and on the following day, the forty-first day after the birth of a male and the eighty-first day after the birth of a female. This is the day concerning which Leviticus 12:6 states: \"And upon completion of her days of purity for a son or for a daughter, she shall bring....\" If she brings the sacrifices in the midst of these days, she does not fulfill her obligation. Even if she brings these sacrifices for a previous birth in the midst of the days of purity for her present offspring, she does not fulfill her obligation.<br>If these days passed and the individuals mentioned above did not bring the sacrifices for their atonement, they should offer them afterwards. As long as they have not brought the sin-offering for which they are liable, they are forbidden to partake of sacrificial foods. Failure to bring their burnt-offering and guilt-offering does not hold them back.<br>We already explained in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i> that a sacrifice may not be brought on behalf of anyone obligated to bring it without their consent with the exception of the sacrifices of those requiring atonement. In this instance, the consent of the principals is not required, as evident from the fact that a person may bring sacrifices on behalf of his sons and daughters who are below majority if they require atonement and allow them to partake of sacrifices.",
+            "What is meant by a <i>zavah</i>? A woman who experienced uterine bleeding for three consecutive days at a time other than the days when she usually menstruates. She is considered a greater <i>zavah</i> and is required to count seven spotless days and bring a sacrifice. We have already explained with regard to the laws of <i>nidah</i>, when a woman will be considered as a <i>zavah</i> because of uterine bleeding that she discovers and when she will not be a <i>zavah</i>, but rather a <i>nidah</i> or ritually pure, and when there will be a question whether she is a <i>zavah</i>. In all situations that we said that she was a <i>zavah</i> and should count seven \"spotless\" days, she is obligated to bring a sacrifice and her sin-offering should be eaten. Whenever we said that there is a question of whether she was a <i>zavah</i>, she should bring a sacrifice, but her sacrifice is not eaten. We have already explained that a sin-offering of fowl brought because of a questionable situation should be burnt.<br>We have already explained what type of birth or miscarriage will cause a woman to contract impurity because of birth and which will not cause her to contract impurity. Whenever we stated that she contracts impurity because of birth, she must bring a sacrifice and her sacrifice is eaten. Whenever we stated that she is not impure because of birth, she is exempt from bringing a sacrifice.",
+            "When a woman was uncertain whether or not she was pregnant and then miscarried and she did not know the nature of the fetus that she miscarried, whether she was required to bring a sacrifice for it or not, she is considered as a woman in childbirth of doubtful status. She must bring a sacrifice, but her sin-offering is not eaten. Similarly, if two women both miscarried, the fetus that one had carried was mature enough to warrant a sacrifice, but the other fetus was not, and the women did not know which of them had carried which fetus, they should each bring a sacrifice because of the doubt, but neither of their sin-offerings are eaten. For a sin-offering of fowl that is brought because of an unresolved question is burnt, lest the woman bringing it not be liable. In such a situation, this sin-offering would be a non-consecrated animal slaughtered in the Temple Courtyard, from which it is forbidden to benefit, as explained in <i>Hilchot Shechitah</i>.",
+            "Whether a woman who gives birth or miscarries gives birth or miscarries to one offspring or many offspring, she may bring one sacrifice that includes all of them. This applies provided the births or the miscarriages take place within the days associated with the prior birth or miscarriage. If, however, they take place afterwards, a separate sacrifice must be brought for the second birth or miscarriage.<br>What is implied? When a woman gives birth to a girl, any miscarriages that occur from the day of that child's birth until the conclusion of the eightieth day are grouped together with the first child. It is as if she gave birth to twins, one after the other, and she is only required to bring one sacrifice. If she miscarried on the eighty-first day or from that date onward, should it be mature enough to require a sacrifice, she must bring a sacrifice for it independently.<br>Should she have given birth to a girl and after sixty or seventy days, miscarry a female fetus, she is exempt from bringing a sacrifice for any fetus she miscarries within the eighty days associated with this second female. Similarly, if she miscarries a third female after sixty or seventy days since the miscarriage of the second female, she is exempt from bringing a sacrifice for any fetus she miscarries within the eighty days associated with this third female. The rationale is that it is taken into account with the third miscarriage and the third birth is taken account with the second birth, because it is within the days associated with it. The second birth is taken into account with the first birth. Thus the woman is required to bring only one sacrifice for everything.",
+            "When a woman gives birth to a <i>tumtum</i> or an <i>androgynus</i>, and then miscarries after forty days from the birth of the first child, she should bring a sacrifice for this miscarriage, for perhaps the first one was a male and thus the miscarriage took place after the days associated with its birth. Nevertheless, her sin-offering is not eaten, lest the first birth have been a female and thus the miscarriage took place in the days associated with its birth, in which instance, she is exempt from a second sacrifice.",
+            "When there are five births or miscarriages of questionable status for which a woman might be liable or five states of <i>zivah</i> of questionable status for which she might be liable, she may bring one set of sacrifices and partake of sacrificial food. The remainder are not considered as an obligation that she must requite. If she was obligated to bring sacrifices for five definite births or five definite <i>zavah</i> bleedings, she may bring one set of sacrifices and partake of sacrificial food. The remainder are considered as an obligation that she must requite. Similar concepts apply to a <i>zav</i>.<br>If a woman is liable for five definite births or miscarriages and five births or miscarriages of questionable status or five definite births or miscarriages and five <i>zivah</i> bleedings of questionable status, she must bring two sets of sacrifices. One is for the definite obligations. That sin-offering is eaten; the sacrifices for the other definite births remain an obligation for her. And she brings one set of sacrifices for the questionable situations. That sin-offering is not eaten; the sacrifices for the other questionable situations do not remain an obligation for her. She may then partake of sacrificial food.",
+            "When a woman converted and it was not known whether she gave birth before she converted or afterwards, because of the doubt, she must bring a sacrifice for the birth, but the sin-offering is not eaten.<br>In <i>Hilchot Shegagot</i>, we already explained that whenever there is an unresolved question whether or not a person requires atonement and Yom Kippur passes, they must bring the sacrifices after Yom Kippur, because it is these sacrifices which make them fit to partake of sacrificial food.",
+            "When a woman is obligated to bring a sacrifice for a birth or a <i>zivah</i>, she should bring money for the set of doves and place it in the appropriate chest. She may then partake of sacrificial food in the evening, relying on the assumption that the court of priests will not depart from the Temple until all of the money in the chest is used and sets of doves are offered for it, as we explained in <i>Hilchot Shekalim</i> and in <i>Hilchot K'lei HaMikdash VeHaOvdim Bo</i>.",
+            "When a woman brought her sin-offering and then died, her heirs should bring her burnt-offering even if she did not separate it during her lifetime. The rationale is that a lien for the sacrifice was already established on her property and this lien has the power of Scriptural Law."
+        ],
+        [
+            "The term <i>zav</i> used by the Torah refers to a discharge of sperm that is released because of an internal sickness that effects the organs of the body in which it collects. When a <i>zav</i> emission is discharged, it is not released with an erection like semen and its release does not involve any desire or satisfaction. Instead, it is drawn out like a barley dough and is dark like the white of an unfertilized egg. In contrast, viable sperm is white and adhesive like the white of a fertilized egg.",
+            "If a person releases a discharge which would have caused him to be deemed a <i>zav</i> because of another sickness or because of factors beyond his control, he is not deemed a <i>zav</i>, as implied by Leviticus 15:2: \"A man who will release discharges from his flesh.\" That phrase can be interpreted to mean: He will become impure \"because of his flesh,\" and not due to any other factor.<br>On this basis, our Sages said: we check a <i>zav</i> with regard to seven factors: food, drink, burdens, jumping, infirmity, provocative sights, and thoughts.<br>What is implied? If a person overate or overdrank or he ate or drank foods or beverages that lead to the discharge of seed, he carried a heavy burden, he jumped from place to place, included in this category is also his being beaten on his back, he was sick, he saw a woman and desired intimacy with her, or he thought about sexual relations even if he did not think specifically about a particular woman whom he knew - if any of these factors preceded his discovery of a <i>zav</i> discharge, we account the discharge to it and it does not render him impure.",
+            "When a person has a seminal emission, he is not rendered impure as a <i>zav</i> for an entire 24-hour period, for the <i>zav</i> comes as a result of the seminal emission. Similarly, we attribute a discharge to provocative sights and lustful thoughts for 24 hours afterwards. By contrast, with regard to food, drink, jumping, and a burden, we attribute a discharge to them only for as long as this factor causes discomfort.",
+            "When a man, whether a gentile or a Jew, becomes circumcised and then sees a discharge, we attribute it to the circumcision as long as he is suffering. When a gentile has a seminal discharge and converts afterwards, he can become impure because of <i>zivah</i> immediately. We do not attribute any discharges in a 24-hour period to the seminal emission.<br>When a minor has a discharge, we do not attribute it to provocative sights and lustful thoughts, for there are no provocative sights and lustful thoughts that will cause a minor to have a discharge. Therefore we check him only with regard to five factors.",
+            "Just as we attribute the discharges of a minor to his sickness, so too, we attribute his discharges to the sickness of his mother if he is nursing or in need of her care.<br>When does the statement that we check a <i>zav</i> with regard to these matters apply? With regard to his second discharge of <i>zivah</i>, for that characterizes him as a <i>zav</i>, as will be explained. If, however, he has one discharge due to factors beyond his control and one \"because of his flesh,\" he is impure with the impurity of <i>zivah</i>. Nevertheless, he should also be checked initially, in order to count three discharges so that he will be liable for a sacrifice.<br>He is not checked for the third discharge. Instead, even if he experiences it due to factors beyond his control, since he was already categorized as impure - because the first two discharges that caused him to be characterized as a <i>zav</i> were \"because of his flesh\" - he is therefore obligated to bring a sacrifice.",
+            "When a person experiences one <i>zav</i> discharge, his status is equivalent to that of one who had a seminal emission. If he experiences two discharges, this is a <i>zav</i> condition. He must count seven clean days and immerse in \"living water.\" He is not, however, obligated to bring a sacrifice.<br>If he experiences three discharges, he is a <i>zav</i> in the full sense of the term and is obligated to bring a sacrifice. There is no difference between a <i>zav</i> who experienced two discharges and one who experienced three except the obligation to bring a sacrifice. All of these matters are part of the Oral Tradition conveyed from Moses from Sinai.",
+            "Whether a person experiences two discharges or three in one hour one after the other or experienced one discharge a day for three consecutive days, he is categorized as a <i>zav</i>. For the Torah made the categorization of a <i>zavah</i> dependent on days, as Leviticus 15:25 states: \"If she will experience a flow of blood for many days,\" It did not make the categorization of a <i>zav</i> dependent on days.",
+            "If the <i>zav</i> experienced an interruption of an entire day between one discharge and another, they are not linked together.<br>What is implied? A man experienced a discharge on the Sabbath and a second discharge on Monday, they are not linked together and he is not categorized as a <i>zav</i>. Similarly, if he experienced a second discharge on Sunday ands experienced a third discharge on Tuesday, he is not obligated to bring a sacrifice, for it is not linked to the first two, for there was an interruption of a day between them. If, however, he experienced a discharge during the day and another, on the following night, they are linked together. Needless to say, if he experienced one discharge at night and the second, on the following day, that they are linked together. Similarly, if he experienced three discharges, one on each of three consecutive nights, they are linked together.",
+            "There is no minimum measure for the discharge of a <i>zav</i>. Instead, even a discharge of the slightest size renders him impure, as Leviticus 15:3 states: \"or whether it seals his flesh.\" Implied is any discharge that is apparent on his flesh renders him as ritually impure.",
+            "The following rules apply when a <i>zav</i> discharge flowed without interruption for an extended time. If the time that elapsed from the beginning of the discharge until its end was as long as it takes to immerse oneself and dry or longer, it is considered as two discharges, because it takes as long a time as two would. If it did not take that long, even if it ceased in the middle, and he had a second discharge within that time period, it is considered as one discharge.<br>Similarly, if one discharge lasted the amount of time that three discharges would take - i.e., from its beginning to its end, there was enough time for a man to immerse himself and dry himself twice - it is considered as three discharges and he must bring a sacrifice.",
+            "If a person experienced a discharge during the day, it ceased for the amount of time it takes to immerse and dry oneself and afterwards, he experienced another two discharges or one discharge that lasts as long as two or if he experienced two discharges or one discharge that lasts as long as two, and then it ceased for the amount of time it takes to immerse and dry oneself and afterwards, he experienced another discharge, he is a <i>zav</i> in a full sense.",
+            "A discharge is considered as two discharges even though it did not last for the time two discharges last, if part of it was experienced at the end of the day and part at the beginning of the night. The rationale is that the change of dates divides the discharge as it were, and causes it to be considered as two.<br>Therefore if a man experiences a discharge <i>bein hashamashamot</i> concerning which there is an unresolved doubt whether it is considered as day or as night, there is an unresolved doubt whether he is impure.",
+            "If a man experiences one discharge during the day and another <i>bein hashamashot</i>, he has definitely contracted the impurity of a <i>zav</i>, but there is an unresolved doubt whether he must bring a sacrifice. He must bring a set of doves as sacrifices, but the sin-offering is not eaten.",
+            "If a person experienced a discharge during <i>bein hashamashot</i> on the night of the Sabbath and another discharge on the night following the Sabbath there is an unresolved doubt whether he contracted <i>zav</i> impurity and there is an unresolved doubt whether he is obligated for a sacrifice.<br>There is an unresolved doubt whether he has contracted <i>zav</i> impurity, for perhaps the first discharged took place on Friday and the second on Saturday night. Thus the Sabbath intervened between them and there is no concept of <i>zav</i> impurity at all. And there is an unresolved doubt whether he is obligated to bring a sacrifice, for perhaps one of them took place, partially during the day and partially during the night, in which instance, it is considered as two. Thus he would have experienced three discharges and would be liable for a sacrifice. Therefore he brings a sacrifice, but it is not eaten."
+        ],
+        [
+            "During all the days when a <i>zav</i> experiences <i>zav</i> discharges, he is ritually impure. When the <i>zav</i> discharges cease, he counts seven clean days, like a <i>zavah</i> must, immerses himself on the seventh day, and waits until nightfall. On the eighth day, he brings his sacrifice if he had experienced three discharges.<br>If he experienced a <i>zav</i> discharge even at the end of the seventh day after he immersed himself, he negates his entire counting and must begin to count seven clean days from the day of his last discharge.",
+            "When a <i>zav</i> has a seminal emission during the seven clean days he counts, he only nullifies that day. From the following day onward, he completes the seven days and then brings his sacrifice.<br>What is implied? He had a seminal emission on the fifth day, He counts another three clean days afterwards, immerses himself on the third day and brings his sacrifice on the fourth day.",
+            "When a <i>zav</i> checks himself on the first day of his counting and finds himself pure and does not check himself for the remainder of the seven days until the seventh day when he checks himself and finds himself pure, he may rely on the presumption that he is pure. Even if he checked on the day when he had an impure discharge and saw that he was pure and that the discharge had ended and he did not check himself throughout the seven days, but did check himself on the seventh dayor the eighth day, should he find himself pure, the days of counting are significant and he may rely on the presumption that he is pure.",
+            "Any discharge that causes the counting of the days to be nullified does not bring about an obligation for a sacrifice.<br>What is implied? A man experienced two discharges and then had an interruption for a day or two and thus he began counting his seven clean days. Although he experienced a <i>zav</i> discharge in the midst of the seven days, it is not combined with the previous two. Instead, it nullifies the counting and he must begin to count over again, as we explained.<br>Moreover, even if he experienced three consecutive discharges in the midst of the counting - even if he experienced them on one day, and even if that was on the conclusion of the seventh day of the seven clean days - he should not bring a sacrifice. For these discharges are considered as nullifying the clean days that were being counted. If he experienced three discharges on the night of the eighth day, he must bring a sacrifice, because these discharges do not nullify the previous counting.<br>To whom does the above apply? To a <i>zav</i> who has experienced two discharges. A <i>zav</i> who experienced three discharges previously, by contrast, who experiences three discharges on the eighth night after the seven clean days does not bring a second sacrifice because of these three discharges, only one sacrifice for the first three discharges. Although these three discharges do not nullify the clean days that were counted, the man has not entered a time when it is fit for him to bring a sacrifice, since the preceding night is considered as \"lacking in time,\" with regard to all Torah laws, with the exception of a woman after childbirth who miscarried on the night of the eighty-first day. She brings a second sacrifice, as we explained. This concept was communicated by the Oral Tradition.",
+            "If a man experienced one discharge on the eighth night and two discharges on the eighth day, they are linked together and he is required to bring a sacrifice because of the two latter discharges. The rationale is that a <i>zav's</i> first discharge is considered as a seminal emission. If he experiences two others afterwards, it is combined together with them to obligate him for a sacrifice. If, however, he experienced two discharges on the eighth night and one on the eighth day, they are not linked together and he is not required to bring a second sacrifice because of the latter <i>zav</i> discharges.",
+            "Every male can contract <i>zav</i> impurity, even an infant on the day of his birth, a convert, a servant, a deafmute, and an intellectually and/or emotionally unstable person. It appears to me that atonement is brought for them so that it is possible for them to partake of sacrificial food. Their sin-offering should be eaten, for they are like a child who is not intellectually capable.<br>A person who was castrated or one who is born sexually impotent may contract impurity because of a <i>zav</i> discharge like other men.",
+            "The stringencies that apply both to males and females are placed upon a <i>tumtum</i> and an <i>androgynus</i> They contract ritual impurity because of uterine bleeding like a woman or because of clear discharges like a man. Their impurity is of questionable status. Therefore if one such person had three <i>zav</i> discharges or discovered <i>zavah</i> bleeding for three consecutive days, he must bring a sacrifice, but it is not eaten. If he was counting seven clean days to purify himself from a <i>zav</i> discharge and he experienced uterine bleeding or he was counting to purify himself from uterine bleeding and experienced a <i>zav</i> discharge, the counting is not disrupted."
+        ],
+        [
+            "When a person afflicted by <i>tzara'at</i> is healed of his affliction, and he has been purified with a cedar branch, a hyssop, a crimson thread, and two birds, all of his flesh is shaved and he is immersed in a <i>mikveh</i>. After this entire process, he may enter Jerusalem. He then counts seven days and on the seventh day, he shaves a second time like the first shaving. He then immerses himself. His status is then that of a <i>t'vul yom</i>. He waits until the evening. On the morrow, on the eighth day, he immerses a second time and then he brings his sacrifices.<br>Why must he immerse himself on the eighth day if he immersed himself previously? Because he had become habituated to contracting lesser types of impurity during the days that he was identified as one afflicted by <i>tzara'at</i> and he would not show care not to contract impurity and perhaps he contracted impurity after he immersed. Therefore, he would immerse himself on the eighth day in the Women's Courtyard, in the Chamber for those Afflicted by <i>Tzara'at</i>,even though he did not divert his attention after his immersion.",
+            "If he delayed and did not shave on the seventh day, but instead, shaved on the eighth day or after several days, on the day that he shaves, he should immerse and wait until the evening. On the following day, he brings his sacrifices after immersing himself a second time, as we explained.<br>What are the rites performed for him? The person who had been afflicted with <i>tzara'at</i> stands outside the Courtyard of the Israelites, in front of the eastern entrance, at the lintel of the Gate of Nicanor, facing west. There all those who require atonement stand at the time they are being purified and a <i>sotah</i> is forced to drink the bitter waters there.<br>The priest takes the sheep to be offered as the guilt-offering of the afflicted person while it is alive and performs <i>tenufah</i> with it together with the <i>log</i> of oil in the eastern portion of the Temple Courtyard where all <i>tenufot</i> are performed. If <i>tenufah</i> was performed with the sheep and the oil each separately, the person fulfills his obligation.<br>Afterwards, the guilt-offering of the afflicted person is brought to the entrance to the Temple Courtyard. The afflicted person inserts his two hands into the Courtyard and places them on his sheep. It is then slaughtered immediately. Two priests receive its blood. One receives it in a receptacle and casts it on the altar and one receives it in his right hand. He pours it into his left hand and sprinkles it with the index finger of his right hand. If he deviated and received it in his left hand first, it is disqualified.<br>The priest who received a portion of the blood in a receptacle should carry it and cast it on the altar first. Afterwards, the priest who received the blood in his palm should approach the afflicted person at the entrance. The priest stands inside and the afflicted person outside. The afflicted person inserts his head and the priests applies some of the blood in his hand on the middle lobe of his right ear. Afterwards, the afflicted person inserts his right hand and the priest applies the blood to his thumb. Afterwards, he inserts his right foot and the priest applies the blood to his large toe. If he applies it the left organs, the afflicted person does not fulfill his obligation. Afterwards, his sin-offerings and burnt-offering are sacrificed.<br>After he applied the blood to his thumb and toe, the priest takes the <i>log</i> of oil and pours it into the left palm of a colleague. If he pours it into his own palm, the person fulfills his obligation. He dips his right index finger in the oil in his palm and sprinkles seven times toward the Holy of Holies. Each time he sprinkles the oil, he dips his finger into it. If he sprinkled it, but did not direct it toward the Holy of Holies, it is acceptable.<br>Afterwards, he approaches the afflicted person and applies the oil to the place where he applied the blood on the middle lobe of his ear, his thumb, and his large toe. He then applies the remainder of the oil to the head of the person seeking purification. If he did not apply it, he does not achieve atonement. The remainder of the <i>log</i> is divided among the priests.",
+            "The remainder of the <i>log</i> of oil may be eaten only in the Temple Courtyard by males of the priestly family like other sacrifices of the most holy order,for an association was established between it and the guilt-offering. It is forbidden to partake of the <i>log</i> of oil until after the seven sprinklings and the application of blood to the thumbs and toes were performed. If one partakes of it, he is liable for lashes, like one who partook of the meat of sacrifices of the most holy order before their blood was cast upon the altar."
+        ],
+        [
+            "What is meant by the term \"the <i>tinuch</i> of the ear\"? The middle lobe.<br>If the priest applied the oil to the sides of the thumb and the large toe, it is acceptable. If he applied it to their lower surface, it is invalid. Whether the priest applies the oil to the blood of the guilt-offering directly above it or he applied it at the side of the blood, even if the blood was cleaned off before he placed the oil on the thumb and the toe, he fulfills his obligation, as implied by Leviticus 14:28 which states that the oil must be applied \"on the place of the blood of the guilt-offering.\"<br>If an afflicted person does not have a right hand, a right foot, or a right ear, he can never regain ritual purity.",
+            "When a guilt offering of an afflicted person was slaughtered without the proper intent or its blood was not applied to the person's thumb and toe, it should be brought to the altar and it requires additional offerings like those offered for a guilt-offering of one afflicted with <i>tzara'at</i>. The afflicted person must bring another guilt-offering for his purificiation.",
+            "If the afflicted person's sin-offering was offered before his guilt-offering, we do not say that one should stir the blood of the sin-offering until the guilt-offering was offered. Instead, it should be left overnight and then taken to the place where sacrifices are burnt.",
+            "A person may bring his guilt-offering one day and his <i>log</i> of oil even after ten days. If he desires to alter the designation of the <i>log</i> and designate it for the guilt-offering of another afflicted person, he may although he has already had it consecrated in a sacred utensil. If the amount of oil decreased before it was poured into the priest's hand and was less than a <i>log</i>, the measure should be refilled. If it decreased after it was poured, another <i>log</i> should be brought instead.",
+            "The following laws apply if the oil was poured into the priest's hand, his colleague began to sprinkle it and then the <i>log</i> spilled. If it spilled before he completed the seven sprinklings, he should bring another <i>log</i> of oil and begin the seven sprinklings. If he completed the seven sprinklings and then the <i>log</i> of oil spilled, he should bring another <i>log</i> and begin applying the oil to the thumb and toe. If he already began applying the oil to the thumb and toe and the <i>log</i> spilled before he could complete it, he should bring another <i>log</i> and begin applying the oil to the thumb and toe. If he completed applying the oil to the thumb and toe and the <i>log</i> spilled before he placed the remainder of the oil on the head of the person being purified, he does not have to bring another <i>log</i>, for the application of the oil to his head is not an indispensable requirement, as implied by Leviticus 14:17, 18 which mentions \"the remainder of the oil,\" and \"the additional oil.\"",
+            "If the priest applied the oil before he applied the blood, he should fill the <i>log</i> container with additional oil and apply the oil after the blood. If the oil was applied to the thumb and toe before the seven sprinklings were made, the <i>log</i> container should be filled with additional oil which should be applied to the thumb and toe after the seven sprinklings. These laws are derived from Leviticus 14:2 which states: \"This is the law applying to one afflicted with <i>tzara'at</i>.\" Implied is that the entire law should be carried out according to the prescribed sequence.",
+            "If the seven sprinklings were made without the proper intent, the offering does not find favor Above, but the afflicted person regains his status of purity.",
+            "When a person who had been afflicted with <i>tzara'at</i> becomes afflicted again after bringing his guilt-offering, he must bring another set of sacrifices for the second affliction. Similarly, if he brings his guilt-offering for the second affliction and becomes afflicted again, he must bring a sacrifice for every time he became afflicted. If, however, he became afflicted and was healed and brought the birds and then became afflicted again, when he was healed a second time and brings his birds, it is sufficient to bring one set of sacrifices for all the times he was afflicted.",
+            "The following laws apply when an afflicted person brings the sacrifices required of a poor person and then he becomes rich, or he brought the sacrifices required of a rich person and he became poor. Everything depends on his status at the time he brings his guilt-offering. If he was wealthy at the time the guilt-offering was slaughtered, he should complete the offering of a wealthy person. If he was poor at that time, he should complete the offering of a poor person.",
+            "There were two afflicted persons whose sacrifices became intermingled and the blood of one of the sin-offerings was sprinkled on the altar and then one of the afflicted persons died. What should the afflicted person who is alive do? He may not bring an animal as a sin-offering, for perhaps the sin-offering whose blood was cast on the altar was his and we follow the principle: an animal is not brought as a sin-offering when there is a doubt whether one is liable. He may not bring a sin-offering of fowl, because a rich man who brings a poor man's offering does not fulfill his obligation.<br>What then should he do? He should sign all his property over to another person. Thus he will be poor. Hence he may bring a sin-offering of fowl, because of the doubt. It is not eaten, as we explained. He may then partake of sacrificial foods.",
+            "When a rich man says: \"I take responsibility for the sacrifices of this afflicted person,\" and the afflicted person was poor, he must bring the sacrifices of a wealthy man, for the person who took the vow has the financial capacity. If a poor person said: \"I take responsibility for the sacrifices of this afflicted person,\" and the afflicted person was wealthy, he must bring the sacrifices of a wealthy man, for the person who took the vow obligated himself to bring the sacrifices of a wealthy man."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..5671fd4c0211da6395120e9445aa68d65dc9d334
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,82 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Offerings_for_Those_with_Incomplete_Atonement",
+    "text": [
+        [
+            "There are four individuals who are referred to as \"requiring atonement\": a <i>zavah</i>, a woman after childbirth, a <i>zav</i>, and a person afflicted by <i>tzara'at</i>.<br>Why are they referred to as \"requiring atonement\"? Because even after each one of them has become pure from the condition that caused his impurity, he has immersed in a <i>mikveh</i>, and the day of the immersion has passed, the person's status is still lacking. His attainment of purity is not complete to the extent that he may partake of sacrificial foods until he brings the sacrifice required of him. Before he brings this sacrifice, he is forbidden to partake of sacrificial food as explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>.",
+            "When a convert becomes circumcised, but has not brought his sacrifice, although he is forbidden to partake of sacrificial food until he brings his sacrifice, he is not considered as one requiring in atonement. It is merely that failing to bring his sacrifice prevents him from being a complete convert and being from the full-fledged members of the Jewish people. Accordingly, he may not partake of sacrificial foods, because he has not become a full-fledged member of the Jewish people. Once he brings his sacrifice and becomes a full-fledged member of the Jewish people, he may partake of sacrificial foods in the evening.<br>If he brings one dove as a sacrifice in the morning, he may partake of sacrificial foods and bring the second dove at a later time. For the sacrifice of a convert is an animal brought as a burnt-offering or two young doves or two turtle doves both brought as burnt-offerings, as explained in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i>.",
+            "The sacrifice brought by either a <i>zav</i> or a <i>zavah</i> is two turtle doves or two young doves, one brought as a burnt-offering and one brought as a sin-offering. The sacrifice of a woman after childbirth is a sheep as a burnt-offering and a young dove or turtle dove as a sin-offering. If she lacks the means for that offering, she must bring two turtle doves or two young doves, one as a burnt-offering and one as a sin-offering. The sacrifice of a person afflicted by <i>tzara'at</i> is three sheep, one as a burnt-offering, one as a guilt offering, and a ewe as a sin-offering. If he does not have the means, he may bring two doves, one as a burnt-offering and one as a sin-offering, and a sheep as a guilt-offering.",
+            "Each of the three, a <i>zav</i>, a <i>zavah</i>, and a person afflicted by <i>tzara'at</i>, bring the sacrifices for their atonement on the eighth day after they become purified from their condition. For each one of them must count seven days of purity, immerse on the seventh day, wait until the conclusion of that day, and offer his sacrifices on the eighth day.",
+            "A woman does not bring her sacrifices on the fortieth day after the birth of a male or the eightieth day after the birth of a female. Instead, she waits until that day is completed and on the following day, the forty-first day after the birth of a male and the eighty-first day after the birth of a female. This is the day concerning which Leviticus 12:6 states: \"And upon completion of her days of purity for a son or for a daughter, she shall bring....\" If she brings the sacrifices in the midst of these days, she does not fulfill her obligation. Even if she brings these sacrifices for a previous birth in the midst of the days of purity for her present offspring, she does not fulfill her obligation.<br>If these days passed and the individuals mentioned above did not bring the sacrifices for their atonement, they should offer them afterwards. As long as they have not brought the sin-offering for which they are liable, they are forbidden to partake of sacrificial foods. Failure to bring their burnt-offering and guilt-offering does not hold them back.<br>We already explained in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i> that a sacrifice may not be brought on behalf of anyone obligated to bring it without their consent with the exception of the sacrifices of those requiring atonement. In this instance, the consent of the principals is not required, as evident from the fact that a person may bring sacrifices on behalf of his sons and daughters who are below majority if they require atonement and allow them to partake of sacrifices.",
+            "What is meant by a <i>zavah</i>? A woman who experienced uterine bleeding for three consecutive days at a time other than the days when she usually menstruates. She is considered a greater <i>zavah</i> and is required to count seven spotless days and bring a sacrifice. We have already explained with regard to the laws of <i>nidah</i>, when a woman will be considered as a <i>zavah</i> because of uterine bleeding that she discovers and when she will not be a <i>zavah</i>, but rather a <i>nidah</i> or ritually pure, and when there will be a question whether she is a <i>zavah</i>. In all situations that we said that she was a <i>zavah</i> and should count seven \"spotless\" days, she is obligated to bring a sacrifice and her sin-offering should be eaten. Whenever we said that there is a question of whether she was a <i>zavah</i>, she should bring a sacrifice, but her sacrifice is not eaten. We have already explained that a sin-offering of fowl brought because of a questionable situation should be burnt.<br>We have already explained what type of birth or miscarriage will cause a woman to contract impurity because of birth and which will not cause her to contract impurity. Whenever we stated that she contracts impurity because of birth, she must bring a sacrifice and her sacrifice is eaten. Whenever we stated that she is not impure because of birth, she is exempt from bringing a sacrifice.",
+            "When a woman was uncertain whether or not she was pregnant and then miscarried and she did not know the nature of the fetus that she miscarried, whether she was required to bring a sacrifice for it or not, she is considered as a woman in childbirth of doubtful status. She must bring a sacrifice, but her sin-offering is not eaten. Similarly, if two women both miscarried, the fetus that one had carried was mature enough to warrant a sacrifice, but the other fetus was not, and the women did not know which of them had carried which fetus, they should each bring a sacrifice because of the doubt, but neither of their sin-offerings are eaten. For a sin-offering of fowl that is brought because of an unresolved question is burnt, lest the woman bringing it not be liable. In such a situation, this sin-offering would be a non-consecrated animal slaughtered in the Temple Courtyard, from which it is forbidden to benefit, as explained in <i>Hilchot Shechitah</i>.",
+            "Whether a woman who gives birth or miscarries gives birth or miscarries to one offspring or many offspring, she may bring one sacrifice that includes all of them. This applies provided the births or the miscarriages take place within the days associated with the prior birth or miscarriage. If, however, they take place afterwards, a separate sacrifice must be brought for the second birth or miscarriage.<br>What is implied? When a woman gives birth to a girl, any miscarriages that occur from the day of that child's birth until the conclusion of the eightieth day are grouped together with the first child. It is as if she gave birth to twins, one after the other, and she is only required to bring one sacrifice. If she miscarried on the eighty-first day or from that date onward, should it be mature enough to require a sacrifice, she must bring a sacrifice for it independently.<br>Should she have given birth to a girl and after sixty or seventy days, miscarry a female fetus, she is exempt from bringing a sacrifice for any fetus she miscarries within the eighty days associated with this second female. Similarly, if she miscarries a third female after sixty or seventy days since the miscarriage of the second female, she is exempt from bringing a sacrifice for any fetus she miscarries within the eighty days associated with this third female. The rationale is that it is taken into account with the third miscarriage and the third birth is taken account with the second birth, because it is within the days associated with it. The second birth is taken into account with the first birth. Thus the woman is required to bring only one sacrifice for everything.",
+            "When a woman gives birth to a <i>tumtum</i> or an <i>androgynus</i>, and then miscarries after forty days from the birth of the first child, she should bring a sacrifice for this miscarriage, for perhaps the first one was a male and thus the miscarriage took place after the days associated with its birth. Nevertheless, her sin-offering is not eaten, lest the first birth have been a female and thus the miscarriage took place in the days associated with its birth, in which instance, she is exempt from a second sacrifice.",
+            "When there are five births or miscarriages of questionable status for which a woman might be liable or five states of <i>zivah</i> of questionable status for which she might be liable, she may bring one set of sacrifices and partake of sacrificial food. The remainder are not considered as an obligation that she must requite. If she was obligated to bring sacrifices for five definite births or five definite <i>zavah</i> bleedings, she may bring one set of sacrifices and partake of sacrificial food. The remainder are considered as an obligation that she must requite. Similar concepts apply to a <i>zav</i>.<br>If a woman is liable for five definite births or miscarriages and five births or miscarriages of questionable status or five definite births or miscarriages and five <i>zivah</i> bleedings of questionable status, she must bring two sets of sacrifices. One is for the definite obligations. That sin-offering is eaten; the sacrifices for the other definite births remain an obligation for her. And she brings one set of sacrifices for the questionable situations. That sin-offering is not eaten; the sacrifices for the other questionable situations do not remain an obligation for her. She may then partake of sacrificial food.",
+            "When a woman converted and it was not known whether she gave birth before she converted or afterwards, because of the doubt, she must bring a sacrifice for the birth, but the sin-offering is not eaten.<br>In <i>Hilchot Shegagot</i>, we already explained that whenever there is an unresolved question whether or not a person requires atonement and Yom Kippur passes, they must bring the sacrifices after Yom Kippur, because it is these sacrifices which make them fit to partake of sacrificial food.",
+            "When a woman is obligated to bring a sacrifice for a birth or a <i>zivah</i>, she should bring money for the set of doves and place it in the appropriate chest. She may then partake of sacrificial food in the evening, relying on the assumption that the court of priests will not depart from the Temple until all of the money in the chest is used and sets of doves are offered for it, as we explained in <i>Hilchot Shekalim</i> and in <i>Hilchot K'lei HaMikdash VeHaOvdim Bo</i>.",
+            "When a woman brought her sin-offering and then died, her heirs should bring her burnt-offering even if she did not separate it during her lifetime. The rationale is that a lien for the sacrifice was already established on her property and this lien has the power of Scriptural Law."
+        ],
+        [
+            "The term <i>zav</i> used by the Torah refers to a discharge of sperm that is released because of an internal sickness that effects the organs of the body in which it collects. When a <i>zav</i> emission is discharged, it is not released with an erection like semen and its release does not involve any desire or satisfaction. Instead, it is drawn out like a barley dough and is dark like the white of an unfertilized egg. In contrast, viable sperm is white and adhesive like the white of a fertilized egg.",
+            "If a person releases a discharge which would have caused him to be deemed a <i>zav</i> because of another sickness or because of factors beyond his control, he is not deemed a <i>zav</i>, as implied by Leviticus 15:2: \"A man who will release discharges from his flesh.\" That phrase can be interpreted to mean: He will become impure \"because of his flesh,\" and not due to any other factor.<br>On this basis, our Sages said: we check a <i>zav</i> with regard to seven factors: food, drink, burdens, jumping, infirmity, provocative sights, and thoughts.<br>What is implied? If a person overate or overdrank or he ate or drank foods or beverages that lead to the discharge of seed, he carried a heavy burden, he jumped from place to place, included in this category is also his being beaten on his back, he was sick, he saw a woman and desired intimacy with her, or he thought about sexual relations even if he did not think specifically about a particular woman whom he knew - if any of these factors preceded his discovery of a <i>zav</i> discharge, we account the discharge to it and it does not render him impure.",
+            "When a person has a seminal emission, he is not rendered impure as a <i>zav</i> for an entire 24-hour period, for the <i>zav</i> comes as a result of the seminal emission. Similarly, we attribute a discharge to provocative sights and lustful thoughts for 24 hours afterwards. By contrast, with regard to food, drink, jumping, and a burden, we attribute a discharge to them only for as long as this factor causes discomfort.",
+            "When a man, whether a gentile or a Jew, becomes circumcised and then sees a discharge, we attribute it to the circumcision as long as he is suffering. When a gentile has a seminal discharge and converts afterwards, he can become impure because of <i>zivah</i> immediately. We do not attribute any discharges in a 24-hour period to the seminal emission.<br>When a minor has a discharge, we do not attribute it to provocative sights and lustful thoughts, for there are no provocative sights and lustful thoughts that will cause a minor to have a discharge. Therefore we check him only with regard to five factors.",
+            "Just as we attribute the discharges of a minor to his sickness, so too, we attribute his discharges to the sickness of his mother if he is nursing or in need of her care.<br>When does the statement that we check a <i>zav</i> with regard to these matters apply? With regard to his second discharge of <i>zivah</i>, for that characterizes him as a <i>zav</i>, as will be explained. If, however, he has one discharge due to factors beyond his control and one \"because of his flesh,\" he is impure with the impurity of <i>zivah</i>. Nevertheless, he should also be checked initially, in order to count three discharges so that he will be liable for a sacrifice.<br>He is not checked for the third discharge. Instead, even if he experiences it due to factors beyond his control, since he was already categorized as impure - because the first two discharges that caused him to be characterized as a <i>zav</i> were \"because of his flesh\" - he is therefore obligated to bring a sacrifice.",
+            "When a person experiences one <i>zav</i> discharge, his status is equivalent to that of one who had a seminal emission. If he experiences two discharges, this is a <i>zav</i> condition. He must count seven clean days and immerse in \"living water.\" He is not, however, obligated to bring a sacrifice.<br>If he experiences three discharges, he is a <i>zav</i> in the full sense of the term and is obligated to bring a sacrifice. There is no difference between a <i>zav</i> who experienced two discharges and one who experienced three except the obligation to bring a sacrifice. All of these matters are part of the Oral Tradition conveyed from Moses from Sinai.",
+            "Whether a person experiences two discharges or three in one hour one after the other or experienced one discharge a day for three consecutive days, he is categorized as a <i>zav</i>. For the Torah made the categorization of a <i>zavah</i> dependent on days, as Leviticus 15:25 states: \"If she will experience a flow of blood for many days,\" It did not make the categorization of a <i>zav</i> dependent on days.",
+            "If the <i>zav</i> experienced an interruption of an entire day between one discharge and another, they are not linked together.<br>What is implied? A man experienced a discharge on the Sabbath and a second discharge on Monday, they are not linked together and he is not categorized as a <i>zav</i>. Similarly, if he experienced a second discharge on Sunday ands experienced a third discharge on Tuesday, he is not obligated to bring a sacrifice, for it is not linked to the first two, for there was an interruption of a day between them. If, however, he experienced a discharge during the day and another, on the following night, they are linked together. Needless to say, if he experienced one discharge at night and the second, on the following day, that they are linked together. Similarly, if he experienced three discharges, one on each of three consecutive nights, they are linked together.",
+            "There is no minimum measure for the discharge of a <i>zav</i>. Instead, even a discharge of the slightest size renders him impure, as Leviticus 15:3 states: \"or whether it seals his flesh.\" Implied is any discharge that is apparent on his flesh renders him as ritually impure.",
+            "The following rules apply when a <i>zav</i> discharge flowed without interruption for an extended time. If the time that elapsed from the beginning of the discharge until its end was as long as it takes to immerse oneself and dry or longer, it is considered as two discharges, because it takes as long a time as two would. If it did not take that long, even if it ceased in the middle, and he had a second discharge within that time period, it is considered as one discharge.<br>Similarly, if one discharge lasted the amount of time that three discharges would take - i.e., from its beginning to its end, there was enough time for a man to immerse himself and dry himself twice - it is considered as three discharges and he must bring a sacrifice.",
+            "If a person experienced a discharge during the day, it ceased for the amount of time it takes to immerse and dry oneself and afterwards, he experienced another two discharges or one discharge that lasts as long as two or if he experienced two discharges or one discharge that lasts as long as two, and then it ceased for the amount of time it takes to immerse and dry oneself and afterwards, he experienced another discharge, he is a <i>zav</i> in a full sense.",
+            "A discharge is considered as two discharges even though it did not last for the time two discharges last, if part of it was experienced at the end of the day and part at the beginning of the night. The rationale is that the change of dates divides the discharge as it were, and causes it to be considered as two.<br>Therefore if a man experiences a discharge <i>bein hashamashamot</i> concerning which there is an unresolved doubt whether it is considered as day or as night, there is an unresolved doubt whether he is impure.",
+            "If a man experiences one discharge during the day and another <i>bein hashamashot</i>, he has definitely contracted the impurity of a <i>zav</i>, but there is an unresolved doubt whether he must bring a sacrifice. He must bring a set of doves as sacrifices, but the sin-offering is not eaten.",
+            "If a person experienced a discharge during <i>bein hashamashot</i> on the night of the Sabbath and another discharge on the night following the Sabbath there is an unresolved doubt whether he contracted <i>zav</i> impurity and there is an unresolved doubt whether he is obligated for a sacrifice.<br>There is an unresolved doubt whether he has contracted <i>zav</i> impurity, for perhaps the first discharged took place on Friday and the second on Saturday night. Thus the Sabbath intervened between them and there is no concept of <i>zav</i> impurity at all. And there is an unresolved doubt whether he is obligated to bring a sacrifice, for perhaps one of them took place, partially during the day and partially during the night, in which instance, it is considered as two. Thus he would have experienced three discharges and would be liable for a sacrifice. Therefore he brings a sacrifice, but it is not eaten."
+        ],
+        [
+            "During all the days when a <i>zav</i> experiences <i>zav</i> discharges, he is ritually impure. When the <i>zav</i> discharges cease, he counts seven clean days, like a <i>zavah</i> must, immerses himself on the seventh day, and waits until nightfall. On the eighth day, he brings his sacrifice if he had experienced three discharges.<br>If he experienced a <i>zav</i> discharge even at the end of the seventh day after he immersed himself, he negates his entire counting and must begin to count seven clean days from the day of his last discharge.",
+            "When a <i>zav</i> has a seminal emission during the seven clean days he counts, he only nullifies that day. From the following day onward, he completes the seven days and then brings his sacrifice.<br>What is implied? He had a seminal emission on the fifth day, He counts another three clean days afterwards, immerses himself on the third day and brings his sacrifice on the fourth day.",
+            "When a <i>zav</i> checks himself on the first day of his counting and finds himself pure and does not check himself for the remainder of the seven days until the seventh day when he checks himself and finds himself pure, he may rely on the presumption that he is pure. Even if he checked on the day when he had an impure discharge and saw that he was pure and that the discharge had ended and he did not check himself throughout the seven days, but did check himself on the seventh dayor the eighth day, should he find himself pure, the days of counting are significant and he may rely on the presumption that he is pure.",
+            "Any discharge that causes the counting of the days to be nullified does not bring about an obligation for a sacrifice.<br>What is implied? A man experienced two discharges and then had an interruption for a day or two and thus he began counting his seven clean days. Although he experienced a <i>zav</i> discharge in the midst of the seven days, it is not combined with the previous two. Instead, it nullifies the counting and he must begin to count over again, as we explained.<br>Moreover, even if he experienced three consecutive discharges in the midst of the counting - even if he experienced them on one day, and even if that was on the conclusion of the seventh day of the seven clean days - he should not bring a sacrifice. For these discharges are considered as nullifying the clean days that were being counted. If he experienced three discharges on the night of the eighth day, he must bring a sacrifice, because these discharges do not nullify the previous counting.<br>To whom does the above apply? To a <i>zav</i> who has experienced two discharges. A <i>zav</i> who experienced three discharges previously, by contrast, who experiences three discharges on the eighth night after the seven clean days does not bring a second sacrifice because of these three discharges, only one sacrifice for the first three discharges. Although these three discharges do not nullify the clean days that were counted, the man has not entered a time when it is fit for him to bring a sacrifice, since the preceding night is considered as \"lacking in time,\" with regard to all Torah laws, with the exception of a woman after childbirth who miscarried on the night of the eighty-first day. She brings a second sacrifice, as we explained. This concept was communicated by the Oral Tradition.",
+            "If a man experienced one discharge on the eighth night and two discharges on the eighth day, they are linked together and he is required to bring a sacrifice because of the two latter discharges. The rationale is that a <i>zav's</i> first discharge is considered as a seminal emission. If he experiences two others afterwards, it is combined together with them to obligate him for a sacrifice. If, however, he experienced two discharges on the eighth night and one on the eighth day, they are not linked together and he is not required to bring a second sacrifice because of the latter <i>zav</i> discharges.",
+            "Every male can contract <i>zav</i> impurity, even an infant on the day of his birth, a convert, a servant, a deafmute, and an intellectually and/or emotionally unstable person. It appears to me that atonement is brought for them so that it is possible for them to partake of sacrificial food. Their sin-offering should be eaten, for they are like a child who is not intellectually capable.<br>A person who was castrated or one who is born sexually impotent may contract impurity because of a <i>zav</i> discharge like other men.",
+            "The stringencies that apply both to males and females are placed upon a <i>tumtum</i> and an <i>androgynus</i> They contract ritual impurity because of uterine bleeding like a woman or because of clear discharges like a man. Their impurity is of questionable status. Therefore if one such person had three <i>zav</i> discharges or discovered <i>zavah</i> bleeding for three consecutive days, he must bring a sacrifice, but it is not eaten. If he was counting seven clean days to purify himself from a <i>zav</i> discharge and he experienced uterine bleeding or he was counting to purify himself from uterine bleeding and experienced a <i>zav</i> discharge, the counting is not disrupted."
+        ],
+        [
+            "When a person afflicted by <i>tzara'at</i> is healed of his affliction, and he has been purified with a cedar branch, a hyssop, a crimson thread, and two birds, all of his flesh is shaved and he is immersed in a <i>mikveh</i>. After this entire process, he may enter Jerusalem. He then counts seven days and on the seventh day, he shaves a second time like the first shaving. He then immerses himself. His status is then that of a <i>t'vul yom</i>. He waits until the evening. On the morrow, on the eighth day, he immerses a second time and then he brings his sacrifices.<br>Why must he immerse himself on the eighth day if he immersed himself previously? Because he had become habituated to contracting lesser types of impurity during the days that he was identified as one afflicted by <i>tzara'at</i> and he would not show care not to contract impurity and perhaps he contracted impurity after he immersed. Therefore, he would immerse himself on the eighth day in the Women's Courtyard, in the Chamber for those Afflicted by <i>Tzara'at</i>,even though he did not divert his attention after his immersion.",
+            "If he delayed and did not shave on the seventh day, but instead, shaved on the eighth day or after several days, on the day that he shaves, he should immerse and wait until the evening. On the following day, he brings his sacrifices after immersing himself a second time, as we explained.<br>What are the rites performed for him? The person who had been afflicted with <i>tzara'at</i> stands outside the Courtyard of the Israelites, in front of the eastern entrance, at the lintel of the Gate of Nicanor, facing west. There all those who require atonement stand at the time they are being purified and a <i>sotah</i> is forced to drink the bitter waters there.<br>The priest takes the sheep to be offered as the guilt-offering of the afflicted person while it is alive and performs <i>tenufah</i> with it together with the <i>log</i> of oil in the eastern portion of the Temple Courtyard where all <i>tenufot</i> are performed. If <i>tenufah</i> was performed with the sheep and the oil each separately, the person fulfills his obligation.<br>Afterwards, the guilt-offering of the afflicted person is brought to the entrance to the Temple Courtyard. The afflicted person inserts his two hands into the Courtyard and places them on his sheep. It is then slaughtered immediately. Two priests receive its blood. One receives it in a receptacle and casts it on the altar and one receives it in his right hand. He pours it into his left hand and sprinkles it with the index finger of his right hand. If he deviated and received it in his left hand first, it is disqualified.<br>The priest who received a portion of the blood in a receptacle should carry it and cast it on the altar first. Afterwards, the priest who received the blood in his palm should approach the afflicted person at the entrance. The priest stands inside and the afflicted person outside. The afflicted person inserts his head and the priests applies some of the blood in his hand on the middle lobe of his right ear. Afterwards, the afflicted person inserts his right hand and the priest applies the blood to his thumb. Afterwards, he inserts his right foot and the priest applies the blood to his large toe. If he applies it the left organs, the afflicted person does not fulfill his obligation. Afterwards, his sin-offerings and burnt-offering are sacrificed.<br>After he applied the blood to his thumb and toe, the priest takes the <i>log</i> of oil and pours it into the left palm of a colleague. If he pours it into his own palm, the person fulfills his obligation. He dips his right index finger in the oil in his palm and sprinkles seven times toward the Holy of Holies. Each time he sprinkles the oil, he dips his finger into it. If he sprinkled it, but did not direct it toward the Holy of Holies, it is acceptable.<br>Afterwards, he approaches the afflicted person and applies the oil to the place where he applied the blood on the middle lobe of his ear, his thumb, and his large toe. He then applies the remainder of the oil to the head of the person seeking purification. If he did not apply it, he does not achieve atonement. The remainder of the <i>log</i> is divided among the priests.",
+            "The remainder of the <i>log</i> of oil may be eaten only in the Temple Courtyard by males of the priestly family like other sacrifices of the most holy order,for an association was established between it and the guilt-offering. It is forbidden to partake of the <i>log</i> of oil until after the seven sprinklings and the application of blood to the thumbs and toes were performed. If one partakes of it, he is liable for lashes, like one who partook of the meat of sacrifices of the most holy order before their blood was cast upon the altar."
+        ],
+        [
+            "What is meant by the term \"the <i>tinuch</i> of the ear\"? The middle lobe.<br>If the priest applied the oil to the sides of the thumb and the large toe, it is acceptable. If he applied it to their lower surface, it is invalid. Whether the priest applies the oil to the blood of the guilt-offering directly above it or he applied it at the side of the blood, even if the blood was cleaned off before he placed the oil on the thumb and the toe, he fulfills his obligation, as implied by Leviticus 14:28 which states that the oil must be applied \"on the place of the blood of the guilt-offering.\"<br>If an afflicted person does not have a right hand, a right foot, or a right ear, he can never regain ritual purity.",
+            "When a guilt offering of an afflicted person was slaughtered without the proper intent or its blood was not applied to the person's thumb and toe, it should be brought to the altar and it requires additional offerings like those offered for a guilt-offering of one afflicted with <i>tzara'at</i>. The afflicted person must bring another guilt-offering for his purificiation.",
+            "If the afflicted person's sin-offering was offered before his guilt-offering, we do not say that one should stir the blood of the sin-offering until the guilt-offering was offered. Instead, it should be left overnight and then taken to the place where sacrifices are burnt.",
+            "A person may bring his guilt-offering one day and his <i>log</i> of oil even after ten days. If he desires to alter the designation of the <i>log</i> and designate it for the guilt-offering of another afflicted person, he may although he has already had it consecrated in a sacred utensil. If the amount of oil decreased before it was poured into the priest's hand and was less than a <i>log</i>, the measure should be refilled. If it decreased after it was poured, another <i>log</i> should be brought instead.",
+            "The following laws apply if the oil was poured into the priest's hand, his colleague began to sprinkle it and then the <i>log</i> spilled. If it spilled before he completed the seven sprinklings, he should bring another <i>log</i> of oil and begin the seven sprinklings. If he completed the seven sprinklings and then the <i>log</i> of oil spilled, he should bring another <i>log</i> and begin applying the oil to the thumb and toe. If he already began applying the oil to the thumb and toe and the <i>log</i> spilled before he could complete it, he should bring another <i>log</i> and begin applying the oil to the thumb and toe. If he completed applying the oil to the thumb and toe and the <i>log</i> spilled before he placed the remainder of the oil on the head of the person being purified, he does not have to bring another <i>log</i>, for the application of the oil to his head is not an indispensable requirement, as implied by Leviticus 14:17, 18 which mentions \"the remainder of the oil,\" and \"the additional oil.\"",
+            "If the priest applied the oil before he applied the blood, he should fill the <i>log</i> container with additional oil and apply the oil after the blood. If the oil was applied to the thumb and toe before the seven sprinklings were made, the <i>log</i> container should be filled with additional oil which should be applied to the thumb and toe after the seven sprinklings. These laws are derived from Leviticus 14:2 which states: \"This is the law applying to one afflicted with <i>tzara'at</i>.\" Implied is that the entire law should be carried out according to the prescribed sequence.",
+            "If the seven sprinklings were made without the proper intent, the offering does not find favor Above, but the afflicted person regains his status of purity.",
+            "When a person who had been afflicted with <i>tzara'at</i> becomes afflicted again after bringing his guilt-offering, he must bring another set of sacrifices for the second affliction. Similarly, if he brings his guilt-offering for the second affliction and becomes afflicted again, he must bring a sacrifice for every time he became afflicted. If, however, he became afflicted and was healed and brought the birds and then became afflicted again, when he was healed a second time and brings his birds, it is sufficient to bring one set of sacrifices for all the times he was afflicted.",
+            "The following laws apply when an afflicted person brings the sacrifices required of a poor person and then he becomes rich, or he brought the sacrifices required of a rich person and he became poor. Everything depends on his status at the time he brings his guilt-offering. If he was wealthy at the time the guilt-offering was slaughtered, he should complete the offering of a wealthy person. If he was poor at that time, he should complete the offering of a poor person.",
+            "There were two afflicted persons whose sacrifices became intermingled and the blood of one of the sin-offerings was sprinkled on the altar and then one of the afflicted persons died. What should the afflicted person who is alive do? He may not bring an animal as a sin-offering, for perhaps the sin-offering whose blood was cast on the altar was his and we follow the principle: an animal is not brought as a sin-offering when there is a doubt whether one is liable. He may not bring a sin-offering of fowl, because a rich man who brings a poor man's offering does not fulfill his obligation.<br>What then should he do? He should sign all his property over to another person. Thus he will be poor. Hence he may bring a sin-offering of fowl, because of the doubt. It is not eaten, as we explained. He may then partake of sacrificial foods.",
+            "When a rich man says: \"I take responsibility for the sacrifices of this afflicted person,\" and the afflicted person was poor, he must bring the sacrifices of a wealthy man, for the person who took the vow has the financial capacity. If a poor person said: \"I take responsibility for the sacrifices of this afflicted person,\" and the afflicted person was wealthy, he must bring the sacrifices of a wealthy man, for the person who took the vow obligated himself to bring the sacrifices of a wealthy man."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/Torat Emet 363.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..11b0ae5fd536ec42e58dc2a43baffdea1aebd2ae
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/Torat Emet 363.json	
@@ -0,0 +1,86 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "אַרְבָעָה הֵן הַנִּקְרָאִין מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה. הַזָּבָה. וְהַיּוֹלֶדֶת. וְהַזָּב. וְהַמְצֹרָע. וְלָמָּה נִקְרָאוּ מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן אַף עַל פִּי שֶׁטָּהַר מִטֻּמְאָתוֹ וְטָבַל וְהֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ עֲדַיִן הוּא חָסֵר וְלֹא גָּמְרָה טָהֳרָתוֹ כְּדֵי לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ. וְקֹדֶם שֶׁיָּבִיא כַּפָּרָתוֹ אָסוּר הוּא לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין:\n",
+            "גֵּר שֶׁמָּל וְטָבַל וַעֲדַיִן לֹא הֵבִיא קָרְבָּנוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ אֵינוֹ מִמְּחֻסְּרֵי כַּפָּרָה. שֶׁקָּרְבָּנוֹ עִכְּבוֹ לִהְיוֹת גֵּר גָּמוּר וְלִהְיוֹת כְּכָל כְּשֵׁרֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפְּנֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים שֶׁעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה כִּכְשֵׁרֵי יִשְׂרָאֵל. וְכֵיוָן שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ וְיֵעָשֶׂה יִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים. הֵבִיא פְּרֵדָה אַחַת בְּשַׁחֲרִית אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים לָעֶרֶב וְיָבִיא פְּרֵדָה שְׁנִיָּה. שֶׁקָּרְבָּנוֹ שֶׁל גֵּר עוֹלַת בְּהֵמָה אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אוֹ שְׁתֵּי תּוֹרִים וּשְׁנֵיהֶן עוֹלָה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת:\n",
+            "הַזָּב וְהַזָּבָה קָרְבָּן כָּל אַחַת מֵהֶן שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. וְהַיּוֹלֶדֶת קָרְבָּנָהּ כֶּבֶשׂ עוֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תּוֹר חַטָּאת. וְאִם אֵין יָדָהּ מַשֶּׂגֶת מְבִיאָה שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. וְהַמְצֹרָע קָרְבָּנוֹ שְׁלֹשָׁה כְּבָשִׂים אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד אָשָׁם. וְכִשְׂבָּה לְחַטָּאת. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת מֵבִיא קֵן אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת וְכֶבֶשׂ לְאָשָׁם:\n",
+            "הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַמְצֹרָע מֵבִיא כָּל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן כַּפָּרָתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְטָהֳרָתוֹ שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן סוֹפֵר שִׁבְעָה יְמֵי טָהֳרָה וְטוֹבֵל בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּמַקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי:\n",
+            "הַיּוֹלֶדֶת אֵינָהּ מְבִיאָה קָרְבָּנָהּ בְּיוֹם אַרְבָּעִים לְזָכָר אוֹ בְּיוֹם שְׁמוֹנִים לִנְקֵבָה. אֶלָּא מַעֲרֶבֶת שִׁמְשָׁהּ וּמְבִיאָהּ קָרְבָּנָהּ לְמָחָר שֶׁהוּא יוֹם אַרְבָּעִים וְאֶחָד לְזָכָר וְיוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד לִנְקֵבָה וְהוּא הַיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ <small>(ויקרא יב ו)</small> \"וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא\" וְגוֹ'. וְאִם הֵבִיאָה קָרְבָּנָהּ תּוֹךְ יְמֵי מְלֹאת לֹא יָצָאת אֲפִלּוּ הֵבִיאָה עַל וְלָדוֹת הָרִאשׁוֹנִים בְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת שֶׁל וָלָד זֶה לֹא יָצָאת. עָבְרוּ יָמִים אֵלּוּ וְלֹא הֵבִיאוּ כַּפָּרָתָן הֲרֵי אֵלּוּ מַקְרִיבִין כַּפָּרָתָן לְאַחַר זְמַן. וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא הִקְרִיבוּ חַטָּאתָם אֲסוּרִים לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים. אֲבָל הָעוֹלָה (וְהָאָשָׁם) אֵינָן מְעַכְּבִין. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁכָּל מְחֻיְּבֵי קָרְבָּן אֵין מַקְרִיבִין עַל יָדָן אֶלָּא מִדַּעְתָּן. חוּץ מִמְּחֻסְּרֵי כַּפָּרָה שֶׁאֵין צְרִיכִין דַּעַת בְּעָלִים שֶׁהֲרֵי אָדָם מֵבִיא קָרְבָּן עַל בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַקְּטַנִּים אִם הָיוּ מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה וּמַאֲכִילָן בִּזְבָחִים:\n",
+            "אֵי זוֹ הִיא זָבָה. זוֹ שֶׁזָּב דָּמָהּ שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה בְּלֹא עֵת נִדָּתָהּ. וְזוֹ הִיא זָבָה גְּדוֹלָה שֶׁצְּרִיכָה סְפִירַת שִׁבְעָה וְחַיֶּבֶת בְּקָרְבָּן. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן הַנִּדָּה אֵימָתַי תִּהְיֶה הָאִשָּׁה זָבָה בְּדָמִים שֶׁתִּרְאֶה וְאֵימָתַי לֹא תִּהְיֶה זָבָה אֶלָּא נִדָּה אוֹ טְהוֹרָה וּמָתַי תִּהְיֶה סְפֵק זָבָה. כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא זָבָה וְסוֹפֶרֶת שִׁבְעָה הֲרֵי הִיא חַיֶּבֶת לְהָבִיא קָרְבָּן וְחַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא סְפֵק זָבָה הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן וְאֵין חַטָּאתָה נֶאֱכֶלֶת. שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק תִּשָּׂרֵף. וְשָׁם בֵּאַרְנוּ מַה תֵּלֵד הָאִשָּׁה אוֹ מַה תַּפִּיל וְתִהְיֶה טְמֵאָה לֵידָה וּמַה תֵּלֵד אוֹ תַּפִּיל וְלֹא תִּהְיֶה טְמֵאָה לֵידָה. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא טְמֵאָה לֵידָה הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן וְחַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאֵינָהּ טְמֵאָה לֵידָה הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא הֻחְזְקָה עֵבָּרָה וְהִפִּילָה וְלֹא יָדְעָה מַה הִפִּילָה. אִם נֵפֶל שֶׁחַיֶּבֶת עָלָיו קָרְבָּן אוֹ דָּבָר שֶׁאֵינָהּ חַיֶּבֶת עָלָיו קָרְבָּן. הֲרֵי זוֹ סְפֵק יוֹלֶדֶת וּמְבִיאָהּ קָרְבָּן וְאֵין חַטָּאתָה נֶאֱכֶלֶת. וְכֵן שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ שְׁנֵי נְפָלִים נֵפֶל אֶחָד רָאוּי לְהַקְרִיב עָלָיו וְהַנֵּפֶל הָאַחֵר פְּטוּרָה עָלָיו וְאֵין אַחַת מֵהֶן מַכֶּרֶת נִפְלָהּ. כָּל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן מְבִיאָה קָרְבָּן מִסָּפֵק וְאֵין חַטַּאת אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן נֶאֱכֶלֶת שֶׁחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק נִשְׂרֶפֶת שֶׁמָּא אֵינָהּ חַיֶּבֶת וְנִמְצֵאת חַטָּאת זוֹ חֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה שֶׁהֵן אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁחִיטָה:\n",
+            "אַחַת הַיּוֹלֶדֶת וְאַחַת הַמַּפֶּלֶת וָלָד אֶחָד אוֹ וְלָדוֹת הַרְבֵּה הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד לְכֻלָּן וְהוּא שֶׁתֵּלֵד כֻּלָּן בְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת. אֲבָל אִם הִפִּילָה אַחַר יְמֵי מְלֹאת מְבִיאָה אַף עַל הַשֵּׁנִי. כֵּיצַד. יָלְדָה נְקֵבָה כָּל נְפָלִים שֶׁתַּפִּיל מִיּוֹם הַלֵּידָה עַד סוֹף יוֹם שְׁמוֹנִים הֲרֵי הֵן נֶחְשָׁבִין עִם הַוָּלָד הָרִאשׁוֹן וּכְאִלּוּ יָלְדָה תְּאוֹמִים זֶה אַחַר זֶה וְאֵינָהּ מְבִיאָה אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד. הִפִּילָה נֵפֶל בְּיוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד וּמִיּוֹם אֶחָד וּשְׁמוֹנִים וָהָלְאָה אִם הִיא רְאוּיָה לְקָרְבַּן הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ. יָלְדָה נְקֵבָה וּלְאַחַר שִׁשִּׁים אוֹ שִׁבְעִים יוֹם הִפִּילָה נְקֵבָה שְׁנִיָּה. כָּל נֵפֶל שֶׁתַּפִּיל בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה זוֹ הַשְּׁנִיָּה פְּטוּרָה עָלָיו. וְכֵן אִם הִפִּילָה נְקֵבָה שְׁלִישִׁית אַחַר שִׁשִּׁים אוֹ שִׁבְעִים יוֹם שֶׁל נְקֵבָה שְׁנִיָּה. הֲרֵי כָּל נֵפֶל שֶׁתַּפִּיל בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה שְׁלִישִׁית פְּטוּרָה עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָשׁוּב עִם הַנֵּפֶל הַשְּׁלִישִׁי וְהַנֵּפֶל הַשְּׁלִישִׁי חָשׁוּב עִם הַשֵּׁנִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת שֶׁלּוֹ וְהַשֵּׁנִי חָשׁוּב עִם הָרִאשׁוֹנָה וְאֵינָהּ מְבִיאָה אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד עַל הַכּל:\n",
+            "הַיּוֹלֶדֶת טֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרוֹגִינוּס וְהִפִּילָה נֵפֶל אַחַר אַרְבָּעִים מִיּוֹם לֵידָתוֹ. הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן עַל נֵפֶל זֶה שֶׁמָּא זָכָר הוּא הָרִאשׁוֹן וַהֲרֵי הִפִּילָה אַחַר מְלֹאת. וְאֵין חַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת שֶׁמָּא נְקֵבָה הִיא הָרִאשׁוֹנָה וּבְתוֹךְ מְלֹאת הִפִּילָה שֶׁהִיא פְּטוּרָה מִקָּרְבָּן שֵׁנִי:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ סְפֵק חָמֵשׁ לֵידוֹת אוֹ סְפֵק חָמֵשׁ זִיבוֹת. מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. הָיוּ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת וְחָמֵשׁ זָבוֹת וַדָּאוֹת מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים וְהַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. וְכֵן הַדִּין בְּזָב. הָיוּ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת וְחָמֵשׁ לֵידוֹת סָפֵק אוֹ חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת וְחָמֵשׁ זִיבוֹת סָפֵק. מְבִיאָה שְׁנֵי קָרְבָּנוֹת אֶחָד עַל הַוַּדַּאי וְנֶאֱכָל וּשְׁאָר הַוַּדָּאוֹת עָלֶיהָ חוֹבָה וְאֶחָד עַל הַסָּפֵק וְאֵינוֹ נֶאֱכָל וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְגַּיְּרָה וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיְּרָה יָלְדָה אוֹ מִשֶּׁנִּתְגַּיְּרָה יָלְדָה. הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן מִסָּפֵק וְאֵין חַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁגָגוֹת שֶׁכָּל מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה מִסָּפֵק שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶם [יוֹם הַכִּפּוּרִים] חַיָּבִין לְהָבִיא אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁקָּרְבָּן זֶה מַכְשִׁירָן לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ לֵידָה אוֹ זִיבָה. מְבִיאָה מְעוֹת הַקִּנִּים וְנוֹתֶנֶת בַּשּׁוֹפָר וְאוֹכֶלֶת בְּקָדָשִׁים לָעֶרֶב חֲזָקָה שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁל כֹּהֲנִים עוֹמְדִין מִשָּׁם עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַמָּעוֹת שֶׁבַּשּׁוֹפָר וְיַקְרִיבוּ כְּנֶגְדָּן קִנִּים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁקָלִים וּבְהִלְכוֹת כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהָעוֹבְדִין בּוֹ:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ וּמֵתָה יָבִיאוּ הַיּוֹרְשִׁים עוֹלָתָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִפְרִישָׁה אוֹתָהּ מֵחַיִּים כְּבָר נִשְׁתַּעַבְּדוּ נְכָסֶיהָ לַקָּרְבָּן. וְהַשִּׁעְבּוּד דִּין תּוֹרָה הוּא:\n"
+        ],
+        [
+            "הַזָב הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא שִׁכְבַת זֶרַע הַבָּא מֵחֳלָיֵי הַחֲלָלִים שֶׁהִיא מִתְקַבֶּצֶת בָּהֶן. וּכְשֶׁיּוֹצֵא הַזּוֹב אֵינוֹ יוֹצֵא בְּקֹשִׁי כְּשִׁכְבַת זֶרַע וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ תַּאֲוָה וְלֹא הֲנָאָה אֶלָּא נִגְרָר וְיוֹצֵא כְּמוֹ בָּצֵק שֶׁל שְׂעוֹרִים כֵּהֶה כְּלֹבֶן בֵּיצָה הַמּוּזֶרֶת. אֲבָל שִׁכְבַת זֶרַע לְבָנָה קְשׁוּרָה כְּלֹבֶן בֵּיצָה שֶׁאֵינָהּ מוּזֶרֶת:\n",
+            "הֲרוֹאֶה רְאִיּוֹת הַזּוֹב הַגּוֹרְמוֹת לוֹ לִהְיוֹת זָב מֵחֲמַת חלִי אוֹ אֹנֶס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינוֹ זָב שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טו ב)</small> \"זָב מִבְּשָׂרוֹ\" מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ הוּא שֶׁיִּהְיֶה טָמֵא לֹא מֵחֲמַת דָּבָר אַחֵר. מִכָּאן אָמְרוּ בְּשִׁבְעָה דְּרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב. בְּמַאֲכָל. וּבְמִשְׁתֶּה. בְּמַשָּׂא. וּבִקְפִיצָה. בְּחלִי. וּבְמַרְאֶה. וּבְהִרְהוּר. כֵּיצַד. אָכַל אֲכִילָה גַּסָּה אוֹ שָׁתָה הַרְבֵּה. אוֹ שֶׁאָכַל אוֹ שָׁתָה אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין הַמְּבִיאִין לִידֵי שִׁכְבַת זֶרַע. אוֹ שֶׁנָּשָׂא מַשּׂוֹי כָּבֵד. אוֹ שֶׁקָּפַץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּבִכְלַל דָּבָר זֶה אִם הֻכָּה עַל גַּבּוֹ. אוֹ שֶׁהָיָה חוֹלֶה. אוֹ שֶׁרָאָה אִשָּׁה וְהִתְאַוָּה שְׁכִיבָתָהּ. אוֹ שֶׁהִרְהֵר בְּעִסְקֵי בְּעִילָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִרְהֵר בִּבְעִילַת אִשָּׁה שֶׁהוּא מַכִּירָהּ. אִם קָדַם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ וְרָאָה רְאִיָּה שֶׁל זוֹב תּוֹלִין בּוֹ וְאֵינוֹ מְטַמֵּא:\n",
+            "הָרוֹאֶה קֶרִי אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּזוֹב מֵעֵת לְעֵת שֶׁרְאִיָּה זוֹ שֶׁל זוֹב מֵחֲמַת שִׁכְבַת זֶרַע הִיא. וְכֵן לְמַרְאֶה וּלְהִרְהוּר תּוֹלִין בָּהֶן מֵעֵת לְעֵת. אֲבָל לְמַאֲכָל וּלְמִשְׁתֶּה וְלִקְפִיצָה וּלְמַשָּׂא. תּוֹלִין בָּהֶן כָּל זְמַן שֶׁמִּצְטַעֵר:\n",
+            "מִי שֶׁמָּל וְאַחַר כָּךְ רָאָה זוֹב בֵּין עַכּוּ\"ם בֵּין יִשְׂרָאֵל תּוֹלִין בַּמִּילָה כָּל זְמַן שֶׁמִּצְטַעֵר. עַכּוּ\"ם שֶׁרָאָה קֶרִי וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּיֵּר מְטַמֵּא בְּזִיבָה מִיָּד וְאֵין תּוֹלִין לוֹ מֵעֵת לְעֵת. קָטָן אֵין תּוֹלִין לוֹ לֹא בְּמַרְאֶה וְלֹא בְּהִרְהוּר שֶׁאֵין לְקָטָן מַרְאֶה וְהִרְהוּר הַמֵּבִיא לִידֵי זוֹב. לְפִיכָךְ בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בַּחֲמִשָּׁה דְּרָכִים בִּלְבַד:\n",
+            "וּכְשֵׁם שֶׁתּוֹלִין לְקָטָן בְּחָלְיוֹ כָּךְ תּוֹלִין לוֹ בָּחֳלִי אִמּוֹ אִם הָיָה יוֹנֵק מִמֶּנָּה אוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁבּוֹדְקִין אֶת הַזָּב בִּדְרָכִים אֵלּוּ בִּרְאִיָּה שְׁנִיָּה שֶׁל זוֹב שֶׁבָּהּ יֵעָשֶׂה זוֹב כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. אֲבָל רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה אֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָהּ בְּאֹנֶס וּרְאִיָּה שְׁנִיָּה מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא טֻמְאַת זִיבוּת. וְאַף עַל פִּי כֵן בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בָּרִאשׁוֹנָה כְּדֵי לִמְנוֹת בָּהּ שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת לְחַיְּבוֹ קָרְבָּן. רְאִיָּה שְׁלִישִׁית אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בָּהּ אֶלָּא אֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָהּ מֵחֲמַת אֹנֶס הוֹאִיל וְנִזְקָק לְטֻמְאָה שֶׁהֲרֵי רְאִיּוֹת שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהֶן זָב מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ הָיָה לְפִיכָךְ יִתְחַיֵּב בְּקָרְבָּן:\n",
+            "הָרוֹאֶה רְאִיָּה אַחַת שֶׁל זוֹב הֲרֵי הוּא כְּבַעַל קֶרִי. רָאָה שְׁתַּיִם הֲרֵי זֶה זוֹב וְצָרִיךְ סְפִירַת שִׁבְעָה וּבִיאַת מַיִם חַיִּים וְאֵינוֹ חַיָּב בְּקָרְבָּן. רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת הֲרֵי זֶה זָב גָּמוּר וְחַיָּב בְּקָרְבָּן. וְאֵין בֵּין זָב שֶׁרָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת לְרוֹאֶה שָׁלֹשׁ אֶלָּא קָרְבָּן בִּלְבַד. וּדְבָרִים אֵלּוּ כֻּלָּן דִּבְרֵי קַבָּלָה מִפִּי משֶׁה רַבֵּנוּ מִסִּינַי:\n",
+            "אֶחָד הָרוֹאֶה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת אוֹ שָׁלֹשׁ בְּשָׁעָה אַחַת זוֹ אַחַר זוֹ אוֹ שֶׁרָאָה רְאִיָּה בְּכָל יוֹם זֶה אַחַר זֶה הֲרֵי זֶה זָב. לְפִי שֶׁתָּלָה הַכָּתוּב אֶת הַזָּבָה בְּיָמִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טו כה)</small> \"כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים\" וְהַזָּב לֹא תָּלָה אוֹתוֹ בְּיָמִים:\n",
+            "וְאִם הִפְסִיק הַזָּב בֵּין רְאִיָּה לִרְאִיָּה יוֹם גָּמוּר אֵינָן מִצְטָרְפוֹת. כֵּיצַד. רָאָה רְאִיָּה בְּשַׁבָּת וּרְאִיָּה שְׁנִיָּה בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת אֵינָן מִצְטָרְפוֹת וְאֵינוֹ זָב. וְכֵן אִם רָאָה רְאִיָּה שְׁנִיָּה בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת וְרָאָה רְאִיָּה שְׁלִישִׁית בִּשְׁלִישִׁי בְּשַׁבָּת אֵינוֹ חַיָּב בְּקָרְבָּן שֶׁאֵין זוֹ מִצְטָרֶפֶת לִשְׁתַּיִם שֶׁהֲרֵי הִפְסִיק בֵּינֵיהֶן יוֹם אֶחָד. אֲבָל אִם רָאָה אַחַת הַיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה שֶׁלְּאַחֲרָיו הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם רָאָה אַחַת בַּלַּיְלָה וּשְׁנִיָּה בַּיּוֹם שֶׁהֵן מִצְטָרְפוֹת. וְכֵן אִם רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בִּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת זֶה אַחַר זֶה הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת:\n",
+            "רְאִיַּת הַזָּב אֵין לָהּ שִׁעוּר אֶלָּא הָרוֹאֶה כָּל שֶׁהוּא טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טו ג)</small> \"הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ\" כָּל שֶׁהוּא. נִכָּר בִּבְשָׂרוֹ מְטַמֵּא:\n",
+            "הָיָה הַזּוֹב נִגְרָר וְיוֹצֵא וְלֹא פָּסַק. אִם יֵשׁ מִתְּחִלַּת הָרְאִיָּה עַד סוֹפָהּ כְּדֵי טְבִילָה וְסִפּוּג אוֹ יֶתֶר הֲרֵי זוֹ נֶחְשֶׁבֶת כִּשְׁתֵּי רְאִיּוֹת הוֹאִיל וְהִיא אֲרֻכָּה כִּשְׁתַּיִם. וְאִם לֹא הָיְתָה אֲרֻכָּה כַּשִּׁעוּר הַזֶּה אֲפִלּוּ פָּסַק הַזּוֹב בֵּינְתַיִם הֲרֵי זוֹ רְאִיָּה אַחַת. וְכֵן אִם הָיְתָה רְאִיָּה אַחַת אֲרֻכָּה כְּשָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת שֶׁנִּמְצָא מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ כִּשְׁתֵּי טְבִילוֹת וּשְׁנֵי סִפּוּגִין הֲרֵי זוֹ נֶחְשֶׁבֶת כְּשָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת וְיָבִיא קָרְבָּן:\n",
+            "רָאָה רְאִיָּה אַחַת בַּיּוֹם וְהִפְסִיק כְּדֵי טְבִילָה וְסִפּוּג וְאַחַר כָּךְ רָאָה שְׁתַּיִם אוֹ אַחַת אֲרֻכָּה כִּשְׁתַּיִם אוֹ שֶׁרָאָה שְׁתַּיִם אוֹ אַחַת מְרֻבָּה כִּשְׁתַּיִם וְהִפְסִיק כְּדֵי טְבִילָה וְסִפּוּג וְאַחַר כָּךְ רָאָה רְאִיָּה אַחַת הֲרֵי זֶה זָב גָּמוּר:\n",
+            "רָאָה רְאִיָּה אַחַת מִקְּצָתָהּ בְּסוֹף הַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ אֲרֻכָּה כִּשְׁתַּיִם הֲרֵי אֵלּוּ שְׁתֵּי רְאִיּוֹת שֶׁהַיָּמִים מְחַלְּקִין הָרְאִיָּה. לְפִיכָךְ הָרוֹאֶה רְאִיָּה אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא סָפֵק מִן הַיּוֹם וּמִן הַלַּיְלָה הֲרֵי זֶה סָפֵק לְטֻמְאָה:\n",
+            "רָאָה רְאִיָּה אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הֲרֵי זֶה וַדַּאי לְטֻמְאָה וְסָפֵק לְקָרְבָּן וּמֵבִיא קָרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל:\n",
+            "[רָאָה] רְאִיָּה אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת [שֶׁל שַׁבָּת] וּרְאִיָּה שְׁנִיָּה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת הֲרֵי זֶה סָפֵק לְטֻמְאָה וְסָפֵק לְקָרְבָּן. סָפֵק לְטֻמְאָה שֶׁמָּא רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּשְׁנִיָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וַהֲרֵי הִפְסִיק שַׁבָּת בֵּינֵיהֶן וְאֵין כָּאן זִיבוּת כְּלָל. וַהֲרֵי הוּא סָפֵק לְקָרְבָּן שֶׁמָּא אַחַת מֵהֶן הָיְתָה מִקְּצָתָהּ בַּיּוֹם וּמִקְצָתָהּ בַּלַּיְלָה שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה כִּשְׁתַּיִם וַהֲרֵי רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת שֶׁהוּא חַיָּב בְּקָרְבָּן. וּלְפִיכָךְ מֵבִיא קָרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל:\n"
+        ],
+        [
+            "כָּל הַיָּמִים שֶׁהַזָּב רוֹאֶה בָּהֶן זִיבוֹת הֲרֵי הוּא טָמֵא. וּכְשֶׁיִּפְסֹק הַזִּיבוֹת מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים כְּזָבָה וְטוֹבֵל בַּשְּׁבִיעִי וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּבַשְּׁמִינִי מֵבִיא קָרְבָּנוֹ אִם הָיָה בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת. וְאִם רָאָה רְאִיָּה שֶׁל זוֹב אֲפִלּוּ בְּסוֹף יוֹם שְׁבִיעִי אַחַר שֶׁטָּבַל סָתַר הַכּל וּמַתְחִיל לִמְנוֹת שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים מֵאַחַר יוֹם רְאִיָּה הָאַחֲרוֹנָה:\n",
+            "זָב שֶׁרָאָה קֶרִי בְּאֶחָד מִשִּׁבְעַת יְמֵי הַסְּפִירָה אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא יוֹמוֹ בִּלְבַד וּמַשְׁלִים שִׁבְעָה יָמִים וּמֵבִיא קָרְבָּנוֹ. כֵּיצַד. רָאָה קֶרִי בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי סוֹפֵר אַחֲרָיו שְׁלֹשָׁה יָמִים וְטוֹבֵל בַּשְּׁלִישִׁי וּמֵבִיא קָרְבָּנוֹ בָּרְבִיעִי:\n",
+            "זָב שֶׁבָּדַק בְּיוֹם רִאשׁוֹן מִימֵי הַסְּפִירָה וּמָצָא טָהוֹר וְלֹא בָּדַק כָּל שִׁבְעָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בָּדַק וּמָצָא טָהוֹר הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. אֲפִלּוּ בָּדַק בְּיוֹם הַטֻּמְאָה עַצְמָהּ וּמָצָא טָהוֹר וּפָסַק הַזּוֹב וְלֹא בָּדַק לְמָחָר בִּתְחִלַּת יְמֵי הַסְּפִירָה וּבָדַק בַּשְּׁבִיעִי אוֹ בַּשְּׁמִינִי וּמָצָא טָהוֹר עָלוּ לוֹ יְמֵי הַסְּפִירָה וַהֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה:\n",
+            "כָּל רְאִיָּה שֶׁהִיא סוֹתֶרֶת אֵינָהּ מְבִיאָה לִידֵי קָרְבָּן. כֵּיצַד. רָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת וְהִפְסִיק יוֹם אוֹ יוֹמַיִם וַהֲרֵי הוּא מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים וּבְתוֹךְ הַשִּׁבְעָה רָאָה רְאִיָּה שֶׁל זוֹב אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת לִשְׁתַּיִם אֶלָּא סוֹתֶרֶת וּמַתְחִיל לִמְנוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲפִלּוּ רָאָה בְּתוֹךְ יְמֵי הַסְּפִירָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת זוֹ אַחַר זוֹ. אֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָם בְּיוֹם אֶחָד. אֲפִלּוּ רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּסוֹף יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים. אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שֶׁרְאִיּוֹת אֵלּוּ לִסְתִירָה הֵן. רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּלֵיל שְׁמִינִי מֵבִיא קָרְבָּן שֶׁאֵין רְאִיּוֹת אֵלּוּ סוֹתְרִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּזָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת. אֲבָל בְּזָב בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּלֵיל שְׁמִינִי שֶׁלְּאַחַר שִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי עַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת אֵלּוּ אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד עַל הַשָּׁלֹשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת סוֹתְרוֹת הֲרֵי לֹא יָצָא לִזְמַן שֶׁרָאוּי לְקָרְבָּן וְהַלַּיְלָה מְחֻסַּר זְמַן הוּא לַכּל. חוּץ מִיּוֹלֶדֶת שֶׁהִפִּילָה בְּלֵיל שְׁמוֹנִים וְאֶחָד שֶׁהִיא מְבִיאָה קָרְבָּן שֵׁנִי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְדָבָר זֶה מִפִּי הַקַּבָּלָה:\n",
+            "רָאָה רְאִיָּה אַחַת בְּלֵיל שְׁמִינִי וּשְׁתֵּי רְאִיּוֹת בְּיוֹם שְׁמִינִי הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין וּמֵבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי עַל זִיבוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת. שֶׁהֲרֵי רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל כָּל זָב כְּשִׁכְבַת זֶרַע הִיא חֲשׁוּבָה וְאִם רָאָה אַחֲרֶיהָ שְׁתַּיִם מִצְטָרֶפֶת עִמָּהֶם לְקָרְבָּן. אֲבָל אִם רָאָה שְׁתַּיִם בְּלֵיל שְׁמִינִי וְאַחַת בְּיוֹם שְׁמִינִי אֵין מִצְטָרֶפֶת וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל הַזִּיבָה זוֹ הָאַחֲרוֹנָה:\n",
+            "הַכּל מִתְטַמְּאִין בְּזִיבָה אֲפִלּוּ קָטָן בֶּן יוֹמוֹ וְהַגֵּרִים וְהָעֲבָדִים וְחֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁמְּבִיאִין עֲלֵיהֶן כַּפָּרָה כְּדֵי לְהַאֲכִילָן בְּקָדָשִׁים וְחַטָּאתָן נֶאֱכֶלֶת שֶׁהֲרֵי הֵן כְּקָטָן שֶׁאֵינוֹ בֶּן דַּעַת. וּסְרִיס אָדָם וּסְרִיס חַמָּה מִתְטַמְּאִין בְּזִיבָה כְּכָל הָאֲנָשִׁים:\n",
+            "הַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרוֹגִינוּס נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי הָאִישׁ וְחֻמְרֵי הָאִשָּׁה. מִתְטַמְּאִין בְּדָם כְּנָשִׁים וּבְלֹבֶן כַּאֲנָשִׁים וְטֻמְאָתָן בְּסָפֵק. לְפִיכָךְ אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת אוֹ זָבָה שֶׁרָאֲתָה דָּם שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה מְבִיאִין קָרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל. הָיָה מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים לְלֹבֶן וְרָאָה אֹדֶם אוֹ לְאֹדֶם וְרָאָה לֹבֶן הֲרֵי זֶה אֵינוֹ סוֹתֵר:\n"
+        ],
+        [
+            "כְּשֶׁיִּתְרַפֵּא הַצָּרוּעַ מִצָּרַעְתּוֹ אַחַר שֶׁמְּטַהֲרִין אוֹתוֹ בְּעֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת וּשְׁתֵּי צִפֳּרִים וּמְגַלְּחִין אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ אַחַר כָּל זֹאת יִכָּנֵס לִירוּשָׁלַיִם וּמוֹנֶה שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְגַלֵּחַ תִּגְלַחְתּוֹ שְׁנִיָּה כַּתִּגְלַחַת הָרִאשׁוֹנָה וְטוֹבֵל וַהֲרֵי הוּא טְבוּל יוֹם וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּלְמָחָר בַּשְּׁמִינִי טוֹבֵל פַּעַם שְׁנִיָּה וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיבִין קָרְבְּנוֹתָיו. וּמִפְּנֵי מָה טוֹבֵל בַּשְּׁמִינִי אַחַר שֶׁטּוֹבֵל מֵאֶמֶשׁ. מִפְּנֵי שֶׁהָיָה רָגִיל בְּטֻמְאָה בִּימֵי חִלּוּטוֹ וְאֵינוֹ נִזְהָר מִשּׁוּם טֻמְאָה וְשֶׁמָּא נִטְמָא אַחַר שֶׁטָּבַל. לְפִיכָךְ טוֹבֵל בַּשְּׁמִינִי בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים בְּלִשְׁכַּת הַמְצֹרָעִים שֶׁשָּׁם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ:\n",
+            "נִתְאַחֵר וְלֹא גִּלֵּחַ בַּשְּׁבִיעִי וְגִלֵּחַ בַּשְּׁמִינִי אוֹ אַחַר כַּמָּה יָמִים בַּיּוֹם שֶׁיְּגַלֵּחַ יִטְבּל וְיַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּלְמָחָר יָבִיא קָרְבְּנוֹתָיו אַחַר שֶׁיִּטְבּל פַּעַם שְׁנִיָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כֵּיצַד עוֹשִׂין לוֹ. הַמְצֹרָע עוֹמֵד חוּץ לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל כְּנֶגֶד פֶּתַח מִזְרָחִית בְּאַסְקֻפַּת שַׁעַר נִיקָנוֹר וּפָנָיו לְמַעֲרָב וְשָׁם עוֹמְדִים כָּל מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה בְּעֵת שֶׁמְּטַהֲרִין אוֹתָן וְשָׁם מַשְׁקִין אֶת הַסּוֹטוֹת. וְהַכֹּהֵן לוֹקֵחַ אָשָׁם שֶׁל מְצֹרָע כְּשֶׁהוּא חַי וּמְנִיפוֹ עִם לוֹג הַשֶּׁמֶן בַּמִּזְרָח כְּדֶרֶךְ כָּל הַתְּנוּפוֹת. וְאִם הֵנִיף זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ יָצָא. וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא אֶת הָאָשָׁם שֶׁל מְצֹרָע עַד הַפֶּתַח וּמַכְנִיס שְׁתֵּי יָדָיו לָעֲזָרָה וְסוֹמֵךְ עָלָיו וְשׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ מִיָּד. וּמְקַבְּלִין שְׁנֵי כֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ. אֶחָד מְקַבֵּל בִּכְלִי וְזוֹרְקוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְאֶחָד בְּיָדוֹ הַיְמָנִית וּמְעָרֶה לְיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית וּמַזֶּה בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית. וְאִם שִׁנָּה וְקִבֵּל בִּשְׂמֹאל תְּחִלָּה פָּסַל. הַכֹּהֵן שֶׁקִּבֵּל מִקְצָת הַדָּם בִּכְלִי מוֹלִיכוֹ וְזוֹרְקוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ תְּחִלָּה. וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא הַכֹּהֵן שֶׁקִּבֵּל הַדָּם בְּכַפּוֹ אֵצֶל הַמְצֹרָע. הַכֹּהֵן מִבִּפְנִים וְהַמְצֹרָע מִבַּחוּץ. וּמַכְנִיס הַמְצֹרָע רֹאשׁוֹ וְנוֹתֵן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם שֶׁבְּכַפּוֹ עַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ הַיְמָנִית. וְאַחַר כָּךְ יַכְנִיס יָדוֹ הַיְמָנִית וְיִתֵּן עַל בֹּהֶן יָדוֹ וְאַחַר כָּךְ יַכְנִיס רַגְלוֹ הַיְמָנִית וְיִתֵּן עַל בֹּהֶן רַגְלוֹ וְאִם נָתַן עַל הַשְּׂמֹאל לֹא יָצָא. וְאַחַר כָּךְ יַקְרִיב חַטָּאתוֹ וְעוֹלָתוֹ. וְאַחַר שֶׁיִּתֵּן הַדָּם עַל הַבְּהוֹנוֹת נוֹטֵל הַכֹּהֵן מִלּוֹג הַשֶּׁמֶן וְיוֹצֵק לְתוֹךְ כַפּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ הַשְּׂמָאלִית וְאִם יָצַק לְתוֹךְ כַּף עַצְמוֹ יָצָא. וְטוֹבֵל אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית בַּשֶּׁמֶן שֶׁבְּכַפּוֹ וּמַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳדָשִׁים עַל כָּל הֲזָיָה טְבִילַת אֶצְבַּע בְּשֶׁמֶן. וְאִם הִזָּה וְלֹא כִּוֵּן כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳדָשִׁים כְּשֵׁרוֹת. וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא אֵצֶל הַמְצֹרָע וְיִתֵּן מִן הַשֶּׁמֶן עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם בִּתְנוּךְ אֹזֶן וּבֹהֶן יָדוֹ וּבֹהֶן רַגְלוֹ. וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן שֶׁבְּכַפּוֹ יִתְּנֶנּוּ עַל רֹאשׁ הַמִּתְטַהֵר וְאִם לֹא נָתַן לֹא כִּפֵּר. וּשְׁאָר הַלּוֹג מִתְחַלֵּק לַכֹּהֲנִים:\n",
+            "שְׁיָרֵי הַלּוֹג אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בָּעֲזָרָה לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה כִּשְׁאָר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁהֲרֵי הֻקַּשׁ לְאָשָׁם. וְאָסוּר לֶאֱכל מִלּוֹג הַשֶּׁמֶן עַד שֶׁיִּתֵּן מִמֶּנּוּ מַתַּן שֶׁבַע וּמַתַּן בְּהוֹנוֹת וְאִם אָכַל לוֹקֶה כְּאוֹכֵל קָדָשִׁים קֹדֶם זְרִיקָה:\n"
+        ],
+        [
+            "אֵי זֶהוּ תְּנוּךְ אֹזֶן זֶה גָּדֵר הָאֶמְצָעִי. נָתַן עַל צִדֵּי הַבְּהוֹנוֹת כָּשֵׁר. נָתַן עַל צִדֵּי צִדֵּיהֶן פָּסוּל. בֵּין שֶׁנָּתַן הַשֶּׁמֶן עַל דַּם הָאָשָׁם עַצְמוֹ מִלְמַעְלָה בֵּין שֶׁנָּתַן בְּצַד הַדָּם אֲפִלּוּ נִתְקַנֵּחַ הַדָּם קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן הַשֶּׁמֶן עַל בְּהוֹנוֹת יָצָא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד כח)</small> \"עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם\". אֵין לוֹ בֹּהֶן יַד יְמָנִית אוֹ בֹּהֶן רֶגֶל יְמָנִית אוֹ שֶׁאֵין לוֹ אֹזֶן יְמָנִית אֵין לוֹ טָהֳרָה עוֹלָמִית:\n",
+            "אֲשַׁם מְצֹרָע שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ אוֹ שֶׁלֹּא נָתַן מִדָּמוֹ עַל גַּבֵּי בְּהוֹנוֹת הֲרֵי זֶה עוֹלֶה לַמִּזְבֵּחַ וְטָעוּן נְסָכִים כְּנִסְכֵּי אֲשַׁם מְצֹרָע וְצָרִיךְ הַמְצֹרָע אָשָׁם אַחֵר לְהַכְשִׁירוֹ:\n",
+            "הִקְדִּים חַטָּאתוֹ לַאֲשָׁמוֹ לֹא יִהְיֶה אַחֵר מְמָרֵס בְּדָמָהּ אֶלָּא תְּעֵבַּר צוּרָתָהּ וְתֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה:\n",
+            "יֵשׁ לְאָדָם לְהָבִיא אֲשָׁמוֹ הַיּוֹם וְלוֹגוֹ אַחַר עֲשָׂרָה יָמִים. וְאִם רָצָה לְשַׁנּוֹת הַלּוֹג לַאֲשַׁם מְצֹרָע אַחֵר מְשַׁנֶּה אַף עַל פִּי שֶׁקָּדַשׁ בִּכְלִי. חָסַר הַלּוֹג עַד שֶׁלֹּא יָצַק יְמַלְּאֶנּוּ. חָסַר מֵאַחַר שֶׁיָּצַק יָבִיא אַחֵר בַּתְּחִלָּה:\n",
+            "יָצַק מִן הַשֶּׁמֶן לְכַפּוֹ וְהִתְחִיל לְהַזּוֹת וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג אִם עַד שֶׁלֹּא גָּמַר מַתַּן שֶׁבַע נִשְׁפַּךְ הַלּוֹג יָבִיא אַחֵר וְיַתְחִיל בְּמַתַּן שֶׁבַע. גָּמַר מַתַּן שֶׁבַע וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג יָבִיא אַחֵר וְיַתְחִיל לְכַתְּחִלָּה בַּבְּהוֹנוֹת. הִתְחִיל בַּבְּהוֹנוֹת וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג קֹדֶם שֶׁיִּגְמֹר יָבִיא אַחֵר וְיַתְחִיל לְכַתְּחִלָּה בַּבְּהוֹנוֹת. גָּמַר הַבְּהוֹנוֹת וְאַחַר כָּךְ נִשְׁפַּךְ הַלּוֹג קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן שְׁאָר הַשֶּׁמֶן שֶׁבְּכַפּוֹ עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא לוֹג אַחֵר שֶׁמַּתְּנַת הָרֹאשׁ אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד יח)</small> \"וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן\" <small>(ויקרא יד יז)</small> \"וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן\":\n",
+            "הִקְדִּים מַתַּן שֶׁמֶן לְמַתַּן דָּם יְמַלֵּא הַלּוֹג שֶׁמֶן וְיַחְזֹר וְיִתֵּן הַשֶּׁמֶן אַחַר הַדָּם. הִקְדִּים מַתַּן שֶׁמֶן עַל הַבְּהוֹנוֹת לְמַתַּן שֶׁבַע יְמַלֵּא הַלּוֹג וְיַחְזֹר וְיִתֵּן עַל הַבְּהוֹנוֹת אַחַר מַתַּן שֶׁבַע שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד ב)</small> \"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע\" שֶׁתִּהְיֶה כָּל תּוֹרָתוֹ עַל הַסֵּדֶר:\n",
+            "נָתַן שֶׁבַע הַמַּתָּנוֹת שֶׁלֹּא לִשְׁמָן לֹא הֻרְצָה וְהֻכְשַׁר הַמְצֹרָע:\n",
+            "מְצֹרָע שֶׁנִּתְנַגֵּעַ אַחַר שֶׁהֵבִיא אֲשָׁמוֹ צָרִיךְ קָרְבָּן אַחֵר לְצָרַעַת שְׁנִיָּה. וְכֵן אִם הֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְנִתְנַגֵּעַ צָרִיךְ קָרְבָּן עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אֲבָל אִם נִתְנַגֵּעַ וְנִרְפָּא וְהֵבִיא צִפֳּרָיו וְחָזַר וְנִתְנַגֵּעַ וְנִתְרַפֵּא וְהֵבִיא צִפֳּרָיו קָרְבָּן אֶחָד לְכֻלָּן:\n",
+            "מְצֹרָע שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָנִי וְהֶעֱשִׁיר אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי קֹדֶם שֶׁיַּקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו הַכּל הוֹלֵךְ אַחַר הָאָשָׁם. אִם הָיָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטַת הָאָשָׁם עָשִׁיר יְשַׁלֵּם קָרְבַּן עָשִׁיר וְאִם הָיָה עָנִי יְשַׁלֵּם קָרְבַּן עָנִי:\n",
+            "שְׁנֵי מְצֹרָעִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ קָרְבְּנוֹתֵיהֶן וְנִזְרַק דַּם אַחַת מִשְּׁתֵי הַחַטָּאוֹת שֶׁלָּהֶן וְאַחַר כָּךְ מֵת אֶחָד מִן הַמְצֹרָעִים כֵּיצַד עוֹשֶׂה זֶה הַמְצֹרָע הַחַי. לְהָבִיא חַטַּאת בְּהֵמָה אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁמָּא זוֹ שֶׁנִּזְרַק דָּמָהּ חַטָּאתוֹ הִיא וְאֵין מְבִיאִין חַטַּאת בְּהֵמָה עַל הַסָּפֵק. וּלְהָבִיא חַטַּאת הָעוֹף אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁעָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָנִי לֹא יָצָא. וְכֵיצַד יַעֲשֶׂה. יִכְתֹּב כָּל נְכָסָיו לְאַחֵר וְנִמְצָא עָנִי וְיָבִיא חַטַּאת הָעוֹף מִסָּפֵק וְלֹא תֵּאָכֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְנִמְצָא אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים:\n",
+            "עָשִׁיר שֶׁאָמַר קָרְבָּנוֹ שֶׁל מְצֹרָע זֶה עָלָיו וְהַמְצֹרָע הָיָה עָנִי הֲרֵי זֶה מֵבִיא עַל יָדוֹ קָרְבְּנוֹת עָשִׁיר שֶׁהֲרֵי יַד הַנּוֹדֵר מַשֶּׂגֶת. וְעָנִי שֶׁאָמַר קָרְבָּנוֹ שֶׁל מְצֹרָע זֶה עָלַי וְהָיָה הַמְצֹרָע עָשִׁיר הֲרֵי זֶה מֵבִיא עַל יָדוֹ קָרְבְּנוֹת עָשִׁיר שֶׁהֲרֵי זֶה הַנּוֹדֵר חַיָּב בְּקָרְבְּנוֹת עָשִׁיר:\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a900c3414a2ad25abb3901330d4f40cf335d2a55
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json	
@@ -0,0 +1,85 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "ארבעה הן הנקראין מחוסרי כפרה:הזבה והיולדת והזב והמצורע ולמה נקראו מחוסרי כפרה שכל אחד מהן אע\"פ שטהר מטומאתו וטבל והעריב שמשו עדיין הוא חסר ולא גמרה טהרתו כדי לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו וקודם שיביא כפרתו אסור הוא לאכול בקדשים כמו שביארנו בפסולי המוקדשין.",
+            "גר שמל וטבל ועדיין לא הביא קרבנו אף על פי שהוא אסור לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו אינו ממחוסרי כפרה שקרבנו עכבו להיות גר גמור ולהיות ככל כשרי ישראל ומפני זה אינו אוכל בקדשים שעדיין לא נעשה ככשרי ישראל וכיון שיביא קרבנו ויעשה ישראל כשר אוכל בקדשים הביא פרידה אחת בשחרית אוכל בקדשים לערב ויביא פרידה שנייה שקרבנו של גר עולת בהמה או שני בני יונה או שתי תורים ושניהן עולה כמו שביארנו במעשה הקרבנות.",
+            "הזב והזבה קרבן כל אחת מהן שתי תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת והיולדות קרבנה כבש עולה ובן יונה או תור חטאת ואם אין ידה משגת מביאה שתי תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת והמצורע קרבנו שלשה כבשים אחד עולה ואחד אשם וכשבה לחטאת ואם אין ידו משגת מביא קן אחד עולה ואחד חטאת וכבש לאשם.",
+            "הזב והזבה והמצורע מביא כל אחד משלשתן כפרתו ביום השמיני לטהרתו שכל אחד מהן סופר שבעה ימי טהרה וטובל ביום השביעי ומעריב שמשו ומקריב קרבנותיו ביום השמיני.",
+            "היולדת אינה מביאה קרבנה ביום ארבעים לזכר או ביום שמונים לנקבה אלא מערבת שמשה ומביאה קרבנה למחר שהוא יום ארבעים ואחד לזכר ויום שמונים ואחד לנקבה והוא היום שנאמר בו ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא וגו' ואם הביאה קרבנה תוך ימי מלאת לא יצאת אפילו הביאה על ולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה לא יצאת עברו ימים אלו ולא הביאו כפרתן הרי אלו מקריבין כפרתן לאחר זמן וכל זמן שלא הקריבו חטאתם אסורים לאכול בקדשים אבל העולה (והאשם) אינן מעכבין כבר ביארנו במעשה הקרבנות שכל מחוייבי קרבן אין מקריבין על ידן אלא מדעתן חוץ ממחוסרי כפרה שאין צריכין דעת בעלים שהרי אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים אם היו מחוסרי כפרה ומאכילן בזבחים.",
+            "אי זו היא זבה זו שזב דמה שלשה ימים זה אחר זה בלא עת נדתה וזו היא זבה גדולה שצריכה ספירת שבעה וחייבת בקרבן וכבר ביארנו בענין הנדה אימתי תהיה האשה זבה בדמים שתראה ואימתי לא תהיה זבה אלא נדה או טהורה ומתי תהיה ספק זבה כל מקום שאמרנו שהיא זבה וסופרת שבעה הרי היא חייבת להביא קרבן וחטאתה נאכלת וכל מקום שאמרנו שהיא ספק זבה הרי זו מביאה קרבן ואין חטאתה נאכלת שכבר ביארנו שחטאת העוף הבאה על הספק תשרף ושם ביארנו מה תלד האשה או מה תפיל ותהיה טמאה לידה ומה תלד או תפיל ולא תהיה טמאה לידה וכל מקום שאמרנו שהיא טמאה לידה הרי זו מביאה קרבן וחטאתה נאכלת וכל מקום שאמרנו שאינה טמאה לידה הרי זו פטורה מן הקרבן.",
+            "האשה שלא הוחזקה עוברה והפילה ולא ידעה מה הפילה אם נפל שחייבת עליו קרבן או דבר שאינה חייבת עליו קרבן הרי זו ספק יולדת ומביאה קרבן ואין חטאתה נאכלת וכן שתי נשים שהפילו שני נפלים נפל אחד ראוי להקריב עליו והנפל האחר פטורה עליו ואין אחת מהן מכרת נפלה כל אחת משתיהן מביאה קרבן מספק ואין חטאת אחת משתיהן נאכלת שחטאת העוף הבאה על הספק נשרפת שמא אינה חייבת ונמצאת חטאת זו חולין שנשחטו בעזרה שהן אסורין בהנאה כמו שביארנו בהלכות שחיטה.",
+            "אחת היולדת ואחת המפלת ולד אחד או ולדות הרבה הרי זו מביאה קרבן אחד לכולן והוא שתלד כולן בתוך ימי מלאת אבל אם הפילה אחר ימי מלאת מביאה אף על השני כיצד ילדה נקבה כל נפלים שתפיל מיום הלידה עד סוף יום שמונים הרי הן נחשבין עם הולד הראשון וכאילו ילדה תאומים זה אחר זה ואינה מביאה אלא קרבן אחד הפילה נפל ביום שמונים ואחד ומיום אחד ושמונים והלאה אם היא ראויה לקרבן הרי זו מביאה עליו בפני עצמו ילדה נקבה ולאחר ששים או שבעים יום הפילה נקבה שנייה כל נפל שתפיל בתוך שמונים של נקבה זו השנייה פטורה עליו וכן אם הפילה נקבה שלישית אחר ששים או שבעים יום של נקבה שנייה הרי כל נפל שתפיל בתוך שמונים של נקבה שלישית פטורה עליו מפני שהוא חשוב עם הנפל השלישי והנפל השלישי חשוב עם השני מפני שהוא בתוך ימי מלאת שלו והשני חשוב עם הראשונה ואינה מביאה אלא קרבן אחד על הכל.",
+            "היולדת טומטום או אנדרוגינוס והפילה נפל אחר ארבעים מיום לידתו הרי זו מביאה קרבן על נפל זה שמא זכר הוא הראשון והרי הפילה אחר מלאת ואין חטאתה נאכלת שמא נקבה היא הראשונה ובתוך מלאת הפילה שהיא פטורה מקרבן שני.",
+            "האשה שיש עליה ספק חמש לידות או ספק חמש זיבות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה היו עליה חמש לידות ודאות וחמש זבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה וכן הדין בזב היו עליה ה' לידות ודאות וחמש לידות ספק או חמש לידות ודאות וחמש זיבות ספק מביאה שני קרבנות אחד על הודאי ונאכל ושאר הודאות עליה חובה ואחד על הספק ואינו נאכל ואין השאר עליה חובה ואוכלת בזבחים.",
+            "האשה שנתגיירה ואין ידוע אם עד שלא נתגיירה ילדה או משנתגיירה ילדה הרי זו מביאה קרבן מספק ואין חטאתה נאכלת כבר ביארנו בהלכות שגגות שכל מחוסרי כפרה מספק שעבר עליהם [יום הכפורים] חייבין להביא אחר יוה\"כ שקרבן זה מכשירן לאכול בקדשים.",
+            "האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות הקינים ונותנת בשופר ואוכלת בקדשים לערב חזקה שאין בית דין של כהנים עומדין משם עד שיכלו כל המעות שבשופר ויקריבו כנגדן קינים כמו שביארנו בשקלים ובהלכות כלי המקדש והעובדין בו.",
+            "האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו היורשים עולתה אע\"פ שלא הפרישה אותה מחיים כבר נשתעבדו נכסיה לקרבן והשעבוד דין תורה הוא."
+        ],
+        [
+            "הזב האמור בתורה הוא שכבת זרע הבא מחוליי החללים שהיא מתקבצת בהן וכשיוצא הזוב אינו יוצא בקושי כשכבת זרע ואין ביציאתו תאוה ולא הנאה אלא נגרר ויוצא כמו בצק של שעורים כהה כלובן ביצה המוזרת אבל שכבת זרע לבנה קשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת:",
+            "הרואה ראיות הזוב הגורמות לו להיות זב מחמת חולי או אונס וכיוצא בהן אינו זב שנאמר זב מבשרו מחמת בשרו הוא שיהיה טמא לא מחמת דבר אחר מכאן אמרו בשבעה דרכים בודקין את הזב:במאכל ובמשתה במשא ובקפיצה בחולי ובמראה ובהרהור כיצד אכל אכילה גסה או שתה הרבה או שאכל או שתה אוכלין או משקין המביאין לידי שכבת זרע או שנשא משוי כבד או שקפץ ממקום למקום ובכלל דבר זה אם הוכה על גבו או שהיה חולה או שראה אשה והתאוה שכיבתה או שהרהר בעסקי בעילה אף על פי שלא הרהר בבעילת אשה שהוא מכירה אם קדם אחד מכל אלו וראה ראייה של זוב תולין בו ואינו מטמא:",
+            "הרואה קרי אינו מתטמא בזוב מעת לעת שראייה זו של זוב מחמת שכבת זרע היא וכן למראה ולהרהור תולין בהן מעת לעת אבל למאכל ולמשתה ולקפיצה ולמשא תולין בהן כל זמן שמצטער:",
+            "מי שמל ואח\"כ ראה זוב בין עכו\"ם בין ישראל תולין במילה כל זמן שמצטער עכו\"ם שראה קרי ואחר כך נתגייר מטמא בזיבה מיד ואין תולין לו מעת לעת קטן אין תולין לו לא במראה ולא בהרהור שאין לקטן מראה והרהור המביא לידי זוב לפיכך בודקין אותו בחמשה דרכים בלבד:",
+            "וכשם שתולין לקטן בחליו כך תולין לו בחולי אמו אם היה יונק ממנה או צריך לאמו במה דברים אמורים שבודקין את הזב בדרכים אלו בראייה שנייה של זוב שבה יעשה זוב כמו שיתבאר אבל ראייה ראשונה אפילו ראה אותה באונס וראייה שנייה מחמת בשרו הרי זה טמא טומאת זיבות ואע\"פ כן בודקין אותו בראשונה כדי למנות בה שלש ראיות לחייבו קרבן ראייה שלישית אין בודקין אותו בה אלא אפילו ראה אותה מחמת אונס הואיל ונזקק לטומאה שהרי ראיות שנעשה בהן זב מחמת בשרו היה לפיכך יתחייב בקרבן:",
+            "הרואה ראייה אחת של זוב הרי הוא כבעל קרי ראה שתים הרי זה זוב וצריך ספירת שבעה וביאת מים חיים ואינו חייב בקרבן ראה שלש ראיות הרי זה זב גמור וחייב בקרבן ואין בין זב שראה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן בלבד ודברים אלו כולן דברי קבלה מפי משה רבינו מסיני:",
+            "אחד הרואה שתי ראיות או שלש בשעה אחת זו אחר זו או שראה ראייה בכל יום זה אחר זה הרי זה זב לפי שתלה הכתוב את הזבה בימים שנאמר כי יזוב זוב דמה ימים רבים והזב לא תלה אותו בימים:",
+            "ואם הפסיק הזב בין ראייה לראייה יום גמור אינן מצטרפות כיצד ראה ראייה בשבת וראייה שנייה בשני בשבת אינן מצטרפות ואינו זב וכן אם ראה ראייה שנייה באחד בשבת וראה ראייה שלישית בשלישי בשבת אינו חייב בקרבן שאין זו מצטרפת לשתים שהרי הפסיק ביניהן יום אחד אבל אם ראה אחת היום ואחת בלילה שלאחריו הרי אלו מצטרפות ואין צריך לומר שאם ראה אחת בלילה ושנייה ביום שהן מצטרפות וכן אם ראה שלש ראיות בשלשה לילות זה אחר זה הרי אלו מצטרפות:",
+            "ראיית הזב אין לה שיעור אלא הרואה כל שהוא טמא שנאמר החתים בשרו כל שהוא ניכר בבשרו מטמא:",
+            "היה הזוב נגרר ויוצא ולא פסק אם יש מתחלת הראייה עד סופה כדי טבילה וספוג או יתר הרי זו נחשבת כשתי ראיות הואיל והיא ארוכה כשתים ואם לא היתה ארוכה כשיעור הזה אפילו פסק הזוב בינתיים הרי זו ראייה אחת וכן אם היתה ראייה אחת ארוכה כשלש ראיות שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני ספוגין הרי זו נחשבת כשלש ראיות ויביא קרבן:",
+            "ראה ראייה אחת ביום והפסיק כדי טבילה וספוג ואח\"כ ראה שתים או אחת ארוכה כשתים או שראה שתים או אחת מרובה כשתים והפסיק כדי טבילה וספוג ואחר כך ראה ראייה אחת הרי זה זב גמור:",
+            "ראה ראייה אחת מקצתה בסוף היום ומקצתה בתחילת הלילה אף על פי שאינה ארוכה כשתים הרי אלו שתי ראיות שהימים מחלקין הראייה לפיכך הרואה ראייה אחת בין השמשות שהוא ספק מן היום ומן הלילה הרי זה ספק לטומאה:",
+            "ראה ראייה אחת ביום ואחת בין השמשות הרי זה ודאי לטומאה וספק לקרבן ומביא קרבן ואינו נאכל:",
+            "[ראה] ראייה אחת בין השמשות [של שבת] וראייה שנייה בין השמשות של מוצאי שבת הרי זה ספק לטומאה וספק לקרבן ספק לטומאה שמא ראייה ראשונה היתה בערב שבת ושנייה במוצאי שבת והרי הפסיק שבת ביניהן ואין כאן זיבות כלל והרי הוא ספק לקרבן שמא אחת מהן היתה מקצתה ביום ומקצתה בלילה שהיא חשובה כשתים והרי ראה שלש ראיות שהוא חייב בקרבן ולפיכך מביא קרבן ואינו נאכל:"
+        ],
+        [
+            "כל הימים שהזב רואה בהן זיבות הרי הוא טמא וכשיפסוק הזיבות מונה שבעה ימים נקיים כזבה וטובל בשביעי ומעריב שמשו ובשמיני מביא קרבנו אם היה בעל שלש ראיות ואם ראה ראייה של זוב אפילו בסוף יום שביעי אחר שטבל סתר הכל ומתחיל למנות שבעה ימים נקיים מאחר יום ראייה האחרונה:",
+            "זב שראה קרי באחד משבעת ימי הספירה אינו סותר אלא יומו בלבד ומשלים שבעה ימים ומביא קרבנו כיצד ראה קרי ביום החמישי סופר אחריו שלשה ימים וטובל בשלישי ומביא קרבנו ברביעי:",
+            "זב שבדק ביום ראשון מימי הספירה ומצא טהור ולא בדק כל שבעה וביום השביעי בדק ומצא טהור הרי זה בחזקת טהרה אפילו בדק ביום הטומאה עצמה ומצא טהור ופסק הזוב ולא בדק למחר בתחילת ימי הספירה ובדק בשביעי או בשמיני ומצא טהור עלו לו ימי הספירה והרי זה בחזקת טהרה:",
+            "כל ראייה שהיא סותרת אינה מביאה לידי קרבן כיצד ראה שתי ראיות והפסיק יום או יומים והרי הוא מונה שבעה ימים נקיים ובתוך השבעה ראה ראייה של זוב אינה מצטרפת לשתים אלא סותרת ומתחיל למנות כמו שביארנו אפילו ראה בתוך ימי הספירה שלש ראיות זו אחר זו אפילו ראה אותם ביום אחד אפילו ראה שלש ראיות בסוף יום שביעי של שבעה ימים נקיים אינו מביא קרבן שראיות אלו לסתירה הן ראה שלש ראיות בליל שמיני מביא קרבן שאין ראיות אלו סותרין בד\"א בזב בעל שתי ראיות אבל בזב בעל שלש ראיות בליל שמיני שלאחר שבעת ימים נקיים אינו מביא קרבן שני על שלש ראיות אלו אלא קרבן אחד על השלש הראשונות שאע\"פ שאין שלש אחרונות סותרות הרי לא יצא לזמן שראוי לקרבן והלילה מחוסר זמן הוא לכל חוץ מיולדת שהפילה בליל שמונים ואחד שהיא מביאה קרבן שני כמו שביארנו ודבר זה מפי הקבלה:",
+            "ראה ראיה אחת בליל שמיני ושתי ראיות ביום שמיני הרי אלו מצטרפין ומביא קרבן שני על זיבות האחרונות שהרי ראייה ראשונה של כל זב כשכבת זרע היא חשובה ואם ראה אחריה שתים מצטרפת עמהם לקרבן אבל אם ראה שתים בליל שמיני ואחת ביום שמיני אין מצטרפת ואינו מביא קרבן על הזיבה זו האחרונה:",
+            "הכל מתטמאין בזיבה אפילו קטן בן יומו והגרים והעבדים וחרש ושוטה ויראה לי שמביאין עליהן כפרה כדי להאכילן בקדשים וחטאתן נאכלת שהרי הן כקטן שאינו בן דעת וסריס אדם וסריס חמה מתטמאין בזיבה ככל האנשים:",
+            "הטומטום והאנדרוגינוס נותנין עליהן חומרי האיש וחומרי האשה מתטמאין בדם כנשים ובלובן כאנשים וטומאתן בספק לפיכך אם היה אחד מהן בעל שלש ראיות או זבה שראתה דם שלשה ימים זה אחר זה מביאין קרבן ואינו נאכל היה מונה שבעה ימים נקיים ללובן וראה אודם או לאודם וראה לובן הרי זה אינו סותר:"
+        ],
+        [
+            "כשיתרפא הצרוע מצרעתו אחר שמטהרין אותו בעץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפורים ומגלחין את כל בשרו ומטבילין אותו אחר כל זאת יכנס לירושלים ומונה שבעת ימים וביום השביעי מגלח תגלחתו שניה כתגלחת הראשונה וטובל והרי הוא טבול יום ומעריב שמשו ולמחר בשמיני טובל פעם שנייה ואח\"כ מקריבין קרבנותיו ומפני מה טובל בשמיני אחר שטובל מאמש מפני שהיה רגיל בטומאה בימי חלוטו ואינו נזהר משום טומאה ושמא נטמא אחר שטבל לפיכך טובל בשמיני בעזרת הנשים בלשכת המצורעים ששם אף על פי שלא הסיח דעתו:",
+            "נתאחר ולא גילח בשביעי וגילח בשמיני או אחר כמה ימים ביום שיגלח יטבול ויעריב שמשו ולמחר יביא קרבנותיו אחר שיטבול פעם שנייה כמו שביארנו:כיצד עושין לו המצורע עומד חוץ לעזרת ישראל כנגד פתח מזרחית באסקופת שער ניקנור ופניו למערב ושם עומדים כל מחוסרי כפרה בעת שמטהרין אותן ושם משקין את הסוטות והכהן לוקח אשם של מצורע כשהוא חי ומניפו עם לוג השמן במזרח כדרך כל התנופות ואם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא ואח\"כ מביא את האשם של מצורע עד הפתח ומכניס שתי ידיו לעזרה וסומך עליו ושוחטין אותו מיד ומקבלין שני כהנים את דמו אחד מקבל בכלי וזורקו על גבי המזבח ואחד בידו הימנית ומערה לידו השמאלית ומזה באצבעו הימנית ואם שינה וקבל בשמאל תחילה פסל הכהן שקיבל מקצת הדם בכלי מוליכו וזורקו על המזבח תחילה ואחר כך יבא הכהן שקיבל הדם בכפו אצל המצורע הכהן מבפנים והמצורע מבחוץ ומכניס המצורע ראשו ונותן הכהן מן הדם שבכפו על תנוך אזנו הימנית ואחר כך יכניס ידו הימנית ויתן על בהן ידו ואח\"כ יכניס רגלו הימנית ויתן על בהן רגלו ואם נתן על השמאל לא יצא ואחר כך יקריב חטאתו ועולתו ואחר שיתן הדם על הבהונות נוטל הכהן מלוג השמן ויוצק לתוך כפו של חבירו השמאלית ואם יצק לתוך כף עצמו יצא וטובל אצבעו הימנית בשמן שבכפו ומזה שבע פעמים כנגד בית קדש הקדשים על כל הזייה טבילת אצבע בשמן ואם הזה ולא כיון כנגד בית קדש הקדשים כשירות ואח\"כ יבא אצל המצורע ויתן מן השמן על מקום דם האשם בתנוך אזן ובהן ידו ובהן רגלו והנותר מן השמן שבכפו יתננו על ראש המתטהר ואם לא נתן לא כפר ושאר הלוג מתחלק לכהנים:",
+            "שירי הלוג אינו נאכל אלא בעזרה לזכרי כהונה כשאר קדשי קדשים שהרי הוקש לאשם ואסור לאכול מלוג השמן עד שיתן ממנו מתן שבע ומתן בהונות ואם אכל לוקה כאוכל קדשים קודם זריקה:"
+        ],
+        [
+            "אי זהו תנוך אזן זה גדר האמצעי נתן על צדי הבהונות כשר נתן על צדי צדיהן פסול בין שנתן השמן על דם האשם עצמו מלמעלה בין שנתן בצד הדם אפילו נתקנח הדם קודם שיתן השמן על בהונות יצא שנאמר על מקום דם האשם אין לו בוהן יד ימנית או בוהן רגל ימנית או שאין לו אזן ימנית אין לו טהרה עולמית:",
+            "אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו על גבי בהונות הרי זה עולה למזבח וטעון נסכים כנסכי אשם מצורע וצריך המצורע אשם אחר להכשירו:",
+            "הקדים חטאתו לאשמו לא יהיה אחר ממרס בדמה אלא תעובר צורתה ותצא לבית השריפה:",
+            "יש לאדם להביא אשמו היום ולוגו אחר עשרה ימים ואם רצה לשנות הלוג לאשם מצורע אחר משנה אע\"פ שקדש בכלי חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו חסר מאחר שיצק יביא אחר בתחילה:",
+            "יצק מן השמן לכפו והתחיל להזות ונשפך הלוג אם עד שלא גמר מתן שבע נשפך הלוג יביא אחר ויתחיל במתן שבע גמר מתן שבע ונשפך הלוג יביא אחר ויתחיל לכתחילה בבהונות התחיל בבהונות ונשפך הלוג קודם שיגמור יביא אחר ויתחיל לכתחילה בבהונות גמר הבהונות ואח\"כ נשפך הלוג קודם שיתן שאר השמן שבכפו על ראש המטהר אינו צריך להביא לוג אחר שמתנת הראש אינה מעכבת שנאמר והנותר בשמן ומיתר השמן:",
+            "הקדים מתן שמן למתן דם ימלא הלוג שמן ויחזור ויתן השמן אחר הדם הקדים מתן שמן על הבהונות למתן שבע ימלא הלוג ויחזור ויתן על הבהונות אחר מתן שבע שנאמר זאת תהיה תורת המצורע שתהיה כל תורתו על הסדר:",
+            "נתן שבע המתנות שלא לשמן לא הורצה והוכשר המצורע:",
+            "מצורע שנתנגע אחר שהביא אשמו צריך קרבן אחר לצרעת שניה וכן אם הביא אשמו ונתנגע צריך קרבן על כל אחת ואחת אבל אם נתנגע ונרפא והביא צפוריו וחזר ונתנגע ונתרפא והביא צפוריו קרבן אחד לכולן:",
+            "מצורע שהביא קרבן עני והעשיר או עשיר והעני קודם שיקריב קרבנותיו הכל הולך אחר האשם אם היה בשעת שחיטת האשם עשיר ישלם קרבן עשיר ואם היה עני ישלם קרבן עני:",
+            "שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהן ונזרק דם אחת משתי החטאות שלהן ואחר כך מת אחד מן המצורעים כיצד עושה זה המצורע החי להביא חטאת בהמה אינו יכול שמא זו שנזרק דמה חטאתו היא ואין מביאין חטאת בהמה על הספק ולהביא חטאת העוף אינו יכול שעשיר שהביא קרבן עני לא יצא וכיצד יעשה יכתוב כל נכסיו לאחר ונמצא עני ויביא חטאת העוף מספק ולא תאכל כמו שביארנו ונמצא אוכל בקדשים:",
+            "עשיר שאמר קרבנו של מצורע זה עליו והמצורע היה עני הרי זה מביא על ידו קרבנות עשיר שהרי יד הנודר משגת ועני שאמר קרבנו של מצורע זה עלי והיה המצורע עשיר הרי זה מביא על ידו קרבנות עשיר שהרי זה הנודר חייב בקרבנות עשיר:סליקו להו הלכות מחוסרי כפרה בס\"ד:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7e34ee0ce51523b3d52a3310e67415b3fe7a6a8c
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,82 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Offerings_for_Those_with_Incomplete_Atonement",
+    "text": [
+        [
+            "אַרְבָעָה הֵן הַנִּקְרָאִין מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה. הַזָּבָה. וְהַיּוֹלֶדֶת. וְהַזָּב. וְהַמְצֹרָע. וְלָמָּה נִקְרָאוּ מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן אַף עַל פִּי שֶׁטָּהַר מִטֻּמְאָתוֹ וְטָבַל וְהֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ עֲדַיִן הוּא חָסֵר וְלֹא גָּמְרָה טָהֳרָתוֹ כְּדֵי לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ. וְקֹדֶם שֶׁיָּבִיא כַּפָּרָתוֹ אָסוּר הוּא לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין:\n",
+            "גֵּר שֶׁמָּל וְטָבַל וַעֲדַיִן לֹא הֵבִיא קָרְבָּנוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ אֵינוֹ מִמְּחֻסְּרֵי כַּפָּרָה. שֶׁקָּרְבָּנוֹ עִכְּבוֹ לִהְיוֹת גֵּר גָּמוּר וְלִהְיוֹת כְּכָל כְּשֵׁרֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפְּנֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים שֶׁעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה כִּכְשֵׁרֵי יִשְׂרָאֵל. וְכֵיוָן שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ וְיֵעָשֶׂה יִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים. הֵבִיא פְּרֵדָה אַחַת בְּשַׁחֲרִית אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים לָעֶרֶב וְיָבִיא פְּרֵדָה שְׁנִיָּה. שֶׁקָּרְבָּנוֹ שֶׁל גֵּר עוֹלַת בְּהֵמָה אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אוֹ שְׁתֵּי תּוֹרִים וּשְׁנֵיהֶן עוֹלָה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת:\n",
+            "הַזָּב וְהַזָּבָה קָרְבָּן כָּל אַחַת מֵהֶן שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. וְהַיּוֹלֶדֶת קָרְבָּנָהּ כֶּבֶשׂ עוֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תּוֹר חַטָּאת. וְאִם אֵין יָדָהּ מַשֶּׂגֶת מְבִיאָה שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. וְהַמְצֹרָע קָרְבָּנוֹ שְׁלֹשָׁה כְּבָשִׂים אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד אָשָׁם. וְכִשְׂבָּה לְחַטָּאת. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת מֵבִיא קֵן אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת וְכֶבֶשׂ לְאָשָׁם:\n",
+            "הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַמְצֹרָע מֵבִיא כָּל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן כַּפָּרָתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְטָהֳרָתוֹ שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן סוֹפֵר שִׁבְעָה יְמֵי טָהֳרָה וְטוֹבֵל בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּמַקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי:\n",
+            "הַיּוֹלֶדֶת אֵינָהּ מְבִיאָה קָרְבָּנָהּ בְּיוֹם אַרְבָּעִים לְזָכָר אוֹ בְּיוֹם שְׁמוֹנִים לִנְקֵבָה. אֶלָּא מַעֲרֶבֶת שִׁמְשָׁהּ וּמְבִיאָהּ קָרְבָּנָהּ לְמָחָר שֶׁהוּא יוֹם אַרְבָּעִים וְאֶחָד לְזָכָר וְיוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד לִנְקֵבָה וְהוּא הַיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ <small>(ויקרא יב ו)</small> \"וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא\" וְגוֹ'. וְאִם הֵבִיאָה קָרְבָּנָהּ תּוֹךְ יְמֵי מְלֹאת לֹא יָצָאת אֲפִלּוּ הֵבִיאָה עַל וְלָדוֹת הָרִאשׁוֹנִים בְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת שֶׁל וָלָד זֶה לֹא יָצָאת. עָבְרוּ יָמִים אֵלּוּ וְלֹא הֵבִיאוּ כַּפָּרָתָן הֲרֵי אֵלּוּ מַקְרִיבִין כַּפָּרָתָן לְאַחַר זְמַן. וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא הִקְרִיבוּ חַטָּאתָם אֲסוּרִים לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים. אֲבָל הָעוֹלָה (וְהָאָשָׁם) אֵינָן מְעַכְּבִין. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁכָּל מְחֻיְּבֵי קָרְבָּן אֵין מַקְרִיבִין עַל יָדָן אֶלָּא מִדַּעְתָּן. חוּץ מִמְּחֻסְּרֵי כַּפָּרָה שֶׁאֵין צְרִיכִין דַּעַת בְּעָלִים שֶׁהֲרֵי אָדָם מֵבִיא קָרְבָּן עַל בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַקְּטַנִּים אִם הָיוּ מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה וּמַאֲכִילָן בִּזְבָחִים:\n",
+            "אֵי זוֹ הִיא זָבָה. זוֹ שֶׁזָּב דָּמָהּ שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה בְּלֹא עֵת נִדָּתָהּ. וְזוֹ הִיא זָבָה גְּדוֹלָה שֶׁצְּרִיכָה סְפִירַת שִׁבְעָה וְחַיֶּבֶת בְּקָרְבָּן. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן הַנִּדָּה אֵימָתַי תִּהְיֶה הָאִשָּׁה זָבָה בְּדָמִים שֶׁתִּרְאֶה וְאֵימָתַי לֹא תִּהְיֶה זָבָה אֶלָּא נִדָּה אוֹ טְהוֹרָה וּמָתַי תִּהְיֶה סְפֵק זָבָה. כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא זָבָה וְסוֹפֶרֶת שִׁבְעָה הֲרֵי הִיא חַיֶּבֶת לְהָבִיא קָרְבָּן וְחַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא סְפֵק זָבָה הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן וְאֵין חַטָּאתָה נֶאֱכֶלֶת. שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק תִּשָּׂרֵף. וְשָׁם בֵּאַרְנוּ מַה תֵּלֵד הָאִשָּׁה אוֹ מַה תַּפִּיל וְתִהְיֶה טְמֵאָה לֵידָה וּמַה תֵּלֵד אוֹ תַּפִּיל וְלֹא תִּהְיֶה טְמֵאָה לֵידָה. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא טְמֵאָה לֵידָה הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן וְחַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאֵינָהּ טְמֵאָה לֵידָה הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא הֻחְזְקָה עֵבָּרָה וְהִפִּילָה וְלֹא יָדְעָה מַה הִפִּילָה. אִם נֵפֶל שֶׁחַיֶּבֶת עָלָיו קָרְבָּן אוֹ דָּבָר שֶׁאֵינָהּ חַיֶּבֶת עָלָיו קָרְבָּן. הֲרֵי זוֹ סְפֵק יוֹלֶדֶת וּמְבִיאָהּ קָרְבָּן וְאֵין חַטָּאתָה נֶאֱכֶלֶת. וְכֵן שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ שְׁנֵי נְפָלִים נֵפֶל אֶחָד רָאוּי לְהַקְרִיב עָלָיו וְהַנֵּפֶל הָאַחֵר פְּטוּרָה עָלָיו וְאֵין אַחַת מֵהֶן מַכֶּרֶת נִפְלָהּ. כָּל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן מְבִיאָה קָרְבָּן מִסָּפֵק וְאֵין חַטַּאת אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן נֶאֱכֶלֶת שֶׁחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק נִשְׂרֶפֶת שֶׁמָּא אֵינָהּ חַיֶּבֶת וְנִמְצֵאת חַטָּאת זוֹ חֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה שֶׁהֵן אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁחִיטָה:\n",
+            "אַחַת הַיּוֹלֶדֶת וְאַחַת הַמַּפֶּלֶת וָלָד אֶחָד אוֹ וְלָדוֹת הַרְבֵּה הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד לְכֻלָּן וְהוּא שֶׁתֵּלֵד כֻּלָּן בְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת. אֲבָל אִם הִפִּילָה אַחַר יְמֵי מְלֹאת מְבִיאָה אַף עַל הַשֵּׁנִי. כֵּיצַד. יָלְדָה נְקֵבָה כָּל נְפָלִים שֶׁתַּפִּיל מִיּוֹם הַלֵּידָה עַד סוֹף יוֹם שְׁמוֹנִים הֲרֵי הֵן נֶחְשָׁבִין עִם הַוָּלָד הָרִאשׁוֹן וּכְאִלּוּ יָלְדָה תְּאוֹמִים זֶה אַחַר זֶה וְאֵינָהּ מְבִיאָה אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד. הִפִּילָה נֵפֶל בְּיוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד וּמִיּוֹם אֶחָד וּשְׁמוֹנִים וָהָלְאָה אִם הִיא רְאוּיָה לְקָרְבַּן הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ. יָלְדָה נְקֵבָה וּלְאַחַר שִׁשִּׁים אוֹ שִׁבְעִים יוֹם הִפִּילָה נְקֵבָה שְׁנִיָּה. כָּל נֵפֶל שֶׁתַּפִּיל בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה זוֹ הַשְּׁנִיָּה פְּטוּרָה עָלָיו. וְכֵן אִם הִפִּילָה נְקֵבָה שְׁלִישִׁית אַחַר שִׁשִּׁים אוֹ שִׁבְעִים יוֹם שֶׁל נְקֵבָה שְׁנִיָּה. הֲרֵי כָּל נֵפֶל שֶׁתַּפִּיל בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה שְׁלִישִׁית פְּטוּרָה עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָשׁוּב עִם הַנֵּפֶל הַשְּׁלִישִׁי וְהַנֵּפֶל הַשְּׁלִישִׁי חָשׁוּב עִם הַשֵּׁנִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת שֶׁלּוֹ וְהַשֵּׁנִי חָשׁוּב עִם הָרִאשׁוֹנָה וְאֵינָהּ מְבִיאָה אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד עַל הַכּל:\n",
+            "הַיּוֹלֶדֶת טֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרוֹגִינוּס וְהִפִּילָה נֵפֶל אַחַר אַרְבָּעִים מִיּוֹם לֵידָתוֹ. הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן עַל נֵפֶל זֶה שֶׁמָּא זָכָר הוּא הָרִאשׁוֹן וַהֲרֵי הִפִּילָה אַחַר מְלֹאת. וְאֵין חַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת שֶׁמָּא נְקֵבָה הִיא הָרִאשׁוֹנָה וּבְתוֹךְ מְלֹאת הִפִּילָה שֶׁהִיא פְּטוּרָה מִקָּרְבָּן שֵׁנִי:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ סְפֵק חָמֵשׁ לֵידוֹת אוֹ סְפֵק חָמֵשׁ זִיבוֹת. מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. הָיוּ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת וְחָמֵשׁ זָבוֹת וַדָּאוֹת מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים וְהַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. וְכֵן הַדִּין בְּזָב. הָיוּ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת וְחָמֵשׁ לֵידוֹת סָפֵק אוֹ חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת וְחָמֵשׁ זִיבוֹת סָפֵק. מְבִיאָה שְׁנֵי קָרְבָּנוֹת אֶחָד עַל הַוַּדַּאי וְנֶאֱכָל וּשְׁאָר הַוַּדָּאוֹת עָלֶיהָ חוֹבָה וְאֶחָד עַל הַסָּפֵק וְאֵינוֹ נֶאֱכָל וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְגַּיְּרָה וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיְּרָה יָלְדָה אוֹ מִשֶּׁנִּתְגַּיְּרָה יָלְדָה. הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן מִסָּפֵק וְאֵין חַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁגָגוֹת שֶׁכָּל מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה מִסָּפֵק שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶם [יוֹם הַכִּפּוּרִים] חַיָּבִין לְהָבִיא אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁקָּרְבָּן זֶה מַכְשִׁירָן לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ לֵידָה אוֹ זִיבָה. מְבִיאָה מְעוֹת הַקִּנִּים וְנוֹתֶנֶת בַּשּׁוֹפָר וְאוֹכֶלֶת בְּקָדָשִׁים לָעֶרֶב חֲזָקָה שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁל כֹּהֲנִים עוֹמְדִין מִשָּׁם עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַמָּעוֹת שֶׁבַּשּׁוֹפָר וְיַקְרִיבוּ כְּנֶגְדָּן קִנִּים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁקָלִים וּבְהִלְכוֹת כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהָעוֹבְדִין בּוֹ:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ וּמֵתָה יָבִיאוּ הַיּוֹרְשִׁים עוֹלָתָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִפְרִישָׁה אוֹתָהּ מֵחַיִּים כְּבָר נִשְׁתַּעַבְּדוּ נְכָסֶיהָ לַקָּרְבָּן. וְהַשִּׁעְבּוּד דִּין תּוֹרָה הוּא:\n"
+        ],
+        [
+            "הַזָב הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא שִׁכְבַת זֶרַע הַבָּא מֵחֳלָיֵי הַחֲלָלִים שֶׁהִיא מִתְקַבֶּצֶת בָּהֶן. וּכְשֶׁיּוֹצֵא הַזּוֹב אֵינוֹ יוֹצֵא בְּקֹשִׁי כְּשִׁכְבַת זֶרַע וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ תַּאֲוָה וְלֹא הֲנָאָה אֶלָּא נִגְרָר וְיוֹצֵא כְּמוֹ בָּצֵק שֶׁל שְׂעוֹרִים כֵּהֶה כְּלֹבֶן בֵּיצָה הַמּוּזֶרֶת. אֲבָל שִׁכְבַת זֶרַע לְבָנָה קְשׁוּרָה כְּלֹבֶן בֵּיצָה שֶׁאֵינָהּ מוּזֶרֶת:\n",
+            "הֲרוֹאֶה רְאִיּוֹת הַזּוֹב הַגּוֹרְמוֹת לוֹ לִהְיוֹת זָב מֵחֲמַת חלִי אוֹ אֹנֶס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינוֹ זָב שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טו ב)</small> \"זָב מִבְּשָׂרוֹ\" מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ הוּא שֶׁיִּהְיֶה טָמֵא לֹא מֵחֲמַת דָּבָר אַחֵר. מִכָּאן אָמְרוּ בְּשִׁבְעָה דְּרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב. בְּמַאֲכָל. וּבְמִשְׁתֶּה. בְּמַשָּׂא. וּבִקְפִיצָה. בְּחלִי. וּבְמַרְאֶה. וּבְהִרְהוּר. כֵּיצַד. אָכַל אֲכִילָה גַּסָּה אוֹ שָׁתָה הַרְבֵּה. אוֹ שֶׁאָכַל אוֹ שָׁתָה אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין הַמְּבִיאִין לִידֵי שִׁכְבַת זֶרַע. אוֹ שֶׁנָּשָׂא מַשּׂוֹי כָּבֵד. אוֹ שֶׁקָּפַץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּבִכְלַל דָּבָר זֶה אִם הֻכָּה עַל גַּבּוֹ. אוֹ שֶׁהָיָה חוֹלֶה. אוֹ שֶׁרָאָה אִשָּׁה וְהִתְאַוָּה שְׁכִיבָתָהּ. אוֹ שֶׁהִרְהֵר בְּעִסְקֵי בְּעִילָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִרְהֵר בִּבְעִילַת אִשָּׁה שֶׁהוּא מַכִּירָהּ. אִם קָדַם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ וְרָאָה רְאִיָּה שֶׁל זוֹב תּוֹלִין בּוֹ וְאֵינוֹ מְטַמֵּא:\n",
+            "הָרוֹאֶה קֶרִי אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּזוֹב מֵעֵת לְעֵת שֶׁרְאִיָּה זוֹ שֶׁל זוֹב מֵחֲמַת שִׁכְבַת זֶרַע הִיא. וְכֵן לְמַרְאֶה וּלְהִרְהוּר תּוֹלִין בָּהֶן מֵעֵת לְעֵת. אֲבָל לְמַאֲכָל וּלְמִשְׁתֶּה וְלִקְפִיצָה וּלְמַשָּׂא. תּוֹלִין בָּהֶן כָּל זְמַן שֶׁמִּצְטַעֵר:\n",
+            "מִי שֶׁמָּל וְאַחַר כָּךְ רָאָה זוֹב בֵּין עַכּוּ\"ם בֵּין יִשְׂרָאֵל תּוֹלִין בַּמִּילָה כָּל זְמַן שֶׁמִּצְטַעֵר. עַכּוּ\"ם שֶׁרָאָה קֶרִי וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּיֵּר מְטַמֵּא בְּזִיבָה מִיָּד וְאֵין תּוֹלִין לוֹ מֵעֵת לְעֵת. קָטָן אֵין תּוֹלִין לוֹ לֹא בְּמַרְאֶה וְלֹא בְּהִרְהוּר שֶׁאֵין לְקָטָן מַרְאֶה וְהִרְהוּר הַמֵּבִיא לִידֵי זוֹב. לְפִיכָךְ בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בַּחֲמִשָּׁה דְּרָכִים בִּלְבַד:\n",
+            "וּכְשֵׁם שֶׁתּוֹלִין לְקָטָן בְּחָלְיוֹ כָּךְ תּוֹלִין לוֹ בָּחֳלִי אִמּוֹ אִם הָיָה יוֹנֵק מִמֶּנָּה אוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁבּוֹדְקִין אֶת הַזָּב בִּדְרָכִים אֵלּוּ בִּרְאִיָּה שְׁנִיָּה שֶׁל זוֹב שֶׁבָּהּ יֵעָשֶׂה זוֹב כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. אֲבָל רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה אֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָהּ בְּאֹנֶס וּרְאִיָּה שְׁנִיָּה מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא טֻמְאַת זִיבוּת. וְאַף עַל פִּי כֵן בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בָּרִאשׁוֹנָה כְּדֵי לִמְנוֹת בָּהּ שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת לְחַיְּבוֹ קָרְבָּן. רְאִיָּה שְׁלִישִׁית אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בָּהּ אֶלָּא אֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָהּ מֵחֲמַת אֹנֶס הוֹאִיל וְנִזְקָק לְטֻמְאָה שֶׁהֲרֵי רְאִיּוֹת שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהֶן זָב מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ הָיָה לְפִיכָךְ יִתְחַיֵּב בְּקָרְבָּן:\n",
+            "הָרוֹאֶה רְאִיָּה אַחַת שֶׁל זוֹב הֲרֵי הוּא כְּבַעַל קֶרִי. רָאָה שְׁתַּיִם הֲרֵי זֶה זוֹב וְצָרִיךְ סְפִירַת שִׁבְעָה וּבִיאַת מַיִם חַיִּים וְאֵינוֹ חַיָּב בְּקָרְבָּן. רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת הֲרֵי זֶה זָב גָּמוּר וְחַיָּב בְּקָרְבָּן. וְאֵין בֵּין זָב שֶׁרָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת לְרוֹאֶה שָׁלֹשׁ אֶלָּא קָרְבָּן בִּלְבַד. וּדְבָרִים אֵלּוּ כֻּלָּן דִּבְרֵי קַבָּלָה מִפִּי משֶׁה רַבֵּנוּ מִסִּינַי:\n",
+            "אֶחָד הָרוֹאֶה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת אוֹ שָׁלֹשׁ בְּשָׁעָה אַחַת זוֹ אַחַר זוֹ אוֹ שֶׁרָאָה רְאִיָּה בְּכָל יוֹם זֶה אַחַר זֶה הֲרֵי זֶה זָב. לְפִי שֶׁתָּלָה הַכָּתוּב אֶת הַזָּבָה בְּיָמִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טו כה)</small> \"כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים\" וְהַזָּב לֹא תָּלָה אוֹתוֹ בְּיָמִים:\n",
+            "וְאִם הִפְסִיק הַזָּב בֵּין רְאִיָּה לִרְאִיָּה יוֹם גָּמוּר אֵינָן מִצְטָרְפוֹת. כֵּיצַד. רָאָה רְאִיָּה בְּשַׁבָּת וּרְאִיָּה שְׁנִיָּה בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת אֵינָן מִצְטָרְפוֹת וְאֵינוֹ זָב. וְכֵן אִם רָאָה רְאִיָּה שְׁנִיָּה בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת וְרָאָה רְאִיָּה שְׁלִישִׁית בִּשְׁלִישִׁי בְּשַׁבָּת אֵינוֹ חַיָּב בְּקָרְבָּן שֶׁאֵין זוֹ מִצְטָרֶפֶת לִשְׁתַּיִם שֶׁהֲרֵי הִפְסִיק בֵּינֵיהֶן יוֹם אֶחָד. אֲבָל אִם רָאָה אַחַת הַיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה שֶׁלְּאַחֲרָיו הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם רָאָה אַחַת בַּלַּיְלָה וּשְׁנִיָּה בַּיּוֹם שֶׁהֵן מִצְטָרְפוֹת. וְכֵן אִם רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בִּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת זֶה אַחַר זֶה הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת:\n",
+            "רְאִיַּת הַזָּב אֵין לָהּ שִׁעוּר אֶלָּא הָרוֹאֶה כָּל שֶׁהוּא טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טו ג)</small> \"הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ\" כָּל שֶׁהוּא. נִכָּר בִּבְשָׂרוֹ מְטַמֵּא:\n",
+            "הָיָה הַזּוֹב נִגְרָר וְיוֹצֵא וְלֹא פָּסַק. אִם יֵשׁ מִתְּחִלַּת הָרְאִיָּה עַד סוֹפָהּ כְּדֵי טְבִילָה וְסִפּוּג אוֹ יֶתֶר הֲרֵי זוֹ נֶחְשֶׁבֶת כִּשְׁתֵּי רְאִיּוֹת הוֹאִיל וְהִיא אֲרֻכָּה כִּשְׁתַּיִם. וְאִם לֹא הָיְתָה אֲרֻכָּה כַּשִּׁעוּר הַזֶּה אֲפִלּוּ פָּסַק הַזּוֹב בֵּינְתַיִם הֲרֵי זוֹ רְאִיָּה אַחַת. וְכֵן אִם הָיְתָה רְאִיָּה אַחַת אֲרֻכָּה כְּשָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת שֶׁנִּמְצָא מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ כִּשְׁתֵּי טְבִילוֹת וּשְׁנֵי סִפּוּגִין הֲרֵי זוֹ נֶחְשֶׁבֶת כְּשָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת וְיָבִיא קָרְבָּן:\n",
+            "רָאָה רְאִיָּה אַחַת בַּיּוֹם וְהִפְסִיק כְּדֵי טְבִילָה וְסִפּוּג וְאַחַר כָּךְ רָאָה שְׁתַּיִם אוֹ אַחַת אֲרֻכָּה כִּשְׁתַּיִם אוֹ שֶׁרָאָה שְׁתַּיִם אוֹ אַחַת מְרֻבָּה כִּשְׁתַּיִם וְהִפְסִיק כְּדֵי טְבִילָה וְסִפּוּג וְאַחַר כָּךְ רָאָה רְאִיָּה אַחַת הֲרֵי זֶה זָב גָּמוּר:\n",
+            "רָאָה רְאִיָּה אַחַת מִקְּצָתָהּ בְּסוֹף הַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ אֲרֻכָּה כִּשְׁתַּיִם הֲרֵי אֵלּוּ שְׁתֵּי רְאִיּוֹת שֶׁהַיָּמִים מְחַלְּקִין הָרְאִיָּה. לְפִיכָךְ הָרוֹאֶה רְאִיָּה אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא סָפֵק מִן הַיּוֹם וּמִן הַלַּיְלָה הֲרֵי זֶה סָפֵק לְטֻמְאָה:\n",
+            "רָאָה רְאִיָּה אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הֲרֵי זֶה וַדַּאי לְטֻמְאָה וְסָפֵק לְקָרְבָּן וּמֵבִיא קָרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל:\n",
+            "[רָאָה] רְאִיָּה אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת [שֶׁל שַׁבָּת] וּרְאִיָּה שְׁנִיָּה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת הֲרֵי זֶה סָפֵק לְטֻמְאָה וְסָפֵק לְקָרְבָּן. סָפֵק לְטֻמְאָה שֶׁמָּא רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּשְׁנִיָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וַהֲרֵי הִפְסִיק שַׁבָּת בֵּינֵיהֶן וְאֵין כָּאן זִיבוּת כְּלָל. וַהֲרֵי הוּא סָפֵק לְקָרְבָּן שֶׁמָּא אַחַת מֵהֶן הָיְתָה מִקְּצָתָהּ בַּיּוֹם וּמִקְצָתָהּ בַּלַּיְלָה שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה כִּשְׁתַּיִם וַהֲרֵי רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת שֶׁהוּא חַיָּב בְּקָרְבָּן. וּלְפִיכָךְ מֵבִיא קָרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל:\n"
+        ],
+        [
+            "כָּל הַיָּמִים שֶׁהַזָּב רוֹאֶה בָּהֶן זִיבוֹת הֲרֵי הוּא טָמֵא. וּכְשֶׁיִּפְסֹק הַזִּיבוֹת מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים כְּזָבָה וְטוֹבֵל בַּשְּׁבִיעִי וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּבַשְּׁמִינִי מֵבִיא קָרְבָּנוֹ אִם הָיָה בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת. וְאִם רָאָה רְאִיָּה שֶׁל זוֹב אֲפִלּוּ בְּסוֹף יוֹם שְׁבִיעִי אַחַר שֶׁטָּבַל סָתַר הַכּל וּמַתְחִיל לִמְנוֹת שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים מֵאַחַר יוֹם רְאִיָּה הָאַחֲרוֹנָה:\n",
+            "זָב שֶׁרָאָה קֶרִי בְּאֶחָד מִשִּׁבְעַת יְמֵי הַסְּפִירָה אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא יוֹמוֹ בִּלְבַד וּמַשְׁלִים שִׁבְעָה יָמִים וּמֵבִיא קָרְבָּנוֹ. כֵּיצַד. רָאָה קֶרִי בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי סוֹפֵר אַחֲרָיו שְׁלֹשָׁה יָמִים וְטוֹבֵל בַּשְּׁלִישִׁי וּמֵבִיא קָרְבָּנוֹ בָּרְבִיעִי:\n",
+            "זָב שֶׁבָּדַק בְּיוֹם רִאשׁוֹן מִימֵי הַסְּפִירָה וּמָצָא טָהוֹר וְלֹא בָּדַק כָּל שִׁבְעָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בָּדַק וּמָצָא טָהוֹר הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. אֲפִלּוּ בָּדַק בְּיוֹם הַטֻּמְאָה עַצְמָהּ וּמָצָא טָהוֹר וּפָסַק הַזּוֹב וְלֹא בָּדַק לְמָחָר בִּתְחִלַּת יְמֵי הַסְּפִירָה וּבָדַק בַּשְּׁבִיעִי אוֹ בַּשְּׁמִינִי וּמָצָא טָהוֹר עָלוּ לוֹ יְמֵי הַסְּפִירָה וַהֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה:\n",
+            "כָּל רְאִיָּה שֶׁהִיא סוֹתֶרֶת אֵינָהּ מְבִיאָה לִידֵי קָרְבָּן. כֵּיצַד. רָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת וְהִפְסִיק יוֹם אוֹ יוֹמַיִם וַהֲרֵי הוּא מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים וּבְתוֹךְ הַשִּׁבְעָה רָאָה רְאִיָּה שֶׁל זוֹב אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת לִשְׁתַּיִם אֶלָּא סוֹתֶרֶת וּמַתְחִיל לִמְנוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲפִלּוּ רָאָה בְּתוֹךְ יְמֵי הַסְּפִירָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת זוֹ אַחַר זוֹ. אֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָם בְּיוֹם אֶחָד. אֲפִלּוּ רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּסוֹף יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים. אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שֶׁרְאִיּוֹת אֵלּוּ לִסְתִירָה הֵן. רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּלֵיל שְׁמִינִי מֵבִיא קָרְבָּן שֶׁאֵין רְאִיּוֹת אֵלּוּ סוֹתְרִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּזָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת. אֲבָל בְּזָב בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּלֵיל שְׁמִינִי שֶׁלְּאַחַר שִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי עַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת אֵלּוּ אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד עַל הַשָּׁלֹשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת סוֹתְרוֹת הֲרֵי לֹא יָצָא לִזְמַן שֶׁרָאוּי לְקָרְבָּן וְהַלַּיְלָה מְחֻסַּר זְמַן הוּא לַכּל. חוּץ מִיּוֹלֶדֶת שֶׁהִפִּילָה בְּלֵיל שְׁמוֹנִים וְאֶחָד שֶׁהִיא מְבִיאָה קָרְבָּן שֵׁנִי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְדָבָר זֶה מִפִּי הַקַּבָּלָה:\n",
+            "רָאָה רְאִיָּה אַחַת בְּלֵיל שְׁמִינִי וּשְׁתֵּי רְאִיּוֹת בְּיוֹם שְׁמִינִי הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין וּמֵבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי עַל זִיבוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת. שֶׁהֲרֵי רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל כָּל זָב כְּשִׁכְבַת זֶרַע הִיא חֲשׁוּבָה וְאִם רָאָה אַחֲרֶיהָ שְׁתַּיִם מִצְטָרֶפֶת עִמָּהֶם לְקָרְבָּן. אֲבָל אִם רָאָה שְׁתַּיִם בְּלֵיל שְׁמִינִי וְאַחַת בְּיוֹם שְׁמִינִי אֵין מִצְטָרֶפֶת וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל הַזִּיבָה זוֹ הָאַחֲרוֹנָה:\n",
+            "הַכּל מִתְטַמְּאִין בְּזִיבָה אֲפִלּוּ קָטָן בֶּן יוֹמוֹ וְהַגֵּרִים וְהָעֲבָדִים וְחֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁמְּבִיאִין עֲלֵיהֶן כַּפָּרָה כְּדֵי לְהַאֲכִילָן בְּקָדָשִׁים וְחַטָּאתָן נֶאֱכֶלֶת שֶׁהֲרֵי הֵן כְּקָטָן שֶׁאֵינוֹ בֶּן דַּעַת. וּסְרִיס אָדָם וּסְרִיס חַמָּה מִתְטַמְּאִין בְּזִיבָה כְּכָל הָאֲנָשִׁים:\n",
+            "הַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרוֹגִינוּס נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי הָאִישׁ וְחֻמְרֵי הָאִשָּׁה. מִתְטַמְּאִין בְּדָם כְּנָשִׁים וּבְלֹבֶן כַּאֲנָשִׁים וְטֻמְאָתָן בְּסָפֵק. לְפִיכָךְ אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת אוֹ זָבָה שֶׁרָאֲתָה דָּם שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה מְבִיאִין קָרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל. הָיָה מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים לְלֹבֶן וְרָאָה אֹדֶם אוֹ לְאֹדֶם וְרָאָה לֹבֶן הֲרֵי זֶה אֵינוֹ סוֹתֵר:\n"
+        ],
+        [
+            "כְּשֶׁיִּתְרַפֵּא הַצָּרוּעַ מִצָּרַעְתּוֹ אַחַר שֶׁמְּטַהֲרִין אוֹתוֹ בְּעֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת וּשְׁתֵּי צִפֳּרִים וּמְגַלְּחִין אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ אַחַר כָּל זֹאת יִכָּנֵס לִירוּשָׁלַיִם וּמוֹנֶה שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְגַלֵּחַ תִּגְלַחְתּוֹ שְׁנִיָּה כַּתִּגְלַחַת הָרִאשׁוֹנָה וְטוֹבֵל וַהֲרֵי הוּא טְבוּל יוֹם וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּלְמָחָר בַּשְּׁמִינִי טוֹבֵל פַּעַם שְׁנִיָּה וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיבִין קָרְבְּנוֹתָיו. וּמִפְּנֵי מָה טוֹבֵל בַּשְּׁמִינִי אַחַר שֶׁטּוֹבֵל מֵאֶמֶשׁ. מִפְּנֵי שֶׁהָיָה רָגִיל בְּטֻמְאָה בִּימֵי חִלּוּטוֹ וְאֵינוֹ נִזְהָר מִשּׁוּם טֻמְאָה וְשֶׁמָּא נִטְמָא אַחַר שֶׁטָּבַל. לְפִיכָךְ טוֹבֵל בַּשְּׁמִינִי בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים בְּלִשְׁכַּת הַמְצֹרָעִים שֶׁשָּׁם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ:\n",
+            "נִתְאַחֵר וְלֹא גִּלֵּחַ בַּשְּׁבִיעִי וְגִלֵּחַ בַּשְּׁמִינִי אוֹ אַחַר כַּמָּה יָמִים בַּיּוֹם שֶׁיְּגַלֵּחַ יִטְבּל וְיַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּלְמָחָר יָבִיא קָרְבְּנוֹתָיו אַחַר שֶׁיִּטְבּל פַּעַם שְׁנִיָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כֵּיצַד עוֹשִׂין לוֹ. הַמְצֹרָע עוֹמֵד חוּץ לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל כְּנֶגֶד פֶּתַח מִזְרָחִית בְּאַסְקֻפַּת שַׁעַר נִיקָנוֹר וּפָנָיו לְמַעֲרָב וְשָׁם עוֹמְדִים כָּל מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה בְּעֵת שֶׁמְּטַהֲרִין אוֹתָן וְשָׁם מַשְׁקִין אֶת הַסּוֹטוֹת. וְהַכֹּהֵן לוֹקֵחַ אָשָׁם שֶׁל מְצֹרָע כְּשֶׁהוּא חַי וּמְנִיפוֹ עִם לוֹג הַשֶּׁמֶן בַּמִּזְרָח כְּדֶרֶךְ כָּל הַתְּנוּפוֹת. וְאִם הֵנִיף זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ יָצָא. וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא אֶת הָאָשָׁם שֶׁל מְצֹרָע עַד הַפֶּתַח וּמַכְנִיס שְׁתֵּי יָדָיו לָעֲזָרָה וְסוֹמֵךְ עָלָיו וְשׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ מִיָּד. וּמְקַבְּלִין שְׁנֵי כֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ. אֶחָד מְקַבֵּל בִּכְלִי וְזוֹרְקוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְאֶחָד בְּיָדוֹ הַיְמָנִית וּמְעָרֶה לְיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית וּמַזֶּה בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית. וְאִם שִׁנָּה וְקִבֵּל בִּשְׂמֹאל תְּחִלָּה פָּסַל. הַכֹּהֵן שֶׁקִּבֵּל מִקְצָת הַדָּם בִּכְלִי מוֹלִיכוֹ וְזוֹרְקוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ תְּחִלָּה. וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא הַכֹּהֵן שֶׁקִּבֵּל הַדָּם בְּכַפּוֹ אֵצֶל הַמְצֹרָע. הַכֹּהֵן מִבִּפְנִים וְהַמְצֹרָע מִבַּחוּץ. וּמַכְנִיס הַמְצֹרָע רֹאשׁוֹ וְנוֹתֵן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם שֶׁבְּכַפּוֹ עַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ הַיְמָנִית. וְאַחַר כָּךְ יַכְנִיס יָדוֹ הַיְמָנִית וְיִתֵּן עַל בֹּהֶן יָדוֹ וְאַחַר כָּךְ יַכְנִיס רַגְלוֹ הַיְמָנִית וְיִתֵּן עַל בֹּהֶן רַגְלוֹ וְאִם נָתַן עַל הַשְּׂמֹאל לֹא יָצָא. וְאַחַר כָּךְ יַקְרִיב חַטָּאתוֹ וְעוֹלָתוֹ. וְאַחַר שֶׁיִּתֵּן הַדָּם עַל הַבְּהוֹנוֹת נוֹטֵל הַכֹּהֵן מִלּוֹג הַשֶּׁמֶן וְיוֹצֵק לְתוֹךְ כַפּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ הַשְּׂמָאלִית וְאִם יָצַק לְתוֹךְ כַּף עַצְמוֹ יָצָא. וְטוֹבֵל אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית בַּשֶּׁמֶן שֶׁבְּכַפּוֹ וּמַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳדָשִׁים עַל כָּל הֲזָיָה טְבִילַת אֶצְבַּע בְּשֶׁמֶן. וְאִם הִזָּה וְלֹא כִּוֵּן כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳדָשִׁים כְּשֵׁרוֹת. וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא אֵצֶל הַמְצֹרָע וְיִתֵּן מִן הַשֶּׁמֶן עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם בִּתְנוּךְ אֹזֶן וּבֹהֶן יָדוֹ וּבֹהֶן רַגְלוֹ. וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן שֶׁבְּכַפּוֹ יִתְּנֶנּוּ עַל רֹאשׁ הַמִּתְטַהֵר וְאִם לֹא נָתַן לֹא כִּפֵּר. וּשְׁאָר הַלּוֹג מִתְחַלֵּק לַכֹּהֲנִים:\n",
+            "שְׁיָרֵי הַלּוֹג אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בָּעֲזָרָה לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה כִּשְׁאָר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁהֲרֵי הֻקַּשׁ לְאָשָׁם. וְאָסוּר לֶאֱכל מִלּוֹג הַשֶּׁמֶן עַד שֶׁיִּתֵּן מִמֶּנּוּ מַתַּן שֶׁבַע וּמַתַּן בְּהוֹנוֹת וְאִם אָכַל לוֹקֶה כְּאוֹכֵל קָדָשִׁים קֹדֶם זְרִיקָה:\n"
+        ],
+        [
+            "אֵי זֶהוּ תְּנוּךְ אֹזֶן זֶה גָּדֵר הָאֶמְצָעִי. נָתַן עַל צִדֵּי הַבְּהוֹנוֹת כָּשֵׁר. נָתַן עַל צִדֵּי צִדֵּיהֶן פָּסוּל. בֵּין שֶׁנָּתַן הַשֶּׁמֶן עַל דַּם הָאָשָׁם עַצְמוֹ מִלְמַעְלָה בֵּין שֶׁנָּתַן בְּצַד הַדָּם אֲפִלּוּ נִתְקַנֵּחַ הַדָּם קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן הַשֶּׁמֶן עַל בְּהוֹנוֹת יָצָא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד כח)</small> \"עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם\". אֵין לוֹ בֹּהֶן יַד יְמָנִית אוֹ בֹּהֶן רֶגֶל יְמָנִית אוֹ שֶׁאֵין לוֹ אֹזֶן יְמָנִית אֵין לוֹ טָהֳרָה עוֹלָמִית:\n",
+            "אֲשַׁם מְצֹרָע שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ אוֹ שֶׁלֹּא נָתַן מִדָּמוֹ עַל גַּבֵּי בְּהוֹנוֹת הֲרֵי זֶה עוֹלֶה לַמִּזְבֵּחַ וְטָעוּן נְסָכִים כְּנִסְכֵּי אֲשַׁם מְצֹרָע וְצָרִיךְ הַמְצֹרָע אָשָׁם אַחֵר לְהַכְשִׁירוֹ:\n",
+            "הִקְדִּים חַטָּאתוֹ לַאֲשָׁמוֹ לֹא יִהְיֶה אַחֵר מְמָרֵס בְּדָמָהּ אֶלָּא תְּעֵבַּר צוּרָתָהּ וְתֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה:\n",
+            "יֵשׁ לְאָדָם לְהָבִיא אֲשָׁמוֹ הַיּוֹם וְלוֹגוֹ אַחַר עֲשָׂרָה יָמִים. וְאִם רָצָה לְשַׁנּוֹת הַלּוֹג לַאֲשַׁם מְצֹרָע אַחֵר מְשַׁנֶּה אַף עַל פִּי שֶׁקָּדַשׁ בִּכְלִי. חָסַר הַלּוֹג עַד שֶׁלֹּא יָצַק יְמַלְּאֶנּוּ. חָסַר מֵאַחַר שֶׁיָּצַק יָבִיא אַחֵר בַּתְּחִלָּה:\n",
+            "יָצַק מִן הַשֶּׁמֶן לְכַפּוֹ וְהִתְחִיל לְהַזּוֹת וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג אִם עַד שֶׁלֹּא גָּמַר מַתַּן שֶׁבַע נִשְׁפַּךְ הַלּוֹג יָבִיא אַחֵר וְיַתְחִיל בְּמַתַּן שֶׁבַע. גָּמַר מַתַּן שֶׁבַע וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג יָבִיא אַחֵר וְיַתְחִיל לְכַתְּחִלָּה בַּבְּהוֹנוֹת. הִתְחִיל בַּבְּהוֹנוֹת וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג קֹדֶם שֶׁיִּגְמֹר יָבִיא אַחֵר וְיַתְחִיל לְכַתְּחִלָּה בַּבְּהוֹנוֹת. גָּמַר הַבְּהוֹנוֹת וְאַחַר כָּךְ נִשְׁפַּךְ הַלּוֹג קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן שְׁאָר הַשֶּׁמֶן שֶׁבְּכַפּוֹ עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא לוֹג אַחֵר שֶׁמַּתְּנַת הָרֹאשׁ אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד יח)</small> \"וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן\" <small>(ויקרא יד יז)</small> \"וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן\":\n",
+            "הִקְדִּים מַתַּן שֶׁמֶן לְמַתַּן דָּם יְמַלֵּא הַלּוֹג שֶׁמֶן וְיַחְזֹר וְיִתֵּן הַשֶּׁמֶן אַחַר הַדָּם. הִקְדִּים מַתַּן שֶׁמֶן עַל הַבְּהוֹנוֹת לְמַתַּן שֶׁבַע יְמַלֵּא הַלּוֹג וְיַחְזֹר וְיִתֵּן עַל הַבְּהוֹנוֹת אַחַר מַתַּן שֶׁבַע שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד ב)</small> \"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע\" שֶׁתִּהְיֶה כָּל תּוֹרָתוֹ עַל הַסֵּדֶר:\n",
+            "נָתַן שֶׁבַע הַמַּתָּנוֹת שֶׁלֹּא לִשְׁמָן לֹא הֻרְצָה וְהֻכְשַׁר הַמְצֹרָע:\n",
+            "מְצֹרָע שֶׁנִּתְנַגֵּעַ אַחַר שֶׁהֵבִיא אֲשָׁמוֹ צָרִיךְ קָרְבָּן אַחֵר לְצָרַעַת שְׁנִיָּה. וְכֵן אִם הֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְנִתְנַגֵּעַ צָרִיךְ קָרְבָּן עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אֲבָל אִם נִתְנַגֵּעַ וְנִרְפָּא וְהֵבִיא צִפֳּרָיו וְחָזַר וְנִתְנַגֵּעַ וְנִתְרַפֵּא וְהֵבִיא צִפֳּרָיו קָרְבָּן אֶחָד לְכֻלָּן:\n",
+            "מְצֹרָע שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָנִי וְהֶעֱשִׁיר אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי קֹדֶם שֶׁיַּקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו הַכּל הוֹלֵךְ אַחַר הָאָשָׁם. אִם הָיָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטַת הָאָשָׁם עָשִׁיר יְשַׁלֵּם קָרְבַּן עָשִׁיר וְאִם הָיָה עָנִי יְשַׁלֵּם קָרְבַּן עָנִי:\n",
+            "שְׁנֵי מְצֹרָעִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ קָרְבְּנוֹתֵיהֶן וְנִזְרַק דַּם אַחַת מִשְּׁתֵי הַחַטָּאוֹת שֶׁלָּהֶן וְאַחַר כָּךְ מֵת אֶחָד מִן הַמְצֹרָעִים כֵּיצַד עוֹשֶׂה זֶה הַמְצֹרָע הַחַי. לְהָבִיא חַטַּאת בְּהֵמָה אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁמָּא זוֹ שֶׁנִּזְרַק דָּמָהּ חַטָּאתוֹ הִיא וְאֵין מְבִיאִין חַטַּאת בְּהֵמָה עַל הַסָּפֵק. וּלְהָבִיא חַטַּאת הָעוֹף אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁעָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָנִי לֹא יָצָא. וְכֵיצַד יַעֲשֶׂה. יִכְתֹּב כָּל נְכָסָיו לְאַחֵר וְנִמְצָא עָנִי וְיָבִיא חַטַּאת הָעוֹף מִסָּפֵק וְלֹא תֵּאָכֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְנִמְצָא אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים:\n",
+            "עָשִׁיר שֶׁאָמַר קָרְבָּנוֹ שֶׁל מְצֹרָע זֶה עָלָיו וְהַמְצֹרָע הָיָה עָנִי הֲרֵי זֶה מֵבִיא עַל יָדוֹ קָרְבְּנוֹת עָשִׁיר שֶׁהֲרֵי יַד הַנּוֹדֵר מַשֶּׂגֶת. וְעָנִי שֶׁאָמַר קָרְבָּנוֹ שֶׁל מְצֹרָע זֶה עָלַי וְהָיָה הַמְצֹרָע עָשִׁיר הֲרֵי זֶה מֵבִיא עַל יָדוֹ קָרְבְּנוֹת עָשִׁיר שֶׁהֲרֵי זֶה הַנּוֹדֵר חַיָּב בְּקָרְבְּנוֹת עָשִׁיר:\n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..ea465f5e0db5cddd3a2a6d056ce43438c5275c9a
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json	
@@ -0,0 +1,198 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+    "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "\n    <i>Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l</i><br><br>© Published and Copyright by Moznaim Publications.<br>Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n    ",
+    "digitizedBySefaria": false,
+    "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+    "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שגגות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Whenever a person inadvertently violates one of the negative commandments that involve a deed and for which one is liable for <i>karet</i>, he is obligated to bring a sin-offering. It is a positive commandment for him to offer a sin-offering for his inadvertent transgression.",
+            "All transgressions for which one is liable for <i>karet</i> for their willful violation, one is liable to bring a sin-offering for their inadvertent violation except for three transgressions: blasphemy, negating circumcision, and negating the Paschal sacrifice. Negating circumcision and the Paschal sacrifice does not require such an offering, because they are positive commandments and a sin-offering is brought only for the inadvertent violation of a negative commandment, as Leviticus 4:27 states that the offering should be brought for violating: \"one of the commandments of God that forbids an act to be performed.\" And blasphemy does not involve a deed. Thus a sacrifice is not necessary, because Leviticus 4:27 states: \"Acting in violation of one.\"",
+            "With regard to all the transgressions punishable by <i>karet</i> in the Torah except for the three which were mentioned, if a private individual violated one of these prohibitions inadvertently, he must bring a fixed sin-offering with the exception of an impure person who partook of sacrificial meat and an impure person who entered the Temple. These two do not bring a fixed sin-offering, but rather an adjustable guilt-offering, as will be explained.",
+            "Only an animal is brought as a fixed sin-offering. In contrast, an adjustable guilt-offering is a sacrifice whose object is not fixed. If one is rich, he must bring an animal as a sin-offering. If he is poor, he brings a fowl or a tenth of an <i>ephah</i> as a meal-offering, as will be explained. Thus all the sins for which a private person brings a fixed sin-offering are 43. They include:<br>a) one who is intimate with his mother,<br>b) one who is intimate with his wife's mother,<br>c) one who is intimate with his maternal grandmother,<br>d) one who is intimate with his paternal grandmother,<br>e) one who is intimate with his daughter,<br>f) one who is intimate with his daughter's daughter,<br>g) one who is intimate with his son's daughter,<br>h) one who is intimate with his wife's daughter,<br>i) one who is intimate with the daughter of his wife's daughter,<br>j) one who is intimate with the daughter of his wife's son,<br>k) one who is intimate with his sister,<br>l) one who is intimate with his sister who is the daughter of his father's wife,<br>m) one who is intimate with his father's sister,<br>n) m) one who is intimate with his mother's sister,<br>o) one who is intimate with his wife's sister,<br>p) one who is intimate with his father's wife,<br>q) one who is intimate with the wife of his father's brother,<br>r) one who is intimate with his son's wife,<br>s) one who is intimate with his brother's wife,<br>t) one who is intimate with another man's wife,<br>u) one who is intimate with a woman in the <i>niddah</i> state,<br>v) one who is intimate with a male,<br>w) one who is intimate with his father,<br>x) one who is intimate with his father's brother,<br>y) one who is intimate with an animal,<br>z) a woman who has an animal engage in relations with her. Thus all the prohibitions involving forbidden relations punishable by <i>karet</i> are 26.<br>Among other sins, there are seventeen. They are: a) one who serves a false deity by performing a deed,<br>b) one who gives his descendants to <i>Molech</i>,<br>c) one who divines through an <i>ov</i>,<br>d) one who performs a deed while divining with a <i>yidoni</i>,<br>e) one who desecrates the Sabbath,<br>f) one who performs forbidden labor on Yom Kippur,<br>g) one who eats or drinks on Yom Kippur,<br>h) one who eats <i>chametz</i> on Pesach,<br>i) one who partakes of fat,<br>j) one who partakes of blood,<br>k) one who partakes of sacrificial meat after the time for eating it passes,<br>l) one who partakes of sacrificial meat that was disqualified, because of an undesirable intent concerning time,<br>m) one who slaughters a sacrificial animal outside the Temple Courtyard,<br>n) one who offers a sacrifice outside the Temple Courtyard,<br>o) one who prepares anointing oil like that used in the Temple,<br>p) one who prepares incense like that used in the Temple,and<br>q) one who anoints himself with the anointing oil of the Temple. These are the 43 transgressions for which one brings a fixed sin-offering for their inadvertent violation.<br>What is the sacrifice that a person who inadvertently violates one of these transgressions should bring? If he inadvertently violated the prohibition against worshiping a false deity, he must bring a female goat in the first year of its life. This is the sacrifice mentioned in the portion <i>Shelach Lecha</i>. This applies whether the transgressor is an ordinary person, a king, a High Priest, or the priest anointed to lead the people in war. Every one is equal with regard to the inadvertent transgression of the worship of false divinities.<br>If, however, one inadvertently violated one of the other 42 transgressions mentioned above, different rules apply. If the transgressor was an ordinary person, he should bring a she-goat or a ewe. This is the sin offering of one of the common people mentioned in the portion <i>Vayikra</i>. If the king inadvertently violated one of these trangressions, he should bring a male goat as a sin-offering. If the transgressor is an anointed priest, he should bring a bull, the offspring of an ox as a sin-offering. It is burnt, as described there.",
+            "The same laws apply whether one person inadvertently violates one of these transgressions or many do, as implied by Numbers 15:29: \"There will be one law for those who transgress inadvertently.\"<br>What is implied? If the people of a city inadvertently transgressed and thought the day was an ordinary day, but it was Yom Kippur. As a result, they all ate and performed work, each one of the transgressors should bring two sin-offerings, ewes or she-goats. Similarly, if they all inadvertently transgressed and offered incense to a false deity, each one of the transgressors must bring a goat in its first year of life as a sin-offering."
+        ],
+        [
+            "A person is not liable for a sin-offering for an inadvertent transgression unless he acts inadvertently from the beginning to the end. If, however, he acted inadvertently at the beginning, but acted willfully at the end or began acting willfully, but acted inadvertently at the end, he is exempt from the obligation to bring a sin-offering.<br>What is implied? A person transferred an article from one domain to another on the Sabbath. If one lifted up the article willfully, but placed it down inadvertently or lifted it up inadvertently, but placed it down willfully, he is exempt. To be liable for a sin-offering, he must lift it up inadvertently and place it down inadvertently. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "If a person violated a transgression knowing that involved violation of a negative commandment, but he did not know that he is liable for <i>karet</i> for its violation, he is considered to have transgressed inadvertently and he must bring a sin-offering. If, however, he did know that it was punishable by <i>karet</i>, but was unaware of the obligation for a sacrifice, i.e., he did not know whether or not he was liable for a sacrifice for the transgression, he is considered to have acted willfully. For the lack of knowledge concerning a sacrifice is not considered as a lack of knowledge concerning these transgressions for which one is liable for <i>karet</i>.",
+            "When a person does not know the nature of the transgression that he violated, even though he definitely knows that he violated a negative commandment punishable by <i>karet</i>, he is exempt from bringing a sin-offering, as implied by Leviticus 4:23: \"that he transgressed with regard to it,\" implying that he must know the transgression that he violated.<br>What is implied? There was a piece of forbidden fat and meat from a sacrifice left beyond its permitted time before him and he partook of one of them, but did not know which he ate; his wife who was in the <i>niddah</i> state and his sister were at home, he inadvertently was intimate with one of them, but did not know with whom he had relations; the Sabbath and Yom Kippur passed, he performed a forbidden labor on one of them, but did not know on which, he is exempt from the obligation to bring a sin-offering.",
+            "If a person transgressed, became aware of the transgression, and then forgot which transgression he violated, he should bring a sin-offering for whichever transgression he violated. This offering should be eaten, like the other sin-offerings that are eaten.",
+            "If one inadvertently committed one transgression, but there are two persons involved and he is unaware of the one with whom he committed the transgression, he is liable.<br>What is implied? There were two women in the <i>niddah</i> state. Inadvertently, he was intimate with one of them, but he did not know with whom. He had two sisters. Inadvertently, he was intimate with one of them, but he did not know with whom. In these instances, he is liable for a sin-offering. To what can this be compared? To two lamps that are burning and one extinguished one of them on the Sabbath without knowing which one he extinguished or two pots of forbidden fat from which he ate one and yet, he did not know the identity of the one from which he ate.In these instances, he is liable. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "In all situations when a person is obligated to bring a fixed sin-offering for his inadvertent transgression and he transgressed inadvertently and he becomes aware of the transgression after violating it, he is liable for a sin-offering, even though initially, he was not aware that this act is a a transgression.<br>What is implied? A child was captured by gentiles and raised by them without knowing who are the Jewish people or what their faith is. He performed labor on the Sabbath, ate forbidden fat, blood, and the like. When he discovers that he is Jewish and commanded to eschew all of the above, he is obligated to bring a sin-offering for every particular sin. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "When a person transgresses unintentionally by engaging in forbidden sexual relations or partaking of forbidden foods, he is liable for a sin-offering. If he does so with regard to the Sabbath, he is exempt from the obligation of a sin-offering.<br>What is implied? If he was acting casually with a woman and engaged in relations with her without intending to engage in relations and she is forbidden to him as an <i>ervah</i>, he is liable for a sin-offering. This ruling also applies if he thought that what was in his mouth was spittle and he swallowed it without the intent of eating at all and then he discovered that it was forbidden fat. If, by contrast, his intent was to lift up produce that was already cut and instead, he cut off a plant that was growing without intending to cut it off, he is exempt from a sin-offering, for the Torah forbade only the performance of purposeful labor, as explained in the appropriate place.",
+            "Whenever one performs one of the mitzvot and while he was performing it, a transgression punishable by <i>karet</i> was violated inadvertently, he is not liable for a sin-offering, because the person was acting with license.<br>What is implied? A man engaged in intimacy with his <i>yevamah</i>. She was in the <i>niddah</i> state, but he was unaware. He is exempt from a sin-offering, for he acted with license. If, by contrast, one was intimate with his wife when she was in the <i>niddah</i> state, he is liable, because he did not ask her before engaging in relations. With regard to his <i>yevamah</i>, however, he is not familiar with her, so that he might ask her.<br>Similarly, if a person had two infants to circumcise, one, on the Sabbath, and one on Friday or on Sunday, should he have forgotten and circumcised them both on the Sabbath, he is exempt from bringing a sin-offering. For he was licensed to circumcise one of them on the Sabbath, the Sabbath laws are suspended in his regard, and he performed a mitzvah. Even though two bodies are involved, since it is a pressing time, he is not precise. If, however, neither of the children was scheduled to be circumcised on the Sabbath and on the Sabbath, he circumcised a person who was not fit to be circumcised on the Sabbath, he is liable for a sin-offering.",
+            "The following rules apply when a proficient expert comes to circumcise a child before sunset on the Sabbath and he is told: \"There is not enough time in the day left to perform the circumcision. If you begin circumcising, you will not be able to complete the act before the Sabbath departs. Thus you will have made a wound on the Sabbath without performing a mitzvah.\" If he says: \"I am familiar with the task and deft and I will circumcise him speedily,\" should he not complete the circumcision until after the conclusion of the Sabbath, he is liable for a sin-offering, for they warned him.",
+            "When a person takes a <i>lulav</i> out to the public domain on the first day of Sukkot which falls on the Sabbath in order to fulfill his obligation or carries it four cubits in the public domain inadvertently, he is exempt from a sin-offering, because he acted with license.<br>Similarly, if one slaughters an animal for a Paschal sacrifice on the fourteenth of Nisan which fell on the Sabbath and afterwards, he discovered that the owners removed their connection from it, they died or became impure before it was slaughtered, or it became <i>tereifah</i> in a hidden place, e.g., its intestines or lungs were perforated, he is exempt, because he slaughtered it with license. If, however, it was discovered to be blemished or there was a readily apparent factor that caused it to be deemed <i>tereifah</i>, he is liable for a sin-offering, since he should have checked it before slaughtering. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "If one slaughtered a Paschal sacrifice on the Sabbath for the sake of another sacrifice in error, he is exempt, because the sacrifice is acceptable. For supplanting the designation of a sacrifice in error is not considered of consequence, as explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>.",
+            "The following rules apply if, on the Sabbath, one slaughtered animals designated for other sacrifices for the sake of a Paschal sacrifice in error. If they are fit to serve as a Paschal sacrifice, he is free from the obligation of bringing a sin-offering, because he slaughtered with license. If they are not fit to serve as a Paschal sacrifice, e.g., the animal was female or in its second year of life, he is liable for a sin-offering, because they are not fitting for this sacrifice.<br>Similarly, one is liable for a sin-offering if he slaughtered an animal as a Paschal sacrifice on the Sabbath for the sake of individuals who cannot partake of it, for those who were not enumerated on it, for the uncircumcised, or for the ritually impure. If, however, he slaughtered it on the Sabbath for the sake of individuals who can partake of it and for those who cannot partake of it, for those enumerated on it and for those who were not enumerated on it, for the circumcised and for the uncircumcised, or for the pure and for the impure, he is exempt from bringing a sin-offering, because the Paschal sacrifice is acceptable. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "When a person slaughters an animal designated for a communal sacrifice on the Sabbath for an intent other than that for which it was designated, he is obligated to bring a sin-offering. Nevertheless, the fats and the organs from the sacrificial animal should be offered on the altar's pyre on Saturday evening. Similarly, if on the Sabbath one slaughtered other animals besides those required as the day's obligations, he is liable for a sin-offering for the additional animal.",
+            "A person who slaughters animals for individual sacrifices whose offering does not supersede the Sabbath prohibitions on the Sabbath inadvertently is liable for a sin-offering. One is, however, permitted to benefit from the meat of those sacrifices and the blood should not be cast on the altar. If he transgressed and cast the blood on the altar for the intent of those sacrifices whether without knowing it is a transgression or knowingly, the owner is considered to have fulfilled his obligation, the organs and fats may be offered on the altar's pyre, and the meat should be eaten. The one who slaughtered the animal should bring a sin-offering for his inadvertent violation.",
+            "The following laws apply when, on the Sabbath, there were two animals designated for communal offerings before a priest, one lean, and one stocky, and the sacrificial obligation of the day required - as either a sin-offeringor a burnt-offering - the offering of only one of them and he inadvertently slaughtered them both. If he slaughtered the lean one first and afterwards, slaughtered the stocky one, he is exempt from the obligation to bring a sin-offering. Indeed, he is told: \"Bring the stocky animal and slaughter it as an initial preference.\" If, however, he slaughtered the stocky animal initially and then the lean one, he is liable for a sin-offering for the additional slaughter.<br>Nevertheless, in the latter instance, there is room for leniency if the stocky animal was slaughtered first and discovered to be <i>tereifah</i> because of a disqualifying factor in its intestines. Even though he did not know that the stocky one was <i>tereifah</i> when he slaughtered the lean one and he did not have that intent, since the last one was slaughtered as required by law, he is exempt from a sin-offering for its slaughter.<br>A similar law also applies if one spreads out a net to catch fish at sea on the Sabbath unknowingly and lifts up a child with the fish, he is exempt from bringing a sin-offering. Even though his intent was only to catch fish, since he acted unknowingly and lifted up a child with the fish, he is exempt whether he heard that a child had fallen into the sea or not, he is exempt. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "When, on the night of Pesach, a person had roasted meat from the Paschal sacrifice and meat that was left over from other sacrifices before him and intended to partake of the roasted meat which is a mitzvah and inadvertently partook of the leftover meat, he is liable for a sin-offering, since he did not perform a mitzvah when eating. Similar laws apply in all analogous situations."
+        ],
+        [
+            "When witnesses testify that a person violated a transgression that is punishable by a fixed sin-offering, but they did not warn him, instead, they told him: \"We saw that you performed forbidden labor on the Sabbath\" or \"...that you partook of forbidden fat\" and he replied: \"I know that I did not perform that act,\" he is not liable for a sin-offering. The rationale is that since he would be exempt from bringing the sacrifice if he said: \"I acted intentionally,\" when he says: \"I did not eat\" or \"I did not perform,\" it is as if he said: \"I did not eat inadvertently, but rather intentionally,\" in which instance, he is exempt from bringing the sacrifice and did not contradict the witnesses.",
+            "If the alleged transgressor remained silent and did not contradict the witnesses - indeed, even if a woman told him: \"You partook of forbidden fat\" or \"...performed forbidden labor on the Sabbath\" and he remained silent - he is liable to bring a sin-offering. If one witness told him: \"This is forbidden fat\" and he remained silentand then he partook of it inadvertently, he must bring a sin-offering. If he warned him, he is liable for lashes, even though the essence of the testimony depends on one witness.",
+            "We already explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i> that a person who set aside a sin-offering for eating forbidden fat should not bring it for the desecration of the Sabbath or for partaking of blood, as implied by Leviticus 4:28 which states: \"And he shall bring his sacrifice, a she-goat... for the transgression that he committed.\" The sacrifice must be for the sake of the particular sin; one should not offer one designated for one sin for another. If he offered it, he disqualifies it.<br>In addition, our Sages said that if one set aside a sin-offering for forbidden fat that he ate on the previous day, he should not bring it for fat that he eats on the present day. Nevertheless, if he brings it for that purpose, he finds atonement. Needless to say, if a father sets aside a sin-offering and dies and the son was liable for that same transgression, the son should not bring his father's sacrifice for his transgression, as explained there.",
+            "When a person brings an animal as a sin-offering for two transgressions, it should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish and be sold. Half of the proceeds should be used to bring a sin-offering for one transgression and half for a sin-offering for the second transgression.<br>Similarly, if two people bring one animal as a sin-offering for two transgressions, it should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish and be sold. One should bring his sin-offering with half of the proceeds and the other should bring his sin-offering with the other half.",
+            "If one brings two animals as sin-offerings for one transgression, he should sacrifice whichever one he desires. The second should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish and be sold. A freewill offering should be brought with the proceeds.",
+            "If, however, a person brings two animals for sin-offerings for two transgressions without specifying the transgression for which each sacrifice is being brought, he should make that determination and slaughter one for one transgression and the other for the second.",
+            "We already explained in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i>, that no sacrifices at all are accepted from an apostate who worships idols or desecrates the Sabbath in public. When a person is an apostate with regard to a particular sin, we do not accept a sin-offering for him for that sin.<br>What is implied? If a person was an apostate with regard to partaking of forbidden fat and then he inadvertently partook of fat and brought a sin-offering for this transgression, it is not accepted until he repents.<br>Even if he was an apostate with regard to partaking of forbidden fat to fulfill his desires and once he accidentally partook of forbidden fat instead of permitted fat and he brought a sacrifice in atonement, it is not accepted from him. Since he partook of the forbidden fat willfully, whether to purposefully anger God or merely to fulfill his desires, he is considered as an apostate with regard to that transgression.<br>If a person was an apostate with regard to partaking of forbidden fat and then he inadvertently partook of blood, we accept a sin-offering he brings for partaking of blood, as we explained.",
+            "When a person committed a transgression punishable by <i>karet</i> inadvertently and set aside an animal as a sin-offering, and afterwards, became an apostate and then repented or he lost control of his intellectual or emotional faculties and then regained control, that animal may be brought as a sacrifice even though there was a time when it was not to be offered. The rationale is that living animals are not deemed unacceptable forever, as we explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>. Therefore that animal itself should be sacrificed. Just like if it contracted a temporary blemish and was healed, it returns to an acceptable state, so too, if the owners became disqualified and then became acceptable, it should be sacrificed.",
+            "Those liable for sin-offerings and definitive guilt-offerings remain obligated to bring those offerings even after Yom Kippur passed. Those liable for tentative guilt-offerings, by contrast, are exempt after Yom Kippur passes, as indicated by Leviticus 16:30: \"From all of your sins before God will you be purified.\" According to the Oral Tradition, it was taught: Any sin that only God recognizes will be granted atonement. Therefore if a person enters a situation where he is in doubt of whether he transgressed on Yom Kippur, even at nightfall, he is exempt from the obligation to bring a tentative guilt-offering, for the entire day of Yom Kippur generates atonement.<br>Thus we learn that a conditional guilt-offering is not brought for a situation concerning which one does not know which occurred on Yom Kippur, unless Yom Kippur will not generate atonement for that person, as will be explained.",
+            "Yom Kippur, sin-offerings and guilt-offerings do not generate atonement unless one repents and believes in the atonement they grant. If, however, one rebels against them, they do not generate atonement for him.<br>What is implied? A person was in a state of rebellion, but brought a sin-offering or a guilt-offering, saying or thinking in his heart that these will not generate atonement. Accordingly, even though they were offered as commanded, they do not generate atonement for him. When he repents from his rebellion, he must bring another sin-offering and/or guilt-offering.<br>Similarly, when one is in a state of rebellion on Yom Kippur, Yom Kippur does not atone for him. Therefore if he was obligated to bring a tentative guilt-offering and Yom Kippur passed while he was in a state of rebellion, Yom Kippur does not generate atonement for him. When he repents after Yom Kippur, he is obligated to bring all the tentative guilt-offerings for which he is liable.",
+            "All of the guilt-offerings required by the Torah hold back atonement with the exception of the guilt-offering of a nazirite. A person who is in doubt whether he or she is required to bring a nazirite offering or an offering brought by one lacking atonement and a <i>sotah</i> who bring an offering because of doubt must bring their offerings after Yom Kippur.",
+            "The following laws apply when a person is obligated to bring a sin-offering or a guilt-offering and he is being taken out of the court to be executed. If the animal to be offered had already been slaughtered, we let him tarry until the blood is cast on the altar and then he is executed. If, however, the animal to be offered has not been slaughtered, we do not let him tarry until it is offered on his behalf."
+        ],
+        [
+            "When a person performs many transgressions for which one is required to bring a sin-offering in one lapse of awareness, he is liable for a sin-offering for every individual transgression. Even if he performs all the 43 transgressions that we listed in one lapse of awareness, he is liable for 43 sin-offerings.<br>Similarly, if a person performed one deed for which he is liable for many transgressions, he is liable for every transgression, provided all of the prohibitions involved take effect at once, the latter prohibition causes the entity to be forbidden to additional people, or the scope of the latter prohibition encompasses other entities together with the entity that was originally prohibited.<br>What is implied? A person who slaughters consecrated animals outside the Temple, on the Sabbath, for the sake of a false divinity is liable for three sin-offerings, one for slaughtering consecrated animals outside the Temple Courtyard, one for desecrating the Sabbath, and one for serving false divinities, for the three transgressions take effect at the same time.<br>When does the above apply? When the person serving the false divinity states that he is serving it at the conclusion of the slaughter of the animal. If, however, this was not his intent, as soon as he performed a portion of the slaughter for the sake of a false divinity, it becomes forbidden. Since he is not liable for slaughtering an animal outside the Temple Courtyard until he slits the two organs, necessary to slit for ritual slaughter or the larger portion of these two organs, when he completed the slaughter, he will have slaughtered an animal that is forbidden to be offered as a sacrifice, in which instance, he is not liable for slaughtering it outside the Temple Courtyard, as we explained.<br>If it was a sin-offering of fowl and half of its windpipe was cut and a person increased the slit even the slightest amount on the Sabbath for the sake of a false divinity, he is liable for three sin-offerings, for the three prohibitions take effect at the same time.<br>Similarly, a person who performs forbidden labor on Yom Kippur when it occurs on the Sabbath, is liable to bring two sin-offerings, because the two prohibitions take effect at the same time. Also, a person who is intimate with the wife of his brother who is alive while she is in the <i>niddah</i> state, he must bring three sin-offerings: one because he was intimate with a married woman and one, because she was his brother's wife; these are two prohibitions that take effect at the same time; and one, because she was in the <i>niddah</i> state, which is a prohibition that forbids additional entities besides the entity that was originally prohibited. Since this prohibition would apply with regard to her husband, it also applies to her brother-in-law.<br>In the same vein, one who sodomizes his father is liable for two sin-offerings, one because of the prohibition, Leviticus 18:7: \"Do not reveal the nakedness of your father\" and one because of the prohibition, <i>ibid.</i>:22: \"Do not lie with a man.\" Similarly, one who sodomizes his father's brother is liable for two sin-offerings, one because it is written <i>ibid.</i>:14: \"Do not reveal the nakedness of your father's brother\" and one because of the general prohibition against sodomy.<br>When one sodomizes a male and has a male sodomize him in one lapse of awareness, he is liable for only one sin-offering, even though there are two bodies involved. This is derived from the prohibition: \"Do not lie with a man\" which makes both positions equally liable. Similarly, when one sodomizes an animal and has an animal sodomize him in one lapse of awareness, he is liable for only one sin-offering. One is deemed equally liable for either position of intimacy when engaging in relations with an animal or a male.",
+            "It is possible that there be an instance where a person engages in a single act of intimacy and he is liable for eight sin-offerings.<br>What is implied? Jacob begat a daughter whose name was Timna from his wife Zilpa. Lavan married Timna and begat a daughter named Serach from her. Lavan does not have any daughters other than Rachel. Thus Serach is the daughter of Jacob's daughter, and his wife's sister on her father's side. These are two prohibitions that take effect at the same time. Serach married Reuven. She became forbidden to Jacob's other sons and thus became forbidden to Jacob as well, as his son's wife. If Reuven died or divorced her and Serach married Jacob's maternal brother, since she became forbidden to Jacob's other brothers through this marriage, she becomes forbidden to Jacob on another count, because she is the wife of his brother. If her husband died or divorced her and Serach married Yishmael, since she becomes forbidden to Yishmael's other brothers, a further prohibition takes effect with regard to Jacob, the prohibition against relations with the wife of his father's brother. If Yishmael died and Serach became eligible to undergo <i>yibbum</i> with Isaac and Isaac transgressed and performed <i>yibbum</i> with her even though she is forbidden to him as a secondary relation, since she became forbidden to Jacob's other paternal brothers, she also became forbidden to Jacob because she is his father's wife and because she is a married woman, for these are two prohibitions that take effect at the same time.<br>Now if Jacob acted inadvertently and was intimate with Serach when she was in the <i>niddah</i> state, during the lifetime of Isaac, her husband, and during the lifetime of Rachel, Jacob's wife, he is liable for eight sin-offerings because of his relations with her. She is his daughter's daughter, his wife's sister, his daughter-in-law, the wife of his brother, the wife of his father's brother, the wife of his father, a married woman, and in the <i>niddah</i> state. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "In all situations when a woman who is forbidden as a relative becomes forbidden again due a prohibition that causes the entity to be forbidden to additional people, those additional people must be alive at that time, so that she will be forbidden to them. Then, as a result, since she becomes forbidden to them, a prohibition is also added applying to this individual. If, however, they are not alive, we do not say that since, would this man have had brothers or sons, she would have been forbidden to them, hence she is forbidden to the elder person. For at present, he has neither a son, nor a brother. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "The following laws apply when a man is married to three woman and he is intimate with the mother of one of them, and she is the mother of the mother of his second wife and the mother of the father of his third wife. Even though this elderly woman is his mother-in-law, the mother of his mother-in-law, and the mother of his father-in-law, and these are three distinct prohibitions and they all took effect at the same time, he is liable for only one sin-offering. The rationale is that the Torah uses the same phrase, Leviticus 18:17: \"They are close relatives; it is a depraved design\" with regard to relations with a woman and her daughter, her son's daughter, and her daughter's daughter. Thus the Torah considered the three as one body. Therefore the three prohibitions are considered as one.",
+            "If, however, one is intimate with his sister who is also the sister of his father and the sister of his mother, he is liable for three sin-offerings, as implied by Leviticus 20:17: \"He revealed the nakedness of his sister.\" One might infer that he is liable for relations with his sister independently even though she is also the sister of his mother and the sister of his father.<br>How is such a situation possible? A man was intimate with his mother and begat two daughters with her. He was intimate with one of these daughters and begat a son. If this illegitimate child will be intimate with the other daughter, who is the sister of his illegitimate mother, who is his paternal sister, who is also the maternal sister of his father, he will be liable for three sin-offerings. Similar laws apply in all analogous situations."
+        ],
+        [
+            "When a man is intimate with a woman who is forbidden to him as an <i>ervah</i> many times in a single period of lapse of awareness, it is all considered as one inadvertent violation and he is liable only for one sin-offering. Even though there were many times between each experience of intimacy, since he did not become aware in the interim, and she is only one person, he is only liable once.<br>If, by contrast, one inadvertently engaged in relations with her, the transgression became known to him afterwards, and then he inadvertently engaged in relations with that same woman, the transgression became known to him afterwards, and then he inadvertently engaged in relations with that same woman again, he is liable for a sin-offering for every time he engaged in relations. For his awareness separates between the inadvertent transgressions.",
+            "When a man engages in relation with a woman forbidden as an <i>ervah</i> many times in one ongoing state of lapsed awareness, but the woman with whom he engaged in relations became aware of the transgression between each experience of intimacy, thus from her perspective, the relations involved several lapses of awareness, he brings one sin-offering and she brings a sin-offering for every time they engaged in relations.<br>If he had knowledge of the transgressions in the interim and she act in one ongoing state of lapsed awareness, he brings many sin-offerings and she brings one sin-offering.",
+            "When a man engages in relations with many women forbidden to him as <i>ariyos</i> in one ongoing state of lapsed awareness, he is liable for a sin-offering for every one of them. This applies even if they are all forbidden because of the same prohibition, because they are separate persons.<br>What is implied? A man was intimate with five women in the <i>niddah</i> state, he was intimate with five of his sisters or five of his daughters in one ongoing state of lapsed awareness, he is liable for a sin-offering for every person.<br>From this ruling, we learned the following interpretation of our Sages' statement that a person who sodomized a male and was sodomized by a male in one state of lapsed awareness is liable for only one sin-offering. When does this apply? When the same male was involved. If, however, there were two other males involved, whether he sodomized both or sodomized one and one sodomized him, he is liable for each person. The same laws also apply when one sodomizes an animal and has an animal sodomize him.",
+            "When a women has many animals engage in relations with her in one period of lapsed awareness, she is liable for a sin-offering for every animal, for there are different bodies involved. It is like engaging in relations with many men in period of lapsed awareness in which instance, she is liable for a sin-offering for every man with whom she was intimate.",
+            "When a woman's husband went overseas and she heard that he died or witnesses came and testified that he died and she married, whether on her own initiative or according to the counsel of the court, and then she discovered that her first husband is alive, she is liable only for one sin-offering. If she married many men or was promiscuous with many men, she is liable for a sin-offering for every man with whom she was intimate, for they are different persons even though she acted in one state of lapsed awareness.<br>The following rules applies when a man was intimate with a woman in the <i>niddah</i> state inadvertently, then she became purified from her <i>niddah</i> state, immersed herself, then became a <i>niddah</i> again and they were intimate a second time in the same period of lapsed awareness. He is liable for a sin-offering for every span of time in which she is in the <i>niddah</i> state, even though it is in one state of lapsed awareness and only one person is involved. The rationale is that one span of time in which she is in the <i>niddah</i> state is distinct from another span of time in which she is in the <i>niddah</i> state. It is as if he was intimate with two different women in the <i>niddah</i> state.",
+            "When a man is intimate with his wife at a time when she is not expected to menstruate and she menstruates in the midst of relations, they are exempt from bringing a sin-offering. This is considered as a situation beyond their control and not an inadvertent transgression. For with regard to an inadvertent transgression, the transgressor carries a certain amount of culpability, for he should have checked and been careful. Had he examined the matter thoroughly and been careful in asking questions, he would not have transgressed. Since he did not take the trouble to examine and research the matter before acting, he requires atonement. In this situation, however, what should the person have done? She was pure and they were intimate at a time when menstruation was not expected. This is considered as a matter beyond their control. Therefore, whether the blood was found on her inspection cloth or his, they are exempt.<br>If, however, the man transgressed and was intimate with her close to the time when she could have been expected to menstruate, thinking that they could be intimate and separate before she would menstruate, and instead, she menstruated in the midst of relations, they are liable to bring a sin-offering, for this is an inadvertent transgression. Therefore, if blood is found on his inspection cloth, they are both impure and are obligated to bring a sacrifice. Slightly more lenient rules apply if blood was found on her examination cloth. If she cleaned herself immediately after separating from her husband, without waiting, they are both impure and are obligated to bring a sacrifice. If, however, she waited long enough so that she could have stretched her hand under the pillow or under the bolster and take an inspection cloth to examine herself and afterwards, she cleaned herself, they are both are considered to have contracted impurity of doubtful status and are exempt from bringing a sacrifice. If she waited long enough so that she could have descended from the bed and washedand afterwards, she cleaned herself and discovered blood, her husband is pure.",
+            "When a man transgressed and was intimate with his wife close to the time when she could have been expected to menstruate with the intent that he would complete relations before she began to menstruate and the woman felt that she became impure in the midst of relations and informed her husband of this, he should not withdraw while erect, as we explained in <i>Hilchot Issurei Bi'ah</i>. If he did not know that it is forbidden for him to withdraw immediately and he withdrew while erect, he is liable for two sin-offerings: one for entering, for he was intimate with a <i>niddah,</i> and one, for withdrawing, since withdrawing also afforded him pleasure, as entering did.<br>When does the above apply? When he knew that it was forbidden to be intimate close to the time when she could have been expected to menstruate, but had the intent that he would complete relations before she began to menstruate and did not know that it is forbidden to withdraw while erect. Thus it is as if he has two lapses of awareness regarding two experiences of intimacy. If, however, he did not know that it was forbidden to be intimate close to the time when she could have been expected to menstruate and did not know that it is forbidden to withdraw from an impure woman immediately, he is liable for only one sin-offering even when he withdrew immediately, while erect. The rationale is that his entry and his withdrawal are considered as two experiences of intimacy performed during one lapse of awareness.<br>The same principle applies with regard to other forbidden sexual relations. If one inadvertently was intimate with a woman under the conception that she was permitted and, while in the midst of intimacy, he became aware that she was forbidden, he should not withdraw immediately, for withdrawing also affords him pleasure, as entering does. If he does not know that it is forbidden to separate immediately and separates while he is erect, he is only liable for one sin-offering, for the act is considered as one inadvertent transgression."
+        ],
+        [
+            "The laws concerning inadvertent consumption of foods are the same as those concerning inadvertent intimate relations. Therefore if one partook of the same type of forbidden food many times in one lapse of awareness, he is only liable for one sin-offering even though there were many days in the interim.<br>What is implied? One partook of forbidden fat on a given day and did so also on the following day, and the day following that in one state of lapsed awareness, he is liable for only one sin-offering, even if they were cooked in different pots. If, by contrast, one inadvertently partook of an olive-sized portion of forbidden fat, he became aware of the transgression and then again inadvertently partook of an olive-sized portion of forbidden fat and became aware of the transgression, he is liable for each time he ate. For gaining awareness causes each inadvertent transgression to be considered as distinct.<br>If one partook of half an olive-sized portion of forbidden fat and then partook of another half of an olive-sized portion of forbidden fat in one state of lapsed awareness, they are joined together, even though they were cooked and served in different pots and he made an interruption between partaking of them. For the different pots do not cause the inadvertent transgressions to be considered as distinct. This applies provided he did not take more than the time to eat three eggs between the two times he ate, as explained in <i>Hilchot Ma'achalot Assurot</i>. Just as anything eaten in this time is combined to comprise a minimum measure to make a person who did so willfully liable for lashes, so too, anything eaten in this time is combined to comprise a minimum measure to make a person who did so inadvertently liable to bring a sacrifice.",
+            "If a person partook of <i>notar</i> from five different sacrifices, an olive-sized portion from each sacrifice, in one lapse of awareness, he is liable for only one sin-offering, even if he partook of them in five different pots. The rationale is that they are all included in one prohibition and the different pots do not cause the inadvertent transgressions to be considered as distinct. Nor do the different bodies of the sacrifices cause the inadvertent transgressions to be considered as distinct. There is no difference whether one partakes of meat that is <i>notar</i> from one sacrifice or from many sacrifices.<br>Similarly, when one slaughters five sacrificial animals outside the Temple Courtyard in one lapse of awareness, he is only liable for one sin-offering. To what can the matter be compared? To one who bows down to five forbidden images in one lapse of awareness.",
+            "If one let the blood of his animal and received it in two cups and drank them both in one lapse of awareness, he is liable for only one sin-offering.",
+            "When a person eats foods that are forbidden because of different prohibitions in one lapse of awareness, he is liable for one sin-offering for every type of prohibition.<br>What is implied? One partook of an olive-sized portion of each of the following: forbidden fat, blood, <i>notar</i>, and <i>piggul</i>, in one lapse of awareness must bring four sin-offerings. Similar laws apply in all analogous situations.<br>Anyone who eats a single olive-sized portion of food that is forbidden because of many different prohibitions in one lapse of awareness must bring a sin-offering for every prohibition, provided the prohibitions either cause the entity to be forbidden to additional people, the scope of the latter prohibition encompasses other entities together with the entity that was originally prohibited, or the two prohibitions take effect at the same time.<br>For this reason, if a person who is ritually impure partook of an olive-sized portion of forbidden fat that was <i>notar</i> on Yom Kippur, he must bring four sin-offerings and a guilt-offering: one sin-offering, because he was impure and he partook of consecrated food, one, because he partook of forbidden fat, one, because he partook of <i>notar</i>, and one, because he ate on Yom Kippur, provided another food is combined with this olive-sized portion so that it comprises a date-sized portion. And he must bring a guilt-offering for the misappropriation of consecrated property, for he inadvertently derived benefit from consecrated property.",
+            "When a person eats and drinks on Yom Kippur in one lapse of awareness, he is only liable for one sin-offering. Eating and drinking is considered as a single act.",
+            "When a person performs a forbidden labor on Yom Kippur that falls on the Sabbath, he is liable for two sin-offerings, because they are two prohibitions that take effect at the same time.",
+            "When a person eats a half of an olive-sized portion of forbidden fat and half an olive-sized portion of blood in one lapse of awareness, he is not liable for an offering. Just as the prohibitions are not combined to make one liable for lashes, as explained in <i>Hilchot Ma'achalot Assurot</i>, so too, they are not combined to make him liable for a sacrifice.",
+            "When a person inadvertently partook of half an olive-sized portion of a forbidden substance and then became aware of his transgression, but forgot and partook of another half an olive-sized portion of the same substance in a second lapse of awareness, he is not liable for an offering. The rationale is that he became aware in the interim and awareness causes a distinction to be made even with regard to half the required measure.<br>Similarly, if one wrote one letter on the Sabbath inadvertently and then became aware of the matter and then forgot and then wrote another letter next to the first in a second lapse of awareness, he is not liable for a sin-offering. Similar laws apply in all analogous situations.<br>In a like vein, if a person transferred an article two cubits in the public domain on the Sabbath inadvertently, transferred it another two cubits in conscious violation of the Sabbath laws and then transferred it two cubits inadvertently, he is liable if he transferred it by throwing it. The rationale is not that his gaining awareness after half the measure is not significant, but rather that, after throwing the article, he is unable to bring it back. Therefore the awareness he gained in the interim is of no avail. If he transferred the article by passing it, he is exempt, because gaining awareness after half the required measure has been completed is significant.",
+            "The following rules apply when a person ate an olive-sized portion of forbidden fat and then a second olive-sized portion of forbidden fat in one lapse of awareness. If he became aware of the first transgression and then became aware of the second, he must bring two sin-offerings, because the difference in his becoming aware of the transgressions creates a distinction even though he did not set a side a sacrificial animal yet. If, however, he became aware of both of them at the same time, he should bring only one sin-offering. Similarly, it appears to me that the law is the same with regard to forbidden sexual relations.",
+            "If one ate an olive-sized portion and a half of forbidden fat in a single lapse of awareness, then became aware that he partook of the olive-sized portion and then, partook of another half of an olive-sized portion while he is unaware of partaking of the other half, he is only liable for one sin-offering. The rationale is that the second half of an olive-sized portion is not combined with the first half, even though it was eaten during its lapse of awareness, because he had become aware of part of the transgression performed in the initial lapse of awareness.",
+            "A person partook of two olive-sized portions of forbidden fat and then became aware of eating one of them. He then partook of another olive-sized portion while he was unaware of the second transgression and then brought a sin-offering to atone for the first transgression. The first and the second transgressions are atoned for by this sacrifice, but not the third. Instead, when he becomes aware of it, he should bring another sin-offering.<br>If he brought a sin-offering for the third transgression, it secures atonement for the second and the third, because they both were committed during a single lapse of awareness, but atonement for the first is not secured by this sacrifice.<br>If he brought a sin-offering for the middle transgression, atonement is secured for all three. The rationale is that both the first and the third were performed during the same lapse of awareness that involved the second. Hence when he becomes aware of the first and the third transgressions, he does not have to bring an additional sin-offering.",
+            "A person ate one of two pieces of fat, one kosher and one forbidden, and he was unsure whether he had eaten the permitted fat or the forbidden fat and then he ate another piece in a similar mixture and again he was unsure whether he had eaten the permitted fat or the forbidden fat. If, afterwards, he gained definitive knowledge that he ate forbidden fat on both occasions, he is only liable for one sin-offering. Although the lack of certainty concerning whether or not he transgressed is sufficient to create a distinction with regard to a tentative guilt-offering, it is not considered as gaining awareness to require a distinction between the sin-offerings brought for atonement."
+        ],
+        [
+            "When a person prostrates himself to a false deity, poured a libation to it, offers a burnt-offering to it, and slaughters an animal as a sacrifice to it in one lapse of awareness, he is liable for four sin-offerings. Similarly, if he defecated to Peor or threw a rock to Mercury in one lapse of awareness, he is liable for two sin-offerings. Similar laws apply in all analogous situations. The person will be liable for every act of service performed.<br>When does the above apply? When he consciously desired to serve a false deity, but was unaware that these acts constituted service. If, however, he willfully performed these acts, but inadvertently served a false deity, he is liable for only one sin-offering.<br>What is implied? He knew that a particular image was a false deity and that it is forbidden to serve it, but did not know that bowing down to it or pouring a libation constituted a transgression and bowed down and poured a libation, he is liable for two sin-offerings. If, however, he knew that these were ways in which false deities were served and that it is forbidden to perform these acts in service of a false deity, but did not know that a particular image was considered a false deity, because it was not made of gold or silver and he was under the mistaken impression that only images of gold and silver were considered as false deities and hence, performed all these acts of service to it, he is liable for only one sin-offering.",
+            "A great general principle was stated with regard to the violation of the Sabbath prohibitions: Anyone who forgets the fundamental principle of the Sabbath, failing to recall that the Jews were commanded to observe the Sabbath or was captured and taken among gentiles while a child or converted in his childhood and remained living among gentiles, he is liable for only one sin-offering even though he performed many forbidden labors on many different Sabbaths, for it is all one lapse of awareness.<br>Similarly, he is liable for one sin-offering for all the forbidden fat that he ate, one sin-offering for all the blood that he ate. Similar laws apply to all analogous situations regarding these sins. Whenever one knows the fundamental principle of the Sabbath, but forgot that a given day was the Sabbath and thought it was an ordinary day, he is liable for only one sin-offering for the entire day, even though he performed many forbidden labors on it. Similarly, he is liable for a sin-offering for every Sabbath that he inadvertently desecrated.",
+            "Anyone who knows that a given day is the Sabbath, but inadvertently performed forbidden labors without knowing that these labors are forbidden or knew that they were forbidden, but did not know that one was liable for <i>karet</i> for their violation, is liable for a sin-offering for every general category of forbidden labor. Even if he performed all 39 forbidden labors in one lapse of awareness, he must bring 39 sin-offerings.",
+            "If he forgot that the day is the Sabbath and also forgot that these labors were forbidden, he is only liable for one sin-offering.",
+            "When a person performs an action that is the primary forbidden activity of a particular category of labor and also a derivative in one lapse of awareness, he is only liable for one sin-offering. Needless to day, if he performs many derivatives of one category of forbidden labor, he is only liable for one sin-offering.",
+            "If he performs derivatives of one category of forbidden labor and derivatives of another category of forbidden labor in one lapse of awareness, it appears to me that he is liable for two sin-offerings.",
+            "If he performs several activities comprising a single category of forbidden labor in one lapse of awareness, e.g., he sowed, extended a vine by replanting one of its branches, grafted a branch onto a tree, he is liable for only one sin-offering. In <i>Hilchot Shabbat</i>, it has already been explained which activities are primary labors, which are derivatives, and which activities comprise a single category of forbidden labor.",
+            "When a person performs activities comprising a single category of forbidden labor on many Sabbaths, whether he was aware that it was the Sabbath, but unaware that he was performing forbidden labors or he was unaware that it was the Sabbath, but aware that the labor he performed is forbidden on the Sabbath, he is liable for a sin-offering for every forbidden labor he performs.<br>What is implied? He knew that it was the Sabbath and sowed on that day, because he did not know that sowing constituted forbidden labor. Similarly, on the following Sabbath, he knew that it was the Sabbath and planted because he did not know that planting constituted forbidden labor. Similarly, on the third Sabbath, he extended a vine, because he did not know that extending constituted forbidden labor, he is liable for a sin-offering for each one, even though they all comprise a single category of forbidden labor, because the different Sabbaths are considered like different bodies.",
+            "When a person was unaware that it was the Sabbath and sowed upon it, although he knew that sowing is a forbidden labor, on the following Sabbath, he forgot that it was Sabbath and planted, although he knew that planting is a forbidden labor, and on the third Sabbath, he forgot that it was Sabbath and extended, although he knew that extending is a forbidden labor, he is liable for a sin-offering for every Sabbath. The rationale is that the days between each Sabbath are considered equivalent to gaining awareness of one's transgression and create a distinction.",
+            "When a person harvested and ground a dried-fig-sized measure of grain without being aware that it is Sabbath, but knowing that these labors are forbidden on the Sabbath, he is only liable for one sin-offering. Afterwards, he harvested and ground a dried-fig-sized measure of grain while aware that it is the Sabbath, but forgetting that these labors were forbidden, in which instance, he is liable for a sin-offering for every forbidden labor. He then became aware of the harvesting performed without being aware that it is Sabbath, but knowing that these labors are forbidden on the Sabbath. In such an instance, the one act of harvesting draws the other after it and the one act of grinding draws the other after it. Thus it is as if he performed all four acts without being aware that it is Sabbath, but knowing that these labors are forbidden on the Sabbath, in which instance he is liable for only one sin-offering. After he brings that sin-offering, he has secured atonement for all the other forbidden labors he performed. When he later becomes aware of them, he does not have to bring another sin-offering.<br>If, however, he first becomes conscious of the harvesting performed while aware that it is the Sabbath, but forgetting that these labors were forbidden, and brings a sin-offering, he receives atonement for the harvesting that he became aware of and on the harvesting and grinding performed without being aware that it is Sabbath, but knowing that these labors are forbidden, because the two are considered as one labor and the harvesting and grinding are drawn after the harvesting performed when he was aware that it was the Sabbath. Thus there remains without atonement, only the grinding performed when he was aware that it was the Sabbath until he becomes aware of it and brings a second sin-offering.<br>If a person harvested half a dried-fig-sized measure without being aware that it is Sabbath, but knowing that this labor is forbidden and then harvested half a dried-fig-sized measure while aware that it is Sabbath, but not aware that this labor is forbidden, these two activities are combined. One harvesting draws the other after it. Similar laws apply in all analogous situations with regard to the other forbidden labors.",
+            "When, on the Sabbath, a person had the intent to cut an object that was already severed from the ground, but instead, cut an object that was connected to the ground, even though he had the intent to cut, since his desired intent was not fulfilled, he is exempt from a sin-offering. He is considered as one who is merely busying himself and the Torah forbade only purposeful labor, as we explained several times.",
+            "The following rule applies when a person stirs coals on the Sabbath, in which instance, he extinguishes the upper ones and ignites the lower ones. If he intended to extinguish and ignite, he is liable for two sin-offerings. If he stirred the coals to become warm and they were ignited on their own, he is liable, because one is liable for performing a forbidden labor even if he has no need for the actual labor he performed, as explained in <i>Hilchot Shabbat</i>. Just as he is liable for <i>karet</i> for the intentional performance of forbidden labor, he is liable for a sin-offering for unintentional violation."
+        ],
+        [
+            "Every transgression for which one is liable for a fixed sin-offering if he transgressed inadvertently carries liability for a provisional guilt-offering if he is unsure whether he violated it.<br>What does being unsure mean? If a person is in doubt whether he inadvertently violated this transgression or not, he is obligated to bring a guilt-offering, as Leviticus 5:17-18 states: \"If he was unaware and became guilty, he shall bear his iniquity. He shall bring an unblemished ram from sheep, of the given value, as a guilt-offering.\" This is referred to as a provisional guilt-offering, for it brings atonement when the person is in doubt, tentatively, until he knows with certainty that he sinned inadvertently, at which time, he brings a sin-offering.",
+            "A person is not liable for a provisional guilt-offering unless there is a prohibition that is established. What is implied? A person partook of forbidden fat, but was in doubt whether there was an olive-sized portion or not. There was a piece of forbidden fat and a piece of permitted fat before a person and he partook of one of them, but he did not know which one he ate. His wife and his sister were with him at home. He was intimate with one of them, but did not know with whom. Both the Sabbath and a weekday passed and he performed a forbidden labor on one of them, but did not know the day on which he acted. He performed a deed on the Sabbath, but did not know whether it falls into a category of forbidden labor. In all these and similar instances, he should bring a provisional guilt-offering.<br>If, however, a prohibition has not definitely been established, he is not liable for a provisional guilt-offering. Thus if there was one piece of fat before a person and he was unsure whether it was permitted or forbidden and he partook of it, he is exempt, for there is no established prohibition. Similarly, one who partakes of the fat of a ko'i is exempt from a provisional guilt-offering, for there is not an established prohibition.Similarly, when a man is intimate with a woman who is unsure whether or not she is in the <i>niddah</i> state or we are unsure whether she is an <i>ervah</i> due to family connections, he is exempt from a provisional guilt-offering.<br>Therefore a man who is intimate with a woman is exempt from this sacrifice, if: a) she finds blood on the examination cloth she uses after time has transpired, or<br>b) he married his <i>yevamah</i> within three months of his brother's death and she gave birth and it is not known whether the child was conceived by her first husband and was born after a nine-month pregnancy or he was conceived by her second husband and was born after a seven-month pregnancy.Similar laws apply in all analogous situations, for there is no established prohibition.",
+            "An individual can be required to bring a provisional guilt-offering in the following circumstances:<br>a) he who ate a piece of fat and one witness states: \"What you ate was forbidden fat,\" while the other states; \"You did not partake of forbidden fat;<br>b) a woman said that he partook of forbidden fat and another woman said that he did not. Since he does not know whether he partook of the forbidden fat or not and the existence of the prohibited substance has been established, he is obligated to bring a provisional guilt-offering.<br>Similarly, if one was intimate with a married woman about whom one witness states: \"Her husband died,\" but another states: \"He did not die,\" he is obligated to bring a provisional guilt-offering. This law also applies when there is a question if a woman is divorced, for the prohibition was established.If, however, there is a doubt whether or not a woman was consecrated, one who is intimate with her is not liable, because the prohibition has not been established.",
+            "A person is liable for a provisional guilt-offering in the following situations: There were two pieces of fat before him: one forbidden and one permitted. He ate one inadvertently and a gentile or a dog came and ate the second. The gentile or the dog ate the first and a Jew ate the second. One ate the first intentionally and the second, inadvertently, or he ate the first inadvertently and the second, intentionally. In all these situations, he is liable, because the existence of a prohibited substance had been established.<br>If, however, he partook of both of them intentionally, he is exempt from bringing a sacrifice. And if he ate them both inadvertently, he must bring a sin-offering. If he ate the first inadvertently and another person came and ate the second inadvertently, they are both obligated to bring a provisional guilt-offering. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "A transgressor is exempt from bringing a sacrifice in the following situations. There was a piece of forbidden fat and piece of <i>notar</i> before him. He ate one of them inadvertently, but did not know which one he ate. His wife who was in the <i>niddah</i> state and his sister were at home with him. He was intimate with one of them inadvertently, but did not know which one. The Sabbath and Yom Kippur followed directly after each other, he performed a forbidden labor in the twilight between them. He does not bring a sin-offering, because he does not know which transgression he performed, as we explained. Nor does he bring a provisional guilt-offering, because he knows with certainty that he transgressed.",
+            "Whenever a person performs a deed that obligates him for one fixed sin-offering when he knows with certainty that he transgressed, he is liable for a provisional guilt-offering if he is unsure whether he transgressed. Whenever a person performs a deed that obligates him for many fixed sin-offerings when he knows with certainty that he transgressed, he is liable for many provisional guilt-offerings, matching the number of sin-offerings, if he is unsure whether he transgressed.<br>What is implied? Just as a person who ate forbidden fat, blood, <i>notar</i>, and <i>piggul</i> in one lapse of awareness is liable for four sin-offerings,so, too, if he is uncertain whether he partook of them or not, he must bring four provisional guilt-offerings. Similarly, if he is unsure if the woman with whom he was intimate is his wife or so-and-so, another woman who is forbidden to him as an <i>ervah</i> and for whom he would be liable eight sin-offerings if he was intimate with her, he must bring eight provisional guilt-offerings.",
+            "When a person ate one of two pieces of fat and he was unsure whether he ate forbidden fat or permitted fat, and after that doubt arose in his mind, he ate another one of two pieces of fat and he was unsure whether he ate forbidden fat or permitted fat, he must bring two provisional guilt-offerings.",
+            "Just as the definitive knowledge that one transgressed creates a distinction with regard to sin-offerings, so too, the awareness that one possibly transgressed creates a distinction with regard to provisional guilt-offerings. Therefore if one partook of five olive-sized portions of forbidden fat in one lapse of awareness and then became aware of the possibility that he sinned with regard to one of them and later, became aware of the possibility that he sinned with regard to a second one, and then with regard to the subsequent ones, he is liable for a provisional guilt-offering for each one.",
+            "When there is a piece of permitted fat and a piece of forbidden fat and a person ate one of them without knowing which and thus brought a provisional guilt-offering and then partook of the second piece of fat, he must bring a sin-offering. If another person partook of the second piece, that second person must bring a provisional guilt-offering, as stated.",
+            "When there is a piece of forbidden fat and a piece of forbidden fat that is <i>notar</i> and a person ate one of them without knowing which one, he must bring a sin-offering to atone for partaking of forbidden fat and a provisional guilt-offering because of the possibility that he partook of <i>notar</i>. If he ate the second piece in a second lapse of awareness, he must bring three sin-offerings. If the piece of <i>notar</i> was worth a <i>p'rutah</i>, he must also bring a definitive guilt-offering because of the misappropriation of consecrated articles.<br>If he ate one of the two pieces and another person came and ate the second, he should bring a sin-offering and a provisional guilt-offering and the second person should bring a sin-offering and a provisional guilt-offering. Similar laws apply in all analogous situations."
+        ],
+        [
+            "There are five sins for whose violation one must bring a guilt-offering. It is called a definitive guilt-offering, because it is not brought because of a doubt. They are: a) intimacy with a consecrated maid-servant, b) robbery, c) misappropriation of sacred articles, d) the contraction of ritual impurity by a nazirite, and e) purification from the infliction of <i>tzara'at</i>.<br>What is implied by intimacy with a consecrated maid-servant? When a man is intimate with a consecrated maid-servant whether intentionally or inadvertently, he must bring a guilt-offering, provided she is past majority, aware of the transgression, willfully participating, and she had previously engaged in relations in the ordinary manner, and the relations were completed, so that she will also be liable for lashes, as Leviticus 19:20-21 states: \"There will be an investigation... and he will bring his guilt-offering,\" i.e., she receives lashes and he brings a sacrifice.",
+            "According to the Oral Tradition, it was taught, in a situation where she is liable for lashes, he is liable for a sacrifice. When she is exempt from lashes, he is exempt from a sacrifice.",
+            "When a youth who is nine years old is intimate with a consecrated maidservant, she is liable for lashes and he is obligated to bring a sacrifice. It appears to me that he does not bring the sacrifice until he comes of age and attains intellectual maturity.",
+            "We have already explained in <i>Hilchot Bi'ot Assurot</i>, the definition of the term <i>shifchah charufah</i> used in the Torah and that the two are not liable until he is intimate with her in an ordinary manner and the relations were completed. Therefore if two people tell him: \"You were intimate with a consecrated maidservant,\" and he said: \"I was not intimate with her,\" his word is accepted and he does not bring a sacrifice as a result of their statements. For he knows whether or not he completed the relations and his statement: \"I was not intimate\" can be interpreted as \"I did not complete relations.\"",
+            "Although a man is intimate with a consecrated maidservant many times, he is only liable for one guilt-offering. What is implied? A man was intimate with a consecrated maidservant many times intentionally or was intimate with her inadvertently, he became aware of the matter, and then he was intimate with her inadvertently again and became aware of the matter - even if the sequence occurs 100 times in 100 lapses of awareness, he is only liable for one guilt-offering. It atones for him for everything, for both his intentional and inadvertent transgressions with her.<br>When does the above apply? When he was intimate with only one consecrated maidservant. If, however, he was intimate with many consecrated maidservants, even in one lapse of awareness, he is liable for a guilt-offering for every consecrated maidservant.",
+            "If a man was intimate with a consecrated maidservant, set aside his guilt-offering and then was intimate with her again afterwards, he is liable for every time they were intimate. Setting aside a sacrifice creates a distinction. Thus it is as if he offered the sacrifice and then was intimate with the consecrated maidservant again.<br>Similarly, if a man was intimate with one consecrated maidservant five times in a single lapse of awareness, he then became aware of one transgression and set aside a guilt-offering and then became aware of the second, he must set aside another one even though both transgression were committed in a single lapse of awareness. Since he did not become aware of the transgression until after he set aside the offering, it is as if he was intimate with her after he set aside the offering. For the laws pertaining to one who acts inadvertently and one who acts intentionally are the same with regard to a consecrated maidservant.",
+            "In which instance is one obligated to bring a guilt-offering for robbery? Whenever anyone has in his possession a <i>p'rutah's</i> worth or more of Jewish money, whether he obtained it by robbery or theft, or it was entrusted to him, lent to him, came to him as part of partnership agreement, or in another way, and he denied possession of it, taking a false oath, whether intentionally or inadvertently, he must bring a guilt-offering to atone for his transgression. This is called a guilt-offering for robbery.<br>It is explicitly stated in the Torah that a person will not receive atonement through a guilt-offering until he returned the money in his possession to its owner. The payment of the additional fifth does not, however, hold back the atonement.<br>We already explained in <i>Hilchot Sh'vuot</i> the types of oaths for which a person will be liable to bring this guilt-offering and when he is exempt from it, in which instances one would be liable for many guilt-offerings commensurate with the number of oaths he is obligated to take and in which instances, he would be liable for only one guilt-offering.",
+            "In which instance is one obligated to bring a guilt-offering for misappropriating consecrated property? Anyone who inadvertently derives a <i>p'rutah's</i> worth of benefit from consecrated property must make restitution for the benefit he derived, add a fifth, and bring a sacrifice to receive atonement. We already explained in <i>Hilchot Me'ilah</i> that bringing the sacrifice and making restitution for the principal prevent atonement from being granted. The additional fifth does not prevent atonement from being granted.",
+            "When a person partakes of food for which one is liable for misappropriating consecrated property in five different dishes in one lapse of awareness, he is liable for a guilt-offering for each one, even though the meat comes from one sacrifice, provided he derives a <i>p'rutah's</i> worth of benefit each time he eats. The rationale is that the different dishes create a distinction and they are considered as different types of food even though they are not considered as different transgressions with regard to the liability for <i>karet</i>. The rationale for this is that there is an added dimension of severity to the prohibition against misappropriating consecrated property, for one who causes others to derive benefit is liable just as one who benefits, the measure for which one is liable can be accumulated over time, and when an agent performs the mission with which he is charged, the principal is liable. These concepts do not apply with regard to other prohibitions.",
+            "Whenever a person is obligated to bring a definitive guilt-offering, he must become aware of his transgression beforehand and then offer his guilt-offering. If, by contrast, he offers the sacrifice before he becomes aware of the transgression and afterwards, becomes aware of it, he does not fulfill his obligation with it.<br>A king and an anointed priest bring the same sacrifice as an ordinary person for every transgression for which one is obligated to bring a definitive guilt-offering.",
+            "Whenever a doubt arises in a person's mind whether or not he committed a transgression for which he is liable to bring a definitive guilt-offering, he is entirely exempt. Therefore if a doubt arises whether one caused the misappropriation of consecrated property, he is not liable at all, as stated in <i>Hilchot Me'ilah</i>.",
+            "When there was a piece of ordinary meat and a piece of sacrificial meat before a person and he partook of one without knowing which one it is, he is exempt. If, afterwards, he partook of the second, he must bring a guilt-offering for the misappropriation of consecrated property. If another person comes and partakes of the second piece, they are both exempt.",
+            "When there are a piece of forbidden fat and a piece of sacrificial meat before a person and he eats one of them without knowing which it is, he must bring a provisional guilt-offering, because of the possibility that he partook of the forbidden fat. If he ate the second one as well, he must bring a sin-offering for partaking of the forbidden fat and a definitive guilt-offering for misappropriating consecrated property. If another person came and partook of the second piece, that other person must also bring provisional guilt-offering.<br>When there are a piece of forbidden fat and a piece of sacrificial forbidden fat before a person and he eats one of them without knowing which it is, he must bring a sin-offering. If he ate the second after he became aware that he ate the first, he must bring two sin-offerings and a definitive guilt-offering to atone for misappropriating sacred property. If another person came and ate the second piece, each one should bring only a sin-offering. In <i>Hilchot Ma'achalot Assurot</i>, we explained the rationale why the prohibition against benefiting from consecrated property falls on forbidden fat. Similar laws apply in all analogous situations concerning other prohibitions."
+        ],
+        [
+            "There are six individuals who are commanded to bring an adjustable guilt-offering. They are: one who becomes purified from <i>tzara'at</i>, a woman who gives birth, a person who takes an oath denying the knowledge of testimony whether intentionally or inadvertently, one who takes a false <i>sh'vuat bitu'i</i> inadvertently, an impure person who partook of consecrated food inadvertently and an impure person who entered the Temple inadvertently.",
+            "With regard to the sacrifice brought by a woman after childbirth: If she is wealthy, she brings a sheep in its first year of life as a burnt-offering and a young dove or a turtle dove for a sin-offering. If she does not have the means, her obligation for a sacrifice is reduced and she must bring merely two turtle doves or two young doves, one as a burnt-offering and one, as a sin-offering. Even if she has the means to bring a sheep, but does not have the means to bring its accompanying offerings, she should bring the offering of a poor woman.",
+            "When a person afflicted by <i>tazara'at</i> becomes purified, he must bring three animals as sacrifices: two sheep, one, as a burnt-offering and one, as a guilt-offering, and a ewe, as a sin-offering. If he does not have the means, he must bring two turtle doves or two young doves, one, as a burnt-offering and one, as a sin-offering, and a sheep, as a guilt-offering.",
+            "One who takes a false <i>sh'vuah</i> concerning testimony, inadvertently takes a false <i>sh'vuat habitu'i</i>, or inadvertently enters the Temple or partakes of consecrated food while in a state of ritual impurity must bring a ewe or a she-goat, like other fixed sin-offerings. If he does not have the means, he must bring two turtle doves or two young doves, one, as a burnt-offering and one, as a sin-offering. If he does not have the means to purchase the fowl, he should bring a tenth of an <i>ephah</i> of flour. This is referred to as \"the meal-offering of a sinner.\" The manner in which it is offered has been described in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i>.",
+            "All of these sacrifices are explicitly mentioned in the Torah and it is explicitly mentioned that these individuals are obligated to bring them with the exception of an impure person who inadvertently entered the Temple or partook of consecrated food. For it is written in Leviticus 5:1-5: \"When a soul will sin and hear a voice of adjuration... or a soul that will touch any impure thing.... or a soul that will take an oath, explicitly stating it with his lips,... and one will be guilty with regard to one of these.\" According to the Oral Tradition, it was taught that the obligation for an impure person to bring a sacrifice refers to a person who became impure and then entered the Temple or partook of consecrated food without knowing of the prohibition. Although this interpretation was conveyed by the Oral tradition, it is as if it was stated explicitly, for the Torah explicitly obligated an impure person who partook of consecrated food or who entered the Temple for <i>karet</i>. With regard to an impure person who partakes of consecrated food, Leviticus 7:20 states: \"And a soul that will partake of meat from a peace-offering brought to God while he is impure will be cut off.\" And with regard to one who entered the Temple, Numbers 19:20 states: \"And the soul shall be cut off from the congregation, because he made the Sanctuary of God impure.\" Since the Torah obligated one who entered the Temple or partook of consecrated food while impure for <i>karet</i>, it is understood that here it stated the sacrifice that must be brought because of the inadvertent violation of these prohibitions.",
+            "Whenever a woman is obligated to bring a sacrifice, her husband is obligated to bring it on her behalf. If he is poor, he brings the offering of a poor person. If he is wealthy, he brings the sacrifice of a wealthy person on her behalf. A person may bring an offering of a poor person on behalf of his son, his daughter, his servant and his maid-servant and have them partake of the offerings.",
+            "A king and an anointed priest must bring the same sacrifices for a false oath regarding testimony, a false <i>sh'vuat bitu'i</i>, and for entering the Temple or partaking of sacrificial food while ritually impure as others. For the Torah did not distinguish between the sacrifices brought by a king or an anointed priest and ordinary individuals except with regard to those commandments for which one is obligated to bring a fixed sin-offering for their inadvertent transgression, as we explained. With regard to an adjustable guilt-offering, by contrast, all are equal.<br>We already explained in <i>Hilchot Sh'vuot</i>, when one is liable for a sacrifice for a false oath concerning testimony and a false <i>sh'vuat bitu'i</i> and when one is exempt, in which instances he would be liable for many sacrifices according to the number of oaths he took and in which instances, he would be liable for only one sacrifice. In <i>Hilchot Mechusrei Kaparah</i>, I will explain in which instances a woman who gave birth and a person becoming purified from <i>tzara'at</i> will be liable for many sacrifices and in which instance, they will be liable for only one sacrifice.",
+            "With regard to all sins that one must bring a sacrifice whether he transgressed willfully or inadvertently, if a person violates them due to factors under duress, he is exempt from bringing a sacrifice. Needless to say, this applies with regard to other sins for which he is liable for a sin-offering only when he transgresses inadvertently. If he sins under duress, he is exempt.",
+            "When a person set aside money for a ewe for a sin-offering and then needed it for another purpose, he may bring a she-goat and transfer the holiness of the money to the she-goat and derive benefit from the money. Similarly, if he set aside money for a she-goat and purchased a ewe, he may derive benefit from the money.",
+            "When a person set aside money for an animal and then became poor, he should take two turtledoves or two young doves and transfer the holiness of the money to them. Then he may benefit from the remainder.<br>If one set aside money for young doves or turtledoves and became poor, he should take an tenth of an <i>ephah</i> and transfer the holiness of the money to it. Then he may benefit from the money. Conversely, if he was poor and set aside money for a tenth of an <i>ephah</i> and became wealthier, he should add to that amount and bring a fowl. If he set aside money for a fowl and became wealthy, he should add to it and bring a ewe or a she-goat.<br>Even if a person was fit to inherit money and the testator was on his deathbed, he is still considered as poor until the testator dies and he inherits his estate.",
+            "When a wealthy person set aside a ewe or a she-goat and it contracted a blemish and then he became poor, if he desires, he may bring a fowl with the proceeds of its sale. If, however, he set aside a fowl and it was disqualified, he may not bring a tenth of an <i>ephah</i> of meal with the proceeds of its sale. It may not be sold, since there is no concept of redeeming a fowl.",
+            "When a person set aside a tenth of an <i>ephah</i> and then became wealthy before the meal was consecrated by placing it in a sacred utensil, it is like all other meal offerings and may be redeemed and eaten. Once it has been consecrated in a sacred utensil, it cannot be redeemed. Instead, it should be left overnight and then taken to the place where sacrifices are burnt.",
+            "When a wealthy person set aside a pair of doves to be sold with the intent of using the proceeds of the sale as part of the funds for a ewe or a she-goat and then became poor, he may bring this pair of doves even though they were consecrated only for their worth and thus originally disqualified as sacrifices.<br>Why are these doves not disqualified forever? Because when they were disqualified originally, they were not disqualified in an ultimate sense. For this pair of doves is now fit for sacrifice.<br>When a poor person brings the sacrifice of a rich person, he fulfills his obligation. Conversely, when a rich person brings the sacrifice of a poor person, he does not fulfill his obligation."
+        ],
+        [
+            "There is a difference with regard to the inadvertent violation of the prohibitions against entering into the Temple and partaking of consecrated food while ritually impure that does not apply with regard to other transgressions punishable by <i>karet</i>. With regard to all the other transgressions punishable by <i>karet</i>, if one transgressed inadvertently and ultimately, became aware that he transgressed, he is liable for a sin-offering, even though he did not have any knowledge of the transgression beforehand. With regard to the prohibitions against entering into the Temple and partaking of consecrated food while ritually impure, by contrast, one does not bring an adjustable guilt-offering unless he was aware of his ritual impurity and aware of the consecrated nature of the Temple or the food at the outset and aware of his ritual impurity and aware of the consecrated nature of the Temple or the food afterwards, and there was a lapse of awareness in the interim.<br>What is implied? He unknowingly contracted impurity and entered the Temple or partook of consecrated food and afterwards, he became aware that he had contracted impurity, that he was impure at the time he ate or entered, and that it was consecrated food that he ate or the Temple that he entered, he is exempt from the obligation to bring a sacrifice. He is not obligated unless he knew that he contracted impurity and that it was consecrated food or the Temple, before he entered or ate.<br>What is implied? He contracted impurity and became aware that he contracted impurity and knew that the building was the Temple or the food was consecrated. Afterwards, he had a lapse of awareness regarding the impurity, forgetting that he had contracted impurity, and entered the Temple or ate consecrated food, knowing that this was the Temple or that this was consecrated food. Alternatively, he had a lapse of awareness and forgot that this was the Temple or that this was consecrated meat, but he was aware that he was ritually impure, and he entered or partook of the meat. Or he acted inadvertently or forgot that he contracted impurity, forgot that this was consecrated meat, or that this was the Temple and entered and ate. Then afterwards, he became aware of the matters of which he had been unaware, he must bring an adjustable guilt-offering in all these six possible instances.<br>How do we know that this is the law regarding the inadvertent violation of the prohibitions concerning the Temple and consecrated food? Because with regard to other inadvertent transgressions, Leviticus 4:27-28 states: \"Acting in violation of one of the commandments of God that forbids an act to be performed and he was guilty or if the sin that he committed becomes known to him,\" implying that he is liable if he ultimately knew of the transgression even if he was not aware of it originally. With regard to entering the Temple or partaking of consecrated food while ritually impure, <i>ibid.</i> 5:3 states: \"And it became hidden from him, he became aware, and he became guilty.\" Since the verse states \"And it became hidden from him,\" the implication is that he had knowledge of the matter beforehand. And since it is written: \"he became aware, and he became guilty,\" he ultimately had knowledge. Thus we have learned that he must have awareness initially and ultimately and a lapse of awareness in the interim.",
+            "If a person contracts impurity and knows that he is impure and is aware of the Temple or that food is consecrated, but does not know the type of impurity that he contracted, then forgot that he became impure and entered the Temple or ate consecrated food, and after entering or eating became aware of the type of impurity that he had contracted, he is liable to bring a sacrifice. Although at the outset, he did not know the type of impurity he had contracted, since he knew that he was ritually impure, it is considered as if he was aware of his impurity at the outset.<br>If, however, he suffered a lapse of awareness concerning the laws of ritual impurity, e.g., he became impure because of contact with a lentil-sized portion of the carcass of a crawling animal, and he knew that the carcass of a crawling animal imparted ritual impurity, but did not know the measure that imparts impurity and then forgot entirely that he touched the carcass of a crawling animal and entered the Temple or ate consecrated food, and then became aware that he touched a lentil-sized portion of the carcass of a crawling animal, there is an unresolved doubt whether or not he is liable for a sacrifice.<br>A similar issue arises when a person who never saw the Temple and never was aware of its place, became impure and knew that he was impure, entered the Temple without knowing at the outset that this was its place, since he never saw it, and afterwards, remembered that he had contracted impurity and became aware that this was the Temple. There is an unresolved doubt if the knowledge that there is a Temple in the world is considered as awareness of the Temple or it is necessary for a person to know of the Temple's place.<br>It appears to me that those for whom a doubt exists regarding their obligation to bring a sacrifice should not bring a sacrifice, lest they be bringing a non-consecrated animal into the Temple Courtyard. If one would say: A sin-offering of fowl is brought even in a case of doubt although it is not eaten. There is a difference between the two. A sin-offering of fowl is brought, because the one bringing it is possibly lacking atonement and is forbidden to partake of sacrificial food until he brings a sacrifice as atonement. When, however, one is not lacking in atonement, he should not bring a sacrifice when there is a doubt involved.",
+            "When a person contracts ritual impurity in the Temple Courtyard, to be liable for the abovementioned offering, he must initially know that he contracted impurity and that he is in the Temple. Afterwards, if he loses awareness that he contracted impurity, but remembered that he was in the Temple or he lost awareness that he was in the Temple, but did not forget that he was ritually impure, or he lost awareness of both matters, when he regains awareness, he should bring an adjustable guilt-offering. The above applies provided he waits the minimum amount of time, as we explained in <i>Hilchot Bi'at HaMikdash</i>.",
+            "When a person intentionally made himself ritually impure, but did not remain in the Temple Courtyard for the minimum amount of time specified, there is an unresolved doubt with regard to his obligation. Does the concept of a minimum amount of time apply only to one who contracted impurity due to forces beyond his control or does it also apply to one who willfully contracted impurity? Therefore if such a person loses awareness of his ritual impurity, but nonetheless leaves the Temple Courtyard without tarrying, he should not bring a sacrifice.<br>Similarly, there is an unresolved question if an impure person suspended himself in the space above the Temple Courtyard. It is unresolved whether the space above the Temple Courtyard is considered as the Temple Courtyard or not.",
+            "When a person is in doubt whether or not he entered the Temple or partook of consecrated food while ritually impure, he does not bring a provisional guilt-offering. For a person does not bring such a sacrifice unless he is unsure of the violation of a prohibition punishable by <i>karet</i> for which one brings a fixed sin-offering to atone for his inadvertent transgression.",
+            "The following rules apply when there where two paths in front of a person, one pure and one impure. and he walked down the first and then walked down the second, and at the time he walked down the second, he forgot that he walked down the first. If he lost awareness of this ritual impurity and entered the Temple or partook of consecrated food, he is liable. Even though originally, he did not have a definitive knowledge of his ritual impurity, but merely a partial knowledge, because he did not know that he walked down both paths so that he would definitely be impure, he is, nevertheless, liable for a sin-offering. For partial knowledge is considered as complete knowledge.<br>If he only walked down the first path and entered the Temple or partook of consecrated food, he is exempt, because it is not certain that he contracted ritually impurity.",
+            "If, in the previous situation, he had the ashes of the Red Heifer sprinkled upon him on the third and seventh days and immersed himself after entering the Temple and then walked down the second path and entered the Temple, he is certainly liable, for he has certainly entered the Temple in a state of ritual impurity, either the first time or the second time. Although on each occasion he was in a state of uncertainty, for the status of both paths is a matter of question, here, with regard to the impurity of the Temple and consecrated objects, uncertain knowledge is considered as definite knowledge.",
+            "If a person was ritually impure and two witnesses tell him: \"You entered the Temple,\" and he tells them: \"I did not enter,\" his word is accepted and he does not bring a sacrifice. For if he desired, he could have said: \"I entered intentionally.\"<br>The following rules apply if two witnesses tell a person: \"You were impure when you entered the Temple. You contracted ritual impurity in our presence and you knew you were impure.\" Even though there was an interim of many days between the contraction of impurity which they testified about and his entry into the Temple and thus he could have said: \"I already immersed myself,\" since he denies the statement of the witnesses and says: \"I never contracted impurity,\" the statement of the witnesses is accepted and he is required to bring a sacrifice because of them. The rationale is that if two witnesses can cause him to receive as severe a punishment as execution, certainly, they can obligate him for an easier punishment, bringing a sacrifice, for he denied their testimony.",
+            "When a person entered the Temple or partook of consecrated food in a state of ritual impurity had a knowledge of the situation at the outset, but ultimately did not have knowledge of the matter, the goat whose blood is sprinkled in the Holy of Holies and Yom Kippur bring about tentative atonement until he becomes aware and brings an adjustable guilt-offering.<br>When he does not have knowledge at the outset, the goat offered in the Temple Courtyard and Yom Kippur bring about atonement. If he did not have knowledge neither at the outset, nor ultimately, the goats offered on the festivals and on Rosh Chodesh, bring about atonement. If one purposefully entered the Temple or partook of consecrated food while ritually impure, the bull offered by the High Priest on Yom Kippur brings about atonement if the transgressor was a priest. If he was an Israelite, the blood of the goat which is sprinkled in the Holy of Holies and Yom Kippur bring about atonement, as Leviticus 16:16 states concerning that goat: \"And he shall atone for the holy place, because of the impurity of the children of Israel.\""
+        ],
+        [
+            "The following rule applies with regard to every transgression for which an individual is obligated to bring a fixed sin-offering. If the High Court inadvertently erred in their ruling and ruled that a forbidden substance is permitted and as a result of their ruling, the people erred inadvertently and acted in transgression of the prohibition, while relying on the ruling of the court, and afterwards, the court discovered that they had erred, the court is obligated to bring a sin-offering for their erroneous ruling. Even if the judges themselves did not perform a deed in violation of the prohibition, they must bring this sacrifice. For we do not consider the deeds of the judges at all, what they did or did not do, only their ruling. The remainder of the people are exempt from bringing a sacrifice as individuals, even though they performed the transgression, because they relied on the court.<br>Which sacrifice do they bring for this erroneous ruling? If their erroneous ruling concerned the worship of false deities, they must bring a bull as a burnt-offering and a goat as a sin-offering from every tribe. This is the sacrifice referred to in <i>Parshat Shelach Lecha,</i> which states Numbers 15:24: \"If due to the seers of the congregation, a transgression was erroneously violated....\" According to the Oral Tradition, it was taught that this is referring to an erroneous ruling concerning the worship of false deities.<br>If they ruled erroneously with regard to other transgressions punishable by <i>karet</i> for which a fixed sin-offering is brought for their inadvertent violation, every tribe must bring a bull as a sin-offering. This sacrifice is mentioned in <i>Parshat Vayikra</i> which states Leviticus 4:3: \"If the entire congregation of Israel shall inadvertently err....\"<br>Thus we have learned that if the High Court rules erroneously with regard to the worship of false deities, the entire congregation bring twelve bulls as burnt-offerings and twelve goats as sin-offerings. They are burnt, because their blood is taken into the inner chamber. They are called the goats offered because of the worship of false deities.<br>If they ruled erroneously with regard to other mitzvot, they bring twelve bulls as sin-offerings and they are burnt, because their blood is taken into the inner chamber. Each one of the bulls is called a bull brought due to a lapse of awareness by the congregation, as <i>ibid.</i>:14 states: \"And the congregation shall offer...,\" i.e., every congregation. Every tribe is referred to as a congregation, as II Chronicles 20:5 states: \"And Yehoshefat stood in the congregation of Judah.\"<br>A bull is brought for every tribe - and for the worship of false deities, a bull and a goat are brought for every tribe whether the entire Jewish people in <i>Eretz Yisrael</i> transgressed because of the ruling of the court, the majority of the Jewish people transgressed even though they comprised only a lesser portion of the tribes, or the majority of the tribes transgressed, even though they comprise a lesser portion of the entire Jewish people. Even those tribes who did not transgress bring because of the transgressors. Even if only one tribe transgressed, but it constituted the majority of the congregation, the entire congregation bring twelve bulls, and for the worship of false deities, twelve bulls and twelve goats.",
+            "When the court is in doubt whether or not they ruled erroneously concerning a matter, they are not required to bring a provisional guilt-offering, as implied by Leviticus 4:14: \"And the sin becomes known,\" i.e. only when the matter becomes known to them are they liable for a sacrifice, as will be explained.<br>When does the concept that the court is liable for a sacrifice and those who act upon their ruling are exempt apply? When the following conditions are met:<br>a) when those who deliver the ruling are the High Court of 71 judges;<br>b) when the head of the academy, participates in the ruling with them;<br>c) when they are all fit to deliver rulings;<br>d) when all - or the majority - of them err in the ruling they delivered;<br>e) that they rule explicitly and tell the people: \"You are permitted to do this\"; similarly those who heard from the court must have told others: \"You are permitted to do this\"; and the majority of the people or all of them must act because of their ruling;<br>f) those who commit the transgression must act in error because of them, thinking that the court ruled according to law;<br>g) they must rule to negate part of a commandment, but to preserve part of it, but not to displace the entire commandment; h) when they become aware of their error, they must know the precise matter concerning which they ruled erroneously.<br>When all of these conditions are met, the court is liable to bring a sacrifice and those who act upon their rulings are exempt. If, however, one of these conditions is not met, the court is exempt from the sacrifice and anyone who unknowingly performed a transgression must bring a fixed sin-offering for his inadvertent transgression."
+        ],
+        [
+            "What is meant by the statement that if one of the conditions mentioned the court will be exempt and the transgressors liable?<br>If the court of one of the tribes ruled that the fat of the stomach is permitted and the people of that locale ate it as a result of these statements, that court is exempt and all of those who partook of it must bring a fixed sin-offering for his inadvertent transgression.<br>Similarly, if the High Court ruled that the blood that collects in the heart is permitted, but the head of the academy was not with them one of them was not fit to be appointed to the <i>Sanhedrin</i>, e.g., he was a convert, a bastard, an old man, childless, or the like, and the people acted on their ruling and partook of the blood that collects in the heart, the court is exempt and all of those who partook of it must bring a fixed sin-offering for his inadvertent transgression.<br>What is the source that teaches that the verse is referring only to the High Court? Leviticus 4:13 states: \"If the entire congregation of Israel shall inadvertently err....\" What is the source that teaches that all must be fit to deliver rules? Numbers 15:40: \"If the seers of the congregation....,\" i.e., you must regard them as seers, and Numbers 35:24 states:\"And the congregation shall judge.\" Just as the term \"congregation\" used in reference to capital cases must be comprised entirely of judges fit to render judgment, so too, the term \"congregation,\" used in reference to this inadvertent violation must be comprised only of judges fit to render judgment.<br>Similarly, if the court issued a ruling and one of them knew that they erred and protested: \"You are making an error,\" but those who sought to permit the matter outnumbered him and permitted it, the court is exempt and all of those who acted on their ruling must bring a fixed sin-offering for his inadvertent transgression, as Leviticus, <i>op. cit.</i> states: \"If the entire congregation of Israel shall inadvertently err...,\" i.e., the entire <i>Sanhedrin</i>.<br>If one or a lesser part of the <i>Sanhedrin</i> knew that those who sought to permit the matter erred, but he or they remained silent, since the ruling was issued, and there was no dissenting view, and the ruling was disseminated among the entire people, the court is liable and all of those who acted on their ruling are exempt. If those who remained silent act upon the court's ruling, they are liable for a sin-offering, because they did not rely on the court.<br>Similarly, if the court debated the issue and stated \"This matter is permitted,\" but did not issue a ruling and did not explicitly tell them: \"You are permitted to act in this manner,\" and a person heard their decision that the matter is permitted and went and acted according to what he heard, anyone who performs a transgression is liable for a fixed sin-offering, The court is exempt, for it did not issue a specific ruling to act.<br>Similarly, if they issued a ruling and the lesser portion of the congregation acted according to their ruling and the error became known, the court is exempt and the lesser portion of the people who acted upon their directive must bring a sin-offering.",
+            "When the members of the <i>Sanhedrin</i> themselves act according to their ruling they are not counted when determining if a majority followed their ruling. Instead, the majority must be comprised of others aside from the members of the <i>Sanhedrin</i>.<br>If the majority of the inhabitants of <i>Eretz Yisrael</i> acted according to the erroneous ruling even if the transgressors were only from one tribe, and, similarly, if the majority of the tribes acted according to the erroneous ruling even if they are the lesser portion of the congregation, the court is liable for this sacrifice and the transgressors are exempt.<br>What is implied? There were 600,001 inhabitants of <i>Eretz Yisrael</i>. Those who acted according to the ruling of the court were 300,001 and they were all members of the tribe of Judah alone - or they were members of seven tribes even if they numbered only 100,000 the court is liable for this sacrifice and the transgressors are exempt.<br>We are not concerned with the inhabitants of the Diaspora, for the term <i>kahal</i> (\"congregation\") applies only to the inhabitants of <i>Eretz Yisrael</i>. The tribes of Efraim and Menashe are not considered as two tribes in this context. Instead, they are counted as one tribe.",
+            "If at the time the transgression was committed, the transgressors constituted the majority of the people, but at the time they became aware that a transgression had been committed, they were the lesser portion of the people, or they were the lesser portion at the time of the transgression, but the majority at the time they became aware, the ruling whether or not the court is required to bring a sacrifice depends on the proportion at the time of the transgression.",
+            "The people at large are exempt in the following instance. The court issued a ruling that one of the types of forbidden fat was permitted and the lesser portion of the congregation partook of it because of their ruling. They became aware that they sinned and retracted the ruling. Afterwards, they ruled that a particular form of worship of false deities was permitted and a lesser portion of the congregation performed that form of worship because of their ruling. If a majority of the congregation would be reached when the number of those who partook of the forbidden fat were added to the number were added to those who worshiped the false deity, the two numbers are combined and the people exempted even though the court became aware of their first error in the interim.<br>When does the above apply? When it was one court that delivered the rulings. If, however, the members of the court that issued the ruling died and another court arose and issued the second ruling, the two groups of transgressors are not combined.",
+            "Even if two courts issued rulings concerning one matter, e.g., concerning two types of forbidden fat or two types of blood and similarly, if the transgressors did not inadvertently sin because of the ruling, the court is exempt and all of the transgressors are liable.<br>What is implied? The court ruled that it is permissible to partake of that fat of the stomach in its entirety. One of the members of the congregation knew that the court erred and that the fat of the stomach is prohibited. He, nevertheless, partook of the forbidden fat, because he thought that it was a mitzvah to listen to the court even though they erred. This person who partook of the fat is liable to bring a fixed sin-offering for partaking of it. He is not included among the number of those who transgressed inadvertently because of their ruling.<br>When does the above apply? When the person who knew the error was a sage or a student who had attained the knowledge that enables him to issue a ruling. If, however, he is a common person, he is exempt, because his knowledge regarding the Torah's prohibitions is not definitive. He is thus included among those who transgressed inadvertently because of their ruling.<br>Similarly, if one did not know that the court erred and intended to eat permitted fat, but instead ate the fat of the stomach which they erroneously permitted, but he did not know that it was the fat of the stomach, that individual is liable for an individual sin-offering. The rationale is that his eating came as a result of his own inadvertent error, not because of their ruling. He is not included in the number of those who transgressed inadvertently because of their ruling. These concepts are alluded to by Numbers 15:26;: \"For the entire nation has erred unknowingly.\" Implied is that the entire nation committed the same error.<br>Similarly, if the person acted on his own initiative and partook of the fat of the stomach that the court ruled was permitted, not because of their ruling, but because he considered it as permitted, he is obligated to bring a fixed sin-offering individually.<br>This is the general principle: Whenever one relies on the court, he is exempt, provided all of the conditions that were mentioned were fulfilled. Anyone who is individually liable is not included when calculating whether a majority transgressed inadvertently.",
+            "When the court intentionally ruled incorrectly and permitted something that is forbidden and the congregation erroneously acted on their ruling, the court is exempt from bringing a sacrifice, because they acted intentionally. Each of the people who acted upon their ruling is obligated to bring a sin-offering individually, because he transgressed inadvertently.<br>If the court delivered an erroneous ruling unknowingly and the congregation knew that they erred and that it is not correct to accept their ruling, and yet they acted in accordance with it, both the people and the court are exempt from bringing a sacrifice. The court is exempt, because the congregation did not act according to their erroneous ruling. And all the transgressors are exempt, because they are considered as having acted willfully, because they knew that the court erred and that it was not correct to act according to their ruling."
+        ],
+        [
+            "When the court inadvertently err and rule to eliminate one of the Torah's fundamental laws and the entire people acted according to their ruling, the court is exempt and each of the transgressors is obligated to bring a fixed sin-offering, as implied by Leviticus 4:13: \"And a matter will lapse...,\" i.e., a matter, but not an entire fundamental law.",
+            "The court is never liable for a sacrifice unless they issue a ruling, nullifying a certain aspect of a prohibition, but maintaining others regarding matters that are not explicitly stated and elaborated upon in the Torah. Only in such a situation will the court be obligated to bring a sacrifice and those who follow their ruling exempt.<br>What is implied? They erred and ruled that it is permitted to bow down to a false deity, that it is permitted to transfer an article from one domain to another on the Sabbath, or that it is permitted to be intimate with a woman who is watching day to day because of <i>zivah</i> bleeding. This is considered as one who stated that there is no prohibition in the Torah against performing labor on the Sabbath, worshiping false deities, or being intimate with a <i>niddah</i>, eliminating the entire prohibition. This is not considered as an erroneous ruling, but rather as forgetting the matter. Therefore the court is exempt from bringing a sacrifice and anyone who acted upon their ruling is liable for a sin-offering individually.<br>If, however, they erred and issued a ruling, saying that one who transfers an article from one domain to another is liable, as implied by Exodus 16:29: \"A man should not depart from his place,\" but it is permitted for one to throw or pass an article from one domain to another - alternatively, they eliminated one of the primary categories of forbidden labor, ruling that it is not considered as forbidden labor - they are liable.<br>Similarly, they are liable if they erred and issued a ruling, saying that someone who prostrates himself, spreading out his hands and feet is liable, as <i>ibid.</i> 34:14 states: \"Do not prostrate yourself to a foreign god,\" but it is permitted for one to kneel on the ground without spreading out his hands and feet.<br>Similarly, they are liable if they erred and issued a ruling, saying that one who is intimate with a woman who is watching day to day because of <i>zivah</i> bleeding, as implied by Leviticus 15:26 \"all the days of her flow,\" but if she discovered bleeding at night, it is permitted to be intimate with her - alternatively, they issued a ruling, saying that one whose wife began to experience menstrual bleeding in the midst of intimacy is permitted to withdraw from her while erect.<br>Similarly, they are liable if they erred and stated that one is liable for partaking of blood which emerges from an animal at the time of ritual slaughter, but one who partakes of blood that collects in the heart is not liable. Similar laws apply with regard to all analogous errors. If they issued such rulings and the majority of the congregation acted because of their ruling, the people are exempt and the court must bring a sacrifice because of their error.",
+            "If the court ruled that the Sabbath ended because the sun became covered with clouds and it appeared to have set, and then it shined forth again, this is not considered as a mistaken ruling, but as an error. Any individual who performed a forbidden labor as a result is obligated to bring a sin-offering, but the court is exempt.<br>Similarly, if the court granted a married woman license to remarry, because testimony was delivered in their presence that her husband had died and then her husband appeared this is not considered as a mistaken ruling, but as an error. The woman and her second husband are obligated to bring a sin-offering for their inadvertent transgression. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "When a court delivers an erroneous ruling and then forgot the nature of the prohibition concerning which they ruled, they are exempt and those who transgressed as a result of their ruling are liable. This applies even if they have definite knowledge that they erroneously caused the violation of a prohibition and even when the people inform them about their ruling, telling them: \"You ruled concerning this-and-this.\" This is derived from Leviticus 4:14: \"And the transgression which they caused to be violated became known to them,\" i.e., they became aware of it on their own, rather than being informed about it by the transgressors.<br>What is implied? The court erred and ruled that the fat on the stomach was permitted and the majority of the people partook of it. Afterwards, they became aware that they issued an erroneous ruling and permitted an entity for which one would be liable for <i>karet</i> had one partaken of it willfully or a fixed sin-offering if one partook of it inadvertently. They were in doubt, however, if they ruled that some forbidden fat was permitted or that some forbidden blood was permitted. In such a situation, the court is exempt and all those who partook of the forbidden fat must bring a fixed sin-offering.",
+            "The following rules apply when the court ruled erroneously and then became aware of their error. Whether they already brought a sacrifice as atonement or did not yet bring one, whenever one transgresses because of their erroneous ruling that was disseminated throughout the Jewish people after they became aware of their error, the transgressor must bring a provisional guilt-offering. The rationale is that since he should have continually inquired about the new developments in the court, but failed to do, he is considered like one who is in doubt whether he transgressed or not.<br>To whom does the above apply? To one who is in the same region as the court. If, however, one saw the initial, erroneous ruling and then journeyed to another region, he is exempt even if he transgressed after the court became aware of their error, because he relied upon them and cannot inquire about their rulings in his present place. Moreover, even if a person who is hurrying to depart, but has not yet set out on his journey, acts on their ruling after they became aware of their error, he is also exempt from bringing a provisional guilt-offering."
+        ],
+        [
+            "We have already explained that for every transgression for which an ordinary person must bring a ewe or a she-goat as a fixed sin-offering, a <i>nasi</i>who violates it inadvertently must bring a he-goat. And if an anointed priest violates it inadvertently, he must bring a bull.<br>When does the statement that an anointed priest brings a bull because of his inadvertent transgression apply? When he errs in issuing a ruling and acts according to his ruling alone. And to be liable he must be a sage of distinction, as implied by Leviticus 4:3: \"If the anointed priest will sin, bringing guilt to the nation,\" i.e., an equivalence is established between the anointed priest and the people as a whole. Just as the community, i.e., the court, are not obligated to bring a sacrifice unless the judges are sages fit to deliver rulings, they deliver an erroneous ruling, the transgressors err because of this ruling, and they ruled to nullify certain aspects of a prohibition and maintain others, so too, an anointed priest is not liable unless all these stipulations are met.",
+            "What is implied? If the anointed priest ruled erroneously for himself and thought that it was permitted to throw an article from one domain to another on the Sabbath and acted in this manner, relying on his judgment, when he becomes aware of his transgression, he should bring a bull as a sin-offering. If, however, he did not rely on his ruling, but instead, acted inadvertently and threw an article, or he relied on his ruling, but was not a distinguished sage, or he nullified a prohibition in its entirety when ruling for himself, or he ruled erroneously to negate only a portion of the prohibition, but did not act while relying on his ruling, but instead, performed the transgression inadvertently for another reason, or he purposely delivered an erroneous ruling, but performed the transgression inadvertently, he is exempt from bringing a sacrifice entirely. For the laws that apply to an anointed priest's ruling for himself are identical to those applying to the congregation with regard to the ruling of the court in all regards.<br>If he delivered a ruling for himself and then forgot the rationale motivating the ruling and at the time he acted said: \"I am acting on the basis of my previous ruling,\" he must bring a bull as a sin-offering.",
+            "If he delivered a ruling for himself to nullify certain aspects of the prohibition against the worship of false deities and maintain others and he acted according to his ruling, he brings a she-goat, as does an ordinary person, provided he erred in his ruling, as we explained. For the anointed priest is not obligated to bring a sacrifice unless he has a lapse of awareness while delivering a ruling and then acts inadvertently as is the law with regard to the community as a whole. If, however, he merely acted inadvertently without delivering a ruling, whether he violated the prohibition against the worship of false deities or other commandments, he does not bring a sacrifice at all.",
+            "When the anointed priest ruled together with the High Court and he and they both erred in their ruling, the anointed priest is exempt even though he acted according to the mistaken ruling that he issued. The rationale is that he did not rely only on his ruling alone, but his ruling together with that of the court. Hence it is not necessary for him to bring a sacrifice for atonement individually. Instead, if the court bring a sacrifice, he receives atonement together with the community at large. And if the transgressors bring a sacrifice, he does not bring a sacrifice, because he does not bring a sacrifice individually.",
+            "If he together with the court ruled erroneously, they ruled concerning forbidden blood and he ruled concerning forbidden fats, he does not receive atonement together with the community. Instead, he brings a bull on his own accord.",
+            "When an anointed priest is in doubt of whether or not he committed this type of advertent transgression - i.e., he ruled in error and acted accordingly - he does not bring a provisional guilt offering, for he is comparable to the community at large who do not bring a provisional guilt-offering. When, by contrast, a <i>nasi</i> is in doubt whether he transgressed or did not transgress, he should bring a provisional guilt-offering like other ordinary people, because his obligation for an inadvertent transgression is not dependent on his ruling.<br>What is the connotation of the term <i>nasi</i> used in the Torah? A king who is not under the jurisdiction of any other man in Israel. There is no one superior to him in his sovereignty except, God, his Lord. This applies whether he is of the Davidic dynasty or of other tribes. If there were several kings and one is not subject to the other, each one should bring a goat for his inadvertent transgression.<br>What is meant by the term \"anointed priest\"? This refers to a High Priest who was anointed with the oil of anointment, not one who was installed in his office through wearing the priestly garments.",
+            "When a High Priest who had been anointed with the anointing oil, but was removed from his office, because of a physical blemish, old age, or the like and inadvertently violated a transgression in this manner, he must bring a bull for his inadvertent transgression. For there is no difference between an anointed priest who serves and one who was removed from his office except the bull offered on Yom Kippur and the tenth of an <i>ephah</i> offered each day. These are brought only by a High Priest who is serving in his office, but with regard to the bull brought for the inadvertent violation of all the mitzvot, the two are governed by the same laws.",
+            "When a <i>nasi</i> performs a transgression together with the community, because of a ruling of the court, he receives atonement together with the people at large. If the court were offering a sacrifice due to their error, the entire nation and the king are exempt from a sacrifice, as we explained. If those who transgressed due to the court's ruling were obligated to bring a sacrifice and the king was one of them who transgressed, he should bring a goat. For the goat brought by the <i>nasi</i> takes the place of a ewe or a she-goat that an ordinary person brings.",
+            "When a <i>nasi</i> becomes afflicted by <i>tzara'at</i> and is removed from his office or he is removed from his office for other reasons, he is considered as an ordinary person. If a <i>nasi</i> transgressed while in office and then was removed, he must still bring a goat, as can be inferred from Leviticus 4:22: \"because of his transgression that he violated,\" i.e., the sacrifice that he brings depends on his status at the time he transgresses.",
+            "When an anointed priest or a king violate a transgression requiring a sacrifice before they are appointed to their office, they must bring a sacrifice like an ordinary person even if they become aware of it after they become appointed. This is derived from Leviticus 4:22: \"When a <i>nasi</i> transgresses,\" and <i>ibid.</i>:3: \"If the anointed priest will transgress...,\" i.e., these sacrifices are required only when he transgresses while a <i>nasi</i> or while anointed.<br>Accordingly, if a priest ate a piece of fat concerning which there was a question whether it was forbidden and he became aware of this question after he was appointed as a High Priest, he must bring a provisional guilt-offering.<br>If one ate half an olive-sized portion of forbidden fat while he was an ordinary person and another half after becoming a <i>nasi</i> in one lapse of awareness or he ate half an olive-sized portion while he was a <i>nasi</i> and half after leaving his office, they are not combined and he is exempt.<br>If one ate half an olive-sized portion when he was an ordinary person, he was appointed as a <i>nasi</i> and then was removed from his office, there is an unresolved doubt if the two times he ate are combined to make him liable or his service as a <i>nasi</i> creates a distinction between the two."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/English/Theyeshiva.net.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/English/Theyeshiva.net.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e7112020d72207a68c81d5627a1f8f25eb893dcf
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/English/Theyeshiva.net.json	
@@ -0,0 +1,26 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions",
+    "versionSource": "https://www.theyeshiva.net/jewish/2357",
+    "versionTitle": "Theyeshiva.net",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שגגות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Whenever a person inadvertently violates one of the negative\ncommandments that involve an action and for which one is\nliable for karet, he is obligated to bring a sin-offering. It is a\npositive commandment for him to offer a sin-offering for his\ninadvertent transgression.\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..bbd64223e25268d83c624f48cf1c1d9559efa0db
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,191 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Offerings_for_Unintentional_Transgressions",
+    "text": [
+        [
+            "Whenever a person inadvertently violates one of the negative commandments that involve a deed and for which one is liable for <i>karet</i>, he is obligated to bring a sin-offering. It is a positive commandment for him to offer a sin-offering for his inadvertent transgression.",
+            "All transgressions for which one is liable for <i>karet</i> for their willful violation, one is liable to bring a sin-offering for their inadvertent violation except for three transgressions: blasphemy, negating circumcision, and negating the Paschal sacrifice. Negating circumcision and the Paschal sacrifice does not require such an offering, because they are positive commandments and a sin-offering is brought only for the inadvertent violation of a negative commandment, as Leviticus 4:27 states that the offering should be brought for violating: \"one of the commandments of God that forbids an act to be performed.\" And blasphemy does not involve a deed. Thus a sacrifice is not necessary, because Leviticus 4:27 states: \"Acting in violation of one.\"",
+            "With regard to all the transgressions punishable by <i>karet</i> in the Torah except for the three which were mentioned, if a private individual violated one of these prohibitions inadvertently, he must bring a fixed sin-offering with the exception of an impure person who partook of sacrificial meat and an impure person who entered the Temple. These two do not bring a fixed sin-offering, but rather an adjustable guilt-offering, as will be explained.",
+            "Only an animal is brought as a fixed sin-offering. In contrast, an adjustable guilt-offering is a sacrifice whose object is not fixed. If one is rich, he must bring an animal as a sin-offering. If he is poor, he brings a fowl or a tenth of an <i>ephah</i> as a meal-offering, as will be explained. Thus all the sins for which a private person brings a fixed sin-offering are 43. They include:<br>a) one who is intimate with his mother,<br>b) one who is intimate with his wife's mother,<br>c) one who is intimate with his maternal grandmother,<br>d) one who is intimate with his paternal grandmother,<br>e) one who is intimate with his daughter,<br>f) one who is intimate with his daughter's daughter,<br>g) one who is intimate with his son's daughter,<br>h) one who is intimate with his wife's daughter,<br>i) one who is intimate with the daughter of his wife's daughter,<br>j) one who is intimate with the daughter of his wife's son,<br>k) one who is intimate with his sister,<br>l) one who is intimate with his sister who is the daughter of his father's wife,<br>m) one who is intimate with his father's sister,<br>n) m) one who is intimate with his mother's sister,<br>o) one who is intimate with his wife's sister,<br>p) one who is intimate with his father's wife,<br>q) one who is intimate with the wife of his father's brother,<br>r) one who is intimate with his son's wife,<br>s) one who is intimate with his brother's wife,<br>t) one who is intimate with another man's wife,<br>u) one who is intimate with a woman in the <i>niddah</i> state,<br>v) one who is intimate with a male,<br>w) one who is intimate with his father,<br>x) one who is intimate with his father's brother,<br>y) one who is intimate with an animal,<br>z) a woman who has an animal engage in relations with her. Thus all the prohibitions involving forbidden relations punishable by <i>karet</i> are 26.<br>Among other sins, there are seventeen. They are: a) one who serves a false deity by performing a deed,<br>b) one who gives his descendants to <i>Molech</i>,<br>c) one who divines through an <i>ov</i>,<br>d) one who performs a deed while divining with a <i>yidoni</i>,<br>e) one who desecrates the Sabbath,<br>f) one who performs forbidden labor on Yom Kippur,<br>g) one who eats or drinks on Yom Kippur,<br>h) one who eats <i>chametz</i> on Pesach,<br>i) one who partakes of fat,<br>j) one who partakes of blood,<br>k) one who partakes of sacrificial meat after the time for eating it passes,<br>l) one who partakes of sacrificial meat that was disqualified, because of an undesirable intent concerning time,<br>m) one who slaughters a sacrificial animal outside the Temple Courtyard,<br>n) one who offers a sacrifice outside the Temple Courtyard,<br>o) one who prepares anointing oil like that used in the Temple,<br>p) one who prepares incense like that used in the Temple,and<br>q) one who anoints himself with the anointing oil of the Temple. These are the 43 transgressions for which one brings a fixed sin-offering for their inadvertent violation.<br>What is the sacrifice that a person who inadvertently violates one of these transgressions should bring? If he inadvertently violated the prohibition against worshiping a false deity, he must bring a female goat in the first year of its life. This is the sacrifice mentioned in the portion <i>Shelach Lecha</i>. This applies whether the transgressor is an ordinary person, a king, a High Priest, or the priest anointed to lead the people in war. Every one is equal with regard to the inadvertent transgression of the worship of false divinities.<br>If, however, one inadvertently violated one of the other 42 transgressions mentioned above, different rules apply. If the transgressor was an ordinary person, he should bring a she-goat or a ewe. This is the sin offering of one of the common people mentioned in the portion <i>Vayikra</i>. If the king inadvertently violated one of these trangressions, he should bring a male goat as a sin-offering. If the transgressor is an anointed priest, he should bring a bull, the offspring of an ox as a sin-offering. It is burnt, as described there.",
+            "The same laws apply whether one person inadvertently violates one of these transgressions or many do, as implied by Numbers 15:29: \"There will be one law for those who transgress inadvertently.\"<br>What is implied? If the people of a city inadvertently transgressed and thought the day was an ordinary day, but it was Yom Kippur. As a result, they all ate and performed work, each one of the transgressors should bring two sin-offerings, ewes or she-goats. Similarly, if they all inadvertently transgressed and offered incense to a false deity, each one of the transgressors must bring a goat in its first year of life as a sin-offering."
+        ],
+        [
+            "A person is not liable for a sin-offering for an inadvertent transgression unless he acts inadvertently from the beginning to the end. If, however, he acted inadvertently at the beginning, but acted willfully at the end or began acting willfully, but acted inadvertently at the end, he is exempt from the obligation to bring a sin-offering.<br>What is implied? A person transferred an article from one domain to another on the Sabbath. If one lifted up the article willfully, but placed it down inadvertently or lifted it up inadvertently, but placed it down willfully, he is exempt. To be liable for a sin-offering, he must lift it up inadvertently and place it down inadvertently. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "If a person violated a transgression knowing that involved violation of a negative commandment, but he did not know that he is liable for <i>karet</i> for its violation, he is considered to have transgressed inadvertently and he must bring a sin-offering. If, however, he did know that it was punishable by <i>karet</i>, but was unaware of the obligation for a sacrifice, i.e., he did not know whether or not he was liable for a sacrifice for the transgression, he is considered to have acted willfully. For the lack of knowledge concerning a sacrifice is not considered as a lack of knowledge concerning these transgressions for which one is liable for <i>karet</i>.",
+            "When a person does not know the nature of the transgression that he violated, even though he definitely knows that he violated a negative commandment punishable by <i>karet</i>, he is exempt from bringing a sin-offering, as implied by Leviticus 4:23: \"that he transgressed with regard to it,\" implying that he must know the transgression that he violated.<br>What is implied? There was a piece of forbidden fat and meat from a sacrifice left beyond its permitted time before him and he partook of one of them, but did not know which he ate; his wife who was in the <i>niddah</i> state and his sister were at home, he inadvertently was intimate with one of them, but did not know with whom he had relations; the Sabbath and Yom Kippur passed, he performed a forbidden labor on one of them, but did not know on which, he is exempt from the obligation to bring a sin-offering.",
+            "If a person transgressed, became aware of the transgression, and then forgot which transgression he violated, he should bring a sin-offering for whichever transgression he violated. This offering should be eaten, like the other sin-offerings that are eaten.",
+            "If one inadvertently committed one transgression, but there are two persons involved and he is unaware of the one with whom he committed the transgression, he is liable.<br>What is implied? There were two women in the <i>niddah</i> state. Inadvertently, he was intimate with one of them, but he did not know with whom. He had two sisters. Inadvertently, he was intimate with one of them, but he did not know with whom. In these instances, he is liable for a sin-offering. To what can this be compared? To two lamps that are burning and one extinguished one of them on the Sabbath without knowing which one he extinguished or two pots of forbidden fat from which he ate one and yet, he did not know the identity of the one from which he ate.In these instances, he is liable. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "In all situations when a person is obligated to bring a fixed sin-offering for his inadvertent transgression and he transgressed inadvertently and he becomes aware of the transgression after violating it, he is liable for a sin-offering, even though initially, he was not aware that this act is a a transgression.<br>What is implied? A child was captured by gentiles and raised by them without knowing who are the Jewish people or what their faith is. He performed labor on the Sabbath, ate forbidden fat, blood, and the like. When he discovers that he is Jewish and commanded to eschew all of the above, he is obligated to bring a sin-offering for every particular sin. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "When a person transgresses unintentionally by engaging in forbidden sexual relations or partaking of forbidden foods, he is liable for a sin-offering. If he does so with regard to the Sabbath, he is exempt from the obligation of a sin-offering.<br>What is implied? If he was acting casually with a woman and engaged in relations with her without intending to engage in relations and she is forbidden to him as an <i>ervah</i>, he is liable for a sin-offering. This ruling also applies if he thought that what was in his mouth was spittle and he swallowed it without the intent of eating at all and then he discovered that it was forbidden fat. If, by contrast, his intent was to lift up produce that was already cut and instead, he cut off a plant that was growing without intending to cut it off, he is exempt from a sin-offering, for the Torah forbade only the performance of purposeful labor, as explained in the appropriate place.",
+            "Whenever one performs one of the mitzvot and while he was performing it, a transgression punishable by <i>karet</i> was violated inadvertently, he is not liable for a sin-offering, because the person was acting with license.<br>What is implied? A man engaged in intimacy with his <i>yevamah</i>. She was in the <i>niddah</i> state, but he was unaware. He is exempt from a sin-offering, for he acted with license. If, by contrast, one was intimate with his wife when she was in the <i>niddah</i> state, he is liable, because he did not ask her before engaging in relations. With regard to his <i>yevamah</i>, however, he is not familiar with her, so that he might ask her.<br>Similarly, if a person had two infants to circumcise, one, on the Sabbath, and one on Friday or on Sunday, should he have forgotten and circumcised them both on the Sabbath, he is exempt from bringing a sin-offering. For he was licensed to circumcise one of them on the Sabbath, the Sabbath laws are suspended in his regard, and he performed a mitzvah. Even though two bodies are involved, since it is a pressing time, he is not precise. If, however, neither of the children was scheduled to be circumcised on the Sabbath and on the Sabbath, he circumcised a person who was not fit to be circumcised on the Sabbath, he is liable for a sin-offering.",
+            "The following rules apply when a proficient expert comes to circumcise a child before sunset on the Sabbath and he is told: \"There is not enough time in the day left to perform the circumcision. If you begin circumcising, you will not be able to complete the act before the Sabbath departs. Thus you will have made a wound on the Sabbath without performing a mitzvah.\" If he says: \"I am familiar with the task and deft and I will circumcise him speedily,\" should he not complete the circumcision until after the conclusion of the Sabbath, he is liable for a sin-offering, for they warned him.",
+            "When a person takes a <i>lulav</i> out to the public domain on the first day of Sukkot which falls on the Sabbath in order to fulfill his obligation or carries it four cubits in the public domain inadvertently, he is exempt from a sin-offering, because he acted with license.<br>Similarly, if one slaughters an animal for a Paschal sacrifice on the fourteenth of Nisan which fell on the Sabbath and afterwards, he discovered that the owners removed their connection from it, they died or became impure before it was slaughtered, or it became <i>tereifah</i> in a hidden place, e.g., its intestines or lungs were perforated, he is exempt, because he slaughtered it with license. If, however, it was discovered to be blemished or there was a readily apparent factor that caused it to be deemed <i>tereifah</i>, he is liable for a sin-offering, since he should have checked it before slaughtering. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "If one slaughtered a Paschal sacrifice on the Sabbath for the sake of another sacrifice in error, he is exempt, because the sacrifice is acceptable. For supplanting the designation of a sacrifice in error is not considered of consequence, as explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>.",
+            "The following rules apply if, on the Sabbath, one slaughtered animals designated for other sacrifices for the sake of a Paschal sacrifice in error. If they are fit to serve as a Paschal sacrifice, he is free from the obligation of bringing a sin-offering, because he slaughtered with license. If they are not fit to serve as a Paschal sacrifice, e.g., the animal was female or in its second year of life, he is liable for a sin-offering, because they are not fitting for this sacrifice.<br>Similarly, one is liable for a sin-offering if he slaughtered an animal as a Paschal sacrifice on the Sabbath for the sake of individuals who cannot partake of it, for those who were not enumerated on it, for the uncircumcised, or for the ritually impure. If, however, he slaughtered it on the Sabbath for the sake of individuals who can partake of it and for those who cannot partake of it, for those enumerated on it and for those who were not enumerated on it, for the circumcised and for the uncircumcised, or for the pure and for the impure, he is exempt from bringing a sin-offering, because the Paschal sacrifice is acceptable. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "When a person slaughters an animal designated for a communal sacrifice on the Sabbath for an intent other than that for which it was designated, he is obligated to bring a sin-offering. Nevertheless, the fats and the organs from the sacrificial animal should be offered on the altar's pyre on Saturday evening. Similarly, if on the Sabbath one slaughtered other animals besides those required as the day's obligations, he is liable for a sin-offering for the additional animal.",
+            "A person who slaughters animals for individual sacrifices whose offering does not supersede the Sabbath prohibitions on the Sabbath inadvertently is liable for a sin-offering. One is, however, permitted to benefit from the meat of those sacrifices and the blood should not be cast on the altar. If he transgressed and cast the blood on the altar for the intent of those sacrifices whether without knowing it is a transgression or knowingly, the owner is considered to have fulfilled his obligation, the organs and fats may be offered on the altar's pyre, and the meat should be eaten. The one who slaughtered the animal should bring a sin-offering for his inadvertent violation.",
+            "The following laws apply when, on the Sabbath, there were two animals designated for communal offerings before a priest, one lean, and one stocky, and the sacrificial obligation of the day required - as either a sin-offeringor a burnt-offering - the offering of only one of them and he inadvertently slaughtered them both. If he slaughtered the lean one first and afterwards, slaughtered the stocky one, he is exempt from the obligation to bring a sin-offering. Indeed, he is told: \"Bring the stocky animal and slaughter it as an initial preference.\" If, however, he slaughtered the stocky animal initially and then the lean one, he is liable for a sin-offering for the additional slaughter.<br>Nevertheless, in the latter instance, there is room for leniency if the stocky animal was slaughtered first and discovered to be <i>tereifah</i> because of a disqualifying factor in its intestines. Even though he did not know that the stocky one was <i>tereifah</i> when he slaughtered the lean one and he did not have that intent, since the last one was slaughtered as required by law, he is exempt from a sin-offering for its slaughter.<br>A similar law also applies if one spreads out a net to catch fish at sea on the Sabbath unknowingly and lifts up a child with the fish, he is exempt from bringing a sin-offering. Even though his intent was only to catch fish, since he acted unknowingly and lifted up a child with the fish, he is exempt whether he heard that a child had fallen into the sea or not, he is exempt. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "When, on the night of Pesach, a person had roasted meat from the Paschal sacrifice and meat that was left over from other sacrifices before him and intended to partake of the roasted meat which is a mitzvah and inadvertently partook of the leftover meat, he is liable for a sin-offering, since he did not perform a mitzvah when eating. Similar laws apply in all analogous situations."
+        ],
+        [
+            "When witnesses testify that a person violated a transgression that is punishable by a fixed sin-offering, but they did not warn him, instead, they told him: \"We saw that you performed forbidden labor on the Sabbath\" or \"...that you partook of forbidden fat\" and he replied: \"I know that I did not perform that act,\" he is not liable for a sin-offering. The rationale is that since he would be exempt from bringing the sacrifice if he said: \"I acted intentionally,\" when he says: \"I did not eat\" or \"I did not perform,\" it is as if he said: \"I did not eat inadvertently, but rather intentionally,\" in which instance, he is exempt from bringing the sacrifice and did not contradict the witnesses.",
+            "If the alleged transgressor remained silent and did not contradict the witnesses - indeed, even if a woman told him: \"You partook of forbidden fat\" or \"...performed forbidden labor on the Sabbath\" and he remained silent - he is liable to bring a sin-offering. If one witness told him: \"This is forbidden fat\" and he remained silentand then he partook of it inadvertently, he must bring a sin-offering. If he warned him, he is liable for lashes, even though the essence of the testimony depends on one witness.",
+            "We already explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i> that a person who set aside a sin-offering for eating forbidden fat should not bring it for the desecration of the Sabbath or for partaking of blood, as implied by Leviticus 4:28 which states: \"And he shall bring his sacrifice, a she-goat... for the transgression that he committed.\" The sacrifice must be for the sake of the particular sin; one should not offer one designated for one sin for another. If he offered it, he disqualifies it.<br>In addition, our Sages said that if one set aside a sin-offering for forbidden fat that he ate on the previous day, he should not bring it for fat that he eats on the present day. Nevertheless, if he brings it for that purpose, he finds atonement. Needless to say, if a father sets aside a sin-offering and dies and the son was liable for that same transgression, the son should not bring his father's sacrifice for his transgression, as explained there.",
+            "When a person brings an animal as a sin-offering for two transgressions, it should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish and be sold. Half of the proceeds should be used to bring a sin-offering for one transgression and half for a sin-offering for the second transgression.<br>Similarly, if two people bring one animal as a sin-offering for two transgressions, it should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish and be sold. One should bring his sin-offering with half of the proceeds and the other should bring his sin-offering with the other half.",
+            "If one brings two animals as sin-offerings for one transgression, he should sacrifice whichever one he desires. The second should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish and be sold. A freewill offering should be brought with the proceeds.",
+            "If, however, a person brings two animals for sin-offerings for two transgressions without specifying the transgression for which each sacrifice is being brought, he should make that determination and slaughter one for one transgression and the other for the second.",
+            "We already explained in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i>, that no sacrifices at all are accepted from an apostate who worships idols or desecrates the Sabbath in public. When a person is an apostate with regard to a particular sin, we do not accept a sin-offering for him for that sin.<br>What is implied? If a person was an apostate with regard to partaking of forbidden fat and then he inadvertently partook of fat and brought a sin-offering for this transgression, it is not accepted until he repents.<br>Even if he was an apostate with regard to partaking of forbidden fat to fulfill his desires and once he accidentally partook of forbidden fat instead of permitted fat and he brought a sacrifice in atonement, it is not accepted from him. Since he partook of the forbidden fat willfully, whether to purposefully anger God or merely to fulfill his desires, he is considered as an apostate with regard to that transgression.<br>If a person was an apostate with regard to partaking of forbidden fat and then he inadvertently partook of blood, we accept a sin-offering he brings for partaking of blood, as we explained.",
+            "When a person committed a transgression punishable by <i>karet</i> inadvertently and set aside an animal as a sin-offering, and afterwards, became an apostate and then repented or he lost control of his intellectual or emotional faculties and then regained control, that animal may be brought as a sacrifice even though there was a time when it was not to be offered. The rationale is that living animals are not deemed unacceptable forever, as we explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>. Therefore that animal itself should be sacrificed. Just like if it contracted a temporary blemish and was healed, it returns to an acceptable state, so too, if the owners became disqualified and then became acceptable, it should be sacrificed.",
+            "Those liable for sin-offerings and definitive guilt-offerings remain obligated to bring those offerings even after Yom Kippur passed. Those liable for tentative guilt-offerings, by contrast, are exempt after Yom Kippur passes, as indicated by Leviticus 16:30: \"From all of your sins before God will you be purified.\" According to the Oral Tradition, it was taught: Any sin that only God recognizes will be granted atonement. Therefore if a person enters a situation where he is in doubt of whether he transgressed on Yom Kippur, even at nightfall, he is exempt from the obligation to bring a tentative guilt-offering, for the entire day of Yom Kippur generates atonement.<br>Thus we learn that a conditional guilt-offering is not brought for a situation concerning which one does not know which occurred on Yom Kippur, unless Yom Kippur will not generate atonement for that person, as will be explained.",
+            "Yom Kippur, sin-offerings and guilt-offerings do not generate atonement unless one repents and believes in the atonement they grant. If, however, one rebels against them, they do not generate atonement for him.<br>What is implied? A person was in a state of rebellion, but brought a sin-offering or a guilt-offering, saying or thinking in his heart that these will not generate atonement. Accordingly, even though they were offered as commanded, they do not generate atonement for him. When he repents from his rebellion, he must bring another sin-offering and/or guilt-offering.<br>Similarly, when one is in a state of rebellion on Yom Kippur, Yom Kippur does not atone for him. Therefore if he was obligated to bring a tentative guilt-offering and Yom Kippur passed while he was in a state of rebellion, Yom Kippur does not generate atonement for him. When he repents after Yom Kippur, he is obligated to bring all the tentative guilt-offerings for which he is liable.",
+            "All of the guilt-offerings required by the Torah hold back atonement with the exception of the guilt-offering of a nazirite. A person who is in doubt whether he or she is required to bring a nazirite offering or an offering brought by one lacking atonement and a <i>sotah</i> who bring an offering because of doubt must bring their offerings after Yom Kippur.",
+            "The following laws apply when a person is obligated to bring a sin-offering or a guilt-offering and he is being taken out of the court to be executed. If the animal to be offered had already been slaughtered, we let him tarry until the blood is cast on the altar and then he is executed. If, however, the animal to be offered has not been slaughtered, we do not let him tarry until it is offered on his behalf."
+        ],
+        [
+            "When a person performs many transgressions for which one is required to bring a sin-offering in one lapse of awareness, he is liable for a sin-offering for every individual transgression. Even if he performs all the 43 transgressions that we listed in one lapse of awareness, he is liable for 43 sin-offerings.<br>Similarly, if a person performed one deed for which he is liable for many transgressions, he is liable for every transgression, provided all of the prohibitions involved take effect at once, the latter prohibition causes the entity to be forbidden to additional people, or the scope of the latter prohibition encompasses other entities together with the entity that was originally prohibited.<br>What is implied? A person who slaughters consecrated animals outside the Temple, on the Sabbath, for the sake of a false divinity is liable for three sin-offerings, one for slaughtering consecrated animals outside the Temple Courtyard, one for desecrating the Sabbath, and one for serving false divinities, for the three transgressions take effect at the same time.<br>When does the above apply? When the person serving the false divinity states that he is serving it at the conclusion of the slaughter of the animal. If, however, this was not his intent, as soon as he performed a portion of the slaughter for the sake of a false divinity, it becomes forbidden. Since he is not liable for slaughtering an animal outside the Temple Courtyard until he slits the two organs, necessary to slit for ritual slaughter or the larger portion of these two organs, when he completed the slaughter, he will have slaughtered an animal that is forbidden to be offered as a sacrifice, in which instance, he is not liable for slaughtering it outside the Temple Courtyard, as we explained.<br>If it was a sin-offering of fowl and half of its windpipe was cut and a person increased the slit even the slightest amount on the Sabbath for the sake of a false divinity, he is liable for three sin-offerings, for the three prohibitions take effect at the same time.<br>Similarly, a person who performs forbidden labor on Yom Kippur when it occurs on the Sabbath, is liable to bring two sin-offerings, because the two prohibitions take effect at the same time. Also, a person who is intimate with the wife of his brother who is alive while she is in the <i>niddah</i> state, he must bring three sin-offerings: one because he was intimate with a married woman and one, because she was his brother's wife; these are two prohibitions that take effect at the same time; and one, because she was in the <i>niddah</i> state, which is a prohibition that forbids additional entities besides the entity that was originally prohibited. Since this prohibition would apply with regard to her husband, it also applies to her brother-in-law.<br>In the same vein, one who sodomizes his father is liable for two sin-offerings, one because of the prohibition, Leviticus 18:7: \"Do not reveal the nakedness of your father\" and one because of the prohibition, <i>ibid.</i>:22: \"Do not lie with a man.\" Similarly, one who sodomizes his father's brother is liable for two sin-offerings, one because it is written <i>ibid.</i>:14: \"Do not reveal the nakedness of your father's brother\" and one because of the general prohibition against sodomy.<br>When one sodomizes a male and has a male sodomize him in one lapse of awareness, he is liable for only one sin-offering, even though there are two bodies involved. This is derived from the prohibition: \"Do not lie with a man\" which makes both positions equally liable. Similarly, when one sodomizes an animal and has an animal sodomize him in one lapse of awareness, he is liable for only one sin-offering. One is deemed equally liable for either position of intimacy when engaging in relations with an animal or a male.",
+            "It is possible that there be an instance where a person engages in a single act of intimacy and he is liable for eight sin-offerings.<br>What is implied? Jacob begat a daughter whose name was Timna from his wife Zilpa. Lavan married Timna and begat a daughter named Serach from her. Lavan does not have any daughters other than Rachel. Thus Serach is the daughter of Jacob's daughter, and his wife's sister on her father's side. These are two prohibitions that take effect at the same time. Serach married Reuven. She became forbidden to Jacob's other sons and thus became forbidden to Jacob as well, as his son's wife. If Reuven died or divorced her and Serach married Jacob's maternal brother, since she became forbidden to Jacob's other brothers through this marriage, she becomes forbidden to Jacob on another count, because she is the wife of his brother. If her husband died or divorced her and Serach married Yishmael, since she becomes forbidden to Yishmael's other brothers, a further prohibition takes effect with regard to Jacob, the prohibition against relations with the wife of his father's brother. If Yishmael died and Serach became eligible to undergo <i>yibbum</i> with Isaac and Isaac transgressed and performed <i>yibbum</i> with her even though she is forbidden to him as a secondary relation, since she became forbidden to Jacob's other paternal brothers, she also became forbidden to Jacob because she is his father's wife and because she is a married woman, for these are two prohibitions that take effect at the same time.<br>Now if Jacob acted inadvertently and was intimate with Serach when she was in the <i>niddah</i> state, during the lifetime of Isaac, her husband, and during the lifetime of Rachel, Jacob's wife, he is liable for eight sin-offerings because of his relations with her. She is his daughter's daughter, his wife's sister, his daughter-in-law, the wife of his brother, the wife of his father's brother, the wife of his father, a married woman, and in the <i>niddah</i> state. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "In all situations when a woman who is forbidden as a relative becomes forbidden again due a prohibition that causes the entity to be forbidden to additional people, those additional people must be alive at that time, so that she will be forbidden to them. Then, as a result, since she becomes forbidden to them, a prohibition is also added applying to this individual. If, however, they are not alive, we do not say that since, would this man have had brothers or sons, she would have been forbidden to them, hence she is forbidden to the elder person. For at present, he has neither a son, nor a brother. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "The following laws apply when a man is married to three woman and he is intimate with the mother of one of them, and she is the mother of the mother of his second wife and the mother of the father of his third wife. Even though this elderly woman is his mother-in-law, the mother of his mother-in-law, and the mother of his father-in-law, and these are three distinct prohibitions and they all took effect at the same time, he is liable for only one sin-offering. The rationale is that the Torah uses the same phrase, Leviticus 18:17: \"They are close relatives; it is a depraved design\" with regard to relations with a woman and her daughter, her son's daughter, and her daughter's daughter. Thus the Torah considered the three as one body. Therefore the three prohibitions are considered as one.",
+            "If, however, one is intimate with his sister who is also the sister of his father and the sister of his mother, he is liable for three sin-offerings, as implied by Leviticus 20:17: \"He revealed the nakedness of his sister.\" One might infer that he is liable for relations with his sister independently even though she is also the sister of his mother and the sister of his father.<br>How is such a situation possible? A man was intimate with his mother and begat two daughters with her. He was intimate with one of these daughters and begat a son. If this illegitimate child will be intimate with the other daughter, who is the sister of his illegitimate mother, who is his paternal sister, who is also the maternal sister of his father, he will be liable for three sin-offerings. Similar laws apply in all analogous situations."
+        ],
+        [
+            "When a man is intimate with a woman who is forbidden to him as an <i>ervah</i> many times in a single period of lapse of awareness, it is all considered as one inadvertent violation and he is liable only for one sin-offering. Even though there were many times between each experience of intimacy, since he did not become aware in the interim, and she is only one person, he is only liable once.<br>If, by contrast, one inadvertently engaged in relations with her, the transgression became known to him afterwards, and then he inadvertently engaged in relations with that same woman, the transgression became known to him afterwards, and then he inadvertently engaged in relations with that same woman again, he is liable for a sin-offering for every time he engaged in relations. For his awareness separates between the inadvertent transgressions.",
+            "When a man engages in relation with a woman forbidden as an <i>ervah</i> many times in one ongoing state of lapsed awareness, but the woman with whom he engaged in relations became aware of the transgression between each experience of intimacy, thus from her perspective, the relations involved several lapses of awareness, he brings one sin-offering and she brings a sin-offering for every time they engaged in relations.<br>If he had knowledge of the transgressions in the interim and she act in one ongoing state of lapsed awareness, he brings many sin-offerings and she brings one sin-offering.",
+            "When a man engages in relations with many women forbidden to him as <i>ariyos</i> in one ongoing state of lapsed awareness, he is liable for a sin-offering for every one of them. This applies even if they are all forbidden because of the same prohibition, because they are separate persons.<br>What is implied? A man was intimate with five women in the <i>niddah</i> state, he was intimate with five of his sisters or five of his daughters in one ongoing state of lapsed awareness, he is liable for a sin-offering for every person.<br>From this ruling, we learned the following interpretation of our Sages' statement that a person who sodomized a male and was sodomized by a male in one state of lapsed awareness is liable for only one sin-offering. When does this apply? When the same male was involved. If, however, there were two other males involved, whether he sodomized both or sodomized one and one sodomized him, he is liable for each person. The same laws also apply when one sodomizes an animal and has an animal sodomize him.",
+            "When a women has many animals engage in relations with her in one period of lapsed awareness, she is liable for a sin-offering for every animal, for there are different bodies involved. It is like engaging in relations with many men in period of lapsed awareness in which instance, she is liable for a sin-offering for every man with whom she was intimate.",
+            "When a woman's husband went overseas and she heard that he died or witnesses came and testified that he died and she married, whether on her own initiative or according to the counsel of the court, and then she discovered that her first husband is alive, she is liable only for one sin-offering. If she married many men or was promiscuous with many men, she is liable for a sin-offering for every man with whom she was intimate, for they are different persons even though she acted in one state of lapsed awareness.<br>The following rules applies when a man was intimate with a woman in the <i>niddah</i> state inadvertently, then she became purified from her <i>niddah</i> state, immersed herself, then became a <i>niddah</i> again and they were intimate a second time in the same period of lapsed awareness. He is liable for a sin-offering for every span of time in which she is in the <i>niddah</i> state, even though it is in one state of lapsed awareness and only one person is involved. The rationale is that one span of time in which she is in the <i>niddah</i> state is distinct from another span of time in which she is in the <i>niddah</i> state. It is as if he was intimate with two different women in the <i>niddah</i> state.",
+            "When a man is intimate with his wife at a time when she is not expected to menstruate and she menstruates in the midst of relations, they are exempt from bringing a sin-offering. This is considered as a situation beyond their control and not an inadvertent transgression. For with regard to an inadvertent transgression, the transgressor carries a certain amount of culpability, for he should have checked and been careful. Had he examined the matter thoroughly and been careful in asking questions, he would not have transgressed. Since he did not take the trouble to examine and research the matter before acting, he requires atonement. In this situation, however, what should the person have done? She was pure and they were intimate at a time when menstruation was not expected. This is considered as a matter beyond their control. Therefore, whether the blood was found on her inspection cloth or his, they are exempt.<br>If, however, the man transgressed and was intimate with her close to the time when she could have been expected to menstruate, thinking that they could be intimate and separate before she would menstruate, and instead, she menstruated in the midst of relations, they are liable to bring a sin-offering, for this is an inadvertent transgression. Therefore, if blood is found on his inspection cloth, they are both impure and are obligated to bring a sacrifice. Slightly more lenient rules apply if blood was found on her examination cloth. If she cleaned herself immediately after separating from her husband, without waiting, they are both impure and are obligated to bring a sacrifice. If, however, she waited long enough so that she could have stretched her hand under the pillow or under the bolster and take an inspection cloth to examine herself and afterwards, she cleaned herself, they are both are considered to have contracted impurity of doubtful status and are exempt from bringing a sacrifice. If she waited long enough so that she could have descended from the bed and washedand afterwards, she cleaned herself and discovered blood, her husband is pure.",
+            "When a man transgressed and was intimate with his wife close to the time when she could have been expected to menstruate with the intent that he would complete relations before she began to menstruate and the woman felt that she became impure in the midst of relations and informed her husband of this, he should not withdraw while erect, as we explained in <i>Hilchot Issurei Bi'ah</i>. If he did not know that it is forbidden for him to withdraw immediately and he withdrew while erect, he is liable for two sin-offerings: one for entering, for he was intimate with a <i>niddah,</i> and one, for withdrawing, since withdrawing also afforded him pleasure, as entering did.<br>When does the above apply? When he knew that it was forbidden to be intimate close to the time when she could have been expected to menstruate, but had the intent that he would complete relations before she began to menstruate and did not know that it is forbidden to withdraw while erect. Thus it is as if he has two lapses of awareness regarding two experiences of intimacy. If, however, he did not know that it was forbidden to be intimate close to the time when she could have been expected to menstruate and did not know that it is forbidden to withdraw from an impure woman immediately, he is liable for only one sin-offering even when he withdrew immediately, while erect. The rationale is that his entry and his withdrawal are considered as two experiences of intimacy performed during one lapse of awareness.<br>The same principle applies with regard to other forbidden sexual relations. If one inadvertently was intimate with a woman under the conception that she was permitted and, while in the midst of intimacy, he became aware that she was forbidden, he should not withdraw immediately, for withdrawing also affords him pleasure, as entering does. If he does not know that it is forbidden to separate immediately and separates while he is erect, he is only liable for one sin-offering, for the act is considered as one inadvertent transgression."
+        ],
+        [
+            "The laws concerning inadvertent consumption of foods are the same as those concerning inadvertent intimate relations. Therefore if one partook of the same type of forbidden food many times in one lapse of awareness, he is only liable for one sin-offering even though there were many days in the interim.<br>What is implied? One partook of forbidden fat on a given day and did so also on the following day, and the day following that in one state of lapsed awareness, he is liable for only one sin-offering, even if they were cooked in different pots. If, by contrast, one inadvertently partook of an olive-sized portion of forbidden fat, he became aware of the transgression and then again inadvertently partook of an olive-sized portion of forbidden fat and became aware of the transgression, he is liable for each time he ate. For gaining awareness causes each inadvertent transgression to be considered as distinct.<br>If one partook of half an olive-sized portion of forbidden fat and then partook of another half of an olive-sized portion of forbidden fat in one state of lapsed awareness, they are joined together, even though they were cooked and served in different pots and he made an interruption between partaking of them. For the different pots do not cause the inadvertent transgressions to be considered as distinct. This applies provided he did not take more than the time to eat three eggs between the two times he ate, as explained in <i>Hilchot Ma'achalot Assurot</i>. Just as anything eaten in this time is combined to comprise a minimum measure to make a person who did so willfully liable for lashes, so too, anything eaten in this time is combined to comprise a minimum measure to make a person who did so inadvertently liable to bring a sacrifice.",
+            "If a person partook of <i>notar</i> from five different sacrifices, an olive-sized portion from each sacrifice, in one lapse of awareness, he is liable for only one sin-offering, even if he partook of them in five different pots. The rationale is that they are all included in one prohibition and the different pots do not cause the inadvertent transgressions to be considered as distinct. Nor do the different bodies of the sacrifices cause the inadvertent transgressions to be considered as distinct. There is no difference whether one partakes of meat that is <i>notar</i> from one sacrifice or from many sacrifices.<br>Similarly, when one slaughters five sacrificial animals outside the Temple Courtyard in one lapse of awareness, he is only liable for one sin-offering. To what can the matter be compared? To one who bows down to five forbidden images in one lapse of awareness.",
+            "If one let the blood of his animal and received it in two cups and drank them both in one lapse of awareness, he is liable for only one sin-offering.",
+            "When a person eats foods that are forbidden because of different prohibitions in one lapse of awareness, he is liable for one sin-offering for every type of prohibition.<br>What is implied? One partook of an olive-sized portion of each of the following: forbidden fat, blood, <i>notar</i>, and <i>piggul</i>, in one lapse of awareness must bring four sin-offerings. Similar laws apply in all analogous situations.<br>Anyone who eats a single olive-sized portion of food that is forbidden because of many different prohibitions in one lapse of awareness must bring a sin-offering for every prohibition, provided the prohibitions either cause the entity to be forbidden to additional people, the scope of the latter prohibition encompasses other entities together with the entity that was originally prohibited, or the two prohibitions take effect at the same time.<br>For this reason, if a person who is ritually impure partook of an olive-sized portion of forbidden fat that was <i>notar</i> on Yom Kippur, he must bring four sin-offerings and a guilt-offering: one sin-offering, because he was impure and he partook of consecrated food, one, because he partook of forbidden fat, one, because he partook of <i>notar</i>, and one, because he ate on Yom Kippur, provided another food is combined with this olive-sized portion so that it comprises a date-sized portion. And he must bring a guilt-offering for the misappropriation of consecrated property, for he inadvertently derived benefit from consecrated property.",
+            "When a person eats and drinks on Yom Kippur in one lapse of awareness, he is only liable for one sin-offering. Eating and drinking is considered as a single act.",
+            "When a person performs a forbidden labor on Yom Kippur that falls on the Sabbath, he is liable for two sin-offerings, because they are two prohibitions that take effect at the same time.",
+            "When a person eats a half of an olive-sized portion of forbidden fat and half an olive-sized portion of blood in one lapse of awareness, he is not liable for an offering. Just as the prohibitions are not combined to make one liable for lashes, as explained in <i>Hilchot Ma'achalot Assurot</i>, so too, they are not combined to make him liable for a sacrifice.",
+            "When a person inadvertently partook of half an olive-sized portion of a forbidden substance and then became aware of his transgression, but forgot and partook of another half an olive-sized portion of the same substance in a second lapse of awareness, he is not liable for an offering. The rationale is that he became aware in the interim and awareness causes a distinction to be made even with regard to half the required measure.<br>Similarly, if one wrote one letter on the Sabbath inadvertently and then became aware of the matter and then forgot and then wrote another letter next to the first in a second lapse of awareness, he is not liable for a sin-offering. Similar laws apply in all analogous situations.<br>In a like vein, if a person transferred an article two cubits in the public domain on the Sabbath inadvertently, transferred it another two cubits in conscious violation of the Sabbath laws and then transferred it two cubits inadvertently, he is liable if he transferred it by throwing it. The rationale is not that his gaining awareness after half the measure is not significant, but rather that, after throwing the article, he is unable to bring it back. Therefore the awareness he gained in the interim is of no avail. If he transferred the article by passing it, he is exempt, because gaining awareness after half the required measure has been completed is significant.",
+            "The following rules apply when a person ate an olive-sized portion of forbidden fat and then a second olive-sized portion of forbidden fat in one lapse of awareness. If he became aware of the first transgression and then became aware of the second, he must bring two sin-offerings, because the difference in his becoming aware of the transgressions creates a distinction even though he did not set a side a sacrificial animal yet. If, however, he became aware of both of them at the same time, he should bring only one sin-offering. Similarly, it appears to me that the law is the same with regard to forbidden sexual relations.",
+            "If one ate an olive-sized portion and a half of forbidden fat in a single lapse of awareness, then became aware that he partook of the olive-sized portion and then, partook of another half of an olive-sized portion while he is unaware of partaking of the other half, he is only liable for one sin-offering. The rationale is that the second half of an olive-sized portion is not combined with the first half, even though it was eaten during its lapse of awareness, because he had become aware of part of the transgression performed in the initial lapse of awareness.",
+            "A person partook of two olive-sized portions of forbidden fat and then became aware of eating one of them. He then partook of another olive-sized portion while he was unaware of the second transgression and then brought a sin-offering to atone for the first transgression. The first and the second transgressions are atoned for by this sacrifice, but not the third. Instead, when he becomes aware of it, he should bring another sin-offering.<br>If he brought a sin-offering for the third transgression, it secures atonement for the second and the third, because they both were committed during a single lapse of awareness, but atonement for the first is not secured by this sacrifice.<br>If he brought a sin-offering for the middle transgression, atonement is secured for all three. The rationale is that both the first and the third were performed during the same lapse of awareness that involved the second. Hence when he becomes aware of the first and the third transgressions, he does not have to bring an additional sin-offering.",
+            "A person ate one of two pieces of fat, one kosher and one forbidden, and he was unsure whether he had eaten the permitted fat or the forbidden fat and then he ate another piece in a similar mixture and again he was unsure whether he had eaten the permitted fat or the forbidden fat. If, afterwards, he gained definitive knowledge that he ate forbidden fat on both occasions, he is only liable for one sin-offering. Although the lack of certainty concerning whether or not he transgressed is sufficient to create a distinction with regard to a tentative guilt-offering, it is not considered as gaining awareness to require a distinction between the sin-offerings brought for atonement."
+        ],
+        [
+            "When a person prostrates himself to a false deity, poured a libation to it, offers a burnt-offering to it, and slaughters an animal as a sacrifice to it in one lapse of awareness, he is liable for four sin-offerings. Similarly, if he defecated to Peor or threw a rock to Mercury in one lapse of awareness, he is liable for two sin-offerings. Similar laws apply in all analogous situations. The person will be liable for every act of service performed.<br>When does the above apply? When he consciously desired to serve a false deity, but was unaware that these acts constituted service. If, however, he willfully performed these acts, but inadvertently served a false deity, he is liable for only one sin-offering.<br>What is implied? He knew that a particular image was a false deity and that it is forbidden to serve it, but did not know that bowing down to it or pouring a libation constituted a transgression and bowed down and poured a libation, he is liable for two sin-offerings. If, however, he knew that these were ways in which false deities were served and that it is forbidden to perform these acts in service of a false deity, but did not know that a particular image was considered a false deity, because it was not made of gold or silver and he was under the mistaken impression that only images of gold and silver were considered as false deities and hence, performed all these acts of service to it, he is liable for only one sin-offering.",
+            "A great general principle was stated with regard to the violation of the Sabbath prohibitions: Anyone who forgets the fundamental principle of the Sabbath, failing to recall that the Jews were commanded to observe the Sabbath or was captured and taken among gentiles while a child or converted in his childhood and remained living among gentiles, he is liable for only one sin-offering even though he performed many forbidden labors on many different Sabbaths, for it is all one lapse of awareness.<br>Similarly, he is liable for one sin-offering for all the forbidden fat that he ate, one sin-offering for all the blood that he ate. Similar laws apply to all analogous situations regarding these sins. Whenever one knows the fundamental principle of the Sabbath, but forgot that a given day was the Sabbath and thought it was an ordinary day, he is liable for only one sin-offering for the entire day, even though he performed many forbidden labors on it. Similarly, he is liable for a sin-offering for every Sabbath that he inadvertently desecrated.",
+            "Anyone who knows that a given day is the Sabbath, but inadvertently performed forbidden labors without knowing that these labors are forbidden or knew that they were forbidden, but did not know that one was liable for <i>karet</i> for their violation, is liable for a sin-offering for every general category of forbidden labor. Even if he performed all 39 forbidden labors in one lapse of awareness, he must bring 39 sin-offerings.",
+            "If he forgot that the day is the Sabbath and also forgot that these labors were forbidden, he is only liable for one sin-offering.",
+            "When a person performs an action that is the primary forbidden activity of a particular category of labor and also a derivative in one lapse of awareness, he is only liable for one sin-offering. Needless to day, if he performs many derivatives of one category of forbidden labor, he is only liable for one sin-offering.",
+            "If he performs derivatives of one category of forbidden labor and derivatives of another category of forbidden labor in one lapse of awareness, it appears to me that he is liable for two sin-offerings.",
+            "If he performs several activities comprising a single category of forbidden labor in one lapse of awareness, e.g., he sowed, extended a vine by replanting one of its branches, grafted a branch onto a tree, he is liable for only one sin-offering. In <i>Hilchot Shabbat</i>, it has already been explained which activities are primary labors, which are derivatives, and which activities comprise a single category of forbidden labor.",
+            "When a person performs activities comprising a single category of forbidden labor on many Sabbaths, whether he was aware that it was the Sabbath, but unaware that he was performing forbidden labors or he was unaware that it was the Sabbath, but aware that the labor he performed is forbidden on the Sabbath, he is liable for a sin-offering for every forbidden labor he performs.<br>What is implied? He knew that it was the Sabbath and sowed on that day, because he did not know that sowing constituted forbidden labor. Similarly, on the following Sabbath, he knew that it was the Sabbath and planted because he did not know that planting constituted forbidden labor. Similarly, on the third Sabbath, he extended a vine, because he did not know that extending constituted forbidden labor, he is liable for a sin-offering for each one, even though they all comprise a single category of forbidden labor, because the different Sabbaths are considered like different bodies.",
+            "When a person was unaware that it was the Sabbath and sowed upon it, although he knew that sowing is a forbidden labor, on the following Sabbath, he forgot that it was Sabbath and planted, although he knew that planting is a forbidden labor, and on the third Sabbath, he forgot that it was Sabbath and extended, although he knew that extending is a forbidden labor, he is liable for a sin-offering for every Sabbath. The rationale is that the days between each Sabbath are considered equivalent to gaining awareness of one's transgression and create a distinction.",
+            "When a person harvested and ground a dried-fig-sized measure of grain without being aware that it is Sabbath, but knowing that these labors are forbidden on the Sabbath, he is only liable for one sin-offering. Afterwards, he harvested and ground a dried-fig-sized measure of grain while aware that it is the Sabbath, but forgetting that these labors were forbidden, in which instance, he is liable for a sin-offering for every forbidden labor. He then became aware of the harvesting performed without being aware that it is Sabbath, but knowing that these labors are forbidden on the Sabbath. In such an instance, the one act of harvesting draws the other after it and the one act of grinding draws the other after it. Thus it is as if he performed all four acts without being aware that it is Sabbath, but knowing that these labors are forbidden on the Sabbath, in which instance he is liable for only one sin-offering. After he brings that sin-offering, he has secured atonement for all the other forbidden labors he performed. When he later becomes aware of them, he does not have to bring another sin-offering.<br>If, however, he first becomes conscious of the harvesting performed while aware that it is the Sabbath, but forgetting that these labors were forbidden, and brings a sin-offering, he receives atonement for the harvesting that he became aware of and on the harvesting and grinding performed without being aware that it is Sabbath, but knowing that these labors are forbidden, because the two are considered as one labor and the harvesting and grinding are drawn after the harvesting performed when he was aware that it was the Sabbath. Thus there remains without atonement, only the grinding performed when he was aware that it was the Sabbath until he becomes aware of it and brings a second sin-offering.<br>If a person harvested half a dried-fig-sized measure without being aware that it is Sabbath, but knowing that this labor is forbidden and then harvested half a dried-fig-sized measure while aware that it is Sabbath, but not aware that this labor is forbidden, these two activities are combined. One harvesting draws the other after it. Similar laws apply in all analogous situations with regard to the other forbidden labors.",
+            "When, on the Sabbath, a person had the intent to cut an object that was already severed from the ground, but instead, cut an object that was connected to the ground, even though he had the intent to cut, since his desired intent was not fulfilled, he is exempt from a sin-offering. He is considered as one who is merely busying himself and the Torah forbade only purposeful labor, as we explained several times.",
+            "The following rule applies when a person stirs coals on the Sabbath, in which instance, he extinguishes the upper ones and ignites the lower ones. If he intended to extinguish and ignite, he is liable for two sin-offerings. If he stirred the coals to become warm and they were ignited on their own, he is liable, because one is liable for performing a forbidden labor even if he has no need for the actual labor he performed, as explained in <i>Hilchot Shabbat</i>. Just as he is liable for <i>karet</i> for the intentional performance of forbidden labor, he is liable for a sin-offering for unintentional violation."
+        ],
+        [
+            "Every transgression for which one is liable for a fixed sin-offering if he transgressed inadvertently carries liability for a provisional guilt-offering if he is unsure whether he violated it.<br>What does being unsure mean? If a person is in doubt whether he inadvertently violated this transgression or not, he is obligated to bring a guilt-offering, as Leviticus 5:17-18 states: \"If he was unaware and became guilty, he shall bear his iniquity. He shall bring an unblemished ram from sheep, of the given value, as a guilt-offering.\" This is referred to as a provisional guilt-offering, for it brings atonement when the person is in doubt, tentatively, until he knows with certainty that he sinned inadvertently, at which time, he brings a sin-offering.",
+            "A person is not liable for a provisional guilt-offering unless there is a prohibition that is established. What is implied? A person partook of forbidden fat, but was in doubt whether there was an olive-sized portion or not. There was a piece of forbidden fat and a piece of permitted fat before a person and he partook of one of them, but he did not know which one he ate. His wife and his sister were with him at home. He was intimate with one of them, but did not know with whom. Both the Sabbath and a weekday passed and he performed a forbidden labor on one of them, but did not know the day on which he acted. He performed a deed on the Sabbath, but did not know whether it falls into a category of forbidden labor. In all these and similar instances, he should bring a provisional guilt-offering.<br>If, however, a prohibition has not definitely been established, he is not liable for a provisional guilt-offering. Thus if there was one piece of fat before a person and he was unsure whether it was permitted or forbidden and he partook of it, he is exempt, for there is no established prohibition. Similarly, one who partakes of the fat of a ko'i is exempt from a provisional guilt-offering, for there is not an established prohibition.Similarly, when a man is intimate with a woman who is unsure whether or not she is in the <i>niddah</i> state or we are unsure whether she is an <i>ervah</i> due to family connections, he is exempt from a provisional guilt-offering.<br>Therefore a man who is intimate with a woman is exempt from this sacrifice, if: a) she finds blood on the examination cloth she uses after time has transpired, or<br>b) he married his <i>yevamah</i> within three months of his brother's death and she gave birth and it is not known whether the child was conceived by her first husband and was born after a nine-month pregnancy or he was conceived by her second husband and was born after a seven-month pregnancy.Similar laws apply in all analogous situations, for there is no established prohibition.",
+            "An individual can be required to bring a provisional guilt-offering in the following circumstances:<br>a) he who ate a piece of fat and one witness states: \"What you ate was forbidden fat,\" while the other states; \"You did not partake of forbidden fat;<br>b) a woman said that he partook of forbidden fat and another woman said that he did not. Since he does not know whether he partook of the forbidden fat or not and the existence of the prohibited substance has been established, he is obligated to bring a provisional guilt-offering.<br>Similarly, if one was intimate with a married woman about whom one witness states: \"Her husband died,\" but another states: \"He did not die,\" he is obligated to bring a provisional guilt-offering. This law also applies when there is a question if a woman is divorced, for the prohibition was established.If, however, there is a doubt whether or not a woman was consecrated, one who is intimate with her is not liable, because the prohibition has not been established.",
+            "A person is liable for a provisional guilt-offering in the following situations: There were two pieces of fat before him: one forbidden and one permitted. He ate one inadvertently and a gentile or a dog came and ate the second. The gentile or the dog ate the first and a Jew ate the second. One ate the first intentionally and the second, inadvertently, or he ate the first inadvertently and the second, intentionally. In all these situations, he is liable, because the existence of a prohibited substance had been established.<br>If, however, he partook of both of them intentionally, he is exempt from bringing a sacrifice. And if he ate them both inadvertently, he must bring a sin-offering. If he ate the first inadvertently and another person came and ate the second inadvertently, they are both obligated to bring a provisional guilt-offering. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "A transgressor is exempt from bringing a sacrifice in the following situations. There was a piece of forbidden fat and piece of <i>notar</i> before him. He ate one of them inadvertently, but did not know which one he ate. His wife who was in the <i>niddah</i> state and his sister were at home with him. He was intimate with one of them inadvertently, but did not know which one. The Sabbath and Yom Kippur followed directly after each other, he performed a forbidden labor in the twilight between them. He does not bring a sin-offering, because he does not know which transgression he performed, as we explained. Nor does he bring a provisional guilt-offering, because he knows with certainty that he transgressed.",
+            "Whenever a person performs a deed that obligates him for one fixed sin-offering when he knows with certainty that he transgressed, he is liable for a provisional guilt-offering if he is unsure whether he transgressed. Whenever a person performs a deed that obligates him for many fixed sin-offerings when he knows with certainty that he transgressed, he is liable for many provisional guilt-offerings, matching the number of sin-offerings, if he is unsure whether he transgressed.<br>What is implied? Just as a person who ate forbidden fat, blood, <i>notar</i>, and <i>piggul</i> in one lapse of awareness is liable for four sin-offerings,so, too, if he is uncertain whether he partook of them or not, he must bring four provisional guilt-offerings. Similarly, if he is unsure if the woman with whom he was intimate is his wife or so-and-so, another woman who is forbidden to him as an <i>ervah</i> and for whom he would be liable eight sin-offerings if he was intimate with her, he must bring eight provisional guilt-offerings.",
+            "When a person ate one of two pieces of fat and he was unsure whether he ate forbidden fat or permitted fat, and after that doubt arose in his mind, he ate another one of two pieces of fat and he was unsure whether he ate forbidden fat or permitted fat, he must bring two provisional guilt-offerings.",
+            "Just as the definitive knowledge that one transgressed creates a distinction with regard to sin-offerings, so too, the awareness that one possibly transgressed creates a distinction with regard to provisional guilt-offerings. Therefore if one partook of five olive-sized portions of forbidden fat in one lapse of awareness and then became aware of the possibility that he sinned with regard to one of them and later, became aware of the possibility that he sinned with regard to a second one, and then with regard to the subsequent ones, he is liable for a provisional guilt-offering for each one.",
+            "When there is a piece of permitted fat and a piece of forbidden fat and a person ate one of them without knowing which and thus brought a provisional guilt-offering and then partook of the second piece of fat, he must bring a sin-offering. If another person partook of the second piece, that second person must bring a provisional guilt-offering, as stated.",
+            "When there is a piece of forbidden fat and a piece of forbidden fat that is <i>notar</i> and a person ate one of them without knowing which one, he must bring a sin-offering to atone for partaking of forbidden fat and a provisional guilt-offering because of the possibility that he partook of <i>notar</i>. If he ate the second piece in a second lapse of awareness, he must bring three sin-offerings. If the piece of <i>notar</i> was worth a <i>p'rutah</i>, he must also bring a definitive guilt-offering because of the misappropriation of consecrated articles.<br>If he ate one of the two pieces and another person came and ate the second, he should bring a sin-offering and a provisional guilt-offering and the second person should bring a sin-offering and a provisional guilt-offering. Similar laws apply in all analogous situations."
+        ],
+        [
+            "There are five sins for whose violation one must bring a guilt-offering. It is called a definitive guilt-offering, because it is not brought because of a doubt. They are: a) intimacy with a consecrated maid-servant, b) robbery, c) misappropriation of sacred articles, d) the contraction of ritual impurity by a nazirite, and e) purification from the infliction of <i>tzara'at</i>.<br>What is implied by intimacy with a consecrated maid-servant? When a man is intimate with a consecrated maid-servant whether intentionally or inadvertently, he must bring a guilt-offering, provided she is past majority, aware of the transgression, willfully participating, and she had previously engaged in relations in the ordinary manner, and the relations were completed, so that she will also be liable for lashes, as Leviticus 19:20-21 states: \"There will be an investigation... and he will bring his guilt-offering,\" i.e., she receives lashes and he brings a sacrifice.",
+            "According to the Oral Tradition, it was taught, in a situation where she is liable for lashes, he is liable for a sacrifice. When she is exempt from lashes, he is exempt from a sacrifice.",
+            "When a youth who is nine years old is intimate with a consecrated maidservant, she is liable for lashes and he is obligated to bring a sacrifice. It appears to me that he does not bring the sacrifice until he comes of age and attains intellectual maturity.",
+            "We have already explained in <i>Hilchot Bi'ot Assurot</i>, the definition of the term <i>shifchah charufah</i> used in the Torah and that the two are not liable until he is intimate with her in an ordinary manner and the relations were completed. Therefore if two people tell him: \"You were intimate with a consecrated maidservant,\" and he said: \"I was not intimate with her,\" his word is accepted and he does not bring a sacrifice as a result of their statements. For he knows whether or not he completed the relations and his statement: \"I was not intimate\" can be interpreted as \"I did not complete relations.\"",
+            "Although a man is intimate with a consecrated maidservant many times, he is only liable for one guilt-offering. What is implied? A man was intimate with a consecrated maidservant many times intentionally or was intimate with her inadvertently, he became aware of the matter, and then he was intimate with her inadvertently again and became aware of the matter - even if the sequence occurs 100 times in 100 lapses of awareness, he is only liable for one guilt-offering. It atones for him for everything, for both his intentional and inadvertent transgressions with her.<br>When does the above apply? When he was intimate with only one consecrated maidservant. If, however, he was intimate with many consecrated maidservants, even in one lapse of awareness, he is liable for a guilt-offering for every consecrated maidservant.",
+            "If a man was intimate with a consecrated maidservant, set aside his guilt-offering and then was intimate with her again afterwards, he is liable for every time they were intimate. Setting aside a sacrifice creates a distinction. Thus it is as if he offered the sacrifice and then was intimate with the consecrated maidservant again.<br>Similarly, if a man was intimate with one consecrated maidservant five times in a single lapse of awareness, he then became aware of one transgression and set aside a guilt-offering and then became aware of the second, he must set aside another one even though both transgression were committed in a single lapse of awareness. Since he did not become aware of the transgression until after he set aside the offering, it is as if he was intimate with her after he set aside the offering. For the laws pertaining to one who acts inadvertently and one who acts intentionally are the same with regard to a consecrated maidservant.",
+            "In which instance is one obligated to bring a guilt-offering for robbery? Whenever anyone has in his possession a <i>p'rutah's</i> worth or more of Jewish money, whether he obtained it by robbery or theft, or it was entrusted to him, lent to him, came to him as part of partnership agreement, or in another way, and he denied possession of it, taking a false oath, whether intentionally or inadvertently, he must bring a guilt-offering to atone for his transgression. This is called a guilt-offering for robbery.<br>It is explicitly stated in the Torah that a person will not receive atonement through a guilt-offering until he returned the money in his possession to its owner. The payment of the additional fifth does not, however, hold back the atonement.<br>We already explained in <i>Hilchot Sh'vuot</i> the types of oaths for which a person will be liable to bring this guilt-offering and when he is exempt from it, in which instances one would be liable for many guilt-offerings commensurate with the number of oaths he is obligated to take and in which instances, he would be liable for only one guilt-offering.",
+            "In which instance is one obligated to bring a guilt-offering for misappropriating consecrated property? Anyone who inadvertently derives a <i>p'rutah's</i> worth of benefit from consecrated property must make restitution for the benefit he derived, add a fifth, and bring a sacrifice to receive atonement. We already explained in <i>Hilchot Me'ilah</i> that bringing the sacrifice and making restitution for the principal prevent atonement from being granted. The additional fifth does not prevent atonement from being granted.",
+            "When a person partakes of food for which one is liable for misappropriating consecrated property in five different dishes in one lapse of awareness, he is liable for a guilt-offering for each one, even though the meat comes from one sacrifice, provided he derives a <i>p'rutah's</i> worth of benefit each time he eats. The rationale is that the different dishes create a distinction and they are considered as different types of food even though they are not considered as different transgressions with regard to the liability for <i>karet</i>. The rationale for this is that there is an added dimension of severity to the prohibition against misappropriating consecrated property, for one who causes others to derive benefit is liable just as one who benefits, the measure for which one is liable can be accumulated over time, and when an agent performs the mission with which he is charged, the principal is liable. These concepts do not apply with regard to other prohibitions.",
+            "Whenever a person is obligated to bring a definitive guilt-offering, he must become aware of his transgression beforehand and then offer his guilt-offering. If, by contrast, he offers the sacrifice before he becomes aware of the transgression and afterwards, becomes aware of it, he does not fulfill his obligation with it.<br>A king and an anointed priest bring the same sacrifice as an ordinary person for every transgression for which one is obligated to bring a definitive guilt-offering.",
+            "Whenever a doubt arises in a person's mind whether or not he committed a transgression for which he is liable to bring a definitive guilt-offering, he is entirely exempt. Therefore if a doubt arises whether one caused the misappropriation of consecrated property, he is not liable at all, as stated in <i>Hilchot Me'ilah</i>.",
+            "When there was a piece of ordinary meat and a piece of sacrificial meat before a person and he partook of one without knowing which one it is, he is exempt. If, afterwards, he partook of the second, he must bring a guilt-offering for the misappropriation of consecrated property. If another person comes and partakes of the second piece, they are both exempt.",
+            "When there are a piece of forbidden fat and a piece of sacrificial meat before a person and he eats one of them without knowing which it is, he must bring a provisional guilt-offering, because of the possibility that he partook of the forbidden fat. If he ate the second one as well, he must bring a sin-offering for partaking of the forbidden fat and a definitive guilt-offering for misappropriating consecrated property. If another person came and partook of the second piece, that other person must also bring provisional guilt-offering.<br>When there are a piece of forbidden fat and a piece of sacrificial forbidden fat before a person and he eats one of them without knowing which it is, he must bring a sin-offering. If he ate the second after he became aware that he ate the first, he must bring two sin-offerings and a definitive guilt-offering to atone for misappropriating sacred property. If another person came and ate the second piece, each one should bring only a sin-offering. In <i>Hilchot Ma'achalot Assurot</i>, we explained the rationale why the prohibition against benefiting from consecrated property falls on forbidden fat. Similar laws apply in all analogous situations concerning other prohibitions."
+        ],
+        [
+            "There are six individuals who are commanded to bring an adjustable guilt-offering. They are: one who becomes purified from <i>tzara'at</i>, a woman who gives birth, a person who takes an oath denying the knowledge of testimony whether intentionally or inadvertently, one who takes a false <i>sh'vuat bitu'i</i> inadvertently, an impure person who partook of consecrated food inadvertently and an impure person who entered the Temple inadvertently.",
+            "With regard to the sacrifice brought by a woman after childbirth: If she is wealthy, she brings a sheep in its first year of life as a burnt-offering and a young dove or a turtle dove for a sin-offering. If she does not have the means, her obligation for a sacrifice is reduced and she must bring merely two turtle doves or two young doves, one as a burnt-offering and one, as a sin-offering. Even if she has the means to bring a sheep, but does not have the means to bring its accompanying offerings, she should bring the offering of a poor woman.",
+            "When a person afflicted by <i>tazara'at</i> becomes purified, he must bring three animals as sacrifices: two sheep, one, as a burnt-offering and one, as a guilt-offering, and a ewe, as a sin-offering. If he does not have the means, he must bring two turtle doves or two young doves, one, as a burnt-offering and one, as a sin-offering, and a sheep, as a guilt-offering.",
+            "One who takes a false <i>sh'vuah</i> concerning testimony, inadvertently takes a false <i>sh'vuat habitu'i</i>, or inadvertently enters the Temple or partakes of consecrated food while in a state of ritual impurity must bring a ewe or a she-goat, like other fixed sin-offerings. If he does not have the means, he must bring two turtle doves or two young doves, one, as a burnt-offering and one, as a sin-offering. If he does not have the means to purchase the fowl, he should bring a tenth of an <i>ephah</i> of flour. This is referred to as \"the meal-offering of a sinner.\" The manner in which it is offered has been described in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i>.",
+            "All of these sacrifices are explicitly mentioned in the Torah and it is explicitly mentioned that these individuals are obligated to bring them with the exception of an impure person who inadvertently entered the Temple or partook of consecrated food. For it is written in Leviticus 5:1-5: \"When a soul will sin and hear a voice of adjuration... or a soul that will touch any impure thing.... or a soul that will take an oath, explicitly stating it with his lips,... and one will be guilty with regard to one of these.\" According to the Oral Tradition, it was taught that the obligation for an impure person to bring a sacrifice refers to a person who became impure and then entered the Temple or partook of consecrated food without knowing of the prohibition. Although this interpretation was conveyed by the Oral tradition, it is as if it was stated explicitly, for the Torah explicitly obligated an impure person who partook of consecrated food or who entered the Temple for <i>karet</i>. With regard to an impure person who partakes of consecrated food, Leviticus 7:20 states: \"And a soul that will partake of meat from a peace-offering brought to God while he is impure will be cut off.\" And with regard to one who entered the Temple, Numbers 19:20 states: \"And the soul shall be cut off from the congregation, because he made the Sanctuary of God impure.\" Since the Torah obligated one who entered the Temple or partook of consecrated food while impure for <i>karet</i>, it is understood that here it stated the sacrifice that must be brought because of the inadvertent violation of these prohibitions.",
+            "Whenever a woman is obligated to bring a sacrifice, her husband is obligated to bring it on her behalf. If he is poor, he brings the offering of a poor person. If he is wealthy, he brings the sacrifice of a wealthy person on her behalf. A person may bring an offering of a poor person on behalf of his son, his daughter, his servant and his maid-servant and have them partake of the offerings.",
+            "A king and an anointed priest must bring the same sacrifices for a false oath regarding testimony, a false <i>sh'vuat bitu'i</i>, and for entering the Temple or partaking of sacrificial food while ritually impure as others. For the Torah did not distinguish between the sacrifices brought by a king or an anointed priest and ordinary individuals except with regard to those commandments for which one is obligated to bring a fixed sin-offering for their inadvertent transgression, as we explained. With regard to an adjustable guilt-offering, by contrast, all are equal.<br>We already explained in <i>Hilchot Sh'vuot</i>, when one is liable for a sacrifice for a false oath concerning testimony and a false <i>sh'vuat bitu'i</i> and when one is exempt, in which instances he would be liable for many sacrifices according to the number of oaths he took and in which instances, he would be liable for only one sacrifice. In <i>Hilchot Mechusrei Kaparah</i>, I will explain in which instances a woman who gave birth and a person becoming purified from <i>tzara'at</i> will be liable for many sacrifices and in which instance, they will be liable for only one sacrifice.",
+            "With regard to all sins that one must bring a sacrifice whether he transgressed willfully or inadvertently, if a person violates them due to factors under duress, he is exempt from bringing a sacrifice. Needless to say, this applies with regard to other sins for which he is liable for a sin-offering only when he transgresses inadvertently. If he sins under duress, he is exempt.",
+            "When a person set aside money for a ewe for a sin-offering and then needed it for another purpose, he may bring a she-goat and transfer the holiness of the money to the she-goat and derive benefit from the money. Similarly, if he set aside money for a she-goat and purchased a ewe, he may derive benefit from the money.",
+            "When a person set aside money for an animal and then became poor, he should take two turtledoves or two young doves and transfer the holiness of the money to them. Then he may benefit from the remainder.<br>If one set aside money for young doves or turtledoves and became poor, he should take an tenth of an <i>ephah</i> and transfer the holiness of the money to it. Then he may benefit from the money. Conversely, if he was poor and set aside money for a tenth of an <i>ephah</i> and became wealthier, he should add to that amount and bring a fowl. If he set aside money for a fowl and became wealthy, he should add to it and bring a ewe or a she-goat.<br>Even if a person was fit to inherit money and the testator was on his deathbed, he is still considered as poor until the testator dies and he inherits his estate.",
+            "When a wealthy person set aside a ewe or a she-goat and it contracted a blemish and then he became poor, if he desires, he may bring a fowl with the proceeds of its sale. If, however, he set aside a fowl and it was disqualified, he may not bring a tenth of an <i>ephah</i> of meal with the proceeds of its sale. It may not be sold, since there is no concept of redeeming a fowl.",
+            "When a person set aside a tenth of an <i>ephah</i> and then became wealthy before the meal was consecrated by placing it in a sacred utensil, it is like all other meal offerings and may be redeemed and eaten. Once it has been consecrated in a sacred utensil, it cannot be redeemed. Instead, it should be left overnight and then taken to the place where sacrifices are burnt.",
+            "When a wealthy person set aside a pair of doves to be sold with the intent of using the proceeds of the sale as part of the funds for a ewe or a she-goat and then became poor, he may bring this pair of doves even though they were consecrated only for their worth and thus originally disqualified as sacrifices.<br>Why are these doves not disqualified forever? Because when they were disqualified originally, they were not disqualified in an ultimate sense. For this pair of doves is now fit for sacrifice.<br>When a poor person brings the sacrifice of a rich person, he fulfills his obligation. Conversely, when a rich person brings the sacrifice of a poor person, he does not fulfill his obligation."
+        ],
+        [
+            "There is a difference with regard to the inadvertent violation of the prohibitions against entering into the Temple and partaking of consecrated food while ritually impure that does not apply with regard to other transgressions punishable by <i>karet</i>. With regard to all the other transgressions punishable by <i>karet</i>, if one transgressed inadvertently and ultimately, became aware that he transgressed, he is liable for a sin-offering, even though he did not have any knowledge of the transgression beforehand. With regard to the prohibitions against entering into the Temple and partaking of consecrated food while ritually impure, by contrast, one does not bring an adjustable guilt-offering unless he was aware of his ritual impurity and aware of the consecrated nature of the Temple or the food at the outset and aware of his ritual impurity and aware of the consecrated nature of the Temple or the food afterwards, and there was a lapse of awareness in the interim.<br>What is implied? He unknowingly contracted impurity and entered the Temple or partook of consecrated food and afterwards, he became aware that he had contracted impurity, that he was impure at the time he ate or entered, and that it was consecrated food that he ate or the Temple that he entered, he is exempt from the obligation to bring a sacrifice. He is not obligated unless he knew that he contracted impurity and that it was consecrated food or the Temple, before he entered or ate.<br>What is implied? He contracted impurity and became aware that he contracted impurity and knew that the building was the Temple or the food was consecrated. Afterwards, he had a lapse of awareness regarding the impurity, forgetting that he had contracted impurity, and entered the Temple or ate consecrated food, knowing that this was the Temple or that this was consecrated food. Alternatively, he had a lapse of awareness and forgot that this was the Temple or that this was consecrated meat, but he was aware that he was ritually impure, and he entered or partook of the meat. Or he acted inadvertently or forgot that he contracted impurity, forgot that this was consecrated meat, or that this was the Temple and entered and ate. Then afterwards, he became aware of the matters of which he had been unaware, he must bring an adjustable guilt-offering in all these six possible instances.<br>How do we know that this is the law regarding the inadvertent violation of the prohibitions concerning the Temple and consecrated food? Because with regard to other inadvertent transgressions, Leviticus 4:27-28 states: \"Acting in violation of one of the commandments of God that forbids an act to be performed and he was guilty or if the sin that he committed becomes known to him,\" implying that he is liable if he ultimately knew of the transgression even if he was not aware of it originally. With regard to entering the Temple or partaking of consecrated food while ritually impure, <i>ibid.</i> 5:3 states: \"And it became hidden from him, he became aware, and he became guilty.\" Since the verse states \"And it became hidden from him,\" the implication is that he had knowledge of the matter beforehand. And since it is written: \"he became aware, and he became guilty,\" he ultimately had knowledge. Thus we have learned that he must have awareness initially and ultimately and a lapse of awareness in the interim.",
+            "If a person contracts impurity and knows that he is impure and is aware of the Temple or that food is consecrated, but does not know the type of impurity that he contracted, then forgot that he became impure and entered the Temple or ate consecrated food, and after entering or eating became aware of the type of impurity that he had contracted, he is liable to bring a sacrifice. Although at the outset, he did not know the type of impurity he had contracted, since he knew that he was ritually impure, it is considered as if he was aware of his impurity at the outset.<br>If, however, he suffered a lapse of awareness concerning the laws of ritual impurity, e.g., he became impure because of contact with a lentil-sized portion of the carcass of a crawling animal, and he knew that the carcass of a crawling animal imparted ritual impurity, but did not know the measure that imparts impurity and then forgot entirely that he touched the carcass of a crawling animal and entered the Temple or ate consecrated food, and then became aware that he touched a lentil-sized portion of the carcass of a crawling animal, there is an unresolved doubt whether or not he is liable for a sacrifice.<br>A similar issue arises when a person who never saw the Temple and never was aware of its place, became impure and knew that he was impure, entered the Temple without knowing at the outset that this was its place, since he never saw it, and afterwards, remembered that he had contracted impurity and became aware that this was the Temple. There is an unresolved doubt if the knowledge that there is a Temple in the world is considered as awareness of the Temple or it is necessary for a person to know of the Temple's place.<br>It appears to me that those for whom a doubt exists regarding their obligation to bring a sacrifice should not bring a sacrifice, lest they be bringing a non-consecrated animal into the Temple Courtyard. If one would say: A sin-offering of fowl is brought even in a case of doubt although it is not eaten. There is a difference between the two. A sin-offering of fowl is brought, because the one bringing it is possibly lacking atonement and is forbidden to partake of sacrificial food until he brings a sacrifice as atonement. When, however, one is not lacking in atonement, he should not bring a sacrifice when there is a doubt involved.",
+            "When a person contracts ritual impurity in the Temple Courtyard, to be liable for the abovementioned offering, he must initially know that he contracted impurity and that he is in the Temple. Afterwards, if he loses awareness that he contracted impurity, but remembered that he was in the Temple or he lost awareness that he was in the Temple, but did not forget that he was ritually impure, or he lost awareness of both matters, when he regains awareness, he should bring an adjustable guilt-offering. The above applies provided he waits the minimum amount of time, as we explained in <i>Hilchot Bi'at HaMikdash</i>.",
+            "When a person intentionally made himself ritually impure, but did not remain in the Temple Courtyard for the minimum amount of time specified, there is an unresolved doubt with regard to his obligation. Does the concept of a minimum amount of time apply only to one who contracted impurity due to forces beyond his control or does it also apply to one who willfully contracted impurity? Therefore if such a person loses awareness of his ritual impurity, but nonetheless leaves the Temple Courtyard without tarrying, he should not bring a sacrifice.<br>Similarly, there is an unresolved question if an impure person suspended himself in the space above the Temple Courtyard. It is unresolved whether the space above the Temple Courtyard is considered as the Temple Courtyard or not.",
+            "When a person is in doubt whether or not he entered the Temple or partook of consecrated food while ritually impure, he does not bring a provisional guilt-offering. For a person does not bring such a sacrifice unless he is unsure of the violation of a prohibition punishable by <i>karet</i> for which one brings a fixed sin-offering to atone for his inadvertent transgression.",
+            "The following rules apply when there where two paths in front of a person, one pure and one impure. and he walked down the first and then walked down the second, and at the time he walked down the second, he forgot that he walked down the first. If he lost awareness of this ritual impurity and entered the Temple or partook of consecrated food, he is liable. Even though originally, he did not have a definitive knowledge of his ritual impurity, but merely a partial knowledge, because he did not know that he walked down both paths so that he would definitely be impure, he is, nevertheless, liable for a sin-offering. For partial knowledge is considered as complete knowledge.<br>If he only walked down the first path and entered the Temple or partook of consecrated food, he is exempt, because it is not certain that he contracted ritually impurity.",
+            "If, in the previous situation, he had the ashes of the Red Heifer sprinkled upon him on the third and seventh days and immersed himself after entering the Temple and then walked down the second path and entered the Temple, he is certainly liable, for he has certainly entered the Temple in a state of ritual impurity, either the first time or the second time. Although on each occasion he was in a state of uncertainty, for the status of both paths is a matter of question, here, with regard to the impurity of the Temple and consecrated objects, uncertain knowledge is considered as definite knowledge.",
+            "If a person was ritually impure and two witnesses tell him: \"You entered the Temple,\" and he tells them: \"I did not enter,\" his word is accepted and he does not bring a sacrifice. For if he desired, he could have said: \"I entered intentionally.\"<br>The following rules apply if two witnesses tell a person: \"You were impure when you entered the Temple. You contracted ritual impurity in our presence and you knew you were impure.\" Even though there was an interim of many days between the contraction of impurity which they testified about and his entry into the Temple and thus he could have said: \"I already immersed myself,\" since he denies the statement of the witnesses and says: \"I never contracted impurity,\" the statement of the witnesses is accepted and he is required to bring a sacrifice because of them. The rationale is that if two witnesses can cause him to receive as severe a punishment as execution, certainly, they can obligate him for an easier punishment, bringing a sacrifice, for he denied their testimony.",
+            "When a person entered the Temple or partook of consecrated food in a state of ritual impurity had a knowledge of the situation at the outset, but ultimately did not have knowledge of the matter, the goat whose blood is sprinkled in the Holy of Holies and Yom Kippur bring about tentative atonement until he becomes aware and brings an adjustable guilt-offering.<br>When he does not have knowledge at the outset, the goat offered in the Temple Courtyard and Yom Kippur bring about atonement. If he did not have knowledge neither at the outset, nor ultimately, the goats offered on the festivals and on Rosh Chodesh, bring about atonement. If one purposefully entered the Temple or partook of consecrated food while ritually impure, the bull offered by the High Priest on Yom Kippur brings about atonement if the transgressor was a priest. If he was an Israelite, the blood of the goat which is sprinkled in the Holy of Holies and Yom Kippur bring about atonement, as Leviticus 16:16 states concerning that goat: \"And he shall atone for the holy place, because of the impurity of the children of Israel.\""
+        ],
+        [
+            "The following rule applies with regard to every transgression for which an individual is obligated to bring a fixed sin-offering. If the High Court inadvertently erred in their ruling and ruled that a forbidden substance is permitted and as a result of their ruling, the people erred inadvertently and acted in transgression of the prohibition, while relying on the ruling of the court, and afterwards, the court discovered that they had erred, the court is obligated to bring a sin-offering for their erroneous ruling. Even if the judges themselves did not perform a deed in violation of the prohibition, they must bring this sacrifice. For we do not consider the deeds of the judges at all, what they did or did not do, only their ruling. The remainder of the people are exempt from bringing a sacrifice as individuals, even though they performed the transgression, because they relied on the court.<br>Which sacrifice do they bring for this erroneous ruling? If their erroneous ruling concerned the worship of false deities, they must bring a bull as a burnt-offering and a goat as a sin-offering from every tribe. This is the sacrifice referred to in <i>Parshat Shelach Lecha,</i> which states Numbers 15:24: \"If due to the seers of the congregation, a transgression was erroneously violated....\" According to the Oral Tradition, it was taught that this is referring to an erroneous ruling concerning the worship of false deities.<br>If they ruled erroneously with regard to other transgressions punishable by <i>karet</i> for which a fixed sin-offering is brought for their inadvertent violation, every tribe must bring a bull as a sin-offering. This sacrifice is mentioned in <i>Parshat Vayikra</i> which states Leviticus 4:3: \"If the entire congregation of Israel shall inadvertently err....\"<br>Thus we have learned that if the High Court rules erroneously with regard to the worship of false deities, the entire congregation bring twelve bulls as burnt-offerings and twelve goats as sin-offerings. They are burnt, because their blood is taken into the inner chamber. They are called the goats offered because of the worship of false deities.<br>If they ruled erroneously with regard to other mitzvot, they bring twelve bulls as sin-offerings and they are burnt, because their blood is taken into the inner chamber. Each one of the bulls is called a bull brought due to a lapse of awareness by the congregation, as <i>ibid.</i>:14 states: \"And the congregation shall offer...,\" i.e., every congregation. Every tribe is referred to as a congregation, as II Chronicles 20:5 states: \"And Yehoshefat stood in the congregation of Judah.\"<br>A bull is brought for every tribe - and for the worship of false deities, a bull and a goat are brought for every tribe whether the entire Jewish people in <i>Eretz Yisrael</i> transgressed because of the ruling of the court, the majority of the Jewish people transgressed even though they comprised only a lesser portion of the tribes, or the majority of the tribes transgressed, even though they comprise a lesser portion of the entire Jewish people. Even those tribes who did not transgress bring because of the transgressors. Even if only one tribe transgressed, but it constituted the majority of the congregation, the entire congregation bring twelve bulls, and for the worship of false deities, twelve bulls and twelve goats.",
+            "When the court is in doubt whether or not they ruled erroneously concerning a matter, they are not required to bring a provisional guilt-offering, as implied by Leviticus 4:14: \"And the sin becomes known,\" i.e. only when the matter becomes known to them are they liable for a sacrifice, as will be explained.<br>When does the concept that the court is liable for a sacrifice and those who act upon their ruling are exempt apply? When the following conditions are met:<br>a) when those who deliver the ruling are the High Court of 71 judges;<br>b) when the head of the academy, participates in the ruling with them;<br>c) when they are all fit to deliver rulings;<br>d) when all - or the majority - of them err in the ruling they delivered;<br>e) that they rule explicitly and tell the people: \"You are permitted to do this\"; similarly those who heard from the court must have told others: \"You are permitted to do this\"; and the majority of the people or all of them must act because of their ruling;<br>f) those who commit the transgression must act in error because of them, thinking that the court ruled according to law;<br>g) they must rule to negate part of a commandment, but to preserve part of it, but not to displace the entire commandment; h) when they become aware of their error, they must know the precise matter concerning which they ruled erroneously.<br>When all of these conditions are met, the court is liable to bring a sacrifice and those who act upon their rulings are exempt. If, however, one of these conditions is not met, the court is exempt from the sacrifice and anyone who unknowingly performed a transgression must bring a fixed sin-offering for his inadvertent transgression."
+        ],
+        [
+            "What is meant by the statement that if one of the conditions mentioned the court will be exempt and the transgressors liable?<br>If the court of one of the tribes ruled that the fat of the stomach is permitted and the people of that locale ate it as a result of these statements, that court is exempt and all of those who partook of it must bring a fixed sin-offering for his inadvertent transgression.<br>Similarly, if the High Court ruled that the blood that collects in the heart is permitted, but the head of the academy was not with them one of them was not fit to be appointed to the <i>Sanhedrin</i>, e.g., he was a convert, a bastard, an old man, childless, or the like, and the people acted on their ruling and partook of the blood that collects in the heart, the court is exempt and all of those who partook of it must bring a fixed sin-offering for his inadvertent transgression.<br>What is the source that teaches that the verse is referring only to the High Court? Leviticus 4:13 states: \"If the entire congregation of Israel shall inadvertently err....\" What is the source that teaches that all must be fit to deliver rules? Numbers 15:40: \"If the seers of the congregation....,\" i.e., you must regard them as seers, and Numbers 35:24 states:\"And the congregation shall judge.\" Just as the term \"congregation\" used in reference to capital cases must be comprised entirely of judges fit to render judgment, so too, the term \"congregation,\" used in reference to this inadvertent violation must be comprised only of judges fit to render judgment.<br>Similarly, if the court issued a ruling and one of them knew that they erred and protested: \"You are making an error,\" but those who sought to permit the matter outnumbered him and permitted it, the court is exempt and all of those who acted on their ruling must bring a fixed sin-offering for his inadvertent transgression, as Leviticus, <i>op. cit.</i> states: \"If the entire congregation of Israel shall inadvertently err...,\" i.e., the entire <i>Sanhedrin</i>.<br>If one or a lesser part of the <i>Sanhedrin</i> knew that those who sought to permit the matter erred, but he or they remained silent, since the ruling was issued, and there was no dissenting view, and the ruling was disseminated among the entire people, the court is liable and all of those who acted on their ruling are exempt. If those who remained silent act upon the court's ruling, they are liable for a sin-offering, because they did not rely on the court.<br>Similarly, if the court debated the issue and stated \"This matter is permitted,\" but did not issue a ruling and did not explicitly tell them: \"You are permitted to act in this manner,\" and a person heard their decision that the matter is permitted and went and acted according to what he heard, anyone who performs a transgression is liable for a fixed sin-offering, The court is exempt, for it did not issue a specific ruling to act.<br>Similarly, if they issued a ruling and the lesser portion of the congregation acted according to their ruling and the error became known, the court is exempt and the lesser portion of the people who acted upon their directive must bring a sin-offering.",
+            "When the members of the <i>Sanhedrin</i> themselves act according to their ruling they are not counted when determining if a majority followed their ruling. Instead, the majority must be comprised of others aside from the members of the <i>Sanhedrin</i>.<br>If the majority of the inhabitants of <i>Eretz Yisrael</i> acted according to the erroneous ruling even if the transgressors were only from one tribe, and, similarly, if the majority of the tribes acted according to the erroneous ruling even if they are the lesser portion of the congregation, the court is liable for this sacrifice and the transgressors are exempt.<br>What is implied? There were 600,001 inhabitants of <i>Eretz Yisrael</i>. Those who acted according to the ruling of the court were 300,001 and they were all members of the tribe of Judah alone - or they were members of seven tribes even if they numbered only 100,000 the court is liable for this sacrifice and the transgressors are exempt.<br>We are not concerned with the inhabitants of the Diaspora, for the term <i>kahal</i> (\"congregation\") applies only to the inhabitants of <i>Eretz Yisrael</i>. The tribes of Efraim and Menashe are not considered as two tribes in this context. Instead, they are counted as one tribe.",
+            "If at the time the transgression was committed, the transgressors constituted the majority of the people, but at the time they became aware that a transgression had been committed, they were the lesser portion of the people, or they were the lesser portion at the time of the transgression, but the majority at the time they became aware, the ruling whether or not the court is required to bring a sacrifice depends on the proportion at the time of the transgression.",
+            "The people at large are exempt in the following instance. The court issued a ruling that one of the types of forbidden fat was permitted and the lesser portion of the congregation partook of it because of their ruling. They became aware that they sinned and retracted the ruling. Afterwards, they ruled that a particular form of worship of false deities was permitted and a lesser portion of the congregation performed that form of worship because of their ruling. If a majority of the congregation would be reached when the number of those who partook of the forbidden fat were added to the number were added to those who worshiped the false deity, the two numbers are combined and the people exempted even though the court became aware of their first error in the interim.<br>When does the above apply? When it was one court that delivered the rulings. If, however, the members of the court that issued the ruling died and another court arose and issued the second ruling, the two groups of transgressors are not combined.",
+            "Even if two courts issued rulings concerning one matter, e.g., concerning two types of forbidden fat or two types of blood and similarly, if the transgressors did not inadvertently sin because of the ruling, the court is exempt and all of the transgressors are liable.<br>What is implied? The court ruled that it is permissible to partake of that fat of the stomach in its entirety. One of the members of the congregation knew that the court erred and that the fat of the stomach is prohibited. He, nevertheless, partook of the forbidden fat, because he thought that it was a mitzvah to listen to the court even though they erred. This person who partook of the fat is liable to bring a fixed sin-offering for partaking of it. He is not included among the number of those who transgressed inadvertently because of their ruling.<br>When does the above apply? When the person who knew the error was a sage or a student who had attained the knowledge that enables him to issue a ruling. If, however, he is a common person, he is exempt, because his knowledge regarding the Torah's prohibitions is not definitive. He is thus included among those who transgressed inadvertently because of their ruling.<br>Similarly, if one did not know that the court erred and intended to eat permitted fat, but instead ate the fat of the stomach which they erroneously permitted, but he did not know that it was the fat of the stomach, that individual is liable for an individual sin-offering. The rationale is that his eating came as a result of his own inadvertent error, not because of their ruling. He is not included in the number of those who transgressed inadvertently because of their ruling. These concepts are alluded to by Numbers 15:26;: \"For the entire nation has erred unknowingly.\" Implied is that the entire nation committed the same error.<br>Similarly, if the person acted on his own initiative and partook of the fat of the stomach that the court ruled was permitted, not because of their ruling, but because he considered it as permitted, he is obligated to bring a fixed sin-offering individually.<br>This is the general principle: Whenever one relies on the court, he is exempt, provided all of the conditions that were mentioned were fulfilled. Anyone who is individually liable is not included when calculating whether a majority transgressed inadvertently.",
+            "When the court intentionally ruled incorrectly and permitted something that is forbidden and the congregation erroneously acted on their ruling, the court is exempt from bringing a sacrifice, because they acted intentionally. Each of the people who acted upon their ruling is obligated to bring a sin-offering individually, because he transgressed inadvertently.<br>If the court delivered an erroneous ruling unknowingly and the congregation knew that they erred and that it is not correct to accept their ruling, and yet they acted in accordance with it, both the people and the court are exempt from bringing a sacrifice. The court is exempt, because the congregation did not act according to their erroneous ruling. And all the transgressors are exempt, because they are considered as having acted willfully, because they knew that the court erred and that it was not correct to act according to their ruling."
+        ],
+        [
+            "When the court inadvertently err and rule to eliminate one of the Torah's fundamental laws and the entire people acted according to their ruling, the court is exempt and each of the transgressors is obligated to bring a fixed sin-offering, as implied by Leviticus 4:13: \"And a matter will lapse...,\" i.e., a matter, but not an entire fundamental law.",
+            "The court is never liable for a sacrifice unless they issue a ruling, nullifying a certain aspect of a prohibition, but maintaining others regarding matters that are not explicitly stated and elaborated upon in the Torah. Only in such a situation will the court be obligated to bring a sacrifice and those who follow their ruling exempt.<br>What is implied? They erred and ruled that it is permitted to bow down to a false deity, that it is permitted to transfer an article from one domain to another on the Sabbath, or that it is permitted to be intimate with a woman who is watching day to day because of <i>zivah</i> bleeding. This is considered as one who stated that there is no prohibition in the Torah against performing labor on the Sabbath, worshiping false deities, or being intimate with a <i>niddah</i>, eliminating the entire prohibition. This is not considered as an erroneous ruling, but rather as forgetting the matter. Therefore the court is exempt from bringing a sacrifice and anyone who acted upon their ruling is liable for a sin-offering individually.<br>If, however, they erred and issued a ruling, saying that one who transfers an article from one domain to another is liable, as implied by Exodus 16:29: \"A man should not depart from his place,\" but it is permitted for one to throw or pass an article from one domain to another - alternatively, they eliminated one of the primary categories of forbidden labor, ruling that it is not considered as forbidden labor - they are liable.<br>Similarly, they are liable if they erred and issued a ruling, saying that someone who prostrates himself, spreading out his hands and feet is liable, as <i>ibid.</i> 34:14 states: \"Do not prostrate yourself to a foreign god,\" but it is permitted for one to kneel on the ground without spreading out his hands and feet.<br>Similarly, they are liable if they erred and issued a ruling, saying that one who is intimate with a woman who is watching day to day because of <i>zivah</i> bleeding, as implied by Leviticus 15:26 \"all the days of her flow,\" but if she discovered bleeding at night, it is permitted to be intimate with her - alternatively, they issued a ruling, saying that one whose wife began to experience menstrual bleeding in the midst of intimacy is permitted to withdraw from her while erect.<br>Similarly, they are liable if they erred and stated that one is liable for partaking of blood which emerges from an animal at the time of ritual slaughter, but one who partakes of blood that collects in the heart is not liable. Similar laws apply with regard to all analogous errors. If they issued such rulings and the majority of the congregation acted because of their ruling, the people are exempt and the court must bring a sacrifice because of their error.",
+            "If the court ruled that the Sabbath ended because the sun became covered with clouds and it appeared to have set, and then it shined forth again, this is not considered as a mistaken ruling, but as an error. Any individual who performed a forbidden labor as a result is obligated to bring a sin-offering, but the court is exempt.<br>Similarly, if the court granted a married woman license to remarry, because testimony was delivered in their presence that her husband had died and then her husband appeared this is not considered as a mistaken ruling, but as an error. The woman and her second husband are obligated to bring a sin-offering for their inadvertent transgression. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "When a court delivers an erroneous ruling and then forgot the nature of the prohibition concerning which they ruled, they are exempt and those who transgressed as a result of their ruling are liable. This applies even if they have definite knowledge that they erroneously caused the violation of a prohibition and even when the people inform them about their ruling, telling them: \"You ruled concerning this-and-this.\" This is derived from Leviticus 4:14: \"And the transgression which they caused to be violated became known to them,\" i.e., they became aware of it on their own, rather than being informed about it by the transgressors.<br>What is implied? The court erred and ruled that the fat on the stomach was permitted and the majority of the people partook of it. Afterwards, they became aware that they issued an erroneous ruling and permitted an entity for which one would be liable for <i>karet</i> had one partaken of it willfully or a fixed sin-offering if one partook of it inadvertently. They were in doubt, however, if they ruled that some forbidden fat was permitted or that some forbidden blood was permitted. In such a situation, the court is exempt and all those who partook of the forbidden fat must bring a fixed sin-offering.",
+            "The following rules apply when the court ruled erroneously and then became aware of their error. Whether they already brought a sacrifice as atonement or did not yet bring one, whenever one transgresses because of their erroneous ruling that was disseminated throughout the Jewish people after they became aware of their error, the transgressor must bring a provisional guilt-offering. The rationale is that since he should have continually inquired about the new developments in the court, but failed to do, he is considered like one who is in doubt whether he transgressed or not.<br>To whom does the above apply? To one who is in the same region as the court. If, however, one saw the initial, erroneous ruling and then journeyed to another region, he is exempt even if he transgressed after the court became aware of their error, because he relied upon them and cannot inquire about their rulings in his present place. Moreover, even if a person who is hurrying to depart, but has not yet set out on his journey, acts on their ruling after they became aware of their error, he is also exempt from bringing a provisional guilt-offering."
+        ],
+        [
+            "We have already explained that for every transgression for which an ordinary person must bring a ewe or a she-goat as a fixed sin-offering, a <i>nasi</i>who violates it inadvertently must bring a he-goat. And if an anointed priest violates it inadvertently, he must bring a bull.<br>When does the statement that an anointed priest brings a bull because of his inadvertent transgression apply? When he errs in issuing a ruling and acts according to his ruling alone. And to be liable he must be a sage of distinction, as implied by Leviticus 4:3: \"If the anointed priest will sin, bringing guilt to the nation,\" i.e., an equivalence is established between the anointed priest and the people as a whole. Just as the community, i.e., the court, are not obligated to bring a sacrifice unless the judges are sages fit to deliver rulings, they deliver an erroneous ruling, the transgressors err because of this ruling, and they ruled to nullify certain aspects of a prohibition and maintain others, so too, an anointed priest is not liable unless all these stipulations are met.",
+            "What is implied? If the anointed priest ruled erroneously for himself and thought that it was permitted to throw an article from one domain to another on the Sabbath and acted in this manner, relying on his judgment, when he becomes aware of his transgression, he should bring a bull as a sin-offering. If, however, he did not rely on his ruling, but instead, acted inadvertently and threw an article, or he relied on his ruling, but was not a distinguished sage, or he nullified a prohibition in its entirety when ruling for himself, or he ruled erroneously to negate only a portion of the prohibition, but did not act while relying on his ruling, but instead, performed the transgression inadvertently for another reason, or he purposely delivered an erroneous ruling, but performed the transgression inadvertently, he is exempt from bringing a sacrifice entirely. For the laws that apply to an anointed priest's ruling for himself are identical to those applying to the congregation with regard to the ruling of the court in all regards.<br>If he delivered a ruling for himself and then forgot the rationale motivating the ruling and at the time he acted said: \"I am acting on the basis of my previous ruling,\" he must bring a bull as a sin-offering.",
+            "If he delivered a ruling for himself to nullify certain aspects of the prohibition against the worship of false deities and maintain others and he acted according to his ruling, he brings a she-goat, as does an ordinary person, provided he erred in his ruling, as we explained. For the anointed priest is not obligated to bring a sacrifice unless he has a lapse of awareness while delivering a ruling and then acts inadvertently as is the law with regard to the community as a whole. If, however, he merely acted inadvertently without delivering a ruling, whether he violated the prohibition against the worship of false deities or other commandments, he does not bring a sacrifice at all.",
+            "When the anointed priest ruled together with the High Court and he and they both erred in their ruling, the anointed priest is exempt even though he acted according to the mistaken ruling that he issued. The rationale is that he did not rely only on his ruling alone, but his ruling together with that of the court. Hence it is not necessary for him to bring a sacrifice for atonement individually. Instead, if the court bring a sacrifice, he receives atonement together with the community at large. And if the transgressors bring a sacrifice, he does not bring a sacrifice, because he does not bring a sacrifice individually.",
+            "If he together with the court ruled erroneously, they ruled concerning forbidden blood and he ruled concerning forbidden fats, he does not receive atonement together with the community. Instead, he brings a bull on his own accord.",
+            "When an anointed priest is in doubt of whether or not he committed this type of advertent transgression - i.e., he ruled in error and acted accordingly - he does not bring a provisional guilt offering, for he is comparable to the community at large who do not bring a provisional guilt-offering. When, by contrast, a <i>nasi</i> is in doubt whether he transgressed or did not transgress, he should bring a provisional guilt-offering like other ordinary people, because his obligation for an inadvertent transgression is not dependent on his ruling.<br>What is the connotation of the term <i>nasi</i> used in the Torah? A king who is not under the jurisdiction of any other man in Israel. There is no one superior to him in his sovereignty except, God, his Lord. This applies whether he is of the Davidic dynasty or of other tribes. If there were several kings and one is not subject to the other, each one should bring a goat for his inadvertent transgression.<br>What is meant by the term \"anointed priest\"? This refers to a High Priest who was anointed with the oil of anointment, not one who was installed in his office through wearing the priestly garments.",
+            "When a High Priest who had been anointed with the anointing oil, but was removed from his office, because of a physical blemish, old age, or the like and inadvertently violated a transgression in this manner, he must bring a bull for his inadvertent transgression. For there is no difference between an anointed priest who serves and one who was removed from his office except the bull offered on Yom Kippur and the tenth of an <i>ephah</i> offered each day. These are brought only by a High Priest who is serving in his office, but with regard to the bull brought for the inadvertent violation of all the mitzvot, the two are governed by the same laws.",
+            "When a <i>nasi</i> performs a transgression together with the community, because of a ruling of the court, he receives atonement together with the people at large. If the court were offering a sacrifice due to their error, the entire nation and the king are exempt from a sacrifice, as we explained. If those who transgressed due to the court's ruling were obligated to bring a sacrifice and the king was one of them who transgressed, he should bring a goat. For the goat brought by the <i>nasi</i> takes the place of a ewe or a she-goat that an ordinary person brings.",
+            "When a <i>nasi</i> becomes afflicted by <i>tzara'at</i> and is removed from his office or he is removed from his office for other reasons, he is considered as an ordinary person. If a <i>nasi</i> transgressed while in office and then was removed, he must still bring a goat, as can be inferred from Leviticus 4:22: \"because of his transgression that he violated,\" i.e., the sacrifice that he brings depends on his status at the time he transgresses.",
+            "When an anointed priest or a king violate a transgression requiring a sacrifice before they are appointed to their office, they must bring a sacrifice like an ordinary person even if they become aware of it after they become appointed. This is derived from Leviticus 4:22: \"When a <i>nasi</i> transgresses,\" and <i>ibid.</i>:3: \"If the anointed priest will transgress...,\" i.e., these sacrifices are required only when he transgresses while a <i>nasi</i> or while anointed.<br>Accordingly, if a priest ate a piece of fat concerning which there was a question whether it was forbidden and he became aware of this question after he was appointed as a High Priest, he must bring a provisional guilt-offering.<br>If one ate half an olive-sized portion of forbidden fat while he was an ordinary person and another half after becoming a <i>nasi</i> in one lapse of awareness or he ate half an olive-sized portion while he was a <i>nasi</i> and half after leaving his office, they are not combined and he is exempt.<br>If one ate half an olive-sized portion when he was an ordinary person, he was appointed as a <i>nasi</i> and then was removed from his office, there is an unresolved doubt if the two times he ate are combined to make him liable or his service as a <i>nasi</i> creates a distinction between the two."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שגגות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/Torat Emet 363.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..5d6c1b861126585e64c0562a004eb314b452f6c4
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/Torat Emet 363.json	
@@ -0,0 +1,195 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שגגות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "כָּל הָעוֹבֵר בִּשְׁגָגָה עַל אַחַת מִמִּצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַעֲשֶׂה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת. הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַקְרִיב קָרְבַּן חַטָּאת. וּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁיַּקְרִיב חַטָּאתוֹ עַל שִׁגְגָתוֹ: ",
+            "וְכָל עֲבֵרָה שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת חַיָּבִין עַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת חוּץ מִשָּׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת. מְגַדֵּף. וּמְבַטֵּל מִילָה. וְקָרְבַּן פֶּסַח. הַפֶּסַח וְהַמִּילָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִצְוַת עֲשֵׂה וְחַטָּאת אֵין מְבִיאִין אֶלָּא עַל שִׁגְגַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד יג)</small> \"אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה\". וְהַמְגַדֵּף מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה וְנֶאֱמַר <small>(במדבר טו כט)</small> \"לָעוֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה\" יָצָא מְגַדֵּף שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. לְפִיכָךְ הַמְקַבֵּל עֲבוֹדָה זָרָה בֵּאלוֹהַּ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב כָּרֵת אִם הָיָה מֵזִיד נִסְקָל וְאִם קִבֵּל בִּשְׁגָגָה פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן לְפִי שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה וְנֶאֱמַר <small>(ויקרא ד כז)</small> \"בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת\": ",
+            "כָּל כְּרֵתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה חוּץ מִשָּׁלֹשׁ כְּרֵתוֹת שֶׁבֵּאַרְנוּ אִם עָבַר הַיָּחִיד עַל אַחַת מֵהֶן בִּשְׁגָגָה מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה חוּץ מִטָּמֵא שֶׁאָכַל קֹדֶשׁ וְטָמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ שֶׁשְּׁנֵיהֶם אֵין מְבִיאִין חַטָּאת קְבוּעָה אֶלָּא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: ",
+            "חַטָּאת קְבוּעָה הִיא הַבָּאָה מִן הַבְּהֵמָה בִּלְבַד וְקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד הוּא קָרְבָּן שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ אֶלָּא אִם הָיָה עָשִׁיר מֵבִיא חַטַּאת בְּהֵמָה וְאִם הָיָה עָנִי מֵבִיא עוֹף אוֹ עֲשִׂירִית הָאֵיפָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁהַיָּחִיד מֵבִיא עַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת קְבוּעָה אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ. וְאֵלּוּ הֵן: א) הַבָּא עַל אִמּוֹ. ב) הַבָּא עַל אֵם אִשְׁתּוֹ. ג) הַבָּא עַל אֵם אִמָּהּ. ד) הַבָּא עַל אֵם אָבִיהָ. ה) הַבָּא עַל בִּתּוֹ. ו) הַבָּא עַל בַּת בִּתּוֹ. ז) הַבָּא עַל בַּת בְּנוֹ. ח) הַבָּא עַל בַּת אִשְׁתּוֹ. ט) הַבָּא עַל בַּת בִּתָּהּ. י) הַבָּא עַל בַּת בְּנָהּ. יא) הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ. יב) הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא בַּת אֵשֶׁת אָבִיו. יג) הַבָּא עַל אֲחוֹת אָבִיו. יד) הַבָּא עַל אֲחוֹת אִמּוֹ. טו) הַבָּא עַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ. טז) הַבָּא עַל אֵשֶׁת אָבִיו. יז) הַבָּא עַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו. יח) הַבָּא עַל אֵשֶׁת בְּנוֹ. יט) הַבָּא עַל אֵשֶׁת אָחִיו. כ) הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ. כא) הַבָּא עַל הַנִּדָּה. כב) הַשּׁוֹכֵב עִם זָכָר. כג) הַבָּא עַל אָבִיו. כד) הַבָּא עַל אֲחִי אָבִיו. כה) הַשּׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה. כו) הָאִשָּׁה שֶׁמְּבִיאָהּ עָלֶיהָ אֶת הַבְּהֵמָה. נִמְצְאוּ כָּל כְּרֵתוֹת שֶׁבַּעֲרָיוֹת עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ. וּבִשְׁאָר הָעֲבֵרוֹת שְׁבַע עֶשְׂרֵה. וְאֵלּוּ הֵן: א) הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה בְּמַעֲשֶׂה. ב) הַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּלֶךְ. ג) בַּעַל אוֹב. ד) בַּעַל יִדְּעוֹנִי בְּמַעֲשֶׂה. ה) הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת. ו) הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. ז) הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. ח) הָאוֹכֵל נוֹתָר. ט) הָאוֹכֵל חָמֵץ בְּפֶסַח. י) הָאוֹכֵל חֵלֶב. יא) הָאוֹכֵל דָּם. יב) הָאוֹכֵל פִּגּוּל. יג) הַשּׁוֹחֵט קָדָשִׁים חוּץ לָעֲזָרָה. יד) הַמַּעֲלֶה קָרְבָּן חוּץ לָעֲזָרָה. טו) הַמְפַטֵּם אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. טז) הַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת. יז) הַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. הֲרֵי אֵלּוּ אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁמְּבִיאִין עַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת קְבוּעָה. וּמַה הוּא הַקָּרְבָּן שֶׁמֵּבִיא הַשּׁוֹגֵג בְּאַחַת מֵאֵלּוּ. אִם שָׁגַג בַּעֲבוֹדָה זָרָה מֵבִיא עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת וְהִיא הָאֲמוּרָה בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ בֵּין שֶׁהָיָה הַחוֹטֵא הֶדְיוֹט אוֹ מֶלֶךְ אוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל אוֹ מְשׁוּחַ מִלְחָמָה הַכּל שָׁוִין בְּשִׁגְגַת עֲבוֹדָה זָרָה. אֲבָל אִם שָׁגַג בְּאַחַת מִשְּׁאָר אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם אִם הָיָה הֶדְיוֹט מֵבִיא שְׂעִירַת עִזִּים אוֹ נְקֵבָה מִן הַכְּבָשִׂים וְזוֹ הִיא חַטָּאת שֶׁל אֶחָד מֵעַם הָאָרֶץ הָאֲמוּרָה בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא. וְאִם הַמֶּלֶךְ הוּא שֶׁשָּׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן מֵבִיא שְׂעִירַת עִזִּים לְחַטָּאת. וְאִם כֹּהֵן מָשׁוּחַ הוּא מֵבִיא פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְהוּא נִשְׂרָף כְּמוֹ שֶׁנִּתְפָּרֵשׁ שָׁם: ",
+            "אֶחָד יָחִיד שֶׁשָּׁגַג בְּאַחַת מֵאֵלּוּ אוֹ מְרֻבִּין שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר טו כט)</small> \"תּוֹרָה אַחַת תִּהְיֶה לָכֶם לָעשֶֹׁה בִּשְׁגָגָה\". כֵּיצַד. אַנְשֵׁי מְדִינָה שֶׁשָּׁגְגוּ וְדִמּוּ שֶׁהַיּוֹם חֹל וַהֲרֵי הוּא יוֹם הַכִּפּוּרִים וְכֻלָּן אָכְלוּ וְעָשׂוּ מְלָאכָה. כָּל אֶחָד מֵהֶן מֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת כְּבָשׂוֹת אוֹ שְׂעִירוֹת. וְכֵן אִם שָׁגְגוּ כֻּלָּן וְהִקְטִירוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִן הָעוֹבְדִים מֵבִיא עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת: "
+        ],
+        [
+            "אֵין אָדָם חַיָּב חַטָּאת עַל שִׁגְגָתוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹגֵג מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף אֲבָל אִם שָׁגַג בַּתְּחִלָּה וְהֵזִיד בַּסּוֹף אוֹ הֵזִיד בַּתְּחִלָּה וְשָׁגַג בַּסּוֹף פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁהוֹצִיא חֵפֶץ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בְּשַׁבָּת עָקַר בְּזָדוֹן וְהִנִּיחַ בִּשְׁגָגָה אוֹ שֶׁעָקַר בִּשְׁגָגָה וְהִנִּיחַ בְּזָדוֹן פָּטוּר עַד שֶׁיַּעֲקֹר בִּשְׁגָגָה וְיַנִּיחַ בִּשְׁגָגָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n",
+            "עָבַר עֲבֵרָה וְיוֹדֵעַ שֶׁהִיא בְּלֹא תַּעֲשֶׂה אֲבָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת הֲרֵי זוֹ שְׁגָגָה וּמֵבִיא חַטָּאת. אֲבָל אִם יָדַע שֶׁהִיא בְּכָרֵת וְשָׁגַג בְּקָרְבָּן וְלֹא יָדַע אִם חַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן אִם לָאו הֲרֵי זֶה מֵזִיד. שֶׁשִּׁגְגַת קָרְבָּן אֵינָהּ שְׁגָגָה בַּעֲבֵרוֹת אֵלּוּ שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת:\n",
+            "מִי שֶׁלֹּא נוֹדַע לוֹ עַצְמוֹ שֶׁל חֵטְא שֶׁחָטָא. אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַע בְּוַדַּאי שֶׁעָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד כג)</small> \"אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ\" עַד שֶׁיֵּדַע הַחֵטְא שֶׁחָטָא בּוֹ. כֵּיצַד. חֵלֶב וְנוֹתָר לְפָנָיו וְאָכַל אֶת אֶחָד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה אָכַל. אִשְׁתּוֹ נִדָּה וַאֲחוֹתוֹ בַּבַּיִת וְשָׁגַג וּבָא עַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ מֵהֶן בָּעַל. שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים לְפָנָיו וְעָשָׂה מְלָאכָה בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מֵהֶן עָשָׂה הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת:\n",
+            "חָטָא וְנוֹדַע לוֹ חַטָּאתוֹ וְחָזַר וּשְׁכָחוֹ הֲרֵי זֶה מֵבִיא חַטָּאת לְשֵׁם מַה שֶּׁהוּא וְתֵאָכֵל כִּשְׁאָר חַטָּאוֹת הַנֶּאֱכָלוֹת:\n",
+            "שָׁגַג בְּשֵׁם אֶחָד וְהֵם שְׁנֵי גּוּפִין חַיָּב. כֵּיצַד. שְׁתֵּי נִדּוֹת וְשָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא. שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְשָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא חַיָּב חַטָּאת שֶׁהֲרֵי יָדַע עַצְמוֹ שֶׁל חֵטְא. לְמָה זֶה דּוֹמֶה לִשְׁתֵּי נֵרוֹת דּוֹלְקוֹת שֶׁכָּבָה אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ נֵר הִיא. אוֹ לִשְׁנֵי תַּמְחוּיִין שֶׁל חֵלֶב שֶׁאָכַל מֵאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ מֵאֵי זֶה תַּמְחוּי מֵהֶן אָכַל שֶׁהוּא חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n",
+            "כָּל הַמְחֻיָּב חַטָּאת קְבוּעָה עַל שִׁגְגָתוֹ וְעָשָׂה בִּשְׁגָגָה וְנוֹדַע לוֹ אַחַר שֶׁחָטָא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה שֶׁזֶּה חֵטְא הוּא הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת. כֵּיצַד. תִּינוֹק שֶׁנִּשְׁבָּה לְבֵין הָעַכּוּ\"ם וְגָדַל וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הֵם יִשְׂרָאֵל וְלֹא דָּתָם וְעָשָׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת וְאָכַל חֵלֶב וְדָם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. כְּשֶׁיִּוָּדַע לוֹ שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל ומְצֻוֶּה עַל כָּל אֵלּוּ חַיָּב לְהָבִיא חַטָּאת עַל כָּל עֲבֵרָה וַעֲבֵרָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n",
+            "הַשּׁוֹגֵג בְּלֹא כַּוָּנָה בַּעֲרָיוֹת אוֹ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת חַיָּב חַטָּאת. בְּשַׁבָּת פָּטוּר מֵחַטָּאת. כֵּיצַד. הָיָה מִתְעַסֵּק עִם אִשָּׁה וּבְעָלָהּ בְּלֹא כַּוָּנָה לִבְעִילָה וַהֲרֵי הִיא עֶרְוָה עָלָיו. דִּמָּה שֶׁזֶּה שֶׁבְּפִיו רֹק הוּא וּבְלָעוֹ בְּלֹא כַּוָּנָה לְשֵׁם אֲכִילָה בָּעוֹלָם וַהֲרֵי הוּא חֵלֶב הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת. נִתְכַּוִּן לְהַגְבִּיהַּ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחֻבָּר בְּלֹא כַּוָּנָה לַחֲתִיכָתוֹ פָּטוּר. מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ:\n",
+            "כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה מִן הַמִּצְוֹת וּבִכְלַל עֲשִׂיָּתָהּ נַעֲשֵׂית עֲבֵרָה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת בִּשְׁגָגָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר מֵחַטָּאת מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה בִּרְשׁוּת. כֵּיצַד. הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ וַהֲרֵי הִיא נִדָּה וְהוּא לֹא יָדַע. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מֵחַטָּאת שֶׁהֲרֵי עֲשָׂאָהּ בִּרְשׁוּת. אֲבָל אִם בָּא עַל אִשְׁתּוֹ וַהֲרֵי הִיא נִדָּה חַיָּב חַטָּאת מִפְּנֵי שֶׁלֹּא שְׁאָלָהּ וְאַחַר כָּךְ יִבְעל. אֲבָל יְבִמְתּוֹ אֵינוֹ רָגִיל בָּהּ כְּדֵי שֶׁיִּשְׁאַל לָהּ. וְכֵן מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִּינוֹקוֹת אֶחָד לָמוּל בְּשַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת אוֹ בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת וְשָׁכַח וּמָל שְׁנֵיהֶן בְּשַׁבָּת. פָּטוּר מֵחַטָּאת שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לָמוּל אֶחָד מֵהֶן בְּשַׁבָּת וְשַׁבָּת דְּחוּיָה הִיא אֶצְלוֹ וּמִצְוָה עָשָׂה אַף עַל פִּי שֶׁהֵם שְׁנֵי גּוּפִין הוֹאִיל וּזְמַנּוֹ בְּחל אֵינוֹ מְדַקְדֵּק. אֲבָל אִם לֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶן רָאוּי לָמוּל בְּשַׁבָּת וְשָׁכַח וּמָל בְּשַׁבָּת מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָמוּל בְּשַׁבָּת חַיָּב חַטָּאת:\n",
+            "אֻמָּן שֶׁבָּא לָמוּל לִפְנוֹת הַיּוֹם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְאָמְרוּ לוֹ לֹא נִשְׁאַר פְּנַאי בַּיּוֹם כְּדֵי שֶׁתָּמוּל וְאִם תַּתְחִיל לָמוּל לֹא תַּשְׁלִים עַד יְצִיאַת הַשַּׁבָּת וְנִמְצֵאתָ חוֹבֵל בְּשַׁבָּת וְלֹא עוֹשֶׂה מִצְוָה. וְאָמַר רָגִיל אֲנִי וְזָרִיז וּבִמְהֵרָה אָמוּל. אִם לֹא הִשְׁלִים אֶלָּא עַד יְצִיאַת הַשַּׁבָּת הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת שֶׁהֲרֵי הִתְרוּ בּוֹ:\n",
+            "הַמּוֹצִיא אֶת הַלּוּלָב בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת כְּדֵי לְצֵאת בּוֹ וְהֶעֱבִירוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בְּשׁוֹגֵג פָּטוּר שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּת הוֹצִיא. וְכֵן הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת וְנוֹדַע לוֹ אַחַר כֵּן שֶׁמָּשְׁכוּ הַבְּעָלִים אֶת יְדֵיהֶם אוֹ שֶׁמֵּתוּ אוֹ נִטְמְאוּ קֹדֶם שְׁחִיטָה. אוֹ שֶׁנִּמְצָא טְרֵפָה בַּסֵּתֶר כְּגוֹן נְקוּב מֵעַיִם אוֹ רֵאָה. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁשָּׁחַט בִּרְשׁוּת. אֲבָל נִמְצָא בַּעַל מוּם אוֹ שֶׁהָיְתָה טְרֵפָה גְּלוּיָה הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לִבְדֹּק וְאַחַר כָּךְ יִשְׁחֹט. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n",
+            "שָׁחַט אֶת הַפֶּסַח בְּשַׁבָּת שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בְּטָעוּת פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהַזֶּבַח כָּשֵׁר שֶׁעֲקִירַת שְׁמוֹ בְּטָעוּת אֵינוֹ עֲקִירָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין:\n",
+            "שָׁחַט זְבָחִים אֲחֵרִים לְשֵׁם פֶּסַח בְּטָעוּת. אִם רְאוּיִין הֵם לְקָרְבַּן פֶּסַח פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת מִפְּנֵי שֶׁשָּׁחַט בִּרְשׁוּת. אִם אֵינָן רְאוּיִין כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה נְקֵבָה אוֹ בֶּן שְׁתַּיִם חַיָּב חַטָּאת שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְקָרְבַּן פֶּסַח. וְכֵן אִם שָׁגַג וּשְׁחָטוֹ בְּשַׁבָּת שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אוֹ שֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו אוֹ לַעֲרֵלִים אוֹ לִטְמֵאִים חַיָּב חַטָּאת. שְׁחָטוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו לִמְנוּיָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו לְמוּלִים וְלַעֲרֵלִים לִטְמֵאִים וְלִטְהוֹרִים פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי הַפֶּסַח כָּשֵׁר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n",
+            "הַשּׁוֹחֵט בְּשַׁבָּת קָרְבַּן צִבּוּר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת וְיַקְטִיר אֵימוּרִים לָעֶרֶב. וְכֵן אִם שָׁחַט יֶתֶר עַל חוֹבַת הַיּוֹם חַיָּב חַטָּאת עַל הַתּוֹסֶפֶת:\n",
+            "שָׁחַט קָרְבְּנוֹת יָחִיד שֶׁאֵין דּוֹחִים אֶת הַשַּׁבָּת בְּשַׁבָּת בִּשְׁגָגָה חַיָּב חַטָּאת וְהַבָּשָׂר מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְאֵין זוֹרְקִין אֶת הַדָּם. וְאִם עָבַר וְזָרַק דָּמָם לִשְׁמָן בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה. וְיַקְטִיר אֵימוּרִין לָעֶרֶב וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל וְיָבִיא הַשּׁוֹחֵט חַטָּאת עַל שִׁגְגָתוֹ:\n",
+            "הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת שֶׁל צִבּוּר אַחַת כְּחוּשָׁה וְאַחַת שְׁמֵנָה וְהָיְתָה חוֹבַת הַיּוֹם בְּאַחַת בֵּין חַטָּאת בֵּין עוֹלָה וְשָׁגַג וְשָׁחַט הַשְּׁתַּיִם. אִם שָׁחַט כְּחוּשָׁה בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט הַשְּׁמֵנָה פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאוֹמְרִים לוֹ הָבֵא שְׁמֵנָה וּשְׁחֹט לְכַתְּחִלָּה. אֲבָל אִם שָׁחַט הַשְּׁמֵנָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַכְּחוּשָׁה חַיָּב חַטָּאת עַל הַתּוֹסֶפֶת. נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה הַשְּׁמֵנָה טְרֵפָה בִּבְנֵי מֵעַיִם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהִיא טְרֵפָה בְּעֵת שֶׁשָּׁחַט הַכְּחוּשָׁה וְלֹא לָזֶה נִתְכַּוֵּן הוֹאִיל וְנִשְׁחֲטָה הָאַחֲרוֹנָה כְּמִצְוָתָהּ הֲרֵי זֶה פָּטוּר מֵחַטָּאת. וְכֵן הַפּוֹרֵס מְצוּדָה לְהַעֲלוֹת דָּגִים מִן הַיָּם בִּשְׁגָגָה וְהֶעֱלָה תִּינוֹק עִם הַדָּגִים בֵּין שֶׁשָּׁמַע שֶׁטָּבַע תִּינוֹק בֵּין שֶׁלֹּא שָׁמַע הוֹאִיל וְהֶעֱלָה תִּינוֹק הֲרֵי זֶה פָּטוּר מֵחַטָּאת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לָצוּד מִפְּנֵי שֶׁהָיָה שׁוֹגֵג. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n",
+            "מִי שֶׁהָיָה לְפָנָיו בְּלֵילֵי הַפֶּסַח צָלִי שֶׁל פֶּסַח וְנוֹתָר מִן הַקָּדָשִׁים וְנִתְכַּוֵּן לֶאֱכל צָלִי שֶׁהוּא מִצְוָה וְשָׁגַג וְאָכַל הַנּוֹתָר הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה מִצְוָה בַּאֲכִילָה זוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n"
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו עֵדִים שֶׁחָטָא חֵטְא שֶׁחַיָּבִין עָלָיו חַטָּאת קְבוּעָה וְלֹא הִתְרוּ בּוֹ אֶלָּא אָמְרוּ רְאִינוּךָ שֶׁעָשִׂיתָ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת אוֹ שֶׁאָכַלְתָּ חֵלֶב וְהוּא אוֹמֵר אֲנִי יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי דָּבָר זֶה. אֵינוֹ חַיָּב חַטָּאת הוֹאִיל וְאִם יֹאמַר מֵזִיד הָיִיתִי יִפָּטֵר מִן הַקָּרְבָּן כְּשֶׁאָמַר לָהֶן לֹא אָכַלְתִּי וְלֹא עָשִׂיתִי נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר לֹא אָכַלְתִּי בִּשְׁגָגָה אֶלָּא בְּזָדוֹן שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן וְלֹא הִכְחִישׁ אֶת הָעֵדִים:\n",
+            "שָׁתַק וְלֹא הִפְלִיג אֶת הָעֵדִים (אֶלָּא) אֲפִלּוּ אָמְרָה לוֹ אִשָּׁה אָכַלְתָּ חֵלֶב אוֹ עָשִׂיתָ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת וְשָׁתַק חַיָּב לְהָבִיא חַטָּאת. אָמַר לוֹ עֵד אֶחָד חֵלֶב הוּא זֶה וְשָׁתַק. וְחָזַר וַאֲכָלוֹ בִּשְׁגָגָה מֵבִיא חַטָּאת. וְאִם הִתְרוּ בּוֹ לוֹקֶה עָלָיו. אַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר הָעֵדוּת בְּעֵד אֶחָד:\n",
+            "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין שֶׁהַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ עַל הַחֵלֶב שֶׁאָכַל לֹא יְבִיאֶנָּה עַל הַשַּׁבָּת שֶׁחִלֵּל אוֹ עַל הַדָּם שֶׁאָכַל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד כח)</small> \"וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים\" וְגוֹ' <small>(ויקרא ד כח)</small> \"עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא\" עַד שֶׁיִּהְיֶה קָרְבָּנוֹ לְשֵׁם חֶטְאוֹ לֹא שֶׁיַּקְרִיבֶנָּה מֵחֵטְא עַל חֵטְא. וְאִם הִקְרִיב פְּסָלָהּ. יֶתֶר עַל זֶה אָמְרוּ הִפְרִישׁ חַטָּאתוֹ עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל אֶמֶשׁ לֹא יְבִיאֶנָּה עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל הַיּוֹם וְאִם הֵבִיא כִּפֵּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם הִפְרִישָׁהּ אָבִיו וּמֵת וְהָיָה הַבֵּן מְחֻיָּב בְּאוֹתוֹ הַחֵטְא שֶׁלֹּא יְבִיאֶנָּה הַבֵּן עַל חֶטְאוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:\n",
+            "הַמֵּבִיא חַטָּאת עַל שְׁנֵי חֲטָאִים תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בִּדְמֵי חֶצְיָהּ לְחֵטְא זֶה וּבִדְמֵי חֶצְיָהּ לַחֵטְא הַשֵּׁנִי. וְכֵן שְׁנַיִם שֶׁהֵבִיאוּ חַטָּאת אַחַת עַל שְׁנֵי חֲטָאֵיהֶם תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְתִמָּכֵר וְיָבִיא זֶה חַטָּאתוֹ בִּדְמֵי חֶצְיָהּ וְיָבִיא זֶה חַטָּאתוֹ בִּדְמֵי חֶצְיָהּ:\n",
+            "הֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת עַל חֵטְא אֶחָד יַקְרִיב אֵי זוֹ שֶׁיִּרְצֶה וְהַשְּׁנִיָּה תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְיִפְּלוּ דָּמֶיהָ לִנְדָבָה:\n",
+            "הֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת עַל שְׁנֵי חֲטָאִים זוֹ תִּשָּׁחֵט לְשֵׁם חֵטְא הָאֶחָד וְהַשְּׁנִיָּה לְשֵׁם הַחֵטְא הַשֵּׁנִי:\n",
+            "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהַמּוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה אוֹ לְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּפַרְהֶסְיָא אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ קָרְבָּן כְּלָל. וְהַמּוּמָר לַעֲבֵרָה מִשְּׁאָר עֲבֵרוֹת אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ חַטָּאת עַל אוֹתוֹ הַחֵטְא. כֵּיצַד. מוּמָר לֶאֱכל חֵלֶב שֶׁאָכַל חֵלֶב בִּשְׁגָגָה וְהֵבִיא חַטָּאתוֹ אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. אֲפִלּוּ הָיָה מוּמָר לֶאֱכל חֵלֶב לְתֵאָבוֹן וְנִתְחַלֵּף לוֹ חֵלֶב בְּשֻׁמָּן וַאֲכָלוֹ וְהֵבִיא קָרְבָּן אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ. שֶׁמִּשֶּׁאָכַל בְּזָדוֹן בֵּין לְהַכְעִיס בֵּין לְתֵאָבוֹן הֲרֵי הוּא מוּמָר. הָיָה מוּמָר לֶאֱכל חֵלֶב וְשָׁגַג וְאָכַל דָּם מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n",
+            "מִי שֶׁשָּׁגַג וְהִפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאַחַר כָּךְ נַעֲשָׂה מוּמָר וְחָזַר בִּתְשׁוּבָה אוֹ נִשְׁתַּטָּה וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה. אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְחָה הַקָּרְבָּן בֵּינְתַיִם הֲרֵי זֶה חָזַר וְנִרְאָה שֶׁאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין לְפִיכָךְ יַקְרִיבֶנָּה עַצְמָהּ. וּכְשֵׁם שֶׁאִם נוֹלַד בּוֹ מוּם עוֹבֵר וְנִתְרַפֵּא יַחְזֹר לְכַשְׁרוּתוֹ כָּךְ אִם נִדְּחוּ הַבְּעָלִים וְחָזְרוּ וְנִרְאוּ יִקָּרֵב:\n",
+            "חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וַדָּאִים שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים חַיָּבִין לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְחַיָּבֵי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין פְּטוּרִין שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טז ל)</small> \"מִכּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ\". כָּךְ לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה שֶׁכָּל חֵטְא שֶׁאֵין מַכִּיר בּוֹ אֶלָּא ה' נִתְכַּפֵּר לוֹ. לְפִיכָךְ מִי שֶׁבָּא עַל יָדוֹ סְפֵק עֲבֵרָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֲפִלּוּ עִם חֲשֵׁכָה פָּטוּר מֵאָשָׁם תָּלוּי שֶׁכָּל הַיּוֹם מְכַפֵּר. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁאֵין מְבִיאִין עַל לֹא הוֹדַע שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים אָשָׁם תָּלוּי אֶלָּא אִם לֹא כִּפֵּר לוֹ יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:\n",
+            "אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים וְלֹא הַחַטָּאת וְלֹא הָאָשָׁם מְכַפְּרִין אֶלָּא עַל הַשָּׁבִים הַמַּאֲמִינִים בְּכַפָּרָתָן. אֲבָל הַמְבַעֵט בָּהֶן אֵינָן מְכַפְּרִין בּוֹ. כֵּיצַד. הָיָה מְבַעֵט וְהֵבִיא חַטָּאתוֹ אוֹ אֲשָׁמוֹ וְהוּא אוֹמֵר אוֹ מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ שֶׁאֵין אֵלּוּ מְכַפְּרִין. אַף עַל פִּי שֶׁקָּרְבוּ כְּמִצְוָתָן לֹא נִתְכַּפֵּר לוֹ וּכְשֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה מִבְּעִיטָתוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ. וְכֵן הַמְבַעֵט בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עָלָיו. לְפִיכָךְ אִם נִתְחַיֵּב בְּאָשָׁם תָּלוּי וְעָבַר עָלָיו יוֹם הַכִּפּוּרִים וְהוּא מְבַעֵט בּוֹ הֲרֵי זֶה לֹא נִתְכַּפֵּר לוֹ וּכְשֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים חַיָּב לְהָבִיא כָּל אָשָׁם תָּלוּי שֶׁהָיָה חַיָּב בּוֹ:\n",
+            "כָּל אֲשָׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה מְעַכְּבִין אֶת הַכַּפָּרָה חוּץ מֵאֲשַׁם נָזִיר. סְפֵק נָזִיר וּסְפֵק מְחֻסְּרֵי כְּפָרָה וּסְפֵק סוֹטָה כֻּלָּם מְבִיאִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶן אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים:\n",
+            "מִי שֶׁהוּא מְחֻיָּב חַטָּאת אוֹ אָשָׁם וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא מִבֵּית דִּין לֵהָרֵג אִם הָיָה זִבְחוֹ זָבוּחַ מַשְׁהִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם וְאַחַר כָּךְ יֵהָרֵג. וְאִם עֲדַיִן לֹא נִשְׁחַט הַזֶּבַח אֵין מַשְׁהִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּקְרִיבוּ עָלָיו:\n"
+        ],
+        [
+            "הָעוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּב חַטָּאת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת אֲפִלּוּ עָשָׂה הָאַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ אֵלּוּ שֶׁמָּנִינוּ בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּב אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת. וְכֵן אִם עָשָׂה מַעֲשֶׂה אֶחָד שֶׁהוּא חַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם שֵׁמוֹת הַרְבֵּה חַיָּב עַל כָּל שֵׁם וְשֵׁם וְהוּא שֶׁהָיוּ הָאִסּוּרִין כֻּלָּן בָּאִין כְּאַחַת אוֹ אִסּוּר מוֹסִיף אוֹ אִסּוּר כּוֹלֵל. כֵּיצַד. הַשּׁוֹחֵט בֶּהֱמַת קָדָשִׁים חוּץ לָעֲזָרָה בְּשַׁבָּת לַעֲבוֹדָה זָרָה חַיָּב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת. מִשּׁוּם שׁוֹחֵט קָדָשִׁים בַּחוּץ וּמִשּׁוּם מְחַלֵּל שַׁבָּת וּמִשּׁוּם עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהֲרֵי שְׁלֹשֶׁת הָאִסּוּרִין בָּאִין כְּאַחַת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאוֹמֵר בִּגְמַר זְבִיחָה הוּא עוֹבֵד אוֹתָהּ. אֲבָל אִם לֹא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ לְכָךְ מִשֶּׁיִּשְׁחֹט בָּהּ מְעַט לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה תֵּאָסֵר וְאֵינוֹ חַיָּב מִשּׁוּם שְׁחוּטֵי חוּץ עַד שֶׁיִּשְׁחֹט שְׁנַיִם אוֹ רֹב שְׁנַיִם. וְנִמְצָא כְּשֶׁגָּמַר הַשְּׁחִיטָה שָׁחַט בְּהֵמָה הָאֲסוּרָה לְקָרְבָּן שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם שׁוֹחֵט בַּחוּץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָיְתָה חַטָּאת הָעוֹף וְהָיָה חֲצִי קָנֶה שֶׁלָּהּ פָּגוּם וְהוֹסִיף בּוֹ כָּל שֶׁהוּא בְּשַׁבָּת לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה חַיָּב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת שֶׁהֲרֵי שְׁלֹשֶׁת הָאִסּוּרִין בָּאִים כְּאַחַת. וְכֵן הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת מִפְּנֵי שֶׁשְּׁנֵי הָאִסּוּרִין בָּאִין כְּאַחַת. הַבָּא עַל אֵשֶׁת אָחִיו הַקַּיָּם כְּשֶׁהִיא נִדָּה מֵבִיא שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח וְהֵן שְׁנֵי אִסּוּרִין הַבָּאִין כְּאַחַת וּמִשּׁוּם נִדָּה שֶׁהוּא אִסּוּר מוֹסִיף שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁנִּתְוַסֵּף בָּהּ אִסּוּר זֶה לְבַעְלָהּ נוֹסַף לִיבָמָהּ. וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הַבָּא עַל אָבִיו חַיָּב שְׁתַּיִם אַחַת מִשּׁוּם <small>(ויקרא יח ז)</small> \"עֶרְוַת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה\" וּמִשּׁוּם <small>(ויקרא יח כב)</small> \"וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב\". וְכֵן הַבָּא עַל אֲחִי אָבִיו חַיָּב שְׁתַּיִם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יח יד)</small> \"עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה\". הַבָּא עַל הַזָּכוּר וְהֵבִיא זָכוּר עָלָיו בְּהֶעְלֵם אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שְׁנֵי גּוּפִין אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב הַשּׁוֹכֵב וְהַנִּשְׁכָּב שֵׁם אֶחָד הוּא. וְכֵן הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה וְהֵבִיא בְּהֵמָה עָלָיו בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. עָשׂוּ הַשּׁוֹכֵב וְהַנִּשְׁכָּב בִּבְהֵמָה וְזָכוּר כִּבְעִילָה אַחַת: \n",
+            "יֵשׁ בּוֹעֵל בְּעִילָה אַחַת וְחַיָּב עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה חַטָּאוֹת. כֵּיצַד. יַעֲקֹב שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת מִזִּלְפָּה וּשְׁמָהּ תִּמְנַע. נָשָׂא לָבָן תִּמְנַע וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בַּת וּשְׁמָהּ סֶרַח. וְאֵין לְלָבָן בַּת אֶלָּא רָחֵל לְבַדָּהּ. נִמְצֵאת סֶרַח בַּת בַּת יַעֲקֹב וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ מֵאָבִיהָ הֵן שְׁנֵי אִסּוּרִין הַבָּאִין כְּאַחַת. נִשֵּׂאת סֶרַח לִרְאוּבֵן וְנֶאֶסְרָה עַל שְׁאָר בְּנֵי יַעֲקֹב נוֹסָף בָּהּ אִסּוּר לְיַעֲקֹב וַהֲרֵי הִיא כַּלָּתוֹ. מֵת רְאוּבֵן אוֹ גֵּרֵשׁ וְנִשֵּׂאת סֶרַח זוֹ לַאֲחִי יַעֲקֹב מֵאִמּוֹ מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֶסְרָה עַל שְׁאָר אֲחֵי יַעֲקֹב נוֹסַף לְיַעֲקֹב בָּהּ אִסּוּר אֵשֶׁת אָחִיו. מֵת אוֹ גֵּרֵשׁ וְנִשֵּׂאת סֶרַח זוֹ לְיִשְׁמָעֵאל מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֶסְרָה עַל שְׁאָר אֲחֵי יִשְׁמָעֵאל נוֹסַף לְיַעֲקֹב בָּהּ אִסּוּר אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו. מֵת יִשְׁמָעֵאל וְנָפְלָה לְיִבּוּם לִפְנֵי יִצְחָק וְעָבַר יִצְחָק וְיִבְּמָהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא שְׁנִיָּה לוֹ מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֶסְרָה עַל שְׁאָר אֶחָיו נוֹסַף בָּהּ אִסּוּר לְיַעֲקֹב מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָבִיו וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁשְּׁנֵי הָאִסּוּרִין בָּאִין כְּאַחַת. אִם שָׁגַג יַעֲקֹב וּבָא עַל סֶרַח זוֹ כְּשֶׁהִיא נִדָּה בְּחַיֵּי יִצְחָק בַּעְלָהּ וּבְחַיֵּי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב הֲרֵי זֶה חַיָּב עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה חַטָּאוֹת. מִשּׁוּם בַּת בִּתּוֹ. וּמִשּׁוּם אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ. וּמִשּׁוּם כַּלָּתוֹ. וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו. וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו. וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אָבִיו. וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ. וּמִשּׁוּם נִדָּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n",
+            "כָּל אֵלּוּ שֶׁתֵּאָסֵר זוֹ הָעֶרְוָה עֲלֵיהֶן בְּאִסּוּר מוֹסִיף. צָרִיךְ שֶׁיְּהוּ הָאֲנָשִׁים הָאֲחֵרִים מְצוּיִין בָּעוֹלָם כְּדֵי שֶׁתֵּאָסֵר עֲלֵיהֶן וּמִתּוֹךְ שֶׁתֵּאָסֵר עֲלֵיהֶן יִתְוַסֵּף אִסּוּר אַחֵר לָזֶה. אֲבָל אִם אֵינָן מְצוּיִין אֵין אוֹמְרִין הוֹאִיל אִלּוּ הָיָה לָזֶה בָּנִים אוֹ אַחִים הָיְתָה נֶאֶסְרָה עֲלֵיהֶן יִתְוַסֵּף בָּהּ אִסּוּר לַזָּקֵן. שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם עַתָּה לֹא בֵּן וְלֹא אָח. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן:\n",
+            "מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שָׁלֹשׁ נָשִׁים. וּבָא עַל אִמָּהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן שֶׁהִיא אֵם אִמָּהּ שֶׁל שְׁנִיָּה שֶׁהִיא אֵם אָבִיהָ שֶׁל שְׁלִישִׁית. אַף עַל פִּי שֶׁזְּקֵנָה זוֹ הִיא חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חָמִיו וּשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת הֵן וְאִסּוּר בַּת אַחַת הִיא אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּאִשָּׁה וּבִתָּהּ וּבַת בְּנָהּ וּבַת בִּתָּהּ <small>(ויקרא יח יז)</small> \"שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִיא\". הַכָּתוּב עָשָׂה שְׁלֹשָׁה גּוּפִין כְּגוּף אֶחָד לְפִיכָךְ יֵחָשְׁבוּ הַשְּׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת כְּשֵׁם אֶחָד:\n",
+            "אֲבָל הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא אֲחוֹת אָבִיו וְהִיא אֲחוֹת אִמּוֹ חַיָּב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כ יז)</small> \"עֶרְוַת אֲחוֹתוֹ גִּלָּה\". חַיָּב עַל אֲחוֹתוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֲחוֹת אִמּוֹ וַאֲחוֹת אָבִיו. וְהֵיאַךְ תִּהְיֶה זֹאת כְּגוֹן שֶׁבָּא עַל אִמּוֹ וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה שְׁתֵּי בָּנוֹת וּבָעַל אַחַת מִבְּנוֹתָיו וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בֵּן. כְּשֶׁיָּבוֹא הַמַּמְזֵר הַזֶּה עַל הַבַּת הַשֵּׁנִית. שֶׁהִיא אֲחוֹת אִמּוֹ הַמַּמְזֶרֶת. שֶׁהִיא אֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו. שֶׁהִיא אֲחוֹת אָבִיו מֵאִמּוֹ. חַיָּב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n"
+        ],
+        [
+            "הַבָא עַל עֶרְוָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בֵּין בְּעִילָה וּבְעִילָה יָמִים הַרְבֵּה. הוֹאִיל וְלֹא נוֹדַע לוֹ בֵּינְתַיִם וַהֲרֵי הִיא גּוּף אֶחָד. הֲרֵי הַכּל שְׁגָגָה אַחַת וְאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. אֲבָל אִם שָׁגַג בָּהּ וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ וְחָזַר וְשָׁגַג בָּהּ עַצְמָהּ וּבְעָלָהּ. וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ וְחָזַר וְשָׁגַג בָּהּ עַצְמָהּ וּבְעָלָהּ. חַיָּב עַל כָּל בְּעִילָה וּבְעִילָה. שֶׁהַיְדִיעוֹת מְחַלְּקוֹת הַשְּׁגָגוֹת:\n",
+            "הַבָּא עַל הָעֶרְוָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת. וְזוֹ הַנִּבְעֶלֶת הָיְתָה לָהּ יְדִיעָה בֵּין כָּל בִּיאָה וּבִיאָה. שֶׁנִּמְצְאוּ הַבִּיאוֹת אֶצְלָהּ בְּהַעֲלָמוֹת הַרְבֵּה. הוּא מֵבִיא חַטָּאת אַחַת. וְהִיא מְבִיאָה חַטָּאת עַל כָּל בִּיאָה וּבִיאָה. הוּא הָיוּ לוֹ יְדִיעוֹת בֵּינְתַיִם וְהִיא בְּהֶעְלֵם אַחַת. הוּא מֵבִיא חַטָּאוֹת הַרְבֵּה וְהִיא מְבִיאָה חַטָּאת אַחַת:\n",
+            "הַבָּא עַל עֲרָיוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּן מִשֵּׁם אֶחָד הוֹאִיל וְהֵן גּוּפִים מֻחְלָקִים חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁבָּעַל חֲמֵשׁ נָשָׁיו נִדּוֹת. אוֹ שֶׁבָּא עַל חֲמֵשׁ אַחְיוֹתָיו אוֹ עַל חֲמֵשׁ בְּנוֹתָיו בְּהֶעְלֵם אַחַת. חַיָּב עַל כָּל גּוּף וְגוּף. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁזֶּה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים הַבָּא עַל הַזָּכוּר וְהֵבִיא זָכוּר עָלָיו בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּב חַטָּאת אַחַת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה אוֹתוֹ הַזָּכוּר עַצְמוֹ. אֲבָל אִם הָיָה זָכוּר אַחֵר. בֵּין שֶׁבָּא עַל שְׁנַיִם בֵּין שֶׁבָּא עַל זֶה וְהֵבִיא זֶה עָלָיו חַיָּב עַל כָּל גּוּף וְגוּף. וְהוּא הַדִּין בְּבָא עַל הַבְּהֵמָה וְהֵבִיא בְּהֵמָה עָלָיו:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה עָלֶיהָ בְּהֵמוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיֶּבֶת חַטָּאת עַל כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה. שֶׁהֲרֵי גּוּפִין מֻחְלָקִין וַהֲרֵי זוֹ כְּמִי שֶׁנִּבְעֲלָה לַאֲנָשִׁים הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אֶחָד שֶׁהִיא חַיֶּבֶת חַטָּאת עַל כָּל אִישׁ וְאִישׁ:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וְשָׁמְעָה שֶׁמֵּת אוֹ שֶׁבָּאוּ עֵדִים שֶׁמֵּת וְנִשֵּׂאת בֵּין עַל פִּי עַצְמָהּ בֵּין עַל פִּי בֵּית דִּין. וְנוֹדַע שֶׁבַּעְלָהּ קַיָּם. חַיֶּבֶת קָרְבָּן אֶחָד. וְאִם נִשֵּׂאת לַאֲנָשִׁים הַרְבֵּה אוֹ שֶׁזִּנְּתָה עִם אֲנָשִׁים הַרְבֵּה. חַיֶּבֶת חַטָּאת עַל כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִפְּנֵי שֶׁהֵן גּוּפִים מֻחְלָקִין וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכּל בִּשְׁגָגָה אַחַת. הַבָּא עַל הַנִּדָּה בִּשְׁגָגָה וְטָהֲרָה מִנִּדָּתָהּ וְטָבְלָה וְחָזְרָה וְרָאֲתָה נִדָּה וּבָא עָלֶיהָ פַּעַם שְׁנִיָּה בְּאוֹתָהּ שְׁגָגָה עַצְמָהּ. חַיָּב עַל כָּל פַּעַם וּפַעַם. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם אַחַת וְהוּא גּוּף אֶחָד. שֶׁזְּמַן נִדּוּת זֶה חוּץ מִזְּמַן נִדּוּת הַשֵּׁנִית. וַהֲרֵי הֵן כִּשְׁתֵּי נָשִׁים נִדּוֹת:\n",
+            "הַבָּא עַל אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וֶסְתָּהּ וְרָאֲתָה דָּם בִּשְׁעַת הַתַּשְׁמִישׁ. הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִקָּרְבַּן חַטָּאת מִפְּנֵי שֶׁזֶּה כְּאָנוּס הוּא וְלֹא שׁוֹגֵג. שֶׁהַשּׁוֹגֵג הָיָה לוֹ לִבְדֹּק וּלְדַקְדֵּק וְאִלּוּ בָּדַק יָפֶה יָפֶה וְדִקְדֵּק בִּשְׁאֵלוֹת לֹא הָיָה בָּא לִידֵי שְׁגָגָה וּלְפִי שֶׁלֹּא טָרַח בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה צָרִיךְ כַּפָּרָה. אֲבָל זֶה מַה לּוֹ לַעֲשׂוֹת הֲרֵי טְהוֹרָה הָיְתָה וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וֶסְתָּהּ בָּעַל אֵין זֶה אֶלָּא אֹנֶס. וּלְפִיכָךְ בֵּין שֶׁנִּמְצָא דָּם עַל עֵד שֶׁלָּהּ בֵּין שֶׁנִּמְצָא עַל עֵד שֶׁלּוֹ פְּטוּרִין. אֲבָל אִם עָבַר וּבָא עָלֶיהָ סָמוּךְ לַוֶּסֶת וְדִמָּה שֶׁיִּבְעל וְיִפְרשׁ קֹדֶם שֶׁתִּרְאֶה דָּם וְרָאֲתָה בִּשְׁעַת הַתַּשְׁמִישׁ. חַיָּבִין בְּקָרְבָּן. שֶׁזּוֹ הִיא שְׁגָגָה. לְפִיכָךְ אִם נִמְצָא דָּם עַל עֵד שֶׁלּוֹ שְׁנֵיהֶם טְמֵאִים וְחַיָּבִין בְּקָרְבָּן. נִמְצָא עַל עֵד שֶׁלָּהּ. אִם קִנְּחָה עַצְמָהּ מִיָּד כְּשֶׁפֵּרַשׁ הַבַּעַל וְלֹא שָׁהֲתָה שְׁנֵיהֶם טְמֵאִים וְחַיָּבִין בְּקָרְבָּן. ואִם שָׁהֲתָה כְּדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט יָדָהּ לְתַחַת הַכַּר אוֹ לְתַחַת הַכֶּסֶת וְתִטּל עֵד לִבְדֹּק בּוֹ וְאַחַר כָּךְ קִנְּחָה עַצְמָהּ שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים בְּסָפֵק וּפְטוּרִין מִקָּרְבָּן. וְאִם שָׁהֲתָה כְּדֵי שֶׁתֵּרֵד מִן הַמִּטָּה וְתָדִיחַ אֶת פָּנֶיהָ וְאַחַר כָּךְ קִנְּחָה עַצְמָהּ וְנִמְצָא דָּם. בַּעְלָהּ טָהוֹר:\n",
+            "מִי שֶׁעָבַר וּבָעַל סָמוּךְ לַוֶּסֶת עַל דַּעַת שֶׁתִּקְדֹּם בִּיאָתוֹ לִרְאִיַּת הַדָּם וְהִרְגִּישָׁה הָאִשָּׁה שֶׁנִּטְמֵאת בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ וְאָמְרָה לוֹ נִטְמֵאתִי. הֲרֵי זֶה לֹא יִפְרשׁ כְּשֶׁהוּא מִתְקַשֶּׁה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה. וְאִם לֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִפְרשׁ מִיָּד וּפֵרַשׁ כְּשֶׁהוּא מִתְקַשֶּׁה חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. אַחַת עַל כְּנִיסָתוֹ שֶׁהֲרֵי בָּעַל נִדָּה וְאַחַת עַל יְצִיאָתוֹ שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָאָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁיָּדַע שֶׁאָסוּר לִבְעל בִּשְׁעַת הַוֶּסֶת וְדִמָּה שֶׁתִּקְדֹּם בְּעִילָתוֹ לִרְאִיָּתָהּ וְלֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִפְרשׁ מִיָּד. שֶׁנִּמְצְאוּ לוֹ שְׁתֵּי הַעֲלָמוֹת בִּשְׁתֵּי הַבְּעִילוֹת. אֲבָל אִם לֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִבְעל בִּשְׁעַת הַוֶּסֶת וְלֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִפְרשׁ מִן הַטֻּמְאָה מִיָּד אַף עַל פִּי שֶׁפֵּרַשׁ מִיָּד וְהוּא מִתְקַשֶּׁה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. מִפְּנֵי שֶׁכְּנִיסָתוֹ וִיצִיאָתוֹ שֶׁהֵן כִּשְׁתֵּי בְּעִילוֹת בִּשְׁגָגָה אַחַת הֵן וּבְהֶעְלֵם אַחַת עָשָׂה הַכּל. וְהוּא הַדִּין בִּשְׁאָר הָעֲרָיוֹת שֶׁאִם שָׁגַג וּבָא עַל הָעֶרְוָה עַל דַּעַת שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת וְנוֹדַע לוֹ שֶׁהִיא עֶרְוָה וְהוּא בְּתוֹךְ הַתַּשְׁמִישׁ. לֹא יִפְרשׁ מִיָּד שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָאָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ. וְאִם לֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִפְרשׁ מִיָּד וּפֵרַשׁ וְהוּא מִתְקַשֶּׁה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. שֶׁהַכּל שְׁגָגָה אַחַת הִיא:\n"
+        ],
+        [
+            "דִין שִׁגְגַת הַמַּאֲכָלוֹת כְּדִין שִׁגְגַת הַבְּעִילוֹת. לְפִיכָךְ אִם אָכַל אֲכִילוֹת הַרְבֵּה מִשֵּׁם אֶחָד בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן יָמִים רַבִּים אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. כֵּיצַד. אָכַל חֵלֶב הַיּוֹם וְאָכַל חֵלֶב לְמָחָר וְחֵלֶב לְמָחָר בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בִּשְׁלֹשָׁה תַּמְחוּיִין אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. אֲבָל אִם אָכַל כְּזַיִת חֵלֶב וְנוֹדַע לוֹ וְחָזַר וְאָכַל כְּזַיִת חֵלֶב וְנוֹדַע לוֹ. חַיָּב עַל כָּל אֲכִילָה וַאֲכִילָה שֶׁהַיְדִיעוֹת מְחַלְּקוֹת הַשְּׁגָגוֹת. אָכַל כַּחֲצִי זַיִת חֵלֶב וְחָזַר וְאָכַל כַּחֲצִי זַיִת חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שֵׁנִי תַּמְחוּיִין וְאַף עַל פִּי שֶׁהִפְסִיק בֵּינֵיהֶן הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין וּמֵבִיא חַטָּאת. שֶׁאֵין הַתַּמְחוּיִין מְחַלְּקִין. וְהוּא שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה בֵּינֵיהֶן יוֹתֵר מִכְּדֵי אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְטָרֵף הַשִּׁעוּר לְמֵזִיד לְמַלְקוֹת כָּךְ מִצְטָרֵף הַשִּׁעוּר לְשׁוֹגֵג לְקָרְבָּן:\n",
+            "אָכַל נוֹתָר מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים כְּזַיִת מִכָּל זֶבַח בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁאֲכָלָן בַּחֲמִשָּׁה תַּמְחוּיִין אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת שֶׁכֻּלָּן שֵׁם אֶחָד הֵן וְהַתַּמְחוּיִין אֵינָן מְחַלְּקִין. וְגוּפֵי הַזְּבָחִים אֵינָן מְחַלְּקִין. שֶׁאֶחָד הָאוֹכֵל בָּשָׂר מִזְּבָחִים רַבִּים אוֹ מִזֶּבַח אֶחָד. וְכֵן הַשּׁוֹחֵט חֲמִשָּׁה זְבָחִים בַּחוּץ בְּהֶעְלֵם אַחַת. אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְמִשְׁתַּחֲוֶה לְחָמֵשׁ צוּרוֹת בְּהֶעְלֵם אַחַת:\n",
+            "הִקִּיז דָּם לִבְהֶמְתּוֹ וְקִבְּלוֹ בִּשְׁנֵי כּוֹסוֹת וּשְׁתָאָן בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא חַטָּאת אַחַת:\n",
+            "הָאוֹכֵל מַאֲכָלוֹת הַרְבֵּה מִשֵּׁמוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּב עַל כָּל שֵׁם וְשֵׁם. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁאָכַל חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל כְּזַיִת מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּהֶעְלֵם אַחַת מֵבִיא אַרְבַּע חַטָּאוֹת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. וְכֵן הָאוֹכֵל כְּזַיִת אֶחָד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ בּוֹ שֵׁמוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת. אִם נִתְקַבְּצוּ בְּאִסּוּר מוֹסִיף אוֹ בְּאִסּוּר כּוֹלֵל אוֹ בְּאִסּוּר בַּת אַחַת חַיָּב עַל כָּל שֵׁם וְשֵׁם. לְפִיכָךְ הַטָּמֵא שֶׁאָכַל כְּזַיִת חֵלֶב וְנוֹתָר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מֵבִיא אַרְבַּע חַטָּאוֹת וְאָשָׁם. חַטָּאת אַחַת מִשּׁוּם טָמֵא שֶׁאָכַל קוֹדֶשׁ. וְאַחַת מִשּׁוּם אוֹכֵל חֵלֶב. וְאַחַת מִשּׁוּם אוֹכֵל נוֹתָר. וְאַחַת מִשּׁוּם יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְהוּא שֶׁיִּצְטָרֵף אֹכֶל אַחֵר עִם כְּזַיִת זֶה עַד שֶׁיַּשְׁלִימוֹ לִכְכוֹתֶבֶת. וּמֵבִיא אָשָׁם וַדַּאי לִמְעִילָה שֶׁהֲרֵי נֶהֱנָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ בִּשְׁגָגָה:\n",
+            "הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אַחַת הִיא:\n",
+            "הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁנֵי אִסּוּרִין הַבָּאִין כְּאֶחָד:\n",
+            "אָכַל כַּחֲצִי זַיִת חֵלֶב וְכַחֲצִי זַיִת דָּם בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ חַיָּב קָרְבָּן. כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָאִסּוּרִין מִצְטָרְפִין לַמַּלְקוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת כָּךְ אֵין מִצְטָרְפִין לְקָרְבָּן:\n",
+            "אָכַל כַּחֲצִי זַיִת וְנוֹדַע לוֹ וְחָזַר וְשָׁכַח וְאָכַל כַּחֲצִי זַיִת אַחֵר בְּהֶעְלֵם שֵׁנִי פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי נוֹדַע לוֹ בֵּינְתַיִם וְיֵשׁ יְדִיעָה לַחֲצִי שִׁעוּר. וְכֵן אִם כָּתַב אוֹת אַחַת [בְּשַׁבָּת] בִּשְׁגָגָה וְנוֹדַע לוֹ וְחָזַר וְשָׁכַח וְכָתַב אוֹת שְׁנִיָּה סְמוּכָה לָהּ בְּהֶעְלֵם שֵׁנִי פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכֵן אִם הוֹצִיא שְׁתֵּי אַמּוֹת בְּשׁוֹגֵג וּשְׁתֵּי אַמּוֹת בְּמֵזִיד וּשְׁתֵּי אַמּוֹת בְּשׁוֹגֵג. אִם בִּזְרִיקָה חַיָּב. לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵין יְדִיעָה לַחֲצִי שִׁעוּר אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לְהַחְזִירָהּ. לְפִיכָךְ לֹא הוֹעִילָה לוֹ הַיְדִיעָה שֶׁבֵּינְתַיִם. וְאִם בְּהַעֲבָרָה פָּטוּר שֶׁיֵּשׁ יְדִיעָה לַחֲצִי שִׁעוּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n",
+            "הָאוֹכֵל כְּזַיִת חֵלֶב וּכְזַיִת חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אַחַת וְנוֹדַע לוֹ עַל הָרִאשׁוֹן וְחָזַר וְנוֹדַע לוֹ עַל הַשֵּׁנִי מֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת שֶׁהַיְדִיעוֹת מְחַלְּקוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִפְרִישׁ הַקָּרְבָּן. אֲבָל אִם נוֹדַע לוֹ עַל שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת מֵבִיא חַטָּאת אַחַת. וְכֵן יֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא הַדִּין בִּבְעִילוֹת:\n",
+            "אָכַל כְּזַיִת וּמֶחֱצָה בְּהֶעְלֵם אַחַת וְנוֹדַע לוֹ עַל כְּזַיִת וְחָזַר וְאָכַל חֲצִי זַיִת בְּהֵעָלְמוֹ שֶׁל שֵׁנִי. אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. שֶׁאֵין חֲצִי זַיִת הָאַחֲרוֹן מִצְטָרֵף לָרִאשׁוֹן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּהֵעָלְמוֹ שֶׁהֲרֵי נוֹדַע לוֹ עַל מִקְצָת הַעֲלָמָה רִאשׁוֹנָה:\n",
+            "אָכַל שְׁנֵי זֵיתֵי חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אַחַת וְנוֹדַע לוֹ עַל אַחַת מֵהֶן וְחָזַר וְאָכַל כְּזַיִת אַחֵר בְּהֵעָלְמוֹ שֶׁל שֵׁנִי וְהֵבִיא חַטָּאת עַל הָרִאשׁוֹן. רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי מִתְכַּפְּרִין אֲבָל שְׁלִישִׁי לֹא נִתְכַּפֵּר. אֶלָּא כְּשֶׁיִּוָּדַע לוֹ עָלָיו יָבִיא חַטָּאת אַחֶרֶת. הֵבִיא חַטָּאת עַל הַשְּׁלִישִׁי. שְׁלִישִׁי וְשֵׁנִי מִתְכַּפְּרִין שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּהֶעְלֵם אַחַת. וְרִאשׁוֹן לֹא נִתְכַּפֵּר בְּחַטָּאת זוֹ. הֵבִיא חַטָּאת עַל הָאֶמְצָעִי. שְׁלָשְׁתָּן מִתְכַּפְּרִין. מִפְּנֵי שֶׁהָרִאשׁוֹן וְהַשְּׁלִישִׁי בְּהֵעָלְמוֹ שֶׁל אֶמְצָעִי. וּכְשֶׁיִּוָּדַע לּוֹ עַל הָרִאשׁוֹן וְעַל הַשְּׁלִישִׁי אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא חַטָּאת אַחֶרֶת:\n",
+            "מִי שֶׁאָכַל חֲתִיכָה מִשְּׁתֵי חֲתִיכוֹת וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם אָכַל חֵלֶב אוֹ שֻׁמָּן וְאָכַל חֲתִיכָה אַחֶרֶת מִשְּׁתֵי חֲתִיכוֹת וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם אָכַל חֵלֶב אוֹ שֻׁמָּן וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ בְּוַדַּאי שֶׁחֵלֶב אָכַל בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה. אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. שֶׁיְּדִיעַת סָפֵק שֶׁהָיְתָה לוֹ בֵּינְתַיִם אַף עַל פִּי שֶׁמְּחַלֶּקֶת לַאֲשָׁמוֹת אֵינָהּ מְחַלֶּקֶת לְחַטָּאוֹת:\n"
+        ],
+        [
+            "הַמִּשְׁתַחֲוְה לַעֲבוֹדָה זָרָה וְנִסֵּךְ וְקִטֵּר וְזִבֵּחַ בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּב אַרְבַּע חַטָּאוֹת. וְכֵן אִם פִּעֵר עַצְמוֹ לִפְעוֹר וְזָרַק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס בְּהֶעְלֵם אַחַת. חַיָּב שְׁתַּיִם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה יְהֵא חַיָּב עַל כָּל עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהֵזִיד בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְשָׁגַג בַּעֲבוֹדוֹת אֵלּוּ. אֲבָל אִם הֵזִיד בַּעֲבוֹדוֹת אֵלּוּ וְשָׁגַג בַּעֲבוֹדָה זָרָה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. כֵּיצַד. יָדַע שֶׁזּוֹ עֲבוֹדָה זָרָה וְשֶׁאָסוּר לְעָבְדָהּ אֲבָל לֹא יָדַע שֶׁהַהִשְׁתַּחֲוָיָה וְהַנִּסּוּךְ עֲבֵרָה וְהִשְׁתַּחֲוָה וְנִסֵּךְ חַיָּב שְׁתַּיִם. יָדַע שֶׁאֵלּוּ עֲבוֹדוֹת הֵן וְאָסוּר לַעֲבֹד בָּהֶן לְאֵל אַחֵר וְלֹא יָדַע שֶׁזּוֹ עֲבוֹדָה זָרָה לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב וְעָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאֵין קְרוּיִין עֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב וַעֲבָדָהּ בְּכָל הָעֲבוֹדוֹת אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת:\n",
+            "כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בְּשַׁבָּת כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִקַּר שַׁבָּת וְשָׁכַח שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַשַּׁבָּת. אוֹ שֶׁנִּשְׁבָּה וְהוּא קָטָן לְבֵין הָעַכּוּ\"ם אוֹ נִתְגַּיֵּר קָטָן וְהוּא בֵּין הָעַכּוּ\"ם. אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת שֶׁהַכּל שְׁגָגָה אַחַת הִיא. וְכֵן חַיָּב חַטָּאת אַחַת עַל כָּל חֵלֶב שֶׁאָכַל וְחַטָּאת אַחַת עַל דָּם שֶׁאָכַל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בַּעֲבוֹדוֹת אֵלּוּ. וְכָל הַיּוֹדֵעַ עִקַּר שַׁבָּת אֲבָל שָׁכַח שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת וְדִמָּה שֶׁהוּא חֹל אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בּוֹ מְלָאכוֹת הַרְבֵּה חַיָּב חַטָּאת אַחַת עַל הַיּוֹם כֻּלּוֹ וְכֵן חַטָּאת עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת שֶׁשָּׁגַג בּוֹ:\n",
+            "וְכָל הַיּוֹדֵעַ שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת וְשָׁגַג בִּמְלָאכוֹת וְלֹא יָדַע שֶׁמְּלָאכוֹת אֵלּוּ אֲסוּרוֹת אוֹ שֶׁיָּדַע שֶׁהֵן אֲסוּרוֹת וְלֹא יָדַע שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה. חַיָּב חַטָּאת עַל כָּל אַב מְלָאכָה וּמְלָאכָה. אֲפִלּוּ עָשָׂה הָאַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת בְּהֶעְלֵם אַחַת מֵבִיא שְׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע חַטָּאוֹת:\n",
+            "שָׁכַח שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת וְשָׁגַג אַף בִּמְלָאכוֹת וְלֹא יָדַע שֶׁמְּלָאכוֹת אֵלּוּ אֲסוּרוֹת אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת:\n",
+            "הָעוֹשֶׂה אָב וְתוֹלְדוֹתָיו בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הָעוֹשֶׂה תּוֹלָדוֹת הַרְבֵּה שֶׁל אָב אֶחָד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת:\n",
+            "עָשָׂה תּוֹלָדָה שֶׁל אָב זֶה וְתוֹלָדָה שֶׁל אָב זֶה בְּהֶעְלֵם אַחַת. יֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת:\n",
+            "עָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת. כְּגוֹן שֶׁזָּרַע וְהִבְרִיךְ וְהִרְכִּיב בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. וּכְבָר נִתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת הָאָבוֹת וְהַתּוֹלָדוֹת וְהַמְּלָאכוֹת שֶׁהֵן מֵעֵין אָבוֹת:\n",
+            "עָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה בֵּין בִּזְדוֹן שַׁבּתַ וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת בֵּין בְּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת חַיָּב עַל כָּל מְלָאכָה וּמְלָאכָה. כֵּיצַד. יָדַע שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת וְזָרַע בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהַזְּרִיעָה מְלָאכָה. וְכֵן בְּשַׁבָּת שְׁנִיָּה יָדַע שֶׁהוּא שַׁבָּת וְנָטַע בָּהּ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהַנְּטִיעָה אֲסוּרָה מִשּׁוּם מְלָאכָה. וְכֵן בְּשַׁבָּת שְׁלִישִׁית הִבְרִיךְ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהַהַבְרָכָה מְלָאכָה. חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת. מִפְּנֵי שֶׁהַשַּׁבָּתוֹת כְּגוּפִין מֻחְלָקִין:\n",
+            "שָׁגַג שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת וְזָרַע בּוֹ וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַזְּרִיעָה מְלָאכָה. וְכֵן בְּשַׁבָּת שְׁנִיָּה שָׁכַח שֶׁהוּא שַׁבָּת וְנָטַע בּוֹ וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַנְּטִיעָה מְלָאכָה. וְכֵן בַּשְּׁלִישִׁית שָׁכַח שֶׁהוּא שַׁבָּת וְהִבְרִיךְ אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַהַבְרָכָה מְלָאכָה. הֲרֵי זֶה חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. שֶׁהַיָּמִים שֶׁבֵּין שַׁבָּת לְשַׁבָּת הֲרֵי הֵן כִּידִיעָה אַחַת לְחַלֵּק:\n",
+            "מִי שֶׁקָּצַר וְטָחַן כִּגְרוֹגֶרֶת בְּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. וְחָזַר וְקָצַר וְטָחַן כִּגְרוֹגֶרֶת בִּזְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת שֶׁהוּא חַיָּב עַל כָּל מְלָאכָה וּמְלָאכָה. וְנוֹדַע לוֹ עַל קְצִירָה שֶׁל שִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת. קְצִירָה גּוֹרֶרֶת קְצִירָה וּטְחִינָה גּוֹרֶרֶת טְחִינָה וּכְאִלּוּ עָשָׂה אַרְבַּעְתָּן בְּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. וְכֵיוָן שֶׁהִקְרִיב חַטָּאת זוֹ נִתְכַּפֵּר לוֹ עַל הַכּל. וּכְשֶׁיְּדָעֵם אַחַר כֵּן אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא חַטָּאת אַחֶרֶת. אֲבָל אִם נוֹדַע לוֹ תְּחִלָּה עַל קְצִירָהּ שֶׁל זְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת וְהִקְרִיב חַטָּאת. נִתְכַּפֵּר לוֹ עַל זוֹ הַקְּצִירָה שֶׁנּוֹדַע לוֹ עָלֶיהָ וְעַל הַקְּצִירָה וְהַטְּחִינָה שֶׁל שִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת. מִפְּנֵי שֶׁשְּׁנֵיהֶן כִּמְלָאכָה אַחַת וְנִגְרְרָה קְצִירָה וּטְחִינָה עִם הַקְּצִירָה וְתִשָּׁאֵר הַטְּחִינָה שֶׁל זְדוֹן שַׁבָּת עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ עָלֶיהָ וְיָבִיא חַטָּאת שְׁנִיָּה. קָצַר כַּחֲצִי גְּרוֹגֶרֶת בְּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת וְחָזַר וְקָצַר כַּחֲצִי גְּרוֹגֶרֶת בִּזְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין. קְצִירָהּ גּוֹרֶרֶת קְצִירָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר מְלָאכוֹת:\n",
+            "הַמִּתְכַּוֵּן לַחְתֹּךְ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחֻבָּר אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לַחֲתִיכָה הוֹאִיל וְלֹא עָשָׂה מַחְשַׁבְתּוֹ פָּטוּר מִן הַחַטָּאת שֶׁזֶּה כְּמִתְעַסֵּק וְלֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים:\n",
+            "הַחוֹתֶה גֶּחָלִים בְּשַׁבָּת שֶׁהוּא מְכַבֶּה אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת וּמַדְלִיק אֶת הַתַּחְתּוֹנוֹת אִם נִתְכַּוֵּן לְכַבּוֹת וּלְהַבְעִיר חַיָּב שְׁתַּיִם. חָתָה גֶּחָלִים לְהִתְחַמֵּם מֵהֶם וְהֻבְעֲרוּ מֵאֲלֵיהֶן חַיָּב שְׁתַּיִם מִפְּנֵי שֶׁמְּלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּב עָלֶיהָ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת. וּכְשֵׁם שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת כָּךְ חַיָּב עַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבַּן חַטָּאת:\n"
+        ],
+        [
+            "כָּל חֵטְא שֶׁחַיָּבִין עַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת קְבוּעָה חַיָּבִין עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלּוֹ אָשָׁם תָּלוּי. וּמַהוּ לֹא הוֹדַע. אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם שָׁגַג בְּדָבָר זֶה אוֹ לֹא שָׁגַג הֲרֵי זֶה מְצֻוֶּה לְהַקְרִיב אָשָׁם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ה יז)</small> \"וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ\" <small>(ויקרא ה יח)</small> \"וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם\" וְזֶהוּ הַנִּקְרָא אָשָׁם תָּלוּי מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַפֵּר עַל הַסָּפֵק וְתוֹלֶה לוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ בְּוַדַּאי שֶׁחָטָא בִּשְׁגָגָה וְיַקְרִיב חַטָּאתוֹ:\n",
+            "אֵינוֹ חַיָּב בְּאָשָׁם תָּלוּי עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁם אִסּוּר קָבוּעַ. כֵּיצַד. אָכַל חֵלֶב וְסָפֵק אִם הָיָה כְּזַיִת אוֹ פָּחוֹת מִכְּזַיִת. אוֹ שֶׁהָיְתָה לְפָנָיו חֲתִיכַת חֵלֶב וַחֲתִיכַת שֻׁמָּן וְאָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶן אָכַל. אִשְׁתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת בָּעַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יוֹדֵעַ אֵי זוֹ מֵהֶן בָּעַל. שַׁבָּת וְחל וְעָשָׂה מְלָאכוֹת בְּאֶחָד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה יוֹם עָשָׂה. אוֹ שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת וְלֹא יָדַע מֵעֵין אֵי זוֹ מְלָאכָה עָשָׂה. הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל אִם הָיְתָה לְפָנָיו חֲתִיכָה אַחַת סָפֵק שֶׁהִיא חֵלֶב סָפֵק שֶׁהִיא שֻׁמָּן וַאֲכָלָהּ פָּטוּר שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן אִסּוּר קָבוּעַ. וְכָל הָאוֹכֵל חֵלֶב הַכְּוִי פָּטוּר מֵאָשָׁם תָּלוּי שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן אִסּוּר קָבוּעַ. וְכֵן הַבָּא עַל אִשָּׁה שֶׁהִיא סְפֵק נִדָּה אוֹ סְפֵק עֶרְוָה שֶׁל קֵרוּב בָּשָׂר פָּטוּר מֵאָשָׁם תָּלוּי. לְפִיכָךְ הָאִשָּׁה שֶׁנִּמְצָא דָּם עַל עֵד שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמַן וְהַנּוֹשֵׂא יְבִמְתּוֹ בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְיָלְדָה וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם אִסּוּר קָבוּעַ:\n",
+            "הָאוֹכֵל חֲתִיכָה וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לוֹ זֶה שֶׁאָכַלְתָּ חֵלֶב הָיָה וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא אָכַלְתָּ חֵלֶב. אִשָּׁה אוֹמֶרֶת אָכַל וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא אָכַל. הוֹאִיל וְנִקְבַּע הָאִסּוּר וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם חָטָא אוֹ לֹא חָטָא הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. וְכֵן כָּל הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁעֵד אֶחָד אוֹמֵר מֵת בַּעְלָהּ וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא מֵת. חַיָּב בְּאָשָׁם תָּלוּי. וְהוּא הַדִּין לִסְפֵק מְגֹרֶשֶׁת שֶׁהֲרֵי נִקְבַּע הָאִסּוּר. אֲבָל סְפֵק מְקֻדֶּשֶׁת לֹא נִקְבַּע הָאִסּוּר:\n",
+            "מִי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת שֶׁל חֵלֶב וְאַחַת שֶׁל שֻׁמָּן. וְאָכַל אַחַת מֵהֶן וּבָא עַכּוּ\"ם אוֹ כֶּלֶב וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה. אוֹ שֶׁאָכַל עַכּוּ\"ם אוֹ כֶּלֶב אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא יִשְׂרָאֵל וְאָכַל הַשְּׁנִיָּה. אוֹ שֶׁאָכַל רִאשׁוֹנָה בְּזָדוֹן וּשְׁנִיָּה בִּשְׁגָגָה. אוֹ שֶׁאָכַל רִאשׁוֹנָה בִּשְׁגָגָה וּשְׁנִיָּה בְּזָדוֹן. הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּאָשָׁם תָּלוּי הוֹאִיל וְהָיָה שָׁמָּה אִסּוּר קָבוּעַ. אָכַל שְׁתֵּיהֶן בְּזָדוֹן פָּטוּר מִקָּרְבָּן. אָכַל שְׁתֵּיהֶן בִּשְׁגָגָה מֵבִיא חַטָּאת. אָכַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה בִּשְׁגָגָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה בִּשְׁגָגָה שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n",
+            "חֵלֶב וְנוֹתָר לְפָנָיו. אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ מֵהֶן אָכַל. אִשְׁתּוֹ נִדָּה וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת וְשָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ מֵהֶן בָּעַל. שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְעָשָׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶן. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִקָּרְבָּן וְאֵינוֹ מֵבִיא חַטָּאת שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יוֹדֵעַ עַצְמוֹ שֶׁל חֵטְא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁחָטָא:\n",
+            "כָּל דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל וַדָּאוֹ חַטָּאת קְבוּעָה אַחַת חַיָּבִין עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלּוֹ אָשָׁם תָּלוּי אֶחָד. וְכָל דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל וַדָּאוֹ חַטָּאוֹת הַרְבֵּה חַיָּבִין עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלּוֹ אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין הַרְבֵּה כְּמִנְיַן הַחַטָּאוֹת. כֵּיצַד. כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּב אַרְבַּע חַטָּאוֹת. כָּךְ אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם אֲכָלָן אוֹ לֹא אָכַל אֶלָּא חֲתִיכוֹת שֶׁל הֶתֵּר שֶׁהָיוּ עִמָּהֶם מֵבִיא אַרְבָּעָה אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין. וְכֵן אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם הָאִשָּׁה שֶׁבָּא עָלֶיהָ אִשְׁתּוֹ. אוֹ פְּלוֹנִית הָעֶרְוָה שֶׁהָיְתָה עִמָּהּ שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה חַטָּאוֹת. הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׁמוֹנָה אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין:\n",
+            "הָאוֹכֵל חֲתִיכָה מִשְּׁתֵי חֲתִיכוֹת וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם שֶׁל חֵלֶב אָכַל אוֹ שֶׁל שֻׁמָּן אָכַל וְאַחַר שֶׁנּוֹלַד לוֹ הַסָּפֵק אָכַל חֲתִיכָה מִשְּׁתֵי חֲתִיכוֹת אֲחֵרוֹת וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם שֶׁל חֵלֶב אָכַל אוֹ שֶׁל שֻׁמָּן. הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׁתֵּי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין:\n",
+            "כְּשֵׁם שֶׁיְּדִיעַת וַדַּאי בֵּינְתַיִם מְחַלֶּקֶת לְחַטָּאוֹת כָּךְ יְדִיעַת סָפֵק בֵּינְתַיִם מְחַלֶּקֶת לַאֲשָׁמוֹת. לְפִיכָךְ אִם אָכַל חֲמִשָּׁה זֵיתֵי חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אַחַת. וְנוֹדַע לוֹ יְדִיעַת סָפֵק עַל אַחַת מֵהֶם וְחָזַר וְנוֹדַע לוֹ יְדִיעַת סָפֵק אַחֶרֶת עַל הַשֵּׁנִי. וְכֵן עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. חַיָּב אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אַחַת וְאַחַת:\n",
+            "חֲתִיכָה שֶׁל שֻׁמָּן וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב. אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא וְהֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. וְחָזַר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה מֵבִיא חַטָּאת. וְכֵן אִם אָכַל אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה מֵבִיא הָאַחֵר אָשָׁם תָּלוּי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n",
+            "חֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב נוֹתָר. אָכַל אֶת אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא. מֵבִיא חַטָּאת עַל הַחֵלֶב וְאָשָׁם תָּלוּי מִשּׁוּם נוֹתָר. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה בְּהֶעְלֵם שֵׁנִי מֵבִיא שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת. וְאִם הָיָה בָּהּ שְׁוֵה פְּרוּטָה מֵבִיא אָשָׁם וַדַּאי מִשּׁוּם מְעִילָה. אָכַל אֶחָד אֶת אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן. וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה. זֶה מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם תָּלוּי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n"
+        ],
+        [
+            "עַל חָמֵשׁ עֲבֵרוֹת מֵבִיא קָרְבַּן אָשָׁם וְהוּא הַנִּקְרָא אָשָׁם וַדַּאי שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ בָּא מִשּׁוּם סָפֵק. וְאֵלּוּ הֵן. עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה וְעַל הַגֵּזֶל וְעַל הַמְּעִילָה וְעַל טֻמְאַת נָזִיר וְעַל הַצָּרַעַת כְּשֶׁיִּטְהַר מִמֶּנָּה. עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה כֵּיצַד. הַבָּא עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה מֵבִיא אָשָׁם. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה גְּדוֹלָה וּמְזִידָה וּבִרְצוֹנָהּ וְתִהְיֶה בְּעוּלָה כְּדַרְכָּהּ וּבִגְמַר בִּיאָה כְּדֵי שֶׁתִּלְקֶה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יט כ)</small> \"בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה\" <small>(ויקרא יט כא)</small> \"וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ\" הִיא לוֹקָה וְהוּא מֵבִיא קָרְבָּן:\n",
+            "וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבִּזְמַן שֶׁהִיא חַיֶּבֶת מַלְקוֹת הוּא חַיָּב בְּקָרְבָּן וּבִזְמַן שֶׁהִיא פְּטוּרָה מִן הַמַּלְקוֹת הוּא פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן:\n",
+            "בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה. הִיא לוֹקָה וְהוּא מֵבִיא קָרְבָּן. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִהְיֶה בֶּן דַּעַת:\n",
+            "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאוֹת אֲסוּרוֹת מַה הִיא הַשִּׁפְחָה הַחֲרוּפָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. וְשֶׁאֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁיִּבְעל כְּדַרְכָּהּ וְיִגְמֹר. לְפִיכָךְ אִם אָמְרוּ לוֹ שְׁנַיִם בָּעַלְתָּ שִׁפְחָה חֲרוּפָה וְהוּא אוֹמֵר לֹא בָּעַלְתִּי נֶאֱמָן וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל פִּיהֶן. שֶׁהֲרֵי הוּא יוֹדֵעַ אִם גָּמַר בִּיאָתוֹ אוֹ לֹא גָּמַר וְזֶה שֶׁאָמַר לֹא בָּעַלְתִּי כְּלוֹמַר לֹא גָּמַרְתִּי:\n",
+            "הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אָשָׁם אֶחָד. כֵּיצַד. הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה בְּזָדוֹן אוֹ שֶׁבָּא עָלֶיהָ בִּשְׁגָגָה וְנוֹדַע לוֹ וְחָזַר וּבָא עָלֶיהָ בִּשְׁגָגָה וְנוֹדַע לוֹ. אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים בְּמֵאָה הַעֲלָמוֹת. מַקְרִיב אָשָׁם אֶחָד וּמִתְכַּפֵּר לוֹ עַל הַכּל עַל הַזְּדוֹנוֹת שֶׁבָּהּ וְעַל הַשְּׁגָגוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשִׁפְחָה אַחַת. אֲבָל הַבָּא עַל שְׁפָחוֹת הַרְבֵּה אֲפִלּוּ בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּב אָשָׁם עַל כָּל שִׁפְחָה וְשִׁפְחָה:\n",
+            "בָּעַל שִׁפְחָה וְהִפְרִישׁ אֲשָׁמוֹ וְחָזַר וּבְעָלָהּ אַחַר שֶׁהִפְרִישׁ אֲשָׁמוֹ חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת שֶׁהַהַפְרָשָׁה מְחַלֶּקֶת וְנִמְצָא כְּמִי שֶׁהִקְרִיב וְאַחַר כָּךְ בָּעַל. וְכֵן אִם בָּעַל חָמֵשׁ בְּעִילוֹת בְּהֶעְלֵם אַחַת בְּשִׁפְחָה אַחַת וְנוֹדַע לוֹ עַל אַחַת מֵהֶן וְהִפְרִישׁ אֲשָׁמוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע עַל הַשְּׁנִיָּה מַפְרִישׁ אָשָׁם אַחֵר אַף עַל פִּי שֶׁבְּהֶעְלֵם אַחַת הָיוּ כֻּלָּן הוֹאִיל וְלֹא נוֹדַע לוֹ אֶלָּא אַחַר שֶׁהִפְרִישׁ נִמְצָא כְּבוֹעֵל אַחַר שֶׁהִפְרִישׁ. שֶׁדִּין הַשּׁוֹגֵג וְהַמֵּזִיד בְּשִׁפְחָה אֶחָד הוּא:\n",
+            "עַל הַגֵּזֶל כֵּיצַד. כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה וָמַעְלָה מִמָּמוֹן יִשְׂרָאֵל. בֵּין שֶׁגְּזָלוֹ בֵּין שֶׁגְּנָבוֹ בֵּין שֶׁהִפְקִידוּ אֶצְלוֹ אוֹ הִלְוָהוּ אוֹ מִשּׁוּם שֻׁתָּפוּת אוֹ מִשְּׁאָר דְּרָכִים. וְכָפַר בּוֹ וְנִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם עַל חֶטְאוֹ. וְזֶהוּ הַנִּקְרָא אֲשַׁם גְּזֵלוֹת. וּמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ בְּאָשָׁם זֶה עַד שֶׁיָּשִׁיב הַמָּמוֹן שֶׁבְּיָדוֹ לִבְעָלָיו. אֲבָל הַחֹמֶשׁ אֵינוֹ מְעַכֵּב הַכַּפָּרָה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁבוּעוֹת אֵימָתַי יִהְיֶה חַיָּב בִּשְׁבוּעָה זוֹ שֶׁמַּקְרִיב עָלֶיהָ אָשָׁם זֶה וְאֵימָתַי יִהְיֶה פָּטוּר מִמֶּנָּה. וְעַל אֵי זוֹ דֶּרֶךְ יִתְחַיֵּב אֲשָׁמוֹת רַבּוֹת כְּמִנְיַן חִיּוּב הַשְּׁבוּעוֹת. וְעַל אֵי זוֹ דֶּרֶךְ לֹא יִהְיֶה חַיָּב אֶלָּא אָשָׁם אֶחָד:\n",
+            "עַל הַמְּעִילָה כֵּיצַד. כָּל הַנֶּהֱנֶה מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ בִּשְׁגָגָה. מַחְזִיר מַה שֶּׁנֶּהֱנָה וְיוֹסִיף חֹמֶשׁ וְיַקְרִיב אָשָׁם וְיִתְכַּפֵּר לוֹ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְעִילָה שֶׁהַקָּרְבָּן וְהַקֶּרֶן מְעַכְּבִין הַכַּפָּרָה וְאֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב:\n",
+            "הָאוֹכֵל מִדָּבָר שֶׁמּוֹעֲלִין בּוֹ בַּחֲמִשָּׁה תַּמְחוּיִין בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִזֶּבַח אֶחָד אִם יֵשׁ בְּכָל אֲכִילָה וַאֲכִילָה שְׁוֵה פְּרוּטָה חַיָּב אָשָׁם עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. שֶׁהַתַּמְחוּיִין מְחַלְּקִין בִּמְעִילָה וַהֲרֵי הֵן כְּמִינִין הַרְבֵּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מֻחְלָקִין בְּחִיּוּב הַכְּרֵתוֹת. חֻמְרָא יְתֵרָה יֵשׁ בִּמְעִילָה שֶׁהֲרֵי עָשָׂה בָּהּ הַמְהַנֶּה כְּנֶהֱנֶה וּמִצְטָרֶפֶת לִזְמַן מְרֻבֶּה. וְשָׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ חַיָּב הַמְשַׁלֵּחַ מַה שֶּׁאֵין דְּבָרִים אֵלּוּ בִּשְׁאָר הָאִסּוּרִין:\n",
+            "כָּל הַמְחֻיָּב אָשָׁם וַדַּאי צָרִיךְ שֶׁיִּוָּדַע לוֹ חֶטְאוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יַקְרִיב אֲשָׁמוֹ אֲבָל אִם הִקְרִיבוֹ קֹדֶם שֶׁיִּוָּדַע לוֹ וְנוֹדַע לוֹ אַחַר שֶׁהִקְרִיב אֵינוֹ עוֹלֶה לוֹ. וְכָל חֵטְא שֶׁחַיָּבִין עָלָיו אָשָׁם וַדַּאי אֶחָד הַמֶּלֶךְ וְאֶחָד כֹּהֵן מָשׁוּחַ אוֹ שְׁאָר עַם הָאָרֶץ שָׁוִין בּוֹ:\n",
+            "כָּל חֵטְא שֶׁחַיָּבִין עָלָיו אָשָׁם וַדַּאי אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם עֲשָׂאָהוּ אוֹ לֹא עֲשָׂאָהוּ פָּטוּר מִכְּלוּם. לְפִיכָךְ הַבָּא עַל יָדוֹ סְפֵק מְעִילָה אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְעִילָה:\n",
+            "הָיְתָה לְפָנָיו חֲתִיכָה שֶׁל חֻלִּין וַחֲתִיכָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ. אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא פָּטוּר. חָזַר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה מֵבִיא אָשָׁם עַל מְעִילָתוֹ. אָכַל אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין:\n",
+            "חֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב וַחֲתִיכָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ. אָכַל אַחַת מֵהֶן מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי מִשּׁוּם חֵלֶב. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה מֵבִיא חַטָּאת עַל הַחֵלֶב וְאָשָׁם וַדַּאי שֶׁל מְעִילָה עַל הַהֶקְדֵּשׁ. בָּא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה אַף הַשֵּׁנִי מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. חֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב הֶקְדֵּשׁ. אָכַל אַחַת מֵהֶן מֵבִיא חַטָּאת. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה אַחַר שֶׁנּוֹדַע לוֹ עַל הָרִאשׁוֹנָה מֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת וְאָשָׁם וַדַּאי עַל מְעִילָתוֹ. בָּא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה זֶה מֵבִיא חַטָּאת וְזֶה מֵבִיא חַטָּאת בִּלְבַד. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת מֵאֵיזֶה טַעַם נוֹסָף אִסּוּר הֶקְדֵּשׁ עַל אִסּוּר חֵלֶב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הָאִסּוּרִין:\n"
+        ],
+        [
+            "שִׁשָׁה מִצְוָתָן שֶׁיַּקְרִיבוּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד וְאֵלּוּ הֵן. הַמְצֹרָע. וְהַיּוֹלֶדֶת. וְהַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת הָעֵדוּת בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה. וְהַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת בִּטּוּי לַשֶּׁקֶר בִּשְׁגָגָה. וְהַטָּמֵא שֶׁאָכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה. וְהַטָּמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁגָגָה:\n",
+            "קָרְבַּן הַיּוֹלֶדֶת אִם הָיְתָה עֲשִׁירָה מְבִיאָה כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעוֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תּוֹר לְחַטָּאת. וְאִם אֵין יָדָהּ מַשֶּׂגֶת הֲרֵי קָרְבָּנָהּ יוֹרֵד וּמְבִיאָה שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. אֲפִלּוּ הָיְתָה יָדָהּ מַשֶּׂגֶת לְשֶׂה וְאֵינָהּ מַשֶּׂגֶת לִנְסָכָיו מְבִיאָה קָרְבַּן עָנִי:\n",
+            "הַמְצֹרָע כְּשֶׁיִּטְהַר מֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת מֵהֶן שְׁנֵי כְּבָשִׂים אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד אָשָׁם וְכַבְשָׂה לְחַטָּאת. אִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת מֵבִיא שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. וְכֶבֶשׂ לְאָשָׁם:\n",
+            "עַל שְׁבוּעַת הָעֵדוּת וְעַל שִׁגְגַת שְׁבוּעַת בִּטּוּי וְעַל שִׁגְגַת טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְטֻמְאַת קָדָשָׁיו מֵבִיא כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה כִּשְׁאָר הַחַטָּאוֹת הַקְּבוּעוֹת. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת מֵבִיא שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לְעוֹף מֵבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה סלֶת וְהִיא הַקְּרוּיָה מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁכְּבָר נִתְפָּרְשׁוּ מַעֲשֶׂיהָ בְּהִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת:\n",
+            "כָּל הַקָּרְבָּנוֹת הָאֵלּוּ מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה וּמְפֹרָשׁ זֶה שֶׁחַיָּב לַהֲבִיאָן. חוּץ מִטָּמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁגָגָה אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ שֶׁכָּךְ כָּתוּב שָׁם <small>(ויקרא ה א)</small> \"וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה\" וְגוֹ'. <small>(ויקרא ה ב)</small> \"אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר טָמֵא\" וְגוֹ'. <small>(ויקרא ה ד)</small> \"אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם\" וְגוֹ'. <small>(ויקרא ה ה)</small> \"וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה\" וְגוֹ'. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁחִיֵּב כָּאן קָרְבָּן לְטָמֵא כְּשֶׁנִּטְמָא וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ וְהוּא לֹא יָדַע אַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר מִפִּי הַקַּבָּלָה הֲרֵי הוּא כִּמְפֹרָשׁ שֶׁהֲרֵי בְּפֵרוּשׁ חִיְּבָה תּוֹרָה כָּרֵת לְטָמֵא שֶׁאָכַל קֹדֶשׁ וּלְטָמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ. בְּאוֹכֵל נֶאֱמַר <small>(ויקרא ז כ)</small> \"וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה' וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה\". וּבְנִכְנָס לַמִּקְדָּשׁ נֶאֱמַר <small>(במדבר יט כ)</small> \"וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ ה' טִמֵּא\". וְכֵיוָן שֶׁחִיְּבָה תּוֹרָה כָּרֵת עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו פֵּרֵשׁ הַקָּרְבָּן שֶׁמְּבִיאִין עַל שִׁגְגָתָן:\n",
+            "כָּל קָרְבָּנוֹת שֶׁהָאִשָּׁה חַיֶּבֶת בַּעְלָהּ מֵבִיא עַל יָדֶיהָ. אִם הָיָה עָנִי מֵבִיא קָרְבַּן עָנִי וְאִם הָיָה עָשִׁיר מֵבִיא עַל יָדֶיהָ קָרְבַּן עָשִׁיר. וּמֵבִיא אָדָם עַל יְדֵי בְּנוֹ וְעַל יְדֵי בִּתּוֹ וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ קָרְבַּן עָנִי וּמַאֲכִילָן בִּזְבָחִים:\n",
+            "הַמֶּלֶךְ וְכֹהֵן מָשִׁיחַ מְבִיאִין קָרְבָּנָן עַל שְׁבוּעַת הָעֵדוּת אוֹ עַל שְׁבוּעַת בִּטּוּי אוֹ עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו כִּשְׁאָר הֶדְיוֹטוֹת. שֶׁלֹּא חִלֵּק הַכָּתוּב קָרְבַּן מֶלֶךְ מִקָּרְבַּן הֶדְיוֹט וּמִקָּרְבַּן כֹּהֵן מָשִׁיחַ אֶלָּא בְּמִצְווֹת שֶׁחַיָּבִים עַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת קְבוּעָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אֲבָל בְּקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד כֻּלָּן שָׁוִים. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁבוּעוֹת אֵימָתַי יִהְיֶה חַיָּב עַל שְׁבוּעַת הָעֵדוּת וְעַל שְׁבוּעַת שִׁגְגַת בִּטּוּי וְאֵימָתַי יִהְיֶה פָּטוּר עֲלֵיהֶן וְעַל אֵי זוֹ דֶּרֶךְ יִהְיֶה חַיָּב קָרְבָּנוֹת הַרְבֵּה כְּמִנְיַן הַשְּׁבוּעוֹת וְעַל אֵי זֶה דֶּרֶךְ לֹא יִהְיֶה חַיָּב אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד. וּבְהִלְכוֹת מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה אֲבָאֵר בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ תִּתְחַיֵּב הַיּוֹלֶדֶת וְהַמְצֹרָע קָרְבָּנוֹת הַרְבֵּה וּבְאֵי זֶה דֶּרֶךְ יִתְחַיֵּב כָּל אֶחָד מֵהֶן קָרְבָּן אֶחָד:\n",
+            "כָּל הַמֵּבִיא קָרְבָּן עַל הַזָּדוֹן כִּשְׁגָגָה. אִם הָיָה אָנוּס פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאָר עֲבֵרוֹת שֶׁאֵינוֹ חַיָּב חַטָּאת אֶלָּא עַל שִׁגְגָתָן שֶׁאִם הָיָה אָנוּס פָּטוּר:\n",
+            "מִי שֶׁהִפְרִישׁ מָעוֹת לְכַבְשָׂה שֶׁל חַטָּאתוֹ וְצָרִיךְ לָהֶן. הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׂעִירָה וִיחַלֵּל אוֹתָם הַמָּעוֹת עַל הַשְּׂעִירָה וְיֵהָנֶה בָּהֶן. וְכֵן אִם הִפְרִישׁ לִשְׂעִירָה וְלָקַח כִּשְׂבָּה יֵהָנֶה בָּהֶן:\n",
+            "הִפְרִישׁ מָעוֹת לִבְהֵמָה וְהֶעֱנִי יִקַּח שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וִיחַלֵּל עֲלֵיהֶן אוֹתָם הַמָּעוֹת וְיֵהָנֶה בָּהֶם. הִפְרִישׁ מָעוֹת לִבְנֵי יוֹנָה אוֹ לְתוֹרִים וְהֶעֱנִי. יָבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה וִיחַלֵּל עֲלֵיהֶן אוֹתָם הַמָּעוֹת וְיֵהָנֶה בָּהֶן. וְכֵן אִם הָיָה עָנִי וְהִפְרִישׁ מָעוֹת לַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה וְהֶעֱשִׁיר יוֹסִיף עֲלֵיהֶן וְיָבִיא עוֹף. הִפְרִישׁ לְעוֹף וְהֶעֱשִׁיר יוֹסִיף עֲלֵיהֶן וְיָבִיא כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה. אֲפִלּוּ הָיָה מוֹרִישׁוֹ גּוֹסֵס הֲרֵי זֶה עָנִי עַד שֶׁיָּמוּת מוֹרִישׁוֹ וְיִירָשֶׁנּוּ:\n",
+            "עָשִׁיר שֶׁהִפְרִישׁ כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה וְנָפַל בָּהּ מוּם [וְהֶעֱנִי] אִם רָצָה יָבִיא בְּדָמֶיהָ עוֹף אֲבָל אִם הִפְרִישׁ עוֹף וְנִפְסַל לֹא יָבִיא בְּדָמָיו עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁאֵין לָעוֹף פִּדְיוֹן:\n",
+            "הִפְרִישׁ עֲשִׂירִית הָאֵיפָה וְהֶעֱשִׁיר. עַד שֶׁלֹּא קָדְשָׁה בִּכְלִי הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִפָּדֶה וְתֵאָכֵל. וּמִשֶּׁקָּדְשָׁהּ בִּכְלִי תְּעֻבַּר צוּרָתָהּ וְתֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה:\n",
+            "עָשִׁיר שֶׁהִפְרִישׁ קֵן לְמָכְרָהּ וְלִקַּח בְּדָמֶיהָ כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה וְהֶעֱנִי יָבִיא קֵן זוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְדֵשַּׁת דָּמִים שֶׁהִיא נִדְחֵית. וְלָמָּה לֹא נִדְחֵית מִפְּנֵי שֶׁדִּחוּי מֵעִקָּרוֹ אֵינוֹ דִּחוּי וַהֲרֵי נִרְאֶה קֵן זוֹ לוֹ עַתָּה. עָנִי שֶׁהִקְרִיב קָרְבַּן עָשִׁיר יָצָא וְעָשִׁיר שֶׁהִקְרִיב קָרְבַּן עָנִי לֹא יָצָא:\n"
+        ],
+        [
+            "שִׁנּוּי יֵשׁ בְּשִׁגְגַת טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר כְּרֵתוֹת. שֶׁכָּל הַכְּרֵתוֹת כֵּיוָן שֶׁשָּׁגַג וְנוֹדַע לוֹ בַּסּוֹף שֶׁחָטָא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת. אֲבָל בְּטֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד עַד שֶׁתִּהְיֶה לוֹ יְדִיעָה לַטֻּמְאָה וִידִיעָה לַקֹּדֶשׁ אוֹ לַמִּקְדָּשׁ בַּתְּחִלָּה וִידִיעָה לַטֻּמְאָה וִידִיעָה לַקֹּדֶשׁ אוֹ לַמִּקְדָּשׁ בַּסּוֹף וְהֶעְלֵם בֵּינְתַיִם. כֵּיצַד. נִטְמָא וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ. וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ שֶׁנִּטְמָא וְשֶׁהָיָה טָמֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָכַל אוֹ שֶׁנִּכְנַס. וְשֶׁקֹּדֶשׁ הָיָה זֶה שֶׁאֲכָלוֹ אוֹ מִקְדָּשׁ הָיָה זֶה שֶׁנִּכְנַס לוֹ. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִקָּרְבָּן עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁנִּטְמָא [וְשֶׁזֶּה קֹדֶשׁ] וְשֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס אוֹ קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל. כֵּיצַד. נִטְמָא וְיָדַע שֶׁנִּטְמָא וְיָדַע שֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ וְשֶׁזֶּה קֹדֶשׁ. וְאַחַר כָּךְ נֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ הַטֻּמְאָה וְשָׁכַח שֶׁנִּטְמָא וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ. וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ וְשֶׁזֶּה קֹדֶשׁ. אוֹ שֶׁשָּׁגַג וְשָׁכַח שֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ אוֹ שֶׁזֶּה בְּשַׂר קֹדֶשׁ וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא טָמֵא וְנִכְנַס אוֹ אָכַל. אוֹ שֶׁשָּׁגַג אוֹ שָׁכַח שֶׁנִּטְמָא וְשָׁכַח שֶׁזֶּה בְּשַׂר קֹדֶשׁ וְשֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ וְנִכְנַס אוֹ אָכַל וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ דְּבָרִים שֶׁנִּתְעַלְּמוּ מִמֶּנּוּ. הֲרֵי זֶה מֵבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד בְּכָל צַד וְצַד מִשֵּׁשׁ מַחֲלוֹקוֹת אֵלּוּ. וּמִנַּיִן שֶׁדִּין שִׁגְגַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו כָּךְ הוּא. שֶׁהֲרֵי בִּשְׁאָר שְׁגָגוֹת נֶאֱמַר <small>(ויקרא ד כז)</small> \"בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם\" <small>(ויקרא ד כח)</small> \"אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא\". כֵּיוָן שֶׁיָּדַע בַּסּוֹף אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדַע בַּתְּחִלָּה. וּבְטֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו נֶאֱמַר <small>(ויקרא ה ג ד)</small> \"וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם\" מֵאַחַר שֶׁנֶּאֱמַר וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ מִכְּלָל שֶׁהָיְתָה שָׁם יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וְנֶאֱמַר וְהוּא יָדַע [וְאָשֵׁם] הָא לָמַדְתָּ שֶׁהוּא צָרִיךְ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וִידִיעָה בַּסּוֹף וְהֶעְלֵם בֵּינְתַיִם: \n",
+            "נִטְמָא וְיָדַע שֶׁנִּטְמָא [וְיָדַע שֶׁזֶּה קֹדֶשׁ וְשֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ] אֲבָל לֹא יָדַע בְּאֵי זֶה אָב נִטְמָא וְשָׁכַח שֶׁנִּטְמָא וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ וְנוֹדַע לוֹ אַחַר שֶׁנִּכְנַס אוֹ אַחַר שֶׁאָכַל בְּאֵי זֶה אָב נִטְמָא [הֲרֵי זֶה חַיָּב קָרְבָּן] אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדַע בַּתְּחִלָּה בְּאֵי זֶה אָב נִטְמָא הוֹאִיל וְיָדַע שֶׁהוּא טָמֵא הֲרֵי הָיְתָה שָׁם יְדִיעַת טֻמְאָה בַּתְּחִלָּה. אֲבָל אִם נֶעֶלְמוּ מִמֶּנּוּ הִלְכוֹת טֻמְאָה. כְּגוֹן שֶׁנִּטְמָא בְּכַעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ וְיָדַע שֶׁהַשֶּׁרֶץ מְטַמֵּא וְלֹא יָדַע בַּשִּׁעוּר וְשָׁכַח שֶׁנָּגַע בְּשֶׁרֶץ כְּלָל וְנִכְנַס אוֹ אָכַל וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ [שֶׁנָּגַע] בְּכַעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם חַיָּב קָרְבָּן אוֹ פָּטוּר. וְכֵן מִי שֶׁלֹּא רָאָה הַמִּקְדָּשׁ מִיָּמָיו וְלֹא הֵבִין מְקוֹמוֹ. אִם נִטְמָא וְיָדַע שֶׁנִּטְמָא וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְלֹא יָדַע בַּתְּחִלָּה שֶׁזֶּהוּ מְקוֹמוֹ שֶׁהֲרֵי לֹא רָאָהוּ מֵעוֹלָם. וְאַחַר כָּךְ זָכַר הַטֻּמְאָה וְיָדַע שֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם יְדִיעָה שֶׁיֵּשׁ מִקְדָּשׁ בָּעוֹלָם יְדִיעָה. אוֹ עַד שֶׁיֵּדַע מְקוֹמוֹ תְּחִלָּה. יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵלּוּ הַחַיָּבִים קָרְבָּן מִסָּפֵק אֵינָן מְבִיאִין קָרְבָּן שֶׁמָּא יַכְנִיסוּ חֻלִּין לַעֲזָרָה. וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא חַטַּאת הָעוֹף בָּאָה עַל הַסָּפֵק וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת. מִפְּנֵי שֶׁהַמֵּבִיא אוֹתָהּ מְחֻסַּר כִּפּוּרִים אָסוּר לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים עַד שֶׁיָּבִיא כַּפָּרָתוֹ. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻסַּר כִּפּוּרִים אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן מִסָּפֵק:\n",
+            "מִי שֶׁנִּטְמָא בָּעֲזָרָה צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע תְּחִלָּה שֶׁנִּטְמָא וְשֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ. וְאִם נֶעְלָם מִמֶּנּוּ אַחֲרֵי כֵן שֶׁנִּטְמָא וַהֲרֵי הוּא זָכוּר שֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ. אוֹ שֶׁנֶּעֱלַם מִמֶּנּוּ שֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ וְלֹא שָׁכַח שֶׁנִּטְמָא. אוֹ שֶׁנִּתְעַלְּמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וְזֶה. כְּשֶׁיִּוָּדַע לוֹ יָבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. וְהוּא שֶׁיִּשְׁהֶה כַּשִּׁעוּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאַת מִקְדָּשׁ:\n",
+            "מִי שֶׁטִּמֵּא עַצְמוֹ בְּמֵזִיד וְלֹא שָׁהָה כַּשִּׁעוּר. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם שִׁעוּר הִשְׁתַּחֲוָיָה לְאָנוּס בִּלְבַד אוֹ אַף לְמֵזִיד. וּלְפִיכָךְ אִם נֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְיָצָא וְלֹא שָׁהָה אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן. וְכֵן אִם תָּלָה עַצְמוֹ בַּאֲוִיר עֲזָרָה. הַדָּבָר סָפֵק אִם אֲוִיר עֲזָרָה כַּעֲזָרָה אוֹ אֵינוֹ כַּעֲזָרָה:\n",
+            "מִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם נִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ בְּטֻמְאָה אוֹ לָאו אֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. שֶׁאֵין מְבִיאִין קָרְבָּן עַל לֹא הוֹדַע אֶלָּא בְּכָרֵת שֶׁחַיָּבִין עַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת קְבוּעָה:\n",
+            "מִי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי שְׁבִילִים אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר הָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וְחָזַר וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וּבְעֵת שֶׁהָלַךְ בַּשֵּׁנִי שָׁכַח שֶׁהָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנָּה טֻמְאָה זוֹ וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ חַיָּב. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ בַּתְּחִלָּה יְדִיעָה גְּמוּרָה לַטֻּמְאָה אֶלָּא מִקְצָת יְדִיעָה שֶׁהֲרֵי לֹא יָדַע שֶׁהָלַךְ בִּשְׁנֵי שְׁבִילִין שֶׁבְּהִלּוּךְ שְׁנֵיהֶן יְהֵא טָמֵא בְּוַדַּאי וְאַף עַל פִּי כֵן חַיָּב חַטָּאת שֶׁמִּקְצָת יְדִיעָה כְּכָל יְדִיעָה. הָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ. פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא סְפֵק טָמֵא:\n",
+            "הִזָּה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וְטָבַל וְאַחַר שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ הָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְחָזַר וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ חַיָּב. שֶׁהֲרֵי נִכְנַס כְּשֶׁהוּא טָמֵא לַמִּקְדָּשׁ בְּוַדַּאי אוֹ בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה אוֹ בְּפַעַם שְׁנִיָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל יְדִיעָה מֵהֶן סְפֵק יְדִיעָה הִיא שֶׁהֲרֵי כָּל שְׁבִיל מֵהֶן סָפֵק הוּא כָּאן בְּטֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו עָשׂוּ סְפֵק יְדִיעָה כִּידִיעָה:\n",
+            "הָיָה טָמֵא וְאָמְרוּ לוֹ שְׁנַיִם נִכְנַסְתָּ לַמִּקְדָּשׁ וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם לֹא נִכְנַסְתִּי נֶאֱמָן וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שֶׁאִם יִרְצֶה יֹאמַר מֵזִיד הָיִיתִי. אָמְרוּ לוֹ שְׁנַיִם טָמֵא הָיִיתָ כְּשֶׁנִּכְנַסְתָּ לַמִּקְדָּשׁ וּבְפָנֵינוּ נִטְמֵאתָ וְיָדַעְתָּ שֶׁאַתָּה טָמֵא אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בֵּין טֻמְאָה זוֹ שֶׁמְּעִידִין בָּהּ וּבֵין כְּנִיסָתוֹ לַמִּקְדָּשׁ יָמִים רַבִּים שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיֹּאמַר כְּבָר טָבַלְתִּי הוֹאִיל וְהִכְחִישׁ אֶת הָעֵדִים וְאָמַר לֹא נִטְמֵאתִי מֵעוֹלָם הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים וּמֵבִיא קָרְבָּן עַל פִּיהֶם. אִם הֱבִיאוּהוּ שְׁנַיִם לִידֵי מִיתָה חֲמוּרָה קַל וָחֹמֶר שֶׁיְּבִיאוּהוּ לִידֵי קָרְבָּן הַקַּל שֶׁהֲרֵי הִכְחִישָׁן:\n",
+            "טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו שֶׁהָיָה לָהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וְלֹא הָיָה לָהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף שָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ וְיָבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. וְשֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין. וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף שְׂעִירֵי הָרְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין. וְעַל זְדוֹן טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו פַּר כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר אִם הָיָה הַמֵּזִיד מִן הַכֹּהֲנִים. וְאִם הָיָה מִיִּשְׂרָאֵל דַּם שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טז טז)</small> \"וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\":\n"
+        ],
+        [
+            "כָּל דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת קְבוּעָה אִם שָׁגְגוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בְּהוֹרָאָה וְהוֹרוּ לְהַתִּירוֹ וְשָׁגְגוּ הָעָם בְּהוֹרָאָתָן וְעָשׂוּ הָעָם וְהֵם סוֹמְכִין עַל הוֹרָאָתָן וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לְבֵית דִּין שֶׁטָּעוּ הֲרֵי בֵּית דִּין חַיָּבִין לְהָבִיא קָרְבַּן חַטָּאת עַל שִׁגְגָתָן בְּהוֹרָאָה וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשׂוּ הֵן בְּעַצְמָן מַעֲשֶׂה שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל עֲשִׂיַּת בֵּית דִּין כְּלָל בֵּין עָשׂוּ בֵּין לֹא עָשׂוּ אֶלָּא עַל הוֹרָאָתָן בִּלְבַד. וּשְׁאָר הָעָם פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם הָעוֹשִׂין מִפְּנֵי שֶׁתָּלוּ בְּבֵית דִּין. וּמַה הוּא הַקָּרְבָּן שֶׁמְּבִיאִין עַל שְׁגָגָה זוֹ. אִם בַּעֲבוֹדָה זָרָה שָׁגְגוּ וְהוֹרוּ מְבִיאִין פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת מִכָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט וְקָרְבָּן זֶה הוּא הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר טו כד)</small> \"וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבְּשִׁגְגַת עֲבוֹדָה זָרָה הוּא מְדַבֵּר. וְאִם בִּשְׁאָר כְּרֵתוֹת שֶׁחַיָּבִין עַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת קְבוּעָה שָׁגְגוּ וְהוֹרוּ. מֵבִיא כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט פַּר חַטָּאת וְזֶהוּ הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד יג)</small> \"וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ\". נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁאִם שָׁגְגוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בְּהוֹרָאָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה מְבִיאִין כָּל הַקָּהָל שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים עוֹלוֹת וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׂעִירִים חַטָּאוֹת וְהֵם נִשְׂרָפוֹת שֶׁהֲרֵי דָּמָן נִכְנָס לְפָנִים וְהֵם הַנִּקְרָאִין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְאִם בִּשְׁאָר הַמִּצְוֹת שָׁגְגוּ מְבִיאִין שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים חַטָּאוֹת וְהֵן נִשְׂרָפוֹת מִפְּנֵי שֶׁדָּמָם נִכְנַס לְפָנִים. וְכָל פַּר מֵהֶן נִקְרָא פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד יד)</small> \"וְהִקְרִיב הַקָּהָל\" כָּל קָהָל וְקָהָל וְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט קָרוּי קָהָל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברי הימים ב כ ה)</small> \"וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה\". בֵּין שֶׁעָשׂוּ כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁהוֹרוּ בֵּין שֶׁעָשׂוּ רֹב יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִעוּט מִנְיַן הַשְּׁבָטִים. בֵּין שֶׁעָשׂוּ רֹב הַשְּׁבָטִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִעוּט כָּל יִשְׂרָאֵל. מְבִיאִין כְּמִנְיַן כָּל הַשְּׁבָטִים פַּר לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט וּבַעֲבוֹדָה זָרָה פַּר וְשָׂעִיר לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט. שֶׁאַף אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מְבִיאִין עַל יְדֵי הַחוֹטְאִים. אֲפִלּוּ עָשָׂה שֵׁבֶט אֶחָד בִּלְבַד וְהוּא רֹב הַקָּהָל הֲרֵי כָּל הַצִּבּוּר מְבִיאִין שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים וּבַעֲבוֹדָה זָרָה שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׂעִירִים:\n",
+            "בֵּית דִּין שֶׁנִּסְתַּפֵּק לָהֶן אִם שָׁגְגוּ בְּהוֹרָאָה אוֹ לֹא שָׁגְגוּ אֵינָן חַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד יד)</small> \"וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת\" עַד שֶׁתִּוָּדַע וְאַחַר כָּךְ יִתְחַיְּבוּ בְּקָרְבָּן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁבֵּית דִּין חַיָּבִין וְאֵלּוּ הָעוֹשִׂים עַל פִּיהֶם פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן. כְּשֶׁהָיוּ הַמּוֹרִים בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד וְיִהְיֶה רֹאשׁ יְשִׁיבָה עִמָּהֶן בְּהוֹרָאָה וְיִהְיוּ כֻּלָּן רְאוּיִין לְהוֹרָאָה וְיִטְעוּ כֻּלָּן אוֹ רֻבָּן בְּדָבָר זֶה שֶׁהוֹרוּ בּוֹ וְיוֹרוּ בְּפֵרוּשׁ וְיֹאמְרוּ לָעָם מֻתָּרִין אַתֶּם לַעֲשׂוֹת. וְכֵן אֵלּוּ שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּי בֵּית דִּין אִם אָמְרוּ לַאֲחֵרִים מֻתָּרִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת וְיַעֲשׂוּ כָּל הַקָּהָל אוֹ רֻבּוֹ עַל פִּיהֶם וְיִהְיוּ הָעוֹשִׂים שׁוֹגְגִים עַל פִּיהֶם וּמְדַמִּים שֶׁהַדָּבָר שֶׁהוֹרוּ בּוֹ כַּדָּת הוֹרוּ. וְיוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת לֹא שֶׁיַּעַקְרוּ כָּל הַגּוּף וּכְשֶׁיִּוָּדַע לָהֶם יֵדְעוּ גּוּפוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁהוֹרוּ בּוֹ בִּשְׁגָגָה. בְּכָל אֵלּוּ הַמְאֹרָעִים הוּא שֶׁהָיוּ בֵּית דִּין חַיָּבִין בְּקָרְבָּן וְהָעוֹשֶׂה עַל פִּיהֶם פָּטוּר. אֲבָל אִם חָסֵר אַחַת מִכָּל אֵלּוּ הַדְּרָכִים הֲרֵי בֵּית דִּין פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן וְכָל מִי שֶׁשָּׁגַג וְעָשָׂה מַעֲשֶׂה מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה עַל שִׁגְגָתוֹ:\n"
+        ],
+        [
+            "כֵּיצַד אִם חָסֵר אַחַת מִכָּל הַדְּרָכִים שֶׁבֵּאַרְנוּ יִפָּטְרוּ בֵּית דִּין וְיִתְחַיְּבוּ הָעוֹשִׂים. הֲרֵי שֶׁהוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁל אֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים לָהֶם שֶׁחֵלֶב הַקֵּיבָה מֻתָּר וַאֲכָלוּהוּ אַנְשֵׁי מְקוֹמָם עַל פִּיהֶם אוֹתוֹ בֵּית דִּין פְּטוּרִין וְכָל מִי שֶׁאָכַל מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה עַל שִׁגְגַתוֹ. וְכֵן אִם הוֹרוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁדַּם הַלֵּב מֻתָּר וְלֹא הָיָה רֹאשׁ יְשִׁיבָה עִמָּהֶן אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן אֵינוֹ רָאוּי לִהְיוֹת מְמֻנֶּה בְּסַנְהֶדְרִין כְּגוֹן שֶׁהָיָה גֵּר אוֹ מַמְזֵר אוֹ זָקֵן אוֹ שֶׁלֹּא רָאָה בָּנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְעָשׂוּ הָעָם עַל פִּיהֶם וְאָכְלוּ דַּם הַלֵּב הֲרֵי בֵּית דִּין פְּטוּרִין וְכָל מִי שֶׁאָכַל מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה עַל שִׁגְגָתוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בְּבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד יג)</small> \"וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ\" וְגוֹ'. וּמִנַּיִן שֶׁעַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּן רְאוּיִין לְהוֹרָאָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר טו כד)</small> \"וְאִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה\" עַד שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם כְּעֵינַיִם. וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר <small>(במדבר לה כד)</small> \"וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה\" מָה הָעֵדָה הָאֲמוּרָה בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת כֻּלָּן רְאוּיִין לְהוֹרָאָה אַף עֵדָה הָאֲמוּרָה בִּשְׁגָגָה זוֹ עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּן רְאוּיִין לְהוֹרָאָה. וְכֵן אִם הוֹרוּ וְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ וְאָמַר לָהֶם טוֹעִים אַתֶּם וְרַבּוּ עָלָיו הַמַּתִּירִים וְהִתִּירוּ. הֲרֵי בֵּית דִּין פְּטוּרִין וְכָל מִי שֶׁעָשָׂה עַל פִּיהֶם חַיָּב לְהָבִיא חַטָּאת קְבוּעָה עַל שִׁגְגָתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ עַד שֶׁיִּשְׁגּוּ כָּל הַסַּנְהֶדְרִין. יָדַע אֶחָד מִן הַסַּנְהֶדְרִין אוֹ מִעוּטָן שֶׁטָּעוּ הַמַּתִּירִין וְשָׁתְקוּ הוֹאִיל וְהוֹרוּ וְלֹא הָיָה שָׁם חוֹלֵק וּפָשְׁטָה הַהוֹרָאָה בְּרֹב הַקָּהָל הֲרֵי בֵּית דִּין חַיָּבִין בְּקָרְבָּן וְכָל שֶׁעָשָׂה עַל פִּיהֶם פָּטוּר. וְאֵלּוּ שֶׁשָּׁתְקוּ אִם עָשׂוּ עַל פִּי אֵלּוּ שֶׁהוֹרוּ הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין מִפְּנֵי שֶׁלֹּא תָּלוּ בְּבֵית דִּין. וְכֵן אִם נָשְׂאוּ וְנָתְנוּ בַּדָּבָר וְאָמְרוּ דָּבָר זֶה מֻתָּר הוּא וְלֹא הוֹרוּ לָעָם וְלֹא אָמְרוּ לָהֶם מֻתָּרִין אַתֶּם לַעֲשׂוֹת וְשָׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ מֵהֶן בְּעֵת שֶׁגָּמְרוּ מֻתָּר וְהָלַךְ וְעָשָׂה כְּפִי מַה שֶּׁשָּׁמַע הֲרֵי כָּל הָעוֹשֶׂה חַיָּב חַטָּאת קְבוּעָה וּבֵית דִּין פְּטוּרִין שֶׁהֲרֵי לֹא הוֹרוּ לָהֶם בְּפֵרוּשׁ לַעֲשׂוֹת. וְכֵן אִם הוֹרוּ וְעָשׂוּ מִעוּט הַקָּהָל עַל פִּיהֶם וְנוֹדְעָה הַשְּׁגָגָה. הֲרֵי בֵּית דִּין פְּטוּרִין וְאֵלּוּ הַמִּעוּט שֶׁעָשׂוּ חַיָּבִין וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵבִיא חַטָּאתוֹ: \n",
+            "וְהַסַּנְהֶדְרִין עַצְמָן שֶׁעָשׂוּ בְּהוֹרָאָתָן אֵינָן מִצְטָרְפִין לְרֹב הַקָּהָל. עַד שֶׁיִּהְיוּ הָרֹב שֶׁעָשׂוּ חוּץ מִן הַסַּנְהֶדְרִין. עָשׂוּ רֹב אַנְשֵׁי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּיהֶם. אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ הָעוֹשִׂים שֵׁבֶט אֶחָד. וְכֵן אִם עָשׂוּ רֹב הַשְּׁבָטִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִעוּט הַקָּהָל. בֵּית דִּין חַיָּבִים וְהָעוֹשִׂין פְּטוּרִין. כֵּיצַד. הָיוּ יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאֶחָד. וְהָיוּ הָעוֹשִׂין בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאֶחָד וַהֲרֵי כֻּלָּן בְּנֵי יְהוּדָה בִּלְבַד. אוֹ שֶׁהָיוּ הָעוֹשִׂים בְּנֵי שִׁבְעָה שְׁבָטִים כֻּלָּן אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מֵאָה אֶלֶף. הֲרֵי בֵּית דִּין חַיָּבִין וְכָל הָעוֹשִׂים עַל פִּיהֶם פְּטוּרִין. וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל יוֹשְׁבֵי חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁאֵין קָרוּי קָהָל אֶלָּא בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְשֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם אֵינָן חֲשׁוּבִין כִּשְׁנֵי שְׁבָטִים לָעִנְיָן הַזֶּה אֶלָּא שְׁנֵיהֶם שֵׁבֶט אֶחָד:\n",
+            "הָיוּ הָעוֹשִׂים מְרֻבִּין בִּשְׁעַת הַחֵטְא וּמוּעָטִין בִּשְׁעַת יְדִיעָה. אוֹ מוּעָטִין בִּשְׁעַת הַחֵטְא וּמְרֻבִּין בִּשְׁעַת יְדִיעָה. הַכּל הוֹלֵךְ אַחַר שְׁעַת הַמַּעֲשֶׂה:\n",
+            "הוֹרוּ בֵּית דִּין בְּחֵלֶב מִן הַחֲלָבִים שֶׁהוּא מֻתָּר וְאָכַל מִעוּט הַקָּהָל עַל פִּיהֶם וְנוֹדַע לָהֶם שֶׁחָטְאוּ וְחָזְרוּ בָּהֶן. וְאַחַר כָּךְ הוֹרוּ שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית מֻתֶּרֶת וְעָבַד אוֹתָהּ עֲבוֹדָה זָרָה מִעוּט אַחֵר עַל פִּיהֶם. וּכְשֶׁיִּצְטָרְפוּ הָאוֹכְלִים לָעוֹבְדִים יִהְיוּ רֹב. הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה לָהֶן יְדִיעָה בֵּינְתַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַמּוֹרֶה בֵּית דִּין אֶחָד. אֲבָל אִם מֵת בֵּית דִּין שֶׁהוֹרָה תְּחִלָּה וְעָמַד אַחֵר וְהוֹרוּ אֵין אֵלּוּ מִצְטָרְפִין לְאֵלּוּ:\n",
+            "אֲפִלּוּ הוֹרוּ שְׁנֵי בָּתֵּי הַדִּינִים בְּדָבָר אֶחָד כְּגוֹן חֵלֶב וְחֵלֶב. אוֹ דָּם וְדָם. וְכֵן אִם לֹא הָיוּ הָעוֹשִׂים שׁוֹגְגִין עַל פִּי הַהוֹרָאָה. הֲרֵי בֵּית דִּין פְּטוּרִין וְכָל הָעוֹשִׂים חַיָּבִין. כֵּיצַד. הוֹרוּ בֵּית דִּין לֶאֱכל חֵלֶב הַקֵּבָה כֻּלּוֹ. וְיָדַע אֶחָד מִן הַקָּהָל שֶׁטָּעוּ וְשֶׁחֵלֶב הַקֵּבָה אָסוּר וְאָכְלוּ מִפְּנֵי הוֹרָאָתָן. שֶׁהָיָה עוֹלֶה עַל דַּעְתָּן שֶׁמִּצְוָה לִשְׁמֹעַ מִבֵּית דִּין אַף עַל פִּי שֶׁהֵם טוֹעִים. הֲרֵי זֶה הָאוֹכֵל חַיָּב חַטָּאת קְבוּעָה עַל אֲכִילָתוֹ. וְאֵינוֹ מִצְטָרֵף לְמִנְיַן הַשּׁוֹגְגִים עַל פִּיהֶם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה זֶה שֶׁיָּדַע שֶׁטָּעוּ חָכָם אוֹ תַּלְמִיד שֶׁהִגִּיעַ לְהוֹרָאָה. אֲבָל אִם הָיָה עַם הָאָרֶץ הֲרֵי זֶה פָּטוּר שֶׁאֵין יְדִיעָתוֹ בְּאִסּוּרִין יְדִיעָה וַדָּאִית וּמִצְטָרֵף לִכְלַל הַשּׁוֹגְגִים עַל פִּיהֶם. וְכֵן אִם לֹא יָדַע שֶׁטָּעוּ וְנִתְכַּוִּן לֶאֱכל שֻׁמָּן וְחֵלֶב וְאָכַל חֵלֶב הַקֵּבָה שֶׁהִתִּירוּהוּ וְהוּא לֹא יָדַע שֶׁהוּא חֵלֶב קֵבָה. הֲרֵי זֶה חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁאֲכִילָתוֹ מִפְּנֵי שִׁגְגָתוֹ לֹא מִפְּנֵי הַהוֹרָאָה. וְאֵינוֹ מִצְטָרֵף לְמִנְיַן הַשּׁוֹגְגִים עַל פִּיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר טו כו)</small> \"לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה\". עַד שֶׁתִּהְיֶה שְׁגָגָה אַחַת לַכּל. וְכֵן אִם תָּלָה בְּעַצְמוֹ וְאָכַל חֵלֶב הַקֵּבָה שֶׁהוֹרוּ לְהַתִּירוֹ לֹא מִפְּנֵי הוֹרָאָתָן אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻתָּר בְּדַעְתּוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת קְבוּעָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. זֶה הַכְּלָל כָּל הַתּוֹלֶה בְּבֵית דִּין פָּטוּר וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שָׁם כָּל הַדְּרָכִים שֶׁמָּנִינוּ. וְכָל הַחַיָּב בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֵינוֹ מִצְטָרֵף לְרֹב הַשּׁוֹגְגִים:\n",
+            "הוֹרוּ בֵּית דִּין לְהַתִּיר דָּבָר הָאָסוּר בְּזָדוֹן וְעָשׂוּ הַקָּהָל עַל פִּיהֶם בִּשְׁגָגָה בֵּית דִּין פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְזִידִין. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִן הָעוֹשִׂים עַל פִּיהֶם חַיָּב קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹגֵג. הוֹרוּ בֵּית דִּין בִּשְׁגָגָה וְיָדְעוּ הַקָּהָל שֶׁטָּעוּ וְשֶׁאֵין רָאוּי לְקַבֵּל מֵהֶן וְאַף עַל פִּי כֵּן עָשׂוּ הַקָּהָל עַל פִּיהֶם. אֵלּוּ וְאֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן. בֵּית דִּין פְּטוּרִין שֶׁהֲרֵי לֹא עָשׂוּ הַקָּהָל מִפְּנֵי הוֹרָאָתָן שֶׁהִטְעָתָם. וְכָל הָעוֹשִׂים פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן מִפְּנֵי שֶׁמְּזִידִין הֵם שֶׁהֲרֵי יָדְעוּ שֶׁטָּעוּ וְשֶׁאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת:\n"
+        ],
+        [
+            "בֵית דִּין שֶׁשָּׁגְגוּ וְהוֹרוּ לַעֲקֹר גּוּף מִגּוּפֵי תּוֹרָה וְעָשׂוּ כָּל הָעָם עַל פִּיהֶם בֵּית דִּין פְּטוּרִין וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִן הָעוֹשִׂים חַיָּב חַטָּאת קְבוּעָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד יג)</small> \"וְנֶעְלַם דָּבָר\" וְלֹא כָּל הַגּוּף:\n",
+            "לְעוֹלָם אֵין בֵּית דִּין חַיָּבִין עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָן מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה וּמְבֹאָרִים וְאַחַר כָּךְ יִהְיוּ בֵּית דִּין חַיָּבִין בְּקָרְבָּן וְהָעוֹשִׂים עַל פִּיהֶם פְּטוּרִין. כֵּיצַד. שָׁגְגוּ וְהוֹרוּ שֶׁמֻּתָּר לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה. אוֹ שֶׁמֻּתָּר לְהוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בְּשַׁבָּת. אוֹ שֶׁמֻּתָּר לָבוֹא עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם. הֲרֵי אֵלּוּ כְּמִי שֶׁאָמְרוּ אֵין שַׁבָּת בַּתּוֹרָה אוֹ אֵין עֲבוֹדָה זָרָה בַּתּוֹרָה אוֹ אֵין נִדָּה בַּתּוֹרָה שֶׁעָקְרוּ כָּל הַגּוּף וְאֵין זוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שִׁגְגַת הוֹרָאָה אֶלָּא שִׁכְחָה. לְפִיכָךְ פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן וְכָל הָעוֹשֶׂה עַל פִּיהֶן חַיָּב חַטָּאת בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֲבָל אִם טָעוּ וְהוֹרוּ וְאָמְרוּ הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת הוּא שֶׁחָיַּב שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות טז כט)</small> \"אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ\" אֲבָל הַזּוֹרֵק אוֹ הַמּוֹשִׁיט מֻתָּר. אוֹ שֶׁעָקְרוּ אָב מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת וְהוֹרוּ שֶׁאֵינָהּ מְלָאכָה. הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין. וְכֵן אִם טָעוּ וְאָמְרוּ הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם הוּא הַחַיָּב שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ <small>(שמות לד יד)</small> \"לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר\" אֲבָל הַכּוֹרֵעַ עַל הָאָרֶץ וְלֹא פָּשַׁט יָדָיו וְרַגְלָיו הֲרֵי הוּא מֻתָּר הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין. וְכֵן אִם טָעוּ וְאָמְרוּ הַבָּא עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם שֶׁרָאֲתָה דָּם בַּיּוֹם הוּא חַיָּב שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טו כו)</small> \"כָּל יְמֵי זוֹבָהּ\" אֲבָל רָאֲתָה בַּלַּיְלָה מֻתָּר לָבוֹא עָלֶיהָ. וְכֵן אִם הוֹרוּ וְאָמְרוּ שֶׁמִּי שֶׁפֵּרְשָׂה אִשְׁתּוֹ נִדָּה בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ מֻתָּר לִפְרשׁ מִמֶּנָּה כְּשֶׁהוּא מִתְקַשֶּׁה. הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין. וְכֵן אִם טָעוּ וְאָמְרוּ שֶׁהָאוֹכֵל דָּם שֶׁיָּצָא בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה הוּא הַחַיָּב אֲבָל הָאוֹכֵל דַּם הַלֵּב מֻתָּר הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּטָעֵיּוֹת אֵלּוּ אִם הוֹרוּ בָּהֶן וְעָשׂוּ רֹב הַקָּהָל עַל פִּיהֶן פְּטוּרִין וּבֵית דִּין מְבִיאִין קָרְבָּן עַל שִׁגְגָתָן:\n",
+            "הוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁיָּצָא הַשַּׁבָּת לְפִי שֶׁנִּתְכַּסֵּית הַחַמָּה וְדִמּוּ שֶׁשָּׁקְעָה חַמָּה וְאַחַר כָּךְ זָרְחָה אֵין זוֹ הוֹרָאָה אֶלָּא טָעוּת וְכָל שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה חַיָּב אֲבָל בֵּית דִּין פְּטוּרִין. וְכֵן אִם הִתִּירוּ בֵּית דִּין אֵשֶׁת אִישׁ לְהִנָּשֵׂא לְפִי שֶׁהֵעִידוּ בִּפְנֵיהֶם שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעְלָהּ אֵין זוֹ הוֹרָאָה אֶלָּא טָעוּת וְהָאִשָּׁה וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן חַיָּבִין חַטָּאת עַל שִׁגְגָתָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n",
+            "בֵּית דִּין שֶׁהוֹרוּ בִּשְׁגָגָה וְשָׁכְחוּ עַצְמוֹ שֶׁל חֵטְא שֶׁהוֹרוּ בּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן יוֹדְעִים בְּוַדַּאי שֶׁחָטְאוּ בִּשְׁגָגָה וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעָם מוֹדִיעִין אוֹתָן וְאוֹמְרִים לָהֶן בְּכָךְ וְכָךְ הוֹרֵיתֶם לָנוּ. הֵם פְּטוּרִין וְהָעוֹשִׂים עַל פִּיהֶם חַיָּבִין בִּפְנֵי עַצְמָן. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד יד)</small> \"וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ\" לֹא שֶׁיּוֹדִיעוּ אוֹתוֹ הַחוֹטְאִים. כֵּיצַד. שָׁגְגוּ וְהִתִּירוּ חֵלֶב שֶׁעַל גַּבֵּי הַקֵּבָה וַאֲכָלוּהוּ רֹב הָעָם וְאַחַר שֶׁיָּדְעוּ שֶׁשָּׁגוּ בְּהוֹרָאָה וְשֶׁהִתִּירוּ דָּבָר שֶׁחַיָּבִים עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת קְבוּעָה נִסְתַּפֵּק לָהֶם אִם מִקְצָת הַחֲלָבִים הִתִּירוּ אוֹ מִקְצָת הַדָּמִים הִתִּירוּ הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין וְכָל מִי שֶׁאָכַל מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה:\n",
+            "בֵּית דִּין שֶׁהוֹרוּ בִּשְׁגָגָה וְנוֹדְעָה לָהֶם שִׁגְגָתָן בֵּין שֶׁהֵבִיאוּ כַּפָּרָתָן בֵּין שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ כָּל הָעוֹשֶׂה כְּפִי הוֹרָאָתָן שֶׁפָּשְׁטָה בְּרֹב הַצִּבּוּר מֵאַחַר שֶׁיָּדְעוּ הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. הוֹאִיל וְהָיָה לוֹ לִשְׁאל בְּכָל עֵת עַל דְּבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בְּבֵית דִּין וְלֹא שָׁאַל הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם חָטָא אוֹ לֹא חָטָא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִי שֶׁהָיָה עִם בֵּית דִּין בַּמְּדִינָה. אֲבָל מִי שֶׁרָאָה הַהוֹרָאָה וְהָלַךְ לִמְדִינָה אַחֶרֶת אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה אַחַר שֶׁיָּדְעוּ פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בָּהֶן וַהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִשְׁאל. וְלֹא עוֹד אֶלָּא הַנִּבְהָל לָצֵאת אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצָא לַדֶּרֶךְ וְעָשָׂה עַל פִּיהֶם מֵאַחַר שֶׁיָּדְעוּ הֲרֵי זֶה פָּטוּר:\n"
+        ],
+        [
+            "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל שְׁגָגָה שֶׁהַהֶדְיוֹט מֵבִיא עָלֶיהָ חַטָּאת הַקְּבוּעָה כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה אִם שָׁגַג בָּהּ הַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר וְאִם שָׁגַג בָּהּ כֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פַּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁכֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פַּר עַל שִׁגְגָתוֹ כְּשֶׁטָּעָה בְּהוֹרָאַת עַצְמוֹ וְעָשָׂה מַעֲשֶׂה בְּשִׁגְגַת הוֹרָאָתוֹ לְבַדָּהּ וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה חָכָם מֻפְלָא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד ג)</small> \"אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם\" הֲרֵי מָשִׁיחַ כְּצִבּוּר מָה הַצִּבּוּר שֶׁהֵן בֵּית דִּין אֵינָן חַיָּבִין בְּקָרְבָּן עַד שֶׁיִּהְיוּ חֲכָמִים רְאוּיִין לְהוֹרָאָה וְיִטְעוּ בְּהוֹרָאָה וְיַעֲשׂוּ הָעוֹשִׂים עַל פִּיהֶם וְיוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת כָּךְ הַמָּשִׁיחַ בְּכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ:\n",
+            "כֵּיצַד. כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁטָּעָה בְּהוֹרָאָה לְעַצְמוֹ. וְדִמָּה שֶׁהַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בְּשַׁבָּת מֻתָּר וְזָרַק מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וְהוּא תּוֹלֶה בְּהוֹרָאָתוֹ לְעַצְמוֹ. כְּשֶׁיִּוָּדַע לוֹ חֶטְאוֹ יָבִיא פַּר לְחַטָּאת. אֲבָל אִם לֹא תָּלָה בְּהוֹרָאָתוֹ אֶלָּא שָׁגַג וְזָרַק בִּשְׁגָגָה. אוֹ שֶׁתָּלָה בְּהוֹרָאָתוֹ וְלֹא הָיָה חָכָם מֻפְלָא. אוֹ שֶׁעָקַר כָּל הַגּוּף בְּהוֹרָאָתוֹ לְעַצְמוֹ. אוֹ שֶׁשָּׁגַג בְּהוֹרָאָתוֹ לְבַטֵּל מִקְצָת וְלֹא עָשָׂה וְהוּא סוֹמֵךְ עַל הוֹרָאָתוֹ אֶלָּא עָשָׂה בִּשְׁגָגָה אַחֶרֶת. אוֹ שֶׁהָיָה מֵזִיד בְּהוֹרָאָה וְשָׁגַג בְּמַעֲשֶׂה הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִקָּרְבַּן כְּלָל שֶׁדִּינוֹ לְהוֹרָאַת עַצְמוֹ כְּדִין הַקָּהָל לְהוֹרָאַת בֵּית דִּין לְכָל דָּבָר. הוֹרָה לְעַצְמוֹ וְשָׁכַח מֵאֵי זֶה טַעַם הוֹרָה וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה אָמַר הֲרֵינִי עוֹשֶׂה עַל דַּעַת הוֹרָאָתִי הֲרֵי זֶה מֵבִיא פַּר חַטָּאת:\n",
+            "הוֹרָה לְעַצְמוֹ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְעָשָׂה כְּפִי הוֹרָאָתוֹ. הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׂעִירָה כְּהֶדְיוֹט וְהוּא שֶׁיִּשְׁגֹּג בְּהוֹרָאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שֶׁאֵין הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ חַיָּב קָרְבָּן אֶלָּא בְּהֶעְלֵם דָּבָר בְּהוֹרָאָה עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה בְּצִבּוּר אֲבָל אִם שָׁגַג בְּמַעֲשֶׂה בִּלְבַד בְּלֹא הוֹרָאָה בֵּין בַּעֲבוֹדָה זָרָה בֵּין בִּשְׁאָר מִצְוֹת אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן כְּלָל:\n",
+            "הוֹרָה הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ עִם בֵּית דִּין וְשָׁגַג הוּא וְהֵם בְּהוֹרָאָה אַף עַל פִּי שֶׁעָשׂוּ עַל פִּי הַהוֹרָאָה הַזֹּאת שֶׁטָּעוּ בָּהּ. הוֹאִיל וְלֹא סָמַךְ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה עַל הוֹרָאָתוֹ לְבַדָּהּ אֶלָּא עַל הוֹרָאָתוֹ עִם הוֹרָאַת בֵּית דִּין הֲרֵי זֶה פָּטוּר וְאֵין צָרִיךְ לְהָבִיא כַּפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֶלָּא אִם הָיוּ בֵּית דִּין מְבִיאִין קָרְבָּן מִתְכַּפֵּר לוֹ בִּכְלַל הַצִּבּוּר. וְאִם הָיוּ הָעוֹשִׂים הֵם הַמְּבִיאִים קָרְבָּן הוּא אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שֶׁהֲרֵי אֵין צָרִיךְ כַּפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ:\n",
+            "הוֹרָה עִם בֵּית דִּין בִּשְׁגָגָה וְשָׁגְגוּ הֵם בְּדָם וְהוּא בְּחֵלֶב. אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּבּוּר אֶלָּא מֵבִיא פַּר לְעַצְמוֹ:\n",
+            "כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם שָׁגַג שְׁגָגָה זוֹ שֶׁהִיא שִׁגְגַת הוֹרָאָה עִם הַמַּעֲשֶׂה אוֹ לֹא שָׁגַג אוֹתָהּ. אֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּהּ כְּצִבּוּר שֶׁאֵינָן מְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל לֹא הוֹדַע שֶׁל שִׁגְגַת הוֹרָאָה. אֲבָל הַנָּשִׂיא אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם חָטָא אוֹ לֹא חָטָא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי כִּשְׁאָר הַהֶדְיוֹטוֹת. מִפְּנֵי שֶׁאֵין שִׁגְגָתוֹ תְּלוּיָה בְּהוֹרָאָתוֹ. אֵי זֶהוּ נָשִׂיא הָאָמוּר בַּתּוֹרָה זֶה מֶלֶךְ שֶׁאֵין עָלָיו רְשׁוּת מֵאָדָם מִיִּשְׂרָאֵל וְאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ בְּמַלְכוּתוֹ אֶלָּא ה' אֱלֹהָיו. בֵּין שֶׁהָיָה מִבֵּית דָּוִד אוֹ מִשְּׁאָר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְאִם הָיוּ מְלָכִים רַבִּים וְאֵין אֶחָד מֵהֶן עוֹבֵד אֶת חֲבֵרוֹ. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן מֵבִיא שְׂעִיר עִזִּים עַל שִׁגְגָתוֹ. וְאֵי זֶהוּ כֹּהֵן מָשִׁיחַ זֶה כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לֹא הַמְרֻבֶּה בִּבְגָדִים:\n",
+            "כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְעָבַר מֵעֲבוֹדָתוֹ מִפְּנֵי מוּם אוֹ זִקְנָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְחָטָא בִּשְׁגָגָה זוֹ מֵבִיא פַּר עַל שִׁגְגָתוֹ. לְפִי שֶׁאֵין בֵּין כֹּהֵן מָשִׁיחַ הַמְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן מָשִׁיחַ שֶׁעָבַר אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁל כָּל יוֹם שֶׁאֵין מַקְרִיב אוֹתָן אֶלָּא כֹּהֵן הַמְשַׁמֵּשׁ בִּכְהוּנָה גְּדוֹלָה. אֲבָל פַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְווֹת שָׁוִים הֵם בּוֹ:\n",
+            "נָשִׂיא שֶׁעָשָׂה עִם הַצִּבּוּר בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין הֲרֵי זֶה מִתְכַּפֵּר לוֹ בִּכְלַל הָעָם. שֶׁאִם הָיוּ בֵּית דִּין הֵם שֶׁהִקְרִיבוּ עַל שִׁגְגָתָן כָּל הָעָם וְהַמֶּלֶךְ פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם הָיוּ הָעוֹשִׂים עַל פִּי בֵּית דִּין הֵם שֶׁחַיָּבִין בְּקָרְבָּן וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מִן הָעוֹשִׂים. הֲרֵי זֶה מֵבִיא שָׂעִיר שֶׁשְּׂעִיר נָשִׂיא בִּמְקוֹם כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה שֶׁל הֶדְיוֹט הוּא עוֹמֵד:\n",
+            "נָשִׂיא שֶׁנִּצְטָרֵעַ עָבַר מִנְּשִׂיאוּתוֹ וְנָשִׂיא שֶׁעָבַר מִנְּשִׂיאוּתוֹ הֲרֵי הוּא כְּהֶדְיוֹט. חָטָא כְּשֶׁהָיָה נָשִׂיא וְעָבַר מִגְּדֻלָּתוֹ הֲרֵי זֶה מֵבִיא שָׂעִיר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד ג)</small> \"עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא\". כִּשְׁעַת חַטָּאתוֹ הוּא מֵבִיא:\n",
+            "כֹּהֵן מָשִׁיחַ אוֹ מֶלֶךְ שֶׁחָטְאוּ עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נוֹדַע לָהֶם אֶלָּא אַחַר שֶׁנִּתְמַנּוּ הֲרֵי אֵלּוּ כְּהֶדְיוֹט. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד כב)</small> \"אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא\". <small>(ויקרא ד ג)</small> \"אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא\". עַד שֶׁיֶּחְטָא כְּשֶׁהוּא נָשִׂיא וּכְשֶׁהוּא מָשִׁיחַ. לְפִיכָךְ אִם אָכַל סְפֵק חֵלֶב כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט וְנוֹדַע לוֹ עַל סְפֵקוֹ אַחַר שֶׁנִּתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. אָכַל חֲצִי זַיִת חֵלֶב כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט וַחֲצִי זַיִת כְּשֶׁהוּא נָשִׂיא בְּהֶעְלֵם אַחַת אוֹ שֶׁאָכַל חֲצִי זַיִת כְּשֶׁהוּא נָשִׂיא וַחֲצִי זַיִת אַחַר שֶׁעָבַר אֵינוֹ מִצְטָרֵף וּפָטוּר. אָכַל חֲצִי זַיִת כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט וְנִתְמַנָּה וְעָבַר וְאָכַל חֲצִי זַיִת כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם מִצְטָרֵף אוֹ כְּבָר הִפְסִיקָה הַנְּשִׂיאוּת:\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..27cfb7958e6a726acd3bf618f792f2964324d408
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json	
@@ -0,0 +1,194 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שגגות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "כל העובר בשגגה על אחת ממצות לא תעשה שיש בה מעשה שחייבין עליה כרת הרי זה חייב להקריב קרבן חטאת ומצות עשה שיקריב חטאתו על שגגתו:",
+            "וכל עבירה שחייבין על זדונה כרת חייבין על שגגתה חטאת חוץ משלש עבירות מגדף ומבטל מילה וקרבן פסח הפסח והמילה מפני שהן מצות עשה וחטאת אין מביאין אלא על שגגת לא תעשה שנאמר אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה והמגדף מפני שאין בו מעשה ונאמר לעושה בשגגה יצא מגדף שאין בו מעשה לפיכך המקבל ע\"ז באלוה אע\"פ שהוא חייב כרת אם היה מזיד נסקל ואם קיבל בשגגה פטור מן הקרבן לפי שלא עשה מעשה ונאמר בעשותה אחת:",
+            "כל כריתות שבתורה חוץ משלש כריתות שביארנו אם עבר היחיד על אחת מהן בשגגה מביא חטאת קבועה חוץ מטמא שאכל קדש וטמא שנכנס למקדש ששניהם אין מביאין חטאת קבועה אלא קרבן עולה ויורד כמו שיתבאר:",
+            "חטאת קבועה היא הבאה מן הבהמה בלבד וקרבן עולה ויורד הוא קרבן שאינו קבוע אלא אם היה עשיר מביא חטאת בהמה ואם היה עני מביא עוף או עשירית האיפה כמו שיתבאר נמצאת למד שכל העבירות שהיחיד מביא על שגגתן חטאת קבועה ארבעים ושלש ואלו הן:(א) הבא על אמו (ב) הבא על אם אשתו (ג) הבא על אם אמה (ד) הבא על אם אביה (ה) הבא על בתו (ו) הבא על בת בתו (ז) הבא על בת בנו (ח) הבא על בת אשתו (ט) הבא על בת בתה (י) הבא על בת בנה (יא) הבא על אחותו (יב) הבא על אחותו שהיא בת אשת אביו (יג) הבא על אחות אביו (יד) הבא על אחות אמו (טו) הבא על אחות אשתו (טז) הבא על אשת אביו (יז) הבא על אשת אחי אביו (יח) הבא על אשת בנו (יט) הבא על אשת אחיו (כ) הבא על אשת איש (כא) הבא על הנדה (כב) השוכב עם זכר (כג) הבא על אביו (כד) הבא על אחי אביו (כה) השוכב עם בהמה (כו) האשה שמביאה עליה את הבהמה נמצאו כל כריתות שבעריות עשרים ושלש:ובשאר העבירות שבע עשרה ואלו הן:(א) העובד עבודה זרה במעשה (ב) הנותן מזרעו למולך (ג) בעל אוב (ד) בעל ידעוני במעשה (ה) המחלל את השבת (ו) העושה מלאכה ביוה\"כ (ז) האוכל ושותה ביום הכפורים (ח) האוכל נותר (ט) האוכל חמץ בפסח (י) האוכל חלב (יא) האוכל דם (יב) האוכל פיגול (יג) השוחט קדשים חוץ לעזרה (יד) המעלה קרבן חוץ לעזרה (טו) המפטם את שמן המשחה (טז) המפטם את הקטורת (יז) הסך בשמן המשחה הרי אלו ארבעים ושלש עבירות שמביאין על שגגתן חטאת קבועה ומה הוא הקרבן שמביא השוגג באחת מאלו אם שגג בעבודה זרה מביא עז בת שנתה לחטאת והיא האמורה בפרשת שלח לך בין שהיה החוטא הדיוט או מלך או כהן גדול או משוח מלחמה הכל שוין בשגגת ע\"ז אבל אם שגג באחת משאר ארבעים ושתים אם היה הדיוט מביא שעירת עזים או נקבה מן הכבשים וזו היא חטאת של אחד מעם הארץ האמורה בפרשת ויקרא ואם המלך הוא ששגג באחת מהן מביא שעירת עזים לחטאת ואם כהן משוח הוא מביא פר בן בקר לחטאת והוא נשרף כמו שנתפרש שם:",
+            "אחד יחיד ששגג באחת מאלו או מרובין שנאמר תורה אחת תהיה לכם לעושה בשגגה כיצד אנשי מדינה ששגגו ודמו שהיום חול והרי הוא יוה\"כ וכולן אכלו ועשו מלאכה כל אחד מהן מביא שתי חטאות כבשות או שעירות וכן אם שגגו כולן והקטירו לעבודה זרה כל אחד ואחד מן העובדים מביא עז בת שנתה לחטאת:"
+        ],
+        [
+            "אין אדם חייב חטאת על שגגתו עד שיהיה שוגג מתחילה ועד סוף אבל אם שגג בתחלה והזיד בסוף או הזיד בתחלה ושגג בסוף פטור מקרבן חטאת כיצד כגון שהוציא חפץ מרשות לרשות בשבת עקר בזדון והניח בשגגה או שעקר בשגגה והניח בזדון פטור עד שיעקור בשגגה ויניח בשגגה וכן כל כיוצא בזה:",
+            "עבר עבירה ויודע שהיא בלא תעשה אבל אינו יודע שחייבין עליה כרת הרי זו שגגה ומביא חטאת אבל אם ידע שהיא בכרת ושגג בקרבן ולא ידע אם חייבין עליה קרבן אם לאו הרי זה מזיד ששגגת קרבן אינה שגגה בעבירות אלו שחייבין עליהן כרת:",
+            "מי שלא נודע לו עצמו של חטא שחטא אף על פי שידע בודאי שעבר על לא תעשה שיש בו כרת הרי זה פטור מקרבן חטאת שנאמר אשר חטא בה עד שידע החטא שחטא בו כיצד חלב ונותר לפניו ואכל את אחד מהם ואין ידוע אי זה אכל אשתו נדה ואחותו בבית ושגג ובא על אחת מהן ואין ידוע אי זו מהן בעל שבת ויום הכפורים לפניו ועשה מלאכה באחד מהן ואין ידוע באי זה מהן עשה הרי זה פטור מקרבן חטאת:",
+            "חטא ונודע לו חטאתו וחזר ושכחו הרי זה מביא חטאת לשם מה שהוא ותאכל כשאר חטאות הנאכלות:",
+            "שגג בשם אחד והם שני גופין חייב כיצד שתי נדות ושגג באחת מהן ואין ידוע אי זו היא שתי אחיות ושגג באחת מהן ואין ידוע אי זו היא חייב חטאת שהרי ידע עצמו של חטא למה זה דומה לשתי נרות דולקות שכבה אחת מהן ואין ידוע אי זו נר היא או לשני תמחויין של חלב שאכל מאחד מהן ואין ידוע מאי זה תמחוי מהן אכל שהוא חייב וכן כל כיוצא בזה:",
+            "כל המחוייב חטאת קבועה על שגגתו ועשה בשגגה ונודע לו אחר שחטא אע\"פ שלא היתה לו ידיעה בתחלה שזה חטא הוא הרי זה חייב חטאת כיצד תינוק שנשבה לבין העכו\"ם וגדל והוא אינו יודע מה הם ישראל ולא דתם ועשה מלאכה בשבת ואכל חלב ודם וכיוצא בהן כשיודע לו שהוא ישראל ומצווה על כל אלו חייב להביא חטאת על כל עבירה ועבירה וכן כל כיוצא בזה:",
+            "השוגג בלא כוונה בעריות או במאכלות אסורות חייב חטאת בשבת פטור מחטאת כיצד היה מתעסק עם אשה ובעלה בלא כוונה לבעילה והרי היא ערוה עליו דמה שזה שבפיו רוק הוא ובלעו בלא כוונה לשם אכילה בעולם והרי הוא חלב הרי זה חייב חטאת נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר בלא כוונה לחתיכתו פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה כמו שביארנו במקומו:",
+            "כל העושה מצוה מן המצות ובכלל עשייתה נעשית עבירה שחייבין עליה כרת בשגגה הרי זה פטור מחטאת מפני שעשה ברשות כיצד הבא על יבמתו והרי היא נדה והוא לא ידע הרי זה פטור מחטאת שהרי עשאה ברשות אבל אם בא על אשתו והרי היא נדה חייב חטאת מפני שלא שאלה ואח\"כ יבעול אבל יבמתו אינו רגיל בה כדי שישאל לה וכן מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול בערב שבת או באחד בשבת ושכח ומל שניהן בשבת פטור מחטאת שהרי יש לו רשות למול אחד מהן בשבת ושבת דחויה היא אצלו ומצוה עשה אף על פי שהם שני גופין הואיל וזמנו בחול אינו מדקדק אבל אם לא היה אחד מהן ראוי למול בשבת ושכח ומל בשבת מי שאינו ראוי למול בשבת חייב חטאת:",
+            "אומן שבא למול לפנות היום ביום השבת ואמרו לו לא נשאר פנאי ביום כדי שתמול ואם תתחיל למול לא תשלים עד יציאת השבת ונמצאת חובל בשבת ולא עושה מצוה ואמר רגיל אני וזריז ובמהרה אמול אם לא השלים אלא עד יציאת השבת הרי זה חייב חטאת שהרי התרו בו:",
+            "המוציא את הלולב ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת כדי לצאת בו והעבירו ארבע אמות ברשות הרבים בשוגג פטור שהרי ברשות הוציא וכן השוחט את הפסח ביום ארבעה עשר שחל להיות בשבת ונודע לו אחר כן שמשכו הבעלים את ידיהם או שמתו או נטמאו קודם שחיטה או שנמצא טריפה בסתר כגון נקוב מעיים או ריאה הרי זה פטור מפני ששחט ברשות אבל נמצא בעל מום או שהיתה טריפה גלויה הרי זה חייב חטאת מפני שהיה לו לבדוק ואחר כך ישחוט וכן כל כיוצא בזה:",
+            "שחט את הפסח בשבת שלא לשמו בטעות פטור מפני שהזבח כשר שעקירת שמו בטעות אינו עקירה כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין:",
+            "שחט זבחים אחרים לשם פסח בטעות אם ראויין הם לקרבן פסח פטור מקרבן חטאת מפני ששחט ברשות אם אינן ראויין כגון שהיתה נקבה או בן שתים חייב חטאת שהרי אינו ראוי לקרבן פסח וכן אם שגג ושחטו בשבת שלא לאוכליו או שלא למנוייו או לערלים או לטמאים חייב חטאת שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולים ולערלים לטמאים ולטהורים פטור שהרי הפסח כשר וכן כל כיוצא בזה:",
+            "השוחט בשבת קרבן צבור שלא לשמו הרי זה חייב חטאת ויקטיר אימורים לערב וכן אם שחט יתר על חובת היום חייב חטאת על התוספת:",
+            "שחט קרבנות יחיד שאין דוחים את השבת בשבת בשגגה חייב חטאת והבשר מותר בהנאה ואין זורקין את הדם ואם עבר וזרק דמם לשמן בין בשוגג בין במזיד עלו לבעלים לשם חובה ויקטיר אימורין לערב והבשר יאכל ויביא השוחט חטאת על שגגתו:",
+            "היו לפניו שתי בהמות של צבור אחת כחושה ואחת שמינה והיתה חובת היום באחת בין חטאת בין עולה ושגג ושחט השתים אם שחט כחושה בתחלה ואח\"כ שחט השמינה פטור מקרבן חטאת ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינה ושחוט לכתחלה אבל אם שחט השמינה תחילה ואחר כך הכחושה חייב חטאת על התוספת נמצאת הראשונה השמינה טריפה בבני מעיים אע\"פ שלא ידע שהיא טריפה בעת ששחט הכחושה ולא לזה נתכוון הואיל ונשחטה האחרונה כמצותה הרי זה פטור מחטאת וכן הפורס מצודה להעלות דגים מן הים בשגגה והעלה תינוק עם הדגים בין ששמע שטבע תינוק בין שלא שמע הואיל והעלה תינוק הרי זה פטור מחטאת אף על פי שלא היתה כוונתו אלא לצוד מפני שהיה שוגג וכן כל כיוצא בזה:",
+            "מי שהיה לפניו בלילי הפסח צלי של פסח ונותר מן הקדשים ונתכוין לאכול צלי שהוא מצוה ושגג ואכל הנותר הרי זה חייב חטאת שהרי לא עשה מצוה באכילה זו וכן כל כיוצא בזה:"
+        ],
+        [
+            "מי שהעידו עליו עדים שחטא חטא שחייבין עליו חטאת קבועה ולא התרו בו אלא אמרו ראינוך שעשית מלאכה בשבת או שאכלת חלב והוא אומר אני יודע בודאי שלא עשיתי דבר זה אינו חייב חטאת הואיל ואם יאמר מזיד הייתי יפטר מן הקרבן כשאמר להן לא אכלתי ולא עשיתי נעשה כאומר לא אכלתי בשגגה אלא בזדון שהוא פטור מן הקרבן ולא הכחיש את העדים:",
+            "שתק ולא הפליג את העדים (אלא) אפילו אמרה לו אשה אכלת חלב או עשית מלאכה בשבת ושתק חייב להביא חטאת אמר לו עד אחד חלב הוא זה ושתק וחזר ואכלו בשגגה מביא חטאת ואם התרו בו לוקה עליו אף על פי שעיקר העדות בעד אחד:",
+            "כבר ביארנו בהלכות פסולי המוקדשין שהמפריש חטאתו על החלב שאכל לא יביאנה על השבת שחלל או על הדם שאכל שנאמר והביא קרבנו שעירת עזים וגו' על חטאתו אשר חטא עד שיהיה קרבנו לשם חטאו לא שיקריבנה מחטא על חטא ואם הקריב פסלה יתר על זה אמרו הפריש חטאתו על חלב שאכל אמש לא יביאנה על חלב שאכל היום ואם הביא כפר ואין צריך לומר שאם הפרישה אביו ומת והיה הבן מחוייב באותו החטא שלא יביאנה הבן על חטאו כמו שנתבאר שם:",
+            "המביא חטאת על שני חטאים תרעה עד שיפול בה מום ותמכר ויביא בדמי חצייה לחטא זה ובדמי חצייה לחטא השני וכן שנים שהביאו חטאת אחת על שני חטאיהם תרעה עד שיפול בה מום ותמכר ויביא זה חטאתו בדמי חצייה ויביא זה חטאתו בדמי חצייה:",
+            "הביא שתי חטאות על חטא אחד יקריב אי זו שירצה והשניה תרעה עד שיפול בה מום ויפלו דמיה לנדבה:",
+            "הביא שתי חטאות על שני חטאים זו תשחט לשם חטא האחד והשניה לשם החטא השני:",
+            "כבר ביארנו בהלכות מעשה הקרבנות שהמומר לעבודה זרה או לחלל שבתות בפרהסיא אין מקבלין ממנו קרבן כלל והמומר לעבירה משאר עבירות אין מקבלין ממנו חטאת על אותו החטא כיצד מומר לאכול חלב שאכל חלב בשגגה והביא חטאתו אין מקבלין ממנו עד שיחזור בתשובה אפילו היה מומר לאכול חלב לתיאבון ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו והביא קרבן אין מקבלין ממנו שמשאכל בזדון בין להכעיס בין לתיאבון הרי הוא מומר היה מומר לאכול חלב ושגג ואכל דם מקבלין ממנו כמו שביארנו:",
+            "מי ששגג והפריש חטאתו ואח\"כ נעשה מומר וחזר בתשובה או נשתטה וחזר ונשתפה אע\"פ שנדחה הקרבן בינתים הרי זה חזר ונראה שאין בעלי חיים נדחין כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין לפיכך יקריבנה עצמה וכשם שאם נולד בו מום עובר ונתרפא יחזור לכשרותו כך אם נדחו הבעלים וחזרו ונראו יקרב:",
+            "חייבי חטאות ואשמות ודאים שעבר עליהן יום כפורים חייבין להביא לאחר יום הכפורים וחייבי אשמות תלויין פטורין שנאמר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו כך למדו מפי השמועה שכל חטא שאין מכיר בו אלא ה' נתכפר לו לפיכך מי שבא על ידו ספק עבירה ביוה\"כ אפילו עם חשיכה פטור מאשם תלוי שכל היום מכפר נמצאת למד שאין מביאין על לא הודע של יום הכפורים אשם תלוי אלא אם לא כפר לו יוה\"כ כמו שיתבאר:",
+            "אין יום הכפורים ולא החטאת ולא האשם מכפרין אלא על השבים המאמינים בכפרתן אבל המבעט בהן אינן מכפרין בו כיצד היה מבעט והביא חטאתו או אשמו והוא אומר או מחשב בלבו שאין אלו מכפרין אף על פי שקרבו כמצותן לא נתכפר לו וכשיחזור בתשובה מבעיטתו צריך להביא חטאתו ואשמו וכן המבעט ביוה\"כ אין יום הכפורים מכפר עליו לפיכך אם נתחייב באשם תלוי ועבר עליו יום הכפורים והוא מבעט בו הרי זה לא נתכפר לו וכשיחזור בתשובה אחר יוה\"כ חייב להביא כל אשם תלוי שהיה חייב בו:",
+            "כל אשמות שבתורה מעכבין את הכפרה חוץ מאשם נזיר ספק נזיר וספק מחוסרי כפרה וספק סוטה כולם מביאין קרבנותיהן אחר יום הכפורים:",
+            "מי שהוא מחוייב חטאת או אשם והרי הוא יוצא מבית דין ליהרג אם היה זבחו זבוח משהין אותו עד שיזרק הדם ואח\"כ יהרג ואם עדיין לא נשחט הזבח אין משהין אותו עד שיקריבו עליו:"
+        ],
+        [
+            "העושה עבירות הרבה בהעלם אחת חייב חטאת על כל אחת ואחת אפילו עשה הארבעים ושלש אלו שמנינו בהעלם אחת חייב ארבעים ושלש חטאות וכן אם עשה מעשה אחד שהוא חייב עליו משום שמות הרבה חייב על כל שם ושם והוא שהיו האיסורין כולן באין כאחת או איסור מוסיף או איסור כולל כיצד השוחט בהמת קדשים חוץ לעזרה בשבת לע\"ז חייב שלש חטאות משום שוחט קדשים בחוץ ומשום מחלל שבת ומשום עובד ע\"ז שהרי שלשת האיסורין באין כאחת במה דברים אמורים באומר בגמר זביחה הוא עובד אותה אבל אם לא היתה כוונתו לכך משישחט בה מעט לשם ע\"ז תאסר ואינו חייב משום שחוטי חוץ עד שישחוט שנים או רוב שנים ונמצא כשגמר השחיטה שחט בהמה האסורה לקרבן שאינו חייב עליה משום שוחט בחוץ כמו שביארנו היתה חטאת העוף והיה חצי קנה שלה פגום והוסיף בו כל שהוא בשבת לשם ע\"ז חייב שלש חטאות שהרי שלשת האיסורין באים כאחת וכן העושה מלאכה ביוה\"כ שחל להיות בשבת חייב שתי חטאות מפני ששני האיסורין באין כאחת:הבא על אשת אחיו הקיים כשהיא נדה מביא שלש חטאות משום אשת איש ומשום אשת אח והן שני איסורין הבאין כאחת ומשום נדה שהוא איסור מוסיף שמתוך שנתוסף בה איסור זה לבעלה נוסף ליבמה וכן כיוצא בזה הבא על אביו חייב שתים אחת משום ערות אביך לא תגלה ומשום ואת זכר לא תשכב וכן הבא על אחי אביו חייב שתים שנאמר ערות אחי אביך לא תגלה הבא על הזכור והביא זכור עליו בהעלם אחת אע\"פ שהן שני גופין אינו חייב אלא חטאת אחת שנאמר ואת זכר לא תשכב השוכב והנשכב שם אחד הוא וכן הבא על הבהמה והביא בהמה עליו בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת עשו השוכב והנשכב בבהמה וזכור כבעילה אחת:",
+            "יש בועל בעילה אחת וחייב עליה שמונה חטאות כיצד יעקב שהיתה לו בת מזלפה ושמה תמנע נשא לבן תמנע והוליד ממנה בת ושמה סרח ואין ללבן בת אלא רחל לבדה נמצאת סרח בת בת יעקב ואחות אשתו מאביה הן שני איסורין הבאין כאחת נשאת סרח לראובן ונאסרה על שאר בני יעקב נוסף בה איסור ליעקב והרי היא כלתו מת ראובן או גירש ונשאת סרח זו לאחי יעקב מאמו מתוך שנאסרה על שאר אחי יעקב נוסף ליעקב בה איסור אשת אחיו מת או גירש ונשאת סרח זו לישמעאל מתוך שנאסרה על שאר אחי ישמעאל נוסף ליעקב בה איסור אשת אחי אביו מת ישמעאל ונפלה לייבום לפני יצחק ועבר יצחק וייבמה אף על פי שהיא שנייה לו מתוך שנאסרה על שאר אחיו נוסף בה איסור ליעקב משום אשת אביו ומשום אשת איש ששני האיסורין באין כאחת אם שגג יעקב ובא על סרח זו כשהיא נדה בחיי יצחק בעלה ובחיי רחל אשת יעקב הרי זה חייב עליה שמונה חטאות משום בת בתו ומשום אחות אשתו ומשום כלתו ומשום אשת אחיו ומשום אשת אחי אביו ומשום אשת אביו ומשום אשת איש ומשום נדה וכן כל כיוצא בזה:",
+            "כל אלו שתאסר זו הערוה עליהן באיסור מוסיף צריך שיהו האנשים האחרים מצויין בעולם כדי שתאסר עליהן ומתוך שתאסר עליהן יתוסף איסור אחר לזה אבל אם אינן מצויין אין אומרין הואיל אילו היה לזה בנים או אחים היתה נאסרה עליהן יתוסף בה איסור לזקן שהרי אין שם עתה לא בן ולא אח וכן כל כיוצא בהן:",
+            "מי שהיה נשוי שלש נשים ובא על אמה של אחת מהן שהיא אם אמה של שנייה שהיא אם אביה של שלישית אע\"פ שזקנה זו היא חמותו ואם חמותו ואם חמיו ושלשה שמות הן ואיסור בת אחת היא אינו חייב אלא חטאת אחת לפי שנאמר באשה ובתה ובת בנה ובת בתה שארה הנה זמה היא הכתוב עשה שלשה גופין כגוף אחד לפיכך יחשבו השלשה שמות כשם אחד:",
+            "אבל הבא על אחותו שהיא אחות אביו והיא אחות אמו חייב שלש חטאות שנאמר ערות אחותו גילה חייב על אחותו בפני עצמה ואף על פי שהיא אחות אמו ואחות אביו והיאך תהיה זאת כגון שבא על אמו והוליד ממנה שתי בנות ובעל אחת מבנותיו והוליד ממנה בן כשיבא הממזר הזה על הבת השנית שהיא אחות אמו הממזרת שהיא אחותו מאביו שהיא אחות אביו מאמו חייב שלש חטאות וכן כל כיוצא בזה:"
+        ],
+        [
+            "הבא על ערוה ביאות הרבה בהעלם אחת אע\"פשהיה בין בעילה ובעילה ימים הרבה הואיל ולא נודע לו בינתיים והרי היא גוף אחד הרי הכל שגגה אחת ואינו חייב אלא חטאת אחת אבל אם שגג בה ואחר כך נודע לו וחזר ושגג בה עצמה ובעלה ואח\"כ נודע לו וחזר ושגג בה עצמה ובעלה חייב על כל בעילה ובעילה שהידיעות מחלקות השגגות:",
+            "הבא על הערוה ביאות הרבה בהעלם אחת וזו הנבעלת היתה לה ידיעה בין כל ביאה וביאה שנמצאו הביאות אצלה בהעלמות הרבה הוא מביא חטאת אחת והיא מביאה חטאת על כל ביאה וביאה הוא היו לו ידיעות בינתיים והיא בהעלם אחת הוא מביא חטאות הרבה והיא מביאה חטאת אחת:",
+            "הבא על עריות הרבה בהעלם אחת אע\"פ שכולן משם אחד הואיל והן גופים מוחלקים חייב על כל אחת ואחת כיצד הרי שבעל חמש נשיו נדות או שבא על חמש אחיותיו או על חמש בנותיו בהעלם אחת חייב על כל גוף וגוף מכאן אתה למד שזה שאמרו חכמים הבא על הזכור והביא זכור עליו בהעלם אחת חייב חטאת אחת במה דברים אמורים כשהיה אותו הזכור עצמו אבל אם היה זכור אחר בין שבא על שנים בין שבא על זה והביא זה עליו חייב על כל גוף וגוף והוא הדין בבא על הבהמה והביא בהמה עליו:",
+            "האשה שהביאה עליה בהמות הרבה בהעלם אחת חייבת חטאת על כל בהמה ובהמה שהרי גופין מוחלקין והרי זו כמי שנבעלה לאנשים הרבה בהעלם אחד שהיא חייבת חטאת על כל איש ואיש:",
+            "האשה שהלך בעלה למדינת הים ושמעה שמת או שבאו עדים שמת ונישאת בין על פי עצמה בין על פי בית דין ונודע שבעלה קיים חייבת קרבן אחד ואם נישאת לאנשים הרבה או שזינתה עם אנשים הרבה חייבת חטאת על כל איש ואיש מפני שהן גופים מוחלקין ואף על פי שהכל בשגגה אחת הבא על הנדה בשגגה וטהרה מנדתה וטבלה וחזרה וראתה נדה ובא עליה פעם שניה באותה שגגה עצמה חייב על כל פעם ופעם אע\"פ שהוא בהעלם אחת והוא גוף אחד שזמן נדות זה חוץ מזמן נדות השנית והרי הן כשתי נשים נדות:",
+            "הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה דם בשעת התשמיש הרי אלו פטורין מקרבן חטאת מפני שזה כאנוס הוא ולא שוגג שהשוגג היה לו לבדוק ולדקדק ואילו בדק יפה יפה ודקדק בשאלות לא היה בא לידי שגגה ולפי שלא טרח בדרישה ובחקירה ואחר כך יעשה צריך כפרה אבל זה מה לו לעשות הרי טהורה היתה ושלא בשעת וסתה בעל אין זה אלא אונס ולפיכך בין שנמצא דם על עד שלה בין שנמצא על עד שלו פטורין אבל אם עבר ובא עליה סמוך לוסת ודימה שיבעול ויפרוש קודם שתראה דם וראתה בשעת התשמיש חייבין בקרבן שזו היא שגגה לפיכך אם נמצא דם על עד שלו שניהם טמאים וחייבין בקרבן נמצא על עד שלה אם קנחה עצמה מיד כשפירש הבעל ולא שהתה שניהם טמאים וחייבין בקרבן ואם שהתה כדי שתושיט ידה לתחת הכר או לתחת הכסת ותטול עד לבדוק בו ואח\"כ קנחה עצמה שניהן טמאים בספק ופטורין מקרבן ואם שהתה כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה ואחר כך קנחה עצמה ונמצא דם בעלה טהור:",
+            "מי שעבר ובעל סמוך לוסת על דעת שתקדום ביאתו לראיית הדם והרגישה האשה שנטמאת בשעת תשמיש ואמרה לו נטמאתי הרי זה לא יפרוש כשהוא מתקשה כמו שביארנו בהלכות איסורי ביאה ואם לא ידע שאסור לפרוש מיד ופירש כשהוא מתקשה חייב שתי חטאות אחת על כניסתו שהרי בעל נדה ואחת על יציאתו שיציאתו הנאה לו כביאתו בד\"א כשידע שאסור לבעול בשעת הוסת ודימה שתקדום בעילתו לראייתה ולא ידע שאסור לפרוש מיד שנמצאו לו שתי העלמות בשתי הבעילות אבל אם לא ידע שאסור לבעול בשעת הוסת ולא ידע שאסור לפרוש מן הטומאה מיד אף על פי שפירש מיד והוא מתקשה אינו חייב אלא חטאת אחת מפני שכניסתו ויציאתו שהן כשתי בעילות בשגגה אחת הן ובהעלם אחת עשה הכל והוא הדין בשאר העריות שאם שגג ובא על הערוה על דעת שהיא מותרת ונודע לו שהיא ערוה והוא בתוך התשמיש לא יפרוש מיד שיציאתו הנאה לו כביאתו ואם לא ידע שאסור לפרוש מיד ופירש והוא מתקשה אינו חייב אלא חטאת אחת שהכל שגגה אחת היא:"
+        ],
+        [
+            "דין שגגת המאכלות כדין שגגת הבעילות לפיכך אם אכל אכילות הרבה משם אחד בהעלם אחת אף על פי שיש ביניהן ימים רבים אינו חייב אלא חטאת אחת כיצד אכל חלב היום ואכל חלב למחר וחלב למחר בהעלם אחת אע\"פ שהן בשלשה תמחויין אינו חייב אלא אחת אבל אם אכל כזית חלב ונודע לו וחזר ואכל כזית חלב ונודע לו חייב על כל אכילה ואכילה שהידיעות מחלקות השגגות אכל כחצי זית חלב וחזר ואכל כחצי זית חלב בהעלם אחת אף על פי שהן שני תמחויין ואע\"פ שהפסיק ביניהן הרי אלו מצטרפין ומביא חטאת שאין התמחויין מחלקין והוא שלא ישהה ביניהן יותר מכדי אכילת שלש ביצים כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות שכשם שמצטרף השיעור למזיד למלקות כך מצטרף השיעור לשוגג לקרבן:",
+            "אכל נותר מחמשה זבחים כזית מכל זבח בהעלם אחת אף על פי שאכלן בחמשה תמחויין אינו חייב אלא חטאת אחת שכולן שם אחד הן והתמחויין אינן מחלקין וגופי הזבחים אינן מחלקין שאחד האוכל בשר מזבחים רבים או מזבח אחד וכן השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת הא למה זה דומה למשתחוה לחמש צורות בהעלם אחת:",
+            "הקיז דם לבהמתו וקיבלו בשני כוסות ושתאן בהעלם אחת אינו מביא אלא חטאת אחת:",
+            "האוכל מאכלות הרבה משמות הרבה בהעלם אחת חייב על כל שם ושם כיצד כגון שאכל חלב ודם ונותר ופיגול כזית מכל אחד ואחד בהעלם אחת מביא ארבע חטאות וכן כל כיוצא באלו וכל האוכל כזית אחד שנתקבצו בו שמות הרבה בהעלם אחת אם נתקבצו באיסור מוסיף או באיסור כולל או באיסור בת אחת חייב על כל שם ושם לפיכך הטמא שאכל כזית חלב ונותר ביום הכפורים מביא ארבע חטאות ואשם חטאת אחת משום טמא שאכל קודש ואחת משום אוכל חלב ואחת משום אוכל נותר ואחת משום יוה\"כ והוא שיצטרף אוכל אחר עם כזית זה עד שישלימו לככותבת ומביא אשם ודאי למעילה שהרי נהנה מן ההקדש בשגגה:",
+            "האוכל ושותה ביום הכפורים בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת אכילה ושתייה אחת היא:",
+            "העושה מלאכה ביוה\"כ שחל להיות בשבת חייב שתי חטאות מפני שהן שני איסורין הבאין כאחד:",
+            "אבל כחצי זית חלב וכחצי זית דם בהעלם אחת אינו חייב קרבן כשם שאין האיסורין מצטרפין למלקות כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות כך אין מצטרפין לקרבן:",
+            "אכל כחצי זית ונודע לו וחזר ושכח ואכל כחצי זית אחר בהעלם שני פטור שהרי נודע לו בינתיים ויש ידיעה לחצי שיעור וכן אם כתב אות אחת [בשבת] בשגגה ונודע לו וחזר ושכח וכתב אות שנייה סמוכה לה בהעלם שני פטור מקרבן חטאת וכן כל כיוצא בזה וכן אם הוציא שתי אמות בשוגג ושתי אמות במזיד ושתי אמות בשוגג אם בזריקה חייב לא מפני שאין ידיעה לחצי שיעור אלא מפני שאין בידו להחזירה לפיכך לא הועילה לו הידיעה שבינתיים ואם בהעברה פטור שיש ידיעה לחצי שיעור כמו שביארנו:",
+            "האוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השתי מביא שתי חטאות שהידיעות מחלקות ואע\"פ שעדיין לא הפריש הקרבן אבל אם נודע לו על שניהן כאחת מביא חטאת אחת וכן יראה לי שהוא הדין בבעילות:",
+            "אכל כזית ומחצה בהעלם אחת ונודע לו על כזית וחזר ואכל חצי זית בהעלמו של שני אינו חייב אלא חטאת אחת שאין חצי זית האחרון מצטרף לראשון אף על פי שהוא בהעלמו שהרי נודע לו על מקצת העלמה ראשונה:",
+            "אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ונודע לו על אחת מהן וחזר ואכל כזית אחר בהעלמו של שני והביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרין אבל שלישי לא נתכפר אלא כשיודע לו עליו יביא חטאת אחרת הביא חטאת על השלישי שלישי ושני מתכפרין ששניהם בהעלם אחת וראשון לא נתכפר בחטאת זו הביא חטאת על האמצעי שלשתן מתכפרין מפני שהראשון והשלישי בהעלמו של אמצעי וכשיוודע לו על הראשון ועל השלישי אין צריך להביא חטאת אחרת:",
+            "מי שאכל חתיכה משתי חתיכות ונסתפק לו אם אכל חלב או שומן ואכל חתיכה אחרת משתי חתיכות ונסתפק לו אם אכל חלב או שומן ואחר כך נודע לו בודאי שחלב אכל בראשונה ובשנייה אינו חייב אלא חטאת אחת שידיעת ספק שהיתה לו בינתיים אע\"פ שמחלקת לאשמות אינה מחלקת לחטאות:"
+        ],
+        [
+            "המשתחוה לע\"ז וניסך וקיטר וזיבח בהעלם אחת חייב ארבע חטאות וכן אם פיער עצמו לפעור וזרק אבן למרקוליס בהעלם אחת חייב שתים וכן כל כיוצא זה יהא חייב על כל עבודה ועבודה במה דברים אמורים בשהזיד בע\"ז ושגג בעבודות אלו אבל אם הזיד בעבודות אלו ושגג בע\"ז אינו חייב אלא חטאת אחת כיצד ידע שזו ע\"ז ושאסור לעובדה אבל לא ידע שההשתחויה והניסוך עבירה והשתחוה וניסך חייב שתים ידע שאלו עבודות הן ואסור לעבוד בהן לאל אחר ולא ידע שזו ע\"ז לפי שלא היתה של כסף וזהב ועלה על דעתו שאין קרויין ע\"ז אלא של כסף וזהב ועבדה בכל העבודות אינו חייב אלא חטאת אחת:",
+            "כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ושכח שנצטוו ישראל על השבת או שנשבה והוא קטן לבין העכו\"ם או נתגייר קטן והוא בין העכו\"ם אע\"פ שעשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת שהכל שגגה אחת היא וכן חייב חטאת אחת על כל חלב שאכל וחטאת אחת על דם שאכל וכן כל כיוצא בזה בעבודות אלו וכל היודע עיקר שבת אבל שכח שהיום שבת ודימה שהוא חול אף על פי שעשה בו מלאכות הרבה חייב חטאת אחת על היום כולו וכן חטאת על כל שבת ושבת ששגג בו:",
+            "וכל היודע שהיום שבת ושגג במלאכות ולא ידע שמלאכות אלו אסורות או שידע שהן אסורות ולא ידע שחייבין עליהן כרת ועשה מלאכות הרבה חייב חטאת על כל אב מלאכה ומלאכה אפילו עשה הארבעים חסר אחת בהעלם אחת מביא שלשים ותשע חטאות:",
+            "שכח שהיום שבת ושגג אף במלאכות ולא ידע שמלאכות אלו אסורות אינו חייב אלא חטאת אחת:",
+            "העושה אב ותולדותיו בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת ואין צריך לומר העושה תולדות הרבה של אב אחד שאינו חייב אלא חטאת אחת:",
+            "עשה תולדה של אב זה ותולדה של אב זה בהעלם אחת יראה לי שהוא חייב שתי חטאות:",
+            "עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת כגון שזרע והבריך והרכיב בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת וכבר נתבאר בהלכות שבת האבות והתולדות והמלאכות שהן מעין אבות:",
+            "עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבתות הרבה בין בזדון שבת ושגגת מלאכות בין בשגגת שבת וזדון מלאכות חייב על כל מלאכה ומלאכה כיצד ידע שהיום שבת וזרע בו מפני שלא ידע שהזריעה מלאכה וכן בשבת שנייה ידע שהוא שבת ונטע בה מפני שלא ידע שהנטיעה אסורה משום מלאכה וכן בשבת שלישית הבריך מפני שלא ידע שההברכה מלאכה חייב על כל אחת ואחת אע\"פ שהיא מעין מלאכה אחת מפני שהשבתות כגופין מוחלקין:",
+            "שגג שהיום שבת וזרע בו והוא יודע שהזריעה מלאכה וכן בשבת שנייה שכח שהוא שבת ונטע בו והוא יודע שהנטיעה מלאכה וכן בשלישית שכח שהוא שבת והבריך אף על פי שיודע שההברכה מלאכה הרי זה חייב על כל אחת ואחת שהימים שבין שבת לשבת הרי הן כידיעה אחת לחלק:",
+            "מי שקצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות שאינו חייב אלא חטאת אחת וחזר וקצר וטחן כגרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות שהוא חייב על כל מלאכה ומלאכה ונודע לו על קצירה של שגגת שבת וזדון מלאכות קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה וכאילו עשה ארבעתן בשגגת שבת וזדון מלאכות שאינו חייב אלא חטאת אחת וכיון שהקריב חטאת זו נתכפר לו על הכל וכשידעם אחר כן אינו צריך להביא חטאת אחרת אבל אם נודע לו תחילה על קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות והקריב חטאת נתכפר לו על זו הקצירה שנודע לו עליה ועל הקצירה והטחינה של שגגת שבת וזדון מלאכות מפני ששניהן כמלאכה אחת ונגררה קצירה וטחינה עם הקצירה ותשאר הטחינה של זדון שבת עד שיודע לו עליה ויביא חטאת שנייה קצר כחצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר כחצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות הרי אלו מצטרפין קצירה גוררת קצירה וכן כל כיוצא בזה בשאר מלאכות:",
+            "המתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אף על פי שנתכוין לחתיכה הואיל ולא עשה מחשבתו פטור מן החטאת שזה כמתעסק ולא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת כמו שביארנו כמה פעמים:",
+            "החותה גחלים בשבת שהוא מכבה את העליונות ומדליק את התחתונות אם נתכוון לכבות ולהבעיר חייב שתים חתה גחלים להתחמם מהם והובערו מאליהן חייב שתים מפני שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה כמו שביארנו בהלכות שבת וכשם שחייבין על זדונה כרת כך חייב על שגגתה קרבן חטאת:"
+        ],
+        [
+            "כל חטא שחייבין על שגגתו חטאת קבועה חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי ומהו לא נודע אם נסתפק לו אם שגג בדבר זה או לא שגג הרי זה מצווה להקריב אשם שנאמר ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם וזהו הנקרא אשם תלוי מפני שהוא מכפר על הספק ותולה לו עד שיודע לו בודאי שחטא בשגגה ויקריב חטאתו:",
+            "אינו חייב באשם תלוי עד שיהיה שם איסור קבוע כיצד אכל חלב וספק אם היה כזית או פחות מכזית או שהיתה לפניו חתיכת חלב וחתיכת שומן ואכל אחת מהן ואין ידוע אי זה מהן אכל אשתו ואחותו עמו בבית בעל אחת מהן ואין יודע אי זו מהן בעל שבת וחול ועשה מלאכות באחד מהם ואין ידוע באי זה יום עשה או שעשה מלאכה בשבת ולא ידע מעין אי זו מלאכה עשה הרי זה מביא אשם תלוי וכן כל כיוצא בזה אבל אם היתה לפניו חתיכה אחת ספק שהיא חלב ספק שהיא שומן ואכלה פטור שהרי אין כאן איסור קבוע וכל האוכל חלב הכוי פטור מאשם תלוי שהרי אין כאן איסור קבוע וכן הבא על אשה שהיא ספק נדה או ספק ערוה של קירוב בשר פטור מאשם תלוי לפיכך האשה שנמצא דם על עד שלה לאחר זמן והנושא יבמתו בתוך שלשה חדשים וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון הרי אלו פטורין מן הקרבן וכן כל כיוצא באלו שהרי אין שם איסור קבוע:",
+            "האוכל חתיכה ועד אחד אומר לו זה שאכלת חלב היה ועד אחד אומר לא אכלת חלב אשה אומרת אכל ואשה אומרת לא אכל הואיל ונקבע האיסור והוא אינו יודע אם חטא או לא חטא הרי זה מביא אשם תלוי וכן כל הבא על אשת איש שעד אחד אומר מת בעלה ועד אחד אומר לא מת חייב באשם תלוי והוא הדין לספק מגורשת שהרי נקבע האיסור אבל ספק מקודשת לא נקבע האיסור:",
+            "מי שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן ובא עכו\"ם או כלב ואכל את השנייה או שאכל עכו\"ם או כלב את הראשונה ובא ישראל ואכל השנייה או שאכל ראשונה בזדון ושנייה בשגגה או שאכל ראשונה בשגגה ושנייה בזדון הרי זה חייב באשם תלוי הואיל והיה שמה איסור קבוע אכל שתיהן בזדון פטור מקרבן אכל שתיהן בשגגה מביא חטאת אכל את הראשונה בשגגה ובא אחר ואכל את השנייה בשגגה שניהן חייבין באשם תלוי וכן כל כיוצא בזה:",
+            "חלב ונותר לפניו אכל אחת מהן ואין ידוע אי זו מהן אכל אשתו נדה ואחותו עמו בבית ושגג באחת מהן ואין ידוע אי זו מהן בעל שבת ויום הכפורים ועשה מלאכה בין השמשות שביניהן הרי זה פטור מקרבן ואינו מביא חטאת שהרי אינו יודע עצמו של חטא כמו שביארנו ואינו מביא אשם תלוי שהרי יודע בודאי שחטא:",
+            "כל דבר שחייבין על ודאו חטאת קבועה אחת חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי אחד וכל דבר שחייבין על ודאו חטאות הרבה חייבין על לא הודע שלו אשמות תלויין הרבה כמניין החטאות כיצד כשם שאם אכל חלב ודם ונותר ופיגול בהעלם אחת חייב ארבע חטאות כך אם נסתפק לו אם אכלן או לא אכל אלא חתיכות של היתר שהיו עמהם מביא ארבעה אשמות תלויין וכן אם נסתפק לו אם האשה שבא עליה אשתו או פלונית הערוה שהיתה עמה שחייב עליה שמונה חטאות הרי זה מביא שמונה אשמות תלויין:",
+            "האוכל חתיכה משתי חתיכות ונסתפק לו אם של חלב אכל או של שומן אכל ואחר שנולד לו הספק אכל חתיכה משתי חתיכות אחרות ונסתפק לו אם של חלב אכל או של שומן הרי זה מביא שתי אשמות תלויין:",
+            "כשם שידיעת ודאי בינתיים מחלקת לחטאות כך ידיעת ספק בינתיים מחלקת לאשמות לפיכך אם אכל חמשה זיתי חלב בהעלם אחת ונודע לו ידיעת ספק על אחת מהם וחזר ונודע לו ידיעת ספק אחרת על השני וכן על כל אחת ואחת חייב אשם תלוי על כל אחת ואחת:",
+            "חתיכה של שומן וחתיכה של חלב אכל אחת מהן ואין ידוע אי זו היא והביא אשם תלוי וחזר ואכל את השנייה מביא חטאת וכן אם אכל אחר את השנייה מביא האחר אשם תלוי כמו שביארנו:",
+            "חתיכה של חלב וחתיכה של חלב נותר אכל את אחת מהן ואין ידוע אי זו היא מביא חטאת על החלב ואשם תלוי משום נותר אכל את השנייה בהעלם שני מביא שלש חטאות ואם היה בה שוה פרוטה מביא אשם ודאי משום מעילה אכל אחד את אחת משתיהן ובא אחר ואכל את השנייה זה מביא חטאת ואשם תלוי וזה מביא חטאת ואשם תלוי וכן כל כיוצא בזה:"
+        ],
+        [
+            "על חמש עבירות מביא קרבן אשם והוא הנקרא אשם ודאי שהרי אינו בא משום ספק ואלו הן:על שפחה חרופה ועל הגזל ועל המעילה ועל טומאת נזיר ועל הצרעת כשיטהר ממנה על שפחה חרופה כיצד הבא על שפחה חרופה בין בזדון בין בשגגה מביא אשם והוא שתהיה גדולה ומזידה וברצונה ותהיה בעולה כדרכה ובגמר ביאה כדי שתלקה שנאמר בקורת תהיה והביא את אשמו היא לוקה והוא מביא קרבן:",
+            "ומפי השמועה למדו שבזמן שהיא חייבת מלקות הוא חייב בקרבן ובזמן שהיא פטורה מן המלקות הוא פטור מן הקרבן:",
+            "בן תשע שנים ויום אחד שבא על שפחה חרופה היא לוקה והוא מביא קרבן ויראה לי שאינו מביא עד שיגדיל ויהיה בן דעת:",
+            "כבר ביארנו בהלכות ביאות אסורות מה היא השפחה החרופה האמורה בתורה ושאינן חייבין עד שיבעול כדרכה ויגמור לפיכך אם אמרו לו שנים בעלת שפחה חרופה והוא אומר לא בעלתי נאמן ואינו מביא קרבן על פיהן שהרי הוא יודע אם גמר ביאתו או לא גמר וזה שאמר לא בעלתי כלומר לא גמרתי:",
+            "הבא על השפחה ביאות הרבה אינו חייב אלא אשם אחד כיצד הבא על השפחה ביאות הרבה בזדון או שבא עליה בשגגה ונודע לו וחזר ובא עליה בשגגה ונודע לו אפילו מאה פעמים במאה העלמות מקריב אשם אחד ומתכפר לו על הכל על הזדונות שבה ועל השגגות בד\"א בשפחה אחת אבל הבא על שפחות הרבה אפילו בהעלם אחת חייב אשם על כל שפחה ושפחה:",
+            "בעל שפחה והפריש אשמו וחזר ובעלה אחר שהפריש אשמו חייב על כל אחת ואחת שההפרשה מחלקת ונמצא כמי שהקריב ואח\"כ בעל וכן אם בעל חמש בעילות בהעלם אחת בשפחה אחת ונודע לו על אחת מהן והפריש אשמו ואחר כך נודע על השנייה מפריש אשם אחר אע\"פ שבהעלם אחת היו כלן הואיל ולא נודע לו אלא אחר שהפריש נמצא כבועל אחר שהפריש שדין השוגג והמזיד בשפחה אחד הוא:",
+            "על הגזל כיצד כל מי שיש בידו משוה פרוטה ומעלה מממון ישראל בין שגזלו בין שגנבו בין שהפקידו אצלו או הלוהו או משום שותפות או משאר דרכים וכפר בו ונשבע לשקר בין בזדון בין בשגגה הרי זה מביא אשם על חטאו וזהו הנקרא אשם גזילות ומפורש בתורה שאין מתכפר לו באשם זה עד שישיב הממון שבידו לבעליו אבל החומש אינו מעכב הכפרה כבר ביארנו בהלכות שבועות אימתי יהיה חייב בשבועה זו שמקריב עליה אשם זה ואימתי יהיה פטור ממנה ועל אי זו דרך יתחייב אשמות רבות כמניין חיוב השבועות ועל אי זו דרך לא יהיה חייב אלא אשם אחד:",
+            "על המעילה כיצד כל הנהנה משוה פרוטה מן ההקדש בשגגה מחזיר מה שנהנה ויוסיף חומש ויקריב אשם ויתכפר לו וכבר ביארנו בהלכות מעילה שהקרבן והקרן מעכבין הכפרה ואין החומש מעכב:",
+            "האוכל מדבר שמועלין בו בחמשה תמחויין בהעלם אחת אף על פי שהוא מזבח אחד אם יש בכל אכילה ואכילה שוה פרוטה חייב אשם על כל אחד ואחד שהתמחויין מחלקין במעילה והרי הן כמינין הרבה אע\"פ שאין מוחלקין בחיוב הכריתות חומרא יתירה יש במעילה שהרי עשה בה המהנה כנהנה ומצטרפת לזמן מרובה ושליח שעשה שליחותו חייב המשלח מה שאין דברים אלו בשאר האיסורין:",
+            "כל המחוייב אשם ודאי צריך שיודע לו חטאו תחילה ואח\"כ יקריב אשמו אבל אם הקריבו קודם שיודע לו ונודע לו אחר שהקריב אינו עולה לו וכל חטא שחייבין עליו אשם ודאי אחד המלך ואחד כהן משוח או שאר עם הארץ שוין בו:",
+            "כל חטא שחייבין עליו אשם ודאי אם נסתפק לו אם עשאהו או לא עשאהו פטור מכלום לפיכך הבא על ידו ספק מעילה אינו חייב כלום כמו שביארנו בהלכות מעילה:",
+            "היתה לפניו חתיכה של חולין וחתיכה של הקדש אכל אחת מהן ואין ידוע אי זו היא פטור חזר ואכל את השנייה מביא אשם על מעילתו אכל אחר את השנייה שניהן פטורין:",
+            "חתיכה של חלב וחתיכה של הקדש אכל אחת מהן מביא אשם תלוי משום חלב אכל את השנייה מביא חטאת על החלב ואשם ודאי של מעילה על ההקדש בא אחר ואכל את השנייה אף השני מביא אשם תלוי חתיכה של חלב וחתיכה של חלב הקדש אכל אחת מהן מביא חטאת אכל את השנייה אחר שנודע לו על הראשונה מביא שתי חטאות ואשם ודאי על מעילתו בא אחר ואכל את השנייה זה מביא חטאת וזה מביא חטאת בלבד כבר ביארנו בהלכות מאכלות אסורות מאיזה טעם נוסף ואיסור הקדש על איסור חלב וכן כל כיוצא באלו האיסורין:"
+        ],
+        [
+            "ששה מצותן שיקריבו קרבן עולה ויורד ואלו הן:המצורע והיולדת והנשבע שבועת העדות בין בזדון בין בשגגה והנשבע שבועת ביטוי לשקר בשגגה והטמא שאכל קודש בשגגה והטמא שנכנס למקדש בשגגה:",
+            "קרבן היולדת אם היתה עשירה מביאה כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת ואם אין ידה משגת הרי קרבנה יורד ומביאה שתי תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת אפילו היתה ידה משגת לשה ואינה משגת לנסכיו מביאה קרבן עני:",
+            "המצורע כשיטהר מביא שלש בהמות מהן שני כבשים אחד עולה ואחד אשם וכבשה לחטאת אם אין ידו משגת מביא שתי תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת וכבש לאשם:",
+            "על שבועת העדות ועל שגגת שבועת ביטוי ועל שגגת טומאת מקדש וטומאת קדשיו מביא כשבה או שעירה כשאר החטאות הקבועות ואם אין ידו משגת מביא שתי תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת ואם אין ידו משגת לעוף מביא עשירית האיפה סלת והיא הקרויה מנחת חוטא שכבר נתפרשו מעשיה בהלכות מעשה הקרבנות:",
+            "כל הקרבנות האלו מפורשין בתורה ומפורש זה שחייב להביאן חוץ מטמא שנכנס למקדש בשגגה או אכל קדש שכך כתוב שם ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו' או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו' או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו' והיה כי יאשם לאחת מאלה וגו' מפי השמועה למדו שזה שחייב כאן קרבן לטמא כשנטמא ונכנס למקדש או אכל קדש והוא לא ידע אף על פי שהדבר מפי הקבלה הרי הוא כמפורש שהרי בפירוש חייבה תורה כרת לטמא שאכל קודש ולטמא שנכנס למקדש באוכל נאמר והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה ובנכנס למקדש נאמר ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טמא וכיון שחייבה תורה כרת על טומאת מקדש וקדשיו פירש הקרבן שמביאין על שגגתן:",
+            "כל קרבנות שהאשה חייבת בעלה מביא על ידיה אם היה עני מביא קרבן עני ואם היה עשיר מביא על ידיה קרבן עשיר ומביא אדם על ידי בנו ועל ידי בתו ועל ידי עבדו ושפחתו קרבן עני ומאכילן בזבחים:",
+            "המלך וכהן משיח מביאין קרבנן על שבועת העדות או על שבועת ביטוי או על טומאת מקדש וקדשיו כשאר הדיוטות שלא חילק הכתוב קרבן מלך מקרבן הדיוט ומקרבן כהן משיח אלא במצוות שחייבים על שגגתן חטאת קבועה כמו שביארנו אבל בקרבן עולה ויורד כלן שוים כבר ביארנו בהלכות שבועות אימתי יהיה חייב על שבועת העדות ועל שבועת שגגת ביטוי ואימתי יהיה פטור עליהן ועל אי זו דרך יהיה חייב קרבנות הרבה כמנין השבועות ועל אי זה דרך לא יהיה חייב אלא קרבן אחד ובהלכות מחוסרי כפרה אבאר באיזה דרך תתחייב היולדת והמצורע קרבנות הרבה ובאי זה דרך יתחייב כל אחד מהן קרבן אחד:",
+            "כל המביא קרבן על הזדון כשגגה אם היה אנוס פטור מן הקרבן ואין צריך לומר שאר עבירות שאינו חייב חטאת אלא על שגגתן שאם היה אנוס פטור:",
+            "מי שהפריש מעות לכבשה של חטאתו וצריך להן הרי זה מביא שעירה ויחלל אותם המעות על השעירה ויהנה בהן וכן אם הפריש לשעירה ולקח כשבה יהנה בהן:",
+            "הפריש מעות לבהמה והעני יקח שתי תורים או שני בני יונה ויחלל עליהן אותם המעות ויהנה בהם הפריש מעות לבני יונה או לתורים והעני יביא עשירית האיפה ויחלל עליהן אותם המעות ויהנה בהן וכן אם היה עני והפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר יוסיף עליהן ויביא עוף הפריש לעוף והעשיר יוסיף עליהן ויביא כשבה או שעירה אפילו היה מורישו גוסס הרי זה עני עד שימות מורישו ויירשנו:",
+            "עשיר שהפריש כשבה או שעירה ונפל בה מום [והעני] אם רצה יביא בדמיה עוף אבל אם הפריש עוף ונפסל לא יביא בדמיו עשירית האיפה שאין לעוף פדיון:",
+            "הפריש עשירית האיפה והעשיר עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה ותאכל ומשקדשה בכלי תעובר צורתה ותצא לבית השריפה:",
+            "עשיר שהפריש קן למכרה וליקח בדמיה כשבה או שעירה והעני יביא קן זו אע\"פ שהיא קדושת דמים שהיא נדחית ולמה לא נדחית מפני שדיחוי מעיקרו אינו דיחוי והרי נראה קן זו לו עתה עני שהקריב קרבן עשיר יצא ועשיר שהקריב קרבן עני לא יצא:"
+        ],
+        [
+            "שינוי יש בשגגת טומאת מקדש וקדשיו מה שאין כן בשאר כריתות שכל הכריתות כיון ששגג ונודע לו בסוף שחטא אף על פי שלא היתה לו ידיעה בתחילה הרי זה חייב חטאת אבל בטומאת מקדש וקדשיו אינו מביא קרבן עולה ויורד עד שתהיה לו ידיעה לטומאה וידיעה לקודש או למקדש בתחלה וידיעה לטומאה וידיעה לקדש או למקדש בסוף והעלם בינתיים כיצד נטמא ונכנס למקדש או אכל קודש ואחר כך נודע לו שנטמא ושהיה טמא בשעה שאכל או שנכנס ושקודש היה זה שאכלו או מקדש היה זה שנכנס לו הרי זה פטור מקרבן עד שידע שנטמא [ושזה קודש] ושזה מקדש קודם שיכנס או קודם שיאכל כיצד נטמא וידע שנטמא וידע שזה מקדש ושזה קודש ואחר כך נעלמה ממנו הטומאה ושכח שנטמא ונכנס למקדש או אכל קודש והוא יודע שזה מקדש ושזה קודש או ששגג ושכח שזה מקדש או שזה בשר קודש והוא יודע שהוא טמא ונכנס או אכל או ששגג או שכח שנטמא ושכח שזה בשר קדש ושזה מקדש ונכנס או אכל ואח\"כ נודע לו דברים שנתעלמו ממנו הרי זה מביא קרבן עולה ויורד בכל צד וצד משש מחלוקות אלו ומניין שדין שגגת מקדש וקדשיו כך הוא שהרי בשאר שגגות נאמר בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם או הודע אליו חטאתו אשר חטא כיון שידע בסוף אע\"פ שלא ידע בתחילה ובטומאת מקדש וקדשיו נאמר ונעלם ממנו והוא ידע ואשם מאחר שנאמר ונעלם ממנו מכלל שהיתה שם ידיעה בתחילה ונאמר והוא ידע [ואשם] הא למדת שהוא צריך ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בינתיים.",
+            "נטמא וידע שנטמא [וידע שזה קדש ושזה מקדש] אבל לא ידע באי זה אב נטמא ושכח שנטמא ואחר כך נכנס למקדש או אכל קדש ונודע לו אחר שנכנס או אחר שאכל באי זה אב נטמא [הרי זה חייב קרבן] אף על פי שלא ידע בתחלה באי זה אב נטמא הואיל וידע שהוא טמא הרי היתה שם ידיעת טומאה בתחילה אבל אם נעלמו ממנו הלכות טומאה כגון שנטמא בכעדשה מן השרץ וידע שהשרץ מטמא ולא ידע בשיעור ושכח שנגע בשרץ כלל ונכנס או אכל ואח\"כ נודע לו [שנגע] בכעדשה מן השרץ הרי זה ספק אם חייב קרבן או פטור וכן מי שלא ראה המקדש מימיו ולא הבין מקומו אם נטמא וידע שנטמא ונכנס למקדש ולא ידע בתחילה שזהו מקומו שהרי לא ראהו מעולם ואחר כך זכר הטומאה וידע שזה מקדש הרי זה ספק אם ידיעה שיש מקדש בעולם ידיעה או עד שידע מקומו תחילה יראה לי שאלו החייבים קרבן מספק אינן מביאין קרבן שמא יכניסו חולין לעזרה ואם תאמר והלא חטאת העוף באה על הספק ואינה נאכלת מפני שהמביא אותה מחוסר כפורים אסור לאכול בקדשים עד שיביא כפרתו אבל מי שאינו מחוסר כפורים אינו מביא קרבן מספק.",
+            "מי שנטמא בעזרה צריך שידע תחילה שנטמא ושזה מקדש ואם נעלם ממנו אחרי כן שנטמא והרי הוא זכור שזה מקדש או שנעלם ממנו שזה מקדש ולא שכח שנטמא או שנתעלמו ממנו זה וזה כשיודע לו יביא קרבן עולה ויורד והוא שישהה כשיעור כמו שביארנו בהלכות ביאת מקדש.",
+            "מי שטימא עצמו במזיד ולא שהה כשיעור הרי זה ספק אם שיעור השתחוייה לאנוס בלבד או אף למזיד ולפיכך אם נעלם ממנו ויצא ולא שהה אינו מביא קרבן וכן אם תלה עצמו באויר עזרה הדבר ספק אם אויר עזרה כעזרה או אינו כעזרה.",
+            "מי שנסתפק לו אם נכנס למקדש או אכל קדש בטומאה או לאו אינו מביא אשם תלוי שאין מביאין קרבן על לא הודע אלא בכרת שחייבין על שגגתו חטאת קבועה.",
+            "מי שהיו לפניו שני שבילים אחד טמא ואחד טהור הלך בראשון וחזר והלך בשני ובעת שהלך בשני שכח שהלך בראשון ונעלמה ממנה טומאה זו ונכנס למקדש או אכל קדש חייב ואע\"פ שלא היתה לו בתחילה ידיעה גמורה לטומאה אלא מקצת ידיעה שהרי לא ידע שהלך בשני שבילין שבהילוך שניהן יהא טמא בודאי ואע\"פ כן חייב חטאת שמקצת ידיעה ככל ידיעה הלך בראשון ונכנס למקדש או אכל קודש פטור מפני שהוא ספק טמא.",
+            "הזה שלישי ושביעי וטבל ואחר שנכנס למקדש הלך בשני וחזר ונכנס למקדש חייב שהרי נכנס כשהוא טמא למקדש בודאי או בפעם ראשונה או בפעם שנייה ואף על פי שכל ידיעה מהן ספק ידיעה היא שהרי כל שביל מהן ספק הוא כאן בטומאת מקדש וקדשיו עשו ספק ידיעה כידיעה.",
+            "היה טמא ואמרו לו שנים נכנסת למקדש והוא אומר להם לא נכנסתי נאמן ואינו מביא קרבן שאם ירצה יאמר מזיד הייתי אמרו לו שנים טמא היית כשנכנסת למקדש ובפנינו נטמאת וידעת שאתה טמא אע\"פ שהיה בין טומאה זו שמעידין בה ובין כניסתו למקדש ימים רבים שאפשר לו שיאמר כבר טבלתי הואיל והכחיש את העדים ואמר לא נטמאתי מעולם הרי אלו נאמנים ומביא קרבן על פיהם אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה קל וחומר שיביאוהו לידי קרבן הקל שהרי הכחישן.",
+            "טומאת מקדש וקדשיו שהיה לה ידיעה בתחלה ולא היה לה ידיעה בסוף שעיר של יוה\"כ הנעשה בפנים ויום הכפורים תולין עד שיודע לו ויביא קרבן עולה ויורד ושאין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ביוה\"כ ויום הכפורים מכפרין ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרין ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו פר כהן גדול של יוה\"כ מכפר אם היה המזיד מן הכהנים ואם היה מישראל דם שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפר שנאמר וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל."
+        ],
+        [
+            "כל דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה אם שגגו בית דין הגדול בהוראה והורו להתירו ושגגו העם בהוראתן ועשו העם והם סומכין על הוראתן ואח\"כ נודע לבית דין שטעו הרי בית דין חייבין להביא קרבן חטאת על שגגתן בהוראה ואף על פי שלא עשו הן בעצמן מעשה שאין משגיחין על עשיית בית דין כלל בין עשו בין לא עשו אלא על הוראתן בלבד ושאר העם פטורין מן הקרבן ואע\"פ שהם העושין מפני שתלו בבית דין ומה הוא הקרבן שמביאין על שגגה זו אם בע\"ז שגגו והורו מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת מכל שבט ושבט וקרבן זה הוא האמור בפרשת שלח לך שנאמר והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה מפי השמועה למדו שבשגגת ע\"ז הוא מדבר ואם בשאר כריתות שחייבין על שגגתן חטאת קבועה שגגו והורו מביא כל שבט ושבט פר חטאת וזהו האמור בפרשת ויקרא שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו:נמצאת למד שאם שגגו בית דין הגדול בהוראה בע\"ז מביאין כל הקהל שנים עשר פרים עולות ושנים עשר שעירים חטאות והם נשרפות שהרי דמן נכנס לפנים והם הנקראין שעירי ע\"ז ואם בשאר המצות שגגו מביאין שנים עשר פרים חטאות והן נשרפות מפני שדמם נכנס לפנים וכל פר מהן נקרא פר העלם דבר של צבור שנאמר והקריב הקהל כל קהל וקהל וכל שבט ושבט קרוי קהל שנאמר ויעמד יהושפט בקהל יהודה בין שעשו כל ישראל שבארץ ישראל על פי בית דין שהורו בין שעשו רוב ישראל אף על פי שהן מיעוט מנין השבטים בין שעשו רוב השבטים אע\"פ שהן מיעוט כל ישראל מביאין כמנין כל השבטים פר לכל שבט ושבט ובע\"ז פר ושעיר לכל שבט ושבט שאף אלו שלא חטאו מביאיןע\"יהחוטאים אפילו עשה שבט אחד בלבד והוא רוב הקהל הרי כל הצבור מביאין שנים עשר פרים ובע\"ז שנים עשר פרים ושנים עשר שעירים.",
+            "בית דין שנסתפק להן אם שגגו בהוראה או לא שגגו אינן חייבין באשם תלוי שנאמר ונודעה החטאת עד שתוודע ואחר כך יתחייבו בקרבן כמו שיתבאר במה דברים אמורים שבית דין חייבין ואלו העושים על פיהם פטורין מן הקרבן כשהיו המורים בית דין הגדול של שבעים ואחד ויהיה ראש ישיבה עמהן בהוראה ויהיו כולן ראויין להוראה ויטעו כולן או רובן בדבר זה שהורו בו ויורו בפירוש ויאמרו לעם מותרין אתם לעשות וכן אלו ששמעו מפי בית דין אם אמרו לאחרים מותרים אתם לעשות ויעשו כל הקהל או רובו על פיהם ויהיו העושים שוגגים על פיהם ומדמים שהדבר שהורו בו כדת הורו ויורו לבטל מקצת ולקיים מקצת לא שיעקרו כל הגוף וכשיודע להם ידעו גופו של דבר שהורו בו בשגגה בכל אלו המאורעים הוא שהיו בית דין חייבין בקרבן והעושה על פיהם פטור אבל אם חסר אחת מכל אלו הדרכים הרי בית דין פטורין מן הקרבן וכל מי ששגג ועשה מעשה מביא חטאת קבועה על שגגתו."
+        ],
+        [
+            "כיצד אם חסר אחת מכל הדרכים שביארנו יפטרו בית דין ויתחייבו העושים הרי שהורו בית דין של אחד מן השבטים להם שחלב הקיבה מותר ואכלוהו אנשי מקומם על פיהם אותו בית דין פטורין וכל מי שאכל מביא חטאת קבועה על שגגתו וכן אם הורו בית דין הגדול שדם הלב מותר ולא היה ראש ישיבה עמהן או שהיה אחד מהן אינו ראוי להיות ממונה בסנהדרין כגון שהיה גר או ממזר או זקן או שלא ראה בנים וכיוצא בהן ועשו העם על פיהם ואכלו דם הלב הרי בית דין פטורין וכל מי שאכל מביא חטאת קבועה על שגגתו ומנין שאין הכתוב מדבר אלא בבית דין הגדול שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו וגו' ומנין שעד שיהיו כולן ראויין להוראה שנאמר ואם מעיני העדה עד שיהיו להם כעינים ולהלן הוא אומר ושפטו העדה מה העדה האמורה בדיני נפשות כולן ראויין להוראה אף עדה האמורה בשגגה זו עד שיהיו כולן ראויין להוראה וכן אם הורו וידע אחד מהן שטעו ואמר להם טועים אתם ורבו עליו המתירים והתירו הרי בית דין פטורין וכל מי שעשה על פיהם חייב להביא חטאת קבועה על שגגתו שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כל הסנהדרין:ידע אחד מן הסנהדרין או מיעוטן שטעו המתירין ושתקו הואיל והורו ולא היה שם חולק ופשטה ההוראה ברוב הקהל הרי בית דין חייבין בקרבן וכל שעשה על פיהם פטור ואלו ששתקו אם עשו על פי אלו שהורו הרי אלו חייבין מפני שלא תלו בבית דין וכן אם נשאו ונתנו בדבר ואמרו דבר זה מותר הוא ולא הורו לעם ולא אמרו להם מותרין אתם לעשות ושמע השומע מהן בעת שגמרו מותר והלך ועשה כפי מה ששמע הרי כל העושה חייב חטאת קבועה ובית דין פטורין שהרי לא הורו להם בפירוש לעשות וכן אם הורו ועשו מיעוט הקהל על פיהם ונודעה השגגה הרי בית דין פטורין ואלו המיעוט שעשו חייבין וכל אחד ואחד מביא חטאתו.",
+            "והסנהדרין עצמן שעשו בהוראתן אינן מצטרפין לרוב הקהל עד שיהיו הרוב שעשו חוץ מן הסנהדרין עשו רוב אנשי ארץ ישראל על פיהם אף על פי שאלו העושים שבט אחד וכן אם עשו רוב השבטים אע\"פ שהן מיעוט הקהל בית דין חייבים והעושין פטורין כיצד היו יושבי ארץ ישראל שש מאות אלף ואחד והיו העושין בהוראת בית דין שלש מאות אלף ואחד והרי כולן בני יהודה בלבד או שהיו העושים בני שבעה שבטים כולן אף על פי שיש בהן מאה אלף הרי בית דין חייבין וכל העושים על פיהם פטורין ואין משגיחין על יושבי חוצה לארץ שאין קרוי קהל אלא בני ארץ ישראל ושבט מנשה ואפרים אינן חשובין כשני שבטים לענין הזה אלא שניהם שבט אחד.",
+            "היו העושים מרובין בשעת החטא ומועטין בשעת ידיעה או מועטין בשעת החטא ומרובין בשעת ידיעה הכל הולך אחר שעת המעשה.",
+            "הורו בית דין בחלב מן החלבים שהוא מותר ואכל מיעוט הקהל על פיהם ונודע להם שחטאו וחזרו בהן ואח\"כ הורו שע\"ז פלונית מותרת ועבד אותה ע\"ז מיעוט אחר על פיהם וכשיצטרפו האוכלים לעובדים יהיו רוב הרי אלו מצטרפין אע\"פ שהיתה להן ידיעה בינתיים במה דברים אמורים כשהיה המורה בית דין אחד אבל אם מת בית דין שהורה תחילה ועמד אחר והורו אין אלו מצטרפין לאלו.",
+            "אפילו הורו שני בתי הדינים בדבר אחד כגון חלב וחלב או דם ודם וכן אם לא היו העושים שוגגין על פי ההוראה הרי בית דין פטורין וכל העושים חייבין כיצד הורו בית דין לאכול חלב הקיבה כולו וידע אחד מן הקהל שטעו ושחלב הקיבה אסור ואכלו מפני הוראתן שהיה עולה על דעתן שמצוה לשמוע מבית דין אף על פי שהם טועים הרי זה האוכל חייב חטאת קבועה על אכילתו ואינו מצטרף למנין השוגגים על פיהם בד\"א כשהיה זה שידע שטעו חכם או תלמיד שהגיע להוראה אבל אם היה עם הארץ הרי זה פטור שאין ידיעתו באיסורין ידיעה ודאית ומצטרף לכלל השוגגים על פיהם וכן אם לא ידע שטעו ונתכוון לאכול שומן וחלב ואכל חלב הקיבה שהתירוהו והוא לא ידע שהוא חלב קיבה הרי זה חייב מפני שאכילתו מפני שגגתו לא מפני ההוראה ואינו מצטרף למנין השוגגים על פיהם שנאמר לכל העם בשגגה עד שתהיה שגגה אחת לכל וכן אם תלה בעצמו ואכל חלב הקיבה שהורו להתירו לא מפני הוראתן אלא מפני שהוא מותר בדעתו הרי זה חייב חטאת קבועה בפני עצמו זה הכלל כל התולה בבית דין פטור והוא שיהיו שם כל הדרכים שמנינו וכל החייב בפני עצמו אינו מצטרף לרוב השוגגים.",
+            "הורו בית דין להתיר דבר האסור בזדון ועשו הקהל על פיהם בשגגה בית דין פטורין מן הקרבן מפני שהן מזידין וכל אחד ואחד מן העושים על פיהם חייב קרבן בפני עצמו מפני שהוא שוגג הורו בית דין בשגגה וידעו הקהל שטעו ושאין ראוי לקבל מהן ואעפ\"כ עשו הקהל על פיהם אלו ואלו פטורין מן הקרבן בית דין פטורין שהרי לא עשו הקהל מפני הוראתן שהטעתם וכל העושים פטורין מן הקרבן מפני שמזידין הם שהרי ידעו שטעו ושאין ראוי לעשות."
+        ],
+        [
+            "בית דין ששגגו והורו לעקור גוף מגופי תורה ועשו כל העם על פיהם בית דין פטורין וכל אחד ואחד מן העושים חייב חטאת קבועה שנאמר ונעלם דבר ולא כל הגוף.",
+            "לעולם אין בית דין חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת בדברים שאינן מפורשין בתורה ומבוארים ואחר כך יהיו בית דין חייבין בקרבן והעושים על פיהם פטורין כיצד שגגו והורו שמותר להשתחוות לעבודה זרה או שמותר להוציא מרשות לרשות בשבת או שמותר לבוא על שומרת יום כנגד יום הרי אלו כמי שאמרו אין שבת בתורה או אין ע\"ז בתורה או אין נדה בתורה שעקרו כל הגוף ואין זו וכיוצא בזה שגגת הוראה אלא שכחה לפיכך פטורין מן הקרבן וכל העושה על פיהן חייב חטאת בפני עצמו אבל אם טעו והורו ואמרו המוציא מרשות לרשות הוא שחייב שנאמר אל יצא איש ממקומו אבל הזורק או המושיט מותר או שעקרו אב מאבות מלאכות והורו שאינה מלאכה הרי אלו חייבין וכן אם טעו ואמרו המשתחוה לעבודה זרה בפישוט ידים ורגלים הוא החייב שנאמר בו לא תשתחוה לאל אחר אבל הכורע על הארץ ולא פשט ידיו ורגליו הרי הוא מותר הרי אלו חייבין וכן אם טעו ואמרו הבא על שומרת יום כנגד יום שראתה דם ביום הוא חייב שנאמר כל ימי זובה אבל ראתה בלילה מותר לבוא עליה וכן אם הורו ואמרו שמי שפירשה אשתו נדה בשעת תשמיש מותר לפרוש ממנה כשהוא מתקשה הרי אלו חייבין וכן אם טעו ואמרו שהאוכל דם שיצא בשעת שחיטה הוא החייב אבל האוכל דם הלב מותר הרי אלו חייבים וכן כל כיוצא בטעיות אלו אם הורו בהן ועשו רוב הקהל על פיהן פטורין ובית דין מביאין קרבן על שגגתן.",
+            "הורו בית דין שיצא השבת לפי שנתכסית החמה ודימו ששקעה חמה ואח\"כ זרחה אין זו הוראה אלא טעות וכל שעשה מלאכה חייב אבל בית דין פטורין וכן אם התירו בית דין אשת איש להנשא לפי שהעידו בפניהם שמת בעלה ואחר כך בא בעלה אין זו הוראה אלא טעות והאשה ובעלה האחרון חייבין חטאת על שגגתן וכן כל כיוצא בזה.",
+            "בית דין שהורו בשגגה ושכחו עצמו של חטא שהורו בו אע\"פ שהן יודעים בודאי שחטאו בשגגה ואף על פי שהעם מודיעין אותן ואומרים להן בכך וכך הוריתם לנו הם פטורין והעושים על פיהם חייבין בפני עצמן שנאמר ונודעה החטאת אשר חטאו עליה לא שיודיעו אותו החוטאים כיצד שגגו והתירו חלב שעל גבי הקיבה ואכלוהו רוב העם ואחר שידעו ששגו בהוראה ושהתירו דבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת קבועה נסתפק להם אם מקצת החלבים התירו או מקצת הדמים התירו הרי אלו פטורין וכל מי שאכל מביא חטאת קבועה.",
+            "בית דין שהורו בשגגה ונודעה להם שגגתן בין שהביאו כפרתן בין שלא הביאו כל העושה כפי הוראתן שפשטה ברוב הצבור מאחר שידעו הרי זה מביא אשם תלוי הואיל והיה לו לשאול בכל עת על דברים שנתחדשו בבית דין ולא שאל הרי זה כמי שנסתפק לו אם חטא או לא חטא במה דברים אמורים במי שהיה עם בית דין במדינה אבל מי שראה ההוראה והלך למדינה אחרת אע\"פ שעשה אחר שידעו פטור מפני שתלה בהן והרי אי אפשר לו לשאול ולא עוד אלא הנבהל לצאת אף על פי שעדיין לא יצא לדרך ועשה על פיהם מאחר שידעו הרי זה פטור."
+        ],
+        [
+            "כבר ביארנו שכל שגגה שההדיוט מביא עליה חטאת הקבועה כשבה או שעירה אם שגג בה הנשיא מביא שעיר ואם שגג בה כהן משיח מביא פר בד\"א שכהן משיח מביא פר על שגגתו כשטעה בהוראת עצמו ועשה מעשה בשגגת הוראתו לבדה והיא שיהיה חכם מופלא שנאמר אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם הרי משיח כצבור מה הצבור שהן בית דין אינן חייבין בקרבן עד שיהיו חכמים ראויין להוראה ויטעו בהוראה ויעשו העושים על פיהם ויורו לבטל מקצת ולקיים מקצת כך המשיח בכל הדרכים האלו.",
+            "כיצד כהן משיח שטעה בהוראה לעצמו ודימה שהזורק מרשות לרשות בשבת מותר וזרק מרשות לרשות והוא תולה בהוראתו לעצמו כשיודע לו חטאו יביא פר לחטאת אבל אם לא תלה בהוראתו אלא שגג וזרק בשגגה או שתלה בהוראתו ולא היה חכם מופלא או שעקר כל הגוף בהוראתו לעצמו או ששגג בהוראתו לבטל מקצת ולא עשה והוא סומך על הוראתו אלא עשה בשגגה אחרת או שהיה מזיד בהוראה ושגג במעשה הרי זה פטור מקרבן כלל שדינו להוראת עצמו כדין הקהל להוראת בית דין לכל דבר הורה לעצמו ושכח מאי זה טעם הורה ובשעת מעשה אמר הריני עושה על דעת הוראתי הרי זה מביא פר חטאת.",
+            "הורה לעצמו לבטל מקצת ולקיים מקצת בע\"ז ועשה כפי הוראתו הרי זה מביא שעירה כהדיוט והוא שישגוג בהוראה כמו שביארנו שאין הכהן המשיח חייב קרבן אלא בהעלם דבר בהוראה עם שגגת המעשה בצבור אבל אם שגג במעשה בלבד בלא הוראה בין בע\"ז בין בשאר מצות אינו מביא קרבן כלל.",
+            "הורה הכהן המשיח עם בית דין ושגג הוא והם בהוראה אע\"פ שעשו על פי ההוראה הזאת שטעו בה הואיל ולא סמך בשעת מעשה על הוראתו לבדה אלא על הוראתו עם הוראת בית דין הרי זה פטור ואין צריך להביא כפרה בפני עצמו אלא אם היו בית דין מביאין קרבן מתכפר לו בכלל הצבור ואם היו העושים הם המביאים קרבן הוא אינו מביא קרבן שהרי אין צריך כפרה בפני עצמו.",
+            "הורה עם בית דין בשגגה ושגגו הם בדם והוא בחלב אינו מתכפר לו עם הצבור אלא מביא פר לעצמו.",
+            "כהן משיח שנסתפק לו אם שגג שגגה זו שהיא שגגת הוראה עם המעשה או לא שגג אותה אינו מביא אשם תלוי מפני שהוא בה כצבור שאינן מביאין אשם תלוי על לא הודע של שגגת הוראה אבל הנשיא אם נסתפק לו אם חטא או לא חטא מביא אשם תלוי כשאר ההדיוטות מפני שאין שגגתו תלויה בהוראתו אי זהו נשיא האמור בתורה זה מלך שאין עליו רשות מאדם מישראל ואין למעלה ממנו במלכותו אלא ה' אלהיו בין שהיה מבית דוד או משאר שבטי ישראל ואם היו מלכים רבים ואין אחד מהן עובד את חבירו כל אחד ואחד מהן מביא שעיר עזים על שגגתו ואי זהו כהן משיח זה כהן גדול שנמשח בשמן המשחה לא המרובה בבגדים.",
+            "כהן גדול שנמשח בשמן המשחה ועבר מעבודתו מפני מום או זקנה וכיוצא בהן וחטא בשגגה זו מביא פר על שגגתו לפי שאין בין כהן משיח המשמש לכהן משיח שעבר אלא פר יוה\"כ ועשירית האיפה של כל יום שאין מקריב אותן אלא כהן המשמש בכהונה גדולה אבל פר הבא על כל המצוות שוים הם בו.",
+            "נשיא שעשה עם הצבור בהוראת בית דין הרי זה מתכפר לו בכלל העם שאם היו בית דין הם שהקריבו על שגגתן כל העם והמלך פטורין מן הקרבן כמו שביארנו ואם היו העושים על פי בית דין הם שחייבין בקרבן והיה המלך מן העושים הרי זה מביא שעיר ששעיר נשיא במקום כשבה או שעירה של הדיוט הוא עומד.",
+            "נשיא שנצטרע עבר מנשיאותו ונשיא שעבר מנשיאותו הרי הוא כהדיוט חטא כשהיה נשיא ועבר מגדולתו הרי זה מביא שעיר שנאמר על חטאתו אשר חטא כשעת חטאתו הוא מביא.",
+            "כהן משיח או מלך שחטאו עד שלא נתמנו אף על פי שלא נודע להם אלא אחר שנתמנו הרי אלו כהדיוט שנאמר אשר נשיא יחטא אם הכהן המשיח יחטא עד שיחטא כשהוא נשיא וכשהוא משיח לפיכך אם אכל ספק חלב כשהוא הדיוט ונודע לו על ספקו אחר שהתמנה להיות כהן גדול הרי זה מביא אשם תלוי אכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט וחצי זית כשהוא נשיא בהעלם אחת או שאכל חצי זית כשהוא נשיא וחצי זית אחר שעבר אינו מצטרף ופטור אכל חצי זית כשהוא הדיוט ונתמנה ועבר ואכל חצי זית כשהוא הדיוט הרי זה ספק אם מצטרף או כבר הפסיקה הנשיאות:סליקו להו הלכות שגגות בס\"ד."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..4d08c9cbae9fd8e93c901abb1c4cea31dbbafaaa
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,191 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Offerings_for_Unintentional_Transgressions",
+    "text": [
+        [
+            "כָּל הָעוֹבֵר בִּשְׁגָגָה עַל אַחַת מִמִּצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַעֲשֶׂה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת. הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַקְרִיב קָרְבַּן חַטָּאת. וּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁיַּקְרִיב חַטָּאתוֹ עַל שִׁגְגָתוֹ: ",
+            "וְכָל עֲבֵרָה שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת חַיָּבִין עַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת חוּץ מִשָּׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת. מְגַדֵּף. וּמְבַטֵּל מִילָה. וְקָרְבַּן פֶּסַח. הַפֶּסַח וְהַמִּילָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִצְוַת עֲשֵׂה וְחַטָּאת אֵין מְבִיאִין אֶלָּא עַל שִׁגְגַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד יג)</small> \"אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה\". וְהַמְגַדֵּף מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה וְנֶאֱמַר <small>(במדבר טו כט)</small> \"לָעוֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה\" יָצָא מְגַדֵּף שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. לְפִיכָךְ הַמְקַבֵּל עֲבוֹדָה זָרָה בֵּאלוֹהַּ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב כָּרֵת אִם הָיָה מֵזִיד נִסְקָל וְאִם קִבֵּל בִּשְׁגָגָה פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן לְפִי שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה וְנֶאֱמַר <small>(ויקרא ד כז)</small> \"בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת\": ",
+            "כָּל כְּרֵתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה חוּץ מִשָּׁלֹשׁ כְּרֵתוֹת שֶׁבֵּאַרְנוּ אִם עָבַר הַיָּחִיד עַל אַחַת מֵהֶן בִּשְׁגָגָה מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה חוּץ מִטָּמֵא שֶׁאָכַל קֹדֶשׁ וְטָמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ שֶׁשְּׁנֵיהֶם אֵין מְבִיאִין חַטָּאת קְבוּעָה אֶלָּא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: ",
+            "חַטָּאת קְבוּעָה הִיא הַבָּאָה מִן הַבְּהֵמָה בִּלְבַד וְקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד הוּא קָרְבָּן שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ אֶלָּא אִם הָיָה עָשִׁיר מֵבִיא חַטַּאת בְּהֵמָה וְאִם הָיָה עָנִי מֵבִיא עוֹף אוֹ עֲשִׂירִית הָאֵיפָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁהַיָּחִיד מֵבִיא עַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת קְבוּעָה אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ. וְאֵלּוּ הֵן: א) הַבָּא עַל אִמּוֹ. ב) הַבָּא עַל אֵם אִשְׁתּוֹ. ג) הַבָּא עַל אֵם אִמָּהּ. ד) הַבָּא עַל אֵם אָבִיהָ. ה) הַבָּא עַל בִּתּוֹ. ו) הַבָּא עַל בַּת בִּתּוֹ. ז) הַבָּא עַל בַּת בְּנוֹ. ח) הַבָּא עַל בַּת אִשְׁתּוֹ. ט) הַבָּא עַל בַּת בִּתָּהּ. י) הַבָּא עַל בַּת בְּנָהּ. יא) הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ. יב) הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא בַּת אֵשֶׁת אָבִיו. יג) הַבָּא עַל אֲחוֹת אָבִיו. יד) הַבָּא עַל אֲחוֹת אִמּוֹ. טו) הַבָּא עַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ. טז) הַבָּא עַל אֵשֶׁת אָבִיו. יז) הַבָּא עַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו. יח) הַבָּא עַל אֵשֶׁת בְּנוֹ. יט) הַבָּא עַל אֵשֶׁת אָחִיו. כ) הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ. כא) הַבָּא עַל הַנִּדָּה. כב) הַשּׁוֹכֵב עִם זָכָר. כג) הַבָּא עַל אָבִיו. כד) הַבָּא עַל אֲחִי אָבִיו. כה) הַשּׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה. כו) הָאִשָּׁה שֶׁמְּבִיאָהּ עָלֶיהָ אֶת הַבְּהֵמָה. נִמְצְאוּ כָּל כְּרֵתוֹת שֶׁבַּעֲרָיוֹת עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ. וּבִשְׁאָר הָעֲבֵרוֹת שְׁבַע עֶשְׂרֵה. וְאֵלּוּ הֵן: א) הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה בְּמַעֲשֶׂה. ב) הַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּלֶךְ. ג) בַּעַל אוֹב. ד) בַּעַל יִדְּעוֹנִי בְּמַעֲשֶׂה. ה) הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת. ו) הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. ז) הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. ח) הָאוֹכֵל נוֹתָר. ט) הָאוֹכֵל חָמֵץ בְּפֶסַח. י) הָאוֹכֵל חֵלֶב. יא) הָאוֹכֵל דָּם. יב) הָאוֹכֵל פִּגּוּל. יג) הַשּׁוֹחֵט קָדָשִׁים חוּץ לָעֲזָרָה. יד) הַמַּעֲלֶה קָרְבָּן חוּץ לָעֲזָרָה. טו) הַמְפַטֵּם אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. טז) הַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת. יז) הַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. הֲרֵי אֵלּוּ אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁמְּבִיאִין עַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת קְבוּעָה. וּמַה הוּא הַקָּרְבָּן שֶׁמֵּבִיא הַשּׁוֹגֵג בְּאַחַת מֵאֵלּוּ. אִם שָׁגַג בַּעֲבוֹדָה זָרָה מֵבִיא עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת וְהִיא הָאֲמוּרָה בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ בֵּין שֶׁהָיָה הַחוֹטֵא הֶדְיוֹט אוֹ מֶלֶךְ אוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל אוֹ מְשׁוּחַ מִלְחָמָה הַכּל שָׁוִין בְּשִׁגְגַת עֲבוֹדָה זָרָה. אֲבָל אִם שָׁגַג בְּאַחַת מִשְּׁאָר אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם אִם הָיָה הֶדְיוֹט מֵבִיא שְׂעִירַת עִזִּים אוֹ נְקֵבָה מִן הַכְּבָשִׂים וְזוֹ הִיא חַטָּאת שֶׁל אֶחָד מֵעַם הָאָרֶץ הָאֲמוּרָה בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא. וְאִם הַמֶּלֶךְ הוּא שֶׁשָּׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן מֵבִיא שְׂעִירַת עִזִּים לְחַטָּאת. וְאִם כֹּהֵן מָשׁוּחַ הוּא מֵבִיא פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְהוּא נִשְׂרָף כְּמוֹ שֶׁנִּתְפָּרֵשׁ שָׁם: ",
+            "אֶחָד יָחִיד שֶׁשָּׁגַג בְּאַחַת מֵאֵלּוּ אוֹ מְרֻבִּין שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר טו כט)</small> \"תּוֹרָה אַחַת תִּהְיֶה לָכֶם לָעשֶֹׁה בִּשְׁגָגָה\". כֵּיצַד. אַנְשֵׁי מְדִינָה שֶׁשָּׁגְגוּ וְדִמּוּ שֶׁהַיּוֹם חֹל וַהֲרֵי הוּא יוֹם הַכִּפּוּרִים וְכֻלָּן אָכְלוּ וְעָשׂוּ מְלָאכָה. כָּל אֶחָד מֵהֶן מֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת כְּבָשׂוֹת אוֹ שְׂעִירוֹת. וְכֵן אִם שָׁגְגוּ כֻּלָּן וְהִקְטִירוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִן הָעוֹבְדִים מֵבִיא עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת: "
+        ],
+        [
+            "אֵין אָדָם חַיָּב חַטָּאת עַל שִׁגְגָתוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹגֵג מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף אֲבָל אִם שָׁגַג בַּתְּחִלָּה וְהֵזִיד בַּסּוֹף אוֹ הֵזִיד בַּתְּחִלָּה וְשָׁגַג בַּסּוֹף פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁהוֹצִיא חֵפֶץ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בְּשַׁבָּת עָקַר בְּזָדוֹן וְהִנִּיחַ בִּשְׁגָגָה אוֹ שֶׁעָקַר בִּשְׁגָגָה וְהִנִּיחַ בְּזָדוֹן פָּטוּר עַד שֶׁיַּעֲקֹר בִּשְׁגָגָה וְיַנִּיחַ בִּשְׁגָגָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n",
+            "עָבַר עֲבֵרָה וְיוֹדֵעַ שֶׁהִיא בְּלֹא תַּעֲשֶׂה אֲבָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת הֲרֵי זוֹ שְׁגָגָה וּמֵבִיא חַטָּאת. אֲבָל אִם יָדַע שֶׁהִיא בְּכָרֵת וְשָׁגַג בְּקָרְבָּן וְלֹא יָדַע אִם חַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן אִם לָאו הֲרֵי זֶה מֵזִיד. שֶׁשִּׁגְגַת קָרְבָּן אֵינָהּ שְׁגָגָה בַּעֲבֵרוֹת אֵלּוּ שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת:\n",
+            "מִי שֶׁלֹּא נוֹדַע לוֹ עַצְמוֹ שֶׁל חֵטְא שֶׁחָטָא. אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַע בְּוַדַּאי שֶׁעָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד כג)</small> \"אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ\" עַד שֶׁיֵּדַע הַחֵטְא שֶׁחָטָא בּוֹ. כֵּיצַד. חֵלֶב וְנוֹתָר לְפָנָיו וְאָכַל אֶת אֶחָד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה אָכַל. אִשְׁתּוֹ נִדָּה וַאֲחוֹתוֹ בַּבַּיִת וְשָׁגַג וּבָא עַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ מֵהֶן בָּעַל. שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים לְפָנָיו וְעָשָׂה מְלָאכָה בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מֵהֶן עָשָׂה הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת:\n",
+            "חָטָא וְנוֹדַע לוֹ חַטָּאתוֹ וְחָזַר וּשְׁכָחוֹ הֲרֵי זֶה מֵבִיא חַטָּאת לְשֵׁם מַה שֶּׁהוּא וְתֵאָכֵל כִּשְׁאָר חַטָּאוֹת הַנֶּאֱכָלוֹת:\n",
+            "שָׁגַג בְּשֵׁם אֶחָד וְהֵם שְׁנֵי גּוּפִין חַיָּב. כֵּיצַד. שְׁתֵּי נִדּוֹת וְשָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא. שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְשָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא חַיָּב חַטָּאת שֶׁהֲרֵי יָדַע עַצְמוֹ שֶׁל חֵטְא. לְמָה זֶה דּוֹמֶה לִשְׁתֵּי נֵרוֹת דּוֹלְקוֹת שֶׁכָּבָה אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ נֵר הִיא. אוֹ לִשְׁנֵי תַּמְחוּיִין שֶׁל חֵלֶב שֶׁאָכַל מֵאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ מֵאֵי זֶה תַּמְחוּי מֵהֶן אָכַל שֶׁהוּא חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n",
+            "כָּל הַמְחֻיָּב חַטָּאת קְבוּעָה עַל שִׁגְגָתוֹ וְעָשָׂה בִּשְׁגָגָה וְנוֹדַע לוֹ אַחַר שֶׁחָטָא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה שֶׁזֶּה חֵטְא הוּא הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת. כֵּיצַד. תִּינוֹק שֶׁנִּשְׁבָּה לְבֵין הָעַכּוּ\"ם וְגָדַל וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הֵם יִשְׂרָאֵל וְלֹא דָּתָם וְעָשָׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת וְאָכַל חֵלֶב וְדָם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. כְּשֶׁיִּוָּדַע לוֹ שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל ומְצֻוֶּה עַל כָּל אֵלּוּ חַיָּב לְהָבִיא חַטָּאת עַל כָּל עֲבֵרָה וַעֲבֵרָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n",
+            "הַשּׁוֹגֵג בְּלֹא כַּוָּנָה בַּעֲרָיוֹת אוֹ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת חַיָּב חַטָּאת. בְּשַׁבָּת פָּטוּר מֵחַטָּאת. כֵּיצַד. הָיָה מִתְעַסֵּק עִם אִשָּׁה וּבְעָלָהּ בְּלֹא כַּוָּנָה לִבְעִילָה וַהֲרֵי הִיא עֶרְוָה עָלָיו. דִּמָּה שֶׁזֶּה שֶׁבְּפִיו רֹק הוּא וּבְלָעוֹ בְּלֹא כַּוָּנָה לְשֵׁם אֲכִילָה בָּעוֹלָם וַהֲרֵי הוּא חֵלֶב הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת. נִתְכַּוִּן לְהַגְבִּיהַּ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחֻבָּר בְּלֹא כַּוָּנָה לַחֲתִיכָתוֹ פָּטוּר. מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ:\n",
+            "כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה מִן הַמִּצְוֹת וּבִכְלַל עֲשִׂיָּתָהּ נַעֲשֵׂית עֲבֵרָה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת בִּשְׁגָגָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר מֵחַטָּאת מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה בִּרְשׁוּת. כֵּיצַד. הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ וַהֲרֵי הִיא נִדָּה וְהוּא לֹא יָדַע. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מֵחַטָּאת שֶׁהֲרֵי עֲשָׂאָהּ בִּרְשׁוּת. אֲבָל אִם בָּא עַל אִשְׁתּוֹ וַהֲרֵי הִיא נִדָּה חַיָּב חַטָּאת מִפְּנֵי שֶׁלֹּא שְׁאָלָהּ וְאַחַר כָּךְ יִבְעל. אֲבָל יְבִמְתּוֹ אֵינוֹ רָגִיל בָּהּ כְּדֵי שֶׁיִּשְׁאַל לָהּ. וְכֵן מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִּינוֹקוֹת אֶחָד לָמוּל בְּשַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת אוֹ בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת וְשָׁכַח וּמָל שְׁנֵיהֶן בְּשַׁבָּת. פָּטוּר מֵחַטָּאת שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לָמוּל אֶחָד מֵהֶן בְּשַׁבָּת וְשַׁבָּת דְּחוּיָה הִיא אֶצְלוֹ וּמִצְוָה עָשָׂה אַף עַל פִּי שֶׁהֵם שְׁנֵי גּוּפִין הוֹאִיל וּזְמַנּוֹ בְּחל אֵינוֹ מְדַקְדֵּק. אֲבָל אִם לֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶן רָאוּי לָמוּל בְּשַׁבָּת וְשָׁכַח וּמָל בְּשַׁבָּת מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָמוּל בְּשַׁבָּת חַיָּב חַטָּאת:\n",
+            "אֻמָּן שֶׁבָּא לָמוּל לִפְנוֹת הַיּוֹם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְאָמְרוּ לוֹ לֹא נִשְׁאַר פְּנַאי בַּיּוֹם כְּדֵי שֶׁתָּמוּל וְאִם תַּתְחִיל לָמוּל לֹא תַּשְׁלִים עַד יְצִיאַת הַשַּׁבָּת וְנִמְצֵאתָ חוֹבֵל בְּשַׁבָּת וְלֹא עוֹשֶׂה מִצְוָה. וְאָמַר רָגִיל אֲנִי וְזָרִיז וּבִמְהֵרָה אָמוּל. אִם לֹא הִשְׁלִים אֶלָּא עַד יְצִיאַת הַשַּׁבָּת הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת שֶׁהֲרֵי הִתְרוּ בּוֹ:\n",
+            "הַמּוֹצִיא אֶת הַלּוּלָב בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת כְּדֵי לְצֵאת בּוֹ וְהֶעֱבִירוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בְּשׁוֹגֵג פָּטוּר שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּת הוֹצִיא. וְכֵן הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת וְנוֹדַע לוֹ אַחַר כֵּן שֶׁמָּשְׁכוּ הַבְּעָלִים אֶת יְדֵיהֶם אוֹ שֶׁמֵּתוּ אוֹ נִטְמְאוּ קֹדֶם שְׁחִיטָה. אוֹ שֶׁנִּמְצָא טְרֵפָה בַּסֵּתֶר כְּגוֹן נְקוּב מֵעַיִם אוֹ רֵאָה. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁשָּׁחַט בִּרְשׁוּת. אֲבָל נִמְצָא בַּעַל מוּם אוֹ שֶׁהָיְתָה טְרֵפָה גְּלוּיָה הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לִבְדֹּק וְאַחַר כָּךְ יִשְׁחֹט. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n",
+            "שָׁחַט אֶת הַפֶּסַח בְּשַׁבָּת שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בְּטָעוּת פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהַזֶּבַח כָּשֵׁר שֶׁעֲקִירַת שְׁמוֹ בְּטָעוּת אֵינוֹ עֲקִירָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין:\n",
+            "שָׁחַט זְבָחִים אֲחֵרִים לְשֵׁם פֶּסַח בְּטָעוּת. אִם רְאוּיִין הֵם לְקָרְבַּן פֶּסַח פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת מִפְּנֵי שֶׁשָּׁחַט בִּרְשׁוּת. אִם אֵינָן רְאוּיִין כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה נְקֵבָה אוֹ בֶּן שְׁתַּיִם חַיָּב חַטָּאת שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְקָרְבַּן פֶּסַח. וְכֵן אִם שָׁגַג וּשְׁחָטוֹ בְּשַׁבָּת שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אוֹ שֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו אוֹ לַעֲרֵלִים אוֹ לִטְמֵאִים חַיָּב חַטָּאת. שְׁחָטוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו לִמְנוּיָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו לְמוּלִים וְלַעֲרֵלִים לִטְמֵאִים וְלִטְהוֹרִים פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי הַפֶּסַח כָּשֵׁר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n",
+            "הַשּׁוֹחֵט בְּשַׁבָּת קָרְבַּן צִבּוּר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת וְיַקְטִיר אֵימוּרִים לָעֶרֶב. וְכֵן אִם שָׁחַט יֶתֶר עַל חוֹבַת הַיּוֹם חַיָּב חַטָּאת עַל הַתּוֹסֶפֶת:\n",
+            "שָׁחַט קָרְבְּנוֹת יָחִיד שֶׁאֵין דּוֹחִים אֶת הַשַּׁבָּת בְּשַׁבָּת בִּשְׁגָגָה חַיָּב חַטָּאת וְהַבָּשָׂר מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְאֵין זוֹרְקִין אֶת הַדָּם. וְאִם עָבַר וְזָרַק דָּמָם לִשְׁמָן בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה. וְיַקְטִיר אֵימוּרִין לָעֶרֶב וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל וְיָבִיא הַשּׁוֹחֵט חַטָּאת עַל שִׁגְגָתוֹ:\n",
+            "הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת שֶׁל צִבּוּר אַחַת כְּחוּשָׁה וְאַחַת שְׁמֵנָה וְהָיְתָה חוֹבַת הַיּוֹם בְּאַחַת בֵּין חַטָּאת בֵּין עוֹלָה וְשָׁגַג וְשָׁחַט הַשְּׁתַּיִם. אִם שָׁחַט כְּחוּשָׁה בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט הַשְּׁמֵנָה פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאוֹמְרִים לוֹ הָבֵא שְׁמֵנָה וּשְׁחֹט לְכַתְּחִלָּה. אֲבָל אִם שָׁחַט הַשְּׁמֵנָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַכְּחוּשָׁה חַיָּב חַטָּאת עַל הַתּוֹסֶפֶת. נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה הַשְּׁמֵנָה טְרֵפָה בִּבְנֵי מֵעַיִם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהִיא טְרֵפָה בְּעֵת שֶׁשָּׁחַט הַכְּחוּשָׁה וְלֹא לָזֶה נִתְכַּוֵּן הוֹאִיל וְנִשְׁחֲטָה הָאַחֲרוֹנָה כְּמִצְוָתָהּ הֲרֵי זֶה פָּטוּר מֵחַטָּאת. וְכֵן הַפּוֹרֵס מְצוּדָה לְהַעֲלוֹת דָּגִים מִן הַיָּם בִּשְׁגָגָה וְהֶעֱלָה תִּינוֹק עִם הַדָּגִים בֵּין שֶׁשָּׁמַע שֶׁטָּבַע תִּינוֹק בֵּין שֶׁלֹּא שָׁמַע הוֹאִיל וְהֶעֱלָה תִּינוֹק הֲרֵי זֶה פָּטוּר מֵחַטָּאת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לָצוּד מִפְּנֵי שֶׁהָיָה שׁוֹגֵג. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n",
+            "מִי שֶׁהָיָה לְפָנָיו בְּלֵילֵי הַפֶּסַח צָלִי שֶׁל פֶּסַח וְנוֹתָר מִן הַקָּדָשִׁים וְנִתְכַּוֵּן לֶאֱכל צָלִי שֶׁהוּא מִצְוָה וְשָׁגַג וְאָכַל הַנּוֹתָר הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה מִצְוָה בַּאֲכִילָה זוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n"
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו עֵדִים שֶׁחָטָא חֵטְא שֶׁחַיָּבִין עָלָיו חַטָּאת קְבוּעָה וְלֹא הִתְרוּ בּוֹ אֶלָּא אָמְרוּ רְאִינוּךָ שֶׁעָשִׂיתָ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת אוֹ שֶׁאָכַלְתָּ חֵלֶב וְהוּא אוֹמֵר אֲנִי יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי דָּבָר זֶה. אֵינוֹ חַיָּב חַטָּאת הוֹאִיל וְאִם יֹאמַר מֵזִיד הָיִיתִי יִפָּטֵר מִן הַקָּרְבָּן כְּשֶׁאָמַר לָהֶן לֹא אָכַלְתִּי וְלֹא עָשִׂיתִי נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר לֹא אָכַלְתִּי בִּשְׁגָגָה אֶלָּא בְּזָדוֹן שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן וְלֹא הִכְחִישׁ אֶת הָעֵדִים:\n",
+            "שָׁתַק וְלֹא הִפְלִיג אֶת הָעֵדִים (אֶלָּא) אֲפִלּוּ אָמְרָה לוֹ אִשָּׁה אָכַלְתָּ חֵלֶב אוֹ עָשִׂיתָ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת וְשָׁתַק חַיָּב לְהָבִיא חַטָּאת. אָמַר לוֹ עֵד אֶחָד חֵלֶב הוּא זֶה וְשָׁתַק. וְחָזַר וַאֲכָלוֹ בִּשְׁגָגָה מֵבִיא חַטָּאת. וְאִם הִתְרוּ בּוֹ לוֹקֶה עָלָיו. אַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר הָעֵדוּת בְּעֵד אֶחָד:\n",
+            "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין שֶׁהַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ עַל הַחֵלֶב שֶׁאָכַל לֹא יְבִיאֶנָּה עַל הַשַּׁבָּת שֶׁחִלֵּל אוֹ עַל הַדָּם שֶׁאָכַל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד כח)</small> \"וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים\" וְגוֹ' <small>(ויקרא ד כח)</small> \"עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא\" עַד שֶׁיִּהְיֶה קָרְבָּנוֹ לְשֵׁם חֶטְאוֹ לֹא שֶׁיַּקְרִיבֶנָּה מֵחֵטְא עַל חֵטְא. וְאִם הִקְרִיב פְּסָלָהּ. יֶתֶר עַל זֶה אָמְרוּ הִפְרִישׁ חַטָּאתוֹ עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל אֶמֶשׁ לֹא יְבִיאֶנָּה עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל הַיּוֹם וְאִם הֵבִיא כִּפֵּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם הִפְרִישָׁהּ אָבִיו וּמֵת וְהָיָה הַבֵּן מְחֻיָּב בְּאוֹתוֹ הַחֵטְא שֶׁלֹּא יְבִיאֶנָּה הַבֵּן עַל חֶטְאוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:\n",
+            "הַמֵּבִיא חַטָּאת עַל שְׁנֵי חֲטָאִים תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בִּדְמֵי חֶצְיָהּ לְחֵטְא זֶה וּבִדְמֵי חֶצְיָהּ לַחֵטְא הַשֵּׁנִי. וְכֵן שְׁנַיִם שֶׁהֵבִיאוּ חַטָּאת אַחַת עַל שְׁנֵי חֲטָאֵיהֶם תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְתִמָּכֵר וְיָבִיא זֶה חַטָּאתוֹ בִּדְמֵי חֶצְיָהּ וְיָבִיא זֶה חַטָּאתוֹ בִּדְמֵי חֶצְיָהּ:\n",
+            "הֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת עַל חֵטְא אֶחָד יַקְרִיב אֵי זוֹ שֶׁיִּרְצֶה וְהַשְּׁנִיָּה תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְיִפְּלוּ דָּמֶיהָ לִנְדָבָה:\n",
+            "הֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת עַל שְׁנֵי חֲטָאִים זוֹ תִּשָּׁחֵט לְשֵׁם חֵטְא הָאֶחָד וְהַשְּׁנִיָּה לְשֵׁם הַחֵטְא הַשֵּׁנִי:\n",
+            "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהַמּוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה אוֹ לְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּפַרְהֶסְיָא אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ קָרְבָּן כְּלָל. וְהַמּוּמָר לַעֲבֵרָה מִשְּׁאָר עֲבֵרוֹת אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ חַטָּאת עַל אוֹתוֹ הַחֵטְא. כֵּיצַד. מוּמָר לֶאֱכל חֵלֶב שֶׁאָכַל חֵלֶב בִּשְׁגָגָה וְהֵבִיא חַטָּאתוֹ אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. אֲפִלּוּ הָיָה מוּמָר לֶאֱכל חֵלֶב לְתֵאָבוֹן וְנִתְחַלֵּף לוֹ חֵלֶב בְּשֻׁמָּן וַאֲכָלוֹ וְהֵבִיא קָרְבָּן אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ. שֶׁמִּשֶּׁאָכַל בְּזָדוֹן בֵּין לְהַכְעִיס בֵּין לְתֵאָבוֹן הֲרֵי הוּא מוּמָר. הָיָה מוּמָר לֶאֱכל חֵלֶב וְשָׁגַג וְאָכַל דָּם מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n",
+            "מִי שֶׁשָּׁגַג וְהִפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאַחַר כָּךְ נַעֲשָׂה מוּמָר וְחָזַר בִּתְשׁוּבָה אוֹ נִשְׁתַּטָּה וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה. אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְחָה הַקָּרְבָּן בֵּינְתַיִם הֲרֵי זֶה חָזַר וְנִרְאָה שֶׁאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין לְפִיכָךְ יַקְרִיבֶנָּה עַצְמָהּ. וּכְשֵׁם שֶׁאִם נוֹלַד בּוֹ מוּם עוֹבֵר וְנִתְרַפֵּא יַחְזֹר לְכַשְׁרוּתוֹ כָּךְ אִם נִדְּחוּ הַבְּעָלִים וְחָזְרוּ וְנִרְאוּ יִקָּרֵב:\n",
+            "חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וַדָּאִים שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים חַיָּבִין לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְחַיָּבֵי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין פְּטוּרִין שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טז ל)</small> \"מִכּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ\". כָּךְ לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה שֶׁכָּל חֵטְא שֶׁאֵין מַכִּיר בּוֹ אֶלָּא ה' נִתְכַּפֵּר לוֹ. לְפִיכָךְ מִי שֶׁבָּא עַל יָדוֹ סְפֵק עֲבֵרָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֲפִלּוּ עִם חֲשֵׁכָה פָּטוּר מֵאָשָׁם תָּלוּי שֶׁכָּל הַיּוֹם מְכַפֵּר. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁאֵין מְבִיאִין עַל לֹא הוֹדַע שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים אָשָׁם תָּלוּי אֶלָּא אִם לֹא כִּפֵּר לוֹ יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:\n",
+            "אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים וְלֹא הַחַטָּאת וְלֹא הָאָשָׁם מְכַפְּרִין אֶלָּא עַל הַשָּׁבִים הַמַּאֲמִינִים בְּכַפָּרָתָן. אֲבָל הַמְבַעֵט בָּהֶן אֵינָן מְכַפְּרִין בּוֹ. כֵּיצַד. הָיָה מְבַעֵט וְהֵבִיא חַטָּאתוֹ אוֹ אֲשָׁמוֹ וְהוּא אוֹמֵר אוֹ מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ שֶׁאֵין אֵלּוּ מְכַפְּרִין. אַף עַל פִּי שֶׁקָּרְבוּ כְּמִצְוָתָן לֹא נִתְכַּפֵּר לוֹ וּכְשֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה מִבְּעִיטָתוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ. וְכֵן הַמְבַעֵט בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עָלָיו. לְפִיכָךְ אִם נִתְחַיֵּב בְּאָשָׁם תָּלוּי וְעָבַר עָלָיו יוֹם הַכִּפּוּרִים וְהוּא מְבַעֵט בּוֹ הֲרֵי זֶה לֹא נִתְכַּפֵּר לוֹ וּכְשֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים חַיָּב לְהָבִיא כָּל אָשָׁם תָּלוּי שֶׁהָיָה חַיָּב בּוֹ:\n",
+            "כָּל אֲשָׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה מְעַכְּבִין אֶת הַכַּפָּרָה חוּץ מֵאֲשַׁם נָזִיר. סְפֵק נָזִיר וּסְפֵק מְחֻסְּרֵי כְּפָרָה וּסְפֵק סוֹטָה כֻּלָּם מְבִיאִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶן אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים:\n",
+            "מִי שֶׁהוּא מְחֻיָּב חַטָּאת אוֹ אָשָׁם וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא מִבֵּית דִּין לֵהָרֵג אִם הָיָה זִבְחוֹ זָבוּחַ מַשְׁהִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם וְאַחַר כָּךְ יֵהָרֵג. וְאִם עֲדַיִן לֹא נִשְׁחַט הַזֶּבַח אֵין מַשְׁהִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּקְרִיבוּ עָלָיו:\n"
+        ],
+        [
+            "הָעוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּב חַטָּאת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת אֲפִלּוּ עָשָׂה הָאַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ אֵלּוּ שֶׁמָּנִינוּ בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּב אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת. וְכֵן אִם עָשָׂה מַעֲשֶׂה אֶחָד שֶׁהוּא חַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם שֵׁמוֹת הַרְבֵּה חַיָּב עַל כָּל שֵׁם וְשֵׁם וְהוּא שֶׁהָיוּ הָאִסּוּרִין כֻּלָּן בָּאִין כְּאַחַת אוֹ אִסּוּר מוֹסִיף אוֹ אִסּוּר כּוֹלֵל. כֵּיצַד. הַשּׁוֹחֵט בֶּהֱמַת קָדָשִׁים חוּץ לָעֲזָרָה בְּשַׁבָּת לַעֲבוֹדָה זָרָה חַיָּב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת. מִשּׁוּם שׁוֹחֵט קָדָשִׁים בַּחוּץ וּמִשּׁוּם מְחַלֵּל שַׁבָּת וּמִשּׁוּם עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהֲרֵי שְׁלֹשֶׁת הָאִסּוּרִין בָּאִין כְּאַחַת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאוֹמֵר בִּגְמַר זְבִיחָה הוּא עוֹבֵד אוֹתָהּ. אֲבָל אִם לֹא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ לְכָךְ מִשֶּׁיִּשְׁחֹט בָּהּ מְעַט לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה תֵּאָסֵר וְאֵינוֹ חַיָּב מִשּׁוּם שְׁחוּטֵי חוּץ עַד שֶׁיִּשְׁחֹט שְׁנַיִם אוֹ רֹב שְׁנַיִם. וְנִמְצָא כְּשֶׁגָּמַר הַשְּׁחִיטָה שָׁחַט בְּהֵמָה הָאֲסוּרָה לְקָרְבָּן שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם שׁוֹחֵט בַּחוּץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָיְתָה חַטָּאת הָעוֹף וְהָיָה חֲצִי קָנֶה שֶׁלָּהּ פָּגוּם וְהוֹסִיף בּוֹ כָּל שֶׁהוּא בְּשַׁבָּת לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה חַיָּב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת שֶׁהֲרֵי שְׁלֹשֶׁת הָאִסּוּרִין בָּאִים כְּאַחַת. וְכֵן הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת מִפְּנֵי שֶׁשְּׁנֵי הָאִסּוּרִין בָּאִין כְּאַחַת. הַבָּא עַל אֵשֶׁת אָחִיו הַקַּיָּם כְּשֶׁהִיא נִדָּה מֵבִיא שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח וְהֵן שְׁנֵי אִסּוּרִין הַבָּאִין כְּאַחַת וּמִשּׁוּם נִדָּה שֶׁהוּא אִסּוּר מוֹסִיף שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁנִּתְוַסֵּף בָּהּ אִסּוּר זֶה לְבַעְלָהּ נוֹסַף לִיבָמָהּ. וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הַבָּא עַל אָבִיו חַיָּב שְׁתַּיִם אַחַת מִשּׁוּם <small>(ויקרא יח ז)</small> \"עֶרְוַת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה\" וּמִשּׁוּם <small>(ויקרא יח כב)</small> \"וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב\". וְכֵן הַבָּא עַל אֲחִי אָבִיו חַיָּב שְׁתַּיִם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יח יד)</small> \"עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה\". הַבָּא עַל הַזָּכוּר וְהֵבִיא זָכוּר עָלָיו בְּהֶעְלֵם אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שְׁנֵי גּוּפִין אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב הַשּׁוֹכֵב וְהַנִּשְׁכָּב שֵׁם אֶחָד הוּא. וְכֵן הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה וְהֵבִיא בְּהֵמָה עָלָיו בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. עָשׂוּ הַשּׁוֹכֵב וְהַנִּשְׁכָּב בִּבְהֵמָה וְזָכוּר כִּבְעִילָה אַחַת: \n",
+            "יֵשׁ בּוֹעֵל בְּעִילָה אַחַת וְחַיָּב עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה חַטָּאוֹת. כֵּיצַד. יַעֲקֹב שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת מִזִּלְפָּה וּשְׁמָהּ תִּמְנַע. נָשָׂא לָבָן תִּמְנַע וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בַּת וּשְׁמָהּ סֶרַח. וְאֵין לְלָבָן בַּת אֶלָּא רָחֵל לְבַדָּהּ. נִמְצֵאת סֶרַח בַּת בַּת יַעֲקֹב וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ מֵאָבִיהָ הֵן שְׁנֵי אִסּוּרִין הַבָּאִין כְּאַחַת. נִשֵּׂאת סֶרַח לִרְאוּבֵן וְנֶאֶסְרָה עַל שְׁאָר בְּנֵי יַעֲקֹב נוֹסָף בָּהּ אִסּוּר לְיַעֲקֹב וַהֲרֵי הִיא כַּלָּתוֹ. מֵת רְאוּבֵן אוֹ גֵּרֵשׁ וְנִשֵּׂאת סֶרַח זוֹ לַאֲחִי יַעֲקֹב מֵאִמּוֹ מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֶסְרָה עַל שְׁאָר אֲחֵי יַעֲקֹב נוֹסַף לְיַעֲקֹב בָּהּ אִסּוּר אֵשֶׁת אָחִיו. מֵת אוֹ גֵּרֵשׁ וְנִשֵּׂאת סֶרַח זוֹ לְיִשְׁמָעֵאל מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֶסְרָה עַל שְׁאָר אֲחֵי יִשְׁמָעֵאל נוֹסַף לְיַעֲקֹב בָּהּ אִסּוּר אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו. מֵת יִשְׁמָעֵאל וְנָפְלָה לְיִבּוּם לִפְנֵי יִצְחָק וְעָבַר יִצְחָק וְיִבְּמָהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא שְׁנִיָּה לוֹ מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֶסְרָה עַל שְׁאָר אֶחָיו נוֹסַף בָּהּ אִסּוּר לְיַעֲקֹב מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָבִיו וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁשְּׁנֵי הָאִסּוּרִין בָּאִין כְּאַחַת. אִם שָׁגַג יַעֲקֹב וּבָא עַל סֶרַח זוֹ כְּשֶׁהִיא נִדָּה בְּחַיֵּי יִצְחָק בַּעְלָהּ וּבְחַיֵּי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב הֲרֵי זֶה חַיָּב עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה חַטָּאוֹת. מִשּׁוּם בַּת בִּתּוֹ. וּמִשּׁוּם אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ. וּמִשּׁוּם כַּלָּתוֹ. וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו. וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו. וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אָבִיו. וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ. וּמִשּׁוּם נִדָּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n",
+            "כָּל אֵלּוּ שֶׁתֵּאָסֵר זוֹ הָעֶרְוָה עֲלֵיהֶן בְּאִסּוּר מוֹסִיף. צָרִיךְ שֶׁיְּהוּ הָאֲנָשִׁים הָאֲחֵרִים מְצוּיִין בָּעוֹלָם כְּדֵי שֶׁתֵּאָסֵר עֲלֵיהֶן וּמִתּוֹךְ שֶׁתֵּאָסֵר עֲלֵיהֶן יִתְוַסֵּף אִסּוּר אַחֵר לָזֶה. אֲבָל אִם אֵינָן מְצוּיִין אֵין אוֹמְרִין הוֹאִיל אִלּוּ הָיָה לָזֶה בָּנִים אוֹ אַחִים הָיְתָה נֶאֶסְרָה עֲלֵיהֶן יִתְוַסֵּף בָּהּ אִסּוּר לַזָּקֵן. שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם עַתָּה לֹא בֵּן וְלֹא אָח. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן:\n",
+            "מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שָׁלֹשׁ נָשִׁים. וּבָא עַל אִמָּהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן שֶׁהִיא אֵם אִמָּהּ שֶׁל שְׁנִיָּה שֶׁהִיא אֵם אָבִיהָ שֶׁל שְׁלִישִׁית. אַף עַל פִּי שֶׁזְּקֵנָה זוֹ הִיא חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חָמִיו וּשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת הֵן וְאִסּוּר בַּת אַחַת הִיא אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּאִשָּׁה וּבִתָּהּ וּבַת בְּנָהּ וּבַת בִּתָּהּ <small>(ויקרא יח יז)</small> \"שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִיא\". הַכָּתוּב עָשָׂה שְׁלֹשָׁה גּוּפִין כְּגוּף אֶחָד לְפִיכָךְ יֵחָשְׁבוּ הַשְּׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת כְּשֵׁם אֶחָד:\n",
+            "אֲבָל הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא אֲחוֹת אָבִיו וְהִיא אֲחוֹת אִמּוֹ חַיָּב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כ יז)</small> \"עֶרְוַת אֲחוֹתוֹ גִּלָּה\". חַיָּב עַל אֲחוֹתוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֲחוֹת אִמּוֹ וַאֲחוֹת אָבִיו. וְהֵיאַךְ תִּהְיֶה זֹאת כְּגוֹן שֶׁבָּא עַל אִמּוֹ וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה שְׁתֵּי בָּנוֹת וּבָעַל אַחַת מִבְּנוֹתָיו וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בֵּן. כְּשֶׁיָּבוֹא הַמַּמְזֵר הַזֶּה עַל הַבַּת הַשֵּׁנִית. שֶׁהִיא אֲחוֹת אִמּוֹ הַמַּמְזֶרֶת. שֶׁהִיא אֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו. שֶׁהִיא אֲחוֹת אָבִיו מֵאִמּוֹ. חַיָּב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n"
+        ],
+        [
+            "הַבָא עַל עֶרְוָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בֵּין בְּעִילָה וּבְעִילָה יָמִים הַרְבֵּה. הוֹאִיל וְלֹא נוֹדַע לוֹ בֵּינְתַיִם וַהֲרֵי הִיא גּוּף אֶחָד. הֲרֵי הַכּל שְׁגָגָה אַחַת וְאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. אֲבָל אִם שָׁגַג בָּהּ וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ וְחָזַר וְשָׁגַג בָּהּ עַצְמָהּ וּבְעָלָהּ. וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ וְחָזַר וְשָׁגַג בָּהּ עַצְמָהּ וּבְעָלָהּ. חַיָּב עַל כָּל בְּעִילָה וּבְעִילָה. שֶׁהַיְדִיעוֹת מְחַלְּקוֹת הַשְּׁגָגוֹת:\n",
+            "הַבָּא עַל הָעֶרְוָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת. וְזוֹ הַנִּבְעֶלֶת הָיְתָה לָהּ יְדִיעָה בֵּין כָּל בִּיאָה וּבִיאָה. שֶׁנִּמְצְאוּ הַבִּיאוֹת אֶצְלָהּ בְּהַעֲלָמוֹת הַרְבֵּה. הוּא מֵבִיא חַטָּאת אַחַת. וְהִיא מְבִיאָה חַטָּאת עַל כָּל בִּיאָה וּבִיאָה. הוּא הָיוּ לוֹ יְדִיעוֹת בֵּינְתַיִם וְהִיא בְּהֶעְלֵם אַחַת. הוּא מֵבִיא חַטָּאוֹת הַרְבֵּה וְהִיא מְבִיאָה חַטָּאת אַחַת:\n",
+            "הַבָּא עַל עֲרָיוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּן מִשֵּׁם אֶחָד הוֹאִיל וְהֵן גּוּפִים מֻחְלָקִים חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁבָּעַל חֲמֵשׁ נָשָׁיו נִדּוֹת. אוֹ שֶׁבָּא עַל חֲמֵשׁ אַחְיוֹתָיו אוֹ עַל חֲמֵשׁ בְּנוֹתָיו בְּהֶעְלֵם אַחַת. חַיָּב עַל כָּל גּוּף וְגוּף. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁזֶּה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים הַבָּא עַל הַזָּכוּר וְהֵבִיא זָכוּר עָלָיו בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּב חַטָּאת אַחַת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה אוֹתוֹ הַזָּכוּר עַצְמוֹ. אֲבָל אִם הָיָה זָכוּר אַחֵר. בֵּין שֶׁבָּא עַל שְׁנַיִם בֵּין שֶׁבָּא עַל זֶה וְהֵבִיא זֶה עָלָיו חַיָּב עַל כָּל גּוּף וְגוּף. וְהוּא הַדִּין בְּבָא עַל הַבְּהֵמָה וְהֵבִיא בְּהֵמָה עָלָיו:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה עָלֶיהָ בְּהֵמוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיֶּבֶת חַטָּאת עַל כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה. שֶׁהֲרֵי גּוּפִין מֻחְלָקִין וַהֲרֵי זוֹ כְּמִי שֶׁנִּבְעֲלָה לַאֲנָשִׁים הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אֶחָד שֶׁהִיא חַיֶּבֶת חַטָּאת עַל כָּל אִישׁ וְאִישׁ:\n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וְשָׁמְעָה שֶׁמֵּת אוֹ שֶׁבָּאוּ עֵדִים שֶׁמֵּת וְנִשֵּׂאת בֵּין עַל פִּי עַצְמָהּ בֵּין עַל פִּי בֵּית דִּין. וְנוֹדַע שֶׁבַּעְלָהּ קַיָּם. חַיֶּבֶת קָרְבָּן אֶחָד. וְאִם נִשֵּׂאת לַאֲנָשִׁים הַרְבֵּה אוֹ שֶׁזִּנְּתָה עִם אֲנָשִׁים הַרְבֵּה. חַיֶּבֶת חַטָּאת עַל כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִפְּנֵי שֶׁהֵן גּוּפִים מֻחְלָקִין וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכּל בִּשְׁגָגָה אַחַת. הַבָּא עַל הַנִּדָּה בִּשְׁגָגָה וְטָהֲרָה מִנִּדָּתָהּ וְטָבְלָה וְחָזְרָה וְרָאֲתָה נִדָּה וּבָא עָלֶיהָ פַּעַם שְׁנִיָּה בְּאוֹתָהּ שְׁגָגָה עַצְמָהּ. חַיָּב עַל כָּל פַּעַם וּפַעַם. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם אַחַת וְהוּא גּוּף אֶחָד. שֶׁזְּמַן נִדּוּת זֶה חוּץ מִזְּמַן נִדּוּת הַשֵּׁנִית. וַהֲרֵי הֵן כִּשְׁתֵּי נָשִׁים נִדּוֹת:\n",
+            "הַבָּא עַל אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וֶסְתָּהּ וְרָאֲתָה דָּם בִּשְׁעַת הַתַּשְׁמִישׁ. הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִקָּרְבַּן חַטָּאת מִפְּנֵי שֶׁזֶּה כְּאָנוּס הוּא וְלֹא שׁוֹגֵג. שֶׁהַשּׁוֹגֵג הָיָה לוֹ לִבְדֹּק וּלְדַקְדֵּק וְאִלּוּ בָּדַק יָפֶה יָפֶה וְדִקְדֵּק בִּשְׁאֵלוֹת לֹא הָיָה בָּא לִידֵי שְׁגָגָה וּלְפִי שֶׁלֹּא טָרַח בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה צָרִיךְ כַּפָּרָה. אֲבָל זֶה מַה לּוֹ לַעֲשׂוֹת הֲרֵי טְהוֹרָה הָיְתָה וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וֶסְתָּהּ בָּעַל אֵין זֶה אֶלָּא אֹנֶס. וּלְפִיכָךְ בֵּין שֶׁנִּמְצָא דָּם עַל עֵד שֶׁלָּהּ בֵּין שֶׁנִּמְצָא עַל עֵד שֶׁלּוֹ פְּטוּרִין. אֲבָל אִם עָבַר וּבָא עָלֶיהָ סָמוּךְ לַוֶּסֶת וְדִמָּה שֶׁיִּבְעל וְיִפְרשׁ קֹדֶם שֶׁתִּרְאֶה דָּם וְרָאֲתָה בִּשְׁעַת הַתַּשְׁמִישׁ. חַיָּבִין בְּקָרְבָּן. שֶׁזּוֹ הִיא שְׁגָגָה. לְפִיכָךְ אִם נִמְצָא דָּם עַל עֵד שֶׁלּוֹ שְׁנֵיהֶם טְמֵאִים וְחַיָּבִין בְּקָרְבָּן. נִמְצָא עַל עֵד שֶׁלָּהּ. אִם קִנְּחָה עַצְמָהּ מִיָּד כְּשֶׁפֵּרַשׁ הַבַּעַל וְלֹא שָׁהֲתָה שְׁנֵיהֶם טְמֵאִים וְחַיָּבִין בְּקָרְבָּן. ואִם שָׁהֲתָה כְּדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט יָדָהּ לְתַחַת הַכַּר אוֹ לְתַחַת הַכֶּסֶת וְתִטּל עֵד לִבְדֹּק בּוֹ וְאַחַר כָּךְ קִנְּחָה עַצְמָהּ שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים בְּסָפֵק וּפְטוּרִין מִקָּרְבָּן. וְאִם שָׁהֲתָה כְּדֵי שֶׁתֵּרֵד מִן הַמִּטָּה וְתָדִיחַ אֶת פָּנֶיהָ וְאַחַר כָּךְ קִנְּחָה עַצְמָהּ וְנִמְצָא דָּם. בַּעְלָהּ טָהוֹר:\n",
+            "מִי שֶׁעָבַר וּבָעַל סָמוּךְ לַוֶּסֶת עַל דַּעַת שֶׁתִּקְדֹּם בִּיאָתוֹ לִרְאִיַּת הַדָּם וְהִרְגִּישָׁה הָאִשָּׁה שֶׁנִּטְמֵאת בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ וְאָמְרָה לוֹ נִטְמֵאתִי. הֲרֵי זֶה לֹא יִפְרשׁ כְּשֶׁהוּא מִתְקַשֶּׁה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה. וְאִם לֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִפְרשׁ מִיָּד וּפֵרַשׁ כְּשֶׁהוּא מִתְקַשֶּׁה חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. אַחַת עַל כְּנִיסָתוֹ שֶׁהֲרֵי בָּעַל נִדָּה וְאַחַת עַל יְצִיאָתוֹ שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָאָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁיָּדַע שֶׁאָסוּר לִבְעל בִּשְׁעַת הַוֶּסֶת וְדִמָּה שֶׁתִּקְדֹּם בְּעִילָתוֹ לִרְאִיָּתָהּ וְלֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִפְרשׁ מִיָּד. שֶׁנִּמְצְאוּ לוֹ שְׁתֵּי הַעֲלָמוֹת בִּשְׁתֵּי הַבְּעִילוֹת. אֲבָל אִם לֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִבְעל בִּשְׁעַת הַוֶּסֶת וְלֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִפְרשׁ מִן הַטֻּמְאָה מִיָּד אַף עַל פִּי שֶׁפֵּרַשׁ מִיָּד וְהוּא מִתְקַשֶּׁה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. מִפְּנֵי שֶׁכְּנִיסָתוֹ וִיצִיאָתוֹ שֶׁהֵן כִּשְׁתֵּי בְּעִילוֹת בִּשְׁגָגָה אַחַת הֵן וּבְהֶעְלֵם אַחַת עָשָׂה הַכּל. וְהוּא הַדִּין בִּשְׁאָר הָעֲרָיוֹת שֶׁאִם שָׁגַג וּבָא עַל הָעֶרְוָה עַל דַּעַת שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת וְנוֹדַע לוֹ שֶׁהִיא עֶרְוָה וְהוּא בְּתוֹךְ הַתַּשְׁמִישׁ. לֹא יִפְרשׁ מִיָּד שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָאָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ. וְאִם לֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִפְרשׁ מִיָּד וּפֵרַשׁ וְהוּא מִתְקַשֶּׁה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. שֶׁהַכּל שְׁגָגָה אַחַת הִיא:\n"
+        ],
+        [
+            "דִין שִׁגְגַת הַמַּאֲכָלוֹת כְּדִין שִׁגְגַת הַבְּעִילוֹת. לְפִיכָךְ אִם אָכַל אֲכִילוֹת הַרְבֵּה מִשֵּׁם אֶחָד בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן יָמִים רַבִּים אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. כֵּיצַד. אָכַל חֵלֶב הַיּוֹם וְאָכַל חֵלֶב לְמָחָר וְחֵלֶב לְמָחָר בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בִּשְׁלֹשָׁה תַּמְחוּיִין אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. אֲבָל אִם אָכַל כְּזַיִת חֵלֶב וְנוֹדַע לוֹ וְחָזַר וְאָכַל כְּזַיִת חֵלֶב וְנוֹדַע לוֹ. חַיָּב עַל כָּל אֲכִילָה וַאֲכִילָה שֶׁהַיְדִיעוֹת מְחַלְּקוֹת הַשְּׁגָגוֹת. אָכַל כַּחֲצִי זַיִת חֵלֶב וְחָזַר וְאָכַל כַּחֲצִי זַיִת חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שֵׁנִי תַּמְחוּיִין וְאַף עַל פִּי שֶׁהִפְסִיק בֵּינֵיהֶן הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין וּמֵבִיא חַטָּאת. שֶׁאֵין הַתַּמְחוּיִין מְחַלְּקִין. וְהוּא שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה בֵּינֵיהֶן יוֹתֵר מִכְּדֵי אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְטָרֵף הַשִּׁעוּר לְמֵזִיד לְמַלְקוֹת כָּךְ מִצְטָרֵף הַשִּׁעוּר לְשׁוֹגֵג לְקָרְבָּן:\n",
+            "אָכַל נוֹתָר מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים כְּזַיִת מִכָּל זֶבַח בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁאֲכָלָן בַּחֲמִשָּׁה תַּמְחוּיִין אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת שֶׁכֻּלָּן שֵׁם אֶחָד הֵן וְהַתַּמְחוּיִין אֵינָן מְחַלְּקִין. וְגוּפֵי הַזְּבָחִים אֵינָן מְחַלְּקִין. שֶׁאֶחָד הָאוֹכֵל בָּשָׂר מִזְּבָחִים רַבִּים אוֹ מִזֶּבַח אֶחָד. וְכֵן הַשּׁוֹחֵט חֲמִשָּׁה זְבָחִים בַּחוּץ בְּהֶעְלֵם אַחַת. אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְמִשְׁתַּחֲוֶה לְחָמֵשׁ צוּרוֹת בְּהֶעְלֵם אַחַת:\n",
+            "הִקִּיז דָּם לִבְהֶמְתּוֹ וְקִבְּלוֹ בִּשְׁנֵי כּוֹסוֹת וּשְׁתָאָן בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא חַטָּאת אַחַת:\n",
+            "הָאוֹכֵל מַאֲכָלוֹת הַרְבֵּה מִשֵּׁמוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּב עַל כָּל שֵׁם וְשֵׁם. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁאָכַל חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל כְּזַיִת מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּהֶעְלֵם אַחַת מֵבִיא אַרְבַּע חַטָּאוֹת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. וְכֵן הָאוֹכֵל כְּזַיִת אֶחָד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ בּוֹ שֵׁמוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת. אִם נִתְקַבְּצוּ בְּאִסּוּר מוֹסִיף אוֹ בְּאִסּוּר כּוֹלֵל אוֹ בְּאִסּוּר בַּת אַחַת חַיָּב עַל כָּל שֵׁם וְשֵׁם. לְפִיכָךְ הַטָּמֵא שֶׁאָכַל כְּזַיִת חֵלֶב וְנוֹתָר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מֵבִיא אַרְבַּע חַטָּאוֹת וְאָשָׁם. חַטָּאת אַחַת מִשּׁוּם טָמֵא שֶׁאָכַל קוֹדֶשׁ. וְאַחַת מִשּׁוּם אוֹכֵל חֵלֶב. וְאַחַת מִשּׁוּם אוֹכֵל נוֹתָר. וְאַחַת מִשּׁוּם יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְהוּא שֶׁיִּצְטָרֵף אֹכֶל אַחֵר עִם כְּזַיִת זֶה עַד שֶׁיַּשְׁלִימוֹ לִכְכוֹתֶבֶת. וּמֵבִיא אָשָׁם וַדַּאי לִמְעִילָה שֶׁהֲרֵי נֶהֱנָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ בִּשְׁגָגָה:\n",
+            "הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אַחַת הִיא:\n",
+            "הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁנֵי אִסּוּרִין הַבָּאִין כְּאֶחָד:\n",
+            "אָכַל כַּחֲצִי זַיִת חֵלֶב וְכַחֲצִי זַיִת דָּם בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ חַיָּב קָרְבָּן. כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָאִסּוּרִין מִצְטָרְפִין לַמַּלְקוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת כָּךְ אֵין מִצְטָרְפִין לְקָרְבָּן:\n",
+            "אָכַל כַּחֲצִי זַיִת וְנוֹדַע לוֹ וְחָזַר וְשָׁכַח וְאָכַל כַּחֲצִי זַיִת אַחֵר בְּהֶעְלֵם שֵׁנִי פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי נוֹדַע לוֹ בֵּינְתַיִם וְיֵשׁ יְדִיעָה לַחֲצִי שִׁעוּר. וְכֵן אִם כָּתַב אוֹת אַחַת [בְּשַׁבָּת] בִּשְׁגָגָה וְנוֹדַע לוֹ וְחָזַר וְשָׁכַח וְכָתַב אוֹת שְׁנִיָּה סְמוּכָה לָהּ בְּהֶעְלֵם שֵׁנִי פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכֵן אִם הוֹצִיא שְׁתֵּי אַמּוֹת בְּשׁוֹגֵג וּשְׁתֵּי אַמּוֹת בְּמֵזִיד וּשְׁתֵּי אַמּוֹת בְּשׁוֹגֵג. אִם בִּזְרִיקָה חַיָּב. לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵין יְדִיעָה לַחֲצִי שִׁעוּר אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לְהַחְזִירָהּ. לְפִיכָךְ לֹא הוֹעִילָה לוֹ הַיְדִיעָה שֶׁבֵּינְתַיִם. וְאִם בְּהַעֲבָרָה פָּטוּר שֶׁיֵּשׁ יְדִיעָה לַחֲצִי שִׁעוּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n",
+            "הָאוֹכֵל כְּזַיִת חֵלֶב וּכְזַיִת חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אַחַת וְנוֹדַע לוֹ עַל הָרִאשׁוֹן וְחָזַר וְנוֹדַע לוֹ עַל הַשֵּׁנִי מֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת שֶׁהַיְדִיעוֹת מְחַלְּקוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִפְרִישׁ הַקָּרְבָּן. אֲבָל אִם נוֹדַע לוֹ עַל שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת מֵבִיא חַטָּאת אַחַת. וְכֵן יֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא הַדִּין בִּבְעִילוֹת:\n",
+            "אָכַל כְּזַיִת וּמֶחֱצָה בְּהֶעְלֵם אַחַת וְנוֹדַע לוֹ עַל כְּזַיִת וְחָזַר וְאָכַל חֲצִי זַיִת בְּהֵעָלְמוֹ שֶׁל שֵׁנִי. אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. שֶׁאֵין חֲצִי זַיִת הָאַחֲרוֹן מִצְטָרֵף לָרִאשׁוֹן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּהֵעָלְמוֹ שֶׁהֲרֵי נוֹדַע לוֹ עַל מִקְצָת הַעֲלָמָה רִאשׁוֹנָה:\n",
+            "אָכַל שְׁנֵי זֵיתֵי חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אַחַת וְנוֹדַע לוֹ עַל אַחַת מֵהֶן וְחָזַר וְאָכַל כְּזַיִת אַחֵר בְּהֵעָלְמוֹ שֶׁל שֵׁנִי וְהֵבִיא חַטָּאת עַל הָרִאשׁוֹן. רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי מִתְכַּפְּרִין אֲבָל שְׁלִישִׁי לֹא נִתְכַּפֵּר. אֶלָּא כְּשֶׁיִּוָּדַע לוֹ עָלָיו יָבִיא חַטָּאת אַחֶרֶת. הֵבִיא חַטָּאת עַל הַשְּׁלִישִׁי. שְׁלִישִׁי וְשֵׁנִי מִתְכַּפְּרִין שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּהֶעְלֵם אַחַת. וְרִאשׁוֹן לֹא נִתְכַּפֵּר בְּחַטָּאת זוֹ. הֵבִיא חַטָּאת עַל הָאֶמְצָעִי. שְׁלָשְׁתָּן מִתְכַּפְּרִין. מִפְּנֵי שֶׁהָרִאשׁוֹן וְהַשְּׁלִישִׁי בְּהֵעָלְמוֹ שֶׁל אֶמְצָעִי. וּכְשֶׁיִּוָּדַע לּוֹ עַל הָרִאשׁוֹן וְעַל הַשְּׁלִישִׁי אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא חַטָּאת אַחֶרֶת:\n",
+            "מִי שֶׁאָכַל חֲתִיכָה מִשְּׁתֵי חֲתִיכוֹת וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם אָכַל חֵלֶב אוֹ שֻׁמָּן וְאָכַל חֲתִיכָה אַחֶרֶת מִשְּׁתֵי חֲתִיכוֹת וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם אָכַל חֵלֶב אוֹ שֻׁמָּן וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ בְּוַדַּאי שֶׁחֵלֶב אָכַל בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה. אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. שֶׁיְּדִיעַת סָפֵק שֶׁהָיְתָה לוֹ בֵּינְתַיִם אַף עַל פִּי שֶׁמְּחַלֶּקֶת לַאֲשָׁמוֹת אֵינָהּ מְחַלֶּקֶת לְחַטָּאוֹת:\n"
+        ],
+        [
+            "הַמִּשְׁתַחֲוְה לַעֲבוֹדָה זָרָה וְנִסֵּךְ וְקִטֵּר וְזִבֵּחַ בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּב אַרְבַּע חַטָּאוֹת. וְכֵן אִם פִּעֵר עַצְמוֹ לִפְעוֹר וְזָרַק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס בְּהֶעְלֵם אַחַת. חַיָּב שְׁתַּיִם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה יְהֵא חַיָּב עַל כָּל עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהֵזִיד בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְשָׁגַג בַּעֲבוֹדוֹת אֵלּוּ. אֲבָל אִם הֵזִיד בַּעֲבוֹדוֹת אֵלּוּ וְשָׁגַג בַּעֲבוֹדָה זָרָה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. כֵּיצַד. יָדַע שֶׁזּוֹ עֲבוֹדָה זָרָה וְשֶׁאָסוּר לְעָבְדָהּ אֲבָל לֹא יָדַע שֶׁהַהִשְׁתַּחֲוָיָה וְהַנִּסּוּךְ עֲבֵרָה וְהִשְׁתַּחֲוָה וְנִסֵּךְ חַיָּב שְׁתַּיִם. יָדַע שֶׁאֵלּוּ עֲבוֹדוֹת הֵן וְאָסוּר לַעֲבֹד בָּהֶן לְאֵל אַחֵר וְלֹא יָדַע שֶׁזּוֹ עֲבוֹדָה זָרָה לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב וְעָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאֵין קְרוּיִין עֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב וַעֲבָדָהּ בְּכָל הָעֲבוֹדוֹת אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת:\n",
+            "כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בְּשַׁבָּת כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִקַּר שַׁבָּת וְשָׁכַח שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַשַּׁבָּת. אוֹ שֶׁנִּשְׁבָּה וְהוּא קָטָן לְבֵין הָעַכּוּ\"ם אוֹ נִתְגַּיֵּר קָטָן וְהוּא בֵּין הָעַכּוּ\"ם. אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת שֶׁהַכּל שְׁגָגָה אַחַת הִיא. וְכֵן חַיָּב חַטָּאת אַחַת עַל כָּל חֵלֶב שֶׁאָכַל וְחַטָּאת אַחַת עַל דָּם שֶׁאָכַל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בַּעֲבוֹדוֹת אֵלּוּ. וְכָל הַיּוֹדֵעַ עִקַּר שַׁבָּת אֲבָל שָׁכַח שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת וְדִמָּה שֶׁהוּא חֹל אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בּוֹ מְלָאכוֹת הַרְבֵּה חַיָּב חַטָּאת אַחַת עַל הַיּוֹם כֻּלּוֹ וְכֵן חַטָּאת עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת שֶׁשָּׁגַג בּוֹ:\n",
+            "וְכָל הַיּוֹדֵעַ שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת וְשָׁגַג בִּמְלָאכוֹת וְלֹא יָדַע שֶׁמְּלָאכוֹת אֵלּוּ אֲסוּרוֹת אוֹ שֶׁיָּדַע שֶׁהֵן אֲסוּרוֹת וְלֹא יָדַע שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה. חַיָּב חַטָּאת עַל כָּל אַב מְלָאכָה וּמְלָאכָה. אֲפִלּוּ עָשָׂה הָאַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת בְּהֶעְלֵם אַחַת מֵבִיא שְׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע חַטָּאוֹת:\n",
+            "שָׁכַח שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת וְשָׁגַג אַף בִּמְלָאכוֹת וְלֹא יָדַע שֶׁמְּלָאכוֹת אֵלּוּ אֲסוּרוֹת אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת:\n",
+            "הָעוֹשֶׂה אָב וְתוֹלְדוֹתָיו בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הָעוֹשֶׂה תּוֹלָדוֹת הַרְבֵּה שֶׁל אָב אֶחָד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת:\n",
+            "עָשָׂה תּוֹלָדָה שֶׁל אָב זֶה וְתוֹלָדָה שֶׁל אָב זֶה בְּהֶעְלֵם אַחַת. יֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת:\n",
+            "עָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת. כְּגוֹן שֶׁזָּרַע וְהִבְרִיךְ וְהִרְכִּיב בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. וּכְבָר נִתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת הָאָבוֹת וְהַתּוֹלָדוֹת וְהַמְּלָאכוֹת שֶׁהֵן מֵעֵין אָבוֹת:\n",
+            "עָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה בֵּין בִּזְדוֹן שַׁבּתַ וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת בֵּין בְּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת חַיָּב עַל כָּל מְלָאכָה וּמְלָאכָה. כֵּיצַד. יָדַע שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת וְזָרַע בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהַזְּרִיעָה מְלָאכָה. וְכֵן בְּשַׁבָּת שְׁנִיָּה יָדַע שֶׁהוּא שַׁבָּת וְנָטַע בָּהּ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהַנְּטִיעָה אֲסוּרָה מִשּׁוּם מְלָאכָה. וְכֵן בְּשַׁבָּת שְׁלִישִׁית הִבְרִיךְ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהַהַבְרָכָה מְלָאכָה. חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת. מִפְּנֵי שֶׁהַשַּׁבָּתוֹת כְּגוּפִין מֻחְלָקִין:\n",
+            "שָׁגַג שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת וְזָרַע בּוֹ וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַזְּרִיעָה מְלָאכָה. וְכֵן בְּשַׁבָּת שְׁנִיָּה שָׁכַח שֶׁהוּא שַׁבָּת וְנָטַע בּוֹ וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַנְּטִיעָה מְלָאכָה. וְכֵן בַּשְּׁלִישִׁית שָׁכַח שֶׁהוּא שַׁבָּת וְהִבְרִיךְ אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַהַבְרָכָה מְלָאכָה. הֲרֵי זֶה חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. שֶׁהַיָּמִים שֶׁבֵּין שַׁבָּת לְשַׁבָּת הֲרֵי הֵן כִּידִיעָה אַחַת לְחַלֵּק:\n",
+            "מִי שֶׁקָּצַר וְטָחַן כִּגְרוֹגֶרֶת בְּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. וְחָזַר וְקָצַר וְטָחַן כִּגְרוֹגֶרֶת בִּזְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת שֶׁהוּא חַיָּב עַל כָּל מְלָאכָה וּמְלָאכָה. וְנוֹדַע לוֹ עַל קְצִירָה שֶׁל שִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת. קְצִירָה גּוֹרֶרֶת קְצִירָה וּטְחִינָה גּוֹרֶרֶת טְחִינָה וּכְאִלּוּ עָשָׂה אַרְבַּעְתָּן בְּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. וְכֵיוָן שֶׁהִקְרִיב חַטָּאת זוֹ נִתְכַּפֵּר לוֹ עַל הַכּל. וּכְשֶׁיְּדָעֵם אַחַר כֵּן אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא חַטָּאת אַחֶרֶת. אֲבָל אִם נוֹדַע לוֹ תְּחִלָּה עַל קְצִירָהּ שֶׁל זְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת וְהִקְרִיב חַטָּאת. נִתְכַּפֵּר לוֹ עַל זוֹ הַקְּצִירָה שֶׁנּוֹדַע לוֹ עָלֶיהָ וְעַל הַקְּצִירָה וְהַטְּחִינָה שֶׁל שִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת. מִפְּנֵי שֶׁשְּׁנֵיהֶן כִּמְלָאכָה אַחַת וְנִגְרְרָה קְצִירָה וּטְחִינָה עִם הַקְּצִירָה וְתִשָּׁאֵר הַטְּחִינָה שֶׁל זְדוֹן שַׁבָּת עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ עָלֶיהָ וְיָבִיא חַטָּאת שְׁנִיָּה. קָצַר כַּחֲצִי גְּרוֹגֶרֶת בְּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת וְחָזַר וְקָצַר כַּחֲצִי גְּרוֹגֶרֶת בִּזְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין. קְצִירָהּ גּוֹרֶרֶת קְצִירָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר מְלָאכוֹת:\n",
+            "הַמִּתְכַּוֵּן לַחְתֹּךְ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחֻבָּר אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לַחֲתִיכָה הוֹאִיל וְלֹא עָשָׂה מַחְשַׁבְתּוֹ פָּטוּר מִן הַחַטָּאת שֶׁזֶּה כְּמִתְעַסֵּק וְלֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים:\n",
+            "הַחוֹתֶה גֶּחָלִים בְּשַׁבָּת שֶׁהוּא מְכַבֶּה אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת וּמַדְלִיק אֶת הַתַּחְתּוֹנוֹת אִם נִתְכַּוֵּן לְכַבּוֹת וּלְהַבְעִיר חַיָּב שְׁתַּיִם. חָתָה גֶּחָלִים לְהִתְחַמֵּם מֵהֶם וְהֻבְעֲרוּ מֵאֲלֵיהֶן חַיָּב שְׁתַּיִם מִפְּנֵי שֶׁמְּלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּב עָלֶיהָ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת. וּכְשֵׁם שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת כָּךְ חַיָּב עַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבַּן חַטָּאת:\n"
+        ],
+        [
+            "כָּל חֵטְא שֶׁחַיָּבִין עַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת קְבוּעָה חַיָּבִין עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלּוֹ אָשָׁם תָּלוּי. וּמַהוּ לֹא הוֹדַע. אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם שָׁגַג בְּדָבָר זֶה אוֹ לֹא שָׁגַג הֲרֵי זֶה מְצֻוֶּה לְהַקְרִיב אָשָׁם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ה יז)</small> \"וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ\" <small>(ויקרא ה יח)</small> \"וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם\" וְזֶהוּ הַנִּקְרָא אָשָׁם תָּלוּי מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַפֵּר עַל הַסָּפֵק וְתוֹלֶה לוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ בְּוַדַּאי שֶׁחָטָא בִּשְׁגָגָה וְיַקְרִיב חַטָּאתוֹ:\n",
+            "אֵינוֹ חַיָּב בְּאָשָׁם תָּלוּי עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁם אִסּוּר קָבוּעַ. כֵּיצַד. אָכַל חֵלֶב וְסָפֵק אִם הָיָה כְּזַיִת אוֹ פָּחוֹת מִכְּזַיִת. אוֹ שֶׁהָיְתָה לְפָנָיו חֲתִיכַת חֵלֶב וַחֲתִיכַת שֻׁמָּן וְאָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶן אָכַל. אִשְׁתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת בָּעַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יוֹדֵעַ אֵי זוֹ מֵהֶן בָּעַל. שַׁבָּת וְחל וְעָשָׂה מְלָאכוֹת בְּאֶחָד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה יוֹם עָשָׂה. אוֹ שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת וְלֹא יָדַע מֵעֵין אֵי זוֹ מְלָאכָה עָשָׂה. הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל אִם הָיְתָה לְפָנָיו חֲתִיכָה אַחַת סָפֵק שֶׁהִיא חֵלֶב סָפֵק שֶׁהִיא שֻׁמָּן וַאֲכָלָהּ פָּטוּר שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן אִסּוּר קָבוּעַ. וְכָל הָאוֹכֵל חֵלֶב הַכְּוִי פָּטוּר מֵאָשָׁם תָּלוּי שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן אִסּוּר קָבוּעַ. וְכֵן הַבָּא עַל אִשָּׁה שֶׁהִיא סְפֵק נִדָּה אוֹ סְפֵק עֶרְוָה שֶׁל קֵרוּב בָּשָׂר פָּטוּר מֵאָשָׁם תָּלוּי. לְפִיכָךְ הָאִשָּׁה שֶׁנִּמְצָא דָּם עַל עֵד שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמַן וְהַנּוֹשֵׂא יְבִמְתּוֹ בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְיָלְדָה וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם אִסּוּר קָבוּעַ:\n",
+            "הָאוֹכֵל חֲתִיכָה וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לוֹ זֶה שֶׁאָכַלְתָּ חֵלֶב הָיָה וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא אָכַלְתָּ חֵלֶב. אִשָּׁה אוֹמֶרֶת אָכַל וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא אָכַל. הוֹאִיל וְנִקְבַּע הָאִסּוּר וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם חָטָא אוֹ לֹא חָטָא הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. וְכֵן כָּל הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁעֵד אֶחָד אוֹמֵר מֵת בַּעְלָהּ וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא מֵת. חַיָּב בְּאָשָׁם תָּלוּי. וְהוּא הַדִּין לִסְפֵק מְגֹרֶשֶׁת שֶׁהֲרֵי נִקְבַּע הָאִסּוּר. אֲבָל סְפֵק מְקֻדֶּשֶׁת לֹא נִקְבַּע הָאִסּוּר:\n",
+            "מִי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת שֶׁל חֵלֶב וְאַחַת שֶׁל שֻׁמָּן. וְאָכַל אַחַת מֵהֶן וּבָא עַכּוּ\"ם אוֹ כֶּלֶב וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה. אוֹ שֶׁאָכַל עַכּוּ\"ם אוֹ כֶּלֶב אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא יִשְׂרָאֵל וְאָכַל הַשְּׁנִיָּה. אוֹ שֶׁאָכַל רִאשׁוֹנָה בְּזָדוֹן וּשְׁנִיָּה בִּשְׁגָגָה. אוֹ שֶׁאָכַל רִאשׁוֹנָה בִּשְׁגָגָה וּשְׁנִיָּה בְּזָדוֹן. הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּאָשָׁם תָּלוּי הוֹאִיל וְהָיָה שָׁמָּה אִסּוּר קָבוּעַ. אָכַל שְׁתֵּיהֶן בְּזָדוֹן פָּטוּר מִקָּרְבָּן. אָכַל שְׁתֵּיהֶן בִּשְׁגָגָה מֵבִיא חַטָּאת. אָכַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה בִּשְׁגָגָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה בִּשְׁגָגָה שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n",
+            "חֵלֶב וְנוֹתָר לְפָנָיו. אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ מֵהֶן אָכַל. אִשְׁתּוֹ נִדָּה וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת וְשָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ מֵהֶן בָּעַל. שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְעָשָׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶן. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִקָּרְבָּן וְאֵינוֹ מֵבִיא חַטָּאת שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יוֹדֵעַ עַצְמוֹ שֶׁל חֵטְא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁחָטָא:\n",
+            "כָּל דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל וַדָּאוֹ חַטָּאת קְבוּעָה אַחַת חַיָּבִין עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלּוֹ אָשָׁם תָּלוּי אֶחָד. וְכָל דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל וַדָּאוֹ חַטָּאוֹת הַרְבֵּה חַיָּבִין עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלּוֹ אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין הַרְבֵּה כְּמִנְיַן הַחַטָּאוֹת. כֵּיצַד. כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּב אַרְבַּע חַטָּאוֹת. כָּךְ אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם אֲכָלָן אוֹ לֹא אָכַל אֶלָּא חֲתִיכוֹת שֶׁל הֶתֵּר שֶׁהָיוּ עִמָּהֶם מֵבִיא אַרְבָּעָה אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין. וְכֵן אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם הָאִשָּׁה שֶׁבָּא עָלֶיהָ אִשְׁתּוֹ. אוֹ פְּלוֹנִית הָעֶרְוָה שֶׁהָיְתָה עִמָּהּ שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה חַטָּאוֹת. הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׁמוֹנָה אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין:\n",
+            "הָאוֹכֵל חֲתִיכָה מִשְּׁתֵי חֲתִיכוֹת וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם שֶׁל חֵלֶב אָכַל אוֹ שֶׁל שֻׁמָּן אָכַל וְאַחַר שֶׁנּוֹלַד לוֹ הַסָּפֵק אָכַל חֲתִיכָה מִשְּׁתֵי חֲתִיכוֹת אֲחֵרוֹת וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם שֶׁל חֵלֶב אָכַל אוֹ שֶׁל שֻׁמָּן. הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׁתֵּי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין:\n",
+            "כְּשֵׁם שֶׁיְּדִיעַת וַדַּאי בֵּינְתַיִם מְחַלֶּקֶת לְחַטָּאוֹת כָּךְ יְדִיעַת סָפֵק בֵּינְתַיִם מְחַלֶּקֶת לַאֲשָׁמוֹת. לְפִיכָךְ אִם אָכַל חֲמִשָּׁה זֵיתֵי חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אַחַת. וְנוֹדַע לוֹ יְדִיעַת סָפֵק עַל אַחַת מֵהֶם וְחָזַר וְנוֹדַע לוֹ יְדִיעַת סָפֵק אַחֶרֶת עַל הַשֵּׁנִי. וְכֵן עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. חַיָּב אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אַחַת וְאַחַת:\n",
+            "חֲתִיכָה שֶׁל שֻׁמָּן וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב. אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא וְהֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. וְחָזַר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה מֵבִיא חַטָּאת. וְכֵן אִם אָכַל אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה מֵבִיא הָאַחֵר אָשָׁם תָּלוּי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n",
+            "חֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב נוֹתָר. אָכַל אֶת אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא. מֵבִיא חַטָּאת עַל הַחֵלֶב וְאָשָׁם תָּלוּי מִשּׁוּם נוֹתָר. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה בְּהֶעְלֵם שֵׁנִי מֵבִיא שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת. וְאִם הָיָה בָּהּ שְׁוֵה פְּרוּטָה מֵבִיא אָשָׁם וַדַּאי מִשּׁוּם מְעִילָה. אָכַל אֶחָד אֶת אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן. וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה. זֶה מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם תָּלוּי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n"
+        ],
+        [
+            "עַל חָמֵשׁ עֲבֵרוֹת מֵבִיא קָרְבַּן אָשָׁם וְהוּא הַנִּקְרָא אָשָׁם וַדַּאי שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ בָּא מִשּׁוּם סָפֵק. וְאֵלּוּ הֵן. עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה וְעַל הַגֵּזֶל וְעַל הַמְּעִילָה וְעַל טֻמְאַת נָזִיר וְעַל הַצָּרַעַת כְּשֶׁיִּטְהַר מִמֶּנָּה. עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה כֵּיצַד. הַבָּא עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה מֵבִיא אָשָׁם. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה גְּדוֹלָה וּמְזִידָה וּבִרְצוֹנָהּ וְתִהְיֶה בְּעוּלָה כְּדַרְכָּהּ וּבִגְמַר בִּיאָה כְּדֵי שֶׁתִּלְקֶה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יט כ)</small> \"בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה\" <small>(ויקרא יט כא)</small> \"וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ\" הִיא לוֹקָה וְהוּא מֵבִיא קָרְבָּן:\n",
+            "וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבִּזְמַן שֶׁהִיא חַיֶּבֶת מַלְקוֹת הוּא חַיָּב בְּקָרְבָּן וּבִזְמַן שֶׁהִיא פְּטוּרָה מִן הַמַּלְקוֹת הוּא פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן:\n",
+            "בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה. הִיא לוֹקָה וְהוּא מֵבִיא קָרְבָּן. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִהְיֶה בֶּן דַּעַת:\n",
+            "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאוֹת אֲסוּרוֹת מַה הִיא הַשִּׁפְחָה הַחֲרוּפָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. וְשֶׁאֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁיִּבְעל כְּדַרְכָּהּ וְיִגְמֹר. לְפִיכָךְ אִם אָמְרוּ לוֹ שְׁנַיִם בָּעַלְתָּ שִׁפְחָה חֲרוּפָה וְהוּא אוֹמֵר לֹא בָּעַלְתִּי נֶאֱמָן וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל פִּיהֶן. שֶׁהֲרֵי הוּא יוֹדֵעַ אִם גָּמַר בִּיאָתוֹ אוֹ לֹא גָּמַר וְזֶה שֶׁאָמַר לֹא בָּעַלְתִּי כְּלוֹמַר לֹא גָּמַרְתִּי:\n",
+            "הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אָשָׁם אֶחָד. כֵּיצַד. הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה בְּזָדוֹן אוֹ שֶׁבָּא עָלֶיהָ בִּשְׁגָגָה וְנוֹדַע לוֹ וְחָזַר וּבָא עָלֶיהָ בִּשְׁגָגָה וְנוֹדַע לוֹ. אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים בְּמֵאָה הַעֲלָמוֹת. מַקְרִיב אָשָׁם אֶחָד וּמִתְכַּפֵּר לוֹ עַל הַכּל עַל הַזְּדוֹנוֹת שֶׁבָּהּ וְעַל הַשְּׁגָגוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשִׁפְחָה אַחַת. אֲבָל הַבָּא עַל שְׁפָחוֹת הַרְבֵּה אֲפִלּוּ בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּב אָשָׁם עַל כָּל שִׁפְחָה וְשִׁפְחָה:\n",
+            "בָּעַל שִׁפְחָה וְהִפְרִישׁ אֲשָׁמוֹ וְחָזַר וּבְעָלָהּ אַחַר שֶׁהִפְרִישׁ אֲשָׁמוֹ חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת שֶׁהַהַפְרָשָׁה מְחַלֶּקֶת וְנִמְצָא כְּמִי שֶׁהִקְרִיב וְאַחַר כָּךְ בָּעַל. וְכֵן אִם בָּעַל חָמֵשׁ בְּעִילוֹת בְּהֶעְלֵם אַחַת בְּשִׁפְחָה אַחַת וְנוֹדַע לוֹ עַל אַחַת מֵהֶן וְהִפְרִישׁ אֲשָׁמוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע עַל הַשְּׁנִיָּה מַפְרִישׁ אָשָׁם אַחֵר אַף עַל פִּי שֶׁבְּהֶעְלֵם אַחַת הָיוּ כֻּלָּן הוֹאִיל וְלֹא נוֹדַע לוֹ אֶלָּא אַחַר שֶׁהִפְרִישׁ נִמְצָא כְּבוֹעֵל אַחַר שֶׁהִפְרִישׁ. שֶׁדִּין הַשּׁוֹגֵג וְהַמֵּזִיד בְּשִׁפְחָה אֶחָד הוּא:\n",
+            "עַל הַגֵּזֶל כֵּיצַד. כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה וָמַעְלָה מִמָּמוֹן יִשְׂרָאֵל. בֵּין שֶׁגְּזָלוֹ בֵּין שֶׁגְּנָבוֹ בֵּין שֶׁהִפְקִידוּ אֶצְלוֹ אוֹ הִלְוָהוּ אוֹ מִשּׁוּם שֻׁתָּפוּת אוֹ מִשְּׁאָר דְּרָכִים. וְכָפַר בּוֹ וְנִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם עַל חֶטְאוֹ. וְזֶהוּ הַנִּקְרָא אֲשַׁם גְּזֵלוֹת. וּמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ בְּאָשָׁם זֶה עַד שֶׁיָּשִׁיב הַמָּמוֹן שֶׁבְּיָדוֹ לִבְעָלָיו. אֲבָל הַחֹמֶשׁ אֵינוֹ מְעַכֵּב הַכַּפָּרָה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁבוּעוֹת אֵימָתַי יִהְיֶה חַיָּב בִּשְׁבוּעָה זוֹ שֶׁמַּקְרִיב עָלֶיהָ אָשָׁם זֶה וְאֵימָתַי יִהְיֶה פָּטוּר מִמֶּנָּה. וְעַל אֵי זוֹ דֶּרֶךְ יִתְחַיֵּב אֲשָׁמוֹת רַבּוֹת כְּמִנְיַן חִיּוּב הַשְּׁבוּעוֹת. וְעַל אֵי זוֹ דֶּרֶךְ לֹא יִהְיֶה חַיָּב אֶלָּא אָשָׁם אֶחָד:\n",
+            "עַל הַמְּעִילָה כֵּיצַד. כָּל הַנֶּהֱנֶה מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ בִּשְׁגָגָה. מַחְזִיר מַה שֶּׁנֶּהֱנָה וְיוֹסִיף חֹמֶשׁ וְיַקְרִיב אָשָׁם וְיִתְכַּפֵּר לוֹ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְעִילָה שֶׁהַקָּרְבָּן וְהַקֶּרֶן מְעַכְּבִין הַכַּפָּרָה וְאֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב:\n",
+            "הָאוֹכֵל מִדָּבָר שֶׁמּוֹעֲלִין בּוֹ בַּחֲמִשָּׁה תַּמְחוּיִין בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִזֶּבַח אֶחָד אִם יֵשׁ בְּכָל אֲכִילָה וַאֲכִילָה שְׁוֵה פְּרוּטָה חַיָּב אָשָׁם עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. שֶׁהַתַּמְחוּיִין מְחַלְּקִין בִּמְעִילָה וַהֲרֵי הֵן כְּמִינִין הַרְבֵּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מֻחְלָקִין בְּחִיּוּב הַכְּרֵתוֹת. חֻמְרָא יְתֵרָה יֵשׁ בִּמְעִילָה שֶׁהֲרֵי עָשָׂה בָּהּ הַמְהַנֶּה כְּנֶהֱנֶה וּמִצְטָרֶפֶת לִזְמַן מְרֻבֶּה. וְשָׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ חַיָּב הַמְשַׁלֵּחַ מַה שֶּׁאֵין דְּבָרִים אֵלּוּ בִּשְׁאָר הָאִסּוּרִין:\n",
+            "כָּל הַמְחֻיָּב אָשָׁם וַדַּאי צָרִיךְ שֶׁיִּוָּדַע לוֹ חֶטְאוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יַקְרִיב אֲשָׁמוֹ אֲבָל אִם הִקְרִיבוֹ קֹדֶם שֶׁיִּוָּדַע לוֹ וְנוֹדַע לוֹ אַחַר שֶׁהִקְרִיב אֵינוֹ עוֹלֶה לוֹ. וְכָל חֵטְא שֶׁחַיָּבִין עָלָיו אָשָׁם וַדַּאי אֶחָד הַמֶּלֶךְ וְאֶחָד כֹּהֵן מָשׁוּחַ אוֹ שְׁאָר עַם הָאָרֶץ שָׁוִין בּוֹ:\n",
+            "כָּל חֵטְא שֶׁחַיָּבִין עָלָיו אָשָׁם וַדַּאי אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם עֲשָׂאָהוּ אוֹ לֹא עֲשָׂאָהוּ פָּטוּר מִכְּלוּם. לְפִיכָךְ הַבָּא עַל יָדוֹ סְפֵק מְעִילָה אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְעִילָה:\n",
+            "הָיְתָה לְפָנָיו חֲתִיכָה שֶׁל חֻלִּין וַחֲתִיכָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ. אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא פָּטוּר. חָזַר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה מֵבִיא אָשָׁם עַל מְעִילָתוֹ. אָכַל אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין:\n",
+            "חֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב וַחֲתִיכָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ. אָכַל אַחַת מֵהֶן מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי מִשּׁוּם חֵלֶב. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה מֵבִיא חַטָּאת עַל הַחֵלֶב וְאָשָׁם וַדַּאי שֶׁל מְעִילָה עַל הַהֶקְדֵּשׁ. בָּא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה אַף הַשֵּׁנִי מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. חֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב הֶקְדֵּשׁ. אָכַל אַחַת מֵהֶן מֵבִיא חַטָּאת. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה אַחַר שֶׁנּוֹדַע לוֹ עַל הָרִאשׁוֹנָה מֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת וְאָשָׁם וַדַּאי עַל מְעִילָתוֹ. בָּא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה זֶה מֵבִיא חַטָּאת וְזֶה מֵבִיא חַטָּאת בִּלְבַד. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת מֵאֵיזֶה טַעַם נוֹסָף אִסּוּר הֶקְדֵּשׁ עַל אִסּוּר חֵלֶב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הָאִסּוּרִין:\n"
+        ],
+        [
+            "שִׁשָׁה מִצְוָתָן שֶׁיַּקְרִיבוּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד וְאֵלּוּ הֵן. הַמְצֹרָע. וְהַיּוֹלֶדֶת. וְהַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת הָעֵדוּת בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה. וְהַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת בִּטּוּי לַשֶּׁקֶר בִּשְׁגָגָה. וְהַטָּמֵא שֶׁאָכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה. וְהַטָּמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁגָגָה:\n",
+            "קָרְבַּן הַיּוֹלֶדֶת אִם הָיְתָה עֲשִׁירָה מְבִיאָה כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעוֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תּוֹר לְחַטָּאת. וְאִם אֵין יָדָהּ מַשֶּׂגֶת הֲרֵי קָרְבָּנָהּ יוֹרֵד וּמְבִיאָה שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. אֲפִלּוּ הָיְתָה יָדָהּ מַשֶּׂגֶת לְשֶׂה וְאֵינָהּ מַשֶּׂגֶת לִנְסָכָיו מְבִיאָה קָרְבַּן עָנִי:\n",
+            "הַמְצֹרָע כְּשֶׁיִּטְהַר מֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת מֵהֶן שְׁנֵי כְּבָשִׂים אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד אָשָׁם וְכַבְשָׂה לְחַטָּאת. אִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת מֵבִיא שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. וְכֶבֶשׂ לְאָשָׁם:\n",
+            "עַל שְׁבוּעַת הָעֵדוּת וְעַל שִׁגְגַת שְׁבוּעַת בִּטּוּי וְעַל שִׁגְגַת טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְטֻמְאַת קָדָשָׁיו מֵבִיא כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה כִּשְׁאָר הַחַטָּאוֹת הַקְּבוּעוֹת. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת מֵבִיא שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לְעוֹף מֵבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה סלֶת וְהִיא הַקְּרוּיָה מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁכְּבָר נִתְפָּרְשׁוּ מַעֲשֶׂיהָ בְּהִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת:\n",
+            "כָּל הַקָּרְבָּנוֹת הָאֵלּוּ מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה וּמְפֹרָשׁ זֶה שֶׁחַיָּב לַהֲבִיאָן. חוּץ מִטָּמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁגָגָה אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ שֶׁכָּךְ כָּתוּב שָׁם <small>(ויקרא ה א)</small> \"וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה\" וְגוֹ'. <small>(ויקרא ה ב)</small> \"אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר טָמֵא\" וְגוֹ'. <small>(ויקרא ה ד)</small> \"אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם\" וְגוֹ'. <small>(ויקרא ה ה)</small> \"וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה\" וְגוֹ'. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁחִיֵּב כָּאן קָרְבָּן לְטָמֵא כְּשֶׁנִּטְמָא וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ וְהוּא לֹא יָדַע אַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר מִפִּי הַקַּבָּלָה הֲרֵי הוּא כִּמְפֹרָשׁ שֶׁהֲרֵי בְּפֵרוּשׁ חִיְּבָה תּוֹרָה כָּרֵת לְטָמֵא שֶׁאָכַל קֹדֶשׁ וּלְטָמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ. בְּאוֹכֵל נֶאֱמַר <small>(ויקרא ז כ)</small> \"וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה' וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה\". וּבְנִכְנָס לַמִּקְדָּשׁ נֶאֱמַר <small>(במדבר יט כ)</small> \"וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ ה' טִמֵּא\". וְכֵיוָן שֶׁחִיְּבָה תּוֹרָה כָּרֵת עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו פֵּרֵשׁ הַקָּרְבָּן שֶׁמְּבִיאִין עַל שִׁגְגָתָן:\n",
+            "כָּל קָרְבָּנוֹת שֶׁהָאִשָּׁה חַיֶּבֶת בַּעְלָהּ מֵבִיא עַל יָדֶיהָ. אִם הָיָה עָנִי מֵבִיא קָרְבַּן עָנִי וְאִם הָיָה עָשִׁיר מֵבִיא עַל יָדֶיהָ קָרְבַּן עָשִׁיר. וּמֵבִיא אָדָם עַל יְדֵי בְּנוֹ וְעַל יְדֵי בִּתּוֹ וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ קָרְבַּן עָנִי וּמַאֲכִילָן בִּזְבָחִים:\n",
+            "הַמֶּלֶךְ וְכֹהֵן מָשִׁיחַ מְבִיאִין קָרְבָּנָן עַל שְׁבוּעַת הָעֵדוּת אוֹ עַל שְׁבוּעַת בִּטּוּי אוֹ עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו כִּשְׁאָר הֶדְיוֹטוֹת. שֶׁלֹּא חִלֵּק הַכָּתוּב קָרְבַּן מֶלֶךְ מִקָּרְבַּן הֶדְיוֹט וּמִקָּרְבַּן כֹּהֵן מָשִׁיחַ אֶלָּא בְּמִצְווֹת שֶׁחַיָּבִים עַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת קְבוּעָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אֲבָל בְּקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד כֻּלָּן שָׁוִים. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁבוּעוֹת אֵימָתַי יִהְיֶה חַיָּב עַל שְׁבוּעַת הָעֵדוּת וְעַל שְׁבוּעַת שִׁגְגַת בִּטּוּי וְאֵימָתַי יִהְיֶה פָּטוּר עֲלֵיהֶן וְעַל אֵי זוֹ דֶּרֶךְ יִהְיֶה חַיָּב קָרְבָּנוֹת הַרְבֵּה כְּמִנְיַן הַשְּׁבוּעוֹת וְעַל אֵי זֶה דֶּרֶךְ לֹא יִהְיֶה חַיָּב אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד. וּבְהִלְכוֹת מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה אֲבָאֵר בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ תִּתְחַיֵּב הַיּוֹלֶדֶת וְהַמְצֹרָע קָרְבָּנוֹת הַרְבֵּה וּבְאֵי זֶה דֶּרֶךְ יִתְחַיֵּב כָּל אֶחָד מֵהֶן קָרְבָּן אֶחָד:\n",
+            "כָּל הַמֵּבִיא קָרְבָּן עַל הַזָּדוֹן כִּשְׁגָגָה. אִם הָיָה אָנוּס פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאָר עֲבֵרוֹת שֶׁאֵינוֹ חַיָּב חַטָּאת אֶלָּא עַל שִׁגְגָתָן שֶׁאִם הָיָה אָנוּס פָּטוּר:\n",
+            "מִי שֶׁהִפְרִישׁ מָעוֹת לְכַבְשָׂה שֶׁל חַטָּאתוֹ וְצָרִיךְ לָהֶן. הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׂעִירָה וִיחַלֵּל אוֹתָם הַמָּעוֹת עַל הַשְּׂעִירָה וְיֵהָנֶה בָּהֶן. וְכֵן אִם הִפְרִישׁ לִשְׂעִירָה וְלָקַח כִּשְׂבָּה יֵהָנֶה בָּהֶן:\n",
+            "הִפְרִישׁ מָעוֹת לִבְהֵמָה וְהֶעֱנִי יִקַּח שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וִיחַלֵּל עֲלֵיהֶן אוֹתָם הַמָּעוֹת וְיֵהָנֶה בָּהֶם. הִפְרִישׁ מָעוֹת לִבְנֵי יוֹנָה אוֹ לְתוֹרִים וְהֶעֱנִי. יָבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה וִיחַלֵּל עֲלֵיהֶן אוֹתָם הַמָּעוֹת וְיֵהָנֶה בָּהֶן. וְכֵן אִם הָיָה עָנִי וְהִפְרִישׁ מָעוֹת לַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה וְהֶעֱשִׁיר יוֹסִיף עֲלֵיהֶן וְיָבִיא עוֹף. הִפְרִישׁ לְעוֹף וְהֶעֱשִׁיר יוֹסִיף עֲלֵיהֶן וְיָבִיא כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה. אֲפִלּוּ הָיָה מוֹרִישׁוֹ גּוֹסֵס הֲרֵי זֶה עָנִי עַד שֶׁיָּמוּת מוֹרִישׁוֹ וְיִירָשֶׁנּוּ:\n",
+            "עָשִׁיר שֶׁהִפְרִישׁ כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה וְנָפַל בָּהּ מוּם [וְהֶעֱנִי] אִם רָצָה יָבִיא בְּדָמֶיהָ עוֹף אֲבָל אִם הִפְרִישׁ עוֹף וְנִפְסַל לֹא יָבִיא בְּדָמָיו עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁאֵין לָעוֹף פִּדְיוֹן:\n",
+            "הִפְרִישׁ עֲשִׂירִית הָאֵיפָה וְהֶעֱשִׁיר. עַד שֶׁלֹּא קָדְשָׁה בִּכְלִי הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִפָּדֶה וְתֵאָכֵל. וּמִשֶּׁקָּדְשָׁהּ בִּכְלִי תְּעֻבַּר צוּרָתָהּ וְתֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה:\n",
+            "עָשִׁיר שֶׁהִפְרִישׁ קֵן לְמָכְרָהּ וְלִקַּח בְּדָמֶיהָ כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה וְהֶעֱנִי יָבִיא קֵן זוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְדֵשַּׁת דָּמִים שֶׁהִיא נִדְחֵית. וְלָמָּה לֹא נִדְחֵית מִפְּנֵי שֶׁדִּחוּי מֵעִקָּרוֹ אֵינוֹ דִּחוּי וַהֲרֵי נִרְאֶה קֵן זוֹ לוֹ עַתָּה. עָנִי שֶׁהִקְרִיב קָרְבַּן עָשִׁיר יָצָא וְעָשִׁיר שֶׁהִקְרִיב קָרְבַּן עָנִי לֹא יָצָא:\n"
+        ],
+        [
+            "שִׁנּוּי יֵשׁ בְּשִׁגְגַת טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר כְּרֵתוֹת. שֶׁכָּל הַכְּרֵתוֹת כֵּיוָן שֶׁשָּׁגַג וְנוֹדַע לוֹ בַּסּוֹף שֶׁחָטָא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת. אֲבָל בְּטֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד עַד שֶׁתִּהְיֶה לוֹ יְדִיעָה לַטֻּמְאָה וִידִיעָה לַקֹּדֶשׁ אוֹ לַמִּקְדָּשׁ בַּתְּחִלָּה וִידִיעָה לַטֻּמְאָה וִידִיעָה לַקֹּדֶשׁ אוֹ לַמִּקְדָּשׁ בַּסּוֹף וְהֶעְלֵם בֵּינְתַיִם. כֵּיצַד. נִטְמָא וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ. וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ שֶׁנִּטְמָא וְשֶׁהָיָה טָמֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָכַל אוֹ שֶׁנִּכְנַס. וְשֶׁקֹּדֶשׁ הָיָה זֶה שֶׁאֲכָלוֹ אוֹ מִקְדָּשׁ הָיָה זֶה שֶׁנִּכְנַס לוֹ. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִקָּרְבָּן עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁנִּטְמָא [וְשֶׁזֶּה קֹדֶשׁ] וְשֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס אוֹ קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל. כֵּיצַד. נִטְמָא וְיָדַע שֶׁנִּטְמָא וְיָדַע שֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ וְשֶׁזֶּה קֹדֶשׁ. וְאַחַר כָּךְ נֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ הַטֻּמְאָה וְשָׁכַח שֶׁנִּטְמָא וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ. וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ וְשֶׁזֶּה קֹדֶשׁ. אוֹ שֶׁשָּׁגַג וְשָׁכַח שֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ אוֹ שֶׁזֶּה בְּשַׂר קֹדֶשׁ וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא טָמֵא וְנִכְנַס אוֹ אָכַל. אוֹ שֶׁשָּׁגַג אוֹ שָׁכַח שֶׁנִּטְמָא וְשָׁכַח שֶׁזֶּה בְּשַׂר קֹדֶשׁ וְשֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ וְנִכְנַס אוֹ אָכַל וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ דְּבָרִים שֶׁנִּתְעַלְּמוּ מִמֶּנּוּ. הֲרֵי זֶה מֵבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד בְּכָל צַד וְצַד מִשֵּׁשׁ מַחֲלוֹקוֹת אֵלּוּ. וּמִנַּיִן שֶׁדִּין שִׁגְגַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו כָּךְ הוּא. שֶׁהֲרֵי בִּשְׁאָר שְׁגָגוֹת נֶאֱמַר <small>(ויקרא ד כז)</small> \"בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם\" <small>(ויקרא ד כח)</small> \"אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא\". כֵּיוָן שֶׁיָּדַע בַּסּוֹף אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדַע בַּתְּחִלָּה. וּבְטֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו נֶאֱמַר <small>(ויקרא ה ג ד)</small> \"וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם\" מֵאַחַר שֶׁנֶּאֱמַר וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ מִכְּלָל שֶׁהָיְתָה שָׁם יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וְנֶאֱמַר וְהוּא יָדַע [וְאָשֵׁם] הָא לָמַדְתָּ שֶׁהוּא צָרִיךְ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וִידִיעָה בַּסּוֹף וְהֶעְלֵם בֵּינְתַיִם: \n",
+            "נִטְמָא וְיָדַע שֶׁנִּטְמָא [וְיָדַע שֶׁזֶּה קֹדֶשׁ וְשֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ] אֲבָל לֹא יָדַע בְּאֵי זֶה אָב נִטְמָא וְשָׁכַח שֶׁנִּטְמָא וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ וְנוֹדַע לוֹ אַחַר שֶׁנִּכְנַס אוֹ אַחַר שֶׁאָכַל בְּאֵי זֶה אָב נִטְמָא [הֲרֵי זֶה חַיָּב קָרְבָּן] אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדַע בַּתְּחִלָּה בְּאֵי זֶה אָב נִטְמָא הוֹאִיל וְיָדַע שֶׁהוּא טָמֵא הֲרֵי הָיְתָה שָׁם יְדִיעַת טֻמְאָה בַּתְּחִלָּה. אֲבָל אִם נֶעֶלְמוּ מִמֶּנּוּ הִלְכוֹת טֻמְאָה. כְּגוֹן שֶׁנִּטְמָא בְּכַעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ וְיָדַע שֶׁהַשֶּׁרֶץ מְטַמֵּא וְלֹא יָדַע בַּשִּׁעוּר וְשָׁכַח שֶׁנָּגַע בְּשֶׁרֶץ כְּלָל וְנִכְנַס אוֹ אָכַל וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ [שֶׁנָּגַע] בְּכַעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם חַיָּב קָרְבָּן אוֹ פָּטוּר. וְכֵן מִי שֶׁלֹּא רָאָה הַמִּקְדָּשׁ מִיָּמָיו וְלֹא הֵבִין מְקוֹמוֹ. אִם נִטְמָא וְיָדַע שֶׁנִּטְמָא וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְלֹא יָדַע בַּתְּחִלָּה שֶׁזֶּהוּ מְקוֹמוֹ שֶׁהֲרֵי לֹא רָאָהוּ מֵעוֹלָם. וְאַחַר כָּךְ זָכַר הַטֻּמְאָה וְיָדַע שֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם יְדִיעָה שֶׁיֵּשׁ מִקְדָּשׁ בָּעוֹלָם יְדִיעָה. אוֹ עַד שֶׁיֵּדַע מְקוֹמוֹ תְּחִלָּה. יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵלּוּ הַחַיָּבִים קָרְבָּן מִסָּפֵק אֵינָן מְבִיאִין קָרְבָּן שֶׁמָּא יַכְנִיסוּ חֻלִּין לַעֲזָרָה. וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא חַטַּאת הָעוֹף בָּאָה עַל הַסָּפֵק וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת. מִפְּנֵי שֶׁהַמֵּבִיא אוֹתָהּ מְחֻסַּר כִּפּוּרִים אָסוּר לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים עַד שֶׁיָּבִיא כַּפָּרָתוֹ. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻסַּר כִּפּוּרִים אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן מִסָּפֵק:\n",
+            "מִי שֶׁנִּטְמָא בָּעֲזָרָה צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע תְּחִלָּה שֶׁנִּטְמָא וְשֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ. וְאִם נֶעְלָם מִמֶּנּוּ אַחֲרֵי כֵן שֶׁנִּטְמָא וַהֲרֵי הוּא זָכוּר שֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ. אוֹ שֶׁנֶּעֱלַם מִמֶּנּוּ שֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ וְלֹא שָׁכַח שֶׁנִּטְמָא. אוֹ שֶׁנִּתְעַלְּמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וְזֶה. כְּשֶׁיִּוָּדַע לוֹ יָבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. וְהוּא שֶׁיִּשְׁהֶה כַּשִּׁעוּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאַת מִקְדָּשׁ:\n",
+            "מִי שֶׁטִּמֵּא עַצְמוֹ בְּמֵזִיד וְלֹא שָׁהָה כַּשִּׁעוּר. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם שִׁעוּר הִשְׁתַּחֲוָיָה לְאָנוּס בִּלְבַד אוֹ אַף לְמֵזִיד. וּלְפִיכָךְ אִם נֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְיָצָא וְלֹא שָׁהָה אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן. וְכֵן אִם תָּלָה עַצְמוֹ בַּאֲוִיר עֲזָרָה. הַדָּבָר סָפֵק אִם אֲוִיר עֲזָרָה כַּעֲזָרָה אוֹ אֵינוֹ כַּעֲזָרָה:\n",
+            "מִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם נִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ בְּטֻמְאָה אוֹ לָאו אֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. שֶׁאֵין מְבִיאִין קָרְבָּן עַל לֹא הוֹדַע אֶלָּא בְּכָרֵת שֶׁחַיָּבִין עַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת קְבוּעָה:\n",
+            "מִי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי שְׁבִילִים אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר הָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וְחָזַר וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וּבְעֵת שֶׁהָלַךְ בַּשֵּׁנִי שָׁכַח שֶׁהָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנָּה טֻמְאָה זוֹ וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ חַיָּב. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ בַּתְּחִלָּה יְדִיעָה גְּמוּרָה לַטֻּמְאָה אֶלָּא מִקְצָת יְדִיעָה שֶׁהֲרֵי לֹא יָדַע שֶׁהָלַךְ בִּשְׁנֵי שְׁבִילִין שֶׁבְּהִלּוּךְ שְׁנֵיהֶן יְהֵא טָמֵא בְּוַדַּאי וְאַף עַל פִּי כֵן חַיָּב חַטָּאת שֶׁמִּקְצָת יְדִיעָה כְּכָל יְדִיעָה. הָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ. פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא סְפֵק טָמֵא:\n",
+            "הִזָּה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וְטָבַל וְאַחַר שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ הָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְחָזַר וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ חַיָּב. שֶׁהֲרֵי נִכְנַס כְּשֶׁהוּא טָמֵא לַמִּקְדָּשׁ בְּוַדַּאי אוֹ בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה אוֹ בְּפַעַם שְׁנִיָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל יְדִיעָה מֵהֶן סְפֵק יְדִיעָה הִיא שֶׁהֲרֵי כָּל שְׁבִיל מֵהֶן סָפֵק הוּא כָּאן בְּטֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו עָשׂוּ סְפֵק יְדִיעָה כִּידִיעָה:\n",
+            "הָיָה טָמֵא וְאָמְרוּ לוֹ שְׁנַיִם נִכְנַסְתָּ לַמִּקְדָּשׁ וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם לֹא נִכְנַסְתִּי נֶאֱמָן וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שֶׁאִם יִרְצֶה יֹאמַר מֵזִיד הָיִיתִי. אָמְרוּ לוֹ שְׁנַיִם טָמֵא הָיִיתָ כְּשֶׁנִּכְנַסְתָּ לַמִּקְדָּשׁ וּבְפָנֵינוּ נִטְמֵאתָ וְיָדַעְתָּ שֶׁאַתָּה טָמֵא אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בֵּין טֻמְאָה זוֹ שֶׁמְּעִידִין בָּהּ וּבֵין כְּנִיסָתוֹ לַמִּקְדָּשׁ יָמִים רַבִּים שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיֹּאמַר כְּבָר טָבַלְתִּי הוֹאִיל וְהִכְחִישׁ אֶת הָעֵדִים וְאָמַר לֹא נִטְמֵאתִי מֵעוֹלָם הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים וּמֵבִיא קָרְבָּן עַל פִּיהֶם. אִם הֱבִיאוּהוּ שְׁנַיִם לִידֵי מִיתָה חֲמוּרָה קַל וָחֹמֶר שֶׁיְּבִיאוּהוּ לִידֵי קָרְבָּן הַקַּל שֶׁהֲרֵי הִכְחִישָׁן:\n",
+            "טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו שֶׁהָיָה לָהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וְלֹא הָיָה לָהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף שָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ וְיָבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. וְשֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין. וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף שְׂעִירֵי הָרְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין. וְעַל זְדוֹן טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו פַּר כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר אִם הָיָה הַמֵּזִיד מִן הַכֹּהֲנִים. וְאִם הָיָה מִיִּשְׂרָאֵל דַּם שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טז טז)</small> \"וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\":\n"
+        ],
+        [
+            "כָּל דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת קְבוּעָה אִם שָׁגְגוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בְּהוֹרָאָה וְהוֹרוּ לְהַתִּירוֹ וְשָׁגְגוּ הָעָם בְּהוֹרָאָתָן וְעָשׂוּ הָעָם וְהֵם סוֹמְכִין עַל הוֹרָאָתָן וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לְבֵית דִּין שֶׁטָּעוּ הֲרֵי בֵּית דִּין חַיָּבִין לְהָבִיא קָרְבַּן חַטָּאת עַל שִׁגְגָתָן בְּהוֹרָאָה וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשׂוּ הֵן בְּעַצְמָן מַעֲשֶׂה שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל עֲשִׂיַּת בֵּית דִּין כְּלָל בֵּין עָשׂוּ בֵּין לֹא עָשׂוּ אֶלָּא עַל הוֹרָאָתָן בִּלְבַד. וּשְׁאָר הָעָם פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם הָעוֹשִׂין מִפְּנֵי שֶׁתָּלוּ בְּבֵית דִּין. וּמַה הוּא הַקָּרְבָּן שֶׁמְּבִיאִין עַל שְׁגָגָה זוֹ. אִם בַּעֲבוֹדָה זָרָה שָׁגְגוּ וְהוֹרוּ מְבִיאִין פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת מִכָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט וְקָרְבָּן זֶה הוּא הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר טו כד)</small> \"וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבְּשִׁגְגַת עֲבוֹדָה זָרָה הוּא מְדַבֵּר. וְאִם בִּשְׁאָר כְּרֵתוֹת שֶׁחַיָּבִין עַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת קְבוּעָה שָׁגְגוּ וְהוֹרוּ. מֵבִיא כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט פַּר חַטָּאת וְזֶהוּ הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד יג)</small> \"וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ\". נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁאִם שָׁגְגוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בְּהוֹרָאָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה מְבִיאִין כָּל הַקָּהָל שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים עוֹלוֹת וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׂעִירִים חַטָּאוֹת וְהֵם נִשְׂרָפוֹת שֶׁהֲרֵי דָּמָן נִכְנָס לְפָנִים וְהֵם הַנִּקְרָאִין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְאִם בִּשְׁאָר הַמִּצְוֹת שָׁגְגוּ מְבִיאִין שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים חַטָּאוֹת וְהֵן נִשְׂרָפוֹת מִפְּנֵי שֶׁדָּמָם נִכְנַס לְפָנִים. וְכָל פַּר מֵהֶן נִקְרָא פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד יד)</small> \"וְהִקְרִיב הַקָּהָל\" כָּל קָהָל וְקָהָל וְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט קָרוּי קָהָל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברי הימים ב כ ה)</small> \"וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה\". בֵּין שֶׁעָשׂוּ כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁהוֹרוּ בֵּין שֶׁעָשׂוּ רֹב יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִעוּט מִנְיַן הַשְּׁבָטִים. בֵּין שֶׁעָשׂוּ רֹב הַשְּׁבָטִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִעוּט כָּל יִשְׂרָאֵל. מְבִיאִין כְּמִנְיַן כָּל הַשְּׁבָטִים פַּר לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט וּבַעֲבוֹדָה זָרָה פַּר וְשָׂעִיר לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט. שֶׁאַף אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מְבִיאִין עַל יְדֵי הַחוֹטְאִים. אֲפִלּוּ עָשָׂה שֵׁבֶט אֶחָד בִּלְבַד וְהוּא רֹב הַקָּהָל הֲרֵי כָּל הַצִּבּוּר מְבִיאִין שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים וּבַעֲבוֹדָה זָרָה שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׂעִירִים:\n",
+            "בֵּית דִּין שֶׁנִּסְתַּפֵּק לָהֶן אִם שָׁגְגוּ בְּהוֹרָאָה אוֹ לֹא שָׁגְגוּ אֵינָן חַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד יד)</small> \"וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת\" עַד שֶׁתִּוָּדַע וְאַחַר כָּךְ יִתְחַיְּבוּ בְּקָרְבָּן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁבֵּית דִּין חַיָּבִין וְאֵלּוּ הָעוֹשִׂים עַל פִּיהֶם פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן. כְּשֶׁהָיוּ הַמּוֹרִים בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד וְיִהְיֶה רֹאשׁ יְשִׁיבָה עִמָּהֶן בְּהוֹרָאָה וְיִהְיוּ כֻּלָּן רְאוּיִין לְהוֹרָאָה וְיִטְעוּ כֻּלָּן אוֹ רֻבָּן בְּדָבָר זֶה שֶׁהוֹרוּ בּוֹ וְיוֹרוּ בְּפֵרוּשׁ וְיֹאמְרוּ לָעָם מֻתָּרִין אַתֶּם לַעֲשׂוֹת. וְכֵן אֵלּוּ שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּי בֵּית דִּין אִם אָמְרוּ לַאֲחֵרִים מֻתָּרִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת וְיַעֲשׂוּ כָּל הַקָּהָל אוֹ רֻבּוֹ עַל פִּיהֶם וְיִהְיוּ הָעוֹשִׂים שׁוֹגְגִים עַל פִּיהֶם וּמְדַמִּים שֶׁהַדָּבָר שֶׁהוֹרוּ בּוֹ כַּדָּת הוֹרוּ. וְיוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת לֹא שֶׁיַּעַקְרוּ כָּל הַגּוּף וּכְשֶׁיִּוָּדַע לָהֶם יֵדְעוּ גּוּפוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁהוֹרוּ בּוֹ בִּשְׁגָגָה. בְּכָל אֵלּוּ הַמְאֹרָעִים הוּא שֶׁהָיוּ בֵּית דִּין חַיָּבִין בְּקָרְבָּן וְהָעוֹשֶׂה עַל פִּיהֶם פָּטוּר. אֲבָל אִם חָסֵר אַחַת מִכָּל אֵלּוּ הַדְּרָכִים הֲרֵי בֵּית דִּין פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן וְכָל מִי שֶׁשָּׁגַג וְעָשָׂה מַעֲשֶׂה מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה עַל שִׁגְגָתוֹ:\n"
+        ],
+        [
+            "כֵּיצַד אִם חָסֵר אַחַת מִכָּל הַדְּרָכִים שֶׁבֵּאַרְנוּ יִפָּטְרוּ בֵּית דִּין וְיִתְחַיְּבוּ הָעוֹשִׂים. הֲרֵי שֶׁהוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁל אֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים לָהֶם שֶׁחֵלֶב הַקֵּיבָה מֻתָּר וַאֲכָלוּהוּ אַנְשֵׁי מְקוֹמָם עַל פִּיהֶם אוֹתוֹ בֵּית דִּין פְּטוּרִין וְכָל מִי שֶׁאָכַל מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה עַל שִׁגְגַתוֹ. וְכֵן אִם הוֹרוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁדַּם הַלֵּב מֻתָּר וְלֹא הָיָה רֹאשׁ יְשִׁיבָה עִמָּהֶן אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן אֵינוֹ רָאוּי לִהְיוֹת מְמֻנֶּה בְּסַנְהֶדְרִין כְּגוֹן שֶׁהָיָה גֵּר אוֹ מַמְזֵר אוֹ זָקֵן אוֹ שֶׁלֹּא רָאָה בָּנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְעָשׂוּ הָעָם עַל פִּיהֶם וְאָכְלוּ דַּם הַלֵּב הֲרֵי בֵּית דִּין פְּטוּרִין וְכָל מִי שֶׁאָכַל מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה עַל שִׁגְגָתוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בְּבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד יג)</small> \"וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ\" וְגוֹ'. וּמִנַּיִן שֶׁעַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּן רְאוּיִין לְהוֹרָאָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר טו כד)</small> \"וְאִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה\" עַד שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם כְּעֵינַיִם. וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר <small>(במדבר לה כד)</small> \"וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה\" מָה הָעֵדָה הָאֲמוּרָה בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת כֻּלָּן רְאוּיִין לְהוֹרָאָה אַף עֵדָה הָאֲמוּרָה בִּשְׁגָגָה זוֹ עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּן רְאוּיִין לְהוֹרָאָה. וְכֵן אִם הוֹרוּ וְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ וְאָמַר לָהֶם טוֹעִים אַתֶּם וְרַבּוּ עָלָיו הַמַּתִּירִים וְהִתִּירוּ. הֲרֵי בֵּית דִּין פְּטוּרִין וְכָל מִי שֶׁעָשָׂה עַל פִּיהֶם חַיָּב לְהָבִיא חַטָּאת קְבוּעָה עַל שִׁגְגָתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ עַד שֶׁיִּשְׁגּוּ כָּל הַסַּנְהֶדְרִין. יָדַע אֶחָד מִן הַסַּנְהֶדְרִין אוֹ מִעוּטָן שֶׁטָּעוּ הַמַּתִּירִין וְשָׁתְקוּ הוֹאִיל וְהוֹרוּ וְלֹא הָיָה שָׁם חוֹלֵק וּפָשְׁטָה הַהוֹרָאָה בְּרֹב הַקָּהָל הֲרֵי בֵּית דִּין חַיָּבִין בְּקָרְבָּן וְכָל שֶׁעָשָׂה עַל פִּיהֶם פָּטוּר. וְאֵלּוּ שֶׁשָּׁתְקוּ אִם עָשׂוּ עַל פִּי אֵלּוּ שֶׁהוֹרוּ הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין מִפְּנֵי שֶׁלֹּא תָּלוּ בְּבֵית דִּין. וְכֵן אִם נָשְׂאוּ וְנָתְנוּ בַּדָּבָר וְאָמְרוּ דָּבָר זֶה מֻתָּר הוּא וְלֹא הוֹרוּ לָעָם וְלֹא אָמְרוּ לָהֶם מֻתָּרִין אַתֶּם לַעֲשׂוֹת וְשָׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ מֵהֶן בְּעֵת שֶׁגָּמְרוּ מֻתָּר וְהָלַךְ וְעָשָׂה כְּפִי מַה שֶּׁשָּׁמַע הֲרֵי כָּל הָעוֹשֶׂה חַיָּב חַטָּאת קְבוּעָה וּבֵית דִּין פְּטוּרִין שֶׁהֲרֵי לֹא הוֹרוּ לָהֶם בְּפֵרוּשׁ לַעֲשׂוֹת. וְכֵן אִם הוֹרוּ וְעָשׂוּ מִעוּט הַקָּהָל עַל פִּיהֶם וְנוֹדְעָה הַשְּׁגָגָה. הֲרֵי בֵּית דִּין פְּטוּרִין וְאֵלּוּ הַמִּעוּט שֶׁעָשׂוּ חַיָּבִין וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵבִיא חַטָּאתוֹ: \n",
+            "וְהַסַּנְהֶדְרִין עַצְמָן שֶׁעָשׂוּ בְּהוֹרָאָתָן אֵינָן מִצְטָרְפִין לְרֹב הַקָּהָל. עַד שֶׁיִּהְיוּ הָרֹב שֶׁעָשׂוּ חוּץ מִן הַסַּנְהֶדְרִין. עָשׂוּ רֹב אַנְשֵׁי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּיהֶם. אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ הָעוֹשִׂים שֵׁבֶט אֶחָד. וְכֵן אִם עָשׂוּ רֹב הַשְּׁבָטִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִעוּט הַקָּהָל. בֵּית דִּין חַיָּבִים וְהָעוֹשִׂין פְּטוּרִין. כֵּיצַד. הָיוּ יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאֶחָד. וְהָיוּ הָעוֹשִׂין בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאֶחָד וַהֲרֵי כֻּלָּן בְּנֵי יְהוּדָה בִּלְבַד. אוֹ שֶׁהָיוּ הָעוֹשִׂים בְּנֵי שִׁבְעָה שְׁבָטִים כֻּלָּן אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מֵאָה אֶלֶף. הֲרֵי בֵּית דִּין חַיָּבִין וְכָל הָעוֹשִׂים עַל פִּיהֶם פְּטוּרִין. וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל יוֹשְׁבֵי חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁאֵין קָרוּי קָהָל אֶלָּא בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְשֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם אֵינָן חֲשׁוּבִין כִּשְׁנֵי שְׁבָטִים לָעִנְיָן הַזֶּה אֶלָּא שְׁנֵיהֶם שֵׁבֶט אֶחָד:\n",
+            "הָיוּ הָעוֹשִׂים מְרֻבִּין בִּשְׁעַת הַחֵטְא וּמוּעָטִין בִּשְׁעַת יְדִיעָה. אוֹ מוּעָטִין בִּשְׁעַת הַחֵטְא וּמְרֻבִּין בִּשְׁעַת יְדִיעָה. הַכּל הוֹלֵךְ אַחַר שְׁעַת הַמַּעֲשֶׂה:\n",
+            "הוֹרוּ בֵּית דִּין בְּחֵלֶב מִן הַחֲלָבִים שֶׁהוּא מֻתָּר וְאָכַל מִעוּט הַקָּהָל עַל פִּיהֶם וְנוֹדַע לָהֶם שֶׁחָטְאוּ וְחָזְרוּ בָּהֶן. וְאַחַר כָּךְ הוֹרוּ שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית מֻתֶּרֶת וְעָבַד אוֹתָהּ עֲבוֹדָה זָרָה מִעוּט אַחֵר עַל פִּיהֶם. וּכְשֶׁיִּצְטָרְפוּ הָאוֹכְלִים לָעוֹבְדִים יִהְיוּ רֹב. הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה לָהֶן יְדִיעָה בֵּינְתַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַמּוֹרֶה בֵּית דִּין אֶחָד. אֲבָל אִם מֵת בֵּית דִּין שֶׁהוֹרָה תְּחִלָּה וְעָמַד אַחֵר וְהוֹרוּ אֵין אֵלּוּ מִצְטָרְפִין לְאֵלּוּ:\n",
+            "אֲפִלּוּ הוֹרוּ שְׁנֵי בָּתֵּי הַדִּינִים בְּדָבָר אֶחָד כְּגוֹן חֵלֶב וְחֵלֶב. אוֹ דָּם וְדָם. וְכֵן אִם לֹא הָיוּ הָעוֹשִׂים שׁוֹגְגִין עַל פִּי הַהוֹרָאָה. הֲרֵי בֵּית דִּין פְּטוּרִין וְכָל הָעוֹשִׂים חַיָּבִין. כֵּיצַד. הוֹרוּ בֵּית דִּין לֶאֱכל חֵלֶב הַקֵּבָה כֻּלּוֹ. וְיָדַע אֶחָד מִן הַקָּהָל שֶׁטָּעוּ וְשֶׁחֵלֶב הַקֵּבָה אָסוּר וְאָכְלוּ מִפְּנֵי הוֹרָאָתָן. שֶׁהָיָה עוֹלֶה עַל דַּעְתָּן שֶׁמִּצְוָה לִשְׁמֹעַ מִבֵּית דִּין אַף עַל פִּי שֶׁהֵם טוֹעִים. הֲרֵי זֶה הָאוֹכֵל חַיָּב חַטָּאת קְבוּעָה עַל אֲכִילָתוֹ. וְאֵינוֹ מִצְטָרֵף לְמִנְיַן הַשּׁוֹגְגִים עַל פִּיהֶם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה זֶה שֶׁיָּדַע שֶׁטָּעוּ חָכָם אוֹ תַּלְמִיד שֶׁהִגִּיעַ לְהוֹרָאָה. אֲבָל אִם הָיָה עַם הָאָרֶץ הֲרֵי זֶה פָּטוּר שֶׁאֵין יְדִיעָתוֹ בְּאִסּוּרִין יְדִיעָה וַדָּאִית וּמִצְטָרֵף לִכְלַל הַשּׁוֹגְגִים עַל פִּיהֶם. וְכֵן אִם לֹא יָדַע שֶׁטָּעוּ וְנִתְכַּוִּן לֶאֱכל שֻׁמָּן וְחֵלֶב וְאָכַל חֵלֶב הַקֵּבָה שֶׁהִתִּירוּהוּ וְהוּא לֹא יָדַע שֶׁהוּא חֵלֶב קֵבָה. הֲרֵי זֶה חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁאֲכִילָתוֹ מִפְּנֵי שִׁגְגָתוֹ לֹא מִפְּנֵי הַהוֹרָאָה. וְאֵינוֹ מִצְטָרֵף לְמִנְיַן הַשּׁוֹגְגִים עַל פִּיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר טו כו)</small> \"לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה\". עַד שֶׁתִּהְיֶה שְׁגָגָה אַחַת לַכּל. וְכֵן אִם תָּלָה בְּעַצְמוֹ וְאָכַל חֵלֶב הַקֵּבָה שֶׁהוֹרוּ לְהַתִּירוֹ לֹא מִפְּנֵי הוֹרָאָתָן אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻתָּר בְּדַעְתּוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת קְבוּעָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. זֶה הַכְּלָל כָּל הַתּוֹלֶה בְּבֵית דִּין פָּטוּר וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שָׁם כָּל הַדְּרָכִים שֶׁמָּנִינוּ. וְכָל הַחַיָּב בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֵינוֹ מִצְטָרֵף לְרֹב הַשּׁוֹגְגִים:\n",
+            "הוֹרוּ בֵּית דִּין לְהַתִּיר דָּבָר הָאָסוּר בְּזָדוֹן וְעָשׂוּ הַקָּהָל עַל פִּיהֶם בִּשְׁגָגָה בֵּית דִּין פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְזִידִין. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִן הָעוֹשִׂים עַל פִּיהֶם חַיָּב קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹגֵג. הוֹרוּ בֵּית דִּין בִּשְׁגָגָה וְיָדְעוּ הַקָּהָל שֶׁטָּעוּ וְשֶׁאֵין רָאוּי לְקַבֵּל מֵהֶן וְאַף עַל פִּי כֵּן עָשׂוּ הַקָּהָל עַל פִּיהֶם. אֵלּוּ וְאֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן. בֵּית דִּין פְּטוּרִין שֶׁהֲרֵי לֹא עָשׂוּ הַקָּהָל מִפְּנֵי הוֹרָאָתָן שֶׁהִטְעָתָם. וְכָל הָעוֹשִׂים פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן מִפְּנֵי שֶׁמְּזִידִין הֵם שֶׁהֲרֵי יָדְעוּ שֶׁטָּעוּ וְשֶׁאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת:\n"
+        ],
+        [
+            "בֵית דִּין שֶׁשָּׁגְגוּ וְהוֹרוּ לַעֲקֹר גּוּף מִגּוּפֵי תּוֹרָה וְעָשׂוּ כָּל הָעָם עַל פִּיהֶם בֵּית דִּין פְּטוּרִין וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִן הָעוֹשִׂים חַיָּב חַטָּאת קְבוּעָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד יג)</small> \"וְנֶעְלַם דָּבָר\" וְלֹא כָּל הַגּוּף:\n",
+            "לְעוֹלָם אֵין בֵּית דִּין חַיָּבִין עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָן מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה וּמְבֹאָרִים וְאַחַר כָּךְ יִהְיוּ בֵּית דִּין חַיָּבִין בְּקָרְבָּן וְהָעוֹשִׂים עַל פִּיהֶם פְּטוּרִין. כֵּיצַד. שָׁגְגוּ וְהוֹרוּ שֶׁמֻּתָּר לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה. אוֹ שֶׁמֻּתָּר לְהוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בְּשַׁבָּת. אוֹ שֶׁמֻּתָּר לָבוֹא עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם. הֲרֵי אֵלּוּ כְּמִי שֶׁאָמְרוּ אֵין שַׁבָּת בַּתּוֹרָה אוֹ אֵין עֲבוֹדָה זָרָה בַּתּוֹרָה אוֹ אֵין נִדָּה בַּתּוֹרָה שֶׁעָקְרוּ כָּל הַגּוּף וְאֵין זוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שִׁגְגַת הוֹרָאָה אֶלָּא שִׁכְחָה. לְפִיכָךְ פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן וְכָל הָעוֹשֶׂה עַל פִּיהֶן חַיָּב חַטָּאת בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֲבָל אִם טָעוּ וְהוֹרוּ וְאָמְרוּ הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת הוּא שֶׁחָיַּב שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות טז כט)</small> \"אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ\" אֲבָל הַזּוֹרֵק אוֹ הַמּוֹשִׁיט מֻתָּר. אוֹ שֶׁעָקְרוּ אָב מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת וְהוֹרוּ שֶׁאֵינָהּ מְלָאכָה. הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין. וְכֵן אִם טָעוּ וְאָמְרוּ הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם הוּא הַחַיָּב שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ <small>(שמות לד יד)</small> \"לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר\" אֲבָל הַכּוֹרֵעַ עַל הָאָרֶץ וְלֹא פָּשַׁט יָדָיו וְרַגְלָיו הֲרֵי הוּא מֻתָּר הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין. וְכֵן אִם טָעוּ וְאָמְרוּ הַבָּא עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם שֶׁרָאֲתָה דָּם בַּיּוֹם הוּא חַיָּב שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טו כו)</small> \"כָּל יְמֵי זוֹבָהּ\" אֲבָל רָאֲתָה בַּלַּיְלָה מֻתָּר לָבוֹא עָלֶיהָ. וְכֵן אִם הוֹרוּ וְאָמְרוּ שֶׁמִּי שֶׁפֵּרְשָׂה אִשְׁתּוֹ נִדָּה בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ מֻתָּר לִפְרשׁ מִמֶּנָּה כְּשֶׁהוּא מִתְקַשֶּׁה. הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין. וְכֵן אִם טָעוּ וְאָמְרוּ שֶׁהָאוֹכֵל דָּם שֶׁיָּצָא בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה הוּא הַחַיָּב אֲבָל הָאוֹכֵל דַּם הַלֵּב מֻתָּר הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּטָעֵיּוֹת אֵלּוּ אִם הוֹרוּ בָּהֶן וְעָשׂוּ רֹב הַקָּהָל עַל פִּיהֶן פְּטוּרִין וּבֵית דִּין מְבִיאִין קָרְבָּן עַל שִׁגְגָתָן:\n",
+            "הוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁיָּצָא הַשַּׁבָּת לְפִי שֶׁנִּתְכַּסֵּית הַחַמָּה וְדִמּוּ שֶׁשָּׁקְעָה חַמָּה וְאַחַר כָּךְ זָרְחָה אֵין זוֹ הוֹרָאָה אֶלָּא טָעוּת וְכָל שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה חַיָּב אֲבָל בֵּית דִּין פְּטוּרִין. וְכֵן אִם הִתִּירוּ בֵּית דִּין אֵשֶׁת אִישׁ לְהִנָּשֵׂא לְפִי שֶׁהֵעִידוּ בִּפְנֵיהֶם שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעְלָהּ אֵין זוֹ הוֹרָאָה אֶלָּא טָעוּת וְהָאִשָּׁה וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן חַיָּבִין חַטָּאת עַל שִׁגְגָתָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:\n",
+            "בֵּית דִּין שֶׁהוֹרוּ בִּשְׁגָגָה וְשָׁכְחוּ עַצְמוֹ שֶׁל חֵטְא שֶׁהוֹרוּ בּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן יוֹדְעִים בְּוַדַּאי שֶׁחָטְאוּ בִּשְׁגָגָה וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעָם מוֹדִיעִין אוֹתָן וְאוֹמְרִים לָהֶן בְּכָךְ וְכָךְ הוֹרֵיתֶם לָנוּ. הֵם פְּטוּרִין וְהָעוֹשִׂים עַל פִּיהֶם חַיָּבִין בִּפְנֵי עַצְמָן. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד יד)</small> \"וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ\" לֹא שֶׁיּוֹדִיעוּ אוֹתוֹ הַחוֹטְאִים. כֵּיצַד. שָׁגְגוּ וְהִתִּירוּ חֵלֶב שֶׁעַל גַּבֵּי הַקֵּבָה וַאֲכָלוּהוּ רֹב הָעָם וְאַחַר שֶׁיָּדְעוּ שֶׁשָּׁגוּ בְּהוֹרָאָה וְשֶׁהִתִּירוּ דָּבָר שֶׁחַיָּבִים עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת קְבוּעָה נִסְתַּפֵּק לָהֶם אִם מִקְצָת הַחֲלָבִים הִתִּירוּ אוֹ מִקְצָת הַדָּמִים הִתִּירוּ הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין וְכָל מִי שֶׁאָכַל מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה:\n",
+            "בֵּית דִּין שֶׁהוֹרוּ בִּשְׁגָגָה וְנוֹדְעָה לָהֶם שִׁגְגָתָן בֵּין שֶׁהֵבִיאוּ כַּפָּרָתָן בֵּין שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ כָּל הָעוֹשֶׂה כְּפִי הוֹרָאָתָן שֶׁפָּשְׁטָה בְּרֹב הַצִּבּוּר מֵאַחַר שֶׁיָּדְעוּ הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. הוֹאִיל וְהָיָה לוֹ לִשְׁאל בְּכָל עֵת עַל דְּבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בְּבֵית דִּין וְלֹא שָׁאַל הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם חָטָא אוֹ לֹא חָטָא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִי שֶׁהָיָה עִם בֵּית דִּין בַּמְּדִינָה. אֲבָל מִי שֶׁרָאָה הַהוֹרָאָה וְהָלַךְ לִמְדִינָה אַחֶרֶת אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה אַחַר שֶׁיָּדְעוּ פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בָּהֶן וַהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִשְׁאל. וְלֹא עוֹד אֶלָּא הַנִּבְהָל לָצֵאת אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצָא לַדֶּרֶךְ וְעָשָׂה עַל פִּיהֶם מֵאַחַר שֶׁיָּדְעוּ הֲרֵי זֶה פָּטוּר:\n"
+        ],
+        [
+            "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל שְׁגָגָה שֶׁהַהֶדְיוֹט מֵבִיא עָלֶיהָ חַטָּאת הַקְּבוּעָה כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה אִם שָׁגַג בָּהּ הַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר וְאִם שָׁגַג בָּהּ כֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פַּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁכֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פַּר עַל שִׁגְגָתוֹ כְּשֶׁטָּעָה בְּהוֹרָאַת עַצְמוֹ וְעָשָׂה מַעֲשֶׂה בְּשִׁגְגַת הוֹרָאָתוֹ לְבַדָּהּ וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה חָכָם מֻפְלָא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד ג)</small> \"אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם\" הֲרֵי מָשִׁיחַ כְּצִבּוּר מָה הַצִּבּוּר שֶׁהֵן בֵּית דִּין אֵינָן חַיָּבִין בְּקָרְבָּן עַד שֶׁיִּהְיוּ חֲכָמִים רְאוּיִין לְהוֹרָאָה וְיִטְעוּ בְּהוֹרָאָה וְיַעֲשׂוּ הָעוֹשִׂים עַל פִּיהֶם וְיוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת כָּךְ הַמָּשִׁיחַ בְּכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ:\n",
+            "כֵּיצַד. כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁטָּעָה בְּהוֹרָאָה לְעַצְמוֹ. וְדִמָּה שֶׁהַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בְּשַׁבָּת מֻתָּר וְזָרַק מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וְהוּא תּוֹלֶה בְּהוֹרָאָתוֹ לְעַצְמוֹ. כְּשֶׁיִּוָּדַע לוֹ חֶטְאוֹ יָבִיא פַּר לְחַטָּאת. אֲבָל אִם לֹא תָּלָה בְּהוֹרָאָתוֹ אֶלָּא שָׁגַג וְזָרַק בִּשְׁגָגָה. אוֹ שֶׁתָּלָה בְּהוֹרָאָתוֹ וְלֹא הָיָה חָכָם מֻפְלָא. אוֹ שֶׁעָקַר כָּל הַגּוּף בְּהוֹרָאָתוֹ לְעַצְמוֹ. אוֹ שֶׁשָּׁגַג בְּהוֹרָאָתוֹ לְבַטֵּל מִקְצָת וְלֹא עָשָׂה וְהוּא סוֹמֵךְ עַל הוֹרָאָתוֹ אֶלָּא עָשָׂה בִּשְׁגָגָה אַחֶרֶת. אוֹ שֶׁהָיָה מֵזִיד בְּהוֹרָאָה וְשָׁגַג בְּמַעֲשֶׂה הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִקָּרְבַּן כְּלָל שֶׁדִּינוֹ לְהוֹרָאַת עַצְמוֹ כְּדִין הַקָּהָל לְהוֹרָאַת בֵּית דִּין לְכָל דָּבָר. הוֹרָה לְעַצְמוֹ וְשָׁכַח מֵאֵי זֶה טַעַם הוֹרָה וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה אָמַר הֲרֵינִי עוֹשֶׂה עַל דַּעַת הוֹרָאָתִי הֲרֵי זֶה מֵבִיא פַּר חַטָּאת:\n",
+            "הוֹרָה לְעַצְמוֹ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְעָשָׂה כְּפִי הוֹרָאָתוֹ. הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׂעִירָה כְּהֶדְיוֹט וְהוּא שֶׁיִּשְׁגֹּג בְּהוֹרָאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שֶׁאֵין הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ חַיָּב קָרְבָּן אֶלָּא בְּהֶעְלֵם דָּבָר בְּהוֹרָאָה עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה בְּצִבּוּר אֲבָל אִם שָׁגַג בְּמַעֲשֶׂה בִּלְבַד בְּלֹא הוֹרָאָה בֵּין בַּעֲבוֹדָה זָרָה בֵּין בִּשְׁאָר מִצְוֹת אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן כְּלָל:\n",
+            "הוֹרָה הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ עִם בֵּית דִּין וְשָׁגַג הוּא וְהֵם בְּהוֹרָאָה אַף עַל פִּי שֶׁעָשׂוּ עַל פִּי הַהוֹרָאָה הַזֹּאת שֶׁטָּעוּ בָּהּ. הוֹאִיל וְלֹא סָמַךְ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה עַל הוֹרָאָתוֹ לְבַדָּהּ אֶלָּא עַל הוֹרָאָתוֹ עִם הוֹרָאַת בֵּית דִּין הֲרֵי זֶה פָּטוּר וְאֵין צָרִיךְ לְהָבִיא כַּפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֶלָּא אִם הָיוּ בֵּית דִּין מְבִיאִין קָרְבָּן מִתְכַּפֵּר לוֹ בִּכְלַל הַצִּבּוּר. וְאִם הָיוּ הָעוֹשִׂים הֵם הַמְּבִיאִים קָרְבָּן הוּא אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שֶׁהֲרֵי אֵין צָרִיךְ כַּפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ:\n",
+            "הוֹרָה עִם בֵּית דִּין בִּשְׁגָגָה וְשָׁגְגוּ הֵם בְּדָם וְהוּא בְּחֵלֶב. אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּבּוּר אֶלָּא מֵבִיא פַּר לְעַצְמוֹ:\n",
+            "כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם שָׁגַג שְׁגָגָה זוֹ שֶׁהִיא שִׁגְגַת הוֹרָאָה עִם הַמַּעֲשֶׂה אוֹ לֹא שָׁגַג אוֹתָהּ. אֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּהּ כְּצִבּוּר שֶׁאֵינָן מְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל לֹא הוֹדַע שֶׁל שִׁגְגַת הוֹרָאָה. אֲבָל הַנָּשִׂיא אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם חָטָא אוֹ לֹא חָטָא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי כִּשְׁאָר הַהֶדְיוֹטוֹת. מִפְּנֵי שֶׁאֵין שִׁגְגָתוֹ תְּלוּיָה בְּהוֹרָאָתוֹ. אֵי זֶהוּ נָשִׂיא הָאָמוּר בַּתּוֹרָה זֶה מֶלֶךְ שֶׁאֵין עָלָיו רְשׁוּת מֵאָדָם מִיִּשְׂרָאֵל וְאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ בְּמַלְכוּתוֹ אֶלָּא ה' אֱלֹהָיו. בֵּין שֶׁהָיָה מִבֵּית דָּוִד אוֹ מִשְּׁאָר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְאִם הָיוּ מְלָכִים רַבִּים וְאֵין אֶחָד מֵהֶן עוֹבֵד אֶת חֲבֵרוֹ. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן מֵבִיא שְׂעִיר עִזִּים עַל שִׁגְגָתוֹ. וְאֵי זֶהוּ כֹּהֵן מָשִׁיחַ זֶה כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לֹא הַמְרֻבֶּה בִּבְגָדִים:\n",
+            "כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְעָבַר מֵעֲבוֹדָתוֹ מִפְּנֵי מוּם אוֹ זִקְנָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְחָטָא בִּשְׁגָגָה זוֹ מֵבִיא פַּר עַל שִׁגְגָתוֹ. לְפִי שֶׁאֵין בֵּין כֹּהֵן מָשִׁיחַ הַמְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן מָשִׁיחַ שֶׁעָבַר אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁל כָּל יוֹם שֶׁאֵין מַקְרִיב אוֹתָן אֶלָּא כֹּהֵן הַמְשַׁמֵּשׁ בִּכְהוּנָה גְּדוֹלָה. אֲבָל פַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְווֹת שָׁוִים הֵם בּוֹ:\n",
+            "נָשִׂיא שֶׁעָשָׂה עִם הַצִּבּוּר בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין הֲרֵי זֶה מִתְכַּפֵּר לוֹ בִּכְלַל הָעָם. שֶׁאִם הָיוּ בֵּית דִּין הֵם שֶׁהִקְרִיבוּ עַל שִׁגְגָתָן כָּל הָעָם וְהַמֶּלֶךְ פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם הָיוּ הָעוֹשִׂים עַל פִּי בֵּית דִּין הֵם שֶׁחַיָּבִין בְּקָרְבָּן וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מִן הָעוֹשִׂים. הֲרֵי זֶה מֵבִיא שָׂעִיר שֶׁשְּׂעִיר נָשִׂיא בִּמְקוֹם כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה שֶׁל הֶדְיוֹט הוּא עוֹמֵד:\n",
+            "נָשִׂיא שֶׁנִּצְטָרֵעַ עָבַר מִנְּשִׂיאוּתוֹ וְנָשִׂיא שֶׁעָבַר מִנְּשִׂיאוּתוֹ הֲרֵי הוּא כְּהֶדְיוֹט. חָטָא כְּשֶׁהָיָה נָשִׂיא וְעָבַר מִגְּדֻלָּתוֹ הֲרֵי זֶה מֵבִיא שָׂעִיר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד ג)</small> \"עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא\". כִּשְׁעַת חַטָּאתוֹ הוּא מֵבִיא:\n",
+            "כֹּהֵן מָשִׁיחַ אוֹ מֶלֶךְ שֶׁחָטְאוּ עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נוֹדַע לָהֶם אֶלָּא אַחַר שֶׁנִּתְמַנּוּ הֲרֵי אֵלּוּ כְּהֶדְיוֹט. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ד כב)</small> \"אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא\". <small>(ויקרא ד ג)</small> \"אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא\". עַד שֶׁיֶּחְטָא כְּשֶׁהוּא נָשִׂיא וּכְשֶׁהוּא מָשִׁיחַ. לְפִיכָךְ אִם אָכַל סְפֵק חֵלֶב כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט וְנוֹדַע לוֹ עַל סְפֵקוֹ אַחַר שֶׁנִּתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. אָכַל חֲצִי זַיִת חֵלֶב כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט וַחֲצִי זַיִת כְּשֶׁהוּא נָשִׂיא בְּהֶעְלֵם אַחַת אוֹ שֶׁאָכַל חֲצִי זַיִת כְּשֶׁהוּא נָשִׂיא וַחֲצִי זַיִת אַחַר שֶׁעָבַר אֵינוֹ מִצְטָרֵף וּפָטוּר. אָכַל חֲצִי זַיִת כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט וְנִתְמַנָּה וְעָבַר וְאָכַל חֲצִי זַיִת כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם מִצְטָרֵף אוֹ כְּבָר הִפְסִיקָה הַנְּשִׂיאוּת:\n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שגגות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2725149e2d8bcc3d73136ff9308073a79b75b053
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json	
@@ -0,0 +1,84 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Substitution",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+    "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "\n    <i>Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l</i><br><br>© Published and Copyright by Moznaim Publications.<br>Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n    ",
+    "digitizedBySefaria": false,
+    "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+    "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תמורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Anyone who transfers holiness from one animal to another is liable for lashes for every animal from which he transferred the holiness, as Leviticus 27:10 states: \"Do not exchange it and do not transfer its holiness,\" even though he did not perform a deed. According to the Oral Tradition, it was taught that any negative commandment that does not involve a deed is not punishable by lashes with the exception of one who takes a false or unnecessary oath, one who transfers the holiness of a sacrificial animal, and one who curses a colleague mentioning God's name. These three negative commandments can never involve a deed at all, and yet one is liable for lashes for their violation.<br>Why is one liable for lashes for transferring the holiness of an animal, it is a negative commandment that can be corrected by a positive commandment, as <i>ibid.</i>:33 states: \"If he will transfer its holiness, it and the animal to which its holiness will be transferred shall be consecrated\"? Because it has one positive commandment and two negative commandments and because the negative commandment it involves is not of the same nature as the positive commandment.This is reflected in the ruling that if the Jewish community or partners try to transfer the holiness of a sacrificial animal, the transfer is not effective. Nevertheless, they are warned not to transfer the holiness. Thus when an individual transfers the holiness of a sacrificial animal, the animal to which he transferred the holiness is consecrated. Even if he transfers holiness on the Sabbath, he is liable for forty lashes. If, by contrast, a partner in a sacrificial animal endeavors to transfer its holiness or an endeavor is made to transfer the holiness of an animal designated for a communal sacrifice - since that person has a share in these sacrifices he is liable for lashes, but the animal to which he endeavored to transfer the holiness is not consecrated.",
+            "Whether one transfers the holiness of an animal as an intentional transgression or one does so inadvertently, the transfer of holiness is effective and the person is liable for lashes.<br>What is implied? One intended to say: \"This animal should be considered as an exchange for an animal consecrated as a burnt-offering that I possess,\" and instead, he said: \"This animal should be considered as an exchange for an animal consecrated as a peace-offering that I possess,\" the transfer of holiness is effective and he is liable for lashes. If, however, he thought that it was permitted to transfer holiness or he said: \"I will enter that house and transfer the holiness of a sacrificial animal willfully,\" and instead, he entered and transferred the holiness of the animal unknowingly, the transfer of holiness is effective, but he is not liable for lashes for it.",
+            "A person cannot transfer the holiness of a sacrificial animal that does not belong to him. If the owner of a sacrificial animal says: \"Whoever desires to transfer the holiness of my sacrificial animal may come and do so,\" another person may transfer the holiness of that animal.<br>If a person transferred the holiness of a sacrificial animal belonging to him to another animal that does not belong to him, the transfer is not effective. The rationale is that a person cannot consecrate an entity that does not belong to him.",
+            "It is the one who will receive atonement who has the potential to exchange the holiness of a sacrificial animal, not the person who consecrates it.<br>What is implied? A person consecrated an animal so that his colleague could gain atonement through its sacrifice, e.g., one consecrated the animals required for the sacrifices of a nazirite so that so-and-so, the nazirite, could gain atonement thereby. It is that nazirite who can transfer their holiness, but not the person who consecrated them, because they do not belong to him.",
+            "An heir can transfer the holiness of a sacrificial animal he inherits. If a person dies, leaving a sacrificial animal to his two sons, this animal should be offered, but its holiness cannot be transferred. The rationale is that the sons are partners and partners cannot transfer the holiness of a sacrificial animal, as we explained.",
+            "The holiness of sacrificial animals consecrated by gentiles may not be transferred according to Scriptural Law. According to Rabbinic Law, however, if a gentile transfers the holiness of a sacrificial animal, the transfer is effective. If a gentile consecrated a sacrificial animal with the intent that a Jew receive atonement through its being offered and then the gentile transferred its holiness to another animal, there is an unresolved question whether the transfer is effective.",
+            "When either a man or a woman seek to transfer the holiness of a sacrificial animal, the transfer is effective.",
+            "Even though he is not liable for lashes, there is an unresolved question whether a transfer of holiness made by a minor who has reached the age when his vows are binding is effective or not.",
+            "The priests cannot transfer the holiness of animals to be sacrificed as sin-offerings and guilt-offerings that were given to them to offer. Although portions of the animal belong to them, they do not acquire them during the lifetime of the animal, for they do not receive a portion of the meat until the blood is cast on the altar.<br>A priest cannot transfer the holiness of a firstborn animal; even though he does acquire it while it is alive, he does not acquire it at the outset. On the contrary, at the outset, it should be in the home of the Israelite. When, by contrast, an owner transfers the holiness of a firstborn animal, as long as it is in his household, the transfer is binding.Similarly, when a priest transfers the holiness of a firstborn animal born in his herd, not a firstborn animal given to him by an Israelite, the transfer is binding.",
+            "The holiness of the ram of the High Priest can be transferred to another animal. The holiness of his bull, by contrast, cannot be transferred to another animal. Even though it is brought from his own resources, since his priestly brethren derive atonement through its sacrifice, they are considered as partners in it.",
+            "The holiness of fowl and meal-offerings cannot be transferred, for the relevant verses mention only animals.",
+            "The holiness of animals consecrated for the upkeep of the Temple may not be transferred, for with regard to the tithe offering, Leviticus 27:33 states: \"He shall not distinguish between good and bad and he should not transfer its holiness.\" Now the tithe offering was part of the general category of all the sacrifices, why was it singled out?To teach us a concept that applies to the entire general category. The tithe-offering is the sacrifice of an individual, thus excluding communal offerings and sacrificial animals owned by partners. The tithe-offering is a sacrifice offered on the altar, thus excluding animals consecrated for the sake of the upkeep of the Temple. There is an association between the tithe-offerings and the tithes of the crops in which are obligated Jews and not non-Jews; thus excluding sacrifices of the gentiles whose holiness cannot be exchanged as stated.",
+            "When a person consecrates an animal that has a permanent disqualifying blemish, its holiness cannot be transferred to another animal, because its body has not been consecrated in a complete way; only its worth was consecrated. If, however, one consecrates an animal with a temporary blemish or one consecrates an unblemished animal and then it contracted a permanent blemish, its holiness can be transferred.",
+            "Whether one transfers the holiness of a blemished animal to an unblemished one or that of an unblemished animal to a blemished one, one transferred the holiness of sheep to cattle, or the holiness of cattle to sheep, or that of goats to sheep or that of sheep to goats, or that of males to females or that of females to males, or transferred the holiness of 100 animals to one or that of one to 100, whether he did so all at once or one after another, the transfer is effective and he is liable for the same number of sets of lashes as animals to which he transferred holiness.",
+            "The holiness of an animal to which holiness has been transferred cannot be transferred to another animal, nor may the holiness of the offspring of a consecrated animal be transferred to another animal. This is derived from Leviticus 27:10: \"And it and the animal to which its holiness was transferred shall be holy.\" Implied is \"it\" and not its offspring, \"the animal to which its holiness was transferred\" and not an animal to which there was an attempt to transfer the holiness of the animal to which its holiness was transferred. If, however, one transferred the holiness of an animal and then transferred its holiness a second time, even 1000 times, the holiness has been transferred to each of them, and one is liable for lashes for each transfer, as we explained.",
+            "The holiness of an entire animal may not be transferred to limbs or fetuses, nor may the holiness of the latter be transferred to an entire animal.<br>What is implied? If one says: \"The hindfoot of this animal...\" or \"Its forefoot should be substituted for this burnt-offering,\" or he said: \"The fetus of this animal should be substituted for this burnt-offering,\" the holiness is not transferred. Similarly, if one says: \"This animal should be substituted for the forefoot...\" or \"the hindfoot of this burnt-offering,\" or he said: \"This animal should be substituted for the fetus of this sin-offering,\" the holiness is not transferred.",
+            "When one seeks to transfer the holiness of a consecrated animal to a hybrid, an animal that is <i>tereifah</i>, one born of Caesarian section, a <i>tumtum</i>, or an <i>adrogynus</i>, the holiness is not transferred to them and it is as if one sought to transfer the holiness of a sacrificial animal to a camel or a donkey. The rationale is that this type of animal is not fit for sacrifice. Therefore one who tries to transfer the holiness of a sacrificial animal to it is not liable for lashes.<br>What is the difference between these and an animal that is blemished? There is the possibility of the type of animal that is blemished serving as a sacrifice, while these types of animals cannot serve as sacrifices.",
+            "An animal that was engaged in intercourse with humans - whether it acted as the male or female - is considered as a blemished animal and the holiness of a sacrificial animal can be transferred to it. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "When an animal was half consecrated and half unconsecrated, holiness cannot be transferred to it, nor may its holiness be transferred.",
+            "The holiness of all of the sin-offerings that are consigned to death may not be transferred to another animal. By contrast, the holiness of all of the sin-offerings that are designated to pasture until they contract a blemish and are sold may be transferred to another animal.",
+            "When a person sets aside a female animal for his Paschal sacrifice, burnt-offering, or guilt-offering, its holiness can be transferred even though it is not fit to be offered. The rationale is that since its worth is consecrated and it is unblemished, it is considered as if its body was consecrated.<br>If, by contrast, one separated a goat as a sin-offering, a king separated a she-goat as a sin-offering, and a High Priest separated a cow as a sin-offering, their holiness cannot be transferred. The rationale is that anyone who deviates from the commandments prescribed for a sin-offering does not cause the designated animal to be consecrated at all, not even its worth, as we explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>."
+        ],
+        [
+            "The act of transferring the holiness of a sacrificial animal involves the owner of the animal saying with regard to an ordinary animal that he possesses: \"This should be substituted for this\" or \"This is a replacement for this.\" Needless to say, holiness is transferred if one says: \"This should be substituted for this sin-offering\" or \"... substituted for this burnt-offering.\" Similarly, holiness is transferred if one says: \"This should be substituted for the sin-offering I possess at home\" or \"...substituted for the burnt-offering I possess in such-and-such a place.\"<br>If, by contrast, one said with regard to an ordinary animal: \"This should be substituted for a burnt-offering\" or \"This is substituted for a sin-offering,\" his words are of no consequence. If he states: \"The holiness of this is conveyed to this,\" a transfer of holiness is not brought about.",
+            "The following rules apply when there were two animals before a person, one ordinary animal and one consecrated animal that became blemished. If he placed his hand on the ordinary animal and said: \"This one is substituted for this,\" he has brought about a forbidden exchange of holiness and he is liable for lashes. If, by contrast, he placed his hand on the consecrated animal and said: \"This is substituted for this,\" he has exchanged its holiness and transferred it to the ordinary animal. This is not a forbidden exchange of holiness, but instead, is comparable to redeeming the blemished sacrificial animal with this ordinary animal.",
+            "The following rule applies when there were three animals consecrated for the altar before a person and one of them was blemished and awaiting redemption and also three unblemished ordinary animals. If he says: \"These are substituted for these,\" the holiness of two of the consecrated animals is transferred to two of the ordinary animals through the convention of <i>temurah</i> and he is liable for two sets of lashes. The third ordinary animal is substituted for the blemished animal through the convention of <i>chillul</i>. We assume that he sought to use that convention rather than the convention of <i>temurah</i>. The rationale is that since the person had a forbidden course of action, <i>temurah</i> and a permitted course of action, <i>chillul</i>, we operate under the assumption that a person will not abandon the permitted course of action and follow the forbidden one. Therefore he is not liable for three sets of lashes.<br>Similarly, if one says: \"These ten ordinary animals are substituted for these ten consecrated animals,\" and one of the consecrated animals is blemished, the person is liable for only nine sets of lashes, for he intended to transfer the holiness of the tenth animal through the convention of <i>chillul</i>. Even though he had established a halachic presumption by being liable for many sets of lashes, since there is a permitted way for him to transfer the animal's holiness, we presume that he will not abandon the permitted course of action and follow the forbidden one.<br>When there are two consecrated animals and one of them is blemished and two ordinary animals and one of them is blemished, and one says: \"These are substituted for these,\" the holiness of the unblemished animal is transferred to the unblemished animal through the convention of <i>temurah</i> and he is liable for one set of lashes and the holiness of the blemished animal is transferred to the blemished animal through the convention of <i>chillul</i>. The rationale is that we presume that he will not abandon the permitted course of action and follow the forbidden one.",
+            "When one says: \"The holiness of an animal designated as a burnt-offering and one designated as a peace-offering is transferred to this animal,\" his statements are of consequence. The animal should be sold and half of the proceeds used to bring the exchange of a burnt-offering and half used to bring the exchange of a peace-offering.<br>If one said: \"The holiness of an animal designated as a burnt-offering and the holiness of an animal dedicated as a peace-offering are transferred to this animal,\" we examine if that was his original intent. If it was, his words are of consequence. If his original intent was merely to transfer the holiness of a burnt-offering, and he afterwards, added \"the holiness of a peace-offering\" later, only his original statements are of consequence. Even though he retracted them immediately thereafter, only the holiness of a burnt-offering was transferred to the animal."
+        ],
+        [
+            "What are the laws governing the offering of an animal to which holiness was transferred? A male animal to which the holiness of a burnt-offering was transferred should be sacrificed as a burnt-offering. If the animal to which the holiness of a burnt-offering was transferred was female or blemished, the female should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish. Then it should be sold and a burnt-offering brought with the proceeds of the sale.<br>An animal to which the holiness of a sin-offering was transferred should be consigned to death, as we explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>. An animal to which the holiness of a guilt-offering was transferred should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish. Then it should be sold and freewill offerings brought with the proceeds of the sale. An animal to which the holiness of a peace-offering was transferred is like a peace-offering in all respects: It requires <i>semichah</i>, accompanying offerings, and the waving of the breast and the thigh.<br>An animal to which the holiness of a thanksgiving-offering was transferred is like a thanksgiving-offering except that it does not require bread, as we explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>.The following laws apply to an animal to which the holiness of a Paschal sacrifice was transferred. If the transfer was made before noon on the fourteenth of Nisan, the animal to which the holiness was transferred is not offered. Instead, it should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish. Then it should be sold and a peace-offering brought with the proceeds of the sale. If the transfer was made after noon, the animal to which the holiness was transferred should itself be sacrificed as a peace-offering.<br>An animal to which the holiness of a firstborn offering or a tithe offering was transferred should never be sacrificed. This is derived from Leviticus 27:26 which states with regard to a firstborn: \"It is God's.\" According to the Oral Tradition, it was taught: \"It\" is sacrificed, but an animal to which its holiness is transferred is not sacrificed. The laws pertaining to the tithe offering are the same as those pertaining to the firstborn offering. An animal to which the holiness of these offerings was transferred should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish. Afterwards, it may be eaten.",
+            "An animal to which the holiness of a firstborn is transferred should be given to the priests and an animal to which the holiness of a tithe offering was transferred is given to its owners. Just as a firstborn animal or a tithe offering that contracts a disqualifying physical blemish is not redeemed, as explained in <i>Hilchot Issurei Mizbeiach</i>, so too, an animal to which their holiness is transferred is not redeemed.",
+            "When an animal was consecrated half as a burnt-offering and half as a peace-offering, an animal to which its holiness was transferred is given the same status. Similarly, when the holiness of any consecrated animal which should not be sacrificed because of a difficulty at the time of its consecration was transferred to another animal, that second animal should also not be sacrificed.<br>If one said: \"The holiness of a sacrificial animal should be transferred to half this animal and the other half should be consecrated as a burnt-offering,\" it should be offered as a burnt-offering. If he consecrated it half as a burnt-offering and half, as a tithe offering, it should be sacrificed as a burnt-offering. If he transferred the holiness of a sacrificial animal to half of it and he consecrated half as a tithe offering, its status is in doubt and it should not be sacrificed.",
+            "The following rules apply when a person consecrates an animal with a temporary blemish or, needless to say, an unblemished animal and then it contracts a permanent blemish and it is redeemed. If one endeavored to transfer its holiness after it was redeemed, the transfer is binding, but the animal to which the transfer was made should neither be sacrificed, nor redeemed. Instead, it should be left until it dies. It should not be sacrificed, because it comes from holiness that was already deferred. Nor may it be redeemed, because its holiness does not have the strength to encompass the entity used to redeem it.",
+            "When any animal to which holiness was transferred was permanently blemished from the outset, they should be redeemed. Nevertheless, they do not become ordinary animals in a complete sense to the extent that it is permitted to shear them or perform work with them after they are redeemed. For holiness that is transferred can encompass an animal that possesses a permanent blemish, as evident from Leviticus 27:10 which speaks of transferring holiness \"from the good to the bad.\" Here the intent of the term \"bad\" is an animal that is blemished or the like and thus is not fit to serve as a sacrifice. Nevertheless, concerning it, the verse continues: \"It shall be consecrated.\"",
+            "The following laws apply when an animal consecrated as a burnt-offering became intermingled with sacrificial animals consecrated as peace-offerings and one transferred the holiness of one of the animals in the mixture to an ordinary animal.One should bring another animal and consecrate it, saying: \"If this one had the holiness of a burnt-offering transferred to it, this animal is a peace-offering. And if this one had the holiness of a peace-offering transferred to it, this animal is a burnt-offering.\" Thus the animal which he brought together with the animal to which the holiness of the animal was transferred are like animals consecrated as burnt-offerings and as peace-offerings that became intermingled.<br>If the person transformed the holiness of one of these two to a third animal and it is not known which one's holiness he transferred, he should bring another animal fit for sacrifice from his home and consecrate it conditionally, saying with regard to the second animal to which holiness is being transferred: \"If this is an animal to which the holiness of an animal was transferred, the animal that was brought remains an ordinary animal. If this animal is an animal to which the holiness of a burnt-offering or a peace-offering was transferred, the animal that was brought is a burnt-offering or a peace-offering.\" Thus the animal which he brought with the second animal to which holiness was transferred is like a sacrificial animal that became intermingled with an animal to which holiness was transferred. We have already explained the laws pertaining to the intermingling of animals to which holiness was transferred in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>.",
+            "When an animal consecrated as a peace-offering became intermingled with a firstborn animal or a tithe offering and one transferred the holiness of one of the animals of the mixture to another animal, that animal should not be offered. Instead, it should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish and then be redeemed, and then it should be eaten in the same manner as a blemished firstborn or tithe offering, as explained."
+        ],
+        [
+            "What are the laws pertaining to the offspring of consecrated animals? The offspring of an animal consecrated as a peace-offering and the offspring of an animal to which the holiness of a peace-offering was transferred are like peace-offerings and they should be treated like peace-offerings in all respects. Similarly, the offspring of an animal consecrated as a thanksgiving-offering and the offspring of an animal to which the holiness of a thanksgiving-offering was transferred should be sacrificed like a thanksgiving-offering, except that they do not require bread. For bread is brought only for a thanksgiving-offering itself. This is derived from Leviticus 7:12 which states: \"He shall offer on the slaughtering of the thanksgiving-offering....\" Implied is on its slaughtering, and not on the slaughtering of its offspring or on that of an animal to which its holiness was transferred, as we explained.<br>To what does the above apply? To the offspring themselves. But the offspring of the offspring should not be sacrificed. From his conduct, it is obvious that he is delaying their offering to raise herds from them. Hence, he is penalized and should not offer them.",
+            "The offspring of a sin-offering, and, needless to say, the offspring of an animal to which the holiness of a sin offering was transferred, should be consigned to death.",
+            "If a person slaughters an animal offered as a sin-offering and discovers that it was carrying a four-month old fetus that was alive, it may be eaten like the meat of the sin-offering. For the offspring of consecrated animals while they are in their mother's womb are like the consecrated animals themselves.",
+            "The offspring of an animal to which the holiness of a guilt-offering was transferred, the offspring of its offspring, and so too until the end of time should be allowed to pasture until they contract a disqualifying blemish. Then they should be sold and the proceeds used to purchase freewill offerings. If the animal to which the holiness of the guilt-offering was transferred gave birth to a male after the guilt-offering is sacrificed, the offspring itself should be sacrificed as a burnt-offering.If one set aside a female animal as a guilt-offering and it gave birth, it and its offspring should be allowed to pasture until they become blemished. Then they should be sold and the person's guilt-offering purchased with the proceeds of the sale. If he already sacrificed his guilt-offering, the proceeds of their sale should be used to purchase freewill offerings.",
+            "The male offspring of an animal to which the holiness of a burnt-offering was transferred, the offspring of its offspring, and so too until the end of time are considered as burnt-offerings and should themselves be offered as burnt-offerings.<br>If one set aside a female as a burnt-offering and it gave birth, even though it gave birth to a male, the offspring should be allowed to pasture until it contracts a disqualifying blemish and then the proceeds of the sale should be used to bring a burnt-offering.<br>We already explained in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i> that whenever we use the expression \"the proceeds of the sale should be used to purchase freewill offerings\" the intent is that the money should be placed in the chests that existed in the Temple whose number we explained in <i>Hilchot Shekalim</i>. The court sacrifices freewill burnt-offerings with that money. The accompanying offeringsare brought from communal funds and they do not require <i>semichah</i>. Whenever, by contrast, we use the expression \"it itself should be offered as a burnt-offering\" or \"he should bring a burnt-offering with the proceeds,\" the sacrifice requires <i>semichah</i> and the owner must bring the accompanying offerings.",
+            "The offspring born to an animal selected as a tithe offering, the offspring of an animal to which the holiness of a tithe offering was transferred, and the offspring of an animal to which the holiness of a firstborn animal was transferred, and the offspring of their offspring until the end of time should not be offered. Instead, they should be allowed to pasture until they contract a disqualifying blemish and then they should be eaten according to the laws applying to a blemished firstborn animal and tithe offering.<br>The offspring of an animal to which the holiness of a firstborn animal was transferred belongs to the priest. The offspring of an animal selected as a tithe offering and the offspring of an animal to which the holiness of a animal designated as a tithe offering was transferred belong to the owner.",
+            "The laws that apply to the offspring of an animal to which the holiness of a Paschal sacrifice was transferred are the same as those applying to an animal to which the holiness of a Paschal sacrifice was transferred itself. If its mother should be sacrificed as a peace-offering, its offspring should be offered as a peace-offering. If the law was that the mother should be allowed to pasture until it contracts a blemish and then be sold and the proceeds used to purchase a peace-offering, this same law applies to its offspring.<br>If one designated a female for one's Paschal sacrifice and it gave birth or he designated it for that sacrifice while pregnant, it and its offspring should be allowed to pasture until they contract a disqualifying blemish and a Paschal sacrifice should be brought with the proceeds of their sale. If this female remained unblemished until after Pesach or it gave birth after Pesach, it and its offspring should be allowed to pasture until they contract a disqualifying blemish and a peace-offering should be brought with the proceeds of their sale.",
+            "When the offspring of sacrificial animals were born through Caesarian section, as a <i>tumtum</i>, an <i>androgynus</i>, a hybrid, or a <i>tereifah</i>, they should be redeemed and a sacrificial animal that is fit to be brought with the money from the sale of these offspring should be brought.",
+            "The offspring of a blemished consecrated animal is like the offspring of an unblemished consecrated animal in all respects and it should be offered in the appropriate manner.",
+            "When a consecrated animal discharges a stillborn animal or a placenta, it should be buried and it is forbidden to benefit from it.",
+            "A person who changes the purpose for which an article was consecrated from one holy purpose to another violates a prohibition. This is derived from Leviticus 27:26 which states with regard to a firstborn animal: \"A person may not consecrate it,\" i.e., he may not designate it as a burnt-offering or a peace-offering. The same applies to other consecrated animals. They may not be changed to a purpose other than that for which they were originally consecrated. This applies both to animals consecrated for the altar and animals consecrated for the improvement of the Temple.<br>What is implied? If an article was consecrated for the improvement of the Temple Sanctuary, it should not be changed and the money used for the improvement of the altar. Similar laws apply in all analogous situations. One is not liable for lashes for the violation of this prohibition.",
+            "What clever technique can be used with regard to a firstborn to consecrate it to the altar for another sacrifice? One may consecrate it in its mother's womb, before it is born. This is derived from Leviticus 27:26: \"which will become a firstborn for God among the livestock - a man shall not consecrate it.\" Implied is that when it is born, one may not consecrate it, but one may consecrate it in its mother's womb.<br>Therefore one may say: \"If the fetus in the womb of this cow that has not given birth previously is male, it is consecrated as a burnt-offering.\" He may not, however, designate it as a peace-offering, for he cannot remove it from the holiness of the firstborn in order to benefit from it. If one said: \"It should be a burnt-offering when the majority of its head emerges,\" it is a firstborn and not a burnt-offering.",
+            "One may not use a clever technique to change the fetus of a consecrated animal to another purpose. Instead, it is consecrated with the holiness of its mother. The rationale is that the offspring of a consecrated animal become consecrated in the womb, as we explained. Thus every fetus is consecrated with the holiness of its mother and its holiness cannot be changed in the womb as one may with regard to a firstborn animal. The rationale is that a firstborn animal becomes consecrated only when it emerges from the womb.<br>Although all of the statutes of the Torah are decrees, as we explained in the conclusion of <i>Hilchot Me'ilah</i>, it is fit to meditate upon them and wherever it is possible to provide a reason, one should provide a reason. The Sages of the early generations said that King Solomon understood most of the rationales for all the statutes of the Torah.<br>It appears to me that the verse Leviticus 27:10: \"It and the animal to which its holiness will be transferred shall be consecrated\" shares a similar motivating rationale as the verse <i>ibid.</i>:15: \"If the one who consecrates it shall redeem his house, he shall add a fifth of the money of the redemption valuation to it.\" The principle behind these laws is that the Torah descended to the bottom of a person's thoughts and the scope of his evil inclination. For human nature tends to increase his property and attach importance to his money. Even though he made a vow or consecrated something, it is possible that he will reconsider, change his mind, and redeem it for less than its worth. Hence the Torah states: \"If he redeems it for himself, he must add a fifth.\" Similarly, if he consecrated an animal in a manner that its physical person becomes consecrated, he might reconsider. In this instance, since he cannot redeem it, he will exchange it for a lesser one. If he was given permission to exchange an inferior animal for a superior one, he will exchange a superior one for an inferior one and claim that it was superior. Therefore, the Torah removed that option, forbidding all exchanges and penalized him that if he made an exchange, \"It and the animal to which its holiness will be transferred shall be consecrated.\"<br>All of these ordinances are to subjugate one's evil inclination and improve one's character. Similarly, most of the Torah's laws are nothing other than \"counsels given from distance\" from \"He Who is of great counsel\" to improve one's character and make one's conduct upright. And so it is written Proverbs 22:20-21: \"Behold, I have written for you in the Torah prominent matters, to inform you of the veracity of the words of truth, so that you will respond truthfully to those who send to you.\""
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..15b3aff088d3d19490fd20c573ee62d6fb6749dd
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/English/Sefaria Community Translation.json	
@@ -0,0 +1,42 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Substitution",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תמורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "The offspring of a sin-offering is killed [without being sacrificed] and it goes without saying [that the same is true for] the offspring of its replacement as well.",
+            "If one who slaughters a sin-offering finds inside it a live four-month old fetus, it may be eaten like the meat of the offering itself since fetal sacrificial animals are holy.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "One may not engage in shenanigans using an animal [belonging to] the Temple to sanctify its fetus with another [form of] sanctity rather [the fetus] has the sanctity of its mother for the children of sacred animals are sacred from within their mothers' womb as we explained and therefore each of them have the same sanctity as its mother, which cannot be changed in the womb as with a first-born for the first born becomes hole when it comes out. Even though all the laws of the Torah are [arbitrary] decrees, as we explained at the end of the Laws of Desecration, it is worthwhile to meditate on them and assign reasons to whatever part of it you can assign a reason to. Behold the early sages said \"Solomon understood the reasons of most of the Torah's Laws.\" [In light of this] it appears to me that this which the Torah says \"and both it and its replacement shall be holy\"  is similar to the subject where it says \"and if the one who sanctifies redeems his house and adds a fifth of your appraisal to it.\" The Torah descends to the end of a person's train of thought and some of his evil inclination for a person's nature urges him to increase his possessions and conserve his money and even if he pledged and sanctified, he may retract and regret it and redeem it for less than its worth. Therefore if he redeems it privately, the Torah [makes him] add a fifth. Similarly if he sanctified an animal [with] corporeal sanctity he may regret it and since he cannot redeem it, he may come to exchange it for one that is [worth] less and if he were given permission to exchange the worse [animal] for a better one, he would exchange the better animal for a worse one and call it better. Therefore the Scripture closed [the way] in front of him that he may not exchange and fined him if he did exchange and said \"both it and its replacement will be holy.\" And all of these things are to subdue the will and refine the character and most of the laws of the Torah are nothing but advice from the Master of Advice to refine the character and to straighten the actions. Thus it says \"Have not I written unto thee excellent things of counsels and knowledge; That I might make thee know the certainty of the words of truth, that thou mightest bring back words of truth to them that send thee?\" We have finished the Laws of exchanges with the help of Heaven."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..26ce4574eb865b475606abca1855018be48e7307
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,77 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Substitution",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Substitution",
+    "text": [
+        [
+            "Anyone who transfers holiness from one animal to another is liable for lashes for every animal from which he transferred the holiness, as Leviticus 27:10 states: \"Do not exchange it and do not transfer its holiness,\" even though he did not perform a deed. According to the Oral Tradition, it was taught that any negative commandment that does not involve a deed is not punishable by lashes with the exception of one who takes a false or unnecessary oath, one who transfers the holiness of a sacrificial animal, and one who curses a colleague mentioning God's name. These three negative commandments can never involve a deed at all, and yet one is liable for lashes for their violation.<br>Why is one liable for lashes for transferring the holiness of an animal, it is a negative commandment that can be corrected by a positive commandment, as <i>ibid.</i>:33 states: \"If he will transfer its holiness, it and the animal to which its holiness will be transferred shall be consecrated\"? Because it has one positive commandment and two negative commandments and because the negative commandment it involves is not of the same nature as the positive commandment.This is reflected in the ruling that if the Jewish community or partners try to transfer the holiness of a sacrificial animal, the transfer is not effective. Nevertheless, they are warned not to transfer the holiness. Thus when an individual transfers the holiness of a sacrificial animal, the animal to which he transferred the holiness is consecrated. Even if he transfers holiness on the Sabbath, he is liable for forty lashes. If, by contrast, a partner in a sacrificial animal endeavors to transfer its holiness or an endeavor is made to transfer the holiness of an animal designated for a communal sacrifice - since that person has a share in these sacrifices he is liable for lashes, but the animal to which he endeavored to transfer the holiness is not consecrated.",
+            "Whether one transfers the holiness of an animal as an intentional transgression or one does so inadvertently, the transfer of holiness is effective and the person is liable for lashes.<br>What is implied? One intended to say: \"This animal should be considered as an exchange for an animal consecrated as a burnt-offering that I possess,\" and instead, he said: \"This animal should be considered as an exchange for an animal consecrated as a peace-offering that I possess,\" the transfer of holiness is effective and he is liable for lashes. If, however, he thought that it was permitted to transfer holiness or he said: \"I will enter that house and transfer the holiness of a sacrificial animal willfully,\" and instead, he entered and transferred the holiness of the animal unknowingly, the transfer of holiness is effective, but he is not liable for lashes for it.",
+            "A person cannot transfer the holiness of a sacrificial animal that does not belong to him. If the owner of a sacrificial animal says: \"Whoever desires to transfer the holiness of my sacrificial animal may come and do so,\" another person may transfer the holiness of that animal.<br>If a person transferred the holiness of a sacrificial animal belonging to him to another animal that does not belong to him, the transfer is not effective. The rationale is that a person cannot consecrate an entity that does not belong to him.",
+            "It is the one who will receive atonement who has the potential to exchange the holiness of a sacrificial animal, not the person who consecrates it.<br>What is implied? A person consecrated an animal so that his colleague could gain atonement through its sacrifice, e.g., one consecrated the animals required for the sacrifices of a nazirite so that so-and-so, the nazirite, could gain atonement thereby. It is that nazirite who can transfer their holiness, but not the person who consecrated them, because they do not belong to him.",
+            "An heir can transfer the holiness of a sacrificial animal he inherits. If a person dies, leaving a sacrificial animal to his two sons, this animal should be offered, but its holiness cannot be transferred. The rationale is that the sons are partners and partners cannot transfer the holiness of a sacrificial animal, as we explained.",
+            "The holiness of sacrificial animals consecrated by gentiles may not be transferred according to Scriptural Law. According to Rabbinic Law, however, if a gentile transfers the holiness of a sacrificial animal, the transfer is effective. If a gentile consecrated a sacrificial animal with the intent that a Jew receive atonement through its being offered and then the gentile transferred its holiness to another animal, there is an unresolved question whether the transfer is effective.",
+            "When either a man or a woman seek to transfer the holiness of a sacrificial animal, the transfer is effective.",
+            "Even though he is not liable for lashes, there is an unresolved question whether a transfer of holiness made by a minor who has reached the age when his vows are binding is effective or not.",
+            "The priests cannot transfer the holiness of animals to be sacrificed as sin-offerings and guilt-offerings that were given to them to offer. Although portions of the animal belong to them, they do not acquire them during the lifetime of the animal, for they do not receive a portion of the meat until the blood is cast on the altar.<br>A priest cannot transfer the holiness of a firstborn animal; even though he does acquire it while it is alive, he does not acquire it at the outset. On the contrary, at the outset, it should be in the home of the Israelite. When, by contrast, an owner transfers the holiness of a firstborn animal, as long as it is in his household, the transfer is binding.Similarly, when a priest transfers the holiness of a firstborn animal born in his herd, not a firstborn animal given to him by an Israelite, the transfer is binding.",
+            "The holiness of the ram of the High Priest can be transferred to another animal. The holiness of his bull, by contrast, cannot be transferred to another animal. Even though it is brought from his own resources, since his priestly brethren derive atonement through its sacrifice, they are considered as partners in it.",
+            "The holiness of fowl and meal-offerings cannot be transferred, for the relevant verses mention only animals.",
+            "The holiness of animals consecrated for the upkeep of the Temple may not be transferred, for with regard to the tithe offering, Leviticus 27:33 states: \"He shall not distinguish between good and bad and he should not transfer its holiness.\" Now the tithe offering was part of the general category of all the sacrifices, why was it singled out?To teach us a concept that applies to the entire general category. The tithe-offering is the sacrifice of an individual, thus excluding communal offerings and sacrificial animals owned by partners. The tithe-offering is a sacrifice offered on the altar, thus excluding animals consecrated for the sake of the upkeep of the Temple. There is an association between the tithe-offerings and the tithes of the crops in which are obligated Jews and not non-Jews; thus excluding sacrifices of the gentiles whose holiness cannot be exchanged as stated.",
+            "When a person consecrates an animal that has a permanent disqualifying blemish, its holiness cannot be transferred to another animal, because its body has not been consecrated in a complete way; only its worth was consecrated. If, however, one consecrates an animal with a temporary blemish or one consecrates an unblemished animal and then it contracted a permanent blemish, its holiness can be transferred.",
+            "Whether one transfers the holiness of a blemished animal to an unblemished one or that of an unblemished animal to a blemished one, one transferred the holiness of sheep to cattle, or the holiness of cattle to sheep, or that of goats to sheep or that of sheep to goats, or that of males to females or that of females to males, or transferred the holiness of 100 animals to one or that of one to 100, whether he did so all at once or one after another, the transfer is effective and he is liable for the same number of sets of lashes as animals to which he transferred holiness.",
+            "The holiness of an animal to which holiness has been transferred cannot be transferred to another animal, nor may the holiness of the offspring of a consecrated animal be transferred to another animal. This is derived from Leviticus 27:10: \"And it and the animal to which its holiness was transferred shall be holy.\" Implied is \"it\" and not its offspring, \"the animal to which its holiness was transferred\" and not an animal to which there was an attempt to transfer the holiness of the animal to which its holiness was transferred. If, however, one transferred the holiness of an animal and then transferred its holiness a second time, even 1000 times, the holiness has been transferred to each of them, and one is liable for lashes for each transfer, as we explained.",
+            "The holiness of an entire animal may not be transferred to limbs or fetuses, nor may the holiness of the latter be transferred to an entire animal.<br>What is implied? If one says: \"The hindfoot of this animal...\" or \"Its forefoot should be substituted for this burnt-offering,\" or he said: \"The fetus of this animal should be substituted for this burnt-offering,\" the holiness is not transferred. Similarly, if one says: \"This animal should be substituted for the forefoot...\" or \"the hindfoot of this burnt-offering,\" or he said: \"This animal should be substituted for the fetus of this sin-offering,\" the holiness is not transferred.",
+            "When one seeks to transfer the holiness of a consecrated animal to a hybrid, an animal that is <i>tereifah</i>, one born of Caesarian section, a <i>tumtum</i>, or an <i>adrogynus</i>, the holiness is not transferred to them and it is as if one sought to transfer the holiness of a sacrificial animal to a camel or a donkey. The rationale is that this type of animal is not fit for sacrifice. Therefore one who tries to transfer the holiness of a sacrificial animal to it is not liable for lashes.<br>What is the difference between these and an animal that is blemished? There is the possibility of the type of animal that is blemished serving as a sacrifice, while these types of animals cannot serve as sacrifices.",
+            "An animal that was engaged in intercourse with humans - whether it acted as the male or female - is considered as a blemished animal and the holiness of a sacrificial animal can be transferred to it. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "When an animal was half consecrated and half unconsecrated, holiness cannot be transferred to it, nor may its holiness be transferred.",
+            "The holiness of all of the sin-offerings that are consigned to death may not be transferred to another animal. By contrast, the holiness of all of the sin-offerings that are designated to pasture until they contract a blemish and are sold may be transferred to another animal.",
+            "When a person sets aside a female animal for his Paschal sacrifice, burnt-offering, or guilt-offering, its holiness can be transferred even though it is not fit to be offered. The rationale is that since its worth is consecrated and it is unblemished, it is considered as if its body was consecrated.<br>If, by contrast, one separated a goat as a sin-offering, a king separated a she-goat as a sin-offering, and a High Priest separated a cow as a sin-offering, their holiness cannot be transferred. The rationale is that anyone who deviates from the commandments prescribed for a sin-offering does not cause the designated animal to be consecrated at all, not even its worth, as we explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>."
+        ],
+        [
+            "The act of transferring the holiness of a sacrificial animal involves the owner of the animal saying with regard to an ordinary animal that he possesses: \"This should be substituted for this\" or \"This is a replacement for this.\" Needless to say, holiness is transferred if one says: \"This should be substituted for this sin-offering\" or \"... substituted for this burnt-offering.\" Similarly, holiness is transferred if one says: \"This should be substituted for the sin-offering I possess at home\" or \"...substituted for the burnt-offering I possess in such-and-such a place.\"<br>If, by contrast, one said with regard to an ordinary animal: \"This should be substituted for a burnt-offering\" or \"This is substituted for a sin-offering,\" his words are of no consequence. If he states: \"The holiness of this is conveyed to this,\" a transfer of holiness is not brought about.",
+            "The following rules apply when there were two animals before a person, one ordinary animal and one consecrated animal that became blemished. If he placed his hand on the ordinary animal and said: \"This one is substituted for this,\" he has brought about a forbidden exchange of holiness and he is liable for lashes. If, by contrast, he placed his hand on the consecrated animal and said: \"This is substituted for this,\" he has exchanged its holiness and transferred it to the ordinary animal. This is not a forbidden exchange of holiness, but instead, is comparable to redeeming the blemished sacrificial animal with this ordinary animal.",
+            "The following rule applies when there were three animals consecrated for the altar before a person and one of them was blemished and awaiting redemption and also three unblemished ordinary animals. If he says: \"These are substituted for these,\" the holiness of two of the consecrated animals is transferred to two of the ordinary animals through the convention of <i>temurah</i> and he is liable for two sets of lashes. The third ordinary animal is substituted for the blemished animal through the convention of <i>chillul</i>. We assume that he sought to use that convention rather than the convention of <i>temurah</i>. The rationale is that since the person had a forbidden course of action, <i>temurah</i> and a permitted course of action, <i>chillul</i>, we operate under the assumption that a person will not abandon the permitted course of action and follow the forbidden one. Therefore he is not liable for three sets of lashes.<br>Similarly, if one says: \"These ten ordinary animals are substituted for these ten consecrated animals,\" and one of the consecrated animals is blemished, the person is liable for only nine sets of lashes, for he intended to transfer the holiness of the tenth animal through the convention of <i>chillul</i>. Even though he had established a halachic presumption by being liable for many sets of lashes, since there is a permitted way for him to transfer the animal's holiness, we presume that he will not abandon the permitted course of action and follow the forbidden one.<br>When there are two consecrated animals and one of them is blemished and two ordinary animals and one of them is blemished, and one says: \"These are substituted for these,\" the holiness of the unblemished animal is transferred to the unblemished animal through the convention of <i>temurah</i> and he is liable for one set of lashes and the holiness of the blemished animal is transferred to the blemished animal through the convention of <i>chillul</i>. The rationale is that we presume that he will not abandon the permitted course of action and follow the forbidden one.",
+            "When one says: \"The holiness of an animal designated as a burnt-offering and one designated as a peace-offering is transferred to this animal,\" his statements are of consequence. The animal should be sold and half of the proceeds used to bring the exchange of a burnt-offering and half used to bring the exchange of a peace-offering.<br>If one said: \"The holiness of an animal designated as a burnt-offering and the holiness of an animal dedicated as a peace-offering are transferred to this animal,\" we examine if that was his original intent. If it was, his words are of consequence. If his original intent was merely to transfer the holiness of a burnt-offering, and he afterwards, added \"the holiness of a peace-offering\" later, only his original statements are of consequence. Even though he retracted them immediately thereafter, only the holiness of a burnt-offering was transferred to the animal."
+        ],
+        [
+            "What are the laws governing the offering of an animal to which holiness was transferred? A male animal to which the holiness of a burnt-offering was transferred should be sacrificed as a burnt-offering. If the animal to which the holiness of a burnt-offering was transferred was female or blemished, the female should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish. Then it should be sold and a burnt-offering brought with the proceeds of the sale.<br>An animal to which the holiness of a sin-offering was transferred should be consigned to death, as we explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>. An animal to which the holiness of a guilt-offering was transferred should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish. Then it should be sold and freewill offerings brought with the proceeds of the sale. An animal to which the holiness of a peace-offering was transferred is like a peace-offering in all respects: It requires <i>semichah</i>, accompanying offerings, and the waving of the breast and the thigh.<br>An animal to which the holiness of a thanksgiving-offering was transferred is like a thanksgiving-offering except that it does not require bread, as we explained in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>.The following laws apply to an animal to which the holiness of a Paschal sacrifice was transferred. If the transfer was made before noon on the fourteenth of Nisan, the animal to which the holiness was transferred is not offered. Instead, it should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish. Then it should be sold and a peace-offering brought with the proceeds of the sale. If the transfer was made after noon, the animal to which the holiness was transferred should itself be sacrificed as a peace-offering.<br>An animal to which the holiness of a firstborn offering or a tithe offering was transferred should never be sacrificed. This is derived from Leviticus 27:26 which states with regard to a firstborn: \"It is God's.\" According to the Oral Tradition, it was taught: \"It\" is sacrificed, but an animal to which its holiness is transferred is not sacrificed. The laws pertaining to the tithe offering are the same as those pertaining to the firstborn offering. An animal to which the holiness of these offerings was transferred should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish. Afterwards, it may be eaten.",
+            "An animal to which the holiness of a firstborn is transferred should be given to the priests and an animal to which the holiness of a tithe offering was transferred is given to its owners. Just as a firstborn animal or a tithe offering that contracts a disqualifying physical blemish is not redeemed, as explained in <i>Hilchot Issurei Mizbeiach</i>, so too, an animal to which their holiness is transferred is not redeemed.",
+            "When an animal was consecrated half as a burnt-offering and half as a peace-offering, an animal to which its holiness was transferred is given the same status. Similarly, when the holiness of any consecrated animal which should not be sacrificed because of a difficulty at the time of its consecration was transferred to another animal, that second animal should also not be sacrificed.<br>If one said: \"The holiness of a sacrificial animal should be transferred to half this animal and the other half should be consecrated as a burnt-offering,\" it should be offered as a burnt-offering. If he consecrated it half as a burnt-offering and half, as a tithe offering, it should be sacrificed as a burnt-offering. If he transferred the holiness of a sacrificial animal to half of it and he consecrated half as a tithe offering, its status is in doubt and it should not be sacrificed.",
+            "The following rules apply when a person consecrates an animal with a temporary blemish or, needless to say, an unblemished animal and then it contracts a permanent blemish and it is redeemed. If one endeavored to transfer its holiness after it was redeemed, the transfer is binding, but the animal to which the transfer was made should neither be sacrificed, nor redeemed. Instead, it should be left until it dies. It should not be sacrificed, because it comes from holiness that was already deferred. Nor may it be redeemed, because its holiness does not have the strength to encompass the entity used to redeem it.",
+            "When any animal to which holiness was transferred was permanently blemished from the outset, they should be redeemed. Nevertheless, they do not become ordinary animals in a complete sense to the extent that it is permitted to shear them or perform work with them after they are redeemed. For holiness that is transferred can encompass an animal that possesses a permanent blemish, as evident from Leviticus 27:10 which speaks of transferring holiness \"from the good to the bad.\" Here the intent of the term \"bad\" is an animal that is blemished or the like and thus is not fit to serve as a sacrifice. Nevertheless, concerning it, the verse continues: \"It shall be consecrated.\"",
+            "The following laws apply when an animal consecrated as a burnt-offering became intermingled with sacrificial animals consecrated as peace-offerings and one transferred the holiness of one of the animals in the mixture to an ordinary animal.One should bring another animal and consecrate it, saying: \"If this one had the holiness of a burnt-offering transferred to it, this animal is a peace-offering. And if this one had the holiness of a peace-offering transferred to it, this animal is a burnt-offering.\" Thus the animal which he brought together with the animal to which the holiness of the animal was transferred are like animals consecrated as burnt-offerings and as peace-offerings that became intermingled.<br>If the person transformed the holiness of one of these two to a third animal and it is not known which one's holiness he transferred, he should bring another animal fit for sacrifice from his home and consecrate it conditionally, saying with regard to the second animal to which holiness is being transferred: \"If this is an animal to which the holiness of an animal was transferred, the animal that was brought remains an ordinary animal. If this animal is an animal to which the holiness of a burnt-offering or a peace-offering was transferred, the animal that was brought is a burnt-offering or a peace-offering.\" Thus the animal which he brought with the second animal to which holiness was transferred is like a sacrificial animal that became intermingled with an animal to which holiness was transferred. We have already explained the laws pertaining to the intermingling of animals to which holiness was transferred in <i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i>.",
+            "When an animal consecrated as a peace-offering became intermingled with a firstborn animal or a tithe offering and one transferred the holiness of one of the animals of the mixture to another animal, that animal should not be offered. Instead, it should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish and then be redeemed, and then it should be eaten in the same manner as a blemished firstborn or tithe offering, as explained."
+        ],
+        [
+            "What are the laws pertaining to the offspring of consecrated animals? The offspring of an animal consecrated as a peace-offering and the offspring of an animal to which the holiness of a peace-offering was transferred are like peace-offerings and they should be treated like peace-offerings in all respects. Similarly, the offspring of an animal consecrated as a thanksgiving-offering and the offspring of an animal to which the holiness of a thanksgiving-offering was transferred should be sacrificed like a thanksgiving-offering, except that they do not require bread. For bread is brought only for a thanksgiving-offering itself. This is derived from Leviticus 7:12 which states: \"He shall offer on the slaughtering of the thanksgiving-offering....\" Implied is on its slaughtering, and not on the slaughtering of its offspring or on that of an animal to which its holiness was transferred, as we explained.<br>To what does the above apply? To the offspring themselves. But the offspring of the offspring should not be sacrificed. From his conduct, it is obvious that he is delaying their offering to raise herds from them. Hence, he is penalized and should not offer them.",
+            "The offspring of a sin-offering, and, needless to say, the offspring of an animal to which the holiness of a sin offering was transferred, should be consigned to death.",
+            "If a person slaughters an animal offered as a sin-offering and discovers that it was carrying a four-month old fetus that was alive, it may be eaten like the meat of the sin-offering. For the offspring of consecrated animals while they are in their mother's womb are like the consecrated animals themselves.",
+            "The offspring of an animal to which the holiness of a guilt-offering was transferred, the offspring of its offspring, and so too until the end of time should be allowed to pasture until they contract a disqualifying blemish. Then they should be sold and the proceeds used to purchase freewill offerings. If the animal to which the holiness of the guilt-offering was transferred gave birth to a male after the guilt-offering is sacrificed, the offspring itself should be sacrificed as a burnt-offering.If one set aside a female animal as a guilt-offering and it gave birth, it and its offspring should be allowed to pasture until they become blemished. Then they should be sold and the person's guilt-offering purchased with the proceeds of the sale. If he already sacrificed his guilt-offering, the proceeds of their sale should be used to purchase freewill offerings.",
+            "The male offspring of an animal to which the holiness of a burnt-offering was transferred, the offspring of its offspring, and so too until the end of time are considered as burnt-offerings and should themselves be offered as burnt-offerings.<br>If one set aside a female as a burnt-offering and it gave birth, even though it gave birth to a male, the offspring should be allowed to pasture until it contracts a disqualifying blemish and then the proceeds of the sale should be used to bring a burnt-offering.<br>We already explained in <i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i> that whenever we use the expression \"the proceeds of the sale should be used to purchase freewill offerings\" the intent is that the money should be placed in the chests that existed in the Temple whose number we explained in <i>Hilchot Shekalim</i>. The court sacrifices freewill burnt-offerings with that money. The accompanying offeringsare brought from communal funds and they do not require <i>semichah</i>. Whenever, by contrast, we use the expression \"it itself should be offered as a burnt-offering\" or \"he should bring a burnt-offering with the proceeds,\" the sacrifice requires <i>semichah</i> and the owner must bring the accompanying offerings.",
+            "The offspring born to an animal selected as a tithe offering, the offspring of an animal to which the holiness of a tithe offering was transferred, and the offspring of an animal to which the holiness of a firstborn animal was transferred, and the offspring of their offspring until the end of time should not be offered. Instead, they should be allowed to pasture until they contract a disqualifying blemish and then they should be eaten according to the laws applying to a blemished firstborn animal and tithe offering.<br>The offspring of an animal to which the holiness of a firstborn animal was transferred belongs to the priest. The offspring of an animal selected as a tithe offering and the offspring of an animal to which the holiness of a animal designated as a tithe offering was transferred belong to the owner.",
+            "The laws that apply to the offspring of an animal to which the holiness of a Paschal sacrifice was transferred are the same as those applying to an animal to which the holiness of a Paschal sacrifice was transferred itself. If its mother should be sacrificed as a peace-offering, its offspring should be offered as a peace-offering. If the law was that the mother should be allowed to pasture until it contracts a blemish and then be sold and the proceeds used to purchase a peace-offering, this same law applies to its offspring.<br>If one designated a female for one's Paschal sacrifice and it gave birth or he designated it for that sacrifice while pregnant, it and its offspring should be allowed to pasture until they contract a disqualifying blemish and a Paschal sacrifice should be brought with the proceeds of their sale. If this female remained unblemished until after Pesach or it gave birth after Pesach, it and its offspring should be allowed to pasture until they contract a disqualifying blemish and a peace-offering should be brought with the proceeds of their sale.",
+            "When the offspring of sacrificial animals were born through Caesarian section, as a <i>tumtum</i>, an <i>androgynus</i>, a hybrid, or a <i>tereifah</i>, they should be redeemed and a sacrificial animal that is fit to be brought with the money from the sale of these offspring should be brought.",
+            "The offspring of a blemished consecrated animal is like the offspring of an unblemished consecrated animal in all respects and it should be offered in the appropriate manner.",
+            "When a consecrated animal discharges a stillborn animal or a placenta, it should be buried and it is forbidden to benefit from it.",
+            "A person who changes the purpose for which an article was consecrated from one holy purpose to another violates a prohibition. This is derived from Leviticus 27:26 which states with regard to a firstborn animal: \"A person may not consecrate it,\" i.e., he may not designate it as a burnt-offering or a peace-offering. The same applies to other consecrated animals. They may not be changed to a purpose other than that for which they were originally consecrated. This applies both to animals consecrated for the altar and animals consecrated for the improvement of the Temple.<br>What is implied? If an article was consecrated for the improvement of the Temple Sanctuary, it should not be changed and the money used for the improvement of the altar. Similar laws apply in all analogous situations. One is not liable for lashes for the violation of this prohibition.",
+            "What clever technique can be used with regard to a firstborn to consecrate it to the altar for another sacrifice? One may consecrate it in its mother's womb, before it is born. This is derived from Leviticus 27:26: \"which will become a firstborn for God among the livestock - a man shall not consecrate it.\" Implied is that when it is born, one may not consecrate it, but one may consecrate it in its mother's womb.<br>Therefore one may say: \"If the fetus in the womb of this cow that has not given birth previously is male, it is consecrated as a burnt-offering.\" He may not, however, designate it as a peace-offering, for he cannot remove it from the holiness of the firstborn in order to benefit from it. If one said: \"It should be a burnt-offering when the majority of its head emerges,\" it is a firstborn and not a burnt-offering.",
+            "One may not use a clever technique to change the fetus of a consecrated animal to another purpose. Instead, it is consecrated with the holiness of its mother. The rationale is that the offspring of a consecrated animal become consecrated in the womb, as we explained. Thus every fetus is consecrated with the holiness of its mother and its holiness cannot be changed in the womb as one may with regard to a firstborn animal. The rationale is that a firstborn animal becomes consecrated only when it emerges from the womb.<br>Although all of the statutes of the Torah are decrees, as we explained in the conclusion of <i>Hilchot Me'ilah</i>, it is fit to meditate upon them and wherever it is possible to provide a reason, one should provide a reason. The Sages of the early generations said that King Solomon understood most of the rationales for all the statutes of the Torah.<br>It appears to me that the verse Leviticus 27:10: \"It and the animal to which its holiness will be transferred shall be consecrated\" shares a similar motivating rationale as the verse <i>ibid.</i>:15: \"If the one who consecrates it shall redeem his house, he shall add a fifth of the money of the redemption valuation to it.\" The principle behind these laws is that the Torah descended to the bottom of a person's thoughts and the scope of his evil inclination. For human nature tends to increase his property and attach importance to his money. Even though he made a vow or consecrated something, it is possible that he will reconsider, change his mind, and redeem it for less than its worth. Hence the Torah states: \"If he redeems it for himself, he must add a fifth.\" Similarly, if he consecrated an animal in a manner that its physical person becomes consecrated, he might reconsider. In this instance, since he cannot redeem it, he will exchange it for a lesser one. If he was given permission to exchange an inferior animal for a superior one, he will exchange a superior one for an inferior one and claim that it was superior. Therefore, the Torah removed that option, forbidding all exchanges and penalized him that if he made an exchange, \"It and the animal to which its holiness will be transferred shall be consecrated.\"<br>All of these ordinances are to subjugate one's evil inclination and improve one's character. Similarly, most of the Torah's laws are nothing other than \"counsels given from distance\" from \"He Who is of great counsel\" to improve one's character and make one's conduct upright. And so it is written Proverbs 22:20-21: \"Behold, I have written for you in the Torah prominent matters, to inform you of the veracity of the words of truth, so that you will respond truthfully to those who send to you.\""
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תמורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/Torat Emet 363.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..25feab731252eff77a4b92bb485a510350850135
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/Torat Emet 363.json	
@@ -0,0 +1,81 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Substitution",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תמורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "כָּל הַמֵּמִיר לוֹקֶה עַל כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה שֶׁיָּמִיר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז י)</small> \"לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ\" וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁכָּל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁאֵין בָּהּ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ חוּץ מִנִּשְׁבָּע וּמֵמִיר וּמְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ בְּשֵׁם. שְׁלֹשָׁה לָאוִין אֵלּוּ אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן מַעֲשֶׂה כְּלָל וְלוֹקִין עֲלֵיהֶן. וְלָמָּה לוֹקִין עַל הַתְּמוּרָה וַהֲרֵי לָאו שֶׁבָּהּ נִתָּק לַעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז לג)</small> \"וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ\". מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשֵׂה וּשְׁנֵי לָאוִין. וְעוֹד שֶׁאֵין לָאו שֶׁבָּהּ שָׁוֶה לַעֲשֵׂה. שֶׁהַצִּבּוּר וְהַשֻּׁתָּפִין אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה אִם הֵמִירוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻזְהָרִין שֶׁלֹּא יָמִירוּ. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַיָּחִיד שֶׁהֵמִיר הֲרֵי הַתְּמוּרָה קֹדֶשׁ. וַאֲפִלּוּ הֵמִיר בְּשַׁבָּת לוֹקֶה אַרְבָּעִים. וְאֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁהֵמִיר. אוֹ מִי שֶׁהֵמִיר בְּקָרְבָּן מִקָּרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר. הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ בָּהֶן שֻׁתָּפוּת הֲרֵי זֶה לוֹקֶה וְאֵין הַתְּמוּרָה קֹדֶשׁ: ",
+            "אֶחָד הַמֵּמִיר בְּזָדוֹן אוֹ שֶׁהֵמִיר בִּשְׁגָגָה הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה תְּמוּרָה וְלוֹקֶה. כֵּיצַד. הַמִּתְכַּוִּן לוֹמַר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי וְאָמַר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת שְׁלָמִים שֶׁיֵּשׁ לִי. הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְלוֹקֶה. אֲבָל אִם דִּמָּה שֶׁמֻּתָּר לְהָמִיר וְהֵמִיר אוֹ שֶׁאָמַר אֶכָּנֵס לְבַיִת זֶה וְאָמִיר מִדַּעְתִּי וְנִכְנַס וְשָׁכַח וְהֵמִיר שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְאֵינוֹ לוֹקֶה עָלֶיהָ: ",
+            "אֵין אָדָם מֵמִיר בְּהֶמְתּוֹ בְּקָרְבָּן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְאִם אָמַר בַּעַל הַקָּרְבָּן כָּל הָרוֹצֶה לְהָמִיר בִּבְהֶמְתִּי יָבוֹא וְיָמִיר הֲרֵי זֶה מֵמִיר בָּהּ. הֵמִיר קָרְבָּנוֹ בִּבְהֵמָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ אֵינָהּ תְּמוּרָה שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ: ",
+            "הַמִּתְכַּפֵּר הוּא שֶׁעוֹשֶׂה תְּמוּרָה אֲבָל לֹא הַמַּקְדִּישׁ. כֵּיצַד. הִקְדִּישׁ בְּהֵמָה שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהּ חֲבֵרוֹ כְּגוֹן שֶׁהִקְדִּישׁ קָרְבְּנוֹת נָזִיר שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהֶם פְּלוֹנִי הַנָּזִיר. אוֹתוֹ הַנָּזִיר הוּא שֶׁעוֹשֶׂה בָּהֶן תְּמוּרָה אֲבָל לֹא זֶה שֶׁהִקְדִּישׁ לְפִי שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ: ",
+            "הַיּוֹרֵשׁ מֵמִיר. הִנִּיחַ בְּהֵמָה לִשְׁנֵי בָּנָיו וּמֵת הֲרֵי זוֹ קְרֵבָה וְאֵין מְמִירִין בָּהּ שֶׁהֲרֵי הֵם בָּהּ שֻׁתָּפִין וְהַשֻּׁתָּפִין אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ",
+            "אֵין קָדְשֵׁי נָכְרִים עוֹשִׂין תְּמוּרָה מִן הַתּוֹרָה אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהַנָּכְרִי שֶׁהֵמִיר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה. הִקְדִּישׁ הַנָּכְרִי בְּהֵמָה שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהּ יִשְׂרָאֵל וְהֵמִיר בָּהּ הַנָּכְרִי הֲרֵי זוֹ סְפֵק תְּמוּרָה: ",
+            "אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים אִם הֵמִירוּ עוֹשִׂין תְּמוּרָה: ",
+            "קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים שֶׁהֵמִיר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה יֵשׁ בּוֹ סָפֵק אִם עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה: ",
+            "אֵין הַכֹּהֲנִים מְמִירִין בְּחַטָּאת וּבְאָשָׁם שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵם שֶׁלָּהֶם אֵינָן זוֹכִין בָּהֶן מֵחַיִּים שֶׁאֵין לָהֶם בַּבָּשָׂר עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם. וְאֵין הַכֹּהֲנִים מְמִירִין בִּבְכוֹר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא זוֹכֶה בּוֹ מֵחַיִּים אֵינוֹ זוֹכֶה בּוֹ מִתְּחִלָּה שֶׁהֲרֵי תְּחִלָּתוֹ בְּבֵית יִשְׂרָאֵל הוּא. אֲבָל הַבְּעָלִים שֶׁהֵמִירוּ בִּבְכוֹר כָּל זְמַן שֶׁהוּא בְּבֵיתָם עוֹשִׂים תְּמוּרָה. וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהֵמִיר בִּבְכוֹר שֶׁנּוֹלַד לוֹ לֹא בִּבְכוֹר שֶׁלָּקַח מִיִּשְׂרָאֵל הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה: ",
+            "אֵילוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אֲבָל פָּרוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִשֶּׁלּוֹ הוֹאִיל וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים מִתְכַּפְּרִין בּוֹ הֲרֵי הֵם בּוֹ כְּשֻׁתָּפִין: ",
+            "הָעוֹפוֹת וְהַמְּנָחוֹת אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא <small>(ויקרא כז י)</small> \"בְּהֵמָה\": ",
+            "קָרְבְּנוֹת בֶּדֶק הַבַּיִת אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַעֲשֵׂר <small>(ויקרא כז לג)</small> \"לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ\" וַהֲלֹא הַמַּעֲשֵׂר בִּכְלַל כָּל הַקָּדָשִׁים הָיָה וְלָמָּה יָצָא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל מָה מַעֲשֵׂר קָרְבַּן יָחִיד יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת צִבּוּר וְכֵן הַשֻּׁתָּפִין מָה מַעֲשֵׂר קָרְבַּן מִזְבֵּחַ יָצְאוּ קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת מָה מַעֲשַׂר בְּהֵמָה הֻקַּשׁ לְמַעֲשַׂר דָּגָן שֶׁאֵין חַיָּבִין בּוֹ אֶלָּא יִשְׂרָאֵל וְלֹא נָכְרִים יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת נָכְרִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ",
+            "הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם קָבוּעַ אֵינָהּ עוֹשָׂה תְּמוּרָה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְקַדֵּשׁ גּוּפָהּ קִדּוּשׁ גָּמוּר וְאֵינָהּ אֶלָּא קְדֻשַּׁת דָּמִים. אֲבָל הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם עוֹבֵר אוֹ שֶׁהִקְדִּישׁ תְּמִימָה וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לָהּ מוּם קָבוּעַ הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה תְּמוּרָה: ",
+            "אֶחָד הַמֵּמִיר תָּמִים בְּבַעַל מוּם אוֹ בַּעַל מוּם בְּתָמִים אוֹ שֶׁהֵמִיר בָּקָר בְּצֹאן אוֹ צֹאן בְּבָקָר. אוֹ כְּבָשִׂים בְּעִזִּים אוֹ עִזִּים בִּכְבָשִׂים אוֹ נְקֵבוֹת בִּזְכָרִים אוֹ זְכָרִים בִּנְקֵבוֹת. אוֹ שֶׁהֵמִיר אֶחָד בְּמֵאָה אוֹ מֵאָה בְּאֶחָד בֵּין בְּבַת אַחַת בֵּין בָּזוֹ אַחַר זוֹ. הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְלוֹקֶה כְּמִנְיַן הַבְּהֵמוֹת שֶׁהֵמִיר: ",
+            "אֵין הַתְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה וְלֹא וְלַד בְּהֵמוֹת הַהֶקְדֵּשׁ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז י)</small> <small>(ויקרא כז לג)</small> \"וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ\" הוּא וְלֹא וְלָדוֹ וּתְמוּרָתוֹ וְלֹא תְּמוּרַת תְּמוּרָתוֹ. אֲבָל הַמֵּמִיר בִּבְהֵמָה וְחָזַר וְהֵמִיר בָּהּ וְחָזַר וְהֵמִיר אֲפִלּוּ אֶלֶף כֻּלָּן תְּמוּרָה וְלוֹקֶה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:  ",
+            "אֵין מְמִירִין אֵיבָרִים אוֹ עֻבָּרִים בִּשְׁלֵמִים וְלֹא שְׁלֵמִים בָּהֶן. כֵּיצַד. הָאוֹמֵר רַגְלָהּ שֶׁל בְּהֵמָה זוֹ אוֹ יָדָהּ תַּחַת עוֹלָה זוֹ אוֹ שֶׁאָמַר עֻבַּר בְּהֵמָה זוֹ תַּחַת עוֹלָה זוֹ אֵינָהּ תְּמוּרָה. וְכֵן הָאוֹמֵר בְּהֵמָה זוֹ תַּחַת יָדָהּ אוֹ רַגְלָהּ שֶׁל עוֹלָה זוֹ אוֹ שֶׁאָמַר בְּהֵמָה זוֹ תַּחַת עֻבָּרָהּ שֶׁל חַטָּאת זוֹ אֵינָהּ תְּמוּרָה: ",
+            "הַמֵּמִיר בְּכִלְאַיִם אוֹ בִּטְרֵפָה וְיוֹצֵא דֹּפֶן אוֹ בְּטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס אֵין הַקְּדֻשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן וַהֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהֵמִיר בְּגָמָל אוֹ בַּחֲמוֹר לְפִי שֶׁאֵין בְּמִינָן קָרְבָּן וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ לוֹקֶה. מָה בֵּין אֵלּוּ לְבַעַל מוּם. בַּעַל מוּם יֵשׁ בְּמִינָן קָרְבָּן. אֵלּוּ אֵין בְּמִינָם קָרְבָּן: ",
+            "הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע הֲרֵי הֵם כְּבַעַל מוּם וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן: ",
+            "בְּהֵמָה שֶׁחֶצְיָהּ קֹדֶשׁ וְחֶצְיָהּ חֹל לֹא עוֹשָׂה תְּמוּרָה וְלֹא נַעֲשֵׂית תְּמוּרָה: ",
+            "כָּל הַחַטָּאוֹת שֶׁדִּינָן שֶׁיָּמוּתוּ אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה וְכָל חַטָּאת שֶׁדִּינָהּ שֶׁתִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְתִמָּכֵר עוֹשָׂה תְּמוּרָה: ",
+            "הַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְפִסְחוֹ אוֹ לְעוֹלָתוֹ אוֹ לַאֲשָׁמוֹ עוֹשָׂה תְּמוּרָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִקָּרֵב הוֹאִיל וְיָרְדוּ לִקְדֻשַּׁת דָּמִים וַהֲרֵי הֵם תְּמִימִים יָרְדוּ לִקְדֻשַּׁת הַגּוּף. אֲבָל הַמַּפְרִישׁ שָׂעִיר לְחַטָּאתוֹ וְנָשִׂיא שֶׁהִפְרִישׁ שְׂעִירָה לְחַטָּאתוֹ וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהִפְרִישׁ פָּרָה לְחַטָּאתוֹ. אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה שֶׁכָּל הַמְשַׁנֶּה בְּחַטָּאוֹת לֹא נִתְקַדְּשָׁה כְּלָל וַאֲפִלּוּ קְדֻשַּׁת דָּמִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין: "
+        ],
+        [
+            "הַתְמוּרָה הוּא שֶׁיֹּאמַר בַּעַל הַקָּרְבָּן עַל בֶּהֱמַת חֻלִּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ. אוֹ הֲרֵי זוֹ חֲלִיפַת זוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת חַטָּאת זוֹ אוֹ תַּחַת עוֹלָה זוֹ שֶׁהִיא תְּמוּרָה. וְכֵן אִם אָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת חַטָּאת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּתוֹךְ הַבַּיִת אוֹ תַּחַת עוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ. אֲבָל אִם אָמַר עַל בֶּהֱמַת חֻלִּין הֲרֵי זוֹ תַּחַת עוֹלָה אוֹ הֲרֵי זוֹ תַּחַת חַטָּאת לֹא אָמַר כְּלוּם. וְכֵן אִם אָמַר הֲרֵי זוֹ מְחֻלֶּלֶת עַל זוֹ אֵינָהּ תְּמוּרָה:\n",
+            "הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת אַחַת חֻלִּין וְאַחַת הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּפַל בָּהּ מוּם. הִנִּיחַ יָדוֹ עַל בֶּהֱמַת חֻלִּין וְאָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְלוֹקֶה. הִנִּיחַ יָדוֹ עַל בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ וְאָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ הֲרֵי זֶה חִלְּלָהּ עַל בֶּהֱמַת הַחֻלִּין וְאֵין זוֹ תְּמוּרָה אֶלָּא כְּפוֹדֶה בַּעֲלַת מוּם בְּזוֹ הַבְּהֵמָה:\n",
+            "הָיוּ לְפָנָיו שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאַחַת מֵהֶן בַּעֲלַת מוּם שֶׁהֲרֵי הִיא עוֹמֶדֶת לְפִדְיוֹן וְשָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת תְּמִימוֹת חֻלִּין וְאָמַר הֲרֵי אֵלּוּ תַּחַת אֵלּוּ. הֲרֵי שְׁתַּיִם מִן הַחֻלִּין תַּחַת שְׁתַּיִם הַתְּמִימוֹת תְּמוּרָתָן תְּמוּרָה וְלוֹקֶה עֲלֵיהֶם שְׁתַּיִם. וְהַבְּהֵמָה הַשְּׁלִישִׁית הִיא תַּחַת בַּעֲלַת מוּם שֶׁנִּתְחַלְּלָה עָלֶיהָ וּלְחַלְּלָהּ נִתְכַּוֵּן וְלֹא לְהָמִיר בָּהּ. שֶׁכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו דֶּרֶךְ אִסּוּר וְהִיא הַתְּמוּרָה וְדֶרֶךְ הֶתֵּר וְהוּא הַחִלּוּל חֲזָקָה הִיא שֶׁאֵין אָדָם מַנִּיחַ הַהֶתֵּר וְעוֹשֶׂה הָאִסּוּר וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ לוֹקֶה שָׁלֹשׁ מַלְקִיּוֹת. וְכֵן אִם אָמַר עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת אֵלּוּ תַּחַת עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת אֵלּוּ וְאַחַת מֵהֶן בַּעֲלַת מוּם אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא תֵּשַׁע מַלְקִיּוֹת שֶׁהַבְּהֵמָה הָעֲשִׂירִית לְחַלְּלָהּ נִתְכַּוֵּן וְלֹא לְהָמִיר בָּהּ. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֻחְזַק זֶה בְּמַלְקִיּוֹת הַרְבֵּה הוֹאִיל וְיֵשׁ שָׁם דֶּרֶךְ הֶתֵּר אֵינוֹ מַנִּיחַ דְּבַר הַהֶתֵּר וְעוֹשֶׂה הָאִסּוּר. שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ וְאַחַת מֵהֶן בַּעֲלַת מוּם וּשְׁתֵּי בְּהֵמוֹת שֶׁל חֻלִּין וְאַחַת מֵהֶן בַּעֲלַת מוּם וְאָמַר הֲרֵי אֵלּוּ תַּחַת אֵלּוּ הֲרֵי הַתְּמִימָה תְּמוּרַת הַתְּמִימָה וְלוֹקֶה אַחַת וּבַעֲלַת הַמּוּם מְחֻלֶּלֶת עַל בַּעֲלַת הַמּוּם שֶׁאֵינוֹ מֵנִיחַ הַהֶתֵּר וְעוֹשֶׂה הָאִסּוּר:\n",
+            "הָאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה וּשְׁלָמִים דְּבָרָיו קַיָּמִים וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בַּחֲצִי דָּמֶיהָ תְּמוּרַת עוֹלָה וּבַחֲצִי דָּמֶיהָ תְּמוּרַת שְׁלָמִים. אָמַר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה וּתְמוּרַת שְׁלָמִים אִם נִתְכַּוֵּן לְכָךְ מִתְּחִלָּה דְּבָרָיו קַיָּמִים וְאִם לֹא נִתְכַּוֵּן בַּתְּחִלָּה אֶלָּא לִתְמוּרַת עוֹלָה וְחָזַר וְאָמַר תְּמוּרַת שְׁלָמִים אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר אֵין תּוֹפְשִׂין אֶלָּא לָשׁוֹן רִאשׁוֹן וַהֲרֵי הִיא תְּמוּרַת עוֹלָה בִּלְבַד:\n"
+        ],
+        [
+            "כֵּיצַד דִּין הַתְּמוּרוֹת לִקָּרֵב. תְּמוּרַת הָעוֹלָה תִּקָּרֵב עוֹלָה וְאִם הָיְתָה תְּמוּרָתָהּ נְקֵבָה אוֹ בַּעֲלַת מוּם תִּרְעֶה הַנְּקֵבָה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ עוֹלָה. תְּמוּרַת הַחַטָּאת תָּמוּת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. תְּמוּרַת הָאָשָׁם תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְיִפְּלוּ דָּמֶיהָ לִנְדָבָה. תְּמוּרַת הַשְּׁלָמִים כִּשְׁלָמִים לְכָל דָּבָר טְעוּנָה סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וְשׁוֹק. תְּמוּרַת הַתּוֹדָה כְּתוֹדָה אֶלָּא שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה לֶחֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. תְּמוּרַת הַפֶּסַח אִם הֵמִיר בָּהּ קֹדֶם חֲצוֹת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר אֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵבָה אֶלָּא תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ שְׁלָמִים וְאִם הֵמִיר בָּהּ אַחַר חֲצוֹת הֲרֵי הַתְּמוּרָה עַצְמָהּ תִּקָּרֵב שְׁלָמִים. תְּמוּרַת הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר אֵינָם קְרֵבִין לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר בִּבְכוֹר <small>(ויקרא כז כו)</small> <small>(ויקרא כז ל)</small> \"לַה' הוּא\". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ הוּא קָרֵב וְאֵין תְמוּרָתוֹ קְרֵבָה. וְדִין הַמַּעֲשֵׂר בִּבְכוֹר תְּמוּרָתָן תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְתֵאָכֵל: \n",
+            "תְּמוּרַת הַבְּכוֹר לַכֹּהֲנִים וּתְמוּרַת הַמַּעֲשֵׂר לַבְּעָלִים. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין פּוֹדִין בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ כָּךְ אֵין פּוֹדִים תְּמוּרָתָן:\n",
+            "בְּהֵמָה שֶׁהִקְדִּישָׁהּ חֶצְיָהּ עוֹלָה וְחֶצְיָהּ שְׁלָמִים תְּמוּרָתָהּ כָּמוֹהָ. וְכֵן כָּל בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ שֶׁאֵינָהּ קְרֵבָה מִפְּנֵי תְּחִלַּת הֶקְדֵּשָׁהּ הֲרֵי תְּמוּרָתָהּ כָּמוֹהָ. אָמַר חֲצִי בְּהֵמָה זוֹ תְּמוּרָה וְחֶצְיָהּ עוֹלָה הֲרֵי זוֹ תִּקָּרֵב עוֹלָה. חֶצְיָהּ עוֹלָה וְחֶצְיָהּ מַעֲשֵׂר תִּקָּרֵב עוֹלָה. חֶצְיָהּ תְּמוּרָה וְחֶצְיָהּ מַעֲשֵׂר הֲרֵי זוֹ סָפֵק וְאֵינָהּ קְרֵבָה:\n",
+            "הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם עוֹבֵר וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר תְּמִימָה וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד בָּהּ מוּם קָבוּעַ וְנִפְדֵּית וְהֵמִיר בָּהּ אַחַר שֶׁנִּפְדֵּית. הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְאֵינָהּ קְרֵבָה וְאֵינָהּ נִפְדֵּית אֶלָּא מַנִּיחָהּ עַד שֶׁתָּמוּת. אֵינָהּ קְרֵבָה מִפְּנֵי שֶׁבָּאָה מִכֹּחַ קְדֻשָּׁה דְּחוּיָה וְאֵינָהּ נִפְדֵּית שֶׁאֵין בְּכֹחַ קְדֻשָּׁתָהּ לִתְפּשֹׁ פִּדְיוֹנָהּ:\n",
+            "כָּל הַתְּמוּרוֹת שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִין מִתְּחִלָּתָן הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ וְאֵינָן יוֹצְאִין לְחֻלִּין לְכָל דָּבָר כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מֻתָּרִין בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה אַחַר פִּדְיוֹנָן. שֶׁהַקְּדֻשָּׁה חָלָה בַּתְּמוּרָה עַל בַּעֲלַת מוּם קָבוּעַ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז י)</small> \"אוֹ רַע בְּטוֹב\" וְרַע הָאָמוּר כָּאן הוּא בַּעַל מוּם וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקָרְבָּן וְאַף עַל פִּי כֵן כָּתוּב בּוֹ <small>(ויקרא כז י)</small> \"יִהְיֶה קֹדֶשׁ\":\n",
+            "עוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּזְבָחִים וְהֵמִיר בְּאַחַת מִן הַתַּעֲרוֹבוֹת הֲרֵי זֶה מֵבִיא בְּהֵמָה אַחֶרֶת וְאוֹמֵר אִם תְּמוּרַת עוֹלָה הִיא זוֹ הֲרֵי בְּהֵמָה זוֹ שְׁלָמִים וְאִם תְּמוּרַת שְׁלָמִים הִיא זוֹ הֲרֵי בְּהֵמָה זוֹ עוֹלָה. וְנִמְצָא הַבְּהֵמָה שֶׁהֵבִיא עִם הַתְּמוּרָה כְּעוֹלָה וּשְׁלָמִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָּזֶה. חָזַר וְהֵמִיר בְּאַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זוֹ מֵהֶן הֵמִיר. מֵבִיא זֶבַח אַחֵר מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ. וְאוֹמֵר עַל הַתְּמוּרָה הַשְּׁנִיָּה. אִם תְּמוּרַת תְּמוּרָה הִיא זוֹ הֲרֵי זוֹ שֶׁהֵבִיא חֻלִּין. וְאִם תְּמוּרַת עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים הִיא הֲרֵי זֶה שֶׁהֵבִיא עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים. וַהֲרֵי זֶה שֶׁהֵבִיא עִם הַתְּמוּרָה הַשְּׁנִיָּה כְּזֶבַח וּתְמוּרָה שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָּזֶה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ דִּין הַתַּעֲרוֹבוֹת בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין:\n",
+            "שְׁלָמִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בִּבְכוֹר אוֹ בְּמַעֲשֵׂר וְהֵמִיר בְּאֶחָד מֵהֶן הֲרֵי זֶה לֹא יִקְרַב אֶלָּא יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם וְיִפָּדֶה וְיֵאָכֵל כִּבְכוֹר אוֹ כְּמַעֲשֵׂר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n"
+        ],
+        [
+            "כֵּיצַד דִּין וַלְדוֹת הַקָּדָשִׁים. וְלַד שְׁלָמִים וּוְלַד תְּמוּרַת שְׁלָמִים הֲרֵי אֵלּוּ כִּשְׁלָמִים וְהֵן עַצְמָן כִּשְׁלָמִים לְכָל דָּבָר. וְכֵן וְלַד הַתּוֹדָה וּוְלַד תְּמוּרָתָהּ הֲרֵי אֵלּוּ יִקָּרְבוּ כְּתוֹדָה אֶלָּא שֶׁאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם שֶׁאֵין מְבִיאִין לֶחֶם אֶלָּא עִם הַתּוֹדָה עַצְמָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ז יב)</small> \"עַל זֶבַח הַתּוֹדָה\" עָלָיו וְלֹא עַל וְלָדָהּ וְלֹא עַל תְּמוּרָתָהּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בַּוְּלָדוֹת עַצְמָן אֲבָל וַלְדֵי וְלָדוֹת אֵינָן קְרֵבִין. שֶׁמִּתּוֹךְ מַעֲשָׂיו נִכָּר שֶׁהוּא מַשְׁהֶה אוֹתָן לְגַדֵּל מֵהֶן עֲדָרִים עֲדָרִים וּלְפִיכָךְ קוֹנְסִין אוֹתוֹ וְלֹא יַקְרִיבֵם: ",
+            "וְלַד הַחַטָּאת יָמוּת וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר וְלַד תְּמוּרָתָהּ: ",
+            "הַשּׁוֹחֵט אֶת הַחַטָּאת וּמָצָא בָּהּ בֶּן אַרְבָּעָה חַי הֲרֵי זוֹ נֶאֱכֶלֶת כִּבְשַׂר הַחַטָּאת. שֶׁוַּלְדֵי הַקָּדָשִׁים בִּמְעֵי אִמָּן הֵם קְדוֹשִׁים: ",
+            "וְלַד תְּמוּרַת הָאָשָׁם וּוְלַד וְלָדָהּ עַד סוֹף הָעוֹלָם יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶם מוּם וְיִמָּכְרוּ וְיִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לִנְדָבָה. וְאִם יָלְדָה זָכָר אַחַר שֶׁהִקְרִיב אֲשָׁמוֹ הַוָּלָד עַצְמוֹ יִקָּרֵב עוֹלָה. הִפְרִישׁ נְקֵבָה לַאֲשָׁמוֹ וְיָלְדָה תִּרְעֶה הִיא וּבְנָהּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיִמָּכְרוּ וְיָבִיא בִּדְמֵי שְׁנֵיהֶם אֲשָׁמוֹ. וְאִם כְּבָר הִקְרִיב אֲשָׁמוֹ יִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לִנְדָבָה: ",
+            "וְלַד תְּמוּרַת הָעוֹלָה וּוְלַד וְלָדָהּ עַד סוֹף הָעוֹלָם הֲרֵי אֵלּוּ כְּעוֹלָה וְהֵן עַצְמָן יִקָּרְבוּ עוֹלָה. הִפְרִישׁ נְקֵבָה לְעוֹלָתוֹ וְיָלְדָה אַף עַל פִּי שֶׁיָּלְדָה זָכָר יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם וְיָבִיא בְּדָמָיו עוֹלָה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין יִפְּלוּ לִנְדָבָה הוּא שֶׁיִּתֵּן הַמָּעוֹת בַּשּׁוֹפָרוֹת שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁקָלִים כַּמָּה הֵם. וּבֵית דִּין מַקְרִיבִין בְּאוֹתָן הַמָּעוֹת עוֹלוֹת נְדָבָה וְנִסְכֵּיהֶם מִשֶּׁל צִבּוּר וְאֵינָן טְעוּנוֹת סְמִיכָה. אֲבָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הוּא עַצְמוֹ יִקְרַב עוֹלָה אוֹ יָבִיא בְּדָמָיו עוֹלָה. הֲרֵי זוֹ טְעוּנָה סְמִיכָה וּנְסָכֶיהָ מִשֶּׁלּוֹ: ",
+            "וְלַד הַמַּעֲשֵׂר. [וּוְלַד] תְּמוּרַת הַמַּעֲשֵׂר. וְלַד תְּמוּרַת הַבְּכוֹר וּוַלְדֵי וַלְדוֹתֵיהֶן עַד סוֹף הָעוֹלָם. הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִקָּרְבוּ אֶלָּא יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיֵאָכְלוּ כִּבְכוֹר וּכְמַעֲשֵׂר שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם. וַלְדוֹת תְּמוּרַת הַבְּכוֹר לְכֹהֵן. וַלְדוֹת מַעֲשֵׂר וּתְמוּרָתוֹ לִבְעָלָיו: ",
+            "וְלַד תְּמוּרַת הַפֶּסַח כִּתְמוּרַת הַפֶּסַח. אִם הָיְתָה אִמּוֹ קְרֵבָה שְׁלָמִים וְלָדָהּ יִקָּרֵב שְׁלָמִים וְאִם הָיָה דִּינָהּ שֶׁתִּמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ שְׁלָמִים אַף וְלָדָהּ נִמְכָּר וְיָבִיא בְּדָמָיו שְׁלָמִים. הִפְרִישׁ נְקֵבָה לְפִסְחוֹ וְיָלְדָה. אוֹ שֶׁהִפְרִישָׁהּ מְעֻבֶּרֶת. הִיא וּוְלָדָהּ יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן פֶּסַח. וְאִם נִשְׁאֲרָה נְקֵבָה זוֹ עַד אַחַר הַפֶּסַח אוֹ שֶׁיָּלְדָה אַחַר הַפֶּסַח. תִּרְעֶה הִיא וּוְלָדָהּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן שְׁלָמִים: ",
+            "וַלְדוֹת הַקָּדָשִׁים שֶׁיָּצְאוּ דֶּרֶךְ דֹּפֶן. אוֹ שֶׁיָּלְדוּ טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס וְכִלְאַיִם וּטְרֵפָה. הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן קָרְבָּן הָרָאוּי לְהָבִיא בִּדְמֵי וָלָד שֶׁל זוֹ: ",
+            "וְלַד בַּעֲלַת מוּם הֲרֵי הוּא כִּוְלַד הַתְּמִימָה לְכָל דָּבָר וְיִקָּרֵב כָּרָאוּי לוֹ: ",
+            "קָדָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ נֵפֶל אוֹ שִׁלְיָא יִקָּבְרוּ וַהֲרֵי הֵם אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה: ",
+            "הַמְשַׁנֶּה אֶת הַקָּדָשִׁים מִקְּדֻשָּׁה לִקְדֻשָּׁה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר בִּבְכוֹר <small>(ויקרא כז כו)</small> \"לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ\" שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנּוּ עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַקָּדָשִׁים שֶׁאֵין מְשַׁנִּין אוֹתָן מִקְּדֻשָּׁה לִקְדֻשָּׁה אֶחָד קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאֶחָד קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. כֵּיצַד. אִם הִקְדִּישׁ לְבֶדֶק הַהֵיכָל לֹא יְשַׁנֶּה לְבֶדֶק הַמִּזְבֵּחַ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה: ",
+            "כֵּיצַד מַעֲרִימִין עַל הַבְּכוֹר לְהַקְדִּישׁוֹ לַמִּזְבֵּחַ הֶקְדֵּשׁ אַחֵר. מַקְדִּישׁוֹ בַּבֶּטֶן קֹדֶם שֶׁיִּוָּלֵד שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז כו)</small> \"אֲשֶׁר יְבֻכַּר לַה'\" <small>(ויקרא כז כו)</small> \"לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אוֹתוֹ\". מִשֶּׁיְּבֻכַּר אִי אַתָּה מַקְדִּישׁוֹ אֲבָל אַתָּה מַקְדִּישׁוֹ בַּבֶּטֶן. לְפִיכָךְ יֵשׁ לוֹ לוֹמַר מַה שֶּׁבְּמֵעֶיהָ שֶׁל מַבְכֶּרֶת זוֹ אִם הוּא זָכָר הֲרֵי זוֹ עוֹלָה. אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר זִבְחֵי שְׁלָמִים שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְקִיעַ אוֹתוֹ מִקְּדֻשָּׁתוֹ כְּדֵי לֵהָנוֹת בּוֹ. וְאִם אָמַר עִם יְצִיאַת רֹב רֹאשׁוֹ יִהְיֶה עוֹלָה הֲרֵי זֶה בְּכוֹר וְאֵינוֹ עוֹלָה: ",
+            "וְאֵין מַעֲרִימִין עַל בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ לְהַקְדִּישׁ עֻבָּרָהּ קְדֻשָּׁה אַחֶרֶת אֶלָּא הֲרֵי הוּא כִּקְדֻשַּׁת אִמּוֹ. שֶׁוַּלְדוֹת הַקָּדָשִׁים מִמְּעֵי אִמָּם הֵם קְדוֹשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וַהֲרֵי כָּל עֻבָּר מֵהֶן כִּקְדֻשַּׁת אִמּוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁנּוֹתוֹ בַּבֶּטֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה בִּבְכוֹר שֶׁהַבְּכוֹר בִּיצִיאָתוֹ הוּא שֶׁמִּתְקַדֵּשׁ. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל חֻקֵּי הַתּוֹרָה גְּזֵרוֹת הֵם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּסוֹף מְעִילָה. רָאוּי לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶן וְכָל מַה שֶּׁאַתָּה יָכוֹל לִתֵּן לוֹ טַעַם תֵּן לוֹ טַעַם. הֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הֵבִין רֹב הַטְּעָמִים שֶׁל כָּל חֻקֵּי הַתּוֹרָה. יֵרָאֶה לִי שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב <small>(ויקרא כז י)</small> <small>(ויקרא כז ל)</small> \"וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ\". כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר <small>(ויקרא כז טו)</small> \"וְאִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת בֵּיתוֹ וְיָסַף חֲמִישִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו\". יָרְדָה תּוֹרָה לְסוֹף מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם וּקְצָת יִצְרוֹ הָרַע. שֶׁטֶּבַע שֶׁל אָדָם נוֹטֶה לְהַרְבּוֹת קִנְיָנוֹ וְלָחוּס עַל מָמוֹנוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁנָּדַר וְהִקְדִּישׁ אֶפְשָׁר שֶׁחָזַר בּוֹ וְנִחַם וְיִפְדֶּה בְּפָחוֹת מִשָּׁוְיוֹ אָמְרָה תּוֹרָה אִם פָּדָה לְעַצְמוֹ יוֹסִיף חֹמֶשׁ. וְכֵן אִם הִקְדִּישׁ בְּהֵמָה קְדֻשַּׁת הַגּוּף שֶׁמָּא יַחְזֹר בּוֹ וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְדּוֹתָהּ יַחְלִיפֶנָּה בִּפְחוּתָה מִמֶּנָּה. וְאִם תִּתֵּן לוֹ רְשׁוּת לְהַחְלִיף הָרַע בְּיָפֶה יַחְלִיף הַיָּפֶה בְּרַע וְיֹאמַר טוֹב הוּא. לְפִיכָךְ סָתַם הַכָּתוּב בְּפָנָיו שֶׁלֹּא יַחְלִיף. וּקְנָסוֹ אִם הֶחְלִיף וְאָמַר וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים כְּדֵי לָכֹף אֶת יִצְרוֹ וּלְתַקֵּן דֵּעוֹתָיו. וְרֹב דִּינֵי הַתּוֹרָה אֵינָן אֶלָּא עֵצוֹת מֵרָחוֹק מִגְּדוֹל הָעֵצָה לְתַקֵּן הַדֵּעוֹת וּלְיַשֵּׁר כָּל הַמַּעֲשִׂים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר <small>(משלי כב כ)</small> \"הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִישִׁים בְּמֹעֵצוֹת וָדָעַת\". לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשלְחֶיךָ:  "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e214ce54026850181892b2622d36c4eb751f7fd2
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json	
@@ -0,0 +1,81 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Substitution",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תמורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "כל הממיר לוקה על כל בהמה ובהמה שימיר שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו ואף על פי שלא עשה מעשה מפי השמועה למדו שכל מצות לא תעשה שאין בה מעשה אין לוקין עליה חוץ מנשבע וממיר ומקלל את חבירו בשם שלשה לאוין אלו אי אפשר שיהיה בהן מעשה כלל ולוקין עליהן ולמה לוקין על התמורה והרי לאו שבה ניתק לעשה שנאמר ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש מפני שיש בה עשה ושני לאוין ועוד שאין לאו שבה שוה לעשה שהצבור והשותפין אין עושין תמורה אם המירו אף על פי שהן מוזהרין שלא ימירו נמצאת אומר שהיחיד שהמיר הרי התמורה קדש ואפילו המיר בשבת לוקה ארבעים ואחד מן השותפין שהמיר או מי שהמיר בקרבן מקרבנות הצבור הואיל ויש לו בהן שותפות הרי זה לוקה ואין התמורה קודש:",
+            "אחד הממיר בזדון או שהמיר בשגגה הרי זה עושה תמורה ולוקה כיצד המתכוין לומר הרי זו תמורת עולה שיש לי ואמר הרי זו תמורת שלמים שיש לי הרי זו תמורה ולוקה אבל אם דימה שמותר להמיר והמיר או שאמר אכנס לבית זה ואמיר מדעתי ונכנס ושכח והמיר שלא מדעתו הרי זו תמורה ואינו לוקה עליה:",
+            "אין אדם ממיר בהמתו בקרבן שאינו שלו ואם אמר בעל הקרבן כל הרוצה להמיר בבהמתי יבוא וימיר הרי זה ממיר בה המיר קרבנו בבהמה שאינה שלו אינה תמורה שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו:",
+            "המתכפר הוא שעושה תמורה אבל לא המקדיש כיצד הקדיש בהמה שיתכפר בה חבירו כגון שהקדיש קרבנות נזיר שיתכפר בהם פלוני הנזיר אותו הנזיר הוא שעושה בהן תמורה אבל לא זה שהקדיש לפי שאינן שלו:",
+            "היורש ממיר הניח בהמה לשני בניו ומת הרי זו קריבה ואין ממירין בה שהרי הם בה שותפין והשותפין אין עושין תמורה כמו שביארנו:",
+            "אין קדשי נכרים עושין תמורה מן התורה אבל מדברי סופרים שהנכרי שהמיר הרי זו תמורה הקדיש הנכרי בהמה שיתכפר בה ישראל והמיר בה הנכרי הרי זו ספק תמורה:",
+            "אחד אנשים ואחד נשים אם המירו עושין תמורה:",
+            "קטן שהגיע לעונת נדרים שהמיר אע\"פ שאינו לוקה יש בו ספק אם עושה תמורה או אינו עושה תמורה:",
+            "אין הכהנים ממירין בחטאת ובאשם שאף על פי שהם שלהם אינן זוכין בהן מחיים שאין להם בבשר עד שיזרק הדם ואין הכהנים ממירין בבכורה שאע\"פ שהוא זוכה בו מחיים אינו זוכה בו מתחילה שהרי תחילתו בבית ישראל הוא אבל הבעלים שהמירו בבכור כל זמן שהוא בביתם עושים תמורה וכן כהן שהמיר בבכור שנולד לו לא בבכור שלקח מישראל הרי זו תמורה:",
+            "אילו של כהן גדול עושה תמורה אבל פרו אינו עושה תמורה אף על פי שהוא משלו הואיל ואחיו הכהנים מתכפרין בו הרי הם בו כשותפין:",
+            "העופות והמנחות אינן עושין תמורה שלא נאמר אלא בהמה:",
+            "קרבנות בדק הבית אין עושין אותו תמורה שנאמר במעשר לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו והלא המעשר בכלל כל הקדשים היה ולמה יצא ללמד על הכלל מה מעשר קרבן יחיד יצאו קרבנות צבור וכן השותפין מה מעשר קרבן מזבח יצאו קדשי בדק הבית מה מעשר בהמה הוקש למעשר דגן שאין חייבין בו אלא ישראל ולא נכרים יצאו קרבנות נכרים שאין עושין תמורה כמו שביארנו:",
+            "המקדיש בעלת מום קבוע אינה עושה תמורה מפני שלא נתקדש גופה קידוש גמור ואינה אלא קדושת דמים אבל המקדיש בעלת מום עובר או שהקדיש תמימה ואחר כך נולד לה מום קבוע הרי זו עושה תמורה:",
+            "אחד הממיר תמים בבעל מום או בעל מום בתמים או שהמיר בקר בצאן או צאן בבקר או כבשים בעזים או עזים בכבשים או נקבות בזכרים או זכרים בנקבות או שהמיר אחד במאה או מאה באחד בין בבת אחת בין בזו אחר זו הרי זו תמורה ולוקה כמניין הבהמות שהמיר:",
+            "אין התמורה עושה תמורה ולא ולד בהמות ההקדש עושה תמורה שנאמר והיה הוא ותמורתו הוא ולא ולדו ותמורתו ולא תמורת תמורתו אבל הממיר בבהמה וחזר והמיר בה וחזר והמיר אפילו אלף כולן תמורה ולוקה על כל אחד ואחד כמו שביארנו:",
+            "אין ממירין איברים או עוברים בשלימים ולא שלימים בהן כיצד האומר רגלה של בהמה זו או ידה תחת עולה זו או שאמר עובר בהמה זו תחת עולה זו אינה תמורה וכן האומר בהמה זו תחת ידה או רגלה של עולה זו או שאמר בהמה זו תחת עוברה של חטאת זו אינה תמורה:",
+            "הממיר בכלאים או בטריפה ויוצא דופן או בטומטום ואנדרוגינוס אין הקדושה חלה עליהן והרי זה כמי שהמיר בגמל או בחמור לפי שאין במינן קרבן ולפיכך אינו לוקה מה בין אלו לבעל מום בעל מום יש במינן קרבן אלו אין במינם קרבן:",
+            "הרובע והנרבע הרי הם כבעל מום ועושין תמורה וכן כל כיוצא בהן:",
+            "בהמה שחצייה קדש וחצייה חול לא עושה תמורה ולא נעשית תמורה:",
+            "כל החטאות שדינן שימותו אינן עושין תמורה וכל חטאת שדינה שתרעה עד שיפול בה מום ותמכר עושה תמורה:",
+            "המפריש נקבה לפסחו או לעולתו או לאשמו עושה תמורה אע\"פ שאינן ראויין ליקרב הואיל וירדו לקדושת דמים והרי הם תמימים ירדו לקדושת הגוף אבל המפריש שעיר לחטאתו ונשיא שהפריש שעירה לחטאתו וכהן גדול שהפריש פרה לחטאתו אינן עושין תמורה שכל המשנה בחטאות לא נתקדשה כלל ואפילו קדושת דמים כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין:"
+        ],
+        [
+            "התמורה הוא שיאמר בעל הקרבן על בהמת חולין שיש לו הרי זו תחת זו או הרי זו חליפת זו ואין צריך לומר אם אמר הרי זו תחת חטאת זו או תחת עולה זו שהיא תמורה וכן אם אמר הרי זו תחת חטאת שיש לי בתוך הבית או תחת עולה שיש לי במקום פלוני הרי זו תמורה והוא שיש לו אבל אם אמר על בהמת חולין הרי זו תחת עולה או הרי זו תחת חטאת לא אמר כלום וכן אם אמר הרי זו מחוללת על זו אינה תמורה:",
+            "היו לפניו שתי בהמות אחת חולין ואחת הקדש שנפל בה מום הניח ידו על בהמת חולין ואמר הרי זו תחת זו הרי זו תמורה ולוקה הניח ידו על בהמת הקדש ואמר הרי זו תחת זו הרי זה חיללה על בהמת החולין ואין זו תמורה אלא כפודה בעלת מום בזו הבהמה:",
+            "היו לפניו שלש בהמות קדשי מזבח ואחת מהן בעלת מום שהרי היא עומדת לפדיון ושלש בהמות תמימות חולין ואמר הרי אלו תחת אלו הרי שתים מן החולין תחת שתים התמימות תמורתן תמורה ולוקה עליהם שתים והבהמה השלישית היא תחת בעלת מום שנתחללה עליה ולחללה נתכוון ולא להמיר בה שכיון שיש לפניו דרך איסור והיא התמורה ודרך היתר והוא החילול חזקה היא שאין אדם מניח ההיתר ועושה האיסור ולפיכך אינו לוקה שלש מלקיות וכן אם אמר עשר בהמות אלו תחת עשר בהמות אלו ואחת מהן בעלת מום אינו לוקה אלא תשע מלקיות שהבהמה העשירית לחללה נתכוון ולא להמיר בה שאף על פי שהוחזק זה במלקיות הרבה הואיל ויש שם דרך היתר אינו מניח דבר ההיתר ועושה האיסור שתי בהמות של הקדש ואחת מהן בעלת מום ושתי בהמות של חולין ואחת מהן בעלת מום ואמר הרי אלו תחת אלו הרי התמימה תמורת התמימה ולוקה אחת ובעלת המום מחוללת על בעלת המום שאינו מניח ההיתר ועושה האיסור:",
+            "האומר הרי זו תמורת עולה ושלמים דבריו קיימים ותמכר ויביא בחצי דמיה תמורת עולה ובחצי דמיה תמורת שלמים אמר הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים אם נתכוון לכך מתחילה דבריו קיימים ואם לא נתכוון בתחילה אלא לתמורת עולה וחזר ואמר תמורת שלמים אע\"פ שחזר בתוך כדי דבור אין תופשין אלא לשון ראשון והרי היא תמורת עולה בלבד:"
+        ],
+        [
+            "כיצד דין התמורות ליקרב תמורת העולה תקרב עולה ואם היתה תמורתה נקבה או בעלת מום תרעה הנקבה עד שיפול בה מום ותמכר ויביא בדמיה עולה תמורת החטאת תמות כמו שביארנו בפסולי המוקדשין תמורת האשם תרעה עד שיפול בה מום ויפלו דמיה לנדבה תמורת השלמים כשלמים לכל דבר טעונה סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק תמורת התודה כתודה אלא שאינה טעונה לחם כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין תמורת הפסח אם המיר בה קודם חצות יום ארבעה עשר אין תמורתו קריבה אלא תרעה עד שיפול בה מום ויביא בדמיה שלמים ואם המיר בה אחר חצות הרי התמורה עצמה תקרב שלמים תמורת הבכור והמעשר אינם קריבין לעולם שנאמר בבכור לה' הוא מפי השמועה למדו הוא קרב ואין תמורתו קריבה ודין המעשר בבכור תמורתן תרעה עד שיפול בה מום ותאכל:",
+            "תמורת הבכור לכהנים ותמורת המעשר לבעלים וכשם שאין פודין בכור ומעשר שנפל בהן מום כמו שביארנו בהלכות איסורי מזבח כך אין פודים תמורתן:",
+            "בהמה שהקדישה חצייה עולה וחצייה שלמים תמורתה כמוה וכן כל בהמת הקדש שאינה קריבה מפני תחילת הקדשה הרי תמורתה כמוה אמר חצי בהמה זו תמורה וחציה עולה הרי זו תקרב עולה חציה עולה וחציה מעשר תקרב עולה חציה תמורה וחציה מעשר הרי זו ספק ואינה קריבה:",
+            "המקדיש בעלת מום עובר ואין צריך לומר תמימה ואח\"כ נולד בה מום קבוע ונפדית והמיר בה אחר שנפדית הרי זו תמורה ואינה קריבה ואינה נפדית אלא מניחה עד שתמות אינה קריבה מפני שבאה מכח קדושה דחויה ואינה נפדית שאין בכח קדושתה לתפוש פדיונה:",
+            "כל התמורות שהיו בעלי מומין קבועין מתחילתן הרי אלו יפדו ואינן יוצאין לחולין לכל דבר כדי שיהיו מותרין בגיזה ועבודה אחר פדיונן שהקדושה חלה בתמורה על בעלת מום קבוע שנאמר או רע בטוב ורע האמור כאן הוא בעל מום וכיוצא בו שאינו ראוי לקרבן ואף על פי כן כתוב בו יהיה קודש:",
+            "עולה שנתערבה בזבחים והמיר באחת מן התערובות הרי זה מביא בהמה אחרת ואומר אם תמורת עולה היא זו הרי בהמה זו שלמים ואם תמורת שלמים היא זו הרי בהמה זו עולה ונמצא הבהמה שהביא עם התמורה כעולה ושלמים שנתערבו זה בזה חזר והמיר באחת משתיהן ואין ידוע באי זו מהן המיר מביא זבח אחר מתוך ביתו ואומר על התמורה השנייה אם תמורת תמורה היא זו הרי זו שהביא חולין ואם תמורת עולה או שלמים היא הרי זה שהביא עולה או שלמים והרי זה שהביא עם התמורה השנייה כזבח ותמורה שנתערבו זה בזה וכבר ביארנו דין התערובות בהלכות פסולי המוקדשין:",
+            "שלמים שנתערבו בבכור או במעשר והמיר באחד מהן הרי זה לא יקרב אלא ירעה עד שיפול בו מום ויפדה ויאכל כבכור או כמעשר כמו שביארנו:"
+        ],
+        [
+            "כיצד דין ולדות הקדשים ולד שלמים ולד תמורת שלמים הרי אלו כשלמים והן עצמן כשלמים לכל דבר וכן ולד התודה ולד תמורה הרי אלו יקרבו כתודה אלא שאינן טעונין לחם שאין מביאין לחם אלא עם התודה עצמה שנאמר על זבח התודה עליו ולא על ולדה ולא על תמורתה כמו שביארנו במה דברים אמורים בולדות עצמן אבל ולדי ולדות אינן קריבין שמתוך מעשיו ניכר שהוא משהה אותן לגדל מהן עדרים עדרים ולפיכך קונסין אותו ולא יקריבם:",
+            "ולד החטאת ימות ואין צריך לומר ולד תמורתה:",
+            "השוחט את החטאת ומצא בה בן ארבעה חי הרי זו נאכלת כבשר החטאת שולדי הקדשים במעי אמן הם קדושים:",
+            "ולד תמורת האשם וולד ולדה עד סוף העולם ירעו עד שיפול בהם מום וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה ואם ילדה זכר אחר שהקריב אשמו הולד עצמו יקרב עולה הפריש נקבה לאשמו וילדה תרעה היא ובנה עד שיפול בהן מום וימכרו ויביא בדמי שניהם אשמו ואם כבר הקריב אשמו יפלו דמיהן לנדבה:",
+            "",
+            "ולד המעשר [וולד] תמורת המעשר ולד תמורת הבכור וולדי ולדותיהן עד סוף העולם הרי אלו לא יקרבו אלא ירעו עד שיפול בהן מום ויאכלו כבכור וכמעשר שנפל בהן מום ולדות תמורת הבכור לכהן ולדות מעשר ותמורתו לבעליו:",
+            "ולד תמורת הפסח כתמורת הפסח אם היתה אמו קריבה שלמים ולדה יקרב שלמים ואם היה דינה שתמכר ויביא בדמיה שלמים אף ולדה נמכר ויביא בדמיו שלמים הפריש נקבה לפסחו וילדה או שהפרישה מעוברת היא וולדה ירעו עד שיפול בהן מום ויביא בדמיהן פסח ואם נשארה נקבה זו עד אחר הפסח או שילדה אחר הפסח תרעה היא וולדה עד שיפול בהן מום ויביא בדמיהן שלמים:",
+            "ולדות הקדשים שיצאו דרך דופן או שילדו טומטום ואנדרוגינוס וכלאים וטריפה הרי אלו יפדו ויביא בדמיהן קרבן הראוי להביא בדמי ולד של זו:",
+            "ולד בעלת מום הרי הוא כולד התמימה לכל דבר ויקרב כראוי לו:",
+            "קדשים שהפילו נפל או שלייא יקברו והרי הם אסורים בהנאה:",
+            "המשנה את הקדשים מקדושה לקדושה עובר בלא תעשה שנאמר בבכור לא יקדיש איש אותו שלא יעשנו עולה או שלמים והוא הדין לשאר הקדשים שאין משנין אותן מקדושה לקדושה אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית כיצד אם הקדיש לבדק ההיכל לא ישנה לבדק המזבח וכן כל כיוצא בזה ואין לוקין על לאו זה:",
+            "כיצד מערימין על הבכור להקדישו למזבח הקדש אחר מקדישו בבטן קודם שיולד שנאמר אשר יבוכר לה' לא יקדיש איש אותו משיבוכר אי אתה מקדישו אבל אתה מקדישו בבטן לפיכך יש לו לומר מה שבמעיה של מבכרת זו אם הוא זכר הרי זו עולה אבל אינו יכול לומר זבחי שלמים שאינו יכול להפקיע אותו מקדושתו כדי ליהנות בו ואם אמר עם יציאת רוב ראשו יהיה עולה הרי זה בכור ואינו עולה:",
+            "ואין מערימין על בהמת הקדש להקדיש עוברה קדושה אחרת אלא הרי הוא כקדושת אמו שולדות הקדשים ממעי אמם הם קדושים כמו שביארנו והרי כל עובר מהן כקדושת אמו ואינו יכול לשנותו בבטן כדרך שעשה בבכור שהבכור ביציאתו הוא שמתקדש אף על פי שכל חוקי התורה גזירות הם כמו שביארנו בסוף מעילה ראוי להתבונן בהן וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם תן לו טעם הרי אמרו חכמים הראשונים שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה יראה לי שזה שאמר הכתוב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש כענין שאמר ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך עליו ירדה תורה לסוף מחשבת האדם וקצת יצרו הרע שטבע של אדם נוטה להרבות קניינו ולחוס על ממונו ואע\"פ שנדר והקדיש אפשר שחזר בו וניחם ויפדה בפחות משוויו אמרה תורה אם פדה לעצמו יוסיף חומש וכן אם הקדיש בהמה קדושת הגוף שמא יחזור בו וכיון שאינו יכול לפדותה יחליפנה בפחותה ממנה ואם תתן לו רשות להחליף הרע ביפה יחליף היפה ברע ויאמר טוב הוא לפיכך סתם הכתוב בפניו שלא יחליף וקנסו אם החליף ואמר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש וכל אלו הדברים כדי לכוף את יצרו ולתקן דעותיו ורוב דיני התורה אינן אלא עצות מרחוק מגדול העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים וכן הוא אומר הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת להודיעך קושט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחך:סליקו להו הלכות תמורה בס\"ד:",
+            "ספר תשיעי והוא ספר הקרבנות הלכותיו ששה ופרקיו חמשה וארבעים:ואלו הן:הלכות קרבן פסח עשרה פרקים הלכות חגיגה שלשה פרקים הלכות בכורות שמונה פרקים הלכות שגגות חמשה עשר פרקים הלכות מחוסרי כפרה חמשה פרקים הלכות תמורה ארבעה פרקים:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..9eac8244e62a43cf66a0a7f59637115ffdcc9074
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Korbanot/Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,82 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Substitution",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Substitution",
+    "text": [
+        [
+            "כָּל הַמֵּמִיר לוֹקֶה עַל כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה שֶׁיָּמִיר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז י)</small> \"לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ\" וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁכָּל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁאֵין בָּהּ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ חוּץ מִנִּשְׁבָּע וּמֵמִיר וּמְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ בְּשֵׁם. שְׁלֹשָׁה לָאוִין אֵלּוּ אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן מַעֲשֶׂה כְּלָל וְלוֹקִין עֲלֵיהֶן. וְלָמָּה לוֹקִין עַל הַתְּמוּרָה וַהֲרֵי לָאו שֶׁבָּהּ נִתָּק לַעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז לג)</small> \"וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ\". מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשֵׂה וּשְׁנֵי לָאוִין. וְעוֹד שֶׁאֵין לָאו שֶׁבָּהּ שָׁוֶה לַעֲשֵׂה. שֶׁהַצִּבּוּר וְהַשֻּׁתָּפִין אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה אִם הֵמִירוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻזְהָרִין שֶׁלֹּא יָמִירוּ. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַיָּחִיד שֶׁהֵמִיר הֲרֵי הַתְּמוּרָה קֹדֶשׁ. וַאֲפִלּוּ הֵמִיר בְּשַׁבָּת לוֹקֶה אַרְבָּעִים. וְאֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁהֵמִיר. אוֹ מִי שֶׁהֵמִיר בְּקָרְבָּן מִקָּרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר. הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ בָּהֶן שֻׁתָּפוּת הֲרֵי זֶה לוֹקֶה וְאֵין הַתְּמוּרָה קֹדֶשׁ: ",
+            "אֶחָד הַמֵּמִיר בְּזָדוֹן אוֹ שֶׁהֵמִיר בִּשְׁגָגָה הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה תְּמוּרָה וְלוֹקֶה. כֵּיצַד. הַמִּתְכַּוִּן לוֹמַר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי וְאָמַר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת שְׁלָמִים שֶׁיֵּשׁ לִי. הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְלוֹקֶה. אֲבָל אִם דִּמָּה שֶׁמֻּתָּר לְהָמִיר וְהֵמִיר אוֹ שֶׁאָמַר אֶכָּנֵס לְבַיִת זֶה וְאָמִיר מִדַּעְתִּי וְנִכְנַס וְשָׁכַח וְהֵמִיר שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְאֵינוֹ לוֹקֶה עָלֶיהָ: ",
+            "אֵין אָדָם מֵמִיר בְּהֶמְתּוֹ בְּקָרְבָּן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְאִם אָמַר בַּעַל הַקָּרְבָּן כָּל הָרוֹצֶה לְהָמִיר בִּבְהֶמְתִּי יָבוֹא וְיָמִיר הֲרֵי זֶה מֵמִיר בָּהּ. הֵמִיר קָרְבָּנוֹ בִּבְהֵמָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ אֵינָהּ תְּמוּרָה שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ: ",
+            "הַמִּתְכַּפֵּר הוּא שֶׁעוֹשֶׂה תְּמוּרָה אֲבָל לֹא הַמַּקְדִּישׁ. כֵּיצַד. הִקְדִּישׁ בְּהֵמָה שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהּ חֲבֵרוֹ כְּגוֹן שֶׁהִקְדִּישׁ קָרְבְּנוֹת נָזִיר שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהֶם פְּלוֹנִי הַנָּזִיר. אוֹתוֹ הַנָּזִיר הוּא שֶׁעוֹשֶׂה בָּהֶן תְּמוּרָה אֲבָל לֹא זֶה שֶׁהִקְדִּישׁ לְפִי שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ: ",
+            "הַיּוֹרֵשׁ מֵמִיר. הִנִּיחַ בְּהֵמָה לִשְׁנֵי בָּנָיו וּמֵת הֲרֵי זוֹ קְרֵבָה וְאֵין מְמִירִין בָּהּ שֶׁהֲרֵי הֵם בָּהּ שֻׁתָּפִין וְהַשֻּׁתָּפִין אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ",
+            "אֵין קָדְשֵׁי נָכְרִים עוֹשִׂין תְּמוּרָה מִן הַתּוֹרָה אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהַנָּכְרִי שֶׁהֵמִיר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה. הִקְדִּישׁ הַנָּכְרִי בְּהֵמָה שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהּ יִשְׂרָאֵל וְהֵמִיר בָּהּ הַנָּכְרִי הֲרֵי זוֹ סְפֵק תְּמוּרָה: ",
+            "אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים אִם הֵמִירוּ עוֹשִׂין תְּמוּרָה: ",
+            "קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים שֶׁהֵמִיר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה יֵשׁ בּוֹ סָפֵק אִם עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה: ",
+            "אֵין הַכֹּהֲנִים מְמִירִין בְּחַטָּאת וּבְאָשָׁם שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵם שֶׁלָּהֶם אֵינָן זוֹכִין בָּהֶן מֵחַיִּים שֶׁאֵין לָהֶם בַּבָּשָׂר עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם. וְאֵין הַכֹּהֲנִים מְמִירִין בִּבְכוֹר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא זוֹכֶה בּוֹ מֵחַיִּים אֵינוֹ זוֹכֶה בּוֹ מִתְּחִלָּה שֶׁהֲרֵי תְּחִלָּתוֹ בְּבֵית יִשְׂרָאֵל הוּא. אֲבָל הַבְּעָלִים שֶׁהֵמִירוּ בִּבְכוֹר כָּל זְמַן שֶׁהוּא בְּבֵיתָם עוֹשִׂים תְּמוּרָה. וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהֵמִיר בִּבְכוֹר שֶׁנּוֹלַד לוֹ לֹא בִּבְכוֹר שֶׁלָּקַח מִיִּשְׂרָאֵל הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה: ",
+            "אֵילוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אֲבָל פָּרוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִשֶּׁלּוֹ הוֹאִיל וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים מִתְכַּפְּרִין בּוֹ הֲרֵי הֵם בּוֹ כְּשֻׁתָּפִין: ",
+            "הָעוֹפוֹת וְהַמְּנָחוֹת אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא <small>(ויקרא כז י)</small> \"בְּהֵמָה\": ",
+            "קָרְבְּנוֹת בֶּדֶק הַבַּיִת אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַעֲשֵׂר <small>(ויקרא כז לג)</small> \"לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ\" וַהֲלֹא הַמַּעֲשֵׂר בִּכְלַל כָּל הַקָּדָשִׁים הָיָה וְלָמָּה יָצָא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל מָה מַעֲשֵׂר קָרְבַּן יָחִיד יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת צִבּוּר וְכֵן הַשֻּׁתָּפִין מָה מַעֲשֵׂר קָרְבַּן מִזְבֵּחַ יָצְאוּ קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת מָה מַעֲשַׂר בְּהֵמָה הֻקַּשׁ לְמַעֲשַׂר דָּגָן שֶׁאֵין חַיָּבִין בּוֹ אֶלָּא יִשְׂרָאֵל וְלֹא נָכְרִים יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת נָכְרִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ",
+            "הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם קָבוּעַ אֵינָהּ עוֹשָׂה תְּמוּרָה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְקַדֵּשׁ גּוּפָהּ קִדּוּשׁ גָּמוּר וְאֵינָהּ אֶלָּא קְדֻשַּׁת דָּמִים. אֲבָל הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם עוֹבֵר אוֹ שֶׁהִקְדִּישׁ תְּמִימָה וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לָהּ מוּם קָבוּעַ הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה תְּמוּרָה: ",
+            "אֶחָד הַמֵּמִיר תָּמִים בְּבַעַל מוּם אוֹ בַּעַל מוּם בְּתָמִים אוֹ שֶׁהֵמִיר בָּקָר בְּצֹאן אוֹ צֹאן בְּבָקָר. אוֹ כְּבָשִׂים בְּעִזִּים אוֹ עִזִּים בִּכְבָשִׂים אוֹ נְקֵבוֹת בִּזְכָרִים אוֹ זְכָרִים בִּנְקֵבוֹת. אוֹ שֶׁהֵמִיר אֶחָד בְּמֵאָה אוֹ מֵאָה בְּאֶחָד בֵּין בְּבַת אַחַת בֵּין בָּזוֹ אַחַר זוֹ. הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְלוֹקֶה כְּמִנְיַן הַבְּהֵמוֹת שֶׁהֵמִיר: ",
+            "אֵין הַתְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה וְלֹא וְלַד בְּהֵמוֹת הַהֶקְדֵּשׁ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז י)</small> <small>(ויקרא כז לג)</small> \"וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ\" הוּא וְלֹא וְלָדוֹ וּתְמוּרָתוֹ וְלֹא תְּמוּרַת תְּמוּרָתוֹ. אֲבָל הַמֵּמִיר בִּבְהֵמָה וְחָזַר וְהֵמִיר בָּהּ וְחָזַר וְהֵמִיר אֲפִלּוּ אֶלֶף כֻּלָּן תְּמוּרָה וְלוֹקֶה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:  ",
+            "אֵין מְמִירִין אֵיבָרִים אוֹ עֻבָּרִים בִּשְׁלֵמִים וְלֹא שְׁלֵמִים בָּהֶן. כֵּיצַד. הָאוֹמֵר רַגְלָהּ שֶׁל בְּהֵמָה זוֹ אוֹ יָדָהּ תַּחַת עוֹלָה זוֹ אוֹ שֶׁאָמַר עֻבַּר בְּהֵמָה זוֹ תַּחַת עוֹלָה זוֹ אֵינָהּ תְּמוּרָה. וְכֵן הָאוֹמֵר בְּהֵמָה זוֹ תַּחַת יָדָהּ אוֹ רַגְלָהּ שֶׁל עוֹלָה זוֹ אוֹ שֶׁאָמַר בְּהֵמָה זוֹ תַּחַת עֻבָּרָהּ שֶׁל חַטָּאת זוֹ אֵינָהּ תְּמוּרָה: ",
+            "הַמֵּמִיר בְּכִלְאַיִם אוֹ בִּטְרֵפָה וְיוֹצֵא דֹּפֶן אוֹ בְּטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס אֵין הַקְּדֻשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן וַהֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהֵמִיר בְּגָמָל אוֹ בַּחֲמוֹר לְפִי שֶׁאֵין בְּמִינָן קָרְבָּן וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ לוֹקֶה. מָה בֵּין אֵלּוּ לְבַעַל מוּם. בַּעַל מוּם יֵשׁ בְּמִינָן קָרְבָּן. אֵלּוּ אֵין בְּמִינָם קָרְבָּן: ",
+            "הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע הֲרֵי הֵם כְּבַעַל מוּם וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן: ",
+            "בְּהֵמָה שֶׁחֶצְיָהּ קֹדֶשׁ וְחֶצְיָהּ חֹל לֹא עוֹשָׂה תְּמוּרָה וְלֹא נַעֲשֵׂית תְּמוּרָה: ",
+            "כָּל הַחַטָּאוֹת שֶׁדִּינָן שֶׁיָּמוּתוּ אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה וְכָל חַטָּאת שֶׁדִּינָהּ שֶׁתִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְתִמָּכֵר עוֹשָׂה תְּמוּרָה: ",
+            "הַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְפִסְחוֹ אוֹ לְעוֹלָתוֹ אוֹ לַאֲשָׁמוֹ עוֹשָׂה תְּמוּרָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִקָּרֵב הוֹאִיל וְיָרְדוּ לִקְדֻשַּׁת דָּמִים וַהֲרֵי הֵם תְּמִימִים יָרְדוּ לִקְדֻשַּׁת הַגּוּף. אֲבָל הַמַּפְרִישׁ שָׂעִיר לְחַטָּאתוֹ וְנָשִׂיא שֶׁהִפְרִישׁ שְׂעִירָה לְחַטָּאתוֹ וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהִפְרִישׁ פָּרָה לְחַטָּאתוֹ. אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה שֶׁכָּל הַמְשַׁנֶּה בְּחַטָּאוֹת לֹא נִתְקַדְּשָׁה כְּלָל וַאֲפִלּוּ קְדֻשַּׁת דָּמִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין: "
+        ],
+        [
+            "הַתְמוּרָה הוּא שֶׁיֹּאמַר בַּעַל הַקָּרְבָּן עַל בֶּהֱמַת חֻלִּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ. אוֹ הֲרֵי זוֹ חֲלִיפַת זוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת חַטָּאת זוֹ אוֹ תַּחַת עוֹלָה זוֹ שֶׁהִיא תְּמוּרָה. וְכֵן אִם אָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת חַטָּאת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּתוֹךְ הַבַּיִת אוֹ תַּחַת עוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ. אֲבָל אִם אָמַר עַל בֶּהֱמַת חֻלִּין הֲרֵי זוֹ תַּחַת עוֹלָה אוֹ הֲרֵי זוֹ תַּחַת חַטָּאת לֹא אָמַר כְּלוּם. וְכֵן אִם אָמַר הֲרֵי זוֹ מְחֻלֶּלֶת עַל זוֹ אֵינָהּ תְּמוּרָה:\n",
+            "הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת אַחַת חֻלִּין וְאַחַת הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּפַל בָּהּ מוּם. הִנִּיחַ יָדוֹ עַל בֶּהֱמַת חֻלִּין וְאָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְלוֹקֶה. הִנִּיחַ יָדוֹ עַל בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ וְאָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ הֲרֵי זֶה חִלְּלָהּ עַל בֶּהֱמַת הַחֻלִּין וְאֵין זוֹ תְּמוּרָה אֶלָּא כְּפוֹדֶה בַּעֲלַת מוּם בְּזוֹ הַבְּהֵמָה:\n",
+            "הָיוּ לְפָנָיו שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאַחַת מֵהֶן בַּעֲלַת מוּם שֶׁהֲרֵי הִיא עוֹמֶדֶת לְפִדְיוֹן וְשָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת תְּמִימוֹת חֻלִּין וְאָמַר הֲרֵי אֵלּוּ תַּחַת אֵלּוּ. הֲרֵי שְׁתַּיִם מִן הַחֻלִּין תַּחַת שְׁתַּיִם הַתְּמִימוֹת תְּמוּרָתָן תְּמוּרָה וְלוֹקֶה עֲלֵיהֶם שְׁתַּיִם. וְהַבְּהֵמָה הַשְּׁלִישִׁית הִיא תַּחַת בַּעֲלַת מוּם שֶׁנִּתְחַלְּלָה עָלֶיהָ וּלְחַלְּלָהּ נִתְכַּוֵּן וְלֹא לְהָמִיר בָּהּ. שֶׁכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו דֶּרֶךְ אִסּוּר וְהִיא הַתְּמוּרָה וְדֶרֶךְ הֶתֵּר וְהוּא הַחִלּוּל חֲזָקָה הִיא שֶׁאֵין אָדָם מַנִּיחַ הַהֶתֵּר וְעוֹשֶׂה הָאִסּוּר וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ לוֹקֶה שָׁלֹשׁ מַלְקִיּוֹת. וְכֵן אִם אָמַר עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת אֵלּוּ תַּחַת עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת אֵלּוּ וְאַחַת מֵהֶן בַּעֲלַת מוּם אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא תֵּשַׁע מַלְקִיּוֹת שֶׁהַבְּהֵמָה הָעֲשִׂירִית לְחַלְּלָהּ נִתְכַּוֵּן וְלֹא לְהָמִיר בָּהּ. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֻחְזַק זֶה בְּמַלְקִיּוֹת הַרְבֵּה הוֹאִיל וְיֵשׁ שָׁם דֶּרֶךְ הֶתֵּר אֵינוֹ מַנִּיחַ דְּבַר הַהֶתֵּר וְעוֹשֶׂה הָאִסּוּר. שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ וְאַחַת מֵהֶן בַּעֲלַת מוּם וּשְׁתֵּי בְּהֵמוֹת שֶׁל חֻלִּין וְאַחַת מֵהֶן בַּעֲלַת מוּם וְאָמַר הֲרֵי אֵלּוּ תַּחַת אֵלּוּ הֲרֵי הַתְּמִימָה תְּמוּרַת הַתְּמִימָה וְלוֹקֶה אַחַת וּבַעֲלַת הַמּוּם מְחֻלֶּלֶת עַל בַּעֲלַת הַמּוּם שֶׁאֵינוֹ מֵנִיחַ הַהֶתֵּר וְעוֹשֶׂה הָאִסּוּר:\n",
+            "הָאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה וּשְׁלָמִים דְּבָרָיו קַיָּמִים וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בַּחֲצִי דָּמֶיהָ תְּמוּרַת עוֹלָה וּבַחֲצִי דָּמֶיהָ תְּמוּרַת שְׁלָמִים. אָמַר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה וּתְמוּרַת שְׁלָמִים אִם נִתְכַּוֵּן לְכָךְ מִתְּחִלָּה דְּבָרָיו קַיָּמִים וְאִם לֹא נִתְכַּוֵּן בַּתְּחִלָּה אֶלָּא לִתְמוּרַת עוֹלָה וְחָזַר וְאָמַר תְּמוּרַת שְׁלָמִים אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר אֵין תּוֹפְשִׂין אֶלָּא לָשׁוֹן רִאשׁוֹן וַהֲרֵי הִיא תְּמוּרַת עוֹלָה בִּלְבַד:\n"
+        ],
+        [
+            "כֵּיצַד דִּין הַתְּמוּרוֹת לִקָּרֵב. תְּמוּרַת הָעוֹלָה תִּקָּרֵב עוֹלָה וְאִם הָיְתָה תְּמוּרָתָהּ נְקֵבָה אוֹ בַּעֲלַת מוּם תִּרְעֶה הַנְּקֵבָה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ עוֹלָה. תְּמוּרַת הַחַטָּאת תָּמוּת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. תְּמוּרַת הָאָשָׁם תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְיִפְּלוּ דָּמֶיהָ לִנְדָבָה. תְּמוּרַת הַשְּׁלָמִים כִּשְׁלָמִים לְכָל דָּבָר טְעוּנָה סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וְשׁוֹק. תְּמוּרַת הַתּוֹדָה כְּתוֹדָה אֶלָּא שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה לֶחֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. תְּמוּרַת הַפֶּסַח אִם הֵמִיר בָּהּ קֹדֶם חֲצוֹת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר אֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵבָה אֶלָּא תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ שְׁלָמִים וְאִם הֵמִיר בָּהּ אַחַר חֲצוֹת הֲרֵי הַתְּמוּרָה עַצְמָהּ תִּקָּרֵב שְׁלָמִים. תְּמוּרַת הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר אֵינָם קְרֵבִין לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר בִּבְכוֹר <small>(ויקרא כז כו)</small> <small>(ויקרא כז ל)</small> \"לַה' הוּא\". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ הוּא קָרֵב וְאֵין תְמוּרָתוֹ קְרֵבָה. וְדִין הַמַּעֲשֵׂר בִּבְכוֹר תְּמוּרָתָן תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְתֵאָכֵל: \n",
+            "תְּמוּרַת הַבְּכוֹר לַכֹּהֲנִים וּתְמוּרַת הַמַּעֲשֵׂר לַבְּעָלִים. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין פּוֹדִין בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ כָּךְ אֵין פּוֹדִים תְּמוּרָתָן:\n",
+            "בְּהֵמָה שֶׁהִקְדִּישָׁהּ חֶצְיָהּ עוֹלָה וְחֶצְיָהּ שְׁלָמִים תְּמוּרָתָהּ כָּמוֹהָ. וְכֵן כָּל בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ שֶׁאֵינָהּ קְרֵבָה מִפְּנֵי תְּחִלַּת הֶקְדֵּשָׁהּ הֲרֵי תְּמוּרָתָהּ כָּמוֹהָ. אָמַר חֲצִי בְּהֵמָה זוֹ תְּמוּרָה וְחֶצְיָהּ עוֹלָה הֲרֵי זוֹ תִּקָּרֵב עוֹלָה. חֶצְיָהּ עוֹלָה וְחֶצְיָהּ מַעֲשֵׂר תִּקָּרֵב עוֹלָה. חֶצְיָהּ תְּמוּרָה וְחֶצְיָהּ מַעֲשֵׂר הֲרֵי זוֹ סָפֵק וְאֵינָהּ קְרֵבָה:\n",
+            "הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם עוֹבֵר וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר תְּמִימָה וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד בָּהּ מוּם קָבוּעַ וְנִפְדֵּית וְהֵמִיר בָּהּ אַחַר שֶׁנִּפְדֵּית. הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְאֵינָהּ קְרֵבָה וְאֵינָהּ נִפְדֵּית אֶלָּא מַנִּיחָהּ עַד שֶׁתָּמוּת. אֵינָהּ קְרֵבָה מִפְּנֵי שֶׁבָּאָה מִכֹּחַ קְדֻשָּׁה דְּחוּיָה וְאֵינָהּ נִפְדֵּית שֶׁאֵין בְּכֹחַ קְדֻשָּׁתָהּ לִתְפּשֹׁ פִּדְיוֹנָהּ:\n",
+            "כָּל הַתְּמוּרוֹת שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִין מִתְּחִלָּתָן הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ וְאֵינָן יוֹצְאִין לְחֻלִּין לְכָל דָּבָר כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מֻתָּרִין בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה אַחַר פִּדְיוֹנָן. שֶׁהַקְּדֻשָּׁה חָלָה בַּתְּמוּרָה עַל בַּעֲלַת מוּם קָבוּעַ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז י)</small> \"אוֹ רַע בְּטוֹב\" וְרַע הָאָמוּר כָּאן הוּא בַּעַל מוּם וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקָרְבָּן וְאַף עַל פִּי כֵן כָּתוּב בּוֹ <small>(ויקרא כז י)</small> \"יִהְיֶה קֹדֶשׁ\":\n",
+            "עוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּזְבָחִים וְהֵמִיר בְּאַחַת מִן הַתַּעֲרוֹבוֹת הֲרֵי זֶה מֵבִיא בְּהֵמָה אַחֶרֶת וְאוֹמֵר אִם תְּמוּרַת עוֹלָה הִיא זוֹ הֲרֵי בְּהֵמָה זוֹ שְׁלָמִים וְאִם תְּמוּרַת שְׁלָמִים הִיא זוֹ הֲרֵי בְּהֵמָה זוֹ עוֹלָה. וְנִמְצָא הַבְּהֵמָה שֶׁהֵבִיא עִם הַתְּמוּרָה כְּעוֹלָה וּשְׁלָמִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָּזֶה. חָזַר וְהֵמִיר בְּאַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זוֹ מֵהֶן הֵמִיר. מֵבִיא זֶבַח אַחֵר מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ. וְאוֹמֵר עַל הַתְּמוּרָה הַשְּׁנִיָּה. אִם תְּמוּרַת תְּמוּרָה הִיא זוֹ הֲרֵי זוֹ שֶׁהֵבִיא חֻלִּין. וְאִם תְּמוּרַת עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים הִיא הֲרֵי זֶה שֶׁהֵבִיא עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים. וַהֲרֵי זֶה שֶׁהֵבִיא עִם הַתְּמוּרָה הַשְּׁנִיָּה כְּזֶבַח וּתְמוּרָה שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָּזֶה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ דִּין הַתַּעֲרוֹבוֹת בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין:\n",
+            "שְׁלָמִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בִּבְכוֹר אוֹ בְּמַעֲשֵׂר וְהֵמִיר בְּאֶחָד מֵהֶן הֲרֵי זֶה לֹא יִקְרַב אֶלָּא יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם וְיִפָּדֶה וְיֵאָכֵל כִּבְכוֹר אוֹ כְּמַעֲשֵׂר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:\n"
+        ],
+        [
+            "כֵּיצַד דִּין וַלְדוֹת הַקָּדָשִׁים. וְלַד שְׁלָמִים וּוְלַד תְּמוּרַת שְׁלָמִים הֲרֵי אֵלּוּ כִּשְׁלָמִים וְהֵן עַצְמָן כִּשְׁלָמִים לְכָל דָּבָר. וְכֵן וְלַד הַתּוֹדָה וּוְלַד תְּמוּרָתָהּ הֲרֵי אֵלּוּ יִקָּרְבוּ כְּתוֹדָה אֶלָּא שֶׁאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם שֶׁאֵין מְבִיאִין לֶחֶם אֶלָּא עִם הַתּוֹדָה עַצְמָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא ז יב)</small> \"עַל זֶבַח הַתּוֹדָה\" עָלָיו וְלֹא עַל וְלָדָהּ וְלֹא עַל תְּמוּרָתָהּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בַּוְּלָדוֹת עַצְמָן אֲבָל וַלְדֵי וְלָדוֹת אֵינָן קְרֵבִין. שֶׁמִּתּוֹךְ מַעֲשָׂיו נִכָּר שֶׁהוּא מַשְׁהֶה אוֹתָן לְגַדֵּל מֵהֶן עֲדָרִים עֲדָרִים וּלְפִיכָךְ קוֹנְסִין אוֹתוֹ וְלֹא יַקְרִיבֵם: ",
+            "וְלַד הַחַטָּאת יָמוּת וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר וְלַד תְּמוּרָתָהּ: ",
+            "הַשּׁוֹחֵט אֶת הַחַטָּאת וּמָצָא בָּהּ בֶּן אַרְבָּעָה חַי הֲרֵי זוֹ נֶאֱכֶלֶת כִּבְשַׂר הַחַטָּאת. שֶׁוַּלְדֵי הַקָּדָשִׁים בִּמְעֵי אִמָּן הֵם קְדוֹשִׁים: ",
+            "וְלַד תְּמוּרַת הָאָשָׁם וּוְלַד וְלָדָהּ עַד סוֹף הָעוֹלָם יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶם מוּם וְיִמָּכְרוּ וְיִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לִנְדָבָה. וְאִם יָלְדָה זָכָר אַחַר שֶׁהִקְרִיב אֲשָׁמוֹ הַוָּלָד עַצְמוֹ יִקָּרֵב עוֹלָה. הִפְרִישׁ נְקֵבָה לַאֲשָׁמוֹ וְיָלְדָה תִּרְעֶה הִיא וּבְנָהּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיִמָּכְרוּ וְיָבִיא בִּדְמֵי שְׁנֵיהֶם אֲשָׁמוֹ. וְאִם כְּבָר הִקְרִיב אֲשָׁמוֹ יִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לִנְדָבָה: ",
+            "וְלַד תְּמוּרַת הָעוֹלָה וּוְלַד וְלָדָהּ עַד סוֹף הָעוֹלָם הֲרֵי אֵלּוּ כְּעוֹלָה וְהֵן עַצְמָן יִקָּרְבוּ עוֹלָה. הִפְרִישׁ נְקֵבָה לְעוֹלָתוֹ וְיָלְדָה אַף עַל פִּי שֶׁיָּלְדָה זָכָר יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם וְיָבִיא בְּדָמָיו עוֹלָה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין יִפְּלוּ לִנְדָבָה הוּא שֶׁיִּתֵּן הַמָּעוֹת בַּשּׁוֹפָרוֹת שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁקָלִים כַּמָּה הֵם. וּבֵית דִּין מַקְרִיבִין בְּאוֹתָן הַמָּעוֹת עוֹלוֹת נְדָבָה וְנִסְכֵּיהֶם מִשֶּׁל צִבּוּר וְאֵינָן טְעוּנוֹת סְמִיכָה. אֲבָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הוּא עַצְמוֹ יִקְרַב עוֹלָה אוֹ יָבִיא בְּדָמָיו עוֹלָה. הֲרֵי זוֹ טְעוּנָה סְמִיכָה וּנְסָכֶיהָ מִשֶּׁלּוֹ: ",
+            "וְלַד הַמַּעֲשֵׂר. [וּוְלַד] תְּמוּרַת הַמַּעֲשֵׂר. וְלַד תְּמוּרַת הַבְּכוֹר וּוַלְדֵי וַלְדוֹתֵיהֶן עַד סוֹף הָעוֹלָם. הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִקָּרְבוּ אֶלָּא יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיֵאָכְלוּ כִּבְכוֹר וּכְמַעֲשֵׂר שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם. וַלְדוֹת תְּמוּרַת הַבְּכוֹר לְכֹהֵן. וַלְדוֹת מַעֲשֵׂר וּתְמוּרָתוֹ לִבְעָלָיו: ",
+            "וְלַד תְּמוּרַת הַפֶּסַח כִּתְמוּרַת הַפֶּסַח. אִם הָיְתָה אִמּוֹ קְרֵבָה שְׁלָמִים וְלָדָהּ יִקָּרֵב שְׁלָמִים וְאִם הָיָה דִּינָהּ שֶׁתִּמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ שְׁלָמִים אַף וְלָדָהּ נִמְכָּר וְיָבִיא בְּדָמָיו שְׁלָמִים. הִפְרִישׁ נְקֵבָה לְפִסְחוֹ וְיָלְדָה. אוֹ שֶׁהִפְרִישָׁהּ מְעֻבֶּרֶת. הִיא וּוְלָדָהּ יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן פֶּסַח. וְאִם נִשְׁאֲרָה נְקֵבָה זוֹ עַד אַחַר הַפֶּסַח אוֹ שֶׁיָּלְדָה אַחַר הַפֶּסַח. תִּרְעֶה הִיא וּוְלָדָהּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן שְׁלָמִים: ",
+            "וַלְדוֹת הַקָּדָשִׁים שֶׁיָּצְאוּ דֶּרֶךְ דֹּפֶן. אוֹ שֶׁיָּלְדוּ טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס וְכִלְאַיִם וּטְרֵפָה. הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן קָרְבָּן הָרָאוּי לְהָבִיא בִּדְמֵי וָלָד שֶׁל זוֹ: ",
+            "וְלַד בַּעֲלַת מוּם הֲרֵי הוּא כִּוְלַד הַתְּמִימָה לְכָל דָּבָר וְיִקָּרֵב כָּרָאוּי לוֹ: ",
+            "קָדָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ נֵפֶל אוֹ שִׁלְיָא יִקָּבְרוּ וַהֲרֵי הֵם אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה: ",
+            "הַמְשַׁנֶּה אֶת הַקָּדָשִׁים מִקְּדֻשָּׁה לִקְדֻשָּׁה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר בִּבְכוֹר <small>(ויקרא כז כו)</small> \"לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ\" שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנּוּ עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַקָּדָשִׁים שֶׁאֵין מְשַׁנִּין אוֹתָן מִקְּדֻשָּׁה לִקְדֻשָּׁה אֶחָד קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאֶחָד קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. כֵּיצַד. אִם הִקְדִּישׁ לְבֶדֶק הַהֵיכָל לֹא יְשַׁנֶּה לְבֶדֶק הַמִּזְבֵּחַ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה: ",
+            "כֵּיצַד מַעֲרִימִין עַל הַבְּכוֹר לְהַקְדִּישׁוֹ לַמִּזְבֵּחַ הֶקְדֵּשׁ אַחֵר. מַקְדִּישׁוֹ בַּבֶּטֶן קֹדֶם שֶׁיִּוָּלֵד שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כז כו)</small> \"אֲשֶׁר יְבֻכַּר לַה'\" <small>(ויקרא כז כו)</small> \"לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אוֹתוֹ\". מִשֶּׁיְּבֻכַּר אִי אַתָּה מַקְדִּישׁוֹ אֲבָל אַתָּה מַקְדִּישׁוֹ בַּבֶּטֶן. לְפִיכָךְ יֵשׁ לוֹ לוֹמַר מַה שֶּׁבְּמֵעֶיהָ שֶׁל מַבְכֶּרֶת זוֹ אִם הוּא זָכָר הֲרֵי זוֹ עוֹלָה. אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר זִבְחֵי שְׁלָמִים שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְקִיעַ אוֹתוֹ מִקְּדֻשָּׁתוֹ כְּדֵי לֵהָנוֹת בּוֹ. וְאִם אָמַר עִם יְצִיאַת רֹב רֹאשׁוֹ יִהְיֶה עוֹלָה הֲרֵי זֶה בְּכוֹר וְאֵינוֹ עוֹלָה: ",
+            "וְאֵין מַעֲרִימִין עַל בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ לְהַקְדִּישׁ עֻבָּרָהּ קְדֻשָּׁה אַחֶרֶת אֶלָּא הֲרֵי הוּא כִּקְדֻשַּׁת אִמּוֹ. שֶׁוַּלְדוֹת הַקָּדָשִׁים מִמְּעֵי אִמָּם הֵם קְדוֹשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וַהֲרֵי כָּל עֻבָּר מֵהֶן כִּקְדֻשַּׁת אִמּוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁנּוֹתוֹ בַּבֶּטֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה בִּבְכוֹר שֶׁהַבְּכוֹר בִּיצִיאָתוֹ הוּא שֶׁמִּתְקַדֵּשׁ. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל חֻקֵּי הַתּוֹרָה גְּזֵרוֹת הֵם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּסוֹף מְעִילָה. רָאוּי לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶן וְכָל מַה שֶּׁאַתָּה יָכוֹל לִתֵּן לוֹ טַעַם תֵּן לוֹ טַעַם. הֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הֵבִין רֹב הַטְּעָמִים שֶׁל כָּל חֻקֵּי הַתּוֹרָה. יֵרָאֶה לִי שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב <small>(ויקרא כז י)</small> <small>(ויקרא כז ל)</small> \"וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ\". כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר <small>(ויקרא כז טו)</small> \"וְאִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת בֵּיתוֹ וְיָסַף חֲמִישִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו\". יָרְדָה תּוֹרָה לְסוֹף מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם וּקְצָת יִצְרוֹ הָרַע. שֶׁטֶּבַע שֶׁל אָדָם נוֹטֶה לְהַרְבּוֹת קִנְיָנוֹ וְלָחוּס עַל מָמוֹנוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁנָּדַר וְהִקְדִּישׁ אֶפְשָׁר שֶׁחָזַר בּוֹ וְנִחַם וְיִפְדֶּה בְּפָחוֹת מִשָּׁוְיוֹ אָמְרָה תּוֹרָה אִם פָּדָה לְעַצְמוֹ יוֹסִיף חֹמֶשׁ. וְכֵן אִם הִקְדִּישׁ בְּהֵמָה קְדֻשַּׁת הַגּוּף שֶׁמָּא יַחְזֹר בּוֹ וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְדּוֹתָהּ יַחְלִיפֶנָּה בִּפְחוּתָה מִמֶּנָּה. וְאִם תִּתֵּן לוֹ רְשׁוּת לְהַחְלִיף הָרַע בְּיָפֶה יַחְלִיף הַיָּפֶה בְּרַע וְיֹאמַר טוֹב הוּא. לְפִיכָךְ סָתַם הַכָּתוּב בְּפָנָיו שֶׁלֹּא יַחְלִיף. וּקְנָסוֹ אִם הֶחְלִיף וְאָמַר וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים כְּדֵי לָכֹף אֶת יִצְרוֹ וּלְתַקֵּן דֵּעוֹתָיו. וְרֹב דִּינֵי הַתּוֹרָה אֵינָן אֶלָּא עֵצוֹת מֵרָחוֹק מִגְּדוֹל הָעֵצָה לְתַקֵּן הַדֵּעוֹת וּלְיַשֵּׁר כָּל הַמַּעֲשִׂים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר <small>(משלי כב כ)</small> \"הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִישִׁים בְּמֹעֵצוֹת וָדָעַת\". לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשלְחֶיךָ:  ",
+            "ספר תשיעי והוא ספר הקרבנות הלכותיו ששה ופרקיו חמשה וארבעים:ואלו הן:הלכות קרבן פסח עשרה פרקים הלכות חגיגה שלשה פרקים הלכות בכורות שמונה פרקים הלכות שגגות חמשה עשר פרקים הלכות מחוסרי כפרה חמשה פרקים הלכות תמורה ארבעה פרקים:"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ],
+        [
+            "Wikisource Mishneh Torah",
+            "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תמורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..5d8405c727503c261a0bd094f77d5249380fba58
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json	
@@ -0,0 +1,56 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by Leprosy",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/58f6c67d3d04483dc1b59bc3ed589399.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת צרעת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "The Hebrew term for leprosy is a homonym embracing various meanings. The whiteness in a man's skin is called leprosy; the falling off of some hair on the head or the chin is named leprosy; and a change of color in clothing or in houses is referred to as leprosy. Now this change in clothes and in houses which the Torah has called leprosy, as a homonym, is not a natural phenomenon, but was deemed a sign and a wonder among the people of Israel to warn them against evil gossip. If a man dealt out malicious gossip, the walls of his house would change; if he repented, the house would become clean again. But if he persisted in his wickedness until the house was demolished, leather objects in his home upon which he would sit or lie would then suffer a change; if he repented, they would become clean again. But if he persisted in his wickedness until they had to be burned, the clothes which he wore would undergo a change; if he repented, they would become clean again. But if he persisted in his wickedness until they had to be burned, his skin would suffer a change and he would become leprous, and be set apart and exposed all alone, so as not to engage in evil talk, which consists of mockery and malicious gossip.<br>In warning against this, the Torah says: \"In an attack of leprosy you shall be careful… Remember what the Lord your God did to Miriam on the journey\" (Deuteronomy 24:8-9). The Torah means to say: Consider what happened to Miriam the prophetess who spoke against her brother, even though she was older than he, and had nurtured him on her knees after having endangered her life to save him from the sea. Now she did not disparage him but made the only mistake in placing him on a level with other prophets, and he did not mind all this, as it is written: \"Moses was a very humble man\" (Numbers 12:3). And yet, she was immediately punished with leprosy. How much more then is this applicable to evil men, those fools, who keep talking arrogantly and boastfully.<br>It is therefore proper for the man who would steer his course of life aright to shun their company and refrain from talking with them, that he should not be caught in the net of evil and arrogant men. The company of wicked mockers follows this usage: At the outset, they indulge in much idle talk, as it is written: \"A fool's voice comes with a multitude of words\" (Ecclesiastes 5:2). Thereupon they fall into discrediting the upright, as it is written: \"Let dumbness strike the lying lips that speak insolence against the just\" (Psalm 31:19). Then they get into the habit of talking against the prophets and discrediting their words, as it is written: \"They mocked God's messengers, despised his words, and derided his prophets\" (II Chronicles 36:16). Then they come to speak against God and to deny the very principle of religion, as it is written: \"The Israelites devised things that were not right against the Lord their God\" (II Kings 17:9). It is written moreover: \"They set their mouthings against heaven, and their tongue roams the earth\" (Psalm 73:9). What caused them to set their mouthings against heaven? Their tongue, which first roamed the earth. Such is the conversation of the wicked, occasioned by their sitting at street corners, the meeting places of the ignorant, and the company of drunkards in the taverns. The conversation of worthy Jews, on the other hand, is permeated with words of Torah and wisdom. For this reason, God lends them aid and bestows wisdom upon them, as it is written: \"When those who revered the Lord spoke to each other, the Lord heeded and heard them, and a book of remembrance was written before him of those who revered the Lord and ahhered to him\" (Malachi 3:16)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7bf71b335fbaa9b6a70fee2643ef91110d0ab458
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json	
@@ -0,0 +1,237 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by Leprosy",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+    "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "\n    <i>Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l</i><br><br>© Published and Copyright by Moznaim Publications.<br>Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n    ",
+    "digitizedBySefaria": false,
+    "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+    "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת צרעת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "When there is a <i>tzara'at</i> affliction of human skin, the skin turns white, becoming as white as the membrane of an egg or whiter. Whiteness that is not as white as this membrane is not deemed <i>tzara'at</i>, but is instead a <i>bohak</i>.",
+            "There are four shades of white that appear on human skin that cause a person to be deemed afflicted by <i>tzara'at</i>:<br>a) very intense white that resembles snow on human skin; it is called <i>baheret</i>.<br>b) a white that is slightly darker than that; it resembles the cleaned wool of a newborn sheep; it is called <i>si'ait</i>;<br>c) a white that is slightly darker than <i>si'ait</i>; it resembles the lime of the Temple building; it is a derivative of the <i>baheret</i> and is called <i>sapachat</i>;<br>d) a white that is slightly darker than the lime of the Temple building and which resembles the membrane of an egg; it is a derivative of the <i>si'ait</i> and is also called <i>sapachat</i>.<br>Thus one has learnt that the shade that is like the lime of the Temple building is a <i>sapachat</i> of the <i>baheret</i> and the shade that is like the membrane of an egg is a <i>sapachat</i> of the <i>si'ait</i>. For the meaning of the term <i>sapachat</i> is subsidiary. Based on the above, our Sages said: \"The shades of <i>tzara'at</i> blemishes are two which are four:\" <i>baheret</i> and its subsidiary and <i>si'ait</i> and its subsidiary.",
+            "These four shades of <i>tzara'at</i> blemishes can all be joined with each other and are considered as a single blemish, whether this produces a more lenient ruling or a more stringent ruling, whether at the beginning of the observation of the blemish or at the conclusion of the seven days, whether after the person afflicted with <i>tzara'at</i> was released from impurity or definitely categorized as afflicted.<br>What is implied? Whether a blemish is entirely white like snow or like the lime of the Temple building or like clean wool or like the membrane of an egg or a blemish was varied in appearance, part of its whiteness was the shade of <i>baheret</i> and part was like the shade of <i>si'ait</i>, and part like the shade of <i>sapachat</i>, they are all considered as one appearance.<br>If so, why did the Sages count them and say, \"The shades of <i>tzara'at</i> blemishes are two which are four?\" So that one will understand the different appearances. For any priest who does not recognize the different appearances and their names when he is taught and informed, should not assess a blemish until he understands them and recognizes them and can say: \"This is <i>baheret</i> and this is its subsidiary. This is <i>si'ait</i> and this is its subsidiary.\"",
+            "If in one of these four shades of a white hue there is a slight redness mixed in, it is also considered as a <i>tzara'at</i> blemish, as Leviticus 13:19 states: \"a white <i>baheret</i> with redness.\" This also applies to <i>si'ait</i> and to the subsidiary of <i>si'ait</i> and to the subsidiary of <i>baheret</i>. This hue that is a mixture of whiteness with a little redness is called <i>petuch</i>.<br>What is the appearance of <i>petuch</i> in these four shades? It is as if there are four cups filled with milk. In the first was mixed two drops of blood; in the second, there were four drops; in the third, eight drops; and in the fourth, sixteen drops. The <i>petuch</i> of a <i>baheret</i> is the fourth shade; the <i>petuch</i> of <i>si'ait</i> is the shade of the third cup; the <i>petuch</i> of the <i>sapachat</i> of a <i>baheret</i> is the shade of the second cup, and the <i>petuch</i> of the <i>sapachat</i> of <i>si'ait</i> is the shade of the first cup.",
+            "All of these shades - whether the white or the <i>petuch</i> - can be joined with each other and are considered as a single appearance. This applies whether the blemish was entirely white or part of it was white and part with redness, it is all considered as a single blemish whether this leads to a more lenient ruling or a more stringent one.",
+            "Any appearance of <i>tzara'at</i> on the skin of human flesh is not considered as a blemish and does not impart impurity unless the appearance of the blemish is deep, under the surface of the skin of the flesh. The intent is not only a blemish that can be felt as deep in the flesh, but also one that appears such; it appears like the sun's light that appears to the eye to be deeper than a shadow. If, however, the white shade or the <i>petuch</i> is on the same level as the remainder of the flesh or raised above the flesh, it is not a <i>tzara'at</i> blemish, but rather a rash like other rashes that erupt on the body.",
+            "The minimum measure for all blemishes of <i>tzara'at</i>, whether <i>tzara'at</i> of humans or <i>tzara'at</i> of garments, is the size of a Cilikian <i>gris</i>, which is square. This is a square place on the skin of the flesh where 36 hairs could grow, i.e., six hairs in length and six hairs in width. Anything smaller than this is not considered as a <i>tzara'at</i> blemish.",
+            "When the width of a blemish is only a place to grow five hairs, it is pure and it is not considered as a <i>tzara'at</i> blemish, even if it was a cubit in length. It must be at least a square <i>gris</i> in size. All of the minimum measures are halachot transmitted to Moses at Sinai.",
+            "Whenever a <i>baheret</i> is spoken of, the same laws apply to the remainder of the four shades of white or those of a <i>petuch</i>, provided the blemish is a <i>gris</i> in size and is deeper than the surface of the skin of the flesh. This is what we refer to as a <i>baheret</i> without further explanation.<br>A <i>baheret</i> that is very intense white, like snow appears dark on the flesh of an albino. And one that is dark appears intensely white on a black man. Therefore we consider the shade as it would appear on a person of average complexion, neither an albino or a black man.",
+            "There are three signs that indicate ritual impurity with regard to <i>tzara'at</i> on the skin of human flesh: white hair, healthy flesh in the midst of a blemish, and expansion. All three are explicitly mentioned in the Torah.<br>What is implied? If a <i>baheret</i> erupts on a person's skin and in its midst there is white hair or a portion of healthy flesh, when the priest sees it, he will rule definitely, saying: \"He is impure.\" If it does not have either white hairs or healthy flesh, he should be isolated for seven days. On the seventh day, the priest sees him again. If the <i>baheret</i> grew white hair or healthy flesh or if it expanded and increased, he is definitively categorized as impure. If neither white hair nor healthy flesh grew, nor did the <i>baheret</i> expand on his skin, he should be isolated for a second week. If any of the three signs occur, he is definitively categorized as impure. If not, he is pure and he is sent away. The rationale is that blemishes on the skin of human flesh do not require isolation for more than two weeks. If the blemish expands - or white hair or healthy flesh grows in it - after he was sent away and deemed pure, he is definitively categorized as impure.",
+            "When a <i>baheret</i> was originally intensely white like snow and, after isolation, it appeared only as the membrane of an egg, or, originally, it appeared like the membrane of an egg and its intensity increased and it appeared as snow, it is considered in its original state, for an increase in the intensity of the appearance of a blemish is not a sign of impurity, nor is a darkening of it a sign of purity unless it becomes darker than the four shades described above, i.e., darker than the membrane of an egg. In such an instance, it is classified as a <i>bohak</i> and he is pure. If so, what is meant by the Torah's statement: \"The blemish became darker and did not expand on the flesh, the priest should declare him pure?\" That if it became darker than the four shades, he is pure, Similarly, if it did not become darker, but did not expand, nor grew white hair or healthy flesh, he is pure."
+        ],
+        [
+            "The white hair that is a sign of impurity for <i>tzara'at</i> is not less than two hairs. How long must they be? Long enough to be pulled out by tweezers. If one was long and the other was shorter than this measure or one was black and one white, or one was whole below but split in two above and so it appeared as two, or its base was black, but its top was white, the person is pure. If its base was white and its top dark, even though only the slightest amount was white, he is impure.",
+            "When there are two white hairs in a blemish, even though there is black hair between them and they are scattered, one in this portion and one in another portion, they serve as a sign of impurity. Even if the blemish was exactly the size of a <i>gris</i>, the space of the black hair does not reduce its size.<br>Whether the two hairs are in the midst of the <i>baheret</i> and it surrounds them or they are at its edge, the person is impure. If, however, they are at its side, outside of it, he is pure. The skin from which the two white hairs grow must be white in order to impart impurity.<br>If the two hairs originate in the midst of the blemish, but lie out of it, he is impure. If they originate outside of it, but lie within it, they are not a sign of impurity.",
+            "Any shade of whiteness in the hair causes the person to be deemed impure, whether they were white as snow or a very weak shade of whiteness. Since they appear white, he is impure.",
+            "White hair is not a sign of impurity unless it is inside the <i>baheret</i> itself.<br>What is implied? If there is a <i>baheret</i> and in its midst there is a boil, burnt skin, a <i>bohak</i>, a boil that has healed, a burn that has healed and there were two white hairs in the boil, the burnt flesh, or the <i>bohak</i> that is in the midst of the blemish, they are not signs of impurity. It is like a <i>baheret</i> that does not have white hair, in which instance, the person should be isolated. This ruling is rendered even though the <i>baheret</i> surrounds the boil, the burnt flesh, the healed boil or burnt flesh or the <i>bohak</i> in which the two hairs were located.<br>Similarly, if the boil, the burnt flesh, the healed boil or burnt flesh or the <i>bohak</i> surround the two hairs, they are not a sign of impurity. The <i>baheret</i> is like a <i>baheret</i> that does not have white hair and the person should be isolated.",
+            "If the boil, the <i>bohak</i>, or the burnt flesh that surround, are next to, or divide the white hairs disappear and thus the two hairs are found in the <i>baheret</i> itself at the end of the first week or the end of the second week of the isolation period, the person is declared as definitively impure. If these abnormal skin features do not disappear, he should be released from the process of inspection.",
+            "White hair is not a sign of impurity unless the <i>baheret</i> precedes the white hair. This can be inferred from Leviticus 13:10: \"And it turned hair to white.\" Implied is that the <i>baheret</i> caused it to turn white. If, however, the white hair existed before the <i>baheret</i>, it is like a <i>baheret</i> that does not have a sign and the person should be isolated.",
+            "The following rule applies when a person had a <i>baheret</i> which contained white hair which caused him to be deemed definitively impure, and afterwards, the <i>baheret</i> disappeared and left the white hair in its place. He was then deemed pure. Afterwards, another <i>baheret</i> returned to the place of the first <i>baheret</i> and thus there was white hair in its midst. This hair is called \"entrusted hair.\" It is not a sign of impurity. The phrase \"And it turned hair to white\" implies that the <i>baheret</i> in question must cause the color of the hair to change and not another <i>baheret</i>.",
+            "The following rules apply if a person had a <i>baheret</i> the size of a <i>gris</i>, it contained two white hairs, and therefore he was deemed definitively impure. A portion half the size of a <i>gris</i> disappeared and he was deemed pure. The two hairs were located in the portion half the size of a <i>gris</i> that remained. Afterwards, half a <i>gris</i> returned to the place where the half that disappeared was. Thus there were two white hairs in a <i>baheret</i> the size of a <i>gris</i>. This is not considered a sign of impurity, for one entire <i>baheret</i> must cause the color of the two hairs to change.",
+            "When a person had a <i>baheret</i> that was half the size of a <i>gris</i> without any white hair inside of it and then another <i>baheret</i> that was half the size of a <i>gris</i> which contained one white hair erupted at its side, the person should be isolated. If a person had a <i>baheret</i> that was half the size of a <i>gris</i> with one white hair inside of it and then another <i>baheret</i> that was half the size of a <i>gris</i> which contained one white hair erupted at its side, the person should be isolated. When a person had a <i>baheret</i> that was half the size of a <i>gris</i> which contained two white hairs and then another <i>baheret</i> that was half the size of a <i>gris</i> which contained one white hair erupted at its side, this person should be isolated. When a person had a <i>baheret</i> that was half the size of a <i>gris</i> without any white hair inside of it and then another <i>baheret</i> that was half the size of a <i>gris</i> which contained two white hairs erupted at its side, the person should be deemed definitively impure. The rationale is that a <i>baheret</i> preceded the two white hairs.<br>When there is a doubt whether the white hair came first or the <i>baheret</i> came first, the person is deemed impure. It appears to me that this impurity is of a questionable nature."
+        ],
+        [
+            "Flesh that heals is not considered as a sign of impurity unless it is the size of a lentil when a square is imposed upon it or more. How large is that? Enough for four hairs to grow, two lengthwise and two widthwise. The flesh that heals must be in the center of the <i>baheret</i> and the <i>baheret</i> must surround it on all sides with there being a margin of the size of two hairs or more between the healthy flesh and the edge of the <i>baheret</i>. If, however, the healthy flesh is at the side of the <i>baheret</i>, it is not a sign of impurity.<br>If the healthy flesh was scattered in different places in the <i>baheret</i>, e.g., there was healthy flesh the size of a mustard seed in one place and healthy flesh the size of a mustard seed in another place, they are not combined to be considered as the size of a lentil even though they are both in the midst of the same <i>baheret</i>. Instead, there must be healthy flesh the size of a lentil when a square is imposed upon it or more in one place in the midst of the <i>baheret</i>.",
+            "Healthy flesh imparts impurity regardless of its shade; it can be red, black, or white provided it is not one of the four shades of whiteness that we described.",
+            "Flesh that healed is not a sign of impurity unless it is in the <i>baheret</i> itself.<br>What is implied? In the midst of a <i>baheret</i>, there was a boil, burnt flesh, or a healed boil or burnt flesh, or a <i>bohak</i> and there was totally healthy flesh in the midst of these abnormal skin features. Even though the healthy flesh is in the midst of the <i>baheret</i>, it is not a sign of impurity, because it is within the boil, the burnt flesh, the <i>bohak</i>, or their healed flesh. Similarly, if a boil or its healed flesh, burnt flesh or its healed flesh, or a <i>bohak</i> surrounds the healthy flesh, or one of these abnormal skin features is directly next to the healthy flesh at its side, or one of these abnormal skin features divides the healthy flesh and enters within it, it is not a sign of impurity. This is like a <i>baheret</i> that does not have any sign of impurity and the person should be isolated.<br>If the boil, the burnt flesh, or the <i>bohak</i> in which the healthy flesh was found, that was at its side, that surrounded it, or that entered it disappeared and thus the healthy flesh alone was found within the <i>baheret</i> at the end of the first week or at the end of the second week, the person should be deemed definitively impure. If they did not depart, he should be released from the process of inspection.",
+            "Healthy flesh is always a sign of impurity, whether the healthy flesh existed before the <i>baheret</i> or the <i>baheret</i> existed before the healthy flesh, because concerning it, the Torah does not state: \"And it turned.\" Although the Torah does state Leviticus 13:10: \"And it turned hair to white and there was healthy flesh in the <i>si'ait</i>,\" there is no need for a blemish to have both white hair and healthy flesh. Instead, each one independently is a sign of impurity. They were mentioned together only to identify the measure of healthy flesh that imparts impurity: enough to contain enough white hair to cause a person to be deemed impure, i.e., two hairs.",
+            "When a <i>baheret</i> is exactly the size of a <i>gris</i> and, in its midst, there is healthy flesh exactly the size of a lentil, the afflicted person should be deemed definitively impure. If the size of the <i>baheret</i> or the size of the healthy flesh was diminished, he is pure. Similarly, if the size of the healthy flesh in this <i>baheret</i> increased, he is pure. The rationale is that a <i>baheret</i> does not impart impurity because of healthy flesh until it has a margin of afflicted flesh the width of two hairs on every side.<br>If the healthy flesh was less than a lentil and then it increased until it reached the size of a lentil, the afflicted person should be deemed definitively impure. If the size of the healthy flesh then diminished or disappeared, its status returns to its initial state and there is no sign of impurity.",
+            "If a <i>baheret</i> is larger than a <i>gris</i> and it contains healthy flesh that is larger than a lentil, the afflicted person is impure whether they increase or decrease in size, provided the size of the <i>baheret</i> does not decrease to less than a <i>gris</i>, the size of the healthy flesh does not decrease to less than a lentil, and the healthy flesh does not come within two hairsbreadth of the edge of the <i>baheret</i>, as we explained.",
+            "When the <i>baheret</i> is the size of <i>gris</i> and there is healthy flesh the size of a lentil or more surrounding it from the outside and a second <i>baheret</i> surrounding the healthy flesh, the inner <i>baheret</i> would cause the afflicted person to be isolated, for it does not have a sign of impurity. The outer <i>baheret</i> causes him to be deemed definitively impure, because there is healthy flesh in its midst.<br>If the healthy flesh that was between the two blemishes was diminished or disappeared entirely - whether it was diminished or reduced from the inside or was diminished from the outside, the two are considered as one <i>baheret</i> that does not have a sign of impurity.",
+            "When a <i>baheret</i> is located at the tip of one of the limbs and there is healthy flesh in its midst at the tip, it is not considered as a sign of impurity, because the healthy flesh divides the blemish into two. Thus one portion streams down one side of the limb and another portion streams down the other. The person is thus not deemed impure, because Leviticus 13:5 states: \"And the priest shall see it.\" Implied is that he shall see the entire blemish as a single entity.<br>These are the 24 tips of the limbs that do not impart impurity when healthy flesh is found upon them: the tips of the fingers and the toes, the tips of the ear and the nose, the tip of the corona of the male organ, and the tips of a woman's breasts. The tips of a man's breasts, warts, and blisters, by contrast, impart impurity if there is a <i>baheret</i> and healthy flesh upon them.",
+            "When there was a flat surface the size of a <i>gris</i> at the tip of any of these limbs, a blemish imparts impurity. If they were round as is the case for most people, blemishes are pure.<br>What is implied? If there is a <i>baheret</i> the size of a <i>gris</i> at the tip of one's nose or the tip of one's finger, descending to either direction, he is pure, as implied by the phrase: \"And the priest shall see it.\" Implied is that he shall see the entire blemish as a single entity."
+        ],
+        [
+            "The increase of a blemish imparts impurity regardless of its size, provided the increase was one of the shades of blemishes that impart impurity. If, however, the increase was the color of a <i>bohak</i>, it is not considered as an increase. An increase of a blemish is a sign of impurity only when it spreads beyond the blemish. If, however, it spreads within the blemish, the person's original status is unchanged.<br>What is implied? There was a <i>baheret</i> with less than a lentil of healthy flesh inside of it. He was therefore isolated. At the end of a week, if the size of the healthy flesh was diminished or it disappeared entirely, it is not considered as an increase. For, to be significant, an increase of a <i>baheret</i> may not spread within its own midst, but rather outside of it.",
+            "An increase is not considered as a sign of impurity unless it comes after isolation. If, however, a person came at the outset and the priest saw the blemish increasing, he does not deem the person definitively impure. Instead, he isolates him until the end of the week and then observes it.",
+            "To be significant, an increase may not spread into a boil or into burnt flesh or into a healed boil or burn, nor on the head, nor on the beard even though they became bald and the hair was removed from them, as implied by Leviticus 13:7: \"If the blemish will spread on the skin.\" If, however, a <i>baheret</i> spreads to a <i>bohak</i>, it is considered an increase.",
+            "If a boil, burnt flesh, a <i>bohak</i>, or a healed boil or burn separate between an increase and the original blemish, it is not a sign of impurity. If the person was isolated and these skin conditions departed and this increase was immediately adjacent to the original blemish, he is deemed definitively impure.",
+            "When there was a <i>baheret</i> the size of a <i>gris</i> and it spread more than a half a <i>gris</i>, but approximately half a <i>gris</i> of the original blemish disappeared, the person is pure even though together, there remained more than a <i>gris</i> from the original blemish and the increase.<br>If the original blemish was the size of a <i>gris</i> and it spread more than a <i>gris</i>, but the original blemish disappeared entirely, it should be given an initial observation and isolated week after week. If a person has a <i>baheret</i> and was isolated and the <i>baheret</i> disappeared at the end of the days of isolation, and then the <i>baheret</i> returned to its original place, it is given its initial status. If it became diminished during the days of his isolation and then expanded and returned to its original size at the end of the week or increased and then the increased blemish diminished and returned to its original size at the end of the week, he should continue in isolation or is released from the process of inspection.",
+            "If a <i>baheret</i> was the size of a <i>gris</i>, it then increased the size of a <i>gris</i>, then healthy flesh or white hair erupted in it, and then the original blemish disappeared, it should be given an initial observation.<br>The following rules apply if a person had a <i>baheret</i> the size of a <i>gris</i> and he was isolated. At the end of the week, the blemish was the size of a <i>sela</i>, but there was a doubt whether it was the original blemish or a new one that came in its place, it is impure.",
+            "The following rules apply when there is a <i>baheret</i> more than the size of a <i>gris</i> and a stretch of afflicted flesh emerging from it. If the stretch is two hairs wide, it requires white hair or an increase in size for the person to be considered impure. If, however, healthy flesh appears in it, this ruling does not apply. The rationale is that healthy flesh is not considered as a sign of impurity unless it is surrounded by a <i>baheret</i> and there is a space where two hairs can grow between the edge of the healthy flesh and the edge of the <i>baheret</i>.<br>The following laws apply when there were two <i>baharot</i> and a stretch of afflicted flesh extending from one to the other. If it is two hairsbreadth wide, they are considered as being joined together. If not, they are not considered as joined.<br>When the afflicted person was isolated as a result of a blemish for one week after another and a sign of impurity did not appear and, as a result, he was released from the process of inspection, but after he was released from the process of inspection, the blemish increased in size even slightly, he should be deemed definitively impure.",
+            "When a <i>baheret</i> was declared pure either after the afflicted person was isolated or deemed definitively impure, i.e., the signs of impurity disappeared, he should not be isolated again.",
+            "When a <i>baheret</i> diminished after the person was released from the process of inspection after isolation and then increased to its original size or it increased and then decreased to its original size, the person remains in his state of purity.",
+            "The following laws apply when there is a <i>baheret</i> the size of a <i>gris</i> and healthy flesh the size of a lentil in it and white hair in the midst of the healthy flesh. The afflicted person was deemed definitively impure. After that determination was made, the healthy flesh disappeared. He is still impure because of the white hair. If the white hair disappeared, he is impure because of the healthy flesh.<br>If the white hair was located in the <i>baheret</i> and not in the healthy flesh and then the white hair disappeared, the afflicted person is impure because of the healthy flesh. If the healthy flesh disappeared, he is still impure because of the white hair.",
+            "The following rules apply when after a person with a <i>baheret</i> was isolated for a week, he was deemed impure, because there was healthy flesh in the <i>baheret</i> and it increased in size. If later the healthy flesh disappeared, he is impure because of the increase. If the increase disappeared, he is impure because of the healthy flesh.<br>If a person was deemed definitively impure because of white hair, that white hair disappeared, but other white hair appeared, healthy flesh appeared, or the size of the blemish increased, his status of impurity remains unchanged. This law also applies if a person was deemed definitively impure because of healthy flesh and the healthy flesh disappeared, but other healthy flesh or white hair appeared or the size of the blemish increased or he was deemed definitively impure because the size of the blemish increased, that increase disappeared, but there was another increase or healthy flesh or white hair appeared.<br>Whether an afflicted person was deemed impure when he originally appeared before the priest, at the end of the first week of isolation, at the end of the second week, or after he was released from the process of inspection, since he was deemed definitively impure in any instance, he is not pure until no sign of impurity remains upon him, neither the sign for which he was deemed impure or any other sign."
+        ],
+        [
+            "The following principles apply with regard to a person who had a wound on the flesh of his skin and the skin peeled away because of the wound. If the wound came about because of fire, e.g., he was burnt by a coal, embers, iron or stone that were heated in fire, or the like, it is called <i>michveh</i>, a burn. If the wound did not come about because of fire, e.g., he received a blister from stone, wood, or the like, or the wound came about because of an infirmity within the body, a wart or eczema that ruined the skin or swelling lesions, feverous swellings, or infections that ruin the skin, it is called <i>sh'chin</i>, a boil.",
+            "The following laws apply if one heated a spit and hit another person with it. If its end was rounded, the wound it produces is considered as a burn. If its end was pointed, there is an unresolved question if it is considered as a burn or a boil.<br>When a person suffers a burn because of the hot springs of Tiberias, olive dregs, or the like, the affliction is considered as a boil.",
+            "As long as boils and burns are fresh, festering wounds, they are called <i>mordin</i> and do not impart impurity because of <i>tzara'at</i> at all. If a boil or a burn heals and the afflicted person's flesh was entirely restored - even though there is a scar on the place and it is not entirely like other skin - it is considered like ordinary skin with regard to all matters. Such a person is deemed impure because of the three signs mentioned above and he is isolated for two weeks as part of the process of determination as explained.",
+            "If the boil or the burn began to heal and be restored, with a scab like the thickness of a garlic peel forming over them, this is the \"scarring of the boil\" mentioned in the Torah and the \"healing burn\" mentioned there. They impart impurity because of two signs: white hair or an increase in the size of the blemish and such a blemish is isolated only for one week.<br>What is implied? There was a <i>baheret</i> on the scarring of a boil or the healing of a burn. If it contained two white hairs, the person should be deemed definitively impure. If it does not contain white hair, he should be isolated for a week and examined at the end of the week. If white hair grew or size of the blemish increased, he should be deemed definitively impure. If there was no new development, he should be released from the inspection process. If size of the blemish increased or white hair grew after he was released from the inspection process, he should be deemed definitively impure.",
+            "A healing boil and a healing burn cannot be combined with each other. For that reason, the Torah described them separately, to teach that they are not to be combined, nor can they expand into each other, They do not expand into ordinary flesh and a <i>baheret</i> that is on ordinary flesh does not expand into them.<br>What is implied? If there is a boil next to a burn and a <i>baheret</i> that comprises a <i>gris</i> extending over both of them, the person is pure. If a <i>baheret</i> was in either of them and it extended into the other or it extended into ordinary skin, he is pure. If there was a <i>baheret</i> on ordinary skin and it extended to one of these, it is not considered as an extension.<br>When a person had a healed boil that was the size of a <i>gris</i> with a <i>baheret</i> the size of a <i>gris</i> on the palm of his hand, he should nevertheless be isolated. Although it is not fit to grow white hair, nor to expand, there is the possibility that he will develop another boil next to it and the <i>baheret</i> will spread into it.",
+            "When a boil became a burn, the burn nullifies the boil. When a burn became a boil, the boil nullifies the burn. If it is not known whether a blemish was a boil or a burn, it is not significant, for they both contract impurity due to the same signs and the impurity is the same. Scripture differentiates between them only to teach that they are not to be combined.",
+            "If a person was isolated because of a <i>baheret</i> in a boil and at the end of the week, the boil healed and became ordinary flesh or he was isolated because of a <i>baheret</i> on ordinary flesh and at the end of the week, it became a boil, he should be given an initial examination.",
+            "When all the hair on a person's head falls off, whether due to sickness, due to a wound that makes him unfit to grow hair, or due to eating foods that cause hair to fall off or applied lotions that cause hair to fall off, since he lost all of his hair at this particular moment, he is called a <i>keireiach</i> or a <i>gibeiach</i>, even though he is fit to grow hair at a later time.<br>If his hair from the top of his forehead and downward, descending backward until the first vertebra of his neck falls off, he is called a <i>keireiach</i>. If his hair from the top of his forehead and downward, descending frontward until it is level with his forehead falls off, he is called a <i>gibeiach</i>.",
+            "With regard to both of these types of baldness, a person can contract impurity when a <i>baheret</i> appears on the skin through two signs: healthy skin and an increase in size. They should be isolated for two weeks, for Leviticus 13:43 states: \"Like the appearance of <i>tzara'at</i> on the flesh of the skin.\" Since these portions of the body do not grow hair, the appearance of white hair is not a sign of impurity for them.<br>What is meant by incurring impurity through either of two signs and that a person may be isolated for two weeks. If there was a <i>baheret</i> in a bald spot whether at the back of a person's head or at its front and there was healthy flesh in it, he should be deemed definitively impure. If it does not have healthy flesh in it, he should be isolated and examined after the end of one week. If healthy flesh appeared or the blemish increased in size, he should be deemed definitively impure. If nothing changed, he should be isolated for a second week. If the blemish increased in size or healthy flesh appeared, he should be deemed definitively impure. If nothing changed, he should be released from the inspection process. If the blemish increased in size or healthy flesh appeared after he was released from the inspection process, he should be deemed definitively impure.",
+            "These two forms of baldness are not combined with each other, as indicated by Leviticus 13:42, which makes a distinction, stating: \"on his <i>karachet</i> or on his <i>gabachet</i>.\" This teaches that they are two types of conditions and blemishes do not spread from one to the other, from either of them to ordinary flesh, or from ordinary flesh to them.",
+            "When there is a boil or a burn on a <i>karachet</i>, on a <i>gabachet</i>, or on a beard that has lost its hair, they are deemed impure in the same way as is a boil or a burn on ordinary flesh. For when one loses the hair of his head or of his beard, these parts of the body are considered as ordinary flesh with regard to all matters except that they do not contract impurity because of the emergence of white hair.<br>When hair has never grown on one's head or on one's chin or when there is a blister on one's head or chin, the surface is considered as ordinary flesh and they are deemed impure because of three signs and requires isolation for two weeks. Similar laws also apply to the chin of a woman and a sexually inadequate male. Until hair grows on these surfaces, they are considered as ordinary flesh. If they grew hair, they are considered as the chin of a male and incur impurity as a <i>netek</i> does, as will be explained. They do not incur impurity because of a <i>baheret</i>."
+        ],
+        [
+            "These are the places in the human body which do not incur impurity because of a <i>baheret</i>: the inside of the eye, the inside of the ear, the inside of the nose, the inside of the mouth, the folds of the stomach, the folds of the neck, under the breasts, the armpits, the underside of the foot, a nail, the head and the chin where hair grows, and open boils and burns.<br>All of these surfaces do not become impure because of blemishes, nor can they be combined with blemishes. A blemish cannot expand into them; they are not considered as healthy flesh in the midst of a blemish, nor does the absence of <i>tzara'at</i> on them prevent a person whose entire body is afflicted from being placed in that category. These concepts are derived from Leviticus 12:2 which speaks of a blemish being \"on the skin of one's flesh.\" None of the above surfaces can be considered as revealed flesh. Some of them are not flesh and some are flesh, but they are covered and not revealed.<br>The red portions of the lips are considered as \"hidden places\" and cannot incur impurity from blemishes.",
+            "When all the hair of the head and the chin fell off or a boil or a burn developed a scab, they may incur impurity due to a <i>baheret</i>, as we explained. Blemishes on these surfaces are not combined with each other, nor can a blemish on ordinary skin expand into them, nor are they considered as healthy flesh in the midst of a blemish. The absence of <i>tzara'at</i> on them does, however, prevent a person whose entire body is afflicted from being placed in this category.",
+            "When there is a <i>baheret</i> next to the head, the eye, the ear, or the like or next to a boil or a burn, it is pure. This is derived from Leviticus 13:3: \"And the priest shall see the blemish in the flesh of the skin.\" Implied is that the entire area immediately outside the blemish must be ordinary flesh that is fit for the blemish to spread into.",
+            "The following are <i>beharot</i> that are pure:<br>a) A gentile who had a <i>baheret</i> and converted.<br>b) A <i>baheret</i> existed on a fetus and then the infant was born.<br>c) A <i>baheret</i> existed in a crease of a person's flesh and then it was revealed.<br>d) A <i>baheret</i> existed on the head and/or the chin where hair grew, and then all the hair fell off and the <i>baheret</i> was revealed.<br>e) There was a <i>baheret</i> on ordinary skin, either a boil or a burn formed on its place, and then they healed, and became like ordinary skin. Even though the initial and ultimate condition of the skin is susceptible to impurity, since it was pure in the interim, it remains pure.<br>In all the above instances, if the shade of the blemish changes, whether the whiteness becomes stronger or weaker, it should be given an initial examination. What is implied? A gentile had a <i>baheret</i> that was white like the membrane of an egg. After he converted, it became white as snow. Or originally, it was white as snow and after he converted, it became like the membrane of an egg, it should be given an initial examination. Similarly, when an infant is born, the creases of a person's skin straighten, a person's head or chin become bald, or a boil or a burn heal, if the shade of these blemishes change, they should be given an initial examination. If not, they are considered pure.",
+            "Until a person has been deemed impure, all questionable situations regarding blemishes are considered as pure except for the two questionable situations we mentioned already. When, however, a person has been deemed impure, a questionable situation is considered as impure.<br>What is implied? Two people came to a priest, one had a <i>baheret</i> the size of a <i>gris</i> and the other, one the size of a <i>sela</i>. He had both of them isolated. At the end of the week, they both had blemishes the size of a <i>sela</i> and it was not known which blemish increased in size, they are both considered pure. Not only does this apply with regard to two people, it also applies with regard to two blemishes on the body of one person. Even though a blemish on this person's flesh definitely increased, since it is not known which blemish increased, he is deemed pure until the identity of the blemish for which he will be deemed impure is known.",
+            "Once a person has been deemed impure, any questionable situation is also considered impure. What is implied? Two people came to a priest. One had a <i>baheret</i> the size of a <i>gris</i> and the other, one the size of a <i>sela</i>. He had both of them isolated. At the end of the week, they came to the priest and they both had blemishes that were larger than a <i>sela</i>. They are both deemed impure. If they both shrank to the size of a <i>sela</i> and thus the increase receded from one of them, since it is not known which one originally had the blemish of this size, they are both impure until both their blemishes recede to the size of a <i>gris</i>. This is what is meant by the statement when a person has been deemed impure, a questionable situation is considered as impure.<br>Similar concepts apply when a person had a <i>baheret</i> and there was white hair within it that had existed before the <i>baheret</i> and other hair that was turned white by the <i>baheret</i> and the priest does not know how to distinguish between the hair that existed before the <i>baheret</i> and that which was turned white. If the doubt arose while the person was in isolation, he is pure. If the doubt arose after he was definitively deemed impure, he remains impure even if one of the hairs fell off and he does not know which fell off, the hair that was sign of impurity or the other hair.",
+            "When a person comes to a priest and he sees that he needs to be isolated or that he should be released from the inspection process and before he isolates him or releases him, signs of impurity erupt, he should be deemed definitively impure. Similarly, if he saw that he had signs of impurity and before he deemed him definitively impure and told him: \"You are impure,\" those signs of impurity disappeared, the stringent ruling should not be delivered. Instead, if he is coming for his initial examination or at the end of the first week, he should be isolated. If he is coming after the conclusion of his second week or after he has been released from the inspection process, he should be released."
+        ],
+        [
+            "When a person had a <i>baheret</i> and - whether at the outset or after isolation - he was definitively deemed as impure because of one of the signs of impurity or he was isolated and then the <i>tzara'at</i> spread over his entire body and his skin turned white, he is pure. This applies whether it turned while he was isolated or after he was deemed definitively as impure.<br>If, however, he was isolated and no sign of impurity emerged and as a result, he was released from the inspection process, but after being released, the <i>tzara'at</i> covered his entire body, he is deemed definitively impure.",
+            "The following rules apply when a person comes initially while he is entirely white with <i>tzara'at</i>. If he has a patch of healthy skin or two white hairs, he is deemed definitively impure. If there is no sign of impurity, he is isolated for one week. If white hair or a patch of healthy skin emerges, he is deemed definitively impure. If no sign emerges, he is isolated for a second week. If no sign emerges, he is deemed pure, for the laws applying to this large <i>baheret</i> are the same as those governing a small one.<br>If he was deemed impure because of two white hairs that emerged and either both or one of them turned black, either both or one of them became short, a boil grew next to either of them or one of them or encompassed both of them or one of them, a boil, a healed boil, a burn, a healed burn, or a <i>bohak</i> divided one hair from the other, he is pure. If white hair or healthy flesh emerges, he is impure, because he came initially while entirely white.<br>Whether the <i>tzara'at</i> spread over the person's entire skin all at once or whether it spread little by little until he became entirely white, if this occurred while the person was isolated or while he was deemed definitively impure, he is pure. If it occurred after he was released from the inspection process, he is impure. And if it occurred at the outset, he should be isolated. Similarly, it is irrelevant whether the blemish is entirely of one shade or that it is entirely white, but has the four shades of white and the four shades of <i>petuch</i> intermingled. All of these shades can be combined and considered as a single blemish, whether to cause the person to be declared pure or to be declared impure, as we explained.",
+            "The following rules apply when a person had a <i>baheret</i> the size of a <i>gris</i> in which there was a patch of healthy flesh the size of a lentil and he was deemed definitively impure because of the healthy flesh. Afterwards, the <i>tzara'at</i> spread over his entire body and the healthy flesh disappeared. Alternatively, the healthy flesh disappeared and then the <i>tzara'at</i> spread over his entire body. He is considered as pure. This applies even if white hair emerges. If, however, healthy skin emerges, he is impure, as Leviticus 12:14 states: \"On the day he exhibits healthy flesh, he will be deemed impure,\" provided the healthy flesh is the size of a square superimposed on a lentil or larger.<br>Different rules apply if one had a <i>baheret</i> with white hair and he was deemed impure because of it and afterwards, the <i>tzara'at</i> spread over his entire body. Even though the white hair remains in place, he is pure, as can be derived from the verse: \"On the day he exhibits healthy flesh, he will be deemed impure.\" Implied is that a person whose entire skin turned white after being deemed definitively impure or being isolated becomes impure because of healthy flesh, but not because of white hair. If he was deemed impure because his blemish spread and then it continued to spread and covered his entire body, he is pure. If he exhibits any healthy flesh, he is impure.",
+            "Even the tips of limbs that do not impart impurity as healthy flesh when they are located in the midst of a <i>baheret</i>, do impart impurity and prevent a person from being deemed pure if his entire flesh turns white.<br>What is implied? If a person who was definitively deemed impure or who was isolated whose entire flesh turned white because of <i>tzara'at</i> with the exception of a lentil's size of healthy flesh, even if the healthy flesh is located on his fingertip, the tip of his nose, or the like, he remains impure.<br>Similarly, if a person's entire flesh turned white and he was declared pure and then a lentil's size of healthy flesh returned, even at the tips of one of his limbs, he should be definitively deemed impure. If his flesh turned entirely to a shade of <i>tzara'at</i> except for a lentil's size portion - even on the tips of his limbs that turned to a <i>bohak</i>, he should be deemed definitively impure, as can be derived from Leviticus 13:12: \"If... the <i>tzara'at</i> will cover the entire skin....\" Implied is that it must be covered by <i>tzara'at</i>, not a <i>bohak</i>. Even if part of the lentil's size portion was healthy flesh and part was a <i>bohak</i>, it is a sign of impurity.<br>If a person's entire flesh turned to one of the shades of <i>tzara'at</i> and he was declared pure and then a portion of his flesh turned to the color of a <i>bohak</i>, he remains pure until he exhibits a lentil's size of healthy flesh, as implied by the verse: \"On the day he exhibits healthy flesh....\" Implied is that he must exhibit healthy flesh, not a <i>bohak</i>. If a lentil's size portion of flesh [changed appearance, part was healthy flesh and part was a <i>bohak</i>, it is not considered a sign of impurity and the person is still considered as pure.",
+            "Whenever <i>tzara'at</i> spreads over the entire body of an impure person, he becomes pure. If a lentil's size portion of healthy flesh was revealed, he is impure. If his entire flesh was again covered with <i>tzara'at</i>, he is pure, If healthy flesh was again revealed, he is impure. These rulings are given even if the cycle repeats itself 100 times.<br>If healthy flesh began to be revealed and it continues to grow and the size of the <i>tzara'at</i> shrinks, the person remains impure until the <i>baheret</i> becomes smaller than a <i>gris</i>.",
+            "Any portion of skin that is fit to contract impurity because of <i>baheret</i> but remains healthy prevents a person whose entire flesh is becoming white from being placed in that category. Any portion of skin that is not fit to contract impurity because of <i>baheret</i> does not prevent a person whose entire flesh is becoming white from being placed in that category although that portion of skin remains healthy.<br>What is implied? When <i>tzara'at</i> spreads over a person's entire skin, but not on his head or his chin, nor onto a festering boil or burn or there is less than a lentil's size portion of healthy flesh next to a festering boil or burn or to his head or chin, he is pure. If the hair fell from the head and the chin or if a scab formed over the boil or the burn, the person is impure until the <i>tzara'at</i> spreads to them, for they are fit to contract impurity because of a <i>baheret</i>.<br>If there were two <i>beharot</i>, one had a sign of impurity and one was pure, the pure one spread to the impure and then covered the person's skin entirely, he is deemed pure. The rationale is that he was previously deemed definitively impure, even though it was the pure one that spread. Furthermore, this ruling applies even if one of the <i>beharot</i> was on his upper lip and the other on his lower lip or on two of his fingers or on his two eyelids, and thus when they are closed together, the two <i>beharot</i> appear as one. Nevertheless, since <i>tzara'at</i> spread over the person's entire skin, he is pure.",
+            "There are those who show their blemishes to a priest and benefit from doing so, because they showed it to him early and did not delay, and others who suffer from doing so.<br>What is implied? A person was definitively deemed impure. His signs of impurity disappeared, but he did not have the opportunity to show this development to a priest before the <i>tzara'at</i> spread over his entire body. He is pure. If, however, he had acted earlier and showed it to the priest previously, he would have been released from the inspection process before it spread over his entire body. Thus it would have spread after he was released, in which instance, he would be deemed definitively impure, as we explained.<br>If he had a <i>baheret</i> without any signs of impurity and he did not have the opportunity to show it to a priest before it spread over his entire body, he is impure and must be isolated. If, however, he had acted earlier and had shown it to the priest, he would have been isolated before it spread. Thus it would have spread after he was isolated, in which instance, he would be pure, as we explained."
+        ],
+        [
+            "With regard to blemishes of the head and the chin, if the hair would fall out from its roots and leave a portion of skin bare of hair, it is called a <i>netek</i>. A <i>netek</i> may not be less than the size of a <i>gris</i> that is square. This applies whether it appears deep or not. The term \"deep\" was mentioned with regard to a <i>netek</i> only to teach you: Just as a shade that is deep comes about through the hand of heaven, so too, a <i>netek</i> must come about through the hand of heaven. This excludes a blemish on a portion of the head or chin whose hair was removed by a person. Such a blemish is pure.<br>When a woman or a <i>seris</i> grow hair on their chins, they can contract the impurity of a <i>netek</i> if it falls off.",
+            "<i>Netakim</i> become impure due to two signs: short, golden hair and spreading. There is an isolation period of two weeks. All of this is explicitly stated in the Torah.<br>What is implied? When a <i>netek</i> appears on a man's head or in his beard, if it contains two or more short, gold hairs, and there is no black hair in the <i>netek</i> at all, he should be deemed definitively impure. If it did not contain any hair - neither black, nor golden - he should be isolated for a week. On the seventh day, a priest should examine him. If short golden hair emerged or the <i>netek</i> spread, the afflicted person should be deemed definitively as impure. If two black hairs emerged, he should be released from the inspection process.<br>If it neither spread and neither golden nor black hair emerged, the priest should shave around the <i>netek</i>, but not the hair directly adjacent to the <i>netek</i> and isolate him for a second week. The priest should examine him again at the end of the second week. If the <i>netek</i> spread or short golden hair emerged, he should be deemed definitively as impure. If nothing changes, he is released from the inspection process. For <i>netakim</i> do not require isolation for more than two weeks. If golden hair appears or the <i>netek</i> expands after he was released, he is definitively categorized as impure.",
+            "How is the <i>netek</i> shaved? One shaves the area around it and leaves two hairs next to it on every side so that any spread will be noticeable.<br>This shaving is acceptable no matter which person performs it, as implied by Leviticus 13:33: \"And he will be shaved.\" Similarly, the shaving may be performed with any instrument. Even if one is a nazirite, he should shave. If, however, he isolated him without shaving, the isolation is effective.",
+            "The golden hair mentioned by the Torah must have a golden hue. The term <i>dak</i> mentioned there implies that the hair must be short. If, however, they were long, even though they are of a golden hue, it is not a sign of impurity.",
+            "Two short golden hairs are a sign of impurity. Whether they are adjacent to each other or distant from each other, whether they are in the center of the <i>netek</i> or at its extremities, whether the <i>netek</i> existed before the golden hair or the golden hair existed before the <i>netek</i>, they are a sign of impurity, provided they can be pulled out by tweezers, as explained with regard to white hair.",
+            "For black hair to save a blemish from being considered a <i>netek</i>, there must be two hairs. They do not prevent that categorization unless they are long enough to be bent in half, with their point touching their base. If that criterion is met, their presence is significant whether they are adjacent to each other or distant from each other, provided they are in the center of the <i>netek</i> and there is enough empty skin for two hairs to grow between the two black hairs that are located in the <i>netek</i> and the hair that is outside it. If, however, the two hairs remain at the extremity of the <i>netek</i>, they do not prevent it from being placed in that category.<br>How do they prevent the <i>netek</i> from being considered as <i>tzara'at</i>? If two black hairs remain in the <i>netek</i>, even though there are golden hairs in the <i>netek</i> or it spread, the person is pure. If the person was deemed definitively impure because of golden hair or the spreading of the <i>netek</i> and two black hairs grew in it, the <i>netek</i> is considered as pure and they counteract the spreading or the golden hair. This applies whether they grew in the middle of the <i>netek</i> or at its extremities. For hair that grows prevents a <i>netek</i> from being considered as impure in every place within the <i>netek</i>, while hair that remains is effective only when it is two hairsbreadth away from healthy hair.",
+            "The fact that two hairs grow in a <i>netek</i>, one black and one white, or gold, or one long and one short, does not prevent a <i>netek</i> from being categorized as impure.",
+            "The following rule applies when a <i>netek</i> was deemed definitively impure because of golden hair or spreading and then black hair grew in it and it was declared pure. Even though the black hair disappeared, the person is pure until other golden hair emerges or the <i>netek</i> spread further, as Leviticus 13:37 states: \"The <i>netek</i> has been healed; he is pure.\" Since it was healed, he is pure, even though the original signs of impurity remain unchanged.",
+            "If a person was deemed definitively impure because of golden hair - whether he was categorized as such originally, after a week of isolation, after two weeks of isolation, or after he was released from the inspection process - and then the golden hair which caused him to be deemed impure disappeared, but other golden hair grew in that <i>netek</i> or the <i>netek</i> spread, the person is definitively impure, as he was before.<br>Similarly, if he was deemed impure because a <i>netek</i> spread - whether he was categorized as such after a week of isolation, after two weeks of isolation, or after he was released from the inspection process - and then the area to which the <i>netek</i> spread healed, but it spread elsewhere or golden hair grew in it, he remains definitively impure as he was. He remains in that state until no sign of impurity remains or two black hairs grow.",
+            "The following rules apply when there were two <i>netakim</i> next to each other and a line of black hair dividing them. If the line of black hair was broken and the <i>netek</i> covered it in one place, the original situation prevails, for the black hair that remains is still at the side of the <i>netakim</i>. If the <i>netek</i> broke through the line of hair in two places, he is pure, because the remainder of the line is now in the middle of the <i>netek</i>.<br>How large must the break between them be? No less than a space sufficient for two hairs to grow. If there was a break in one place the size of a <i>gris</i>, the person is impure, because the break itself is considered as another <i>netek</i>, because the black hair is at its side and not in its midst.<br>The following rules apply when there is a <i>netek</i> that is surrounded by black hair and there is another <i>netek</i> surrounding the black hair. If the hair between them is broken through in one place, the person is impure. The rationale is that the inner <i>netek</i> is not saved, because the black hair is at its side, not in its midst. If the hair was broken through in two places, he is pure, even if the broken space is a <i>gris</i> in size. The rationale is that the inner <i>netek</i> and the outer <i>netek</i> became a single entity with black hair in the middle. This applies provided the open space is large enough for two hairs to grow or larger.",
+            "The following rules apply when there is a <i>netek</i> with a strand of bald skin extending from it or two <i>netakim</i> with a strand of bald skin connecting them. If this strand is wide enough for two hairs to grow, it can bring about impurity if short golden hair grows in it or its size increases. And new black hair that grows in it can prevent it from being declared impure. The black hair that remains in that strand, by contrast, does not prevent such a categorization unless the strand is as wide as a <i>gris</i>.",
+            "When a person had a <i>netek</i> the size of a <i>gris</i> on his head and the <i>netek</i> expanded until it covered his entire head and no hair was left at all with the exception of less than two hairs, he is pure. This applies whether he became entirely bald while isolated, while deemed definitively impure, or after he was released from the inspection process, as Leviticus 13:40 states: \"He is entirely bald; he is pure.\"<br>Similarly, if a <i>netek</i> was on the place of his beard and he lost all his facial hair, he is pure. Although this is not stated in the Written Law, it is part of the Oral Tradition that if all of one's facial hair falls off, he is pure. In such a situation, the skin on his face that became hairless can become impure according to the laws that govern blemishes on the skin, as we explained.",
+            "When a person comes at the outset with a <i>netek</i> covering his entire head or the entire area of his beard, he should be isolated for one week. If golden hair does not grow, he should be isolated for a second week. If short golden hair grows, he should be deemed impure. If not, he should be released from the inspection process. If, however, golden hair grows after he is released, he is deemed as definitively impure. If black hair grows, he is pure.<br>If someone comes at the outset with a <i>netek</i> covering his entire head or the entire area of his beard and black hair appeared, he is pure as stated. If the black hair disappears, he is impure, because the <i>netek</i> spread.",
+            "Total baldness on the head and the area of the beard are not dependent one on the other. The two areas are not combined together, nor is there a concept of <i>tzara'at</i> spreading from one to the other. This is derived from Leviticus 13:30 which speaks of: \"<i>tzara'at</i> of the head or of the beard,\" teaching that they are considered as two different categories.<br>What is the area where the beard grows? From the joint of the upper jawbone until the Adam's apple. A virtual line is drawn from one ear to the other. Any place where hair grows that is from the line and above is considered as part of the head. From the line and below, it is considered as part of the area of the beard."
+        ],
+        [
+            "Everyone can become impure due to <i>tzara'at</i> blemishes, even a new-born baby or servants, but not gentiles or resident aliens. Anyone is acceptable to inspect such blemishes. A person can inspect all blemishes except his own.",
+            "Even though everyone is acceptable to assess blemishes, the designation of a person as impure or pure is dependent on a priest.<br>What is implied? If there is a priest who does not know how to assess blemishes, a sage should observe them and instruct him: \"Say 'You are impure,'\" and the priest says: \"You are impure;\" \"Say 'You are pure,'\" and the priest says: \"You are pure.\" \"Isolate him,\" and he isolates him. The pronouncement must be made by a priest, because Deuteronomy 21:5 states: \"Their statements will determine every quarrel and every blemish.\" Even if a priest is a minor or intellectually or emotionally incapable, the sage instructs him and he declares the person definitively impure, releases him from the inspection process, or isolates him.<br>When does the above apply? When the priest relies on the words of the sage. If, however, the priest assesses the blemish and relies on his own understanding, it is forbidden for him to assess any blemish unless he is instructed by a master and is thoroughly versed in all the blemishes and their names, including the blemishes that affect a person and those that affect clothes and houses.",
+            "A priest who declared a person who was pure as impure or a person who was impure as pure does not affect his status, as can be inferred from Leviticus 13:44: \"He is impure and the priest shall deem him impure\" and <i>ibid.</i>:37: \"He is pure and the priest shall declare him pure.\" When a person who contacted <i>tzara'at</i> is healed, either after isolation or after having been deemed definitively impure, he remains impure even for several years,until a priest tells him: \"You are pure.\"",
+            "A priest is not permitted to deem a person impure until he focuses his sight on the blemish when compared to the flesh outside of it. The priest who inspected a blemish initially should be the one who inspects it at the end of the first week and at the end of the second week. He is the one who places the person in isolation, deems him definitively impure, or releases him from the inspection process.<br>If the priest who initially inspected the blemish dies or becomes sick, another priest should inspect it. The second priest cannot deem it impure because its size increased, because only the first priest can tell whether it increased or not.<br>A priest's word is accepted if he says: \"This blemish increased in size\" or \"This blemish did not increase in size,\" \"This white hair preceded the blemish,\" or \"This blemish preceded the white hair.\"",
+            "A <i>challal</i> is not acceptable to inspect blemishes, as can be inferred from Leviticus 13:2: \"One of the descendants of Aaron, the priests,\" i.e., when their priestly status is intact. One who is disqualified from serving in the Temple because of physical blemishes is fit to inspect blemishes, provided he is not blind, even in one eye. Indeed, even a priest whose eyesight has become impaired should not inspect blemishes, as is derived from <i>ibid</i>:12: \"the entire vision of the eyes of the priest.\"",
+            "Blemishes may be inspected only during the day, whether to isolate a person, to deem him definitively impure, or to release him from the inspection process as pure, for throughout the passage the term \"on the day\" is used.<br>A blemish should not be inspected in the early morning, nor towards evening, nor inside a building, nor on a cloudy day, because then a darker hue of white will look brighter. Nor should it be inspected at noon, because then a brighter hue of white will look darker.<br>When should it be inspected? In the fourth hour after sunrise, in the fifth hour, in the eighth hour, and in the ninth hour. This applies to blemishes on a person's body, those on garments, and those on buildings.",
+            "Blemishes can be inspected on any day with the exception of the Sabbath and the holidays. If the seventh day of a person's isolation falls on the Sabbath or a holiday, the inspection is postponed. This leads to both leniencies and stringencies. For it is possible that the blemish would have been deemed impure on the Sabbath and, on the following day, the signs of impurity will have disappeared. Conversely, it is possible that, on the Sabbath, the blemish would have been deemed pure and on the following day, signs of impurity will appear. The determination of one's status is made only at the time of the inspection after the Sabbath.",
+            "When a blemish appears on a bridegroom, he is given all seven days of celebration. Similarly, if a blemish appears on his garments or his home, it is not inspected until after the seven days of his celebration. Similarly, during a festival, he is given all the days of the festival before an inspection is made, as indicated by Leviticus 14:36: \"And the priest shall give a command and they will empty the home.\" Now if the Torah postponed the matter for the sake of concerns that are merely permitted, i.e., so that one's utensils not be deemed impure, the inference can certainly be made, that judgment should be postponed for a mitzvah.",
+            "A person should not be isolated, deemed definitively impure, or sent away except on the day the blemish was first inspected, the seventh day afterwards, or the thirteenth. This applies with regard to blemishes for which the isolation period is two weeks, because the seventh day is counted when calculating the first week and the second week. It is valid for all blemishes, those on a person's body, those on garments, and those on buildings.",
+            "A person should not be isolated a second time in the midst of a period of isolation. Nor is one deemed definitively impure if a sign of impurity appears during the days of isolation. Nor is one who has been deemed definitively impure deemed definitively impure for another blemish that appeared, nor is he sent into isolation for a blemish that is fit to require isolation if it appears in the time he is definitively impure.<br>If, however, a person has two blemishes and a priest sees one and then the other, it is permitted for him to say: \"You are isolated because of this one and deemed definitively impure because of the other one\" or \"You are deemed definitively impure because of this one and isolated because of the other one.\" This applies whether at the time of the initial examination, at the conclusion of the first week or at the conclusion of the second week.<br>Two blemishes should not be seen at the same time, whether on one person or on two people, as implied by Leviticus 13:3: \"And the priest shall see <i>the blemish</i>.\"",
+            "When a blemished person comes to a priest for an examination, he should not tell him: \"Go and return.\" Instead, he should attend to him immediately. If two people come before him, he should examine the first and then isolate him, release him from the inspection process, or deem him definitively impure and then examine the second person.",
+            "It is not necessary for a priest to look carefully at the blemished person's underarms, between his testicles, or in the creases of his flesh, lest there be a blemish there, as implied by Leviticus 13:12: \"the entire vision of the eyes of the priest.\" This also applies when a person has become entirely white.<br>How should a person with a blemish stand before a priest to be inspected? If male, he is inspected while naked, standing like one who is hoeing and like one who is harvesting olives. If female, she is inspected while naked, sitting on the ground like one who is kneading dough, like one who nurses her child, or like one who weaves with a standing loom, in which instance she raises her right hand until she reveals her underarm.<br>If a blemish can be detected when a man or a woman is in these positions, he or she is impure. If it cannot be detected in such a position, no attention is paid to it. Just as a person appears for the inspection of his blemish, so must he appear for his shaving. If hair could be found on any portion of his flesh when a man is standing naked like one who is hoeing or like one who is harvesting olives or a woman is sitting in the position described, the shaving is acceptable. The priest is not required to search in other places to see if hair remains, even though he is required to remove all the person's hair, as will be explained."
+        ],
+        [
+            "A person who removes the signs of impurity, whether all of them or part of them, or who burns the healthy flesh in a <i>baheret</i>, whether partially or entirely, or who removes an entire blemish from his flesh, a garment, or a building, violates a negative commandment, as Deuteronomy 24:8 states: \"Be very careful with regard to a <i>tzara'at</i> blemish, to watch it carefully, and to act according to everything that the priest, the Levites, will instruct you, as you were commanded, you shall heed.\" Implied is that one should not remove hair nor cut off any sign. This applies before the priest comes for an initial examination, after the person has been isolated, after he has been deemed definitively impure, or after he has been sent away as pure.<br>He is not, however, liable for lashes unless his acts are effective. If his acts are not effective, he is not liable for lashes. What is implied? If a person had a <i>baheret</i> with three white hairs and he pulled out one or he burnt a portion of the healthy flesh in a <i>baheret</i>, but a lentil-sized portion remained, he is not liable for lashes, because he is impure, as was his status previously. Similar laws apply in all analogous situations. He is, however, given stripes for rebellious conduct.<br>Similarly, one who shaves the hairs next to a <i>netek</i> is liable for lashes, as Leviticus 13:33 states: \"He shall not shave the <i>netek</i>.\" He is not liable unless he shaves the entire area around the <i>netek</i> with a razor.<br>It is permitted for a person afflicted with <i>tzara'at</i> to carry a pole on his shoulder on which there is a <i>tzara'at</i> blemish or to tie palm bast on his foot on which there is a blemish. If the signs of impurity are removed, they are removed, provided he does not have the intent of removing them.",
+            "A person who removes signs of impurity or who burns healthy flesh before the inspection performed by a priest is pure. Similarly, if he does so in the days of his isolation, he will be considered pure after the days of his isolation. If, however, he removed them after he was deemed definitively impure because of them, he remains impure as was his status. He cannot regain purity unless the <i>tzara'at</i> covers his entire body or unless his <i>baheret</i> becomes smaller than a <i>gris</i>.",
+            "When a person cuts off his entire <i>baheret</i> unintentionally, he is pure. Different rules apply if he cut it off intentionally. If he cut off all the healthy flesh surrounding the <i>baheret</i>, even a hair's width, he can never become pure. If he cut it off exactly, he cannot regain purity unless the <i>baheret</i> covers his entire body.",
+            "When one pulls out one white hair and the second fell off on its own accord, the person is pure. If there were three and he pulled out two and one fell off on its own, he remains impure.<br>If there was a portion of healthy flesh in a <i>baheret</i> the size of a lentil and one burnt half of it and half disappeared, he is pure. If the healthy flesh was larger than a lentil, one burnt off the part greater than a lentil and the lentil sized portion disappeared naturally, he is pure. If he burnt off the portion the size of a lentil and the remainder disappeared, he is impure.",
+            "When a person has a <i>baheret</i> on his foreskin, he should be circumcised even though the circumcision is not being performed on the designated day. The rationale is that the performance of a positive commandment supersedes the observance of a negative commandment in all instances.<br>If the person was circumcised and the removal of the foreskin also caused the removal of the sign that caused him to be deemed impure, he is obligated to bring the sacrifices of a person becoming purified from <i>tzara'at</i>.",
+            "It is a positive commandment for a man afflicted with <i>tzara'at</i> who was deemed as definitively impure to cover his head throughout the time he is impure, he should be cloaked until his lips like a mourner, his clothes should be torn and he must notify those who pass by him that he is impure, as Leviticus 13:45 states: \"And the person afflicted with <i>tzara'at</i> who has the blemish shall....\" Even a High Priest who becomes afflicted with leprosy covers his head and tears his clothes, for a positive commandment supersedes a negative commandment.<br>He is forbidden to greet others throughout the time he is deemed impure, as a mourner is, as can be inferred from the continuation of the above verse: \"he shall cover his lips,\" i.e., his lips shall be closed together. He may, however, read Scripture, study Mishnah, and elucidate Torah teachings.<br>He is forbidden to have his hair cut and launder his clothes throughout the time he is deemed definitively impure. He must conduct himself with these restrictions even on Sabbaths and holidays. He is, however, permitted to wash, anoint himself, wear shoes, engage in physical intimacy, and have his bed stand upright like other people.",
+            "The law is that a person afflicted by <i>tzara'at</i> should have a dwelling alone outside the town, as indicated by Leviticus 13:46: \"outside the camp where he dwells.\" This restriction applies only in walled cities in <i>Eretz Yisrael</i>.",
+            "A woman afflicted by <i>tzara'at</i> does not cover her head, rend her garments, or cloak her face. She does, however, dwell outside her town and inform others that she is impure. Indeed, not only those afflicted by <i>tzara'at</i>, but all those who impart impurity to other people are obligated to inform everyone that they are impure so that they will separate themselves from them, as implied by <i>ibid.</i>:45: \"'Impure, impure,' he shall call out.\" That can be interpreted to mean \"The impure person shall inform others that he is impure.\"",
+            "A <i>tumtum</i> and an <i>androgynus</i> should cover their heads, rend their garments, and cloak their faces, because their status is in doubt.",
+            "The same laws apply to both a person afflicted with <i>tzara'at</i> who is isolated and one who is definitively deemed impure. With regard to impurity, there is no difference between a person afflicted with <i>tzara'at</i> who is isolated and one who is definitively deemed impure except covering one's head, rending one's garments, shaving, and bringing fowl. One who is deemed pure after being isolated is exempt from shaving and bringing fowl, while one who is deemed pure after having been deemed impure has these obligations. Nevertheless, with regard to impurity, they are equal in all matters.",
+            "A person afflicted with <i>tzara'at</i> is a primary source of impurity. He imparts impurity to humans and implements through touching them and to earthenware containers when a portion of his body enters their inner space. He imparts impurity to a person when carried by him and an object over which he lies or sits even if there is a stone intervening between him and their surface, as is the law regarding a <i>zav</i> and a <i>zavah</i>. This is derived from Leviticus 13:6: \"He shall launder his garments.\" According to the Oral Tradition, it was taught that he becomes pure with regard to imparting impurity to the objects on which he lies or sits. All of these laws apply equally to one isolated because of <i>tzara'at</i> and one deemed definitively impure].",
+            "There is an additional dimension of severity with regard to a person afflicted by <i>tzara'at</i>. He imparts impurity to a building when he enters it, whether he is in the midst of the time when he has been deemed impure or whether he is during his period of isolation.<br>What is implied? If he enters a building, everything - whether humans or implements - that is in the building contracts impurity. Even though the afflicted person did not touch them, they become primary derivatives of impurity. The impurity of the building which the afflicted person enters is derived from the phrase, Leviticus 13:46: \"outside the camp where he dwells.\" Implied is that just as he is impure, his dwelling is impure.<br>If he was standing under a tree and a person who was ritually pure passed under the tree, that person contracts impurity. If a person who was pure was standing under the tree and a person afflicted by <i>tzara'at</i> passed under it, he does not impart impurity to him. If the afflicted person stood, the other person became impure, because the place became the afflicted person's dwelling. If it is unknown whether he stood or not, the other person is pure.<br>If a person afflicted by <i>tzara'at</i> inserted his head and the majority of his body into a building, everything in the building becomes impure. If he desires to enter a synagogue, a partition that is ten handbreadths high and encompasses an area four cubits by four cubits should be constructed for him. He should enter first and leave last so that he will be dwelling alone and will not stand together with the other people and impart impurity to them."
+        ],
+        [
+            "The purification of a person afflicted with <i>tzara'at</i> is a positive commandment and his shaving is also a positive commandment.<br>How is a person who had been afflicted by <i>tzara'at</i> purified? He should bring a new earthenware container - the Received Tradition teaches that it must be new. A fourth of a <i>log</i> of \"living water\" that is fit to be sanctified as water for the sprinkling of the ashes of the red heifer is placed in it. This measure is a Rabbinic institution.<br>Two sparrows that are kosher must be brought for the sake of purifying a <i>tzara'at</i> affliction, as Leviticus 14:4 states: \"For the one who is to be purified will be taken....\" He should slaughter the healthier of the two over the water in the earthenware vessel and squeeze out the blood until it is apparent over the water. He then digs a hole and buries the slaughtered bird in the presence of the afflicted person. This is one of the points received through the Oral Tradition.<br>He takes a cedar branch - the mitzvah is that it be a cubit long and a fourth the thickness of a bedpost. And he takes a hyssop whose name is not described by an additional term, as we explained, that is not less than a handbreadth long, and a crimson strand weighing a <i>shekel</i>. If one used the dye for another purpose, it is disqualified, as is the rule regarding dyeing wool with blue dye to use for <i>tzitzit</i>. All of these measures are laws transmitted to Moses at Sinai.<br>A priest takes the three items mentioned above together with the living fowl. All these four items are fundamental requirements. When the cedar branch and the hyssop have been peeled, they are invalid. The hyssop should be bound together with the cedar branch with the crimson thread. The tips of the wings and the tips of the tail of the living bird should be held close to them and the four should be dipped in the water in the container and the blood floating on top of it. He then sprinkles with them seven times on the back of the hand of the afflicted person and sends away the fowl.<br>How does he send the fowl away? He stands in the town and casts it outside the wall. He does not turn its head to the sea, to the town, or to the desert, as <i>ibid.</i>:53 states: \"Outside the city, towards the field.\" If he sends away and it returns, he should send it away again, even 100 times.<br>Afterwards, the priest shaves the afflicted person. How does he shave him? He passes a razor over all his skin that is visible including his underarms and pubic region until his entire flesh is smooth like a squash, as <i>ibid.</i>:9 states: \"He shall shave all of his hair.\" If so, why does the verse mention his beard and his eye-brows? To include everything like them and to exclude the hair in the nose, because it is not visible.<br>Afterwards, he \"launders\" his garments, immerses himself, and becomes pure with regard to conveying impurity when he enters a building or to the article on which he lies or sits. He may enter within the town's wall. He counts seven days. During them, he is forbidden to engage in physical intimacy, as alluded to by <i>ibid.</i>:8: \"outside his tent.\" This teaches that he is forbidden physical intimacy. A woman afflicted by <i>tzara'at</i>, by contrast, is permitted physical intimacy.",
+            "For the duration of these seven days, he is still considered as a primary source of impurity and imparts impurity to people and to utensils when touching them, but not when being carried by them. This is indicated by Leviticus 14:9 which states: \"And it shall be on the seventh day,... he shall launder his garments....\" This teaches that before then, he imparted impurity to his garments. Just as he would impart impurity to his garments by touching them, so too, he would impart impurity to a person when touching him, for any source of impurity that imparts impurity to garments, imparts impurity to humans.<br>On the seventh day, the priests shaves him a second time like the first. He \"launders\" and immerses himself, thus becoming pure with regarding to imparting impurity to others. He is like all those who immersed and will become pure in the evening. He may partake of the second tithe. After nightfall, he may partake of <i>terumah</i>. Once he brings his atonement offerings, he may partake of sacrificial foods, as we explained.",
+            "When he shaves these two times, he must shave only with a razor. If he shaves with something other than a razor or left two hairs, his actions are of no consequence. The shavings should be performed only by a priest. If he left two hairs in the first shaving and shaved them off in the second shaving, he is considered to have performed only one shaving.<br>The entire day is acceptable for the shaving of a person afflicted by <i>tzara'at</i>.",
+            "The shaving of a person afflicted by <i>tzara'at</i>, his immersion, and sprinkling the blood of the slaughtered bird upon him are not dependent on each other. Each of the other actions involved in his purification are dependent on each other.",
+            "The slaughter of the fowl, the shaving, and the sprinkling of the blood must be performed during the day. The remainder of the actions may be performed either during the day or at night. The above three must be performed by males. The remainder may be performed by men or by women. The above three must be performed by priests. The remainder may be performed by priests or Israelites.",
+            "The purification of a person afflicted by <i>tzara'at</i> is carried out in <i>Eretz Yisrael</i> and in the Diaspora, while the Temple is standing and in the era when the Temple is not standing.<br>It is a mitzvah for the priest who deemed the person impure to perform his purification as indicated by Leviticus 13:59 which states: \"to purify him or deem him impure.\"<br>Every one is acceptable to perform the purification of a person afflicted by <i>tzara'at</i>, even a <i>zav</i> or one who is impure due to contact with a corpse may perform this purification. One person afflicted with <i>tzara'at</i> may not perform the purification for another. Two people afflicted with <i>tzara'at</i> should not be purified at the same time, for mitzvot should not be performed in bundles.",
+            "The cedar branch, the hyssop, and the scarlet cord that were used to purify one person afflicted with <i>tzara'at</i> may be used to purify others. Similarly, it is permitted to use a fowl that was sent away to purify other people afflicted with <i>tzara'at</i> and it is permitted to be eaten. It is, however, forbidden to benefit from the fowl that was slaughtered. From when is it forbidden? From the time that it was slaughtered.<br>When it was slaughtered, but there was no hyssop, cedar branch, or scarlet cord, it is nevertheless, forbidden to benefit from the slaughtered fowl. The rationale is that slaughter which is not befitting is still considered as slaughter. A person who partakes of an olive-sized portion of the slaughtered fowl violates a positive commandment and a negative commandment. For Deuteronomy 14:12 states: \"These are what you may not eat from them.\" According to the Oral Tradition, it was taught that the wording also includes the fowl that was slaughtered in this purification process. And it is written <i>ibid.</i>:11: \"You shall eat all pure fowl.\" This is a positive commandment. From it, however, one can infer a prohibition: that other species may not be eaten. When a prohibition is derived from a positive commandment, it is considered as a positive commandment.",
+            "The two fowl may not be taken from the fowl of a condemned city, nor from fowl exchanged for idols, nor from fowl that killed a person. The optimum way of performing the mitzvah is for the two fowl to be alike in appearance, size, and value, and to be purchased at the same time. Nevertheless, even if they are not alike, or one purchased one on one day and the other on the next, it is acceptable.<br>If one purchased two fowl for the sake of the purification of a man, it is acceptable to use them for the purification of a woman. Conversely, two purchased for the purification of a woman are acceptable to be used for the purification of a man. If they were taken to purify an afflicted house, they are acceptable to be used for purifying a person. If they were taken to purify a person, they are acceptable to be used for purifying an afflicted house. These concepts may be inferred from Leviticus 14:4 which states: \"For the one who is to be purified will be taken....\"",
+            "If one of them was slaughtered and discovered not to be a sparrow, another one should be taken for the second. It is permitted to partake of the one that was slaughtered. If one of them was slaughtered and discovered to be <i>tereifah</i>, another one should be taken for the second. It is permitted to benefit from the one that was slaughtered.",
+            "If the blood was spilled, the fowl that would have been sent away is left until it dies. If the fowl to be sent away dies before the sprinkling, the blood is poured out and two other fowl are taken."
+        ],
+        [
+            "The minimum measure for a <i>tzara'at</i> affliction for garments is a <i>gris</i> like an affliction for humans. An affliction smaller than a <i>gris</i> is pure. There are three distinguishing marks for the afflictions of garments: intense green, intense red, and the spreading of the affliction. All three are explicitly mentioned in the Torah.<br>\"Intense green\" refers to a dark green hue, like the wings of a peacock or the leaves of a date palm. \"Intense red\" refers to a dark red hue, a deep red, like fine scarlet thread. These two signs can be combined with each other.<br>When an affliction is intense green or red, the garment is placed in isolation. If this sign remains for two consecutive weeks, the garment is deemed impure and burnt. Similarly, if the size of the affliction increases, the garment is deemed impure and burnt.<br>What is implied? When an intense green or an intense red affliction is visible on a garment, it should be isolated for seven days. On the seventh day, it should be inspected. If it expanded, it is deemed definitively impure and burnt. If its appearance remained unchanged, but it did not increase in size, or it increased, but its color faded from the two colors because of which it was isolated, or its color became more intensely red or green, but it did not increase in size, the place of the blemish should be washed, and the garment isolated for a second seven day period. At the end of the second week, i.e., the thirteenth day, it should be assessed. If it turned to a third color, the garment should be washed and it is pure. If the color of the blemish changed from its original hue, i.e., initially, it was intense green, and it became intense red, or initially, it was intense red and then it became intense green, the place of the blemish should be ripped out and a patch sewn in the place that was ripped out. The remainder of the garment is released from the inspection process. It should be laundered a second time, immersed in the <i>mikveh</i> and then it is pure.<br>If, at the time of the second inspection, the blemish retained the appearance for which it was initially isolated, it should be deemed definitively impure and should be burnt in its entirety.",
+            "When a blemish that was intense green increased in size, but the new portion was intense red, or it was intense red and increased, but the increase was green, it is considered as an increase.",
+            "When in the midst of a blemish, there was a portion of the garment that was unsoiled and unblemished and then the blemish spread into it, the blemish is not considered to have increased in size. It must increase outward. An increase within the blemish itself is not considered as an increase, not for a blemish on a person's body, nor for one on garments or on buildings.",
+            "If a blemish spreads to the place immediately adjacent to it, even the slightest spread is considered a sign of impurity. If a blemish appears on a distant place on the garment or one returns after the initial blemish disappeared or was removed, it must be a <i>gris</i> in size.<br>What is implied? If a garment was isolated and then another blemish the size of a <i>gris</i> emerged some distance from the blemish for which it was isolated, it is considered to have spread and it is burned. If the second blemish is less than a <i>gris</i>, no attention is paid to it. Similarly, when a blemished portion was removed from a garment as explained and then a blemish the size of a <i>gris</i> returned, it should be burnt. Similarly, if a blemish increased in size after the garment was released from the inspection process, the garment should be burnt.",
+            "When a person washes a blemish at the end of the first week as we explained, one should also wash part of the garment that is adjacent to it, as implied by Leviticus 13:54: \"that on which the blemish is found.\" Whenever blemishes on a garment must be washed, we use the seven detergents that are used when checking a bloodstain, as explained with regard to <i>nidah</i> impurity.",
+            "The following laws apply when the blemished portion of a garment was torn out and a patch sewn in its place, as we explained. If a blemish the size of a <i>gris</i> returned to a different place on the garment, the patch may be removed and saved, while the remainder of the garment must be burnt. If the blemish returned and appeared on the patch, the entire garment must be burnt.",
+            "The following rules apply when a person takes a patch of cloth from a garment that was isolated and sews it on a pure garment. If a blemish became manifest on the initial garment again, the patch should be burnt together with it. If the blemish appears again on the patch, the first garment must be burnt and the patch obligates the garment on which it is sewn to be assessed for signs of impurity. If the blemish remains unchanged for two weeks or increases in size, the entire second garment is burnt.",
+            "When a garment comes initially entirely intense green or intense red, it should be isolated for one week after another. If the blemish remains unchanged for two weeks, the garment should be burnt. If, however, a garment was isolated because of a blemish and the blemish spread over the entire garment, causing it to become entirely intense green or intense red or the garment was released from the inspection process and after it was released, the blemish returned entirely intense green or intense red, it is pure.<br>If a blemish was washed and it spread, the garment should be burnt.",
+            "When the loose strands of the fabric of a garment extend beyond the fabric of the weave, e.g., a coarse woolen blanket, and a blemish appears in those strands, the blanket is not impure unless the blemish appears in the fabric and the weave itself.<br>The terms used by Leviticus 13:55 with regard to garment <i>bikarachto</i> and <i>bigabachto</i> mean the following: <i>Karachto</i> refers to worn out garments; <i>gabachto</i>, to new ones.",
+            "Colored garments do not contract impurity due to blemishes of <i>tzara'at</i>. This applies whether they were dyed by human activity or naturally colored. To contract such impurity, they must be white. If the warp of a garment was colored and its woof, white, or if its woof was colored and its warp, white, everything follows its appearance.<br>When there is a knit that is less than three fingerbreadths by three fingerbreadths, it does not contract impurity due to blemishes of <i>tzara'at</i>.",
+            "When a cloth was woven less than three fingerbreadths by three fingerbreadths and a blemish was discovered on it and afterwards, one increased its size and made it more than three by three, it is pure.",
+            "When a person sews patches together, each one being less than three fingerbreadths by three fingerbreadths, and makes a garment from them, it can contract impurity due to blemishes. The rationale is that sewing is like weaving and it is considered as one garment.",
+            "If a garment was made from many patches, some colored and some, white, and a <i>tzara'at</i> blemish was discovered on a white patch, it should be isolated. If the blemish remains unchanged for two weeks, the entire garment is deemed impure and burnt. Similarly, if the blemish spreads to another white patch, the blemish is considered to have increased in size even though a colored patch intervenes between them.<br>If the garment was entirely colored except for one line, even if only a <i>gris</i>, it should be isolated if a blemish appears on it. For if it remains with the original color, without increasing its intensity or fading for two weeks, the garment should be burnt."
+        ],
+        [
+            "The only garments that contract impurity due to <i>tzara'at</i> blemishes are wool and linen garments, cloths where the warp or woof is made of wool or linen, and any leather utensil, whether hard or soft. Even leather that is colored naturally is susceptible to impurity because of blemishes. Felt is considered like garments and is susceptible to impurity because of blemishes. Tents are susceptible to impurity because of blemishes whether they are made from wool or linen or they are leather.",
+            "All garments of wool and linen are susceptible to impurity except those belonging to gentiles. When a person purchases a garment from gentiles, if <i>tzara'at</i> appears on it, it should be viewed as if for the first time. When a garment is made from mixed species - wool and linen - it can incur impurity because of <i>tzara'at</i> blemishes.",
+            "The following rules apply when camels' wool and sheep's wool were spun together: If the majority is camels' wool, it does not contract impurity because of blemishes. If the majority is sheep's wool, it does. If equal amounts are used, it can incur impurity. The same laws apply when flax and hemp are mixed together.<br>The wool of a sheep born from a goat does not contract impurity because of blemishes. When the warp of a garment was linen and its woof, hemp, or its warp hemp and its woof, linen, it does not contract impurity because of blemishes. Similarly, if its warp or woof was linen or wool and the remainder goat's hair or the like, it does not contract impurity because of blemishes.",
+            "A hide that was not processed does not contract impurity because of blemishes. Similarly, a hide that is an unformed mass before implements were made from it, does not contract impurity because of blemishes. This can be inferred from Leviticus 13:52 which speaks of \"leather articles.\" Nevertheless, all leather articles - whether flat or receptacles - are susceptible to impurity because of blemishes.",
+            "The hides of sea-animals do not contract impurity because of blemishes. If anything that grows on the earth was connected to such a hide, even a strand or string of wool or flax or the hide of an animal or a beast that was processed to any degree, and an implement was made, <i>tzara'at</i> blemishes can cause it to contract impurity, provided it was connected to it in a manner that garments are connected with regard to impurity.",
+            "All utensils that are fit to contract other types of impurity - even though they are not fit to contract the impurity that results when a <i>zav</i> treads on them, because they are not meant to be lied upon or sat upon - are susceptible to impurity because of blemishes. To cite examples: a ship's sail, a curtain, a barber's sheet, a mantle for scrolls, a belt and laces for shoes and sandals that are a <i>gris</i> wide. These all contract impurity because of blemishes. Needless to say, other articles do, e.g., pillows and cushions.<br>A leather drinking pouch and a carrying case should be inspected in their ordinary fashion. A blemish is considered to have increased in size when it spreads from their inner side to their outer side or from their outer side to their inner side. Similar laws apply in all analogous situations with regard to all two-sided leather utensils.",
+            "When a sheet is creased, its creases are straightened out and then its blemishes are inspected.",
+            "The thread for the warp and the woof - whether of wool or of linen - are susceptible to impurity because of blemishes immediately after it has been spun even though the linen has not been whitened, nor the wool soaked in hot water.<br>How much thread must be on a ball of thread for it to contract impurity because of blemishes? Enough to weave a cloth three fingerbreadths by three fingerbreadths from it, both the warp and the woof. This applies whether it was all warp threads or all woof threads. If the ball of thread was collected from separate threads, it is not susceptible to impurity because of blemishes.",
+            "The following law applies when a) they are two balls of thread connected to each other with a thread, b) part of the warp thread is wound over the top frame of the loom and part over the bottom frame of the loom, or c) one side of a cloak is connected to the other with one strand. If a blemish is discovered on one of these entities, the other is pure even though the strand connects them.<br>If a blemish is discovered in the weaving thread and in the warp that has not yet been woven, even though a portion of the blemish exists on the cloth and a portion on the warp, it is impure. If, however, the blemish appears on the unwoven warp alone, the woven cloth is pure. If the blemish appears on the woven portion alone, the unwoven warp is pure.<br>If a blemish appears on a wrapping blanket, the strands protruding from it should be burnt with it. If the blemish appears on the strands, the wrapping blanket is pure. If the blemish spreads from the strands to the wrapping blanket, the wrapping blanket is impure.",
+            "When a blemish is discovered in a cloak, its borders may be saved. Even if the border is made of wool or linen, it can be saved and should not be burnt.",
+            "When a garment that was isolated because of a blemish was dyed or sold to a gentile, it is pure. Similarly, if it became mixed with others, they are all deemed pure. If the owner cut it up and made it into small strands, each one less than three fingerbreadths by three fingerbreadths, it is pure and it is permitted to benefit from it. If one of the strands was three fingerbreadths by three fingerbreadths and the blemish was discovered on it, it alone is impure.",
+            "When a garment that had been definitively deemed impure became mixed with others, they are all considered impure and must be burned. This applies even if one is mixed with several thousands. Similarly, even if it was cut up into strands, there are all impure and it is forbidden to benefit from them.",
+            "With regard to ritual impurity, a garment or a leather utensil or threads for the warp or the woof that were isolated or deemed impure is considered a primary category of ritual impurity and is analogous to a person who contracted <i>tzara'at</i> in all respects. It imparts impurity when touched, when carried, when brought into a building, and imparts impurity to couches and seats on which it is placed even if they are under a stone.<br>What is implied? When one brings even an olive-sized portion of a garment or a leather utensil or threads for the warp or the woof that were blemished into a building that is ritually pure, everything in the building - humans and utensils - become primary derivatives of impurity. Similarly, if there is a couch or a seat located under a stone and one places an olive-sized portion on the stone, the couch or the seat becomes impure.",
+            "When a cloth is three fingerbreadths by three fingerbreadths even though it does not possess the mass of an olive-sized portion, it renders a house that was pure impure when brought inside. If it was the size of several olive-sized portions, once an olive-size portion is brought into a building that is pure, it renders it impure.<br>Although all the measures are halachot transmitted to Moses at Sinai there is an allusion in the Torah to the concept that an olive-sized portion of a blemished garment conveys impurity. For Leviticus 14:54-55 states: \"For all blemishes of <i>tzara'at</i>, for a <i>netek</i>, for the <i>tzara'at</i> of garments and of houses.\" An association is made between blemishes affecting humans and those affecting garments and houses. Now a person afflicted by <i>tzara'at</i> is equated with a human corpse, as Numbers 12:12 states: \"Let her not be as a corpse.\" Hence, just as the minimum measure for a portion of a human corpse that imparts impurity is an olive-sized portion, the minimum measure for these is an olive-sized portion.",
+            "Blemished garments are sent outside a city, whether it is surrounded by a wall or not. This reflects a stringency relevant to garments over humans."
+        ],
+        [
+            "Houses with <i>tzara'at</i> blemishes are deemed impure when the blemishes are the length of two <i>grisim</i>. Thus the width of the blemish is approximately the size of a place where six hairs grow on the body and its length is a place for 12 hairs. It must be rectangular. Any blemish on a house smaller than this measure is pure. All of the measures are halachot transmitted to Moses at Sinai.",
+            "There are three distinguishing marks of impurity for <i>tzara'at</i> in houses: an intense green or intense red appearance and the spreading of the affliction. These are all explicitly mentioned in the Torah.<br>The two abnormal appearances can be combined with each other. If a blemish spreads to the place immediately adjacent to it, even the slightest spread is considered a sign of impurity. If it spreads to a distant place, the new blemish must be a <i>gris</i>. When a blemish returns after the house is plastered, it must be two <i>grisim</i>.",
+            "Blemishes on buildings do not impart impurity until the abnormal appearance is seen below the surface of the wall, as implied by the term <i>shika'rurot</i>, interpreted as meaning \"sunk in the walls,\" used by Leviticus 14:37. A blemish with either of these two appearances causes the building to be isolated or definitively deemed impure. If it increases in size, it should be torn down and if it spread after it was replastered, the entire house must be torn down, as will be explained.",
+            "When a blemish appears in a house, even a sage who knows that it is definitely a blemish should not definitively say: \"A blemish appeared in my house.\" Instead, he should tell the priest, \"It appears that a blemish appeared in my house. The priest will then issue an order to remove everything from the house, even bundles of wood and bundles of reeds. Afterwards, the priest will come and inspect the blemish.",
+            "We do not open windows in a closed house to inspect its blemishes. Instead, if a blemish is not visible in its present state, it is pure.<br>After a priest will inspect a blemish, he should depart and stand at the entrance to the house, near the lintel and either isolate, deem definitively impure, or release the house from the inspection process, as <i>ibid.</i>:38 states: \"And the priest shall leave the house, going to its entrance... and he shall isolate the house.\" He should not isolate a house while he is in his own house, in the blemished house, or under its lintel. Instead, he should stand at the side of its entrance. If he stood under the lintel or went to his own house and isolated a house, it is isolated.",
+            "A house is not deemed impure because of a blemish unless it is four cubits by four cubits or more, it has four walls, and it is built on the earth with stones, earth, and wood, for Leviticus 14:45 mentions: \"its stones, its wood, and its earth.\" If, however, it is less than four cubits by four cubits, it is round, triangular, or pentagonal, it was built on a ship or suspended on four beams, it is not susceptible to the impurity stemming from a blemish. If it was built on four pillars, it is susceptible to the impurity stemming from a blemish.",
+            "How many stones must be in a house? No less than eight, two stones on each wall so that every wall would be fit to have a blemish. For a house it is not susceptible to the impurity stemming from a blemish unless a blemish the size of two <i>grisim</i> appears on two stones, as indicated by Leviticus 14:40 which mentions: \"the stones in which the blemish is located.\"<br>How many boards must it contain? Enough to place under the lintel. How much earth? Enough to place between one broken stone and another. If a house contained less than these measures, it is not susceptible to the impurity stemming from a blemish.",
+            "Neither bricks nor marble are considered as stones in this context. When there is a house that one of its walls is coated with marble, another is made from a boulder, the third, of stones, and the fourth, from earth, it is not susceptible to the impurity stemming from a blemish.",
+            "When a house did not have the required measure of stone, wood, and earth and a <i>tzara'at</i> blemish was discovered in it and then additional stones, wood, and earth was brought for it, it is pure.",
+            "When plants were used as the covering for a house, they are considered as a permanent part of it. Since they are serving the purpose of wood, they are considered as wood. If the house becomes impure, they contract the severe impurity associated with it, as will be explained.",
+            "Houses located in Jerusalem and the Diaspora are not susceptible to the impurity stemming from blemishes, as implied by Leviticus 14:34: \"in a house in the land of your ancestral heritage.\" Jerusalem is thus excluded, because it was not divided among the tribes. The houses of gentiles in <i>Eretz Yisrael</i> are not susceptible to the impurity stemming from blemishes.",
+            "When one purchases houses from gentiles, they should be given an initial inspection.",
+            "When a gentile lives on one side of a house and a Jew on the other side or one side of a house was in <i>Eretz Yisrael</i> and the other in the Diaspora, it is not susceptible to the impurity stemming from blemishes. All other buildings in <i>Eretz Yisrael</i> are susceptible to the impurity stemming from blemishes. This applies regardless of whether they were colored naturally or colored because of human activity.",
+            "The house of a woman, a house belonging to partners, a synagogue or a house of study that has a dwelling for attendants or students is susceptible to the impurity stemming from blemishes.",
+            "The walls of a feeding stall and the walls of a partition in a house are not susceptible to the impurity stemming from blemishes."
+        ],
+        [
+            "There is an isolation period of three weeks, i.e., nineteen days, for blemishes on houses. For the seventh day counts for the first and the second week and the thirteenth day counts for the second and the third week. Thus if three weeks are necessary, an inspection is made on the seventh day, the thirteenth day, and the nineteenth day. The isolation of a house for three weeks is not explicitly mentioned in the Torah. Similarly, most of the laws applying to blemishes on houses were conveyed by the Oral Tradition.",
+            "The explicit laws pertaining to them that are stated in the Torah and the Received Tradition are as follows: When a priest comes to see a intense green or intense red blemish that is sunk beneath the surface on the wall of a dwelling, as we explained, he should isolate the house for seven days. Even if at the outset, it was entirely intense green or intense red, he should isolate it. On the seventh day, he should inspect it. If the blemish faded or, needless to say, if it disappeared, he should scrape away the place of the blemish and the house is deemed pure.<br>If its color remained, but it did not spread, it should be isolated for another week and inspected on the thirteenth day. If it faded or, needless to say, if it disappeared, he should scrape away the place of the blemish and purify the house with fowl.<br>If, at the end of the second week, he discovered that the blemish had spread or retained its color, he should remove the stones on which the blemish had been manifest, scrape off the mortar that had supported them and deposit it outside the city. He should plaster the entire house and isolate it for a third week.<br>On the nineteenth day, he should inspect it. If the blemish returned and comprised two <i>grisim</i>, this is considered to be spreading after plastering and the entire house should be destroyed. If the blemish did not return, he should purify the house with fowl. If, however, at any time before it is purified with fowl, the blemish returns, the house should be destroyed. If another blemish appears in the house after it was purified, it should be inspected as if for the first time.<br>Similarly, if the blemish spread at the end of the first week, he should remove the stones on which the blemish had been manifest, scrape off the mortar that had supported them and deposit it outside the city. He should plaster the entire house and isolate it for a second week. Afterwards, he should inspect it. If the blemish returned and comprised two <i>grisim</i>, this is considered to be spreading after plastering and the entire house should be destroyed. If the blemish did not return, he should purify the house with fowl. If, however, at any time before it is purified with fowl, the blemish returns, the house should be destroyed. If another blemish appears in the house after it was purified, it should be inspected as if for the first time.",
+            "When the priest removes the stones on which the blemish was found, he should not remove less than two stones. He may not take stones from one side of the house and bring them to the other, for Leviticus 14:42 states: \"And they shall take other stones.\" Similarly, he may not take mortar from one side of the house and bring it to the other, for that verse states: \"And he shall take other mortar and plaster the house.\"<br>He may not plaster the house with lime, only with mortar, for the verse states: \"And he shall take other mortar.\" He should not bring one larger stone in place of two that he removed or two smaller stones in place of one that he removed. Instead, he should bring two in place of two. He may, however, bring two in place of three.",
+            "If there was a blemish on a wall between one person's house and another's, they both must remove the stones; they both must scrape away the mortar, and they both must bring other stones. The owner of the blemished house alone brings the new mortar, as implied by Leviticus 14:42 states: \"And he shall take other mortar and plaster the house.\" From the use of a singular form, we learn that his neighbor does not join with him in the plastering.",
+            "The following laws apply when there is a blemish on a stone in the corner of a house. When the owner removes the stone, he removes it entirely. If he must destroy the house, he must destroy only his own and leave his neighbor's. There is an unresolved question if the part of the stone that projects into his neighbor's house is considered as a handle to his stone and brings impurity to it.",
+            "When a blemish was discovered in a house and there was a loft built over it, the beams of the ceiling should be left for the loft. If it was discovered in the loft, the beams should be left for the house. If there was no loft on top of it, all of its stones, wood, and mortar are destroyed with it. The partitions on the roof and the lattice of the windows may be saved.",
+            "When a person takes stones from a house that had been isolated and builds them into a house that is pure, if the blemish returns to the house that had been isolated, he should remove those stones from the pure house. If the blemish appears on the stones that he added, the isolated house should be destroyed and the second house isolated, as is the law with regard to a house on which a blemish is first discovered.",
+            "How is a house on which there was a blemish purified after the stones were removed and it was plastered? One should bring \"living water\" in an earthenware container, two fowl, a cedar branch, a hyssop, a crimson strand, like the purification of a man in every respect. The difference is in the purification process of a man, one sprinkles the blood seven times on the back of the hand of the afflicted person. And in the purification process of a house, one sprinkles the blood seven times on the lintel of the house from the outside. The remainder of the practices are the same."
+        ],
+        [
+            "A blemished house is a primary source of impurity. Anyone who touches it contracts impurity. Similarly, the stones that are removed from it after it was isolated or the stones, the wood, and the mortar of the house when it is destroyed are all considered as primary sources of impurity. An olive-sized portion of them imparts impurity to a person and to implements when touched or carried or when such a substance is brought into a house.<br>What is implied? If an olive-sized portion of such a substance is brought into a house, everything in the house - people and implements - contract impurity. For all these substances impart impurity when brought into a house like a person afflicted with <i>tzara'at</i> and it is forbidden to benefit from all of them. If one burns them and makes lime, it is forbidden to benefit from it, as implied by Leviticus 14:44: \"accursed <i>tzara'at</i>,\" which can be interpreted as a command: \"Consider it a curse and do not benefit from it.\" All these materials should be discarded outside the city even if it is not surrounded by a wall.",
+            "A house that is isolated imparts impurity only from the inside, as Leviticus 14:46 states: \"One who enters the house throughout the days of its isolation shall become impure until the evening.\" A house that has been deemed definitively impure, by contrast, imparts impurity from its inside and from its outside, i.e., one who touches its back contracts impurity, as implied by <i>ibid.</i>:44: \"It is accursed <i>tzara'at</i> in the house; it is impure.\" Now was it pure beforehand? Rather, the intent is to increase its impurity over and above that which existed previously and have it deemed impure in its entirety. Hence, it imparts impurity even from the outside. Similarly, the stones on which the blemish is found in an isolated house impart impurity from their outside as well.",
+            "Both a house that is isolated and one that is deemed definitively impure impart impurity when they exist inside another structure.<br>What is implied? When there was a house built over a blemished house - whether one that was isolated or one that was deemed definitively impure - or there was a tree that stood over such a house, a person who stands under the tree or who enters the outer house is impure. The rationale is that he and the impure house are under one covering. Similarly, if a blemished stone was brought inside a structure and placed down there, everything in the house becomes impure. If such a stone was placed under a tree and pure person passed there, he becomes impure. If the pure person was standing under a tree and a person carrying a blemished stone passed by there, he does not contract impurity. If he placed it down there, he does contract impurity. The rationale is that the place of a blemished entity has the same status as he does. This applies to blemished persons, implements, stones, wood, and mortar.",
+            "When a person holds his hand over a blemished stone or a blemished stone is held over him, he is pure unless he touches it.",
+            "When a ritually pure person enters an impure house backwards, even if his entire body enters aside from his nose, he remains pure. This is derived from Leviticus 14:46 which mentions: \"The one who comes into the house.\" Implied is that the Torah prescribed impurity only when one enters in an ordinary manner.",
+            "When a ritually pure person inserted his head and the majority of his body into an impure house, he contracts impurity. Similarly, when a portion of a ritually pure garment three fingerbreadths by three fingerbreadths is brought into an impure house, it becomes impure. And when any portion of the inner space of an earthenware container enters an impure house, it becomes impure. Other <i>keilim</i>, by contrast, do not contract impurity unless the majority of the <i>k'li</i> is brought in. Once the majority is brought in, it contracts impurity immediately.<br>When does the above apply? To garments that were taken into a house when no one was wearing them. If, however, a Jewish person entered a blemished house wearing his clothes, his shoes on his feet, and his rings on his hands, the person becomes impure immediately and his garments are pure until he remains there for the amount of time a person could sit there and eat three egg-sized portions of bread from wheat together with accompanying food, as implied by Leviticus 14:47: \"One who lies in the house will launder his garments and one who eats in the house will launder his garments.\" Now would one think that a person's garments do not contract impurity until he eats in the blemished house? Instead, the intent of the verse mentioning eating is to establish an equation between eating and lying, to clarify that the measure of time necessary for one who lies there to contract impurity is the measure of time associated with eating. And the same laws apply to one who lies, one who sits, or one who stands. If he remains there for long enough to eat the above-mentioned measure of food, his garments contract impurity.",
+            "When a person entered an afflicted house carrying his garments on his shoulder, his shoe and his rings in his hands, he and they are impure immediately, for the only garments that are saved from becoming impure immediately are the garments that he is wearing. Similarly, when a gentile or an animal entered an afflicted house while wearing garments, the garments contract impurity immediately. The gentile, like the animal, does not contract impurity.",
+            "When a person who was standing in a blemished house extended his hands outside the house while wearing his rings on his hands, the rings contract impurity even though they are outside the house if he remains there for the amount of time necessary to eat the measure of food mentioned.<br>Similarly, if a person is standing outside and he inserted his hands inside an afflicted house, his hands alone contract impurity. If he kept them there for the amount of time necessary to eat the measure of food mentioned, his rings contract impurity. If not, they are pure.",
+            "Whenever the contents of a container are saved from contracting impurity because of a sealed covering under a shelter where a corpse is found, they are saved from contracting impurity in an afflicted house, when the container is covered. Whenever the contents of a container are saved from contracting impurity because they are covered in a shelter where a corpse is found, they remain pure even if they are uncovered in an afflicted house.<br>What is implied? When there are earthenware, stone, or earthen containers or the like containing food, beverages, and implements and they were covered in an afflicted house, the containers and everything they contain remain pure even though they are not sealed close. When there is either a storage pit or a cistern in an afflicted house, the implements in them are pure, even though they are open.",
+            "<i>Tzara'at</i> is a collective term including many afflictions that do not resemble each other. For the whitening of a person's skin is called <i>tzara'at</i>, as is the falling out of some of the hair of his head or beard, and the change of the color of clothes or houses.<br>This change that affects clothes and houses which the Torah described with the general term of <i>tzara'at</i> is not a natural occurrence. Instead it is a sign and a wonder prevalent among the Jewish people to warn them against <i>lashon hora</i>, \"undesirable speech.\" When a person speaks <i>lashon hora</i>, the walls of his house change color. If he repents, the house will be purified. If, however, he persists in his wickedness until the house is destroyed, the leather implements in his house upon which he sits and lies change color. If he repents, they will be purified. If persists in his wickedness until they are burnt, the clothes he wears change color. If he repents, they will be purified. If he persists in his wickedness until they are burnt, his skin undergoes changes and he develops <i>tzara'at</i>. This causes him to be isolated and for it to be made known that he must remain alone so that he will not be involved in the talk of the wicked which is folly and <i>lashon hora</i>.<br>The Torah warns about this, stating Deuteronomy 24:8-9: \"Take care with regard to a <i>tzara'at</i> blemish.... Remember what God your Lord did to Miriam.\" Now, this is what the Torah is implying: Contemplate what happened to the prophetess Miriam. She spoke against her brother. She was older than he was; she had raised him; and she had endangered herself to save him from the sea. She did not speak pejoratively of him; she merely erred in equating him with the other prophets. Moses did not object to any of this, as Numbers 12:3 relates: \"And the man Moses was exceedingly humble.\" Nevertheless, she was immediately punished with <i>tzara'at</i>. Certainly, an inference can be made with regard to the wicked and foolish men who speak extensively about great and wondrous matters. Therefore a person who seeks to structure his course of conduct should distance himself from their gatherings and from speaking to them so that he will not become caught up in the web of their wickedness and foolishness.<br>This is the path followed by the gathering of wicked fools: In the beginning, they speak excessively about empty matters, as Ecclesiastes 5:2 states: \"The talk of a fool is characterized by a multitude of words.\" As a result of this, they come to speak negatively of the righteous, as reflected by the verse Psalms 31:19: \"May the lying lips be silenced; those which speak falsehood about a righteous man.\" As a consequence, they will become accustomed to speaking against the prophets and casting aspersions on their words, as reflected by the verse II Chronicles 36:16: \"They would abuse the messengers of God, scorn His words, and mock His prophets.\" And this would lead them to deny God's existence entirely, as reflected in the verse II Kings 17:9: \"And the children of Israel spoke in secret things that were not true against God, their Lord.\"<br>In this vein, Psalms 73:9 states: \"They set their mouths against Heaven and their tongues strut on earth.\" What caused them to \"set their mouths against Heaven\"? Their tongues which previously were given free reign on earth. This is the speech of the wicked that is caused by loitering on the streetcorners, frequenting the assemblies of commoners, and spending time at the parties of drunkards.<br>In contrast, the speech of proper Jewish people only concerns words of Torah and wisdom. Therefore, the Holy One, blessed be He, assists them and grants them merit because of it, as Malachi 3:16 states: \"Then those who fear God conversed, each person with his fellow and God listened and paid heed. And a book of remembrance was composed before Him for those who fear God and contemplate His name.\""
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..8514fb2eb3c577319c8384f05d3ac022510f7ddd
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Sefaria Community Translation.json	
@@ -0,0 +1,52 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by Leprosy",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת צרעת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "<i>Tsaraat</i> is a name given collectively to many different matters that are not similar to each other. As, behold, the whitening of a person's skin is called <i>tsaraat</i> and the falling out of a little bit of head or beard hair is [also] called <i>tsaraat</i> and [even] the change of the hue of clothing or houses is called <i>tsaraat</i>. This change mentioned with clothing and houses that the Torah collectively called <i>tsaraat</i> is not [like] the way of the world, but rather it is a sign and a wonder that [existed] in Israel to caution them about evil speech (<i>lashon hara</i>),  such that the walls of the one that spoke evil speech would change [color]. If he repented, the house would become pure. [But] if he persisted in his evil until his house was broken down, the leather vessels that he would sit and recline upon would change [color]. If he repented, they would become pure. [But] if he persisted in his evil until they were burned, his skin would change [color] and he would become infested with <i>tsaraat</i>, and he would be isolated and [his condition would be] publicized until he would not be involved in the speech of the evildoers, which is mockery and evil speech. And about this matter the Torah cautions and says beware of the plague of <i>tsaraat</i>: \"Remember that which the Lord, your God, did to Miriam on the way\" (Deuteronomy 24:9). Behold, it is saying, \"Reflect upon what happened to Miriam the prophetess, who spoke about her brother.\" She was older than him and raised him on her knees and endangered herself to save him at the sea, and she did not speak in his derision but rather erred in comparing him to other prophets - and he was not [even] exacting about all of these things, as it is stated (Numbers 12:3), \"And the man, Moshe, was very humble.\" And nonetheless, she was immediately punished with <i>tsaraat</i>. All the more so is it with silly evil people who frequently speak boastfully and about [supposed] wonders.   Therefore, it is fitting for the one who wants to guide his ways to distance himself from their gatherings and from speaking with them, so as not to be snagged by the net of evildoers and their foolishness. And this is the way of the gatherings of scoffers: At first, they speak much about useless things, as the matter is stated (Ecclesiastes 5:2), \"and the voice of a knave is with many words.\" And from this, they come to speak derisively about the righteous, as the matter is stated (Psalms 31:19), \"Silence the lips of falsehood, that speak harshly about the righteous.\" And from this, they will be accustomed to speaking about prophets [derisively] and to cast a doubt upon their words, as the matter is stated (II Chronicles 36:16), \"They would insult the messengers of God, and disgrace His words and  confound His prophets.\"  And from this, they come to speak [derisively] about God and denying a principle of faith, as the matter is stated (II Kings 17:9), \"And the Children of Israel covered up things about the Lord, their God, that were not so.\" And behold, it states, (Psalms 73:9), \"They have set their mouths against the heavens and their tongues walk upon the earth:\" Who caused them to set against the heavens their mouths? Their tongue that first walked upon the earth - which is the conversation of the evildoers, which causes them to sit at corners and sit at the gatherings of ignoramuses and  sit at parties with drinkers. But the conversation of the proper ones of Israel is only in the words of Torah and wisdom. Therefore, the Holy One, blessed be He, helps their hand and grants them merit in it, as it is stated (Malachi 3:16), \"Then those that fear the Lord spoke, one man to his fellow; and the Lord listened and heard, and a book of remembrance was written in front of Him for those that feared the Lord and those that gave importance to His name.\"       The Laws of Defilement by Leprosy have been completed.   "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Tum'at Tsara'at - Chapter 4.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Tum'at Tsara'at - Chapter 4.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..9e3906deabff877cb426d7b1bca4651c6e70bbaa
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Tum'at Tsara'at - Chapter 4.json	
@@ -0,0 +1,39 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by Leprosy",
+    "versionSource": "https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/1524502/jewish/Tumat-Tsaraat-Chapter-4.htm",
+    "versionTitle": "Tum'at Tsara'at - Chapter 4",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת צרעת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "1. The increase of a blemish imparts impurity regardless of its size, provided the increase was one of the shades of blemishes that impart impurity. If, however, the increase was the color of a bohak, it is not considered as an increase. An increase of a blemish is a sign of impurity only when it spreads beyond the blemish. If, however, it spreads within the blemish, the person's original status is unchanged. What is implied? There was a baheret with less than a lentil of healthy flesh inside of it. He was therefore isolated. At the end of a week, the size of the healthy flesh was diminished or it disappeared entirely, it is not considered as an increase. For, to be significant, an increase of a baheret may not spread within its own midst, but rather outside of it.",
+            "2. An increase is not considered as a sign of impurity unless it comes after isolation. If, however, a person came at the outset and the priest saw the blemish increasing, he does not deem the person definitively impure. Instead, he isolates him until the end of the week and then observes it.",
+            "3. To be significant, an increase may not spread into a boil or into burnt flesh or into a healed boil or burn, nor on the head, nor on the beard even though they became bald and the hair was removed from them, as implied by Leviticus 13:7: \"If the blemish will spread on the skin.\" If, however, a baheret spreads to a bohak, it is considered an increase.",
+            "4. If a boil, burnt flesh, a bohak, or a healed boil or burn separate between an increase and the original blemish, it is not a sign of impurity. If the person was isolated and these skin conditions departed and this increase was immediately adjacent to the original blemish, he is deemed definitively impure.",
+            "5. When there was a baheret the size of a gris and it spread more than a half a gris, but approximately half a gris of the original blemish disappeared, the person is pure even though together, there remained more than a gris from the original blemish and the increase. If the original blemish was the size of a gris and it spread more than a gris, but the original blemish disappeared entirely, it should be given an initial observation and isolated week after week. If a person has a baheret and was isolated and the baheret disappeared at the end of the days of isolation, and then the baheret returned to its original place, it is given its initial status. If it became diminished during the days of his isolation and then expanded and returned to its original size at the end of the week or increased and then the increased blemish diminished and returned to its original size at the end of the week, he should continue in isolation or is released from the process of inspection.",
+            "6. If a baheret was the size of a gris, it then increased the size of a gris, then healthy flesh or white hair erupted in it, and then the original blemish disappeared, it should be given an initial observation. The following rules apply if a person had a baheret the size of a gris and he was isolated. At the end of the week, the blemish was the size of a sela, but there was a doubt whether it was the original blemish or a new one that came in its place, it is impure.",
+            "7. The following rules apply when there is a baheret more than the size of a gris and a stretch of afflicted flesh emerging from it. If the stretch is two hairs wide, it requires white hair or an increase in size for the person to be considered impure. If, however, healthy flesh appears in it, this ruling does not apply. The rationale is that healthy flesh is not considered as a sign of impurity unless it is surrounded by a baheret and there is a space where two hairs can grow between the edge of the healthy flesh and the edge of the baheret. The following laws apply when there were two baharot and a stretch of afflicted flesh extending from one to the other. If it is two hairsbreadth wide, they are considered as being joined together. If not, they are not considered as joined. When the afflicted person was isolated as a result of a blemish for one week after another and a sign of impurity did not appear and, as a result, he was released from the process of inspection, but after he was released from the process of inspection, the blemish increased in size even slightly, he should be deemed definitively impure.",
+            "8. When a baheret was declared pure either after the afflicted person was isolated or deemed definitively impure, i.e., the signs of impurity disappeared, he should not be isolated again.",
+            "9. When a baheret diminished after the person was released from the process of inspection after isolation and then increased to its original size or it increased and then decreased to its original size, the person remains in his state of purity.",
+            "10. The following laws apply when there is a baheret the size of a gris and healthy flesh the size of a lentil in it and white hair in the midst of the healthy flesh. The afflicted person was deemed definitively impure. After that determination was made, the healthy flesh disappeared. He is still impure because of the white hair. If the white hair disappeared, he is impure because of the healthy flesh. If the white hair was located in the baheret and not in the healthy flesh and then the white hair disappeared, the afflicted person is impure because of the healthy flesh. If the healthy flesh disappeared, he is still impure because of the white hair.",
+            "11. The following rules apply when after a person with a baheret was isolated for a week, he was deemed impure, because there was healthy flesh in the baheret and it increased in size. If later the healthy flesh disappeared, he is impure because of the increase. If the increase disappeared, he is impure because of the healthy flesh. If a person was deemed definitively impure because of white hair, that white hair disappeared, but other white hair appeared, healthy flesh appeared, or the size of the blemish increased, his status of impurity remains unchanged. This law also applies if a person was deemed definitively impure because of healthy flesh and the healthy flesh disappeared, but other healthy flesh or white hair appeared or the size of the blemish increased or he was deemed definitively impure because the size of the blemish increased, that increase disappeared, but there was another increase or healthy flesh or white hair appeared. Whether an afflicted person was deemed impure when he originally appeared before the priest, at the end of the first week of isolation, at the end of the second week, or after he was released from the process of inspection, since he was deemed definitively impure in any instance, he is not pure until no sign of impurity remains upon him, neither the sign for which he was deemed impure or any other sign.\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Tum'at Tsara'at - Chapter 5.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Tum'at Tsara'at - Chapter 5.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..c626a66048f4be8ba0251eedd6402a2257d822dc
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Tum'at Tsara'at - Chapter 5.json	
@@ -0,0 +1,40 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by Leprosy",
+    "versionSource": "https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/1524507/jewish/Tumat-Tsaraat-Chapter-5.htm",
+    "versionTitle": "Tum'at Tsara'at - Chapter 5",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת צרעת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "1. The following principles apply with regard to a person who had a wound on the flesh of his skin and the skin peeled away because of the wound. If the wound came about because of fire, e.g., he was burnt by a coal, embers, iron or stone that were heated in fire, or the like, it is called michveh, a burn. If the wound did not come about because of fire, e.g., he received a blister from stone, wood, or the like, or the wound came about because of an infirmity within the body, a wart or eczema that ruined the skin or swelling lesions, feverous swellings, or infections that ruin the skin, it is called sh'chin, a boil.",
+            "2. The following laws apply if one heated a spit and hit another person with it. If its end was rounded, the wound it produces is considered as a burn. If its end was pointed, there is an unresolved question if it is considered as a burn or a boil. When a person suffers a burn because of the hot springs of Tiberias, olive dregs, or the like, the affliction is considered as a boil.",
+            "3. As long as boils and burns are fresh, festering wounds, they are called mordin and do not impart impurity because of tzara'at at all. If a boil or a burn heals and the afflicted person's flesh was entirely restored - even though there is a scar on the place and it is not entirely like other skin - it is considered like ordinary skin with regard to all matters. Such a person is deemed impure because of the three signs mentioned above and he is isolated for two weeks as part of the process of determination as explained.",
+            "4. If the boil or the burn began to heal and be restored, with a scab like the thickness of a garlic peel forming over them, this is the \"scarring of the boil\" mentioned in the Torah and the \"healing burn\" mentioned there. They impart impurity because of two signs: white hair or an increase in the size of the blemish and such a blemish is isolated only for one week. What is implied? There was a baheret on the scarring of a boil or the healing of a burn. If it contained two white hairs, the person should be deemed definitively impure. If it does not contain white hair, he should be isolated for a week and examined at the end of the week. If white hair grew or size of the blemish increased, he should be deemed definitively impure. If there was no new development, he should be released from the inspection process. If size of the blemish increased or white hair grew after he was released from the inspection process, he should be deemed definitively impure.",
+            "5. A healing boil and a healing burn cannot be combined with each other. For that reason, the Torah described them separately, to teach that they are not to be combined, nor can they expand into each other, They do not expand into ordinary flesh and a baheret that is on ordinary flesh does not expand into them. What is implied? If there is a boil next to a burn and a baheret that comprises a gris extending over both of them, the person is pure. If a baheret was in either of them and it extended into the other or it extended into ordinary skin, he is pure. If there was a baheret on ordinary skin and it extended to one of these, it is not considered as an extension. When a person had a healed boil that was the size of a gris with a baheret the size of a gris on the palm of his hand, he should nevertheless be isolated. Although it is not fit to grow white hair, nor to expand, there is the possibility that he will develop another boil next to it and the baheret will spread into it.",
+            "6. When a boil became a burn, the burn nullifies the boil. When a burn became a boil, the boil nullifies the burn. If it is not known whether a blemish was a boil or a burn, it is not significant, for they both contract impurity due to the same signs and the impurity is the same. Scripture differentiates between them only to teach that they are not to be combined.",
+            "7. If a person was isolated because of a baheret in a boil and at the end of the week, the boil healed and became ordinary flesh or he was isolated because of a baheret on ordinary flesh and at the end of the week, it became a boil, he should be given an initial examination.",
+            "8. When all the hair on a person's head falls off, whether due to sickness, due to a wound that makes him unfit to grow hair, or due to eating foods that cause hair to fall off or applied lotions that cause hair to fall off, since he lost all of his hair at this particular moment, he is called a keireiach or a gibeiach, even though he is fit to grow hair at a later time. If his hair from the top of his forehead and downward, descending backward until the first vertebra of his neck falls off, he is called a keireiach. If his hair from the top of his forehead and downward, descending frontward until it is level with his forehead falls off, he is called a gibeiach.",
+            "9. With regard to both of these types of baldness, a person can contract impurity when a baheret appears on the skin through two signs: healthy skin and an increase in size. They should be isolated for two weeks, for Leviticus 13:43 states: \"Like the appearance of tzara'at on the flesh of the skin.\" Since these portions of the body do not grow hair, the appearance of white hair is not a sign of impurity for them. What is meant by incurring impurity through either of two signs and that a person may be isolated for two weeks. If there was a baheret in a bald spot whether at the back of a person's head or at its front and there was healthy flesh in it, he should be deemed definitively impure. If it does not have healthy flesh in it, he should be isolated and examined after the end of one week. If healthy flesh appeared or the blemish increased in size, he should be deemed definitively impure. If nothing changed, he should be isolated for a second week. If the blemish increased in size or healthy flesh appeared, he should be deemed definitively impure. If nothing changed, he should be released from the inspection process. If the blemish increased in size or healthy flesh appeared after he was released from the inspection process, he should be deemed definitively impure.",
+            "10. These two forms of baldness are not combined with each other, as indicated by Leviticus 13:42, which makes a distinction, stating: \"on his karachet or on his gabachet.\" This teaches that they are two types of conditions and blemishes do not spread from one to the other, from either of them to ordinary flesh, or from ordinary flesh to them.",
+            "11. When there is a boil or a burn on a karachet, on a gabachet, or on a beard that has lost its hair, they are deemed impure in the same way as is a boil or a burn on ordinary flesh. For when one loses the hair of his head or of his beard, these parts of the body are considered as ordinary flesh with regard to all matters except that they do not contract impurity because of the emergence of white hair. When hair has never grown on one's head or on one's chin or when there is a blister on one's head or chin, the surface is considered as ordinary flesh and they are deemed impure because of three signs and requires isolation for two weeks. Similar laws also apply to the chin of a woman and a sexually inadequate male. Until hair grows on these surfaces, they are considered as ordinary flesh. If they grew hair, they are considered as the chin of a male and incur impurity as a netek does, as will be explained. They do not incur impurity because of a baheret."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Tum'at Tsara'at - Chapter 6.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Tum'at Tsara'at - Chapter 6.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..1b4e53e2eaec9fc256127a4bb7f90e38884102df
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Tum'at Tsara'at - Chapter 6.json	
@@ -0,0 +1,37 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by Leprosy",
+    "versionSource": "https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/1524510/jewish/Tumat-Tsaraat-Chapter-6.htm",
+    "versionTitle": "Tum'at Tsara'at - Chapter 6",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת צרעת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "1. These are the places in the human body which do not incur impurity because of a baheret: the inside of the eye, the inside of the ear, the inside of the nose, the inside of the mouth, the folds of the stomach, the folds of the neck, under the breasts, the armpits, the underside of the foot, a nail, the head and the chin where hair grows, and open boils and burns. All of these surfaces do not become impure because of blemishes, nor can they be combined with blemishes. A blemish cannot expand into them; they are not considered as healthy flesh in the midst of a blemish, nor does the absence of tzara'at on them prevent a person whose entire body is afflicted from being placed in that category. These concepts are derived from Leviticus 13:2 which speaks of a blemish being \"on the skin of one's flesh.\" None of the above surfaces can be considered as revealed flesh. Some of them are not flesh and some are flesh, but they are covered and not revealed. The red portions of the lips are considered as \"hidden places\" and cannot incur impurity from blemishes.",
+            "2. When all the hair of the head and the chin fell off or a boil or a burn developed a scab, they may incur impurity due to a baheret, as we explained. Blemishes on these surfaces are not combined with each other, nor can a blemish on ordinary skin expand into them, nor are they considered as healthy flesh in the midst of a blemish. The absence of tzara'at on them does, however, prevent a person whose entire body is afflicted from being placed in this category.",
+            "3. When there is a baheret next to the head, the eye, the ear, or the like or next to a boil or a burn, it is pure. This is derived from Leviticus 13:3: \"And the priest shall see the blemish in the flesh of the skin.\" Implied is that the entire area immediately outside the blemish must be ordinary flesh that is fit for the blemish to spread into.",
+            "4. The following are beharot that are pure: a) A gentile who had a baheret and converted; b) A baheret existed on a fetus and then the infant was born; c) A baheret existed in a crease of a person's flesh and then it was revealed; d) A baheret existed on the head and/or the chin where hair grew, and then all the hair fell off and the baheret was revealed; e) There was a baheret on ordinary skin, either a boil or a burn formed on its place, and then they healed, and became like ordinary skin. Even though the initial and ultimate condition of the skin is susceptible to impurity, since it was pure in the interim, it remains pure. In all the above instances, if the shade of the blemish changes, whether the whiteness becomes stronger or weaker, it should be given an initial examination. What is implied? A gentile had a baheret that was white like the membrane of an egg. After he converted, it became white as snow. Or originally, it was white as snow and after he converted, it became like the membrane of an egg, it should be given an initial examination. Similarly, when an infant is born, the creases of a person's skin straighten, a person's head or chin become bald, or a boil or a burn heal, if the shade of these blemishes change, they should be given an initial examination. If not, they are considered pure.",
+            "5. Until a person has been deemed impure, all questionable situations regarding blemishes are considered as pure except for the two questionable situations we mentioned already. When, however, a person has been deemed impure, a questionable situation is considered as impure. What is implied? Two people came to a priest, one had a baheret the size of a gris and the other, one the size of a sela. He had both of them isolated. At the end of the week, they both had blemishes the size of a sela and it was not known which blemish increased in size, they are both considered pure. Not only does this apply with regard to two people, it also applies with regard to two blemishes on the body of one person. Even though a blemish on this person's flesh definitely increased, since it is not known which blemish increased, he is deemed pure until the identity of the blemish for which he will be deemed impure is known.",
+            "6. Once a person has been deemed impure, any questionable situation is also considered impure. What is implied? Two people came to a priest. One had a baheret the size of a gris and the other, one the size of a sela. He had both of them isolated. At the end of the week, they came to the priest and they both had blemishes that were larger than a sela. They are both deemed impure. If they both shrank to the size of a sela and thus the increase receded from one of them, since it is not known which one originally had the blemish of this size, they are both impure until both their blemishes recede to the size of a gris. This is what is meant by the statement when a person has been deemed impure, a questionable situation is considered as impure. Similar concepts apply when a person had a baheret and there was white hair within it that had existed before the baheret and other hair that was turned white by the baheret and the priest does not know how to distinguish between the hair that existed before the baheret and that which was turned white. If the doubt arose while the person was in isolation, he is pure. If the doubt arose after he was definitively deemed impure, he remains impure even if one of the hairs fell off and he does not know which fell off, the hair that was sign of impurity or the other hair.",
+            "7. When a person comes to a priest and he sees that he needs to be isolated or that he should be released from the inspection process and before he isolates him or releases him, signs of impurity erupt, he should be deemed definitively impure. Similarly, if he saw that he had signs of impurity and before he deemed him definitively impure and told him: \"You are impure,\" those signs of impurity disappeared, the stringent ruling should not be delivered. Instead, if he is coming for his initial examination or at the end of the first week, he should be isolated. If he is coming after the conclusion of his second week or after he has been released from the inspection process, he should be released."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Tum'at Tsara'at.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Tum'at Tsara'at.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..74e05e706ace6f4c9c71a7444fc070d9b59ed833
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/Tum'at Tsara'at.json	
@@ -0,0 +1,36 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by Leprosy",
+    "versionSource": "https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/1524500/jewish/Tumat-Tsaraat-Chapter-3.htm",
+    "versionTitle": "Tum'at Tsara'at",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת צרעת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            "1. Flesh that heals is not considered as a sign of impurity unless it is the size of a lentil when a square is imposed upon it or more. How large is that? Enough for four hairs to grow, two lengthwise and two widthwise. The flesh that heals must be in the center of the baheret and the baheret must surround it on all sides with there being a margin of the size of two hairs or more between the healthy flesh and the edge of the baheret. If, however, the healthy flesh is at the side of the baheret, it is not a sign of impurity. If the healthy flesh was scattered in different places in the baheret, e.g., there was healthy flesh the size of a mustard seed in one place and healthy flesh the size of a mustard seed in another place, they are not combined to be considered as the size of a lentil even though they are both in the midst of the same baheret. Instead, there must be healthy flesh the size of a lentil when a square is imposed upon it or more in one place in the midst of the baheret.",
+            "2. Healthy flesh imparts impurity regardless of its shade; it can be red, black, or white provided it is not one of the four shades of whiteness that we described.",
+            "3. Flesh that healed is not a sign of impurity unless it is in the baheret itself. What is implied? In the midst of a baheret, there was a boil, burnt flesh, or a healed boil or burnt flesh, or a bohak and there was totally healthy flesh in the midst of these abnormal skin features. Even though the healthy flesh is in the midst of the baheret, it is not a sign of impurity, because it is within the boil, the burnt flesh, the bohak, or their healed flesh. Similarly, if a boil or its healed flesh, burnt flesh or its healed flesh, or a bohak surrounds the healthy flesh, or one of these abnormal skin features is directly next to the healthy flesh at its side, or one of these abnormal skin features divides the healthy flesh and enters within it, it is not a sign of impurity. This is like a baheret that does not have any sign of impurity and the person should be isolated. If the boil, the burnt flesh, or the bohak in which the healthy flesh was found, that was at its side, that surrounded it, or that entered it disappeared and thus the healthy flesh alone was found within the baheret at the end of the first week or at the end of the second week, the person should be deemed definitively impure. If they did not depart, he should be released from the process of inspection.",
+            "4. Healthy flesh is always a sign of impurity, whether the healthy flesh existed before the baheret or the baheret existed before the healthy flesh, because concerning it, the Torah does not state: \"And it turned.\" Although the Torah does state Leviticus 13:10: \"And it turned hair to white and there was healthy flesh in the si'ait,\" there is no need for a blemish to have both white hair and healthy flesh. Instead, each one independently is a sign of impurity. They were mentioned together only to identify the measure of healthy flesh that imparts impurity: enough to contain enough white hair to cause a person to be deemed impure, i.e., two hairs.",
+            "5. When a baheret is exactly the size of a gris and, in its midst, there is healthy flesh exactly the size of a lentil, the afflicted person should be deemed definitively impure. If the size of the baheret or the size of the healthy flesh was diminished, he is pure. Similarly, if the size of the healthy flesh in this baheret increased, he is pure. The rationale is that a baheret does not impart impurity because of healthy flesh until it has a margin of afflicted flesh the width of two hairs on every side. If the healthy flesh was less than a lentil and then it increased until it reached the size of a lentil, the afflicted person should be deemed definitively impure. If the size of the healthy flesh then diminished or disappeared, its status returns to its initial state and there is no sign of impurity.",
+            "6. If a baheret is larger than a gris and it contains healthy flesh that is larger than a lentil, the afflicted person is impure whether they increase or decrease in size, provided the size of the baheret does not decrease to less than a gris, the size of the healthy flesh does not decrease to less than a lentil, and the healthy flesh does not come within two hairsbreadth of edge of the baheret, as we explained.",
+            "7. When the baheret is the size of gris and there is healthy flesh the size of a lentil or more surrounding it from the outside and a second baheret surrounding the healthy flesh, the inner baheret would cause the afflicted person to be isolated, for it does not have a sign of impurity. The outer baheret causes him to be deemed definitively impure, because there is healthy flesh in its midst. If the healthy flesh that was between the two blemishes was diminished or disappeared entirely - whether it was diminished or reduced from the inside or was diminished from the outside, the two are considered as one baheret that does not have a sign of impurity.",
+            "8. When a baheret is located at the tip of one of the limbs and there is healthy flesh in its midst at the tip, it is not considered as a sign of impurity, because the healthy flesh divides the blemish into two. Thus one portion streams down one side of the limb and another portion streams down the other. The person is thus not deemed impure, because Leviticus 13:5 states: \"And the priest shall see it.\" Implied is that he shall see the entire blemish as a single entity. These are the 24 tips of the limbs that do not impart impurity when healthy flesh is found upon them: the tips of the fingers and the toes, the tips of the ear and the nose, the tip of the corona of the male organ, and the tips of a woman's breasts. The tips of a man's breasts, warts, and blisters, by contrast, impart impurity if there is a baheret and healthy flesh upon them.",
+            "9. When there was a flat surface the size of a gris at the tip of any of these limbs, a blemish imparts impurity. If they were round as is the case for most people, blemishes are pure. What is implied? If there is a baheret the size of a gris at the tip of one's nose or the tip of one's finger, descending to either direction, he is pure, as implied by the phrase: \"And the priest shall see it.\" Implied is that he shall see the entire blemish as a single entity."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..09a1b7ea88a194a4de15337948c22767c32d8c47
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,230 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by Leprosy",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Defilement_by_Leprosy",
+    "text": [
+        [
+            "When there is a <i>tzara'at</i> affliction of human skin, the skin turns white, becoming as white as the membrane of an egg or whiter. Whiteness that is not as white as this membrane is not deemed <i>tzara'at</i>, but is instead a <i>bohak</i>.",
+            "There are four shades of white that appear on human skin that cause a person to be deemed afflicted by <i>tzara'at</i>:<br>a) very intense white that resembles snow on human skin; it is called <i>baheret</i>.<br>b) a white that is slightly darker than that; it resembles the cleaned wool of a newborn sheep; it is called <i>si'ait</i>;<br>c) a white that is slightly darker than <i>si'ait</i>; it resembles the lime of the Temple building; it is a derivative of the <i>baheret</i> and is called <i>sapachat</i>;<br>d) a white that is slightly darker than the lime of the Temple building and which resembles the membrane of an egg; it is a derivative of the <i>si'ait</i> and is also called <i>sapachat</i>.<br>Thus one has learnt that the shade that is like the lime of the Temple building is a <i>sapachat</i> of the <i>baheret</i> and the shade that is like the membrane of an egg is a <i>sapachat</i> of the <i>si'ait</i>. For the meaning of the term <i>sapachat</i> is subsidiary. Based on the above, our Sages said: \"The shades of <i>tzara'at</i> blemishes are two which are four:\" <i>baheret</i> and its subsidiary and <i>si'ait</i> and its subsidiary.",
+            "These four shades of <i>tzara'at</i> blemishes can all be joined with each other and are considered as a single blemish, whether this produces a more lenient ruling or a more stringent ruling, whether at the beginning of the observation of the blemish or at the conclusion of the seven days, whether after the person afflicted with <i>tzara'at</i> was released from impurity or definitely categorized as afflicted.<br>What is implied? Whether a blemish is entirely white like snow or like the lime of the Temple building or like clean wool or like the membrane of an egg or a blemish was varied in appearance, part of its whiteness was the shade of <i>baheret</i> and part was like the shade of <i>si'ait</i>, and part like the shade of <i>sapachat</i>, they are all considered as one appearance.<br>If so, why did the Sages count them and say, \"The shades of <i>tzara'at</i> blemishes are two which are four?\" So that one will understand the different appearances. For any priest who does not recognize the different appearances and their names when he is taught and informed, should not assess a blemish until he understands them and recognizes them and can say: \"This is <i>baheret</i> and this is its subsidiary. This is <i>si'ait</i> and this is its subsidiary.\"",
+            "If in one of these four shades of a white hue there is a slight redness mixed in, it is also considered as a <i>tzara'at</i> blemish, as Leviticus 13:19 states: \"a white <i>baheret</i> with redness.\" This also applies to <i>si'ait</i> and to the subsidiary of <i>si'ait</i> and to the subsidiary of <i>baheret</i>. This hue that is a mixture of whiteness with a little redness is called <i>petuch</i>.<br>What is the appearance of <i>petuch</i> in these four shades? It is as if there are four cups filled with milk. In the first was mixed two drops of blood; in the second, there were four drops; in the third, eight drops; and in the fourth, sixteen drops. The <i>petuch</i> of a <i>baheret</i> is the fourth shade; the <i>petuch</i> of <i>si'ait</i> is the shade of the third cup; the <i>petuch</i> of the <i>sapachat</i> of a <i>baheret</i> is the shade of the second cup, and the <i>petuch</i> of the <i>sapachat</i> of <i>si'ait</i> is the shade of the first cup.",
+            "All of these shades - whether the white or the <i>petuch</i> - can be joined with each other and are considered as a single appearance. This applies whether the blemish was entirely white or part of it was white and part with redness, it is all considered as a single blemish whether this leads to a more lenient ruling or a more stringent one.",
+            "Any appearance of <i>tzara'at</i> on the skin of human flesh is not considered as a blemish and does not impart impurity unless the appearance of the blemish is deep, under the surface of the skin of the flesh. The intent is not only a blemish that can be felt as deep in the flesh, but also one that appears such; it appears like the sun's light that appears to the eye to be deeper than a shadow. If, however, the white shade or the <i>petuch</i> is on the same level as the remainder of the flesh or raised above the flesh, it is not a <i>tzara'at</i> blemish, but rather a rash like other rashes that erupt on the body.",
+            "The minimum measure for all blemishes of <i>tzara'at</i>, whether <i>tzara'at</i> of humans or <i>tzara'at</i> of garments, is the size of a Cilikian <i>gris</i>, which is square. This is a square place on the skin of the flesh where 36 hairs could grow, i.e., six hairs in length and six hairs in width. Anything smaller than this is not considered as a <i>tzara'at</i> blemish.",
+            "When the width of a blemish is only a place to grow five hairs, it is pure and it is not considered as a <i>tzara'at</i> blemish, even if it was a cubit in length. It must be at least a square <i>gris</i> in size. All of the minimum measures are halachot transmitted to Moses at Sinai.",
+            "Whenever a <i>baheret</i> is spoken of, the same laws apply to the remainder of the four shades of white or those of a <i>petuch</i>, provided the blemish is a <i>gris</i> in size and is deeper than the surface of the skin of the flesh. This is what we refer to as a <i>baheret</i> without further explanation.<br>A <i>baheret</i> that is very intense white, like snow appears dark on the flesh of an albino. And one that is dark appears intensely white on a black man. Therefore we consider the shade as it would appear on a person of average complexion, neither an albino or a black man.",
+            "There are three signs that indicate ritual impurity with regard to <i>tzara'at</i> on the skin of human flesh: white hair, healthy flesh in the midst of a blemish, and expansion. All three are explicitly mentioned in the Torah.<br>What is implied? If a <i>baheret</i> erupts on a person's skin and in its midst there is white hair or a portion of healthy flesh, when the priest sees it, he will rule definitely, saying: \"He is impure.\" If it does not have either white hairs or healthy flesh, he should be isolated for seven days. On the seventh day, the priest sees him again. If the <i>baheret</i> grew white hair or healthy flesh or if it expanded and increased, he is definitively categorized as impure. If neither white hair nor healthy flesh grew, nor did the <i>baheret</i> expand on his skin, he should be isolated for a second week. If any of the three signs occur, he is definitively categorized as impure. If not, he is pure and he is sent away. The rationale is that blemishes on the skin of human flesh do not require isolation for more than two weeks. If the blemish expands - or white hair or healthy flesh grows in it - after he was sent away and deemed pure, he is definitively categorized as impure.",
+            "When a <i>baheret</i> was originally intensely white like snow and, after isolation, it appeared only as the membrane of an egg, or, originally, it appeared like the membrane of an egg and its intensity increased and it appeared as snow, it is considered in its original state, for an increase in the intensity of the appearance of a blemish is not a sign of impurity, nor is a darkening of it a sign of purity unless it becomes darker than the four shades described above, i.e., darker than the membrane of an egg. In such an instance, it is classified as a <i>bohak</i> and he is pure. If so, what is meant by the Torah's statement: \"The blemish became darker and did not expand on the flesh, the priest should declare him pure?\" That if it became darker than the four shades, he is pure, Similarly, if it did not become darker, but did not expand, nor grew white hair or healthy flesh, he is pure."
+        ],
+        [
+            "The white hair that is a sign of impurity for <i>tzara'at</i> is not less than two hairs. How long must they be? Long enough to be pulled out by tweezers. If one was long and the other was shorter than this measure or one was black and one white, or one was whole below but split in two above and so it appeared as two, or its base was black, but its top was white, the person is pure. If its base was white and its top dark, even though only the slightest amount was white, he is impure.",
+            "When there are two white hairs in a blemish, even though there is black hair between them and they are scattered, one in this portion and one in another portion, they serve as a sign of impurity. Even if the blemish was exactly the size of a <i>gris</i>, the space of the black hair does not reduce its size.<br>Whether the two hairs are in the midst of the <i>baheret</i> and it surrounds them or they are at its edge, the person is impure. If, however, they are at its side, outside of it, he is pure. The skin from which the two white hairs grow must be white in order to impart impurity.<br>If the two hairs originate in the midst of the blemish, but lie out of it, he is impure. If they originate outside of it, but lie within it, they are not a sign of impurity.",
+            "Any shade of whiteness in the hair causes the person to be deemed impure, whether they were white as snow or a very weak shade of whiteness. Since they appear white, he is impure.",
+            "White hair is not a sign of impurity unless it is inside the <i>baheret</i> itself.<br>What is implied? If there is a <i>baheret</i> and in its midst there is a boil, burnt skin, a <i>bohak</i>, a boil that has healed, a burn that has healed and there were two white hairs in the boil, the burnt flesh, or the <i>bohak</i> that is in the midst of the blemish, they are not signs of impurity. It is like a <i>baheret</i> that does not have white hair, in which instance, the person should be isolated. This ruling is rendered even though the <i>baheret</i> surrounds the boil, the burnt flesh, the healed boil or burnt flesh or the <i>bohak</i> in which the two hairs were located.<br>Similarly, if the boil, the burnt flesh, the healed boil or burnt flesh or the <i>bohak</i> surround the two hairs, they are not a sign of impurity. The <i>baheret</i> is like a <i>baheret</i> that does not have white hair and the person should be isolated.",
+            "If the boil, the <i>bohak</i>, or the burnt flesh that surround, are next to, or divide the white hairs disappear and thus the two hairs are found in the <i>baheret</i> itself at the end of the first week or the end of the second week of the isolation period, the person is declared as definitively impure. If these abnormal skin features do not disappear, he should be released from the process of inspection.",
+            "White hair is not a sign of impurity unless the <i>baheret</i> precedes the white hair. This can be inferred from Leviticus 13:10: \"And it turned hair to white.\" Implied is that the <i>baheret</i> caused it to turn white. If, however, the white hair existed before the <i>baheret</i>, it is like a <i>baheret</i> that does not have a sign and the person should be isolated.",
+            "The following rule applies when a person had a <i>baheret</i> which contained white hair which caused him to be deemed definitively impure, and afterwards, the <i>baheret</i> disappeared and left the white hair in its place. He was then deemed pure. Afterwards, another <i>baheret</i> returned to the place of the first <i>baheret</i> and thus there was white hair in its midst. This hair is called \"entrusted hair.\" It is not a sign of impurity. The phrase \"And it turned hair to white\" implies that the <i>baheret</i> in question must cause the color of the hair to change and not another <i>baheret</i>.",
+            "The following rules apply if a person had a <i>baheret</i> the size of a <i>gris</i>, it contained two white hairs, and therefore he was deemed definitively impure. A portion half the size of a <i>gris</i> disappeared and he was deemed pure. The two hairs were located in the portion half the size of a <i>gris</i> that remained. Afterwards, half a <i>gris</i> returned to the place where the half that disappeared was. Thus there were two white hairs in a <i>baheret</i> the size of a <i>gris</i>. This is not considered a sign of impurity, for one entire <i>baheret</i> must cause the color of the two hairs to change.",
+            "When a person had a <i>baheret</i> that was half the size of a <i>gris</i> without any white hair inside of it and then another <i>baheret</i> that was half the size of a <i>gris</i> which contained one white hair erupted at its side, the person should be isolated. If a person had a <i>baheret</i> that was half the size of a <i>gris</i> with one white hair inside of it and then another <i>baheret</i> that was half the size of a <i>gris</i> which contained one white hair erupted at its side, the person should be isolated. When a person had a <i>baheret</i> that was half the size of a <i>gris</i> which contained two white hairs and then another <i>baheret</i> that was half the size of a <i>gris</i> which contained one white hair erupted at its side, this person should be isolated. When a person had a <i>baheret</i> that was half the size of a <i>gris</i> without any white hair inside of it and then another <i>baheret</i> that was half the size of a <i>gris</i> which contained two white hairs erupted at its side, the person should be deemed definitively impure. The rationale is that a <i>baheret</i> preceded the two white hairs.<br>When there is a doubt whether the white hair came first or the <i>baheret</i> came first, the person is deemed impure. It appears to me that this impurity is of a questionable nature."
+        ],
+        [
+            "Flesh that heals is not considered as a sign of impurity unless it is the size of a lentil when a square is imposed upon it or more. How large is that? Enough for four hairs to grow, two lengthwise and two widthwise. The flesh that heals must be in the center of the <i>baheret</i> and the <i>baheret</i> must surround it on all sides with there being a margin of the size of two hairs or more between the healthy flesh and the edge of the <i>baheret</i>. If, however, the healthy flesh is at the side of the <i>baheret</i>, it is not a sign of impurity.<br>If the healthy flesh was scattered in different places in the <i>baheret</i>, e.g., there was healthy flesh the size of a mustard seed in one place and healthy flesh the size of a mustard seed in another place, they are not combined to be considered as the size of a lentil even though they are both in the midst of the same <i>baheret</i>. Instead, there must be healthy flesh the size of a lentil when a square is imposed upon it or more in one place in the midst of the <i>baheret</i>.",
+            "Healthy flesh imparts impurity regardless of its shade; it can be red, black, or white provided it is not one of the four shades of whiteness that we described.",
+            "Flesh that healed is not a sign of impurity unless it is in the <i>baheret</i> itself.<br>What is implied? In the midst of a <i>baheret</i>, there was a boil, burnt flesh, or a healed boil or burnt flesh, or a <i>bohak</i> and there was totally healthy flesh in the midst of these abnormal skin features. Even though the healthy flesh is in the midst of the <i>baheret</i>, it is not a sign of impurity, because it is within the boil, the burnt flesh, the <i>bohak</i>, or their healed flesh. Similarly, if a boil or its healed flesh, burnt flesh or its healed flesh, or a <i>bohak</i> surrounds the healthy flesh, or one of these abnormal skin features is directly next to the healthy flesh at its side, or one of these abnormal skin features divides the healthy flesh and enters within it, it is not a sign of impurity. This is like a <i>baheret</i> that does not have any sign of impurity and the person should be isolated.<br>If the boil, the burnt flesh, or the <i>bohak</i> in which the healthy flesh was found, that was at its side, that surrounded it, or that entered it disappeared and thus the healthy flesh alone was found within the <i>baheret</i> at the end of the first week or at the end of the second week, the person should be deemed definitively impure. If they did not depart, he should be released from the process of inspection.",
+            "Healthy flesh is always a sign of impurity, whether the healthy flesh existed before the <i>baheret</i> or the <i>baheret</i> existed before the healthy flesh, because concerning it, the Torah does not state: \"And it turned.\" Although the Torah does state Leviticus 13:10: \"And it turned hair to white and there was healthy flesh in the <i>si'ait</i>,\" there is no need for a blemish to have both white hair and healthy flesh. Instead, each one independently is a sign of impurity. They were mentioned together only to identify the measure of healthy flesh that imparts impurity: enough to contain enough white hair to cause a person to be deemed impure, i.e., two hairs.",
+            "When a <i>baheret</i> is exactly the size of a <i>gris</i> and, in its midst, there is healthy flesh exactly the size of a lentil, the afflicted person should be deemed definitively impure. If the size of the <i>baheret</i> or the size of the healthy flesh was diminished, he is pure. Similarly, if the size of the healthy flesh in this <i>baheret</i> increased, he is pure. The rationale is that a <i>baheret</i> does not impart impurity because of healthy flesh until it has a margin of afflicted flesh the width of two hairs on every side.<br>If the healthy flesh was less than a lentil and then it increased until it reached the size of a lentil, the afflicted person should be deemed definitively impure. If the size of the healthy flesh then diminished or disappeared, its status returns to its initial state and there is no sign of impurity.",
+            "If a <i>baheret</i> is larger than a <i>gris</i> and it contains healthy flesh that is larger than a lentil, the afflicted person is impure whether they increase or decrease in size, provided the size of the <i>baheret</i> does not decrease to less than a <i>gris</i>, the size of the healthy flesh does not decrease to less than a lentil, and the healthy flesh does not come within two hairsbreadth of the edge of the <i>baheret</i>, as we explained.",
+            "When the <i>baheret</i> is the size of <i>gris</i> and there is healthy flesh the size of a lentil or more surrounding it from the outside and a second <i>baheret</i> surrounding the healthy flesh, the inner <i>baheret</i> would cause the afflicted person to be isolated, for it does not have a sign of impurity. The outer <i>baheret</i> causes him to be deemed definitively impure, because there is healthy flesh in its midst.<br>If the healthy flesh that was between the two blemishes was diminished or disappeared entirely - whether it was diminished or reduced from the inside or was diminished from the outside, the two are considered as one <i>baheret</i> that does not have a sign of impurity.",
+            "When a <i>baheret</i> is located at the tip of one of the limbs and there is healthy flesh in its midst at the tip, it is not considered as a sign of impurity, because the healthy flesh divides the blemish into two. Thus one portion streams down one side of the limb and another portion streams down the other. The person is thus not deemed impure, because Leviticus 13:5 states: \"And the priest shall see it.\" Implied is that he shall see the entire blemish as a single entity.<br>These are the 24 tips of the limbs that do not impart impurity when healthy flesh is found upon them: the tips of the fingers and the toes, the tips of the ear and the nose, the tip of the corona of the male organ, and the tips of a woman's breasts. The tips of a man's breasts, warts, and blisters, by contrast, impart impurity if there is a <i>baheret</i> and healthy flesh upon them.",
+            "When there was a flat surface the size of a <i>gris</i> at the tip of any of these limbs, a blemish imparts impurity. If they were round as is the case for most people, blemishes are pure.<br>What is implied? If there is a <i>baheret</i> the size of a <i>gris</i> at the tip of one's nose or the tip of one's finger, descending to either direction, he is pure, as implied by the phrase: \"And the priest shall see it.\" Implied is that he shall see the entire blemish as a single entity."
+        ],
+        [
+            "The increase of a blemish imparts impurity regardless of its size, provided the increase was one of the shades of blemishes that impart impurity. If, however, the increase was the color of a <i>bohak</i>, it is not considered as an increase. An increase of a blemish is a sign of impurity only when it spreads beyond the blemish. If, however, it spreads within the blemish, the person's original status is unchanged.<br>What is implied? There was a <i>baheret</i> with less than a lentil of healthy flesh inside of it. He was therefore isolated. At the end of a week, if the size of the healthy flesh was diminished or it disappeared entirely, it is not considered as an increase. For, to be significant, an increase of a <i>baheret</i> may not spread within its own midst, but rather outside of it.",
+            "An increase is not considered as a sign of impurity unless it comes after isolation. If, however, a person came at the outset and the priest saw the blemish increasing, he does not deem the person definitively impure. Instead, he isolates him until the end of the week and then observes it.",
+            "To be significant, an increase may not spread into a boil or into burnt flesh or into a healed boil or burn, nor on the head, nor on the beard even though they became bald and the hair was removed from them, as implied by Leviticus 13:7: \"If the blemish will spread on the skin.\" If, however, a <i>baheret</i> spreads to a <i>bohak</i>, it is considered an increase.",
+            "If a boil, burnt flesh, a <i>bohak</i>, or a healed boil or burn separate between an increase and the original blemish, it is not a sign of impurity. If the person was isolated and these skin conditions departed and this increase was immediately adjacent to the original blemish, he is deemed definitively impure.",
+            "When there was a <i>baheret</i> the size of a <i>gris</i> and it spread more than a half a <i>gris</i>, but approximately half a <i>gris</i> of the original blemish disappeared, the person is pure even though together, there remained more than a <i>gris</i> from the original blemish and the increase.<br>If the original blemish was the size of a <i>gris</i> and it spread more than a <i>gris</i>, but the original blemish disappeared entirely, it should be given an initial observation and isolated week after week. If a person has a <i>baheret</i> and was isolated and the <i>baheret</i> disappeared at the end of the days of isolation, and then the <i>baheret</i> returned to its original place, it is given its initial status. If it became diminished during the days of his isolation and then expanded and returned to its original size at the end of the week or increased and then the increased blemish diminished and returned to its original size at the end of the week, he should continue in isolation or is released from the process of inspection.",
+            "If a <i>baheret</i> was the size of a <i>gris</i>, it then increased the size of a <i>gris</i>, then healthy flesh or white hair erupted in it, and then the original blemish disappeared, it should be given an initial observation.<br>The following rules apply if a person had a <i>baheret</i> the size of a <i>gris</i> and he was isolated. At the end of the week, the blemish was the size of a <i>sela</i>, but there was a doubt whether it was the original blemish or a new one that came in its place, it is impure.",
+            "The following rules apply when there is a <i>baheret</i> more than the size of a <i>gris</i> and a stretch of afflicted flesh emerging from it. If the stretch is two hairs wide, it requires white hair or an increase in size for the person to be considered impure. If, however, healthy flesh appears in it, this ruling does not apply. The rationale is that healthy flesh is not considered as a sign of impurity unless it is surrounded by a <i>baheret</i> and there is a space where two hairs can grow between the edge of the healthy flesh and the edge of the <i>baheret</i>.<br>The following laws apply when there were two <i>baharot</i> and a stretch of afflicted flesh extending from one to the other. If it is two hairsbreadth wide, they are considered as being joined together. If not, they are not considered as joined.<br>When the afflicted person was isolated as a result of a blemish for one week after another and a sign of impurity did not appear and, as a result, he was released from the process of inspection, but after he was released from the process of inspection, the blemish increased in size even slightly, he should be deemed definitively impure.",
+            "When a <i>baheret</i> was declared pure either after the afflicted person was isolated or deemed definitively impure, i.e., the signs of impurity disappeared, he should not be isolated again.",
+            "When a <i>baheret</i> diminished after the person was released from the process of inspection after isolation and then increased to its original size or it increased and then decreased to its original size, the person remains in his state of purity.",
+            "The following laws apply when there is a <i>baheret</i> the size of a <i>gris</i> and healthy flesh the size of a lentil in it and white hair in the midst of the healthy flesh. The afflicted person was deemed definitively impure. After that determination was made, the healthy flesh disappeared. He is still impure because of the white hair. If the white hair disappeared, he is impure because of the healthy flesh.<br>If the white hair was located in the <i>baheret</i> and not in the healthy flesh and then the white hair disappeared, the afflicted person is impure because of the healthy flesh. If the healthy flesh disappeared, he is still impure because of the white hair.",
+            "The following rules apply when after a person with a <i>baheret</i> was isolated for a week, he was deemed impure, because there was healthy flesh in the <i>baheret</i> and it increased in size. If later the healthy flesh disappeared, he is impure because of the increase. If the increase disappeared, he is impure because of the healthy flesh.<br>If a person was deemed definitively impure because of white hair, that white hair disappeared, but other white hair appeared, healthy flesh appeared, or the size of the blemish increased, his status of impurity remains unchanged. This law also applies if a person was deemed definitively impure because of healthy flesh and the healthy flesh disappeared, but other healthy flesh or white hair appeared or the size of the blemish increased or he was deemed definitively impure because the size of the blemish increased, that increase disappeared, but there was another increase or healthy flesh or white hair appeared.<br>Whether an afflicted person was deemed impure when he originally appeared before the priest, at the end of the first week of isolation, at the end of the second week, or after he was released from the process of inspection, since he was deemed definitively impure in any instance, he is not pure until no sign of impurity remains upon him, neither the sign for which he was deemed impure or any other sign."
+        ],
+        [
+            "The following principles apply with regard to a person who had a wound on the flesh of his skin and the skin peeled away because of the wound. If the wound came about because of fire, e.g., he was burnt by a coal, embers, iron or stone that were heated in fire, or the like, it is called <i>michveh</i>, a burn. If the wound did not come about because of fire, e.g., he received a blister from stone, wood, or the like, or the wound came about because of an infirmity within the body, a wart or eczema that ruined the skin or swelling lesions, feverous swellings, or infections that ruin the skin, it is called <i>sh'chin</i>, a boil.",
+            "The following laws apply if one heated a spit and hit another person with it. If its end was rounded, the wound it produces is considered as a burn. If its end was pointed, there is an unresolved question if it is considered as a burn or a boil.<br>When a person suffers a burn because of the hot springs of Tiberias, olive dregs, or the like, the affliction is considered as a boil.",
+            "As long as boils and burns are fresh, festering wounds, they are called <i>mordin</i> and do not impart impurity because of <i>tzara'at</i> at all. If a boil or a burn heals and the afflicted person's flesh was entirely restored - even though there is a scar on the place and it is not entirely like other skin - it is considered like ordinary skin with regard to all matters. Such a person is deemed impure because of the three signs mentioned above and he is isolated for two weeks as part of the process of determination as explained.",
+            "If the boil or the burn began to heal and be restored, with a scab like the thickness of a garlic peel forming over them, this is the \"scarring of the boil\" mentioned in the Torah and the \"healing burn\" mentioned there. They impart impurity because of two signs: white hair or an increase in the size of the blemish and such a blemish is isolated only for one week.<br>What is implied? There was a <i>baheret</i> on the scarring of a boil or the healing of a burn. If it contained two white hairs, the person should be deemed definitively impure. If it does not contain white hair, he should be isolated for a week and examined at the end of the week. If white hair grew or size of the blemish increased, he should be deemed definitively impure. If there was no new development, he should be released from the inspection process. If size of the blemish increased or white hair grew after he was released from the inspection process, he should be deemed definitively impure.",
+            "A healing boil and a healing burn cannot be combined with each other. For that reason, the Torah described them separately, to teach that they are not to be combined, nor can they expand into each other, They do not expand into ordinary flesh and a <i>baheret</i> that is on ordinary flesh does not expand into them.<br>What is implied? If there is a boil next to a burn and a <i>baheret</i> that comprises a <i>gris</i> extending over both of them, the person is pure. If a <i>baheret</i> was in either of them and it extended into the other or it extended into ordinary skin, he is pure. If there was a <i>baheret</i> on ordinary skin and it extended to one of these, it is not considered as an extension.<br>When a person had a healed boil that was the size of a <i>gris</i> with a <i>baheret</i> the size of a <i>gris</i> on the palm of his hand, he should nevertheless be isolated. Although it is not fit to grow white hair, nor to expand, there is the possibility that he will develop another boil next to it and the <i>baheret</i> will spread into it.",
+            "When a boil became a burn, the burn nullifies the boil. When a burn became a boil, the boil nullifies the burn. If it is not known whether a blemish was a boil or a burn, it is not significant, for they both contract impurity due to the same signs and the impurity is the same. Scripture differentiates between them only to teach that they are not to be combined.",
+            "If a person was isolated because of a <i>baheret</i> in a boil and at the end of the week, the boil healed and became ordinary flesh or he was isolated because of a <i>baheret</i> on ordinary flesh and at the end of the week, it became a boil, he should be given an initial examination.",
+            "When all the hair on a person's head falls off, whether due to sickness, due to a wound that makes him unfit to grow hair, or due to eating foods that cause hair to fall off or applied lotions that cause hair to fall off, since he lost all of his hair at this particular moment, he is called a <i>keireiach</i> or a <i>gibeiach</i>, even though he is fit to grow hair at a later time.<br>If his hair from the top of his forehead and downward, descending backward until the first vertebra of his neck falls off, he is called a <i>keireiach</i>. If his hair from the top of his forehead and downward, descending frontward until it is level with his forehead falls off, he is called a <i>gibeiach</i>.",
+            "With regard to both of these types of baldness, a person can contract impurity when a <i>baheret</i> appears on the skin through two signs: healthy skin and an increase in size. They should be isolated for two weeks, for Leviticus 13:43 states: \"Like the appearance of <i>tzara'at</i> on the flesh of the skin.\" Since these portions of the body do not grow hair, the appearance of white hair is not a sign of impurity for them.<br>What is meant by incurring impurity through either of two signs and that a person may be isolated for two weeks. If there was a <i>baheret</i> in a bald spot whether at the back of a person's head or at its front and there was healthy flesh in it, he should be deemed definitively impure. If it does not have healthy flesh in it, he should be isolated and examined after the end of one week. If healthy flesh appeared or the blemish increased in size, he should be deemed definitively impure. If nothing changed, he should be isolated for a second week. If the blemish increased in size or healthy flesh appeared, he should be deemed definitively impure. If nothing changed, he should be released from the inspection process. If the blemish increased in size or healthy flesh appeared after he was released from the inspection process, he should be deemed definitively impure.",
+            "These two forms of baldness are not combined with each other, as indicated by Leviticus 13:42, which makes a distinction, stating: \"on his <i>karachet</i> or on his <i>gabachet</i>.\" This teaches that they are two types of conditions and blemishes do not spread from one to the other, from either of them to ordinary flesh, or from ordinary flesh to them.",
+            "When there is a boil or a burn on a <i>karachet</i>, on a <i>gabachet</i>, or on a beard that has lost its hair, they are deemed impure in the same way as is a boil or a burn on ordinary flesh. For when one loses the hair of his head or of his beard, these parts of the body are considered as ordinary flesh with regard to all matters except that they do not contract impurity because of the emergence of white hair.<br>When hair has never grown on one's head or on one's chin or when there is a blister on one's head or chin, the surface is considered as ordinary flesh and they are deemed impure because of three signs and requires isolation for two weeks. Similar laws also apply to the chin of a woman and a sexually inadequate male. Until hair grows on these surfaces, they are considered as ordinary flesh. If they grew hair, they are considered as the chin of a male and incur impurity as a <i>netek</i> does, as will be explained. They do not incur impurity because of a <i>baheret</i>."
+        ],
+        [
+            "These are the places in the human body which do not incur impurity because of a <i>baheret</i>: the inside of the eye, the inside of the ear, the inside of the nose, the inside of the mouth, the folds of the stomach, the folds of the neck, under the breasts, the armpits, the underside of the foot, a nail, the head and the chin where hair grows, and open boils and burns.<br>All of these surfaces do not become impure because of blemishes, nor can they be combined with blemishes. A blemish cannot expand into them; they are not considered as healthy flesh in the midst of a blemish, nor does the absence of <i>tzara'at</i> on them prevent a person whose entire body is afflicted from being placed in that category. These concepts are derived from Leviticus 12:2 which speaks of a blemish being \"on the skin of one's flesh.\" None of the above surfaces can be considered as revealed flesh. Some of them are not flesh and some are flesh, but they are covered and not revealed.<br>The red portions of the lips are considered as \"hidden places\" and cannot incur impurity from blemishes.",
+            "When all the hair of the head and the chin fell off or a boil or a burn developed a scab, they may incur impurity due to a <i>baheret</i>, as we explained. Blemishes on these surfaces are not combined with each other, nor can a blemish on ordinary skin expand into them, nor are they considered as healthy flesh in the midst of a blemish. The absence of <i>tzara'at</i> on them does, however, prevent a person whose entire body is afflicted from being placed in this category.",
+            "When there is a <i>baheret</i> next to the head, the eye, the ear, or the like or next to a boil or a burn, it is pure. This is derived from Leviticus 13:3: \"And the priest shall see the blemish in the flesh of the skin.\" Implied is that the entire area immediately outside the blemish must be ordinary flesh that is fit for the blemish to spread into.",
+            "The following are <i>beharot</i> that are pure:<br>a) A gentile who had a <i>baheret</i> and converted.<br>b) A <i>baheret</i> existed on a fetus and then the infant was born.<br>c) A <i>baheret</i> existed in a crease of a person's flesh and then it was revealed.<br>d) A <i>baheret</i> existed on the head and/or the chin where hair grew, and then all the hair fell off and the <i>baheret</i> was revealed.<br>e) There was a <i>baheret</i> on ordinary skin, either a boil or a burn formed on its place, and then they healed, and became like ordinary skin. Even though the initial and ultimate condition of the skin is susceptible to impurity, since it was pure in the interim, it remains pure.<br>In all the above instances, if the shade of the blemish changes, whether the whiteness becomes stronger or weaker, it should be given an initial examination. What is implied? A gentile had a <i>baheret</i> that was white like the membrane of an egg. After he converted, it became white as snow. Or originally, it was white as snow and after he converted, it became like the membrane of an egg, it should be given an initial examination. Similarly, when an infant is born, the creases of a person's skin straighten, a person's head or chin become bald, or a boil or a burn heal, if the shade of these blemishes change, they should be given an initial examination. If not, they are considered pure.",
+            "Until a person has been deemed impure, all questionable situations regarding blemishes are considered as pure except for the two questionable situations we mentioned already. When, however, a person has been deemed impure, a questionable situation is considered as impure.<br>What is implied? Two people came to a priest, one had a <i>baheret</i> the size of a <i>gris</i> and the other, one the size of a <i>sela</i>. He had both of them isolated. At the end of the week, they both had blemishes the size of a <i>sela</i> and it was not known which blemish increased in size, they are both considered pure. Not only does this apply with regard to two people, it also applies with regard to two blemishes on the body of one person. Even though a blemish on this person's flesh definitely increased, since it is not known which blemish increased, he is deemed pure until the identity of the blemish for which he will be deemed impure is known.",
+            "Once a person has been deemed impure, any questionable situation is also considered impure. What is implied? Two people came to a priest. One had a <i>baheret</i> the size of a <i>gris</i> and the other, one the size of a <i>sela</i>. He had both of them isolated. At the end of the week, they came to the priest and they both had blemishes that were larger than a <i>sela</i>. They are both deemed impure. If they both shrank to the size of a <i>sela</i> and thus the increase receded from one of them, since it is not known which one originally had the blemish of this size, they are both impure until both their blemishes recede to the size of a <i>gris</i>. This is what is meant by the statement when a person has been deemed impure, a questionable situation is considered as impure.<br>Similar concepts apply when a person had a <i>baheret</i> and there was white hair within it that had existed before the <i>baheret</i> and other hair that was turned white by the <i>baheret</i> and the priest does not know how to distinguish between the hair that existed before the <i>baheret</i> and that which was turned white. If the doubt arose while the person was in isolation, he is pure. If the doubt arose after he was definitively deemed impure, he remains impure even if one of the hairs fell off and he does not know which fell off, the hair that was sign of impurity or the other hair.",
+            "When a person comes to a priest and he sees that he needs to be isolated or that he should be released from the inspection process and before he isolates him or releases him, signs of impurity erupt, he should be deemed definitively impure. Similarly, if he saw that he had signs of impurity and before he deemed him definitively impure and told him: \"You are impure,\" those signs of impurity disappeared, the stringent ruling should not be delivered. Instead, if he is coming for his initial examination or at the end of the first week, he should be isolated. If he is coming after the conclusion of his second week or after he has been released from the inspection process, he should be released."
+        ],
+        [
+            "When a person had a <i>baheret</i> and - whether at the outset or after isolation - he was definitively deemed as impure because of one of the signs of impurity or he was isolated and then the <i>tzara'at</i> spread over his entire body and his skin turned white, he is pure. This applies whether it turned while he was isolated or after he was deemed definitively as impure.<br>If, however, he was isolated and no sign of impurity emerged and as a result, he was released from the inspection process, but after being released, the <i>tzara'at</i> covered his entire body, he is deemed definitively impure.",
+            "The following rules apply when a person comes initially while he is entirely white with <i>tzara'at</i>. If he has a patch of healthy skin or two white hairs, he is deemed definitively impure. If there is no sign of impurity, he is isolated for one week. If white hair or a patch of healthy skin emerges, he is deemed definitively impure. If no sign emerges, he is isolated for a second week. If no sign emerges, he is deemed pure, for the laws applying to this large <i>baheret</i> are the same as those governing a small one.<br>If he was deemed impure because of two white hairs that emerged and either both or one of them turned black, either both or one of them became short, a boil grew next to either of them or one of them or encompassed both of them or one of them, a boil, a healed boil, a burn, a healed burn, or a <i>bohak</i> divided one hair from the other, he is pure. If white hair or healthy flesh emerges, he is impure, because he came initially while entirely white.<br>Whether the <i>tzara'at</i> spread over the person's entire skin all at once or whether it spread little by little until he became entirely white, if this occurred while the person was isolated or while he was deemed definitively impure, he is pure. If it occurred after he was released from the inspection process, he is impure. And if it occurred at the outset, he should be isolated. Similarly, it is irrelevant whether the blemish is entirely of one shade or that it is entirely white, but has the four shades of white and the four shades of <i>petuch</i> intermingled. All of these shades can be combined and considered as a single blemish, whether to cause the person to be declared pure or to be declared impure, as we explained.",
+            "The following rules apply when a person had a <i>baheret</i> the size of a <i>gris</i> in which there was a patch of healthy flesh the size of a lentil and he was deemed definitively impure because of the healthy flesh. Afterwards, the <i>tzara'at</i> spread over his entire body and the healthy flesh disappeared. Alternatively, the healthy flesh disappeared and then the <i>tzara'at</i> spread over his entire body. He is considered as pure. This applies even if white hair emerges. If, however, healthy skin emerges, he is impure, as Leviticus 12:14 states: \"On the day he exhibits healthy flesh, he will be deemed impure,\" provided the healthy flesh is the size of a square superimposed on a lentil or larger.<br>Different rules apply if one had a <i>baheret</i> with white hair and he was deemed impure because of it and afterwards, the <i>tzara'at</i> spread over his entire body. Even though the white hair remains in place, he is pure, as can be derived from the verse: \"On the day he exhibits healthy flesh, he will be deemed impure.\" Implied is that a person whose entire skin turned white after being deemed definitively impure or being isolated becomes impure because of healthy flesh, but not because of white hair. If he was deemed impure because his blemish spread and then it continued to spread and covered his entire body, he is pure. If he exhibits any healthy flesh, he is impure.",
+            "Even the tips of limbs that do not impart impurity as healthy flesh when they are located in the midst of a <i>baheret</i>, do impart impurity and prevent a person from being deemed pure if his entire flesh turns white.<br>What is implied? If a person who was definitively deemed impure or who was isolated whose entire flesh turned white because of <i>tzara'at</i> with the exception of a lentil's size of healthy flesh, even if the healthy flesh is located on his fingertip, the tip of his nose, or the like, he remains impure.<br>Similarly, if a person's entire flesh turned white and he was declared pure and then a lentil's size of healthy flesh returned, even at the tips of one of his limbs, he should be definitively deemed impure. If his flesh turned entirely to a shade of <i>tzara'at</i> except for a lentil's size portion - even on the tips of his limbs that turned to a <i>bohak</i>, he should be deemed definitively impure, as can be derived from Leviticus 13:12: \"If... the <i>tzara'at</i> will cover the entire skin....\" Implied is that it must be covered by <i>tzara'at</i>, not a <i>bohak</i>. Even if part of the lentil's size portion was healthy flesh and part was a <i>bohak</i>, it is a sign of impurity.<br>If a person's entire flesh turned to one of the shades of <i>tzara'at</i> and he was declared pure and then a portion of his flesh turned to the color of a <i>bohak</i>, he remains pure until he exhibits a lentil's size of healthy flesh, as implied by the verse: \"On the day he exhibits healthy flesh....\" Implied is that he must exhibit healthy flesh, not a <i>bohak</i>. If a lentil's size portion of flesh [changed appearance, part was healthy flesh and part was a <i>bohak</i>, it is not considered a sign of impurity and the person is still considered as pure.",
+            "Whenever <i>tzara'at</i> spreads over the entire body of an impure person, he becomes pure. If a lentil's size portion of healthy flesh was revealed, he is impure. If his entire flesh was again covered with <i>tzara'at</i>, he is pure, If healthy flesh was again revealed, he is impure. These rulings are given even if the cycle repeats itself 100 times.<br>If healthy flesh began to be revealed and it continues to grow and the size of the <i>tzara'at</i> shrinks, the person remains impure until the <i>baheret</i> becomes smaller than a <i>gris</i>.",
+            "Any portion of skin that is fit to contract impurity because of <i>baheret</i> but remains healthy prevents a person whose entire flesh is becoming white from being placed in that category. Any portion of skin that is not fit to contract impurity because of <i>baheret</i> does not prevent a person whose entire flesh is becoming white from being placed in that category although that portion of skin remains healthy.<br>What is implied? When <i>tzara'at</i> spreads over a person's entire skin, but not on his head or his chin, nor onto a festering boil or burn or there is less than a lentil's size portion of healthy flesh next to a festering boil or burn or to his head or chin, he is pure. If the hair fell from the head and the chin or if a scab formed over the boil or the burn, the person is impure until the <i>tzara'at</i> spreads to them, for they are fit to contract impurity because of a <i>baheret</i>.<br>If there were two <i>beharot</i>, one had a sign of impurity and one was pure, the pure one spread to the impure and then covered the person's skin entirely, he is deemed pure. The rationale is that he was previously deemed definitively impure, even though it was the pure one that spread. Furthermore, this ruling applies even if one of the <i>beharot</i> was on his upper lip and the other on his lower lip or on two of his fingers or on his two eyelids, and thus when they are closed together, the two <i>beharot</i> appear as one. Nevertheless, since <i>tzara'at</i> spread over the person's entire skin, he is pure.",
+            "There are those who show their blemishes to a priest and benefit from doing so, because they showed it to him early and did not delay, and others who suffer from doing so.<br>What is implied? A person was definitively deemed impure. His signs of impurity disappeared, but he did not have the opportunity to show this development to a priest before the <i>tzara'at</i> spread over his entire body. He is pure. If, however, he had acted earlier and showed it to the priest previously, he would have been released from the inspection process before it spread over his entire body. Thus it would have spread after he was released, in which instance, he would be deemed definitively impure, as we explained.<br>If he had a <i>baheret</i> without any signs of impurity and he did not have the opportunity to show it to a priest before it spread over his entire body, he is impure and must be isolated. If, however, he had acted earlier and had shown it to the priest, he would have been isolated before it spread. Thus it would have spread after he was isolated, in which instance, he would be pure, as we explained."
+        ],
+        [
+            "With regard to blemishes of the head and the chin, if the hair would fall out from its roots and leave a portion of skin bare of hair, it is called a <i>netek</i>. A <i>netek</i> may not be less than the size of a <i>gris</i> that is square. This applies whether it appears deep or not. The term \"deep\" was mentioned with regard to a <i>netek</i> only to teach you: Just as a shade that is deep comes about through the hand of heaven, so too, a <i>netek</i> must come about through the hand of heaven. This excludes a blemish on a portion of the head or chin whose hair was removed by a person. Such a blemish is pure.<br>When a woman or a <i>seris</i> grow hair on their chins, they can contract the impurity of a <i>netek</i> if it falls off.",
+            "<i>Netakim</i> become impure due to two signs: short, golden hair and spreading. There is an isolation period of two weeks. All of this is explicitly stated in the Torah.<br>What is implied? When a <i>netek</i> appears on a man's head or in his beard, if it contains two or more short, gold hairs, and there is no black hair in the <i>netek</i> at all, he should be deemed definitively impure. If it did not contain any hair - neither black, nor golden - he should be isolated for a week. On the seventh day, a priest should examine him. If short golden hair emerged or the <i>netek</i> spread, the afflicted person should be deemed definitively as impure. If two black hairs emerged, he should be released from the inspection process.<br>If it neither spread and neither golden nor black hair emerged, the priest should shave around the <i>netek</i>, but not the hair directly adjacent to the <i>netek</i> and isolate him for a second week. The priest should examine him again at the end of the second week. If the <i>netek</i> spread or short golden hair emerged, he should be deemed definitively as impure. If nothing changes, he is released from the inspection process. For <i>netakim</i> do not require isolation for more than two weeks. If golden hair appears or the <i>netek</i> expands after he was released, he is definitively categorized as impure.",
+            "How is the <i>netek</i> shaved? One shaves the area around it and leaves two hairs next to it on every side so that any spread will be noticeable.<br>This shaving is acceptable no matter which person performs it, as implied by Leviticus 13:33: \"And he will be shaved.\" Similarly, the shaving may be performed with any instrument. Even if one is a nazirite, he should shave. If, however, he isolated him without shaving, the isolation is effective.",
+            "The golden hair mentioned by the Torah must have a golden hue. The term <i>dak</i> mentioned there implies that the hair must be short. If, however, they were long, even though they are of a golden hue, it is not a sign of impurity.",
+            "Two short golden hairs are a sign of impurity. Whether they are adjacent to each other or distant from each other, whether they are in the center of the <i>netek</i> or at its extremities, whether the <i>netek</i> existed before the golden hair or the golden hair existed before the <i>netek</i>, they are a sign of impurity, provided they can be pulled out by tweezers, as explained with regard to white hair.",
+            "For black hair to save a blemish from being considered a <i>netek</i>, there must be two hairs. They do not prevent that categorization unless they are long enough to be bent in half, with their point touching their base. If that criterion is met, their presence is significant whether they are adjacent to each other or distant from each other, provided they are in the center of the <i>netek</i> and there is enough empty skin for two hairs to grow between the two black hairs that are located in the <i>netek</i> and the hair that is outside it. If, however, the two hairs remain at the extremity of the <i>netek</i>, they do not prevent it from being placed in that category.<br>How do they prevent the <i>netek</i> from being considered as <i>tzara'at</i>? If two black hairs remain in the <i>netek</i>, even though there are golden hairs in the <i>netek</i> or it spread, the person is pure. If the person was deemed definitively impure because of golden hair or the spreading of the <i>netek</i> and two black hairs grew in it, the <i>netek</i> is considered as pure and they counteract the spreading or the golden hair. This applies whether they grew in the middle of the <i>netek</i> or at its extremities. For hair that grows prevents a <i>netek</i> from being considered as impure in every place within the <i>netek</i>, while hair that remains is effective only when it is two hairsbreadth away from healthy hair.",
+            "The fact that two hairs grow in a <i>netek</i>, one black and one white, or gold, or one long and one short, does not prevent a <i>netek</i> from being categorized as impure.",
+            "The following rule applies when a <i>netek</i> was deemed definitively impure because of golden hair or spreading and then black hair grew in it and it was declared pure. Even though the black hair disappeared, the person is pure until other golden hair emerges or the <i>netek</i> spread further, as Leviticus 13:37 states: \"The <i>netek</i> has been healed; he is pure.\" Since it was healed, he is pure, even though the original signs of impurity remain unchanged.",
+            "If a person was deemed definitively impure because of golden hair - whether he was categorized as such originally, after a week of isolation, after two weeks of isolation, or after he was released from the inspection process - and then the golden hair which caused him to be deemed impure disappeared, but other golden hair grew in that <i>netek</i> or the <i>netek</i> spread, the person is definitively impure, as he was before.<br>Similarly, if he was deemed impure because a <i>netek</i> spread - whether he was categorized as such after a week of isolation, after two weeks of isolation, or after he was released from the inspection process - and then the area to which the <i>netek</i> spread healed, but it spread elsewhere or golden hair grew in it, he remains definitively impure as he was. He remains in that state until no sign of impurity remains or two black hairs grow.",
+            "The following rules apply when there were two <i>netakim</i> next to each other and a line of black hair dividing them. If the line of black hair was broken and the <i>netek</i> covered it in one place, the original situation prevails, for the black hair that remains is still at the side of the <i>netakim</i>. If the <i>netek</i> broke through the line of hair in two places, he is pure, because the remainder of the line is now in the middle of the <i>netek</i>.<br>How large must the break between them be? No less than a space sufficient for two hairs to grow. If there was a break in one place the size of a <i>gris</i>, the person is impure, because the break itself is considered as another <i>netek</i>, because the black hair is at its side and not in its midst.<br>The following rules apply when there is a <i>netek</i> that is surrounded by black hair and there is another <i>netek</i> surrounding the black hair. If the hair between them is broken through in one place, the person is impure. The rationale is that the inner <i>netek</i> is not saved, because the black hair is at its side, not in its midst. If the hair was broken through in two places, he is pure, even if the broken space is a <i>gris</i> in size. The rationale is that the inner <i>netek</i> and the outer <i>netek</i> became a single entity with black hair in the middle. This applies provided the open space is large enough for two hairs to grow or larger.",
+            "The following rules apply when there is a <i>netek</i> with a strand of bald skin extending from it or two <i>netakim</i> with a strand of bald skin connecting them. If this strand is wide enough for two hairs to grow, it can bring about impurity if short golden hair grows in it or its size increases. And new black hair that grows in it can prevent it from being declared impure. The black hair that remains in that strand, by contrast, does not prevent such a categorization unless the strand is as wide as a <i>gris</i>.",
+            "When a person had a <i>netek</i> the size of a <i>gris</i> on his head and the <i>netek</i> expanded until it covered his entire head and no hair was left at all with the exception of less than two hairs, he is pure. This applies whether he became entirely bald while isolated, while deemed definitively impure, or after he was released from the inspection process, as Leviticus 13:40 states: \"He is entirely bald; he is pure.\"<br>Similarly, if a <i>netek</i> was on the place of his beard and he lost all his facial hair, he is pure. Although this is not stated in the Written Law, it is part of the Oral Tradition that if all of one's facial hair falls off, he is pure. In such a situation, the skin on his face that became hairless can become impure according to the laws that govern blemishes on the skin, as we explained.",
+            "When a person comes at the outset with a <i>netek</i> covering his entire head or the entire area of his beard, he should be isolated for one week. If golden hair does not grow, he should be isolated for a second week. If short golden hair grows, he should be deemed impure. If not, he should be released from the inspection process. If, however, golden hair grows after he is released, he is deemed as definitively impure. If black hair grows, he is pure.<br>If someone comes at the outset with a <i>netek</i> covering his entire head or the entire area of his beard and black hair appeared, he is pure as stated. If the black hair disappears, he is impure, because the <i>netek</i> spread.",
+            "Total baldness on the head and the area of the beard are not dependent one on the other. The two areas are not combined together, nor is there a concept of <i>tzara'at</i> spreading from one to the other. This is derived from Leviticus 13:30 which speaks of: \"<i>tzara'at</i> of the head or of the beard,\" teaching that they are considered as two different categories.<br>What is the area where the beard grows? From the joint of the upper jawbone until the Adam's apple. A virtual line is drawn from one ear to the other. Any place where hair grows that is from the line and above is considered as part of the head. From the line and below, it is considered as part of the area of the beard."
+        ],
+        [
+            "Everyone can become impure due to <i>tzara'at</i> blemishes, even a new-born baby or servants, but not gentiles or resident aliens. Anyone is acceptable to inspect such blemishes. A person can inspect all blemishes except his own.",
+            "Even though everyone is acceptable to assess blemishes, the designation of a person as impure or pure is dependent on a priest.<br>What is implied? If there is a priest who does not know how to assess blemishes, a sage should observe them and instruct him: \"Say 'You are impure,'\" and the priest says: \"You are impure;\" \"Say 'You are pure,'\" and the priest says: \"You are pure.\" \"Isolate him,\" and he isolates him. The pronouncement must be made by a priest, because Deuteronomy 21:5 states: \"Their statements will determine every quarrel and every blemish.\" Even if a priest is a minor or intellectually or emotionally incapable, the sage instructs him and he declares the person definitively impure, releases him from the inspection process, or isolates him.<br>When does the above apply? When the priest relies on the words of the sage. If, however, the priest assesses the blemish and relies on his own understanding, it is forbidden for him to assess any blemish unless he is instructed by a master and is thoroughly versed in all the blemishes and their names, including the blemishes that affect a person and those that affect clothes and houses.",
+            "A priest who declared a person who was pure as impure or a person who was impure as pure does not affect his status, as can be inferred from Leviticus 13:44: \"He is impure and the priest shall deem him impure\" and <i>ibid.</i>:37: \"He is pure and the priest shall declare him pure.\" When a person who contacted <i>tzara'at</i> is healed, either after isolation or after having been deemed definitively impure, he remains impure even for several years,until a priest tells him: \"You are pure.\"",
+            "A priest is not permitted to deem a person impure until he focuses his sight on the blemish when compared to the flesh outside of it. The priest who inspected a blemish initially should be the one who inspects it at the end of the first week and at the end of the second week. He is the one who places the person in isolation, deems him definitively impure, or releases him from the inspection process.<br>If the priest who initially inspected the blemish dies or becomes sick, another priest should inspect it. The second priest cannot deem it impure because its size increased, because only the first priest can tell whether it increased or not.<br>A priest's word is accepted if he says: \"This blemish increased in size\" or \"This blemish did not increase in size,\" \"This white hair preceded the blemish,\" or \"This blemish preceded the white hair.\"",
+            "A <i>challal</i> is not acceptable to inspect blemishes, as can be inferred from Leviticus 13:2: \"One of the descendants of Aaron, the priests,\" i.e., when their priestly status is intact. One who is disqualified from serving in the Temple because of physical blemishes is fit to inspect blemishes, provided he is not blind, even in one eye. Indeed, even a priest whose eyesight has become impaired should not inspect blemishes, as is derived from <i>ibid</i>:12: \"the entire vision of the eyes of the priest.\"",
+            "Blemishes may be inspected only during the day, whether to isolate a person, to deem him definitively impure, or to release him from the inspection process as pure, for throughout the passage the term \"on the day\" is used.<br>A blemish should not be inspected in the early morning, nor towards evening, nor inside a building, nor on a cloudy day, because then a darker hue of white will look brighter. Nor should it be inspected at noon, because then a brighter hue of white will look darker.<br>When should it be inspected? In the fourth hour after sunrise, in the fifth hour, in the eighth hour, and in the ninth hour. This applies to blemishes on a person's body, those on garments, and those on buildings.",
+            "Blemishes can be inspected on any day with the exception of the Sabbath and the holidays. If the seventh day of a person's isolation falls on the Sabbath or a holiday, the inspection is postponed. This leads to both leniencies and stringencies. For it is possible that the blemish would have been deemed impure on the Sabbath and, on the following day, the signs of impurity will have disappeared. Conversely, it is possible that, on the Sabbath, the blemish would have been deemed pure and on the following day, signs of impurity will appear. The determination of one's status is made only at the time of the inspection after the Sabbath.",
+            "When a blemish appears on a bridegroom, he is given all seven days of celebration. Similarly, if a blemish appears on his garments or his home, it is not inspected until after the seven days of his celebration. Similarly, during a festival, he is given all the days of the festival before an inspection is made, as indicated by Leviticus 14:36: \"And the priest shall give a command and they will empty the home.\" Now if the Torah postponed the matter for the sake of concerns that are merely permitted, i.e., so that one's utensils not be deemed impure, the inference can certainly be made, that judgment should be postponed for a mitzvah.",
+            "A person should not be isolated, deemed definitively impure, or sent away except on the day the blemish was first inspected, the seventh day afterwards, or the thirteenth. This applies with regard to blemishes for which the isolation period is two weeks, because the seventh day is counted when calculating the first week and the second week. It is valid for all blemishes, those on a person's body, those on garments, and those on buildings.",
+            "A person should not be isolated a second time in the midst of a period of isolation. Nor is one deemed definitively impure if a sign of impurity appears during the days of isolation. Nor is one who has been deemed definitively impure deemed definitively impure for another blemish that appeared, nor is he sent into isolation for a blemish that is fit to require isolation if it appears in the time he is definitively impure.<br>If, however, a person has two blemishes and a priest sees one and then the other, it is permitted for him to say: \"You are isolated because of this one and deemed definitively impure because of the other one\" or \"You are deemed definitively impure because of this one and isolated because of the other one.\" This applies whether at the time of the initial examination, at the conclusion of the first week or at the conclusion of the second week.<br>Two blemishes should not be seen at the same time, whether on one person or on two people, as implied by Leviticus 13:3: \"And the priest shall see <i>the blemish</i>.\"",
+            "When a blemished person comes to a priest for an examination, he should not tell him: \"Go and return.\" Instead, he should attend to him immediately. If two people come before him, he should examine the first and then isolate him, release him from the inspection process, or deem him definitively impure and then examine the second person.",
+            "It is not necessary for a priest to look carefully at the blemished person's underarms, between his testicles, or in the creases of his flesh, lest there be a blemish there, as implied by Leviticus 13:12: \"the entire vision of the eyes of the priest.\" This also applies when a person has become entirely white.<br>How should a person with a blemish stand before a priest to be inspected? If male, he is inspected while naked, standing like one who is hoeing and like one who is harvesting olives. If female, she is inspected while naked, sitting on the ground like one who is kneading dough, like one who nurses her child, or like one who weaves with a standing loom, in which instance she raises her right hand until she reveals her underarm.<br>If a blemish can be detected when a man or a woman is in these positions, he or she is impure. If it cannot be detected in such a position, no attention is paid to it. Just as a person appears for the inspection of his blemish, so must he appear for his shaving. If hair could be found on any portion of his flesh when a man is standing naked like one who is hoeing or like one who is harvesting olives or a woman is sitting in the position described, the shaving is acceptable. The priest is not required to search in other places to see if hair remains, even though he is required to remove all the person's hair, as will be explained."
+        ],
+        [
+            "A person who removes the signs of impurity, whether all of them or part of them, or who burns the healthy flesh in a <i>baheret</i>, whether partially or entirely, or who removes an entire blemish from his flesh, a garment, or a building, violates a negative commandment, as Deuteronomy 24:8 states: \"Be very careful with regard to a <i>tzara'at</i> blemish, to watch it carefully, and to act according to everything that the priest, the Levites, will instruct you, as you were commanded, you shall heed.\" Implied is that one should not remove hair nor cut off any sign. This applies before the priest comes for an initial examination, after the person has been isolated, after he has been deemed definitively impure, or after he has been sent away as pure.<br>He is not, however, liable for lashes unless his acts are effective. If his acts are not effective, he is not liable for lashes. What is implied? If a person had a <i>baheret</i> with three white hairs and he pulled out one or he burnt a portion of the healthy flesh in a <i>baheret</i>, but a lentil-sized portion remained, he is not liable for lashes, because he is impure, as was his status previously. Similar laws apply in all analogous situations. He is, however, given stripes for rebellious conduct.<br>Similarly, one who shaves the hairs next to a <i>netek</i> is liable for lashes, as Leviticus 13:33 states: \"He shall not shave the <i>netek</i>.\" He is not liable unless he shaves the entire area around the <i>netek</i> with a razor.<br>It is permitted for a person afflicted with <i>tzara'at</i> to carry a pole on his shoulder on which there is a <i>tzara'at</i> blemish or to tie palm bast on his foot on which there is a blemish. If the signs of impurity are removed, they are removed, provided he does not have the intent of removing them.",
+            "A person who removes signs of impurity or who burns healthy flesh before the inspection performed by a priest is pure. Similarly, if he does so in the days of his isolation, he will be considered pure after the days of his isolation. If, however, he removed them after he was deemed definitively impure because of them, he remains impure as was his status. He cannot regain purity unless the <i>tzara'at</i> covers his entire body or unless his <i>baheret</i> becomes smaller than a <i>gris</i>.",
+            "When a person cuts off his entire <i>baheret</i> unintentionally, he is pure. Different rules apply if he cut it off intentionally. If he cut off all the healthy flesh surrounding the <i>baheret</i>, even a hair's width, he can never become pure. If he cut it off exactly, he cannot regain purity unless the <i>baheret</i> covers his entire body.",
+            "When one pulls out one white hair and the second fell off on its own accord, the person is pure. If there were three and he pulled out two and one fell off on its own, he remains impure.<br>If there was a portion of healthy flesh in a <i>baheret</i> the size of a lentil and one burnt half of it and half disappeared, he is pure. If the healthy flesh was larger than a lentil, one burnt off the part greater than a lentil and the lentil sized portion disappeared naturally, he is pure. If he burnt off the portion the size of a lentil and the remainder disappeared, he is impure.",
+            "When a person has a <i>baheret</i> on his foreskin, he should be circumcised even though the circumcision is not being performed on the designated day. The rationale is that the performance of a positive commandment supersedes the observance of a negative commandment in all instances.<br>If the person was circumcised and the removal of the foreskin also caused the removal of the sign that caused him to be deemed impure, he is obligated to bring the sacrifices of a person becoming purified from <i>tzara'at</i>.",
+            "It is a positive commandment for a man afflicted with <i>tzara'at</i> who was deemed as definitively impure to cover his head throughout the time he is impure, he should be cloaked until his lips like a mourner, his clothes should be torn and he must notify those who pass by him that he is impure, as Leviticus 13:45 states: \"And the person afflicted with <i>tzara'at</i> who has the blemish shall....\" Even a High Priest who becomes afflicted with leprosy covers his head and tears his clothes, for a positive commandment supersedes a negative commandment.<br>He is forbidden to greet others throughout the time he is deemed impure, as a mourner is, as can be inferred from the continuation of the above verse: \"he shall cover his lips,\" i.e., his lips shall be closed together. He may, however, read Scripture, study Mishnah, and elucidate Torah teachings.<br>He is forbidden to have his hair cut and launder his clothes throughout the time he is deemed definitively impure. He must conduct himself with these restrictions even on Sabbaths and holidays. He is, however, permitted to wash, anoint himself, wear shoes, engage in physical intimacy, and have his bed stand upright like other people.",
+            "The law is that a person afflicted by <i>tzara'at</i> should have a dwelling alone outside the town, as indicated by Leviticus 13:46: \"outside the camp where he dwells.\" This restriction applies only in walled cities in <i>Eretz Yisrael</i>.",
+            "A woman afflicted by <i>tzara'at</i> does not cover her head, rend her garments, or cloak her face. She does, however, dwell outside her town and inform others that she is impure. Indeed, not only those afflicted by <i>tzara'at</i>, but all those who impart impurity to other people are obligated to inform everyone that they are impure so that they will separate themselves from them, as implied by <i>ibid.</i>:45: \"'Impure, impure,' he shall call out.\" That can be interpreted to mean \"The impure person shall inform others that he is impure.\"",
+            "A <i>tumtum</i> and an <i>androgynus</i> should cover their heads, rend their garments, and cloak their faces, because their status is in doubt.",
+            "The same laws apply to both a person afflicted with <i>tzara'at</i> who is isolated and one who is definitively deemed impure. With regard to impurity, there is no difference between a person afflicted with <i>tzara'at</i> who is isolated and one who is definitively deemed impure except covering one's head, rending one's garments, shaving, and bringing fowl. One who is deemed pure after being isolated is exempt from shaving and bringing fowl, while one who is deemed pure after having been deemed impure has these obligations. Nevertheless, with regard to impurity, they are equal in all matters.",
+            "A person afflicted with <i>tzara'at</i> is a primary source of impurity. He imparts impurity to humans and implements through touching them and to earthenware containers when a portion of his body enters their inner space. He imparts impurity to a person when carried by him and an object over which he lies or sits even if there is a stone intervening between him and their surface, as is the law regarding a <i>zav</i> and a <i>zavah</i>. This is derived from Leviticus 13:6: \"He shall launder his garments.\" According to the Oral Tradition, it was taught that he becomes pure with regard to imparting impurity to the objects on which he lies or sits. All of these laws apply equally to one isolated because of <i>tzara'at</i> and one deemed definitively impure].",
+            "There is an additional dimension of severity with regard to a person afflicted by <i>tzara'at</i>. He imparts impurity to a building when he enters it, whether he is in the midst of the time when he has been deemed impure or whether he is during his period of isolation.<br>What is implied? If he enters a building, everything - whether humans or implements - that is in the building contracts impurity. Even though the afflicted person did not touch them, they become primary derivatives of impurity. The impurity of the building which the afflicted person enters is derived from the phrase, Leviticus 13:46: \"outside the camp where he dwells.\" Implied is that just as he is impure, his dwelling is impure.<br>If he was standing under a tree and a person who was ritually pure passed under the tree, that person contracts impurity. If a person who was pure was standing under the tree and a person afflicted by <i>tzara'at</i> passed under it, he does not impart impurity to him. If the afflicted person stood, the other person became impure, because the place became the afflicted person's dwelling. If it is unknown whether he stood or not, the other person is pure.<br>If a person afflicted by <i>tzara'at</i> inserted his head and the majority of his body into a building, everything in the building becomes impure. If he desires to enter a synagogue, a partition that is ten handbreadths high and encompasses an area four cubits by four cubits should be constructed for him. He should enter first and leave last so that he will be dwelling alone and will not stand together with the other people and impart impurity to them."
+        ],
+        [
+            "The purification of a person afflicted with <i>tzara'at</i> is a positive commandment and his shaving is also a positive commandment.<br>How is a person who had been afflicted by <i>tzara'at</i> purified? He should bring a new earthenware container - the Received Tradition teaches that it must be new. A fourth of a <i>log</i> of \"living water\" that is fit to be sanctified as water for the sprinkling of the ashes of the red heifer is placed in it. This measure is a Rabbinic institution.<br>Two sparrows that are kosher must be brought for the sake of purifying a <i>tzara'at</i> affliction, as Leviticus 14:4 states: \"For the one who is to be purified will be taken....\" He should slaughter the healthier of the two over the water in the earthenware vessel and squeeze out the blood until it is apparent over the water. He then digs a hole and buries the slaughtered bird in the presence of the afflicted person. This is one of the points received through the Oral Tradition.<br>He takes a cedar branch - the mitzvah is that it be a cubit long and a fourth the thickness of a bedpost. And he takes a hyssop whose name is not described by an additional term, as we explained, that is not less than a handbreadth long, and a crimson strand weighing a <i>shekel</i>. If one used the dye for another purpose, it is disqualified, as is the rule regarding dyeing wool with blue dye to use for <i>tzitzit</i>. All of these measures are laws transmitted to Moses at Sinai.<br>A priest takes the three items mentioned above together with the living fowl. All these four items are fundamental requirements. When the cedar branch and the hyssop have been peeled, they are invalid. The hyssop should be bound together with the cedar branch with the crimson thread. The tips of the wings and the tips of the tail of the living bird should be held close to them and the four should be dipped in the water in the container and the blood floating on top of it. He then sprinkles with them seven times on the back of the hand of the afflicted person and sends away the fowl.<br>How does he send the fowl away? He stands in the town and casts it outside the wall. He does not turn its head to the sea, to the town, or to the desert, as <i>ibid.</i>:53 states: \"Outside the city, towards the field.\" If he sends away and it returns, he should send it away again, even 100 times.<br>Afterwards, the priest shaves the afflicted person. How does he shave him? He passes a razor over all his skin that is visible including his underarms and pubic region until his entire flesh is smooth like a squash, as <i>ibid.</i>:9 states: \"He shall shave all of his hair.\" If so, why does the verse mention his beard and his eye-brows? To include everything like them and to exclude the hair in the nose, because it is not visible.<br>Afterwards, he \"launders\" his garments, immerses himself, and becomes pure with regard to conveying impurity when he enters a building or to the article on which he lies or sits. He may enter within the town's wall. He counts seven days. During them, he is forbidden to engage in physical intimacy, as alluded to by <i>ibid.</i>:8: \"outside his tent.\" This teaches that he is forbidden physical intimacy. A woman afflicted by <i>tzara'at</i>, by contrast, is permitted physical intimacy.",
+            "For the duration of these seven days, he is still considered as a primary source of impurity and imparts impurity to people and to utensils when touching them, but not when being carried by them. This is indicated by Leviticus 14:9 which states: \"And it shall be on the seventh day,... he shall launder his garments....\" This teaches that before then, he imparted impurity to his garments. Just as he would impart impurity to his garments by touching them, so too, he would impart impurity to a person when touching him, for any source of impurity that imparts impurity to garments, imparts impurity to humans.<br>On the seventh day, the priests shaves him a second time like the first. He \"launders\" and immerses himself, thus becoming pure with regarding to imparting impurity to others. He is like all those who immersed and will become pure in the evening. He may partake of the second tithe. After nightfall, he may partake of <i>terumah</i>. Once he brings his atonement offerings, he may partake of sacrificial foods, as we explained.",
+            "When he shaves these two times, he must shave only with a razor. If he shaves with something other than a razor or left two hairs, his actions are of no consequence. The shavings should be performed only by a priest. If he left two hairs in the first shaving and shaved them off in the second shaving, he is considered to have performed only one shaving.<br>The entire day is acceptable for the shaving of a person afflicted by <i>tzara'at</i>.",
+            "The shaving of a person afflicted by <i>tzara'at</i>, his immersion, and sprinkling the blood of the slaughtered bird upon him are not dependent on each other. Each of the other actions involved in his purification are dependent on each other.",
+            "The slaughter of the fowl, the shaving, and the sprinkling of the blood must be performed during the day. The remainder of the actions may be performed either during the day or at night. The above three must be performed by males. The remainder may be performed by men or by women. The above three must be performed by priests. The remainder may be performed by priests or Israelites.",
+            "The purification of a person afflicted by <i>tzara'at</i> is carried out in <i>Eretz Yisrael</i> and in the Diaspora, while the Temple is standing and in the era when the Temple is not standing.<br>It is a mitzvah for the priest who deemed the person impure to perform his purification as indicated by Leviticus 13:59 which states: \"to purify him or deem him impure.\"<br>Every one is acceptable to perform the purification of a person afflicted by <i>tzara'at</i>, even a <i>zav</i> or one who is impure due to contact with a corpse may perform this purification. One person afflicted with <i>tzara'at</i> may not perform the purification for another. Two people afflicted with <i>tzara'at</i> should not be purified at the same time, for mitzvot should not be performed in bundles.",
+            "The cedar branch, the hyssop, and the scarlet cord that were used to purify one person afflicted with <i>tzara'at</i> may be used to purify others. Similarly, it is permitted to use a fowl that was sent away to purify other people afflicted with <i>tzara'at</i> and it is permitted to be eaten. It is, however, forbidden to benefit from the fowl that was slaughtered. From when is it forbidden? From the time that it was slaughtered.<br>When it was slaughtered, but there was no hyssop, cedar branch, or scarlet cord, it is nevertheless, forbidden to benefit from the slaughtered fowl. The rationale is that slaughter which is not befitting is still considered as slaughter. A person who partakes of an olive-sized portion of the slaughtered fowl violates a positive commandment and a negative commandment. For Deuteronomy 14:12 states: \"These are what you may not eat from them.\" According to the Oral Tradition, it was taught that the wording also includes the fowl that was slaughtered in this purification process. And it is written <i>ibid.</i>:11: \"You shall eat all pure fowl.\" This is a positive commandment. From it, however, one can infer a prohibition: that other species may not be eaten. When a prohibition is derived from a positive commandment, it is considered as a positive commandment.",
+            "The two fowl may not be taken from the fowl of a condemned city, nor from fowl exchanged for idols, nor from fowl that killed a person. The optimum way of performing the mitzvah is for the two fowl to be alike in appearance, size, and value, and to be purchased at the same time. Nevertheless, even if they are not alike, or one purchased one on one day and the other on the next, it is acceptable.<br>If one purchased two fowl for the sake of the purification of a man, it is acceptable to use them for the purification of a woman. Conversely, two purchased for the purification of a woman are acceptable to be used for the purification of a man. If they were taken to purify an afflicted house, they are acceptable to be used for purifying a person. If they were taken to purify a person, they are acceptable to be used for purifying an afflicted house. These concepts may be inferred from Leviticus 14:4 which states: \"For the one who is to be purified will be taken....\"",
+            "If one of them was slaughtered and discovered not to be a sparrow, another one should be taken for the second. It is permitted to partake of the one that was slaughtered. If one of them was slaughtered and discovered to be <i>tereifah</i>, another one should be taken for the second. It is permitted to benefit from the one that was slaughtered.",
+            "If the blood was spilled, the fowl that would have been sent away is left until it dies. If the fowl to be sent away dies before the sprinkling, the blood is poured out and two other fowl are taken."
+        ],
+        [
+            "The minimum measure for a <i>tzara'at</i> affliction for garments is a <i>gris</i> like an affliction for humans. An affliction smaller than a <i>gris</i> is pure. There are three distinguishing marks for the afflictions of garments: intense green, intense red, and the spreading of the affliction. All three are explicitly mentioned in the Torah.<br>\"Intense green\" refers to a dark green hue, like the wings of a peacock or the leaves of a date palm. \"Intense red\" refers to a dark red hue, a deep red, like fine scarlet thread. These two signs can be combined with each other.<br>When an affliction is intense green or red, the garment is placed in isolation. If this sign remains for two consecutive weeks, the garment is deemed impure and burnt. Similarly, if the size of the affliction increases, the garment is deemed impure and burnt.<br>What is implied? When an intense green or an intense red affliction is visible on a garment, it should be isolated for seven days. On the seventh day, it should be inspected. If it expanded, it is deemed definitively impure and burnt. If its appearance remained unchanged, but it did not increase in size, or it increased, but its color faded from the two colors because of which it was isolated, or its color became more intensely red or green, but it did not increase in size, the place of the blemish should be washed, and the garment isolated for a second seven day period. At the end of the second week, i.e., the thirteenth day, it should be assessed. If it turned to a third color, the garment should be washed and it is pure. If the color of the blemish changed from its original hue, i.e., initially, it was intense green, and it became intense red, or initially, it was intense red and then it became intense green, the place of the blemish should be ripped out and a patch sewn in the place that was ripped out. The remainder of the garment is released from the inspection process. It should be laundered a second time, immersed in the <i>mikveh</i> and then it is pure.<br>If, at the time of the second inspection, the blemish retained the appearance for which it was initially isolated, it should be deemed definitively impure and should be burnt in its entirety.",
+            "When a blemish that was intense green increased in size, but the new portion was intense red, or it was intense red and increased, but the increase was green, it is considered as an increase.",
+            "When in the midst of a blemish, there was a portion of the garment that was unsoiled and unblemished and then the blemish spread into it, the blemish is not considered to have increased in size. It must increase outward. An increase within the blemish itself is not considered as an increase, not for a blemish on a person's body, nor for one on garments or on buildings.",
+            "If a blemish spreads to the place immediately adjacent to it, even the slightest spread is considered a sign of impurity. If a blemish appears on a distant place on the garment or one returns after the initial blemish disappeared or was removed, it must be a <i>gris</i> in size.<br>What is implied? If a garment was isolated and then another blemish the size of a <i>gris</i> emerged some distance from the blemish for which it was isolated, it is considered to have spread and it is burned. If the second blemish is less than a <i>gris</i>, no attention is paid to it. Similarly, when a blemished portion was removed from a garment as explained and then a blemish the size of a <i>gris</i> returned, it should be burnt. Similarly, if a blemish increased in size after the garment was released from the inspection process, the garment should be burnt.",
+            "When a person washes a blemish at the end of the first week as we explained, one should also wash part of the garment that is adjacent to it, as implied by Leviticus 13:54: \"that on which the blemish is found.\" Whenever blemishes on a garment must be washed, we use the seven detergents that are used when checking a bloodstain, as explained with regard to <i>nidah</i> impurity.",
+            "The following laws apply when the blemished portion of a garment was torn out and a patch sewn in its place, as we explained. If a blemish the size of a <i>gris</i> returned to a different place on the garment, the patch may be removed and saved, while the remainder of the garment must be burnt. If the blemish returned and appeared on the patch, the entire garment must be burnt.",
+            "The following rules apply when a person takes a patch of cloth from a garment that was isolated and sews it on a pure garment. If a blemish became manifest on the initial garment again, the patch should be burnt together with it. If the blemish appears again on the patch, the first garment must be burnt and the patch obligates the garment on which it is sewn to be assessed for signs of impurity. If the blemish remains unchanged for two weeks or increases in size, the entire second garment is burnt.",
+            "When a garment comes initially entirely intense green or intense red, it should be isolated for one week after another. If the blemish remains unchanged for two weeks, the garment should be burnt. If, however, a garment was isolated because of a blemish and the blemish spread over the entire garment, causing it to become entirely intense green or intense red or the garment was released from the inspection process and after it was released, the blemish returned entirely intense green or intense red, it is pure.<br>If a blemish was washed and it spread, the garment should be burnt.",
+            "When the loose strands of the fabric of a garment extend beyond the fabric of the weave, e.g., a coarse woolen blanket, and a blemish appears in those strands, the blanket is not impure unless the blemish appears in the fabric and the weave itself.<br>The terms used by Leviticus 13:55 with regard to garment <i>bikarachto</i> and <i>bigabachto</i> mean the following: <i>Karachto</i> refers to worn out garments; <i>gabachto</i>, to new ones.",
+            "Colored garments do not contract impurity due to blemishes of <i>tzara'at</i>. This applies whether they were dyed by human activity or naturally colored. To contract such impurity, they must be white. If the warp of a garment was colored and its woof, white, or if its woof was colored and its warp, white, everything follows its appearance.<br>When there is a knit that is less than three fingerbreadths by three fingerbreadths, it does not contract impurity due to blemishes of <i>tzara'at</i>.",
+            "When a cloth was woven less than three fingerbreadths by three fingerbreadths and a blemish was discovered on it and afterwards, one increased its size and made it more than three by three, it is pure.",
+            "When a person sews patches together, each one being less than three fingerbreadths by three fingerbreadths, and makes a garment from them, it can contract impurity due to blemishes. The rationale is that sewing is like weaving and it is considered as one garment.",
+            "If a garment was made from many patches, some colored and some, white, and a <i>tzara'at</i> blemish was discovered on a white patch, it should be isolated. If the blemish remains unchanged for two weeks, the entire garment is deemed impure and burnt. Similarly, if the blemish spreads to another white patch, the blemish is considered to have increased in size even though a colored patch intervenes between them.<br>If the garment was entirely colored except for one line, even if only a <i>gris</i>, it should be isolated if a blemish appears on it. For if it remains with the original color, without increasing its intensity or fading for two weeks, the garment should be burnt."
+        ],
+        [
+            "The only garments that contract impurity due to <i>tzara'at</i> blemishes are wool and linen garments, cloths where the warp or woof is made of wool or linen, and any leather utensil, whether hard or soft. Even leather that is colored naturally is susceptible to impurity because of blemishes. Felt is considered like garments and is susceptible to impurity because of blemishes. Tents are susceptible to impurity because of blemishes whether they are made from wool or linen or they are leather.",
+            "All garments of wool and linen are susceptible to impurity except those belonging to gentiles. When a person purchases a garment from gentiles, if <i>tzara'at</i> appears on it, it should be viewed as if for the first time. When a garment is made from mixed species - wool and linen - it can incur impurity because of <i>tzara'at</i> blemishes.",
+            "The following rules apply when camels' wool and sheep's wool were spun together: If the majority is camels' wool, it does not contract impurity because of blemishes. If the majority is sheep's wool, it does. If equal amounts are used, it can incur impurity. The same laws apply when flax and hemp are mixed together.<br>The wool of a sheep born from a goat does not contract impurity because of blemishes. When the warp of a garment was linen and its woof, hemp, or its warp hemp and its woof, linen, it does not contract impurity because of blemishes. Similarly, if its warp or woof was linen or wool and the remainder goat's hair or the like, it does not contract impurity because of blemishes.",
+            "A hide that was not processed does not contract impurity because of blemishes. Similarly, a hide that is an unformed mass before implements were made from it, does not contract impurity because of blemishes. This can be inferred from Leviticus 13:52 which speaks of \"leather articles.\" Nevertheless, all leather articles - whether flat or receptacles - are susceptible to impurity because of blemishes.",
+            "The hides of sea-animals do not contract impurity because of blemishes. If anything that grows on the earth was connected to such a hide, even a strand or string of wool or flax or the hide of an animal or a beast that was processed to any degree, and an implement was made, <i>tzara'at</i> blemishes can cause it to contract impurity, provided it was connected to it in a manner that garments are connected with regard to impurity.",
+            "All utensils that are fit to contract other types of impurity - even though they are not fit to contract the impurity that results when a <i>zav</i> treads on them, because they are not meant to be lied upon or sat upon - are susceptible to impurity because of blemishes. To cite examples: a ship's sail, a curtain, a barber's sheet, a mantle for scrolls, a belt and laces for shoes and sandals that are a <i>gris</i> wide. These all contract impurity because of blemishes. Needless to say, other articles do, e.g., pillows and cushions.<br>A leather drinking pouch and a carrying case should be inspected in their ordinary fashion. A blemish is considered to have increased in size when it spreads from their inner side to their outer side or from their outer side to their inner side. Similar laws apply in all analogous situations with regard to all two-sided leather utensils.",
+            "When a sheet is creased, its creases are straightened out and then its blemishes are inspected.",
+            "The thread for the warp and the woof - whether of wool or of linen - are susceptible to impurity because of blemishes immediately after it has been spun even though the linen has not been whitened, nor the wool soaked in hot water.<br>How much thread must be on a ball of thread for it to contract impurity because of blemishes? Enough to weave a cloth three fingerbreadths by three fingerbreadths from it, both the warp and the woof. This applies whether it was all warp threads or all woof threads. If the ball of thread was collected from separate threads, it is not susceptible to impurity because of blemishes.",
+            "The following law applies when a) they are two balls of thread connected to each other with a thread, b) part of the warp thread is wound over the top frame of the loom and part over the bottom frame of the loom, or c) one side of a cloak is connected to the other with one strand. If a blemish is discovered on one of these entities, the other is pure even though the strand connects them.<br>If a blemish is discovered in the weaving thread and in the warp that has not yet been woven, even though a portion of the blemish exists on the cloth and a portion on the warp, it is impure. If, however, the blemish appears on the unwoven warp alone, the woven cloth is pure. If the blemish appears on the woven portion alone, the unwoven warp is pure.<br>If a blemish appears on a wrapping blanket, the strands protruding from it should be burnt with it. If the blemish appears on the strands, the wrapping blanket is pure. If the blemish spreads from the strands to the wrapping blanket, the wrapping blanket is impure.",
+            "When a blemish is discovered in a cloak, its borders may be saved. Even if the border is made of wool or linen, it can be saved and should not be burnt.",
+            "When a garment that was isolated because of a blemish was dyed or sold to a gentile, it is pure. Similarly, if it became mixed with others, they are all deemed pure. If the owner cut it up and made it into small strands, each one less than three fingerbreadths by three fingerbreadths, it is pure and it is permitted to benefit from it. If one of the strands was three fingerbreadths by three fingerbreadths and the blemish was discovered on it, it alone is impure.",
+            "When a garment that had been definitively deemed impure became mixed with others, they are all considered impure and must be burned. This applies even if one is mixed with several thousands. Similarly, even if it was cut up into strands, there are all impure and it is forbidden to benefit from them.",
+            "With regard to ritual impurity, a garment or a leather utensil or threads for the warp or the woof that were isolated or deemed impure is considered a primary category of ritual impurity and is analogous to a person who contracted <i>tzara'at</i> in all respects. It imparts impurity when touched, when carried, when brought into a building, and imparts impurity to couches and seats on which it is placed even if they are under a stone.<br>What is implied? When one brings even an olive-sized portion of a garment or a leather utensil or threads for the warp or the woof that were blemished into a building that is ritually pure, everything in the building - humans and utensils - become primary derivatives of impurity. Similarly, if there is a couch or a seat located under a stone and one places an olive-sized portion on the stone, the couch or the seat becomes impure.",
+            "When a cloth is three fingerbreadths by three fingerbreadths even though it does not possess the mass of an olive-sized portion, it renders a house that was pure impure when brought inside. If it was the size of several olive-sized portions, once an olive-size portion is brought into a building that is pure, it renders it impure.<br>Although all the measures are halachot transmitted to Moses at Sinai there is an allusion in the Torah to the concept that an olive-sized portion of a blemished garment conveys impurity. For Leviticus 14:54-55 states: \"For all blemishes of <i>tzara'at</i>, for a <i>netek</i>, for the <i>tzara'at</i> of garments and of houses.\" An association is made between blemishes affecting humans and those affecting garments and houses. Now a person afflicted by <i>tzara'at</i> is equated with a human corpse, as Numbers 12:12 states: \"Let her not be as a corpse.\" Hence, just as the minimum measure for a portion of a human corpse that imparts impurity is an olive-sized portion, the minimum measure for these is an olive-sized portion.",
+            "Blemished garments are sent outside a city, whether it is surrounded by a wall or not. This reflects a stringency relevant to garments over humans."
+        ],
+        [
+            "Houses with <i>tzara'at</i> blemishes are deemed impure when the blemishes are the length of two <i>grisim</i>. Thus the width of the blemish is approximately the size of a place where six hairs grow on the body and its length is a place for 12 hairs. It must be rectangular. Any blemish on a house smaller than this measure is pure. All of the measures are halachot transmitted to Moses at Sinai.",
+            "There are three distinguishing marks of impurity for <i>tzara'at</i> in houses: an intense green or intense red appearance and the spreading of the affliction. These are all explicitly mentioned in the Torah.<br>The two abnormal appearances can be combined with each other. If a blemish spreads to the place immediately adjacent to it, even the slightest spread is considered a sign of impurity. If it spreads to a distant place, the new blemish must be a <i>gris</i>. When a blemish returns after the house is plastered, it must be two <i>grisim</i>.",
+            "Blemishes on buildings do not impart impurity until the abnormal appearance is seen below the surface of the wall, as implied by the term <i>shika'rurot</i>, interpreted as meaning \"sunk in the walls,\" used by Leviticus 14:37. A blemish with either of these two appearances causes the building to be isolated or definitively deemed impure. If it increases in size, it should be torn down and if it spread after it was replastered, the entire house must be torn down, as will be explained.",
+            "When a blemish appears in a house, even a sage who knows that it is definitely a blemish should not definitively say: \"A blemish appeared in my house.\" Instead, he should tell the priest, \"It appears that a blemish appeared in my house. The priest will then issue an order to remove everything from the house, even bundles of wood and bundles of reeds. Afterwards, the priest will come and inspect the blemish.",
+            "We do not open windows in a closed house to inspect its blemishes. Instead, if a blemish is not visible in its present state, it is pure.<br>After a priest will inspect a blemish, he should depart and stand at the entrance to the house, near the lintel and either isolate, deem definitively impure, or release the house from the inspection process, as <i>ibid.</i>:38 states: \"And the priest shall leave the house, going to its entrance... and he shall isolate the house.\" He should not isolate a house while he is in his own house, in the blemished house, or under its lintel. Instead, he should stand at the side of its entrance. If he stood under the lintel or went to his own house and isolated a house, it is isolated.",
+            "A house is not deemed impure because of a blemish unless it is four cubits by four cubits or more, it has four walls, and it is built on the earth with stones, earth, and wood, for Leviticus 14:45 mentions: \"its stones, its wood, and its earth.\" If, however, it is less than four cubits by four cubits, it is round, triangular, or pentagonal, it was built on a ship or suspended on four beams, it is not susceptible to the impurity stemming from a blemish. If it was built on four pillars, it is susceptible to the impurity stemming from a blemish.",
+            "How many stones must be in a house? No less than eight, two stones on each wall so that every wall would be fit to have a blemish. For a house it is not susceptible to the impurity stemming from a blemish unless a blemish the size of two <i>grisim</i> appears on two stones, as indicated by Leviticus 14:40 which mentions: \"the stones in which the blemish is located.\"<br>How many boards must it contain? Enough to place under the lintel. How much earth? Enough to place between one broken stone and another. If a house contained less than these measures, it is not susceptible to the impurity stemming from a blemish.",
+            "Neither bricks nor marble are considered as stones in this context. When there is a house that one of its walls is coated with marble, another is made from a boulder, the third, of stones, and the fourth, from earth, it is not susceptible to the impurity stemming from a blemish.",
+            "When a house did not have the required measure of stone, wood, and earth and a <i>tzara'at</i> blemish was discovered in it and then additional stones, wood, and earth was brought for it, it is pure.",
+            "When plants were used as the covering for a house, they are considered as a permanent part of it. Since they are serving the purpose of wood, they are considered as wood. If the house becomes impure, they contract the severe impurity associated with it, as will be explained.",
+            "Houses located in Jerusalem and the Diaspora are not susceptible to the impurity stemming from blemishes, as implied by Leviticus 14:34: \"in a house in the land of your ancestral heritage.\" Jerusalem is thus excluded, because it was not divided among the tribes. The houses of gentiles in <i>Eretz Yisrael</i> are not susceptible to the impurity stemming from blemishes.",
+            "When one purchases houses from gentiles, they should be given an initial inspection.",
+            "When a gentile lives on one side of a house and a Jew on the other side or one side of a house was in <i>Eretz Yisrael</i> and the other in the Diaspora, it is not susceptible to the impurity stemming from blemishes. All other buildings in <i>Eretz Yisrael</i> are susceptible to the impurity stemming from blemishes. This applies regardless of whether they were colored naturally or colored because of human activity.",
+            "The house of a woman, a house belonging to partners, a synagogue or a house of study that has a dwelling for attendants or students is susceptible to the impurity stemming from blemishes.",
+            "The walls of a feeding stall and the walls of a partition in a house are not susceptible to the impurity stemming from blemishes."
+        ],
+        [
+            "There is an isolation period of three weeks, i.e., nineteen days, for blemishes on houses. For the seventh day counts for the first and the second week and the thirteenth day counts for the second and the third week. Thus if three weeks are necessary, an inspection is made on the seventh day, the thirteenth day, and the nineteenth day. The isolation of a house for three weeks is not explicitly mentioned in the Torah. Similarly, most of the laws applying to blemishes on houses were conveyed by the Oral Tradition.",
+            "The explicit laws pertaining to them that are stated in the Torah and the Received Tradition are as follows: When a priest comes to see a intense green or intense red blemish that is sunk beneath the surface on the wall of a dwelling, as we explained, he should isolate the house for seven days. Even if at the outset, it was entirely intense green or intense red, he should isolate it. On the seventh day, he should inspect it. If the blemish faded or, needless to say, if it disappeared, he should scrape away the place of the blemish and the house is deemed pure.<br>If its color remained, but it did not spread, it should be isolated for another week and inspected on the thirteenth day. If it faded or, needless to say, if it disappeared, he should scrape away the place of the blemish and purify the house with fowl.<br>If, at the end of the second week, he discovered that the blemish had spread or retained its color, he should remove the stones on which the blemish had been manifest, scrape off the mortar that had supported them and deposit it outside the city. He should plaster the entire house and isolate it for a third week.<br>On the nineteenth day, he should inspect it. If the blemish returned and comprised two <i>grisim</i>, this is considered to be spreading after plastering and the entire house should be destroyed. If the blemish did not return, he should purify the house with fowl. If, however, at any time before it is purified with fowl, the blemish returns, the house should be destroyed. If another blemish appears in the house after it was purified, it should be inspected as if for the first time.<br>Similarly, if the blemish spread at the end of the first week, he should remove the stones on which the blemish had been manifest, scrape off the mortar that had supported them and deposit it outside the city. He should plaster the entire house and isolate it for a second week. Afterwards, he should inspect it. If the blemish returned and comprised two <i>grisim</i>, this is considered to be spreading after plastering and the entire house should be destroyed. If the blemish did not return, he should purify the house with fowl. If, however, at any time before it is purified with fowl, the blemish returns, the house should be destroyed. If another blemish appears in the house after it was purified, it should be inspected as if for the first time.",
+            "When the priest removes the stones on which the blemish was found, he should not remove less than two stones. He may not take stones from one side of the house and bring them to the other, for Leviticus 14:42 states: \"And they shall take other stones.\" Similarly, he may not take mortar from one side of the house and bring it to the other, for that verse states: \"And he shall take other mortar and plaster the house.\"<br>He may not plaster the house with lime, only with mortar, for the verse states: \"And he shall take other mortar.\" He should not bring one larger stone in place of two that he removed or two smaller stones in place of one that he removed. Instead, he should bring two in place of two. He may, however, bring two in place of three.",
+            "If there was a blemish on a wall between one person's house and another's, they both must remove the stones; they both must scrape away the mortar, and they both must bring other stones. The owner of the blemished house alone brings the new mortar, as implied by Leviticus 14:42 states: \"And he shall take other mortar and plaster the house.\" From the use of a singular form, we learn that his neighbor does not join with him in the plastering.",
+            "The following laws apply when there is a blemish on a stone in the corner of a house. When the owner removes the stone, he removes it entirely. If he must destroy the house, he must destroy only his own and leave his neighbor's. There is an unresolved question if the part of the stone that projects into his neighbor's house is considered as a handle to his stone and brings impurity to it.",
+            "When a blemish was discovered in a house and there was a loft built over it, the beams of the ceiling should be left for the loft. If it was discovered in the loft, the beams should be left for the house. If there was no loft on top of it, all of its stones, wood, and mortar are destroyed with it. The partitions on the roof and the lattice of the windows may be saved.",
+            "When a person takes stones from a house that had been isolated and builds them into a house that is pure, if the blemish returns to the house that had been isolated, he should remove those stones from the pure house. If the blemish appears on the stones that he added, the isolated house should be destroyed and the second house isolated, as is the law with regard to a house on which a blemish is first discovered.",
+            "How is a house on which there was a blemish purified after the stones were removed and it was plastered? One should bring \"living water\" in an earthenware container, two fowl, a cedar branch, a hyssop, a crimson strand, like the purification of a man in every respect. The difference is in the purification process of a man, one sprinkles the blood seven times on the back of the hand of the afflicted person. And in the purification process of a house, one sprinkles the blood seven times on the lintel of the house from the outside. The remainder of the practices are the same."
+        ],
+        [
+            "A blemished house is a primary source of impurity. Anyone who touches it contracts impurity. Similarly, the stones that are removed from it after it was isolated or the stones, the wood, and the mortar of the house when it is destroyed are all considered as primary sources of impurity. An olive-sized portion of them imparts impurity to a person and to implements when touched or carried or when such a substance is brought into a house.<br>What is implied? If an olive-sized portion of such a substance is brought into a house, everything in the house - people and implements - contract impurity. For all these substances impart impurity when brought into a house like a person afflicted with <i>tzara'at</i> and it is forbidden to benefit from all of them. If one burns them and makes lime, it is forbidden to benefit from it, as implied by Leviticus 14:44: \"accursed <i>tzara'at</i>,\" which can be interpreted as a command: \"Consider it a curse and do not benefit from it.\" All these materials should be discarded outside the city even if it is not surrounded by a wall.",
+            "A house that is isolated imparts impurity only from the inside, as Leviticus 14:46 states: \"One who enters the house throughout the days of its isolation shall become impure until the evening.\" A house that has been deemed definitively impure, by contrast, imparts impurity from its inside and from its outside, i.e., one who touches its back contracts impurity, as implied by <i>ibid.</i>:44: \"It is accursed <i>tzara'at</i> in the house; it is impure.\" Now was it pure beforehand? Rather, the intent is to increase its impurity over and above that which existed previously and have it deemed impure in its entirety. Hence, it imparts impurity even from the outside. Similarly, the stones on which the blemish is found in an isolated house impart impurity from their outside as well.",
+            "Both a house that is isolated and one that is deemed definitively impure impart impurity when they exist inside another structure.<br>What is implied? When there was a house built over a blemished house - whether one that was isolated or one that was deemed definitively impure - or there was a tree that stood over such a house, a person who stands under the tree or who enters the outer house is impure. The rationale is that he and the impure house are under one covering. Similarly, if a blemished stone was brought inside a structure and placed down there, everything in the house becomes impure. If such a stone was placed under a tree and pure person passed there, he becomes impure. If the pure person was standing under a tree and a person carrying a blemished stone passed by there, he does not contract impurity. If he placed it down there, he does contract impurity. The rationale is that the place of a blemished entity has the same status as he does. This applies to blemished persons, implements, stones, wood, and mortar.",
+            "When a person holds his hand over a blemished stone or a blemished stone is held over him, he is pure unless he touches it.",
+            "When a ritually pure person enters an impure house backwards, even if his entire body enters aside from his nose, he remains pure. This is derived from Leviticus 14:46 which mentions: \"The one who comes into the house.\" Implied is that the Torah prescribed impurity only when one enters in an ordinary manner.",
+            "When a ritually pure person inserted his head and the majority of his body into an impure house, he contracts impurity. Similarly, when a portion of a ritually pure garment three fingerbreadths by three fingerbreadths is brought into an impure house, it becomes impure. And when any portion of the inner space of an earthenware container enters an impure house, it becomes impure. Other <i>keilim</i>, by contrast, do not contract impurity unless the majority of the <i>k'li</i> is brought in. Once the majority is brought in, it contracts impurity immediately.<br>When does the above apply? To garments that were taken into a house when no one was wearing them. If, however, a Jewish person entered a blemished house wearing his clothes, his shoes on his feet, and his rings on his hands, the person becomes impure immediately and his garments are pure until he remains there for the amount of time a person could sit there and eat three egg-sized portions of bread from wheat together with accompanying food, as implied by Leviticus 14:47: \"One who lies in the house will launder his garments and one who eats in the house will launder his garments.\" Now would one think that a person's garments do not contract impurity until he eats in the blemished house? Instead, the intent of the verse mentioning eating is to establish an equation between eating and lying, to clarify that the measure of time necessary for one who lies there to contract impurity is the measure of time associated with eating. And the same laws apply to one who lies, one who sits, or one who stands. If he remains there for long enough to eat the above-mentioned measure of food, his garments contract impurity.",
+            "When a person entered an afflicted house carrying his garments on his shoulder, his shoe and his rings in his hands, he and they are impure immediately, for the only garments that are saved from becoming impure immediately are the garments that he is wearing. Similarly, when a gentile or an animal entered an afflicted house while wearing garments, the garments contract impurity immediately. The gentile, like the animal, does not contract impurity.",
+            "When a person who was standing in a blemished house extended his hands outside the house while wearing his rings on his hands, the rings contract impurity even though they are outside the house if he remains there for the amount of time necessary to eat the measure of food mentioned.<br>Similarly, if a person is standing outside and he inserted his hands inside an afflicted house, his hands alone contract impurity. If he kept them there for the amount of time necessary to eat the measure of food mentioned, his rings contract impurity. If not, they are pure.",
+            "Whenever the contents of a container are saved from contracting impurity because of a sealed covering under a shelter where a corpse is found, they are saved from contracting impurity in an afflicted house, when the container is covered. Whenever the contents of a container are saved from contracting impurity because they are covered in a shelter where a corpse is found, they remain pure even if they are uncovered in an afflicted house.<br>What is implied? When there are earthenware, stone, or earthen containers or the like containing food, beverages, and implements and they were covered in an afflicted house, the containers and everything they contain remain pure even though they are not sealed close. When there is either a storage pit or a cistern in an afflicted house, the implements in them are pure, even though they are open.",
+            "<i>Tzara'at</i> is a collective term including many afflictions that do not resemble each other. For the whitening of a person's skin is called <i>tzara'at</i>, as is the falling out of some of the hair of his head or beard, and the change of the color of clothes or houses.<br>This change that affects clothes and houses which the Torah described with the general term of <i>tzara'at</i> is not a natural occurrence. Instead it is a sign and a wonder prevalent among the Jewish people to warn them against <i>lashon hora</i>, \"undesirable speech.\" When a person speaks <i>lashon hora</i>, the walls of his house change color. If he repents, the house will be purified. If, however, he persists in his wickedness until the house is destroyed, the leather implements in his house upon which he sits and lies change color. If he repents, they will be purified. If persists in his wickedness until they are burnt, the clothes he wears change color. If he repents, they will be purified. If he persists in his wickedness until they are burnt, his skin undergoes changes and he develops <i>tzara'at</i>. This causes him to be isolated and for it to be made known that he must remain alone so that he will not be involved in the talk of the wicked which is folly and <i>lashon hora</i>.<br>The Torah warns about this, stating Deuteronomy 24:8-9: \"Take care with regard to a <i>tzara'at</i> blemish.... Remember what God your Lord did to Miriam.\" Now, this is what the Torah is implying: Contemplate what happened to the prophetess Miriam. She spoke against her brother. She was older than he was; she had raised him; and she had endangered herself to save him from the sea. She did not speak pejoratively of him; she merely erred in equating him with the other prophets. Moses did not object to any of this, as Numbers 12:3 relates: \"And the man Moses was exceedingly humble.\" Nevertheless, she was immediately punished with <i>tzara'at</i>. Certainly, an inference can be made with regard to the wicked and foolish men who speak extensively about great and wondrous matters. Therefore a person who seeks to structure his course of conduct should distance himself from their gatherings and from speaking to them so that he will not become caught up in the web of their wickedness and foolishness.<br>This is the path followed by the gathering of wicked fools: In the beginning, they speak excessively about empty matters, as Ecclesiastes 5:2 states: \"The talk of a fool is characterized by a multitude of words.\" As a result of this, they come to speak negatively of the righteous, as reflected by the verse Psalms 31:19: \"May the lying lips be silenced; those which speak falsehood about a righteous man.\" As a consequence, they will become accustomed to speaking against the prophets and casting aspersions on their words, as reflected by the verse II Chronicles 36:16: \"They would abuse the messengers of God, scorn His words, and mock His prophets.\" And this would lead them to deny God's existence entirely, as reflected in the verse II Kings 17:9: \"And the children of Israel spoke in secret things that were not true against God, their Lord.\"<br>In this vein, Psalms 73:9 states: \"They set their mouths against Heaven and their tongues strut on earth.\" What caused them to \"set their mouths against Heaven\"? Their tongues which previously were given free reign on earth. This is the speech of the wicked that is caused by loitering on the streetcorners, frequenting the assemblies of commoners, and spending time at the parties of drunkards.<br>In contrast, the speech of proper Jewish people only concerns words of Torah and wisdom. Therefore, the Holy One, blessed be He, assists them and grants them merit because of it, as Malachi 3:16 states: \"Then those who fear God conversed, each person with his fellow and God listened and paid heed. And a book of remembrance was composed before Him for those who fear God and contemplate His name.\""
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת צרעת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/Hebrew/Torat Emet 363.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..08266cce73e4f1d35525c5ad0e2f1ca05410397c
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/Hebrew/Torat Emet 363.json	
@@ -0,0 +1,234 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by Leprosy",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת צרעת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "צָרַעַת עוֹר הַבָּשָׂר הוּא שֶׁיַּלְבִּין מָקוֹם מִן הָעוֹר וְתִהְיֶה הַלַּבְנוּנִית כִּקְרוּם בֵּיצָה וּמִקְּרוּם בֵּיצָה וּלְמַעְלָה. אֲבָל לַבְנוּנִית שֶׁהִיא דִּהָה מִקְּרוּם הַבֵּיצָה וּלְמַטָּה אֵינָהּ צָרַעַת אֶלָּא בֹּהַק הוּא: \n",
+            "וְאַרְבָּעָה מַרְאוֹת יֵשׁ בְּצָרַעַת עוֹר הַבָּשָׂר. וְאֵלּוּ הֵן. לֹבֶן עַז בְּיוֹתֵר שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא נִרְאֶה בְּעוֹר הַבָּשָׂר כְּשֶׁלֶג הוּא הַנִּקְרָא בַּהֶרֶת. וְלֹבֶן שֶׁהוּא דִּהָה מִזֶּה מְעַט שֶׁנִּרְאֶה כְּצֶמֶר נָקִי שֶׁל כֶּבֶשׂ בֶּן יוֹמוֹ הוּא הַנִּקְרָא שְׂאֵת. וְלָבָן שֶׁדִּהָה מִן הַשְּׂאֵת מְעַט שֶׁנִּרְאֶה כְּסִיד הַהֵיכָל הוּא תּוֹלֶדֶת הַבַּהֶרֶת וְנִקְרֵאת סַפַּחַת. וְלֹבֶן שֶׁדִּהָה מִסִּיד הַהֵיכָל מְעַט וַהֲרֵי הוּא כִּקְרוּם בֵּיצָה הִיא תּוֹלֶדֶת הַשְּׂאֵת וְגַם זֶה נִקְרָא סַפַּחַת. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁהַמַּרְאֶה שֶׁהוּא כְּסִיד הַהֵיכָל הוּא סַפַּחַת הַבַּהֶרֶת. וְהַמַּרְאֶה שֶׁהוּא כִּקְרוּם בֵּיצָה הִיא סַפַּחַת הַשְּׂאֵת. שֶׁאֵין לְשׁוֹן סַפַּחַת אֶלָּא טְפֵלָה. מִכָּאן אָמְרוּ מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בַּהֶרֶת וְסַפַּחְתָּהּ שְׂאֵת וְסַפַּחְתָּהּ: \n",
+            "אַרְבַּע מַרְאוֹת נְגָעִים אֵלּוּ כֻּלָּן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר. בֵּין בִּתְחִלַּת רְאִיַּת הַנֶּגַע בֵּין בְּסוֹף הַשִּׁבְעָה. בֵּין לְאַחַר שֶׁנִּפְטַר הַמְצֹרָע אוֹ נֶחְלַט. כֵּיצַד. אֶחָד נֶגַע שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ לָבָן כַּשֶּׁלֶג אוֹ כְּסִיד הַהֵיכָל אוֹ כְּצֶמֶר נָקִי אוֹ כִּקְרוּם בֵּיצָה. וְאֶחָד נֶגַע שֶׁהָיָה מִקְצָת הַלֹּבֶן כְּמַרְאֵה הַבַּהֶרֶת וּמִקְצָתוֹ כְּמַרְאֵה הַשְּׂאֵת וּמִקְצָתוֹ כְּמַרְאֵה הַסַּפַּחַת. הַכּל כְּמַרְאֶה אֶחָד הוּא חָשׁוּב. אִם כֵּן לָמָּה מְנָאוּם חֲכָמִים וְאָמְרוּ מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע כְּדֵי לְהָבִין בְּמַרְאוֹת. שֶׁכָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר הַמַּרְאוֹת וּשְׁמוֹתֵיהֶן כְּשֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתוֹ וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ לֹא יִרְאֶה הַנֶּגַע עַד שֶׁיָּבִין וְיַכִּיר וְיֹאמַר זוֹ הִיא הַבַּהֶרֶת וְזוֹ הִיא סַפַּחְתָּהּ זוֹ הִיא הַשְּׂאֵת וְזוֹ הִיא סַפַּחְתָּהּ: \n",
+            "הָיָה בְּמַרְאֵה הַלֹּבֶן מֵאַרְבַּע מַרְאוֹת אֵלּוּ מִקְצָת אַדְמוּמִיּוֹת מְעֹרָבוֹת בּוֹ. גַּם זֶה נֶגַע צָרַעַת הוּא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג יט)</small> \"אוֹ בַהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדָּמֶת\". וְהוּא הַדִּין לִשְׂאֵת וּלְסַפַּחַת שֶׁל שְׂאֵת וּלְסַפַּחַת הַבַּהֶרֶת. וְהַמַּרְאֶה הַזֶּה שֶׁהוּא מְעֹרָב מִלַּבְנוּנִית וּמְעַט אֹדֶם הוּא הַנִּקְרָא פָּתוּךְ. וְכֵיצַד מַרְאֵה הַפָּתוּךְ בְּאַרְבַּע מַרְאוֹת אֵלּוּ. כְּאִלּוּ הֵן אַרְבַּע כּוֹסוֹת מְלֵאוֹת חָלָב וְנִתְעָרֵב בַּכּוֹס הָרִאשׁוֹנָה שְׁנֵי טִפֵּי דָּם וּבַשְּׁנִיָּה אַרְבָּעָה טִפִּין וּבַשְּׁלִישִׁית שְׁמוֹנֶה טִפִּין וּבָרְבִיעִית שִׁשָּׁה עָשָׂר טִפִּין. הַפָּתוּךְ שֶׁבַּבַּהֶרֶת הוּא הַמַּרְאֶה הָרְבִיעִי וְהַפָּתוּךְ שֶׁבַּשְּׂאֵת כְּמַרְאֵה כּוֹס שְׁלִישִׁית וְהַפָּתוּךְ שֶׁבְּסַפַּחַת הַבַּהֶרֶת כְּמַרְאֵה הַכּוֹס הַשְּׁנִיָּה וְהַפָּתוּךְ שֶׁבְּסַפַּחַת הַשְּׂאֵת כְּמַרְאֵה הַכּוֹס הָרִאשׁוֹנָה: \n",
+            "כָּל הַמַּרְאוֹת הָאֵלּוּ בֵּין הַלָּבָן בֵּין הַפָּתוּךְ מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה וּכְמַרְאֶה אֶחָד הֵן חֲשׁוּבִין. וּבֵין שֶׁהָיָה הַנֶּגַע כֻּלּוֹ לָבָן אוֹ מִקְצָתוֹ לָבָן וּמִקְצָתוֹ אֲדַמְדַּם הַכּל כְּמַרְאֶה אֶחָד הוּא בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר: \n",
+            "כָּל מַרְאֵה צָרַעַת עוֹר הַבָּשָׂר אֵינָהּ קְרוּיָה נֶגַע וְלֹא מְטַמְּאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה מַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר הַבָּשָׂר. לֹא עָמֹק בִּמְשִׁישָׁתוֹ אֶלָּא בְּמַרְאִית הָעַיִן כְּמַרְאֵה הַחַמָּה הַנִּרְאֵית לַעַיִן עֲמֻקָּה מִן הַצֵּל. אֲבָל אִם הָיָה מַרְאֵה הַלֹּבֶן אוֹ הַפָּתוּךְ בְּשָׁוֶה עִם שְׁאָר הָעוֹר אוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָעוֹר אֵינוֹ נֶגַע אֶלָּא כְּמוֹ צֶמַח מִן הַצְּמָחִים הָעוֹלִים בַּגּוּף: \n",
+            "שִׁעוּר כָּל נִגְעֵי צָרַעַת בֵּין צָרַעַת אָדָם בֵּין צָרַעַת בְּגָדִים כִּגְרִיס הַקִּלְקִי שֶׁהוּא מְרֻבָּע. וְהוּא מָקוֹם מְרֻבָּע מֵעוֹר הַבָּשָׂר כְּדֵי צְמִיחַת שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ שְׂעָרוֹת שֵׁשׁ שְׂעָרוֹת אֹרֶךְ וְשֵׁשׁ שְׂעָרוֹת רֹחַב. וְכָל הַפָּחוּת מִזֶּה אֵינוֹ נֶגַע צָרַעַת: \n",
+            "נֶגַע שֶׁהָיָה רָחְבּוֹ כְּדֵי צְמִיחַת חָמֵשׁ שְׂעָרוֹת אֲפִלּוּ הָיָה אָרְכּוֹ אַמָּה הֲרֵי זֶה טָהוֹר וְאֵינוֹ נֶגַע צָרַעַת עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ רִבּוּעַ כִּגְרִיס. וְכָל הַשִּׁעוּרִין הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי: \n",
+            "כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג יט)</small> \"בַּהֶרֶת\" הוּא הַדִּין לִשְׁאָר אַרְבָּעָה מַרְאוֹת שֶׁל לֹבֶן אוֹ שֶׁל פָּתוּךְ וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַנֶּגַע כִּגְרִיס אוֹ יֶתֶר וְיִהְיֶה עָמֹק מֵעוֹר הַבָּשָׂר וְזֶה הוּא שֶׁאָנוּ קוֹרִין אוֹתוֹ בַּהֶרֶת סְתָם. בַּהֶרֶת שֶׁהִיא עַזָּה כַּשֶּׁלֶג נִרְאֵית בְּאָדָם שֶׁהוּא לָבָן כֵּהָה. וּבַהֶרֶת שֶׁהִיא כֵּהָה נִרְאֵית בְּכוּשִׁי עַזָּה. לְפִיכָךְ אֵין מְשַׁעֲרִין הַכּל אֶלָּא בְּבֵינוֹנִי שֶׁאֵינוֹ לֹא לָבָן וְלֹא שָׁחוֹר: \n",
+            "שְׁלֹשָׁה סִימָנֵי טֻמְאָה הֵן בְּצָרַעַת עוֹר הַבָּשָׂר. שֵׂעָר לָבָן וְהַמִּחְיָה וְהַפִּשְׂיוֹן. וּשְׁלָשְׁתָּן מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה. כֵּיצַד. מִי שֶׁנּוֹלְדָה בּוֹ בַּהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן אוֹ מִחְיַת בָּשָׂר חַי כְּשֶׁיִּרְאֵהוּ הַכֹּהֵן יַחְלִיטוֹ וְיֹאמַר טָמֵא. לֹא הָיָה בָּהּ שֵׂעָר לָבָן וְלֹא מִחְיָה יִסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים וּבַשְּׁבִיעִי רוֹאֵהוּ אִם נוֹלַד בַּבַּהֶרֶת שֵׂעָר לָבָן אוֹ מִחְיָה אוֹ שֶׁפָּשְׂתָה וְהוֹסִיפָה הֲרֵי זֶה מֻחְלָט. לֹא נוֹלַד בָּהּ לֹא מִחְיָה וְלֹא שֵׂעָר לָבָן וְלֹא פָּשְׂתָה בָּעוֹר יַסְגִּיר שָׁבוּעַ שֵׁנִי. אִם נוֹלַד בָּהּ אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן מַחְלִיטוֹ וְאִם לָאו הֲרֵי זֶה טָהוֹר וְיִפְטְרֶנּוּ שֶׁאֵין בְּנִגְעֵי עוֹר הַבָּשָׂר הֶסְגֵּר יֶתֶר עַל שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. וְאִם לְאַחַר שֶׁפְּטָרוֹ וְטִהֵר פָּשָׂה הַנֶּגַע אוֹ נוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר לָבָן אוֹ מִחְיָה הֲרֵי זֶה מֻחְלָט טֻמְאָה: \n",
+            "בַּהֶרֶת שֶׁהָיְתָה עַזָּה כַּשֶּׁלֶג וּלְאַחַר הַהֶסְגֵּר נַעֲשֵׂית כִּקְרוּם בֵּיצָה אוֹ שֶׁהָיְתָה בַּתְּחִלָּה כִּקְרוּם בֵּיצָה וְנַעֲשֵׂית כַּשָּׁלֶג הֲרֵי הִיא כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה שֶׁאֵין עַזּוּת הַמַּרְאֶה סִימַן טֻמְאָה וְלֹא כְּהִיָּתוֹ סִימַן טָהֳרָה אֶלָּא אִם נִתְמַעֵט מֵאַרְבַּע מַרְאוֹת וְנַעֲשֵׂית כֵּהָה מִקְּרוּם בֵּיצָה שֶׁהֲרֵי נַעֲשֵׂית בֹּהַק וּלְפִיכָךְ טָהוֹר. אִם כֵּן מַהוּ זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה <small>(ויקרא יג ו)</small> \"וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע וְלֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן\". שֶׁאִם כֵּהָה מֵאַרְבַּע מַרְאוֹת טָהוֹר. וְכֵן אִם לֹא כֵּהָה וְלֹא פָּשָׂה וְלֹא נוֹלְדָה בּוֹ לֹא שֵׂעָר לָבָן וְלֹא מִחְיָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר: \n"
+        ],
+        [
+            "שֵׂעָר לָבָן שֶׁהוּא סִימַן טֻמְאָה בְּצָרַעַת אֵין פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וְכַמָּה יִהְיֶה אָרְכָּן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִטָּלוֹת בְּזוּג. הָיְתָה אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה מִשִּׁעוּר זֶה. אוֹ אַחַת שְׁחוֹרָה וְאַחַת לְבָנָה. אוֹ אַחַת מִלְּמַטָּה וְנֶחְלְקָה מִלְּמַעְלָה וְנִרְאֵית כִּשְׁתַּיִם. אוֹ שֶׁהָיָה עִקָּרָן מַשְׁחִיר וְרֹאשָׁן מַלְבִּין. הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הָיָה עִקָּרָן מַלְבִּין וְרֹאשָׁן מַשְׁחִיר אַף עַל פִּי שֶׁהַלָּבָן כָּל שֶׁהוּא טָמֵא: \n",
+            "שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת שֶׁהֵן בְּתוֹךְ הַנֶּגַע אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שֵׂעָר שָׁחוֹר בֵּינֵיהֶן וְהֵן מְפֻזָּרוֹת אַחַת כָּאן וְאַחַת כָּאן הֲרֵי אֵלּוּ סִימַן טֻמְאָה. אֲפִלּוּ הָיָה הַנֶּגַע כִּגְרִיס מְצֻמְצָם אֵין מְקוֹם שֵׂעָר הַשָּׁחוֹר מְמַעֲטוֹ. וּבֵין שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת בְּתוֹךְ הַבַּהֶרֶת וְהִיא מַקַּפְתָּן וּבֵין שֶׁהָיוּ בְּסוֹפָהּ הֲרֵי זֶה טָמֵא. אֲבָל אִם הָיוּ בְּצִדָּהּ מִבַּחוּץ הֲרֵי זֶה טָהוֹר עַד שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹר שֶׁצּוֹמְחוֹת שְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת הַלְּבָנוֹת לָבָן. הָיוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּתוֹךְ הַנֶּגַע וְשׁוֹכְבוֹת חוּצָה לוֹ טָמֵא. הָיוּ חוּצָה לוֹ וְשׁוֹכְבוֹת בְּתוֹכוֹ אֵינָן סִימַן טֻמְאָה: \n",
+            "לֹבֶן הַשְּׂעָרוֹת מְטַמֵּא בְּכָל מַרְאֶה בֵּין שֶׁהָיוּ לְבָנוֹת כַּשֶּׁלֶג בֵּין שֶׁהָיוּ לְבָנוֹת לֹבֶן דָּהֶה בְּיוֹתֵר הוֹאִיל וּמַרְאֵיהֶן לָבָן טָמֵא: \n",
+            "אֵין שֵׂעָר לָבָן סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּגוּף הַבַּהֶרֶת. כֵּיצַד. בַּהֶרֶת וּבְתוֹכָהּ שְׁחִין אוֹ מִכְוָה אוֹ בֹּהַק אוֹ מִחְיַת הַשְּׁחִין אוֹ מִחְיַת הַמִּכְוָה וּשְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת בְּתוֹךְ הַשְּׁחִין אוֹ הַמִּכְוָה אוֹ הַבֹּהַק שֶׁבְּתוֹךְ הַנֶּגַע אֵינָן סִימַן טֻמְאָה וַהֲרֵי זוֹ כְּבַהֶרֶת שֶׁאֵין בָּהּ שֵׂעָר לָבָן וְיַסְגִּיר אַף עַל פִּי שֶׁהַבַּהֶרֶת מַקֶּפֶת אֶת הַשְּׁחִין אוֹ אֶת הַמִּכְוָה אוֹ אֶת מִחְיָתָן אוֹ אֶת הַבֹּהַק שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת. וְכֵן אִם הָיָה שְׁחִין אוֹ מִכְוָה אוֹ מִחְיָתָן אוֹ בֹּהַק מַקִּיף אֶת שְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ אֵינָן סִימַן טֻמְאָה וַהֲרֵי הַבַּהֶרֶת כְּבַהֶרֶת שֶׁאֵין בָּהּ שֵׂעָר לָבָן וְיַסְגִּיר: \n",
+            "הָלְכוּ לָהֶן הַשְּׁחִין וְהַבֹּהַק וְהַמִּכְוָה שֶׁהִקִּיפוּ אֶת הַשְּׂעָרוֹת הַלְּבָנוֹת אוֹ נִסְמָכִין לָהֶן אוֹ חוֹלְקִין אוֹתָן. וְנִמְצְאוּ שְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת בְּתוֹךְ הַבַּהֶרֶת בְּגוּפָהּ בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן אוֹ בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ הַשֵּׁנִי הֲרֵי זֶה מֻחְלָט. וְאִם לֹא הָלְכוּ לָהֶן יִפְטְרֶנּוּ: \n",
+            "אֵין שֵׂעָר לָבָן סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁתַּקְדִּים הַבַּהֶרֶת אֶת הַשֵּׂעָר הַלָּבָן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג י)</small> \"וְהִיא הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן\" שֶׁתַּהֲפֹךְ אוֹתוֹ הַבַּהֶרֶת. אֲבָל אִם קָדַם שֵׂעָר לָבָן אֶת הַבַּהֶרֶת הֲרֵי הִיא כְּבַהֶרֶת שֶׁאֵין בָּהּ סִימַן טֻמְאָה וְיַסְגִּיר: \n",
+            "הָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן וְהֻחְלַט בּוֹ וְאַחַר כָּךְ הָלְכָה הַבַּהֶרֶת וְהִנִּיחָה שֵׂעָר לָבָן בִּמְקוֹמוֹ וְטִהֵר וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה בַּהֶרֶת אַחֶרֶת בִּמְקוֹם הַבַּהֶרֶת הָרִאשׁוֹנָה וַהֲרֵי הַשֵּׂעָר לָבָן בְּתוֹכָהּ זֶהוּ הַנִּקְרָא שְׂעַר פְּקֻדָּה. אֵינוֹ סִימַן טֻמְאָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג י)</small> \"וְהִיא הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן\" שֶׁהֲפָכַתּוּ הִיא לֹא שֶׁהֲפָכַתּוּ חֲבֵרְתָהּ: \n",
+            "הָיָה בּוֹ בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וּבָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְהֻחְלַט וְהָלַךְ מִמֶּנָּה כַּחֲצִי גְּרִיס וְטִהֵר וְנִשְׁאֲרוּ שְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת בַּחֲצִי גְּרִיס הַנִּשְׁאָר וְחָזַר כַּחֲצִי גְּרִיס בִּמְקוֹם זֶה שֶׁהָלַךְ וַהֲרֵי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת בַּבַּהֶרֶת כִּגְרִיס אֵינָן סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁיַּהֲפֹךְ שְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת בַּהֶרֶת אַחַת: \n",
+            "בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וְאֵין בָּהּ כְּלוּם וְנוֹלְדָה בְּצִדָּהּ בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וּבָהּ שֵׂעָר אַחַת הֲרֵי זוֹ לְהַסְגִּיר. בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וּבָהּ שֵׂעָר אַחַת וְנוֹלְדָה לָהּ בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וּבָהּ שֵׂעָר אַחַת הֲרֵי זוֹ לְהַסְגִּיר. בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וּבָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְנוֹלְדָה לָהּ בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וּבָהּ שַׂעֲרָה אַחַת הֲרֵי זוֹ לְהַסְגִּיר. בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וְאֵין בָּהּ כְּלוּם וְנוֹלְדָה לָהּ בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וּבָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת הֲרֵי זוֹ לְהַחְלִיט שֶׁהֲרֵי קָדְמָה בַּהֶרֶת לִשְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת הַלְּבָנוֹת. סָפֵק שֵׂעָר לָבָן קָדַם סְפֵק הַבַּהֶרֶת קָדְמָה הֲרֵי זוֹ טָמֵא. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁטֻּמְאָתוֹ בְּסָפֵק: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵין הַמִּחְיָה סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁתִּהְיֶה כַּעֲדָשָׁה מְרֻבַּעַת אוֹ יֶתֶר עַל זֶה. וְכַמָּה שִׁעוּרָהּ כְּדֵי צְמִיחַת אַרְבַּע שְׂעָרוֹת שְׁתַּיִם אֹרֶךְ וּשְׁתַּיִם רֹחַב. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה הַמִּחְיָה בְּאֶמְצַע הַבַּהֶרֶת וְהַבַּהֶרֶת מַקֶּפֶת אוֹתָהּ מִכָּל צַד וְהִיא יְתֵרָה עַל הַמִּחְיָה רֹחַב שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אוֹ יֶתֶר. אֲבָל אִם הָיְתָה הַמִּחְיָה בְּצַד הַבַּהֶרֶת אֵינָהּ סִימַן טֻמְאָה. הָיְתָה מְפֻזֶּרֶת כְּגוֹן שֶׁהָיָה בָּשָׂר חַי כְּחַרְדָּל בְּמָקוֹם זֶה וּבָשָׂר חַי כְּחַרְדָּל בְּמָקוֹם אַחֵר אַף עַל פִּי שֶׁהַכּל בְּאֶמְצַע הַבַּהֶרֶת אֵינָן מִצְטָרְפִין לְכַעֲדָשָׁה. עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּמָקוֹם אֶחָד בְּאֶמְצַע הַבַּהֶרֶת כַּעֲדָשָׁה מְרֻבָּע אוֹ יֶתֶר: \n",
+            "הַמִּחְיָה מְטַמְּאָה בְּכָל מַרְאֶה בֵּין שֶׁהָיָה מַרְאֵה הַמִּחְיָה אָדֹם אוֹ שָׁחֹר אוֹ לָבָן וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַלֹּבֶן מֵאַרְבַּע הַמַּרְאוֹת שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "אֵין הַמִּחְיָה סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁתִּהְיֶה בְּגוּפָהּ שֶׁל בַּהֶרֶת. כֵּיצַד. בַּהֶרֶת שֶׁהָיְתָה בְּאֶמְצַע שְׁחִין אוֹ מִכְוָה אוֹ מִחְיָה אוֹ בֹּהַק. וְהַמִּחְיָה בְּתוֹךְ הַשְּׁחִין אוֹ בְּתוֹךְ הַמִּכְוָה אוֹ בְּתוֹךְ מִחְיָתָן אוֹ בְּתוֹךְ הַבֹּהַק. אַף עַל פִּי שֶׁהַמִּחְיָה בְּאֶמְצַע הַבַּהֶרֶת אֵינָהּ סִימַן טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַשְּׁחִין אוֹ הַמִּכְוָה אוֹ בְּתוֹךְ הַבֹּהַק אוֹ מִחְיָתָן. וְכֵן אִם הִקִּיף הַשְּׁחִין אֶת מִחְיָתוֹ וְהַמִּכְוָה אֶת מִחְיָתָהּ וְהַבֹּהַק אֶת הַמִּחְיָה אוֹ שֶׁנִּסְמַךְ אֶחָד מֵהֶן לַמִּחְיָה מִצִּדָּהּ אוֹ שֶׁחָלַק אֶחָד מֵהֶן אֶת הַמִּחְיָה וְנִכְנַס לְתוֹכָהּ אֵינָהּ סִימַן טֻמְאָה וַהֲרֵי זוֹ כְּבַהֶרֶת שֶׁאֵין בָּהּ סִימָן וְיַסְגִּיר. הָלְכוּ לָהֶן הַשְּׁחִין אוֹ הַמִּכְוָה אוֹ הַבֹּהַק שֶׁהָיָה תַּחַת הַמִּחְיָה שֶׁהָיוּ בְּצִדָּהּ אוֹ שֶׁהָיוּ מַקִּיפִין אוֹ שֶׁהָיוּ נִכְנָסִין לְתוֹכָהּ וְנִמְצֵאת הַמִּחְיָה לְבַדָּהּ בְּתוֹךְ הַבַּהֶרֶת בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן אוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי הֲרֵי זֶה יַחְלִיט. אִם לֹא הָלְכוּ לָהֶן יִפְטֹר: \n",
+            "הַמִּחְיָה סִימַן טֻמְאָה לְעוֹלָם בֵּין שֶׁקָּדְמָה מִחְיָה אֶת הַבַּהֶרֶת בֵּין שֶׁקָּדְמָה בַּהֶרֶת אֶת הַמִּחְיָה לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהּ וְהִיא הָפְכָה. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה <small>(ויקרא יג י)</small> \"וְהִיא הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי בַּשְּׂאֵת\" אֵינוֹ צָרִיךְ לִשְׁנֵיהֶן לְשֵׂעָר וּלְמִחְיָה אֶלָּא כָּל אֶחָד מֵהֶן סִימַן טֻמְאָה. וְלֹא נֶאֱמַר שֵׂעָר לָבָן עִם הַמִּחְיָה אֶלָּא לִתֵּן שִׁעוּר לְמִחְיָה שֶׁתִּהְיֶה כְּדֵי לְקַבֵּל שֵׂעָר לָבָן שֶׁהוּא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת: \n",
+            "בַּהֶרֶת כִּגְרִיס מְצֻמְצָם וּבְאֶמְצָעָהּ מִחְיָה כַּעֲדָשָׁה מְצֻמְצֶמֶת הֲרֵי זֶה מֻחְלָט. נִתְמַעֲטָה הַבַּהֶרֶת אוֹ שֶׁנִּתְמַעֲטָה הַמִּחְיָה טָהוֹר וְכֵן אִם רָבְתָה הַמִּחְיָה שֶׁבְּתוֹךְ בַּהֶרֶת זוֹ טָהוֹר שֶׁאֵין הַבַּהֶרֶת מְטַמָּא בְּמִחְיָה עַד שֶׁתִּהְיֶה יְתֵרָה עַל הַמִּחְיָה רֹחַב שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת מִכָּל צַד. הָיְתָה הַמִּחְיָה פְּחוּתָה מִכַּעֲדָשָׁה וְרָבְתָה הַמִּחְיָה עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית כַּעֲדָשָׁה הֲרֵי זֶה מֻחְלָט. נִתְמַעֲטָה הַמִּחְיָה מִמַּה שֶּׁהָיְתָה אוֹ שֶׁהָלְכָה לָהּ הֲרֵי זוֹ כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה וְאֵין כָּאן סִימַן טֻמְאָה: \n",
+            "בַּהֶרֶת יְתֵרָה מִכִּגְרִיס וּבָהּ מִחְיָה יְתֵרָה מִכַּעֲדָשָׁה וְרַבּוּ אוֹ שֶׁנִּתְמַעֲטוּ טָמֵא. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְמַעֵט בַּהֶרֶת מִכִּגְרִיס וְלֹא תִּתְמַעֵט הַמִּחְיָה מִכַּעֲדָשָׁה וְלֹא תִּקְרַב הַמִּחְיָה לְסוֹף הַבַּהֶרֶת בְּפָחוֹת מִכְּדֵי צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וּבָשָׂר חַי כַּעֲדָשָׁה אוֹ יֶתֶר מַקִּיפָהּ מִבַּחוּץ וּבַהֶרֶת שְׁנִיָּה מַקֶּפֶת אֶת הַבָּשָׂר הַחַי. הֲרֵי הַבַּהֶרֶת הַפְּנִימִית לְהַסְגִּיר שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהּ סִימַן טֻמְאָה וּבַהֶרֶת הַחִיצוֹנָה לְהַחְלִיט שֶׁהֲרֵי הַמִּחְיָה בְּאֶמְצָעָהּ. נִתְמַעֵט הַבָּשָׂר הַחַי שֶׁבֵּינֵיהֶן אוֹ שֶׁהָלַךְ כֻּלּוֹ בֵּין שֶׁהָיָה מִתְמַעֵט וְכָלֶה מִבִּפְנִים בֵּין שֶׁהָיָה מִתְמַעֵט מִבַּחוּץ הֲרֵי שְׁתֵּיהֶן כְּבַהֶרֶת אַחַת שֶׁאֵין בָּהּ סִימַן טֻמְאָה: \n",
+            "בַּהֶרֶת שֶׁהָיְתָה בְּרֹאשׁ אֵיבָר מִן הָאֵיבָרִים וְהַמִּחְיָה בְּאֶמְצַע הַבַּהֶרֶת בְּרֹאשׁ הָאֵבָר אֵינָהּ סִימַן טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהַמִּחְיָה חוֹלֶקֶת אֶת הַנֶּגַע וְנִמְצָא מִקְצָתוֹ שׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד מִכָּאן וּמִקְצָתוֹ שׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד מִכָּאן וְנֶאֱמַר בִּנְגָעִים וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן שֶׁיִּהְיֶה רוֹאֶה הַנֶּגַע כֻּלּוֹ כְּאַחַת. וְאֵלּוּ הֵן רָאשֵׁי אֵיבָרִים שֶׁאֵינָם מִטַּמְּאִין בְּמִחְיָה. רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹת יָדַיִם וְרַגְלַיִם וְרָאשֵׁי אָזְנַיִם וְרֹאשׁ הַחֹטֶם וְרֹאשׁ הָעֲטָרָה וְרָאשֵׁי דָּדִין שֶׁל אִשָּׁה. אֲבָל רָאשֵׁי דָּדִין שֶׁל אִישׁ וְהַיִּבּוֹלֶת וְהַדִּלְדּוּלִין מִטַּמְּאִין בְּמִחְיָה: \n",
+            "וְכָל רָאשֵׁי אֵיבָרִים אֵלּוּ שֶׁהָיָה מְקוֹמָן יוֹשֵׁב כִּגְרִיס מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים. אֲבָל אִם הָיוּ עֲגֻלִּין כְּרֹב בְּרִיַּת בְּנֵי אָדָם טְהוֹרִין. כֵּיצַד. בַּהֶרֶת כִּגְרִיס בְּרֹאשׁ חָטְמוֹ אוֹ בְּרֹאשׁ אֶצְבָּעוֹ שׁוֹפַעַת אֵילָךְ וְאֵילָךְ טָהוֹר שֶׁנֶּאֱמַר וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן עַד שֶׁיִּרְאֵהוּ כֻּלּוֹ כְּאַחַת: \n"
+        ],
+        [
+            "הַפִּשְׂיוֹן מְטַמֵּא בְּכָל שֶׁהוּא וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַפִּשְׂיוֹן מֵאַחַת מִמַּרְאוֹת הַנְּגָעִים. אֲבָל אִם הָיָה הַפִּשְׂיוֹן מַרְאֵה בֹּהַק אֵינוֹ פִּשְׂיוֹן. וְאֵין הַפִּשְׂיוֹן סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁיִּפְשֶׂה חוּץ לַנֶּגַע אֲבָל אִם פָּשָׂה לְתוֹךְ הַנֶּגַע הֲרֵי הוּא כְּמוֹת שֶׁהָיָה. כֵּיצַד. בַּהֶרֶת וּבְתוֹכָהּ בָּשָׂר חַי פָּחוֹת מִכַּעֲדָשָׁה וְהִסְגִּירָהּ וּבְסוֹף הַשָּׁבוּעַ נִתְמַעֲטָה הַמִּחְיָה מִמַּה שֶּׁהָיְתָה אוֹ שֶׁהָלַךְ הַבָּשָׂר הַחַי כֻּלּוֹ אֵין זֶה פִּשְׂיוֹן. שֶׁאֵין הַבַּהֶרֶת פּוֹשָׂה לְתוֹכָהּ אֶלָּא חוּצָה לָהּ:  ",
+            "אֵין הַפִּשְׂיוֹן סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה אַחַר הֶסְגֵּר. אֲבָל אִם בָּא בַּתְּחִלָּה וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע שֶׁהוּא פּוֹשֶׂה וְהוֹלֵךְ אֵינוֹ מַחְלִיטוֹ אֶלָּא מַסְגִּירוֹ עַד סוֹף הַשָּׁבוּעַ וְיֵרָאֶה:  ",
+            "אֵין הַבַּהֶרֶת פּוֹשָׂה לְתוֹךְ הַשְּׁחִין וְלֹא לְתוֹךְ הַמִּכְוָה. וְלֹא לְתוֹךְ מִחְיַת הַשְּׁחִין וְלֹא לְתוֹךְ מִחְיַת הַמִּכְוָה. וְלֹא לָרֹאשׁ וְלֹא לַזָּקָן אַף עַל פִּי שֶׁנִּקְרְחוּ וְהָלַךְ הַשֵּׂעָר מֵהֶן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג ז)</small> \"וְאִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר\". אֲבָל בַּהֶרֶת שֶׁפָּשְׂתָה לְתוֹךְ הַבֹּהַק הֲרֵי זֶה פִּשְׂיוֹן:  ",
+            "הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק וּמִחְיַת הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַמִּכְוָה שֶׁהֵן חוֹלְקִין בֵּין הָאוֹם לַפִּשְׂיוֹן אֵינוֹ סִימַן טֻמְאָה. הִסְגִּירוֹ וְהָלְכוּ לָהֶן עַד שֶׁנִּמְצָא הַפִּשְׂיוֹן סָמוּךְ לָאוֹם הֲרֵי זֶה מֻחְלָט:  ",
+            "בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וּפָשְׂתָה כַּחֲצִי גְּרִיס וְעוֹד וְהָלַךְ מִן הָאוֹם כַּחֲצִי גְּרִיס. אַף עַל פִּי שֶׁהַנּוֹתָר מִן הָאוֹם עִם הַפִּשְׂיוֹן יֶתֶר מִכִּגְרִיס [הֲרֵי] זֶה טָהוֹר. הָיְתָה כִּגְרִיס וּפָשְׂתָה כִּגְרִיס וְעוֹד וְהָלְכָה לָהּ הָאוֹם תֵּרָאֶה בַּתְּחִלָּה וְיַסְגִּיר שָׁבוּעַ אַחַר שָׁבוּעַ. הָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וְהִסְגִּירוֹ וְהָלְכָה הַבַּהֶרֶת בְּסוֹף יְמֵי הֶסְגֵּר וְחָזְרָה בַּהֶרֶת בִּמְקוֹמָהּ כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁהָיָה. נִתְמַעֲטָה [בְּתוֹךְ יְמֵי הֶסְגֵּר] וּפָשְׂתָה וְחָזְרָה כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה אוֹ שֶׁפָּשְׂתָה וְנִתְמַעֵט הַפִּשְׂיוֹן וְחָזְרָה כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה הֲרֵי זֶה יַסְגִּיר אוֹ יִפְטֹר:  ",
+            "בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וּפָשְׂתָה כִּגְרִיס וְנוֹלַד בַּפִּשְׂיוֹן מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן וְהָלְכָה לָהּ הָאוֹם תֵּרָאֶה בַּתְּחִלָּה. הָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וְהִסְגִּירוֹ. בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ וַהֲרֵי הִיא כְּסֶלַע, סָפֵק שֶׁהִיא הִיא סָפֵק שֶׁהִיא אַחֶרֶת, בָּאָה תַּחְתֶּיהָ הֲרֵי זֶה טָמֵא:  ",
+            "בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וְחוּט יוֹצֵא מִמֶּנּוּ אִם יֵשׁ בּוֹ רֹחַב שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת זוֹקְקָהּ לְשֵׂעָר לָבָן וּלְפִשְׂיוֹן אֲבָל לֹא לְמִחְיָה שֶׁאֵין הַמִּחְיָה סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁתַּקִּיף אוֹתָהּ הַבַּהֶרֶת וְיִהְיֶה בֵּין סוֹף הַמִּחְיָה וְסוֹף הַבַּהֶרֶת רֹחַב צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. הָיוּ שְׁתֵּי בֶּהָרוֹת וְחוּט יוֹצֵא מִזּוֹ לָזוֹ אִם יֵשׁ בּוֹ רֹחַב שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת מְצָרְפָן וְאִם לָאו אֵינוֹ מְצָרְפָן. הִסְגִּירוֹ שָׁבוּעַ אַחַר שָׁבוּעַ וְלֹא נוֹלַד לוֹ סִימַן טֻמְאָה וּפְטָרוֹ וּלְאַחַר הַפִּטּוּר פָּשָׂה הַנֶּגַע כָּל שֶׁהוּ הֲרֵי זֶה מֻחְלָט:  ",
+            "בַּהֶרֶת שֶׁטָּהֲרָה מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר אוֹ מִתּוֹךְ הֶחְלֵט שֶׁהָלְכוּ מִמֶּנָּה סִימָנֵי טֻמְאָה אֵין מַסְגִּירִין בָּהּ לְעוֹלָם:  ",
+            "בַּהֶרֶת שֶׁכָּנְסָה אַחַר הַפִּטּוּר וּפָשְׂתָה לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה אוֹ שֶׁפָּשְׂתָה וְחָזְרָה לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה הֲרֵי הוּא בְּטָהֳרָתוֹ:  ",
+            "בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וּבָהּ מִחְיָה כַּעֲדָשָׁה וְשֵׂעָר לָבָן בְּתוֹךְ הַמִּחְיָה וְהֶחְלִיטוֹ וּלְאַחַר הֶחְלֵט הָלְכָה הַמִּחְיָה טָמֵא מִפְּנֵי שֵׂעָר לָבָן. הָלַךְ הַשֵּׂעָר לָבָן טָמֵא מִפְּנֵי הַמִּחְיָה. הָיָה הַשֵּׂעָר לָבָן בְּתוֹךְ הַבַּהֶרֶת וְהָלָךְ לוֹ טָמֵא מִפְּנֵי הַמִּחְיָה. הָלְכָה הַמִּחְיָה טָמֵא מִפְּנֵי שֵׂעָר לָבָן:  ",
+            "בַּהֶרֶת וּבָהּ מִחְיָה וּפִשְׂיוֹן. הָלְכָה הַמִּחְיָה טָמֵא מִפְּנֵי הַפִּשְׂיוֹן. הָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן טָמֵא מִפְּנֵי הַמִּחְיָה. וְכֵן בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְפִשְׂיוֹן. הֶחְלִיטוֹ בְּשֵׂעָר לָבָן וְהָלַךְ הַשֵּׂעָר וְחָזַר בּוֹ שֵׂעָר לָבָן אַחֵר. אוֹ שֶׁנּוֹלְדָה לוֹ מִחְיָה אוֹ פִּשְׂיוֹן. אוֹ שֶׁהֶחְלִיטוֹ בְּמִחְיָה וְהָלְכָה הַמִּחְיָה וְנוֹלְדָה לוֹ מִחְיָה אַחֶרֶת. אוֹ שֵׂעָר לָבָן אוֹ פִּשְׂיוֹן. אוֹ שֶׁהֶחְלִיטוֹ בְּפִשְׂיוֹן וְהָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן וְחָזַר בּוֹ פִּשְׂיוֹן אַחֵר. אוֹ שֶׁנּוֹלְדָה בָּהּ מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן. הֲרֵי זֶה בְּטֻמְאָתוֹ כְּמוֹת שֶׁהָיָה. אֶחָד הַטָּמֵא שֶׁהֻחְלַט בַּתְּחִלָּה אוֹ שֶׁהֻחְלַט בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן אוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי אוֹ אַחַר הַפִּטּוּר. הוֹאִיל וְהֻחְלַט מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ טָהוֹר עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בּוֹ סִימַן טֻמְאָה לֹא סִימַן הֶחְלֵט וְלֹא סִימָן אַחֵר:  "
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ מַכָּה בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְנִפְשַׁט הָעוֹר מֵחֲמַת הַמַּכָּה. אִם הָיְתָה הַמַּכָּה מֵחֲמַת הָאֵשׁ כְּגוֹן שֶׁנִּכְוָה בְּגַחֶלֶת אוֹ בְּרֶמֶץ אוֹ בְּבַרְזֶל אוֹ בְּאֶבֶן שֶׁלִּבְּנוֹ בָּאֵשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי זוֹ נִקְרֵאת מִכְוָה. וְאִם הָיְתָה הַמִּכְוָה שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הָאֵשׁ. בֵּין שֶׁלָּקָה בְּאֶבֶן אוֹ בְּעֵץ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בֵּין שֶׁהָיְתָה הַמִּכְוָה מֵחֲמַת חֳלִי הַגּוּף כְּגוֹן גָּרָב אוֹ חֲזָזִית שֶׁהִפְסִיד הָעוֹר אוֹ שַׁחֶפֶת אוֹ קַדַּחַת וְדַלֶּקֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהִשְׁחִיתוּ הָעוֹר הֲרֵי זֶה נִקְרָא שְׁחִין:  ",
+            "לִבֵּן שִׁפּוּד וְהִכָּה בּוֹ אִם הָיָה רֹאשׁוֹ (מְבוֹרָז) [כַּדּוּר] הֲרֵי זוֹ מִכְוָה. וְאִם הָיָה רֹאשׁוֹ חַד הֲרֵי זוֹ סָפֵק אִם הִיא מִכְוָה אוֹ שְׁחִין. לָקָה בְּמֵי טְבֶרְיָא אוֹ בְּגֶפֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי זֶה שְׁחִין:  ",
+            "הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה כָּל זְמַן שֶׁהֵן מַכּוֹת טְרִיּוֹת הֵן נִקְרָאִין מוֹרְדִין וְאֵינָן מִטַמְּאִין בִּנְגָעִים כְּלָל. חָיוּ הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְנִתְרַפְּאוּ רִפּוּי גָּמוּר אַף עַל פִּי שֶׁהַמָּקוֹם צַלֶּקֶת וְאֵינָהּ דּוֹמָה לִשְׁאָר הָעוֹר הֲרֵי הֵן כְּעוֹר הַבָּשָׂר לְכָל דָּבָר וּמִתְטַמְּאִין בִּשְׁלֹשָׁה סִימָנִין וְיֵשׁ בָּהֶן הֶסְגֵּר שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:  ",
+            "הִתְחִילוּ הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה לִחְיוֹת וּלְהִתְרַפְּאוֹת וְנַעֲשֵׂית עֲלֵיהֶן קְלִפָּה כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם. זוֹ הִיא <small>(ויקרא יג כג)</small> \"צָרֶבֶת הַשְּׁחִין\" הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה <small>(ויקרא יג כד)</small> \"וּמִחְיַת הַמִּכְוָה\" הָאֲמוּרָה שָׁם. וּמְטַמְּאוֹת בִּשְׁנֵי סִימָנִין בְּשֵׂעָר לָבָן אוֹ בְּפִשְׂיוֹן וְאֵין בָּהֶן הֶסְגֵּר אֶלָּא שָׁבוּעַ אֶחָד. כֵּיצַד. בַּהֶרֶת שֶׁהָיְתָה בְּצָרֶבֶת הַשְּׁחִין אוֹ בְּמִחְיַת הַמִּכְוָה אִם הָיָה בָּהּ שֵׂעָר לָבָן יַחְלִיט. לֹא הָיָה בָּהּ שֵׂעָר לָבָן יַסְגִּיר שָׁבוּעַ אֶחָד וְיֵרָאֶה בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ אִם נוֹלַד בָּהּ שֵׂעָר אוֹ פָּשְׂתָה יַחְלִיט וְאִם לֹא נוֹלַד בָּהּ כְּלוּם יִפְטֹר. פָּשְׂתָה לְאַחַר הַפִּטּוּר אוֹ נוֹלַד בָּהּ שֵׂעָר לָבָן יַחְלִיט:  ",
+            "הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְפִיכָךְ חִלְּקָן הַכָּתוּב לוֹמַר שֶׁאֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה וְאֵין פּוֹשִׂין זֶה לָזֶה וְאֵין פּוֹשִׂין לְעוֹר הַבָּשָׂר וְלֹא בַּהֶרֶת עוֹר הַבָּשָׂר פּוֹשָׂה לְתוֹכָן. כֵּיצַד. הָיָה שְׁחִין בְּצַד הַמִּכְוָה וּבַהֶרֶת כִּגְרִיס בִּשְׁתֵּיהֶן הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הָיְתָה בְּאַחַת מֵהֶן וּפָשְׂתָה לַשְּׁנִיָּה אוֹ שֶׁפָּשְׂתָה לְעוֹר הַבָּשָׂר טָהוֹר. הָיְתָה בַּהֶרֶת בְּעוֹר הַבָּשָׂר וּפָשְׂתָה לְאַחַת מֵהֶן אֵינוֹ פִּשְׂיוֹן. הָיָה בְּתוֹךְ כַּפּוֹ צָרֶבֶת שְׁחִין כִּגְרִיס וּבָהּ בַּהֶרֶת כִּגְרִיס יַסְגִּיר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְשֵׂעָר לָבָן וְלֹא לְפִשְׂיוֹן שֶׁמָּא יִוָּלֵד לוֹ שְׁחִין אַחֵר בְּצִדָּהּ וְתִפְשֶׂה לְתוֹכוֹ:  ",
+            "שְׁחִין שֶׁנַּעֲשָׂה מִכְוָה בִּטְּלָה מִכְוָה אֶת הַשְּׁחִין. וּמִכְוָה שֶׁנַּעֲשֵׂית שְׁחִין בִּטֵּל שְׁחִין הַמִּכְוָה. אִם אֵין יָדוּעַ אִם שְׁחִין הָיָה אִם מִכְוָה אֵין בְּכָךְ כְּלוּם שֶׁשְּׁנֵיהֶם סִימָן אֶחָד וְטֻמְאָה אַחַת וְלֹא חִלְּקָן הַכָּתוּב אֶלָּא לוֹמַר שֶׁאֵין מִצְטָרְפִין:  ",
+            "הִסְגִּירוֹ בְּבַהֶרֶת שֶׁבַּשְּׁחִין וּבְסוֹף הַשָּׁבוּעַ נַעֲשָׂה עוֹר הַבָּשָׂר. אוֹ שֶׁהִסְגִּירוֹ בְּעוֹר הַבָּשָׂר וּבְסוֹף הַשָּׁבוּעַ נַעֲשֵׂית שְׁחִין יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה:  ",
+            "מִי שֶׁנָּשַׁר כָּל שְׂעַר רֹאשׁוֹ בֵּין מֵחֲמַת חלִי בֵּין מֵחֲמַת מַכָּה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְגַדֵּל שֵׂעָר בֵּין שֶׁאָכַל דְּבָרִים הַמַּשִּׁירִין אֶת הַשֵּׂעָר אוֹ סָךְ דְּבָרִים שֶׁהִשִּׁירוּ שְׂעָרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁרָאוּי לְגַדֵּל לְאַחַר זְמַן הוֹאִיל וְאָבַד כָּל שְׂעַר רֹאשׁוֹ עַתָּה הֲרֵי זֶה נִקְרָא קֵרֵחַ אוֹ גִּבֵּחַ. אִם נָשַׁר שְׂעָרוֹ מִן הַקָּדְקֹד וּלְמַטָּה שׁוֹפֵעַ לְאָחוֹר וְעַד פִּיקָה שֶׁל צַוָּאר נִקְרָא קֵרֵחַ. וְאִם נָשַׁר מִן הַקָּדְקֹד וּלְמַטָּה שׁוֹפֵעַ לְפָנָיו עַד כְּנֶגֶד פַּדַּחְתּוֹ נִקְרָא גִּבֵּחַ:  ",
+            "הַקָּרַחַת וְהַגַּבַּחַת מְטַמְּאוֹת בִּשְׁנֵי סִימָנִין בְּמִחְיָה וּבְפִשְׂיוֹן. וְיֵשׁ בָּהֶן הֶסְגֵּר שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן <small>(ויקרא יג מג)</small> \"כְּמַרְאֵה צָרַעַת עוֹר בָּשָׂר\". וּלְפִי שֶׁאֵין בָּהֶן שֵׂעָר אֵין הַשֵּׂעָר הַלָּבָן סִימַן טֻמְאָה בָּהֶן. וְכֵיצַד מְטַמְּאִין בִּשְׁנֵי סִימָנִין וּבִשְׁתֵּי שָׁבוּעוֹת. שֶׁאִם הָיְתָה בַּהֶרֶת בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְּגַבַּחְתּוֹ וְהָיְתָה בָּהּ מִחְיָה יַחְלִיט. לֹא הָיְתָה בָּהּ מִחְיָה יַסְגִּיר וְיִרְאֶה בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ אִם נוֹלְדָה בָּהּ מִחְיָה אוֹ פִּשְׂיוֹן יַחְלִיט. לֹא נוֹלַד בָּהּ כְּלוּם יַסְגִּיר שָׁבוּעַ שֵׁנִי. פָּשָׂת אוֹ שֶׁנּוֹלַד בָּהּ מִחְיָה יַחְלִיט לֹא נוֹלַד בָּהּ כְּלוּם יִפְטֹר. וְאִם פָּשָׂת אוֹ נוֹלַד בָּהּ מִחְיָה לְאַחַר הַפִּטּוּר יַחְלִיט:  ",
+            "הַקָּרַחַת וְהַגַּבַּחַת אֵינָן מִצְטָרְפוֹת זוֹ עִם זוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג מב)</small> \"בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְּגַבַּחְתּוֹ\" מְלַמֵּד שֶׁהֵן שְׁתַּיִם וְאֵין פּוֹשׂוֹת מִזּוֹ לְזוֹ וְלֹא לִשְׁאָר עוֹר הַבָּשָׂר וְלֹא בַּהֶרֶת עוֹר הַבָּשָׂר פּוֹשָׂה לְתוֹכָן:  ",
+            "הַקָּרַחַת אוֹ הַגַּבַּחַת אוֹ הַזָּקָן שֶׁנִּקְרַח וְנַעֲשָׂה בָּהֶן שְׁחִין אוֹ מִכְוָה מְטַמְּאִין כִּשְׁחִין וּכְמִכְוָה שֶׁבְּעוֹר הַבָּשָׂר. שֶׁהָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן שֶׁנִּקְרְחוּ כְּעוֹר הַבָּשָׂר לְכָל דָּבָר אֶלָּא שֶׁאֵין מִטַּמְּאִין בְּשֵׂעָר לָבָן. הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן קֹדֶם שֶׁיִּצְמַח בָּהֶן הַשֵּׂעָר וַעֲדַיִן לֹא הֶעֱלוּ שֵׂעָר מֵעוֹלָם וְכֵן הַדִּלְדּוּלִין שֶׁבָּרֹאשׁ וְשֶׁבַּזָּקָן הֲרֵי הֵן כְּעוֹר הַבָּשָׂר וּמִתְטַמְּאִין בִּשְׁלֹשָׁה סִימָנִין וּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. וְכֵן זְקַן הָאִשָּׁה וְהַסָּרִיס עַד שֶׁלֹּא הֶעֱלוּ שֵׂעָר הֲרֵי הֵן כְּעוֹר הַבָּשָׂר. וְאִם הֶעֱלוּ שֵׂעָר הֲרֵי הֵן כִּזְקַן הָאִישׁ שֶׁמִּתְטַמֵּא בִּנְתָקִין כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר וְאֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּבַהֶרֶת:  "
+        ],
+        [
+            "אֵלוּ מְקוֹמוֹת בָּאָדָם שֶׁאֵין מִתְטַמְּאִין בְּבַהֶרֶת. תּוֹךְ הָעַיִן וְתוֹךְ הָאֹזֶן וְתוֹךְ הַחֹטֶם וְתוֹךְ הַפֶּה וְהַקְּמָטִים שֶׁבַּבֶּטֶן וְהַקְּמָטִים שֶׁבַּצַּוָאר וְתַחַת הַדָּד וּבֵית הַשֶּׁחִי וְכַף הָרֶגֶל וְהַצִּפֹּרֶן וְהָרֹאשׁ וְהַזָּקָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שֵׂעָר וְהַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה הַמּוֹרְדִין. כָּל אֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת אֵין מִתְטַמְּאִין בִּנְגָעִים וְאֵין מִצְטָרְפִין בִּנְגָעִים. וְלֹא הַנֶּגַע פּוֹשֶׂה לְתוֹכָן. וְאֵין מִתְטַמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה. וְאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג ב)</small> \"בְעוֹר בְּשָׂרוֹ\". וְכָל אֵלּוּ אֵינוֹ עוֹר גָּלוּי אֶלָּא מֵהֶן שֶׁאֵינוֹ עוֹר וּמֵהֶן שֶׁהוּא עוֹר וְהוּא מְכֻסֶּה וְאֵינוֹ גָּלוּי. וְאֹדֶם הַשְּׂפָתַיִם נִדּוֹן כְּבֵית הַסְּתָרִים וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים:  ",
+            "הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן שֶׁנָּשַׁר כָּל שַׂעֲרָן וְהַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה שֶׁעָלוּ צָרֶבֶת מִטַּמְּאִין בְּבַהֶרֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאֵינָן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה וְאֵין נֶגַע עוֹר הַבָּשָׂר פּוֹשֶׂה לְתוֹכָם וְאֵינָן מִטַּמְּאִים מִשּׁוּם מִחְיָה אֲבָל מְעַכְּבִין אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן:  ",
+            "בַּהֶרֶת הַסְּמוּכָה לָרֹאשׁ אוֹ לָעַיִן אוֹ לָאֹזֶן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אוֹ לַשְּׁחִין אוֹ לַמִּכְוָה טְהוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג ג)</small> \"וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר\" שֶׁיִּהְיֶה כָּל שֶׁחוּצָה לָנֶגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר וְרָאוּי לְפִשְׂיוֹן:  ",
+            "אֵלּוּ בֶּהָרוֹת טְהוֹרוֹת. עַכּוּ\"ם שֶׁהָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וְנִתְגַּיֵּר. הָיְתָה בְּעֻבָּר וְנוֹלַד. בְּקֶמֶט וְנִגְלָה. בָּרֹאשׁ וּבַזָּקָן כְּשֶׁהָיָה בָּהֶן שֵׂעָר וְנִקְרְחוּ וְנָשַׁר כָּל הַשֵּׂעָר וְנִתְגַּלְּתָה הַבַּהֶרֶת. הָיְתָה בַּשְּׁחִין וּבַמִּכְוָה כְּשֶׁהֵן מוֹרְדִין וְהֶעֱלוּ צָרֶבֶת הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. וְכֵן אִם הָיְתָה הַבַּהֶרֶת בָּרֹאשׁ אוֹ בַּזָּקָן קֹדֶם שֶׁיַּעֲלוּ שֵׂעָר מֵעוֹלָם וְהֶעֱלוּ שֵׂעָר וְהָלַךְ הַשֵּׂעָר. אוֹ שֶׁהָיְתָה הַבַּהֶרֶת בָּעוֹר וְנַעֲשָׂה מְקוֹמָהּ שְׁחִין אוֹ מִכְוָה וְחָיוּ וַהֲרֵי הֵן כְּעוֹר הַבָּשָׂר. אַף עַל פִּי שֶׁתְּחִלָּתָהּ וְסוֹפָהּ טְמֵאִין הוֹאִיל וְהָיְתָה טְהוֹרָה בֵּינְתַיִם הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן בֵּין שֶׁהֵעֵזּוּ אוֹ שֶׁכָּהוּ יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה. כֵּיצַד. עַכּוּ\"ם שֶׁהָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת כִּקְרוּם בֵּיצָה וּלְאַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר נַעֲשֵׂית כַּשֶּׁלֶג. אוֹ שֶׁהָיְתָה כַּשֶּׁלֶג וּלְאַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר נַעֲשֵׂית כִּקְרוּם בֵּיצָה. תֵּרָאֶה בַּתְּחִלָּה. וְכֵן בְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד. וּבַקֶּמֶט שֶׁנִּגְלָה. וּבָרֹאשׁ וּבַזָּקָן שֶׁנִּקְרְחוּ. וּבַשְּׁחִין וּבַמִּכְוָה שֶׁחָיוּ. אִם נִשְׁתַּנָּה מַרְאֵה אוֹתָן הַבֶּהָרוֹת יֵרָאוּ בַּתְּחִלָּה וְאִם לָאו טְהוֹרוֹת:  ",
+            "כָּל סְפֵק נְגָעִים חוּץ מִשְּׁנֵי סְפֵקוֹת שֶׁמָּנִינוּ כְּבָר טָהוֹר עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לְטֻמְאָה. אֲבָל מִשֶּׁנִּזְקַק לְטֻמְאָה סְפֵקוֹ טָמֵא. כֵּיצַד. שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֵצֶל כֹּהֵן בָּזֶה בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וּבָזֶה כְּסֶלַע וְהִסְגִּירָן וּבְסוֹף הַשָּׁבוּעַ הָיָה בָּזֶה כְּסֶלַע וּבָזֶה כְּסֶלַע וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן פָּשְׂתָה. בֵּין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים בֵּין בְּאִישׁ אֶחָד הֲרֵי זֶה טָהוֹר. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁוַּדַּאי פָּשָׂה הַנֶּגַע בָּזֶה הוֹאִיל וְאֵינוֹ יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא הַבַּהֶרֶת שֶׁפָּשְׂתָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר עַד שֶׁיֵּדַע בְּאֵי זֶה נֶגַע טִמְּאוֹ:  ",
+            "מִשֶּׁנִּזְקַק לְטֻמְאָה סְפֵקוֹ טָמֵא. כֵּיצַד. שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֵצֶל כֹּהֵן בָּזֶה בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וּבָזֶה כְּסֶלַע וְהִסְגִּירָם בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ וַהֲרֵי בָּזֶה כְּסֶלַע וְעוֹד וּבָזֶה כְּסֶלַע וְעוֹד שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין. חָזְרוּ שְׁנֵיהֶן לִהְיוֹת כְּסֶלַע שֶׁהֲרֵי הָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן מֵאֶחָד מֵהֶן הוֹאִיל וְאֵינוֹ יָדוּעַ אֵי זֶהוּ שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים עַד שֶׁיַּחְזְרוּ שְׁנֵיהֶן לִהְיוֹת כִּגְרִיס. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ מִשֶּׁנִּזְקַק לְטֻמְאָה סְפֵקוֹ טָמֵא. וְכֵן מִי שֶׁהָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן שֶׁקָּדַם אֶת הַבַּהֶרֶת וְשֵׂעָר לָבָן שֶׁהֲפָכַתּוּ הַבַּהֶרֶת. וְאֵינוֹ יָדוּעַ זֶה שֶׁקָּדַם מִזֶּה שֶׁנֶּהְפַּךְ. אִם מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר נִסְתַּפֵּק לוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם אַחַר הֶחְלֵט הֲרֵי זֶה טָמֵא. אַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ שֵׂעָר אֶחָד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זֶה הָלַךְ אִם הַשֵּׂעָר שֶׁהָיָה סִימַן טֻמְאָה אוֹ הַשֵּׂעָר הָאַחֵר:  ",
+            "מִי שֶׁבָּא אֵצֶל כֹּהֵן וְרָאָהוּ שֶׁצָּרִיךְ הֶסְגֵּר אוֹ שֶׁהוּא פָּטוּר וְעַד שֶׁלֹּא הִסְגִּירוֹ אוֹ פְּטָרוֹ נוֹלְדוּ לוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה. הֲרֵי זֶה יַחְלִיט. וְכֵן אִם רָאָהוּ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה וְקֹדֶם שֶׁיַּחְלִיטוֹ וְיֹאמַר לוֹ טָמֵא אַתָּה הָלְכוּ לָהֶן סִימָנֵי טֻמְאָה. אִם הָיָה בַּתְּחִלָּה אוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן יַסְגִּירוֹ. וְאִם הָיָה בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי אוֹ לְאַחַר הַפִּטּוּר יִפְטֹר אוֹתוֹ:  "
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁהָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וְהֻחְלַט בְּאֶחָד מִסִּימָנֵי טֻמְאָה בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין אַחַר הֶסְגֵּר. אוֹ שֶׁהֻסְגַּר וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה הַצָּרַעַת בְּכֻלּוֹ וְנֶהְפַּךְ לָבָן. בֵּין שֶׁנֶּהְפַּךְ מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר בֵּין מִתּוֹךְ הֶחְלֵט הֲרֵי זֶה טָהוֹר. אֲבָל אִם הֻסְגַּר וְלֹא נוֹלַד לוֹ סִימַן טֻמְאָה וְנִפְטַר וּלְאַחַר הַפִּטּוּר פָּרְחָה הַצָּרַעַת בְּכֻלּוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא מֻחְלָט:  ",
+            "הַבָּא בַּתְּחִלָּה וְהוּא כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן. אִם הָיְתָה בּוֹ מִחְיָה אוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת מַחְלִיטִין אוֹתוֹ. אִם אֵין שָׁם סִימַן טֻמְאָה מַסְגִּירִין אוֹתוֹ שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן. נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן אוֹ מִחְיָה מַחְלִיטוֹ. לֹא נוֹלַד בּוֹ כְּלוּם מַסְגִּירוֹ שָׁבוּעַ שֵׁנִי. לֹא נוֹלַד לוֹ סִימַן טֻמְאָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר. שֶׁדִּין בַּהֶרֶת זוֹ הַגְּדוֹלָה כְּדִין הַקְּטַנָּה. הֶחְלִיטוֹ בְּשֵׂעָר לָבָן שֶׁנּוֹלַד בּוֹ וְהִשְׁחִירוּ שְׁתֵּיהֶן אוֹ אַחַת מֵהֶן. הִקְצִירוּ שְׁתֵּיהֶן אוֹ אַחַת מֵהֶן. נִסְמַךְ הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן. הִקִּיף הַשְּׁחִין אֶת שְׁתֵּיהֶן אוֹ אַחַת מֵהֶן. אוֹ שֶׁחִלְּקָן הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק. הֲרֵי זֶה טָהוֹר. נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן אַחֵר אוֹ מִחְיָה הֲרֵי זֶה טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁבָּא כֻּלּוֹ לָבָן בַּתְּחִלָּה. אֶחָד שֶׁפָּרְחָה הַצָּרַעַת בְּכֻלּוֹ כְּאַחַת וְאֶחָד שֶׁפָּשְׂתָה וּפָרְחָה מְעַט מְעַט עַד שֶׁהִלְבִּין כֻּלּוֹ. אִם מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר אוֹ מִתּוֹךְ הֶחְלֵט טָהוֹר. וְאִם אַחַר הַפִּטּוּר טָמֵא. וְאִם בַּתְּחִלָּה יַסְגִּיר. אֶחָד שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ מַרְאֶה אֶחָד אוֹ שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ לָבָן בְּאַרְבַּע הַמַּרְאוֹת שֶׁבַּלֹּבֶן וּבְאַרְבַּע שֶׁל פָּתוּךְ הַכּל מִצְטָרְפִין בֵּין לְטַהֲרוֹ בֵּין לְטַמְּאוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:  ",
+            "הָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וּבָהּ מִחְיָה כַּעֲדָשָׁה וְהֻחְלַט בְּמִחְיָה וּפָרְחָה הַצָּרַעַת בְּכֻלּוֹ וְאַחַר כָּךְ הָלְכָה הַמִּחְיָה. אוֹ שֶׁהָלְכָה הַמִּחְיָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ. הֲרֵי זֶה טָהוֹר וַאֲפִלּוּ נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן. נוֹלְדָה בּוֹ מִחְיָה טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג יד)</small> \"וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי יִטְמָא\". וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה כַּעֲדָשָׁה מְרֻבַּעַת אוֹ יֶתֶר. הָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן וְהֻחְלַט בְּשֵׂעָר לָבָן וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁשֵּׂעָר לָבָן בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד טָהוֹר. שֶׁנֶּאֱמַר וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי יִטְמָא בְּמִחְיָה מִתְטַמֵּא זֶה שֶׁנֶּהְפַּךְ כֻּלּוֹ לָבָן אַחַר הֶחְלֵט אוֹ אַחַר הֶסְגֵּר. וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא בְּשֵׂעָר לָבָן. הֶחְלִיטוֹ בְּפִשְׂיוֹן וְאַחַר כָּךְ פָּשְׂתָה וּפָרְחָה בְּכֻלּוֹ טָהוֹר. וְאִם נִרְאֵית בּוֹ מִחְיָה טָמֵא:  ",
+            "אַף רָאשֵׁי אֵיבָרִים שֶׁאֵינָן מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּהֶרֶת מִטַּמְּאִין וּמְעַכְּבִין אֶת הַנֶּהְפָּךְ כֻּלּוֹ לָבָן. כֵּיצַד. מֻחְלָט אוֹ מֻסְגָּר שֶׁהִלְבִּין כֻּלּוֹ בְּצָרַעַת חוּץ מִכַּעֲדָשָׁה בָּשָׂר חַי אֲפִלּוּ בְּרֹאשׁ אֶצְבָּעוֹ אוֹ בְּרֹאשׁ חָטְמוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ. וְכֵן זֶה שֶׁנֶּהְפַּךְ כֻּלּוֹ לָבָן וְטָהַר אִם חָזַר בּוֹ כַּעֲדָשָׁה בָּשָׂר חַי אֲפִלּוּ בְּרֹאשׁ אֶחָד מִן הָאֵיבָרִים הֲרֵי זֶה מֻחְלָט. נֶהְפַּךְ כֻּלּוֹ לְמַרְאֵה צָרַעַת חוּץ מִכַּעֲדָשָׁה אֲפִלּוּ בְּרֹאשׁ אֶחָד מִן הָאֵיבָרִים שֶׁנֶּהְפַּךְ לְבֹהַק הֲרֵי זֶה טָמֵא מֻחְלָט שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג יג)</small> \"וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת\", לֹא הַבֹּהַק. אֲפִלּוּ הָיְתָה מִקְצָת הָעֲדָשָׁה בָּשָׂר חַי וּמִקְצָתָהּ בֹּהַק הֲרֵי זוֹ סִימַן טֻמְאָה. נֶהְפַּךְ כֻּלּוֹ לְמַרְאֵה צָרַעַת וְטִהַר וְאַחַר כָּךְ חָזַר בּוֹ בָּשָׂר כְּמַרְאֵה הַבֹּהַק הֲרֵי זֶה טָהוֹר עַד שֶׁיֵּרָאֶה בּוֹ כַּעֲדָשָׁה בָּשָׂר חַי שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג יד)</small> \"וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי\", לֹא בֹּהַק. חָזַר בּוֹ כַּעֲדָשָׁה מִקְצָתָהּ בָּשָׂר חַי וּמִקְצָתָהּ בֹּהַק אֵינוֹ סִימַן טֻמְאָה וַהֲרֵי הוּא בְּטָהֳרָתוֹ:  ",
+            "כָּל טָמֵא שֶׁפָּרְחָה הַצָּרַעַת בְּכֻלּוֹ טָהוֹר. נִתְגַּלָּה מִמֶּנּוּ כַּעֲדָשָׁה בָּשָׂר חַי נִטְמָא. חָזַר וְנִתְכַּסָּה בְּצָרַעַת טָהוֹר. חָזַר וְנִתְגַּלָּה נִטְמָא אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים. הִתְחִיל הַבָּשָׂר הַחַי לְהִתְגַּלּוֹת וַהֲרֵי הוּא מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ וְהַצָּרַעַת מִתְמַעֶטֶת הֲרֵי זֶה בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁתִּתְמַעֵט הַבַּהֶרֶת מִכִּגְרִיס:  ",
+            "כָּל הָרָאוּי לִטַּמֵּא בְּנֶגַע הַבַּהֶרֶת מְעַכֵּב הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן וְכָל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִטַּמֵּא בְּנֶגַע הַבַּהֶרֶת אֵינוֹ מְעַכֵּב. כֵּיצַד. פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ אֲבָל לֹא בָּרֹאשׁ וּבַזָּקָן בַּשְּׁחִין וּבַמִּכְוָה הַמּוֹרְדִין. אוֹ שֶׁנִּשְׁאַר פָּחוֹת מִכַּעֲדָשָׁה בָּשָׂר חַי סָמוּךְ לַשְּׁחִין וְלַמִּכְוָה הַמּוֹרְדִין וְלָרֹאשׁ וְלַזָּקָן הֲרֵי זֶה טָהוֹר. חָזַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן וְנִקְרְחוּ וְכֵן אִם חָיוּ הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהֶעֱלוּ צָרֶבֶת הֲרֵי זֶה טָמֵא עַד שֶׁתִּפְרַח הַצָּרַעַת בָּהֶן שֶׁהֲרֵי הֵן רְאוּיִין לְבַהֶרֶת. הָיוּ בָּהּ שְׁתֵּי בֶּהָרוֹת אַחַת יֵשׁ בָּהּ סִימַן טֻמְאָה וְאַחַת טְהוֹרָה וּפָרְחָה הַטְּהוֹרָה לַטְּמֵאָה וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מֻחְלָט בְּטֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁהַטְּהוֹרָה הִיא שֶׁפָּרְחָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ הָיוּ אַחַת בִּשְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה וְאַחַת בִּשְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה אוֹ בִּשְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו אוֹ בִּשְׁנֵי רִיסֵי עֵינָיו וּכְשֶׁהֵן נִדְבָּקִין זֶה לָזֶה נִרְאִין שְׁתֵּי הַבֶּהָרוֹת כְּבַהֶרֶת אַחַת הוֹאִיל וּפָרְחָה בְּכֻלּוֹ טָהוֹר:  ",
+            "יֵשׁ מַרְאֶה נִגְעוֹ לְכֹהֵן וְנִשְׂכַּר מִפְּנֵי שֶׁהִקְדִּים לְהַרְאוֹתוֹ וְלֹא נִתְאַחֵר. וְיֵשׁ מַרְאֶה וּמַפְסִיד. כֵּיצַד. מִי שֶׁהָיָה מֻחְלָט וְהָלְכוּ לָהֶן סִימָנֵי טֻמְאָה וְלֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתוֹ לַכֹּהֵן עַד שֶׁפָּרְחָה בְּכֻלּוֹ טָהוֹר. וְאִלּוּ קָדַם וְהֶרְאָה לַכֹּהֵן וּפְטָרוֹ קֹדֶם שֶׁיַּהֲפֹךְ וְנֶהְפַּךְ אַחַר הַפִּטּוּר הָיָה מֻחְלָט כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וְאֵין בָּהּ כְּלוּם וְלֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתוֹ לַכֹּהֵן עַד שֶׁפָּרְחָה בְּכֻלּוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא וְצָרִיךְ הֶסְגֵּר. וְאִלּוּ קָדַם וְהֶרְאָה לַכֹּהֵן וְהִסְגִּירוֹ קֹדֶם שֶׁיַּהֲפֹךְ וְנֶהְפַּךְ מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר הָיָה טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:  "
+        ],
+        [
+            "נִגְעֵי הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן הוּא שֶׁיִּפּל הַשֵּׂעָר שֶׁבָּהֶן מֵעִקָּרוֹ וְיִשָּׁאֵר מְקוֹם הַשֵּׂעָר פָּנוּי וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא נֶתֶק. וְאֵין נֶתֶק פָּחוֹת מִכִּגְרִיס הַמְרֻבָּע בֵּין שֶׁהָיָה מַרְאֵהוּ עָמֹק בֵּין שֶׁלֹּא הָיָה עָמֹק. וְלֹא נֶאֱמַר עָמֹק בִּנְתָקִין אֶלָּא לוֹמַר לְךָ מַה מַּרְאֶה עָמֹק בִּידֵי שָׁמַיִם אַף נֶתֶק הַמִּטַמֵא בִּידֵי שָׁמַיִם לְהוֹצִיא שֶׁנִּתְּקוֹ אָדָם שֶׁהוּא טָהוֹר. וְהָאִשָּׁה וְהַסָּרִיס שֶׁהֶעֱלָה זְקָנָם שֵׂעָר הֲרֵי זֶה מִטַּמֵּא בִּנְתָקִים:  ",
+            "הַנְּתָקִין מִטַמְּאִין בִּשְׁנֵי סִימָנִים בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק וּבְפִשְׂיוֹן וְיֵשׁ בָּהֶן הֶסְגֵּר שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת וְכָל זֶה מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה. כֵּיצַד. מִי שֶׁנּוֹלַד לוֹ נֶתֶק בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בִּזְקָנוֹ אִם הָיוּ בּוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת צְהֻבּוֹת דַּקּוֹת וְלֹא יוֹתֵר וְאֵין שָׁם בַּנֶּתֶק שֵׂעָר שָׁחֹר כְּלָל יַחְלִיט. לֹא הָיָה בּוֹ שֵׂעָר לֹא שָׁחֹר וְלֹא צָהֹב יַסְגִּיר שָׁבוּעַ אֶחָד וּבַשְּׁבִיעִי רוֹאֵהוּ אִם נוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב דַּק אוֹ שֶׁפָּשָׂה הַנֶּתֶק יַחְלִיט נוֹלְדוּ בּוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת יִפְטֹר אוֹתוֹ. לֹא פָּשָׂה וְלֹא נוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב וְלֹא שֵׂעָר שָׁחֹר יְגַלֵּחַ סְבִיבוֹת הַנֶּתֶק וְלֹא יְגַלֵּחַ הַנֶּתֶק וְיַסְגִּיר שָׁבוּעַ שֵׁנִי וְחוֹזֵר וְרוֹאֵהוּ בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי. אִם פָּשָׂה הַנֶּתֶק אוֹ נוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב דַּק יַחְלִיט. לֹא נוֹלַד בּוֹ כְּלוּם יִפְטֹר שֶׁאֵין הֶסְגֵּר בִּנְתָקִין יֶתֶר עַל שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. וְאִם אַחַר שֶׁפְּטָרוֹ נוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב אוֹ פָּשָׂה יַחְלִיט:  ",
+            "כֵּיצַד מְגַלְּחִין אֶת הַנֶּתֶק. מְגַלֵּחַ חוּצָה לוֹ וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָמוּךְ לוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר הַפִּשְׂיוֹן. וְתִגְלַחְתּוֹ כְּשֵׁרָה בְּכָל אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג לג)</small> \"וְהִתְגַּלָּח\" וְכֵן כְּשֵׁרָה בְּכָל דָּבָר וַאֲפִלּוּ הָיָה נָזִיר הֲרֵי זֶה מְגַלֵּחַ. הִסְגִּירוֹ וְלֹא גִּלְּחוֹ הֲרֵי זֶה מֻסְגָּר:  ",
+            "<small>(ויקרא יג ל)</small> \"שֵׂעָר צָהֹב\" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה כְּתַבְנִית הַזָּהָב. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג ל)</small> \"דַּק\" הוּא שֶׁיִּהְיֶה קָצָר אֲבָל אִם הָיָה אָרֹךְ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא צָהֹב כְּתַבְנִית הַזָּהָב אֵינוֹ סִימַן טֻמְאָה:  ",
+            "שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת הַצְּהֻבּוֹת הַדַּקּוֹת סִימַן טֻמְאָה. בֵּין שֶׁהָיוּ זוֹ בְּצַד זוֹ בֵּין שֶׁהָיוּ מְרֻחָקוֹת זוֹ מִזּוֹ. בֵּין שֶׁהָיוּ בְּאֶמְצַע הַנֶּתֶק בֵּין שֶׁהָיוּ בְּסוֹף הַנֶּתֶק. בֵּין שֶׁקָּדַם הַנֶּתֶק אֶת הַשֵּׂעָר הַצָּהֹב בֵּין שֶׁקָּדַם הַשֵּׂעָר הַצָּהֹב אֶת הַנֶּתֶק. הֲרֵי הוּא סִימַן טֻמְאָה. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ נִטָּלוֹת בְּזוּג כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּשֵּׂעָר הַלָּבָן:  ",
+            "הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר הַמַּצִּיל בִּנְתָקִין אֵין פָּחוֹת מִשְּׁתֵי שְׂעָרוֹת. וְאֵינָן מַצִּילוֹת עַד שֶׁיִּהְיוּ אָרְכָּן כְּדֵי לָכֹף רֹאשָׁן לְעִקָּרָן. בֵּין שֶׁהָיוּ זוֹ בְּצַד זוֹ בֵּין שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרוֹת וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ בְּאֶמְצַע הַנֶּתֶק וְיִשָּׁאֵר מִן הַנֶּתֶק פָּנוּי בֵּין הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר שֶׁבְּתוֹכוֹ וּבֵין הַשֵּׂעָר שֶׁחוּצָה לוֹ כְּדֵי צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. אֲבָל אִם נִשְׁאֲרוּ הַשְּׁתֵּי שְׂעָרוֹת הַשְּׁחֹרוֹת בְּצַד הַנֶּתֶק בְּסוֹפוֹ אֵינָן מַצִּילוֹת. כֵּיצַד מַצִּילוֹת. שֶׁאִם נִשְׁאַר בְּתוֹךְ הַנֶּתֶק שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלְדָה בַּנֶּתֶק שֵׂעָר צָהֹב דַּק אוֹ שֶׁפָּשָׂה הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הֶחְלִיטוֹ בְּשֵׂעָר צָהֹב אוֹ בְּפִשְׂיוֹן וְצָמַח בַּנֶּתֶק שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחֹרוֹת טִהֵר הַנֶּתֶק וּמַצִּילוֹת מִיַּד הַפִּשְׂיוֹן וּמִיַּד הַשֵּׂעָר הַצָּהֹב. בֵּין שֶׁצָּמְחוּ בְּאֶמְצַע הַנֶּתֶק בֵּין שֶׁצָּמְחוּ בְּסוֹפוֹ. שֶׁהַצּוֹמֵחַ מַצִּיל בְּכָל מָקוֹם וְהַנִּשְׁאָר אֵינוֹ מַצִּיל עַד שֶׁיִּהְיֶה רָחוֹק מִן הַקָּמָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת:  ",
+            "שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שֶׁצָּמְחוּ אַחַת שְׁחוֹרָה וְאַחַת לְבָנָה אוֹ צְהֻבָּה אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה אֵינָן מַצִּילוֹת:  ",
+            "נֶתֶק שֶׁהֻחְלַט בְּשֵׂעָר צָהֹב אוֹ בְּפִשְׂיוֹן וְנוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר שָׁחוֹר וְטִהֵר. אַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ הַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר הֲרֵי זֶה טָהוֹר עַד שֶׁיִּוָּלֵד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב אַחֵר אוֹ יִפְשֶׂה פִּשְׂיוֹן אַחֵר מֵאַחַר שֶׁהָלַךְ הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג לז)</small> \"נִרְפָּא הַנֶּתֶק טָהוֹר הוּא\" כֵּיוָן שֶׁנִּתְרַפֵּא טָהוֹר הוּא אַף עַל פִּי שֶׁסִּימָנֵי טֻמְאָה בִּמְקוֹמָן:  ",
+            "הֶחְלִיטוֹ בְּשֵׂעָר צָהֹב בֵּין שֶׁהֶחְלִיטוֹ בַּתְּחִלָּה בֵּין שֶׁהֶחְלִיטוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן אוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי אוֹ שֶׁהֶחְלִיטוֹ אַחַר הַפִּטּוּר וְהָלַךְ הַשֵּׂעָר הַצָּהֹב וְנוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב אַחֵר אוֹ שֶׁנּוֹלַד לוֹ פִּשְׂיוֹן הֲרֵי זֶה מֻחְלָט כְּשֶׁהָיָה. וְכֵן אִם הֶחְלִיטוֹ בְּפִשְׂיוֹן בֵּין בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן אוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי אוֹ אַחַר הַפִּטּוּר וְהָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן וְחָזַר פִּשְׂיוֹן אַחֵר אוֹ שֶׁנּוֹלַד לוֹ שֵׂעָר צָהֹב הֲרֵי זֶה מֻחְלָט כְּשֶׁהָיָה עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר סִימַן טֻמְאָה אוֹ עַד שֶׁיַּצְמִיחַ בּוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת:  ",
+            "שְׁנֵי נְתָקִים זֶה בְּצַד זֶה וְשִׁיטָה שֶׁל שֵׂעָר שָׁחוֹר מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶן וְנִפְרַץ הַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר (וְנִתַּק) מִמָּקוֹם אֶחָד הֲרֵי הוּא כְּמוֹת שֶׁהָיָה שֶׁהַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר הַנִּשְׁאָר בֵּינֵיהֶן הֲרֵי הוּא בְּצַד הַנֶּתֶק. נִפְרְצָה הַשִּׁטָּה מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת טָהוֹר שֶׁהֲרֵי הַנִּשְׁאָר מִן הַשִּׁטָּה בְּאֶמְצַע הַנֶּתֶק. וְכַמָּה יִהְיֶה בְּכָל פִּרְצָה מֵהֶן. אֵין פָּחוֹת מִמְּקוֹם צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וְאִם הָיְתָה פִּרְצָה מִמָּקוֹם אֶחָד כִּגְרִיס הֲרֵי זֶה טָמֵא שֶׁהַפִּרְצָה עַצְמָהּ נֶתֶק אַחֵר. וַהֲרֵי שֵׂעָר שָׁחוֹר בְּצִדּוֹ וְאֵינוֹ כָּנוּס לְתוֹכוֹ. נֶתֶק שֶׁהַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר מַקִּיפוֹ וְנֶתֶק אַחֵר מַקִּיף אֶת הַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר. נִפְרַץ הַשֵּׂעָר שֶׁבֵּינֵיהֶן מִמָּקוֹם אֶחָד טָמֵא שֶׁהַנֶּתֶק הַפְּנִימִי לֹא נִצַּל שֶׁהֲרֵי הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר בְּצִדּוֹ לֹא בְּתוֹכוֹ. נִפְרָץ הַשֵּׂעָר מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת טָהוֹר וַאֲפִלּוּ הָיְתָה פִּרְצָה כִּגְרִיס. שֶׁהֲרֵי הַנֶּתֶק הַפְּנִימִי וְהַחִיצוֹן נַעֲשׂוּ נֶתֶק אֶחָד וְשֵׂעָר שָׁחוֹר בָּאֶמְצַע. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה הַפִּרְצָה כְּדֵי צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אוֹ יֶתֶר:  ",
+            "נֶתֶק שֶׁהָיָה חוּט יוֹצֵא מִמֶּנּוּ וְכֵן שְׁנֵי נְתָקִין שֶׁחוּט יוֹצֵא מִזֶּה לָזֶה. אִם יֵשׁ בְּרֹחַב הַחוּט הַנָּתוּק כְּדֵי צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת זוֹקְקִין לִטַּמֵּא בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק וּפִשְׂיוֹן וּמַצִּילִין בַּצּוֹמֵחַ בּוֹ. אֲבָל שֵׂעָר שָׁחוֹר הַנִּשְׁאָר בְּאוֹתוֹ הַחוּט אֵינוֹ מַצִּיל עַד שֶׁיִּהְיֶה רֹחַב הַחוּט כִּגְרִיס:  ",
+            "מִי שֶׁהָיָה בְּרֹאשׁוֹ נֶתֶק כִּגְרִיס וּפָשָׂה הַנֶּתֶק [עַל] כָּל רֹאשׁוֹ וְלֹא נִשְׁאַר שָׁם שֵׂעָר כְּלָל אֶלָּא פָּחוֹת מִשְּׁתֵי שְׂעָרוֹת הֲרֵי זֶה טָהוֹר. בֵּין שֶׁנִּתַּק כֻּלּוֹ מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר אוֹ מִתּוֹךְ הֶחְלֵט אוֹ אַחַר הַפִּטּוּר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג מ)</small> \"קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּא\". וְכֵן אִם הָיָה הַנֶּתֶק בִּזְקָנוֹ וְנִתַּק כָּל זְקָנוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין זֶה מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב קַבָּלָה הִיא שֶׁאִם הָלַךְ כָּל שֵׂעָר הַזָּקָן טָהוֹר הוּא. וְיִתְטַמֵּא עוֹר הַזָּקָן שֶׁקָּרַח בְּנִגְעֵי עוֹר הַבָּשָׂר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:  ",
+            "הַבָּא בַּתְּחִלָּה וְכָל רֹאשׁוֹ נָתוּק אוֹ כָּל זְקָנוֹ נָתוּק יַסְגִּיר שָׁבוּעַ אֶחָד. אִם לֹא נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר צָהֹב יַסְגִּיר שָׁבוּעַ שֵׁנִי. אִם נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר צָהֹב דַּק טָמֵא. לֹא נוֹלַד לוֹ יִפָּטֵר. נוֹלַד לוֹ אַחַר הַפִּטּוּר שֵׂעָר צָהֹב הֲרֵי זֶה מֻחְלָט. נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר שָׁחוֹר הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הַבָּא כֻּלּוֹ נָתוּק רֹאשׁ אוֹ זָקָן וְנוֹלַד לוֹ שֵׂעָר שָׁחוֹר טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָלַךְ הַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר טָמֵא מִשּׁוּם פִּשְׂיוֹן:  ",
+            "הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן אֵינָן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה וְאֵינָן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה וְאֵין פּוֹשִׂין מִזֶּה לָזֶה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג ל)</small> \"צָרַעַת הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן\" מְלַמֵּד שֶׁהֵן חֲשׁוּבִין שְׁנַיִם. וְאֵי זֶהוּ זָקָן. מֵהַפֶּרֶק שֶׁל לֶחִי הָעֶלְיוֹן עַד פִּיקָה שֶׁל גְּרֹגֶרֶת. מוֹתֵחַ אֶת הַחוּט מֵאֹזֶן לְאֹזֶן. כָּל שֶׁמִּן הַחוּט וּלְמַעְלָה הֲרֵי הוּא מִכְּלַל הָרֹאשׁ. וּמִן הַחוּט וּלְמַטָּה מִכְּלַל הַזָּקָן:  "
+        ],
+        [
+            "הַכּל מִתְטַמְּאִין בִּנְגָעִים אֲפִלּוּ קָטָן בֶּן יוֹמוֹ וְהָעֲבָדִים אֲבָל לֹא עַכּוּ\"ם וְלֹא גֵּר תּוֹשָׁב. וְהַכּל כְּשֵׁרִין לִרְאוֹת אֶת הַנְּגָעִים. וְכָל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה אוֹתָן חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ: \n",
+            "אַף עַל פִּי שֶׁהַכּל כְּשֵׁרִין לִרְאוֹת נְגָעִים הַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה תְּלוּיָה בְּכֹהֵן. כֵּיצַד. כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִרְאוֹת הֶחָכָם רוֹאֵהוּ וְאוֹמֵר לוֹ אֱמֹר טָמֵא וְהַכֹּהֵן אוֹמֵר טָמֵא. אֱמֹר טָהוֹר וְהַכֹּהֵן אוֹמֵר טָהוֹר. הַסְגִּירוֹ וְהוּא מַסְגִּירוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כא ה)</small> \"וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נֶגַע\". וַאֲפִלּוּ הָיָה הַכֹּהֵן קָטָן אוֹ שׁוֹטֶה הֶחָכָם אוֹמֵר לוֹ וְהוּא מַחְלִיט אוֹ פּוֹטֵר אוֹ סוֹגֵר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַכֹּהֵן סוֹמֵךְ עַל דִּבְרֵי הֶחָכָם. אֲבָל אִם הָיָה הַכֹּהֵן רוֹאֶה וְסוֹמֵךְ עַל עַצְמוֹ אָסוּר לוֹ לִרְאוֹת נֶגַע מִכָּל נְגָעִים עַד שֶׁיּוֹרֶנּוּ רַבּוֹ וְיִהְיֶה בָּקִי בְּכָל הַנְּגָעִים וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן בְּנִגְעֵי אָדָם כֻּלָּם וּבְנִגְעֵי בְּגָדִים וּבְנִגְעֵי בָּתִּים: \n",
+            "כֹּהֵן שֶׁטִּמֵּא אֶת הַטָּהוֹר אוֹ טִהֵר אֶת הַטָּמֵא לֹא עָשָׂה כְּלוּם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג מד)</small> \"טָמֵא הוּא\" <small>(ויקרא יג מד)</small> \"וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן\" <small>(ויקרא יג לז)</small> \"טָהוֹר הוּא\" <small>(ויקרא יג לז)</small> \"וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן\". וּמְצֹרָע שֶׁנִּרְפָּא בֵּין מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר בֵּין מִתּוֹךְ הֶחְלֵט אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה שָׁנִים הֲרֵי זֶה בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ כֹּהֵן טָהוֹר אַתָּה: \n",
+            "אֵין הַכֹּהֵן רַשַּׁאי לְטַמֵּא אֶת הַטָּמֵא עַד שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו בִּמְקוֹם הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר שֶׁחוּצָה לוֹ. וְכֹהֵן שֶׁרָאָה הַנֶּגַע בַּתְּחִלָּה הוּא שֶׁרוֹאֵהוּ בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן וּבְסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי וְהוּא שֶׁמַּסְגִּירוֹ אוֹ מַחְלִיטוֹ אוֹ פּוֹטְרוֹ. מֵת הַכֹּהֵן שֶׁרָאָהוּ תְּחִלָּה אוֹ שֶׁחָלָה רוֹאֵהוּ כֹּהֵן אַחֵר וְאֵין הַשֵּׁנִי יָכוֹל לְטַמְּאוֹ בְּפִשְׂיוֹן שֶׁאֵין יוֹדֵעַ אִם פָּשָׂה אִם לֹא פָּשָׂה אֶלָּא רִאשׁוֹן. וְנֶאֱמָן כֹּהֵן לוֹמַר נֶגַע זֶה פָּשָׂה וְנֶגַע זֶה לֹא פָּשָׂה. וְשֵׂעָר לָבָן זֶה קָדַם אֶת הַבַּהֶרֶת אוֹ בַּהֶרֶת זוֹ קָדְמָה אֶת שֵׂעָר לָבָן: \n",
+            "חָלָל פָּסוּל לִרְאִיַּת נְגָעִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג ב)</small> \"אֶחָד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים\" בִּכְהֻנָּתָם. אֲבָל בַּעֲלֵי מוּמִין כְּשֵׁרִים לִרְאִיַּת נְגָעִים וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה סוּמָא וַאֲפִלּוּ בְּאַחַת מֵעֵינָיו. וַאֲפִלּוּ כֹּהֵן שֶׁכָּהָה מְאוֹר עֵינָיו לֹא יִרְאֶה אֶת הַנְּגָעִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג יב)</small> \"לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן\": \n",
+            "אֵין רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים אֶלָּא בַּיּוֹם בֵּין לְהַסְגִּיר בֵּין לְהַחְלִיט בֵּין לִפְטֹר. שֶׁהֲרֵי בְּכָל הָעִנְיָן הוּא אוֹמֵר בַּיּוֹם וּבַיּוֹם. וְאֵין רוֹאִין לֹא בְּשַׁחֲרִית וְלֹא בֵּין הָעַרְבַּיִם וְלֹא בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְלֹא בַּיּוֹם הַמְעֻנָּן לְפִי שֶׁכֵּהָה נִרְאֵית עַזָּה. וְלֹא בַּצָּהֳרַיִם לְפִי שֶׁעַזָּה נִרְאֵית כֵּהָה. אֵימָתַי רוֹאִין אוֹתָן בְּשָׁעָה רְבִיעִית וּבַחֲמִישִׁית וּבַשְּׁמִינִית וּבַתְּשִׁיעִית. בֵּין נִגְעֵי אָדָם בֵּין נִגְעֵי בְּגָדִים וּבָתִּים: \n",
+            "בְּכָל יוֹם רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים חוּץ מִשַּׁבָּת וְיוֹם טוֹב. חָל יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב מַעֲבִירִין לַאֲחוֹרָיו. וְיֵשׁ בַּדָּבָר לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר. שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בְּיוֹם שַׁבָּת זֶה שֶׁהוּא יוֹם הָרָאוּי לִרְאוֹת טָמֵא וּלְמָחָר יֵלְכוּ לָהֶן סִימָנֵי טֻמְאָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה טָהוֹר וּלְמָחָר יִוָּלְדוּ לוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה. וְאֵין דָּנִין אוֹתוֹ אֶלָּא בִּשְׁעַת רְאִיָּתוֹ לְאַחַר הַשַּׁבָּת: \n",
+            "חָתָן שֶׁנִּרְאָה בּוֹ נֶגַע נוֹתְנִין לוֹ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה. וְכֵן אִם נִרְאָה בִּבְגָדָיו אוֹ בְּבֵיתוֹ אֵין רוֹאִין אוֹתָן עַד לְאַחַר הַמִּשְׁתֶּה. וְכֵן בָּרֶגֶל נוֹתְנִין לוֹ כָּל יְמוֹת הָרֶגֶל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד לו)</small> \"וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת\" וְגוֹ' אִם הִמְתִּינָה תּוֹרָה לִדְבַר הָרְשׁוּת שֶׁלֹּא יִטַּמְּאוּ כֵּלָיו קַל וָחֹמֶר לִדְבַר מִצְוָה: \n",
+            "אֵין מַסְגִּירִין וְלֹא מַחְלִיטִין וְלֹא פּוֹטְרִין אֶלָּא בַּיּוֹם שֶׁיִּרְאֶה בּוֹ בַּתְּחִלָּה אוֹ בַּשְּׁבִיעִי אוֹ בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר בִּנְגָעִים שֶׁמַּסְגִּירִין בָּהֶן שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. מִפְּנֵי שֶׁיּוֹם שְׁבִיעִי עוֹלֶה לְמִנְיַן שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן וּלְמִנְיַן שָׁבוּעַ שֵׁנִי בְּכָל הַנְּגָעִים בֵּין בְּנִגְעֵי אָדָם בֵּין בְּנִגְעֵי בָּתִּים וּבְגָדִים: \n",
+            "אֵין מַסְגִּירִין בְּתוֹךְ יְמֵי הֶסְגֵּר וְלֹא מַחְלִיטִין בְּתוֹךְ יְמֵי הֶסְגֵּר אִם נוֹלַד לוֹ סִימַן הֶחְלֵט. וְלֹא מַחְלִיטִין הַמֻּחְלָט אִם נוֹלַד לוֹ נֶגַע אַחֵר. וְלֹא מַסְגִּירִין אוֹתוֹ בְּתוֹךְ יְמֵי חִלּוּטוֹ אִם נוֹלַד לוֹ נֶגַע אַחֵר שֶׁרָאוּי לְהֶסְגֵּר. אֲבָל אִם הָיוּ בּוֹ שְׁנֵי נְגָעִים וְרָאָה זֶה וְחָזַר וְרָאָה זֶה הֲרֵי זֶה מֻתָּר לוֹמַר לוֹ הֲרֵי אַתָּה מֻסְגָּר בָּזֶה וּמֻחְלָט בָּזֶה אוֹ מֻחְלָט בָּזֶה וּמֻסְגָּר בָּזֶה בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסּוֹף בֵּין בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן בֵּין בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי. וְאֵין רוֹאִין שְׁנֵי נְגָעִים כְּאַחַת בֵּין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים בֵּין בְּאִישׁ אֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג ג)</small> \"וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע\": \n",
+            "נָגוּעַ שֶׁבָּא לַכֹּהֵן לַרְאוֹתוֹ לֹא יֹאמַר לוֹ לֵךְ וְשׁוּב אֶלָּא נִזְקָק לוֹ מִיָּד. בָּאוּ לְפָנָיו שְׁנַיִם רוֹאֶה אֶת הָרִאשׁוֹן מַסְגִּירוֹ אוֹ פּוֹטְרוֹ אוֹ מַחְלִיטוֹ וְחוֹזֵר וְרוֹאֶה אֶת הַשֵּׁנִי: \n",
+            "אֵין הַכֹּהֵן זָקוּק לְבַקֵּשׁ תַּחַת אַצִּילֵי יָדָיו שֶׁל נָגוּעַ אוֹ בֵּין פְּחָדָיו אוֹ בְּתוֹךְ הַקְּמָטִים שֶׁמָּא שָׁם נֶגַע שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג יב)</small> \"לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן\". וְכֵן בְּהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן. וְכֵיצַד יַעֲמֹד לִפְנֵי הַכֹּהֵן. אִם אִישׁ הוּא נִרְאֶה עָרֹם וְעוֹמֵד כְּעוֹדֵר וּכְמוֹסֵק זֵיתִים. וְאִם אִשָּׁה הִיא נִרְאֵית עֲרֻמָּה וְיוֹשֶׁבֶת כְּעוֹרֶכֶת וּכְמֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ וּכְאוֹרֶגֶת בְּעוֹמְדִים שֶׁמַּגְבַּהַת יָדָהּ הַיְמָנִית עַד שֶׁיִּגָּלֶה בֵּית הַשֶּׁחִי. אִם הָיָה הַנֶּגַע נִרְאֶה בָּהֶן בִּזְמַן שֶׁהֵן עוֹמְדִין הֲרֵי זֶה טָמֵא וְאִם אֵינוֹ נִרְאָה בָּהֶן כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין כָּךְ אֵין נִזְקָקִין לוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁהָאָדָם נִרְאֶה לְנִגְעוֹ כָּךְ הוּא נִרְאֶה לְתִגְלַחְתּוֹ שֶׁאִם לֹא יֵרָאֶה שֵׂעָר בְּכָל בְּשָׂרוֹ כְּשֶׁיַּעֲמֹד עָרֹם כְּעוֹדֵר וּכְמוֹסֵק אוֹ כְּשֶׁתֵּשֵׁב הָאִשָּׁה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ הֲרֵי זוֹ תִּגְלַחַת כְּשֵׁרָה וְאֵין כֹּהֵן זָקוּק לְחַפֵּשׂ בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת שֶׁמָּא נִשְׁאַר בָּהֶן שֵׂעָר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא צָרִיךְ לְגַלֵּחַ הַכּל כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n"
+        ],
+        [
+            "הַתּוֹלֵשׁ סִימָנֵי טֻמְאָה בֵּין כֻּלָּן בֵּין מִקְצָתָן. אוֹ הִכְוָה אֶת הַמִּחְיָה כֻּלָּהּ אוֹ מִקְּצָתָהּ. אוֹ הַקּוֹצֵץ הַנֶּגַע כֻּלּוֹ מִבְּשָׂרוֹ אוֹ מִן הַבֶּגֶד אוֹ מִן הַבַּיִת. בֵּין קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא לַכֹּהֵן בֵּין בְּתוֹךְ הֶסְגֵּר אוֹ בְּתוֹךְ הֶחְלֵט אוֹ אַחַר הַפִּטּוּר הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כד ח)</small> \"הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם\", תִּשְׁמְרוּ שֶׁלֹּא יִתְלֹשׁ אוֹ שֶׁיָּקֹץ. אֲבָל אֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיּוֹעִילוּ מַעֲשָׂיו וְאִם לֹא הוֹעִילוּ אֵינוֹ לוֹקֶה. כֵּיצַד. הָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וּבָהּ שָׁלֹשׁ שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת וְתָלַשׁ אַחַת. כָּוָה מִקְצָת הַמִּחְיָה וְנִשְׁאַר מִמֶּנָּה כַּעֲדָשָׁה. אֵינוֹ לוֹקֶה שֶׁהֲרֵי הוּא טָמֵא כְּשֶׁהָיָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְכֵן הַמְגַלֵּחַ אֶת הַנֶּתֶק לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג לג)</small> \"וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ\". וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּגַלֵּחַ כָּל הַנֶּתֶק בְּתַעַר. וּמֻתָּר לִמְצֹרָע לִשָּׂא בְּמוֹט עַל כְּתֵפוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַצָּרַעַת וְלִקְשֹׁר הַסִּיב עַל רַגְלוֹ וְאִם הָלְכוּ סִימָנֵי טֻמְאָה יֵלְכוּ וְהוּא שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְכָךְ: \n",
+            "הַתּוֹלֵשׁ סִימָנֵי טֻמְאָה אוֹ שֶׁכָּוָה אֶת הַמִּחְיָה עַד שֶׁלֹּא בָּא אֵצֶל כֹּהֵן הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְכֵן אִם עָשָׂה כֵּן בִּימֵי הֶסְגֵּר הֲרֵי זֶה טָהוֹר לְאַחַר יְמֵי הֶסְגֵּר. וְאִם תְּלָשָׁן אַחַר שֶׁהֻחְלַט בָּהֶן הֲרֵי זֶה מֻחְלָט כְּשֶׁהָיָה וְאֵין לוֹ טָהֳרָה עַד שֶׁתִּפְרַח הַצָּרַעַת בְּכֻלּוֹ אוֹ עַד שֶׁתִּתְמַעֵט בַּהַרְתּוֹ מִכִּגְרִיס: \n",
+            "מִי שֶׁנִּקְצְצָה בַּהַרְתּוֹ כֻּלָּהּ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה טָהוֹר. קְצָצָהּ בְּכַוָּנָה אִם קָצַץ כָּל הַבָּשָׂר הַחַי הַמַּקִּיפָהּ אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה אֵין לוֹ טָהֳרָה עוֹלָמִית. קְצָצָהּ בְּצִמְצוּם אֵין לוֹ טָהֳרָה עַד שֶׁתִּפְרַח בְּכֻלּוֹ: \n",
+            "הַתּוֹלֵשׁ שְׂעָרָה לְבָנָה אַחַת וְנָשְׁרָה הַשְּׁנִיָּה הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הָיוּ שָׁלֹשׁ תָּלַשׁ שְׁתַּיִם וְנָשְׁרָה אַחַת הֲרֵי זֶה בְּטֻמְאָתוֹ. הָיְתָה בּוֹ מִחְיָה כַּעֲדָשָׁה כָּוָה חֶצְיָהּ וְהָלַךְ חֶצְיָהּ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הָיְתָה יְתֵרָה מִכַּעֲדָשָׁה כָּוָה הַמּוֹתָר וְהָלַךְ כַּעֲדָשָׁה הֲרֵי זֶה טָהוֹר. כָּוָה כַּעֲדָשָׁה וְהָלַךְ הַמּוֹתָר הֲרֵי זֶה טָמֵא: \n",
+            "מִי שֶׁהָיְתָה בַּהֶרֶת בְּעָרְלָתוֹ יָמוּל וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִילָה שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה דּוֹחָה אֶת לֹא תַּעֲשֶׂה בְּכָל מָקוֹם. וְאִם מָל וְהָלַךְ בְּעוֹר הָעָרְלָה סִימָן שֶׁהָיָה מֻחְלָט בּוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּקָרְבַּן מְצֹרָע: \n",
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁיִּהְיֶה הַמְצֹרָע הַמֻּחְלָט מְכֻסֶּה רֹאשׁ כָּל יְמֵי חִלּוּטוֹ וְעוֹטֶה עַל שָׂפָם כְּאָבֵל וּפוֹרֵם בְּגָדָיו וּמוֹדִיעַ הָעוֹבְרִים עָלָיו שֶׁהוּא טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג מה)</small> \"וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע\" וְגוֹ'. אֲפִלּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּצְטָרֵעַ פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם שֶׁעֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַּעֲשֶׂה. וְאָסוּר בִּשְׁאִילַת שָׁלוֹם כָּל יְמֵי חִלּוּטוֹ כְּאָבֵל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג מה)</small> \"וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה\" שֶׁיִּהְיוּ שְׂפָתָיו דְּבוּקוֹת. אֲבָל קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וְדוֹרֵשׁ. וְאָסוּר לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס כָּל יְמֵי חִלּוּטוֹ. וְנוֹהֵג בְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. וַהֲרֵי הוּא מֻתָּר בִּרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה וְזוֹקֵף אֶת מִטָּתוֹ כִּשְׁאָר הָעָם: \n",
+            "דִּין הַמְצֹרָע שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מוֹשָׁב לְבַדּוֹ חוּץ לָעִיר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג מו)</small> \"מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ\". וְדָבָר זֶה בַּעֲיָרוֹת הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד: \n",
+            "הַמְצֹרַעַת אֵינָהּ פּוֹרַעַת וְאֵינָהּ פּוֹרֶמֶת וְלֹא עוֹטָה עַל שָׂפָם אֲבָל יוֹשֶׁבֶת הִיא מִחוּץ לָעִיר וּמוֹדִיעָה לַאֲחֵרִים שֶׁהִיא טְמֵאָה. וְלֹא הַמְצֹרָעִים בִּלְבַד אֶלָּא כָּל הַמְטַמְּאִים אֶת הָאָדָם חַיָּבִין לְהוֹדִיעַ לַכּל שֶׁהֵן טְמֵאִין כְּדֵי שֶׁיִּפְרְשׁוּ מֵהֶן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג מה)</small> \"וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא\", הַטָּמֵא מוֹדִיעַ שֶׁהוּא טָמֵא: \n",
+            "וְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם וְעוֹטֶה עַל שָׂפָם מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק: \n",
+            "אֶחָד מְצֹרָע מֻסְגָּר וְאַחַד מְצֹרָע מֻחְלָט לְעִנְיַן טֻמְאָה. וְאֵין בֵּין מְצֹרָע מֻסְגָּר לִמְצֹרָע מֻחְלָט לְעִנְיַן טֻמְאָה אֶלָּא פְּרִיעָה וּפְרִימָה וְתִגְלַחַת וְצִפֳּרִים שֶׁהַטָּהוֹר מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר פָּטוּר מִן הַתִּגְלַחַת וּמִן הַצִּפֳּרִים וְהַטָּהוֹר מִתּוֹךְ הֶחְלֵט חַיָּב בָּהֶן. אֲבָל טֻמְאַת שְׁנֵיהֶן שָׁוָה בְּכָל דָּבָר: \n",
+            "הַמְצֹרָע אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּעוֹ וּכְלֵי חֶרֶס בַּאֲוִירוֹ וּמְטַמֵּא אָדָם בְּמַשָּׂא וּמְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב אֲפִלּוּ תַּחַת אֶבֶן כְּזָב וּכְזָבָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג ו)</small> \"וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁטָּהֵר מִלְּטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. וְאֶחָד הַמֻּסְגָּר וְאַחַד הַמֻּחְלָט בְּכָל אֵלּוּ: \n",
+            "חֻמְרָא יְתֵרָה יֵשׁ בִּמְצֹרָע שֶׁמְּטַמֵּא בְּבִיאָתוֹ לַבַּיִת בֵּין בִּימֵי הֶחְלֵט בֵּין בִּימֵי הֶסְגֵּר. כֵּיצַד. נִכְנַס לַבַּיִת נִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בָּהֶן נַעֲשׂוּ רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג מו)</small> \"מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ\" מַה הוּא טָמֵא אַף מוֹשָׁבוֹ טָמֵא. הָיָה עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְעָבַר אָדָם טָהוֹר תַּחַת הָאִילָן נִטְמָא. הָיָה הַטָּהוֹר עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְעָבַר הַמְצֹרָע תַּחְתָּיו לֹא טִמְּאָהוּ וְאִם עָמַד נִטְמָא שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה לוֹ מוֹשָׁב. סָפֵק עָמַד סָפֵק לֹא עָמַד טָהוֹר. הִכְנִיס הַמְצֹרָע רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לַבַּיִת נִטְמָא כָּל שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכוֹ. נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת עוֹשִׂין לוֹ מְחִצָּה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וּרְחָבָה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת וְנִכְנַס רִאשׁוֹן וְיוֹצֵא אַחֲרוֹן. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מוֹשָׁבוֹ לְבַדּוֹ וְלֹא יַעֲמֹד עִם הָעָם בְּעִרְבּוּב וִיטַמֵּא אוֹתָם: \n"
+        ],
+        [
+            "טָהֳרַת מְצֹרָע מִצְוַת עֲשֵׂה. וְתִגְלַחְתּוֹ כְּשֶׁיִּטְהַר מִצְוַת עֲשֵׂה. כֵּיצַד מְטַהֲרִין אֶת הַמְצֹרָע. מֵבִיא מִזְרָק שֶׁל חֶרֶשׂ חָדָשׁ וְקַבָּלָה הִיא שֶׁיִּהְיֶה [חָדָשׁ] וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ רְבִיעִית מַיִם חַיִּים הָרְאוּיִין לְקַדֵּשׁ אוֹתָן מֵי חַטָּאת. וְשִׁעוּר זֶה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּמֵבִיא שְׁתֵּי צִפֳּרִים דְּרוֹר טְהוֹרוֹת לְשֵׁם טָהֳרַת צָרַעַת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד ד)</small> \"וְלָקַח לַמִּטַּהֵר\". וְשׁוֹחֵט אֶת הַבְּרוּרָה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן עַל הַמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי חֶרֶס וּמְמַצֶּה עַד שֶׁיִּהְיֶה הַדָּם נִכָּר בַּמַּיִם. וְחוֹפֵר וְקוֹבֵר הַצִּפּוֹר הַשְּׁחוּטָה בְּפָנָיו. וְדָבָר זֶה קַבָּלָה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. וְנוֹטֵל עֵץ אֶרֶז וּמִצְוָתוֹ שֶׁיִּהְיֶה אָרְכּוֹ אַמָּה וְעָבְיוֹ כִּרְבִיעַ כֶּרַע מִכִּרְעֵי הַמִּטָּה. וְאֵזוֹב שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם לְוַוי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֵין פָּחוּת מִטֶּפַח. וּשְׁנִי תּוֹלַעַת מִשְׁקָלוֹ שֶׁקֶל. וְאִם טִעֲמוֹ פְּסָלוֹ כִּצְבִיעַת הַתְּכֵלֶת. וְכָל הַשִּׁעוּרִים הֲלָכָה. וְלוֹקֵחַ עִם שְׁלָשְׁתָּן הַצִּפּוֹר הַחַיָּה. וְאַרְבָּעָה מִינִין אֵלּוּ מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. וְעֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב שֶׁנִּתְקַלְּפוּ פְּסוּלִין. וְכוֹרֵךְ הָאֵזוֹב עִם הָאֶרֶז בְּלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית וּמַקִּיף לָהֶן רָאשֵׁי אֲגַפַּיִים וְרֹאשׁ הַזָּנָב שֶׁל צִפּוֹר הַחַיָּה. וְטוֹבֵל אַרְבַּעְתָּן בַּמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי וּבַדָּם שֶׁעֲלֵיהֶן. וּמַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים עַל אַחַר יָדוֹ שֶׁל מְצֹרָע וּמְשַׁלֵּחַ אֶת הַצִּפּוֹר. וכֵּיצַד מְשַׁלְּחָהּ. עוֹמֵד בָּעִיר וְזוֹרְקָהּ חוּץ לַחוֹמָה. וְאֵינוֹ הוֹפֵךְ פָּנָיו לֹא לַיָּם וְלֹא לָעִיר וְלֹא לַמִּדְבָּר. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד נג)</small> \"מִחוּץ לָעִיר אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה\". שְׁלָחָהּ וְחָזְרָה חוֹזֵר וּמְשַׁלְּחָהּ אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים. וְאַחַר כָּךְ מְגַלֵּחַ הַכֹּהֵן אֶת הַמְצֹרָע. כֵּיצַד מְגַלְּחוֹ. מַעֲבִיר תַּעַר עַל כָּל בְּשָׂרוֹ הַנִּרְאֶה אֲפִלּוּ בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה שֵׂעָר שֶׁעַל כָּל הַגּוּף עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה כִּדְלַעַת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד ח)</small> \"אֶת כָּל שְׂעָרוֹ\". אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר <small>(ויקרא יד ט)</small> \"רֹאשׁוֹ\" <small>(ויקרא יד ט)</small> \"וּזְקָנוֹ\" <small>(ויקרא יד ט)</small> \"וְגַבּוֹת עֵינָיו\" לְרַבּוֹת כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן וּלְמַעֵט שֵׂעָר שֶׁבְּתוֹךְ הַחֹטֶם לְפִי שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה. וְאַחַר כָּךְ מְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטוֹבֵל וְיִטְהַר מִלְּטַמֵּא בְּבִיאָה וּמִלְּטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. וְיִכָּנֵס לְפָנִים מִן הַחוֹמָה וּמוֹנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְאָסוּר בָּהֶן בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד ח)</small> \"מִחוּץ לְאָהֳלוֹ\" מְלַמֵּד שֶׁאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. וְהַמְצֹרַעַת מֻתֶּרֶת בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה: \n",
+            "כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ עֲדַיִן הוּא אַב הַטֻּמְאָה מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע לֹא בְּמַשָּׂא שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר <small>(ויקרא יד ט)</small> \"וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי\" <small>(ויקרא יד ט)</small> \"וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו\" וְגוֹ' מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מְטַמֵּא בְּגָדִים וּכְשֵׁם שֶׁהָיָה מְטַמֵּא בְּגָדִים בְּמַגָּע כָּךְ מְטַמֵּא אָדָם בְּמַגָּע שֶׁכָּל הַמְטַמֵּא בְּגָדִים מְטַמֵּא אָדָם. וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְגַלְּחוֹ הַכֹּהֵן תִּגְלַחַת שְׁנִיָּה כָּרִאשׁוֹנָה וּמְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטוֹבֵל וְיִטְהַר מִלְּטַמֵּא אֲחֵרִים. וַהֲרֵי הוּא כְּכָל טְבוּלֵי יוֹם וְאוֹכֵל בְּמַעֲשֵׂר. הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ אוֹכֵל בִּתְרוּמָה. הֵבִיא כַּפָּרָתוֹ אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "כְּשֶׁהוּא מְגַלֵּחַ בִּשְׁתֵּי הַתִּגְלָחוֹת אֵינוֹ מְגַלֵּחַ אֶלָּא בְּתַעַר. וְאִם גִּלֵּחַ שֶׁלֹּא בְּתַעַר אוֹ שֶׁהִנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לֹא עָשָׂה כְּלוּם. וְאֵינוֹ מְגַלְּחוֹ אֶלָּא כֹּהֵן. וְאִם שִׁיֵּר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּתִגְלַחַת רִאשׁוֹנָה וְגִלְּחָן בַּשְּׁנִיָּה לֹא עָלְתָה לוֹ אֶלָּא תִּגְלַחַת אַחַת בִּלְבַד וַהֲרֵי הִיא רִאשׁוֹנָה. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְטָהֳרַת הַמְצֹרָע: \n",
+            "תִּגְלַחַת הַמְצֹרָע וּטְבִילָתוֹ וְהַזָּאָתוֹ אֵינָן מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו מְעַכְּבִים: \n",
+            "שְׁחִיטַת הַצִּפּוֹר וְהַתִּגְלַחַת וְהַהַזָּיָה בַּיּוֹם וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. אֵלּוּ בַּאֲנָשִׁים וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו בֵּין בַּאֲנָשִׁים בֵּין בְּנָשִׁים. אֵלּוּ בְּכֹהֲנִים וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו בֵּין בְּכֹהֲנִים בֵּין בְּיִשְׂרָאֵל: \n",
+            "טָהֳרַת מְצֹרָע זוֹ נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ. בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. וְכֹהֵן שֶׁטִּמְּאוֹ מִצְוָה לְטַהֲרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג נט)</small> \"לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ\". וְהַכּל כְּשֵׁרִין לְטַהֵר אֶת הַמְצֹרָע אֲפִלּוּ זָב וַאֲפִלּוּ טְמֵא מֵת. וְאֵין מְצֹרָע מְטַהֵר מְצֹרָע. וְאֵין מְטַהֲרִין שְׁנֵי מְצֹרָעִין כְּאַחַת שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִצְוֹת חֲבִילוֹת: \n",
+            "עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תּוֹלַעַת שֶׁטָּהַר בָּהֶן מְצֹרָע זֶה מְטַהֵר בָּהֶן מְצֹרָעִים אֲחֵרִים. וְכֵן צִפּוֹר הַמִּשְׁתַּלַּחַת מֻתָּר לְטַהֵר בָּהּ מְצֹרָעִים אֲחֵרִים מֵאַחַר שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה וּמֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה. אֲבָל הַצִּפּוֹר הַשְּׁחוּטָה אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה. וּמֵאֵימָתַי תֵּאָסֵר, מִשְּׁעַת שְׁחִיטָתָהּ. שְׁחָטָהּ וְאֵין שָׁם אֵזוֹב וְלֹא עֵץ אֶרֶז וְלֹא שְׁנִי תּוֹלַעַת הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה שֶׁשְּׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה שְׁמָהּ שְׁחִיטָה. וְהָאוֹכֵל כְּזַיִת מִצִּפּוֹר הַשְּׁחוּטָה עָבַר עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יד יב)</small> \"וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה לְרַבּוֹת הַצִּפּוֹר הַשְּׁחוּטָה. וְנֶאֱמַר <small>(דברים יד יא)</small> \"טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ\" הָא אַחֶרֶת לֹא תֹּאכְלוּ וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה: \n",
+            "אֵין לוֹקְחִין שְׁתֵּי הַצִּפֳּרִים מִצִּפֳּרֵי עִיר הַנִּדַּחַת וְלֹא מִצִּפֳּרִים שֶׁהֶחְלִיפָן בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא מִצִּפֳּרִים שֶׁהָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ. וּמִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ שְׁתֵּיהֶן שָׁווֹת בְּמַרְאֶה בְּקוֹמָה וּבְדָמִים וּלְקִיחָתָן כְּאַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שָׁווֹת אוֹ שֶׁלָּקַח אַחַת הַיּוֹם וְאַחַת לְמָחָר כְּשֵׁרוֹת. לָקַח שְׁתֵּי הַצִּפֳּרִים לְשֵׁם אִישׁ כְּשֵׁרוֹת לְטַהֵר בָּהֶן אִשָּׁה. לְשֵׁם אִשָּׁה כְּשֵׁרוֹת לְטַהֵר בָּהֶן אִישׁ. לְטַהֵר בָּהֶן בַּיִת מְנֻגָּע כְּשֵׁרוֹת לְטַהֵר אָדָם. לְקָחָן לְאָדָם כְּשֵׁרוֹת לְבַיִת מְנֻגָּע שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד ד)</small> \"וְלָקַח לַמִּטַּהֵר\": \n",
+            "שָׁחַט אַחַת מֵהֶן וְנִמְצֵאת שֶׁלֹּא הָיְתָה דְּרוֹר יִקַּח זוּג לַשְּׁנִיָּה וְהָרִאשׁוֹנָה מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה. שָׁחַט הָאַחַת וְנִמְצֵאת טְרֵפָה יִקַּח זוּג לַשְּׁנִיָּה וְהָרִאשׁוֹנָה מֻתֶּרֶת בַּהֲנָאָה: \n",
+            "נִשְׁפַּךְ הַדָּם מַנִּיחִין אֶת הַמִּשְׁתַּלַּחַת עַד שֶׁתָּמוּת. מֵתָה הַמִּשְׁתַּלַּחַת יִשָּׁפֵךְ הַדָּם וְיִקַּח שְׁתַּיִם אֲחֵרוֹת: \n"
+        ],
+        [
+            "צָרַעַת בְּגָדִים כִּגְרִיס, כְּצָרַעַת אָדָם. אֲבָל פָּחוֹת מִכִּגְרִיס טָהוֹר. וּשְׁלֹשָׁה סִימָנֵי טֻמְאָה יֵשׁ בָּהֶן. יְרַקְרַק אֲדַמְדַּם וְהַפִּשְׂיוֹן. וּשְׁלָשְׁתָּן מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה. יְרַקְרַק הוּא הַיָּרֹק שֶׁבַּיְרֻקִּין שֶׁהוּא יָרֹק הַרְבֵּה כִּכְנַף הַטַּוָּס וּכְהוּצֵי הַדֶּקֶל. וַאֲדַמְדַּם הוּא אָדֹם שֶׁבָּאֲדֻמִּים שֶׁהוּא אָדֹם הַרְבֵּה כִּזְהוֹרִית יָפָה. וּשְׁנֵי מַרְאוֹת אֵלּוּ מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה בְּמַרְאֶה יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדַּם מַסְגִּירִין אֶת הַבֶּגֶד. וְאִם עָמַד בְּמַרְאֶה זֶה שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת מַחְלִיטִין וְשׂוֹרְפִין וְכֵן אִם פָּשָׂה מַחְלִיטִין וְשׂוֹרְפִין. כֵּיצַד. בֶּגֶד שֶׁנִּרְאֶה בּוֹ נֶגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדַּם מַסְגִּירוֹ שִׁבְעַת יָמִים וּבַשְּׁבִיעִי רוֹאֶה אִם פָּשָׂה מַחְלִיטוֹ וְשׂוֹרֵף אֶת כָּל הַבֶּגֶד. וְאִם עָמַד בְּמַרְאֵהוּ וְלֹא פָּשָׂה אוֹ שֶׁפָּשָׂה וְכֵהָה מִשְּׁנֵי הַמַּרְאוֹת שֶׁהֻסְגַּר בָּהֶן אוֹ שֶׁהוֹסִיף הַמַּרְאֶה לְהַאֲדִים וּלְהוֹרִיק וְלֹא פָּשָׂה יְכַבֵּס מְקוֹם הַנֶּגַע וְיַסְגִּיר שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית וּבְסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי שֶׁהוּא יוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר רוֹאֶה. אִם כֵּהָה לְמַרְאֶה שְׁלִישִׁית הֲרֵי זֶה טָעוּן כִּבּוּס וְטָהוֹר. וְאִם נִשְׁתַּנָּה הַנֶּגַע מִמַּה שֶּׁהָיָה כְּגוֹן שֶׁהָיָה יְרַקְרַק וְנַעֲשָׂה אֲדַמְדַּם אוֹ אֲדַמְדַּם וְנַעֲשָׂה יְרַקְרַק קוֹרֵעַ מְקוֹם הַנֶּגַע וְשׂוֹרֵף מַה שֶּׁקָּרַע וְתוֹפֵר מַטְלִית בַּמָּקוֹם שֶׁקָּרַע וּפוֹטֵר שְׁאָר הַבֶּגֶד וּמְכַבְּסוֹ כֻּלּוֹ כִּבּוּס שֵׁנִי וּמַטְבִּילוֹ, וְטָהֵר. וְאִם עָמַד בַּמַּרְאֶה שֶׁהֻסְגַּר בּוֹ בַּתְּחִלָּה יַחְלִיטוֹ וְיִשְׂרֹף אֶת כֻּלּוֹ: \n",
+            "נֶגַע שֶׁהָיָה יְרַקְרַק וּפָשָׂה אֲדַמְדַּם אוֹ שֶׁהָיָה אֲדַמְדַּם וּפָשָׂה יְרַקְרַק הֲרֵי זֶה פִּשְׂיוֹן: \n",
+            "נֶגַע שֶׁהָיָה בְּאֶמְצָעוֹ מָקוֹם נָקִי בְּלֹא נֶגַע וּפָשָׂה לוֹ הַנֶּגַע אֵינוֹ פִּשְׂיוֹן עַד שֶׁיִּפְשֶׂה לַחוּץ. שֶׁאֵין פִּשְׂיוֹן הַנֶּגַע לְתוֹכוֹ פִּשְׂיוֹן בֵּין בְּאָדָם בֵּין בִּבְגָדִים וּבָתִּים: \n",
+            "הַפִּשְׂיוֹן הַסָּמוּךְ בַּבְּגָדִים כָּל שֶׁהוּא וְהָרָחוֹק אוֹ הַחוֹזֵר כִּגְרִיס. כֵּיצַד. בֶּגֶד שֶׁהֻסְגַּר וְנוֹלַד בּוֹ נֶגַע אַחֵר כִּגְרִיס רָחוֹק מִן הַנֶּגַע שֶׁהֻסְגַּר בּוֹ הֲרֵי זֶה פִּשְׂיוֹן וְיִשָּׂרֵף. וְאִם הָיָה פָּחוֹת מִכִּגְרִיס אֵין מַשְׁגִּיחִין בּוֹ. וְכֵן בֶּגֶד שֶׁקָּרַע מִמֶּנּוּ הַנֶּגַע בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְחָזַר בּוֹ נֶגַע כִּגְרִיס יִשָּׂרֵף. וְכֵן בֶּגֶד שֶׁפָּשָׂה בּוֹ הַנֶּגַע אַחַר שֶׁנִּפְטַר יִשָּׂרֵף: \n",
+            "מִי שֶׁמְּכַבֵּס אֶת הַנֶּגַע בְּשָׁבוּעַ רִאשׁוֹן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ צָרִיךְ לְכַבֵּס מְעַט מִן הַבֶּגֶד שֶׁחוּצָה לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג נד)</small> \"אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע\". וְכָל נִגְעֵי בְּגָדִים שֶׁמְּכַבְּסִין אוֹתָן מַעֲבִירִין עֲלֵיהֶן שִׁבְעָה סַמְמָנִין שֶׁמַּעֲבִירִין עַל הַכֶּתֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּעֲבִירִין עַל הַכְּתָמִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה: \n",
+            "בֶּגֶד שֶׁקָּרַע מִמֶּנּוּ מְקוֹם הַנֶּגַע וְתָפַר מַטְלִית כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְחָזַר נֶגַע כִּגְרִיס עַל הַבֶּגֶד. מַתִּיר אֶת הַמַּטְלִית וּמַצִּילָהּ וְשׂוֹרֵף שְׁאָר הַבֶּגֶד. חָזַר הַנֶּגַע עַל הַמַּטְלִית שׂוֹרֵף אֶת הַכּל: \n",
+            "הַטּוֹלֶה מִן הַמֻּסְגָּר בְּטָהוֹר וְחָזַר נֶגַע עַל הַבֶּגֶד שׂוֹרֵף אֶת הַמַּטְלִית. חָזַר עַל הַמַּטְלִית הַבֶּגֶד הָרִאשׁוֹן הַמֻּסְגָּר יִשָּׂרֵף וְהַמַּטְלִית תְּשַׁמֵּשׁ אֶת הַבֶּגֶד שֶׁהִיא תְּפוּרָה בּוֹ בְּסִימָנִין. אִם עָמַד בְּעֵינָיו שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת אוֹ פָּשָׂה שׂוֹרְפִין הַכּל: \n",
+            "בֶּגֶד שֶׁבָּא כֻּלּוֹ בַּתְּחִלָּה יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדַּם מַסְגִּירוֹ שָׁבוּעַ אַחַר שָׁבוּעַ. אִם עָמַד בּוֹ שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת יִשָּׂרֵף. אֲבָל בֶּגֶד שֶׁהִסְגִּירוֹ וּפָשָׂה הַנֶּגַע בְּכֻלּוֹ וְנַעֲשָׂה יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדַּם אוֹ שֶׁפְּטָרוֹ וְאַחַר שֶׁפְּטָרוֹ בָּא כֻּלּוֹ יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדַּם הֲרֵי זֶה טָהוֹר. כִּבֵּס וּפָשָׂה יִשָּׂרֵף: \n",
+            "בֶּגֶד שֶׁמּוֹכִין יוֹצְאִין עַל פָּנָיו מִן הָאָרִיג כְּגוֹן סָגוֹס שֶׁל צֶמֶר וְנִרְאָה בּוֹ נֶגַע אֵינוֹ מִתְטַמֵּא עַד שֶׁיֵּרָאֶה הַנֶּגַע בַּמּוֹכִין וּבָאָרִיג עַצְמוֹ. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּבְּגָדִים <small>(ויקרא יג נה)</small> \"בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ\" קָרַחְתּוֹ אֵלּוּ הַשְּׁחָקִים גַּבַּחְתּוֹ אֵלּוּ הַחֲדָשִׁים: \n",
+            "הַבְּגָדִים הַצְּבוּעִים אֵינָן מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים בֵּין שֶׁצְּבוּעִין בִּידֵי אָדָם בֵּין שֶׁצְּבוּעִין בִּידֵי שָׁמַיִם עַד שֶׁיְּהוּ לְבָנִים. בֶּגֶד שֶׁשִּׁתְיוֹ צָבוּעַ וְעֶרְבוֹ לָבָן עֶרְבוֹ צָבוּעַ וְשִׁתְיוֹ לָבָן הַכּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנִּרְאֶה. פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת מִן הָאָרִיג אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים: \n",
+            "בֶּגֶד שֶׁאָרַג בּוֹ פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ וְנִרְאָה בּוֹ נֶגַע וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִימוֹ לְשָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ טָהוֹר: \n",
+            "הַתּוֹפֵר מַטְלִיּוֹת שֶׁאֵין בְּכָל אַחַת מֵהֶן שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ וְעָשָׂה מֵהֶן בֶּגֶד הֲרֵי זֶה מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים שֶׁהַתָּפוּר כְּאָרוּג וְכֻלּוֹ בֶּגֶד אֶחָד הוּא: \n",
+            "בֶּגֶד שֶׁהוּא מַטְלִיּוֹת מַטְלִיּוֹת מֵהֶן צְבוּעִין וּמֵהֶן לְבָנִים וְנִרְאָה נֶגַע בַּלָּבָן שֶׁבּוֹ מַסְגִּירִין אוֹתוֹ אִם עָמַד שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת נִטְמָא כֻּלּוֹ וְיִשָּׂרֵף. וְכֵן אִם פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּמַטְלִית לְבָנָה אַחֶרֶת הֲרֵי זֶה פִּשְׂיוֹן אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם צָבוּעַ. הָיָה כֻּלּוֹ צָבוּעַ וּבוֹ פַּס אֶחָד לָבָן אֲפִלּוּ כִּגְרִיס וְנִרְאָה בּוֹ נֶגַע יַסְגִּיר שֶׁאִם עָמַד בְּעֵינָיו וְלֹא הוֹסִיף וְלֹא כֵּהָה שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת יִשָּׂרֵף: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵין מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים אֶלָּא בִּגְדֵי צֶמֶר וּפִשְׁתִּים בִּלְבַד. אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב שֶׁל צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. וְכָל כְּלֵי הָעוֹר בֵּין קָשֶׁה בֵּין רַךְ. אַף הָעוֹר הַצָּבוּעַ בִּידֵי שָׁמַיִם מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. וְהַלְּבָדִים כִּבְגָדִים וּמִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים. וְהָאֹהָלִים מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים בֵּין שֶׁהָיוּ שֶׁל צֶמֶר וּפִשְׁתִּים בֵּין שֶׁהָיוּ שֶׁל עוֹר: \n",
+            "כָּל הַבְּגָדִים שֶׁל צֶמֶר וּפִשְׁתִּים מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים חוּץ מִבִּגְדֵי עַכּוּ\"ם. הַלּוֹקֵחַ בְּגָדִים מִן הָעַכּוּ\"ם יֵרָאוּ בַּתְּחִלָּה. בֶּגֶד שֶׁהוּא כִּלְאַיִם מִן הַצֶּמֶר וּמִן הַפִּשְׁתִּים מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים: \n",
+            "צֶמֶר גְּמַלִּים וְצֶמֶר רְחֵלִים שֶׁטְּוָאָן זֶה עִם זֶה אִם רֹב מִן הַגְּמַלִּים אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים וְאִם רֹב מִן הָרְחֵלִים מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. וְהוּא הַדִּין בְּפִשְׁתָּן וְקַנְבּוֹס שֶׁטְּרָפָן זֶה בָּזֶה. וְרָחֵל בַּת עֵז אֵין הַצֶּמֶר שֶׁלָּהּ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. בֶּגֶד שֶׁהָיָה שִׁתְיוֹ פִּשְׁתָּן וְעֶרְבוֹ קַנְבּוֹס אוֹ שִׁתְיוֹ קַנְבּוֹס וְעֶרְבוֹ פִּשְׁתָּן אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. וְכֵן אִם הָיָה שִׁתְיוֹ אוֹ עֶרְבוֹ פִּשְׁתָּן אוֹ צֶמֶר וְהַשְּׁאָר נוֹצָה שֶׁל עִזִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהּ אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים: \n",
+            "הָעוֹר שֶׁאֵינוֹ מְעֻבָּד אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. וְכֵן הָעוֹר שֶׁהוּא גּלֶם קֹדֶם שֶׁעָשָׂה מִמֶּנּוּ כֵּלִים אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים שֶׁנֶּאֱמַר כְּלִי הָעוֹר. וְכָל <small>(ויקרא יג נב)</small> \"כְּלֵי הָעוֹר\" בֵּין פְּשׁוּטֵיהֶן בֵּין מְקַבְּלֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים: \n",
+            "עוֹרוֹת חַיָּה שֶׁבַּיָּם אֵין מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים. חִבֵּר לָהֶן מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ אֲפִלּוּ חוּט אוֹ מְשִׁיחָה שֶׁל צֶמֶר אוֹ פִּשְׁתִּים אוֹ עוֹר בְּהֵמָה וְחַיָּה הַמְעֻבָּדִין כָּל שֶׁהוּא וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים וְהוּא שֶׁיְּחַבְּרֶנּוּ לוֹ כְּדֶרֶךְ חִבּוּרֵי בְּגָדִים לְטֻמְאָה: \n",
+            "כָּל כְּלִי הָרָאוּי לְהִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר הַטֻּמְאוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרַס הַזָּב מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמוֹשָׁב הֲרֵי זֶה מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים כְּגוֹן קֶלַע שֶׁל סְפִינָה וְהַפָּרֹכֶת וְשָׁבִיס שֶׁל שְׂבָכָה וּמִטְפְּחוֹת סְפָרִים וְהָאַבְנֵט וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רֹחַב כִּגְרִיס. הֲרֵי אֵלּוּ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאָר הַכֵּלִים כְּגוֹן כָּרִים וּכְסָתוֹת. הַחֵמֶת וְהַתּוּרְמָל נִרְאִין כְּדַרְכָּן וּפוֹשֶׂה הַנֶּגַע מִתּוֹכָן לַאֲחוֹרֵיהֶן וּמֵאֲחוֹרֵיהֶן לְתוֹכָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִכְּלֵי הָעוֹר הַכְּפוּלִין: \n",
+            "סָדִין הַמְקֻמָּט מַפְשִׁיטִין אֶת קְמָטָיו וְרוֹאִין אֶת נִגְעוֹ: \n",
+            "הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב בֵּין שֶׁל צֶמֶר בֵּין שֶׁל פִּשְׁתָּן מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִין מִיָּד מִשֶּׁיִּטָּווּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לִבֵּן הַפִּשְׁתָּן וְלֹא שָׁלַק הַצֶּמֶר. וְכַמָּה יִהְיֶה בִּפְקַעַת שֶׁל טָווּי וְתִטָּמֵא בִּנְגָעִים, כְּדֵי לֶאֱרֹג מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שְׁתִי וָעֵרֶב, בֵּין שֶׁהָיְתָה כֻּלָּהּ שְׁתִי בֵּין שֶׁהָיְתָה כֻּלָּהּ עֵרֶב. הָיְתָה הַפְּקַעַת מְקֻבֶּצֶת מֵחוּטִים פְּסוּקִין אֵינָהּ מִטַּמְּאָה בִּנְגָעִים: \n",
+            "שְׁתֵּי פְּקָעִיּוֹת הַמְעֻרוֹת זוֹ לָזוֹ בְּחוּט. וְכֵן הַשְּׁתִי שֶׁמִּקְצָתוֹ לָפוּף עַל הַכֹּבֶד הָעֶלְיוֹנָה וּמִקְצָתוֹ לָפוּף עַל הַכֹּבֶד הַתַּחְתּוֹנָה. וְכֵן שְׁנֵי דַּפֵּי חָלוּק שֶׁמְּעֵרוֹת בְּחוּט אֶחָד וְנִרְאָה הַנֶּגַע בְּאֶחָד מֵהֶן. הַשֵּׁנִי טָהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁחוּט אֶחָד מְחַבֵּר בֵּינֵיהֶן. נִרְאָה הַנֶּגַע בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד אַף עַל פִּי שֶׁמִּקְצָת הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד וּמִקְצָתוֹ בַּשְּׁתִי הֲרֵי זֶה טָמֵא. נִרְאָה הַנֶּגַע בַּשְּׁתִי הָעוֹמֵד לְבַדּוֹ הָאָרוּג טָהוֹר. נִרְאָה בָּאָרוּג לְבַדּוֹ הַשְּׁתִי הָעוֹמֵד טָהוֹר. נִרְאָה בְּסָדִין שׂוֹרֵף אֶת הַנִּימִין. נִרְאָה בַּנִּימִין הַסָּדִין טָהוֹר. פָּשָׂה מִן הַנִּימִין לַסָּדִין הַסָּדִין טָמֵא: \n",
+            "חָלוּק שֶׁנִּרְאָה בּוֹ נֶגַע מַצִּיל אֶת הָאִמְרִיוֹת שֶׁבּוֹ אֲפִלּוּ הָיְתָה הָאִימֶרֶת צֶמֶר אוֹ פִּשְׁתִּים מַצִּילָהּ וְאֵינָהּ נִשְׂרֶפֶת: \n",
+            "בֶּגֶד מֻסְגָּר שֶׁצְּבָעוֹ אוֹ מְכָרוֹ לְעַכּוּ\"ם טָהוֹר. וְכֵן אִם נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים כֻּלָּן טְהוֹרִים. קְצָצוֹ וְעָשָׂהוּ מוֹכִין פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ טָהוֹר וּמֻתָּר בַּהֲנָיָתוֹ. הָיְתָה בָּהֶן אַחַת שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ וְנִרְאָה בָּהּ נֶגַע הִיא לְבַדָּהּ טְמֵאָה: \n",
+            "בֶּגֶד מֻחְלָט שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים כֻּלָּן טְמֵאִין וְיִשָּׂרְפוּ אֲפִלּוּ אֶחָד בְּכַמָּה אֲלָפִים. וְכֵן אִם קְצָצָן וַעֲשָׂאָהוּ מוֹכִין הֲרֵי הֵן טְמֵאִין וְאָסוּר בַּהֲנָיָתָן: \n",
+            "אֶחָד בֶּגֶד אוֹ כְּלִי עוֹר אוֹ שְׁתִי אוֹ עֵרֶב הַמֻּסְגָּר אוֹ הַמֻּחְלָט לְעִנְיַן טֻמְאָה הֲרֵי הוּא אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת כְּאָדָם מְצֹרָע לְכָל דָּבָר מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְבִיאָה וְעוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב אֲפִלּוּ מִתַּחַת הָאֶבֶן. כֵּיצַד. בֶּגֶד מְנֻגָּע אוֹ שְׁתִי אוֹ עֵרֶב אוֹ כְּלֵי עוֹר הַמְנֻגָּעִין שֶׁהִכְנִיס מֵהֶן אֲפִלּוּ כְּזַיִת לְבַיִת טָהוֹר נִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים וְנַעֲשׂוּ כֻּלָּן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְכֵן מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב הַמֻּנָּח תַּחַת הָאֶבֶן וְהִנִּיחַ כְּזַיִת מֵהֶן לְמַעְלָה מִן הָאֶבֶן נִטְמָא הַמִּשְׁכָּב אוֹ הַמּוֹשָׁב: \n",
+            "מַטְלִית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ כְּזַיִת כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס רֻבָּהּ לְבַיִת טָהוֹר טִמְּאַתּוּ. הָיוּ בָּהּ כַּמָּה זֵיתִים כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס מִמֶּנָּה כְּזַיְת לְבַיִת טָהוֹר נִטְמָא. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַשִּׁעוּרִין הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי הֲרֵי הוּא אוֹמֵר <small>(ויקרא יד נד)</small> \"לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת וְלַנָּתֶק\" <small>(ויקרא יד נה)</small> \"וּלְצָרַעַת הַבֶּגֶד וְלַבָּיִת\" הִקִּישׁ נִגְעֵי אָדָם לְנִגְעֵי בְּגָדִים וּבָתִּים וְהִשְׁוָה הַמְצֹרָע לְמֵת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יב יב)</small> \"אַל נָא תְהִי כַּמֵּת\" מָה הַמֵּת בִּכְזַיִת אַף אֵלּוּ בִּכְזַיִת: \n",
+            "בְּגָדִים הַמְנֻגָּעִים מְשַׁלְּחִין אוֹתָן חוּץ לָעִיר בֵּין שֶׁהָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה בֵּין שֶׁאֵינָהּ מֻקֶּפֶת. וְזֶה חֹמֶר בִּבְגָדִים מִבְּאָדָם: \n"
+        ],
+        [
+            "צָרַעַת בָּתִּים כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין זֶה בְּצַד זֶה. נִמְצָא רֹחב הַנֶּגַע כְּמוֹ מְקוֹם צְמִיחַת שֵׁשׁ שְׂעָרוֹת בַּגּוּף וְאָרְכּוֹ כִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שְׂעָרוֹת בְּרִבּוּעַ. וְהַפָּחוֹת מִשִּׁעוּר זֶה בְּבָתִּים טָהוֹר. וְכָל הַשִּׁעוּרִין הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי: \n",
+            "שְׁלֹשָׁה סִימָנֵי טֻמְאָה יֵשׁ בְּבָתִּים. מַרְאֶה יְרַקְרַק וַאֲדַמְדַּם וְהַפִּשְׂיוֹן. וְכֻלָּן מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה. וּשְׁנֵי הַמַּרְאוֹת מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וּפִשְׂיוֹן הַסָּמוּךְ כָּל שֶׁהוּא וְהָרָחוֹק כִּגְרִיס. אֲבָל הַחוֹזֵר אַחַר הִטּוֹחַ כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין: \n",
+            "אֵין נִגְעֵי בָּתִּים מְטַמְּאִין עַד שֶׁיִּהְיֶה מַרְאֵה הַנֶּגַע שָׁפָל מִן הַקִּיר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד לז)</small> \"שְׁקַעֲרוּרֹת\" שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹקְעִין בַּקִּירוֹת. וּבִשְׁנֵי הַמַּרְאוֹת מַסְגִּירִין אוֹ מַחְלִיטִין וּבְפִשְׂיוֹן נוֹתְצִין. וְאִם פָּשָׂה אַחֲרֵי הִטּוֹחַ נוֹתֵץ אֶת כָּל הַבַּיִת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n",
+            "כְּשֶׁיֵּרָאֶה נֶגַע בַּבַּיִת אֲפִלּוּ חָכָם שֶׁיּוֹדֵעַ וַדַּאי שֶׁזֶּה נֶגַע לֹא יִגְזֹר וְיֹאמַר נֶגַע נִרְאֶה לִי בַּבַּיִת אֶלָּא אוֹמֵר לַכֹּהֵן <small>(ויקרא יד לה)</small> \"כְּנֶגַע נִרְאֶה לִי בַּבַּיִת\". <small>(ויקרא יד לו)</small> \"וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת\" אֲפִלּוּ חֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי קָנִים וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא הַכֹּהֵן וְיִכָּנֵס וְיִרְאֶה הַנֶּגַע: \n",
+            "בַּיִת אָפֵל אֵין פּוֹתְחִין בּוֹ חַלּוֹנוֹת לִרְאוֹת אֶת נִגְעוֹ אֶלָּא אִם אֵין הַנֶּגַע נִרְאֶה בּוֹ טָהוֹר. וְאַחַר שֶׁיִּרְאֶה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע יֵצֵא וְיַעֲמֹד עַל פֶּתַח הַבַּיִת בְּצַד הַמַּשְׁקוֹף וְיַסְגִּיר אוֹ יַחְלִיט אוֹ יִפְטֹר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד לח)</small> \"וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת\" <small>(ויקרא יד לח)</small> \"וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת\". לֹא שֶׁיַּסְגִּיר וְהוּא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ בְּתוֹךְ בַּיִת הַמְנֻגָּע אוֹ תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף אֶלָּא בְּצַד פִּתְחוֹ. וְאִם עָמַד תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף אוֹ שֶׁהָלַךְ לְבֵיתוֹ וְהִסְגִּיר הֲרֵי זֶה מֻסְגָּר: \n",
+            "אֵין הַבַּיִת מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ יֶתֶר וִיהֵא לוֹ אַרְבָּעָה כְּתָלִים וְהוּא בָּנוּי בָּאָרֶץ בַּאֲבָנִים וְעָפָר וְעֵצִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד מה)</small> \"אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֶת עֲפָרוֹ\". אֲבָל אִם הָיָה בּוֹ פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ שֶׁהָיָה עָגל אוֹ שֶׁהָיָה בַּעַל שְׁלֹשָׁה כְּתָלִים אוֹ בַּעַל חֲמִשָּׁה אוֹ שֶׁהָיָה בָּנוּי בִּסְפִינָה אוֹ תָּלוּי עַל אַרְבַּע קוֹרוֹת אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. הָיָה בָּנוּי עַל אַרְבָּעָה עַמּוּדִים מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים: \n",
+            "כַּמָּה אֲבָנִים יִהְיוּ בּוֹ אֵין פָּחוֹת מִשְּׁמוֹנֶה שְׁתֵּי אֲבָנִים בְּכָל כֹּתֶל כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כָּל כֹּתֶל רָאוּי לְנֶגַע שֶׁאֵין הַבַּיִת מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים עַד שֶׁיֵּרָאֶה בּוֹ כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין עַל שְׁתֵּי אֲבָנִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד מ)</small> \"אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנֶּגַע\". וְכַמָּה עֵצִים יִהְיוּ בּוֹ כְּדֵי לִתֵּן תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף. וְעָפָר כְּדֵי לָתֵת בֵּין פַּצִּים לַחֲבֵרוֹ. אֲבָל אִם הָיָה בּוֹ פָּחוֹת מִשִּׁעוּרִים אֵלּוּ אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים: \n",
+            "הַלְּבֵנִים וְהַשַּׁיִשׁ אֵינָן חֲשׁוּבִין כַּאֲבָנִים. בַּיִת שֶׁאֶחָד מִצִּדָּיו מְחֻפֶּה בְּשַׁיִשׁ וְאֶחָד בְּסֶלַע וְאֶחָד בִּלְבֵנִים וְאֶחָד בְּעָפָר אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים: \n",
+            "בַּיִת שֶׁלֹּא הָיוּ בּוֹ אֲבָנִים וְעֵצִים כַּשִּׁעוּר וְנִרְאָה בּוֹ נֶגַע וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא לוֹ אֲבָנִים וְעֵצִים וְעָפָר טָהוֹר: \n",
+            "בַּיִת שֶׁסִּכְּכוֹ בִּזְרָעִים בִּטְּלָן הוֹאִיל וּמְשַׁמְּשִׁין תַּשְׁמִישׁ עֵץ הֲרֵי הֵן כְּעֵץ. וְאִם נִטְמָא הַבַּיִת נִטְמְאוּ עִמּוֹ טֻמְאָה חֲמוּרָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n",
+            "יְרוּשָׁלַיִם וְחוּצָה לָאָרֶץ אֵין מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד לד)</small> \"בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם\" וִירוּשָׁלַיִם לֹא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים. וּבָתֵּי הָעַכּוּ\"ם שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים: \n",
+            "הַלּוֹקֵחַ בָּתִּים מִן הָעַכּוּ\"ם יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה: \n",
+            "בַּיִת שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד עַכּוּ\"ם וְצִדּוֹ אֶחָד יִשְׂרָאֵל צִדּוֹ אֶחָד בָּאָרֶץ וְצִדּוֹ אֶחָד בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. וּשְׁאָר כָּל הַבָּתִּים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים בֵּין צְבוּעִים בִּידֵי אָדָם בֵּין צְבוּעִים בִּידֵי שָׁמַיִם: \n",
+            "בֵּית הָאִשָּׁה בֵּית הַשֻּׁתָּפִין בֵּית הַכְּנֶסֶת אוֹ בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דִּירָה לְחַזָּנִין אוֹ לְתַלְמִידִים מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים: \n",
+            "קִירוֹת הָאֵבוּס וְקִירוֹת הַמְּחִצָּה שֶׁבַּבַּיִת אֵין מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים: \n"
+        ],
+        [
+            "נִּגְעֵי בָּתִּים יֵשׁ בָּהֶן הֶסְגֵּר שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת שֶׁהֵן תִּשְׁעָה עָשָׂר יוֹם שֶׁיּוֹם שְׁבִיעִי עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן וְיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן נִמְצֵאתָ אַתָּה לָמֵד שֶׁאִם צָרִיךְ לִשְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת רוֹאֵהוּ בַּשְּׁבִיעִי וּבְיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר וּבְיוֹם תִּשְׁעָה עָשָׂר. וְהֶסְגֵּר בָּתִּים שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת אֵינוֹ מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה וְכֵן רֹב דִּינֵי נִגְעֵי בָּתִּים דִּבְרֵי קַבָּלָה הֵן: \n",
+            "וְכָל הַדִּינִין הַמְפֹרָשִׁין בָּהֶן בַּתּוֹרָה וּבְדִבְרֵי קַבָּלָה כָּךְ הֵם. כְּשֶׁיָּבוֹא הַכֹּהֵן וְיִרְאֶה הַנֶּגַע שׁוֹקֵעַ יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדַּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ יַסְגִּיר שִׁבְעַת יָמִים וַאֲפִלּוּ מְצָאוֹ כֻּלּוֹ בַּתְּחִלָּה יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדַּם יַסְגִּיר. וּבַשְּׁבִיעִי רוֹאֵהוּ אִם כֵּהָה הַנֶּגַע וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָלַךְ קוֹלֵף מְקוֹם הַנֶּגַע בִּלְבַד וְהַבַּיִת טָהוֹר. מְצָאוֹ שֶׁעָמַד בְּעֵינָיו וְלֹא פָּשָׂה מַסְגִּיר שָׁבוּעַ שֵׁנִי וְרוֹאֵהוּ בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אִם כֵּהָה הַנֶּגַע אוֹ הָלַךְ לוֹ קוֹלֵף מְקוֹם הַנֶּגַע וּמְטַהֵר אֶת הַבַּיִת בְּצִפֳּרִים. וְאִם מָצָא הַנֶּגַע שֶׁפָּשָׂה בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי אוֹ שֶׁעָמַד בְּעֵינוֹ חוֹלֵץ אֶת הָאֲבָנִים שֶׁבָּהֶן הַנֶּגַע וּמַקְצֶה הֶעָפָר אֶל מִחוּץ לָעִיר וְטָח אֶת כָּל הַבַּיִת וּמַסְגִּירוֹ שָׁבוּעַ שְׁלִישִׁי. וּבְיוֹם תִּשְׁעָה עָשָׂר רוֹאֵהוּ אִם חָזַר בּוֹ נֶגַע כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין הֲרֵי זֶה פִּשְׂיוֹן אַחֲרֵי הִטּוֹחַ וְנוֹתֵץ אֶת כָּל הַבַּיִת וְאִם לֹא חָזַר בּוֹ נֶגַע מְטַהֲרוֹ בְּצִפֳּרִים. וְכָל זְמַן שֶׁיַּחְזֹר בּוֹ הַנֶּגַע קֹדֶם שֶׁיְּטַהֲרוֹ בְּצִפֳּרִים הֲרֵי זֶה יִנָּתֵץ. וְאִם נִרְאָה בּוֹ נֶגַע אַחַר שֶׁטִּהֲרוֹ בְּצִפֳּרִים יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה. וְכֵן אִם פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן חוֹלֵץ אֶת הָאֲבָנִים שֶׁבָּהֶן הַנֶּגַע וְקוֹצֶה הֶעָפָר חוּץ לָעִיר וְטָח אֶת כָּל הַבַּיִת וּמַסְגִּירוֹ שָׁבוּעַ שֵׁנִי וְרוֹאֶה אִם מָצָא בּוֹ נֶגַע כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין הֲרֵי זֶה פִּשְׂיוֹן אַחֲרֵי הִטּוֹחַ וְנוֹתֵץ אֶת כָּל הַבַּיִת וְאִם לֹא חָזַר בּוֹ נֶגַע מְטַהֲרוֹ בְּצִפֳּרִים. וְכָל זְמַן שֶׁיִּרְאֶה בּוֹ נֶגַע קֹדֶם טָהֳרָה בְּצִפֳּרִים יִנָּתֵץ. וְאִם נִרְאָה בּוֹ אַחַר שֶׁטִּהֲרוֹ בְּצִפֳּרִים יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה: \n",
+            "כְּשֶׁהוּא חוֹלֵץ אֶת הָאֲבָנִים שֶׁבָּהֶן הַנֶּגַע אֵינוֹ חוֹלֵץ פָּחוֹת מִשְּׁתֵי אֲבָנִים וְאֵינוֹ נוֹטֵל אֲבָנִים מִצַּד זֶה וּמְבִיאָן לְצַד זֶה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד מב)</small> \"וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת\". וְלֹא עָפָר מִצַּד זֶה וּמֵבִיא לְצַד זֶה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד מב)</small> \"וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת\". וְאֵינוֹ טָח בְּסִיד אֶלָּא בְּעָפָר שֶׁנֶּאֱמַר וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְגוֹ'. אֵינוֹ מֵבִיא אֶבֶן אַחַת תַּחַת שְׁתַּיִם שֶׁחָלַץ וְלֹא שְׁתֵּי אֲבָנִים תַּחַת אֶבֶן אַחַת חֲלוּצָה אֶלָּא מֵבִיא שְׁתַּיִם תַּחַת שְׁתַּיִם. וְיֵשׁ לוֹ לְהָבִיא שְׁתַּיִם תַּחַת שָׁלֹשׁ: \n",
+            "הָיָה הַכֹּתֶל בֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ שְׁנֵיהֶן חוֹלְצִין וּשְׁנֵיהֶן קוֹצִים אֶת הֶעָפָר וּשְׁנֵיהֶם מְבִיאִין אֲבָנִים אֲחֵרוֹת. אֲבָל בַּעַל הַבַּיִת מֵבִיא לְבַדּוֹ אֶת הֶעָפָר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד מב)</small> \"וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח\" אֵין חֲבֵרוֹ מְטַפֵּל עִמּוֹ בְּטִיחָה: \n",
+            "אֶבֶן שֶׁבַּזָּוִית בִּזְמַן שֶׁהוּא חוֹלֵץ חוֹלֵץ אֶת כֻּלָּהּ וּבִזְמַן שֶׁהוּא נוֹתֵץ נוֹתֵץ אֶת שֶׁלּוֹ וּמַנִּיחַ אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְיֵשׁ בַּדָּבָר סָפֵק אִם תִּהְיֶה זוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ כְּמוֹ יָד לָאֶבֶן שֶׁלּוֹ: \n",
+            "בַּיִת שֶׁנִּרְאָה בּוֹ נֶגַע וְהָיְתָה עֲלִיָּה עַל גַּבָּיו נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרוֹת לַעֲלִיָּה. נִרְאָה בַּעֲלִיָּה נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרוֹת לַבַּיִת. לֹא הָיְתָה עֲלִיָּה עַל גַּבָּיו אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ כֻּלָּן נִתָּצִין עִמּוֹ. וּמַצִּיל אֶת הַמַּלְבְּנִין וְאֶת סְרִיגֵי הַחַלּוֹנוֹת: \n",
+            "הַלּוֹקֵחַ אֲבָנִים מִבַּיִת מֻסְגָּר וּבְנָאָן בְּבַיִת טָהוֹר חָזַר הַנֶּגַע לַמֻּסְגָּר חוֹלֵץ אֶת הָאֲבָנִים שֶׁבַּטָּהוֹר. נִרְאָה נֶגַע עַל הָאֲבָנִים שֶׁבָּנָה הַמֻּסְגָּר יִנָּתֵץ וְהַבַּיִת הַשֵּׁנִי מַסְגִּירִין אוֹתוֹ בְּנֶגַע זֶה כְּדִין כָּל בַּיִת שֶׁנִּרְאָה בּוֹ נֶגַע בַּתְּחִלָּה: \n",
+            "כֵּיצַד מְטַהֲרִין אֶת הַבַּיִת הַמְנֻגָּע. אַחַר הַחֲלִיצָה וְהַטִּיחָה מֵבִיא מַיִם חַיִּים בִּכְלִי חֶרֶס וּשְׁתֵּי צִפֳּרִים וְעֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תּוֹלַעַת כְּטָהֳרַת אָדָם שֶׁבֵּאַרְנוּ לְכָל דָּבָר. אֶלָּא שֶׁבְּאָדָם מַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים לְאַחַר יָדוֹ שֶׁל מְצֹרָע וּבְבַיִת מַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים עַל הַמַּשְׁקוֹף שֶׁל בַּיִת מִבַּחוּץ. וּשְׁאָר כָּל מַעֲשֵׂיהֶן שָׁוִין: \n"
+        ],
+        [
+            "בַּיִת הַמְנֻגָּע אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת כָּל הַנּוֹגֵעַ בּוֹ נִטְמָא. וְכֵן אֲבָנִים שֶׁחוֹלְצִין מִמֶּנּוּ אַחַר הֶסְגֵּר אוֹ אֲבָנִים וְעֵצִים וְעָפָר שֶׁל בַּיִת כְּשֶׁנּוֹתְצִין אוֹתוֹ כֻּלָּן אֲבוֹת טֻמְאוֹת. וְכָל כְּזַיִת מֵהֶם מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְבִיאָה. כֵּיצַד. אִם נִכְנַס כְּזַיִת מֵהֶן לְבַיִת טָהוֹר נִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת מֵאָדָם וְכֵלִים שֶׁכֻּלָּן מְטַמְּאִין בְּבִיאָה כְּאָדָם מְצֹרָע וְכֻלָּן אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה. וְאִם שְׂרָפָן וְעָשָׂה מֵהֶן סִיד הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּהֲנָאָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד מד)</small> \"צָרַעַת מַמְאֶרֶת\" תֵּן בּוֹ מְאֵרָה וְאַל תֵּהָנֶה בּוֹ. וְכֻלָּן מְשַׁלְּחִין אוֹתָן חוּץ לָעִיר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מֻקֶּפֶת חוֹמָה: \n",
+            "בַּיִת מֻסְגָּר אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא מִתּוֹכוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד מו)</small> \"וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת כָּל יְמֵי הִסְגִּיר אֹתוֹ יִטְמָא עַד הָעָרֶב\". אֲבָל הַמֻּחְלָט מְטַמֵּא מִתּוֹכוֹ וּמֵאֲחוֹרָיו שֶׁהַנּוֹגֵעַ בּוֹ מֵאֲחוֹרָיו טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד מד)</small> \"צָרַעַת מַמְאֶרֶת\" <small>(ויקרא יד מד)</small> \"בַּבַּיִת טָמֵא הוּא\" וְכִי טָהוֹר הָיָה אֶלָּא לְהוֹסִיף לוֹ טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ טָמֵא וִיטַמֵּא מֵאֲחוֹרָיו. וְכֵן אֲבָנִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הַנֶּגַע בְּמֻסְגָּר מְטַמְּאִין מֵאֲחוֹרֵיהֶן: \n",
+            "אֶחָד הַמֻּסְגָּר וְהַמֻּחְלָט מְטַמֵּא בְּבִיאָה. כֵּיצַד. בַּיִת שֶׁהָיָה מֵסֵךְ עַל גַּבֵּי בַּיִת מְנֻגָּע בֵּין מֻחְלָט בֵּין מֻסְגָּר אוֹ אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עָלָיו הָעוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן אוֹ הַנִּכְנָס לַבַּיִת הַחִיצוֹן טָמֵא. שֶׁהֲרֵי הוּא וְהַבַּיִת הַטָּמֵא תַּחַת אֹהֶל אֶחָד. וְכֵן אֶבֶן מְנֻגַּעַת הַנִּכְנֶסֶת לְאֹהֶל וְהֻנְחָה שָׁם נִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל. הָיְתָה מֻנַּחַת תַּחַת הָאִילָן וְהַטָּהוֹר עוֹבֵר נִטְמָא. הָיָה הַטָּהוֹר עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְעָבַר אָדָם בְּאֶבֶן מְנֻגַּעַת לֹא טִמְּאָהוּ. וְאִם הִנִּיחָהּ שָׁם טִמְּאָהוּ שֶׁמּוֹשָׁב הַמְנֻגָּע כָּמוֹהוּ בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים בֵּין אֲבָנִים וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ: \n",
+            "הַמַּאֲהִיל בְּיָדוֹ עַל אֶבֶן מְנֻגַּעַת אוֹ שֶׁהֶאֱהִילָה עָלָיו טָהוֹר עַד שֶׁיִּגַּע: \n",
+            "טָהוֹר שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת מְנֻגָּע דֶּרֶךְ אֲחוֹרָיו אֲפִלּוּ נִכְנַס כֻּלּוֹ חוּץ מֵחָטְמוֹ טָהוֹר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד מו)</small> \"וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת\" דֶּרֶךְ בִּיאָה טִמְּאָה תּוֹרָה: \n",
+            "טָהוֹר שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְבַיִת טָמֵא נִטְמָא. וְכֵן טַלִּית טְהוֹרָה שֶׁהִכְנִיס מִמֶּנָּה שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ לְבַיִת טָמֵא נִטְמֵאת. וְכֵן כְּלִי חֶרֶס שֶׁהִכְנִיס אֲוִירוֹ לְבַיִת טָמֵא נִטְמָא. אֲבָל שְׁאָר כֵּלִים עַד שֶׁיַּכְנִיס רֹב הַכֵּלִים, מִשֶּׁיַּכְנִיס רֻבּוֹ נִטְמָא מִיָּד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכֵלִים שֶׁנִּכְנְסוּ חֲלוּצִין. אֲבָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת מְנֻגָּע וְהוּא לָבוּשׁ בִּבְגָדָיו וְסַנְדָּלָיו בְּרַגְלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו הֲרֵי הָאָדָם טָמֵא מִיָּד. וּבְגָדָיו טְהוֹרִים עַד שֶׁיַּשְׁהֶה שָׁם כְּדֵי שֶׁיָּסֵב אָדָם וְיֹאכַל כְּשָׁלֹשׁ בֵּיצִים פַּת חִטִּים בְּלִפְתָּן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד מז)</small> \"וְהַשֹּׁכֵב בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו\". וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאֵין בְּגָדָיו מִתְטַמְּאִין עַד שֶׁיֹּאכַל שָׁם. אֶלָּא לִתֵּן שִׁעוּר לַשּׁוֹכֵב כְּאוֹכֵל. וְאַחַד הַשּׁוֹכֵב אוֹ הַיּוֹשֵׁב אוֹ הָעוֹמֵד אִם שָׁהָה כְּדֵי לֶאֱכל שִׁעוּר אֲכִילָה הָאֲמוּרָה נִטְמְאוּ בְּגָדָיו: \n",
+            "מִי שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת מְנֻגָּע וְכֵלָיו עַל כְּתֵפָיו וְסַנְדָּלוֹ וְטַבַּעְתּוֹ בְּכַפָּיו הוּא וְהֵן טְמֵאִין מִיָּד שֶׁאֵינוֹ מַצִּיל מִלְּטַמֵּא מִיָּד אֶלָּא כֵּלִים שֶׁהוּא לָבוּשׁ בָּהֶן. וְכֵן הָעַכּוּ\"ם וְהַבְּהֵמָה שֶׁהָיוּ לְבוּשִׁין בְּכֵלִים וְנִכְנְסוּ לַבַּיִת הַמְנֻגָּע נִטְמְאוּ הַכֵּלִים מִיָּד. אֲבָל הָעַכּוּ\"ם אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כִּבְהֵמָה: \n",
+            "מִי שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּבַיִת מְנֻגָּע וּפָשַׁט יָדָיו חוּץ לַבַּיִת וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו אִם שָׁהָה כְּדֵי אֲכִילַת הַשִּׁעוּר נִטְמְאוּ הַטַּבָּעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵם בַּחוּץ. וְכֵן הָעוֹמֵד בַּחוּץ וּפָשַׁט יָדוֹ לְבַיִת מְנֻגָּע נִטְמְאוּ יָדָיו בִּלְבַד מִיָּד. וְאִם נִשְׁתַּהוּ שָׁם כְּדֵי אֲכִילַת הַשִּׁעוּר נִטְמְאוּ טַבְּעוֹתָיו וְאִם לָאו טְהוֹרוֹת: \n",
+            "כָּל הַמַּצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת מַצִּיל מְכֻסֶּה בְּבַיִת מְנֻגָּע. וְכָל הַמַּצִּיל מְכֻסֶּה בְּאֹהֶל הַמֵּת אֲפִלּוּ הָיָה מְגֻלֶּה בְּבַיִת הַמְנֻגָּע הֲרֵי זֶה טָהוֹר. כֵּיצַד. כְּלֵי חֶרֶס אוֹ כְּלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהָיוּ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין וְכֵלִים בְּתוֹכָן וְהָיוּ מְכֻסִּין בְּבַיִת הַמְנֻגָּע אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מֻקָּפִין צָמִיד פָּתִיל הֵן וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָן טָהוֹר. הַבּוֹר וְהַדּוּת שֶׁבְּבַיִת הַמְנֻגָּע אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְגֻלִּין כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכָן טְהוֹרִין: \n",
+            "הַצָּרַעַת הוּא שֵׁם הָאָמוּר בְּשֻׁתָּפוּת כּוֹלֵל עִנְיָנִים הַרְבֵּה שֶׁאֵין דּוֹמִין זֶה לָזֶה. שֶׁהֲרֵי לֹבֶן עוֹר הָאָדָם קָרוּי צָרַעַת. וּנְפִילַת קְצָת שְׂעַר הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן קָרוּי צָרַעַת. וְשִׁנּוּי עֵין הַבְּגָדִים אוֹ הַבָּתִּים קָרוּי צָרַעַת. וְזֶה הַשִּׁנּוּי הָאָמוּר בַּבְּגָדִים וּבַבָּתִּים שֶׁקְּרָאַתּוּ תּוֹרָה צָרַעַת בְּשֻׁתָּפוּת הַשֵּׁם אֵינוֹ מִמִּנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם אֶלָּא אוֹת וּפֶלֶא הָיָה בְּיִשְׂרָאֵל כְּדֵי לְהַזְהִירָן מִלָּשׁוֹן הָרַע. שֶׁהַמְסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע מִשְׁתַּנּוֹת קִירוֹת בֵּיתוֹ. אִם חָזַר בּוֹ יִטְהַר הַבַּיִת. אִם עָמַד בְּרִשְׁעוֹ עַד שֶׁהֻתַּץ הַבַּיִת מִשְׁתַּנִּין כְּלֵי הָעוֹר שֶּׁבְּבֵיתוֹ שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְשׁוֹכֵב עֲלֵיהֶן. אִם חָזַר בּוֹ יִטְהֲרוּ. וְאִם עָמַד בְּרִשְׁעוֹ עַד שֶׁיִּשָּׂרְפוּ מִשְׁתַּנִּין הַבְּגָדִים שֶׁעָלָיו. אִם חָזַר בּוֹ יִטְהֲרוּ וְאִם עָמַד בְּרִשְׁעוֹ עַד שֶׁיִּשָּׂרְפוּ מִשְׁתַּנֶּה עוֹרוֹ וְיִצְטָרֵעַ וְיִהְיֶה מֻבְדָּל וּמְפֻרְסָם לְבַדּוֹ עַד שֶׁלֹּא יִתְעַסֵּק בְּשִׂיחַת הָרְשָׁעִים שֶׁהוּא הַלֵּיצָנוּת וְלָשׁוֹן הָרַע. וְעַל עִנְיָן זֶה מַזְהִיר בַּתּוֹרָה וְאוֹמֵר <small>(דברים כד ח)</small> \"הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת\" <small>(דברים כד ט)</small> \"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ\". הֲרֵי הוּא אוֹמֵר הִתְבּוֹנְנוּ מָה אֵרַע לְמִרְיָם הַנְּבִיאָה שֶׁדִּבְּרָה בְּאָחִיהָ שֶׁהָיְתָה גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ בְּשָׁנִים וְגִּדְלַתּוּ עַל בִּרְכֶּיהָ וְסִכְּנָה בְּעַצְמָהּ לְהַצִּילוֹ מִן הַיָּם וְהִיא לֹא דִּבְּרָה בִּגְנוּתוֹ אֶלָּא טָעֲתָה שֶׁהִשְׁוַתּוּ לִשְׁאָר נְבִיאִים וְהוּא לֹא הִקְפִּיד עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יב ג)</small> \"וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד\" וְאַף עַל פִּי כֵן מִיָּד נֶעֶנְשָׁה בְּצָרַעַת. קַל וָחֹמֶר לִבְנֵי אָדָם הָרְשָׁעִים הַטִּפְּשִׁים שֶׁמַּרְבִּים לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת. לְפִיכָךְ רָאוּי לְמִי שֶׁרוֹצֶה לְכַוֵּן אָרְחוֹתָיו לְהִתְרַחֵק מִישִׁיבָתָן וּמִלְּדַבֵּר עִמָּהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתָּפֵס אָדָם בְּרֶשֶׁת רְשָׁעִים וְסִכְלוּתָם. וְזֶה דֶּרֶךְ יְשִׁיבַת הַלֵּצִים הָרְשָׁעִים בַּתְּחִלָּה מַרְבִּין בְּדִבְרֵי הֲבַאי כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(קהלת ה ב)</small> \"וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים\". וּמִתּוֹךְ כָּךְ בָּאִין לְסַפֵּר בִּגְנוּת הַצַּדִּיקִים כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(תהילים לא יט)</small> \"תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק\". וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִהְיֶה לָהֶן הֶרְגֵּל לְדַבֵּר בַּנְּבִיאִים וְלָתֵת דֹּפִי בְּדִבְרֵיהֶם כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברי הימים ב לו טז)</small> \"וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו\". וּמִתּוֹךְ כָּךְ בָּאִין לְדַבֵּר בֵּאלֹהִים וְכוֹפְרִין בָּעִקָּר כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(מלכים ב יז ט)</small> \"וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל ה' אֱלֹהֵיהֶם\". וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר <small>(תהילים עג ט)</small> \"שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ\" מִי גָּרַם לָהֶם לָשִׁית בַּשָּׁמַיִם פִּיהֶם לְשׁוֹנָם שֶׁהָלְכָה תְּחִלָּה בָּאָרֶץ. זוֹ הִיא שִׂיחַת הָרְשָׁעִים שֶׁגּוֹרֶמֶת לָהֶן יְשִׁיבַת קְרָנוֹת וִישִׁיבַת כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וִישִׁיבַת בָּתֵּי מִשְׁתָּאוֹת עִם שׁוֹתֵי שֵׁכָר. אֲבָל שִׂיחַת כְּשֵׁרֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ אֶלָּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְחָכְמָה. לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזֵר עַל יָדָן וּמְזַכֶּה אוֹתָן בָּהּ. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(מלאכי ג טז)</small> \"אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחשְׁבֵי שְׁמוֹ\": סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת טֻמְאַת צָרַעַת \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..d6b848502127d5945b2d59a884b42c424e32134e
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json	
@@ -0,0 +1,233 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by Leprosy",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת צרעת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "צרעת עור הבשר הוא שילבין מקום מן העור ותהיה הלבנונית כקרום ביצה ומקרום ביצה ולמעלה אבל לבנונית שהיא דיהה מקרום הביצה ולמטה אינה צרעת אלא בוהק הוא:",
+            "וד' מראות יש בצרעת עור הבשר ואלו הן:לובן עז ביותר שאין למעלה ממנו שהוא נראה בעור הבשר כשלג הוא הנקרא בהרת ולובן שהוא דיהה מזה מעט שנראה כצמר נקי של כבש בן יומו הוא הנקרא שאת ולבן שדיהה מן השאת מעט שנראה כסיד ההיכל הוא תולדת הבהרת ונקראת ספחת ולובן שדיהה מסיד ההיכל מעט והרי הוא כקרום ביצה היא תולדת השאת וגם זה נקרא ספחת הנה למדת שהמראה שהוא כסיד ההיכל הוא ספחת הבהרת והמראה שהוא כקרום ביצה היא ספחת השאת שאין לשון ספחת אלא טפילה מכאן אמרו מראות נגעים שתים שהן ארבע בהרת וספחתה שאת וספחתה:",
+            "ארבע מראות נגעים אלו כולן מצטרפין זה עם זה בין להקל בין להחמיר בין בתחילת ראיית הנגע בין בסוף השבעה בין לאחר שנפטר המצורע או נחלט כיצד אחד נגע שהיה כולו לבן כשלג או כסיד ההיכל או כצמר נקי או כקרום ביצה ואחד נגע שהיה מקצת הלובן כמראה הבהרת ומקצתו כמראה השאת ומקצתו כמראה הספחת הכל כמראה אחד הוא חשוב א\"כ למה מנאום חכמים ואמרו מראות נגעים שתים שהן ארבע כדי להבין במראות שכל כהן שאינו מכיר המראות ושמותיהן כשמלמדין אותו ומודיעין אותו לא יראה הנגע עד שיבין ויכיר ויאמר זו היא הבהרת וזו היא ספחתה זו היא השאת וזו היא ספחתה:",
+            "היה במראה הלובן מארבע מראות אלו מקצת אדמומיות מעורבות בו גם זה נגע צרעת הוא שנאמר או בהרת לבנה אדמדמת והוא הדין לשאת ולספחת של שאת ולספחת הבהרת והמראה הזה שהוא מעורב מלבנונית ומעט אודם הוא הנקרא פתוך וכיצד מראה הפתוך בארבע מראות אלו כאילו הן ארבע כוסות מלאות חלב ונתערב בכוס הראשונה שני טיפי דם ובשניה ארבעה טיפין ובשלישית שמונה טיפין וברביעית ששה עשר טיפין הפתוך שבבהרת הוא המראה הרביעי והפתוך שבשאת כמראה כוס שלישית והפתוך שבספחת הבהרת כמראה הכוס השניה והפתוך שבספחת השאת כמראה הכוס הראשונה:",
+            "כל המראות האלו בין הלבן בין הפתוך מצטרפין זה עם זה וכמראה אחד הן חשובין ובין שהיה הנגע כולו לבן או מקצתו לבן ומקצתו אדמדם הכל כמראה אחד הוא בין להקל בין להחמיר:",
+            "כל מראה צרעת עור הבשר אינה קרויה נגע ולא מטמאה עד שיהיה מראה הנגע עמוק מעור הבשר לא עמוק במשישתו אלא במראית העין כמראה החמה הנראית לעין עמוקה מן הצל אבל אם היה מראה הלובן או הפתוך בשוה עם שאר העור או גבוה מן העור אינו נגע אלא כמו צמח מן הצמחים העולים בגוף:",
+            "שיעור כל נגעי צרעת בין צרעת אדם בין צרעת בגדים כגריס הקלקי שהוא מרובע והוא מקום מרובע מעור הבשר כדי צמיחת שלשים ושש שערות שש שערות אורך ושש שערות רוחב וכל הפחות מזה אינו נגע צרעת:",
+            "נגע שהיה רוחבו כדי צמיחת חמש שערות אפילו היה אורכו אמה הרי זה טהור ואינו נגע צרעת עד שיהיה בו רבוע כגריס וכל השיעורין הלכה למשה מסיני:",
+            "כ\"מ שנאמר בהרת הוא הדין לשאר ד' מראות של לובן או של פתוך והוא שיהיה הנגע כגריס או יתר ויהיה עמוק מעור הבשר וזה הוא שאנו קורין אותו בהרת סתם בהרת שהיא עזה כשלג נראית באדם שהוא לבן כהה ובהרת שהיא כהה נראית בכושי עזה לפיכך אין משערין הכל אלא בבינוני שאינו לא לבן ולא שחור:",
+            "שלשה סימני טומאה הן בצרעת:עור הבשר שיער לבן והמחיה והפשיון ושלשתן מפורשין בתורה כיצד מי שנולדה בו בהרת ובה שיער לבן או מחית בשר חי כשיראהו הכהן יחליטו ויאמר טמא לא היה בה שיער לבן ולא מחיה יסגר שבעת ימים ובשביעי רואהו אם נולד בבהרת שיער לבן או מחיה או שפשתה והוסיפה ה\"ז מוחלט לא נולד בה לא מחיה ולא שיער לבן ולא פשתה בעור יסגיר שבוע שני אם נולד בה אחד משלשתן מחליטו ואם לאו ה\"ז טהור ויפטרנו שאין בנגעי עור הבשר הסגר יתר על שני שבועות ואם לאחר שפטרו וטהר פשה הנגע או נולד בו שיער לבן או מחיה הרי זה מוחלט טומאה:",
+            "בהרת שהיתה עזה כשלג ולאחר ההסגר נעשית כקרום ביצה או שהיתה בתחילה כקרום ביצה ונעשית כשלג הרי היא כמות שהיתה שאין עזות המראה סימן טומאה ולא כהייתו סימן טהרה אלא אם נתמעט מארבע מראות ונעשית כהה מקרום ביצה שהרי נעשית בוהק ולפיכך טהור א\"כ מהו זה שנאמר בתורה והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור וטהרו הכהן שאם כהה מארבע מראות טהור וכן אם לא כהה ולא פשה ולא נולדה בו לא שיער לבן ולא מחיה הרי זה טהור:"
+        ],
+        [
+            "שיער לבן שהוא סימן טומאה בצרעת אין פחות משתי שערות וכמה יהיה אורכן כדי שיהיו ניטלות בזוג היתה אחת ארוכה ואחת קצרה משיעור זה או אחת שחורה ואחת לבנה או אחת מלמטה ונחלקה מלמעלה ונראית כשתים או שהיה עיקרן משחיר וראשן מלבין הרי זה טהור היה עיקרן מלבין וראשן משחיר אף על פי שהלבן כל שהוא טמא:",
+            "שתי שערות לבנות שהן בתוך הנגע אף ע\"פ שיש שיער שחור ביניהן והן מפוזרות אחת כאן ואחת כאן הרי אלו סימן טומאה אפילו היה הנגע כגריס מצומצם אין מקום שיער השחור ממעטו ובין שהיו שתי השערות בתוך הבהרת והיא מקפתן ובין שהיו בסופה הרי זה טמא אבל אם היו בצדה מבחוץ ה\"ז טהור עד שיהיה העור שצומחות ב' השערות הלבנות לבן היו שתי שערות בתוך הנגע ושוכבות חוצה לו טמא היו חוצה לו ושוכבות בתוכו אינן סימן טומאה:",
+            "לובן השערות מטמא בכל מראה בין שהיו לבנות כשלג בין שהיו לבנות לובן דיהה ביותר הואיל ומראיהן לבן טמא:",
+            "אין שיער לבן סימן טומאה עד שיהיה בגוף הבהרת כיצד בהרת ובתוכה שחין או מכוה או בוהק או מחית השחין או מחית המכוה ושתי שערות לבנות בתוך השחין או המכוה או הבוהק שבתוך הנגע אינן סימן טומאה והרי זו כבהרת שאין בה שיער לבן ויסגיר אע\"פ שהבהרת מקפת את השחין או את המכוה או את מחייתן או את הבוהק שיש בהן שתי השערות וכן אם היה שחין או מכוה או מחייתן או בוהק מקיף את שתי השערות הרי אלו אינן סימן טומאה והרי הבהרת כבהרת שאין בה שיער לבן ויסגיר:",
+            "הלכו להן השחין והבוהק והמכוה שהקיפו את השערות הלבנות או נסמכין להן או חולקין אותן ונמצאו שתי השערות בתוך הבהרת בגופה בסוף השבוע הראשון או בסוף השבוע השני הרי זה מוחלט ואם לא הלכו להן יפטרנו:",
+            "אין שיער לבן סימן טומאה עד שתקדים הבהרת את השיער הלבן שנאמר והיא הפכה שיער לבן שתהפוך אותו הבהרת אבל אם קדם שיער לבן את הבהרת הרי היא כבהרת שאין בה סימן טומאה ויסגיר:",
+            "היתה בו בהרת ובה שיער לבן והוחלט בו ואחר כך הלכה הבהרת והניחה שיער לבן במקומו וטיהר ואח\"כ חזרה בהרת אחרת במקום הבהרת הראשונה והרי השיער לבן בתוכה זהו הנקרא שיער פקודה אינו סימן טומאה שנאמר והיא הפכה שיער לבן שהפכתו היא לא שהפכתו חבירתה:",
+            "היה בו בהרת כגריס ובה שתי שערות והוחלט והלך ממנה כחצי גריס וטיהר ונשארו שתי השערות בחצי גריס הנשאר וחזר כחצי גריס במקום זה שהלך והרי שתי שערות לבנות בבהרת כגריס אינן סימן טומאה עד שיהפוך שתי השערות בהרת אחת:",
+            "בהרת כחצי גריס ואין בה כלום ונולדה בצדה בהרת כחצי גריס ובה שיער אחת הרי זו להסגיר בהרת כחצי גריס ובה שיער אחת ונולדה לה בהרת כחצי גריס ובה שיער אחת הרי זו להסגיר בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות ונולדה לה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר בהרת כחצי גריס ואין בה כלום ונולדה לה בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות הרי זו להחליט שהרי קדמה בהרת לשתי השערות הלבנות ספק שיער לבן קדם ספק הבהרת קדמה הרי זו טמא ויראה לי שטומאתו בספק:"
+        ],
+        [
+            "אין המחיה סימן טומאה עד שתהיה כעדשה מרובעת או יתר על זה וכמה שיעורה כדי צמיחת ארבע שערות שתים אורך ושתים רוחב והוא שתהיה המחיה באמצע הבהרת והבהרת מקפת אותה מכל צד והיא יתירה על המחיה רוחב שתי שערות או יתר אבל אם היתה המחיה בצד הבהרת אינה סימן טומאה היתה מפוזרת כגון שהיה בשר חי כחרדל במקום זה ובשר חי כחרדל במקום אחר אעפ\"י שהכל באמצע הבהרת אינן מצטרפין לכעדשה עד שיהיה במקום אחד באמצע הבהרת כעדשה מרובע או יתר:",
+            "המחיה מטמאה בכל מראה בין שהיה מראה המחיה אדום או שחור או לבן והוא שלא יהיה הלובן מארבע המראות שביארנו:",
+            "אין המחיה סימן טומאה עד שתהיה בגופה של בהרת כיצד בהרת שהיתה באמצע שחין או מכוה או מחיה או בוהק והמחיה בתוך השחין או בתוך המכוה או בתוך מחייתן או בתוך הבוהק אף ע\"פ שהמחיה באמצע הבהרת אינה סימן טומאה מפני שהיא בתוך השחין או המכוה או בתוך הבוהק או מחייתן וכן אם הקיף השחין את מחייתו והמכוה את מחייתה והבוהק את המחיה או שנסמך אחד מהן למחיה מצדה או שחלק אחד מהן את המחיה ונכנס לתוכה אינה סימן טומאה והרי זו כבהרת שאין בה סימן ויסגיר הלכו להן השחין או המכוה או הבוהק שהיה תחת המחיה שהיו בצדה או שהיו מקיפין או שהיו נכנסין לתוכה ונמצאת המחיה לבדה בתוך הבהרת בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני הרי זה יחליט אם לא הלכו להן יפטור:",
+            "המחיה סימן טומאה לעולם בין שקדמה מחיה את הבהרת בין שקדמה בהרת את המחיה לפי שלא נאמר בה והיא הפכה זה שנאמר בתורה והיא הפכה שיער לבן ומחית בשר חי בשאת אינו צריך לשניהן לשיער ולמחיה אלא כל אחד מהן סימן טומאה ולא נאמר שיער לבן עם המחיה אלא ליתן שיעור למחיה שתהיה כדי לקבל שיער לבן שהוא שתי שערות:",
+            "בהרת כגריס מצומצם ובאמצעה מחיה כעדשה מצומצמת הרי זה מוחלט נתמעטה הבהרת או שנתמעטה המחיה טהור וכן אם רבתה המחיה שבתוך בהרת זו טהור שאין הבהרת מטמא במחיה עד שתהיה יתירה על המחיה רוחב שתי שערות מכל צד היתה המחיה פחותה מכעדשה ורבתה המחיה עד שנעשית כעדשה ה\"ז מוחלט נתמעטה המחיה ממה שהיתה או שהלכה לה הרי זו כמות שהיתה ואין כאן סימן טומאה:",
+            "בהרת יתירה מכגריס ובה מחיה יתירה מכעדשה ורבו או שנתמעטו טמא ובלבד שלא יתמעט בהרת מכגריס ולא תתמעט המחיה מכעדשה ולא תקרב המחיה לסוף הבהרת בפחות מכדי צמיחת שתי שערות כמו שביארנו:",
+            "בהרת כגריס ובשר חי כעדשה או יתר מקיפה מבחוץ ובהרת שנייה מקפת את הבשר החי הרי הבהרת הפנימית להסגיר שהרי אין בה סימן טומאה ובהרת החיצונה להחליט שהרי המחיה באמצעה נתמעט הבשר החי שביניהן או שהלך כולו בין שהיה מתמעט וכלה מבפנים בין שהיה מתמעט מבחוץ הרי שתיהן כבהרת אחת שאין בה סימן טומאה:",
+            "בהרת שהיתה בראש אבר מן האיברים והמחיה באמצע הבהרת בראש האבר אינה סימן טומאה מפני שהמחיה חולקת את הנגע ונמצא מקצתו שופע ויורד מכאן ומקצתו שופע ויורד מכאן ונאמר בנגעים וראהו הכהן שיהיה רואה הנגע כולו כאחת ואלו הן ראשי איברים שאינם מטמאין במחיה:ראשי אצבעות ידים ורגלים וראשי אזנים וראש החוטם וראש העטרה וראשי דדין של אשה אבל ראשי דדין של איש והיבולת והדלדולין מטמאין במחיה:",
+            "וכל ראשי איברים אלו שהיה מקומן יושב כגריס מטמאין בנגעים אבל אם היה עגולין כרוב בריית בני אדם טהורין כיצד בהרת כגריס בראש חוטמו או בראש אצבעו שופעת אילך ואילך טהור שנאמר וראהו הכהן עד שיראהו כולו כאחת:"
+        ],
+        [
+            "הפשיון מטמא בכל שהוא והוא שיהיה הפשיון מאחת ממראות הנגעים אבל אם היה הפשיון מראה בוהק אינו פשיון ואין הפשיון סימן טומאה עד שיפשה חוץ לנגע אבל אם פשה לתוך הנגע הרי הוא כמות שהיה כיצד בהרת ובתוכה בשר חי פחות מכעדשה והסגירה ובסוף השבוע נתמעטה המחיה ממה שהיתה או שהלך הבשר החי כולו אין זה פשיון שאין הבהרת פושה לתוכה אלא חוצה לה:",
+            "אין הפשיון סימן טומאה עד שיהיה אחר הסגר אבל אם בא בתחלה וראה הכהן את הנגע שהוא פושה והולך אינו מחליטו אלא מסגירו עד סוף השבוע ויראה:",
+            "אין הבהרת פושה לתוך השחין ולא לתוך המכוה ולא לתוך מחית השחין ולא לתוך מחית המכוה ולא לראש ולא לזקן אף על פי שנקרחו והלך השיער מהן שנאמר ואם פשה תפשה המספחת בעור אבל בהרת שפשתה לתוך הבוהק הרי זה פשיון:",
+            "השחין והמכוה והבוהק ומחית השחין ומחית המכוה שהן חולקין בין האום לפשיון אינו סימן טומאה הסגירו והלכו להן עד שנמצא הפשיון סמוך לאום ה\"ז מוחלט:",
+            "בהרת כגריס ופשתה כחצי גריס ועוך והלך מן האום כחצי גריס אע\"פ שהנותר מן האום עם הפשיון יתר מכגריס [הרי] זה טהור היתה כגריס ופשתה כגריס ועוד והלכה לה האום תראה בתחלה ויסגיר שבוע אחר שבוע היתה בו בהרת והסגירו והלכה הבהרת בסוף ימי הסגר וחזרה בהרת במקומה כמות שהיתה הרי הוא כמו שהיה נתמעטה [בתוך ימי הסגר] ופשתה וחזרה כמות שהיתה או שפשתה ונתמעט הפשיון וחזרה כמות שהיתה הרי זה יסגיר או יפטור:",
+            "בהרת כגריס ופשתה כגריס ונולד בפשיון מחיה או שיער לבן והלכה לה האום תראה בתחלה היתה בו בהרת כגריס והסגירו בסוף השבוע והרי היא כסלע ספק שהיא היא ספק שהיא אחרת באה תחתיה הרי זה טמא:",
+            "בהרת כגריס וחוט יוצא ממנו אם יש בו רוחב שתי שערות זוקקה לשיער לבן ולפשיון אבל לא למחיה שאין המחיה סימן טומאה עד שתקיף אותה הבהרת ויהיה בין סוף המחיה וסוף הבהרת רוחב צמיחת שתי שערות היו שתי בהרות וחוט יוצא מזו לזו אם יש בו רוחב שתי שערות מצרפן ואם לאו אינו מצרפן הסגירו שבוע אחר שבוע ולא נולד לו סימן טומאה ופטרו ולאחר הפיטור פשה הנגע כל שהו הרי זה מוחלט:",
+            "בהרת שטהרה מתוך הסגר או מתוך החלט שהלכו ממנה סימני טומאה אין מסגירין בה לעולם:",
+            "בהרת שכנסה אחר הפיטור ופשתה לכמות שהיתה או שפשתה וחזרה לכמות שהיתה הרי הוא בטהרתו:",
+            "בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה ושיער לבן בתוך המחיה והחליטו ולאחר החלט הלכה המחיה טמא מפני שיער לבן הלך השיער לבן טמא מפני המחיה היה השיער לבן בתוך הבהרת והלך לו טמא מפני המחיה הלכה המחיה טמא מפני שיער לבן:",
+            "בהרת ובה מחיה ופשיון הלכה המחיה טמא מפני הפשיון הלך הפשיון טמא מפני המחיה וכן בשיער לבן ובפשיון החליטו בשיער לבן והלך השיער וחזר בו שיער לבן אחר או שנולדה לו מחיה או פשיון או שהחליטו במחיה והלכה המחיה ונולדה לו מחיה אחרת או שיער לבן או פשיון או שהחליטו בפשיון והלך הפשיון וחזר בו פשיון אחר או שנולדה בה מחיה או שיער לבן הרי זה בטומאתו כמות שהיה אחד הטמא שהוחלט בתהילה או שהוחלט בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או אחר הפיטור הואיל והוחלט מכ\"מ אינו טהור עד שלא ישאר בו סימן טומאה לא סימן החלט ולא סימן אחר:"
+        ],
+        [
+            "מי שהיתה לו מכה בעור בשרו ונפשט העור מחמת המכה אם היתה המכה מחמת האש כגון שנכוה בגחלת או ברמץ או בברזל או באבן שליבנו באש וכיוצא בהן הרי זו נקראת מכוה ואם היתה המכוה שלא מחמת האש בין שלקה באבן או בעץ וכיוצא בהן בין שהיתה המכוה מחמת חולי הגוף כגון גרב או חזזית שהפסיד העור או שחפת או קדחת ודלקת וכיוצא בהן שהשחיתו העור הרי זו נקרא שחין:",
+            "ליבן שפוד והכה בו אם היה ראשו (מבורז) [כדור] הרי זו מכוה ואם היה ראשו חד הרי זו ספק אם היא מכוה או שחין לקה במי טבריא או בגפת וכיוצא בהן הרי זה שחין:",
+            "השחין והמכוה כל זמן שהן מכות טריות הן נקראין מורדין ואינן מטמאין בנגעים כלל חיו השחין והמכוה ונתרפאו ריפוי גמור אע\"פ שהמקום צלקת ואינה דומה לשאר העור הרי הן כעור הבשר לכל דבר ומתטמאין בשלשה סימנין ויש בהן הסגר שני שבועות כמו שביארנו:",
+            "התחילו השחין והמכוה לחיות ולהתרפאות ונעשית עליהן קליפה כקליפת השום זו היא צרבת השחין האמורה בתורה ומחית המכוה האמורה שם ומטמאות בשני סימנין בשיער לבן או בפשיון ואין בהן הסגר אלא שבוע אחד כיצד בהרת שהיתה בצרבת השחין או במחית המכוה אם היה בה שיער לבן יחליט לא היה בה שיער לבן יסגיר שבוע אחד ויראה בסוף השבוע אם נולד בה שיער או פשתה יחליט ואם לא נולד בה כלום יפטור פשתה לאחר הפיטור או נולד בה שיער לבן יחליט:",
+            "השחין והמכוה אין מצטרפין זה עם זה לפיכך חלקן הכתוב לומר שאין מצטרפין זה עם זה ואין פושין זה לזה ואין פושין לעור הבשר ולא בהרת עור הבשר פושה לתוכן כיצד היה שחין בצד המכוה ובהרת כגריס בשתיהן הרי זה טהור היתה באחת מהן ופשתה לשניה או שפשתה לעור הבשר טהור היתה בהרת בעור הבשר ופשתה לאחת מהן אינו פשיון היה בתוך כפו צרבת שחין כגריס ובה בהרת כגריס יסגיר שאף על פי שאינה ראויה לשיער לבן ולא לפשיון שמא יולד לו שחין אחר בצדה ותפשה לתוכו:",
+            "שחין שנעשה מכוה בטלה מכוה את השחין ומכוה שנעשית שחין בטל שחין המכוה אם אין ידוע אם שחין היה אם מכוה אין בכך כלום ששניהם סימן אחד וטומאה אחת ולא חלקן הכתוב אלא לומר שאין מצטרפין:",
+            "הסגירו בבהרת שבשחין ובסוף השבוע נעשה עור הבשר או שהסגירו בעור הבשר ובסוף השבוע נעשית שחין יראה בתחילה:",
+            "מי שנשר כל שיער ראשו בין מחמת חולי בין מחמת מכה שאינה ראויה לגדל שיער בין שאכל דברים המשירין את השיער או סך דברים שהשירו שערו אע\"פ שראוי לגדל לאחר זמן הואיל ואבד כל שיער ראשו עתה הרי זה נקרא קרח או גבח אם נשר שערו מן הקדקד ולמטה שופע לאחור ועד פיקה של צואר נקרא קרח ואם נשר מן הקדקד ולמטה שופע לפניו עד כנגד פדחתו נקרא גבח:",
+            "הקרחת והגבחת מטמאות בב' סימנין במחיה ובפשיון ויש בהן הסגר שני שבועות שנאמר בהן כמראה צרעת עור בשר ולפי שאין בהן שיער אין השיער הלבן סימן טומאה בהן וכיצד מטמאין בשני סימנין ובשתי שבועות שאם היתה בהרת בקרחתו או בגבחתו והיתה בה מחיה יחליט לא היתה בה מחיה יסגיר ויראה בסוף השבוע אם נולדה בה מחיה או פשיון יחליט לא נולד בה כלום יסגיר שבוע שני פשת או שנולד בה מחיה יחליט לא נולד בה כלום יפטור ואם פשת או נולד בה מחיה לאחר הפיטור יחליט:",
+            "הקרחת והגבחת אינן מצטרפות זו עם זו שנאמר בקרחתו או בגבחתו מלמד שהן ב' ואין פושות מזו לזו ולא לשאר עור הבשר ולא בהרת עור הבשר פושה לתוכן:",
+            "הקרח או הגבחת או הזקן שנקרח ונעשה בהן שחין או מכוה מטמאין כשחין וכמכוה שבעור הבשר שהראש או הזקן שנקרחו כעור הבשר לכל דבר אלא שאין מטמאין בשיער לבן הראש והזקן קודם שיצמח בהן השיער ועדיין לא העלו שיער מעולם וכן הדלדולין שבראש ושבזקן הרי הן כעור הבשר ומתטמאין בג' סימנין וב' שבועות וכן זקן האשה והסריס עד שלא העלו שיער הרי הן כעור הבשר ואם העלו שיער הרי הן כזקן האיש שמתטמא בנתקין כמו שיתבאר ואינו מתטמא בבהרת:"
+        ],
+        [
+            "אלו מקומות באדם שאין מתטמאין בבהרת:תוך העין ותוך האוזן ותוך החוטם ותוך הפה והקמטים שבבטן והקמטים שבצואר ותחת הדד ובית השחי וכף הרגל והציפורן והראש והזקן שיש בהן שיער והשחין והמכוה והמורדין כל אלו המקומות אין מתטמאין בנגעים ואין מצטרפין בנגעים ולא הנגע פושה לתוכן ואין מתטמאין משום מחיה ואין מעכבין את ההופך כולו לבן שנאמר בעור בשרו וכל אלו אינו עור גלוי אלא מהן שאינו עור ומהן שהוא עור והוא מכוסה ואינו גלוי ואודם השפתים נידון כבית הסתרים ואינו מטמא בנגעים:",
+            "הראש והזקן שנשר כל שערן והשחין והמכוה שעלו צרבת מטמאין בבהרת כמו שביארנו ואינן מצטרפין זה עם זה ואין נגע עור הבשר פושה לתוכם ואינן מטמאים משום מחיה אבל מעכבין את ההופך כולו לבן:",
+            "בהרת הסמוכה לראש או לעין או לאוזן וכיוצא בהן או לשחין או למכוה טהורה שנאמר וראה הכהן את הנגע בעור הבשר שיהיה כל שחוצה לנגע בעור הבשר וראוי לפשיון:",
+            "אלו בהרות טהורות:עכו\"ם שהיתה בו בהרת ונתגייר היתה בעובר ונולד בקמט ונגלה בראש ובזקן כשהיה בהן שיער ונקרחו ונשר כל השיער ונתגלתה הבהרת היתה בשחין ובמכוה כשהן מורדין והעלו צרבת הרי אלו טהורות וכן אם היתה הבהרת בראש או בזקן קודם שיעלו שיער מעולם והעלו שיער והלך השיער או שהיתה הבהרת בעור ונעשה מקומה שחין או מכוה וחיו והרי הן כעור הבשר אף על פי שתחלתה וסופה טמאין הואיל והיתה טהורה בינתים הרי זו טהורה נשתנו מראיהן בין שהעזו או שכהו יראה בתחילה כיצד עכו\"ם שהיתה בו בהרת כקרום ביצה ולאחר שנתגייר נעשית כשלג או שהיתה כשלג ולאחר שנתגייר נעשית כקרום ביצה תראה בתחלה וכן בקטן שנולד ובקמט שנגלה ובראש ובזקן שנקרחו ובשחין ובמכוה שחיו אם נשתנה מראה אותן הבהרות יראו בתחלה ואם לאו טהורות:",
+            "כל ספק נגעים חוץ משני ספיקות שמנינו כבר טהור עד שלא נזקק לטומאה אבל משנזקק לטומאה ספיקו טמא כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע והסגירן ובסוף השבוע היה בזה כסלע ובזה כסלע ואין ידוע באיזה מהן פשתה בין בשני אנשים בין באיש אחד הרי זה טהור שאע\"פ שודאי פשה הנגע בזה הואיל ואינו ידוע אי זו היא הבהרת שפשתה הרי זה טהור עד שידע באי זה נגע טמאו:",
+            "משנזקק לטומאה ספיקו טמא כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע והסגירם בסוף השבוע והרי בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד שניהן טמאין חזרו שניהן להיות כסלע שהרי הלך הפשיון מאחד מהן הואיל ואינו ידוע אי זהו שניהן טמאים עד שיחזרו שניהן להיות כגריס וזהו שאמרו משנזקק לטומאה ספיקו טמא וכן מי שהיתה בו בהרת ובה שיער לבן שקדם את הבהרת ושיער לבן שהפכתו הבהרת ואינו ידוע זה שקדם מזה שנהפך אם מתוך הסגר נסתפק לו ה\"ז טהור ואם אחר החלט ה\"ז טמא אף על פי שהלך שיער אחד מהן ואינו יודע אי זה הלך אם השיער שהיה סימן טומאה או השיער האחר:",
+            "מי שבא אצל כהן וראהו שצריך הסגר או שהוא פטור ועד שלא הסגירו או פטרו נולדו לו סימני טומאה ה\"ז יחליט וכן אם ראהו שיש בו סימני טומאה וקודם שיחליטו ויאמר לו טמא אתה הלכו להן סימני טומאה אם היה בתחלה או בסוף שבוע ראשון יסגירו ואם היה בסוף שבוע שני או לאחר הפיטור יפטור אותו:"
+        ],
+        [
+            "מי שהיתה בו בהרת והוחלט באחד מסימני טומאה בין בתחלה בין אחר הסגר או שהוסגר ואחר כך פרחה הצרעת בכולו ונהפך לבן בין שנהפך מתוך הסגר בין מתוך החלט ה\"ז טהור אבל אם הוסגר ולא נולד לו סימן טומאה ונפטר ולאחר הפיטור פרחה הצרעת בכולו ה\"ז טמא מוחלט:",
+            "הבא בתחלה והוא כולו הפך לבן אם היתה בו מחיה או שתי שערות לבנות מחליטין אותו אם אין שם סימן טומאה מסגירין אותו שבוע ראשון נולד לו שיער לבן או מחיה מחליטו לא נולד בו כלום מסגירו שבוע שני לא נולד לו סימן טומאה ה\"ז טהור שדין בהרת זו הגדולה כדין הקטנה החליטו בשיער לבן שנולד בו והשחירו שתיהן או אחת מהן הקצירו שתיהן או אחת מהן נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן הקיף השחין את שתיהן או אחת מהן או שחלקן השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק הרי זה טהור נולד לו שיער לבן אחר או מחיה הרי זה טמא מפני שבא כולו לבן בתחלה אחר שפרחה הצרעת בכולו כאחת ואחר שפשתה ופרחה מעט מעט עד שהלבין כולו אם מתוך הסגר או מתוך החלט טהור ואם אחר הפיטור טמא ואם בתחלה יסגיר אחד שהיה כולו מראה אחד או שהיה כולו לבן בארבע המראות שבלובן ובארבע של פתוך הכל מצטרפין בין לטהרו בין לטמאו כמו שביארנו:",
+            "היתה בו בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה והוחלט במחיה ופרחה הצרעת בכולו ואח\"כ הלכה המחיה או שהלכה המחיה תחלה ואחר כך פרחה בכולו ה\"ז טהור ואפילו נולד לו שיער לבן נולדה בו מחיה טמא שנאמר וביום הראות בו בשר חי יטמא והוא שתהיה כעדשה מרובעת או יתר היתה בו בהרת ובה שיער לבן והוחלט בשיער לבן ואח\"כ פרחה בכולו אע\"פ ששיער לבן במקומו עומד טהור שנאמר וביום הראות בו בשר חי יטמא במחיה מתטמא זה שנהפך כולו לבן אחר החלט או אחר הסגר ואינו מיטמא בשיער לבן החליטו בפשיון ואחר כך פשתה ופרחה בכולו טהור ואם נראית בו מחיה טמא:",
+            "אף ראשי איברים שאינן מטמאין משום מחיה שבתוך הבהרת מטמאין ומעכבין את הנהפך כולו לבן כיצד מוחלט או מוסגר שהלבין כולו בצרעת חוץ מכעדשה בשר חי אפילו בראש אצבעו או בראש חוטמו וכיוצא בהן הרי הוא בטומאתו וכן זה שנהפך כולו לבן וטהר אם חזר בו כעדשה בשר חי אפילו בראש אחד מן האיברים הרי זה מוחלט נהפך כולו למראה צרעת חוץ מכעדשה אפילו בראש אחד מן האיברים שנהפך לבוהק הרי זה טמא מוחלט שנאמר והנה כסתה הצרעת לא הבוהק אפילו היתה מקצת העדשה בשר חי ומקצתה בוהק הרי זו סימן טומאה יהפך כולו למראה צרעת וטיהר ואח\"כ חזר בו בשר כמראה הבוהק הרי זה טהור עד שיראה בו כעדשה בשר חי שנאמר וביום הראות בו בשר חי לא בוהק חזר בו כעדשה מקצתה בשר חי ומקצתה בוהק אינו סימן טומאה והרי הוא בטהרתו:",
+            "כל טמא שפרחה הצרעת בכולו טהור נתגלה ממנו כעדשה בשר חי נטמא חזר ונתכסה בצרעת טהור חזר ונתגלה נטמא אפילו מאה פעמים התחיל הבשר החי להתגלות והרי הוא מוסיף והולך והצרעת מתמעטת הרי זה בטומאתו עד שתתמעט הבהרת מכגריס:",
+            "כל הראוי ליטמא בנגע הבהרת מעכב ההופך כולו לבן וכל שאינו ראוי ליטמא בנגע הבהרת אינו מעכב כיצד פרחה בכולו אבל לא בראש ובזקן בשחין ובמכוה המורדין או שנשאר פחות מכעדשה בשר חי סמוך לשחין ולמכוה המורדין ולראש ולזקן ה\"ז טהור חזר הראש והזקן ונקרחו וכן אם חיו השחין והמכוה והעלו צרבת הרי זה טמא עד שתפרח הצרעת בהן שהרי הן ראויין לבהרת היו בה שתי בהרות אחת יש בה סימן טומאה ואחת טהורה ופרחה הטהורה לטמאה ואחר כך פרחה בכולו הרי זה טהור מפני שהיה מוחלט בטומאה אף ע\"פ שהטהורה היא שפרחה ולא עוד אלא אפילו היו אחת בשפתו העליונה ואחת בשפתו התחתונה או בשתי אצבעותיו או בשני ריסי עיניו וכשהן נדבקין זה לזה נראין שתי הבהרות כבהרת אחת הואיל ופרחה בכולו טהור:",
+            "יש מראה נגעו לכהן ונשכר מפני שהקדים להראיתו ולא נתאחר ויש מראה ומפסיד כיצד מי שהיה מוחלט והלכו להן סימני טומאה ולא הספיק להראותו לכהן עד שפרחה בכולו טהור ואילו קדם והראה לכהן ופטרו קודם שיהפך ונהפך אחר הפיטור היה מוחלט כמו שביארנו היתה בו בהרת ואין בה כלום ולא הספיק להראותו לכהן עד שפרחה בכולו הרי זה טמא וצריך הסגר ואילו קדם והראה לכהן והסגירו קודם שיהפך ונהפך מתוך הסגר היה טהור כמו שביארנו:"
+        ],
+        [
+            "נגעי הראש והזקן הוא שיפול השיער שבהן מעיקרו וישאר מקום השיער פנוי וזה הוא הנקרא נתק ואין נתק פחות מכגריס המרובע בין שהיה מראהו עמוק בין שלא היה עמוק ולא נאמר עמוק בנתקין אלא לומר לך מה מראה עמוק בידי שמים אף נתק המטמא בידי שמים להוציא שנתקו אדם שהוא טהור והאשה והסריס שהעלה זקנם שיער הרי זה מיטמא בנתקים:",
+            "הנתקין מטמאין בשני סימנים בשער צהוב דק ובפשיון ויש בהן הסגר שני שבועות וכל זה מפורש בתורה כיצד מי שנולד לו נתק בראשו או בזקנו אם היו בו שתי שערות צהובות דקות ולא יותר ואין שם בנתק שיער שחור כלל יחליט לא היה בו שיער לא שחור ולא צהוב יסגיר שבוע אחד ובשביעי רואהו אם נולד בו שיער צהוב דק או שפשה הנתק יחליט נולדו בו ב' שערות שחורות יפטור אותו לא פשה ולא נולד בו שיער צהוב ולא שיער שחור יגלח סביבות הנתק ולא יגלח הנתק ויסגיר שבוע שני וחוזר ורואהו בסוף שבוע שני אם פשה הנתק או נולד בו שיער צהוב דק יחליט לא נולד בו כלום יפטור שאין הסגר בנתקין יתר על שני שבועות ואם אחר שפטרו נולד בו שיער צהוב או פשה יחליט:",
+            "כיצד מגלחין את הנתק מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לו כדי שיהיה ניכר הפשיון ותגלחתו כשירה בכל אדם שנאמר והתגלח וכן כשירה בכל דבר ואפילו היה נזיר ה\"ז מגלח הסגירו ולא גילחו הרי זה מוסגר:",
+            "שיער צהוב האמור בתורה הוא שיהיה כתבנית הזהב וזה שנאמר דק הוא שיהיה קצר אבל אם היה ארוך אף על פי שהוא צהוב כתבנית הזהב אינו סימן טומאה:",
+            "שתי שערות הצהובות הדקות סימן טומאה בין שהיו זו בצד זו בין שהיו מרוחקות זו מזו בין שהיו באמצע הנתק בין שהיו בסוף הנתק בין שקדם הנתק את השיער הצהוב בין שקדם השיער הצהוב את הנתק הרי הוא סימן טומאה והוא שיהיו ניטלות בזוג כמו שביארנו בשיער הלבן:",
+            "השיער השחור המציל בנתקין אין פחות מב' שערות ואינן מצילות עד שיהיו אורכן כדי לכוף ראשן לעיקרן בין שהיו זו בצד זו בין שהיו מפוזרות והוא שיהיו באמצע הנתק וישאר מן הנתק פנוי בין השיער השחור שבתוכו ובין השיער שחוצה לו כדי צמיחת שתי שערות אבל אם נשארו השתי שערות השחורות בצד הנתק בסופו אינן מצילות כיצד מצילות שאם נשאר בתוך הנתק שתי שערות שחורות אע\"פ שנולדה בנתק שיער צהוב דק או שפשה ה\"ז טהור החליטו בשיער צהוב או בפשיון וצמח בנתק שתי שערות שחורות טהר הנתק ומצילות מיד הפשיון ומיד השיער הצהוב בין שצמחו באמצע הנתק בין שצמחו בסופו שהצומח מציל בכ\"מ והנשאר אינו מציל עד שיהיה רחוק מן הקמה שתי שערות:",
+            "שתי שערות שצמחו אחת שחורה ואחת לבנה או צהובה אחת ארוכה ואחת קצרה אינן מצילות:",
+            "נתק שהוחלט בשיער צהוב או בפשיון ונולד בו שיער שחור וטיהר אף על פי שהלך השיער השחור הרי זה טהור עד שיוולד בו שיער צהוב אחר או יפשה פשיון אחר מאחר שהלך השיער השחור שנאמר נרפא הנתק טהור הוא כיון שנתרפא טהור הוא אע\"פ שסימני טומאה במקומן:",
+            "החליטו בשיער צהוב בין שהחליטו בתחילה בין שהחליטו בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או שהחליטו אחר הפיטור והלך השיער הצהוב ונולד בו שיער צהוב אחר או שנולד לו פשיון הרי זה מוחלט כשהיה וכן אם החליטו בפשיון בין בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או אחר הפיטור והלך הפשיון וחזר פשיון אחר או שנולד לו שיער צהוב הרי זה מוחלט כשהיה עד שלא ישאר סימן טומאה או עד שיצמיח בו שתי שערות שחורות:",
+            "שני נתקים זה בצד זה ושטה של שיער שחור מפסקת ביניהן ונפרץ השיער השחור (ונתק) ממקום אחד הרי הוא כמות שהיה שהשיער השחור הנשאר ביניהן הרי הוא בצד הנתק נפרצה השטה משני מקומות טהור שהרי הנשאר מן השטה באמצע הנתק וכמה יהיה בכל פרצה מהן אין פחות ממקום צמיחת שתי שערות ואם היתה פרצה ממקום אחד כגריס ה\"ז טמא שהפרצה עצמה נתק אחר והרי שיער שחור בצידו ואינו כנוס לתוכו נתק שהשיער השחור מקיפו ונתק אחר מקיף את השיער השחור נפרץ השיער שביניהן ממקום אחד טמא שהנתק הפנימי לא ניצל שהרי השיער השחור בצידו לא בתוכו נפרץ השיער משני מקומות טהור ואפילו היתה פרצה כגריס שהרי הנתק הפנימי והחיצון נעשו נתק אחד ושיער שחור באמצע והוא שתהיה הפרצה כדי צמיחת שתי שערות או יתר:",
+            "נתק שהיה חוט יוצא ממנו וכן ב' נתקין שחוט יוצא מזה לזה אם יש ברוחב החוט הנתוק כדי צמיחת שתי שערות זוקקין ליטמא בשיער צהוב דק ופשיון ומצילין בצומח בו אבל שיער שחור הנשאר באותו החוט אינו מציל עד שיהיה רוחב החוט כגריס:",
+            "מי שהיה בראשו נתק כגריס ופשה הנתק [על] כל ראשו ולא נשאר שם שיער כלל אלא פחות משתי שערות ה\"ז טהור בין שניתק כולו מתוך הסגר או מתוך החלט או אחר הפיטור שנאמר קרח הוא טהור הוא וכן אם היה הנתק בזקנו וניתק כל זקנו ה\"ז טהור ואף על פי שאין זה מפורש בתורה שבכתב קבלה היא שאם הלך כל שיער הזקן טהור הוא ויתטמא עור הזקן שקרח בנגעי עור הבשר כמו שביארנו:",
+            "הבא בתחלה וכל ראשו נתוק או כל זקנו נתוק יסגיר שבוע אחד אם לא נולד לו שיער צהוב יסגיר שבוע שני אם נולד לו שיער צהוב דק טמא לא נולד לו יפטר נולד לו אחר הפיטור שיער צהוב הרי זה מוחלט נולד לו שיער שחור ה\"ז טהור הבא כולו נתוק ראש או זקן ונולד לו שיער שחור טהור כמו שביארנו הלך השיער השחור טמא משום פשיון:",
+            "הראש והזקן אינן מעכבין זה את זה ואינן מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה שנאמר צרעת הראש או הזקן מלמד שהן חשובין שנים ואי זהו זקן מהפרק של לחי העליון עד פיקה של גרגרת מותח את החוט מאוזן לאוזן כל שמן החוט ולמעלה הרי הוא מכלל הראש ומן החוט ולמטה מכלל הזקן:"
+        ],
+        [
+            "הכל מתטמאין בנגעים אפילו קטן בן יומו והעבדים אבל לא עכו\"ם ולא גר תושב והכל כשירין לראות את הנגעים וכל הנגעים אדם רואה אותן חוץ מנגעי עצמו:",
+            "אע\"פשהכל כשירין לראות נגעים הטומאה והטהרה תלויה בכהן כיצד כהן שאינו יודע לראות החכם רואהו ואומר לו אמור טמא והכהן אומר טמא אמור טהור והכהן אומר טהור הסגירו והוא מסגירו שנאמר ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע ואפילו היה הכהן קטן או שוטה החכם אומר לו והוא מחליט או פוטר או סוגר במה דברים אמורים כשהיה הכהן סומך על דברי החכם אבל אם היה הכהן רואה וסומך על עצמו אסור לו לראות נגע מכל נגעים עד שיורנו רבו ויהיה בקי בכל הנגעים ובשמותיהן בנגעי אדם כולם ובנגעי בגדים ובנגעי בתים:",
+            "כהן שטימא את הטהור או טיהר את הטמא לא עשה כלום שנאמר טמא הוא וטמאו הכהן טהור הוא וטהרו הכהן ומצורע שנרפא בין מתוך הסגר בין מתוך החלט אפילו אחר כמה שנים הרי זה בטומאתו עד שיאמר לו כהן טהור אתה:",
+            "אין הכהן רשאי לטמא את הטמא עד שיהיו עיניו במקום הנגע בעור הבשר שחוצה לו וכהן שראה הנגע בתחילה הוא שרואהו בסוף שבוע א' ובסוף שבוע ב' והוא שמסגירו או מחליטו או פוטרו מת הכהן שראהו תחלה או שחלה רואהו כהן אחר ואין השני יכול לטמאו בפשיון שאין יודע אם פשה אם לא פשה אלא ראשון ונאמן כהן לומר נגע זה פשה ונגע זה לא פשה ושיער לבן זה קדם את הבהרת או בהרת זו קדמה את שיער לבן:",
+            "חלל פסול לראיית נגעים שנאמר אחד מבניו הכהנים בכהונתם אבל בעלי מומין כשירים לראיית נגעים ובלבד שלא יהיה סומא ואפילו באחת מעיניו ואפילו כהן שכהה מאור עיניו לא יראה את הנגעים שנאמר לכל מראה עיני הכהן:",
+            "אין רואין את הנגעים אלא ביום בין להסגיר בין להחליט בין לפטור שהרי בכל הענין הוא אומר ביום וביום ואין רואין לא בשחרית ולא בין הערבים ולא בתוך הבית ולא ביום המעונן לפי שכהה נראית עזה ולא בצהרים לפי שעזה נראית כהה אימתי רואין אותן בשעה רביעית ובחמישית ובשמינית ובתשיעית בין נגעי אדם בין נגעי בגדים ובתים:",
+            "בכל יום רואין את הנגעים חוץ משבת ויו\"ט חל יום שביעי שלו להיות בשבת או ביו\"ט מעבירין לאחוריו ויש בדבר להקל ולהחמיר שאפשר שיהיה ביום שבת זה שהוא יום הראוי לראות טמא ולמחר ילכו להן סימני טומאה ואפשר שיהיה טהור ולמחר יולדו לו סימני טומאה ואין דנין אותו אלא בשעת ראייתו לאחר השבת:",
+            "חתן שנראה בו נגע נותנין לו כל שבעת ימי המשתה וכן אם נראה בבגדיו או בביתו אין רואין אותן עד לאחר המשתה וכן ברגל נותנין לו כל ימות הרגל שנאמר וצוה הכהן ופנו את הבית וגו' אם המתינה תורה לדבר הרשות שלא יטמאו כליו קל וחומר לדבר מצוה:",
+            "אין מסגירין ולא מחליטין ולא פוטרין אלא ביום שיראה בו בתחילה או בשביעי או ביום י\"ג בנגעים שמסגירין בהן שני שבועות מפני שיום שביעי עולה למניין שבוע ראשון ולמניין שבוע שני בכל הנגעים בין בנגעי אדם בין בנגעי בתים ובגדים:",
+            "אין מסגירין בתוך ימי הסגר ולא מחליטין בתוך ימי הסגר אם נולד לו סימן החלט ולא מחליטין המוחלט אם נולד לו נגע אחר ולא מסגירין אותו בתוך ימי חלוטו אם נולד לו נגע אחר שראוי להסגר אבל אם היו בו שני נגעים וראה זה וחזר וראה זה ה\"ז מותר לומר לו הרי אתה מוסגר בזה ומוחלט בזה או מוחלט בזה ומוסגר בזה בין בתחילה בין בסוף בין בסוף שבוע ראשון בין בסוף שבוע שני ואין רואין שני נגעים כאחת בין בשני אנשים בין באיש אחד שנאמר וראה הכהן את הנגע:",
+            "נגוע שבא לכהן לראותו לא יאמר לו לך ושוב אלא נזקק לו מיד באו לפניו שנים רואה את הראשון מסגירו או פוטרו או מחליטו וחוזר ורואה את השני:",
+            "אין הכהן זקוק לבקש תחת אצילי ידיו של נגוע או בין פחדיו או בתוך הקמטים שמא שם נגע שנאמר לכל מראה עיני הכהן וכן בהופך כולו לבן וכיצד יעמוד לפני הכהן אם איש הוא נראה ערום ועומד כעודר וכמוסק זיתים ואם אשה היא נראית ערומה ויושבת כעורכת וכמניקה את בנה וכאורגת בעומדים שמגבהת ידה הימנית עד שיגלה בית השחי אם היה הנגע נראה בהן בזמן שהן עומדין הרי זה טמא ואם אינו נראה בהן כשהן עומדין כך אין נזקקין לו וכשם שהאדם נראה לנגעו כך הוא נראה לתגלחתו שאם לא יראה שיער בכל בשרו כשיעמוד ערום כעודר וכמוסק או כשתשב האשה כמו שביארנו הרי זו תגלחת כשירה ואין כהן זקוק לחפש בשאר מקומות שמא נשאר בהן שיער אף ע\"פ שהוא צריך לגלח הכל כמו שיתבאר:"
+        ],
+        [
+            "התולש סימני טומאה בין כולן בין מקצתן או הכוה את המחיה כולה או מקצתה או הקוצץ הנגע כולו מבשרו או מן הבגד או מן הבית בין קודם שיבא לכהן בין בתוך הסגר או בתוך החלט או אחר הפיטור הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתים תשמרו שלא יתלוש או שיקוץ אבל אינו לוקה עד שיועילו מעשיו ואם לא הועילו אינו לוקה כיצד היתה בו בהרת ובה שלש שערות לבנות ותלש אחת כוה מקצת המחיה ונשאר ממנה כעדשה אינו לוקה שהרי הוא טמא כשהיה וכן כל כיוצא בזה ומכין אותו מכת מרדות וכן המגלח את הנתק לוקה שנאמר ואת הנתק לא יגלח ואינו חייב עד שיגלח כל הנתק בתער ומותר למצורע לישא במוט על כתיפו שיש בה הצרעת ולקשור הסיב על רגלו ואם הלכו סימני טומאה ילכו והוא שלא נתכוון לכך:",
+            "התולש סימני טומאה או שכוה את המחיה עד שלא בא אצל כהן הרי זה טהור וכן אם עשה כן בימי הסגר הרי זה טהור לאחר ימי הסגר ואם תלשן אחר שהוחלט בהן ה\"ז מוחלט כשהיה ואין לו טהרה עד שתפרח הצרעת בכולו או עד שתתמעט בהרתו מכגריס:",
+            "מי שנקצצה בהרתו כולה שלא בכוונה טהור קצצה בכוונה אם קצץ כל הבשר החי המקיפה אפילו כחוט השערה אין לו טהרה עולמית קצצה בצמצום אין לו טהרה עד שתפרח בכולו:",
+            "התולש שערה לבנה אחת ונשרה השניה ה\"ז טהור היו שלש תלש שתים ונשרה אחת הרי זה בטומאתו היתה בו מחיה כעדשה כוה חציה והלך חציה הרי זה טהור היתה יתירה מכעדשה כוה המותר והלך כעדשה הרי זה טהור כוה כעדשה והלך המותר הרי זה טמא:",
+            "מי שהיתה בהרת בערלתו ימול ואע\"פ שהיא מילה שלא בזמנה שמצות עשה דוחה את לא תעשה בכ\"מ ואם מל והלך בעור הערלה סימן שהיה מוחלט בו ה\"ז חייב בקרבן מצורע:",
+            "מצות עשה שיהיה המצורע המוחלט מכוסה ראש כל ימי חלוטו ועוטה על שפם כאבל ופורס בגדיו ומודיע העוברים עליו שהוא טמא שנאמר והצרוע אשר בו הנגע וגו' אפילו כ\"ג שנצטרע פורע ופורם שעשה דוחה את לא תעשה ואסור בשאילת שלום כל ימי חלוטו כאבל שנא' ועל שפם יעטה שיהיו שפתיו דבוקות אבל קורא ושונה ודורש ואסור לספר ולכבס כל ימי חלוטו ונוהג בכל הדברים האלו אפילו בשבתות וימים טובים והרי הוא מותר ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה וזוקף את מטתו כשאר העם:",
+            "דין המצורע שיהיה לו מושב לבדו חוץ לעיר שנאמר מחוץ למחנה מושבו ודבר זה בעיירות המוקפות חומה בארץ ישראל בלבד:",
+            "המצורעת אינה פורעת ואינה פורמת ולא עוטה על שפם אבל יושבת היא מחוץ לעיר ומודיעה לאחרים שהיא טמאה ולא המצורעים בלבד אלא כל המטמאים את האדם חייבין להודיע לכל שהן טמאין כדי שיפרשו מהן שנאמר וטמא טמא יקרא הטמא מודיע שהוא טמא:",
+            "וטומטום ואנדרוגינוס פורע ופורם ועוטה על שפם מפני שהוא ספק:",
+            "אחד מצורע מוסגר ואחד מצורע מוחלט לענין טומאה ואין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט לענין טומאה אלא פריעה ופרימה ותגלחת וצפורים שהטהור מתוך הסגר פטור מן התגלחת ומן הצפורים והטהור מתוך החלט חייב בהן אבל טומאת שניהן שוה בכל דבר:",
+            "המצורע אב מאבות הטומאות מטמא אדם וכלים במגעו וכלי חרס באוירו ומטמא אדם במשא ומטמא משכב ומושב אפילו תחת אבן כזב וכזבה שנאמר וכבס בגדיו וטהר מפי השמועה למדו שטהר מלטמא משכב ומושב ואחד המוסגר ואחד המוחלט בכל אלו:",
+            "חומרא יתירה יש במצורע שמטמא בביאתו לבית בין בימי החלט בין בימי הסגר כיצד נכנס לבית נטמא כל אשר בבית בין אדם בין כלים אף על פי שלא נגע בהן נעשו ראשון לטומאה שנאמר מחוץ למחנה מושבו מה הוא טמא אף מושבו טמא היה עומד תחת האילן ועבר אדם טהור תחת האילן נטמא היה הטהור עומד תחת האילן ועבר המצורע תחתיו לא טמאהו ואם עמד נטמא שהרי נעשה לו מושב ספק עמד ספק לא עמד טהור הכניס המצורע ראשו ורובו לבית נטמא כל שיש בתוכו נכנס לבית הכנסת עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים ורחבה ארבע אמות על ארבע אמות ונכנס ראשון ויוצא אחרון כדי שיהיה מושבו לבדו ולא יעמוד עם העם בערבוב ויטמא אותם:"
+        ],
+        [
+            "טהרת מצורע מצות עשה ותגלחתו כשיטהר מצות עשה כיצד מטהרין את המצורע מביא מזרק של חרש חדש וקבלה היא שיהיה [חדש] ונותן לתוכו רביעית מים חיים הראויין לקדש אותן מי חטאת ושיעור זה מדברי סופרים ומביא שתי צפורים דרור טהורות לשם טהרת צרעת שנאמר ולקח למטהר ושוחט את הברורה שבשתיהן על המים שבכלי חרס וממצה עד שיהיה הדם ניכר במים וחופר וקובר הצפור השחוטה בפניו ודבר זה קבלה מפי השמועה:ונוטל עץ ארז ומצותו שיהיה ארכו אמה ועוביו כרביע כרע מכרעי המטה ואזוב שאין לו שם לווי כמו שביארנו אין פחות מטפח ושני תולעת משקלו שקל ואם טעמו פסלו כצביעת התכלת וכל השיעורים הלכה ולוקח עם שלשתן הצפור החיה וארבעה מינין אלו מעכבין זה את זה ועץ ארז ואזוב שנתקלפו פסולין וכורך האזוב עם הארז בלשון של זהורית ומקיף להן ראשי אגפיים וראש הזנב של צפור החיה וטובל ארבעתן במים שבכלי ובדם שעליהן ומזה שבע פעמים על אחר ידו של מצורע ומשלח את הצפור וכיצד משלחה עומד בעיר וזורקה חוץ לחומה ואינו הופך פניו לא לים ולא לעיר ולא למדבר שנאמר מחוץ לעיר אל פני השדה שלחה וחזרה חוזר ומשלחה אפילו מאה פעמים ואח\"כ מגלח הכהן את המצורע כיצד מגלחו מעביר תער על כל בשרו הנראה אפילו בית השחי ובית הערוה שיער שעל כל הגוף עד שיעשה כדלעת שנאמר את כל שערו א\"כ למה נאמר ראשו וזקנו וגבות עיניו לרבות כל כיוצא בהן ולמעט שיער שבתוך החוטם לפי שאינו נראה ואחר כך מכבס בגדיו וטובל ויטהר מלטמא בביאה ומלטמא משכב ומושב ויכנס לפנים מן החומה ומונה שבעת ימים ואסור בהן בתשמיש המטה שנאמר מחוץ לאהלו מלמד שאסור בתשמיש המטה והמצורעת מותרת בתשמיש המטה:",
+            "כל שבעת הימים האלו עדיין הוא אב הטומאה מטמא אדם וכלים במגע לא במשא שהרי הוא אומר והיה ביום השביעי וכבס את בגדיו וגו' מלמד שהיה מטמא בגדים וכשם שהיה מטמא בגדים במגע כך מטמא אדם במגע שכל המטמא בגדים מטמא אדם וביום השביעי מגלחו הכהן תגלחת שנייה כראשונה ומכבס בגדיו וטובל ויטהר מלטמא אחרים והרי הוא ככל טבולי יום ואוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים כמו שביארנו:",
+            "כשהוא מגלח בשתי התגלחות אינו מגלח אלא בתער ואם גילח שלא בתער או שהניח שתי שערות לא עשה כלום ואינו מגלחו אלא כהן ואם שייר שתי שערות בתגלחת ראשונה וגלחן בשניה לא עלתה לו אלא תגלחת אחת בלבד והרי היא ראשונה וכל היום כשר לטהרת המצורע:",
+            "תגלחת המצורע וטבילתו והזאתו אינן מעכבות זו את זו ושאר כל מעשיו מעכבים:",
+            "שחיטת הצפור והתגלחת וההזייה ביום ושאר כל מעשיו בין ביום בין בלילה אלו באנשים ושאר כל מעשיו בין באנשים בין בנשים אלו בכהנים ושאר כל מעשיו בין בכהנים בין בישראל:",
+            "טהרת מצורע זו נוהגת בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית וכהן שטמאו מצוה לטהרו שנאמר לטהרו או לטמאו והכל כשרין לטהר את המצורע אפילו זב ואפילו טמא מת ואין מצורע מטהר מצורע ואין מטהרין שני מצורעין כאחת שאין עושין מצות חבילות:",
+            "עץ ארז ואזוב ושני תולעת שטהר בהן מצורע זה מטהר בהן מצורעים אחרים וכן צפור המשתלחת מותר לטהר בה מצורעים אחרים מאחר שנשתלחה ומותרת באכילה אבל הצפור השחוטה אסורה בהנאה ומאימתי תיאסר משעת שחיטתה שחטה ואין שם אזוב ולא עץ ארז ולא שני תולעת הרי זו אסורה בהנאה ששחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה והאוכל כזית מצפור השחוטה עבר על עשה ועל לא תעשה שנאמר וזה אשר לא תאכלו מהם מפי השמועה למדו שזה לרבות הצפור השחוטה ונאמר טהורה תאכלו הא אחרת לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה:",
+            "אין לוקחין שתי הצפורים מצפורי עיר הנדחת ולא מצפורים שהחליפן בעבודה זרה ולא מצפורים שהרגו את הנפש ומצוותן שיהיו שתיהן שוות במראה בקומה ובדמים ולקיחתן כאחת אף ע\"פ שאינן שוות או שלקח אחת היום ואחת למחר כשירות לקח שתי הצפרים לשם איש כשירות לטהר בהן אשה לשם אשה כשירות לטהר בהן איש לטהר בהן בית מנוגע כשירות לטהר אדם לקחן לאדם כשירות לבית מנוגע שנאמר ולקח למטהר:",
+            "שחט אחת מהן ונמצאת שלא היתה דרור יקח זוג לשניה והראשונה מותרת באכילה שחט האחת ונמצאת טרפה יקח זוג לשניה והראשונה מותרת בהנאה:",
+            "נשפך הדם מניחין את המשתלחת עד שתמות מתה המשתלחת ישפך הדם ויקח שתים אחרות:"
+        ],
+        [
+            "צרעת בגדים כגריס כצרעת אדם אבל פחות מכגריס טהור ושלשה סימני טומאה יש בהן ירקרק אדמדם והפשיון ושלשתן מפורשין בתורה ירקרק הוא הירוק שבירוקין שהוא ירוק הרבה ככנף הטווס וכהוצי הדקל ואדמדם הוא אדום שבאדומים שהוא אדום הרבה כזהורית יפה ושני מראות אלו מצטרפין זה עם זה במראה ירקרק או אדמדם מסגירין את הבגד ואם עמד במראה זה שני שבועות מחליטין ושורפין וכן אם פשה מחליטין ושורפין כיצד בגד שנראה בו נגע ירקרק או אדמדם מסגירו שבעת ימים ובשביעי רואה אם פשה מחליטו ושורף את כל הבגד ואם עמד במראהו ולא פשה או שפשה וכהה מב' המראות שהוסגר בהן או שהוסיף המראה להאדים ולהוריק ולא פשה יכבס מקום הנגע ויסגיר שבעת ימים שנית ובסוף שבוע שני שהוא יום י\"ג רואה אם כהה למראה שלישית הרי זה טעון כיבוס וטהור ואם נשתנה הנגע ממה שהיה כגון שהיה ירקרק ונעשה אדמדם או אדמדם ונעשה ירקרק קורע מקום הנגע ושורף מה שקרע ותופר מטלית במקום שקרע ופוטר שאר הבגד ומכבסו כולו כיבוס שני ומטבילו וטהר ואם עמד במראה שהוסגר בו בתחלה יחליטו וישרוף את כולו:",
+            "נגע שהיה ירקרק ופשה אדמדם או שהיה אדמדם ופשה ירקרק הרי זה פשיון:",
+            "נגע שהיה באמצעו מקום נקי בלא נגע ופשה לו הנגע אינו פשיון עד שיפשה לחוץ שאין פשיון הנגע לתוכו פשיון בין באדם בין בבגדים ובתים:",
+            "הפשיון הסמוך בבגדים כל שהוא והרחוק או החוזר כגריס כיצד בגד שהוסגר ונולד בו נגע אחר כגריס רחוק מן הנגע שהוסגר בו ה\"ז פשיון וישרף ואם היה פחות מכגריס אין משגיחין בו וכן בגד שקרע ממנו הנגע בסוף שבוע ב' כמו שביארנו וחזר בו נגע כגריס ישרף וכן בגד שפשה בו הנגע אחר שנפטר ישרף:",
+            "מי שמכבס את הנגע בשבוע ראשון כמו שביארנו צריך לכבס מעט מן הבגד שחוצה לו שנאמר את אשר בו הנגע וכל נגעי בגדים שמכבסין אותן מעבירין עליהן שבעה סממנין שמעבירין על הכתם כדרך שמעבירין על הכתמים כמו שביארנו בענין נדה:",
+            "בגד שקרע ממנו מקום הנגע ותפר מטלית כמו שביארנו וחזר נגע כגריס על הבגד מתיר את המטלית ומצילה ושורף שאר הבגד חזר הנגע על המטלית שורף את הכל:",
+            "הטולה מן המוסגר בטהור וחזר נגע על הבגד שורף את המטלית חזר על המטלית הבגד הראשון המוסגר ישרף והמטלית תשמש את הבגד שהיא תפורה בו בסימנין אם עמד בעיניו שני שבועות או פשה שורפין הכל:",
+            "בגד שבא כולו בתחילה ירקרק או אדמדם מסגירו שבוע אחר שבוע אם עמד בו שני שבועות ישרף אבל בגד שהסגירו ופשה הנגע בכולו ונעשה ירקרק או אדמדם או שפטרו ואחר שפטרו בא כולו ירקרק או אדמדם הרי זה טהור כבס ופשה ישרף:",
+            "בגד שמוכין יוצאין על פניו מן האריג כגון סגוס של צמר ונראה בו נגע אינו מתטמא עד שיראה הנגע במוכין ובאריג עצמו וזה שנאמר בבגדים בקרחתו או בגבחתו קרחתו אלו השחקי' גבחתו אלו החדשים:",
+            "הבגדים הצבועים אינן מטמאין בנגעים בין שצבועין בידי אדם בין שצבועין בידי שמים עד שיהו לבנים בגד ששתיו צבוע וערבו לבן ערבו צבוע ושתיו לבן הכל הולך אחר הנראה פחות משלש אצבעות על שלש אצבעות מן האריג אינו מטמא בנגעים:",
+            "בגד שארג בו פחות משלש על שלש ונראה בו נגע ואח\"כ השלימו לשלש על שלש טהור:",
+            "התופר מטליות שאין בכל אחת מהן שלש על שלש ועשה מהן בגד הרי זה מטמא בנגעים שהתפור כארוג וכולו בגד אחד הוא:",
+            "בגד שהוא מטליות מטליות מהן צבועין ומהן לבנים ונראה נגע בלבן שבו מסגירין אותו אם עמד שני שבועות נטמא כולו וישרף וכן אם פשה הנגע במטלית לבנה אחרת הרי זה פשיון אף על פי שיש ביניהם צבוע היה כולו צבוע ובו פס אחד לבן אפילו כגריס ונראה בו נגע יסגיר שאם עמד בעיניו ולא הוסיף ולא כהה שני שבועות ישרף:"
+        ],
+        [
+            "אין מטמא בנגעים אלא בגדי צמר ופשתים בלבד או השתי או הערב של צמר ופשתים וכל כלי העור בין קשה בין רך אף העור הצבוע בידי שמים מטמא בנגעים והלבדים כבגדים ומטמאין בנגעים והאהלים מטמאין בנגעים בין שהיו של צמר ופשתים בין שהיו של עור:",
+            "כל הבגדים של צמר ופשתים מטמאין בנגעים חוץ מבגדי עכו\"ם הלוקח בגדים מן העכו\"ם יראו בתחלה בגד שהוא כלאים מן הצמר ומן הפשתים מטמא בנגעים:",
+            "צמר גמלים וצמר רחלים שטוואן זה עם זה אם רוב מן הגמלים אינו מטמא בנגעים ואם רוב מן הרחלים מטמא בנגעים מחצה למחצה מטמא בנגעים והוא הדין בפשתן וקנבוס שטרפן זה בזה ורחל בת עז אין הצמר שלה מטמא בנגעים בגד שהיה שתיו פשתן וערבו קנבוס או שתיו קנבוס וערבו פשתן אינו מטמא בנגעים וכן אם היה שתיו או ערבו פשתן או צמר והשאר נוצה של עזים וכיוצא בה אינו מטמא בנגעים:",
+            "העור שאינו מעובד אינו מטמא בנגעים וכן העור שהוא גולם קודם שעשה ממנו כלים אינו מטמא בנגעים שנאמר כלי העור וכל כלי העור בין פשוטיהן בין מקבליהן כל שהן מטמאין בנגעים:",
+            "עורות חיה שבים אין מטמאין בנגעים חיבר להן מן הגדל בארץ אפילו חוט או משיחה של צמר או פשתים או עור בהמה וחיה המעובדין כל שהוא ועשה מהן כלים מטמאין בנגעים והוא שיחברנו לו כדרך חיבורי בגדים לטומאה:",
+            "כל כלי הראוי להתטמא בשאר הטומאות אף ע\"פ שאינו מתטמא במדרס הזב מפני שלא נעשה למשכב או למושב הרי זה מטמא בנגעים כגון קלע של ספינה והפרוכת ושביס של שבכה ומטפחות ספרים והאבנט ורצועות מנעל וסנדל שיש בהן רוחב כגריס הרי אלו וכל כיוצא בהן מטמא בנגעים ואין צריך לומר שאר הכלים כגון כרים וכסתות החמת והתורמל נראין כדרכן ופושה הנגע מתוכן לאחוריהן ומאחוריהן לתוכן וכן כל כיוצא בהן מכלי העור הכפולין:",
+            "סדין המקומט מפשיטין את קמטיו ורואין את נגעו:",
+            "השתי והערב בין של צמר בין של פשתן מטמאין בנגעין מיד משיטוו אע\"פ שלא ליבן הפשתן ולא שלק הצמר וכמה יהיה בפקעת של טווי ותטמא בנגעים כדי לארוג ממנו שלש על שלש שתי וערב בין שהיה כולה שתי בין שהיתה כולה ערב היתה הפקעת מקובצת מחוטים פסוקין אינה מטמאה בנגעים:",
+            "שתי פקעיות המעורות זו לזו בחוט וכן השתי שמקצתו לפוף על הכובד העליונה ומקצתו לפוף על הכובד התחתונה וכן שני דפי חלוק שמעורות בחוט אחד ונראה הנגע באחד מהן השני טהור אף ע\"פ שחוט אחד מחבר ביניהן נראה הנגע בנפש המסכת ובשתי העומד אף על פי שמקצת הנגע בבגד ומקצתו בשתי הרי זה טמא נראה הנגע בשתי העומד לבדו הארוג טהור נראה בארוג לבדו השתי העומד טהור נראה בסדין שורף את הנימין נראה בנימין הסדין טהור פשה מן הנימין לסדין הסדין טמא:",
+            "חלוק שנראה בו נגע מציל את האמריות שבו אפילו היתה האימרת צמר או פשתים מצילה ואינה נשרפת:",
+            "בגד מוסגר שצבעו או מכרו לעכו\"ם טהור וכן אם נתערב באחרים כולן טהורים קצצו ועשהו מוכין פחות משלש על שלש טהור ומותר בהנייתו היתה בהן אחת שלש על שלש ונראה בה נגע היא לבדה טמאה:",
+            "בגד מוחלט שנתערב באחרים כולן טמאין וישרפו אפילו אחד בכמה אלפים וכן אם קצצן ועשאהו מוכין הרי הן טמאין ואסור בהנייתן:",
+            "אחד בגד או כלי עור או שתי או ערב המוסגר או המוחלט לענין טומאה הרי הוא אב מאבות הטומאות כאדם מצורע לכל דבר מטמא במגע ובמשא ובביאה ועושה משכב ומושב אפילו מתחת האבן כיצד בגד מנוגע או שתי או ערב או כלי עור המנוגעין שהכניס מהן אפילו כזית לבית טהור נטמא כל אשר בבית בין אדם בין כלים ונעשו כולן ראשון לטומאה וכן משכב ומושב המונח תחת האבן והניח כזית מהן למעלה מן האבן נטמא המשכב או המושב:",
+            "מטלית שיש בה שלש על שלש אע\"פ שאין בה כזית כיון שנכנס רובה לבית טהור טימאתו היו בה כמה זיתים כיון שנכנס ממנה כזית לבית טהור נטמא אף על פי שכל השיעורין הלכה למשה מסיני הרי הוא אומר לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית הקיש נגעי אדם לנגעי בגדים ובתים והשוה המצורע למת שנאמר אל נא תהי כמת מה המת בכזית אף אלו בכזית:",
+            "בגדים המנוגעים משלחין אותן חוץ לעיר בין שהיתה מוקפת חומה בין שאינה מוקפת וזה חומר בבגדים מבאדם:"
+        ],
+        [
+            "צרעת בתים כשני גריסין זה בצד זה נמצא רוחב הנגע כמו מקום צמיחת שש שערות בגוף ואורכו כשתים עשרה שערות בריבוע והפחות משיעור זה בבתים טהור וכל השיעורין הלכה למשה מסיני:",
+            "שלשה סימני טומאה יש בבתים מראה ירקרק ואדמדם והפשיון וכולן מפורשין בתורה ושני המראות מצטרפין זה עם זה ופשיון הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס אבל החוזר אחר הטוח כשני גריסין:",
+            "אין נגעי בתים מטמאין עד שיהיה מראה הנגע שפל מן הקיר שנאמר שקערורות שיהיו שוקעין בקירות ובב' המראות מסגירין או מחליטין ובפשיון נותצין ואם פשה אחרי הטוח נותץ את כל הבית כמו שיתבאר:",
+            "כשיראה נגע בבית אפילו חכם שיודע ודאי שזה נגע לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית אלא אומר לכהן כנגע נראה לי בבית וצוה הכהן ופינו את הבית אפילו חבילי עצים וחבילי קנים ואחר כך יבוא הכהן ויכנס ויראה הנגע:",
+            "בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו אלא אם אין הנגע נראה בו טהור ואחר שיראה הכהן את הנגע יצא ויעמוד על פתח הבית בצד המשקוף ויסגיר או יחליט או יפטור שנאמר ויצא הכהן מן הבית והסגיר את הבית לא שיסגיר והוא בתוך ביתו או בתוך בית המנוגע או תחת המשקוף אלא בצד פתחו ואם עמד תחת המשקוף או שהלך לביתו והסגיר הרי זה מוסגר:",
+            "אין הבית מטמא בנגעים עד שיהיה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יתר ויהא לו ארבעה כותלים והוא בנוי בארץ באבנים ועפר ועצים שנאמר את אבניו ואת עציו ואת עפרו אבל אם היה בו פחות מארבע אמות על ארבע אמות או שהיה עגול או שהיה בעל שלשה כותלים או בעל חמשה או שהיה בנוי בספינה או תלוי על ארבע קורות אינו מטמא בנגעים היה בנוי על ארבעה עמודים מטמא בנגעים:",
+            "כמה אבנים יהיו בו אין פחות משמונה שתי אבנים בכל כותל כדי שיהיה כל כותל ראוי לנגע שאין הבית מטמא בנגעים עד שיראה בו כשני גריסין על שתי אבנים שנאמר את האבנים אשר בהן הנגע וכמה עצים יהיו בו כדי ליתן תחת המשקוף ועפר כדי לתת בין פצים לחבירו אבל אם היה בו פחות משיעורים אלו אינו מטמא בנגעים:",
+            "הלבנים והשיש אינן חשובין כאבנים בית שאחד מצדיו מחופה בשיש ואחד בסלע ואחד בלבנים ואחד בעפר אינו מטמא בנגעים:",
+            "בית שלא היו בו אבנים ועצים כשיעור ונראה בו נגע ואח\"כ הביא לו אבנים ועצים ועפר טהור:",
+            "בית שסככו בזרעים בטלן הואיל ומשמשין תשמיש עץ הרי הן כעץ ואם נטמא הבית נטמאו עמו טומאה חמורה כמו שיתבאר:",
+            "ירושלים וחוצה לארץ אין מטמאין בנגעים שנאמר בבית ארץ אחוזתכם וירושלים לא נתחלקה לשבטים ובתי העכו\"ם שבא\"י אין מטמאין בנגעים:",
+            "הלוקח בתים מן העכו\"ם יראה בתחלה:",
+            "בית שצדו אחד עכו\"ם וצדו אחד ישראל צדו אחד בארץ וצדו אחד בחוצה לארץ אינו מטמא בנגעים ושאר כל הבתים שבא\"י מטמאין בנגעים בין צבועים בידי אדם בין צבועים בידי שמים:",
+            "בית האשה בית השותפין בית הכנסת או בית המדרש שיש בהן דירה לחזנין או לתלמידים מטמאין בנגעים:",
+            "קירות האבוס וקירות המחיצה שבבית אין מטמאין בנגעים:"
+        ],
+        [
+            "נגעי בתים יש בהן הסגר שלשה שבועות שהן תשעה עשר יום שיום שביעי עולה לכאן ולכאן ויום שלשה עשר עולה לכאן ולכאן נמצאת אתה למד שאם צריך לג' שבועות רואהו בשביעי וביום י\"ג וביום תשעה עשר והסגר בתים ג' שבועות אינו מפורש בתורה וכן רוב דיני נגעי בתים דברי קבלה הן:",
+            "וכל הדינין המפורשין בהן בתורה ובדברי קבלה כך הם כשיבא הכהן ויראה הנגע שוקע ירקרק או אדמדם כמו שביארנו יסגיר שבעת ימים ואפילו מצאו כולו בתחילה ירקרק או אדמדם יסגיר ובשביעי רואהו אם כהה הנגע ואצ\"ל אם הלך קולף מקום הנגע בלבד והבית טהור מצאו שעמד בעיניו ולא פשה מסגיר שבוע שני ורואהו ביום שלשה עשר אם כהה הנגע או הלך לו קולף מקום הנגע ומטהר את הבית בציפורים ואם מצא הנגע שפשה בסוף שבוע שני או שעמד בעינו חולץ את האבנים שבהן הנגע ומקצה העפר אל מחוץ לעיר וטח את כל הבית ומסגירו שבוע שלישי וביום תשעה עשר רואהו אם חזר בו נגע כשני גריסין הרי זה פשיון אחרי הטוח ונותץ את כל הבית ואם לא חזר בו נגע מטהרו בצפורים וכל זמן שיחזור בו הנגע קודם שיטהרו בציפורים הרי זה ינתץ ואם נראה בו נגע אחר שטהרו בציפורים יראה בתחילה וכן אם פשה הנגע בסוף שבוע ראשון חולץ את האבנים שבהן הנגע וקוצה העפר חוץ לעיר וטח את כל הבית ומסגירו שבוע שני ורואה אם מצא בו נגע כשני גריסין הרי זה פשיון אחרי הטוח ונותץ את כל הבית ואם לא חזר בו נגע מטהרו בציפורים וכל זמן שיראה בו נגע קודם טהרה בציפורין ינתץ ואם נראה בו אחר שטהרו בצפרים יראה בתחילה:",
+            "כשהוא חולץ את האבנים שבהן הנגע אינו חולץ פחות משתי אבנים ואינו נוטל אבנים מצד זה ומביאן לצד זה שנאמר ולקחו אבנים אחרות ולא עפר מצד זה ומביא לצד זה שנאמר ועפר אחר יקח וטח את הבית ואינו טח בסיד אלא בעפר שנאמר ועפר אחר יקח וגו' אינו מביא אבן אחת תחת שתים שחלץ ולא שתי אבנים תחת אבן אחת חלוצה אלא מביא שתים תחת שתים ויש לו להביא שתים תחת שלש:",
+            "היה הכותל בינו לבין חבירו שניהן חולצין ושניהן קוצים את העפר ושניהם מביאין אבנים אחרות אבל בעל הבית מביא לבדו את העפר שנאמר ועפר אחר יקח וטח אין חבירו מטפל עמו בטיחה:",
+            "אבן שבזוית בזמן שהוא חולץ חולץ את כולה ובזמן שהוא נותץ נותץ את שלו ומניח את של חבירו ויש בדבר ספק אם תהיה זו של חבירו כמו יד לאבן שלו:",
+            "בית שנראה בו נגע והיתה עלייה על גביו נותן את הקורות לעלייה נראה בעלייה נותן את הקורות לבית לא היתה עלייה על גביו אבניו ועציו ועפרו כולן ניתצין עמו ומציל את המלבנין ואת סריגי החלונות:",
+            "הלוקח אבנים מבית מוסגר ובנאן בבית טהור חזר הנגע למוסגר חולץ את האבנים שבטהור נראה נגע על האבנים שבנה המוסגר ינתץ והבית השני מסגירין אותו בנגע זה כדין כל בית שנראה בו נגע בתחילה:",
+            "כיצד מטהרין את הבית המנוגע אחר החליצה והטיחה מביא מים חיים בכלי חרס ושתי צפרים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת כטהרת אדם שביארנו לכל דבר אלא שבאדם מזה שבע פעמים לאחר ידו של מצורע ובבית מזה שבע פעמים על המשקוף של בית מבחוץ ושאר כל מעשיהן שוין:"
+        ],
+        [
+            "בית המנוגע אב מאבות הטומאות כל הנוגע בו נטמא וכן אבנים שחולצין ממנו אחר הסגר או אבנים ועצים ועפר של בית כשנותצין אותו כולן אבות טומאות וכל כזית מהם מטמא אדם וכלים במגע ובמשא ובביאה כיצד אם נכנס כזית מהן לבית טהור נטמא כל אשר בבית מאדם וכלים שכולן מטמאין בביאה כאדם מצורע וכולן אסורין בהנאה ואם שרפן ועשה מהן סיד הרי זה אסור בהנאה שנאמר צרעת ממארת תן בו מארה ואל תהנה בו וכולן משלחין אותן חוץ לעיר אע\"פ שאינה מוקפת חומה:",
+            "בית מוסגר אינו מטמא אלא מתוכו שנאמר והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא עד הערב אבל המוחלט מטמא מתוכו ומאחוריו שהנוגע בו מאחוריו טמא שנאמר צרעת ממארת בבית טמא הוא וכי טהור היה אלא להוסיף לו טומאה על טומאתו שיהיה כולו טמא ויטמא מאחוריו וכן אבנים שיש בהן הנגע במוסגר מטמאין מאחוריהן:",
+            "אחד המוסגר והמוחלט מטמא בביאה כיצד בית שהיה מיסך על גבי בית מנוגע בין מוחלט בין מוסגר או אילן שהוא מיסך עליו העומד תחת האילן או הנכנס לבית החיצון טמא שהרי הוא והבית הטמא תחת אהל אחד וכן אבן מנוגעת הנכנסת לאהל והונחה שם נטמא כל אשר באהל היתה מונחת תחת האילן והטהור עובר נטמא היה הטהור עומד תחת האילן ועבר אדם באבן מנוגעת לא טמאהו ואם הניחה שם טמאהו שמושב המנוגע כמוהו בין אדם בין כלים בין אבנים ועציו ועפרו:",
+            "המאהיל בידו על אבן מנוגעת או שהאהילה עליו טהור עד שיגע:",
+            "טהור שנכנס לבית מנוגע דרך אחוריו אפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור שנאמר והבא אל הבית דרך ביאה טמאה תורה:",
+            "טהור שהכניס ראשו ורובו לבית טמא נטמא וכן טלית טהורה שהכניס ממנה שלש על שלש לבית טמא נטמאת וכן כלי חרס שהכניס אוירו לבית טמא נטמא אבל שאר כלים עד שיכניס רוב הכלים משיכניס רובו נטמא מיד בד\"א בכלים שנכנסו חלוצין אבל אדם מישראל שנכנס לבית מנוגע והוא לבוש בבגדיו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידיו הרי האדם טמא מיד ובגדיו טהורים עד שישהה שם כדי שיסב אדם ויאכל כשלש ביצים פת חטים בלפתן שנאמר והשוכב בבית יכבס את בגדיו והאוכל בבית יכבס את בגדיו וכי תעלה על דעתך שאין בגדיו מתטמאין עד שיאכל שם אלא ליתן שיעור לשוכב כאוכל ואחד השוכב או היושב או העומד אם שהה כדי לאכול שיעור אכילה האמורה נטמאו בגדיו:",
+            "מי שנכנס לבית מנוגע וכליו על כתפיו וסנדלו וטבעתו בכפיו הוא והן טמאין מיד שאינו מציל מלטמא מיד אלא כלים שהוא לבוש בהן וכן העכו\"ם והבהמה שהיו לבושין בכלים ונכנסו לבית המנוגע נטמאו הכלים מיד אבל העכו\"ם אינו מקבל טומאה כבהמה:",
+            "מי שהיה עומד בבית מנוגע ופשט ידיו חוץ לבית וטבעותיו בידיו אם שהה כדי אכילת השיעור נטמאו הטבעות אף על פי שהם בחוץ וכן העומד בחוץ ופשט ידו לבית מנוגע נטמאו ידיו בלבד מיד ואם נשתהו שם כדי אכילת השיעור נטמאו טבעותיו ואם לאו טהורות:",
+            "כל המציל בצמיד פתיל באהל המת מציל מכוסה בבית מנוגע וכל המציל מכוסה באהל המת אפילו היה מגולה בבית המנוגע ה\"ז טהור כיצד כלי חרס או כלי אבנים וכלי אדמה וכיוצא בהן שהיו אוכלין ומשקין וכלים בתוכן והיו מכוסין בבית המנוגע אע\"פ שאינן מוקפין צמיד פתיל הן וכל מה שבתוכן טהור הבור והדות שבבית המנוגע אף על פי שהן מגולין כלים שבתוכן טהורין:",
+            "הצרעת הוא שם האמור בשותפות כולל עניינים הרבה שאין דומין זה לזה שהרי לובן עור האדם קרוי צרעת ונפילת קצת שיער הראש או הזקן קרוי צרעת ושינוי עין הבגדים או הבתים קרוי צרעת וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת בשותפות השם אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו אם חזר בו יטהר הבית אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנין הבגדים שעליו אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנה עורו ויצטרע ויהיה מובדל ומפורסם לבדו עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא הליצנות ולשון הרע ועל עניין זה מזהיר בתורה ואומר השמר בנגע הצרעת זכור את אשר עשה י\"י אלהיך למרים בדרך הרי הוא אומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה שהיתה גדולה ממנו בשנים וגידלתו על ברכיה וסכנה בעצמה להצילו מן הים והיא לא דברה בגנותו אלא טעתה שהשותו לשאר נביאים והוא לא הקפיד על כל הדברים האלו שנאמר והאיש משה ענו מאד ואע\"פ כן מיד נענשה בצרעת קל וחומר לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות:לפיכך ראוי למי שרוצה לכוין אורחותיו להתרחק מישיבתן ומלדבר עמהן כדי שלא יתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם וזה דרך ישיבת הלצים הרשעים בתחילה מרבין בדברי הבאי כענין שנאמר וקול כסיל ברוב דברים ומתוך כך באין לספר בגנות הצדיקים כענין שנאמר תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק ומתוך כך יהיה להן הרגל לדבר בנביאים ולתת דופי בדבריהם כענין שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו ומתוך כך באין לדבר באלהים וכופרין בעיקר כענין שנאמר ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על י\"י אלהיהם והרי הוא אומר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ מי גרם להם לשית בשמים פיהם לשונם שהלכה תחילה בארץ זו היא שיחת הרשעים שגורמת להן ישיבת קרנות וישיבת כנסיות של עמי הארץ וישיבת בתי משתאות עם שותי שכר אבל שיחת כשרי ישראל אינה אלא בדברי תורה וחכמה לפיכך הקדוש ברוך הוא עוזר על ידן ומזכה אותן בה שנאמר אז נדברו יראי י\"י איש אל רעהו ויקשב י\"י וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי י\"י ולחושבי שמו:סליקו להו הלכות טומאת צרעת:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..12f37a527351f3ba4064a8e9d2805b32ed459bac
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,230 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by Leprosy",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Defilement_by_Leprosy",
+    "text": [
+        [
+            "צָרַעַת עוֹר הַבָּשָׂר הוּא שֶׁיַּלְבִּין מָקוֹם מִן הָעוֹר וְתִהְיֶה הַלַּבְנוּנִית כִּקְרוּם בֵּיצָה וּמִקְּרוּם בֵּיצָה וּלְמַעְלָה. אֲבָל לַבְנוּנִית שֶׁהִיא דִּהָה מִקְּרוּם הַבֵּיצָה וּלְמַטָּה אֵינָהּ צָרַעַת אֶלָּא בֹּהַק הוּא: \n",
+            "וְאַרְבָּעָה מַרְאוֹת יֵשׁ בְּצָרַעַת עוֹר הַבָּשָׂר. וְאֵלּוּ הֵן. לֹבֶן עַז בְּיוֹתֵר שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא נִרְאֶה בְּעוֹר הַבָּשָׂר כְּשֶׁלֶג הוּא הַנִּקְרָא בַּהֶרֶת. וְלֹבֶן שֶׁהוּא דִּהָה מִזֶּה מְעַט שֶׁנִּרְאֶה כְּצֶמֶר נָקִי שֶׁל כֶּבֶשׂ בֶּן יוֹמוֹ הוּא הַנִּקְרָא שְׂאֵת. וְלָבָן שֶׁדִּהָה מִן הַשְּׂאֵת מְעַט שֶׁנִּרְאֶה כְּסִיד הַהֵיכָל הוּא תּוֹלֶדֶת הַבַּהֶרֶת וְנִקְרֵאת סַפַּחַת. וְלֹבֶן שֶׁדִּהָה מִסִּיד הַהֵיכָל מְעַט וַהֲרֵי הוּא כִּקְרוּם בֵּיצָה הִיא תּוֹלֶדֶת הַשְּׂאֵת וְגַם זֶה נִקְרָא סַפַּחַת. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁהַמַּרְאֶה שֶׁהוּא כְּסִיד הַהֵיכָל הוּא סַפַּחַת הַבַּהֶרֶת. וְהַמַּרְאֶה שֶׁהוּא כִּקְרוּם בֵּיצָה הִיא סַפַּחַת הַשְּׂאֵת. שֶׁאֵין לְשׁוֹן סַפַּחַת אֶלָּא טְפֵלָה. מִכָּאן אָמְרוּ מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בַּהֶרֶת וְסַפַּחְתָּהּ שְׂאֵת וְסַפַּחְתָּהּ: \n",
+            "אַרְבַּע מַרְאוֹת נְגָעִים אֵלּוּ כֻּלָּן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר. בֵּין בִּתְחִלַּת רְאִיַּת הַנֶּגַע בֵּין בְּסוֹף הַשִּׁבְעָה. בֵּין לְאַחַר שֶׁנִּפְטַר הַמְצֹרָע אוֹ נֶחְלַט. כֵּיצַד. אֶחָד נֶגַע שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ לָבָן כַּשֶּׁלֶג אוֹ כְּסִיד הַהֵיכָל אוֹ כְּצֶמֶר נָקִי אוֹ כִּקְרוּם בֵּיצָה. וְאֶחָד נֶגַע שֶׁהָיָה מִקְצָת הַלֹּבֶן כְּמַרְאֵה הַבַּהֶרֶת וּמִקְצָתוֹ כְּמַרְאֵה הַשְּׂאֵת וּמִקְצָתוֹ כְּמַרְאֵה הַסַּפַּחַת. הַכּל כְּמַרְאֶה אֶחָד הוּא חָשׁוּב. אִם כֵּן לָמָּה מְנָאוּם חֲכָמִים וְאָמְרוּ מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע כְּדֵי לְהָבִין בְּמַרְאוֹת. שֶׁכָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר הַמַּרְאוֹת וּשְׁמוֹתֵיהֶן כְּשֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתוֹ וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ לֹא יִרְאֶה הַנֶּגַע עַד שֶׁיָּבִין וְיַכִּיר וְיֹאמַר זוֹ הִיא הַבַּהֶרֶת וְזוֹ הִיא סַפַּחְתָּהּ זוֹ הִיא הַשְּׂאֵת וְזוֹ הִיא סַפַּחְתָּהּ: \n",
+            "הָיָה בְּמַרְאֵה הַלֹּבֶן מֵאַרְבַּע מַרְאוֹת אֵלּוּ מִקְצָת אַדְמוּמִיּוֹת מְעֹרָבוֹת בּוֹ. גַּם זֶה נֶגַע צָרַעַת הוּא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג יט)</small> \"אוֹ בַהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדָּמֶת\". וְהוּא הַדִּין לִשְׂאֵת וּלְסַפַּחַת שֶׁל שְׂאֵת וּלְסַפַּחַת הַבַּהֶרֶת. וְהַמַּרְאֶה הַזֶּה שֶׁהוּא מְעֹרָב מִלַּבְנוּנִית וּמְעַט אֹדֶם הוּא הַנִּקְרָא פָּתוּךְ. וְכֵיצַד מַרְאֵה הַפָּתוּךְ בְּאַרְבַּע מַרְאוֹת אֵלּוּ. כְּאִלּוּ הֵן אַרְבַּע כּוֹסוֹת מְלֵאוֹת חָלָב וְנִתְעָרֵב בַּכּוֹס הָרִאשׁוֹנָה שְׁנֵי טִפֵּי דָּם וּבַשְּׁנִיָּה אַרְבָּעָה טִפִּין וּבַשְּׁלִישִׁית שְׁמוֹנֶה טִפִּין וּבָרְבִיעִית שִׁשָּׁה עָשָׂר טִפִּין. הַפָּתוּךְ שֶׁבַּבַּהֶרֶת הוּא הַמַּרְאֶה הָרְבִיעִי וְהַפָּתוּךְ שֶׁבַּשְּׂאֵת כְּמַרְאֵה כּוֹס שְׁלִישִׁית וְהַפָּתוּךְ שֶׁבְּסַפַּחַת הַבַּהֶרֶת כְּמַרְאֵה הַכּוֹס הַשְּׁנִיָּה וְהַפָּתוּךְ שֶׁבְּסַפַּחַת הַשְּׂאֵת כְּמַרְאֵה הַכּוֹס הָרִאשׁוֹנָה: \n",
+            "כָּל הַמַּרְאוֹת הָאֵלּוּ בֵּין הַלָּבָן בֵּין הַפָּתוּךְ מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה וּכְמַרְאֶה אֶחָד הֵן חֲשׁוּבִין. וּבֵין שֶׁהָיָה הַנֶּגַע כֻּלּוֹ לָבָן אוֹ מִקְצָתוֹ לָבָן וּמִקְצָתוֹ אֲדַמְדַּם הַכּל כְּמַרְאֶה אֶחָד הוּא בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר: \n",
+            "כָּל מַרְאֵה צָרַעַת עוֹר הַבָּשָׂר אֵינָהּ קְרוּיָה נֶגַע וְלֹא מְטַמְּאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה מַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר הַבָּשָׂר. לֹא עָמֹק בִּמְשִׁישָׁתוֹ אֶלָּא בְּמַרְאִית הָעַיִן כְּמַרְאֵה הַחַמָּה הַנִּרְאֵית לַעַיִן עֲמֻקָּה מִן הַצֵּל. אֲבָל אִם הָיָה מַרְאֵה הַלֹּבֶן אוֹ הַפָּתוּךְ בְּשָׁוֶה עִם שְׁאָר הָעוֹר אוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָעוֹר אֵינוֹ נֶגַע אֶלָּא כְּמוֹ צֶמַח מִן הַצְּמָחִים הָעוֹלִים בַּגּוּף: \n",
+            "שִׁעוּר כָּל נִגְעֵי צָרַעַת בֵּין צָרַעַת אָדָם בֵּין צָרַעַת בְּגָדִים כִּגְרִיס הַקִּלְקִי שֶׁהוּא מְרֻבָּע. וְהוּא מָקוֹם מְרֻבָּע מֵעוֹר הַבָּשָׂר כְּדֵי צְמִיחַת שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ שְׂעָרוֹת שֵׁשׁ שְׂעָרוֹת אֹרֶךְ וְשֵׁשׁ שְׂעָרוֹת רֹחַב. וְכָל הַפָּחוּת מִזֶּה אֵינוֹ נֶגַע צָרַעַת: \n",
+            "נֶגַע שֶׁהָיָה רָחְבּוֹ כְּדֵי צְמִיחַת חָמֵשׁ שְׂעָרוֹת אֲפִלּוּ הָיָה אָרְכּוֹ אַמָּה הֲרֵי זֶה טָהוֹר וְאֵינוֹ נֶגַע צָרַעַת עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ רִבּוּעַ כִּגְרִיס. וְכָל הַשִּׁעוּרִין הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי: \n",
+            "כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג יט)</small> \"בַּהֶרֶת\" הוּא הַדִּין לִשְׁאָר אַרְבָּעָה מַרְאוֹת שֶׁל לֹבֶן אוֹ שֶׁל פָּתוּךְ וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַנֶּגַע כִּגְרִיס אוֹ יֶתֶר וְיִהְיֶה עָמֹק מֵעוֹר הַבָּשָׂר וְזֶה הוּא שֶׁאָנוּ קוֹרִין אוֹתוֹ בַּהֶרֶת סְתָם. בַּהֶרֶת שֶׁהִיא עַזָּה כַּשֶּׁלֶג נִרְאֵית בְּאָדָם שֶׁהוּא לָבָן כֵּהָה. וּבַהֶרֶת שֶׁהִיא כֵּהָה נִרְאֵית בְּכוּשִׁי עַזָּה. לְפִיכָךְ אֵין מְשַׁעֲרִין הַכּל אֶלָּא בְּבֵינוֹנִי שֶׁאֵינוֹ לֹא לָבָן וְלֹא שָׁחוֹר: \n",
+            "שְׁלֹשָׁה סִימָנֵי טֻמְאָה הֵן בְּצָרַעַת עוֹר הַבָּשָׂר. שֵׂעָר לָבָן וְהַמִּחְיָה וְהַפִּשְׂיוֹן. וּשְׁלָשְׁתָּן מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה. כֵּיצַד. מִי שֶׁנּוֹלְדָה בּוֹ בַּהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן אוֹ מִחְיַת בָּשָׂר חַי כְּשֶׁיִּרְאֵהוּ הַכֹּהֵן יַחְלִיטוֹ וְיֹאמַר טָמֵא. לֹא הָיָה בָּהּ שֵׂעָר לָבָן וְלֹא מִחְיָה יִסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים וּבַשְּׁבִיעִי רוֹאֵהוּ אִם נוֹלַד בַּבַּהֶרֶת שֵׂעָר לָבָן אוֹ מִחְיָה אוֹ שֶׁפָּשְׂתָה וְהוֹסִיפָה הֲרֵי זֶה מֻחְלָט. לֹא נוֹלַד בָּהּ לֹא מִחְיָה וְלֹא שֵׂעָר לָבָן וְלֹא פָּשְׂתָה בָּעוֹר יַסְגִּיר שָׁבוּעַ שֵׁנִי. אִם נוֹלַד בָּהּ אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן מַחְלִיטוֹ וְאִם לָאו הֲרֵי זֶה טָהוֹר וְיִפְטְרֶנּוּ שֶׁאֵין בְּנִגְעֵי עוֹר הַבָּשָׂר הֶסְגֵּר יֶתֶר עַל שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. וְאִם לְאַחַר שֶׁפְּטָרוֹ וְטִהֵר פָּשָׂה הַנֶּגַע אוֹ נוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר לָבָן אוֹ מִחְיָה הֲרֵי זֶה מֻחְלָט טֻמְאָה: \n",
+            "בַּהֶרֶת שֶׁהָיְתָה עַזָּה כַּשֶּׁלֶג וּלְאַחַר הַהֶסְגֵּר נַעֲשֵׂית כִּקְרוּם בֵּיצָה אוֹ שֶׁהָיְתָה בַּתְּחִלָּה כִּקְרוּם בֵּיצָה וְנַעֲשֵׂית כַּשָּׁלֶג הֲרֵי הִיא כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה שֶׁאֵין עַזּוּת הַמַּרְאֶה סִימַן טֻמְאָה וְלֹא כְּהִיָּתוֹ סִימַן טָהֳרָה אֶלָּא אִם נִתְמַעֵט מֵאַרְבַּע מַרְאוֹת וְנַעֲשֵׂית כֵּהָה מִקְּרוּם בֵּיצָה שֶׁהֲרֵי נַעֲשֵׂית בֹּהַק וּלְפִיכָךְ טָהוֹר. אִם כֵּן מַהוּ זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה <small>(ויקרא יג ו)</small> \"וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע וְלֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן\". שֶׁאִם כֵּהָה מֵאַרְבַּע מַרְאוֹת טָהוֹר. וְכֵן אִם לֹא כֵּהָה וְלֹא פָּשָׂה וְלֹא נוֹלְדָה בּוֹ לֹא שֵׂעָר לָבָן וְלֹא מִחְיָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר: \n"
+        ],
+        [
+            "שֵׂעָר לָבָן שֶׁהוּא סִימַן טֻמְאָה בְּצָרַעַת אֵין פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וְכַמָּה יִהְיֶה אָרְכָּן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִטָּלוֹת בְּזוּג. הָיְתָה אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה מִשִּׁעוּר זֶה. אוֹ אַחַת שְׁחוֹרָה וְאַחַת לְבָנָה. אוֹ אַחַת מִלְּמַטָּה וְנֶחְלְקָה מִלְּמַעְלָה וְנִרְאֵית כִּשְׁתַּיִם. אוֹ שֶׁהָיָה עִקָּרָן מַשְׁחִיר וְרֹאשָׁן מַלְבִּין. הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הָיָה עִקָּרָן מַלְבִּין וְרֹאשָׁן מַשְׁחִיר אַף עַל פִּי שֶׁהַלָּבָן כָּל שֶׁהוּא טָמֵא: \n",
+            "שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת שֶׁהֵן בְּתוֹךְ הַנֶּגַע אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שֵׂעָר שָׁחוֹר בֵּינֵיהֶן וְהֵן מְפֻזָּרוֹת אַחַת כָּאן וְאַחַת כָּאן הֲרֵי אֵלּוּ סִימַן טֻמְאָה. אֲפִלּוּ הָיָה הַנֶּגַע כִּגְרִיס מְצֻמְצָם אֵין מְקוֹם שֵׂעָר הַשָּׁחוֹר מְמַעֲטוֹ. וּבֵין שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת בְּתוֹךְ הַבַּהֶרֶת וְהִיא מַקַּפְתָּן וּבֵין שֶׁהָיוּ בְּסוֹפָהּ הֲרֵי זֶה טָמֵא. אֲבָל אִם הָיוּ בְּצִדָּהּ מִבַּחוּץ הֲרֵי זֶה טָהוֹר עַד שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹר שֶׁצּוֹמְחוֹת שְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת הַלְּבָנוֹת לָבָן. הָיוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּתוֹךְ הַנֶּגַע וְשׁוֹכְבוֹת חוּצָה לוֹ טָמֵא. הָיוּ חוּצָה לוֹ וְשׁוֹכְבוֹת בְּתוֹכוֹ אֵינָן סִימַן טֻמְאָה: \n",
+            "לֹבֶן הַשְּׂעָרוֹת מְטַמֵּא בְּכָל מַרְאֶה בֵּין שֶׁהָיוּ לְבָנוֹת כַּשֶּׁלֶג בֵּין שֶׁהָיוּ לְבָנוֹת לֹבֶן דָּהֶה בְּיוֹתֵר הוֹאִיל וּמַרְאֵיהֶן לָבָן טָמֵא: \n",
+            "אֵין שֵׂעָר לָבָן סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּגוּף הַבַּהֶרֶת. כֵּיצַד. בַּהֶרֶת וּבְתוֹכָהּ שְׁחִין אוֹ מִכְוָה אוֹ בֹּהַק אוֹ מִחְיַת הַשְּׁחִין אוֹ מִחְיַת הַמִּכְוָה וּשְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת בְּתוֹךְ הַשְּׁחִין אוֹ הַמִּכְוָה אוֹ הַבֹּהַק שֶׁבְּתוֹךְ הַנֶּגַע אֵינָן סִימַן טֻמְאָה וַהֲרֵי זוֹ כְּבַהֶרֶת שֶׁאֵין בָּהּ שֵׂעָר לָבָן וְיַסְגִּיר אַף עַל פִּי שֶׁהַבַּהֶרֶת מַקֶּפֶת אֶת הַשְּׁחִין אוֹ אֶת הַמִּכְוָה אוֹ אֶת מִחְיָתָן אוֹ אֶת הַבֹּהַק שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת. וְכֵן אִם הָיָה שְׁחִין אוֹ מִכְוָה אוֹ מִחְיָתָן אוֹ בֹּהַק מַקִּיף אֶת שְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ אֵינָן סִימַן טֻמְאָה וַהֲרֵי הַבַּהֶרֶת כְּבַהֶרֶת שֶׁאֵין בָּהּ שֵׂעָר לָבָן וְיַסְגִּיר: \n",
+            "הָלְכוּ לָהֶן הַשְּׁחִין וְהַבֹּהַק וְהַמִּכְוָה שֶׁהִקִּיפוּ אֶת הַשְּׂעָרוֹת הַלְּבָנוֹת אוֹ נִסְמָכִין לָהֶן אוֹ חוֹלְקִין אוֹתָן. וְנִמְצְאוּ שְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת בְּתוֹךְ הַבַּהֶרֶת בְּגוּפָהּ בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן אוֹ בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ הַשֵּׁנִי הֲרֵי זֶה מֻחְלָט. וְאִם לֹא הָלְכוּ לָהֶן יִפְטְרֶנּוּ: \n",
+            "אֵין שֵׂעָר לָבָן סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁתַּקְדִּים הַבַּהֶרֶת אֶת הַשֵּׂעָר הַלָּבָן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג י)</small> \"וְהִיא הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן\" שֶׁתַּהֲפֹךְ אוֹתוֹ הַבַּהֶרֶת. אֲבָל אִם קָדַם שֵׂעָר לָבָן אֶת הַבַּהֶרֶת הֲרֵי הִיא כְּבַהֶרֶת שֶׁאֵין בָּהּ סִימַן טֻמְאָה וְיַסְגִּיר: \n",
+            "הָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן וְהֻחְלַט בּוֹ וְאַחַר כָּךְ הָלְכָה הַבַּהֶרֶת וְהִנִּיחָה שֵׂעָר לָבָן בִּמְקוֹמוֹ וְטִהֵר וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה בַּהֶרֶת אַחֶרֶת בִּמְקוֹם הַבַּהֶרֶת הָרִאשׁוֹנָה וַהֲרֵי הַשֵּׂעָר לָבָן בְּתוֹכָהּ זֶהוּ הַנִּקְרָא שְׂעַר פְּקֻדָּה. אֵינוֹ סִימַן טֻמְאָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג י)</small> \"וְהִיא הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן\" שֶׁהֲפָכַתּוּ הִיא לֹא שֶׁהֲפָכַתּוּ חֲבֵרְתָהּ: \n",
+            "הָיָה בּוֹ בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וּבָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְהֻחְלַט וְהָלַךְ מִמֶּנָּה כַּחֲצִי גְּרִיס וְטִהֵר וְנִשְׁאֲרוּ שְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת בַּחֲצִי גְּרִיס הַנִּשְׁאָר וְחָזַר כַּחֲצִי גְּרִיס בִּמְקוֹם זֶה שֶׁהָלַךְ וַהֲרֵי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת בַּבַּהֶרֶת כִּגְרִיס אֵינָן סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁיַּהֲפֹךְ שְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת בַּהֶרֶת אַחַת: \n",
+            "בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וְאֵין בָּהּ כְּלוּם וְנוֹלְדָה בְּצִדָּהּ בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וּבָהּ שֵׂעָר אַחַת הֲרֵי זוֹ לְהַסְגִּיר. בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וּבָהּ שֵׂעָר אַחַת וְנוֹלְדָה לָהּ בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וּבָהּ שֵׂעָר אַחַת הֲרֵי זוֹ לְהַסְגִּיר. בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וּבָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְנוֹלְדָה לָהּ בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וּבָהּ שַׂעֲרָה אַחַת הֲרֵי זוֹ לְהַסְגִּיר. בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וְאֵין בָּהּ כְּלוּם וְנוֹלְדָה לָהּ בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וּבָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת הֲרֵי זוֹ לְהַחְלִיט שֶׁהֲרֵי קָדְמָה בַּהֶרֶת לִשְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת הַלְּבָנוֹת. סָפֵק שֵׂעָר לָבָן קָדַם סְפֵק הַבַּהֶרֶת קָדְמָה הֲרֵי זוֹ טָמֵא. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁטֻּמְאָתוֹ בְּסָפֵק: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵין הַמִּחְיָה סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁתִּהְיֶה כַּעֲדָשָׁה מְרֻבַּעַת אוֹ יֶתֶר עַל זֶה. וְכַמָּה שִׁעוּרָהּ כְּדֵי צְמִיחַת אַרְבַּע שְׂעָרוֹת שְׁתַּיִם אֹרֶךְ וּשְׁתַּיִם רֹחַב. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה הַמִּחְיָה בְּאֶמְצַע הַבַּהֶרֶת וְהַבַּהֶרֶת מַקֶּפֶת אוֹתָהּ מִכָּל צַד וְהִיא יְתֵרָה עַל הַמִּחְיָה רֹחַב שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אוֹ יֶתֶר. אֲבָל אִם הָיְתָה הַמִּחְיָה בְּצַד הַבַּהֶרֶת אֵינָהּ סִימַן טֻמְאָה. הָיְתָה מְפֻזֶּרֶת כְּגוֹן שֶׁהָיָה בָּשָׂר חַי כְּחַרְדָּל בְּמָקוֹם זֶה וּבָשָׂר חַי כְּחַרְדָּל בְּמָקוֹם אַחֵר אַף עַל פִּי שֶׁהַכּל בְּאֶמְצַע הַבַּהֶרֶת אֵינָן מִצְטָרְפִין לְכַעֲדָשָׁה. עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּמָקוֹם אֶחָד בְּאֶמְצַע הַבַּהֶרֶת כַּעֲדָשָׁה מְרֻבָּע אוֹ יֶתֶר: \n",
+            "הַמִּחְיָה מְטַמְּאָה בְּכָל מַרְאֶה בֵּין שֶׁהָיָה מַרְאֵה הַמִּחְיָה אָדֹם אוֹ שָׁחֹר אוֹ לָבָן וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַלֹּבֶן מֵאַרְבַּע הַמַּרְאוֹת שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "אֵין הַמִּחְיָה סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁתִּהְיֶה בְּגוּפָהּ שֶׁל בַּהֶרֶת. כֵּיצַד. בַּהֶרֶת שֶׁהָיְתָה בְּאֶמְצַע שְׁחִין אוֹ מִכְוָה אוֹ מִחְיָה אוֹ בֹּהַק. וְהַמִּחְיָה בְּתוֹךְ הַשְּׁחִין אוֹ בְּתוֹךְ הַמִּכְוָה אוֹ בְּתוֹךְ מִחְיָתָן אוֹ בְּתוֹךְ הַבֹּהַק. אַף עַל פִּי שֶׁהַמִּחְיָה בְּאֶמְצַע הַבַּהֶרֶת אֵינָהּ סִימַן טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַשְּׁחִין אוֹ הַמִּכְוָה אוֹ בְּתוֹךְ הַבֹּהַק אוֹ מִחְיָתָן. וְכֵן אִם הִקִּיף הַשְּׁחִין אֶת מִחְיָתוֹ וְהַמִּכְוָה אֶת מִחְיָתָהּ וְהַבֹּהַק אֶת הַמִּחְיָה אוֹ שֶׁנִּסְמַךְ אֶחָד מֵהֶן לַמִּחְיָה מִצִּדָּהּ אוֹ שֶׁחָלַק אֶחָד מֵהֶן אֶת הַמִּחְיָה וְנִכְנַס לְתוֹכָהּ אֵינָהּ סִימַן טֻמְאָה וַהֲרֵי זוֹ כְּבַהֶרֶת שֶׁאֵין בָּהּ סִימָן וְיַסְגִּיר. הָלְכוּ לָהֶן הַשְּׁחִין אוֹ הַמִּכְוָה אוֹ הַבֹּהַק שֶׁהָיָה תַּחַת הַמִּחְיָה שֶׁהָיוּ בְּצִדָּהּ אוֹ שֶׁהָיוּ מַקִּיפִין אוֹ שֶׁהָיוּ נִכְנָסִין לְתוֹכָהּ וְנִמְצֵאת הַמִּחְיָה לְבַדָּהּ בְּתוֹךְ הַבַּהֶרֶת בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן אוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי הֲרֵי זֶה יַחְלִיט. אִם לֹא הָלְכוּ לָהֶן יִפְטֹר: \n",
+            "הַמִּחְיָה סִימַן טֻמְאָה לְעוֹלָם בֵּין שֶׁקָּדְמָה מִחְיָה אֶת הַבַּהֶרֶת בֵּין שֶׁקָּדְמָה בַּהֶרֶת אֶת הַמִּחְיָה לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהּ וְהִיא הָפְכָה. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה <small>(ויקרא יג י)</small> \"וְהִיא הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי בַּשְּׂאֵת\" אֵינוֹ צָרִיךְ לִשְׁנֵיהֶן לְשֵׂעָר וּלְמִחְיָה אֶלָּא כָּל אֶחָד מֵהֶן סִימַן טֻמְאָה. וְלֹא נֶאֱמַר שֵׂעָר לָבָן עִם הַמִּחְיָה אֶלָּא לִתֵּן שִׁעוּר לְמִחְיָה שֶׁתִּהְיֶה כְּדֵי לְקַבֵּל שֵׂעָר לָבָן שֶׁהוּא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת: \n",
+            "בַּהֶרֶת כִּגְרִיס מְצֻמְצָם וּבְאֶמְצָעָהּ מִחְיָה כַּעֲדָשָׁה מְצֻמְצֶמֶת הֲרֵי זֶה מֻחְלָט. נִתְמַעֲטָה הַבַּהֶרֶת אוֹ שֶׁנִּתְמַעֲטָה הַמִּחְיָה טָהוֹר וְכֵן אִם רָבְתָה הַמִּחְיָה שֶׁבְּתוֹךְ בַּהֶרֶת זוֹ טָהוֹר שֶׁאֵין הַבַּהֶרֶת מְטַמָּא בְּמִחְיָה עַד שֶׁתִּהְיֶה יְתֵרָה עַל הַמִּחְיָה רֹחַב שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת מִכָּל צַד. הָיְתָה הַמִּחְיָה פְּחוּתָה מִכַּעֲדָשָׁה וְרָבְתָה הַמִּחְיָה עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית כַּעֲדָשָׁה הֲרֵי זֶה מֻחְלָט. נִתְמַעֲטָה הַמִּחְיָה מִמַּה שֶּׁהָיְתָה אוֹ שֶׁהָלְכָה לָהּ הֲרֵי זוֹ כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה וְאֵין כָּאן סִימַן טֻמְאָה: \n",
+            "בַּהֶרֶת יְתֵרָה מִכִּגְרִיס וּבָהּ מִחְיָה יְתֵרָה מִכַּעֲדָשָׁה וְרַבּוּ אוֹ שֶׁנִּתְמַעֲטוּ טָמֵא. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְמַעֵט בַּהֶרֶת מִכִּגְרִיס וְלֹא תִּתְמַעֵט הַמִּחְיָה מִכַּעֲדָשָׁה וְלֹא תִּקְרַב הַמִּחְיָה לְסוֹף הַבַּהֶרֶת בְּפָחוֹת מִכְּדֵי צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וּבָשָׂר חַי כַּעֲדָשָׁה אוֹ יֶתֶר מַקִּיפָהּ מִבַּחוּץ וּבַהֶרֶת שְׁנִיָּה מַקֶּפֶת אֶת הַבָּשָׂר הַחַי. הֲרֵי הַבַּהֶרֶת הַפְּנִימִית לְהַסְגִּיר שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהּ סִימַן טֻמְאָה וּבַהֶרֶת הַחִיצוֹנָה לְהַחְלִיט שֶׁהֲרֵי הַמִּחְיָה בְּאֶמְצָעָהּ. נִתְמַעֵט הַבָּשָׂר הַחַי שֶׁבֵּינֵיהֶן אוֹ שֶׁהָלַךְ כֻּלּוֹ בֵּין שֶׁהָיָה מִתְמַעֵט וְכָלֶה מִבִּפְנִים בֵּין שֶׁהָיָה מִתְמַעֵט מִבַּחוּץ הֲרֵי שְׁתֵּיהֶן כְּבַהֶרֶת אַחַת שֶׁאֵין בָּהּ סִימַן טֻמְאָה: \n",
+            "בַּהֶרֶת שֶׁהָיְתָה בְּרֹאשׁ אֵיבָר מִן הָאֵיבָרִים וְהַמִּחְיָה בְּאֶמְצַע הַבַּהֶרֶת בְּרֹאשׁ הָאֵבָר אֵינָהּ סִימַן טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהַמִּחְיָה חוֹלֶקֶת אֶת הַנֶּגַע וְנִמְצָא מִקְצָתוֹ שׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד מִכָּאן וּמִקְצָתוֹ שׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד מִכָּאן וְנֶאֱמַר בִּנְגָעִים וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן שֶׁיִּהְיֶה רוֹאֶה הַנֶּגַע כֻּלּוֹ כְּאַחַת. וְאֵלּוּ הֵן רָאשֵׁי אֵיבָרִים שֶׁאֵינָם מִטַּמְּאִין בְּמִחְיָה. רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹת יָדַיִם וְרַגְלַיִם וְרָאשֵׁי אָזְנַיִם וְרֹאשׁ הַחֹטֶם וְרֹאשׁ הָעֲטָרָה וְרָאשֵׁי דָּדִין שֶׁל אִשָּׁה. אֲבָל רָאשֵׁי דָּדִין שֶׁל אִישׁ וְהַיִּבּוֹלֶת וְהַדִּלְדּוּלִין מִטַּמְּאִין בְּמִחְיָה: \n",
+            "וְכָל רָאשֵׁי אֵיבָרִים אֵלּוּ שֶׁהָיָה מְקוֹמָן יוֹשֵׁב כִּגְרִיס מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים. אֲבָל אִם הָיוּ עֲגֻלִּין כְּרֹב בְּרִיַּת בְּנֵי אָדָם טְהוֹרִין. כֵּיצַד. בַּהֶרֶת כִּגְרִיס בְּרֹאשׁ חָטְמוֹ אוֹ בְּרֹאשׁ אֶצְבָּעוֹ שׁוֹפַעַת אֵילָךְ וְאֵילָךְ טָהוֹר שֶׁנֶּאֱמַר וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן עַד שֶׁיִּרְאֵהוּ כֻּלּוֹ כְּאַחַת: \n"
+        ],
+        [
+            "הַפִּשְׂיוֹן מְטַמֵּא בְּכָל שֶׁהוּא וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַפִּשְׂיוֹן מֵאַחַת מִמַּרְאוֹת הַנְּגָעִים. אֲבָל אִם הָיָה הַפִּשְׂיוֹן מַרְאֵה בֹּהַק אֵינוֹ פִּשְׂיוֹן. וְאֵין הַפִּשְׂיוֹן סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁיִּפְשֶׂה חוּץ לַנֶּגַע אֲבָל אִם פָּשָׂה לְתוֹךְ הַנֶּגַע הֲרֵי הוּא כְּמוֹת שֶׁהָיָה. כֵּיצַד. בַּהֶרֶת וּבְתוֹכָהּ בָּשָׂר חַי פָּחוֹת מִכַּעֲדָשָׁה וְהִסְגִּירָהּ וּבְסוֹף הַשָּׁבוּעַ נִתְמַעֲטָה הַמִּחְיָה מִמַּה שֶּׁהָיְתָה אוֹ שֶׁהָלַךְ הַבָּשָׂר הַחַי כֻּלּוֹ אֵין זֶה פִּשְׂיוֹן. שֶׁאֵין הַבַּהֶרֶת פּוֹשָׂה לְתוֹכָהּ אֶלָּא חוּצָה לָהּ:  ",
+            "אֵין הַפִּשְׂיוֹן סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה אַחַר הֶסְגֵּר. אֲבָל אִם בָּא בַּתְּחִלָּה וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע שֶׁהוּא פּוֹשֶׂה וְהוֹלֵךְ אֵינוֹ מַחְלִיטוֹ אֶלָּא מַסְגִּירוֹ עַד סוֹף הַשָּׁבוּעַ וְיֵרָאֶה:  ",
+            "אֵין הַבַּהֶרֶת פּוֹשָׂה לְתוֹךְ הַשְּׁחִין וְלֹא לְתוֹךְ הַמִּכְוָה. וְלֹא לְתוֹךְ מִחְיַת הַשְּׁחִין וְלֹא לְתוֹךְ מִחְיַת הַמִּכְוָה. וְלֹא לָרֹאשׁ וְלֹא לַזָּקָן אַף עַל פִּי שֶׁנִּקְרְחוּ וְהָלַךְ הַשֵּׂעָר מֵהֶן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג ז)</small> \"וְאִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר\". אֲבָל בַּהֶרֶת שֶׁפָּשְׂתָה לְתוֹךְ הַבֹּהַק הֲרֵי זֶה פִּשְׂיוֹן:  ",
+            "הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק וּמִחְיַת הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַמִּכְוָה שֶׁהֵן חוֹלְקִין בֵּין הָאוֹם לַפִּשְׂיוֹן אֵינוֹ סִימַן טֻמְאָה. הִסְגִּירוֹ וְהָלְכוּ לָהֶן עַד שֶׁנִּמְצָא הַפִּשְׂיוֹן סָמוּךְ לָאוֹם הֲרֵי זֶה מֻחְלָט:  ",
+            "בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וּפָשְׂתָה כַּחֲצִי גְּרִיס וְעוֹד וְהָלַךְ מִן הָאוֹם כַּחֲצִי גְּרִיס. אַף עַל פִּי שֶׁהַנּוֹתָר מִן הָאוֹם עִם הַפִּשְׂיוֹן יֶתֶר מִכִּגְרִיס [הֲרֵי] זֶה טָהוֹר. הָיְתָה כִּגְרִיס וּפָשְׂתָה כִּגְרִיס וְעוֹד וְהָלְכָה לָהּ הָאוֹם תֵּרָאֶה בַּתְּחִלָּה וְיַסְגִּיר שָׁבוּעַ אַחַר שָׁבוּעַ. הָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וְהִסְגִּירוֹ וְהָלְכָה הַבַּהֶרֶת בְּסוֹף יְמֵי הֶסְגֵּר וְחָזְרָה בַּהֶרֶת בִּמְקוֹמָהּ כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁהָיָה. נִתְמַעֲטָה [בְּתוֹךְ יְמֵי הֶסְגֵּר] וּפָשְׂתָה וְחָזְרָה כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה אוֹ שֶׁפָּשְׂתָה וְנִתְמַעֵט הַפִּשְׂיוֹן וְחָזְרָה כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה הֲרֵי זֶה יַסְגִּיר אוֹ יִפְטֹר:  ",
+            "בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וּפָשְׂתָה כִּגְרִיס וְנוֹלַד בַּפִּשְׂיוֹן מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן וְהָלְכָה לָהּ הָאוֹם תֵּרָאֶה בַּתְּחִלָּה. הָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וְהִסְגִּירוֹ. בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ וַהֲרֵי הִיא כְּסֶלַע, סָפֵק שֶׁהִיא הִיא סָפֵק שֶׁהִיא אַחֶרֶת, בָּאָה תַּחְתֶּיהָ הֲרֵי זֶה טָמֵא:  ",
+            "בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וְחוּט יוֹצֵא מִמֶּנּוּ אִם יֵשׁ בּוֹ רֹחַב שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת זוֹקְקָהּ לְשֵׂעָר לָבָן וּלְפִשְׂיוֹן אֲבָל לֹא לְמִחְיָה שֶׁאֵין הַמִּחְיָה סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁתַּקִּיף אוֹתָהּ הַבַּהֶרֶת וְיִהְיֶה בֵּין סוֹף הַמִּחְיָה וְסוֹף הַבַּהֶרֶת רֹחַב צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. הָיוּ שְׁתֵּי בֶּהָרוֹת וְחוּט יוֹצֵא מִזּוֹ לָזוֹ אִם יֵשׁ בּוֹ רֹחַב שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת מְצָרְפָן וְאִם לָאו אֵינוֹ מְצָרְפָן. הִסְגִּירוֹ שָׁבוּעַ אַחַר שָׁבוּעַ וְלֹא נוֹלַד לוֹ סִימַן טֻמְאָה וּפְטָרוֹ וּלְאַחַר הַפִּטּוּר פָּשָׂה הַנֶּגַע כָּל שֶׁהוּ הֲרֵי זֶה מֻחְלָט:  ",
+            "בַּהֶרֶת שֶׁטָּהֲרָה מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר אוֹ מִתּוֹךְ הֶחְלֵט שֶׁהָלְכוּ מִמֶּנָּה סִימָנֵי טֻמְאָה אֵין מַסְגִּירִין בָּהּ לְעוֹלָם:  ",
+            "בַּהֶרֶת שֶׁכָּנְסָה אַחַר הַפִּטּוּר וּפָשְׂתָה לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה אוֹ שֶׁפָּשְׂתָה וְחָזְרָה לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה הֲרֵי הוּא בְּטָהֳרָתוֹ:  ",
+            "בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וּבָהּ מִחְיָה כַּעֲדָשָׁה וְשֵׂעָר לָבָן בְּתוֹךְ הַמִּחְיָה וְהֶחְלִיטוֹ וּלְאַחַר הֶחְלֵט הָלְכָה הַמִּחְיָה טָמֵא מִפְּנֵי שֵׂעָר לָבָן. הָלַךְ הַשֵּׂעָר לָבָן טָמֵא מִפְּנֵי הַמִּחְיָה. הָיָה הַשֵּׂעָר לָבָן בְּתוֹךְ הַבַּהֶרֶת וְהָלָךְ לוֹ טָמֵא מִפְּנֵי הַמִּחְיָה. הָלְכָה הַמִּחְיָה טָמֵא מִפְּנֵי שֵׂעָר לָבָן:  ",
+            "בַּהֶרֶת וּבָהּ מִחְיָה וּפִשְׂיוֹן. הָלְכָה הַמִּחְיָה טָמֵא מִפְּנֵי הַפִּשְׂיוֹן. הָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן טָמֵא מִפְּנֵי הַמִּחְיָה. וְכֵן בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְפִשְׂיוֹן. הֶחְלִיטוֹ בְּשֵׂעָר לָבָן וְהָלַךְ הַשֵּׂעָר וְחָזַר בּוֹ שֵׂעָר לָבָן אַחֵר. אוֹ שֶׁנּוֹלְדָה לוֹ מִחְיָה אוֹ פִּשְׂיוֹן. אוֹ שֶׁהֶחְלִיטוֹ בְּמִחְיָה וְהָלְכָה הַמִּחְיָה וְנוֹלְדָה לוֹ מִחְיָה אַחֶרֶת. אוֹ שֵׂעָר לָבָן אוֹ פִּשְׂיוֹן. אוֹ שֶׁהֶחְלִיטוֹ בְּפִשְׂיוֹן וְהָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן וְחָזַר בּוֹ פִּשְׂיוֹן אַחֵר. אוֹ שֶׁנּוֹלְדָה בָּהּ מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן. הֲרֵי זֶה בְּטֻמְאָתוֹ כְּמוֹת שֶׁהָיָה. אֶחָד הַטָּמֵא שֶׁהֻחְלַט בַּתְּחִלָּה אוֹ שֶׁהֻחְלַט בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן אוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי אוֹ אַחַר הַפִּטּוּר. הוֹאִיל וְהֻחְלַט מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ טָהוֹר עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בּוֹ סִימַן טֻמְאָה לֹא סִימַן הֶחְלֵט וְלֹא סִימָן אַחֵר:  "
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ מַכָּה בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְנִפְשַׁט הָעוֹר מֵחֲמַת הַמַּכָּה. אִם הָיְתָה הַמַּכָּה מֵחֲמַת הָאֵשׁ כְּגוֹן שֶׁנִּכְוָה בְּגַחֶלֶת אוֹ בְּרֶמֶץ אוֹ בְּבַרְזֶל אוֹ בְּאֶבֶן שֶׁלִּבְּנוֹ בָּאֵשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי זוֹ נִקְרֵאת מִכְוָה. וְאִם הָיְתָה הַמִּכְוָה שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הָאֵשׁ. בֵּין שֶׁלָּקָה בְּאֶבֶן אוֹ בְּעֵץ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בֵּין שֶׁהָיְתָה הַמִּכְוָה מֵחֲמַת חֳלִי הַגּוּף כְּגוֹן גָּרָב אוֹ חֲזָזִית שֶׁהִפְסִיד הָעוֹר אוֹ שַׁחֶפֶת אוֹ קַדַּחַת וְדַלֶּקֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהִשְׁחִיתוּ הָעוֹר הֲרֵי זֶה נִקְרָא שְׁחִין:  ",
+            "לִבֵּן שִׁפּוּד וְהִכָּה בּוֹ אִם הָיָה רֹאשׁוֹ (מְבוֹרָז) [כַּדּוּר] הֲרֵי זוֹ מִכְוָה. וְאִם הָיָה רֹאשׁוֹ חַד הֲרֵי זוֹ סָפֵק אִם הִיא מִכְוָה אוֹ שְׁחִין. לָקָה בְּמֵי טְבֶרְיָא אוֹ בְּגֶפֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי זֶה שְׁחִין:  ",
+            "הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה כָּל זְמַן שֶׁהֵן מַכּוֹת טְרִיּוֹת הֵן נִקְרָאִין מוֹרְדִין וְאֵינָן מִטַמְּאִין בִּנְגָעִים כְּלָל. חָיוּ הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְנִתְרַפְּאוּ רִפּוּי גָּמוּר אַף עַל פִּי שֶׁהַמָּקוֹם צַלֶּקֶת וְאֵינָהּ דּוֹמָה לִשְׁאָר הָעוֹר הֲרֵי הֵן כְּעוֹר הַבָּשָׂר לְכָל דָּבָר וּמִתְטַמְּאִין בִּשְׁלֹשָׁה סִימָנִין וְיֵשׁ בָּהֶן הֶסְגֵּר שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:  ",
+            "הִתְחִילוּ הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה לִחְיוֹת וּלְהִתְרַפְּאוֹת וְנַעֲשֵׂית עֲלֵיהֶן קְלִפָּה כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם. זוֹ הִיא <small>(ויקרא יג כג)</small> \"צָרֶבֶת הַשְּׁחִין\" הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה <small>(ויקרא יג כד)</small> \"וּמִחְיַת הַמִּכְוָה\" הָאֲמוּרָה שָׁם. וּמְטַמְּאוֹת בִּשְׁנֵי סִימָנִין בְּשֵׂעָר לָבָן אוֹ בְּפִשְׂיוֹן וְאֵין בָּהֶן הֶסְגֵּר אֶלָּא שָׁבוּעַ אֶחָד. כֵּיצַד. בַּהֶרֶת שֶׁהָיְתָה בְּצָרֶבֶת הַשְּׁחִין אוֹ בְּמִחְיַת הַמִּכְוָה אִם הָיָה בָּהּ שֵׂעָר לָבָן יַחְלִיט. לֹא הָיָה בָּהּ שֵׂעָר לָבָן יַסְגִּיר שָׁבוּעַ אֶחָד וְיֵרָאֶה בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ אִם נוֹלַד בָּהּ שֵׂעָר אוֹ פָּשְׂתָה יַחְלִיט וְאִם לֹא נוֹלַד בָּהּ כְּלוּם יִפְטֹר. פָּשְׂתָה לְאַחַר הַפִּטּוּר אוֹ נוֹלַד בָּהּ שֵׂעָר לָבָן יַחְלִיט:  ",
+            "הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְפִיכָךְ חִלְּקָן הַכָּתוּב לוֹמַר שֶׁאֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה וְאֵין פּוֹשִׂין זֶה לָזֶה וְאֵין פּוֹשִׂין לְעוֹר הַבָּשָׂר וְלֹא בַּהֶרֶת עוֹר הַבָּשָׂר פּוֹשָׂה לְתוֹכָן. כֵּיצַד. הָיָה שְׁחִין בְּצַד הַמִּכְוָה וּבַהֶרֶת כִּגְרִיס בִּשְׁתֵּיהֶן הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הָיְתָה בְּאַחַת מֵהֶן וּפָשְׂתָה לַשְּׁנִיָּה אוֹ שֶׁפָּשְׂתָה לְעוֹר הַבָּשָׂר טָהוֹר. הָיְתָה בַּהֶרֶת בְּעוֹר הַבָּשָׂר וּפָשְׂתָה לְאַחַת מֵהֶן אֵינוֹ פִּשְׂיוֹן. הָיָה בְּתוֹךְ כַּפּוֹ צָרֶבֶת שְׁחִין כִּגְרִיס וּבָהּ בַּהֶרֶת כִּגְרִיס יַסְגִּיר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְשֵׂעָר לָבָן וְלֹא לְפִשְׂיוֹן שֶׁמָּא יִוָּלֵד לוֹ שְׁחִין אַחֵר בְּצִדָּהּ וְתִפְשֶׂה לְתוֹכוֹ:  ",
+            "שְׁחִין שֶׁנַּעֲשָׂה מִכְוָה בִּטְּלָה מִכְוָה אֶת הַשְּׁחִין. וּמִכְוָה שֶׁנַּעֲשֵׂית שְׁחִין בִּטֵּל שְׁחִין הַמִּכְוָה. אִם אֵין יָדוּעַ אִם שְׁחִין הָיָה אִם מִכְוָה אֵין בְּכָךְ כְּלוּם שֶׁשְּׁנֵיהֶם סִימָן אֶחָד וְטֻמְאָה אַחַת וְלֹא חִלְּקָן הַכָּתוּב אֶלָּא לוֹמַר שֶׁאֵין מִצְטָרְפִין:  ",
+            "הִסְגִּירוֹ בְּבַהֶרֶת שֶׁבַּשְּׁחִין וּבְסוֹף הַשָּׁבוּעַ נַעֲשָׂה עוֹר הַבָּשָׂר. אוֹ שֶׁהִסְגִּירוֹ בְּעוֹר הַבָּשָׂר וּבְסוֹף הַשָּׁבוּעַ נַעֲשֵׂית שְׁחִין יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה:  ",
+            "מִי שֶׁנָּשַׁר כָּל שְׂעַר רֹאשׁוֹ בֵּין מֵחֲמַת חלִי בֵּין מֵחֲמַת מַכָּה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְגַדֵּל שֵׂעָר בֵּין שֶׁאָכַל דְּבָרִים הַמַּשִּׁירִין אֶת הַשֵּׂעָר אוֹ סָךְ דְּבָרִים שֶׁהִשִּׁירוּ שְׂעָרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁרָאוּי לְגַדֵּל לְאַחַר זְמַן הוֹאִיל וְאָבַד כָּל שְׂעַר רֹאשׁוֹ עַתָּה הֲרֵי זֶה נִקְרָא קֵרֵחַ אוֹ גִּבֵּחַ. אִם נָשַׁר שְׂעָרוֹ מִן הַקָּדְקֹד וּלְמַטָּה שׁוֹפֵעַ לְאָחוֹר וְעַד פִּיקָה שֶׁל צַוָּאר נִקְרָא קֵרֵחַ. וְאִם נָשַׁר מִן הַקָּדְקֹד וּלְמַטָּה שׁוֹפֵעַ לְפָנָיו עַד כְּנֶגֶד פַּדַּחְתּוֹ נִקְרָא גִּבֵּחַ:  ",
+            "הַקָּרַחַת וְהַגַּבַּחַת מְטַמְּאוֹת בִּשְׁנֵי סִימָנִין בְּמִחְיָה וּבְפִשְׂיוֹן. וְיֵשׁ בָּהֶן הֶסְגֵּר שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן <small>(ויקרא יג מג)</small> \"כְּמַרְאֵה צָרַעַת עוֹר בָּשָׂר\". וּלְפִי שֶׁאֵין בָּהֶן שֵׂעָר אֵין הַשֵּׂעָר הַלָּבָן סִימַן טֻמְאָה בָּהֶן. וְכֵיצַד מְטַמְּאִין בִּשְׁנֵי סִימָנִין וּבִשְׁתֵּי שָׁבוּעוֹת. שֶׁאִם הָיְתָה בַּהֶרֶת בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְּגַבַּחְתּוֹ וְהָיְתָה בָּהּ מִחְיָה יַחְלִיט. לֹא הָיְתָה בָּהּ מִחְיָה יַסְגִּיר וְיִרְאֶה בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ אִם נוֹלְדָה בָּהּ מִחְיָה אוֹ פִּשְׂיוֹן יַחְלִיט. לֹא נוֹלַד בָּהּ כְּלוּם יַסְגִּיר שָׁבוּעַ שֵׁנִי. פָּשָׂת אוֹ שֶׁנּוֹלַד בָּהּ מִחְיָה יַחְלִיט לֹא נוֹלַד בָּהּ כְּלוּם יִפְטֹר. וְאִם פָּשָׂת אוֹ נוֹלַד בָּהּ מִחְיָה לְאַחַר הַפִּטּוּר יַחְלִיט:  ",
+            "הַקָּרַחַת וְהַגַּבַּחַת אֵינָן מִצְטָרְפוֹת זוֹ עִם זוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג מב)</small> \"בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְּגַבַּחְתּוֹ\" מְלַמֵּד שֶׁהֵן שְׁתַּיִם וְאֵין פּוֹשׂוֹת מִזּוֹ לְזוֹ וְלֹא לִשְׁאָר עוֹר הַבָּשָׂר וְלֹא בַּהֶרֶת עוֹר הַבָּשָׂר פּוֹשָׂה לְתוֹכָן:  ",
+            "הַקָּרַחַת אוֹ הַגַּבַּחַת אוֹ הַזָּקָן שֶׁנִּקְרַח וְנַעֲשָׂה בָּהֶן שְׁחִין אוֹ מִכְוָה מְטַמְּאִין כִּשְׁחִין וּכְמִכְוָה שֶׁבְּעוֹר הַבָּשָׂר. שֶׁהָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן שֶׁנִּקְרְחוּ כְּעוֹר הַבָּשָׂר לְכָל דָּבָר אֶלָּא שֶׁאֵין מִטַּמְּאִין בְּשֵׂעָר לָבָן. הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן קֹדֶם שֶׁיִּצְמַח בָּהֶן הַשֵּׂעָר וַעֲדַיִן לֹא הֶעֱלוּ שֵׂעָר מֵעוֹלָם וְכֵן הַדִּלְדּוּלִין שֶׁבָּרֹאשׁ וְשֶׁבַּזָּקָן הֲרֵי הֵן כְּעוֹר הַבָּשָׂר וּמִתְטַמְּאִין בִּשְׁלֹשָׁה סִימָנִין וּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. וְכֵן זְקַן הָאִשָּׁה וְהַסָּרִיס עַד שֶׁלֹּא הֶעֱלוּ שֵׂעָר הֲרֵי הֵן כְּעוֹר הַבָּשָׂר. וְאִם הֶעֱלוּ שֵׂעָר הֲרֵי הֵן כִּזְקַן הָאִישׁ שֶׁמִּתְטַמֵּא בִּנְתָקִין כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר וְאֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּבַהֶרֶת:  "
+        ],
+        [
+            "אֵלוּ מְקוֹמוֹת בָּאָדָם שֶׁאֵין מִתְטַמְּאִין בְּבַהֶרֶת. תּוֹךְ הָעַיִן וְתוֹךְ הָאֹזֶן וְתוֹךְ הַחֹטֶם וְתוֹךְ הַפֶּה וְהַקְּמָטִים שֶׁבַּבֶּטֶן וְהַקְּמָטִים שֶׁבַּצַּוָאר וְתַחַת הַדָּד וּבֵית הַשֶּׁחִי וְכַף הָרֶגֶל וְהַצִּפֹּרֶן וְהָרֹאשׁ וְהַזָּקָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שֵׂעָר וְהַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה הַמּוֹרְדִין. כָּל אֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת אֵין מִתְטַמְּאִין בִּנְגָעִים וְאֵין מִצְטָרְפִין בִּנְגָעִים. וְלֹא הַנֶּגַע פּוֹשֶׂה לְתוֹכָן. וְאֵין מִתְטַמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה. וְאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג ב)</small> \"בְעוֹר בְּשָׂרוֹ\". וְכָל אֵלּוּ אֵינוֹ עוֹר גָּלוּי אֶלָּא מֵהֶן שֶׁאֵינוֹ עוֹר וּמֵהֶן שֶׁהוּא עוֹר וְהוּא מְכֻסֶּה וְאֵינוֹ גָּלוּי. וְאֹדֶם הַשְּׂפָתַיִם נִדּוֹן כְּבֵית הַסְּתָרִים וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים:  ",
+            "הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן שֶׁנָּשַׁר כָּל שַׂעֲרָן וְהַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה שֶׁעָלוּ צָרֶבֶת מִטַּמְּאִין בְּבַהֶרֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאֵינָן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה וְאֵין נֶגַע עוֹר הַבָּשָׂר פּוֹשֶׂה לְתוֹכָם וְאֵינָן מִטַּמְּאִים מִשּׁוּם מִחְיָה אֲבָל מְעַכְּבִין אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן:  ",
+            "בַּהֶרֶת הַסְּמוּכָה לָרֹאשׁ אוֹ לָעַיִן אוֹ לָאֹזֶן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אוֹ לַשְּׁחִין אוֹ לַמִּכְוָה טְהוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג ג)</small> \"וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר\" שֶׁיִּהְיֶה כָּל שֶׁחוּצָה לָנֶגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר וְרָאוּי לְפִשְׂיוֹן:  ",
+            "אֵלּוּ בֶּהָרוֹת טְהוֹרוֹת. עַכּוּ\"ם שֶׁהָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וְנִתְגַּיֵּר. הָיְתָה בְּעֻבָּר וְנוֹלַד. בְּקֶמֶט וְנִגְלָה. בָּרֹאשׁ וּבַזָּקָן כְּשֶׁהָיָה בָּהֶן שֵׂעָר וְנִקְרְחוּ וְנָשַׁר כָּל הַשֵּׂעָר וְנִתְגַּלְּתָה הַבַּהֶרֶת. הָיְתָה בַּשְּׁחִין וּבַמִּכְוָה כְּשֶׁהֵן מוֹרְדִין וְהֶעֱלוּ צָרֶבֶת הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. וְכֵן אִם הָיְתָה הַבַּהֶרֶת בָּרֹאשׁ אוֹ בַּזָּקָן קֹדֶם שֶׁיַּעֲלוּ שֵׂעָר מֵעוֹלָם וְהֶעֱלוּ שֵׂעָר וְהָלַךְ הַשֵּׂעָר. אוֹ שֶׁהָיְתָה הַבַּהֶרֶת בָּעוֹר וְנַעֲשָׂה מְקוֹמָהּ שְׁחִין אוֹ מִכְוָה וְחָיוּ וַהֲרֵי הֵן כְּעוֹר הַבָּשָׂר. אַף עַל פִּי שֶׁתְּחִלָּתָהּ וְסוֹפָהּ טְמֵאִין הוֹאִיל וְהָיְתָה טְהוֹרָה בֵּינְתַיִם הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן בֵּין שֶׁהֵעֵזּוּ אוֹ שֶׁכָּהוּ יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה. כֵּיצַד. עַכּוּ\"ם שֶׁהָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת כִּקְרוּם בֵּיצָה וּלְאַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר נַעֲשֵׂית כַּשֶּׁלֶג. אוֹ שֶׁהָיְתָה כַּשֶּׁלֶג וּלְאַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר נַעֲשֵׂית כִּקְרוּם בֵּיצָה. תֵּרָאֶה בַּתְּחִלָּה. וְכֵן בְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד. וּבַקֶּמֶט שֶׁנִּגְלָה. וּבָרֹאשׁ וּבַזָּקָן שֶׁנִּקְרְחוּ. וּבַשְּׁחִין וּבַמִּכְוָה שֶׁחָיוּ. אִם נִשְׁתַּנָּה מַרְאֵה אוֹתָן הַבֶּהָרוֹת יֵרָאוּ בַּתְּחִלָּה וְאִם לָאו טְהוֹרוֹת:  ",
+            "כָּל סְפֵק נְגָעִים חוּץ מִשְּׁנֵי סְפֵקוֹת שֶׁמָּנִינוּ כְּבָר טָהוֹר עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לְטֻמְאָה. אֲבָל מִשֶּׁנִּזְקַק לְטֻמְאָה סְפֵקוֹ טָמֵא. כֵּיצַד. שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֵצֶל כֹּהֵן בָּזֶה בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וּבָזֶה כְּסֶלַע וְהִסְגִּירָן וּבְסוֹף הַשָּׁבוּעַ הָיָה בָּזֶה כְּסֶלַע וּבָזֶה כְּסֶלַע וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן פָּשְׂתָה. בֵּין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים בֵּין בְּאִישׁ אֶחָד הֲרֵי זֶה טָהוֹר. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁוַּדַּאי פָּשָׂה הַנֶּגַע בָּזֶה הוֹאִיל וְאֵינוֹ יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא הַבַּהֶרֶת שֶׁפָּשְׂתָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר עַד שֶׁיֵּדַע בְּאֵי זֶה נֶגַע טִמְּאוֹ:  ",
+            "מִשֶּׁנִּזְקַק לְטֻמְאָה סְפֵקוֹ טָמֵא. כֵּיצַד. שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֵצֶל כֹּהֵן בָּזֶה בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וּבָזֶה כְּסֶלַע וְהִסְגִּירָם בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ וַהֲרֵי בָּזֶה כְּסֶלַע וְעוֹד וּבָזֶה כְּסֶלַע וְעוֹד שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין. חָזְרוּ שְׁנֵיהֶן לִהְיוֹת כְּסֶלַע שֶׁהֲרֵי הָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן מֵאֶחָד מֵהֶן הוֹאִיל וְאֵינוֹ יָדוּעַ אֵי זֶהוּ שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים עַד שֶׁיַּחְזְרוּ שְׁנֵיהֶן לִהְיוֹת כִּגְרִיס. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ מִשֶּׁנִּזְקַק לְטֻמְאָה סְפֵקוֹ טָמֵא. וְכֵן מִי שֶׁהָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן שֶׁקָּדַם אֶת הַבַּהֶרֶת וְשֵׂעָר לָבָן שֶׁהֲפָכַתּוּ הַבַּהֶרֶת. וְאֵינוֹ יָדוּעַ זֶה שֶׁקָּדַם מִזֶּה שֶׁנֶּהְפַּךְ. אִם מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר נִסְתַּפֵּק לוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם אַחַר הֶחְלֵט הֲרֵי זֶה טָמֵא. אַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ שֵׂעָר אֶחָד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זֶה הָלַךְ אִם הַשֵּׂעָר שֶׁהָיָה סִימַן טֻמְאָה אוֹ הַשֵּׂעָר הָאַחֵר:  ",
+            "מִי שֶׁבָּא אֵצֶל כֹּהֵן וְרָאָהוּ שֶׁצָּרִיךְ הֶסְגֵּר אוֹ שֶׁהוּא פָּטוּר וְעַד שֶׁלֹּא הִסְגִּירוֹ אוֹ פְּטָרוֹ נוֹלְדוּ לוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה. הֲרֵי זֶה יַחְלִיט. וְכֵן אִם רָאָהוּ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה וְקֹדֶם שֶׁיַּחְלִיטוֹ וְיֹאמַר לוֹ טָמֵא אַתָּה הָלְכוּ לָהֶן סִימָנֵי טֻמְאָה. אִם הָיָה בַּתְּחִלָּה אוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן יַסְגִּירוֹ. וְאִם הָיָה בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי אוֹ לְאַחַר הַפִּטּוּר יִפְטֹר אוֹתוֹ:  "
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁהָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וְהֻחְלַט בְּאֶחָד מִסִּימָנֵי טֻמְאָה בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין אַחַר הֶסְגֵּר. אוֹ שֶׁהֻסְגַּר וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה הַצָּרַעַת בְּכֻלּוֹ וְנֶהְפַּךְ לָבָן. בֵּין שֶׁנֶּהְפַּךְ מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר בֵּין מִתּוֹךְ הֶחְלֵט הֲרֵי זֶה טָהוֹר. אֲבָל אִם הֻסְגַּר וְלֹא נוֹלַד לוֹ סִימַן טֻמְאָה וְנִפְטַר וּלְאַחַר הַפִּטּוּר פָּרְחָה הַצָּרַעַת בְּכֻלּוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא מֻחְלָט:  ",
+            "הַבָּא בַּתְּחִלָּה וְהוּא כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן. אִם הָיְתָה בּוֹ מִחְיָה אוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת מַחְלִיטִין אוֹתוֹ. אִם אֵין שָׁם סִימַן טֻמְאָה מַסְגִּירִין אוֹתוֹ שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן. נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן אוֹ מִחְיָה מַחְלִיטוֹ. לֹא נוֹלַד בּוֹ כְּלוּם מַסְגִּירוֹ שָׁבוּעַ שֵׁנִי. לֹא נוֹלַד לוֹ סִימַן טֻמְאָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר. שֶׁדִּין בַּהֶרֶת זוֹ הַגְּדוֹלָה כְּדִין הַקְּטַנָּה. הֶחְלִיטוֹ בְּשֵׂעָר לָבָן שֶׁנּוֹלַד בּוֹ וְהִשְׁחִירוּ שְׁתֵּיהֶן אוֹ אַחַת מֵהֶן. הִקְצִירוּ שְׁתֵּיהֶן אוֹ אַחַת מֵהֶן. נִסְמַךְ הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן. הִקִּיף הַשְּׁחִין אֶת שְׁתֵּיהֶן אוֹ אַחַת מֵהֶן. אוֹ שֶׁחִלְּקָן הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק. הֲרֵי זֶה טָהוֹר. נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן אַחֵר אוֹ מִחְיָה הֲרֵי זֶה טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁבָּא כֻּלּוֹ לָבָן בַּתְּחִלָּה. אֶחָד שֶׁפָּרְחָה הַצָּרַעַת בְּכֻלּוֹ כְּאַחַת וְאֶחָד שֶׁפָּשְׂתָה וּפָרְחָה מְעַט מְעַט עַד שֶׁהִלְבִּין כֻּלּוֹ. אִם מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר אוֹ מִתּוֹךְ הֶחְלֵט טָהוֹר. וְאִם אַחַר הַפִּטּוּר טָמֵא. וְאִם בַּתְּחִלָּה יַסְגִּיר. אֶחָד שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ מַרְאֶה אֶחָד אוֹ שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ לָבָן בְּאַרְבַּע הַמַּרְאוֹת שֶׁבַּלֹּבֶן וּבְאַרְבַּע שֶׁל פָּתוּךְ הַכּל מִצְטָרְפִין בֵּין לְטַהֲרוֹ בֵּין לְטַמְּאוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:  ",
+            "הָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וּבָהּ מִחְיָה כַּעֲדָשָׁה וְהֻחְלַט בְּמִחְיָה וּפָרְחָה הַצָּרַעַת בְּכֻלּוֹ וְאַחַר כָּךְ הָלְכָה הַמִּחְיָה. אוֹ שֶׁהָלְכָה הַמִּחְיָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ. הֲרֵי זֶה טָהוֹר וַאֲפִלּוּ נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן. נוֹלְדָה בּוֹ מִחְיָה טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג יד)</small> \"וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי יִטְמָא\". וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה כַּעֲדָשָׁה מְרֻבַּעַת אוֹ יֶתֶר. הָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן וְהֻחְלַט בְּשֵׂעָר לָבָן וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁשֵּׂעָר לָבָן בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד טָהוֹר. שֶׁנֶּאֱמַר וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי יִטְמָא בְּמִחְיָה מִתְטַמֵּא זֶה שֶׁנֶּהְפַּךְ כֻּלּוֹ לָבָן אַחַר הֶחְלֵט אוֹ אַחַר הֶסְגֵּר. וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא בְּשֵׂעָר לָבָן. הֶחְלִיטוֹ בְּפִשְׂיוֹן וְאַחַר כָּךְ פָּשְׂתָה וּפָרְחָה בְּכֻלּוֹ טָהוֹר. וְאִם נִרְאֵית בּוֹ מִחְיָה טָמֵא:  ",
+            "אַף רָאשֵׁי אֵיבָרִים שֶׁאֵינָן מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּהֶרֶת מִטַּמְּאִין וּמְעַכְּבִין אֶת הַנֶּהְפָּךְ כֻּלּוֹ לָבָן. כֵּיצַד. מֻחְלָט אוֹ מֻסְגָּר שֶׁהִלְבִּין כֻּלּוֹ בְּצָרַעַת חוּץ מִכַּעֲדָשָׁה בָּשָׂר חַי אֲפִלּוּ בְּרֹאשׁ אֶצְבָּעוֹ אוֹ בְּרֹאשׁ חָטְמוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ. וְכֵן זֶה שֶׁנֶּהְפַּךְ כֻּלּוֹ לָבָן וְטָהַר אִם חָזַר בּוֹ כַּעֲדָשָׁה בָּשָׂר חַי אֲפִלּוּ בְּרֹאשׁ אֶחָד מִן הָאֵיבָרִים הֲרֵי זֶה מֻחְלָט. נֶהְפַּךְ כֻּלּוֹ לְמַרְאֵה צָרַעַת חוּץ מִכַּעֲדָשָׁה אֲפִלּוּ בְּרֹאשׁ אֶחָד מִן הָאֵיבָרִים שֶׁנֶּהְפַּךְ לְבֹהַק הֲרֵי זֶה טָמֵא מֻחְלָט שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג יג)</small> \"וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת\", לֹא הַבֹּהַק. אֲפִלּוּ הָיְתָה מִקְצָת הָעֲדָשָׁה בָּשָׂר חַי וּמִקְצָתָהּ בֹּהַק הֲרֵי זוֹ סִימַן טֻמְאָה. נֶהְפַּךְ כֻּלּוֹ לְמַרְאֵה צָרַעַת וְטִהַר וְאַחַר כָּךְ חָזַר בּוֹ בָּשָׂר כְּמַרְאֵה הַבֹּהַק הֲרֵי זֶה טָהוֹר עַד שֶׁיֵּרָאֶה בּוֹ כַּעֲדָשָׁה בָּשָׂר חַי שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג יד)</small> \"וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי\", לֹא בֹּהַק. חָזַר בּוֹ כַּעֲדָשָׁה מִקְצָתָהּ בָּשָׂר חַי וּמִקְצָתָהּ בֹּהַק אֵינוֹ סִימַן טֻמְאָה וַהֲרֵי הוּא בְּטָהֳרָתוֹ:  ",
+            "כָּל טָמֵא שֶׁפָּרְחָה הַצָּרַעַת בְּכֻלּוֹ טָהוֹר. נִתְגַּלָּה מִמֶּנּוּ כַּעֲדָשָׁה בָּשָׂר חַי נִטְמָא. חָזַר וְנִתְכַּסָּה בְּצָרַעַת טָהוֹר. חָזַר וְנִתְגַּלָּה נִטְמָא אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים. הִתְחִיל הַבָּשָׂר הַחַי לְהִתְגַּלּוֹת וַהֲרֵי הוּא מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ וְהַצָּרַעַת מִתְמַעֶטֶת הֲרֵי זֶה בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁתִּתְמַעֵט הַבַּהֶרֶת מִכִּגְרִיס:  ",
+            "כָּל הָרָאוּי לִטַּמֵּא בְּנֶגַע הַבַּהֶרֶת מְעַכֵּב הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן וְכָל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִטַּמֵּא בְּנֶגַע הַבַּהֶרֶת אֵינוֹ מְעַכֵּב. כֵּיצַד. פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ אֲבָל לֹא בָּרֹאשׁ וּבַזָּקָן בַּשְּׁחִין וּבַמִּכְוָה הַמּוֹרְדִין. אוֹ שֶׁנִּשְׁאַר פָּחוֹת מִכַּעֲדָשָׁה בָּשָׂר חַי סָמוּךְ לַשְּׁחִין וְלַמִּכְוָה הַמּוֹרְדִין וְלָרֹאשׁ וְלַזָּקָן הֲרֵי זֶה טָהוֹר. חָזַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן וְנִקְרְחוּ וְכֵן אִם חָיוּ הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהֶעֱלוּ צָרֶבֶת הֲרֵי זֶה טָמֵא עַד שֶׁתִּפְרַח הַצָּרַעַת בָּהֶן שֶׁהֲרֵי הֵן רְאוּיִין לְבַהֶרֶת. הָיוּ בָּהּ שְׁתֵּי בֶּהָרוֹת אַחַת יֵשׁ בָּהּ סִימַן טֻמְאָה וְאַחַת טְהוֹרָה וּפָרְחָה הַטְּהוֹרָה לַטְּמֵאָה וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מֻחְלָט בְּטֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁהַטְּהוֹרָה הִיא שֶׁפָּרְחָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ הָיוּ אַחַת בִּשְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה וְאַחַת בִּשְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה אוֹ בִּשְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו אוֹ בִּשְׁנֵי רִיסֵי עֵינָיו וּכְשֶׁהֵן נִדְבָּקִין זֶה לָזֶה נִרְאִין שְׁתֵּי הַבֶּהָרוֹת כְּבַהֶרֶת אַחַת הוֹאִיל וּפָרְחָה בְּכֻלּוֹ טָהוֹר:  ",
+            "יֵשׁ מַרְאֶה נִגְעוֹ לְכֹהֵן וְנִשְׂכַּר מִפְּנֵי שֶׁהִקְדִּים לְהַרְאוֹתוֹ וְלֹא נִתְאַחֵר. וְיֵשׁ מַרְאֶה וּמַפְסִיד. כֵּיצַד. מִי שֶׁהָיָה מֻחְלָט וְהָלְכוּ לָהֶן סִימָנֵי טֻמְאָה וְלֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתוֹ לַכֹּהֵן עַד שֶׁפָּרְחָה בְּכֻלּוֹ טָהוֹר. וְאִלּוּ קָדַם וְהֶרְאָה לַכֹּהֵן וּפְטָרוֹ קֹדֶם שֶׁיַּהֲפֹךְ וְנֶהְפַּךְ אַחַר הַפִּטּוּר הָיָה מֻחְלָט כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וְאֵין בָּהּ כְּלוּם וְלֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתוֹ לַכֹּהֵן עַד שֶׁפָּרְחָה בְּכֻלּוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא וְצָרִיךְ הֶסְגֵּר. וְאִלּוּ קָדַם וְהֶרְאָה לַכֹּהֵן וְהִסְגִּירוֹ קֹדֶם שֶׁיַּהֲפֹךְ וְנֶהְפַּךְ מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר הָיָה טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:  "
+        ],
+        [
+            "נִגְעֵי הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן הוּא שֶׁיִּפּל הַשֵּׂעָר שֶׁבָּהֶן מֵעִקָּרוֹ וְיִשָּׁאֵר מְקוֹם הַשֵּׂעָר פָּנוּי וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא נֶתֶק. וְאֵין נֶתֶק פָּחוֹת מִכִּגְרִיס הַמְרֻבָּע בֵּין שֶׁהָיָה מַרְאֵהוּ עָמֹק בֵּין שֶׁלֹּא הָיָה עָמֹק. וְלֹא נֶאֱמַר עָמֹק בִּנְתָקִין אֶלָּא לוֹמַר לְךָ מַה מַּרְאֶה עָמֹק בִּידֵי שָׁמַיִם אַף נֶתֶק הַמִּטַמֵא בִּידֵי שָׁמַיִם לְהוֹצִיא שֶׁנִּתְּקוֹ אָדָם שֶׁהוּא טָהוֹר. וְהָאִשָּׁה וְהַסָּרִיס שֶׁהֶעֱלָה זְקָנָם שֵׂעָר הֲרֵי זֶה מִטַּמֵּא בִּנְתָקִים:  ",
+            "הַנְּתָקִין מִטַמְּאִין בִּשְׁנֵי סִימָנִים בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק וּבְפִשְׂיוֹן וְיֵשׁ בָּהֶן הֶסְגֵּר שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת וְכָל זֶה מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה. כֵּיצַד. מִי שֶׁנּוֹלַד לוֹ נֶתֶק בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בִּזְקָנוֹ אִם הָיוּ בּוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת צְהֻבּוֹת דַּקּוֹת וְלֹא יוֹתֵר וְאֵין שָׁם בַּנֶּתֶק שֵׂעָר שָׁחֹר כְּלָל יַחְלִיט. לֹא הָיָה בּוֹ שֵׂעָר לֹא שָׁחֹר וְלֹא צָהֹב יַסְגִּיר שָׁבוּעַ אֶחָד וּבַשְּׁבִיעִי רוֹאֵהוּ אִם נוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב דַּק אוֹ שֶׁפָּשָׂה הַנֶּתֶק יַחְלִיט נוֹלְדוּ בּוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת יִפְטֹר אוֹתוֹ. לֹא פָּשָׂה וְלֹא נוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב וְלֹא שֵׂעָר שָׁחֹר יְגַלֵּחַ סְבִיבוֹת הַנֶּתֶק וְלֹא יְגַלֵּחַ הַנֶּתֶק וְיַסְגִּיר שָׁבוּעַ שֵׁנִי וְחוֹזֵר וְרוֹאֵהוּ בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי. אִם פָּשָׂה הַנֶּתֶק אוֹ נוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב דַּק יַחְלִיט. לֹא נוֹלַד בּוֹ כְּלוּם יִפְטֹר שֶׁאֵין הֶסְגֵּר בִּנְתָקִין יֶתֶר עַל שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. וְאִם אַחַר שֶׁפְּטָרוֹ נוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב אוֹ פָּשָׂה יַחְלִיט:  ",
+            "כֵּיצַד מְגַלְּחִין אֶת הַנֶּתֶק. מְגַלֵּחַ חוּצָה לוֹ וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָמוּךְ לוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר הַפִּשְׂיוֹן. וְתִגְלַחְתּוֹ כְּשֵׁרָה בְּכָל אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג לג)</small> \"וְהִתְגַּלָּח\" וְכֵן כְּשֵׁרָה בְּכָל דָּבָר וַאֲפִלּוּ הָיָה נָזִיר הֲרֵי זֶה מְגַלֵּחַ. הִסְגִּירוֹ וְלֹא גִּלְּחוֹ הֲרֵי זֶה מֻסְגָּר:  ",
+            "<small>(ויקרא יג ל)</small> \"שֵׂעָר צָהֹב\" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה כְּתַבְנִית הַזָּהָב. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג ל)</small> \"דַּק\" הוּא שֶׁיִּהְיֶה קָצָר אֲבָל אִם הָיָה אָרֹךְ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא צָהֹב כְּתַבְנִית הַזָּהָב אֵינוֹ סִימַן טֻמְאָה:  ",
+            "שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת הַצְּהֻבּוֹת הַדַּקּוֹת סִימַן טֻמְאָה. בֵּין שֶׁהָיוּ זוֹ בְּצַד זוֹ בֵּין שֶׁהָיוּ מְרֻחָקוֹת זוֹ מִזּוֹ. בֵּין שֶׁהָיוּ בְּאֶמְצַע הַנֶּתֶק בֵּין שֶׁהָיוּ בְּסוֹף הַנֶּתֶק. בֵּין שֶׁקָּדַם הַנֶּתֶק אֶת הַשֵּׂעָר הַצָּהֹב בֵּין שֶׁקָּדַם הַשֵּׂעָר הַצָּהֹב אֶת הַנֶּתֶק. הֲרֵי הוּא סִימַן טֻמְאָה. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ נִטָּלוֹת בְּזוּג כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּשֵּׂעָר הַלָּבָן:  ",
+            "הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר הַמַּצִּיל בִּנְתָקִין אֵין פָּחוֹת מִשְּׁתֵי שְׂעָרוֹת. וְאֵינָן מַצִּילוֹת עַד שֶׁיִּהְיוּ אָרְכָּן כְּדֵי לָכֹף רֹאשָׁן לְעִקָּרָן. בֵּין שֶׁהָיוּ זוֹ בְּצַד זוֹ בֵּין שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרוֹת וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ בְּאֶמְצַע הַנֶּתֶק וְיִשָּׁאֵר מִן הַנֶּתֶק פָּנוּי בֵּין הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר שֶׁבְּתוֹכוֹ וּבֵין הַשֵּׂעָר שֶׁחוּצָה לוֹ כְּדֵי צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. אֲבָל אִם נִשְׁאֲרוּ הַשְּׁתֵּי שְׂעָרוֹת הַשְּׁחֹרוֹת בְּצַד הַנֶּתֶק בְּסוֹפוֹ אֵינָן מַצִּילוֹת. כֵּיצַד מַצִּילוֹת. שֶׁאִם נִשְׁאַר בְּתוֹךְ הַנֶּתֶק שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלְדָה בַּנֶּתֶק שֵׂעָר צָהֹב דַּק אוֹ שֶׁפָּשָׂה הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הֶחְלִיטוֹ בְּשֵׂעָר צָהֹב אוֹ בְּפִשְׂיוֹן וְצָמַח בַּנֶּתֶק שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחֹרוֹת טִהֵר הַנֶּתֶק וּמַצִּילוֹת מִיַּד הַפִּשְׂיוֹן וּמִיַּד הַשֵּׂעָר הַצָּהֹב. בֵּין שֶׁצָּמְחוּ בְּאֶמְצַע הַנֶּתֶק בֵּין שֶׁצָּמְחוּ בְּסוֹפוֹ. שֶׁהַצּוֹמֵחַ מַצִּיל בְּכָל מָקוֹם וְהַנִּשְׁאָר אֵינוֹ מַצִּיל עַד שֶׁיִּהְיֶה רָחוֹק מִן הַקָּמָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת:  ",
+            "שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שֶׁצָּמְחוּ אַחַת שְׁחוֹרָה וְאַחַת לְבָנָה אוֹ צְהֻבָּה אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה אֵינָן מַצִּילוֹת:  ",
+            "נֶתֶק שֶׁהֻחְלַט בְּשֵׂעָר צָהֹב אוֹ בְּפִשְׂיוֹן וְנוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר שָׁחוֹר וְטִהֵר. אַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ הַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר הֲרֵי זֶה טָהוֹר עַד שֶׁיִּוָּלֵד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב אַחֵר אוֹ יִפְשֶׂה פִּשְׂיוֹן אַחֵר מֵאַחַר שֶׁהָלַךְ הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג לז)</small> \"נִרְפָּא הַנֶּתֶק טָהוֹר הוּא\" כֵּיוָן שֶׁנִּתְרַפֵּא טָהוֹר הוּא אַף עַל פִּי שֶׁסִּימָנֵי טֻמְאָה בִּמְקוֹמָן:  ",
+            "הֶחְלִיטוֹ בְּשֵׂעָר צָהֹב בֵּין שֶׁהֶחְלִיטוֹ בַּתְּחִלָּה בֵּין שֶׁהֶחְלִיטוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן אוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי אוֹ שֶׁהֶחְלִיטוֹ אַחַר הַפִּטּוּר וְהָלַךְ הַשֵּׂעָר הַצָּהֹב וְנוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב אַחֵר אוֹ שֶׁנּוֹלַד לוֹ פִּשְׂיוֹן הֲרֵי זֶה מֻחְלָט כְּשֶׁהָיָה. וְכֵן אִם הֶחְלִיטוֹ בְּפִשְׂיוֹן בֵּין בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן אוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי אוֹ אַחַר הַפִּטּוּר וְהָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן וְחָזַר פִּשְׂיוֹן אַחֵר אוֹ שֶׁנּוֹלַד לוֹ שֵׂעָר צָהֹב הֲרֵי זֶה מֻחְלָט כְּשֶׁהָיָה עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר סִימַן טֻמְאָה אוֹ עַד שֶׁיַּצְמִיחַ בּוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת:  ",
+            "שְׁנֵי נְתָקִים זֶה בְּצַד זֶה וְשִׁיטָה שֶׁל שֵׂעָר שָׁחוֹר מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶן וְנִפְרַץ הַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר (וְנִתַּק) מִמָּקוֹם אֶחָד הֲרֵי הוּא כְּמוֹת שֶׁהָיָה שֶׁהַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר הַנִּשְׁאָר בֵּינֵיהֶן הֲרֵי הוּא בְּצַד הַנֶּתֶק. נִפְרְצָה הַשִּׁטָּה מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת טָהוֹר שֶׁהֲרֵי הַנִּשְׁאָר מִן הַשִּׁטָּה בְּאֶמְצַע הַנֶּתֶק. וְכַמָּה יִהְיֶה בְּכָל פִּרְצָה מֵהֶן. אֵין פָּחוֹת מִמְּקוֹם צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וְאִם הָיְתָה פִּרְצָה מִמָּקוֹם אֶחָד כִּגְרִיס הֲרֵי זֶה טָמֵא שֶׁהַפִּרְצָה עַצְמָהּ נֶתֶק אַחֵר. וַהֲרֵי שֵׂעָר שָׁחוֹר בְּצִדּוֹ וְאֵינוֹ כָּנוּס לְתוֹכוֹ. נֶתֶק שֶׁהַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר מַקִּיפוֹ וְנֶתֶק אַחֵר מַקִּיף אֶת הַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר. נִפְרַץ הַשֵּׂעָר שֶׁבֵּינֵיהֶן מִמָּקוֹם אֶחָד טָמֵא שֶׁהַנֶּתֶק הַפְּנִימִי לֹא נִצַּל שֶׁהֲרֵי הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר בְּצִדּוֹ לֹא בְּתוֹכוֹ. נִפְרָץ הַשֵּׂעָר מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת טָהוֹר וַאֲפִלּוּ הָיְתָה פִּרְצָה כִּגְרִיס. שֶׁהֲרֵי הַנֶּתֶק הַפְּנִימִי וְהַחִיצוֹן נַעֲשׂוּ נֶתֶק אֶחָד וְשֵׂעָר שָׁחוֹר בָּאֶמְצַע. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה הַפִּרְצָה כְּדֵי צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אוֹ יֶתֶר:  ",
+            "נֶתֶק שֶׁהָיָה חוּט יוֹצֵא מִמֶּנּוּ וְכֵן שְׁנֵי נְתָקִין שֶׁחוּט יוֹצֵא מִזֶּה לָזֶה. אִם יֵשׁ בְּרֹחַב הַחוּט הַנָּתוּק כְּדֵי צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת זוֹקְקִין לִטַּמֵּא בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק וּפִשְׂיוֹן וּמַצִּילִין בַּצּוֹמֵחַ בּוֹ. אֲבָל שֵׂעָר שָׁחוֹר הַנִּשְׁאָר בְּאוֹתוֹ הַחוּט אֵינוֹ מַצִּיל עַד שֶׁיִּהְיֶה רֹחַב הַחוּט כִּגְרִיס:  ",
+            "מִי שֶׁהָיָה בְּרֹאשׁוֹ נֶתֶק כִּגְרִיס וּפָשָׂה הַנֶּתֶק [עַל] כָּל רֹאשׁוֹ וְלֹא נִשְׁאַר שָׁם שֵׂעָר כְּלָל אֶלָּא פָּחוֹת מִשְּׁתֵי שְׂעָרוֹת הֲרֵי זֶה טָהוֹר. בֵּין שֶׁנִּתַּק כֻּלּוֹ מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר אוֹ מִתּוֹךְ הֶחְלֵט אוֹ אַחַר הַפִּטּוּר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג מ)</small> \"קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּא\". וְכֵן אִם הָיָה הַנֶּתֶק בִּזְקָנוֹ וְנִתַּק כָּל זְקָנוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין זֶה מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב קַבָּלָה הִיא שֶׁאִם הָלַךְ כָּל שֵׂעָר הַזָּקָן טָהוֹר הוּא. וְיִתְטַמֵּא עוֹר הַזָּקָן שֶׁקָּרַח בְּנִגְעֵי עוֹר הַבָּשָׂר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:  ",
+            "הַבָּא בַּתְּחִלָּה וְכָל רֹאשׁוֹ נָתוּק אוֹ כָּל זְקָנוֹ נָתוּק יַסְגִּיר שָׁבוּעַ אֶחָד. אִם לֹא נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר צָהֹב יַסְגִּיר שָׁבוּעַ שֵׁנִי. אִם נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר צָהֹב דַּק טָמֵא. לֹא נוֹלַד לוֹ יִפָּטֵר. נוֹלַד לוֹ אַחַר הַפִּטּוּר שֵׂעָר צָהֹב הֲרֵי זֶה מֻחְלָט. נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר שָׁחוֹר הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הַבָּא כֻּלּוֹ נָתוּק רֹאשׁ אוֹ זָקָן וְנוֹלַד לוֹ שֵׂעָר שָׁחוֹר טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָלַךְ הַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר טָמֵא מִשּׁוּם פִּשְׂיוֹן:  ",
+            "הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן אֵינָן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה וְאֵינָן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה וְאֵין פּוֹשִׂין מִזֶּה לָזֶה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג ל)</small> \"צָרַעַת הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן\" מְלַמֵּד שֶׁהֵן חֲשׁוּבִין שְׁנַיִם. וְאֵי זֶהוּ זָקָן. מֵהַפֶּרֶק שֶׁל לֶחִי הָעֶלְיוֹן עַד פִּיקָה שֶׁל גְּרֹגֶרֶת. מוֹתֵחַ אֶת הַחוּט מֵאֹזֶן לְאֹזֶן. כָּל שֶׁמִּן הַחוּט וּלְמַעְלָה הֲרֵי הוּא מִכְּלַל הָרֹאשׁ. וּמִן הַחוּט וּלְמַטָּה מִכְּלַל הַזָּקָן:  "
+        ],
+        [
+            "הַכּל מִתְטַמְּאִין בִּנְגָעִים אֲפִלּוּ קָטָן בֶּן יוֹמוֹ וְהָעֲבָדִים אֲבָל לֹא עַכּוּ\"ם וְלֹא גֵּר תּוֹשָׁב. וְהַכּל כְּשֵׁרִין לִרְאוֹת אֶת הַנְּגָעִים. וְכָל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה אוֹתָן חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ: \n",
+            "אַף עַל פִּי שֶׁהַכּל כְּשֵׁרִין לִרְאוֹת נְגָעִים הַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה תְּלוּיָה בְּכֹהֵן. כֵּיצַד. כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִרְאוֹת הֶחָכָם רוֹאֵהוּ וְאוֹמֵר לוֹ אֱמֹר טָמֵא וְהַכֹּהֵן אוֹמֵר טָמֵא. אֱמֹר טָהוֹר וְהַכֹּהֵן אוֹמֵר טָהוֹר. הַסְגִּירוֹ וְהוּא מַסְגִּירוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כא ה)</small> \"וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נֶגַע\". וַאֲפִלּוּ הָיָה הַכֹּהֵן קָטָן אוֹ שׁוֹטֶה הֶחָכָם אוֹמֵר לוֹ וְהוּא מַחְלִיט אוֹ פּוֹטֵר אוֹ סוֹגֵר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַכֹּהֵן סוֹמֵךְ עַל דִּבְרֵי הֶחָכָם. אֲבָל אִם הָיָה הַכֹּהֵן רוֹאֶה וְסוֹמֵךְ עַל עַצְמוֹ אָסוּר לוֹ לִרְאוֹת נֶגַע מִכָּל נְגָעִים עַד שֶׁיּוֹרֶנּוּ רַבּוֹ וְיִהְיֶה בָּקִי בְּכָל הַנְּגָעִים וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן בְּנִגְעֵי אָדָם כֻּלָּם וּבְנִגְעֵי בְּגָדִים וּבְנִגְעֵי בָּתִּים: \n",
+            "כֹּהֵן שֶׁטִּמֵּא אֶת הַטָּהוֹר אוֹ טִהֵר אֶת הַטָּמֵא לֹא עָשָׂה כְּלוּם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג מד)</small> \"טָמֵא הוּא\" <small>(ויקרא יג מד)</small> \"וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן\" <small>(ויקרא יג לז)</small> \"טָהוֹר הוּא\" <small>(ויקרא יג לז)</small> \"וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן\". וּמְצֹרָע שֶׁנִּרְפָּא בֵּין מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר בֵּין מִתּוֹךְ הֶחְלֵט אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה שָׁנִים הֲרֵי זֶה בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ כֹּהֵן טָהוֹר אַתָּה: \n",
+            "אֵין הַכֹּהֵן רַשַּׁאי לְטַמֵּא אֶת הַטָּמֵא עַד שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו בִּמְקוֹם הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר שֶׁחוּצָה לוֹ. וְכֹהֵן שֶׁרָאָה הַנֶּגַע בַּתְּחִלָּה הוּא שֶׁרוֹאֵהוּ בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן וּבְסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי וְהוּא שֶׁמַּסְגִּירוֹ אוֹ מַחְלִיטוֹ אוֹ פּוֹטְרוֹ. מֵת הַכֹּהֵן שֶׁרָאָהוּ תְּחִלָּה אוֹ שֶׁחָלָה רוֹאֵהוּ כֹּהֵן אַחֵר וְאֵין הַשֵּׁנִי יָכוֹל לְטַמְּאוֹ בְּפִשְׂיוֹן שֶׁאֵין יוֹדֵעַ אִם פָּשָׂה אִם לֹא פָּשָׂה אֶלָּא רִאשׁוֹן. וְנֶאֱמָן כֹּהֵן לוֹמַר נֶגַע זֶה פָּשָׂה וְנֶגַע זֶה לֹא פָּשָׂה. וְשֵׂעָר לָבָן זֶה קָדַם אֶת הַבַּהֶרֶת אוֹ בַּהֶרֶת זוֹ קָדְמָה אֶת שֵׂעָר לָבָן: \n",
+            "חָלָל פָּסוּל לִרְאִיַּת נְגָעִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג ב)</small> \"אֶחָד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים\" בִּכְהֻנָּתָם. אֲבָל בַּעֲלֵי מוּמִין כְּשֵׁרִים לִרְאִיַּת נְגָעִים וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה סוּמָא וַאֲפִלּוּ בְּאַחַת מֵעֵינָיו. וַאֲפִלּוּ כֹּהֵן שֶׁכָּהָה מְאוֹר עֵינָיו לֹא יִרְאֶה אֶת הַנְּגָעִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג יב)</small> \"לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן\": \n",
+            "אֵין רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים אֶלָּא בַּיּוֹם בֵּין לְהַסְגִּיר בֵּין לְהַחְלִיט בֵּין לִפְטֹר. שֶׁהֲרֵי בְּכָל הָעִנְיָן הוּא אוֹמֵר בַּיּוֹם וּבַיּוֹם. וְאֵין רוֹאִין לֹא בְּשַׁחֲרִית וְלֹא בֵּין הָעַרְבַּיִם וְלֹא בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְלֹא בַּיּוֹם הַמְעֻנָּן לְפִי שֶׁכֵּהָה נִרְאֵית עַזָּה. וְלֹא בַּצָּהֳרַיִם לְפִי שֶׁעַזָּה נִרְאֵית כֵּהָה. אֵימָתַי רוֹאִין אוֹתָן בְּשָׁעָה רְבִיעִית וּבַחֲמִישִׁית וּבַשְּׁמִינִית וּבַתְּשִׁיעִית. בֵּין נִגְעֵי אָדָם בֵּין נִגְעֵי בְּגָדִים וּבָתִּים: \n",
+            "בְּכָל יוֹם רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים חוּץ מִשַּׁבָּת וְיוֹם טוֹב. חָל יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב מַעֲבִירִין לַאֲחוֹרָיו. וְיֵשׁ בַּדָּבָר לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר. שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בְּיוֹם שַׁבָּת זֶה שֶׁהוּא יוֹם הָרָאוּי לִרְאוֹת טָמֵא וּלְמָחָר יֵלְכוּ לָהֶן סִימָנֵי טֻמְאָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה טָהוֹר וּלְמָחָר יִוָּלְדוּ לוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה. וְאֵין דָּנִין אוֹתוֹ אֶלָּא בִּשְׁעַת רְאִיָּתוֹ לְאַחַר הַשַּׁבָּת: \n",
+            "חָתָן שֶׁנִּרְאָה בּוֹ נֶגַע נוֹתְנִין לוֹ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה. וְכֵן אִם נִרְאָה בִּבְגָדָיו אוֹ בְּבֵיתוֹ אֵין רוֹאִין אוֹתָן עַד לְאַחַר הַמִּשְׁתֶּה. וְכֵן בָּרֶגֶל נוֹתְנִין לוֹ כָּל יְמוֹת הָרֶגֶל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד לו)</small> \"וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת\" וְגוֹ' אִם הִמְתִּינָה תּוֹרָה לִדְבַר הָרְשׁוּת שֶׁלֹּא יִטַּמְּאוּ כֵּלָיו קַל וָחֹמֶר לִדְבַר מִצְוָה: \n",
+            "אֵין מַסְגִּירִין וְלֹא מַחְלִיטִין וְלֹא פּוֹטְרִין אֶלָּא בַּיּוֹם שֶׁיִּרְאֶה בּוֹ בַּתְּחִלָּה אוֹ בַּשְּׁבִיעִי אוֹ בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר בִּנְגָעִים שֶׁמַּסְגִּירִין בָּהֶן שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. מִפְּנֵי שֶׁיּוֹם שְׁבִיעִי עוֹלֶה לְמִנְיַן שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן וּלְמִנְיַן שָׁבוּעַ שֵׁנִי בְּכָל הַנְּגָעִים בֵּין בְּנִגְעֵי אָדָם בֵּין בְּנִגְעֵי בָּתִּים וּבְגָדִים: \n",
+            "אֵין מַסְגִּירִין בְּתוֹךְ יְמֵי הֶסְגֵּר וְלֹא מַחְלִיטִין בְּתוֹךְ יְמֵי הֶסְגֵּר אִם נוֹלַד לוֹ סִימַן הֶחְלֵט. וְלֹא מַחְלִיטִין הַמֻּחְלָט אִם נוֹלַד לוֹ נֶגַע אַחֵר. וְלֹא מַסְגִּירִין אוֹתוֹ בְּתוֹךְ יְמֵי חִלּוּטוֹ אִם נוֹלַד לוֹ נֶגַע אַחֵר שֶׁרָאוּי לְהֶסְגֵּר. אֲבָל אִם הָיוּ בּוֹ שְׁנֵי נְגָעִים וְרָאָה זֶה וְחָזַר וְרָאָה זֶה הֲרֵי זֶה מֻתָּר לוֹמַר לוֹ הֲרֵי אַתָּה מֻסְגָּר בָּזֶה וּמֻחְלָט בָּזֶה אוֹ מֻחְלָט בָּזֶה וּמֻסְגָּר בָּזֶה בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסּוֹף בֵּין בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן בֵּין בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי. וְאֵין רוֹאִין שְׁנֵי נְגָעִים כְּאַחַת בֵּין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים בֵּין בְּאִישׁ אֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג ג)</small> \"וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע\": \n",
+            "נָגוּעַ שֶׁבָּא לַכֹּהֵן לַרְאוֹתוֹ לֹא יֹאמַר לוֹ לֵךְ וְשׁוּב אֶלָּא נִזְקָק לוֹ מִיָּד. בָּאוּ לְפָנָיו שְׁנַיִם רוֹאֶה אֶת הָרִאשׁוֹן מַסְגִּירוֹ אוֹ פּוֹטְרוֹ אוֹ מַחְלִיטוֹ וְחוֹזֵר וְרוֹאֶה אֶת הַשֵּׁנִי: \n",
+            "אֵין הַכֹּהֵן זָקוּק לְבַקֵּשׁ תַּחַת אַצִּילֵי יָדָיו שֶׁל נָגוּעַ אוֹ בֵּין פְּחָדָיו אוֹ בְּתוֹךְ הַקְּמָטִים שֶׁמָּא שָׁם נֶגַע שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג יב)</small> \"לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן\". וְכֵן בְּהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן. וְכֵיצַד יַעֲמֹד לִפְנֵי הַכֹּהֵן. אִם אִישׁ הוּא נִרְאֶה עָרֹם וְעוֹמֵד כְּעוֹדֵר וּכְמוֹסֵק זֵיתִים. וְאִם אִשָּׁה הִיא נִרְאֵית עֲרֻמָּה וְיוֹשֶׁבֶת כְּעוֹרֶכֶת וּכְמֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ וּכְאוֹרֶגֶת בְּעוֹמְדִים שֶׁמַּגְבַּהַת יָדָהּ הַיְמָנִית עַד שֶׁיִּגָּלֶה בֵּית הַשֶּׁחִי. אִם הָיָה הַנֶּגַע נִרְאֶה בָּהֶן בִּזְמַן שֶׁהֵן עוֹמְדִין הֲרֵי זֶה טָמֵא וְאִם אֵינוֹ נִרְאָה בָּהֶן כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין כָּךְ אֵין נִזְקָקִין לוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁהָאָדָם נִרְאֶה לְנִגְעוֹ כָּךְ הוּא נִרְאֶה לְתִגְלַחְתּוֹ שֶׁאִם לֹא יֵרָאֶה שֵׂעָר בְּכָל בְּשָׂרוֹ כְּשֶׁיַּעֲמֹד עָרֹם כְּעוֹדֵר וּכְמוֹסֵק אוֹ כְּשֶׁתֵּשֵׁב הָאִשָּׁה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ הֲרֵי זוֹ תִּגְלַחַת כְּשֵׁרָה וְאֵין כֹּהֵן זָקוּק לְחַפֵּשׂ בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת שֶׁמָּא נִשְׁאַר בָּהֶן שֵׂעָר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא צָרִיךְ לְגַלֵּחַ הַכּל כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n"
+        ],
+        [
+            "הַתּוֹלֵשׁ סִימָנֵי טֻמְאָה בֵּין כֻּלָּן בֵּין מִקְצָתָן. אוֹ הִכְוָה אֶת הַמִּחְיָה כֻּלָּהּ אוֹ מִקְּצָתָהּ. אוֹ הַקּוֹצֵץ הַנֶּגַע כֻּלּוֹ מִבְּשָׂרוֹ אוֹ מִן הַבֶּגֶד אוֹ מִן הַבַּיִת. בֵּין קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא לַכֹּהֵן בֵּין בְּתוֹךְ הֶסְגֵּר אוֹ בְּתוֹךְ הֶחְלֵט אוֹ אַחַר הַפִּטּוּר הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כד ח)</small> \"הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם\", תִּשְׁמְרוּ שֶׁלֹּא יִתְלֹשׁ אוֹ שֶׁיָּקֹץ. אֲבָל אֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיּוֹעִילוּ מַעֲשָׂיו וְאִם לֹא הוֹעִילוּ אֵינוֹ לוֹקֶה. כֵּיצַד. הָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וּבָהּ שָׁלֹשׁ שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת וְתָלַשׁ אַחַת. כָּוָה מִקְצָת הַמִּחְיָה וְנִשְׁאַר מִמֶּנָּה כַּעֲדָשָׁה. אֵינוֹ לוֹקֶה שֶׁהֲרֵי הוּא טָמֵא כְּשֶׁהָיָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְכֵן הַמְגַלֵּחַ אֶת הַנֶּתֶק לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג לג)</small> \"וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ\". וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּגַלֵּחַ כָּל הַנֶּתֶק בְּתַעַר. וּמֻתָּר לִמְצֹרָע לִשָּׂא בְּמוֹט עַל כְּתֵפוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַצָּרַעַת וְלִקְשֹׁר הַסִּיב עַל רַגְלוֹ וְאִם הָלְכוּ סִימָנֵי טֻמְאָה יֵלְכוּ וְהוּא שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְכָךְ: \n",
+            "הַתּוֹלֵשׁ סִימָנֵי טֻמְאָה אוֹ שֶׁכָּוָה אֶת הַמִּחְיָה עַד שֶׁלֹּא בָּא אֵצֶל כֹּהֵן הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְכֵן אִם עָשָׂה כֵּן בִּימֵי הֶסְגֵּר הֲרֵי זֶה טָהוֹר לְאַחַר יְמֵי הֶסְגֵּר. וְאִם תְּלָשָׁן אַחַר שֶׁהֻחְלַט בָּהֶן הֲרֵי זֶה מֻחְלָט כְּשֶׁהָיָה וְאֵין לוֹ טָהֳרָה עַד שֶׁתִּפְרַח הַצָּרַעַת בְּכֻלּוֹ אוֹ עַד שֶׁתִּתְמַעֵט בַּהַרְתּוֹ מִכִּגְרִיס: \n",
+            "מִי שֶׁנִּקְצְצָה בַּהַרְתּוֹ כֻּלָּהּ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה טָהוֹר. קְצָצָהּ בְּכַוָּנָה אִם קָצַץ כָּל הַבָּשָׂר הַחַי הַמַּקִּיפָהּ אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה אֵין לוֹ טָהֳרָה עוֹלָמִית. קְצָצָהּ בְּצִמְצוּם אֵין לוֹ טָהֳרָה עַד שֶׁתִּפְרַח בְּכֻלּוֹ: \n",
+            "הַתּוֹלֵשׁ שְׂעָרָה לְבָנָה אַחַת וְנָשְׁרָה הַשְּׁנִיָּה הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הָיוּ שָׁלֹשׁ תָּלַשׁ שְׁתַּיִם וְנָשְׁרָה אַחַת הֲרֵי זֶה בְּטֻמְאָתוֹ. הָיְתָה בּוֹ מִחְיָה כַּעֲדָשָׁה כָּוָה חֶצְיָהּ וְהָלַךְ חֶצְיָהּ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הָיְתָה יְתֵרָה מִכַּעֲדָשָׁה כָּוָה הַמּוֹתָר וְהָלַךְ כַּעֲדָשָׁה הֲרֵי זֶה טָהוֹר. כָּוָה כַּעֲדָשָׁה וְהָלַךְ הַמּוֹתָר הֲרֵי זֶה טָמֵא: \n",
+            "מִי שֶׁהָיְתָה בַּהֶרֶת בְּעָרְלָתוֹ יָמוּל וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִילָה שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה דּוֹחָה אֶת לֹא תַּעֲשֶׂה בְּכָל מָקוֹם. וְאִם מָל וְהָלַךְ בְּעוֹר הָעָרְלָה סִימָן שֶׁהָיָה מֻחְלָט בּוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּקָרְבַּן מְצֹרָע: \n",
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁיִּהְיֶה הַמְצֹרָע הַמֻּחְלָט מְכֻסֶּה רֹאשׁ כָּל יְמֵי חִלּוּטוֹ וְעוֹטֶה עַל שָׂפָם כְּאָבֵל וּפוֹרֵם בְּגָדָיו וּמוֹדִיעַ הָעוֹבְרִים עָלָיו שֶׁהוּא טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג מה)</small> \"וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע\" וְגוֹ'. אֲפִלּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּצְטָרֵעַ פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם שֶׁעֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַּעֲשֶׂה. וְאָסוּר בִּשְׁאִילַת שָׁלוֹם כָּל יְמֵי חִלּוּטוֹ כְּאָבֵל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג מה)</small> \"וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה\" שֶׁיִּהְיוּ שְׂפָתָיו דְּבוּקוֹת. אֲבָל קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וְדוֹרֵשׁ. וְאָסוּר לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס כָּל יְמֵי חִלּוּטוֹ. וְנוֹהֵג בְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. וַהֲרֵי הוּא מֻתָּר בִּרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה וְזוֹקֵף אֶת מִטָּתוֹ כִּשְׁאָר הָעָם: \n",
+            "דִּין הַמְצֹרָע שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מוֹשָׁב לְבַדּוֹ חוּץ לָעִיר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג מו)</small> \"מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ\". וְדָבָר זֶה בַּעֲיָרוֹת הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד: \n",
+            "הַמְצֹרַעַת אֵינָהּ פּוֹרַעַת וְאֵינָהּ פּוֹרֶמֶת וְלֹא עוֹטָה עַל שָׂפָם אֲבָל יוֹשֶׁבֶת הִיא מִחוּץ לָעִיר וּמוֹדִיעָה לַאֲחֵרִים שֶׁהִיא טְמֵאָה. וְלֹא הַמְצֹרָעִים בִּלְבַד אֶלָּא כָּל הַמְטַמְּאִים אֶת הָאָדָם חַיָּבִין לְהוֹדִיעַ לַכּל שֶׁהֵן טְמֵאִין כְּדֵי שֶׁיִּפְרְשׁוּ מֵהֶן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג מה)</small> \"וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא\", הַטָּמֵא מוֹדִיעַ שֶׁהוּא טָמֵא: \n",
+            "וְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם וְעוֹטֶה עַל שָׂפָם מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק: \n",
+            "אֶחָד מְצֹרָע מֻסְגָּר וְאַחַד מְצֹרָע מֻחְלָט לְעִנְיַן טֻמְאָה. וְאֵין בֵּין מְצֹרָע מֻסְגָּר לִמְצֹרָע מֻחְלָט לְעִנְיַן טֻמְאָה אֶלָּא פְּרִיעָה וּפְרִימָה וְתִגְלַחַת וְצִפֳּרִים שֶׁהַטָּהוֹר מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר פָּטוּר מִן הַתִּגְלַחַת וּמִן הַצִּפֳּרִים וְהַטָּהוֹר מִתּוֹךְ הֶחְלֵט חַיָּב בָּהֶן. אֲבָל טֻמְאַת שְׁנֵיהֶן שָׁוָה בְּכָל דָּבָר: \n",
+            "הַמְצֹרָע אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּעוֹ וּכְלֵי חֶרֶס בַּאֲוִירוֹ וּמְטַמֵּא אָדָם בְּמַשָּׂא וּמְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב אֲפִלּוּ תַּחַת אֶבֶן כְּזָב וּכְזָבָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג ו)</small> \"וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁטָּהֵר מִלְּטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. וְאֶחָד הַמֻּסְגָּר וְאַחַד הַמֻּחְלָט בְּכָל אֵלּוּ: \n",
+            "חֻמְרָא יְתֵרָה יֵשׁ בִּמְצֹרָע שֶׁמְּטַמֵּא בְּבִיאָתוֹ לַבַּיִת בֵּין בִּימֵי הֶחְלֵט בֵּין בִּימֵי הֶסְגֵּר. כֵּיצַד. נִכְנַס לַבַּיִת נִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בָּהֶן נַעֲשׂוּ רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג מו)</small> \"מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ\" מַה הוּא טָמֵא אַף מוֹשָׁבוֹ טָמֵא. הָיָה עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְעָבַר אָדָם טָהוֹר תַּחַת הָאִילָן נִטְמָא. הָיָה הַטָּהוֹר עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְעָבַר הַמְצֹרָע תַּחְתָּיו לֹא טִמְּאָהוּ וְאִם עָמַד נִטְמָא שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה לוֹ מוֹשָׁב. סָפֵק עָמַד סָפֵק לֹא עָמַד טָהוֹר. הִכְנִיס הַמְצֹרָע רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לַבַּיִת נִטְמָא כָּל שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכוֹ. נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת עוֹשִׂין לוֹ מְחִצָּה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וּרְחָבָה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת וְנִכְנַס רִאשׁוֹן וְיוֹצֵא אַחֲרוֹן. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מוֹשָׁבוֹ לְבַדּוֹ וְלֹא יַעֲמֹד עִם הָעָם בְּעִרְבּוּב וִיטַמֵּא אוֹתָם: \n"
+        ],
+        [
+            "טָהֳרַת מְצֹרָע מִצְוַת עֲשֵׂה. וְתִגְלַחְתּוֹ כְּשֶׁיִּטְהַר מִצְוַת עֲשֵׂה. כֵּיצַד מְטַהֲרִין אֶת הַמְצֹרָע. מֵבִיא מִזְרָק שֶׁל חֶרֶשׂ חָדָשׁ וְקַבָּלָה הִיא שֶׁיִּהְיֶה [חָדָשׁ] וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ רְבִיעִית מַיִם חַיִּים הָרְאוּיִין לְקַדֵּשׁ אוֹתָן מֵי חַטָּאת. וְשִׁעוּר זֶה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּמֵבִיא שְׁתֵּי צִפֳּרִים דְּרוֹר טְהוֹרוֹת לְשֵׁם טָהֳרַת צָרַעַת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד ד)</small> \"וְלָקַח לַמִּטַּהֵר\". וְשׁוֹחֵט אֶת הַבְּרוּרָה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן עַל הַמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי חֶרֶס וּמְמַצֶּה עַד שֶׁיִּהְיֶה הַדָּם נִכָּר בַּמַּיִם. וְחוֹפֵר וְקוֹבֵר הַצִּפּוֹר הַשְּׁחוּטָה בְּפָנָיו. וְדָבָר זֶה קַבָּלָה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. וְנוֹטֵל עֵץ אֶרֶז וּמִצְוָתוֹ שֶׁיִּהְיֶה אָרְכּוֹ אַמָּה וְעָבְיוֹ כִּרְבִיעַ כֶּרַע מִכִּרְעֵי הַמִּטָּה. וְאֵזוֹב שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם לְוַוי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֵין פָּחוּת מִטֶּפַח. וּשְׁנִי תּוֹלַעַת מִשְׁקָלוֹ שֶׁקֶל. וְאִם טִעֲמוֹ פְּסָלוֹ כִּצְבִיעַת הַתְּכֵלֶת. וְכָל הַשִּׁעוּרִים הֲלָכָה. וְלוֹקֵחַ עִם שְׁלָשְׁתָּן הַצִּפּוֹר הַחַיָּה. וְאַרְבָּעָה מִינִין אֵלּוּ מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. וְעֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב שֶׁנִּתְקַלְּפוּ פְּסוּלִין. וְכוֹרֵךְ הָאֵזוֹב עִם הָאֶרֶז בְּלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית וּמַקִּיף לָהֶן רָאשֵׁי אֲגַפַּיִים וְרֹאשׁ הַזָּנָב שֶׁל צִפּוֹר הַחַיָּה. וְטוֹבֵל אַרְבַּעְתָּן בַּמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי וּבַדָּם שֶׁעֲלֵיהֶן. וּמַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים עַל אַחַר יָדוֹ שֶׁל מְצֹרָע וּמְשַׁלֵּחַ אֶת הַצִּפּוֹר. וכֵּיצַד מְשַׁלְּחָהּ. עוֹמֵד בָּעִיר וְזוֹרְקָהּ חוּץ לַחוֹמָה. וְאֵינוֹ הוֹפֵךְ פָּנָיו לֹא לַיָּם וְלֹא לָעִיר וְלֹא לַמִּדְבָּר. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד נג)</small> \"מִחוּץ לָעִיר אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה\". שְׁלָחָהּ וְחָזְרָה חוֹזֵר וּמְשַׁלְּחָהּ אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים. וְאַחַר כָּךְ מְגַלֵּחַ הַכֹּהֵן אֶת הַמְצֹרָע. כֵּיצַד מְגַלְּחוֹ. מַעֲבִיר תַּעַר עַל כָּל בְּשָׂרוֹ הַנִּרְאֶה אֲפִלּוּ בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה שֵׂעָר שֶׁעַל כָּל הַגּוּף עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה כִּדְלַעַת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד ח)</small> \"אֶת כָּל שְׂעָרוֹ\". אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר <small>(ויקרא יד ט)</small> \"רֹאשׁוֹ\" <small>(ויקרא יד ט)</small> \"וּזְקָנוֹ\" <small>(ויקרא יד ט)</small> \"וְגַבּוֹת עֵינָיו\" לְרַבּוֹת כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן וּלְמַעֵט שֵׂעָר שֶׁבְּתוֹךְ הַחֹטֶם לְפִי שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה. וְאַחַר כָּךְ מְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטוֹבֵל וְיִטְהַר מִלְּטַמֵּא בְּבִיאָה וּמִלְּטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. וְיִכָּנֵס לְפָנִים מִן הַחוֹמָה וּמוֹנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְאָסוּר בָּהֶן בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד ח)</small> \"מִחוּץ לְאָהֳלוֹ\" מְלַמֵּד שֶׁאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. וְהַמְצֹרַעַת מֻתֶּרֶת בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה: \n",
+            "כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ עֲדַיִן הוּא אַב הַטֻּמְאָה מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע לֹא בְּמַשָּׂא שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר <small>(ויקרא יד ט)</small> \"וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי\" <small>(ויקרא יד ט)</small> \"וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו\" וְגוֹ' מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מְטַמֵּא בְּגָדִים וּכְשֵׁם שֶׁהָיָה מְטַמֵּא בְּגָדִים בְּמַגָּע כָּךְ מְטַמֵּא אָדָם בְּמַגָּע שֶׁכָּל הַמְטַמֵּא בְּגָדִים מְטַמֵּא אָדָם. וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְגַלְּחוֹ הַכֹּהֵן תִּגְלַחַת שְׁנִיָּה כָּרִאשׁוֹנָה וּמְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטוֹבֵל וְיִטְהַר מִלְּטַמֵּא אֲחֵרִים. וַהֲרֵי הוּא כְּכָל טְבוּלֵי יוֹם וְאוֹכֵל בְּמַעֲשֵׂר. הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ אוֹכֵל בִּתְרוּמָה. הֵבִיא כַּפָּרָתוֹ אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "כְּשֶׁהוּא מְגַלֵּחַ בִּשְׁתֵּי הַתִּגְלָחוֹת אֵינוֹ מְגַלֵּחַ אֶלָּא בְּתַעַר. וְאִם גִּלֵּחַ שֶׁלֹּא בְּתַעַר אוֹ שֶׁהִנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לֹא עָשָׂה כְּלוּם. וְאֵינוֹ מְגַלְּחוֹ אֶלָּא כֹּהֵן. וְאִם שִׁיֵּר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּתִגְלַחַת רִאשׁוֹנָה וְגִלְּחָן בַּשְּׁנִיָּה לֹא עָלְתָה לוֹ אֶלָּא תִּגְלַחַת אַחַת בִּלְבַד וַהֲרֵי הִיא רִאשׁוֹנָה. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְטָהֳרַת הַמְצֹרָע: \n",
+            "תִּגְלַחַת הַמְצֹרָע וּטְבִילָתוֹ וְהַזָּאָתוֹ אֵינָן מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו מְעַכְּבִים: \n",
+            "שְׁחִיטַת הַצִּפּוֹר וְהַתִּגְלַחַת וְהַהַזָּיָה בַּיּוֹם וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. אֵלּוּ בַּאֲנָשִׁים וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו בֵּין בַּאֲנָשִׁים בֵּין בְּנָשִׁים. אֵלּוּ בְּכֹהֲנִים וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו בֵּין בְּכֹהֲנִים בֵּין בְּיִשְׂרָאֵל: \n",
+            "טָהֳרַת מְצֹרָע זוֹ נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ. בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. וְכֹהֵן שֶׁטִּמְּאוֹ מִצְוָה לְטַהֲרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג נט)</small> \"לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ\". וְהַכּל כְּשֵׁרִין לְטַהֵר אֶת הַמְצֹרָע אֲפִלּוּ זָב וַאֲפִלּוּ טְמֵא מֵת. וְאֵין מְצֹרָע מְטַהֵר מְצֹרָע. וְאֵין מְטַהֲרִין שְׁנֵי מְצֹרָעִין כְּאַחַת שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִצְוֹת חֲבִילוֹת: \n",
+            "עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תּוֹלַעַת שֶׁטָּהַר בָּהֶן מְצֹרָע זֶה מְטַהֵר בָּהֶן מְצֹרָעִים אֲחֵרִים. וְכֵן צִפּוֹר הַמִּשְׁתַּלַּחַת מֻתָּר לְטַהֵר בָּהּ מְצֹרָעִים אֲחֵרִים מֵאַחַר שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה וּמֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה. אֲבָל הַצִּפּוֹר הַשְּׁחוּטָה אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה. וּמֵאֵימָתַי תֵּאָסֵר, מִשְּׁעַת שְׁחִיטָתָהּ. שְׁחָטָהּ וְאֵין שָׁם אֵזוֹב וְלֹא עֵץ אֶרֶז וְלֹא שְׁנִי תּוֹלַעַת הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה שֶׁשְּׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה שְׁמָהּ שְׁחִיטָה. וְהָאוֹכֵל כְּזַיִת מִצִּפּוֹר הַשְּׁחוּטָה עָבַר עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים יד יב)</small> \"וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה לְרַבּוֹת הַצִּפּוֹר הַשְּׁחוּטָה. וְנֶאֱמַר <small>(דברים יד יא)</small> \"טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ\" הָא אַחֶרֶת לֹא תֹּאכְלוּ וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה: \n",
+            "אֵין לוֹקְחִין שְׁתֵּי הַצִּפֳּרִים מִצִּפֳּרֵי עִיר הַנִּדַּחַת וְלֹא מִצִּפֳּרִים שֶׁהֶחְלִיפָן בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא מִצִּפֳּרִים שֶׁהָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ. וּמִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ שְׁתֵּיהֶן שָׁווֹת בְּמַרְאֶה בְּקוֹמָה וּבְדָמִים וּלְקִיחָתָן כְּאַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שָׁווֹת אוֹ שֶׁלָּקַח אַחַת הַיּוֹם וְאַחַת לְמָחָר כְּשֵׁרוֹת. לָקַח שְׁתֵּי הַצִּפֳּרִים לְשֵׁם אִישׁ כְּשֵׁרוֹת לְטַהֵר בָּהֶן אִשָּׁה. לְשֵׁם אִשָּׁה כְּשֵׁרוֹת לְטַהֵר בָּהֶן אִישׁ. לְטַהֵר בָּהֶן בַּיִת מְנֻגָּע כְּשֵׁרוֹת לְטַהֵר אָדָם. לְקָחָן לְאָדָם כְּשֵׁרוֹת לְבַיִת מְנֻגָּע שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד ד)</small> \"וְלָקַח לַמִּטַּהֵר\": \n",
+            "שָׁחַט אַחַת מֵהֶן וְנִמְצֵאת שֶׁלֹּא הָיְתָה דְּרוֹר יִקַּח זוּג לַשְּׁנִיָּה וְהָרִאשׁוֹנָה מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה. שָׁחַט הָאַחַת וְנִמְצֵאת טְרֵפָה יִקַּח זוּג לַשְּׁנִיָּה וְהָרִאשׁוֹנָה מֻתֶּרֶת בַּהֲנָאָה: \n",
+            "נִשְׁפַּךְ הַדָּם מַנִּיחִין אֶת הַמִּשְׁתַּלַּחַת עַד שֶׁתָּמוּת. מֵתָה הַמִּשְׁתַּלַּחַת יִשָּׁפֵךְ הַדָּם וְיִקַּח שְׁתַּיִם אֲחֵרוֹת: \n"
+        ],
+        [
+            "צָרַעַת בְּגָדִים כִּגְרִיס, כְּצָרַעַת אָדָם. אֲבָל פָּחוֹת מִכִּגְרִיס טָהוֹר. וּשְׁלֹשָׁה סִימָנֵי טֻמְאָה יֵשׁ בָּהֶן. יְרַקְרַק אֲדַמְדַּם וְהַפִּשְׂיוֹן. וּשְׁלָשְׁתָּן מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה. יְרַקְרַק הוּא הַיָּרֹק שֶׁבַּיְרֻקִּין שֶׁהוּא יָרֹק הַרְבֵּה כִּכְנַף הַטַּוָּס וּכְהוּצֵי הַדֶּקֶל. וַאֲדַמְדַּם הוּא אָדֹם שֶׁבָּאֲדֻמִּים שֶׁהוּא אָדֹם הַרְבֵּה כִּזְהוֹרִית יָפָה. וּשְׁנֵי מַרְאוֹת אֵלּוּ מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה בְּמַרְאֶה יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדַּם מַסְגִּירִין אֶת הַבֶּגֶד. וְאִם עָמַד בְּמַרְאֶה זֶה שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת מַחְלִיטִין וְשׂוֹרְפִין וְכֵן אִם פָּשָׂה מַחְלִיטִין וְשׂוֹרְפִין. כֵּיצַד. בֶּגֶד שֶׁנִּרְאֶה בּוֹ נֶגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדַּם מַסְגִּירוֹ שִׁבְעַת יָמִים וּבַשְּׁבִיעִי רוֹאֶה אִם פָּשָׂה מַחְלִיטוֹ וְשׂוֹרֵף אֶת כָּל הַבֶּגֶד. וְאִם עָמַד בְּמַרְאֵהוּ וְלֹא פָּשָׂה אוֹ שֶׁפָּשָׂה וְכֵהָה מִשְּׁנֵי הַמַּרְאוֹת שֶׁהֻסְגַּר בָּהֶן אוֹ שֶׁהוֹסִיף הַמַּרְאֶה לְהַאֲדִים וּלְהוֹרִיק וְלֹא פָּשָׂה יְכַבֵּס מְקוֹם הַנֶּגַע וְיַסְגִּיר שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית וּבְסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי שֶׁהוּא יוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר רוֹאֶה. אִם כֵּהָה לְמַרְאֶה שְׁלִישִׁית הֲרֵי זֶה טָעוּן כִּבּוּס וְטָהוֹר. וְאִם נִשְׁתַּנָּה הַנֶּגַע מִמַּה שֶּׁהָיָה כְּגוֹן שֶׁהָיָה יְרַקְרַק וְנַעֲשָׂה אֲדַמְדַּם אוֹ אֲדַמְדַּם וְנַעֲשָׂה יְרַקְרַק קוֹרֵעַ מְקוֹם הַנֶּגַע וְשׂוֹרֵף מַה שֶּׁקָּרַע וְתוֹפֵר מַטְלִית בַּמָּקוֹם שֶׁקָּרַע וּפוֹטֵר שְׁאָר הַבֶּגֶד וּמְכַבְּסוֹ כֻּלּוֹ כִּבּוּס שֵׁנִי וּמַטְבִּילוֹ, וְטָהֵר. וְאִם עָמַד בַּמַּרְאֶה שֶׁהֻסְגַּר בּוֹ בַּתְּחִלָּה יַחְלִיטוֹ וְיִשְׂרֹף אֶת כֻּלּוֹ: \n",
+            "נֶגַע שֶׁהָיָה יְרַקְרַק וּפָשָׂה אֲדַמְדַּם אוֹ שֶׁהָיָה אֲדַמְדַּם וּפָשָׂה יְרַקְרַק הֲרֵי זֶה פִּשְׂיוֹן: \n",
+            "נֶגַע שֶׁהָיָה בְּאֶמְצָעוֹ מָקוֹם נָקִי בְּלֹא נֶגַע וּפָשָׂה לוֹ הַנֶּגַע אֵינוֹ פִּשְׂיוֹן עַד שֶׁיִּפְשֶׂה לַחוּץ. שֶׁאֵין פִּשְׂיוֹן הַנֶּגַע לְתוֹכוֹ פִּשְׂיוֹן בֵּין בְּאָדָם בֵּין בִּבְגָדִים וּבָתִּים: \n",
+            "הַפִּשְׂיוֹן הַסָּמוּךְ בַּבְּגָדִים כָּל שֶׁהוּא וְהָרָחוֹק אוֹ הַחוֹזֵר כִּגְרִיס. כֵּיצַד. בֶּגֶד שֶׁהֻסְגַּר וְנוֹלַד בּוֹ נֶגַע אַחֵר כִּגְרִיס רָחוֹק מִן הַנֶּגַע שֶׁהֻסְגַּר בּוֹ הֲרֵי זֶה פִּשְׂיוֹן וְיִשָּׂרֵף. וְאִם הָיָה פָּחוֹת מִכִּגְרִיס אֵין מַשְׁגִּיחִין בּוֹ. וְכֵן בֶּגֶד שֶׁקָּרַע מִמֶּנּוּ הַנֶּגַע בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְחָזַר בּוֹ נֶגַע כִּגְרִיס יִשָּׂרֵף. וְכֵן בֶּגֶד שֶׁפָּשָׂה בּוֹ הַנֶּגַע אַחַר שֶׁנִּפְטַר יִשָּׂרֵף: \n",
+            "מִי שֶׁמְּכַבֵּס אֶת הַנֶּגַע בְּשָׁבוּעַ רִאשׁוֹן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ צָרִיךְ לְכַבֵּס מְעַט מִן הַבֶּגֶד שֶׁחוּצָה לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יג נד)</small> \"אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע\". וְכָל נִגְעֵי בְּגָדִים שֶׁמְּכַבְּסִין אוֹתָן מַעֲבִירִין עֲלֵיהֶן שִׁבְעָה סַמְמָנִין שֶׁמַּעֲבִירִין עַל הַכֶּתֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּעֲבִירִין עַל הַכְּתָמִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה: \n",
+            "בֶּגֶד שֶׁקָּרַע מִמֶּנּוּ מְקוֹם הַנֶּגַע וְתָפַר מַטְלִית כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְחָזַר נֶגַע כִּגְרִיס עַל הַבֶּגֶד. מַתִּיר אֶת הַמַּטְלִית וּמַצִּילָהּ וְשׂוֹרֵף שְׁאָר הַבֶּגֶד. חָזַר הַנֶּגַע עַל הַמַּטְלִית שׂוֹרֵף אֶת הַכּל: \n",
+            "הַטּוֹלֶה מִן הַמֻּסְגָּר בְּטָהוֹר וְחָזַר נֶגַע עַל הַבֶּגֶד שׂוֹרֵף אֶת הַמַּטְלִית. חָזַר עַל הַמַּטְלִית הַבֶּגֶד הָרִאשׁוֹן הַמֻּסְגָּר יִשָּׂרֵף וְהַמַּטְלִית תְּשַׁמֵּשׁ אֶת הַבֶּגֶד שֶׁהִיא תְּפוּרָה בּוֹ בְּסִימָנִין. אִם עָמַד בְּעֵינָיו שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת אוֹ פָּשָׂה שׂוֹרְפִין הַכּל: \n",
+            "בֶּגֶד שֶׁבָּא כֻּלּוֹ בַּתְּחִלָּה יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדַּם מַסְגִּירוֹ שָׁבוּעַ אַחַר שָׁבוּעַ. אִם עָמַד בּוֹ שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת יִשָּׂרֵף. אֲבָל בֶּגֶד שֶׁהִסְגִּירוֹ וּפָשָׂה הַנֶּגַע בְּכֻלּוֹ וְנַעֲשָׂה יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדַּם אוֹ שֶׁפְּטָרוֹ וְאַחַר שֶׁפְּטָרוֹ בָּא כֻּלּוֹ יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדַּם הֲרֵי זֶה טָהוֹר. כִּבֵּס וּפָשָׂה יִשָּׂרֵף: \n",
+            "בֶּגֶד שֶׁמּוֹכִין יוֹצְאִין עַל פָּנָיו מִן הָאָרִיג כְּגוֹן סָגוֹס שֶׁל צֶמֶר וְנִרְאָה בּוֹ נֶגַע אֵינוֹ מִתְטַמֵּא עַד שֶׁיֵּרָאֶה הַנֶּגַע בַּמּוֹכִין וּבָאָרִיג עַצְמוֹ. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּבְּגָדִים <small>(ויקרא יג נה)</small> \"בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ\" קָרַחְתּוֹ אֵלּוּ הַשְּׁחָקִים גַּבַּחְתּוֹ אֵלּוּ הַחֲדָשִׁים: \n",
+            "הַבְּגָדִים הַצְּבוּעִים אֵינָן מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים בֵּין שֶׁצְּבוּעִין בִּידֵי אָדָם בֵּין שֶׁצְּבוּעִין בִּידֵי שָׁמַיִם עַד שֶׁיְּהוּ לְבָנִים. בֶּגֶד שֶׁשִּׁתְיוֹ צָבוּעַ וְעֶרְבוֹ לָבָן עֶרְבוֹ צָבוּעַ וְשִׁתְיוֹ לָבָן הַכּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנִּרְאֶה. פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת מִן הָאָרִיג אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים: \n",
+            "בֶּגֶד שֶׁאָרַג בּוֹ פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ וְנִרְאָה בּוֹ נֶגַע וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִימוֹ לְשָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ טָהוֹר: \n",
+            "הַתּוֹפֵר מַטְלִיּוֹת שֶׁאֵין בְּכָל אַחַת מֵהֶן שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ וְעָשָׂה מֵהֶן בֶּגֶד הֲרֵי זֶה מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים שֶׁהַתָּפוּר כְּאָרוּג וְכֻלּוֹ בֶּגֶד אֶחָד הוּא: \n",
+            "בֶּגֶד שֶׁהוּא מַטְלִיּוֹת מַטְלִיּוֹת מֵהֶן צְבוּעִין וּמֵהֶן לְבָנִים וְנִרְאָה נֶגַע בַּלָּבָן שֶׁבּוֹ מַסְגִּירִין אוֹתוֹ אִם עָמַד שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת נִטְמָא כֻּלּוֹ וְיִשָּׂרֵף. וְכֵן אִם פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּמַטְלִית לְבָנָה אַחֶרֶת הֲרֵי זֶה פִּשְׂיוֹן אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם צָבוּעַ. הָיָה כֻּלּוֹ צָבוּעַ וּבוֹ פַּס אֶחָד לָבָן אֲפִלּוּ כִּגְרִיס וְנִרְאָה בּוֹ נֶגַע יַסְגִּיר שֶׁאִם עָמַד בְּעֵינָיו וְלֹא הוֹסִיף וְלֹא כֵּהָה שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת יִשָּׂרֵף: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵין מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים אֶלָּא בִּגְדֵי צֶמֶר וּפִשְׁתִּים בִּלְבַד. אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב שֶׁל צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. וְכָל כְּלֵי הָעוֹר בֵּין קָשֶׁה בֵּין רַךְ. אַף הָעוֹר הַצָּבוּעַ בִּידֵי שָׁמַיִם מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. וְהַלְּבָדִים כִּבְגָדִים וּמִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים. וְהָאֹהָלִים מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים בֵּין שֶׁהָיוּ שֶׁל צֶמֶר וּפִשְׁתִּים בֵּין שֶׁהָיוּ שֶׁל עוֹר: \n",
+            "כָּל הַבְּגָדִים שֶׁל צֶמֶר וּפִשְׁתִּים מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים חוּץ מִבִּגְדֵי עַכּוּ\"ם. הַלּוֹקֵחַ בְּגָדִים מִן הָעַכּוּ\"ם יֵרָאוּ בַּתְּחִלָּה. בֶּגֶד שֶׁהוּא כִּלְאַיִם מִן הַצֶּמֶר וּמִן הַפִּשְׁתִּים מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים: \n",
+            "צֶמֶר גְּמַלִּים וְצֶמֶר רְחֵלִים שֶׁטְּוָאָן זֶה עִם זֶה אִם רֹב מִן הַגְּמַלִּים אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים וְאִם רֹב מִן הָרְחֵלִים מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. וְהוּא הַדִּין בְּפִשְׁתָּן וְקַנְבּוֹס שֶׁטְּרָפָן זֶה בָּזֶה. וְרָחֵל בַּת עֵז אֵין הַצֶּמֶר שֶׁלָּהּ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. בֶּגֶד שֶׁהָיָה שִׁתְיוֹ פִּשְׁתָּן וְעֶרְבוֹ קַנְבּוֹס אוֹ שִׁתְיוֹ קַנְבּוֹס וְעֶרְבוֹ פִּשְׁתָּן אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. וְכֵן אִם הָיָה שִׁתְיוֹ אוֹ עֶרְבוֹ פִּשְׁתָּן אוֹ צֶמֶר וְהַשְּׁאָר נוֹצָה שֶׁל עִזִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהּ אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים: \n",
+            "הָעוֹר שֶׁאֵינוֹ מְעֻבָּד אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. וְכֵן הָעוֹר שֶׁהוּא גּלֶם קֹדֶם שֶׁעָשָׂה מִמֶּנּוּ כֵּלִים אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים שֶׁנֶּאֱמַר כְּלִי הָעוֹר. וְכָל <small>(ויקרא יג נב)</small> \"כְּלֵי הָעוֹר\" בֵּין פְּשׁוּטֵיהֶן בֵּין מְקַבְּלֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים: \n",
+            "עוֹרוֹת חַיָּה שֶׁבַּיָּם אֵין מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים. חִבֵּר לָהֶן מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ אֲפִלּוּ חוּט אוֹ מְשִׁיחָה שֶׁל צֶמֶר אוֹ פִּשְׁתִּים אוֹ עוֹר בְּהֵמָה וְחַיָּה הַמְעֻבָּדִין כָּל שֶׁהוּא וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים וְהוּא שֶׁיְּחַבְּרֶנּוּ לוֹ כְּדֶרֶךְ חִבּוּרֵי בְּגָדִים לְטֻמְאָה: \n",
+            "כָּל כְּלִי הָרָאוּי לְהִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר הַטֻּמְאוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרַס הַזָּב מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמוֹשָׁב הֲרֵי זֶה מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים כְּגוֹן קֶלַע שֶׁל סְפִינָה וְהַפָּרֹכֶת וְשָׁבִיס שֶׁל שְׂבָכָה וּמִטְפְּחוֹת סְפָרִים וְהָאַבְנֵט וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רֹחַב כִּגְרִיס. הֲרֵי אֵלּוּ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאָר הַכֵּלִים כְּגוֹן כָּרִים וּכְסָתוֹת. הַחֵמֶת וְהַתּוּרְמָל נִרְאִין כְּדַרְכָּן וּפוֹשֶׂה הַנֶּגַע מִתּוֹכָן לַאֲחוֹרֵיהֶן וּמֵאֲחוֹרֵיהֶן לְתוֹכָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִכְּלֵי הָעוֹר הַכְּפוּלִין: \n",
+            "סָדִין הַמְקֻמָּט מַפְשִׁיטִין אֶת קְמָטָיו וְרוֹאִין אֶת נִגְעוֹ: \n",
+            "הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב בֵּין שֶׁל צֶמֶר בֵּין שֶׁל פִּשְׁתָּן מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִין מִיָּד מִשֶּׁיִּטָּווּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לִבֵּן הַפִּשְׁתָּן וְלֹא שָׁלַק הַצֶּמֶר. וְכַמָּה יִהְיֶה בִּפְקַעַת שֶׁל טָווּי וְתִטָּמֵא בִּנְגָעִים, כְּדֵי לֶאֱרֹג מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שְׁתִי וָעֵרֶב, בֵּין שֶׁהָיְתָה כֻּלָּהּ שְׁתִי בֵּין שֶׁהָיְתָה כֻּלָּהּ עֵרֶב. הָיְתָה הַפְּקַעַת מְקֻבֶּצֶת מֵחוּטִים פְּסוּקִין אֵינָהּ מִטַּמְּאָה בִּנְגָעִים: \n",
+            "שְׁתֵּי פְּקָעִיּוֹת הַמְעֻרוֹת זוֹ לָזוֹ בְּחוּט. וְכֵן הַשְּׁתִי שֶׁמִּקְצָתוֹ לָפוּף עַל הַכֹּבֶד הָעֶלְיוֹנָה וּמִקְצָתוֹ לָפוּף עַל הַכֹּבֶד הַתַּחְתּוֹנָה. וְכֵן שְׁנֵי דַּפֵּי חָלוּק שֶׁמְּעֵרוֹת בְּחוּט אֶחָד וְנִרְאָה הַנֶּגַע בְּאֶחָד מֵהֶן. הַשֵּׁנִי טָהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁחוּט אֶחָד מְחַבֵּר בֵּינֵיהֶן. נִרְאָה הַנֶּגַע בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד אַף עַל פִּי שֶׁמִּקְצָת הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד וּמִקְצָתוֹ בַּשְּׁתִי הֲרֵי זֶה טָמֵא. נִרְאָה הַנֶּגַע בַּשְּׁתִי הָעוֹמֵד לְבַדּוֹ הָאָרוּג טָהוֹר. נִרְאָה בָּאָרוּג לְבַדּוֹ הַשְּׁתִי הָעוֹמֵד טָהוֹר. נִרְאָה בְּסָדִין שׂוֹרֵף אֶת הַנִּימִין. נִרְאָה בַּנִּימִין הַסָּדִין טָהוֹר. פָּשָׂה מִן הַנִּימִין לַסָּדִין הַסָּדִין טָמֵא: \n",
+            "חָלוּק שֶׁנִּרְאָה בּוֹ נֶגַע מַצִּיל אֶת הָאִמְרִיוֹת שֶׁבּוֹ אֲפִלּוּ הָיְתָה הָאִימֶרֶת צֶמֶר אוֹ פִּשְׁתִּים מַצִּילָהּ וְאֵינָהּ נִשְׂרֶפֶת: \n",
+            "בֶּגֶד מֻסְגָּר שֶׁצְּבָעוֹ אוֹ מְכָרוֹ לְעַכּוּ\"ם טָהוֹר. וְכֵן אִם נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים כֻּלָּן טְהוֹרִים. קְצָצוֹ וְעָשָׂהוּ מוֹכִין פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ טָהוֹר וּמֻתָּר בַּהֲנָיָתוֹ. הָיְתָה בָּהֶן אַחַת שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ וְנִרְאָה בָּהּ נֶגַע הִיא לְבַדָּהּ טְמֵאָה: \n",
+            "בֶּגֶד מֻחְלָט שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים כֻּלָּן טְמֵאִין וְיִשָּׂרְפוּ אֲפִלּוּ אֶחָד בְּכַמָּה אֲלָפִים. וְכֵן אִם קְצָצָן וַעֲשָׂאָהוּ מוֹכִין הֲרֵי הֵן טְמֵאִין וְאָסוּר בַּהֲנָיָתָן: \n",
+            "אֶחָד בֶּגֶד אוֹ כְּלִי עוֹר אוֹ שְׁתִי אוֹ עֵרֶב הַמֻּסְגָּר אוֹ הַמֻּחְלָט לְעִנְיַן טֻמְאָה הֲרֵי הוּא אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת כְּאָדָם מְצֹרָע לְכָל דָּבָר מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְבִיאָה וְעוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב אֲפִלּוּ מִתַּחַת הָאֶבֶן. כֵּיצַד. בֶּגֶד מְנֻגָּע אוֹ שְׁתִי אוֹ עֵרֶב אוֹ כְּלֵי עוֹר הַמְנֻגָּעִין שֶׁהִכְנִיס מֵהֶן אֲפִלּוּ כְּזַיִת לְבַיִת טָהוֹר נִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים וְנַעֲשׂוּ כֻּלָּן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְכֵן מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב הַמֻּנָּח תַּחַת הָאֶבֶן וְהִנִּיחַ כְּזַיִת מֵהֶן לְמַעְלָה מִן הָאֶבֶן נִטְמָא הַמִּשְׁכָּב אוֹ הַמּוֹשָׁב: \n",
+            "מַטְלִית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ כְּזַיִת כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס רֻבָּהּ לְבַיִת טָהוֹר טִמְּאַתּוּ. הָיוּ בָּהּ כַּמָּה זֵיתִים כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס מִמֶּנָּה כְּזַיְת לְבַיִת טָהוֹר נִטְמָא. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַשִּׁעוּרִין הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי הֲרֵי הוּא אוֹמֵר <small>(ויקרא יד נד)</small> \"לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת וְלַנָּתֶק\" <small>(ויקרא יד נה)</small> \"וּלְצָרַעַת הַבֶּגֶד וְלַבָּיִת\" הִקִּישׁ נִגְעֵי אָדָם לְנִגְעֵי בְּגָדִים וּבָתִּים וְהִשְׁוָה הַמְצֹרָע לְמֵת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יב יב)</small> \"אַל נָא תְהִי כַּמֵּת\" מָה הַמֵּת בִּכְזַיִת אַף אֵלּוּ בִּכְזַיִת: \n",
+            "בְּגָדִים הַמְנֻגָּעִים מְשַׁלְּחִין אוֹתָן חוּץ לָעִיר בֵּין שֶׁהָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה בֵּין שֶׁאֵינָהּ מֻקֶּפֶת. וְזֶה חֹמֶר בִּבְגָדִים מִבְּאָדָם: \n"
+        ],
+        [
+            "צָרַעַת בָּתִּים כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין זֶה בְּצַד זֶה. נִמְצָא רֹחב הַנֶּגַע כְּמוֹ מְקוֹם צְמִיחַת שֵׁשׁ שְׂעָרוֹת בַּגּוּף וְאָרְכּוֹ כִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שְׂעָרוֹת בְּרִבּוּעַ. וְהַפָּחוֹת מִשִּׁעוּר זֶה בְּבָתִּים טָהוֹר. וְכָל הַשִּׁעוּרִין הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי: \n",
+            "שְׁלֹשָׁה סִימָנֵי טֻמְאָה יֵשׁ בְּבָתִּים. מַרְאֶה יְרַקְרַק וַאֲדַמְדַּם וְהַפִּשְׂיוֹן. וְכֻלָּן מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה. וּשְׁנֵי הַמַּרְאוֹת מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וּפִשְׂיוֹן הַסָּמוּךְ כָּל שֶׁהוּא וְהָרָחוֹק כִּגְרִיס. אֲבָל הַחוֹזֵר אַחַר הִטּוֹחַ כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין: \n",
+            "אֵין נִגְעֵי בָּתִּים מְטַמְּאִין עַד שֶׁיִּהְיֶה מַרְאֵה הַנֶּגַע שָׁפָל מִן הַקִּיר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד לז)</small> \"שְׁקַעֲרוּרֹת\" שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹקְעִין בַּקִּירוֹת. וּבִשְׁנֵי הַמַּרְאוֹת מַסְגִּירִין אוֹ מַחְלִיטִין וּבְפִשְׂיוֹן נוֹתְצִין. וְאִם פָּשָׂה אַחֲרֵי הִטּוֹחַ נוֹתֵץ אֶת כָּל הַבַּיִת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n",
+            "כְּשֶׁיֵּרָאֶה נֶגַע בַּבַּיִת אֲפִלּוּ חָכָם שֶׁיּוֹדֵעַ וַדַּאי שֶׁזֶּה נֶגַע לֹא יִגְזֹר וְיֹאמַר נֶגַע נִרְאֶה לִי בַּבַּיִת אֶלָּא אוֹמֵר לַכֹּהֵן <small>(ויקרא יד לה)</small> \"כְּנֶגַע נִרְאֶה לִי בַּבַּיִת\". <small>(ויקרא יד לו)</small> \"וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת\" אֲפִלּוּ חֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי קָנִים וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא הַכֹּהֵן וְיִכָּנֵס וְיִרְאֶה הַנֶּגַע: \n",
+            "בַּיִת אָפֵל אֵין פּוֹתְחִין בּוֹ חַלּוֹנוֹת לִרְאוֹת אֶת נִגְעוֹ אֶלָּא אִם אֵין הַנֶּגַע נִרְאֶה בּוֹ טָהוֹר. וְאַחַר שֶׁיִּרְאֶה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע יֵצֵא וְיַעֲמֹד עַל פֶּתַח הַבַּיִת בְּצַד הַמַּשְׁקוֹף וְיַסְגִּיר אוֹ יַחְלִיט אוֹ יִפְטֹר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד לח)</small> \"וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת\" <small>(ויקרא יד לח)</small> \"וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת\". לֹא שֶׁיַּסְגִּיר וְהוּא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ בְּתוֹךְ בַּיִת הַמְנֻגָּע אוֹ תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף אֶלָּא בְּצַד פִּתְחוֹ. וְאִם עָמַד תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף אוֹ שֶׁהָלַךְ לְבֵיתוֹ וְהִסְגִּיר הֲרֵי זֶה מֻסְגָּר: \n",
+            "אֵין הַבַּיִת מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ יֶתֶר וִיהֵא לוֹ אַרְבָּעָה כְּתָלִים וְהוּא בָּנוּי בָּאָרֶץ בַּאֲבָנִים וְעָפָר וְעֵצִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד מה)</small> \"אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֶת עֲפָרוֹ\". אֲבָל אִם הָיָה בּוֹ פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ שֶׁהָיָה עָגל אוֹ שֶׁהָיָה בַּעַל שְׁלֹשָׁה כְּתָלִים אוֹ בַּעַל חֲמִשָּׁה אוֹ שֶׁהָיָה בָּנוּי בִּסְפִינָה אוֹ תָּלוּי עַל אַרְבַּע קוֹרוֹת אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. הָיָה בָּנוּי עַל אַרְבָּעָה עַמּוּדִים מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים: \n",
+            "כַּמָּה אֲבָנִים יִהְיוּ בּוֹ אֵין פָּחוֹת מִשְּׁמוֹנֶה שְׁתֵּי אֲבָנִים בְּכָל כֹּתֶל כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כָּל כֹּתֶל רָאוּי לְנֶגַע שֶׁאֵין הַבַּיִת מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים עַד שֶׁיֵּרָאֶה בּוֹ כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין עַל שְׁתֵּי אֲבָנִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד מ)</small> \"אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנֶּגַע\". וְכַמָּה עֵצִים יִהְיוּ בּוֹ כְּדֵי לִתֵּן תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף. וְעָפָר כְּדֵי לָתֵת בֵּין פַּצִּים לַחֲבֵרוֹ. אֲבָל אִם הָיָה בּוֹ פָּחוֹת מִשִּׁעוּרִים אֵלּוּ אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים: \n",
+            "הַלְּבֵנִים וְהַשַּׁיִשׁ אֵינָן חֲשׁוּבִין כַּאֲבָנִים. בַּיִת שֶׁאֶחָד מִצִּדָּיו מְחֻפֶּה בְּשַׁיִשׁ וְאֶחָד בְּסֶלַע וְאֶחָד בִּלְבֵנִים וְאֶחָד בְּעָפָר אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים: \n",
+            "בַּיִת שֶׁלֹּא הָיוּ בּוֹ אֲבָנִים וְעֵצִים כַּשִּׁעוּר וְנִרְאָה בּוֹ נֶגַע וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא לוֹ אֲבָנִים וְעֵצִים וְעָפָר טָהוֹר: \n",
+            "בַּיִת שֶׁסִּכְּכוֹ בִּזְרָעִים בִּטְּלָן הוֹאִיל וּמְשַׁמְּשִׁין תַּשְׁמִישׁ עֵץ הֲרֵי הֵן כְּעֵץ. וְאִם נִטְמָא הַבַּיִת נִטְמְאוּ עִמּוֹ טֻמְאָה חֲמוּרָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n",
+            "יְרוּשָׁלַיִם וְחוּצָה לָאָרֶץ אֵין מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד לד)</small> \"בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם\" וִירוּשָׁלַיִם לֹא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים. וּבָתֵּי הָעַכּוּ\"ם שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים: \n",
+            "הַלּוֹקֵחַ בָּתִּים מִן הָעַכּוּ\"ם יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה: \n",
+            "בַּיִת שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד עַכּוּ\"ם וְצִדּוֹ אֶחָד יִשְׂרָאֵל צִדּוֹ אֶחָד בָּאָרֶץ וְצִדּוֹ אֶחָד בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. וּשְׁאָר כָּל הַבָּתִּים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים בֵּין צְבוּעִים בִּידֵי אָדָם בֵּין צְבוּעִים בִּידֵי שָׁמַיִם: \n",
+            "בֵּית הָאִשָּׁה בֵּית הַשֻּׁתָּפִין בֵּית הַכְּנֶסֶת אוֹ בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דִּירָה לְחַזָּנִין אוֹ לְתַלְמִידִים מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים: \n",
+            "קִירוֹת הָאֵבוּס וְקִירוֹת הַמְּחִצָּה שֶׁבַּבַּיִת אֵין מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים: \n"
+        ],
+        [
+            "נִּגְעֵי בָּתִּים יֵשׁ בָּהֶן הֶסְגֵּר שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת שֶׁהֵן תִּשְׁעָה עָשָׂר יוֹם שֶׁיּוֹם שְׁבִיעִי עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן וְיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן נִמְצֵאתָ אַתָּה לָמֵד שֶׁאִם צָרִיךְ לִשְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת רוֹאֵהוּ בַּשְּׁבִיעִי וּבְיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר וּבְיוֹם תִּשְׁעָה עָשָׂר. וְהֶסְגֵּר בָּתִּים שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת אֵינוֹ מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה וְכֵן רֹב דִּינֵי נִגְעֵי בָּתִּים דִּבְרֵי קַבָּלָה הֵן: \n",
+            "וְכָל הַדִּינִין הַמְפֹרָשִׁין בָּהֶן בַּתּוֹרָה וּבְדִבְרֵי קַבָּלָה כָּךְ הֵם. כְּשֶׁיָּבוֹא הַכֹּהֵן וְיִרְאֶה הַנֶּגַע שׁוֹקֵעַ יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדַּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ יַסְגִּיר שִׁבְעַת יָמִים וַאֲפִלּוּ מְצָאוֹ כֻּלּוֹ בַּתְּחִלָּה יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדַּם יַסְגִּיר. וּבַשְּׁבִיעִי רוֹאֵהוּ אִם כֵּהָה הַנֶּגַע וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָלַךְ קוֹלֵף מְקוֹם הַנֶּגַע בִּלְבַד וְהַבַּיִת טָהוֹר. מְצָאוֹ שֶׁעָמַד בְּעֵינָיו וְלֹא פָּשָׂה מַסְגִּיר שָׁבוּעַ שֵׁנִי וְרוֹאֵהוּ בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אִם כֵּהָה הַנֶּגַע אוֹ הָלַךְ לוֹ קוֹלֵף מְקוֹם הַנֶּגַע וּמְטַהֵר אֶת הַבַּיִת בְּצִפֳּרִים. וְאִם מָצָא הַנֶּגַע שֶׁפָּשָׂה בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי אוֹ שֶׁעָמַד בְּעֵינוֹ חוֹלֵץ אֶת הָאֲבָנִים שֶׁבָּהֶן הַנֶּגַע וּמַקְצֶה הֶעָפָר אֶל מִחוּץ לָעִיר וְטָח אֶת כָּל הַבַּיִת וּמַסְגִּירוֹ שָׁבוּעַ שְׁלִישִׁי. וּבְיוֹם תִּשְׁעָה עָשָׂר רוֹאֵהוּ אִם חָזַר בּוֹ נֶגַע כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין הֲרֵי זֶה פִּשְׂיוֹן אַחֲרֵי הִטּוֹחַ וְנוֹתֵץ אֶת כָּל הַבַּיִת וְאִם לֹא חָזַר בּוֹ נֶגַע מְטַהֲרוֹ בְּצִפֳּרִים. וְכָל זְמַן שֶׁיַּחְזֹר בּוֹ הַנֶּגַע קֹדֶם שֶׁיְּטַהֲרוֹ בְּצִפֳּרִים הֲרֵי זֶה יִנָּתֵץ. וְאִם נִרְאָה בּוֹ נֶגַע אַחַר שֶׁטִּהֲרוֹ בְּצִפֳּרִים יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה. וְכֵן אִם פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן חוֹלֵץ אֶת הָאֲבָנִים שֶׁבָּהֶן הַנֶּגַע וְקוֹצֶה הֶעָפָר חוּץ לָעִיר וְטָח אֶת כָּל הַבַּיִת וּמַסְגִּירוֹ שָׁבוּעַ שֵׁנִי וְרוֹאֶה אִם מָצָא בּוֹ נֶגַע כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין הֲרֵי זֶה פִּשְׂיוֹן אַחֲרֵי הִטּוֹחַ וְנוֹתֵץ אֶת כָּל הַבַּיִת וְאִם לֹא חָזַר בּוֹ נֶגַע מְטַהֲרוֹ בְּצִפֳּרִים. וְכָל זְמַן שֶׁיִּרְאֶה בּוֹ נֶגַע קֹדֶם טָהֳרָה בְּצִפֳּרִים יִנָּתֵץ. וְאִם נִרְאָה בּוֹ אַחַר שֶׁטִּהֲרוֹ בְּצִפֳּרִים יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה: \n",
+            "כְּשֶׁהוּא חוֹלֵץ אֶת הָאֲבָנִים שֶׁבָּהֶן הַנֶּגַע אֵינוֹ חוֹלֵץ פָּחוֹת מִשְּׁתֵי אֲבָנִים וְאֵינוֹ נוֹטֵל אֲבָנִים מִצַּד זֶה וּמְבִיאָן לְצַד זֶה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד מב)</small> \"וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת\". וְלֹא עָפָר מִצַּד זֶה וּמֵבִיא לְצַד זֶה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד מב)</small> \"וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת\". וְאֵינוֹ טָח בְּסִיד אֶלָּא בְּעָפָר שֶׁנֶּאֱמַר וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְגוֹ'. אֵינוֹ מֵבִיא אֶבֶן אַחַת תַּחַת שְׁתַּיִם שֶׁחָלַץ וְלֹא שְׁתֵּי אֲבָנִים תַּחַת אֶבֶן אַחַת חֲלוּצָה אֶלָּא מֵבִיא שְׁתַּיִם תַּחַת שְׁתַּיִם. וְיֵשׁ לוֹ לְהָבִיא שְׁתַּיִם תַּחַת שָׁלֹשׁ: \n",
+            "הָיָה הַכֹּתֶל בֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ שְׁנֵיהֶן חוֹלְצִין וּשְׁנֵיהֶן קוֹצִים אֶת הֶעָפָר וּשְׁנֵיהֶם מְבִיאִין אֲבָנִים אֲחֵרוֹת. אֲבָל בַּעַל הַבַּיִת מֵבִיא לְבַדּוֹ אֶת הֶעָפָר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד מב)</small> \"וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח\" אֵין חֲבֵרוֹ מְטַפֵּל עִמּוֹ בְּטִיחָה: \n",
+            "אֶבֶן שֶׁבַּזָּוִית בִּזְמַן שֶׁהוּא חוֹלֵץ חוֹלֵץ אֶת כֻּלָּהּ וּבִזְמַן שֶׁהוּא נוֹתֵץ נוֹתֵץ אֶת שֶׁלּוֹ וּמַנִּיחַ אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְיֵשׁ בַּדָּבָר סָפֵק אִם תִּהְיֶה זוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ כְּמוֹ יָד לָאֶבֶן שֶׁלּוֹ: \n",
+            "בַּיִת שֶׁנִּרְאָה בּוֹ נֶגַע וְהָיְתָה עֲלִיָּה עַל גַּבָּיו נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרוֹת לַעֲלִיָּה. נִרְאָה בַּעֲלִיָּה נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרוֹת לַבַּיִת. לֹא הָיְתָה עֲלִיָּה עַל גַּבָּיו אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ כֻּלָּן נִתָּצִין עִמּוֹ. וּמַצִּיל אֶת הַמַּלְבְּנִין וְאֶת סְרִיגֵי הַחַלּוֹנוֹת: \n",
+            "הַלּוֹקֵחַ אֲבָנִים מִבַּיִת מֻסְגָּר וּבְנָאָן בְּבַיִת טָהוֹר חָזַר הַנֶּגַע לַמֻּסְגָּר חוֹלֵץ אֶת הָאֲבָנִים שֶׁבַּטָּהוֹר. נִרְאָה נֶגַע עַל הָאֲבָנִים שֶׁבָּנָה הַמֻּסְגָּר יִנָּתֵץ וְהַבַּיִת הַשֵּׁנִי מַסְגִּירִין אוֹתוֹ בְּנֶגַע זֶה כְּדִין כָּל בַּיִת שֶׁנִּרְאָה בּוֹ נֶגַע בַּתְּחִלָּה: \n",
+            "כֵּיצַד מְטַהֲרִין אֶת הַבַּיִת הַמְנֻגָּע. אַחַר הַחֲלִיצָה וְהַטִּיחָה מֵבִיא מַיִם חַיִּים בִּכְלִי חֶרֶס וּשְׁתֵּי צִפֳּרִים וְעֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תּוֹלַעַת כְּטָהֳרַת אָדָם שֶׁבֵּאַרְנוּ לְכָל דָּבָר. אֶלָּא שֶׁבְּאָדָם מַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים לְאַחַר יָדוֹ שֶׁל מְצֹרָע וּבְבַיִת מַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים עַל הַמַּשְׁקוֹף שֶׁל בַּיִת מִבַּחוּץ. וּשְׁאָר כָּל מַעֲשֵׂיהֶן שָׁוִין: \n"
+        ],
+        [
+            "בַּיִת הַמְנֻגָּע אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת כָּל הַנּוֹגֵעַ בּוֹ נִטְמָא. וְכֵן אֲבָנִים שֶׁחוֹלְצִין מִמֶּנּוּ אַחַר הֶסְגֵּר אוֹ אֲבָנִים וְעֵצִים וְעָפָר שֶׁל בַּיִת כְּשֶׁנּוֹתְצִין אוֹתוֹ כֻּלָּן אֲבוֹת טֻמְאוֹת. וְכָל כְּזַיִת מֵהֶם מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְבִיאָה. כֵּיצַד. אִם נִכְנַס כְּזַיִת מֵהֶן לְבַיִת טָהוֹר נִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת מֵאָדָם וְכֵלִים שֶׁכֻּלָּן מְטַמְּאִין בְּבִיאָה כְּאָדָם מְצֹרָע וְכֻלָּן אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה. וְאִם שְׂרָפָן וְעָשָׂה מֵהֶן סִיד הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּהֲנָאָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד מד)</small> \"צָרַעַת מַמְאֶרֶת\" תֵּן בּוֹ מְאֵרָה וְאַל תֵּהָנֶה בּוֹ. וְכֻלָּן מְשַׁלְּחִין אוֹתָן חוּץ לָעִיר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מֻקֶּפֶת חוֹמָה: \n",
+            "בַּיִת מֻסְגָּר אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא מִתּוֹכוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד מו)</small> \"וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת כָּל יְמֵי הִסְגִּיר אֹתוֹ יִטְמָא עַד הָעָרֶב\". אֲבָל הַמֻּחְלָט מְטַמֵּא מִתּוֹכוֹ וּמֵאֲחוֹרָיו שֶׁהַנּוֹגֵעַ בּוֹ מֵאֲחוֹרָיו טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד מד)</small> \"צָרַעַת מַמְאֶרֶת\" <small>(ויקרא יד מד)</small> \"בַּבַּיִת טָמֵא הוּא\" וְכִי טָהוֹר הָיָה אֶלָּא לְהוֹסִיף לוֹ טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ טָמֵא וִיטַמֵּא מֵאֲחוֹרָיו. וְכֵן אֲבָנִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הַנֶּגַע בְּמֻסְגָּר מְטַמְּאִין מֵאֲחוֹרֵיהֶן: \n",
+            "אֶחָד הַמֻּסְגָּר וְהַמֻּחְלָט מְטַמֵּא בְּבִיאָה. כֵּיצַד. בַּיִת שֶׁהָיָה מֵסֵךְ עַל גַּבֵּי בַּיִת מְנֻגָּע בֵּין מֻחְלָט בֵּין מֻסְגָּר אוֹ אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עָלָיו הָעוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן אוֹ הַנִּכְנָס לַבַּיִת הַחִיצוֹן טָמֵא. שֶׁהֲרֵי הוּא וְהַבַּיִת הַטָּמֵא תַּחַת אֹהֶל אֶחָד. וְכֵן אֶבֶן מְנֻגַּעַת הַנִּכְנֶסֶת לְאֹהֶל וְהֻנְחָה שָׁם נִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל. הָיְתָה מֻנַּחַת תַּחַת הָאִילָן וְהַטָּהוֹר עוֹבֵר נִטְמָא. הָיָה הַטָּהוֹר עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְעָבַר אָדָם בְּאֶבֶן מְנֻגַּעַת לֹא טִמְּאָהוּ. וְאִם הִנִּיחָהּ שָׁם טִמְּאָהוּ שֶׁמּוֹשָׁב הַמְנֻגָּע כָּמוֹהוּ בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים בֵּין אֲבָנִים וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ: \n",
+            "הַמַּאֲהִיל בְּיָדוֹ עַל אֶבֶן מְנֻגַּעַת אוֹ שֶׁהֶאֱהִילָה עָלָיו טָהוֹר עַד שֶׁיִּגַּע: \n",
+            "טָהוֹר שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת מְנֻגָּע דֶּרֶךְ אֲחוֹרָיו אֲפִלּוּ נִכְנַס כֻּלּוֹ חוּץ מֵחָטְמוֹ טָהוֹר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד מו)</small> \"וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת\" דֶּרֶךְ בִּיאָה טִמְּאָה תּוֹרָה: \n",
+            "טָהוֹר שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְבַיִת טָמֵא נִטְמָא. וְכֵן טַלִּית טְהוֹרָה שֶׁהִכְנִיס מִמֶּנָּה שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ לְבַיִת טָמֵא נִטְמֵאת. וְכֵן כְּלִי חֶרֶס שֶׁהִכְנִיס אֲוִירוֹ לְבַיִת טָמֵא נִטְמָא. אֲבָל שְׁאָר כֵּלִים עַד שֶׁיַּכְנִיס רֹב הַכֵּלִים, מִשֶּׁיַּכְנִיס רֻבּוֹ נִטְמָא מִיָּד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכֵלִים שֶׁנִּכְנְסוּ חֲלוּצִין. אֲבָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת מְנֻגָּע וְהוּא לָבוּשׁ בִּבְגָדָיו וְסַנְדָּלָיו בְּרַגְלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו הֲרֵי הָאָדָם טָמֵא מִיָּד. וּבְגָדָיו טְהוֹרִים עַד שֶׁיַּשְׁהֶה שָׁם כְּדֵי שֶׁיָּסֵב אָדָם וְיֹאכַל כְּשָׁלֹשׁ בֵּיצִים פַּת חִטִּים בְּלִפְתָּן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יד מז)</small> \"וְהַשֹּׁכֵב בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו\". וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאֵין בְּגָדָיו מִתְטַמְּאִין עַד שֶׁיֹּאכַל שָׁם. אֶלָּא לִתֵּן שִׁעוּר לַשּׁוֹכֵב כְּאוֹכֵל. וְאַחַד הַשּׁוֹכֵב אוֹ הַיּוֹשֵׁב אוֹ הָעוֹמֵד אִם שָׁהָה כְּדֵי לֶאֱכל שִׁעוּר אֲכִילָה הָאֲמוּרָה נִטְמְאוּ בְּגָדָיו: \n",
+            "מִי שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת מְנֻגָּע וְכֵלָיו עַל כְּתֵפָיו וְסַנְדָּלוֹ וְטַבַּעְתּוֹ בְּכַפָּיו הוּא וְהֵן טְמֵאִין מִיָּד שֶׁאֵינוֹ מַצִּיל מִלְּטַמֵּא מִיָּד אֶלָּא כֵּלִים שֶׁהוּא לָבוּשׁ בָּהֶן. וְכֵן הָעַכּוּ\"ם וְהַבְּהֵמָה שֶׁהָיוּ לְבוּשִׁין בְּכֵלִים וְנִכְנְסוּ לַבַּיִת הַמְנֻגָּע נִטְמְאוּ הַכֵּלִים מִיָּד. אֲבָל הָעַכּוּ\"ם אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כִּבְהֵמָה: \n",
+            "מִי שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּבַיִת מְנֻגָּע וּפָשַׁט יָדָיו חוּץ לַבַּיִת וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו אִם שָׁהָה כְּדֵי אֲכִילַת הַשִּׁעוּר נִטְמְאוּ הַטַּבָּעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵם בַּחוּץ. וְכֵן הָעוֹמֵד בַּחוּץ וּפָשַׁט יָדוֹ לְבַיִת מְנֻגָּע נִטְמְאוּ יָדָיו בִּלְבַד מִיָּד. וְאִם נִשְׁתַּהוּ שָׁם כְּדֵי אֲכִילַת הַשִּׁעוּר נִטְמְאוּ טַבְּעוֹתָיו וְאִם לָאו טְהוֹרוֹת: \n",
+            "כָּל הַמַּצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת מַצִּיל מְכֻסֶּה בְּבַיִת מְנֻגָּע. וְכָל הַמַּצִּיל מְכֻסֶּה בְּאֹהֶל הַמֵּת אֲפִלּוּ הָיָה מְגֻלֶּה בְּבַיִת הַמְנֻגָּע הֲרֵי זֶה טָהוֹר. כֵּיצַד. כְּלֵי חֶרֶס אוֹ כְּלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהָיוּ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין וְכֵלִים בְּתוֹכָן וְהָיוּ מְכֻסִּין בְּבַיִת הַמְנֻגָּע אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מֻקָּפִין צָמִיד פָּתִיל הֵן וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָן טָהוֹר. הַבּוֹר וְהַדּוּת שֶׁבְּבַיִת הַמְנֻגָּע אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְגֻלִּין כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכָן טְהוֹרִין: \n",
+            "הַצָּרַעַת הוּא שֵׁם הָאָמוּר בְּשֻׁתָּפוּת כּוֹלֵל עִנְיָנִים הַרְבֵּה שֶׁאֵין דּוֹמִין זֶה לָזֶה. שֶׁהֲרֵי לֹבֶן עוֹר הָאָדָם קָרוּי צָרַעַת. וּנְפִילַת קְצָת שְׂעַר הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן קָרוּי צָרַעַת. וְשִׁנּוּי עֵין הַבְּגָדִים אוֹ הַבָּתִּים קָרוּי צָרַעַת. וְזֶה הַשִּׁנּוּי הָאָמוּר בַּבְּגָדִים וּבַבָּתִּים שֶׁקְּרָאַתּוּ תּוֹרָה צָרַעַת בְּשֻׁתָּפוּת הַשֵּׁם אֵינוֹ מִמִּנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם אֶלָּא אוֹת וּפֶלֶא הָיָה בְּיִשְׂרָאֵל כְּדֵי לְהַזְהִירָן מִלָּשׁוֹן הָרַע. שֶׁהַמְסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע מִשְׁתַּנּוֹת קִירוֹת בֵּיתוֹ. אִם חָזַר בּוֹ יִטְהַר הַבַּיִת. אִם עָמַד בְּרִשְׁעוֹ עַד שֶׁהֻתַּץ הַבַּיִת מִשְׁתַּנִּין כְּלֵי הָעוֹר שֶּׁבְּבֵיתוֹ שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְשׁוֹכֵב עֲלֵיהֶן. אִם חָזַר בּוֹ יִטְהֲרוּ. וְאִם עָמַד בְּרִשְׁעוֹ עַד שֶׁיִּשָּׂרְפוּ מִשְׁתַּנִּין הַבְּגָדִים שֶׁעָלָיו. אִם חָזַר בּוֹ יִטְהֲרוּ וְאִם עָמַד בְּרִשְׁעוֹ עַד שֶׁיִּשָּׂרְפוּ מִשְׁתַּנֶּה עוֹרוֹ וְיִצְטָרֵעַ וְיִהְיֶה מֻבְדָּל וּמְפֻרְסָם לְבַדּוֹ עַד שֶׁלֹּא יִתְעַסֵּק בְּשִׂיחַת הָרְשָׁעִים שֶׁהוּא הַלֵּיצָנוּת וְלָשׁוֹן הָרַע. וְעַל עִנְיָן זֶה מַזְהִיר בַּתּוֹרָה וְאוֹמֵר <small>(דברים כד ח)</small> \"הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת\" <small>(דברים כד ט)</small> \"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ\". הֲרֵי הוּא אוֹמֵר הִתְבּוֹנְנוּ מָה אֵרַע לְמִרְיָם הַנְּבִיאָה שֶׁדִּבְּרָה בְּאָחִיהָ שֶׁהָיְתָה גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ בְּשָׁנִים וְגִּדְלַתּוּ עַל בִּרְכֶּיהָ וְסִכְּנָה בְּעַצְמָהּ לְהַצִּילוֹ מִן הַיָּם וְהִיא לֹא דִּבְּרָה בִּגְנוּתוֹ אֶלָּא טָעֲתָה שֶׁהִשְׁוַתּוּ לִשְׁאָר נְבִיאִים וְהוּא לֹא הִקְפִּיד עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יב ג)</small> \"וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד\" וְאַף עַל פִּי כֵן מִיָּד נֶעֶנְשָׁה בְּצָרַעַת. קַל וָחֹמֶר לִבְנֵי אָדָם הָרְשָׁעִים הַטִּפְּשִׁים שֶׁמַּרְבִּים לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת. לְפִיכָךְ רָאוּי לְמִי שֶׁרוֹצֶה לְכַוֵּן אָרְחוֹתָיו לְהִתְרַחֵק מִישִׁיבָתָן וּמִלְּדַבֵּר עִמָּהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתָּפֵס אָדָם בְּרֶשֶׁת רְשָׁעִים וְסִכְלוּתָם. וְזֶה דֶּרֶךְ יְשִׁיבַת הַלֵּצִים הָרְשָׁעִים בַּתְּחִלָּה מַרְבִּין בְּדִבְרֵי הֲבַאי כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(קהלת ה ב)</small> \"וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים\". וּמִתּוֹךְ כָּךְ בָּאִין לְסַפֵּר בִּגְנוּת הַצַּדִּיקִים כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(תהילים לא יט)</small> \"תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק\". וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִהְיֶה לָהֶן הֶרְגֵּל לְדַבֵּר בַּנְּבִיאִים וְלָתֵת דֹּפִי בְּדִבְרֵיהֶם כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברי הימים ב לו טז)</small> \"וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו\". וּמִתּוֹךְ כָּךְ בָּאִין לְדַבֵּר בֵּאלֹהִים וְכוֹפְרִין בָּעִקָּר כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(מלכים ב יז ט)</small> \"וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל ה' אֱלֹהֵיהֶם\". וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר <small>(תהילים עג ט)</small> \"שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ\" מִי גָּרַם לָהֶם לָשִׁית בַּשָּׁמַיִם פִּיהֶם לְשׁוֹנָם שֶׁהָלְכָה תְּחִלָּה בָּאָרֶץ. זוֹ הִיא שִׂיחַת הָרְשָׁעִים שֶׁגּוֹרֶמֶת לָהֶן יְשִׁיבַת קְרָנוֹת וִישִׁיבַת כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וִישִׁיבַת בָּתֵּי מִשְׁתָּאוֹת עִם שׁוֹתֵי שֵׁכָר. אֲבָל שִׂיחַת כְּשֵׁרֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ אֶלָּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְחָכְמָה. לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזֵר עַל יָדָן וּמְזַכֶּה אוֹתָן בָּהּ. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(מלאכי ג טז)</small> \"אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחשְׁבֵי שְׁמוֹ\": סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת טֻמְאַת צָרַעַת \n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת צרעת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..3d280dc16ee9be7b950899e047008a68b4f60057
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json	
@@ -0,0 +1,49 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by a Corpse",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/89d5c8c76039b61546085af5d256cdad.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת מת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "A corpse makes unclean by contact, by carrying, and by overshadowing, and it is a seven-day uncleanness.",
+            "",
+            "Wherever uncleanness by contact is spoken of, whether the reference is to a corpse or other things that defile, it is understood that the person has touched the unclean thing itself with his flesh. Whether he has touched it with his hand or foot or with any other part of his flesh, or even with his tongue, he has become unclean. — —",
+            "",
+            "Just as a person becomes unclean by touching an unclean thing, so do utensils become unclean by contact with an unclean thing, except pottery which is rendered unclean only through its airspace.— —"
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "All that becomes unclean because of a corpse is unclean seven days, whether human beings or utensils. If, for example, a person or an object touched any of the things that transmit corpse uncleanness by contact, or became unclean by the overshadowing of the things which transmit uncleanness by overshadowing; so too, if a man carried any of the things that transmit uncleanness by carrying—they all are unclean seven days, as it is written: \"Whoever enters the tent and whatever is in the tent shall be unclean seven days\" (Numbers 19:14).",
+            "If a person has become unclean by a corpse, the objects he touches incur the seven-day uncleanness, as it is written: \"On the seventh day you shall wash your clothes and be clean\" (31:24). But if a man has touched a person who has become unclean by a corpse — — he is unclean until evening, as it is written: \"And the person who touches him shall be unclean until evening\" (19:21).",
+            "If utensils became unclean by a corpse, whether by contact or by overshadowing, they are like the corpse itself to whatever touches them: just as the corpse transmits seven-day uncleanness to what touches it, whether it is a human being or utensils, so do utensils which became unclean by a corpse: the utensils or persons that touch them contract seven-day uncleanness.— —",
+            "",
+            "",
+            "If pottery touched a corpse or was with it in a tent, it is unclean; but it transmits uncleanness neither to persons nor to other utensils, because pottery never becomes a cause of defilement, whether on account of a corpse or any other unclean object. This law, though a tradition, is as good as a law specified in the Torah.",
+            "This is an important general rule concerning unclean objects: Every principal cause of defilement transmits uncleanness to human beings and to garments and utensils — — and whatever transmits uncleanness by contact to persons and to utensils is a principal cause of defilement. Every secondary cause of defilement transmits uncleanness to foodstuffs and liquids, but does not transmit uncleanness to persons and objects, whether pottery or any other utensils or clothing.",
+            "Anything that touches a principal cause of defilement is called first-grade uncleanness; if it touches first-grade uncleanness, it is referred to as second-grade uncleanness; if it touches second-grade uncleanness, it is referred to as third-grade uncleanness; and if it touches third-grade uncleanness, it is referred to as fourth-grade uncleanness. First-grade uncleanness and the uncleanness of lesser degrees are referred to as derivative uncleanness."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..8fd471267d515d705bdeeaf5c72b5554b06c5678
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json	
@@ -0,0 +1,327 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by a Corpse",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+    "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "\n    <i>Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l</i><br><br>© Published and Copyright by Moznaim Publications.<br>Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n    ",
+    "digitizedBySefaria": false,
+    "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+    "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת מת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "A human corpse imparts ritual impurity that persists for a minimum of seven days when it is touched or carried or when one is under the same structure (<i>ohel</i>). The impurity imparted by touching a corpse or being under the same structure is explicitly mentioned in the Torah, as Numbers 19:11 states: \"One who touches a corpse of any human being will be impure for seven days\" and <i>ibid.</i>:14 states: \"Anyone who enters the tent and anything in the tent will be impure for seven days.",
+            "The impurity stemming from carrying a human corpse is derived from the Oral Tradition. It is based on an inference from a lesser matter to a more severe one. If the carcass of animal makes a person impure only until the evening, but does not cause a person to incur ritual impurity when under the same shelter, and yet causes him to incur impurity when carrying it, as Leviticus 11:40 states: \"One who carries their carcasses,\" how much more so should this apply with regard to a human corpse. And the process of reasoning continues: if touching an animal carcass causes one to become impure until the evening and carrying it causes a person to be impure until the evening, so too, since touching a corpse causes a person to be impure for seven days, it should cause him to be impure for seven days if he carries it. The impurity resulting from carrying a corpse is not considered of Rabbinic origin, but is instead, a Scriptural Law. It appears to me that Scripture remained silent concerning this type of impurity in the same way that it remained silent concerning the prohibition against relations with one's daughter, because it explicitly forbade relations with the daughter of one's daughter. And it remained silent concerning the prohibition against partaking of meat cooked with milk, because it explicitly forbade cooking it. Similarly, Scripture did not mention the impurity incurred by carrying a human corpse because it explicitly mentioned that one who was under the same shelter as a corpse incurs impurity. Thus one can infer that this certainly applies to one who carries it.",
+            "The impurity incurred by touching mentioned in all situations, whether involving a human corpse or another source of impurity, is brought about by a person touching the source of impurity itself. Whether he touches it with his flesh, his hand, his foot, or any other portion of his body, even with his tongue, he becomes impure. Similarly, it appears to me that if a person touches a source of impurity with his nails or with his teeth, he becomes impure. The rationale is since they are connected to the body, they are considered as the body itself. If, however, a person took a source of impurity, skewered it with a weaving needle, and inserted it into the throat of a person who is ritually pure without it touching his tongue or inserted it within the womb of a woman from below without touching her flesh, the person who swallowed the source of impurity does not become impure because his inner organs came in contact with the source of impurity. The rationale is that contact between a source of impurity and one's inner organs is not considered as touch.",
+            "A scab over a bruise is considered as skin with regard to touching sources of impurity. The underdeveloped body hair of a child, by contrast, is not considered as skin.<br>What is implied? If a source of impurity touches a person on the scab over a bruise, he is impure; it is as if it touched his flesh. Conversely, if it touched the thin hair on the body of a child, he does not become impure.<br>Similarly, if an impure person has a bruise and a pure person touched the scab on the bruise, he becomes ritually impure. If a minor was impure and a pure person touched the underdeveloped hair on his body, he does not become impure. This applies both with regard to impurity stemming from a human corpse or other types of impurity.<br>Similarly, blotches of filth, mud, or similar things that are not considered as intervening substances or dried pieces of filth and things that are considered as intervening substances are not considered as flesh, neither to impart ritual impurity to others, nor to contract ritual impurity.",
+            "Just as a person becomes impure when he comes into contact with a source of impurity, so too, <i>keilim</i> become impure when a source of impurity touches them with the exception of an earthenware utensil that incurs ritual impurity only when a source of impurity enters its inner space, as will be explained in <i>Hilchot Keilim</i>.<br>This is an inclusive general principle that applies with regard to ritual impurity: Whatever causes a person to contract ritual impurity when touching him, causes <i>keilim</i> to contract ritual impurity. Whatever does not cause a person to contract ritual impurity when touching him, does not cause <i>keilim</i> to contract ritual impurity. A person and <i>keilim</i> contract ritual impurity only from a primary source of ritual impurity.",
+            "The impurity incurred by carrying mentioned in all situations - whether involving a human corpse or another object that conveys impurity by carrying - is brought about by a person carrying a source of impurity even though he did not touch it. Even if there is a stone between the person and the source of impurity, since he carried it, he becomes impure.<br>The above applies whether he carries it on his head, his hand, or another portion of his body. And it applies whether the person lifted up the source of impurity himself or another person lifted it up and put it on him; since he carried it on his person in any way, he becomes impure. Even if the source of impurity was hanging on a string or a hair and he hung the string from his hand and lifted the source of impurity to the slightest degree, he is considered to have carried it and he becomes impure.",
+            "Moving an article is considered as carrying it. Any article that imparts impurity when it is carried imparts impurity when moved.<br>What is implied? There was a beam resting on a wall and on its side was a human corpse, an animal carcass, or the like. A pure person came to the other end of the beam and moved it. Since he moved the impurity at the other end of the beam, he becomes impure for carrying the source of impurity. Needless to say, this applies if he pulled the other end of the beam toward the earth until the source of impurity was lifted up or he dragged it on the ground, for this is certainly considered as carrying. The above situation and anything similar refers to the activity of moving that imparts ritual impurity, as mentioned in all instances.",
+            "When a person carries a source of impurity in a hidden part of his body, he becomes impure. Even though touching such portions of the body is not considered as touch, carrying an article there is considered as carrying unless the source of impurity is swallowed up in the person's digestive system. Once a source of impurity reaches a person's stomach, it is not considered as if he touched or carried it. If such a person immerses in a <i>mikveh</i> he regains purity, even though the source of impurity is in his digestive system.",
+            "Only a human being becomes impure for carrying a source of impurity, not <i>keilim</i>.<br>What is implied? Ten containers were placed on a person's hand, one on top of the other, and the carcass of an animal or another source of impurity was placed in the uppermost container. The person is considered impure, because he carried the carcass of an animal. The containers on his hand, by contrast, are all pure except for the uppermost one which was touched by the source of impurity. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "The ritual impurity of <i>ohel</i> does not apply with regard to other sources of impurity, only with regard to a human corpse. Whether a person and/or a <i>k'li</i>, even a needle, was extended over a corpse, a corpse was extended over a person and/or a <i>k'li</i>, or a corpse and a person and/or a <i>k'li</i> were under one shelter, they are impure.",
+            "The impurity of <i>ohel</i> mentioned in all places refers to impurity imparted by a source of impurity to a person or <i>keilim</i> in one of these three ways.<br>Whether a person enters entirely to the shelter where a corpse is located or part of his body enters, he becomes impure because of the <i>ohel</i>. Even if he inserted merely his hand, his fingertips, or his nose into the shelter where a corpse is located, his entire person becomes impure. If he joined his hand to the lintel of the doorway of such a shelter, he becomes impure as if part of his body entered. If he touched the doorframe from a handbreadth and below above the ground, he is pure. From a handbreadth and above, he is impure. It appears to me that this impurity is of Rabbinic origin.",
+            "Corpses of both Jews and gentiles impart impurity through touch or through carrying.",
+            "The corpse of a gentile does not impart ritual impurity through <i>ohel</i>. This matter was conveyed by the Oral Tradition. With regard to the war with Midian, Numbers 31:19 states: \"All who touch a corpse...\", but does not mention an <i>ohel</i>.<br>Similarly, a gentile does not contract the impurity connected with a corpse. Instead, if a gentile touches a corpse, carries it, or stands over it, it is as if he did not touch it. To what can the matter be compared? To an animal that touched a corpse or stood over a corpse.<br>Not only the impurity imparted by a human corpse, but all types of impurity do not cause gentiles and animals to become impure.",
+            "According to Rabbinic Law, gentiles are considered as <i>zavim</i>, According to Scriptural Law, there is no type of living being that contracts ritual impurity while alive or imparts ritual impurity while alive, except a human, and even then, only when he is Jewish.<br>Both a Jewish adult and a minor can contract all forms of ritual impurity, even the impurity stemming from a corpse, concerning which Numbers 19:20 states: \"A man who shall become impure.\" Nevertheless, both an adult and a minor can contract this impurity, for <i>ibid.</i>:18 states: \"for all the souls that were there.\" Even a newborn infant that touched, carried, or extended a limb over a corpse becomes impure and he is considered impure because of contact with a human corpse.<br>The above applies provided the baby was born after a nine month pregnancy. If he is born after an eight month pregnancy, he is considered as a stone and he does not contract ritual impurity.",
+            "A corpse does not impart ritual impurity until the person actually dies. Even if one's veins have been cut, or he is in his death-throes, even if his two vital signs have been slit, he does not impart ritual impurity until his soul expires, as <i>ibid.</i>:13 states: \"The soul of a man who dies....\"<br>If his backbone is broken together with most of the surrounding flesh, he was torn apart like a fish from his back, he was decapitated, or he was cut in half from his stomach, he imparts impurity, even though some of his limbs are still making convulsive movements."
+        ],
+        [
+            "A stillborn fetus, even though it is underdeveloped and its limbs have not been firmly connected with their sinews, imparts ritual impurity when it is touched, carried, or when one is under the same structure as it, like the corpse of an adult that has died, as implied by Numbers 19:11: \"One who touches a corpse of the soul of any man.\"<br>Similarly, an olive-sized measure from the flesh of a corpse imparts impurity like an entire corpse, whether it still retains its moisture or it has become dry like a shard. <i>Netzal</i> is like flesh and imparts impurity when an olive-sized portion is present.<br>What is meant by the term <i>netzal</i>? Flesh that has decomposed and turned into a putrid liquid mass, provided that the liquid mass that resulted from the corpse coagulates. For if it coagulates, it is apparent that it comes from the flesh of the corpse. If it does not coagulate, it does not impart impurity, for perhaps it is from the deceased's phlegm or other body fluids.",
+            "Even though these measures were all conveyed as <i>halachot</i> to Moses at Sinai, our Sages said: At the onset of his conception, man's body is the size of an olive. Therefore the measure for which his flesh imparts ritual impurity is the size of an olive.",
+            "A limb that was cut off from a living person is considered as an entire corpse and imparts impurity when it is touched, carried, or one is under the same structure. This applies even to a limb of a newborn infant, for there is no minimum measure that applies with regard to complete limbs. This is derived from Numbers 19:16 which states: \"Anyone who touches a corpse slain by the sword... on the open field.\" It is a known matter that the laws applying to one slain by the sword are the same as one slain by a stone or through other means. According to the Oral Tradition, we learned that the verse comes only to deem a limb severed by a sword as impure.<br>When does the above apply? When the limb was intact as it was when it came into being with flesh, sinews, and bones, as the abovementioned verse states: \"Or the bone of a man.\" Implied is that the bone must be like a man, i.e., a human corpse. Just as a human corpse has flesh, sinews, and bones, so too, a limb from a living person must be intact as it was when it came into being and have flesh, sinews, and bones. In contrast, a kidney and a tongue, and the like, even though they are considered as complete organs, since they do not contain bones, they are considered as the remainder of a person's flesh.<br>If even the slightest amount of bone was missing from a limb severed from a living person, the entire limb is pure. The following rules apply if some of its flesh was missing: If there remained enough flesh on it that, were the person to be alive, his flesh would regenerate, be healed, and return to a state of wholeness, the limb imparts impurity when it is touched, carried, or when one is under the same structure. If not, it imparts impurity when it is touched, carried, but not when one is under the same structure.<br>Flesh that is separated from a living person is ritually pure. Similarly, a bone without flesh that is separated from a living person is ritually pure.",
+            "When a limb is separated from a corpse, it imparts impurity as a corpse does when it is touched, carried, or when one is under the same structure, provided it is intact as it was when it came into being with flesh, sinews, and bones.<br>If a portion of the bone was lacking, when there is at least an olive-sized portion of flesh on it, it imparts impurity like an entire corpse. The following rules apply if some of the flesh was lacking, but none of the bone. If there remained enough flesh on it that, were the person to be alive, his flesh would regenerate, it imparts impurity like an entire corpse. If not, it is like other bones of a corpse on which there is no flesh.",
+            "The marrow of a bone causes flesh to regenerate on the bone's surface. Therefore if the hipbone of a corpse, a bone that is closed on both of its sides, has sufficient marrow to cause the flesh to regenerate, it is considered as an entire corpse.<br>The following laws apply if a bone has marrow that has dried out and rattles within. If there is an olive-sized portion of marrow, the bone imparts impurity when one is under the same shelter. Even though the bone is closed on all sides, the impurity breaks through and ascends and breaks through and descends, as will be explained. For the marrow is considered like flesh in all contexts.",
+            "The following laws apply when there is a limb and/or flesh limply hanging from a person. Even though they cannot be restored to their natural state and vitality, they are pure. If the person dies, the flesh is pure and the limb imparts ritual impurity according to the laws pertaining to a limb severed from a living body and not according to the laws pertaining to a limb severed from a corpse.<br>What are the differences between the laws pertaining to a limb severed from a living body and the laws pertaining to a limb severed from a corpse? Flesh and bones that become separated from a limb severed from a living person are pure. Flesh and bones that become separated from a limb severed from a corpse are considered as if they were separate from an entire corpse and impart impurity according to the appropriate measures.",
+            "There is no minimum measure for either a limb severed from a living body or a limb severed from a corpse.<br>A man has 248 limbs, every one of them comprising flesh, sinews, and bones. The teeth are not included in this number. There are 251 in a woman.<br>Any limb that became separated while intact as it was when it came into being, whether it was separated while the person was alive or after his death imparts impurity when it is touched, carried, or one is under the same structure with the exception of the three extra limbs possessed by a woman. The latter do not convey impurity when one is under the same structure.<br>Similarly, an extra finger that has a bone, but does not have a nail, can be counted as part of the sum of the majority of a person's limbs if it is counted on his hand together with his other fingers. If it is not counted on his hand together with his other fingers, it can, nevertheless, impart impurity when it is touched or carried. It does not, however, impart impurity when one is under the same shelter. The impurity it imparts is of Rabbinic origin. If it has a nail, it is considered as other limbs.<br>Why did the Sages rule that a finger that is not counted should impart impurity? This decree was a safeguard lest the impurity that could be imparted by one that is counted would be ignored. Why did they rule that it does not impart impurity when under the same shelter? They established a point of distinction to make it known that the impurity it imparts originates in a Rabbinic decree so that <i>terumah</i> and sacrificial meat will not be burnt because of this type of impurity.",
+            "If there is no flesh on the bones of a corpse, they impart impurity like an entire corpse when they are touched or carried or when one is under the same structure, provided it is apparent that they have the form of bones, for one can still refer to them as \"the bones of a man.\" These are the bones that impart the ritual impurity of a corpse: the backbone, the skull, the majority of the body's structure, and the majority of the number of bones in the body.<br>What is meant by the backbone causing impurity? When the backbone is intact, it is considered as an entire corpse. If even one of the eighteen vertebrae is missing, they are considered as other bones.<br>What is meant by the skull causing impurity? When the skull is intact, it is considered as an entire corpse. If it is missing a portion as large as a <i>sela</i>, it is considered as other bones. If it has small holes, their area is added together to see if it compromises that of a <i>sela</i>.<br>The entire structure of a man is: the two shins, the hips, the ribs, and the backbone. The majority of the structure of a corpse is considered as an entire corpse. What is implied? For example, if his two shins and one hip are present, it is as if the entire corpse was present. If even the slightest amount is missing from \"the majority of the structure,\" the bones are considered as other bones.<br>What is meant by the majority of the number of the bones? The majority of the number of bones, e.g., 125 bones. If there are 124, they are considered as other bones. Even though this particular person had extra limbs or fewer limbs, this figure is calculated according to the number of bones of the majority of people unless the extra limb is a finger that has a nail or which is counted on his hand together with his other fingers. Such a finger is counted in the sum of a person's bones, as stated.",
+            "The following laws apply to the remaining bones of a corpse when among them, there is not the majority of the number, nor the majority of the structure of the corpse, and not an intact backbone, nor an intact skull. If there are a fourth of a <i>kab</i> of bones, they impart impurity like an entire corpse when they are touched or carried or one is under the same structure. If there are less than a fourth of a <i>kab</i> - this applies even to a bone merely the size of a barley-corn - they impart impurity when they are touched or carried. They do not, however, impart impurity through being under the same structure.",
+            "If there is one bone, even if it is a fourth of a <i>kab</i> in size, it imparts impurity when it is touched or carried. It does not, however, impart impurity through being under the same structure.<br>The impurity imparted by one bone is a <i>halachah</i> conveyed by the Oral Tradition. Numbers 19:18 states: \"And all who touch the bone.\" The Oral Tradition teaches that even a bone the size of a barley-corn imparts impurity when it is touched or carried. Since this impurity is taught as <i>halachah</i> by the Oral Tradition, it is considered as Scriptural Law and not as a Rabbinic decree.",
+            "When the bones of a corpse decompose in the grave and become a <i>rekev</i>, two handfuls of that <i>rekev</i> impart impurity when that quantity is carried or it is located under the same structure as a person or object. It does not, however, impart impurity when it is touched, because it is impossible to touch it in its entirety, because it is not a whole entity. Even if it was mixed with water, the different portions are not considered as joined together.",
+            "The blood of a corpse imparts impurity like the corpse itself when it is touched, carried, or one is under the same structure, for Numbers 19:13 speaks of: \"the soul of man\" and Deuteronomy 12:23 states: \"the blood is the soul.\"<br>What is the measure of blood that imparts impurity? A <i>revi'it</i>. Even the liquid left after blood coagulates imparts impurity when one is under the same structure, as a corpse does, as long as it is red in color.",
+            "Blood from a living person, even if it is the blood that flows out when the person is stabbed in the throat, is pure as long as the person is alive. If the blood which flows from his body at the end, i.e., before his death, becomes mixed with the blood which flows from his body after he died and the entire mixture is a <i>revi'it</i>, and it is not known how much flowed out while he was alive and how much flowed out after his death, even if half a <i>revi'it</i> flowed out while he was alive and half after his death, this is referred to as \"weltering blood.\" It imparts impurity when it is touched, carried, or when one is under the same structure. This impurity is, however, of Rabbinic origin.",
+            "The following laws apply when the corpse of a person who was slain was lying on a bed. His blood had been dripping from his body while he was alive and descending into a hole. At one point, he died. After he died, the blood continued dripping and descending into that hole. All of the blood is pure. For the drops of blood are nullified one by one, as they become mixed with the blood that flowed from his body during his lifetime.<br>If only a <i>revi'it</i> of blood flowed out from the person's body and there is a doubt whether it all flowed out during the person's life or afterwards, this is a questionable situation of ritual impurity like other questionable situations. One who touches it in a private domain is impure. In a public domain, he is pure, as will be explained in the appropriate place.",
+            "According to Scriptural Law, as long as the source of impurity is in a grave, the grave imparts impurity when it is touched or when one is under the same structure, as a corpse does, for Numbers 19:16 mentions touching \"a corpse, the bone of a man, or a grave.\" A person is impure whether he touches the covering of a grave or its sides, provided it is built and totally enclosed. Afterwards, in such a situation, the grave imparts impurity in its entirety when it is touched or when one is under the same structure.<br>If, however, one places <i>keilim</i>, stones, or the like at the side of a corpse and covers the corpse with <i>keilim</i>, stones, or the like, the covering that shelters the corpse from above is called a <i>gollel</i>. And the objects at the side that support the <i>gollel</i> and upon which it rests are called a <i>dofek</i>. Both of them, the <i>gollel</i> and the <i>dofek</i> impart impurity when they are touched or when one is under the same structure, as is true with regard to a grave. The impurity they impart is of Rabbinic origin. They do not impart impurity when carried. Accordingly, if one drags a <i>gollel</i> with ropes until it covers a corpse or drags it or pulls it away from being above a corpse, or one dragged a <i>dofek</i> until he positioned the <i>gollel</i> above it or pulled it by ropes from under the <i>dofek</i>, the person is pure.<br>Entities that support the <i>dofek</i> are called <i>dofek dofekkim</i> and they are pure.",
+            "When a field containing a grave was plowed and the bones of the corpse were lost in its earth, this is called a <i>beit hapras</i>. Its earth imparts impurity when it is touched or carried, for perhaps it contains a bone the size of a barley corn, but it does not impart impurity when one is under the same structure.<br>Similarly, the earth in the entire Diaspora imparts impurity when it is touched or carried, because of the possibility of the presence of bones, for they are not careful about burying them. The impurity of a <i>beit hapras</i> and the earth of the Diaspora is of Rabbinic origin, as will be explained."
+        ],
+        [
+            "The following entities impart ritual impurity when they are touched, carried, or one is under the same structure: a) a corpse, even a stillborn fetus whose limbs have not become attached to its body with sinews, b) an olive-sized portion of flesh from a corpse, c) an olive-sized portion of <i>netzal</i>, d) a limb from a living person that has the required amount of flesh, e) a limb from a corpse that has the required amount of flesh, f) the backbone of a corpse, g) its skull, h) the majority of its structure, i) the majority of the number of its bones, j) a fourth of a <i>kab</i> of bones in any instance, even if they do not comprise the majority of the structure of the number of the bones of the corpse, k) a <i>revi'it</i> of blood, and l) a <i>revi'it</i> of blood of \"weltering blood\"; twelve entities in total.",
+            "The following entities impart ritual impurity when they are touched or carried, but not when one is under the same structure: a) a limb from a living person that is lacking enough flesh to regenerate itself, b) a limb from a corpse that is lacking either flesh or bone and does not have enough flesh to regenerate itself or the bone is lacking, even if has enough flesh to regenerate itself, c) a backbone that is lacking and does not possess a fourth of a <i>kab</i> of bones, d) a skull that is lacking and does not possess a fourth of a <i>kab</i> of bones, e) a bone, even if it is the size of a barley corn, f) the earth of the nations, and g) a <i>beit hapras</i>; seven entities in total.",
+            "A <i>gollel</i> and a <i>dofek</i> impart ritual impurity when they are touched or when one is under the same shelter, like a grave. They do not impart ritual impurity when carried. The decomposed mass of a corpse imparts ritual impurity when it is carried or when one is under the same shelter. It does not impart ritual impurity when touched.<br>It appears to me that the ritual impurity imparted by a fourth of a <i>kab</i> of bones when one is under the same structure, a <i>revi'it</i> of blood, a limb that does not have the sufficient amount of flesh, whether from a corpse or from a living person is not of Scriptural origin, as evidenced by the fact that a nazirite need not shave his hair because of them, as we explained in <i>Hilchot Nizirut</i>. Nor is one liable for entering the Temple after having contracted such impurity and when a person is impure due to an impurity of Scriptural origin, he is liable for entering the Temple. Therefore I maintain that all sources of impurity from a corpse that do not require a nazirite to shave are not of Scriptural origin.",
+            "The decomposed mass of a corpse does not impart ritual impurity unless it is buried naked in a coffin of marble, glass, or the like, and it was totally intact at the time of burial. If it was lacking a limb, it was buried in its garments, or it was buried in a coffin of wood or metal, the decomposed mass does not impart ritual impurity. The rationale is that the rot of the garment or the wood and the rust of the metal will become mixed with the decomposed mass of the corpse.<br>When any amount of earth becomes mixed with the decomposed mass of a corpse, it remains impure. These laws of <i>rekev</i> applies only to the corpse of one who died naturally. They do not apply to one who was slain.",
+            "When two corpses are buried together, a deceased's hair or nails were trimmed and then buried with him, or a pregnant woman was buried with the fetus she was carrying, the laws of <i>rekev</i> do not apply.",
+            "If one ground a corpse until it became a decomposed mass, it does not convey the impurity of <i>rekev</i>. Those laws do not apply unless it decomposes as part of a natural process.",
+            "If one ground a corpse and then left its remains until they decomposed naturally or a portion of the body decomposed while the person was alive, he died, and then the entire body decomposed, there is an unresolved doubt concerning the ruling. Hence, if a person becomes impure because of two handfuls of this <i>rekev</i>, he must consider himself impure, because of this unresolved doubt.",
+            "The following laws applies when there are two handfuls and more of earth that was found under a corpse or in a grave and it is not known what it comprises: whether it is <i>rekev</i> that imparts impurity when under the same shelter or it is merely earth that has become soiled with the <i>netzal</i> and the blood of the corpse. It imparts impurity when carried and when one is under the same shelter, because this mass that is more than two handfuls contains two full handfuls of <i>rekev</i>. It appears to me that also this impurity is a Rabbinic decree.",
+            "When a corpse was burned and its skeleton - i.e., the backbone and the ribs - is intact, it conveys impurity like an entire corpse. Needless to say, this applies if the flesh is merely charred. If, however, it is burnt to the extent that its form is destroyed, it is ritually pure.<br>Similarly, if a miscarried embryo which had already begun to have its limbs take form was mixed with water, it is pure, because its form was destroyed.",
+            "When the flesh of a corpse has become powdery and flourlike, it is ritually pure. Similarly, the ashes of corpses that were burnt are ritually pure. Similarly, worms which come into existence from the flesh of a corpse, whether they are alive or dead, are ritually pure.<br>We have already explained that bone marrow is considered as flesh in all instances, whether with regard to a human corpse or with regard to the carcass of an animal or crawling animal.",
+            "A person's skin is considered as his flesh. If it was processed entirely or trodden upon as is necessary for processing, it is considered as pure according to Scriptural Law. According to Rabbinic Law, however, an olive-sized portion imparts impurity like the flesh of a corpse. This is a decree, enacted so that people do not become accustomed to processing human skin and using it.",
+            "The skin that appears opposite the face of a infant when he is born, whether both he and his mother survive the birth or he and his mother die in the process of the birth, is considered as ritually pure. The rationale is that it is like a waste produce, like filth, vomit, or the like.",
+            "Every element of a corpse is impure with the exception of the teeth, the hair, and the nails, for they are replaced. While they are attached to the body, they are all impure.<br>What is implied? When a corpse is outside a house and his hair which is attached to his body is inside, everything in the house becomes impure. Similarly, one who touches hair, teeth, or nails while they are attached to a corpse becomes impure. When the hair of the deceased was ready to be cut or his nails were ready to be trimmed, their halachic status is in doubt because they are prepared to be cut off. Therefore, one who touches them is considered as ritually impure because of the doubt.<br>Any liquid that flows out from a corpse is pure except for its blood. Any liquid with the color of blood that flows from a corpse is impure, as we explained. Why wasn't a decree made with regard to liquids that flow from a corpse as was made with regard to liquids flowing from other impure individuals? Since everyone withdraws from a corpse, they did not feel the need to enact a decree regarding liquids that flow from it.",
+            "When a liver has decomposed, a <i>revi'it</i> of it imparts impurity, because it is considered like blood that has coagulated.<br>If all the blood of an infant flows out, but it does not amount to a <i>revi'it</i>, it is pure even though it comprises all the blood in his body.",
+            "If even the slightest amount of these measures are lacking, the substances are pure: a) a <i>revi'it</i> of blood, b) a piece of bone the size of a barley-corn, c) an olive-sized portion of flesh, d) an olive-sized portion of <i>netzal</i>, e) two handfuls of <i>rekev</i>, and f) a limb from a living person from which the slightest portion of the bone was lacking."
+        ],
+        [
+            "When a <i>revi'it</i> of blood comes from two corpses, it is pure. To impart impurity, the entire <i>revi'it</i> must come from one corpse. When a backbone was put together from two corpses, e.g., some of the vertebrae came from one corpse and others, from another, when a skull was put together from two corpses, or a fourth of a <i>kab</i> of bones came from two corpses or a limb came from two corpses: in all these instances, impurity is not imparted when one is under the same structure, only through touching and carrying, as is true with regard to other bones.",
+            "When a limb from a living person comes from two people, it is pure. Even if it comes from one person, it is pure if it was cut into two.",
+            "An olive-sized portion of flesh that comes from two corpses, an olive-sized portion of <i>netzal</i> that comes from two corpses, and two handfuls of <i>rekev</i> that come from two corpses when the laws of <i>rekev</i> apply to each one of them, can be combined. Similarly, a half of an olive-sized portion of flesh and a half an olive-sized portion of <i>netzal</i> can be combined with each other. All of the other sources of impurity stemming from a corpse are not combined with each other, because they are not of equal measures.",
+            "When a bone the size of a barley-corn is divided into two, it imparts impurity when carried. Similarly, when a quarter of a <i>kab</i> of bones were crushed, although none of them are the size of a barley-corn, they impart impurity when one is under the same shelter as if they were not crushed.",
+            "When an olive-sized portion from a corpse was cut into small pieces, flattened, and pressed together, it imparts impurity when under the same shelter and when carried, but it does not impart impurity when one touches a portion of it, even when the pieces are joined together, because anything joined together by man is not considered as joined.",
+            "When an olive-sized portion of fat that was intact was liquefied, it is impure. If it was separated and it was liquefied, it is pure.",
+            "When the majority of the vertebrae were taken from a backbone, it does not impart impurity when under the same shelter, even through its form remains. If it is in the grave, even if it is broken and even if it is crushed, it imparts impurity when under the same shelter. The rationale is that the grave joins it together.",
+            "Whenever a substance that imparts impurity when under the same shelter was divided and then both portions are brought into a house, it is considered as joined together by the shelter and impurity is imparted by them because of it.",
+            "When there is an olive-sized portion of flesh that grew on a bone through the influence of heaven, and a portion of that bone was brought inside a house, the house contracts ritual impurity. If the flesh had been pushed into the bones by humans, the house is pure. The rationale is that anything joined by man is not considered as joined.",
+            "When two handfuls of <i>rekev</i> are spread out throughout a house, the house is impure.",
+            "When a <i>revi'it</i> is absorbed in a house, in the future, the<br>house is pure. Anything that was in the house at the time the blood was absorbed in the earth, is impure.",
+            "When an olive-sized portion of a corpse was lost inside a house and it was searched for and not found, the house is assumed to be pure. If it is discovered afterwards, the house is deemed impure retroactively from the time it was lost until the time it was discovered.",
+            "The following laws apply when a <i>revi'it</i> of blood was poured in an open space. If it coagulated or it was in a place where it could collect, i.e., a low place like a pit and an entity projects over even a portion of it, that entity is impure. If it was spilled on the doorstep which was on an incline, whether to the inside or outside, the house is pure. The rationale is that the blood did not come to rest on the doorstep. If the doorstep was a place where the blood could collect or it coagulated there, the house is impure.<br>The following laws apply when a <i>revi'it</i> of blood is absorbed in a garment. If it could be washed and a <i>revi'it</i> of blood would be discharged from it, the garment imparts impurity when touched, carried, or when one is under the same shelter. If not, it does not impart impurity when one is under the same shelter and it is considered as a garment that came into contact with a corpse. The rationale is that whenever something absorbed cannot be discharged, it is considered as pure.<br>How is the quantity of blood measured? The garment should be washed in water. Then an equal quantity of water should be brought and a <i>revi'it</i> of blood placed in it. If their appearance was the same or the water in which the garment was washed was of a redder hue than the mixture, it is apparent that a <i>revi'it</i> was discharged.",
+            "Carrying, touching, and being under the same structure are three different categories. Whenever activities come from one category, they can be combined and impart impurity. If they are from two categories, they are not combined and are pure.<br>What is implied? A person becomes impure in all of the following situations, for the activities that are combined are from the same category:<br>a) He touches two portions of a corpse that are half the size of an olive at the same time or carries two portions of a corpse that are half the size of an olive at the same time.<br>b) He stands over two portions of a corpse that are half the size of an olive.<br>c) He stands over a portion of a corpse that is half the size of an olive and has a similar portion hang over his body.<br>d) He and a portion of a corpse half the size of an olive were under one shelter and a portion of his body stood over another similar portion, or a similar portion was suspended over his body.<br>One is, by contrast, pure in all of the following situations. He touches a portion of a corpse half the size of an olive or carries such a portion and:<br>a) another entity covers both him and another such portion from a corpse;<br>b) another such portion was suspended over a portion of his body; c) he stood over such a portion, or<br>d) he touched such a portion and carried such a portion. The rationale is that a quantity that is touched is not combined with one that is carried, neither with regard to a corpse, nor with regard to other forms of impurity. Similarly, a quantity that is touched is not combined with one that is governed by the laws of <i>ohel</i>, nor is one governed by the laws of <i>ohel</i> combined with one that is carried, because they are not from the same category."
+        ],
+        [
+            "All entities - whether humans or <i>keilim</i> - that become impure because of contact with a human corpse contract impurity that lasts seven days.<br>What is implied? When a person or a <i>k'li</i> touch an entity that imparts the impurity associated with a corpse when touched or contract impurity through <i>ohel</i> from one of the entities that impart impurity through <i>ohel</i>, or carry an entity that imparts the impurity associated with a corpse when carried, he or it contract impurity that lasts seven days, as Numbers 19:14 states: \"Anyone who enters the tent and anything that is inside the tent will be impure for seven days.\"",
+            "A person who becomes impure because of a corpse and <i>keilim</i> which such a person touches contract impurity that lasts seven days, as Numbers 31:24 states: \"And you shall wash your garments on the seventh day and become pure.\"<br>If, by contrast, a person touches a person who contracted impurity because of a corpse - whether he touched him after he disengaged himself from the corpse that imparted impurity to him or whether he is still touching the corpse - the second person is impure only until the evening, as <i>ibid.</i> 19:22 states: \"And the soul that touches it will be impure until the evening.\"<br>This is the Scriptural Law. According to Rabbinic Law, if one touches a corpse and touches another person while he is still touching the corpse, they both contract impurity that lasts seven days, as if the second person touched the corpse itself.<br>In what context does this apply? With regard to partaking of <i>terumah</i> and sacrificial food. By contrast, a nazirite or one who brings a Paschal sacrifice who are touched by a person who touched a corpse only becomes impure until the evening as is Scriptural Law, whether the first person is still touching the corpse or whether he is not.",
+            "When <i>keilim</i> become impure due to contact with a corpse, whether because they were touched or because they were under the same shelter, one who touches them is considered like one who touches a corpse itself. Just as a corpse imparts impurity that lasts seven days to whatever touches it, whether a person or a <i>k'li</i>, so too, when a <i>k'li</i> became impure due to contact with a corpse, it and other <i>keilim</i>, or a person who touches it contract impurity that lasts seven days, as implied by Numbers 19:16: \"one slain by the sword or a corpse.\" According to the Oral Tradition, it was taught that a sword is like a corpse. This also applies to other <i>keilim</i>, whether they are metal utensils, <i>keilim</i> that can be purified by immersion, or garments.<br>These concepts can also be inferred from <i>ibid.</i> 31:19 which states: \"Everyone who killed a person and everyone who touched a corpse must purify himself.\" Would one think that a person who shot an arrow or threw a stone and killed another person would become impure for seven days? Instead, this is speaking about a person who kills with a sword or the like who becomes impure because he touched the <i>k'li</i> with which he killed, for that <i>k'li</i> touched a corpse.<br>What is the source from which we learn that <i>keilim</i> that touch a person who touched <i>keilim</i> that became impure because of contact with a corpse become impure? It is written: \"And you shall wash your garments on the seventh day and become pure.\" This teaches that any person who contracts impurity that lasts seven days imparts impurity that lasts seven days to his garments.",
+            "Thus in summary: When a person touches a corpse and then touches another person, the first contracts impurity that lasts seven days and the second, impurity that lasts until the evening. When <i>keilim</i> touch a corpse and then other <i>keilim</i> touch them, they both contract impurity that lasts seven days. An entity whose connection is of the third degree, whether a person or a <i>k'li</i>, contracts only the impurity that lasts until the evening.<br>When <i>keilim</i> are touching a corpse and a person touches those <i>keilim</i> and other <i>keilim</i>, all three contract the impurity that lasts seven days. An entity whose connection is of the fourth degree contracts only the impurity that lasts until the evening.",
+            "When does the above apply? With regard to <i>terumah</i> and sacrificial food. With regard to liability for <i>karet</i> for entering the Temple or partaking of sacrificial foods, by contrast, only the first two are liable - the first person who touched the corpse and the second person who touched him - as mandated by Scriptural Law, as Numbers 19:22 states: \"Everything which is touched by the impure person becomes impure.\"<br>When, by contrast, one touches <i>keilim</i> that were touched by an impure person or one touches a person who touches <i>keilim</i> that touched a corpse, he is exempt, as we explained in <i>Hilchot Bi'at HaMikdash</i>. For these matters, although part of the Oral Tradition, are not considered as Scriptural Law. The rationale is that it was only explicitly stated in the Torah that one who became impure because of contact with a corpse becomes a primary source of impurity and secondly, that an entity, whether a person or a <i>k'li</i>,that touches him becomes impure, becoming a first degree derivative of impurity.",
+            "When an earthenware container touched a corpse or was in the same structure as it, it contracts ritual impurity. It does not impart ritual impurity, neither to a person, nor to another earthenware container, nor to any other <i>k'li</i>. For an earthenware container never becomes a primary source of ritual impurity, neither with regard to impurity stemming from a corpse or other sources of impurity. This is Scriptural Law, even though it is part of Oral Tradition.",
+            "This is a great general principle with regard to ritual impurity. Any primary source of ritual impurity imparts ritual impurity to humans, garments, and utensils, whether metal implements, utensils that can be purified by immersion, or earthenware containers. Any entity that imparts impurity to a person or <i>keilim</i> when touched is called a primary source of ritual impurity. Any derivative of ritual impurity imparts ritual impurity to food and drink, but it does not impart impurity to a person or <i>keilim</i>, neither to earthenware containers, nor to other <i>keilim</i> and garments.",
+            "Any entity that touches a primary source of impurity is referred to as a derivative of the first degree. Anything that touches a derivative of the first degree is referred to as a derivative of the second degree. Anything that touches a derivative of the second degree is referred to as a derivative of the third degree. And anything that touches a derivative of the third degree is referred to as a derivative of the fourth degree. A derivative of the first degree and those on a lesser level are called \"the offspring of impurity.\"",
+            "Any entity, whether a person or a <i>k'li</i>, which contracts impurity that lasts seven days as a result of contact with a corpse is referred to as <i>tamei meit</i>. The person or the <i>k'li</i> is a primary source of impurity with regard to imparting impurity to <i>terumah</i> and sacrificial food, as we explained. From it, are counted a first degree derivative and a second degree derivative to impart impurity to people and <i>keilim</i> when it is touched, like other primary sources of impurity. It does not impart impurity when carried.",
+            "Any entity that contracts impurity that lasts until the evening as a result of contact with an entity that contracted impurity from a corpse is considered as the offspring of impurity. It is a derivative of impurity of the first degree. It is possible that a fourth degree contact with a corpse can be a first derivative of impurity, as we explained with regard to <i>terumah</i> and sacrificial foods.",
+            "When a person or <i>keilim</i> contract impurity because of contact with the lands of the nations or a <i>beit hapras</i> or because he carried such earth or he touched weltering blood, a <i>gollel</i> or a <i>dofek</i>, or entered a shelter where they were located or carried weltering blood, in all instances, these individuals or <i>keilim</i> and the like are all primary sources of impurity by Rabbinic decree. Similarly, garments that contract impurity that lasts seven days because of these entities are all primary sources of impurity by Rabbinic decree.",
+            "A tent itself which encompasses a source of impurity contracts impurity that lasts seven days according to Scriptural Law even though the impurity did not touch it. It is like garments that were touched by a corpse, as implied by Numbers 19:18: \"And he shall sprinkle on the tent.\"<br>When does the above apply? When the tent was made from cloth, sackcloth, or a wooden <i>k'li</i>, or a hide, either a hide from an animal or beast that is permitted to be eaten or one which is forbidden to be eaten. These concepts are derived from Exodus 40:19: \"And he spread the tent over the Sanctuary.\" The term \"tent\" applies only to an entity that is woven or made from hides, as in the Sanctuary. If, by contrast, the structure was made from slats of wood, like a roof, a mat, or the like, or it was bone, or made of metal, it is pure. Needless to say, if it was made from building materials, it is pure.<br>Whenever the Torah uses the expression, \"the house is impure,\" the intent is the person and the <i>keilim</i> in the house. There is no product of wood that becomes impure as a tent except flax.",
+            "When garments touch a corpse, even though they are considered as a corpse with regard to imparting impurity that lasts seven days to other entities that touch them, they are not considered as a corpse with regard to imparting impurity when one is under their shelter or when one carries them. The rationale is that the impurity stemming from carrying a corpse itself is not explicitly stated in the Torah, as we explained. And with regard to the impurity imparted by a tent, Numbers 19:14 states: \"A man when he will die in a tent.\" Therefore if one carried garments that touched a corpse without touching the garments, or if one stands over them, they are held over him, or they were in a structure with him, he is pure.<br>Similarly, when a person contracted impurity from a corpse and stood over <i>keilim</i>, they are pure. For one who contracts impurity from a corpse imparts impurity through touch alone.",
+            "A corpse does not impart impurity to a seat or a couch that is below him, nor to articles that are placed upon him, only to a <i>k'li</i> that touches a corpse whether it was at its side or it was below the corpse or on top of it.<br>What is implied? There were ten garments one on top of the other and the corpse was on top of them and then there were ten garments on top of him. The garment that is touching him and the second garment which is touching the garment touching him both contract the impurity that lasts seven days. The third garment, whether on top or below, contracts the impurity which lasts until the evening.<br>When does the above - that all the garments or <i>keilim</i> above him and below him are pure - apply? When the impurity was not <i>retzutzah</i>, the laws of <i>ohel</i> do not apply, or there was a stone intervening between them, as will be explained in the appropriate place."
+        ],
+        [
+            "When one makes <i>keilim</i> out of the bones of a fish or its skin, they are not susceptible to ritual impurity, neither according to Scriptural Law, nor according to Rabbinic Law. Similar concepts apply with regard to the green moss that appears at the surface of the water and the like. For all entities that come from the sea are pure, as will be explained in <i>Hilchot Keilim</i>. Accordingly, when one makes a tent from the skin of a fish or from moss growing in the sea, the tent itself is not susceptible to impurity although it conveys impurity to everything under it like other tents.",
+            "<i>Keilim</i> made from animal turds, stone implements, or implements made from earth (raw dirt), are not susceptible to ritual impurity, neither according to Scriptural Law, nor according to Rabbinic Law. This applies to the impurity stemming from a human corpse and to other types of impurity.<br>Similarly, containers that are made to be left in place semi-permanently, e.g., a chest, a cabinet, a container shaped like a beehive which can contain 40 <i>se'ah</i> of a liquid and have a base are not susceptible to ritual impurity, neither according to Scriptural Law, nor according to Rabbinic Law. They are called: oversized wooden containers.",
+            "When implements are made from wood, those which are flat are pure, while those that can serve as a container are susceptible to impurity. Similarly, with regard to earthenware implements: those which are flat are pure, while those that can serve as a container are susceptible to impurity. The latter are susceptible to impurity only from their inner space or when moved by a <i>zav</i>. Even when a corpse touches the outer surface of an earthenware container, the container does not contract impurity. If any of the sources of impurity enter the inner space of such a container, they impart impurity even though they do not touch the container.<br>If an earthenware container was in the same tent as a corpse, it contracts impurity, because the impurity enters its inner space. If it had a cover fastened to it, it and everything in it is pure, as stated in the Torah, for impurity enters it only through its opening and when it is moved by a <i>zav</i>. In the latter instance, it is impure, because he is considered to have touched it in its entirety.",
+            "When one makes a <i>gollel</i> from an object that is not susceptible to impurity, e.g., he placed a stone, a vessel made from earth, an oversized wooden container, an earthenware container that was fastened closed, or a fish skin or its bone, on a grave, one who touches these articles contracts the impurity that lasts seven days, because he has touched a <i>gollel</i>. If they ceased serving as a <i>gollel</i>, or the corpse was removed from beneath them, they are pure,<br>Similarly, when an animal is tied down and made a <i>gollel</i>, anyone who touches it contracts the impurity that lasts seven days as long as it serves as a <i>gollel</i>. If the animal is released, it is pure, like all other animals. Similarly, if a barrel filled with liquids that was fastened closed was made into a <i>gollel</i> for a corpse, one who touches it contracts the impurity that lasts seven days. The barrel and the liquids are pure.",
+            "When a beam is used as a <i>gollel</i> for a grave, whether it is standing upright or lying on its side, only the portion that is above the opening of the grave becomes impure. One who touches the end of it which is lying outside the grave is pure.<br>If one made its head a <i>gollel</i> for a grave and it is standing over the grave like a tree, anyone who touches it within the four handbreadths that are immediately above the grave is impure because of the laws of <i>gollel</i>. If he touches it above four handbreadths, he is pure.<br>When does the above apply? When he will cut off the upper portions of the beam in the future. If he is not planning to cut them off, the beam is considered as a <i>gollel</i> in its entirety.",
+            "If two large stones, four handbreadths by four handbreadths, were used as a <i>gollel</i>, when one stands over either of them, he is impure. If one of them was removed, one who stands over the other is pure. The rationale is that the impurity has a path through which to depart.",
+            "When one uses a mound of small stones as a <i>gollel</i> for a grave, only the inner layer which covers the grave per se imparts impurity. One who touches the remainder of the stones is pure.",
+            "When a burial vault was hewed out of a large stone, the corpse was placed inside and then one covered it with a <i>gollel</i>, one who touches any portion of the stone is pure. One who touches the <i>gollel</i> is impure. To what can this be compared? To a large pit filled with corpses with a large stone covering its opening. Only the portion above the open space imparts impurity. If one builds a structure over it, it is considered as a closed grave which imparts impurity from all sides.<br>If a burial vault hewn into the stone was wide at its bottom and narrow at its top, and a corpse was placed within, one who touches it from below is pure, but one who touches it from above is impure. The rationale is that the side portions above are resting over the corpse and are considered like a <i>gollel</i>.<br>If a burial vault hewn into the stone was wide at its top and narrow at its bottom, one who touches any place on it is impure. If its sides are straight, one who touches it from the handbreadth next to the bottom of the grave and upwards, is impure. If he touches from that handbreadth and lower, he is pure. If one hollowed out a burial vault in a stone and inserted the corpse in it like a nail, one who touches anywhere on the stone's surface is pure, except for the opening through which the corpse was inserted.",
+            "The following laws apply to a cave in which a grave is located and to the courtyard in front of the cave. When the courtyard is open, one standing in it is pure as long as he does not touch the lintel of the cave. Different laws apply when the courtyard is covered. If there is an area four handbreadths by four handbreadths or more that is open at the side of the cave, anyone who enters the courtyard is pure. If the open space was less than four handbreadths by four handbreadths, one who enters the courtyard is impure, even though he did not touch the entrance to the cave."
+        ],
+        [
+            "When a corpse is located in a closed structure or in one which had an opening, but its doorframe was destroyed and it was closed up, it imparts impurity to all its surroundings. Anyone who touches the back or the roof of the structure contracts the impurity that lasts seven days, because it is like a closed grave.<br>If an entrance had been opened in it, even if it was closed up, as long as the doorframe was not destroyed, one who touches the back of the structure or its roof, is pure. Only the area in front of the door is impure.<br>How large is the measure of a doorway? If an entire corpse is in the building, the entrance must be four handbreadths. If there is only an olive-sized portion of a corpse, the entrance must be a handbreadth. Any portion larger than an olive-sized portion is considered as an entire corpse and requires an entrance of four handbreadths",
+            "The following rules apply when there is a corpse in a building that has many entrances. When they are all closed, they all impart ritual impurity. One who sits near any of the entrances under the roof that protrudes over the entrance becomes impure.<br>If one of them was opened or one intended to remove the corpse through one of them even though he had this thought after the person died and even if he intended to remove it through a window that is four handbreadths by four handbreadths, this saves all the other entrances. Only the entrance that is open or about which he thought imparts impurity. The others are pure, because they are closed and the building is not considered as a closed grave. Similarly, if one began hollowing out an opening through which to remove the corpse, when he has hollowed out an area four handbreadths by four handbreadths, this saves all the other entrances.<br>If there was a closed entrance and he intended to remove the corpse through it and began to open it, once he opens it, it saves all the other entrances. If the building had many windows, but they were all closed, they are all pure. If they are open, they all impart impurity, but they do not save the entrances.<br>When there is a small entrance inside a large entrance, anything that covers either of them imparts impurity. If one intended to remove the corpse through the smaller entrance, the smaller entrance purifies the larger one. If they are both of equal size, anything that covers either of them imparts impurity. If one intended to remove the corpse through either of them, it purifies the other.<br>If the building had one entrance in the north and one entrance in the south and one intended to remove the corpse through the northern entrance, that entrance imparts impurity. If, afterwards, the brother or the relatives of the deceased came and said: \"We will remove it only from the southern entrance,\" the southern entrance replaces and purifies the northern entrance provided one does not say so as a ruse. If he says so as a ruse, they both impart impurity.",
+            "The following rules apply when several houses open to an exedra and a corpse is located in one of the houses. If the usual practice was to remove the corpse through the exedra, the gateway and the houses become impure. If not, the gateway is impure and the houses are pure.<br>If there is a closed room in a house and a corpse was brought into the room through an open window, the outer portion of the house is pure. The rationale is that the impurity goes back and departs through the same window that it entered.",
+            "A grave does not impart impurity to the area around it unless there is empty space a handbreadth long, a handbreadth wide and a handbreadth high above the corpse. Should that condition be met, even if one built a structure over the space of one cubic handbreadth until the heavens, it imparts impurity in its entirety, because the entire structure is considered as a grave.<br>If the impurity was flush against the covering and there was not an empty space of a cubic handbreadth, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends. The only ones who are impure are those who touch the space above the impurity, stand over it from above, touch the space below it, or stand below it. If, however, one touches the side of the building, he is pure.",
+            "This is a great general principle with regard to the impurity stemming from a corpse: If the impurity is flush with its covering, the impurity pierces through and ascends until the heavens and pierces through and descends until the depths, but does not impart impurity to those on the sides.<br>What is implied? There is a heap of grain or a pile of stones with an olive-sized portion of a corpse in its midst. There are <i>keilim</i> next to the source of impurity, but they are not touching it. Those <i>keilim</i> are pure, but any <i>k'li</i> in the pile that is directly above or below the impurity is impure, because the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends. If there was empty space, a handbreadth long, a handbreadth wide and a handbreadth high above the corpse, it is considered as a closed grave and it imparts impurity from all sides.",
+            "When a building was filled with earth or pebbles, it is as if the house no longer exists. It is like a pile of earth or pebbles. If there was a source of impurity in the midst of the earth, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends, but the <i>keilim</i> in the earth at its sides are pure.",
+            "When impurity that was flush against its covering was in a wall and one rested a <i>sukkah</i> against the wall, the <i>sukkah</i> is impure. The rationale is that the wall became one of the sides of a structure containing a corpse. Although the sides of the structure would be pure when touched by a person if it did not have a roof, once a roof was placed over them, everything in the structure is impure, because the impurity is contained in the structure."
+        ],
+        [
+            "When a grave became lost in a field, its earth imparts ritual impurity when one touches or carries it like the earth of a <i>beit hap'ras,</i> for perhaps the grave that was there was crushed and there are bones the size of a barley-corn in its earth. Similarly, one who stands over any portion of the field contracts ritual impurity. If one builds a structure there, everything inside the structure contracts impurity, for perhaps the structure he constructed in that field is constructed over the grave.",
+            "The following laws apply when a person built a house and a loft on top of it in such a field. If the entrance to the loft was directly above the entrance to the house, the loft is pure. Even if the grave was under the lintel of the house, the loft is pure, for there is one structure on top of another structure, as will be explained. If they were not directly above each other, the loft is also impure, for perhaps the entrance to the loft is above the grave and thus the loft is projecting over the grave.",
+            "It is permitted to sow any type of seeds in this field, because the roots of the plants growing from the seeds do not reach the grave. One should not, however, plant any fruit trees inside of it, because their roots will reach the corpse.<br>We operate under the presumption that low hills that are close to a town and near to a cemetery or to the road leading to the cemetery, whether ancient or new, are impure, because women bury fetuses that they miscarry there and lepers bury their limbs there. Different rules apply to those hills which are distant from a town. The new ones are pure, but the ancient ones are impure. The rationale is that perhaps they were close to a town that was destroyed or a road that was lost.<br>What is meant by a hill close to a town? Any hill that does not have another one closer than it. What is meant by an ancient one? One that no one remembers whether there was a cemetery there or not.",
+            "The following laws apply to a field for weeping, i.e., a place near a cemetery where women sit and weep over the departed: Even though its earth is pure, because it has not been established that a corpse is buried there, trees should not be planted there, nor should crops be sown there, so as not to have people frequent it, for perhaps a corpse was buried there. Our Sages had this suspicion, because its owner will have despaired of its use, because it is close to the cemetery. Therefore it is possible that a person will come and bury a corpse there.<br>One may use the earth of such a place to make ovens to cook sacrificial meat, because it has not been established that impurity was there.",
+            "When a grave is discovered on one's property, it is permitted to disinter the corpse and rebury it elsewhere. If it was reburied, the place around the first grave is impure and it is forbidden to benefit from it until it is checked, as will be explained. When it is known that a grave is located in a field, it is forbidden to disinter the corpse and rebury it elsewhere. If it was reburied, the place around the first grave is pure and it is permitted to benefit from it.",
+            "When a grave causes harm to people at large, the corpse should be disinterred. Its place is impure and it is forbidden to benefit from it.",
+            "The following laws apply when a person encounter a <i>meit mitzvah</i>. If he finds it within the city's Sabbath limits, he should bring it to the cemetery. If he found it outside the Sabbath limits, even in a field of saffron, it acquires its place and should be buried where it is found.<br>If he found it in the public thoroughfare, he should move it to the side. If an uncultivated field was on one side and a plowed field was on the other side, he should bury it in the uncultivated field. If there was a plowed field on one side and a field that had been sown on the other side, he should bury it in the plowed field. If a field that had been sown was on one side and a vineyard on the other side, it should be buried in the field that had been sown. If there was an orchard on one side and a vineyard on the other, he should bury it in the vineyard, because of the impurity of <i>ohel</i>. If both fields were of equal value, he may bury it wherever he chooses.",
+            "When a grave is discovered, it imparts impurity retroactively. If someone comes and says: \"it is definitely clear to me that there was not a grave here,\" even if he is speaking about a period twenty years earlier, the grave does not impart impurity except from the time of its discovery onward.",
+            "Whenever a person discovers a grave, a corpse, or a portion of a corpse that would impart impurity through <i>ohel</i>, he should designate it, so that it will not create an obstacle for others.<br>During <i>Chol HaMoed</i>, agents of the court go out to designate the graves. A designation is not made over a portion of a corpse that is exactly the size of an olive, because ultimately, its size will be reduced in the earth.<br>With what is the designation made? With lime. It should be mixed and poured over the place of the impurity. The designation should not be placed on the exact perimeters of the impurity, but instead, should extend somewhat on either side so as not to ruin pure articles. The designation should not be extended much beyond the place of the impurity so as not to spoil <i>Eretz Yisrael</i>. A designation is not made on places that are definitely known to be used for burial, for their identity is universally known, only on the places that are doubtful, e.g., a field in which a grave was lost, the low-hanging branches of trees, or rocks jutting out from a wall.",
+            "When a person discovers a field that has been designated and does not know what the nature of the problem is, he should follow these guidelines. If it does not have trees, he should assume that a grave was lost in it. If it has trees in it, he should assume that a grave was plowed over in it, as will be explained.",
+            "When a person finds a stone that is designated, the area under it is impure. Should there be two such stones, if there is lime between them, the area between them is impure. If there is no lime between them, only on top of them, the following laws apply: If there is a shard between them, they are pure, because they are the remnants of a building. If there is no shard between them, and a light layer of lime was smoothed out over their heads on either side, we assume that this is a designation and they are impure.<br>If one boundary line of a field is designated, it is impure and the remainder of the field is pure. This applies also if a second or a third boundary line is designated. If all four boundary lines are designated, they are pure and the entire field is impure, for the sign should not be placed far from the place of the impurity."
+        ],
+        [
+            "When a person was digging in a field and he found many corpses in a one pit, one on top of the other or one next to the other, or he found the bodies of people who were slain, or he found a corpse sitting or with its head between its knees, he need not be concerned that perhaps this was a cemetery. Instead he should take the corpses and all the soft earth beneath it and then dig down three fingerbreadths He should then take all of this away. The remainder of the field is considered as pure just as it was before the corpse was discovered. This earth and the three fingerbreadths of virgin soil is called the <i>tevusah</i> of the corpse.",
+            "When the bodies of slain corpses are found in a field, one should collect all the bones from the field and then, it is pure. Similarly, when one disinters a corpse from a grave in his field, he should gather all the bones one by one and then it is pure. Similarly, a pit into which miscarried fetuses or slain corpses are cast, one should gather all the bones one by one and then it is pure.",
+            "If one was digging and he discovered a corpse buried in an ordinary manner, he should remove it and the earth of their <i>tevusah</i>. Similarly, if he discovered two corpses buried in an ordinary manner, he should remove both of them and the earth of their <i>tevusah</i>, and the entire field is pure. More stringent laws apply when one finds three corpses, each one lying in the manner in which corpses are usually buried. If there are between four and eight cubits between one grave and the other - i.e., the space for a bier and the buriers - it is necessary to check an additional twenty cubits - i.e., the space for two burial crypts and the open space between them from the last grave. If he does not find another corpse in this space, those twenty cubits that he checked are pure, even though they are in an area close to graves.<br>If he finds another corpse at the end of the 20 cubit area, it is necessary to check another twenty cubits from it, for there is a basis for the assumption that other graves will be found.<br>If one of the corpses that was found originally or ultimately had been slain, was sitting, or lying in an unordinary manner, e.g., its head was between its knees, it is not necessary to check another twenty cubits. Instead, one must merely remove the remains of the corpse and its <i>tevusah</i>, The rationale is that we operate on the presumption that the corpses are of gentiles.",
+            "The laws governing the impurity of graves do not apply to those of gentiles since the impurity of <i>ohel</i> does not apply with regard to them. One who touches their graves is pure unless he touches the corpse itself or carries it.",
+            "When a corpse is lacking a limb or an organ that, were it to be removed from a living person, he would die, there is no requirement to remove the <i>tevusah</i>, nor is there an obligation to check the area around the grave. When corpses are found lying openly on the surface of a field, there is no requirement to remove the <i>tevusah</i>, nor is there an obligation to check the area around the grave. Instead, one should merely gather bone after bone, and the area is pure.<br>When a corpse is buried without permission of the owner of the field, there is a requirement to remove the <i>tevusah</i>, but there is no obligation to check the area around the grave.",
+            "When one finds three corpses buried in an ordinary manner at the outset, three hollows in the wall of a cave, or a hollow, a grave, and a crypt, it is considered as a burial area.<br>If one finds two and the existence of one had been known previously, there is a requirement to remove the <i>tevusah</i>, but there is no obligation to check the area around the grave. The rationale is that a grave whose existence is known does not cause a place to be considered as a burial area. It was said only that when one finds three graves at the outset, then an inspection is required.<br>How should the inspection of the twenty cubits mentioned be carried out? One should dig until he reaches a rock or virgin earth, i.e., earth that appears that it has never been tilled. If one dug even 100 cubits deep and discovered earth that was plowed, the original requirement remains and one must dig deeper until he reaches virgin earth. If one reaches water, it is as if he reached virgin earth.",
+            "When making this inspection, a person does not have to dig a trench extending from the beginning of the twenty cubits until their end. Instead, it is sufficient for him to dig a trench one cubit by one cubit, leave a cubit as is, and dig another cubit by cubit trench, continuing this pattern until the end. The rationale is that there is never less than a cubit between one grave and another.",
+            "If while one was checking, within the twenty cubits, he reached a river, an irrigation channel, or a public thoroughfare, he should cease. There is no need to search further, because the burial area has been interrupted.",
+            "The person who removes the earth which is searched is considered as pure unless impurity is discovered in the place which was dug up. Before it is discovered, he may partake of <i>terumah</i>.<br>One who is digging up a landslide may not partake of <i>terumah</i>, for it is certain that there are corpses under the landslide. It is only that he is not aware of their location.",
+            "The following laws apply when an impure landslide becomes intermingled with two pure landslides. If one inspected one of them and found it to be pure, it is considered pure and the others impure. If he inspected two of them and found them to be pure, they are considered pure and the other impure. If he inspected all three and found them to be pure, they are all presumed to be impure until he inspects the three of them to the extent that he reaches a stone or virgin earth and discovers all three to be pure.",
+            "When there is a pit into which miscarried fetuses are cast, one who stands over it is impure according to Scriptural Law. Although moles and hyenas are found there, a mere possibility does not change the definitive ruling based on prior conditions. If, however, a woman cast a miscarried fetus there and it was not determined whether she miscarried something which imparts impurity or not, since there are moles and hyenas there, the multiple doubts cause the place to be deemed pure.",
+            "It is well known that all these and other similar instances which are ruled impure although there is a doubt involved are Rabbinic safeguards. According to Scriptural Law, only one who has definitely contracted impurity is deemed impure. All stringencies stemming from doubt, whether with regard to ritual impurity, forbidden foods, forbidden intimate relations, or the observance of the Sabbath, are only Rabbinic in origin, as we explained in <i>Hilchot Issurei Bi'ah</i> and in other places. Nevertheless, when there is a situation where one would be liable for <i>karet</i> for an intentional violation, it is forbidden by Scriptural Law to act in a manner that allows for the possibility that one committed such a violation, as evidenced by the fact that one who performs such an act is obligated to bring a provisional guilt-offering, as stated in <i>Hilchot Shegagot</i>."
+        ],
+        [
+            "What is meant by a <i>beit hapras</i>? A place where a grave was plowed over. Since, in such a situation, the bones of the corpse are crushed and dispersed throughout the field, our Sages decreed that any field where a grave was plowed over is impure. This applies even if one plowed over a coffin and even when the corpse was placed under stone tablets or rocks. Even if there are two stories high of earth above a coffin, since one plowed over the grave, the field is considered as a <i>beit hapras</i>.<br>How large an area is considered as a <i>beit hapras</i>? 100 cubits by 100 cubits from the place of the grave.",
+            "All of this square, which is an area in which four <i>se'ah</i> of grain can be sown is a <i>beit hapras</i>. Its earth imparts impurity when it is touched or carried, as we explained. It does not impart impurity because of <i>ohel</i>. Similarly, one who stands over a <i>beit hapras</i> is pure.",
+            "If one began to plow and plowed over a grave, and while continuing to plow, before he completed the 100 cubits, shook out the plow or knocked it against a rock or a fence, he makes the field a <i>beit hapras</i> only to that point. The remainder of the 100 cubits are pure, because he did not reach it while continuing to plow.<br>If he plowed 50 cubits or more and then continued plowing until he completed the 100 cubits, the entire area is considered a <i>beit hapras</i>. If he continued plowing beyond the 100 cubits, the area beyond 100 cubits is pure, because the bones in the grave will not be carried more than 100 cubits.",
+            "We operate under the assumption that bones that were buried are human unless it is known that they came from an animal. Conversely, we operate under the assumption that any bones that are openly revealed are from an animal unless it is known that they are human.<br>When there was a trench filled with human bones or there were human bones piled on earth, and one plowed these bones together with a field or one plowed a field in which a grave was lost or one in which a grave was discovered, a <i>beit hapras</i> is not created. For our Sages deemed impure only a field in which a grave whose identity was definitely known was plowed. Similarly, when one plows the body of a corpse together with a field, it is not deemed a <i>beit hapras</i>. The rationale is that all these are uncommon situations and our Sages instituted their decree only with regard to a field that was plowed, for this is a common situation.",
+            "When a person plows a grave in a field that does not belong to him, he does not create a <i>beit hapras</i>, because a person cannot cause an article that does not belong to him to become forbidden. Even a partner, a sharecropper, or a guardian does not create a <i>beit hapras</i>.<br>When a person plowed over a grave in a field which belongs to him and to a colleague as one, he creates a <i>beit hapras</i> in his portion, but not in the portion belonging to his colleague.",
+            "When a gentile plows a grave in his field, he does not create a <i>beit hapras</i>, because the concept of a <i>beit hapras</i> does not apply with regard to gentiles.",
+            "When there is a field which is a <i>beit hapras</i> above and a field that is pure below and rain washes the earth from the <i>beit hapras</i> to the pure field, it remains pure. These laws apply even the earth of the lower field was red and it became white or it was white and it became red. The rationale is that a <i>beit hapras</i> does not make a second <i>beit hapras</i> and impurity was decreed only on the earth in its original state.",
+            "It is permitted to plant any tree or bush in a <i>beit hapras</i>, because their roots extend below three handbreadths and the area below three handbreadths in a <i>beit hapras</i> is pure, for the bones from the grave are spread out over the surface of the field. We do not, by contrast, sow in it any seeds from which grow crops that are not reaped.<br>If one sowed crops in such a field and harvested them by uprooting them, one must collect the grainheap in that field and sift the grain with two sifters - and if one grew beans, with three sifters - lest one find a bone the size of a barley corn. One must burn the chaff of the grain and beans there. This is a decree lest there be a bone the size of a barley corn among it. If one were allowed to benefit from the chaff, he would take it out of the field and sell it and thus spread the impurity.",
+            "When there is a field that is presumed to be a <i>beit hapras</i>, we continue to operate under this assumption even if it is large enough to grow four <i>kor</i> of grain, even if it is to the side of a place of soft mud which is not plowed, and thus does not become a <i>beit hapras</i>, and even if a pure field surrounds it on all four sides.",
+            "When a person discovers a field that has been designated and does not know what the nature of the problem is, he should follow these guidelines. If it has trees in it, he should assume that a grave was plowed over in it. If it does not have trees, he should assume that a grave was lost in it, as has been explained. The above applies provided there is an elder or a Torah scholar in this place, because not every person is knowledgeable concerning such matters and is not aware that it is permitted to plant in this type of field and forbidden to plant in another.",
+            "When a person walks through a <i>beit hapras</i> on stones that do not wobble under a person's feet when he is walking on them or he enters it when he is riding on a person or an animal of formidable strength, he is pure. If, however, he walks on stones that usually shake while he treads upon them, even if he was careful and walked so that they would not shake, he is impure, as if he walked upon the ground itself. Similarly, if he was riding on a person who was not strong to the extent that his knees would knock against each other and his thighs would shake when he carried him or on an animal which was not strong to the extent that it would defecate when it carried him, he is impure as if he had walked on the field with his feet.",
+            "When a person purifies a <i>beit hapras</i>, he must purify it in the presence of two Torah scholars.<br>How does he purify it? He gathers together all the earth that he can move from the surface of the entire field and places it in a sieve with small holes. He breaks the earth into small pieces and removes any bone that is the size of a barley-corn. Alternatively, it is pure if he places three handbreadths of earth from another place upon it or removed three handbreadths of earth from its entire surface.<br>If he removed three handbreadths of earth from half the field and placed three handbreadths of earth over the other half, it is pure. If he removed a handbreadth and a half from its surface and placed another handbreadth and a half of earth from another place upon it, his actions are of no consequence. Similarly, if he leveled it and checked it from above and below while removing the rocks, his actions are of no consequence. If he paved it with stones that will not shake when a man walks upon it, it is pure."
+        ],
+        [
+            "With regard to the earth of the Diaspora: our Sages instituted a decree regarding a clod of earth - that it be considered like a <i>beit hapras</i>. They would only deem impure one who walked on it or touched or carried its earth. Afterwards, they decreed that even its space imparts impurity, even if one did not touch or carry its earth. Instead, even when one merely inserted his head and the majority of his body into the space of the Diaspora, he becomes impure. Similarly, if the open space of an earthenware implement was taken into the Diaspora or the larger portion of other types of implements were taken into the open space of the Diaspora, they contract impurity.",
+            "The impurity of the open space of the Diaspora is not as severe as the impurity of its earth, but instead, is more lenient. Because of the impurity of its earth, <i>terumot</i> and sacrificial foods are burnt and one who carries such earth contracts the impurity that lasts seven days and the ashes of the Red Heifer must be sprinkled on him on the third and seventh days. When, by contrast, one contracts impurity through entering its open space, it is not required that the ashes of the Red Heifer be sprinkled on him on the third and seventh days, merely that he immerse himself in a <i>mikveh</i> and wait until sunset. Similarly, the ruling concerning <i>terumot</i> and sacrificial foods that contracted impurity through entering its open space is held in abeyance; they are not eaten, nor are they burnt.",
+            "The earth of the Diaspora and the earth of a <i>beit hapras</i> impart impurity when touched or carried, as explained.<br>What is the measure that imparts impurity? The amount of earth necessary for a seal for sacks. This is the size of the large ball of a sack-maker's needle.<br>The following rules apply when the earth of the Diaspora or the earth of a <i>beit hapras</i> comes attached to a vegetable. If there is an amount the size of the seal of a sack in one place, it imparts impurity. If not, the various pieces of earth are not combined. The rationale is that our Sages instituted a decree only on a clod of earth in its natural state. An incident occurred when letters from the Diaspora were coming to the sons of the High Priests and there were about a <i>se'ah</i> or two of seals. They nevertheless did not show any concern regarding their impurity, because not one of the seals was as large as the seal of a sack.",
+            "The following rules apply when a person brings ovens, cups, and other earthenware utensils from the Diaspora. Until they were fired in a kiln, they are considered impure because of the earth of the Diaspora. Once they were fired, they are considered impure like an earthenware utensil that became impure in the lands of the Diaspora. Such a utensil does not impart impurity to people or utensils, as we explained.",
+            "When a person is walking on mountains and boulders in the Diaspora, he contracts the impurity that lasts seven days. If he proceeds in the sea or in a place where the waves of the sea wash up, he is pure despite the decree against touching the earth of the Diaspora, but is impure because of the decree against entering its open space.<br>One who enters the Diaspora in a cabinet, chest, or closet which are carried in the air is impure, because a tent that is movable, is not considered as a tent.",
+            "The earth of Syria is impure like the earth of the Diaspora. Its open space is pure, because a decree was not imposed concerning it.<br>Therefore if there was a portion of Syria next to <i>Eretz Yisrael</i>, one edge to the other edge without the earth of the Diaspora, a cemetery, or a <i>beit hapras</i> interposing between them, one could enter there in a state of purity in a cabinet, chest, or closet, provided he did not touch its earth. Similarly, if there is a portion of the earth of the Diaspora next to <i>Eretz Yisrael</i> and there is no place of impurity between them, it may be checked and is considered as pure.",
+            "A place where gentiles dwelled in <i>Eretz Yisrael</i> is considered impure like the earth of the Diaspora until it is inspected, lest a miscarried fetus have been buried there.",
+            "The ruling concerning <i>terumah</i> and sacrificial food that became impure because they were brought into a dwelling of the gentiles should be held in abeyance; they are not eaten, nor are they burnt.<br>How long must gentiles stay in a dwelling for it to require an inspection? 40 days, sufficient time for a woman to become pregnant and miscarry a fetus that conveys impurity. Even if a gentile man without a wife stays in a dwelling for 40 days, it is impure until it is inspected. This is a decree, instituted because of a dwelling where there is a woman. Even a servant, a eunuch, a woman, or a minor of nine years of age causes a dwelling to be considered as \"the dwelling of a gentile.\"",
+            "If there was a Jewish servant, woman, or minor who was nine years old in a dwelling of the gentiles, guarding so that a fetus would not be buried there, an inspection is not required.<br>What do they inspect? The deep septic drains and the cisterns of squalid water. Wherever a pig or a mole could drag out the fetus, an inspection is not necessary, because it can be assumed that they will drag it out.<br>When a dwelling of the gentiles is destroyed, it is still considered impure, until it is inspected.",
+            "A covered walkway is not included in the decree concerning the dwellings of the gentiles because it is open and there is no place to hide a miscarried fetus.<br>There are ten places where the decree concerning the dwellings of the gentiles does not apply. Since these are not permanent dwellings, a decree considering them impure was not instituted with regard to them. These are the ten places: a) Arab tents, b) <i>sukkot</i>, c) rubber tents, d) storage areas, e) roofed areas above pillars without walls; people would dwell there in the summer, f) guard houses, g) the open space of a courtyard, h) a bathhouse, i) a workshop where arrows and other weapons are fashioned, and j) soldiers' barracks.",
+            "The decree applying to the dwellings of gentiles does not pertain to a store unless a gentile dwells there. When a courtyard is impure as a result of the decree applying to the dwelling of gentiles, its gatehouse and the open space above it are impure like it. The decree applying to the dwellings of gentiles and the concept of a <i>beit hapras</i> do not apply in the Diaspora.",
+            "The decree concerning the impurity of the earth of the Diaspora does not apply to gentile cities enclosed within the boundaries of <i>Eretz Yisrael</i>, e.g., Sisis and its suburbs, Ashkelon and its suburbs, despite the fact that they are exempt from the tithes and from the obligations of the Sabbatical year,<br>Although the roadways taken by festive pilgrims from Babylon are surrounded by the earth of the Diaspora, they are presumed to be pure."
+        ],
+        [
+            "A covering that is a square, a handbreadth by a handbreadth and a handbreadth high brings ritual impurity and intervenes between ritual impurity according to Scriptural Law. For an <i>ohel</i> is given that distinction only when it is a handbreadth by a handbreadth and a handbreadth high or more.<br>What is implied? There was an olive-sized portion of a corpse lying with open space above it and implements (<i>keilim</i>), e.g., needles and spits, were at its side, without touching it. If one covered the portion of the corpse and the implements with an <i>ohel</i> that was a handbreadth by a handbreadth and was more than a handbreadth above the ground, the covering conveys impurity to the implements and renders them impure.<br>If there were other implements on top of this <i>ohel</i> that was a handbreadth by a handbreadth, they are pure, because the <i>ohel</i> intervenes between them and the impurity. Thus we have learnt that just as an <i>ohel</i> imparts impurity to everything that is under it, it preserves the purity of anything outside it, and intervenes between the impurity and the implements that are on top of it. Similarly, if the impurity was above the <i>ohel</i> and the implements were below it, the implements are pure, because the <i>ohel</i> intervenes in the face of impurity.<br>If the <i>ohel</i> was less than a handbreadth high or less than a handbreadth by a handbreadth, even if it was several handbreadths high, the implements that are next to the impurity are pure. Any of the implements that are above this <i>ohel</i> and are directly above the impurity are impure. The rationale is that they were positioned over the impurity and there was no <i>ohel</i> intervening in the face of the impurity. Similarly, if there was impurity above this <i>ohel</i> and implements beneath it, any implements that are directly beneath the impurity are impure, for the impurity was hanging over them and there is no <i>ohel</i> intervening in the face of the impurity. The rationale is that whenever there is less than a handbreadth of open space, it is considered as touching and the impurity under it is considered as \"flush,\" as we explained.<br>When does the above apply? When the <i>ohel</i> was not a person or an implement. If, however, a person or an implement serves as an <i>ohel</i> over the impurity, whether they were the covering itself or the support for the covering, even if the implements were such that themselves do not contract impurity, they convey impurity and do not intervene in the face of impurity.<br>What is implied? If there was a board placed upon four men or on four implements, even stone implements or the like that do not contract impurity or, needless to say, if they were placed on four spits or four reeds that were a handbreadth high, and there was impurity and other implements beneath it, those implements are impure. If the implements were on top of the board, even if they were not directly above the impurity, they are impure. If there was impurity above the board and implements below it, all of the implements below the board are impure. If, however, the board was placed on four stones or on an animal or a beast and there was impurity under it, the implements on top of it are pure.",
+            "If there was impurity on top of a board, all of the implements under it are pure, because the <i>ohel</i> intervenes in the face of the impurity. Implements made from animal turds, stone implements, or implements made from earth that are oversized are considered as <i>ohalim</i> and not as implements. Therefore, they intervene in the face of impurity.",
+            "The following laws apply when a board was placed on top of a new oven and it protrudes beyond the oven on either side for more than a handbreadth. If there was impurity below the board, implements that are on top of it are pure. If there was impurity on top of it, the implements below it are pure. The rationale is that a new oven is not considered as a <i>k'li</i> in this context. If the oven was old, everything is impure.",
+            "When a board was placed over two ovens, even if they are old, and it protrudes beyond each oven and there is impurity below it, between the two ovens, only the space between them is impure. <i>Keilim</i> that are beneath the two ends that are beyond the ovens are pure, for the area beneath the ends and that beneath the ovens are considered as two tents, one next to the other.<br>Similarly, if a board was placed over an oven, even an old one, and it protruded a handbreadth at both ends, but not from the sides, should there be impurity under one end, <i>keilim</i> under the other end are not considered as impure.",
+            "The following laws apply when a person carries a <i>k'li</i>, e.g., a plow or the like, and one side of the <i>k'li</i> hung over impurity. If the circumference of the <i>k'li</i> was a handbreadth, even though its width was only a finger breadth and a third, it imparts impurity to the person carrying it. Impurity is conveyed to him according to Rabbinic Law, for our Sages decreed impurity for a <i>k'li</i> whose circumference is a handbreadth as a safeguard lest one be lenient when there is one whose width is a handbreadth. It does not, however, convey impurity to <i>keilim</i> that are below it or other people over which it hangs unless its width is a handbreadth.",
+            "Wooden coffins in which a corpse is placed are not considered as graves. Instead, if there is a handbreadth of empty space between the covering of the coffin and corpse, the cover is considered as an intervening substance and one who stands on the cover is considered as pure according to Scriptural Law. Nevertheless, although most coffins have an empty space of a handbreadth, since there are some which do not have such space, our Sages degreed that no coffin would be considered as an intervening substance. Thus one who walks on a coffin is considered as if he touched a corpse or a grave.",
+            "The following laws apply when a beam extended from one wall to another wall and there was impurity under it. If it was a handbreadth wide, it conveys impurity to everything under its entire span. Any <i>keilim</i> or persons under it are impure. This applies even if its width is not the same along the entire span and some portions are less than a handbreadth wide. The rationale is that these portions are considered as part of an <i>ohel</i>. If it is not a handbreadth wide, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends, as we explained.<br>How much must the circumference be for the board to have a width of a handbreadth? If it is round, three handbreadths. If it is square, four handbreadths.",
+            "When a barrel a <i>se'ah</i> in size was on its side in an open area, it does not convey impurity to everything under its entire expanse unless it is approximately four and half handbreadths in circumference. In this way, its upper portion will be a handbreadth and a half above the ground and there will be a portion of it, a handbreadth by a handbreadth a handbreadth above the ground. Accordingly, if it was suspended half a handbreadth above the ground and its circumference was three handbreadths, it conveys impurity.<br>Similarly, if there is a round pillar lying in an open space and resting on the earth, it does not convey impurity under its side unless it is 24 handbreadths in circumference. If it is not 24 handbreadths in circumference, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends. The reason that 24 handbreadths are required is that whenever there is a circumference of three, there is a width of one. Whenever there is a square, a handbreadth by a handbreadth, its diagonal will be a handbreadth and two fifths. Therefore if the pillar's circumference was 24 handbreadths, there is a little bit more than a handbreadth by a handbreadth that is a handbreadth high under its entire side. All of these calculations are approximations. This is its form."
+        ],
+        [
+            "Whenever there is a covering that is a handbreadth by a handbreadth that is a handbreadth high, it is considered an <i>ohel</i>, as we explained. It intervenes in the face of ritual impurity and conveys ritual impurity whether it was made as a shelter or came into being as a matter of course. Even if it was brought into being without human activity, it conveys ritual impurity and intervenes in the face of it.<br>What is implied? If there was a cavern that was hollowed out by water or crawling animals or even if the earth itself cratered or one gathered stone and beams and created a covered space of a handbreadth, it is considered as an <i>ohel</i> and it conveys ritual impurity and intervenes in the face of it.",
+            "When does the above apply? When the <i>ohel</i> was strong and sturdy. A unstable <i>ohel</i>, by contrast, does not convey ritual impurity, nor does it intervene in the face of ritual impurity according to Scriptural Law. According to Rabbinic Law, by contrast, it conveys ritual impurity, but does not intervene in the face of it.<br>What is implied? When branches of trees that hang over the earth which are called <i>sichachot</i> and stones which project outward from a wall that hang over the earth and are called <i>peraot</i> are sturdy enough to carry an average ceiling and remain standing, they convey impurity and intervene in the face of it according to Scriptural Law. If they are not sturdy enough to carry an average ceiling and would fall, they convey impurity according to Rabbinic decree and do not intervene in the face of it. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "These substances convey ritual impurity and intervene in the face of it: oversized wooden vessels, <i>keilim</i> made from stone, animal turds, or earth that are oversized, simple leather <i>keilim</i>, a curtain, a sheet, or a reed mat that are made like tents, animals or beasts, whether kosher or non-kosher, provided the head of one is placed between the legs of another and they are flush against each other, a bird that rests, one who digs out a place for a child in a grainheap to save him from the sun, and food that was not made ready to be susceptible to ritual impurity so that it would not become impure.<br>When vegetables continue to grow in the summer and the winter, they are considered like trees and convey ritual impurity and intervene in the face of it. Among those in this category are: mint, bindweed, wild gourd, and Greek squash. Similarly, all of the following - branches of trees that hang over the earth, stones which project outward from a wall, projections, balconies, dovecotes, the clefts of stones, stones that stick out of a wall, the arches of a wall, and stony precipices - convey ritual impurity and intervene in the face of it.",
+            "The following convey ritual impurity, but do not intervene in the face of it: a human being, wooden vessels that are not oversized, because they are like all other <i>keilim</i> and convey ritual impurity, simple leather <i>keilim</i>, a curtain, a sheet, or a reed mat that are not made like tents, but merely extended outward, without being on a slant or having walls, an animal or a beast that died, and impure foods or foods that were made susceptible to ritual impurity, for an impure substance does not intervene in the face of ritual impurity, and a hand mill, because it is in the category of stone <i>keilim</i>. All of these convey ritual impurity, but do not intervene in the face of it.",
+            "The following articles neither convey ritual impurity, nor do they intervene in the face of it: seeds, vegetables that are still connected to the ground with the exception of the four vegetables mentioned, a mound of hail, snow, sleet, ice, or salt, one who skips from place to place, one who runs from place to place, a bird that flies freely, a garment flying in the wind, or a ship that floats on the water. All these neither convey ritual impurity, nor do they intervene in the face of it. Although they create a covering, the covering is not lasting.",
+            "If one tied a ship to something that could anchor it or covered the corner of a garment with a stone, it conveys ritual impurity.",
+            "When there is a board floating in the water and there is impurity under one of its sides, the <i>keilim</i> under its other side are pure. The rationale is that, as we already explained, a ship that is floating does not convey impurity.",
+            "The following entities intervene in the face of ritual impurity, but do not convey impurity]: the threads of the woof on a weaver's loom, the cords of a bed, a net on which fertilizer is held, and lattice shades for windows.<br>How do they intervene in the face of impurity? If there was a window between two houses, impurity was found in one house, and one of these entities is extended over this window and covers it, it serves as an intervening substance and prevents impurity from entering the second house. This applies even if there is open space within the intervening article, provided there is not a square handbreadth of empty space in this lattice work, net, or cords. If there is a square handbreadth of empty space, impurity will enter as will be explained."
+        ],
+        [
+            "Impurity does not enter a shelter, nor does it depart from it if there is an opening less than a handbreadth by a handbreadth.<br>What is implied? When there is a window between one house and another or between a house and a loft, if it is a square handbreadth by a handbreadth and there was impurity in one of the structures, the other structure is also impure. If the window does not comprise a handbreadth by a handbreadth, impurity does not depart from it, nor does it enter the second structure.<br>When does the above apply? With regard to a window made by a person for functional purposes. When, by contrast, a window was made by man for illumination, that light should enter, its measure is the size of <i>pundiyon</i>. Then ritual impurity departs through it.<br>What is implied? There was impurity in a house. A person came and stood on the outside, near this window for light or placed a <i>k'li</i> there, or there was a covering on the other side of the wall, the person, the <i>k'li</i>, and everything under the covering to which the impurity passes through becomes impure. A window made for light is one that is not covered by a roof, but instead, is open to the sun.",
+            "When an aperture was not made through intentional human activity, e.g., it was hollowed out by water or crawling animals, the earth itself cratered, a window had been shuttered close and the shutter was removed, or it had been covered by glass and the glass broke, the minimum measure is the full span of a shingle which is the size of the head of an ordinary man.<br>The above applies provided that the owner did not think of using that aperture for functional purposes. If, however, he thought of using it, the minimum measure is an opening of a handbreadth by a handbreadth. If he thought to use it for light, its measure is the size of a <i>pundiyon</i>. The rationale is that, in these instances, thought is considered equivalent to deed.",
+            "The following rules apply when a person began closing a window opened for light and did not complete the task because he did not have sufficient cement or a colleague called him, night fell initiating the Sabbath, and there remained a small amount open. If a portion the height of two fingerbreadths and the width of a thumbbreadth remain, it conveys ritual impurity. If it is less than that, it is as if it was closed.",
+            "The following rules apply when there was a large window made for light covered by a lattice or the like. If there was one place where there is a hole as large as a <i>pundiyon</i>, it conveys ritual impurity and allows ritual impurity to depart. If the holes of the lattice are small and not one of them is the size of a <i>pundiyon</i>, it is considered as closed. Similarly, when there was a large window made for functional purposes and it was covered by thatchwork coverings or shades, if there was empty space a handbreadth by a handbreadth square, it conveys ritual impurity and allows ritual impurity to depart. Otherwise, it is considered as closed.",
+            "When a window is exposed to the open air, its minimum measure is the size of a <i>pundiyon</i>, because it is made solely for the purpose of light, as we explained. If one builds a house outside this window and thus the window is now under a roof, it is considered as if it is between two structures and its measure is a handbreadth by a handbreadth of empty space. If the roof was built in the middle of the window, the measure for the lower portion that is below the roof is a handbreadth by a handbreadth of empty space. The measure of the upper portion that is above the roof is the size of a <i>pundiyon</i>, because it is exposed to the open air.",
+            "The following rules apply in the situations to be described: There is a hole in a door, a carpenter left an empty place above or below or hung two swinging doors and did not complete adjusting them and thus there was empty space between the two doors, or he closed the door and it was blown open by the wind. In all these situations, if the opening was the size of a shingle, the impurity leaves through this opening and enters through it. If the opening is less than the size of a shingle, it is considered as closed.",
+            "When a person makes a hole in a wall in order to place a rod or a large nail there, to see those who pass by, or to speak to his colleague, it is considered as a window made for functional purposes and its minimum measure is a space a handbreadth by a handbreadth."
+        ],
+        [
+            "The following laws apply when a functional window was closed entirely or closed to the extent that less than a handbreadth by a handbreadth remained. If it was closed with an entity that intervenes in the face of ritual impurity it is considered as closed, provided it is an entity that the owner does not intend to move.<br>Therefore if he closed a window or reduced its size with foods that were not made susceptible to contract ritual impurity, they do not intervene. Even though they are not susceptible to ritual impurity and they are pure, his intent is to move them. If they were rotting, they intervene. Similarly, straw that is rotting intervenes. If it is not rotting, it does not intervene, because we assume that the owner intends to move it.<br>When grain grew and blocked a window or reduced its size, it does not intervene, because the owner's intent is to remove it, lest it damage the wall. If its roots were distant from the wall, but the heads of the stalks grew on an incline and blocked the window, it intervenes. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "The following rules apply when a barrel that is filled with rotting dried figs which were never made susceptible to ritual impurity and are not fit to be eaten were placed in a window and the opening of the window faced a source of impurity. The barrel itself is impure, In such a situation, and similarly, if a container is filled with rotten straw that is not fit to be used as animal fodder, for mortar for building, or for kindling that was placed in the window: when the figs or the straw would be able to remain standing independently were their container to be removed, they would be considered as intervening. If not, they do not intervene.<br>The following entities all reduce the size of a window:<br>a) bitter grasses that are not fit for animal fodder,<br>b) patches that are not three fingerbreadths by three fingerbreadths, that are filthy and firm, so that they are not fit to clean blood off a scratch,<br>c) a limb or flesh that was hanging limply from an impure animal, provided the animal was lean and unfit to be sold to a gentile and tethered so that it will not flee,<br>d) an impure fowl resting in a window, provided it is one which scratches, so that it would not be fit for a child to play with,<br>e) a gentile who is bound, because he is one of the prisoners of the king whom another person may not release,<br>f) an infant born after an eighth month pregnancy on the Sabbath, because it is forbidden to move him,<br>g) salt that is mixed with thorns that is not fit to be used for food, nor for leatherworking, provided it is placed on a shard so that it will not damage the wall.<br>The rationale is that these substances are not susceptible to ritual impurity, nor does the owner intend to move them, because they are not fit for work. Similarly, when a Torah scroll was worn out and placed in a window, if the owner had decided that it would be entombed there, it reduces the size of the window. In contrast, snow, hail, sleet, ice, and water do not reduce the size of a window, for they are susceptible to ritual impurity.",
+            "If one reduced the size of the handbreadth with less than an olive-sized portion of the flesh of a corpse, less than an olive-sized portion of the meat of a dead animal, a portion of bone from a corpse that is less than the size of a barley-corn, or a portion less than a lentil from a crawling animal, these substances intervene in the presence of ritual impurity. The rationale is that they are all pure and since they are not important to the owner, he does not intend to move them. Similarly, less than an egg-sized portion of food that was not made susceptible to ritual impurity is not important, he does not consider moving it. Hence, all of the above reduce the measure of the handbreadth.",
+            "If one closed a window with an earthenware vessel whose opening faced outward, it intervenes. The rationale is that it does not contract impurity from its outer side and thus it is pure. Therefore this earthenware vessel must be disgusting and perforated so that it is not fit to be used for anything, not even bloodletting, so that the person will not think of moving it.",
+            "The following laws apply if there was a corpse, a fourth of a <i>kab</i> of bones, or the like from bones that impart impurity through <i>ohel</i> in a house and the owner sought to reduce the size of the window of this house with a bone that is less than a barley-corn. Its size is not reduced, because the bone in the window is considered as part of the bones that generate impurity.<br>Similarly, if a corpse or an olive-sized portion from the flesh of a corpse was in a home and the owner sought to reduce the size of the window with a portion of flesh from a corpse, its size is not reduced, because the flesh is combined with the other flesh. Nevertheless, a bone that is less than the size of a barley-corn reduces the size of a window and thus prevents the spread of impurity brought about by an olive-sized portion of flesh. And less than an olive-sized portion of flesh reduces [the size of a window and thus prevents the spread of impurity brought about by] a fourth [of a kab] of bones or the like.<br>If one sought to reduce the size of a handbreadth with the woof and the warp of cloth that is afflicted with <i>tzara'at</i> or with a clod of earth from a <i>beit hapras</i>, its size is not reduced. The rationale is that an impure object does not intervene in the face of ritual impurity.<br>If one made a brick from the earth of a <i>beit hapras</i>, it is pure and can reduce the size of a window. Our Sages' decree concerned only a clod of earth in its natural state.<br>The following rules apply if the handbreadth was closed or reduced in size by a spider web. If its strands were substantial, it is considered as an intervening substance. If not, it does not intervene."
+        ],
+        [
+            "The following rule applies when there is an aperture - whether it is the size of a handbreadth by a handbreadth or it is less than a handbreadth by a handbreadth - in the midst of the roof of a house and there is a source of impurity under the roof of the house: The space directly below the aperture is pure, because it is open to free space and the remainder of the house is impure. If the impurity was solely under the aperture, the entire house is pure.<br>The following rules apply when the source of impurity was partially under the roof and partially under the aperture. If the aperture comprised a handbreadth by a handbreadth of open space, the house is impure entirely and the space below the entire aperture is impure. If it does not comprise a handbreadth by a handbreadth of open space, different rules apply. If the impurity is large enough so that if it was divided, a minimum measure would be found below the roof and also a minimum measure would be below the aperture, everything is impure. If not, the house is impure, but the space under the aperture is pure.<br>If the aperture comprised a handbreadth by a handbreadth of open space and a person put his foot on top of the aperture, everything becomes considered as one <i>ohel</i>. Therefore whether there was impurity only under the roof or only under the aperture, everything is impure, the house and the space below the aperture. Moreover, the person who conveyed the impurity to this place is impure, because he became part of an <i>ohel</i> over impurity. If the aperture did not comprise a handbreadth by a handbreadth of open space and the impurity is under the roof, the person who placed his foot over the aperture is not impure, because impurity does not depart through less than a handbreadth of open space.<br>The following laws apply if the impurity was under the aperture and a person closed it with his foot. If the impurity was there before his foot, he is impure, because he stood over the impurity. If his foot was there before the impurity, he is pure, because his foot is part of the <i>ohel</i> and the impurity does not depart to him.",
+            "If there was an olive-sized portion of a corpse in the mouth of a raven that held it over an aperture in the roof of a house and thus the olive-sized portion was found in the space of the aperture, the house is impure even though the aperture does not comprise a handbreadth by a handbreadth of open space.",
+            "The following rules apply when there is a house with an aperture in its roof, a loft built above it with an aperture in its roof, and the two apertures are positioned one on top of the other. Whether the apertures comprise a handbreadth by a handbreadth of open space or not, if there is impurity in the house, the space under the apertures is pure and everything else is impure. If the impurity is under the apertures, the entire house is pure.<br>If the apertures comprised a handbreadth by a handbreadth of open space, whether the impurity was under the roof of the house or under the apertures, were an entity that is susceptible to impurity to have been placed either above the aperture of the house or above the aperture of the loft, everything is impure. The rationale is that an impure entity does not intervene in the face of ritual impurity.<br>If one placed an entity that is not susceptible to ritual impurity over the aperture of the house, the house is impure and the loft is pure. If such an article was placed on the aperture of the loft, the house and the loft are impure and the space directly above the aperture until the heavens is pure.<br>If the apertures did not comprise a handbreadth by a handbreadth of open space, impurity was found under the roof of the house, and one placed an object - whether an object that is susceptible to ritual impurity or one which is not susceptible to ritual impurity - on either the aperture of the house or the aperture of the loft, only the house becomes ritually impure. The rationale is that impurity does not depart to the loft unless there is an open space of a handbreadth by a handbreadth.<br>If the impurity was beneath the apertures and one placed an entity that was susceptible to ritual impurity over either the lower or the upper aperture, both the house and the loft are impure, because one has extended the impurity. If he placed an entity that is not susceptible to ritual impurity over either the lower or the upper aperture, only the house is impure.<br>All of these laws apply only when one purposely makes an aperture. If, however, a roof is opened as a matter of course, the measure which conveys ritual impurity is the full size of a rafter, as we explained.",
+            "The following laws apply when one opens a ceiling to make an aperture in the roof of a house so that the leg of a bed can be inserted into it and the leg of the bed closes the aperture. If the aperture comprises a handbreadth by a handbreadth of open space and there is impurity in the house, the loft is also impure, because a <i>k'li</i> that can contract ritual impurity does not intervene. If it does not comprise a handbreadth by a handbreadth, the loft is pure, and the foot of the bed that extends below is impure, like a <i>k'li</i> that hangs over impurity. If, however, a roof is opened as a matter of course, the measure which conveys ritual impurity is the full size of a rafter, as we explained.",
+            "The following laws apply when there is an aperture in the roof of a house and there is an earthenware pot placed on the earth directly aligned with the aperture so that if it was lifted up, it would be able to be lifted through the aperture without leaving any space at all. If there was impurity beneath the pot, flush between it and the earth, or there was impurity inside the pot, or on its outer surface, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends and only objects that are directly above it or below it are impure. The remainder of the house is pure in its entirety.<br>If the pot was a handbreadth above the ground and there was impurity under it or under the roof of the house, the house is impure in its entirety and whatever is under the pot is impure, because it serves as a shelter. The inner space of the pot are pure, because an earthenware container cannot become impure from its outer surface and the open space of the pot is under the open space of the world at large. If there is a <i>k’li</i> in it or on its outer surface, the <i>k’li</i> is pure. If the impurity is in [the pot] or on its outer surface, the entire house is pure, for the impurity is only directly under the aperture.<br>If the pot was under the aperture and the aperture was greater than the pot to the extent that if the pot was lifted up there would be an open space of more than a handbreadth by a handbreadth between it and the edge of the aperture, even if the pot is a handbreadth above the ground and there is impurity in it, on its outer surface, or below it, the house is pure.<br>The following laws apply when the pot was placed next to the doorstep of a house in a way that if lifted up, a handbreadth of the space of its opening will be within the outer border of the lintel. If the impurity was flush under the pot, if the pot was a handbreadth above the ground and the impurity was under it or in the house, the area under it and the house are impure, because it is all considered as one structure and its inner space and outer surface are pure. If there was impurity in it and there was impurity below it, only the area below the pot is impure, the house, by contrast, is pure.",
+            "The following laws apply when there are beams of a house and loft without a ceiling over them stretching from one side of a structure to another. If the beams of the house and the loft are aligned one beam directly over the other, the empty space between them is aligned one over the other, the width of a beam is a handbreadth, the width of the empty space is a handbreadth and there is impurity beneath one of the beams, only the area beneath it is impure. If the impurity was between the lower beam and the upper beam, only the space between them is impure. If the impurity was on top of an upper beam, the space above it until the heavens is impure.<br>If the upper beams were aligned above the empty space between the lower beams and there was impurity below one of them, the area beneath all of them is impure. If the impurity was on top of an upper beam, the space above it until the heavens is impure.<br>If the beams were not a handbreadth wide, whether they were aligned one above the other or whether the upper ones were aligned above the space between the lower ones, were impurity to be beneath them, between them, or on top of them, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends, and it imparts impurity only to entities under it or over it. The rationale is that any impurity that is not under a covering that is a handbreadth wide and a handbreadth high is considered as \"flush.\"<br>When the roof and the walls of a building are split into halves and there was impurity in the outer portion where the entrance was, the <i>keilim</i> in the inner portion are all pure. Different laws apply when there was impurity in the inner portion. If the split was as wide as a plumb line, the <i>keilim</i> in the outer portion are pure. If the the split was less than this, they are impure.",
+            "When an <i>exedra</i> was split and there was impurity in one side, the <i>keilim</i> on the other side are pure. For it is like two tents next to each other with space in between them, for the split runs across the entire exedra.<br>If he placed his foot or a reed above, over the crack, he joins the impurity to the other side of the <i>exedra</i>. If one placed a reed, or even a large <i>k'li</i>, on the earth, directly under the crack, it does not join the impurity unless the <i>k'li</i> is under the crack and is a handbreadth high.<br>If a person was lying on the ground below the crack, he joins the impurity to the other side. The rationale is that a person is hollow and his upper portion can be considered as a tent that is a handbreadth high. Similarly, if there were folded garments placed on the ground, one on top of the other and the upper one was a handbreadth above the ground, it joins the impurity to the other side. All of the garments below it are considered as garments that are under a tent."
+        ],
+        [
+            "When a projection protrudes from the side of an entrance to a home facing downward and it is twelve handbreadths or less above the earth, it conveys ritual impurity regardless of how small it is. It is clear that such a conveyance of impurity is merely a Rabbinic ordinance. Similarly, any analogous instance where impurity is conveyed by something that is not a sturdy <i>ohel</i> is only a Rabbinic ordinance.<br>Projections that are more than twelve handbreadths high or which face upward and similarly, the crowns and the ornamental embellishments that project from a structure, do not convey impurity unless they are a handbreadth by a handbreadth in area. This also applies to a projection that extends over an entrance from a lintel. Even if there was a reed at the side of the lintel as wide as the entrance, it does not convey ritual impurity unless it is a handbreadth by a handbreadth in area.",
+            "When a projection surrounds an entire building and encompasses a handbreadth at the entrance to the house, it conveys ritual impurity. If it encompasses less than a handbreadth at the entrance of the house and there is impurity in the house, <i>keilim</i> under it are impure. If there is impurity under it, it does not convey impurity to the house. Similar laws apply with regard to a courtyard that is surrounded by an <i>exedra</i>.",
+            "When a window serves a functional purpose and a projection protrudes across the entire window, even if it was only as wide as a thumbbreadth, it conveys ritual impurity. This applies provided it is two fingerbreadths or less above the window. If it is more than two fingerbreadths higher than the window, it does not convey ritual impurity unless it is a handbreadth wide. When there is a projection over a window that is made for light, it conveys ritual impurity regardless of its size and regardless of its height.<br>When there is a structure that protrudes in front of a window upon which a person looking out from the window leans while looking, it does not convey ritual impurity. If it has a projection over it, we consider the structure as if it does not exist and the projection above it conveys ritual impurity.<br>How do all these projections convey ritual impurity? If there was impurity under them or under the house, everything is impure - whether it is in the house or under the projection.",
+            "When there are two projections one on top of the other, each one of them is a handbreadth by a handbreadth in area, there is a handbreadth of space between them, and there is impurity below the lower one, only the space below it is impure. If there is impurity between them, only the space between them is impure. If there is impurity above the upper one, the space above it until the heavens is impure.<br>If the upper one extended beyond the lower one for a handbreadth and there was impurity below the lower one or between them, the space beneath them and between them is impure. If there is impurity above the upper one, the space above it until the heavens is impure.<br>If the upper one extended beyond the lower one for less than a handbreadth and there was impurity beneath them, the space beneath them and between them is impure. If the impurity was between them or under only the extra portion of the upper projection, the space between them and under the extra portion is impure, but the space below the lower projection is pure.<br>If each of the projections were a handbreadth by a handbreadth in size, but there was not a handbreadth between them, and there was impurity below the lower one, only the space below it is impure. If there was impurity between them or on top of the upper one, the space directly above it until the heavens is impure.<br>If the projections were not a handbreadth by a handbreadth in size, whether there was a space of a handbreadth between them or not, whether the impurity was beneath the lower one, between them, or on top of the upper one, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends, because it is flush. Similar laws apply when there are two curtains that are a handbreadth above the ground and placed one on top of the other.<br>When there are <i>keilim</i>, garments, or wooden tablets placed on top of each other and impurity was flush between them, if the impurity was a handbreadth above the earth, the <i>k'li</i> that is above it is considered as creating an <i>ohel</i> over the space of a handbreadth and it imparts impurity to all the <i>keilim</i> under it. If there were stone tablets, even if they were a thousand cubits above the ground, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends, because they are considered as earth.",
+            "When tablets of wood are touching each other at their corners, they are a handbreadth above the ground, and there is impurity under one of them, the <i>keilim</i> which are under the second are pure, because it is not touching the other one over the space of a handbreadth. A person who touches the second tablet is considered as one who touched <i>keilim</i> that touched a covering over a corpse.<br>Different rules apply, by contrast, with regard to all those <i>keilim</i> which we said convey ritual impurity and do not intervene in the face of it. If such a <i>k'li</i> was positioned above a corpse, all of the <i>keilim</i> that are above it are impure, as we explained. They are deemed impure as <i>keilim</i> that were held over a corpse. Even the <i>keilim</i> over it that are not directly over the impurity are impure. They are considered <i>keilim</i> that touched <i>keilim</i> that were held over a corpse.",
+            "When an earthenware jug was standing on its base in open space and there was an olive-sized portion from a corpse inside of it or below it, directly below its inner space, the impurity pierces through and ascends, pierces through and descends. The jug is impure, because the impurity pierces its bottom and its inner space becomes impure.<br>If the impurity is located under the thickness of its walls, the impurity pierces through and ascends, pierces through and descends, but the jug is pure. Why is the jug pure? Because the impurity does not pierce through into its inner space, but only to its walls and an earthenware container contracts impurity only from its inner space.<br>If some of the impurity was below the thickness of its walls and some below its inner space, the impurity pierces through and ascends, pierces through and descends. If the walls were a handbreadth in thickness, it is entirely impure but the space aligned with its opening is pure, for the impurity has spread only throughout the walls.<br>When does the above apply? When the jug was pure. If, however, the jug was impure, it was a handbreadth raised above the earth, it was covered, or it was turned upside down, and the impurity was in it or on top of it, everything is impure and anything that touches it in its entirety is impure. If it had a cover fastened to it and was placed over a corpse, any food and drink inside of it are pure, but the <i>keilim</i> over it are impure.<br>When jugs are resting on their bases or leaning on their sides in open space, they touch each other over a handbreadth of space, and there is impurity below one of them, the impurity pierces through and ascends, pierces through and descends, because it is flush.<br>When does the above apply? When the jugs are pure. If, however, they are impure or they are raised a handbreadth above the ground, and there is impurity under one of them, the space below all of them is impure, because they are considered as a single <i>ohel</i>."
+        ],
+        [
+            "The following rules apply when a person held one hand over a corpse and one hand over <i>keilim</i> or he touched a corpse and held his hand over <i>keilim</i>. If each of his hands cover a handbreadth of space, the <i>keilim</i> are impure. If they are smaller, they are pure.<br>Similarly, if there are two buildings near each other and there is a portion of a corpse the size of half an olive in each of them and a person inserted one hand into one building and the other into the second building, if each of his hands cover a handbreadth of space, he has joined the impurity together. Everything is considered as one <i>ohel</i> and he and the buildings are impure. If they are smaller, he does not join the impurity together.",
+            "When a person looks out from a window and leans over impurity, he conveys impurity to the house in which he is located. The entire house becomes impure. If he was lying on the doorstep, part of his body being in the house and part being outside the house and impurity was positioned above the portion outside the house, the house is impure, because a person is hollow and the upper portion of his body is a handbreadth high. Since impurity was held over him, it is as if he stood over it and he conveys the impurity.<br>Similarly, if there was impurity within a house and pure people stood over the portion of a man lying outside, over the doorstep, they are impure. The rationale is that he is considered as if he is covering impurity and a person conveys impurity, but does not intervene against it, as we explained.",
+            "The following rules apply when the people carrying a corpse passed under an <i>exedra</i>, one of them closed the door to a house and locked it with a key so that the house would not become impure or if there was a person inside or outside who closed the door. If the door could stand close by itself, the house is pure. If not, the house is impure. The rationale is that in the latter situation, it was the person who intervened in the face of ritual impurity. As we explained, a person and <i>keilim</i> convey ritual impurity and do not intervene in the face of it.",
+            "When an oven standing in a house has a dome-shaped opening that extends outside, if people carrying a corpse carried it over the opening that extends outside, the oven is impure, but the house is pure. The rationale is that the oven is not upraised above the ground so that it would bring impurity to the house.<br>When an oversized closet standing in an entrance opens to the outside and there is impurity in it, the house is pure. When there is impurity in the house, what is in the closet is impure, because it is open in the entrance and it is the nature of impurity to depart and not to enter. If its drawer was extended behind it, projecting less than a handbreadth, and could not be separated from the closet and there was impurity there opposite the boards of the roof of the house, the house is pure. The rationale is that even though it projects outward, it cannot be separated and it does not extend a handbreadth. This applies provided it is a handbreadth by a handbreadth and a handbreadth in height. If the drawer does not have an empty space of a handbreadth, the impurity is considered as flush within the house and the house is impure.<br>If the closet was standing in the house itself and there was impurity in it or in a chest within it, even though there is not an opening of a handbreadth through which the impurity could depart, the house is impure. If there is impurity in the house, everything in the closet is pure. The rationale is that the nature of impurity is to depart and not to enter.",
+            "If there are <i>keilim</i> between the closet and the ground, between it and the wall, or between it and the ceiling, they are impure if there is a handbreadth of empty space there. If not, they are pure, because we considered it is if the beams of the ceiling descend and close the space between it and the closet.",
+            "If there is impurity under the closet, between it and the earth, between it and the boards of the ceilings, or between it and the wall, the house is impure whether there is an open space of a handbreadth or not.<br>If the closet was standing under the open air and there was impurity in it, the <i>keilim</i> within the breadth of its walls are pure. If there is impurity within the breadth of its walls, the <i>keilim</i> inside of it are pure.",
+            "All the slanted walls of tents are considered as the tents themselves.<br>What is implied? When a tent slants downward and ends within a fingerbreadth of the ground and there is impurity in the tent, the <i>keilim</i> under the slanted side are impure. If there is impurity under the slanted wall, the <i>keilim</i> in the tent are impure.<br>If there is impurity within the slanted wall, one who touches its inner side contracts impurity that lasts a week. One who touches its outer side contracts impurity that lasts until the evening, for the outer side of the slanting wall is considered as a <i>k'li</i> that touches a tent that has become impure.<br>If there is impurity on the outer side of the slanted wall, one who touches its outer side contracts impurity that lasts a week. One who touches the inner side of the slanting wall contracts impurity that lasts until the evening.<br>If there was half an olive-sized portion of a corpse inside the tent and half behind it, one who touches it - whether from inside or outside - contracts impurity that lasts until the evening. The tent itself contracts impurity that lasts for seven days.",
+            "If the edges of the tent were spread out on the ground and there was impurity on the ground under an edge of the tent spread out or above it, the impurity pierces through and ascends, pierces through and descends."
+        ],
+        [
+            "The following rules apply with regard to a beehive-like container lying on the ground, in the entrance of a building with its opening facing the outside and an olive-sized portion of a corpse under or on top of the portion outside the building. Whatever is directly under or above the olive-sized portion below or above the container is impure. Whatever is in its inner space is pure except a <i>k'li</i> that is directly above or below the impurity. The building is pure.<br>If there is impurity in the building, only the building is impure, but <i>keilim</i> that are in the container or under it or above it outside of the building are pure. If there was impurity in the container, everything is impure, i.e., everything in the building and everything in the container, everything above it and everything below it that is opposite the impurity, as we explained.<br>If the container was raised a handbreadth above the ground and there was impurity under it, in the building, or above it, everything is impure, i.e., everything in the building, everything below it and everything above it. Whatever is in its inner space, by contrast, is pure except a <i>k'li</i> that is directly above or below the impurity. If there was impurity in the container, everything is impure, i.e., everything in the container and everything in the building, everything below it and everything above it. The rationale is that <i>keilim</i> or people who become an <i>ohel</i> over impurity or who have impurity above them convey impurity and do not intervene in the face of it, as we explained.<br>When does the above apply? When the container is a <i>k'li</i> and hollow. Different laws apply, however, if it was damaged and broken open and the open portion was plugged with straw and thus it is not considered as a <i>k'li</i>, or it was filled with straw so there was not an empty space of a handbreadth by a handbreadth and a handbreadth high, but instead, it was stuffed and there was not an empty space of a handbreadth in one place. If it was a handbreadth raised above the ground and there was impurity under it or in the building, the building and all the space under it are impure, because everything constitutes one <i>ohel</i>. Its inner space and anything on top of it on the outside of the building are pure, because it is considered an <i>ohel</i> of wood and it is not a container. If there was impurity inside of it, only what is inside of it is impure. If the impurity was above it, the space above it until the heavens is impure.<br>If such a container was placed on the ground, it opened to the outside, and an olive-sized portion of a corpse was under it, the space under it until the depths is impure. If the impurity was above it, the space above it until the heavens is impure. If there was impurity in the building, only the building is impure. If there is impurity within the container, only its inner space is impure.",
+            "When a beehive-like container is lying on the ground in the entrance to a building, it opens up to the inside of the building, it is intact and hollow and there is an olive-sized portion of a corpse below it or above it, everything that is directly below the olive-sized portion of impurity or over it is impure. Everything that is in its inner space is pure except those <i>keilim</i> that are directly above or directly below the impurity and the building is pure.<br>If it was raised a handbreadth above the ground and there was impurity under it, in it, above it, or in the building, everything is impure: everything that is in the building and everything under it, because it and the building constitute one <i>ohel</i>.<br>If it was damaged and broken opened and the open portion was plugged with straw or stuffed, was raised a handbreadth above the ground and there was impurity under it, in the building, or in it, everything is impure except the articles above it. If the impurity was above it, the space above the impurity until the heavens is impure, but its inner space is pure and the space under it, the building, and everything in them is pure. Since it is not a <i>k'li</i>, it intervenes in the face of impurity.<br>If such a container was placed on the ground, it opened to the inside, and an olive-sized portion of a corpse was under it, the space under it until the depths is impure If [the impurity] was above it, the space above it until the heavens is impure. If there was impurity within it or within the building, its inner space and the building are impure.",
+            "The following laws apply when there is a beehive-like container inside a building, it fills the entire height of the building, its opening is positioned toward the ceiling of the building, and it reaches the ceiling so that there is less than a handbreadth of space between it and the ceiling. If there is impurity in it, the building is impure. If there is impurity in the building, its contents are pure. The rationale is that when there is less than a handbreadth of open space, it is the nature of impurity to depart towards the building, but not to enter the container.<br>This law applies whether the container was standing upright or leaning on its side, with its opening to the wall and there was less than a handbreadth between it and the wall, whether there was one beehive-like container or two beehive-like containers, one above the other, and there was not a handbreadth of empty space between the upper container and the ceiling or the upper container and the wall.<br>When such a container was standing in the entrance to a building with its opening facing upward and there was less than a handbreadth between it and the lintel, if there is impurity in it, the building is pure. If there is impurity in the building, the contents of the container are impure. The rationale is that it is the nature of impurity to depart and not to enter.",
+            "The following laws apply when there is a hollow beehive-like container that is intact and resting on its side in the open and there is an olive-sized portion of a corpse below it or above it. Anything that is directly above or directly below the olive-size portion is impure. Whatever is within its inner space, is pure except what is directly above or below the impurity. Whatever is not directly above or below the impurity inside the container is pure. If there is impurity inside of it, everything is impure: everything inside of it and everything below the container or above it that is directly above or below the impurity.<br>If it was raised a handbreadth above the ground and there was impurity under it or above it, everything that is below it and everything that is above it is impure, but everything that is inside of it is pure except a <i>k'li</i> that is directly above or below the impurity.<br>If there is impurity inside of it, everything is impure, everything inside of it, everything below it, and everything resting upon it from above. The rationale is that <i>keilim</i> convey ritual impurity, but do not intervene in the face of it, as we explained. Accordingly, if this beehive-like container that was lying on the earth was damaged and then plugged with straw or it is an oversized wooden container and there is an olive-sized portion from a corpse under it, anything below it until the depths is impure. If the impurity is on top of it, anything above it until the heavens is impure. If the impurity is inside of it, only the <i>keilim</i> inside of it are impure.<br>If [such] a container was raised a handbreadth above the earth and there was impurity under it, the space beneath it alone is impure. If [the impurity] was inside of it, only its inner space is impure. If [the impurity] was on top of it, the space above [the impurity] until the heavens is impure. We have already explained that an oversized wooden container is considered as an <i>ohel</i> and not as a <i>k’li</i>. Therefore, it intervenes in the face [of impurity].",
+            "When an intact beehive-like container was resting on its base in the open space and there was impurity under it, inside of it, or on top of it, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends. If, however, it was raised a handbreadth above the ground, covered, or standing upside down and there was impurity below it, in it, or above it, everything is impure: everything inside of it, everything below it, everything above it if the impurity was below it, for a <i>k'li</i> conveys ritual impurity and does not intervene in the face of it, as we explained.<br>Accordingly, if the container was damaged and plugged with straw and there is impurity under it, in it, or above it, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends. If it was raised a handbreadth above the ground and there was impurity below it, the space below it alone is impure. If the impurity was inside of it or on top of it, anything above it until the heavens is impure, but the <i>keilim</i> under it are pure, because it is a <i>ohel</i> and intervenes.",
+            "If there is a camel standing in the open space and there was impurity below it, the <i>keilim</i> above it are pure. If there is impurity above it, the <i>keilim</i> under it are pure. If it was lying down and there was impurity under it, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends. Similarly, if there was impurity flush under its foot or above its foot, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends.<br>We already explained in <i>Hilchot Nizirut</i> that if a nazirite and an olive-size portion of a corpse were both under a camel, a bed, or another similar <i>k'li</i>, even though he contracts impurity that lasts seven days, he does not shave. From this, we can derive that all of the impurity mentioned with regard to an <i>ohel</i> created by a person, an animal, or a <i>k'li</i> have their source in the words of the Sages. Some of them are part of the Oral Tradition and others are decrees and safeguards. Therefore a nazirite does not shave because of any of these impurities and one is not liable for <i>karet</i> for entering the Temple or partaking of consecrated food. All of the statements regarding the impurity conveyed in this manner are relevant only with regard to the ritual impurity of <i>terumah</i> and sacrificial foods, as we explained."
+        ],
+        [
+            "There are three conditions that protect an entity located under the same <i>ohel</i> as a corpse from contracting impurity: a sealed covering, an <i>ohel</i>, and the fact that something was swallowed. Being swallowed prevents pure entities from contracting impurity and prevents impurity that was swallowed from departing and spreading that impurity. In contrast, a sealed cover and an <i>ohel</i> prevent pure entities from contracting impurity, but they do not prevent the impurity from departing and causing other entities to become impure.<br>What is implied? If there is a container that is sealed in a house that is impure, everything in the container is pure. Similarly, if there is an <i>ohel</i> in such a house, all of the <i>keilim</i> in that <i>ohel</i> are pure. If, however, there was an olive-sized portion from a corpse placed in containers that were sealed close and then they were brought into a house, the house is impure. Similarly, if there was one <i>ohel</i> inside another <i>ohel</i> and an olive-sized portion of a corpse in the inner <i>ohel</i>, all of the <i>keilim</i> in the outer <i>ohel</i> are impure.",
+            "In contrast, when entities are swallowed, pure articles are prevented from contracting impurity and impurity is prevented from spreading.<br>What is implied? When a dog ate the flesh of a human corpse and entered a house, the house is pure. When a ring was swallowed, even by a person, and then the person who swallowed it entered an <i>ohel</i> where a corpse was located, even though the person contracts the impurity that lasts seven days, the ring remains pure. Similarly, the fact that an entity was swallowed by a beast, a domesticated animal, a fowl, or a fish prevents it from contracting impurity as long as they are alive. If, however, they die and the flesh of a human corpse or <i>keilim</i> are in their intestines, it is as if these articles were not swallowed.",
+            "If the majority of one of a fowl's determining signs for ritual slaughter was slit or the majority of both an animal's signs were slit, even though the living beings were still in their death throes, they are considered as dead. They no longer protect the <i>keilim</i> that are swallowed in their intestines, nor do they prevent impurity that is in their intestines from spreading outward and imparting impurity.",
+            "How long may the impurity remain in their intestines and still impart impurity when they die? For a dog three full days, i.e., three twenty-four hour periods. For other wild beasts, domesticated animals, fowl, or fish, one full day.<br>When does the above apply? When the flesh of the corpse remains in their intestines. If, however, a wolf swallows a baby and then expels it through its anus, the flesh is pure, but the bones are impure.",
+            "Entities that are swallowed are protected from impurity only in the digestive organs of a living creature, as we explained. Those, however, which are concealed in the body of a <i>k'li</i> or a stone are not protected.<br>What is implied? If there is a spindle in which a metal hook was concealed, into which the iron point was driven, or a brick in which a ring was found that were brought into an <i>ohel</i> in which a corpse was found, the articles are impure even though they are not visible and they are covered. The rationale is that articles encompassed by <i>keilim</i> are protected from impurity only by a sealed cover.<br>Similarly, if there was a pin or a ring covered in the clay used to reinforce an oven and the oven became impure because it was in an <i>ohel</i> where a corpse was located or a dead crawling animal fell into its inner space, the <i>keilim</i> in the clay become impure. If, however, the oven was sealed close, since the oven itself is pure, the <i>keilim</i> that are covered up by the clay on top of it are also pure.<br>Similarly, if a jug is sealed closed and there is a needle or a ring in the clay sealing at its side, they are impure, and they are not saved in an <i>ohel</i> where a corpse was located. If they were in the sealing of the jug over its opening and they could be seen from the inside of the jug, but do not enter its inner space, they are pure. If they enter its inner space, they are impure. The rationale is that an earthenware container that is sealed close does not protect the <i>keilim</i> that are inside of it, as will be explained. If there is a layer of clay, even as thin as a garlic shell under them, they are pure, even though they project into the inner space of the jug.",
+            "All <i>keilim</i> that are embedded in the earth of a house are impure and they are not protected. The rationale is that the earth of an <i>ohel</i> has the same status of the <i>ohel</i> itself until the very depths of the earth. This does not apply with regard to its walls, as will be explained.<br>What is implied? If there is impurity in a house and there are <i>keilim</i> embedded in its earth, even if they are deeper than 100 cubits, they are impure. If, however, there is a handbreadth by a handbreadth by a handbreadth of empty space in their place, they are pure, because it is as if they are in another <i>ohel</i>. To what can the matter be compared? To a loft that is built over a house. If there is impurity in the loft, the house is pure.<br>Similarly, if one divided a house with a partition that runs parallel to the ground and there was impurity between the partition and the earth, the <i>keilim</i> that are in the house above the partition are impure, because an <i>ohel</i> does not prevent the spread of impurity, as we explained. If there was impurity above the partition, the <i>keilim</i> between the partition and the earth are pure, because the <i>ohel</i> protects them. If there is not a space of a handbreadth between the partition and the ground, the <i>keilim</i> are considered as if they are embedded in the earth of the house and they are impure.",
+            "The following laws apply when there is a covered drain extending under a house and the drain is a handbreadth by a handbreadth by a handbreadth and its opening outside the house is a cubic handbreadth in size. If there is impurity in the drainage channel, the house is pure. If there is impurity in the house, the contents of the drainage channel are pure.<br>If the drain was a cubic handbreadth in size, but its opening on the outside was not a cubic handbreadth in size and there was impurity in it, the house is impure. If there is impurity in the house, the contents of the drainage channel are pure. The rationale is that it is not the way of impurity to enter a secondary entity like a drain.<br>If the drain was not a cubic handbreadth in size and its opening on the outside was not a cubic handbreadth in size and there was impurity in it, the house is impure. It is as if the impurity is in the house. If there is impurity in the house, the contents of the drain are impure. The rationale is that they are considered like <i>keilim</i> buried in the earth and the earth of a house has the same status as the house itself until the very depths.",
+            "When there are two jugs, each containing half of an olive-sized portion of a corpse and each is sealed close, placed within a house, they are pure, because a partial measure of impurity does not impart impurity. The house is impure, because there is an olive-sized portion of a corpse in the house and a sealed cover does not prevent the spread of impurity outward. The jugs do not become impure because of the house, because they are sealed close. If one of the jugs are open, it and the house are impure and the other jug is pure.<br>Similarly, if there are two rooms open to each other and to the main room of a house and there is half of an olive-sized portion of a corpse in the inner room or the middle room and half of an olive-sized portion of a corpse in the outer room, the outer room is impure. The inner room and the middle room are pure. If there is half of an olive-sized portion of a corpse in the inner room and half of an olive-sized portion of a corpse in the middle room, the inner room is pure. The middle and the outer rooms are impure, because it is the way of impurity to depart and not to enter."
+        ],
+        [
+            "What is the source that teaches that a sealed covering saves the contents of a container from contracting ritual impurity in a shelter in which a corpse is located? Numbers 19:15 states: \"Any open container that does not have a sealed covering on top of it is impure.\" One can derive from this that if there is a sealed covering on it, it is pure.<br>According to the Oral Tradition, it was taught that the verse is speaking only about an earthenware container, for it is a container that contracts impurity only through its opening. Therefore, if its opening is closed with a sealed covering, all of its contents are protected.<br>From this, we can infer that the contents of any of the containers which are not susceptible to ritual impurity are protected when the container is closed with a sealed covering. Such containers include: containers made from cow turds, stone containers, containers made from earth, containers made from the bones or skin of a fish or the bones of a fowl, oversized wooden containers, wooden boards that are flat and are not containers, metal <i>keilim</i> which have not been completely fashioned. The contents of all of these are protected by a sealed covering.<br>Now if the contents of a utensil closed with a sealed covering are protected, we can infer that this also applies to <i>keilim</i> that are swallowed or under an <i>ohel</i>. What is the difference between <i>ohalim</i> and containers that protect because of a sealed covering? That the covering of the containers must be sealed close, while for an <i>ohel</i>, any covering is sufficient.",
+            "If a funnel is turned upside down, it protects anything it covers from impurity. Although its other end has a small hole, it is considered as if it were closed.",
+            "All containers that protect their contents when sealed closed also protect anything that is under them to the very depths if they are turned upside down and stood on the earth, when their inner space is a handbreadth by a handbreadth by a handbreadth, even though one did not spread clay around the sides to seal them. The rationale is, in that position, they are like an <i>ohel</i> and an <i>ohel</i> protects from impurity. The only exception is an earthenware container, for an <i>ohel</i> formed by an earthenware container does not protect from impurity.<br>What is implied? When an earthenware jug is turned upside down, even if one smeared clay on its sides everything under it is impure, for the prooftext speaks of \"a sealed covering on top of it,\" and not a closed covering on its back. If one attached its opening to the wall and smeared clay on its sides, it protects everything inside of it and everything opposite its opening in the wall. If one did not smear clay on its sides, it does not protect its contents, because an earthenware container does not protect as an <i>ohel</i>, as we explained.<br>All of the other containers that protect their contents when sealed close protect their contents when their openings are attached to the walls of a house even when they do not have a sealed covering, because they protect as an <i>ohel</i>. Therefore it is necessary that the walls of the utensil be at least a handbreadth high, for containers do not protect their contents with their walls as an <i>ohel</i> unless the wall of the container is at least a handbreadth.<br>If the wall of the container was half a handbreadth, there was a border of half a handbreadth protruding from the wall, and they were attached to each other, it is not considered as an <i>ohel</i> and does not protect its contents even though there is a handbreadth of empty space. It is necessary that the handbreadth come from one entity.",
+            "Just as such containers protect their contents from impurity when they are inside an <i>ohel</i> and attached to its walls, so too, do they protect their contents when they are outside the <i>ohel</i> if they are attached to the <i>ohel</i>, for the <i>ohel</i> is considered as a covering in all instances.<br>What is implied? A samovar that has walls that are a cubit high was placed on its side on staves outside an <i>ohel</i> and its opening was placed immediately next to the wall of the tent. If there is impurity under it, the <i>keilim</i> inside of it are pure. If it was placed next to the wall of a courtyard or the wall of a garden, it does not protect its contents, because these are not the walls of a tent. Therefore any <i>keilim</i> in the container are impure, for they were held above the impurity.",
+            "If there is a beam that is a handbreadth wide running from wall to wall, there is impurity below it, a pot was hanging from the beam and the beam was touching the entire opening of the pot and covering it, the <i>keilim</i> in the pot are pure. The rationale is that they were saved by the <i>ohel</i> covering them. If the opening of the pot was not covered by the beam, but instead there was some empty space between them, everything in the pot is impure and the pot itself is impure.",
+            "The following laws apply when there is a cistern in a building, there is impurity in the building, and there are <i>keilim</i> in the cistern. If the cistern was covered with a flat board or a container that can protect its contents from impurity because it has a wall that is a handbreadth high, everything that is in the cistern is pure. If the cistern had a border built around its opening that was a handbreadth above the ground, whether he covered it with a container that can protect from impurity because it has a wall or whether the container did not have a wall, the container protects the contents of the cistern from impurity, because there is a wall of a handbreadth from another source.",
+            "The following rules apply when a cistern is built inside a building and there is a lamp in it with its flower protruding and covering the opening of the cistern. One placed a container that can protect from impurity in an <i>ohel</i> where a corpse is located over the opening to the cistern and it is resting on the flower of the lamp. We see if the container that can protect from impurity would remain in its position if the lamp was removed. When this is the case, it protects everything that is in the cistern from impurity. The <i>keilim</i> that are between the edge of the container that serves as a cover and the edge of the cistern are pure until the very depths. Even the lamp is pure despite the fact that the edge of the flower is visible between the covering and the cistern. If the container would not remain in position, everything is impure.",
+            "The following laws apply when a cistern is built inside a house and a container that could protect its contents from ritual impurity was placed over its opening. If there was impurity between the edge of the container and the edge of the cistern or within the cistern, the house is impure. The rationale is that an <i>ohel</i> inside a building does not prevent the spread of impurity, as we explained.<br>If there was impurity in the house and there is a handbreadth by a handbreadth by a handbreadth of empty space in the cistern, the <i>keilim</i> stored in the walls of the cistern are pure. If not, they are impure.<br>If the width of the walls of the cistern extends outside the house, they are nevertheless pure. The rationale is that they are not the walls of the house and just as the inside of the cistern is protected from impurity, so too, its walls protect.<br>We have already explained that an old oven is like all other <i>keilim</i> that convey impurity and is not considered as an <i>ohal</i>. For this reason, it does not protect its contents from ritual impurity unless it is sealed close like other containers that protect their contents. We have already explained that an oven is not considered as a <i>k'li</i> in this context and does serve as an <i>ohel</i>. Therefore it protects its contents from impurity merely by covering them without the cover being sealed close like other <i>ohalim</i>. The covering of an oven is called a <i>serida</i>.",
+            "The following rules apply when there is impurity in a house and there is an old oven inside a new oven, a <i>serida</i> resting on the new oven and that cover is being supported by the opening of the old oven. We see whether, when the old oven was removed, the cover would fall. If so, it does not protect from impurity and everything inside of it is impure. If the cover would not fall, everything is pure.<br>When there is a new oven inside an old oven and the <i>serida</i> is resting on the opening of the old oven, if there is less than a handbreadth between the new oven and the cover, everything in the new oven is pure. It is considered as if the covering was resting on its opening.",
+            "When there is a covering of earthenware that has a border and extends beyond the edge of the oven and the oven is closed with a sealed covering, even if there is impurity under the covering or on top of it, everything above or below the impurity is impure. Nevertheless, the portion opposite the inner space of the oven is pure.<br>If there is impurity on the covering above the inner space of the oven, the space above it until the heavens is impure. Anything inside of the oven is pure.",
+            "When there is impurity in a house and an earthenware pot was turned over and placed on the opening of a jug and then clay was smeared on its walls and the jug to seal it close, it protects everything inside of it and everything between it and the edge of the jug from impurity.<br>If one placed it on the opening of the jug upright and smeared clay around it to seal it, it does not protect it. The rationale is that the pot becomes impure from its inner space and an impure utensil does not protect another utensil from impurity, as we explained."
+        ],
+        [
+            "The handles of a large earthenware container, the bulges at the bottom of such a container, and the back of its walls do not protect their contents when sealed close in a tent where a corpse is located. If one cut them off, planed them, and made them into containers, they protect their contents if sealed close. The rationale is that the concept of sealing something close applies only to containers.",
+            "When clay is put into an earthenware container and filled half of it, it does not nullify it from being considered as a container. If <i>keilim</i> are sunk in that clay and the container is sealed close, the contents are protected from impurity.",
+            "An earthenware container protects its contents from impurity when sealed close unless it is perforated with a hole large enough for a pomegranate to fall through. If it is large, the majority of it must be damaged and open for it to be disqualified.<br>What is implied? If there was a large container and half was damaged, it was sealed close, including the damaged portion, it protects its contents from impurity even though it is not considered a utensil with regard to impurity. If, however, a container that was sealed close had a hole or a crack and the hole was not closed, it becomes impure and does not protect its contents.<br>How large must the hole be to disqualify the container? If the container was used for foods, the measure is a hole large enough for olives to fall through. If it was used for liquids, its measure is that the hole must be large enough to enable liquids to seep in when the container is placed in them. If it is used for both these purposes, we rule stringently and if a hole was made that was large enough for liquids to seep in, it does not protect its contents until the hole is closed or reduced in size.",
+            "The following rules apply when there was an oven in an <i>ohel</i> where a corpse was located. The oven had a covering upon it, it was sealed close, but it was cracked. If the crack was as wide as the opening of the rod of a plow which is a handbreadth in circumference, the oven is impure even though the rod could not be inserted into the oven through the hole, but the hole was equal to its size. If the hole was smaller than this, the oven is pure.<br>If the covering was cracked to the extent that the rod of a plow could enter, it is impure. If it is less, it protects its contents with a sealed covering. If the crack is round, we do not consider it as if it was long. Instead, the measure is dependent on whether the opening of the rod of a plow could be inserted.",
+            "The following rules apply when an oven that is sealed close has an eye that was partially closed with clay. If the hole was large enough for a reed to be inserted and taken out while it was burning, the contents of the oven are impure. If the hole is smaller than this, the contents are protected.",
+            "When an oven has a hole at its side, the size of the hole that causes it to not to be considered as sealed is enough space for a reed to be inserted and taken out even when it was not burning. Similarly, when the clay seal of a jug was perforated, the measure is space for the second joint of a rye stalk to be inserted in the hole. Similarly, when large casks were perforated, the measure is space for the second joint of a reed to be inserted. If they are less than this, they are pure.<br>When does the above apply? When they were made to store wine. If, however, they were made to store other liquids, a hole of even the slightest size causes them to contract impurity and the fact that they are sealed close is not effective unless the hole was closed. Moreover, even if they were made for wine, the above applies only when they were not perforated by human hands. If, however, they were perforated by human hands, even the slightest hole causes them to contract impurity and they are not protected unless the hole is closed.",
+            "When a jug that is filled with pure liquids has an earthenware tube in it, it is considered as sealed close. If it is located in an <i>ohel</i> where a corpse is found, the jug and the liquid are pure. The tube is impure, because one end of it is in the jug which is sealed close and the second end is open in the <i>ohel</i> where the corpse is found and it is not closed. Even though it is crooked, this does not cause it to be considered as closed.",
+            "When a jug that was sealed close had a hole on its side, but that hole was closed by wine dregs, it protects its contents from impurity. If the owner plugged half the hole and the dregs closed the other half, there is an unresolved question whether the contents are protected or not.<br>If one plugged the hole with a twig, it is not considered as closed unless one smears clay around the sides. If one closed it with two slivers of wood, one must smear clay from the sides and between one sliver and the other. Similarly, if a board was placed over the opening to an oven and one smeared clay at the sides, it is protected from impurity. If there were two boards, one must smear clay from the sides and between one board and the other. If, however, one joined the boards together with wooden pegs or the like or with cork, it is not necessary to smear clay in the middle.<br>With what can a jug be sealed close? With lime, clay, gypsum, pitch, wax, mud, filth, mortar, or any substance that can be smeared. We do not seal with tin or lead, because it will not be a seal, nor will it close the container tightly. A plump fig that was not prepared to contract ritual impurity may be used as a seal. This also applies with regard to a dough that was kneaded with fruit juice so that it will not become impure. These qualifications are necessary, because an impure object cannot intervene in the face of impurity.",
+            "When the covering of a jug has become loose, even when it does not slip off, it no longer protects the contents, for it is not considered as sealed.<br>When a rubber ball or strands tied together were placed on a jug and clay was smeared at the sides, it does not protect the contents unless clay was smeared on the entire ball or collection of strands from below upward. Similar concepts apply with regard to a patch of cloth that was tied to a container. If a covering of paper or leather was tied over a container with string, it protects the contents if one merely smeared clay at the sides.",
+            "When a jug was enwrapped in a container made from the skin of a fish or from paper and it was tied close from below, the contents are protected. If it was not tied, it does not protect the contents, even if clay was smeared at the sides.",
+            "The following rules apply when there was a jug that was covered with pitch from the inside and then a portion of the clay of the jug was peeled off, but the pitch remained standing. If one placed a covering on the pitch and pressed it down until it became attached to the pitch and thus the pitch was standing between the covering and the base of the jug, its contents are protected.<br>Similar concepts apply with regard to a container used for fish brine or the like. If one of the substances that is smeared as insulation for the container was standing between the covering and the container like a border, since everything was attached together, the contents are protected."
+        ],
+        [
+            "When the contents of any implement that is sealed close are protected from impurity, all of the contents are protected: food, liquids, clothes, and <i>keilim</i> that can be purified in a <i>mikveh</i>.<br>This is the Scriptural Law. According to Rabbinic Law, however, earthenware containers which are sealed close protect only foods, liquids, and other earthenware containers inside of it. If, however, <i>keilim</i> that can be purified in a <i>mikveh</i> or garments were in an earthenware container that was sealed close, they are impure.<br>Why did the Sages decree that they do not protect everything like other containers that protect their contents from impurity? Because the other containers that protect their contents do not contract impurity and earthenware containers do contract impurity. An impure container does not intervene in the face of impurity and all of the containers of the common people can be assumed to be ritually impure, as will be explained.<br>Why did the Sages not decree: an earthenware container of a common person does not protect anything from impurity, but a container belong to a <i>chaver</i> does protect everything because it is pure? Because a common person does not consider himself as impure. He will say: Since an earthenware container that is sealed close protects all its contents, there is no difference between me and a <i>chaver</i>. Therefore the Sages decreed that the seal should not protect everything.<br>Why did they say that it protects food, liquids, and earthenware containers from impurity? Because [regardless] these three types of entities are impure because they come from a common person – before they were located in an <i>ohel</i> where a corpse is located or after they had been located in such a place – [although they were in a container] that was sealed closed. A <i>chaver</i> will never borrow food, liquids, or earthenware containers from a common person except under the assumption that they are impure, for these entities can never be purified. Thus a stumbling block will never arise.<br>A <i>chaver</i> will, however, borrow <i>keilim</i> that can be purified in a <i>mikveh</i> from a common person. He will immerse them in a <i>mikveh</i> to purify them from the impurity they contracted from being touched by a common person, leave them until the evening and then use them for pure food. Therefore our Sages were concerned that a <i>chaver</i> will borrow <i>keilim</i> that can be purified in a <i>mikveh</i> from a common person that were sealed close in one of his earthenware containers. Now the common person will think that this container was protected, when in truth it has contracted the impurity that lasts seven days. The <i>chaver</i> will immerse these containers, leave them until the evening and then use them for pure food. Thus a stumbling block will arise. This is the reason it was decreed that sealing an earthenware container close would not protect the <i>keilim</i> that can be purified in a <i>mikveh</i> which were in it.",
+            "When a person was placed inside a cask that was sealed close, he is pure. This applies even if the cask was made a covering for a grave. It appears to me that the Sages did not decree that an earthenware container sealed close would not protect a person from impurity, because it is an infrequent situation. And our Sages did not enact decrees concerning infrequent situations.",
+            "The word of common people is accepted with regard to a container used for the ashes of the red heifer or sacred foods if they say they are pure. The rationale is that even common people are very careful in this regard. Therefore all entities are protected from impurity when their container is sealed close even though it is of earthenware.",
+            "The following laws apply when there is an aperture between a home and a loft and there is an earthenware dish placed over the aperture. If the dish has a hole large enough to allow liquids to seep in, the dish is impure, but the loft is pure.<br>If the dish is intact, everything in the loft - food, liquids, and earthenware containers - is pure, but a person and <i>keilim</i> that can be purified in a <i>mikveh</i> are impure, for an earthenware container intervenes in the face of impurity only for food, liquids, and earthenware containers. Everything in the loft is pure, as if it is in an earthenware container that is sealed close. A person in the loft was deemed impure, because that is a common situation. Therefore if there was a metal container or the like filled with liquids in this loft, the container contracts the impurity that lasts seven days, but the liquids are pure.<br>If there was a woman kneading dough in a wooden kneading trough in this loft, the woman and the kneading trough contract the impurity that lasts seven days, but the dough is pure as long as the woman is kneading it. If she ceased and then touched it again, she imparts impurity to it. Similarly, if one moved the dough or the liquids to another one of the <i>keilim</i> that can be purified in a <i>mikveh</i> that were in the loft, they become impure due to contact with the other container.<br>If the <i>k'li</i> covering the aperture was one that was not susceptible to impurity and which protect their contents when sealed close, as we explained, in which instance, contact with a common person does not render them impure, or the <i>k'li</i> was an earthenware container that was pure and intended to be used for the ashes of the red heifer or for consecrated foods – in which instance everyone's word is accepted with regard to their purity – it protects everything in the loft. If there was a tent erected in the loft and a portion of its fabric was draped over the aperture between the house and the loft, it protects [everything in the loft] even though its roof is not positioned over the loft. [The rationale is that] a tent protects when it covers, as we explained."
+        ],
+        [
+            "The following rules apply when one divided a house by making a barrier of pure earthenware jugs from the ground until the roof and there is impurity in one side of the house. If the opening of the jugs was facing the pure side of the house, they protect the house from the spread of impurity. If the openings were facing the impurity, they do not protect it. If, when they were facing the impurity, he applied mud to them, whether from the inside, or the outside, we see whether the mud is able to stand on its own or not. If it can, it protects the house from impurity. If not, it does not and the entire house is considered as one <i>ohel</i>.",
+            "The following rules apply when a house was divided in two with boards or with curtains, whether it was divided lengthwise or widthwise or facing the ceiling. If there was impurity in the remainder of the house, <i>keilim</i> between the partition and the wall or between the partition and the ceiling are pure. If there is impurity between the partition and the wall or between the partition and the ceiling, the <i>keilim</i> in the house are impure, because the partition does not prevent the impurity from departing and imparting impurity, as we explained with regard to a tent inside a house.<br>The following laws apply when there are <i>keilim</i> in the midst of the thickness of the partition itself, whether the impurity was within the area set off by the partition or within the house. If the place where the <i>keilim</i> were located was a handbreadth by a handbreadth or more, the <i>keilim</i> are impure. If it is smaller than that, they are pure. We have already explained the laws pertaining to a house that was divided horizontally.",
+            "The following rules apply when there is a house that is filled with straw and there is not a cubic handbreadth of space between the straw and the ceiling. If there is impurity in the inner portion of the house, whether within the straw or in the space between the straw and the ceiling, all of the <i>keilim</i> that are opposite the space through which the impurity will depart in the entire open space of the entranceway are impure.<br>The following laws apply if the impurity was outside the straw, anywhere in the open space of the entranceway. If there are <i>keilim</i> within the straw and there is a handbreadth by a handbreadth by a handbreadth of open space, they are pure. If not, they are impure. If there is a cubic handbreadth of space between the straw and the ceiling, the <i>keilim</i> are impure regardless, for the straw does not intervene, because we can assume that the person's intention is to remove the straw.",
+            "When there is a wall between two houses and there is impurity in the midst of the wall, the house that is closest to the impurity is impure, while that which is closest to purity is pure. If the impurity was equidistant from them, they are both impure.<br>The following rules apply when the impurity was in one of the houses and the <i>keilim</i> were in the midst of the wall. If the <i>keilim</i> were located from the center towards the impurity, they are impure; from the center towards the pure side, they are pure. If they are equidistant, they are impure.<br>Similar principles apply when there is a ceiling between a house and a loft and there is impurity in the ceiling. If it was located from the center downward, the house is impure and the loft is pure; from the center, upward, the loft is impure and the house is pure. If it is equidistant from them, they are both impure.<br>When there is impurity in either the house or the loft and there were <i>keilim</i> in the ceiling, if the <i>keilim</i> were located from the center towards the impurity, they are impure; from the center towards the pure side, they are pure. If they are equidistant, they are impure.<br>The following rules apply if the ceiling had nothing but open space above it and there was impurity in it. If the impurity was located from the center downward, the house is impure and a person standing on the roof - even if he is directly above the impurity - is pure, because the impurity spreads throughout the house. If the impurity was located from the center upward, the house is pure and a person standing on the roof directly above the impurity is impure. If the impurity was in the center of the ceiling, the house is impure and a person standing on the roof directly above the impurity is impure, because it is impossible to make an exact calculation.",
+            "Similarly, if there is a wall that serves a house, it is considered as half and half.<br>What is implied? There is a wall that has open space on one side. The roof of the house is supported by the wall, but does not rest on the wall and there is impurity flush inside the wall. If the impurity is from the halfway point of the wall inward, the house is impure. A person standing on top of the wall is pure like someone standing on the roof of the house.<br>If the impurity is from the halfway point outward, the house is pure. A person standing on top of the wall, above the impurity is impure, because the impurity did not spread out in the house. If the impurity was in the center of the wall, the house is impure, but a person standing above it is pure, because the impurity spread within the house.<br>If one removed part of the wall from the inside or added to the outer portion of the wall until the impurity was in the inner half of the wall, the house is impure. If he removed part of the wall from the outside or added to the thickness of the inner portion of the wall until the impurity was in the outer half of the wall, the house is pure. If the impurity was placed on the top of the wall, even if it is on the inside, the house is pure.",
+            "When there is a structure that serves a wall, as long as there is part of the wall as thin as a garlic peel, the structure is considered as separate from the wall.<br>What is implied? A person dug two burial vaults or two burial caves one next to the other and thus there were two structures dug into the ground with a wall dividing between them. If there is impurity in the structures and <i>keilim</i> in the wall, as long as there is a portion of the wall as thin as a garlic peel covering them, they are pure. If there is impurity in the wall and <i>keilim</i> in the structures, if it is covered by a portion of the wall as thin as a garlic peel, they are pure.<br>Thus we can learn the following general principles: When there is a wall that was built from building materials, the status of the house depends on the half of the wall in which the impurity is located. When the wall was made of stone or of the thickness of the earth when one dug from either side, as long as there is part of the wall as thin as a garlic peel, the structure is considered as separate from the wall.",
+            "When half of the thickness of a wall was constructed and half was a rock, the status of the house depends on the half of the wall in which the impurity is located.",
+            "If there was impurity between the beams of the roof of a house, even if there is only a portion of a board as thin as as a garlic peel under it, the house is pure. We consider the impurity as if it were flush in the earth and only the area directly below it or directly above it is impure. If there is a handbreadth by a handbreadth of empty space in its place, everything is impure. Similarly, if the impurity could be seen from the house, the house is impure regardless.<br>If there are two entrances, one on top of the other, and there is impurity in the wall between them, if it can be seen from one of them, that entrance is impure and the other is pure. If not, their status depends on the half of the wall in which the impurity is located."
+        ],
+        [
+            "If there is a pillar standing in a house and impurity is flush under it, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends. It imparts impurity only to entities that are directly above or below the impurity. If there is a flower, projecting from the pillar and there are <i>keilim</i> under the flower, the <i>keilim</i> are pure. Impurity is imparted only to the entities under or above the impurity.",
+            "If there is open space a handbreadth by a handbreadth and a handbreadth high in the pillar where the impurity is located, it is considered as a closed grave and it imparts impurity to all its surroundings. The entire house is impure because it is standing over a grave.",
+            "When there is impurity in a wall and it is an open space a handbreadth by a handbreadth and a handbreadth high, all of the stories built on this wall - even ten - are impure. The rationale is that the wall is considered a closed grave until its highest point. It is the wall for these upper stories and every upper storey is considered to be an <i>ohel</i> over the grave.<br>If he built a structure next to that wall on one side and another structure next to the wall on the other side and a second storey that spans both those structures and thus the top of the impure wall is in the middle of the floor of the second storey, the second storey is impure because it serves as an <i>ohel</i> over a grave. A third storey built over it is pure, because they are one on top of the other and the impure wall is not one of the walls of this storey.",
+            "The following rules apply when there is a large hole in the thickness of a wall which people would employ for functional purposes which was called a <i>pardisek</i>. If there was impurity within it and it had closed doors, the house is pure. If there is impurity flush in its floor, its wall, or its roof, we consider the entire hole as if it is a solid mass and see where the impurity is located. If it is located in the inner portion of the thickness of the wall, the house is impure. If it is in the outer portion, the house is pure. If it is in the exact center, the house is impure.",
+            "If there are two <i>pardiskin</i> - one next to the other or one on top of the other - and there is impurity located in one of them and it is opened, it and the house are impure, but the other one is pure. If there was impurity flush in the walls of the building, we consider the <i>pardiskin</i> as if they were a solid mass and the status of the house depends on the half of the wall in which the impurity is located.",
+            "If there is an olive-sized portion of a corpse attached to the doorstep of the house from the outside, the house is pure. If it was flush below the doorstep, the status of the house depends on the half of the doorstep in which the impurity is located. If it is attached to the lintel, the house is impure.",
+            "When a dog ate the flesh of a corpse, died within three days of doing so, and was lying on the doorstep of a house, we consider the place where the impurity is located in his body. If it is under the lintel and inward, the house is impure. If it is beyond the lintel and outward, the house is pure.",
+            "The following laws apply when the fetus being carried by a woman dies in her womb. If its head has reached the size of a weaving needle, when her womb opens and the head becomes visible, the house becomes impure because of the fetus even if it has not emerged yet.",
+            "If a woman was in the midst of labor and went from one house to another and miscarried in the second house, the first house is still impure because of a doubt: perhaps the head of the fetus had emerged while she was there.<br>When does the above apply? When its head did not reach the size of a weaving needle. If, however, its head reached the size of a weaving needle, the first house is pure. For if her womb had opened to that degree, she would not be able to walk unsupported. Therefore if she was being supported by her shoulders and taken from one house to the other, the first is impure because of a doubt, even though its head reached the size of a weaving needle.",
+            "When a woman discharged a placenta, the house in which she was located is certainly impure. It can be presumed that there is no placenta without a fetus.",
+            "The following laws apply when a woman gave birth to two children, one a viable birth and the other, stillborn. If the stillborn child emerged first, the living child is pure, because he did not touch the stillborn child after he emerged into the world. If the living child emerged first, he is impure, because it is impossible that the stillborn child did not touch him, for the stillborn tumbles out after the living child like a stone that does not have any vitality and cannot hold itself back.",
+            "When a woman discharges a stillborn infant - even, as we explained, a tiny fetus - she contracts the impurity that lasts seven days. If the fetus dies within her womb and the midwife extended her hand inside the womb and touched it, the midwife contracts the impurity that lasts seven days, but the woman is pure until the fetus emerges.<br>The impurity of the midwife is a Rabbinical decree, instituted since she may have touched the fetus after it emerged into the vaginal channel. According to Scriptural Law, touching a hidden portion of the body is not considered as touching. Since the fetus is in the mother's inner organs, anyone who touches it is pure. Similar laws apply to one who swallowed an impure ring and then swallowed a pure ring. Although the two certainly touched each other in his digestive system, this is not considered as touch. The impure one is considered as impure and the pure one, as pure."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..aa4d451a03af0b66fac2bdb33d1150a3b8a1ed19
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/English/Sefaria Community Translation.json	
@@ -0,0 +1,25 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by a Corpse",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת מת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        []
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f54f7a7619ca05bbbaa1105ad0594fd6f339f878
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,320 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by a Corpse",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Defilement_by_a_Corpse",
+    "text": [
+        [
+            "A human corpse imparts ritual impurity that persists for a minimum of seven days when it is touched or carried or when one is under the same structure (<i>ohel</i>). The impurity imparted by touching a corpse or being under the same structure is explicitly mentioned in the Torah, as Numbers 19:11 states: \"One who touches a corpse of any human being will be impure for seven days\" and <i>ibid.</i>:14 states: \"Anyone who enters the tent and anything in the tent will be impure for seven days.",
+            "The impurity stemming from carrying a human corpse is derived from the Oral Tradition. It is based on an inference from a lesser matter to a more severe one. If the carcass of animal makes a person impure only until the evening, but does not cause a person to incur ritual impurity when under the same shelter, and yet causes him to incur impurity when carrying it, as Leviticus 11:40 states: \"One who carries their carcasses,\" how much more so should this apply with regard to a human corpse. And the process of reasoning continues: if touching an animal carcass causes one to become impure until the evening and carrying it causes a person to be impure until the evening, so too, since touching a corpse causes a person to be impure for seven days, it should cause him to be impure for seven days if he carries it. The impurity resulting from carrying a corpse is not considered of Rabbinic origin, but is instead, a Scriptural Law. It appears to me that Scripture remained silent concerning this type of impurity in the same way that it remained silent concerning the prohibition against relations with one's daughter, because it explicitly forbade relations with the daughter of one's daughter. And it remained silent concerning the prohibition against partaking of meat cooked with milk, because it explicitly forbade cooking it. Similarly, Scripture did not mention the impurity incurred by carrying a human corpse because it explicitly mentioned that one who was under the same shelter as a corpse incurs impurity. Thus one can infer that this certainly applies to one who carries it.",
+            "The impurity incurred by touching mentioned in all situations, whether involving a human corpse or another source of impurity, is brought about by a person touching the source of impurity itself. Whether he touches it with his flesh, his hand, his foot, or any other portion of his body, even with his tongue, he becomes impure. Similarly, it appears to me that if a person touches a source of impurity with his nails or with his teeth, he becomes impure. The rationale is since they are connected to the body, they are considered as the body itself. If, however, a person took a source of impurity, skewered it with a weaving needle, and inserted it into the throat of a person who is ritually pure without it touching his tongue or inserted it within the womb of a woman from below without touching her flesh, the person who swallowed the source of impurity does not become impure because his inner organs came in contact with the source of impurity. The rationale is that contact between a source of impurity and one's inner organs is not considered as touch.",
+            "A scab over a bruise is considered as skin with regard to touching sources of impurity. The underdeveloped body hair of a child, by contrast, is not considered as skin.<br>What is implied? If a source of impurity touches a person on the scab over a bruise, he is impure; it is as if it touched his flesh. Conversely, if it touched the thin hair on the body of a child, he does not become impure.<br>Similarly, if an impure person has a bruise and a pure person touched the scab on the bruise, he becomes ritually impure. If a minor was impure and a pure person touched the underdeveloped hair on his body, he does not become impure. This applies both with regard to impurity stemming from a human corpse or other types of impurity.<br>Similarly, blotches of filth, mud, or similar things that are not considered as intervening substances or dried pieces of filth and things that are considered as intervening substances are not considered as flesh, neither to impart ritual impurity to others, nor to contract ritual impurity.",
+            "Just as a person becomes impure when he comes into contact with a source of impurity, so too, <i>keilim</i> become impure when a source of impurity touches them with the exception of an earthenware utensil that incurs ritual impurity only when a source of impurity enters its inner space, as will be explained in <i>Hilchot Keilim</i>.<br>This is an inclusive general principle that applies with regard to ritual impurity: Whatever causes a person to contract ritual impurity when touching him, causes <i>keilim</i> to contract ritual impurity. Whatever does not cause a person to contract ritual impurity when touching him, does not cause <i>keilim</i> to contract ritual impurity. A person and <i>keilim</i> contract ritual impurity only from a primary source of ritual impurity.",
+            "The impurity incurred by carrying mentioned in all situations - whether involving a human corpse or another object that conveys impurity by carrying - is brought about by a person carrying a source of impurity even though he did not touch it. Even if there is a stone between the person and the source of impurity, since he carried it, he becomes impure.<br>The above applies whether he carries it on his head, his hand, or another portion of his body. And it applies whether the person lifted up the source of impurity himself or another person lifted it up and put it on him; since he carried it on his person in any way, he becomes impure. Even if the source of impurity was hanging on a string or a hair and he hung the string from his hand and lifted the source of impurity to the slightest degree, he is considered to have carried it and he becomes impure.",
+            "Moving an article is considered as carrying it. Any article that imparts impurity when it is carried imparts impurity when moved.<br>What is implied? There was a beam resting on a wall and on its side was a human corpse, an animal carcass, or the like. A pure person came to the other end of the beam and moved it. Since he moved the impurity at the other end of the beam, he becomes impure for carrying the source of impurity. Needless to say, this applies if he pulled the other end of the beam toward the earth until the source of impurity was lifted up or he dragged it on the ground, for this is certainly considered as carrying. The above situation and anything similar refers to the activity of moving that imparts ritual impurity, as mentioned in all instances.",
+            "When a person carries a source of impurity in a hidden part of his body, he becomes impure. Even though touching such portions of the body is not considered as touch, carrying an article there is considered as carrying unless the source of impurity is swallowed up in the person's digestive system. Once a source of impurity reaches a person's stomach, it is not considered as if he touched or carried it. If such a person immerses in a <i>mikveh</i> he regains purity, even though the source of impurity is in his digestive system.",
+            "Only a human being becomes impure for carrying a source of impurity, not <i>keilim</i>.<br>What is implied? Ten containers were placed on a person's hand, one on top of the other, and the carcass of an animal or another source of impurity was placed in the uppermost container. The person is considered impure, because he carried the carcass of an animal. The containers on his hand, by contrast, are all pure except for the uppermost one which was touched by the source of impurity. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "The ritual impurity of <i>ohel</i> does not apply with regard to other sources of impurity, only with regard to a human corpse. Whether a person and/or a <i>k'li</i>, even a needle, was extended over a corpse, a corpse was extended over a person and/or a <i>k'li</i>, or a corpse and a person and/or a <i>k'li</i> were under one shelter, they are impure.",
+            "The impurity of <i>ohel</i> mentioned in all places refers to impurity imparted by a source of impurity to a person or <i>keilim</i> in one of these three ways.<br>Whether a person enters entirely to the shelter where a corpse is located or part of his body enters, he becomes impure because of the <i>ohel</i>. Even if he inserted merely his hand, his fingertips, or his nose into the shelter where a corpse is located, his entire person becomes impure. If he joined his hand to the lintel of the doorway of such a shelter, he becomes impure as if part of his body entered. If he touched the doorframe from a handbreadth and below above the ground, he is pure. From a handbreadth and above, he is impure. It appears to me that this impurity is of Rabbinic origin.",
+            "Corpses of both Jews and gentiles impart impurity through touch or through carrying.",
+            "The corpse of a gentile does not impart ritual impurity through <i>ohel</i>. This matter was conveyed by the Oral Tradition. With regard to the war with Midian, Numbers 31:19 states: \"All who touch a corpse...\", but does not mention an <i>ohel</i>.<br>Similarly, a gentile does not contract the impurity connected with a corpse. Instead, if a gentile touches a corpse, carries it, or stands over it, it is as if he did not touch it. To what can the matter be compared? To an animal that touched a corpse or stood over a corpse.<br>Not only the impurity imparted by a human corpse, but all types of impurity do not cause gentiles and animals to become impure.",
+            "According to Rabbinic Law, gentiles are considered as <i>zavim</i>, According to Scriptural Law, there is no type of living being that contracts ritual impurity while alive or imparts ritual impurity while alive, except a human, and even then, only when he is Jewish.<br>Both a Jewish adult and a minor can contract all forms of ritual impurity, even the impurity stemming from a corpse, concerning which Numbers 19:20 states: \"A man who shall become impure.\" Nevertheless, both an adult and a minor can contract this impurity, for <i>ibid.</i>:18 states: \"for all the souls that were there.\" Even a newborn infant that touched, carried, or extended a limb over a corpse becomes impure and he is considered impure because of contact with a human corpse.<br>The above applies provided the baby was born after a nine month pregnancy. If he is born after an eight month pregnancy, he is considered as a stone and he does not contract ritual impurity.",
+            "A corpse does not impart ritual impurity until the person actually dies. Even if one's veins have been cut, or he is in his death-throes, even if his two vital signs have been slit, he does not impart ritual impurity until his soul expires, as <i>ibid.</i>:13 states: \"The soul of a man who dies....\"<br>If his backbone is broken together with most of the surrounding flesh, he was torn apart like a fish from his back, he was decapitated, or he was cut in half from his stomach, he imparts impurity, even though some of his limbs are still making convulsive movements."
+        ],
+        [
+            "A stillborn fetus, even though it is underdeveloped and its limbs have not been firmly connected with their sinews, imparts ritual impurity when it is touched, carried, or when one is under the same structure as it, like the corpse of an adult that has died, as implied by Numbers 19:11: \"One who touches a corpse of the soul of any man.\"<br>Similarly, an olive-sized measure from the flesh of a corpse imparts impurity like an entire corpse, whether it still retains its moisture or it has become dry like a shard. <i>Netzal</i> is like flesh and imparts impurity when an olive-sized portion is present.<br>What is meant by the term <i>netzal</i>? Flesh that has decomposed and turned into a putrid liquid mass, provided that the liquid mass that resulted from the corpse coagulates. For if it coagulates, it is apparent that it comes from the flesh of the corpse. If it does not coagulate, it does not impart impurity, for perhaps it is from the deceased's phlegm or other body fluids.",
+            "Even though these measures were all conveyed as <i>halachot</i> to Moses at Sinai, our Sages said: At the onset of his conception, man's body is the size of an olive. Therefore the measure for which his flesh imparts ritual impurity is the size of an olive.",
+            "A limb that was cut off from a living person is considered as an entire corpse and imparts impurity when it is touched, carried, or one is under the same structure. This applies even to a limb of a newborn infant, for there is no minimum measure that applies with regard to complete limbs. This is derived from Numbers 19:16 which states: \"Anyone who touches a corpse slain by the sword... on the open field.\" It is a known matter that the laws applying to one slain by the sword are the same as one slain by a stone or through other means. According to the Oral Tradition, we learned that the verse comes only to deem a limb severed by a sword as impure.<br>When does the above apply? When the limb was intact as it was when it came into being with flesh, sinews, and bones, as the abovementioned verse states: \"Or the bone of a man.\" Implied is that the bone must be like a man, i.e., a human corpse. Just as a human corpse has flesh, sinews, and bones, so too, a limb from a living person must be intact as it was when it came into being and have flesh, sinews, and bones. In contrast, a kidney and a tongue, and the like, even though they are considered as complete organs, since they do not contain bones, they are considered as the remainder of a person's flesh.<br>If even the slightest amount of bone was missing from a limb severed from a living person, the entire limb is pure. The following rules apply if some of its flesh was missing: If there remained enough flesh on it that, were the person to be alive, his flesh would regenerate, be healed, and return to a state of wholeness, the limb imparts impurity when it is touched, carried, or when one is under the same structure. If not, it imparts impurity when it is touched, carried, but not when one is under the same structure.<br>Flesh that is separated from a living person is ritually pure. Similarly, a bone without flesh that is separated from a living person is ritually pure.",
+            "When a limb is separated from a corpse, it imparts impurity as a corpse does when it is touched, carried, or when one is under the same structure, provided it is intact as it was when it came into being with flesh, sinews, and bones.<br>If a portion of the bone was lacking, when there is at least an olive-sized portion of flesh on it, it imparts impurity like an entire corpse. The following rules apply if some of the flesh was lacking, but none of the bone. If there remained enough flesh on it that, were the person to be alive, his flesh would regenerate, it imparts impurity like an entire corpse. If not, it is like other bones of a corpse on which there is no flesh.",
+            "The marrow of a bone causes flesh to regenerate on the bone's surface. Therefore if the hipbone of a corpse, a bone that is closed on both of its sides, has sufficient marrow to cause the flesh to regenerate, it is considered as an entire corpse.<br>The following laws apply if a bone has marrow that has dried out and rattles within. If there is an olive-sized portion of marrow, the bone imparts impurity when one is under the same shelter. Even though the bone is closed on all sides, the impurity breaks through and ascends and breaks through and descends, as will be explained. For the marrow is considered like flesh in all contexts.",
+            "The following laws apply when there is a limb and/or flesh limply hanging from a person. Even though they cannot be restored to their natural state and vitality, they are pure. If the person dies, the flesh is pure and the limb imparts ritual impurity according to the laws pertaining to a limb severed from a living body and not according to the laws pertaining to a limb severed from a corpse.<br>What are the differences between the laws pertaining to a limb severed from a living body and the laws pertaining to a limb severed from a corpse? Flesh and bones that become separated from a limb severed from a living person are pure. Flesh and bones that become separated from a limb severed from a corpse are considered as if they were separate from an entire corpse and impart impurity according to the appropriate measures.",
+            "There is no minimum measure for either a limb severed from a living body or a limb severed from a corpse.<br>A man has 248 limbs, every one of them comprising flesh, sinews, and bones. The teeth are not included in this number. There are 251 in a woman.<br>Any limb that became separated while intact as it was when it came into being, whether it was separated while the person was alive or after his death imparts impurity when it is touched, carried, or one is under the same structure with the exception of the three extra limbs possessed by a woman. The latter do not convey impurity when one is under the same structure.<br>Similarly, an extra finger that has a bone, but does not have a nail, can be counted as part of the sum of the majority of a person's limbs if it is counted on his hand together with his other fingers. If it is not counted on his hand together with his other fingers, it can, nevertheless, impart impurity when it is touched or carried. It does not, however, impart impurity when one is under the same shelter. The impurity it imparts is of Rabbinic origin. If it has a nail, it is considered as other limbs.<br>Why did the Sages rule that a finger that is not counted should impart impurity? This decree was a safeguard lest the impurity that could be imparted by one that is counted would be ignored. Why did they rule that it does not impart impurity when under the same shelter? They established a point of distinction to make it known that the impurity it imparts originates in a Rabbinic decree so that <i>terumah</i> and sacrificial meat will not be burnt because of this type of impurity.",
+            "If there is no flesh on the bones of a corpse, they impart impurity like an entire corpse when they are touched or carried or when one is under the same structure, provided it is apparent that they have the form of bones, for one can still refer to them as \"the bones of a man.\" These are the bones that impart the ritual impurity of a corpse: the backbone, the skull, the majority of the body's structure, and the majority of the number of bones in the body.<br>What is meant by the backbone causing impurity? When the backbone is intact, it is considered as an entire corpse. If even one of the eighteen vertebrae is missing, they are considered as other bones.<br>What is meant by the skull causing impurity? When the skull is intact, it is considered as an entire corpse. If it is missing a portion as large as a <i>sela</i>, it is considered as other bones. If it has small holes, their area is added together to see if it compromises that of a <i>sela</i>.<br>The entire structure of a man is: the two shins, the hips, the ribs, and the backbone. The majority of the structure of a corpse is considered as an entire corpse. What is implied? For example, if his two shins and one hip are present, it is as if the entire corpse was present. If even the slightest amount is missing from \"the majority of the structure,\" the bones are considered as other bones.<br>What is meant by the majority of the number of the bones? The majority of the number of bones, e.g., 125 bones. If there are 124, they are considered as other bones. Even though this particular person had extra limbs or fewer limbs, this figure is calculated according to the number of bones of the majority of people unless the extra limb is a finger that has a nail or which is counted on his hand together with his other fingers. Such a finger is counted in the sum of a person's bones, as stated.",
+            "The following laws apply to the remaining bones of a corpse when among them, there is not the majority of the number, nor the majority of the structure of the corpse, and not an intact backbone, nor an intact skull. If there are a fourth of a <i>kab</i> of bones, they impart impurity like an entire corpse when they are touched or carried or one is under the same structure. If there are less than a fourth of a <i>kab</i> - this applies even to a bone merely the size of a barley-corn - they impart impurity when they are touched or carried. They do not, however, impart impurity through being under the same structure.",
+            "If there is one bone, even if it is a fourth of a <i>kab</i> in size, it imparts impurity when it is touched or carried. It does not, however, impart impurity through being under the same structure.<br>The impurity imparted by one bone is a <i>halachah</i> conveyed by the Oral Tradition. Numbers 19:18 states: \"And all who touch the bone.\" The Oral Tradition teaches that even a bone the size of a barley-corn imparts impurity when it is touched or carried. Since this impurity is taught as <i>halachah</i> by the Oral Tradition, it is considered as Scriptural Law and not as a Rabbinic decree.",
+            "When the bones of a corpse decompose in the grave and become a <i>rekev</i>, two handfuls of that <i>rekev</i> impart impurity when that quantity is carried or it is located under the same structure as a person or object. It does not, however, impart impurity when it is touched, because it is impossible to touch it in its entirety, because it is not a whole entity. Even if it was mixed with water, the different portions are not considered as joined together.",
+            "The blood of a corpse imparts impurity like the corpse itself when it is touched, carried, or one is under the same structure, for Numbers 19:13 speaks of: \"the soul of man\" and Deuteronomy 12:23 states: \"the blood is the soul.\"<br>What is the measure of blood that imparts impurity? A <i>revi'it</i>. Even the liquid left after blood coagulates imparts impurity when one is under the same structure, as a corpse does, as long as it is red in color.",
+            "Blood from a living person, even if it is the blood that flows out when the person is stabbed in the throat, is pure as long as the person is alive. If the blood which flows from his body at the end, i.e., before his death, becomes mixed with the blood which flows from his body after he died and the entire mixture is a <i>revi'it</i>, and it is not known how much flowed out while he was alive and how much flowed out after his death, even if half a <i>revi'it</i> flowed out while he was alive and half after his death, this is referred to as \"weltering blood.\" It imparts impurity when it is touched, carried, or when one is under the same structure. This impurity is, however, of Rabbinic origin.",
+            "The following laws apply when the corpse of a person who was slain was lying on a bed. His blood had been dripping from his body while he was alive and descending into a hole. At one point, he died. After he died, the blood continued dripping and descending into that hole. All of the blood is pure. For the drops of blood are nullified one by one, as they become mixed with the blood that flowed from his body during his lifetime.<br>If only a <i>revi'it</i> of blood flowed out from the person's body and there is a doubt whether it all flowed out during the person's life or afterwards, this is a questionable situation of ritual impurity like other questionable situations. One who touches it in a private domain is impure. In a public domain, he is pure, as will be explained in the appropriate place.",
+            "According to Scriptural Law, as long as the source of impurity is in a grave, the grave imparts impurity when it is touched or when one is under the same structure, as a corpse does, for Numbers 19:16 mentions touching \"a corpse, the bone of a man, or a grave.\" A person is impure whether he touches the covering of a grave or its sides, provided it is built and totally enclosed. Afterwards, in such a situation, the grave imparts impurity in its entirety when it is touched or when one is under the same structure.<br>If, however, one places <i>keilim</i>, stones, or the like at the side of a corpse and covers the corpse with <i>keilim</i>, stones, or the like, the covering that shelters the corpse from above is called a <i>gollel</i>. And the objects at the side that support the <i>gollel</i> and upon which it rests are called a <i>dofek</i>. Both of them, the <i>gollel</i> and the <i>dofek</i> impart impurity when they are touched or when one is under the same structure, as is true with regard to a grave. The impurity they impart is of Rabbinic origin. They do not impart impurity when carried. Accordingly, if one drags a <i>gollel</i> with ropes until it covers a corpse or drags it or pulls it away from being above a corpse, or one dragged a <i>dofek</i> until he positioned the <i>gollel</i> above it or pulled it by ropes from under the <i>dofek</i>, the person is pure.<br>Entities that support the <i>dofek</i> are called <i>dofek dofekkim</i> and they are pure.",
+            "When a field containing a grave was plowed and the bones of the corpse were lost in its earth, this is called a <i>beit hapras</i>. Its earth imparts impurity when it is touched or carried, for perhaps it contains a bone the size of a barley corn, but it does not impart impurity when one is under the same structure.<br>Similarly, the earth in the entire Diaspora imparts impurity when it is touched or carried, because of the possibility of the presence of bones, for they are not careful about burying them. The impurity of a <i>beit hapras</i> and the earth of the Diaspora is of Rabbinic origin, as will be explained."
+        ],
+        [
+            "The following entities impart ritual impurity when they are touched, carried, or one is under the same structure: a) a corpse, even a stillborn fetus whose limbs have not become attached to its body with sinews, b) an olive-sized portion of flesh from a corpse, c) an olive-sized portion of <i>netzal</i>, d) a limb from a living person that has the required amount of flesh, e) a limb from a corpse that has the required amount of flesh, f) the backbone of a corpse, g) its skull, h) the majority of its structure, i) the majority of the number of its bones, j) a fourth of a <i>kab</i> of bones in any instance, even if they do not comprise the majority of the structure of the number of the bones of the corpse, k) a <i>revi'it</i> of blood, and l) a <i>revi'it</i> of blood of \"weltering blood\"; twelve entities in total.",
+            "The following entities impart ritual impurity when they are touched or carried, but not when one is under the same structure: a) a limb from a living person that is lacking enough flesh to regenerate itself, b) a limb from a corpse that is lacking either flesh or bone and does not have enough flesh to regenerate itself or the bone is lacking, even if has enough flesh to regenerate itself, c) a backbone that is lacking and does not possess a fourth of a <i>kab</i> of bones, d) a skull that is lacking and does not possess a fourth of a <i>kab</i> of bones, e) a bone, even if it is the size of a barley corn, f) the earth of the nations, and g) a <i>beit hapras</i>; seven entities in total.",
+            "A <i>gollel</i> and a <i>dofek</i> impart ritual impurity when they are touched or when one is under the same shelter, like a grave. They do not impart ritual impurity when carried. The decomposed mass of a corpse imparts ritual impurity when it is carried or when one is under the same shelter. It does not impart ritual impurity when touched.<br>It appears to me that the ritual impurity imparted by a fourth of a <i>kab</i> of bones when one is under the same structure, a <i>revi'it</i> of blood, a limb that does not have the sufficient amount of flesh, whether from a corpse or from a living person is not of Scriptural origin, as evidenced by the fact that a nazirite need not shave his hair because of them, as we explained in <i>Hilchot Nizirut</i>. Nor is one liable for entering the Temple after having contracted such impurity and when a person is impure due to an impurity of Scriptural origin, he is liable for entering the Temple. Therefore I maintain that all sources of impurity from a corpse that do not require a nazirite to shave are not of Scriptural origin.",
+            "The decomposed mass of a corpse does not impart ritual impurity unless it is buried naked in a coffin of marble, glass, or the like, and it was totally intact at the time of burial. If it was lacking a limb, it was buried in its garments, or it was buried in a coffin of wood or metal, the decomposed mass does not impart ritual impurity. The rationale is that the rot of the garment or the wood and the rust of the metal will become mixed with the decomposed mass of the corpse.<br>When any amount of earth becomes mixed with the decomposed mass of a corpse, it remains impure. These laws of <i>rekev</i> applies only to the corpse of one who died naturally. They do not apply to one who was slain.",
+            "When two corpses are buried together, a deceased's hair or nails were trimmed and then buried with him, or a pregnant woman was buried with the fetus she was carrying, the laws of <i>rekev</i> do not apply.",
+            "If one ground a corpse until it became a decomposed mass, it does not convey the impurity of <i>rekev</i>. Those laws do not apply unless it decomposes as part of a natural process.",
+            "If one ground a corpse and then left its remains until they decomposed naturally or a portion of the body decomposed while the person was alive, he died, and then the entire body decomposed, there is an unresolved doubt concerning the ruling. Hence, if a person becomes impure because of two handfuls of this <i>rekev</i>, he must consider himself impure, because of this unresolved doubt.",
+            "The following laws applies when there are two handfuls and more of earth that was found under a corpse or in a grave and it is not known what it comprises: whether it is <i>rekev</i> that imparts impurity when under the same shelter or it is merely earth that has become soiled with the <i>netzal</i> and the blood of the corpse. It imparts impurity when carried and when one is under the same shelter, because this mass that is more than two handfuls contains two full handfuls of <i>rekev</i>. It appears to me that also this impurity is a Rabbinic decree.",
+            "When a corpse was burned and its skeleton - i.e., the backbone and the ribs - is intact, it conveys impurity like an entire corpse. Needless to say, this applies if the flesh is merely charred. If, however, it is burnt to the extent that its form is destroyed, it is ritually pure.<br>Similarly, if a miscarried embryo which had already begun to have its limbs take form was mixed with water, it is pure, because its form was destroyed.",
+            "When the flesh of a corpse has become powdery and flourlike, it is ritually pure. Similarly, the ashes of corpses that were burnt are ritually pure. Similarly, worms which come into existence from the flesh of a corpse, whether they are alive or dead, are ritually pure.<br>We have already explained that bone marrow is considered as flesh in all instances, whether with regard to a human corpse or with regard to the carcass of an animal or crawling animal.",
+            "A person's skin is considered as his flesh. If it was processed entirely or trodden upon as is necessary for processing, it is considered as pure according to Scriptural Law. According to Rabbinic Law, however, an olive-sized portion imparts impurity like the flesh of a corpse. This is a decree, enacted so that people do not become accustomed to processing human skin and using it.",
+            "The skin that appears opposite the face of a infant when he is born, whether both he and his mother survive the birth or he and his mother die in the process of the birth, is considered as ritually pure. The rationale is that it is like a waste produce, like filth, vomit, or the like.",
+            "Every element of a corpse is impure with the exception of the teeth, the hair, and the nails, for they are replaced. While they are attached to the body, they are all impure.<br>What is implied? When a corpse is outside a house and his hair which is attached to his body is inside, everything in the house becomes impure. Similarly, one who touches hair, teeth, or nails while they are attached to a corpse becomes impure. When the hair of the deceased was ready to be cut or his nails were ready to be trimmed, their halachic status is in doubt because they are prepared to be cut off. Therefore, one who touches them is considered as ritually impure because of the doubt.<br>Any liquid that flows out from a corpse is pure except for its blood. Any liquid with the color of blood that flows from a corpse is impure, as we explained. Why wasn't a decree made with regard to liquids that flow from a corpse as was made with regard to liquids flowing from other impure individuals? Since everyone withdraws from a corpse, they did not feel the need to enact a decree regarding liquids that flow from it.",
+            "When a liver has decomposed, a <i>revi'it</i> of it imparts impurity, because it is considered like blood that has coagulated.<br>If all the blood of an infant flows out, but it does not amount to a <i>revi'it</i>, it is pure even though it comprises all the blood in his body.",
+            "If even the slightest amount of these measures are lacking, the substances are pure: a) a <i>revi'it</i> of blood, b) a piece of bone the size of a barley-corn, c) an olive-sized portion of flesh, d) an olive-sized portion of <i>netzal</i>, e) two handfuls of <i>rekev</i>, and f) a limb from a living person from which the slightest portion of the bone was lacking."
+        ],
+        [
+            "When a <i>revi'it</i> of blood comes from two corpses, it is pure. To impart impurity, the entire <i>revi'it</i> must come from one corpse. When a backbone was put together from two corpses, e.g., some of the vertebrae came from one corpse and others, from another, when a skull was put together from two corpses, or a fourth of a <i>kab</i> of bones came from two corpses or a limb came from two corpses: in all these instances, impurity is not imparted when one is under the same structure, only through touching and carrying, as is true with regard to other bones.",
+            "When a limb from a living person comes from two people, it is pure. Even if it comes from one person, it is pure if it was cut into two.",
+            "An olive-sized portion of flesh that comes from two corpses, an olive-sized portion of <i>netzal</i> that comes from two corpses, and two handfuls of <i>rekev</i> that come from two corpses when the laws of <i>rekev</i> apply to each one of them, can be combined. Similarly, a half of an olive-sized portion of flesh and a half an olive-sized portion of <i>netzal</i> can be combined with each other. All of the other sources of impurity stemming from a corpse are not combined with each other, because they are not of equal measures.",
+            "When a bone the size of a barley-corn is divided into two, it imparts impurity when carried. Similarly, when a quarter of a <i>kab</i> of bones were crushed, although none of them are the size of a barley-corn, they impart impurity when one is under the same shelter as if they were not crushed.",
+            "When an olive-sized portion from a corpse was cut into small pieces, flattened, and pressed together, it imparts impurity when under the same shelter and when carried, but it does not impart impurity when one touches a portion of it, even when the pieces are joined together, because anything joined together by man is not considered as joined.",
+            "When an olive-sized portion of fat that was intact was liquefied, it is impure. If it was separated and it was liquefied, it is pure.",
+            "When the majority of the vertebrae were taken from a backbone, it does not impart impurity when under the same shelter, even through its form remains. If it is in the grave, even if it is broken and even if it is crushed, it imparts impurity when under the same shelter. The rationale is that the grave joins it together.",
+            "Whenever a substance that imparts impurity when under the same shelter was divided and then both portions are brought into a house, it is considered as joined together by the shelter and impurity is imparted by them because of it.",
+            "When there is an olive-sized portion of flesh that grew on a bone through the influence of heaven, and a portion of that bone was brought inside a house, the house contracts ritual impurity. If the flesh had been pushed into the bones by humans, the house is pure. The rationale is that anything joined by man is not considered as joined.",
+            "When two handfuls of <i>rekev</i> are spread out throughout a house, the house is impure.",
+            "When a <i>revi'it</i> is absorbed in a house, in the future, the<br>house is pure. Anything that was in the house at the time the blood was absorbed in the earth, is impure.",
+            "When an olive-sized portion of a corpse was lost inside a house and it was searched for and not found, the house is assumed to be pure. If it is discovered afterwards, the house is deemed impure retroactively from the time it was lost until the time it was discovered.",
+            "The following laws apply when a <i>revi'it</i> of blood was poured in an open space. If it coagulated or it was in a place where it could collect, i.e., a low place like a pit and an entity projects over even a portion of it, that entity is impure. If it was spilled on the doorstep which was on an incline, whether to the inside or outside, the house is pure. The rationale is that the blood did not come to rest on the doorstep. If the doorstep was a place where the blood could collect or it coagulated there, the house is impure.<br>The following laws apply when a <i>revi'it</i> of blood is absorbed in a garment. If it could be washed and a <i>revi'it</i> of blood would be discharged from it, the garment imparts impurity when touched, carried, or when one is under the same shelter. If not, it does not impart impurity when one is under the same shelter and it is considered as a garment that came into contact with a corpse. The rationale is that whenever something absorbed cannot be discharged, it is considered as pure.<br>How is the quantity of blood measured? The garment should be washed in water. Then an equal quantity of water should be brought and a <i>revi'it</i> of blood placed in it. If their appearance was the same or the water in which the garment was washed was of a redder hue than the mixture, it is apparent that a <i>revi'it</i> was discharged.",
+            "Carrying, touching, and being under the same structure are three different categories. Whenever activities come from one category, they can be combined and impart impurity. If they are from two categories, they are not combined and are pure.<br>What is implied? A person becomes impure in all of the following situations, for the activities that are combined are from the same category:<br>a) He touches two portions of a corpse that are half the size of an olive at the same time or carries two portions of a corpse that are half the size of an olive at the same time.<br>b) He stands over two portions of a corpse that are half the size of an olive.<br>c) He stands over a portion of a corpse that is half the size of an olive and has a similar portion hang over his body.<br>d) He and a portion of a corpse half the size of an olive were under one shelter and a portion of his body stood over another similar portion, or a similar portion was suspended over his body.<br>One is, by contrast, pure in all of the following situations. He touches a portion of a corpse half the size of an olive or carries such a portion and:<br>a) another entity covers both him and another such portion from a corpse;<br>b) another such portion was suspended over a portion of his body; c) he stood over such a portion, or<br>d) he touched such a portion and carried such a portion. The rationale is that a quantity that is touched is not combined with one that is carried, neither with regard to a corpse, nor with regard to other forms of impurity. Similarly, a quantity that is touched is not combined with one that is governed by the laws of <i>ohel</i>, nor is one governed by the laws of <i>ohel</i> combined with one that is carried, because they are not from the same category."
+        ],
+        [
+            "All entities - whether humans or <i>keilim</i> - that become impure because of contact with a human corpse contract impurity that lasts seven days.<br>What is implied? When a person or a <i>k'li</i> touch an entity that imparts the impurity associated with a corpse when touched or contract impurity through <i>ohel</i> from one of the entities that impart impurity through <i>ohel</i>, or carry an entity that imparts the impurity associated with a corpse when carried, he or it contract impurity that lasts seven days, as Numbers 19:14 states: \"Anyone who enters the tent and anything that is inside the tent will be impure for seven days.\"",
+            "A person who becomes impure because of a corpse and <i>keilim</i> which such a person touches contract impurity that lasts seven days, as Numbers 31:24 states: \"And you shall wash your garments on the seventh day and become pure.\"<br>If, by contrast, a person touches a person who contracted impurity because of a corpse - whether he touched him after he disengaged himself from the corpse that imparted impurity to him or whether he is still touching the corpse - the second person is impure only until the evening, as <i>ibid.</i> 19:22 states: \"And the soul that touches it will be impure until the evening.\"<br>This is the Scriptural Law. According to Rabbinic Law, if one touches a corpse and touches another person while he is still touching the corpse, they both contract impurity that lasts seven days, as if the second person touched the corpse itself.<br>In what context does this apply? With regard to partaking of <i>terumah</i> and sacrificial food. By contrast, a nazirite or one who brings a Paschal sacrifice who are touched by a person who touched a corpse only becomes impure until the evening as is Scriptural Law, whether the first person is still touching the corpse or whether he is not.",
+            "When <i>keilim</i> become impure due to contact with a corpse, whether because they were touched or because they were under the same shelter, one who touches them is considered like one who touches a corpse itself. Just as a corpse imparts impurity that lasts seven days to whatever touches it, whether a person or a <i>k'li</i>, so too, when a <i>k'li</i> became impure due to contact with a corpse, it and other <i>keilim</i>, or a person who touches it contract impurity that lasts seven days, as implied by Numbers 19:16: \"one slain by the sword or a corpse.\" According to the Oral Tradition, it was taught that a sword is like a corpse. This also applies to other <i>keilim</i>, whether they are metal utensils, <i>keilim</i> that can be purified by immersion, or garments.<br>These concepts can also be inferred from <i>ibid.</i> 31:19 which states: \"Everyone who killed a person and everyone who touched a corpse must purify himself.\" Would one think that a person who shot an arrow or threw a stone and killed another person would become impure for seven days? Instead, this is speaking about a person who kills with a sword or the like who becomes impure because he touched the <i>k'li</i> with which he killed, for that <i>k'li</i> touched a corpse.<br>What is the source from which we learn that <i>keilim</i> that touch a person who touched <i>keilim</i> that became impure because of contact with a corpse become impure? It is written: \"And you shall wash your garments on the seventh day and become pure.\" This teaches that any person who contracts impurity that lasts seven days imparts impurity that lasts seven days to his garments.",
+            "Thus in summary: When a person touches a corpse and then touches another person, the first contracts impurity that lasts seven days and the second, impurity that lasts until the evening. When <i>keilim</i> touch a corpse and then other <i>keilim</i> touch them, they both contract impurity that lasts seven days. An entity whose connection is of the third degree, whether a person or a <i>k'li</i>, contracts only the impurity that lasts until the evening.<br>When <i>keilim</i> are touching a corpse and a person touches those <i>keilim</i> and other <i>keilim</i>, all three contract the impurity that lasts seven days. An entity whose connection is of the fourth degree contracts only the impurity that lasts until the evening.",
+            "When does the above apply? With regard to <i>terumah</i> and sacrificial food. With regard to liability for <i>karet</i> for entering the Temple or partaking of sacrificial foods, by contrast, only the first two are liable - the first person who touched the corpse and the second person who touched him - as mandated by Scriptural Law, as Numbers 19:22 states: \"Everything which is touched by the impure person becomes impure.\"<br>When, by contrast, one touches <i>keilim</i> that were touched by an impure person or one touches a person who touches <i>keilim</i> that touched a corpse, he is exempt, as we explained in <i>Hilchot Bi'at HaMikdash</i>. For these matters, although part of the Oral Tradition, are not considered as Scriptural Law. The rationale is that it was only explicitly stated in the Torah that one who became impure because of contact with a corpse becomes a primary source of impurity and secondly, that an entity, whether a person or a <i>k'li</i>,that touches him becomes impure, becoming a first degree derivative of impurity.",
+            "When an earthenware container touched a corpse or was in the same structure as it, it contracts ritual impurity. It does not impart ritual impurity, neither to a person, nor to another earthenware container, nor to any other <i>k'li</i>. For an earthenware container never becomes a primary source of ritual impurity, neither with regard to impurity stemming from a corpse or other sources of impurity. This is Scriptural Law, even though it is part of Oral Tradition.",
+            "This is a great general principle with regard to ritual impurity. Any primary source of ritual impurity imparts ritual impurity to humans, garments, and utensils, whether metal implements, utensils that can be purified by immersion, or earthenware containers. Any entity that imparts impurity to a person or <i>keilim</i> when touched is called a primary source of ritual impurity. Any derivative of ritual impurity imparts ritual impurity to food and drink, but it does not impart impurity to a person or <i>keilim</i>, neither to earthenware containers, nor to other <i>keilim</i> and garments.",
+            "Any entity that touches a primary source of impurity is referred to as a derivative of the first degree. Anything that touches a derivative of the first degree is referred to as a derivative of the second degree. Anything that touches a derivative of the second degree is referred to as a derivative of the third degree. And anything that touches a derivative of the third degree is referred to as a derivative of the fourth degree. A derivative of the first degree and those on a lesser level are called \"the offspring of impurity.\"",
+            "Any entity, whether a person or a <i>k'li</i>, which contracts impurity that lasts seven days as a result of contact with a corpse is referred to as <i>tamei meit</i>. The person or the <i>k'li</i> is a primary source of impurity with regard to imparting impurity to <i>terumah</i> and sacrificial food, as we explained. From it, are counted a first degree derivative and a second degree derivative to impart impurity to people and <i>keilim</i> when it is touched, like other primary sources of impurity. It does not impart impurity when carried.",
+            "Any entity that contracts impurity that lasts until the evening as a result of contact with an entity that contracted impurity from a corpse is considered as the offspring of impurity. It is a derivative of impurity of the first degree. It is possible that a fourth degree contact with a corpse can be a first derivative of impurity, as we explained with regard to <i>terumah</i> and sacrificial foods.",
+            "When a person or <i>keilim</i> contract impurity because of contact with the lands of the nations or a <i>beit hapras</i> or because he carried such earth or he touched weltering blood, a <i>gollel</i> or a <i>dofek</i>, or entered a shelter where they were located or carried weltering blood, in all instances, these individuals or <i>keilim</i> and the like are all primary sources of impurity by Rabbinic decree. Similarly, garments that contract impurity that lasts seven days because of these entities are all primary sources of impurity by Rabbinic decree.",
+            "A tent itself which encompasses a source of impurity contracts impurity that lasts seven days according to Scriptural Law even though the impurity did not touch it. It is like garments that were touched by a corpse, as implied by Numbers 19:18: \"And he shall sprinkle on the tent.\"<br>When does the above apply? When the tent was made from cloth, sackcloth, or a wooden <i>k'li</i>, or a hide, either a hide from an animal or beast that is permitted to be eaten or one which is forbidden to be eaten. These concepts are derived from Exodus 40:19: \"And he spread the tent over the Sanctuary.\" The term \"tent\" applies only to an entity that is woven or made from hides, as in the Sanctuary. If, by contrast, the structure was made from slats of wood, like a roof, a mat, or the like, or it was bone, or made of metal, it is pure. Needless to say, if it was made from building materials, it is pure.<br>Whenever the Torah uses the expression, \"the house is impure,\" the intent is the person and the <i>keilim</i> in the house. There is no product of wood that becomes impure as a tent except flax.",
+            "When garments touch a corpse, even though they are considered as a corpse with regard to imparting impurity that lasts seven days to other entities that touch them, they are not considered as a corpse with regard to imparting impurity when one is under their shelter or when one carries them. The rationale is that the impurity stemming from carrying a corpse itself is not explicitly stated in the Torah, as we explained. And with regard to the impurity imparted by a tent, Numbers 19:14 states: \"A man when he will die in a tent.\" Therefore if one carried garments that touched a corpse without touching the garments, or if one stands over them, they are held over him, or they were in a structure with him, he is pure.<br>Similarly, when a person contracted impurity from a corpse and stood over <i>keilim</i>, they are pure. For one who contracts impurity from a corpse imparts impurity through touch alone.",
+            "A corpse does not impart impurity to a seat or a couch that is below him, nor to articles that are placed upon him, only to a <i>k'li</i> that touches a corpse whether it was at its side or it was below the corpse or on top of it.<br>What is implied? There were ten garments one on top of the other and the corpse was on top of them and then there were ten garments on top of him. The garment that is touching him and the second garment which is touching the garment touching him both contract the impurity that lasts seven days. The third garment, whether on top or below, contracts the impurity which lasts until the evening.<br>When does the above - that all the garments or <i>keilim</i> above him and below him are pure - apply? When the impurity was not <i>retzutzah</i>, the laws of <i>ohel</i> do not apply, or there was a stone intervening between them, as will be explained in the appropriate place."
+        ],
+        [
+            "When one makes <i>keilim</i> out of the bones of a fish or its skin, they are not susceptible to ritual impurity, neither according to Scriptural Law, nor according to Rabbinic Law. Similar concepts apply with regard to the green moss that appears at the surface of the water and the like. For all entities that come from the sea are pure, as will be explained in <i>Hilchot Keilim</i>. Accordingly, when one makes a tent from the skin of a fish or from moss growing in the sea, the tent itself is not susceptible to impurity although it conveys impurity to everything under it like other tents.",
+            "<i>Keilim</i> made from animal turds, stone implements, or implements made from earth (raw dirt), are not susceptible to ritual impurity, neither according to Scriptural Law, nor according to Rabbinic Law. This applies to the impurity stemming from a human corpse and to other types of impurity.<br>Similarly, containers that are made to be left in place semi-permanently, e.g., a chest, a cabinet, a container shaped like a beehive which can contain 40 <i>se'ah</i> of a liquid and have a base are not susceptible to ritual impurity, neither according to Scriptural Law, nor according to Rabbinic Law. They are called: oversized wooden containers.",
+            "When implements are made from wood, those which are flat are pure, while those that can serve as a container are susceptible to impurity. Similarly, with regard to earthenware implements: those which are flat are pure, while those that can serve as a container are susceptible to impurity. The latter are susceptible to impurity only from their inner space or when moved by a <i>zav</i>. Even when a corpse touches the outer surface of an earthenware container, the container does not contract impurity. If any of the sources of impurity enter the inner space of such a container, they impart impurity even though they do not touch the container.<br>If an earthenware container was in the same tent as a corpse, it contracts impurity, because the impurity enters its inner space. If it had a cover fastened to it, it and everything in it is pure, as stated in the Torah, for impurity enters it only through its opening and when it is moved by a <i>zav</i>. In the latter instance, it is impure, because he is considered to have touched it in its entirety.",
+            "When one makes a <i>gollel</i> from an object that is not susceptible to impurity, e.g., he placed a stone, a vessel made from earth, an oversized wooden container, an earthenware container that was fastened closed, or a fish skin or its bone, on a grave, one who touches these articles contracts the impurity that lasts seven days, because he has touched a <i>gollel</i>. If they ceased serving as a <i>gollel</i>, or the corpse was removed from beneath them, they are pure,<br>Similarly, when an animal is tied down and made a <i>gollel</i>, anyone who touches it contracts the impurity that lasts seven days as long as it serves as a <i>gollel</i>. If the animal is released, it is pure, like all other animals. Similarly, if a barrel filled with liquids that was fastened closed was made into a <i>gollel</i> for a corpse, one who touches it contracts the impurity that lasts seven days. The barrel and the liquids are pure.",
+            "When a beam is used as a <i>gollel</i> for a grave, whether it is standing upright or lying on its side, only the portion that is above the opening of the grave becomes impure. One who touches the end of it which is lying outside the grave is pure.<br>If one made its head a <i>gollel</i> for a grave and it is standing over the grave like a tree, anyone who touches it within the four handbreadths that are immediately above the grave is impure because of the laws of <i>gollel</i>. If he touches it above four handbreadths, he is pure.<br>When does the above apply? When he will cut off the upper portions of the beam in the future. If he is not planning to cut them off, the beam is considered as a <i>gollel</i> in its entirety.",
+            "If two large stones, four handbreadths by four handbreadths, were used as a <i>gollel</i>, when one stands over either of them, he is impure. If one of them was removed, one who stands over the other is pure. The rationale is that the impurity has a path through which to depart.",
+            "When one uses a mound of small stones as a <i>gollel</i> for a grave, only the inner layer which covers the grave per se imparts impurity. One who touches the remainder of the stones is pure.",
+            "When a burial vault was hewed out of a large stone, the corpse was placed inside and then one covered it with a <i>gollel</i>, one who touches any portion of the stone is pure. One who touches the <i>gollel</i> is impure. To what can this be compared? To a large pit filled with corpses with a large stone covering its opening. Only the portion above the open space imparts impurity. If one builds a structure over it, it is considered as a closed grave which imparts impurity from all sides.<br>If a burial vault hewn into the stone was wide at its bottom and narrow at its top, and a corpse was placed within, one who touches it from below is pure, but one who touches it from above is impure. The rationale is that the side portions above are resting over the corpse and are considered like a <i>gollel</i>.<br>If a burial vault hewn into the stone was wide at its top and narrow at its bottom, one who touches any place on it is impure. If its sides are straight, one who touches it from the handbreadth next to the bottom of the grave and upwards, is impure. If he touches from that handbreadth and lower, he is pure. If one hollowed out a burial vault in a stone and inserted the corpse in it like a nail, one who touches anywhere on the stone's surface is pure, except for the opening through which the corpse was inserted.",
+            "The following laws apply to a cave in which a grave is located and to the courtyard in front of the cave. When the courtyard is open, one standing in it is pure as long as he does not touch the lintel of the cave. Different laws apply when the courtyard is covered. If there is an area four handbreadths by four handbreadths or more that is open at the side of the cave, anyone who enters the courtyard is pure. If the open space was less than four handbreadths by four handbreadths, one who enters the courtyard is impure, even though he did not touch the entrance to the cave."
+        ],
+        [
+            "When a corpse is located in a closed structure or in one which had an opening, but its doorframe was destroyed and it was closed up, it imparts impurity to all its surroundings. Anyone who touches the back or the roof of the structure contracts the impurity that lasts seven days, because it is like a closed grave.<br>If an entrance had been opened in it, even if it was closed up, as long as the doorframe was not destroyed, one who touches the back of the structure or its roof, is pure. Only the area in front of the door is impure.<br>How large is the measure of a doorway? If an entire corpse is in the building, the entrance must be four handbreadths. If there is only an olive-sized portion of a corpse, the entrance must be a handbreadth. Any portion larger than an olive-sized portion is considered as an entire corpse and requires an entrance of four handbreadths",
+            "The following rules apply when there is a corpse in a building that has many entrances. When they are all closed, they all impart ritual impurity. One who sits near any of the entrances under the roof that protrudes over the entrance becomes impure.<br>If one of them was opened or one intended to remove the corpse through one of them even though he had this thought after the person died and even if he intended to remove it through a window that is four handbreadths by four handbreadths, this saves all the other entrances. Only the entrance that is open or about which he thought imparts impurity. The others are pure, because they are closed and the building is not considered as a closed grave. Similarly, if one began hollowing out an opening through which to remove the corpse, when he has hollowed out an area four handbreadths by four handbreadths, this saves all the other entrances.<br>If there was a closed entrance and he intended to remove the corpse through it and began to open it, once he opens it, it saves all the other entrances. If the building had many windows, but they were all closed, they are all pure. If they are open, they all impart impurity, but they do not save the entrances.<br>When there is a small entrance inside a large entrance, anything that covers either of them imparts impurity. If one intended to remove the corpse through the smaller entrance, the smaller entrance purifies the larger one. If they are both of equal size, anything that covers either of them imparts impurity. If one intended to remove the corpse through either of them, it purifies the other.<br>If the building had one entrance in the north and one entrance in the south and one intended to remove the corpse through the northern entrance, that entrance imparts impurity. If, afterwards, the brother or the relatives of the deceased came and said: \"We will remove it only from the southern entrance,\" the southern entrance replaces and purifies the northern entrance provided one does not say so as a ruse. If he says so as a ruse, they both impart impurity.",
+            "The following rules apply when several houses open to an exedra and a corpse is located in one of the houses. If the usual practice was to remove the corpse through the exedra, the gateway and the houses become impure. If not, the gateway is impure and the houses are pure.<br>If there is a closed room in a house and a corpse was brought into the room through an open window, the outer portion of the house is pure. The rationale is that the impurity goes back and departs through the same window that it entered.",
+            "A grave does not impart impurity to the area around it unless there is empty space a handbreadth long, a handbreadth wide and a handbreadth high above the corpse. Should that condition be met, even if one built a structure over the space of one cubic handbreadth until the heavens, it imparts impurity in its entirety, because the entire structure is considered as a grave.<br>If the impurity was flush against the covering and there was not an empty space of a cubic handbreadth, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends. The only ones who are impure are those who touch the space above the impurity, stand over it from above, touch the space below it, or stand below it. If, however, one touches the side of the building, he is pure.",
+            "This is a great general principle with regard to the impurity stemming from a corpse: If the impurity is flush with its covering, the impurity pierces through and ascends until the heavens and pierces through and descends until the depths, but does not impart impurity to those on the sides.<br>What is implied? There is a heap of grain or a pile of stones with an olive-sized portion of a corpse in its midst. There are <i>keilim</i> next to the source of impurity, but they are not touching it. Those <i>keilim</i> are pure, but any <i>k'li</i> in the pile that is directly above or below the impurity is impure, because the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends. If there was empty space, a handbreadth long, a handbreadth wide and a handbreadth high above the corpse, it is considered as a closed grave and it imparts impurity from all sides.",
+            "When a building was filled with earth or pebbles, it is as if the house no longer exists. It is like a pile of earth or pebbles. If there was a source of impurity in the midst of the earth, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends, but the <i>keilim</i> in the earth at its sides are pure.",
+            "When impurity that was flush against its covering was in a wall and one rested a <i>sukkah</i> against the wall, the <i>sukkah</i> is impure. The rationale is that the wall became one of the sides of a structure containing a corpse. Although the sides of the structure would be pure when touched by a person if it did not have a roof, once a roof was placed over them, everything in the structure is impure, because the impurity is contained in the structure."
+        ],
+        [
+            "When a grave became lost in a field, its earth imparts ritual impurity when one touches or carries it like the earth of a <i>beit hap'ras,</i> for perhaps the grave that was there was crushed and there are bones the size of a barley-corn in its earth. Similarly, one who stands over any portion of the field contracts ritual impurity. If one builds a structure there, everything inside the structure contracts impurity, for perhaps the structure he constructed in that field is constructed over the grave.",
+            "The following laws apply when a person built a house and a loft on top of it in such a field. If the entrance to the loft was directly above the entrance to the house, the loft is pure. Even if the grave was under the lintel of the house, the loft is pure, for there is one structure on top of another structure, as will be explained. If they were not directly above each other, the loft is also impure, for perhaps the entrance to the loft is above the grave and thus the loft is projecting over the grave.",
+            "It is permitted to sow any type of seeds in this field, because the roots of the plants growing from the seeds do not reach the grave. One should not, however, plant any fruit trees inside of it, because their roots will reach the corpse.<br>We operate under the presumption that low hills that are close to a town and near to a cemetery or to the road leading to the cemetery, whether ancient or new, are impure, because women bury fetuses that they miscarry there and lepers bury their limbs there. Different rules apply to those hills which are distant from a town. The new ones are pure, but the ancient ones are impure. The rationale is that perhaps they were close to a town that was destroyed or a road that was lost.<br>What is meant by a hill close to a town? Any hill that does not have another one closer than it. What is meant by an ancient one? One that no one remembers whether there was a cemetery there or not.",
+            "The following laws apply to a field for weeping, i.e., a place near a cemetery where women sit and weep over the departed: Even though its earth is pure, because it has not been established that a corpse is buried there, trees should not be planted there, nor should crops be sown there, so as not to have people frequent it, for perhaps a corpse was buried there. Our Sages had this suspicion, because its owner will have despaired of its use, because it is close to the cemetery. Therefore it is possible that a person will come and bury a corpse there.<br>One may use the earth of such a place to make ovens to cook sacrificial meat, because it has not been established that impurity was there.",
+            "When a grave is discovered on one's property, it is permitted to disinter the corpse and rebury it elsewhere. If it was reburied, the place around the first grave is impure and it is forbidden to benefit from it until it is checked, as will be explained. When it is known that a grave is located in a field, it is forbidden to disinter the corpse and rebury it elsewhere. If it was reburied, the place around the first grave is pure and it is permitted to benefit from it.",
+            "When a grave causes harm to people at large, the corpse should be disinterred. Its place is impure and it is forbidden to benefit from it.",
+            "The following laws apply when a person encounter a <i>meit mitzvah</i>. If he finds it within the city's Sabbath limits, he should bring it to the cemetery. If he found it outside the Sabbath limits, even in a field of saffron, it acquires its place and should be buried where it is found.<br>If he found it in the public thoroughfare, he should move it to the side. If an uncultivated field was on one side and a plowed field was on the other side, he should bury it in the uncultivated field. If there was a plowed field on one side and a field that had been sown on the other side, he should bury it in the plowed field. If a field that had been sown was on one side and a vineyard on the other side, it should be buried in the field that had been sown. If there was an orchard on one side and a vineyard on the other, he should bury it in the vineyard, because of the impurity of <i>ohel</i>. If both fields were of equal value, he may bury it wherever he chooses.",
+            "When a grave is discovered, it imparts impurity retroactively. If someone comes and says: \"it is definitely clear to me that there was not a grave here,\" even if he is speaking about a period twenty years earlier, the grave does not impart impurity except from the time of its discovery onward.",
+            "Whenever a person discovers a grave, a corpse, or a portion of a corpse that would impart impurity through <i>ohel</i>, he should designate it, so that it will not create an obstacle for others.<br>During <i>Chol HaMoed</i>, agents of the court go out to designate the graves. A designation is not made over a portion of a corpse that is exactly the size of an olive, because ultimately, its size will be reduced in the earth.<br>With what is the designation made? With lime. It should be mixed and poured over the place of the impurity. The designation should not be placed on the exact perimeters of the impurity, but instead, should extend somewhat on either side so as not to ruin pure articles. The designation should not be extended much beyond the place of the impurity so as not to spoil <i>Eretz Yisrael</i>. A designation is not made on places that are definitely known to be used for burial, for their identity is universally known, only on the places that are doubtful, e.g., a field in which a grave was lost, the low-hanging branches of trees, or rocks jutting out from a wall.",
+            "When a person discovers a field that has been designated and does not know what the nature of the problem is, he should follow these guidelines. If it does not have trees, he should assume that a grave was lost in it. If it has trees in it, he should assume that a grave was plowed over in it, as will be explained.",
+            "When a person finds a stone that is designated, the area under it is impure. Should there be two such stones, if there is lime between them, the area between them is impure. If there is no lime between them, only on top of them, the following laws apply: If there is a shard between them, they are pure, because they are the remnants of a building. If there is no shard between them, and a light layer of lime was smoothed out over their heads on either side, we assume that this is a designation and they are impure.<br>If one boundary line of a field is designated, it is impure and the remainder of the field is pure. This applies also if a second or a third boundary line is designated. If all four boundary lines are designated, they are pure and the entire field is impure, for the sign should not be placed far from the place of the impurity."
+        ],
+        [
+            "When a person was digging in a field and he found many corpses in a one pit, one on top of the other or one next to the other, or he found the bodies of people who were slain, or he found a corpse sitting or with its head between its knees, he need not be concerned that perhaps this was a cemetery. Instead he should take the corpses and all the soft earth beneath it and then dig down three fingerbreadths He should then take all of this away. The remainder of the field is considered as pure just as it was before the corpse was discovered. This earth and the three fingerbreadths of virgin soil is called the <i>tevusah</i> of the corpse.",
+            "When the bodies of slain corpses are found in a field, one should collect all the bones from the field and then, it is pure. Similarly, when one disinters a corpse from a grave in his field, he should gather all the bones one by one and then it is pure. Similarly, a pit into which miscarried fetuses or slain corpses are cast, one should gather all the bones one by one and then it is pure.",
+            "If one was digging and he discovered a corpse buried in an ordinary manner, he should remove it and the earth of their <i>tevusah</i>. Similarly, if he discovered two corpses buried in an ordinary manner, he should remove both of them and the earth of their <i>tevusah</i>, and the entire field is pure. More stringent laws apply when one finds three corpses, each one lying in the manner in which corpses are usually buried. If there are between four and eight cubits between one grave and the other - i.e., the space for a bier and the buriers - it is necessary to check an additional twenty cubits - i.e., the space for two burial crypts and the open space between them from the last grave. If he does not find another corpse in this space, those twenty cubits that he checked are pure, even though they are in an area close to graves.<br>If he finds another corpse at the end of the 20 cubit area, it is necessary to check another twenty cubits from it, for there is a basis for the assumption that other graves will be found.<br>If one of the corpses that was found originally or ultimately had been slain, was sitting, or lying in an unordinary manner, e.g., its head was between its knees, it is not necessary to check another twenty cubits. Instead, one must merely remove the remains of the corpse and its <i>tevusah</i>, The rationale is that we operate on the presumption that the corpses are of gentiles.",
+            "The laws governing the impurity of graves do not apply to those of gentiles since the impurity of <i>ohel</i> does not apply with regard to them. One who touches their graves is pure unless he touches the corpse itself or carries it.",
+            "When a corpse is lacking a limb or an organ that, were it to be removed from a living person, he would die, there is no requirement to remove the <i>tevusah</i>, nor is there an obligation to check the area around the grave. When corpses are found lying openly on the surface of a field, there is no requirement to remove the <i>tevusah</i>, nor is there an obligation to check the area around the grave. Instead, one should merely gather bone after bone, and the area is pure.<br>When a corpse is buried without permission of the owner of the field, there is a requirement to remove the <i>tevusah</i>, but there is no obligation to check the area around the grave.",
+            "When one finds three corpses buried in an ordinary manner at the outset, three hollows in the wall of a cave, or a hollow, a grave, and a crypt, it is considered as a burial area.<br>If one finds two and the existence of one had been known previously, there is a requirement to remove the <i>tevusah</i>, but there is no obligation to check the area around the grave. The rationale is that a grave whose existence is known does not cause a place to be considered as a burial area. It was said only that when one finds three graves at the outset, then an inspection is required.<br>How should the inspection of the twenty cubits mentioned be carried out? One should dig until he reaches a rock or virgin earth, i.e., earth that appears that it has never been tilled. If one dug even 100 cubits deep and discovered earth that was plowed, the original requirement remains and one must dig deeper until he reaches virgin earth. If one reaches water, it is as if he reached virgin earth.",
+            "When making this inspection, a person does not have to dig a trench extending from the beginning of the twenty cubits until their end. Instead, it is sufficient for him to dig a trench one cubit by one cubit, leave a cubit as is, and dig another cubit by cubit trench, continuing this pattern until the end. The rationale is that there is never less than a cubit between one grave and another.",
+            "If while one was checking, within the twenty cubits, he reached a river, an irrigation channel, or a public thoroughfare, he should cease. There is no need to search further, because the burial area has been interrupted.",
+            "The person who removes the earth which is searched is considered as pure unless impurity is discovered in the place which was dug up. Before it is discovered, he may partake of <i>terumah</i>.<br>One who is digging up a landslide may not partake of <i>terumah</i>, for it is certain that there are corpses under the landslide. It is only that he is not aware of their location.",
+            "The following laws apply when an impure landslide becomes intermingled with two pure landslides. If one inspected one of them and found it to be pure, it is considered pure and the others impure. If he inspected two of them and found them to be pure, they are considered pure and the other impure. If he inspected all three and found them to be pure, they are all presumed to be impure until he inspects the three of them to the extent that he reaches a stone or virgin earth and discovers all three to be pure.",
+            "When there is a pit into which miscarried fetuses are cast, one who stands over it is impure according to Scriptural Law. Although moles and hyenas are found there, a mere possibility does not change the definitive ruling based on prior conditions. If, however, a woman cast a miscarried fetus there and it was not determined whether she miscarried something which imparts impurity or not, since there are moles and hyenas there, the multiple doubts cause the place to be deemed pure.",
+            "It is well known that all these and other similar instances which are ruled impure although there is a doubt involved are Rabbinic safeguards. According to Scriptural Law, only one who has definitely contracted impurity is deemed impure. All stringencies stemming from doubt, whether with regard to ritual impurity, forbidden foods, forbidden intimate relations, or the observance of the Sabbath, are only Rabbinic in origin, as we explained in <i>Hilchot Issurei Bi'ah</i> and in other places. Nevertheless, when there is a situation where one would be liable for <i>karet</i> for an intentional violation, it is forbidden by Scriptural Law to act in a manner that allows for the possibility that one committed such a violation, as evidenced by the fact that one who performs such an act is obligated to bring a provisional guilt-offering, as stated in <i>Hilchot Shegagot</i>."
+        ],
+        [
+            "What is meant by a <i>beit hapras</i>? A place where a grave was plowed over. Since, in such a situation, the bones of the corpse are crushed and dispersed throughout the field, our Sages decreed that any field where a grave was plowed over is impure. This applies even if one plowed over a coffin and even when the corpse was placed under stone tablets or rocks. Even if there are two stories high of earth above a coffin, since one plowed over the grave, the field is considered as a <i>beit hapras</i>.<br>How large an area is considered as a <i>beit hapras</i>? 100 cubits by 100 cubits from the place of the grave.",
+            "All of this square, which is an area in which four <i>se'ah</i> of grain can be sown is a <i>beit hapras</i>. Its earth imparts impurity when it is touched or carried, as we explained. It does not impart impurity because of <i>ohel</i>. Similarly, one who stands over a <i>beit hapras</i> is pure.",
+            "If one began to plow and plowed over a grave, and while continuing to plow, before he completed the 100 cubits, shook out the plow or knocked it against a rock or a fence, he makes the field a <i>beit hapras</i> only to that point. The remainder of the 100 cubits are pure, because he did not reach it while continuing to plow.<br>If he plowed 50 cubits or more and then continued plowing until he completed the 100 cubits, the entire area is considered a <i>beit hapras</i>. If he continued plowing beyond the 100 cubits, the area beyond 100 cubits is pure, because the bones in the grave will not be carried more than 100 cubits.",
+            "We operate under the assumption that bones that were buried are human unless it is known that they came from an animal. Conversely, we operate under the assumption that any bones that are openly revealed are from an animal unless it is known that they are human.<br>When there was a trench filled with human bones or there were human bones piled on earth, and one plowed these bones together with a field or one plowed a field in which a grave was lost or one in which a grave was discovered, a <i>beit hapras</i> is not created. For our Sages deemed impure only a field in which a grave whose identity was definitely known was plowed. Similarly, when one plows the body of a corpse together with a field, it is not deemed a <i>beit hapras</i>. The rationale is that all these are uncommon situations and our Sages instituted their decree only with regard to a field that was plowed, for this is a common situation.",
+            "When a person plows a grave in a field that does not belong to him, he does not create a <i>beit hapras</i>, because a person cannot cause an article that does not belong to him to become forbidden. Even a partner, a sharecropper, or a guardian does not create a <i>beit hapras</i>.<br>When a person plowed over a grave in a field which belongs to him and to a colleague as one, he creates a <i>beit hapras</i> in his portion, but not in the portion belonging to his colleague.",
+            "When a gentile plows a grave in his field, he does not create a <i>beit hapras</i>, because the concept of a <i>beit hapras</i> does not apply with regard to gentiles.",
+            "When there is a field which is a <i>beit hapras</i> above and a field that is pure below and rain washes the earth from the <i>beit hapras</i> to the pure field, it remains pure. These laws apply even the earth of the lower field was red and it became white or it was white and it became red. The rationale is that a <i>beit hapras</i> does not make a second <i>beit hapras</i> and impurity was decreed only on the earth in its original state.",
+            "It is permitted to plant any tree or bush in a <i>beit hapras</i>, because their roots extend below three handbreadths and the area below three handbreadths in a <i>beit hapras</i> is pure, for the bones from the grave are spread out over the surface of the field. We do not, by contrast, sow in it any seeds from which grow crops that are not reaped.<br>If one sowed crops in such a field and harvested them by uprooting them, one must collect the grainheap in that field and sift the grain with two sifters - and if one grew beans, with three sifters - lest one find a bone the size of a barley corn. One must burn the chaff of the grain and beans there. This is a decree lest there be a bone the size of a barley corn among it. If one were allowed to benefit from the chaff, he would take it out of the field and sell it and thus spread the impurity.",
+            "When there is a field that is presumed to be a <i>beit hapras</i>, we continue to operate under this assumption even if it is large enough to grow four <i>kor</i> of grain, even if it is to the side of a place of soft mud which is not plowed, and thus does not become a <i>beit hapras</i>, and even if a pure field surrounds it on all four sides.",
+            "When a person discovers a field that has been designated and does not know what the nature of the problem is, he should follow these guidelines. If it has trees in it, he should assume that a grave was plowed over in it. If it does not have trees, he should assume that a grave was lost in it, as has been explained. The above applies provided there is an elder or a Torah scholar in this place, because not every person is knowledgeable concerning such matters and is not aware that it is permitted to plant in this type of field and forbidden to plant in another.",
+            "When a person walks through a <i>beit hapras</i> on stones that do not wobble under a person's feet when he is walking on them or he enters it when he is riding on a person or an animal of formidable strength, he is pure. If, however, he walks on stones that usually shake while he treads upon them, even if he was careful and walked so that they would not shake, he is impure, as if he walked upon the ground itself. Similarly, if he was riding on a person who was not strong to the extent that his knees would knock against each other and his thighs would shake when he carried him or on an animal which was not strong to the extent that it would defecate when it carried him, he is impure as if he had walked on the field with his feet.",
+            "When a person purifies a <i>beit hapras</i>, he must purify it in the presence of two Torah scholars.<br>How does he purify it? He gathers together all the earth that he can move from the surface of the entire field and places it in a sieve with small holes. He breaks the earth into small pieces and removes any bone that is the size of a barley-corn. Alternatively, it is pure if he places three handbreadths of earth from another place upon it or removed three handbreadths of earth from its entire surface.<br>If he removed three handbreadths of earth from half the field and placed three handbreadths of earth over the other half, it is pure. If he removed a handbreadth and a half from its surface and placed another handbreadth and a half of earth from another place upon it, his actions are of no consequence. Similarly, if he leveled it and checked it from above and below while removing the rocks, his actions are of no consequence. If he paved it with stones that will not shake when a man walks upon it, it is pure."
+        ],
+        [
+            "With regard to the earth of the Diaspora: our Sages instituted a decree regarding a clod of earth - that it be considered like a <i>beit hapras</i>. They would only deem impure one who walked on it or touched or carried its earth. Afterwards, they decreed that even its space imparts impurity, even if one did not touch or carry its earth. Instead, even when one merely inserted his head and the majority of his body into the space of the Diaspora, he becomes impure. Similarly, if the open space of an earthenware implement was taken into the Diaspora or the larger portion of other types of implements were taken into the open space of the Diaspora, they contract impurity.",
+            "The impurity of the open space of the Diaspora is not as severe as the impurity of its earth, but instead, is more lenient. Because of the impurity of its earth, <i>terumot</i> and sacrificial foods are burnt and one who carries such earth contracts the impurity that lasts seven days and the ashes of the Red Heifer must be sprinkled on him on the third and seventh days. When, by contrast, one contracts impurity through entering its open space, it is not required that the ashes of the Red Heifer be sprinkled on him on the third and seventh days, merely that he immerse himself in a <i>mikveh</i> and wait until sunset. Similarly, the ruling concerning <i>terumot</i> and sacrificial foods that contracted impurity through entering its open space is held in abeyance; they are not eaten, nor are they burnt.",
+            "The earth of the Diaspora and the earth of a <i>beit hapras</i> impart impurity when touched or carried, as explained.<br>What is the measure that imparts impurity? The amount of earth necessary for a seal for sacks. This is the size of the large ball of a sack-maker's needle.<br>The following rules apply when the earth of the Diaspora or the earth of a <i>beit hapras</i> comes attached to a vegetable. If there is an amount the size of the seal of a sack in one place, it imparts impurity. If not, the various pieces of earth are not combined. The rationale is that our Sages instituted a decree only on a clod of earth in its natural state. An incident occurred when letters from the Diaspora were coming to the sons of the High Priests and there were about a <i>se'ah</i> or two of seals. They nevertheless did not show any concern regarding their impurity, because not one of the seals was as large as the seal of a sack.",
+            "The following rules apply when a person brings ovens, cups, and other earthenware utensils from the Diaspora. Until they were fired in a kiln, they are considered impure because of the earth of the Diaspora. Once they were fired, they are considered impure like an earthenware utensil that became impure in the lands of the Diaspora. Such a utensil does not impart impurity to people or utensils, as we explained.",
+            "When a person is walking on mountains and boulders in the Diaspora, he contracts the impurity that lasts seven days. If he proceeds in the sea or in a place where the waves of the sea wash up, he is pure despite the decree against touching the earth of the Diaspora, but is impure because of the decree against entering its open space.<br>One who enters the Diaspora in a cabinet, chest, or closet which are carried in the air is impure, because a tent that is movable, is not considered as a tent.",
+            "The earth of Syria is impure like the earth of the Diaspora. Its open space is pure, because a decree was not imposed concerning it.<br>Therefore if there was a portion of Syria next to <i>Eretz Yisrael</i>, one edge to the other edge without the earth of the Diaspora, a cemetery, or a <i>beit hapras</i> interposing between them, one could enter there in a state of purity in a cabinet, chest, or closet, provided he did not touch its earth. Similarly, if there is a portion of the earth of the Diaspora next to <i>Eretz Yisrael</i> and there is no place of impurity between them, it may be checked and is considered as pure.",
+            "A place where gentiles dwelled in <i>Eretz Yisrael</i> is considered impure like the earth of the Diaspora until it is inspected, lest a miscarried fetus have been buried there.",
+            "The ruling concerning <i>terumah</i> and sacrificial food that became impure because they were brought into a dwelling of the gentiles should be held in abeyance; they are not eaten, nor are they burnt.<br>How long must gentiles stay in a dwelling for it to require an inspection? 40 days, sufficient time for a woman to become pregnant and miscarry a fetus that conveys impurity. Even if a gentile man without a wife stays in a dwelling for 40 days, it is impure until it is inspected. This is a decree, instituted because of a dwelling where there is a woman. Even a servant, a eunuch, a woman, or a minor of nine years of age causes a dwelling to be considered as \"the dwelling of a gentile.\"",
+            "If there was a Jewish servant, woman, or minor who was nine years old in a dwelling of the gentiles, guarding so that a fetus would not be buried there, an inspection is not required.<br>What do they inspect? The deep septic drains and the cisterns of squalid water. Wherever a pig or a mole could drag out the fetus, an inspection is not necessary, because it can be assumed that they will drag it out.<br>When a dwelling of the gentiles is destroyed, it is still considered impure, until it is inspected.",
+            "A covered walkway is not included in the decree concerning the dwellings of the gentiles because it is open and there is no place to hide a miscarried fetus.<br>There are ten places where the decree concerning the dwellings of the gentiles does not apply. Since these are not permanent dwellings, a decree considering them impure was not instituted with regard to them. These are the ten places: a) Arab tents, b) <i>sukkot</i>, c) rubber tents, d) storage areas, e) roofed areas above pillars without walls; people would dwell there in the summer, f) guard houses, g) the open space of a courtyard, h) a bathhouse, i) a workshop where arrows and other weapons are fashioned, and j) soldiers' barracks.",
+            "The decree applying to the dwellings of gentiles does not pertain to a store unless a gentile dwells there. When a courtyard is impure as a result of the decree applying to the dwelling of gentiles, its gatehouse and the open space above it are impure like it. The decree applying to the dwellings of gentiles and the concept of a <i>beit hapras</i> do not apply in the Diaspora.",
+            "The decree concerning the impurity of the earth of the Diaspora does not apply to gentile cities enclosed within the boundaries of <i>Eretz Yisrael</i>, e.g., Sisis and its suburbs, Ashkelon and its suburbs, despite the fact that they are exempt from the tithes and from the obligations of the Sabbatical year,<br>Although the roadways taken by festive pilgrims from Babylon are surrounded by the earth of the Diaspora, they are presumed to be pure."
+        ],
+        [
+            "A covering that is a square, a handbreadth by a handbreadth and a handbreadth high brings ritual impurity and intervenes between ritual impurity according to Scriptural Law. For an <i>ohel</i> is given that distinction only when it is a handbreadth by a handbreadth and a handbreadth high or more.<br>What is implied? There was an olive-sized portion of a corpse lying with open space above it and implements (<i>keilim</i>), e.g., needles and spits, were at its side, without touching it. If one covered the portion of the corpse and the implements with an <i>ohel</i> that was a handbreadth by a handbreadth and was more than a handbreadth above the ground, the covering conveys impurity to the implements and renders them impure.<br>If there were other implements on top of this <i>ohel</i> that was a handbreadth by a handbreadth, they are pure, because the <i>ohel</i> intervenes between them and the impurity. Thus we have learnt that just as an <i>ohel</i> imparts impurity to everything that is under it, it preserves the purity of anything outside it, and intervenes between the impurity and the implements that are on top of it. Similarly, if the impurity was above the <i>ohel</i> and the implements were below it, the implements are pure, because the <i>ohel</i> intervenes in the face of impurity.<br>If the <i>ohel</i> was less than a handbreadth high or less than a handbreadth by a handbreadth, even if it was several handbreadths high, the implements that are next to the impurity are pure. Any of the implements that are above this <i>ohel</i> and are directly above the impurity are impure. The rationale is that they were positioned over the impurity and there was no <i>ohel</i> intervening in the face of the impurity. Similarly, if there was impurity above this <i>ohel</i> and implements beneath it, any implements that are directly beneath the impurity are impure, for the impurity was hanging over them and there is no <i>ohel</i> intervening in the face of the impurity. The rationale is that whenever there is less than a handbreadth of open space, it is considered as touching and the impurity under it is considered as \"flush,\" as we explained.<br>When does the above apply? When the <i>ohel</i> was not a person or an implement. If, however, a person or an implement serves as an <i>ohel</i> over the impurity, whether they were the covering itself or the support for the covering, even if the implements were such that themselves do not contract impurity, they convey impurity and do not intervene in the face of impurity.<br>What is implied? If there was a board placed upon four men or on four implements, even stone implements or the like that do not contract impurity or, needless to say, if they were placed on four spits or four reeds that were a handbreadth high, and there was impurity and other implements beneath it, those implements are impure. If the implements were on top of the board, even if they were not directly above the impurity, they are impure. If there was impurity above the board and implements below it, all of the implements below the board are impure. If, however, the board was placed on four stones or on an animal or a beast and there was impurity under it, the implements on top of it are pure.",
+            "If there was impurity on top of a board, all of the implements under it are pure, because the <i>ohel</i> intervenes in the face of the impurity. Implements made from animal turds, stone implements, or implements made from earth that are oversized are considered as <i>ohalim</i> and not as implements. Therefore, they intervene in the face of impurity.",
+            "The following laws apply when a board was placed on top of a new oven and it protrudes beyond the oven on either side for more than a handbreadth. If there was impurity below the board, implements that are on top of it are pure. If there was impurity on top of it, the implements below it are pure. The rationale is that a new oven is not considered as a <i>k'li</i> in this context. If the oven was old, everything is impure.",
+            "When a board was placed over two ovens, even if they are old, and it protrudes beyond each oven and there is impurity below it, between the two ovens, only the space between them is impure. <i>Keilim</i> that are beneath the two ends that are beyond the ovens are pure, for the area beneath the ends and that beneath the ovens are considered as two tents, one next to the other.<br>Similarly, if a board was placed over an oven, even an old one, and it protruded a handbreadth at both ends, but not from the sides, should there be impurity under one end, <i>keilim</i> under the other end are not considered as impure.",
+            "The following laws apply when a person carries a <i>k'li</i>, e.g., a plow or the like, and one side of the <i>k'li</i> hung over impurity. If the circumference of the <i>k'li</i> was a handbreadth, even though its width was only a finger breadth and a third, it imparts impurity to the person carrying it. Impurity is conveyed to him according to Rabbinic Law, for our Sages decreed impurity for a <i>k'li</i> whose circumference is a handbreadth as a safeguard lest one be lenient when there is one whose width is a handbreadth. It does not, however, convey impurity to <i>keilim</i> that are below it or other people over which it hangs unless its width is a handbreadth.",
+            "Wooden coffins in which a corpse is placed are not considered as graves. Instead, if there is a handbreadth of empty space between the covering of the coffin and corpse, the cover is considered as an intervening substance and one who stands on the cover is considered as pure according to Scriptural Law. Nevertheless, although most coffins have an empty space of a handbreadth, since there are some which do not have such space, our Sages degreed that no coffin would be considered as an intervening substance. Thus one who walks on a coffin is considered as if he touched a corpse or a grave.",
+            "The following laws apply when a beam extended from one wall to another wall and there was impurity under it. If it was a handbreadth wide, it conveys impurity to everything under its entire span. Any <i>keilim</i> or persons under it are impure. This applies even if its width is not the same along the entire span and some portions are less than a handbreadth wide. The rationale is that these portions are considered as part of an <i>ohel</i>. If it is not a handbreadth wide, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends, as we explained.<br>How much must the circumference be for the board to have a width of a handbreadth? If it is round, three handbreadths. If it is square, four handbreadths.",
+            "When a barrel a <i>se'ah</i> in size was on its side in an open area, it does not convey impurity to everything under its entire expanse unless it is approximately four and half handbreadths in circumference. In this way, its upper portion will be a handbreadth and a half above the ground and there will be a portion of it, a handbreadth by a handbreadth a handbreadth above the ground. Accordingly, if it was suspended half a handbreadth above the ground and its circumference was three handbreadths, it conveys impurity.<br>Similarly, if there is a round pillar lying in an open space and resting on the earth, it does not convey impurity under its side unless it is 24 handbreadths in circumference. If it is not 24 handbreadths in circumference, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends. The reason that 24 handbreadths are required is that whenever there is a circumference of three, there is a width of one. Whenever there is a square, a handbreadth by a handbreadth, its diagonal will be a handbreadth and two fifths. Therefore if the pillar's circumference was 24 handbreadths, there is a little bit more than a handbreadth by a handbreadth that is a handbreadth high under its entire side. All of these calculations are approximations. This is its form."
+        ],
+        [
+            "Whenever there is a covering that is a handbreadth by a handbreadth that is a handbreadth high, it is considered an <i>ohel</i>, as we explained. It intervenes in the face of ritual impurity and conveys ritual impurity whether it was made as a shelter or came into being as a matter of course. Even if it was brought into being without human activity, it conveys ritual impurity and intervenes in the face of it.<br>What is implied? If there was a cavern that was hollowed out by water or crawling animals or even if the earth itself cratered or one gathered stone and beams and created a covered space of a handbreadth, it is considered as an <i>ohel</i> and it conveys ritual impurity and intervenes in the face of it.",
+            "When does the above apply? When the <i>ohel</i> was strong and sturdy. A unstable <i>ohel</i>, by contrast, does not convey ritual impurity, nor does it intervene in the face of ritual impurity according to Scriptural Law. According to Rabbinic Law, by contrast, it conveys ritual impurity, but does not intervene in the face of it.<br>What is implied? When branches of trees that hang over the earth which are called <i>sichachot</i> and stones which project outward from a wall that hang over the earth and are called <i>peraot</i> are sturdy enough to carry an average ceiling and remain standing, they convey impurity and intervene in the face of it according to Scriptural Law. If they are not sturdy enough to carry an average ceiling and would fall, they convey impurity according to Rabbinic decree and do not intervene in the face of it. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "These substances convey ritual impurity and intervene in the face of it: oversized wooden vessels, <i>keilim</i> made from stone, animal turds, or earth that are oversized, simple leather <i>keilim</i>, a curtain, a sheet, or a reed mat that are made like tents, animals or beasts, whether kosher or non-kosher, provided the head of one is placed between the legs of another and they are flush against each other, a bird that rests, one who digs out a place for a child in a grainheap to save him from the sun, and food that was not made ready to be susceptible to ritual impurity so that it would not become impure.<br>When vegetables continue to grow in the summer and the winter, they are considered like trees and convey ritual impurity and intervene in the face of it. Among those in this category are: mint, bindweed, wild gourd, and Greek squash. Similarly, all of the following - branches of trees that hang over the earth, stones which project outward from a wall, projections, balconies, dovecotes, the clefts of stones, stones that stick out of a wall, the arches of a wall, and stony precipices - convey ritual impurity and intervene in the face of it.",
+            "The following convey ritual impurity, but do not intervene in the face of it: a human being, wooden vessels that are not oversized, because they are like all other <i>keilim</i> and convey ritual impurity, simple leather <i>keilim</i>, a curtain, a sheet, or a reed mat that are not made like tents, but merely extended outward, without being on a slant or having walls, an animal or a beast that died, and impure foods or foods that were made susceptible to ritual impurity, for an impure substance does not intervene in the face of ritual impurity, and a hand mill, because it is in the category of stone <i>keilim</i>. All of these convey ritual impurity, but do not intervene in the face of it.",
+            "The following articles neither convey ritual impurity, nor do they intervene in the face of it: seeds, vegetables that are still connected to the ground with the exception of the four vegetables mentioned, a mound of hail, snow, sleet, ice, or salt, one who skips from place to place, one who runs from place to place, a bird that flies freely, a garment flying in the wind, or a ship that floats on the water. All these neither convey ritual impurity, nor do they intervene in the face of it. Although they create a covering, the covering is not lasting.",
+            "If one tied a ship to something that could anchor it or covered the corner of a garment with a stone, it conveys ritual impurity.",
+            "When there is a board floating in the water and there is impurity under one of its sides, the <i>keilim</i> under its other side are pure. The rationale is that, as we already explained, a ship that is floating does not convey impurity.",
+            "The following entities intervene in the face of ritual impurity, but do not convey impurity]: the threads of the woof on a weaver's loom, the cords of a bed, a net on which fertilizer is held, and lattice shades for windows.<br>How do they intervene in the face of impurity? If there was a window between two houses, impurity was found in one house, and one of these entities is extended over this window and covers it, it serves as an intervening substance and prevents impurity from entering the second house. This applies even if there is open space within the intervening article, provided there is not a square handbreadth of empty space in this lattice work, net, or cords. If there is a square handbreadth of empty space, impurity will enter as will be explained."
+        ],
+        [
+            "Impurity does not enter a shelter, nor does it depart from it if there is an opening less than a handbreadth by a handbreadth.<br>What is implied? When there is a window between one house and another or between a house and a loft, if it is a square handbreadth by a handbreadth and there was impurity in one of the structures, the other structure is also impure. If the window does not comprise a handbreadth by a handbreadth, impurity does not depart from it, nor does it enter the second structure.<br>When does the above apply? With regard to a window made by a person for functional purposes. When, by contrast, a window was made by man for illumination, that light should enter, its measure is the size of <i>pundiyon</i>. Then ritual impurity departs through it.<br>What is implied? There was impurity in a house. A person came and stood on the outside, near this window for light or placed a <i>k'li</i> there, or there was a covering on the other side of the wall, the person, the <i>k'li</i>, and everything under the covering to which the impurity passes through becomes impure. A window made for light is one that is not covered by a roof, but instead, is open to the sun.",
+            "When an aperture was not made through intentional human activity, e.g., it was hollowed out by water or crawling animals, the earth itself cratered, a window had been shuttered close and the shutter was removed, or it had been covered by glass and the glass broke, the minimum measure is the full span of a shingle which is the size of the head of an ordinary man.<br>The above applies provided that the owner did not think of using that aperture for functional purposes. If, however, he thought of using it, the minimum measure is an opening of a handbreadth by a handbreadth. If he thought to use it for light, its measure is the size of a <i>pundiyon</i>. The rationale is that, in these instances, thought is considered equivalent to deed.",
+            "The following rules apply when a person began closing a window opened for light and did not complete the task because he did not have sufficient cement or a colleague called him, night fell initiating the Sabbath, and there remained a small amount open. If a portion the height of two fingerbreadths and the width of a thumbbreadth remain, it conveys ritual impurity. If it is less than that, it is as if it was closed.",
+            "The following rules apply when there was a large window made for light covered by a lattice or the like. If there was one place where there is a hole as large as a <i>pundiyon</i>, it conveys ritual impurity and allows ritual impurity to depart. If the holes of the lattice are small and not one of them is the size of a <i>pundiyon</i>, it is considered as closed. Similarly, when there was a large window made for functional purposes and it was covered by thatchwork coverings or shades, if there was empty space a handbreadth by a handbreadth square, it conveys ritual impurity and allows ritual impurity to depart. Otherwise, it is considered as closed.",
+            "When a window is exposed to the open air, its minimum measure is the size of a <i>pundiyon</i>, because it is made solely for the purpose of light, as we explained. If one builds a house outside this window and thus the window is now under a roof, it is considered as if it is between two structures and its measure is a handbreadth by a handbreadth of empty space. If the roof was built in the middle of the window, the measure for the lower portion that is below the roof is a handbreadth by a handbreadth of empty space. The measure of the upper portion that is above the roof is the size of a <i>pundiyon</i>, because it is exposed to the open air.",
+            "The following rules apply in the situations to be described: There is a hole in a door, a carpenter left an empty place above or below or hung two swinging doors and did not complete adjusting them and thus there was empty space between the two doors, or he closed the door and it was blown open by the wind. In all these situations, if the opening was the size of a shingle, the impurity leaves through this opening and enters through it. If the opening is less than the size of a shingle, it is considered as closed.",
+            "When a person makes a hole in a wall in order to place a rod or a large nail there, to see those who pass by, or to speak to his colleague, it is considered as a window made for functional purposes and its minimum measure is a space a handbreadth by a handbreadth."
+        ],
+        [
+            "The following laws apply when a functional window was closed entirely or closed to the extent that less than a handbreadth by a handbreadth remained. If it was closed with an entity that intervenes in the face of ritual impurity it is considered as closed, provided it is an entity that the owner does not intend to move.<br>Therefore if he closed a window or reduced its size with foods that were not made susceptible to contract ritual impurity, they do not intervene. Even though they are not susceptible to ritual impurity and they are pure, his intent is to move them. If they were rotting, they intervene. Similarly, straw that is rotting intervenes. If it is not rotting, it does not intervene, because we assume that the owner intends to move it.<br>When grain grew and blocked a window or reduced its size, it does not intervene, because the owner's intent is to remove it, lest it damage the wall. If its roots were distant from the wall, but the heads of the stalks grew on an incline and blocked the window, it intervenes. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "The following rules apply when a barrel that is filled with rotting dried figs which were never made susceptible to ritual impurity and are not fit to be eaten were placed in a window and the opening of the window faced a source of impurity. The barrel itself is impure, In such a situation, and similarly, if a container is filled with rotten straw that is not fit to be used as animal fodder, for mortar for building, or for kindling that was placed in the window: when the figs or the straw would be able to remain standing independently were their container to be removed, they would be considered as intervening. If not, they do not intervene.<br>The following entities all reduce the size of a window:<br>a) bitter grasses that are not fit for animal fodder,<br>b) patches that are not three fingerbreadths by three fingerbreadths, that are filthy and firm, so that they are not fit to clean blood off a scratch,<br>c) a limb or flesh that was hanging limply from an impure animal, provided the animal was lean and unfit to be sold to a gentile and tethered so that it will not flee,<br>d) an impure fowl resting in a window, provided it is one which scratches, so that it would not be fit for a child to play with,<br>e) a gentile who is bound, because he is one of the prisoners of the king whom another person may not release,<br>f) an infant born after an eighth month pregnancy on the Sabbath, because it is forbidden to move him,<br>g) salt that is mixed with thorns that is not fit to be used for food, nor for leatherworking, provided it is placed on a shard so that it will not damage the wall.<br>The rationale is that these substances are not susceptible to ritual impurity, nor does the owner intend to move them, because they are not fit for work. Similarly, when a Torah scroll was worn out and placed in a window, if the owner had decided that it would be entombed there, it reduces the size of the window. In contrast, snow, hail, sleet, ice, and water do not reduce the size of a window, for they are susceptible to ritual impurity.",
+            "If one reduced the size of the handbreadth with less than an olive-sized portion of the flesh of a corpse, less than an olive-sized portion of the meat of a dead animal, a portion of bone from a corpse that is less than the size of a barley-corn, or a portion less than a lentil from a crawling animal, these substances intervene in the presence of ritual impurity. The rationale is that they are all pure and since they are not important to the owner, he does not intend to move them. Similarly, less than an egg-sized portion of food that was not made susceptible to ritual impurity is not important, he does not consider moving it. Hence, all of the above reduce the measure of the handbreadth.",
+            "If one closed a window with an earthenware vessel whose opening faced outward, it intervenes. The rationale is that it does not contract impurity from its outer side and thus it is pure. Therefore this earthenware vessel must be disgusting and perforated so that it is not fit to be used for anything, not even bloodletting, so that the person will not think of moving it.",
+            "The following laws apply if there was a corpse, a fourth of a <i>kab</i> of bones, or the like from bones that impart impurity through <i>ohel</i> in a house and the owner sought to reduce the size of the window of this house with a bone that is less than a barley-corn. Its size is not reduced, because the bone in the window is considered as part of the bones that generate impurity.<br>Similarly, if a corpse or an olive-sized portion from the flesh of a corpse was in a home and the owner sought to reduce the size of the window with a portion of flesh from a corpse, its size is not reduced, because the flesh is combined with the other flesh. Nevertheless, a bone that is less than the size of a barley-corn reduces the size of a window and thus prevents the spread of impurity brought about by an olive-sized portion of flesh. And less than an olive-sized portion of flesh reduces [the size of a window and thus prevents the spread of impurity brought about by] a fourth [of a kab] of bones or the like.<br>If one sought to reduce the size of a handbreadth with the woof and the warp of cloth that is afflicted with <i>tzara'at</i> or with a clod of earth from a <i>beit hapras</i>, its size is not reduced. The rationale is that an impure object does not intervene in the face of ritual impurity.<br>If one made a brick from the earth of a <i>beit hapras</i>, it is pure and can reduce the size of a window. Our Sages' decree concerned only a clod of earth in its natural state.<br>The following rules apply if the handbreadth was closed or reduced in size by a spider web. If its strands were substantial, it is considered as an intervening substance. If not, it does not intervene."
+        ],
+        [
+            "The following rule applies when there is an aperture - whether it is the size of a handbreadth by a handbreadth or it is less than a handbreadth by a handbreadth - in the midst of the roof of a house and there is a source of impurity under the roof of the house: The space directly below the aperture is pure, because it is open to free space and the remainder of the house is impure. If the impurity was solely under the aperture, the entire house is pure.<br>The following rules apply when the source of impurity was partially under the roof and partially under the aperture. If the aperture comprised a handbreadth by a handbreadth of open space, the house is impure entirely and the space below the entire aperture is impure. If it does not comprise a handbreadth by a handbreadth of open space, different rules apply. If the impurity is large enough so that if it was divided, a minimum measure would be found below the roof and also a minimum measure would be below the aperture, everything is impure. If not, the house is impure, but the space under the aperture is pure.<br>If the aperture comprised a handbreadth by a handbreadth of open space and a person put his foot on top of the aperture, everything becomes considered as one <i>ohel</i>. Therefore whether there was impurity only under the roof or only under the aperture, everything is impure, the house and the space below the aperture. Moreover, the person who conveyed the impurity to this place is impure, because he became part of an <i>ohel</i> over impurity. If the aperture did not comprise a handbreadth by a handbreadth of open space and the impurity is under the roof, the person who placed his foot over the aperture is not impure, because impurity does not depart through less than a handbreadth of open space.<br>The following laws apply if the impurity was under the aperture and a person closed it with his foot. If the impurity was there before his foot, he is impure, because he stood over the impurity. If his foot was there before the impurity, he is pure, because his foot is part of the <i>ohel</i> and the impurity does not depart to him.",
+            "If there was an olive-sized portion of a corpse in the mouth of a raven that held it over an aperture in the roof of a house and thus the olive-sized portion was found in the space of the aperture, the house is impure even though the aperture does not comprise a handbreadth by a handbreadth of open space.",
+            "The following rules apply when there is a house with an aperture in its roof, a loft built above it with an aperture in its roof, and the two apertures are positioned one on top of the other. Whether the apertures comprise a handbreadth by a handbreadth of open space or not, if there is impurity in the house, the space under the apertures is pure and everything else is impure. If the impurity is under the apertures, the entire house is pure.<br>If the apertures comprised a handbreadth by a handbreadth of open space, whether the impurity was under the roof of the house or under the apertures, were an entity that is susceptible to impurity to have been placed either above the aperture of the house or above the aperture of the loft, everything is impure. The rationale is that an impure entity does not intervene in the face of ritual impurity.<br>If one placed an entity that is not susceptible to ritual impurity over the aperture of the house, the house is impure and the loft is pure. If such an article was placed on the aperture of the loft, the house and the loft are impure and the space directly above the aperture until the heavens is pure.<br>If the apertures did not comprise a handbreadth by a handbreadth of open space, impurity was found under the roof of the house, and one placed an object - whether an object that is susceptible to ritual impurity or one which is not susceptible to ritual impurity - on either the aperture of the house or the aperture of the loft, only the house becomes ritually impure. The rationale is that impurity does not depart to the loft unless there is an open space of a handbreadth by a handbreadth.<br>If the impurity was beneath the apertures and one placed an entity that was susceptible to ritual impurity over either the lower or the upper aperture, both the house and the loft are impure, because one has extended the impurity. If he placed an entity that is not susceptible to ritual impurity over either the lower or the upper aperture, only the house is impure.<br>All of these laws apply only when one purposely makes an aperture. If, however, a roof is opened as a matter of course, the measure which conveys ritual impurity is the full size of a rafter, as we explained.",
+            "The following laws apply when one opens a ceiling to make an aperture in the roof of a house so that the leg of a bed can be inserted into it and the leg of the bed closes the aperture. If the aperture comprises a handbreadth by a handbreadth of open space and there is impurity in the house, the loft is also impure, because a <i>k'li</i> that can contract ritual impurity does not intervene. If it does not comprise a handbreadth by a handbreadth, the loft is pure, and the foot of the bed that extends below is impure, like a <i>k'li</i> that hangs over impurity. If, however, a roof is opened as a matter of course, the measure which conveys ritual impurity is the full size of a rafter, as we explained.",
+            "The following laws apply when there is an aperture in the roof of a house and there is an earthenware pot placed on the earth directly aligned with the aperture so that if it was lifted up, it would be able to be lifted through the aperture without leaving any space at all. If there was impurity beneath the pot, flush between it and the earth, or there was impurity inside the pot, or on its outer surface, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends and only objects that are directly above it or below it are impure. The remainder of the house is pure in its entirety.<br>If the pot was a handbreadth above the ground and there was impurity under it or under the roof of the house, the house is impure in its entirety and whatever is under the pot is impure, because it serves as a shelter. The inner space of the pot are pure, because an earthenware container cannot become impure from its outer surface and the open space of the pot is under the open space of the world at large. If there is a <i>k’li</i> in it or on its outer surface, the <i>k’li</i> is pure. If the impurity is in [the pot] or on its outer surface, the entire house is pure, for the impurity is only directly under the aperture.<br>If the pot was under the aperture and the aperture was greater than the pot to the extent that if the pot was lifted up there would be an open space of more than a handbreadth by a handbreadth between it and the edge of the aperture, even if the pot is a handbreadth above the ground and there is impurity in it, on its outer surface, or below it, the house is pure.<br>The following laws apply when the pot was placed next to the doorstep of a house in a way that if lifted up, a handbreadth of the space of its opening will be within the outer border of the lintel. If the impurity was flush under the pot, if the pot was a handbreadth above the ground and the impurity was under it or in the house, the area under it and the house are impure, because it is all considered as one structure and its inner space and outer surface are pure. If there was impurity in it and there was impurity below it, only the area below the pot is impure, the house, by contrast, is pure.",
+            "The following laws apply when there are beams of a house and loft without a ceiling over them stretching from one side of a structure to another. If the beams of the house and the loft are aligned one beam directly over the other, the empty space between them is aligned one over the other, the width of a beam is a handbreadth, the width of the empty space is a handbreadth and there is impurity beneath one of the beams, only the area beneath it is impure. If the impurity was between the lower beam and the upper beam, only the space between them is impure. If the impurity was on top of an upper beam, the space above it until the heavens is impure.<br>If the upper beams were aligned above the empty space between the lower beams and there was impurity below one of them, the area beneath all of them is impure. If the impurity was on top of an upper beam, the space above it until the heavens is impure.<br>If the beams were not a handbreadth wide, whether they were aligned one above the other or whether the upper ones were aligned above the space between the lower ones, were impurity to be beneath them, between them, or on top of them, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends, and it imparts impurity only to entities under it or over it. The rationale is that any impurity that is not under a covering that is a handbreadth wide and a handbreadth high is considered as \"flush.\"<br>When the roof and the walls of a building are split into halves and there was impurity in the outer portion where the entrance was, the <i>keilim</i> in the inner portion are all pure. Different laws apply when there was impurity in the inner portion. If the split was as wide as a plumb line, the <i>keilim</i> in the outer portion are pure. If the the split was less than this, they are impure.",
+            "When an <i>exedra</i> was split and there was impurity in one side, the <i>keilim</i> on the other side are pure. For it is like two tents next to each other with space in between them, for the split runs across the entire exedra.<br>If he placed his foot or a reed above, over the crack, he joins the impurity to the other side of the <i>exedra</i>. If one placed a reed, or even a large <i>k'li</i>, on the earth, directly under the crack, it does not join the impurity unless the <i>k'li</i> is under the crack and is a handbreadth high.<br>If a person was lying on the ground below the crack, he joins the impurity to the other side. The rationale is that a person is hollow and his upper portion can be considered as a tent that is a handbreadth high. Similarly, if there were folded garments placed on the ground, one on top of the other and the upper one was a handbreadth above the ground, it joins the impurity to the other side. All of the garments below it are considered as garments that are under a tent."
+        ],
+        [
+            "When a projection protrudes from the side of an entrance to a home facing downward and it is twelve handbreadths or less above the earth, it conveys ritual impurity regardless of how small it is. It is clear that such a conveyance of impurity is merely a Rabbinic ordinance. Similarly, any analogous instance where impurity is conveyed by something that is not a sturdy <i>ohel</i> is only a Rabbinic ordinance.<br>Projections that are more than twelve handbreadths high or which face upward and similarly, the crowns and the ornamental embellishments that project from a structure, do not convey impurity unless they are a handbreadth by a handbreadth in area. This also applies to a projection that extends over an entrance from a lintel. Even if there was a reed at the side of the lintel as wide as the entrance, it does not convey ritual impurity unless it is a handbreadth by a handbreadth in area.",
+            "When a projection surrounds an entire building and encompasses a handbreadth at the entrance to the house, it conveys ritual impurity. If it encompasses less than a handbreadth at the entrance of the house and there is impurity in the house, <i>keilim</i> under it are impure. If there is impurity under it, it does not convey impurity to the house. Similar laws apply with regard to a courtyard that is surrounded by an <i>exedra</i>.",
+            "When a window serves a functional purpose and a projection protrudes across the entire window, even if it was only as wide as a thumbbreadth, it conveys ritual impurity. This applies provided it is two fingerbreadths or less above the window. If it is more than two fingerbreadths higher than the window, it does not convey ritual impurity unless it is a handbreadth wide. When there is a projection over a window that is made for light, it conveys ritual impurity regardless of its size and regardless of its height.<br>When there is a structure that protrudes in front of a window upon which a person looking out from the window leans while looking, it does not convey ritual impurity. If it has a projection over it, we consider the structure as if it does not exist and the projection above it conveys ritual impurity.<br>How do all these projections convey ritual impurity? If there was impurity under them or under the house, everything is impure - whether it is in the house or under the projection.",
+            "When there are two projections one on top of the other, each one of them is a handbreadth by a handbreadth in area, there is a handbreadth of space between them, and there is impurity below the lower one, only the space below it is impure. If there is impurity between them, only the space between them is impure. If there is impurity above the upper one, the space above it until the heavens is impure.<br>If the upper one extended beyond the lower one for a handbreadth and there was impurity below the lower one or between them, the space beneath them and between them is impure. If there is impurity above the upper one, the space above it until the heavens is impure.<br>If the upper one extended beyond the lower one for less than a handbreadth and there was impurity beneath them, the space beneath them and between them is impure. If the impurity was between them or under only the extra portion of the upper projection, the space between them and under the extra portion is impure, but the space below the lower projection is pure.<br>If each of the projections were a handbreadth by a handbreadth in size, but there was not a handbreadth between them, and there was impurity below the lower one, only the space below it is impure. If there was impurity between them or on top of the upper one, the space directly above it until the heavens is impure.<br>If the projections were not a handbreadth by a handbreadth in size, whether there was a space of a handbreadth between them or not, whether the impurity was beneath the lower one, between them, or on top of the upper one, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends, because it is flush. Similar laws apply when there are two curtains that are a handbreadth above the ground and placed one on top of the other.<br>When there are <i>keilim</i>, garments, or wooden tablets placed on top of each other and impurity was flush between them, if the impurity was a handbreadth above the earth, the <i>k'li</i> that is above it is considered as creating an <i>ohel</i> over the space of a handbreadth and it imparts impurity to all the <i>keilim</i> under it. If there were stone tablets, even if they were a thousand cubits above the ground, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends, because they are considered as earth.",
+            "When tablets of wood are touching each other at their corners, they are a handbreadth above the ground, and there is impurity under one of them, the <i>keilim</i> which are under the second are pure, because it is not touching the other one over the space of a handbreadth. A person who touches the second tablet is considered as one who touched <i>keilim</i> that touched a covering over a corpse.<br>Different rules apply, by contrast, with regard to all those <i>keilim</i> which we said convey ritual impurity and do not intervene in the face of it. If such a <i>k'li</i> was positioned above a corpse, all of the <i>keilim</i> that are above it are impure, as we explained. They are deemed impure as <i>keilim</i> that were held over a corpse. Even the <i>keilim</i> over it that are not directly over the impurity are impure. They are considered <i>keilim</i> that touched <i>keilim</i> that were held over a corpse.",
+            "When an earthenware jug was standing on its base in open space and there was an olive-sized portion from a corpse inside of it or below it, directly below its inner space, the impurity pierces through and ascends, pierces through and descends. The jug is impure, because the impurity pierces its bottom and its inner space becomes impure.<br>If the impurity is located under the thickness of its walls, the impurity pierces through and ascends, pierces through and descends, but the jug is pure. Why is the jug pure? Because the impurity does not pierce through into its inner space, but only to its walls and an earthenware container contracts impurity only from its inner space.<br>If some of the impurity was below the thickness of its walls and some below its inner space, the impurity pierces through and ascends, pierces through and descends. If the walls were a handbreadth in thickness, it is entirely impure but the space aligned with its opening is pure, for the impurity has spread only throughout the walls.<br>When does the above apply? When the jug was pure. If, however, the jug was impure, it was a handbreadth raised above the earth, it was covered, or it was turned upside down, and the impurity was in it or on top of it, everything is impure and anything that touches it in its entirety is impure. If it had a cover fastened to it and was placed over a corpse, any food and drink inside of it are pure, but the <i>keilim</i> over it are impure.<br>When jugs are resting on their bases or leaning on their sides in open space, they touch each other over a handbreadth of space, and there is impurity below one of them, the impurity pierces through and ascends, pierces through and descends, because it is flush.<br>When does the above apply? When the jugs are pure. If, however, they are impure or they are raised a handbreadth above the ground, and there is impurity under one of them, the space below all of them is impure, because they are considered as a single <i>ohel</i>."
+        ],
+        [
+            "The following rules apply when a person held one hand over a corpse and one hand over <i>keilim</i> or he touched a corpse and held his hand over <i>keilim</i>. If each of his hands cover a handbreadth of space, the <i>keilim</i> are impure. If they are smaller, they are pure.<br>Similarly, if there are two buildings near each other and there is a portion of a corpse the size of half an olive in each of them and a person inserted one hand into one building and the other into the second building, if each of his hands cover a handbreadth of space, he has joined the impurity together. Everything is considered as one <i>ohel</i> and he and the buildings are impure. If they are smaller, he does not join the impurity together.",
+            "When a person looks out from a window and leans over impurity, he conveys impurity to the house in which he is located. The entire house becomes impure. If he was lying on the doorstep, part of his body being in the house and part being outside the house and impurity was positioned above the portion outside the house, the house is impure, because a person is hollow and the upper portion of his body is a handbreadth high. Since impurity was held over him, it is as if he stood over it and he conveys the impurity.<br>Similarly, if there was impurity within a house and pure people stood over the portion of a man lying outside, over the doorstep, they are impure. The rationale is that he is considered as if he is covering impurity and a person conveys impurity, but does not intervene against it, as we explained.",
+            "The following rules apply when the people carrying a corpse passed under an <i>exedra</i>, one of them closed the door to a house and locked it with a key so that the house would not become impure or if there was a person inside or outside who closed the door. If the door could stand close by itself, the house is pure. If not, the house is impure. The rationale is that in the latter situation, it was the person who intervened in the face of ritual impurity. As we explained, a person and <i>keilim</i> convey ritual impurity and do not intervene in the face of it.",
+            "When an oven standing in a house has a dome-shaped opening that extends outside, if people carrying a corpse carried it over the opening that extends outside, the oven is impure, but the house is pure. The rationale is that the oven is not upraised above the ground so that it would bring impurity to the house.<br>When an oversized closet standing in an entrance opens to the outside and there is impurity in it, the house is pure. When there is impurity in the house, what is in the closet is impure, because it is open in the entrance and it is the nature of impurity to depart and not to enter. If its drawer was extended behind it, projecting less than a handbreadth, and could not be separated from the closet and there was impurity there opposite the boards of the roof of the house, the house is pure. The rationale is that even though it projects outward, it cannot be separated and it does not extend a handbreadth. This applies provided it is a handbreadth by a handbreadth and a handbreadth in height. If the drawer does not have an empty space of a handbreadth, the impurity is considered as flush within the house and the house is impure.<br>If the closet was standing in the house itself and there was impurity in it or in a chest within it, even though there is not an opening of a handbreadth through which the impurity could depart, the house is impure. If there is impurity in the house, everything in the closet is pure. The rationale is that the nature of impurity is to depart and not to enter.",
+            "If there are <i>keilim</i> between the closet and the ground, between it and the wall, or between it and the ceiling, they are impure if there is a handbreadth of empty space there. If not, they are pure, because we considered it is if the beams of the ceiling descend and close the space between it and the closet.",
+            "If there is impurity under the closet, between it and the earth, between it and the boards of the ceilings, or between it and the wall, the house is impure whether there is an open space of a handbreadth or not.<br>If the closet was standing under the open air and there was impurity in it, the <i>keilim</i> within the breadth of its walls are pure. If there is impurity within the breadth of its walls, the <i>keilim</i> inside of it are pure.",
+            "All the slanted walls of tents are considered as the tents themselves.<br>What is implied? When a tent slants downward and ends within a fingerbreadth of the ground and there is impurity in the tent, the <i>keilim</i> under the slanted side are impure. If there is impurity under the slanted wall, the <i>keilim</i> in the tent are impure.<br>If there is impurity within the slanted wall, one who touches its inner side contracts impurity that lasts a week. One who touches its outer side contracts impurity that lasts until the evening, for the outer side of the slanting wall is considered as a <i>k'li</i> that touches a tent that has become impure.<br>If there is impurity on the outer side of the slanted wall, one who touches its outer side contracts impurity that lasts a week. One who touches the inner side of the slanting wall contracts impurity that lasts until the evening.<br>If there was half an olive-sized portion of a corpse inside the tent and half behind it, one who touches it - whether from inside or outside - contracts impurity that lasts until the evening. The tent itself contracts impurity that lasts for seven days.",
+            "If the edges of the tent were spread out on the ground and there was impurity on the ground under an edge of the tent spread out or above it, the impurity pierces through and ascends, pierces through and descends."
+        ],
+        [
+            "The following rules apply with regard to a beehive-like container lying on the ground, in the entrance of a building with its opening facing the outside and an olive-sized portion of a corpse under or on top of the portion outside the building. Whatever is directly under or above the olive-sized portion below or above the container is impure. Whatever is in its inner space is pure except a <i>k'li</i> that is directly above or below the impurity. The building is pure.<br>If there is impurity in the building, only the building is impure, but <i>keilim</i> that are in the container or under it or above it outside of the building are pure. If there was impurity in the container, everything is impure, i.e., everything in the building and everything in the container, everything above it and everything below it that is opposite the impurity, as we explained.<br>If the container was raised a handbreadth above the ground and there was impurity under it, in the building, or above it, everything is impure, i.e., everything in the building, everything below it and everything above it. Whatever is in its inner space, by contrast, is pure except a <i>k'li</i> that is directly above or below the impurity. If there was impurity in the container, everything is impure, i.e., everything in the container and everything in the building, everything below it and everything above it. The rationale is that <i>keilim</i> or people who become an <i>ohel</i> over impurity or who have impurity above them convey impurity and do not intervene in the face of it, as we explained.<br>When does the above apply? When the container is a <i>k'li</i> and hollow. Different laws apply, however, if it was damaged and broken open and the open portion was plugged with straw and thus it is not considered as a <i>k'li</i>, or it was filled with straw so there was not an empty space of a handbreadth by a handbreadth and a handbreadth high, but instead, it was stuffed and there was not an empty space of a handbreadth in one place. If it was a handbreadth raised above the ground and there was impurity under it or in the building, the building and all the space under it are impure, because everything constitutes one <i>ohel</i>. Its inner space and anything on top of it on the outside of the building are pure, because it is considered an <i>ohel</i> of wood and it is not a container. If there was impurity inside of it, only what is inside of it is impure. If the impurity was above it, the space above it until the heavens is impure.<br>If such a container was placed on the ground, it opened to the outside, and an olive-sized portion of a corpse was under it, the space under it until the depths is impure. If the impurity was above it, the space above it until the heavens is impure. If there was impurity in the building, only the building is impure. If there is impurity within the container, only its inner space is impure.",
+            "When a beehive-like container is lying on the ground in the entrance to a building, it opens up to the inside of the building, it is intact and hollow and there is an olive-sized portion of a corpse below it or above it, everything that is directly below the olive-sized portion of impurity or over it is impure. Everything that is in its inner space is pure except those <i>keilim</i> that are directly above or directly below the impurity and the building is pure.<br>If it was raised a handbreadth above the ground and there was impurity under it, in it, above it, or in the building, everything is impure: everything that is in the building and everything under it, because it and the building constitute one <i>ohel</i>.<br>If it was damaged and broken opened and the open portion was plugged with straw or stuffed, was raised a handbreadth above the ground and there was impurity under it, in the building, or in it, everything is impure except the articles above it. If the impurity was above it, the space above the impurity until the heavens is impure, but its inner space is pure and the space under it, the building, and everything in them is pure. Since it is not a <i>k'li</i>, it intervenes in the face of impurity.<br>If such a container was placed on the ground, it opened to the inside, and an olive-sized portion of a corpse was under it, the space under it until the depths is impure If [the impurity] was above it, the space above it until the heavens is impure. If there was impurity within it or within the building, its inner space and the building are impure.",
+            "The following laws apply when there is a beehive-like container inside a building, it fills the entire height of the building, its opening is positioned toward the ceiling of the building, and it reaches the ceiling so that there is less than a handbreadth of space between it and the ceiling. If there is impurity in it, the building is impure. If there is impurity in the building, its contents are pure. The rationale is that when there is less than a handbreadth of open space, it is the nature of impurity to depart towards the building, but not to enter the container.<br>This law applies whether the container was standing upright or leaning on its side, with its opening to the wall and there was less than a handbreadth between it and the wall, whether there was one beehive-like container or two beehive-like containers, one above the other, and there was not a handbreadth of empty space between the upper container and the ceiling or the upper container and the wall.<br>When such a container was standing in the entrance to a building with its opening facing upward and there was less than a handbreadth between it and the lintel, if there is impurity in it, the building is pure. If there is impurity in the building, the contents of the container are impure. The rationale is that it is the nature of impurity to depart and not to enter.",
+            "The following laws apply when there is a hollow beehive-like container that is intact and resting on its side in the open and there is an olive-sized portion of a corpse below it or above it. Anything that is directly above or directly below the olive-size portion is impure. Whatever is within its inner space, is pure except what is directly above or below the impurity. Whatever is not directly above or below the impurity inside the container is pure. If there is impurity inside of it, everything is impure: everything inside of it and everything below the container or above it that is directly above or below the impurity.<br>If it was raised a handbreadth above the ground and there was impurity under it or above it, everything that is below it and everything that is above it is impure, but everything that is inside of it is pure except a <i>k'li</i> that is directly above or below the impurity.<br>If there is impurity inside of it, everything is impure, everything inside of it, everything below it, and everything resting upon it from above. The rationale is that <i>keilim</i> convey ritual impurity, but do not intervene in the face of it, as we explained. Accordingly, if this beehive-like container that was lying on the earth was damaged and then plugged with straw or it is an oversized wooden container and there is an olive-sized portion from a corpse under it, anything below it until the depths is impure. If the impurity is on top of it, anything above it until the heavens is impure. If the impurity is inside of it, only the <i>keilim</i> inside of it are impure.<br>If [such] a container was raised a handbreadth above the earth and there was impurity under it, the space beneath it alone is impure. If [the impurity] was inside of it, only its inner space is impure. If [the impurity] was on top of it, the space above [the impurity] until the heavens is impure. We have already explained that an oversized wooden container is considered as an <i>ohel</i> and not as a <i>k’li</i>. Therefore, it intervenes in the face [of impurity].",
+            "When an intact beehive-like container was resting on its base in the open space and there was impurity under it, inside of it, or on top of it, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends. If, however, it was raised a handbreadth above the ground, covered, or standing upside down and there was impurity below it, in it, or above it, everything is impure: everything inside of it, everything below it, everything above it if the impurity was below it, for a <i>k'li</i> conveys ritual impurity and does not intervene in the face of it, as we explained.<br>Accordingly, if the container was damaged and plugged with straw and there is impurity under it, in it, or above it, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends. If it was raised a handbreadth above the ground and there was impurity below it, the space below it alone is impure. If the impurity was inside of it or on top of it, anything above it until the heavens is impure, but the <i>keilim</i> under it are pure, because it is a <i>ohel</i> and intervenes.",
+            "If there is a camel standing in the open space and there was impurity below it, the <i>keilim</i> above it are pure. If there is impurity above it, the <i>keilim</i> under it are pure. If it was lying down and there was impurity under it, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends. Similarly, if there was impurity flush under its foot or above its foot, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends.<br>We already explained in <i>Hilchot Nizirut</i> that if a nazirite and an olive-size portion of a corpse were both under a camel, a bed, or another similar <i>k'li</i>, even though he contracts impurity that lasts seven days, he does not shave. From this, we can derive that all of the impurity mentioned with regard to an <i>ohel</i> created by a person, an animal, or a <i>k'li</i> have their source in the words of the Sages. Some of them are part of the Oral Tradition and others are decrees and safeguards. Therefore a nazirite does not shave because of any of these impurities and one is not liable for <i>karet</i> for entering the Temple or partaking of consecrated food. All of the statements regarding the impurity conveyed in this manner are relevant only with regard to the ritual impurity of <i>terumah</i> and sacrificial foods, as we explained."
+        ],
+        [
+            "There are three conditions that protect an entity located under the same <i>ohel</i> as a corpse from contracting impurity: a sealed covering, an <i>ohel</i>, and the fact that something was swallowed. Being swallowed prevents pure entities from contracting impurity and prevents impurity that was swallowed from departing and spreading that impurity. In contrast, a sealed cover and an <i>ohel</i> prevent pure entities from contracting impurity, but they do not prevent the impurity from departing and causing other entities to become impure.<br>What is implied? If there is a container that is sealed in a house that is impure, everything in the container is pure. Similarly, if there is an <i>ohel</i> in such a house, all of the <i>keilim</i> in that <i>ohel</i> are pure. If, however, there was an olive-sized portion from a corpse placed in containers that were sealed close and then they were brought into a house, the house is impure. Similarly, if there was one <i>ohel</i> inside another <i>ohel</i> and an olive-sized portion of a corpse in the inner <i>ohel</i>, all of the <i>keilim</i> in the outer <i>ohel</i> are impure.",
+            "In contrast, when entities are swallowed, pure articles are prevented from contracting impurity and impurity is prevented from spreading.<br>What is implied? When a dog ate the flesh of a human corpse and entered a house, the house is pure. When a ring was swallowed, even by a person, and then the person who swallowed it entered an <i>ohel</i> where a corpse was located, even though the person contracts the impurity that lasts seven days, the ring remains pure. Similarly, the fact that an entity was swallowed by a beast, a domesticated animal, a fowl, or a fish prevents it from contracting impurity as long as they are alive. If, however, they die and the flesh of a human corpse or <i>keilim</i> are in their intestines, it is as if these articles were not swallowed.",
+            "If the majority of one of a fowl's determining signs for ritual slaughter was slit or the majority of both an animal's signs were slit, even though the living beings were still in their death throes, they are considered as dead. They no longer protect the <i>keilim</i> that are swallowed in their intestines, nor do they prevent impurity that is in their intestines from spreading outward and imparting impurity.",
+            "How long may the impurity remain in their intestines and still impart impurity when they die? For a dog three full days, i.e., three twenty-four hour periods. For other wild beasts, domesticated animals, fowl, or fish, one full day.<br>When does the above apply? When the flesh of the corpse remains in their intestines. If, however, a wolf swallows a baby and then expels it through its anus, the flesh is pure, but the bones are impure.",
+            "Entities that are swallowed are protected from impurity only in the digestive organs of a living creature, as we explained. Those, however, which are concealed in the body of a <i>k'li</i> or a stone are not protected.<br>What is implied? If there is a spindle in which a metal hook was concealed, into which the iron point was driven, or a brick in which a ring was found that were brought into an <i>ohel</i> in which a corpse was found, the articles are impure even though they are not visible and they are covered. The rationale is that articles encompassed by <i>keilim</i> are protected from impurity only by a sealed cover.<br>Similarly, if there was a pin or a ring covered in the clay used to reinforce an oven and the oven became impure because it was in an <i>ohel</i> where a corpse was located or a dead crawling animal fell into its inner space, the <i>keilim</i> in the clay become impure. If, however, the oven was sealed close, since the oven itself is pure, the <i>keilim</i> that are covered up by the clay on top of it are also pure.<br>Similarly, if a jug is sealed closed and there is a needle or a ring in the clay sealing at its side, they are impure, and they are not saved in an <i>ohel</i> where a corpse was located. If they were in the sealing of the jug over its opening and they could be seen from the inside of the jug, but do not enter its inner space, they are pure. If they enter its inner space, they are impure. The rationale is that an earthenware container that is sealed close does not protect the <i>keilim</i> that are inside of it, as will be explained. If there is a layer of clay, even as thin as a garlic shell under them, they are pure, even though they project into the inner space of the jug.",
+            "All <i>keilim</i> that are embedded in the earth of a house are impure and they are not protected. The rationale is that the earth of an <i>ohel</i> has the same status of the <i>ohel</i> itself until the very depths of the earth. This does not apply with regard to its walls, as will be explained.<br>What is implied? If there is impurity in a house and there are <i>keilim</i> embedded in its earth, even if they are deeper than 100 cubits, they are impure. If, however, there is a handbreadth by a handbreadth by a handbreadth of empty space in their place, they are pure, because it is as if they are in another <i>ohel</i>. To what can the matter be compared? To a loft that is built over a house. If there is impurity in the loft, the house is pure.<br>Similarly, if one divided a house with a partition that runs parallel to the ground and there was impurity between the partition and the earth, the <i>keilim</i> that are in the house above the partition are impure, because an <i>ohel</i> does not prevent the spread of impurity, as we explained. If there was impurity above the partition, the <i>keilim</i> between the partition and the earth are pure, because the <i>ohel</i> protects them. If there is not a space of a handbreadth between the partition and the ground, the <i>keilim</i> are considered as if they are embedded in the earth of the house and they are impure.",
+            "The following laws apply when there is a covered drain extending under a house and the drain is a handbreadth by a handbreadth by a handbreadth and its opening outside the house is a cubic handbreadth in size. If there is impurity in the drainage channel, the house is pure. If there is impurity in the house, the contents of the drainage channel are pure.<br>If the drain was a cubic handbreadth in size, but its opening on the outside was not a cubic handbreadth in size and there was impurity in it, the house is impure. If there is impurity in the house, the contents of the drainage channel are pure. The rationale is that it is not the way of impurity to enter a secondary entity like a drain.<br>If the drain was not a cubic handbreadth in size and its opening on the outside was not a cubic handbreadth in size and there was impurity in it, the house is impure. It is as if the impurity is in the house. If there is impurity in the house, the contents of the drain are impure. The rationale is that they are considered like <i>keilim</i> buried in the earth and the earth of a house has the same status as the house itself until the very depths.",
+            "When there are two jugs, each containing half of an olive-sized portion of a corpse and each is sealed close, placed within a house, they are pure, because a partial measure of impurity does not impart impurity. The house is impure, because there is an olive-sized portion of a corpse in the house and a sealed cover does not prevent the spread of impurity outward. The jugs do not become impure because of the house, because they are sealed close. If one of the jugs are open, it and the house are impure and the other jug is pure.<br>Similarly, if there are two rooms open to each other and to the main room of a house and there is half of an olive-sized portion of a corpse in the inner room or the middle room and half of an olive-sized portion of a corpse in the outer room, the outer room is impure. The inner room and the middle room are pure. If there is half of an olive-sized portion of a corpse in the inner room and half of an olive-sized portion of a corpse in the middle room, the inner room is pure. The middle and the outer rooms are impure, because it is the way of impurity to depart and not to enter."
+        ],
+        [
+            "What is the source that teaches that a sealed covering saves the contents of a container from contracting ritual impurity in a shelter in which a corpse is located? Numbers 19:15 states: \"Any open container that does not have a sealed covering on top of it is impure.\" One can derive from this that if there is a sealed covering on it, it is pure.<br>According to the Oral Tradition, it was taught that the verse is speaking only about an earthenware container, for it is a container that contracts impurity only through its opening. Therefore, if its opening is closed with a sealed covering, all of its contents are protected.<br>From this, we can infer that the contents of any of the containers which are not susceptible to ritual impurity are protected when the container is closed with a sealed covering. Such containers include: containers made from cow turds, stone containers, containers made from earth, containers made from the bones or skin of a fish or the bones of a fowl, oversized wooden containers, wooden boards that are flat and are not containers, metal <i>keilim</i> which have not been completely fashioned. The contents of all of these are protected by a sealed covering.<br>Now if the contents of a utensil closed with a sealed covering are protected, we can infer that this also applies to <i>keilim</i> that are swallowed or under an <i>ohel</i>. What is the difference between <i>ohalim</i> and containers that protect because of a sealed covering? That the covering of the containers must be sealed close, while for an <i>ohel</i>, any covering is sufficient.",
+            "If a funnel is turned upside down, it protects anything it covers from impurity. Although its other end has a small hole, it is considered as if it were closed.",
+            "All containers that protect their contents when sealed closed also protect anything that is under them to the very depths if they are turned upside down and stood on the earth, when their inner space is a handbreadth by a handbreadth by a handbreadth, even though one did not spread clay around the sides to seal them. The rationale is, in that position, they are like an <i>ohel</i> and an <i>ohel</i> protects from impurity. The only exception is an earthenware container, for an <i>ohel</i> formed by an earthenware container does not protect from impurity.<br>What is implied? When an earthenware jug is turned upside down, even if one smeared clay on its sides everything under it is impure, for the prooftext speaks of \"a sealed covering on top of it,\" and not a closed covering on its back. If one attached its opening to the wall and smeared clay on its sides, it protects everything inside of it and everything opposite its opening in the wall. If one did not smear clay on its sides, it does not protect its contents, because an earthenware container does not protect as an <i>ohel</i>, as we explained.<br>All of the other containers that protect their contents when sealed close protect their contents when their openings are attached to the walls of a house even when they do not have a sealed covering, because they protect as an <i>ohel</i>. Therefore it is necessary that the walls of the utensil be at least a handbreadth high, for containers do not protect their contents with their walls as an <i>ohel</i> unless the wall of the container is at least a handbreadth.<br>If the wall of the container was half a handbreadth, there was a border of half a handbreadth protruding from the wall, and they were attached to each other, it is not considered as an <i>ohel</i> and does not protect its contents even though there is a handbreadth of empty space. It is necessary that the handbreadth come from one entity.",
+            "Just as such containers protect their contents from impurity when they are inside an <i>ohel</i> and attached to its walls, so too, do they protect their contents when they are outside the <i>ohel</i> if they are attached to the <i>ohel</i>, for the <i>ohel</i> is considered as a covering in all instances.<br>What is implied? A samovar that has walls that are a cubit high was placed on its side on staves outside an <i>ohel</i> and its opening was placed immediately next to the wall of the tent. If there is impurity under it, the <i>keilim</i> inside of it are pure. If it was placed next to the wall of a courtyard or the wall of a garden, it does not protect its contents, because these are not the walls of a tent. Therefore any <i>keilim</i> in the container are impure, for they were held above the impurity.",
+            "If there is a beam that is a handbreadth wide running from wall to wall, there is impurity below it, a pot was hanging from the beam and the beam was touching the entire opening of the pot and covering it, the <i>keilim</i> in the pot are pure. The rationale is that they were saved by the <i>ohel</i> covering them. If the opening of the pot was not covered by the beam, but instead there was some empty space between them, everything in the pot is impure and the pot itself is impure.",
+            "The following laws apply when there is a cistern in a building, there is impurity in the building, and there are <i>keilim</i> in the cistern. If the cistern was covered with a flat board or a container that can protect its contents from impurity because it has a wall that is a handbreadth high, everything that is in the cistern is pure. If the cistern had a border built around its opening that was a handbreadth above the ground, whether he covered it with a container that can protect from impurity because it has a wall or whether the container did not have a wall, the container protects the contents of the cistern from impurity, because there is a wall of a handbreadth from another source.",
+            "The following rules apply when a cistern is built inside a building and there is a lamp in it with its flower protruding and covering the opening of the cistern. One placed a container that can protect from impurity in an <i>ohel</i> where a corpse is located over the opening to the cistern and it is resting on the flower of the lamp. We see if the container that can protect from impurity would remain in its position if the lamp was removed. When this is the case, it protects everything that is in the cistern from impurity. The <i>keilim</i> that are between the edge of the container that serves as a cover and the edge of the cistern are pure until the very depths. Even the lamp is pure despite the fact that the edge of the flower is visible between the covering and the cistern. If the container would not remain in position, everything is impure.",
+            "The following laws apply when a cistern is built inside a house and a container that could protect its contents from ritual impurity was placed over its opening. If there was impurity between the edge of the container and the edge of the cistern or within the cistern, the house is impure. The rationale is that an <i>ohel</i> inside a building does not prevent the spread of impurity, as we explained.<br>If there was impurity in the house and there is a handbreadth by a handbreadth by a handbreadth of empty space in the cistern, the <i>keilim</i> stored in the walls of the cistern are pure. If not, they are impure.<br>If the width of the walls of the cistern extends outside the house, they are nevertheless pure. The rationale is that they are not the walls of the house and just as the inside of the cistern is protected from impurity, so too, its walls protect.<br>We have already explained that an old oven is like all other <i>keilim</i> that convey impurity and is not considered as an <i>ohal</i>. For this reason, it does not protect its contents from ritual impurity unless it is sealed close like other containers that protect their contents. We have already explained that an oven is not considered as a <i>k'li</i> in this context and does serve as an <i>ohel</i>. Therefore it protects its contents from impurity merely by covering them without the cover being sealed close like other <i>ohalim</i>. The covering of an oven is called a <i>serida</i>.",
+            "The following rules apply when there is impurity in a house and there is an old oven inside a new oven, a <i>serida</i> resting on the new oven and that cover is being supported by the opening of the old oven. We see whether, when the old oven was removed, the cover would fall. If so, it does not protect from impurity and everything inside of it is impure. If the cover would not fall, everything is pure.<br>When there is a new oven inside an old oven and the <i>serida</i> is resting on the opening of the old oven, if there is less than a handbreadth between the new oven and the cover, everything in the new oven is pure. It is considered as if the covering was resting on its opening.",
+            "When there is a covering of earthenware that has a border and extends beyond the edge of the oven and the oven is closed with a sealed covering, even if there is impurity under the covering or on top of it, everything above or below the impurity is impure. Nevertheless, the portion opposite the inner space of the oven is pure.<br>If there is impurity on the covering above the inner space of the oven, the space above it until the heavens is impure. Anything inside of the oven is pure.",
+            "When there is impurity in a house and an earthenware pot was turned over and placed on the opening of a jug and then clay was smeared on its walls and the jug to seal it close, it protects everything inside of it and everything between it and the edge of the jug from impurity.<br>If one placed it on the opening of the jug upright and smeared clay around it to seal it, it does not protect it. The rationale is that the pot becomes impure from its inner space and an impure utensil does not protect another utensil from impurity, as we explained."
+        ],
+        [
+            "The handles of a large earthenware container, the bulges at the bottom of such a container, and the back of its walls do not protect their contents when sealed close in a tent where a corpse is located. If one cut them off, planed them, and made them into containers, they protect their contents if sealed close. The rationale is that the concept of sealing something close applies only to containers.",
+            "When clay is put into an earthenware container and filled half of it, it does not nullify it from being considered as a container. If <i>keilim</i> are sunk in that clay and the container is sealed close, the contents are protected from impurity.",
+            "An earthenware container protects its contents from impurity when sealed close unless it is perforated with a hole large enough for a pomegranate to fall through. If it is large, the majority of it must be damaged and open for it to be disqualified.<br>What is implied? If there was a large container and half was damaged, it was sealed close, including the damaged portion, it protects its contents from impurity even though it is not considered a utensil with regard to impurity. If, however, a container that was sealed close had a hole or a crack and the hole was not closed, it becomes impure and does not protect its contents.<br>How large must the hole be to disqualify the container? If the container was used for foods, the measure is a hole large enough for olives to fall through. If it was used for liquids, its measure is that the hole must be large enough to enable liquids to seep in when the container is placed in them. If it is used for both these purposes, we rule stringently and if a hole was made that was large enough for liquids to seep in, it does not protect its contents until the hole is closed or reduced in size.",
+            "The following rules apply when there was an oven in an <i>ohel</i> where a corpse was located. The oven had a covering upon it, it was sealed close, but it was cracked. If the crack was as wide as the opening of the rod of a plow which is a handbreadth in circumference, the oven is impure even though the rod could not be inserted into the oven through the hole, but the hole was equal to its size. If the hole was smaller than this, the oven is pure.<br>If the covering was cracked to the extent that the rod of a plow could enter, it is impure. If it is less, it protects its contents with a sealed covering. If the crack is round, we do not consider it as if it was long. Instead, the measure is dependent on whether the opening of the rod of a plow could be inserted.",
+            "The following rules apply when an oven that is sealed close has an eye that was partially closed with clay. If the hole was large enough for a reed to be inserted and taken out while it was burning, the contents of the oven are impure. If the hole is smaller than this, the contents are protected.",
+            "When an oven has a hole at its side, the size of the hole that causes it to not to be considered as sealed is enough space for a reed to be inserted and taken out even when it was not burning. Similarly, when the clay seal of a jug was perforated, the measure is space for the second joint of a rye stalk to be inserted in the hole. Similarly, when large casks were perforated, the measure is space for the second joint of a reed to be inserted. If they are less than this, they are pure.<br>When does the above apply? When they were made to store wine. If, however, they were made to store other liquids, a hole of even the slightest size causes them to contract impurity and the fact that they are sealed close is not effective unless the hole was closed. Moreover, even if they were made for wine, the above applies only when they were not perforated by human hands. If, however, they were perforated by human hands, even the slightest hole causes them to contract impurity and they are not protected unless the hole is closed.",
+            "When a jug that is filled with pure liquids has an earthenware tube in it, it is considered as sealed close. If it is located in an <i>ohel</i> where a corpse is found, the jug and the liquid are pure. The tube is impure, because one end of it is in the jug which is sealed close and the second end is open in the <i>ohel</i> where the corpse is found and it is not closed. Even though it is crooked, this does not cause it to be considered as closed.",
+            "When a jug that was sealed close had a hole on its side, but that hole was closed by wine dregs, it protects its contents from impurity. If the owner plugged half the hole and the dregs closed the other half, there is an unresolved question whether the contents are protected or not.<br>If one plugged the hole with a twig, it is not considered as closed unless one smears clay around the sides. If one closed it with two slivers of wood, one must smear clay from the sides and between one sliver and the other. Similarly, if a board was placed over the opening to an oven and one smeared clay at the sides, it is protected from impurity. If there were two boards, one must smear clay from the sides and between one board and the other. If, however, one joined the boards together with wooden pegs or the like or with cork, it is not necessary to smear clay in the middle.<br>With what can a jug be sealed close? With lime, clay, gypsum, pitch, wax, mud, filth, mortar, or any substance that can be smeared. We do not seal with tin or lead, because it will not be a seal, nor will it close the container tightly. A plump fig that was not prepared to contract ritual impurity may be used as a seal. This also applies with regard to a dough that was kneaded with fruit juice so that it will not become impure. These qualifications are necessary, because an impure object cannot intervene in the face of impurity.",
+            "When the covering of a jug has become loose, even when it does not slip off, it no longer protects the contents, for it is not considered as sealed.<br>When a rubber ball or strands tied together were placed on a jug and clay was smeared at the sides, it does not protect the contents unless clay was smeared on the entire ball or collection of strands from below upward. Similar concepts apply with regard to a patch of cloth that was tied to a container. If a covering of paper or leather was tied over a container with string, it protects the contents if one merely smeared clay at the sides.",
+            "When a jug was enwrapped in a container made from the skin of a fish or from paper and it was tied close from below, the contents are protected. If it was not tied, it does not protect the contents, even if clay was smeared at the sides.",
+            "The following rules apply when there was a jug that was covered with pitch from the inside and then a portion of the clay of the jug was peeled off, but the pitch remained standing. If one placed a covering on the pitch and pressed it down until it became attached to the pitch and thus the pitch was standing between the covering and the base of the jug, its contents are protected.<br>Similar concepts apply with regard to a container used for fish brine or the like. If one of the substances that is smeared as insulation for the container was standing between the covering and the container like a border, since everything was attached together, the contents are protected."
+        ],
+        [
+            "When the contents of any implement that is sealed close are protected from impurity, all of the contents are protected: food, liquids, clothes, and <i>keilim</i> that can be purified in a <i>mikveh</i>.<br>This is the Scriptural Law. According to Rabbinic Law, however, earthenware containers which are sealed close protect only foods, liquids, and other earthenware containers inside of it. If, however, <i>keilim</i> that can be purified in a <i>mikveh</i> or garments were in an earthenware container that was sealed close, they are impure.<br>Why did the Sages decree that they do not protect everything like other containers that protect their contents from impurity? Because the other containers that protect their contents do not contract impurity and earthenware containers do contract impurity. An impure container does not intervene in the face of impurity and all of the containers of the common people can be assumed to be ritually impure, as will be explained.<br>Why did the Sages not decree: an earthenware container of a common person does not protect anything from impurity, but a container belong to a <i>chaver</i> does protect everything because it is pure? Because a common person does not consider himself as impure. He will say: Since an earthenware container that is sealed close protects all its contents, there is no difference between me and a <i>chaver</i>. Therefore the Sages decreed that the seal should not protect everything.<br>Why did they say that it protects food, liquids, and earthenware containers from impurity? Because [regardless] these three types of entities are impure because they come from a common person – before they were located in an <i>ohel</i> where a corpse is located or after they had been located in such a place – [although they were in a container] that was sealed closed. A <i>chaver</i> will never borrow food, liquids, or earthenware containers from a common person except under the assumption that they are impure, for these entities can never be purified. Thus a stumbling block will never arise.<br>A <i>chaver</i> will, however, borrow <i>keilim</i> that can be purified in a <i>mikveh</i> from a common person. He will immerse them in a <i>mikveh</i> to purify them from the impurity they contracted from being touched by a common person, leave them until the evening and then use them for pure food. Therefore our Sages were concerned that a <i>chaver</i> will borrow <i>keilim</i> that can be purified in a <i>mikveh</i> from a common person that were sealed close in one of his earthenware containers. Now the common person will think that this container was protected, when in truth it has contracted the impurity that lasts seven days. The <i>chaver</i> will immerse these containers, leave them until the evening and then use them for pure food. Thus a stumbling block will arise. This is the reason it was decreed that sealing an earthenware container close would not protect the <i>keilim</i> that can be purified in a <i>mikveh</i> which were in it.",
+            "When a person was placed inside a cask that was sealed close, he is pure. This applies even if the cask was made a covering for a grave. It appears to me that the Sages did not decree that an earthenware container sealed close would not protect a person from impurity, because it is an infrequent situation. And our Sages did not enact decrees concerning infrequent situations.",
+            "The word of common people is accepted with regard to a container used for the ashes of the red heifer or sacred foods if they say they are pure. The rationale is that even common people are very careful in this regard. Therefore all entities are protected from impurity when their container is sealed close even though it is of earthenware.",
+            "The following laws apply when there is an aperture between a home and a loft and there is an earthenware dish placed over the aperture. If the dish has a hole large enough to allow liquids to seep in, the dish is impure, but the loft is pure.<br>If the dish is intact, everything in the loft - food, liquids, and earthenware containers - is pure, but a person and <i>keilim</i> that can be purified in a <i>mikveh</i> are impure, for an earthenware container intervenes in the face of impurity only for food, liquids, and earthenware containers. Everything in the loft is pure, as if it is in an earthenware container that is sealed close. A person in the loft was deemed impure, because that is a common situation. Therefore if there was a metal container or the like filled with liquids in this loft, the container contracts the impurity that lasts seven days, but the liquids are pure.<br>If there was a woman kneading dough in a wooden kneading trough in this loft, the woman and the kneading trough contract the impurity that lasts seven days, but the dough is pure as long as the woman is kneading it. If she ceased and then touched it again, she imparts impurity to it. Similarly, if one moved the dough or the liquids to another one of the <i>keilim</i> that can be purified in a <i>mikveh</i> that were in the loft, they become impure due to contact with the other container.<br>If the <i>k'li</i> covering the aperture was one that was not susceptible to impurity and which protect their contents when sealed close, as we explained, in which instance, contact with a common person does not render them impure, or the <i>k'li</i> was an earthenware container that was pure and intended to be used for the ashes of the red heifer or for consecrated foods – in which instance everyone's word is accepted with regard to their purity – it protects everything in the loft. If there was a tent erected in the loft and a portion of its fabric was draped over the aperture between the house and the loft, it protects [everything in the loft] even though its roof is not positioned over the loft. [The rationale is that] a tent protects when it covers, as we explained."
+        ],
+        [
+            "The following rules apply when one divided a house by making a barrier of pure earthenware jugs from the ground until the roof and there is impurity in one side of the house. If the opening of the jugs was facing the pure side of the house, they protect the house from the spread of impurity. If the openings were facing the impurity, they do not protect it. If, when they were facing the impurity, he applied mud to them, whether from the inside, or the outside, we see whether the mud is able to stand on its own or not. If it can, it protects the house from impurity. If not, it does not and the entire house is considered as one <i>ohel</i>.",
+            "The following rules apply when a house was divided in two with boards or with curtains, whether it was divided lengthwise or widthwise or facing the ceiling. If there was impurity in the remainder of the house, <i>keilim</i> between the partition and the wall or between the partition and the ceiling are pure. If there is impurity between the partition and the wall or between the partition and the ceiling, the <i>keilim</i> in the house are impure, because the partition does not prevent the impurity from departing and imparting impurity, as we explained with regard to a tent inside a house.<br>The following laws apply when there are <i>keilim</i> in the midst of the thickness of the partition itself, whether the impurity was within the area set off by the partition or within the house. If the place where the <i>keilim</i> were located was a handbreadth by a handbreadth or more, the <i>keilim</i> are impure. If it is smaller than that, they are pure. We have already explained the laws pertaining to a house that was divided horizontally.",
+            "The following rules apply when there is a house that is filled with straw and there is not a cubic handbreadth of space between the straw and the ceiling. If there is impurity in the inner portion of the house, whether within the straw or in the space between the straw and the ceiling, all of the <i>keilim</i> that are opposite the space through which the impurity will depart in the entire open space of the entranceway are impure.<br>The following laws apply if the impurity was outside the straw, anywhere in the open space of the entranceway. If there are <i>keilim</i> within the straw and there is a handbreadth by a handbreadth by a handbreadth of open space, they are pure. If not, they are impure. If there is a cubic handbreadth of space between the straw and the ceiling, the <i>keilim</i> are impure regardless, for the straw does not intervene, because we can assume that the person's intention is to remove the straw.",
+            "When there is a wall between two houses and there is impurity in the midst of the wall, the house that is closest to the impurity is impure, while that which is closest to purity is pure. If the impurity was equidistant from them, they are both impure.<br>The following rules apply when the impurity was in one of the houses and the <i>keilim</i> were in the midst of the wall. If the <i>keilim</i> were located from the center towards the impurity, they are impure; from the center towards the pure side, they are pure. If they are equidistant, they are impure.<br>Similar principles apply when there is a ceiling between a house and a loft and there is impurity in the ceiling. If it was located from the center downward, the house is impure and the loft is pure; from the center, upward, the loft is impure and the house is pure. If it is equidistant from them, they are both impure.<br>When there is impurity in either the house or the loft and there were <i>keilim</i> in the ceiling, if the <i>keilim</i> were located from the center towards the impurity, they are impure; from the center towards the pure side, they are pure. If they are equidistant, they are impure.<br>The following rules apply if the ceiling had nothing but open space above it and there was impurity in it. If the impurity was located from the center downward, the house is impure and a person standing on the roof - even if he is directly above the impurity - is pure, because the impurity spreads throughout the house. If the impurity was located from the center upward, the house is pure and a person standing on the roof directly above the impurity is impure. If the impurity was in the center of the ceiling, the house is impure and a person standing on the roof directly above the impurity is impure, because it is impossible to make an exact calculation.",
+            "Similarly, if there is a wall that serves a house, it is considered as half and half.<br>What is implied? There is a wall that has open space on one side. The roof of the house is supported by the wall, but does not rest on the wall and there is impurity flush inside the wall. If the impurity is from the halfway point of the wall inward, the house is impure. A person standing on top of the wall is pure like someone standing on the roof of the house.<br>If the impurity is from the halfway point outward, the house is pure. A person standing on top of the wall, above the impurity is impure, because the impurity did not spread out in the house. If the impurity was in the center of the wall, the house is impure, but a person standing above it is pure, because the impurity spread within the house.<br>If one removed part of the wall from the inside or added to the outer portion of the wall until the impurity was in the inner half of the wall, the house is impure. If he removed part of the wall from the outside or added to the thickness of the inner portion of the wall until the impurity was in the outer half of the wall, the house is pure. If the impurity was placed on the top of the wall, even if it is on the inside, the house is pure.",
+            "When there is a structure that serves a wall, as long as there is part of the wall as thin as a garlic peel, the structure is considered as separate from the wall.<br>What is implied? A person dug two burial vaults or two burial caves one next to the other and thus there were two structures dug into the ground with a wall dividing between them. If there is impurity in the structures and <i>keilim</i> in the wall, as long as there is a portion of the wall as thin as a garlic peel covering them, they are pure. If there is impurity in the wall and <i>keilim</i> in the structures, if it is covered by a portion of the wall as thin as a garlic peel, they are pure.<br>Thus we can learn the following general principles: When there is a wall that was built from building materials, the status of the house depends on the half of the wall in which the impurity is located. When the wall was made of stone or of the thickness of the earth when one dug from either side, as long as there is part of the wall as thin as a garlic peel, the structure is considered as separate from the wall.",
+            "When half of the thickness of a wall was constructed and half was a rock, the status of the house depends on the half of the wall in which the impurity is located.",
+            "If there was impurity between the beams of the roof of a house, even if there is only a portion of a board as thin as as a garlic peel under it, the house is pure. We consider the impurity as if it were flush in the earth and only the area directly below it or directly above it is impure. If there is a handbreadth by a handbreadth of empty space in its place, everything is impure. Similarly, if the impurity could be seen from the house, the house is impure regardless.<br>If there are two entrances, one on top of the other, and there is impurity in the wall between them, if it can be seen from one of them, that entrance is impure and the other is pure. If not, their status depends on the half of the wall in which the impurity is located."
+        ],
+        [
+            "If there is a pillar standing in a house and impurity is flush under it, the impurity pierces through and ascends and pierces through and descends. It imparts impurity only to entities that are directly above or below the impurity. If there is a flower, projecting from the pillar and there are <i>keilim</i> under the flower, the <i>keilim</i> are pure. Impurity is imparted only to the entities under or above the impurity.",
+            "If there is open space a handbreadth by a handbreadth and a handbreadth high in the pillar where the impurity is located, it is considered as a closed grave and it imparts impurity to all its surroundings. The entire house is impure because it is standing over a grave.",
+            "When there is impurity in a wall and it is an open space a handbreadth by a handbreadth and a handbreadth high, all of the stories built on this wall - even ten - are impure. The rationale is that the wall is considered a closed grave until its highest point. It is the wall for these upper stories and every upper storey is considered to be an <i>ohel</i> over the grave.<br>If he built a structure next to that wall on one side and another structure next to the wall on the other side and a second storey that spans both those structures and thus the top of the impure wall is in the middle of the floor of the second storey, the second storey is impure because it serves as an <i>ohel</i> over a grave. A third storey built over it is pure, because they are one on top of the other and the impure wall is not one of the walls of this storey.",
+            "The following rules apply when there is a large hole in the thickness of a wall which people would employ for functional purposes which was called a <i>pardisek</i>. If there was impurity within it and it had closed doors, the house is pure. If there is impurity flush in its floor, its wall, or its roof, we consider the entire hole as if it is a solid mass and see where the impurity is located. If it is located in the inner portion of the thickness of the wall, the house is impure. If it is in the outer portion, the house is pure. If it is in the exact center, the house is impure.",
+            "If there are two <i>pardiskin</i> - one next to the other or one on top of the other - and there is impurity located in one of them and it is opened, it and the house are impure, but the other one is pure. If there was impurity flush in the walls of the building, we consider the <i>pardiskin</i> as if they were a solid mass and the status of the house depends on the half of the wall in which the impurity is located.",
+            "If there is an olive-sized portion of a corpse attached to the doorstep of the house from the outside, the house is pure. If it was flush below the doorstep, the status of the house depends on the half of the doorstep in which the impurity is located. If it is attached to the lintel, the house is impure.",
+            "When a dog ate the flesh of a corpse, died within three days of doing so, and was lying on the doorstep of a house, we consider the place where the impurity is located in his body. If it is under the lintel and inward, the house is impure. If it is beyond the lintel and outward, the house is pure.",
+            "The following laws apply when the fetus being carried by a woman dies in her womb. If its head has reached the size of a weaving needle, when her womb opens and the head becomes visible, the house becomes impure because of the fetus even if it has not emerged yet.",
+            "If a woman was in the midst of labor and went from one house to another and miscarried in the second house, the first house is still impure because of a doubt: perhaps the head of the fetus had emerged while she was there.<br>When does the above apply? When its head did not reach the size of a weaving needle. If, however, its head reached the size of a weaving needle, the first house is pure. For if her womb had opened to that degree, she would not be able to walk unsupported. Therefore if she was being supported by her shoulders and taken from one house to the other, the first is impure because of a doubt, even though its head reached the size of a weaving needle.",
+            "When a woman discharged a placenta, the house in which she was located is certainly impure. It can be presumed that there is no placenta without a fetus.",
+            "The following laws apply when a woman gave birth to two children, one a viable birth and the other, stillborn. If the stillborn child emerged first, the living child is pure, because he did not touch the stillborn child after he emerged into the world. If the living child emerged first, he is impure, because it is impossible that the stillborn child did not touch him, for the stillborn tumbles out after the living child like a stone that does not have any vitality and cannot hold itself back.",
+            "When a woman discharges a stillborn infant - even, as we explained, a tiny fetus - she contracts the impurity that lasts seven days. If the fetus dies within her womb and the midwife extended her hand inside the womb and touched it, the midwife contracts the impurity that lasts seven days, but the woman is pure until the fetus emerges.<br>The impurity of the midwife is a Rabbinical decree, instituted since she may have touched the fetus after it emerged into the vaginal channel. According to Scriptural Law, touching a hidden portion of the body is not considered as touching. Since the fetus is in the mother's inner organs, anyone who touches it is pure. Similar laws apply to one who swallowed an impure ring and then swallowed a pure ring. Although the two certainly touched each other in his digestive system, this is not considered as touch. The impure one is considered as impure and the pure one, as pure."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת מת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/Torat Emet 363.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..c19e3f0fa90027384c7ec16450c496e1d951d674
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/Torat Emet 363.json	
@@ -0,0 +1,324 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by a Corpse",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת מת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "הַמֵּת מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל טֻמְאַת שִׁבְעָה. וְטֻמְאַת מַגָּע וְאֹהֶל מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט יא)</small> \"הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים\". וְנֶאֱמַר <small>(במדבר יט יד)</small> \"כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים\": \n",
+            "טֻמְאַת מַשָּׂא מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. וְקַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים אִם נְבֵלָה שֶׁהִיא טֻמְאַת עֶרֶב וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יא כח)</small> \"וְהַנּשֵֹׁא אֶת נִבְלָתָם\" הַמֵּת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וּמַה נְּבֵלָה שֶׁמַּגָּעָהּ טֻמְאַת עֶרֶב מַשָּׂאָהּ טֻמְאַת עֶרֶב אַף הַמֵּת שֶׁמַּגָּעוֹ טֻמְאַת שִׁבְעָה מַשָּׂאוֹ טֻמְאַת שִׁבְעָה. אֵין טֻמְאַת מַשָּׂא בְּמֵת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֶלָּא דִּין תּוֹרָה. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁשָּׁתַק מִמֶּנָּה הַכָּתוּב כְּדֶרֶךְ שֶׁשָּׁתַק מֵאִסּוּר הַבַּת לְפִי שֶׁאָסַר בְּפֵרוּשׁ אֲפִלּוּ בַּת הַבַּת. וְשָׁתַק מֵאִסּוּר אֲכִילַת בָּשָׂר בְּחָלָב לְפִי שֶׁאָסַר בְּפֵרוּשׁ אֲפִלּוּ בִּשּׁוּלוֹ. כָּךְ שָׁתַק מִטֻּמְאַת מַשָּׂא בְּמֵת לְפִי שֶׁטִּמֵּא בְּפֵרוּשׁ אֲפִלּוּ טֻמְאַת אָהֳלוֹ כָּל שֶׁכֵּן מַשָּׂאוֹ: \n",
+            "טֻמְאַת מַגָּע הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם בֵּין בְּמֵת בֵּין בִּשְׁאָר הַמְטַמְּאִים הוּא שֶׁנָּגַע הָאָדָם בִּבְשָׂרוֹ בַּטֻּמְאָה עַצְמָהּ. בֵּין בְּיָדוֹ בֵּין בְּרַגְלוֹ בֵּין בִּשְׁאָר בְּשָׂרוֹ וַאֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹנוֹ הֲרֵי זֶה נִטְמָא. וְכֵן נִרְאֶה לִי שֶׁאִם נָגַע בְּצִפָּרְנָיו אוֹ בְּשִׁנָּיו נִטְמָא כֵּיוָן שֶׁהֵם מְחֻבָּרִים לַגּוּף הֲרֵי הֵם כְּגוּף. אֲבָל אִם תָּחַב אָדָם טֻמְאָה בְּכוּשׁ וְהִכְנִיסָהּ לְתוֹךְ גְּרוֹנוֹ שֶׁל אָדָם טָהוֹר וְלֹא נָגְעָה בִּלְשׁוֹנוֹ. אוֹ שֶׁהִכְנִיסָהּ לְתוֹךְ מְעִי שֶׁל אִשָּׁה מִלְּמַטָּה וְלֹא נָגְעָה בִּבְשָׂרָהּ. לֹא נִטְמָא הַבּוֹלֵעַ מִשּׁוּם מַגָּע זֶה שֶׁהֲרֵי לֹא נָגְעָה בִּבְשָׂרוֹ. שֶׁנְּגִיעַת פְּנִים אֵינָהּ נְגִיעָה: \n",
+            "קְרוּם שֶׁעַל הַמַּכָּה הֲרֵי הוּא כְּעוֹר הַבָּשָׂר לְעִנְיַן מַגַּע טֻמְאוֹת. וּכְשׁוּת שֶׁעַל הַקָּטָן אֵינָהּ כְּעוֹר הַבָּשָׂר. כֵּיצַד. מִי שֶׁנָּגְעָה טֻמְאָה בִּקְרוּם מַכָּתוֹ נִטְמָא כְּאִלּוּ נָגְעָה בְּעוֹרוֹ. נָגְעָה בְּשֵׂעָר הַדַּק שֶׁעַל בְּשַׂר הַקָּטָן לֹא נִטְמָא. וְכֵן אָדָם טָמֵא שֶׁהָיְתָה בּוֹ מַכָּה וְנָגַע הַטָּהוֹר בִּקְרוּם מַכַּת הַטָּמֵא נִטְמָא. אִם הָיָה קָטָן טָמֵא וְנָגַע הַטָּהוֹר בַּכְּשׁוּת שֶׁלּוֹ לֹא נִטְמָא בֵּין בְּטֻמְאַת מֵת בֵּין בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. וְכֵן לִכְלוּכֵי צוֹאָה אוֹ טִיט וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם מִדְּבָרִים שֶׁאֵין חוֹצְצִין עַל הַגּוּף וְכֵן גִּלְדֵי צוֹאָה מִן הַדְּבָרִים שֶׁחוֹצְצִין עַל הַגּוּף אֵינָם כְּעוֹר הַבָּשָׂר לֹא לְטַמֵּא וְלֹא לְהִתְטַמֵּא: \n",
+            "כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מִתְטַמֵּא בִּנְגִיעָתוֹ בְּטֻמְאָה כָּךְ הַכֵּלִים מִתְטַמְּאִים בִּנְגִיעַת הַטֻּמְאָה בָּהֶן. חוּץ מִכְּלִי חֶרֶס שֶׁאֵינוֹ מִתְטַמֵּא אֶלָּא מֵאֲוִירוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת כֵּלִים. [וְזֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּטֻּמְאָה. כָּל הַמְטַמֵּא אָדָם בְּמַגָּע מְטַמֵּא כֵּלִים. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם בְּמַגָּע אֵינוֹ מְטַמֵּא כֵּלִים. וְאֵין אָדָם וְכֵלִים מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא מֵאַב הַטֻּמְאָה]: \n",
+            "טֻמְאַת מַשָּׂא הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם בֵּין בְּמֵת בֵּין בִּשְׁאָר כָּל הַמְטַמְּאִים בְּמַשָּׂא. הוּא שֶׁיִּשָּׂא הָאָדָם הַטֻּמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בָּהּ. אֲפִלּוּ הָיָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ אֶבֶן הוֹאִיל וְנָשָׂא נִטְמָא. וְאֶחָד הַנּוֹשֵׂא עַל רֹאשׁוֹ אוֹ עַל יָדוֹ אוֹ עַל שְׁאָר גּוּפוֹ. וְאֶחָד הַנּוֹשֵׂא הוּא בְּעַצְמוֹ אוֹ שֶׁנְּשָׂאָהּ אַחֵר וְהִנִּיחָהּ לְמַעְלָה מִזֶּה הוֹאִיל וְנִשֵּׂאת עָלָיו מִכָּל מָקוֹם נִטְמָא וַאֲפִלּוּ הָיְתָה הַטֻּמְאָה תְּלוּיָה בְּחוּט אוֹ בִּשְׂעָרוֹ וְתָלָה הַחוּט בְּיָדוֹ וְהִגְבִּיהַּ הַטֻּמְאָה כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא וְנִטְמָא: \n",
+            "מֵסִיט בִּכְלַל נוֹשֵׂא הוּא. וְכָל דָּבָר שֶׁמְּטַמֵּא בְּמַשָּׂא מְטַמֵּא בְּהֶסֵּט. כֵּיצַד. קוֹרָה שֶׁהִיא מֻנַּחַת עַל הַכֹּתֶל וְעַל צִדָּהּ מֵת אוֹ נְבֵלָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וּבָא הַטָּהוֹר לִקְצֵה הַקּוֹרָה הַשֵּׁנִי וְהֵנִידוֹ. כֵּיוָן שֶׁהֵנִיד אֶת הַטֻּמְאָה שֶׁבַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי טָמֵא מִשּׁוּם נוֹשֵׂא. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם מָשַׁךְ אֶת הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי כְּנֶגֶד הָאָרֶץ עַד שֶׁהִגְבִּיהַּ הַטֻּמְאָה אוֹ שֶׁגָּרַר הַטֻּמְאָה עַל הָאָרֶץ. שֶׁזֶּה נוֹשֵׂא וַדַּאי. וְזֶה וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהּ הִיא טֻמְאַת הֶסֵּט הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם: \n",
+            "הַנּוֹשֵׂא בְּתוֹךְ בֵּית הַסְּתָרִים נִטְמָא שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַנְּגִיעָה שָׁם נְגִיעָה הַנּוֹשֵׂא שָׁם נוֹשֵׂא הוּא. אֶלָּא אִם כֵּן נִבְלַע הַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ מֵעָיו שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהִגִּיעָה לְתוֹךְ בִּטְנוֹ אֵינוֹ לֹא נוֹגֵעַ וְלֹא נוֹשֵׂא. וְאִם טָבַל טָהוֹר וְאַף עַל פִּי שֶׁהַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ מֵעָיו: \n",
+            "אֵין מִתְטַמֵּא בְּמַשָּׂא אֶלָּא הָאָדָם בִּלְבַד לֹא הַכֵּלִים. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל יָדוֹ עֲשָׂרָה כֵּלִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה וְהַנְּבֵלָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ בַּכְּלִי הָעֶלְיוֹן הָאָדָם טָמֵא מִשּׁוּם נוֹשֵׂא נְבֵלָה וְהַכֵּלִים שֶׁעַל יָדוֹ כֻּלָּן טְהוֹרִים חוּץ מִכְּלִי הָעֶלְיוֹן שֶׁנָּגְעָה בּוֹ הַטֻּמְאָה. וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+            "טֻמְאַת אֹהֶל אֵינָהּ בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת אֶלָּא בְּמֵת בִּלְבַד. וּבֵין שֶׁהֶאֱהִיל הָאָדָם אוֹ הַכְּלִי אֲפִלּוּ מַחַט שֶׁהֶאֱהִילָה עַל הַמֵּת אוֹ שֶׁהֶאֱהִיל הַמֵּת עַל הָאָדָם אוֹ עַל הַכֵּלִים אוֹ שֶׁהָיָה הַמֵּת עִם הָאָדָם אוֹ עִם הַכֵּלִים תַּחַת אֹהֶל אֶחָד הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים: \n",
+            "וְטֻמְאַת אֹהֶל הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם הוּא שֶׁתְּטָמֵּא אוֹתָהּ טֻמְאָה הָאָדָם אוֹ הַכֵּלִים בְּאַחַת מִשָּׁלֹשׁ דְּרָכִים אֵלּוּ. אֶחָד הַבָּא כֻּלּוֹ לְאֹהֶל הַמֵּת אוֹ הַבָּא מִקְצָתוֹ הֲרֵי זֶה נִטְמָא בְּאֹהֶל אֲפִלּוּ הִכְנִיס יָדוֹ אוֹ רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו אוֹ חָטְמוֹ לְאֹהֶל הַמֵּת הֲרֵי זֶה נִטְמָא כֻּלּוֹ. נָגַע בַּמַּשְׁקוֹף וְצֵרֵף יָדוֹ עִם הַמַּשְׁקוֹף נִטְמָא כְּאִלּוּ בָּא מִקְצָתוֹ. נָגַע בָּאַסְקֻפָּה מִטֶּפַח וּלְמַטָּה קָרוֹב לָאָרֶץ טָהוֹר. וּמִטֶּפַח וּלְמַעְלָה טָמֵא. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁדָּבָר זֶה מִדִּבְרֵיהֶם: \n",
+            "אֶחָד הַמֵּת מִיִּשְׂרָאֵל אוֹ מִן הָעַכּוּ\"ם מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא: \n",
+            "וְאֵין הָעַכּוּ\"ם מְטַמֵּא בְּאֹהֶל וְדָבָר זֶה קַבָּלָה הוּא וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּמִלְחֶמֶת מִדְיָן <small>(במדבר לא יט)</small> \"כּל נֹגֵעַ בֶּחָלָל\" וְלֹא הַזְכִּיר שָׁם אֹהֶל. וְכֵן הָעַכּוּ\"ם אֵינוֹ נַעֲשֶׂה טְמֵא מֵת אֶלָּא עַכּוּ\"ם שֶׁנָּגַע בְּמֵת אוֹ נְשָׂאוֹ אוֹ הֶאֱהִיל עָלָיו הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁלֹּא נָגַע. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לִבְהֵמָה שֶׁנָּגְעָה בְּמֵת אוֹ הֶאֱהִילָה עַל הַמֵּת. וְלֹא בְּטֻמְאַת הַמֵּת בִּלְבַד אֶלָּא בְּכָל הַטֻּמְאוֹת כֻּלָּן אֵין הָעַכּוּ\"ם וְלֹא הַבְּהֵמָה מִתְטַמְּאִין בָּהֶן: \n",
+            "וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁיְּהוּ הָעַכּוּ\"ם כְּזָבִין לְכָל דִּבְרֵיהֶן. וְאֵין לְךָ בְּכָל מִינֵי נֶפֶשׁ מַה שֶּׁמִּתְטַמֵּא וְהוּא חַי אוֹ מְטַמֵּא וְהוּא חַי חוּץ מִן הָאָדָם בִּלְבַד. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מִיִּשְׂרָאֵל. אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן מִתְטַמְּאִין בְּכָל הַטֻּמְאוֹת אֲפִלּוּ בְּטֻמְאַת הַמֵּת. שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ <small>(במדבר יט כ)</small> \"אִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא\" אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הַקָּטָן שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר שָׁם <small>(במדבר יט יח)</small> \"וְעַל כָּל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם\". אֲפִלּוּ קָטָן בֶּן יוֹמוֹ שֶׁנָּגַע אוֹ נָשָׂא אוֹ הֶאֱהִיל עַל הַמֵּת נִטְמָא וַהֲרֵי הוּא טְמֵא מֵת. וְהוּא שֶׁנּוֹלַד לְתִשְׁעָה. אֲבָל בֶּן שְׁמוֹנָה הֲרֵי הוּא כְּאֶבֶן וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n",
+            "הַמֵּת אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ אֲפִלּוּ מְגֻיָּד אוֹ גּוֹסֵס. אֲפִלּוּ נִשְׁחֲטוּ בּוֹ שְׁנֵי הַסִּימָנִים אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט יג)</small> \"בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת\". נִשְׁבְּרָה מִפְרַקְתּוֹ וְרֹב בְּשָׂרָהּ עִמָּהּ אוֹ שֶׁנִּקְרַע כְּדָג מִגַּבּוֹ אוֹ שֶׁהֻתַּז רֹאשׁוֹ אוֹ שֶׁנֶּחְלַק לִשְׁנֵי חֲלָקִים בְּבִטְנוֹ הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הוּא מְרַפְרֵף בְּאֶחָד מֵאֵיבָרָיו: \n"
+        ],
+        [
+            "הַנֵּפֶל אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְקַשְּׁרוּ אֵיבָרָיו בְּגִידִין מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל כְּאָדָם גָּדוֹל שֶׁמֵּת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט יא)</small> \"הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם\". וְכֵן כְּזַיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת בֵּין לַח בֵּין יָבֵשׁ כְּחֶרֶשׂ מְטַמֵּא כְּמֵת שָׁלֵם. וְהַנֶּצֶל בַּבָּשָׂר מְטַמֵּא בִּכְזַיִת. אֵיזֶהוּ נֶצֶל זֶה הַבָּשָׂר שֶׁנִּמּוֹחַ וְנַעֲשֶׂה לֵחָה סְרוּחָה. וְהוּא שֶׁתִּקְרשׁ אוֹתָהּ הַלֵּחָה הַנִּמְצֵאת מִן הַמֵּת שֶׁאִם קָרְשָׁה בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִבְּשָׂרוֹ וְאִם לֹא קָרְשָׁה אֵינָהּ מְטַמְּאָה שֶׁמָּא כִּיחוֹ וְנִיעוֹ הוּא: \n",
+            "אַף עַל פִּי שֶׁהַשִּׁעוּרִין כֻּלָּם הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי הֵן אָמְרוּ חֲכָמִים תְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל אָדָם כְּזַיִת וּלְפִיכָךְ שִׁעוּר טֻמְאַת בְּשָׂרוֹ כְּזַיִת: \n",
+            "אֵיבָר שֶׁנֶּחְתַּךְ מִן הָאָדָם הַחַי הֲרֵי הוּא כְּמֵת שָׁלֵם מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל אֲפִלּוּ אֵיבָר קָטָן שֶׁל קָטָן בֶּן יוֹמוֹ שֶׁהָאֵיבָרִים אֵין לָהֶם שִׁעוּר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט טז)</small> \"כּל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב\" וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁדִּין חֲלַל חֶרֶב כְּדִין חֲלַל אֶבֶן אוֹ חֲלַל שְׁאָר דְּבָרִים מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁלֹּא בָּא זֶה אֶלָּא לְטַמֵּא נוֹגֵעַ בְּאֵיבָר שֶׁפְּלָטַתּוּ הַחֶרֶב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הָאֵיבָר שָׁלֵם כִּבְרִיָּתוֹ בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט טז)</small> \"אוֹ בְעֶצֶם אָדָם\" עֶצֶם שֶׁהוּא כְּאָדָם מַה אָדָם בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת אַף אֵיבָר מִן הַחַי עַד שֶׁיִּהְיֶה כִּבְרִיָּתוֹ בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת. אֲבָל הַכֻּלְיָא וְהַלָּשׁוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֵיבָר בִּפְנֵי עַצְמָן הוֹאִיל וְאֵין בָּהֶן עֶצֶם הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר הַבָּשָׂר. חָסַר מִן הָעֶצֶם שֶׁל אֵיבָר כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי הָאֵיבָר כֻּלּוֹ טָהוֹר. חָסַר מִבְּשָׂרוֹ אִם נִשְׁאַר עָלָיו בָּשָׂר שֶׁרָאוּי לַעֲלוֹת בּוֹ אֲרוּכָה בְּחַי וְיִתְרַפֵּא וְיִשָּׁלֵם. הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל. וְאִם לָאו מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל. וּבָשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַחַי טָהוֹר. וְכֵן עֶצֶם בְּלֹא בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַחַי טָהוֹר: \n",
+            "אֵיבָר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַמֵּת מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל כְּמֵת וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה שָׁלֵם כִּבְרִיָּתוֹ בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת. חָסַר עַצְמוֹ אִם נִשְׁאַר עָלָיו בָּשָׂר כְּזַיִת מְטַמֵּא כְּמֵת שָׁלֵם. חָסַר הַבָּשָׂר וְלֹא חָסַר הָעֶצֶם אִם נִשְׁאַר עָלָיו כְּדֵי לַעֲלוֹת אֲרוּכָה בְּחַי מְטַמֵּא כְּמֵת שָׁלֵם וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר עַצְמוֹת הַמֵּתִים שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן הַבָּשָׂר: \n",
+            "מֹחַ שֶׁבְּתוֹךְ הָעֶצֶם הֲרֵי הוּא מַעֲלֶה אֲרוּכָה מִבַּחוּץ. לְפִיכָךְ קוּלִית הַמֵּת וְהוּא עֶצֶם הַסָּתוּם מִשְּׁנֵי קְצוֹתָיו אִם יֵשׁ בְּתוֹכָהּ מֹחַ כְּדֵי לַעֲלוֹת אֲרוּכָה הֲרֵי זֶה כְּמֵת שָׁלֵם. הָיָה בָּהּ מֹחַ הַמִּתְנַדְנֵד אִם יֵשׁ בּוֹ כְּזַיִת הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּאֹהֶל אַף עַל פִּי שֶׁהָעֶצֶם סָתוּם מִכָּל צְדָדָיו טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שֶׁהַמֹּחַ כְּבָשָׂר לְכָל דָּבָר: \n",
+            "הָאֵיבָר וְהַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִים בָּאָדָם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יְכוֹלִין לַחְזֹר וְלִחְיוֹת טְהוֹרִים. מֵת הָאָדָם הֲרֵי הַבָּשָׂר טָהוֹר וְהָאֵיבָר מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵיבָר מִן הַחַי וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵיבָר מִן הַמֵּת. מַה בֵּין אֵיבָר מִן הַחַי לְאֵיבָר מִן הַמֵּת. אֵיבָר מִן הַחַי בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ וְעֶצֶם הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טְהוֹרִים וְאֵיבָר מִן הַמֵּת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ וְעֶצֶם הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ כִּמְפֹרָשִׁים מִן הַמֵּת הַשָּׁלֵם וּמְטַמְּאִין בְּשִׁעוּרָן: \n",
+            "וּבֵין אֵיבָר מִן הַחַי בֵּין אֵיבָר מִן הַמֵּת אֵין לָהֶן שִׁעוּר. אָמְרוּ חֲכָמִים מָאתַיִם שְׁמוֹנָה וְאַרְבָּעִים אֵיבָרִים יֵשׁ בָּאִישׁ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן בָּשָׂר וְגִידִים וְעֶצֶם וְאֵין הַשִּׁנַּיִם מִן הַמִּנְיָן. וּבְאִשָּׁה מָאתַיִם וְאֶחָד וַחֲמִשִּׁים. כָּל אֵיבָר מֵהֶן שֶׁפֵּרֵשׁ כִּבְרִיָּתוֹ בֵּין מִן הַחַי בֵּין מִן הַמֵּת מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה אֵיבָרִים יְתֵרוֹת שֶׁבָּאִשָּׁה שֶׁאֵינָן מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל. וְכֵן אֶצְבַּע יְתֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֶצֶם וְאֵין בָּהּ צִפֹּרֶן אִם נִסְפֶּרֶת עַל גַּב הַיָּד עוֹלָה לְמִנְיַן רֹב הָאֵיבָרִים וְאִם אֵינָהּ נִסְפֶּרֶת עַל גַּב הַיָּד מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל וְטֻמְאָתָהּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְאִם הָיָה בָּהּ צִפֹּרֶן הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר הָאֵיבָרִים. וּמִפְּנֵי מָה גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל אֶצְבַּע שֶׁאֵינָהּ נִסְפֶּרֶת גְּזֵרָה מִשּׁוּם הַנִּסְפֶּרֶת. וְלָמָּה לֹא טִמְּאוּהָ בְּאֹהֶל עָשׂוּ לָהּ הֶכֵּר כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁטֻּמְאָתָהּ מִדִּבְרֵיהֶם מִשּׁוּם גְּזֵרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׂרְפוּ עַל טֻמְאָתָהּ תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים: \n",
+            "עַצְמוֹת הַמֵּת שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם בָּשָׂר אִם נִכֶּרֶת בָּהֶן צוּרַת עֲצָמוֹת הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל כְּמֵת שָׁלֵם שֶׁאֲנִי קוֹרֵא בָּהֶם <small>(במדבר יט טז)</small> \"עֶצֶם אָדָם\". וְאֵלּוּ הֵן הָעֲצָמוֹת שֶׁהֵן מְטַמְּאִין כְּמֵת. הַשִּׁדְרָה וְהַגֻּלְגּלֶת וְרֹב בִּנְיָנוֹ וְרֹב מִנְיָנוֹ. הַשִּׁדְרָה כֵּיצַד. שִׁדְרָה שֶׁהִיא שְׁלֵמָה הֲרֵי הִיא כְּמֵת שָׁלֵם וְאִם חָסְרָה אֲפִלּוּ חֻלְיָא אַחַת מִשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה חֻלְיוֹת הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר הָעֲצָמוֹת. הַגֻּלְגּלֶת כֵּיצַד. גֻּלְגּלֶת שֶׁהִיא שְׁלֵמָה הֲרֵי הִיא כְּמֵת וְאִם חָסְרָה כְּסֶלַע הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר הָעֲצָמוֹת. הָיוּ בָּהּ נְקָבִים קְטַנִּים כֻּלָּם מִצְטָרְפִין לִכְסֶלַע. כָּל בִּנְיָנוֹ שֶׁל אָדָם הוּא שְׁתֵּי הַשּׁוֹקַיִם וְהַיְרֵכַיִם וְהַצְּלָעוֹת וְהַשִּׁדְרָה. וְרֹב בִּנְיָנוֹ שֶׁל מֵת הֲרֵי הוּא כְּמֵת שָׁלֵם. כֵּיצַד. כְּגוֹן שְׁתֵּי שׁוֹקָיו וְיָרֵךְ אַחַת אִם חָסֵר רֹב בִּנְיָנוֹ כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר הָעֲצָמוֹת. רֹב מִנְיָנוֹ כֵּיצַד. רֹב מִנְיַן עֲצָמוֹת כְּגוֹן שֶׁהָיוּ קכ\"ה עֶצֶם הֲרֵי אֵלּוּ כְּמֵת שָׁלֵם. הָיוּ קכ\"ד הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר הָעֲצָמוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אָדָם זֶה יָתֵר בְּאֵיבָרָיו אוֹ חָסֵר בְּאֵיבָרָיו אֵין מַשְׁגִּיחִין בּוֹ אֶלָּא עַל מִנְיַן רֹב כָּל אָדָם אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה אֶצְבַּע שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִפֹּרֶן אוֹ שֶׁהָיְתָה נִסְפֶּרֶת עַל גַּב הַיָּד שֶׁהִיא עוֹלָה לְמִנְיָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "שְׁאָר עַצְמוֹת הַמֵּת שֶׁאֵין בָּהֶן רֹב מִנְיַן וְלֹא רֹב בִּנְיָן וְלֹא שִׁדְרָה שְׁלֵמָה וְלֹא גֻּלְגּלֶת שְׁלֵמָה אִם הָיָה בָּהֶן רֹבַע הַקַּב הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְּאִים כְּמֵת בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל. הָיוּ פָּחוֹת מֵרֹבַע אֲפִלּוּ עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל: \n",
+            "הָיָה עֶצֶם אֶחָד אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ רֹבַע הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל. טֻמְאַת עֶצֶם אֶחָד הֲלָכָה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט יח)</small> \"כָּל הַנּוֹגֵעַ בַּעֶצֶם\" לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אֲפִלּוּ עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. וּלְפִי שֶׁטֻּמְאָתוֹ הֲלָכָה הֲרֵי הוּא דִּין תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n",
+            "מֵת שֶׁהִרְקִיבוּ עַצְמוֹתָיו בַּקֶּבֶר וְנַעֲשׂוּ רֶקֶב. מְלֹא חָפְנַיִם מֵאוֹתוֹ רֶקֶב מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וּבְאֹהֶל כְּמֵת וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִגַּע בְּכֻלּוֹ שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ גּוּף אֶחָד. וַאֲפִלּוּ גִּבְּלוֹ בְּמַיִם אֵינוֹ חִבּוּר: \n",
+            "דַּם הַמֵּת מְטַמֵּא כְּמֵת בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט יג)</small> \"בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם\" וְנֶאֱמַר <small>(דברים יב כג)</small> \"כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ\". וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ רְבִיעִית. אֲפִלּוּ תַּמְצִית הַדָּם כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַדְמוּמִית מְטַמֵּא בְּאֹהֶל הַמֵּת: \n",
+            "דַּם הַחַי אֲפִלּוּ דַּם נְחִירָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר כָּל זְמַן שֶׁהוּא חַי. נִתְעָרֵב הַדָּם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ בָּאַחֲרוֹנָה סָמוּךְ לַמִּיתָה עִם הַדָּם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ אַחַר שֶׁמֵּת וְכָל הַתַּעֲרוֹבוֹת רְבִיעִית וְאֵין יָדוּעַ כַּמָּה יָצָא מֵחַיִּים וְכַמָּה יָצָא אַחַר מִיתָה. אֲפִלּוּ חֲצִי רְבִיעִית מֵחַיִּים וְחֶצְיָהּ אַחַר מִיתָה הֲרֵי זֶה נִקְרָא דַּם תְּבוּסָה וּמְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וּבְמַגָּע וּבְאֹהֶל. אֶלָּא שֶׁטֻּמְאָתוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n",
+            "הָרוּג שֶׁהָיָה מֻטָּל עַל הַמִּטָּה וְדָמוֹ מְנַטֵּף כְּשֶׁהוּא חַי וְיוֹרֵד לְגֻמָּא וּמֵת וַהֲרֵי הַדָּם מְנַטֵּף אַחַר מוֹתוֹ וְיוֹרֵד לְאוֹתָהּ גֻּמָּא. הֲרֵי כָּל הַדָּם שֶׁבָּהּ טָהוֹר שֶׁטִּפָּה טִפָּה רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה בָּטְלָה כְּדָם שֶׁיָּצָא מֵחַיִּים. יָצָא מִמֶּנּוּ רְבִיעִית דָּם בִּלְבַד וְסָפֵק כֻּלָּהּ מֵחַיִּים סָפֵק כֻּלָּהּ לְאַחַר מִיתָה הֲרֵי זוֹ סְפֵק טְמֵאָה כִּשְׁאָר הַסְּפֵקוֹת וְהַנּוֹגֵעַ בָּהּ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ: \n",
+            "הַקֶּבֶר כָּל זְמַן שֶׁהַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל כְּמֵת דִּין תּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט טז)</small> \"אוֹ בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר\". וְאֶחָד הַנּוֹגֵעַ בְּגַגּוֹ שֶׁל קֶבֶר אוֹ הַנּוֹגֵעַ בִּכְתָלָיו. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בָּנוּי וְסָתוּם וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה כֻּלּוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל. אֲבָל הַמַּעֲמִיד כֵּלִים אוֹ אֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּצִדֵּי הַמֵּת וְכִסָּה עָלָיו מִלְּמַעְלָה בְּכֵלִים אוֹ בַּאֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן זֶה הַכִּסּוּי הַמֻּטָּל מִלְּמַעְלָה נִקְרָא גּוֹלֵל וְאֵלּוּ הַצְּדָדִין הַמַּעֲמִידִין אֶת הַגּוֹלֵל שֶׁהוּא נִשְׁעָן עֲלֵיהֶן נִקְרָאִין דּוֹפֵק. וּשְׁנֵיהֶם הַגּוֹלֵל אוֹ הַדּוֹפֵק מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל כְּקֶבֶר וְטֻמְאָתָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. לְפִיכָךְ אִם גָּרַר הַגּוֹלֵל בַּחֲבָלִים עַד שֶׁכִּסָּה בּוֹ אֶת הַמֵּת. אוֹ גְּרָרוֹ אוֹ שְׁמָטוֹ מֵעַל הַמֵּת. אוֹ שֶׁגָּרַר הַדּוֹפֵק עַד שֶׁהֶעֱמִיד עָלָיו הַגּוֹלֵל אוֹ שְׁמָטוֹ בַּחֲבָלִים מִתַּחַת הַגּוֹלֵל הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וּדְבָרִים שֶׁסּוֹמְכִין אֶת הַדּוֹפֵק וְהֵם הַנִּקְרָאִין דּוֹפֵק דּוֹפְקִין הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין: \n",
+            "שָׂדֶה שֶׁנֶּחְרַשׁ בָּהּ קֶבֶר וְאָבְדוּ עַצְמוֹת הַמֵּת בַּעֲפָרָהּ הִיא הַנִּקְרֵאת בֵּית הַפְּרָס. וַעֲפָרָהּ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא שֶׁמָּא יֵשׁ בָּהּ עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה. וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל. וְכֵן כָּל אַרְצוֹת הָעַכּוּ\"ם עֲפָרָן מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא מִפְּנֵי הָעֲצָמוֹת שֶׁאֵין נִזְהָרִין בָּהֶן. וְטֻמְאַת בֵּית הַפְּרָס וְאֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵלוּ מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל. הַמֵּת אֲפִלּוּ נֵפֶל שֶׁלֹּא נִתְקַשְּׁרוּ אֵיבָרָיו בְּגִידִין. וּכְזַיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת. וּכְזַיִת נֶצֶל. וְאֵיבָר מִן הַחַי. וְאֵיבָר מִן הַמֵּת שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם בָּשָׂר כָּרָאוּי. וְהַשִּׁדְרָה וְהַגֻּלְגּלֶת. וְרֹב בִּנְיָנוֹ וְרֹב מִנְיָנוֹ. וְרֹבַע עֲצָמוֹת מִכָּל מָקוֹם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן לֹא רֹב בִּנְיָן וְלֹא רֹב מִנְיָן. וּרְבִיעִית דַּם. וּרְבִיעִית דַּם תְּבוּסָה. הַכּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה: \n",
+            "וְאֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וְאֵין מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל. אֵיבָר מִן הַחַי שֶׁחָסַר בְּשָׂרוֹ וְאֵין בּוֹ לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה. וְאֵיבָר מִן הַמֵּת שֶׁחָסַר בְּשָׂרוֹ אוֹ עַצְמוֹ וְלֹא נִשְׁאַר בָּשָׂר כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה אוֹ שֶׁחָסַר הָעֶצֶם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה. וְהַשִּׁדְרָה שֶׁחָסְרָה וְאֵין בָּהּ רֹבַע עֲצָמוֹת. וְהַגֻּלְגּלֶת שֶׁחָסְרָה וְאֵין בָּהּ רֹבַע עֲצָמוֹת. וְעֶצֶם אֲפִלּוּ כִּשְׂעוֹרָה. וְאֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם. וּבֵית הַפְּרָס. הַכּל שֶׁבַע: \n",
+            "הַגּוֹלֵל וְהַדּוֹפֵק מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל כְּקֶבֶר וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. הָרֶקֶב מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וּבְאֹהֶל וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע. טֻמְאַת רֹבַע עֲצָמוֹת בְּאֹהֶל וְטֻמְאַת רְבִיעִית דָּם וְטֻמְאַת אֵיבָר שֶׁאֵין עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי בֵּין מִן הַמֵּת בֵּין מִן הַחַי יֵרָאֶה לִי שֶׁכֻּלָּן טֻמְאָתָן אֵינָן דִּין תּוֹרָה שֶׁהֲרֵי אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּנְזִירוּת וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. וְעַל טָמֵא בְּטֻמְאָה שֶׁל תּוֹרָה חַיָּב עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. לְפִיכָךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁכָּל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ אֵינָהּ דִּין תּוֹרָה: \n",
+            "אֵין רֶקֶב הַמֵּת מְטַמֵּא עַד שֶׁיִּקָּבֵר עָרֹם בְּאָרוֹן שֶׁל שַׁיִשׁ אוֹ שֶׁל זְכוּכִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְיִהְיֶה כֻּלּוֹ שָׁלֵם. חָסֵר מִמֶּנּוּ אֵיבָר אוֹ שֶׁנִּקְבַּר בִּכְסוּתוֹ אוֹ בְּאָרוֹן שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת אֵין רִקְבּוֹ טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁרֶקֶב הַכְּסוּת אוֹ רֶקֶב הָעֵץ אוֹ חֲלוּדַת הַמַּתֶּכֶת תִּתְעָרֵב בְּרֶקֶב גְּוִיָּתוֹ. וְרֶקֶב הַמְטַמֵּא שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ עָפָר כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ. וְלֹא אָמְרוּ רֶקֶב אֶלָּא לְמֵת בִּלְבַד אֲבָל הָרוּג אֵין לוֹ רֶקֶב: \n",
+            "קָבְרוּ שְׁנֵי מֵתִים כְּאֶחָד אוֹ שֶׁגָּזְזוּ שְׂעָרוֹ אוֹ צִפָּרְנָיו וּקְבָרוּם עִמּוֹ אוֹ שֶׁקָּבְרוּ אִשָּׁה מְעֻבֶּרֶת וְעֻבָּרָהּ בְּמֵעֶיהָ אֵין לָהֶם רֶקֶב: \n",
+            "טָחַן הַמֵּת עַד שֶׁנַּעֲשָׂה רֶקֶב אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיַּרְקִיב מֵאֵלָיו: \n",
+            "טְחָנוֹ כֻּלּוֹ וְהִנִּיחוֹ עַד שֶׁיַּרְקִיב אוֹ שֶׁהִרְקִיב מִקְצָתוֹ כְּשֶׁהוּא חַי וּמֵת וְהִרְקִיב כֻּלּוֹ הֲרֵי זֶה סָפֵק. וְאִם נִטְמָא לִמְלֹא חָפְנַיִם מֵרֶקֶב זֶה הֲרֵי זֶה טָמֵא בְּסָפֵק: \n",
+            "מְלֹא חָפְנַיִם וְעוֹד מֵעָפָר הַנִּמְצָא תַּחַת הַמֵּת אוֹ מֵעָפָר הַנִּמְצָא בְּקֶבֶר וְאֵין יָדוּעַ מַה טִּיבוֹ אִם הוּא רֶקֶב שֶׁמְּטַמֵּא בְּאֹהֶל אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עָפָר שֶׁנִּתְלַכְלֵךְ בְּנֶצֶל הַמֵּת וְדָמוֹ. הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וּבְאֹהֶל שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בִּמְלֹא חָפְנַיִם וְעוֹד מְלֹא חָפְנַיִם רֶקֶב. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאַף זוֹ טֻמְאָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n",
+            "הַמֵּת שֶׁנִּשְׂרַף וְשִׁלְדּוֹ קַיֶּמֶת וְהוּא הַשִּׁדְרָה וְהַצְּלָעוֹת הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא כְּמֵת שָׁלֵם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם נֶחְרַךְ. אֲבָל אִם נִשְׂרַף עַד שֶׁנִּתְבַּלְבְּלָה צוּרַת תַּבְנִיתוֹ טָהוֹר. וְכֵן שַׁפִּיר מְרֻקָּם שֶׁטְּרָפוֹ בְּמַיִם טָהוֹר שֶׁהֲרֵי נִתְבַּלְבְּלָה צוּרָתוֹ: \n",
+            "בְּשַׂר הַמֵּת שֶׁנִּפְרַךְ וְנַעֲשָׂה כְּקֶמַח טָהוֹר וְכֵן אֵפֶר הַשְּׂרוּפִין טָהוֹר וְכֵן הַתּוֹלָעִים הַנֶּהֱוִין מִבְּשַׂר הַמֵּת בֵּין חַיִּים בֵּין מֵתִים טְהוֹרִין. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַמֹּחַ כְּבָשָׂר בְּכָל מָקוֹם בֵּין בְּמֵת בֵּין בִּנְבֵלָה וְשֶׁרֶץ: \n",
+            "עוֹר הָאָדָם כִּבְשָׂרוֹ וְאִם עִבְּדוֹ כָּל צָרְכּוֹ אוֹ הִלֵּךְ בּוֹ כְּדֵי עֲבוֹדָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵיהֶם מְטַמֵּא בִּכְזַיִת כִּבְשַׂר הַמֵּת גְּזֵרָה שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל בְּנֵי אָדָם לְעַבֵּד עוֹרוֹת הָאָדָם וְיִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן: \n",
+            "עוֹר הַבָּא כְּנֶגֶד פָּנָיו שֶׁל אָדָם כְּשֶׁיִּוָּלֵד בֵּין שֶׁהָיָה חַי וְאִמּוֹ חַיָּה בֵּין שֶׁנּוֹלַד מֵת וְאִמּוֹ מֵתָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹ פֶּרֶשׁ אוֹ צוֹאָה וְקִיא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן: \n",
+            "כָּל שֶׁבַּמֵּת טָמֵא חוּץ מִן הַשִּׁנַּיִם וְהַשֵּׂעָר וְהַצִּפֹּרֶן הוֹאִיל וְגִזְעָן מַחְלִיף. וּבִשְׁעַת חִבּוּרָן הַכּל טָמֵא. כֵּיצַד. הַמֵּת בַּחוּץ וּשְׂעָרוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת נִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת. וְכֵן הַנּוֹגֵעַ בִּשְׂעָרוֹ אוֹ בְּשִׁנָּיו אוֹ בְּצִפָּרְנָיו כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין נִטְמָא. שְׂעָרוֹ הָעוֹמֵד לְהִגָּזֵז וְצִפָּרְנָיו הָעוֹמְדִים לְהִנָּטֵל הוֹאִיל וְהֵן עוֹמְדִין לְהִנָּטֵל יֵשׁ בָּהֶן סָפֵק לְפִיכָךְ הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן הֲרֵי הוּא סְפֵק טָמֵא. כָּל מַשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מִן הַמֵּתִים טָהוֹר חוּץ מִדָּמוֹ. וְכָל מַרְאֵה דָּמִים מִן הַמֵּת טָמֵא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמִפְּנֵי מָה לֹא גָּזְרוּ עַל מַשְׁקֶה הַמֵּת כְּדֶרֶךְ שֶׁגָּזְרוּ עַל מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִכָּל הַטְּמֵאִין מִפְּנֵי שֶׁהַמֵּת הַכּל בְּדֵלִין מִמֶּנּוּ לֹא גָּזְרוּ עַל מַשְׁקָיו: \n",
+            "כָּבֵד שֶׁנִּמּוֹחָה מְטַמְּאָה בִּרְבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּדָם נִקְפָּה. דַּם קָטָן שֶׁיָּצָא כֻּלּוֹ אִם אֵין בּוֹ רְבִיעִית טָהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כָּל דָּם שֶׁבּוֹ: \n",
+            "וְאֵלּוּ אִם חָסְרוּ כָּל שֶׁהוּא טְהוֹרִים. רְבִיעִית דָּם. וְעֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה. וּכְזַיִת בָּשָׂר. וּכְזַיִת נֶצֶל. וּמְלֹא חָפְנַיִם רֶקֶב. וְאֵיבָר מִן הַחַי שֶׁחָסַר מֵעַצְמוֹ כָּל שֶׁהוּא: \n"
+        ],
+        [
+            "רְבִיעִית דָּם הַבָּאָה מִשְּׁנֵי מֵתִים טְהוֹרָה עַד שֶׁתִּהְיֶה כָּל הָרְבִיעִית מִמֵּת אֶחָד. שִׁדְרָה שֶׁנִּגְמְרָה מִשְּׁנֵי מֵתִים כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מִקְצָת הַחֻלְיוֹת מֵאֶחָד וְתַשְׁלוּמָן מִמֵּת אַחֵר וְכֵן הַגֻּלְגּלֶת שֶׁל שְׁנֵי מֵתִים וְרֹבַע עֲצָמוֹת מִשְּׁנֵי מֵתִים וְאֵיבָר מִן הַמֵּת מִשְּׁנֵי מֵתִים כָּל אֵלּוּ אֵינָן מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל אֶלָּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כִּשְׁאָר כָּל עֲצָמוֹת: \n",
+            "אֵיבָר מִן הַחַי מִשְּׁנֵי אֲנָשִׁים טָהוֹר אֲפִלּוּ מֵאִישׁ אֶחָד אִם נֶחְלַק לִשְׁנַיִם טָהוֹר: \n",
+            "כְּזַיִת בָּשָׂר מִשְּׁנֵי מֵתִים וּכְזַיִת נֶצֶל מִשְּׁנֵי מֵתִים וּמְלֹא חָפְנַיִם רֶקֶב מִשְּׁנֵי מֵתִים שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן יֵשׁ לוֹ רֶקֶב הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וְכֵן כַּחֲצִי זַיִת בָּשָׂר וְכַחֲצִי זַיִת נֶצֶל מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וּשְׁאָר כָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁבַּמֵּת אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא שָׁווּ בְּשִׁעוּרֵיהֶן: \n",
+            "עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה שֶׁנֶּחְלָק לִשְׁנַיִם מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. וְכֵן רֹבַע עַצְמוֹת מֵת אֶחָד שֶׁנִּדַּקְדְּקוּ וְאֵין בְּכָל אֶחָד מֵהֶם עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל כְּאִלּוּ לֹא נִדַּקְדְּקוּ: \n",
+            "כְּזַיִת מִן הַמֵּת שֶׁחֲתָכוֹ לַחֲלָקִים וְרִדְּדוֹ וְדִבְּקוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל וּבְמַשָּׂא וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע קְצָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁחִבְּרוֹ שֶׁאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר: \n",
+            "כְּזַיִת חֵלֶב שָׁלֵם שֶׁהִתִּיכוֹ טָמֵא. הָיָה מְפֹרָד וְהִתִּיכוֹ טָהוֹר: \n",
+            "שִׁדְרָה שֶׁנִּגְרְרוּ מִמֶּנָּה רֹב חֻלְיוֹת שֶׁלָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלְדָּהּ קַיֶּמֶת אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל. וּבַזְּמַן שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַקֶּבֶר אֲפִלּוּ מְשֻׁבֶּרֶת אֲפִלּוּ מְכֻתֶּתֶת מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל מִפְּנֵי שֶׁהַקֶּבֶר מְצָרְפָהּ: \n",
+            "כָּל הַמְטַמְּאִין בְּאֹהֶל שֶׁנֶּחְלְקוּ וְהִכְנִיסָן בְּתוֹךְ הַבַּיִת הָאֹהֶל מְצָרְפָן וּמְטַמְּאִין בְּאֹהֶל: \n",
+            "עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר בִּידֵי שָׁמַיִם וְהִכְנִיס מִקְצָתוֹ לְפָנִים מִן הַבַּיִת נִטְמָא הַבַּיִת. שְׁנֵי עֲצָמוֹת וַעֲלֵיהֶם כִּשְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים בָּשָׂר וְהִכְנִיס מִקְצָתָן לִפְנִים הַבַּיִת טָמֵא. וְאִם הָיָה הַבָּשָׂר תָּחוּב בָּעֲצָמוֹת בִּידֵי אָדָם הַבַּיִת טָהוֹר שֶׁאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר: \n",
+            "מְלֹא חָפְנַיִם רֶקֶב שֶׁנִּתְפַּזֵּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַבַּיִת טָמֵא: \n",
+            "רְבִיעִית דָּם שֶׁנִּבְלְעָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַבַּיִת טָהוֹר לְהַבָּא וְכָל שֶׁהָיָה בּוֹ בְּעֵת שֶׁנִּבְלְעָה הָרְבִיעִית בָּאָרֶץ טָמֵא: \n",
+            "כְּזַיִת מִן הַמֵּת שֶׁאָבַד בְּתוֹךְ הַבַּיִת וּבִקֵּשׁ וְלֹא נִמְצָא, הַבַּיִת טָהוֹר. וְלִכְשֶׁיִּמָּצֵא הַבַּיִת טָמֵא לְמַפְרֵעַ מֵעֵת שֶׁאָבַד עַד שֶׁנִּמְצָא: \n",
+            "רְבִיעִית דָּם שֶׁנִּשְׁפַּךְ בָּאֲוִיר אִם קָרַשׁ אוֹ שֶׁהָיָה בִּמְקוֹם אַשְׁבֹּרֶן וְהוּא הַמָּקוֹם הַנָּמוּךְ כְּמוֹ גֻּמָּא וְהֶאֱהִיל הַמַּאֲהִיל עַל מִקְצָתוֹ נִטְמָא. נִשְׁפַּךְ עַל הָאַסְקֻפָּה בַּמּוֹרָד בֵּין לְפָנִים בֵּין לַחוּץ הַבַּיִת טָהוֹר. שֶׁהֲרֵי לֹא נָח הַדָּם עַל הָאַסְקֻפָּה. וְאִם הָיְתָה הָאַסְקֻפָּה אַשְׁבֹּרֶן אוֹ שֶׁקָּרַשׁ הַדָּם עָלֶיהָ הַבַּיִת טָמֵא. רְבִיעִית דָּם שֶׁנִּבְלְעָה בִּכְסוּת אִם מִתְכַּבֶּסֶת וְיוֹצְאָה מִמֶּנּוּ רְבִיעִית דָּם הֲרֵי זוֹ הַכְּסוּת מִתְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל וְאִם לָאו אֵינָהּ מִתְטַמְּאָה בְּאֹהֶל וַהֲרֵי הִיא כִּכְסוּת שֶׁנָּגְעָה בְּמֵת שֶׁכָּל הַבָּלוּעַ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת טָהוֹר. כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ. מְכַבְּסִין אוֹתָהּ בְּמַיִם וּמֵבִיא מַיִם כְּמִדָּתָן וְנוֹתֵן לְתוֹכָן רְבִיעִית דָּם אִם הָיָה מַרְאֵיהֶן שָׁוֶה אוֹ שֶׁהָיָה מֵי הַכִּבּוּס אָדֹם יוֹתֵר מִמֵּי הַמֶּזֶג בְּיָדוּעַ שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה רְבִיעִית: \n",
+            "הַמַּשָּׂא וְהַמַּגָּע וְהָאֹהֶל שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת הֵם. וְכָל שֶׁהוּא מִשֵּׁם אֶחָד מִצְטָרֵף וּמְטַמֵּא. וּמִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת אֵינוֹ מִצְטָרֵף וְטָהוֹר. כֵּיצַד. הַנּוֹגֵעַ בְּכִשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים אוֹ שֶׁנָּשָׂא שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים בְּבַת אַחַת. אוֹ שֶׁהֶאֱהִיל עַל כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים. אוֹ שֶׁהֶאֱהִיל עַל חֲצִי זַיִת וַחֲצִי זַיִת אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו. אוֹ שֶׁהָיָה הוּא וַחֲצִי זַיִת תַּחַת הָאֹהֶל וְהֶאֱהִיל בְּמִקְצָת גּוּפוֹ עַל חֲצִי זַיִת אַחֵר. אוֹ הֶאֱהִיל חֲצִי זַיִת עַל מִקְצָתוֹ. הַכּל טְמֵאִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֵׁם אֶחָד. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בַּחֲצִי זַיִת אוֹ הַנּוֹשֵׂא חֲצִי זַיִת וְדָבָר אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו וְעַל כַּחֲצִי זַיִת. אוֹ שֶׁהֶאֱהִיל עָלָיו חֲצִי זַיִת אַחֵר. אוֹ שֶׁהֶאֱהִיל הוּא עַל חֲצִי זַיִת אַחֵר. וְכֵן הַנּוֹשֵׂא כַּחֲצִי זַיִת וְנָגַע בַּחֲצִי זַיִת אַחֵר. הַכּל טְהוֹרִים. שֶׁאֵין הַמַּגָּע מִצְטָרֵף עִם הַמַּשָּׂא לֹא בְּמֵת וְלֹא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. וְלֹא הַמַּגָּע מִצְטָרֵף עִם הָאֹהֶל וְלֹא הָאֹהֶל מִצְטָרֵף עִם הַמַּשָּׂא [לְפִי שֶׁאֵינוֹ שֵׁם אֶחָד]: \n"
+        ],
+        [
+            "כָּל הַמִּתְטַמְּאִין מֵחֲמַת הַמֵּת בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה. כֵּיצַד. אָדָם אוֹ כְּלִי שֶׁנָּגַע בִּדְבָרִים שֶׁמְּטַמְּאִין מִן הַמֵּת בְּמַגָּע. אוֹ שֶׁנִּטְמָא בְּאֹהֶל בְּאֶחָד מִדְּבָרִים שֶׁמְּטַמְּאִין בְּאֹהֶל. וְכֵן אָדָם שֶׁנָּשָׂא דְּבָרִים שֶׁמְּטַמְּאִין מִן הַמֵּת בְּמַשָּׂא. הַכּל טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט יד)</small> \"כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים\": \n",
+            "אָדָם שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת וְכֵלִים שֶׁיִּגַּע בָּהֶן אָדָם זֶה טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר לא כד)</small> \"וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם\". אֲבָל אָדָם שֶׁנָּגַע בְּאָדָם שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת. בֵּין שֶׁנָּגַע בּוֹ אַחַר שֶׁפֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו בֵּין שֶׁנָּגַע בּוֹ כְּשֶׁהוּא עֲדַיִן נוֹגֵעַ בְּמֵת. הֲרֵי זֶה הַשֵּׁנִי טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט כב)</small> \"וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד הָעָרֶב\". זֶהוּ דִּין תּוֹרָה אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת וְנָגַע בְּאָדָם אַחֵר וַעֲדַיִן הוּא מְחֻבָּר בַּמֵּת שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה וּכְאִלּוּ נָגַע זֶה הַשֵּׁנִי בַּמֵּת עַצְמוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לְעִנְיַן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. אֲבָל לְנָזִיר וּלְעוֹשֶׂה פֶּסַח בֵּין בִּשְׁעַת חִבּוּר בֵּין אַחַר שֶׁפֵּרַשׁ אֵינוֹ טָמֵא אֶלָּא טֻמְאַת עֶרֶב כְּדִין תּוֹרָה: \n",
+            "כֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמֵת בֵּין בְּמַגָּע בֵּין בְּאֹהֶל הֲרֵי הֵן לַנּוֹגֵעַ בָּהֶן כְּנוֹגֵעַ בַּמֵּת עַצְמוֹ. מָה הַמֵּת מְטַמֵּא הַנּוֹגֵעַ בּוֹ בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים טֻמְאַת שִׁבְעָה אַף כֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בַּמֵּת הֵם וְהַכֵּלִים אוֹ הָאָדָם שֶׁיִּגַּע בָּהֶן טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט טז)</small> \"בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת\". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַחֶרֶב כְּמֵת וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר כֵּלִים. בֵּין כְּלֵי מַתָּכוֹת בֵּין כְּלֵי שֶׁטֶף וּבְגָדִים. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר <small>(במדבר לא יט)</small> \"כּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכל נֹגֵעַ בֶּחָלָל\" וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁזֶּה יָרָה חֵץ וְהָרַג אוֹ זָרַק אֶבֶן וְהָרַג נִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים. אֶלָּא הוֹרֵג נֶפֶשׁ בְּחֶרֶב וְכַיּוֹצֵא בָּהּ שֶׁנִּטְמָא בִּנְגִיעָתוֹ בַּכְּלִי שֶׁהָרַג בּוֹ שֶׁהֲרֵי נָגַע הַכְּלִי בְּמֵת. וּמִנַּיִן שֶׁאַף הַכֵּלִים הַנּוֹגְעִין בָּאָדָם שֶׁנָּגַע בְּכֵלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בַּמֵּת שֶׁטְּמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר <small>(במדבר לא כד)</small> \"וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם\". הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל אָדָם הַטָּמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה מְטַמֵּא בְּגָדִים טֻמְאַת שִׁבְעָה: \n",
+            "נִמְצֵאתָ אוֹמֵר אָדָם שֶׁנָּגַע בְּמֵת וְאָדָם בְּאָדָם אַחֵר הָרִאשׁוֹן טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה וְהַשֵּׁנִי טֻמְאַת עֶרֶב. כֵּלִים הַנּוֹגְעִין בְּמֵת וְכֵלִים בְּכֵלִים שְׁנֵיהֶם טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה אֲבָל הַשְּׁלִישִׁי בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. כֵּלִים הַנּוֹגְעִין בְּמֵת וְאָדָם בְּכֵלִים וְכֵלִים בְּאָדָם שְׁלָשְׁתָּן טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה וְהָרְבִיעִי בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב: \n",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לְעִנְיַן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. אֲבָל לְחַיֵּב כָּרֵת עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ אוֹ עַל אֲכִילַת קָדָשִׁים אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא הַשְּׁנַיִם בִּלְבַד הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּגַע בַּמֵּת וְהַשֵּׁנִי שֶׁנָּגַע בּוֹ כְּדִין תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט כב)</small> \"וְכל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא\". אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בְּכֵלִים שֶׁנָּגְעוּ בָּאָדָם אוֹ הַנּוֹגֵעַ בְּאָדָם שֶׁנָּגַע בַּכֵּלִים שֶׁנָּגְעוּ בַּמֵּת פָּטוּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאַת מִקְדָּשׁ. שֶׁהַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן דִּבְרֵי קַבָּלָה אֵינָן דִּין תּוֹרָה. שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְפָּרְשׁוּ בַּתּוֹרָה. אֶלָּא זֶה שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת שֶׁהוּא אָב וְהַשֵּׁנִי הַנּוֹגֵעַ בּוֹ שֶׁהוּא רִאשׁוֹן בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים: \n",
+            "כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁנָּגַע בְּמֵת אוֹ שֶׁהָיָה עִמּוֹ בָּאֹהֶל טָמֵא. וְאֵינוֹ מְטַמֵּא [לֹא אָדָם] וְלֹא כְּלִי חֶרֶשׂ אַחֵר וְלֹא שְׁאָר כֵּלִים שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ נַעֲשֶׂה אַב הַטֻּמְאָה לְעוֹלָם לֹא בְּמֵת וְלֹא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. וְזֶה דִּין תּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קַבָּלָה: \n",
+            "זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּטֻּמְאוֹת כָּל אַב הַטֻּמְאָה מְטַמֵּא אָדָם וּמְטַמֵּא בְּגָדִים וְכֵלִים בֵּין כְּלֵי מַתָּכוֹת בֵּין כְּלֵי שֶׁטֶף בֵּין כְּלֵי חֶרֶשׂ. וְכָל הַמְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בִּנְגִיעָה הֲרֵי זֶה אַב הַטֻּמְאָה. וְכָל וְלַד הַטֻּמְאוֹת מְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין וְאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְכֵלִים לֹא כְּלֵי חֶרֶשׂ וְלֹא שְׁאָר כֵּלִים וּבְגָדִים: \n",
+            "כָּל הַנּוֹגֵעַ בְּאָב הוּא הַנִּקְרָא רִאשׁוֹן. וְהַנּוֹגֵעַ בָּרִאשׁוֹן נִקְרָא שֵׁנִי. וְהַנּוֹגֵעַ בַּשֵּׁנִי נִקְרָא שְׁלִישִׁי. וְהַנּוֹגֵעַ בַּשְּׁלִישִׁי נִקְרָא רְבִיעִי. וְהָרִאשׁוֹן וְשֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ כֻּלָּן נִקְרָאִין וְלַד הַטֻּמְאָה: \n",
+            "כָּל הַמִּתְטַמֵּא מֵחֲמַת הַמֵּת טֻמְאַת שִׁבְעָה בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים הוּא הַנִּקְרָא טְמֵא מֵת. וְהוּא אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת לְעִנְיַן טֻמְאַת תְּרוּמָה וְטֻמְאַת קָדָשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לִמְנוֹת מִמֶּנּוּ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי כְּדֵי לְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע כִּשְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת. וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא: \n",
+            "כָּל הַמִּתְטַמֵּא מֵחֲמַת הַמֵּת טֻמְאַת עֶרֶב הוּא וְלַד הַטֻּמְאָה וְהוּא הָרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הָרְבִיעִי מִן הַמֵּת רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְעִנְיַן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים: \n",
+            "אָדָם אוֹ כֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמַגַּע אֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם וּבֵית הַפְּרָס אוֹ בְּמַשָּׂאָן אוֹ בְּמַגַּע דַּם תְּבוּסָה וְגוֹלֵל וְדוֹפֵק אוֹ בְּאָהֳלָן. וְכֵן אָדָם שֶׁנִּטְמָא בְּמַשָּׂא דַּם תְּבוּסָה הֲרֵי אֵלּוּ כֻּלָּן וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן אֲבוֹת טֻמְאוֹת שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְכֵן בְּגָדִים הַמִּתְטַמְּאִין מֵחֲמַת אֵלּוּ טֻמְאַת שִׁבְעָה כֻּלָּן אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n",
+            "הָאֹהֶל עַצְמוֹ הַמַּאֲהִיל עַל הַטֻּמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגְעָה בּוֹ טֻמְאָה הֲרֵי הוּא טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה מִן הַתּוֹרָה וַהֲרֵי הוּא כִּבְגָדִים שֶׁנָּגְעוּ בְּמֵת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט יח)</small> \"וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל\". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיָה הָאֹהֶל בֶּגֶד אוֹ שַׂק אוֹ כְּלִי עֵץ אוֹ עוֹר אֶחָד עוֹר בְּהֵמָה וְחַיָּה בֵּין הַמֻּתָּרִין לַאֲכִילָה בֵּין הָאֲסוּרִין לַאֲכִילָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות מ יט)</small> \"וַיִּפְרשֹׁ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן\" אֵין קָרוּי אֹהֶל אֶלָּא אָרוּג וְעוֹר כַּמִּשְׁכָּן. אֲבָל אִם הָיָה הָאֹהֶל נְסָרִין שֶׁל עֵץ כְּגוֹן הַתִּקְרָה וְהַמַּחְצֶלֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אוֹ שֶׁהָיָה עֶצֶם אוֹ שֶׁל מַתָּכוֹת הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם הָיָה בִּנְיָן שֶׁהוּא טָהוֹר. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הַבַּיִת טָמֵא אֵינוֹ אֶלָּא אָדָם וְכֵלִים שֶׁבְּכָל הַבַּיִת. וְאֵין לְךָ יוֹצֵא מִן הָעֵץ שֶׁהוּא מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֹהָלִים אֶלָּא הַפִּשְׁתָּן בִּלְבַד: \n",
+            "בְּגָדִים הַנּוֹגְעִין בְּמֵת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כְּמֵת לְטַמֵּא אֲחֵרִים שֶׁנָּגְעוּ בּוֹ טֻמְאַת שִׁבְעָה אֵינָן כְּמֵת לְטַמֵּא בְּאֹהֶל וּבְמַשָּׂא. שֶׁהַמַּשָּׂא לַמֵּת עַצְמוֹ אֵינוֹ מְפֹרָשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּבְטֻמְאַת אֹהֶל הוּא אוֹמֵר <small>(במדבר יט יד)</small> \"אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל\". לְפִיכָךְ הַנּוֹשֵׂא בְּגָדִים שֶׁנָּגְעוּ בְּמֵת וְלֹא נָגַע בָּהֶן וְכָל הַמַּאֲהִיל עֲלֵיהֶן אוֹ שֶׁהֶאֱהִילוּ עָלָיו אוֹ שֶׁהָיוּ עִמּוֹ בְּאֹהֶל הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְכֵן הָאָדָם שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת וְהֶאֱהִיל עַל הַכֵּלִים הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין שֶׁאֵין טְמֵא מֵת טָמֵא אֶלָּא בְּמַגָּע בִּלְבַד: \n",
+            "הַמֵּת אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב מִתַּחְתָּיו וְלֹא מַדָּף מֵעַל גַּבָּיו אֶלָּא אֶחָד כְּלִי שֶׁיִּגַּע בַּמֵּת מִצִּדּוֹ אוֹ שֶׁהָיָה תַּחְתָּיו אוֹ עַל גַּבָּיו. כֵּיצַד. עֲשָׂרָה בְּגָדִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה וְהַמֵּת לְמַעְלָה וַעֲשָׂרָה בְּגָדִים אֲחֵרִים עַל גַּבּוֹ מִלְּמַעְלָה. בֶּגֶד הַנּוֹגֵעַ בּוֹ וְהַבֶּגֶד הַשֵּׁנִי שֶׁנָּגַע בַּבֶּגֶד שֶׁנָּגַע בּוֹ שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה וְהַשְּׁלִישִׁי טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב בֵּין שֶׁל מַעְלָה בֵּין שֶׁל מַטָּה. וְהָרְבִיעִי וּמִן הָרְבִיעִי וּלְמַטָּה וּמִן הָרְבִיעִי וּלְמַעְלָה כֻּלָּן טְהוֹרִין. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּטְמֵאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁכָּל הַבְּגָדִים אוֹ הַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו וְשֶׁל מַעְלָה מִמֶּנּוּ טְהוֹרִין בְּשֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם טֻמְאָה רְצוּצָה וְלֹא טֻמְאַת אֹהֶל. אוֹ שֶׁהָיָה מַבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין הַכֵּלִים אֶבֶן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "עַצְמוֹת הַדָּג וְעוֹרוֹ הָעוֹשֶׂה מֵהֶן כֵּלִים אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּלָל לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְכֵן יְרוֹקָה שֶׁעַל פְּנֵי הַמַּיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהּ שֶׁכָּל מַה שֶּׁבַּיָּם טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת כֵּלִים. לְפִיכָךְ הָעוֹשֶׂה אֹהֶל מֵעוֹר הַדָּג אוֹ מִצֶּמֶר שֶׁגָּדֵל בַּיָּם. אֵין עַצְמוֹ שֶׁל אֹהֶל זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁמֵּבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לְכָל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַּחְתָּיו כִּשְׁאָר אֹהָלִים: \n",
+            "כְּלֵי גְּלָלִים וּכְלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בֵּין טֻמְאַת מֵת בֵּין שְׁאָר הַטֻּמְאוֹת. וְכֵן כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת כְּגוֹן הַתֵּבָה וְהַמִּגְדָּל וְהַכַּוֶּרֶת שֶׁהֵן מַחֲזִיקִין אַרְבָּעִים סְאָה בְּלַח וְיִהְיֶה לָהֶם שׁוּלַיִם אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּלָל לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְאֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִין כְּלִי עֵץ הַבָּא בְּמִדָּה: \n",
+            "כְּלֵי עֵץ פְּשׁוּטֵיהֶם טְהוֹרִים מְקַבְּלֵיהֶם טְמֵאִים. כְּלֵי חֶרֶשׂ פְּשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִין וּמְקַבְּלֵיהֶן טְמֵאִין וְאֵינָן טְמֵאִין אֶלָּא מֵאֲוִירָן אוֹ בְּהֶסֵּט הַזָּב. אֲפִלּוּ נָגַע כְּלִי חֶרֶשׂ בְּמֵת מִגַּבּוֹ אֵינוֹ מִתְטַמֵּא. וְאִם נִכְנְסָה טֻמְאָה מִן הַטֻּמְאוֹת בַּאֲוִירוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגְעָה בּוֹ נִטְמָא. הָיָה כְּלִי חֶרֶשׂ עִם הַמֵּת בְּאֹהֶל נִטְמָא שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה נִכְנְסָה בַּאֲוִירוֹ. וְאִם הָיָה מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל הוּא וּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁנִּתְפָּרֵשׁ בַּתּוֹרָה. שֶׁאֵין טֻמְאָה נִכְנְסָה לוֹ אֶלָּא מִפִּתְחוֹ וּבְהֶסֵּט הַזָּב. שֶׁהֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁנָּגַע בְּכֻלּוֹ: \n",
+            "הָעוֹשֶׂה גּוֹלֵל מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּגוֹן שֶׁהִנִּיחַ עַל גַּבֵּי הַקֶּבֶר אֶבֶן אוֹ כְּלִי אֲדָמָה אוֹ כְּלִי עֵץ הַבָּא בְּמִדָּה אוֹ כְּלִי חֶרֶשׂ הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל אוֹ עוֹר הַדָּג וְעַצְמוֹ וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה מִשּׁוּם נוֹגֵעַ בְּגוֹלֵל. וְאִם פֵּרְשׁוֹ מִלִּהְיוֹת גּוֹלֵל אוֹ שֶׁהֵסִיר אֶת הַמֵּת מִתַּחְתֵּיהֶן הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין. וְכֵן בְּהֵמָה שֶׁכְּפָתָהּ וְעָשָׂה אוֹתָהּ גּוֹלֵל הַנּוֹגֵעַ בָּהּ טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה כָּל זְמַן שֶׁהִיא גּוֹלֵל. הִתִּיר הַבְּהֵמָה הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה כִּשְׁאָר הַבְּהֵמוֹת. וְכֵן חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וְעָשָׂה אוֹתָהּ גּוֹלֵל לְמֵת הַנּוֹגֵעַ בָּהּ טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה וְהֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין: \n",
+            "קוֹרָה שֶׁעֲשָׂאָהּ גּוֹלֵל לְקֶבֶר בֵּין עוֹמֶדֶת בֵּין מֻטָּה עַל צִדָּה אֵין טָמֵא אֶלָּא כְּנֶגֶד פֶּתַח הַקֶּבֶר בִּלְבַד. וְהַנּוֹגֵעַ בַּקָּצֶה הַמֻּנָּח חוּץ לַקֶּבֶר טָהוֹר. עָשָׂה רֹאשָׁהּ גּוֹלֵל לְקֶבֶר וַהֲרֵי הִיא עוֹמֶדֶת עַל הַקֶּבֶר כְּמוֹ אִילָן הַנּוֹגֵעַ מִמֶּנָּה בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים סָמוּךְ לַקֶּבֶר טָמֵא מִשּׁוּם גּוֹלֵל וּמֵאַרְבָּעָה וּלְמַעְלָה טָהוֹר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהוּא עָתִיד לָקֹץ אוֹתָהּ. אֲבָל אִם אֵינוֹ עָתִיד לָקֹץ אוֹתָהּ כֻּלָּהּ גּוֹלֵל: \n",
+            "שְׁתֵּי אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת שֶׁל אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה טְפָחִים שֶׁעֲשָׂאָן גּוֹלֵל הַמַּאֲהִיל עַל גַּבֵּי שְׁתֵּיהֶן טָמֵא. נִטְּלָה אַחַת מֵהֶן הַמַּאֲהִיל עַל גַּבֵּי שְׁנִיָּה טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לַטֻּמְאָה דֶּרֶךְ שֶׁתֵּצֵא בּוֹ: \n",
+            "גַּל שֶׁל צְרוֹרוֹת שֶׁעֲשָׂאָהוּ גּוֹלֵל לְקֶבֶר אֵין טָמֵא אֶלָּא סֵדֶר הַפְּנִימִי שֶׁהוּא צָרְכּוֹ שֶׁל קֶבֶר. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בִּשְׁאָר הָאֲבָנִים טָהוֹר: \n",
+            "אָרוֹן שֶׁהוּא חָקוּק בַּסֶּלַע וְהִנִּיחוּ בּוֹ הַמֵּת וְכִסּוּהוּ בְּגוֹלֵל הַנּוֹגֵעַ בַּסֶּלַע בְּכָל מָקוֹם טָהוֹר וְהַנּוֹגֵעַ בַּגּוֹלֵל טָמֵא. לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְבוֹר גָּדוֹל מָלֵא מֵתִים וְאֶבֶן גְּדוֹלָה עַל פִּיהָ שֶׁאֵין טָמֵא אֶלָּא כְּנֶגֶד חֲלָלָהּ. וְאִם בָּנָה נֶפֶשׁ עַל גַּבָּהּ הֲרֵי זוֹ כְּקֶבֶר סָתוּם וּמְטַמֵּא מִכָּל סְבִיבָיו. הָיְתָה הָאָרוֹן הַחֲקוּקָה בַּסֶּלַע רְחָבָה מִלְּמַטָּה וְצָרָה מִלְּמַעְלָה וְהַמֵּת בְּתוֹכָהּ הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִלְּמַטָּן טָהוֹר וּמִלְּמַעְלָן טָמֵא שֶׁהֲרֵי הַצְּדָדִין מִלְּמַעְלָה סָמְכוּ עַל גַּבֵּי הַמֵּת וְנַעֲשׂוּ כְּגוֹלֵל. הָיְתָה הָאָרוֹן רְחָבָה מִלְּמַעְלָה וְצָרָה מִלְּמַטָּה הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם טָמֵא. הָיְתָה שָׁוָה הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִטֶּפַח הַסָּמוּךְ לְקַרְקָעִיתָהּ וּלְמַעְלָה טָמֵא מִטֶּפַח וּלְמַטָּה טָהוֹר. נִקֵּב אָרוֹן בַּסֶּלַע וְהִכְנִיס הַמֵּת בְּתוֹכָהּ כְּמוֹ נֶגֶר הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם טָהוֹר חוּץ מִמְּקוֹם פִּתְחָהּ: \n",
+            "מְעָרָה שֶׁהַקֶּבֶר בְּתוֹכָהּ וְחָצֵר לִפְנֵי הַמְּעָרָה. בִּזְמַן שֶׁהֶחָצֵר לָאֲוִיר הָעוֹמֵד לְתוֹכָהּ טָהוֹר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגַּע בְּמַשְׁקוֹף הַמְּעָרָה. וּבִזְמַן שֶׁהֶחָצֵר מְקֹרָה אִם הָיָה בָּהּ [מְגֻלֶּה בְּצַד הַמְּעָרָה] אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר הַנִּכְנָס לְשָׁם טָהוֹר. הָיְתָה פְּחוּתָה מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הַנִּכְנָס לְשָׁם טָמֵא וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בְּפֶתַח הַמְּעָרָה: \n"
+        ],
+        [
+            "בַּיִת סָתוּם שֶׁהַמֵּת בְּתוֹכוֹ אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ פֶּתַח [וּפָרַץ אֶת פְּצִימָיו] וּסְתָמוֹ מְטַמֵּא מִכָּל סְבִיבָיו וְהַנּוֹגֵעַ בּוֹ מֵאֲחוֹרָיו אוֹ מִגַּגּוֹ טָמֵא שִׁבְעָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּקֶבֶר סָתוּם. נִפְתַּח בּוֹ פֶּתַח אֲפִלּוּ סְתָמוֹ אִם לֹא פָּרַץ פְּצִימָיו הַנּוֹגֵעַ בּוֹ מֵאֲחוֹרָיו וּמִגַּגּוֹ טָהוֹר וְאֵין טָמֵא אֶלָּא כְּנֶגֶד הַפֶּתַח. וְכַמָּה יִהְיֶה שִׁעוּר הַפֶּתַח. שָׁלֵם הַמֵּת פִּתְחוֹ בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים. וּכְזַיִת מִן הַמֵּת פִּתְחוֹ בְּטֶפַח. וְגָדוֹל מִכְּזַיִת הֲרֵי הוּא כְּמֵת וּפִתְחוֹ בְּאַרְבָּעָה: \n",
+            "הַמֵּת בְּתוֹךְ הַבַּיִת וּבוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּם נְעוּלִים כֻּלָּם טְמֵאִים וְהַיּוֹשֵׁב בְּצַד כָּל פֶּתַח מֵהֶן תַּחַת הַתִּקְרָה הַיּוֹצֵא עַל הַפֶּתַח נִטְמָא. נִפְתַּח אֶחָד מֵהֶן אוֹ שֶׁחָשַׁב לְהוֹצִיאוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן וְאַף עַל פִּי שֶׁחָשַׁב אַחַר שֶׁמֵּת הַמֵּת אֲפִלּוּ חָשַׁב לְהוֹצִיאוֹ בְּחַלּוֹן שֶׁהִיא אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הִצִּיל עַל הַפְּתָחִים כֻּלָּן וְאֵין טָמֵא אֶלָּא כְּנֶגֶד הַפֶּתַח שֶׁנִּפְתַּח אוֹ שֶׁחָשַׁב עָלָיו וְהַשְּׁאָר טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן נְעוּלִין וַהֲרֵי אֵין הַבַּיִת כְּקֶבֶר סָתוּם. וְכֵן אִם הִתְחִיל לַחְתֹּר פֶּתַח לְהוֹצִיאוֹ בּוֹ מִשֶּׁיַּחְתֹּר אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הִצִּיל עַל הַפְּתָחִים כֻּלָּן. הָיָה שָׁם פֶּתַח סָתוּם וְחָשַׁב לְהוֹצִיאוֹ וְהִתְחִיל לְפָתְחוֹ מִשֶּׁיַּתְחִיל לִפְתֹּחַ הִצִּיל עַל הַפְּתָחִים כֻּלָּן. הָיוּ בּוֹ חַלּוֹנוֹת הַרְבֵּה וְכֻלָּן מֻגָּפוֹת כֻּלָּן טְהוֹרוֹת. נִפְתְּחוּ כֻּלָּן טְמֵאוֹת וְלֹא הִצִּילוּ עַל הַפְּתָחִים. פֶּתַח קָטָן בְּתוֹךְ פֶּתַח גָּדוֹל הַמַּאֲהִיל עַל גַּבֵּי שְׁנֵיהֶם טָמֵא. חָשַׁב לְהוֹצִיאוֹ בַּקָּטָן טִהֵר קָטָן אֶת הַגָּדוֹל. הָיוּ שְׁנֵיהֶן מַתְאִימִין הַמַּאֲהִיל עַל גַּבֵּי שְׁנֵיהֶם טָמֵא. חָשַׁב לְהוֹצִיאוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן טִהֵר אֶת חֲבֵרוֹ. הָיָה לַבַּיִת פֶּתַח אֶחָד לְצָפוֹן וּפֶתַח לְדָרוֹם וְחָשַׁב לְהוֹצִיאוֹ בַּצְּפוֹנִי וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ אֶחָיו אוֹ קְרוֹבָיו וְאָמְרוּ אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ אֶלָּא בַּדְּרוֹמִי טִהֵר דְּרוֹמִי אֶת הַצְּפוֹנִי. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲרִים. וְאִם הֶעֱרִים שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים: \n",
+            "בָּתִּים הַפְּתוּחִין לְאַכְסַדְרָה וְהַמֵּת בְּאֶחָד מֵהֶן אִם הָיָה דַּרְכּוֹ שֶׁל מֵת לָצֵאת בָּאַכְסַדְרָה הֲרֵי הַבֵּית שַׁעַר וְהַבָּתִּים טְמֵאִים וְאִם לָאו בֵּית שַׁעַר טָמֵא וְהַבַּיִת טָהוֹר. הַחֶדֶר שֶׁלִּפְנִים מִן הַבַּיִת מוּגָף וְנִכְנְסָה טֻמְאָה לְפָנִים דֶּרֶךְ חַלּוֹן הַבַּיִת הַחִיצוֹן טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהַטֻּמְאָה חוֹזֶרֶת וְיוֹצֵאת דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן שֶׁנִּכְנְסָה בּוֹ: \n",
+            "אֵין הַקֶּבֶר מְטַמֵּא מִכָּל סְבִיבָיו עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁם חֲלַל טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח. אֲפִלּוּ הִגְבִּיהַּ הַבִּנְיָן עַל גַּבֵּי חֲלַל טֶפַח עַד לָרָקִיעַ הַכּל טָמֵא לְפִי שֶׁהַכּל כְּקֶבֶר. הָיְתָה טֻמְאָה רְצוּצָה וְלֹא הָיָה שָׁם חֲלַל טֶפַח טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת וְאֵין טָמֵא אֶלָּא הַנּוֹגֵעַ כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה מִלְּמַעְלָה אוֹ הַמַּאֲהִיל עָלֶיהָ מִלְּמַעְלָה אוֹ הַנּוֹגֵעַ כְּנֶגְדָּהּ מִלְּמַטָּה אוֹ מַה שֶּׁהֶאֱהִיל עָלָיו מִלְּמַטָּה אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בְּצִדֵּי הַבִּנְיָן טָהוֹר: \n",
+            "זֶה כְּלָל גָּדוֹל בְּטֻמְאַת מֵת שֶׁכָּל דָּבָר הַמְטַמֵּא בְּאֹהֶל מִן הַמֵּת אִם הָיָה רָצוּץ שֶׁאֵין לוֹ חֲלַל טֶפַח הֲרֵי הַטֻּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה עַד לָרָקִיעַ בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת עַד הַתְּהוֹם וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה מִן הַצְּדָדִין. כֵּיצַד. כְּרִי שֶׁל תְּבוּאָה אוֹ גַּל שֶׁל אֲבָנִים וּכְזַיִת מִן הַמֵּת בְּתוֹכוֹ וְכֵלִים בְּצַד הַטֻּמְאָה וְאֵינָן נוֹגְעִין בָּהּ כֵּלִים טְהוֹרִין וְכָל כְּלִי שֶׁבְּתוֹךְ הַגַּל מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה מִלְּמַעְלָה אוֹ מִלְּמַטָּה טָמֵא שֶׁהַטֻּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה וּבוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. וְאִם הָיָה מְקוֹם הַטֻּמְאָה חָלוּל טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח הוּא כְּקֶבֶר סָתוּם וּמְטַמֵּא מִכָּל סְבִיבָיו: \n",
+            "בַּיִת שֶׁמִּלְּאוֹ עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת הֲרֵי זֶה בִּטֵּל הַבַּיִת וַהֲרֵי הוּא כְּגַל שֶׁל עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת וְאִם הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹךְ הֶעָפָר בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת וְכֵלִים שֶׁבְּצִדֶּיהָ בְּתוֹךְ הֶעָפָר טְהוֹרִים: \n",
+            "טֻמְאָה שֶׁהִיא רְצוּצָה בְּכֹתֶל וְסָמַךְ סֻכָּה לַכֹּתֶל הַסֻּכָּה טְמֵאָה שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה הַכֹּתֶל צַד מִצִּדֵּי הָאֹהֶל. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַצְּדָדִין טְהוֹרִים לַנּוֹגֵעַ אִלּוּ לֹא הָיָה עֲלֵיהֶן אֹהֶל אֲבָל מִשֶּׁנַּעֲשָׂה עֲלֵיהֶן אֹהֶל הָאֹהֶל כֻּלּוֹ טָמֵא שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "שָׂדֶה שֶׁאָבַד קֶבֶר בְּתוֹכָהּ עֲפָרָהּ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כְּבֵית הַפְּרָס שֶׁמָּא נִדּוֹשׁ הַקֶּבֶר בָּהּ וְיִהְיוּ עֲצָמוֹת כִּשְׂעוֹרָה בְּתוֹךְ עֲפָרָהּ. וְכָל הַשָּׂדֶה כֻּלָּהּ הַמַּאֲהִיל עָלֶיהָ נִטְמָא. וְאִם הֶעֱמִיד בְּתוֹכָהּ אֹהֶל נִטְמָא כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּאֹהֶל שֶׁמָּא הָאֹהֶל שֶׁהֶעֱמִיד בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה עַל הַקֶּבֶר הוּא מַאֲהִיל:  ",
+            "בָּנָה בַּיִת וַעֲלִיָּה עַל גַּבָּיו אִם הָיָה פִּתְחָהּ שֶׁל עֲלִיָּה כְּנֶגֶד פִּתְחָהּ שֶׁל בַּיִת הָעֲלִיָּה טְהוֹרָה שֶׁאֲפִילוּ [הָיָה] הַקֶּבֶר תַּחַת מַשְׁקוֹף הַבַּיִת הָעֲלִיָּה טְהוֹרָה שֶׁהֲרֵי הוּא אֹהֶל עַל גַּבֵּי אֹהֶל כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאִם לֹא הָיָה מְכֻוָּן אַף הָעֲלִיָּה טְמֵאָה שֶׁמָּא אַסְקֻפַּת עֲלִיָּה עַל הַקֶּבֶר וַהֲרֵי הָעֲלִיָּה מַאֲהִילָה עַל הַקֶּבֶר:  ",
+            "וְשָׂדֶה זוֹ מֻתָּר לִזְרֹעַ בְּתוֹכָהּ כָּל זֶרַע לְפִי שֶׁאֵין שָׁרְשֵׁי זְרָעִים מַגִּיעִים עַד לַקֶּבֶר. אֲבָל אֵין נוֹטְעִין בְּתוֹכָהּ אִילָנֵי מַאֲכָל מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁרָשִׁים מַגִּיעִין עַד לַמֵּת. הַתְּלוּלִיּוֹת הַקְּרוֹבוֹת לָעִיר הַסְּמוּכָה לְבֵית הַקְּבָרוֹת אוֹ לְדֶרֶךְ בֵּית הַקְּבָרוֹת אֶחָד חֲדָשׁוֹת וְאֶחָד יְשָׁנוֹת הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקַת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהַנָּשִׁים קוֹבְרוֹת שָׁם אֶת הַנְּפָלִים וּמֻכֵּי שְׁחִין קוֹבְרִין שָׁם אֵיבְרֵיהֶן. אֲבָל הָרְחוֹקוֹת הַחֲדָשׁוֹת טְהוֹרוֹת וְהַיְשָׁנוֹת טְמֵאוֹת שֶׁמָּא הָיוּ קְרוֹבוֹת מֵעִיר שֶׁחָרְבָה אוֹ מִדֶּרֶךְ שֶׁאָבְדָה. וְאֵי זֶהוּ תֵּל קָרוֹב כָּל שֶׁאֵין שָׁם תֵּל אַחֵר קָרוֹב יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. וְיָשָׁן שֶׁאֵין אָדָם זוֹכְרוֹ:  ",
+            "שְׂדֵה בּוֹכִים וְהוּא הַמָּקוֹם הַקָּרוֹב לְבֵית הַקְּבָרוֹת שֶׁהַנָּשִׁים יוֹשְׁבוֹת שָׁם וּבוֹכוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁעֲפָרָהּ טָהוֹר שֶׁהֲרֵי לֹא הֻחְזְקָה שָׁם טֻמְאָה אֵין נוֹטְעִין אוֹתוֹ וְאֵין זוֹרְעִין אוֹתוֹ. שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל רֶגֶל אָדָם לְשָׁם שֶׁמָּא יֵשׁ שָׁם טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרוֹב לְבֵית הַקְּבָרוֹת כְּבָר נִתְיָאֲשׁוּ בְּעָלָיו מִמֶּנּוּ לְפִיכָךְ אֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא אָדָם וְיִקְבֹּר בּוֹ מִפְּנֵי זֶה חָשְׁשׁוּ לוֹ. וְעוֹשִׂין מֵעֲפַר מָקוֹם זֶה תַּנּוּרִים לַקֹּדֶשׁ שֶׁהֲרֵי לֹא הֻחְזְקָה שָׁם טֻמְאָה:  ",
+            "קֶבֶר הַנִּמְצָא מֻתָּר לְפַנּוֹתוֹ וְאִם פִּנָּהוּ מְקוֹמוֹ טָמֵא וְאָסוּר בַּהֲנָיָה עַד שֶׁיִּבָּדֵק כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְקֶבֶר הַיָּדוּעַ אָסוּר לְפַנּוֹתוֹ וְאִם פִּנָּהוּ מְקוֹמוֹ טָהוֹר וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה:  ",
+            "קֶבֶר שֶׁהוּא מַזִּיק אֶת הָרַבִּים מְפַנִּין אוֹתוֹ וּמְקוֹמוֹ טָמֵא וְאָסוּר בַּהֲנָיָה:  ",
+            "הַפּוֹגֵעַ בְּמֵת מִצְוָה אִם מְצָאוֹ בְּתוֹךְ הַתְּחוּם מְבִיאוֹ לְבֵית הַקְּבָרוֹת. מְצָאוֹ חוּץ לַתְּחוּם אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ שְׂדֵה כַּרְכּוֹם קָנָה מְקוֹמוֹ וְיִקָּבֵר בַּמָּקוֹם שֶׁנִּמְצָא. מְצָאוֹ עַל הַמֵּצַר מְסַלְּקוֹ לַצְּדָדִין. שְׂדֵה בּוּר מִצַּד זֶה וּשְׂדֵה נִיר מִצַּד זֶה קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה בּוּר. שְׂדֵה נִיר וּשְׂדֵה זֶרַע קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה נִיר. שְׂדֵה זֶרַע וּשְׂדֵה כֶּרֶם קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה זֶרַע. שְׂדֵה אִילָן וּשְׂדֵה כֶּרֶם קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה כֶּרֶם מִפְּנֵי אֹהֶל הַטֻּמְאָה. הָיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין קוֹבְרוֹ לְאֵי זֶה צַד שֶׁיִּרְצֶה:  ",
+            "קֶבֶר הַנִּמְצָא מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ. וְאִם בָּא אַחֵר וְאָמַר בָּרִי לִי שֶׁלֹּא הָיָה כָּאן קֶבֶר אֲפִלּוּ קֹדֶם לְעֶשְׂרִים שָׁנָה אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא מִשְּׁעַת מְצִיאָה וְאֵילָךְ:  ",
+            "כָּל הַמּוֹצֵא קֶבֶר אוֹ מֵת אוֹ דָּבָר שֶׁמְּטַמֵּא בְּאֹהֶל מִן הַמֵּת. חַיָּב לְצַיֵּן עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים. וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד הָיוּ יוֹצְאִין מִבֵּית דִּין לְצַיֵּן עַל הַקְּבָרוֹת. אֵין מְצַיְּנִין עַל כְּזַיִת מְצֻמְצָם מִן הַמֵּת לְפִי שֶׁסּוֹפוֹ יֶחְסַר בָּאָרֶץ. וּבַמֶּה מְצַיְּנִין, בְּסִיד. מְמַחֶה וְשׁוֹפֵךְ עַל מְקוֹם הַטֻּמְאָה. אֵין מַעֲמִידִין אֶת הַצִּיּוּן עַל גַּבֵּי הַטֻּמְאָה אֶלָּא יְהִי עוֹדֵף מִכָּאן וּמִכָּאן בְּצִדֵּי הַטֻּמְאָה שֶׁלֹּא לְהַפְסִיד אֶת הַטָּהֳרוֹת. וְאֵין מַרְחִיקִין אֶת הַצִּיּוּן מִמְּקוֹם הַטֻּמְאָה שֶׁלֹּא לְהַפְסִיד אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאֵין מְצַיְּנִין עַל הַוַּדָּאוֹת שֶׁהֲרֵי הֵן יְדוּעִין לַכּל אֶלָּא עַל הַסְּפֵקוֹת. כְּגוֹן שָׂדֶה שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר וְהַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת:  ",
+            "מָצָא שָׂדֶה מְצֻיֶּנֶת וְאֵין יָדוּעַ מַה טִּיבָהּ. אִם אֵין בָּהּ אִילָנוֹת בְּיָדוּעַ שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר. יֵשׁ בָּהּ אִילָנוֹת בְּיָדוּעַ שֶׁנֶּחְרַשׁ בָּהּ קֶבֶר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:  ",
+            "מָצָא אֶבֶן מְצֻיֶּנֶת תַּחְתֶּיהָ טָמֵא. הָיוּ שְׁתַּיִם אִם יֵשׁ סִיד בֵּינֵיהֶם בֵּינֵיהֶם טָמֵא. וְאִם אֵין סִיד בֵּינֵיהֶן אֶלָּא עַל רָאשֵׁיהֶן אִם יֵשׁ חֶרֶשׂ בֵּינֵיהֶן טָהוֹר שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא בִּנְיָן. וְאִם אֵין חֶרֶשׂ בֵּינֵיהֶן וְהָיָה הַסִּיד מְרֻדָּד עַל רָאשֵׁיהֶן מִכָּאן וּמִכָּאן הֲרֵי זֶה צִיּוּן וְטָמֵא. מָצָא מֵצָר אֶחָד מְצֻיָּן. הוּא טָמֵא וְכָל הַשָּׂדֶה טְהוֹרָה. וְכֵן שְׁנִיָּה וְכֵן שְׁלִישִׁית. מָצָא אַרְבָּעָה מְצָרֶיהָ מְצֻיָּנִין. הֵן טְהוֹרִין וְכָל הַשָּׂדֶה כֻּלָּהּ טְמֵאָה שֶׁאֵין מַרְחִיקִין הַצִּיּוּן מִמְּקוֹם הַטֻּמְאָה:  "
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁהָיָה חוֹפֵר בְּשָׂדֶה וּמָצָא מֵתִים רַבִּים בְּגֻמָּא אַחַת זֶה עַל גַּב זֶה אוֹ זֶה בְּצַד זֶה אוֹ שֶׁמָּצָא הֲרוּגִים אוֹ שֶׁמָּצָא מֵת יוֹשֵׁב אוֹ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא מָקוֹם זֶה בֵּית הַקְּבָרוֹת הָיָה אֶלָּא נוֹטֵל הַמֵּת שֶׁמָּצָא וְנוֹטֵל כָּל הֶעָפָר הַתִּחוֹחַ שֶׁתַּחְתָּיו וְחוֹפֵר בִּבְתוּלַת קַרְקַע שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וּמוֹצִיא הַכּל וּשְׁאָר הַשָּׂדֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה כְּשֶׁהָיְתָה קֹדֶם שֶׁיִּמְצָא. וְעָפָר זֶה עִם שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁחוֹפֵר הוּא הַנִּקְרָא תְּבוּסַת הַמֵּת: \n",
+            "שָׂדֶה שֶׁנֶּהֶרְגוּ בּוֹ הֲרוּגִים מְלַקֵּט כָּל הָעֲצָמוֹת שֶׁבָּהּ וַהֲרֵי הִיא טְהוֹרָה. וְכֵן הַמְפַנֶּה קִבְרוֹ מִתּוֹךְ שָׂדֵהוּ מְלַקֵּט כָּל הָעֲצָמוֹת עֶצֶם עֶצֶם וַהֲרֵי הִיא טְהוֹרָה. וְכֵן בּוֹר שֶׁמְּטִילִים בְּתוֹכוֹ נְפָלִים אוֹ הֲרוּגִים מְלַקֵּט כָּל הָעֲצָמוֹת שֶׁבּוֹ עֶצֶם עֶצֶם וַהֲרֵי הוּא טָהוֹר: \n",
+            "הָיָה חוֹפֵר וּמָצָא מֵת מֻשְׁכָּב כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹבְרִין הַמֵּתִים נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ. וְכֵן אִם מָצָא שְׁנַיִם נוֹטֵל כָּל אֶחָד מֵהֶן וּתְבוּסָתוֹ עִמּוֹ וְכָל הַשָּׂדֶה טְהוֹרָה. מָצָא שְׁלֹשָׁה מֵתִים כָּל אֶחָד מֵהֶן מֻטָּל כְּדֶרֶךְ הַנִּקְבָּרִין אִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמוֹנֶה כִּמְלוֹא מִטָּה וְקוֹבְרֶיהָ הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בֵּית הַקְּבָרוֹת הוּא זֶה וְצָרִיךְ לִבְדֹּק מִן הָאַחֲרוֹן עֶשְׂרִים אַמָּה שֶׁהֵן כִּשְׁתֵּי מְעָרוֹת וְחָצֵר שֶׁבֵּינֵיהֶן. וְאִם לֹא מָצָא שָׁם מֵת אַחֵר הֲרֵי אוֹתָן הָעֶשְׂרִים שֶׁבָּדַק טְהוֹרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. מָצָא מֵת אֶחָד בְּסוֹף עֶשְׂרִים אַמָּה צָרִיךְ לִבְדֹּק מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִים אַמָּה אֲחֵרוֹת לְפִי שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. וְאִם הָיָה אֶחָד מֵאֵלּוּ שֶׁמָּצָא בַּתְּחִלָּה אוֹ בַּסּוֹף הָרוּג אוֹ יוֹשֵׁב אוֹ מֻשְׁכָּב שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁוֹ בֵּין יַרְכוֹתָיו אֵינוֹ בּוֹדֵק עֶשְׂרִים אַמָּה אֶלָּא נוֹטְלָן וְאֶת תְּבוּסָתָן בִּלְבַד שֶׁחֶזְקָתָן עַכּוּ\"ם: \n",
+            "הָעַכּוּ\"ם אֵין לָהֶם טֻמְאַת קְבָרוֹת הוֹאִיל וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בְּקִבְרָן טָהוֹר עַד שֶׁיִּגַּע בְּעַצְמָהּ שֶׁל טֻמְאָה אוֹ יִשָּׂאֶנָּה: \n",
+            "מֵת שֶׁחָסֵר אֵיבָר שֶׁאִם יִנָּטֵל מִן הַחַי יָמוּת אֵין לוֹ תְּבוּסָה וְלֹא שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. וּמֵתִים הַנִּמְצָאִים גְּלוּיִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה אֵין לָהֶם שְׁכוּנַת קְבָרוֹת וְלֹא תְּבוּסָה אֶלָּא מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם וְהַכּל טָהוֹר. וְהַנִּקְבָּר שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת יֵשׁ לוֹ תְּבוּסָה וְאֵין לוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת: \n",
+            "אֶחָד הַמּוֹצֵא שְׁלֹשָׁה מֵתִים כְּדַרְכָּן בַּתְּחִלָּה אוֹ שֶׁמָּצָא שְׁלֹשָׁה כּוּכִין אוֹ כּוּךְ וּנְקִיעַ וּמְעָרָה הֲרֵי זוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. מָצָא שְׁנַיִם וְאֶחָד הָיָה יָדוּעַ יֵשׁ לָהֶם תְּבוּסָה וְאֵין לָהֶם שְׁכוּנַת קְבָרוֹת שֶׁהַקֶּבֶר הַיָּדוּעַ אֵינוֹ עוֹשֶׂה שְׁכוּנָה. וְלֹא אָמְרוּ אֶלָּא הַמּוֹצֵא שְׁלֹשָׁה בַּתְּחִלָּה הוּא שֶׁצָּרִיךְ בְּדִיקָה. כֵּיצַד בּוֹדֵק הָעֶשְׂרִים אַמָּה שֶׁאָמַרְנוּ. חוֹפֵר עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְסֶלַע אוֹ לִבְתוּלָה. וְהִיא הַקַּרְקַע שֶׁנִּרְאֵית שֶׁאֵינָהּ עֲבוּדָה. הֶעְמִיק אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה וּמָצָא חֶרֶשׂ הֲרֵי זוֹ כְּבַתְּחִלָּה וְצָרִיךְ לְהַעֲמִיק עַד שֶׁיַּגִּיעַ לִבְתוּלָה. הִגִּיעַ לְמַיִם הֲרֵי זוֹ כִּבְתוּלָה: \n",
+            "אֵינוֹ צָרִיךְ לַחְפֹּר תֶּלֶם אֶחָד מִתְּחִלַּת הָעֶשְׂרִים עַד סוֹפָן אֶלָּא חוֹפֵר אַמָּה עַל אַמָּה וּמַנִּיחַ אַמָּה וְחוֹפֵר אַמָּה עַל אַמָּה וּמַנִּיחַ אַמָּה וְכֵן עַד סוֹפָן שֶׁאֵין בֵּין קֶבֶר לְקֶבֶר פָּחוֹת מֵאַמָּה: \n",
+            "הָיָה בּוֹדֵק וְהִגִּיעַ בְּתוֹךְ הָעֶשְׂרִים לְנָהָר אוֹ לִשְׁלוּלִית אוֹ לְדֶרֶךְ הָרַבִּים יַפְסִיק וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק שֶׁהֲרֵי נִפְסְקָה שְׁכוּנַת הַקְּבָרוֹת: \n",
+            "הַמּוֹצֵא עָפָר זֶה שֶׁל בְּדִיקָה טָהוֹר אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא טֻמְאָה בַּמָּקוֹם שֶׁחָפַר. אֲבָל קֹדֶם שֶׁיִּמְצָא אוֹכֵל בִּתְרוּמָה. וְהַמְפַקֵּחַ בְּגַל אֵינוֹ אוֹכֵל בִּתְרוּמָה שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ וַדַּאי שֶׁהַמֵּתִים שָׁם תַּחַת הַגַּל אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר מְקוֹמָן: \n",
+            "גַּל טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בִּשְׁנֵי גַּלִּין טְהוֹרִין בָּדַק אֶחָד מֵהֶן וּמְצָאוֹ טָהוֹר הוּא טָהוֹר וְהַשְּׁנַיִם טְמֵאִין. בָּדַק שְׁנַיִם וְנִמְצְאוּ טְהוֹרִים הֵן טְהוֹרִים וְהַשְּׁלִישִׁי בְּחֶזְקַת טָמֵא. בָּדַק שְׁלָשְׁתָּן וּמָצָא טָהוֹר כֻּלָּן בְּחֶזְקַת טֻמְאָה עַד שֶׁיִּבְדֹּק שְׁלָשְׁתָּן עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְסֶלַע אוֹ לִבְתוּלָה וְיִהְיוּ שְׁלָשְׁתָּן טְהוֹרִין: \n",
+            "בּוֹר שֶׁמְּטִילִין לְתוֹכוֹ נְפָלִים הַמַּאֲהִיל עָלָיו טָמֵא דִּין תּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁחֻלְדָּה וּבַרְדְּלָס מְצוּיִין שָׁם אֵין סָפֵק מוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי. אֲבָל אִם הִפִּילָה שָׁם אִשָּׁה נֵפֶל וְאֵין יָדוּעַ אִם הִפִּילָה דָּבָר הַמְטַמֵּא אוֹ לֹא הִפִּילָה הוֹאִיל וְחֻלְדָּה וּבַרְדְּלָס מְצוּיִין שָׁם הֲרֵי סְפֵקוֹ טָהוֹר: \n",
+            "דָּבָר יָדוּעַ שֶׁכָּל אֵלּוּ הַטֻּמְאוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהֵן מִשּׁוּם סָפֵק הֲרֵי הֵן שֶׁל דִּבְרֵיהֶן. וְאֵין טָמֵא מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִי שֶׁנִּטְמָא טֻמְאַת וַדַּאי אֲבָל כָּל הַסְּפֵקוֹת בֵּין בְּטֻמְאוֹת בֵּין בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת בֵּין בַּעֲרָיוֹת וְשַׁבָּתוֹת אֵין לָהֶם אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים [וְאַף עַל פִּי כֵן דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת סְפֵקוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה. שֶׁהֲרֵי הָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ חַיָּב אָשָׁם תָּלוּי] כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵיזֶהוּ בֵּית הַפְּרָס זֶה הַמָּקוֹם שֶׁנֶּחְרַשׁ בּוֹ קֶבֶר. שֶׁהֲרֵי נִתְדַּקְדְּקוּ עַצְמוֹת הַמֵּת בְּתוֹךְ הֶעָפָר וְנִתְפָּרְסוּ בְּכָל הַשָּׂדֶה. וְגָזְרוּ טֻמְאָה עַל כָּל הַשָּׂדֶה שֶׁנֶּחְרַשׁ בָּהּ הַקֶּבֶר אֲפִלּוּ חָרַשׁ עַל גַּבֵּי הָאָרוֹן וַאֲפִלּוּ הָיָה מֻשְׁקָע בִּרְבָדִין וּבַאֲבָנִים. וַאֲפִלּוּ הָיָה עַל גַּבֵּי הָאָרוֹן רוּם שְׁתֵּי קוֹמוֹת הוֹאִיל וְחָרַשׁ עַל קֶבֶר הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס. עַד כַּמָּה הִיא נַעֲשֵׂית בֵּית הַפְּרָס. מֵאָה אַמָּה עַל מֵאָה אַמָּה מִמְּקוֹם הַקֶּבֶר: \n",
+            "כָּל הַמְרֻבָּע שֶׁהוּא בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין הֲרֵי הוּא בֵּית הַפְּרָס וַעֲפָרוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל. וְכֵן הַמַּאֲהִיל עַל בֵּית הַפְּרָס הַזֶּה טָהוֹר: \n",
+            "הִתְחִיל לַחְרשׁ אֶת הַקֶּבֶר וְהָיָה חוֹרְשׁוֹ וְהוֹלֵךְ וְקֹדֶם שֶׁיִּגְמֹר מֵאָה אַמָּה נִעֵר אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה אוֹ שֶׁהֵטִיחַ בַּסֶּלַע אוֹ בַּגָּדֵר. עַד שָׁם הוּא עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס בִּלְבַד וְהַשְּׁאָר טָהוֹר שֶׁהֲרֵי לֹא הִגִּיעַ אֵלָיו בִּמְשֹׁךְ הַמַּחֲרֵשָׁה. חָרַשׁ כְּמוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה אוֹ יֶתֶר וְחָזַר וְחָרַשׁ עַד שֶׁהִשְׁלִים הַמֵּאָה הַכּל בֵּית הַפְּרָס. הָיָה חוֹרֵשׁ וְהוֹלֵךְ חוּץ לְמֵאָה אַמָּה מִמֵּאָה אַמָּה וְלַחוּץ טָהוֹר שֶׁאֵין עַצְמוֹת קֶבֶר מַגִּיעוֹת לְיֶתֶר מִמֵּאָה: \n",
+            "חֶזְקַת הָעֲצָמוֹת הַמְכֻסּוֹת שֶׁהֵן שֶׁל אָדָם עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁהֵן שֶׁל בְּהֵמָה וְחֶזְקַת הָעֲצָמוֹת הַמְגֻלּוֹת שֶׁהֵן שֶׁל בְּהֵמָה עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁהֵן שֶׁל אָדָם. הָיָה שָׁם חָרִיץ מָלֵא עַצְמוֹת אָדָם. אוֹ שֶׁהָיוּ עַצְמוֹת אָדָם צְבוּרוֹת עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְחָרַשׁ עֲצָמוֹת אֵלּוּ עִם הַשָּׂדֶה. אוֹ שֶׁחָרַשׁ שָׂדֶה שֶׁאָבַד בָּהּ [אוֹ שֶׁנִּמְצָא בָּהּ] קֶבֶר. הֲרֵי זֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס שֶׁלֹּא גָּזְרוּ טֻמְאָה אֶלָּא עַל שָׂדֶה שֶׁנֶּחְרַשׁ בָּהּ קֶבֶר וַדַּאי. וְכֵן הַחוֹרֵשׁ אֶת הַמֵּת בְּשָׂדֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס שֶׁכָּל אֵלּוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי הוּא וְלֹא גָּזְרוּ אֶלָּא בְּקֶבֶר שֶׁנֶּחְרַשׁ שֶׁהוּא דָּבָר הַמָּצוּי: \n",
+            "הַחוֹרֵשׁ אֶת הַקֶּבֶר בְּשָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס שֶׁאֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. אֲפִלּוּ שֻׁתָּף אוֹ אָרִיס אוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס. חָרַשׁ קֶבֶר בְּשָׂדֶה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵרוֹ כְּאֶחָד. שֶׁלּוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס וְשֶׁל חֲבֵרוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס: \n",
+            "עַכּוּ\"ם שֶׁחָרַשׁ קֶבֶר בְּשָׂדֵהוּ אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס שֶׁאֵין בֵּית פְּרָס לְעַכּוּ\"ם: \n",
+            "שָׂדֶה בֵּית פְּרָס לְמַעְלָה וְשָׂדֶה טְהוֹרָה לְמַטָּה וְשָׁטְפוּ גְּשָׁמִים מֵעֲפַר בֵּית הַפְּרָס לַטְּהוֹרָה. אֲפִלּוּ הָיְתָה אֲדֻמָּה וְהִלְבִּינָה אוֹ לְבָנָה וְהֶאֱדִימָה טְהוֹרָה שֶׁאֵין בֵּית פְּרָס עוֹשֶׂה בֵּית פְּרָס. וְלֹא גָּזְרוּ טֻמְאָה אֶלָּא עַל גּוּשׁ כִּבְרִיָּתוֹ: \n",
+            "בֵּית הַפְּרָס הַזֶּה מֻתָּר לִנְטֹעַ בּוֹ כָּל נֶטַע לְפִי שֶׁהַשָּׁרָשִׁים יוֹרְדִים לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה. וּלְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה בְּבֵית הַפְּרָס טָהוֹר שֶׁהֲרֵי הַקֶּבֶר נִפְרָס עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה. אֲבָל אֵין זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ אֶלָּא זֶרַע הַנִּקְצָר. וְאִם זָרַע וְעָקַר צוֹבֵר אֶת גָּרְנוֹ בְּתוֹכוֹ וְכוֹבֵר אֶת הַתְּבוּאָה בִּשְׁתֵּי כְּבָרוֹת. וְאֶת הַקִּטְנִיּוֹת בִּשְׁלֹשָׁה כְּבָרוֹת. שֶׁמָּא יֵשׁ בָּהֶן עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה. וְשׂוֹרֵף אֶת הַקַּשׁ וְאֶת הָעֵצָה שָׁם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִהְיֶה בָּהֶן עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה. וְאִם תַּתִּיר לוֹ בַּהֲנָיָה מוֹצִיאוֹ וּמוֹכְרוֹ וְנִמְצָא מַרְגִּיל אֶת הַטֻּמְאָה: \n",
+            "שָׂדֶה שֶׁהֻחְזְקָה שֶׁהִיא בֵּית הַפְּרָס. אֲפִלּוּ הִיא בֵּית אַרְבָּעָה כּוֹרִין וַאֲפִלּוּ מְשׁוּכָה מִמְּקוֹם הַטִּיט הָרַךְ שֶׁאֵינוֹ נֶחְרַשׁ וְלֹא נַעֲשָׂה בֵּית הַפְּרָס. וַאֲפִלּוּ שָׂדֶה טְהוֹרָה מַקֶּפֶת אוֹתָהּ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ. הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָהּ: \n",
+            "מָצָא שָׂדֶה מְצֻיֶּנֶת וְאֵין יוֹדֵעַ מַה טִּיבָהּ. אִם יֵשׁ בָּהּ אִילָן בְּיָדוּעַ שֶׁנֶּחְרַשׁ קֶבֶר בְּתוֹכָהּ. אֵין בָּהּ אִילָן בְּיָדוּעַ שֶׁאָבַד קֶבֶר בְּתוֹכָהּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם זָקֵן אוֹ תַּלְמִיד חָכָם. שֶׁאֵין כָּל אָדָם בְּקִיאִין בְּכָךְ וְיוֹדְעִין שֶׁמֻּתָּר לִנְטֹעַ בְּזוֹ וְאָסוּר לִנְטֹעַ בְּאַחֶרֶת: \n",
+            "הַמְהַלֵּךְ בְּבֵית הַפְּרָס עַל גַּבֵּי אֲבָנִים שֶׁאֵין מִתְנַדְנְדִין תַּחַת רַגְלֵי אָדָם בְּשָׁעָה שֶׁמְּהַלֵּךְ עֲלֵיהֶן. אוֹ שֶׁנִּכְנַס לָהּ וְהוּא רוֹכֵב עַל גַּבֵּי אָדָם וּבְהֵמָה שֶׁכֹּחָן יָפֶה. הֲרֵי זֶה טָהוֹר. אֲבָל אִם הָלַךְ עַל גַּבֵּי אֲבָנִים שֶׁמִּזְדַּעְזְעִין בִּשְׁעַת הִלּוּךְ. אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁמַר וְלֹא נִתְנַדְנֵד הֲרֵי זֶה טָמֵא כְּמִי שֶׁהָלַךְ עַל הֶעָפָר עַצְמוֹ. וְכֵן אִם הָלַךְ עַל גַּבֵּי אָדָם שֶׁכֹּחוֹ רַע עַד שֶׁתִּהְיֶינָה אַרְכֻּבּוֹתָיו נוֹקְשׁוֹת זוֹ לְזוֹ וְשׁוֹקָיו מַרְעִידוֹת כְּשֶׁהוּא נוֹשְׂאוֹ. אוֹ עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה שֶׁכֹּחָהּ רַע עַד שֶׁתָּטִיל גְּלָלִים בִּשְׁעַת רְכִיבָה. הֲרֵי זֶה טָמֵא וּכְאִלּוּ הָלַךְ בְּרַגְלָיו: \n",
+            "הַמְטַהֵר בֵּית הַפְּרָס צָרִיךְ לְטַהֲרוֹ בְּמַעֲמַד שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְכֵיצַד מְטַהֲרִין אוֹתוֹ. כּוֹנֵס אֶת כָּל הֶעָפָר שֶׁהוּא יָכוֹל לַהֲסִיטוֹ מֵעַל כָּל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וְנוֹתְנוֹ לְתוֹךְ כְּבָרָה שֶׁנְּקָבֶיהָ דַּקִּין. וּמְמַחֶה וּמוֹצִיא כָּל עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה הַנִּמְצָא שָׁם. וְיִטְהַר. וְכֵן אִם נָתַן עַל גַּבָּיו שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עָפָר מִמָּקוֹם אַחֵר אוֹ שֶׁנָּטַל מֵעַל כָּל פָּנָיו שְׁלֹשָׁה טְפָחִים הֲרֵי זֶה טָהוֹר. נָטַל מֵחֶצְיוֹ אֶחָד שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְנָתַן עַל חֶצְיוֹ הָאַחֵר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים הֲרֵי זֶה טָהוֹר. נָטַל מֵעַל פָּנָיו טֶפַח וּמֶחֱצָה וְנָתַן עָלֶיהָ טֶפַח וּמֶחֱצָה עָפָר מִמָּקוֹם אַחֵר. לֹא עֲשֵׂה כְּלוּם. וְכֵן אִם עֲזָקוֹ וּבָדַק בִּשְׁעַת עִזּוּק מִלְּמַטָּה וּמִלְּמַעְלָה לֹא עָשָׂה כְּלוּם. רִצְּפוֹ בַּאֲבָנִים שֶׁאֵינָן מִתְנַדְנְדִין מֵהִלּוּךְ אָדָם הֲרֵי זֶה טָהוֹר: \n"
+        ],
+        [
+            "אֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם בַּתְּחִלָּה גָּזְרוּ עַל גּוּשָׁהּ בִּלְבַד כְּבֵית הַפְּרָס ולֹא הָיוּ מְטַמְּאִים אֶלָּא הַמְהַלֵּךְ בָּהּ אוֹ נוֹגֵעַ אוֹ נוֹשֵׂא מֵעֲפָרָהּ. חָזְרוּ וְגָזְרוּ עַל אֲוִירָהּ שֶׁיְּטַמֵּא וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע וְלֹא נָשָׂא אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לַאֲוִיר אֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם נִטְמָא. וְכֵן כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁהִכְנִיס אֲוִירוֹ לְאֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם וּשְׁאָר כֵּלִים שֶׁהִכְנִיס רֻבָּם לַאֲוִיר אֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם נִטְמְאוּ: \n",
+            "טֻמְאַת אֲוִיר אֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם לֹא עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּטֻמְאַת עֲפָרָהּ אֶלָּא קַלָּה הִיא מִמֶּנָּה. שֶׁעַל טֻמְאַת עֲפָרָהּ שׂוֹרְפִין תְּרוּמוֹת וְקָדָשִׁים. וְהַמִּתְטַמֵּא בְּגוּשָׁהּ טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה וְצָרִיךְ הַזָּיָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי. אֲבָל הַנִּטְמָא בַּאֲוִירָהּ אֵין צָרִיךְ הַזָּיָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי אֶלָּא טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. וְכֵן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת אֲוִירָהּ תּוֹלִין לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין: \n",
+            "עֲפַר אֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם וַעֲפַר בֵּית הַפְּרָס מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכַמָּה שִׁעוּרָן כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִין וְהוּא כְּפִיקָה גְּדוֹלָה שֶׁל סַקָּאִין. עֲפַר בֵּית הַפְּרָס וַעֲפַר חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁבָּא בְּיָרָק. אִם יֵשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִין מְטַמֵּא וְאִם לָאו אֵינוֹ מִצְטָרֵף. שֶׁלֹּא גָּזְרוּ אֶלָּא עַל גּוּשׁ כִּבְרִיָּתוֹ. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ אִגְּרוֹת בָּאוֹת מִחוּצָה לָאָרֶץ לִבְנֵי כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וְהָיוּ בָּהֶן כִּסְאָה וּכְסָאתַיִם חוֹתָמוֹת וְלֹא חָשׁוּ לָהֶן מִשּׁוּם טֻמְאָה לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה בְּחוֹתָם מֵהֶן כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִין: \n",
+            "הַמֵּבִיא תַּנּוּרִים וּסְפָלִין וּכְלֵי חֶרֶשׂ מִחוּצָה לָאָרֶץ עַד שֶׁלֹּא הֻסְּקוּ טְמֵאִים מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם. מִשֶּׁהֻסְּקוּ טְמֵאִים מִשּׁוּם כְּלֵי חֶרֶס שֶׁנִּטְמָא בְּאֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "הַמְהַלֵּךְ בְּאֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם בֶּהָרִים וּבַסְּלָעִים טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. בַּיָּם וּבְמָקוֹם שֶׁהַיָּם עוֹלֶה בְּזַעְפּוֹ טָהוֹר מִשּׁוּם נוֹגֵעַ בָּאָרֶץ הָעַכּוּ\"ם וְטָמֵא מִשּׁוּם אֲוִירָה. הַנִּכְנָס לְאֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל הַפּוֹרְחִין בָּאֲוִיר טָמֵא. שֶׁאֹהֶל זָרוּק אֵינוֹ קָרוּי אֹהֶל: \n",
+            "סוּרְיָא עֲפָרָהּ טָמֵא כְּחוּצָה לָאָרֶץ וַאֲוִירָהּ טָהוֹר. לֹא גָּזְרוּ עַל אֲוִירָה. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה סְמוּכָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שָׂפָה בְּשָׂפָה וְלֹא הָיָה מַפְסִיק בֵּינֵיהֶן לֹא אֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם וְלֹא בֵּית הַקְּבָרוֹת וְלֹא בֵּית הַפְּרָס הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהִכָּנֵס לָהּ בְּטָהֳרָה בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל וְהוּא שֶׁלֹּא יִגַּע בְּגוּשָׁהּ. וְכֵן אֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם הַסְּמוּכָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין בֵּינֵיהֶן מָקוֹם טָמֵא הֲרֵי זוֹ נִבְדֶּקֶת וּטְהוֹרָה: \n",
+            "מָקוֹם שֶׁשָּׁכְנוּ בּוֹ עַכּוּ\"ם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא כְּאֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם עַד שֶׁיִּבָּדֵק שֶׁמָּא קָבְרוּ בּוֹ נְפָלִים: \n",
+            "וּתְרוּמָה וְקָדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת מְדוֹר הָעַכּוּ\"ם תּוֹלִין לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין. וְכַמָּה יִשְׁהוּ בַּמָּקוֹם וְיִהְיֶה צָרִיךְ בְּדִיקָה. אַרְבָּעִים יוֹם כְּדֵי שֶׁתִּתְעַבֵּר אִשָּׁה וְתַפִּיל נֵפֶל שֶׁמְּטַמֵּא. אֲפִלּוּ אִישׁ שֶׁאֵין עִמּוֹ אִשָּׁה אִם שָׁהָה אַרְבָּעִים יוֹם מְדוֹרוֹ טָמֵא עַד שֶׁיִּבָּדֵק. גְּזֵרָה מִשּׁוּם מָדוֹר שֶׁתִּהְיֶה בּוֹ אִשָּׁה. אֲפִלּוּ עֶבֶד וְסָרִיס אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד עוֹשֶׂה מְדוֹר הָעַכּוּ\"ם: \n",
+            "מְדוֹר עַכּוּ\"ם שֶׁהָיָה בּוֹ עֶבֶד (מִיִּשְׂרָאֵל) אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן בֶּן תֵּשַׁע מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִקְבְּרוּ שָׁם נֵפֶל אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה. וְאֶת מַה הֵן בּוֹדְקִין אֶת הַבִּיבִין הָעֲמֻקִּים וְאֶת הַמַּיִם הַסְּרוּחִין. וְכָל מָקוֹם שֶׁהַחֲזִיר וְהַחֻלְדָּה יְכוֹלִין לְהוֹלִיךְ מִשָּׁם הַנֵּפֶל אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן גּוֹרְרִין אוֹתָם מִשָּׁם. מְדוֹר הָעַכּוּ\"ם שֶׁחָרַב הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁיִּבָּדֵק: \n",
+            "הַאִיצְטְוַונִיוֹת אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מְדוֹר עַכּוּ\"ם לְפִי שֶׁהִיא גְּלוּיָה וְאֵין בָּהּ מָקוֹם לְהַטְמִין הַנְּפָלִים. וַעֲשָׂרָה מְקוֹמוֹת אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם מְדוֹר עַכּוּ\"ם לְפִי שֶׁאֵין דִּירָתָן קְבוּעָה לֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן טֻמְאָה. וְאֵלּוּ הֵן הָעֲשָׂרָה מְקוֹמוֹת אָהֳלֵי הָעַרְבִיִּים וְהַסֻּכּוֹת וְהַצְּרִיפִין וְהַבֻּרְגָּנִין וְהַתִּקְרָה שֶׁעַל גַּבֵּי הָעַמּוּדִים וְאֵין לָהּ דְּפָנוֹת וְהֵן בָּתֵּי הַקַּיִץ וּבֵית שַׁעַר וַאֲוִירָהּ שֶׁל חָצֵר וְהַמֶּרְחָץ וּמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ הַחִצִּים וּכְלֵי הַמִּלְחָמָה וּמְקוֹם הַלִּגְיוֹנוֹת: \n",
+            "הַחֲנוּת אֵין בָּהּ מִשּׁוּם מְדוֹר עַכּוּ\"ם אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה דָּר בְּתוֹכָהּ. חָצֵר שֶׁהִיא טְמֵאָה מִשּׁוּם מְדוֹר הָעַכּוּ\"ם הֲרֵי בֵּית שַׁעַר שֶׁלָּהּ וַאֲוִירָהּ טְמֵאִין כָּמוֹהָ. וְאֵין מְדוֹר הָעַכּוּ\"ם וְלֹא בֵּית הַפְּרָס בְּחוּצָה לָאָרֶץ: \n",
+            "עֲיָרוֹת הַמֻּבְלָעוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כְּגוֹן סִיסִית וְחַבְרוֹתֶיהָ. [אַשְׁקְלוֹן וְחַבְרוֹתֶיהָ]. אַף עַל פִּי שֶׁפְּטוּרוֹת מִן הַמַּעַשְׂרוֹת וּמִן הַשְּׁבִיעִית אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם. וְחֶזְקַת דְּרָכִים שֶׁל עוֹלֵי בָּבֶל טְהוֹרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻבְלָעוֹת בְּאֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם: \n"
+        ],
+        [
+            "טֶפַח עַל טֶפַח מְרֻבָּע עַל רוּם טֶפַח מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה דִּין תּוֹרָה. שֶׁאֵין קָרוּי אֹהֶל אֶלָּא טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח אוֹ יֶתֶר עַל זֶה. כֵּיצַד. כְּזַיִת מִן הַמֵּת מֻנָּח לַאֲוִיר וּבְצִדּוֹ כֵּלִים כְּגוֹן מְחָטִין וְצִנּוֹרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְאֵינָן נוֹגְעִים בְּטֻמְאָה. אִם הֶאֱהִיל עֲלֵיהֶן אֹהֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֶפַח עַל טֶפַח וְהָיָה גָּבוֹהַּ מֵעַל הָאָרֶץ טֶפַח הֲרֵי זֶה מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַכֵּלִים וּטְמֵאִין. הָיוּ כֵּלִים אֲחֵרִים עַל גַּבֵּי אֹהֶל זֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֶפַח עַל טֶפַח הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין. מִפְּנֵי שֶׁהָאֹהֶל חוֹצֵץ בֵּינָם וּבֵין הַטֻּמְאָה. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהָאֹהֶל מְטַמֵּא כָּל שֶׁתַּחְתָּיו מַצִּיל כָּל שֶׁחוּצָה לוֹ וְחוֹצֵץ בֵּין הַטֻּמְאָה וּבֵין כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו. וְכֵן אִם הָיְתָה הַטֻּמְאָה עַל גַּבָּיו וְכֵלִים תַּחְתָּיו הַכֵּלִים טְהוֹרִין. שֶׁהָאֹהֶל חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. הָיָה הָאֹהֶל פָּחוֹת מֵרוּם טֶפַח אוֹ פָּחוֹת מִטֶּפַח עַל טֶפַח. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ כַּמָּה טְפָחִים הַכֵּלִים שֶׁבְּצַד הַטֻּמְאָה טְהוֹרִים וְכֵלִים שֶׁלְּמַעְלָה מֵאֹהֶל זֶה כָּל שֶׁכְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁהֶאֱהִילוּ עַל הַטֻּמְאָה וְאֵין שָׁם אֹהֶל לָחֹץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. וְכֵן אִם הָיְתָה טֻמְאָה עַל גַּבֵּי אֹהֶל זֶה וְכֵלִים תַּחְתָּיו כָּל שֶׁכְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא שֶׁהֲרֵי הֶאֱהִילָה עֲלֵיהֶן וְאֵין שָׁם אֹהֶל שֶׁיָּחֹץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה שֶׁכָּל פָּחוֹת מֵרוּם טֶפַח כִּנְגִיעָה הוּא חָשׁוּב. וְטֻמְאָה שֶׁתַּחְתָּיו טֻמְאָה רְצוּצָה הִיא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁלֹּא הָיָה הָאֹהֶל אָדָם אוֹ כֵּלִים. אֲבָל אָדָם אוֹ כֵּלִים שֶׁנַּעֲשׂוּ אֹהֶל עַל הַטֻּמְאָה בֵּין שֶׁהָיוּ הֵן עַצְמָן אֹהֶל בֵּין שֶׁהָיוּ עַמּוּדֵי הָאֹהֶל אֲפִלּוּ הָיוּ כֵּלִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה כָּל עִקָּר הֲרֵי אֵלּוּ מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה וְאֵינָן חוֹצְצִין בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. כֵּיצַד. לוּחַ שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל גַּבֵּי אַרְבָּעָה בְּנֵי אָדָם אוֹ עַל גַּבֵּי אַרְבָּעָה כֵּלִים אֲפִלּוּ כְּלֵי אֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִכֵּלִים שֶׁאֵין לְמִינָן טֻמְאָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיָה מֻנָּח עַל אַרְבָּעָה שִׁפּוּדִין אוֹ אַרְבָּעָה קָנִים שֶׁגְּבוֹהִין טֶפַח. וְהָיְתָה טֻמְאָה וְכֵלִים תַּחְתָּיו הַכֵּלִים טְמֵאִים. וְאִם הָיוּ כֵּלִים עַל גַּבָּיו אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טְמֵאִים. וְאִם הָיְתָה טֻמְאָה עַל גַּבֵּי לוּחַ וְכֵלִים תַּחְתָּיו כָּל כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַלּוּחַ טְמֵאִין. אֲבָל אִם הַלּוּחַ הָיָה מֻנָּח עַל גַּבֵּי אַרְבַּע אֲבָנִים אוֹ עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְחַיָּה. וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחְתָּיו הֲרֵי הַכֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִין: \n",
+            "הָיְתָה טֻמְאָה עַל גַּבָּיו הֲרֵי כָּל הַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁהָאֹהֶל חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. וּכְלֵי גְּלָלִים וּכְלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה הַבָּאִים בְּמִדָּה הֲרֵי הֵם כְּאֹהָלִים וְאֵינָם כְּכֵלִים וּלְפִיכָךְ חוֹצְצִים בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה: \n",
+            "נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַּנּוּר חָדָשׁ וְעוֹדֵף מִכָּל צְדָדָיו בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. הָיְתָה טֻמְאָה תַּחַת הַנֶּסֶר כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִין. טֻמְאָה עַל גַּבָּיו כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִים מִפְּנֵי שֶׁתַּנּוּר חָדָשׁ אֵינוֹ כְּכֵלִים לְעִנְיָן זֶה. וְאִם הָיָה יָשָׁן הַכּל טָמֵא: \n",
+            "נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי שְׁנֵי תַּנּוּרִים אֲפִלּוּ יְשָׁנִים וְעוֹדֵף מִחוּצָה לְתַנּוּר זֶה וּמִחוּצָה לְתַנּוּר זֶה וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחְתָּיו בֵּין שְׁנֵי הַתַּנּוּרִים בֵּינֵיהֶן בִּלְבַד טָמֵא. אֲבָל כֵּלִים שֶׁתַּחַת שְׁתֵּי הַקְּצָווֹת שֶׁחוּצָה לַתַּנּוּרִים טְהוֹרִים שֶׁהֲרֵי הֵן כִּשְׁנֵי אֹהָלִים זֶה בְּצַד זֶה. וְכֵן נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַּנּוּר אֲפִלּוּ יָשָׁן וְיוֹצֵא מִזֶּה טֶפַח וּמִזֶּה טֶפַח אֲבָל לֹא מִן הַצְּדָדִין וְטֻמְאָה בְּצַד זֶה כֵּלִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִין: \n",
+            "אָדָם שֶׁנָּשָׂא כְּלִי כְּגוֹן מִרְדַּעַת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְהֶאֱהִיל צַד הַכְּלִי הָאֶחָד עַל הַטֻּמְאָה אִם הָיָה בְּהֶקֵּפוֹ טֶפַח אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּרָחְבּוֹ אֶלָּא רֹחַב אֶצְבָּעוֹ שְׁלִישׁ הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא אֶת הַנּוֹשֵׂא וּמֵבִיא לוֹ טֻמְאָה מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁגָּזְרוּ עַל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּפוֹ טֶפַח מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ טֶפַח. אֲבָל אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו וְלִשְׁאָר אָדָם שֶׁיַּאֲהִיל עֲלֵיהֶן וְעַל הַטֻּמְאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ רֹחַב טֶפַח: \n",
+            "אֲרוֹנוֹת שֶׁל עֵץ שֶׁמַּנִּיחִין בָּהֶן אֶת הַמֵּת אֵינָן כְּקֶבֶר (אֲבָל) אִם יֵשׁ בֵּין כִּסּוּי הָאָרוֹן וְהַמֵּת גֹּבַהּ טֶפַח חוֹצֵץ וְהָעוֹמֵד עַל גַּבֵּי הָאָרוֹן טָהוֹר מִן הַתּוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁרֹב אֲרוֹנוֹת יֵשׁ בָּהֶן חֲלַל טֶפַח הוֹאִיל וְיֵשׁ שֶׁאֵין שָׁם חֲלַל טֶפַח גָּזְרוּ עַל כָּל הָאֲרוֹנוֹת שֶׁאֵינָן חוֹצְצִין וְשֶׁיִּהְיֶה הַמְהַלֵּךְ עַל גַּבֵּי הָאָרוֹן כְּנוֹגֵעַ בַּמֵּת אוֹ בַּקֶּבֶר: \n",
+            "קוֹרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה מִכֹּתֶל לְכֹתֶל וְהַטֻּמְאָה תַּחְתֶּיהָ אִם יֵשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה תַּחַת כֻּלָּהּ וְכָל הַכֵּלִים אוֹ אָדָם שֶׁתַּחְתֶּיהָ טְמֵאִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כֻּלָּהּ שָׁוָה וּקְצָתוֹ פְּחוּתָה מִטֶּפַח מִפְּנֵי שֶׁקְּצָתָהּ מִקְצָת אֹהֶל הוּא. וְאִם אֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כַּמָּה יִהְיֶה בְּהֶקֵּפָהּ וְיִהְיֶה בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח. בִּזְמַן שֶׁהִיא עֲגֻלָּה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וּבִזְמַן שֶׁהִיא מְרֻבַּעַת אַרְבָּעָה טְפָחִים: \n",
+            "סְאָה שֶׁהִיא מֻטָּה עַל צִדָּה בָּאֲוִיר אֵינָהּ מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה תַּחַת כֻּלָּהּ עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּהֶקֵּפָהּ אַרְבָּעָה טְפָחִים וּמֶחֱצָה בְּקֵרוּב. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה גֹּבַהּ הַצַּד הָעֶלְיוֹן טֶפַח וּמֶחֱצָה וְיִהְיֶה הַטֶּפַח עַל טֶפַח מִמֶּנָּה גָּבְהוֹ מֵעַל הָאָרֶץ טֶפַח. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעַל הָאָרֶץ חֲצִי טֶפַח וְהָיָה בְּהֶקֵּפָהּ שְׁלֹשָׁה מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה. וְכֵן עַמּוּד עָגל שֶׁהוּא מֻטָּל לָאֲוִיר וּמֻנָּח עַל הָאָרֶץ אֵינוֹ מֵבִיא טֻמְאָה תַּחַת דָּפְנוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ הֶקֵּף כ\"ד טְפָחִים וְאִם אֵין בְּהֶקֵּפוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. זֶה שֶׁהִצְרִיכוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים עַל הָעִקָּרִין שֶׁסּוֹמְכִים עֲלֵיהֶן חֲכָמִים בְּחֶשְׁבּוֹן כָּל הַמִּשְׁפָּטִים. שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּפוֹ שְׁלֹשָׁה יֵשׁ בּוֹ רֹחַב טֶפַח. וְכָל טֶפַח עַל טֶפַח בָּרִבּוּעַ יֵשׁ בַּאֲלַכְסוֹנוֹ טֶפַח וּשְׁנֵי חֳמָשִׁין. לְפִיכָךְ אִם הָיָה בְּהֶקֵּף הָעַמּוּד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים נִמְצָא תַּחַת כָּל דָּפְנוֹ טֶפַח עַל רוּם טֶפַח מְרֻבָּע וְיֶתֶר מְעַט. שֶׁחֶשְׁבּוֹנוֹת אֵלּוּ בְּקֵרוּב הֵן: \n"
+        ],
+        [
+            "כָּל טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח קָרוּי אֹהֶל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה וּמֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה בֵּין שֶׁעֲשָׂאָהוּ לְהַאֲהִיל בֵּין שֶׁנַּעֲשָׂה מֵאֵלָיו אֲפִלּוּ הָיָה שֶׁלֹּא בִּידֵי אָדָם הֲרֵי זֶה מֵבִיא וְחוֹצֵץ. כֵּיצַד. אֶחָד חוֹר שֶׁחָרְרוּהוּ מַיִם אוֹ שְׁרָצִים אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מְלַחַת אוֹ שֶׁצָּבַר אֲבָנִים אוֹ קוֹרוֹת וְנַעֲשָׂה בָּהֶן חֲלַל טֶפַח הֲרֵי זֶה אֹהֶל וּמֵבִיא וְחוֹצֵץ: \n",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיָה הָאֹהֶל חָזָק וּבָרִיא. אֲבָל אֹהֶל רָעוּעַ אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וְאֵינוֹ חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וְאֵינוֹ חוֹצֵץ. כֵּיצַד. שָׂרִיגֵי הָאִילָנוֹת הַסּוֹכְכִים עַל הָאָרֶץ וְהֵן הַנִּקְרָאִים סְכָכוֹת. וַאֲבָנִים הַיּוֹצְאוֹת מִן הַגָּדֵר הַסּוֹכְכוֹת עַל הָאָרֶץ וְהֵן הַנִּקְרָאִין פְּרָעוֹת אִם יְכוֹלִין לְקַבֵּל מַעֲזִיבָה בֵּינוֹנִית וְהֵן עוֹמְדִין הֲרֵי אֵלּוּ מְבִיאִין וְחוֹצְצִין מִן הַתּוֹרָה. וְאִם אֵינָן רְאוּיִין לְקַבֵּל מַעֲזִיבָה בֵּינוֹנִית אֶלָּא הֵן נוֹפְלִים הֲרֵי אֵלּוּ מְבִיאִין מִדִּבְרֵיהֶם וְאֵינָן חוֹצְצִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן: \n",
+            "אֵלּוּ מְבִיאִין וְחוֹצְצִין. כְּלִי עֵץ הַבָּא בְּמִדָּה. וְכֵן כְּלֵי אֲבָנִים כְּלֵי גְּלָלִים כְּלֵי אֲדָמָה הַבָּאִין בְּמִדָּה. וּפְשׁוּטֵי כְּלֵי עוֹר וִירִיעָה וְסָדִין וּמַפָּץ וּמַחְצֶלֶת שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין אֹהָלִים. וּבְהֵמוֹת אוֹ חַיּוֹת בֵּין טְמֵאוֹת בֵּין טְהוֹרוֹת וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁ זוֹ בֵּין רַגְלֵי זוֹ וְהָיוּ כֻּלָּן דְּבוּקוֹת. וְהָעוֹף שֶׁשָּׁכַן. וְהַחוֹטֵט בַּשִּׁבֳּלִים מָקוֹם לְקָטָן לְהַצִּילוֹ מִן הַשֶּׁמֶשׁ. וָאֳכָלִין שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטַּמְּאוּ. יְרָקוֹת הַמִּתְקַיְּמִין בִּימוֹת הַחַמָּה וְהַגְּשָׁמִים הֲרֵי הֵן כְּאִילָנוֹת וּמְבִיאִין וְחוֹצְצִין. וְאֵלּוּ הֵן. הָאִרוּס וְהַקִּיסוֹם וִירָקוֹת חֲמוֹר וּדְלַעַת יְוָנִית. וְכֵן הַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת וְהַזִּיזִין וְהַגְּזוּרוֹת וְהַשּׁוֹבָכוֹת וְהַשְּׁקִיפִין וְהַסְּלָעִים וְהַנְּחִירִים וְהַשְּׁנִינִין. כָּל אֵלּוּ מְבִיאִין וְחוֹצְצִין: \n",
+            "וְאֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין. הָאָדָם. וּכְלֵי עֵץ שֶׁאֵינָן בָּאִין בְּמִדָּה מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּכָל הַכֵּלִים וּמִתְטַמְּאִין. וּפְשׁוּטֵי כְּלֵי עוֹר וִירִיעָה וְסָדִין וּמַפָּץ וּמַחְצֶלֶת שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין אֹהָלִים אֶלָּא מְתוּחִין בִּלְבַד וְאֵין לָהֶן שִׁפּוּעַ וְאֵין שָׁם כְּתָלִים. וּבְהֵמָה וְחַיָּה שֶׁמֵּתוּ. וָאֳכָלִין טְמֵאִין אוֹ מֻכְשָׁרִין. שֶׁדָּבָר טָמֵא אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְרֵחַיִם שֶׁל יָד שֶׁהֲרֵי הִיא בִּכְלַל כְּלֵי אֲבָנִים. כָּל אֵלּוּ מְבִיאִין וְאֵינָן חוֹצְצִין: \n",
+            "וְאֵלּוּ לֹא מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין. הַזְּרָעִים וְהַיְרָקוֹת הַמְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע. חוּץ מִן הָאַרְבַּע יְרָקוֹת שֶׁמָּנִינוּ. וְכִפַּת הַבָּרָד וְהַשֶּׁלֶג וְהַכְּפוֹר וְהַגְּלִיד וְהַמֶּלַח. וְהַדּוֹלֵג מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְהַקּוֹפֵץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְהָעוֹף הַפּוֹרֵחַ. וְטַלִּית הַמְנַפְנֶפֶת. וּסְפִינָה שֶׁהִיא שָׁטָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. כָּל אֵלּוּ לֹא מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֶאֱהִילוּ אֵינוֹ אֹהֶל הַמִּתְקַיֵּם: \n",
+            "קָשַׁר אֶת הַסְּפִינָה בְּדָבָר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַעֲמִידָהּ. כָּבַשׁ כְּנַף הַטַּלִּית בְּאֶבֶן הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה: \n",
+            "נֶסֶר שֶׁהוּא צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְטֻמְאָה תַּחַת צִדּוֹ הָאֶחָד. הֲרֵי הַכֵּלִים שֶׁתַּחַת צִדּוֹ הַשֵּׁנִי טְהוֹרִים. שֶׁהֲרֵי כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַסְּפִינָה הַשָּׁטָה אֵינָהּ מְבִיאָה הַטֻּמְאָה: \n",
+            "אֵלּוּ חוֹצְצִין וְלֹא מְבִיאִין. מַסֶּכֶת פְּרוּסָה. וַחֲבִילֵי מִטָּה. וְהַמִּשְׁפָּלוֹת. וְהַסְּרִיגוֹת שֶׁבַּחַלּוֹנוֹת. כֵּיצַד הֵן חוֹצְצִין. שֶׁאִם הָיָה חַלּוֹן בֵּין שְׁנֵי בָּתִּים וְהַטֻּמְאָה בְּבַיִת אֶחָד וְהָיָה אֶחָד מֵאֵלּוּ מָתוּחַ בְּחַלּוֹן זֶה וּסְתָמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן אֲוִיר הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין וְלֹא תִּכָּנֵס טֻמְאָה לְבַיִת שֵׁנִי. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם בִּסְרִיגוֹת אֵלּוּ אוֹ בְּעֵינֵי הַמִּשְׁפָּלוֹת אוֹ בֵּין חֶבֶל לְחֶבֶל פּוֹתֵחַ טֶפַח שֶׁאִם הָיָה שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח תִּכָּנֵס בּוֹ הַטֻּמְאָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵין טֻמְאָה נִכְנֶסֶת לְאֹהֶל וְלֹא יוֹצְאָה מִמֶּנּוּ בְּפָחוֹת מטֶּפַח עַל טֶפַח. כֵּיצַד. חַלּוֹן שֶׁבֵּין בַּיִת לְבַיִת אוֹ שֶׁבֵּין בַּיִת לַעֲלִיָּה. אִם יֵשׁ בּוֹ טֶפַח עַל טֶפַח מְרֻבָּע וְהָיְתָה טֻמְאָה בְּאֶחָד מֵהֶן הַבַּיִת הַשֵּׁנִי טָמֵא. אֵין בַּחַלּוֹן פּוֹתֵחַ טֶפַח אֵין הַטֻּמְאָה יוֹצְאָה מִמֶּנּוּ וְלֹא נִכְנֶסֶת לָאֹהֶל הַשֵּׁנִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּחַלּוֹן שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ הָאָדָם לְתַשְׁמִישׁ. אֲבָל חַלּוֹן שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ הָאָדָם לְאוֹרָה כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס מִמֶּנּוּ הָאוֹר שִׁעוּרוֹ כְּפוּנְדְיוֹן וְהַטֻּמְאָה יוֹצְאָה מִמֶּנּוּ. כֵּיצַד. הָיְתָה טֻמְאָה בַּבַּיִת וּבָא אָדָם וְנִסְמַךְ לְחַלּוֹן זֶה שֶׁל מָאוֹר אוֹ שֶׁהִנִּיחַ בּוֹ כְּלִי אוֹ שֶׁהֶאֱהִיל עָלָיו אֹהֶל בְּצַד הַכֹּתֶל נִטְמָא כָּל שֶׁבְּאֹהֶל שֶׁהַטֻּמְאָה יוֹצְאָה לוֹ. וְחַלּוֹן הֶעָשׂוּי לְאוֹרָה הוּא שֶׁאֵין עָלָיו תִּקְרָה אֶלָּא גָּלוּי הוּא לַשֶּׁמֶשׁ: \n",
+            "חַלּוֹן הַנַּעֲשֶׂה שֶׁלֹּא בִּידֵי אָדָם כְּגוֹן שֶׁחָרְרוּהוּ מַיִם אוֹ שְׁרָצִים אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מְלַחַת אוֹ שֶׁהָיָה חַלּוֹן פָּקוּק וְנָטַל הַפְּקָק אוֹ שֶׁהָיְתָה בּוֹ זְכוּכִית וְנִשְׁבְּרָה שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף וְהוּא כְּרֹאשׁ גָּדוֹל שֶׁל אָדָם. וְהוּא שֶׁלֹּא חָשַׁב עָלָיו לְתַשְׁמִישׁ אֲבָל אִם חָשַׁב עָלָיו לְתַשְׁמִישׁ שִׁעוּרוֹ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. חָשַׁב עָלָיו לְמָאוֹר שִׁעוּרוֹ בְּפוּנְדְיוֹן שֶׁהַמַּחְשָׁבָה כָּאן כְּמַעֲשֶׂה: \n",
+            "מָאוֹר שֶׁהִתְחִיל לְסָתְמוֹ וְלֹא הִסְפִּיק לְגָמְרוֹ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ טִיט אוֹ שֶׁקְּרָאוֹ חֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁחָשְׁכָה לֵילֵי שַׁבָּת וְנִשְׁאַר מִמֶּנּוּ מְעַט. אִם נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ רוּם אֶצְבָּעַיִם עַל רֹחַב הַגּוּדָל מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. פָּחוֹת מִכָּאן הֲרֵי הוּא כְּסָתוּם: \n",
+            "חַלּוֹן גָּדוֹל הֶעָשׂוּי לְאוֹרָה וְהָיָה בָּהּ שְׂבָכָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. אִם יֵשׁ שָׁם בְּמָקוֹם אֶחָד מִמֶּנָּה כְּפוּנְדְיוֹן מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וּמוֹצִיא אֶת הַטֻּמְאָה. הָיוּ נִקְבֵי הַשְּׂבָכָה דַּקִּים וְאֵין בְּאֶחָד מֵהֶן כְּפוּנְדְיוֹן הֲרֵי זוֹ כִּסְתוּמָה. וְכֵן חַלּוֹן הָעֲשׂוּיָה לְתַשְׁמִישׁ וּבָהּ סְכָכוֹת וּרְפָפוֹת אִם יֵשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד טֶפַח עַל טֶפַח מְרֻבָּע מֵבִיא וּמוֹצִיא וְאִם לָאו הֲרֵי הִיא כִּסְתוּמָה: \n",
+            "חַלּוֹן שֶׁהִיא גְּלוּיָה לָאֲוִיר שִׁעוּרָהּ כְּפוּנְדְיוֹן מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה אֶלָּא לְאוֹרָה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. בָּנָה בַּיִת חוּצָה לָהּ וְנַעֲשֵׂית חַלּוֹן זוֹ תַּחַת תִּקְרָה וַהֲרֵי הִיא בֵּין שְׁנֵי בָּתִּים שִׁעוּרָהּ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. נָתַן אֶת הַתִּקְרָה בְּאֶמְצַע הַחַלּוֹן הַתַּחְתּוֹן שֶׁתַּחַת הַתִּקְרָה שִׁעוּרוֹ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. וְהָעֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה מִן הַתִּקְרָה שִׁעוּרוֹ כְּפוּנְדְיוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא גָּלוּי לָאֲוִיר: \n",
+            "הַחֹר שֶׁבַּדֶּלֶת אוֹ שֶׁשִּׁיֵּר בָּהּ הֶחָרָשׁ מָקוֹם פָּתוּחַ מִלְּמַעְלָה אוֹ מִלְּמַטָּה אוֹ שֶׁהֵגִיף אֶת הַדֶּלֶת וְלֹא גָּמַר לְהַדְּקָהּ וְנִשְׁאַר אֲוִיר בֵּין שְׁתֵּי הַדְּלָתוֹת. אוֹ שֶׁסָּגַר הַדֶּלֶת וּפְתָחוֹ הָרוּחַ. בְּכָל אֵלּוּ אִם הָיָה הַפּוֹתֵחַ כְּאֶגְרוֹף הַטֻּמְאָה יוֹצְאָה מִמֶּנּוּ וְנִכְנֶסֶת לָהּ בְּמָקוֹם פָּתוּחַ זֶה. וְאִם הָיָה פָּחוֹת מִכְּאֶגְרוֹף הֲרֵי הוּא כְּסָתוּם: \n",
+            "הָעוֹשֶׂה חֹר בַּכֹּתֶל כְּדֵי לְהַנִּיחַ בּוֹ קָנֶה אוֹ מַסְמֵר גָּדוֹל אוֹ לִרְאוֹת מִמֶּנּוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים אוֹ לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ. הֲרֵי זֶה כְּחַלּוֹן הָעֲשׂוּיָה לְתַשְׁמִישׁ וְשִׁעוּרָהּ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח: \n"
+        ],
+        [
+            "חַלוֹן תַּשְׁמִישׁ שֶׁסְּתָמָהּ כֻּלָּהּ אוֹ סְתָמָהּ עַד שֶׁנִּשְׁאַר בָּהּ פָּחוֹת מִטֶּפַח אִם בְּדָבָר הַחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה סָתַם הֲרֵי זֶה חוֹצֵץ וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ. לְפִיכָךְ אִם סָתַם הַחַלּוֹן אוֹ מִעֲטוֹ בָּאֳכָלִין שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין אֵינָן חוֹצְצִין שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה וַהֲרֵי הֵן טְהוֹרִין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָן. הָיוּ סְרוּחִין הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין. וְכֵן תֶּבֶן סָרוּחַ חוֹצֵץ וְשֶׁאֵינוֹ סָרוּחַ אֵינוֹ חוֹצֵץ מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ. תְּבוּאָה שֶׁגָּדְלָה וְסָתְמָה אֶת הַחַלּוֹן אוֹ מִעֲטַתּוּ אֵינָהּ חוֹצֶצֶת לְפִי שֶׁדַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָהּ שֶׁמָּא תַּפְסִיד הַכֹּתֶל. הָיָה עִקָּרָהּ רָחוֹק מִן הַכֹּתֶל וְנָטָה רֹאשׁוֹ וְסָתַם הֲרֵי זוֹ חוֹצֶצֶת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+            "חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה גְּרוֹגָרוֹת סְרוּחִין שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין וְלֹא רְאוּיִין לַאֲכִילָה וּמֻנַּחַת בְּחַלּוֹן וּפִי הֶחָבִית כְּלַפֵּי הַטֻּמְאָה שֶׁהֲרֵי הֶחָבִית טְמֵאָה. וְכֵן קֻפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה תֶּבֶן סָרוּחַ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לֹא לְמַאֲכַל בְּהֵמָה וְלֹא לְטִיט וְלֹא לְהַסָּקָה וּמֻנַּחַת בְּחַלּוֹן. אִם יְכוֹלִין הַגְּרוֹגָרוֹת וְהַתֶּבֶן לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמָן כְּשֶׁיִּנָּטֵל הַכְּלִי שֶׁהֵן בּוֹ הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין וְאִם לָאו אֵינָן חוֹצְצִין. עֲשָׂבִים הַמָּרִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִבְהֵמָה. וּמַטְלָנִיּוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן ג' עַל ג' שֶׁהָיוּ מְטֻנָּפִים וְקָשִׁים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְאוּיִין אֲפִלּוּ לְקַנֵּחַ הַדָּם מִן הַשְּׂרִיטָה. וְהָאֵיבָר וְהַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִים בִּבְהֵמָה טְמֵאָה וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה כְּחוּשָׁה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְהִמָּכֵר לְעַכּוּ\"ם וּקְשׁוּרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּבְרַח. וְהָעוֹף טָמֵא שֶׁשָּׁכַן בַּחַלּוֹן וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מְשָׂרֵט שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי אֲפִלּוּ לְתִינוֹק לְשַׂחֵק בּוֹ. וְעַכּוּ\"ם כָּפוּת שֶׁהוּא מֵאֲסוּרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁאֵין אַחֵר יָכוֹל לְהַתִּירוֹ. וּבֶן שְׁמוֹנָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁהֲרֵי אָסוּר לְטַלְטְלוֹ. וְהַמֶּלַח הַמְעֹרָב בְּקוֹצִים שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לֹא לַאֲכִילָה וְלֹא לַעֲבָדָה וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מֻנָּח עַל הַחֶרֶשׂ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק אֶת הַכֹּתֶל. כָּל אֵלּוּ מְמַעֲטִין בַּחַלּוֹן שֶׁהֲרֵי אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה וְאֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָן מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִמְלָאכָה. וְכֵן סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלָה וְהָיָה מֻנָּח בַּחַלּוֹן אִם גָּמַר שֶׁתִּהְיֶה שָׁם גְּנִיזָתוֹ הֲרֵי זֶה מְמַעֵט בְּחַלּוֹן. אֲבָל הַשֶּׁלֶג וְהַבָּרָד וְהַכְּפוֹר וְהַגְּלִיד וְהַמַּיִם אֵינָן מְמַעֲטִין בַּחַלּוֹן שֶׁהֲרֵי הֵן רְאוּיִין וּמְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n",
+            "מִעֵט אֶת הַטֶּפַח בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת. בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת מִבְּשַׂר נְבֵלָה. אוֹ בְּעֶצֶם פָּחוֹת מִכִּשְׂעוֹרָה מִן הַמֵּת. אוֹ בְּפָחוֹת מִכַּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ. הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין שֶׁכָּל אֵלּוּ טְהוֹרִין וְאֵינָן חֲשׁוּבִין אֶצְלוֹ לְפִיכָךְ אֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָן. וְכֵן פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה אֳכָלִים שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין אֵינָן חֲשׁוּבִין אֶצְלוֹ וְאֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָן וּלְפִיכָךְ מְמַעֲטִין אֶת הַטֶּפַח: \n",
+            "סָתַם הַחַלּוֹן בִּכְלִי חֶרֶשׂ וְהָיָה פִּיו לַחוּץ הֲרֵי זֶה חוֹצֵץ לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ וַהֲרֵי הוּא טָהוֹר. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת כְּלִי חֶרֶשׂ זֶה מָאוּס וְנָקוּב עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה רָאוּי אֲפִלּוּ לְהַקִּיז בּוֹ דָּם. כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ: \n",
+            "הָיָה בַּבַּיִת מֵת אוֹ רֹבַע עֲצָמוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֵעֲצָמוֹת הַמְטַמְּאוֹת בְּאֹהֶל וּמִעֵט הַחַלּוֹן שֶׁל בַּיִת זֶה בְּעֶצֶם פָּחוֹת מִכִּשְׂעוֹרָה אֵינוֹ מִעוּט שֶׁהָעֶצֶם מִצְטָרֵף לָעֲצָמוֹת. וְכֵן אִם הָיָה שָׁם מֵת אוֹ כְּזַיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת וּמִעֵט הַחַלּוֹן בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת אֵינוֹ מִעוּט לְפִי שֶׁהַבָּשָׂר מִצְטָרֵף לְבָשָׂר. אֲבָל עֶצֶם פָּחוֹת מִכִּשְׂעוֹרָה מְמַעֵט עַל יְדֵי כְּזַיִת בָּשָׂר. וּפָחוֹת מִכְּזַיִת בָּשָׂר מְמַעֵט עַל יְדֵי רֹבַע עֲצָמוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. מִעֵט אֶת הַטֶּפַח בִּשְׁתִי וָעֵרֶב הַמְנֻגָּעִין אוֹ בְּגוּשׁ מִבֵּית הַפְּרָס אֵינוֹ מִעוּט שֶׁדָּבָר טָמֵא אֵינוֹ חוֹצֵץ. עָשָׂה לְבֵנָה מֵעֲפַר בֵּית הַפְּרָס הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה וּמְמַעֶטֶת. שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא גּוּשׁ כִּבְרִיָּתוֹ. נִסְתַּם הַטֶּפַח אוֹ נִתְמַעֵט בְּקוּרֵי עַכָּבִישׁ אִם הָיָה בָּהּ מַמָּשׁ הֲרֵי זוֹ חוֹצֶצֶת וְאִם אֵין בָּהּ מַמָּשׁ אֵינָהּ חוֹצֶצֶת: \n"
+        ],
+        [
+            "אֲרֻבָּה שֶׁהִיא בְּאֶמְצַע תִּקְרַת הַבַּיִת בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין שֶׁאֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחַת תִּקְרַת הַבַּיִת כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה טָהוֹר שֶׁהֲרֵי הוּא גָּלוּי לָאֲוִיר וּשְׁאָר הַבַּיִת טָמֵא. הָיְתָה טֻמְאָה כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה בִּלְבַד כָּל הַבַּיִת טָהוֹר. הָיְתָה מִקְצָת הַטֻּמְאָה תַּחַת הַתִּקְרָה וּמִקְצָתָהּ תַּחַת אֲרֻבָּה אִם הָיָה בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח הַבַּיִת כֻּלּוֹ טָמֵא וּכְנֶגֶד כָּל הָאֲרֻבָּה טָמֵא. אֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח אִם יֵשׁ בַּטֻּמְאָה כְּדֵי שֶׁתִּתְחַלֵּק וְיִמָּצֵא כַּשִּׁעוּר תַּחַת הַתִּקְרָה וְכַשִּׁעוּר תַּחַת הָאֲרֻבָּה הַכּל טָמֵא. וְאִם לָאו הַבַּיִת טָמֵא וּכְנֶגֶד הָאֲרֻבָּה טָהוֹר. הָיָה בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח וְנָתַן אָדָם רַגְלוֹ מִלְּמַעְלָה עַל הָאֲרֻבָּה נַעֲשֶׂה הַכּל אֹהֶל אֶחָד. וּבֵין שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה תַּחַת הַתִּקְרָה בִּלְבַד אוֹ תַּחַת הָאֲרֻבָּה בִּלְבַד הַכּל טָמֵא הַבַּיִת וּמַה שֶּׁכְּנֶגֶד אֲרֻבָּה. וְהָאָדָם שֶׁעֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה אֹהֶל עַל הַטֻּמְאָה. אֵין בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח וְהָיְתָה הַטֻּמְאָה תַּחַת הַתִּקְרָה זֶה שֶׁנָּתַן רַגְלוֹ מִלְּמַעְלָה טָהוֹר שֶׁאֵין טֻמְאָה יוֹצֵאת לוֹ בְּפָחוֹת מִטֶּפַח. הָיְתָה הַטֻּמְאָה תַּחַת הָאֲרֻבָּה אִם טֻמְאָה קָדְמָה אֶת רַגְלוֹ טָמֵא שֶׁהֲרֵי הֶאֱהִיל עַל הַטֻּמְאָה. אִם רַגְלוֹ קָדְמָה אֶת הַטֻּמְאָה טָהוֹר שֶׁהֲרֵי רַגְלוֹ מִקְצָת הָאֹהֶל וְאֵין טֻמְאָה יוֹצֵאת לוֹ: \n",
+            "הָיָה כְּזַיִת מִן הַמֵּת בְּפִי הָעוֹרֵב וְהֶאֱהִיל עַל גַּבֵּי אֲרֻבָּה עַד שֶׁנִּמְצָא כְּזַיִת בַּאֲוִיר אֲרֻבָּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח הַבַּיִת טָמֵא: \n",
+            "בַּיִת וַאֲרֻבָּה בְּאֶמְצַע תִּקְרַת הַבַּיִת וַעֲלִיָּה עַל גַּבָּיו. וַאֲרֻבָּה אַחֶרֶת יֵשׁ בְּאֶמְצַע תִּקְרַת הָעֲלִיָּה וְהָאֲרֻבּוֹת מְכֻוָּנוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּאֲרֻבּוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין שֶׁאֵין בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח. וְטֻמְאָה בַּבַּיִת. כְּנֶגֶד הָאֲרֻבּוֹת טָהוֹר וְהַשְּׁאָר טָמֵא. הָיְתָה טֻמְאָה כְּנֶגֶד אֲרֻבּוֹת הֲרֵי הַבַּיִת כֻּלּוֹ טָהוֹר. הָיוּ בָּאֲרֻבּוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח וְהַטֻּמְאָה בֵּין תַּחַת תִּקְרַת הַבַּיִת בֵּין כְּנֶגֶד אֲרֻבּוֹת וְנָתַן דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה בֵּין לְמַעְלָה מֵאֲרֻבַּת הַבַּיִת בֵּין לְמַעְלָה מֵאֲרֻבַּת הָעֲלִיָּה הַכּל טָמֵא שֶׁאֵין דָּבָר טָמֵא חוֹצֵץ. נָתַן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַל אֲרֻבַּת הַבַּיִת הַבַּיִת טָמֵא וְהָעֲלִיָּה טְהוֹרָה. נְתָנוֹ עַל אֲרֻבַּת הָעֲלִיָּה הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה טְמֵאִים וּכְנֶגְדוֹ מִלְּמַעְלָה וְלַשָּׁמַיִם טָהוֹר. אֵין בָּאֲרֻבּוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח וְהַטֻּמְאָה תַּחַת תִּקְרַת הַבַּיִת וְנָתַן בֵּין דָּבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה וּבֵין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה בֵּין עַל אֲרֻבַּת הַבַּיִת בֵּין עַל אֲרֻבַּת הָעֲלִיָּה אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת שֶׁאֵין טֻמְאָה יוֹצֵאת לָעֲלִיָּה בְּפָחוֹת מִטֶּפַח. הָיְתָה הַטֻּמְאָה כְּנֶגֶד אֲרֻבּוֹת וְנָתַן דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה בֵּין לְמַעְלָן בֵּין לְמַטָּן הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה טְמֵאִין שֶׁהֲרֵי עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה. נָתַן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה בֵּין לְמַעְלָן בֵּין לְמַטָּן אֵינוֹ טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת. וְכָל אֵלּוּ הַדִּינִין בְּעוֹשֶׂה אֲרֻבָּה אֲבָל תִּקְרָה שֶׁנִּפְחֲתָה מֵאֵלֶיהָ שִׁעוּרָהּ מְלֹא אֶגְרוֹף כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "הַפּוֹחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה עַד שֶׁעָשָׂה אֲרֻבָּה בְּתוֹךְ תִּקְרַת הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס בָּהּ רֶגֶל הָעֶרֶשׂ וְהָיְתָה רֶגֶל הָעֶרֶשׂ סוֹתֶמֶת אֶת הָאֲרֻבָּה. אִם יֵשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְטֻמְאָה בַּבַּיִת אַף הָעֲלִיָּה טְמֵאָה. שֶׁאֵין כְּלִי הַמְקַבֵּל טֻמְאָה חוֹצֵץ. וְאִם אֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח הָעֲלִיָּה טְהוֹרָה וְהָרֶגֶל שֶׁלְּמַטָּה טְמֵאָה כְּכֵלִים הַמַּאֲהִילִים. נִפְחֲתָה הַמַּעֲזִיבָה מֵאֵלֶיהָ שִׁעוּרָהּ מְלֹא אֶגְרוֹף כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "אֲרֻבָּה שֶׁבְּתוֹךְ תִּקְרַת הַבַּיִת וּקְדֵרָה מֻנַּחַת עַל הָאָרֶץ וּמְכֻוֶּנֶת כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה שֶׁאִם תַּעֲלֶה תֵּצֵא בְּצִמְצוּם מִן הָאֲרֻבָּה וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחַת הַקְּדֵרָה רְצוּצָה בֵּינָהּ וּבֵין הָאָרֶץ אוֹ שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ הַקְּדֵרָה אוֹ עַל גַּבָּהּ טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת וְאֵין טָמֵא אֶלָּא כְּנֶגְדָּהּ וְהַבַּיִת כֻּלּוֹ טָהוֹר. הָיְתָה הַקְּדֵרָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ תַּחַת תִּקְרַת הַבַּיִת הַבַּיִת כֻּלּוֹ טָמֵא וְתַחַת הַקְּדֵרָה טָמֵא שֶׁהֲרֵי הוּא אֹהֶל אֲבָל תּוֹךְ הַקְּדֵרָה וְגַבָּהּ טָהוֹר שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ וַהֲרֵי אֲוִיר הַקְּדֵרָה גָּלוּי לַאֲוִירוֹ. אִם הָיָה כְּלִי בְּתוֹכָהּ אוֹ לְמַעְלָה עַל גַּבָּהּ טָהוֹר. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ הַבַּיִת כֻּלּוֹ טָהוֹר שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה בִּלְבַד. הָיְתָה הַקְּדֵרָה תַּחַת הָאֲרֻבָּה וְהָאֲרֻבָּה גְּדוֹלָה מִן הַקְּדֵרָה שֶׁאִם תַּעֲלֶה הַקְּדֵרָה וְתֵצֵא מִן הָאֲרֻבָּה נִמְצָא בֵּינָהּ וּבֵין שִׂפְתֵי הָאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח. אַף עַל פִּי שֶׁהַקְּדֵרָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְטֻמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ אוֹ תַּחְתֶּיהָ הַבַּיִת טָהוֹר. הָיְתָה הַקְּדֵרָה מֻנַּחַת בְּצַד אַסְקֻפַּת הַבַּיִת שֶׁאִם תַּעֲלֶה נִמְצָא מִמֶּנָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח לְפָנִים מִן הַמַּשְׁקוֹף. וְהָיְתָה טֻמְאָה רְצוּצָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בַּבַּיִת. תַּחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת טָמֵא שֶׁהַכּל אֹהֶל אֶחָד וְתוֹכָהּ וְגַבָּהּ טָהוֹר. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ הַבַּיִת טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁהִיא נוֹגַעַת בַּמַּשְׁקוֹף טֶפַח וְכֵן תַּחְתֶּיהָ טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁהַטֻּמְאָה יוֹצְאָה לְתַחְתֶּיהָ מִן הַבַּיִת שֶׁהַכּל אֹהֶל אֶחָד. לְפִיכָךְ אִם לֹא הָיְתָה נוֹגַעַת בַּמַּשְׁקוֹף בְּפוֹתֵחַ טֶפַח אוֹ שֶׁהָיְתָה בְּצַד הַמַּשְׁקוֹף וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אֵין טָמֵא אֶלָּא תַּחְתֶּיהָ אֲבָל הַבַּיִת טָהוֹר: \n",
+            "קוֹרוֹת הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם מַעֲזִיבָה וְהֵן מְכֻוָּנוֹת קוֹרָה כְּנֶגֶד קוֹרָה וַאֲוִיר כְּנֶגֶד אֲוִיר וּבְכָל קוֹרָה מֵהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח וּבֵינֵיהֶן אֲוִיר פּוֹתֵחַ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן. תַּחְתֶּיהָ בִּלְבַד טָמֵא. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בֵּין הַתַּחְתּוֹנָה לָעֶלְיוֹנָה בֵּין שְׁתֵּיהֶן בִּלְבַד טָמֵא. הָיְתָה הַטֻּמְאָה עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא. הָיוּ הַקּוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת מְכֻוָּנוֹת כְּנֶגֶד הָאֲוִיר שֶׁבֵּין הַקּוֹרוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת וְטֻמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן תַּחַת כֻּלָּם טְמֵאָה. הָיְתָה הַטֻּמְאָה עַל גַּבֵּי קוֹרָה הָעֶלְיוֹנָה כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה עַד לָרָקִיעַ טָמֵא. אֵין בַּקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין שֶׁהָיוּ מְכֻוָּנוֹת זֶה עַל גַּבֵּי זוֹ וּבֵין שֶׁהָיוּ הָעֶלְיוֹנוֹת כְּנֶגֶד אֲוִיר הַתַּחְתּוֹנוֹת וְהָיְתָה הַטֻּמְאָה תַּחְתֵּיהֶן אוֹ בֵּינֵיהֶן אוֹ עַל גַּבֵּיהֶן טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶלָּא כְּנֶגְדָּהּ בִּלְבַד לְפִי שֶׁכָּל טֻמְאָה שֶׁאֵינָהּ תַּחַת פּוֹתֵחַ טֶפַח בְּרוּם טֶפַח הֲרֵי הִיא כִּרְצוּצָה. בַּיִת שֶׁנִּסְדַּק גַּגּוֹ וּכְתָלָיו וְנַעֲשָׂה שְׁנֵי חֲלָקִים וְהָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּחֶצְיוֹ הַחִיצוֹן שֶׁהַפֶּתַח בּוֹ הַכֵּלִים שֶׁבְּחֶצְיוֹ הַפְּנִימִי כֻּלָּם טְהוֹרִין. הָיְתָה טֻמְאָה בְּחֶצְיוֹ הַפְּנִימִי אִם הָיָה רֹחַב הַסֶּדֶק כְּחוּט הַמִּשְׁקלֶת כֵּלִים שֶׁבְּחֶצְיוֹ הַחִיצוֹן טְהוֹרִין. וְאִם הָיָה פָּחוֹת מִכָּאן הֲרֵי הֵן טְמֵאִין: \n",
+            "אַכְסַדְרָה שֶׁנִּסְדְּקָה וְטֻמְאָה בְּצַד אֶחָד הַכֵּלִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִין שֶׁהֲרֵי הִיא שְׁנֵי אֹהָלִים זֶה בְּצַד זֶה וַאֲוִיר בֵּינֵיהֶן שֶׁהֲרֵי הַסֶּדֶק בְּכָל הַתִּקְרָה. נָתַן רַגְלוֹ אוֹ קָנֶה מִלְּמַעְלָה עַל הַסֶּדֶק עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה. נָתַן אֶת הַקָּנֶה בָּאָרֶץ כְּנֶגֶד הַסֶּדֶק וַאֲפִלּוּ כְּלִי גָּדוֹל אֵינוֹ מְעָרֵב אֶת הַטֻּמְאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה גָּבוֹהַּ טֶפַח תַּחַת הַסֶּדֶק. הָיָה אָדָם מֻטָּל עַל הָאָרֶץ תַּחַת הַסֶּדֶק מְעָרֵב אֶת הַטֻּמְאָה שֶׁאָדָם חָלוּל הוּא וְהַצַּד הָעֶלְיוֹן הֲרֵי הוּא כְּאֹהֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גֹּבַהּ טֶפַח. וְכֵן אִם הָיוּ תַּחַת הַסֶּדֶק כֵּלִים מְקֻפָּלִין מֻנָּחִין עַל הָאָרֶץ זֶה עַל גַּב זֶה וְהָיָה הָעֶלְיוֹן גָּבוֹהַּ מֵעַל הָאָרֶץ טֶפַח עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה וְכָל הַכֵּלִים שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ הֲרֵי הֵן כְּכֵלִים שֶׁתַּחַת הָאֹהֶל: \n"
+        ],
+        [
+            "זִיז שֶׁהוּא יוֹצֵא מִפֶּתַח הַבַּיִת וּפנָיו לְמַטָּה. וְהָיָה גָּבְהוֹ מֵעַל הָאָרֶץ שְׁנֵים עָשָׂר טֶפַח אוֹ פָּחוֹת מִכָּאן הֲרֵי זֶה מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה בְּכָל שֶׁהוּא. וְדָבָר בָּרוּר הוּא שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בַּהֲבָאַת הַטֻּמְאָה כָּזוֹ שֶׁאֵינָהּ בְּאֹהֶל טֶפַח הַבָּרִיא אֵינָהּ אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם. הָיָה גָּבוֹהַּ יֶתֶר מִי\"ב טֶפַח אוֹ שֶׁהָיוּ פָּנָיו לְמַעְלָה. וְכֵן הָעֲטָרוֹת וְהַפִּתּוּחִים הַיּוֹצְאוֹת מִן הַבִּנְיָן אֵין מְבִיאִין אֶלָּא בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. וְכֵן זִיז שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח הַיּוֹצֵא מִן הַמַּשְׁקוֹף וַאֲפִלּוּ הָיָה קָנֶה בְּצַד הַמַּשְׁקוֹף בְּרֹחַב הַפֶּתַח אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח: \n",
+            "זִיז שֶׁהוּא סוֹבֵב אֶת כָּל הַבַּיִת וְאוֹכֵל בַּפֶּתַח טֶפַח מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. הָיָה אוֹכֵל בַּפֶּתַח פָּחוֹת מִטֶּפַח וְטֻמְאָה בַּבַּיִת כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְמֵאִין. טֻמְאָה תַּחְתָּיו אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַבַּיִת. וְכֵן בְּחָצֵר שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת אַכְסַדְרָה: \n",
+            "חַלּוֹן הָעֲשׂוּיָה לְתַשְׁמִישׁ וְזִיז יוֹצֵא עַל גַּבֵּי הַחַלּוֹן אֲפִלּוּ הָיָה כְּרֹחַב אֲגוּדָל מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה גָּבוֹהַּ מֵעַל הַחַלּוֹן רוּם אֶצְבָּעַיִם אוֹ פָּחוֹת. הָיָה לְמַעְלָה מֵאֶצְבָּעַיִם אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ רֹחַב טֶפַח. זִיז זֶה שֶׁעַל גַּבֵּי הַחַלּוֹן הָעֲשׂוּיָה לְמָאוֹר מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה בְּכָל שֶׁהוּא וַאֲפִלּוּ גָּבוֹהַּ כָּל שֶׁהוּא. בִּנְיָן הַיּוֹצֵא לִפְנֵי הַחַלּוֹן שֶׁהַמַּשְׁקִיף נִסְמָךְ עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁמַּשְׁקִיף אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. הָיָה בּוֹ זִיז רוֹאִין אֶת הַבִּנְיָן כְּאִלּוּ אֵינוֹ וְהַזִּיז הָעֶלְיוֹן מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. וְכֵיצַד מְבִיאִין כָּל הַזִּיזִין הָאֵלּוּ טֻמְאָה. שֶׁאִם הָיְתָה טֻמְאָה תַּחַת אֶחָד מֵהֶן אוֹ בַּבַּיִת הַכּל טָמֵא בֵּין בַּבַּיִת בֵּין תַּחַת הַזִּיז: \n",
+            "שְׁנֵי זִיזִין זֶה עַל גַּב זֶה וְיֵשׁ בְּכָל אֶחָד מֵהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח וּבֵינֵיהֶם פּוֹתֵחַ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחַת הַתַּחְתּוֹן תַּחְתָּיו בִּלְבַד טָמֵא. הָיְתָה טֻמְאָה בֵּינֵיהֶן בֵּינֵיהֶם בִּלְבַד טָמֵא. הָיְתָה עַל גַּב הָעֶלְיוֹן כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. הָיָה הָעֶלְיוֹן עוֹדֵף עַל הַתַּחְתּוֹן פּוֹתֵחַ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחַת הַתַּחְתּוֹן אוֹ בֵּינֵיהֶן תַּחְתֵּיהֶן וּבֵינֵיהֶן טָמֵא. הָיְתָה עַל גַּב הָעֶלְיוֹן כְּנֶגְדּוֹ וְעַד הָרָקִיעַ טָמֵא. הָיָה הָעֶלְיוֹן עוֹדֵף עַל הַתַּחְתּוֹן פָּחוֹת מִטֶּפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֵּיהֶם תַּחְתֵּיהֶם וּבֵינֵיהֶן טָמֵא. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בֵּינֵיהֶם אוֹ תַּחַת הַמּוֹתָר בֵּינֵיהֶן וְתַחַת הַמּוֹתָר טָמֵא אֲבָל תַּחַת הַתַּחְתּוֹן טָהוֹר. יֵשׁ בְּכָל אֶחָד מֵהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בֵּינֵיהֶם פּוֹתֵחַ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחַת הַתַּחְתּוֹן תַּחְתָּיו בִּלְבַד טָמֵא. הָיְתָה בֵּינֵיהֶן אוֹ עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹן כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה עַד לָרָקִיעַ טָמֵא. אֵין בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם פּוֹתֵחַ טֶפַח וּבֵין שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם פּוֹתֵחַ טֶפַח. בֵּין שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה תַּחַת הַתַּחְתּוֹן אוֹ בֵּינֵיהֶן אוֹ עַל גַּב הָעֶלְיוֹן. טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת שֶׁהֲרֵי הִיא רְצוּצָה. וְכֵן שְׁתֵּי יְרִיעוֹת שֶׁהֵן גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ. כֵּלִים אוֹ בְּגָדִים אוֹ לוּחוֹת שֶׁל עֵץ שֶׁהֵן מֻנָּחִין זֶה עַל גַּבֵּי זֶה וְטֻמְאָה רְצוּצָה בֵּינֵיהֶן אִם הָיְתָה הַטֻּמְאָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח הֲרֵי הַכְּלִי שֶׁעָלֶיהָ מִלְּמַעְלָה מַאֲהִיל עַל חֲלַל הַטֶּפַח וּמֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לְכָל הַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו. הָיוּ טַבְלִיּוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ אֲפִלּוּ גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ אֶלֶף אַמָּה טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּקַרְקַע: \n",
+            "לוּחוֹת שֶׁל עֵץ שֶׁהֵן נוֹגְעוֹת זֶה בָּזֶה בְּקַרְנוֹתֵיהֶן וְהֵן גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַשְּׁנִיָּה טְהוֹרִין לְפִי שֶׁאֵינָהּ נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח וְהַנּוֹגֵעַ בְּלוּחַ זוֹ הַשְּׁנִיָּה כְּנוֹגֵעַ בְּכֵלִים שֶׁנָּגְעוּ בְּאֹהֶל הַמֵּת. אֲבָל כָּל הַכֵּלִים שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁמְּבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה וְאֵינָן חוֹצְצִין אִם הֶאֱהִיל הַכְּלִי עַל הַמֵּת כָּל כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְמֵאִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְטֻמְאָתָן מִשּׁוּם כֵּלִים הַמַּאֲהִילִין עַל הַמֵּת וְאַף הַכֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו שֶׁאֵינָן כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טְמֵאִים מִשּׁוּם כֵּלִים שֶׁנָּגְעוּ בְּכֵלִים שֶׁהֶאֱהִילוּ עַל הַמֵּת: \n",
+            "חָבִית שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ בָּאֲוִיר וּכְזַיִת מִן הַמֵּת נָתוּן בְּתוֹכָהּ אוֹ תַּחְתֶּיהָ כְּנֶגֶד אֲוִירָהּ טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. וְהֶחָבִית טְמֵאָה שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה בּוֹקַעַת מִתַּחְתֶּיהָ וְנִטְמֵאת אֲוִירָהּ. הָיְתָה הַטֻּמְאָה תַּחַת עֳבִי דָּפְנָהּ טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת וְהֶחָבִית טְהוֹרָה. וְלָמָּה הֶחָבִית טְהוֹרָה שֶׁהֲרֵי אֵין הַטֻּמְאָה בּוֹקַעַת בַּאֲוִירָהּ אֶלָּא בְּדָפְנָהּ וְאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מִטָּמֵּא אֶלָּא מֵאֲוִירוֹ. הָיְתָה מִקְצָת הַטֻּמְאָה תַּחַת עֳבִי דָּפְנָהּ וּמִקְצָתָהּ תַּחַת אֲוִירָהּ טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. הָיָה בַּדְּפָנוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח כֻּלָּהּ טְמֵאָה וּכְנֶגֶד פִּיהָ טָהוֹר שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה פָּשְׁטָה בַּדְּפָנוֹת בִּלְבַד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּחָבִית טְהוֹרָה. אֲבָל אִם הָיְתָה טְמֵאָה אוֹ גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח אוֹ מְכֻסָּה אוֹ כְּפוּיָה עַל פִּיהָ וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ הַכּל טָמֵא וְכָל הַנּוֹגֵעַ בָּהּ כֻּלּוֹ טָמֵא. הָיְתָה מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וּנְתוּנָה עַל גַּבֵּי הַמֵּת הָאֳכָלִים וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְהוֹרִין וְהַכֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּהּ טְמֵאִים. חָבִיּוֹת שֶׁהֵן יוֹשְׁבוֹת עַל שׁוּלֵיהֶן אוֹ מֻטּוֹת עַל צִדֵּיהֶם בָּאֲוִיר וְהֵן נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא רְצוּצָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּטְהוֹרוֹת. אֲבָל אִם הָיוּ טְמֵאוֹת אוֹ גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן תַּחַת כֻּלָּן טָמֵא שֶׁהֲרֵי הַכּל אֹהֶל אֶחָד: \n"
+        ],
+        [
+            "אָדָם שֶׁהֶאֱהִיל בְּיָדוֹ אַחַת עַל הַמֵּת וְהֶאֱהִיל בַּשְּׁנִיָּה עַל הַכֵּלִים אוֹ שֶׁנָּגַע בְּמֵת וְהֶאֱהִיל עַל הַכֵּלִים אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח הַכֵּלִים טְמֵאִין וְאִם לָאו טְהוֹרִין. וְכֵן שְׁנֵי בָּתִּים וּבָהֶם שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים וּפָשַׁט יָדוֹ לְבַיִת זֶה וְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה לַבַּיִת הַשֵּׁנִי אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה וְנַעֲשָׂה הַכּל כְּאֹהֶל אֶחָד וְנִטְמָא הוּא וְהַבָּתִּים. וְאִם לָאו אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה: \n",
+            "אָדָם שֶׁהִשְׁקִיף בְּעַד הַחַלּוֹן וְהֶאֱהִיל עַל הַטֻּמְאָה מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַבַּיִת וְנִטְמָא כָּל הַבַּיִת. הָיָה מֻטָּל עַל הָאַסְקֻפָּה וּמִקְצָתוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת וּמִקְצָתוֹ בַּחוּץ וְהֶאֱהִילָה טֻמְאָה עַל מִקְצָתוֹ שֶׁבַּחוּץ הַבַּיִת טָמֵא. מִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם חָלוּל וְיֵשׁ בּוֹ גֹּבַהּ טֶפַח וְכֵיוָן שֶׁהֶאֱהִילָה טֻמְאָה עָלָיו הֲרֵי זֶה כְּמַאֲהִיל עָלֶיהָ וּמֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. וְכֵן אִם הָיְתָה טֻמְאָה בַּבַּיִת וְהֶאֱהִילוּ טְהוֹרִין עַל מִקְצָתוֹ שֶׁבַּחוּץ הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַאֲהִיל עַל הַטֻּמְאָה וְהָאָדָם מֵבִיא וְאֵינוֹ חוֹצֵץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "נוֹשְׂאֵי הַמֵּת שֶׁעָבְרוּ בּוֹ תַּחַת הָאַכְסַדְרָה וְהֵגִיף אֶחָד מֵהֶן אֶת הַדֶּלֶת וּסְמָכוֹ בְּמַפְתֵּחַ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטַּמֵּא הַבַּיִת. וְכֵן אִם הָיָה אָדָם מִבִּפְנִים אוֹ מִבַּחוּץ סוֹמֵךְ הַדֶּלֶת. אִם יָכוֹל הַדֶּלֶת לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ הַבַּיִת טָהוֹר. וְאִם לָאו הַבַּיִת טָמֵא לְפִי שֶׁנִּמְצָא הָאָדָם הוּא שֶׁחָצַץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה וְהָאָדָם וְהַכֵּלִים מְבִיאִין וְאֵינָן חוֹצְצִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "תַּנּוּר שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְעֵינוֹ קְמוּרָה לַחוּץ וְהֶאֱהִילוּ נוֹשְׂאֵי הַמֵּת עַל עֵינוֹ הַקְּמוּרָה הַתַּנּוּר טָמֵא וְהַבַּיִת טָהוֹר. שֶׁהֲרֵי אֵין הַתַּנּוּר גָּבוֹהַּ מֵעַל הָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁיָּבִיא טֻמְאָה לַבַּיִת. מִגְדָּל הַבָּא בְּמִדָּה שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַפֶּתַח וְנִפְתַּח לַחוּץ טֻמְאָה בְּתוֹכוֹ הַבַּיִת טָהוֹר. טֻמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא שֶׁהֲרֵי הוּא פָּתוּחַ בְּתוֹךְ הַפֶּתַח וְדֶרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס. הָיְתָה מוּכְנִי שֶׁלּוֹ מְשׁוּכָה לַאֲחוֹרָיו וְיוֹצֵאת פָּחוֹת מִטֶּפַח וְאֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת וְטֻמְאָה שָׁם בְּתוֹכָהּ כְּנֶגֶד הַקּוֹרוֹת הַבַּיִת טָהוֹר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִיא יוֹצְאָה אֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת וְאֵינָהּ יוֹצֵאת טֶפַח. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ טֶפַח עַל רוּם טֶפַח חָלוּל. אֲבָל אִם אֵין בַּמּוּכְנִי חֲלַל טֶפַח הֲרֵי הַטֻּמְאָה רְצוּצָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְהַבַּיִת טָמֵא. הָיָה הַמִּגְדָּל עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְהַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ אוֹ בְּתוֹךְ הַתֵּבָה שֶׁלּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּיצִיאָתוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס: \n",
+            "כֵּלִים שֶׁבֵּין הַמִּגְדָּל וּבֵין הָאָרֶץ שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין הַכֹּתֶל וְשֶׁבֵּינוֹ וּבֵין הַקּוֹרוֹת אִם יֵשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח טְמֵאִים וְאִם לָאו טְהוֹרִים שֶׁהֲרֵי אָנוּ רוֹאִים אֶת הַקּוֹרוֹת כְּאִלּוּ הֵן יוֹרְדוֹת וְסוֹתְמוֹת: \n",
+            "הָיְתָה טֻמְאָה תַּחַת הַמִּגְדָּל בֵּינוֹ וּבֵין הָאָרֶץ אוֹ בֵּינוֹ וּבֵין הַקּוֹרוֹת אוֹ בֵּינוֹ וּבֵין הַכֹּתֶל בֵּין שֶׁיֵּשׁ שָׁם חָלָל טֶפַח בֵּין שֶׁאֵין שָׁם הַבַּיִת טָמֵא. הָיָה עוֹמֵד בָּאֲוִיר וְטֻמְאָה בְּתוֹכוֹ כֵּלִים שֶׁבְּעָבְיוֹ טְהוֹרִים. טֻמְאָה בְּעָבְיוֹ כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ טְהוֹרִים: \n",
+            "כָּל שִׁפּוּעֵי אֹהָלִים כְּאֹהָלִים. כֵּיצַד. אֹהֶל שֶׁהוּא שׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד וְכָלֶה עַד כְּאֶצְבַּע וְטֻמְאָה בָּאֹהֶל כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַשִּׁפּוּעַ טְמֵאִים. טֻמְאָה תַּחַת הַשִּׁפּוּעַ כֵּלִים שֶׁבָּאֹהֶל טְמֵאִים. הַטֻּמְאָה מִתּוֹךְ הַשִּׁפּוּעַ הַנּוֹגֵעַ בּוֹ מִתּוֹכוֹ טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה וְהַנּוֹגֵעַ בַּשִּׁפּוּעַ מֵאַחֲרָיו טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב, נַעֲשָׂה הַשִּׁפּוּעַ מֵאַחֲרָיו כְּאִלּוּ הוּא כְּלִי שֶׁנָּגַע בָּאֹהֶל. הָיְתָה הַטֻּמְאָה עַל אֲחוֹרֵי הַשִּׁפּוּעַ הַנּוֹגֵעַ בּוֹ מֵאֲחוֹרָיו טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה וְהַנּוֹגֵעַ בַּשִּׁפּוּעַ בְּתוֹכוֹ טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. כַּחֲצִי זַיִת מִתּוֹכוֹ וְכַחֲצִי זַיִת מֵאֲחוֹרָיו הַנּוֹגֵעַ בּוֹ בֵּין מִתּוֹכוֹ בֵּין מֵאֲחוֹרָיו טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. וְהָאֹהֶל עַצְמוֹ טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה: \n",
+            "הָיָה כְּנַף הָאֹהֶל מְרֻדָּד עַל הָאָרֶץ וְטֻמְאָה תַּחַת כְּנַף הָאֹהֶל הַפָּרוּשׂ עַל הָאָרֶץ אוֹ עַל גַּבֵּי הַכָּנָף. טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת: \n"
+        ],
+        [
+            "כַּוְּרֶת שְׁהִיא מֻטֶּלֶת בָּאָרֶץ וְהִיא בְּתוֹךְ פֶּתַח הַבַּיִת וּפִיהָ לַחוּץ וּכְזַיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ מִבַּחוּץ. כָּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַזַּיִת בְּתַחְתֶּיהָ אוֹ בָּגֹבַהּ טָמֵא וְכָל מַה שֶּׁבַּאֲוִיר תּוֹכָהּ טָהוֹר חוּץ מִכְּלִי שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה וְהַבַּיִת טָהוֹר. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בַּבַּיִת אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת אֲבָל כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ טְהוֹרִים. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹכָהּ הַכּל טָמֵא כָּל שֶׁבַּבַּיִת וְכָל שֶׁבְּתוֹכָהּ וְכָל שֶׁעַל גַּבָּהּ וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בַּבַּיִת אוֹ עַל גַּבָּהּ הַכּל טָמֵא כָּל שֶׁבַּבַּיִת וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ וְכָל שֶׁעַל גַּבָּהּ אֲבָל כָּל שֶׁבַּאֲוִיר תּוֹכָהּ טָהוֹר חוּץ מִכְּלִי שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹכָהּ הַכּל טָמֵא כָּל שֶׁבְּתוֹכָהּ וְכָל שֶׁבַּבַּיִת וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ וְכָל שֶׁעַל גַּבָּהּ. שֶׁהַכֵּלִים אוֹ הָאָדָם שֶׁנַּעֲשׂוּ אֹהֶל עַל הַטֻּמְאָה אוֹ שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה עַל גַּבֵּיהֶן מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהִיא כְּלִי וּמְחֻלְחֶלֶת. אֲבָל אִם הָיְתָה פְּחוּתָה וְסָתַם הַמָּקוֹם הַנִּפְחָת בְּקַשׁ שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ כְּלִי. אוֹ שֶׁהָיְתָה אֲפוּצָה עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהּ חֲלַל טֶפַח אֶלָּא אֲטוּמָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בָּהּ חֲלַל טֶפַח בְּמָקוֹם אֶחָד. הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בַּבַּיִת. הֲרֵי הַבַּיִת וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ טְמֵאִין מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֹהֶל אֶחָד וְתוֹכָהּ וְגַבָּהּ טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֹהֶל שֶׁל עֵץ וְאֵינוֹ כְּלִי. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ אֵין טָמֵא אֶלָּא תּוֹכָהּ. הָיְתָה עַל גַּבָּהּ כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא. הָיְתָה מֻנַּחַת עַל הָאָרֶץ וּפִיהָ לַחוּץ וּכְזַיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. הָיְתָה עַל גַּבָּיו כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. הָיְתָה טֻמְאָה בַּבַּיִת אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת בִּלְבַד. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ אֵין טָמֵא אֶלָּא תּוֹכָהּ: \n",
+            "כַּוֶּרֶת הַמֻּטֶּלֶת בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ הַפֶּתַח וּפִיהָ לְפָנִים וְהִיא כְּלִי שָׁלֵם וַחֲלוּלָה וּכְזַיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ מִבַּחוּץ כָּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַזַּיִת בְּתַחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ טָמֵא. וְכָל מַה שֶּׁבַּאֲוִיר תּוֹכָהּ טָהוֹר חוּץ מִכְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה. וְהַבַּיִת טָהוֹר. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ בַּבַּיִת הַכּל טָמֵא. הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ אוֹ בַּבַּיִת הַכּל טָמֵא כָּל שֶׁבַּבַּיִת וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ מִפְּנֵי שֶׁהִיא וְהַבַּיִת כְּאֹהֶל אֶחָד. וְכָל שֶׁעַל גַּבָּהּ וְכָל שֶׁבְּתוֹכָהּ טָמֵא שֶׁהַכְּלִי מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וְאֵינוֹ חוֹצֵץ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. הָיְתָה פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ אוֹ אֲפוּצָה וּגְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בַּבַּיִת אוֹ בְּתוֹכָהּ הַכּל טָמֵא חוּץ מֵעַל גַּבָּהּ. הָיְתָה טֻמְאָה עַל גַּבָּהּ כְּנֶגְדּוֹ בִּלְבַד עַד לָרָקִיעַ טָמֵא אֲבָל תּוֹכָהּ טָהוֹר וְתַחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת כָּל מַה שֶּׁבָּהֶן טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ כְּלִי חוֹצֶצֶת. הָיְתָה מֻנַּחַת עַל הָאָרֶץ וּפִיהָ לְפָנִים וּכְזַיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. הָיְתָה עַל גַּבָּהּ כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ בַּבַּיִת תּוֹכָהּ וְהַבַּיִת טָמֵא: \n",
+            "כַּוֶּרֶת שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְהִיא מְמַלְּאָה אֶת כָּל גֹּבַהּ הַבַּיִת וּפִיהָ לְמַעְלָה לְקוֹרוֹת הַבַּיִת וְאֵין בֵּינָהּ לְבֵין הַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח וְטֻמְאָה בְּתוֹכָהּ הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר. שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת לְתוֹךְ הַבַּיִת בְּפָחוֹת מִטֶּפַח וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס. בֵּין שֶׁהָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּה וּפִיהָ לַכֹּתֶל וּבֵינוֹ וּבֵין הַכֹּתֶל פָּחוֹת מִטֶּפַח בֵּין שֶׁהָיְתָה כַּוֶּרֶת אַחַת בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁתַּיִם זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְאֵין בֵּין הָעֶלְיוֹנָה לַקּוֹרוֹת אוֹ לַכֹּתֶל פּוֹתֵחַ טֶפַח. הָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ הַפֶּתַח וּפִיהָ לְמַעְלָה וְאֵין בֵּינוֹ לְבֵין הַמַּשְׁקוֹף פּוֹתֵחַ טֶפַח וְטֻמְאָה בְּתוֹכָהּ הַבַּיִת טָהוֹר. טֻמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָמֵא שֶׁדֶּרֶךְ טֻמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס: \n",
+            "כַּוֶּרֶת חֲלוּלָה שֶׁהִיא כְּלִי שָׁלֵם וְהָיְתָה מֻנַּחַת עַל צִדֶּיהָ בָּאֲוִיר וּכְזַיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ כָּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַזַּיִת בְּתַחְתֶּיהָ וּבְגַבָּהּ טָמֵא. וְכָל מַה שֶּׁבַּאֲוִיר תּוֹכָהּ טָהוֹר אֶלָּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה בְּתוֹכָהּ טָהוֹר. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ הַכּל טָמֵא כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ וְכָל שֶׁכְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה לְמַעְלָה עַל גַּבָּהּ אוֹ לְמַטָּה תַּחְתֶּיהָ. הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ כָּל שֶׁתַּחְתֶּיהָ טָמֵא וְכָל שֶׁעַל גַּבָּהּ טָמֵא. אֲבָל כָּל שֶׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר חוּץ מִכְּלִי שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ הַכּל טָמֵא כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ וְכָל שֶׁלְּמַעְלָה עַל גַּבָּהּ שֶׁהַכֵּלִים מְבִיאִין וְאֵינָן חוֹצְצִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה כַּוֶּרֶת זוֹ הַמֻּטֶּלֶת עַל הָאָרֶץ פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ אוֹ שֶׁהָיְתָה בָּאָה בְּמִדָּה וּכְזַיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. עַל גַּבָּהּ כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא. בְּתוֹכָהּ אֵינוֹ טָמֵא אֶלָּא תּוֹכָהּ. הָיְתָה גְּבוֹהָה טֶפַח מֵעַל הָאָרֶץ וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ תַּחְתֶּיהָ בִּלְבַד טָמֵא. בְּתוֹכָהּ תּוֹכָהּ בִּלְבַד טָמֵא. עַל גַּבָּהּ כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא. שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכְּלִי עֵץ הַבָּא בְּמִדָּה כְּאֹהֶל הוּא חָשׁוּב לֹא כְּכֵלִים וּלְפִיכָךְ חוֹצֵץ: \n",
+            "כַּוֶּרֶת שֶׁהִיא כְּלִי שָׁלֵם וְהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ לָאֲוִיר וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ. טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. אֲבָל אִם הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח אוֹ מְכֻסָּה אוֹ כְּפוּיָה עַל פִּיהָ וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ הַכּל טָמֵא כָּל שֶׁבְּתוֹכָהּ וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ וְכָל שֶׁעַל גַּבָּהּ אִם הָיְתָה הַטֻּמְאָה לְמַטָּה. שֶׁהַכְּלִי הַמַּאֲהִיל מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וְאֵינוֹ חוֹצֵץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ אוֹ בָּאָה בְּמִדָּה טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. וְאִם הָיְתָה גְּבוֹהָה טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ תַּחְתֶּיהָ בִּלְבַד טָמֵא. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא וְכֵלִים שֶׁתַּחְתֶּיהָ טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֹהֶל וְחוֹצֶצֶת: \n",
+            "גָּמָל שֶׁהוּא עוֹמֵד בַּאֲוִיר טֻמְאָה תַּחְתָּיו כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִים. טֻמְאָה עַל גַּבָּיו כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִין. הָיָה רוֹבֵץ וְטֻמְאָה תַּחְתָּיו הֲרֵי זוֹ בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. וְכֵן אִם הָיְתָה טֻמְאָה רְצוּצָה תַּחַת רַגְלוֹ אוֹ עַל גַּבֵּי רַגְלוֹ הֲרֵי זוֹ בּוֹקַעַת וְעוֹלָה וּבוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בִּנְזִירוּת שֶׁאִם הָיָה הַנָּזִיר וּכְזַיִת מִן הַמֵּת תַּחַת הַגָּמָל אוֹ תַּחַת הַמִּטָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ מִשְּׁאָר הַכֵּלִים אַף עַל פִּי שֶׁנִּטְמָא טֻמְאַת שִׁבְעָה אֵינוֹ מְגַלֵּחַ. וּמִשָּׁם אַתָּה לָמֵד שֶׁכָּל אֵלּוּ הַהֲלָכוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּטֻמְאַת אֹהָלִים הַנַּעֲשִׂים מִן הָאָדָם אוֹ מִן הַבְּהֵמָה אוֹ מִן הַכֵּלִים הַכּל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. מֵהֶן דִּבְרֵי קַבָּלָה. וּמֵהֶן גְּזֵרוֹת וְהַרְחָקוֹת. וּלְפִיכָךְ אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ אוֹ אֲכִילַת קֳדָשָׁיו. וְאֵין הַדְּבָרִים כֻּלָּן אֲמוּרִין אֶלָּא לְעִנְיַן טֻמְאַת תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים בִּלְבַד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n"
+        ],
+        [
+            "שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַצִּילִין בְּאֹהֶל הַמֵּת. צָמִיד פָּתִיל. וְאֹהָלִין. וּבְלוּעִין. הַבְּלוּעִין מַצִּילִין עַל הַטְּהוֹרִים שֶׁלֹּא יִתְטַמְּאוּ וּמוֹנְעִין הַטֻּמְאָה שֶׁלֹּא תֵּצֵא וּתְטַמֵּא. אֲבָל צָמִיד פָּתִיל וְאֹהָלִין מַצִּילִין עַל הַטְּהוֹרִים שֶׁלֹּא יִתְטַמְּאוּ וְאֵינָן מוֹנְעִין אֶת הַטֻּמְאָה שֶׁלֹּא תֵּצֵא וּתְטַמֵּא אֶת אֲחֵרִים. כֵּיצַד. בַּיִת טָמֵא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּלִי מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל. כָּל שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּלִי טְהוֹרִים. וְכֵן אִם הָיָה שָׁם אֹהֶל בְּתוֹךְ הַבַּיִת כָּל הַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹךְ הָאֹהֶל טְהוֹרִין. אֲבָל אִם הָיָה כְּזַיִת מִן הַמֵּת נָתוּן בְּכֵלִים וּמֻקָּף עָלָיו בְּצָמִיד פָּתִיל וְהִכְנִיסוֹ לַבַּיִת הַבַּיִת טָמֵא. וְכֵן אֹהֶל בְּתוֹךְ אֹהֶל וּכְזַיִת מִן הַמֵּת בָּאֹהֶל הַפְּנִימִי כָּל הַכֵּלִים שֶׁבָּאֹהֶל הַחִיצוֹן טְמֵאִים:  ",
+            "אֲבָל הַבְּלוּעִין מַצִּילִין עַל הַטְּהוֹרִים וּמוֹנְעִין אֶת הַטֻּמְאָה. כֵּיצַד. כֶּלֶב שֶׁאָכַל בְּשַׂר הַמֵּת וְנִכְנַס לַבַּיִת הַבַּיִת טָהוֹר. בָּלַע טַבַּעַת אֲפִלּוּ אָדָם שֶׁבָּלַע טַבַּעַת וְנִכְנַס לְאֹהֶל הַמֵּת אַף עַל פִּי שֶׁנִּטְמָא טֻמְאַת שִׁבְעָה הַטַּבַּעַת טְהוֹרָה. וְכֵן כָּל הַבְּלוּעִין בְּחַיָּה וּבְהֵמָה וּבְעוֹפוֹת וּבְדָגִים מַצִּילִין כָּל זְמַן שֶׁהֵן חַיִּין. וְאִם מֵתוּ וּבְשַׂר הַמֵּת בְּתוֹךְ מֵעֵיהֶן אוֹ הַכֵּלִים. הֲרֵי הֵן כְּמוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּלוּעַ:  ",
+            "נִשְׁחַט רֹב אֶחָד בָּעוֹף וְרֹב שְׁנַיִם בִּבְהֵמָה אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הֵן מְפַרְכְּסִין הֲרֵי הֵן כְּמֵתִים וְאֵינָן מַצִּילִין עַל הַכֵּלִים הַבְּלוּעִים וְלֹא מוֹנְעִין אֶת הַטֻּמְאָה שֶׁבְּתוֹךְ מֵעֵיהֶן שֶׁלֹּא תְּטָמֵא:  ",
+            "וְכַמָּה תִּשְׁהֶא הַטֻּמְאָה בְּמֵעֵיהֶן וְתִהְיֶה מְטַמְּאָה כְּשֶׁיָּמוּתוּ. בְּכֶלֶב שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לְעֵת. וּבִשְׁאָר חַיָּה וּבְהֵמָה וְעוֹפוֹת וְדָגִים יוֹם אֶחָד מֵעֵת לְעֵת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁנִּשְׁאַר בְּשַׂר הַמֵּת בְּתוֹךְ מֵעֵיהֶן. אֲבָל זְאֵב שֶׁבָּלַע תִּינוֹק וֶהֱקִיאוֹ דֶּרֶךְ בֵּית הָרְעִי. הַבָּשָׂר טָהוֹר וְהָעֲצָמוֹת בְּטֻמְאָתָן:  ",
+            "אֵין הַבְּלוּעִין נִצָּלִין אֶלָּא בְּבֶטֶן נֶפֶשׁ הַחַיָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל הַבְּלוּעִין בְּגוּף הַכֵּלִים וְהָאֲבָנִים אֵינָן נִצָּלִין. כֵּיצַד. כּוּשׁ שֶׁנִּבְלְעָה בּוֹ הַצִּנּוֹר שֶׁל מַתֶּכֶת. וּמַלְמָד שֶׁנִּבְלַע בּוֹ הַדָּרְבָן. וּלְבֵנָה שֶׁהָיְתָה טַבַּעַת מֻבְלַעַת בְּתוֹכָהּ. וְנִכְנְסוּ לְאֹהֶל הַמֵּת. נִטְמְאוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נִרְאִין וַהֲרֵי הֵן מְחֻפִּין שֶׁאֵין הַבְּלוּעִין בַּכֵּלִים מַצִּילִין אֶלָּא בְּצָמִיד פָּתִיל. וְכֵן מַחַט אוֹ טַבַּעַת שֶׁהָיוּ מֻבְלָעִין בִּטְפֵלַת הַתַּנּוּר וְנִטְמָא הַתַּנּוּר בְּאֹהֶל הַמֵּת אוֹ שֶׁנָּפַל שֶׁרֶץ לַאֲוִירוֹ נִטְמְאוּ הַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹךְ הַטְּפֵלָה. וְאִם הָיָה הַתַּנּוּר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל הוֹאִיל וְהַתַּנּוּר טָהוֹר אַף הַכֵּלִים הַמֻּבְלָעִין בַּטִּיט שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִים. וְכֵן חָבִית הַמֻּקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וְהָיְתָה מַחַט אוֹ טַבַּעַת בִּמְגוּפַת הֶחָבִית מִצִּדָּהּ. הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין וְאֵין מַצִּילִין בְּאֹהֶל הַמֵּת. הָיוּ בִּמְגוּפַת הֶחָבִית כְּנֶגֶד פִּיהָ אִם הָיוּ נִרְאִין לְתוֹךְ הֶחָבִית וְאֵינָן יוֹצְאִין לַאֲוִירָהּ טְהוֹרִין. וְאִם יָצְאוּ לַאֲוִירָהּ טְמֵאִין. שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל מַצִּיל עַל הַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאִם יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שׁוֹקְעִין לְתוֹךְ אֲוִירָהּ הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין:  ",
+            "כָּל הַבְּלוּעִין בְּקַרְקָעִיתוֹ שֶׁל בַּיִת הֲרֵי הֵן טְמֵאִין וְאֵין נִצָּלִין. שֶׁקַּרְקַע הָאֹהֶל כָּמוֹהוּ עַד הַתְּהוֹם מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּכְתָלָיו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. כֵּיצַד. הַטֻּמְאָה בַּבַּיִת וְכֵלִים הַטְּמוּנִים בְּקַרְקָעִיתוֹ אֲפִלּוּ תַּחַת מֵאָה אַמָּה טְמֵאִים. אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח טְהוֹרִין שֶׁהֲרֵי הֵן תַּחַת אֹהֶל אֲחֵר. לְמַה זֶּה דּוֹמֶה לַעֲלִיָּה שֶׁעַל גַּבֵּי הַבַּיִת וְטֻמְאָה בַּעֲלִיָּה שֶׁהַבַּיִת טָהוֹר. וְכֵן אִם חָלַק הַבַּיִת בִּמְחִצָּה מִכְּלַפֵּי אַרְצוֹ וְהָיְתָה הַטֻּמְאָה בֵּין הַמְּחִצָּה וְהָאָרֶץ כֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת לְמַעְלָה מִן הַמְּחִצָּה טְמֵאִין שֶׁאֵין הָאֹהָלִים מוֹנְעִין הַטֻּמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָיְתָה הַטֻּמְאָה לְמַעְלָה מִן הַמְּחִצָּה כֵּלִים שֶׁבֵּין הַמְּחִצָּה וְהָאָרֶץ טְהוֹרִין שֶׁהָאֹהֶל מַצִּיל. וְאִם אֵין בֵּין הַמְּחִצָּה וְהָאָרֶץ גֹּבַהּ טֶפַח הֲרֵי הֵן כִּטְמוּנִים בְּקַרְקַע הַבַּיִת וּטְמֵאִים:  ",
+            "בִּיב שֶׁהוּא קָמוּר תַּחַת הַבַּיִת וְיֵשׁ בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְיֵשׁ בְּפִתְחוֹ שֶׁהוּא חוּץ לַבַּיִת פּוֹתֵחַ טֶפַח וְהָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכוֹ הַבַּיִת טָהוֹר. הָיְתָה טֻמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר. הָיָה בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְהָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכוֹ הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ שֶׁל טֻמְאָה לְהִכָּנֵס. אֵין בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח טֻמְאָה בְּתוֹכוֹ הַבַּיִת טָמֵא כְּאִלּוּ הִיא בְּתוֹךְ הַבַּיִת. טֻמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּכֵלִים הַטְּמוּנִים בַּקַּרְקַע וְקַרְקַע הַבַּיִת כָּמוֹהוּ עַד הַתְּהוֹם:  ",
+            "שְׁתֵּי חָבִיּוֹת וְכַחֲצִי זַיִת בְּכָל אֶחָד וּמֻקָּפוֹת צָמִיד פָּתִיל וּמֻנָּחוֹת בְּתוֹךְ הַבַּיִת הֵן טְהוֹרוֹת שֶׁאֵין חֲצִי שִׁעוּר מְטַמֵּא. וְהַבַּיִת טָמֵא שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בַּבַּיִת כְּזַיִת וְאֵין צָמִיד פָּתִיל לַטֻּמְאָה. וְאֵינָן מִטַּמְּאוֹת מֵחֲמַת הַבַּיִת שֶׁהֲרֵי הֵן מֻקָּפוֹת צָמִיד פָּתִיל. נִפְתְּחָה אַחַת מֵהֶן הִיא וְהַבַּיִת טְמֵאִין וַחֲבֶרְתָּהּ טְהוֹרָה. וְכֵן שְׁנֵי חֲדָרִים שֶׁהֵן פְּתוּחִים זֶה לָזֶה וְלַבַּיִת וְכַחֲצִי זַיִת בַּפְּנִימִי אוֹ בָּאֶמְצָעִי וְכַחֲצִי זַיִת בַּחִיצוֹן הַחִיצוֹן טָמֵא וְהַפְּנִימִי וְהָאֶמְצָעִי טְהוֹרִין. כַּחֲצִי זַיִת בַּפְּנִימִי וְכַחֲצִי זַיִת בָּאֶמְצָעִי הַפְּנִימִי טָהוֹר וְהָאֶמְצָעִי וְהַחִיצוֹן טְמֵאִים שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס:  "
+        ],
+        [
+            "מִנַּיִן לְצָמִיד פָּתִיל שֶּׁמַּצִּיל בְּאֹהֶל הַמֵּת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט טו)</small> \"וְכל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא\" הוּא הָא יֵשׁ צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָהוֹר. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בִּכְלִי חֶרֶשׂ בִּלְבַד כְּלִי שֶׁאֵינוֹ מִטַּמֵּא אֶלָּא דֶּרֶךְ פִּתְחוֹ. לְפִיכָךְ אִם הָיָה פִּתְחוֹ סָתוּם וּמֻקָּף צָמִיד פָּתִיל הִצִּיל עַל כָּל שֶׁבְּתוֹכוֹ. קַל וָחֹמֶר לְכָל הַכֵּלִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁיַּצִּילוּ בְּצָמִיד פָּתִיל וְהֵם כְּלֵי גְּלָלִים כְּלֵי אֲבָנִים כְּלֵי אֲדָמָה וּכְלֵי עַצְמוֹת הַדָּג וְעוֹרוֹ וְעַצְמוֹת הָעוֹף וּכְלִי עֵץ הַבָּא בְּמִדָּה וּנְסָרִים שֶׁל עֵץ שֶׁהֵן פְּשׁוּטִין וְאֵינָן כֵּלִים וְגָלְמֵי כְּלֵי מַתֶּכֶת. כָּל אֵלּוּ מַצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל. אִם הַדְּבָרִים שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּלִי הַמֻּקָּף נִצְּלוּ קַל וָחֹמֶר לַבְּלוּעִין וְלַכֵּלִים שֶׁתַּחַת הָאֹהָלִים. מַה בֵּין אֹהָלִים לַכֵּלִים שֶׁמַּצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל. שֶׁהַכֵּלִים אֵינָן מַצִּילִין אֶלָּא בְּצָמִיד פָּתִיל וְהָאֹהָלִים מַצִּילִין בְּכִסּוּי בִּלְבַד:  ",
+            "מַשְׁפֵּךְ שֶׁכָּפָהוּ מַצִּיל בְּכִסּוּי אַף עַל פִּי שֶׁקְּצָתוֹ נָקוּב נֶקֶב קָטָן הֲרֵי הוּא כְּסָתוּם:  ",
+            "כָּל הַכֵּלִים הַמַּצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל אִם הָיוּ בָּהֶן טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח וּכְפָאָן עַל פִּיהֶם עַל הָאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מֵרֵחַ בְּצָמִיד פָּתִיל מִן הַצְּדָדִין הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין כָּל מַה שֶּׁתַּחְתֵּיהֶן עַד הַתְּהוֹם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּאֹהֶל וְהָאֹהֶל מַצִּיל. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הַכְּלִי כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁאֵין אָהֳלֵי כְּלִי חֶרֶשׂ מַצִּילִין. כֵּיצַד. חָבִית שֶׁכְּפוּיָה עַל פִּיהָ אַף עַל פִּי שֶׁמֵּרְחָהּ בְּטִיט מִן הַצְּדָדִין כָּל מַה שֶּׁתַּחְתֶּיהָ טָמֵא. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט טו)</small> \"צָמִיד פָּתִיל עָלָיו\" וְלֹא צָמִיד פָּתִיל עַל גַּבּוֹ. הִדְבִּיק פִּיהָ לַכֹּתֶל וּמֵרְחָהּ מִן הַצְּדָדִים מַצֶּלֶת עַל כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ וְעַל כָּל שֶׁכְּנֶגְדָהּ בַּכֹּתֶל. וְאִם לֹא מֵרֵחַ מִן הַצְּדָדִין אֵינָהּ מַצֶּלֶת שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מַצִּיל מִשּׁוּם אֹהֶל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים הַמַּצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל שֶׁהָיוּ פִּיּוֹתֵיהֶן דְּבוּקוֹת בְּדָפְנֵי הַבַּיִת מַצִּילִין בְּלֹא צָמִיד פָּתִיל מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַצִּילִין מִשּׁוּם אֹהֶל. לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּדֹפֶן הַכְּלִי טֶפַח שֶׁאֵין הַכֵּלִים מַצִּילִין עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים עַד שֶׁיִּהְיֶה לָהֶן דֹּפֶן [טֶפַח]. הָיָה לַכְּלִי דֹּפֶן חֲצִי טֶפַח וְהָיָה יוֹצֵא מִדֹּפֶן הָאֹהֶל שָׂפָה חֲצִי טֶפַח וְהִדְבִּיק זֶה לָזֶה. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם חֲלַל טֶפַח אֵינוֹ מַצִּיל עַד שֶׁיִּהְיֶה טֶפַח מִמָּקוֹם אֶחָד:  ",
+            "כְּשֵׁם שֶׁמַּצִּילִין מִבִּפְנִים עִם דָּפְנוֹת הָאֹהֶל כָּךְ מַצִּילִין חוּץ לָאֹהֶל אִם סְמָכָן לָאֹהֶל שֶׁהֲרֵי הָאֹהֶל נַעֲשָׂה כִּסּוּי מִכָּל מָקוֹם. כֵּיצַד. כְּלִי מֵחַם שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֹּפֶן טֶפַח שֶׁהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת חוּץ לָאֹהֶל וְסָמַךְ פִּיו לְדֹפֶן הָאֹהֶל וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחְתָּיו כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ טְהוֹרִין. וְאִם הָיָה סָמוּךְ לְכֹתֶל חָצֵר אוֹ לְכֹתֶל גִּנָּה אֵינוֹ מַצִּיל לְפִי שֶׁאֵינָן כֹּתֶל אֹהֶל. וּלְפִיכָךְ כֵּלִים שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּלִי טְמֵאִים שֶׁהֲרֵי הֶאֱהִילוּ עַל הַטֻּמְאָה:  ",
+            "קוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְהִיא נְתוּנָה מִכֹּתֶל לְכֹתֶל וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ וּקְדֵרָה תְּלוּיָה מִן הַקּוֹרָה וְהָיְתָה הַקּוֹרָה נוֹגַעַת בְּפִי הַקְּדֵרָה כֻּלָּהּ וּמְכַסָּה אוֹתָהּ כֵּלִים שֶׁבַּקְּדֵרָה טְהוֹרִים שֶׁהֲרֵי הֻצְּלוּ בְּכִסּוּי הָאֹהֶל לָהֶם. וְאִם לֹא הָיָה פִּי הַקְּדֵרָה מְכֻסֶּה בַּקּוֹרָה אֶלָּא בֵּינֵיהֶם רֶוַח. כָּל מַה שֶּׁבַּקְּדֵרָה טָמֵא וְהַקְּדֵרָה עַצְמָהּ טְמֵאָה:  ",
+            "בּוֹר שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת וְטֻמְאָה בַּבַּיִת וְכֵלִים בַּבּוֹר אִם הָיָה מְכֻסֶּה בְּנֶסֶר חָלָק אוֹ בִּכְלִי הַמַּצִּיל שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֹּפֶן טֶפַח הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁבַּבּוֹר טָהוֹר. הָיָה לַבּוֹר בִּנְיָן סָבִיב לְפִיו גָּבוֹהַּ טֶפַח עַל הָאָרֶץ. בֵּין שֶׁכִּסָּהוּ בִּכְלִי הַמַּצִּיל שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֹּפֶן בֵּין שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ דֹּפֶן הֲרֵי זֶה מַצִּיל שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ דֹּפֶן טֶפַח מִמָּקוֹם אַחֵר:  ",
+            "חַדּוּת הַבָּנוּי בְּתוֹךְ הַבַּיִת וּמְנוֹרָה בְּתוֹכוֹ וְהַפֶּרַח שֶׁלָּהּ יוֹצֵא וּמְכַסֶּה פִּי הֶחָדוּת וְנָתַן כְּלִי הַמַּצִּיל בְּאֹהֶל הַמֵּת עַל פִּי הֶחָדוּת וַהֲרֵי הוּא נִשְׁעָן עַל פֶּרַח הַמְּנוֹרָה. רוֹאִין אִם תִּנָּטֵל מְנוֹרָה וְהַכְּלִי הַמַּצִּיל עוֹמֵד הֲרֵי זֶה מַצִּיל עַל כָּל שֶׁבֶּחָדוּת. וְכֵלִים שֶׁבֵּין שְׂפַת הַכְּלִי וּשְׂפַת הֶחָדוּת טְהוֹרִים עַד הַתְּהוֹם. וְאַף הַמְּנוֹרָה טְהוֹרָה. אַף עַל פִּי שֶׁשְּׂפַת הַפֶּרַח נִרְאֶה בֵּין הַכִּסּוּי וְהֶחָדוּת. וְאִם לָאו הַכּל טָמֵא:  ",
+            "הֶחָדוּת הַבָּנוּי בְּתוֹךְ הַבַּיִת וּכְלִי הַמַּצִּיל נָתוּן עַל פִּיו וְהָיְתָה טֻמְאָה בֵּין שְׂפַת הַכְּלִי וּשְׂפַת הֶחָדוּת אוֹ בְּתוֹךְ הֶחָדוּת הַבַּיִת טָמֵא. שֶׁאֵין הָאֹהֶל שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת מוֹנֵעַ הַטֻּמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָיְתָה טֻמְאָה בַּבַּיִת כֵּלִים שֶׁבְּכָתְלֵי הֶחָדוּת אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח טְהוֹרִים. וְאִם לָאו טְמֵאִים. וְאִם הָיוּ כָּתְלֵי הֶחָדוּת רְחָבִים מִשֶּׁל בַּיִת בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְהוֹרִים. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן מִכָּתְלֵי הַבַּיִת. וּכְשֵׁם שֶׁמַּצִּיל הֶחָדוּת בְּתוֹכוֹ כָּךְ מַצִּיל בִּכְתָלָיו. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַתַּנּוּר הַיָּשָׁן הֲרֵי הוּא כְּכָל הַכֵּלִים שֶׁהֵן מְבִיאִים אֶת הַטֻּמְאָה וְאֵינָן נַעֲשִׂין אֹהָלִים וּמִפְּנֵי זֶה אֵינוֹ מַצִּיל עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל כִּשְׁאָר כֵּלִים הַמַּצִּילִים. וְכֵן בֵּאַרְנוּ שֶׁהַתַּנּוּר הֶחָדָשׁ אֵינוֹ כְּכֵלִים לְעִנְיָן זֶה אֶלָּא נַעֲשֶׂה אֹהֶל. וּלְפִיכָךְ מַצִּיל עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ בְּכִסּוּי בִּלְבַד בְּלֹא צָמִיד פָּתִיל כְּאֹהָלִים. וְכִסּוּי הַתַּנּוּר הוּא נִקְרָא סְרִידָא:  ",
+            "תַּנּוּר יָשָׁן בְּתוֹךְ הֶחָדָשׁ וּסְרִידָא עַל פִּי הֶחָדָשׁ וַהֲרֵי הַכִּסּוּי נִשְׁעָן עַל פִּי הַתַּנּוּר הַיָּשָׁן רוֹאִין אִם כְּשֶׁיִּנָּטֵל הַיָּשָׁן תִּפּוֹל הַסְּרִידָא לֹא הִצִּיל וְכָל שֶׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא. וְאִם לָאו הַכּל טָהוֹר. הָיָה הֶחָדָשׁ בְּתוֹךְ הַיָּשָׁן וְהַסְּרִידָא מֻנַּחַת עַל פִּי הַיָּשָׁן. אִם יֵשׁ בֵּין הֶחָדָשׁ וְהַכִּסּוּי פָּחוֹת מִטֶּפַח כָּל שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָדָשׁ טָהוֹר וּכְאִלּוּ הַסְּרִידָא מֻנַּחַת עַל פִּיו:  ",
+            "סְרִידָא שֶׁל חֶרֶס שֶׁיֵּשׁ לָהּ שָׂפָה וְהִיא עוֹדֶפֶת עַל פִּי הַתַּנּוּר וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל אֲפִלּוּ הָיְתָה טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ הַכּל טָמֵא. אֲבָל כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר טָהוֹר. הָיְתָה טֻמְאָה כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר מִכְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר:  ",
+            "קְדֵרָה שֶׁכְּפָאָהּ עַל פִּי הֶחָבִית וּמֵרֵחַ דָּפְנוֹתֶיהָ עִם הֶחָבִית מַצֶּלֶת עַל כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ וְעַל מַה שֶּׁבֵּינָהּ וּבֵין שִׂפְתוֹת הֶחָבִית. הוֹשִׁיבָהּ עַל פִּי הֶחָבִית כְּדַרְכָּהּ וּמֵרֵחַ אֵינָהּ מַצֶּלֶת מִפְּנֵי שֶׁהַקְּדֵרָה מִתְטַמְּאָה מֵאֲוִירָהּ וְאֵין כְּלִי טָמֵא מַצִּיל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:  "
+        ],
+        [
+            "שׁוּלֵי הַמַּחֲצִין וְשׁוּלֵי קַרְקָעוֹת וְהַכֵּלִים וְדָפְנוֹתֵיהֶן מֵאֲחוֹרֵיהֶן אֵין מַצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת. קִרְסְמָן וְשָׁפָן וַעֲשָׂאָן כֵּלִים מַצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל. שֶׁאֵין מַצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל אֶלָּא כֵּלִים:  ",
+            "כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁנָּתַן בּוֹ טִיט עַד חֶצְיוֹ לֹא בִּטְּלוֹ. וְאִם הִשְׁקִיעַ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים מַצִּיל:  ",
+            "כְּלִי חֶרֶשׂ מַצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל עַד שֶׁיִּנָּקֵב בְּמוֹצִיא רִמּוֹן. וּבְגָדוֹל עַד שֶׁפָּחַת רֻבּוֹ. כֵּיצַד. כְּלִי גָּדוֹל שֶׁנִּפְחַת [חֶצְיוֹ] וְהִקִּיפוֹ צָמִיד פָּתִיל וְסָתַם מְקוֹם הַפְּחָת בְּצָמִיד פָּתִיל הֲרֵי זֶה מַצִּיל אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב כְּלִי לְעִנְיַן טֻמְאָה. אֲבָל כְּלִי הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל שֶׁהָיָה נָקוּב אוֹ סָדוּק וְלֹא סָתַם הַנֶּקֶב נִטְמָא וְאֵינוֹ מַצִּיל. וְכַמָּה יִהְיֶה בַּנֶּקֶב. אִם הָיָה כְּלִי הֶעָשׂוּי לָאֳכָלִים שִׁעוּרוֹ בְּמוֹצִיא זֵיתִים. הָיָה עָשׂוּי לְמַשְׁקֶה שִׁעוּרוֹ בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה. הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ מְטִילִין אוֹתוֹ לְחֻמְרָא. וּמִשֶׁיִּנָּקֵב בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה אֵינוֹ מַצִּיל עַד שֶׁיִּסְתֹּם הַנֶּקֶב אוֹ עַד שֶׁיְּמַעֲטֶנּוּ:  ",
+            "תַּנּוּר שֶׁהָיְתָה סְרִידָא עַל פִּיו וּמֻקָּף צָמִיד פָּתִיל וְנָתוּן בְּאֹהֶל הַמֵּת וְנִסְדַּק הַתַּנּוּר. אִם הָיָה הַסֶּדֶק מְלֹא פִּי מַרְדֵּעַ שֶׁהוּא הֶקֵּף טֶפַח נִטְמָא הַתַּנּוּר וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמַּרְדֵּעַ יָכוֹל לְהִכָּנֵס בַּסֶּדֶק אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּמוֹתוֹ בְּשָׁוֶה. פָּחוֹת מִכָּאן הַתַּנּוּר טָהוֹר. נִסְדְּקָה הַסְּרִידָא שֶׁעַל פִּיו כִּמְלֹא פִּי מַרְדֵּעַ נִכְנַס הֲרֵי זֶה טָמֵא. פָּחוֹת מִכָּאן נִצָּל בְּצָמִיד פָּתִיל. הָיָה הַסֶּדֶק עִגּוּל אֵין רוֹאִין אוֹתוֹ אָרֹךְ אֶלָּא שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא פִּי מַרְדֵּעַ נִכְנָס:  ",
+            "תַּנּוּר הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל שֶׁנִּקַּב נֶקֶב בְּעֵינוֹ שֶׁל תַּנּוּר הַטּוּחָה אִם הָיָה הַנֶּקֶב מְלֹא כּוּשׁ נִכְנַס וְיוֹצֵא כְּשֶׁהוּא דּוֹלֵק הֲרֵי זֶה נִטְמָא. וְאִם הָיָה הַנֶּקֶב פָּחוֹת מִזֶּה נִצָּל:  ",
+            "נִקַּב הַתַּנּוּר מִצִּדּוֹ שִׁעוּרוֹ מְלֹא כּוּשׁ נִכְנָס וְיוֹצֵא שֶׁלֹּא דּוֹלֵק. וְכֵן מְגוּפַת הֶחָבִית שֶׁנִּקְּבָה שִׁעוּרָהּ כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס מִצָּה שְׁנִיָּה שֶׁל שִׁיפוֹן בַּנֶּקֶב. וַחֲצָבִים גְּדוֹלִים שֶׁנִּקְּבוּ שִׁעוּרָן כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס מִצָּה שְׁנִיָּה שֶׁל קָנֶה. פָּחוֹת מִכָּאן טְהוֹרִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ לְיַיִן. אֲבָל אִם נַעֲשׂוּ לִשְׁאָר הַמַּשְׁקִין אֲפִלּוּ נִקְּבוּ בְּכָל שֶׁהֵן נִטְמְאוּ. וְאֵין הַצָּמִיד פָּתִיל מוֹעִיל לָהֶם עַד שֶׁיִּסְתֹּם הַנֶּקֶב. וְאַף בִּזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ לְיַיִן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא שֶׁנִּקְּבוּ שֶׁלֹּא בִּידֵי אָדָם. אֲבָל אִם נַעֲשׂוּ בִּידֵי אָדָם אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהֵן טְמֵאִים. וְאֵינָן נִצָּלִין עַד שֶׁיִּסָּתֵם הַנֶּקֶב:  ",
+            "חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין טְהוֹרִין וּמְנִיקַת שֶׁל חֶרֶס בְּתוֹכָהּ וְהֶחָבִית מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וּנְתוּנָה בְּאֹהֶל הַמֵּת. הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין וְהַמְּנִיקַת טְמֵאָה. מִפְּנֵי שֶׁקְּצָתָהּ הָאַחַת בְּתוֹךְ הֶחָבִית הַמֻּקֶּפֶת וְהַקָּצֶה הַשֵּׁנִי פָּתוּחַ לְאֹהֶל הַמֵּת וְאֵינוֹ סָתוּם. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא עֲקֻמָּה אֵין הֶעָקֹם כְּסָתוּם:  ",
+            "חָבִית הַמֻּקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל שֶׁנִּקְּבָה מִצִּדָּהּ וְסָתְמוּ שְׁמָרִים אֶת הַנֶּקֶב הִצִּיל. אָגַף חֲצִי הַנֶּקֶב וְסָתַם חֶצְיוֹ הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הִצִּיל אִם לֹא הִצִּיל. סָתַם אֶת הַנֶּקֶב בִּזְמוֹרָה עַד שֶׁיְּמָרֵחַ מִן הַצְּדָדִין. סְתָמוֹ בִּשְׁנֵי קֵסָמִים עַד שֶׁיְּמָרֵחַ מִן הַצְּדָדִין וּבֵין זְמוֹרָה לַחֲבֵרְתָהּ. וְכֵן נֶסֶר שֶׁנָּתוּן עַל פִּי הַתַּנּוּר וּמֵרֵחַ מִן הַצְּדָדִין [הִצִּיל. הָיוּ שְׁתֵּי נְסָרִים עַד שֶׁיְּמָרֵחַ מִן הַצְּדָדִין וּבֵין] נֶסֶר לַחֲבֵרוֹ. חִבֵּר אֶת שְׁנֵי הַנְּסָרִים בְּמַסְמְרִים שֶׁל עֵץ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אוֹ שֶׁלִּפֵּף עֲלֵיהֶן שׁוּגְמִין אֵין צָרִיךְ לְמָרֵחַ מִן הָאֶמְצַע. בַּמֶּה מַקִּיפִין. בְּסִיד. וּבְחַרְסִית. וּבִגְפַסִין. בְּזֶפֶת. וּבְשַׁעֲוָה. בְּטִיט. וּבְצוֹאָה. וּבְחֵמָר. וּבְכָל דָּבָר הַמִּתְמָרֵחַ. וְאֵין מַקִּיפִין לֹא בְּבַעַץ וְלֹא בְּעוֹפֶרֶת מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָּתִיל וְאֵינוֹ צָמִיד. וּמַקִּיפִין בִּדְבֵלָה שְׁמֵנָה שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרָה וּבְבָצֵק שֶׁנִּלּוֹשָׁה בְּמֵי פֵּרוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטָּמֵא. שֶׁדָּבָר טָמֵא אֵינוֹ חוֹצֵץ:  ",
+            "מְגוּפַת הֶחָבִית שֶׁנִּתְחַלְחֲלָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת אֵינָהּ מַצֶּלֶת שֶׁהֲרֵי נִתְרָעֵעַ הַצָּמִיד. הַכַּדּוּר וְהַפְּקַעַת שֶׁל גֶּמִי שֶׁנָּתַן עַל פִּי הֶחָבִית וּמֵרֵחַ מִן הַצְּדָדִין לֹא הִצִּיל עַד שֶׁיְּמָרֵחַ עַל כָּל הַכַּדּוּר וְעַל כָּל הַפְּקַעַת מִמַּטָּה לְמַעְלָה. וְכֵן בְּמַטְלַת שֶׁל בֶּגֶד שֶׁקְּשָׁרָהּ עַל פִּי הַכְּלִי. הָיְתָה שֶׁל נְיָר אוֹ שֶׁל עוֹר וּקְשָׁרָהּ בִּמְשִׁיחָה. אִם מֵרֵחַ מִן הַצְּדָדִין הִצִּיל:  ",
+            "חֵמֶת שֶׁל עוֹר הַדָּג אוֹ הַנְּיָר שֶׁהִלְבִּישׁ בָּהֶן אֶת הֶחָבִית וּצְרָרָהּ מִלְּמַטָּה הֲרֵי זוֹ מַצֶּלֶת. וְאִם לֹא צְרָרָהּ אַף עַל פִּי שֶׁמֵּרֵחַ מִן הַצְּדָדִין לֹא תַּצִּיל:  ",
+            "חָבִית זְפוּתָה שֶׁנִּתְקַלֵּף הַחֶרֶס מִלְּמַעְלָה וְהַזֶּפֶת שֶׁלָּהּ עוֹמֵד וְנָתַן הַכִּסּוּי עַל הַזֶּפֶת וּדְחָקוֹ עַד שֶׁיִּדְבַּק בַּזֶּפֶת. וְנִמְצָא הַזֶּפֶת עוֹמֵד בֵּין הַכִּסּוּי וּבֵין קַרְקַע הֶחָבִית הֲרֵי זֶה מַצִּיל. וְכֵן בִּכְלֵי הַמֻּרְיָס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים הַמִּתְמָרְחִין שֶׁהָיָה הַמִּתְמָרֵחַ בֵּין הַכִּסּוּי וּבֵין הַכְּלִי כְּמוֹ זֵר הוֹאִיל וְהַכּל דְּבוּקִין הֲרֵי זֶה מַצִּיל:  "
+        ],
+        [
+            "כָּל הַכֵּלִים הַמַּצִּילִים בְּצָמִיד פָּתִיל מַצִּילִין עַל כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָן בֵּין אֳכָלִין בֵּין מַשְׁקִין בֵּין בְּגָדִים וּכְלֵי שֶׁטֶף. זֶהוּ דִּין תּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁכְּלִי חֶרֶס הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל אֵינוֹ מַצִּיל אֶלָּא עַל הָאֳכָלִין וְעַל הַמַּשְׁקִין וְעַל כְּלֵי חֶרֶס אֲחֵרִים שֶׁיִּהְיוּ בְּתוֹכוֹ. אֲבָל אִם הָיוּ בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס הַמֻּקָּף כְּלֵי שֶׁטֶף אוֹ בְּגָדִים הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים. וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ שֶׁלֹּא יַצִּיל עַל הַכּל כִּשְׁאָר כֵּלִים הַמַּצִּילִין. מִפְּנֵי שֶׁשְּׁאָר הַכֵּלִים הַמַּצִּילִין אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה וּכְלֵי חֶרֶס מְקַבְּלִין טֻמְאָה וּכְלִי טָמֵא אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְכָל כְּלֵי עַם הָאָרֶץ בְּחֶזְקַת טֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְלָמָּה לֹא אָמְרוּ כְּלִי חֶרֶס שֶׁל עַם הָאָרֶץ לֹא יַצִּיל עַל הַכּל וְשֶׁל חָבֵר יַצִּיל עַל הַכּל שֶׁהֲרֵי הוּא טָהֹר. מִפְּנֵי שֶׁאֵין עַם הָאָרֶץ טָמֵא בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, שֶׁאוֹמֵר הוֹאִיל וּכְלִי חֶרֶס מַצִּיל עַל הַכּל אֶחָד אֲנִי וְאֶחָד הֶחָבֵר, וּלְפִיכָךְ חָשׁוּ וְגָזְרוּ שֶׁלֹּא יַצִּיל עַל הַכּל. וְלָמָּה אָמְרוּ מַצִּיל עַל הָאֳכָלִין וְעַל הַמַּשְׁקִין וְעַל כְּלֵי חֶרֶס. מִפְּנֵי שֶׁאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה טְמֵאִים הֵן עַל גַּבֵּי עַם הָאָרֶץ בֵּין קֹדֶם שֶׁיִּהְיוּ בְּאֹהֶל הַמֵּת בֵּין אַחַר שֶׁיִּהְיוּ שָׁם תַּחַת צָמִיד פָּתִיל. וּלְעוֹלָם לֹא יִשְׁאַל הֶחָבֵר מֵעַם הָאָרֶץ לֹא אֳכָלִין וְלֹא מַשְׁקִין וְלֹא כְּלֵי חֶרֶס אֶלָּא עַל דַּעַת שֶׁהֵן טְמֵאִין שֶׁהֲרֵי אֵין לָהֶן טָהֳרָה לְעוֹלָם וְלֹא יָבוֹא בָּהֶן לִידֵי תַּקָּלָה. אֲבָל כְּלֵי שֶׁטֶף שׁוֹאֵל אוֹתָם הֶחָבֵר מֵעַם הָאָרֶץ וּמַטְבִּילָן מִפְּנֵי מַגַּע עַם הָאָרֶץ וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּטָהֳרוֹת לְפִיכָךְ חָשׁוּ חֲכָמִים שֶׁמָּא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ כְּלִי שֶׁטֶף שֶׁכְּבָר הָיָה תַּחַת צָמִיד פָּתִיל בִּכְלִי חֶרֶס שֶׁלּוֹ. שֶׁהֲרֵי עַם הָאָרֶץ הַזֶּה מְדַמֶּה שֶׁנִּצַּל וַהֲרֵי הוּא טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה וְיַטְבִּיל הֶחָבֵר וְיַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּטָהֳרוֹת וְיָבוֹא לִידֵי תַּקָּלָה. וּמִפְּנֵי זֶה גָּזְרוּ שֶׁלֹּא יַצִּיל כְּלִי חֶרֶס עַל כְּלִי שֶׁטֶף שֶׁבְּתוֹכוֹ: \n",
+            "אָדָם שֶׁהָיָה נָתוּן בְּתוֹךְ הֶחָבִית וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל טָהוֹר. וַאֲפִלּוּ עֲשָׂאָהּ גּוֹלֵל לְקֶבֶר. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁזֶּה שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עַל כְּלִי חֶרֶס שֶׁלֹּא יַצִּיל עַל הָאָדָם. מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי וְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לֹא גָּזְרוּ בּוֹ: \n",
+            "כְּלֵי חֶרֶס שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בְּאֵפֶר הַפָּרָה אוֹ בְּקָדָשִׁים עַמֵּי הָאָרֶץ נֶאֱמָנִים עַל טָהֳרָתָם. מִפְּנֵי שֶׁהֵן נִזְהָרִים בָּהֶן הַרְבֵּה וּלְפִיכָךְ יַצִּילוּ עַל הַכּל בְּצָמִיד פָּתִיל אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שֶׁל חֶרֶס: \n",
+            "אֲרֻבָּה שֶׁבֵּין בַּיִת לַעֲלִיָּה וְטֻמְאָה בַּבַּיִת וּקְדֵרָה נְתוּנָה עַל פִּי הָאֲרֻבָּה וּנְקוּבָה בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה. הַקְּדֵרָה טְמֵאָה וְהָעֲלִיָּה טְהוֹרָה. הָיְתָה שְׁלֵמָה כָּל שֶׁבָּעֲלִיָּה מֵאֳכָלִין וּמַשְׁקִין וּכְלֵי חֶרֶס טָהוֹר. אֲבָל אָדָם וּכְלֵי שֶׁטֶף שֶׁבָּעֲלִיָּה טְמֵאִים שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס חוֹצֵץ אֶלָּא עַל הָאֳכָלִים וְעַל הַמַּשְׁקִין וּכְלֵי חֶרֶס. וְכָל שֶׁבָּעֲלִיָּה טָהוֹר כְּאִלּוּ הוּא תַּחַת צָמִיד פָּתִיל בִּכְלִי חֶרֶס. וְטִמְאוּ הָאָדָם שֶׁבָּעֲלִיָּה זוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבָר הַמָּצוּי. לְפִיכָךְ אִם הָיָה בָּעֲלִיָּה זוֹ כְּלִי מַתָּכוֹת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מָלֵא מַשְׁקִין הַכְּלִי טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין. הָיְתָה בָּהּ אִשָּׁה לָשָׁה בַּעֲרֵבָה שֶׁל עֵץ הָאִשָּׁה וְהָעֲרֵבָה טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה וְהַבָּצֵק טָהוֹר כָּל זְמַן שֶׁעוֹסֶקֶת בּוֹ. פֵּרְשָׁה וְחָזְרָה וְנָגְעָה בּוֹ טִמְּאַתּוֹ. וְכֵן אִם פִּנָּה הַבָּצֵק אוֹ הַמַּשְׁקִין לִכְלִי אַחֵר מִכְּלֵי שֶׁטֶף שֶׁבָּעֲלִיָּה נִטְמְאוּ בְּמַגַּע הַכְּלִי הָאַחֵר. הָיָה עַל פִּי אֲרֻבָּה זוֹ שְׁאָר כֵּלִים הַמַּצִּילִים בְּצָמִיד פָּתִיל שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וּלְפִיכָךְ אֵין מַגַּע עַם הָאָרֶץ מְטַמֵּא אוֹ שֶׁהָיָה כְּלִי חֶרֶס הַטָּהוֹר לְפָרָה אֲדֻמָּה אוֹ לְקֹדֶשׁ שֶׁהַכּל נֶאֱמָנִין עַל טָהֳרָתָן. הֲרֵי זֶה מַצִּיל עַל כָּל מַה שֶּׁבָּעֲלִיָּה. הָיָה אֹהֶל נָטוּי בָּעֲלִיָּה וּמִקְצָתוֹ מְרֻדָּד עַל הָאֲרֻבָּה שֶׁבֵּין בַּיִת לַעֲלִיָּה הֲרֵי זֶה מַצִּיל וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין גַּגּוֹ עַל הָאֲרֻבָּה שֶׁהָאֹהֶל מַצִּיל בְּכִסּוּי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n"
+        ],
+        [
+            "בַּיִת שֶׁחִלְּקוֹ בְּקַנְקַנִּים טְהוֹרוֹת מִן הָאָרֶץ וְעַד הַקּוֹרָה וְטֻמְאָה בְּחֶצְיוֹ הָאֶחָד אִם הָיָה פִּי הַקַּנְקַנִּים כְּלַפֵּי הַטְּהוֹרָה הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילוֹת. וְאִם הָיוּ כְּלַפֵּי הַטֻּמְאָה אֵינָם מַצִּילוֹת. טַחָן בְּטִיט בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ רוֹאִין אִם יָכוֹל הַטִּיט לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ מַצִּיל וְאִם לָאו אֵינוֹ מַצִּיל וַהֲרֵי הַכּל אֹהֶל אֶחָד: \n",
+            "בַּיִת שֶׁחִלְּקוֹ בִּנְסָרִים אוֹ בִּירִיעוֹת אִם חִלְּקוֹ מִן הַצְּדָדִין אוֹ מִכְּלַפֵּי הַקּוֹרוֹת וְהָיְתָה הַטֻּמְאָה בַּבַּיִת. כֵּלִים שֶׁבֵּין הַמְּחִצָּה וּבֵין הַכֹּתֶל אוֹ שֶׁבֵּין הַמְּחִצָּה וְהַקּוֹרוֹת טְהוֹרִין. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בֵּין מְחִצָּה לַכֹּתֶל אוֹ בֵּין מְחִצָּה לַקּוֹרוֹת כֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת טְמֵאִין. שֶׁאֵין הַמְּחִצָּה מוֹנַעַת הַטֻּמְאָה שֶׁלֹּא תֵּצֵא וּתְטַמֵּא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּאֹהֶל שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת. הָיוּ הַכֵּלִים בְּתוֹךְ עֳבִי הַמְּחִצָּה עַצְמָהּ בֵּין שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה לְפָנִים מִן הַמְּחִצָּה אוֹ שֶׁהָיְתָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת אִם הָיָה מְקוֹם הַכֵּלִים טֶפַח עַל טֶפַח טְמֵאִים וְאִם לָאו טְהוֹרִין. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ כֵּיצַד דִּין הַבַּיִת אִם חִלְּקוֹ מִכְּלַפֵּי אַרְצוֹ: \n",
+            "בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא תֶּבֶן וְאֵין בֵּינוֹ לְבֵין הַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח. טֻמְאָה בִּפְנִים בֵּין בְּתוֹךְ הַתֶּבֶן בֵּין שֶׁהָיְתָה בֵּין תֶּבֶן לְקוֹרוֹת כָּל הַכֵּלִים שֶׁכְּנֶגֶד יְצִיאַת הַטֻּמְאָה בִּמְלוֹאוֹ שֶׁל פֶּתַח טְמֵאִים. הָיְתָה טֻמְאָה חוּץ לַתֶּבֶן בְּמִלּוּאוֹ שֶׁל פֶּתַח כֵּלִים שֶׁבִּפְנִים אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח טְהוֹרִין וְאִם לָאו טְמֵאִין. וְאִם יֵשׁ בֵּין תֶּבֶן לַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאִין שֶׁאֵין הַתֶּבֶן חוֹצֵץ מִפְּנֵי שֶׁסְּתָם תֶּבֶן דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ: \n",
+            "כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָּתִּים וְטֻמְאָה בְּתוֹךְ הַכֹּתֶל. בַּיִת הַקָּרוֹב לַטֻּמְאָה טָמֵא וְהַקָּרוֹב לַטָּהֳרָה טָהוֹר. הָיְתָה מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּאֶחָד מִשְּׁנֵי הַבָּתִּים וְהַכֵּלִים בְּתוֹךְ הַכֹּתֶל מֵחֶצְיוֹ וּכְלַפֵּי טֻמְאָה טְמֵאִים מֵחֶצְיוֹ וּכְלַפֵּי טָהֳרָה טְהוֹרִין מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה טְמֵאִין. וְכֵן מַעֲזִיבָה שֶׁבֵּין הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה וְהַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ מַעֲזִיבָה. מֵחֶצְיוֹ וּלְמַטָּה הַבַּיִת טָמֵא וְהָעֲלִיָּה טְהוֹרָה מֵחֶצְיָהּ וּלְמַעְלָה הָעֲלִיָּה טְמֵאָה וְהַבַּיִת טָהוֹר מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין. הָיְתָה טֻמְאָה בְּאֶחָד מֵהֶן וְכֵלִים בְּתוֹךְ הַמַּעֲזִיבָה מֵחֶצְיָהּ וּכְלַפֵּי טֻמְאָה טְמֵאִין מֵחֶצְיָהּ וּכְלַפֵּי טָהֳרָה טְהוֹרִין מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין. הָיְתָה הַמַּעֲזִיבָה לַאֲוִיר וְטֻמְאָה בְּתוֹכָהּ מֵחֶצְיָהּ וּלְמַטָּה הַבַּיִת טָמֵא וְהָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָה אֲפִלּוּ כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָהוֹר שֶׁהֲרֵי פָּשְׁטָה הַטֻּמְאָה בְּכָל הַבַּיִת. הָיְתָה הַטֻּמְאָה מֵחֶצְיָהּ וּלְמַעְלָה הַבַּיִת טָהוֹר וְהָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָה כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה הַבַּיִת טָמֵא וְהָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָה כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם: \n",
+            "וְכֵן כֹּתֶל הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַבַּיִת יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. כֵּיצַד. כֹּתֶל שֶׁהוּא לַאֲוִיר וְגַג הַבַּיִת סָמוּךְ לַכֹּתֶל וְאֵינוֹ מֻרְכָּב עַל הַכֹּתֶל וְטֻמְאָה רְצוּצָה בְּתוֹךְ הַכֹּתֶל הָיְתָה מֵחֶצְיוֹ וּלְפָנִים הַבַּיִת טָמֵא וְהָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָה עַל רֹאשׁ הַכֹּתֶל טָהוֹר כְּעוֹמֵד עַל גַּג הַבַּיִת. הָיְתָה מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ הַבַּיִת טָהוֹר וְהָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָה כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא שֶׁהֲרֵי לֹא פָּשְׁטָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת. הָיְתָה הַטֻּמְאָה מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה הַבַּיִת טָמֵא וְהָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָה טָהוֹר שֶׁהֲרֵי פָּשְׁטָה הַטֻּמְאָה בַּבַּיִת. נָטַל מֵהַכֹּתֶל מִבִּפְנִים אוֹ שֶׁהוֹסִיף בַּכֹּתֶל מִבַּחוּץ עַד שֶׁנִּמְצֵאת הַטֻּמְאָה מֵחֲצִי כֹּתֶל וּלְפָנִים הַבַּיִת טָמֵא. נָטַל מִבַּחוּץ אוֹ שֶׁהוֹסִיף בָּעֳבִי הַכֹּתֶל מִבִּפְנִים עַד שֶׁנִּמְצֵאת הַטֻּמְאָה מֵחֲצִי כֹּתֶל וְלַחוּץ הַבַּיִת טָהוֹר. הָיְתָה הַטֻּמְאָה נְתוּנָה עַל גַּבֵּי הַכֹּתֶל אֲפִלּוּ מֵחֶצְיוֹ וּלְפָנִים הַבַּיִת טָהוֹר: \n",
+            "בַּיִת הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֹּתֶל יִדּוֹן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם. כֵּיצַד. הַחוֹפֵר שְׁנֵי כּוּכִים אוֹ שְׁתֵּי מְעָרוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ עַד שֶׁנִּמְצְאוּ שְׁנֵי בָּתִּים חֲפוּרִים בַּקַּרְקַע וְנַעֲשָׂה בֵּינֵיהֶן כֹּתֶל הַמַּבְדִּיל בֵּין שְׁנֵיהֶן וְהָיְתָה טֻמְאָה בַּבָּתִּים וְכֵלִים בַּכֹּתֶל אִם יֵשׁ עֲלֵיהֶן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם טְהוֹרִין. הָיְתָה טֻמְאָה בְּכֹתֶל זֶה וְכֵלִים בַּבָּתִּים אִם יֵשׁ עֲלֵיהֶן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם טְהוֹרִים. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁכֹּתֶל בִּנְיָן נִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה וְכֹתֶל הַסֶּלַע אוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה מִגּוּשׁ הָאָרֶץ כְּשֶׁיַּחְפֹּר מִכָּאן וּמִכָּאן נִדּוֹן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם: \n",
+            "כֹּתֶל שֶׁחֲצִי עָבְיוֹ בִּנְיָן וְחֶצְיוֹ סֶלַע נִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה: \n",
+            "טֻמְאָה שֶׁהָיְתָה בֵּין קוֹרוֹת הַבַּיִת אֲפִלּוּ אֵין תַּחְתֶּיהָ אֶלָּא כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם הַבַּיִת טָהוֹר וְרוֹאִין אֶת הַטֻּמְאָה כְּאִלּוּ הִיא רְצוּצָה בָּאָרֶץ וּמְטַמְּאָה כְּנֶגְדָּהּ בִּלְבַד. וְאִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָהּ טֶפַח עַל טֶפַח הַכּל טָמֵא. וְכֵן אִם הָיְתָה נִרְאֵית בְּתוֹךְ הַבַּיִת בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הַבַּיִת טָמֵא. שְׁנֵי פְּתָחִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה וְטֻמְאָה בַּכֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶן אִם נִרְאֵית שֶׁהִיא לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן הוּא טָמֵא וַחֲבֵרוֹ טָהוֹר וְאִם לָאו נִדּוֹנִין מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה: \n"
+        ],
+        [
+            "עַמּוּד הָעוֹמֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְטֻמְאָה רְצוּצָה תַּחְתָּיו. טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. וְאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה בִּלְבַד. וְאִם הָיָה פֶּרַח יוֹצֵא מֵעַמּוּד זֶה וְכֵלִים תַּחַת הַפֶּרַח הַכֵּלִים טְהוֹרִים שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה: \n",
+            "[וְאִם יֵשׁ בִּמְקוֹם הַטֻּמְאָה] טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח הֲרֵי הוּא כְּקֶבֶר סָתוּם וּמְטַמֵּא מִכָּל סְבִיבָיו. וְהַבַּיִת כֻּלּוֹ טָמֵא שֶׁהֲרֵי הֶאֱהִיל עַל הַקֶּבֶר: \n",
+            "טֻמְאָה שֶׁבְּתוֹךְ הַכֹּתֶל וּמְקוֹמָהּ טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח כָּל הָעֲלִיּוֹת הַבְּנוּיוֹת עַל כֹּתֶל זֶה אֲפִלּוּ עֶשֶׂר טְמֵאוֹת. שֶׁהֲרֵי הַכֹּתֶל כֻּלּוֹ קֶבֶר סָתוּם עַד סוֹפוֹ וְהוּא כֹּתֶל הָעֲלִיּוֹת וְכָל עֲלִיָּה מֵהֶן מַאֲהֶלֶת עַל הַקֶּבֶר. בָּנָה בַּיִת בְּצַד הַכֹּתֶל מִכָּאן וּבַיִת מִכָּאן וּבָנָה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי שְׁנֵי הַבָּתִּים עַד שֶׁנִּמְצָא רֹאשׁ הַכֹּתֶל הַטָּמֵא הוּא בְּאֶמְצַע קַרְקַע הָעֲלִיָּה. הֲרֵי הָעֲלִיָּה טְמֵאָה שֶׁהֲרֵי הֶאֱהִילָה עַל הַקֶּבֶר. וְהָעֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה הַבְּנוּיָה עַל גַּבָּהּ טְהוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְאֵין הַכֹּתֶל הַטָּמֵא כָּתְלָהּ: \n",
+            "חֹר גָּדוֹל שֶׁבָּעֳבִי הַכְּתָלִים שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לַעֲשׂוֹתוֹ לְתַשְׁמִישׁ. וְהוּא הַנִּקְרָא פַּרְדַּסִּיק. שֶׁהָיְתָה טֻמְאָה מֻנַּחַת בְּתוֹכוֹ וְיֵשׁ עָלָיו דְּלָתוֹת סְגוּרוֹת. הַבַּיִת טָהוֹר. הָיְתָה הַטֻּמְאָה רְצוּצָה בְּקַרְקָעִיתוֹ אוֹ בִּכְתָלָיו אוֹ בְּגַגּוֹ רוֹאִין אֶת כָּל הַחֹר כֻּלּוֹ כְּאִלּוּ הוּא אָטוּם וְרוֹאִין מְקוֹם הַטֻּמְאָה אִם הוּא בַּחֲצִי עֳבִי הַכֹּתֶל שֶׁלְּפָנִים הַבַּיִת טָמֵא. וְאִם הָיְתָה טֻמְאָה מֵחֲצִי כֹּתֶל וְלַחוּץ הַבַּיִת טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה הַבַּיִת טָמֵא: \n",
+            "שְׁנֵי פַּרְדַּסְקִין זֶה בְּצַד זֶה אוֹ זֶה עַל גַּב זֶה וְטֻמְאָה מֻנַּחַת בְּאַחַת מֵהֶן וְנִפְתַּח. הוּא וְהַבַּיִת טָמֵא וַחֲבֵרוֹ טָהוֹר. הָיְתָה טֻמְאָה רְצוּצָה בְּתוֹךְ הַבִּנְיָן רוֹאִין אֶת הַפַּרְדַּסְקִין כְּאִלּוּ הֵן אֲטוּמִין וְיִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה: \n",
+            "כְּזַיִת מִן הַמֵּת מֻדְבָּק בְּאַסְקֻפַּת הַבַּיִת מִבַּחוּץ הַבַּיִת טָהוֹר. הָיָה רָצוּץ תַּחַת הָאַסְקֻפָּה יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. הָיָה מֻדְבָּק לַמַּשְׁקוֹף הַבַּיִת טָמֵא: \n",
+            "כֶּלֶב שֶׁאָכַל בְּשַׂר הַמֵּת וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים וַהֲרֵי הוּא מֻטָּל עַל הָאַסְקֻפָּה רוֹאִין חֲלַל הַטֻּמְאָה מִגּוּפוֹ אִם הוּא כְּנֶגֶד הַמַּשְׁקוֹף וְלִפְנִים הַבַּיִת טָמֵא וּמִכְּנֶגֶד הַמַּשְׁקוֹף וְלַחוּץ הַבַּיִת טָהוֹר: \n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁמֵּת עֵבָּרָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ אִם נַעֲשֵׂית רֹאשׁ הַנֵּפֶל כְּפִיקָה שֶׁל שְׁתִי כֵּיוָן שֶׁנִּפְתַּח הָרֶחֶם עַד שֶׁנִּרְאֶה הָרֹאשׁ נִטְמָא הַבַּיִת מִפְּנֵי הָעֻבָּר אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצָא: \n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁמַּקְשָׁה לֵילֵד וְיָצְאָה מִבַּיִת לְבַיִת וְהִפִּילָה נֵפֶל מֵת בְּבַיִת שֵׁנִי הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן טָמֵא בְּסָפֵק. שֶׁמָּא כְּשֶׁהָיְתָה בּוֹ יָצָא רֹאשׁוֹ שֶׁל נֵפֶל הַזֶּה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁלֹּא הָיָה רֹאשׁ הַנֵּפֶל כְּפִיקָה שֶׁל שְׁתִי. אֲבָל אִם הֶעֱגֵיל רֹאשׁ הַנֵּפֶל כְּפִיקָה הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן טָהוֹר שֶׁאִלּוּ נִפְתַּח רַחְמָהּ שָׁם לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לְהַלֵּךְ עַל רַגְלֶיהָ. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה נִטֶּלֶת בַּאֲגַפַּיִים וְהוֹצִיאוּהָ מִבַּיִת לְבַיִת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן טָמֵא בְּסָפֵק אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱגֵיל רֹאשׁ הַנֵּפֶל כְּפִיקָה שֶׁל שְׁתִי: \n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁהִפִּילָה שִׁלְיָא הַבַּיִת טָמֵא וַדַּאי. חֲזָקָה הוּא שֶׁאֵין שִׁלְיָא בְּלֹא וָלָד: \n",
+            "מִי שֶׁיָּלְדָה שְׁנֵי יְלָדִים אֶחָד חַי וְאֶחָד מֵת. אִם הַמֵּת יָצָא רִאשׁוֹן הַחַי טָהוֹר שֶׁהֲרֵי לֹא נָגַע בּוֹ מִשֶּׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם. וְאִם הַחַי יָצָא רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא טָמֵא שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִגַּע בּוֹ הַמֵּת מִשֶּׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְגַּלְגֵּל אַחֲרָיו כְּאֶבֶן שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים כְּדֵי לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ: \n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה וָלָד מֵת אֲפִלּוּ נֵפֶל קָטָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ הֲרֵי הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת ז'. מֵת עֻבָּרָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ וּפָשְׁטָה הַחַיָּה אֶת יָדָהּ וְנָגְעָה בּוֹ הַחַיָּה טְמֵאָה ז' וְהָאִשָּׁה טְהוֹרָה עַד שֶׁיֵּצֵא הַוָּלָד. וְטֻמְאַת הַחַיָּה מִדִּבְרֵיהֶם גְּזֵרָה שֶׁמָּא תִּגַּע בּוֹ מִשֶּׁיֵּצֵא לַפְּרוֹזְדוֹר. אֲבָל מִן הַתּוֹרָה אֵין מַגַּע בֵּית הַסְּתָרִים מַגָּע הוֹאִיל וְהוּא בְּתוֹךְ הַמֵּעַיִם הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טָהוֹר. וְכֵן הַבּוֹלֵעַ טַבַּעַת טְמֵאָה וְחָזַר וּבָלַע אַחֲרֶיהָ טַבַּעַת טְהוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁנָּגְעוּ זוֹ בָּזוֹ בְּוַדַּאי בְּתוֹךְ מֵעָיו אֵינוֹ מַגָּע וְהַטֻּמְאָה בְּטֻמְאָתָהּ וּטְהוֹרָה בְּטָהֳרָתָהּ: סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7b177c8528c65a35cf5ef65df6c154f774d1bbd2
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json	
@@ -0,0 +1,323 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by a Corpse",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת מת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "המת מטמא במגע ובמשא ובאהל טומאת שבעה וטומאת מגע ואהל מפורשין בתורה שנאמר הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים ונאמר כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים:",
+            "טומאת משא מפי השמועה וקל וחומר הדברים אם נבלה שהיא טומאת ערב ואינה מטמאה באהל מטמאה במשא שנאמר והנושא את נבלתם המת לא כ\"ש ומה נבלה שמגעה טומאת ערב משאה טומאת ערב אף המת שמגעו טומאת שבעה משאו טומאת שבעה אין טומאת משא במת מדברי סופרים אלא דין תורה ויראה לי ששתק ממנה הכתוב כדרך ששתק מאיסור הבת לפי שאסר בפירוש אפילו בת הבת ושתק מאיסור אכילת בשר בחלב לפי שאסר בפירוש אפילו בישולו כך שתק מטומאת משא במת לפי שטימא בפירוש אפילו טומאת אהלו כל שכן משאו:",
+            "טומאת מגע האמורה בכל מקום בין במת בין בשאר המטמאים הוא שנגע האדם בבשרו בטומאה עצמה בין בידו בין ברגלו בין בשאר בשרו ואפילו בלשונו ה\"ז נטמא וכן נראה לי שאם נגע בצפרניו או בשיניו נטמא כיון שהם מחוברים לגוף הרי הם כגוף אבל אם תחב אדם טומאה בכוש והכניסה לתוך גרונו של אדם טהור ולא נגעה בלשונו או שהכניסה לתוך מעי של אשה מלמטה ולא נגעה בבשרה לא נטמא הבולע משום מגע זה שהרי לא נגעה בבשרו שנגיעת פנים אינה נגיעה:",
+            "קרום שעל המכה הרי הוא כעור הבשר לענין מגע טומאות וכשות שעל הקטן אינה כעור הבשר כיצד מי שנגעה טומאה בקרום מכתו נטמא כאילו נגעה בעורו נגעה בשער הדק שעל בשר הקטן לא נטמא וכן אדם טמא שהיתה בו מכה ונגע הטהור בקרום מכת הטמא נטמא אם היה קטן טמא ונגע הטהור בכשות שלו לא נטמא בין בטומאת מת בין בשאר טומאות וכן לכלוכי צואה או טיט וכיוצא בהם מדברים שאין חוצצין על הגוף וכן גלדי צואה מן הדברים שחוצצין על הגוף אינם כעור הבשר לא לטמא ולא להתטמא:",
+            "כשם שאדם מתטמא בנגיעתו בטומאה כך הכלים מתטמאים בנגיעת הטומאה בהן חוץ מכלי חרס שאינו מתטמא אלא מאוירו כמו שיתבאר בהלכות כלים [וזהו כלל גדול בטומאה כל המטמא אדם במגע מטמא כלים וכל שאינו מטמא אדם במגע אינו מטמא כלים ואין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה]:",
+            "טומאת משא האמורה בכ\"מ בין במת בין בשאר כל המטמאים במשא הוא שישא האדם הטומאה אף על פי שלא נגע בה אפילו היה בינו לבינה אבן הואיל ונשא נטמא ואחד הנושא על ראשו או על ידו או על שאר גופו ואחד הנושא הוא בעצמו או שנשאה אחר והניחה למעלה מזה הואיל ונשאת עליו מ\"מ נטמא ואפילו היתה הטומאה תלויה בחוט או בשערו ותלה החוט בידו והגביה הטומאה כל שהוא הרי זה נושא ונטמא:",
+            "מסיט בכלל נושא הוא וכל דבר שמטמא במשא מטמא בהיסט כיצד קורה שהיא מונחת על הכותל ועל צדה מת או נבלה וכיוצא בהן ובא הטהור לקצה הקורה השני והנידו כיון שהניד את הטומאה שבקצה השני טמא משום נושא ואין צ\"ל אם משך את הקצה השני כנגד הארץ עד שהגביה הטומאה או שגרר הטומאה על הארץ שזה נושא ודאי וזה וכל כיוצא בה היא טומאת היסט האמורה בכל מקום:",
+            "הנושא בתוך בית הסתרים נטמא שאע\"פ שאין הנגיעה שם נגיעה הנושא שם נושא הוא אא\"כ נבלע הטומאה בתוך מעיו שמאחר שהגיעה לתוך בטנו אינו לא נוגע ולא נושא ואם טבל טהור ואף ע\"פ שהטומאה בתוך מעיו:",
+            "אין מתטמא במשא אלא האדם בלבד לא הכלים כיצד הרי שהיה מונח על ידו עשרה כלים זה ע\"ג זה והנבלה וכיוצא בה בכלי העליון האדם טמא משום נושא נבילה והכלים שעל ידו כולן טהורים חוץ מכלי העליון שנגעה בו הטומאה וכן כיוצא בזה:",
+            "טומאת אהל אינה בשאר טומאות אלא במת בלבד ובין שהאהיל האדם או הכלי אפי' מחט שהאהילה על המת או שהאהיל המת על האדם או על הכלים או שהיה המת עם האדם או עם הכלים תחת אהל אחד הרי אלו טמאים:",
+            "וטומאת אהל האמורה בכ\"מ הוא שתטמא אותה טומאה האדם או הכלים באחת משלש דרכים אלו:אחד הבא כולו לאהל המת או הבא מקצתו ה\"ז נטמא באהל אפילו הכניס ידו או ראשי אצבעותיו או חוטמו לאהל המת ה\"ז נטמא כולו נגע במשקוף וצירף ידו עם המשקוף נטמא כאילו בא מקצתו נגע באסקופה מטפח ולמטה קרוב לארץ טהור ומטפח ולמעלה טמא ויראה לי שדבר זה מדבריהם:",
+            "אחד המת מישראל או מן העכו\"ם מטמא במגע ובמשא:",
+            "ואין העכו\"ם מטמא באהל ודבר זה קבלה הוא והרי הוא אומר במלחמת מדין כל נוגע בחלל ולא הזכיר שם אהל וכן העכו\"ם אינו נעשה טמא מת אלא עכו\"ם שנגע במת או נשאו או האהיל עליו הרי הוא כמי שלא נגע הא למה זה דומה לבהמה שנגעה במת או האהילה על המת ולא בטומאת המת בלבד אלא בכל הטומאות כולן אין העכו\"ם ולא הבהמה מתטמאין בהן:",
+            "ומדברי סופרים שיהו העכו\"ם כזבין לכל דבריהן ואין לך בכל מיני נפש מה שמתטמא והוא חי או מטמא והוא חי חוץ מן האדם בלבד והוא שיהיה מישראל אחד גדול ואחד קטן מתטמאין בכל הטומאות אפילו בטומאת המת שנאמר בה איש אשר יטמא אחד האיש ואחד הקטן שהרי הוא אומר שם ועל כל הנפשות אשר היו שם אפילו קטן בן יומו שנגע או נשא או האהיל על המת נטמא והרי הוא טמא מת והוא שנולד לתשעה אבל בן שמונה הרי הוא כאבן ואינו מקבל טומאה:",
+            "המת אינו מטמא עד שתצא נפשו אפילו מגוייד או גוסס אפילו נשחטו בו שני הסימנים אינו מטמא עד שתצא נפשו שנאמר בנפש האדם אשר ימות נשברה מפרקתו ורוב בשרה עמה או שנקרע כדג מגבו או שהותז ראשו או שנחלק לשני חלקים בבטנו הרי זה מטמא אף על פי שעדיין הוא מרפרף באחד מאיבריו:"
+        ],
+        [
+            "הנפל אף ע\"פ שעדיין לא נתקשרו איבריו בגידין מטמא במגע ובמשא ובאהל כאדם גדול שמת שנאמר הנוגע במת לכל נפש אדם וכן כזית מבשר המת בין לח בין יבש כחרש מטמא כמת שלם והנצל בבשר מטמא בכזית איזהו נצל זה הבשר שנמוח ונעשה ליחח סרוחה והוא שתקרוש אותה הליחה הנמצאת מן המת שאם קרשה בידוע שהוא מבשרו ואם לא קרשה אינה מטמאה שמא כיחו וניעו הוא:",
+            "אע\"פ שהשיעורין כולם הלכה למשה מסיני הן אמרו חכמים תחלת ברייתו של אדם כזית ולפיכך שיעור טומאת בשרו כזית:",
+            "אבר שנחתך מן האדם החי הרי הוא כמת שלם מטמא במגע ובמשא ובאהל אפילו אבר קטן של בן יומו שהאיברים אין להם שיעור שנאמר כל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב והדבר ידוע שדין חלל חרב כדין חלל אבן או חלל שאר דברים מפי השמועה למדו שלא בא זה אלא לטמא נוגע באבר שפלטתו החרב בד\"א כשהיה האבר שלם כברייתו בשר וגידים ועצמות שנאמר או בעצם אדם עצם שהוא כאדם מה אדם בשר וגידים ועצמות אף אבר מן החי עד שיהיה כברייתו בשר וגידים ועצמות אבל הכוליא והלשון וכיוצא בהן אף על פי שהן אבר בפני עצמן הואיל ואין בהן עצם הרי הן כשאר הבשר חסר מן העצם של אבר כל שהוא הרי האבר כולו טהור חסר מבשרו אם נשאר עליו בשר שראוי לעלות בו ארוכה בחי ויתרפא וישלם הרי זה מטמא במגע ובמשא ובאהל ואם לאו מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל ובשר הפורש מן החי טהור וכן עצם בלא בשר הפורש מן החי טהור:",
+            "אבר הפורש מן המת מטמא במגע ובמשא ובאהל כמת והוא שיהיה שלם כברייתו בשר וגידים ועצמות חסר עצמו אם נשאר עליו בשר כזית מטמא כמת שלם חסר הבשר ולא חסר העצם אם נשאר עליו כדי לעלות ארוכה בחי מטמא כמת שלם ואם לאו הרי הוא כשאר עצמות המתים שאין עליהן הבשר:",
+            "מוח שבתוך העצם הרי הוא מעלה ארוכה מבחוץ לפיכך קולית המת והוא עצם הסתום משני קצותיו אם יש בתוכה מוח כדי לעלות ארוכה הרי זה כמת שלם היה בה מוח המתנדנד אם יש בו כזית ה\"ז מטמא באהל אף על פי שהעצם סתום מכל צדדיו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כמו שיתבאר שהמוח כבשר לכל דבר:",
+            "האבר והבשר המדולדלים באדם ואע\"פ שאין יכולין לחזור ולחיות טהורים מת האדם הרי הבשר טהור והאבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן המת מה בין אבר מן החי לאבר מן המת אבר מן החי בשר הפורש ממנו ועצם הפורש ממנו טהורים ואבר מן המת בשר הפורש ממנו ועצם הפורש ממנו כמפורשים מן המת השלם ומטמאין בשיעורן:",
+            "ובין אבר מן החי בין אבר מן המת אין להן שיעור אמרו חכמים מאתים שמונה וארבעים איברים יש באיש כל אחד ואחד מהן בשר וגידים ועצם ואין השינים מן המניין ובאשה מאתים ואחד וחמשים כל אבר מהן שפירש כברייתו בין מן החי בין מן המת מטמא במגע ובמשא ובאהל חוץ משלשה איברים יתירות שבאשה שאינן מטמאין באהל וכן אצבע יתירה שיש בה עצם ואין בה צפורן אם נספרת ע\"ג היד עולה למניין רוב האיברים ואם אינה נספרת ע\"ג היד מטמא במגע ובמשא ואינה מטמאה באהל וטומאתה מדברי סופרים ואם היה בה צפורן הרי היא כשאר האיברים ומפני מה גזרו טומאה על אצבע שאינה נספרת גזירה משום הנספרת ולמה לא טמאוה באהל עשו לה היכר כדי להודיע שטומאתה מדבריהם משום גזירה כדי שלא ישרפו על טומאתה תרומה וקדשים:",
+            "עצמות המת שאין עליהם בשר אם נכרת בהן צורת עצמות הרי אלו מטמאין במגע ובמשא ובאהל כמת שלם שאני קורא בהם עצם אדם ואלו הן העצמות שהן מטמאין כמת:השדרה והגלגולת ורוב בניינו ורוב מניינו השדרה כיצד שדרה שהיא שלימה הרי היא כמת שלם ואם חסרה אפי' חוליא אחת מי\"ח חליות הרי היא כשאר העצמות הגלגולת כיצד גלגולת שהיא שלימה הרי היא כמת ואם חסרה כסלע הרי היא כשאר העצמות היו בה נקבים קטנים כולם מצטרפין לכסלע כל בניינו של אדם הוא שתי השוקים והירכים והצלעות והשדרה ורוב בניינו של מת הרי הוא כמת שלם כיצד כגון שתי שוקיו וירך אחת אם חסר רוב בניינו כל שהוא הרי הן כשאר העצמות רוב מניינו כיצד רוב מניין עצמות כגון שהיו קכ\"ה עצם הרי אלו כמת שלם היו קכ\"ד הרי הן כשאר העצמות אף ע\"פ שהיה אדם זה יתר באיבריו או חסר באיבריו אין משגיחין בו אלא על מניין רוב כל אדם אלא אם כן היתה אצבע שיש בה צפורן או שהיתה נספרת ע\"ג היד שהיא עולה למניין כמו שביארנו:",
+            "שאר עצמות המת שאין בהן רוב מניין ולא רוב בניין ולא שדרה שלימה ולא גלגולת שלימה אם היה בהן רובע הקב הרי אלו מטמאים כמת במגע ובמשא ובאהל היו פחות מרובע אפילו עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל:",
+            "היה עצם אחד אפילו יש בו רובע הרי זה מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל טומאת עצם אחד הלכה מפי השמועה לפי שנאמר כל הנוגע בעצם למדו מפי השמועה אפילו עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ולפי שטומאתו הלכה הרי הוא דין תורה ולא מדברי סופרים:",
+            "מת שהרקיבו עצמותיו בקבר ונעשו רקב מלא חפנים מאותו רקב מטמא במשא ובאהל כמת ואינו מטמא במגע לפי שאי איפשר ליגע בכולו שהרי אינו גוף אחד ואפילו גבלו במים אינו חבור:",
+            "דם המת מטמא כמת במגע ובמשא ובאהל שנאמר בנפש האדם ונאמר כי הדם הוא הנפש וכמה שיעורו רביעית אפילו תמצית הדם כל זמן שיש בו אדמומית מטמא באהל המת:",
+            "דם החי אפילו דם נחירה הרי זה טהור כל זמן שהוא חי נתערב הדם שיצא ממנו באחרונה סמוך למיתה עם הדם שיצא ממנו אחר שמת וכל התערובות רביעית ואין ידוע כמה יצא מחיים וכמה יצא אחר מיתה אפילו חצי רביעית מחיים וחצייה אחר מיתה הרי זה נקרא דם תבוסה ומטמא במשא ובמגע ובאהל אלא שטומאתו מדברי סופרים:",
+            "הרוג שהיה מוטל על המטה ודמו מנטף כשהוא חי ויורד לגומא ומת והרי הדם מנטף אחר מותו ויורד לאותה גומא הרי כל הדם שבה טהור שטיפה טיפה ראשונה ראשונה בטלה כדם שיצא מחיים יצא ממנו רביעית דם בלבד וספק כולה מחיים ספק כולה לאחר מיתה הרי זו ספק טומאה כשאר הספקות והנוגע בה ברשות היחיד טמא ברה\"ר טהור כמו שיתבאר במקומו:",
+            "הקבר כל זמן שהטומאה בתוכו מטמא במגע ובאהל כמת דין תורה שנאמר או במת או בעצם אדם או בקבר ואחד הנוגע בגגו של קבר או הנוגע בכותליו והוא שיהיה בנוי וסתום ואח\"כ יהיה כולו מטמא במגע ובאהל אבל המעמיד כלים או אבנים וכיוצא בהן בצדי המת וכסה עליו מלמעלה בכלים או באבנים וכיוצא בהן זה הכסוי המוטל מלמעלה נקרא גולל ואלו הצדדין המעמידין את הגולל שהוא נשען עליהן נקראין דופק ושניהם הגולל או הדופק מטמאין במגע ובאהל כקבר וטומאתן מדברי סופרים ואינן מטמאין במשא לפיכך אם גרר הגולל בחבלים עד שכסה בו את המת או גררו או שמטו מעל המת או שגרר הדופק עד שהעמיד עליו הגולל או שמטו בחבלים מתחת הגולל ה\"ז טהור ודברים שסומכין את הדופק והם הנקראין דופק דופקין הרי הן טהורין:",
+            "שדה שנחרש בה קבר ואבדו עצמות המת בעפרה היא הנקראת בית הפרס ועפרה מטמא במגע ובמשא שמא יש בה עצם כשעורה ואינה מטמאה באהל וכן כל ארצות העכו\"ם עפרן מטמא במגע ובמשא מפני העצמות שאין נזהרין בהן וטומאת בית הפרס וארץ העכו\"ם מדברי סופרים כמו שיתבאר:"
+        ],
+        [
+            "אלו מטמאין במגע ובמשא ובאהל:המת אפילו נפל שלא נתקשרו איבריו בגידין וכזית מבשר המת וכזית נצל ואבר מן החי ואבר מן המת שיש עליהם בשר כראוי והשדרה והגולגול' ורוב בניינו ורוב מניינו ורובע עצמות מכ\"מ אף על פי שאין בהן לא רוב בנין ולא רוב מנין ורביעית דם תבוסה הכל שתים עשרה:",
+            "ואלו מטמאין במגע ובמשא ואין מטמאין באהל:אבר מן החי שחסר בשרו ואין בו להעלות ארוכה ואבר מן המת שחסר בשרו או עצמו ולא נשאר בשר כדי להעלות ארוכה או שחסר העצם אע\"פ שיש עליו בשר כדי להעלות ארוכה והשדרה שחסרה ואין בה רובע עצמות והגולגולת שחסרה ואין בה רובע עצמות ועצם אפילו כשעורה וארץ העכו\"ם ובית הפרס הכל שבע:",
+            "הגולל ודופק מטמאין במגע ובאהל כקבר ואינן מטמאין במשא הרקב מטמא במשא ובאהל ואינו מטמא במגע טומאת רובע עצמות באהל וטומאת רביעית דם וטומאת אבר שאין עליו בשר כראוי בין מן המת בין מן החי יראה לי שכולן טומאתן אינן דין תורה שהרי אין הנזיר מגלח עליהן כמו שביארנו בנזירות ואין חייבין עליהן על ביאת המקדש ועל טמא בטומאה של תורה חייב על ביאת המקדש לפיכך אני אומר שכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אינה דין תורה:",
+            "אין רקב המת מטמא עד שיקבר ערום בארון של שיש או של זכוכית וכיוצא בהן ויהיה כולו שלם חסר ממנו אבר או שנקבר בכסותו או בארון של עץ או של מתכת אין רקבו טמא מפני שרקב הכסות או רקב העץ או חלודת המתכת תתערב ברקב גוייתו ורקב המטמא שנתערב בו עפר כל שהוא הרי הוא בטומאתו ולא אמרו רקב אלא למת בלבד אבל הרוג אין לו רקב:",
+            "קברו שני מתים כאחד או שגזזו שערו או צפרניו וקברום עמו או שקברו אשה מעוברת ועוברה במעיה אין להם רקב:",
+            "טחן המת עד שנעשה רקב אינו מטמא עד שירקיב מאליו:",
+            "טחנו כולו והניחו עד שירקיב או שהרקיב מקצתו כשהוא חי ומת והרקיב כולו הרי זה ספק ואם נטמא למלוא חפנים מרקב זה ה\"ז טמא בספק:",
+            "מלא חפנים ועוד מעפר הנמצא תחת המת או מעפר הנמצא בקבר ואין ידוע מה טיבו אם הוא רקב שמטמא באהל או אינו אלא עפר שנתלכלך בנצל המת ודמו ה\"ז מטמא במשא ובאהל שהרי יש במלוא חפנים ועוד מלא חפנים רקב ויראה לי שאף זו טומאה מדברי סופרים:",
+            "המת שנשרף ושלדו קיימת והוא השדרה והצלעות ה\"ז מטמא כמת שלם ואצ\"ל אם נחרך אבל אם נשרף עד שנתבלבלה צורת תבניתו טהור וכן שפיר מרוקם שטרפו במים טהור שהרי נתבלבלה צורתו:",
+            "בשר המת שנפרך ונעשה כקמח טהור וכן אפר השרופין טהור וכן התולעים הנהוין מבשר המת בין חיים בין מתים טהורין וכבר ביארנו שהמוח כבשר בכל מקום בין במת בין בנבלה ושרץ:",
+            "עור האדם כבשרו ואם עבדו כל צרכו או הילך בו כדי עבודה הרי זה טהור מן התורה אבל מדבריהם מטמא בכזית כבשר המת גזירה שלא להרגיל בני אדם לעבוד עורות האדם וישתמשו בהן:",
+            "עור הבא כנגד פניו של אדם כשיולד בין שהיה חי ואמו חיה בין שנולד מת ואמו מתה ה\"ז טהור מפני שהוא כמו פרש או צואה וקיא וכיוצא בהן:",
+            "כל שבמת טמא חוץ מן השינים והשיער והצפורן הואיל וגזען מחליף ובשעת חבורן הכל טמא כיצד המת בחוץ ושערו בתוך הבית נטמא כל אשר בבית וכן הנוגע בשערו או בשיניו או בצפרניו כשהן מחוברין נטמא שערו העומד להגזז וצפרניו העומדים להנטל הואיל והן עומדין להנטל יש בהן ספק לפיכך הנוגע בהן הרי הוא ספק טמא כל משקה היוצא מן המתים טהור חוץ מדמו וכל מראה דמים מן המת טמא כמו שביארנו ומפני מה לא גזרו על משקה המת כדרך שגזרו על משקין היוצאין מכל הטמאין מפני שהמת הכל בדלין ממנו לא גזרו על משקיו:",
+            "כבד שנמוחה מטמאה ברביעית מפני שהיא כדם נקפה דם קטן שיצא כולו אם אין בו רביעית טהור אף על פי שהוא כל דם שבו:",
+            "ואלו אם חסרו כל שהוא טהורים:רביעית דם ועצם כשעורה וכזית בשר וכזית נצל ומלא חפנים רקב ואבר מן החי שחסר מעצמו כל שהוא:"
+        ],
+        [
+            "רביעית דם הבאה משני מתים טהורה עד שתהיה כל הרביעית ממת אחד שדרה שנגמרה משני מתים כגון שהיו מקצת החליות מאחד ותשלומן ממת אחר וכן הגלגולת של שני מתים ורובע עצמות מב' מתים ואבר מן המת מב' מתים כל אלו אינן מטמאין באהל אלא במגע ובמשא כשאר כל עצמות.",
+            "אבר מן החי מב' אנשים טהור אפילו מאיש אחד אם נחלק לשנים טהור.",
+            "כזית בשר משני מתים וכזית נצל משני מתים ומלוא חפנים רקב משני מתים שכל אחד מהן יש לו רקב הרי אלו מצטרפין זה עם זה וכן כחצי זית בשר וכחצי זית נצל מצטרפין זה עם זה ושאר כל הטומאות שבמת אין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן.",
+            "עצם כשעורה שנחלק לשנים מטמא במשא וכן רובע עצמות מת אחד שנדקדקו ואין בכל אחד מהם עצם כשעורה מטמאין באהל כאילו לא נדקדקו.",
+            "כזית מן המת שחתכו לחלקים ורדדו ודבקו מטמא באהל ובמשא ואינו מטמא במגע קצתו אע\"פ שחברו שאין חבורי אדם חבור.",
+            "כזית חלב שלם שהתיכו טמא היה מפורד והתיכו טהור.",
+            "שדרה שנגררו ממנו רוב חליות שלה אף על פי ששלדה קיימת אינה מטמאה באהל ובזמן שהיא בתוך הקבר אפילו משוברת אפילו מכותתת מטמאה באהל מפני שהקבר מצרפה.",
+            "כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסן בתוך הבית האהל מצרפן ומטמאין באהל.",
+            "עצם שיש עליו כזית בשר בידי שמים והכניס מקצתו לפנים מן הבית נטמא הבית שני עצמות ועליהם כשני חציי זיתים בשר והכניס מקצתן לפנים הבית טמא ואם היה הבשר תחוב בעצמות בידי אדם הבית טהור שאין חבורי אדם חבור.",
+            "מלא חפנים רקב שנתפזר בתוך הבית הבית טמא.",
+            "רביעית דם שנבלעה בתוך הבית הבית טהור להבא וכל שהיה בו בעת שנבלעה הרביעית בארץ טמא.",
+            "כזית מן המת שאבד בתוך הבית וביקש ולא נמצא הבית טהור ולכשימצא הבית טמא למפרע מעת שאבד עד שנמצא.",
+            "רביעית דם שנשפך באויר אם קרש או שהיה במקום אשבורן והוא המקום הנמוך כמו גומא והאהיל המאהיל על מקצתו נטמא נשפך על האסקופה במורד בין לפנים בין לחוץ הבית טהור שהרי לא נח הדם על האסקופה ואם היתה האסקופה אשבורן או שקרש הדם עליה הבית טמא רביעית דם שנבלעה בכסות אם מתכבסת ויוצאה ממנו רביעית דם הרי זה הכסות מתטמאה במגע ובמשא ובאהל ואם לאו אינה מתטמאה באהל והרי היא ככסות שנגעה במת שכל הבלועה שאינו יכול לצאת טהור כיצד משערין אותה מכבסין אותה במים ומביא מים כמדתן ונותן לתוכן רביעית דם אם היה מראיהן שוה או שהיה מי הכבוס אדום יותר ממי המזג בידוע שיצא ממנה רביעית.",
+            "המשא והמגע והאהל שלשה שמות הם וכל שהוא משם אחד מצטרף ומטמא ומשני שמות אינו מצטרף וטהור כיצד הנוגע בכשני חצאי זיתים או שנשא שני חצאי זיתים בבת אחת או שהאהיל על כשני חצאי זיתים או שהאהיל על חצי זית וחצי זית אחר מאהיל עליו או שהיה הוא וחצי זית תחת האהל והאהיל במקצת גופו על חצי זית אחר או האהיל חצי זית על מקצתו הכל טמאים מפני שהוא שם אחד אבל הנוגע בחצי זית או הנושא חצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית או שהאהיל עליו חצי זית אחר או שהאהיל הוא על חצי זית אחר וכן הנושא כחצי זית ונגע בחצי זית אחר הכל טהורים שאין המגע מצטרף עם המשא לא במת ולא בשאר טומאות ולא המגע מצטרף עם האהל ולא האהל מצטרף עם המשא [לפי שאינו שם אחד]."
+        ],
+        [
+            "כל המתטמאין מחמת המת בין אדם בין כלים טמאים טומאת שבעה כיצד אדם או כלי שנגע בדברים שמטמאין מן המת במגע או שנטמא באהל בא' מדברים שמטמאין באהל וכן אדם שנשא דברים שמטמאין מן המת במשא הכל טמאים טומאת שבעה שנאמר כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים.",
+            "אדם שנטמא במת וכלים שיגע בהן אדם זה טמאין טומאת שבעה שנאמר וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם אבל אדם שנגע באדם שנטמא במת בין שנגע בו אחר שפירש מטמאין בין שנגע בו כשהוא עדיין נוגע במת הרי זה השני טמא טומאת ערב שנאמר והנפש הנוגעת תטמא עד הערב זהו דין תורה אבל מדברי סופרים הנוגע במת ונגע באדם אחר ועדיין הוא מחובר במת שניהן טמאין טומאת שבעה וכאילו נגע זה השני במת עצמו במה דברים אמורים לענין תרומה וקדשים אבל לנזיר ולעושה פסח בין בשעת חבור בין אחר שפירש אינו טמא אלא טומאת ערב כדין תורה.",
+            "כלים שנטמאו במת בין במגע בין באהל הרי הן לנוגע בהן כנוגע במת עצמו מה המת מטמא הנוגע בו בין אדם בין כלים טומאת שבעה אף כלים שנטמאו במת הם והכלים או האדם שיגע בהן טמאין טומאת שבעה שנאמר בחלל חרב או במת מפי השמועה למדו שהחרב כמת והוא הדין לשאר כלים בין כלי מתכות בין כלי שטף ובגדים הרי הוא אומר כל הורג נפש וכל נוגע בחלל וכי תעלה על דעתך שזה ירה חץ והרג או זרק אבן והרג נטמא שבעת ימים אלא הורג נפש בחרב וכיוצא בה שנטמא בנגיעתו בכלי שהרג בו שהרי נגע הכלי במת ומנין שאף הכלים הנוגעין באדם שנגע שטמאים טומאת שבעה שהרי הוא אומר וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם הא למדת שכל אדם הטמא טומאת שבעה מטמא בגדים טומאת שבעה.",
+            "נמצאת אומר אדם שנגע במת ואדם באדם אחר הראשון טמא טומאת שבעה והשני טומאת ערב כלים הנוגעין במת וכלים בכלים שניהם טמאים טומאת שבעה אבל השלישי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב כלים הנוגעין במת ואדם בכלים וכלים באדם שלשתן טמאין טומאת שבעה והרביעי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב.",
+            "בד\"א לענין תרומה וקדשים אבל לחייב כרת על ביאת מקדש או על אכילת קדשים אינו חייב אלא השנים בלבד הראשון שנגע במת והשני שנגע בו כדין תורה שנאמר וכל אשר יגע בו הטמא יטמא אבל הנוגע בכלים שנגעו באדם או הנוגע באדם שנגע בכלים שנגעו במת פטור כמו שביארנו בהלכות ביאת מקדש שהדברים האלו אף על פי שהן דברי קבלה אינן דין תורה שהרי לא נתפרשו בתורה אלא זה שנטמא במת שהוא אב והשני הנוגע בו שהוא ראשון בין אדם בין כלים.",
+            "כלי חרש שנגע במת או שהיה עמו באהל טמא ואינו מטמא [לא לאדם] ולא כלי חרש אחר ולא שאר כלים שאין כלי חרש נעשה אב הטומאה לעולם לא במת ולא בשאר טומאות וזה דין תורה אף ע\"פ שהוא קבלה.",
+            "זה כלל גדול בטומאות כל אב הטומאה מטמא אדם ומטמא בגדים וכלים בין כלי מתכות בין כלי שטף בין כלי חרש וכל המטמא אדם וכלים בנגיעה הרי זה אב הטומאה וכל ולד הטומאות מטמא אוכלין ומשקין ואינו מטמא לא אדם וכלים לא כלי חרש ולא שאר כלים ובגדים.",
+            "כל הנוגע באב הוא הנקרא ראשון והנוגע בראשון נקרא שני והנוגע בשני נקרא שלישי והנוגע בשלישי נקרא רביעי והראשון ושלמטה ממנו כולן נקראין ולד הטומאה.",
+            "כל המתטמא מחמת המת טומאת שבעה בין אדם בין כלים הוא הנקרא טמא מת והוא אב מאבות הטומאות לענין טומאת תרומה וטומאת קדשים כמו שביארנו למנות ממנו ראשון ושני כדי לטמא אדם וכלים במגע כשאר אבות הטומאות ואינו מטמא במשא.",
+            "כל המתטמא מחמת המת טומאת ערב הוא ולד הטומאה והוא הראשון לטומאה ואפשר שיהיה הרביעי מן המת ראשון לטומאה כמו שביארנו לענין תרומה וקדשים.",
+            "אדם או כלים שנטמאו במגע ארץ העכו\"ם ובית הפרס או במשאן או במגע דם תבוסה וגולל ודופק או באהלן וכן אדם שנטמא במשא דם תבוסה הרי אלו כולן וכל כיוצא בהן אבות טומאות של דברי סופרים וכן בגדים המתטמאין מחמת אלו טומאת שבעה כולן אבות הטומאות של דברי סופרים.",
+            "האהל עצמו המאהיל על הטומאה אעפ\"י שלא נגעה בו טומאה הרי הוא טמא טומאת שבעה מן התורה והרי הוא כבגדים שנגעו במת שנאמר והזה על האהל במה דברים אמורים בשהיה האהל בגד או שק או כלי עץ או עור אחד עור בהמה וחיה בין המותרין לאכילה בין האסורין לאכילה שנאמר ויפרוש את האהל על המשכן אין קרוי אהל אלא ארוג ועור כמשכן אבל אם היה האהל נסרין של עץ כגון התקרה והמחצלת וכיוצא בהן או שהיה עצם או של מתכות ה\"ז טהור ואין צ\"ל שאם היה בניין שהוא טהור וכ\"מ שנאמר הבית טמא אינו אלא אדם וכלים שבכל הבית ואין לך יוצא מן העץ שהוא מתטמא טומאת אוהלים אלא הפשתן בלבד.",
+            "בגדים הנוגעין במת אף על פי שהן כמת לטמא אחרים שנגעו בו טומאת שבעה אינן כמת לטמא באהל ובמשא שהמשא למת עצמו אינו מפורש כמו שביארנו ובטומאת אהל הוא אומר אדם כי ימות באהל לפיכך הנושא בגדים שנגעו במת ולא נגע בהן וכל המאהיל עליהן או שהאהילו עליו או שהיו עמו באהל הרי זה טהור וכן האדם שנטמא במת והאהיל על הכלים הרי הן טהורין שאין טמא מת טמא אלא במגע בלבד.",
+            "המת אינו מטמא משכב ומושב מתחתיו ולא מדף מעל גביו אלא אחד כלי שיגע במת מצדו או שהיה תחתיו או על גביו כיצד עשרה בגדים זה ע\"ג זה והמת למעלה ועשרה בגדים אחרים על גבו מלמעלה בגד הנוגע בו והבגד השני שנגע בבגד שנגע בו שניהן טמאים טומאת שבעה והשלישי טמא טומאת ערב בין של מעלה בין של מטה והרביעי ומן הרביעי ולמטה ומן הרביעי ולמעלה כולן טהורין מה שאין כן בטמאי משכב ומושב כמו שיתבאר במקומו בד\"א שכל הבגדים או הכלים שתחתיו ושל מעלה ממנו טהורין בשלא היתה שם טומאה רצוצה ולא טומאת אהל או שהיה מבדיל בינו ובין הכלים אבן כמו שיתבאר במקומו."
+        ],
+        [
+            "עצמות הדג ועורו העושה מהן כלים אינן מקבלין טומאה כלל לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים וכן ירוקה שעל פני המים וכיוצא בה שכל מה שבים טהור כמו שיתבאר בהלכות כלים לפיכך העושה אהל מעור הדג או מצמר שגדל בים אין עצמו של אהל זה מקבל טומאה אע\"פ שמביא את הטומאה לכל אשר יהיה תחתיו כשאר אהלים.",
+            "כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה אינן מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים בין טומאת מת בין שאר הטומאות וכן כלי עץ העשוי לנחת כגון התיבה והמגדל והכוורת שהן מחזיקין ארבעים סאה בלח ויהיה להם שולים אינן מקבלין טומאה כלל לא מדברי תורה ולא מד\"ס ואלו הן הנקראין כלי עץ הבא במדה.",
+            "כלי עץ פשוטיהם טהורים מקבליהם טמאים כלי חרש פשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאין ואינן טמאין אלא מאוירן או בהיסט הזב אפילו נגע כלי חרש במת מגבו אינו מתטמא ואם נכנסה טומאה מן הטומאות באוירו ואף על פי שלא נגעה בו נטמא היה כלי חרש עם המת באהל נטמא שהרי הטומאה נכנסה באוירו ואם היה מוקף צמיד פתיל הוא ומה שבתוכו טהור כמו שנתפרש בתורה שאין טומאה נכנסה לו אלא מפתחו ובהיסט הזב שהרי הוא כמי שנגע בכולו.",
+            "העושה גולל מדבר שאינו מקבל טומאה כגון שהניח על גבי הקבר אבן או כלי אדמה או כלי עץ הבא במדה או כלי חרש המוקף צמיד פתיל או עור הדג ועצמו וכיוצא באלו הנוגע בהן טמא טומאת שבעה משום נוגע בגולל ואם פרשו מלהיות גולל או שהסיר את המת מתחתיהן הרי הן טהורין וכן בהמה שכפתה ועשה אותה גולל הנוגע בה טמא טומאת שבעה כל זמן שהיא גולל התיר הבהמה הרי היא טהורה כשאר הבהמות וכן חבית שהיא מלאה משקין מוקפת צמיד פתיל ועשה אותה גולל למת הנוגע בה טמא טומאת שבעה והחבית והמשקין טהורין.",
+            "קורה שעשאה גולל לקבר בין עומדת בין מוטה על צדה אין טמא אלא כנגד פתח הקבר בלבד והנוגע בקצה המונח חוץ לקבר טהור עשה ראשה גולל לקבר והרי היא עומדת על הקבר כמו אילן הנוגע ממנה בד' טפחים סמוך לקבר טמא משום גולל ומד' ולמעלה טהור במה דברים אמורים בזמן שהוא עתיד לקוץ אותה אבל אם אינו עתיד לקוץ אותה כולה גולל.",
+            "שתי אבנים גדולות של ד' ד' טפחים שעשאן גולל המאהיל על גבי שתיהן טמא נטלה אחת מהן המאהיל על גבי שנייה טהור מפני שיש לטומאה דרך שתצא בו.",
+            "גל של צרורות שעשאהו גולל לקבר אין טמא אלא סדר הפנימי שהוא צרכו של קבר אבל הנוגע בשאר האבנים טהור.",
+            "ארון שהוא חקוק בסלע והניחו בו המת וכסוהו בגולל הנוגע בסלע בכ\"מ טהור והנוגע בגולל טמא למה זה דומה לבור גדול מלא מתים ואבן גדולה על פיה שאין טמא אלא כנגד חללה ואם בנה נפש על גבה הרי זו כקבר סתום ומטמא מכל סביביו היתה הארון החקוקה בסלע רחבה מלמטה וצרה מלמעלה והמת בתוכה הנוגע בה מלמטן טהור ומלמעלן טמא שהרי הצדדין מלמעלה סמכו על גבי המת ונעשו כגולל היתה הארון רחבה מלמעלה וצרה מלמטה הנוגע בה מ\"מ טמא היתה שוה הנוגע בה מטפח הסמוך לקרקעיתה ולמעלה טמא מטפח ולמטה טהור ניקב ארון בסלע והכניס המת בתוכה כמו נגר הנוגע בה מ\"מ טהור חוץ ממקום פתחה.",
+            "מערה שהקבר בתוכה וחצר לפני המערה בזמן שהחצר לאויר העומד לתוכה טהור ובלבד שלא יגע במשקוף המערה ובזמן שהחצר מקורה אם היה בה [מגולה בצד המערה] ד' טפחים על ד' טפחים או יתר הנכנס לשם טהור היתה פחותה מד' על ד' הנכנס לשם טמא ואע\"פ שלא נגע בפתח המערה."
+        ],
+        [
+            "בית סתום שהמת בתוכו או שהיה לו פתח [ופרץ את פצימיו] וסתמו מטמא מכל סביביו והנוגע בו מאחוריו או מגגו טמא שבעה מפני שהוא כקבר סתום נפתח בו פתח אפילו סתמו אם לא פרץ פצימיו הנוגע בו מאחוריו ומגגו טהור ואין טמא אלא כנגד הפתח וכמה יהיה שיעור הפתח שלם המת פתחו בארבעה טפחים וכזית מן המת פתחו בטפח וגדול מכזית הרי הוא כמת ופתחו בארבעה.",
+            "המת בתוך הבית ובו פתחים הרבה בזמן שכולם נעולים כולם טמאים והיושב בצד כל פתח מהן תחת התקרה היוצא על הפתח נטמא נפתח אחד מהן או שחשב להוציאו באחד מהן ואף על פי שחשב אחר שמת המת אפילו חשב להוציאו בחלון שהיא ארבעה על ארבעה הציל על הפתחים כולן ואין טמא אלא כנגד הפתח שנפתח או שחשב עליו והשאר טהורין מפני שהן נעולין והרי אין הבית כקבר סתום וכן אם התחיל לחתור פתח להוציאו בו משיחתור ארבעה על ארבעה הציל על הפתחים כולן היה שם פתח סתום וחשב להוציאו והתחיל לפותחו משיתחיל לפתוח הציל על הפתחים כולן היו בו חלונות הרבה וכולן מוגפות כולן טהורות נפתחו כולן טמאות ולא הצילו על הפתחים פתח קטן בתוך פתח גדול המאהיל על גבי שניהם טמא חשב להוציאו בקטן טיהר קטן את הגדול היו שניהן מתאימין המאהיל ע\"ג שניהם טמא חשב להוציאו באחד מהן טיהר את חבירו היה לבית פתח אחד לצפון ופתח לדרום וחשב להוציאו בצפוני ואחר כך באו אחיו או קרוביו ואמרו אין מוציאין אותו אלא בדרומי טיהר דרומי את הצפוני ובלבד שלא יערים ואם הערים שניהן טמאים.",
+            "בתים הפתוחין לאכסדרה והמת באחד מהן אם היה דרכו של מת לצאת באכסדרה הרי הבית שער והבתים טמאים ואם לאו בית שער טמא והבית טהור החדר שלפנים מן הבית מוגף ונכנסה טומאה לפנים דרך חלון הבית החיצון טהור מפני שהטומאה חוזרת ויוצאת דרך החלון שנכנסה בו.",
+            "אין הקבר מטמא מכל סביביו עד שיהיה שם חלל טפח על טפח על רום טפח אפילו הגביה הבנין על גבי חלל טפח עד לרקיע הכל טמא לפי שהכל כקבר היתה טומאה רצוצה ולא היה שם חלל טפח טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואין טמא אלא הנוגע כנגד הטומאה מלמעלה או המאהיל עליה מלמעלה או הנוגע כנגדה מלמטה או מה שהאהיל עליו מלמטה אבל הנוגע בצדי הבנין טהור.",
+            "זה כלל גדול בטומאת מת שכל דבר המטמא באהל מן המת אם היה רצוץ שאין לו חלל טפח הרי הטומאה בוקעת ועולה עד לרקיע בוקעת ויורדת עד התהום ואינה מטמאה מן הצדדין כיצד כרי של תבואה או גל של אבנים וכזית מן המת בתוכו וכלים בצד הטומאה ואינן נוגעין בה כלים טהורין וכל כלי שבתוך הגל מכוון כנגד הטומאה מלמעלה או מלמטה טמא שהטומאה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת ואם היה מקום הטומאה חלול טפח על טפח על רום טפח הוא כקבר סתום ומטמאה מכל סביביו.",
+            "בית שמלאו עפר או צרורות הרי זה ביטל הבית והרי הוא כגל של עפר או צרורות ואם היתה טומאה בתוך העפר בוקעת ועולה בוקעת ויורדת וכלים שבצידיה בתוך העפר טהורים.",
+            "טומאה שהיא רצוצה בכותל וסמך סוכה לכותל הסוכה טמאה שהרי נעשה הכותל צד מצידי האהל ואע\"פ שהצדדין טהורים לנוגע אילו לא היה עליהן אהל אבל משנעשה עליהן אהל האהל כולו טמא שהרי הטומאה בתוכו."
+        ],
+        [
+            "שדה שאבד קבר בתוכה עפרה מטמא במגע ובמשא כבית הפרס שמא נדוש הקבר בה ויהיו עצמות כשעורה בתוך עפרה וכל השדה כולה המאהיל עליה נטמא ואם העמיד בתוכה אהל נטמא כל מה שיש באהל שמא האהל שהעמיד באותה שדה על הקבר הוא מאהיל.",
+            "בנה בית ועליה על גביו אם היה פתחה של עליה כנגד פתחה של בית העליה טהורה שאפי' [היה] הקבר תחת משקוף הבית העליה טהורה שהרי הוא אהל ע\"ג אהל כמי שיתבאר ואם לא היה מכוון אף העליה טמאה שמא אסקופת עליה על הקבר והרי העליה מאהילה על הקבר.",
+            "ושדה זו מותר לזרוע בתוכה כל זרע לפי שאין שרשי זרעים מגיעים עד לקבר אבל אין נוטעין בתוכה אילני מאכל מפני שהשרשים מגיעין עד למת התלוליות הקרובות לעיר הסמוכה לבית הקברות או לדרך בית הקברות אחד חדשות ואחד ישנות הרי אלו בחזקת טומאה מפני שהנשים קוברות שם את הנפלים ומוכי שחין קוברין שם איבריהן אבל הרחוקות החדשות טהורות והישנות טמאות שמא היו קרובות מעיר שחרבה או מדרך שאבדה ואי זהו תל קרוב כל שאין שם תל אחר קרוב יותר ממנו וישן שאין אדם זוכרו.",
+            "שדה בוכים והוא המקום הקרוב לבית הקברות שהנשים יושבות שם ובוכות אעפ\"י שעפרה טהור שהרי לא הוחזקה שם טומאה אין נוטעין אותו ואין זורעין אותו שלא להרגיל רגל אדם לשם שמא יש שם טומאה מפני שהוא קרוב לבית הקברות כבר נתייאשו בעליו ממנו לפיכך אפשר שיבא אדם ויקבור בו מפני זה חששו לו ועושין מעפר מקום זה תנורים לקדש שהרי לא הוחזקה שם טומאה.",
+            "קבר הנמצא מותר לפנותו ואם פנהו מקומו טמא ואסור בהנייה עד שיבדק כמו שיתבאר וקבר הידוע אסור לפנותו ואם פנהו מקומו טהור ומותר בהנייה.",
+            "קבר שהוא מזיק את הרבים מפנין אותו ומקומו טמא ואסור בהנייה.",
+            "הפוגע במת מצוה אם מצאו בתוך התחום מביאו לבית הקברות מצאו חוץ לתחום אפילו בתוך שדה כרכום קנה מקומו ויקבר במקום שנמצא מצאו על המצר מסלקו לצדדין שדה בור מצד זה ושדה ניר מצד זה קוברו בשדה בור שדה ניר ושדה זרע קוברו בשדה ניר שדה זרע ושדה כרם קוברו בשדה זרע שדה אילן ושדה כרם קוברו בשדה כרם מפני אהל הטומאה היו שניהן שוין קוברו לאי זה צד שירצה.",
+            "קבר הנמצא מטמא למפרע ואם בא אחר ואמר ברי לי שלא היה כאן קבר אפילו קודם לעשרים שנה אינו מטמא אלא משעת מציאה ואילך.",
+            "כל המוצא קבר או מת או דבר שמטמא באהל מן המת חייב לציין עליו כדי שלא יהיה תקלה לאחרים ובחולו של מועד היו יוצאין מב\"ד לציין על הקברות אין מציינין על כזית מצומצם מן המת לפי שסופו יחסר בארץ ובמה מציינין בסיד ממחה ושופך על מקום הטומאה אין מעמידין את הציון על גבי הטומאה אלא יהי עודף מכאן ומכאן בצידי הטומאה שלא להפסיד את הטהרות ואין מרחיקין את הציון ממקום הטומאה שלא להפסיד את ארץ ישראל ואין מציינין על הוודאות שהרי הן ידועין לכל אלא על הספיקות כגון שדה שאבד בה קבר והסככות והפרעות.",
+            "מצא שדה מצויינת ואין ידוע מה טיבה אם אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר כמו שיתבאר.",
+            "מצא אבן מצויינת תחתיה טמא היו שתים אם יש סיד ביניהם ביניהם טמא ואם אין סיד ביניהן אלא על ראשיהן אם יש חרש ביניהן טהור שאין זה אלא בניין ואם אין חרש ביניהן והיה הסיד מרודד על ראשיהן מכאן ומכאן ה\"ז ציון וטמא מצא מצר אחד מצויין הוא טמא וכל השדה טהורה וכן שניה וכן שלישי' מצא ד' מצריה מצויינין הן טהורין וכל השדה כולה טמאה שאין מרחיקין הציון ממקום הטומאה."
+        ],
+        [
+            "מי שהיה חופר בשדה ומצא מתים רבים בגומא אחת זה על גב זה או זה בצד זה או שמצא הרוגים או שמצא מת יושב או ראשו בין ברכיו אינו חושש שמא מקום זה בית הקברות היה אלא נוטל המת שמצא ונוטל כל העפר התיחוח שתחתיו וחופר בבתולת קרקע שלש אצבעות ומוציא הכל ושאר השדה בחזקת טהרה כשהיתה קודם שימצא ועפר זה עם שלש אצבעות שחופר הוא הנקרא תבוסת המת.",
+            "שדה שנהרגו בו הרוגים מלקט כל העצמות שבה והרי היא טהורה וכן המפנה קברו מתוך שדהו מלקט כל העצמות עצם עצם והרי היא טהורה וכן בור שמטילים בתוכו נפלים או הרוגים מלקט כל העצמות שבו עצם עצם והרי הוא טהור.",
+            "היה חופר ומצא מת מושכב כדרך שקוברין המתים נוטלו ואת תבוסתו וכן אם מצא שנים נוטל כל אחד מהן ותבוסתו עמו וכל השדה טהורה מצא שלשה מתים כל אחד מהן מוטל כדרך הנקברין אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה כמלוא מטה וקובריה ה\"ז חושש שמא בית הקברות הוא זה וצריך לבדוק מן האחרון עשרים אמה שהן כשתי מערות וחצר שביניהן ואם לא מצא שם מת אחר הרי אותן העשרים שבדק טהורות אף על פי שהן שכונת קברות מצא מת אחד בסוף עשרים אמה צריך לבדוק ממנו עשרים אמה אחרות לפי שרגלים לדבר ואם היה אחד מאלו שמצא בתחלה או בסוף הרוג או יושב או מושכב שלא כדרכו שיהיה ראשו בין ירכותיו אינו בודק עשרים אמה אלא נוטלן ואת תבוסתן בלבד שחזקתן עכו\"ם.",
+            "העכו\"ם אין להם טומאת קברות הואיל ואינן מטמאין באהל הרי הנוגע בקברן טהור עד שיגע בעצמה של טומאה או ישאנה.",
+            "מת שחסר אבר שאם ינטל מן החי ימות אין לו תבוסה ולא שכונת קברות ומתים הנמצאים גלויים על פני השדה אין להם שכונת קברות ולא תבוסה אלא מלקט עצם עצם והכל טהור והנקבר שלא ברשות יש לו תבוסה ואין לו שכונת קברות.",
+            "אחד המוצא שלשה מתים כדרכן בתחלה או שמצא שלשה כוכין או כוך ונקיע ומערה הרי זו שכונת קברות מצא שנים ואחד היה ידוע יש להם תבוסה ואין להם שכונת קברות שהקבר הידוע אינו עושה שכונה ולא אמרו אלא המוצא שלשה בתחלה הוא שצריך בדיקה כיצד בודק העשרים אמה שאמרנו חופר עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה והיא הקרקע שנראית שאינה עבודה העמיק אפילו מאה אמה ומצא חרש הרי זו כבתחילה וצריך להעמיק עד שיגיע לבתולה הגיע למים הרי זו כבתולה.",
+            "אינו צריך לחפור תלם אחד מתחלת העשרים עד סופן אלא חופר אמה על אמה ומניח אמה וחופר אמה על אמה ומניח אמה וכן עד סופן שאין בין קבר לקבר פחות מאמה.",
+            "היה בודק והגיע בתוך העשרים לנהר או לשלולית או לדרך הרבים יפסיק ואינו צריך לבדוק שהרי נפסקה שכונת הקברות.",
+            "המוצא עפר זה של בדיקה טהור אא\"כ מצא טומאה במקום שחפר אבל קודם שימצא אוכל בתרומה והמפקח בגל אינו אוכל בתרומה שהרי יודע ודאי שהמתים שם תחת הגל אלא שאינו מכיר מקומן.",
+            "גל טמא שנתערב בשני גלין טהורין בדק אחד מהן ומצאו טהור הוא טהור והשנים טמאין בדק שנים ונמצאו טהורים הן טהורים והשלישי בחזקת טמא בדק שלשתן ומצא טהור כולן בחזקת טומאה עד שיבדוק שלשתן עד שיגיע לסלע או לבתולה ויהיו שלשתן טהורין.",
+            "בור שמטילין לתוכו נפלים המאהיל עליו טמא דין תורה אף ע\"פ שחולדה וברדלס מצויין שם אין ספק מוציא מידי ודאי אבל אם הפילה שם אשה נפל ואין ידוע אם הפילה דבר המטמא או לא הפילה הואיל וחולדה וברדלס מצויין שם הרי ספקו טהור.",
+            "דבר ידוע שכל אלו הטומאות וכיוצא בהן שהן משום ספק הרי הן של דבריהן ואין טמא מן התורה אלא מי שנטמא טומאת ודאי אבל כל הספיקות בין בטומאות בין במאכלו' אסורות בין בעריות ושבתות אין להם אלא מדברי סופרים [ואע\"פ כן דבר שחייבין על זדונו כרת ספיקו אסור מן התורה שהרי העושה אותו חייב אשם תלוי] כמו שביארנו בהלכות איסורי ביאה ובכמה מקומות."
+        ],
+        [
+            "איזהו בית הפרס זה המקום שנחרש בו קבר שהרי נתדקדקו עצמות המת בתוך העפר ונתפרסו בכל השדה וגזרו טומאה על כל השדה שנחרש בה הקבר אפילו חרש על גבי הארון ואפילו היה מושקע ברובדין ובאבנים ואפילו היה על גבי הארון רום שתי קומות הואיל וחרש על קבר ה\"ז עושה בית הפרס עד כמה הוא נעשית בית הפרס מאה אמה על מאה אמה ממקום הקבר.",
+            "כל המרובע שהוא בית ארבעת סאין הרי הוא בית הפרס ועפרו מטמא במגע ובמשא כמו שביארנו ואינו מטמא באהל וכן המאהיל על בית הפרס הזה טהור.",
+            "התחיל לחרוש את הקבר והיה חורשו והולך וקודם שיגמור מאה אמה ניער את המחרישה או שהטיח בסלע או בגדר עד שם הוא עושה בית הפרס בלבד והשאר טהור שהרי לא הגיע אליו במשוך המחרישה חרש כמו חמשים אמה או יתר וחזר וחרש עד שהשלים המאה הכל בית הפרס היה חורש והולך חוץ למאה אמה ממאה אמה ולחוץ טהור שאין עצמות קבר מגיעות ליתר ממאה.",
+            "חזקת העצמות המכוסות שהן של אדם עד שיודע שהן של בהמה וחזקת העצמות המגולות שהן של בהמה עד שיודע שהן של אדם היה שם חריץ מלא עצמות אדם או שהיו עצמות אדם צבורות על גבי קרקע וחרש עצמות אלו עם השדה או שחרש שדה שאבד בה [או שנמצא בה] קבר ה\"ז אינו עושה בית הפרס שלא גזרו טומאה אלא על שדה שנחרש בה קבר ודאי וכן החורש את המת בשדה אינו עושה בית הפרס שכל אלו דבר שאינו מצוי הוא ולא גזרו אלא בקבר שנחרש שהוא דבר המצוי.",
+            "החורש את הקבר בשדה שאינה שלו אינו עושה בית הפרס שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפילו שותף או אריס או אפוטרופוס אינו עושה בית הפרס חרש קבר בשדה שלו ושל חבירו כאחד שלו עושה בית הפרס ושל חבירו אינו עושה בית הפרס.",
+            "עכו\"ם שחרש קבר בשדהו אינו עושה בית הפרס שאין בית פרס לעכו\"ם.",
+            "שדה בית פרס למעלה ושדה טהורה למטה ושטפו גשמים מעפר בית הפרס לטהורה אפילו היתה אדומה והלבינה או לבנה והאדימה טהורה שאין בית פרס עושה בית פרס ולא גזרו טומאה אלא על גוש כברייתו.",
+            "בית הפרס הזה מותר לנטוע בו כל נטע לפי שהשרשים יורדים למטה משלשה:ולמטה משלשה בבית הפרס טהור שהרי הקבר נפרס על פני השדה אבל אין זורעין בתוכה אלא זרע הנקצר ואם זרע ועקר צובר את גרנו בתוכו וכובר את התבואה בשתי כברות ואת הקטניות בג' כברות שמא יש בהן עצם כשעורה ושורף את הקש ואת העצה שם גזירה שמא יהיה בהן עצם כשעורה ואם תתיר לו בהנייה מוציאו ומוכרו ונמצא מרגיל את הטומאה.",
+            "שדה שהוחזקה שהיא בית הפרס אפילו היא בית ד' כורין ואפילו משוכה ממקום הטיט הרך שאינו נחרש ולא נעשה בית הפרס ואפילו שדה טהורה מקפת אותה מד' רוחותיה הרי היא בחזקתה.",
+            "מצא שדה מצויינת ואין יודע מה טיבה אם יש בה אילן בידוע שנחרש קבר בתוכה אין בה אילן בידוע שאבד קבר בתוכה כמו שביארנו והוא שיהיה באותו מקום זקן או תלמיד חכם שאין כל אדם בקיאין בכך ויודעין שמותר לנטוע בזו ואסור לנטוע באחרת.",
+            "המהלך בבית הפרס על גבי אבנים שאין מתנדנדין תחת רגלי אדם בשעה שמהלך עליהן או שנכנס לה והוא רוכב על גבי אדם ובהמה שכחן יפה הרי זה טהור אבל אם הלך על גבי אבנים שמזדעזעין בשעת הילוך אף על פי שנשמר ולא נתנדנד ה\"ז טמא כמי שהלך על העפר עצמו וכן אם הלך על גבי אדם שכחו רע עד שתהיינה ארכובותיו נוקשות זו לזו ושוקיו מרעידות כשהוא נושאו או על גבי בהמה שכחה רע עד שתטיל גללים בשעת רכיבה ה\"ז טמא וכאילו הלך ברגליו.",
+            "המטהר בית הפרס צריך לטהרו במעמד שני תלמידי חכמים וכיצד מטהרין אותו כונס את כל העפר שהוא יכול להסיטו מעל כל פני השדה ונותנו לתוך כברה שנקביה דקין וממחה ומוציא כל עצם כשעורה הנמצא שם ויטהר וכן אם נתן על גביו שלשה טפחים עפר ממקום אחד או שנטל מעל כל פניו שלשה טפחים ה\"ז טהור נטל מחציו אחד ג' טפחים ונתן על חציו האחר ג' טפחים ה\"ז טהור נטל מעל פניו טפח ומחצה ונתן עליה טפח ומחצה עפר ממקום אחר לא עשה כלום וכן אם עזקו ובדק בשעת עזוק מלמטה ומלמעלה לא עשה כלום רצפו באבנים שאינן מתנדנין מהילוך אדם ה\"ז טהור."
+        ],
+        [
+            "ארץ העכו\"ם בתחילה גזרו על גושה בלבד כבית הפרס ולא היו מטמאים אלא המהלך בה או נוגע או נושא מעפרה חזרו וגזרו על אוירה שיטמא ואע\"פ שלא נגע ולא נשא אלא כיון שהכניס ראשו ורובו לאויר ארץ העכו\"ם נטמא וכן כלי חרש שהכניס אוירו לארץ העכו\"ם ושאר כלים שהכניס רובם לאויר ארץ העכו\"ם נטמאו.",
+            "טומאת אויר ארץ העכו\"ם לא עשו אותה כטומאת עפרה אלא קלה היא ממנה שעל טומאת עפרה שורפין תרומות וקדשים והמתטמא בגושא טמא טומאת שבעה וצריך הזייה שלישי ושביעי אבל הנטמא באוירה א\"צ הזייה שלישי ושביעי אלא טבילה והערב שמש וכן תרומה וקדשים שנטמאו מחמת אוירה תולין לא אוכלין ולא שורפין.",
+            "עפר ארץ העכו\"ם ועפר בית הפרס מטמאין במגע ובמשא כמו שביארנו וכמה שיעורן כחותם המרצופין והוא כפיקה גדולה של סקאין עפר בית הפרס ועפר חוצה לארץ שבא בירק אם יש במקום אחד כחותם המרצופין מטמא ואם לאו אינו מצטרף שלא גזרו אלא על גוש כברייתו מעשה שהיו אגרות באות מחוצה לארץ לבני כהנים גדולים והיו בהן כסאה וכסאתים חותמות ולא חשו להן משום טומאה לפי שלא היה בחותם מהן כחותם המרצופין.",
+            "המביא תנורים וספלין וכלי חרש מחו\"ל עד שלא הוסקו טמאים משום ארץ העכו\"ם משהוסקו טמאים משום כלי חרס שנטמא בארץ העכו\"ם שאינו מטמא אדם וכלים כמו שביארנו.",
+            "המהלך בארץ העכו\"ם בהרים ובסלעים טמא טומאת שבעה בים ובמקום שהים עולה בזעפו טהור משום נוגע בארץ העכו\"ם וטמא משום אוירה הנכנס לארץ העכו\"ם בשידה תיבה ומגדל הפורחין באויר טמא שאהל זרוק אינו קרוי אהל.",
+            "סוריא עפרה טמא כחוצה לארץ ואוירה טהור לא גזרו על אוירה לפיכך אם היתה סמוכה לארץ ישראל שפה בשפה ולא היה מפסיק ביניהן לא ארץ העכו\"ם ולא בית הקברות ולא בית הפרס הרי זה יכול להכנס לה בטהרה בשידה תיבה ומגדל והוא שלא יגע בגושה וכן ארץ העכו\"ם הסמוכה לארץ ישראל ואין ביניהן מקום טמא הרי זו נבדקת וטהורה.",
+            "מקום ששכנו בו עכו\"ם בא\"י הרי זה מטמא כארץ העכו\"ם עד שיבדק שמא קברו בו נפלים.",
+            "ותרומה וקדשים שנטמאו מחמת מדור העכו\"ם תולין לא אוכלין ולא שורפין וכמה ישהו במקום ויהיה צריך בדיקה ארבעים יום כדי שתתעבר אשה ותפיל נפל שמטמא אפילו איש שאין עמו אשה אם שהה ארבעים יום מדורו טמא עד שיבדק גזירה משום מדור שתהיה בו אשה אפילו עבד וסריס או אשה או קטן בן תשע שנים ויום אחד עושה מדור העכו\"ם.",
+            "מדור עכו\"ם שהיה בו עבד (מישראל) או אשה או קטן בן תשע משמרין אותו שלא יקברו שם נפל אינו צריך בדיקה ואת מה הן בודקין את הביבין העמוקים ואת המים הסרוחין וכ\"מ שהחזיר והחולדה יכולין להוליך משם הנפל אינו צריך בדיקה מפני שהן גוררי אותם משם מדור העכו\"ם שחרב הרי הוא בטומאתו עד שיבדק.",
+            "האיצטווניות אין בהן משום מדור עכו\"ם לפי שהיא גלויה ואין בה מקום להטמין הנפלים ועשרה מקומות אין בהם משום מדור עכו\"ם לפי שאין דירתן קבועה לא גזרו עליהן טומאה ואלו הן העשרה מקומות אהלי הערביים והסוכות והצריפין והבורגנין והתקרה שע\"ג העמודים ואין לה דפנות והן בתי הקיץ ובית שער ואוירה של חצר והמרחץ ומקום שעושין בו החצים וכלי המלחמה ומקום הלגיונות.",
+            "החנות אין בה משום מדור עכו\"ם אא\"כ היה דר בתוכה חצר שהיא טמאה משום מדור העכו\"ם הרי בית שער שלה ואוירה טמאין כמוה ואין מדור העכו\"ם ולא בית הפרס בחוצה לארץ.",
+            "עיירות המובלעות בארץ ישראל כגון סיסית וחברותיה [אשקלון וחברותיה] אף על פי שפטורות מן המעשרות ומן השביעית אין בהן משום ארץ העכו\"ם וחזקת דרכים של עולי בבל טהורות אע\"פ שהן מובלעות בארץ העכו\"ם."
+        ],
+        [
+            "טפח על טפח מרובע על רום טפח מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה דין תורה שאין קרוי אהל אלא טפח על טפח ברום טפח או יתר על זה כיצד כזית מן המת מונח לאויר ובצדו כלים כגון מחטין וצנורות וכיוצא בהן ואינן נוגעים בטומאה אם האהיל עליהן אהל שיש בו טפח על טפח והיה גבוה מעל הארץ טפח ה\"ז מביא את הטומאה לכלים וטמאין היו כלים אחרים על גבי אהל זה שיש בו טפח על טפח הרי הן טהורין מפני שהאהל חוצץ בינם ובין הטומאה הנה למדת שכשם שהאהל מטמא כל שתחתיו מציל כל שחוצה לו וחוצץ בין הטומאה ובין כלים שעל גביו וכן אם היתה הטומאה על גביו וכלים תחתיו הכלים טהורין שהאהל חוצץ בפני הטומאה:היה האהל פחות מרום טפח או פחות מטפח על טפח אף על פי שהוא גבוה כמה טפחים הכלים שבצד הטומאה טהורים וכלים שלמעלה מאהל זה כל שכנגד הטומאה טמא מפני שהאהילו על הטומאה ואין שם אהל לחוץ בפני הטומאה וכן אם היתה טומאה על גבי אהל זה וכלים תחתיו כל שכנגד הטומאה טמא שהרי האהילה עליהן ואין שם אהל שיחוץ בפני הטומאה שכל פחות מרום טפח כנגיעה הוא חשוב וטומאה שתחתיו טומאה רצוצה היא כמו שביארנו בד\"א כשלא היה האהל אדם או כלים אבל אדם או כלים שנעשו אהל על הטומאה בין שהיו הן עצמן אהל בין שהיו עמודי האהל אפילו היו כלים שאין מקבלין טומאה כל עיקר הרי אלו מביאין את הטומאה ואינן חוצצין בפני הטומאה כיצד לוח שהיה מונח ע\"ג ארבעה בני אדם או ע\"ג ארבעה כלים אפילו כלי אבנים וכיוצא בהן מכלים שאין למינן טומאה ואין צ\"ל אם היה מונח על ארבעה שפודין או ארבעה קנים שגבוהין טפח והיתה טומאה וכלים תחתיו הכלים טמאים ואם היו כלים על גביו אפילו שלא כנגד הטומאה טמאים ואם היתה טומאה על גבי לוח וכלים תחתיו כל כלים שתחת הלוח טמאין אבל אם הלוח היה מונח על גבי ארבע אבנים או על גבי בהמה וחיה והיתה טומאה תחתיו הרי הכלים שעל גביו טהורין.",
+            "היתה טומאה על גביו הרי כל הכלים שתחתיו טהורין מפני שהאהל חוצץ בפני הטומאה וכלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה הבאים במדה הרי הם כאהלים ואינם ככלים ולפיכך חוצצים בפני הטומאה.",
+            "נסר שהוא נתון על פי תנור חדש ועודף מכל צדדיו בפותח טפח היתה טומאה תחת הנסר כלים שעל גביו טהורין טומאה על גביו כלים שתחתיו טהורים מפני שתנור חדש אינו ככלים לענין זה ואם היה ישן הכל טמא.",
+            "נסר שהוא נתון ע\"פ שני תנורים אפילו ישנים ועודף מחוצה לתנור זה ומחוצה לתנור זה והיתה טומאה תחתיו בין שני התנורים ביניהן בלבד טמא אבל כלים שתחת שתי הקצוות שחוצה לתנורים טהורים שהרי הן כשני אהלים זה בצד זה וכן נסר שהוא נתון על פי תנור אפילו ישן ויוצא מזה טפח ומזה טפח אבל לא מן הצדדין וטומאה בצד זה כלים שבצד השני טהורין.",
+            "אדם שנשא כלי כגון מרדעת וכיוצא בו והאהיל צד הכלי האחד על הטומאה אם היה בהיקפו טפח אף ע\"פ שאין ברחבו אלא רוחב אצבעו שליש ה\"ז מטמא את הנושא ומביא לו טומאה מדבריהם שגזרו על שיש בהיקפו טפח משום שיש ברחבו טפח אבל אינו מביא את הטומאה לכלים שתחתיו ולשאר אדם שיאהיל עליהן ועל הטומאה עד שיהיה בו רחב טפח.",
+            "ארונות של עץ שמניחין בהן את המת אינן כקבר (אבל) אם יש בין כסוי הארון והמת גובה טפח חוצץ והעומד על גבי הארון טהור מן התורה ואע\"פ שרוב ארונות יש בהן חלל טפח הואיל ויש שאין שם חלל טפח גזרו על כל הארונות שאינן חוצצין ושיהיה המהלך ע\"ג הארון כנוגע במת או בקבר.",
+            "קורה שהיא נתונה מכותל לכותל והטומאה תחתיה אם יש בה פותח טפח מביאה את הטומאה תחת כולה וכל הכלים או אדם שתחתיה טמאים אף ע\"פ שאין כולה שוה וקצתו פחותה מטפח מפני שקצתה מקצת אהל הוא ואם אין בה פותח טפח טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כמו שביארנו כמה יהיה בהיקפה ויהיה בה פותח טפח בזמן שהיא עגולה שלשה טפחים ובזמן שהיא מרובעת ארבעה טפחים.",
+            "סאה שהיא מוטה על צדה באויר אינה מביאה את הטומאה תחת כולה עד שיהיה בהיקפה ד' טפחים ומחצה בקרוב כדי שיהיה גובה הצד העליון טפח ומחצה ויהיה הטפח על טפח ממנה גבהו מעל הארץ טפח לפיכך אם היתה גבוהה מעל הארץ חצי טפח והיה בהיקפה שלשה מביאה את הטומאה וכן עמוד עגול שהוא מוטל לאויר ומונח על הארץ אינו מביא טומאה תחת דפנו עד שיהיה בו היקף כ\"ד טפחים ואם אין בהיקפו עשרים וארבעה טפחים טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת זה שהצריכו עשרים וארבעה טפחים על העיקרין שסומכים עליהן חכמים בחשבון כל המשפטים שכל שיש בהיקפו שלשה יש בו רוחב טפח וכל טפח על טפח ברבוע יש באלכסונו טפח ושני חומשין לפיכך אם היה בהיקף העמוד עשרים וארבעה טפחים נמצא תחת כל דפנו טפח על רום טפח מרובע ויתר מעט שחשבונות אלו בקרוב הן."
+        ],
+        [
+            "כל טפח על טפח ברום טפח קרוי אהל כמו שביארנו וחוצץ בפני הטומאה ומביא את הטומאה בין שעשאהו להאהיל בין שנעשה מאיליו אפילו היה שלא בידי אדם ה\"ז מביא וחוצץ כיצד אחד חור שחררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת או שצבר אבנים או קורות ונעשה בהן חלל טפח ה\"ז אהל ומביא וחוצץ.",
+            "במה דברים אמורים בשהיה האהל חזק ובריא אבל אהל רעוע אינו מביא את הטומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה מן התורה אבל מד\"ס מביא את הטומאה ואינו חוצץ כיצד שריגי האילנות הסוככים על הארץ והן הנקראים סככות ואבנים היוצאות מן הגדר הסוככות על הארץ והן הנקראין פרעות אם יכולין לקבל מעזיבה בינונית והן עומדין הרי אלו מביאין וחוצצין מן התורה ואם אינן ראויין לקבל מעזיבה בינונית אלא הן נופלים הרי אלו מביאין מדבריהם ואינן חוצצין וכן כל כיוצא בהן.",
+            "אלו מביאין וחוצצין כלי עץ הבא במדה וכן כלי אבנים כלי גללים כלי אדמה הבאין במדה ופשוטי כלי עור ויריעה וסדין ומפץ ומחצלת שהן עשוין אהלים ובהמות או חיות בין טמאות בין טהורות והוא שיהיה ראש זו בין רגלי זו והיו כולן דבוקות והעוף ששכן והחוטט בשבלים מקום לקטן להצילו מן השמש ואוכלין שאינן מוכשרין כדי שלא יטמאו ירקות המתקיימין בימות החמה והגשמים הרי הן כאילנות ומביאין וחוצצין ואלו הן:הארוס והקיסום וירקות חמור ודלעת יונית וכן הסככות והפרעות והזיזין והגזורות והשובכות והשקיפין והסלעים והנחירים והשנינין כל אלו מביאין וחוצצין.",
+            "ואלו מביאין ולא חוצצין:האדם וכלי עץ שאינן באין במדה מפני שהן ככל הכלים ומתטמאין ופשוטי כלי עור ויריעה וסדין ומפץ ומחצלת שאין עשויין אהלים אלא מתוחין בלבד ואין להן שיפוע ואין שם כותלים ובהמה וחיה שמתו ואוכלין טמאין או מוכשרין שדבר טמא אינו חוצץ ורחיים של יד שהרי היא בכלל כלי אבנים כל אלו מביאין ואינן חוצצין.",
+            "ואלו לא מביאין ולא חוצצין:הזרעים והירקות המחוברין לקרקע חוץ מן הארבע ירקות שמנינו וכיפת הברד והשלג והכפור והגליד והמלח והדולג ממקום למקום והקופץ ממקום למקום והעוף הפורח וטלית המנפנפת וספינה שהיא שטה על פני המים כל אלו לא מביאין ולא חוצצין שאע\"פ שהאהילו אינו אהל המתקיים.",
+            "קשר את הספינה בדבר שהוא יכול להעמידה כבש כנף הטלית באבן הרי זו מביאה את הטומאה.",
+            "נסר שהוא צף על פני המים וטומאה תחת צדו האחד הרי הכלים שתחת צדו השני טהורים שהרי כבר ביארנו שהספינה השטה אינה מביאה הטומאה.",
+            "אלו חוצצין ולא מביאין מסכת פרוסה וחבילי מטה והמשפלות והסריגות שבחלונות כיצד הן חוצצין שאם היה חלון בין ב' בתים והטומאה בבית אחד והיה אחד מאלו מתוח בחלון זה וסתמו אף ע\"פ שיש ביניהן אויר הרי אלו חוצצין ולא תכנס טומאה לבית שני והוא שלא יהיה שם בסריגות אלו או בעיני המשפלות או בין חבל לחבל פותח טפח שאם היה שם פותח טפח תכנס בו הטומאה כמו שיתבאר."
+        ],
+        [
+            "אין טומאה נכנסת לאהל ולא יוצאה ממנו בפחות מטפח על טפח כיצד חלון שבין בית לבית או שבין בית לעלייה אם יש בו טפח על טפח מרובע והיתה טומאה באחד מהן הבית השני טמא אין בחלון פותח טפח אין הטומאה יוצאה ממנו ולא נכנסת לאהל השני בד\"א בחלון שעשה אותו האדם לתשמיש אבל חלון שעשה אותו האדם לאורה כדי שיכנס ממנו האור שיעורו כפונדיון והטומאה יוצאה ממנו כיצד היתה טומאה בבית ובא אדם ונסמך לחלון זה של מאור או שהניח בו כלי או שהאהיל עליו אהל בצד הכותל נטמא כל שבאהל שהטומאה יוצאה לו וחלון העשוי לאורה הוא שאין עליו תקרה אלא גלוי הוא לשמש.",
+            "חלון הנעשה שלא בידי אדם כגון שחררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת או שהיה חלון פקוק ונטל הפקק או שהיתה בו זכוכית ונשברה שיעורו מלא אגרוף והוא כראש גדול של אדם והוא שלא חשב עליו לתשמיש אבל אם חשב עליו לתשמיש שיעורו בפותח טפח חשב עליו למאור שיעורו בפונדיון שהמחשבה כאן כמעשה.",
+            "מאור שהתחיל לסותמו ולא הספיק לגומרו מפני שלא היה לו טיט או שקראו חבירו או שחשכה לילי שבת ונשאר ממנו מעט אם נשאר ממנו רום אצבעיים על רוחב הגודל מביא את הטומאה פחות מכאן הרי הוא כסתום.",
+            "חלון גדול העשוי לאורה והיה בה שבכה וכיוצא בה אם יש שם במקום אחד ממנה כפונדיון מביא את הטומאה ומוציא את הטומאה היו נקבי השבכה דקים ואין באחד מהן כפונדיון הרי זו כסתומה וכן חלון העשויה לתשמיש ובה סככות ורפפות אם יש במקום אחד טפח על טפח מרובע מביא ומוציא ואם לאו הרי היא כסתומה.",
+            "חלון שהיא גלויה לאויר שיעורה כפונדיון מפני שאינה עשויה אלא לאורה כמו שאמרנו בנה בית חוצה לה ונעשית חלון זו תחת תקרה והרי היא בין שני בתים שיעורה בפותח טפח נתן את התקרה באמצע החלון התחתון שתחת התקרה שיעורו בפותח טפח והעליון שלמעלה מן התקרה שיעורו כפונדיון מפני שהוא גלוי לאויר.",
+            "החור שבדלת או ששייר בה החרש מקום פתוח מלמעלה או מלמטה או שהגיף את הדלת ולא גמר להדקה ונשאר אויר בין שתי הדלתות או שסגר הדלת ופתחו הרוח בכל אלו אם היה הפותח כאגרוף הטומאה יוצאה ממנו ונכנסת לה במקום פתוח זה ואם היה פחות מכאגרוף הרי הוא כסתום.",
+            "העושה חור בכותל כדי להניח בו קנה או מסמר גדול או לראות ממנו העוברים והשבים או לדבר עם חבירו הרי זה כחלון העשויה לתשמיש ושיעורה בפותח טפח."
+        ],
+        [
+            "חלון תשמיש שסתמה כולה או סתמה עד שנשאר בה פחות מטפח אם בדבר החוצץ בפני הטומאה סתם ה\"ז חוצץ והוא שיהיה דבר שאין דעתו לפנותו לפיכך אם סתם החלון או מיעטו באוכלין שאינן מוכשרין אינן חוצצין שאף על פי שאין מקבלין טומאה והרי הן טהורין דעתו לפנותן היו סרוחין הרי אלו חוצצין וכן תבן סרוח חוצץ ושאינו סרוח אינו חוצץ מפני שדעתו לפנותו תבואה שגדלה וסתמה את החלון או מיעטתו אינה חוצצת לפי שדעתו לפנותה שמא תפסיד הכותל היה עיקרה רחוק מן הכותל ונטה ראשו וסתם הרי זו חוצצת וכן כל כיוצא בזה.",
+            "חבית שהיא מלאה גרוגרות סרוחין שאינן מוכשרין ולא ראויין לאכילה ומונחת בחלון ופי החבית כלפי הטומאה שהרי החבית טמאה וכן קופה שהיא מלאה תבן סרוח שאינו ראוי לא למאכל בהמה ולא לטיט ולא להסקה ומונחת בחלון אם יכולין הגרוגרות והתבן לעמוד בפני עצמן כשינטל הכלי שהן בו הרי אלו חוצצין ואם לאו אינן חוצצין עשבים המרים שאינן ראויין לבהמה ומטלניות שאין בהן ג' על ג' שהיו מטונפים וקשים כדי שלא יהיו ראויין אפילו לקנח הדם מן השריטה והאבר והבשר המדולדלים בבהמה טמאה והוא שתהיה כחושה שאינה ראויה להמכר לעכו\"ם וקשורה כדי שלא תברח והעוף טמא ששיכן בחלון והוא שיהיה משרט שהרי אינו ראוי אפילו לתינוק לשחק בו ועכו\"ם כפות שהוא מאסורי המלך שאין אחר יכול להתירו ובן שמונה ביום השבת שהרי אסור לטלטלו והמלח המעורב בקוצים שאינו ראוי לא לאכילה ולא לעבדה והוא שיהיה מונח על החרש כדי שלא יזיק את הכותל כל אלו ממעטין בחלון שהרי אינן מקבלין טומאה ואין דעתו לפנותן מפני שאינן ראויין למלאכה וכן ס\"ת שבלה והיה מונח בחלון אם גמר שתהיה שם גניזתו ה\"ז ממעט בחלון אבל השלג והברד והכפור והגליד והמים אינן ממעטין בחלון שהרי הן ראויין ומקבלין טומאה.",
+            "מיעט את הטפח בפחות מכזית מבשר המת בפחות מכזית מבשר נבילה או בעצם פחות מכשעורה מן המת או בפחות מכעדשה מן השרץ הרי אלו חוצצין שכל אלו טהורין ואינן חשובין אצלו לפיכך אין דעתו לפנותן וכן פחות מכביצה אוכלים שאינן מוכשרין אינן חשובין אצלו ואין דעתו לפנותן ולפיכך ממעטין את הטפח.",
+            "סתם החלון בכלי חרש והיה פיו לחוץ ה\"ז חוצץ לפי שאינו מטמא מגבו והרי הוא טהור וצריך להיות כלי חרש זה מאוס ונקוב עד שלא יהיה ראוי אפילו להקיז בו דם כדי שלא תהיה דעתו לפנותו.",
+            "היה בבית מת או רובע עצמות וכיוצא בהן מעצמות המטמאות באהל ומיעט החלון של בית זה בעצם פחות מכשעורה אינו מיעוט שהעצם מצטרף לעצמות וכן אם היה שם מת או כזית מבשר המת ומיעט החלון בפחות מכזית מבשר המת אינו מיעוט לפי שהבשר מצטרף לבשר אבל עצם פחות מכשעורה ממעט על ידי כזית בשר ופחות מכזית בשר ממעט ע\"י רובע עצמות וכיוצא בהן מיעט את הטפח בשתי וערב המנוגעין או בגוש מבית הפרס אינו מיעוט שדבר טמא אינו חוצץ עשה לבנה מעפר בית הפרס הרי זו טהורה וממעטת שלא אמרו אלא גוש כברייתו נסתם הטפח או נתמעט בקורי עכביש אם היה בה ממש הרי זו חוצצת ואם אין בה ממש אינה חוצצת."
+        ],
+        [
+            "ארובה שהיא באמצע תקרת הבית בין שיש בה פותח טפח בין שאין בה פותח טפח והיתה טומאה תחת תקרת הבית כנגד ארובה טהור שהרי הוא גלוי לאויר ושאר הבית טמא היתה טומאה כנגד ארובה בלבד כל הבית טהור היתה מקצת הטומאה תחת התקרה ומקצתה תחת ארובה אם היה בארובה פותח טפח הבית כולו טמא וכנגד כל הארובה טמא אין בה פותח טפח אם יש בטומאה כדי שתתחלק וימצא כשיעור תחת התקרה וכשיעור תחת הארובה הכל טמא ואם לאו הבית טמא וכנגד הארובה טהור היה בארובה פותח טפח ונתן אדם רגלו מלמעלה על הארובה נעשה הכל אהל אחד ובין שהיתה הטומאה תחת התקרה בלבד או תחת הארובה בלבד הכל טמא הבית ומה שכנגד ארובה והאדם שעירב את הטומאה טמא מפני שנעשה אהל על הטומאה אין בארובה פותח טפח והיתה הטומאה תחת התקרה זה שנתן רגלו מלמעלה טהור שאין טומאה יוצאת לו בפחות מטפח היתה הטומאה תחת הארובה אם טומאה קדמה את רגלו טמא שהרי האהיל על הטומאה אם רגלו קדמה את הטומאה טהור שהרי רגלו מקצת האהל ואין טומאה יוצאת לו.",
+            "היה כזית מן המת בפי העורב והאהיל על גבי ארובה עד שנמצא כזית באויר ארובה אע\"פ שאין בה פותח טפח הבית טמא.",
+            "בית וארובה באמצע תקרת הבית ועלייה על גביו וארובה אחרת יש באמצע תקרת העלייה והארובות מכוונות זו למעלה מזו בין שיש בארובות פותח טפח בין שאין בהן פותח טפח וטומאה בבית כנגד הארובות טהור והשאר טמא היתה טומאה כנגד ארובות הרי הבית כולו טהור היו בארובות פותח טפח והטומאה בין תחת תקרת הבית בין כנגד ארובות ונתן דבר שהוא מקבל טומאה בין למעלה מארובת הבית בין למעלה מארובת העלייה הכל טמא שאין דבר טמא חוצץ נתן דבר שאינו מקבל טומאה על ארובת הבית הבית טמא והעלייה טהורה נתנו על ארובת העלייה הבית והעלייה טמאים וכנגדו מלמעלה ולשמים טהור אין בארובות פותח טפח והטומאה תחת תקרת הבית ונתן בין דבר המקבל טומאה ובין דבר שאינו מקבל טומאה בין על ארובת הבית בין על ארובת העלייה אין טמא אלא הבית שאין טומאה יוצאת לעלייה בפחות מטפח היתה הטומאה כנגד ארובות ונתן דבר שהוא מקבל טומאה בין למעלן בין למטן הבית והעלייה טמאין שהרי עירב את הטומאה נתן דבר שאינו מקבל טומאה בין למעלן בין למטן אינו טמא אלא הבית וכל אלו הדינין בעושה ארובה אבל תקרה שנפחתה מאיליה שיעורה מלא אגרוף כמו שביארנו.",
+            "הפוחת את המעזיבה עד שעשה ארובה בתוך תקרת הבית כדי שתכנס בה רגל הערש והיתה רגל הערש סותמת את הארובה אם יש בה פותח טפח וטומאה בבית אף העלייה טמאה שאין כלי המקבל טומאה חוצץ ואם אין בה פותח טפח העלייה טהורה והרגל שלמטה טמאה ככלים המאהילים נפחתה המעזיבה מאיליה שיעורה מלא אגרוף כמו שביארנו.",
+            "ארובה שבתוך תקרת הבית וקדרה מונחת על הארץ ומכוונת כנגד ארובה שאם תעלה תצא בצמצום מן הארובה והיתה טומאה תחת הקדרה רצוצה בינה ובין הארץ או שהיתה הטומאה בתוך הקדרה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואין טמא אלא כנגדה והבית כולו טהור היתה הקדרה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או תחת תקרת הבית הבית כולו טמא ותחת הקדרה טמא שהרי הוא אהל אבל תוך הקדרה וגבה טהור שאין כלי חרש מטמא מגבו והרי אויר הקדרה גלוי לאוירו אם היה כלי בתוכה או למעלה על גבה טהור היתה טומאה בתוכה או על גבה הבית כולו טהור שהרי הטומאה כנגד ארובה בלבד היתה הקדרה תחת הארובה והארובה גדולה מן הקדרה שאם תעלה הקדרה ותצא מן הארובה נמצא בינה ובין שפתי הארובה פותח טפח אף על פי שהקדרה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה בתוכה או על גבה או תחתיה הבית טהור היתה הקדרה מונחת בצד אסקופת הבית שאם תעלה נמצא ממנה פותח טפח לפנים מן המשקוף והיתה טומאה רצוצה תחתיה או בתוכה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא שהכל אהל אחד ותוכה וגבה טהור היתה הטומאה בתוכה או על גבה הבית טמא מפני שהיא נוגעת במשקוף טפח וכן תחתיה טמא מפני שהטומאה יוצאה לתחתיה מן הבית שהכל אהל אחד לפיכך אם לא היתה נוגעת במשקוף בפותח טפח או שהיתה בצד המשקוף וטומאה תחתיה אין טמא אלא תחתיה אבל הבית טהור.",
+            "קורות הבית והעלייה שאין עליהם מעזיבה והן מכוונות קורה כנגד קורה ואויר כנגד אויר ובכל קורה מהן פותח טפח וביניהן אויר פותח טפח וטומאה תחת אחת מהן תחתיה בלבד טמא היתה הטומאה בין התחתונה לעליונה בין שתיהן בלבד טמא היתה הטומאה על גבי העליונה כנגדו עד לרקיע טמא היו הקורות העליונות מכוונות כנגד האויר שבין הקורות התחתונות וטומאה תחת אחת מהן תחת כולם טמאה היתה הטומאה ע\"ג קורה העליונה כנגד הטומאה עד לרקיע טמא אין בקורות פותח טפח בין שהיו מכוונות זה ע\"ג זו ובין שהיו העליונות כנגד אויר התחתונות והיתה הטומאה תחתיהן או ביניהן או על גביהן טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואינה מטמאה אלא כנגדה בלבד לפי שכל טומא' שאינה תחת פותח טפח ברום טפח הרי היא כרצוצה בית שנסדק גגו וכתליו ונעשה שני חלקים והיתה הטומאה בחציו החיצון שהפתח בו הכלים שבחציו הפנימי כולם טהורין היתה טומאה בחציו הפנימי אם היה רוחב הסדק כחוט המשקולת כלים שבחציו החיצון טהורין ואם היה פחות מכאן הרי הן טמאין.",
+            "אכסדרה שנסדקה וטומאה בצד אחד הכלים שבצד השני טהורין שהרי היא שני אהלים זה בצד זה ואויר ביניהן שהרי הסדק בכל התקרה נתן רגלו או קנה מלמעלה על הסדק עירב את הטומאה נתן את הקנה בארץ כנגד הסדק ואפילו כלי גדול אינו מערב את הטומאה עד שיהיה גבוה טפח תחת הסדק היה אדם מוטל על הארץ תחת הסדק מערב את הטומאה שאדם חלול הוא והצד העליון הרי הוא כאהל שיש בו גובה טפח וכן אם היו תחת הסדק כלים מקופלין מונחין על הארץ זה על גב זה והיה העליון גבוה מעל הארץ טפח עירב את הטומאה וכל הכלים שלמטה ממנו הרי הן ככלים שתחת האהל."
+        ],
+        [
+            "זיז שהוא יוצא מפתח הבית ופניו למטה והיה גבהו מעל הארץ שנים עשר טפח או פחות מכאן הרי זה מביא את הטומאה בכל שהוא ודבר ברור הוא שאינו מביא אלא מדבריהם וכן כל כיוצא בהבאת הטומאה כזו שאינה באהל טפח הבריא אינה אלא מדבריהם היה גבוה יתר משנים עשר טפח או שהיו פניו למעלה וכן העטרות והפיתוחים היוצאות מן הבנין אין מביאין אלא בפותח טפח וכן זיז שעל גבי הפתח היוצא מן המשקוף ואפילו היה קנה בצד המשקוף ברוחב הפתח אינו מביא אלא א\"כ היה בו פותח טפח.",
+            "זיז שהוא סובב את כל הבית ואוכל בפתח טפח מביא את הטומאה היה אוכל בפתח פחות מטפח וטומאה בבית כלים שתחתיו טמאין טומאה תחתיו אינו מביא את הטומאה לבית וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה.",
+            "חלון העשויה לתשמיש וזיז יוצא על גבי החלון אפילו היה כרוחב אגודל מביא את הטומאה והוא שיהיה גבוה מעל החלון רום אצבעיים או פחות היה למעלה מאצבעיים אינו מביא את הטומאה אא\"כ יש בו רוחב טפח זיז זה שעל גבי החלון העשויה למאור מביא את הטומאה בכל שהוא ואפילו גבוה כל שהוא בנין היוצא לפני החלון שהמשקיף נסמך עליו בשעה שמשקיף אינו מביא את הטומאה היה בו זיז רואין את הבנין כאילו אינו והזיז העליון מביא את הטומאה וכיצד מביאין כל הזיזין האלו טומאה שאם היתה טומאה תחת אחד מהן או בבית הכל טמא בין בבית בין תחת הזיז.",
+            "שני זיזין זה על גב זה ויש בכל אחד מהן פותח טפח וביניהם פותח טפח וטומאה תחת התחתון תחתיו בלבד טמא היתה טומאה ביניהן ביניהם בלבד טמא היתה על גב העליון כנגדו עד הרקיע טמא היה העליון עודף על התחתון פותח טפח וטומאה תחת התחתון או ביניהן תחתיהן וביניהן טמא היתה על גב העליון כנגדו ועד הרקיע טמא היה העליון עודף על התחתון פחות מטפח וטומאה תחתיהם תחתיהם וביניהן טמא היתה הטומאה ביניהם או תחת המותר ביניהן ותחת המותר טמא אבל תחת התחתון טהור יש בכל אחד מהן פותח טפח ואין ביניהם פותח טפח וטומאה תחת התחתון תחתיו בלבד טמא היתה ביניהן או על גבי העליון כנגד הטומאה עד לרקיע טמא אין בהן פותח טפח בין שיש ביניהם פותח טפח ובין שאין ביניהם פותח טפח בין שהיתה הטומאה תחת התחתון או ביניהן או על גב העליון טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת שהרי היא רצוצה וכן שתי יריעות שהן גבוהות מן הארץ פותח טפח זו על גבי זו כלים או בגדים או לוחות של עץ שהן מונחין זה על גבי זה וטומאה רצוצה ביניהן אם היתה הטומאה גבוהה מן הארץ טפח הרי הכלי שעליה מלמעלה מאהיל על חלל הטפח ומביא את הטומאה לכל הכלים שתחתיו היו טבליות של שיש אפילו גבוהות מן הארץ אלף אמה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת מפני שהן כקרקע.",
+            "לוחות של עץ שהן נוגעות זה בזה בקרנותיהן והן גבוהות מן הארץ טפח וטומאה תחת אחת מהן כלים שתחת השנייה טהורין לפי שאינה נוגעת בחבירתה בפותח טפח והנוגע בלוח זו השנייה כנוגע בכלים שנגעו באהל המת אבל כל הכלים שאמרנו שמביאין את הטומאה ואינן חוצצין אם האהיל הכלי על המת כל כלים שעל גביו טמאים כמו שביארנו וטומאתן משום כלים המאהילין על המת ואף הכלים שעל גביו שאינן כנגד הטומאה טמאים משום כלים שנגעו מכלים שהאהילו על המת.",
+            "חבית שהיא יושבת על שוליה באויר וכזית מן המת נתון בתוכה או תחתיה כנגד אוירה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת והחבית טמא שהרי הטומאה בוקעת מתחתיה ונטמאת אוירה היתה הטומאה תחת עובי דפנה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת והחבית טהורה ולמה החבית טהורה שהרי אין הטומאה בוקעת באוירה אלא בדפנה ואין כלי חרש מטמא אלא מאוירו היתה מקצת הטומאה תחת עובי דפנה ומקצתה תחת אוירה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היה בדפנות פותח טפח כולה טמאה וכנגד פיה טהור שהרי הטומאה פשטה בדפנות בלבד במה דברים אמורים בחבית טהורה אבל אם היתה טמאה או גבוהה מן הארץ טפח או מכוסה או כפויה על פיה והיתה טומאה תחתיה או בתוכה או על גבה הכל טמא וכל הנוגע בה כולו טמא היתה מוקפת צמיד פתיל ונתונה על גבי המת האוכלים והמשקין שבתוכה טהורין והכלים שעל גבה טמאים חביות שהן יושבות על שוליהן או מוטות על צידיהם באויר והן נוגעות זו בזו בפותח טפח וטומאה תחת אחת מהן טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת מפני שהיא רצוצה בד\"א בטהורות אבל אם היו טמאות או גבוהות מן הארץ פותח טפח וטומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא שהרי הכל אהל אחד."
+        ],
+        [
+            "אדם שהאהיל בידו אחת על המת והאהיל בשנייה על הכלים או שנגע במת והאהיל על הכלים אם יש בידו פותח טפח הכלים טמאין ואם לאו טהורין וכן שני בתים ובהם שני חצאי זיתים ופשט ידו לבית זה וידו השנייה לבית השני אם יש בידו פותח טפח עירב את הטומאה ונעשה הכל כאהל אחד ונטמא הוא והבתים ואם לאו אינו מביא את הטומאה.",
+            "אדם שהשקיף בעד החלון והאהיל על הטומאה מביא את הטומאה לבית ונטמא כל הבית היה מוטל על האסקופה ומקצתו בתוך הבית ומקצתו בחוץ והאהילה טומאה על מקצתו שבחוץ הבית טמא מפני שהאדם חלול ויש בו גובה טפח וכיון שהאהילה טומאה עליו ה\"ז כמאהיל עליה ומביא את הטומאה וכן אם היתה טומאה בבית והאהילו טהורין על מקצתו שבחוץ הרי אלו טמאין מפני שהוא כמאהיל על הטומאה והאדם מביא ואינו חוצץ כמו שביארנו.",
+            "נושאי המת שעברו בו תחת האכסדרה והגיף אחד מהן את הדלת וסמכו במפתח כדי שלא יטמא הבית וכן אם היה אדם מבפנים או מבחוץ סומך הדלת אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו הבית טהור ואם לאו הבית טמא לפי שנמצא האדם הוא שחצץ בפני הטומאה והאדם והכלים מביאין ואינן חוצצין כמו שביארנו.",
+            "תנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו קמורה לחוץ והאהילו נושאי המת על עינו הקמורה התנור טמא והבית טהור שהרי אין התנור גבוה מעל הארץ כדי שיביא טומאה לבית מגדל הבא במדה שהוא עומד בתוך הפתח ונפתח לחוץ טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טמא שהרי הוא פתוח בתוך הפתח ודרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס היתה מוכני שלו משוכה לאחוריו ויוצאת פחות מטפח ואינה נשמטת וטומאה שם בתוכה כנגד הקורות הבית טהור שאף על פי שהיא יוצאה אינה נשמטת ואינה יוצאת טפח והוא שיהיה בה טפח על רום טפח חלול אבל אם אין במוכני חלל טפח הרי הטומאה רצוצה בתוך הבית והבית טמא היה המגדל עומד בתוך הבית והטומאה בתוכו או בתוך התיבה שלו אע\"פ שאין ביציאתו פותח טפח הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס.",
+            "כלים שבין המגדל ובין הארץ שבינו ובין הכותל ושבינו ובין הקורות אם יש שם פותח טפח טמאים ואם לאו טהורים שהרי אנו רואים את הקורות כאילו הן יורדות וסותמות.",
+            "היתה טומא' תחת המגדל בינו ובין הארץ או בינו ובין הקורות או בינו ובין הכותל בין שיש שם חלל טפח בין שאין שם הבית טמא היה עומד באויר וטומאה בתוכו כלים שבעביו טהורים טומאה בעביו כלים שבתוכו טהורים.",
+            "כל שיפועי אהלים כאהלים כיצד אהל שהוא שופע ויורד וכלה עד כאצבע וטומאה באהל כלים שתחת השיפוע טמאים טומאה תחת השיפוע כלים שבאהל טמאים הטומאה מתוך השיפוע הנוגע בו מתוכו טמא טומאת שבעה והנוגע בשיפוע מאחריו טמא טומאת ערב נעשה השיפוע מאחריו כאילו הוא כלי שנגע באהל היתה הטומאה על אחורי השיפוע הנוגע בו מאחוריו טמא טומאת שבעה והנוגע בשיפוע בתוכו טמא טומאת ערב כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו הנוגע בו בין מתוכו בין מאחוריו טמא טומאת ערב והאהל עצמו טמא טומאת שבעה.",
+            "היה כנף האהל מרודד על הארץ וטומאה תחת כנף האהל הפרוש על הארץ או על גבי הכנף טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת."
+        ],
+        [
+            "כוורת שהיא מוטלת בארץ והיא בתוך פתח הבית ופיה לחוץ וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ כל שהוא כנגד הזית בתחתיה או בגבה טמא וכל מה שבאויר תוכה טהור חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה והבית טהור היתה הטומאה בבית אין טמא אלא הבית אבל כלים שבתוכה תחתיה או על גבה טהורים היתה הטומאה בתוכה הכל טמא כל שבבית וכל שבתוכה וכל שעל גבה וכל שתחתיה כנגד הטומאה כמו שביארנו היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית או על גבה הכל טמא כל שבבית וכל שתחתיה וכל שעל גבה אבל כל שבאויר תוכה טהור חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה היתה הטומאה בתוכה הכל טמא כל שבתוכה וכל שבבית וכל שתחתיה וכל שעל גבה שהכלים או האדם שנעשו אהל על הטומאה או שהיתה הטומאה על גביהן מביאין ולא חוצצין כמו שביארנו במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי ומחולחלת אבל אם היתה פחותה וסתם המקום הנפחת בקש שהרי אינה כלי או שהיתה אפוצה עד שלא יהיה בה חלל טפח אלא אטומה כדי שלא ימצא בה חלל טפח במקום אחד היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית הרי הבית וכל שתחתיה טמאין מפני שהוא אהל אחד ותוכה וגבה טהור מפני שהוא אהל של עץ ואינו כלי היתה טומאה בתוכה אין טמא אלא תוכה היתה על גבה כנגדו עד לרקיע טמא היתה מונחת על הארץ ופיה לחוץ וכזית מן המת נתון תחתיה כנגדו עד התהום טמא היה ע\"ג כנגדו עד הרקיע טמא היתה טומאה בבית אין טמא אלא הבית בלבד היתה טומאה בתוכה אין טמא אלא תוכה.",
+            "כוורת המוטלת בארץ בתוך הפתח ופיה לפנים והיא כלי שלם וחלולה וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ כל שהוא כנגד הזית בתחתיה או על גבה טמא וכל מה שבאויר תוכה טהור חוץ מכנגד הטומאה והבית טהור היתה טומאה בתוכה או בבית הכל טמא היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה או בבית הכל טמא כל שבבית וכל שתחתיה מפני שהיא והבית כאהל אחד וכל שעל גבה וכל שבתוכה טמא שהכלי מביא את הטומאה ואינו חוצץ כמו שנתבאר היתה פחותה ופקוקה בקש או אפוצה וגבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית או בתוכה הכל טמא חוץ מעל גבה היתה טומאה על גבה כנגדו בלבד עד לרקיע טמא אבל תוכה טהור ותחתיה והבית כל מה שבהן טהור מפני שאינה כלי חוצצת היתה מונחת על הארץ ופיה לפנים וכזית מן המת נתון תחתיה כנגדו עד התהום טמא היתה על גבה כנגדו עד לרקיע טמא היתה הטומאה בתוכה או בבית תוכה והבית טמא.",
+            "כוורת שהיא בתוך הבית והיא ממלאה את כל גובה הבית ופיה למעלה לקורות הבית ואין בינה לבין הקורות פותח טפח וטומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכה טהור שדרך הטומאה לצאת לתוך הבית בפחות מטפח ואין דרכה להכנס בין שהיתה מוטה על צדה ופיה לכותל ובינו ובין הכותל פחות מטפח בין שהיתה כוורת אחת בין שהיו שתים זו על גבי זו ואין בין העליונה לקורות או לכותל פותח טפח היתה עומדת בתוך הפתח ופיה למעלה ואין בינו לבין המשקוף פותח טפח וטומאה בתוכה הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכה טמא שדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס.",
+            "כוורת חלולה שהיא כלי שלם והיתה מונחת על צידיה באויר וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה כל שהוא כנגד הזית בתחתיה ובגבה טמא וכל מה שבאויר תוכה טהור אלא כנגד הטומאה וכל שאינו כנגד הטומאה בתוכה טהור היתה טומאה בתוכה הכל טמא כל מה שבתוכה וכל שכנגד הטומאה למעלה על גבה או למטה תחתיה היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או על גבה כל שתחתיה טמא וכל שעל גבה טמא אבל כל שבתוכה טהור חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה היתה טומאה בתוכה הכל טמא כל מה שבתוכה וכל שתחתיה וכל שלמעלה על גבה שהכלים מביאין ואינן חוצצין כמו שביארנו לפיכך אם היתה כוורת זו המוטלת על הארץ פחותה ופקוקה בקש או שהיתה באה במדה וכזית מן המת נתון תחתיה כנגדו עד התהום טמא על גבה כנגדו עד לרקיע טמא בתוכה אינו טמא אלא תוכה היתה גבוהה טפח מעל הארץ וטומאה תחתיה תחתיה בלבד טמא בתוכה תוכה בלבד טמא על גבה כנגדו עד לרקיע טמא שכבר ביארנו שכלי עץ הבא במדה כאהל הוא חשוב לא ככלים ולפיכך חוצץ.",
+            "כוורת שהיא כלי שלם והיא יושבת על שוליה לאויר וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אבל אם היתה גבוהה מן הארץ טפח או מכוסה או כפויה על פיה וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה הכל טמא כל שבתוכה וכל שתחתיה וכל שעל גבה אם היתה הטומאה למטה שהכלי המאהיל מביא את הטומאה ואינו חוצץ כמו שביארנו לפיכך אם היתה פחותה ופקוקה בקש או באה במדה טומאה תחתיה או בתוכה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואם היתה גבוהה טפח וטומאה תחתיה תחתיה בלבד טמא היתה טומאה בתוכה או על גבה כנגדו עד לרקיע טמא וכלים שתחתיה טהורין מפני שהיא אהל וחוצצת.",
+            "גמל שהוא עומד באויר טומאה תחתיו כלים שעל גביו טהורים טומאה על גביו כלים שתחתיו טהורין היה רובץ וטומאה תחתיו הרי זו בוקעת ועולה בוקעת ויורדת וכן אם היתה טומאה רצוצה תחת רגלו או ע\"ג רגלו הרי זו בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת כבר ביארנו בנזירות שאם היה הנזיר וכזית מן המת תחת הגמל או תחת המטה וכיוצא בה משאר הכלים אע\"פ שנטמא טומאת שבעה אינו מגלח ומשם אתה למד שכל אלו ההלכות האמורות בטומאת אהלים הנעשים מן האדם או מן הבהמה או מן הכלים הכל מדברי סופרים מהן דברי קבלה ומהן גזירות והרחקות ולפיכך אין הנזיר מגלח עליהן ואין חייבין עליהן כרת על ביאת מקדש או אכילת קדשיו ואין הדברים כולן אמורין אלא לענין טומאת תרומה וקדשים בלבד כמו שביארנו."
+        ],
+        [
+            "שלשה דברים מצילין באהל המת:צמיד פתיל ואהלין ובלועין הבלועין מצילין על הטהורים שלא יתטמאו ומונעין הטומאה שלא תצא ותטמא אבל צמדי פתיל ואהלין מצילין על הטהורים שלא יתטמאו ואינן מונעין את הטומאה שלא תצא ותטמא את אחרים כיצד בית טמא שיש בו כלי מוקף צמיד פתיל כל שבתוך הכלי טהורים וכן אם היה שם אהל בתוך הבית כל הכלים שבתוך האהל טהורין אבל אם היה כזית מן המת נתון בכלים ומוקף עליו בצמיד פתיל והכניסו לבית הבית טמא וכן אהל בתוך אהל וכזית מן המת באהל הפנימי כל הכלים שבאהל החיצון טמאים.",
+            "אבל הבלועין מצילין על הטהורים ומונעין את הטומאה כיצד כלב שאכל בשר המת ונכנס לבית הבית טהור בלע טבעת אפילו אדם שבלע טבעת ונכנס לאהל המת אף על פי שנטמא טומאת שבעה הטבעת טהורה וכן כל הבלועין בחיה ובהמה ובעופות ובדגים מצילין כל זמן שהן חיין ואם מתו ובשר המת בתוך מעיהן או הכלים הרי הן כמו שאינו בלוע.",
+            "נשחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה אף ע\"פ שעדיין הן מפרכסין הרי הן כמתים ואינן מצילין על הכלים הבלועים ולא מונעין את הטומאה שבתוך מעיהן שלא תטמא.",
+            "וכמה תשהא הטומאה במעיהן ותהיה מטמאה כשימותו בכלב שלשה ימים מעת לעת ובשאר חיה ובהמה ועופות ודגים יום אחד מעת לעת בד\"א כשנשאר בשר המת בתוך מעיהן אבל זאב שבלע תינוק והקיאו דרך בית הרעי הבשר טהור והעצמות בטומאתן.",
+            "אין הבלועין נצלין אלא בבטן נפש החיה כמו שביארנו אבל הבלועין בגוף הכלים והאבנים אינן נצלין כיצד כוש שנבלעה בו הצנור של מתכת ומלמד שנבלע בו הדרבן ולבינה שהיתה טבעת מובלעת בתוכה ונכנסו לאהל המת נטמאו אע\"פ שאין נראין והרי הן מחופין שאין הבלועין בכלים מצילין אלא בצמיד פתיל וכן מחט או טבעת שהיו מובלעין בטפילת התנור ונטמא התנור באהל המת או שנפל שרץ לאוירו נטמאו הכלים שבתוך הטפילה ואם היה התנור טהור צמיד פתיל הואיל והתנור טהור אף הכלים המובלעין בטיט שעל גביו טהורים וכן חבית המוקפת צמיד פתיל והיתה מחט או טבעת במגופת החבית מצדה הרי אלו טמאין ואין מצילין באהל המת היו במגופת החבית כנגד פיה אם היו נראין לתוך החבית ואינן יוצאין לאוירה טהורין ואם יצאו לאוירה טמאין שאין כלי חרש המוקף צמיד פתיל מציל על הכלים שבתוכו כמו שיתבאר ואם יש תחתיהן כקליפת השום אף על פי שהן שוקעין לתוך אוירה הרי אלו טהורין.",
+            "כל הבלועין בקרקעיתו של בית הרי הן טמאין ואין נצלין שקרקע האהל כמוהו עד התהום משא\"כ בכותליו כמו שיתבאר כיצד הטומאה בבית וכלים הטמונים בקרקעיתו אפילו תחת מאה אמה טמאים אם יש במקומן טפח על טפח טהורין שהרי הן תחת אהל אחד למה זה דומה לעלייה שע\"ג הבית וטומאה בעלייה שהבית טהור וכן אם חלק הבית במחיצה מכלפי ארצו והיתה הטומאה בין המחיצה והארץ כלים שבבית למעלה מן המחיצה טמאין שאין האהלים מונעין הטומאה כמו שביארנו היתה הטומאה למעלה מן המחיצה כלים שבין המחיצה והארץ טהורין שהאהל מציל ואם אין בין המחיצה והארץ גובה טפח הרי הן כטמונים בקרקע הבית וטמאים.",
+            "ביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו פותח טפח ויש בפתחו שהוא חוץ לבית פותח טפח והיתה טומאה בתוכו הבית טהור היתה טומאה בבית מה שבתוכו טהור היה בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח והיתה טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שאין דרכה של טומאה להכנס אין בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טמא כאילו היא בתוך הבית טומאה בבית מה שבתוכו טמא מפני שהן ככלים הטמונים בקרקע וקרקע הבית כמוהו עד התהום.",
+            "שתי חביות וכחצי זית בכל אחד ומוקפות צמיד פתיל ומונחות בתוך הבית הן טהורות שאין חצי שיעור מטמא והבית טמא שהרי יש בבית כזית ואין צמיד פתיל לטומאה ואינן מיטמאות מחמת הבית שהרי הן מוקפות צמיד פתיל נפתחה אחת מהן היא והבית טמאין וחבירתה טהורה וכן שני חדרים שהן פתוחים זה לזה ולבית וכחצי זית בפנימי או באמצעי וכחצי זית בחיצון החיצון טמא והפנימי והאמצעי טהורין כחצי זית בפנימי וכחצי זית באמצעי הפנימי טהור והאמצעי והחיצון טמאים שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס."
+        ],
+        [
+            "מנין לצמיד פתיל שמציל באהל המת שנאמר וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא הא יש צמיד פתיל עליו טהור ומפי השמועה למדו שאין הכתוב מדבר אלא בכלי חרש בלבד כלי שאינו מטמא אלא דרך פתחו לפיכך אם היה פתחו סתום ומוקף צמיד פתיל הציל על כל שבתוכו ק\"ו לכל הכלים שאין מקבלין טומאה שיצילו בצמיד פתיל והם כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה וכלי עצמות הדג ועורו ועצמות העוף וכלי עץ הבא במדה ונסרים של עץ שהן פשוטין ואינן כלים וגלמי כלי מתכת כל אלו מצילין בצמיד פתיל אם הדברים שבתוך הכלי המוקף נצלו ק\"ו לבלועין ולכלים שתחת האהלים מה בין אהלים לכלים שמצילין בצמיד פתיל שהכלים אינן מצילין אלא בצמיד פתיל והאהלים מצילין בכיסוי בלבד.",
+            "משפך שכפהו מציל בכיסוי אף על פי שקצתו נקוב נקב קטן הרי הוא כסתום.",
+            "כל הכלים המצילין בצמיד פתיל אם היו בהן טפח על טפח על רום טפח וכפאן על פיהם על הארץ אע\"פ שלא מירח בצמיד פתיל מן הצדדין הרי אלו מצילין כל מה שתחתיהן עד התהום מפני שהן כאהל והאהל מציל אא\"כ היה הכלי כלי חרש שאין אהלי כלי חרש מצילין כיצד חבית שכפויה על פיה אף ע\"פ שמירחה בטיט מן הצדדין כל מה שתחתיה טמא שנאמר צמיד פתיל עליו ולא צמיד פתיל על גבו הדביק פיה לכותל ומירחה מן הצדדים מצלת על כל מה שבתוכה ועל כל שכנגדה בכותל ואם לא מירח מן הצדדין אינה מצלת שאין כלי חרש מציל משום אהל כמו שביארנו אבל שאר כל הכלים המצילין בצמיד פתיל שהיו פיותיהן דבוקות בדפני הבית מצילין בלא צמיד פתיל מפני שהן מצילין משום אהל לפיכך צריך שיהיה בדופן הכלי טפח שאין הכלים מצילין עם דפנות אהלים עד שיהיה להן דופן [טפח] היה לכלי דופן חצי טפח והיה יוצא מדופן האהל שפה חצי טפח והדביק זה לזה אף על פי שיש שם חלל טפח אינו מציל עד שיהיה טפח ממקום אחד.",
+            "כשם שמצילין מבפנים עם דפנות האהל כך מצילין חוץ לאהל אם סמכן לאהל שהרי האהל נעשה כסוי מ\"מ כיצד כלי מיחם שיש לו דופן טפח שהניחו ע\"ג יתדות חוץ לאהל וסמך פיו לדופן האהל והיתה טומאה תחתיו כלים שבתוכו טהורין ואם היה סמוך לכותל חצר או לכותל גינה אינו מציל לפי שאינן כותל אהל ולפיכך כלים שבתוך הכלי טמאים שהרי האהילו על הטומאה.",
+            "קורה שיש בה פותח טפח והיא נתונה מכותל לכותל וטומאה תחתיה וקדרה תלויה מן הקורה והיתה הקורה נוגעת בפי הקדרה כולה ומכסה אותה כלים שבקדרה טהורים שהרי הוצלו בכיסוי האהל להם ואם לא היה פי הקדרה מכוסה בקורה אלא ביניהם ריוח כל מה שבקדרה טמא והקדרה עצמה טמאה.",
+            "בור שבתוך הבית וטומאה בבית וכלים בבור אם היה מכוסה בנסר חלק או בכלי המציל שיש לו דופן טפח הרי כל מה שבבור טהור היה לבור בניין סביב לפיו גבוה טפח על הארץ בין שכסהו בכלי המציל שיש לו דופן בין שלא היתה לו דופן ה\"ז מציל שהרי יש לו דופן טפח ממקום אחר.",
+            "חדות הבנוי בתוך הבית ומגורה בתוכו והפרח שלה יוצא ומכסה פי החדות ונתן כלי המציל באהל המת על פי החדות והרי הוא נשען על פרח המנורה רואין אם תנטל מנורה והכלי המציל עומד ה\"ז מציל על כל שבחדות וכלים שבין שפת הכלי ושפת החדות טהורים עד התהום ואף המנורה טהורה אע\"פ ששפת הפרח נראה בין הכסוי והחדות ואם לאו הכל טמא.",
+            "החדות הבנוי בתוך הבית וכלי המציל נתון על פיו והיתה טומאה בין שפת הכלי ושפת החדות או בתוך החדות הבית טמא שאין האהל שבתוך הבית מונע הטומאה כמו שביארנו היתה טומאה בבית כלים שבכתלי החדות אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח טהורים ואם לאו טמאים ואם היו כתלי החדות רחבים משל בית בין כך ובין כך טהורים מפני שאינן מכתלי הבית וכשם שמציל החדות בתוכו כך מציל בכתליו כבר ביארנו שהתנור הישן הרי הוא ככל הכלים שהן מביאים את הטומאה ואינן נעשין אהלים ומפני זה אינו מציל על מה שבתוכו אלא אם כן היה מוקף צמיד פתיל כשאר כלים המצילים וכן ביארנו שהתנור החדש אינו ככלים לענין זה אלא נעשה אהל ולפיכך מציל על מה שבתוכו בכיסוי בלבד בלא צמיד פתיל כאהלים וכיסוי התנור הוא נקרא סרידא.",
+            "תנור ישן בתוך החדש וסרידא ע\"פ החדש והרי הכיסוי נשען על פי התנור הישן רואין אם כשינטל הישן תפול הסרידא לא הציל וכל שבתוכו טמא ואם לאו הכל טהור היה החדש בתוך הישן והסרידא מונחת על פי הישן אם יש בין החדש והכיסוי פחות מטפח כל שבתוך החדש טהור וכאילו הסרידא מונחת על פיו.",
+            "סרידא של חרס שיש לה שפה והיא עודפת ע\"פ התנור ומוקפת צמיד פתיל אפילו היתה טומאה תחתיה או על גבה הכל טמא אבל כנגד אוירו של תנור טהור היתה טומאה כנגד אוירו של תנור מכנגדו עד לרקיע טמא וכל מה שבתוכו טהור.",
+            "קדרה שכפאה על פי החבית ומירח דפנותיה עם החבית מצלת על כל מה שבתוכה ועל מה שבינה ובין שפתות החבית הושיבה על פי החבית כדרכה ומירח אינה מצלת מפני שהקדרה מתטמאה מאוירה ואין כלי טמא מציל כמו שביארנו."
+        ],
+        [
+            "שולי המחצין ושולי קרקעות והכלים ודפנותיהן מאחוריהן אין מצילין בצמיד פתיל באהל המת קרסמן ושפן ועשאן כלים מצילין בצמיד פתיל שאין מציל בצמיד פתיל אלא כלים.",
+            "כלי חרש שנתן בו טיט עד חציו לא ביטלו ואם השקיע בו את הכלים מציל.",
+            "כלי חרש מציל בצמיד פתיל עד שינקב במוציא רמון ובגדול עד שיפחת רובו כיצד כלי גדול שנפחת [חציו] והקיפו צמיד פתיל וסתם מקום הפחת בצמיד פתיל הרי זה מציל אע\"פ שאינו חשוב כלי לענין טומאה אבל כלי המוקף צמיד פתיל שהיה נקוב או סדוק ולא סתם הנקב נטמא ואינו מציל וכמה יהיה בנקב אם היה כלי העשוי לאוכלים שיעורו במוציא זיתים היה עשוי למשקה שיעורו בכונס משקה העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרא ומשינקב בכונס משקה אינו מציל עד שיסתום הנקב או עד שימעטנו.",
+            "תנור שהיתה סרידא על פיו ומוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת ונסדק התנור אם היה הסדק מלא פי מרדע שהוא היקף טפח נטמא התנור ואף על פי שאין המרדע יכול להכנס בסדק אלא הרי הוא כמותו בשוה פחות מכאן התנור טהור נסדקה הסרידא שעל פיו כמלא פי מרדע נכנס הרי זה טמא פחות מכאן ניצל בצמיד פתיל היה הסדק עגול אין רואין אותו ארוך אלא שיעורו כמלא פי מרדע נכנס.",
+            "תנור המוקף צמיד פתיל שניקב נקב בעינו של תנור הטוחה אם היה הנקב מלא כוש נכנס ויוצא כשהוא דולק ה\"ז נטמא ואם היה הנקב פחות מזה ניצל.",
+            "ניקב התנור מצדו שיעורו מלא כוש נכנס ויוצא שלא דולק וכן מגופת החבית שניקבה שיעורה כדי שתכנס מיצה שנייה של שיפון בנקב וחצבים גדולים שניקבו שיעורן כדי שתכנס מיצה שנייה של קנה פחות מכאן טהורין במה דברים אמורים בזמן שנעשו ליין אבל אם נעשו לשאר המשקין אפילו ניקבו בכל שהן נטמאו ואין הצמיד פתיל מועיל להם עד שיסתום הנקב ואף בזמן שנעשו ליין לא אמרו אלא שניקבו שלא בידי אדם אבל אם נעשו בידי אדם אפילו כל שהן טמאים ואינן ניצלין עד שיסתם הנקב.",
+            "חבית שהיא מלאה משקין טהורין ומניקת של חרס בתוכה והחבית מוקפת צמיד פתיל ונתונה באהל המת החבית והמשקין טהורין והמניקת טמאה מפני שקצתה האחת בתוך החבית המוקפת והקצה השני פתוח לאהל המת ואינו סתום אע\"פ שהיא עקומה אין העקום כסתום.",
+            "חבית המוקפת צמיד פתיל שניקבה מצדה וסתמו שמרים את הנקב הציל אגף חצי הנקב וסתם חציו ה\"ז ספק אם הציל אם לא הציל סתם את הנקב בזמורה עד שימרח מן הצדדין סתמו בב' קסמים עד שימרח מן הצדדין ובין זמורה לחבירתה וכן נסר שנתון על פי התנור ומירח מן הצדדין [הציל היו שתי נסרים עד שימרח מן הצדדין ובין] נסר לחבירו חיבר את שני נסרים במסמרים של עץ וכיוצא בהן או שלפף עליהן שוגמין א\"צ למרח מן האמצע במה מקיפין בסיד ובחרסית ובגפסין בזפת ובשעוה בטיט ובצואה ובחמר ובכל דבר המתמרח ואין מקיפין לא בבעץ ולא בעופרת מפני שהוא פתיל ואינו צמיד ומקיפין בדבילה שמנה שלא הוכשרה ובבצק שנילושה במי פירות כדי שלא יטמא שדבר טמא אינו חוצץ.",
+            "מגופת החבית שנתחלחלה אף על פי שאינה נשמטת אינה מצלת שהרי נתרעע הצמיד הכדור והבקעת של גמי שנתן ע\"פ החבית ומירח מן הצדדין לא תציל עד שימרח על כל הכדור ועל כל הבקעת ממטה למעלה וכן במטלת של בגד שקשרה ע\"פ הכלי היתה של נייר או של עור וקשרה במשיחה אם מירח מן הצדדין הציל.",
+            "חמת של עור הדג או הנייר שהלביש בהן את החבית וצררה מלמטה ה\"ז מצלת ואם לא צררה אף ע\"פ שמירח מן הצדדין לא תציל.",
+            "חבית זפותה שנתקלף החרס מלמעלה והזפת שלה עומד ונתן הכיסוי על הזפת ודחקו עד שידבק בזפת ונמצא הזפת עומד בין הכיסוי ובין קרקע החבית הרי זה מציל וכן בכלי המורייס וכיוצא בהן מדברים המתמרחין שהיה המתמרח בין הכיסוי ובין הכלי כמו זר הואיל והכל דבוקין ה\"ז מציל."
+        ],
+        [
+            "כל הכלים המצילים בצמיד פתיל מצילין על כל מה שבתוכן בין אוכלין בין משקין בין בגדים וכלי שטף זהו דין תורה אבל מדברי סופרים שכלי חרס המוקף צמיד פתיל אינו מציל אלא על האוכלין ועל המשקין ועל כלי חרס אחרים שיהיו בתוכו אבל אם היו בתוך כלי חרס המוקף כלי שטף או בגדים הרי אלו טמאים ומפני מה אמרו שלא יציל על הכל כשאר כלים המצילין מפני ששאר הכלים המצילין אין מקבלין טומאה וכלי חרס מקבלין טומאה וכלי טמא אינו חוצץ וכל כלי ע\"ה בחזקת טומאה כמו שיתבאר ולמה לא אמרו כלי חרס של ע\"ה לא יציל על הכל ושל חבר יציל על הכל שהרי הוא טהור מפני שאין עם הארץ טמא בעיני עצמו שאומר הואיל וכלי חרס מציל על הכל אחד אני ואחד החבר ולפיכך חשו וגזרו שלא יציל על הכל ולמה אמרו מציל על האוכלין ועל המשקין ועל כלי חרס מפני שאלו הג' טמאים הן ע\"ג ע\"ה בין קודם שיהיו באהל המת בין אחר שיהיו שם תחת צמיד פתיל ולעולם לא ישאל החבר מע\"ה לא אוכלין ולא משקין ולא כלי חרס אלא על דעת שהן טמאין שהרי אין להן טהרה לעולם ולא יבא בהן לידי תקלה אבל כלי שטף שואל אותם החבר מע\"ה ומטבילן מפני מגע עם הארץ ומעריב שמשו ומשתמש בהן בטהרות לפיכך חשו חכמים שמא ישאל ממנו כלי שטף שכבר היה תחת צמיד פתיל בכלי חרס שלו שהרי עם הארץ הזה מדמה שניצל והרי הוא טמא טומאת שבעה ויטביל החבר ויעריב שמשו וישתמש בו בטהרות ויבוא לידי תקלה ומפני זה גזרו שלא יציל כלי חרס על כלי שטף שבתוכו.",
+            "אדם שהיה נתון בתוך החבית ומוקפת צמיד פתיל טהור ואפילו עשאה גולל לקבר ויראה לי שזה שלא גזרו על כלי חרס שלא יציל על האדם מפני שהוא דבר שאינו מצוי וכל דבר שאינו מצוי לא גזרו בו.",
+            "כלי חרס שמשתמשין בהן באפר הפרה או בקדשים עמי הארץ נאמנים על טהרתם מפני שהן נזהרים בהן הרבה ולפיכך יצילו על הכל בצמיד פתיל אע\"פ שהן חרס.",
+            "ארובה שבין בית לעלייה וטומאה בבית וקדירה נתונה על פי הארובה ונקובה בכונס משקה הקדירה טמאה והעלייה טהורה היתה שלימה כל שבעלייה מאוכלין ומשקין וכלי חרס טהור אבל אדם וכלי שטף שבעלייה טמאים שאין כלי חרס חוצץ אלא על האוכלים ועל המשקין וכלי חרס וכל שבעלייה טהור כאילו הוא תחת צמיד פתיל בכלי חרס וטמאו האדם שבעלייה זו מפני שהוא דבר המצוי לפיכך אם היה בעלייה זו כלי מתכות וכיוצא בו מלא משקין הכלי טמא טומאת שבעה והמשקין טהורין היתה בה אשה לשה בעריבה של עץ האשה והעריבה טמאין טומאת שבעה והבצק טהור כל זמן שעוסקת בו פירשה וחזרה ונגעה בו טמאתו וכן אם פינה הבצק או המשקין לכלי אחר מכלי שטף שבעלייה נטמאו במגע הכלי האחר היה ע\"פ ארובה זו שאר כלים המצילים בצמיד פתיל שאין מקבלין טומאה כמו שביארנו ולפיכך אין מגע עם הארץ מטמא או שהיה כלי חרס הטהור לפרה אדומה או לקודש שהכל נאמנין על טהרתן ה\"ז מציל על כל מה שבעלייה היה אהל נטוי בעלייה ומקצתו מרודד על הארובה שבין בית לעלייה ה\"ז מציל ואף על פי שאין גגו על הארובה שהאהל מציל בכיסוי כמו שביארנו."
+        ],
+        [
+            "בית שחלקו בקנקנים טהורות מן הארץ ועד הקורה וטומאה בחציו האחד אם היה פי הקנקנים כלפי הטהורה הרי אלו מצילות ואם היו כלפי הטומאה אינם מצילות טחן בטיט בין מבפנים בין מבחוץ רואין אם יכול הטיט לעמוד בפני עצמו מציל ואם לאו אינו מציל והרי הכל אהל אחד.",
+            "בית שחלקו בנסרים או ביריעות אם חלקו מן הצדדין או מכלפי הקורות והיתה הטומאה בבית כלים שבין המחיצה ובין הכותל או שבין המחיצה והקורות טהורין היתה הטומאה בין מחיצה לכותל או בין מחיצה לקורות כלים שבבית טמאין שאין המחיצה מונעת הטומאה שלא תצא ותטמא כמו שביארנו באהל שבתוך הבית היו הכלים בתוך עובי המחיצה עצמה בין שהיתה הטומאה לפנים מן המחיצה או שהיתה בתוך הבית אם היה מקום הכלים טפח על טפח טמאים ואם לאו טהורין וכבר ביארנו כיצד דין הבית אם חלקו מכלפי ארצו.",
+            "בית שהוא מלא תבן ואין בינו לבין הקורות פותח טפח טומאה בפנים בין בתוך התבן בין שהיתה בין תבן לקורות כל הכלים שכנגד יציאת הטומאה במלואו של פתח טמאים היתה טומאה חוץ לתבן במלואו של פתח כלים שבפנים אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח טהורין ואם לאו טמאין ואם יש בין תבן לקורות פותח טפח בין כך ובין כך טמאין שאין התבן חוצץ מפני שסתם תבן דעתו לפנותו.",
+            "כותל שבין ב' בתים וטומאה בתוך הכותל בית הקרוב לטומאה טמא והקרוב לטהרה טהור היתה מחצה למחצה שניהן טמאין היתה הטומאה באחד מב' הבתים והכלים בתוך הכותל מחציו וכלפי טומאה טמאים מחציו וכלפי טהרה טהורין מחצה למחצה טמאין וכן מעזיבה שבין הבית והעלייה והטומאה בתוך מעזיבה מחציו ולמטה הבית טמא והעלייה טהורה מחציה ולמעלה העלייה טמאה והבית טהור מחצה למחצה שניהן טמאין היתה טומאה באחד מהן וכלים בתוך המעזיבה מחציה וכלפי טומאה טמאין מחציה וכלפי טהרה טהורין מחצה למחצה שניהן טמאין היתה המעזיבה לאויר וטומאה בתוכה מחציה ולמטה הבית טמא והעומד מלמעלה אפילו כנגד הטומאה טהור שהרי פשטה הטומאה בכל הבית היתה הטומאה מחציה ולמעלה הבית טהור והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא מחצה למחצה הבית טמא והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא שהרי אי אפשר לצמצם.",
+            "וכן כותל המשמש את הבית ידון מחצה למחצה כיצד כותל שהוא לאויר וגג הבית סמוך לכותל ואינו מורכב על הכותל וטומאה רצוצה בתוך הכותל היתה מחציו ולפנים הבית טמא והעומד מלמעלה על ראש הכותל טהור כעומד על גג הבית היתה מחציו ולחוץ הבית טהור והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא שהרי לא פשטה הטומאה בתוך הבית היתה הטומאה מחצה למחצה הבית טמא והעומד מלמעלה טהור שהרי פשטה הטומאה בבית נטל מהכותל מבפנים או שהוסיף בכותל מבחוץ עד שנמצאת הטומאה מחצי כותל ולפנים הבית טמא נטל מבחוץ או שהוסיף בעובי הכותל מבפנים עד שנמצאת הטומאה מחצי כותל ולחוץ הבית טהור היתה הטומאה נתונה על גבי הכותל אפילו מחציו ולפנים הבית טהור.",
+            "בית המשמש את הכותל ידון כקליפת השום כיצד החופר שני כוכים או שתי מערות זו בצד זו עד שנמצאו שני בתים חפורים בקרקע ונעשה ביניהן כותל המבדיל בין שניהן והיתה טומאה בבתים וכלים בכותל אם יש עליהן כקליפת השום טהורין היתה טומאה בכותל זה וכלים בבתים אם יש עליהן כקליפת השום טהורים הנה למדת שכותל בנין נידון מחצה למחצה וכותל הסלע או שנעשה מגוש הארץ כשיחפור מכאן ומכאן נידון כקליפת השום.",
+            "כותל שחצי עביו בנין וחציו סלע נדון מחצה למחצה.",
+            "טומאה שהיתה בין קורות הבית אפילו אין תחתיה אלא כקליפת השום הבית טהור ורואין את הטומאה כאילו היא רצוצה בארץ ומטמאה כנגדה בלבד ואם יש במקומה טפח על טפח הכל טמא וכן אם היתה נראית בתוך הבית בין כך ובין כך הבית טמא שני פתחים זה על גבי זה וטומאה בכותל שביניהן אם נראית שהיא לתוך אחת מהן הוא טמא וחבירו טהור ואם לאו נידונין מחצה למחצה."
+        ],
+        [
+            "עמוד העומד בתוך הבית וטומאה רצוצה תחתיו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואינו מטמא אלא כנגד הטומאה בלבד ואם היה פרח יוצא מעמוד זה וכלים תחת הפרח הכלים טהורים שאינו מטמא אלא כנגד הטומאה.",
+            "[ואם יש במקום הטומאה] טפח על טפח על רום טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביביו והבית כולו טמא שהרי האהיל על הקבר.",
+            "טומאה שבתוך הכותל ומקומה טפח ע\"ט על רום טפח כל העליות הבנויות על כותל זה אפי' עשר טמאות שהרי הכותל כולו קבר סתום עד סופו והוא כותל העליות וכל עלייה מהן מאהלת על הקבר בנה בית בצד הכותל מכאן ובית מכאן ובנה עלייה על גבי שני הבתים עד שנמצא ראש הכותל הטמא הוא באמצע קרקע העלייה הרי העלייה טמאה שהרי האהילה על הקבר והעלייה השניה הבנויה על גבה טהורה מפני שהן זו על גבי זו ואין הכותל הטמא כותלה.",
+            "חור גדול שבעובי הכתלים שדרך בני אדם לעשותו לתשמיש והוא הנקרא פרדסיק שהיתה טומאה מונחת בתוכו ויש עליו דלתות סגורות הבית טהור היתה הטומאה רצוצה בקרקעיתו או בכתליו או בגגו רואין את כל החור כולו כאילו הוא אטום ורואין מקום הטומאה אם הוא בחצי עובי הכותל שלפנים הבית טמא ואם היתה טומאה מחצי כותל ולחוץ הבית טהור מחצה למחצה הבית טמא.",
+            "שני פרדסקין זה בצד זה או זה על גב זה וטומאה מונחת באחת מהן ונפתח הוא והבית טמא וחבירו טהור היתה טומאה רצוצה בתוך הבנין רואין את הפרדסקין כאילו הן אטומין וידון מחצה למחצה.",
+            "כזית מן המת מודבק באסקופת הבית מבחוץ הבית טהור היה רצוץ תחת האסקופה ידון מחצה למחצה היה מודבק למשקוף הבית טמא.",
+            "כלב שאכל בשר המת ומת בתוך שלשה ימים והרי הוא מוטל על האסקופה רואין חלל הטומאה מגופו אם הוא כנגד המשקוף ולפנים הבית טמא ומכנגד המשקוף ולחוץ הבית טהור.",
+            "האשה שמת עוברה בתוך מעיה אם נעשית ראש הנפל כפיקה של שתי כיון שנפתח הרחם עד שנראת הראש נטמא הבית מפני העובר אע\"פ שעדיין לא יצא.",
+            "האשה שמקשה לילד ויצאה מבית לבית והפילה נפל מת בבית שני הבית הראשון טמא בספק שמא כשהיתה בו יצא ראשו של נפל הזה בד\"א כשלא היה ראש הנפל כפיקה של שתי אבל אם העגיל ראש הנפל כפיקה הבית הראשון טהור שאילו נפתח רחמה שם לא היתה יכולה להלך על רגליה לפיכך אם היתה ניטלת באגפיים והוציאוה מבית לבית הבית הראשון טמא בספק אף על פי שהעגיל ראש הנפל כפיקה של שתי.",
+            "האשה שהפילה שליא הבית טמא ודאי חזקה הוא שאין שליא בלא ולד.",
+            "מי שילדה שני ילדים אחד חי ואחד מת אם המת יצא ראשון החי טהור שהרי לא נגע בו משיצא לאויר העולם ואם החי יצא ראשון הרי הוא טמא שהרי אי אפשר שלא יגע בו המת משיצא לאויר העולם מפני שהוא מתגלגל אחריו כאבן שאין בו רוח חיים כדי להעמיד עצמו.",
+            "האשה שילדה ולד מת אפילו נפל קטן כמו שביארנו הרי היא טמאה טומאת ז' מת עוברה בתוך מעיה ופשטה החיה את ידה ונגעה בו החיה טמאה שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד וטומאת החיה מדבריהם גזירה שמא תגע בו משיצא לפרוזדור אבל מן התורה אין מגע בית הסתרים מגע הואיל והוא בתוך המעים הנוגע בו טהור וכן הבולע טבעת טמאה וחזר ובלע אחריה טבעת טהורה אע\"פ שנגעו זו בזו בודאי בתוך מעיו אינו מגע והטמאה בטומאתה וטהורה בטהרתה:סליקו להו הלכות טומאת מת."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..eb3fb2c6f930c70f76124efab3d47a815d678388
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,320 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement by a Corpse",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Defilement_by_a_Corpse",
+    "text": [
+        [
+            "הַמֵּת מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל טֻמְאַת שִׁבְעָה. וְטֻמְאַת מַגָּע וְאֹהֶל מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט יא)</small> \"הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים\". וְנֶאֱמַר <small>(במדבר יט יד)</small> \"כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים\": \n",
+            "טֻמְאַת מַשָּׂא מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. וְקַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים אִם נְבֵלָה שֶׁהִיא טֻמְאַת עֶרֶב וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יא כח)</small> \"וְהַנּשֵֹׁא אֶת נִבְלָתָם\" הַמֵּת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וּמַה נְּבֵלָה שֶׁמַּגָּעָהּ טֻמְאַת עֶרֶב מַשָּׂאָהּ טֻמְאַת עֶרֶב אַף הַמֵּת שֶׁמַּגָּעוֹ טֻמְאַת שִׁבְעָה מַשָּׂאוֹ טֻמְאַת שִׁבְעָה. אֵין טֻמְאַת מַשָּׂא בְּמֵת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֶלָּא דִּין תּוֹרָה. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁשָּׁתַק מִמֶּנָּה הַכָּתוּב כְּדֶרֶךְ שֶׁשָּׁתַק מֵאִסּוּר הַבַּת לְפִי שֶׁאָסַר בְּפֵרוּשׁ אֲפִלּוּ בַּת הַבַּת. וְשָׁתַק מֵאִסּוּר אֲכִילַת בָּשָׂר בְּחָלָב לְפִי שֶׁאָסַר בְּפֵרוּשׁ אֲפִלּוּ בִּשּׁוּלוֹ. כָּךְ שָׁתַק מִטֻּמְאַת מַשָּׂא בְּמֵת לְפִי שֶׁטִּמֵּא בְּפֵרוּשׁ אֲפִלּוּ טֻמְאַת אָהֳלוֹ כָּל שֶׁכֵּן מַשָּׂאוֹ: \n",
+            "טֻמְאַת מַגָּע הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם בֵּין בְּמֵת בֵּין בִּשְׁאָר הַמְטַמְּאִים הוּא שֶׁנָּגַע הָאָדָם בִּבְשָׂרוֹ בַּטֻּמְאָה עַצְמָהּ. בֵּין בְּיָדוֹ בֵּין בְּרַגְלוֹ בֵּין בִּשְׁאָר בְּשָׂרוֹ וַאֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹנוֹ הֲרֵי זֶה נִטְמָא. וְכֵן נִרְאֶה לִי שֶׁאִם נָגַע בְּצִפָּרְנָיו אוֹ בְּשִׁנָּיו נִטְמָא כֵּיוָן שֶׁהֵם מְחֻבָּרִים לַגּוּף הֲרֵי הֵם כְּגוּף. אֲבָל אִם תָּחַב אָדָם טֻמְאָה בְּכוּשׁ וְהִכְנִיסָהּ לְתוֹךְ גְּרוֹנוֹ שֶׁל אָדָם טָהוֹר וְלֹא נָגְעָה בִּלְשׁוֹנוֹ. אוֹ שֶׁהִכְנִיסָהּ לְתוֹךְ מְעִי שֶׁל אִשָּׁה מִלְּמַטָּה וְלֹא נָגְעָה בִּבְשָׂרָהּ. לֹא נִטְמָא הַבּוֹלֵעַ מִשּׁוּם מַגָּע זֶה שֶׁהֲרֵי לֹא נָגְעָה בִּבְשָׂרוֹ. שֶׁנְּגִיעַת פְּנִים אֵינָהּ נְגִיעָה: \n",
+            "קְרוּם שֶׁעַל הַמַּכָּה הֲרֵי הוּא כְּעוֹר הַבָּשָׂר לְעִנְיַן מַגַּע טֻמְאוֹת. וּכְשׁוּת שֶׁעַל הַקָּטָן אֵינָהּ כְּעוֹר הַבָּשָׂר. כֵּיצַד. מִי שֶׁנָּגְעָה טֻמְאָה בִּקְרוּם מַכָּתוֹ נִטְמָא כְּאִלּוּ נָגְעָה בְּעוֹרוֹ. נָגְעָה בְּשֵׂעָר הַדַּק שֶׁעַל בְּשַׂר הַקָּטָן לֹא נִטְמָא. וְכֵן אָדָם טָמֵא שֶׁהָיְתָה בּוֹ מַכָּה וְנָגַע הַטָּהוֹר בִּקְרוּם מַכַּת הַטָּמֵא נִטְמָא. אִם הָיָה קָטָן טָמֵא וְנָגַע הַטָּהוֹר בַּכְּשׁוּת שֶׁלּוֹ לֹא נִטְמָא בֵּין בְּטֻמְאַת מֵת בֵּין בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. וְכֵן לִכְלוּכֵי צוֹאָה אוֹ טִיט וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם מִדְּבָרִים שֶׁאֵין חוֹצְצִין עַל הַגּוּף וְכֵן גִּלְדֵי צוֹאָה מִן הַדְּבָרִים שֶׁחוֹצְצִין עַל הַגּוּף אֵינָם כְּעוֹר הַבָּשָׂר לֹא לְטַמֵּא וְלֹא לְהִתְטַמֵּא: \n",
+            "כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מִתְטַמֵּא בִּנְגִיעָתוֹ בְּטֻמְאָה כָּךְ הַכֵּלִים מִתְטַמְּאִים בִּנְגִיעַת הַטֻּמְאָה בָּהֶן. חוּץ מִכְּלִי חֶרֶס שֶׁאֵינוֹ מִתְטַמֵּא אֶלָּא מֵאֲוִירוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת כֵּלִים. [וְזֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּטֻּמְאָה. כָּל הַמְטַמֵּא אָדָם בְּמַגָּע מְטַמֵּא כֵּלִים. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם בְּמַגָּע אֵינוֹ מְטַמֵּא כֵּלִים. וְאֵין אָדָם וְכֵלִים מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא מֵאַב הַטֻּמְאָה]: \n",
+            "טֻמְאַת מַשָּׂא הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם בֵּין בְּמֵת בֵּין בִּשְׁאָר כָּל הַמְטַמְּאִים בְּמַשָּׂא. הוּא שֶׁיִּשָּׂא הָאָדָם הַטֻּמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בָּהּ. אֲפִלּוּ הָיָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ אֶבֶן הוֹאִיל וְנָשָׂא נִטְמָא. וְאֶחָד הַנּוֹשֵׂא עַל רֹאשׁוֹ אוֹ עַל יָדוֹ אוֹ עַל שְׁאָר גּוּפוֹ. וְאֶחָד הַנּוֹשֵׂא הוּא בְּעַצְמוֹ אוֹ שֶׁנְּשָׂאָהּ אַחֵר וְהִנִּיחָהּ לְמַעְלָה מִזֶּה הוֹאִיל וְנִשֵּׂאת עָלָיו מִכָּל מָקוֹם נִטְמָא וַאֲפִלּוּ הָיְתָה הַטֻּמְאָה תְּלוּיָה בְּחוּט אוֹ בִּשְׂעָרוֹ וְתָלָה הַחוּט בְּיָדוֹ וְהִגְבִּיהַּ הַטֻּמְאָה כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא וְנִטְמָא: \n",
+            "מֵסִיט בִּכְלַל נוֹשֵׂא הוּא. וְכָל דָּבָר שֶׁמְּטַמֵּא בְּמַשָּׂא מְטַמֵּא בְּהֶסֵּט. כֵּיצַד. קוֹרָה שֶׁהִיא מֻנַּחַת עַל הַכֹּתֶל וְעַל צִדָּהּ מֵת אוֹ נְבֵלָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וּבָא הַטָּהוֹר לִקְצֵה הַקּוֹרָה הַשֵּׁנִי וְהֵנִידוֹ. כֵּיוָן שֶׁהֵנִיד אֶת הַטֻּמְאָה שֶׁבַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי טָמֵא מִשּׁוּם נוֹשֵׂא. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם מָשַׁךְ אֶת הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי כְּנֶגֶד הָאָרֶץ עַד שֶׁהִגְבִּיהַּ הַטֻּמְאָה אוֹ שֶׁגָּרַר הַטֻּמְאָה עַל הָאָרֶץ. שֶׁזֶּה נוֹשֵׂא וַדַּאי. וְזֶה וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהּ הִיא טֻמְאַת הֶסֵּט הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם: \n",
+            "הַנּוֹשֵׂא בְּתוֹךְ בֵּית הַסְּתָרִים נִטְמָא שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַנְּגִיעָה שָׁם נְגִיעָה הַנּוֹשֵׂא שָׁם נוֹשֵׂא הוּא. אֶלָּא אִם כֵּן נִבְלַע הַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ מֵעָיו שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהִגִּיעָה לְתוֹךְ בִּטְנוֹ אֵינוֹ לֹא נוֹגֵעַ וְלֹא נוֹשֵׂא. וְאִם טָבַל טָהוֹר וְאַף עַל פִּי שֶׁהַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ מֵעָיו: \n",
+            "אֵין מִתְטַמֵּא בְּמַשָּׂא אֶלָּא הָאָדָם בִּלְבַד לֹא הַכֵּלִים. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל יָדוֹ עֲשָׂרָה כֵּלִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה וְהַנְּבֵלָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ בַּכְּלִי הָעֶלְיוֹן הָאָדָם טָמֵא מִשּׁוּם נוֹשֵׂא נְבֵלָה וְהַכֵּלִים שֶׁעַל יָדוֹ כֻּלָּן טְהוֹרִים חוּץ מִכְּלִי הָעֶלְיוֹן שֶׁנָּגְעָה בּוֹ הַטֻּמְאָה. וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+            "טֻמְאַת אֹהֶל אֵינָהּ בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת אֶלָּא בְּמֵת בִּלְבַד. וּבֵין שֶׁהֶאֱהִיל הָאָדָם אוֹ הַכְּלִי אֲפִלּוּ מַחַט שֶׁהֶאֱהִילָה עַל הַמֵּת אוֹ שֶׁהֶאֱהִיל הַמֵּת עַל הָאָדָם אוֹ עַל הַכֵּלִים אוֹ שֶׁהָיָה הַמֵּת עִם הָאָדָם אוֹ עִם הַכֵּלִים תַּחַת אֹהֶל אֶחָד הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים: \n",
+            "וְטֻמְאַת אֹהֶל הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם הוּא שֶׁתְּטָמֵּא אוֹתָהּ טֻמְאָה הָאָדָם אוֹ הַכֵּלִים בְּאַחַת מִשָּׁלֹשׁ דְּרָכִים אֵלּוּ. אֶחָד הַבָּא כֻּלּוֹ לְאֹהֶל הַמֵּת אוֹ הַבָּא מִקְצָתוֹ הֲרֵי זֶה נִטְמָא בְּאֹהֶל אֲפִלּוּ הִכְנִיס יָדוֹ אוֹ רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו אוֹ חָטְמוֹ לְאֹהֶל הַמֵּת הֲרֵי זֶה נִטְמָא כֻּלּוֹ. נָגַע בַּמַּשְׁקוֹף וְצֵרֵף יָדוֹ עִם הַמַּשְׁקוֹף נִטְמָא כְּאִלּוּ בָּא מִקְצָתוֹ. נָגַע בָּאַסְקֻפָּה מִטֶּפַח וּלְמַטָּה קָרוֹב לָאָרֶץ טָהוֹר. וּמִטֶּפַח וּלְמַעְלָה טָמֵא. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁדָּבָר זֶה מִדִּבְרֵיהֶם: \n",
+            "אֶחָד הַמֵּת מִיִּשְׂרָאֵל אוֹ מִן הָעַכּוּ\"ם מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא: \n",
+            "וְאֵין הָעַכּוּ\"ם מְטַמֵּא בְּאֹהֶל וְדָבָר זֶה קַבָּלָה הוּא וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּמִלְחֶמֶת מִדְיָן <small>(במדבר לא יט)</small> \"כּל נֹגֵעַ בֶּחָלָל\" וְלֹא הַזְכִּיר שָׁם אֹהֶל. וְכֵן הָעַכּוּ\"ם אֵינוֹ נַעֲשֶׂה טְמֵא מֵת אֶלָּא עַכּוּ\"ם שֶׁנָּגַע בְּמֵת אוֹ נְשָׂאוֹ אוֹ הֶאֱהִיל עָלָיו הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁלֹּא נָגַע. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לִבְהֵמָה שֶׁנָּגְעָה בְּמֵת אוֹ הֶאֱהִילָה עַל הַמֵּת. וְלֹא בְּטֻמְאַת הַמֵּת בִּלְבַד אֶלָּא בְּכָל הַטֻּמְאוֹת כֻּלָּן אֵין הָעַכּוּ\"ם וְלֹא הַבְּהֵמָה מִתְטַמְּאִין בָּהֶן: \n",
+            "וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁיְּהוּ הָעַכּוּ\"ם כְּזָבִין לְכָל דִּבְרֵיהֶן. וְאֵין לְךָ בְּכָל מִינֵי נֶפֶשׁ מַה שֶּׁמִּתְטַמֵּא וְהוּא חַי אוֹ מְטַמֵּא וְהוּא חַי חוּץ מִן הָאָדָם בִּלְבַד. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מִיִּשְׂרָאֵל. אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן מִתְטַמְּאִין בְּכָל הַטֻּמְאוֹת אֲפִלּוּ בְּטֻמְאַת הַמֵּת. שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ <small>(במדבר יט כ)</small> \"אִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא\" אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הַקָּטָן שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר שָׁם <small>(במדבר יט יח)</small> \"וְעַל כָּל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם\". אֲפִלּוּ קָטָן בֶּן יוֹמוֹ שֶׁנָּגַע אוֹ נָשָׂא אוֹ הֶאֱהִיל עַל הַמֵּת נִטְמָא וַהֲרֵי הוּא טְמֵא מֵת. וְהוּא שֶׁנּוֹלַד לְתִשְׁעָה. אֲבָל בֶּן שְׁמוֹנָה הֲרֵי הוּא כְּאֶבֶן וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n",
+            "הַמֵּת אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ אֲפִלּוּ מְגֻיָּד אוֹ גּוֹסֵס. אֲפִלּוּ נִשְׁחֲטוּ בּוֹ שְׁנֵי הַסִּימָנִים אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט יג)</small> \"בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת\". נִשְׁבְּרָה מִפְרַקְתּוֹ וְרֹב בְּשָׂרָהּ עִמָּהּ אוֹ שֶׁנִּקְרַע כְּדָג מִגַּבּוֹ אוֹ שֶׁהֻתַּז רֹאשׁוֹ אוֹ שֶׁנֶּחְלַק לִשְׁנֵי חֲלָקִים בְּבִטְנוֹ הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הוּא מְרַפְרֵף בְּאֶחָד מֵאֵיבָרָיו: \n"
+        ],
+        [
+            "הַנֵּפֶל אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְקַשְּׁרוּ אֵיבָרָיו בְּגִידִין מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל כְּאָדָם גָּדוֹל שֶׁמֵּת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט יא)</small> \"הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם\". וְכֵן כְּזַיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת בֵּין לַח בֵּין יָבֵשׁ כְּחֶרֶשׂ מְטַמֵּא כְּמֵת שָׁלֵם. וְהַנֶּצֶל בַּבָּשָׂר מְטַמֵּא בִּכְזַיִת. אֵיזֶהוּ נֶצֶל זֶה הַבָּשָׂר שֶׁנִּמּוֹחַ וְנַעֲשֶׂה לֵחָה סְרוּחָה. וְהוּא שֶׁתִּקְרשׁ אוֹתָהּ הַלֵּחָה הַנִּמְצֵאת מִן הַמֵּת שֶׁאִם קָרְשָׁה בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִבְּשָׂרוֹ וְאִם לֹא קָרְשָׁה אֵינָהּ מְטַמְּאָה שֶׁמָּא כִּיחוֹ וְנִיעוֹ הוּא: \n",
+            "אַף עַל פִּי שֶׁהַשִּׁעוּרִין כֻּלָּם הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי הֵן אָמְרוּ חֲכָמִים תְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל אָדָם כְּזַיִת וּלְפִיכָךְ שִׁעוּר טֻמְאַת בְּשָׂרוֹ כְּזַיִת: \n",
+            "אֵיבָר שֶׁנֶּחְתַּךְ מִן הָאָדָם הַחַי הֲרֵי הוּא כְּמֵת שָׁלֵם מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל אֲפִלּוּ אֵיבָר קָטָן שֶׁל קָטָן בֶּן יוֹמוֹ שֶׁהָאֵיבָרִים אֵין לָהֶם שִׁעוּר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט טז)</small> \"כּל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב\" וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁדִּין חֲלַל חֶרֶב כְּדִין חֲלַל אֶבֶן אוֹ חֲלַל שְׁאָר דְּבָרִים מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁלֹּא בָּא זֶה אֶלָּא לְטַמֵּא נוֹגֵעַ בְּאֵיבָר שֶׁפְּלָטַתּוּ הַחֶרֶב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הָאֵיבָר שָׁלֵם כִּבְרִיָּתוֹ בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט טז)</small> \"אוֹ בְעֶצֶם אָדָם\" עֶצֶם שֶׁהוּא כְּאָדָם מַה אָדָם בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת אַף אֵיבָר מִן הַחַי עַד שֶׁיִּהְיֶה כִּבְרִיָּתוֹ בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת. אֲבָל הַכֻּלְיָא וְהַלָּשׁוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֵיבָר בִּפְנֵי עַצְמָן הוֹאִיל וְאֵין בָּהֶן עֶצֶם הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר הַבָּשָׂר. חָסַר מִן הָעֶצֶם שֶׁל אֵיבָר כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי הָאֵיבָר כֻּלּוֹ טָהוֹר. חָסַר מִבְּשָׂרוֹ אִם נִשְׁאַר עָלָיו בָּשָׂר שֶׁרָאוּי לַעֲלוֹת בּוֹ אֲרוּכָה בְּחַי וְיִתְרַפֵּא וְיִשָּׁלֵם. הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל. וְאִם לָאו מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל. וּבָשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַחַי טָהוֹר. וְכֵן עֶצֶם בְּלֹא בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַחַי טָהוֹר: \n",
+            "אֵיבָר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַמֵּת מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל כְּמֵת וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה שָׁלֵם כִּבְרִיָּתוֹ בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת. חָסַר עַצְמוֹ אִם נִשְׁאַר עָלָיו בָּשָׂר כְּזַיִת מְטַמֵּא כְּמֵת שָׁלֵם. חָסַר הַבָּשָׂר וְלֹא חָסַר הָעֶצֶם אִם נִשְׁאַר עָלָיו כְּדֵי לַעֲלוֹת אֲרוּכָה בְּחַי מְטַמֵּא כְּמֵת שָׁלֵם וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר עַצְמוֹת הַמֵּתִים שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן הַבָּשָׂר: \n",
+            "מֹחַ שֶׁבְּתוֹךְ הָעֶצֶם הֲרֵי הוּא מַעֲלֶה אֲרוּכָה מִבַּחוּץ. לְפִיכָךְ קוּלִית הַמֵּת וְהוּא עֶצֶם הַסָּתוּם מִשְּׁנֵי קְצוֹתָיו אִם יֵשׁ בְּתוֹכָהּ מֹחַ כְּדֵי לַעֲלוֹת אֲרוּכָה הֲרֵי זֶה כְּמֵת שָׁלֵם. הָיָה בָּהּ מֹחַ הַמִּתְנַדְנֵד אִם יֵשׁ בּוֹ כְּזַיִת הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּאֹהֶל אַף עַל פִּי שֶׁהָעֶצֶם סָתוּם מִכָּל צְדָדָיו טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שֶׁהַמֹּחַ כְּבָשָׂר לְכָל דָּבָר: \n",
+            "הָאֵיבָר וְהַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִים בָּאָדָם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יְכוֹלִין לַחְזֹר וְלִחְיוֹת טְהוֹרִים. מֵת הָאָדָם הֲרֵי הַבָּשָׂר טָהוֹר וְהָאֵיבָר מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵיבָר מִן הַחַי וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵיבָר מִן הַמֵּת. מַה בֵּין אֵיבָר מִן הַחַי לְאֵיבָר מִן הַמֵּת. אֵיבָר מִן הַחַי בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ וְעֶצֶם הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טְהוֹרִים וְאֵיבָר מִן הַמֵּת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ וְעֶצֶם הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ כִּמְפֹרָשִׁים מִן הַמֵּת הַשָּׁלֵם וּמְטַמְּאִין בְּשִׁעוּרָן: \n",
+            "וּבֵין אֵיבָר מִן הַחַי בֵּין אֵיבָר מִן הַמֵּת אֵין לָהֶן שִׁעוּר. אָמְרוּ חֲכָמִים מָאתַיִם שְׁמוֹנָה וְאַרְבָּעִים אֵיבָרִים יֵשׁ בָּאִישׁ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן בָּשָׂר וְגִידִים וְעֶצֶם וְאֵין הַשִּׁנַּיִם מִן הַמִּנְיָן. וּבְאִשָּׁה מָאתַיִם וְאֶחָד וַחֲמִשִּׁים. כָּל אֵיבָר מֵהֶן שֶׁפֵּרֵשׁ כִּבְרִיָּתוֹ בֵּין מִן הַחַי בֵּין מִן הַמֵּת מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה אֵיבָרִים יְתֵרוֹת שֶׁבָּאִשָּׁה שֶׁאֵינָן מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל. וְכֵן אֶצְבַּע יְתֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֶצֶם וְאֵין בָּהּ צִפֹּרֶן אִם נִסְפֶּרֶת עַל גַּב הַיָּד עוֹלָה לְמִנְיַן רֹב הָאֵיבָרִים וְאִם אֵינָהּ נִסְפֶּרֶת עַל גַּב הַיָּד מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל וְטֻמְאָתָהּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְאִם הָיָה בָּהּ צִפֹּרֶן הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר הָאֵיבָרִים. וּמִפְּנֵי מָה גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל אֶצְבַּע שֶׁאֵינָהּ נִסְפֶּרֶת גְּזֵרָה מִשּׁוּם הַנִּסְפֶּרֶת. וְלָמָּה לֹא טִמְּאוּהָ בְּאֹהֶל עָשׂוּ לָהּ הֶכֵּר כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁטֻּמְאָתָהּ מִדִּבְרֵיהֶם מִשּׁוּם גְּזֵרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׂרְפוּ עַל טֻמְאָתָהּ תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים: \n",
+            "עַצְמוֹת הַמֵּת שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם בָּשָׂר אִם נִכֶּרֶת בָּהֶן צוּרַת עֲצָמוֹת הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל כְּמֵת שָׁלֵם שֶׁאֲנִי קוֹרֵא בָּהֶם <small>(במדבר יט טז)</small> \"עֶצֶם אָדָם\". וְאֵלּוּ הֵן הָעֲצָמוֹת שֶׁהֵן מְטַמְּאִין כְּמֵת. הַשִּׁדְרָה וְהַגֻּלְגּלֶת וְרֹב בִּנְיָנוֹ וְרֹב מִנְיָנוֹ. הַשִּׁדְרָה כֵּיצַד. שִׁדְרָה שֶׁהִיא שְׁלֵמָה הֲרֵי הִיא כְּמֵת שָׁלֵם וְאִם חָסְרָה אֲפִלּוּ חֻלְיָא אַחַת מִשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה חֻלְיוֹת הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר הָעֲצָמוֹת. הַגֻּלְגּלֶת כֵּיצַד. גֻּלְגּלֶת שֶׁהִיא שְׁלֵמָה הֲרֵי הִיא כְּמֵת וְאִם חָסְרָה כְּסֶלַע הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר הָעֲצָמוֹת. הָיוּ בָּהּ נְקָבִים קְטַנִּים כֻּלָּם מִצְטָרְפִין לִכְסֶלַע. כָּל בִּנְיָנוֹ שֶׁל אָדָם הוּא שְׁתֵּי הַשּׁוֹקַיִם וְהַיְרֵכַיִם וְהַצְּלָעוֹת וְהַשִּׁדְרָה. וְרֹב בִּנְיָנוֹ שֶׁל מֵת הֲרֵי הוּא כְּמֵת שָׁלֵם. כֵּיצַד. כְּגוֹן שְׁתֵּי שׁוֹקָיו וְיָרֵךְ אַחַת אִם חָסֵר רֹב בִּנְיָנוֹ כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר הָעֲצָמוֹת. רֹב מִנְיָנוֹ כֵּיצַד. רֹב מִנְיַן עֲצָמוֹת כְּגוֹן שֶׁהָיוּ קכ\"ה עֶצֶם הֲרֵי אֵלּוּ כְּמֵת שָׁלֵם. הָיוּ קכ\"ד הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר הָעֲצָמוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אָדָם זֶה יָתֵר בְּאֵיבָרָיו אוֹ חָסֵר בְּאֵיבָרָיו אֵין מַשְׁגִּיחִין בּוֹ אֶלָּא עַל מִנְיַן רֹב כָּל אָדָם אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה אֶצְבַּע שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִפֹּרֶן אוֹ שֶׁהָיְתָה נִסְפֶּרֶת עַל גַּב הַיָּד שֶׁהִיא עוֹלָה לְמִנְיָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "שְׁאָר עַצְמוֹת הַמֵּת שֶׁאֵין בָּהֶן רֹב מִנְיַן וְלֹא רֹב בִּנְיָן וְלֹא שִׁדְרָה שְׁלֵמָה וְלֹא גֻּלְגּלֶת שְׁלֵמָה אִם הָיָה בָּהֶן רֹבַע הַקַּב הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְּאִים כְּמֵת בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל. הָיוּ פָּחוֹת מֵרֹבַע אֲפִלּוּ עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל: \n",
+            "הָיָה עֶצֶם אֶחָד אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ רֹבַע הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל. טֻמְאַת עֶצֶם אֶחָד הֲלָכָה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט יח)</small> \"כָּל הַנּוֹגֵעַ בַּעֶצֶם\" לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אֲפִלּוּ עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. וּלְפִי שֶׁטֻּמְאָתוֹ הֲלָכָה הֲרֵי הוּא דִּין תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n",
+            "מֵת שֶׁהִרְקִיבוּ עַצְמוֹתָיו בַּקֶּבֶר וְנַעֲשׂוּ רֶקֶב. מְלֹא חָפְנַיִם מֵאוֹתוֹ רֶקֶב מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וּבְאֹהֶל כְּמֵת וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִגַּע בְּכֻלּוֹ שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ גּוּף אֶחָד. וַאֲפִלּוּ גִּבְּלוֹ בְּמַיִם אֵינוֹ חִבּוּר: \n",
+            "דַּם הַמֵּת מְטַמֵּא כְּמֵת בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט יג)</small> \"בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם\" וְנֶאֱמַר <small>(דברים יב כג)</small> \"כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ\". וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ רְבִיעִית. אֲפִלּוּ תַּמְצִית הַדָּם כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַדְמוּמִית מְטַמֵּא בְּאֹהֶל הַמֵּת: \n",
+            "דַּם הַחַי אֲפִלּוּ דַּם נְחִירָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר כָּל זְמַן שֶׁהוּא חַי. נִתְעָרֵב הַדָּם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ בָּאַחֲרוֹנָה סָמוּךְ לַמִּיתָה עִם הַדָּם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ אַחַר שֶׁמֵּת וְכָל הַתַּעֲרוֹבוֹת רְבִיעִית וְאֵין יָדוּעַ כַּמָּה יָצָא מֵחַיִּים וְכַמָּה יָצָא אַחַר מִיתָה. אֲפִלּוּ חֲצִי רְבִיעִית מֵחַיִּים וְחֶצְיָהּ אַחַר מִיתָה הֲרֵי זֶה נִקְרָא דַּם תְּבוּסָה וּמְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וּבְמַגָּע וּבְאֹהֶל. אֶלָּא שֶׁטֻּמְאָתוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n",
+            "הָרוּג שֶׁהָיָה מֻטָּל עַל הַמִּטָּה וְדָמוֹ מְנַטֵּף כְּשֶׁהוּא חַי וְיוֹרֵד לְגֻמָּא וּמֵת וַהֲרֵי הַדָּם מְנַטֵּף אַחַר מוֹתוֹ וְיוֹרֵד לְאוֹתָהּ גֻּמָּא. הֲרֵי כָּל הַדָּם שֶׁבָּהּ טָהוֹר שֶׁטִּפָּה טִפָּה רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה בָּטְלָה כְּדָם שֶׁיָּצָא מֵחַיִּים. יָצָא מִמֶּנּוּ רְבִיעִית דָּם בִּלְבַד וְסָפֵק כֻּלָּהּ מֵחַיִּים סָפֵק כֻּלָּהּ לְאַחַר מִיתָה הֲרֵי זוֹ סְפֵק טְמֵאָה כִּשְׁאָר הַסְּפֵקוֹת וְהַנּוֹגֵעַ בָּהּ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ: \n",
+            "הַקֶּבֶר כָּל זְמַן שֶׁהַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל כְּמֵת דִּין תּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט טז)</small> \"אוֹ בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר\". וְאֶחָד הַנּוֹגֵעַ בְּגַגּוֹ שֶׁל קֶבֶר אוֹ הַנּוֹגֵעַ בִּכְתָלָיו. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בָּנוּי וְסָתוּם וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה כֻּלּוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל. אֲבָל הַמַּעֲמִיד כֵּלִים אוֹ אֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּצִדֵּי הַמֵּת וְכִסָּה עָלָיו מִלְּמַעְלָה בְּכֵלִים אוֹ בַּאֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן זֶה הַכִּסּוּי הַמֻּטָּל מִלְּמַעְלָה נִקְרָא גּוֹלֵל וְאֵלּוּ הַצְּדָדִין הַמַּעֲמִידִין אֶת הַגּוֹלֵל שֶׁהוּא נִשְׁעָן עֲלֵיהֶן נִקְרָאִין דּוֹפֵק. וּשְׁנֵיהֶם הַגּוֹלֵל אוֹ הַדּוֹפֵק מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל כְּקֶבֶר וְטֻמְאָתָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. לְפִיכָךְ אִם גָּרַר הַגּוֹלֵל בַּחֲבָלִים עַד שֶׁכִּסָּה בּוֹ אֶת הַמֵּת. אוֹ גְּרָרוֹ אוֹ שְׁמָטוֹ מֵעַל הַמֵּת. אוֹ שֶׁגָּרַר הַדּוֹפֵק עַד שֶׁהֶעֱמִיד עָלָיו הַגּוֹלֵל אוֹ שְׁמָטוֹ בַּחֲבָלִים מִתַּחַת הַגּוֹלֵל הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וּדְבָרִים שֶׁסּוֹמְכִין אֶת הַדּוֹפֵק וְהֵם הַנִּקְרָאִין דּוֹפֵק דּוֹפְקִין הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין: \n",
+            "שָׂדֶה שֶׁנֶּחְרַשׁ בָּהּ קֶבֶר וְאָבְדוּ עַצְמוֹת הַמֵּת בַּעֲפָרָהּ הִיא הַנִּקְרֵאת בֵּית הַפְּרָס. וַעֲפָרָהּ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא שֶׁמָּא יֵשׁ בָּהּ עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה. וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל. וְכֵן כָּל אַרְצוֹת הָעַכּוּ\"ם עֲפָרָן מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא מִפְּנֵי הָעֲצָמוֹת שֶׁאֵין נִזְהָרִין בָּהֶן. וְטֻמְאַת בֵּית הַפְּרָס וְאֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵלוּ מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל. הַמֵּת אֲפִלּוּ נֵפֶל שֶׁלֹּא נִתְקַשְּׁרוּ אֵיבָרָיו בְּגִידִין. וּכְזַיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת. וּכְזַיִת נֶצֶל. וְאֵיבָר מִן הַחַי. וְאֵיבָר מִן הַמֵּת שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם בָּשָׂר כָּרָאוּי. וְהַשִּׁדְרָה וְהַגֻּלְגּלֶת. וְרֹב בִּנְיָנוֹ וְרֹב מִנְיָנוֹ. וְרֹבַע עֲצָמוֹת מִכָּל מָקוֹם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן לֹא רֹב בִּנְיָן וְלֹא רֹב מִנְיָן. וּרְבִיעִית דַּם. וּרְבִיעִית דַּם תְּבוּסָה. הַכּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה: \n",
+            "וְאֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וְאֵין מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל. אֵיבָר מִן הַחַי שֶׁחָסַר בְּשָׂרוֹ וְאֵין בּוֹ לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה. וְאֵיבָר מִן הַמֵּת שֶׁחָסַר בְּשָׂרוֹ אוֹ עַצְמוֹ וְלֹא נִשְׁאַר בָּשָׂר כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה אוֹ שֶׁחָסַר הָעֶצֶם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה. וְהַשִּׁדְרָה שֶׁחָסְרָה וְאֵין בָּהּ רֹבַע עֲצָמוֹת. וְהַגֻּלְגּלֶת שֶׁחָסְרָה וְאֵין בָּהּ רֹבַע עֲצָמוֹת. וְעֶצֶם אֲפִלּוּ כִּשְׂעוֹרָה. וְאֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם. וּבֵית הַפְּרָס. הַכּל שֶׁבַע: \n",
+            "הַגּוֹלֵל וְהַדּוֹפֵק מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל כְּקֶבֶר וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. הָרֶקֶב מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וּבְאֹהֶל וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע. טֻמְאַת רֹבַע עֲצָמוֹת בְּאֹהֶל וְטֻמְאַת רְבִיעִית דָּם וְטֻמְאַת אֵיבָר שֶׁאֵין עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי בֵּין מִן הַמֵּת בֵּין מִן הַחַי יֵרָאֶה לִי שֶׁכֻּלָּן טֻמְאָתָן אֵינָן דִּין תּוֹרָה שֶׁהֲרֵי אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּנְזִירוּת וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. וְעַל טָמֵא בְּטֻמְאָה שֶׁל תּוֹרָה חַיָּב עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. לְפִיכָךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁכָּל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ אֵינָהּ דִּין תּוֹרָה: \n",
+            "אֵין רֶקֶב הַמֵּת מְטַמֵּא עַד שֶׁיִּקָּבֵר עָרֹם בְּאָרוֹן שֶׁל שַׁיִשׁ אוֹ שֶׁל זְכוּכִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְיִהְיֶה כֻּלּוֹ שָׁלֵם. חָסֵר מִמֶּנּוּ אֵיבָר אוֹ שֶׁנִּקְבַּר בִּכְסוּתוֹ אוֹ בְּאָרוֹן שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת אֵין רִקְבּוֹ טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁרֶקֶב הַכְּסוּת אוֹ רֶקֶב הָעֵץ אוֹ חֲלוּדַת הַמַּתֶּכֶת תִּתְעָרֵב בְּרֶקֶב גְּוִיָּתוֹ. וְרֶקֶב הַמְטַמֵּא שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ עָפָר כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ. וְלֹא אָמְרוּ רֶקֶב אֶלָּא לְמֵת בִּלְבַד אֲבָל הָרוּג אֵין לוֹ רֶקֶב: \n",
+            "קָבְרוּ שְׁנֵי מֵתִים כְּאֶחָד אוֹ שֶׁגָּזְזוּ שְׂעָרוֹ אוֹ צִפָּרְנָיו וּקְבָרוּם עִמּוֹ אוֹ שֶׁקָּבְרוּ אִשָּׁה מְעֻבֶּרֶת וְעֻבָּרָהּ בְּמֵעֶיהָ אֵין לָהֶם רֶקֶב: \n",
+            "טָחַן הַמֵּת עַד שֶׁנַּעֲשָׂה רֶקֶב אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיַּרְקִיב מֵאֵלָיו: \n",
+            "טְחָנוֹ כֻּלּוֹ וְהִנִּיחוֹ עַד שֶׁיַּרְקִיב אוֹ שֶׁהִרְקִיב מִקְצָתוֹ כְּשֶׁהוּא חַי וּמֵת וְהִרְקִיב כֻּלּוֹ הֲרֵי זֶה סָפֵק. וְאִם נִטְמָא לִמְלֹא חָפְנַיִם מֵרֶקֶב זֶה הֲרֵי זֶה טָמֵא בְּסָפֵק: \n",
+            "מְלֹא חָפְנַיִם וְעוֹד מֵעָפָר הַנִּמְצָא תַּחַת הַמֵּת אוֹ מֵעָפָר הַנִּמְצָא בְּקֶבֶר וְאֵין יָדוּעַ מַה טִּיבוֹ אִם הוּא רֶקֶב שֶׁמְּטַמֵּא בְּאֹהֶל אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עָפָר שֶׁנִּתְלַכְלֵךְ בְּנֶצֶל הַמֵּת וְדָמוֹ. הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וּבְאֹהֶל שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בִּמְלֹא חָפְנַיִם וְעוֹד מְלֹא חָפְנַיִם רֶקֶב. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאַף זוֹ טֻמְאָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n",
+            "הַמֵּת שֶׁנִּשְׂרַף וְשִׁלְדּוֹ קַיֶּמֶת וְהוּא הַשִּׁדְרָה וְהַצְּלָעוֹת הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא כְּמֵת שָׁלֵם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם נֶחְרַךְ. אֲבָל אִם נִשְׂרַף עַד שֶׁנִּתְבַּלְבְּלָה צוּרַת תַּבְנִיתוֹ טָהוֹר. וְכֵן שַׁפִּיר מְרֻקָּם שֶׁטְּרָפוֹ בְּמַיִם טָהוֹר שֶׁהֲרֵי נִתְבַּלְבְּלָה צוּרָתוֹ: \n",
+            "בְּשַׂר הַמֵּת שֶׁנִּפְרַךְ וְנַעֲשָׂה כְּקֶמַח טָהוֹר וְכֵן אֵפֶר הַשְּׂרוּפִין טָהוֹר וְכֵן הַתּוֹלָעִים הַנֶּהֱוִין מִבְּשַׂר הַמֵּת בֵּין חַיִּים בֵּין מֵתִים טְהוֹרִין. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַמֹּחַ כְּבָשָׂר בְּכָל מָקוֹם בֵּין בְּמֵת בֵּין בִּנְבֵלָה וְשֶׁרֶץ: \n",
+            "עוֹר הָאָדָם כִּבְשָׂרוֹ וְאִם עִבְּדוֹ כָּל צָרְכּוֹ אוֹ הִלֵּךְ בּוֹ כְּדֵי עֲבוֹדָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵיהֶם מְטַמֵּא בִּכְזַיִת כִּבְשַׂר הַמֵּת גְּזֵרָה שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל בְּנֵי אָדָם לְעַבֵּד עוֹרוֹת הָאָדָם וְיִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן: \n",
+            "עוֹר הַבָּא כְּנֶגֶד פָּנָיו שֶׁל אָדָם כְּשֶׁיִּוָּלֵד בֵּין שֶׁהָיָה חַי וְאִמּוֹ חַיָּה בֵּין שֶׁנּוֹלַד מֵת וְאִמּוֹ מֵתָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹ פֶּרֶשׁ אוֹ צוֹאָה וְקִיא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן: \n",
+            "כָּל שֶׁבַּמֵּת טָמֵא חוּץ מִן הַשִּׁנַּיִם וְהַשֵּׂעָר וְהַצִּפֹּרֶן הוֹאִיל וְגִזְעָן מַחְלִיף. וּבִשְׁעַת חִבּוּרָן הַכּל טָמֵא. כֵּיצַד. הַמֵּת בַּחוּץ וּשְׂעָרוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת נִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת. וְכֵן הַנּוֹגֵעַ בִּשְׂעָרוֹ אוֹ בְּשִׁנָּיו אוֹ בְּצִפָּרְנָיו כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין נִטְמָא. שְׂעָרוֹ הָעוֹמֵד לְהִגָּזֵז וְצִפָּרְנָיו הָעוֹמְדִים לְהִנָּטֵל הוֹאִיל וְהֵן עוֹמְדִין לְהִנָּטֵל יֵשׁ בָּהֶן סָפֵק לְפִיכָךְ הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן הֲרֵי הוּא סְפֵק טָמֵא. כָּל מַשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מִן הַמֵּתִים טָהוֹר חוּץ מִדָּמוֹ. וְכָל מַרְאֵה דָּמִים מִן הַמֵּת טָמֵא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמִפְּנֵי מָה לֹא גָּזְרוּ עַל מַשְׁקֶה הַמֵּת כְּדֶרֶךְ שֶׁגָּזְרוּ עַל מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִכָּל הַטְּמֵאִין מִפְּנֵי שֶׁהַמֵּת הַכּל בְּדֵלִין מִמֶּנּוּ לֹא גָּזְרוּ עַל מַשְׁקָיו: \n",
+            "כָּבֵד שֶׁנִּמּוֹחָה מְטַמְּאָה בִּרְבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּדָם נִקְפָּה. דַּם קָטָן שֶׁיָּצָא כֻּלּוֹ אִם אֵין בּוֹ רְבִיעִית טָהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כָּל דָּם שֶׁבּוֹ: \n",
+            "וְאֵלּוּ אִם חָסְרוּ כָּל שֶׁהוּא טְהוֹרִים. רְבִיעִית דָּם. וְעֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה. וּכְזַיִת בָּשָׂר. וּכְזַיִת נֶצֶל. וּמְלֹא חָפְנַיִם רֶקֶב. וְאֵיבָר מִן הַחַי שֶׁחָסַר מֵעַצְמוֹ כָּל שֶׁהוּא: \n"
+        ],
+        [
+            "רְבִיעִית דָּם הַבָּאָה מִשְּׁנֵי מֵתִים טְהוֹרָה עַד שֶׁתִּהְיֶה כָּל הָרְבִיעִית מִמֵּת אֶחָד. שִׁדְרָה שֶׁנִּגְמְרָה מִשְּׁנֵי מֵתִים כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מִקְצָת הַחֻלְיוֹת מֵאֶחָד וְתַשְׁלוּמָן מִמֵּת אַחֵר וְכֵן הַגֻּלְגּלֶת שֶׁל שְׁנֵי מֵתִים וְרֹבַע עֲצָמוֹת מִשְּׁנֵי מֵתִים וְאֵיבָר מִן הַמֵּת מִשְּׁנֵי מֵתִים כָּל אֵלּוּ אֵינָן מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל אֶלָּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כִּשְׁאָר כָּל עֲצָמוֹת: \n",
+            "אֵיבָר מִן הַחַי מִשְּׁנֵי אֲנָשִׁים טָהוֹר אֲפִלּוּ מֵאִישׁ אֶחָד אִם נֶחְלַק לִשְׁנַיִם טָהוֹר: \n",
+            "כְּזַיִת בָּשָׂר מִשְּׁנֵי מֵתִים וּכְזַיִת נֶצֶל מִשְּׁנֵי מֵתִים וּמְלֹא חָפְנַיִם רֶקֶב מִשְּׁנֵי מֵתִים שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן יֵשׁ לוֹ רֶקֶב הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וְכֵן כַּחֲצִי זַיִת בָּשָׂר וְכַחֲצִי זַיִת נֶצֶל מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וּשְׁאָר כָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁבַּמֵּת אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא שָׁווּ בְּשִׁעוּרֵיהֶן: \n",
+            "עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה שֶׁנֶּחְלָק לִשְׁנַיִם מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. וְכֵן רֹבַע עַצְמוֹת מֵת אֶחָד שֶׁנִּדַּקְדְּקוּ וְאֵין בְּכָל אֶחָד מֵהֶם עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל כְּאִלּוּ לֹא נִדַּקְדְּקוּ: \n",
+            "כְּזַיִת מִן הַמֵּת שֶׁחֲתָכוֹ לַחֲלָקִים וְרִדְּדוֹ וְדִבְּקוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל וּבְמַשָּׂא וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע קְצָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁחִבְּרוֹ שֶׁאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר: \n",
+            "כְּזַיִת חֵלֶב שָׁלֵם שֶׁהִתִּיכוֹ טָמֵא. הָיָה מְפֹרָד וְהִתִּיכוֹ טָהוֹר: \n",
+            "שִׁדְרָה שֶׁנִּגְרְרוּ מִמֶּנָּה רֹב חֻלְיוֹת שֶׁלָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלְדָּהּ קַיֶּמֶת אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל. וּבַזְּמַן שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַקֶּבֶר אֲפִלּוּ מְשֻׁבֶּרֶת אֲפִלּוּ מְכֻתֶּתֶת מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל מִפְּנֵי שֶׁהַקֶּבֶר מְצָרְפָהּ: \n",
+            "כָּל הַמְטַמְּאִין בְּאֹהֶל שֶׁנֶּחְלְקוּ וְהִכְנִיסָן בְּתוֹךְ הַבַּיִת הָאֹהֶל מְצָרְפָן וּמְטַמְּאִין בְּאֹהֶל: \n",
+            "עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר בִּידֵי שָׁמַיִם וְהִכְנִיס מִקְצָתוֹ לְפָנִים מִן הַבַּיִת נִטְמָא הַבַּיִת. שְׁנֵי עֲצָמוֹת וַעֲלֵיהֶם כִּשְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים בָּשָׂר וְהִכְנִיס מִקְצָתָן לִפְנִים הַבַּיִת טָמֵא. וְאִם הָיָה הַבָּשָׂר תָּחוּב בָּעֲצָמוֹת בִּידֵי אָדָם הַבַּיִת טָהוֹר שֶׁאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר: \n",
+            "מְלֹא חָפְנַיִם רֶקֶב שֶׁנִּתְפַּזֵּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַבַּיִת טָמֵא: \n",
+            "רְבִיעִית דָּם שֶׁנִּבְלְעָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַבַּיִת טָהוֹר לְהַבָּא וְכָל שֶׁהָיָה בּוֹ בְּעֵת שֶׁנִּבְלְעָה הָרְבִיעִית בָּאָרֶץ טָמֵא: \n",
+            "כְּזַיִת מִן הַמֵּת שֶׁאָבַד בְּתוֹךְ הַבַּיִת וּבִקֵּשׁ וְלֹא נִמְצָא, הַבַּיִת טָהוֹר. וְלִכְשֶׁיִּמָּצֵא הַבַּיִת טָמֵא לְמַפְרֵעַ מֵעֵת שֶׁאָבַד עַד שֶׁנִּמְצָא: \n",
+            "רְבִיעִית דָּם שֶׁנִּשְׁפַּךְ בָּאֲוִיר אִם קָרַשׁ אוֹ שֶׁהָיָה בִּמְקוֹם אַשְׁבֹּרֶן וְהוּא הַמָּקוֹם הַנָּמוּךְ כְּמוֹ גֻּמָּא וְהֶאֱהִיל הַמַּאֲהִיל עַל מִקְצָתוֹ נִטְמָא. נִשְׁפַּךְ עַל הָאַסְקֻפָּה בַּמּוֹרָד בֵּין לְפָנִים בֵּין לַחוּץ הַבַּיִת טָהוֹר. שֶׁהֲרֵי לֹא נָח הַדָּם עַל הָאַסְקֻפָּה. וְאִם הָיְתָה הָאַסְקֻפָּה אַשְׁבֹּרֶן אוֹ שֶׁקָּרַשׁ הַדָּם עָלֶיהָ הַבַּיִת טָמֵא. רְבִיעִית דָּם שֶׁנִּבְלְעָה בִּכְסוּת אִם מִתְכַּבֶּסֶת וְיוֹצְאָה מִמֶּנּוּ רְבִיעִית דָּם הֲרֵי זוֹ הַכְּסוּת מִתְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל וְאִם לָאו אֵינָהּ מִתְטַמְּאָה בְּאֹהֶל וַהֲרֵי הִיא כִּכְסוּת שֶׁנָּגְעָה בְּמֵת שֶׁכָּל הַבָּלוּעַ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת טָהוֹר. כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ. מְכַבְּסִין אוֹתָהּ בְּמַיִם וּמֵבִיא מַיִם כְּמִדָּתָן וְנוֹתֵן לְתוֹכָן רְבִיעִית דָּם אִם הָיָה מַרְאֵיהֶן שָׁוֶה אוֹ שֶׁהָיָה מֵי הַכִּבּוּס אָדֹם יוֹתֵר מִמֵּי הַמֶּזֶג בְּיָדוּעַ שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה רְבִיעִית: \n",
+            "הַמַּשָּׂא וְהַמַּגָּע וְהָאֹהֶל שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת הֵם. וְכָל שֶׁהוּא מִשֵּׁם אֶחָד מִצְטָרֵף וּמְטַמֵּא. וּמִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת אֵינוֹ מִצְטָרֵף וְטָהוֹר. כֵּיצַד. הַנּוֹגֵעַ בְּכִשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים אוֹ שֶׁנָּשָׂא שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים בְּבַת אַחַת. אוֹ שֶׁהֶאֱהִיל עַל כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים. אוֹ שֶׁהֶאֱהִיל עַל חֲצִי זַיִת וַחֲצִי זַיִת אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו. אוֹ שֶׁהָיָה הוּא וַחֲצִי זַיִת תַּחַת הָאֹהֶל וְהֶאֱהִיל בְּמִקְצָת גּוּפוֹ עַל חֲצִי זַיִת אַחֵר. אוֹ הֶאֱהִיל חֲצִי זַיִת עַל מִקְצָתוֹ. הַכּל טְמֵאִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֵׁם אֶחָד. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בַּחֲצִי זַיִת אוֹ הַנּוֹשֵׂא חֲצִי זַיִת וְדָבָר אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו וְעַל כַּחֲצִי זַיִת. אוֹ שֶׁהֶאֱהִיל עָלָיו חֲצִי זַיִת אַחֵר. אוֹ שֶׁהֶאֱהִיל הוּא עַל חֲצִי זַיִת אַחֵר. וְכֵן הַנּוֹשֵׂא כַּחֲצִי זַיִת וְנָגַע בַּחֲצִי זַיִת אַחֵר. הַכּל טְהוֹרִים. שֶׁאֵין הַמַּגָּע מִצְטָרֵף עִם הַמַּשָּׂא לֹא בְּמֵת וְלֹא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. וְלֹא הַמַּגָּע מִצְטָרֵף עִם הָאֹהֶל וְלֹא הָאֹהֶל מִצְטָרֵף עִם הַמַּשָּׂא [לְפִי שֶׁאֵינוֹ שֵׁם אֶחָד]: \n"
+        ],
+        [
+            "כָּל הַמִּתְטַמְּאִין מֵחֲמַת הַמֵּת בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה. כֵּיצַד. אָדָם אוֹ כְּלִי שֶׁנָּגַע בִּדְבָרִים שֶׁמְּטַמְּאִין מִן הַמֵּת בְּמַגָּע. אוֹ שֶׁנִּטְמָא בְּאֹהֶל בְּאֶחָד מִדְּבָרִים שֶׁמְּטַמְּאִין בְּאֹהֶל. וְכֵן אָדָם שֶׁנָּשָׂא דְּבָרִים שֶׁמְּטַמְּאִין מִן הַמֵּת בְּמַשָּׂא. הַכּל טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט יד)</small> \"כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים\": \n",
+            "אָדָם שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת וְכֵלִים שֶׁיִּגַּע בָּהֶן אָדָם זֶה טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר לא כד)</small> \"וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם\". אֲבָל אָדָם שֶׁנָּגַע בְּאָדָם שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת. בֵּין שֶׁנָּגַע בּוֹ אַחַר שֶׁפֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו בֵּין שֶׁנָּגַע בּוֹ כְּשֶׁהוּא עֲדַיִן נוֹגֵעַ בְּמֵת. הֲרֵי זֶה הַשֵּׁנִי טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט כב)</small> \"וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד הָעָרֶב\". זֶהוּ דִּין תּוֹרָה אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת וְנָגַע בְּאָדָם אַחֵר וַעֲדַיִן הוּא מְחֻבָּר בַּמֵּת שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה וּכְאִלּוּ נָגַע זֶה הַשֵּׁנִי בַּמֵּת עַצְמוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לְעִנְיַן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. אֲבָל לְנָזִיר וּלְעוֹשֶׂה פֶּסַח בֵּין בִּשְׁעַת חִבּוּר בֵּין אַחַר שֶׁפֵּרַשׁ אֵינוֹ טָמֵא אֶלָּא טֻמְאַת עֶרֶב כְּדִין תּוֹרָה: \n",
+            "כֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמֵת בֵּין בְּמַגָּע בֵּין בְּאֹהֶל הֲרֵי הֵן לַנּוֹגֵעַ בָּהֶן כְּנוֹגֵעַ בַּמֵּת עַצְמוֹ. מָה הַמֵּת מְטַמֵּא הַנּוֹגֵעַ בּוֹ בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים טֻמְאַת שִׁבְעָה אַף כֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בַּמֵּת הֵם וְהַכֵּלִים אוֹ הָאָדָם שֶׁיִּגַּע בָּהֶן טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט טז)</small> \"בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת\". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַחֶרֶב כְּמֵת וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר כֵּלִים. בֵּין כְּלֵי מַתָּכוֹת בֵּין כְּלֵי שֶׁטֶף וּבְגָדִים. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר <small>(במדבר לא יט)</small> \"כּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכל נֹגֵעַ בֶּחָלָל\" וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁזֶּה יָרָה חֵץ וְהָרַג אוֹ זָרַק אֶבֶן וְהָרַג נִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים. אֶלָּא הוֹרֵג נֶפֶשׁ בְּחֶרֶב וְכַיּוֹצֵא בָּהּ שֶׁנִּטְמָא בִּנְגִיעָתוֹ בַּכְּלִי שֶׁהָרַג בּוֹ שֶׁהֲרֵי נָגַע הַכְּלִי בְּמֵת. וּמִנַּיִן שֶׁאַף הַכֵּלִים הַנּוֹגְעִין בָּאָדָם שֶׁנָּגַע בְּכֵלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בַּמֵּת שֶׁטְּמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר <small>(במדבר לא כד)</small> \"וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם\". הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל אָדָם הַטָּמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה מְטַמֵּא בְּגָדִים טֻמְאַת שִׁבְעָה: \n",
+            "נִמְצֵאתָ אוֹמֵר אָדָם שֶׁנָּגַע בְּמֵת וְאָדָם בְּאָדָם אַחֵר הָרִאשׁוֹן טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה וְהַשֵּׁנִי טֻמְאַת עֶרֶב. כֵּלִים הַנּוֹגְעִין בְּמֵת וְכֵלִים בְּכֵלִים שְׁנֵיהֶם טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה אֲבָל הַשְּׁלִישִׁי בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. כֵּלִים הַנּוֹגְעִין בְּמֵת וְאָדָם בְּכֵלִים וְכֵלִים בְּאָדָם שְׁלָשְׁתָּן טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה וְהָרְבִיעִי בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב: \n",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לְעִנְיַן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. אֲבָל לְחַיֵּב כָּרֵת עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ אוֹ עַל אֲכִילַת קָדָשִׁים אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא הַשְּׁנַיִם בִּלְבַד הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּגַע בַּמֵּת וְהַשֵּׁנִי שֶׁנָּגַע בּוֹ כְּדִין תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט כב)</small> \"וְכל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא\". אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בְּכֵלִים שֶׁנָּגְעוּ בָּאָדָם אוֹ הַנּוֹגֵעַ בְּאָדָם שֶׁנָּגַע בַּכֵּלִים שֶׁנָּגְעוּ בַּמֵּת פָּטוּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאַת מִקְדָּשׁ. שֶׁהַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן דִּבְרֵי קַבָּלָה אֵינָן דִּין תּוֹרָה. שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְפָּרְשׁוּ בַּתּוֹרָה. אֶלָּא זֶה שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת שֶׁהוּא אָב וְהַשֵּׁנִי הַנּוֹגֵעַ בּוֹ שֶׁהוּא רִאשׁוֹן בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים: \n",
+            "כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁנָּגַע בְּמֵת אוֹ שֶׁהָיָה עִמּוֹ בָּאֹהֶל טָמֵא. וְאֵינוֹ מְטַמֵּא [לֹא אָדָם] וְלֹא כְּלִי חֶרֶשׂ אַחֵר וְלֹא שְׁאָר כֵּלִים שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ נַעֲשֶׂה אַב הַטֻּמְאָה לְעוֹלָם לֹא בְּמֵת וְלֹא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. וְזֶה דִּין תּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קַבָּלָה: \n",
+            "זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּטֻּמְאוֹת כָּל אַב הַטֻּמְאָה מְטַמֵּא אָדָם וּמְטַמֵּא בְּגָדִים וְכֵלִים בֵּין כְּלֵי מַתָּכוֹת בֵּין כְּלֵי שֶׁטֶף בֵּין כְּלֵי חֶרֶשׂ. וְכָל הַמְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בִּנְגִיעָה הֲרֵי זֶה אַב הַטֻּמְאָה. וְכָל וְלַד הַטֻּמְאוֹת מְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין וְאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְכֵלִים לֹא כְּלֵי חֶרֶשׂ וְלֹא שְׁאָר כֵּלִים וּבְגָדִים: \n",
+            "כָּל הַנּוֹגֵעַ בְּאָב הוּא הַנִּקְרָא רִאשׁוֹן. וְהַנּוֹגֵעַ בָּרִאשׁוֹן נִקְרָא שֵׁנִי. וְהַנּוֹגֵעַ בַּשֵּׁנִי נִקְרָא שְׁלִישִׁי. וְהַנּוֹגֵעַ בַּשְּׁלִישִׁי נִקְרָא רְבִיעִי. וְהָרִאשׁוֹן וְשֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ כֻּלָּן נִקְרָאִין וְלַד הַטֻּמְאָה: \n",
+            "כָּל הַמִּתְטַמֵּא מֵחֲמַת הַמֵּת טֻמְאַת שִׁבְעָה בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים הוּא הַנִּקְרָא טְמֵא מֵת. וְהוּא אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת לְעִנְיַן טֻמְאַת תְּרוּמָה וְטֻמְאַת קָדָשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לִמְנוֹת מִמֶּנּוּ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי כְּדֵי לְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע כִּשְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת. וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא: \n",
+            "כָּל הַמִּתְטַמֵּא מֵחֲמַת הַמֵּת טֻמְאַת עֶרֶב הוּא וְלַד הַטֻּמְאָה וְהוּא הָרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הָרְבִיעִי מִן הַמֵּת רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְעִנְיַן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים: \n",
+            "אָדָם אוֹ כֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמַגַּע אֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם וּבֵית הַפְּרָס אוֹ בְּמַשָּׂאָן אוֹ בְּמַגַּע דַּם תְּבוּסָה וְגוֹלֵל וְדוֹפֵק אוֹ בְּאָהֳלָן. וְכֵן אָדָם שֶׁנִּטְמָא בְּמַשָּׂא דַּם תְּבוּסָה הֲרֵי אֵלּוּ כֻּלָּן וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן אֲבוֹת טֻמְאוֹת שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְכֵן בְּגָדִים הַמִּתְטַמְּאִין מֵחֲמַת אֵלּוּ טֻמְאַת שִׁבְעָה כֻּלָּן אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n",
+            "הָאֹהֶל עַצְמוֹ הַמַּאֲהִיל עַל הַטֻּמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגְעָה בּוֹ טֻמְאָה הֲרֵי הוּא טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה מִן הַתּוֹרָה וַהֲרֵי הוּא כִּבְגָדִים שֶׁנָּגְעוּ בְּמֵת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט יח)</small> \"וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל\". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיָה הָאֹהֶל בֶּגֶד אוֹ שַׂק אוֹ כְּלִי עֵץ אוֹ עוֹר אֶחָד עוֹר בְּהֵמָה וְחַיָּה בֵּין הַמֻּתָּרִין לַאֲכִילָה בֵּין הָאֲסוּרִין לַאֲכִילָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות מ יט)</small> \"וַיִּפְרשֹׁ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן\" אֵין קָרוּי אֹהֶל אֶלָּא אָרוּג וְעוֹר כַּמִּשְׁכָּן. אֲבָל אִם הָיָה הָאֹהֶל נְסָרִין שֶׁל עֵץ כְּגוֹן הַתִּקְרָה וְהַמַּחְצֶלֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אוֹ שֶׁהָיָה עֶצֶם אוֹ שֶׁל מַתָּכוֹת הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם הָיָה בִּנְיָן שֶׁהוּא טָהוֹר. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הַבַּיִת טָמֵא אֵינוֹ אֶלָּא אָדָם וְכֵלִים שֶׁבְּכָל הַבַּיִת. וְאֵין לְךָ יוֹצֵא מִן הָעֵץ שֶׁהוּא מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֹהָלִים אֶלָּא הַפִּשְׁתָּן בִּלְבַד: \n",
+            "בְּגָדִים הַנּוֹגְעִין בְּמֵת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כְּמֵת לְטַמֵּא אֲחֵרִים שֶׁנָּגְעוּ בּוֹ טֻמְאַת שִׁבְעָה אֵינָן כְּמֵת לְטַמֵּא בְּאֹהֶל וּבְמַשָּׂא. שֶׁהַמַּשָּׂא לַמֵּת עַצְמוֹ אֵינוֹ מְפֹרָשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּבְטֻמְאַת אֹהֶל הוּא אוֹמֵר <small>(במדבר יט יד)</small> \"אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל\". לְפִיכָךְ הַנּוֹשֵׂא בְּגָדִים שֶׁנָּגְעוּ בְּמֵת וְלֹא נָגַע בָּהֶן וְכָל הַמַּאֲהִיל עֲלֵיהֶן אוֹ שֶׁהֶאֱהִילוּ עָלָיו אוֹ שֶׁהָיוּ עִמּוֹ בְּאֹהֶל הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְכֵן הָאָדָם שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת וְהֶאֱהִיל עַל הַכֵּלִים הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין שֶׁאֵין טְמֵא מֵת טָמֵא אֶלָּא בְּמַגָּע בִּלְבַד: \n",
+            "הַמֵּת אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב מִתַּחְתָּיו וְלֹא מַדָּף מֵעַל גַּבָּיו אֶלָּא אֶחָד כְּלִי שֶׁיִּגַּע בַּמֵּת מִצִּדּוֹ אוֹ שֶׁהָיָה תַּחְתָּיו אוֹ עַל גַּבָּיו. כֵּיצַד. עֲשָׂרָה בְּגָדִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה וְהַמֵּת לְמַעְלָה וַעֲשָׂרָה בְּגָדִים אֲחֵרִים עַל גַּבּוֹ מִלְּמַעְלָה. בֶּגֶד הַנּוֹגֵעַ בּוֹ וְהַבֶּגֶד הַשֵּׁנִי שֶׁנָּגַע בַּבֶּגֶד שֶׁנָּגַע בּוֹ שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה וְהַשְּׁלִישִׁי טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב בֵּין שֶׁל מַעְלָה בֵּין שֶׁל מַטָּה. וְהָרְבִיעִי וּמִן הָרְבִיעִי וּלְמַטָּה וּמִן הָרְבִיעִי וּלְמַעְלָה כֻּלָּן טְהוֹרִין. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּטְמֵאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁכָּל הַבְּגָדִים אוֹ הַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו וְשֶׁל מַעְלָה מִמֶּנּוּ טְהוֹרִין בְּשֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם טֻמְאָה רְצוּצָה וְלֹא טֻמְאַת אֹהֶל. אוֹ שֶׁהָיָה מַבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין הַכֵּלִים אֶבֶן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "עַצְמוֹת הַדָּג וְעוֹרוֹ הָעוֹשֶׂה מֵהֶן כֵּלִים אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּלָל לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְכֵן יְרוֹקָה שֶׁעַל פְּנֵי הַמַּיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהּ שֶׁכָּל מַה שֶּׁבַּיָּם טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת כֵּלִים. לְפִיכָךְ הָעוֹשֶׂה אֹהֶל מֵעוֹר הַדָּג אוֹ מִצֶּמֶר שֶׁגָּדֵל בַּיָּם. אֵין עַצְמוֹ שֶׁל אֹהֶל זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁמֵּבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לְכָל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַּחְתָּיו כִּשְׁאָר אֹהָלִים: \n",
+            "כְּלֵי גְּלָלִים וּכְלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בֵּין טֻמְאַת מֵת בֵּין שְׁאָר הַטֻּמְאוֹת. וְכֵן כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת כְּגוֹן הַתֵּבָה וְהַמִּגְדָּל וְהַכַּוֶּרֶת שֶׁהֵן מַחֲזִיקִין אַרְבָּעִים סְאָה בְּלַח וְיִהְיֶה לָהֶם שׁוּלַיִם אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּלָל לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְאֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִין כְּלִי עֵץ הַבָּא בְּמִדָּה: \n",
+            "כְּלֵי עֵץ פְּשׁוּטֵיהֶם טְהוֹרִים מְקַבְּלֵיהֶם טְמֵאִים. כְּלֵי חֶרֶשׂ פְּשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִין וּמְקַבְּלֵיהֶן טְמֵאִין וְאֵינָן טְמֵאִין אֶלָּא מֵאֲוִירָן אוֹ בְּהֶסֵּט הַזָּב. אֲפִלּוּ נָגַע כְּלִי חֶרֶשׂ בְּמֵת מִגַּבּוֹ אֵינוֹ מִתְטַמֵּא. וְאִם נִכְנְסָה טֻמְאָה מִן הַטֻּמְאוֹת בַּאֲוִירוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגְעָה בּוֹ נִטְמָא. הָיָה כְּלִי חֶרֶשׂ עִם הַמֵּת בְּאֹהֶל נִטְמָא שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה נִכְנְסָה בַּאֲוִירוֹ. וְאִם הָיָה מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל הוּא וּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁנִּתְפָּרֵשׁ בַּתּוֹרָה. שֶׁאֵין טֻמְאָה נִכְנְסָה לוֹ אֶלָּא מִפִּתְחוֹ וּבְהֶסֵּט הַזָּב. שֶׁהֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁנָּגַע בְּכֻלּוֹ: \n",
+            "הָעוֹשֶׂה גּוֹלֵל מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּגוֹן שֶׁהִנִּיחַ עַל גַּבֵּי הַקֶּבֶר אֶבֶן אוֹ כְּלִי אֲדָמָה אוֹ כְּלִי עֵץ הַבָּא בְּמִדָּה אוֹ כְּלִי חֶרֶשׂ הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל אוֹ עוֹר הַדָּג וְעַצְמוֹ וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה מִשּׁוּם נוֹגֵעַ בְּגוֹלֵל. וְאִם פֵּרְשׁוֹ מִלִּהְיוֹת גּוֹלֵל אוֹ שֶׁהֵסִיר אֶת הַמֵּת מִתַּחְתֵּיהֶן הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין. וְכֵן בְּהֵמָה שֶׁכְּפָתָהּ וְעָשָׂה אוֹתָהּ גּוֹלֵל הַנּוֹגֵעַ בָּהּ טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה כָּל זְמַן שֶׁהִיא גּוֹלֵל. הִתִּיר הַבְּהֵמָה הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה כִּשְׁאָר הַבְּהֵמוֹת. וְכֵן חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וְעָשָׂה אוֹתָהּ גּוֹלֵל לְמֵת הַנּוֹגֵעַ בָּהּ טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה וְהֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין: \n",
+            "קוֹרָה שֶׁעֲשָׂאָהּ גּוֹלֵל לְקֶבֶר בֵּין עוֹמֶדֶת בֵּין מֻטָּה עַל צִדָּה אֵין טָמֵא אֶלָּא כְּנֶגֶד פֶּתַח הַקֶּבֶר בִּלְבַד. וְהַנּוֹגֵעַ בַּקָּצֶה הַמֻּנָּח חוּץ לַקֶּבֶר טָהוֹר. עָשָׂה רֹאשָׁהּ גּוֹלֵל לְקֶבֶר וַהֲרֵי הִיא עוֹמֶדֶת עַל הַקֶּבֶר כְּמוֹ אִילָן הַנּוֹגֵעַ מִמֶּנָּה בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים סָמוּךְ לַקֶּבֶר טָמֵא מִשּׁוּם גּוֹלֵל וּמֵאַרְבָּעָה וּלְמַעְלָה טָהוֹר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהוּא עָתִיד לָקֹץ אוֹתָהּ. אֲבָל אִם אֵינוֹ עָתִיד לָקֹץ אוֹתָהּ כֻּלָּהּ גּוֹלֵל: \n",
+            "שְׁתֵּי אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת שֶׁל אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה טְפָחִים שֶׁעֲשָׂאָן גּוֹלֵל הַמַּאֲהִיל עַל גַּבֵּי שְׁתֵּיהֶן טָמֵא. נִטְּלָה אַחַת מֵהֶן הַמַּאֲהִיל עַל גַּבֵּי שְׁנִיָּה טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לַטֻּמְאָה דֶּרֶךְ שֶׁתֵּצֵא בּוֹ: \n",
+            "גַּל שֶׁל צְרוֹרוֹת שֶׁעֲשָׂאָהוּ גּוֹלֵל לְקֶבֶר אֵין טָמֵא אֶלָּא סֵדֶר הַפְּנִימִי שֶׁהוּא צָרְכּוֹ שֶׁל קֶבֶר. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בִּשְׁאָר הָאֲבָנִים טָהוֹר: \n",
+            "אָרוֹן שֶׁהוּא חָקוּק בַּסֶּלַע וְהִנִּיחוּ בּוֹ הַמֵּת וְכִסּוּהוּ בְּגוֹלֵל הַנּוֹגֵעַ בַּסֶּלַע בְּכָל מָקוֹם טָהוֹר וְהַנּוֹגֵעַ בַּגּוֹלֵל טָמֵא. לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְבוֹר גָּדוֹל מָלֵא מֵתִים וְאֶבֶן גְּדוֹלָה עַל פִּיהָ שֶׁאֵין טָמֵא אֶלָּא כְּנֶגֶד חֲלָלָהּ. וְאִם בָּנָה נֶפֶשׁ עַל גַּבָּהּ הֲרֵי זוֹ כְּקֶבֶר סָתוּם וּמְטַמֵּא מִכָּל סְבִיבָיו. הָיְתָה הָאָרוֹן הַחֲקוּקָה בַּסֶּלַע רְחָבָה מִלְּמַטָּה וְצָרָה מִלְּמַעְלָה וְהַמֵּת בְּתוֹכָהּ הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִלְּמַטָּן טָהוֹר וּמִלְּמַעְלָן טָמֵא שֶׁהֲרֵי הַצְּדָדִין מִלְּמַעְלָה סָמְכוּ עַל גַּבֵּי הַמֵּת וְנַעֲשׂוּ כְּגוֹלֵל. הָיְתָה הָאָרוֹן רְחָבָה מִלְּמַעְלָה וְצָרָה מִלְּמַטָּה הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם טָמֵא. הָיְתָה שָׁוָה הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִטֶּפַח הַסָּמוּךְ לְקַרְקָעִיתָהּ וּלְמַעְלָה טָמֵא מִטֶּפַח וּלְמַטָּה טָהוֹר. נִקֵּב אָרוֹן בַּסֶּלַע וְהִכְנִיס הַמֵּת בְּתוֹכָהּ כְּמוֹ נֶגֶר הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם טָהוֹר חוּץ מִמְּקוֹם פִּתְחָהּ: \n",
+            "מְעָרָה שֶׁהַקֶּבֶר בְּתוֹכָהּ וְחָצֵר לִפְנֵי הַמְּעָרָה. בִּזְמַן שֶׁהֶחָצֵר לָאֲוִיר הָעוֹמֵד לְתוֹכָהּ טָהוֹר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגַּע בְּמַשְׁקוֹף הַמְּעָרָה. וּבִזְמַן שֶׁהֶחָצֵר מְקֹרָה אִם הָיָה בָּהּ [מְגֻלֶּה בְּצַד הַמְּעָרָה] אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר הַנִּכְנָס לְשָׁם טָהוֹר. הָיְתָה פְּחוּתָה מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הַנִּכְנָס לְשָׁם טָמֵא וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בְּפֶתַח הַמְּעָרָה: \n"
+        ],
+        [
+            "בַּיִת סָתוּם שֶׁהַמֵּת בְּתוֹכוֹ אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ פֶּתַח [וּפָרַץ אֶת פְּצִימָיו] וּסְתָמוֹ מְטַמֵּא מִכָּל סְבִיבָיו וְהַנּוֹגֵעַ בּוֹ מֵאֲחוֹרָיו אוֹ מִגַּגּוֹ טָמֵא שִׁבְעָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּקֶבֶר סָתוּם. נִפְתַּח בּוֹ פֶּתַח אֲפִלּוּ סְתָמוֹ אִם לֹא פָּרַץ פְּצִימָיו הַנּוֹגֵעַ בּוֹ מֵאֲחוֹרָיו וּמִגַּגּוֹ טָהוֹר וְאֵין טָמֵא אֶלָּא כְּנֶגֶד הַפֶּתַח. וְכַמָּה יִהְיֶה שִׁעוּר הַפֶּתַח. שָׁלֵם הַמֵּת פִּתְחוֹ בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים. וּכְזַיִת מִן הַמֵּת פִּתְחוֹ בְּטֶפַח. וְגָדוֹל מִכְּזַיִת הֲרֵי הוּא כְּמֵת וּפִתְחוֹ בְּאַרְבָּעָה: \n",
+            "הַמֵּת בְּתוֹךְ הַבַּיִת וּבוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּם נְעוּלִים כֻּלָּם טְמֵאִים וְהַיּוֹשֵׁב בְּצַד כָּל פֶּתַח מֵהֶן תַּחַת הַתִּקְרָה הַיּוֹצֵא עַל הַפֶּתַח נִטְמָא. נִפְתַּח אֶחָד מֵהֶן אוֹ שֶׁחָשַׁב לְהוֹצִיאוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן וְאַף עַל פִּי שֶׁחָשַׁב אַחַר שֶׁמֵּת הַמֵּת אֲפִלּוּ חָשַׁב לְהוֹצִיאוֹ בְּחַלּוֹן שֶׁהִיא אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הִצִּיל עַל הַפְּתָחִים כֻּלָּן וְאֵין טָמֵא אֶלָּא כְּנֶגֶד הַפֶּתַח שֶׁנִּפְתַּח אוֹ שֶׁחָשַׁב עָלָיו וְהַשְּׁאָר טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן נְעוּלִין וַהֲרֵי אֵין הַבַּיִת כְּקֶבֶר סָתוּם. וְכֵן אִם הִתְחִיל לַחְתֹּר פֶּתַח לְהוֹצִיאוֹ בּוֹ מִשֶּׁיַּחְתֹּר אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הִצִּיל עַל הַפְּתָחִים כֻּלָּן. הָיָה שָׁם פֶּתַח סָתוּם וְחָשַׁב לְהוֹצִיאוֹ וְהִתְחִיל לְפָתְחוֹ מִשֶּׁיַּתְחִיל לִפְתֹּחַ הִצִּיל עַל הַפְּתָחִים כֻּלָּן. הָיוּ בּוֹ חַלּוֹנוֹת הַרְבֵּה וְכֻלָּן מֻגָּפוֹת כֻּלָּן טְהוֹרוֹת. נִפְתְּחוּ כֻּלָּן טְמֵאוֹת וְלֹא הִצִּילוּ עַל הַפְּתָחִים. פֶּתַח קָטָן בְּתוֹךְ פֶּתַח גָּדוֹל הַמַּאֲהִיל עַל גַּבֵּי שְׁנֵיהֶם טָמֵא. חָשַׁב לְהוֹצִיאוֹ בַּקָּטָן טִהֵר קָטָן אֶת הַגָּדוֹל. הָיוּ שְׁנֵיהֶן מַתְאִימִין הַמַּאֲהִיל עַל גַּבֵּי שְׁנֵיהֶם טָמֵא. חָשַׁב לְהוֹצִיאוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן טִהֵר אֶת חֲבֵרוֹ. הָיָה לַבַּיִת פֶּתַח אֶחָד לְצָפוֹן וּפֶתַח לְדָרוֹם וְחָשַׁב לְהוֹצִיאוֹ בַּצְּפוֹנִי וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ אֶחָיו אוֹ קְרוֹבָיו וְאָמְרוּ אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ אֶלָּא בַּדְּרוֹמִי טִהֵר דְּרוֹמִי אֶת הַצְּפוֹנִי. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲרִים. וְאִם הֶעֱרִים שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים: \n",
+            "בָּתִּים הַפְּתוּחִין לְאַכְסַדְרָה וְהַמֵּת בְּאֶחָד מֵהֶן אִם הָיָה דַּרְכּוֹ שֶׁל מֵת לָצֵאת בָּאַכְסַדְרָה הֲרֵי הַבֵּית שַׁעַר וְהַבָּתִּים טְמֵאִים וְאִם לָאו בֵּית שַׁעַר טָמֵא וְהַבַּיִת טָהוֹר. הַחֶדֶר שֶׁלִּפְנִים מִן הַבַּיִת מוּגָף וְנִכְנְסָה טֻמְאָה לְפָנִים דֶּרֶךְ חַלּוֹן הַבַּיִת הַחִיצוֹן טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהַטֻּמְאָה חוֹזֶרֶת וְיוֹצֵאת דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן שֶׁנִּכְנְסָה בּוֹ: \n",
+            "אֵין הַקֶּבֶר מְטַמֵּא מִכָּל סְבִיבָיו עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁם חֲלַל טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח. אֲפִלּוּ הִגְבִּיהַּ הַבִּנְיָן עַל גַּבֵּי חֲלַל טֶפַח עַד לָרָקִיעַ הַכּל טָמֵא לְפִי שֶׁהַכּל כְּקֶבֶר. הָיְתָה טֻמְאָה רְצוּצָה וְלֹא הָיָה שָׁם חֲלַל טֶפַח טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת וְאֵין טָמֵא אֶלָּא הַנּוֹגֵעַ כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה מִלְּמַעְלָה אוֹ הַמַּאֲהִיל עָלֶיהָ מִלְּמַעְלָה אוֹ הַנּוֹגֵעַ כְּנֶגְדָּהּ מִלְּמַטָּה אוֹ מַה שֶּׁהֶאֱהִיל עָלָיו מִלְּמַטָּה אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בְּצִדֵּי הַבִּנְיָן טָהוֹר: \n",
+            "זֶה כְּלָל גָּדוֹל בְּטֻמְאַת מֵת שֶׁכָּל דָּבָר הַמְטַמֵּא בְּאֹהֶל מִן הַמֵּת אִם הָיָה רָצוּץ שֶׁאֵין לוֹ חֲלַל טֶפַח הֲרֵי הַטֻּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה עַד לָרָקִיעַ בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת עַד הַתְּהוֹם וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה מִן הַצְּדָדִין. כֵּיצַד. כְּרִי שֶׁל תְּבוּאָה אוֹ גַּל שֶׁל אֲבָנִים וּכְזַיִת מִן הַמֵּת בְּתוֹכוֹ וְכֵלִים בְּצַד הַטֻּמְאָה וְאֵינָן נוֹגְעִין בָּהּ כֵּלִים טְהוֹרִין וְכָל כְּלִי שֶׁבְּתוֹךְ הַגַּל מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה מִלְּמַעְלָה אוֹ מִלְּמַטָּה טָמֵא שֶׁהַטֻּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה וּבוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. וְאִם הָיָה מְקוֹם הַטֻּמְאָה חָלוּל טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח הוּא כְּקֶבֶר סָתוּם וּמְטַמֵּא מִכָּל סְבִיבָיו: \n",
+            "בַּיִת שֶׁמִּלְּאוֹ עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת הֲרֵי זֶה בִּטֵּל הַבַּיִת וַהֲרֵי הוּא כְּגַל שֶׁל עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת וְאִם הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹךְ הֶעָפָר בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת וְכֵלִים שֶׁבְּצִדֶּיהָ בְּתוֹךְ הֶעָפָר טְהוֹרִים: \n",
+            "טֻמְאָה שֶׁהִיא רְצוּצָה בְּכֹתֶל וְסָמַךְ סֻכָּה לַכֹּתֶל הַסֻּכָּה טְמֵאָה שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה הַכֹּתֶל צַד מִצִּדֵּי הָאֹהֶל. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַצְּדָדִין טְהוֹרִים לַנּוֹגֵעַ אִלּוּ לֹא הָיָה עֲלֵיהֶן אֹהֶל אֲבָל מִשֶּׁנַּעֲשָׂה עֲלֵיהֶן אֹהֶל הָאֹהֶל כֻּלּוֹ טָמֵא שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "שָׂדֶה שֶׁאָבַד קֶבֶר בְּתוֹכָהּ עֲפָרָהּ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כְּבֵית הַפְּרָס שֶׁמָּא נִדּוֹשׁ הַקֶּבֶר בָּהּ וְיִהְיוּ עֲצָמוֹת כִּשְׂעוֹרָה בְּתוֹךְ עֲפָרָהּ. וְכָל הַשָּׂדֶה כֻּלָּהּ הַמַּאֲהִיל עָלֶיהָ נִטְמָא. וְאִם הֶעֱמִיד בְּתוֹכָהּ אֹהֶל נִטְמָא כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּאֹהֶל שֶׁמָּא הָאֹהֶל שֶׁהֶעֱמִיד בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה עַל הַקֶּבֶר הוּא מַאֲהִיל:  ",
+            "בָּנָה בַּיִת וַעֲלִיָּה עַל גַּבָּיו אִם הָיָה פִּתְחָהּ שֶׁל עֲלִיָּה כְּנֶגֶד פִּתְחָהּ שֶׁל בַּיִת הָעֲלִיָּה טְהוֹרָה שֶׁאֲפִילוּ [הָיָה] הַקֶּבֶר תַּחַת מַשְׁקוֹף הַבַּיִת הָעֲלִיָּה טְהוֹרָה שֶׁהֲרֵי הוּא אֹהֶל עַל גַּבֵּי אֹהֶל כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאִם לֹא הָיָה מְכֻוָּן אַף הָעֲלִיָּה טְמֵאָה שֶׁמָּא אַסְקֻפַּת עֲלִיָּה עַל הַקֶּבֶר וַהֲרֵי הָעֲלִיָּה מַאֲהִילָה עַל הַקֶּבֶר:  ",
+            "וְשָׂדֶה זוֹ מֻתָּר לִזְרֹעַ בְּתוֹכָהּ כָּל זֶרַע לְפִי שֶׁאֵין שָׁרְשֵׁי זְרָעִים מַגִּיעִים עַד לַקֶּבֶר. אֲבָל אֵין נוֹטְעִין בְּתוֹכָהּ אִילָנֵי מַאֲכָל מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁרָשִׁים מַגִּיעִין עַד לַמֵּת. הַתְּלוּלִיּוֹת הַקְּרוֹבוֹת לָעִיר הַסְּמוּכָה לְבֵית הַקְּבָרוֹת אוֹ לְדֶרֶךְ בֵּית הַקְּבָרוֹת אֶחָד חֲדָשׁוֹת וְאֶחָד יְשָׁנוֹת הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקַת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהַנָּשִׁים קוֹבְרוֹת שָׁם אֶת הַנְּפָלִים וּמֻכֵּי שְׁחִין קוֹבְרִין שָׁם אֵיבְרֵיהֶן. אֲבָל הָרְחוֹקוֹת הַחֲדָשׁוֹת טְהוֹרוֹת וְהַיְשָׁנוֹת טְמֵאוֹת שֶׁמָּא הָיוּ קְרוֹבוֹת מֵעִיר שֶׁחָרְבָה אוֹ מִדֶּרֶךְ שֶׁאָבְדָה. וְאֵי זֶהוּ תֵּל קָרוֹב כָּל שֶׁאֵין שָׁם תֵּל אַחֵר קָרוֹב יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. וְיָשָׁן שֶׁאֵין אָדָם זוֹכְרוֹ:  ",
+            "שְׂדֵה בּוֹכִים וְהוּא הַמָּקוֹם הַקָּרוֹב לְבֵית הַקְּבָרוֹת שֶׁהַנָּשִׁים יוֹשְׁבוֹת שָׁם וּבוֹכוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁעֲפָרָהּ טָהוֹר שֶׁהֲרֵי לֹא הֻחְזְקָה שָׁם טֻמְאָה אֵין נוֹטְעִין אוֹתוֹ וְאֵין זוֹרְעִין אוֹתוֹ. שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל רֶגֶל אָדָם לְשָׁם שֶׁמָּא יֵשׁ שָׁם טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרוֹב לְבֵית הַקְּבָרוֹת כְּבָר נִתְיָאֲשׁוּ בְּעָלָיו מִמֶּנּוּ לְפִיכָךְ אֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא אָדָם וְיִקְבֹּר בּוֹ מִפְּנֵי זֶה חָשְׁשׁוּ לוֹ. וְעוֹשִׂין מֵעֲפַר מָקוֹם זֶה תַּנּוּרִים לַקֹּדֶשׁ שֶׁהֲרֵי לֹא הֻחְזְקָה שָׁם טֻמְאָה:  ",
+            "קֶבֶר הַנִּמְצָא מֻתָּר לְפַנּוֹתוֹ וְאִם פִּנָּהוּ מְקוֹמוֹ טָמֵא וְאָסוּר בַּהֲנָיָה עַד שֶׁיִּבָּדֵק כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְקֶבֶר הַיָּדוּעַ אָסוּר לְפַנּוֹתוֹ וְאִם פִּנָּהוּ מְקוֹמוֹ טָהוֹר וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה:  ",
+            "קֶבֶר שֶׁהוּא מַזִּיק אֶת הָרַבִּים מְפַנִּין אוֹתוֹ וּמְקוֹמוֹ טָמֵא וְאָסוּר בַּהֲנָיָה:  ",
+            "הַפּוֹגֵעַ בְּמֵת מִצְוָה אִם מְצָאוֹ בְּתוֹךְ הַתְּחוּם מְבִיאוֹ לְבֵית הַקְּבָרוֹת. מְצָאוֹ חוּץ לַתְּחוּם אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ שְׂדֵה כַּרְכּוֹם קָנָה מְקוֹמוֹ וְיִקָּבֵר בַּמָּקוֹם שֶׁנִּמְצָא. מְצָאוֹ עַל הַמֵּצַר מְסַלְּקוֹ לַצְּדָדִין. שְׂדֵה בּוּר מִצַּד זֶה וּשְׂדֵה נִיר מִצַּד זֶה קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה בּוּר. שְׂדֵה נִיר וּשְׂדֵה זֶרַע קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה נִיר. שְׂדֵה זֶרַע וּשְׂדֵה כֶּרֶם קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה זֶרַע. שְׂדֵה אִילָן וּשְׂדֵה כֶּרֶם קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה כֶּרֶם מִפְּנֵי אֹהֶל הַטֻּמְאָה. הָיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין קוֹבְרוֹ לְאֵי זֶה צַד שֶׁיִּרְצֶה:  ",
+            "קֶבֶר הַנִּמְצָא מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ. וְאִם בָּא אַחֵר וְאָמַר בָּרִי לִי שֶׁלֹּא הָיָה כָּאן קֶבֶר אֲפִלּוּ קֹדֶם לְעֶשְׂרִים שָׁנָה אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא מִשְּׁעַת מְצִיאָה וְאֵילָךְ:  ",
+            "כָּל הַמּוֹצֵא קֶבֶר אוֹ מֵת אוֹ דָּבָר שֶׁמְּטַמֵּא בְּאֹהֶל מִן הַמֵּת. חַיָּב לְצַיֵּן עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים. וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד הָיוּ יוֹצְאִין מִבֵּית דִּין לְצַיֵּן עַל הַקְּבָרוֹת. אֵין מְצַיְּנִין עַל כְּזַיִת מְצֻמְצָם מִן הַמֵּת לְפִי שֶׁסּוֹפוֹ יֶחְסַר בָּאָרֶץ. וּבַמֶּה מְצַיְּנִין, בְּסִיד. מְמַחֶה וְשׁוֹפֵךְ עַל מְקוֹם הַטֻּמְאָה. אֵין מַעֲמִידִין אֶת הַצִּיּוּן עַל גַּבֵּי הַטֻּמְאָה אֶלָּא יְהִי עוֹדֵף מִכָּאן וּמִכָּאן בְּצִדֵּי הַטֻּמְאָה שֶׁלֹּא לְהַפְסִיד אֶת הַטָּהֳרוֹת. וְאֵין מַרְחִיקִין אֶת הַצִּיּוּן מִמְּקוֹם הַטֻּמְאָה שֶׁלֹּא לְהַפְסִיד אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאֵין מְצַיְּנִין עַל הַוַּדָּאוֹת שֶׁהֲרֵי הֵן יְדוּעִין לַכּל אֶלָּא עַל הַסְּפֵקוֹת. כְּגוֹן שָׂדֶה שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר וְהַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת:  ",
+            "מָצָא שָׂדֶה מְצֻיֶּנֶת וְאֵין יָדוּעַ מַה טִּיבָהּ. אִם אֵין בָּהּ אִילָנוֹת בְּיָדוּעַ שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר. יֵשׁ בָּהּ אִילָנוֹת בְּיָדוּעַ שֶׁנֶּחְרַשׁ בָּהּ קֶבֶר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:  ",
+            "מָצָא אֶבֶן מְצֻיֶּנֶת תַּחְתֶּיהָ טָמֵא. הָיוּ שְׁתַּיִם אִם יֵשׁ סִיד בֵּינֵיהֶם בֵּינֵיהֶם טָמֵא. וְאִם אֵין סִיד בֵּינֵיהֶן אֶלָּא עַל רָאשֵׁיהֶן אִם יֵשׁ חֶרֶשׂ בֵּינֵיהֶן טָהוֹר שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא בִּנְיָן. וְאִם אֵין חֶרֶשׂ בֵּינֵיהֶן וְהָיָה הַסִּיד מְרֻדָּד עַל רָאשֵׁיהֶן מִכָּאן וּמִכָּאן הֲרֵי זֶה צִיּוּן וְטָמֵא. מָצָא מֵצָר אֶחָד מְצֻיָּן. הוּא טָמֵא וְכָל הַשָּׂדֶה טְהוֹרָה. וְכֵן שְׁנִיָּה וְכֵן שְׁלִישִׁית. מָצָא אַרְבָּעָה מְצָרֶיהָ מְצֻיָּנִין. הֵן טְהוֹרִין וְכָל הַשָּׂדֶה כֻּלָּהּ טְמֵאָה שֶׁאֵין מַרְחִיקִין הַצִּיּוּן מִמְּקוֹם הַטֻּמְאָה:  "
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁהָיָה חוֹפֵר בְּשָׂדֶה וּמָצָא מֵתִים רַבִּים בְּגֻמָּא אַחַת זֶה עַל גַּב זֶה אוֹ זֶה בְּצַד זֶה אוֹ שֶׁמָּצָא הֲרוּגִים אוֹ שֶׁמָּצָא מֵת יוֹשֵׁב אוֹ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא מָקוֹם זֶה בֵּית הַקְּבָרוֹת הָיָה אֶלָּא נוֹטֵל הַמֵּת שֶׁמָּצָא וְנוֹטֵל כָּל הֶעָפָר הַתִּחוֹחַ שֶׁתַּחְתָּיו וְחוֹפֵר בִּבְתוּלַת קַרְקַע שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וּמוֹצִיא הַכּל וּשְׁאָר הַשָּׂדֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה כְּשֶׁהָיְתָה קֹדֶם שֶׁיִּמְצָא. וְעָפָר זֶה עִם שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁחוֹפֵר הוּא הַנִּקְרָא תְּבוּסַת הַמֵּת: \n",
+            "שָׂדֶה שֶׁנֶּהֶרְגוּ בּוֹ הֲרוּגִים מְלַקֵּט כָּל הָעֲצָמוֹת שֶׁבָּהּ וַהֲרֵי הִיא טְהוֹרָה. וְכֵן הַמְפַנֶּה קִבְרוֹ מִתּוֹךְ שָׂדֵהוּ מְלַקֵּט כָּל הָעֲצָמוֹת עֶצֶם עֶצֶם וַהֲרֵי הִיא טְהוֹרָה. וְכֵן בּוֹר שֶׁמְּטִילִים בְּתוֹכוֹ נְפָלִים אוֹ הֲרוּגִים מְלַקֵּט כָּל הָעֲצָמוֹת שֶׁבּוֹ עֶצֶם עֶצֶם וַהֲרֵי הוּא טָהוֹר: \n",
+            "הָיָה חוֹפֵר וּמָצָא מֵת מֻשְׁכָּב כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹבְרִין הַמֵּתִים נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ. וְכֵן אִם מָצָא שְׁנַיִם נוֹטֵל כָּל אֶחָד מֵהֶן וּתְבוּסָתוֹ עִמּוֹ וְכָל הַשָּׂדֶה טְהוֹרָה. מָצָא שְׁלֹשָׁה מֵתִים כָּל אֶחָד מֵהֶן מֻטָּל כְּדֶרֶךְ הַנִּקְבָּרִין אִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמוֹנֶה כִּמְלוֹא מִטָּה וְקוֹבְרֶיהָ הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בֵּית הַקְּבָרוֹת הוּא זֶה וְצָרִיךְ לִבְדֹּק מִן הָאַחֲרוֹן עֶשְׂרִים אַמָּה שֶׁהֵן כִּשְׁתֵּי מְעָרוֹת וְחָצֵר שֶׁבֵּינֵיהֶן. וְאִם לֹא מָצָא שָׁם מֵת אַחֵר הֲרֵי אוֹתָן הָעֶשְׂרִים שֶׁבָּדַק טְהוֹרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. מָצָא מֵת אֶחָד בְּסוֹף עֶשְׂרִים אַמָּה צָרִיךְ לִבְדֹּק מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִים אַמָּה אֲחֵרוֹת לְפִי שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. וְאִם הָיָה אֶחָד מֵאֵלּוּ שֶׁמָּצָא בַּתְּחִלָּה אוֹ בַּסּוֹף הָרוּג אוֹ יוֹשֵׁב אוֹ מֻשְׁכָּב שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁוֹ בֵּין יַרְכוֹתָיו אֵינוֹ בּוֹדֵק עֶשְׂרִים אַמָּה אֶלָּא נוֹטְלָן וְאֶת תְּבוּסָתָן בִּלְבַד שֶׁחֶזְקָתָן עַכּוּ\"ם: \n",
+            "הָעַכּוּ\"ם אֵין לָהֶם טֻמְאַת קְבָרוֹת הוֹאִיל וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בְּקִבְרָן טָהוֹר עַד שֶׁיִּגַּע בְּעַצְמָהּ שֶׁל טֻמְאָה אוֹ יִשָּׂאֶנָּה: \n",
+            "מֵת שֶׁחָסֵר אֵיבָר שֶׁאִם יִנָּטֵל מִן הַחַי יָמוּת אֵין לוֹ תְּבוּסָה וְלֹא שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. וּמֵתִים הַנִּמְצָאִים גְּלוּיִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה אֵין לָהֶם שְׁכוּנַת קְבָרוֹת וְלֹא תְּבוּסָה אֶלָּא מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם וְהַכּל טָהוֹר. וְהַנִּקְבָּר שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת יֵשׁ לוֹ תְּבוּסָה וְאֵין לוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת: \n",
+            "אֶחָד הַמּוֹצֵא שְׁלֹשָׁה מֵתִים כְּדַרְכָּן בַּתְּחִלָּה אוֹ שֶׁמָּצָא שְׁלֹשָׁה כּוּכִין אוֹ כּוּךְ וּנְקִיעַ וּמְעָרָה הֲרֵי זוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. מָצָא שְׁנַיִם וְאֶחָד הָיָה יָדוּעַ יֵשׁ לָהֶם תְּבוּסָה וְאֵין לָהֶם שְׁכוּנַת קְבָרוֹת שֶׁהַקֶּבֶר הַיָּדוּעַ אֵינוֹ עוֹשֶׂה שְׁכוּנָה. וְלֹא אָמְרוּ אֶלָּא הַמּוֹצֵא שְׁלֹשָׁה בַּתְּחִלָּה הוּא שֶׁצָּרִיךְ בְּדִיקָה. כֵּיצַד בּוֹדֵק הָעֶשְׂרִים אַמָּה שֶׁאָמַרְנוּ. חוֹפֵר עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְסֶלַע אוֹ לִבְתוּלָה. וְהִיא הַקַּרְקַע שֶׁנִּרְאֵית שֶׁאֵינָהּ עֲבוּדָה. הֶעְמִיק אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה וּמָצָא חֶרֶשׂ הֲרֵי זוֹ כְּבַתְּחִלָּה וְצָרִיךְ לְהַעֲמִיק עַד שֶׁיַּגִּיעַ לִבְתוּלָה. הִגִּיעַ לְמַיִם הֲרֵי זוֹ כִּבְתוּלָה: \n",
+            "אֵינוֹ צָרִיךְ לַחְפֹּר תֶּלֶם אֶחָד מִתְּחִלַּת הָעֶשְׂרִים עַד סוֹפָן אֶלָּא חוֹפֵר אַמָּה עַל אַמָּה וּמַנִּיחַ אַמָּה וְחוֹפֵר אַמָּה עַל אַמָּה וּמַנִּיחַ אַמָּה וְכֵן עַד סוֹפָן שֶׁאֵין בֵּין קֶבֶר לְקֶבֶר פָּחוֹת מֵאַמָּה: \n",
+            "הָיָה בּוֹדֵק וְהִגִּיעַ בְּתוֹךְ הָעֶשְׂרִים לְנָהָר אוֹ לִשְׁלוּלִית אוֹ לְדֶרֶךְ הָרַבִּים יַפְסִיק וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק שֶׁהֲרֵי נִפְסְקָה שְׁכוּנַת הַקְּבָרוֹת: \n",
+            "הַמּוֹצֵא עָפָר זֶה שֶׁל בְּדִיקָה טָהוֹר אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא טֻמְאָה בַּמָּקוֹם שֶׁחָפַר. אֲבָל קֹדֶם שֶׁיִּמְצָא אוֹכֵל בִּתְרוּמָה. וְהַמְפַקֵּחַ בְּגַל אֵינוֹ אוֹכֵל בִּתְרוּמָה שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ וַדַּאי שֶׁהַמֵּתִים שָׁם תַּחַת הַגַּל אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר מְקוֹמָן: \n",
+            "גַּל טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בִּשְׁנֵי גַּלִּין טְהוֹרִין בָּדַק אֶחָד מֵהֶן וּמְצָאוֹ טָהוֹר הוּא טָהוֹר וְהַשְּׁנַיִם טְמֵאִין. בָּדַק שְׁנַיִם וְנִמְצְאוּ טְהוֹרִים הֵן טְהוֹרִים וְהַשְּׁלִישִׁי בְּחֶזְקַת טָמֵא. בָּדַק שְׁלָשְׁתָּן וּמָצָא טָהוֹר כֻּלָּן בְּחֶזְקַת טֻמְאָה עַד שֶׁיִּבְדֹּק שְׁלָשְׁתָּן עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְסֶלַע אוֹ לִבְתוּלָה וְיִהְיוּ שְׁלָשְׁתָּן טְהוֹרִין: \n",
+            "בּוֹר שֶׁמְּטִילִין לְתוֹכוֹ נְפָלִים הַמַּאֲהִיל עָלָיו טָמֵא דִּין תּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁחֻלְדָּה וּבַרְדְּלָס מְצוּיִין שָׁם אֵין סָפֵק מוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי. אֲבָל אִם הִפִּילָה שָׁם אִשָּׁה נֵפֶל וְאֵין יָדוּעַ אִם הִפִּילָה דָּבָר הַמְטַמֵּא אוֹ לֹא הִפִּילָה הוֹאִיל וְחֻלְדָּה וּבַרְדְּלָס מְצוּיִין שָׁם הֲרֵי סְפֵקוֹ טָהוֹר: \n",
+            "דָּבָר יָדוּעַ שֶׁכָּל אֵלּוּ הַטֻּמְאוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהֵן מִשּׁוּם סָפֵק הֲרֵי הֵן שֶׁל דִּבְרֵיהֶן. וְאֵין טָמֵא מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִי שֶׁנִּטְמָא טֻמְאַת וַדַּאי אֲבָל כָּל הַסְּפֵקוֹת בֵּין בְּטֻמְאוֹת בֵּין בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת בֵּין בַּעֲרָיוֹת וְשַׁבָּתוֹת אֵין לָהֶם אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים [וְאַף עַל פִּי כֵן דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת סְפֵקוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה. שֶׁהֲרֵי הָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ חַיָּב אָשָׁם תָּלוּי] כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵיזֶהוּ בֵּית הַפְּרָס זֶה הַמָּקוֹם שֶׁנֶּחְרַשׁ בּוֹ קֶבֶר. שֶׁהֲרֵי נִתְדַּקְדְּקוּ עַצְמוֹת הַמֵּת בְּתוֹךְ הֶעָפָר וְנִתְפָּרְסוּ בְּכָל הַשָּׂדֶה. וְגָזְרוּ טֻמְאָה עַל כָּל הַשָּׂדֶה שֶׁנֶּחְרַשׁ בָּהּ הַקֶּבֶר אֲפִלּוּ חָרַשׁ עַל גַּבֵּי הָאָרוֹן וַאֲפִלּוּ הָיָה מֻשְׁקָע בִּרְבָדִין וּבַאֲבָנִים. וַאֲפִלּוּ הָיָה עַל גַּבֵּי הָאָרוֹן רוּם שְׁתֵּי קוֹמוֹת הוֹאִיל וְחָרַשׁ עַל קֶבֶר הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס. עַד כַּמָּה הִיא נַעֲשֵׂית בֵּית הַפְּרָס. מֵאָה אַמָּה עַל מֵאָה אַמָּה מִמְּקוֹם הַקֶּבֶר: \n",
+            "כָּל הַמְרֻבָּע שֶׁהוּא בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין הֲרֵי הוּא בֵּית הַפְּרָס וַעֲפָרוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל. וְכֵן הַמַּאֲהִיל עַל בֵּית הַפְּרָס הַזֶּה טָהוֹר: \n",
+            "הִתְחִיל לַחְרשׁ אֶת הַקֶּבֶר וְהָיָה חוֹרְשׁוֹ וְהוֹלֵךְ וְקֹדֶם שֶׁיִּגְמֹר מֵאָה אַמָּה נִעֵר אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה אוֹ שֶׁהֵטִיחַ בַּסֶּלַע אוֹ בַּגָּדֵר. עַד שָׁם הוּא עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס בִּלְבַד וְהַשְּׁאָר טָהוֹר שֶׁהֲרֵי לֹא הִגִּיעַ אֵלָיו בִּמְשֹׁךְ הַמַּחֲרֵשָׁה. חָרַשׁ כְּמוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה אוֹ יֶתֶר וְחָזַר וְחָרַשׁ עַד שֶׁהִשְׁלִים הַמֵּאָה הַכּל בֵּית הַפְּרָס. הָיָה חוֹרֵשׁ וְהוֹלֵךְ חוּץ לְמֵאָה אַמָּה מִמֵּאָה אַמָּה וְלַחוּץ טָהוֹר שֶׁאֵין עַצְמוֹת קֶבֶר מַגִּיעוֹת לְיֶתֶר מִמֵּאָה: \n",
+            "חֶזְקַת הָעֲצָמוֹת הַמְכֻסּוֹת שֶׁהֵן שֶׁל אָדָם עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁהֵן שֶׁל בְּהֵמָה וְחֶזְקַת הָעֲצָמוֹת הַמְגֻלּוֹת שֶׁהֵן שֶׁל בְּהֵמָה עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁהֵן שֶׁל אָדָם. הָיָה שָׁם חָרִיץ מָלֵא עַצְמוֹת אָדָם. אוֹ שֶׁהָיוּ עַצְמוֹת אָדָם צְבוּרוֹת עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְחָרַשׁ עֲצָמוֹת אֵלּוּ עִם הַשָּׂדֶה. אוֹ שֶׁחָרַשׁ שָׂדֶה שֶׁאָבַד בָּהּ [אוֹ שֶׁנִּמְצָא בָּהּ] קֶבֶר. הֲרֵי זֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס שֶׁלֹּא גָּזְרוּ טֻמְאָה אֶלָּא עַל שָׂדֶה שֶׁנֶּחְרַשׁ בָּהּ קֶבֶר וַדַּאי. וְכֵן הַחוֹרֵשׁ אֶת הַמֵּת בְּשָׂדֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס שֶׁכָּל אֵלּוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי הוּא וְלֹא גָּזְרוּ אֶלָּא בְּקֶבֶר שֶׁנֶּחְרַשׁ שֶׁהוּא דָּבָר הַמָּצוּי: \n",
+            "הַחוֹרֵשׁ אֶת הַקֶּבֶר בְּשָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס שֶׁאֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. אֲפִלּוּ שֻׁתָּף אוֹ אָרִיס אוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס. חָרַשׁ קֶבֶר בְּשָׂדֶה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵרוֹ כְּאֶחָד. שֶׁלּוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס וְשֶׁל חֲבֵרוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס: \n",
+            "עַכּוּ\"ם שֶׁחָרַשׁ קֶבֶר בְּשָׂדֵהוּ אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס שֶׁאֵין בֵּית פְּרָס לְעַכּוּ\"ם: \n",
+            "שָׂדֶה בֵּית פְּרָס לְמַעְלָה וְשָׂדֶה טְהוֹרָה לְמַטָּה וְשָׁטְפוּ גְּשָׁמִים מֵעֲפַר בֵּית הַפְּרָס לַטְּהוֹרָה. אֲפִלּוּ הָיְתָה אֲדֻמָּה וְהִלְבִּינָה אוֹ לְבָנָה וְהֶאֱדִימָה טְהוֹרָה שֶׁאֵין בֵּית פְּרָס עוֹשֶׂה בֵּית פְּרָס. וְלֹא גָּזְרוּ טֻמְאָה אֶלָּא עַל גּוּשׁ כִּבְרִיָּתוֹ: \n",
+            "בֵּית הַפְּרָס הַזֶּה מֻתָּר לִנְטֹעַ בּוֹ כָּל נֶטַע לְפִי שֶׁהַשָּׁרָשִׁים יוֹרְדִים לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה. וּלְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה בְּבֵית הַפְּרָס טָהוֹר שֶׁהֲרֵי הַקֶּבֶר נִפְרָס עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה. אֲבָל אֵין זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ אֶלָּא זֶרַע הַנִּקְצָר. וְאִם זָרַע וְעָקַר צוֹבֵר אֶת גָּרְנוֹ בְּתוֹכוֹ וְכוֹבֵר אֶת הַתְּבוּאָה בִּשְׁתֵּי כְּבָרוֹת. וְאֶת הַקִּטְנִיּוֹת בִּשְׁלֹשָׁה כְּבָרוֹת. שֶׁמָּא יֵשׁ בָּהֶן עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה. וְשׂוֹרֵף אֶת הַקַּשׁ וְאֶת הָעֵצָה שָׁם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִהְיֶה בָּהֶן עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה. וְאִם תַּתִּיר לוֹ בַּהֲנָיָה מוֹצִיאוֹ וּמוֹכְרוֹ וְנִמְצָא מַרְגִּיל אֶת הַטֻּמְאָה: \n",
+            "שָׂדֶה שֶׁהֻחְזְקָה שֶׁהִיא בֵּית הַפְּרָס. אֲפִלּוּ הִיא בֵּית אַרְבָּעָה כּוֹרִין וַאֲפִלּוּ מְשׁוּכָה מִמְּקוֹם הַטִּיט הָרַךְ שֶׁאֵינוֹ נֶחְרַשׁ וְלֹא נַעֲשָׂה בֵּית הַפְּרָס. וַאֲפִלּוּ שָׂדֶה טְהוֹרָה מַקֶּפֶת אוֹתָהּ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ. הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָהּ: \n",
+            "מָצָא שָׂדֶה מְצֻיֶּנֶת וְאֵין יוֹדֵעַ מַה טִּיבָהּ. אִם יֵשׁ בָּהּ אִילָן בְּיָדוּעַ שֶׁנֶּחְרַשׁ קֶבֶר בְּתוֹכָהּ. אֵין בָּהּ אִילָן בְּיָדוּעַ שֶׁאָבַד קֶבֶר בְּתוֹכָהּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם זָקֵן אוֹ תַּלְמִיד חָכָם. שֶׁאֵין כָּל אָדָם בְּקִיאִין בְּכָךְ וְיוֹדְעִין שֶׁמֻּתָּר לִנְטֹעַ בְּזוֹ וְאָסוּר לִנְטֹעַ בְּאַחֶרֶת: \n",
+            "הַמְהַלֵּךְ בְּבֵית הַפְּרָס עַל גַּבֵּי אֲבָנִים שֶׁאֵין מִתְנַדְנְדִין תַּחַת רַגְלֵי אָדָם בְּשָׁעָה שֶׁמְּהַלֵּךְ עֲלֵיהֶן. אוֹ שֶׁנִּכְנַס לָהּ וְהוּא רוֹכֵב עַל גַּבֵּי אָדָם וּבְהֵמָה שֶׁכֹּחָן יָפֶה. הֲרֵי זֶה טָהוֹר. אֲבָל אִם הָלַךְ עַל גַּבֵּי אֲבָנִים שֶׁמִּזְדַּעְזְעִין בִּשְׁעַת הִלּוּךְ. אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁמַר וְלֹא נִתְנַדְנֵד הֲרֵי זֶה טָמֵא כְּמִי שֶׁהָלַךְ עַל הֶעָפָר עַצְמוֹ. וְכֵן אִם הָלַךְ עַל גַּבֵּי אָדָם שֶׁכֹּחוֹ רַע עַד שֶׁתִּהְיֶינָה אַרְכֻּבּוֹתָיו נוֹקְשׁוֹת זוֹ לְזוֹ וְשׁוֹקָיו מַרְעִידוֹת כְּשֶׁהוּא נוֹשְׂאוֹ. אוֹ עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה שֶׁכֹּחָהּ רַע עַד שֶׁתָּטִיל גְּלָלִים בִּשְׁעַת רְכִיבָה. הֲרֵי זֶה טָמֵא וּכְאִלּוּ הָלַךְ בְּרַגְלָיו: \n",
+            "הַמְטַהֵר בֵּית הַפְּרָס צָרִיךְ לְטַהֲרוֹ בְּמַעֲמַד שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְכֵיצַד מְטַהֲרִין אוֹתוֹ. כּוֹנֵס אֶת כָּל הֶעָפָר שֶׁהוּא יָכוֹל לַהֲסִיטוֹ מֵעַל כָּל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וְנוֹתְנוֹ לְתוֹךְ כְּבָרָה שֶׁנְּקָבֶיהָ דַּקִּין. וּמְמַחֶה וּמוֹצִיא כָּל עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה הַנִּמְצָא שָׁם. וְיִטְהַר. וְכֵן אִם נָתַן עַל גַּבָּיו שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עָפָר מִמָּקוֹם אַחֵר אוֹ שֶׁנָּטַל מֵעַל כָּל פָּנָיו שְׁלֹשָׁה טְפָחִים הֲרֵי זֶה טָהוֹר. נָטַל מֵחֶצְיוֹ אֶחָד שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְנָתַן עַל חֶצְיוֹ הָאַחֵר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים הֲרֵי זֶה טָהוֹר. נָטַל מֵעַל פָּנָיו טֶפַח וּמֶחֱצָה וְנָתַן עָלֶיהָ טֶפַח וּמֶחֱצָה עָפָר מִמָּקוֹם אַחֵר. לֹא עֲשֵׂה כְּלוּם. וְכֵן אִם עֲזָקוֹ וּבָדַק בִּשְׁעַת עִזּוּק מִלְּמַטָּה וּמִלְּמַעְלָה לֹא עָשָׂה כְּלוּם. רִצְּפוֹ בַּאֲבָנִים שֶׁאֵינָן מִתְנַדְנְדִין מֵהִלּוּךְ אָדָם הֲרֵי זֶה טָהוֹר: \n"
+        ],
+        [
+            "אֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם בַּתְּחִלָּה גָּזְרוּ עַל גּוּשָׁהּ בִּלְבַד כְּבֵית הַפְּרָס ולֹא הָיוּ מְטַמְּאִים אֶלָּא הַמְהַלֵּךְ בָּהּ אוֹ נוֹגֵעַ אוֹ נוֹשֵׂא מֵעֲפָרָהּ. חָזְרוּ וְגָזְרוּ עַל אֲוִירָהּ שֶׁיְּטַמֵּא וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע וְלֹא נָשָׂא אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לַאֲוִיר אֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם נִטְמָא. וְכֵן כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁהִכְנִיס אֲוִירוֹ לְאֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם וּשְׁאָר כֵּלִים שֶׁהִכְנִיס רֻבָּם לַאֲוִיר אֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם נִטְמְאוּ: \n",
+            "טֻמְאַת אֲוִיר אֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם לֹא עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּטֻמְאַת עֲפָרָהּ אֶלָּא קַלָּה הִיא מִמֶּנָּה. שֶׁעַל טֻמְאַת עֲפָרָהּ שׂוֹרְפִין תְּרוּמוֹת וְקָדָשִׁים. וְהַמִּתְטַמֵּא בְּגוּשָׁהּ טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה וְצָרִיךְ הַזָּיָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי. אֲבָל הַנִּטְמָא בַּאֲוִירָהּ אֵין צָרִיךְ הַזָּיָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי אֶלָּא טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. וְכֵן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת אֲוִירָהּ תּוֹלִין לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין: \n",
+            "עֲפַר אֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם וַעֲפַר בֵּית הַפְּרָס מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכַמָּה שִׁעוּרָן כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִין וְהוּא כְּפִיקָה גְּדוֹלָה שֶׁל סַקָּאִין. עֲפַר בֵּית הַפְּרָס וַעֲפַר חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁבָּא בְּיָרָק. אִם יֵשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִין מְטַמֵּא וְאִם לָאו אֵינוֹ מִצְטָרֵף. שֶׁלֹּא גָּזְרוּ אֶלָּא עַל גּוּשׁ כִּבְרִיָּתוֹ. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ אִגְּרוֹת בָּאוֹת מִחוּצָה לָאָרֶץ לִבְנֵי כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וְהָיוּ בָּהֶן כִּסְאָה וּכְסָאתַיִם חוֹתָמוֹת וְלֹא חָשׁוּ לָהֶן מִשּׁוּם טֻמְאָה לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה בְּחוֹתָם מֵהֶן כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִין: \n",
+            "הַמֵּבִיא תַּנּוּרִים וּסְפָלִין וּכְלֵי חֶרֶשׂ מִחוּצָה לָאָרֶץ עַד שֶׁלֹּא הֻסְּקוּ טְמֵאִים מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם. מִשֶּׁהֻסְּקוּ טְמֵאִים מִשּׁוּם כְּלֵי חֶרֶס שֶׁנִּטְמָא בְּאֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "הַמְהַלֵּךְ בְּאֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם בֶּהָרִים וּבַסְּלָעִים טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. בַּיָּם וּבְמָקוֹם שֶׁהַיָּם עוֹלֶה בְּזַעְפּוֹ טָהוֹר מִשּׁוּם נוֹגֵעַ בָּאָרֶץ הָעַכּוּ\"ם וְטָמֵא מִשּׁוּם אֲוִירָה. הַנִּכְנָס לְאֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל הַפּוֹרְחִין בָּאֲוִיר טָמֵא. שֶׁאֹהֶל זָרוּק אֵינוֹ קָרוּי אֹהֶל: \n",
+            "סוּרְיָא עֲפָרָהּ טָמֵא כְּחוּצָה לָאָרֶץ וַאֲוִירָהּ טָהוֹר. לֹא גָּזְרוּ עַל אֲוִירָה. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה סְמוּכָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שָׂפָה בְּשָׂפָה וְלֹא הָיָה מַפְסִיק בֵּינֵיהֶן לֹא אֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם וְלֹא בֵּית הַקְּבָרוֹת וְלֹא בֵּית הַפְּרָס הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהִכָּנֵס לָהּ בְּטָהֳרָה בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל וְהוּא שֶׁלֹּא יִגַּע בְּגוּשָׁהּ. וְכֵן אֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם הַסְּמוּכָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין בֵּינֵיהֶן מָקוֹם טָמֵא הֲרֵי זוֹ נִבְדֶּקֶת וּטְהוֹרָה: \n",
+            "מָקוֹם שֶׁשָּׁכְנוּ בּוֹ עַכּוּ\"ם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא כְּאֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם עַד שֶׁיִּבָּדֵק שֶׁמָּא קָבְרוּ בּוֹ נְפָלִים: \n",
+            "וּתְרוּמָה וְקָדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת מְדוֹר הָעַכּוּ\"ם תּוֹלִין לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין. וְכַמָּה יִשְׁהוּ בַּמָּקוֹם וְיִהְיֶה צָרִיךְ בְּדִיקָה. אַרְבָּעִים יוֹם כְּדֵי שֶׁתִּתְעַבֵּר אִשָּׁה וְתַפִּיל נֵפֶל שֶׁמְּטַמֵּא. אֲפִלּוּ אִישׁ שֶׁאֵין עִמּוֹ אִשָּׁה אִם שָׁהָה אַרְבָּעִים יוֹם מְדוֹרוֹ טָמֵא עַד שֶׁיִּבָּדֵק. גְּזֵרָה מִשּׁוּם מָדוֹר שֶׁתִּהְיֶה בּוֹ אִשָּׁה. אֲפִלּוּ עֶבֶד וְסָרִיס אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד עוֹשֶׂה מְדוֹר הָעַכּוּ\"ם: \n",
+            "מְדוֹר עַכּוּ\"ם שֶׁהָיָה בּוֹ עֶבֶד (מִיִּשְׂרָאֵל) אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן בֶּן תֵּשַׁע מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִקְבְּרוּ שָׁם נֵפֶל אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה. וְאֶת מַה הֵן בּוֹדְקִין אֶת הַבִּיבִין הָעֲמֻקִּים וְאֶת הַמַּיִם הַסְּרוּחִין. וְכָל מָקוֹם שֶׁהַחֲזִיר וְהַחֻלְדָּה יְכוֹלִין לְהוֹלִיךְ מִשָּׁם הַנֵּפֶל אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן גּוֹרְרִין אוֹתָם מִשָּׁם. מְדוֹר הָעַכּוּ\"ם שֶׁחָרַב הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁיִּבָּדֵק: \n",
+            "הַאִיצְטְוַונִיוֹת אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מְדוֹר עַכּוּ\"ם לְפִי שֶׁהִיא גְּלוּיָה וְאֵין בָּהּ מָקוֹם לְהַטְמִין הַנְּפָלִים. וַעֲשָׂרָה מְקוֹמוֹת אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם מְדוֹר עַכּוּ\"ם לְפִי שֶׁאֵין דִּירָתָן קְבוּעָה לֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן טֻמְאָה. וְאֵלּוּ הֵן הָעֲשָׂרָה מְקוֹמוֹת אָהֳלֵי הָעַרְבִיִּים וְהַסֻּכּוֹת וְהַצְּרִיפִין וְהַבֻּרְגָּנִין וְהַתִּקְרָה שֶׁעַל גַּבֵּי הָעַמּוּדִים וְאֵין לָהּ דְּפָנוֹת וְהֵן בָּתֵּי הַקַּיִץ וּבֵית שַׁעַר וַאֲוִירָהּ שֶׁל חָצֵר וְהַמֶּרְחָץ וּמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ הַחִצִּים וּכְלֵי הַמִּלְחָמָה וּמְקוֹם הַלִּגְיוֹנוֹת: \n",
+            "הַחֲנוּת אֵין בָּהּ מִשּׁוּם מְדוֹר עַכּוּ\"ם אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה דָּר בְּתוֹכָהּ. חָצֵר שֶׁהִיא טְמֵאָה מִשּׁוּם מְדוֹר הָעַכּוּ\"ם הֲרֵי בֵּית שַׁעַר שֶׁלָּהּ וַאֲוִירָהּ טְמֵאִין כָּמוֹהָ. וְאֵין מְדוֹר הָעַכּוּ\"ם וְלֹא בֵּית הַפְּרָס בְּחוּצָה לָאָרֶץ: \n",
+            "עֲיָרוֹת הַמֻּבְלָעוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כְּגוֹן סִיסִית וְחַבְרוֹתֶיהָ. [אַשְׁקְלוֹן וְחַבְרוֹתֶיהָ]. אַף עַל פִּי שֶׁפְּטוּרוֹת מִן הַמַּעַשְׂרוֹת וּמִן הַשְּׁבִיעִית אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם. וְחֶזְקַת דְּרָכִים שֶׁל עוֹלֵי בָּבֶל טְהוֹרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻבְלָעוֹת בְּאֶרֶץ הָעַכּוּ\"ם: \n"
+        ],
+        [
+            "טֶפַח עַל טֶפַח מְרֻבָּע עַל רוּם טֶפַח מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה דִּין תּוֹרָה. שֶׁאֵין קָרוּי אֹהֶל אֶלָּא טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח אוֹ יֶתֶר עַל זֶה. כֵּיצַד. כְּזַיִת מִן הַמֵּת מֻנָּח לַאֲוִיר וּבְצִדּוֹ כֵּלִים כְּגוֹן מְחָטִין וְצִנּוֹרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְאֵינָן נוֹגְעִים בְּטֻמְאָה. אִם הֶאֱהִיל עֲלֵיהֶן אֹהֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֶפַח עַל טֶפַח וְהָיָה גָּבוֹהַּ מֵעַל הָאָרֶץ טֶפַח הֲרֵי זֶה מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַכֵּלִים וּטְמֵאִין. הָיוּ כֵּלִים אֲחֵרִים עַל גַּבֵּי אֹהֶל זֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֶפַח עַל טֶפַח הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין. מִפְּנֵי שֶׁהָאֹהֶל חוֹצֵץ בֵּינָם וּבֵין הַטֻּמְאָה. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהָאֹהֶל מְטַמֵּא כָּל שֶׁתַּחְתָּיו מַצִּיל כָּל שֶׁחוּצָה לוֹ וְחוֹצֵץ בֵּין הַטֻּמְאָה וּבֵין כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו. וְכֵן אִם הָיְתָה הַטֻּמְאָה עַל גַּבָּיו וְכֵלִים תַּחְתָּיו הַכֵּלִים טְהוֹרִין. שֶׁהָאֹהֶל חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. הָיָה הָאֹהֶל פָּחוֹת מֵרוּם טֶפַח אוֹ פָּחוֹת מִטֶּפַח עַל טֶפַח. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ כַּמָּה טְפָחִים הַכֵּלִים שֶׁבְּצַד הַטֻּמְאָה טְהוֹרִים וְכֵלִים שֶׁלְּמַעְלָה מֵאֹהֶל זֶה כָּל שֶׁכְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁהֶאֱהִילוּ עַל הַטֻּמְאָה וְאֵין שָׁם אֹהֶל לָחֹץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. וְכֵן אִם הָיְתָה טֻמְאָה עַל גַּבֵּי אֹהֶל זֶה וְכֵלִים תַּחְתָּיו כָּל שֶׁכְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא שֶׁהֲרֵי הֶאֱהִילָה עֲלֵיהֶן וְאֵין שָׁם אֹהֶל שֶׁיָּחֹץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה שֶׁכָּל פָּחוֹת מֵרוּם טֶפַח כִּנְגִיעָה הוּא חָשׁוּב. וְטֻמְאָה שֶׁתַּחְתָּיו טֻמְאָה רְצוּצָה הִיא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁלֹּא הָיָה הָאֹהֶל אָדָם אוֹ כֵּלִים. אֲבָל אָדָם אוֹ כֵּלִים שֶׁנַּעֲשׂוּ אֹהֶל עַל הַטֻּמְאָה בֵּין שֶׁהָיוּ הֵן עַצְמָן אֹהֶל בֵּין שֶׁהָיוּ עַמּוּדֵי הָאֹהֶל אֲפִלּוּ הָיוּ כֵּלִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה כָּל עִקָּר הֲרֵי אֵלּוּ מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה וְאֵינָן חוֹצְצִין בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. כֵּיצַד. לוּחַ שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל גַּבֵּי אַרְבָּעָה בְּנֵי אָדָם אוֹ עַל גַּבֵּי אַרְבָּעָה כֵּלִים אֲפִלּוּ כְּלֵי אֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִכֵּלִים שֶׁאֵין לְמִינָן טֻמְאָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיָה מֻנָּח עַל אַרְבָּעָה שִׁפּוּדִין אוֹ אַרְבָּעָה קָנִים שֶׁגְּבוֹהִין טֶפַח. וְהָיְתָה טֻמְאָה וְכֵלִים תַּחְתָּיו הַכֵּלִים טְמֵאִים. וְאִם הָיוּ כֵּלִים עַל גַּבָּיו אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טְמֵאִים. וְאִם הָיְתָה טֻמְאָה עַל גַּבֵּי לוּחַ וְכֵלִים תַּחְתָּיו כָּל כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַלּוּחַ טְמֵאִין. אֲבָל אִם הַלּוּחַ הָיָה מֻנָּח עַל גַּבֵּי אַרְבַּע אֲבָנִים אוֹ עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְחַיָּה. וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחְתָּיו הֲרֵי הַכֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִין: \n",
+            "הָיְתָה טֻמְאָה עַל גַּבָּיו הֲרֵי כָּל הַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁהָאֹהֶל חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. וּכְלֵי גְּלָלִים וּכְלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה הַבָּאִים בְּמִדָּה הֲרֵי הֵם כְּאֹהָלִים וְאֵינָם כְּכֵלִים וּלְפִיכָךְ חוֹצְצִים בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה: \n",
+            "נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַּנּוּר חָדָשׁ וְעוֹדֵף מִכָּל צְדָדָיו בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. הָיְתָה טֻמְאָה תַּחַת הַנֶּסֶר כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִין. טֻמְאָה עַל גַּבָּיו כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִים מִפְּנֵי שֶׁתַּנּוּר חָדָשׁ אֵינוֹ כְּכֵלִים לְעִנְיָן זֶה. וְאִם הָיָה יָשָׁן הַכּל טָמֵא: \n",
+            "נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי שְׁנֵי תַּנּוּרִים אֲפִלּוּ יְשָׁנִים וְעוֹדֵף מִחוּצָה לְתַנּוּר זֶה וּמִחוּצָה לְתַנּוּר זֶה וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחְתָּיו בֵּין שְׁנֵי הַתַּנּוּרִים בֵּינֵיהֶן בִּלְבַד טָמֵא. אֲבָל כֵּלִים שֶׁתַּחַת שְׁתֵּי הַקְּצָווֹת שֶׁחוּצָה לַתַּנּוּרִים טְהוֹרִים שֶׁהֲרֵי הֵן כִּשְׁנֵי אֹהָלִים זֶה בְּצַד זֶה. וְכֵן נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַּנּוּר אֲפִלּוּ יָשָׁן וְיוֹצֵא מִזֶּה טֶפַח וּמִזֶּה טֶפַח אֲבָל לֹא מִן הַצְּדָדִין וְטֻמְאָה בְּצַד זֶה כֵּלִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִין: \n",
+            "אָדָם שֶׁנָּשָׂא כְּלִי כְּגוֹן מִרְדַּעַת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְהֶאֱהִיל צַד הַכְּלִי הָאֶחָד עַל הַטֻּמְאָה אִם הָיָה בְּהֶקֵּפוֹ טֶפַח אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּרָחְבּוֹ אֶלָּא רֹחַב אֶצְבָּעוֹ שְׁלִישׁ הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא אֶת הַנּוֹשֵׂא וּמֵבִיא לוֹ טֻמְאָה מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁגָּזְרוּ עַל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּפוֹ טֶפַח מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ טֶפַח. אֲבָל אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו וְלִשְׁאָר אָדָם שֶׁיַּאֲהִיל עֲלֵיהֶן וְעַל הַטֻּמְאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ רֹחַב טֶפַח: \n",
+            "אֲרוֹנוֹת שֶׁל עֵץ שֶׁמַּנִּיחִין בָּהֶן אֶת הַמֵּת אֵינָן כְּקֶבֶר (אֲבָל) אִם יֵשׁ בֵּין כִּסּוּי הָאָרוֹן וְהַמֵּת גֹּבַהּ טֶפַח חוֹצֵץ וְהָעוֹמֵד עַל גַּבֵּי הָאָרוֹן טָהוֹר מִן הַתּוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁרֹב אֲרוֹנוֹת יֵשׁ בָּהֶן חֲלַל טֶפַח הוֹאִיל וְיֵשׁ שֶׁאֵין שָׁם חֲלַל טֶפַח גָּזְרוּ עַל כָּל הָאֲרוֹנוֹת שֶׁאֵינָן חוֹצְצִין וְשֶׁיִּהְיֶה הַמְהַלֵּךְ עַל גַּבֵּי הָאָרוֹן כְּנוֹגֵעַ בַּמֵּת אוֹ בַּקֶּבֶר: \n",
+            "קוֹרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה מִכֹּתֶל לְכֹתֶל וְהַטֻּמְאָה תַּחְתֶּיהָ אִם יֵשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה תַּחַת כֻּלָּהּ וְכָל הַכֵּלִים אוֹ אָדָם שֶׁתַּחְתֶּיהָ טְמֵאִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כֻּלָּהּ שָׁוָה וּקְצָתוֹ פְּחוּתָה מִטֶּפַח מִפְּנֵי שֶׁקְּצָתָהּ מִקְצָת אֹהֶל הוּא. וְאִם אֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כַּמָּה יִהְיֶה בְּהֶקֵּפָהּ וְיִהְיֶה בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח. בִּזְמַן שֶׁהִיא עֲגֻלָּה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וּבִזְמַן שֶׁהִיא מְרֻבַּעַת אַרְבָּעָה טְפָחִים: \n",
+            "סְאָה שֶׁהִיא מֻטָּה עַל צִדָּה בָּאֲוִיר אֵינָהּ מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה תַּחַת כֻּלָּהּ עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּהֶקֵּפָהּ אַרְבָּעָה טְפָחִים וּמֶחֱצָה בְּקֵרוּב. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה גֹּבַהּ הַצַּד הָעֶלְיוֹן טֶפַח וּמֶחֱצָה וְיִהְיֶה הַטֶּפַח עַל טֶפַח מִמֶּנָּה גָּבְהוֹ מֵעַל הָאָרֶץ טֶפַח. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעַל הָאָרֶץ חֲצִי טֶפַח וְהָיָה בְּהֶקֵּפָהּ שְׁלֹשָׁה מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה. וְכֵן עַמּוּד עָגל שֶׁהוּא מֻטָּל לָאֲוִיר וּמֻנָּח עַל הָאָרֶץ אֵינוֹ מֵבִיא טֻמְאָה תַּחַת דָּפְנוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ הֶקֵּף כ\"ד טְפָחִים וְאִם אֵין בְּהֶקֵּפוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. זֶה שֶׁהִצְרִיכוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים עַל הָעִקָּרִין שֶׁסּוֹמְכִים עֲלֵיהֶן חֲכָמִים בְּחֶשְׁבּוֹן כָּל הַמִּשְׁפָּטִים. שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּפוֹ שְׁלֹשָׁה יֵשׁ בּוֹ רֹחַב טֶפַח. וְכָל טֶפַח עַל טֶפַח בָּרִבּוּעַ יֵשׁ בַּאֲלַכְסוֹנוֹ טֶפַח וּשְׁנֵי חֳמָשִׁין. לְפִיכָךְ אִם הָיָה בְּהֶקֵּף הָעַמּוּד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים נִמְצָא תַּחַת כָּל דָּפְנוֹ טֶפַח עַל רוּם טֶפַח מְרֻבָּע וְיֶתֶר מְעַט. שֶׁחֶשְׁבּוֹנוֹת אֵלּוּ בְּקֵרוּב הֵן: \n"
+        ],
+        [
+            "כָּל טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח קָרוּי אֹהֶל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה וּמֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה בֵּין שֶׁעֲשָׂאָהוּ לְהַאֲהִיל בֵּין שֶׁנַּעֲשָׂה מֵאֵלָיו אֲפִלּוּ הָיָה שֶׁלֹּא בִּידֵי אָדָם הֲרֵי זֶה מֵבִיא וְחוֹצֵץ. כֵּיצַד. אֶחָד חוֹר שֶׁחָרְרוּהוּ מַיִם אוֹ שְׁרָצִים אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מְלַחַת אוֹ שֶׁצָּבַר אֲבָנִים אוֹ קוֹרוֹת וְנַעֲשָׂה בָּהֶן חֲלַל טֶפַח הֲרֵי זֶה אֹהֶל וּמֵבִיא וְחוֹצֵץ: \n",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיָה הָאֹהֶל חָזָק וּבָרִיא. אֲבָל אֹהֶל רָעוּעַ אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וְאֵינוֹ חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וְאֵינוֹ חוֹצֵץ. כֵּיצַד. שָׂרִיגֵי הָאִילָנוֹת הַסּוֹכְכִים עַל הָאָרֶץ וְהֵן הַנִּקְרָאִים סְכָכוֹת. וַאֲבָנִים הַיּוֹצְאוֹת מִן הַגָּדֵר הַסּוֹכְכוֹת עַל הָאָרֶץ וְהֵן הַנִּקְרָאִין פְּרָעוֹת אִם יְכוֹלִין לְקַבֵּל מַעֲזִיבָה בֵּינוֹנִית וְהֵן עוֹמְדִין הֲרֵי אֵלּוּ מְבִיאִין וְחוֹצְצִין מִן הַתּוֹרָה. וְאִם אֵינָן רְאוּיִין לְקַבֵּל מַעֲזִיבָה בֵּינוֹנִית אֶלָּא הֵן נוֹפְלִים הֲרֵי אֵלּוּ מְבִיאִין מִדִּבְרֵיהֶם וְאֵינָן חוֹצְצִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן: \n",
+            "אֵלּוּ מְבִיאִין וְחוֹצְצִין. כְּלִי עֵץ הַבָּא בְּמִדָּה. וְכֵן כְּלֵי אֲבָנִים כְּלֵי גְּלָלִים כְּלֵי אֲדָמָה הַבָּאִין בְּמִדָּה. וּפְשׁוּטֵי כְּלֵי עוֹר וִירִיעָה וְסָדִין וּמַפָּץ וּמַחְצֶלֶת שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין אֹהָלִים. וּבְהֵמוֹת אוֹ חַיּוֹת בֵּין טְמֵאוֹת בֵּין טְהוֹרוֹת וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁ זוֹ בֵּין רַגְלֵי זוֹ וְהָיוּ כֻּלָּן דְּבוּקוֹת. וְהָעוֹף שֶׁשָּׁכַן. וְהַחוֹטֵט בַּשִּׁבֳּלִים מָקוֹם לְקָטָן לְהַצִּילוֹ מִן הַשֶּׁמֶשׁ. וָאֳכָלִין שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטַּמְּאוּ. יְרָקוֹת הַמִּתְקַיְּמִין בִּימוֹת הַחַמָּה וְהַגְּשָׁמִים הֲרֵי הֵן כְּאִילָנוֹת וּמְבִיאִין וְחוֹצְצִין. וְאֵלּוּ הֵן. הָאִרוּס וְהַקִּיסוֹם וִירָקוֹת חֲמוֹר וּדְלַעַת יְוָנִית. וְכֵן הַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת וְהַזִּיזִין וְהַגְּזוּרוֹת וְהַשּׁוֹבָכוֹת וְהַשְּׁקִיפִין וְהַסְּלָעִים וְהַנְּחִירִים וְהַשְּׁנִינִין. כָּל אֵלּוּ מְבִיאִין וְחוֹצְצִין: \n",
+            "וְאֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין. הָאָדָם. וּכְלֵי עֵץ שֶׁאֵינָן בָּאִין בְּמִדָּה מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּכָל הַכֵּלִים וּמִתְטַמְּאִין. וּפְשׁוּטֵי כְּלֵי עוֹר וִירִיעָה וְסָדִין וּמַפָּץ וּמַחְצֶלֶת שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין אֹהָלִים אֶלָּא מְתוּחִין בִּלְבַד וְאֵין לָהֶן שִׁפּוּעַ וְאֵין שָׁם כְּתָלִים. וּבְהֵמָה וְחַיָּה שֶׁמֵּתוּ. וָאֳכָלִין טְמֵאִין אוֹ מֻכְשָׁרִין. שֶׁדָּבָר טָמֵא אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְרֵחַיִם שֶׁל יָד שֶׁהֲרֵי הִיא בִּכְלַל כְּלֵי אֲבָנִים. כָּל אֵלּוּ מְבִיאִין וְאֵינָן חוֹצְצִין: \n",
+            "וְאֵלּוּ לֹא מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין. הַזְּרָעִים וְהַיְרָקוֹת הַמְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע. חוּץ מִן הָאַרְבַּע יְרָקוֹת שֶׁמָּנִינוּ. וְכִפַּת הַבָּרָד וְהַשֶּׁלֶג וְהַכְּפוֹר וְהַגְּלִיד וְהַמֶּלַח. וְהַדּוֹלֵג מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְהַקּוֹפֵץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְהָעוֹף הַפּוֹרֵחַ. וְטַלִּית הַמְנַפְנֶפֶת. וּסְפִינָה שֶׁהִיא שָׁטָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. כָּל אֵלּוּ לֹא מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֶאֱהִילוּ אֵינוֹ אֹהֶל הַמִּתְקַיֵּם: \n",
+            "קָשַׁר אֶת הַסְּפִינָה בְּדָבָר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַעֲמִידָהּ. כָּבַשׁ כְּנַף הַטַּלִּית בְּאֶבֶן הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה: \n",
+            "נֶסֶר שֶׁהוּא צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְטֻמְאָה תַּחַת צִדּוֹ הָאֶחָד. הֲרֵי הַכֵּלִים שֶׁתַּחַת צִדּוֹ הַשֵּׁנִי טְהוֹרִים. שֶׁהֲרֵי כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַסְּפִינָה הַשָּׁטָה אֵינָהּ מְבִיאָה הַטֻּמְאָה: \n",
+            "אֵלּוּ חוֹצְצִין וְלֹא מְבִיאִין. מַסֶּכֶת פְּרוּסָה. וַחֲבִילֵי מִטָּה. וְהַמִּשְׁפָּלוֹת. וְהַסְּרִיגוֹת שֶׁבַּחַלּוֹנוֹת. כֵּיצַד הֵן חוֹצְצִין. שֶׁאִם הָיָה חַלּוֹן בֵּין שְׁנֵי בָּתִּים וְהַטֻּמְאָה בְּבַיִת אֶחָד וְהָיָה אֶחָד מֵאֵלּוּ מָתוּחַ בְּחַלּוֹן זֶה וּסְתָמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן אֲוִיר הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין וְלֹא תִּכָּנֵס טֻמְאָה לְבַיִת שֵׁנִי. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם בִּסְרִיגוֹת אֵלּוּ אוֹ בְּעֵינֵי הַמִּשְׁפָּלוֹת אוֹ בֵּין חֶבֶל לְחֶבֶל פּוֹתֵחַ טֶפַח שֶׁאִם הָיָה שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח תִּכָּנֵס בּוֹ הַטֻּמְאָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵין טֻמְאָה נִכְנֶסֶת לְאֹהֶל וְלֹא יוֹצְאָה מִמֶּנּוּ בְּפָחוֹת מטֶּפַח עַל טֶפַח. כֵּיצַד. חַלּוֹן שֶׁבֵּין בַּיִת לְבַיִת אוֹ שֶׁבֵּין בַּיִת לַעֲלִיָּה. אִם יֵשׁ בּוֹ טֶפַח עַל טֶפַח מְרֻבָּע וְהָיְתָה טֻמְאָה בְּאֶחָד מֵהֶן הַבַּיִת הַשֵּׁנִי טָמֵא. אֵין בַּחַלּוֹן פּוֹתֵחַ טֶפַח אֵין הַטֻּמְאָה יוֹצְאָה מִמֶּנּוּ וְלֹא נִכְנֶסֶת לָאֹהֶל הַשֵּׁנִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּחַלּוֹן שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ הָאָדָם לְתַשְׁמִישׁ. אֲבָל חַלּוֹן שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ הָאָדָם לְאוֹרָה כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס מִמֶּנּוּ הָאוֹר שִׁעוּרוֹ כְּפוּנְדְיוֹן וְהַטֻּמְאָה יוֹצְאָה מִמֶּנּוּ. כֵּיצַד. הָיְתָה טֻמְאָה בַּבַּיִת וּבָא אָדָם וְנִסְמַךְ לְחַלּוֹן זֶה שֶׁל מָאוֹר אוֹ שֶׁהִנִּיחַ בּוֹ כְּלִי אוֹ שֶׁהֶאֱהִיל עָלָיו אֹהֶל בְּצַד הַכֹּתֶל נִטְמָא כָּל שֶׁבְּאֹהֶל שֶׁהַטֻּמְאָה יוֹצְאָה לוֹ. וְחַלּוֹן הֶעָשׂוּי לְאוֹרָה הוּא שֶׁאֵין עָלָיו תִּקְרָה אֶלָּא גָּלוּי הוּא לַשֶּׁמֶשׁ: \n",
+            "חַלּוֹן הַנַּעֲשֶׂה שֶׁלֹּא בִּידֵי אָדָם כְּגוֹן שֶׁחָרְרוּהוּ מַיִם אוֹ שְׁרָצִים אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מְלַחַת אוֹ שֶׁהָיָה חַלּוֹן פָּקוּק וְנָטַל הַפְּקָק אוֹ שֶׁהָיְתָה בּוֹ זְכוּכִית וְנִשְׁבְּרָה שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף וְהוּא כְּרֹאשׁ גָּדוֹל שֶׁל אָדָם. וְהוּא שֶׁלֹּא חָשַׁב עָלָיו לְתַשְׁמִישׁ אֲבָל אִם חָשַׁב עָלָיו לְתַשְׁמִישׁ שִׁעוּרוֹ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. חָשַׁב עָלָיו לְמָאוֹר שִׁעוּרוֹ בְּפוּנְדְיוֹן שֶׁהַמַּחְשָׁבָה כָּאן כְּמַעֲשֶׂה: \n",
+            "מָאוֹר שֶׁהִתְחִיל לְסָתְמוֹ וְלֹא הִסְפִּיק לְגָמְרוֹ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ טִיט אוֹ שֶׁקְּרָאוֹ חֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁחָשְׁכָה לֵילֵי שַׁבָּת וְנִשְׁאַר מִמֶּנּוּ מְעַט. אִם נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ רוּם אֶצְבָּעַיִם עַל רֹחַב הַגּוּדָל מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. פָּחוֹת מִכָּאן הֲרֵי הוּא כְּסָתוּם: \n",
+            "חַלּוֹן גָּדוֹל הֶעָשׂוּי לְאוֹרָה וְהָיָה בָּהּ שְׂבָכָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. אִם יֵשׁ שָׁם בְּמָקוֹם אֶחָד מִמֶּנָּה כְּפוּנְדְיוֹן מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וּמוֹצִיא אֶת הַטֻּמְאָה. הָיוּ נִקְבֵי הַשְּׂבָכָה דַּקִּים וְאֵין בְּאֶחָד מֵהֶן כְּפוּנְדְיוֹן הֲרֵי זוֹ כִּסְתוּמָה. וְכֵן חַלּוֹן הָעֲשׂוּיָה לְתַשְׁמִישׁ וּבָהּ סְכָכוֹת וּרְפָפוֹת אִם יֵשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד טֶפַח עַל טֶפַח מְרֻבָּע מֵבִיא וּמוֹצִיא וְאִם לָאו הֲרֵי הִיא כִּסְתוּמָה: \n",
+            "חַלּוֹן שֶׁהִיא גְּלוּיָה לָאֲוִיר שִׁעוּרָהּ כְּפוּנְדְיוֹן מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה אֶלָּא לְאוֹרָה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. בָּנָה בַּיִת חוּצָה לָהּ וְנַעֲשֵׂית חַלּוֹן זוֹ תַּחַת תִּקְרָה וַהֲרֵי הִיא בֵּין שְׁנֵי בָּתִּים שִׁעוּרָהּ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. נָתַן אֶת הַתִּקְרָה בְּאֶמְצַע הַחַלּוֹן הַתַּחְתּוֹן שֶׁתַּחַת הַתִּקְרָה שִׁעוּרוֹ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. וְהָעֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה מִן הַתִּקְרָה שִׁעוּרוֹ כְּפוּנְדְיוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא גָּלוּי לָאֲוִיר: \n",
+            "הַחֹר שֶׁבַּדֶּלֶת אוֹ שֶׁשִּׁיֵּר בָּהּ הֶחָרָשׁ מָקוֹם פָּתוּחַ מִלְּמַעְלָה אוֹ מִלְּמַטָּה אוֹ שֶׁהֵגִיף אֶת הַדֶּלֶת וְלֹא גָּמַר לְהַדְּקָהּ וְנִשְׁאַר אֲוִיר בֵּין שְׁתֵּי הַדְּלָתוֹת. אוֹ שֶׁסָּגַר הַדֶּלֶת וּפְתָחוֹ הָרוּחַ. בְּכָל אֵלּוּ אִם הָיָה הַפּוֹתֵחַ כְּאֶגְרוֹף הַטֻּמְאָה יוֹצְאָה מִמֶּנּוּ וְנִכְנֶסֶת לָהּ בְּמָקוֹם פָּתוּחַ זֶה. וְאִם הָיָה פָּחוֹת מִכְּאֶגְרוֹף הֲרֵי הוּא כְּסָתוּם: \n",
+            "הָעוֹשֶׂה חֹר בַּכֹּתֶל כְּדֵי לְהַנִּיחַ בּוֹ קָנֶה אוֹ מַסְמֵר גָּדוֹל אוֹ לִרְאוֹת מִמֶּנּוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים אוֹ לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ. הֲרֵי זֶה כְּחַלּוֹן הָעֲשׂוּיָה לְתַשְׁמִישׁ וְשִׁעוּרָהּ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח: \n"
+        ],
+        [
+            "חַלוֹן תַּשְׁמִישׁ שֶׁסְּתָמָהּ כֻּלָּהּ אוֹ סְתָמָהּ עַד שֶׁנִּשְׁאַר בָּהּ פָּחוֹת מִטֶּפַח אִם בְּדָבָר הַחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה סָתַם הֲרֵי זֶה חוֹצֵץ וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ. לְפִיכָךְ אִם סָתַם הַחַלּוֹן אוֹ מִעֲטוֹ בָּאֳכָלִין שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין אֵינָן חוֹצְצִין שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה וַהֲרֵי הֵן טְהוֹרִין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָן. הָיוּ סְרוּחִין הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין. וְכֵן תֶּבֶן סָרוּחַ חוֹצֵץ וְשֶׁאֵינוֹ סָרוּחַ אֵינוֹ חוֹצֵץ מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ. תְּבוּאָה שֶׁגָּדְלָה וְסָתְמָה אֶת הַחַלּוֹן אוֹ מִעֲטַתּוּ אֵינָהּ חוֹצֶצֶת לְפִי שֶׁדַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָהּ שֶׁמָּא תַּפְסִיד הַכֹּתֶל. הָיָה עִקָּרָהּ רָחוֹק מִן הַכֹּתֶל וְנָטָה רֹאשׁוֹ וְסָתַם הֲרֵי זוֹ חוֹצֶצֶת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+            "חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה גְּרוֹגָרוֹת סְרוּחִין שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין וְלֹא רְאוּיִין לַאֲכִילָה וּמֻנַּחַת בְּחַלּוֹן וּפִי הֶחָבִית כְּלַפֵּי הַטֻּמְאָה שֶׁהֲרֵי הֶחָבִית טְמֵאָה. וְכֵן קֻפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה תֶּבֶן סָרוּחַ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לֹא לְמַאֲכַל בְּהֵמָה וְלֹא לְטִיט וְלֹא לְהַסָּקָה וּמֻנַּחַת בְּחַלּוֹן. אִם יְכוֹלִין הַגְּרוֹגָרוֹת וְהַתֶּבֶן לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמָן כְּשֶׁיִּנָּטֵל הַכְּלִי שֶׁהֵן בּוֹ הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין וְאִם לָאו אֵינָן חוֹצְצִין. עֲשָׂבִים הַמָּרִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִבְהֵמָה. וּמַטְלָנִיּוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן ג' עַל ג' שֶׁהָיוּ מְטֻנָּפִים וְקָשִׁים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְאוּיִין אֲפִלּוּ לְקַנֵּחַ הַדָּם מִן הַשְּׂרִיטָה. וְהָאֵיבָר וְהַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִים בִּבְהֵמָה טְמֵאָה וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה כְּחוּשָׁה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְהִמָּכֵר לְעַכּוּ\"ם וּקְשׁוּרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּבְרַח. וְהָעוֹף טָמֵא שֶׁשָּׁכַן בַּחַלּוֹן וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מְשָׂרֵט שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי אֲפִלּוּ לְתִינוֹק לְשַׂחֵק בּוֹ. וְעַכּוּ\"ם כָּפוּת שֶׁהוּא מֵאֲסוּרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁאֵין אַחֵר יָכוֹל לְהַתִּירוֹ. וּבֶן שְׁמוֹנָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁהֲרֵי אָסוּר לְטַלְטְלוֹ. וְהַמֶּלַח הַמְעֹרָב בְּקוֹצִים שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לֹא לַאֲכִילָה וְלֹא לַעֲבָדָה וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מֻנָּח עַל הַחֶרֶשׂ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק אֶת הַכֹּתֶל. כָּל אֵלּוּ מְמַעֲטִין בַּחַלּוֹן שֶׁהֲרֵי אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה וְאֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָן מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִמְלָאכָה. וְכֵן סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלָה וְהָיָה מֻנָּח בַּחַלּוֹן אִם גָּמַר שֶׁתִּהְיֶה שָׁם גְּנִיזָתוֹ הֲרֵי זֶה מְמַעֵט בְּחַלּוֹן. אֲבָל הַשֶּׁלֶג וְהַבָּרָד וְהַכְּפוֹר וְהַגְּלִיד וְהַמַּיִם אֵינָן מְמַעֲטִין בַּחַלּוֹן שֶׁהֲרֵי הֵן רְאוּיִין וּמְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n",
+            "מִעֵט אֶת הַטֶּפַח בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת. בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת מִבְּשַׂר נְבֵלָה. אוֹ בְּעֶצֶם פָּחוֹת מִכִּשְׂעוֹרָה מִן הַמֵּת. אוֹ בְּפָחוֹת מִכַּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ. הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין שֶׁכָּל אֵלּוּ טְהוֹרִין וְאֵינָן חֲשׁוּבִין אֶצְלוֹ לְפִיכָךְ אֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָן. וְכֵן פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה אֳכָלִים שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין אֵינָן חֲשׁוּבִין אֶצְלוֹ וְאֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָן וּלְפִיכָךְ מְמַעֲטִין אֶת הַטֶּפַח: \n",
+            "סָתַם הַחַלּוֹן בִּכְלִי חֶרֶשׂ וְהָיָה פִּיו לַחוּץ הֲרֵי זֶה חוֹצֵץ לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ וַהֲרֵי הוּא טָהוֹר. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת כְּלִי חֶרֶשׂ זֶה מָאוּס וְנָקוּב עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה רָאוּי אֲפִלּוּ לְהַקִּיז בּוֹ דָּם. כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ: \n",
+            "הָיָה בַּבַּיִת מֵת אוֹ רֹבַע עֲצָמוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֵעֲצָמוֹת הַמְטַמְּאוֹת בְּאֹהֶל וּמִעֵט הַחַלּוֹן שֶׁל בַּיִת זֶה בְּעֶצֶם פָּחוֹת מִכִּשְׂעוֹרָה אֵינוֹ מִעוּט שֶׁהָעֶצֶם מִצְטָרֵף לָעֲצָמוֹת. וְכֵן אִם הָיָה שָׁם מֵת אוֹ כְּזַיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת וּמִעֵט הַחַלּוֹן בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת אֵינוֹ מִעוּט לְפִי שֶׁהַבָּשָׂר מִצְטָרֵף לְבָשָׂר. אֲבָל עֶצֶם פָּחוֹת מִכִּשְׂעוֹרָה מְמַעֵט עַל יְדֵי כְּזַיִת בָּשָׂר. וּפָחוֹת מִכְּזַיִת בָּשָׂר מְמַעֵט עַל יְדֵי רֹבַע עֲצָמוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. מִעֵט אֶת הַטֶּפַח בִּשְׁתִי וָעֵרֶב הַמְנֻגָּעִין אוֹ בְּגוּשׁ מִבֵּית הַפְּרָס אֵינוֹ מִעוּט שֶׁדָּבָר טָמֵא אֵינוֹ חוֹצֵץ. עָשָׂה לְבֵנָה מֵעֲפַר בֵּית הַפְּרָס הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה וּמְמַעֶטֶת. שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא גּוּשׁ כִּבְרִיָּתוֹ. נִסְתַּם הַטֶּפַח אוֹ נִתְמַעֵט בְּקוּרֵי עַכָּבִישׁ אִם הָיָה בָּהּ מַמָּשׁ הֲרֵי זוֹ חוֹצֶצֶת וְאִם אֵין בָּהּ מַמָּשׁ אֵינָהּ חוֹצֶצֶת: \n"
+        ],
+        [
+            "אֲרֻבָּה שֶׁהִיא בְּאֶמְצַע תִּקְרַת הַבַּיִת בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין שֶׁאֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחַת תִּקְרַת הַבַּיִת כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה טָהוֹר שֶׁהֲרֵי הוּא גָּלוּי לָאֲוִיר וּשְׁאָר הַבַּיִת טָמֵא. הָיְתָה טֻמְאָה כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה בִּלְבַד כָּל הַבַּיִת טָהוֹר. הָיְתָה מִקְצָת הַטֻּמְאָה תַּחַת הַתִּקְרָה וּמִקְצָתָהּ תַּחַת אֲרֻבָּה אִם הָיָה בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח הַבַּיִת כֻּלּוֹ טָמֵא וּכְנֶגֶד כָּל הָאֲרֻבָּה טָמֵא. אֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח אִם יֵשׁ בַּטֻּמְאָה כְּדֵי שֶׁתִּתְחַלֵּק וְיִמָּצֵא כַּשִּׁעוּר תַּחַת הַתִּקְרָה וְכַשִּׁעוּר תַּחַת הָאֲרֻבָּה הַכּל טָמֵא. וְאִם לָאו הַבַּיִת טָמֵא וּכְנֶגֶד הָאֲרֻבָּה טָהוֹר. הָיָה בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח וְנָתַן אָדָם רַגְלוֹ מִלְּמַעְלָה עַל הָאֲרֻבָּה נַעֲשֶׂה הַכּל אֹהֶל אֶחָד. וּבֵין שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה תַּחַת הַתִּקְרָה בִּלְבַד אוֹ תַּחַת הָאֲרֻבָּה בִּלְבַד הַכּל טָמֵא הַבַּיִת וּמַה שֶּׁכְּנֶגֶד אֲרֻבָּה. וְהָאָדָם שֶׁעֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה אֹהֶל עַל הַטֻּמְאָה. אֵין בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח וְהָיְתָה הַטֻּמְאָה תַּחַת הַתִּקְרָה זֶה שֶׁנָּתַן רַגְלוֹ מִלְּמַעְלָה טָהוֹר שֶׁאֵין טֻמְאָה יוֹצֵאת לוֹ בְּפָחוֹת מִטֶּפַח. הָיְתָה הַטֻּמְאָה תַּחַת הָאֲרֻבָּה אִם טֻמְאָה קָדְמָה אֶת רַגְלוֹ טָמֵא שֶׁהֲרֵי הֶאֱהִיל עַל הַטֻּמְאָה. אִם רַגְלוֹ קָדְמָה אֶת הַטֻּמְאָה טָהוֹר שֶׁהֲרֵי רַגְלוֹ מִקְצָת הָאֹהֶל וְאֵין טֻמְאָה יוֹצֵאת לוֹ: \n",
+            "הָיָה כְּזַיִת מִן הַמֵּת בְּפִי הָעוֹרֵב וְהֶאֱהִיל עַל גַּבֵּי אֲרֻבָּה עַד שֶׁנִּמְצָא כְּזַיִת בַּאֲוִיר אֲרֻבָּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח הַבַּיִת טָמֵא: \n",
+            "בַּיִת וַאֲרֻבָּה בְּאֶמְצַע תִּקְרַת הַבַּיִת וַעֲלִיָּה עַל גַּבָּיו. וַאֲרֻבָּה אַחֶרֶת יֵשׁ בְּאֶמְצַע תִּקְרַת הָעֲלִיָּה וְהָאֲרֻבּוֹת מְכֻוָּנוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּאֲרֻבּוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין שֶׁאֵין בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח. וְטֻמְאָה בַּבַּיִת. כְּנֶגֶד הָאֲרֻבּוֹת טָהוֹר וְהַשְּׁאָר טָמֵא. הָיְתָה טֻמְאָה כְּנֶגֶד אֲרֻבּוֹת הֲרֵי הַבַּיִת כֻּלּוֹ טָהוֹר. הָיוּ בָּאֲרֻבּוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח וְהַטֻּמְאָה בֵּין תַּחַת תִּקְרַת הַבַּיִת בֵּין כְּנֶגֶד אֲרֻבּוֹת וְנָתַן דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה בֵּין לְמַעְלָה מֵאֲרֻבַּת הַבַּיִת בֵּין לְמַעְלָה מֵאֲרֻבַּת הָעֲלִיָּה הַכּל טָמֵא שֶׁאֵין דָּבָר טָמֵא חוֹצֵץ. נָתַן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַל אֲרֻבַּת הַבַּיִת הַבַּיִת טָמֵא וְהָעֲלִיָּה טְהוֹרָה. נְתָנוֹ עַל אֲרֻבַּת הָעֲלִיָּה הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה טְמֵאִים וּכְנֶגְדוֹ מִלְּמַעְלָה וְלַשָּׁמַיִם טָהוֹר. אֵין בָּאֲרֻבּוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח וְהַטֻּמְאָה תַּחַת תִּקְרַת הַבַּיִת וְנָתַן בֵּין דָּבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה וּבֵין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה בֵּין עַל אֲרֻבַּת הַבַּיִת בֵּין עַל אֲרֻבַּת הָעֲלִיָּה אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת שֶׁאֵין טֻמְאָה יוֹצֵאת לָעֲלִיָּה בְּפָחוֹת מִטֶּפַח. הָיְתָה הַטֻּמְאָה כְּנֶגֶד אֲרֻבּוֹת וְנָתַן דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה בֵּין לְמַעְלָן בֵּין לְמַטָּן הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה טְמֵאִין שֶׁהֲרֵי עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה. נָתַן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה בֵּין לְמַעְלָן בֵּין לְמַטָּן אֵינוֹ טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת. וְכָל אֵלּוּ הַדִּינִין בְּעוֹשֶׂה אֲרֻבָּה אֲבָל תִּקְרָה שֶׁנִּפְחֲתָה מֵאֵלֶיהָ שִׁעוּרָהּ מְלֹא אֶגְרוֹף כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "הַפּוֹחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה עַד שֶׁעָשָׂה אֲרֻבָּה בְּתוֹךְ תִּקְרַת הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס בָּהּ רֶגֶל הָעֶרֶשׂ וְהָיְתָה רֶגֶל הָעֶרֶשׂ סוֹתֶמֶת אֶת הָאֲרֻבָּה. אִם יֵשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְטֻמְאָה בַּבַּיִת אַף הָעֲלִיָּה טְמֵאָה. שֶׁאֵין כְּלִי הַמְקַבֵּל טֻמְאָה חוֹצֵץ. וְאִם אֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח הָעֲלִיָּה טְהוֹרָה וְהָרֶגֶל שֶׁלְּמַטָּה טְמֵאָה כְּכֵלִים הַמַּאֲהִילִים. נִפְחֲתָה הַמַּעֲזִיבָה מֵאֵלֶיהָ שִׁעוּרָהּ מְלֹא אֶגְרוֹף כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "אֲרֻבָּה שֶׁבְּתוֹךְ תִּקְרַת הַבַּיִת וּקְדֵרָה מֻנַּחַת עַל הָאָרֶץ וּמְכֻוֶּנֶת כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה שֶׁאִם תַּעֲלֶה תֵּצֵא בְּצִמְצוּם מִן הָאֲרֻבָּה וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחַת הַקְּדֵרָה רְצוּצָה בֵּינָהּ וּבֵין הָאָרֶץ אוֹ שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ הַקְּדֵרָה אוֹ עַל גַּבָּהּ טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת וְאֵין טָמֵא אֶלָּא כְּנֶגְדָּהּ וְהַבַּיִת כֻּלּוֹ טָהוֹר. הָיְתָה הַקְּדֵרָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ תַּחַת תִּקְרַת הַבַּיִת הַבַּיִת כֻּלּוֹ טָמֵא וְתַחַת הַקְּדֵרָה טָמֵא שֶׁהֲרֵי הוּא אֹהֶל אֲבָל תּוֹךְ הַקְּדֵרָה וְגַבָּהּ טָהוֹר שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ וַהֲרֵי אֲוִיר הַקְּדֵרָה גָּלוּי לַאֲוִירוֹ. אִם הָיָה כְּלִי בְּתוֹכָהּ אוֹ לְמַעְלָה עַל גַּבָּהּ טָהוֹר. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ הַבַּיִת כֻּלּוֹ טָהוֹר שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה בִּלְבַד. הָיְתָה הַקְּדֵרָה תַּחַת הָאֲרֻבָּה וְהָאֲרֻבָּה גְּדוֹלָה מִן הַקְּדֵרָה שֶׁאִם תַּעֲלֶה הַקְּדֵרָה וְתֵצֵא מִן הָאֲרֻבָּה נִמְצָא בֵּינָהּ וּבֵין שִׂפְתֵי הָאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח. אַף עַל פִּי שֶׁהַקְּדֵרָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְטֻמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ אוֹ תַּחְתֶּיהָ הַבַּיִת טָהוֹר. הָיְתָה הַקְּדֵרָה מֻנַּחַת בְּצַד אַסְקֻפַּת הַבַּיִת שֶׁאִם תַּעֲלֶה נִמְצָא מִמֶּנָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח לְפָנִים מִן הַמַּשְׁקוֹף. וְהָיְתָה טֻמְאָה רְצוּצָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בַּבַּיִת. תַּחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת טָמֵא שֶׁהַכּל אֹהֶל אֶחָד וְתוֹכָהּ וְגַבָּהּ טָהוֹר. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ הַבַּיִת טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁהִיא נוֹגַעַת בַּמַּשְׁקוֹף טֶפַח וְכֵן תַּחְתֶּיהָ טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁהַטֻּמְאָה יוֹצְאָה לְתַחְתֶּיהָ מִן הַבַּיִת שֶׁהַכּל אֹהֶל אֶחָד. לְפִיכָךְ אִם לֹא הָיְתָה נוֹגַעַת בַּמַּשְׁקוֹף בְּפוֹתֵחַ טֶפַח אוֹ שֶׁהָיְתָה בְּצַד הַמַּשְׁקוֹף וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אֵין טָמֵא אֶלָּא תַּחְתֶּיהָ אֲבָל הַבַּיִת טָהוֹר: \n",
+            "קוֹרוֹת הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם מַעֲזִיבָה וְהֵן מְכֻוָּנוֹת קוֹרָה כְּנֶגֶד קוֹרָה וַאֲוִיר כְּנֶגֶד אֲוִיר וּבְכָל קוֹרָה מֵהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח וּבֵינֵיהֶן אֲוִיר פּוֹתֵחַ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן. תַּחְתֶּיהָ בִּלְבַד טָמֵא. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בֵּין הַתַּחְתּוֹנָה לָעֶלְיוֹנָה בֵּין שְׁתֵּיהֶן בִּלְבַד טָמֵא. הָיְתָה הַטֻּמְאָה עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא. הָיוּ הַקּוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת מְכֻוָּנוֹת כְּנֶגֶד הָאֲוִיר שֶׁבֵּין הַקּוֹרוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת וְטֻמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן תַּחַת כֻּלָּם טְמֵאָה. הָיְתָה הַטֻּמְאָה עַל גַּבֵּי קוֹרָה הָעֶלְיוֹנָה כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה עַד לָרָקִיעַ טָמֵא. אֵין בַּקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין שֶׁהָיוּ מְכֻוָּנוֹת זֶה עַל גַּבֵּי זוֹ וּבֵין שֶׁהָיוּ הָעֶלְיוֹנוֹת כְּנֶגֶד אֲוִיר הַתַּחְתּוֹנוֹת וְהָיְתָה הַטֻּמְאָה תַּחְתֵּיהֶן אוֹ בֵּינֵיהֶן אוֹ עַל גַּבֵּיהֶן טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶלָּא כְּנֶגְדָּהּ בִּלְבַד לְפִי שֶׁכָּל טֻמְאָה שֶׁאֵינָהּ תַּחַת פּוֹתֵחַ טֶפַח בְּרוּם טֶפַח הֲרֵי הִיא כִּרְצוּצָה. בַּיִת שֶׁנִּסְדַּק גַּגּוֹ וּכְתָלָיו וְנַעֲשָׂה שְׁנֵי חֲלָקִים וְהָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּחֶצְיוֹ הַחִיצוֹן שֶׁהַפֶּתַח בּוֹ הַכֵּלִים שֶׁבְּחֶצְיוֹ הַפְּנִימִי כֻּלָּם טְהוֹרִין. הָיְתָה טֻמְאָה בְּחֶצְיוֹ הַפְּנִימִי אִם הָיָה רֹחַב הַסֶּדֶק כְּחוּט הַמִּשְׁקלֶת כֵּלִים שֶׁבְּחֶצְיוֹ הַחִיצוֹן טְהוֹרִין. וְאִם הָיָה פָּחוֹת מִכָּאן הֲרֵי הֵן טְמֵאִין: \n",
+            "אַכְסַדְרָה שֶׁנִּסְדְּקָה וְטֻמְאָה בְּצַד אֶחָד הַכֵּלִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִין שֶׁהֲרֵי הִיא שְׁנֵי אֹהָלִים זֶה בְּצַד זֶה וַאֲוִיר בֵּינֵיהֶן שֶׁהֲרֵי הַסֶּדֶק בְּכָל הַתִּקְרָה. נָתַן רַגְלוֹ אוֹ קָנֶה מִלְּמַעְלָה עַל הַסֶּדֶק עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה. נָתַן אֶת הַקָּנֶה בָּאָרֶץ כְּנֶגֶד הַסֶּדֶק וַאֲפִלּוּ כְּלִי גָּדוֹל אֵינוֹ מְעָרֵב אֶת הַטֻּמְאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה גָּבוֹהַּ טֶפַח תַּחַת הַסֶּדֶק. הָיָה אָדָם מֻטָּל עַל הָאָרֶץ תַּחַת הַסֶּדֶק מְעָרֵב אֶת הַטֻּמְאָה שֶׁאָדָם חָלוּל הוּא וְהַצַּד הָעֶלְיוֹן הֲרֵי הוּא כְּאֹהֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גֹּבַהּ טֶפַח. וְכֵן אִם הָיוּ תַּחַת הַסֶּדֶק כֵּלִים מְקֻפָּלִין מֻנָּחִין עַל הָאָרֶץ זֶה עַל גַּב זֶה וְהָיָה הָעֶלְיוֹן גָּבוֹהַּ מֵעַל הָאָרֶץ טֶפַח עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה וְכָל הַכֵּלִים שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ הֲרֵי הֵן כְּכֵלִים שֶׁתַּחַת הָאֹהֶל: \n"
+        ],
+        [
+            "זִיז שֶׁהוּא יוֹצֵא מִפֶּתַח הַבַּיִת וּפנָיו לְמַטָּה. וְהָיָה גָּבְהוֹ מֵעַל הָאָרֶץ שְׁנֵים עָשָׂר טֶפַח אוֹ פָּחוֹת מִכָּאן הֲרֵי זֶה מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה בְּכָל שֶׁהוּא. וְדָבָר בָּרוּר הוּא שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בַּהֲבָאַת הַטֻּמְאָה כָּזוֹ שֶׁאֵינָהּ בְּאֹהֶל טֶפַח הַבָּרִיא אֵינָהּ אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם. הָיָה גָּבוֹהַּ יֶתֶר מִי\"ב טֶפַח אוֹ שֶׁהָיוּ פָּנָיו לְמַעְלָה. וְכֵן הָעֲטָרוֹת וְהַפִּתּוּחִים הַיּוֹצְאוֹת מִן הַבִּנְיָן אֵין מְבִיאִין אֶלָּא בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. וְכֵן זִיז שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח הַיּוֹצֵא מִן הַמַּשְׁקוֹף וַאֲפִלּוּ הָיָה קָנֶה בְּצַד הַמַּשְׁקוֹף בְּרֹחַב הַפֶּתַח אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח: \n",
+            "זִיז שֶׁהוּא סוֹבֵב אֶת כָּל הַבַּיִת וְאוֹכֵל בַּפֶּתַח טֶפַח מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. הָיָה אוֹכֵל בַּפֶּתַח פָּחוֹת מִטֶּפַח וְטֻמְאָה בַּבַּיִת כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְמֵאִין. טֻמְאָה תַּחְתָּיו אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַבַּיִת. וְכֵן בְּחָצֵר שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת אַכְסַדְרָה: \n",
+            "חַלּוֹן הָעֲשׂוּיָה לְתַשְׁמִישׁ וְזִיז יוֹצֵא עַל גַּבֵּי הַחַלּוֹן אֲפִלּוּ הָיָה כְּרֹחַב אֲגוּדָל מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה גָּבוֹהַּ מֵעַל הַחַלּוֹן רוּם אֶצְבָּעַיִם אוֹ פָּחוֹת. הָיָה לְמַעְלָה מֵאֶצְבָּעַיִם אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ רֹחַב טֶפַח. זִיז זֶה שֶׁעַל גַּבֵּי הַחַלּוֹן הָעֲשׂוּיָה לְמָאוֹר מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה בְּכָל שֶׁהוּא וַאֲפִלּוּ גָּבוֹהַּ כָּל שֶׁהוּא. בִּנְיָן הַיּוֹצֵא לִפְנֵי הַחַלּוֹן שֶׁהַמַּשְׁקִיף נִסְמָךְ עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁמַּשְׁקִיף אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. הָיָה בּוֹ זִיז רוֹאִין אֶת הַבִּנְיָן כְּאִלּוּ אֵינוֹ וְהַזִּיז הָעֶלְיוֹן מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. וְכֵיצַד מְבִיאִין כָּל הַזִּיזִין הָאֵלּוּ טֻמְאָה. שֶׁאִם הָיְתָה טֻמְאָה תַּחַת אֶחָד מֵהֶן אוֹ בַּבַּיִת הַכּל טָמֵא בֵּין בַּבַּיִת בֵּין תַּחַת הַזִּיז: \n",
+            "שְׁנֵי זִיזִין זֶה עַל גַּב זֶה וְיֵשׁ בְּכָל אֶחָד מֵהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח וּבֵינֵיהֶם פּוֹתֵחַ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחַת הַתַּחְתּוֹן תַּחְתָּיו בִּלְבַד טָמֵא. הָיְתָה טֻמְאָה בֵּינֵיהֶן בֵּינֵיהֶם בִּלְבַד טָמֵא. הָיְתָה עַל גַּב הָעֶלְיוֹן כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. הָיָה הָעֶלְיוֹן עוֹדֵף עַל הַתַּחְתּוֹן פּוֹתֵחַ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחַת הַתַּחְתּוֹן אוֹ בֵּינֵיהֶן תַּחְתֵּיהֶן וּבֵינֵיהֶן טָמֵא. הָיְתָה עַל גַּב הָעֶלְיוֹן כְּנֶגְדּוֹ וְעַד הָרָקִיעַ טָמֵא. הָיָה הָעֶלְיוֹן עוֹדֵף עַל הַתַּחְתּוֹן פָּחוֹת מִטֶּפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֵּיהֶם תַּחְתֵּיהֶם וּבֵינֵיהֶן טָמֵא. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בֵּינֵיהֶם אוֹ תַּחַת הַמּוֹתָר בֵּינֵיהֶן וְתַחַת הַמּוֹתָר טָמֵא אֲבָל תַּחַת הַתַּחְתּוֹן טָהוֹר. יֵשׁ בְּכָל אֶחָד מֵהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בֵּינֵיהֶם פּוֹתֵחַ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחַת הַתַּחְתּוֹן תַּחְתָּיו בִּלְבַד טָמֵא. הָיְתָה בֵּינֵיהֶן אוֹ עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹן כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה עַד לָרָקִיעַ טָמֵא. אֵין בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם פּוֹתֵחַ טֶפַח וּבֵין שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם פּוֹתֵחַ טֶפַח. בֵּין שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה תַּחַת הַתַּחְתּוֹן אוֹ בֵּינֵיהֶן אוֹ עַל גַּב הָעֶלְיוֹן. טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת שֶׁהֲרֵי הִיא רְצוּצָה. וְכֵן שְׁתֵּי יְרִיעוֹת שֶׁהֵן גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ. כֵּלִים אוֹ בְּגָדִים אוֹ לוּחוֹת שֶׁל עֵץ שֶׁהֵן מֻנָּחִין זֶה עַל גַּבֵּי זֶה וְטֻמְאָה רְצוּצָה בֵּינֵיהֶן אִם הָיְתָה הַטֻּמְאָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח הֲרֵי הַכְּלִי שֶׁעָלֶיהָ מִלְּמַעְלָה מַאֲהִיל עַל חֲלַל הַטֶּפַח וּמֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לְכָל הַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו. הָיוּ טַבְלִיּוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ אֲפִלּוּ גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ אֶלֶף אַמָּה טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּקַרְקַע: \n",
+            "לוּחוֹת שֶׁל עֵץ שֶׁהֵן נוֹגְעוֹת זֶה בָּזֶה בְּקַרְנוֹתֵיהֶן וְהֵן גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַשְּׁנִיָּה טְהוֹרִין לְפִי שֶׁאֵינָהּ נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח וְהַנּוֹגֵעַ בְּלוּחַ זוֹ הַשְּׁנִיָּה כְּנוֹגֵעַ בְּכֵלִים שֶׁנָּגְעוּ בְּאֹהֶל הַמֵּת. אֲבָל כָּל הַכֵּלִים שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁמְּבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה וְאֵינָן חוֹצְצִין אִם הֶאֱהִיל הַכְּלִי עַל הַמֵּת כָּל כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְמֵאִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְטֻמְאָתָן מִשּׁוּם כֵּלִים הַמַּאֲהִילִין עַל הַמֵּת וְאַף הַכֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו שֶׁאֵינָן כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טְמֵאִים מִשּׁוּם כֵּלִים שֶׁנָּגְעוּ בְּכֵלִים שֶׁהֶאֱהִילוּ עַל הַמֵּת: \n",
+            "חָבִית שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ בָּאֲוִיר וּכְזַיִת מִן הַמֵּת נָתוּן בְּתוֹכָהּ אוֹ תַּחְתֶּיהָ כְּנֶגֶד אֲוִירָהּ טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. וְהֶחָבִית טְמֵאָה שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה בּוֹקַעַת מִתַּחְתֶּיהָ וְנִטְמֵאת אֲוִירָהּ. הָיְתָה הַטֻּמְאָה תַּחַת עֳבִי דָּפְנָהּ טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת וְהֶחָבִית טְהוֹרָה. וְלָמָּה הֶחָבִית טְהוֹרָה שֶׁהֲרֵי אֵין הַטֻּמְאָה בּוֹקַעַת בַּאֲוִירָהּ אֶלָּא בְּדָפְנָהּ וְאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מִטָּמֵּא אֶלָּא מֵאֲוִירוֹ. הָיְתָה מִקְצָת הַטֻּמְאָה תַּחַת עֳבִי דָּפְנָהּ וּמִקְצָתָהּ תַּחַת אֲוִירָהּ טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. הָיָה בַּדְּפָנוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח כֻּלָּהּ טְמֵאָה וּכְנֶגֶד פִּיהָ טָהוֹר שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה פָּשְׁטָה בַּדְּפָנוֹת בִּלְבַד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּחָבִית טְהוֹרָה. אֲבָל אִם הָיְתָה טְמֵאָה אוֹ גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח אוֹ מְכֻסָּה אוֹ כְּפוּיָה עַל פִּיהָ וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ הַכּל טָמֵא וְכָל הַנּוֹגֵעַ בָּהּ כֻּלּוֹ טָמֵא. הָיְתָה מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וּנְתוּנָה עַל גַּבֵּי הַמֵּת הָאֳכָלִים וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְהוֹרִין וְהַכֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּהּ טְמֵאִים. חָבִיּוֹת שֶׁהֵן יוֹשְׁבוֹת עַל שׁוּלֵיהֶן אוֹ מֻטּוֹת עַל צִדֵּיהֶם בָּאֲוִיר וְהֵן נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא רְצוּצָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּטְהוֹרוֹת. אֲבָל אִם הָיוּ טְמֵאוֹת אוֹ גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן תַּחַת כֻּלָּן טָמֵא שֶׁהֲרֵי הַכּל אֹהֶל אֶחָד: \n"
+        ],
+        [
+            "אָדָם שֶׁהֶאֱהִיל בְּיָדוֹ אַחַת עַל הַמֵּת וְהֶאֱהִיל בַּשְּׁנִיָּה עַל הַכֵּלִים אוֹ שֶׁנָּגַע בְּמֵת וְהֶאֱהִיל עַל הַכֵּלִים אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח הַכֵּלִים טְמֵאִין וְאִם לָאו טְהוֹרִין. וְכֵן שְׁנֵי בָּתִּים וּבָהֶם שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים וּפָשַׁט יָדוֹ לְבַיִת זֶה וְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה לַבַּיִת הַשֵּׁנִי אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה וְנַעֲשָׂה הַכּל כְּאֹהֶל אֶחָד וְנִטְמָא הוּא וְהַבָּתִּים. וְאִם לָאו אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה: \n",
+            "אָדָם שֶׁהִשְׁקִיף בְּעַד הַחַלּוֹן וְהֶאֱהִיל עַל הַטֻּמְאָה מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַבַּיִת וְנִטְמָא כָּל הַבַּיִת. הָיָה מֻטָּל עַל הָאַסְקֻפָּה וּמִקְצָתוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת וּמִקְצָתוֹ בַּחוּץ וְהֶאֱהִילָה טֻמְאָה עַל מִקְצָתוֹ שֶׁבַּחוּץ הַבַּיִת טָמֵא. מִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם חָלוּל וְיֵשׁ בּוֹ גֹּבַהּ טֶפַח וְכֵיוָן שֶׁהֶאֱהִילָה טֻמְאָה עָלָיו הֲרֵי זֶה כְּמַאֲהִיל עָלֶיהָ וּמֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. וְכֵן אִם הָיְתָה טֻמְאָה בַּבַּיִת וְהֶאֱהִילוּ טְהוֹרִין עַל מִקְצָתוֹ שֶׁבַּחוּץ הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַאֲהִיל עַל הַטֻּמְאָה וְהָאָדָם מֵבִיא וְאֵינוֹ חוֹצֵץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "נוֹשְׂאֵי הַמֵּת שֶׁעָבְרוּ בּוֹ תַּחַת הָאַכְסַדְרָה וְהֵגִיף אֶחָד מֵהֶן אֶת הַדֶּלֶת וּסְמָכוֹ בְּמַפְתֵּחַ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטַּמֵּא הַבַּיִת. וְכֵן אִם הָיָה אָדָם מִבִּפְנִים אוֹ מִבַּחוּץ סוֹמֵךְ הַדֶּלֶת. אִם יָכוֹל הַדֶּלֶת לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ הַבַּיִת טָהוֹר. וְאִם לָאו הַבַּיִת טָמֵא לְפִי שֶׁנִּמְצָא הָאָדָם הוּא שֶׁחָצַץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה וְהָאָדָם וְהַכֵּלִים מְבִיאִין וְאֵינָן חוֹצְצִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "תַּנּוּר שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְעֵינוֹ קְמוּרָה לַחוּץ וְהֶאֱהִילוּ נוֹשְׂאֵי הַמֵּת עַל עֵינוֹ הַקְּמוּרָה הַתַּנּוּר טָמֵא וְהַבַּיִת טָהוֹר. שֶׁהֲרֵי אֵין הַתַּנּוּר גָּבוֹהַּ מֵעַל הָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁיָּבִיא טֻמְאָה לַבַּיִת. מִגְדָּל הַבָּא בְּמִדָּה שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַפֶּתַח וְנִפְתַּח לַחוּץ טֻמְאָה בְּתוֹכוֹ הַבַּיִת טָהוֹר. טֻמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא שֶׁהֲרֵי הוּא פָּתוּחַ בְּתוֹךְ הַפֶּתַח וְדֶרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס. הָיְתָה מוּכְנִי שֶׁלּוֹ מְשׁוּכָה לַאֲחוֹרָיו וְיוֹצֵאת פָּחוֹת מִטֶּפַח וְאֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת וְטֻמְאָה שָׁם בְּתוֹכָהּ כְּנֶגֶד הַקּוֹרוֹת הַבַּיִת טָהוֹר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִיא יוֹצְאָה אֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת וְאֵינָהּ יוֹצֵאת טֶפַח. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ טֶפַח עַל רוּם טֶפַח חָלוּל. אֲבָל אִם אֵין בַּמּוּכְנִי חֲלַל טֶפַח הֲרֵי הַטֻּמְאָה רְצוּצָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְהַבַּיִת טָמֵא. הָיָה הַמִּגְדָּל עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְהַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ אוֹ בְּתוֹךְ הַתֵּבָה שֶׁלּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּיצִיאָתוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס: \n",
+            "כֵּלִים שֶׁבֵּין הַמִּגְדָּל וּבֵין הָאָרֶץ שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין הַכֹּתֶל וְשֶׁבֵּינוֹ וּבֵין הַקּוֹרוֹת אִם יֵשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח טְמֵאִים וְאִם לָאו טְהוֹרִים שֶׁהֲרֵי אָנוּ רוֹאִים אֶת הַקּוֹרוֹת כְּאִלּוּ הֵן יוֹרְדוֹת וְסוֹתְמוֹת: \n",
+            "הָיְתָה טֻמְאָה תַּחַת הַמִּגְדָּל בֵּינוֹ וּבֵין הָאָרֶץ אוֹ בֵּינוֹ וּבֵין הַקּוֹרוֹת אוֹ בֵּינוֹ וּבֵין הַכֹּתֶל בֵּין שֶׁיֵּשׁ שָׁם חָלָל טֶפַח בֵּין שֶׁאֵין שָׁם הַבַּיִת טָמֵא. הָיָה עוֹמֵד בָּאֲוִיר וְטֻמְאָה בְּתוֹכוֹ כֵּלִים שֶׁבְּעָבְיוֹ טְהוֹרִים. טֻמְאָה בְּעָבְיוֹ כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ טְהוֹרִים: \n",
+            "כָּל שִׁפּוּעֵי אֹהָלִים כְּאֹהָלִים. כֵּיצַד. אֹהֶל שֶׁהוּא שׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד וְכָלֶה עַד כְּאֶצְבַּע וְטֻמְאָה בָּאֹהֶל כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַשִּׁפּוּעַ טְמֵאִים. טֻמְאָה תַּחַת הַשִּׁפּוּעַ כֵּלִים שֶׁבָּאֹהֶל טְמֵאִים. הַטֻּמְאָה מִתּוֹךְ הַשִּׁפּוּעַ הַנּוֹגֵעַ בּוֹ מִתּוֹכוֹ טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה וְהַנּוֹגֵעַ בַּשִּׁפּוּעַ מֵאַחֲרָיו טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב, נַעֲשָׂה הַשִּׁפּוּעַ מֵאַחֲרָיו כְּאִלּוּ הוּא כְּלִי שֶׁנָּגַע בָּאֹהֶל. הָיְתָה הַטֻּמְאָה עַל אֲחוֹרֵי הַשִּׁפּוּעַ הַנּוֹגֵעַ בּוֹ מֵאֲחוֹרָיו טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה וְהַנּוֹגֵעַ בַּשִּׁפּוּעַ בְּתוֹכוֹ טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. כַּחֲצִי זַיִת מִתּוֹכוֹ וְכַחֲצִי זַיִת מֵאֲחוֹרָיו הַנּוֹגֵעַ בּוֹ בֵּין מִתּוֹכוֹ בֵּין מֵאֲחוֹרָיו טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. וְהָאֹהֶל עַצְמוֹ טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה: \n",
+            "הָיָה כְּנַף הָאֹהֶל מְרֻדָּד עַל הָאָרֶץ וְטֻמְאָה תַּחַת כְּנַף הָאֹהֶל הַפָּרוּשׂ עַל הָאָרֶץ אוֹ עַל גַּבֵּי הַכָּנָף. טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת: \n"
+        ],
+        [
+            "כַּוְּרֶת שְׁהִיא מֻטֶּלֶת בָּאָרֶץ וְהִיא בְּתוֹךְ פֶּתַח הַבַּיִת וּפִיהָ לַחוּץ וּכְזַיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ מִבַּחוּץ. כָּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַזַּיִת בְּתַחְתֶּיהָ אוֹ בָּגֹבַהּ טָמֵא וְכָל מַה שֶּׁבַּאֲוִיר תּוֹכָהּ טָהוֹר חוּץ מִכְּלִי שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה וְהַבַּיִת טָהוֹר. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בַּבַּיִת אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת אֲבָל כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ טְהוֹרִים. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹכָהּ הַכּל טָמֵא כָּל שֶׁבַּבַּיִת וְכָל שֶׁבְּתוֹכָהּ וְכָל שֶׁעַל גַּבָּהּ וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בַּבַּיִת אוֹ עַל גַּבָּהּ הַכּל טָמֵא כָּל שֶׁבַּבַּיִת וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ וְכָל שֶׁעַל גַּבָּהּ אֲבָל כָּל שֶׁבַּאֲוִיר תּוֹכָהּ טָהוֹר חוּץ מִכְּלִי שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹכָהּ הַכּל טָמֵא כָּל שֶׁבְּתוֹכָהּ וְכָל שֶׁבַּבַּיִת וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ וְכָל שֶׁעַל גַּבָּהּ. שֶׁהַכֵּלִים אוֹ הָאָדָם שֶׁנַּעֲשׂוּ אֹהֶל עַל הַטֻּמְאָה אוֹ שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה עַל גַּבֵּיהֶן מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהִיא כְּלִי וּמְחֻלְחֶלֶת. אֲבָל אִם הָיְתָה פְּחוּתָה וְסָתַם הַמָּקוֹם הַנִּפְחָת בְּקַשׁ שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ כְּלִי. אוֹ שֶׁהָיְתָה אֲפוּצָה עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהּ חֲלַל טֶפַח אֶלָּא אֲטוּמָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בָּהּ חֲלַל טֶפַח בְּמָקוֹם אֶחָד. הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בַּבַּיִת. הֲרֵי הַבַּיִת וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ טְמֵאִין מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֹהֶל אֶחָד וְתוֹכָהּ וְגַבָּהּ טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֹהֶל שֶׁל עֵץ וְאֵינוֹ כְּלִי. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ אֵין טָמֵא אֶלָּא תּוֹכָהּ. הָיְתָה עַל גַּבָּהּ כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא. הָיְתָה מֻנַּחַת עַל הָאָרֶץ וּפִיהָ לַחוּץ וּכְזַיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. הָיְתָה עַל גַּבָּיו כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. הָיְתָה טֻמְאָה בַּבַּיִת אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת בִּלְבַד. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ אֵין טָמֵא אֶלָּא תּוֹכָהּ: \n",
+            "כַּוֶּרֶת הַמֻּטֶּלֶת בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ הַפֶּתַח וּפִיהָ לְפָנִים וְהִיא כְּלִי שָׁלֵם וַחֲלוּלָה וּכְזַיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ מִבַּחוּץ כָּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַזַּיִת בְּתַחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ טָמֵא. וְכָל מַה שֶּׁבַּאֲוִיר תּוֹכָהּ טָהוֹר חוּץ מִכְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה. וְהַבַּיִת טָהוֹר. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ בַּבַּיִת הַכּל טָמֵא. הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ אוֹ בַּבַּיִת הַכּל טָמֵא כָּל שֶׁבַּבַּיִת וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ מִפְּנֵי שֶׁהִיא וְהַבַּיִת כְּאֹהֶל אֶחָד. וְכָל שֶׁעַל גַּבָּהּ וְכָל שֶׁבְּתוֹכָהּ טָמֵא שֶׁהַכְּלִי מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וְאֵינוֹ חוֹצֵץ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. הָיְתָה פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ אוֹ אֲפוּצָה וּגְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בַּבַּיִת אוֹ בְּתוֹכָהּ הַכּל טָמֵא חוּץ מֵעַל גַּבָּהּ. הָיְתָה טֻמְאָה עַל גַּבָּהּ כְּנֶגְדּוֹ בִּלְבַד עַד לָרָקִיעַ טָמֵא אֲבָל תּוֹכָהּ טָהוֹר וְתַחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת כָּל מַה שֶּׁבָּהֶן טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ כְּלִי חוֹצֶצֶת. הָיְתָה מֻנַּחַת עַל הָאָרֶץ וּפִיהָ לְפָנִים וּכְזַיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. הָיְתָה עַל גַּבָּהּ כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ בַּבַּיִת תּוֹכָהּ וְהַבַּיִת טָמֵא: \n",
+            "כַּוֶּרֶת שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְהִיא מְמַלְּאָה אֶת כָּל גֹּבַהּ הַבַּיִת וּפִיהָ לְמַעְלָה לְקוֹרוֹת הַבַּיִת וְאֵין בֵּינָהּ לְבֵין הַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח וְטֻמְאָה בְּתוֹכָהּ הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר. שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת לְתוֹךְ הַבַּיִת בְּפָחוֹת מִטֶּפַח וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס. בֵּין שֶׁהָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּה וּפִיהָ לַכֹּתֶל וּבֵינוֹ וּבֵין הַכֹּתֶל פָּחוֹת מִטֶּפַח בֵּין שֶׁהָיְתָה כַּוֶּרֶת אַחַת בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁתַּיִם זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְאֵין בֵּין הָעֶלְיוֹנָה לַקּוֹרוֹת אוֹ לַכֹּתֶל פּוֹתֵחַ טֶפַח. הָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ הַפֶּתַח וּפִיהָ לְמַעְלָה וְאֵין בֵּינוֹ לְבֵין הַמַּשְׁקוֹף פּוֹתֵחַ טֶפַח וְטֻמְאָה בְּתוֹכָהּ הַבַּיִת טָהוֹר. טֻמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָמֵא שֶׁדֶּרֶךְ טֻמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס: \n",
+            "כַּוֶּרֶת חֲלוּלָה שֶׁהִיא כְּלִי שָׁלֵם וְהָיְתָה מֻנַּחַת עַל צִדֶּיהָ בָּאֲוִיר וּכְזַיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ כָּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַזַּיִת בְּתַחְתֶּיהָ וּבְגַבָּהּ טָמֵא. וְכָל מַה שֶּׁבַּאֲוִיר תּוֹכָהּ טָהוֹר אֶלָּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה בְּתוֹכָהּ טָהוֹר. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ הַכּל טָמֵא כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ וְכָל שֶׁכְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה לְמַעְלָה עַל גַּבָּהּ אוֹ לְמַטָּה תַּחְתֶּיהָ. הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ כָּל שֶׁתַּחְתֶּיהָ טָמֵא וְכָל שֶׁעַל גַּבָּהּ טָמֵא. אֲבָל כָּל שֶׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר חוּץ מִכְּלִי שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ הַכּל טָמֵא כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ וְכָל שֶׁלְּמַעְלָה עַל גַּבָּהּ שֶׁהַכֵּלִים מְבִיאִין וְאֵינָן חוֹצְצִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה כַּוֶּרֶת זוֹ הַמֻּטֶּלֶת עַל הָאָרֶץ פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ אוֹ שֶׁהָיְתָה בָּאָה בְּמִדָּה וּכְזַיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. עַל גַּבָּהּ כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא. בְּתוֹכָהּ אֵינוֹ טָמֵא אֶלָּא תּוֹכָהּ. הָיְתָה גְּבוֹהָה טֶפַח מֵעַל הָאָרֶץ וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ תַּחְתֶּיהָ בִּלְבַד טָמֵא. בְּתוֹכָהּ תּוֹכָהּ בִּלְבַד טָמֵא. עַל גַּבָּהּ כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא. שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכְּלִי עֵץ הַבָּא בְּמִדָּה כְּאֹהֶל הוּא חָשׁוּב לֹא כְּכֵלִים וּלְפִיכָךְ חוֹצֵץ: \n",
+            "כַּוֶּרֶת שֶׁהִיא כְּלִי שָׁלֵם וְהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ לָאֲוִיר וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ. טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. אֲבָל אִם הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח אוֹ מְכֻסָּה אוֹ כְּפוּיָה עַל פִּיהָ וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ הַכּל טָמֵא כָּל שֶׁבְּתוֹכָהּ וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ וְכָל שֶׁעַל גַּבָּהּ אִם הָיְתָה הַטֻּמְאָה לְמַטָּה. שֶׁהַכְּלִי הַמַּאֲהִיל מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וְאֵינוֹ חוֹצֵץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ אוֹ בָּאָה בְּמִדָּה טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. וְאִם הָיְתָה גְּבוֹהָה טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ תַּחְתֶּיהָ בִּלְבַד טָמֵא. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא וְכֵלִים שֶׁתַּחְתֶּיהָ טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֹהֶל וְחוֹצֶצֶת: \n",
+            "גָּמָל שֶׁהוּא עוֹמֵד בַּאֲוִיר טֻמְאָה תַּחְתָּיו כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִים. טֻמְאָה עַל גַּבָּיו כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִין. הָיָה רוֹבֵץ וְטֻמְאָה תַּחְתָּיו הֲרֵי זוֹ בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. וְכֵן אִם הָיְתָה טֻמְאָה רְצוּצָה תַּחַת רַגְלוֹ אוֹ עַל גַּבֵּי רַגְלוֹ הֲרֵי זוֹ בּוֹקַעַת וְעוֹלָה וּבוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בִּנְזִירוּת שֶׁאִם הָיָה הַנָּזִיר וּכְזַיִת מִן הַמֵּת תַּחַת הַגָּמָל אוֹ תַּחַת הַמִּטָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ מִשְּׁאָר הַכֵּלִים אַף עַל פִּי שֶׁנִּטְמָא טֻמְאַת שִׁבְעָה אֵינוֹ מְגַלֵּחַ. וּמִשָּׁם אַתָּה לָמֵד שֶׁכָּל אֵלּוּ הַהֲלָכוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּטֻמְאַת אֹהָלִים הַנַּעֲשִׂים מִן הָאָדָם אוֹ מִן הַבְּהֵמָה אוֹ מִן הַכֵּלִים הַכּל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. מֵהֶן דִּבְרֵי קַבָּלָה. וּמֵהֶן גְּזֵרוֹת וְהַרְחָקוֹת. וּלְפִיכָךְ אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ אוֹ אֲכִילַת קֳדָשָׁיו. וְאֵין הַדְּבָרִים כֻּלָּן אֲמוּרִין אֶלָּא לְעִנְיַן טֻמְאַת תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים בִּלְבַד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n"
+        ],
+        [
+            "שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַצִּילִין בְּאֹהֶל הַמֵּת. צָמִיד פָּתִיל. וְאֹהָלִין. וּבְלוּעִין. הַבְּלוּעִין מַצִּילִין עַל הַטְּהוֹרִים שֶׁלֹּא יִתְטַמְּאוּ וּמוֹנְעִין הַטֻּמְאָה שֶׁלֹּא תֵּצֵא וּתְטַמֵּא. אֲבָל צָמִיד פָּתִיל וְאֹהָלִין מַצִּילִין עַל הַטְּהוֹרִים שֶׁלֹּא יִתְטַמְּאוּ וְאֵינָן מוֹנְעִין אֶת הַטֻּמְאָה שֶׁלֹּא תֵּצֵא וּתְטַמֵּא אֶת אֲחֵרִים. כֵּיצַד. בַּיִת טָמֵא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּלִי מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל. כָּל שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּלִי טְהוֹרִים. וְכֵן אִם הָיָה שָׁם אֹהֶל בְּתוֹךְ הַבַּיִת כָּל הַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹךְ הָאֹהֶל טְהוֹרִין. אֲבָל אִם הָיָה כְּזַיִת מִן הַמֵּת נָתוּן בְּכֵלִים וּמֻקָּף עָלָיו בְּצָמִיד פָּתִיל וְהִכְנִיסוֹ לַבַּיִת הַבַּיִת טָמֵא. וְכֵן אֹהֶל בְּתוֹךְ אֹהֶל וּכְזַיִת מִן הַמֵּת בָּאֹהֶל הַפְּנִימִי כָּל הַכֵּלִים שֶׁבָּאֹהֶל הַחִיצוֹן טְמֵאִים:  ",
+            "אֲבָל הַבְּלוּעִין מַצִּילִין עַל הַטְּהוֹרִים וּמוֹנְעִין אֶת הַטֻּמְאָה. כֵּיצַד. כֶּלֶב שֶׁאָכַל בְּשַׂר הַמֵּת וְנִכְנַס לַבַּיִת הַבַּיִת טָהוֹר. בָּלַע טַבַּעַת אֲפִלּוּ אָדָם שֶׁבָּלַע טַבַּעַת וְנִכְנַס לְאֹהֶל הַמֵּת אַף עַל פִּי שֶׁנִּטְמָא טֻמְאַת שִׁבְעָה הַטַּבַּעַת טְהוֹרָה. וְכֵן כָּל הַבְּלוּעִין בְּחַיָּה וּבְהֵמָה וּבְעוֹפוֹת וּבְדָגִים מַצִּילִין כָּל זְמַן שֶׁהֵן חַיִּין. וְאִם מֵתוּ וּבְשַׂר הַמֵּת בְּתוֹךְ מֵעֵיהֶן אוֹ הַכֵּלִים. הֲרֵי הֵן כְּמוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּלוּעַ:  ",
+            "נִשְׁחַט רֹב אֶחָד בָּעוֹף וְרֹב שְׁנַיִם בִּבְהֵמָה אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הֵן מְפַרְכְּסִין הֲרֵי הֵן כְּמֵתִים וְאֵינָן מַצִּילִין עַל הַכֵּלִים הַבְּלוּעִים וְלֹא מוֹנְעִין אֶת הַטֻּמְאָה שֶׁבְּתוֹךְ מֵעֵיהֶן שֶׁלֹּא תְּטָמֵא:  ",
+            "וְכַמָּה תִּשְׁהֶא הַטֻּמְאָה בְּמֵעֵיהֶן וְתִהְיֶה מְטַמְּאָה כְּשֶׁיָּמוּתוּ. בְּכֶלֶב שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לְעֵת. וּבִשְׁאָר חַיָּה וּבְהֵמָה וְעוֹפוֹת וְדָגִים יוֹם אֶחָד מֵעֵת לְעֵת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁנִּשְׁאַר בְּשַׂר הַמֵּת בְּתוֹךְ מֵעֵיהֶן. אֲבָל זְאֵב שֶׁבָּלַע תִּינוֹק וֶהֱקִיאוֹ דֶּרֶךְ בֵּית הָרְעִי. הַבָּשָׂר טָהוֹר וְהָעֲצָמוֹת בְּטֻמְאָתָן:  ",
+            "אֵין הַבְּלוּעִין נִצָּלִין אֶלָּא בְּבֶטֶן נֶפֶשׁ הַחַיָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל הַבְּלוּעִין בְּגוּף הַכֵּלִים וְהָאֲבָנִים אֵינָן נִצָּלִין. כֵּיצַד. כּוּשׁ שֶׁנִּבְלְעָה בּוֹ הַצִּנּוֹר שֶׁל מַתֶּכֶת. וּמַלְמָד שֶׁנִּבְלַע בּוֹ הַדָּרְבָן. וּלְבֵנָה שֶׁהָיְתָה טַבַּעַת מֻבְלַעַת בְּתוֹכָהּ. וְנִכְנְסוּ לְאֹהֶל הַמֵּת. נִטְמְאוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נִרְאִין וַהֲרֵי הֵן מְחֻפִּין שֶׁאֵין הַבְּלוּעִין בַּכֵּלִים מַצִּילִין אֶלָּא בְּצָמִיד פָּתִיל. וְכֵן מַחַט אוֹ טַבַּעַת שֶׁהָיוּ מֻבְלָעִין בִּטְפֵלַת הַתַּנּוּר וְנִטְמָא הַתַּנּוּר בְּאֹהֶל הַמֵּת אוֹ שֶׁנָּפַל שֶׁרֶץ לַאֲוִירוֹ נִטְמְאוּ הַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹךְ הַטְּפֵלָה. וְאִם הָיָה הַתַּנּוּר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל הוֹאִיל וְהַתַּנּוּר טָהוֹר אַף הַכֵּלִים הַמֻּבְלָעִין בַּטִּיט שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִים. וְכֵן חָבִית הַמֻּקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וְהָיְתָה מַחַט אוֹ טַבַּעַת בִּמְגוּפַת הֶחָבִית מִצִּדָּהּ. הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין וְאֵין מַצִּילִין בְּאֹהֶל הַמֵּת. הָיוּ בִּמְגוּפַת הֶחָבִית כְּנֶגֶד פִּיהָ אִם הָיוּ נִרְאִין לְתוֹךְ הֶחָבִית וְאֵינָן יוֹצְאִין לַאֲוִירָהּ טְהוֹרִין. וְאִם יָצְאוּ לַאֲוִירָהּ טְמֵאִין. שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל מַצִּיל עַל הַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאִם יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שׁוֹקְעִין לְתוֹךְ אֲוִירָהּ הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין:  ",
+            "כָּל הַבְּלוּעִין בְּקַרְקָעִיתוֹ שֶׁל בַּיִת הֲרֵי הֵן טְמֵאִין וְאֵין נִצָּלִין. שֶׁקַּרְקַע הָאֹהֶל כָּמוֹהוּ עַד הַתְּהוֹם מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּכְתָלָיו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. כֵּיצַד. הַטֻּמְאָה בַּבַּיִת וְכֵלִים הַטְּמוּנִים בְּקַרְקָעִיתוֹ אֲפִלּוּ תַּחַת מֵאָה אַמָּה טְמֵאִים. אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח טְהוֹרִין שֶׁהֲרֵי הֵן תַּחַת אֹהֶל אֲחֵר. לְמַה זֶּה דּוֹמֶה לַעֲלִיָּה שֶׁעַל גַּבֵּי הַבַּיִת וְטֻמְאָה בַּעֲלִיָּה שֶׁהַבַּיִת טָהוֹר. וְכֵן אִם חָלַק הַבַּיִת בִּמְחִצָּה מִכְּלַפֵּי אַרְצוֹ וְהָיְתָה הַטֻּמְאָה בֵּין הַמְּחִצָּה וְהָאָרֶץ כֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת לְמַעְלָה מִן הַמְּחִצָּה טְמֵאִין שֶׁאֵין הָאֹהָלִים מוֹנְעִין הַטֻּמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָיְתָה הַטֻּמְאָה לְמַעְלָה מִן הַמְּחִצָּה כֵּלִים שֶׁבֵּין הַמְּחִצָּה וְהָאָרֶץ טְהוֹרִין שֶׁהָאֹהֶל מַצִּיל. וְאִם אֵין בֵּין הַמְּחִצָּה וְהָאָרֶץ גֹּבַהּ טֶפַח הֲרֵי הֵן כִּטְמוּנִים בְּקַרְקַע הַבַּיִת וּטְמֵאִים:  ",
+            "בִּיב שֶׁהוּא קָמוּר תַּחַת הַבַּיִת וְיֵשׁ בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְיֵשׁ בְּפִתְחוֹ שֶׁהוּא חוּץ לַבַּיִת פּוֹתֵחַ טֶפַח וְהָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכוֹ הַבַּיִת טָהוֹר. הָיְתָה טֻמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר. הָיָה בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְהָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכוֹ הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ שֶׁל טֻמְאָה לְהִכָּנֵס. אֵין בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח טֻמְאָה בְּתוֹכוֹ הַבַּיִת טָמֵא כְּאִלּוּ הִיא בְּתוֹךְ הַבַּיִת. טֻמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּכֵלִים הַטְּמוּנִים בַּקַּרְקַע וְקַרְקַע הַבַּיִת כָּמוֹהוּ עַד הַתְּהוֹם:  ",
+            "שְׁתֵּי חָבִיּוֹת וְכַחֲצִי זַיִת בְּכָל אֶחָד וּמֻקָּפוֹת צָמִיד פָּתִיל וּמֻנָּחוֹת בְּתוֹךְ הַבַּיִת הֵן טְהוֹרוֹת שֶׁאֵין חֲצִי שִׁעוּר מְטַמֵּא. וְהַבַּיִת טָמֵא שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בַּבַּיִת כְּזַיִת וְאֵין צָמִיד פָּתִיל לַטֻּמְאָה. וְאֵינָן מִטַּמְּאוֹת מֵחֲמַת הַבַּיִת שֶׁהֲרֵי הֵן מֻקָּפוֹת צָמִיד פָּתִיל. נִפְתְּחָה אַחַת מֵהֶן הִיא וְהַבַּיִת טְמֵאִין וַחֲבֶרְתָּהּ טְהוֹרָה. וְכֵן שְׁנֵי חֲדָרִים שֶׁהֵן פְּתוּחִים זֶה לָזֶה וְלַבַּיִת וְכַחֲצִי זַיִת בַּפְּנִימִי אוֹ בָּאֶמְצָעִי וְכַחֲצִי זַיִת בַּחִיצוֹן הַחִיצוֹן טָמֵא וְהַפְּנִימִי וְהָאֶמְצָעִי טְהוֹרִין. כַּחֲצִי זַיִת בַּפְּנִימִי וְכַחֲצִי זַיִת בָּאֶמְצָעִי הַפְּנִימִי טָהוֹר וְהָאֶמְצָעִי וְהַחִיצוֹן טְמֵאִים שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס:  "
+        ],
+        [
+            "מִנַּיִן לְצָמִיד פָּתִיל שֶּׁמַּצִּיל בְּאֹהֶל הַמֵּת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט טו)</small> \"וְכל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא\" הוּא הָא יֵשׁ צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָהוֹר. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בִּכְלִי חֶרֶשׂ בִּלְבַד כְּלִי שֶׁאֵינוֹ מִטַּמֵּא אֶלָּא דֶּרֶךְ פִּתְחוֹ. לְפִיכָךְ אִם הָיָה פִּתְחוֹ סָתוּם וּמֻקָּף צָמִיד פָּתִיל הִצִּיל עַל כָּל שֶׁבְּתוֹכוֹ. קַל וָחֹמֶר לְכָל הַכֵּלִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁיַּצִּילוּ בְּצָמִיד פָּתִיל וְהֵם כְּלֵי גְּלָלִים כְּלֵי אֲבָנִים כְּלֵי אֲדָמָה וּכְלֵי עַצְמוֹת הַדָּג וְעוֹרוֹ וְעַצְמוֹת הָעוֹף וּכְלִי עֵץ הַבָּא בְּמִדָּה וּנְסָרִים שֶׁל עֵץ שֶׁהֵן פְּשׁוּטִין וְאֵינָן כֵּלִים וְגָלְמֵי כְּלֵי מַתֶּכֶת. כָּל אֵלּוּ מַצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל. אִם הַדְּבָרִים שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּלִי הַמֻּקָּף נִצְּלוּ קַל וָחֹמֶר לַבְּלוּעִין וְלַכֵּלִים שֶׁתַּחַת הָאֹהָלִים. מַה בֵּין אֹהָלִים לַכֵּלִים שֶׁמַּצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל. שֶׁהַכֵּלִים אֵינָן מַצִּילִין אֶלָּא בְּצָמִיד פָּתִיל וְהָאֹהָלִים מַצִּילִין בְּכִסּוּי בִּלְבַד:  ",
+            "מַשְׁפֵּךְ שֶׁכָּפָהוּ מַצִּיל בְּכִסּוּי אַף עַל פִּי שֶׁקְּצָתוֹ נָקוּב נֶקֶב קָטָן הֲרֵי הוּא כְּסָתוּם:  ",
+            "כָּל הַכֵּלִים הַמַּצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל אִם הָיוּ בָּהֶן טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח וּכְפָאָן עַל פִּיהֶם עַל הָאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מֵרֵחַ בְּצָמִיד פָּתִיל מִן הַצְּדָדִין הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין כָּל מַה שֶּׁתַּחְתֵּיהֶן עַד הַתְּהוֹם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּאֹהֶל וְהָאֹהֶל מַצִּיל. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הַכְּלִי כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁאֵין אָהֳלֵי כְּלִי חֶרֶשׂ מַצִּילִין. כֵּיצַד. חָבִית שֶׁכְּפוּיָה עַל פִּיהָ אַף עַל פִּי שֶׁמֵּרְחָהּ בְּטִיט מִן הַצְּדָדִין כָּל מַה שֶּׁתַּחְתֶּיהָ טָמֵא. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר יט טו)</small> \"צָמִיד פָּתִיל עָלָיו\" וְלֹא צָמִיד פָּתִיל עַל גַּבּוֹ. הִדְבִּיק פִּיהָ לַכֹּתֶל וּמֵרְחָהּ מִן הַצְּדָדִים מַצֶּלֶת עַל כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ וְעַל כָּל שֶׁכְּנֶגְדָהּ בַּכֹּתֶל. וְאִם לֹא מֵרֵחַ מִן הַצְּדָדִין אֵינָהּ מַצֶּלֶת שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מַצִּיל מִשּׁוּם אֹהֶל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים הַמַּצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל שֶׁהָיוּ פִּיּוֹתֵיהֶן דְּבוּקוֹת בְּדָפְנֵי הַבַּיִת מַצִּילִין בְּלֹא צָמִיד פָּתִיל מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַצִּילִין מִשּׁוּם אֹהֶל. לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּדֹפֶן הַכְּלִי טֶפַח שֶׁאֵין הַכֵּלִים מַצִּילִין עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים עַד שֶׁיִּהְיֶה לָהֶן דֹּפֶן [טֶפַח]. הָיָה לַכְּלִי דֹּפֶן חֲצִי טֶפַח וְהָיָה יוֹצֵא מִדֹּפֶן הָאֹהֶל שָׂפָה חֲצִי טֶפַח וְהִדְבִּיק זֶה לָזֶה. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם חֲלַל טֶפַח אֵינוֹ מַצִּיל עַד שֶׁיִּהְיֶה טֶפַח מִמָּקוֹם אֶחָד:  ",
+            "כְּשֵׁם שֶׁמַּצִּילִין מִבִּפְנִים עִם דָּפְנוֹת הָאֹהֶל כָּךְ מַצִּילִין חוּץ לָאֹהֶל אִם סְמָכָן לָאֹהֶל שֶׁהֲרֵי הָאֹהֶל נַעֲשָׂה כִּסּוּי מִכָּל מָקוֹם. כֵּיצַד. כְּלִי מֵחַם שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֹּפֶן טֶפַח שֶׁהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת חוּץ לָאֹהֶל וְסָמַךְ פִּיו לְדֹפֶן הָאֹהֶל וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחְתָּיו כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ טְהוֹרִין. וְאִם הָיָה סָמוּךְ לְכֹתֶל חָצֵר אוֹ לְכֹתֶל גִּנָּה אֵינוֹ מַצִּיל לְפִי שֶׁאֵינָן כֹּתֶל אֹהֶל. וּלְפִיכָךְ כֵּלִים שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּלִי טְמֵאִים שֶׁהֲרֵי הֶאֱהִילוּ עַל הַטֻּמְאָה:  ",
+            "קוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְהִיא נְתוּנָה מִכֹּתֶל לְכֹתֶל וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ וּקְדֵרָה תְּלוּיָה מִן הַקּוֹרָה וְהָיְתָה הַקּוֹרָה נוֹגַעַת בְּפִי הַקְּדֵרָה כֻּלָּהּ וּמְכַסָּה אוֹתָהּ כֵּלִים שֶׁבַּקְּדֵרָה טְהוֹרִים שֶׁהֲרֵי הֻצְּלוּ בְּכִסּוּי הָאֹהֶל לָהֶם. וְאִם לֹא הָיָה פִּי הַקְּדֵרָה מְכֻסֶּה בַּקּוֹרָה אֶלָּא בֵּינֵיהֶם רֶוַח. כָּל מַה שֶּׁבַּקְּדֵרָה טָמֵא וְהַקְּדֵרָה עַצְמָהּ טְמֵאָה:  ",
+            "בּוֹר שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת וְטֻמְאָה בַּבַּיִת וְכֵלִים בַּבּוֹר אִם הָיָה מְכֻסֶּה בְּנֶסֶר חָלָק אוֹ בִּכְלִי הַמַּצִּיל שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֹּפֶן טֶפַח הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁבַּבּוֹר טָהוֹר. הָיָה לַבּוֹר בִּנְיָן סָבִיב לְפִיו גָּבוֹהַּ טֶפַח עַל הָאָרֶץ. בֵּין שֶׁכִּסָּהוּ בִּכְלִי הַמַּצִּיל שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֹּפֶן בֵּין שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ דֹּפֶן הֲרֵי זֶה מַצִּיל שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ דֹּפֶן טֶפַח מִמָּקוֹם אַחֵר:  ",
+            "חַדּוּת הַבָּנוּי בְּתוֹךְ הַבַּיִת וּמְנוֹרָה בְּתוֹכוֹ וְהַפֶּרַח שֶׁלָּהּ יוֹצֵא וּמְכַסֶּה פִּי הֶחָדוּת וְנָתַן כְּלִי הַמַּצִּיל בְּאֹהֶל הַמֵּת עַל פִּי הֶחָדוּת וַהֲרֵי הוּא נִשְׁעָן עַל פֶּרַח הַמְּנוֹרָה. רוֹאִין אִם תִּנָּטֵל מְנוֹרָה וְהַכְּלִי הַמַּצִּיל עוֹמֵד הֲרֵי זֶה מַצִּיל עַל כָּל שֶׁבֶּחָדוּת. וְכֵלִים שֶׁבֵּין שְׂפַת הַכְּלִי וּשְׂפַת הֶחָדוּת טְהוֹרִים עַד הַתְּהוֹם. וְאַף הַמְּנוֹרָה טְהוֹרָה. אַף עַל פִּי שֶׁשְּׂפַת הַפֶּרַח נִרְאֶה בֵּין הַכִּסּוּי וְהֶחָדוּת. וְאִם לָאו הַכּל טָמֵא:  ",
+            "הֶחָדוּת הַבָּנוּי בְּתוֹךְ הַבַּיִת וּכְלִי הַמַּצִּיל נָתוּן עַל פִּיו וְהָיְתָה טֻמְאָה בֵּין שְׂפַת הַכְּלִי וּשְׂפַת הֶחָדוּת אוֹ בְּתוֹךְ הֶחָדוּת הַבַּיִת טָמֵא. שֶׁאֵין הָאֹהֶל שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת מוֹנֵעַ הַטֻּמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָיְתָה טֻמְאָה בַּבַּיִת כֵּלִים שֶׁבְּכָתְלֵי הֶחָדוּת אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח טְהוֹרִים. וְאִם לָאו טְמֵאִים. וְאִם הָיוּ כָּתְלֵי הֶחָדוּת רְחָבִים מִשֶּׁל בַּיִת בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְהוֹרִים. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן מִכָּתְלֵי הַבַּיִת. וּכְשֵׁם שֶׁמַּצִּיל הֶחָדוּת בְּתוֹכוֹ כָּךְ מַצִּיל בִּכְתָלָיו. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַתַּנּוּר הַיָּשָׁן הֲרֵי הוּא כְּכָל הַכֵּלִים שֶׁהֵן מְבִיאִים אֶת הַטֻּמְאָה וְאֵינָן נַעֲשִׂין אֹהָלִים וּמִפְּנֵי זֶה אֵינוֹ מַצִּיל עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל כִּשְׁאָר כֵּלִים הַמַּצִּילִים. וְכֵן בֵּאַרְנוּ שֶׁהַתַּנּוּר הֶחָדָשׁ אֵינוֹ כְּכֵלִים לְעִנְיָן זֶה אֶלָּא נַעֲשֶׂה אֹהֶל. וּלְפִיכָךְ מַצִּיל עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ בְּכִסּוּי בִּלְבַד בְּלֹא צָמִיד פָּתִיל כְּאֹהָלִים. וְכִסּוּי הַתַּנּוּר הוּא נִקְרָא סְרִידָא:  ",
+            "תַּנּוּר יָשָׁן בְּתוֹךְ הֶחָדָשׁ וּסְרִידָא עַל פִּי הֶחָדָשׁ וַהֲרֵי הַכִּסּוּי נִשְׁעָן עַל פִּי הַתַּנּוּר הַיָּשָׁן רוֹאִין אִם כְּשֶׁיִּנָּטֵל הַיָּשָׁן תִּפּוֹל הַסְּרִידָא לֹא הִצִּיל וְכָל שֶׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא. וְאִם לָאו הַכּל טָהוֹר. הָיָה הֶחָדָשׁ בְּתוֹךְ הַיָּשָׁן וְהַסְּרִידָא מֻנַּחַת עַל פִּי הַיָּשָׁן. אִם יֵשׁ בֵּין הֶחָדָשׁ וְהַכִּסּוּי פָּחוֹת מִטֶּפַח כָּל שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָדָשׁ טָהוֹר וּכְאִלּוּ הַסְּרִידָא מֻנַּחַת עַל פִּיו:  ",
+            "סְרִידָא שֶׁל חֶרֶס שֶׁיֵּשׁ לָהּ שָׂפָה וְהִיא עוֹדֶפֶת עַל פִּי הַתַּנּוּר וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל אֲפִלּוּ הָיְתָה טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ הַכּל טָמֵא. אֲבָל כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר טָהוֹר. הָיְתָה טֻמְאָה כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר מִכְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר:  ",
+            "קְדֵרָה שֶׁכְּפָאָהּ עַל פִּי הֶחָבִית וּמֵרֵחַ דָּפְנוֹתֶיהָ עִם הֶחָבִית מַצֶּלֶת עַל כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ וְעַל מַה שֶּׁבֵּינָהּ וּבֵין שִׂפְתוֹת הֶחָבִית. הוֹשִׁיבָהּ עַל פִּי הֶחָבִית כְּדַרְכָּהּ וּמֵרֵחַ אֵינָהּ מַצֶּלֶת מִפְּנֵי שֶׁהַקְּדֵרָה מִתְטַמְּאָה מֵאֲוִירָהּ וְאֵין כְּלִי טָמֵא מַצִּיל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:  "
+        ],
+        [
+            "שׁוּלֵי הַמַּחֲצִין וְשׁוּלֵי קַרְקָעוֹת וְהַכֵּלִים וְדָפְנוֹתֵיהֶן מֵאֲחוֹרֵיהֶן אֵין מַצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת. קִרְסְמָן וְשָׁפָן וַעֲשָׂאָן כֵּלִים מַצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל. שֶׁאֵין מַצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל אֶלָּא כֵּלִים:  ",
+            "כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁנָּתַן בּוֹ טִיט עַד חֶצְיוֹ לֹא בִּטְּלוֹ. וְאִם הִשְׁקִיעַ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים מַצִּיל:  ",
+            "כְּלִי חֶרֶשׂ מַצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל עַד שֶׁיִּנָּקֵב בְּמוֹצִיא רִמּוֹן. וּבְגָדוֹל עַד שֶׁפָּחַת רֻבּוֹ. כֵּיצַד. כְּלִי גָּדוֹל שֶׁנִּפְחַת [חֶצְיוֹ] וְהִקִּיפוֹ צָמִיד פָּתִיל וְסָתַם מְקוֹם הַפְּחָת בְּצָמִיד פָּתִיל הֲרֵי זֶה מַצִּיל אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב כְּלִי לְעִנְיַן טֻמְאָה. אֲבָל כְּלִי הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל שֶׁהָיָה נָקוּב אוֹ סָדוּק וְלֹא סָתַם הַנֶּקֶב נִטְמָא וְאֵינוֹ מַצִּיל. וְכַמָּה יִהְיֶה בַּנֶּקֶב. אִם הָיָה כְּלִי הֶעָשׂוּי לָאֳכָלִים שִׁעוּרוֹ בְּמוֹצִיא זֵיתִים. הָיָה עָשׂוּי לְמַשְׁקֶה שִׁעוּרוֹ בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה. הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ מְטִילִין אוֹתוֹ לְחֻמְרָא. וּמִשֶׁיִּנָּקֵב בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה אֵינוֹ מַצִּיל עַד שֶׁיִּסְתֹּם הַנֶּקֶב אוֹ עַד שֶׁיְּמַעֲטֶנּוּ:  ",
+            "תַּנּוּר שֶׁהָיְתָה סְרִידָא עַל פִּיו וּמֻקָּף צָמִיד פָּתִיל וְנָתוּן בְּאֹהֶל הַמֵּת וְנִסְדַּק הַתַּנּוּר. אִם הָיָה הַסֶּדֶק מְלֹא פִּי מַרְדֵּעַ שֶׁהוּא הֶקֵּף טֶפַח נִטְמָא הַתַּנּוּר וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמַּרְדֵּעַ יָכוֹל לְהִכָּנֵס בַּסֶּדֶק אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּמוֹתוֹ בְּשָׁוֶה. פָּחוֹת מִכָּאן הַתַּנּוּר טָהוֹר. נִסְדְּקָה הַסְּרִידָא שֶׁעַל פִּיו כִּמְלֹא פִּי מַרְדֵּעַ נִכְנַס הֲרֵי זֶה טָמֵא. פָּחוֹת מִכָּאן נִצָּל בְּצָמִיד פָּתִיל. הָיָה הַסֶּדֶק עִגּוּל אֵין רוֹאִין אוֹתוֹ אָרֹךְ אֶלָּא שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא פִּי מַרְדֵּעַ נִכְנָס:  ",
+            "תַּנּוּר הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל שֶׁנִּקַּב נֶקֶב בְּעֵינוֹ שֶׁל תַּנּוּר הַטּוּחָה אִם הָיָה הַנֶּקֶב מְלֹא כּוּשׁ נִכְנַס וְיוֹצֵא כְּשֶׁהוּא דּוֹלֵק הֲרֵי זֶה נִטְמָא. וְאִם הָיָה הַנֶּקֶב פָּחוֹת מִזֶּה נִצָּל:  ",
+            "נִקַּב הַתַּנּוּר מִצִּדּוֹ שִׁעוּרוֹ מְלֹא כּוּשׁ נִכְנָס וְיוֹצֵא שֶׁלֹּא דּוֹלֵק. וְכֵן מְגוּפַת הֶחָבִית שֶׁנִּקְּבָה שִׁעוּרָהּ כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס מִצָּה שְׁנִיָּה שֶׁל שִׁיפוֹן בַּנֶּקֶב. וַחֲצָבִים גְּדוֹלִים שֶׁנִּקְּבוּ שִׁעוּרָן כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס מִצָּה שְׁנִיָּה שֶׁל קָנֶה. פָּחוֹת מִכָּאן טְהוֹרִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ לְיַיִן. אֲבָל אִם נַעֲשׂוּ לִשְׁאָר הַמַּשְׁקִין אֲפִלּוּ נִקְּבוּ בְּכָל שֶׁהֵן נִטְמְאוּ. וְאֵין הַצָּמִיד פָּתִיל מוֹעִיל לָהֶם עַד שֶׁיִּסְתֹּם הַנֶּקֶב. וְאַף בִּזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ לְיַיִן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא שֶׁנִּקְּבוּ שֶׁלֹּא בִּידֵי אָדָם. אֲבָל אִם נַעֲשׂוּ בִּידֵי אָדָם אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהֵן טְמֵאִים. וְאֵינָן נִצָּלִין עַד שֶׁיִּסָּתֵם הַנֶּקֶב:  ",
+            "חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין טְהוֹרִין וּמְנִיקַת שֶׁל חֶרֶס בְּתוֹכָהּ וְהֶחָבִית מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וּנְתוּנָה בְּאֹהֶל הַמֵּת. הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין וְהַמְּנִיקַת טְמֵאָה. מִפְּנֵי שֶׁקְּצָתָהּ הָאַחַת בְּתוֹךְ הֶחָבִית הַמֻּקֶּפֶת וְהַקָּצֶה הַשֵּׁנִי פָּתוּחַ לְאֹהֶל הַמֵּת וְאֵינוֹ סָתוּם. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא עֲקֻמָּה אֵין הֶעָקֹם כְּסָתוּם:  ",
+            "חָבִית הַמֻּקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל שֶׁנִּקְּבָה מִצִּדָּהּ וְסָתְמוּ שְׁמָרִים אֶת הַנֶּקֶב הִצִּיל. אָגַף חֲצִי הַנֶּקֶב וְסָתַם חֶצְיוֹ הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הִצִּיל אִם לֹא הִצִּיל. סָתַם אֶת הַנֶּקֶב בִּזְמוֹרָה עַד שֶׁיְּמָרֵחַ מִן הַצְּדָדִין. סְתָמוֹ בִּשְׁנֵי קֵסָמִים עַד שֶׁיְּמָרֵחַ מִן הַצְּדָדִין וּבֵין זְמוֹרָה לַחֲבֵרְתָהּ. וְכֵן נֶסֶר שֶׁנָּתוּן עַל פִּי הַתַּנּוּר וּמֵרֵחַ מִן הַצְּדָדִין [הִצִּיל. הָיוּ שְׁתֵּי נְסָרִים עַד שֶׁיְּמָרֵחַ מִן הַצְּדָדִין וּבֵין] נֶסֶר לַחֲבֵרוֹ. חִבֵּר אֶת שְׁנֵי הַנְּסָרִים בְּמַסְמְרִים שֶׁל עֵץ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אוֹ שֶׁלִּפֵּף עֲלֵיהֶן שׁוּגְמִין אֵין צָרִיךְ לְמָרֵחַ מִן הָאֶמְצַע. בַּמֶּה מַקִּיפִין. בְּסִיד. וּבְחַרְסִית. וּבִגְפַסִין. בְּזֶפֶת. וּבְשַׁעֲוָה. בְּטִיט. וּבְצוֹאָה. וּבְחֵמָר. וּבְכָל דָּבָר הַמִּתְמָרֵחַ. וְאֵין מַקִּיפִין לֹא בְּבַעַץ וְלֹא בְּעוֹפֶרֶת מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָּתִיל וְאֵינוֹ צָמִיד. וּמַקִּיפִין בִּדְבֵלָה שְׁמֵנָה שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרָה וּבְבָצֵק שֶׁנִּלּוֹשָׁה בְּמֵי פֵּרוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטָּמֵא. שֶׁדָּבָר טָמֵא אֵינוֹ חוֹצֵץ:  ",
+            "מְגוּפַת הֶחָבִית שֶׁנִּתְחַלְחֲלָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת אֵינָהּ מַצֶּלֶת שֶׁהֲרֵי נִתְרָעֵעַ הַצָּמִיד. הַכַּדּוּר וְהַפְּקַעַת שֶׁל גֶּמִי שֶׁנָּתַן עַל פִּי הֶחָבִית וּמֵרֵחַ מִן הַצְּדָדִין לֹא הִצִּיל עַד שֶׁיְּמָרֵחַ עַל כָּל הַכַּדּוּר וְעַל כָּל הַפְּקַעַת מִמַּטָּה לְמַעְלָה. וְכֵן בְּמַטְלַת שֶׁל בֶּגֶד שֶׁקְּשָׁרָהּ עַל פִּי הַכְּלִי. הָיְתָה שֶׁל נְיָר אוֹ שֶׁל עוֹר וּקְשָׁרָהּ בִּמְשִׁיחָה. אִם מֵרֵחַ מִן הַצְּדָדִין הִצִּיל:  ",
+            "חֵמֶת שֶׁל עוֹר הַדָּג אוֹ הַנְּיָר שֶׁהִלְבִּישׁ בָּהֶן אֶת הֶחָבִית וּצְרָרָהּ מִלְּמַטָּה הֲרֵי זוֹ מַצֶּלֶת. וְאִם לֹא צְרָרָהּ אַף עַל פִּי שֶׁמֵּרֵחַ מִן הַצְּדָדִין לֹא תַּצִּיל:  ",
+            "חָבִית זְפוּתָה שֶׁנִּתְקַלֵּף הַחֶרֶס מִלְּמַעְלָה וְהַזֶּפֶת שֶׁלָּהּ עוֹמֵד וְנָתַן הַכִּסּוּי עַל הַזֶּפֶת וּדְחָקוֹ עַד שֶׁיִּדְבַּק בַּזֶּפֶת. וְנִמְצָא הַזֶּפֶת עוֹמֵד בֵּין הַכִּסּוּי וּבֵין קַרְקַע הֶחָבִית הֲרֵי זֶה מַצִּיל. וְכֵן בִּכְלֵי הַמֻּרְיָס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים הַמִּתְמָרְחִין שֶׁהָיָה הַמִּתְמָרֵחַ בֵּין הַכִּסּוּי וּבֵין הַכְּלִי כְּמוֹ זֵר הוֹאִיל וְהַכּל דְּבוּקִין הֲרֵי זֶה מַצִּיל:  "
+        ],
+        [
+            "כָּל הַכֵּלִים הַמַּצִּילִים בְּצָמִיד פָּתִיל מַצִּילִין עַל כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָן בֵּין אֳכָלִין בֵּין מַשְׁקִין בֵּין בְּגָדִים וּכְלֵי שֶׁטֶף. זֶהוּ דִּין תּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁכְּלִי חֶרֶס הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל אֵינוֹ מַצִּיל אֶלָּא עַל הָאֳכָלִין וְעַל הַמַּשְׁקִין וְעַל כְּלֵי חֶרֶס אֲחֵרִים שֶׁיִּהְיוּ בְּתוֹכוֹ. אֲבָל אִם הָיוּ בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס הַמֻּקָּף כְּלֵי שֶׁטֶף אוֹ בְּגָדִים הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים. וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ שֶׁלֹּא יַצִּיל עַל הַכּל כִּשְׁאָר כֵּלִים הַמַּצִּילִין. מִפְּנֵי שֶׁשְּׁאָר הַכֵּלִים הַמַּצִּילִין אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה וּכְלֵי חֶרֶס מְקַבְּלִין טֻמְאָה וּכְלִי טָמֵא אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְכָל כְּלֵי עַם הָאָרֶץ בְּחֶזְקַת טֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְלָמָּה לֹא אָמְרוּ כְּלִי חֶרֶס שֶׁל עַם הָאָרֶץ לֹא יַצִּיל עַל הַכּל וְשֶׁל חָבֵר יַצִּיל עַל הַכּל שֶׁהֲרֵי הוּא טָהֹר. מִפְּנֵי שֶׁאֵין עַם הָאָרֶץ טָמֵא בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, שֶׁאוֹמֵר הוֹאִיל וּכְלִי חֶרֶס מַצִּיל עַל הַכּל אֶחָד אֲנִי וְאֶחָד הֶחָבֵר, וּלְפִיכָךְ חָשׁוּ וְגָזְרוּ שֶׁלֹּא יַצִּיל עַל הַכּל. וְלָמָּה אָמְרוּ מַצִּיל עַל הָאֳכָלִין וְעַל הַמַּשְׁקִין וְעַל כְּלֵי חֶרֶס. מִפְּנֵי שֶׁאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה טְמֵאִים הֵן עַל גַּבֵּי עַם הָאָרֶץ בֵּין קֹדֶם שֶׁיִּהְיוּ בְּאֹהֶל הַמֵּת בֵּין אַחַר שֶׁיִּהְיוּ שָׁם תַּחַת צָמִיד פָּתִיל. וּלְעוֹלָם לֹא יִשְׁאַל הֶחָבֵר מֵעַם הָאָרֶץ לֹא אֳכָלִין וְלֹא מַשְׁקִין וְלֹא כְּלֵי חֶרֶס אֶלָּא עַל דַּעַת שֶׁהֵן טְמֵאִין שֶׁהֲרֵי אֵין לָהֶן טָהֳרָה לְעוֹלָם וְלֹא יָבוֹא בָּהֶן לִידֵי תַּקָּלָה. אֲבָל כְּלֵי שֶׁטֶף שׁוֹאֵל אוֹתָם הֶחָבֵר מֵעַם הָאָרֶץ וּמַטְבִּילָן מִפְּנֵי מַגַּע עַם הָאָרֶץ וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּטָהֳרוֹת לְפִיכָךְ חָשׁוּ חֲכָמִים שֶׁמָּא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ כְּלִי שֶׁטֶף שֶׁכְּבָר הָיָה תַּחַת צָמִיד פָּתִיל בִּכְלִי חֶרֶס שֶׁלּוֹ. שֶׁהֲרֵי עַם הָאָרֶץ הַזֶּה מְדַמֶּה שֶׁנִּצַּל וַהֲרֵי הוּא טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה וְיַטְבִּיל הֶחָבֵר וְיַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּטָהֳרוֹת וְיָבוֹא לִידֵי תַּקָּלָה. וּמִפְּנֵי זֶה גָּזְרוּ שֶׁלֹּא יַצִּיל כְּלִי חֶרֶס עַל כְּלִי שֶׁטֶף שֶׁבְּתוֹכוֹ: \n",
+            "אָדָם שֶׁהָיָה נָתוּן בְּתוֹךְ הֶחָבִית וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל טָהוֹר. וַאֲפִלּוּ עֲשָׂאָהּ גּוֹלֵל לְקֶבֶר. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁזֶּה שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עַל כְּלִי חֶרֶס שֶׁלֹּא יַצִּיל עַל הָאָדָם. מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי וְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לֹא גָּזְרוּ בּוֹ: \n",
+            "כְּלֵי חֶרֶס שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בְּאֵפֶר הַפָּרָה אוֹ בְּקָדָשִׁים עַמֵּי הָאָרֶץ נֶאֱמָנִים עַל טָהֳרָתָם. מִפְּנֵי שֶׁהֵן נִזְהָרִים בָּהֶן הַרְבֵּה וּלְפִיכָךְ יַצִּילוּ עַל הַכּל בְּצָמִיד פָּתִיל אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שֶׁל חֶרֶס: \n",
+            "אֲרֻבָּה שֶׁבֵּין בַּיִת לַעֲלִיָּה וְטֻמְאָה בַּבַּיִת וּקְדֵרָה נְתוּנָה עַל פִּי הָאֲרֻבָּה וּנְקוּבָה בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה. הַקְּדֵרָה טְמֵאָה וְהָעֲלִיָּה טְהוֹרָה. הָיְתָה שְׁלֵמָה כָּל שֶׁבָּעֲלִיָּה מֵאֳכָלִין וּמַשְׁקִין וּכְלֵי חֶרֶס טָהוֹר. אֲבָל אָדָם וּכְלֵי שֶׁטֶף שֶׁבָּעֲלִיָּה טְמֵאִים שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס חוֹצֵץ אֶלָּא עַל הָאֳכָלִים וְעַל הַמַּשְׁקִין וּכְלֵי חֶרֶס. וְכָל שֶׁבָּעֲלִיָּה טָהוֹר כְּאִלּוּ הוּא תַּחַת צָמִיד פָּתִיל בִּכְלִי חֶרֶס. וְטִמְאוּ הָאָדָם שֶׁבָּעֲלִיָּה זוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבָר הַמָּצוּי. לְפִיכָךְ אִם הָיָה בָּעֲלִיָּה זוֹ כְּלִי מַתָּכוֹת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מָלֵא מַשְׁקִין הַכְּלִי טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין. הָיְתָה בָּהּ אִשָּׁה לָשָׁה בַּעֲרֵבָה שֶׁל עֵץ הָאִשָּׁה וְהָעֲרֵבָה טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה וְהַבָּצֵק טָהוֹר כָּל זְמַן שֶׁעוֹסֶקֶת בּוֹ. פֵּרְשָׁה וְחָזְרָה וְנָגְעָה בּוֹ טִמְּאַתּוֹ. וְכֵן אִם פִּנָּה הַבָּצֵק אוֹ הַמַּשְׁקִין לִכְלִי אַחֵר מִכְּלֵי שֶׁטֶף שֶׁבָּעֲלִיָּה נִטְמְאוּ בְּמַגַּע הַכְּלִי הָאַחֵר. הָיָה עַל פִּי אֲרֻבָּה זוֹ שְׁאָר כֵּלִים הַמַּצִּילִים בְּצָמִיד פָּתִיל שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וּלְפִיכָךְ אֵין מַגַּע עַם הָאָרֶץ מְטַמֵּא אוֹ שֶׁהָיָה כְּלִי חֶרֶס הַטָּהוֹר לְפָרָה אֲדֻמָּה אוֹ לְקֹדֶשׁ שֶׁהַכּל נֶאֱמָנִין עַל טָהֳרָתָן. הֲרֵי זֶה מַצִּיל עַל כָּל מַה שֶּׁבָּעֲלִיָּה. הָיָה אֹהֶל נָטוּי בָּעֲלִיָּה וּמִקְצָתוֹ מְרֻדָּד עַל הָאֲרֻבָּה שֶׁבֵּין בַּיִת לַעֲלִיָּה הֲרֵי זֶה מַצִּיל וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין גַּגּוֹ עַל הָאֲרֻבָּה שֶׁהָאֹהֶל מַצִּיל בְּכִסּוּי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n"
+        ],
+        [
+            "בַּיִת שֶׁחִלְּקוֹ בְּקַנְקַנִּים טְהוֹרוֹת מִן הָאָרֶץ וְעַד הַקּוֹרָה וְטֻמְאָה בְּחֶצְיוֹ הָאֶחָד אִם הָיָה פִּי הַקַּנְקַנִּים כְּלַפֵּי הַטְּהוֹרָה הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילוֹת. וְאִם הָיוּ כְּלַפֵּי הַטֻּמְאָה אֵינָם מַצִּילוֹת. טַחָן בְּטִיט בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ רוֹאִין אִם יָכוֹל הַטִּיט לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ מַצִּיל וְאִם לָאו אֵינוֹ מַצִּיל וַהֲרֵי הַכּל אֹהֶל אֶחָד: \n",
+            "בַּיִת שֶׁחִלְּקוֹ בִּנְסָרִים אוֹ בִּירִיעוֹת אִם חִלְּקוֹ מִן הַצְּדָדִין אוֹ מִכְּלַפֵּי הַקּוֹרוֹת וְהָיְתָה הַטֻּמְאָה בַּבַּיִת. כֵּלִים שֶׁבֵּין הַמְּחִצָּה וּבֵין הַכֹּתֶל אוֹ שֶׁבֵּין הַמְּחִצָּה וְהַקּוֹרוֹת טְהוֹרִין. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בֵּין מְחִצָּה לַכֹּתֶל אוֹ בֵּין מְחִצָּה לַקּוֹרוֹת כֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת טְמֵאִין. שֶׁאֵין הַמְּחִצָּה מוֹנַעַת הַטֻּמְאָה שֶׁלֹּא תֵּצֵא וּתְטַמֵּא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּאֹהֶל שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת. הָיוּ הַכֵּלִים בְּתוֹךְ עֳבִי הַמְּחִצָּה עַצְמָהּ בֵּין שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה לְפָנִים מִן הַמְּחִצָּה אוֹ שֶׁהָיְתָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת אִם הָיָה מְקוֹם הַכֵּלִים טֶפַח עַל טֶפַח טְמֵאִים וְאִם לָאו טְהוֹרִין. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ כֵּיצַד דִּין הַבַּיִת אִם חִלְּקוֹ מִכְּלַפֵּי אַרְצוֹ: \n",
+            "בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא תֶּבֶן וְאֵין בֵּינוֹ לְבֵין הַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח. טֻמְאָה בִּפְנִים בֵּין בְּתוֹךְ הַתֶּבֶן בֵּין שֶׁהָיְתָה בֵּין תֶּבֶן לְקוֹרוֹת כָּל הַכֵּלִים שֶׁכְּנֶגֶד יְצִיאַת הַטֻּמְאָה בִּמְלוֹאוֹ שֶׁל פֶּתַח טְמֵאִים. הָיְתָה טֻמְאָה חוּץ לַתֶּבֶן בְּמִלּוּאוֹ שֶׁל פֶּתַח כֵּלִים שֶׁבִּפְנִים אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח טְהוֹרִין וְאִם לָאו טְמֵאִין. וְאִם יֵשׁ בֵּין תֶּבֶן לַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאִין שֶׁאֵין הַתֶּבֶן חוֹצֵץ מִפְּנֵי שֶׁסְּתָם תֶּבֶן דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ: \n",
+            "כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָּתִּים וְטֻמְאָה בְּתוֹךְ הַכֹּתֶל. בַּיִת הַקָּרוֹב לַטֻּמְאָה טָמֵא וְהַקָּרוֹב לַטָּהֳרָה טָהוֹר. הָיְתָה מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּאֶחָד מִשְּׁנֵי הַבָּתִּים וְהַכֵּלִים בְּתוֹךְ הַכֹּתֶל מֵחֶצְיוֹ וּכְלַפֵּי טֻמְאָה טְמֵאִים מֵחֶצְיוֹ וּכְלַפֵּי טָהֳרָה טְהוֹרִין מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה טְמֵאִין. וְכֵן מַעֲזִיבָה שֶׁבֵּין הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה וְהַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ מַעֲזִיבָה. מֵחֶצְיוֹ וּלְמַטָּה הַבַּיִת טָמֵא וְהָעֲלִיָּה טְהוֹרָה מֵחֶצְיָהּ וּלְמַעְלָה הָעֲלִיָּה טְמֵאָה וְהַבַּיִת טָהוֹר מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין. הָיְתָה טֻמְאָה בְּאֶחָד מֵהֶן וְכֵלִים בְּתוֹךְ הַמַּעֲזִיבָה מֵחֶצְיָהּ וּכְלַפֵּי טֻמְאָה טְמֵאִין מֵחֶצְיָהּ וּכְלַפֵּי טָהֳרָה טְהוֹרִין מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין. הָיְתָה הַמַּעֲזִיבָה לַאֲוִיר וְטֻמְאָה בְּתוֹכָהּ מֵחֶצְיָהּ וּלְמַטָּה הַבַּיִת טָמֵא וְהָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָה אֲפִלּוּ כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָהוֹר שֶׁהֲרֵי פָּשְׁטָה הַטֻּמְאָה בְּכָל הַבַּיִת. הָיְתָה הַטֻּמְאָה מֵחֶצְיָהּ וּלְמַעְלָה הַבַּיִת טָהוֹר וְהָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָה כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה הַבַּיִת טָמֵא וְהָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָה כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם: \n",
+            "וְכֵן כֹּתֶל הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַבַּיִת יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. כֵּיצַד. כֹּתֶל שֶׁהוּא לַאֲוִיר וְגַג הַבַּיִת סָמוּךְ לַכֹּתֶל וְאֵינוֹ מֻרְכָּב עַל הַכֹּתֶל וְטֻמְאָה רְצוּצָה בְּתוֹךְ הַכֹּתֶל הָיְתָה מֵחֶצְיוֹ וּלְפָנִים הַבַּיִת טָמֵא וְהָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָה עַל רֹאשׁ הַכֹּתֶל טָהוֹר כְּעוֹמֵד עַל גַּג הַבַּיִת. הָיְתָה מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ הַבַּיִת טָהוֹר וְהָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָה כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא שֶׁהֲרֵי לֹא פָּשְׁטָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת. הָיְתָה הַטֻּמְאָה מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה הַבַּיִת טָמֵא וְהָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָה טָהוֹר שֶׁהֲרֵי פָּשְׁטָה הַטֻּמְאָה בַּבַּיִת. נָטַל מֵהַכֹּתֶל מִבִּפְנִים אוֹ שֶׁהוֹסִיף בַּכֹּתֶל מִבַּחוּץ עַד שֶׁנִּמְצֵאת הַטֻּמְאָה מֵחֲצִי כֹּתֶל וּלְפָנִים הַבַּיִת טָמֵא. נָטַל מִבַּחוּץ אוֹ שֶׁהוֹסִיף בָּעֳבִי הַכֹּתֶל מִבִּפְנִים עַד שֶׁנִּמְצֵאת הַטֻּמְאָה מֵחֲצִי כֹּתֶל וְלַחוּץ הַבַּיִת טָהוֹר. הָיְתָה הַטֻּמְאָה נְתוּנָה עַל גַּבֵּי הַכֹּתֶל אֲפִלּוּ מֵחֶצְיוֹ וּלְפָנִים הַבַּיִת טָהוֹר: \n",
+            "בַּיִת הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֹּתֶל יִדּוֹן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם. כֵּיצַד. הַחוֹפֵר שְׁנֵי כּוּכִים אוֹ שְׁתֵּי מְעָרוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ עַד שֶׁנִּמְצְאוּ שְׁנֵי בָּתִּים חֲפוּרִים בַּקַּרְקַע וְנַעֲשָׂה בֵּינֵיהֶן כֹּתֶל הַמַּבְדִּיל בֵּין שְׁנֵיהֶן וְהָיְתָה טֻמְאָה בַּבָּתִּים וְכֵלִים בַּכֹּתֶל אִם יֵשׁ עֲלֵיהֶן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם טְהוֹרִין. הָיְתָה טֻמְאָה בְּכֹתֶל זֶה וְכֵלִים בַּבָּתִּים אִם יֵשׁ עֲלֵיהֶן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם טְהוֹרִים. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁכֹּתֶל בִּנְיָן נִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה וְכֹתֶל הַסֶּלַע אוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה מִגּוּשׁ הָאָרֶץ כְּשֶׁיַּחְפֹּר מִכָּאן וּמִכָּאן נִדּוֹן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם: \n",
+            "כֹּתֶל שֶׁחֲצִי עָבְיוֹ בִּנְיָן וְחֶצְיוֹ סֶלַע נִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה: \n",
+            "טֻמְאָה שֶׁהָיְתָה בֵּין קוֹרוֹת הַבַּיִת אֲפִלּוּ אֵין תַּחְתֶּיהָ אֶלָּא כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם הַבַּיִת טָהוֹר וְרוֹאִין אֶת הַטֻּמְאָה כְּאִלּוּ הִיא רְצוּצָה בָּאָרֶץ וּמְטַמְּאָה כְּנֶגְדָּהּ בִּלְבַד. וְאִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָהּ טֶפַח עַל טֶפַח הַכּל טָמֵא. וְכֵן אִם הָיְתָה נִרְאֵית בְּתוֹךְ הַבַּיִת בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הַבַּיִת טָמֵא. שְׁנֵי פְּתָחִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה וְטֻמְאָה בַּכֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶן אִם נִרְאֵית שֶׁהִיא לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן הוּא טָמֵא וַחֲבֵרוֹ טָהוֹר וְאִם לָאו נִדּוֹנִין מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה: \n"
+        ],
+        [
+            "עַמּוּד הָעוֹמֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְטֻמְאָה רְצוּצָה תַּחְתָּיו. טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. וְאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה בִּלְבַד. וְאִם הָיָה פֶּרַח יוֹצֵא מֵעַמּוּד זֶה וְכֵלִים תַּחַת הַפֶּרַח הַכֵּלִים טְהוֹרִים שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה: \n",
+            "[וְאִם יֵשׁ בִּמְקוֹם הַטֻּמְאָה] טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח הֲרֵי הוּא כְּקֶבֶר סָתוּם וּמְטַמֵּא מִכָּל סְבִיבָיו. וְהַבַּיִת כֻּלּוֹ טָמֵא שֶׁהֲרֵי הֶאֱהִיל עַל הַקֶּבֶר: \n",
+            "טֻמְאָה שֶׁבְּתוֹךְ הַכֹּתֶל וּמְקוֹמָהּ טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח כָּל הָעֲלִיּוֹת הַבְּנוּיוֹת עַל כֹּתֶל זֶה אֲפִלּוּ עֶשֶׂר טְמֵאוֹת. שֶׁהֲרֵי הַכֹּתֶל כֻּלּוֹ קֶבֶר סָתוּם עַד סוֹפוֹ וְהוּא כֹּתֶל הָעֲלִיּוֹת וְכָל עֲלִיָּה מֵהֶן מַאֲהֶלֶת עַל הַקֶּבֶר. בָּנָה בַּיִת בְּצַד הַכֹּתֶל מִכָּאן וּבַיִת מִכָּאן וּבָנָה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי שְׁנֵי הַבָּתִּים עַד שֶׁנִּמְצָא רֹאשׁ הַכֹּתֶל הַטָּמֵא הוּא בְּאֶמְצַע קַרְקַע הָעֲלִיָּה. הֲרֵי הָעֲלִיָּה טְמֵאָה שֶׁהֲרֵי הֶאֱהִילָה עַל הַקֶּבֶר. וְהָעֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה הַבְּנוּיָה עַל גַּבָּהּ טְהוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְאֵין הַכֹּתֶל הַטָּמֵא כָּתְלָהּ: \n",
+            "חֹר גָּדוֹל שֶׁבָּעֳבִי הַכְּתָלִים שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לַעֲשׂוֹתוֹ לְתַשְׁמִישׁ. וְהוּא הַנִּקְרָא פַּרְדַּסִּיק. שֶׁהָיְתָה טֻמְאָה מֻנַּחַת בְּתוֹכוֹ וְיֵשׁ עָלָיו דְּלָתוֹת סְגוּרוֹת. הַבַּיִת טָהוֹר. הָיְתָה הַטֻּמְאָה רְצוּצָה בְּקַרְקָעִיתוֹ אוֹ בִּכְתָלָיו אוֹ בְּגַגּוֹ רוֹאִין אֶת כָּל הַחֹר כֻּלּוֹ כְּאִלּוּ הוּא אָטוּם וְרוֹאִין מְקוֹם הַטֻּמְאָה אִם הוּא בַּחֲצִי עֳבִי הַכֹּתֶל שֶׁלְּפָנִים הַבַּיִת טָמֵא. וְאִם הָיְתָה טֻמְאָה מֵחֲצִי כֹּתֶל וְלַחוּץ הַבַּיִת טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה הַבַּיִת טָמֵא: \n",
+            "שְׁנֵי פַּרְדַּסְקִין זֶה בְּצַד זֶה אוֹ זֶה עַל גַּב זֶה וְטֻמְאָה מֻנַּחַת בְּאַחַת מֵהֶן וְנִפְתַּח. הוּא וְהַבַּיִת טָמֵא וַחֲבֵרוֹ טָהוֹר. הָיְתָה טֻמְאָה רְצוּצָה בְּתוֹךְ הַבִּנְיָן רוֹאִין אֶת הַפַּרְדַּסְקִין כְּאִלּוּ הֵן אֲטוּמִין וְיִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה: \n",
+            "כְּזַיִת מִן הַמֵּת מֻדְבָּק בְּאַסְקֻפַּת הַבַּיִת מִבַּחוּץ הַבַּיִת טָהוֹר. הָיָה רָצוּץ תַּחַת הָאַסְקֻפָּה יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. הָיָה מֻדְבָּק לַמַּשְׁקוֹף הַבַּיִת טָמֵא: \n",
+            "כֶּלֶב שֶׁאָכַל בְּשַׂר הַמֵּת וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים וַהֲרֵי הוּא מֻטָּל עַל הָאַסְקֻפָּה רוֹאִין חֲלַל הַטֻּמְאָה מִגּוּפוֹ אִם הוּא כְּנֶגֶד הַמַּשְׁקוֹף וְלִפְנִים הַבַּיִת טָמֵא וּמִכְּנֶגֶד הַמַּשְׁקוֹף וְלַחוּץ הַבַּיִת טָהוֹר: \n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁמֵּת עֵבָּרָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ אִם נַעֲשֵׂית רֹאשׁ הַנֵּפֶל כְּפִיקָה שֶׁל שְׁתִי כֵּיוָן שֶׁנִּפְתַּח הָרֶחֶם עַד שֶׁנִּרְאֶה הָרֹאשׁ נִטְמָא הַבַּיִת מִפְּנֵי הָעֻבָּר אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצָא: \n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁמַּקְשָׁה לֵילֵד וְיָצְאָה מִבַּיִת לְבַיִת וְהִפִּילָה נֵפֶל מֵת בְּבַיִת שֵׁנִי הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן טָמֵא בְּסָפֵק. שֶׁמָּא כְּשֶׁהָיְתָה בּוֹ יָצָא רֹאשׁוֹ שֶׁל נֵפֶל הַזֶּה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁלֹּא הָיָה רֹאשׁ הַנֵּפֶל כְּפִיקָה שֶׁל שְׁתִי. אֲבָל אִם הֶעֱגֵיל רֹאשׁ הַנֵּפֶל כְּפִיקָה הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן טָהוֹר שֶׁאִלּוּ נִפְתַּח רַחְמָהּ שָׁם לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לְהַלֵּךְ עַל רַגְלֶיהָ. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה נִטֶּלֶת בַּאֲגַפַּיִים וְהוֹצִיאוּהָ מִבַּיִת לְבַיִת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן טָמֵא בְּסָפֵק אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱגֵיל רֹאשׁ הַנֵּפֶל כְּפִיקָה שֶׁל שְׁתִי: \n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁהִפִּילָה שִׁלְיָא הַבַּיִת טָמֵא וַדַּאי. חֲזָקָה הוּא שֶׁאֵין שִׁלְיָא בְּלֹא וָלָד: \n",
+            "מִי שֶׁיָּלְדָה שְׁנֵי יְלָדִים אֶחָד חַי וְאֶחָד מֵת. אִם הַמֵּת יָצָא רִאשׁוֹן הַחַי טָהוֹר שֶׁהֲרֵי לֹא נָגַע בּוֹ מִשֶּׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם. וְאִם הַחַי יָצָא רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא טָמֵא שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִגַּע בּוֹ הַמֵּת מִשֶּׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְגַּלְגֵּל אַחֲרָיו כְּאֶבֶן שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים כְּדֵי לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ: \n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה וָלָד מֵת אֲפִלּוּ נֵפֶל קָטָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ הֲרֵי הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת ז'. מֵת עֻבָּרָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ וּפָשְׁטָה הַחַיָּה אֶת יָדָהּ וְנָגְעָה בּוֹ הַחַיָּה טְמֵאָה ז' וְהָאִשָּׁה טְהוֹרָה עַד שֶׁיֵּצֵא הַוָּלָד. וְטֻמְאַת הַחַיָּה מִדִּבְרֵיהֶם גְּזֵרָה שֶׁמָּא תִּגַּע בּוֹ מִשֶּׁיֵּצֵא לַפְּרוֹזְדוֹר. אֲבָל מִן הַתּוֹרָה אֵין מַגַּע בֵּית הַסְּתָרִים מַגָּע הוֹאִיל וְהוּא בְּתוֹךְ הַמֵּעַיִם הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טָהוֹר. וְכֵן הַבּוֹלֵעַ טַבַּעַת טְמֵאָה וְחָזַר וּבָלַע אַחֲרֶיהָ טַבַּעַת טְהוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁנָּגְעוּ זוֹ בָּזוֹ בְּוַדַּאי בְּתוֹךְ מֵעָיו אֵינוֹ מַגָּע וְהַטֻּמְאָה בְּטֻמְאָתָהּ וּטְהוֹרָה בְּטָהֳרָתָהּ: סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת \n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת מת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..939898efd4b9091e07bdab28f530abd3c29f8658
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json	
@@ -0,0 +1,58 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Immersion Pools",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/87907f7fc25fdb7813ab71f22264eb6c.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מקואות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Whatever is defiled, whether human beings or utensils, whether rendered unclean by some grave uncleanness on biblical grounds or by some uncleanness on rabbinic grounds, can become clean only by immersion in water that is gathered on the ground [not within a receptacle]."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            "According to biblical law, any water that is gathered may be used for immersion, as it is written: \"A gathering of water\" (Leviticus 11:36), of any kind; provided that there is enough of it to fill up the measure required for the complete immersion of a man's entire body. The sages have calculated the measure to be one cubit square by three cubits deep. This quantity holds forty <i>seahs</i> (sixty gallons) water, whether drawn or undrawn [from any kind of receptacle].",
+            "According to rabbinic law, drawn water [from any receptacle] is not valid for immersion.— —"
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "It is obviously clear that the laws concerning defilements and purities are biblical decrees, and not things which the human mind can determine; they are classified as divine statutes. So too, immersion as a means of ridding oneself from defilement is included among the divine statutes. Defilement is not mud or filth to be removed with water, but is a matter of biblical decree; it depends on the heart's intent. Accordingly, the sages have declared: If a man immersed himself, but without a definite purpose in view, it is as though he had not immersed himself at all. Nevertheless, there is some ethical allusion to this: just as one who sets his mind on becoming clean becomes clean as soon as he has immersed himself, even though nothing new is produced in his physical being, so one who sets his mind on purifying himself from all the spiritual defilements, namely wrongful thoughts and evil traits, becomes clean as soon as he made up his mind to abstain from those notions, and brought his soul into the waters of reason. Indeed, Scripture declares: \"I will pour clean water over you, and you shall be clean; from all your impurities and idolatries I will cleanse you\" (Ezekiel 36:25)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..bc9968e53692133b854acff690d2cb1ada14d566
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,203 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Immersion Pools",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Immersion_Pools",
+    "text": [
+        [
+            "All impure entities - whether humans or <i>keilim</i>, whether they contracted a severe impurity of Scriptural origin or whether they contracted Rabbinic impurity - regain purity only through immersion in water that is collected in a pool in the ground.",
+            "Whenever the Torah mentions washing one's flesh or laundering one's garments from impurity, the intent is solely the immersion of the entire body or article in a <i>mikveh</i>. The phrase, Leviticus 15:11: \"And he did not wash his hands in water,\" also refers to the immersion of the entire body. This also applies to other impure people. If one immersed himself entirely with the exception of the tip of his little finger, he is still ritually impure.<br>Although all of these matters have their source in the Oral Tradition, Leviticus 11:32 does state: \"He shall enter water; he remains impure until the evening and then he becomes pure.\" This rule is then applied with regard to all those impure: They must enter water.",
+            "All <i>keilim</i> that contract impurity can be purified through immersion in a <i>mikveh</i> with the exception of an earthenware container, a glass <i>k'li</i>, and a reed mat.<br>With regard to an earthenware container, Leviticus 11:33 states: \"You shall break it,\" implying that its purification comes only through breaking it. Even if it was joined to the earth, even affixed to it with a nail, and even if it was filled with lime or gypsum, it retains its impurity until it is broken. Our Sages considered glass <i>keilim</i> like earthenware containers in this respect.",
+            "A reed mat is not included among the <i>keilim</i> that are susceptible to other types of impurity. Since it does not have a receptacle, it is not in the category of the wooden <i>keilim</i> mentioned by the Torah. Nevertheless, since it is fit to lie upon, it was included among the <i>keilim</i> susceptible to <i>midras</i> impurity according to Scriptural Law. Now since there is no explicit mention of its association with purity and impurity in the Torah and yet, it was included among the articles that contract impurity, it was not included with regard to purification through immersion in a <i>mikveh</i>. For only <i>keilim</i> mentioned in the Torah can be purified in a <i>mikveh</i>. A reed mat can be purified only by being torn to the extent that there remain less than six handbreadths by six handbreadths.",
+            "A <i>zav</i> can be purified only through immersion in a stream, for Leviticus 15:13 states that he must immerse \"in living water.\" A <i>zavah</i> and other persons and <i>keilim</i> that are impure may immerse or be immersed in a <i>mikveh</i>.",
+            "All those obligated to immerse may immerse during the day with the exception of a <i>nidah</i> and a woman after childbirth. They must immerse at night, as we explained with regard to the laws of <i>nidah</i>. One who has a seminal emission may immerse throughout the entire day from the beginning of the night. This is derived from Deuteronomy 23:12 which states: \"And it shall be that toward evening, he shall immerse in water.\" This teaches that he may immerse and continue in his state from the beginning of the night until the night falls the following day.",
+            "All those who immerse should immerse their entire bodies while naked at one time. If the person has hair, all of his hair must be immersed; it is considered as part of his body according to Scriptural Law.<br>Whenever impure individuals immersed while wearing clothes, the immersion is acceptable, because the water passes through the clothes and they do not intervene. Similarly, if a <i>nidah</i> immerses in her clothes, she is permitted to resume relations with her husband.",
+            "All those who immerse must have the intent to purify themselves through immersion. If one did not have such an intent, the immersion is acceptable with regard to ordinary foods. Even a <i>nidah</i> who immerses without intent, e.g., she fell into water or descended into water to cool off, is permitted to her husband. Nevertheless, with regard to <i>terumah</i> and sacrificial food, she is not considered pure until she immerses with the proper intent.",
+            "When a person ties his hands and feet and is seated in an irrigation canal, if the water covers his body entirely, he is pure.<br>When a person jumps into a <i>mikveh</i>, it is reprehensible. When one immerses in a <i>mikveh</i> twice, it is reprehensible. When one tells a friend: \"Place your hand upon me in the <i>mikveh</i>,\" it is reprehensible.",
+            "Water from the <i>mikveh</i> need not seep into the non-visible portions or the creases of a person's body, as implied by the verse: \"And he did not wash his hands in water.\" It can be inferred that it is necessary only that visible portions of the body be in contact with the water. Nevertheless, the non-visible portions must be fit for water to reach them without there being any intervening substances upon them. Therefore, our Sages instructed: At home, a person should always teach that a woman should rinse between the folds of her body and then immerse.<br>A woman should immerse as she stands normally when weaving or when nursing her child.",
+            "A woman should not immerse in a harbor, because she will be embarrassed because of the inhabitants of the city and will not immerse properly. If mats were erected as a screen for the purpose of modesty, she may immerse in a harbor. A woman should not immerse while standing on an earthenware container, on a basket, or the like, because she will be afraid of falling and the immersion will not be acceptable.",
+            "When either a human or a <i>k'li</i> is immersed, there should not be any intervening substance between them and the water. If there is an any intervening substance between them and the water - for example, there was dough or mud clinging to the flesh of a person or the substance of a <i>k'li</i> - the person or the <i>k'li</i> is impure as it was originally and the immersion is invaild.<br>According to Scriptural Law, if there is an intervening substance covering the larger portion of the person's body or the larger portion of the <i>k'li</i>, the immersion is invalid, provided he objects to the intervening substance and would like to remove it. If, however, he does not object to it and does not pay attention whether it would be removed or not, it is not considered an intervening substance, even if it covers the major portion of the person or the <i>k'li</i>. Similarly, if it covers less than half a person's body, it is not considered as an intervening substance even if he objects to it. According to Rabbinic decree, any intervening substance that one objects to invalidates an immersion even if it covers only the lesser portion of the person's body. This is a decree, lest such a substance cover the greater portion of the person's body. And any intervening substance that covers the larger portion of the person's body disqualifies the immersion even if he does not object to it. This is a decree, lest a substance that one objects to cover the greater portion of his body.<br>Thus if even a drop the size of a mustard seed of an intervening substance, e.g., dough, tar, or the like, was on a person's flesh or on the substance of a <i>k'li</i>, and he objects to it, his immersion is disqualified. If he does not object to it, the immersion is acceptable unless the intervening substance covers the major portion of the <i>k'li</i> or the person, as explained."
+        ],
+        [
+            "These are the substances that intervene for a person: the secretion outside the eye, the fluid outside a wound that crusts, dried blood over a wound, a bandage over a wound, crusts of filth on one's flesh, dough or mud under one's nails, particles of mud or dough that collect on one's flesh, thick mud, potters' clay, and mud that is found in the thoroughfares at all times, even in the summer. All of these substances intervene. Other mud does not intervene when wet, because it will dissolve in the water. When it is dry, it is considered as an intervening substance.",
+            "When the following: honey, ink, milk, blood, and the sap of berry bushes, fig trees, wild fig trees, and carob trees are dry, they are considered intervening substances. When they are moist, they are not. The sap of other fruits are considered as intervening substances whether moist or dry.<br>Blood that sticks to the flesh, even if it is moist, is considered an intervening substance. A loosely hanging limb or flesh is considered an intervening substance.",
+            "A woman's hidden area is considered to have intervening substances present unless she washes before her immersion, because that portion of the body is always sweaty and dust collects there and intervenes.<br>To whom does the above apply? To a married woman. Different rules apply for an unmarried woman. Since she is not concerned about the cleanliness of that area, it is not considered to have intervening substances present.",
+            "The following rules apply to bandages on a wound, metal plates on a broken bone, necklaces, noserings, choker necklaces, and rings. When they are firm and cling to the flesh, they are considered as intervening substances. If they are loose, they are not considered as intervening substances.",
+            "Strands of wool, strands of flax, and straps that women tie to their heads as adornments are intervening substances, because they separate between the body and the water. Strands of hair are not considered intervening substances, because water penetrates through them, even when they are not loose.",
+            "Strands tied around one's neck, even of flax, are not considered as intervening substances, because a woman does not strangle herself with them. Tight necklaces, e.g., choker necklaces and necklets, are intervening substances, because a woman chokes herself with them to look fat.",
+            "Hair over the heart that became tangled and matted and similarly, matted hairs of the beard are intervening substances.",
+            "When an arrow is stuck in a person's flesh, if it is visible, it is considered an intervening substance. If it is not visible, he may immerse in a <i>mikveh</i> and partake of <i>terumah</i> in the evening even though the arrow itself is impure. Similarly, if a person swallowed an impure ring and immersed, he is pure. If he vomited it out after immersing, he contracts impurity, because of contact with it. For, as we explained, any entities swallowed within the body of a living being, do not impart impurity or contract impurity.<br>If pebbles or splinters enter the cracks on the soles of a person's feet, they are considered as intervening substances.",
+            "When there is a bandage, a compress, or a dressing over the hidden parts of a person's body, they are considered as intervening substances. The rationale is that even though water need not enter these parts, they must be fit for water to enter them and not have any intervening substances upon them, as we explained.<br>If there was one or two hairs that were outside the wound, but their tips were stuck to the wound, there were two hairs with mud or filth stuck to their tips, or there were two hairs from one's upper eyelashes that were perforated and hairs from one's lower eyelashes were threaded through them, they are considered an intervening substance.",
+            "A person should not immerse with dust on his feet. If, however, he did, the dust is not an intervening substance.",
+            "When one holds another person or an implement and immerses them, they remain impure. This applies even if he loosens his hand and allows water to reach the person or the article being immersed. This is a decree, lest he not loosen his hand. If he rinses his hand in water first, the immersion is acceptable.",
+            "When a woman slings her infant son over her back and immerses, the immersion is not acceptable, for perhaps there was mud on the infant's feet or hands and it became attached to his mother at the time of her immersion and intervened between her body and the water, but it fell off after she emerged.",
+            "When a woman who was a <i>nidah</i> put her hair in her mouth, clenched her fists, pursed her lips, or a bone was discovered between her teeth, it is as if she did not immerse. This applies to other impure individuals as well.<br>If she placed coins in her mouth and descended and immersed, she is purified from <i>nidah</i> impurity, but she is impure because of her spittle. Thus she is a primary derivative of impurity, like one who touched the spittle of a <i>nidah</i>. The same laws apply with regard to a <i>zav</i>.",
+            "These are the substances that do not intervene for a human: the matted hair of the head, the arm pits, and the hidden parts of a man, the secretions of the eye, the scab above a wound, moist drops of filth on his skin, filth that is under a nail, a loose-hanging nail, and the thin hair that is on the skin of a child. All of these substances are not considered as intervening.",
+            "When two or more hairs are knotted in one knot, they are not considered as an intervening substance, because the water can penetrate through them. If one hair is knotted, it is considered an intervening substance, provided the person is particular about it. If, however, he is not particular about it, his immersion is acceptable unless the larger portion of his hair is tied individually hair by hair. This is the ruling of the <i>Geonim</i>.<br>It appears to me that a person's hair is considered like his body with regard to immersion and is not a separate entity to the extent that it is inappropriate to speak of \"the larger portion of his hair.\" Instead, even though all of a person's hair is tied hair by hair, if the person is not particular about the matter, his immersion is acceptable unless the hairs are combined with another intervening substance on his body and thus there are intervening substances covering the larger portion of his body, as we explained. The laws mentioned here apply equally to a woman in the <i>nidah</i> state and to other impure people who have hair on their heads.",
+            "Ezra ordained that a woman should comb out her hair and then immerse. If it is possible for her to comb out her hair at night and immerse immediately thereafter, it is praiseworthy. In a pressing situation or when there is a question of sickness, she may comb out her hair - say - on Friday and immerse Saturday night.",
+            "The following rules apply when a woman immersed and then an intervening substance was found upon her that disqualified her immersion. If she immersed on the same day that she prepared herself, she does not have to prepare herself again. Instead, she may remove the intervening substance and immerse again immediately. If not, she must prepare herself a second time and then immerse.",
+            "A woman should not comb out her hair with natron, because it causes the hairs to snap, nor with oak sap, because it snarls the hair. Instead, she should use hot water, even water heated in the sun, because it hardens the hair and enables it to be combed out. Cold water, by contrast, tangles the hair and causes it to contract and thus become intertwined.",
+            "When a <i>nidah</i> gave cooked food to her son and then immersed, the immersion is invalid because of the fatty substances on her hand.",
+            "The following laws apply if a woman scratched her skin to the extent that it bled and then immersed. If the immersion was within three days of the bleeding, the place of the scratches is not considered as intervening. After three days, it is considered as intervening because the blood coagulates there, like a scab on the wound.<br>Similar concepts apply with regard to secretion in the eye. If it is dry and has begun to change color, it is considered as an intervening substance for a <i>nidah</i>.",
+            "Blue ointment in the eye is not considered as an intervening substance. If it is outside the eye, it is considered as an intervening substance. If her eyes open and close frequently, even the ointment outside the eye, it is not considered as an intervening substance.",
+            "If, while immersing, a woman opened her eyes to a great extent or closed them very firmly, the immersion is not acceptable.<br>With regard to what does the above apply? With regard to immersion to partake or touch pure foods. With regard to permitting intimacy with her husband, by contrast, she is permitted even if she gave cooked food to her son, she had an old scratch, there was blue ointment above her eye, or she opened her eyes very widely or closed them tightly. The rationale is that all of these matters and other similar ones are considered as intervening only according to Rabbinic Law and the Sages ordained their decree with regard to pure foods, but not with regard to intimacy.<br>Whenever a substance is considered as intervening for a <i>nidah</i> with regard to pure foods, it is considered as intervening for other impure people with regard to pure foods and as intervening for a convert when immersing during conversion.",
+            "When a person immersed and after he ascended an intervening substance was found upon his body, even though he was involved with that substance for the entire day after the immersion, he is considered as impure unless he says: \"I know with certainty that this substance was not upon me before the immersion.\" The rationale is that since he was categorized as impure, he is presumed to remain in that state until it is known for certain that he regained purity."
+        ],
+        [
+            "These are the substances that intervene with regard to the immersion of <i>keilim</i>: Pitch, mortar, and the like.<br>When tar is on a cup or a bottle, it is considered an intervening substance if it is on the inside. If it is on the outside, it is not an intervening substance. When does the above apply? To a <i>k'li</i> in a craftsman's shop. When one belongs to a homeowner, whether the tar is on the inside or on the outside, it is an intervening substance.<br>When there is tar on a large pot or on a bowl, whether it is on the inside or on the outside, whether it belongs to a homeowner or comes from a craftsman's shop, it is considered as intervening.",
+            "Musk and black earth are considered as intervening substances, whether in a cup, a bottle, a large pot, or a bowl, whether it belongs to a homeowner or comes from a craftsman's shop.<br>If pitch or mortar and the like are found on a counter-top, on a table, or on a small chair and they are clean, the foreign substances are considered as intervening, because the owner objects to their presence. If the surfaces are dirty, the foreign substances are not considered as intervening, because he does not object to their presence.",
+            "If such substances were on the bed of an ordinary homeowner, they are considered intervening. If they were found on the bed of a poor person, they are not considered as intervening. If they were found on the saddle placed on a donkey belonging to an ordinary homeowner, they are considered intervening. If found on the wineskins placed on a donkey, they are not considered as intervening; on both sides of its saddle-blanket, they are considered intervening.",
+            "If pitch, mortar, or the like were found on the clothes of Torah scholars, even on one side, they are considered as intervening substances, because they are careful to keep their clothes clean. If such substances are found on both sides of the clothes of unlearned people, they are considered as intervening. If they are only on one side, they are not considered as intervening.",
+            "If such substances were found on the handkerchiefs of men who work with tar, potters, or tree-pruners, they are not considered intervening substances.",
+            "When there is blood on the garments of a butcher, it is not considered as an intervening substance, because he does not object to its presence.",
+            "When oily substances are found on the garments of one who sells such substances, they are not considered as intervening. Similar laws apply in all analogous situations.<br>If a butcher also sold oily substances and both blood and oily substances were found on his clothes, there is an unresolved question whether they are considered as intervening, because there are two stains, or whether they are not considered as intervening, since this is his work and hence he does not object to their presence.",
+            "If tar, mortar, or the like were present on the inside of a sandal, on its upper surface, it is intervening; on its lower surface, it is not intervening. If they were found on a bench, on the upper surface or on the sides, they are intervening. On the lower surface, they are not intervening.",
+            "Spots of filth on a chair and a carriage top that have been laundered, whether in the inside or on the outside, whether below or on the sides, are not intervening, because the water will wash them away. Filth coming from dregs left in a cup and a bottle, cotton on the inside of a necklace or inside a bell, and mud or dough on the handle of a hatchet or a rake are not considered as intervening. Should they harden, they are considered as intervening.",
+            "It is clear that whenever we have said that tar, mortar, or the like do not intervene for <i>keilim</i>, the rationale is that the owner does not object to their presence. Therefore, if the larger portion of the <i>k'li</i> was covered with tar, mortar, or the like, its immersion is invalid, even though the owner does not object, as we explained. There is no difference in this context regarding any particular type of <i>k'li</i>. Instead, all <i>keilim</i> are the same in this regard.",
+            "Whenever the handles of a <i>k'li</i> are hollow and were inserted into a <i>mikveh</i> upside down, they were inserted in the ordinary manner, but they were not thoroughly washed out, or they were of metal and they were bent out of shape, their immersion is invalid.",
+            "When one turned the opening of a container upside down and immersed it, it is as if it was not immersed, because the water will not enter it entirely. If a utensil has a portion into which water will not enter unless it is tilted to its side, its immersion is not valid until it is tilted to its side.",
+            "When a utensil is narrow on either side and wide in the center, it does not regain purity unless one turns it on its side in the water.",
+            "When the rim of the opening of a bottle is turned over, it does not regain purity unless one turns it on its side in the water.",
+            "An inkwell does not regain purity until a hole was made at its side so that water can enter its curved portions.",
+            "When the collar of an animal was loose and it contracted impurity, it can be immersed in its place.",
+            "A person should not immerse a kettle with its coals unless he moves the coals with his hands.",
+            "When a container was filled with liquids and immersed in a <i>mikveh</i>, it is as if it was not immersed. If the container was filled with water and one immersed it in a <i>mikveh</i>, the water and the container regain purity simultaneously. The rationale is that water can be purified in a <i>mikveh</i>, as we explained in <i>Hilchot</i> <i>Tum'at Ochalin</i>.<br>If there was urine in the container, it is considered as if it were water. The following rules apply to a container holding water mixed with the ashes of the red heifer. If the greater portion of the container was empty, so that the quantity of <i>mikveh</i> water would be greater than that of the water mixed with the ashes of the red heifer, the container is pure. If not, it is impure, as if the water is another liquid that intervenes between the substance of the container and the water of the <i>mikveh</i>.",
+            "When the inside of a container was pure, but the outside was impure, it was filled with white wine or milk, and immersed in a <i>mikveh</i>, the ruling depends on which is the greater quantity. If the greater portion of the container was empty so that there would be more water than milk or wine, it is pure. This leniency is granted, because the impurity is of Rabbinic origin. If it contained red wine or other liquids, the immersion is not effective.",
+            "The following law applies to a container that is filled with impure water which had its opening closed with moist mud which was extending into the water of the container. If one immersed it, it is pure. If it was closed with thick mud, it is as if it was not immersed.<br>Similarly, if a ring was placed in a brick of moist mud and immersed, it is pure. If the brick is made from thick mud, it is as if it was not immersed.",
+            "Water need not penetrate through the following articles for their immersion to be effective:<br>a) knots in the clothes of poor people as a rule; if they are particular about them, they<br>are intervening; by contrast, as a rule, knots in the garments of homeowners, intervene;<br>if they are not particular about them, they do not intervene:<br>b) knots in the fringes of clothes that became tied unintentionally:<br>c) the loops of sandals:<br>d) the head <i>tefilah</i> when its cube is firmly attached to its strand;<br>e) the arm <i>tefilah</i> when it does not move up and down freely:<br>f) the handles of a leather drinking pouch or a satchel; and<br>g) any similar entity that is tied or sewed and will not be untied in the future.",
+            "Water must be able to penetrate the following articles for their immersion to be effective:<br>a) the knots in the openings of a cloak which are made like loops;<br>b) the knots that serve as loops on the shoulder;<br>c) the border of a sheet that must be extended:<br>d) the head <i>tefilah</i> when its cube is not attached to its strand:<br>e) the arm <i>tefilah</i> when it moves up and down freely:<br>f) the laces of a sandal; and knots in the fringes of clothes that were tied by humans; and<br>g) any similar entity that will be laid open or extended.<br>With regard to baskets used in winepresses and olivepresses, if the strands of material that make up the basket are firm, one must scratch out around them. If they are loose, one must shake them out. For their immersion to be effective, water must penetrate into leather pillows and cushions.",
+            "Water does not have to penetrate into the inner space of a round leather cushion, a ball, a mold, an amulet, and <i>tefillin</i> for their immersion to be valid. This is the general principle: Whenever it is not common to remove and insert entities in the inner space of an object, it may be immersed while closed.",
+            "When one immerses clothes that have been laundered, the water must penetrate through them to the extent that air bubbles arise. If they were immersed while dry, they must remain in the water until air bubbles arise and then cease arising.",
+            "Whenever the accessories of a <i>k'li</i> are longer than necessary and one will ultimately cut them off, one may immerse them to the extent necessary.<br>What is implied? For the chain of a large bucket, the measure is four handbreadths; for a small one, ten handbreadths. It is necessary to immerse only this much of the chain, the remainder is pure.",
+            "When one placed other <i>keilim</i> in an impure <i>k'li</i> and immersed them together, the immersion is effective for all of them, even if the opening of the <i>k'li</i> is very narrow. The rationale is that the water is able to enter it and since the immersion is acceptable for the larger <i>k'li</i>, it is also acceptable for the <i>keilim</i> inside of it. If he inclined it on its side and immersed it, the immersion is not acceptable for the <i>keilim</i> inside of it unless the opening is as wide as the mouthpiece of a drinking pouch. Similarly, if the larger <i>k'li</i> is pure and one placed impure <i>keilim</i> and immersed them together, the immersion is not acceptable for the <i>keilim</i> inside of it unless the opening is as wide as the mouthpiece of a drinking pouch.<br>When does the above apply? With regard to <i>terumah</i>, but with regard to consecrated food, <i>keilim</i> should not be immersed inside pure <i>keilim</i> at all, even if they were in a basket or a storage bin, as explained in its place."
+        ],
+        [
+            "According to Scriptural Law, it is permissible to immerse in any collected body of water, as implied by Leviticus 11:36: \"a gathering of water,\" i.e., any gathering, provided it contains enough water for the entire body of a human being to immerse in it at one time. Our Sages measured this figure as a cubit by a cubit by a height of three cubits. This measure contains 40 <i>se'ah</i> of water. According to Scriptural Law, the water is acceptable whether drawn or not.",
+            "According to Rabbinic Law, water that is drawn is invalid for immersion. Moreover, if there was a body of water that was not drawn and three <i>lugim</i> of drawn water fell into it, the entire body of water is invalidated.<br>Although the disqualification of drawn water is a Rabbinic decree, our Sages explained it based on an association found in a Biblical verse. Leviticus, <i>op. cit.</i>, states: \"Only a spring, a cistern, or a gathering of water shall be pure.\" Based on a comparison of the terms used in the verse, they explained: The water of \"a spring\" is not dependent on man's activity at all. The water of \"a cistern\" is entirely dependent on man's activity, for it contains drawn water entirely. Our Sages said: The \"gathering of water\" should not be entirely made up of drawn water like a cistern, nor need it come entirely from the hand of heaven. Instead, if it came into being partially through human effort, it is acceptable.",
+            "What is implied? When a person places barrels on top of a roof to dry, but it rained and they became filled with water, even though it is during the rainy season, he may break the barrels or turn them over and the water collected from them is acceptable for immersion. Even though all of this water had been contained in vessels, the <i>mikveh</i> is acceptable, because the person did not fill it up by hand. Therefore if he lifted up the barrels and overturned them, all of the water in them is considered as drawn.",
+            "When a person places containers under a drainage pipe at any time and any season, both small containers and large containers, even containers of stone and the like that are not susceptible to ritual impurity, if they became filled with rainwater, the water is not acceptable for a <i>mikveh</i>. Even if he turned them over or broke them, the water collected from them is considered as drawn in every respect. For the containers were filled as a result of his intent, since it can be assumed that a drainpipe will conduct water. Even if one forgot containers under a drainpipe, the water is unacceptable for a <i>mikveh</i>. Our Sages issued a decree against one who forgot, lest a person place them there intentionally.<br>Similarly, if one placed containers in a courtyard when the sky was densely cloudy and they became filled with rainwater afterwards, the water inside of them is unacceptable for a <i>mikveh</i>, since they were filled as a result of his intent. Moreover, our Sages issued a decree against one who forgot containers in a courtyard, lest a person place them there intentionally.<br>If one placed containers in a courtyard when the clouds were dispersed and then the sky became cloudy and the containers became filled with rainwater, the water is acceptable for a <i>mikveh</i>, like that in containers left on top of a roof to dry. Similarly, when one left containers in a courtyard when the sky was densely cloudy, the clouds dispersed, and then became dense again and the containers became filled with rainwater, the water is acceptable. If he breaks the containers or turns them over, the water collected from them is acceptable for a <i>mikveh</i>.",
+            "When one who applies lime forgot a large container in a <i>mikveh</i> and it became full with water, even if only a small quantity of water remained in the <i>mikveh</i> and the majority of the water of the <i>mikveh</i> is in the container, he may break the container in its place. Thus the entire <i>mikveh</i> will be acceptable.<br>Similarly, when one arranged containers in a <i>mikveh</i> to seal them and they became filled with water, even though the <i>mikveh</i> absorbed its water and no water remained except the water in the containers, one may break the containers. The water that collects from them forms an acceptable <i>mikveh</i>.",
+            "How do three <i>lugim</i> of drawn water invalidate a <i>mikveh</i>? If there were less than 40 <i>se'ah</i> of acceptable water in a <i>mikveh</i> and three <i>lugim</i> of water fell in, making the entire amount 40 <i>se'ah</i>, all of the water is disqualified for use. If, however, there are 40 <i>se'ah</i> of water that was not drawn in a <i>mikveh</i> and then one drew water with a pitcher and poured it into the <i>mikveh</i> throughout the entire day, it is acceptable. Furthermore, when there are two <i>mikveot</i>, one above the other, and the upper <i>mikveh</i> had 40 <i>se'ah</i> of acceptable water and one was drawing water by hand and pouring it into that <i>mikveh</i> until the amount of water increased to the extent that 40 <i>se'ah</i> overflowed and descended into the lower <i>mikveh</i>, the lower <i>mikveh</i> is acceptable.",
+            "When a <i>mikveh</i> contained exactly 40 <i>se'ah</i> and one added a <i>se'ah</i> of drawn water and then removed a <i>se'ah</i> of water from it, the <i>mikveh</i> is acceptable. Similarly, if he added a <i>se'ah</i> of drawn water and removed a <i>se'ah</i> of water from the <i>mikveh</i>, the <i>mikveh</i> is acceptable provided the greater portion of the original water remained.",
+            "Drawn water does not disqualify the water of a <i>mikveh</i> when three <i>lugin</i> fall in unless they fall into the <i>mikveh</i> from a container. If, by contrast, the drawn water flows on the ground outside the <i>mikveh</i> and continues streaming until it descends into the <i>mikveh</i>, it does not disqualify the <i>mikveh</i> unless it constitutes half or more of the original 40 <i>seah</i> of water. If, however, the majority of the original 40 <i>se'ah</i> of water was acceptable, the <i>mikveh</i> is acceptable.<br>What is implied? When a <i>mikveh</i> contains a little bit more than 20 <i>se'ah</i> of acceptable water, one drew water and poured it outside the <i>mikveh</i>, and then the water flowed and descended into the <i>mikveh</i>, it is acceptable, even if it reached a total of 1000 <i>se'ah</i>. This applies whether the water flowed on the ground or through a conduit or the like that does not disqualify a <i>mikveh</i>. The rationale is that drawn water that was caused to flow is acceptable if the majority of 40 <i>se'ah</i> water is acceptable.<br>Similarly, if there was a little more than 20 <i>se'ah</i> of rainwater on an enclosed roof and one drew water by hand and poured less than 20 <i>se'ah</i> of water into the water, the entire quantity is unacceptable. Nevertheless, if one opened the drainage pipe and caused all the water to flow into one place, it constitutes an acceptable <i>mikveh</i>. The rationale is that when an entire quantity of drawn water was caused to flow, it is acceptable, provided the majority of the water was acceptable.",
+            "Some of the scholars of the west ruled that since the Sages declared \"An entire quantity of drawn water that was caused to flow is pure,\" it is not necessary that the majority of the water be acceptable. Instead, the perspective that required both a majority of acceptable water and that it be caused to flow are the words of only one Sage and they were already rebutted, for the conclusion of the passage states: \"An entire quantity of drawn water that was caused to flow is pure.\"<br>According to the words of the scholars of the west, if one would fill a container with water and pour it out and the water would flow to one place where it collects, it would be an acceptable <i>mikveh</i>. Similarly, all the pools in our bathhouses would be kosher <i>mikveot</i>, for all the water they contain was drawn and then flowed through pipes. Never have we seen anyone who performed such a deed, i.e., ruling that such pools are acceptable for immersion.",
+            "The following laws apply when rainwater and drawn water were mixed together in a courtyard and flowed into a cavity or they were mixed together on the steps leading to an underground cavern and then descended into the cavern. If the majority of the water was acceptable, the <i>mikveh</i> is acceptable. If the majority of the water was unacceptable, it is unacceptable.<br>When does the above apply? When they became mixed together before they reached the <i>mikveh</i>, but instead, flowed and descended together. If, however, the acceptable water and the unacceptable water were descending directly into the <i>mikveh</i>, different rules apply. If it is known that 40 <i>se'ah</i> of acceptable water fell into the <i>mikveh</i> before three <i>lugim</i> of drawn water, the <i>mikveh</i> is acceptable. If not, it is unacceptable."
+        ],
+        [
+            "When three <i>lugim</i> of drawn water fall into a <i>mikveh</i> - whether from one <i>k'li</i> or from two or three <i>keilim</i> - they can be combined to reach a quantity that disqualifies the <i>mikveh</i>, provided the water begins descending from the second before it concludes descending from the first. If descends from four <i>keilim</i>, the water from them is not combined.<br>When does the above apply? When one did not intend to increase the amount of water in the <i>mikveh</i>. If, however, one intended to increase the amount of water in the <i>mikveh</i>, even if a <i>dinar</i>-size measure was added each year, they are all combined to reach the sum of three <i>lugim</i>, whether the drawn water was present there before the acceptable water, the acceptable water was present there before the drawn water, or they both fell into the <i>mikveh</i> at the same time. Since three <i>lugim</i> of water fell into 40 <i>se'ah</i> combining with the acceptable water to reach that amount or into less than 40 <i>se'ah</i> of water, the entire amount is invalidated and considered as drawn.",
+            "When two people each poured a <i>log</i> and a half into a <i>mikveh</i>, or one wrung out his garment and lifted it up, causing the water it contained to fall from several places, it invalidates a <i>mikveh</i>. A similar ruling applies when one pours from a distributor that causes water to pour from several places at the same time.",
+            "When one immerses a pillow or a cushion of leather into a <i>mikveh</i> that has exactly 40 <i>se'ah</i>, when he lifts their edges out of the water, the water inside of them is considered as drawn water.<br>What should he do? He should immerse them and lift them up by their ends. With regard to a basket and a sack, he should immerse them and lift them up in the ordinary manner without showing any concern.",
+            "The following law applies to a <i>mikveh</i> that had three pockets of drawn water with a <i>log</i> in each of the pockets and then acceptable water fell into it. If it is known that 40 <i>se'ah</i> of acceptable water fell into it before the water reached the third pocket, it is acceptable, If not, it is disqualified.",
+            "When there are two <i>mikveot</i>, neither containing 40 <i>se'ah</i>, a <i>log</i> and a half fell into each one of them, and then the <i>mikveot</i> became mixed together, they are acceptable. The rationale is that neither one of them had been designated as unacceptable.<br>If, by contrast, three <i>lugim</i> of drawn water fell into a <i>mikveh</i> that does not contain 40 <i>se'ah</i> [of acceptable water and afterwards, it was divided into two, even though enough acceptable water was added to each one to constitute an acceptable <i>mikveh</i>, they are invalid. The rationale is that whenever a <i>mikveh</i> is disqualified, all of its contents are considered as drawn water. It is as if all of the water had been drawn with a container.",
+            "When a cistern is filled with drawn water and a canal of rainwater flows into it and out of it, it is still considered as unacceptable until it can be calculated that not even three <i>lugim</i> of the drawn water that originally was in the cistern remain.<br>When three <i>lugim</i> of unacceptable water fall into a <i>mikveh</i> containing less than 40 <i>se'ah</i> of acceptable water, all of its contents are disqualified. Even if afterwards, he added enough acceptable water until the measure of 40 <i>se'ah</i> is reached, the <i>mikveh</i> remains invalid until all the water that was contained within it flows out and less than three <i>lugim</i> of the drawn water remain.<br>What is implied? A <i>mikveh</i> contains 20 <i>se'ah</i> of rainwater and a <i>se'ah</i> of drawn water fell into it. Afterwards, more acceptable water was added to it. It remains unacceptable until one knows that the 20 <i>se'ah</i> it originally contained and more than five and a quarter <i>kabbin</i> of the added water flowed out and less than three <i>lugim</i> of the entire quantity remain. Similarly, if one made a <i>mikveh</i> that contains 40 <i>se'ah</i> of acceptable water and joined it to this invalid <i>mikveh</i>, the acceptable water purifies the unacceptable water.",
+            "If one was moving mud from the bottom of the <i>mikveh</i> to the sides and, as a result, three <i>lugim</i> of water flowed into the <i>mikveh</i>, it remains acceptable. If one was removing the mud and lifted it up by hand, separating it from the <i>mikveh</i> and placing it on the <i>mikveh's</i> sides and three <i>lugim</i> flowed into the <i>mikveh</i> from it, they disqualify it.",
+            "When a legion is passing from one place to another - or similarly, an animal is passing from one place to another - and three <i>lugim</i> of water was splashed into a <i>mikveh</i> by their hands and feet, it is acceptable. Moreover, even if they made a <i>mikveh</i> in this manner initially, it is acceptable.",
+            "When a <i>mikveh</i> does not contain 40 <i>se'ah</i> and less than three <i>lugim</i> of impure, drawn water fell into it, the water is acceptable with regard to <i>challah</i> and <i>terumah</i> and one may use it for the ritual washing of hands. It is, however, invalid to be used as the base for the collection of water for an acceptable <i>mikveh</i>. If rainwater descended upon it to the extent that the rainwater constituted the majority of the mixture, the mixture is acceptable to be used as the base for the collection of water for an acceptable <i>mikveh</i>.<br>When three <i>lugim</i> of impure, drawn water fell into it, the water is unacceptable for <i>challah</i> and <i>terumah</i>. One may not use it for the ritual washing of hands, nor may it be used as the base for the collection of water for an acceptable <i>mikveh</i>. If rainwater descended upon it to the extent that the rainwater constituted the majority of the mixture, the mixture is acceptable with regard to <i>challah</i> and <i>terumah</i> and one may use it for the ritual washing of hands. It is, however, invalid to be used as the base for the collection of water for an acceptable <i>mikveh</i> until all of the original water that became considered as drawn flowed out and less than three <i>lugim</i> of it remained.<br>Similarly, if there was a <i>mikveh</i> that contained only a <i>dinar</i>-size measure less than 40 <i>se'ah</i> and three <i>lugim</i> of impure, drawn water fell into it, the water is unacceptable for <i>challah</i> and <i>terumah</i>. One may not use it for the ritual washing of hands, nor may it be used as the base for the collection of water for an acceptable <i>mikveh</i>. If less than three <i>lugim</i> of water fell into it - even if the water was all impure - and then a <i>dinar</i>-size measure of rainwater fell into it, causing it to comprise a complete measure of 40 <i>se'ah</i>, it is acceptable. Just as it is considered as pure with regard to immersion, it is considered pure in every respect."
+        ],
+        [
+            "Whenever water passes over <i>keilim</i> that contain a receptacle or water falls into them, it is considered as drawn water and disqualifies a <i>mikveh</i>, provided that the receptacle was made to serve that purpose. Even containers that are not susceptible to ritual impurity, e.g., stone containers and containers made from earth, disqualify water.",
+            "Whenever a <i>k'li</i> was not made with the intent that it serve as a receptacle, even though it does serve as a receptacle, the water it contains does not disqualify a <i>mikveh</i>, for example, large pipes through which water flows. Even though they are wide in the middle and serve as receptacles, the water they contain does not disqualify a <i>mikveh</i>. This applies whether they were made of metal or of earthenware.",
+            "The water contained in a trough in a stone does not disqualify a <i>mikveh</i>, because the trough is not a <i>k'li</i>. If, however, one joins a <i>k'li</i> to a stone, water contained in it disqualifies a <i>mikveh</i>, even if it was joined with cement. If one made a hole from below or one as wide as the mouthpiece of a drinking pouch in the trough from the side, it is acceptable and water contained within it does not disqualify a <i>mikveh</i>.",
+            "When a person takes a large barrel or a large kneading trough and makes a hole large enough to purify it from susceptibility to impurity, and then permanently affixes it within the ground, making it into a <i>mikveh</i>, it is acceptable. Similarly, if one plugged the hole with lime and with building materials, this does not disqualify the barrel and the water collected within forms an acceptable <i>mikveh</i>. If one plugged it with lime or with gypsum, the water it contains makes a <i>mikveh</i> unacceptable, unless it was permanently affixed to the earth or made part of a building. If it was taken and placed on the surface of the earth or on lime and mud was smeared on its sides, it is acceptable to use as a <i>mikveh</i>.",
+            "The following laws apply when one places a tablet under a drainage pipe and water flows over it into a <i>mikveh</i>. If the tablet had borders on its sides, this water would disqualify the <i>mikveh</i>. If not, it does not disqualify it. If one stood the tablet upright on its point, at an angle under the drainage pipe to wash it, even though it has borders, it does not disqualify the water, because in this position, it was not intended to serve as a receptacle.",
+            "The following laws apply when one carves a place in a pipe for pebbles that are carried with the water to collect so that they will not descend together with the water. If it was a wooden pipe and he carved out even the slightest hollow, it disqualifies the water, because all of the water passes through a utensil that was made to serve as a receptacle. This applies even if one permanently affixed the pipe to the earth after he carved out the hollow. The rationale is that the pipe had already been considered as a <i>k'li</i> when it was unattached. If, by contrast, it was permanently affixed to the earth and then he carved out the receptacle, it does not disqualify the water. If the pipe was made from earthenware, it does not disqualify the water unless the hollow is large enough to contain a <i>revi'it</i>.<br>Even though the hollow in the pipe becomes filled with the pebbles that dribble into it, it remains a disqualifying factor. It is not considered as having been stopped up. If earth or pebbles descended into the hollow and stopped it up, because they were compressed there, the water is acceptable.",
+            "When either a sponge or a bucket that contains three <i>lugim</i> of drawn water falls into a <i>mikveh</i>, it does not disqualify it. For it was said only that three <i>lugim</i> of water that fall into it disqualify it, not a container into which drawn water had fallen.",
+            "When there is a closet or a chest in the sea, one may not immerse in them unless they have a hole the size of the mouthpiece of a drinking pouch. If there was a sack or a basket in the sea, one may immerse in them. Similarly, if one places a sack or a basket under a drainage pipe, the water that flows through them does not disqualify a <i>mikveh</i>.",
+            "When one immersed <i>keilim</i> over an impure base for a container that was placed inside a <i>mikveh</i>, even though the edge of the base extends above the water, the <i>keilim</i> are purified from their impurity. If, however, one lifts them up from the water into the inner space of the base, the water that is on the <i>keilim</i> contracts impurity because it is within the inner space of the base. The water in turn imparts impurity to the <i>keilim</i>.<br>Similarly, if a spring emerges from under an earthenware oven and a person descended and immersed in it, he is pure, but his hands contract impurity from the inner space of the oven unless the water extends above the oven for at least the height of his hands. Thus when he immersed, his hands will be above the oven. The difficulties arise, because earthenware <i>keilim</i> do not regain purity through immersion in a <i>mikveh</i>, as we explained.",
+            "When a barrel full of water falls into a sea, even into the Mediterranean Sea, one who immerses there is not considered to have immersed. The rationale is that it is impossible that there will not be three <i>lugim</i> of water from the barrel in one place. If a loaf of <i>terumah</i> falls there, it becomes impure. It contracts impurity due to contact with drawn water, for the water is standing there. If such a situation would take place in a river or the like, one would be able to immerse there, since it flows.",
+            "When there was a pool of drawn water next to a <i>mikveh</i> that contains less than 40 <i>seah</i>, even though it is touching the water of the <i>mikveh</i>, it does not disqualify it, because it is like a <i>mikveh</i> next to a <i>mikveh</i>. If the pool of the drawn water was in the middle of the <i>mikveh</i>, it disqualifies it.",
+            "The following rule applies when there are two pools of water, one above the other, they are separated by a wall, and the upper one is filled with acceptable water, but the lower one is filled with drawn water, and there is a hole in the wall between the upper pool and the lower one. If there are three <i>lugim</i> of drawn water opposite the hole, the upper pool is disqualified. The rationale is that it is considered as if the hole was in the center of the upper pool, not at its side.",
+            "How large must the hole be for there to be three <i>lugim</i> there? Everything depends on the quantity of water contained in the pool. If the lower pool contains 40 <i>se'ah</i>, the hole must be 1/320th of the pool. If the pool contains 20 <i>se'ah</i>, the hole must be 1/160th of the pool. Continue calculating according to this ratio for other amounts. A <i>se'ah</i> is six <i>kabbin</i>, a <i>kab</i> is four <i>lugim</i>, and a <i>log</i> is the size of six eggs.",
+            "The following laws apply when there are three <i>mikveot</i>, each containing exactly 20 <i>se'ah</i>, next to each other, and one [of those on the side contained drawn water. If three people descended and immersed themselves, causing all the water to rise and mix on the floor outside the <i>mikveot</i>, both the <i>mikveot</i> and the people who immersed themselves are pure. The rationale is that the entire amount totaled 60 <i>se'ah</i>, of which 40 <i>se'ah</i> of acceptable water came from two pools located next to each other. And drawn water does not disqualify a <i>mikveh</i> that contains 40 <i>se'ah</i>, as we explained.<br>If the pool containing drawn water was in the middle and they descended and immersed themselves, causing the water to rise and the <i>mikveot</i> thus to become joined, the status of the <i>mikveot</i> is the same as it was previously and those who immersed themselves are impure as they were previously. The rationale is that 40 <i>se'ah</i> of acceptable water did not mix together, because their pools were not located next to each other, for the pool of drawn water separates between them."
+        ],
+        [
+            "A <i>mikveh</i> is not disqualified, neither because of a change of its water's taste, nor a change of its smell, only because its color changes. Any substance that may not be used to constitute a <i>mikveh</i> initially disqualifies one, if it causes its color to change.<br>What is implied? Wine, milk, blood, or other liquids that are classified as fruit juices do not disqualify a <i>mikveh</i> if three <i>lugim</i> of them fall into it, because it was only said that three <i>lugim</i> of drawn water disqualify a <i>mikveh</i>. They do, however, disqualify it if they change the color of its water.<br>Even when a <i>mikveh</i> contains 100 <i>se'ah</i> and a <i>log</i> of wine or fruit juice falls into it and changes its color, it is unacceptable. Similarly, if a <i>mikveh</i> contains 20 <i>se'ah</i> or less of acceptable water and a <i>se'ah</i> of wine or fruit juice fell into it without changing its color, the water is acceptable as it was beforehand. The <i>se'ah</i> of wine or fruit juice, however, is not counted in the measure of the <i>mikveh</i>. If another 20 <i>se'ah</i> of acceptable water were added to the original 20, it is an acceptable <i>mikveh</i>.",
+            "There are substances that cause a <i>mikveh</i> to be considered acceptable and do not disqualify it; others that disqualify it and do not cause it to be considered acceptable, and others that neither cause it to be acceptable nor disqualify it.",
+            "These are the substances that cause a <i>mikveh</i> to be considered acceptable and do not disqualify it: snow, hail, sleet, ice, salt, and flowing mud. What is implied? When a <i>mikveh</i> contains 39 <i>se'ah</i> of water and a <i>se'ah</i> of one of these substances falls into it, the <i>mikveh</i> is acceptable and complete. Thus they cause a <i>mikveh</i> to be considered acceptable and do not disqualify it.<br>Even if one brought 40 <i>se'ah</i> of snow initially and placed them in a cavity and crushed it there, the <i>mikveh</i> is complete and acceptable.",
+            "These are the substances that disqualify a <i>mikveh</i> and never cause it to be considered acceptable: drawn water, whether pure or impure, water that was used for pickling, water that was used for cooking, a mixture of water and grape dregs before they become vinegar, and beer.<br>What is implied? When a <i>mikveh</i> contains 40 <i>se'ah</i> minus the weight of a <i>dinar</i> and the weight of a <i>dinar</i> of one of these liquids falls into it, it is not included in the measure of a <i>mikveh</i> and does not complete it. If three <i>lugim</i> of one of these liquids falls into a <i>mikveh</i>, it disqualifies it.",
+            "These are the substances that neither disqualify a <i>mikveh</i>, nor cause it to be considered acceptable: other liquids, fruit juice, fish brine, fish oil, and a mixture of water and grape dregs that became vinegar.<br>What is implied? If there was a <i>mikveh</i> that contained 39 <i>se'ah</i> and a <i>se'ah</i> of these liquids fell into it, it does not cause it to be acceptable. Nevertheless, the water the <i>mikveh</i> contains is acceptable as it was beforehand, for these liquids disqualify a <i>mikveh</i> only if they change its color, as explained.",
+            "There are times when the latter liquids cause a <i>mikveh</i> to be considered as acceptable. What is implied? A <i>mikveh</i> contained 40 <i>se'ah</i>, a <i>se'ah</i> of these liquids fell in, and then a <i>se'ah</i> was removed from the <i>mikveh's</i> waters. The 40 <i>se'ah</i> that remain still constitute an acceptable <i>mikveh</i>.",
+            "When one washed baskets used to collect olives or grapes in a <i>mikveh</i>, causing the water's color to change, it is acceptable.",
+            "Water of dyes disqualify a <i>mikveh</i> if three <i>lugim</i> fall in, but do not disqualify it because they changed its color.",
+            "When wine, black fluid from olives, or other fruit juices fall into a <i>mikveh</i> and change the color of its water, disqualifying it, how can it be rectified? If the <i>mikveh</i> contains less than 40 <i>se'ah</i>, one should wait until rain descends and changes its color back to water's natural color. If the <i>mikveh</i> contains 40 <i>se'ah</i> of acceptable water, one may fill buckets and pour water into it until its color reverts to water's natural color.<br>If wine, the black fluid from olives, or the like falls into a <i>mikveh</i> and changes the color of some of its water, if it does not have 40 <i>se'ah</i> of water whose color has not changed, one should not immerse in it. Even if it contains 40 <i>se'ah</i>, if one immerses in a place whose color has changed, his immersion is invalid. Even if a barrel of wine was broken and fell into the Mediterranean Sea and the color of the water in that place is the color of wine, one who immerses in that place is not considered to have immersed.",
+            "When even a <i>dinar</i>-sized portion of wine fell into three <i>lugim</i> of drawn water and change their color, so that they are all the color of wine and then they fell into a <i>mikveh</i> they do not disqualify it, unless they change its color.",
+            "When there are three <i>lugim</i> minus a <i>dinar</i>-sized portion of water and milk or fruit juice falls into the water, but its color remains that of water, it does not disqualify a <i>mikveh</i> if it falls into it. A <i>mikveh</i> is not disqualified unless three <i>lugim</i> of drawn water fall into it that were not mixed with any other liquid or with fruit juice.",
+            "When the color of a <i>mikveh</i> changes on its own accord without anything falling into it, it is acceptable. It is only disqualified if its color changed due to another liquid."
+        ],
+        [
+            "Any body of water that is in contact with a <i>mikveh</i>, is considered as the <i>mikveh</i> itself and it can be used for immersion. When cavities that are next to the opening of a <i>mikveh</i> or the footprints left by animals share a point of contact with the water of the <i>mikveh</i> that is as large as the mouthpiece of a drinking pouch, they may be used for immersion.",
+            "Cavities at the side of the <i>mikveh</i> or crevices at the side of <i>mikveh</i> may be used for immersion even if they have only the slightest point of contact with the water of the <i>mikveh</i>.",
+            "When a needle was placed on the steps leading to a <i>mikveh</i>, one may move his hand back and forth in the water to create waves. Once the wave passes over the needle, it regains purity.",
+            "The following laws apply to a hidden reservoir in a <i>mikveh</i>: If the ground that separates between the <i>mikveh</i> and the reservoir is sturdy and capable of remaining over the course of time, one may not use the water in the reservoir for immersion unless it shares a point of contact with the <i>mikveh</i> as large as the mouthpiece of a drinking pouch. If it is not capable of remaining for an extended period, one may immerse in its water as long as it shares any contact whatsoever with the water of the <i>mikveh</i>.",
+            "When the wall between two <i>mikveot</i> is cracked in half, the two <i>mikveot</i> are considered as joined. If together they contain 40 <i>se'ah</i>, either of them may be used for immersion. If the wall is cracked horizontally, they are not considered as joined unless there is a point of contact the size of the mouthpiece of a drinking pouch. If the water is joined above the wall, they are considered as joined provided there is a layer of water even as thin as a garlic peel connecting them over the width of a space the size of the mouthpiece of a drinking pouch.",
+            "How large is the measure of a hole the size of the mouthpiece of a drinking pouch? A circle with a diameter the width sufficient to enable two average-sized fingers of an ordinary person to rotate within it. The fingers mentioned do not refer to the thumb, but to the first two of the four on the palm of one's hand.<br>Any entity present in the hole the size of the mouthpiece of a drinking pouch reduces that measure. This applies even to entities that were created from the water.<br>If there is a doubt whether a hole is the size of the mouthpiece of a drinking pouch or not, the <i>mikveot</i> are not considered as joined. The rationale is that the primary obligation to immerse is Scriptural. And whenever the primary obligation is Scriptural, even when the measure stated is conveyed by the Oral Tradition, we rule stringently when there is an unresolved doubt regarding its measure.",
+            "<i>Mikveot</i> may be purified from each other, an upper <i>mikveh</i> from a lower one and a far-away <i>mikveh</i> from one that is close.<br>What is implied? An earthenware or lead pipe - for pipes do not disqualify a <i>mikveh</i> - is brought and inserted into the acceptable <i>mikveh</i>. One places his hand under it until it becomes full and then takes it and connects it so that the water in the pipe will become intermingled with the water of the other <i>mikveh</i>. Even if the point where they become intermingled is only a hairsbreadth, it is sufficient. Then the two <i>mikveot</i> connected by the pipe are considered as one.",
+            "The following rules apply when there are three cavities in a wadi, the higher one and the lower one contain only 20 <i>se'ah</i>, the middle one contains 40 <i>se'ah</i>, and a current of rain water flows through the wadi. Although the current of water flows into the cavities and out of them, it does not join the cavities as one. Hence, only the middle one is acceptable for immersion. The rationale is that water that is flowing does not join <i>mikveot</i> unless it collects in one place.",
+            "Soft mud from which a cow drinks may be measured as part of a <i>mikveh</i>. If it is so thick that a cow would not drink from it, it should not be measured as part of it.",
+            "When a <i>mikveh</i> contains 40 <i>se'ah</i> of water and mud, one may immerse in both the mud and the water. In which mud may one immerse? In soft mud over which water collects. If the water was on one side and the soft mud on the other side, one may immerse in the water, but not in the mud.",
+            "Any substance that was created from the water, e.g., red worms, is acceptable for immersion. One may immerse in the eye of a giant fish.",
+            "When a <i>mikveh</i> contains exactly 40 <i>se'ah</i> of water and two people descended and immersed, one after the other, the first is pure and the second remains impure. The rationale is that some of the water contained in the original 40 <i>se'ah</i> was removed. This stringency applies even in the feet of the first person were still in the water when the second immerses.<br>If one immersed a thick sponge or the like in such a <i>mikveh</i> and lifted it up, as long as part of the sponge is touching the water, one who immerses afterwards is pure. The rationale is that all of the water is considered as intermingled.<br>When one immerses a bed or the like, even though he pushed its legs into the thick mud on the bottom of the <i>mikveh</i> until the water covers it from above, it is pure. The rationale is that it does not become sunk in the water until it becomes immersed in the water first.<br>When one immerses a large pot in a <i>mikveh</i> with a limited amount of water, it is impure, as it was beforehand, because the water will splash out of the <i>mikveh</i>. Thus the <i>mikveh</i> will be less than 40 <i>se'ah</i>. What should he do? He should lower it via its opening, turn it over in the <i>mikveh</i>, immerse it, and lift it up by its base, so that the water inside will not become \"drawn,\" and return to the <i>mikveh</i> and disqualify it.",
+            "When the water in a <i>mikveh</i> is dispersed, one may press even bundles of straw and bundles of reeds into the water from the sides until the water level will rise and one can descend and immerse within."
+        ],
+        [
+            "There are six categories of <i>mikveot</i>, one superior to another. The first is the water of pit, cisterns, storage trenches, storage caverns, and the like, where water is collected on the earth. Even though the water was \"drawn\" and even though there were less than 40 <i>se'ah</i>, since the water only contracts impurity through willful activity, as we explained, the prevailing assumption is that it is pure. It is fit to use such water to make dough from which <i>challah</i> must be separated or to wash one's hands, provided he washes his hands with a container, as we explained.",
+            "On a superior level is rainwater that has not ceased flowing, i.e., the rain is still descending and the mountains are still gushing with water and that water flows down and collects on the ground. It is not \"drawn;\" however, there are not 40 <i>se'ah</i>. Such water is acceptable for <i>terumah</i>, for the washing of hands, and for the immersion of water that became impure.<br>If the rains ceased descending, but the water was still flowing from the mountains, such water is still considered in this category. If water is no longer flowing from mountains and they are not gushing, it is considered as water collected in a pit.",
+            "When one digs at the side of the sea, a river, or a swamp, and water from these bodies flows into the pit that was dug, the water is considered like water that has not ceased flowing.",
+            "When one digs at the side of a spring, as long as the water emerges because of the spring, even though at times, its flow is interrupted, but then it flows again, it is considered as a spring. If it ceased flowing entirely, it is considered as water collected in a pit.",
+            "On a superior level is a <i>mikveh</i> that contains 40 <i>se'ah</i> of water that was not drawn. Every person can immerse in such a <i>mikveh</i> to regain purity except a male <i>zav</i>. All impure <i>keilim</i> and hands that must be immersed to touch sacrificial foods are immersed in such a <i>mikveh</i>, as we explained.",
+            "On a superior level is a natural spring whose water is minimal and drawn water was added to it. The laws governing it resemble those governing a <i>mikveh</i> in that it does not impart purity through immersion in the water that flows from it, only in water that is collected and stationary in a reservoir. And they resemble those governing a natural spring in that even the smallest amount of its water imparts purity. For there is no minimum measure required for the water of a natural spring. Even the slightest amount can impart purity.",
+            "On a superior level is a natural spring in which drawn water was not mixed, but its water was spoiled; it was bitter or salty. It imparts purity when its water is flowing, i.e., the water emerges and streams forth from the spring.",
+            "On a superior level is a natural spring whose water is \"living water.\" In such springs alone may male <i>zavim</i> immerse and from them alone water may be taken for the purification of a person afflicted with <i>tzara'at</i> and for the sanctification of the water used for the ashes of the red heifer.<br>What are the differences between the laws governing a natural spring and a <i>mikveh</i>? A <i>mikveh</i> does not impart purity unless it contains 40 <i>se'ah</i> of water, while even the smallest amount of water from a natural spring imparts purity. And the water of a <i>mikveh</i> imparts purity only if it is collected in a reservoir. Any water flowing out from it does not impart purity. The water of a natural spring, by contrast, imparts purity when flowing. Also, immersion in a <i>mikveh</i> is not effective for <i>zavim</i>, while a <i>zav</i> may immerse in a natural spring of \"living water.\"",
+            "When the waters of a spring flow outward and into a receptacle in a stone and afterwards emerge from the receptacle and flow further, all of the water in the receptacle and all that flowed out of it is unacceptable for immersion. If some of the water from the spring - even the slightest amount - was flowing over the edge of the receptacle, the water outside the receptacle is acceptable for immersion. The rationale is that a natural spring purifies water as long as it shares even the slightest amount of contact with it.<br>When water from a natural spring was flowing into a pool that was filled with water and collects there, that pool is considered as a <i>mikveh</i>. If the water flows outside the pool, that water is not acceptable for the purification of <i>zavim</i> and those afflicted with <i>tzara'at</i> or for the sanctification of the water for the ashes of the red heifer until one is certain that all of the collected water that was originally in the pool has flowed out.",
+            "When the waters of a spring flow over articles that do not have a receptacle, e.g., a table, a bench, or the like, the water is considered as a <i>mikveh</i>, provided one does not immerse above the articles themselves.",
+            "When there was a natural spring with small irrigation ditches flowing out from it and one poured water into the spring so that the water in the ditches would increase and flow powerfully, the water is considered as a spring in all regards.<br>If the water of the spring was stationary and not flowing and one added water until it flowed into the irrigation ditches, the water that flows into those ditches is comparable to a <i>mikveh</i> in that it imparts purity only when collected in a reservoir and it is comparable to a spring in that even the slightest amount imparts purity.",
+            "All of the seas impart purity despite the fact that their water is flowing, but they are invalid for the purification of <i>zavim</i> and persons afflicted with <i>tzara'at</i> and for the sanctification of the water used for the ashes of the red heifer.",
+            "Water that flows from a natural spring is considered as an extension of the spring in all contexts. Water that drips from a spring, even though the dripping is continuous, is considered only as a <i>mikveh</i> and does not impart purity unless there are 40 <i>se'ah</i> standing in one place. Such water is not acceptable for the purification of <i>zavim</i> and those afflicted with <i>tzara'at</i> or for the sanctification of the water for the ashes of the red heifer.<br>If the water flowing from the spring becomes mixed with water dripping from it, it is considered like a stream in all respects. If, however, the amount of the water of the stream that was dripping was greater than that which was flowing, or if an amount of rainwater greater than the water in a river flowed into it, the water does not impart purity when flowing, only when in a reservoir. Therefore one must use a mat or the like to surround the portion of the river where the water is mixed until the water will be gathered in a single place so that one can immerse in it.",
+            "When one caused water that was dripping to flow, e.g., one placed a smooth earthenware tablet next to a <i>mikveh</i> whose water was dripping and thus the water was flowing as it descended down the tablet, it is acceptable. Any article that is susceptible to impurity, even by Rabbinic decree, should not be used as a conduit for water.",
+            "When one uses the external green shell of a nut to change the direction of the flow of water the water is acceptable as water from a spring, as it was before. It is not disqualified, because a fresh nut shell which imparts color is not considered as a container.",
+            "When rainwater is cascading down a hill, flowing as it descends, even though there are more than 40 <i>se'ah</i> of water from the beginning of the torrent to its end, it is not acceptable for immersion while it is flowing. It must be collected in a reservoir containing 40 <i>se'ah</i>. If one surrounded the water with containers, having them serve as partitions, i.e., walls for a body of water to collect, and 40 <i>se'ah</i> of rainwater flowed into it and collected there, it is acceptable for immersion. The containers with which one surrounded the water are not considered to have been immersed.",
+            "When a wave becomes separated from the sea and falls on a person or on <i>keilim</i>, they are pure for ordinary purposes, provided the wave contains 40 <i>se'ah</i>, for a person who immerses does not have to have a specific intent, as we explained in <i>Hilchot Sha'ar Avot HaTum'ah</i>. If the person focused his intent on purifying himself for a specific level of purity, and was waiting in anticipation of the wave falling upon him, he is considered to have purified himself for the activity for which he desired to purify himself.",
+            "One may not immerse in a wave when it is in the air before it falls on the earth even if it contains 40 <i>se'ah</i> of water. The rationale is that just as we do not immerse in water that is flowing, how much more so do we not immerse in water that is in the air. When the two ends of a wave are touching the earth, we can immerse in it. We do not, however, immerse in its crest, because that water is in the air."
+        ],
+        [
+            "What is meant by an unresolved doubt regarding drawn water that our Sages ruled as pure? A <i>mikveh</i> about which one was unsure whether drawn water fell into it. Or even if one was certain that drawn water fell into it, but was in doubt whether there were three <i>lugim</i> or not. Or even when one was certain that there were three <i>lugim</i> of drawn water, but there was a doubt whether the <i>mikveh</i> into which the water fell contained 40 <i>se'ah</i> or not. In all instances, the <i>mikveh</i> is acceptable.",
+            "The following law applies when there are two <i>mikveot</i>, one containing 40 <i>se'ah</i> and one containing a lesser amount. Three <i>lugim</i> of drawn water fell into one of them, but it is not known into which they fell. Because of the doubt, we rule that the acceptable <i>mikveh</i> is pure, because there is a factor on which one can rely.<br>If they both contained less than 40 <i>se'ah</i> and three <i>lugim</i> fell into one of them, they are both disqualified, because there is no factor on which one can rely. If the drawn water fell into one, it would be disqualified and if it fell into the other, it would be disqualified.",
+            "When one left a <i>mikveh</i> empty, and returned and found it full, it is acceptable, for there is an unresolved doubt whether the water for this <i>mikveh</i> was drawn.",
+            "When a pipe carried water into a <i>mikveh</i>, but there is a mill next to it, if there is a doubt whether water flowed into the <i>mikveh</i> from the pipe or from the mill, it is unacceptable, because the disqualifying factor is evident. If, however, the <i>mikveh</i> contains a majority of acceptable water, it is acceptable because the doubt involves drawn water and there is an acceptable <i>mikveh</i> whose presence had been established.",
+            "All of the <i>mikveot</i> found in the lands of the nations are invalid for immersion, for we operate under the presumption that the water is drawn. All of the <i>mikveot</i> found in <i>Eretz Yisrael</i>, in the cities, within the gates are assumed to be invalid, because the inhabitants of the cities wash their garments in them and pour drawn water into them at all times. All of the <i>mikveot</i> found in <i>Eretz Yisrael</i> outside the gates of a city are presumed to be pure. For it is assumed that they came from rainwater.",
+            "In all the following situations, when an impure person descends to purify himself and:<br>a) there is a doubt whether he immersed or did not immerse,<br>b) even if it was known that he immersed, but there is a doubt whether the <i>mikveh</i> contained 40 <i>se'ah</i> or not, or<br>c) there were two <i>mikveot</i>, one containing 40 <i>se'ah</i> and one that did not contain 40 <i>se'ah</i>, he immersed in one of them and did not know in which one he immersed, he is impure because of the doubt. The rationale is that we presume that the impure person is impure until it is certain that he immersed in the proper manner.<br>Similarly, if a <i>mikveh</i> was measured and it was discovered that it did not contain the required amount of water, whether the <i>mikveh</i> was located in the public domain or a private domain, all of the pure articles that were immersed in it are considered as impure retroactively until a time when it was measured and it was complete.<br>When does the above apply? When the immersion was intended to purify the person or the article from severe impurity. When, however, the immersion was because of a light impurity, e.g., one ate impure foods or drank impure beverages, his head and the majority of his body entered drawn water, or three <i>lugim</i> of drawn water fell on his head and on the majority of his body, since the primary aspect of these types of impurity are Rabbinical in origin, he is pure despite the doubt, as we explained. Even though the person is in doubt whether he immersed or not, the <i>mikveh</i> in which he immersed was discovered to be lacking afterwards, or other doubts of this nature arise, he is pure.",
+            "When there were two <i>mikveot</i>, one kosher and one unacceptable, a person immersed in one to purify himself from a severe type of impurity, and touched pure foods, their status is questionable. If he immersed in the second <i>mikveh</i> as well and touched pure foods, the status of the first remains questionable as before and the second ones are pure. If these two batches of foods touch each other, the status of the first remain questionable and the second should be consigned to fire. This ruling also applies if in the interim he contracted impurity from a light source of impurity, as we explained, immersed in the second <i>mikveh</i> and touched pure foods.<br>If, however, he immersed in one of the <i>mikveot</i> because of a light impurity and then touched pure foods and then contracted a severe type of impurity, immersed in the second, and then touched pure foods, the first batch are pure and the status of the second is questionable. If these two batches of foods touch each other, the first should be consigned to fire and the status of the second remains the same as before.<br>The following rules apply if one of two <i>mikveot</i> contained 40 <i>se'ah</i> of acceptable water and the other was filled entirely with drawn water and two people immersed in them without knowing which one immersed in the acceptable <i>mikveh</i> and which immersed in the unacceptable one. One of the two had contracted a severe type of impurity and one had contracted a light type of impurity. They both touched pure foods. The status of the foods touched by the one who immersed because of a severe type of impurity is questionable, but those touched by the one who immersed because of the light type of impurity are pure.<br>In the situation described in the above clause, if one person was impure and descended to immerse and the other was pure and descended merely to cool off, pure foods touched by the one who descended to immerse in one of them are of questionable status, as we explained. And the one who descended to cool off is pure as he was previously. The rationale is that this is a doubt concerning drawn water, for the question is: perhaps he immersed in the pool of drawn water when he cooled off and thus contracted impurity.",
+            "The following rules apply when there are two <i>mikveot</i>, each containing 20 <i>se'ah</i>, one of drawn water and one of acceptable water. If a person cooled off in one of them and then touched pure foods, they are considered pure. If afterwards, he cooled off in the second and touched pure foods, they should be consigned to fire. For his head and the larger greater of his body certainly entered drawn water, as we explained."
+        ],
+        [
+            "We already explained that washing one's hands and/or immersing them is a Rabbinic requirement. Hands that must be immersed may be immersed solely in an acceptable <i>mikveh</i> that contains 40 <i>se'ah</i>. For only in a place where a person immerses his body may he immerse <i>keilim</i> and hands. When, however, hands need only to be washed, if they were immersed in the water of a <i>mikveh</i>, they are pure. If they were immersed in drawn water, whether in a container or on the earth, the person's hands are not purified. Instead, drawn water poured from a container must fall upon his hands. For hands may only be washed from containers and using human effort, as we explained in <i>Hilchot Berachot</i>.",
+            "Any substance that intervenes for one's entire body when immersing also intervenes for one's hands, both when immersing them and when washing them. Any substance that is included in the measure of a <i>mikveh</i>, e.g., flowing mud, is also included in the measure of a <i>revi'it</i> required for the washing of hands. Everyone who washes his hands must rub them together.",
+            "When a person washes both of his hands to partake of <i>terumah</i>, he must wash them a second time with other water to remove the water that is on his hands. For the water with which he washed them first - it is called the first water - contracted impurity from his hands. Therefore if a loaf of bread that was <i>terumah</i> fell into the water with which one first washed his hands, it contracts impurity. If it fell into the water of the second washing, it does not contract impurity. If one poured the water of the first washing and the second washing into one place and a loaf that was <i>terumah</i> fell there, it contracts impurity.<br>If one washed one's hands with the first water, an intervening object was found on his hands, and he removed it and washed again, his hands are impure as they were before, because the second water imparts purity only to what remains of the first water on his hands.",
+            "Hands contract impurity and are purified until the joint.<br>What is implied? One washed his hands the first time until the joint. The second time, he washed them, the water poured beyond the joint, his hands are pure. The rationale is that the second water is pure.<br>If, when he washed his hands the first time and the second time, the water poured beyond the joint and it returned to his hand, his hand contracts impurity. The rationale is that the first water that poured beyond the wrist contracted impurity because of his hand. The second water does not purify the water outside the joint. Hence, since the water that was beyond the joint returned to his hand, it imparts impurity to it.",
+            "If the first time, he washed one hand and changed his mind and washed both his hands together the second time, they are impure. The rationale is that the second water contracts impurity because of the hand that was not washed the first time and then they impart impurity to the other hand.<br>If he washed both his hands the first time and washed only one hand the second time, that one is pure. If he washed one hand and then rubbed it against his other hand which was not washed at all, the water upon the washed hand contracts impurity because of the unwashed hand and then imparts impurity to the hand which was washed. If he rubs it on his head or against the wall, it is pure.",
+            "If one washes both hands with one washing, they are pure. We do not say that it is like washing one hand with the water that descended from the other hand. Moreover, even four or five people, one next to each other or one on top of the other, may wash in this manner, as long as they hold their hands open so that the water can flow over the entire hand.",
+            "If one washed a portion of his hand and then washed the rest of his hand, his hand is impure as it was originally. If there is enough water to impart moisture to another substance on the portion of the hand washed first [while the other part was being washed, the hand] is pure.<br>When does the above apply? To the water of the first washing. With regard to the second washing, one may wash a portion of his hand and then wash again, adding to the portion washed.",
+            "The minimum measure of water with which one may wash one's hands initially is a <i>revi'it</i> for each and every person for both their hands. No less than this measure is acceptable, as explained with regarding to washing before partaking of bread.<br>With regard to the second washing, by contrast, two people may wash their hands with a <i>revi'it</i>, and half a <i>log</i> may be used for three or four. And from a <i>log</i>, even 100 may wash. The rationale is that the second water does not come to purify, but merely to wash off the first water.",
+            "When there was a container that held a <i>revi'it</i> of water that was acceptable for the washing of hands and one added to it a small amount of water that is not acceptable for that purpose, the mixture is acceptable. If one removed the amount of water he added from the container and there remained only a <i>revi'it</i> as there was originally, it is unacceptable. The rationale is that water that is unacceptable made up the measure of the <i>revi'it</i>.",
+            "Any water that is deemed unacceptable for the first washing is unacceptable for the second washing. Any container that may not be used for the first washing is also unacceptable for the second washing. Just as the water of the first washing must be poured by human effort, so too, must the water of the second washing.",
+            "We already explained in <i>Hilchot Berachot</i> all of the factors that could disqualify water for the washing of hands and what makes them acceptable, all of the containers that may be used for the washing of the hands and those that may not be used, Just as any doubt regarding the washing of hands is considered as pure with regard to partaking of ordinary food, as explained there, so too, with regard to <i>terumah</i>, any doubt regarding the washing of hands is considered as pure.",
+            "It is a clear and apparent matter that the concepts of purity and impurity are Scriptural decrees and they are not matters determined by a person's understanding and they are included in the category of <i>chukim</i>. Similarly, immersion in a <i>mikveh</i> to ascend from impurity is included in the category of <i>chukim</i>, because impurity is not mud or filth that can be washed away with water. Instead, the immersion is a Scriptural decree and requires the focusing the intent of one's heart. Therefore our Sages said: \"When one immersed, but did not intend to purify himself,\" it is as if he did not immerse.<br>Although it is a Scriptural decree, there is an allusion involved: One who focuses his heart on purifying himself becomes purified once he immerses, even though there was no change in his body. Similarly, one who focuses his heart on purifying his soul from the impurities of the soul, which are wicked thoughts and bad character traits, becomes purified when he resolves within his heart to distance himself from such counsel and immerse his soul in the waters of knowledge. And Ezekiel 36:25 states: \"I will pour over you pure water and you will be purified from all your impurities and from all your false deities, I will purify you.\""
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מקואות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file