diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Blessings/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Blessings/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..19ae4948259fad7f19bb7381de8b43afa4b79853
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Blessings/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,294 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Blessings",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות ברכות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> לברך אחר אכילת מזון.</b> לא כ' אחר אכילת לחם. לפי שיטתו דגם ברכת מעין ג' הוא דאורייתא. ע\"ל פ\"ח הי\"ב וע' עירובין ל' א'. דכל מילי איקרי מזון. ועכ\"מ ה\"ב ד\"ה וכן צ\"ע ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> נתכוון כו' כל שהוא מברך.</b> עי' כ\"מ ספ\"ג. וא\"צ לזה שהוא תלמוד ערוך בירושלמי ברכות רפ' ובסוכה פ\"ב ה\"ו. דקשה שם הרי פחות מכזית כו' ולדעת הכ\"מ שם הוא. רק אם ח\"ש אסור [ומזה ראיה דאף בדרבנן אסור ח\"ש כמו באיסור דאורייתא וזולת זה כמדומני ל\"נ בשו\"מ בדחז\"ל דח\"ש אסור בדרבנן כמו בדאו'. ומכאן ק\"ו הדברים להאסור בעצמותו ואכמ\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b>\n<b> המברך חייב מד\"ס והעונה חייב מד\"ת ל\"י י\"ח עד שיענה. </b> ר\"ל שיאמר אחריו מה שהוא אומר. וכפ' לשון הגמ' עונה אחריהם מה שהם אומרים בסוכה ל\"ח א' וכ' רבינו ספ\"ג ממגילה. וע' בכורים פ\"ג מ\"ז ובירושלמי שם והכ\"מ נדחק בחנם בממכ\"ת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שהיה גדול ושינה ממטבע הברכה.</b> נראה שמקורו מהא. דפ\"ח ה\"י. דהמשנה ממטבע שט\"ח ל\"י י\"ח וא\"כ ה\"ל ברכה לבטלה ואין לענות אמן על ברכה לבטלה כמש\"ל הט\"ו. והוא מהא דאין עונין אחר תינוקות המתלמדים כמש\"ש בגמ' המבואה בכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד. ולענ\"ד לדון דל\"ש לברך אשר נתן לך. משנתן לך דכיון שהוא דבר האסור לאכילה הרי לא נתן לו השי\"ת לאוכלו לעשות היפוך רצונו י\"ת. ואיך יברך ע\"ז וע\"ש ל\"ה ב' מ\"ח ב'. ותו דה\"ל כאוכל דבר המזיק דאינו מברך וכ\"ש המזיק לנשמתו ר\"ל. ומכאן תשובה לד' הנה\"מ סי' רל\"ד. דבאכל איסור דרבנן בשוגג א\"צ כפרה כלל. והרי שיטת רבינו שאינו מברך ע\"ז כלל. ואף איש ריבו לא נחלק עליו משום זה. והארכתי בשו\"ת אהלי דוד ח\"ב בס\"ד. ע\"ד הנה\"מ אלו:",
+                "<b>ואצ\"ל </b>\n<b> אם אכל נו\"ט.</b> הרבותא דהני שזכר מקודם. אין נפשו קצה בו כמו נו\"ט. עי' בכורות ל\"ז א'. וע\"ש בתוס' וא\"כ כ\"ש דל\"ש ע\"ז בה\"נ כלל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם נעלם ממנו אם בירך כו'.</b> ירושלמי ריש ברכות בשם ר' ירמיה בשם ר\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ טעם לדברי רבינו דמברך על כל שהוא שמא ימלך ויאכל כשיעור ונמצא שאין בידו לתקן ע\"ל פ\"ח הי\"ב ובמג\"א סקע\"ב. דמברך אח\"כ ב' ברכות וא\"כ הרי בידו לתקן בכה\"ג אלא דגם שם הוא תמוה ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בשם הר\"מ. הם ד' התוס' ורא\"ש במקומו מ\"ד א'. וע\"ש בראשונים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם בירך כשהוא עומד יצא.</b> ילה\"ר בד\"פ ממש\"ל פ\"ה ה\"ו. והרי כהנים האוכלים מנחות אוכלים בעמידה דאין ישיבה בעזרה אלא למב\"ד. ואיך יברכו שם. ולילך למק\"א הרי אסור. וי\"ל דבכהנים דזריזים הם מותר. ועי' ירושלמי ריש פסחים. ויל\"ח מנ\"ד אך עי' תוס' יומא כ\"ה א'. שדעתם דמותר לאכול קדשים בישיבה דהוא צורך עבודה. אך בזבחים ט\"ז א' לס\"ל כן וכ\"ד רבינו עמש\"כ בס\"ד פ\"י ממע\"ק. ותו דבהמ\"ז ודאי דאסור בישיבה. אך באמת אין הדין צריך לראיות כלל. וגם כשישב בפתח עזרת ישראל שפיר דמי שרואה מקומו הראשון:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בירך </b>\n<b> על הפרפרת.</b> עי' גה\"ש בירושלמי פ\"ו דברכות ה\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לפי </b>\n<b> שאין קבוע לה זמן או אין חייבין מה\"ת.</b> לא פירש רבינו הצד השני מהספק וע\"ש ברש\"י ותוס'. ולו\"מ ה\"א שהיה מפרש רבינו. די\"ל דהוי מ\"ע שהז\"ג. וכמש\"ש בתחילה סד\"א הואיל וכ' לחם. בבוקר כמ\"ע שהז\"ג דמי קמ\"ל ורבינא דמספק\"ל היא משום סברא זו. ולס\"ל כסתמא דגמ' אלא דד' הגמ' גופה צ\"ב. שם דאדרבה אם מש\"כ לחם בבוקר הוא שהז\"ג ממילא ל\"ש בנשים וא\"כ מותרות לאכול כל היום. וא\"כ גם בהמ\"ז ל\"ה ז\"ג כלל ואכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b>\n<b> חייבין כו' אפילו כהנים שאכלו ק\"ק בעזרה.</b> אולי הטעם דס\"ד דלא יצטרפו לזימון משום שאין אכילתם נקרא אכילה דה\"ל אכילת מצוה ולאו להנות. וקרא כ' ואכלתם היינו רק אכילת רשות. וזש\"ש בגמ' סד\"א ואכלו אותם אשר כופר בהם כ' קמ\"ל ואכלת ושבעת. ר\"ל דמ\"מ הוי אכילה שנהנה בה וגם מקיים מצות התורה. וכיון שהשי\"ת ציוה לאכלו ודאי שמה אכילה. ומזה ראי' לשי' רבינו ספ\"א דעל אכילת איסור אין מברכין דלא מיקרי אכילה ול\"ש ע\"ז בהמ\"ז. ובחי' שם הארכתי בס\"ד, וי\"ל ג\"כ בפשיטות דסד\"א דל\"ה קביעות דהרי אוכלים בעמידה דאין ישיבה בעזרה לכהנים. וא\"כ ל\"ה קביעות לזימון קמ\"ל. ועמש\"ל פ\"ד ה\"א בס\"ד. ולכאורה יל\"פ דקמ\"ל דקאמר היינו משום ושבעת דמ\"מ הרי שבעים הם. ויהא ראי' מזה דגם שביעה בלא אכילה חייב בבהמ\"ז ונפ\"מ טובא מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצטרף </b>\n<b> בין למנין שלש בין למנין עשרה.</b> כ\"ה בירושלמי פ\"ז ה\"ב ועי' בב\"ר פ' ויחי ויעוי' תוס' מ\"ח א'. ומש\"כ הכ\"מ בשם הרי\"ף בן ט' וי' דלא כרבינו. ואולי הוא לפי שיטת החינוך. ע' תוס' עירובין ג' ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הראב\"ד שכ\"ה בירושלמי עי' מה\"פ פ\"ג ה\"ג ד\"ה ובבהמ\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>שזו </b>\n<b> מצות חכמים.</b> עי' מה\"פ פ\"ב דחגיגה ה\"ה. ומש\"כ רבינו דאין מברכין על מים אחרונים. נלה\"ר לזה מחולין פ\"ז א'. דכוס של בהמ\"ז שוה ארבעים זהובים משום ד' ברכות והרי ה\"ל עוד ברכה אחרת משום מים אחרונים דודאי המברך היה זוכה בזה א\"ו כד' התוס' ורבינו דא\"מ ע\"ז כלל כאאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לט </b>\n<b> אדם את ידיו. </b> האחרונים לא זכרו בסי' קס\"ג. ד' הכ\"מ בהי\"ט דזהו רק כשא\"א לו בשום אופן למצוא מים וע\"ש במג\"א. ודע בטושו\"ע היא ט\"ס וצ\"ל \"ילוט\" ידיו במקום \"יטול\" וכלשון רבינו מרא דהאי שמעתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> הקובץ. דצ\"ל לדעת רבינו כמ\"ש הרשב\"א בחידושיו. דר\"ז נקרא בעל הסעודה כיון שהסעודה נעשית בשבילו. ועמג\"א סקס\"ז ס\"ק ל\"ב שלא זכר דבריו. ובחידושי אמרתי בס\"ד. דה\"ט דא\"ל לר\"ז לשרי לן מר. דמצינו דר' אבהו ס\"ל בנדרים ל\"ו ב'. התורם משלו על של חבירו טוה\"נ שלו א\"כ ה\"נ הוה ר\"ז בעל הסעודה. ור\"ז לשיטתי' דאיהו ס\"ל בירושלמי שם פ\"ד ה\"ג. דהוא של בעל הפירות. וע\"ש בבבלי א\"כ גם בכאן לא היא בעל הסעודה רק בכל זה השיב לו מדעת ריו\"ח שהוא האומר דטה\"נ של בעל הכרי ובכ\"ז הכא ס\"ל דבעה\"ב בוצע א\"כ משמע בכל ענין. ולא כל הענינים שוים. ובזה ישבתי דברי רש\"י מקו' הרש\"א בברכות ס\"ג ב'. במש\"ש שעשה יתרו חסד שהאכיל לחם לכל ישראל עשה. והארכתי בחי' שם בס\"ד בד\"נ תלי\"ת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> מסתכלין בפני האוכל.</b> עי' ירושלמי פ\"א דערלה <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\">הובאה בתוס' קדושין דף ל\"ו ע\"ב ד\"ה כל מצוה כו' עי\"ש: המגיה</i> ה\"ה מאן דאכיל דחבריה בהית לאסתכולי ביה ולכן אסור להביט בו שלא ימנע מלאכול לפני הבושה. ואמרתי בזה דרך צחות. מ\"ש חז\"ל בברכות י' ב'. אשה מכרת באורחים יותר מבאיש. דאחז\"ל אשה צרה עני' באורחים (ע' בב\"מ פ\"ז א') ע\"כ מבטת בהם כדי שימנעו לאכול ולכן מכרת יותר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אין מפסידין שאר אוכלים ומשקים.</b> תענית כ' ב'. קסבר אוכלי אדם אין מאכילין לבהמה. וע\"ש בד' [המפרש המכונה] רש\"י ובשבת נ' ב' ברש\"י ותוס' ושם קמ\"ז ב'. אין עושין אפוקטוזין מפני הפסד אוכלין ועמג\"א ר\"ס קע\"ח. ובחי' הארכתי בס\"ד על השמטת הפוסקים הך דתענית:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בשם הר\"מ. בדוכתא אחרינא. הוא בפסחים קי\"א ב'. וע' חולין ק\"ה ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> מכבדין אלא כו' ובשעת כניסה.</b> כ' הכ\"מ בפ' אין מכבדין ביציאה. ט\"ס הוא וצ\"ל במס' ד\"א זוטא פ\"ו לכניסה הגדול קודם. וליציאה הקטן קודם. ושמעתי זה בשם הג\"ר שאול ק\"ב ז\"ל מווילנא. והוסיף דבזה א\"ש מש\"כ ביחזקאל (סי' [מ\"ו י']) והנשיא אשר בתוכם בבואם יבא ובצאתם יצאו. משום ה\"ט דהנשיא יבא קודם להעם והם יצאו מתחילה. אאמו\"ר הגז\"ל וכבר נדפס ד\"ז בהגהותיו לברכות מ\"ז א' יעו\"ש. וכ\"ה בספרי פ' דברים ואתן אותם ראשים עליכם. נכנס ראשון ויצא אחרון. והוא כדברי המס' דא\"ז ורבינו ז\"ל. ואולם בתוספתא מגילה פ\"ג א' שם לענין קימה והידור בפני ת\"ח. נוהג בו מורא ויראה. משא ומתן בכניסה ויציאה. והם קודמים לכ\"א שנאמר ואתן אותם ראשים עליכם. א\"כ מ' אף ביציאה הגדול קודם. ויש לדחוק דכוונת התוספתא בכניסה ויציאה. ר\"ל כ\"א כדאיתיה בכניסה הם קודמים. וביציאה העם קודמים שזהו כבוד הראשים. ובאמת נראה קצת ט\"ס בספרי שרש\"י בפי' התורה העתיק להיפוך. נכנס אחרון ויוצא ראשון. וע' בשפ\"ח בשם הרא\"ם ז\"ל ושם הוסיף מלות מביתו לבהכנ\"ס ואולי הוא עפ\"ד המ\"ר ותנחומא פ' בהעלותך פ' אספה לי. א' שם אראב\"כ כשהייתי רואה סיעה של ב\"א הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם וכשאמרתי ד\"ז לפני ריב\"ז א\"ל צריך אתה לעבור לפניהם ויהיו רואים אותך ויעמדו לפניך ואתה מביאם לידי י\"ש ע\"ש. והוא כמ\"ש בירושלמי בכורים רפ\"ג. ר' חנינא מחי למאן דלא קאים מקמוי. והוא כמו שכופין על כל מ\"ע כמ\"ש בבבלי כתובות פ\"ו א'. ולכן א\"ל ריב\"ז שנהפוך הוא ראוי לזכותם במצוה זו ולפ\"ז י\"ל כל שזכרנו. דודאי י\"ל אף ביציאה הגדול קודם. והוא במקום שנוהגים בו קימה והידור. וגי' רש\"י נכנס אחרון ויוצא ראשון יתכן יותר. לפ\"ז הוא רק בראשים ולא בשאר ת\"ח. וא\"ש במה שא' ביבמות ק\"ה ב' ושלהי הוריות. בזמן שהעם צריכין לו מפסיעין על ראשי עם קודש. וע' ט\"ז יו\"ד סי' רמ\"ד סק\"ח. ולדברינו א\"ש. דנ\"מ בין שאר זקן להראש הת\"ח הממונה על הציבור. ולפ\"ז שאינו רק משום שיקומו מפניו א\"ש הא דכ' בבואם יבא ובצאתם יצאו. דשם ל\"ש קימה והידור בבהמ\"ק די\"ל אף במקום שיש ישיבה כמו בעזרת נשים מ\"מ אין עומדים שם. עי' קדושין ל\"ג ב' וכה\"ג בר\"ה ל\"א ב' ועי' ב\"ב ק\"כ א' ודו\"ק. ע\"כ ביציאה הם קודמים אלא דבמ\"ר שם מ' דלכל זקן צריך לכבדו ביציאה עש\"ה [ונ\"מ ביושב אצל הפתח שאינו שייך קימה מפניו] שו\"מ שם בפי' יד יוסף שכ' שהוא כדברי הספרי דאף ביציאה הגדול קודם ע\"ש. וע\"ש בתנחומא הגי' להקדים לו שלום בכניסה ויציאה. ולא נתבאר ענין השלום ביציאה. ואולי עפמש\"ל פ\"ה מת\"ת ה\"ו ויו\"נ שהוא ט\"ס אח\"ז מצאתי בפי' התוספתא ע\"ז להגרש\"א ז\"ל העיר בהשמטותיו מד' רבינו פה ומהספרי דברים [אך מש\"ש מד' הירושלמי בכורים פ\"ג לפי כבוד הנכנסין לא ידעתי ענינו לנ\"ד וגם לא זכר גי' רש\"י בספרי שזכרנו למעלה בס\"ד. ושוב הקשה בשם בנו מחו' הה\"ג מהרי\"ל שליט\"א אבד\"ק יאנווא [ז\"ל] מירושלמי פי\"ב דשבת ה\"ג דא' שם עיילין קדמאי ונפקין קדמאי. ולו\"מ ה\"א דד\"ז משתנה לפי העת והמקום ולפי חוקי ד\"א שבכל מדינה ומדינה. והרי גם אצלינו מכבדים ביציאה. ובדברי הספרי נ\"ל ברור פי' אחר. עפמ\"ש בכ\"ב כ\"ב א'. נקיטי לי' שוקא. ובת\"ח אפי' לאקבועי ע\"ש ובפ\"ו ה\"ט מה' שכנים. ומדוייק מאד לשון הספרי ד\"א נוהג בו מורא ויראה משא ומתן בכניסה ויציאה והיינו לצאת בסחורותיו קודם וכן לכנס הכל בכדי שיקדים להרויח לכל אדם. וז\"ש ראשים לכל אדם במו\"מ ע\"ש בספרי ובתוספתא שם. וע' כה\"ג במ\"ר פ' תבא ברוך אתה בבואך ובצאתך בפרקמטיא שלך. וכן יל\"פ דברי התנחומא ומ\"ר. ומש\"ש \"שלום\" ט\"ס וכמש\"ל. אך דברי הירושלמי שם א\"א ליישב כן וע\"ש ג\"כ שלהי הוריות. ולדברי הירושלמי צ\"ל מ\"ש בצאתם יצאו. עפמ\"ש ביומא נ\"ג ב' דהיוצא מבהמ\"ק יוצא דרך אחוריו. וכ\"כ רבינו פ\"ז מבה\"ב ה\"ד. וכה\"ג ע\"ל פ\"ה מת\"ת ה\"ו. וא\"כ מוכרח הנשיא לצאת באחרונה דאל\"כ יהיו אחוריהם נגד הנשיא והוא שלא לכבודו וכמש\"ש בפ\"ה מת\"ת ע\"כ יצאו הם תחילה וכולם דרך אחוריהם וא\"ש ואין ראי' כלל מזה. ואחז\"ר שמעתי כן בשם הג\"ר אבלי ז\"ל מווילנא. וא\"כ נ\"מ ג\"כ בבהמ\"ד ובבהכנ\"ס שג\"כ צריך לצאת דרך אחוריו. כמש\"כ בש\"ע א\"כ א\"ש ד' הספרי כגירסתינו ואין להאריך יותר בכאן. ובמש\"ל לענין לקום מת\"ח בעזרה. עי' ת' הרשב\"א חלק ה' שנשאל בקימה בבהמ\"ד. והביא ראי' משלהי הוריות ואת\"י כעת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד שאם יפליט ג\"כ תאבד שא\"ל יותר. י\"ל ע\"ז דמ\"מ ירויח שלא יהנה בלא ברכה ולא יעבור על איסור דרבנן. ואולי ס\"ל כהנה\"מ סי' רל\"ד דאם עבר על אד\"ר בשוגג א\"צ כפרה כלל ואף לפמש\"כ בתשובה בס\"ד (ועמש\"ל ספ\"א בס\"ד) שלא כדבריו. י\"ל דהכא לא עשה איסור ממש רק שנהנה בלא ברכה בכה\"ג ל\"ש זה וצע\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> אסור לו ליהנות מריח טוב קודם ברכה.</b> נראה דזהו רק לכתחילה אבל בדיעבד ודאי דגם אח\"כ צל\"ב ולהריח עוד. וע\"ל פ\"ח הי\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> מברך ע\"ז לעצמו. </b> ואיזה שירצה יקדים. ע' מג\"א סרט\"ז סק\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> המריח בבגדים שבת. </b> ס\"ב ב' ש\"ה דליתיה לממשא כלל. כ\"א הרה\"ג מ' צבי יהודה תאומים שליט\"א [ז\"ל] ומש\"כ הכ\"מ בשם הרשב\"א לתמוה מ\"ט לא יברך על בשמים של ערוה. לא הבנתי דלכתחילה ודאי אף הראב\"ד החולק ספ\"א מודה הכא דאסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתערב </b>\n<b> ריח כו'.</b> נלמד מדין הקודם דהולכין אה\"ר באורי הגר\"א ז\"ל רי\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחייב </b>\n<b> כו' בשמחה שנאמר כו'. </b> בגמ' ס\"א ב'. ל\"נ אלא כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עומד </b>\n<b> ומברך.</b> לא נזכר בש\"ע דעת רבינו שבעמידה. ועי' ח\"ס חא\"ח סי' נ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה </b>\n<b> את החמה.</b> עי' ח\"ס שם סי' נ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ברייתות לא נמצא שם. וצ\"ל אהא דהנכנס למרחץ תוספתא ברכות פ\"ו וע\"ל מ\"ש יצא מן המרחץ הוא מימרות אמוראים בגמ' ס' א'. ונמשך רבינו אחר גי' הרי\"ף כאאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> בצל\"ח כ\"ט ב'. מה שלא ביאר רבינו דין תה\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> בס' דעת קדושים לש\"ב הג\"ר רפאל כ\"ץ ז\"ל דרוש ב'. ביאור נחמד בדברי רבינו אלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> מ\"ע שבין אדם למקום.</b> נשלל בזה מצות שבין אדם לחבירו. עי' שו\"ת הרשב\"א סי' י\"ח ובראש ס' אבודרהם ובשו\"ת ח\"ס חא\"ח סי' נ\"ד. ובמש\"כ רבינו מברך עלי' קודם לעשייתה נשללו ג\"כ ברכות הודאה. עי' כ\"מ פ\"ז ה\"ג מתפלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיכן </b>\n<b> ציונו בתורה שכ' בה אשר יאמרו לך תעשה.</b> ע' בגמ' דנחלקו בזה אמוראי אם בלאו או בעשה ורבינו ז\"ל ס\"ל ג\"כ בלאו כמש\"כ בחיבורו בכ\"מ אבל לענין ברכה נקט העשה דאין מברכין על לאו כמש\"כ הראשונים ז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> כל כיו\"ב.</b> עי' פ\"ג מאישות הכ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ופדיון </b>\n<b> הבן.</b> לא ציין הכ\"מ לשלהי פסחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> סוד\"ה כ' הרמ\"ך וגם רבינו יסבור כן. ור\"ל כשמוציא לאינו בקי. ועי' ח\"ס סי' קמ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>על </b> דעת רבינו ז\"ל דאינו מברך אחר עשייתה. עי' ש\"ך יו\"ד סי' י\"ט ובשו\"ת ש\"א סכ\"ו. ובאו\"ז הגדול שנדפס זה לא כביר מכת\"י הקשה משלהי פסחים דשל פסח פוטר של זבח. והרי הפסח נאכל באחרונה ואיך שייך לפטור כלל. ולפלא גדול שלא הביא דברי רבינו פ\"ח ממצה ה\"ז וה\"ט. שלפמש\"ש אין התחלה לקושיתו. וי\"ל דאה\"נ שמקורו הוא מקו' זו ובחידושי הארכתי הרבה בס\"ד. ועמש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה </b>\n<b> מעקה לגגו כו'.</b> בח\"ס חא\"ח סי' נ\"ב פשוט לו שאינו מברך עד מכוש האחרון. וע\"ש בטעמא דאין מברכין על כתיבת ס\"ת:",
+                "<b>שחט </b>\n<b> פסחו וחגיגתו מברך לשחוט. </b> לפ\"מ דקיי\"ל דאשפעה\"י ע\"ל הי\"ד. א\"כ א\"ש בפסח אבל בחגיגה הל\"ל בעל אם שוחטה בשותפות ואולי דכשבא במיעט ה\"ל קצת חוב מדרבנן. ע' לח\"מ פ\"ג מחו\"מ ה\"ו שלא זכר דברי רבינו לאלה המפורשים. עי' הגהמ\"י אות ו' מה שהעיר לרבינו מעל אכילת מרור. ולכאורה י\"ל דרבינו אה\"נ דס\"ל לברך לאכול מרור. וכמש\"כ הרשב\"ם בשלהי פסחים לאכול הפסח והזבח. ע\"ש מהתוספתא וה\"נ במרור דמנ\"מ. אבל ע' פ\"ח מחו\"מ ה\"ו ז' מבואר שם שמברך על אכילת מצה ומרור. עש\"ה נגד התוספתא ונגד הכלל דהכא וגם נגד מש\"ש בפי' המשנה בפסחים ג\"כ לאכול וצע\"ג. מש\"ב הרר\"ח נ\"ז מפיקעלין שליט\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בחוה\"מ </b>\n<b> של פסח. </b> לא דקדק רבינו להזכיר דגם בז' של פסח הוא כן. מש\"כ הכ\"מ כיון דקיי\"ל סדל\"ח. ע\"ל פ\"ג ממילה ה\"ו מש\"כ בשם הרשב\"א ונדחה תירוצו. וע\"ל פ\"ב מק\"ש הי\"ג מש\"כ הכ\"מ בעצמו. כאאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Blessings/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Blessings/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f2399cb86db7e0dd829ec03be3816d0585279d89
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Blessings/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,291 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Blessings",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Blessings",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> לברך אחר אכילת מזון.</b> לא כ' אחר אכילת לחם. לפי שיטתו דגם ברכת מעין ג' הוא דאורייתא. ע\"ל פ\"ח הי\"ב וע' עירובין ל' א'. דכל מילי איקרי מזון. ועכ\"מ ה\"ב ד\"ה וכן צ\"ע ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> נתכוון כו' כל שהוא מברך.</b> עי' כ\"מ ספ\"ג. וא\"צ לזה שהוא תלמוד ערוך בירושלמי ברכות רפ' ובסוכה פ\"ב ה\"ו. דקשה שם הרי פחות מכזית כו' ולדעת הכ\"מ שם הוא. רק אם ח\"ש אסור [ומזה ראיה דאף בדרבנן אסור ח\"ש כמו באיסור דאורייתא וזולת זה כמדומני ל\"נ בשו\"מ בדחז\"ל דח\"ש אסור בדרבנן כמו בדאו'. ומכאן ק\"ו הדברים להאסור בעצמותו ואכמ\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b>\n<b> המברך חייב מד\"ס והעונה חייב מד\"ת ל\"י י\"ח עד שיענה. </b> ר\"ל שיאמר אחריו מה שהוא אומר. וכפ' לשון הגמ' עונה אחריהם מה שהם אומרים בסוכה ל\"ח א' וכ' רבינו ספ\"ג ממגילה. וע' בכורים פ\"ג מ\"ז ובירושלמי שם והכ\"מ נדחק בחנם בממכ\"ת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שהיה גדול ושינה ממטבע הברכה.</b> נראה שמקורו מהא. דפ\"ח ה\"י. דהמשנה ממטבע שט\"ח ל\"י י\"ח וא\"כ ה\"ל ברכה לבטלה ואין לענות אמן על ברכה לבטלה כמש\"ל הט\"ו. והוא מהא דאין עונין אחר תינוקות המתלמדים כמש\"ש בגמ' המבואה בכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד. ולענ\"ד לדון דל\"ש לברך אשר נתן לך. משנתן לך דכיון שהוא דבר האסור לאכילה הרי לא נתן לו השי\"ת לאוכלו לעשות היפוך רצונו י\"ת. ואיך יברך ע\"ז וע\"ש ל\"ה ב' מ\"ח ב'. ותו דה\"ל כאוכל דבר המזיק דאינו מברך וכ\"ש המזיק לנשמתו ר\"ל. ומכאן תשובה לד' הנה\"מ סי' רל\"ד. דבאכל איסור דרבנן בשוגג א\"צ כפרה כלל. והרי שיטת רבינו שאינו מברך ע\"ז כלל. ואף איש ריבו לא נחלק עליו משום זה. והארכתי בשו\"ת אהלי דוד ח\"ב בס\"ד. ע\"ד הנה\"מ אלו:",
+                "<b>ואצ\"ל </b>\n<b> אם אכל נו\"ט.</b> הרבותא דהני שזכר מקודם. אין נפשו קצה בו כמו נו\"ט. עי' בכורות ל\"ז א'. וע\"ש בתוס' וא\"כ כ\"ש דל\"ש ע\"ז בה\"נ כלל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם נעלם ממנו אם בירך כו'.</b> ירושלמי ריש ברכות בשם ר' ירמיה בשם ר\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ טעם לדברי רבינו דמברך על כל שהוא שמא ימלך ויאכל כשיעור ונמצא שאין בידו לתקן ע\"ל פ\"ח הי\"ב ובמג\"א סקע\"ב. דמברך אח\"כ ב' ברכות וא\"כ הרי בידו לתקן בכה\"ג אלא דגם שם הוא תמוה ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בשם הר\"מ. הם ד' התוס' ורא\"ש במקומו מ\"ד א'. וע\"ש בראשונים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם בירך כשהוא עומד יצא.</b> ילה\"ר בד\"פ ממש\"ל פ\"ה ה\"ו. והרי כהנים האוכלים מנחות אוכלים בעמידה דאין ישיבה בעזרה אלא למב\"ד. ואיך יברכו שם. ולילך למק\"א הרי אסור. וי\"ל דבכהנים דזריזים הם מותר. ועי' ירושלמי ריש פסחים. ויל\"ח מנ\"ד אך עי' תוס' יומא כ\"ה א'. שדעתם דמותר לאכול קדשים בישיבה דהוא צורך עבודה. אך בזבחים ט\"ז א' לס\"ל כן וכ\"ד רבינו עמש\"כ בס\"ד פ\"י ממע\"ק. ותו דבהמ\"ז ודאי דאסור בישיבה. אך באמת אין הדין צריך לראיות כלל. וגם כשישב בפתח עזרת ישראל שפיר דמי שרואה מקומו הראשון:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בירך </b>\n<b> על הפרפרת.</b> עי' גה\"ש בירושלמי פ\"ו דברכות ה\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לפי </b>\n<b> שאין קבוע לה זמן או אין חייבין מה\"ת.</b> לא פירש רבינו הצד השני מהספק וע\"ש ברש\"י ותוס'. ולו\"מ ה\"א שהיה מפרש רבינו. די\"ל דהוי מ\"ע שהז\"ג. וכמש\"ש בתחילה סד\"א הואיל וכ' לחם. בבוקר כמ\"ע שהז\"ג דמי קמ\"ל ורבינא דמספק\"ל היא משום סברא זו. ולס\"ל כסתמא דגמ' אלא דד' הגמ' גופה צ\"ב. שם דאדרבה אם מש\"כ לחם בבוקר הוא שהז\"ג ממילא ל\"ש בנשים וא\"כ מותרות לאכול כל היום. וא\"כ גם בהמ\"ז ל\"ה ז\"ג כלל ואכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b>\n<b> חייבין כו' אפילו כהנים שאכלו ק\"ק בעזרה.</b> אולי הטעם דס\"ד דלא יצטרפו לזימון משום שאין אכילתם נקרא אכילה דה\"ל אכילת מצוה ולאו להנות. וקרא כ' ואכלתם היינו רק אכילת רשות. וזש\"ש בגמ' סד\"א ואכלו אותם אשר כופר בהם כ' קמ\"ל ואכלת ושבעת. ר\"ל דמ\"מ הוי אכילה שנהנה בה וגם מקיים מצות התורה. וכיון שהשי\"ת ציוה לאכלו ודאי שמה אכילה. ומזה ראי' לשי' רבינו ספ\"א דעל אכילת איסור אין מברכין דלא מיקרי אכילה ול\"ש ע\"ז בהמ\"ז. ובחי' שם הארכתי בס\"ד, וי\"ל ג\"כ בפשיטות דסד\"א דל\"ה קביעות דהרי אוכלים בעמידה דאין ישיבה בעזרה לכהנים. וא\"כ ל\"ה קביעות לזימון קמ\"ל. ועמש\"ל פ\"ד ה\"א בס\"ד. ולכאורה יל\"פ דקמ\"ל דקאמר היינו משום ושבעת דמ\"מ הרי שבעים הם. ויהא ראי' מזה דגם שביעה בלא אכילה חייב בבהמ\"ז ונפ\"מ טובא מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצטרף </b>\n<b> בין למנין שלש בין למנין עשרה.</b> כ\"ה בירושלמי פ\"ז ה\"ב ועי' בב\"ר פ' ויחי ויעוי' תוס' מ\"ח א'. ומש\"כ הכ\"מ בשם הרי\"ף בן ט' וי' דלא כרבינו. ואולי הוא לפי שיטת החינוך. ע' תוס' עירובין ג' ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הראב\"ד שכ\"ה בירושלמי עי' מה\"פ פ\"ג ה\"ג ד\"ה ובבהמ\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>שזו </b>\n<b> מצות חכמים.</b> עי' מה\"פ פ\"ב דחגיגה ה\"ה. ומש\"כ רבינו דאין מברכין על מים אחרונים. נלה\"ר לזה מחולין פ\"ז א'. דכוס של בהמ\"ז שוה ארבעים זהובים משום ד' ברכות והרי ה\"ל עוד ברכה אחרת משום מים אחרונים דודאי המברך היה זוכה בזה א\"ו כד' התוס' ורבינו דא\"מ ע\"ז כלל כאאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לט </b>\n<b> אדם את ידיו. </b> האחרונים לא זכרו בסי' קס\"ג. ד' הכ\"מ בהי\"ט דזהו רק כשא\"א לו בשום אופן למצוא מים וע\"ש במג\"א. ודע בטושו\"ע היא ט\"ס וצ\"ל \"ילוט\" ידיו במקום \"יטול\" וכלשון רבינו מרא דהאי שמעתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> הקובץ. דצ\"ל לדעת רבינו כמ\"ש הרשב\"א בחידושיו. דר\"ז נקרא בעל הסעודה כיון שהסעודה נעשית בשבילו. ועמג\"א סקס\"ז ס\"ק ל\"ב שלא זכר דבריו. ובחידושי אמרתי בס\"ד. דה\"ט דא\"ל לר\"ז לשרי לן מר. דמצינו דר' אבהו ס\"ל בנדרים ל\"ו ב'. התורם משלו על של חבירו טוה\"נ שלו א\"כ ה\"נ הוה ר\"ז בעל הסעודה. ור\"ז לשיטתי' דאיהו ס\"ל בירושלמי שם פ\"ד ה\"ג. דהוא של בעל הפירות. וע\"ש בבבלי א\"כ גם בכאן לא היא בעל הסעודה רק בכל זה השיב לו מדעת ריו\"ח שהוא האומר דטה\"נ של בעל הכרי ובכ\"ז הכא ס\"ל דבעה\"ב בוצע א\"כ משמע בכל ענין. ולא כל הענינים שוים. ובזה ישבתי דברי רש\"י מקו' הרש\"א בברכות ס\"ג ב'. במש\"ש שעשה יתרו חסד שהאכיל לחם לכל ישראל עשה. והארכתי בחי' שם בס\"ד בד\"נ תלי\"ת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> מסתכלין בפני האוכל.</b> עי' ירושלמי פ\"א דערלה <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\">הובאה בתוס' קדושין דף ל\"ו ע\"ב ד\"ה כל מצוה כו' עי\"ש: המגיה</i> ה\"ה מאן דאכיל דחבריה בהית לאסתכולי ביה ולכן אסור להביט בו שלא ימנע מלאכול לפני הבושה. ואמרתי בזה דרך צחות. מ\"ש חז\"ל בברכות י' ב'. אשה מכרת באורחים יותר מבאיש. דאחז\"ל אשה צרה עני' באורחים (ע' בב\"מ פ\"ז א') ע\"כ מבטת בהם כדי שימנעו לאכול ולכן מכרת יותר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אין מפסידין שאר אוכלים ומשקים.</b> תענית כ' ב'. קסבר אוכלי אדם אין מאכילין לבהמה. וע\"ש בד' [המפרש המכונה] רש\"י ובשבת נ' ב' ברש\"י ותוס' ושם קמ\"ז ב'. אין עושין אפוקטוזין מפני הפסד אוכלין ועמג\"א ר\"ס קע\"ח. ובחי' הארכתי בס\"ד על השמטת הפוסקים הך דתענית:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בשם הר\"מ. בדוכתא אחרינא. הוא בפסחים קי\"א ב'. וע' חולין ק\"ה ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> מכבדין אלא כו' ובשעת כניסה.</b> כ' הכ\"מ בפ' אין מכבדין ביציאה. ט\"ס הוא וצ\"ל במס' ד\"א זוטא פ\"ו לכניסה הגדול קודם. וליציאה הקטן קודם. ושמעתי זה בשם הג\"ר שאול ק\"ב ז\"ל מווילנא. והוסיף דבזה א\"ש מש\"כ ביחזקאל (סי' [מ\"ו י']) והנשיא אשר בתוכם בבואם יבא ובצאתם יצאו. משום ה\"ט דהנשיא יבא קודם להעם והם יצאו מתחילה. אאמו\"ר הגז\"ל וכבר נדפס ד\"ז בהגהותיו לברכות מ\"ז א' יעו\"ש. וכ\"ה בספרי פ' דברים ואתן אותם ראשים עליכם. נכנס ראשון ויצא אחרון. והוא כדברי המס' דא\"ז ורבינו ז\"ל. ואולם בתוספתא מגילה פ\"ג א' שם לענין קימה והידור בפני ת\"ח. נוהג בו מורא ויראה. משא ומתן בכניסה ויציאה. והם קודמים לכ\"א שנאמר ואתן אותם ראשים עליכם. א\"כ מ' אף ביציאה הגדול קודם. ויש לדחוק דכוונת התוספתא בכניסה ויציאה. ר\"ל כ\"א כדאיתיה בכניסה הם קודמים. וביציאה העם קודמים שזהו כבוד הראשים. ובאמת נראה קצת ט\"ס בספרי שרש\"י בפי' התורה העתיק להיפוך. נכנס אחרון ויוצא ראשון. וע' בשפ\"ח בשם הרא\"ם ז\"ל ושם הוסיף מלות מביתו לבהכנ\"ס ואולי הוא עפ\"ד המ\"ר ותנחומא פ' בהעלותך פ' אספה לי. א' שם אראב\"כ כשהייתי רואה סיעה של ב\"א הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם וכשאמרתי ד\"ז לפני ריב\"ז א\"ל צריך אתה לעבור לפניהם ויהיו רואים אותך ויעמדו לפניך ואתה מביאם לידי י\"ש ע\"ש. והוא כמ\"ש בירושלמי בכורים רפ\"ג. ר' חנינא מחי למאן דלא קאים מקמוי. והוא כמו שכופין על כל מ\"ע כמ\"ש בבבלי כתובות פ\"ו א'. ולכן א\"ל ריב\"ז שנהפוך הוא ראוי לזכותם במצוה זו ולפ\"ז י\"ל כל שזכרנו. דודאי י\"ל אף ביציאה הגדול קודם. והוא במקום שנוהגים בו קימה והידור. וגי' רש\"י נכנס אחרון ויוצא ראשון יתכן יותר. לפ\"ז הוא רק בראשים ולא בשאר ת\"ח. וא\"ש במה שא' ביבמות ק\"ה ב' ושלהי הוריות. בזמן שהעם צריכין לו מפסיעין על ראשי עם קודש. וע' ט\"ז יו\"ד סי' רמ\"ד סק\"ח. ולדברינו א\"ש. דנ\"מ בין שאר זקן להראש הת\"ח הממונה על הציבור. ולפ\"ז שאינו רק משום שיקומו מפניו א\"ש הא דכ' בבואם יבא ובצאתם יצאו. דשם ל\"ש קימה והידור בבהמ\"ק די\"ל אף במקום שיש ישיבה כמו בעזרת נשים מ\"מ אין עומדים שם. עי' קדושין ל\"ג ב' וכה\"ג בר\"ה ל\"א ב' ועי' ב\"ב ק\"כ א' ודו\"ק. ע\"כ ביציאה הם קודמים אלא דבמ\"ר שם מ' דלכל זקן צריך לכבדו ביציאה עש\"ה [ונ\"מ ביושב אצל הפתח שאינו שייך קימה מפניו] שו\"מ שם בפי' יד יוסף שכ' שהוא כדברי הספרי דאף ביציאה הגדול קודם ע\"ש. וע\"ש בתנחומא הגי' להקדים לו שלום בכניסה ויציאה. ולא נתבאר ענין השלום ביציאה. ואולי עפמש\"ל פ\"ה מת\"ת ה\"ו ויו\"נ שהוא ט\"ס אח\"ז מצאתי בפי' התוספתא ע\"ז להגרש\"א ז\"ל העיר בהשמטותיו מד' רבינו פה ומהספרי דברים [אך מש\"ש מד' הירושלמי בכורים פ\"ג לפי כבוד הנכנסין לא ידעתי ענינו לנ\"ד וגם לא זכר גי' רש\"י בספרי שזכרנו למעלה בס\"ד. ושוב הקשה בשם בנו מחו' הה\"ג מהרי\"ל שליט\"א אבד\"ק יאנווא [ז\"ל] מירושלמי פי\"ב דשבת ה\"ג דא' שם עיילין קדמאי ונפקין קדמאי. ולו\"מ ה\"א דד\"ז משתנה לפי העת והמקום ולפי חוקי ד\"א שבכל מדינה ומדינה. והרי גם אצלינו מכבדים ביציאה. ובדברי הספרי נ\"ל ברור פי' אחר. עפמ\"ש בכ\"ב כ\"ב א'. נקיטי לי' שוקא. ובת\"ח אפי' לאקבועי ע\"ש ובפ\"ו ה\"ט מה' שכנים. ומדוייק מאד לשון הספרי ד\"א נוהג בו מורא ויראה משא ומתן בכניסה ויציאה והיינו לצאת בסחורותיו קודם וכן לכנס הכל בכדי שיקדים להרויח לכל אדם. וז\"ש ראשים לכל אדם במו\"מ ע\"ש בספרי ובתוספתא שם. וע' כה\"ג במ\"ר פ' תבא ברוך אתה בבואך ובצאתך בפרקמטיא שלך. וכן יל\"פ דברי התנחומא ומ\"ר. ומש\"ש \"שלום\" ט\"ס וכמש\"ל. אך דברי הירושלמי שם א\"א ליישב כן וע\"ש ג\"כ שלהי הוריות. ולדברי הירושלמי צ\"ל מ\"ש בצאתם יצאו. עפמ\"ש ביומא נ\"ג ב' דהיוצא מבהמ\"ק יוצא דרך אחוריו. וכ\"כ רבינו פ\"ז מבה\"ב ה\"ד. וכה\"ג ע\"ל פ\"ה מת\"ת ה\"ו. וא\"כ מוכרח הנשיא לצאת באחרונה דאל\"כ יהיו אחוריהם נגד הנשיא והוא שלא לכבודו וכמש\"ש בפ\"ה מת\"ת ע\"כ יצאו הם תחילה וכולם דרך אחוריהם וא\"ש ואין ראי' כלל מזה. ואחז\"ר שמעתי כן בשם הג\"ר אבלי ז\"ל מווילנא. וא\"כ נ\"מ ג\"כ בבהמ\"ד ובבהכנ\"ס שג\"כ צריך לצאת דרך אחוריו. כמש\"כ בש\"ע א\"כ א\"ש ד' הספרי כגירסתינו ואין להאריך יותר בכאן. ובמש\"ל לענין לקום מת\"ח בעזרה. עי' ת' הרשב\"א חלק ה' שנשאל בקימה בבהמ\"ד. והביא ראי' משלהי הוריות ואת\"י כעת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד שאם יפליט ג\"כ תאבד שא\"ל יותר. י\"ל ע\"ז דמ\"מ ירויח שלא יהנה בלא ברכה ולא יעבור על איסור דרבנן. ואולי ס\"ל כהנה\"מ סי' רל\"ד דאם עבר על אד\"ר בשוגג א\"צ כפרה כלל ואף לפמש\"כ בתשובה בס\"ד (ועמש\"ל ספ\"א בס\"ד) שלא כדבריו. י\"ל דהכא לא עשה איסור ממש רק שנהנה בלא ברכה בכה\"ג ל\"ש זה וצע\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> אסור לו ליהנות מריח טוב קודם ברכה.</b> נראה דזהו רק לכתחילה אבל בדיעבד ודאי דגם אח\"כ צל\"ב ולהריח עוד. וע\"ל פ\"ח הי\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> מברך ע\"ז לעצמו. </b> ואיזה שירצה יקדים. ע' מג\"א סרט\"ז סק\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> המריח בבגדים שבת. </b> ס\"ב ב' ש\"ה דליתיה לממשא כלל. כ\"א הרה\"ג מ' צבי יהודה תאומים שליט\"א [ז\"ל] ומש\"כ הכ\"מ בשם הרשב\"א לתמוה מ\"ט לא יברך על בשמים של ערוה. לא הבנתי דלכתחילה ודאי אף הראב\"ד החולק ספ\"א מודה הכא דאסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתערב </b>\n<b> ריח כו'.</b> נלמד מדין הקודם דהולכין אה\"ר באורי הגר\"א ז\"ל רי\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחייב </b>\n<b> כו' בשמחה שנאמר כו'. </b> בגמ' ס\"א ב'. ל\"נ אלא כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עומד </b>\n<b> ומברך.</b> לא נזכר בש\"ע דעת רבינו שבעמידה. ועי' ח\"ס חא\"ח סי' נ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה </b>\n<b> את החמה.</b> עי' ח\"ס שם סי' נ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ברייתות לא נמצא שם. וצ\"ל אהא דהנכנס למרחץ תוספתא ברכות פ\"ו וע\"ל מ\"ש יצא מן המרחץ הוא מימרות אמוראים בגמ' ס' א'. ונמשך רבינו אחר גי' הרי\"ף כאאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> בצל\"ח כ\"ט ב'. מה שלא ביאר רבינו דין תה\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> בס' דעת קדושים לש\"ב הג\"ר רפאל כ\"ץ ז\"ל דרוש ב'. ביאור נחמד בדברי רבינו אלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> מ\"ע שבין אדם למקום.</b> נשלל בזה מצות שבין אדם לחבירו. עי' שו\"ת הרשב\"א סי' י\"ח ובראש ס' אבודרהם ובשו\"ת ח\"ס חא\"ח סי' נ\"ד. ובמש\"כ רבינו מברך עלי' קודם לעשייתה נשללו ג\"כ ברכות הודאה. עי' כ\"מ פ\"ז ה\"ג מתפלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיכן </b>\n<b> ציונו בתורה שכ' בה אשר יאמרו לך תעשה.</b> ע' בגמ' דנחלקו בזה אמוראי אם בלאו או בעשה ורבינו ז\"ל ס\"ל ג\"כ בלאו כמש\"כ בחיבורו בכ\"מ אבל לענין ברכה נקט העשה דאין מברכין על לאו כמש\"כ הראשונים ז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> כל כיו\"ב.</b> עי' פ\"ג מאישות הכ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ופדיון </b>\n<b> הבן.</b> לא ציין הכ\"מ לשלהי פסחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> סוד\"ה כ' הרמ\"ך וגם רבינו יסבור כן. ור\"ל כשמוציא לאינו בקי. ועי' ח\"ס סי' קמ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>על </b> דעת רבינו ז\"ל דאינו מברך אחר עשייתה. עי' ש\"ך יו\"ד סי' י\"ט ובשו\"ת ש\"א סכ\"ו. ובאו\"ז הגדול שנדפס זה לא כביר מכת\"י הקשה משלהי פסחים דשל פסח פוטר של זבח. והרי הפסח נאכל באחרונה ואיך שייך לפטור כלל. ולפלא גדול שלא הביא דברי רבינו פ\"ח ממצה ה\"ז וה\"ט. שלפמש\"ש אין התחלה לקושיתו. וי\"ל דאה\"נ שמקורו הוא מקו' זו ובחידושי הארכתי הרבה בס\"ד. ועמש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה </b>\n<b> מעקה לגגו כו'.</b> בח\"ס חא\"ח סי' נ\"ב פשוט לו שאינו מברך עד מכוש האחרון. וע\"ש בטעמא דאין מברכין על כתיבת ס\"ת:",
+                "<b>שחט </b>\n<b> פסחו וחגיגתו מברך לשחוט. </b> לפ\"מ דקיי\"ל דאשפעה\"י ע\"ל הי\"ד. א\"כ א\"ש בפסח אבל בחגיגה הל\"ל בעל אם שוחטה בשותפות ואולי דכשבא במיעט ה\"ל קצת חוב מדרבנן. ע' לח\"מ פ\"ג מחו\"מ ה\"ו שלא זכר דברי רבינו לאלה המפורשים. עי' הגהמ\"י אות ו' מה שהעיר לרבינו מעל אכילת מרור. ולכאורה י\"ל דרבינו אה\"נ דס\"ל לברך לאכול מרור. וכמש\"כ הרשב\"ם בשלהי פסחים לאכול הפסח והזבח. ע\"ש מהתוספתא וה\"נ במרור דמנ\"מ. אבל ע' פ\"ח מחו\"מ ה\"ו ז' מבואר שם שמברך על אכילת מצה ומרור. עש\"ה נגד התוספתא ונגד הכלל דהכא וגם נגד מש\"ש בפי' המשנה בפסחים ג\"כ לאכול וצע\"ג. מש\"ב הרר\"ח נ\"ז מפיקעלין שליט\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בחוה\"מ </b>\n<b> של פסח. </b> לא דקדק רבינו להזכיר דגם בז' של פסח הוא כן. מש\"כ הכ\"מ כיון דקיי\"ל סדל\"ח. ע\"ל פ\"ג ממילה ה\"ו מש\"כ בשם הרשב\"א ונדחה תירוצו. וע\"ל פ\"ב מק\"ש הי\"ג מש\"כ הכ\"מ בעצמו. כאאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות ברכות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Circumcision/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Circumcision/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..4efb9b0fd5c71fc2cb0055b211d1adb4096bc15e
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Circumcision/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,111 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Circumcision",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות מילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע למול ביום השמיני.</b> נכלל בזה גם מלת העבדים ממה של\"כ \"הבן\" ועי' כ\"מ מה שלא נמנה מ\"ע בפ\"ע. ובמעה\"ח ה\"ר מסנהדרין נ\"ט א' מש\"ש ואנו אין לנו אלא גה\"נ בלבד:",
+                "<b>מצוה </b>\n<b> על האב למול את בנו.</b> יש להסתפק אם בכלל זה גם על הבן הנולד לעבד משפחה שנתייחדה לו. ולכאורה י\"ל דכיון דא\"ל יחס כדא' ביבמות כ\"ג א'. ס\"ב א' ב\"ק ט\"ו א' ובכ\"מ. ל\"ש לחייבו משום אב דאינו נקרא אביו כלל. ול\"ש עליו מצות הבן על האב. כמו בכל ישראל. וע\"ל שכ' רבינו דב\"ד מחוייבים למול העבדים אם לא מלו הרב שלו. מ' דהוא עצמו אינו חייב במצות מילה כלל וע\"ל ה\"ו דיכול להתנות שלא למולו. וא\"כ ודאי ל\"ש חיוב מילה על העבד. רק כשנימול כבר. י\"ל דחייב לימול בני משפחה המיוחדת לו. או אף משפחה שאינה מיוחדת לו. דודאי בישראל כל כה\"ג שנקרא אביו חייב למילו. וע' יבמות נ\"ב ב' שו\"מ בשעה\"מ שכבר העיר בחקירה זו. ואמנם לא התעורר לומר דל\"ש לקרותו אב כיון שאין לו יחס. וי\"ל דמה\"ט גם עבד עברי אינו מחוייב למול את בנו שהולידה לו שפחה שניתן לו. והאדון חייב במילתו וצ\"ע. וס' זה יש להסתפק לד' המקנה דגם נשים חייבות במצות מילה שמחוייבים כל ישראל למול. מדכ' המול לכם כל זכר גם נשים חייבות ולא נתמעטו רק מחיובא דאב לבנו. ע\"ש בקדושין כ\"ט א'. ובחידושי ת\"ל תמכתי יסודותיו מכ\"מ בדחז\"ל בס\"ד. א\"כ יל\"ע אם השפחה חייבת במצוה זו. דמ\"מ היא אמה. וכן אם העבד חייב בזה. וע\"ש בשעה\"מ מש\"כ מב\"ק. ובס' המקנה שם ואת\"י כעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מלין בנו של אדם שלא מדעתו.</b> נ\"ל דמקורו מב\"ק צ\"א ב'. אנא בעינא למעבד מצוה. ועי' נדרים ל\"ו ב'. אם תורם משלו עש\"ח טוה\"נ ש\"מ. כאאמו\"ר הגז\"ל. ועי' תב\"ש סי' כ\"ח. מש\"כ ע\"ד הש\"ך חו\"מ סשפ\"ב וע\"ש בקצה\"ח ובמקומו ישבתי הכל ת\"ל:",
+                "<b>אבל </b>\n<b> אינו חייב כרת עד שימות.</b> עי' השגת הראב\"ד וכ\"ה דעת התוס' מכות י\"ד א'. ד\"ה לאפוקי ועי' טורי אבן ר\"ה ו' א'. שכ' דאם גמר בדעתו שלא לימול חייב כבר כרת בזה. וי\"ל דבזה גם רבינו מודה. וא\"ש קו' אאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו מחולין דף ב'. דפריך שם אי מומר לד\"א היינו מומר לערלות. והרי לרבינו מומר לערלות קיל משאר מומר כמו לחלב ודם דשם הוא חייב כבר כרת ולערלות הוא עתה רק בעשה ורק לאחר מיתה הוא בכרת. ולהאמור י\"ל דס\"ל לרבינו דלא נקרא מומר רק כשגומר בדעתו שלא למול עוד. ול\"נ לה\"ר לרבינו מיבמות ה' ב'. ופסחים ע\"ז א'. וע' סוכה כ\"ה א'. מכל אלו המקומות ראיה לשי' רבינו. והדברים ארוכים מאוד אתי במחיצתי תלי' וכאן לקצר אני צריך ועמש\"ל ספ\"ג ס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> לקח שפחה ועוברה.</b> נ\"ל דצ\"ל שפחה מעוברת ואח\"כ ילדה זהו מקנת כסף. וכ\"ה לקמן ה\"ה. כאאמו\"ר ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> נלמד רבינו במכ\"ש. תמוה ל\"ל כ\"ש מה שהוא משנה ערוכה שבת קל\"ז א'. בה\"ש של ע\"ש נימול לעשרה וע' נדה מ\"ב ב'. ולקמן הט\"ו כאאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם </b>\n<b> שמילת הבנים דו\"ש כך מילת עבדים.</b> שמעתי בשם ס' נחל איתן להקשות מ\"ט דו\"ש הרי יכול להפקירו וכדא' בשבת קל\"א א' כה\"ג. דלר\"א אין מכשירי מזוזה וציצית דו\"ש מה\"ט. ותי' דל\"א הכי רק במכשירי מצוה ולא במצוה עצמה. ובדבריו נ\"ל ליישב קוהמפ' בביצה י\"ב א'. דלב\"ש אין מוציאין קטן למול ביו\"ט והרי ר\"א שמותי היא וכב\"ש ס\"ל כמ\"ש בירושלמי בכ\"מ. ואיך משכ\"ל לאסור ביו\"ט. כיון דאפילו מכשיריו דו\"ש כ\"ש יו\"ט. ועי' שו\"ת. ח\"ס חא\"ח סי' קמ\"ח. ולדבריו נ\"ל דנפ\"מ בעבד קטן דאד\"ש. משום שיכול להפקירו. אך מ\"ד הח\"ס חא\"ח סקכ\"ד וחיו\"ד סשט\"ז שטרח ליישב קו' הגאון השואל מהגר\"ד דייטש ז\"ל. מ\"ט פד\"ש ול\"א שיפקיר קרקעותיו לשי' התוס' פסחים ג' ב'. מ' דלס\"ל סברא זו. וכ\"נ דכיון דלר\"א מכשירין כמצוה עצמה מה\"ת לחלק בזה. וצ\"ע בגוף ה' ולשיטתי' ק' שפיר דר\"א אדב\"ש בביצה שם. ואולם בחידושי ישבתי בס\"ד בפשיטות בדברי הירושלמי ספ\"ק דר\"ה וספ\"ב דמגילה אם מכשירי מצוה שדו\"ש דוחין אף בלילה ע\"ש. וא\"כ א\"ש. וא\"ש גם הך דלולב שם ע\"ש. דלר\"א גם מכשירי לולב דו\"ש כמ\"ש בשבת שם. ואמנם קו' ס' נ\"א אין לה מקום כלל. דמאי מהני שיפקירנו הרי כל ישראל חייבין למולו. וא\"כ לא יפטור ממצות מילה בו ביום כלל. וגם שמא יזכה בו עע\"ג ודאי אסור דה\"ה מפקיעו ממצות מילה. וגם יל\"ע בזה דהפקר לישראל לבד ולא לעע\"ג אינו הפקר. ע' ירושלמי פ\"ו דפאה. ולהיפוך ודאי דלא. ואולי יתכן קצת לפ\"מ דקיי\"ל דערלות שלב\"ז ל\"ה ערלה עי' פ\"א מתרומות ה\"ז. א\"כ משכ\"ל שיפקירנו קודם יום ח'. דאז ל\"ש לקרותו ביטול מצות מילה כיון שלא חל כלל. אך יל\"ח מנידון דשם. דשם אינו מבטל מצות מילה לגמרי משא\"כ כאן. וילה\"א בזה לולי שאכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שנולד.</b> עי' ש\"ק ספי\"א דיבמות ד\"ה ליאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> מילה שלב\"ז.</b> עי' כ\"מ. ולולי דבריו נ\"ל דצ\"ל \"וכל\" במקום \"וכן\":"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שיפול בו דם ויחזרו מראיו.</b> מבואר דא\"צ להמתין ז' ימים אח\"כ ולא כס' יד הקטנה ואין חוששין כלל לדבריו בזה אך הרה\"ג ר' יעקב בן כ' אחי הגרצ\"י ז\"ל הגאבד\"ק ראגאלי העירני מהש\"ך סי' רס\"ג שדעתו כס' יד הקטנה. והוא חידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שס\"נ </b>\n<b> דוחה הכל. </b> עי' ח\"ס חיו\"ד סרס\"א מש\"כ ע\"ד רבינו אלו. ובחידושי לפסחים ס\"א ב'. הארכתי בזה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> שו\"ת ש\"א שהאריך מנ\"ל לרבינו דאפילו בחול אינו חוזר. ול\"נ מקור נאמן לזה מיבמות מ\"ז ב' דגם במילת גר הדין כן. והרי מילת גר (הוא שלב\"ז דא) אינו בשויו\"ט ואולי י\"ל דטעמא דאסור משום חובל. ואסור כשאינו לעיכובא וכמש\"כ בחיבורי ס\"ס פ' לך באורך:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וק\"ו </b>\n<b> הדברים אם לא דחו מכשירי מילה שבות שהוא מדבריהם כו'.</b> ר\"ל להביאו דרך רה\"ר וכמש\"כ ה\"ט ובשבת כ\"ש לאו דאורייתא ביו\"ט ויל\"ע על קו' כזה וערובין פ\"ג ב'. וסוכה ט\"ז ב'. די\"ל שבת חמור איסור שבות דידה מלאו דיו\"ט דאורייתא ע\"ש. ונראה דשאני לאו דיו\"ט דשבת ויו\"ט כהדדי נינהו כדא' בכ\"מ גזירה יו\"ט אטו שבת. ע\"ע שבת כ\"ג ב' ביצה י\"ח א'. ול\"ה גל\"ג בכה\"ג ע\"ש בתוס' משא\"כ סוכה ושבת וראיה מיבמות ו' א'. דדחי שם שאני לאוי דשבת דחמיר. והרי אף בלאו דיו\"ט כן כמבואר בשבועות ט\"ו ב'. דאין בנין בהמ\"ק דוחה גם יו\"ט מהך קרא דא\"ש תשמורו ע\"ש ברש\"י. או ביו\"ט בשבת וצע\"ק בזה. ואולם מש\"כ הכ\"מ על הק\"ו דז\"ש רבא דאתייא בק\"ו נפלא ממני דהא רבא קאי אקרא דלבדו. ואיך שייך לדין ק\"ו בזה בדאורייתא ממה שהוא דרבנן. וע' ידים פ\"ב מ\"ב. ובדברי הגר\"א ז\"ל שם וצ\"ע לדברי הכ\"מ דהכא שהוא שלא כהלכה עש\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואבי </b>\n<b> הבן מברך להכניסו בבשא\"א. מצוה על האב למול את בנו יתר כו'. </b> לפה\"נ ס\"ל לרבינו דה\"ט דאבי הבן מברך להכניסו. ויל\"פ לפי דבריו דז\"ש להכניסו בבריתו של א\"א. לפ\"מ דיליף בקדושין כ\"ט א' דמצות האב למול את בנו הוא מדכ' וימל אברהם אי\"ב. ולפ\"ז י\"ל דאם מל בעצמו מברך להכניסו קודם ברכת למול [וכן אם אחר מל אותו בשליחות מקודם] [ויל\"ע לפ\"ז גם במילת עבדים כן. וע\"ל ה\"ה ויש לחלק] אולם להירושלמי פ\"ק דקדושין ה\"ז דיליף דמצות האב למול א\"ב מקרא דביום השמיני ימול. א\"א לפרש דז\"ש להכניסו בבשא\"א. וע' בשו\"ת ח\"ס חיו\"ד סרמ\"ט מה שהאריך בפי' ברכה זו. ובמקומו הארכתי בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואבי </b>\n<b> הבן מברך שהחיינו.</b> פשוט שלמד כן מפה\"ב דמברך שהחיינו כשלהי פסחים. וכ\"ש מצות מילה החשובה והחמורה מאד ושקבלוה בשמחה. וכמ\"ש בשבת ק\"ל א' ומגילה ט\"ז ב'. ולפלא מאד בעיני שלא זכר רבינו ענין הסעודה למילה הנזכר בגמ' שם ובפר\"א המובא בתוס'. וע' בתנחומא פ' תצוה וע' נדה ל\"ח ב' מ' דהוא מדאורייתא. וע' ירושלמי מגילה פ\"ק דמגילה ה\"ה דמאחרים ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>המל </b>\n<b> את הגרים כו'.</b> נראה ודאי דמברך שהחיינו וכן בעבד הנימול:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמל </b>\n<b> אדם גדול.</b> עי' פ\"ג מק\"ש הט\"ז וצ\"ל דגדול דהכא ל\"ד קאמר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> אם הניח ערלתו נתכוין כו'. </b> מ' אף אם אינו לשום גירות איכא מצוה ול\"י מנ\"ל הא. ומי שאני מצות מילה משאר מצות שלא היו מניחין לעובד ע\"ג לעשותה כמש\"כ פ\"י ממלכים ה\"י ובאופן שאינו לו לרפואה י\"ל דאסור משום חובל דאף ב\"נ מוזהר ע\"ז. ע' ב\"ק צ\"א ב' ובהמקנה שלהי קדושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המפיר בריתו שא\"א והניח ערלתו או משכה אלחלעה\"ב.</b> הכ\"מ ציין לאבות ושם לא נזכר רק ראשית דבריו. ואולם כ\"ה בירושלמי פ\"א דפאה ופ' חלק. וע' בבלי (סנהדרין מ\"ד א') שבועות י\"ג א'. מפיר ברית בבשר ואם עשה תשובה כו'. ודרשו חכמים ע\"ז תכרת לעה\"ב א\"ל עשה תשובה. וצ\"ל דמ\"ש בסנהדרין מ\"ד א' דעכן י\"ל חלעה\"ב. והרי א' שם ע\"א דהיה מושך בערלתו דגם ע\"ז עשה תשובה ומל עצמו כראוי קודם שנסקל. ולעד\"נ דאם כבר נימול כהוגן שוב אף שנמשכה ערלתו נקרא מהול מה\"ת. דהא קיי\"ל משוך אסור בתרומה רק מדרבנן כמ\"ש ביבמות ע\"ב א'. וכפ' רבינו פ\"ז מתרומות ה\"י. אבל מ\"מ אם המשיך עצמו ה\"ה חייב על מעשה רע שעשה וכפר בבריתו של א\"א. על זדון לבבו שמעיז לעשות כן. אבל מ\"מ לא נקרא ערל כל שקיים מצות מילה כראוי [וע' כה\"ג מנחות נ\"ג א'. אימא גברא בלאו ואפסולי לא מפסל. וילה\"א בזה] ועי' תוס' יבמות שם ד\"ה מדבריהם:<br><b> וש\"ב </b> הרב המאה\"ג מהר\"ח נאטינזאהן שי' כ' אלי בדבר שהעירו המפרשים מהא דמשיך אוכל בתרומה מה\"ת. והרי אלחלעה\"ב מ' דהוי ערל נ\"ל דנ\"מ אם משוך ע\"י אחרים כהני שהיו בימי בן כוזיבא ביבמות ע\"ב א' או מעצמו שאירע לו כן ה\"ה כערל. משא\"כ אם הוא בעצמו מושך ערלתו וכפר בבשא\"א הוא אסור מה\"ת בתרומה. ותוס' היו גורסים בסנהדרין עכן משוך בערלתו הי. ע\"כ הקשו שפיר. משא\"כ גירסתנו מושך וכ\"ה שם ל\"ח י\"ב. וכן מש\"א במכילתא פ' בא פ' ומלתה אותו להביא זה שנתקיימה אצלו מצות מילה פ\"א וחזר הבשר כו' דאוכל בפסח. שזהו ג\"כ אם מעצמו עכת\"ד ואנא עדיפא מיני' קאמינא דבכל ענין אינו נקרא ערל וצ\"ע. ולדעת רבינו י\"ל דמ\"ש בחולין ד' ב' מומר לערלות היינו בכה\"ג שמשך ערלתו ובכה\"ג נ\"ל שמודה להראב\"ד ע\"ל פ\"א ה\"ב ומש\"ש בס\"ד. ואש\"ק כאאמו\"ר הגז\"ל שהזכרתי שם. ויל\"ע בזה לענין חיוב חטאת דלפ\"מ ד\"א במכות י\"ג ב'. משום שוא\"ת הרי משכ\"ל מצות מילה לעבור עלי' בקו\"ע. אך לדברינו דאם משך ערלתו אינו פסול מה\"ת לתרומה וקדשים. רק דמ\"מ הוא חייב כרת על זדון לבבו. א\"כ שפיר ה\"ל שוא\"ת משא\"כ אם נחלק בא\"א ק' משם:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריך </b> ישוב מדוע לא זכר רבינו מה שחמורה שדוחה נגעים אפי' שלב\"ז. ושדוחה שבת החמורה ועוד הנזכרים שם במשנה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Circumcision/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Circumcision/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..024823c0dc2a7b568fc1cc99a62de86859664c8b
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Circumcision/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,108 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Circumcision",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Circumcision",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע למול ביום השמיני.</b> נכלל בזה גם מלת העבדים ממה של\"כ \"הבן\" ועי' כ\"מ מה שלא נמנה מ\"ע בפ\"ע. ובמעה\"ח ה\"ר מסנהדרין נ\"ט א' מש\"ש ואנו אין לנו אלא גה\"נ בלבד:",
+                "<b>מצוה </b>\n<b> על האב למול את בנו.</b> יש להסתפק אם בכלל זה גם על הבן הנולד לעבד משפחה שנתייחדה לו. ולכאורה י\"ל דכיון דא\"ל יחס כדא' ביבמות כ\"ג א'. ס\"ב א' ב\"ק ט\"ו א' ובכ\"מ. ל\"ש לחייבו משום אב דאינו נקרא אביו כלל. ול\"ש עליו מצות הבן על האב. כמו בכל ישראל. וע\"ל שכ' רבינו דב\"ד מחוייבים למול העבדים אם לא מלו הרב שלו. מ' דהוא עצמו אינו חייב במצות מילה כלל וע\"ל ה\"ו דיכול להתנות שלא למולו. וא\"כ ודאי ל\"ש חיוב מילה על העבד. רק כשנימול כבר. י\"ל דחייב לימול בני משפחה המיוחדת לו. או אף משפחה שאינה מיוחדת לו. דודאי בישראל כל כה\"ג שנקרא אביו חייב למילו. וע' יבמות נ\"ב ב' שו\"מ בשעה\"מ שכבר העיר בחקירה זו. ואמנם לא התעורר לומר דל\"ש לקרותו אב כיון שאין לו יחס. וי\"ל דמה\"ט גם עבד עברי אינו מחוייב למול את בנו שהולידה לו שפחה שניתן לו. והאדון חייב במילתו וצ\"ע. וס' זה יש להסתפק לד' המקנה דגם נשים חייבות במצות מילה שמחוייבים כל ישראל למול. מדכ' המול לכם כל זכר גם נשים חייבות ולא נתמעטו רק מחיובא דאב לבנו. ע\"ש בקדושין כ\"ט א'. ובחידושי ת\"ל תמכתי יסודותיו מכ\"מ בדחז\"ל בס\"ד. א\"כ יל\"ע אם השפחה חייבת במצוה זו. דמ\"מ היא אמה. וכן אם העבד חייב בזה. וע\"ש בשעה\"מ מש\"כ מב\"ק. ובס' המקנה שם ואת\"י כעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מלין בנו של אדם שלא מדעתו.</b> נ\"ל דמקורו מב\"ק צ\"א ב'. אנא בעינא למעבד מצוה. ועי' נדרים ל\"ו ב'. אם תורם משלו עש\"ח טוה\"נ ש\"מ. כאאמו\"ר הגז\"ל. ועי' תב\"ש סי' כ\"ח. מש\"כ ע\"ד הש\"ך חו\"מ סשפ\"ב וע\"ש בקצה\"ח ובמקומו ישבתי הכל ת\"ל:",
+                "<b>אבל </b>\n<b> אינו חייב כרת עד שימות.</b> עי' השגת הראב\"ד וכ\"ה דעת התוס' מכות י\"ד א'. ד\"ה לאפוקי ועי' טורי אבן ר\"ה ו' א'. שכ' דאם גמר בדעתו שלא לימול חייב כבר כרת בזה. וי\"ל דבזה גם רבינו מודה. וא\"ש קו' אאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו מחולין דף ב'. דפריך שם אי מומר לד\"א היינו מומר לערלות. והרי לרבינו מומר לערלות קיל משאר מומר כמו לחלב ודם דשם הוא חייב כבר כרת ולערלות הוא עתה רק בעשה ורק לאחר מיתה הוא בכרת. ולהאמור י\"ל דס\"ל לרבינו דלא נקרא מומר רק כשגומר בדעתו שלא למול עוד. ול\"נ לה\"ר לרבינו מיבמות ה' ב'. ופסחים ע\"ז א'. וע' סוכה כ\"ה א'. מכל אלו המקומות ראיה לשי' רבינו. והדברים ארוכים מאוד אתי במחיצתי תלי' וכאן לקצר אני צריך ועמש\"ל ספ\"ג ס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> לקח שפחה ועוברה.</b> נ\"ל דצ\"ל שפחה מעוברת ואח\"כ ילדה זהו מקנת כסף. וכ\"ה לקמן ה\"ה. כאאמו\"ר ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> נלמד רבינו במכ\"ש. תמוה ל\"ל כ\"ש מה שהוא משנה ערוכה שבת קל\"ז א'. בה\"ש של ע\"ש נימול לעשרה וע' נדה מ\"ב ב'. ולקמן הט\"ו כאאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם </b>\n<b> שמילת הבנים דו\"ש כך מילת עבדים.</b> שמעתי בשם ס' נחל איתן להקשות מ\"ט דו\"ש הרי יכול להפקירו וכדא' בשבת קל\"א א' כה\"ג. דלר\"א אין מכשירי מזוזה וציצית דו\"ש מה\"ט. ותי' דל\"א הכי רק במכשירי מצוה ולא במצוה עצמה. ובדבריו נ\"ל ליישב קוהמפ' בביצה י\"ב א'. דלב\"ש אין מוציאין קטן למול ביו\"ט והרי ר\"א שמותי היא וכב\"ש ס\"ל כמ\"ש בירושלמי בכ\"מ. ואיך משכ\"ל לאסור ביו\"ט. כיון דאפילו מכשיריו דו\"ש כ\"ש יו\"ט. ועי' שו\"ת. ח\"ס חא\"ח סי' קמ\"ח. ולדבריו נ\"ל דנפ\"מ בעבד קטן דאד\"ש. משום שיכול להפקירו. אך מ\"ד הח\"ס חא\"ח סקכ\"ד וחיו\"ד סשט\"ז שטרח ליישב קו' הגאון השואל מהגר\"ד דייטש ז\"ל. מ\"ט פד\"ש ול\"א שיפקיר קרקעותיו לשי' התוס' פסחים ג' ב'. מ' דלס\"ל סברא זו. וכ\"נ דכיון דלר\"א מכשירין כמצוה עצמה מה\"ת לחלק בזה. וצ\"ע בגוף ה' ולשיטתי' ק' שפיר דר\"א אדב\"ש בביצה שם. ואולם בחידושי ישבתי בס\"ד בפשיטות בדברי הירושלמי ספ\"ק דר\"ה וספ\"ב דמגילה אם מכשירי מצוה שדו\"ש דוחין אף בלילה ע\"ש. וא\"כ א\"ש. וא\"ש גם הך דלולב שם ע\"ש. דלר\"א גם מכשירי לולב דו\"ש כמ\"ש בשבת שם. ואמנם קו' ס' נ\"א אין לה מקום כלל. דמאי מהני שיפקירנו הרי כל ישראל חייבין למולו. וא\"כ לא יפטור ממצות מילה בו ביום כלל. וגם שמא יזכה בו עע\"ג ודאי אסור דה\"ה מפקיעו ממצות מילה. וגם יל\"ע בזה דהפקר לישראל לבד ולא לעע\"ג אינו הפקר. ע' ירושלמי פ\"ו דפאה. ולהיפוך ודאי דלא. ואולי יתכן קצת לפ\"מ דקיי\"ל דערלות שלב\"ז ל\"ה ערלה עי' פ\"א מתרומות ה\"ז. א\"כ משכ\"ל שיפקירנו קודם יום ח'. דאז ל\"ש לקרותו ביטול מצות מילה כיון שלא חל כלל. אך יל\"ח מנידון דשם. דשם אינו מבטל מצות מילה לגמרי משא\"כ כאן. וילה\"א בזה לולי שאכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שנולד.</b> עי' ש\"ק ספי\"א דיבמות ד\"ה ליאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> מילה שלב\"ז.</b> עי' כ\"מ. ולולי דבריו נ\"ל דצ\"ל \"וכל\" במקום \"וכן\":"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שיפול בו דם ויחזרו מראיו.</b> מבואר דא\"צ להמתין ז' ימים אח\"כ ולא כס' יד הקטנה ואין חוששין כלל לדבריו בזה אך הרה\"ג ר' יעקב בן כ' אחי הגרצ\"י ז\"ל הגאבד\"ק ראגאלי העירני מהש\"ך סי' רס\"ג שדעתו כס' יד הקטנה. והוא חידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שס\"נ </b>\n<b> דוחה הכל. </b> עי' ח\"ס חיו\"ד סרס\"א מש\"כ ע\"ד רבינו אלו. ובחידושי לפסחים ס\"א ב'. הארכתי בזה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> שו\"ת ש\"א שהאריך מנ\"ל לרבינו דאפילו בחול אינו חוזר. ול\"נ מקור נאמן לזה מיבמות מ\"ז ב' דגם במילת גר הדין כן. והרי מילת גר (הוא שלב\"ז דא) אינו בשויו\"ט ואולי י\"ל דטעמא דאסור משום חובל. ואסור כשאינו לעיכובא וכמש\"כ בחיבורי ס\"ס פ' לך באורך:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וק\"ו </b>\n<b> הדברים אם לא דחו מכשירי מילה שבות שהוא מדבריהם כו'.</b> ר\"ל להביאו דרך רה\"ר וכמש\"כ ה\"ט ובשבת כ\"ש לאו דאורייתא ביו\"ט ויל\"ע על קו' כזה וערובין פ\"ג ב'. וסוכה ט\"ז ב'. די\"ל שבת חמור איסור שבות דידה מלאו דיו\"ט דאורייתא ע\"ש. ונראה דשאני לאו דיו\"ט דשבת ויו\"ט כהדדי נינהו כדא' בכ\"מ גזירה יו\"ט אטו שבת. ע\"ע שבת כ\"ג ב' ביצה י\"ח א'. ול\"ה גל\"ג בכה\"ג ע\"ש בתוס' משא\"כ סוכה ושבת וראיה מיבמות ו' א'. דדחי שם שאני לאוי דשבת דחמיר. והרי אף בלאו דיו\"ט כן כמבואר בשבועות ט\"ו ב'. דאין בנין בהמ\"ק דוחה גם יו\"ט מהך קרא דא\"ש תשמורו ע\"ש ברש\"י. או ביו\"ט בשבת וצע\"ק בזה. ואולם מש\"כ הכ\"מ על הק\"ו דז\"ש רבא דאתייא בק\"ו נפלא ממני דהא רבא קאי אקרא דלבדו. ואיך שייך לדין ק\"ו בזה בדאורייתא ממה שהוא דרבנן. וע' ידים פ\"ב מ\"ב. ובדברי הגר\"א ז\"ל שם וצ\"ע לדברי הכ\"מ דהכא שהוא שלא כהלכה עש\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואבי </b>\n<b> הבן מברך להכניסו בבשא\"א. מצוה על האב למול את בנו יתר כו'. </b> לפה\"נ ס\"ל לרבינו דה\"ט דאבי הבן מברך להכניסו. ויל\"פ לפי דבריו דז\"ש להכניסו בבריתו של א\"א. לפ\"מ דיליף בקדושין כ\"ט א' דמצות האב למול את בנו הוא מדכ' וימל אברהם אי\"ב. ולפ\"ז י\"ל דאם מל בעצמו מברך להכניסו קודם ברכת למול [וכן אם אחר מל אותו בשליחות מקודם] [ויל\"ע לפ\"ז גם במילת עבדים כן. וע\"ל ה\"ה ויש לחלק] אולם להירושלמי פ\"ק דקדושין ה\"ז דיליף דמצות האב למול א\"ב מקרא דביום השמיני ימול. א\"א לפרש דז\"ש להכניסו בבשא\"א. וע' בשו\"ת ח\"ס חיו\"ד סרמ\"ט מה שהאריך בפי' ברכה זו. ובמקומו הארכתי בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואבי </b>\n<b> הבן מברך שהחיינו.</b> פשוט שלמד כן מפה\"ב דמברך שהחיינו כשלהי פסחים. וכ\"ש מצות מילה החשובה והחמורה מאד ושקבלוה בשמחה. וכמ\"ש בשבת ק\"ל א' ומגילה ט\"ז ב'. ולפלא מאד בעיני שלא זכר רבינו ענין הסעודה למילה הנזכר בגמ' שם ובפר\"א המובא בתוס'. וע' בתנחומא פ' תצוה וע' נדה ל\"ח ב' מ' דהוא מדאורייתא. וע' ירושלמי מגילה פ\"ק דמגילה ה\"ה דמאחרים ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>המל </b>\n<b> את הגרים כו'.</b> נראה ודאי דמברך שהחיינו וכן בעבד הנימול:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמל </b>\n<b> אדם גדול.</b> עי' פ\"ג מק\"ש הט\"ז וצ\"ל דגדול דהכא ל\"ד קאמר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> אם הניח ערלתו נתכוין כו'. </b> מ' אף אם אינו לשום גירות איכא מצוה ול\"י מנ\"ל הא. ומי שאני מצות מילה משאר מצות שלא היו מניחין לעובד ע\"ג לעשותה כמש\"כ פ\"י ממלכים ה\"י ובאופן שאינו לו לרפואה י\"ל דאסור משום חובל דאף ב\"נ מוזהר ע\"ז. ע' ב\"ק צ\"א ב' ובהמקנה שלהי קדושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המפיר בריתו שא\"א והניח ערלתו או משכה אלחלעה\"ב.</b> הכ\"מ ציין לאבות ושם לא נזכר רק ראשית דבריו. ואולם כ\"ה בירושלמי פ\"א דפאה ופ' חלק. וע' בבלי (סנהדרין מ\"ד א') שבועות י\"ג א'. מפיר ברית בבשר ואם עשה תשובה כו'. ודרשו חכמים ע\"ז תכרת לעה\"ב א\"ל עשה תשובה. וצ\"ל דמ\"ש בסנהדרין מ\"ד א' דעכן י\"ל חלעה\"ב. והרי א' שם ע\"א דהיה מושך בערלתו דגם ע\"ז עשה תשובה ומל עצמו כראוי קודם שנסקל. ולעד\"נ דאם כבר נימול כהוגן שוב אף שנמשכה ערלתו נקרא מהול מה\"ת. דהא קיי\"ל משוך אסור בתרומה רק מדרבנן כמ\"ש ביבמות ע\"ב א'. וכפ' רבינו פ\"ז מתרומות ה\"י. אבל מ\"מ אם המשיך עצמו ה\"ה חייב על מעשה רע שעשה וכפר בבריתו של א\"א. על זדון לבבו שמעיז לעשות כן. אבל מ\"מ לא נקרא ערל כל שקיים מצות מילה כראוי [וע' כה\"ג מנחות נ\"ג א'. אימא גברא בלאו ואפסולי לא מפסל. וילה\"א בזה] ועי' תוס' יבמות שם ד\"ה מדבריהם:<br><b> וש\"ב </b> הרב המאה\"ג מהר\"ח נאטינזאהן שי' כ' אלי בדבר שהעירו המפרשים מהא דמשיך אוכל בתרומה מה\"ת. והרי אלחלעה\"ב מ' דהוי ערל נ\"ל דנ\"מ אם משוך ע\"י אחרים כהני שהיו בימי בן כוזיבא ביבמות ע\"ב א' או מעצמו שאירע לו כן ה\"ה כערל. משא\"כ אם הוא בעצמו מושך ערלתו וכפר בבשא\"א הוא אסור מה\"ת בתרומה. ותוס' היו גורסים בסנהדרין עכן משוך בערלתו הי. ע\"כ הקשו שפיר. משא\"כ גירסתנו מושך וכ\"ה שם ל\"ח י\"ב. וכן מש\"א במכילתא פ' בא פ' ומלתה אותו להביא זה שנתקיימה אצלו מצות מילה פ\"א וחזר הבשר כו' דאוכל בפסח. שזהו ג\"כ אם מעצמו עכת\"ד ואנא עדיפא מיני' קאמינא דבכל ענין אינו נקרא ערל וצ\"ע. ולדעת רבינו י\"ל דמ\"ש בחולין ד' ב' מומר לערלות היינו בכה\"ג שמשך ערלתו ובכה\"ג נ\"ל שמודה להראב\"ד ע\"ל פ\"א ה\"ב ומש\"ש בס\"ד. ואש\"ק כאאמו\"ר הגז\"ל שהזכרתי שם. ויל\"ע בזה לענין חיוב חטאת דלפ\"מ ד\"א במכות י\"ג ב'. משום שוא\"ת הרי משכ\"ל מצות מילה לעבור עלי' בקו\"ע. אך לדברינו דאם משך ערלתו אינו פסול מה\"ת לתרומה וקדשים. רק דמ\"מ הוא חייב כרת על זדון לבבו. א\"כ שפיר ה\"ל שוא\"ת משא\"כ אם נחלק בא\"א ק' משם:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריך </b> ישוב מדוע לא זכר רבינו מה שחמורה שדוחה נגעים אפי' שלב\"ז. ושדוחה שבת החמורה ועוד הנזכרים שם במשנה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות מילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fringes/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fringes/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2321ad320a02ca32627cce94b99adf9d2f87e13b
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fringes/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,77 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fringes",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> לחוטי ענף מנין מה\"ת.</b> עי' כ\"מ ועי' תוס' מנחות ל\"ח א' ד\"ה התכלת מש\"ש שמא כל שמוסיף כו' לא מפסיל בכך ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שאין אחד כו'.</b> לשון הספרי. הביאו רבינו בס' המצות סי' ל\"ב ושו\"מ במג\"ע הביאו ומקרוב\"ץ אשתמיטו תרווייהו ע\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> משל עה\"נ ולא משל קדשים.</b> מש\"כ הכ\"מ דמ\"ש ול\"ע לד' אא\"ז הלבוש ז\"ל סי' י\"ב. דמה\"ת א\"צ שיעור אפילו למטה בציצית א\"כ ל\"ש רמ\"ש. ואולי מדרבנן הוא דפסול או דמ\"מ גדיל ופתיל בעי עכ\"פ. ורק לפמש\"ל ה\"א דאין מנין לחוטין מה\"ת אאל\"כ. אבל באמת נראה דטעמא דפסול מעה\"נ הוא עפ\"ד הירושלמי רפ\"ג דסוכה ופי\"ב דיבמות ה\"ב דלולב של עה\"נ פסול דאינו שלהם וא\"כ כמו דמתמעט מצמר הגזול משום דאינו שלהם ה\"נ בשל עה\"נ. והרו\"א פלפלו אם אה\"נ. הוא שלכם. ותלמוד ערוך הוא בירושלמי שו\"ש וה\"נ פסול משל קדשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ראיה מדממעט עע\"ג מכלל דישראל שלא בכוונה כשר. אינו מוכרח די\"ל בעע\"ג אפילו מכוון פסול וגם י\"ל דבישראל גם סתמא כשר. עי' תוס' שם ובע\"ז כ\"ז א'. וגם נ\"מ בנתגייר ויודע שעשאה בכוונה וכה\"ג כ' בתרע\"א סי' ג':"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הראב\"ד כמדומ' \"אני\" שזהו כלך ולא מיחוור. עי' כ\"מ ולעד\"נ להגיה כמדומ' \"הוא\" ר\"ל שרבינו מפרש שהכלך הוא המשי. אבל באמת אינו כן. אבל בעיקר הדין אינו חולק על רבינו כלל וקצת מ' במ\"ע לפ' כן בכוונתו. אף שהעתיק כמדומה אני:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כסות </b>\n<b> של שני שותפין חייבת.</b> לשון שני דנקט אינו מדוייק וע\"ל פ\"ו הי\"ב מתפילין ומזוזה. וקצת י\"ל דבא למעט שיהיו שניהם שוים ולא אם א' מהם אינו חייב במצות ציצית. ודוחק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומהו </b>\n<b> לעשות.</b> הכ\"מ הקשה איך מתיר של פשתן כו'. וי\"ל עפ\"ד האחרונים שכ' ליישב קו' התוס' על פרש\"י דצריך דכלאים שוע טווי ונוז. לל\"ק דכלאים מותר בציצית. ותי' דכיון דקשר עליון דאורייתא מגו דחשיב חבור לציצית חשיב ג\"כ לכלאים. ולפ\"ז ל\"ק קו' הכ\"מ דכיון דפטורים מציצית מדאורייתא ממילא ל\"ש מגו. ול\"ש כלאים דאורייתא בהו ובדרבנן דוחה. אך יל\"ע דמלבד די\"ל דכיון דמדרבנן ה\"ל קשר חשוב גם לענין כלאים מדאורייתא. וי\"ל דתפסינן החומרות מב' הצדדים. וכה\"ג כ' רבינו דחמץ הוא דשיל\"מ משום דמותר לאה\"פ מדאו' אף דמ\"מ אסור מדרבנן. ודשיל\"מ הוא רק חומרא דרבנן [וכמש\"כ בתשובתי לפרעשבורג באריכות בדוגמאות כאלו בס\"ד] גם זולת זה א\"א כן לשי' רבינו דס\"ל דא\"צ שטו\"נ בכלאים מה\"ת. עי' פ\"ט מ\"ה כלאים. ותו דמ\"מ מדרבנן ליתסר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומותר </b>\n<b> ליכנס בציצית לבהכ\"ס ולבהמ\"ר.</b> נלה\"ר מהא דאסור לצאת בתפילין בשבת אף אם שז\"ת דלמא מצריך לאפנוי ואתי לאתויינהו כמ\"ש בשבת ס\"א א'. ומ\"ט ל\"א כן בציצית לכ\"ע. ותו דלא אשתמיטתנא לומר הנכנס לבהכ\"ס פושט ציציתו כמו בתפילין. וע' חולין ק\"י א'. דא\"ל מ\"ט לא רמית חוטי. והרי כבר א\"ל דחולי מעיים הוא ושמה\"ת פטור מן התפילין א\"ו דמותר ליכנס בציצית. אך י\"ל דשמא ס\"ל חובת טלית הוא ועי' מנחות מ\"ב א' לדעת ר\"י. וכן ילה\"ר מגזירת כסות לילה ע\"ש מ' א'. ול\"א בפשיטות שמא אף ביום ילבוש שלא במקום מצוה כאאמו\"ר הגז\"ל. ועל האחרונה י\"ל דמ\"מ הוא קיים מצות ציצית רק דאינו לפי כבודה. וי\"ל ה\"נ בתפילין וצע\"ק. ומהא דחולין אינו ראיה לשי' רבינו דחו\"מ דפטור מתפילין הוא משום מצטער. עמש\"ל פ\"ד מתפילין פי\"ג בס\"ד. ואולם בילדותי הבאתי ראיות רבות לזה. א) ממנחות מ\"ג ב' שדהמע\"ה כשראה עצמו בבהמ\"ר ערום אמר אוי לי כו'. והרי תמיד הי' יכו\"ל כן בבהכ\"ס. ב) מברכות י\"ד ב'. הרוצה שיקבל עליו עומ\"ש שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין והל\"ל ג\"כ וילבוש ציצית ויל\"ח דק\"ש מותר בלא ציצית. וע\"ש בתוס' ובמג\"א סי' כ\"ה בשם הזוה\"ק. ג) בב\"ק י\"ז א'. כ\"ה עייל לבהכ\"ס כו' ועייל ומניח תפילין. ולא נזכר ציצית ויש לדחות דס\"ל חובת מנא ולא לבשם אז. ד) וע' בברכות כ\"ג א'. הואיל ושרינהו רבנן ונטרן וכה\"ג בברכות ס\"ב א'. ר\"א ור\"א הוי עיילי בי' חד חד כו'. וקדושין ל\"ט ב'. ערק טשא בי בני כו'. א\"ל רבנן מאן נטרך. והרי ה\"ל להנצל בזכות מצות ציצית. עי' מנחות מ\"ג ב' ומ' דאסור. ואפ\"ל דזש\"ש שני נושאי קיסר שמרוני כל הלילה. וע' בד' רבינו ספ\"ו ממזוזה. וע' תענית כ\"ג ב'. חנן ואמאי קרי לי חנן הנחבא שהי' מחביא עצמו בבהכ\"ס. ועי' שבת י' א'. שלא נזכר שם פשיטת בגד הציצית. ושם פ\"ט ב' דלפלגא דמיכל ודבהכ\"ס. ועוד הארכתי בחיבורינו אם למסורת זה לי יותר מעשרים שנה תלי\"ת:",
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד. דווקא בציצית שא\"ב כלאים הוא ז\"ל ס\"ל כשיטת הסוברים דכלאים בציצית לא הותר רק לאנשים ולא כשי' ר\"ת שבתוס' מנחות מ' א' ד\"ה תכלת דהותרה לגמרי. וע' כ\"מ שנראה לו לדבר פשוט במה שנחלקו גדולי עולם. ועי' ה\"ק להרא\"ש ז\"ל ולפמש\"ל ה\"ז בס\"ד. י\"ל דלשיטת רש\"י דשטו\"נ הוא דווקא כלאים דאורייתא. בפשיטות מותר אף לנשים דממ\"נ א\"ש. אלא די\"ל דבכה\"ג נמי שייך מגו דהוי קשר לאנשים למצותיהם ה\"ל נמי קשר לענין כלאים לנשים. ועי' שבת ס\"ב א'. ובתרגום יונתן פ' תצא מבואר דאשה אסורה בציצית ותפילין משום לא יהיה כלי גבר על אשה. ועי' ערובין צ\"ו א' ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>גנאי </b>\n<b> גדול הוא שיתפללו והם אינם עטופים.</b> עי' כ\"מ פ\"ה מתפלה ה\"ה. והוא תלמוד ערוך בברכות ל' ב'. שבת י' א'. ל\"ג ב'. כי מטי עידן צלויי לביש ומכסי [אך ע\"ש בתוס' י\"א א' דצלויי היינו ק\"ש] וע' ב\"ק ל\"ב ב'. מתעטף וקאי כו' משום כבוד השכינה. וא\"כ ה\"נ בתפלה ובשבת י' א' משיתעטפו הדיינים. ובתענית כ' א' נתעטף ועמד בתפלה. וכ\"ה בנדרים מ\"ט ב'. וכד הוה נפק ר\"י לצלויי הוה מתעטף ועי' ר\"ה י\"ז ב'. מלמד שנתעטף הקב\"ה כש\"צ וי\"ל. וע' מג\"ע. ולא הבנתי רמיזותיו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fringes/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fringes/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..898517b98c3815628ee5c609ad02c9d8eb0d71ae
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fringes/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,74 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fringes",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Fringes",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> לחוטי ענף מנין מה\"ת.</b> עי' כ\"מ ועי' תוס' מנחות ל\"ח א' ד\"ה התכלת מש\"ש שמא כל שמוסיף כו' לא מפסיל בכך ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שאין אחד כו'.</b> לשון הספרי. הביאו רבינו בס' המצות סי' ל\"ב ושו\"מ במג\"ע הביאו ומקרוב\"ץ אשתמיטו תרווייהו ע\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> משל עה\"נ ולא משל קדשים.</b> מש\"כ הכ\"מ דמ\"ש ול\"ע לד' אא\"ז הלבוש ז\"ל סי' י\"ב. דמה\"ת א\"צ שיעור אפילו למטה בציצית א\"כ ל\"ש רמ\"ש. ואולי מדרבנן הוא דפסול או דמ\"מ גדיל ופתיל בעי עכ\"פ. ורק לפמש\"ל ה\"א דאין מנין לחוטין מה\"ת אאל\"כ. אבל באמת נראה דטעמא דפסול מעה\"נ הוא עפ\"ד הירושלמי רפ\"ג דסוכה ופי\"ב דיבמות ה\"ב דלולב של עה\"נ פסול דאינו שלהם וא\"כ כמו דמתמעט מצמר הגזול משום דאינו שלהם ה\"נ בשל עה\"נ. והרו\"א פלפלו אם אה\"נ. הוא שלכם. ותלמוד ערוך הוא בירושלמי שו\"ש וה\"נ פסול משל קדשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ראיה מדממעט עע\"ג מכלל דישראל שלא בכוונה כשר. אינו מוכרח די\"ל בעע\"ג אפילו מכוון פסול וגם י\"ל דבישראל גם סתמא כשר. עי' תוס' שם ובע\"ז כ\"ז א'. וגם נ\"מ בנתגייר ויודע שעשאה בכוונה וכה\"ג כ' בתרע\"א סי' ג':"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הראב\"ד כמדומ' \"אני\" שזהו כלך ולא מיחוור. עי' כ\"מ ולעד\"נ להגיה כמדומ' \"הוא\" ר\"ל שרבינו מפרש שהכלך הוא המשי. אבל באמת אינו כן. אבל בעיקר הדין אינו חולק על רבינו כלל וקצת מ' במ\"ע לפ' כן בכוונתו. אף שהעתיק כמדומה אני:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כסות </b>\n<b> של שני שותפין חייבת.</b> לשון שני דנקט אינו מדוייק וע\"ל פ\"ו הי\"ב מתפילין ומזוזה. וקצת י\"ל דבא למעט שיהיו שניהם שוים ולא אם א' מהם אינו חייב במצות ציצית. ודוחק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומהו </b>\n<b> לעשות.</b> הכ\"מ הקשה איך מתיר של פשתן כו'. וי\"ל עפ\"ד האחרונים שכ' ליישב קו' התוס' על פרש\"י דצריך דכלאים שוע טווי ונוז. לל\"ק דכלאים מותר בציצית. ותי' דכיון דקשר עליון דאורייתא מגו דחשיב חבור לציצית חשיב ג\"כ לכלאים. ולפ\"ז ל\"ק קו' הכ\"מ דכיון דפטורים מציצית מדאורייתא ממילא ל\"ש מגו. ול\"ש כלאים דאורייתא בהו ובדרבנן דוחה. אך יל\"ע דמלבד די\"ל דכיון דמדרבנן ה\"ל קשר חשוב גם לענין כלאים מדאורייתא. וי\"ל דתפסינן החומרות מב' הצדדים. וכה\"ג כ' רבינו דחמץ הוא דשיל\"מ משום דמותר לאה\"פ מדאו' אף דמ\"מ אסור מדרבנן. ודשיל\"מ הוא רק חומרא דרבנן [וכמש\"כ בתשובתי לפרעשבורג באריכות בדוגמאות כאלו בס\"ד] גם זולת זה א\"א כן לשי' רבינו דס\"ל דא\"צ שטו\"נ בכלאים מה\"ת. עי' פ\"ט מ\"ה כלאים. ותו דמ\"מ מדרבנן ליתסר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומותר </b>\n<b> ליכנס בציצית לבהכ\"ס ולבהמ\"ר.</b> נלה\"ר מהא דאסור לצאת בתפילין בשבת אף אם שז\"ת דלמא מצריך לאפנוי ואתי לאתויינהו כמ\"ש בשבת ס\"א א'. ומ\"ט ל\"א כן בציצית לכ\"ע. ותו דלא אשתמיטתנא לומר הנכנס לבהכ\"ס פושט ציציתו כמו בתפילין. וע' חולין ק\"י א'. דא\"ל מ\"ט לא רמית חוטי. והרי כבר א\"ל דחולי מעיים הוא ושמה\"ת פטור מן התפילין א\"ו דמותר ליכנס בציצית. אך י\"ל דשמא ס\"ל חובת טלית הוא ועי' מנחות מ\"ב א' לדעת ר\"י. וכן ילה\"ר מגזירת כסות לילה ע\"ש מ' א'. ול\"א בפשיטות שמא אף ביום ילבוש שלא במקום מצוה כאאמו\"ר הגז\"ל. ועל האחרונה י\"ל דמ\"מ הוא קיים מצות ציצית רק דאינו לפי כבודה. וי\"ל ה\"נ בתפילין וצע\"ק. ומהא דחולין אינו ראיה לשי' רבינו דחו\"מ דפטור מתפילין הוא משום מצטער. עמש\"ל פ\"ד מתפילין פי\"ג בס\"ד. ואולם בילדותי הבאתי ראיות רבות לזה. א) ממנחות מ\"ג ב' שדהמע\"ה כשראה עצמו בבהמ\"ר ערום אמר אוי לי כו'. והרי תמיד הי' יכו\"ל כן בבהכ\"ס. ב) מברכות י\"ד ב'. הרוצה שיקבל עליו עומ\"ש שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין והל\"ל ג\"כ וילבוש ציצית ויל\"ח דק\"ש מותר בלא ציצית. וע\"ש בתוס' ובמג\"א סי' כ\"ה בשם הזוה\"ק. ג) בב\"ק י\"ז א'. כ\"ה עייל לבהכ\"ס כו' ועייל ומניח תפילין. ולא נזכר ציצית ויש לדחות דס\"ל חובת מנא ולא לבשם אז. ד) וע' בברכות כ\"ג א'. הואיל ושרינהו רבנן ונטרן וכה\"ג בברכות ס\"ב א'. ר\"א ור\"א הוי עיילי בי' חד חד כו'. וקדושין ל\"ט ב'. ערק טשא בי בני כו'. א\"ל רבנן מאן נטרך. והרי ה\"ל להנצל בזכות מצות ציצית. עי' מנחות מ\"ג ב' ומ' דאסור. ואפ\"ל דזש\"ש שני נושאי קיסר שמרוני כל הלילה. וע' בד' רבינו ספ\"ו ממזוזה. וע' תענית כ\"ג ב'. חנן ואמאי קרי לי חנן הנחבא שהי' מחביא עצמו בבהכ\"ס. ועי' שבת י' א'. שלא נזכר שם פשיטת בגד הציצית. ושם פ\"ט ב' דלפלגא דמיכל ודבהכ\"ס. ועוד הארכתי בחיבורינו אם למסורת זה לי יותר מעשרים שנה תלי\"ת:",
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד. דווקא בציצית שא\"ב כלאים הוא ז\"ל ס\"ל כשיטת הסוברים דכלאים בציצית לא הותר רק לאנשים ולא כשי' ר\"ת שבתוס' מנחות מ' א' ד\"ה תכלת דהותרה לגמרי. וע' כ\"מ שנראה לו לדבר פשוט במה שנחלקו גדולי עולם. ועי' ה\"ק להרא\"ש ז\"ל ולפמש\"ל ה\"ז בס\"ד. י\"ל דלשיטת רש\"י דשטו\"נ הוא דווקא כלאים דאורייתא. בפשיטות מותר אף לנשים דממ\"נ א\"ש. אלא די\"ל דבכה\"ג נמי שייך מגו דהוי קשר לאנשים למצותיהם ה\"ל נמי קשר לענין כלאים לנשים. ועי' שבת ס\"ב א'. ובתרגום יונתן פ' תצא מבואר דאשה אסורה בציצית ותפילין משום לא יהיה כלי גבר על אשה. ועי' ערובין צ\"ו א' ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>גנאי </b>\n<b> גדול הוא שיתפללו והם אינם עטופים.</b> עי' כ\"מ פ\"ה מתפלה ה\"ה. והוא תלמוד ערוך בברכות ל' ב'. שבת י' א'. ל\"ג ב'. כי מטי עידן צלויי לביש ומכסי [אך ע\"ש בתוס' י\"א א' דצלויי היינו ק\"ש] וע' ב\"ק ל\"ב ב'. מתעטף וקאי כו' משום כבוד השכינה. וא\"כ ה\"נ בתפלה ובשבת י' א' משיתעטפו הדיינים. ובתענית כ' א' נתעטף ועמד בתפלה. וכ\"ה בנדרים מ\"ט ב'. וכד הוה נפק ר\"י לצלויי הוה מתעטף ועי' ר\"ה י\"ז ב'. מלמד שנתעטף הקב\"ה כש\"צ וי\"ל. וע' מג\"ע. ולא הבנתי רמיזותיו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..384fc714400f4355fe3ac71eb9ca1db28dcc9368
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,331 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> להתפלל בכ\"י.</b> הרמב\"ן ז\"ל השיג ע\"ז. עכ\"מ. ובצל\"ח כ\"א א'. וילה\"ר לד' רבינו ז\"ל מהא דבהכנ\"ס פטור ממזוזה לפי שהוא קודש. כיומא י\"א א' ופ\"ו ממזוזה ה\"ו. ומה קדושה איכא בבהכנ\"ס מה\"ת אם אין שום מצוה לתפלה. א\"ו דעיקר תפלה היא מדאורייתא. וא\"כ הוי עכ\"פ מקום מקודש. אף דמקום התפלה ובעשרה הוא דרבנן וע\"ש י\"ב א'. ומש\"ל פ\"ו מיסוה\"ת ה\"ז בס\"ד. ואולי דכיון דעכ\"פ מדרבנן הוא קדוש אינו דומה לבית. דהוא רשות בעלמא. וכה\"ג ע' ברכות י\"א א'. כי דרך מה דרך רשות. ומתמעט אף עובמ\"צ דרבנן דפטור וכמש\"כ במ\"א בס\"ד. וה\"נ דרשו במנחות ע\"א א' קצירכם ולא קציר מצוה ומתמעט לקוצר מפני האבל ובהמ\"ד. וטובא כה\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והכל </b>\n<b> יהיו מתפללין נוכח המקדש.</b> לחד פי' שבכ\"מ צ\"ל שיהיו ע\"ש. ומ\"ש מברייתא דר\"א בשריה\"ג שזש\"ש עבדהו במקדשו. לע\"ד שם כפשוטו על עבודת הקרבנות שבמקדש. ועד לזה הספרי פ' עקב. ע\"פ ולעבדו בכל לבבכם עש\"ה. אבל דברי רבינו נ\"ל משלמה שאמר והתפללו אליך דרך ארצם. משמע לו לרבינו דהיה כבר דבר זה בימי מרע\"ה. ואתא שלמה ואסמכיה אקרא. וע' ברכות ל' א'. ובירושלמי שם ספ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ ולח\"מ כ' שפסק כריב\"ח וע' ירושל' פ\"ד דברכות דריב\"ל גופיה א' תפלות מאבות למדום. משמע מזה דלדורות לא תקנו האבות רק חז\"ל תקנום ואסמכום אקרבנות. וא\"ש דל\"ק דריב\"ל אדריב\"ל. וע' פ\"ט ממלכים ה\"א. מבואר בד' רבינו דפוסק כריב\"ל. כ\"כ לי ש\"ב הרב המאה\"ג מהר\"ח נ\"ז שי' [הוא כעת הגאבד\"ק זידיק בזאמוט]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> התקינו שיהא אדם מתפלל כו'.</b> ברכות ל\"א א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחותם </b>\n<b> בה העונה בעת צרה.</b> ירושלמי פ\"ד דברכות פ\"ג. ופ\"ג דתענית ה\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> עבר או טעה.</b> כמדומני שבס' יד\"נ להגרי\"ש נ\"ז ז\"ל. ה\"ר מתענית ד' ב'. ובס' קה\"י להגאון מקארלין מ\"ש מחביתי כה\"ג דמקריב מחצה מבערב. אם מת כה\"ג בשחרית והרי ה\"ל נראה ונדחה דאינו חוזר ונראה. א\"ו דאף לאחר ד\"ש הי' ראוי. וא\"כ לא נדחה כלל. ושניהם את\"י כעת:",
+                "<b>שכשם </b>\n<b> שתפלה מצוה מן התורה רק מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה.</b> ע' תוספתא רפ\"ב דברכות א' שם. כשם שקבעה תורה זמן לק\"ש. כך קבעו חכמים זמן לתפלה. והוא נגד ד' הכ\"מ פ\"א מק\"ש שכ' דזמן ק\"ש מדרבנן וכבר העיר המפרש שם. ולו\"מ נ\"ל דרבינו ז\"ל היה גורס בתוספתא כמש\"כ כאן. וא\"ש הלשון כאן ושם. טוב ומתוקן יותר. וע' כ\"מ פ\"א ה\"א שהביא תוספתא זו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>טהרת </b>\n<b> ידים כיצד כו' עד הפרק.</b> הוא כמו נט\"י במקדש. שהכהנים מקדשים ידיהם כן. כמ\"ש בחולין ק\"ו ב'. ובירושלמי פי\"ב דיבמות ה\"א והכל דין אחד הוא. ע\"ל פ\"ו מברכות ה\"ב. וא\"ש דברי ש\"ב בעל שו\"ת ושב הכהן מ\"ש לישב ד' רבינו. מהשגת הראב\"ד ה\"ג. וקושיית הקובץ אינה כלום ע\"ש. וע' נוב\"ת חא\"ח סי' ק\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכבר </b>\n<b> בארנו שעזרא תיקן.</b> ע' כ\"מ וביותר תקשה מברכות י\"ח ב'. ע' תוס' ב\"ק פ\"ב ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> ירושלמי פ\"ב דשבת ה\"ב מש\"ש לא אמרו אלא מפני כה\"ש שלא תאמר מפני שר\"ר טעון הרחק ד\"א וכו'. ואולי מ\"מ ראוי להרחיק ממנו כמו ממורייס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ע\"ש </b> בהגמ\"י מש\"כ דאפי' בד\"ת אסור והועתק כן בא\"ח ס\"ס צ\"ב. וק\"ל טובא משבת ל\"ג א' ומיבמות ס\"ד ב'. אלא דגם בל\"ז קשה איך לא חששו לסכנתא דחמירא מאיסורא וכחולין ט' ב' והרי אין לך דבר שעומד בפני פ\"נ ומקרא מלא דיבר הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם ובשכיח הזיקא ל\"ש ש\"מ א\"נ כפסחים ח' ב' וכ\"מ. ולדברי הגהמ\"י תקשה ביותר דכיון דאסור ל\"ה תו מצוה. ועי' ג\"כ בכורות מ\"ד ב' ופ\"ד מדיעות ה\"ה וצע\"ג. כאאמו\"ר ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הלח\"מ שהשמיט רבינו. לא זכר הא דלקמן רפ\"י שכ' להדיא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה כתב, דהא איכא לפרושי כצ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> באפונדתו.</b> אולי נלמד מדאסור לכנס בו בהר הבית ובודאי הוא קלות ראש לעמוד כן בתפלה. ולא בראש מגולה משום הזכרת השם וע' באורי הגר\"א ז\"ל סי' צ\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שת\"ע רשות </b> ע\"ש בגמ' לחד לישנא קמ\"ל דס\"ל כמ\"ד חובה ואף די\"ל דרבינו פוסק כלישנא קמא משום אונס שינה. וכמש\"כ בעלי הכללים דהיכא דא' אב\"א ואב\"א ל\"ה כאיכא דאמרי. מ\"מ מנ\"ל לרבינו הא דהסייג הוא גם משום תפ\"ע. לפ\"מ דקיי\"ל דהיא רשות דדלמא הברייתא כמ\"ד חובה ולדידן דרשות הסייג הוא משום ק\"ש. וכיון דאין חיוב לסגל\"ת בערבית כמו בשחרית. י\"ל דמשום תפלת ערבית ל\"ש הסייג. ואולי מקורו מאדר\"נ פ\"ב שא' שם דעשו חכמים סייג לדבריהם. משמע דלאו משום ק\"ש דאורייתא הוא רק משום תפ\"ע. ועדיין צ\"ע דגם י\"ל דכמ\"ד חובה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם ראה נחשים ועקרבים </b> הוא דלא כר\"ש בגמ' וק\"נ פי\"ג דשבת שרבינו סמך על סוגיא דשם. ועמ\"ש בחי' בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשים </b>\n<b> עבדים וקטנים חייבין בתפלה. וכל איש שפטור מק\"ש פטור מן התפלה. </b> לא נתבאר בדברי רבינו בחיובא דח\"ע וחב\"ח. ולפי הכלל שתולה תפלה בק\"ש. א\"כ י\"ל דכמו בק\"ש ה\"נ בתפלה. והנה בירושלמי פ\"ג ה\"ג דברכות א' שם נפ' מק\"ש מדכ' ולמדתם את בניכם. בניכם ולא בנותיכם. ועבדים פטורים מדכתיב שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד מי שאין לו אלא אדון אחד. יצא עבד שי\"ל אדון אחר [וכה\"ג דרשו בבבלי חגיגה ד' א'. אך שם הוא מקרא דהאדון שהוא מיותר אבל דרשת הירושלמי הוא מהשם הקדוש כפי קריאתו ל' אדנות. וע' כה\"ג בירושלמי רפ\"ט דנזיר. ופ\"ק דקדושין סוף ה\"ב וילה\"ע דבזה שייך גם פלוגתת האמוראים במגילה י\"ד א'. עבדי ד' ולא עבדי פרעה והארכתי במ\"א בס\"ד. דנ\"מ טובא לדינא] והקשו המפ' ת\"ל מג\"ש דלה לה. ותי' מר\"ן הגר\"א ז\"ל בשנ\"א פ\"ג דברכות. ובתורע\"א. ופ\"מ על הירושלמי כולם בסגנון אחד דנ\"מ לח\"ע וחב\"ח וכתי' הבבלי בחגיגה שם וא\"כ להירושלמי לאו כללא הוא דהרי ח\"ע וחב\"ח ודאי דחייב בתפלה וא\"כ מ\"ט כ' רבינו כל איש שפטור מק\"ש כו'. וצ\"ל דס\"ל להלכה כהבבלי דלא מייתר קראי להכי וכפשטא דמילתא דנפ' משום מ\"ע שהזמ\"ג. א\"כ לצ\"ק לפטור לעבדים. וירושלמי לשיטתי' דס\"ל דנפ' מדכ' בניכם. א\"כ בכה\"ג לא נתמעטו עבדים. עי' מל\"מ פ\"י ממלכים. ומש\"ל פ\"א מת\"ת בס\"ד. ועיקר מחלוקתם כתבנו בס\"ד בתשובתי לענין תשלומין לק\"ש. דתליא בפ' הרמב\"ן עם רבינו אם ק\"ש הם ב' מצות או מצוה אחת די\"ל דק\"ש ל\"ה כלל מ\"ע שהז\"ג ולכן צ\"ק לפטור גם נשים. וכ\"א לשיטתי' אזיל ודברי מרן הגר\"א נשגבו ממני לפי שיטתו בשנ\"א פ\"א ופ\"ג דק\"ש א\"א להוציא לחבירו ואף הבקי א\"י להוציא לשאינו בקי ע\"ש והיא מד' הירושלמי פ\"ג מדכ' ושננתם שיהא כ\"א משנן בפיו (וע' בבאורו סי' צ\"ט סק\"י) א\"כ לל\"ק לפטור לח\"ע וחב\"ח ות\"ל דלא משכ' כלל דהא קיי\"ל לענין תקיעת שופר דח\"ע וחב\"ח אף לעצמו אינו מוציא. וצריך לשמוע תק\"ש מאחרים שא\"א להוציא אך משכ\"ל לחייבו עד שנצרך קרא לפוטרו. וק' מד' הירושלמי דידי' אדידי. והארכתי בזה שם בס\"ד. ואולם כללא דרבינו בל\"ז אינו מדוייק כ\"כ. ולשון הטוש\"ע סי' ק\"י מתוקן יותר ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וקורא </b>\n<b> פ' ראשונה מק\"ש וישן ואפילו אשתו עמו.</b> נ\"ל דלשון נקיה נקט. ור\"ל אף אם רוצה לשמ' מ\"מ יקרא ק\"ש וברכותי' וגם ברכת המפיל קודם ולא כדעת קצת האחרונים ז\"ל לאמר ברכת המפיל ופ' א' מק\"ש אח\"כ. וראיה מוכרחת לזה נ\"ל ברור מתקנת עזרא דאסורים היו לברך שום ברכה ולקרות ד\"ת כשהיה בע\"ק וא\"כ בודאי ברכו וקראו קודם וה\"נ גם לדידן דהא חזינן דהוא צורך הברכה ול\"ה הפסק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> רמב\"ן ז\"ל שדעתו בס' המצות דבה\"ת הוא מ\"ע בפ\"ע. והש\"א בתשובה הכריח כמותו מנדרים פ\"א א' ע\"ש. אולם לא הי' עדיין במדינתו שיטה מקובצת על ב\"מ. ואנו זכינו לאורו. ושם דף פ\"ה ע\"ב מייתי ת' רבינו שמפרש מש\"ש שלא ברכו בתורה תחילה. היינו שקראו לכהן ע\"ה לפני ת\"ח [וכבר פי' כן האחרונים] וא\"כ אין מקום תפיסה לרבינו ז\"ל דלשיטתי' אזיל. מש\"ב הרר\"ח נ\"ז שליט\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בזה\"ז </b>\n<b> שתקנו ברכת המינים. </b> ע\"ל רפי\"ב. דכבר בימי ר\"ג היה זה ור\"מ שהיה אחר דורו י\"א י\"ח ברכות. ע' כ\"מ מהירושלמי. וכ\"ה בתוספתא שלהי ברכות. ואולי שגירת לישנא הוא מ\"ש י\"ח ברכות. כמו אצלינו. ועי' גם בסוטה ט\"ו ב' מש\"ש ר\"מ הניחו לי כו'. וא\"ש גם בל\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואח\"כ </b>\n<b> יתפלל לקיים מה שנ' לשמור מזוזות פתחי. </b> כ\"ה בירושלמי פ\"ה ה\"א ובדב\"ר פ' תבוא מהך קרא. וכ\"ה ברי\"ף ורא\"ש בברכות גם בבבלי ומשם מבואר דפתחים ממש קאמר. וע' בטור שולחן ערוך סי' צ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה ודע. ע\"ש בגמ' כי ט\"ס יש כאן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והרב </b>\n<b> ממנה אחד מתלמידיו להתפלל לפניו בציבור.</b> ע\"ל פי\"ב ה\"ו וע' א\"ח סי' נ\"ג סט\"ו. דש\"צ קבוע א\"צ ליטול רשות. ואאמו\"ר הגז\"ל הקשה מערכין י\"א ב'. דמבואר דגם ש\"צ קבוע נוטל רשות. ואני מצאתי שכבר העיר בזה הגר\"א ז\"ל בבאוריו שם ובס' מו\"ק להגריעב\"ץ ובחוקות החיים ישבתי זה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שלא לשחוט או\"ב ביום א'.</b> עי' בגמ' שם ובמגילה כ\"ה א'. ובצל\"ח ברכות שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואומר </b>\n<b> סדר היום.</b> אולי צ\"ל סדר קדושה וכצ\"ל בהלכה שאחרי' וכמ\"ש בתחילה כן. וכלשון הגמ' שלהי סוטה. קדושה דסידרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> טעה בברכת המינים א\"מ לו.</b> בירושלמי פ\"ה דברכות פ\"ג אמר דאף בברכת מחיה המתים ובונה ירושלים א\"מ אותו. שמא מין הוא [ע\"ל פ\"ג מתשובה ה\"ו]. וע' תנחומא פ' ויקרא ומאוד תמוה לי שלא נזכר ד\"ז בפוסקים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה וכן. מש\"כ ומועדות. צ\"ל ומעמדות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ונוהגין </b>\n<b> כל ישראל להדליק עששיות בבתי כנסיות.</b> תרומות ספי\"א ופסחים נ\"ג ב' ועי' שם בירושלמי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שצריך.</b> נ\"ל שצ\"ל ומי ושייך להלכה שלפניה. דאסור ליכנס אלא לדבר מצוה. ולכן מי שצריך כו'. וע\"כ לא יעשנו קפנדריא. ואח\"ז בהלכה י' חוזר רבינו לתחילת דבריו. וא\"ש מה שגמגם הכ\"מ בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה אין, \"אמר רבי\" נתהווה ט\"ס מר\"ת א\"ד. וצ\"ל איכא דאמרי ע\"ש:",
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> כותל אחד.</b> נראה דרבינו מפרש זה במ\"ש בגמ' חזא תיוהא היינו שהיה צריך תיקון במקום אחד לבד. ומצד הסברא ג\"כ הוא כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גדולים </b>\n<b> ובני חורין.</b> מעובדא דר\"א ששחרר עבדו ברכות מ\"ז ב' וגיטין ל\"ח ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קרא </b>\n<b> ונשתתק.</b> ע' מה\"פ על הירושלמי ספ\"ד באריכות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובימי </b>\n<b> התענית בשחרית.</b> עי' כ\"מ ובב\"י סי' תקע\"ה ובבאורי הגר\"א ז\"ל שם וצל\"ע שם בד\"ק ז\"ל. ואכ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב כו'.</b> ירושלמי מגילה פ\"ג ה\"ז. וע\"ש בבבלי ל\"א ב' קרוב לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ע' </b> השגת הראב\"ד וכיון לירושלמי ספ\"ד דמגילה. אבל שם הוא למעליותא דומיא דשירת הים ועשרת הדברות. דא' שם שמברכים לפניהם ולאחריהם. ובבבלי ב\"ב ומנחות מ' להדיא דלוריעותא קאמר. וע' הקובץ בשם מורו ז\"ל. וא\"ש קצת. וע' תוס' שו\"ש. ובכ\"מ פי\"ב ה\"ו בשם הזוהר. ומש\"כ הכ\"מ לתרץ השגת הראב\"ד על רבינו תמוה מאד דזהו בכלל קריאת התורה וכ\"ד שצריך עשרה כן. ע\"ל פ\"ח ה\"ו. וקצת י\"ל לפי הנהוג גם אצלינו שהכל יוצאים בשמחת תורה בעת קריאת התורה לשמוח בביתו ולסעוד קצת וכ\"פ נשאר כמעט מנין מצומצם. ואולי הרבותא הכא דאפילו לכתחילה רשאי וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מ\"ש </b> הכ\"מ בשם הר' מנוח. דבירושלמי גרסינן כמנהגינו. ל\"נ לפנינו ובאמת הוא בבבלי שם ל\"א ב'. וע\"ש מ\"ש רש\"י פי' בגמגום במרוצה ובקושי ואינו מובן לשון זה. ועי' ברכות כ\"ב א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חל </b>\n<b> ר\"ח אדר להיות בשבת כו' בואתה תצוה כו'. </b> כ\"ה גי' הרי\"ף שלא כגי' שלנו וצע\"ג. עי' ק\"נ פ\"ד דמגילה אות ל\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואצבעותיהם </b>\n<b> כפופות כו' ומחזירים פניהם כו'. </b> נלמד כ\"ז ממש\"ל ה\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מכל </b> דברי רבינו אלו מבואר להדיא כד' אא\"ז הלבוש ז\"ל דאפילו במדינה הוא מ\"ע מה\"ת לישא כפיהם ולא כמש\"כ הג\"ר יעב\"ץ ז\"ל במו\"ק של\"ו דהוא מדרבנן. וכמש\"כ אנחנו בקונטרס הר המור בס\"ד להשיב ע\"ז ממנחות י\"ח ב' חולין קל\"ג א'. דחשיב ט\"ו עבודות לכהנים ובינייהו נ\"כ בגבולין. וע' סוטה ל\"ח א' יליף מקרא דבמקדש לחוד הוא דמברכינן בשם המיוחד ולא בגבולין. וע' כתובות כ\"ה ב'. וביותר מבואר כן בירושלמי פ\"ג דברכות ה\"א ופ\"ז דנזיר ה\"א דמ\"ד שם דעשה דנ\"כ דוחה לטומאת כהנים ככל עדל\"ת [וא\"ל מזה ראי' להראב\"ד פ\"ה מנזירות דבזה\"ז ע\"כ הוא רק מדרבנן. דהא בימי האמוראים היה להם אפר פרה והיו יכולים ליטהר ויל\"ד] ומה שהכריחו לזה מהא דש\"ץ כהן אינו רשאי להפסיק. אינו ראיה כלל כמש\"ש בס\"ד. ודברי רבינו נכונים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכהן </b>\n<b> שעבד ע\"ז בין באונס כו'.</b> ע' כ\"מ והוא תלמוד ערוך בע\"ז נ\"ד א'. עש\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> נוטל את ידיו עד הפרק.</b> חולין ק\"ז א'. וירושלמי יבמות:\n<b> והחלל אינו נושא כפיו.</b> עכ\"מ. ועדיפא הל\"ל מהא דפי\"ד ה\"ו דתיקן ריב\"ז שלא יעלו בסנדליהם שמא תפסק ויאמרו ב\"ג וב\"ח הוא. וע' כתובות כ\"ה י\"ב. ויל\"ע קצת אם עלה אם ירד. די\"ל כמו בעבודה. דאם עבד לא חלל ואפילו לאחר שנודע כשי' רבינו פ\"ו מבמ\"ק ה\"י. או י\"ל דכאן קודם שנשא כפיו הרי לא עבד עדיין. ותו דנ\"ל דגם בעבודה גומר באמצע כשהתחיל ויל\"ע בזה. ובאמת ילה\"ק דבכל דבר בנ\"כ הוא לכתחילה מה שבעבודה הוא בדיעבד. וא\"כ לפ\"ז בנ\"כ ישא כפיו לכתחילה. וצ\"ל דש\"ה דכתי' בני אהרן הכהנים. וכמדומני שבס' מו\"ק עמד בזה ואת\"י כעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> מונעין אותו שא\"א לאדם רשע הוסף כו'.</b> ע' ב\"ק ס\"ט א'. קדושין כ' ב'. ובש\"ך ודגמ\"ר וגליון רש\"א יו\"ד סי' קנ\"א ודו\"ק. כ\"א הרה\"ג שליט\"א. וק\"ק מלאו דכל ב\"נ לא יאכל בו ואף שנמנה על הפסח דאל\"כ ת\"ל משום איסור שלא למנויו ואולי נ\"מ משום מלקות ועמ\"ש במקומו בס\"ד. וע' תוס' פסחים כ\"ח ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל </b>\n<b> תתמה כו'. </b> ע\"ש בירושלמי גיטין וברכות ספ\"ה ולכאורה תלוי זה בד' דר\"ע ורי\"ש בחולין מ\"ט א'. מהנ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היתה הבטחתו.</b> והוא בנד פורתא. כ\"א להדיא בסוטה ל\"ח ב'. וכמש\"ל הי\"א. ולפלא שלא נזכר כלל ד\"ז בפוסקים רו\"א. אאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו למשניות:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..24d4085f03e129050d58c045f3ffe0577f24c98d
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,328 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Prayer_and_the_Priestly_Blessing",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> להתפלל בכ\"י.</b> הרמב\"ן ז\"ל השיג ע\"ז. עכ\"מ. ובצל\"ח כ\"א א'. וילה\"ר לד' רבינו ז\"ל מהא דבהכנ\"ס פטור ממזוזה לפי שהוא קודש. כיומא י\"א א' ופ\"ו ממזוזה ה\"ו. ומה קדושה איכא בבהכנ\"ס מה\"ת אם אין שום מצוה לתפלה. א\"ו דעיקר תפלה היא מדאורייתא. וא\"כ הוי עכ\"פ מקום מקודש. אף דמקום התפלה ובעשרה הוא דרבנן וע\"ש י\"ב א'. ומש\"ל פ\"ו מיסוה\"ת ה\"ז בס\"ד. ואולי דכיון דעכ\"פ מדרבנן הוא קדוש אינו דומה לבית. דהוא רשות בעלמא. וכה\"ג ע' ברכות י\"א א'. כי דרך מה דרך רשות. ומתמעט אף עובמ\"צ דרבנן דפטור וכמש\"כ במ\"א בס\"ד. וה\"נ דרשו במנחות ע\"א א' קצירכם ולא קציר מצוה ומתמעט לקוצר מפני האבל ובהמ\"ד. וטובא כה\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והכל </b>\n<b> יהיו מתפללין נוכח המקדש.</b> לחד פי' שבכ\"מ צ\"ל שיהיו ע\"ש. ומ\"ש מברייתא דר\"א בשריה\"ג שזש\"ש עבדהו במקדשו. לע\"ד שם כפשוטו על עבודת הקרבנות שבמקדש. ועד לזה הספרי פ' עקב. ע\"פ ולעבדו בכל לבבכם עש\"ה. אבל דברי רבינו נ\"ל משלמה שאמר והתפללו אליך דרך ארצם. משמע לו לרבינו דהיה כבר דבר זה בימי מרע\"ה. ואתא שלמה ואסמכיה אקרא. וע' ברכות ל' א'. ובירושלמי שם ספ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ ולח\"מ כ' שפסק כריב\"ח וע' ירושל' פ\"ד דברכות דריב\"ל גופיה א' תפלות מאבות למדום. משמע מזה דלדורות לא תקנו האבות רק חז\"ל תקנום ואסמכום אקרבנות. וא\"ש דל\"ק דריב\"ל אדריב\"ל. וע' פ\"ט ממלכים ה\"א. מבואר בד' רבינו דפוסק כריב\"ל. כ\"כ לי ש\"ב הרב המאה\"ג מהר\"ח נ\"ז שי' [הוא כעת הגאבד\"ק זידיק בזאמוט]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> התקינו שיהא אדם מתפלל כו'.</b> ברכות ל\"א א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחותם </b>\n<b> בה העונה בעת צרה.</b> ירושלמי פ\"ד דברכות פ\"ג. ופ\"ג דתענית ה\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> עבר או טעה.</b> כמדומני שבס' יד\"נ להגרי\"ש נ\"ז ז\"ל. ה\"ר מתענית ד' ב'. ובס' קה\"י להגאון מקארלין מ\"ש מחביתי כה\"ג דמקריב מחצה מבערב. אם מת כה\"ג בשחרית והרי ה\"ל נראה ונדחה דאינו חוזר ונראה. א\"ו דאף לאחר ד\"ש הי' ראוי. וא\"כ לא נדחה כלל. ושניהם את\"י כעת:",
+                "<b>שכשם </b>\n<b> שתפלה מצוה מן התורה רק מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה.</b> ע' תוספתא רפ\"ב דברכות א' שם. כשם שקבעה תורה זמן לק\"ש. כך קבעו חכמים זמן לתפלה. והוא נגד ד' הכ\"מ פ\"א מק\"ש שכ' דזמן ק\"ש מדרבנן וכבר העיר המפרש שם. ולו\"מ נ\"ל דרבינו ז\"ל היה גורס בתוספתא כמש\"כ כאן. וא\"ש הלשון כאן ושם. טוב ומתוקן יותר. וע' כ\"מ פ\"א ה\"א שהביא תוספתא זו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>טהרת </b>\n<b> ידים כיצד כו' עד הפרק.</b> הוא כמו נט\"י במקדש. שהכהנים מקדשים ידיהם כן. כמ\"ש בחולין ק\"ו ב'. ובירושלמי פי\"ב דיבמות ה\"א והכל דין אחד הוא. ע\"ל פ\"ו מברכות ה\"ב. וא\"ש דברי ש\"ב בעל שו\"ת ושב הכהן מ\"ש לישב ד' רבינו. מהשגת הראב\"ד ה\"ג. וקושיית הקובץ אינה כלום ע\"ש. וע' נוב\"ת חא\"ח סי' ק\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכבר </b>\n<b> בארנו שעזרא תיקן.</b> ע' כ\"מ וביותר תקשה מברכות י\"ח ב'. ע' תוס' ב\"ק פ\"ב ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> ירושלמי פ\"ב דשבת ה\"ב מש\"ש לא אמרו אלא מפני כה\"ש שלא תאמר מפני שר\"ר טעון הרחק ד\"א וכו'. ואולי מ\"מ ראוי להרחיק ממנו כמו ממורייס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ע\"ש </b> בהגמ\"י מש\"כ דאפי' בד\"ת אסור והועתק כן בא\"ח ס\"ס צ\"ב. וק\"ל טובא משבת ל\"ג א' ומיבמות ס\"ד ב'. אלא דגם בל\"ז קשה איך לא חששו לסכנתא דחמירא מאיסורא וכחולין ט' ב' והרי אין לך דבר שעומד בפני פ\"נ ומקרא מלא דיבר הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם ובשכיח הזיקא ל\"ש ש\"מ א\"נ כפסחים ח' ב' וכ\"מ. ולדברי הגהמ\"י תקשה ביותר דכיון דאסור ל\"ה תו מצוה. ועי' ג\"כ בכורות מ\"ד ב' ופ\"ד מדיעות ה\"ה וצע\"ג. כאאמו\"ר ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הלח\"מ שהשמיט רבינו. לא זכר הא דלקמן רפ\"י שכ' להדיא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה כתב, דהא איכא לפרושי כצ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> באפונדתו.</b> אולי נלמד מדאסור לכנס בו בהר הבית ובודאי הוא קלות ראש לעמוד כן בתפלה. ולא בראש מגולה משום הזכרת השם וע' באורי הגר\"א ז\"ל סי' צ\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שת\"ע רשות </b> ע\"ש בגמ' לחד לישנא קמ\"ל דס\"ל כמ\"ד חובה ואף די\"ל דרבינו פוסק כלישנא קמא משום אונס שינה. וכמש\"כ בעלי הכללים דהיכא דא' אב\"א ואב\"א ל\"ה כאיכא דאמרי. מ\"מ מנ\"ל לרבינו הא דהסייג הוא גם משום תפ\"ע. לפ\"מ דקיי\"ל דהיא רשות דדלמא הברייתא כמ\"ד חובה ולדידן דרשות הסייג הוא משום ק\"ש. וכיון דאין חיוב לסגל\"ת בערבית כמו בשחרית. י\"ל דמשום תפלת ערבית ל\"ש הסייג. ואולי מקורו מאדר\"נ פ\"ב שא' שם דעשו חכמים סייג לדבריהם. משמע דלאו משום ק\"ש דאורייתא הוא רק משום תפ\"ע. ועדיין צ\"ע דגם י\"ל דכמ\"ד חובה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם ראה נחשים ועקרבים </b> הוא דלא כר\"ש בגמ' וק\"נ פי\"ג דשבת שרבינו סמך על סוגיא דשם. ועמ\"ש בחי' בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשים </b>\n<b> עבדים וקטנים חייבין בתפלה. וכל איש שפטור מק\"ש פטור מן התפלה. </b> לא נתבאר בדברי רבינו בחיובא דח\"ע וחב\"ח. ולפי הכלל שתולה תפלה בק\"ש. א\"כ י\"ל דכמו בק\"ש ה\"נ בתפלה. והנה בירושלמי פ\"ג ה\"ג דברכות א' שם נפ' מק\"ש מדכ' ולמדתם את בניכם. בניכם ולא בנותיכם. ועבדים פטורים מדכתיב שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד מי שאין לו אלא אדון אחד. יצא עבד שי\"ל אדון אחר [וכה\"ג דרשו בבבלי חגיגה ד' א'. אך שם הוא מקרא דהאדון שהוא מיותר אבל דרשת הירושלמי הוא מהשם הקדוש כפי קריאתו ל' אדנות. וע' כה\"ג בירושלמי רפ\"ט דנזיר. ופ\"ק דקדושין סוף ה\"ב וילה\"ע דבזה שייך גם פלוגתת האמוראים במגילה י\"ד א'. עבדי ד' ולא עבדי פרעה והארכתי במ\"א בס\"ד. דנ\"מ טובא לדינא] והקשו המפ' ת\"ל מג\"ש דלה לה. ותי' מר\"ן הגר\"א ז\"ל בשנ\"א פ\"ג דברכות. ובתורע\"א. ופ\"מ על הירושלמי כולם בסגנון אחד דנ\"מ לח\"ע וחב\"ח וכתי' הבבלי בחגיגה שם וא\"כ להירושלמי לאו כללא הוא דהרי ח\"ע וחב\"ח ודאי דחייב בתפלה וא\"כ מ\"ט כ' רבינו כל איש שפטור מק\"ש כו'. וצ\"ל דס\"ל להלכה כהבבלי דלא מייתר קראי להכי וכפשטא דמילתא דנפ' משום מ\"ע שהזמ\"ג. א\"כ לצ\"ק לפטור לעבדים. וירושלמי לשיטתי' דס\"ל דנפ' מדכ' בניכם. א\"כ בכה\"ג לא נתמעטו עבדים. עי' מל\"מ פ\"י ממלכים. ומש\"ל פ\"א מת\"ת בס\"ד. ועיקר מחלוקתם כתבנו בס\"ד בתשובתי לענין תשלומין לק\"ש. דתליא בפ' הרמב\"ן עם רבינו אם ק\"ש הם ב' מצות או מצוה אחת די\"ל דק\"ש ל\"ה כלל מ\"ע שהז\"ג ולכן צ\"ק לפטור גם נשים. וכ\"א לשיטתי' אזיל ודברי מרן הגר\"א נשגבו ממני לפי שיטתו בשנ\"א פ\"א ופ\"ג דק\"ש א\"א להוציא לחבירו ואף הבקי א\"י להוציא לשאינו בקי ע\"ש והיא מד' הירושלמי פ\"ג מדכ' ושננתם שיהא כ\"א משנן בפיו (וע' בבאורו סי' צ\"ט סק\"י) א\"כ לל\"ק לפטור לח\"ע וחב\"ח ות\"ל דלא משכ' כלל דהא קיי\"ל לענין תקיעת שופר דח\"ע וחב\"ח אף לעצמו אינו מוציא. וצריך לשמוע תק\"ש מאחרים שא\"א להוציא אך משכ\"ל לחייבו עד שנצרך קרא לפוטרו. וק' מד' הירושלמי דידי' אדידי. והארכתי בזה שם בס\"ד. ואולם כללא דרבינו בל\"ז אינו מדוייק כ\"כ. ולשון הטוש\"ע סי' ק\"י מתוקן יותר ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וקורא </b>\n<b> פ' ראשונה מק\"ש וישן ואפילו אשתו עמו.</b> נ\"ל דלשון נקיה נקט. ור\"ל אף אם רוצה לשמ' מ\"מ יקרא ק\"ש וברכותי' וגם ברכת המפיל קודם ולא כדעת קצת האחרונים ז\"ל לאמר ברכת המפיל ופ' א' מק\"ש אח\"כ. וראיה מוכרחת לזה נ\"ל ברור מתקנת עזרא דאסורים היו לברך שום ברכה ולקרות ד\"ת כשהיה בע\"ק וא\"כ בודאי ברכו וקראו קודם וה\"נ גם לדידן דהא חזינן דהוא צורך הברכה ול\"ה הפסק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> רמב\"ן ז\"ל שדעתו בס' המצות דבה\"ת הוא מ\"ע בפ\"ע. והש\"א בתשובה הכריח כמותו מנדרים פ\"א א' ע\"ש. אולם לא הי' עדיין במדינתו שיטה מקובצת על ב\"מ. ואנו זכינו לאורו. ושם דף פ\"ה ע\"ב מייתי ת' רבינו שמפרש מש\"ש שלא ברכו בתורה תחילה. היינו שקראו לכהן ע\"ה לפני ת\"ח [וכבר פי' כן האחרונים] וא\"כ אין מקום תפיסה לרבינו ז\"ל דלשיטתי' אזיל. מש\"ב הרר\"ח נ\"ז שליט\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בזה\"ז </b>\n<b> שתקנו ברכת המינים. </b> ע\"ל רפי\"ב. דכבר בימי ר\"ג היה זה ור\"מ שהיה אחר דורו י\"א י\"ח ברכות. ע' כ\"מ מהירושלמי. וכ\"ה בתוספתא שלהי ברכות. ואולי שגירת לישנא הוא מ\"ש י\"ח ברכות. כמו אצלינו. ועי' גם בסוטה ט\"ו ב' מש\"ש ר\"מ הניחו לי כו'. וא\"ש גם בל\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואח\"כ </b>\n<b> יתפלל לקיים מה שנ' לשמור מזוזות פתחי. </b> כ\"ה בירושלמי פ\"ה ה\"א ובדב\"ר פ' תבוא מהך קרא. וכ\"ה ברי\"ף ורא\"ש בברכות גם בבבלי ומשם מבואר דפתחים ממש קאמר. וע' בטור שולחן ערוך סי' צ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה ודע. ע\"ש בגמ' כי ט\"ס יש כאן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והרב </b>\n<b> ממנה אחד מתלמידיו להתפלל לפניו בציבור.</b> ע\"ל פי\"ב ה\"ו וע' א\"ח סי' נ\"ג סט\"ו. דש\"צ קבוע א\"צ ליטול רשות. ואאמו\"ר הגז\"ל הקשה מערכין י\"א ב'. דמבואר דגם ש\"צ קבוע נוטל רשות. ואני מצאתי שכבר העיר בזה הגר\"א ז\"ל בבאוריו שם ובס' מו\"ק להגריעב\"ץ ובחוקות החיים ישבתי זה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שלא לשחוט או\"ב ביום א'.</b> עי' בגמ' שם ובמגילה כ\"ה א'. ובצל\"ח ברכות שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואומר </b>\n<b> סדר היום.</b> אולי צ\"ל סדר קדושה וכצ\"ל בהלכה שאחרי' וכמ\"ש בתחילה כן. וכלשון הגמ' שלהי סוטה. קדושה דסידרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> טעה בברכת המינים א\"מ לו.</b> בירושלמי פ\"ה דברכות פ\"ג אמר דאף בברכת מחיה המתים ובונה ירושלים א\"מ אותו. שמא מין הוא [ע\"ל פ\"ג מתשובה ה\"ו]. וע' תנחומא פ' ויקרא ומאוד תמוה לי שלא נזכר ד\"ז בפוסקים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה וכן. מש\"כ ומועדות. צ\"ל ומעמדות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ונוהגין </b>\n<b> כל ישראל להדליק עששיות בבתי כנסיות.</b> תרומות ספי\"א ופסחים נ\"ג ב' ועי' שם בירושלמי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שצריך.</b> נ\"ל שצ\"ל ומי ושייך להלכה שלפניה. דאסור ליכנס אלא לדבר מצוה. ולכן מי שצריך כו'. וע\"כ לא יעשנו קפנדריא. ואח\"ז בהלכה י' חוזר רבינו לתחילת דבריו. וא\"ש מה שגמגם הכ\"מ בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה אין, \"אמר רבי\" נתהווה ט\"ס מר\"ת א\"ד. וצ\"ל איכא דאמרי ע\"ש:",
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> כותל אחד.</b> נראה דרבינו מפרש זה במ\"ש בגמ' חזא תיוהא היינו שהיה צריך תיקון במקום אחד לבד. ומצד הסברא ג\"כ הוא כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גדולים </b>\n<b> ובני חורין.</b> מעובדא דר\"א ששחרר עבדו ברכות מ\"ז ב' וגיטין ל\"ח ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קרא </b>\n<b> ונשתתק.</b> ע' מה\"פ על הירושלמי ספ\"ד באריכות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובימי </b>\n<b> התענית בשחרית.</b> עי' כ\"מ ובב\"י סי' תקע\"ה ובבאורי הגר\"א ז\"ל שם וצל\"ע שם בד\"ק ז\"ל. ואכ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב כו'.</b> ירושלמי מגילה פ\"ג ה\"ז. וע\"ש בבבלי ל\"א ב' קרוב לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ע' </b> השגת הראב\"ד וכיון לירושלמי ספ\"ד דמגילה. אבל שם הוא למעליותא דומיא דשירת הים ועשרת הדברות. דא' שם שמברכים לפניהם ולאחריהם. ובבבלי ב\"ב ומנחות מ' להדיא דלוריעותא קאמר. וע' הקובץ בשם מורו ז\"ל. וא\"ש קצת. וע' תוס' שו\"ש. ובכ\"מ פי\"ב ה\"ו בשם הזוהר. ומש\"כ הכ\"מ לתרץ השגת הראב\"ד על רבינו תמוה מאד דזהו בכלל קריאת התורה וכ\"ד שצריך עשרה כן. ע\"ל פ\"ח ה\"ו. וקצת י\"ל לפי הנהוג גם אצלינו שהכל יוצאים בשמחת תורה בעת קריאת התורה לשמוח בביתו ולסעוד קצת וכ\"פ נשאר כמעט מנין מצומצם. ואולי הרבותא הכא דאפילו לכתחילה רשאי וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מ\"ש </b> הכ\"מ בשם הר' מנוח. דבירושלמי גרסינן כמנהגינו. ל\"נ לפנינו ובאמת הוא בבבלי שם ל\"א ב'. וע\"ש מ\"ש רש\"י פי' בגמגום במרוצה ובקושי ואינו מובן לשון זה. ועי' ברכות כ\"ב א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חל </b>\n<b> ר\"ח אדר להיות בשבת כו' בואתה תצוה כו'. </b> כ\"ה גי' הרי\"ף שלא כגי' שלנו וצע\"ג. עי' ק\"נ פ\"ד דמגילה אות ל\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואצבעותיהם </b>\n<b> כפופות כו' ומחזירים פניהם כו'. </b> נלמד כ\"ז ממש\"ל ה\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מכל </b> דברי רבינו אלו מבואר להדיא כד' אא\"ז הלבוש ז\"ל דאפילו במדינה הוא מ\"ע מה\"ת לישא כפיהם ולא כמש\"כ הג\"ר יעב\"ץ ז\"ל במו\"ק של\"ו דהוא מדרבנן. וכמש\"כ אנחנו בקונטרס הר המור בס\"ד להשיב ע\"ז ממנחות י\"ח ב' חולין קל\"ג א'. דחשיב ט\"ו עבודות לכהנים ובינייהו נ\"כ בגבולין. וע' סוטה ל\"ח א' יליף מקרא דבמקדש לחוד הוא דמברכינן בשם המיוחד ולא בגבולין. וע' כתובות כ\"ה ב'. וביותר מבואר כן בירושלמי פ\"ג דברכות ה\"א ופ\"ז דנזיר ה\"א דמ\"ד שם דעשה דנ\"כ דוחה לטומאת כהנים ככל עדל\"ת [וא\"ל מזה ראי' להראב\"ד פ\"ה מנזירות דבזה\"ז ע\"כ הוא רק מדרבנן. דהא בימי האמוראים היה להם אפר פרה והיו יכולים ליטהר ויל\"ד] ומה שהכריחו לזה מהא דש\"ץ כהן אינו רשאי להפסיק. אינו ראיה כלל כמש\"ש בס\"ד. ודברי רבינו נכונים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכהן </b>\n<b> שעבד ע\"ז בין באונס כו'.</b> ע' כ\"מ והוא תלמוד ערוך בע\"ז נ\"ד א'. עש\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> נוטל את ידיו עד הפרק.</b> חולין ק\"ז א'. וירושלמי יבמות:\n<b> והחלל אינו נושא כפיו.</b> עכ\"מ. ועדיפא הל\"ל מהא דפי\"ד ה\"ו דתיקן ריב\"ז שלא יעלו בסנדליהם שמא תפסק ויאמרו ב\"ג וב\"ח הוא. וע' כתובות כ\"ה י\"ב. ויל\"ע קצת אם עלה אם ירד. די\"ל כמו בעבודה. דאם עבד לא חלל ואפילו לאחר שנודע כשי' רבינו פ\"ו מבמ\"ק ה\"י. או י\"ל דכאן קודם שנשא כפיו הרי לא עבד עדיין. ותו דנ\"ל דגם בעבודה גומר באמצע כשהתחיל ויל\"ע בזה. ובאמת ילה\"ק דבכל דבר בנ\"כ הוא לכתחילה מה שבעבודה הוא בדיעבד. וא\"כ לפ\"ז בנ\"כ ישא כפיו לכתחילה. וצ\"ל דש\"ה דכתי' בני אהרן הכהנים. וכמדומני שבס' מו\"ק עמד בזה ואת\"י כעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> מונעין אותו שא\"א לאדם רשע הוסף כו'.</b> ע' ב\"ק ס\"ט א'. קדושין כ' ב'. ובש\"ך ודגמ\"ר וגליון רש\"א יו\"ד סי' קנ\"א ודו\"ק. כ\"א הרה\"ג שליט\"א. וק\"ק מלאו דכל ב\"נ לא יאכל בו ואף שנמנה על הפסח דאל\"כ ת\"ל משום איסור שלא למנויו ואולי נ\"מ משום מלקות ועמ\"ש במקומו בס\"ד. וע' תוס' פסחים כ\"ח ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל </b>\n<b> תתמה כו'. </b> ע\"ש בירושלמי גיטין וברכות ספ\"ה ולכאורה תלוי זה בד' דר\"ע ורי\"ש בחולין מ\"ט א'. מהנ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היתה הבטחתו.</b> והוא בנד פורתא. כ\"א להדיא בסוטה ל\"ח ב'. וכמש\"ל הי\"א. ולפלא שלא נזכר כלל ד\"ז בפוסקים רו\"א. אאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו למשניות:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Reading the Shema/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Reading the Shema/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..50b20d1896f83ba60c6fdfc405d463357290e66a
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Reading the Shema/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,73 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Reading the Shema",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות קריאת שמע",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> לקרות ק\"ש (ב\"פ ביום).</b> הש\"א פלפל הרבה מנ\"ל לפסוק דק\"ש דאורייתא ובסופו הביא ממאמר אגדה בסוטה מ\"ב א' אבל לעד\"נ יותר דסמך עמ\"ש בקדושין ל\"ג א' ב'. דאין אדם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שו\"ע לבד שלא יהי' כבודו חמור מכבוד שמים ע\"ש ברש\"י. ובירושל' פ\"ג דבכורים ה\"א. ומשמע דעיקר קבלת מ\"ש גופיה היא דאורייתא ורבינו ז\"ל פ' כן להלכה פ\"ו מת\"ת ה\"ז. אך יל\"ע בעיקר הדברים שם ואכ\"מ. ומ\"ש רבינו \"ב\"פ ביום\" ע' להרמב\"ן ז\"ל בס' המצות שחולק ע\"ז וס\"ל דהם ב' מצות נפרדות לקרות ק\"ש ביום ובלילה. ועמש\"ל פ\"ד ה\"א בס\"ד. ובחיבורינו הש\"ד בתשובה לענין תשלומין לק\"ש הראתי דהוא מחלוקת הירושלמי והבבלי אם כל ג\"פ פרשיות מה\"ת. עמש\"ל פ\"ה ממזוזה ה\"א בס\"ד:",
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ וטעמא דקרא משום דמתחלת כו'. ע' ריש ברכות בתרי לישני דשם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כדי </b>\n<b> להרחיק את האדם מן הפשיעה.</b> שינה רבינו ז\"ל לשון המשנה \"מן העבירה\" מה שאין דרכו בכך. נ\"ל דדינא קמ\"ל דהש\"א הקשה היכן מצינו כזאת דאם לא קרא עד חצות שלא יקרא עוד. והרי עיקר התקנה שלא ישכח מלקרות וא\"כ מה הועילו חז\"ל בתקנתם. דמ\"מ ה\"ה מבטל מצות ק\"ש. ואולם באמת א\"ש. כמו שתי' אאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו דמצינו טובא כה\"ג. ע' ביצה ט\"ו ב'. דטעמא דערובי תבשילין לרבא כדי שיברור מנה יפה ליו\"ט ובכ\"ז כשלא הניח ע\"ת אסור לאפות ולבשל. וכן בגילוח בחוה\"מ שאסרו לגלח כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול. וה\"נ כ' בתשובת הרשב\"א. דאם עבר והדליק בפו\"ש הפסולות לנר שבת (אף אם הוא הטעם שמא יכבה ויניחנו ויצא. ע' פה\"מ לרבינו פ\"ב דשבת ובת\"י בשם ריב\"נ כ\"א א'. והארכתי במקומו בס\"ד) אסור להשתמש לאורן. וע\"כ דהוא כמשחז\"ל חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה עכ\"ד אאמו\"ר ז\"ל. ואולם י\"ל שדעת רבינו א\"כ. אלא דבדיעבד אין הסייג לעיכובא. ורק שלא יבא לשכוח את ק\"ש באכילתו ושתייתו וא\"כ א\"ש מ\"ש מן העבירה. דא' בגמ' הכא הוא שגירת לישנא דאינך דנקט שם במשנה דהם הרחקות מעבירה גמורה אחרת דלאו וכרת שעובר בקום ועשה. משא\"כ הכא היא רק שלא יבא לשכוח לעבור על עשה דק\"ש בשב ואל תעשה. ע\"כ כ' רבינו \"מן הפשיעה\" ר\"ל שכחה. שהוא בכלל פשיעה. ע' ברכות כ\"ח א' ונקרא פושע. וכ\"ה בביצה ט\"ז ב' פסחים צ\"ו ב' ועוכ\"מ. ונ\"ל דמלשון הגמ' מן העבירה דומיא דאינך ראיה לשיטת ס' יראים סי' י\"א דאיכא לאו במניעת קריאת שמע. ובחבורי סוד יראים הארכתי בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> רוכבין ע\"ג בהמה.</b> ע' הקובץ מד' התוספתא בתפלה. ויש לחלק דבק\"ש לא הקילו דבשעה קלה יכול לכוון. וע' ברכות ל' א'. אבל מקור טהור מהא דרוכב כמהלך בקדושין ל\"ג ב'. ועמ\"ש הגר\"א ז\"ל בא\"ח ס\"י ס\"ג סק\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b>\n<b> עוסק בצרכי רבים.</b> עי' כ\"מ וא\"צ לזה שהוא תלמוד ערוך בתוספתא פ\"א דברכות בר\"ע וראב\"ע שהיו עסוקים בצרכי ציבור. אך בירושלמי פ\"א ה\"ה הגירסא והיו עסוקים במצות. וע' באורי הגר\"א ז\"ל סי' ע' סק\"י. (בכ\"מ. כי תניא ההיא בעיבור השנה כצ\"ל):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> הי' מתיירא כו' יתכסה במים ויקרא.</b> מדין זה ראי' למש\"כ אאמו\"ר הגז\"ל בהא דהקורא ק\"ש בלא תפילין דאינו אסור רק כשאינו מניח כלל. וע' ברכות (מ\"ז:) ור\"ה (י\"ז.) ותוס' שם. אבל במי שעתיד להניחן בו ביום. אין איסור כלל לקרותה כשרואה שעובר זמן ק\"ש ואין בידו תפילין. וראיה לדבר יגיד עליו ריעו. בברכות י\"ד ב'. א' שם ר\"י הקורא ק\"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים. והכוונה דקיי\"ל מקריב אדם זבחו היום ונסכיו מכאן ולאחר עשרה ימים. כמ\"ש בזבחים מ\"ד א' וכ\"מ. ואפילו לכתחילה הוא כן. ושפת\"י. ומוכרח הוא כן. מהך דהכא. דאל\"כ איך יצוייר שיקרא ק\"ש בעודו במים וכי יניח תפילין שמה ע\"ל פ\"ד מתפילין הכ\"ג. ודו\"ל דמיירי בשבת ויו\"ט דלאו ז\"ת היא. א\"ו כדברי אאמו\"ר ז\"ל. שו\"מ אח\"ז באא\"ז הלבו\"ש ז\"ל. שכ\"כ להדיא בא\"ח סנ\"ח ס\"ב עש\"ה. וחידוש שלא הועתק באחרונים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> מי שקרא במקום שאין קורים בו חוזר וקורא.</b> ע' הראב\"ד ובכ\"מ. ומרן הגר\"א ז\"ל הביא מברכות כ\"ב ב'. אע\"פ שהתפלל הואיל וחטא תפלתו תועבה. ולע\"ד יל\"ע בזה דלמא רק בתפילה א' הכי דזר\"ת. ע\"ש בתוס' ובערובין ס\"ד א' ד\"ה שיכור. ומנ\"ל גם לק\"ש. ואולי יש לדון משום אי עבד ל\"מ. אלא די\"ל לשי' המהרכי\"ט דאם לא יתוקן האיסור ל\"א אעל\"מ ל\"ש זה בכאן וי\"ל קצת. אך האחרונים לא העלו דבר ברור בדעת רבינו בזה ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שהיה לבו טרוד ונחפז לדבר מצוה פטור מכל המצות.</b> ע' כ\"מ. ובסוכה כ\"ה ב' א' שם חתן פטור מתפלה ותפלין וק\"ש. מ' דבשאר מצות חייב. ועיין תוס' רפ\"ג בכה\"ג במי שמתו מוטל לפניו דהוא דומיא דחתן:",
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> מי שנשא בתולה.</b> נסתפק כאאמו\"ר הגז\"ל אם נשאר אח\"ז עת לקרות אם הוא חייב דהא באונן כה\"ג חייב לקרות אחר הקבורה. והכא לא שייך פלוגתת הראשונים לענין הבדלה המובא בהרא\"ש רפ\"ג אם שייך תשלומין. דהא בשעת הדחק יכול לקרות ק\"ש אף אחר עה\"ש. כמש\"ל פ\"א הי\"ב. ובנד\"ד אין לנו אנוס גדול ממנו. וביותר תקשה לשי' הראב\"ד דבק\"ש ביום חייב. עי' כ\"מ. א\"כ איך משכ\"ל בערבית לפטור. והאריך בזה. וע' פ\"ת יו\"ד סקצ\"ב סק\"ד בשם שו\"ת אבן השוהם דב\"ר אין לבעול ביום. אך לא נודע לי טעמו ע\"ש ובכ\"מ בגמ' משמע שלא כדבריו וכמש\"כ בתשובה בס\"ד. ולענ\"ד לה\"ר לד' רבינו דאף מק\"ש ביום פטור. דאל\"כ ק' מנ\"ל הוא דעוסק במצוה פטור מהמ\"צ כמ\"ש בסוכה כ\"ה א'. דנלמד מק\"ש ופסח ושם מצריך הגמ' הני תרי קראי. והל\"ל דבק\"ש ל\"ה רק חצי מצוה. דביום הרי באמת חייב לקרות. וביותר דגם לפי האמת קשה מנ\"ל דבמטא זימנא פטור בעבמ\"צ ממצוה שלימה. כיון דבק\"ש ל\"ה רק חצי מצוה. א\"ו מוכח דאף מק\"ש דיום נמי פטור חתן. אך י\"ל דהרמ\"נ ס\"ל כשי' הרמב\"ן ז\"ל בס' המצות דק\"ש הם ב' מצות. וא\"כ גם בביטול ק\"ש דערבית לבד נמי ה\"ה מבטל מ\"ע שלימה. ורבינו ז\"ל לשיטתיה דס\"ל דהן מצוה א'. ואולי י\"ל דאף לרבינו אין ראיה. דמ\"מ כשהוא מבטל גם ק\"ש דערבית לבד. הרי לא נשאר רק חצי מצוה. וא\"כ סוף סוף מתבטל ממצוה שלימה. ויש לפשוט מזה ספיקות האחרונים אם שייך חצי שיעור במצוה כמו באיסור. ויש לדון בזה מתי התחלת המצוה בק\"ש אם ביום או בלילה וכמדומני עמד בזה הפמ\"ג בפתיחתו לה' ק\"ש. ועי' במגילה ג' א'. אמש בטלתם תמיד של בה\"ע כו'. והרי היו עוסקים במלחמת כיבוש א\"י שהוא חובה כמ\"ש בסוטה מ\"ד א'. אך אם כבר התחילו להקריבו בבוקר א\"ש קצת. ומצות הקרבת התמידים לרבינו הוא ג\"כ מ\"ע אחת כמו מצות ק\"ש. אך יל\"ח דשם שניהם ביום משא\"כ ק\"ש. י\"ל דלילה קודם. עי' כ\"מ פ\"א. והוא מגמ' ריש ברכות. ועי' תוס' שם מש\"כ מתמיד ובמפרשים שם ומש\"כ בס\"ד באורך בס\"פ פ' ואתחנן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Reading the Shema/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Reading the Shema/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..5fda4059f0741c14d73f44032d0cc27ce7e6dc36
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Reading the Shema/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,70 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Reading the Shema",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Reading_the_Shema",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> לקרות ק\"ש (ב\"פ ביום).</b> הש\"א פלפל הרבה מנ\"ל לפסוק דק\"ש דאורייתא ובסופו הביא ממאמר אגדה בסוטה מ\"ב א' אבל לעד\"נ יותר דסמך עמ\"ש בקדושין ל\"ג א' ב'. דאין אדם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שו\"ע לבד שלא יהי' כבודו חמור מכבוד שמים ע\"ש ברש\"י. ובירושל' פ\"ג דבכורים ה\"א. ומשמע דעיקר קבלת מ\"ש גופיה היא דאורייתא ורבינו ז\"ל פ' כן להלכה פ\"ו מת\"ת ה\"ז. אך יל\"ע בעיקר הדברים שם ואכ\"מ. ומ\"ש רבינו \"ב\"פ ביום\" ע' להרמב\"ן ז\"ל בס' המצות שחולק ע\"ז וס\"ל דהם ב' מצות נפרדות לקרות ק\"ש ביום ובלילה. ועמש\"ל פ\"ד ה\"א בס\"ד. ובחיבורינו הש\"ד בתשובה לענין תשלומין לק\"ש הראתי דהוא מחלוקת הירושלמי והבבלי אם כל ג\"פ פרשיות מה\"ת. עמש\"ל פ\"ה ממזוזה ה\"א בס\"ד:",
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ וטעמא דקרא משום דמתחלת כו'. ע' ריש ברכות בתרי לישני דשם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כדי </b>\n<b> להרחיק את האדם מן הפשיעה.</b> שינה רבינו ז\"ל לשון המשנה \"מן העבירה\" מה שאין דרכו בכך. נ\"ל דדינא קמ\"ל דהש\"א הקשה היכן מצינו כזאת דאם לא קרא עד חצות שלא יקרא עוד. והרי עיקר התקנה שלא ישכח מלקרות וא\"כ מה הועילו חז\"ל בתקנתם. דמ\"מ ה\"ה מבטל מצות ק\"ש. ואולם באמת א\"ש. כמו שתי' אאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו דמצינו טובא כה\"ג. ע' ביצה ט\"ו ב'. דטעמא דערובי תבשילין לרבא כדי שיברור מנה יפה ליו\"ט ובכ\"ז כשלא הניח ע\"ת אסור לאפות ולבשל. וכן בגילוח בחוה\"מ שאסרו לגלח כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול. וה\"נ כ' בתשובת הרשב\"א. דאם עבר והדליק בפו\"ש הפסולות לנר שבת (אף אם הוא הטעם שמא יכבה ויניחנו ויצא. ע' פה\"מ לרבינו פ\"ב דשבת ובת\"י בשם ריב\"נ כ\"א א'. והארכתי במקומו בס\"ד) אסור להשתמש לאורן. וע\"כ דהוא כמשחז\"ל חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה עכ\"ד אאמו\"ר ז\"ל. ואולם י\"ל שדעת רבינו א\"כ. אלא דבדיעבד אין הסייג לעיכובא. ורק שלא יבא לשכוח את ק\"ש באכילתו ושתייתו וא\"כ א\"ש מ\"ש מן העבירה. דא' בגמ' הכא הוא שגירת לישנא דאינך דנקט שם במשנה דהם הרחקות מעבירה גמורה אחרת דלאו וכרת שעובר בקום ועשה. משא\"כ הכא היא רק שלא יבא לשכוח לעבור על עשה דק\"ש בשב ואל תעשה. ע\"כ כ' רבינו \"מן הפשיעה\" ר\"ל שכחה. שהוא בכלל פשיעה. ע' ברכות כ\"ח א' ונקרא פושע. וכ\"ה בביצה ט\"ז ב' פסחים צ\"ו ב' ועוכ\"מ. ונ\"ל דמלשון הגמ' מן העבירה דומיא דאינך ראיה לשיטת ס' יראים סי' י\"א דאיכא לאו במניעת קריאת שמע. ובחבורי סוד יראים הארכתי בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> רוכבין ע\"ג בהמה.</b> ע' הקובץ מד' התוספתא בתפלה. ויש לחלק דבק\"ש לא הקילו דבשעה קלה יכול לכוון. וע' ברכות ל' א'. אבל מקור טהור מהא דרוכב כמהלך בקדושין ל\"ג ב'. ועמ\"ש הגר\"א ז\"ל בא\"ח ס\"י ס\"ג סק\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b>\n<b> עוסק בצרכי רבים.</b> עי' כ\"מ וא\"צ לזה שהוא תלמוד ערוך בתוספתא פ\"א דברכות בר\"ע וראב\"ע שהיו עסוקים בצרכי ציבור. אך בירושלמי פ\"א ה\"ה הגירסא והיו עסוקים במצות. וע' באורי הגר\"א ז\"ל סי' ע' סק\"י. (בכ\"מ. כי תניא ההיא בעיבור השנה כצ\"ל):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> הי' מתיירא כו' יתכסה במים ויקרא.</b> מדין זה ראי' למש\"כ אאמו\"ר הגז\"ל בהא דהקורא ק\"ש בלא תפילין דאינו אסור רק כשאינו מניח כלל. וע' ברכות (מ\"ז:) ור\"ה (י\"ז.) ותוס' שם. אבל במי שעתיד להניחן בו ביום. אין איסור כלל לקרותה כשרואה שעובר זמן ק\"ש ואין בידו תפילין. וראיה לדבר יגיד עליו ריעו. בברכות י\"ד ב'. א' שם ר\"י הקורא ק\"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים. והכוונה דקיי\"ל מקריב אדם זבחו היום ונסכיו מכאן ולאחר עשרה ימים. כמ\"ש בזבחים מ\"ד א' וכ\"מ. ואפילו לכתחילה הוא כן. ושפת\"י. ומוכרח הוא כן. מהך דהכא. דאל\"כ איך יצוייר שיקרא ק\"ש בעודו במים וכי יניח תפילין שמה ע\"ל פ\"ד מתפילין הכ\"ג. ודו\"ל דמיירי בשבת ויו\"ט דלאו ז\"ת היא. א\"ו כדברי אאמו\"ר ז\"ל. שו\"מ אח\"ז באא\"ז הלבו\"ש ז\"ל. שכ\"כ להדיא בא\"ח סנ\"ח ס\"ב עש\"ה. וחידוש שלא הועתק באחרונים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> מי שקרא במקום שאין קורים בו חוזר וקורא.</b> ע' הראב\"ד ובכ\"מ. ומרן הגר\"א ז\"ל הביא מברכות כ\"ב ב'. אע\"פ שהתפלל הואיל וחטא תפלתו תועבה. ולע\"ד יל\"ע בזה דלמא רק בתפילה א' הכי דזר\"ת. ע\"ש בתוס' ובערובין ס\"ד א' ד\"ה שיכור. ומנ\"ל גם לק\"ש. ואולי יש לדון משום אי עבד ל\"מ. אלא די\"ל לשי' המהרכי\"ט דאם לא יתוקן האיסור ל\"א אעל\"מ ל\"ש זה בכאן וי\"ל קצת. אך האחרונים לא העלו דבר ברור בדעת רבינו בזה ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שהיה לבו טרוד ונחפז לדבר מצוה פטור מכל המצות.</b> ע' כ\"מ. ובסוכה כ\"ה ב' א' שם חתן פטור מתפלה ותפלין וק\"ש. מ' דבשאר מצות חייב. ועיין תוס' רפ\"ג בכה\"ג במי שמתו מוטל לפניו דהוא דומיא דחתן:",
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> מי שנשא בתולה.</b> נסתפק כאאמו\"ר הגז\"ל אם נשאר אח\"ז עת לקרות אם הוא חייב דהא באונן כה\"ג חייב לקרות אחר הקבורה. והכא לא שייך פלוגתת הראשונים לענין הבדלה המובא בהרא\"ש רפ\"ג אם שייך תשלומין. דהא בשעת הדחק יכול לקרות ק\"ש אף אחר עה\"ש. כמש\"ל פ\"א הי\"ב. ובנד\"ד אין לנו אנוס גדול ממנו. וביותר תקשה לשי' הראב\"ד דבק\"ש ביום חייב. עי' כ\"מ. א\"כ איך משכ\"ל בערבית לפטור. והאריך בזה. וע' פ\"ת יו\"ד סקצ\"ב סק\"ד בשם שו\"ת אבן השוהם דב\"ר אין לבעול ביום. אך לא נודע לי טעמו ע\"ש ובכ\"מ בגמ' משמע שלא כדבריו וכמש\"כ בתשובה בס\"ד. ולענ\"ד לה\"ר לד' רבינו דאף מק\"ש ביום פטור. דאל\"כ ק' מנ\"ל הוא דעוסק במצוה פטור מהמ\"צ כמ\"ש בסוכה כ\"ה א'. דנלמד מק\"ש ופסח ושם מצריך הגמ' הני תרי קראי. והל\"ל דבק\"ש ל\"ה רק חצי מצוה. דביום הרי באמת חייב לקרות. וביותר דגם לפי האמת קשה מנ\"ל דבמטא זימנא פטור בעבמ\"צ ממצוה שלימה. כיון דבק\"ש ל\"ה רק חצי מצוה. א\"ו מוכח דאף מק\"ש דיום נמי פטור חתן. אך י\"ל דהרמ\"נ ס\"ל כשי' הרמב\"ן ז\"ל בס' המצות דק\"ש הם ב' מצות. וא\"כ גם בביטול ק\"ש דערבית לבד נמי ה\"ה מבטל מ\"ע שלימה. ורבינו ז\"ל לשיטתיה דס\"ל דהן מצוה א'. ואולי י\"ל דאף לרבינו אין ראיה. דמ\"מ כשהוא מבטל גם ק\"ש דערבית לבד. הרי לא נשאר רק חצי מצוה. וא\"כ סוף סוף מתבטל ממצוה שלימה. ויש לפשוט מזה ספיקות האחרונים אם שייך חצי שיעור במצוה כמו באיסור. ויש לדון בזה מתי התחלת המצוה בק\"ש אם ביום או בלילה וכמדומני עמד בזה הפמ\"ג בפתיחתו לה' ק\"ש. ועי' במגילה ג' א'. אמש בטלתם תמיד של בה\"ע כו'. והרי היו עוסקים במלחמת כיבוש א\"י שהוא חובה כמ\"ש בסוטה מ\"ד א'. אך אם כבר התחילו להקריבו בבוקר א\"ש קצת. ומצות הקרבת התמידים לרבינו הוא ג\"כ מ\"ע אחת כמו מצות ק\"ש. אך יל\"ח דשם שניהם ביום משא\"כ ק\"ש. י\"ל דלילה קודם. עי' כ\"מ פ\"א. והוא מגמ' ריש ברכות. ועי' תוס' שם מש\"כ מתמיד ובמפרשים שם ומש\"כ בס\"ד באורך בס\"פ פ' ואתחנן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות קריאת שמע",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..62d1d2cba10dc9e8b5c4dbcf3a349c855c5a1a6e
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,229 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> ס\"ת שחסר אפילו אות אחת פסול.</b> ע' כ\"מ וה\"ל להביא ג\"כ מהא דמנחות ל' א' וע\"ל רפ\"ז המגיה אות א' מעה\"כ כאילו כתבו כולו. וגם ממש\"ש כ\"ט א'. כל אות שאינו מוקף גויל פסול. וע\"ל הי\"ט ובכ\"מ ועי' פי\"א דשבת ה\"ט דאם השלים אות א' לספר שלם חייב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וזהו </b>\n<b> הדיו כו' המובחר כו'.</b> שבת כ\"ג א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומזוזה </b>\n<b> א\"צ עיבוד לשמה.</b> ע' תוס' מנחות מ\"ב ב'. ד\"ה תפלין שכ' מקור לדברי רבינו. וירושלמי יומא פ\"ג ה\"ו ומלחמות להרמב\"ן פ\"ק דסוכה. והש\"ק ביומא שם לא זכר דברי הרמב\"ן ז\"ל וגם לא הרגיש בממכ\"ת דלת\"ק דרשב\"ג בכ\"ד ל\"צ לשמה ומזוזה ל\"ד. וע\"ש ברמב\"ן ז\"ל. כאאמו\"ר הגז\"ל. ועי' ח\"ס חא\"ח סס\"ו מש\"כ בדעת רבינו. ומ\"ש הכ\"מ בשם חכמי לוניל דתפילין מקרי קדושה קלה. נ\"ל כוונתו לדברי הירושלמי שלהי מגילה ששם הגי' להיפוך מבבבלי מנחות צ\"ב א' ע\"ש. וכן מה שהשיבם רבינו לחלק בין תפילין למזוזה הוא ג\"כ מדברי הירושלמי שם ולפי שאלתם תשובתו. ואף דלא קיי\"ל הכי. מ\"מ מצד הסברא הוא כן. וע' בהרא\"ש ה' קטנות והנוב\"ת חיו\"ד סקע\"ד נתקשה בחנם בדברי רבינו ושאלתם ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ועור </b>\n<b> הרצועה צריך על\"ש אבל עור שמחפין בו כו'.</b> הנה לפ\"מ דס\"ל דא\"צ עיבוד כלל. ודאי דל\"ש להצריך לשמה בעיבודו וכה\"ג א' בזבחים ה' ב'. באשם לשמה כשר. של\"נ בו הוא אלא לאחר הקט\"א. והו\"ע שלה אמוריו כשר. וע' במג\"א ובאורי הגר\"א ז\"ל סי' ל\"ג ס\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> עושין. </b> ע' שבת כ\"ח ב'. דמדמה עשייתן לכתיבתן. וע' ס\"ס שם חדש להגרא\"ל צונץ ז\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זמן </b>\n<b> הנחת תפילין.</b> ע' ש\"א ושעה\"מ ובמה\"פ על הירושלמי ברכות פ\"ג ובשו\"ת שבס\"ס מפה\"י. וגם אתנו דברים נכבדים בזה. ואכ\"מ. ומה של\"כ רבינו לברך בעת סילוק התפילין כמו לבני מערבא אפשר דב\"מ ס\"ל כר\"א דהוא בעשה. ע' מנחות ל\"ו ב'. משא\"כ לפ\"מ דקי\"ל כריו\"ח דבלאו הרי אין מברכין על לאו. ויותר נראה דכיון דכשהן עליו אין איסור אפילו כל הלילה ואף לכתחלה מותר כן א\"כ ל\"ש כלל ברכה ע\"ז. (ודע דד\"ז הוא חידוש גדול וכמדומני שלא נמצא דוגמתו בכהת\"כ דאם כבר עודן עדן עליו ליכא שום איסור ובודאי גם מצוה איכא. ולהניחן לכתחלה הוא לאו גמור וקצת ילה\"ע מזה לענין הנודע אם שייך בדאורייתא לכתחילה ודיעבד. ומה שאין לוקין ע\"ז עי' שעה\"מ וש\"א וארצה\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המניח תפילין כו'.</b> נסתפקתי אם גם בתפלה אחת עובר בלאו זה. או דשניהם נכללים ביחד במש\"כ את החוקה הזאת. או דמ\"מ הרי אין מעכבים זא\"ז. וכ\"נ לכאורה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> הפטור מק\"ש פטור מתפילין.</b> האי כללא הוא ל\"ד וכמ\"ש כאאמו\"ר הגז\"ל בגליון. ועמש\"ל פ\"ו ה\"י מתפלה בס\"ד וה\"נ לתפילין ע\"ש:",
+                "<b>חולי </b>\n<b> מעיים וכל מי שא\"י כו'.</b> לפה\"נ דס\"ל דטעמא דחו\"מ פטור הוא משום שמצטער. וי\"ל בזה קו' התוס' כתובות ק\"ד א'. וע' סוכה כ\"ה ב'. וע' באורי הגר\"א ז\"ל סי' ל\"ח. שכ' דהא דכ' רבינו דמצטער פטור הוא. מהא דריו\"ח דהוה הדיק רישיה ולא הניח תפלין כמ\"ש בירושלמי פ\"ב דברכו'. ויש להשיב ע\"ז קצת. לולי ד\"ק ז\"ל. שו\"מ שכבר כ\"כ הכ\"מ בשם הר\"מ. אך הרחיק עדותו לד' המדרש מה שהוא בירושלמי. המובא בכל הראשונים ז\"ל:",
+                "<b>כהנים </b>\n<b> כו'.</b> סתם רבינו שפטורים לגמרי ועי' זבחים י\"ט א'. וערכין ג' ב'. ושו\"ת בית הלוי להגאון דבריסק שליט\"א [ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שקדושתם </b>\n<b> גדולה מקדושת הציץ כו'.</b> לפלא שאיסור היסח הדעת מהציץ לא זכרו רבינו במקומו כלל בפ\"י מכלי המקדש ה\"ב. וזהו מהמקומות שסמך רבינו על מש\"כ במקום אחר אגב גררא. וכה\"ג עמש\"כ בס\"ד פ\"ה מביאת מקדש לענין קיו\"ר. וע' בש\"א שפלפל מנ\"ל להני תנאי וכדקיי\"ל דטומאה דחויה בציבור דאסור להסיח הדעת מתפילין. ולכאורה אמרתי דא\"צ ילפותא כלל דהרי ה\"נ קיי\"ל דהה\"ד פוסל בקדשים. ונלמד מדכ' ל' שימור וה\"נ בתרומה וא\"כ ה\"נ בתפילין הרי כ' שימור בתפילין. ורק רבר\"ה לשיטתיה דאיהו ס\"ל כמ\"ד בחוקות הפסח הכ' מדבר הוצרך ללמוד בק\"ו. ע' מנחות ל\"ז ב'. משא\"כ מ\"ד טו\"ד בציבור יסבור כמ\"ד דבחוה\"ת מדבר. וא\"ש אלא דמלבד שעדיין ילה\"ק לאיזה תנאים. בל\"ז י\"ל דל\"ש כאן ל' שמירה על התפלין רק על האדם ושם הוא על הקודש. ובכ\"ז אפ\"ל דלזה מהני ק\"ו דידי' לכ\"ע. ובמק\"א כ' בס\"ד. די\"ל דגם במצה נימא שפסול הה\"ד. ואכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> ילבש כו' ערותו.</b> מקורו מהלכה שלפניה. ואולי טעם הדבר דאסור לעמוד לפני השם ערום כמש\"ל פ\"ו מיסה\"ת ה\"ו וע' שבת כ\"ח ב' ס\"ב א':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קדושת </b>\n<b> התפילין גדולה מאוד.</b> ע' ברכות ל\"ב ובד' תהר\"י שם: <b> אמרו עליו על רב תלמיד רבינו הק' כו' </b> עמש\"ל פ\"ב ה\"ד מדעות בס\"ד. ועי' יומא פ\"ז א'. אמר רב כגון אנא דשקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר. וריו\"ח א' כגון דמסגינא ד\"א בל\"ת. וכבר תמהו בזה דריו\"ח היה מניח תפלין מפסחא לפסחא כמ\"ש בירושלמי המובא ברא\"ש ה' קטנות וע' בירושלמי שלפנינו פ\"ב דברכות. ולכן אפשר שרבינו היה גורס ביומא שם להיפוך. ד' רב לד' ריו\"ח. וע' חולין פ\"ד א'. אמר רב צריכין אנו לחוש לדברי זקן. וריו\"ח א' כגון אנו לוים ואוכלים. וא\"כ י\"ל שפיר דלכן נקט כ\"א מה שהיה חה\"ש לפי מנהגו. וא\"ש שזהו מקור דברי רבינו פה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שמצותם כל היום. </b> פשטות הדברים מ' כד' אא\"ז הלבוש ז\"ל בא\"ח סל\"ז. דמצוה ללובשן כל היום ואינו משום הידור מצוה. וע\"ל הט\"ז לפה\"נ ראיה משם ויש לדחות. וע' בהלכה הקודמת ובחוקות החיים הארכתי בס\"ד. להדר פני זקנים מהבאים אחריו:",
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים כל הקורא ק\"ש בלא תפילין.</b> לא כ' רבינו כאילו הקריב עולה בל\"מ. ואולי לחומרא עמש\"ל פ\"ב מק\"ש ה\"ז בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כתבה </b>\n<b> שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה.</b> ע' פ\"ב מק\"ש הי\"א. דס\"ל לרבינו דאם קרא פרשיות למפרע יצא. וקשה טובא דהא תרווייהו מחד קרא נפקי. ע' ברכות י\"ג. א'. והיו של\"י למפרע. וה\"ק דשלא על הסדר הוא ג\"כ מהך קרא ומ\"ט הכא פסול והתם יצא. ונ\"ל מזה ראיה דשיטת רבינו דפ' והא\"ש אינו מה\"ת. וע' פר\"ח וש\"א מ\"ש בזה. ועי' תוס' ברכות י\"ד ב' ד\"ה למה ובטור יו\"ד סרפ\"ח וסי' ר\"צ:",
+                "<b>ולא </b>\n<b> מן הגליונים של ס\"ת.</b> עי' שבת קט\"ז א' דגליוני ס\"ת קדישי כס\"ת עצמה. ומה של\"א גליוני תפלין. אולי ל\"ה דרכם להיות רחבים כ\"כ. ולו\"מ ה\"א מדנקט רבינו הכא דין זה. ולא בדין של ס\"ת. שאסור להורידה מקדושתה. מ' דאפילו דיעבד לא יצא. דכיון דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה. אין קדושת המזוזה הקלה חלה כלל על קדושת הס\"ת החמורה וצע\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> כתבה שלא בשרטוט או שהוסיף מבפנים.</b> כ\"ז מפרש רבינו בכלל מה שא' שמואל כתבה אגרת פסולה וע\"ש בתוס':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואחר </b>\n<b> שגוללה מניחה בשפופרת של קנה.</b> כן היה מנהגם גם בימי חז\"ל. עי' כלים פט\"ז מ\"ז בית המזוזה. ובתוס' מנחות ל\"ב א' ד\"ה הא. מה שהביאו בשם התוספתא. וב\"מ ק\"ב א'. גובתא דקניא. וכמדומני שבס' אלפי מנשה מפרש מ\"ש בשבת ע\"ט ב' מפני שמשמרה שמניחים את המזוזה בשפופרת ומשתמרת יותר. וע' יומא א' א'. וחידוש ראיתי בס' מעשה רב בשם מרן הגר\"א ז\"ל. שאין להניח המזוזה בקלף שלא יהא חציצה בינה למזוזת הבית וצריך ליישב בדוחק כל הנזכר. ויל\"ע קצת בחתיכת קלף. דלכאורה ה\"ל מב\"מ דאינו חוצץ. וגם י\"ל דכל לנאותו אינו חוצץ. או דבטל להבית. ויש להעיר ג\"כ מלשון על מזוזת ולא על דעל. וכה\"ג בחליצה. ובאמת ד\"ק נאמנים מאוד דמנ\"מ בין על דהכא לעל דתפילין. והארכתי בחיבורי בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומחנכין </b>\n<b> את הקטנים לעשות מזוזה לבתיהם.</b> עכ\"מ וה\"ל להביא גם מגיטין נ\"ב א' ועי' מכילתא פ' בא פי\"ז וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובית </b>\n<b> שבספינה פטורים מהמ\"ז.</b> ירושלמי שלהי מגילה ומובא ברא\"ש ה' קטנות דמזוזה אינו נוהג במפרשי ימים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> על כל איש.</b> מלשון זה פלפל הש\"א מ\"ט נשים פטורות. ולא זכר שר התורה הזה דברי החינוך במצוה האחרונה דטעמו משום דעיקר כס\"ת הוא ללמוד כמש\"כ ולמדה את בני\"ש ונפ' מת\"ת. י\"ל קושיתו ממזוזה דבמזוזה אין חיוב כתיבתה כלל משא\"כ בס\"ת י\"ל שפיר דכיון דפסולה לכתוב. א\"כ לא משכ\"ל שתצא י\"ח כתיבתה דבשליחות א\"א דכל היכא דאיהו לא מצי עבד שלוחא למ\"מ. וע\"כ פטורות אלא דמד' תוס' ע\"ז כ\"ז א'. יש לגמגם על סברא זו. כאאמו\"ר הגז\"ל בגליון הש\"א. וכבר האריכו האחרונים בזה הסברא. עי' בס' נחי\"ע להגאון דליסא בהגהת נכדו ז\"ל ובשו\"ת ביה\"ל ובשו\"ת בצר יצחקי וגם אנחנו בעניותינו הארכנו בפנים שונים. והערותי בס\"ד די\"ל להסוברים דיוצאין בשותפות ל\"ש סברא זו דא\"א בשליחות. דבשותפות שאני. ועי' דרו\"ח לכתובות י\"א א'. וגם ד' החינוך לא א\"ש לפ\"מ דקיי\"ל דל\"ד טעד\"ק לקולא וע\"ש בס' נחי\"ע. והארכתי הרבה מאד תל\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ פסול מלא או חסר. לא ציין לנו מקורו. ואף שכתב שנתבאר בסמוך. ל\"נ דבר. אבל הוא מד' שמואל שכ' דאם כתבה אגרת פסולה עי' תוס' ל\"ב ב' ד\"ה כתבה. ומש\"כ מקרי וכתיב. ע' נדרים ל\"ז ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שאם </b>\n<b> בא לחתוך חותך.</b> השמיט רבינו מש\"ש ועושה עמוד בראשו כדי לגול הקף וכבר תמה הגר\"א ז\"ל בחידושיו ליו\"ד ולשון רבינו \"שאם בא\". ג\"כ אינו מדוקדק כ\"כ. ולחומר הנושא. אפ\"ל דקשה טובא לשיטת רבינו בסה\"פ דהוא פסול א\"כ איך מותר לדבק לכתחילה ולפוסלו ולהורידו מקדושתו. ולזה כתב שאם בא לחתוך חותך ר\"ל דמה\"ט הוא שמותר. דלפ\"ז אינו הורדה מקדושתו כלל כיון דבידו הוא לחתוך בכל עת שירצה א\"כ לא נדחה ממצותו כלל. ומ\"מ בעת חיבורם יחד הוא רק כקדושת החומשין צ\"ע. שו\"מ בשו\"ת שו\"מ מהד\"ק ח\"א ס\"י שהאריך בזה ות\"ל שהייתי בר מזלי' בזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>פרשה </b>\n<b> סתומה.</b> ע' מה\"פ לירושלמי מגילה פ\"א ה\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רוחב </b>\n<b> אצבע כו'.</b> ע' מנחות מ\"א ב'. [ולו\"מ ה\"א שמ\"ש בכתובות ה' ב'. זה אצבע זה גודל היא. לכוונה זו לפי' רבינו בכ\"מ. ודו\"ק]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> עושין יריעה פחות מג' דפים ולא יתר על שמונה.</b> בגמ' הגירסא עד שמונה ולכאורה י\"ל דעד ולא עד בכלל. וע' תוס' ברכות כ\"ו ב'. אם גם בדרבנן הוא עול\"ע בכלל ובחולין נ\"ה א' בדבריהם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נמצאת </b>\n<b> למד שעשרים דברים הם הפוסלים. </b> עי' ספ\"ז דכ' עוד שם פסול. וא\"כ ה\"ל כ\"א. ולכאורה ה\"נ דהוא רק פסול מדרבנן ולא חשב הכא רק פסולי דאורייתא אלא דלד' רבינו בתשובתו לחכמי לוניל פ\"א ה\"א. דעיבוד לשמה הוא ג\"כ רק מדרבנן. לא א\"ש. דהא חשב נמי לנעבד של\"ש. ולכ\"נ מזה ראיה לדברינו שם דאינו פסול רק כשהם מחוברים. א\"כ אינו דומה לשאר הפסולים דחשיב. אך עדיין לא א\"ש דהא חשב הכא פסול דתפירת יריעות שג\"כ נ\"ל תיקון. ע\"ל פ\"ט פי\"ג. וע' בקובץ מה שהעיר בשם התשב\"ץ. ובשו\"ת ס\"ח חא\"ח ס\"ס ח'. וכ\"א הרב שליט\"א העירני. דמ' דעת רבינו דאם נכתבו האזכרות שלא כסדרן דכשר. ולא כדעת שו\"ת ג\"ו המובא באחרונה. ומדברי רש\"י ב\"ב כ\"א ב' משמע דפסול. וא\"ש בזה קו' תוס' שם ד\"ה וסופר עכ\"ד ונכון. ובמ\"א הבאתי ראיה בס\"ד ממגילה ח' ב'. ואכ\"מ:",
+                "<b>שכ' </b>\n<b> אפיקורוס או משאר פסולים.</b> נקט שאר פסולים ג\"כ דמשום אפיקורס לבד אף קדושת חומשים אין לו. ע\"ל פ\"ו ה\"א מיסוה\"ת ע\"כ נקט גם מש\"פ ואש\"ק הקובץ. וע\"ל פ\"ג מתשובה ה\"ח וא\"ש ג\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> שלא יהא לו ד\"א למכור.</b> מספק\"ל בצריך למכור ס\"ת. ויש לו בת קטנה. הי מינייהו עדיף. דהא גם בבת קיי\"ל דאסור למוכרה רק כשא\"ל מה יאכל. ע\"ש פ\"ד מעבדים ה\"ב. ובמגילה כ\"ז א'. אפילו א\"ל מה יאכל ומכר ס\"ת או בתו א\"ר ס\"ב לעולם. מ' קצת דס\"ת חמירא. דהא בתו מותר בא\"ל מה לאכול. משא\"כ בס\"ת. אך י\"ל דבאמת ליכא איסורא מדנקט אינו רואה ס\"ב. וע' באחרונים בא\"ח ס\"ס תקפ\"ה וביו\"ד סי' ר\"ס מש\"כ וע' בכ\"מ מש\"כ. בשם הרמ\"ך דומיא דבתו דליכא איסורא. ותמוה לי מד' הת\"כ שזכרנו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תיק </b>\n<b> שהוכן לס\"ת.</b> ע' ח\"ס חא\"ח סי' ל\"ח. מש\"כ הכ\"מ עד הראב\"ד דגם בד' רבינו יל\"פ כן. תמוה מאוד שהרי רבינו כ' להדיא א\"ב משום קדושה. וצ\"ל דהראב\"ד הבין שלדעת רבינו אין בו שום קדושה כלל. ולזה השיב מהירושלמי. אבל באמת לא נחלקו רק בהפירוש של לוחות. אבל בענין הקדושה גם כוונת רבינו כדברי הירושלמי שא\"ב קדושת ס\"ת רק קדושת בהכנ\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> כה\"ק אפי' הלכות ואגדות אסור לזורקן.</b> אף דמה\"ת לא ניתנו לכתוב מ\"מ כיון שהותר משום עת לעשות אסור לבזותם. וע' שבת קט\"ו ב' ובירושלמי שם:",
+                "<b>הקמיעין.</b> מש\"כ הכ\"מ בשם הר\"מ ע\"ש בגמ' שבת שם שהביאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> לבה\"ק.</b> ע' כ\"מ וסותר דבריו בפי\"ד מאבל פי\"ג וע\"ש בלח\"מ. ולא יאחוז ס\"ת כשהוא ערום קצת ה\"נ דרבינו מפרש כשהאדם ערום. ועי' פ\"ו מת\"ת ה\"ו ולעיל פ\"ד הכ\"ג. ושמעתי שכ\"פ גם הג\"ר מנשה איליעזר ז\"ל והרעישו בזה עליו גאוני דורו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> הטמאים ואפילו נדות.</b> ילה\"ר קצת מהא דהכל עולין למנין ז' ואפילו אשה והרי צריך לאחוז בעמודים כמ\"ש ס\"ס קל\"ט ואולי בזמניהם של\"ה מברכים כל הקרואים י\"ל דל\"ה צריכים לאחוז בידם. וע' תוס' ר\"ה ל\"ג א'. אך א\"ר כלל שי\"ל דאה\"נ רק כשידעו שהן טהורות וטמאות לא באו כלל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מצוה </b>\n<b> לייחד לס\"ת מקום.</b> ע' ברכות כ\"ה ב'. מגילה כ\"ו ב'. לא ירוק כנגד ס\"ת. ק\"ו מרבו ע' ערובין צ\"ח א'. וכמ\"ש הכ\"מ ה\"ט. ועי' תוי\"ש יומא סוף דף כ\"ט מש\"כ דמותר לאחוז ס\"ת בעת שמטיל מים כדאי' בברכות. ול\"מ זה ע\"ש כ\"ג ב'. ולא יגלה ערותו, נלמד מס\"פ יתרו. ולא יפשוט רגליו. ע' כתובות ק\"ח ב'. ולא יחזיר אחוריו. יומא נ\"ג ב'. וק\"ו לס\"ת ועי' סוטה ל\"ט א':"
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> מי שיושב. </b> ק\"ו מרבו. עי' שבת ל' ב'. ותנן מורא רבך כמו\"ש ומי נתלה במי קטן נתלה בגדול [קצת מזה מבאורי הגר\"א ז\"ל. וע' במכות כ\"ב ב']:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e81901719d13f7092164eebd6be834f1169316cf
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,226 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Tefillin,_Mezuzah_and_the_Torah_Scroll",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> ס\"ת שחסר אפילו אות אחת פסול.</b> ע' כ\"מ וה\"ל להביא ג\"כ מהא דמנחות ל' א' וע\"ל רפ\"ז המגיה אות א' מעה\"כ כאילו כתבו כולו. וגם ממש\"ש כ\"ט א'. כל אות שאינו מוקף גויל פסול. וע\"ל הי\"ט ובכ\"מ ועי' פי\"א דשבת ה\"ט דאם השלים אות א' לספר שלם חייב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וזהו </b>\n<b> הדיו כו' המובחר כו'.</b> שבת כ\"ג א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומזוזה </b>\n<b> א\"צ עיבוד לשמה.</b> ע' תוס' מנחות מ\"ב ב'. ד\"ה תפלין שכ' מקור לדברי רבינו. וירושלמי יומא פ\"ג ה\"ו ומלחמות להרמב\"ן פ\"ק דסוכה. והש\"ק ביומא שם לא זכר דברי הרמב\"ן ז\"ל וגם לא הרגיש בממכ\"ת דלת\"ק דרשב\"ג בכ\"ד ל\"צ לשמה ומזוזה ל\"ד. וע\"ש ברמב\"ן ז\"ל. כאאמו\"ר הגז\"ל. ועי' ח\"ס חא\"ח סס\"ו מש\"כ בדעת רבינו. ומ\"ש הכ\"מ בשם חכמי לוניל דתפילין מקרי קדושה קלה. נ\"ל כוונתו לדברי הירושלמי שלהי מגילה ששם הגי' להיפוך מבבבלי מנחות צ\"ב א' ע\"ש. וכן מה שהשיבם רבינו לחלק בין תפילין למזוזה הוא ג\"כ מדברי הירושלמי שם ולפי שאלתם תשובתו. ואף דלא קיי\"ל הכי. מ\"מ מצד הסברא הוא כן. וע' בהרא\"ש ה' קטנות והנוב\"ת חיו\"ד סקע\"ד נתקשה בחנם בדברי רבינו ושאלתם ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ועור </b>\n<b> הרצועה צריך על\"ש אבל עור שמחפין בו כו'.</b> הנה לפ\"מ דס\"ל דא\"צ עיבוד כלל. ודאי דל\"ש להצריך לשמה בעיבודו וכה\"ג א' בזבחים ה' ב'. באשם לשמה כשר. של\"נ בו הוא אלא לאחר הקט\"א. והו\"ע שלה אמוריו כשר. וע' במג\"א ובאורי הגר\"א ז\"ל סי' ל\"ג ס\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> עושין. </b> ע' שבת כ\"ח ב'. דמדמה עשייתן לכתיבתן. וע' ס\"ס שם חדש להגרא\"ל צונץ ז\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זמן </b>\n<b> הנחת תפילין.</b> ע' ש\"א ושעה\"מ ובמה\"פ על הירושלמי ברכות פ\"ג ובשו\"ת שבס\"ס מפה\"י. וגם אתנו דברים נכבדים בזה. ואכ\"מ. ומה של\"כ רבינו לברך בעת סילוק התפילין כמו לבני מערבא אפשר דב\"מ ס\"ל כר\"א דהוא בעשה. ע' מנחות ל\"ו ב'. משא\"כ לפ\"מ דקי\"ל כריו\"ח דבלאו הרי אין מברכין על לאו. ויותר נראה דכיון דכשהן עליו אין איסור אפילו כל הלילה ואף לכתחלה מותר כן א\"כ ל\"ש כלל ברכה ע\"ז. (ודע דד\"ז הוא חידוש גדול וכמדומני שלא נמצא דוגמתו בכהת\"כ דאם כבר עודן עדן עליו ליכא שום איסור ובודאי גם מצוה איכא. ולהניחן לכתחלה הוא לאו גמור וקצת ילה\"ע מזה לענין הנודע אם שייך בדאורייתא לכתחילה ודיעבד. ומה שאין לוקין ע\"ז עי' שעה\"מ וש\"א וארצה\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המניח תפילין כו'.</b> נסתפקתי אם גם בתפלה אחת עובר בלאו זה. או דשניהם נכללים ביחד במש\"כ את החוקה הזאת. או דמ\"מ הרי אין מעכבים זא\"ז. וכ\"נ לכאורה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> הפטור מק\"ש פטור מתפילין.</b> האי כללא הוא ל\"ד וכמ\"ש כאאמו\"ר הגז\"ל בגליון. ועמש\"ל פ\"ו ה\"י מתפלה בס\"ד וה\"נ לתפילין ע\"ש:",
+                "<b>חולי </b>\n<b> מעיים וכל מי שא\"י כו'.</b> לפה\"נ דס\"ל דטעמא דחו\"מ פטור הוא משום שמצטער. וי\"ל בזה קו' התוס' כתובות ק\"ד א'. וע' סוכה כ\"ה ב'. וע' באורי הגר\"א ז\"ל סי' ל\"ח. שכ' דהא דכ' רבינו דמצטער פטור הוא. מהא דריו\"ח דהוה הדיק רישיה ולא הניח תפלין כמ\"ש בירושלמי פ\"ב דברכו'. ויש להשיב ע\"ז קצת. לולי ד\"ק ז\"ל. שו\"מ שכבר כ\"כ הכ\"מ בשם הר\"מ. אך הרחיק עדותו לד' המדרש מה שהוא בירושלמי. המובא בכל הראשונים ז\"ל:",
+                "<b>כהנים </b>\n<b> כו'.</b> סתם רבינו שפטורים לגמרי ועי' זבחים י\"ט א'. וערכין ג' ב'. ושו\"ת בית הלוי להגאון דבריסק שליט\"א [ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שקדושתם </b>\n<b> גדולה מקדושת הציץ כו'.</b> לפלא שאיסור היסח הדעת מהציץ לא זכרו רבינו במקומו כלל בפ\"י מכלי המקדש ה\"ב. וזהו מהמקומות שסמך רבינו על מש\"כ במקום אחר אגב גררא. וכה\"ג עמש\"כ בס\"ד פ\"ה מביאת מקדש לענין קיו\"ר. וע' בש\"א שפלפל מנ\"ל להני תנאי וכדקיי\"ל דטומאה דחויה בציבור דאסור להסיח הדעת מתפילין. ולכאורה אמרתי דא\"צ ילפותא כלל דהרי ה\"נ קיי\"ל דהה\"ד פוסל בקדשים. ונלמד מדכ' ל' שימור וה\"נ בתרומה וא\"כ ה\"נ בתפילין הרי כ' שימור בתפילין. ורק רבר\"ה לשיטתיה דאיהו ס\"ל כמ\"ד בחוקות הפסח הכ' מדבר הוצרך ללמוד בק\"ו. ע' מנחות ל\"ז ב'. משא\"כ מ\"ד טו\"ד בציבור יסבור כמ\"ד דבחוה\"ת מדבר. וא\"ש אלא דמלבד שעדיין ילה\"ק לאיזה תנאים. בל\"ז י\"ל דל\"ש כאן ל' שמירה על התפלין רק על האדם ושם הוא על הקודש. ובכ\"ז אפ\"ל דלזה מהני ק\"ו דידי' לכ\"ע. ובמק\"א כ' בס\"ד. די\"ל דגם במצה נימא שפסול הה\"ד. ואכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> ילבש כו' ערותו.</b> מקורו מהלכה שלפניה. ואולי טעם הדבר דאסור לעמוד לפני השם ערום כמש\"ל פ\"ו מיסה\"ת ה\"ו וע' שבת כ\"ח ב' ס\"ב א':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קדושת </b>\n<b> התפילין גדולה מאוד.</b> ע' ברכות ל\"ב ובד' תהר\"י שם: <b> אמרו עליו על רב תלמיד רבינו הק' כו' </b> עמש\"ל פ\"ב ה\"ד מדעות בס\"ד. ועי' יומא פ\"ז א'. אמר רב כגון אנא דשקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר. וריו\"ח א' כגון דמסגינא ד\"א בל\"ת. וכבר תמהו בזה דריו\"ח היה מניח תפלין מפסחא לפסחא כמ\"ש בירושלמי המובא ברא\"ש ה' קטנות וע' בירושלמי שלפנינו פ\"ב דברכות. ולכן אפשר שרבינו היה גורס ביומא שם להיפוך. ד' רב לד' ריו\"ח. וע' חולין פ\"ד א'. אמר רב צריכין אנו לחוש לדברי זקן. וריו\"ח א' כגון אנו לוים ואוכלים. וא\"כ י\"ל שפיר דלכן נקט כ\"א מה שהיה חה\"ש לפי מנהגו. וא\"ש שזהו מקור דברי רבינו פה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שמצותם כל היום. </b> פשטות הדברים מ' כד' אא\"ז הלבוש ז\"ל בא\"ח סל\"ז. דמצוה ללובשן כל היום ואינו משום הידור מצוה. וע\"ל הט\"ז לפה\"נ ראיה משם ויש לדחות. וע' בהלכה הקודמת ובחוקות החיים הארכתי בס\"ד. להדר פני זקנים מהבאים אחריו:",
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים כל הקורא ק\"ש בלא תפילין.</b> לא כ' רבינו כאילו הקריב עולה בל\"מ. ואולי לחומרא עמש\"ל פ\"ב מק\"ש ה\"ז בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כתבה </b>\n<b> שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה.</b> ע' פ\"ב מק\"ש הי\"א. דס\"ל לרבינו דאם קרא פרשיות למפרע יצא. וקשה טובא דהא תרווייהו מחד קרא נפקי. ע' ברכות י\"ג. א'. והיו של\"י למפרע. וה\"ק דשלא על הסדר הוא ג\"כ מהך קרא ומ\"ט הכא פסול והתם יצא. ונ\"ל מזה ראיה דשיטת רבינו דפ' והא\"ש אינו מה\"ת. וע' פר\"ח וש\"א מ\"ש בזה. ועי' תוס' ברכות י\"ד ב' ד\"ה למה ובטור יו\"ד סרפ\"ח וסי' ר\"צ:",
+                "<b>ולא </b>\n<b> מן הגליונים של ס\"ת.</b> עי' שבת קט\"ז א' דגליוני ס\"ת קדישי כס\"ת עצמה. ומה של\"א גליוני תפלין. אולי ל\"ה דרכם להיות רחבים כ\"כ. ולו\"מ ה\"א מדנקט רבינו הכא דין זה. ולא בדין של ס\"ת. שאסור להורידה מקדושתה. מ' דאפילו דיעבד לא יצא. דכיון דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה. אין קדושת המזוזה הקלה חלה כלל על קדושת הס\"ת החמורה וצע\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> כתבה שלא בשרטוט או שהוסיף מבפנים.</b> כ\"ז מפרש רבינו בכלל מה שא' שמואל כתבה אגרת פסולה וע\"ש בתוס':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואחר </b>\n<b> שגוללה מניחה בשפופרת של קנה.</b> כן היה מנהגם גם בימי חז\"ל. עי' כלים פט\"ז מ\"ז בית המזוזה. ובתוס' מנחות ל\"ב א' ד\"ה הא. מה שהביאו בשם התוספתא. וב\"מ ק\"ב א'. גובתא דקניא. וכמדומני שבס' אלפי מנשה מפרש מ\"ש בשבת ע\"ט ב' מפני שמשמרה שמניחים את המזוזה בשפופרת ומשתמרת יותר. וע' יומא א' א'. וחידוש ראיתי בס' מעשה רב בשם מרן הגר\"א ז\"ל. שאין להניח המזוזה בקלף שלא יהא חציצה בינה למזוזת הבית וצריך ליישב בדוחק כל הנזכר. ויל\"ע קצת בחתיכת קלף. דלכאורה ה\"ל מב\"מ דאינו חוצץ. וגם י\"ל דכל לנאותו אינו חוצץ. או דבטל להבית. ויש להעיר ג\"כ מלשון על מזוזת ולא על דעל. וכה\"ג בחליצה. ובאמת ד\"ק נאמנים מאוד דמנ\"מ בין על דהכא לעל דתפילין. והארכתי בחיבורי בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומחנכין </b>\n<b> את הקטנים לעשות מזוזה לבתיהם.</b> עכ\"מ וה\"ל להביא גם מגיטין נ\"ב א' ועי' מכילתא פ' בא פי\"ז וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובית </b>\n<b> שבספינה פטורים מהמ\"ז.</b> ירושלמי שלהי מגילה ומובא ברא\"ש ה' קטנות דמזוזה אינו נוהג במפרשי ימים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> על כל איש.</b> מלשון זה פלפל הש\"א מ\"ט נשים פטורות. ולא זכר שר התורה הזה דברי החינוך במצוה האחרונה דטעמו משום דעיקר כס\"ת הוא ללמוד כמש\"כ ולמדה את בני\"ש ונפ' מת\"ת. י\"ל קושיתו ממזוזה דבמזוזה אין חיוב כתיבתה כלל משא\"כ בס\"ת י\"ל שפיר דכיון דפסולה לכתוב. א\"כ לא משכ\"ל שתצא י\"ח כתיבתה דבשליחות א\"א דכל היכא דאיהו לא מצי עבד שלוחא למ\"מ. וע\"כ פטורות אלא דמד' תוס' ע\"ז כ\"ז א'. יש לגמגם על סברא זו. כאאמו\"ר הגז\"ל בגליון הש\"א. וכבר האריכו האחרונים בזה הסברא. עי' בס' נחי\"ע להגאון דליסא בהגהת נכדו ז\"ל ובשו\"ת ביה\"ל ובשו\"ת בצר יצחקי וגם אנחנו בעניותינו הארכנו בפנים שונים. והערותי בס\"ד די\"ל להסוברים דיוצאין בשותפות ל\"ש סברא זו דא\"א בשליחות. דבשותפות שאני. ועי' דרו\"ח לכתובות י\"א א'. וגם ד' החינוך לא א\"ש לפ\"מ דקיי\"ל דל\"ד טעד\"ק לקולא וע\"ש בס' נחי\"ע. והארכתי הרבה מאד תל\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ פסול מלא או חסר. לא ציין לנו מקורו. ואף שכתב שנתבאר בסמוך. ל\"נ דבר. אבל הוא מד' שמואל שכ' דאם כתבה אגרת פסולה עי' תוס' ל\"ב ב' ד\"ה כתבה. ומש\"כ מקרי וכתיב. ע' נדרים ל\"ז ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שאם </b>\n<b> בא לחתוך חותך.</b> השמיט רבינו מש\"ש ועושה עמוד בראשו כדי לגול הקף וכבר תמה הגר\"א ז\"ל בחידושיו ליו\"ד ולשון רבינו \"שאם בא\". ג\"כ אינו מדוקדק כ\"כ. ולחומר הנושא. אפ\"ל דקשה טובא לשיטת רבינו בסה\"פ דהוא פסול א\"כ איך מותר לדבק לכתחילה ולפוסלו ולהורידו מקדושתו. ולזה כתב שאם בא לחתוך חותך ר\"ל דמה\"ט הוא שמותר. דלפ\"ז אינו הורדה מקדושתו כלל כיון דבידו הוא לחתוך בכל עת שירצה א\"כ לא נדחה ממצותו כלל. ומ\"מ בעת חיבורם יחד הוא רק כקדושת החומשין צ\"ע. שו\"מ בשו\"ת שו\"מ מהד\"ק ח\"א ס\"י שהאריך בזה ות\"ל שהייתי בר מזלי' בזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>פרשה </b>\n<b> סתומה.</b> ע' מה\"פ לירושלמי מגילה פ\"א ה\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רוחב </b>\n<b> אצבע כו'.</b> ע' מנחות מ\"א ב'. [ולו\"מ ה\"א שמ\"ש בכתובות ה' ב'. זה אצבע זה גודל היא. לכוונה זו לפי' רבינו בכ\"מ. ודו\"ק]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> עושין יריעה פחות מג' דפים ולא יתר על שמונה.</b> בגמ' הגירסא עד שמונה ולכאורה י\"ל דעד ולא עד בכלל. וע' תוס' ברכות כ\"ו ב'. אם גם בדרבנן הוא עול\"ע בכלל ובחולין נ\"ה א' בדבריהם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נמצאת </b>\n<b> למד שעשרים דברים הם הפוסלים. </b> עי' ספ\"ז דכ' עוד שם פסול. וא\"כ ה\"ל כ\"א. ולכאורה ה\"נ דהוא רק פסול מדרבנן ולא חשב הכא רק פסולי דאורייתא אלא דלד' רבינו בתשובתו לחכמי לוניל פ\"א ה\"א. דעיבוד לשמה הוא ג\"כ רק מדרבנן. לא א\"ש. דהא חשב נמי לנעבד של\"ש. ולכ\"נ מזה ראיה לדברינו שם דאינו פסול רק כשהם מחוברים. א\"כ אינו דומה לשאר הפסולים דחשיב. אך עדיין לא א\"ש דהא חשב הכא פסול דתפירת יריעות שג\"כ נ\"ל תיקון. ע\"ל פ\"ט פי\"ג. וע' בקובץ מה שהעיר בשם התשב\"ץ. ובשו\"ת ס\"ח חא\"ח ס\"ס ח'. וכ\"א הרב שליט\"א העירני. דמ' דעת רבינו דאם נכתבו האזכרות שלא כסדרן דכשר. ולא כדעת שו\"ת ג\"ו המובא באחרונה. ומדברי רש\"י ב\"ב כ\"א ב' משמע דפסול. וא\"ש בזה קו' תוס' שם ד\"ה וסופר עכ\"ד ונכון. ובמ\"א הבאתי ראיה בס\"ד ממגילה ח' ב'. ואכ\"מ:",
+                "<b>שכ' </b>\n<b> אפיקורוס או משאר פסולים.</b> נקט שאר פסולים ג\"כ דמשום אפיקורס לבד אף קדושת חומשים אין לו. ע\"ל פ\"ו ה\"א מיסוה\"ת ע\"כ נקט גם מש\"פ ואש\"ק הקובץ. וע\"ל פ\"ג מתשובה ה\"ח וא\"ש ג\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> שלא יהא לו ד\"א למכור.</b> מספק\"ל בצריך למכור ס\"ת. ויש לו בת קטנה. הי מינייהו עדיף. דהא גם בבת קיי\"ל דאסור למוכרה רק כשא\"ל מה יאכל. ע\"ש פ\"ד מעבדים ה\"ב. ובמגילה כ\"ז א'. אפילו א\"ל מה יאכל ומכר ס\"ת או בתו א\"ר ס\"ב לעולם. מ' קצת דס\"ת חמירא. דהא בתו מותר בא\"ל מה לאכול. משא\"כ בס\"ת. אך י\"ל דבאמת ליכא איסורא מדנקט אינו רואה ס\"ב. וע' באחרונים בא\"ח ס\"ס תקפ\"ה וביו\"ד סי' ר\"ס מש\"כ וע' בכ\"מ מש\"כ. בשם הרמ\"ך דומיא דבתו דליכא איסורא. ותמוה לי מד' הת\"כ שזכרנו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תיק </b>\n<b> שהוכן לס\"ת.</b> ע' ח\"ס חא\"ח סי' ל\"ח. מש\"כ הכ\"מ עד הראב\"ד דגם בד' רבינו יל\"פ כן. תמוה מאוד שהרי רבינו כ' להדיא א\"ב משום קדושה. וצ\"ל דהראב\"ד הבין שלדעת רבינו אין בו שום קדושה כלל. ולזה השיב מהירושלמי. אבל באמת לא נחלקו רק בהפירוש של לוחות. אבל בענין הקדושה גם כוונת רבינו כדברי הירושלמי שא\"ב קדושת ס\"ת רק קדושת בהכנ\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> כה\"ק אפי' הלכות ואגדות אסור לזורקן.</b> אף דמה\"ת לא ניתנו לכתוב מ\"מ כיון שהותר משום עת לעשות אסור לבזותם. וע' שבת קט\"ו ב' ובירושלמי שם:",
+                "<b>הקמיעין.</b> מש\"כ הכ\"מ בשם הר\"מ ע\"ש בגמ' שבת שם שהביאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> לבה\"ק.</b> ע' כ\"מ וסותר דבריו בפי\"ד מאבל פי\"ג וע\"ש בלח\"מ. ולא יאחוז ס\"ת כשהוא ערום קצת ה\"נ דרבינו מפרש כשהאדם ערום. ועי' פ\"ו מת\"ת ה\"ו ולעיל פ\"ד הכ\"ג. ושמעתי שכ\"פ גם הג\"ר מנשה איליעזר ז\"ל והרעישו בזה עליו גאוני דורו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> הטמאים ואפילו נדות.</b> ילה\"ר קצת מהא דהכל עולין למנין ז' ואפילו אשה והרי צריך לאחוז בעמודים כמ\"ש ס\"ס קל\"ט ואולי בזמניהם של\"ה מברכים כל הקרואים י\"ל דל\"ה צריכים לאחוז בידם. וע' תוס' ר\"ה ל\"ג א'. אך א\"ר כלל שי\"ל דאה\"נ רק כשידעו שהן טהורות וטמאות לא באו כלל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מצוה </b>\n<b> לייחד לס\"ת מקום.</b> ע' ברכות כ\"ה ב'. מגילה כ\"ו ב'. לא ירוק כנגד ס\"ת. ק\"ו מרבו ע' ערובין צ\"ח א'. וכמ\"ש הכ\"מ ה\"ט. ועי' תוי\"ש יומא סוף דף כ\"ט מש\"כ דמותר לאחוז ס\"ת בעת שמטיל מים כדאי' בברכות. ול\"מ זה ע\"ש כ\"ג ב'. ולא יגלה ערותו, נלמד מס\"פ יתרו. ולא יפשוט רגליו. ע' כתובות ק\"ח ב'. ולא יחזיר אחוריו. יומא נ\"ג ב'. וק\"ו לס\"ת ועי' סוטה ל\"ט א':"
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> מי שיושב. </b> ק\"ו מרבו. עי' שבת ל' ב'. ותנן מורא רבך כמו\"ש ומי נתלה במי קטן נתלה בגדול [קצת מזה מבאורי הגר\"א ז\"ל. וע' במכות כ\"ב ב']:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..49e0d8ed71fe23b2030f505510daf118235d5bc4
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,216 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הי' </b>\n<b> מהלך וקורא ומקבץ העם.</b> סוטה (י') ויקרא אברהם א\"ת ויקרא אלא ויקריא מלמד כו':",
+                "<b>והבדיל </b>\n<b> לוי ומינוהו לראש.</b> עי' יומא (כ\"ח) מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו במצרים ע\"ש אך מ\"ש רבינו שציוה את בניו ל\"י מקורו שו\"מ גם בפ' סדר משנה שכ' של\"י מקומם ואולי אפשר מדברי הב\"ר ר\"פ ויצא במש\"ש ר\"מ לכותי אחד שיעקב אבינו הפריש מעשר מבניו וע\"ש פ' ויחי מה שצום לוי לא ישא ארונו ואולי מה\"ט הוא:",
+                "<b>ומעולם </b>\n<b> לא עבד שבט לוי ע\"ז.</b> יומא (ס\"ו) חגיגה (ו') ובכ\"מ במדרשים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הנפנה </b>\n<b> אחריה בדרך שעשה מעשה לוקה. </b> ערובין (י\"ז) וע\"ש בתוס' ובירושלמי שם פ\"ג ה\"ד ובפסחים פ\"ו ה\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומחשבת </b>\n<b> אפיקורס לע\"ז. </b> חולין (י\"ג) ע\"ל פ\"ו מיסה\"ת ה\"ח:\n<b> ואסור לספר עמהם </b> כ' הכ\"מ דאמרינן בפרק דהא דכ' את\"כ כו'. הנה לא ציין לנו באיזה פרק הוא כן וע' סנהדרין (ל\"ח) דאמרינן בישראל אפיקורס כ\"ש דפקר טפי אכן לא הזכירו שם כלל מרומיא דקראי דאל תען כו' ורומיא דקראי הוא בשבת (ל') ומשנין כאן בד\"ת כאן במילי דעלמא ואולי יש איזה ט\"ס בדברי הכ\"מ והמגדל עוז כ' בפ\"ק דע\"ז ול\"נ שם מאומה. דאאמו\"ר הגז\"ל בהגהותיו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ לפלפל דמגדף א\"צ התראה לל\"צ הוא שהוא מפורש כן בת\"כ ס\"פ אמר דיליף מפסח בג\"ש נשיאת חטא מה שם כרת בלא התראה אף מגדף כן ובזה א\"ש של\"י במגדף אם הוא חייב מיתה או לאו כדאי' בסנהדרין (פ') שלכאורה ת\"ל דחייב מיתה מצד דין ב\"נ דהא גם ב\"נ שמברך את השם הוא במיתה כמש\"ש (נ\"ו) ולהחמיר א\"ש דבב\"נ א\"צ התראה ובישראל נתחדשה בסיני ההלכה שצריך התראה ושם של\"ה התראה ע\"כ נסתפק בו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> הגביה לבינה.</b> ע\"ז (מ\"ו, נ\"ג) וע\"ל פ\"ח ה\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ לענין סקילה א\"א דמוטעה הוא תמוה לי איך יצוייר מוטעה אחר קבלת התראה ותשובתו ע\"מ כן דאל\"כ א\"ח מיתה כלל כדאי' בסנהדרין (מ\"א) וע\"ל פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ד בדברי הכ\"מ עצמו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קו' </b> הלח\"מ דאשלד\"ע י\"ל בהך דב\"מ (י') והדברים ארוכים אתני במק\"א בס\"ד אם ב\"נ מוזהרים על הלאוים האלו ועי' פ\"ה ממלכים ובח\"ת שלנו פ' ואתחנן בעה\"י וגם לפמש\"כ המחנ\"א והנה\"מ דגם בעע\"ג יש שליחות בשכר דה\"ל כפועל דידו כיד רבו ג\"כ א\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ואע\"ג דדחוי' היא כוונתו פשיטת הגמ' נדחתה כמש\"ש בגמ' הנן כו'. מ\"מ פסק רבינו כדברי הפשטן ול\"י למה נדחק המל\"מ בכונתו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד ז\"ל ואולם מר\"ן הגר\"א ז\"ל אמר בזה ד\"נ מאוד בפשט דברי המשנה שלהי סנהדרין ותוכן הדברים שאם רבים העובדים ע\"ז דינם כב\"נ במיתתם והיינו שב\"נ א\"צ התראה וממונו הפקר וכן הוא בעה\"נ אך יחיד העע\"ז דינו כמפורש בישראל העע\"ז שחייב סקילה וממונו פלט וזהו פשט דברי המשנה זה חומר במרובים מביחידים יעו\"ש בלקוטים שבמשניות סוף פ' זרעים והוא מתוך מדרש פי צדיק יהגה חכמה:<br><b> ואולם </b> צלע\"י מנ\"ל ד\"ז דממונו הפקר לפ\"מ דקיי\"ל גזילו אסור כשל ישראל וקיי\"ל נמי דיורש את אביו ד\"ת כבקדושין (י\"ז) וא\"כ יורשו הבן וצ\"ע ואולי ל\"ש בב\"נ יכין רשע וצדיק ילבש ועי' שערי משפט סת\"ט שכ\"כ באמת ועדין צ\"ע ואפשר דבן לבד יורש את אביו עכו\"ם ולא יורש אחר וא\"כ בעה\"נ שגם הטף הורגים לא נשארו יורשים אחרים אך ז\"א דמי הא משכ\"ל בן גדול בעיר אחרת ואולי י\"ל דכיון דנכסי צדיקים שבתוכם אובדים כ\"ש נכסי רשעים עצמם וי\"ל דבדיניהם דיינינן להו ויל\"ה בכ\"ז אלא שהוא רק משום דרוש וק\"ש דלהלכה אין נפ\"מ כלל ע\"כ עת לקצר. מש\"כ המגדול עוז מתוספתא ל\"נ לפניו:",
+                "<b>מכין </b>\n<b> כו'.</b> עי' כ\"מ ובפה\"ת לרמב\"ן מענין זה ועמש\"ל פ\"ו מתשובה הי\"א בס\"ד:",
+                "<b>והורגין </b>\n<b> את כל נפש אשר בה.</b> עכ\"מ וצ\"ע דלא כ' כלל בתורה את כל בהמתה רק את בהמתה ואולי את לבדו דרש ואולם מקור הדברים הם בירושלמי ס\"פ חלק ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העיסה </b>\n<b> ג\"כ מותרת.</b> הש\"א תמה דבדאורייתא דקיי\"ל א\"ב ה\"ל לאסור ול\"נ לכמש\"כ האחרונים דהא דקיי\"ל דבדאורייתא א\"ב הוא משום דסד\"א דחומרא דהא דא\"ב הוא רק משום ספק ולכן בדאו' לחומרא ובדרבנן לקולא וכבר כ' הכ\"מ פי\"א מכלאים הכ\"ז דמה שפסק רבינו שם לקולא בסד\"א אף דבכ\"מ הוא לחומרא משום דהא בסדל\"א הוא רק מדרבנן וע\"כ במילתא דל\"ש לגר גם בספק ע\"ש וא\"כ א\"ש דאין לנו בתורה מילתא דל\"ש יותר ממשפט עה\"נ עד שנמצא תנא שאמר של\"ה יל\"ע להיות ואם דלא קיי\"ל הכי מ\"מ לעתים רחוקות מאוד שאירע כן וא\"כ הוה גם לרבינו רק מדרבנן לקולא בספק הזה. כ\"א הרב ר' צבי תאומים שליט\"א [זצ\"ל] ושפת\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קדשי </b>\n<b> בה\"ב יפדו.</b> זה לי רבות בשנים הקשתי לשאול לפ\"מ דקיי\"ל פירות המחוברים מותרים משום דמחוסרים תלישה א\"כ ה\"נ מחוסרים פדי' דגם מחוסר פדי' מיקרי חסרון כדאי' בחולין (פ\"ד קל\"ה.) והארכתי בכ\"מ מחידושי בס\"ד וכעת ראיתי שכבר דברו בו אחרוני זמנינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד. ואפשר לה\"ר לרבינו מהא דתמורה (ג'.) דאריו\"ח חוץ מהנשבע ומומר ומקלל חבירו בשם. והנה הנשבע הוא ג\"כ בשם וא\"כ ק' מ\"ט הפסיק התנא בין נשבע למקלל והל\"ל נשבע ומקלל בשם ומומר או מומר ונשבע ומקלל בשם. וקאי בשם אתרווייהו או דנשבע משכ\"ל גם בלא שם הקדוש והיינו בשם ע\"ז. וא\"כ אינם שוים. לכך לא כללינהו בחד בשם וכה\"ג מדייק הגמ' בב\"ק (כה:) ובכריתות (ג'.) וע\"ש עוד (ה'.) דדייקינן הכי בקראי. ודע דבדברי הראב\"ד יש ט\"ס. שחסר מלות ומקלל חבירו בשם ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בתו\"כ הוא בפסוק והנפש אשר תפנה. והתוי\"ט פ\"ז דסנהדרין מ\"ז לא מצאו וכבר הושג מהגרע\"א שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן </b>\n<b> הבן לאביו.</b> נ\"א בירושלמי פ\"ז דסנהדרין ק\"י. לעולם אינו חייב עד שימסרנו לכומרים ויטלנו ויעבירנו. עכ\"מ ולח\"מ אם ס\"ל לרבינו מולך ע\"ז. וע\"ל פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ד מש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> סוד\"ה ואינו. צע\"ק דהא ה\"ל התראת ספק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> בלא פישוט ידים ורגלים.</b> הוריות ד' סע\"א:",
+                "<b>משעה </b>\n<b> שיכבוש פניו בקרקע.</b> מבואר כן בברכות ומגילה. שזולת זה ל\"נ השתחואה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד וכ\"מ ובירושלמי פ\"ק דמגילה ה\"ה ובדברי רבינו והראב\"ד שלהי ה' חגיגה ובסמ\"ש באריכות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> לאבד ע\"ז ומשמשיה כו' ובא\"י מצוה לרדוף כו' </b> והעוקרו בא\"י מברך אקבו\"צ לעקור ע\"ז מארצנו כמו שמברך על כל המצות. כ\"כ הרש\"א בח\"א בברכות נ\"ז ב' והעתיקו אחריו הגרע\"א ז\"ל בתוספותיו פ\"ט דברכות. ולפלא שלא זכרו אדירי התורה אלו דברי ת' הרשב\"א סי' י\"ח שכ' להשיב כו' דה\"ט דאין מברכין על השבת הגזל והריבית לפי שאין מברכין על מצוה הבאה מתוך העבירה שלא ציונו להשיב כו'. וכ\"כ בס' אבודרהם בשם ר' יוסף בן פלאט. ואייתי טובי דכוותייהו. וא\"כ ודאי ל\"ש כלל ברכה על עקירת ע\"ז שבאה ע\"י עבירה כמו השבת הגזל והריבית דמה נ\"מ בין זה לזה. כ\"כ אאמו\"ר הגז\"ל בחיבורו הנחמד על המשניות. ואני בעניותי נ\"ל לדון דדבריהם נכונים די\"ל דבמצוה הבאה ע\"י עבירה שעבד עע\"ג ל\"ש לקרותה מה\"ב כלל. ובזה א\"ש קושית הגרע\"א ז\"ל בתוספותיו ובהגהותיו על רפ\"ג דסוכה מ\"ט לא הקשו התוס' מנרבע ונעבד דלל\"ק לפוסלן מקרבן ת\"ל משום מה\"ב. דודאי משכ\"ל שהיו נו\"נ מעע\"ג רק הוא דבר חידוש מהגרע\"א דלס\"ל סברא זו. ואפ\"ל עפמ\"ש במק\"א בס\"ד. דהעיקר כהסוברים דב\"נ לא נצטוו על ע\"ז בשיתוף ובודאי מצות עיקור ע\"ז היא על כל ע\"ז אף שנעבדה בשיתוף וא\"כ ל\"ש כלל משום מה\"ב דאינה עבירה כלל ממנו כנ\"ל ברור:"
+            ],
+            [
+                "<b>עכו\"ם </b>\n<b> וכו' וכל הנעשה בשבילה כו'. וכל הנהנה לוקה כו' משום לא ידבק כו'. </b> אף יי\"נ בכלל. ע' מש\"כ במנין המצות ל\"ת כ\"ה בס\"ד ואולם מקור ד' רבינו בירושלמי פ\"ה דע\"ז הי\"ב וידוע שכל ד' רבינו הם ע\"פ הירושלמי. והנה לא נתבאר בד' רבינו אם המביא ע\"ז לתוך ביתו אם עובר בלאו דלא תביא תועבה. [וע' בשו\"ת בית הלוי להגאב\"ד דבריסק ז\"ל] מש\"כ בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה </b>\n<b> שהקריבוה כולה לע\"ז.</b> אולי בא לשלול אם הקצוה לע\"ז ונחתכו רגליה מחיים דלא נאסרו דאין הקדש לע\"ז (ועי' זבחים פ\"ז א' כה\"ג) ועי' בכ\"מ שחידש בזה דין אחר מלשון כולה. ובקונט' תשובה ע\"י יסורים שבחבורי שו\"ת אה\"ד ח\"א הארכתי בדבריו בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהגמ\"י </b> אות ב' מש\"ש בשם ס' חסידים. העירותי במשנת חסידים שלי בס\"ד מד' הירושלמי רפ\"ג דסוכה ופי\"ב דיבמות ה\"ב בשופר של ע\"ז עש\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם עשאה חליפי חליפין. </b> עכ\"מ מ\"ט פ' רבינו כמאן דאוסר לפ\"מ דקיי\"ל דבכא\"מ ולע\"ד י\"ל דלפ\"מ דקיי\"ל דגם על אביזרייהו דע\"ז יהרג וא\"י א\"כ תו ל\"ה ב' כתובים דמצרך צריכי. וצ\"ל דמ\"ד דהוו בכמ\"ל דבע\"ז ג\"כ יעבור וא\"י עי' סנהדרין ע\"ד א' דאיכא מ\"ד הכי או דעל אביזרייהו דע\"ז לס\"ל כדקיי\"ל. וא\"כ לדידן שפיר ל\"ה ב\"כ דע\"ז היא בלאו ושביעית ה\"ל בעשה. דליכא לאו בשביעית. אך באמת בזבחים ק\"ו ב' א' להדיא מה לשביעית שכן לאו ובחי' שם כ' בס\"ד. דאולי ס\"ל לסוגיא דשם כסוגיא דיומא פ\"ו ב'. דא' שם שלוקה בב\"ד על שאכלה פגי שביעית ואתייא כר' יהודא דס\"ל בפסחים מ\"ב א' ובירושלמי פ\"ו דנזיר ה\"א דכל היכא דכ' לאמר הוא לאו על כל לאו הבא מכלל עשה שבאותה פרשה ואף ללקות כמש\"ש. א\"כ לדידן שפיר ל\"ה לאו וא\"כ ל\"ה ב\"כ ומ\"ד דהוו ב\"כ יסבור דאיכא לאו גם בשביעית כמו בע\"ז. אך עיקר כללא דכה\"ג ל\"ה ב\"כ צ\"ע מפסחים מ\"ד א' וכמדומני שכבר העירו בזה. אולם מקור דברי רבינו העיר מרן הגר\"א ז\"ל ביו\"ד ס\"ס קמ\"ה מד' הירושלמי פ\"ה דע\"ז סוף ה\"א וצ\"ל שם להיפוך דחכמים ס\"ל אסור ופ' כחכמים וע\"ש במה\"פ. ועי' נוב\"ת חא\"ח סי' קכ\"ה סוד\"ה בד\"א מ' דלא מיירי ר\"נ אלא בעכו\"ם אבל לא בישראל צ\"ל להיפוך. אלא בישראל אבל לא בעכו\"ם ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ. עי' ט\"ז וש\"ך יו\"ד ר\"ס קמ\"ה. ובמ\"ש <b> מים שעקרן הגל.</b> לא ציין הכ\"מ לע\"ז נ\"ט א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ בשם רש\"י דהבית עצמו נעבד. וע' פ\"ו מאבות הטומאות ה\"ה כ' רבינו דהביא הוא ממשמשי ע\"ז ואולי יל\"ח בין טומאה לאיסור:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המ\"מ שאינו יודע גניזה זו למה. עי' תורת חיים בע\"ז שם שהעיר גם מד' הרמב\"ן פ' וישלח וע\"ש בתוס' ע\"ז שכ' דבאמת ל\"ד גניזה אלא ביעור [ע\"ש במהר\"ם ע\"ד התוס' אלו ובאמת כוונתם ע\"ד התוספתא פ\"ב דמגילה ומובא גם במלחמות להרמב\"ן ז\"ל פ\"ד דע\"ז] וילה\"ר לדבריהם מקדושין ל\"ט א' שא' שם והכרז על פירותיהם שטעונים גניזה. והרי ערלה היא בשריפה. אך האחרונים כתבו מזה דערלת ח\"ל אינו טעון שריפה ועי' שו\"ת ח\"ס חא\"ח סי' ק\"פ וביו\"ד סרפ\"ו מש\"כ לדון בעיקר שריפה בערלה ולהאמור א\"ש והארכתי בס\"ד בחידושי לחולין קט\"ו ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ על השמטת רבינו לא זכר שר דלהדיא כתבו במקומו פ\"ב דשבת הי\"ב וכה\"ג כ' בעצמו ה\"י מיסה\"ת ה\"ו ופ\"ג מדיעות ה\"ב ובכ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> מל\"מ וט\"א חגיגה ותרע\"א פ\"ג דברכות. ולו\"מ ה\"א מדרבנן קאמר וז\"ש אסורים ולא כ' ישנם כמ\"ש ברישא אך ג\"ז לא נודע מקומו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שתגלח ראשה כאיש.</b> בבאורי הגר\"א ז\"ל חיו\"ד סי' ק\"פ סק\"ח כ' תוספתא בכורים ועי' כ\"מ בסוף ההלכה. ולפנינו ל\"נ דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ שלא ידע מקום מפורש כ\"ה להדיא בתוספתא פ\"ג דאבות. הכותב כ\"ק על בשר חבירו חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>א' </b>\n<b> כהן וא' ישראל.</b> ע\"ל הט\"ו ולפה\"נ גם הכא כוונתו לזה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..93373e2be30234e6eca45f57caa387c459bad1c9
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,213 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Foreign_Worship_and_Customs_of_the_Nations",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הי' </b>\n<b> מהלך וקורא ומקבץ העם.</b> סוטה (י') ויקרא אברהם א\"ת ויקרא אלא ויקריא מלמד כו':",
+                "<b>והבדיל </b>\n<b> לוי ומינוהו לראש.</b> עי' יומא (כ\"ח) מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו במצרים ע\"ש אך מ\"ש רבינו שציוה את בניו ל\"י מקורו שו\"מ גם בפ' סדר משנה שכ' של\"י מקומם ואולי אפשר מדברי הב\"ר ר\"פ ויצא במש\"ש ר\"מ לכותי אחד שיעקב אבינו הפריש מעשר מבניו וע\"ש פ' ויחי מה שצום לוי לא ישא ארונו ואולי מה\"ט הוא:",
+                "<b>ומעולם </b>\n<b> לא עבד שבט לוי ע\"ז.</b> יומא (ס\"ו) חגיגה (ו') ובכ\"מ במדרשים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הנפנה </b>\n<b> אחריה בדרך שעשה מעשה לוקה. </b> ערובין (י\"ז) וע\"ש בתוס' ובירושלמי שם פ\"ג ה\"ד ובפסחים פ\"ו ה\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומחשבת </b>\n<b> אפיקורס לע\"ז. </b> חולין (י\"ג) ע\"ל פ\"ו מיסה\"ת ה\"ח:\n<b> ואסור לספר עמהם </b> כ' הכ\"מ דאמרינן בפרק דהא דכ' את\"כ כו'. הנה לא ציין לנו באיזה פרק הוא כן וע' סנהדרין (ל\"ח) דאמרינן בישראל אפיקורס כ\"ש דפקר טפי אכן לא הזכירו שם כלל מרומיא דקראי דאל תען כו' ורומיא דקראי הוא בשבת (ל') ומשנין כאן בד\"ת כאן במילי דעלמא ואולי יש איזה ט\"ס בדברי הכ\"מ והמגדל עוז כ' בפ\"ק דע\"ז ול\"נ שם מאומה. דאאמו\"ר הגז\"ל בהגהותיו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ לפלפל דמגדף א\"צ התראה לל\"צ הוא שהוא מפורש כן בת\"כ ס\"פ אמר דיליף מפסח בג\"ש נשיאת חטא מה שם כרת בלא התראה אף מגדף כן ובזה א\"ש של\"י במגדף אם הוא חייב מיתה או לאו כדאי' בסנהדרין (פ') שלכאורה ת\"ל דחייב מיתה מצד דין ב\"נ דהא גם ב\"נ שמברך את השם הוא במיתה כמש\"ש (נ\"ו) ולהחמיר א\"ש דבב\"נ א\"צ התראה ובישראל נתחדשה בסיני ההלכה שצריך התראה ושם של\"ה התראה ע\"כ נסתפק בו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> הגביה לבינה.</b> ע\"ז (מ\"ו, נ\"ג) וע\"ל פ\"ח ה\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ לענין סקילה א\"א דמוטעה הוא תמוה לי איך יצוייר מוטעה אחר קבלת התראה ותשובתו ע\"מ כן דאל\"כ א\"ח מיתה כלל כדאי' בסנהדרין (מ\"א) וע\"ל פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ד בדברי הכ\"מ עצמו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קו' </b> הלח\"מ דאשלד\"ע י\"ל בהך דב\"מ (י') והדברים ארוכים אתני במק\"א בס\"ד אם ב\"נ מוזהרים על הלאוים האלו ועי' פ\"ה ממלכים ובח\"ת שלנו פ' ואתחנן בעה\"י וגם לפמש\"כ המחנ\"א והנה\"מ דגם בעע\"ג יש שליחות בשכר דה\"ל כפועל דידו כיד רבו ג\"כ א\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ואע\"ג דדחוי' היא כוונתו פשיטת הגמ' נדחתה כמש\"ש בגמ' הנן כו'. מ\"מ פסק רבינו כדברי הפשטן ול\"י למה נדחק המל\"מ בכונתו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד ז\"ל ואולם מר\"ן הגר\"א ז\"ל אמר בזה ד\"נ מאוד בפשט דברי המשנה שלהי סנהדרין ותוכן הדברים שאם רבים העובדים ע\"ז דינם כב\"נ במיתתם והיינו שב\"נ א\"צ התראה וממונו הפקר וכן הוא בעה\"נ אך יחיד העע\"ז דינו כמפורש בישראל העע\"ז שחייב סקילה וממונו פלט וזהו פשט דברי המשנה זה חומר במרובים מביחידים יעו\"ש בלקוטים שבמשניות סוף פ' זרעים והוא מתוך מדרש פי צדיק יהגה חכמה:<br><b> ואולם </b> צלע\"י מנ\"ל ד\"ז דממונו הפקר לפ\"מ דקיי\"ל גזילו אסור כשל ישראל וקיי\"ל נמי דיורש את אביו ד\"ת כבקדושין (י\"ז) וא\"כ יורשו הבן וצ\"ע ואולי ל\"ש בב\"נ יכין רשע וצדיק ילבש ועי' שערי משפט סת\"ט שכ\"כ באמת ועדין צ\"ע ואפשר דבן לבד יורש את אביו עכו\"ם ולא יורש אחר וא\"כ בעה\"נ שגם הטף הורגים לא נשארו יורשים אחרים אך ז\"א דמי הא משכ\"ל בן גדול בעיר אחרת ואולי י\"ל דכיון דנכסי צדיקים שבתוכם אובדים כ\"ש נכסי רשעים עצמם וי\"ל דבדיניהם דיינינן להו ויל\"ה בכ\"ז אלא שהוא רק משום דרוש וק\"ש דלהלכה אין נפ\"מ כלל ע\"כ עת לקצר. מש\"כ המגדול עוז מתוספתא ל\"נ לפניו:",
+                "<b>מכין </b>\n<b> כו'.</b> עי' כ\"מ ובפה\"ת לרמב\"ן מענין זה ועמש\"ל פ\"ו מתשובה הי\"א בס\"ד:",
+                "<b>והורגין </b>\n<b> את כל נפש אשר בה.</b> עכ\"מ וצ\"ע דלא כ' כלל בתורה את כל בהמתה רק את בהמתה ואולי את לבדו דרש ואולם מקור הדברים הם בירושלמי ס\"פ חלק ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העיסה </b>\n<b> ג\"כ מותרת.</b> הש\"א תמה דבדאורייתא דקיי\"ל א\"ב ה\"ל לאסור ול\"נ לכמש\"כ האחרונים דהא דקיי\"ל דבדאורייתא א\"ב הוא משום דסד\"א דחומרא דהא דא\"ב הוא רק משום ספק ולכן בדאו' לחומרא ובדרבנן לקולא וכבר כ' הכ\"מ פי\"א מכלאים הכ\"ז דמה שפסק רבינו שם לקולא בסד\"א אף דבכ\"מ הוא לחומרא משום דהא בסדל\"א הוא רק מדרבנן וע\"כ במילתא דל\"ש לגר גם בספק ע\"ש וא\"כ א\"ש דאין לנו בתורה מילתא דל\"ש יותר ממשפט עה\"נ עד שנמצא תנא שאמר של\"ה יל\"ע להיות ואם דלא קיי\"ל הכי מ\"מ לעתים רחוקות מאוד שאירע כן וא\"כ הוה גם לרבינו רק מדרבנן לקולא בספק הזה. כ\"א הרב ר' צבי תאומים שליט\"א [זצ\"ל] ושפת\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קדשי </b>\n<b> בה\"ב יפדו.</b> זה לי רבות בשנים הקשתי לשאול לפ\"מ דקיי\"ל פירות המחוברים מותרים משום דמחוסרים תלישה א\"כ ה\"נ מחוסרים פדי' דגם מחוסר פדי' מיקרי חסרון כדאי' בחולין (פ\"ד קל\"ה.) והארכתי בכ\"מ מחידושי בס\"ד וכעת ראיתי שכבר דברו בו אחרוני זמנינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד. ואפשר לה\"ר לרבינו מהא דתמורה (ג'.) דאריו\"ח חוץ מהנשבע ומומר ומקלל חבירו בשם. והנה הנשבע הוא ג\"כ בשם וא\"כ ק' מ\"ט הפסיק התנא בין נשבע למקלל והל\"ל נשבע ומקלל בשם ומומר או מומר ונשבע ומקלל בשם. וקאי בשם אתרווייהו או דנשבע משכ\"ל גם בלא שם הקדוש והיינו בשם ע\"ז. וא\"כ אינם שוים. לכך לא כללינהו בחד בשם וכה\"ג מדייק הגמ' בב\"ק (כה:) ובכריתות (ג'.) וע\"ש עוד (ה'.) דדייקינן הכי בקראי. ודע דבדברי הראב\"ד יש ט\"ס. שחסר מלות ומקלל חבירו בשם ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בתו\"כ הוא בפסוק והנפש אשר תפנה. והתוי\"ט פ\"ז דסנהדרין מ\"ז לא מצאו וכבר הושג מהגרע\"א שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן </b>\n<b> הבן לאביו.</b> נ\"א בירושלמי פ\"ז דסנהדרין ק\"י. לעולם אינו חייב עד שימסרנו לכומרים ויטלנו ויעבירנו. עכ\"מ ולח\"מ אם ס\"ל לרבינו מולך ע\"ז. וע\"ל פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ד מש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> סוד\"ה ואינו. צע\"ק דהא ה\"ל התראת ספק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> בלא פישוט ידים ורגלים.</b> הוריות ד' סע\"א:",
+                "<b>משעה </b>\n<b> שיכבוש פניו בקרקע.</b> מבואר כן בברכות ומגילה. שזולת זה ל\"נ השתחואה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד וכ\"מ ובירושלמי פ\"ק דמגילה ה\"ה ובדברי רבינו והראב\"ד שלהי ה' חגיגה ובסמ\"ש באריכות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> לאבד ע\"ז ומשמשיה כו' ובא\"י מצוה לרדוף כו' </b> והעוקרו בא\"י מברך אקבו\"צ לעקור ע\"ז מארצנו כמו שמברך על כל המצות. כ\"כ הרש\"א בח\"א בברכות נ\"ז ב' והעתיקו אחריו הגרע\"א ז\"ל בתוספותיו פ\"ט דברכות. ולפלא שלא זכרו אדירי התורה אלו דברי ת' הרשב\"א סי' י\"ח שכ' להשיב כו' דה\"ט דאין מברכין על השבת הגזל והריבית לפי שאין מברכין על מצוה הבאה מתוך העבירה שלא ציונו להשיב כו'. וכ\"כ בס' אבודרהם בשם ר' יוסף בן פלאט. ואייתי טובי דכוותייהו. וא\"כ ודאי ל\"ש כלל ברכה על עקירת ע\"ז שבאה ע\"י עבירה כמו השבת הגזל והריבית דמה נ\"מ בין זה לזה. כ\"כ אאמו\"ר הגז\"ל בחיבורו הנחמד על המשניות. ואני בעניותי נ\"ל לדון דדבריהם נכונים די\"ל דבמצוה הבאה ע\"י עבירה שעבד עע\"ג ל\"ש לקרותה מה\"ב כלל. ובזה א\"ש קושית הגרע\"א ז\"ל בתוספותיו ובהגהותיו על רפ\"ג דסוכה מ\"ט לא הקשו התוס' מנרבע ונעבד דלל\"ק לפוסלן מקרבן ת\"ל משום מה\"ב. דודאי משכ\"ל שהיו נו\"נ מעע\"ג רק הוא דבר חידוש מהגרע\"א דלס\"ל סברא זו. ואפ\"ל עפמ\"ש במק\"א בס\"ד. דהעיקר כהסוברים דב\"נ לא נצטוו על ע\"ז בשיתוף ובודאי מצות עיקור ע\"ז היא על כל ע\"ז אף שנעבדה בשיתוף וא\"כ ל\"ש כלל משום מה\"ב דאינה עבירה כלל ממנו כנ\"ל ברור:"
+            ],
+            [
+                "<b>עכו\"ם </b>\n<b> וכו' וכל הנעשה בשבילה כו'. וכל הנהנה לוקה כו' משום לא ידבק כו'. </b> אף יי\"נ בכלל. ע' מש\"כ במנין המצות ל\"ת כ\"ה בס\"ד ואולם מקור ד' רבינו בירושלמי פ\"ה דע\"ז הי\"ב וידוע שכל ד' רבינו הם ע\"פ הירושלמי. והנה לא נתבאר בד' רבינו אם המביא ע\"ז לתוך ביתו אם עובר בלאו דלא תביא תועבה. [וע' בשו\"ת בית הלוי להגאב\"ד דבריסק ז\"ל] מש\"כ בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה </b>\n<b> שהקריבוה כולה לע\"ז.</b> אולי בא לשלול אם הקצוה לע\"ז ונחתכו רגליה מחיים דלא נאסרו דאין הקדש לע\"ז (ועי' זבחים פ\"ז א' כה\"ג) ועי' בכ\"מ שחידש בזה דין אחר מלשון כולה. ובקונט' תשובה ע\"י יסורים שבחבורי שו\"ת אה\"ד ח\"א הארכתי בדבריו בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהגמ\"י </b> אות ב' מש\"ש בשם ס' חסידים. העירותי במשנת חסידים שלי בס\"ד מד' הירושלמי רפ\"ג דסוכה ופי\"ב דיבמות ה\"ב בשופר של ע\"ז עש\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם עשאה חליפי חליפין. </b> עכ\"מ מ\"ט פ' רבינו כמאן דאוסר לפ\"מ דקיי\"ל דבכא\"מ ולע\"ד י\"ל דלפ\"מ דקיי\"ל דגם על אביזרייהו דע\"ז יהרג וא\"י א\"כ תו ל\"ה ב' כתובים דמצרך צריכי. וצ\"ל דמ\"ד דהוו בכמ\"ל דבע\"ז ג\"כ יעבור וא\"י עי' סנהדרין ע\"ד א' דאיכא מ\"ד הכי או דעל אביזרייהו דע\"ז לס\"ל כדקיי\"ל. וא\"כ לדידן שפיר ל\"ה ב\"כ דע\"ז היא בלאו ושביעית ה\"ל בעשה. דליכא לאו בשביעית. אך באמת בזבחים ק\"ו ב' א' להדיא מה לשביעית שכן לאו ובחי' שם כ' בס\"ד. דאולי ס\"ל לסוגיא דשם כסוגיא דיומא פ\"ו ב'. דא' שם שלוקה בב\"ד על שאכלה פגי שביעית ואתייא כר' יהודא דס\"ל בפסחים מ\"ב א' ובירושלמי פ\"ו דנזיר ה\"א דכל היכא דכ' לאמר הוא לאו על כל לאו הבא מכלל עשה שבאותה פרשה ואף ללקות כמש\"ש. א\"כ לדידן שפיר ל\"ה לאו וא\"כ ל\"ה ב\"כ ומ\"ד דהוו ב\"כ יסבור דאיכא לאו גם בשביעית כמו בע\"ז. אך עיקר כללא דכה\"ג ל\"ה ב\"כ צ\"ע מפסחים מ\"ד א' וכמדומני שכבר העירו בזה. אולם מקור דברי רבינו העיר מרן הגר\"א ז\"ל ביו\"ד ס\"ס קמ\"ה מד' הירושלמי פ\"ה דע\"ז סוף ה\"א וצ\"ל שם להיפוך דחכמים ס\"ל אסור ופ' כחכמים וע\"ש במה\"פ. ועי' נוב\"ת חא\"ח סי' קכ\"ה סוד\"ה בד\"א מ' דלא מיירי ר\"נ אלא בעכו\"ם אבל לא בישראל צ\"ל להיפוך. אלא בישראל אבל לא בעכו\"ם ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ. עי' ט\"ז וש\"ך יו\"ד ר\"ס קמ\"ה. ובמ\"ש <b> מים שעקרן הגל.</b> לא ציין הכ\"מ לע\"ז נ\"ט א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ בשם רש\"י דהבית עצמו נעבד. וע' פ\"ו מאבות הטומאות ה\"ה כ' רבינו דהביא הוא ממשמשי ע\"ז ואולי יל\"ח בין טומאה לאיסור:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המ\"מ שאינו יודע גניזה זו למה. עי' תורת חיים בע\"ז שם שהעיר גם מד' הרמב\"ן פ' וישלח וע\"ש בתוס' ע\"ז שכ' דבאמת ל\"ד גניזה אלא ביעור [ע\"ש במהר\"ם ע\"ד התוס' אלו ובאמת כוונתם ע\"ד התוספתא פ\"ב דמגילה ומובא גם במלחמות להרמב\"ן ז\"ל פ\"ד דע\"ז] וילה\"ר לדבריהם מקדושין ל\"ט א' שא' שם והכרז על פירותיהם שטעונים גניזה. והרי ערלה היא בשריפה. אך האחרונים כתבו מזה דערלת ח\"ל אינו טעון שריפה ועי' שו\"ת ח\"ס חא\"ח סי' ק\"פ וביו\"ד סרפ\"ו מש\"כ לדון בעיקר שריפה בערלה ולהאמור א\"ש והארכתי בס\"ד בחידושי לחולין קט\"ו ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ על השמטת רבינו לא זכר שר דלהדיא כתבו במקומו פ\"ב דשבת הי\"ב וכה\"ג כ' בעצמו ה\"י מיסה\"ת ה\"ו ופ\"ג מדיעות ה\"ב ובכ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> מל\"מ וט\"א חגיגה ותרע\"א פ\"ג דברכות. ולו\"מ ה\"א מדרבנן קאמר וז\"ש אסורים ולא כ' ישנם כמ\"ש ברישא אך ג\"ז לא נודע מקומו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שתגלח ראשה כאיש.</b> בבאורי הגר\"א ז\"ל חיו\"ד סי' ק\"פ סק\"ח כ' תוספתא בכורים ועי' כ\"מ בסוף ההלכה. ולפנינו ל\"נ דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ שלא ידע מקום מפורש כ\"ה להדיא בתוספתא פ\"ג דאבות. הכותב כ\"ק על בשר חבירו חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>א' </b>\n<b> כהן וא' ישראל.</b> ע\"ל הט\"ו ולפה\"נ גם הכא כוונתו לזה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..d3f667dfa572c2ed93cd230ab2dc7bb588a25013
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,115 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foundations of the Torah",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות יסודי התורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> צורה וצורה לפי מעלתו ולא לפי גדלו.</b> ע\"ל פ\"ג ה\"ט כתב לפי גדלו ולפי מעלתו ולפ\"ז גם כאן צ\"ל כן. וכן הוא מוכרח. כ\"א הרה\"ג ר' צבי יהודה שי' [זצ\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו </b>\n<b> הם הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתן.</b> לפמש\"כ מקודם ר\"ע וחבירו. ק' בכאן ק' הגמ' אטו הרוגי מלכות ותו לא כדפריך בפסחים (נ') וצ\"ל שמש\"כ ועליהם קאי על מש\"כ מקודם ה\"ז קידש אה\"ש:",
+                "<b>ועליהם </b>\n<b> נאמר כי עליך הורגנו.</b> גיטין (נ\"ו) סנהדרין (קי\"א:)",
+                "<b>ועליהם </b>\n<b> נאמר אל\"ח כו'.</b> סנהדרין שם:",
+                "<b>מפי </b>\n<b> השמועה למדו ההוא ולא אנוס.</b> תו\"כ פ' קדושים ע\"פ זה וכה\"ג דרשי בשחוטי חוץ בפ' אח\"מ ובזבחים (ק\"ח:)<br><b> ומש\"כ </b> רבינו ומה אם ע\"ז חמורה כו' הוא לפי שיטתו דמולך ע\"ז היא ועי' לח\"מ פ\"י ה\"ג מע\"ז שנסתפק בזה ומכאן מוכרח כן ולפז\"ק לל\"ק בנעהמ\"א לפטור אנוס אלא ודאי דללאו אתא קרא שלא יענשו לאנוס ומה שצריך קרא בש\"ח לפטור אנוס ע\"ש בתוס' ובחי' הרשב\"א קדושין (מ\"ג.) ולכאורה י\"ל עפ\"מ דקי\"ל יש שאלה בהקדש. וכדילפינן מקראי בנדרים (ע\"ד.) א\"כ סד\"א דחובה עליו לשאול ולהפטר מאיסור ש\"ח. וא\"כ ס\"ד דאף שבתחילתו הי' באונס. אבל מכיון שבידו להפקיע האיסור. ה\"א דה\"ל מזיד במה שמניח הדבר כשהי'. ולא נשאל על הקדישו קמ\"ל דמ\"מ פטור הוא על אונסו. אלא דאכתי תקשה לב\"ש. דס\"ל דא\"ש בהקדש (ע\"ש בנדרים). וי\"ל לשיטתייהו בא\"א. יעו\"ש בקדושין ואכ\"מ. ובחיבורינו השיב דוד בקונטרס עריכת נר ה\"ר בס\"ד לדברי רבינו שהוא לאו ולא שלילה. ואכ\"מ לבא בארוכה. ומשכהכ\"מ חוץ ממי שבא על הערוה. עי' בדבריו פ\"כ מסנהדרין ה\"ב ובח\"מ על אהע\"ז סי' כ' סק\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בשם ת' הרשב\"א בדגמ\"ר יו\"ד סי' קנ\"ז הקשה ע\"ז מדברי הירושלמי במקומו שמפורש להפך. ועמש\"כ בחיבורנו מלואת אבן על אהע\"ז סי' ד' בס\"ד שיש לדון לחלק בין שפחה לשפחה. שאם היתה מיוחדת לעבד היא כאשת איש ואסורה. עי' סנהד' (נ\"ח:) ופ\"ט ממלכים ה\"ח. וא\"כ חמורה שפחה כזאת משפחה הפנויה:<br><b> ובזה </b> י\"ל לשיטת רבינו בפי\"ב מאס\"ב דאיסור שפ\"כ לישראל היא רק מדרבנן ותמהתי עליו שם בעה\"י מסוגיא דחולין (קי\"ד:) ולהאמור א\"ש אחז\"ר מצאתי בס' סדר משנה כאן שכ\"כ לחלק (לשי' רבינו).",
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם א\"ל.</b> פסק כרשב\"ל עד ר\"י ועי' כ\"מ. ובנוב\"ק בהע\"ז סי' נ\"ט כ' דאין הכלל שהלכה בכ\"מ כריו\"ח. רק בבבלי ולא בפלוגתתם שבירוש' וענוב\"ת חיו\"ד סע\"ד מה שטרח בנו ז\"ל ליישב הך סברא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> עבר ונתרפא עונשין אותו.</b> נראה לומר דמדהזהירה התורה שלא להתרפאות אפילו במקום סכנה ל\"ש לקרותו אנוס כלל עד שנפטרה משום הך דההיא ולא אנוס משא\"כ ברוצים להורגו. ועי' ע\"ז (כ\"ז:) בהך דבן דמא ב\"א של רי\"ש ובירושלמי שם. ועי' גליון הרש\"א ביו\"ד סימן קנ\"ז מש\"כ ע\"ד רבינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ה\"ז </b>\n<b> מחלל את השם ולפיכך נאמר בשבועת שקר כו'.</b> עי' רפי\"ב משבועות וצע\"ק. ודע דמקור דברי רבינו שבכל מצוה שעובר שייך חה\"ש הוא מסוטה (לו:) וכלשון רבינו יוסף שקידש ש\"ש בסתר. ועי' קדושין (מ.) ואבות פ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שירבה בשחוק.</b> עי' כ\"מ מפי' דאבות. במיעוט שחוק. ועי' מס' ד\"א זוטא פ\"ה ובעירובין (פ\"ד:) ומש\"כ <b> או באכילה ושתיה.</b> עי' כ\"מ וסנהדרין (נב.) וע\"ל פ\"ב ה\"ג. ויתר דברי רבינו עי' שבת (פ\"ח:) סוטה (ה.):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע\"ל </b> פ\"י מס\"ת הב' שסותר לדבריו שבכאן. ועי' ט\"ז יו\"ד סרפ\"א ובהקובץ שם ומש\"ש ג\"א בס\"ד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה </b> שהקש' הכ\"מ מ\"ט ל\"ה כשמואל. עי' יבמות (קט:) דסוגיא שם שלא כשמואל עמ\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> היה משל למלכיות.</b> מדרש רבה פ' ויצא:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אני אקריב בדבר ה'.</b> ירושלמי תענית פ\"ב ה\"ח. מגילה פ\"א סוף ה\"א. ועי' תוס' סנהדרין ויבמות ולח\"מ שלא הביאו הירושלמי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והלא </b>\n<b> מעוננים כו' מאשר ולא כל אשר.</b> דברי המ\"ר פ' וישב פ' פ\"ה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> מצינו שחזר בטובה.</b> מקור ד\"ק ממדרש ר' תנחומא פ' וירא בפ' וד' פקד את שרה ועי' צל\"ח ברכות (ד.)"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור </b>\n<b> לנסותו.</b> עי' תענית (ט.) ובסדר משנה באריכות."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..74c73b4154b5d037b5fe9e0e108d65362c955e8c
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,112 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foundations of the Torah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Foundations_of_the_Torah",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> צורה וצורה לפי מעלתו ולא לפי גדלו.</b> ע\"ל פ\"ג ה\"ט כתב לפי גדלו ולפי מעלתו ולפ\"ז גם כאן צ\"ל כן. וכן הוא מוכרח. כ\"א הרה\"ג ר' צבי יהודה שי' [זצ\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו </b>\n<b> הם הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתן.</b> לפמש\"כ מקודם ר\"ע וחבירו. ק' בכאן ק' הגמ' אטו הרוגי מלכות ותו לא כדפריך בפסחים (נ') וצ\"ל שמש\"כ ועליהם קאי על מש\"כ מקודם ה\"ז קידש אה\"ש:",
+                "<b>ועליהם </b>\n<b> נאמר כי עליך הורגנו.</b> גיטין (נ\"ו) סנהדרין (קי\"א:)",
+                "<b>ועליהם </b>\n<b> נאמר אל\"ח כו'.</b> סנהדרין שם:",
+                "<b>מפי </b>\n<b> השמועה למדו ההוא ולא אנוס.</b> תו\"כ פ' קדושים ע\"פ זה וכה\"ג דרשי בשחוטי חוץ בפ' אח\"מ ובזבחים (ק\"ח:)<br><b> ומש\"כ </b> רבינו ומה אם ע\"ז חמורה כו' הוא לפי שיטתו דמולך ע\"ז היא ועי' לח\"מ פ\"י ה\"ג מע\"ז שנסתפק בזה ומכאן מוכרח כן ולפז\"ק לל\"ק בנעהמ\"א לפטור אנוס אלא ודאי דללאו אתא קרא שלא יענשו לאנוס ומה שצריך קרא בש\"ח לפטור אנוס ע\"ש בתוס' ובחי' הרשב\"א קדושין (מ\"ג.) ולכאורה י\"ל עפ\"מ דקי\"ל יש שאלה בהקדש. וכדילפינן מקראי בנדרים (ע\"ד.) א\"כ סד\"א דחובה עליו לשאול ולהפטר מאיסור ש\"ח. וא\"כ ס\"ד דאף שבתחילתו הי' באונס. אבל מכיון שבידו להפקיע האיסור. ה\"א דה\"ל מזיד במה שמניח הדבר כשהי'. ולא נשאל על הקדישו קמ\"ל דמ\"מ פטור הוא על אונסו. אלא דאכתי תקשה לב\"ש. דס\"ל דא\"ש בהקדש (ע\"ש בנדרים). וי\"ל לשיטתייהו בא\"א. יעו\"ש בקדושין ואכ\"מ. ובחיבורינו השיב דוד בקונטרס עריכת נר ה\"ר בס\"ד לדברי רבינו שהוא לאו ולא שלילה. ואכ\"מ לבא בארוכה. ומשכהכ\"מ חוץ ממי שבא על הערוה. עי' בדבריו פ\"כ מסנהדרין ה\"ב ובח\"מ על אהע\"ז סי' כ' סק\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בשם ת' הרשב\"א בדגמ\"ר יו\"ד סי' קנ\"ז הקשה ע\"ז מדברי הירושלמי במקומו שמפורש להפך. ועמש\"כ בחיבורנו מלואת אבן על אהע\"ז סי' ד' בס\"ד שיש לדון לחלק בין שפחה לשפחה. שאם היתה מיוחדת לעבד היא כאשת איש ואסורה. עי' סנהד' (נ\"ח:) ופ\"ט ממלכים ה\"ח. וא\"כ חמורה שפחה כזאת משפחה הפנויה:<br><b> ובזה </b> י\"ל לשיטת רבינו בפי\"ב מאס\"ב דאיסור שפ\"כ לישראל היא רק מדרבנן ותמהתי עליו שם בעה\"י מסוגיא דחולין (קי\"ד:) ולהאמור א\"ש אחז\"ר מצאתי בס' סדר משנה כאן שכ\"כ לחלק (לשי' רבינו).",
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם א\"ל.</b> פסק כרשב\"ל עד ר\"י ועי' כ\"מ. ובנוב\"ק בהע\"ז סי' נ\"ט כ' דאין הכלל שהלכה בכ\"מ כריו\"ח. רק בבבלי ולא בפלוגתתם שבירוש' וענוב\"ת חיו\"ד סע\"ד מה שטרח בנו ז\"ל ליישב הך סברא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> עבר ונתרפא עונשין אותו.</b> נראה לומר דמדהזהירה התורה שלא להתרפאות אפילו במקום סכנה ל\"ש לקרותו אנוס כלל עד שנפטרה משום הך דההיא ולא אנוס משא\"כ ברוצים להורגו. ועי' ע\"ז (כ\"ז:) בהך דבן דמא ב\"א של רי\"ש ובירושלמי שם. ועי' גליון הרש\"א ביו\"ד סימן קנ\"ז מש\"כ ע\"ד רבינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ה\"ז </b>\n<b> מחלל את השם ולפיכך נאמר בשבועת שקר כו'.</b> עי' רפי\"ב משבועות וצע\"ק. ודע דמקור דברי רבינו שבכל מצוה שעובר שייך חה\"ש הוא מסוטה (לו:) וכלשון רבינו יוסף שקידש ש\"ש בסתר. ועי' קדושין (מ.) ואבות פ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שירבה בשחוק.</b> עי' כ\"מ מפי' דאבות. במיעוט שחוק. ועי' מס' ד\"א זוטא פ\"ה ובעירובין (פ\"ד:) ומש\"כ <b> או באכילה ושתיה.</b> עי' כ\"מ וסנהדרין (נב.) וע\"ל פ\"ב ה\"ג. ויתר דברי רבינו עי' שבת (פ\"ח:) סוטה (ה.):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע\"ל </b> פ\"י מס\"ת הב' שסותר לדבריו שבכאן. ועי' ט\"ז יו\"ד סרפ\"א ובהקובץ שם ומש\"ש ג\"א בס\"ד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה </b> שהקש' הכ\"מ מ\"ט ל\"ה כשמואל. עי' יבמות (קט:) דסוגיא שם שלא כשמואל עמ\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> היה משל למלכיות.</b> מדרש רבה פ' ויצא:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אני אקריב בדבר ה'.</b> ירושלמי תענית פ\"ב ה\"ח. מגילה פ\"א סוף ה\"א. ועי' תוס' סנהדרין ויבמות ולח\"מ שלא הביאו הירושלמי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והלא </b>\n<b> מעוננים כו' מאשר ולא כל אשר.</b> דברי המ\"ר פ' וישב פ' פ\"ה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> מצינו שחזר בטובה.</b> מקור ד\"ק ממדרש ר' תנחומא פ' וירא בפ' וד' פקד את שרה ועי' צל\"ח ברכות (ד.)"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור </b>\n<b> לנסותו.</b> עי' תענית (ט.) ובסדר משנה באריכות."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות יסודי התורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Human Dispositions/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Human Dispositions/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..fc8673924baac8ecdb5c90451d07a51bb30dee41
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Human Dispositions/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,178 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Human Dispositions",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות דעות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> למדו פי' מצוה זו.</b> עי' כ\"מ אך לשון רבינו נראה מקורו טהור מספרי פ' עקב בפ' ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכיצד </b>\n<b> ירגיל האדם עצמו.</b> עי' בדברי רבינו בפירושו לאבות פ\"ג על משנת והכל לפי רוב המעשה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>א\"ח </b>\n<b> הראשונים כל הכועס כאעע\"ז. </b> ל\"נ ל' זה בשו\"מ שדברו חז\"ל מענין הכעס. ע' שבת (ק\"ה:) נדרים (כב.) וכמדומני שנמצא במדרש הנעלם <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\">והוא בזוהר תצוה כך העיר הרב הגאון מהר\"א מוויען בשו\"ת יד אלעזר סי' ל\"ב להגר\"ץ חיות ע\"ש. ואנכי מצאתי זה מפורש גם בזוהר בראשית דף כ\"ז: [דפוס ווילנא החדשים], המגיה:</i> ואת\"י לציין מקומו. אך גם הוא לא היה בימי רבינו כנודע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> עליו על רב </b>\n<b> **)</b>\n<b> תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטילה מימיו.</b> ועי' כ\"מ ובשו\"ת מקום שמואל כ' מדרשא דרב בחגיגה (ה':) והל\"ל יותר מיומא (יט:) וסוכה (כא:) שאמר רב דשיחת ת\"ח צריכה לימוד ויותר נראה מקורו טהור מחולין (קי\"א:) דמדייק מהא דא' רב יהיב טעמא כולי האי לענין נ\"ט בנ\"ט שאסור. ועי' ג\"כ שבת (קכ\"ד:) דאמר רב אייתי לי' שותא לכהנא למיתב עלה. ודייקינן מזה דלצורך מקומו אסור ע\"ש בפרש\"י. כ\"כ כבוד אחי הרה\"ג המנוח מה' צבי יהודה תאומים זצ\"ל:<br><span class=\"N\"> **) המעיין ברמב\"ן עה\"ת פ' קדושים פסוק ב' יראה שגורס שם רבי חייא, והוא פלאי. המגיה:</span><br><b> ויעוין </b> במבוא הפרדר\"א להגר\"ד לוריא ז\"ל מה שהביא מספר נהרות דמשק עשרה מילי דחסידותא שנהג רב. ומשם שאב רבינו דבריו. וגם מש\"כ בפ\"ד מתפילין הכ\"ה ובאמת הגדות הרבה הי' להם לרבותינו הראשונים מה שנאבדו מאתנו: וק\"ק מ\"ט לא כ' רבינו שגם ריב\"ז ור\"א תלמידו לא שחו שיחת חולין מימיהם כדאי' בסוכה (כח.) ואולי שלכן דקדק רבינו לכתוב שיחה בטילה ולא כ' שיחת חולין שרש\"י ז\"ל פי' ש\"ח שחוק וקלות ראש ועי' בדברי רבינו בפירושו פ\"א דאבות באריכות. וא\"ש וממילא שאין ראי' כלל מהך דחגיגה שכ' המק\"ש. ועי' רפ\"ו דאבות ובמס' דא\"ז פ\"ה וסנהדרין (צ\"ג:): אחז\"ר זכיתי לקנות ס' שערי תשובה מהגאונים הקדמונים [נדפס בליוורנו תרכ\"ט עם הגהות איי הים להרב חי\"מ חזן בהסכמת הגרד\"א ז\"ל אבד\"ק ירושל' תוב\"ב] ובסי' קע\"ח כ' שם. עשרה מילי דחסידותא דהוה נהיג רב ובתרי' לא יכלו כולהו שמעי' [נראה פי' מי שהוא משמשין לפניו] לאחזוקי בהון וכל חד וחד מנהון אחזיק בחדא מינהון ולא נזכר [גם הרב חיד\"א ז\"ל בפי' \"פתח עינים\" לעין יעקב מס' סוכה כ\"ח. הביא מה שראה בפרד\"ס לרש\"י כ\"י י' מילי דחסידותא על רב ולא נזכר דבר זה יעוי\"ש. המגיה] שם שלא שח שיחה בטילה מימיו. וס' נהרות דמשק לא ראיתיו עדיין: (לא העיר המבאר איי הים מה שראוי להעיר בזה וכמו בכל דברי הס' הנחמד ההוא. ואיד\"ש לזכני אבאר בארוכה במק\"א): ועיין שבת (קי\"ג:) של\"י דיבורך של שבת כדש\"ח. ופי' התוס' בשם ר\"ת שאין לדבר כ\"כ בשבת כמו בחול. וכ\"כ רבינו פכ\"ד ה\"ד שאסור להרבות בשיחה בטילה בשבת וצ\"ל דבשבת צריך להחמיר עוד יותר. ועיין בפ\"ג מסנהדרין ה\"ז שכל ב\"ד של ישראל צריכין ליזהר שלא לספר בשיחה בטילה. ושם כ' מתחילה ואסור להקל ראש או לשחוק כו':",
+                "<b>והוא </b>\n<b> שציוו חכמים ואמרו לעולם ישנה אדם לתלמידיו ד\"ק.</b> אינו מובן קצת דהא לתלמידיו הוא שאמרו כן. ועי' פסחים (ג':) ובהגהת מעשה אילפס להגאונים מפה\"י ז\"ל שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> לא ימהר להשיב.</b> אבות פ\"ה ממדת החכם ואינו נבהל להשיב ויעוי' בהקדמת הח\"ס ליו\"ד ד\"נ בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יהי' א' בפה וא' בלב.</b> פסחים (קי\"ג:) ומשמע שם שאפילו אינו בדבר שבממון אסור. שאילו בממון אסור משום לא תגנוב שהיא גניבת דעת. עי' בס' החינוך ועי' בב\"ר בפ' וישב בפ' ולא יכלו דברו לשלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b>\n<b> יהא אדם בעל שחוק כו' ולא עצב ומתאבל.</b> עי' סנהדרין (נט:) דא\"ל ר\"א לר\"ז יארוד נאלא ע\"ש בפירש\"י. והיא היתה מדתו של ר\"ז. עי' נדה. (כג.) ע\"כ הביאו ר\"י לר\"ז לידי גיחוך. ועי' ברכות (ל':) ובנדרים (נ':) יומא דמחייך בי' רבי וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואסרו </b>\n<b> חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית.</b> עי' תענית (יט:) וגם לחכמים אסור אם הוא מתענה בלא שום סיבה ע\"ש בסוה\"פ. וע\"ז צוו חכמים ואמרו כ\"מ לש\"ש אבות פ\"א ועי' קדושין (פ\"א:) שאמר שמואל הכל לש\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> שאמר שלמה בכל דרכיך דעהו.</b> ברכות (סג.) דרש ב\"ק כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לעולם </b>\n<b> לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב.</b> ברכות (ס\"ב) שלא כפרש\"י:",
+                "<b>ואל </b>\n<b> ישהה נקביו.</b> שבת (לג.) גיטין (ע.). חולין (קלג.) ע\"ש בהרי\"ף ובפרש\"י שם. ולהך דשבת א\"ש תרווייהו ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יאכל עד שיבדוק עצמו.</b> ברכות (כג:) שבת (מא.):",
+                "<b>לא </b>\n<b> יאכל עד שילך.</b> שבת שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> ישן ביום.</b> סוכה (כו:). וע\"ל פ\"ז ה\"ג מס\"ת ודו\"ק. אולם רבינו לא כ\"כ מה שהוא ע\"פ ההלכה רק מה שהוא ע\"פ הרפואה. וכבר נודע גם בזמנינו שהשינה ביום לא טוב לבריאות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולחם </b>\n<b> שעורים.</b> קדושין (סב.) שהוא כחרבות לגוף ועי' פסחים (מב.): <b> והבצלים.</b> ערובין (כט.) קדושין (סב.): <b> והדלועים.</b> ע\"ז (יא. כט.) ונדרים (מ\"ט):"
+            ],
+            [
+                "<b>והתמרים.</b> עי' פסחים (פו:) וכתובות (י:):",
+                "<b>ואדם </b>\n<b> שהוא חכם כו' הרי זה גבור.</b> אבות רפ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יערב </b>\n<b> המים ביין או דבש.</b> עי' שבת (קמ.) ובמש\"ש הרש\"ל. שזהו כוונת הראב\"ד בהשגותיו פ\"ז מנדרים ה\"י. שכ' חיי נפש. וחידוש שהכסף משנה לא ירד לזה. וע' ברכות (מב:) וספ\"ד מברכות. בשעה שיוצא מבית המדרש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b>\n<b> יבעול אדם והוא שבע כו' ויבדוק נקביו.</b> גיטין (ע.). ומש\"כ <b> ולא ביום יציאתו לדרך.</b> ע' באחרונים באו\"ח סי' ר\"מ ובאהע\"ז סי' כ' ומה שהקשו עמ\"ש <b> ולא ביום שיכנס למרחץ.</b> עמש\"ל סוף ה' שבת בס\"ד [יש לנו להאריך בפ' זה. אך לאשר נדפס אח\"כ ס' ארץ חמדה להגאון רמ\"ל מלבים זצ\"ל ובסופו קונטרס עלים לתרופה. בבקיאות עצום בביאור דברי רבינו בפ' הזה. ע\"כ משכתי את ידי מלכתוב עוד בזה]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ועליהם </b>\n<b> מפורש בקבלה.</b> שבת (קנא:):"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יאכל בשוק.</b> ירושלמי מעשרות פ\"ג ה\"ה אמרו שם אין שבחו של ת\"ח להיות אוכל בשוק. ושם פ\"ב ה\"א. הי' אדם גדול ואין דרכו לאכול בשוק כו'. ועי' בד' רבינו פ\"ה ממעשר ה\"ו. ותוס' קדושין (מ:) ד\"ה וי\"א. כיונו להירושלמי הזה והמציינים לא זכרו לרשום מקומו. וע\"ש בשם ר\"ת דעל סעודת פת לבד קאמר בבבלי שם שפסול לעדות וכו'. ובזה י\"ל קוהמ\"פ דלר\"ג דס\"ל בברכות (מד.) דעל כל ז' המינים צריך לברך ג' ברכות א\"כ יתחייב בהם בסוכה ועי' טעה\"מ ה' סוכה. ולהאמור א\"ש דבסוכה ה\"ט דפטור דתשבו כע\"ת בעינן ודרך לאכול פירות גם בשוק ע\"כ פטור מסוכה. וכמש\"כ במקומו בס\"ד. בשם כאאמו\"ר הגז\"ל. ומכ\"ש שמיושב היטב ע\"פ דברי ר\"ת אלו. ולא יאכל אצל ע\"ה כו'. עי' סנהדרין (נב.) למה ת\"ח דומה כו'. וע' פ' כ\"ה מסנהדרין ה\"ד. ובחי\"מ סי' ח':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אם </b>\n<b> יש בו כח.</b> עמע\"ל שלהי ה' שבת בס\"ד. ולא יאנוס אותה ערובין (ק') דרשו ע\"ז ואץ ברגלים חוטא זה הכופה אשתו לדמ\"צ ועי' פסחים (מ\"ט) המשיא בתו לע\"ה כאילו כופתה לפני ארי מה ארי כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> בדברי שלום וכיו\"ב.</b> רמז להני דב\"מ (כ\"ב) בתלת מילי ע\"ר דמשני במילייהו ועי' בט\"ז ס\"ס תקס\"ה ומיהו בהפלאה כתובות (ע\"ז) דחה ראיתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יהלך עקב בצד גודל.</b> עי' שבת ס\"ב. ע\"ז י\"ז."
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יהא בשרו נראה.</b> ע' יומא ל\"ה. ב\"ב נ\"ז:\n<b> מבית יד שלו עד ראשי אצבעותיו </b> מדר\"ש רבתא ס\"פ כ\"ה שלא נראה לבית שאול פיסת יד סדר משנה ועי' ירושלמי סנהדרין פ\"ב ה\"ד ובבמד\"ר פ' ד' הגירסא ולא עקב בצד גודל ועי' בבלי ב\"ב (נ\"ז) (ועי' ברכות ס\"ב):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> ימכור שדה ויקנה בית.</b> תו\"כ פ' בהר בפסוק כי ימוך אחיך וע\"ל הי\"א ובכ\"מ שם ויבמות (ס\"ג) וקדושין (כ'):"
+            ],
+            [
+                "<b>ונותן </b>\n<b> ומוותר לאחרים </b> ב\"ב (ט\"ו) דרשו כן באיוב וע' מגילה (כ\"ח) שרנבה\"ק א' שהאריך ימים בשביל שהי' ותרן בממונו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והמתכבד </b>\n<b> בקלון חבירו.</b> מש\"כ הכ\"מ פ\"ב דאבות אין זכר לזה שם וחידוש שבפ\"ג מתשובה הי\"ד כתב בעצמו של\"י מקורו אמנם הוא בירושלמי פ\"ב דחגיגה [ובב\"ר פ\"א] כמו שהעירו כבר הגאונים ר\"י ברלין ור' זלמן מווילנא זצ\"ל. כאאמו\"ר זצ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אהבת </b>\n<b> גר כו'. התורה אמרה ואהבתם את הגר צוה על אהבת הגר כמו שצוה על אהבת עצמו שנאמר את ד\"א.</b> לא כ\"כ באהבת ישראל בהלכה שלפ\"ז אולי ממה של\"כ כאן ואהבת להגר כמש\"כ שם ואהבת לרעך וכתב את הגר מכלל שבכוונה כתב כאן כלשון אהבת ית\"ש שכ' ואהבת את ד\"א ויעו\"ש בפ\"י מתשובה ה\"ג ובס' חסידים (סי' י\"ד) מענין אהבת השי\"ת כמו שמי שאוהב אשה הוא שמח כשיראה עבד ושפחה מאותו בית כן יהי' באהבת השי\"ת ובזה אמרתי בס\"ד שלכ\"כ את ד\"א ולכן לא פירש מאותו את שמעון העמסוני כמו שהקשה בת' המהרי\"ל וזהו ג\"כ באהבת הגר משא\"כ באהבת כל אדם:<br><b> ומה </b> שסיים רבינו <b> הקב\"ה עצמו אוהב גר.</b> עי' ס\"ח סקט\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כשיחטא </b>\n<b> איש לאיש.</b> מקורו טהור מתנא דב\"א ומובא בילקוט ע\"פ זה סמ\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הלאו </b>\n<b> הזה אע\"פ שאין לוקין עליו כו'.</b> נראה טעמ' דא\"ל משום דהמכה אותם נתן לתשלומין והמצערם הוא בדברים וא\"ב מעשה ובהכאה פמש\"פ י\"ל דאה\"נ שלוקה דודאי לא גריעי מכל אדם ול\"ש בזה דה\"ל לאו שבכללות וע' סמ\"ש ובהקובץ:<br><b> ועי' </b> מהלאו הזה במכילתא פ' משפטים ואדר\"ן פל\"ט ומס' שמחות פ\"ט תנא דבא\"ר פ' ל\"ו [בסופו] ובתוה\"א להרמב\"ן שער הגמול ובמש\"כ בתשובה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המרגל </b>\n<b> בחבירו עבר בל\"ת.</b> ירושלמי פאה פ\"א ועי' תדבא\"ר פכ\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים על ג\"ע כו'.</b> תוספתא וירושלמי פ\"א דפאה ובמס' ד\"א רבתי פי\"א אמרינן ג\"כ דמספרי לה\"ר א\"ל חלעה\"ב:",
+                "<b>עוד </b>\n<b> א\"ח שלשה.</b> בירושלמי שם חשב ארבעה ועי' בס' סדר משנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המספר </b>\n<b> בטובת חבירו בפני שונאיו.</b> כ\"ה מפורש בב\"ב (קס\"ד) דהמספר טו\"ח הוא אבק לה\"ר וכ\"ה בתוספתא פ\"א דע\"ז אולם מש\"כ בפני שונאיו הוא הוספת רבינו מדעתו ועי' פי' המשנה פ\"ב דאבות ובס' חסידים סי' ס\"ד כ' ג\"כ כרבינו ועמג\"א ס\"ס קנ\"ו מש\"כ להקשות מהך דב\"ב ור\"ל על שי' רש\"י דדוקא כשמרבה לספר ולא על רבינו כמש\"ש בפה\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> אלו בעלי לה\"ר שאין לדור בשכונתם.</b> זהו מדרשת חז\"ל בערכין (ט\"ו) <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\">ובסוטה דף ה' ע\"א. המגיה:</i> אין אני והוא יכולים לדור ביחד וע\"ל פ\"ב ה\"ו וק\"ל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Human Dispositions/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Human Dispositions/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..13a5d856f2a51a377af55c0c2a004bec7008de21
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Human Dispositions/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,175 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Human Dispositions",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Human_Dispositions",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> למדו פי' מצוה זו.</b> עי' כ\"מ אך לשון רבינו נראה מקורו טהור מספרי פ' עקב בפ' ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכיצד </b>\n<b> ירגיל האדם עצמו.</b> עי' בדברי רבינו בפירושו לאבות פ\"ג על משנת והכל לפי רוב המעשה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>א\"ח </b>\n<b> הראשונים כל הכועס כאעע\"ז. </b> ל\"נ ל' זה בשו\"מ שדברו חז\"ל מענין הכעס. ע' שבת (ק\"ה:) נדרים (כב.) וכמדומני שנמצא במדרש הנעלם <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\">והוא בזוהר תצוה כך העיר הרב הגאון מהר\"א מוויען בשו\"ת יד אלעזר סי' ל\"ב להגר\"ץ חיות ע\"ש. ואנכי מצאתי זה מפורש גם בזוהר בראשית דף כ\"ז: [דפוס ווילנא החדשים], המגיה:</i> ואת\"י לציין מקומו. אך גם הוא לא היה בימי רבינו כנודע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> עליו על רב </b>\n<b> **)</b>\n<b> תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטילה מימיו.</b> ועי' כ\"מ ובשו\"ת מקום שמואל כ' מדרשא דרב בחגיגה (ה':) והל\"ל יותר מיומא (יט:) וסוכה (כא:) שאמר רב דשיחת ת\"ח צריכה לימוד ויותר נראה מקורו טהור מחולין (קי\"א:) דמדייק מהא דא' רב יהיב טעמא כולי האי לענין נ\"ט בנ\"ט שאסור. ועי' ג\"כ שבת (קכ\"ד:) דאמר רב אייתי לי' שותא לכהנא למיתב עלה. ודייקינן מזה דלצורך מקומו אסור ע\"ש בפרש\"י. כ\"כ כבוד אחי הרה\"ג המנוח מה' צבי יהודה תאומים זצ\"ל:<br><span class=\"N\"> **) המעיין ברמב\"ן עה\"ת פ' קדושים פסוק ב' יראה שגורס שם רבי חייא, והוא פלאי. המגיה:</span><br><b> ויעוין </b> במבוא הפרדר\"א להגר\"ד לוריא ז\"ל מה שהביא מספר נהרות דמשק עשרה מילי דחסידותא שנהג רב. ומשם שאב רבינו דבריו. וגם מש\"כ בפ\"ד מתפילין הכ\"ה ובאמת הגדות הרבה הי' להם לרבותינו הראשונים מה שנאבדו מאתנו: וק\"ק מ\"ט לא כ' רבינו שגם ריב\"ז ור\"א תלמידו לא שחו שיחת חולין מימיהם כדאי' בסוכה (כח.) ואולי שלכן דקדק רבינו לכתוב שיחה בטילה ולא כ' שיחת חולין שרש\"י ז\"ל פי' ש\"ח שחוק וקלות ראש ועי' בדברי רבינו בפירושו פ\"א דאבות באריכות. וא\"ש וממילא שאין ראי' כלל מהך דחגיגה שכ' המק\"ש. ועי' רפ\"ו דאבות ובמס' דא\"ז פ\"ה וסנהדרין (צ\"ג:): אחז\"ר זכיתי לקנות ס' שערי תשובה מהגאונים הקדמונים [נדפס בליוורנו תרכ\"ט עם הגהות איי הים להרב חי\"מ חזן בהסכמת הגרד\"א ז\"ל אבד\"ק ירושל' תוב\"ב] ובסי' קע\"ח כ' שם. עשרה מילי דחסידותא דהוה נהיג רב ובתרי' לא יכלו כולהו שמעי' [נראה פי' מי שהוא משמשין לפניו] לאחזוקי בהון וכל חד וחד מנהון אחזיק בחדא מינהון ולא נזכר [גם הרב חיד\"א ז\"ל בפי' \"פתח עינים\" לעין יעקב מס' סוכה כ\"ח. הביא מה שראה בפרד\"ס לרש\"י כ\"י י' מילי דחסידותא על רב ולא נזכר דבר זה יעוי\"ש. המגיה] שם שלא שח שיחה בטילה מימיו. וס' נהרות דמשק לא ראיתיו עדיין: (לא העיר המבאר איי הים מה שראוי להעיר בזה וכמו בכל דברי הס' הנחמד ההוא. ואיד\"ש לזכני אבאר בארוכה במק\"א): ועיין שבת (קי\"ג:) של\"י דיבורך של שבת כדש\"ח. ופי' התוס' בשם ר\"ת שאין לדבר כ\"כ בשבת כמו בחול. וכ\"כ רבינו פכ\"ד ה\"ד שאסור להרבות בשיחה בטילה בשבת וצ\"ל דבשבת צריך להחמיר עוד יותר. ועיין בפ\"ג מסנהדרין ה\"ז שכל ב\"ד של ישראל צריכין ליזהר שלא לספר בשיחה בטילה. ושם כ' מתחילה ואסור להקל ראש או לשחוק כו':",
+                "<b>והוא </b>\n<b> שציוו חכמים ואמרו לעולם ישנה אדם לתלמידיו ד\"ק.</b> אינו מובן קצת דהא לתלמידיו הוא שאמרו כן. ועי' פסחים (ג':) ובהגהת מעשה אילפס להגאונים מפה\"י ז\"ל שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> לא ימהר להשיב.</b> אבות פ\"ה ממדת החכם ואינו נבהל להשיב ויעוי' בהקדמת הח\"ס ליו\"ד ד\"נ בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יהי' א' בפה וא' בלב.</b> פסחים (קי\"ג:) ומשמע שם שאפילו אינו בדבר שבממון אסור. שאילו בממון אסור משום לא תגנוב שהיא גניבת דעת. עי' בס' החינוך ועי' בב\"ר בפ' וישב בפ' ולא יכלו דברו לשלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b>\n<b> יהא אדם בעל שחוק כו' ולא עצב ומתאבל.</b> עי' סנהדרין (נט:) דא\"ל ר\"א לר\"ז יארוד נאלא ע\"ש בפירש\"י. והיא היתה מדתו של ר\"ז. עי' נדה. (כג.) ע\"כ הביאו ר\"י לר\"ז לידי גיחוך. ועי' ברכות (ל':) ובנדרים (נ':) יומא דמחייך בי' רבי וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואסרו </b>\n<b> חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית.</b> עי' תענית (יט:) וגם לחכמים אסור אם הוא מתענה בלא שום סיבה ע\"ש בסוה\"פ. וע\"ז צוו חכמים ואמרו כ\"מ לש\"ש אבות פ\"א ועי' קדושין (פ\"א:) שאמר שמואל הכל לש\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> שאמר שלמה בכל דרכיך דעהו.</b> ברכות (סג.) דרש ב\"ק כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לעולם </b>\n<b> לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב.</b> ברכות (ס\"ב) שלא כפרש\"י:",
+                "<b>ואל </b>\n<b> ישהה נקביו.</b> שבת (לג.) גיטין (ע.). חולין (קלג.) ע\"ש בהרי\"ף ובפרש\"י שם. ולהך דשבת א\"ש תרווייהו ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יאכל עד שיבדוק עצמו.</b> ברכות (כג:) שבת (מא.):",
+                "<b>לא </b>\n<b> יאכל עד שילך.</b> שבת שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> ישן ביום.</b> סוכה (כו:). וע\"ל פ\"ז ה\"ג מס\"ת ודו\"ק. אולם רבינו לא כ\"כ מה שהוא ע\"פ ההלכה רק מה שהוא ע\"פ הרפואה. וכבר נודע גם בזמנינו שהשינה ביום לא טוב לבריאות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולחם </b>\n<b> שעורים.</b> קדושין (סב.) שהוא כחרבות לגוף ועי' פסחים (מב.): <b> והבצלים.</b> ערובין (כט.) קדושין (סב.): <b> והדלועים.</b> ע\"ז (יא. כט.) ונדרים (מ\"ט):"
+            ],
+            [
+                "<b>והתמרים.</b> עי' פסחים (פו:) וכתובות (י:):",
+                "<b>ואדם </b>\n<b> שהוא חכם כו' הרי זה גבור.</b> אבות רפ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יערב </b>\n<b> המים ביין או דבש.</b> עי' שבת (קמ.) ובמש\"ש הרש\"ל. שזהו כוונת הראב\"ד בהשגותיו פ\"ז מנדרים ה\"י. שכ' חיי נפש. וחידוש שהכסף משנה לא ירד לזה. וע' ברכות (מב:) וספ\"ד מברכות. בשעה שיוצא מבית המדרש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b>\n<b> יבעול אדם והוא שבע כו' ויבדוק נקביו.</b> גיטין (ע.). ומש\"כ <b> ולא ביום יציאתו לדרך.</b> ע' באחרונים באו\"ח סי' ר\"מ ובאהע\"ז סי' כ' ומה שהקשו עמ\"ש <b> ולא ביום שיכנס למרחץ.</b> עמש\"ל סוף ה' שבת בס\"ד [יש לנו להאריך בפ' זה. אך לאשר נדפס אח\"כ ס' ארץ חמדה להגאון רמ\"ל מלבים זצ\"ל ובסופו קונטרס עלים לתרופה. בבקיאות עצום בביאור דברי רבינו בפ' הזה. ע\"כ משכתי את ידי מלכתוב עוד בזה]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ועליהם </b>\n<b> מפורש בקבלה.</b> שבת (קנא:):"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יאכל בשוק.</b> ירושלמי מעשרות פ\"ג ה\"ה אמרו שם אין שבחו של ת\"ח להיות אוכל בשוק. ושם פ\"ב ה\"א. הי' אדם גדול ואין דרכו לאכול בשוק כו'. ועי' בד' רבינו פ\"ה ממעשר ה\"ו. ותוס' קדושין (מ:) ד\"ה וי\"א. כיונו להירושלמי הזה והמציינים לא זכרו לרשום מקומו. וע\"ש בשם ר\"ת דעל סעודת פת לבד קאמר בבבלי שם שפסול לעדות וכו'. ובזה י\"ל קוהמ\"פ דלר\"ג דס\"ל בברכות (מד.) דעל כל ז' המינים צריך לברך ג' ברכות א\"כ יתחייב בהם בסוכה ועי' טעה\"מ ה' סוכה. ולהאמור א\"ש דבסוכה ה\"ט דפטור דתשבו כע\"ת בעינן ודרך לאכול פירות גם בשוק ע\"כ פטור מסוכה. וכמש\"כ במקומו בס\"ד. בשם כאאמו\"ר הגז\"ל. ומכ\"ש שמיושב היטב ע\"פ דברי ר\"ת אלו. ולא יאכל אצל ע\"ה כו'. עי' סנהדרין (נב.) למה ת\"ח דומה כו'. וע' פ' כ\"ה מסנהדרין ה\"ד. ובחי\"מ סי' ח':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אם </b>\n<b> יש בו כח.</b> עמע\"ל שלהי ה' שבת בס\"ד. ולא יאנוס אותה ערובין (ק') דרשו ע\"ז ואץ ברגלים חוטא זה הכופה אשתו לדמ\"צ ועי' פסחים (מ\"ט) המשיא בתו לע\"ה כאילו כופתה לפני ארי מה ארי כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> בדברי שלום וכיו\"ב.</b> רמז להני דב\"מ (כ\"ב) בתלת מילי ע\"ר דמשני במילייהו ועי' בט\"ז ס\"ס תקס\"ה ומיהו בהפלאה כתובות (ע\"ז) דחה ראיתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יהלך עקב בצד גודל.</b> עי' שבת ס\"ב. ע\"ז י\"ז."
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יהא בשרו נראה.</b> ע' יומא ל\"ה. ב\"ב נ\"ז:\n<b> מבית יד שלו עד ראשי אצבעותיו </b> מדר\"ש רבתא ס\"פ כ\"ה שלא נראה לבית שאול פיסת יד סדר משנה ועי' ירושלמי סנהדרין פ\"ב ה\"ד ובבמד\"ר פ' ד' הגירסא ולא עקב בצד גודל ועי' בבלי ב\"ב (נ\"ז) (ועי' ברכות ס\"ב):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> ימכור שדה ויקנה בית.</b> תו\"כ פ' בהר בפסוק כי ימוך אחיך וע\"ל הי\"א ובכ\"מ שם ויבמות (ס\"ג) וקדושין (כ'):"
+            ],
+            [
+                "<b>ונותן </b>\n<b> ומוותר לאחרים </b> ב\"ב (ט\"ו) דרשו כן באיוב וע' מגילה (כ\"ח) שרנבה\"ק א' שהאריך ימים בשביל שהי' ותרן בממונו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והמתכבד </b>\n<b> בקלון חבירו.</b> מש\"כ הכ\"מ פ\"ב דאבות אין זכר לזה שם וחידוש שבפ\"ג מתשובה הי\"ד כתב בעצמו של\"י מקורו אמנם הוא בירושלמי פ\"ב דחגיגה [ובב\"ר פ\"א] כמו שהעירו כבר הגאונים ר\"י ברלין ור' זלמן מווילנא זצ\"ל. כאאמו\"ר זצ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אהבת </b>\n<b> גר כו'. התורה אמרה ואהבתם את הגר צוה על אהבת הגר כמו שצוה על אהבת עצמו שנאמר את ד\"א.</b> לא כ\"כ באהבת ישראל בהלכה שלפ\"ז אולי ממה של\"כ כאן ואהבת להגר כמש\"כ שם ואהבת לרעך וכתב את הגר מכלל שבכוונה כתב כאן כלשון אהבת ית\"ש שכ' ואהבת את ד\"א ויעו\"ש בפ\"י מתשובה ה\"ג ובס' חסידים (סי' י\"ד) מענין אהבת השי\"ת כמו שמי שאוהב אשה הוא שמח כשיראה עבד ושפחה מאותו בית כן יהי' באהבת השי\"ת ובזה אמרתי בס\"ד שלכ\"כ את ד\"א ולכן לא פירש מאותו את שמעון העמסוני כמו שהקשה בת' המהרי\"ל וזהו ג\"כ באהבת הגר משא\"כ באהבת כל אדם:<br><b> ומה </b> שסיים רבינו <b> הקב\"ה עצמו אוהב גר.</b> עי' ס\"ח סקט\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כשיחטא </b>\n<b> איש לאיש.</b> מקורו טהור מתנא דב\"א ומובא בילקוט ע\"פ זה סמ\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הלאו </b>\n<b> הזה אע\"פ שאין לוקין עליו כו'.</b> נראה טעמ' דא\"ל משום דהמכה אותם נתן לתשלומין והמצערם הוא בדברים וא\"ב מעשה ובהכאה פמש\"פ י\"ל דאה\"נ שלוקה דודאי לא גריעי מכל אדם ול\"ש בזה דה\"ל לאו שבכללות וע' סמ\"ש ובהקובץ:<br><b> ועי' </b> מהלאו הזה במכילתא פ' משפטים ואדר\"ן פל\"ט ומס' שמחות פ\"ט תנא דבא\"ר פ' ל\"ו [בסופו] ובתוה\"א להרמב\"ן שער הגמול ובמש\"כ בתשובה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המרגל </b>\n<b> בחבירו עבר בל\"ת.</b> ירושלמי פאה פ\"א ועי' תדבא\"ר פכ\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים על ג\"ע כו'.</b> תוספתא וירושלמי פ\"א דפאה ובמס' ד\"א רבתי פי\"א אמרינן ג\"כ דמספרי לה\"ר א\"ל חלעה\"ב:",
+                "<b>עוד </b>\n<b> א\"ח שלשה.</b> בירושלמי שם חשב ארבעה ועי' בס' סדר משנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המספר </b>\n<b> בטובת חבירו בפני שונאיו.</b> כ\"ה מפורש בב\"ב (קס\"ד) דהמספר טו\"ח הוא אבק לה\"ר וכ\"ה בתוספתא פ\"א דע\"ז אולם מש\"כ בפני שונאיו הוא הוספת רבינו מדעתו ועי' פי' המשנה פ\"ב דאבות ובס' חסידים סי' ס\"ד כ' ג\"כ כרבינו ועמג\"א ס\"ס קנ\"ו מש\"כ להקשות מהך דב\"ב ור\"ל על שי' רש\"י דדוקא כשמרבה לספר ולא על רבינו כמש\"ש בפה\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> אלו בעלי לה\"ר שאין לדור בשכונתם.</b> זהו מדרשת חז\"ל בערכין (ט\"ו) <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\">ובסוטה דף ה' ע\"א. המגיה:</i> אין אני והוא יכולים לדור ביחד וע\"ל פ\"ב ה\"ו וק\"ל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות דעות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Repentance/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Repentance/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..56ce853b8cfa669a859b28442a633665b754cb18
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Repentance/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,191 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Repentance",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תשובה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> מ\"ע שבתורה כו'.</b> מקורו טהור מדברי המכילתא שהיה לפני רבינו והביאו בלשונו בס' המצות מצוה ע\"ג ובס' החינוך במקומו:",
+                "<b>ולעולם </b>\n<b> אינו חוזר לדבר זה.</b> ד\"ז לא נמצא בבבלי אבל הוא מבואר להדיא בירושלמי דיומא ספ\"ח ושם הנוסח ובדרך רחוקה הייתי מהלך וכשם שעשיתי איני עושה יהרמ\"א וכו' וכ\"ה בויק\"ר פ\"ו ולפלא על הפוסקים רו\"א שלא כ' ד\"ז בנוסח הוידוים שהוא עיקר גדול בתשובה כמ\"ש בכל ספרי הפוס' והוא תלמוד ערוך בפי רבינו מד' הירושלמי ואחז\"ר מצאתי לשארי הג\"ר רפאל כ\"ץ בס' דעת קדושים שקדמני בזה תלי\"ת:",
+                "<b>שנאמר </b>\n<b> מכל חטאת האדם.</b> הוא מספרי זוטא ומובא בילקוט מכל חה\"א ממה שחטא לחבירו בגניבה וגזילה ולה\"ר ועכ\"מ פ\"ב ה\"ט מש\"כ בזה אבל באמת בכל חטא יש בו ב' חטאים למקום ולחבירו והכא מיירי מתשובה למקום ושם מתשובה לחבירו שהוא הריצוי והפיוס וא\"ש כ\"כ בס' ת\"א להגר\"ז ז\"ל. כאאמו\"ר ז\"ל:",
+                "<b>כתב </b> רבינו פ\"ה מ\"ה חובל ה\"ט דמזיק ממון חברו וכו'. ע' לקמן פ\"ב ה\"ט וצ\"ע שם בסופו ע\"ש. כן מפרש הגאון ר\"ז ז\"ל בתולדות אדם הובא משמו באורך קצת ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסופה.</b> עי' כ\"מ ולע\"ד ילה\"ר דלא כסוגיא דשבועות ונ\"ל דל\"ש משום עול\"ת לקרות זבח רשעים תועבה מהא דשבת ע\"א א' ד\"א שם אלא מעתה א\"ל המתינו לי עד שאבעול ה\"נ כו' והרי בכה\"ג ל\"ש כלל קרבן דזר\"ת או דבל\"ת לבד ל\"ש זר\"ת והתם רק ל\"ת הוא אלא דצ\"ע דהרי בכ\"מ מבואר דרשע מיקרי כל העובר אף על ל\"ת וצ\"ע לעה\"פ בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' </b>\n<b> רשע כל ימיו.</b> לקמן פ\"ג הי\"ד תוספתא פ\"א דקדושין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ומה </b>\n<b> היא התשובה כו' ויעיד עליו יודע תעלומות.</b> דברי קדשו נובעים מילקוט הושע סי' תקל\"ב ע\"פ שובה ישראל שא\"ל ישראל להקב\"ה אם אנו עושים תשובה מי מעיד בנו א\"ל הקב\"ה אם לרעה כו' ה\"א שוי\"ש עד ד\"א. מש\"כ הכ\"מ פ\"ק דר\"ה כוונתו על הרי\"ף [ורא\"ש] שם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומשנה </b>\n<b> שמו כלומר כו'.</b> ר\"ה ט\"ז ב' וירושלמי ספ\"ז דשבת פעמים ששה\"ש גורם:",
+                "<b>וגולה </b>\n<b> ממקומו שגלות מכפרת עון.</b> סנהדרין ל\"ז ב' ואולי זהו בכלל מש\"ש בר\"ה שינוי מקום גורם וע' מ\"ק י\"ז א' תוד\"ה אם:",
+                "<b>שגלות </b>\n<b> מכפרת עון. </b> סנהדרין ל\"ז."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שמא </b>\n<b> יחנק בסעודתו. </b> גי' אחרת \"שמא תטרף דעתו\" ע\"י לח\"מ ויש להעיר לפי הגירסא שמא יחנק והרי למיתה דזמן מועט לא חיישינן ועי' שעה\"מ ה' סוכה ומש\"ש בס\"ד ואפ\"ל דזהו רק כשאנו דנין על אדם אחד פרטי משא\"כ בדבר שהוא לאלפים ולרבבות בעת אחת ודאי שכיחא גם מיתה פתאומית ל\"ע ע\"כ ראוי לכ\"ע לחוש לזה ובזה א\"ש ד' רש\"י יומא ו' ב' ועד שאתה כו' ע\"ש [ובחי' שם כ' ד\"נ בשם אאמו\"ר ז\"ל עפ\"ד הירושלמי פ\"י דשקלים ה\"א וערובין מ\"א ב' ושפת\"י] וכה\"ג כ' המפ' בענין חזקת כשרות ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אנחנו חטאנו.</b> ע' לקמן בסדר תפלה כתב אבל אנחנו ואבותינו אשמנו וכו'. בכ\"מ: ופסק כראב\"י וכו'. עי' כ\"מ ספ\"ב מה' בה\"ד וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> גוזלו.</b> ע' בפ' חובל ומזיק פ\"ה ה\"ט צ\"ע. במגדל עוז כתב ומעשה (של דיהודא בן טבאי) [דשמעון בו שטח וכו']כדפריך רב זוטרא בר טוביה משמיה דרב נחמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכה\"א </b>\n<b> על הגבעונים.</b> עי' יבמות ע\"ח ב' וירושלמי רפ\"ד דקדושין וע' בבלי ביצה ל\"ב ב':",
+                "<b>ונוח </b>\n<b> לרצות.</b> פ\"ה דאבות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אדם </b>\n<b> שעונותיו וכו'. </b> ר\"ה ט\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>במל\"מ: </b> ההיא דמי שמתו כר\"מ וכו'. נ\"ל ע\"פ מה דאי' בב\"ק ק\"ג ותמורה ט\"ו דכל היכא דאיכא מעשה בחסיד א' או ר\"י ב\"ב או ר\"י בר אלעאי א\"כ תירוץ קמא של תוס' הוא אמעשה דהוא ריב\"ב ותירץ בתרא או שמא דהוא ר\"י אלעאי ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> השגת הראב\"ד ובק\"נ יומא פ\"ח אות ס\"ד ה\"ר לדעת רבינו:",
+                "<b>שכל </b>\n<b> ישראל י\"ל חלעה\"ב.</b> סנהדרין צ\"ו א':",
+                "<b>כ\"י </b>\n<b> י\"ל חלעוה\"ב. </b> ר\"פ חלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעושים </b>\n<b> עבירות ביד רמה כיהויקים.</b> ירושלמי פ\"ק דפאה ופ\"י דסנהדרין וע\"ש בבלי ק\"ד א' מ\"מ לא מנו את יהויקים עוד אחרת היתה בו משמע דזו\"ז ג\"כ ל\"ה לו חלע\"ה. ומש\"כ רבינו שופכי דמים פשוט הדבר בק\"ו מבעלי לה\"ר דעיקר עונשו משום דהוא לשון תליתאי. ע\"ל פ\"ז מדיעות ה\"ג ומש\"ש בס\"ד וא\"כ כ\"ש שפ\"ד עצמה. ולפה\"נ זהו עיקר חטא מנשה ואחאב עמ\"ש רבינו פ\"ד מרוצח ה\"ט. ומש\"כ ומושך ערלתו עמש\"ל סוף ה' מילה בכ\"מ ויו\"נ מקורו בירושלמי פ\"א דפאה ופ\"י דסנהדרין ועמש\"ל בה' מילה בס\"ד:",
+                "<b>ובעלי </b>\n<b> לשון הרע. </b> ע' פ' היוצא ממס' ד\"א דמבואר שם דהמספר לשון הרע א\"ל חלעו\"ה:",
+                "<b>והמושך </b>\n<b> ערלתו. </b> פ\"ג דאבות. וע' כ\"מ הי\"ד. ע' סוף מסכת ד\"א."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ.</b> וצריך טעם למה השמיטם וכו'. המבזה ת\"ח חשיב לה רבינו לקמן הלכה י\"ד בפ' זה ע\"ש ובהלכות ת\"ת הי\"א וע\"ש בכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המתכבד </b>\n<b> בק\"ח.</b> עמש\"ל פ\"ו מדיעות ה\"ג בס\"ד ומל' רבינו מ' רק ברגיל בזה ולא אם רק באקראי בעלמא:",
+                "<b>המחלל </b>\n<b> את הקדשים.</b> וצ\"ע שהשמיט רבינו הא דא' בברכות ס\"א א' העובר אחורי הנהר א\"ל חלעוה\"ב וע\"ע עמסכ\"ת וע\"ל בה' דעות פ\"י ה\"ג על הגליון על מרן הכ\"מ שם בנידן מתכבד ע\"ש וע\"ע בהקדמת ספר שאילת שלום להגאון ר\"י פיק שהראה ג\"כ להירושלמי פ' אין דורשין וע\"ע פ\"א מאיסורי ביאה הכ\"ב שהשמיט ג\"כ שם ע\"ש: בכ\"מ: וי\"ל דבפ' חלק אמרינן. היינו לאיכא דמתני לה אסיפא וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האומר </b>\n<b> אחטא ואשוב.</b> עי' לח\"מ וע' ק\"נ יומא פ\"ח אות ס\"ה שבדבריו מתיישבת קושיתו וע\"ש אות ס\"ז שלא זכר דברי רבינו בכאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריך </b>\n<b> להעמיד כו'.</b> ילקוט הושע סי' תקל\"ג פ' קחו עמכם דברים ר\"נ אומר קחו עמכם קראים טובים דרשנים טובים כגון ר' לוי בר סיסי וחבריו דרש דברים דברנים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שהיא </b>\n<b> גורמת לגופן של עריות.</b> ברכות י\"ב יומא ע\"ד ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובענין </b>\n<b> זה א' שלמה שמח בחור כו' </b> שבת ס\"ג ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש </b>\n<b> חטא שנפרעים ממנו על חטאו בעה\"ז בגופו או בממונו או בבנים.</b> לא כתב רבינו גם באשתו ע' שבת ל\"ב ב' כ\"ה ו' וא' סוטה י\"ג ב' ב\"מ ק\"ב א' ובכ\"מ דודאי גם האשה נענשה ע\"ז וכדמוכח בכתובות ע\"ב א' [ודברי הפמ\"ג א\"ח ס' רכ\"ה תמוהים ע\"ש] משום דכוונת רבינו כאן הוא גם על האשה כמו על האיש. ומש\"כ בממונו וכו' מקור כל דבריו ע' יומא פ\"ז א' על חטא כריתות מתכפר ביסורים. ושבועות ח' ב' וכריתות כ\"ו א' דאשם תלוי בא להגן מן היסורים וע' ברכות ה' א' ב' ובכ\"מ כה\"ג ובירושלמי סוטה פ\"א ה\"ז דרש פ' אחת לא' למצוא חשבון עי\"ש ובבמ\"ר פ\"ט וקה\"ר ספ\"ז וע' בבלי ברכות ה' ב' בעובדא דר\"ה ובפסחים קי\"ח א' מ\"ד הודו כו' וע' חולין ז' ב' ערכין ט\"ז ב' ובכ\"מ פ\"ד מביאת מקדש ה\"ד ומש\"ש בס\"ד. ומש\"כ רבינו הקטנים שבת ל\"ב ב' ל\"ג א' ב' ק\"ה ב' וב\"מ ק\"ב א' סוטה יג ב' ועכ\"מ. ומש\"כ מדכ' איש בחטאו כו' הוא מדברי הספרי פ' תצא על אותו פסוק. אולם מש\"כ דבניו הקטנים הם כקנינו ל\"י מקום הדברים וע' ערכין כ\"ח א' ופ\"ו מערכין הכ\"א דל\"מ כן ולפי מיעוט זכרוני ל\"י מקומו כעת:",
+                "<b>ויש </b>\n<b> חטא שנפרעין.</b> ע' פ\"ז מדעות ה\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בא </b>\n<b> לטהר מסייעין אותו.</b> שבת ק\"ד <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\"> *)יומא ל\"ח ע\"ז נ\"ה מנחות כ\"ט. המגיה:</i> :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יאמר כשאזקין אשוב.</b> שבת קנ\"ג. שם בכל עת יהי' בגדיך לבנים. ע\"ז י\"ט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> ישראל נגאלים אלא בתשובה. </b> עכ\"מ ואינו ענין לכאן והל\"ל מסנהדרין צ\"ז ב'. וירושלמי ריש תענית:",
+                "<b>אין </b>\n<b> ישראל נגאלים אלא בתשובה. </b> ע' סנהדרין צ\"ז ואין הדבר תלוי אלא בתשובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גדולה </b>\n<b> תשובה שמקרבת האדם לשכינה כו'.</b> יומא פ\"ו א' גדולה תשובה שמגעת עד כה\"כ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחכמים </b>\n<b> קראו לה וכו'.</b> פסחים קי\"ט. ב\"ב ע\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אלו </b>\n<b> הערביים הטיפשים.</b> בקדושין מ\"ט ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמה </b>\n<b> כמה דוד והתאוה לחיי עוה\"ב.</b> ברכות ד' א':",
+                "<b>וכמה </b>\n<b> הי' דוד מתאוה וכו'.</b> ברכות ד' א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וייטב </b>\n<b> לך לעולם שכולו טוב וכו'.</b> קדושין ל\"ט חולין קמ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכבר </b>\n<b> א\"ח הראשונים וכו'.</b> פי\"ב ממלכים ה\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> מאהבה.</b> סוטה ל\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים הראשונים שמא תאמר כו'.</b> נדרים מ\"ב א' וספרי פ' ואתחנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם </b>\n<b> יעסוק אדם בתורה וכו'.</b> ברכות י\"ז. שם וכדי לקבל שכר [מנחות צ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד וע' ירושלמי פ\"ה בברכות סוף ה\"א. רשב\"ל אשתלי ויצא חוץ לתחום בשבת לקיים מה שנאמר באהבתה תשגה תמיד:<br>(מכאאמו\"ר הגאון זצללה\"ה):"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Repentance/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Repentance/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..029c11142b4676021911338108cd2e0922fa1c01
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Repentance/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,188 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Repentance",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Repentance",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> מ\"ע שבתורה כו'.</b> מקורו טהור מדברי המכילתא שהיה לפני רבינו והביאו בלשונו בס' המצות מצוה ע\"ג ובס' החינוך במקומו:",
+                "<b>ולעולם </b>\n<b> אינו חוזר לדבר זה.</b> ד\"ז לא נמצא בבבלי אבל הוא מבואר להדיא בירושלמי דיומא ספ\"ח ושם הנוסח ובדרך רחוקה הייתי מהלך וכשם שעשיתי איני עושה יהרמ\"א וכו' וכ\"ה בויק\"ר פ\"ו ולפלא על הפוסקים רו\"א שלא כ' ד\"ז בנוסח הוידוים שהוא עיקר גדול בתשובה כמ\"ש בכל ספרי הפוס' והוא תלמוד ערוך בפי רבינו מד' הירושלמי ואחז\"ר מצאתי לשארי הג\"ר רפאל כ\"ץ בס' דעת קדושים שקדמני בזה תלי\"ת:",
+                "<b>שנאמר </b>\n<b> מכל חטאת האדם.</b> הוא מספרי זוטא ומובא בילקוט מכל חה\"א ממה שחטא לחבירו בגניבה וגזילה ולה\"ר ועכ\"מ פ\"ב ה\"ט מש\"כ בזה אבל באמת בכל חטא יש בו ב' חטאים למקום ולחבירו והכא מיירי מתשובה למקום ושם מתשובה לחבירו שהוא הריצוי והפיוס וא\"ש כ\"כ בס' ת\"א להגר\"ז ז\"ל. כאאמו\"ר ז\"ל:",
+                "<b>כתב </b> רבינו פ\"ה מ\"ה חובל ה\"ט דמזיק ממון חברו וכו'. ע' לקמן פ\"ב ה\"ט וצ\"ע שם בסופו ע\"ש. כן מפרש הגאון ר\"ז ז\"ל בתולדות אדם הובא משמו באורך קצת ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסופה.</b> עי' כ\"מ ולע\"ד ילה\"ר דלא כסוגיא דשבועות ונ\"ל דל\"ש משום עול\"ת לקרות זבח רשעים תועבה מהא דשבת ע\"א א' ד\"א שם אלא מעתה א\"ל המתינו לי עד שאבעול ה\"נ כו' והרי בכה\"ג ל\"ש כלל קרבן דזר\"ת או דבל\"ת לבד ל\"ש זר\"ת והתם רק ל\"ת הוא אלא דצ\"ע דהרי בכ\"מ מבואר דרשע מיקרי כל העובר אף על ל\"ת וצ\"ע לעה\"פ בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' </b>\n<b> רשע כל ימיו.</b> לקמן פ\"ג הי\"ד תוספתא פ\"א דקדושין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ומה </b>\n<b> היא התשובה כו' ויעיד עליו יודע תעלומות.</b> דברי קדשו נובעים מילקוט הושע סי' תקל\"ב ע\"פ שובה ישראל שא\"ל ישראל להקב\"ה אם אנו עושים תשובה מי מעיד בנו א\"ל הקב\"ה אם לרעה כו' ה\"א שוי\"ש עד ד\"א. מש\"כ הכ\"מ פ\"ק דר\"ה כוונתו על הרי\"ף [ורא\"ש] שם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומשנה </b>\n<b> שמו כלומר כו'.</b> ר\"ה ט\"ז ב' וירושלמי ספ\"ז דשבת פעמים ששה\"ש גורם:",
+                "<b>וגולה </b>\n<b> ממקומו שגלות מכפרת עון.</b> סנהדרין ל\"ז ב' ואולי זהו בכלל מש\"ש בר\"ה שינוי מקום גורם וע' מ\"ק י\"ז א' תוד\"ה אם:",
+                "<b>שגלות </b>\n<b> מכפרת עון. </b> סנהדרין ל\"ז."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שמא </b>\n<b> יחנק בסעודתו. </b> גי' אחרת \"שמא תטרף דעתו\" ע\"י לח\"מ ויש להעיר לפי הגירסא שמא יחנק והרי למיתה דזמן מועט לא חיישינן ועי' שעה\"מ ה' סוכה ומש\"ש בס\"ד ואפ\"ל דזהו רק כשאנו דנין על אדם אחד פרטי משא\"כ בדבר שהוא לאלפים ולרבבות בעת אחת ודאי שכיחא גם מיתה פתאומית ל\"ע ע\"כ ראוי לכ\"ע לחוש לזה ובזה א\"ש ד' רש\"י יומא ו' ב' ועד שאתה כו' ע\"ש [ובחי' שם כ' ד\"נ בשם אאמו\"ר ז\"ל עפ\"ד הירושלמי פ\"י דשקלים ה\"א וערובין מ\"א ב' ושפת\"י] וכה\"ג כ' המפ' בענין חזקת כשרות ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אנחנו חטאנו.</b> ע' לקמן בסדר תפלה כתב אבל אנחנו ואבותינו אשמנו וכו'. בכ\"מ: ופסק כראב\"י וכו'. עי' כ\"מ ספ\"ב מה' בה\"ד וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> גוזלו.</b> ע' בפ' חובל ומזיק פ\"ה ה\"ט צ\"ע. במגדל עוז כתב ומעשה (של דיהודא בן טבאי) [דשמעון בו שטח וכו']כדפריך רב זוטרא בר טוביה משמיה דרב נחמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכה\"א </b>\n<b> על הגבעונים.</b> עי' יבמות ע\"ח ב' וירושלמי רפ\"ד דקדושין וע' בבלי ביצה ל\"ב ב':",
+                "<b>ונוח </b>\n<b> לרצות.</b> פ\"ה דאבות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אדם </b>\n<b> שעונותיו וכו'. </b> ר\"ה ט\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>במל\"מ: </b> ההיא דמי שמתו כר\"מ וכו'. נ\"ל ע\"פ מה דאי' בב\"ק ק\"ג ותמורה ט\"ו דכל היכא דאיכא מעשה בחסיד א' או ר\"י ב\"ב או ר\"י בר אלעאי א\"כ תירוץ קמא של תוס' הוא אמעשה דהוא ריב\"ב ותירץ בתרא או שמא דהוא ר\"י אלעאי ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> השגת הראב\"ד ובק\"נ יומא פ\"ח אות ס\"ד ה\"ר לדעת רבינו:",
+                "<b>שכל </b>\n<b> ישראל י\"ל חלעה\"ב.</b> סנהדרין צ\"ו א':",
+                "<b>כ\"י </b>\n<b> י\"ל חלעוה\"ב. </b> ר\"פ חלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעושים </b>\n<b> עבירות ביד רמה כיהויקים.</b> ירושלמי פ\"ק דפאה ופ\"י דסנהדרין וע\"ש בבלי ק\"ד א' מ\"מ לא מנו את יהויקים עוד אחרת היתה בו משמע דזו\"ז ג\"כ ל\"ה לו חלע\"ה. ומש\"כ רבינו שופכי דמים פשוט הדבר בק\"ו מבעלי לה\"ר דעיקר עונשו משום דהוא לשון תליתאי. ע\"ל פ\"ז מדיעות ה\"ג ומש\"ש בס\"ד וא\"כ כ\"ש שפ\"ד עצמה. ולפה\"נ זהו עיקר חטא מנשה ואחאב עמ\"ש רבינו פ\"ד מרוצח ה\"ט. ומש\"כ ומושך ערלתו עמש\"ל סוף ה' מילה בכ\"מ ויו\"נ מקורו בירושלמי פ\"א דפאה ופ\"י דסנהדרין ועמש\"ל בה' מילה בס\"ד:",
+                "<b>ובעלי </b>\n<b> לשון הרע. </b> ע' פ' היוצא ממס' ד\"א דמבואר שם דהמספר לשון הרע א\"ל חלעו\"ה:",
+                "<b>והמושך </b>\n<b> ערלתו. </b> פ\"ג דאבות. וע' כ\"מ הי\"ד. ע' סוף מסכת ד\"א."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ.</b> וצריך טעם למה השמיטם וכו'. המבזה ת\"ח חשיב לה רבינו לקמן הלכה י\"ד בפ' זה ע\"ש ובהלכות ת\"ת הי\"א וע\"ש בכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המתכבד </b>\n<b> בק\"ח.</b> עמש\"ל פ\"ו מדיעות ה\"ג בס\"ד ומל' רבינו מ' רק ברגיל בזה ולא אם רק באקראי בעלמא:",
+                "<b>המחלל </b>\n<b> את הקדשים.</b> וצ\"ע שהשמיט רבינו הא דא' בברכות ס\"א א' העובר אחורי הנהר א\"ל חלעוה\"ב וע\"ע עמסכ\"ת וע\"ל בה' דעות פ\"י ה\"ג על הגליון על מרן הכ\"מ שם בנידן מתכבד ע\"ש וע\"ע בהקדמת ספר שאילת שלום להגאון ר\"י פיק שהראה ג\"כ להירושלמי פ' אין דורשין וע\"ע פ\"א מאיסורי ביאה הכ\"ב שהשמיט ג\"כ שם ע\"ש: בכ\"מ: וי\"ל דבפ' חלק אמרינן. היינו לאיכא דמתני לה אסיפא וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האומר </b>\n<b> אחטא ואשוב.</b> עי' לח\"מ וע' ק\"נ יומא פ\"ח אות ס\"ה שבדבריו מתיישבת קושיתו וע\"ש אות ס\"ז שלא זכר דברי רבינו בכאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריך </b>\n<b> להעמיד כו'.</b> ילקוט הושע סי' תקל\"ג פ' קחו עמכם דברים ר\"נ אומר קחו עמכם קראים טובים דרשנים טובים כגון ר' לוי בר סיסי וחבריו דרש דברים דברנים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שהיא </b>\n<b> גורמת לגופן של עריות.</b> ברכות י\"ב יומא ע\"ד ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובענין </b>\n<b> זה א' שלמה שמח בחור כו' </b> שבת ס\"ג ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש </b>\n<b> חטא שנפרעים ממנו על חטאו בעה\"ז בגופו או בממונו או בבנים.</b> לא כתב רבינו גם באשתו ע' שבת ל\"ב ב' כ\"ה ו' וא' סוטה י\"ג ב' ב\"מ ק\"ב א' ובכ\"מ דודאי גם האשה נענשה ע\"ז וכדמוכח בכתובות ע\"ב א' [ודברי הפמ\"ג א\"ח ס' רכ\"ה תמוהים ע\"ש] משום דכוונת רבינו כאן הוא גם על האשה כמו על האיש. ומש\"כ בממונו וכו' מקור כל דבריו ע' יומא פ\"ז א' על חטא כריתות מתכפר ביסורים. ושבועות ח' ב' וכריתות כ\"ו א' דאשם תלוי בא להגן מן היסורים וע' ברכות ה' א' ב' ובכ\"מ כה\"ג ובירושלמי סוטה פ\"א ה\"ז דרש פ' אחת לא' למצוא חשבון עי\"ש ובבמ\"ר פ\"ט וקה\"ר ספ\"ז וע' בבלי ברכות ה' ב' בעובדא דר\"ה ובפסחים קי\"ח א' מ\"ד הודו כו' וע' חולין ז' ב' ערכין ט\"ז ב' ובכ\"מ פ\"ד מביאת מקדש ה\"ד ומש\"ש בס\"ד. ומש\"כ רבינו הקטנים שבת ל\"ב ב' ל\"ג א' ב' ק\"ה ב' וב\"מ ק\"ב א' סוטה יג ב' ועכ\"מ. ומש\"כ מדכ' איש בחטאו כו' הוא מדברי הספרי פ' תצא על אותו פסוק. אולם מש\"כ דבניו הקטנים הם כקנינו ל\"י מקום הדברים וע' ערכין כ\"ח א' ופ\"ו מערכין הכ\"א דל\"מ כן ולפי מיעוט זכרוני ל\"י מקומו כעת:",
+                "<b>ויש </b>\n<b> חטא שנפרעין.</b> ע' פ\"ז מדעות ה\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בא </b>\n<b> לטהר מסייעין אותו.</b> שבת ק\"ד <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\"> *)יומא ל\"ח ע\"ז נ\"ה מנחות כ\"ט. המגיה:</i> :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יאמר כשאזקין אשוב.</b> שבת קנ\"ג. שם בכל עת יהי' בגדיך לבנים. ע\"ז י\"ט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> ישראל נגאלים אלא בתשובה. </b> עכ\"מ ואינו ענין לכאן והל\"ל מסנהדרין צ\"ז ב'. וירושלמי ריש תענית:",
+                "<b>אין </b>\n<b> ישראל נגאלים אלא בתשובה. </b> ע' סנהדרין צ\"ז ואין הדבר תלוי אלא בתשובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גדולה </b>\n<b> תשובה שמקרבת האדם לשכינה כו'.</b> יומא פ\"ו א' גדולה תשובה שמגעת עד כה\"כ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחכמים </b>\n<b> קראו לה וכו'.</b> פסחים קי\"ט. ב\"ב ע\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אלו </b>\n<b> הערביים הטיפשים.</b> בקדושין מ\"ט ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמה </b>\n<b> כמה דוד והתאוה לחיי עוה\"ב.</b> ברכות ד' א':",
+                "<b>וכמה </b>\n<b> הי' דוד מתאוה וכו'.</b> ברכות ד' א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וייטב </b>\n<b> לך לעולם שכולו טוב וכו'.</b> קדושין ל\"ט חולין קמ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכבר </b>\n<b> א\"ח הראשונים וכו'.</b> פי\"ב ממלכים ה\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> מאהבה.</b> סוטה ל\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים הראשונים שמא תאמר כו'.</b> נדרים מ\"ב א' וספרי פ' ואתחנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם </b>\n<b> יעסוק אדם בתורה וכו'.</b> ברכות י\"ז. שם וכדי לקבל שכר [מנחות צ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד וע' ירושלמי פ\"ה בברכות סוף ה\"א. רשב\"ל אשתלי ויצא חוץ לתחום בשבת לקיים מה שנאמר באהבתה תשגה תמיד:<br>(מכאאמו\"ר הגאון זצללה\"ה):"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תשובה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7d4a676f83a8fd6cc92d891d652531af52674d52
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,177 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Torah Study",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואעפ\"י </b>\n<b> שבנו קודמו לא יבטל הוא.</b> אולי מקורו מירושלמי סוטה פ\"ז ה\"ד למד ולימד ולא החזיק ה\"ה בכלל ארור. וא\"כ ק\"ו הדברים להיפוך. ובס' סמ\"ש כ' ק\"ו ממלך ישראל והביא דרשת חז\"ל בפסוק וקרא בו כל י\"ח מתוספ' פ\"ב דסנהדרין וכ\"ה בירושלמי שם ובספרי פ' שופטים ע\"פ זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע\"פ שאינם בניו.</b> עי' באורי מרן הגר\"א ז\"ל ביו\"ד סרמ\"ה מקור הדברים:",
+                "<b>א\"כ </b>\n<b> למה נצטוו על בנו ועל ב\"ב להקדים בנו לב\"ב ובן בנו לב\"ח.</b> כה\"ג דרשו רבותינו בע\"ז (כ') ועי' ב\"מ (ע\"א וקי\"א) וברכות (מ\"א) ועי' ט\"א חגיגה (י\"ב) יומא (ל\"ג) ובמק\"א הארכתי בפרט זה בס\"ד:<br><b> מש\"כ </b> הכ\"מ בסוף דבריו בבן בת עי' ב\"ר פ' צ\"ד ויומא (ס\"ו) יבמות (ס\"ב) ובהגהות הגר\"א שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א </b>\n<b> בתושבע\"פ.</b> ילה\"ר ממגילה (טו:) ר' יהושע אומר מבית אביה למדה ואיהו מרא דשמעתא דהמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות אלא שרש\"י ז\"ל תיקן זה וכתב שמעה תינוקות אומרים כן ועי' ירושלמי חגיגה פ\"א. ומובא בתוס' שם (ג'.) ומש\"כ האחרונים ביו\"ד סי' רמ\"ו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ויושב </b>\n<b> ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה כדי לחנכן.</b> עי' שמ\"ר ס\"פ תשא פ' מ\"ז. אמר שלכן תקנו שיהיו המשנים [מלמדי תינוקות] קורים יום ולילה. מש\"ב הרה\"ג ר' חיים נאטינזאהן שי'. מעיר מולדתי פיקעלין:",
+                "<b>חוץ </b>\n<b> מע\"ש ועיו\"ט בסוף הימים.</b> רבינו הגר\"א ז\"ל ביו\"ד סרמ\"ה סקכ\"ב כ' שהוא זמן הסעודה ויל\"ע בזה שהרי צריך להכין צרכי שבת מבעו\"י כדא' בשבת (קיב) לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנא' והכינו את אשר יביאו וא\"כ זכר מקודם סוף היום יהא מותר לבטל [ובודאי ה\"נ ביו\"ט דהא גם לחם משנה מהאי קרא ילפינן ע\"ש]. ואולי מה\"ט מנהגינו באמת לבטל מחצות היום. ואולי גם כוונת רבינו והגר\"א ז\"ל כן. או דלהכונה לסעודה לבד הוא דמותר לבטל ולא לכל הוצאת שבת. ועי' ב\"ק (ל\"ב.) מפני שכל ברשות בבהשמ\"ש ע\"ש משמע שקודם לזה אין רשות וכ\"נ קצת לדעת רבינו דלס\"ל חיוב תוס' שבת גם מדרבנן. עי' פ\"ה משבת ומיהו רבינו השמיט הך דישכים להו\"ש. ואולי מפני הך דב\"ק דדווקא בהש\"מ הוא שרץ ברשות וצלע\"ק:",
+                "<b>ואין </b>\n<b> מבטלין תשב\"ר אפילו לבנין בהמ\"ק.</b> ציין המגדל עוז למגילה (ג.) וט\"ס הוא וצ\"ל ספ\"ק והוא שם (טז:) אולם עיקרו הוא בשבת (קיט:) כל' רבינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים ממזר ת\"ח.</b> מש\"כ המגדל עוז מע\"ז. אינו שם עש\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המג\"ע מגילה צ\"ל פ\"ק דמ\"ק והוא שם (ט.) והכ\"מ הרחיקנו לירושלמי פאה. ועי' קדושין (לב.). מש\"כ שצריך לבקש למי שהחכמה שלו. לברכות דף ח'. ל\"נ שם ואינו רק בשלהי נדה (ע:):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וסוף </b>\n<b> אדם זה שהוא מלסטם אה\"ב.</b> ציון המג\"ע לפ' בסו\"מ. אינו שייך לכאן וצ\"ל בקדושין (ל:):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ועוד </b>\n<b> א' אף חכמתי חכמה שלמדתי באף.</b> מ\"ר קהלת ע\"פ זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה.</b> שמ\"ר ס\"פ תשא פמ\"ז ובויק\"ר פי\"ט ועוכ\"מ. ועי' ערובין (סה.) וצע\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> כבוד אלא תורה כו'.</b> רבינו גרס במאמר הזה כגי' הע\"י ע\"ש. אולם הך דאין כבוד א\"ת היא ג\"כ באבות פ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> כעס כו'.</b> עי' ברכות (ס\"ב.) חגיגה (ה:):"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> אין ראוי לרב לנהוג ק\"ר כו' ולא לאכול ולשתות עמהם כו'.</b> עמש\"ל פ\"ב ה\"ד מדיעות בס\"ד. ואולי ילפ' בזה מש\"א בסוטה (ה.) ת\"ח צריך שיהא בו שמינית שבשמינית ומעטרא לי' כי סאסא לשבלתא והיינו שיהא נפרד מהעם בכיו\"ב שחשב רבינו למען תהי' אימתו עליהם ויקבלו דבריו וע\"ש בפרש\"י ובסנהדרין (נב.) למה ת\"ח דומה בפני ע\"ה כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> שואלין מעומד.</b> יעוי' בחי' הרשב\"א ור\"ן רפ\"ג דמגילה ובש\"ך יו\"ד סרמ\"ו סקי\"א ובק\"ג מגילה שם. ומה שהקשה מהא דעמד השואל ושאל שבברכות (כז:) ובכורות (לו.) והרי אז כבר היו לומדים מיושב ומ\"מ השואל עמד לא על רבינו תלונתו. שהרי דבריו הם מהתוספתא פ\"ו דסנהדרין (כמש\"כ הכ\"מ). ולא משמע לומר שהתוספתא מיירי קודם שלמדו בישיבה:<br><b> אמנם </b> גם זולת זה א\"ש. דהשואל בברכות הי' רשב\"י כמש\"ש (כח.) והוא הי' תלמיד קטן אז והתלמידים הקטנים לא היו יושבים בבהמ\"ד גם אחר שבטל כבוד התורה ולמדו מיושב. כדא' בחולין (נד.) כל אותן הימים ששימש רב לרבי בישיבה שימש אותו ריו\"ח בעמידה. וכ\"ה ג\"כ בירושלמי שבת פ\"י ה\"ה שמשתי את אבא עומדות מה שלא שמשת יושבות. וכה\"ג א' שם רפ\"ג דחגיגה [והק\"ע בתוספותיו לא העיר לפרש ד' הירושלמי עם הך דחולין שם ע\"ש] וא\"כ א\"ש הך דברכות. אך מבכורות שהי' השואל ר' צדוק מגדולי הדור אז שפיר הקשה. ולי\"מ ה\"א עפ\"ד הירושלמי ספ\"י דנדרים דהשואל הלכות ואגדות צריך לעמוד. ע\"ש והביאוהו תוס' בכורות שם. דהטעם דאין שואלין מעומד הוא רק כשבא לשאול להקשות ולהשיב ע\"ד הדורש הוא שא\"ש מעומד שבנקל יבואו לריב ולקנטר ולחלוק איש על רעהו אם יעמודו. לא כן כשישאל בישיבה הוא מדבר בקרירות רוח וכאשר נראה בחוש ד\"ז. משא\"כ כששואל הלכה לבד. וכ\"ש אגדה. דאינו שואל רק כדי לדעת טיב השאלה. ודאי צריך לעמוד. ומדוייק מאוד מה שבבכורות הביאו התוס' ד' הירושלמי הזה ולא בברכות דבברכות עיקר הקושיא א\"ל מקום משום דרשב\"י הי' מקטני התלמידים ושפיר הי' צריך לעמוד משא\"כ בבכורות הוצרכו ליישב בדברי הירושלמי. אחז\"ר מצאתי שכוונתי בעה\"י לדברי הצל\"ח בברכות שם וששתי מאוד. אחז\"ר מצאתי לאאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו לשבת (פח.) ברש\"י ד\"ה עלי' דר\"ח העיר משם (ל.) דהל\"ל דמה\"ט הוא שהי' צריך לעמוד לפי שהי' שואל ומוכח דלס\"ל לרש\"י כהרמ\"א אלא כהש\"ך סקי\"א. והאריך הרבה בהטעות שיש בהש\"ך שם ואכ\"מ. ולבסוף ציין לכתובות (ס\"א:) קם כו' הוא סבר לשאל בשמעתי' קא בעי כו'. ושפת\"י:",
+                "<b>אין </b>\n<b> שואלין את הרב אלא בענין \"שהם קורין בו\".</b> ג' תיבות אלו הם הוספת רבינו ע\"ד התוספתא פ\"ו מסנהדרין דשם תני סתם א\"ש אוב\"ע ובא לשלול שלא נפרש כענין. היינו בהלכות החג עי' ב\"מ (צז.) ובא\"ח סתכ\"ט. לכן אמר דשואלים דהכא הוא להקשות עי' שבת (ג:)כמ\"ש הכ\"מ וע\"ל ה\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> משיחין בבהמ\"ד.</b> ע\"ל פי\"א מתפלה ה\"ו ושם נקט לה לענין קדושת בהכנ\"ס. וכאן לענין ביטול תורה. ומה\"ט נקט הכא רק בהמד\"ר שבימיהם היו לומדים רק בבהמ\"ד ולא בבהכנ\"ס:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>איזהו </b>\n<b> חולק.</b> עי' כ\"מ בשם הרמ\"כ ועי' ברכות (כז:):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ דווקא כשקוראו ג\"כ אבא מארי ע\"ש ומקרא מסייעו כו' עי' ש\"ך יו\"ד סר\"מ סקכ\"ב. וכבוד אאמו\"ר הגז\"ל הביא ראי' שגם בפניו מותר כן מהא דברכות (ד.) מפיבושת רבי יפה דנתי כו'. וע\"ש (נה.) שאל בצלאל למרע\"ה משה רבינו. ועי' בס' פרשת דרכים לבעל המל\"מ. ובחי' רע\"א ליו\"ד שם. ובדרו\"ח לשבת (קטו.) הקשה מר' יוסי שאמר אבא חלפתא. וע\"ש באריכות דברי יד\"נ הגאון דשאוויל ני' בס' זכ\"י שם ובביאורי מרן הגר\"א ז\"ל ביו\"ד שם:",
+                "<b>ואם </b>\n<b> נתן לו שלום יחזור לו ש\"ע רבי ומורי.</b> רבינו הגר\"א ז\"ל ביו\"ד סרמ\"ב ס\"ק ל\"ז כתב \"כמש\"כ בחלק\" וכוונתו לשם (צח.) בעובדא דריב\"ל ומשיח. אלא שצ\"ע דשם ריב\"ל השואל א\"ל למשיח בשאלתו רבי ומורי. וה\"ל לציין מברכות (ג.) באליהו ור' יוסי. ואולי ט\"ס בדברי הגר\"א ז\"ל. כאאמו\"ר ז\"ל [עתה נדפס יו\"ד חדשים בווילנא והגיה המגיה צ\"ע בד' הגר\"א שם] וע' תענית (כא:) וי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יסב אלא יושב כיושב לפני המלך.</b> נראה מקורו מפסחים (קח.) תלמיד לפ\"ר א\"צ הסיבה. וכפ\"ז ממצה ה\"ח. וכ\"ש בישיבת רשות:",
+                "<b>ולא </b>\n<b> ישב לפניו עד שיאמר לו שב.</b> ירושלמי פ\"ק דכתובות ופ\"ק דסוטה (ועי' כ\"מ.):",
+                "<b>ולא </b>\n<b> יעמוד מלפניו עד שיאמר לו עמוד.</b> מס' דא\"ר רבה ספ\"ד ורפ\"ה. וכ\"מ ל' הגמ' בכ\"מ מיפטרו מיני'. עי' ברכות (יז.) יומא (נג.) מ\"ק (ט') כתובות (קו):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>א\"ל </b>\n<b> למדתנו רבינו.</b> ברכות (טז.) (לז.) גיטין (יט.) ועוכ\"מ:<br><b> מש\"כ </b> הכ\"מ כדאי' פ' הישן. זהו בר\"א וריב\"ז ויותר הל\"ל מדברי הירושלמי פ\"ב דברכות ופ\"ב דשקלים. ועי' בבלי יבמות (צו:) וצע\"ק:",
+                "<b>אפילו </b>\n<b> לא למד ממנו אלא ד\"א.</b> ב\"מ (לג.):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הרב </b>\n<b> המובהק.</b> אולי משום סיפא נקט הכי שמ\"מ חייבין הם להדרו ובאינו מובהק א\"צ הידור וע\"ז קפיד רבא בקדושין שם. או דאפי' מובהק כבודו מחול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> ראוי לחכם שיטריח את העם ויכוון עצמו להן כו'.</b> לכאורה הל\"ל אסור כדא' שם אזהרה לזקן שלא יטריח שנאמר זקן ויראת. ואולי שאם כבד לו להקיל י\"ל שאינו מחוייב והיינו רבותייהו דרבנן שהקיפו ויעוי' במ\"ר פ' בהעלותך פ' אספה לי. א\"ר אבא הכהן בר\"פ כשהייתי רואה סיעה של ב\"א. הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם שלא יהיו רואים ועומדים מלפני וכשנאמרו דברים לפני ר' יוסי ע\"ז אמר לי צריך אתה לעבור לפניהם כדי שיהיו רואים אותך ויעמדו מלפניך ואתה מביאם לידי יר\"ש שנא' מפני ש\"ת כו' ויראת מאלקיך וכ\"ה במדרש ר\"ת שם. ולפ\"ז צ\"ל הכל לש\"ש. דאה\"נ אם מכוון לזכותם רשאי ומצוה קעבד ואולי גם חובה לזכות את הרבים. אבל לפי שאין מחשבות האדם גלוי לכל. א\"כ יותר טוב להתרחק וע\"כ י\"ל דבמי שאינו מכוון לש\"ש רק לכבודו הוא אזהרה גדולה. ובו לא מיירי רבינו. אך בסתמא דעת רבינו שמן הראוי שלא להטריח. מכאמו\"ר. ועי' ירושלמי פ\"ג דבכורים ה\"ג עד כמה צריך לעמוד מפני זקן שמעון ב\"ב בשם ריו\"ח פעמים ביום ר\"א א' פ\"א לא כן תני רשב\"א מניין לזקן שלא יטריח כו' יעוש\"ה ונראה שהם חלוקה בפ' שלא יטריח ע\"ש ויעו\"ש עוד ר' חנינא מחי מאן דלא קם מקומוי ואמר לי כי בעית מבטלה לדאורייתא וכתבתי במק\"א בס\"ד שהוא כהך דכתובות (פ\"ו) שמכין אותו עד שת\"נ והכל לש\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> שבח לת\"ח לכנס באחרונה.</b> תמוה קצת שדין זה לא נמצא באותה ברייתא דשלהי הוריות שהיא מקור ב' ההלכות האלו ה\"ו וה\"ז [ע\"ש] ומקורה טהור בברכות (מ\"ג.) מששה דברים שהם גנאי לת\"ח ומ\"ט עירב רבינו הדין הזה באמצע דבר ההלכות מהך דהוריות ונ\"ל ברור שרבינו גרס מש\"ש בברכות (מ\"ג) משום דקרי לה פושע דהית' גירסתנו פוסע והיינו פוסע על ראשי עם קודש כשבא באחרונה וא\"כ הוא ממש מעין אותם הדינים שבהלכה א' ותל\"ע מצאתי בח\"א הרש\"א שהביא שי\"ג פוסע כן ובעליל נראים דברי רבינו כן אף ששינה ל' הברייתא מפסעין וכתב מקפצין ונ\"ל שגם רש\"י ז\"ל שכתב פושע מתעצל ידע מגי' זו פוסע ולכן בא לשלול פירש זה וגירסתו ולכן כ' מתעצל ור\"ל דפושע גרסינן ולא פוסע ומה\"ט לא הקדים לפרש לעיל (כ\"ח) דשם אריו\"ח ונקרא פושע. אלא שפשוט הוא דפשיעה בל' חז\"ל הוא התעצלות. וכפסחים (צ:) גזירה שמא יפשע. וכן בביצה (טו:) וכ\"ה ל' רש\"י בשבת (כא.) בטעמא דכבתה זקוק לה כו' ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שנאמר </b>\n<b> שיבה כל שיבה במשמע.</b> קאי על הרישא אפילו אינו חכם וזהו כל שיבה במשמע. אבל מפני זקן עכו\"ם אינו חייב רק מדרבנן מן הסברא וז\"ב. ואא\"צ לד' הכ\"מ. ומש\"כ הכ\"מ ואפשר של\"א שא\"צ לעמוד אלא ילד חכם. וז\"פ לע\"ד להדיא כיון רבינו לזה במש\"כ ואינו חייב. ולא כ' ואין חייבין כבכל הפ':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> לאחר מיתה.</b> מש\"כ המג\"ע מנדרים (נ:) לא ידעתי מנ\"ל דשם לא\"מ היה. כאאמו\"ר זצ\"ל:",
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ד\"ה וכן דהיכא שהוא נוגע מנ\"ל שנאמן. אולי י\"ל לפ\"מ דקיי\"ל דאם נידה למי שאינו חייב הוא עצמו בנידוי. א\"כ מה\"ט נאמן. ויש לדחות. שזהו אם המתנדה השיבו אדרבה. וע\"ל בסה\"פ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אות </b>\n<b> י\"ג. ש\"ש לבטלה או לשבועה בד' הבאי.</b> נ\"ל פשוט דכ\"ש לקללה עי' תמורה (ג:):",
+                "<b>המכשיל </b>\n<b> את העור.</b> עי' השגת הראב\"ד. ונ\"ל שבא לפרש דדווקא בכה\"ג הוא שמנדין אותו ולא כשנתן מכשול לעור ממש כפשט הכתוב. דבהלאו הזה אפקי' לקרא מפשוטו לגמרי. ועי' יבמות (כד.) וצ\"ע. וכמדומני שבס' מנ\"ח מסתפק בזה ואת\"י כעת. ובאמת במכשיל עור הוא מפורש בתורה ארור משגה עור בדרך. וארור בו נידוי כבשבועות (לו.) וי\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> מכת מרדות נמנין.</b> רבינו לטעמי' דס\"ל ממ\"ר הוא עד שת\"נ. עי' ספ\"א מחמץ. וזה הרבותא דמ\"מ אין משמתין אותו. ע' כ\"מ: מש\"כ הכ\"מ בסוד\"ה כ' הרמ\"ך משום המחלוקת. עי' כה\"ג סנהדרין (פז.) וי\"ל יחיד נגד רבים שאני. ועי' פר\"א להגרד\"ל ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יושבין עמו בד\"א.</b> נדרים (ז.) ועי' כ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המג\"ע מר\"ה (כט:) תמוה דשם לענין שופר של ר\"ה מיירי ומה ענינו לכאן וה\"ל להביא ממ\"ק (טז.) בארבע מאה שיפורי כו':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..eb56043d8cf316ea9b8f4c09ac3d01ec17e61352
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,174 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Torah Study",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Torah_Study",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואעפ\"י </b>\n<b> שבנו קודמו לא יבטל הוא.</b> אולי מקורו מירושלמי סוטה פ\"ז ה\"ד למד ולימד ולא החזיק ה\"ה בכלל ארור. וא\"כ ק\"ו הדברים להיפוך. ובס' סמ\"ש כ' ק\"ו ממלך ישראל והביא דרשת חז\"ל בפסוק וקרא בו כל י\"ח מתוספ' פ\"ב דסנהדרין וכ\"ה בירושלמי שם ובספרי פ' שופטים ע\"פ זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע\"פ שאינם בניו.</b> עי' באורי מרן הגר\"א ז\"ל ביו\"ד סרמ\"ה מקור הדברים:",
+                "<b>א\"כ </b>\n<b> למה נצטוו על בנו ועל ב\"ב להקדים בנו לב\"ב ובן בנו לב\"ח.</b> כה\"ג דרשו רבותינו בע\"ז (כ') ועי' ב\"מ (ע\"א וקי\"א) וברכות (מ\"א) ועי' ט\"א חגיגה (י\"ב) יומא (ל\"ג) ובמק\"א הארכתי בפרט זה בס\"ד:<br><b> מש\"כ </b> הכ\"מ בסוף דבריו בבן בת עי' ב\"ר פ' צ\"ד ויומא (ס\"ו) יבמות (ס\"ב) ובהגהות הגר\"א שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א </b>\n<b> בתושבע\"פ.</b> ילה\"ר ממגילה (טו:) ר' יהושע אומר מבית אביה למדה ואיהו מרא דשמעתא דהמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות אלא שרש\"י ז\"ל תיקן זה וכתב שמעה תינוקות אומרים כן ועי' ירושלמי חגיגה פ\"א. ומובא בתוס' שם (ג'.) ומש\"כ האחרונים ביו\"ד סי' רמ\"ו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ויושב </b>\n<b> ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה כדי לחנכן.</b> עי' שמ\"ר ס\"פ תשא פ' מ\"ז. אמר שלכן תקנו שיהיו המשנים [מלמדי תינוקות] קורים יום ולילה. מש\"ב הרה\"ג ר' חיים נאטינזאהן שי'. מעיר מולדתי פיקעלין:",
+                "<b>חוץ </b>\n<b> מע\"ש ועיו\"ט בסוף הימים.</b> רבינו הגר\"א ז\"ל ביו\"ד סרמ\"ה סקכ\"ב כ' שהוא זמן הסעודה ויל\"ע בזה שהרי צריך להכין צרכי שבת מבעו\"י כדא' בשבת (קיב) לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנא' והכינו את אשר יביאו וא\"כ זכר מקודם סוף היום יהא מותר לבטל [ובודאי ה\"נ ביו\"ט דהא גם לחם משנה מהאי קרא ילפינן ע\"ש]. ואולי מה\"ט מנהגינו באמת לבטל מחצות היום. ואולי גם כוונת רבינו והגר\"א ז\"ל כן. או דלהכונה לסעודה לבד הוא דמותר לבטל ולא לכל הוצאת שבת. ועי' ב\"ק (ל\"ב.) מפני שכל ברשות בבהשמ\"ש ע\"ש משמע שקודם לזה אין רשות וכ\"נ קצת לדעת רבינו דלס\"ל חיוב תוס' שבת גם מדרבנן. עי' פ\"ה משבת ומיהו רבינו השמיט הך דישכים להו\"ש. ואולי מפני הך דב\"ק דדווקא בהש\"מ הוא שרץ ברשות וצלע\"ק:",
+                "<b>ואין </b>\n<b> מבטלין תשב\"ר אפילו לבנין בהמ\"ק.</b> ציין המגדל עוז למגילה (ג.) וט\"ס הוא וצ\"ל ספ\"ק והוא שם (טז:) אולם עיקרו הוא בשבת (קיט:) כל' רבינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים ממזר ת\"ח.</b> מש\"כ המגדל עוז מע\"ז. אינו שם עש\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המג\"ע מגילה צ\"ל פ\"ק דמ\"ק והוא שם (ט.) והכ\"מ הרחיקנו לירושלמי פאה. ועי' קדושין (לב.). מש\"כ שצריך לבקש למי שהחכמה שלו. לברכות דף ח'. ל\"נ שם ואינו רק בשלהי נדה (ע:):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וסוף </b>\n<b> אדם זה שהוא מלסטם אה\"ב.</b> ציון המג\"ע לפ' בסו\"מ. אינו שייך לכאן וצ\"ל בקדושין (ל:):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ועוד </b>\n<b> א' אף חכמתי חכמה שלמדתי באף.</b> מ\"ר קהלת ע\"פ זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה.</b> שמ\"ר ס\"פ תשא פמ\"ז ובויק\"ר פי\"ט ועוכ\"מ. ועי' ערובין (סה.) וצע\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> כבוד אלא תורה כו'.</b> רבינו גרס במאמר הזה כגי' הע\"י ע\"ש. אולם הך דאין כבוד א\"ת היא ג\"כ באבות פ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> כעס כו'.</b> עי' ברכות (ס\"ב.) חגיגה (ה:):"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> אין ראוי לרב לנהוג ק\"ר כו' ולא לאכול ולשתות עמהם כו'.</b> עמש\"ל פ\"ב ה\"ד מדיעות בס\"ד. ואולי ילפ' בזה מש\"א בסוטה (ה.) ת\"ח צריך שיהא בו שמינית שבשמינית ומעטרא לי' כי סאסא לשבלתא והיינו שיהא נפרד מהעם בכיו\"ב שחשב רבינו למען תהי' אימתו עליהם ויקבלו דבריו וע\"ש בפרש\"י ובסנהדרין (נב.) למה ת\"ח דומה בפני ע\"ה כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> שואלין מעומד.</b> יעוי' בחי' הרשב\"א ור\"ן רפ\"ג דמגילה ובש\"ך יו\"ד סרמ\"ו סקי\"א ובק\"ג מגילה שם. ומה שהקשה מהא דעמד השואל ושאל שבברכות (כז:) ובכורות (לו.) והרי אז כבר היו לומדים מיושב ומ\"מ השואל עמד לא על רבינו תלונתו. שהרי דבריו הם מהתוספתא פ\"ו דסנהדרין (כמש\"כ הכ\"מ). ולא משמע לומר שהתוספתא מיירי קודם שלמדו בישיבה:<br><b> אמנם </b> גם זולת זה א\"ש. דהשואל בברכות הי' רשב\"י כמש\"ש (כח.) והוא הי' תלמיד קטן אז והתלמידים הקטנים לא היו יושבים בבהמ\"ד גם אחר שבטל כבוד התורה ולמדו מיושב. כדא' בחולין (נד.) כל אותן הימים ששימש רב לרבי בישיבה שימש אותו ריו\"ח בעמידה. וכ\"ה ג\"כ בירושלמי שבת פ\"י ה\"ה שמשתי את אבא עומדות מה שלא שמשת יושבות. וכה\"ג א' שם רפ\"ג דחגיגה [והק\"ע בתוספותיו לא העיר לפרש ד' הירושלמי עם הך דחולין שם ע\"ש] וא\"כ א\"ש הך דברכות. אך מבכורות שהי' השואל ר' צדוק מגדולי הדור אז שפיר הקשה. ולי\"מ ה\"א עפ\"ד הירושלמי ספ\"י דנדרים דהשואל הלכות ואגדות צריך לעמוד. ע\"ש והביאוהו תוס' בכורות שם. דהטעם דאין שואלין מעומד הוא רק כשבא לשאול להקשות ולהשיב ע\"ד הדורש הוא שא\"ש מעומד שבנקל יבואו לריב ולקנטר ולחלוק איש על רעהו אם יעמודו. לא כן כשישאל בישיבה הוא מדבר בקרירות רוח וכאשר נראה בחוש ד\"ז. משא\"כ כששואל הלכה לבד. וכ\"ש אגדה. דאינו שואל רק כדי לדעת טיב השאלה. ודאי צריך לעמוד. ומדוייק מאוד מה שבבכורות הביאו התוס' ד' הירושלמי הזה ולא בברכות דבברכות עיקר הקושיא א\"ל מקום משום דרשב\"י הי' מקטני התלמידים ושפיר הי' צריך לעמוד משא\"כ בבכורות הוצרכו ליישב בדברי הירושלמי. אחז\"ר מצאתי שכוונתי בעה\"י לדברי הצל\"ח בברכות שם וששתי מאוד. אחז\"ר מצאתי לאאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו לשבת (פח.) ברש\"י ד\"ה עלי' דר\"ח העיר משם (ל.) דהל\"ל דמה\"ט הוא שהי' צריך לעמוד לפי שהי' שואל ומוכח דלס\"ל לרש\"י כהרמ\"א אלא כהש\"ך סקי\"א. והאריך הרבה בהטעות שיש בהש\"ך שם ואכ\"מ. ולבסוף ציין לכתובות (ס\"א:) קם כו' הוא סבר לשאל בשמעתי' קא בעי כו'. ושפת\"י:",
+                "<b>אין </b>\n<b> שואלין את הרב אלא בענין \"שהם קורין בו\".</b> ג' תיבות אלו הם הוספת רבינו ע\"ד התוספתא פ\"ו מסנהדרין דשם תני סתם א\"ש אוב\"ע ובא לשלול שלא נפרש כענין. היינו בהלכות החג עי' ב\"מ (צז.) ובא\"ח סתכ\"ט. לכן אמר דשואלים דהכא הוא להקשות עי' שבת (ג:)כמ\"ש הכ\"מ וע\"ל ה\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> משיחין בבהמ\"ד.</b> ע\"ל פי\"א מתפלה ה\"ו ושם נקט לה לענין קדושת בהכנ\"ס. וכאן לענין ביטול תורה. ומה\"ט נקט הכא רק בהמד\"ר שבימיהם היו לומדים רק בבהמ\"ד ולא בבהכנ\"ס:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>איזהו </b>\n<b> חולק.</b> עי' כ\"מ בשם הרמ\"כ ועי' ברכות (כז:):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ דווקא כשקוראו ג\"כ אבא מארי ע\"ש ומקרא מסייעו כו' עי' ש\"ך יו\"ד סר\"מ סקכ\"ב. וכבוד אאמו\"ר הגז\"ל הביא ראי' שגם בפניו מותר כן מהא דברכות (ד.) מפיבושת רבי יפה דנתי כו'. וע\"ש (נה.) שאל בצלאל למרע\"ה משה רבינו. ועי' בס' פרשת דרכים לבעל המל\"מ. ובחי' רע\"א ליו\"ד שם. ובדרו\"ח לשבת (קטו.) הקשה מר' יוסי שאמר אבא חלפתא. וע\"ש באריכות דברי יד\"נ הגאון דשאוויל ני' בס' זכ\"י שם ובביאורי מרן הגר\"א ז\"ל ביו\"ד שם:",
+                "<b>ואם </b>\n<b> נתן לו שלום יחזור לו ש\"ע רבי ומורי.</b> רבינו הגר\"א ז\"ל ביו\"ד סרמ\"ב ס\"ק ל\"ז כתב \"כמש\"כ בחלק\" וכוונתו לשם (צח.) בעובדא דריב\"ל ומשיח. אלא שצ\"ע דשם ריב\"ל השואל א\"ל למשיח בשאלתו רבי ומורי. וה\"ל לציין מברכות (ג.) באליהו ור' יוסי. ואולי ט\"ס בדברי הגר\"א ז\"ל. כאאמו\"ר ז\"ל [עתה נדפס יו\"ד חדשים בווילנא והגיה המגיה צ\"ע בד' הגר\"א שם] וע' תענית (כא:) וי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יסב אלא יושב כיושב לפני המלך.</b> נראה מקורו מפסחים (קח.) תלמיד לפ\"ר א\"צ הסיבה. וכפ\"ז ממצה ה\"ח. וכ\"ש בישיבת רשות:",
+                "<b>ולא </b>\n<b> ישב לפניו עד שיאמר לו שב.</b> ירושלמי פ\"ק דכתובות ופ\"ק דסוטה (ועי' כ\"מ.):",
+                "<b>ולא </b>\n<b> יעמוד מלפניו עד שיאמר לו עמוד.</b> מס' דא\"ר רבה ספ\"ד ורפ\"ה. וכ\"מ ל' הגמ' בכ\"מ מיפטרו מיני'. עי' ברכות (יז.) יומא (נג.) מ\"ק (ט') כתובות (קו):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>א\"ל </b>\n<b> למדתנו רבינו.</b> ברכות (טז.) (לז.) גיטין (יט.) ועוכ\"מ:<br><b> מש\"כ </b> הכ\"מ כדאי' פ' הישן. זהו בר\"א וריב\"ז ויותר הל\"ל מדברי הירושלמי פ\"ב דברכות ופ\"ב דשקלים. ועי' בבלי יבמות (צו:) וצע\"ק:",
+                "<b>אפילו </b>\n<b> לא למד ממנו אלא ד\"א.</b> ב\"מ (לג.):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הרב </b>\n<b> המובהק.</b> אולי משום סיפא נקט הכי שמ\"מ חייבין הם להדרו ובאינו מובהק א\"צ הידור וע\"ז קפיד רבא בקדושין שם. או דאפי' מובהק כבודו מחול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> ראוי לחכם שיטריח את העם ויכוון עצמו להן כו'.</b> לכאורה הל\"ל אסור כדא' שם אזהרה לזקן שלא יטריח שנאמר זקן ויראת. ואולי שאם כבד לו להקיל י\"ל שאינו מחוייב והיינו רבותייהו דרבנן שהקיפו ויעוי' במ\"ר פ' בהעלותך פ' אספה לי. א\"ר אבא הכהן בר\"פ כשהייתי רואה סיעה של ב\"א. הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם שלא יהיו רואים ועומדים מלפני וכשנאמרו דברים לפני ר' יוסי ע\"ז אמר לי צריך אתה לעבור לפניהם כדי שיהיו רואים אותך ויעמדו מלפניך ואתה מביאם לידי יר\"ש שנא' מפני ש\"ת כו' ויראת מאלקיך וכ\"ה במדרש ר\"ת שם. ולפ\"ז צ\"ל הכל לש\"ש. דאה\"נ אם מכוון לזכותם רשאי ומצוה קעבד ואולי גם חובה לזכות את הרבים. אבל לפי שאין מחשבות האדם גלוי לכל. א\"כ יותר טוב להתרחק וע\"כ י\"ל דבמי שאינו מכוון לש\"ש רק לכבודו הוא אזהרה גדולה. ובו לא מיירי רבינו. אך בסתמא דעת רבינו שמן הראוי שלא להטריח. מכאמו\"ר. ועי' ירושלמי פ\"ג דבכורים ה\"ג עד כמה צריך לעמוד מפני זקן שמעון ב\"ב בשם ריו\"ח פעמים ביום ר\"א א' פ\"א לא כן תני רשב\"א מניין לזקן שלא יטריח כו' יעוש\"ה ונראה שהם חלוקה בפ' שלא יטריח ע\"ש ויעו\"ש עוד ר' חנינא מחי מאן דלא קם מקומוי ואמר לי כי בעית מבטלה לדאורייתא וכתבתי במק\"א בס\"ד שהוא כהך דכתובות (פ\"ו) שמכין אותו עד שת\"נ והכל לש\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> שבח לת\"ח לכנס באחרונה.</b> תמוה קצת שדין זה לא נמצא באותה ברייתא דשלהי הוריות שהיא מקור ב' ההלכות האלו ה\"ו וה\"ז [ע\"ש] ומקורה טהור בברכות (מ\"ג.) מששה דברים שהם גנאי לת\"ח ומ\"ט עירב רבינו הדין הזה באמצע דבר ההלכות מהך דהוריות ונ\"ל ברור שרבינו גרס מש\"ש בברכות (מ\"ג) משום דקרי לה פושע דהית' גירסתנו פוסע והיינו פוסע על ראשי עם קודש כשבא באחרונה וא\"כ הוא ממש מעין אותם הדינים שבהלכה א' ותל\"ע מצאתי בח\"א הרש\"א שהביא שי\"ג פוסע כן ובעליל נראים דברי רבינו כן אף ששינה ל' הברייתא מפסעין וכתב מקפצין ונ\"ל שגם רש\"י ז\"ל שכתב פושע מתעצל ידע מגי' זו פוסע ולכן בא לשלול פירש זה וגירסתו ולכן כ' מתעצל ור\"ל דפושע גרסינן ולא פוסע ומה\"ט לא הקדים לפרש לעיל (כ\"ח) דשם אריו\"ח ונקרא פושע. אלא שפשוט הוא דפשיעה בל' חז\"ל הוא התעצלות. וכפסחים (צ:) גזירה שמא יפשע. וכן בביצה (טו:) וכ\"ה ל' רש\"י בשבת (כא.) בטעמא דכבתה זקוק לה כו' ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שנאמר </b>\n<b> שיבה כל שיבה במשמע.</b> קאי על הרישא אפילו אינו חכם וזהו כל שיבה במשמע. אבל מפני זקן עכו\"ם אינו חייב רק מדרבנן מן הסברא וז\"ב. ואא\"צ לד' הכ\"מ. ומש\"כ הכ\"מ ואפשר של\"א שא\"צ לעמוד אלא ילד חכם. וז\"פ לע\"ד להדיא כיון רבינו לזה במש\"כ ואינו חייב. ולא כ' ואין חייבין כבכל הפ':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> לאחר מיתה.</b> מש\"כ המג\"ע מנדרים (נ:) לא ידעתי מנ\"ל דשם לא\"מ היה. כאאמו\"ר זצ\"ל:",
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ד\"ה וכן דהיכא שהוא נוגע מנ\"ל שנאמן. אולי י\"ל לפ\"מ דקיי\"ל דאם נידה למי שאינו חייב הוא עצמו בנידוי. א\"כ מה\"ט נאמן. ויש לדחות. שזהו אם המתנדה השיבו אדרבה. וע\"ל בסה\"פ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אות </b>\n<b> י\"ג. ש\"ש לבטלה או לשבועה בד' הבאי.</b> נ\"ל פשוט דכ\"ש לקללה עי' תמורה (ג:):",
+                "<b>המכשיל </b>\n<b> את העור.</b> עי' השגת הראב\"ד. ונ\"ל שבא לפרש דדווקא בכה\"ג הוא שמנדין אותו ולא כשנתן מכשול לעור ממש כפשט הכתוב. דבהלאו הזה אפקי' לקרא מפשוטו לגמרי. ועי' יבמות (כד.) וצ\"ע. וכמדומני שבס' מנ\"ח מסתפק בזה ואת\"י כעת. ובאמת במכשיל עור הוא מפורש בתורה ארור משגה עור בדרך. וארור בו נידוי כבשבועות (לו.) וי\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> מכת מרדות נמנין.</b> רבינו לטעמי' דס\"ל ממ\"ר הוא עד שת\"נ. עי' ספ\"א מחמץ. וזה הרבותא דמ\"מ אין משמתין אותו. ע' כ\"מ: מש\"כ הכ\"מ בסוד\"ה כ' הרמ\"ך משום המחלוקת. עי' כה\"ג סנהדרין (פז.) וי\"ל יחיד נגד רבים שאני. ועי' פר\"א להגרד\"ל ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יושבין עמו בד\"א.</b> נדרים (ז.) ועי' כ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המג\"ע מר\"ה (כט:) תמוה דשם לענין שופר של ר\"ה מיירי ומה ענינו לכאן וה\"ל להביא ממ\"ק (טז.) בארבע מאה שיפורי כו':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..1f154dfc193fe693a8427ec1da73e586af862442
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,132 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fasts",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תעניות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע. </b> עי' מג\"א ר\"ס תקע\"ו מה שתמה בזה ובק\"נ פ\"ג מש\"כ דזהו באו' לבד. ועי' ר\"נ רפ\"ג דר\"ה ותהר\"י רפ\"ב דברכות ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תעניות </b>\n<b> אלו. </b> עי' מג\"א סי' תקע\"ו ובאורי מרן הגר\"א ז\"ל וי\"ל בד\"ק ז\"ל ע\"ש. ומזה לכל ת\"צ הקבועים שאין לחנך בהם את הקטנים כמו ביוה\"כ. וכתבתי בזה בס\"ד בקונ' הר המוריה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> היחיד מתענה על צרתו כו'. </b> עי' מ\"מ. ולקמן הי\"ב ובגמ' יו\"ד ע\"ב. מי שהיה לו חולה בתוך ביתו כו' ומקרא מפורש הוא בדהמע\"ה שהתענה על הילד שלו שחלה ועי' מלכים א' סי' ח' פ' ל\"ח:",
+                "<b>ואומר </b>\n<b> עננו בכל תפלה. </b> מבואר כן בגמ' י\"ג ע\"ב ובירושלמי פ\"ב ובפ\"ד דברכות:",
+                "<b>ולא </b>\n<b> יתענה בשבתות כו'. </b> השמיט כאן עיה\"כ. ואולי נמשך אחר דברי הירושלמי פ\"ב דתעניות הי\"ג ופ\"א דמגילה ה\"ו שג\"כ לא נזכר שם עיוה\"כ ועמד בזה כאאמו\"ר הגז\"ל בגליון שם ועי' ג\"כ נדרים פ\"ח ה\"ב. ואפ\"ל מזה ראיה לענין שמחת יו\"ט בנשים שכ' שם בשו\"ת רע\"א סי' א' ואכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה </b>\n<b> חלום רע צריך להתענות למחר. </b> לא כהאחרונים שכ' שהוא רשות ודברי רבינו ראוים אליו דהא מצוה להתענות בעת צרה ל\"ע וכמש\"ל ה\"ט ובפרט בחלום שמן השמים הראוהו שיוכל לתקן בתשובה ותענית. וכמ\"ש חז\"ל יפה תענית לחלום ודאי דאין למנוע וכ\"כ בס' פתרון חלומות שאף בשבת צריך להתענות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המ\"מ </b> כ' מקורו מהא דאל ינהוג עדונין בעצמו. אבל שם הוא כששכח ואכל. ע\"ל הט\"ו. אבל בשרוי בתענית לא נמצא ד\"ז בשו\"מ. לפי מיעוט ידיעתי. אלא דהוא דבר המסתבר דהרי זהו מדרכי התשובה לדאוג ולהתאבל על חטאיו כמש\"כ רבינו פה ובה' תשובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכח </b>\n<b> ואכל. </b> כ\"ש הדבר למי שפטור מלהתענות מפני חולשתו. וכמבואר בתוספתא ספ\"ב ובירושלמי פ\"א ה\"ה בעוברות ומניקות. ולא ידעתי מ\"ט השמיטו רבינו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וחוקרים </b>\n<b> על בעלי חמס. </b> כמש\"כ מן החמס אשר בכפיהם. עי' בגמ' ט\"ז א'. ובתוספתא פ\"א ובירושלמי פ\"ב מבואר ביתר ביאור כל מ\"ש רבינו ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הלח\"מ שאין מתריעין אלא על ג' אמצעיהם. ע\"ל פ\"ג ה\"ז דאין מתריעין רק בז' אחרונות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במ\"מ. </b> מש\"כ שרבינו מפרש דהאי כ\"ש י\"ל שיעור מצינו טובי דכוותה. עי' ב\"ב ק\"נ א'. ובתוס' שם. וביצה ט\"ו ב'. ונדה כ\"ו ב'. דאיכא שיעור בכ\"ש ובתרע\"א שבסוף ס' דרוש וחידוש סי' י'. ובמק\"א כ' בס\"ד די\"ל דר\"ש דס\"ל כ\"ש למכות ג\"כ ל\"ד. ואף בטבל לדידן. ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>הגיע </b>\n<b> ר\"ח כסלו. </b> משנה ערוכה י' ע\"א ולא ידעתי מ\"ט השמיט המ\"מ לציינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ונותנין </b>\n<b> אפר מקלה כו' וע\"ג ס\"ת. </b> כ\"ה גי' הרי\"ף והרא\"ש ובס' ת\"א בשם הגר\"ז ז\"ל הראה מקורו בילקוט כמדומני. ועי' ג\"כ בתרגום שני למגילת אסתר כ' ג\"כ הכי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד. ור\"ל דבתוספתא מבואר שהתקיעה ותרועה ביחד אבל מ\"מ היו שווים בכולם תקיעה ותרועה. ומה שאמר הריעו הוא מפני הכבוד. עי' היטב בב\"י סי' תקע\"ט ובלח\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כדי </b>\n<b> לעורר הלבבות, כדי לפתוח דרכי התשובה. </b> עי' ח\"ס חא\"ח סי' ס\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ונהגו </b>\n<b> כל ישראל בזמנים אלו להתענות \"ובי\"ג\" באדר. </b> הלשון הזה מורה שט\"ס יש כאן ונראה דצ\"ל בי\"ג באדר ומ\"ש בזמנים אלו ר\"ל בדורות האלו ולא בימי התעניות שזכר מקודם דא\"כ כל ישראל בזמנים אלו וכ\"מ הב\"י סי' תרפ\"ו שהעתיק כן. אך גם לשון בזמנים אלו ל\"מ כן וע\"ד המ\"מ מריש מגילה. יעוי' בפי' בראשית וברא\"ש ריש מגילה בפ\"י ז\"ק לכל הוא מבואר דכבר היה המנהג בימי חז\"ל. ועי' במס\"ס פכ\"א ואולי ר\"ל דאף בזמן שיש שלום אם רצו אין מתענין מ\"מ נהגו להתענות בכל הזמנים האלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> ח\"ס א\"ח סי' ק\"ס:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> שירה בפה על היין אסורה שנאמר בשיר לא ישתו יין. </b> מלשון רבינו מבואר דקרא מיירי בשיר בפה ואילו בגיטין ז' א'. פריך ולשלח לי' מהך בשיר לא ישתו יין ומשני אי מההוא ה\"א ה\"מ זימרא דמנא אבל דפומא ש\"ד קמ\"ל. א\"כ מ' דקרא מיירי בשיר בכלי. כן שאלני זה רבות בשנים גיסי הרה\"ג מ' דובער ראבינאויץ ז\"ל האבד\"ק פיאנטניצא. ואני נ\"ל דמלבד די\"ל בפשיטות דבתר דכ' קרא אל תשמח. ממילא בכלל בשיר, לא ישתו יין אף שיר בפה הוא. אבל יו\"נ דד\"ז תליא אם עיקר שירה בפה או בכלי. דמסתברא דכמו שהיה במקדש. ע\"ז נצטווינו שלא לשורר בביתנו. א\"כ למ\"ד ע\"ש בכלי. קרא מיירי נמי בשיר בכלי. אבל רבינו לשי' דפ' פ\"ג ה\"ג מכלי המקדש דע\"ש בפה. ע\"כ מייתי מהך קרא לשירה בפה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..328578cd49e3eea6fbbffb982c8779344def2604
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,129 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fasts",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Fasts",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע. </b> עי' מג\"א ר\"ס תקע\"ו מה שתמה בזה ובק\"נ פ\"ג מש\"כ דזהו באו' לבד. ועי' ר\"נ רפ\"ג דר\"ה ותהר\"י רפ\"ב דברכות ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תעניות </b>\n<b> אלו. </b> עי' מג\"א סי' תקע\"ו ובאורי מרן הגר\"א ז\"ל וי\"ל בד\"ק ז\"ל ע\"ש. ומזה לכל ת\"צ הקבועים שאין לחנך בהם את הקטנים כמו ביוה\"כ. וכתבתי בזה בס\"ד בקונ' הר המוריה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> היחיד מתענה על צרתו כו'. </b> עי' מ\"מ. ולקמן הי\"ב ובגמ' יו\"ד ע\"ב. מי שהיה לו חולה בתוך ביתו כו' ומקרא מפורש הוא בדהמע\"ה שהתענה על הילד שלו שחלה ועי' מלכים א' סי' ח' פ' ל\"ח:",
+                "<b>ואומר </b>\n<b> עננו בכל תפלה. </b> מבואר כן בגמ' י\"ג ע\"ב ובירושלמי פ\"ב ובפ\"ד דברכות:",
+                "<b>ולא </b>\n<b> יתענה בשבתות כו'. </b> השמיט כאן עיה\"כ. ואולי נמשך אחר דברי הירושלמי פ\"ב דתעניות הי\"ג ופ\"א דמגילה ה\"ו שג\"כ לא נזכר שם עיוה\"כ ועמד בזה כאאמו\"ר הגז\"ל בגליון שם ועי' ג\"כ נדרים פ\"ח ה\"ב. ואפ\"ל מזה ראיה לענין שמחת יו\"ט בנשים שכ' שם בשו\"ת רע\"א סי' א' ואכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה </b>\n<b> חלום רע צריך להתענות למחר. </b> לא כהאחרונים שכ' שהוא רשות ודברי רבינו ראוים אליו דהא מצוה להתענות בעת צרה ל\"ע וכמש\"ל ה\"ט ובפרט בחלום שמן השמים הראוהו שיוכל לתקן בתשובה ותענית. וכמ\"ש חז\"ל יפה תענית לחלום ודאי דאין למנוע וכ\"כ בס' פתרון חלומות שאף בשבת צריך להתענות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המ\"מ </b> כ' מקורו מהא דאל ינהוג עדונין בעצמו. אבל שם הוא כששכח ואכל. ע\"ל הט\"ו. אבל בשרוי בתענית לא נמצא ד\"ז בשו\"מ. לפי מיעוט ידיעתי. אלא דהוא דבר המסתבר דהרי זהו מדרכי התשובה לדאוג ולהתאבל על חטאיו כמש\"כ רבינו פה ובה' תשובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכח </b>\n<b> ואכל. </b> כ\"ש הדבר למי שפטור מלהתענות מפני חולשתו. וכמבואר בתוספתא ספ\"ב ובירושלמי פ\"א ה\"ה בעוברות ומניקות. ולא ידעתי מ\"ט השמיטו רבינו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וחוקרים </b>\n<b> על בעלי חמס. </b> כמש\"כ מן החמס אשר בכפיהם. עי' בגמ' ט\"ז א'. ובתוספתא פ\"א ובירושלמי פ\"ב מבואר ביתר ביאור כל מ\"ש רבינו ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הלח\"מ שאין מתריעין אלא על ג' אמצעיהם. ע\"ל פ\"ג ה\"ז דאין מתריעין רק בז' אחרונות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במ\"מ. </b> מש\"כ שרבינו מפרש דהאי כ\"ש י\"ל שיעור מצינו טובי דכוותה. עי' ב\"ב ק\"נ א'. ובתוס' שם. וביצה ט\"ו ב'. ונדה כ\"ו ב'. דאיכא שיעור בכ\"ש ובתרע\"א שבסוף ס' דרוש וחידוש סי' י'. ובמק\"א כ' בס\"ד די\"ל דר\"ש דס\"ל כ\"ש למכות ג\"כ ל\"ד. ואף בטבל לדידן. ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>הגיע </b>\n<b> ר\"ח כסלו. </b> משנה ערוכה י' ע\"א ולא ידעתי מ\"ט השמיט המ\"מ לציינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ונותנין </b>\n<b> אפר מקלה כו' וע\"ג ס\"ת. </b> כ\"ה גי' הרי\"ף והרא\"ש ובס' ת\"א בשם הגר\"ז ז\"ל הראה מקורו בילקוט כמדומני. ועי' ג\"כ בתרגום שני למגילת אסתר כ' ג\"כ הכי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד. ור\"ל דבתוספתא מבואר שהתקיעה ותרועה ביחד אבל מ\"מ היו שווים בכולם תקיעה ותרועה. ומה שאמר הריעו הוא מפני הכבוד. עי' היטב בב\"י סי' תקע\"ט ובלח\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כדי </b>\n<b> לעורר הלבבות, כדי לפתוח דרכי התשובה. </b> עי' ח\"ס חא\"ח סי' ס\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ונהגו </b>\n<b> כל ישראל בזמנים אלו להתענות \"ובי\"ג\" באדר. </b> הלשון הזה מורה שט\"ס יש כאן ונראה דצ\"ל בי\"ג באדר ומ\"ש בזמנים אלו ר\"ל בדורות האלו ולא בימי התעניות שזכר מקודם דא\"כ כל ישראל בזמנים אלו וכ\"מ הב\"י סי' תרפ\"ו שהעתיק כן. אך גם לשון בזמנים אלו ל\"מ כן וע\"ד המ\"מ מריש מגילה. יעוי' בפי' בראשית וברא\"ש ריש מגילה בפ\"י ז\"ק לכל הוא מבואר דכבר היה המנהג בימי חז\"ל. ועי' במס\"ס פכ\"א ואולי ר\"ל דאף בזמן שיש שלום אם רצו אין מתענין מ\"מ נהגו להתענות בכל הזמנים האלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> ח\"ס א\"ח סי' ק\"ס:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> שירה בפה על היין אסורה שנאמר בשיר לא ישתו יין. </b> מלשון רבינו מבואר דקרא מיירי בשיר בפה ואילו בגיטין ז' א'. פריך ולשלח לי' מהך בשיר לא ישתו יין ומשני אי מההוא ה\"א ה\"מ זימרא דמנא אבל דפומא ש\"ד קמ\"ל. א\"כ מ' דקרא מיירי בשיר בכלי. כן שאלני זה רבות בשנים גיסי הרה\"ג מ' דובער ראבינאויץ ז\"ל האבד\"ק פיאנטניצא. ואני נ\"ל דמלבד די\"ל בפשיטות דבתר דכ' קרא אל תשמח. ממילא בכלל בשיר, לא ישתו יין אף שיר בפה הוא. אבל יו\"נ דד\"ז תליא אם עיקר שירה בפה או בכלי. דמסתברא דכמו שהיה במקדש. ע\"ז נצטווינו שלא לשורר בביתנו. א\"כ למ\"ד ע\"ש בכלי. קרא מיירי נמי בשיר בכלי. אבל רבינו לשי' דפ' פ\"ג ה\"ג מכלי המקדש דע\"ש בפה. ע\"כ מייתי מהך קרא לשירה בפה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תעניות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..65a69e4d79b5da6f8dd17ecf18af40bde1960ac4
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,186 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במ\"מ </b> סוד\"ה ואיסור. ה\"ל לגמ' ולבאר \"אלא ודאי\" ברייתא קמייתא כו' כצ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו </b>\n<b> לוקה משום ב\"י אא\"כ קנה. </b> עי' מל\"מ וש\"א ה' חמץ. ושעה\"מ וטעמו. וכמה מפרשים שטרחו ליישב ד' רבינו. דהרי ה\"ל להנל\"ע ועמש\"ל בפתיחה בס\"ד. ועוד ישבנו בא\"א בס\"ד. אכ\"מ:<br><b> במ\"מ </b> מ\"ש ובתוספתא, נחסר הציון. והוא במכות פ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> באונס. </b> לא נודע מקורו ועי' ח\"ס חא\"ח סי' קי\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה ואפשר [מש\"ש וא\"כ צ\"ל דהא דקאמר הכא בד\"א. א\"ל שום הבנה. וכפיה\"נ חסר בזה העתקת ד' הרא\"ם בתחילתו. ואולי באו הדברים מסורסים ומתיבת \"ואין ספק\" עד טפולי נשים שייך בתוך ד\"ה כ' \"עוד ראם\" אבל בפי' המשנה כ' דא\"ה כר\"א. ע\"ז בא להשיג ואין ספק כו' עד והרמב\"ן כו' עד כר\"א] וכבר הוגה בדפוסים החדשים ע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל </b>\n<b> כ\"ש כו'. </b> ע\"י כ\"מ ובנוב\"ת חא\"ח סנ\"ג כ' דנ\"מ בז' ש\"פ לערב דל\"ש עוד חזי לאצטרופי וע\"ש שכ' דה\"נ בנזירות אלא דראוי ליזור שנית ויצטרפו משא\"כ בחמץ. ודבריו תמוהים. דאיך יצטרפו ב' חצאי איסור מב' מיני נזירות. כיון דחלוקים לקרבנותיהם. וכהך דשבועות כ\"ב א'. וע\"ש כ\"ג ב' ברש\"י ד\"ה וחד א'. כאאמו\"ר הגז\"ל שם בגליון. ולדברי הנו\"ב עצמו. יש לדון דלר\"י דס\"ל חמץ לאה\"פ אסור בלאו. א\"כ י\"ל דמצטרפים יחד. וא\"כ גם בסוף יום ז' נמי חלא\"צ. אלא דלדעת רבינו יפה כ' ליישב זה דלס\"ל כר\"י. ואולי דס\"ל דמלאו אחר גרע ולא מצטרף משא\"כ בנזירות הוא אותו לאו. ועי' ע\"ז ס\"ז א'. דס\"ל לר\"י מנין שכל האיסורים מצטרפים זע\"ז שנא' לא תאכל כל תועבה א\"כ י\"ל דשייך אף בלאוים שונים להצטרף זל\"ז ולאסור מה\"ט ח\"ש. ולפ\"ז י\"ל דלר\"י ל\"צ קרא לאסור ח\"ש. ורבינו לשיטתי' דפסק כרש\"י אך יל\"ח מהא בע\"ז ואפ\"ל דגם בנזיר מצטרפים עכ\"פ משום לאו דל\"ת כ\"ת למלקות והך דשבועות אינו לר\"י. אך גם ר\"מ ס\"ל הכי שם. ואכמ\"ל. ובתי' הרלנ\"ח שכ' הכ\"מ. ע' ס' מ\"נ מה שהקשה מס\"פ יוה\"כ. ולכאורה י\"ל דכיון דקיי\"ל דאכילה כלל הנאה. ממילא גם ח\"ש בכלל. דג\"כ הנאה הוי לפחות ויש לדחות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> כ\"מ ולח\"מ מה שתמהו שניהם. ואולם נ\"ל דרבינו מקורו טהור בירושלמי פ\"א ה\"ד דא' שם ר\"א הכ\"מ בט\"ז (ואולי הי' גורס רבינו בט\"ו). אך גם בט\"ז ניחא דבט\"ו א\"א לבער חמץ. וע\"ש במה\"פ. וידוע שרבינו פוסק עפ\"ד הירושלמי בכ\"מ. ועי' בפה\"מ לרבינו שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד \"אף\" זה צ\"ל אין זה ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ מש\"כ דל\"א מתוך אלא בדבר השוה לכ\"נ. ר\"ל לכל גוף אדם והכא ליכא הנאה לשום גוף תמוה מאוד ממשנה ערוכה ביצה י\"ב א'. דמוציאין הקטן למולו וס\"ת ולולב לצאת בהם משום מתוך. וכמדומני שההפלאה בכתובות ז' ע\"א עמד ע\"ז ואת\"י לע\"ע. ואולי יש קצת ט\"ס ותוכן כוונתו. דצריך הנאה השוה לכל. וא\"כ אף דגם מצוה שרי. אבל מ\"מ אינה שוה לכל. דהרי אין חיוב כלל להשבית לו חמץ ולבערו. ואדרבה הוא תיקון לאו. א\"כ לא דמי להא דשם. דהם חובה על האדם. ואף דאינן בכל אדם מ\"מ משום חובתם מיקרי שוה לכ\"נ. משא\"כ הך דהכא. ומכ\"ש כשמצא חמץ. ודוחק. ולשי' רש\"י ערובין צ\"ו א' צע\"ג מביצה שם. דהרי מצות לולב וכו'. אינו שוה לכ\"נ. ואכמ\"ל. ובעיקר הקושיא. לכאורה ה\"נ דשי' רבינו כדעת רש\"י בביצה כ\"ז ב' דביעור תרו\"ט אסור ביו\"ט דשום אחשביה וא\"כ אף בלא מלאכה אסור. א\"כ ל\"ש בזה משום מתוך. דהרי לא הותר כלל איסור כזה שהוא משום אחשביה לצורך או\"נ דלא משכ\"ל כלל להדיוט. אולם לפמש\"ל פ\"ג ה\"ח מיו\"ט בס\"ד. לס\"ל לרבינו סברת רש\"י בזה כלל ע\"ש. ותו דגם בביעור חמץ ל\"ש סברה אחשביה עי' נוב\"ק חא\"ח סי' ט\"ו. ובחי' כ' בס\"ד עוד טעמים לחלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> בתוך הרגל. </b> אבל לאחר הרגל אל\"ב עוד. ע' מג\"א בסתל\"ו ומש\"ש בס\"ד ליישב סתירת דבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>\"אינו </b>\n<b> יכול\" לבטל. </b> מד' הכ\"מ נ' שגרס א\"צ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> של הקדש הוא א\"צ. </b> עי' מל\"מ. ויל\"ע בזה לפי אוקמתות הגמ' כ\"ט א' ב' וע\"ל פי\"ד ה\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נכרי </b>\n<b> אנס שהפקיד. </b> עי' השגת הראב\"ד. וילה\"ר לדעת רבינו מחולין ל\"ט ב' חזינן אי אינש אלמא הוא אסור וא\"ל א\"ל רישך והר. וע\"ש בתוס'. מכ' אחי הרה\"ג ז\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השגת </b> הראב\"ד שבכאן שייכה להלכה ב'. במש\"ש שאין מי פירות מחמיצין. ע' מ\"מ. כאאמו\"ר הגז\"ל. ועי' ח\"י סי' תנ\"ג סק\"ד דמפרש ההשגה על הלכה זו. וס\"ל דקטניות נמי יש בהם חמץ קצת אלא שאינו חמץ גמור ועי' הקובץ מש\"כ באריכות. ובזה י\"ל דברי המג\"א ר\"ס תנ\"ד מה שתמהו עליו הח\"י והק\"נ מה שה\"ר דמורסן מחמיץ מדברי הרי\"ף ולא ממשנה ערוכה ע\"ש דבאמת י\"ל דהוא חמץ נוקשה ועכ\"פ מדרבנן אסור. וא\"כ אין ראיה מזה אבל מדברי הרי\"ף א\"ש דהרי איהו ס\"ל דאף ח\"נ ל\"ה דמותר אפילו מדרבנן. א\"כ מוכח שפיר דמחמיץ מדאורייתא ויוצאים בו י\"ח מצה משא\"כ מהמשנה. ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>במ\"מ </b> תוספתא ספ\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השמיט </b> רבינו כלי עצם. ואולי סמך עמ\"ש ואת הנצב. ומיירי אף בשל עצם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ובכל זמן. עי' מ\"מ ובקדושין ל\"ז ב' ותו\"י שם ד\"ה בזמן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> לח\"מ וכל המפרשים נלאו למצוא ישוב נאמן לדעת רבינו. ואני בדרוש לשה\"ג תרל\"ח אמרתי בס\"ד. דשיטת רבינו דכל דבר האסור לא נקרא אכילה בלשון התורה. וא\"כ הכא שכתוב תאכלו מצות אינו יוצא בו י\"ח אכילת מצה דאינו אכילה כלל. וזהו שתלה רבינו מצה בבהמ\"ז. והוא כפי שיטתו בספ\"א מברכות דעל דבר אסור אין מברכין עליו לא בתחילה ולא בסוף. ועמש\"ש ובפ\"ב מש\"ע ה\"ב בס\"ד. ומיהו לא הוה רק כאכילה שלכ\"א דאין יוצאין בו חובת מצה. עמש\"כ פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ח בס\"ד. וא\"כ לפמש\"כ האחרונים דלר\"ש דס\"ל כ\"ש למכות חייב אף על אכילת איסור שלכ\"א לכן לדידי' יוצאים גם במ\"ע שלכ\"א. ע\"כ הוצרך הגמ' לומר אליביה משום דאאחע\"א ואתיא דווקא כר\"ש אף דאיכא תנאי טובי דס\"ל אאחע\"א. מוק\"ל כר\"ש. דלדידי' הוא דצריך קרא ולא לשאר תנאי וכאמור. ועוד כתבתי בס\"ד בחבורי סד\"מ ח\"ז בקונטרס דבריו של גדול באריכות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ ובשו\"ת בית הלוי. ובחידושי אמרתי בס\"ד דלכאורה י\"ל דיוצאין במע\"ש משום הואיל וא\"ב מתשיל. ועי' תוס' שם מ\"ו ע\"ב. אך המאירי שבת קכ\"ז ע\"ב כ' דל\"א הואיל ואב\"מ רק בתרומה ולא במעשר ודבריו נפלאים וישבתי בס\"ד דתליא בפ' דתנאי וא\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קטן. </b> [עי' כ\"מ ועפ\"ו מסוכה ה\"א שכ' חייב. ובפ\"ז מלולב הי\"ט] וה\"ל לכ\"מ להביא תלמוד ערוך בפסחים קי\"ז ע\"א דפריך חיובא לדרדקי אך יל\"פ בא\"א כמובן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שתצא נפשו. </b> [תמוה לי למה כ' בכאן עד שת\"נ יותר מבכ\"מ שמזכיר מכת מרדות. והירושלמי מקור דין זה דימה זה לבא על ארוסה בבית חמיו. ושם גופיה לא כ\"כ רבינו בפ\"י מאישות. וגם אחר שכבר עבר ע\"ז איך נלקיהו על ביטול מ\"ע] ואפשר דהכא עובר באכילתו בקו\"ע על מ\"ע של תורה. ועל ד' חז\"ל שאסרו. ע\"כ חמיר טובא. ועי' בתפארת ישראל פ\"ג דמכות מ\"ש בענין מכת מרדות: במ\"מ ד\"ה וחכמים ר\"ש יתיב. ע\"ש בגמ' דמסיק אסטניס הוה. ורבינו השמיט ד\"ז ואולי סמך עמש\"ל פ\"ו מיו\"ט הט\"ז וק\"ו לדהכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שנאמר </b>\n<b> זכור את היוה\"ז אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר זכור איה\"ש. </b> תמוה דתלי זה בזה ולכאורה אינם שוים כלל. דשם המצוה לקדשו בכניסתו. וכאן הוא דוקא בלילה ובעת שמצה ומרור מונחים והרי במצה כ' דווקא בלילה דהוקש לפסח עי' תוס' צ\"ט ע\"ב ד\"ה עד [ועמש\"ל פכ\"ט משבת ה\"ד בס\"ד וא\"ש קצת] אך עיקר דבריו ל\"י מקומו בדחז\"ל. ועי' פסחים קי\"ז ע\"ב במש\"ש וצריך להזכיר יצ\"מ בקה\"י. וג\"ז לא הזכיר רבינו כלל בנוסח התפלה של שבת שהוא עיקרו מדאורייתא לקדש היום בכניסתו. וכמ\"ש המג\"א וצל\"ח ובביאור הגדה ש\"פ שחברתי בימי עלומי בס\"ד כ' ליישב קצת דברי רבינו פה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> אנשים בין נשים. </b> לא זכר תינוקות. עי' מ\"מ וכפה\"נ פוסק כר\"י וע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בשר </b>\n<b> צלי שלוק ומבושל. </b> עי' לח\"מ והקובץ ובילדותי אמרתי עפ\"מ שפסק רבינו בפ\"ח מק\"פ ה\"ח. כמ\"ד דצלאו ואח\"כ בשלו נמי אסור. וזהו השאלה דבשר צלי יכול להיות שלוק ומבושל. משא\"כ בלה\"ז כולו צלי ונכון ע\"ד פלפול [לחדודי לתלמידים]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עמש\"ל </b> פי\"א מברכות ה\"ו בס\"ד. וכאאמו\"ר הגז\"ל השיב על קו' הא\"ז דילפ' בפשיטות מאי דא' ברכת הפסח ר\"ל שמברך על הזבח אקב\"ו לאכול הפסח. וכן הכוונה ברכת הזבח וזש\"ש הרשב\"ם במשנה קכ\"א א' \"ה\"ג\" בירך על הפסח ורצונו לשלול פי' זה ושפת\"י. ועי' ח\"ס חיו\"ד סרמ\"ט ד\"ה וראיתי שכ' בפשיטות דאינו יוצא בברכת הזבח עה\"פ ע\"ש ובחידושי מהר\"ם חלאוה לאחד הראשונים שנדפס לא מכבר בירושלים ת\"ו מש\"כ קרוב לזה ובחיבורי פרשתי בס\"ד דז\"ש בגמ' לכשתמצי לומר דבאמת בירושלמי שם מפרש דהזבח טפל והפסח עיקר ולפ\"ז יל\"פ שפיר ברכת הפסח כד' אאמו\"ר הגז\"ל וכדקיי\"ל דמברך על העיקר ופוטר את הטפלה והעירותי מד' האחרונים בסי' ר\"י אם מקדים הטפל לעיקר ולז\"א בבבלי כשתצ\"ל שלא לפרש דעל עצם הברכה קאמר אז י\"ל דתליא בזריקה ושפיכה וא\"ש בזה גם קושיית הלח\"מ מה שפסק כאן כר\"ע והארכתי הרבה בחידושי בס\"ד ושרבינו פוסק כדברי הירושלמי כדרכו בכ\"מ ושם הגי' ברכת הפסח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטבל </b>\n<b> מצה בחרוסת. </b> הראב\"ד כ' זה הבל וי\"ל דכוונתו למש\"כ המנהיג ומובא בטור סי' תע\"ה דמצה זכר לחירות וחרוסת זכר לטיט ואיך יתחברו יחד ואני אמרתי דרבינו והראב\"ד לשיטתייהו אזלי פ\"ו מתשובה ה\"ה שכ' רבינו טעם שהמצרים נענשו לפי של\"א להם השי\"ת שהם ישעבדו בישראל אך הראב\"ד השיב ע\"ז אדרבה הם עשו מצוה אבל מה שנענשו הוא על קושי השעבוד ונראה דעת רבינו דעל קוה\"ש לא נענשו לפי שזה היה טובתם של ישראל שיצאו לחירות קודם זמנם מה\"ט וצ\"ל להראב\"ד דיצאו לחירות מטעמים אחרים הנודעים בדחז\"ל ולפ\"ז ל\"ק השגת הראב\"ד על רבינו כאן דבאמת חרוסת ומצה הכל א' הוא ע\"י זכר וטיט אבל הראב\"ד לשי' שלא גרם החרוסת לחירותם כ' זה הבל ורבינו לשיטתי' גרם באמת וע\"כ צריך לכרוך ועוד הארכתי בזה בדרושים לשה\"ג בס\"ד ועמש\"ל פ\"ב משופר ה\"ד בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובאחרונה </b>\n<b> אוכל מבשר הפסח אפילו כזית. </b> לא הראו נו\"כ רבינו מקור לדבריו דאוכל מן הפסח בתחילה ובסוף ולפ\"ד הירושלמי פ\"ו ה\"ד דפסח נאכל באחרונה שלא יבא לשבירת עצם והביאו תוס' ק\"כ א' ד\"ה מפטירין מ' לפ\"ז דאסור לאכול קודם ששבע כלל ומנ\"ל לרבינו נגד הירושלמי שו\"מ בגה\"ש לירושלמי שם מש\"ש בשם הכלבו ולא זכר דברי רבינו אלה מאומה וגם ראייתו מהא דבירך ע\"ש עמש\"ל פי\"א ה\"ו מברכות בס\"ד ולמעלה ה\"ז וע' בחי' מהר\"ם חלאוה בסוף המס' ובצל\"ח ואו\"ח שם. ובאמת ילה\"ק פסח הוא מקודש מן מצה מ\"ט לא תקדום אכילת הפסח והזבח למצה ואולי מדכ' על מצות ומרורים מ' דמצה ומרור נאכלים קודם הפסח עי' בגמ' ס\"ו א' דיליף מדכ' על עולת התמיד וביומא ל\"ג א' דעולת תמיד ברישא ונראה דזהו דעת הלל שהיה כורך מו\"מ משום דלא משמע לי' לפרש הכא על לקדימה ובהא דתמיד קודם למוסף נפ\"ל מקרא אחרינא ע\"ש ובירושלמי שם וא\"כ לדידן הוא תרתי דסתרי דאם נאמר כחכמים הרי מצה ומרור קודם לפסח ואם נאמר כהלל אז צ\"ל שלשתן ביחד ואם אינו כורך הפסח עמהם ה\"ל להקדים אכילת הפסח והזבח להם ואולי על זה כיון הראב\"ד שכ' בה\"ו זה הסדר לא דייק ואפשר דלה\"מ דקיי\"ל אין קידוש אלא במקום סעודה א\"כ צריך לאכול מצה מקודם משום שהוא שייך לקידוש שהקדים לו ואח\"כ אוכל הפסח ויל\"ע די\"ל דבפסח דתקחז\"ל ד' כוסות משום טעמים אחרים עי' בירוש' פ\"י י\"ל דא\"צ כ\"כ קידוש במ\"ס וגם מה שיאכל אחר זמן מועט [אחר אכילת הפסח] מיקרי נמי במקום סעודה וצ\"ע בזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b> זכר רבינו דברי רב שאסר לומר בשר זה לפסח. עי' פסחי' נ\"ג ב' ובצל\"ח שם ובח\"ס חא\"ח סקל\"ט ודבריו תמוהים וכ' בתשובה בס\"ד:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..8457b586c76df1d0c840694f81911b087500ba58
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,183 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Leavened_and_Unleavened_Bread",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במ\"מ </b> סוד\"ה ואיסור. ה\"ל לגמ' ולבאר \"אלא ודאי\" ברייתא קמייתא כו' כצ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו </b>\n<b> לוקה משום ב\"י אא\"כ קנה. </b> עי' מל\"מ וש\"א ה' חמץ. ושעה\"מ וטעמו. וכמה מפרשים שטרחו ליישב ד' רבינו. דהרי ה\"ל להנל\"ע ועמש\"ל בפתיחה בס\"ד. ועוד ישבנו בא\"א בס\"ד. אכ\"מ:<br><b> במ\"מ </b> מ\"ש ובתוספתא, נחסר הציון. והוא במכות פ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> באונס. </b> לא נודע מקורו ועי' ח\"ס חא\"ח סי' קי\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה ואפשר [מש\"ש וא\"כ צ\"ל דהא דקאמר הכא בד\"א. א\"ל שום הבנה. וכפיה\"נ חסר בזה העתקת ד' הרא\"ם בתחילתו. ואולי באו הדברים מסורסים ומתיבת \"ואין ספק\" עד טפולי נשים שייך בתוך ד\"ה כ' \"עוד ראם\" אבל בפי' המשנה כ' דא\"ה כר\"א. ע\"ז בא להשיג ואין ספק כו' עד והרמב\"ן כו' עד כר\"א] וכבר הוגה בדפוסים החדשים ע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל </b>\n<b> כ\"ש כו'. </b> ע\"י כ\"מ ובנוב\"ת חא\"ח סנ\"ג כ' דנ\"מ בז' ש\"פ לערב דל\"ש עוד חזי לאצטרופי וע\"ש שכ' דה\"נ בנזירות אלא דראוי ליזור שנית ויצטרפו משא\"כ בחמץ. ודבריו תמוהים. דאיך יצטרפו ב' חצאי איסור מב' מיני נזירות. כיון דחלוקים לקרבנותיהם. וכהך דשבועות כ\"ב א'. וע\"ש כ\"ג ב' ברש\"י ד\"ה וחד א'. כאאמו\"ר הגז\"ל שם בגליון. ולדברי הנו\"ב עצמו. יש לדון דלר\"י דס\"ל חמץ לאה\"פ אסור בלאו. א\"כ י\"ל דמצטרפים יחד. וא\"כ גם בסוף יום ז' נמי חלא\"צ. אלא דלדעת רבינו יפה כ' ליישב זה דלס\"ל כר\"י. ואולי דס\"ל דמלאו אחר גרע ולא מצטרף משא\"כ בנזירות הוא אותו לאו. ועי' ע\"ז ס\"ז א'. דס\"ל לר\"י מנין שכל האיסורים מצטרפים זע\"ז שנא' לא תאכל כל תועבה א\"כ י\"ל דשייך אף בלאוים שונים להצטרף זל\"ז ולאסור מה\"ט ח\"ש. ולפ\"ז י\"ל דלר\"י ל\"צ קרא לאסור ח\"ש. ורבינו לשיטתי' דפסק כרש\"י אך יל\"ח מהא בע\"ז ואפ\"ל דגם בנזיר מצטרפים עכ\"פ משום לאו דל\"ת כ\"ת למלקות והך דשבועות אינו לר\"י. אך גם ר\"מ ס\"ל הכי שם. ואכמ\"ל. ובתי' הרלנ\"ח שכ' הכ\"מ. ע' ס' מ\"נ מה שהקשה מס\"פ יוה\"כ. ולכאורה י\"ל דכיון דקיי\"ל דאכילה כלל הנאה. ממילא גם ח\"ש בכלל. דג\"כ הנאה הוי לפחות ויש לדחות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> כ\"מ ולח\"מ מה שתמהו שניהם. ואולם נ\"ל דרבינו מקורו טהור בירושלמי פ\"א ה\"ד דא' שם ר\"א הכ\"מ בט\"ז (ואולי הי' גורס רבינו בט\"ו). אך גם בט\"ז ניחא דבט\"ו א\"א לבער חמץ. וע\"ש במה\"פ. וידוע שרבינו פוסק עפ\"ד הירושלמי בכ\"מ. ועי' בפה\"מ לרבינו שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד \"אף\" זה צ\"ל אין זה ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ מש\"כ דל\"א מתוך אלא בדבר השוה לכ\"נ. ר\"ל לכל גוף אדם והכא ליכא הנאה לשום גוף תמוה מאוד ממשנה ערוכה ביצה י\"ב א'. דמוציאין הקטן למולו וס\"ת ולולב לצאת בהם משום מתוך. וכמדומני שההפלאה בכתובות ז' ע\"א עמד ע\"ז ואת\"י לע\"ע. ואולי יש קצת ט\"ס ותוכן כוונתו. דצריך הנאה השוה לכל. וא\"כ אף דגם מצוה שרי. אבל מ\"מ אינה שוה לכל. דהרי אין חיוב כלל להשבית לו חמץ ולבערו. ואדרבה הוא תיקון לאו. א\"כ לא דמי להא דשם. דהם חובה על האדם. ואף דאינן בכל אדם מ\"מ משום חובתם מיקרי שוה לכ\"נ. משא\"כ הך דהכא. ומכ\"ש כשמצא חמץ. ודוחק. ולשי' רש\"י ערובין צ\"ו א' צע\"ג מביצה שם. דהרי מצות לולב וכו'. אינו שוה לכ\"נ. ואכמ\"ל. ובעיקר הקושיא. לכאורה ה\"נ דשי' רבינו כדעת רש\"י בביצה כ\"ז ב' דביעור תרו\"ט אסור ביו\"ט דשום אחשביה וא\"כ אף בלא מלאכה אסור. א\"כ ל\"ש בזה משום מתוך. דהרי לא הותר כלל איסור כזה שהוא משום אחשביה לצורך או\"נ דלא משכ\"ל כלל להדיוט. אולם לפמש\"ל פ\"ג ה\"ח מיו\"ט בס\"ד. לס\"ל לרבינו סברת רש\"י בזה כלל ע\"ש. ותו דגם בביעור חמץ ל\"ש סברה אחשביה עי' נוב\"ק חא\"ח סי' ט\"ו. ובחי' כ' בס\"ד עוד טעמים לחלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> בתוך הרגל. </b> אבל לאחר הרגל אל\"ב עוד. ע' מג\"א בסתל\"ו ומש\"ש בס\"ד ליישב סתירת דבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>\"אינו </b>\n<b> יכול\" לבטל. </b> מד' הכ\"מ נ' שגרס א\"צ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> של הקדש הוא א\"צ. </b> עי' מל\"מ. ויל\"ע בזה לפי אוקמתות הגמ' כ\"ט א' ב' וע\"ל פי\"ד ה\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נכרי </b>\n<b> אנס שהפקיד. </b> עי' השגת הראב\"ד. וילה\"ר לדעת רבינו מחולין ל\"ט ב' חזינן אי אינש אלמא הוא אסור וא\"ל א\"ל רישך והר. וע\"ש בתוס'. מכ' אחי הרה\"ג ז\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השגת </b> הראב\"ד שבכאן שייכה להלכה ב'. במש\"ש שאין מי פירות מחמיצין. ע' מ\"מ. כאאמו\"ר הגז\"ל. ועי' ח\"י סי' תנ\"ג סק\"ד דמפרש ההשגה על הלכה זו. וס\"ל דקטניות נמי יש בהם חמץ קצת אלא שאינו חמץ גמור ועי' הקובץ מש\"כ באריכות. ובזה י\"ל דברי המג\"א ר\"ס תנ\"ד מה שתמהו עליו הח\"י והק\"נ מה שה\"ר דמורסן מחמיץ מדברי הרי\"ף ולא ממשנה ערוכה ע\"ש דבאמת י\"ל דהוא חמץ נוקשה ועכ\"פ מדרבנן אסור. וא\"כ אין ראיה מזה אבל מדברי הרי\"ף א\"ש דהרי איהו ס\"ל דאף ח\"נ ל\"ה דמותר אפילו מדרבנן. א\"כ מוכח שפיר דמחמיץ מדאורייתא ויוצאים בו י\"ח מצה משא\"כ מהמשנה. ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>במ\"מ </b> תוספתא ספ\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השמיט </b> רבינו כלי עצם. ואולי סמך עמ\"ש ואת הנצב. ומיירי אף בשל עצם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ובכל זמן. עי' מ\"מ ובקדושין ל\"ז ב' ותו\"י שם ד\"ה בזמן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> לח\"מ וכל המפרשים נלאו למצוא ישוב נאמן לדעת רבינו. ואני בדרוש לשה\"ג תרל\"ח אמרתי בס\"ד. דשיטת רבינו דכל דבר האסור לא נקרא אכילה בלשון התורה. וא\"כ הכא שכתוב תאכלו מצות אינו יוצא בו י\"ח אכילת מצה דאינו אכילה כלל. וזהו שתלה רבינו מצה בבהמ\"ז. והוא כפי שיטתו בספ\"א מברכות דעל דבר אסור אין מברכין עליו לא בתחילה ולא בסוף. ועמש\"ש ובפ\"ב מש\"ע ה\"ב בס\"ד. ומיהו לא הוה רק כאכילה שלכ\"א דאין יוצאין בו חובת מצה. עמש\"כ פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ח בס\"ד. וא\"כ לפמש\"כ האחרונים דלר\"ש דס\"ל כ\"ש למכות חייב אף על אכילת איסור שלכ\"א לכן לדידי' יוצאים גם במ\"ע שלכ\"א. ע\"כ הוצרך הגמ' לומר אליביה משום דאאחע\"א ואתיא דווקא כר\"ש אף דאיכא תנאי טובי דס\"ל אאחע\"א. מוק\"ל כר\"ש. דלדידי' הוא דצריך קרא ולא לשאר תנאי וכאמור. ועוד כתבתי בס\"ד בחבורי סד\"מ ח\"ז בקונטרס דבריו של גדול באריכות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ ובשו\"ת בית הלוי. ובחידושי אמרתי בס\"ד דלכאורה י\"ל דיוצאין במע\"ש משום הואיל וא\"ב מתשיל. ועי' תוס' שם מ\"ו ע\"ב. אך המאירי שבת קכ\"ז ע\"ב כ' דל\"א הואיל ואב\"מ רק בתרומה ולא במעשר ודבריו נפלאים וישבתי בס\"ד דתליא בפ' דתנאי וא\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קטן. </b> [עי' כ\"מ ועפ\"ו מסוכה ה\"א שכ' חייב. ובפ\"ז מלולב הי\"ט] וה\"ל לכ\"מ להביא תלמוד ערוך בפסחים קי\"ז ע\"א דפריך חיובא לדרדקי אך יל\"פ בא\"א כמובן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שתצא נפשו. </b> [תמוה לי למה כ' בכאן עד שת\"נ יותר מבכ\"מ שמזכיר מכת מרדות. והירושלמי מקור דין זה דימה זה לבא על ארוסה בבית חמיו. ושם גופיה לא כ\"כ רבינו בפ\"י מאישות. וגם אחר שכבר עבר ע\"ז איך נלקיהו על ביטול מ\"ע] ואפשר דהכא עובר באכילתו בקו\"ע על מ\"ע של תורה. ועל ד' חז\"ל שאסרו. ע\"כ חמיר טובא. ועי' בתפארת ישראל פ\"ג דמכות מ\"ש בענין מכת מרדות: במ\"מ ד\"ה וחכמים ר\"ש יתיב. ע\"ש בגמ' דמסיק אסטניס הוה. ורבינו השמיט ד\"ז ואולי סמך עמש\"ל פ\"ו מיו\"ט הט\"ז וק\"ו לדהכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שנאמר </b>\n<b> זכור את היוה\"ז אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר זכור איה\"ש. </b> תמוה דתלי זה בזה ולכאורה אינם שוים כלל. דשם המצוה לקדשו בכניסתו. וכאן הוא דוקא בלילה ובעת שמצה ומרור מונחים והרי במצה כ' דווקא בלילה דהוקש לפסח עי' תוס' צ\"ט ע\"ב ד\"ה עד [ועמש\"ל פכ\"ט משבת ה\"ד בס\"ד וא\"ש קצת] אך עיקר דבריו ל\"י מקומו בדחז\"ל. ועי' פסחים קי\"ז ע\"ב במש\"ש וצריך להזכיר יצ\"מ בקה\"י. וג\"ז לא הזכיר רבינו כלל בנוסח התפלה של שבת שהוא עיקרו מדאורייתא לקדש היום בכניסתו. וכמ\"ש המג\"א וצל\"ח ובביאור הגדה ש\"פ שחברתי בימי עלומי בס\"ד כ' ליישב קצת דברי רבינו פה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> אנשים בין נשים. </b> לא זכר תינוקות. עי' מ\"מ וכפה\"נ פוסק כר\"י וע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בשר </b>\n<b> צלי שלוק ומבושל. </b> עי' לח\"מ והקובץ ובילדותי אמרתי עפ\"מ שפסק רבינו בפ\"ח מק\"פ ה\"ח. כמ\"ד דצלאו ואח\"כ בשלו נמי אסור. וזהו השאלה דבשר צלי יכול להיות שלוק ומבושל. משא\"כ בלה\"ז כולו צלי ונכון ע\"ד פלפול [לחדודי לתלמידים]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עמש\"ל </b> פי\"א מברכות ה\"ו בס\"ד. וכאאמו\"ר הגז\"ל השיב על קו' הא\"ז דילפ' בפשיטות מאי דא' ברכת הפסח ר\"ל שמברך על הזבח אקב\"ו לאכול הפסח. וכן הכוונה ברכת הזבח וזש\"ש הרשב\"ם במשנה קכ\"א א' \"ה\"ג\" בירך על הפסח ורצונו לשלול פי' זה ושפת\"י. ועי' ח\"ס חיו\"ד סרמ\"ט ד\"ה וראיתי שכ' בפשיטות דאינו יוצא בברכת הזבח עה\"פ ע\"ש ובחידושי מהר\"ם חלאוה לאחד הראשונים שנדפס לא מכבר בירושלים ת\"ו מש\"כ קרוב לזה ובחיבורי פרשתי בס\"ד דז\"ש בגמ' לכשתמצי לומר דבאמת בירושלמי שם מפרש דהזבח טפל והפסח עיקר ולפ\"ז יל\"פ שפיר ברכת הפסח כד' אאמו\"ר הגז\"ל וכדקיי\"ל דמברך על העיקר ופוטר את הטפלה והעירותי מד' האחרונים בסי' ר\"י אם מקדים הטפל לעיקר ולז\"א בבבלי כשתצ\"ל שלא לפרש דעל עצם הברכה קאמר אז י\"ל דתליא בזריקה ושפיכה וא\"ש בזה גם קושיית הלח\"מ מה שפסק כאן כר\"ע והארכתי הרבה בחידושי בס\"ד ושרבינו פוסק כדברי הירושלמי כדרכו בכ\"מ ושם הגי' ברכת הפסח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטבל </b>\n<b> מצה בחרוסת. </b> הראב\"ד כ' זה הבל וי\"ל דכוונתו למש\"כ המנהיג ומובא בטור סי' תע\"ה דמצה זכר לחירות וחרוסת זכר לטיט ואיך יתחברו יחד ואני אמרתי דרבינו והראב\"ד לשיטתייהו אזלי פ\"ו מתשובה ה\"ה שכ' רבינו טעם שהמצרים נענשו לפי של\"א להם השי\"ת שהם ישעבדו בישראל אך הראב\"ד השיב ע\"ז אדרבה הם עשו מצוה אבל מה שנענשו הוא על קושי השעבוד ונראה דעת רבינו דעל קוה\"ש לא נענשו לפי שזה היה טובתם של ישראל שיצאו לחירות קודם זמנם מה\"ט וצ\"ל להראב\"ד דיצאו לחירות מטעמים אחרים הנודעים בדחז\"ל ולפ\"ז ל\"ק השגת הראב\"ד על רבינו כאן דבאמת חרוסת ומצה הכל א' הוא ע\"י זכר וטיט אבל הראב\"ד לשי' שלא גרם החרוסת לחירותם כ' זה הבל ורבינו לשיטתי' גרם באמת וע\"כ צריך לכרוך ועוד הארכתי בזה בדרושים לשה\"ג בס\"ד ועמש\"ל פ\"ב משופר ה\"ד בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובאחרונה </b>\n<b> אוכל מבשר הפסח אפילו כזית. </b> לא הראו נו\"כ רבינו מקור לדבריו דאוכל מן הפסח בתחילה ובסוף ולפ\"ד הירושלמי פ\"ו ה\"ד דפסח נאכל באחרונה שלא יבא לשבירת עצם והביאו תוס' ק\"כ א' ד\"ה מפטירין מ' לפ\"ז דאסור לאכול קודם ששבע כלל ומנ\"ל לרבינו נגד הירושלמי שו\"מ בגה\"ש לירושלמי שם מש\"ש בשם הכלבו ולא זכר דברי רבינו אלה מאומה וגם ראייתו מהא דבירך ע\"ש עמש\"ל פי\"א ה\"ו מברכות בס\"ד ולמעלה ה\"ז וע' בחי' מהר\"ם חלאוה בסוף המס' ובצל\"ח ואו\"ח שם. ובאמת ילה\"ק פסח הוא מקודש מן מצה מ\"ט לא תקדום אכילת הפסח והזבח למצה ואולי מדכ' על מצות ומרורים מ' דמצה ומרור נאכלים קודם הפסח עי' בגמ' ס\"ו א' דיליף מדכ' על עולת התמיד וביומא ל\"ג א' דעולת תמיד ברישא ונראה דזהו דעת הלל שהיה כורך מו\"מ משום דלא משמע לי' לפרש הכא על לקדימה ובהא דתמיד קודם למוסף נפ\"ל מקרא אחרינא ע\"ש ובירושלמי שם וא\"כ לדידן הוא תרתי דסתרי דאם נאמר כחכמים הרי מצה ומרור קודם לפסח ואם נאמר כהלל אז צ\"ל שלשתן ביחד ואם אינו כורך הפסח עמהם ה\"ל להקדים אכילת הפסח והזבח להם ואולי על זה כיון הראב\"ד שכ' בה\"ו זה הסדר לא דייק ואפשר דלה\"מ דקיי\"ל אין קידוש אלא במקום סעודה א\"כ צריך לאכול מצה מקודם משום שהוא שייך לקידוש שהקדים לו ואח\"כ אוכל הפסח ויל\"ע די\"ל דבפסח דתקחז\"ל ד' כוסות משום טעמים אחרים עי' בירוש' פ\"י י\"ל דא\"צ כ\"כ קידוש במ\"ס וגם מה שיאכל אחר זמן מועט [אחר אכילת הפסח] מיקרי נמי במקום סעודה וצ\"ע בזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b> זכר רבינו דברי רב שאסר לומר בשר זה לפסח. עי' פסחי' נ\"ג ב' ובצל\"ח שם ובח\"ס חא\"ח סקל\"ט ודבריו תמוהים וכ' בתשובה בס\"ד:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Rest on a Holiday/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Rest on a Holiday/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..572159473ad8dc8bd7013c8a733ce4176a262cf0
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Rest on a Holiday/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,211 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Rest on a Holiday",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וימנע </b>\n<b> בשמחת יו\"ט ולא יהא לו פנאי לאכול. </b> מזה ראינו טעם חדש לאיסור מלאכה ביו\"ט דהוא שלא ימנע מלשמוח וילה\"ר מזה לדברי אא\"ז הלבו\"ש ז\"ל בא\"ח סתקצ\"ז דמי שמתענה ביו\"ט אסור לו לבשל לאחרים ובדרושים כתבתי בס\"ד סייעתא מקראי דפ' יוה\"כ שמתחיל במלאכה ומסיים במלאכה ובאמצע אזהרת העינוי כי כל הנפש אשר לא תעונה ולשון כי אני מדוייק ולהאמור א\"ש דבכל יו\"ט כ' כל מלאכת עבודה ל\"ת והיינו שלצורך או\"נ הותר ורק מלאכת עבודה נאסר לז\"א דביוה\"כ כל מלאכה ל\"ת לפי שכל הנפש אשר לת\"ע ונכרתה א\"כ ל\"ש להתיר משום צרכי או\"נ ובזה א\"ש קו' התוס' מ\"ק י\"ד ב' ד\"ה ממנעי ע\"ש ונ\"מ מזה א) דגם נשים חייבות בשמחה כאנשים ועי' שו\"ת רע\"א סי' א' ובהשמטות ב) דאף בר\"ה שייך מצות שמחת יו\"ט כמו בכל יו\"ט ועי' שו\"ת ש\"א ובחידושי ריש ביצה ה\"ר נחמדת מסוגיא דשם בס\"ד ועמש\"ל פ\"ו הי\"ז בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אינו </b>\n<b> לוקה כו'. </b> א' דמבשל נבילה וטריפה לוקה וע' לח\"מ ובירושלמי פ\"ז דשבת ופ\"א דביצה דר\"י ורשב\"ל נחלקו בזה ולריו\"ח אין לוקין וע' נוב\"ק א\"ח סכ\"ט ובמש\"ל פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ח בס\"ד בשם הנו\"ב א\"ש קצת ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העומד </b>\n<b> עה\"מ מעיו\"ט. </b> עי' מ\"מ ומש\"ל פ\"ו הט\"ז ד\"נ בזה בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במ\"מ. </b> או מעין מלאכתן הראשונה. ע' פכ\"ה דשבת הי\"ב דפ' רבינו כת\"ק ומ\"ט נקט המ\"מ הכא כר\"י ודו\"ל דיו\"ט חמיר לענין מוקצה טפי משבת ועי' חולין י\"ד ב' דקרי לי' נולד]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>[במ\"מ </b> ד\"ה וכן ברייתא שם צ\"ל משנה פ\"ב דבכורים ומייתי לה שם ועי' חולין פ\"ג ב']:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היתה עיסה טמאה. </b> נ\"ל דבא למעט אם נטמאת קמח דאופין קב קב שלא לחייבה בחלה כלל ועי' צל\"ח פסחים מ\"ו א' ד\"ה כיצד ויל\"ע מענין זה בקו' הש\"א שנדפס מחדש מכת\"י בסוגיא דפסחים ל\"ג א' דמ\"ש תרומה מחלה וכתבתי בארוכה בחידושי בס\"ד לישבה:",
+                "<b>לא </b>\n<b> יבשל. </b> אולי נקט רבינו בכאן ל' בישול ולא אפיה ליישב קו' התוס' פסחים מ\"ו א' מהא דממלאת אשה כל התנור פת וע\"ל פ\"ב הט\"ז דנקט תרומה במקום חלה שבמשנה שם:",
+                "<b>ששריפת </b>\n<b> קדשים שנטמאו מ\"ע שנא' באש תשרף. </b> מבואר דעת רבינו דתרומה בכלל כל הקדשים שהוא מ\"ע לשורפן כשנטמאו דגם תרומה קודש אקרי וכמ\"ק כ\"ח א' כתובות כ\"ה א' קדושין ס\"ט ב' יבמות ס\"ח ב' ובכ\"מ ולא כשי' רש\"י דאף באכילת בהמה מתקיימת מצות ביעור ת\"ט וע' תוס' שבת כ\"ה א' ובתדב\"א פי\"ג מפורש להדיא כד' רבינו ותוס' ואולי הוא בכלל אין למדין מן האגדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>יניחנה </b>\n<b> עד הערב. </b> עי' נוב\"ת חא\"ח סי' צ\"ו ובתו' מנחות מ\"ו ב' ד\"ה לפי ובט\"א וק\"א ר\"ה ל' ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד אבל כדברי רבינו מבואר להדיא בירושלמי פ\"ה דביצה סוף ה\"ב ד\"א ואכ\"מ:",
+                "<b>הוציא </b> אש ביניהם דר\"י וחכמים במכשירים אם דוחין יו\"ט וכמדומני העיר בזה בגה\"ש בירושלמי שם ואת\"י כעת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שתכבה מאליו. </b> מיותר הוא וע' ח\"ס חא\"ח סי' קמ\"ה מ\"ש ע\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[עי' </b> מהרי\"ק סי' קס\"ה שתי' דהגמ' מק\"ל כתנא הוא להס\"ד דל\"מ מוה\"ש וא\"כ לס\"ל לב\"ה להתיר משום שי\"ט אבל להמסקנא דמוה\"ש י\"ל דמשום שי\"ט שרי ב\"ה אבל לענ\"ד אאל\"כ ממש\"ל פ\"ג ה\"א שלא ישחוט אא\"כ ה\"ל ע\"מ מבעו\"י וא\"כ לס\"ל למסקנא דמותר וס\"ל כגי' הרי\"ף גם אח\"כ לגרוס ולא היא וא\"כ לא תי' כלום]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואצ\"ל </b>\n<b> ביו\"ט. </b> מ' קצת דביו\"ט תחומין דרבנן דאל\"כ מאי ואצ\"ל ועי' רש\"י ותוס' וט\"א חגיגה י\"ז ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>[בהשגת </b> הראב\"ד ואע\"פ שא\"ל לשואל ברירה צ\"ל לשמואל ע\"ש ל\"ז ב']:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואיסור </b>\n<b> זה מד\"ס. </b> עי' באחרונים ר\"ס תקכ\"ז בדעת רבינו ובצל\"ח פסחים מ\"ה א':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>[השגת </b> הראב\"ד שייכה להלכה ה' ע' מ\"מ]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[השגת </b> הראב\"ד]. שהרי אדר ואייר. צל\"ע למה נקט אייר דהא עצרת אינו חל באייר רק נ' יום לספירה וכמ\"ש בירושלמי פ\"ק דר\"ה ה\"ד וע\"ש בתוס' י\"ח א' ועי' שו\"ת ח\"ס חא\"ח ס\"ס קמ\"ה ובחיו\"ד סי' ר\"נ וכבר כ\"כ המפרש לקה\"ח פ\"ג הי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפיכך </b>\n<b> א\"א. </b> בס' ת' אוח' בשם הגר\"ז ז\"ל מווילנא הקשה מביצה ו' א' והרי רב אשי נולד ביום שמת רבא כמ\"ש בקדושין ע\"ב ב' וא\"כ אז כבר לא קידשו ע\"פ הראיה ומ\"מ עירב ע\"ת ולא תי' כלום וכ\"ה בצל\"ח ע\"ש ולפלא שלא העירו מגי' הבה\"ג בפ\"ג דסוכה שגם רבינו ז\"ל נראה שהיה גורס כן כמש\"ל בהקדמת החיבור בס\"ד ואולי רחוק בעיניהם לומר שכבר הי' גדול בתורה בימי רבא דהא רבינא קרי ליה מר ועי' היטב ערובין ס\"ג א' ונדרים ח' ב' ובק\"נ שם ודו\"ק ובחידושי לביצה כ' ליישב בא\"א בשם אאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם </b>\n<b> שמצוה לכבד את השבת ולענגה כך כל יו\"ט שנאמר לקדוש ד' מכובד. </b> הרי לנו תלמוד ערוך בפי רבינו דגם ביו\"ט איכא מצות עונג כמו בשבת והאחרונים האריכו בזה עי' פנ\"י וצל\"ח ספ\"ד דביצה ובשעה\"מ ה' מעשרות ומדוע לא הביאו דעת רבינו וכ\"א הרה\"ג מ' צבי יהודה תאומים ז\"ל האבד\"ק ראגאלי הביא ראיה מהימנא דליכא מצות עונג מהא דפסחים ס\"ח ב' דאר\"א הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם דכ' וקראת לשבת עונג מ' דביו\"ט ליכא כלל מצות עונג ודפח\"ח. אבל בתשובתי אליו כ' בס\"ד דבר נכון לקיים דברי רבינו דבאמת צדקו דבריהם דאין יו\"ט בכלל מצות עונג דכ' וקראת לשבת עונג ולא ליו\"ט אבל באמת הוא שייך לפ' ב\"ש וב\"ה בביצה י\"ב א' וע\"ש ב' ב' דמבואר דלב\"ה דס\"ל איסור הכנה גם ביו\"ט מיקרי שבת וא\"כ שפיר הוה בכלל עונג ושם בפסחים דאמר הכל מודים קאי על ר\"א דס\"ל דשיו\"ט רשות דמ\"מ בשבת מודה ור\"א הרי ס\"ל בכ\"מ כשיטת ב\"ש כמ\"ש בירושלמי פ\"ה דתרומות וספ\"ד דביצה ובשבת ק\"ל ב' ע\"ש בתוס' ובכ\"מ א\"כ ס\"ל דיו\"ט אינו בכלל שבת א\"כ מה\"ט שפיר לשיטתי' אין חיוב עונג ביו\"ט כלל ובזה א\"ש משנה דספ\"ד דביצה וא\"ש מה שגמגמו בה המפרשים ע\"ד רבינו פ\"ב ה\"ט מה שנקט יו\"ט ובמשנה קתני שבת דר\"א לשיטתי' רק שבת קובע למעשר ולדידן אף יו\"ט וכמוש\"ל בפ\"ה ממעשר ה\"כ בס\"ד אבל לדידן ודאי יו\"ט בכלל אולם דברי רבינו עומדים לנגד זה דהא יליף מקרא דלקדוש ד' מכובד ולא מרישא דקרא מ' דלס\"ל דיו\"ט בכלל שבת אבל נ\"ל האמת יורה דרכו דחסר כאן בדברי רבינו דהרי מתחיל ממצות כיבוד ועונג ומסיים רק מקרא דכיבוד א\"ו דאה\"נ דצ\"ל שנאמר וקראת לשבת עונג ולקדוש ד' מכובד ומש\"כ שכל יו\"ט קרוי מ\"ק הוא לראיה על שחייבין בכיבוד יו\"ט כמו בשבת וכך הסברא נותנת ומחייבת לקרות קדוש ד' לשבת לבד וע\"ז הוסיף דלכל יו\"ט הוא קורא קדוש ד' כמו לשבת וא\"ש הכל בס\"ד. אך קשה לי ע\"ד רבינו משבת קי\"ט א' דא\"ל ר\"ג לר\"ה מ\"ד ולקדוש ד' מכובד וא\"ל זה יוה\"כ שא\"ב אכילה ושתיה כבדהו בכסות נקיה וא\"כ נדרש קרא ליוה\"כ ולא ליו\"ט כלל וצ\"ל דאה\"נ דקאי גם על יוה\"כ אבל הוא מיתורא דקרא דהל\"ל וקראת לשבת ולקדוש ד' עונג ומכובד א\"ו דאיכא יום א' שאין בו עונג אלא כיבוד ולז\"א שהוא יוה\"כ ועדיין צ\"ע וגם מה שהשמיט רבינו בה' יוה\"כ הא דכבדהו בכ\"נ. ועמש\"כ בחבורי סדרי מועדות בס\"ד ועי' שו\"ת ח\"ס חא\"ח סקס\"ח [ועי' מה שנדפס בשמי בקובץ יג\"ת באריכות בס\"ד]:",
+                "<b>וכל </b>\n<b> המבזה אה\"מ. </b> לפי הענין פירשה רבינו ז\"ל הך בזיון שאינו מכבדו בשמחת יו\"ט וע' פ\"ג דאבות מי\"א שי\"מ לעניין עשיית מלאכה וערשב\"ם פסחים קי\"ח א' וראיה ברורה לרבינו ז\"ל מירושלמי פסחים פ\"ו סוף ה\"ב עש\"ה שמבואר להדיא דלענין שמחה מיירי ולפמש\"ל פ\"א ה\"ה בס\"ד י\"ל דהכל ענין א' הוא:",
+                "<b>[כאילו </b>\n<b> נטפל לע\"ז. </b> צע\"ק שלא כ' רבינו כאן הא דאבות פ\"ג שאלחעה\"ב ועי' פ\"ג מתשובה הי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ז' </b>\n<b> ימי הפסח כו' אע\"פ שהשמחה כו'. </b> מל' זה הוא סתירה להסוברים דגם בר\"ה איכא מצות שמחה וע\"ל פ\"ד הכ\"ה הלואת יו\"ט כו' ובסוגיא דשבת קמ\"ח ב' מאי דפריך ממשנה דשביעית דמבואר להדיא דאף בר\"ה שייך מצות שמחה והיא ראיה נפלאה וכמש\"כ בס\"ד בחיבורי שו\"ת אה\"ד ח\"ב. ובכ\"ז דברי רבינו בכאן מוקשים ועמש\"ל פ\"א ה\"ה בס\"ד ואם כי הדברים נכונים מכ\"ז הוא רק לחומרא דלקולא מנ\"ל לחדש לדרוש טעד\"ק אחרי דקיי\"ל דל\"ד טעד\"ק ובזה י\"ל הרבה ומבואר בס\"ד אצלינו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> הקטנים כו'. </b> ירושלמי פסחים פ\"י ה\"א וגם בתוספתא שם פ\"י וע\"ש בע\"ב והאנשים אוכלים בשר ושותים יין למעט \"נשים\" משתיית יין כמ\"ש בכתובות ס\"ה א':",
+                "<b>ושמחה </b>\n<b> כזו כו' שנאמר פרש חגיכם </b> ר\"ל מדל\"כ חגי ד' וכמבואר בדחז\"ל ע\"פ חדשיכם ומועדיכם ועי' רפ\"ה מדעות ודא ודא א' היא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הואיל </b>\n<b> ונקרא מ\"ק וה\"ה זמן חגיגה במקדש [אסור] בעשיית מלאכה כו'. </b> לפ\"ז הוא מ\"ע שלא לעשות מלאכה בחוה\"מ לפי שיטת רבינו דבכל יו\"ט העשה הוא מדכתיב מקרא קודש והוא כשי' ר' יונתן בחגיגה י\"ח א' דמשום שקרוי מ\"ק אסור בע\"מ ע\"ש ונ\"ל דמזה היא שלמד רבינו למנות העשה דיו\"ט מדכ' מקרא קודש ועמשכ\"ל פכ\"ט משבת ה' בס\"ד ועי' פ\"ו הט\"ז ותקשה דא\"כ כל ימות חוה\"מ יהא הדין כביו\"ט לחייב בכו\"ע וזה לא שמענו ואולי משום דבכל יו\"ט איכא עשה מיוחדת לכ\"א ובחוה\"מ הוא עשה כוללת לכולם א\"כ הזהירה תורה על יו\"ט יותר מחוה\"מ ולכן אף דבר האבוד אסור וע\"כ הם לבד נקראים קדוש ד' ודע דהוא מבואר מדברי רבינו דאיסור מלאכה בחוה\"מ הוא משום הקרבת הקרבנות ועי' ירושלמי חגיגה שם ובמגילה פ\"א ה\"ו ובתוס' חגיגה י\"ז ב' ופסחים נ' א' וצ\"ל דאף דגם בע\"פ אסור מה\"ט במלאכה מ\"מ קיל מחוה\"מ דלא נקרא מקרא קודש ויעוי' בט\"א למגילה כ\"ב ב' שדעתו שגם ר\"ח אסור במלאכה מה\"ת מה\"ט דהוא זמן הקרבת המוספים ולדברינו יש לגמגם קצת מדלא נקרא מקרא קודש ובחידושי הקשתי עליו בס\"ד משבת כ\"ד א' ע\"ש ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ועורפין </b>\n<b> את העגלה. </b> מ' דהמדידה הוא תיכף ואין ממתינין על חוה\"מ רק בעריפתה ועי' פ\"ט מרוצח ה\"ב שדעת רבינו דאחר המדידה הוא שקוברים את ההרוג והוא תמוה מאד נגד תלמוד ערוך בירושלמי פ\"ט דסוטה ה' וכמו שתמהו שם הק\"ע והפ\"מ ואולי מקורו מהך דהכא מדל\"א נמי ומודדים מכלל דהמדידה הוא תיכף בכדי שיוכלו לקוברו ורק העריפה אחרו עד חוה\"מ אלא דג\"ז א\"א דהרי המדידה הי' עם ב\"ד הגדול שבירושלים כמבואר ריש סנהדרין והעריפה עם זקני ב\"ד שבאותה עיר וא\"כ אחר שכבר נזדקקו ב\"ד הגדול לבא מירושלים למדוד למה יניחו ב\"ד שבעיר העריפה עד חוה\"מ ובע\"כ דעריפה דנקט הכא הוא כעריפת עגלה דבריש סנהדרין דכל מעשה העגלה קאמר וא\"כ תמוהים ביותר דברי רבינו בה' רוצח שזכרנו ועמש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שנצרך ללות. </b> דבר נפלא שהשמיט רבינו \"פרוסבולין\" הנזכר במשנה שם להדיא בכלל כל המותרים לכותבן בחוה\"מ וכמו שהעתיק גם המ\"מ ושום א' מנו\"כ לא העיר בזה ובאמת הקשה לשאול כ\"א הרב הג' מ' צבי יהודה ז\"ל דמה דבר האבוד הוא שנתיר לכתוב בחוה\"מ מה\"ט והרי שביעית אינה משמטת אלא בסופה וכערכין כ\"ח ב' ושביעית פ\"י וא\"כ הרבה ריוח והצלה לפנינו אף מחוה\"מ פסח עד סוף השנה והוא דבר רחוק מאוד שלא ישיג ע\"י מי למסור דבריו ושטרותיו ואף שצריך לילך למה\"י ואולי לא ישיג שם עדים הרי די כשימסור בע\"פ והם יכתבו ויחתמו ועי' היטב בחו\"מ סי' ס\"ז ואולי אפ\"ל דלא מהני משום דחיישינן שמא ימותו העדים עד אחר עבור ימות החג ועי' שבועות ל\"ז ב' כה\"ג א\"כ י\"ל דלפ\"מ דקיי\"ל דלמיתה דתרי ל\"ח וגם למיתה דזמן מועט ל\"ח עי' יומא י\"ג א' וסוכה כ\"ג ב' א\"כ ליתא להיתר זה לכתוב בחוה\"מ ומשנתינו כר\"י אתיא ועמש\"ל פ\"ד מסוכה הט\"ז בס\"ד ועדיין צריך תלמוד בזה לעה\"פ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[בכ\"מ </b> שהרי יכול לספר במועד צ\"ל לספר קודם המועד אסור לספר במועד וכ\"א שם במהרי\"ק]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במ\"מ. </b> ומה \"שכ'\" כאן צ\"ל ומה \"שלא כתב\" כאן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> מהנץ החמה עד חצי היום תלוי במנהג. </b> הוא כדעת ר' יהודא בפסחים ב' ב' וצ\"ע מ\"ט פ' דלא כראב\"י שמשנתו קב ונקי ועמ\"ש הכ\"מ ספ\"ב מבה\"כ בכה\"ג ובספרי הכללים מש\"כ בדעת רבינו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Rest on a Holiday/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Rest on a Holiday/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..8a170896242cd8c434c062e350506e4e99043285
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Rest on a Holiday/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,208 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Rest on a Holiday",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Rest_on_a_Holiday",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וימנע </b>\n<b> בשמחת יו\"ט ולא יהא לו פנאי לאכול. </b> מזה ראינו טעם חדש לאיסור מלאכה ביו\"ט דהוא שלא ימנע מלשמוח וילה\"ר מזה לדברי אא\"ז הלבו\"ש ז\"ל בא\"ח סתקצ\"ז דמי שמתענה ביו\"ט אסור לו לבשל לאחרים ובדרושים כתבתי בס\"ד סייעתא מקראי דפ' יוה\"כ שמתחיל במלאכה ומסיים במלאכה ובאמצע אזהרת העינוי כי כל הנפש אשר לא תעונה ולשון כי אני מדוייק ולהאמור א\"ש דבכל יו\"ט כ' כל מלאכת עבודה ל\"ת והיינו שלצורך או\"נ הותר ורק מלאכת עבודה נאסר לז\"א דביוה\"כ כל מלאכה ל\"ת לפי שכל הנפש אשר לת\"ע ונכרתה א\"כ ל\"ש להתיר משום צרכי או\"נ ובזה א\"ש קו' התוס' מ\"ק י\"ד ב' ד\"ה ממנעי ע\"ש ונ\"מ מזה א) דגם נשים חייבות בשמחה כאנשים ועי' שו\"ת רע\"א סי' א' ובהשמטות ב) דאף בר\"ה שייך מצות שמחת יו\"ט כמו בכל יו\"ט ועי' שו\"ת ש\"א ובחידושי ריש ביצה ה\"ר נחמדת מסוגיא דשם בס\"ד ועמש\"ל פ\"ו הי\"ז בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אינו </b>\n<b> לוקה כו'. </b> א' דמבשל נבילה וטריפה לוקה וע' לח\"מ ובירושלמי פ\"ז דשבת ופ\"א דביצה דר\"י ורשב\"ל נחלקו בזה ולריו\"ח אין לוקין וע' נוב\"ק א\"ח סכ\"ט ובמש\"ל פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ח בס\"ד בשם הנו\"ב א\"ש קצת ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העומד </b>\n<b> עה\"מ מעיו\"ט. </b> עי' מ\"מ ומש\"ל פ\"ו הט\"ז ד\"נ בזה בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במ\"מ. </b> או מעין מלאכתן הראשונה. ע' פכ\"ה דשבת הי\"ב דפ' רבינו כת\"ק ומ\"ט נקט המ\"מ הכא כר\"י ודו\"ל דיו\"ט חמיר לענין מוקצה טפי משבת ועי' חולין י\"ד ב' דקרי לי' נולד]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>[במ\"מ </b> ד\"ה וכן ברייתא שם צ\"ל משנה פ\"ב דבכורים ומייתי לה שם ועי' חולין פ\"ג ב']:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היתה עיסה טמאה. </b> נ\"ל דבא למעט אם נטמאת קמח דאופין קב קב שלא לחייבה בחלה כלל ועי' צל\"ח פסחים מ\"ו א' ד\"ה כיצד ויל\"ע מענין זה בקו' הש\"א שנדפס מחדש מכת\"י בסוגיא דפסחים ל\"ג א' דמ\"ש תרומה מחלה וכתבתי בארוכה בחידושי בס\"ד לישבה:",
+                "<b>לא </b>\n<b> יבשל. </b> אולי נקט רבינו בכאן ל' בישול ולא אפיה ליישב קו' התוס' פסחים מ\"ו א' מהא דממלאת אשה כל התנור פת וע\"ל פ\"ב הט\"ז דנקט תרומה במקום חלה שבמשנה שם:",
+                "<b>ששריפת </b>\n<b> קדשים שנטמאו מ\"ע שנא' באש תשרף. </b> מבואר דעת רבינו דתרומה בכלל כל הקדשים שהוא מ\"ע לשורפן כשנטמאו דגם תרומה קודש אקרי וכמ\"ק כ\"ח א' כתובות כ\"ה א' קדושין ס\"ט ב' יבמות ס\"ח ב' ובכ\"מ ולא כשי' רש\"י דאף באכילת בהמה מתקיימת מצות ביעור ת\"ט וע' תוס' שבת כ\"ה א' ובתדב\"א פי\"ג מפורש להדיא כד' רבינו ותוס' ואולי הוא בכלל אין למדין מן האגדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>יניחנה </b>\n<b> עד הערב. </b> עי' נוב\"ת חא\"ח סי' צ\"ו ובתו' מנחות מ\"ו ב' ד\"ה לפי ובט\"א וק\"א ר\"ה ל' ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד אבל כדברי רבינו מבואר להדיא בירושלמי פ\"ה דביצה סוף ה\"ב ד\"א ואכ\"מ:",
+                "<b>הוציא </b> אש ביניהם דר\"י וחכמים במכשירים אם דוחין יו\"ט וכמדומני העיר בזה בגה\"ש בירושלמי שם ואת\"י כעת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שתכבה מאליו. </b> מיותר הוא וע' ח\"ס חא\"ח סי' קמ\"ה מ\"ש ע\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[עי' </b> מהרי\"ק סי' קס\"ה שתי' דהגמ' מק\"ל כתנא הוא להס\"ד דל\"מ מוה\"ש וא\"כ לס\"ל לב\"ה להתיר משום שי\"ט אבל להמסקנא דמוה\"ש י\"ל דמשום שי\"ט שרי ב\"ה אבל לענ\"ד אאל\"כ ממש\"ל פ\"ג ה\"א שלא ישחוט אא\"כ ה\"ל ע\"מ מבעו\"י וא\"כ לס\"ל למסקנא דמותר וס\"ל כגי' הרי\"ף גם אח\"כ לגרוס ולא היא וא\"כ לא תי' כלום]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואצ\"ל </b>\n<b> ביו\"ט. </b> מ' קצת דביו\"ט תחומין דרבנן דאל\"כ מאי ואצ\"ל ועי' רש\"י ותוס' וט\"א חגיגה י\"ז ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>[בהשגת </b> הראב\"ד ואע\"פ שא\"ל לשואל ברירה צ\"ל לשמואל ע\"ש ל\"ז ב']:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואיסור </b>\n<b> זה מד\"ס. </b> עי' באחרונים ר\"ס תקכ\"ז בדעת רבינו ובצל\"ח פסחים מ\"ה א':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>[השגת </b> הראב\"ד שייכה להלכה ה' ע' מ\"מ]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[השגת </b> הראב\"ד]. שהרי אדר ואייר. צל\"ע למה נקט אייר דהא עצרת אינו חל באייר רק נ' יום לספירה וכמ\"ש בירושלמי פ\"ק דר\"ה ה\"ד וע\"ש בתוס' י\"ח א' ועי' שו\"ת ח\"ס חא\"ח ס\"ס קמ\"ה ובחיו\"ד סי' ר\"נ וכבר כ\"כ המפרש לקה\"ח פ\"ג הי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפיכך </b>\n<b> א\"א. </b> בס' ת' אוח' בשם הגר\"ז ז\"ל מווילנא הקשה מביצה ו' א' והרי רב אשי נולד ביום שמת רבא כמ\"ש בקדושין ע\"ב ב' וא\"כ אז כבר לא קידשו ע\"פ הראיה ומ\"מ עירב ע\"ת ולא תי' כלום וכ\"ה בצל\"ח ע\"ש ולפלא שלא העירו מגי' הבה\"ג בפ\"ג דסוכה שגם רבינו ז\"ל נראה שהיה גורס כן כמש\"ל בהקדמת החיבור בס\"ד ואולי רחוק בעיניהם לומר שכבר הי' גדול בתורה בימי רבא דהא רבינא קרי ליה מר ועי' היטב ערובין ס\"ג א' ונדרים ח' ב' ובק\"נ שם ודו\"ק ובחידושי לביצה כ' ליישב בא\"א בשם אאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם </b>\n<b> שמצוה לכבד את השבת ולענגה כך כל יו\"ט שנאמר לקדוש ד' מכובד. </b> הרי לנו תלמוד ערוך בפי רבינו דגם ביו\"ט איכא מצות עונג כמו בשבת והאחרונים האריכו בזה עי' פנ\"י וצל\"ח ספ\"ד דביצה ובשעה\"מ ה' מעשרות ומדוע לא הביאו דעת רבינו וכ\"א הרה\"ג מ' צבי יהודה תאומים ז\"ל האבד\"ק ראגאלי הביא ראיה מהימנא דליכא מצות עונג מהא דפסחים ס\"ח ב' דאר\"א הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם דכ' וקראת לשבת עונג מ' דביו\"ט ליכא כלל מצות עונג ודפח\"ח. אבל בתשובתי אליו כ' בס\"ד דבר נכון לקיים דברי רבינו דבאמת צדקו דבריהם דאין יו\"ט בכלל מצות עונג דכ' וקראת לשבת עונג ולא ליו\"ט אבל באמת הוא שייך לפ' ב\"ש וב\"ה בביצה י\"ב א' וע\"ש ב' ב' דמבואר דלב\"ה דס\"ל איסור הכנה גם ביו\"ט מיקרי שבת וא\"כ שפיר הוה בכלל עונג ושם בפסחים דאמר הכל מודים קאי על ר\"א דס\"ל דשיו\"ט רשות דמ\"מ בשבת מודה ור\"א הרי ס\"ל בכ\"מ כשיטת ב\"ש כמ\"ש בירושלמי פ\"ה דתרומות וספ\"ד דביצה ובשבת ק\"ל ב' ע\"ש בתוס' ובכ\"מ א\"כ ס\"ל דיו\"ט אינו בכלל שבת א\"כ מה\"ט שפיר לשיטתי' אין חיוב עונג ביו\"ט כלל ובזה א\"ש משנה דספ\"ד דביצה וא\"ש מה שגמגמו בה המפרשים ע\"ד רבינו פ\"ב ה\"ט מה שנקט יו\"ט ובמשנה קתני שבת דר\"א לשיטתי' רק שבת קובע למעשר ולדידן אף יו\"ט וכמוש\"ל בפ\"ה ממעשר ה\"כ בס\"ד אבל לדידן ודאי יו\"ט בכלל אולם דברי רבינו עומדים לנגד זה דהא יליף מקרא דלקדוש ד' מכובד ולא מרישא דקרא מ' דלס\"ל דיו\"ט בכלל שבת אבל נ\"ל האמת יורה דרכו דחסר כאן בדברי רבינו דהרי מתחיל ממצות כיבוד ועונג ומסיים רק מקרא דכיבוד א\"ו דאה\"נ דצ\"ל שנאמר וקראת לשבת עונג ולקדוש ד' מכובד ומש\"כ שכל יו\"ט קרוי מ\"ק הוא לראיה על שחייבין בכיבוד יו\"ט כמו בשבת וכך הסברא נותנת ומחייבת לקרות קדוש ד' לשבת לבד וע\"ז הוסיף דלכל יו\"ט הוא קורא קדוש ד' כמו לשבת וא\"ש הכל בס\"ד. אך קשה לי ע\"ד רבינו משבת קי\"ט א' דא\"ל ר\"ג לר\"ה מ\"ד ולקדוש ד' מכובד וא\"ל זה יוה\"כ שא\"ב אכילה ושתיה כבדהו בכסות נקיה וא\"כ נדרש קרא ליוה\"כ ולא ליו\"ט כלל וצ\"ל דאה\"נ דקאי גם על יוה\"כ אבל הוא מיתורא דקרא דהל\"ל וקראת לשבת ולקדוש ד' עונג ומכובד א\"ו דאיכא יום א' שאין בו עונג אלא כיבוד ולז\"א שהוא יוה\"כ ועדיין צ\"ע וגם מה שהשמיט רבינו בה' יוה\"כ הא דכבדהו בכ\"נ. ועמש\"כ בחבורי סדרי מועדות בס\"ד ועי' שו\"ת ח\"ס חא\"ח סקס\"ח [ועי' מה שנדפס בשמי בקובץ יג\"ת באריכות בס\"ד]:",
+                "<b>וכל </b>\n<b> המבזה אה\"מ. </b> לפי הענין פירשה רבינו ז\"ל הך בזיון שאינו מכבדו בשמחת יו\"ט וע' פ\"ג דאבות מי\"א שי\"מ לעניין עשיית מלאכה וערשב\"ם פסחים קי\"ח א' וראיה ברורה לרבינו ז\"ל מירושלמי פסחים פ\"ו סוף ה\"ב עש\"ה שמבואר להדיא דלענין שמחה מיירי ולפמש\"ל פ\"א ה\"ה בס\"ד י\"ל דהכל ענין א' הוא:",
+                "<b>[כאילו </b>\n<b> נטפל לע\"ז. </b> צע\"ק שלא כ' רבינו כאן הא דאבות פ\"ג שאלחעה\"ב ועי' פ\"ג מתשובה הי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ז' </b>\n<b> ימי הפסח כו' אע\"פ שהשמחה כו'. </b> מל' זה הוא סתירה להסוברים דגם בר\"ה איכא מצות שמחה וע\"ל פ\"ד הכ\"ה הלואת יו\"ט כו' ובסוגיא דשבת קמ\"ח ב' מאי דפריך ממשנה דשביעית דמבואר להדיא דאף בר\"ה שייך מצות שמחה והיא ראיה נפלאה וכמש\"כ בס\"ד בחיבורי שו\"ת אה\"ד ח\"ב. ובכ\"ז דברי רבינו בכאן מוקשים ועמש\"ל פ\"א ה\"ה בס\"ד ואם כי הדברים נכונים מכ\"ז הוא רק לחומרא דלקולא מנ\"ל לחדש לדרוש טעד\"ק אחרי דקיי\"ל דל\"ד טעד\"ק ובזה י\"ל הרבה ומבואר בס\"ד אצלינו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> הקטנים כו'. </b> ירושלמי פסחים פ\"י ה\"א וגם בתוספתא שם פ\"י וע\"ש בע\"ב והאנשים אוכלים בשר ושותים יין למעט \"נשים\" משתיית יין כמ\"ש בכתובות ס\"ה א':",
+                "<b>ושמחה </b>\n<b> כזו כו' שנאמר פרש חגיכם </b> ר\"ל מדל\"כ חגי ד' וכמבואר בדחז\"ל ע\"פ חדשיכם ומועדיכם ועי' רפ\"ה מדעות ודא ודא א' היא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הואיל </b>\n<b> ונקרא מ\"ק וה\"ה זמן חגיגה במקדש [אסור] בעשיית מלאכה כו'. </b> לפ\"ז הוא מ\"ע שלא לעשות מלאכה בחוה\"מ לפי שיטת רבינו דבכל יו\"ט העשה הוא מדכתיב מקרא קודש והוא כשי' ר' יונתן בחגיגה י\"ח א' דמשום שקרוי מ\"ק אסור בע\"מ ע\"ש ונ\"ל דמזה היא שלמד רבינו למנות העשה דיו\"ט מדכ' מקרא קודש ועמשכ\"ל פכ\"ט משבת ה' בס\"ד ועי' פ\"ו הט\"ז ותקשה דא\"כ כל ימות חוה\"מ יהא הדין כביו\"ט לחייב בכו\"ע וזה לא שמענו ואולי משום דבכל יו\"ט איכא עשה מיוחדת לכ\"א ובחוה\"מ הוא עשה כוללת לכולם א\"כ הזהירה תורה על יו\"ט יותר מחוה\"מ ולכן אף דבר האבוד אסור וע\"כ הם לבד נקראים קדוש ד' ודע דהוא מבואר מדברי רבינו דאיסור מלאכה בחוה\"מ הוא משום הקרבת הקרבנות ועי' ירושלמי חגיגה שם ובמגילה פ\"א ה\"ו ובתוס' חגיגה י\"ז ב' ופסחים נ' א' וצ\"ל דאף דגם בע\"פ אסור מה\"ט במלאכה מ\"מ קיל מחוה\"מ דלא נקרא מקרא קודש ויעוי' בט\"א למגילה כ\"ב ב' שדעתו שגם ר\"ח אסור במלאכה מה\"ת מה\"ט דהוא זמן הקרבת המוספים ולדברינו יש לגמגם קצת מדלא נקרא מקרא קודש ובחידושי הקשתי עליו בס\"ד משבת כ\"ד א' ע\"ש ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ועורפין </b>\n<b> את העגלה. </b> מ' דהמדידה הוא תיכף ואין ממתינין על חוה\"מ רק בעריפתה ועי' פ\"ט מרוצח ה\"ב שדעת רבינו דאחר המדידה הוא שקוברים את ההרוג והוא תמוה מאד נגד תלמוד ערוך בירושלמי פ\"ט דסוטה ה' וכמו שתמהו שם הק\"ע והפ\"מ ואולי מקורו מהך דהכא מדל\"א נמי ומודדים מכלל דהמדידה הוא תיכף בכדי שיוכלו לקוברו ורק העריפה אחרו עד חוה\"מ אלא דג\"ז א\"א דהרי המדידה הי' עם ב\"ד הגדול שבירושלים כמבואר ריש סנהדרין והעריפה עם זקני ב\"ד שבאותה עיר וא\"כ אחר שכבר נזדקקו ב\"ד הגדול לבא מירושלים למדוד למה יניחו ב\"ד שבעיר העריפה עד חוה\"מ ובע\"כ דעריפה דנקט הכא הוא כעריפת עגלה דבריש סנהדרין דכל מעשה העגלה קאמר וא\"כ תמוהים ביותר דברי רבינו בה' רוצח שזכרנו ועמש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שנצרך ללות. </b> דבר נפלא שהשמיט רבינו \"פרוסבולין\" הנזכר במשנה שם להדיא בכלל כל המותרים לכותבן בחוה\"מ וכמו שהעתיק גם המ\"מ ושום א' מנו\"כ לא העיר בזה ובאמת הקשה לשאול כ\"א הרב הג' מ' צבי יהודה ז\"ל דמה דבר האבוד הוא שנתיר לכתוב בחוה\"מ מה\"ט והרי שביעית אינה משמטת אלא בסופה וכערכין כ\"ח ב' ושביעית פ\"י וא\"כ הרבה ריוח והצלה לפנינו אף מחוה\"מ פסח עד סוף השנה והוא דבר רחוק מאוד שלא ישיג ע\"י מי למסור דבריו ושטרותיו ואף שצריך לילך למה\"י ואולי לא ישיג שם עדים הרי די כשימסור בע\"פ והם יכתבו ויחתמו ועי' היטב בחו\"מ סי' ס\"ז ואולי אפ\"ל דלא מהני משום דחיישינן שמא ימותו העדים עד אחר עבור ימות החג ועי' שבועות ל\"ז ב' כה\"ג א\"כ י\"ל דלפ\"מ דקיי\"ל דלמיתה דתרי ל\"ח וגם למיתה דזמן מועט ל\"ח עי' יומא י\"ג א' וסוכה כ\"ג ב' א\"כ ליתא להיתר זה לכתוב בחוה\"מ ומשנתינו כר\"י אתיא ועמש\"ל פ\"ד מסוכה הט\"ז בס\"ד ועדיין צריך תלמוד בזה לעה\"פ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[בכ\"מ </b> שהרי יכול לספר במועד צ\"ל לספר קודם המועד אסור לספר במועד וכ\"א שם במהרי\"ק]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במ\"מ. </b> ומה \"שכ'\" כאן צ\"ל ומה \"שלא כתב\" כאן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> מהנץ החמה עד חצי היום תלוי במנהג. </b> הוא כדעת ר' יהודא בפסחים ב' ב' וצ\"ע מ\"ט פ' דלא כראב\"י שמשנתו קב ונקי ועמ\"ש הכ\"מ ספ\"ב מבה\"כ בכה\"ג ובספרי הכללים מש\"כ בדעת רבינו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sabbath/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sabbath/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..0e32bc4f9905d5522e886c58d0b740f23c05b816
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sabbath/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,348 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sabbath",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שבת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שביתה </b>\n<b> בשביעי ממלאכה מ\"ע היא שנאמר וביוה\"ש תשבות. </b> כ\"כ ג\"כ התוס' שבת ע' א' ד\"ה אבל דזהו עשה דשבת וע\"ש במהר\"ם לובלין קל\"ב ב'. שלא זכר דברי התוס' ויבינו. ומסתברא כן דלא גרע מיו\"ט לפ\"מ דקיי\"ל שבתון עשה הוא ומ\"ש הוא ז\"ל מזכור ושמור ז\"א דלקידוש היום קאי כמ\"ש בברכות כ' ב'. וכפ' רבינו ספכ\"ט. שו\"מ בהקובץ מש\"כ בזה. ונ\"ל מה שהוסיף רבינו ממלאכה דבאמת גם מדיבור צריך לשבות כמש\"ל פכ\"ד ה\"ד ובירושלמי פט\"ו ה\"ב דשבת דרש ר\"א שבת ל\"ד שבות כ\"ד. מה הקב\"ה שבת ממאמר א\"ל אתה שבות ממאמר וזה דייק וגריס לכתוב שהשביתה ממלאכה הוא מ\"ע מה\"ת ומהדיבור היא ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>[במ\"מ </b> ומהם בפ' תולין לוקין מ\"מ מדרבנן. לא נמצא לפנינו ל' זה ואולי צ\"ל חולין קמ\"א ב'. ע\"ש או דכוונתו למ\"ש רב יוסף בשבת קל\"ח א'. דחייב וא' אביי מדרבנן ויו\"נ דכוונתו למש\"ש קל\"ח ב'. דא' שם אלא מעתה שרבב בגלימא ה\"נ דחייב וס\"ל דאינו רק מדרבנן דהא דסייאנא תניא שם רק אסור וכן העתיק באמת המ\"מ פכ\"ב הל\"א ל' דמחייב ולא כהגרי\"ב שהגיה בגמ' דאסור]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> ע\"י גדולי ישראל וחכמיהם. </b> עי' כ\"מ. אך בירושלמי פט\"ז ה\"ח וביומא פ\"ח ה\"ה. מ' כפשטות ד' רבינו ע\"ש ובש\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[בתו\"ד </b> הכ\"מ וא\"כ מוטב לעשות הוצאה ע\"י שינוי כו'. צ\"ע דהא מוסיף באיסור הוצאה בהוצאת הכלי ואף שהוא כלאחר יד מ\"מ שבות הוה ומ\"ל שבות זה משבות דסחיטה והרי בדאוריי' אסור להרבות בשיעור ע\"ל ה\"ח בכ\"מ וה\"נ בשבותים ואולי זהו מב' מיני מלאכות. ודכוותה בדאורייתא חייב עכאו\"א משא\"כ במרבה בשיעור ה\"ל כב' זיתי חלב בהעלם א'. וה\"נ בשני שבותים ודו\"ק]. ולי בנו ותלמידו נראה דתלי בפלוגתת הראשונים המובא בטושו\"ע א\"ח סי' שי\"א אם הוצאת המת לכרמלית צריך ככר ותינוק. או טוב למעט בהוצאה מלעבור על שבות בטלטול. ושיטת רבינו ספכ\"ו מ' דלמעט בהוצאה עדיף כמש\"כ הרמב\"ן ז\"ל לדעתו בס' תה\"א ומובא בטור שם וא\"כ הוא קצת סתירה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>[ה\"ל </b> לכ\"מ להקדים דבריו בהלכה י\"א במש\"ש וחותכין את הטבור ע\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואצ\"ל </b>\n<b> במלחמת מצוה. </b> עי' כ\"מ מד' הירושלמי ומדברי רבינו ל\"מ כן דאפילו לכתחלה מותר. ובאמת צ\"ע דכיון דאלקיי\"ש מהי תיתי יותר להתחיל בשבת והרי פק\"נ עצמה אינה רק דחוי אצל שבת כמש\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכ\"ז </b>\n<b> שמצטמק לו הוא יפה לו.</b> לו\"מ מרבותינו ה\"א דענין מצטמק ויפה לו הוא אף אם אינו יפה בטעם רק שהוא יפה לבריאות ג\"כ מיקרי מצטמק ויפה לו שאסור מה\"ט דשמא יחתה. ואדרבה יש לחוש יותר מהטוב לבריאות ואם הוא מתוק לחיך. כמש\"ל פ\"ד מדיעות דהוא המובחר וחילא דידי מהא דמיבעיא לן מכלל דביצים מצומקות יפה להן נינהו אין דאר\"ח פ\"א נתארחתי אני ואבא למק\"א והביאו לנו ביצים מצומקות כעוזרדין וכו'. ולכאורה מאי ראי' היא והלא חיך אוכל יטעם. אבל להאמור נ\"ל דהס' הוא אם הוא יפה לבריאות ולזה הביא מר' חנינא בר' חמא שהיה רופא כמ\"ש ביומא מ\"ט א. וידע שהוא טוב לבריאות ובירושלמי הגי' אני ואבא והוא ר' חנינא ואף שמסיים שם בירושלמי וטעמן יפה. יל\"פ ג\"כ יפה לבריאות ע' כה\"ג לר\"ח ב\"ח עצמו בברכות מ' א'. וע\"ש מ\"ד ב'. נ\"א א'. שבת קנ\"א סע\"ב. ובכ\"מ בל' חז\"ל יפה שהכוונה טוב לבריאות. ונ\"ל דמ\"ש בשבת ע\"ז ב'. כוס יפה ומפרש כוס של ברכה הוא ג\"כ מה\"ט דכוס של ברכה מצטרף לטובה ולא לרעה פסחים ק\"ט ב'. וע\"ש בפסחים ק\"ח ב'. ברשב\"ם ד\"ה אר\"י [אך לרבינו שכל כוס של ברכה בכלל ול\"ד בהמ\"ז אאל\"כ]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במ\"מ </b> ד\"ה ואין או השליך בתוכו אבר חי. זהו ג\"כ פשיטא דה\"ה מבשל להאבר החי וכמש\"ל ד\"ה ודע וצע\"ק]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>[אלא </b>\n<b> זה חובה א' אנשים וא' נשים. </b> ע\"ל פ\"ג משב\"ע ה\"י] ור\"ל דמשם מוכח כן דהוא חובה אף אם א\"צ לאכילתו מהא דצריך להדליק ביוה\"כ שחל בשבת. ול\"נ די\"ל ג\"כ בק\"ו מקידוש היום עי' מגילה כ\"ז ב'. פ\"א מכרה כיפה שבראשה והביאה לי יין לקה\"י וא\"כ ק\"ו לנר דנר עדיף מקה\"י. ועי' בפ\"ז מחו\"מ דמבואר בד' כוסות הדין כן מהמשנה והרי קידוש היום הוא מד' כוסות וק\"ו לנר וכן ילה\"ר מהא דאין מדליקין בעטרן מפני כה\"ש שמא יניחנו ויצא. מ' דאף בלא סעודה הדין כן דהא קיי\"ל דיכול להתפלל ש\"ש בע\"ש כמש\"ל פ\"ג מתפלה ה' אך מרש\"י שם מ' דמשום סעודה הוא שצריך נר לשבת ע\"ש ואולי ס\"ל דאף שמתפלל מ\"מ אסור לאכול עד הלילה. וע' או\"ח סרס\"ז ובמג\"א שם וע\"ל פכ\"ט הי\"א וכמש\"ל ה\"י דחובה לישב אצל הנר מ' אף שכבר אכל ומוכרח כן מדנר ביתו עדיף והרי יכול הוא לאכול מבעו\"י או להשלים סעודת הלילה למחר. עי' תוס' פסחים ק\"א א'. ד\"ה ובקידושא ואולי יסבור רש\"י ז\"ל דאין הלכה כרשב\"א בפסחים נ\"ג סע\"ב. ורבינו פ' כן ע\"פ הירושלמי שם שמבואר ההלכה כוותי' ואה\"נ לרש\"י דאם אוכל מבעו\"י הדלקתן הוא רשות וי\"ל בזה רב ור\"ה לשיטתייהו עי' היטב בגמ' כ\"ה ב'. ובברכות כ\"ז א' ב'. ופסחים ק\"א א'. והדבר מובן להמעיין היטב:",
+                "<b>וחייב </b>\n<b> לברך. </b> מש\"כ הגהמ\"י מד' ירושלמי פ' הרואה ועי' הקובץ. ואני לא מצאתי שם דבר לפנינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[עי' </b> לח\"מ ובימיו לא נדפס שטמ\"ק לכתובות ואנחנו זכינו לאורו. ושם דף י\"ג מביא דברי ר\"ת דבאמת לא חזרו כלל חכמי ישראל ע\"ש והובא בהגהות הגרע\"א ז\"ל בפסחים צ\"ד ב'. ובזה א\"ש ד' רש\"י ספ\"ב דפסחים ע\"ש בהרא\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מפני </b>\n<b> שהוא מוקצה. </b> לפז\"ק דלא פריך מידי בפסחים י\"א א'. די\"ל דהתם הוא איסור דאורייתא משא\"כ הכא במוקצה דרבנן לא חששו כ\"כ. ואולי י\"ל דבאיסורי שבת דחמירי שאני. עמש\"ל פ\"ב ממילה ה\"י בס\"ד. וי\"ל דפריך לריו\"ח בערובין פ\"ו ב'. אולם דברי רבינו הם ע\"פ הירושלמי ע\"ש פ\"ב ה\"ד שמבואר הטעם משום מוקצה. וע\"ש בגה\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[חל </b>\n<b> מו\"ש. </b> עי' לח\"מ פ\"א מחו\"מ ה\"ז ד\"ה אבל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ ע\"ד הרמ\"ך דדברי רבינו מבוארים במשנה תמוה דבמשנה אינו מבואר כלל שאסור גם לישראל אחר רק תוס' כ\"כ ואולי ר\"ל דכמו כן יל\"פ גם בדעת רבינו אלא דלהלן בהלכה כ\"ג מבואר להדיא דאסור אף לאחר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ ובט\"ז סשכ\"ה סק\"ז הקשה זה מעצמו ותי' משום דשיל\"מ ואולי ס\"ל להרמ\"ך כתוס' ערובין מ\"ה ב'. דבערוב הקילו ועי' ביצה ל\"ט א'. והארכתי במקומו בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>[בכ\"מ </b> ואפשר שטעמו כו' עי' כ\"מ ספ\"ד מבכורות מה שרמז לת' הרשב\"א סש\"א. ומש\"כ א\"נ החמירו בספיקו ע\"ל פ\"ג ה\"י וכר\"מ וצ\"ע]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> העוקר דבר מגידולו חייב משום קוצר. </b> ע' מ\"מ ועש\"ה בגמ'. וע' ירושלמי פ\"ז כ\"ח א' א'. שם כל שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קוצר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המעמר </b>\n<b> אוכלים. </b> עי' מ\"מ ובש\"ק פ\"ז כ\"ט א' ד\"ה כו' ועי' כ\"מ מ\"ש בשם הרמ\"ך תמוה מאד ששתק לו דהא רבינו ז\"ל לשיטתי' שפסק כריב\"ב. ע\"ל פ\"א מערובין ה\"ט ושם הוא לדעת ר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> השוחק תבלין. </b> תלמוד ערוך הוא בירושלמי פ\"ז כ\"ט א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> גיבול באפר. </b> עי' השגת הראב\"ד ונלה\"ר לשי' רבינו ממש\"ל פכ\"ג הי\"ד דאין מקדשין מי חטאת בשבת משום שבות ות\"ל דה\"ל מלאכה גמורה דהא קידוש מ\"ח היא נתינת אפר ע\"ג מים כמבואר בכ\"מ וא\"כ ה\"ל מלאכה גמורה א\"ו כדברי רבינו. אולם באמת לא הראינו נו\"כ מקורו ובל\"ס הוא באיזה ברייתא שאין אתנו ומיהו י\"ל בנקל בכ\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היתה יבשה חותכה אף בכלי ועובד עבודה. </b> מ' דמיירי רק בכהן העובד. ונראה שהוא עפ\"ד הירושלמי דא' שם משום קלקול פייסות ע\"ש בערובין ולא כדברי הש\"ך שם ועי' גר\"ש פסחים פ\"ו ה\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> הקולע. </b> ירושלמי ספ\"י ר\"ח בשם ריו\"ח הקולע שלש נימין באדם חייב משום אורג. ועי' תוס' צ\"ד ב'. ד\"ה וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם תפר יותר מב' תפירות. </b> לא הראו נו\"כ מקור לזה ועי' ח\"ס חא\"ח סי' א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והיה </b>\n<b> הוא רודף כו'. </b> עי' מג\"א סשט\"ז סק\"ד דבא\"א אינו חייב ויל\"ע דה\"ל ב' שעשאוה. וצ\"ל דאה\"נ רבינו לשיטתי' בפ\"א ה\"ז כסמ\"ש דלא כר\"ש ולר\"ש באמת פטור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המפרק </b>\n<b> דוכסוסטוס. </b> לכאורה ה\"ל לחייב גם משום קורע ע\"ל פ\"ז הי\"א. ואולי מה שהיא מתולדתו מחובר ל\"ש משום קורע וצ\"ע:",
+                "<b>[או </b>\n<b> המרככו בידו.</b> ע\"ל פכ\"ג ה\"י שכ' המרכך בשמן חייב וחידוש של\"כ כן ד\"ז]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המעביר </b>\n<b> דיו ע\"ג סקרא. </b> עי' מ\"מ ואפ\"ל דר\"י א\"ל לר\"ל וכי מפני שאנו מדמין נ\"מ וע\"ש ברש\"י שכ' להביא חולין לעזרה ואזיל לשי' דס\"ל חובע\"ז דאורייתא. עי' נזיר כ\"ט א'. ור\"ל ס\"ל דרבנן ע\"ש וא\"כ גם לרבינו לשי' דס\"ל דאו' עי' בפ\"ב משחיטה ע\"כ פסק שלא להביא ועי' שבת ע\"א א' מ\"ד בין לקולא בין לחומר' ע\"ש ברש\"י ושם לר\"ל קיימינן ויל\"ע בכ\"מ לענין ס' בהבאת קרבן. וע' ירוש' פי\"ב ה\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרושם </b>\n<b> כו' וצורות. </b> ירושלמי פ\"א כ\"ט ב'. ע\"ש להדיא כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> יצאו ב\"א כדי שלא ימותו. </b> כ\"כ רבינו להשמיענו שלא יטעו ח\"ו שלא לצאת בכדי שיוכלו לכבות משום פ\"נ שלהם וקרוב לזה עי' מנחות ס\"ד א' ויומא פ\"ד ב' וע\"ל פ\"ב הט\"ז קיי\"ל דלכתחלה ח\"ו לעשות כן והעושה כן ה\"ז מחלל שבת גמור בשאט נפש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>לא </b> זכר רבינו דצריך ששים רבוא להיות רה\"ר. עי' מ\"מ וזה לי קרוב (לארבעה) [לארבעים] שנה הבאתי ראיה מהא דערובין ו' ב'. ד\"א רבא שם על מחוזא אלמלי דלתותי' נעולות בלילה חייבין עליה משום רה\"ר ומחוזא בבבל היא והרי אמרו בברכות נ\"ט א'. אין אוכלסא בבבל ואין אוכלסא פחות מס\"ר כמבואר בברכות נ\"ח א'. ואיך משכ\"ל רה\"ר בבבל או דל\"צ תנאי זה לרה\"ר כשי' רבינו. והיא ראיה נפלאה תלי\"ת. וכאאמו\"ר הנז\"ל הקשה להסוברים דבזה\"ז ליכא רה\"ר. איך נפרש גזירה דשמא יעבירנו לבטל מצות שופר ולולב דאורייתא משום גזירה דרבנן ושפת\"י. ואחז\"ר הראני כ\"א הרה\"ג זצ\"ל שבס' גאון יעקב על ערובין שנדפס מחדש הביא ראייתו מערובין שם בשם מר\"ן הגר\"א ז\"ל ועד בשחק שחדשתי זאת בילדותי בטרם נדפס הגאון יעקב ושמחתי על חלקי שהייתי בר מזלי' בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אצטבא </b>\n<b> שבין העמודים. </b> עי' מ\"מ ובש\"ק פ\"א ה\"א ד\"ה (סטטיות) [סמטיות]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השמיט </b> רבינו דאם הוא רובו אפילו פחות מב\"ס אסור לטלטל בכולו דהמיעוט שלא נזרע בטל לגבי רובא וה\"ל ככולו נזרע ונעשה יותר מב\"ס כדאי' בגמ' וצ\"ע. ועי' מג\"א סשס\"ח סקי\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במ\"מ] </b> ופסקו בהלכות כר\"נ. בגמ' מוכח דהלכה כר\"נ מהא דכיפה דבסמוך ה\"כ ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> שלא נתכוון. </b> עי' ירושלמי רפי\"ט ורפ\"ו דפסחים במה שנחלקו ר\"א ור\"ס. ופריך שם ויביאוהו ע\"י חולה כו' וצ\"ל משום מצוה שאני ואולי אפי' לדעת שרי דל\"ש לקנוס כשעושה משום מצוה. עי' גיטין נ\"ג א'. וע\"כ אפשר אפילו לכתחילה ומכ\"ש במקום הקרבת קרבן וצע\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[אלא </b>\n<b> בב' לחיים או בפס ד' ומשהו. </b> צ\"ל אלא בב' לחיים ומשהו או בפס ד' ע\"ל ה\"ז כנ\"ל] [ומ\"ש הכ\"מ ה\"ז וכ\"כ הרשב\"א. ע\"ש בתשובה סי' תר\"א שלא כ' כלל ד\"ז. ונ\"ל שצ\"ל \"והטעם\" והכ\"מ הביא רק דהרשב\"א ס\"ל כשי' רבינו ומש\"כ והטעם הוא לפרש כוונת המאמר אין מבוי ניתר בלו\"ק כו' דאם אין בתים וחצרות פתוחין לתוכו דינו כחצר. ולא נימא דבעי צוה\"פ כמבוי מפולש וזה מ' שם ברשב\"א ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>[אם </b>\n<b> אין בפתחו ג\"ט. </b> פי' שהוא מתקצר הרוחב וכלה לצד רוח רביעית לר\"ה עד פחות מג' אצ\"כ אבל בג' צריך לחי או קורה]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> באיסורי הנייה ע\"ז עצמה. </b> ירושלמי פ\"ג ה' א'. וע\"ש בש\"ק [מ\"ש המ\"מ בסוף ההלכה בשם הרשב\"א כתבו כבר רבינו עצמו בהכ\"ב]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היתה </b>\n<b> א' למטה. </b> עי' ש\"ק פ\"א דערובין ה\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מה </b> שחקר המל\"מ. אם ח\"ש אסור בשאר איסורי תורה. נ\"ל דראייתו משבת ע\"ד אינו מוכרחת לומר דשם הוא מדאורייתא עש\"ה וע' פי' התוספתא עטור בכורים פ\"ד דביצה שה\"ר משם דאינו אלא משום שבות. אולם בהגהותי לא\"ח סש\"מ כ' בס\"ד דט\"ס הוא בתוספתא וא\"ר כלל וכמש\"כ בתשובה בס\"ד להוכיח ממקומות רבות בדחז\"ל דאף בכל אסו\"ת ח\"ש אסור מדאור' ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחלב </b>\n<b> טמאה כדי לכחול עין א'. </b> ירושלמי שם:",
+                "<b>[כדי </b>\n<b> לסוך אצבע קטנה. </b> עי' רש\"י ע\"ז ב' ד\"ה אבר]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוציא </b>\n<b> אזוב. </b> ירושלמי פ\"ח ה\"ב וכבר העיר בזה הש\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> מ\"מ מש\"כ לרש\"י דרך אחרת. אולם רבינו כ\"כ ע\"פ הירושלמי כמש\"ש הש\"ק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sabbath/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sabbath/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7489fb1c6b101dfe2ae28e39f55ba8a3d8c47aa3
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sabbath/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,345 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sabbath",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Sabbath",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שביתה </b>\n<b> בשביעי ממלאכה מ\"ע היא שנאמר וביוה\"ש תשבות. </b> כ\"כ ג\"כ התוס' שבת ע' א' ד\"ה אבל דזהו עשה דשבת וע\"ש במהר\"ם לובלין קל\"ב ב'. שלא זכר דברי התוס' ויבינו. ומסתברא כן דלא גרע מיו\"ט לפ\"מ דקיי\"ל שבתון עשה הוא ומ\"ש הוא ז\"ל מזכור ושמור ז\"א דלקידוש היום קאי כמ\"ש בברכות כ' ב'. וכפ' רבינו ספכ\"ט. שו\"מ בהקובץ מש\"כ בזה. ונ\"ל מה שהוסיף רבינו ממלאכה דבאמת גם מדיבור צריך לשבות כמש\"ל פכ\"ד ה\"ד ובירושלמי פט\"ו ה\"ב דשבת דרש ר\"א שבת ל\"ד שבות כ\"ד. מה הקב\"ה שבת ממאמר א\"ל אתה שבות ממאמר וזה דייק וגריס לכתוב שהשביתה ממלאכה הוא מ\"ע מה\"ת ומהדיבור היא ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>[במ\"מ </b> ומהם בפ' תולין לוקין מ\"מ מדרבנן. לא נמצא לפנינו ל' זה ואולי צ\"ל חולין קמ\"א ב'. ע\"ש או דכוונתו למ\"ש רב יוסף בשבת קל\"ח א'. דחייב וא' אביי מדרבנן ויו\"נ דכוונתו למש\"ש קל\"ח ב'. דא' שם אלא מעתה שרבב בגלימא ה\"נ דחייב וס\"ל דאינו רק מדרבנן דהא דסייאנא תניא שם רק אסור וכן העתיק באמת המ\"מ פכ\"ב הל\"א ל' דמחייב ולא כהגרי\"ב שהגיה בגמ' דאסור]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> ע\"י גדולי ישראל וחכמיהם. </b> עי' כ\"מ. אך בירושלמי פט\"ז ה\"ח וביומא פ\"ח ה\"ה. מ' כפשטות ד' רבינו ע\"ש ובש\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[בתו\"ד </b> הכ\"מ וא\"כ מוטב לעשות הוצאה ע\"י שינוי כו'. צ\"ע דהא מוסיף באיסור הוצאה בהוצאת הכלי ואף שהוא כלאחר יד מ\"מ שבות הוה ומ\"ל שבות זה משבות דסחיטה והרי בדאוריי' אסור להרבות בשיעור ע\"ל ה\"ח בכ\"מ וה\"נ בשבותים ואולי זהו מב' מיני מלאכות. ודכוותה בדאורייתא חייב עכאו\"א משא\"כ במרבה בשיעור ה\"ל כב' זיתי חלב בהעלם א'. וה\"נ בשני שבותים ודו\"ק]. ולי בנו ותלמידו נראה דתלי בפלוגתת הראשונים המובא בטושו\"ע א\"ח סי' שי\"א אם הוצאת המת לכרמלית צריך ככר ותינוק. או טוב למעט בהוצאה מלעבור על שבות בטלטול. ושיטת רבינו ספכ\"ו מ' דלמעט בהוצאה עדיף כמש\"כ הרמב\"ן ז\"ל לדעתו בס' תה\"א ומובא בטור שם וא\"כ הוא קצת סתירה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>[ה\"ל </b> לכ\"מ להקדים דבריו בהלכה י\"א במש\"ש וחותכין את הטבור ע\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואצ\"ל </b>\n<b> במלחמת מצוה. </b> עי' כ\"מ מד' הירושלמי ומדברי רבינו ל\"מ כן דאפילו לכתחלה מותר. ובאמת צ\"ע דכיון דאלקיי\"ש מהי תיתי יותר להתחיל בשבת והרי פק\"נ עצמה אינה רק דחוי אצל שבת כמש\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכ\"ז </b>\n<b> שמצטמק לו הוא יפה לו.</b> לו\"מ מרבותינו ה\"א דענין מצטמק ויפה לו הוא אף אם אינו יפה בטעם רק שהוא יפה לבריאות ג\"כ מיקרי מצטמק ויפה לו שאסור מה\"ט דשמא יחתה. ואדרבה יש לחוש יותר מהטוב לבריאות ואם הוא מתוק לחיך. כמש\"ל פ\"ד מדיעות דהוא המובחר וחילא דידי מהא דמיבעיא לן מכלל דביצים מצומקות יפה להן נינהו אין דאר\"ח פ\"א נתארחתי אני ואבא למק\"א והביאו לנו ביצים מצומקות כעוזרדין וכו'. ולכאורה מאי ראי' היא והלא חיך אוכל יטעם. אבל להאמור נ\"ל דהס' הוא אם הוא יפה לבריאות ולזה הביא מר' חנינא בר' חמא שהיה רופא כמ\"ש ביומא מ\"ט א. וידע שהוא טוב לבריאות ובירושלמי הגי' אני ואבא והוא ר' חנינא ואף שמסיים שם בירושלמי וטעמן יפה. יל\"פ ג\"כ יפה לבריאות ע' כה\"ג לר\"ח ב\"ח עצמו בברכות מ' א'. וע\"ש מ\"ד ב'. נ\"א א'. שבת קנ\"א סע\"ב. ובכ\"מ בל' חז\"ל יפה שהכוונה טוב לבריאות. ונ\"ל דמ\"ש בשבת ע\"ז ב'. כוס יפה ומפרש כוס של ברכה הוא ג\"כ מה\"ט דכוס של ברכה מצטרף לטובה ולא לרעה פסחים ק\"ט ב'. וע\"ש בפסחים ק\"ח ב'. ברשב\"ם ד\"ה אר\"י [אך לרבינו שכל כוס של ברכה בכלל ול\"ד בהמ\"ז אאל\"כ]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במ\"מ </b> ד\"ה ואין או השליך בתוכו אבר חי. זהו ג\"כ פשיטא דה\"ה מבשל להאבר החי וכמש\"ל ד\"ה ודע וצע\"ק]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>[אלא </b>\n<b> זה חובה א' אנשים וא' נשים. </b> ע\"ל פ\"ג משב\"ע ה\"י] ור\"ל דמשם מוכח כן דהוא חובה אף אם א\"צ לאכילתו מהא דצריך להדליק ביוה\"כ שחל בשבת. ול\"נ די\"ל ג\"כ בק\"ו מקידוש היום עי' מגילה כ\"ז ב'. פ\"א מכרה כיפה שבראשה והביאה לי יין לקה\"י וא\"כ ק\"ו לנר דנר עדיף מקה\"י. ועי' בפ\"ז מחו\"מ דמבואר בד' כוסות הדין כן מהמשנה והרי קידוש היום הוא מד' כוסות וק\"ו לנר וכן ילה\"ר מהא דאין מדליקין בעטרן מפני כה\"ש שמא יניחנו ויצא. מ' דאף בלא סעודה הדין כן דהא קיי\"ל דיכול להתפלל ש\"ש בע\"ש כמש\"ל פ\"ג מתפלה ה' אך מרש\"י שם מ' דמשום סעודה הוא שצריך נר לשבת ע\"ש ואולי ס\"ל דאף שמתפלל מ\"מ אסור לאכול עד הלילה. וע' או\"ח סרס\"ז ובמג\"א שם וע\"ל פכ\"ט הי\"א וכמש\"ל ה\"י דחובה לישב אצל הנר מ' אף שכבר אכל ומוכרח כן מדנר ביתו עדיף והרי יכול הוא לאכול מבעו\"י או להשלים סעודת הלילה למחר. עי' תוס' פסחים ק\"א א'. ד\"ה ובקידושא ואולי יסבור רש\"י ז\"ל דאין הלכה כרשב\"א בפסחים נ\"ג סע\"ב. ורבינו פ' כן ע\"פ הירושלמי שם שמבואר ההלכה כוותי' ואה\"נ לרש\"י דאם אוכל מבעו\"י הדלקתן הוא רשות וי\"ל בזה רב ור\"ה לשיטתייהו עי' היטב בגמ' כ\"ה ב'. ובברכות כ\"ז א' ב'. ופסחים ק\"א א'. והדבר מובן להמעיין היטב:",
+                "<b>וחייב </b>\n<b> לברך. </b> מש\"כ הגהמ\"י מד' ירושלמי פ' הרואה ועי' הקובץ. ואני לא מצאתי שם דבר לפנינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[עי' </b> לח\"מ ובימיו לא נדפס שטמ\"ק לכתובות ואנחנו זכינו לאורו. ושם דף י\"ג מביא דברי ר\"ת דבאמת לא חזרו כלל חכמי ישראל ע\"ש והובא בהגהות הגרע\"א ז\"ל בפסחים צ\"ד ב'. ובזה א\"ש ד' רש\"י ספ\"ב דפסחים ע\"ש בהרא\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מפני </b>\n<b> שהוא מוקצה. </b> לפז\"ק דלא פריך מידי בפסחים י\"א א'. די\"ל דהתם הוא איסור דאורייתא משא\"כ הכא במוקצה דרבנן לא חששו כ\"כ. ואולי י\"ל דבאיסורי שבת דחמירי שאני. עמש\"ל פ\"ב ממילה ה\"י בס\"ד. וי\"ל דפריך לריו\"ח בערובין פ\"ו ב'. אולם דברי רבינו הם ע\"פ הירושלמי ע\"ש פ\"ב ה\"ד שמבואר הטעם משום מוקצה. וע\"ש בגה\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[חל </b>\n<b> מו\"ש. </b> עי' לח\"מ פ\"א מחו\"מ ה\"ז ד\"ה אבל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ ע\"ד הרמ\"ך דדברי רבינו מבוארים במשנה תמוה דבמשנה אינו מבואר כלל שאסור גם לישראל אחר רק תוס' כ\"כ ואולי ר\"ל דכמו כן יל\"פ גם בדעת רבינו אלא דלהלן בהלכה כ\"ג מבואר להדיא דאסור אף לאחר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ ובט\"ז סשכ\"ה סק\"ז הקשה זה מעצמו ותי' משום דשיל\"מ ואולי ס\"ל להרמ\"ך כתוס' ערובין מ\"ה ב'. דבערוב הקילו ועי' ביצה ל\"ט א'. והארכתי במקומו בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>[בכ\"מ </b> ואפשר שטעמו כו' עי' כ\"מ ספ\"ד מבכורות מה שרמז לת' הרשב\"א סש\"א. ומש\"כ א\"נ החמירו בספיקו ע\"ל פ\"ג ה\"י וכר\"מ וצ\"ע]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> העוקר דבר מגידולו חייב משום קוצר. </b> ע' מ\"מ ועש\"ה בגמ'. וע' ירושלמי פ\"ז כ\"ח א' א'. שם כל שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קוצר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המעמר </b>\n<b> אוכלים. </b> עי' מ\"מ ובש\"ק פ\"ז כ\"ט א' ד\"ה כו' ועי' כ\"מ מ\"ש בשם הרמ\"ך תמוה מאד ששתק לו דהא רבינו ז\"ל לשיטתי' שפסק כריב\"ב. ע\"ל פ\"א מערובין ה\"ט ושם הוא לדעת ר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> השוחק תבלין. </b> תלמוד ערוך הוא בירושלמי פ\"ז כ\"ט א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> גיבול באפר. </b> עי' השגת הראב\"ד ונלה\"ר לשי' רבינו ממש\"ל פכ\"ג הי\"ד דאין מקדשין מי חטאת בשבת משום שבות ות\"ל דה\"ל מלאכה גמורה דהא קידוש מ\"ח היא נתינת אפר ע\"ג מים כמבואר בכ\"מ וא\"כ ה\"ל מלאכה גמורה א\"ו כדברי רבינו. אולם באמת לא הראינו נו\"כ מקורו ובל\"ס הוא באיזה ברייתא שאין אתנו ומיהו י\"ל בנקל בכ\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היתה יבשה חותכה אף בכלי ועובד עבודה. </b> מ' דמיירי רק בכהן העובד. ונראה שהוא עפ\"ד הירושלמי דא' שם משום קלקול פייסות ע\"ש בערובין ולא כדברי הש\"ך שם ועי' גר\"ש פסחים פ\"ו ה\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> הקולע. </b> ירושלמי ספ\"י ר\"ח בשם ריו\"ח הקולע שלש נימין באדם חייב משום אורג. ועי' תוס' צ\"ד ב'. ד\"ה וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם תפר יותר מב' תפירות. </b> לא הראו נו\"כ מקור לזה ועי' ח\"ס חא\"ח סי' א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והיה </b>\n<b> הוא רודף כו'. </b> עי' מג\"א סשט\"ז סק\"ד דבא\"א אינו חייב ויל\"ע דה\"ל ב' שעשאוה. וצ\"ל דאה\"נ רבינו לשיטתי' בפ\"א ה\"ז כסמ\"ש דלא כר\"ש ולר\"ש באמת פטור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המפרק </b>\n<b> דוכסוסטוס. </b> לכאורה ה\"ל לחייב גם משום קורע ע\"ל פ\"ז הי\"א. ואולי מה שהיא מתולדתו מחובר ל\"ש משום קורע וצ\"ע:",
+                "<b>[או </b>\n<b> המרככו בידו.</b> ע\"ל פכ\"ג ה\"י שכ' המרכך בשמן חייב וחידוש של\"כ כן ד\"ז]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המעביר </b>\n<b> דיו ע\"ג סקרא. </b> עי' מ\"מ ואפ\"ל דר\"י א\"ל לר\"ל וכי מפני שאנו מדמין נ\"מ וע\"ש ברש\"י שכ' להביא חולין לעזרה ואזיל לשי' דס\"ל חובע\"ז דאורייתא. עי' נזיר כ\"ט א'. ור\"ל ס\"ל דרבנן ע\"ש וא\"כ גם לרבינו לשי' דס\"ל דאו' עי' בפ\"ב משחיטה ע\"כ פסק שלא להביא ועי' שבת ע\"א א' מ\"ד בין לקולא בין לחומר' ע\"ש ברש\"י ושם לר\"ל קיימינן ויל\"ע בכ\"מ לענין ס' בהבאת קרבן. וע' ירוש' פי\"ב ה\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרושם </b>\n<b> כו' וצורות. </b> ירושלמי פ\"א כ\"ט ב'. ע\"ש להדיא כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> יצאו ב\"א כדי שלא ימותו. </b> כ\"כ רבינו להשמיענו שלא יטעו ח\"ו שלא לצאת בכדי שיוכלו לכבות משום פ\"נ שלהם וקרוב לזה עי' מנחות ס\"ד א' ויומא פ\"ד ב' וע\"ל פ\"ב הט\"ז קיי\"ל דלכתחלה ח\"ו לעשות כן והעושה כן ה\"ז מחלל שבת גמור בשאט נפש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>לא </b> זכר רבינו דצריך ששים רבוא להיות רה\"ר. עי' מ\"מ וזה לי קרוב (לארבעה) [לארבעים] שנה הבאתי ראיה מהא דערובין ו' ב'. ד\"א רבא שם על מחוזא אלמלי דלתותי' נעולות בלילה חייבין עליה משום רה\"ר ומחוזא בבבל היא והרי אמרו בברכות נ\"ט א'. אין אוכלסא בבבל ואין אוכלסא פחות מס\"ר כמבואר בברכות נ\"ח א'. ואיך משכ\"ל רה\"ר בבבל או דל\"צ תנאי זה לרה\"ר כשי' רבינו. והיא ראיה נפלאה תלי\"ת. וכאאמו\"ר הנז\"ל הקשה להסוברים דבזה\"ז ליכא רה\"ר. איך נפרש גזירה דשמא יעבירנו לבטל מצות שופר ולולב דאורייתא משום גזירה דרבנן ושפת\"י. ואחז\"ר הראני כ\"א הרה\"ג זצ\"ל שבס' גאון יעקב על ערובין שנדפס מחדש הביא ראייתו מערובין שם בשם מר\"ן הגר\"א ז\"ל ועד בשחק שחדשתי זאת בילדותי בטרם נדפס הגאון יעקב ושמחתי על חלקי שהייתי בר מזלי' בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אצטבא </b>\n<b> שבין העמודים. </b> עי' מ\"מ ובש\"ק פ\"א ה\"א ד\"ה (סטטיות) [סמטיות]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השמיט </b> רבינו דאם הוא רובו אפילו פחות מב\"ס אסור לטלטל בכולו דהמיעוט שלא נזרע בטל לגבי רובא וה\"ל ככולו נזרע ונעשה יותר מב\"ס כדאי' בגמ' וצ\"ע. ועי' מג\"א סשס\"ח סקי\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במ\"מ] </b> ופסקו בהלכות כר\"נ. בגמ' מוכח דהלכה כר\"נ מהא דכיפה דבסמוך ה\"כ ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> שלא נתכוון. </b> עי' ירושלמי רפי\"ט ורפ\"ו דפסחים במה שנחלקו ר\"א ור\"ס. ופריך שם ויביאוהו ע\"י חולה כו' וצ\"ל משום מצוה שאני ואולי אפי' לדעת שרי דל\"ש לקנוס כשעושה משום מצוה. עי' גיטין נ\"ג א'. וע\"כ אפשר אפילו לכתחילה ומכ\"ש במקום הקרבת קרבן וצע\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[אלא </b>\n<b> בב' לחיים או בפס ד' ומשהו. </b> צ\"ל אלא בב' לחיים ומשהו או בפס ד' ע\"ל ה\"ז כנ\"ל] [ומ\"ש הכ\"מ ה\"ז וכ\"כ הרשב\"א. ע\"ש בתשובה סי' תר\"א שלא כ' כלל ד\"ז. ונ\"ל שצ\"ל \"והטעם\" והכ\"מ הביא רק דהרשב\"א ס\"ל כשי' רבינו ומש\"כ והטעם הוא לפרש כוונת המאמר אין מבוי ניתר בלו\"ק כו' דאם אין בתים וחצרות פתוחין לתוכו דינו כחצר. ולא נימא דבעי צוה\"פ כמבוי מפולש וזה מ' שם ברשב\"א ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>[אם </b>\n<b> אין בפתחו ג\"ט. </b> פי' שהוא מתקצר הרוחב וכלה לצד רוח רביעית לר\"ה עד פחות מג' אצ\"כ אבל בג' צריך לחי או קורה]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> באיסורי הנייה ע\"ז עצמה. </b> ירושלמי פ\"ג ה' א'. וע\"ש בש\"ק [מ\"ש המ\"מ בסוף ההלכה בשם הרשב\"א כתבו כבר רבינו עצמו בהכ\"ב]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היתה </b>\n<b> א' למטה. </b> עי' ש\"ק פ\"א דערובין ה\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מה </b> שחקר המל\"מ. אם ח\"ש אסור בשאר איסורי תורה. נ\"ל דראייתו משבת ע\"ד אינו מוכרחת לומר דשם הוא מדאורייתא עש\"ה וע' פי' התוספתא עטור בכורים פ\"ד דביצה שה\"ר משם דאינו אלא משום שבות. אולם בהגהותי לא\"ח סש\"מ כ' בס\"ד דט\"ס הוא בתוספתא וא\"ר כלל וכמש\"כ בתשובה בס\"ד להוכיח ממקומות רבות בדחז\"ל דאף בכל אסו\"ת ח\"ש אסור מדאור' ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחלב </b>\n<b> טמאה כדי לכחול עין א'. </b> ירושלמי שם:",
+                "<b>[כדי </b>\n<b> לסוך אצבע קטנה. </b> עי' רש\"י ע\"ז ב' ד\"ה אבר]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוציא </b>\n<b> אזוב. </b> ירושלמי פ\"ח ה\"ב וכבר העיר בזה הש\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> מ\"מ מש\"כ לרש\"י דרך אחרת. אולם רבינו כ\"כ ע\"פ הירושלמי כמש\"ש הש\"ק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שבת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..312e942303b79db81bcf1291570366d8a09b6901
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,152 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> אמרו חכמים הראה לו הקב\"ה. </b> מנחות כ\"ט א' ובמדרשים בכ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונאמר </b>\n<b> לחדשי השנה חדשים א\"מ. </b> מגילה ה' א'. וע\"ש ברש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> לב\"ד הדבר מסור. </b> ע\"י לח\"מ וע' ביצה ה' ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מחשבין. </b> ברכות ס\"ג ב' סנהדרין י\"א ב' וירושלמי פ\"ו דנדרים ה\"י דסנהדרין ה\"ב: ואם עברו וקבעו לא עבד כלום. ע\"ש בברכות ובירושלמי שו\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> הפסול לעדות מד\"ס. </b> כמש\"כ במשחק בקוביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>דין </b>\n<b> תורה שאין מדקדקין בעה\"ח. </b> ירושלמי ר\"ה פ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואח\"כ </b>\n<b> כו'. </b> עי' סנהדרין מ\"א ע\"ב. ובנידה ל\"ח ע\"א שופרא כו' פרש\"י דהיו תוקעים בשופר להודיע מתי הוא ר\"ח. וחידוש של\"נ כאן ועי' גיטין ס' ב' פי' אחר בשיפורא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> אנוסים. </b> עי' הגה\"מ. ולכאורה ה\"צ לפרש דהכוונה אנוסים כמ\"ש בגמ' כ' א' מאיימין על העדים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> עולין לסעודה זו פחות מעשרה. </b> ירושלמי מגילה פ\"ד ה\"ד. אין קה\"ח פחות מעשרה:",
+                "<b>וזו </b>\n<b> היא סעודת מצוה של עה\"ח האמורה בכ\"מ. </b> ירושלמי מגילה פ\"א ה\"ו. ופ\"ח דסנהדרין ה\"ב. ובבבלי שם ע\"א ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> הוצרכו ב\"ד. </b> עי' מה\"פ על הירושלמי מגילה פ\"א ה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>יראה </b>\n<b> לי. </b> עמש\"כ בחיבורי תשובה מיראה על כל \"יראה לי\" שבדברי רבינו בחיבורו זה מש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי </b>\n<b> אלו מאיימין עד שלא תתקיים ההזמה ויתקדש החודש בזמנו. </b> מכלל הן א\"ש לאו. שאם נתקיימה כבר ההזמה שוב אין מקדשין. וז\"ש בפ\"ב ה\"ב דאין מדקדקין ב\"ק בעה\"ח וה\"ז מקודש. מיירי כשכבר נתקדש החודש. וע\"ש בלח\"מ בסוף ה\"א בפרקין שנתקשה בזה בחנם בממכ\"ת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ומ\"מ </b>\n<b> מוסיפין שנאמר שמור כו'. </b> ירושלמי שקלים פ\"א ה\"ב ועי' תוס' סנהדרין י\"ב א' וצע\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מפני </b>\n<b> גליות ישראל שנעקרו ממקום. </b> לא זכר רבינו לעשות פסחיהם כמש\"ש רש\"י ז\"ל ח' ב' במקומו ונראה עפמ\"ש כאאמו\"ר הגז\"ל ליישב בזה מה שהשמיט רבינו הא דר\"א בפסחים ח' ב' דמי שא\"ל קרקע א\"ע לרגל. וא\"כ תקשה מברייתא זו ולזה הוסיף רש\"י לעשות פסחיהם דנהי דפטורים מראיה מ\"מ בפסח חייבים. אבל רבינו י\"ל דס\"ל כתוס' פסחים ג' ב' דמי שפטור מראיה פטור מפסח. א\"כ שפיר השמיט הך דר' אמי שהיא נגד ברייתא זו עכ\"ד פי צדיק יהגה חכמה. ואני בחיבורי הארכתי בס\"ד בענין זה וקנה מקומו בה' חגיגה איה\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> יאמר ראש ב\"ד הגדול לפו\"פ מסנהדרין היו מזומנים כו'. </b> ק\"ק לפ\"ז מעובדא דשמואל הקטן ע\"ש י\"א א' דא\"כ לא הי' שואל מי הוא שעלה שלא ברשות ע\"ש וצ\"ל שמתחילה הוא מצוה רק לשלשה. ועל השנים ויותר שמוסיפין זה אינו אלא בידיעת הנשיא בפרט וע\"ש בירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך </b>\n<b> שיהא [ראש] ב\"ד הגדול מכלל ז'. </b> נראה טעם הדבר שלא יהא ב\"ד שקול ובלא דעתו אינם כלום כמש\"ל:",
+                "<b>ובעה\"ש </b>\n<b> מתחילין מן הצד כו'. </b> ירושלמי ר\"ה פ\"ב ה\"ה וסנהד' פ\"ה ה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלך </b>\n<b> מפני חיילותיו ומלחמותיו כו' או שלא לעבר. </b> הגר\"י ברלין ז\"ל תמה בהגהותיו מאיזה טעם ירצה המלך שלא לעבר ע\"ש ברש\"י סנהדרין י\"ח ב' ואולם נ\"ל דהדבר נכון מאוד כשנבין מה שרבינו נ\"ל הוסיף לכתוב חיילותיו \"ומלחמותיו\" ולד' רש\"י מה ענין מלחמות לזה. אבל הדבר מתבאר עפמש\"כ בתורה כי יקח אשה חדשה כו' נקי יהי' לביתו שנה אחת ושימח את אשתו ולפ\"ז ירצה שפיר המלך שלא לעבר השנה כשיצרך למלחמה לחלוץ אנשים לצבא והרי החתן שנה הראשונה לא יעבור עליו לכל דבר. א\"כ יפסיד המלך חודש שלם בכל רבבות חיילותיו אם ימצאו ביניהם. מי אשר נשא אשה חדשה. לז\"כ רבינו חיילותיו ומלחמותיו ר\"ל לעבר מפני חיילותיו ושלא לעבר מפני מלחמותיו וז\"ב. כאממו\"ר הגז\"ל בגליון וטהורים אמרי נועם. ולפי דרכינו למדנו דכוונה זו מתחשבת עם העיבור י\"ג חודש. וידועים ביה ספיקת הפוס' בכ\"מ בזה ומצוה זו נוהגת גם בזה\"ז כמש\"כ במק\"א בס\"ד. ראיה נפלא לזה ממ\"ק ט' ב' ולא כאחרים שכ' דבזה\"ז אינה כלל. אך זהו רק הנהוג בדיני ישראל ולא בדבר השייך לחוקי המדינה בזה הלכה רווחת בישראל דינא דמלכותא דינא ואסור לזוז זיז כ\"ש ח\"ו מה שהוא נגד חוקי הממשלה יר\"ה כנודע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המפרש שהוקש קה\"ח לעה\"ש לא נמצא בשו\"מ ד\"ז וכמדומני דס' ש\"ש על השאילתות כבר עמד בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש </b>\n<b> לב\"ד לחשוב ולקבוע. </b> מהא דר\"ע שעיבר ג' שנים זא\"ז עי' סנהדרין י\"ב א' ועש\"ה בירושלמי ופ\"ו דנדרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> עברוה ביום ל' כו'. </b> ע\"ש בגמ' דאיכא מ\"ד דאין מקדשין:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד ובש\"ק שקלים פ\"א ה\"ב ובנדרים פ\"ט ה\"ח ומש\"כ בתשובה מיראה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יו\"ט </b>\n<b> של ר\"ה. </b> בירושלמי בפ\"ג מערובין א' דכבר היתה זאת תקנת הנביאים דר\"ה ב' יו\"ט הם וע' בנין אריאל ובצל\"ח ברכות רפ\"ד אם בכל ר\"ח היתה התקנה כן. ובט\"א על ר\"ה נמצא סתירה בדברי עצמו עי' חי' רע\"א א\"ח ס\"ס ק\"ח:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>מפי </b>\n<b> השמועה למדו ימים אתה כו'. </b> מגילה ה' א' וע\"ש בפרש\"י ובס' ט\"א:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2241acd363ef8770feb9fad6907037f54c7c93fe
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,149 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Sanctification_of_the_New_Month",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> אמרו חכמים הראה לו הקב\"ה. </b> מנחות כ\"ט א' ובמדרשים בכ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונאמר </b>\n<b> לחדשי השנה חדשים א\"מ. </b> מגילה ה' א'. וע\"ש ברש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> לב\"ד הדבר מסור. </b> ע\"י לח\"מ וע' ביצה ה' ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מחשבין. </b> ברכות ס\"ג ב' סנהדרין י\"א ב' וירושלמי פ\"ו דנדרים ה\"י דסנהדרין ה\"ב: ואם עברו וקבעו לא עבד כלום. ע\"ש בברכות ובירושלמי שו\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> הפסול לעדות מד\"ס. </b> כמש\"כ במשחק בקוביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>דין </b>\n<b> תורה שאין מדקדקין בעה\"ח. </b> ירושלמי ר\"ה פ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואח\"כ </b>\n<b> כו'. </b> עי' סנהדרין מ\"א ע\"ב. ובנידה ל\"ח ע\"א שופרא כו' פרש\"י דהיו תוקעים בשופר להודיע מתי הוא ר\"ח. וחידוש של\"נ כאן ועי' גיטין ס' ב' פי' אחר בשיפורא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> אנוסים. </b> עי' הגה\"מ. ולכאורה ה\"צ לפרש דהכוונה אנוסים כמ\"ש בגמ' כ' א' מאיימין על העדים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> עולין לסעודה זו פחות מעשרה. </b> ירושלמי מגילה פ\"ד ה\"ד. אין קה\"ח פחות מעשרה:",
+                "<b>וזו </b>\n<b> היא סעודת מצוה של עה\"ח האמורה בכ\"מ. </b> ירושלמי מגילה פ\"א ה\"ו. ופ\"ח דסנהדרין ה\"ב. ובבבלי שם ע\"א ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> הוצרכו ב\"ד. </b> עי' מה\"פ על הירושלמי מגילה פ\"א ה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>יראה </b>\n<b> לי. </b> עמש\"כ בחיבורי תשובה מיראה על כל \"יראה לי\" שבדברי רבינו בחיבורו זה מש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי </b>\n<b> אלו מאיימין עד שלא תתקיים ההזמה ויתקדש החודש בזמנו. </b> מכלל הן א\"ש לאו. שאם נתקיימה כבר ההזמה שוב אין מקדשין. וז\"ש בפ\"ב ה\"ב דאין מדקדקין ב\"ק בעה\"ח וה\"ז מקודש. מיירי כשכבר נתקדש החודש. וע\"ש בלח\"מ בסוף ה\"א בפרקין שנתקשה בזה בחנם בממכ\"ת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ומ\"מ </b>\n<b> מוסיפין שנאמר שמור כו'. </b> ירושלמי שקלים פ\"א ה\"ב ועי' תוס' סנהדרין י\"ב א' וצע\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מפני </b>\n<b> גליות ישראל שנעקרו ממקום. </b> לא זכר רבינו לעשות פסחיהם כמש\"ש רש\"י ז\"ל ח' ב' במקומו ונראה עפמ\"ש כאאמו\"ר הגז\"ל ליישב בזה מה שהשמיט רבינו הא דר\"א בפסחים ח' ב' דמי שא\"ל קרקע א\"ע לרגל. וא\"כ תקשה מברייתא זו ולזה הוסיף רש\"י לעשות פסחיהם דנהי דפטורים מראיה מ\"מ בפסח חייבים. אבל רבינו י\"ל דס\"ל כתוס' פסחים ג' ב' דמי שפטור מראיה פטור מפסח. א\"כ שפיר השמיט הך דר' אמי שהיא נגד ברייתא זו עכ\"ד פי צדיק יהגה חכמה. ואני בחיבורי הארכתי בס\"ד בענין זה וקנה מקומו בה' חגיגה איה\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> יאמר ראש ב\"ד הגדול לפו\"פ מסנהדרין היו מזומנים כו'. </b> ק\"ק לפ\"ז מעובדא דשמואל הקטן ע\"ש י\"א א' דא\"כ לא הי' שואל מי הוא שעלה שלא ברשות ע\"ש וצ\"ל שמתחילה הוא מצוה רק לשלשה. ועל השנים ויותר שמוסיפין זה אינו אלא בידיעת הנשיא בפרט וע\"ש בירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך </b>\n<b> שיהא [ראש] ב\"ד הגדול מכלל ז'. </b> נראה טעם הדבר שלא יהא ב\"ד שקול ובלא דעתו אינם כלום כמש\"ל:",
+                "<b>ובעה\"ש </b>\n<b> מתחילין מן הצד כו'. </b> ירושלמי ר\"ה פ\"ב ה\"ה וסנהד' פ\"ה ה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלך </b>\n<b> מפני חיילותיו ומלחמותיו כו' או שלא לעבר. </b> הגר\"י ברלין ז\"ל תמה בהגהותיו מאיזה טעם ירצה המלך שלא לעבר ע\"ש ברש\"י סנהדרין י\"ח ב' ואולם נ\"ל דהדבר נכון מאוד כשנבין מה שרבינו נ\"ל הוסיף לכתוב חיילותיו \"ומלחמותיו\" ולד' רש\"י מה ענין מלחמות לזה. אבל הדבר מתבאר עפמש\"כ בתורה כי יקח אשה חדשה כו' נקי יהי' לביתו שנה אחת ושימח את אשתו ולפ\"ז ירצה שפיר המלך שלא לעבר השנה כשיצרך למלחמה לחלוץ אנשים לצבא והרי החתן שנה הראשונה לא יעבור עליו לכל דבר. א\"כ יפסיד המלך חודש שלם בכל רבבות חיילותיו אם ימצאו ביניהם. מי אשר נשא אשה חדשה. לז\"כ רבינו חיילותיו ומלחמותיו ר\"ל לעבר מפני חיילותיו ושלא לעבר מפני מלחמותיו וז\"ב. כאממו\"ר הגז\"ל בגליון וטהורים אמרי נועם. ולפי דרכינו למדנו דכוונה זו מתחשבת עם העיבור י\"ג חודש. וידועים ביה ספיקת הפוס' בכ\"מ בזה ומצוה זו נוהגת גם בזה\"ז כמש\"כ במק\"א בס\"ד. ראיה נפלא לזה ממ\"ק ט' ב' ולא כאחרים שכ' דבזה\"ז אינה כלל. אך זהו רק הנהוג בדיני ישראל ולא בדבר השייך לחוקי המדינה בזה הלכה רווחת בישראל דינא דמלכותא דינא ואסור לזוז זיז כ\"ש ח\"ו מה שהוא נגד חוקי הממשלה יר\"ה כנודע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המפרש שהוקש קה\"ח לעה\"ש לא נמצא בשו\"מ ד\"ז וכמדומני דס' ש\"ש על השאילתות כבר עמד בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש </b>\n<b> לב\"ד לחשוב ולקבוע. </b> מהא דר\"ע שעיבר ג' שנים זא\"ז עי' סנהדרין י\"ב א' ועש\"ה בירושלמי ופ\"ו דנדרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> עברוה ביום ל' כו'. </b> ע\"ש בגמ' דאיכא מ\"ד דאין מקדשין:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד ובש\"ק שקלים פ\"א ה\"ב ובנדרים פ\"ט ה\"ח ומש\"כ בתשובה מיראה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יו\"ט </b>\n<b> של ר\"ה. </b> בירושלמי בפ\"ג מערובין א' דכבר היתה זאת תקנת הנביאים דר\"ה ב' יו\"ט הם וע' בנין אריאל ובצל\"ח ברכות רפ\"ד אם בכל ר\"ח היתה התקנה כן. ובט\"א על ר\"ה נמצא סתירה בדברי עצמו עי' חי' רע\"א א\"ח ס\"ס ק\"ח:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>מפי </b>\n<b> השמועה למדו ימים אתה כו'. </b> מגילה ה' א' וע\"ש בפרש\"י ובס' ט\"א:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..c38b66efbab5171bd69a6d27d9c64452badf6100
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,103 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ומחנכין </b>\n<b> הקטנים לקרות. </b> עי' מ\"מ ולא נתבאר שם דצריך לחנכו רק דיכול להוציא ואולי ר\"ל דמדמוציאו מכלל דאיכא חיובא דרבנן בזה ומוציא לאחרים החייבין מדרבנן משא\"כ אם ליכא חיובא כלל ודאי לא מצי מפיק. אולם בירושלמי פ\"ב ה\"ד. מבואר דריב\"ל הוה מכנס בניו וב\"ב. מ' דצריך לחנכן. והל\"ל גם לקטנות. וי\"ל. ועי' מג\"א סשמ\"ג:",
+                "<b>וגרים </b>\n<b> ועבדים משוחררים. </b> לא נזכר ח\"ע וחב\"ח וכבר תמה בזה מרן הגר\"א ז\"ל סי' תרפ\"ז וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בזמן </b>\n<b> שי\"ל לישראל מלכות. </b> בזה א\"ש דברי רש\"י ב' א'. ד\"ה בזה\"ז א\"ש דר\"ע בזה\"ז הוה. ואש\"ק הרשב\"א עליו וע\"ש בט\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וקורא </b>\n<b> אותה גדול עם הקטן ואפילו בציבור. </b> נ\"ל דרבינו מפרש שזה הוא ש\"א ר' יהודה אני קריתיה למעלה מר\"ט (וכן רבי למעלה מר\"י) לפ\"מ דקיי\"ל דבמגילה אפילו עשרה קוראים כאחת דהואיל וחביבה יהבי דעתייהו כמש\"ל. ע\"כ היה סבור שהוא היה העיקר ג\"כ כמו הגדולים. אבל באמת אינו כן דעת השומעים היה על הגדולים הקוראים ולא עליהם. יותר נ\"ל דמקור ד' רבינו מירושלמי פ\"ב ה\"ד. דבתר ד' ר\"י וחכמים \"אמרינן\" מכאן ואילך נהגו \"הרובים\" לקרותה בבהכנ\"ס ויפרש רבינו \"הרובים\" ר\"ל ילדים וכמ\"ש בבבלי חולין כ' א'. וקבלו \"הרובים\" את תשובתם והיינו ילדים. כדמתרגמינן רביא (ע' סוכה ה' ב'.) וז\"ש שנהגו הרובים בבהכנ\"ס. בצירוף אחרים גדולים. וי\"ל מזה מוכח דמחנכין הקטנים. דאל\"כ למה יניחום לבלבל השומעים וע' ירושלמי פ\"ד ה\"ד. עד שבאו הרובים ובטלום. א' שם מני הרובים תרגמיניא ואולי יל\"פ גם הכא כן. וא\"כ הוא להיפוך מדברי רבינו וי\"ל עוד. והירושלמי הובא בתוס' ר\"ה וחולין ובכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהספד </b>\n<b> ותענית לכל אדם בכ\"מ. </b> אולי מרבה אף לנשים. אך י\"ל הכוונה לבני הכרכים ביום י\"ד ולבני העיירות ביום ט\"ו וכמש\"ש ה' ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים כל העושה מלאכה. </b> פסחים נ' ב'. וכ\"מ שיש בו נדנוד עבירה. כ\"כ הגר\"א ז\"ל. וצע\"ק דבת\"צ הוא נדנוד עבירה משא\"כ כאן. הרי לא קבלו עליהם. וי\"ל קצת עם מש\"ל פ\"א מיו\"ט ה\"ה בס\"ד:",
+                "<b>אם </b>\n<b> חלקו מעות לאביונים ביום קריאתם יצאו. </b> מ' קצת דמנות לרעהו לא יצא. ועמש\"כ בחיבורי סד\"מ קונ' דברי הפורים בס\"ד:",
+                "<b>מ\"ש </b> המ\"מ. מפני לשון המשנה שאמר מותרין אבל לא חייבין. ע\"ש בפה\"מ לרבינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> סה\"נ וסה\"כ עתידים לבטל. </b> עי' ירושלמי פ\"א ה\"ה. והוא כדברי רשב\"ל. ועי' שו\"ת הרשב\"א סצ\"ג. ועי' בבלי נדרים כ\"ב. א'. ודו\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שכתשו זתים. </b> עי' ר\"ן פ\"ב דשבת ובפר\"ח ריש ה' חנוכה באורך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> שחייב. </b> לא כ' רבינו שמחנכין לקטנים וכמש\"כ במגילה בפ\"א ה\"א. וע\"ל פ\"ד ה\"ט. ובכללא דכל שחייבין אינו כלל קטן. ע\"ל פ\"ז מסוכה הי\"ט. ואולי דהתם הוא דאורייתא והכא דרבנן לגמרי. ורמז לזה עי' חגיגה ו' א' ועי' בא\"ח סי' תרע\"ז ובמג\"א שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדרך </b>\n<b> שמברכין על המגילה. </b> מדוע לא זכר בכאן גם נר חנוכה דעסקינן בה כמש\"ל פ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סימן </b>\n<b> להם שנותיו של אהרן. </b> ירושלמי פט\"ז דשבת ועי' מ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצותה </b>\n<b> שיהא כל בית ובית כו'. </b> עי' גליא מסכת אריכות בביאור דברי רבינו ז\"ל. וקרוב לדבריו כוונתי ג\"א בס\"ד ועדיפא מיניה כמו שמשמע מל' רבינו בהך דאכסנאי חייב בנ\"ח ועי\"ש. וכבר נדפס בשמי ד\"ז בס\"ד:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..cf1d3879bee3f909c8a90db55d902b49b4ee825f
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,100 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Scroll_of_Esther_and_Hanukkah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ומחנכין </b>\n<b> הקטנים לקרות. </b> עי' מ\"מ ולא נתבאר שם דצריך לחנכו רק דיכול להוציא ואולי ר\"ל דמדמוציאו מכלל דאיכא חיובא דרבנן בזה ומוציא לאחרים החייבין מדרבנן משא\"כ אם ליכא חיובא כלל ודאי לא מצי מפיק. אולם בירושלמי פ\"ב ה\"ד. מבואר דריב\"ל הוה מכנס בניו וב\"ב. מ' דצריך לחנכן. והל\"ל גם לקטנות. וי\"ל. ועי' מג\"א סשמ\"ג:",
+                "<b>וגרים </b>\n<b> ועבדים משוחררים. </b> לא נזכר ח\"ע וחב\"ח וכבר תמה בזה מרן הגר\"א ז\"ל סי' תרפ\"ז וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בזמן </b>\n<b> שי\"ל לישראל מלכות. </b> בזה א\"ש דברי רש\"י ב' א'. ד\"ה בזה\"ז א\"ש דר\"ע בזה\"ז הוה. ואש\"ק הרשב\"א עליו וע\"ש בט\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וקורא </b>\n<b> אותה גדול עם הקטן ואפילו בציבור. </b> נ\"ל דרבינו מפרש שזה הוא ש\"א ר' יהודה אני קריתיה למעלה מר\"ט (וכן רבי למעלה מר\"י) לפ\"מ דקיי\"ל דבמגילה אפילו עשרה קוראים כאחת דהואיל וחביבה יהבי דעתייהו כמש\"ל. ע\"כ היה סבור שהוא היה העיקר ג\"כ כמו הגדולים. אבל באמת אינו כן דעת השומעים היה על הגדולים הקוראים ולא עליהם. יותר נ\"ל דמקור ד' רבינו מירושלמי פ\"ב ה\"ד. דבתר ד' ר\"י וחכמים \"אמרינן\" מכאן ואילך נהגו \"הרובים\" לקרותה בבהכנ\"ס ויפרש רבינו \"הרובים\" ר\"ל ילדים וכמ\"ש בבבלי חולין כ' א'. וקבלו \"הרובים\" את תשובתם והיינו ילדים. כדמתרגמינן רביא (ע' סוכה ה' ב'.) וז\"ש שנהגו הרובים בבהכנ\"ס. בצירוף אחרים גדולים. וי\"ל מזה מוכח דמחנכין הקטנים. דאל\"כ למה יניחום לבלבל השומעים וע' ירושלמי פ\"ד ה\"ד. עד שבאו הרובים ובטלום. א' שם מני הרובים תרגמיניא ואולי יל\"פ גם הכא כן. וא\"כ הוא להיפוך מדברי רבינו וי\"ל עוד. והירושלמי הובא בתוס' ר\"ה וחולין ובכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהספד </b>\n<b> ותענית לכל אדם בכ\"מ. </b> אולי מרבה אף לנשים. אך י\"ל הכוונה לבני הכרכים ביום י\"ד ולבני העיירות ביום ט\"ו וכמש\"ש ה' ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים כל העושה מלאכה. </b> פסחים נ' ב'. וכ\"מ שיש בו נדנוד עבירה. כ\"כ הגר\"א ז\"ל. וצע\"ק דבת\"צ הוא נדנוד עבירה משא\"כ כאן. הרי לא קבלו עליהם. וי\"ל קצת עם מש\"ל פ\"א מיו\"ט ה\"ה בס\"ד:",
+                "<b>אם </b>\n<b> חלקו מעות לאביונים ביום קריאתם יצאו. </b> מ' קצת דמנות לרעהו לא יצא. ועמש\"כ בחיבורי סד\"מ קונ' דברי הפורים בס\"ד:",
+                "<b>מ\"ש </b> המ\"מ. מפני לשון המשנה שאמר מותרין אבל לא חייבין. ע\"ש בפה\"מ לרבינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> סה\"נ וסה\"כ עתידים לבטל. </b> עי' ירושלמי פ\"א ה\"ה. והוא כדברי רשב\"ל. ועי' שו\"ת הרשב\"א סצ\"ג. ועי' בבלי נדרים כ\"ב. א'. ודו\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שכתשו זתים. </b> עי' ר\"ן פ\"ב דשבת ובפר\"ח ריש ה' חנוכה באורך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> שחייב. </b> לא כ' רבינו שמחנכין לקטנים וכמש\"כ במגילה בפ\"א ה\"א. וע\"ל פ\"ד ה\"ט. ובכללא דכל שחייבין אינו כלל קטן. ע\"ל פ\"ז מסוכה הי\"ט. ואולי דהתם הוא דאורייתא והכא דרבנן לגמרי. ורמז לזה עי' חגיגה ו' א' ועי' בא\"ח סי' תרע\"ז ובמג\"א שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדרך </b>\n<b> שמברכין על המגילה. </b> מדוע לא זכר בכאן גם נר חנוכה דעסקינן בה כמש\"ל פ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סימן </b>\n<b> להם שנותיו של אהרן. </b> ירושלמי פט\"ז דשבת ועי' מ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצותה </b>\n<b> שיהא כל בית ובית כו'. </b> עי' גליא מסכת אריכות בביאור דברי רבינו ז\"ל. וקרוב לדבריו כוונתי ג\"א בס\"ד ועדיפא מיניה כמו שמשמע מל' רבינו בהך דאכסנאי חייב בנ\"ח ועי\"ש. וכבר נדפס בשמי ד\"ז בס\"ד:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..25ee201894231cd1438e7082bb6e2a20ed184e39
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,78 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sheqel Dues",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שקלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אפילו </b>\n<b> עני המתפרנס מה\"צ. </b> ב\"ב ט' א' ועי' ירושלמי פ\"א דפאה. וע\"ל ה\"ט וי\"ל דלגבוה שאני ועי' ר\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> בא\"י בין בח\"ל. </b> פשוט הדבר דחובת הגוף הוא וכדתנן ספ\"ק דקדושין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ולמה </b>\n<b> עושין. </b> כמש\"ש במשנה תקלין חדתין ות\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ מש\"כ והלכה כמותו לגבי ר\"מ עי' פ\"י ממעילה הי\"ג פ' רבינו דאין מועלים בשירים. ועי' בפי' התוס' בהשמטות לשקלים משש\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>ושעיר </b>\n<b> המשתלח ולשון של זהורית. </b> עי' מל\"מ ותוס' ישנים יומא ס\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> פר העלם דבר. </b> הוריות ג' ב' מנחות נ\"ב א' ותוספתא פ\"ב:",
+                "<b>פרוכות </b>\n<b> של היכל. </b> לא ידעתי מ\"ט השמיט רבינו הא דנשים האורגות (ד') שאמר שם בכתובות בהדי הני שזכר רבינו והובאו בכמ\"ש:",
+                "<b>והמנורה </b>\n<b> וכ\"ש. </b> מה שהשאיר הכ\"מ בתימה מ\"ט השמיט ד\"ז דמקבה\"ב אתו ע\"ל ה\"ח דמזבח עצמו משירי לשכה. וא\"כ ל\"ק כלל:",
+                "<b>בגדי </b>\n<b> כהונה. </b> תוספתא ספ\"ק דיומא ותו\"כ פ' צו ואולם בתוספתא פ\"ב דשקלים איתא דבאים משירי לשכה ועי' קדושין נ\"ד א' הכא בכתנות כהונה שלא בלו. וע\"ש בתוס' והתם לר\"י קיימינן ולדידי' אין מועלים בשירים א\"כ א\"א ללמוד מדכ' בגדי קדושים דבאים משירי הלשכה כיון דל\"ש בהו קדושה. וע\"כ לדידי' מתהל\"ש באו וכמש\"ש בספרא וסתם ספרא ר' יהודא. וה\"נ ס\"ל לרבינו לשיטתי'. כמש\"ל פ\"ב ה\"ו בס\"ד. והך תוספתא אתיא כר\"מ דמועלים בשירים. ועי' ירושלמי פ\"ג דיומא ה\"ו בגדי קודש כו' תפתר שבא כו' ודו\"ק שו\"ר בהגהת מבן הגר\"א ז\"ל בתוס' דשקלים שהגיה \"מתרומת\":"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והלכות </b>\n<b> קמיצה. </b> בירושלמי פ\"ד ה\"ד א' נמי ה' זריקה ובקבלה וצע\"ק שלא זכרו רבינו ואולי דקמיצה הוא מעבודות קלות. והיו צריכות ללמוד משא\"כ הני וע\"ל ה' שחיטה ק\"ל קצת דהא בזר כשירה וצ\"ל כד' הצל\"ח ברכות ל\"א א' דלא הי' הכהנים מניחים לשחוט ק\"צ לזרים וע' תוס' קדושין ע\"ה והצל\"ח כיון לזהו. מיהו גם בל\"ז א\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עמש\"כ </b> הכ\"מ אבל בגמ' דידן. ע\"ש בש\"ק מש\"כ ע\"ז:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..20e875125b94e8f15f04d58c66191f36543a5518
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,75 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sheqel Dues",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Sheqel_Dues",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אפילו </b>\n<b> עני המתפרנס מה\"צ. </b> ב\"ב ט' א' ועי' ירושלמי פ\"א דפאה. וע\"ל ה\"ט וי\"ל דלגבוה שאני ועי' ר\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> בא\"י בין בח\"ל. </b> פשוט הדבר דחובת הגוף הוא וכדתנן ספ\"ק דקדושין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ולמה </b>\n<b> עושין. </b> כמש\"ש במשנה תקלין חדתין ות\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ מש\"כ והלכה כמותו לגבי ר\"מ עי' פ\"י ממעילה הי\"ג פ' רבינו דאין מועלים בשירים. ועי' בפי' התוס' בהשמטות לשקלים משש\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>ושעיר </b>\n<b> המשתלח ולשון של זהורית. </b> עי' מל\"מ ותוס' ישנים יומא ס\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> פר העלם דבר. </b> הוריות ג' ב' מנחות נ\"ב א' ותוספתא פ\"ב:",
+                "<b>פרוכות </b>\n<b> של היכל. </b> לא ידעתי מ\"ט השמיט רבינו הא דנשים האורגות (ד') שאמר שם בכתובות בהדי הני שזכר רבינו והובאו בכמ\"ש:",
+                "<b>והמנורה </b>\n<b> וכ\"ש. </b> מה שהשאיר הכ\"מ בתימה מ\"ט השמיט ד\"ז דמקבה\"ב אתו ע\"ל ה\"ח דמזבח עצמו משירי לשכה. וא\"כ ל\"ק כלל:",
+                "<b>בגדי </b>\n<b> כהונה. </b> תוספתא ספ\"ק דיומא ותו\"כ פ' צו ואולם בתוספתא פ\"ב דשקלים איתא דבאים משירי לשכה ועי' קדושין נ\"ד א' הכא בכתנות כהונה שלא בלו. וע\"ש בתוס' והתם לר\"י קיימינן ולדידי' אין מועלים בשירים א\"כ א\"א ללמוד מדכ' בגדי קדושים דבאים משירי הלשכה כיון דל\"ש בהו קדושה. וע\"כ לדידי' מתהל\"ש באו וכמש\"ש בספרא וסתם ספרא ר' יהודא. וה\"נ ס\"ל לרבינו לשיטתי'. כמש\"ל פ\"ב ה\"ו בס\"ד. והך תוספתא אתיא כר\"מ דמועלים בשירים. ועי' ירושלמי פ\"ג דיומא ה\"ו בגדי קודש כו' תפתר שבא כו' ודו\"ק שו\"ר בהגהת מבן הגר\"א ז\"ל בתוס' דשקלים שהגיה \"מתרומת\":"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והלכות </b>\n<b> קמיצה. </b> בירושלמי פ\"ד ה\"ד א' נמי ה' זריקה ובקבלה וצע\"ק שלא זכרו רבינו ואולי דקמיצה הוא מעבודות קלות. והיו צריכות ללמוד משא\"כ הני וע\"ל ה' שחיטה ק\"ל קצת דהא בזר כשירה וצ\"ל כד' הצל\"ח ברכות ל\"א א' דלא הי' הכהנים מניחים לשחוט ק\"צ לזרים וע' תוס' קדושין ע\"ה והצל\"ח כיון לזהו. מיהו גם בל\"ז א\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עמש\"כ </b> הכ\"מ אבל בגמ' דידן. ע\"ש בש\"ק מש\"כ ע\"ז:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שקלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2affd736b2ab1c019af2950c1e1c374e114aa552
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,221 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ג) </b>\n<b> ליטול </b>\n<b> לולב במקדש כל ז' ימי החג. </b> חסר ליטול במדינה יום א' ובמקדש כל ז' ימות החג כצ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יתן לתוכו מ\"ר \"לעולם\". </b> מרבה אפי' לאחר זמן מצותו דאף שתשמישי מצוה נזרקין מ\"מ תשמיש מגונה אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המ\"מ ששיעור \"זה\" הוא טפח אולי צ\"ל \"האחיזה\" שכ\"ה בגמ' מ\"ק כ\"ב ב' חולין קכ\"ג א' ומש\"ש הכ\"מ ששם נתבאר שהוא טפח שוחק לא נמצא שם לפנינו אבל הוא מוכח כן בערובין ד' ב' שבכל דאורייתא הוא לחומרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> נו\"ע וקטנים פטורים. </b> ל\"י למה ל\"כ כאן דמחנכין אותם כמש\"כ בק\"ש ותפלה ובהמ\"ז וכל המצות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומתעסק </b>\n<b> ל\"י י\"ח. </b> ועמ\"מ וכ\"מ דרבינו ס\"ל מצאצ\"כ ואולם י\"ל דאה\"נ דגם רבינו דס\"ל דאמצ\"כ מ\"מ זהו אם אין עבירה בעשייתה אז יוצא בלא כוונה אבל כשלא יכוון איכא עבירה בעשייתה ודאי דלא יצא בלא כוונה וא\"כ א\"ש דבמצה כשאכל בלא כוונה אין חשש כלל שפיר יוצא י\"ח משא\"כ בתקיעת שופר כשתוקע להתעסק אסור משום שבות ע\"כ בלא כוונה אסור וא\"י י\"ח ושז\"כ רבינו פ\"ג מתשובה ה\"ה שהשי\"ת דן למצרים לפי ששעבדו בישראל לפי שהם לא נצטוו ביחוד ע\"ז והראב\"ד השיגו דאדרבה הם מצוה עבדי וע' רמב\"ן פ' לך ולהאמור א\"ש דאם היו המצרים מכוונים לשם מצוה או עכ\"פ אם לא עשו לשמ\"צ אבל לא הי' כלל עבירה בשעבודם אז שפיר היו צריכים לקבל שכר ע\"ז משא\"כ במה שעשו היה דבר עבירה כמ\"ש בסנהדרין נ\"ח ב' א\"כ צדקו ד' רבינו כאאמו\"ר הגז\"ל והאריך הרבה בדרושים ויש להוסיף דבלא עבירה כל מצוה סתמא לשמה קאי משא\"כ כשיש עבירה בהעדר הכוונה ע\"ז ל\"ש סתמא לשמה והארכתי בחי' בס\"ד ומש\"כ הכ\"מ בשם הר\"ן עי' תוס' פסחים קט\"ו ד\"ה מתקיף ועי' בכ\"מ פ\"ב מק\"ש ואש\"ק הלח\"מ ובחיבורי בה\"פ הארכתי בענין מצ\"כ אם מדאו' או דרבנן והעלתי דברים חדשים בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> מוציאו מרשות לרשות. </b> שלא כדברי התוס' שכ' בסוכה מ\"ג א' דלהוצאה מרשות לרשות ל\"ג דמנכרא מילתא ובאמת כדברי התוס' מבואר ביומא מ\"ד ב' ואולי י\"ל משום דהתם מיירי בכהנים דזריזין הם לא גזרו כ\"כ משא\"כ בשופר ולולב שלכל מסור בכל ענין גזרו וי\"ל בזה קו' הט\"א ושעה\"מ דלב\"ש דס\"ל הוצאה ביו\"ט אסור כמו בשבת א\"כ גם ביו\"ט נגזר שמא יעבירנו די\"ל דב\"ש ס\"ל כדברי הבל\"ע דביו\"ט ליכא כלל איסור העברת ד\"א ברה\"ר דגמ' ג\"ל ואין למדין ק\"ו מהלכה (ע' הקובץ פ\"א מ\"ש בשמו) ומשום הוצאה מרה\"י לרה\"ר אין לגזור דמנכרא מילתא וב\"ש לס\"ל לחלק כדברינו ועי' בא\"ר ומרן הגר\"א ז\"ל בפ\"ב דידים דר\"א לבד ס\"ל דא\"ד ק\"ו מהלכה ולא ר' יהושע עש\"ה [ובזה א\"ש קו' התוס' ר\"ה ט' א' ע\"ד ר\"ח שם ועי' ג\"כ בא\"י והארכתי במ\"א בס\"ד] וא\"כ לדידן ודאי ל\"ש לומר כד' הבל\"ע אבל לב\"ש דס\"ל כר\"א דא\"ד ק\"ו מהלכה שפיר י\"ל כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחר </b>\n<b> שקוראים בתורה ומחזירים הספר. </b> ז\"א לפי מנהגינו ועי' פסחים ס\"ד ב' קיבל את המלא:",
+                "<b>וחוזר </b>\n<b> ומברך שהחיינו. </b> אולי כיון בלשון \"חוזר\" שצריך להמתין עד עניית אמן של כל הקהל וכדקיי\"ל כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפי' </b>\n<b> מבעלי חיים. </b> עי' ל\"מ פ\"א מנזירות ה\"ד ובשעה\"מ מש\"כ מענין חיישינן למיתה ועמש\"ל פ\"ב מתשובה ה\"ז בס\"ד וא\"ש כמה דברים בזה וע' שבועות ל\"ז ב' וקדושין ל' א' ומש\"ל פ\"ז מיו\"ט הי\"ב. ומה שפלפל השעה\"מ בה' סוכה כמה זמן מרובה ראיתי מביאים ראיה ממ\"ק כ\"ג א' דא' שם וכמה ז\"מ אר\"פ שלשים יום ולע\"ד אינו ראיה כלל עי' יבמות קי\"א ב' עד ל' יום מוקמי אינש אנפשיה כו' וא\"כ אין ראיה מזה למק\"א דשם לענין שכנס אשתו מיירי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם עבר וסיכך כו' בדבר שריחו רע כשירה. </b> עכ\"מ בשם הר\"נ ולכאורה מ' כן מהא דפ\"ה מה' שבת ה\"י ושם אף דיעבד אסור כמש\"כ בת' הרשב\"א והביאו הרמ\"א ר\"ס רס\"ד ואולי דשאני עטרן דאינו פסול מצד עצמו רק שמא יניחו מותר דיעבד ואף הרשב\"א יודה לזה ורק משום לתא דשמא יטה הוא שי\"ל דאף בדיעבד א\"י וילה\"ר לזה דבדיעבד יצא דאלכ\"ק וכי רב יהודא ואביי כיחידאה אמרו למילתייהו דהרי חכמים חולקים שם על רי\"ש א\"ו דגם שם בדיעבד ש\"ד וא\"כ י\"ל דגם חכמים אינם מחולקים עמו שם רק דרישא אף בדיעבד וסיפא לכתחילה ומיהו גם בל\"ז מ' דבדיעבד ש\"ד מדא' אין מסככין ע\"ש י\"ב א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד ול\"י למה לא כתב כצ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה </b>\n<b> סוכתו ברה\"ר. </b> עי' ירושלמי ספ\"ו דב\"ק ובתוספתא שם ובמה\"פ שם ועי' רש\"י ז' א' ד\"ה וכן לשבת כ\"א הרה\"ג שליט\"א [ז\"ל] ועי' ירושלמי פ\"ג דסוכה גמליאל זוגא עבד סוכה ברה\"ר עבר רשב\"ל א\"ל מאן שרא לך ובחדושי הארכתי בס\"ד בדינים חדשים בזה ועי' חידושי ח\"ס שם ל\"א א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טומטם </b>\n<b> ואנדרוגינוס חייבין מספק וכן מי שח\"ע וחב\"ח. </b> אין לשון \"וכן\" מדוייק דחב\"ח אינו משום ספק כמו טו\"א וי\"ל בדוחק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסור </b>\n<b> לאכול חוץ לסוכה כל שבעה כביצה. </b> מ' דכל ז' שווים ואף בשויו\"ט מותר כביצה ולא כהסוברים דבשויו\"ט אף פחות מזה אסור חוץ לסוכה עי' שעה\"מ ואולי י\"ל דלילה הראשונה אינה בכלל על ה\"ז רצה אינו אוכל כל ז' וא\"כ י\"ל דכזית הראשון לילה הא' אסור אף כזית חוץ לסוכה וצע\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> הוצרך לסעוד. </b> מ\"ז ב' כיון דאי מתרמי לי' סעודתא כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלילי </b>\n<b> יו\"ט הראשון מברך על הסוכה ואח\"כ על הזמן. </b> קצת מ' מזה דבליל יו\"ט שני זמן קודם וכבר העירותי מכמה שנים ראיה לזה מירושלמי פ\"ח דברכות ה\"א דבליל סוכות מברך יין קידוש נר הבדלה סוכה זמן והרי לא אד\"ו ראש ולא משכ\"ל רק בליל ב' ומצאתי שכבר קדמוני אך באמת א\"ר כלל כמש\"כ במקומו בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> נחסר הציון בשם הר\"ן שלהי סוכה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> עצי דפנות. </b> הרא\"ש חולק ע\"ז ובפשוטו מ' כן מלשון עצי סוכה ולא \"סכך\" דאף הדפנות במשמע ובחידושי פלפלתי מזה בס\"ד לענין סוכה מעצי אשירה עי' שעה\"מ ונוב\"ת חא\"ח סקל\"א והארכתי בחידושי בס\"ד בחבורי סד\"מ בקונ' נויי סוכה דבל\"ז הרי ל\"ה סוכה הראוי לשבעה ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היה גדול כל שהוא כשר. </b> מהא דר\"ע דהיה מביאו על כתיפו לבהמ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואינו </b>\n<b> נוטל בלילה. </b> שבת קל\"א ב' סוכה מ\"ג א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובמקדש </b>\n<b> לבדו נוטלין אותו בכל יום ויום. </b> עי' ח\"ס ל\"ח ע\"א מה שמסתפק בזה מתי נטלו במקדש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>משחרב </b>\n<b> בהמ\"ק התקינו. </b> לא ידעתי מדוע לא כ' ריב\"ז שהוא היה המתקן כל התקנות האלו: וכמבואר להדיא במשנה שם. וכמש\"כ להלן:",
+                "<b>ותקנה </b>\n<b> זו עם כל התקנות. </b> ביצה ה' ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכבר </b>\n<b> בארנו כו' שמא יעבירנו. </b> סמוך עמש\"ל פ\"ב ה\"ו גם משום ההוצאה. ועי' ספ\"א ממגילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> הפטור משופר וסוכה פטור מלולב. </b> אין הכלל מדוייק כ\"כ. דוק ותשכח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מתפלל </b>\n<b> והוא בידו. </b> בגמ' קורא ק\"ש ומתפלל. גם השמיט רבינו מש\"ש קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו ע\"ג קרקע. וע\"ש בירושלמי ספ\"ג ובכפ\"ת שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במ\"מ </b> ד\"ה וראיתי. מן הירושלמי צ\"ל הירושלמי. ודע דבשו\"ת ח\"צ סי\"ט ונ\"ל דמ\"מ צריך ליטול יבש אף ביום א' אם א\"ל אחר דמ\"מ איכא ביה חיובא דרבנן דלא גרע יום א' מיום ב' וע' ק\"נ פ\"ג אות נ'. ובאמת יש לחקור בזה אם חל חיובא דרבנן במקום חיוב דאורייתא ומצאתי כאאמו\"ר הגז\"ל בחיבורו הנחמד על המשניות פ\"ג דברכות מהד\"ק. חקר במי שאינו יכול לברך בעצמו די\"ל דמ\"מ חייב הוא לשמוע אף מאשה ואף שאינה חייבת מדאו'. מ\"מ יצא בזה י\"ח דרבנן. אך י\"ל דכה\"ג לא חל חיוב דרבנן במקום דאורייתא אלא שאנוס הוא וא\"א לקיים כדאורייתא. וילה\"ר מקו' הגרע\"א פ\"ה דדמאי מ\"י. תרומה יחזור ויתרום. שה\"ק על הרא\"ש ורע\"ב. דת\"ל דה\"ל תרומה דרבנן ומ\"מ יחזור ויתרום משום חיובא דאורייתא דבאינו נקוב חייב בתרומה מדאו'. ולהאמור א\"ש. דבמקום חיובא דאו' לא תקנו רז\"ל כלל חיוב דרבנן. דה\"ל מלתא דל\"ש דל\"ג חז\"ל. עכד\"ק הנעימים. ועי' ט\"ז וש\"ך סי' פ\"ז ס\"ק ב' קרוב לזה וע' ירושלמי פ\"ג דברכות ה\"ד לענין טבילת בע\"ק. ויל\"ח דסייג שאני ודו\"ק ובמק\"א כ' בס\"ד עוד דוגמאות לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמא </b>\n<b> נכשירנו לטומאה. </b> עי' נוב\"ת סקל\"א. מ\"ט פ' רבינו כהך מ\"ד. ואפ\"ל דמחלקותם תליא אם הכשר כטומאה עי' חולין קי\"ח ב' דרב וריו\"ח פליגי בזה ורבינו פ' שם כריו\"ח ע\"כ אף הכשר אסור ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> \"ממעטין\" אותם ביו\"ט עבר \"ולקטן מותר\". </b> שינוי הלשון ישבתי בס\"ד בדברים נעימים בחיבורי סד\"מ ח\"ז קונ' עמק סוכות:",
+                "<b>או </b>\n<b> שלקטן א' א' לאכילה. </b> לא באר רבינו דא\"ל הושענה אחריתי ועי' אחרונים. והנ\"ל לכאורה שדחה סוגיא זו מקמי הך דביצה י\"ז ב'. דמ' להפוך אך באמת אינם שוים כמש\"ש בחי' בס\"ד. ואפ\"ל דלד' הרלב\"ח דל\"ש ביו\"ט איסור מתקן כלל משום דמותר מכשירי או\"נ א\"כ לא פריך מידי. ולכן נראה דהקושיא רק בזמן המקדש דאף בשבת היו נוטלין הלולב. וא\"כ בכה\"ג ה\"ל מתקן בשבת. דלא הותר בשבת איסור תיקון. וא\"כ לדידן ל\"ש כלל קו' זו. ועוד כתבתי שם בס\"ד ישובים נכונים. מ\"ש הכ\"מ ורבינו השמיט אינו כן שזכרה בפ\"ז ה\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המונע עצמו כו' וכל המגיס דעתו כו'. </b> ע' ירושלמי פ\"ה ה\"ד. ומד\"ר במדבר פ\"ד ויומא ל\"ח א':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..6ebbb78850a19bd2433ac1167335f5fd182fd7c0
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,218 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Shofar,_Sukkah_and_Lulav",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ג) </b>\n<b> ליטול </b>\n<b> לולב במקדש כל ז' ימי החג. </b> חסר ליטול במדינה יום א' ובמקדש כל ז' ימות החג כצ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יתן לתוכו מ\"ר \"לעולם\". </b> מרבה אפי' לאחר זמן מצותו דאף שתשמישי מצוה נזרקין מ\"מ תשמיש מגונה אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המ\"מ ששיעור \"זה\" הוא טפח אולי צ\"ל \"האחיזה\" שכ\"ה בגמ' מ\"ק כ\"ב ב' חולין קכ\"ג א' ומש\"ש הכ\"מ ששם נתבאר שהוא טפח שוחק לא נמצא שם לפנינו אבל הוא מוכח כן בערובין ד' ב' שבכל דאורייתא הוא לחומרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> נו\"ע וקטנים פטורים. </b> ל\"י למה ל\"כ כאן דמחנכין אותם כמש\"כ בק\"ש ותפלה ובהמ\"ז וכל המצות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומתעסק </b>\n<b> ל\"י י\"ח. </b> ועמ\"מ וכ\"מ דרבינו ס\"ל מצאצ\"כ ואולם י\"ל דאה\"נ דגם רבינו דס\"ל דאמצ\"כ מ\"מ זהו אם אין עבירה בעשייתה אז יוצא בלא כוונה אבל כשלא יכוון איכא עבירה בעשייתה ודאי דלא יצא בלא כוונה וא\"כ א\"ש דבמצה כשאכל בלא כוונה אין חשש כלל שפיר יוצא י\"ח משא\"כ בתקיעת שופר כשתוקע להתעסק אסור משום שבות ע\"כ בלא כוונה אסור וא\"י י\"ח ושז\"כ רבינו פ\"ג מתשובה ה\"ה שהשי\"ת דן למצרים לפי ששעבדו בישראל לפי שהם לא נצטוו ביחוד ע\"ז והראב\"ד השיגו דאדרבה הם מצוה עבדי וע' רמב\"ן פ' לך ולהאמור א\"ש דאם היו המצרים מכוונים לשם מצוה או עכ\"פ אם לא עשו לשמ\"צ אבל לא הי' כלל עבירה בשעבודם אז שפיר היו צריכים לקבל שכר ע\"ז משא\"כ במה שעשו היה דבר עבירה כמ\"ש בסנהדרין נ\"ח ב' א\"כ צדקו ד' רבינו כאאמו\"ר הגז\"ל והאריך הרבה בדרושים ויש להוסיף דבלא עבירה כל מצוה סתמא לשמה קאי משא\"כ כשיש עבירה בהעדר הכוונה ע\"ז ל\"ש סתמא לשמה והארכתי בחי' בס\"ד ומש\"כ הכ\"מ בשם הר\"ן עי' תוס' פסחים קט\"ו ד\"ה מתקיף ועי' בכ\"מ פ\"ב מק\"ש ואש\"ק הלח\"מ ובחיבורי בה\"פ הארכתי בענין מצ\"כ אם מדאו' או דרבנן והעלתי דברים חדשים בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> מוציאו מרשות לרשות. </b> שלא כדברי התוס' שכ' בסוכה מ\"ג א' דלהוצאה מרשות לרשות ל\"ג דמנכרא מילתא ובאמת כדברי התוס' מבואר ביומא מ\"ד ב' ואולי י\"ל משום דהתם מיירי בכהנים דזריזין הם לא גזרו כ\"כ משא\"כ בשופר ולולב שלכל מסור בכל ענין גזרו וי\"ל בזה קו' הט\"א ושעה\"מ דלב\"ש דס\"ל הוצאה ביו\"ט אסור כמו בשבת א\"כ גם ביו\"ט נגזר שמא יעבירנו די\"ל דב\"ש ס\"ל כדברי הבל\"ע דביו\"ט ליכא כלל איסור העברת ד\"א ברה\"ר דגמ' ג\"ל ואין למדין ק\"ו מהלכה (ע' הקובץ פ\"א מ\"ש בשמו) ומשום הוצאה מרה\"י לרה\"ר אין לגזור דמנכרא מילתא וב\"ש לס\"ל לחלק כדברינו ועי' בא\"ר ומרן הגר\"א ז\"ל בפ\"ב דידים דר\"א לבד ס\"ל דא\"ד ק\"ו מהלכה ולא ר' יהושע עש\"ה [ובזה א\"ש קו' התוס' ר\"ה ט' א' ע\"ד ר\"ח שם ועי' ג\"כ בא\"י והארכתי במ\"א בס\"ד] וא\"כ לדידן ודאי ל\"ש לומר כד' הבל\"ע אבל לב\"ש דס\"ל כר\"א דא\"ד ק\"ו מהלכה שפיר י\"ל כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחר </b>\n<b> שקוראים בתורה ומחזירים הספר. </b> ז\"א לפי מנהגינו ועי' פסחים ס\"ד ב' קיבל את המלא:",
+                "<b>וחוזר </b>\n<b> ומברך שהחיינו. </b> אולי כיון בלשון \"חוזר\" שצריך להמתין עד עניית אמן של כל הקהל וכדקיי\"ל כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפי' </b>\n<b> מבעלי חיים. </b> עי' ל\"מ פ\"א מנזירות ה\"ד ובשעה\"מ מש\"כ מענין חיישינן למיתה ועמש\"ל פ\"ב מתשובה ה\"ז בס\"ד וא\"ש כמה דברים בזה וע' שבועות ל\"ז ב' וקדושין ל' א' ומש\"ל פ\"ז מיו\"ט הי\"ב. ומה שפלפל השעה\"מ בה' סוכה כמה זמן מרובה ראיתי מביאים ראיה ממ\"ק כ\"ג א' דא' שם וכמה ז\"מ אר\"פ שלשים יום ולע\"ד אינו ראיה כלל עי' יבמות קי\"א ב' עד ל' יום מוקמי אינש אנפשיה כו' וא\"כ אין ראיה מזה למק\"א דשם לענין שכנס אשתו מיירי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם עבר וסיכך כו' בדבר שריחו רע כשירה. </b> עכ\"מ בשם הר\"נ ולכאורה מ' כן מהא דפ\"ה מה' שבת ה\"י ושם אף דיעבד אסור כמש\"כ בת' הרשב\"א והביאו הרמ\"א ר\"ס רס\"ד ואולי דשאני עטרן דאינו פסול מצד עצמו רק שמא יניחו מותר דיעבד ואף הרשב\"א יודה לזה ורק משום לתא דשמא יטה הוא שי\"ל דאף בדיעבד א\"י וילה\"ר לזה דבדיעבד יצא דאלכ\"ק וכי רב יהודא ואביי כיחידאה אמרו למילתייהו דהרי חכמים חולקים שם על רי\"ש א\"ו דגם שם בדיעבד ש\"ד וא\"כ י\"ל דגם חכמים אינם מחולקים עמו שם רק דרישא אף בדיעבד וסיפא לכתחילה ומיהו גם בל\"ז מ' דבדיעבד ש\"ד מדא' אין מסככין ע\"ש י\"ב א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד ול\"י למה לא כתב כצ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה </b>\n<b> סוכתו ברה\"ר. </b> עי' ירושלמי ספ\"ו דב\"ק ובתוספתא שם ובמה\"פ שם ועי' רש\"י ז' א' ד\"ה וכן לשבת כ\"א הרה\"ג שליט\"א [ז\"ל] ועי' ירושלמי פ\"ג דסוכה גמליאל זוגא עבד סוכה ברה\"ר עבר רשב\"ל א\"ל מאן שרא לך ובחדושי הארכתי בס\"ד בדינים חדשים בזה ועי' חידושי ח\"ס שם ל\"א א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טומטם </b>\n<b> ואנדרוגינוס חייבין מספק וכן מי שח\"ע וחב\"ח. </b> אין לשון \"וכן\" מדוייק דחב\"ח אינו משום ספק כמו טו\"א וי\"ל בדוחק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסור </b>\n<b> לאכול חוץ לסוכה כל שבעה כביצה. </b> מ' דכל ז' שווים ואף בשויו\"ט מותר כביצה ולא כהסוברים דבשויו\"ט אף פחות מזה אסור חוץ לסוכה עי' שעה\"מ ואולי י\"ל דלילה הראשונה אינה בכלל על ה\"ז רצה אינו אוכל כל ז' וא\"כ י\"ל דכזית הראשון לילה הא' אסור אף כזית חוץ לסוכה וצע\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> הוצרך לסעוד. </b> מ\"ז ב' כיון דאי מתרמי לי' סעודתא כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלילי </b>\n<b> יו\"ט הראשון מברך על הסוכה ואח\"כ על הזמן. </b> קצת מ' מזה דבליל יו\"ט שני זמן קודם וכבר העירותי מכמה שנים ראיה לזה מירושלמי פ\"ח דברכות ה\"א דבליל סוכות מברך יין קידוש נר הבדלה סוכה זמן והרי לא אד\"ו ראש ולא משכ\"ל רק בליל ב' ומצאתי שכבר קדמוני אך באמת א\"ר כלל כמש\"כ במקומו בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> נחסר הציון בשם הר\"ן שלהי סוכה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> עצי דפנות. </b> הרא\"ש חולק ע\"ז ובפשוטו מ' כן מלשון עצי סוכה ולא \"סכך\" דאף הדפנות במשמע ובחידושי פלפלתי מזה בס\"ד לענין סוכה מעצי אשירה עי' שעה\"מ ונוב\"ת חא\"ח סקל\"א והארכתי בחידושי בס\"ד בחבורי סד\"מ בקונ' נויי סוכה דבל\"ז הרי ל\"ה סוכה הראוי לשבעה ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היה גדול כל שהוא כשר. </b> מהא דר\"ע דהיה מביאו על כתיפו לבהמ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואינו </b>\n<b> נוטל בלילה. </b> שבת קל\"א ב' סוכה מ\"ג א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובמקדש </b>\n<b> לבדו נוטלין אותו בכל יום ויום. </b> עי' ח\"ס ל\"ח ע\"א מה שמסתפק בזה מתי נטלו במקדש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>משחרב </b>\n<b> בהמ\"ק התקינו. </b> לא ידעתי מדוע לא כ' ריב\"ז שהוא היה המתקן כל התקנות האלו: וכמבואר להדיא במשנה שם. וכמש\"כ להלן:",
+                "<b>ותקנה </b>\n<b> זו עם כל התקנות. </b> ביצה ה' ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכבר </b>\n<b> בארנו כו' שמא יעבירנו. </b> סמוך עמש\"ל פ\"ב ה\"ו גם משום ההוצאה. ועי' ספ\"א ממגילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> הפטור משופר וסוכה פטור מלולב. </b> אין הכלל מדוייק כ\"כ. דוק ותשכח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מתפלל </b>\n<b> והוא בידו. </b> בגמ' קורא ק\"ש ומתפלל. גם השמיט רבינו מש\"ש קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו ע\"ג קרקע. וע\"ש בירושלמי ספ\"ג ובכפ\"ת שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במ\"מ </b> ד\"ה וראיתי. מן הירושלמי צ\"ל הירושלמי. ודע דבשו\"ת ח\"צ סי\"ט ונ\"ל דמ\"מ צריך ליטול יבש אף ביום א' אם א\"ל אחר דמ\"מ איכא ביה חיובא דרבנן דלא גרע יום א' מיום ב' וע' ק\"נ פ\"ג אות נ'. ובאמת יש לחקור בזה אם חל חיובא דרבנן במקום חיוב דאורייתא ומצאתי כאאמו\"ר הגז\"ל בחיבורו הנחמד על המשניות פ\"ג דברכות מהד\"ק. חקר במי שאינו יכול לברך בעצמו די\"ל דמ\"מ חייב הוא לשמוע אף מאשה ואף שאינה חייבת מדאו'. מ\"מ יצא בזה י\"ח דרבנן. אך י\"ל דכה\"ג לא חל חיוב דרבנן במקום דאורייתא אלא שאנוס הוא וא\"א לקיים כדאורייתא. וילה\"ר מקו' הגרע\"א פ\"ה דדמאי מ\"י. תרומה יחזור ויתרום. שה\"ק על הרא\"ש ורע\"ב. דת\"ל דה\"ל תרומה דרבנן ומ\"מ יחזור ויתרום משום חיובא דאורייתא דבאינו נקוב חייב בתרומה מדאו'. ולהאמור א\"ש. דבמקום חיובא דאו' לא תקנו רז\"ל כלל חיוב דרבנן. דה\"ל מלתא דל\"ש דל\"ג חז\"ל. עכד\"ק הנעימים. ועי' ט\"ז וש\"ך סי' פ\"ז ס\"ק ב' קרוב לזה וע' ירושלמי פ\"ג דברכות ה\"ד לענין טבילת בע\"ק. ויל\"ח דסייג שאני ודו\"ק ובמק\"א כ' בס\"ד עוד דוגמאות לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמא </b>\n<b> נכשירנו לטומאה. </b> עי' נוב\"ת סקל\"א. מ\"ט פ' רבינו כהך מ\"ד. ואפ\"ל דמחלקותם תליא אם הכשר כטומאה עי' חולין קי\"ח ב' דרב וריו\"ח פליגי בזה ורבינו פ' שם כריו\"ח ע\"כ אף הכשר אסור ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> \"ממעטין\" אותם ביו\"ט עבר \"ולקטן מותר\". </b> שינוי הלשון ישבתי בס\"ד בדברים נעימים בחיבורי סד\"מ ח\"ז קונ' עמק סוכות:",
+                "<b>או </b>\n<b> שלקטן א' א' לאכילה. </b> לא באר רבינו דא\"ל הושענה אחריתי ועי' אחרונים. והנ\"ל לכאורה שדחה סוגיא זו מקמי הך דביצה י\"ז ב'. דמ' להפוך אך באמת אינם שוים כמש\"ש בחי' בס\"ד. ואפ\"ל דלד' הרלב\"ח דל\"ש ביו\"ט איסור מתקן כלל משום דמותר מכשירי או\"נ א\"כ לא פריך מידי. ולכן נראה דהקושיא רק בזמן המקדש דאף בשבת היו נוטלין הלולב. וא\"כ בכה\"ג ה\"ל מתקן בשבת. דלא הותר בשבת איסור תיקון. וא\"כ לדידן ל\"ש כלל קו' זו. ועוד כתבתי שם בס\"ד ישובים נכונים. מ\"ש הכ\"מ ורבינו השמיט אינו כן שזכרה בפ\"ז ה\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המונע עצמו כו' וכל המגיס דעתו כו'. </b> ע' ירושלמי פ\"ה ה\"ד. ומד\"ר במדבר פ\"ד ויומא ל\"ח א':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Lechem Shamayim/Sefer Avodah/Lechem Shamayim on Mishneh Torah, The Chosen Temple/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Lechem Shamayim/Sefer Avodah/Lechem Shamayim on Mishneh Torah, The Chosen Temple/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..d61087c65c8dd6825567aec34e934094d71bd089
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Lechem Shamayim/Sefer Avodah/Lechem Shamayim on Mishneh Torah, The Chosen Temple/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,199 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Lechem Shamayim on Mishneh Torah, The Chosen Temple",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "לחם שמים על משנה תורה, הלכות בית הבחירה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Lechem Shamayim",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה ואין מפצלין. יש בלשונו חסרון הניכר אחר שכתב ופסק כר' נחמיה היה כתוב התירוץ, וי\"ל מפני מה פסק כמותו, ושמא משום דמסייעא ליה מכילתא דמיתניא אליבא דר' ישמעאל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומצוה </b>\n<b> מן המובחר וכו' ולהגביהו כפי כח הציבור. </b> עיין פ\"ק דשבת דף י\"א והכ\"מ לא הראה מקום:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המזבח </b>\n<b> אין עושין אותו אלא בנין אבנים גזית. </b> כבר הגהתי בגליון ספר המיימוני שלי שדבר פשוט הוא שמלת גזית ט\"ס היא וצריך למוחקה, אע\"פ שיש לי לקיימה קצת בדוחק, שר\"ל מדות גזית, שמדה ידוע היה לגזית, כדתנן בהשותפין בגזית זה נותן שני טפחים ומחצה, וכן כתוב בבנין הבית כמדות גזית, שהיא היתה מדה גדולה ידועה אצלם, בכמו שמונה ועשרה אמות:<br><b> ועל </b> כרחך צ\"ל כן אליבא דר' יהודה דאית ליה דברים ככתבן אבן שלמה, והא התם נמי כתיב ליסד הבית אבני גזית, ור' נחמיה מאי טעמא לא אהדר ליה מהא דגזית משמע פסול וסתות, ומאי דוחקיה לאתויי קרא דמגוררות במגרה דכתיב בהדיא באבני ביתו, וקשיא נמי אהכרעת רבי שנראין דברי ר' יהודה באבני מקדש והא גזית כתיב. אלא על כרחך דגזית איכא לפרושי במדה וכדאמרן וילמד סתום מן המפורש דבסוף הענין כתיב כמדות גזית הרי שהמדה היתה גזית, ואע\"ג דגזית של תורה ודאי פסול משמע דכתיב לא תבנה גזית, מכל מקום הכא מוכח קראי דמיפרשא במדה ולא בפסילה. וגם מלשכת הגזית יש להביא ראיה דודאי לא פליג ר' יהודה ולא אשתמיט חד תנא לאיפלוגי עלה ואף ר\"י מודה דהיתה לשכה של גזית ומוקי לה על כרחך במדה וק\"ל, וא\"כ שמא גם הרמב\"ם ז\"ל לכך נתכוין באומרו גזית:<br><b> אלא </b> שאינו נראה להכניס עצמנו בשביל כך בדוחק ולא נמצא שהקפידו חז\"ל על מדת האבנים ומנ\"ל לרמב\"ם הא, גם אלמלי כך היה מפרש הר\"מ דבריו דאמדה הוא דקפיד ולא הוה ליה למיסתם סתומי בכה\"ג, סכינא חריפא מפסקא לקראי דהא הכא גבי מזבח בהדיא כתיב לא תבנה אתהן גזית, אלא ודאי שבישתא היא ולית בה ספיקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>[כ\"מ </b> ד\"ה כל אבן]. ויש להפליא על המגיהים בדפוס החדש המתגדרים במלאכתם ומתפארים בה הרבה שלא נכוו בחמי חמין, ונכוין בפושרין ואומרים על שמאל שהוא ימין כמה פעמים כמו שכתב כאן המגיה כמשיג על התוס' שהביא הר\"ב כ\"מ שהקשו לעבדינהו ע\"י שמיר, בלשון זה לא ירדתי לסוף קושיא זו שהרי תשובתה בצדה שבבית שני לא היה שמיר ואין מכאן ראיה עכ\"ד, ואני תמה על זה ולבי חרד, איך לא יירא לנפשו לדבר בפני מלכי רבנן מאן נינהו בעלי התוס' ז\"ל ואם לא עלה מהיכן ירד שדברי התוס' עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר כדרכה של תורה והו\"ל לאסוקי אדעתיה דמדפשיטא להו בודאי היה כחם יפה בראיות גמורות יעויין בפ' איזהו מקומן שם הוכיחו במישור וביארו באריכות שעל כרחך גם בבית שני היה השמיר, והפלא מהמגיה כנ\"ל מסתייה דלא סביר מיגמר נמי גמיר, דפשיטא ליה הך מילתא דבבית שני לא הוה שמיר ואיה מצא זה החדוש ולפחות היה לו לומר כלשון מסופק ושמא, אי לא אשמועינן טעמא:<br><b> איברא </b> הו\"ל לאשכוחי מרגניתא ודלי חספא ושביק כספא, דבודאי ליתינהו לדברי התוס' הללו מצד אחר ואינם הולכים על דברי הרמב\"ם ז\"ל כאן, וכנראה שהרב בעל כ\"מ במחילת כבודו לא ירד לעומקן של דברים, שהוכחת התוס' מגמרא דע\"ז דלא אשכח תקנתא ע\"י שמיר (והכי נמי הוו מצו לאוכוחי מהא דאבני קרנות חלולות היו כדאיתא זבחים דף נ\"ד עיי\"ש) לאו מילתא היא, דעל כרחין צריך למידחק בה ולפרושי דנקט מילתא יתירתא במאי דקאמר נינסרינהו, לא תניף אמר רחמנא, דפשיטא לא איצטריך להכי לקושטא דמילתא, דודאי דהכי נמי לא אפשר משום אבנים שלמות כדאמר בקמייתא וכמו שאבאר בעזה\"י, ולא נקטה אלא לאפושי תו טעמא אחרינא דאפי' תימא אע\"ג דלמיתברינהו לא אפשר משום דכתיב אבנים שלימות, דילמא פירושו בלא פגימה אבל חלקין ע\"י נסירה לא קפיד קרא, קמ\"ל אפי' בנסירה נמי לא מצו למיעבד משום לא תניף, ולא מייתי לה אלא לרווחא דמילתא משום יגדיל תורה וכדאשכחן בתלמודא טובא דכוותה:<br><b> אבל </b> באמת אין אנו צריכין לה משום לא תניף אלא בלא\"ה אסור משום דבעינן אבנים שלמות שפירושו שלא יהו חסרות שאפי' חותכן במגרה ומחליקן שלא יהא בהן פגימה מכל מקום אסור בלי ספק בעולם דשלמה ודאי הכי משמע ולא חסרה ומאי מהני חלקה בלי פגימה אפ\"ה חסרה היא, הילכך ע\"י שמיר נמי לא אפשר אפי' נימא דהיה עושה אותן חלקות בלי שתחגור בהן צפורן הרי אעפ\"כ חסרות הן ולא שלמות ואנן שלמות דווקא בעינן:<br><b> ועתה </b> שמע שאי אפשר לומר בענין אחר ותדע ממה שכתב הר\"מ ז\"ל בסמוך הלכה ט\"ו אבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו פסולין ואין להן פדיון, (והיא תוספתא) ופירוש שנגממו ידוע שהוא ענין חתיכה וכריתה ע\"י מגירה ונסירה כמו אילן שנגמם דפ\"ק דשביעית ודומיהם רבים לישנא יתירא לטפויי קאתי דלא תימא שנפגמו דווקא אלא אפי' אינן פגומות רק שנגממו והן חלקות בלי פגימה אפ\"ה פסולות, דשלמות בעינן ולא חסרות וגמומות אע\"פ שחלקות מכל מקום חסרות הן, והיינו משום דקרא דכתיב גבי בנין בית ועזרות אבן שלמה מסע נבנה נמי משמע כדפרישית דשלמה כייל בין פגומה בין חלוקה וחסרה דלא:<br><b> ואפילו </b> רבי נחמיה דפליג ארבי יהודה, דכוותיה פסק הר\"מ לעיל דמסתתין מבחוץ ומכניס, לא פליג אלא בחוץ דמותר לסתתן ולפוסלן ולהביאן גזית, אבל בפנים מודה דבעינן שלמות בכל דבר בין מפגימה בין מגזירה ונסירה אפי' חלקה פוסלת בהן אחר שבנאום דסבירא ליה נמי שלמה בעינן. ובהכי פליג דמר סבר אשלמה מתחלתה קפיד קרא, ור\"נ סבר שלמה נבנה קאמר קרא משעת בנין ואילך צריך להיות שלם, דאל\"ה מהיכא נפקא ליה דפסולין הפגומין, אלא ודאי מדכתיב שלמה והוא הדין לגמומה וחלקה נמי מדכתיב שלמה נפקא, וזה ברור מאוד:<br><b> והשתא </b> לאו כל שכן הוא אם באבני היכל ועזרה שאין נגיעת ברזל ופגימה בכל דבר פוסל בהן בחוץ נגממו בפנים פסולין אפי' חלקין משום דלא הוו שלמות, אבני מזבח דבעינן שלמות מעיקרא ואסורין בגזית כל עיקר לא כל שכן שחסרון פוסל בהם שאפי' נסרום והחליקום בחוץ ושלא ע\"י ברזל תו לא הוו אבנים שלמות ופסולין בודאי ואין להן תיקון עוד. וא\"כ תמה על עצמך, במאי דבעו התוספות לאוכוחי מגמרא דע\"ז הנ\"ל דמאי קאמר נינסרינהו, הא ודאי לא אפשר אפי' בלא פגימה משום אבנים שלמות וקמשני משום לא תניף, אלא נקיט מילתא דלא צריכא אלא לרווחא וכדאמרן, א\"כ ע\"י שמיר נמי בלא\"ה לא אפשר אפילו היה מחליק בלי פגם:<br><b> ולענין </b> קושית התוס' אנה ימצאו אבנים בלי פגימה, נראה שאינו רחוק כל כך לפי שחגירת צפורן היא ע\"י מורשא הבולטת כדאמרינן בפגימת סכין, משא\"כ שקיעה כעין עולה ויורדת דכשרה בסכין לא פסלא באבנים דאין הצפורן חוגר בה בכה\"ג בדלית בה מורשא בצדדי השקיעה, ורובן של אבנים כך הוא דרך גידולן בלי שתחגור בה ציפורן, ועל כרחך גם לתירוץ התוס' צריך לומר כן שהרי גם בחלוקי אבנים מהנחל אי אפשר שלא ימצאו בהם שקיעות כעין גומות ואף שהן קטנות מאד הלא שיעור הפגימה קטן ביותר, אלא על כרחך שאינה פוסלת כיון דלית בהו מורשא ודוק:<br><b> והעולה </b> מזה הרווחנו שני דברים שבכלל שלמות שני ענינים הן ויש בזה מה שאינו בזה, שלמדנו פיסול הפגימה שהוא כדרך ברייתו של אבן דווקא דהיינו בכדי שתחגור בה צפורן, ושקיעה מתחלת ברייתה אינה פוסלת אע\"פ שאין האבן חלקה ושוה מאחר שאינו חוגרת הצפורן כשרה, כדרך שאמרו בסכין. ושוב למדנו פסולה בחסרון שחסרה אחר כך (והא כדאיתא ר\"ל מזבח בכל מקום, ואבני הבית בפנים דווקא) ואע\"פ שהוא שוה וחלק לגמרי פסול, ודלא כדעת התוספת, והר\"ב כ\"מ לא דק בהא דאייתי דברי התוס' דהא הר\"מ ז\"ל ודאי לית ליה הכי, וכן לקמן במ\"ש הר\"מ אבנים שלמות לא נחית הר\"ב כ\"מ לפרושי אלא לאפוקי פגומות, ולא היא דהוא הדין להוציא חסרות קאתי, וכדתני והדר מפרש לאלתר באומרו אח\"ז אבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו דהיינו חסרו ואפי' הוחלקו וכנ\"ל, וזה בנין אב ק\"ו למזבח, והוא ברור מאד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבן </b>\n<b> שנפגמה וכו' פסולה והשאר כשרות. </b> נראה דהיינו דווקא בכה\"ג דנבנה בכשרות, אבל בנאו מתחלה אפי' באבן אחת פגומה כולו נפסל, כיון דנעשה בפסול, אי נמי לאידך גיסא דהוא הדין אם היתה פגומה אבן אחת ממנו קודם שנבנית וקבעה בה נמי לא מיפסל כוליה, אלא כמו כן השאר כשרות ודנקט לאחר שנבנית, לרבותא דלא תימא כשנפסלה לאחר שנבנית כיון דמחוברין בבנין ליפסיל כוליה מזבח דליחשביה כחד אבן, אבל אם קדם פסולה קודם שנקבעה במזבח דאכתי לא הוו מחוברין בהדדי פשיטא דלא פסלה אלא איהי לחודה כיון שלא אירע פסול במזבח, ויש פנים לשני אלו הפרושים ומהמשנה אין הכרע, וצ\"ע:<br><b> ומלבנין. </b> עיין השגת הר\"א ומ\"ש עליו בכ\"מ. וי\"ל דאף על גב דאין הנפת ברזל פוסלת כי אם במזבח, היינו בחוץ אבל בפנים ששוין הן אבני בית למזבח לענין שלמות, משמע להראב\"ד ז\"ל דהוא הדין נמי לענין נגיעה, ויליף לה ממזבח כדאשכחן לקמן לענין נתיצה דכל הבית שוה למזבח, אע\"ג דקרא גבי מזבח לחוד כתיב (אף שיש לדחות) דלא תעשון אמזבחותם תתוצון קאי, אפ\"ה מוקמינן ליה בכל הבית במה מצינו, ה\"ה לברזל שלמדנו שפוסל במזבח כמו כן פוסל בכל הבית:<br><b> ואע\"פ </b> שיצאו אבני הבית שאינן נפסלין בנגיעה בחוץ משום דקרא מיעטינהו דלא תבנה אתהן גזית מיעוטא הוא לאבני היכל ועזרה כדמייתי בכ\"מ לעיל משמא דמכילתא, ולמאי דאימעוט אימעוט דהיינו דווקא לענין בנין גזית, אבל אחר שנבנה נגיעת ברזל פוסל גם בהן כמו במזבח וכמו ששוין לענין פגימה כנ\"ל. ונראין דברי הראב\"ד ז\"ל, דאף איהו ז\"ל לא אמרה לילפותא גמורה ולא לפסול ממש, אלא שיראה נכון למנוע נגיעת הברזל מכל אבני הבית, כיון דגלי רחמנא שנגיעתו במזבח מחללת ודוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעולה </b>\n<b> במעלות על המזבח לוקה. </b> נראה דלאו דווקא במעלות ממש (כלומר שעשה מעלות כמשמען) אלא אפי' בכבש ובמזבח עצמן חייב אם נגלית ערותו עליהן, דהיינו איסורא דלא תעלה במעלות כדמפרש קרא דלא אפשר שלא תגלה ערותו עליו, וכן פירש רבינו ז\"ל בספר המצות שלו (מל\"ת פ') שהזהירנו מפסוע פסיעה גסה על המזבח אלא עקב בצד גודל וכל שמפסיע פסיעה גסה בכדי שתראה ערותו עליו לוקה:<br><b> וצ\"ע </b> לבארו בפרטות דקשיא לי כהנים רצים ועולים בכבש שאי אפשר להם להזהר לילך עקב בצד גודל דרך מרוצתן אע\"פ שהכבש עשוי בשפוע. ואולי בכהנים בשעת עבודתן שבגדיהן עליהן אין בהן משום גילוי ערוה, לפי שהמכנסים עשויים מוקפין כמין כיס ואין להם בית הערוה כמ\"ש רבינו בהל' כלי המקדש. ואכתי לא ניחא דהא ודאי מסתבר דכי כתב קרא אכהנים בעבודתן קמזהר, דשלא לעבודה מאי בעו התם:<br><b> ולענ\"ד </b> דתרי מילי נינהו, דמדכתיב לא תעלה במעלות ילפינן שאין עושין מדרגות אלא כבש בשפוע, ובכבש מותר לפסוע אפילו פסיעה גסה שלא בכוונה וליכא משום גילוי ערוה, אלא במזבח עצמו דנפקא לן מיתורא דקרא דיהיב טעמא אשר לא תגלה ערותך עליו אגופיה דמזבח קאי על מזבחי דלעיל שאסור לילך בו כי אם דווקא עקב בצד גודל, אבל בכבש דלאו גופו של מזבח הוא לא קפיד קרא אגילוי ערוה, מיהא מעלות לא עבדינן דדברים ככתבן ודוק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבנים </b>\n<b> וקורות שחצבן מתחלה לבית הכנסת אין בונין אותן להר הבית. </b> כתב כ\"מ ויש לתמוה מי דחקו לרבינו לפרש כן ולמה לא פירש דלהדיוט ממש קאמר עכ\"ל. ואני אומר מהלכותיו של רבינו ניכר שאדם גדול הוא דאשמעינן הילכתא וטעמו ונימוקו עמו לפרש כן דלא תיהוי כמשנה שאינה צריכה, כיון דכבר אשמועינן שכל הכלים צריכין לעשותן לשם הקודש, ואם נעשו להדיוט אין עושין אותן לגבוה, למאי אצטריך תו למינקט הני, אטו משום דעביד בהו מעשה רבה לשם הדיוט מי סברת דעלויי עליינהו בהכי, הא ודאי לא נצרכה אלא לרבותא דאפילו חצבן לבית הכנסת אין בונין אותן בהר הבית:<br><b> ובודאי </b> דהכי הוא, וליכא למימר להדיוט דווקא קאמר אבל חצבן לבית הכנסת שרי לשנותן לגבוה, דפשיטא אין לחלק בכך ושוה בית הכנסת להדיוט לענין זה, מאחר שאין עצמו קדוש אלא כבוד הוא שחייבין בו בשעת תשמיש מצותו בלבד וקדושתו נפקעת ויוצא לחולין בכל דהו, ואפילו בשעת קדושתו שאסור להדיוט להשתמש בו מ\"מ אין מועלין בו שאין גופו קדוש אלא כתשמיש מצוה בשעתו, (ועיין מ\"ש באו\"ח סי' קנ\"ב וקנ\"ג) הרי שלא חלה עליו קדושה, וא\"כ הרי מתחלתן לא נעשו לגבוה וק\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ובמקדש </b>\n<b> נעקד יצחק אבינו. </b> המגיה הגיה שצ\"ל ובמקום המזבח נעקד יצחק, ולא הבין כלל לשון הר\"מ ז\"ל, שלשונו מדוקדק מאד שתחלה ביאר שהכתוב מוכיח שבמקדש היתה עקידה, ואח\"כ הוסיף לבאר שדבר זה מסורת הוא שבמקום המזבח בנה אברהם מזבח ועקד וכו', אמנם הוא דבר מקובל בלי הכרח מהכתובים והוא דבר פשוט לתינוקות, ואני מצטער שאטפל להשיב על כל שיבושי המגיה הנ\"ל, שמילא כל הספר טעוית, ושלח ידו בלשון הטהור של רבינו בדברי הבאי ושטות, וכמו שעשה עוד בסמוך:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נמצא </b>\n<b> מקום מערכה וכו' וארבעה טפחים. </b> גם פה הדפיס המדפיס הגהה גדולה למראית עינים, ואין בה חידוש, רק הראה שטחו מראות עיניו, וכתב על בעל תוס' יו\"ט דאשתמיטתיה לשון הרמב\"ם ז\"ל בפירושו, ומי בכל בית פירושו נאמן כהרב בעל תוס' יו\"ט ז\"ל הבודק בחורין וסדקין בפירושו של רבינו ז\"ל, וזה המטעה אלו הביט ימין היה רואה ששקר בימינו, שהרי בראש הפרק שם במדות מביא הרב בעל תוס' יו\"ט זה הלשון של רבינו בפירוש עצמו ולא יליזו מעיניו באותו משנה. ברם מגיה זה גלי אדעתיה שלא הבין כלל וכלל לא השגת הר\"א ז\"ל ולא מ\"ש בעל תוס' יו\"ט ז\"ל, דאטו מאן פליג עליה דרבינו בהא דלא דק תנא בד' טפחים היתרים על כ\"ח שזהו רוחב שטחו של מזבח משפת סובב ולמעלה שבחשבון זה נכללים הקרנות, ואף רש\"י ז\"ל לא פליג עליה אלא בכניסה דיסוד, מיהא לרש\"י ז\"ל נמי לא דק בשני טפחים, וכמבואר כבר בכ\"מ. ולפי דעת הגהתו המשובשת מדוע שתק לו הראב\"ד עד כאן, ולא פליג עליה לעיל בחשבון כ\"ח וד' טפחים קודם שפירנס מקום הקרנות, והוא מבואר מאד לתינוקות של בית רבן דבהא כל אפיא שוין הפירוש והחיבור וכל המפרשים יחדיו יהיו תמים שכל רחבו של מזבח עם הקרנות מוסיף על חשבון כ\"ח אמות עכ\"פ:<br><b> אלא </b> שבמה שכתב מקום מערכה כ\"ד וד' טפחים על זה בא הראב\"ד להשיג בטענת שמא, דעתו אולי מקום המערכה הנזכר במשנה כ\"ד ולא יותר מכוון, ואין צורך לדחוק בו ולומר לא דק אם נאמר שהקרנות לא היו בזוית מזבח ממש שוין עם דופנותיו, אלא כך היו עשוין הקרנות לאחר שעלה שלש משפת סובב כנס ב' טפחים מדופני מזבח והעמיד הקרנות ברחוק ב' טפחים מכל צד, זאת היא דעת הראב\"ד ז\"ל (וכן פירש הוא ז\"ל עצמו דבריו שנית לקמן בהשגה הסמוכה) שלפ\"ז לא נצטרך לדחוק גם במקום המערכה כ\"ד בלא דק, אבל בדקדוק שנינו כן, עם שיודה הראב\"ד בד' טפחים הנותרים, והם כניסת הקרנות, וזה פשוט מאד, וכן הבין התוס' יו\"ט, ועל זה אמר בתוס' יו\"ט שרבינו בפירושו הזניחם לד' טפחים הללו של מקום המערכה ולא הזכירם כלל אע\"פ שדקדק לבאר שם צורת המזבח, ונראה שחזר בחיבורו בודאי לבאר זה להוציא מדעת הראב\"ד ומכאן תוכחה עצומה לבעל הגהה זו דאפי' בשותא דרבנן לא ידע, ונכנס לפנים ממחיצתו:<br><b> ובאמת </b> ספקו של הראב\"ד אף דהיא גופה רפיא בידו ועלובה עסה וכו' אעפ\"כ לא ידעתי למה דחאה הרב בעל כ\"מ ז\"ל באמת הבנין, ומ\"ש בתוס' יו\"ט אין לו הכרח, ואדרבה ממ\"ש הרב בכ\"מ למעלה בשם סמ\"ג שגורס במשנה עלה ג' וכנס אמה ועל פיו הגיה בלשון רבינו ז\"ל, הרי גירסת הסמ\"ג מראה הכרח לפי' הראב\"ד שאל\"כ אין כאן כניסה כלל, ואע\"פ שהלשון כנס אמה ג\"כ אינו מדוקדק מ\"מ יש לישבו בדוחק, אך מלת כניסה אין לה הוראה אחרת בענין זה רק על מקום פנוי מבנין וכעין פגום נכנס והכניסה היא רק ב' טפחים, ודקאמר עלה ג' וכנס אמה אלו הקרנות כך תפרשהו עלה שלש וכנס (ויש לעשות כאן פסיק) כניסה מה של ב' טפחים אמה הוא מקום הקרנות:<br><b> ולפי </b> מה שפירש רש\"י באמה דרוחב הקרנות שהיא ג\"כ של ה' טפחים, איכא לפרושי נמי כנס אמה כמשמעו, דהיינו כניסה דשני רוחות קחשיב הכא דהויין להו תלת פושכי לכל חדא והן אמה בכללן, ואע\"ג דלא דמיא כנס דסיפא לדרישא משום דלא מיירי בטפחים (ויש דוגמתה במשנה) והכי עדיף מלשבושי לישנא דכניסה לגמרי, ובסמוך אי\"ה אבאר שגם הראב\"ד ז\"ל כרש\"י ס\"ל באמה דקרנות בת חמשה, אלא שסבור שאין הכניסה של הקרנות כי אם ב' טפחים, וב' טפחים אחרים העודפים יבוארו בעז\"ה היאך היו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגובה </b>\n<b> מקום המערכה י\"ח טפחים. </b> עיין מ\"ש בהשגות ע\"ז ומ\"ש עליו הרב בעל כ\"מ ז\"ל, וחם לבי בקרבי, לעצור במילין מי יוכל כי גדל כאבי, בראותי דברי הראב\"ד היקרים מפז תפארת גאון כל צבי, נתונים למרמס היו לבז הלכו שבי, אין דן דינו למזור ותרופה אין להביא, כי נשארו דבריו עיר פרוצה אין חומה אצל הר\"ב כ\"מ ובנה עליה מצודים גדולים חיל תשובותיו עליה הצביא,ואני אמרתי לא כן אבי, יבחן אוהב בהמון משיג ומחלק שלל לאגפיו פורש כנפיו על המעיינים המבינים ויבחנו דבריו אם לא דבר גדול דבר הנביא הוא הראב\"ד ז\"ל דעדיף טפי דסבר באורייתא וחכים טובא גבור כארי ליש ולביא, והפלא מכבוד קדושת הר\"ב כ\"מ ז\"ל עם כל תמיהתו על הראב\"ד איך לא שת לבו להתבונן כלל בדבריו והניח דבריו כמשנת בן תדל ובני יוחנא בת רטיבי כי לא די כל הזרות שיסבול בהבנת ההשגה שלא ראה דברי הר\"מ הכתובים כאן לפניו וכבר דיבר בהם בסמוך בהשגה הקודמת, ומה גם בהיותם משנה וגמרא כדבר הרב המבאר שלא יתכן לומר כן על קל שבקלים כ\"ש למרי דתלמודא הראב\"ד שכל דבריו במאזני צדק שקולים:<br><b> אבל </b> רע מזאת שאין טעם וריח בדבריו, במ\"ש ושני הקרנות הם שפחתו וכו' ואולי י\"ל וכו' והם טפל בלי מלח (לפ\"ד הר\"ב כ\"מ) הלנו אם לצרנו ובעל כ\"מ העלים עין מביאורם וכתב ז\"ל איני יכול ליישבו דרבינו מיירי בגובה וכו', ואין זו טענה שעד עתה הבין הר\"א דאיהו מיירי ברוחב כדעתו, אבל יש לתמוה על בעל כ\"מ שכתב שמפני כך לא יכול ליישבו, ויותר נוח היה לו ז\"ל לפרש לנו דעת הר\"א ז\"ל בזה, ואולי מתוך כך היתה מתבארת כוונתו כאשר נבאר בעז\"ה כוונתו הטובה מאד ודבריו בתכלית הדקדוק וההשערה קולע על השערה, ואם הם קשי ההבנה בתחלת ההשקפה ולכאורה:<br><b> איברא </b> דאיכא לאתמוהי אר\"ב כ\"מ שדבריו נראין סותרין זה את זה, שבתחלה תמה על הר\"א ז\"ל בחושבו התפוח במקום המערכה, וכתב איך עלה זה על הדעת, א\"כ כשטען שנית על הר\"א איך אפשר לומר שרוחב מקום המערכה י\"ח טפחים, שהרי היא כ\"ד אמות ועוד כמבואר במשנה וגמרא, וליקשי איהו ז\"ל לנפשיה איך אפשר זה להיות מקום המערכה כ\"ד אמות שהרי בודאי התפוח מובלע באמות אלו שהוא באמצע מזבח והרמב\"ם לא יכחיש התפוח וביאר כל מעשהו בהל' תמידין ומוספין, ואם לא יעלה על הדעת לומר שמקום מערכה הוא התפוח לענין הגובה, כל שכן ועל אחת כמה וכמה שלא יתכן כלל לומר שהוא בכלל מקום המערכה ברחבה, שהרי ודאי על מקומו לא היה מערכה שהרי ראשי הגזירין נוגעין בתפוח, לפיכך על כרחינו צריך לגרוע מנת התפוח מסך חשבון זה של כ\"ד אמות למקום המערכה:<br><b> א\"כ </b> גדלה התמיהה ביתר שאת ונהפכה אל הרודף, שאילו היה הרב ז\"ל נותן לב לדברי עצמו לא היו דברי הר\"א ז\"ל נחשבים אצלו כמו זר, וחוזרים להיות נגוהים אחרי שהיו תמוהים, והן הן דבריו ז\"ל בפ\"ב מהל' תמידין ששם השיב הר\"א ז\"ל על הר\"מ בענין התפוח, ודעתו שהתפוח הוא תל גבוה אמה כעין טבלא מרובעת כ\"ב על כ\"ב אמה, ומהיכן למד לומר כן, (גם שם לא החשיב אותו הרב המבאר לפרש מניין לו) אלא שכל דבריו אחת הן והסתום במקום אחד מפורש במקום אחר, ששם נשען על הנוסחא המדוייקת הנמצאת לו כאן בענין זה שהיה רוחב מקום המערכה י\"ח טפחים, א\"כ בהכרח נשאר לתפוח (שהוא צריך למקום רחב שפעמים עליו כשלש מאות כור) כ\"ב אמה, וכמו שאפרש היטב בעזה\"י:<br><b> וזהו </b> שאמר כאן שהנוסחא המדוייקת רוחב מקום המערכה שמנה עשר טפחים, לפי שהמזבח רחבו כ\"ד אמה וד' טפחים אחר כל הכניסות וקרנות והלוך רגלי כהנים כמו שנתבאר, צא מהן כ\"ב לתפוח, נשארו למקום מערכה ב' אמות ד' טפחים שהם בין הכל ששה עשר טפחים, ועל זה הקשה לעצמו שחסרו עדיין שני טפחים להשלים י\"ח כפי נוסחא שלו, והשיב ושני הטפחים (ר\"ל החסרים מחשבון זה) הם שפחתו משתי הקרנות ברחבן, והוא הדבר אשר דברתי למעלה שדעתו ז\"ל שוה בזה עם רש\"י ז\"ל שרוחב הקרנות אמה בת ה' טפחים ופיחתו שתי הקרנות ב' טפחים נמצאו י\"ח טפחים בדקדוק לרוחב מקום המערכה:<br><b> אמנם </b> יקשה עדיין על הנוסחא הלזו משיטת עצמו, שכבר פירש ז\"ל בהשגה הקודמת בסמוך שאולי הד' טפחים הם כניסת הקרנות, א\"כ מדויל ידיה משתלים שאי אפשר לקיים אותה נוסחא שתהא מדוייקת מכל מקום, שהרי אעפ\"כ אין כאן רק י\"ד טפחים מקום מערכה והיא אומרת י\"ח טפחים, ויהי כמשיב לזה באומרו, ואולי י\"ל שאותן ב' טפחים היו פגימה שהקרנות היו כנוסים וכו', שלשון זה נראה שלא ירד לסוף דעתו בעל כ\"מ ז\"ל, לפי שכתב עליו ז\"ל איני יכול ליישבו, דרבינו מיירי בגובה ואותם שני טפחים ברוחב ומה ענין זה לזה עכ\"ל:<br><b> ומלבד </b> שאין זו תשובה על הר\"א ז\"ל כאשר כתבתי למעלה, עוד יש לשאול מה עלה בדעתו של הרב בעל כ\"מ שאמר כן ומה חשב בשני טפחים הללו לאיזה צורך הביאם הר\"א ז\"ל, ומאי איריא דרבינו איירי בגובה ואי נמי איירי ברוחב מי ניחא, שהרי שפתיו ברור מללו שרוחבה כ\"ד אמה ועוד, וגלוי לכל אשר עינים לו ומה יושיענו זה מה יתנו לו ב' טפחים ומה יוסיפו אם החסירו או העדיפו, חי אהבת האמת אם לא הוא כדבר שאין לו שחר לחשוב מעשה ידי אמן כמעשה יוצר חרס חסף די פחר. אבל מיעוט ההתבוננות שהיה לו ז\"ל בדברי הראב\"ד, נקל בעיניו להשליכם אחרי גיוו, וגרם לו שלא עמד על דעתו הברורה מעתה לפי מה שכתבנו שאחז צדיק דרכו בהשגה הקודמת להשוותה עם זאת שלא תתנגד לנוסחא שלו ברוחב המערכה, אלא שניהם צדקו יחדיו:<br><b> והיתה </b> תשובתו בזה באולי י\"ל (כמו שאמר למעלה בענין כניסת הד' טפחים שהיא דעת עצמו ולא קיבלה מרבותיו, משו\"ה אמרה בלשון מסופק) שאותן שני טפחים, (ואין ר\"ל ב' טפחים שפיחתו הקרנות שזכר כאן בתוך כדי דיבור, שא\"כ היה אומר שאלו ב' טפחים, אלא על ב' טפחים של כניסת הקרנות שזכר בקודם נתכוין, ושנים שהן ארבעה הם ב' טפחים לכל צד כנ\"ל, ועל כן אמר שאותן ב' טפחים הנ\"ל) היו פגימה, שלעולם הקרנות היו כנוסים מדופן המזבח, טפחים מכאן וטפחים מכאן כדרך שאמר בקודם ואעפ\"כ אין זה סותר למ\"ש כאן, שאולי שניהם אמת אם נניח שהיו באופן זה, שאותן שני טפחים של כניסת הקרנות שממעטים ברוחב מקום המערכה שהונח ח\"י טפחים היו פגימה לבד, ר\"ל שלא נחשוב שמשכו קו ישר מקרן לקרן בזויות ומאותו קו מודדין אמת ההילוך בשוה וכן ממנו למקום המערכה, שא\"כ לא יעלה בידך כי אם ז' טפחים רוחב המערכה לכל רוח, אלא קרני זוית הקרנות נכנסין בריבוע ההילוך ועושין בו פגימה ב' טפחים על ב' טפחים, וכן כנגדו במקום מערכה פגום נכנס, ולא שיעלה בידינו מקום המערכה מרובע לרחבו וארכו י\"ח טפחים, שהם ט' טפחים לכל צד כטבלא ארוכה לכל רוח כ\"ד אמה ברוחב ט' טפחים, שהרי בקרן זוית מתמעט רוחב המערכה ב' טפחים על ב' טפחים ששם באלכסון לעומת זויות הקרנות אין ברוחב מקום מערכה כי אם ז' טפחים לכל צד, שהוא ריבוע ז' טפחים על ז' טפחים לכל קרן זוית מפני פגימה הנכנסת ואוכלת בו ב' טפחים, זוהי הפגימה שאמר ז\"ל, שאעפ\"כ לא נסוג אחור מדעתו בכניסה של קרנות ובדרך זה נוכל לכוין אותה עם הנוסחא הנזכרת שלא יתנגדו זה לזה, כמו שפירשנו דאע\"ג דהקרנות כנוסים ב' טפחים וממעטים ברוחב מקום המערכה בקרן זוית היא פגימה ברבוע רוחב המערכה שאיננו שלם ושוה ברחבו כי בזויותיו מתקצר רחבו ועומד על ז' טפחים באורך ז' טפחים ברבוע ודוק, ותמצא מכוון מאד. ולא יזיק זה לנוסחא שלו הנזכרת, כיון שאינו אלא פגימה של ב' טפחים על ב' טפחים בקרן זויות ובכל האורך של כ\"ד אמההרוחב מכוון לתשעה טפחים כנ\"ל אין בכך כלום:<br><b> וזה </b> אם נניח שפגימה ב' נכנסת למקום המערכה כדי לתת לרגלי הכהנים את חלקם מנת הילוכם אמה בריבוע, שכדי למלאות פגימתה מקרני הקרנות של ב' טפחים על ב' טפחים נעשה פגימה אחרת כמותה במקום המערכה כנגדה באלכסון למלאות חסרון רבוע ההילוך כדי להרויח לכהנים שלא ידחקו רגליהם בזויות. אמנם אם תרצה אמור שהפגימה ברבוע ההילוך לבדה היתה, ואין המקום צר לכהנים לעבור שם בזוית בד' טפחים עם אלכסונם שהוא מקום מרווח להם די והותר, נשאר א\"כ מקום המערכה כטבלא מרובעת ונשכרת את הזויות, ופשיטא שאינם סותרים זא\"ז הנוסחא הנ\"ל של הר\"א ז\"ל עם דעתו בכניסה:<br><b> ועל </b> דרך זה מבוארים דברי המאור הגדול הראב\"ד ז\"ל בתכלית הביאור והדקדוק, ויתד היא שלא תמוט אצל הראב\"ד שכן הוא צורת מקום המערכה, ולא חזר בו מחמת שהתבונן אח\"כ מדברי הר\"מ שאין כך דעתו, ושא\"א לשנות ולתקן לשונו לכתוב במקום גובה רוחב אע\"פ שכבר יסבלהו לשון הר\"מ ז\"ל, ולא ימנעהו טעמו של בעל כ\"מ כסבור הרב מאחר שכבר כתב הר\"מ ז\"ל שמקום המערכה כ\"ד אמה שא\"א עוד לומר היותו י\"ח טפחים ברחבו, ואין בכך כלום שזהו פרט מן הפרט, והרי בתחלה קורא הר\"מ דרך כלל למקום המערכה כל הרוחב עם הקרנות ואמר נמצא רחבו שמנה ועשרים אמה וזה דרך כלל גדול, ואח\"ז ביאר ופרט מקום המערכה, אחר שהסיר ממנו חשבון הקרנות והילוך נשארו לו כ\"ד אמה, ועדיין על כרחך אין כולם מקום המערכה אף לפי דעת הר\"מ, שהרי תפוח מובלע ביניהן, ויתכן א\"כ תיקונו של הראב\"ד לומר שביאר עוד בפרט מן הפרט מקום מערכה אחר שהוציא ממנו גם כן מדת התפוח הודיענו שוב הנשאר אח\"כ במקום המערכה בעצם לבדו, אלא שאחר התבוננות דק ודאי יראה מדבריו ז\"ל שאין כאן כוונתו על הרוחב ויפה אמר הר\"א ז\"ל בכל מה שאמר ותחשב לו צדקה במה שדן את הר\"מ ז\"ל לזכות, וחשב להגיה ולתקן לשונו בתחלת העיון שהלשון היה סובלו בודאי, אם לא מטעמים אחרים ומסידורו של הר\"מ המעכב על ידו לפיכך חזר בו, ותהא משכורתו כפולה שהודיענו בפרטות מקום המערכה המיוחד לעצמו:<br><b> ובזה </b> קצת תמהון על רבינו המחבר הנפלא אשר לא הניח דבר גדול וקטן שלא שם עינו ולבו עליו לדקדק ולמצות חשבון כל דבר הצריך והנה איננו פה אתנו, ובא רעהו הטוב וחקרו ומאחר שבדק אחריו ולא מצא הטיב אשר עשה לבארו, ולא נשאר מקום תפיסה על הראב\"ד שדבריו צריכים מאד ולא יפול מכל דבריו ארצה, ובואו ונחזיק טובה על הודיעו אותנו מקום נפלא ממנו פרטיותו, ומכלל דבריו השגה להר\"מ ז\"ל שעכ\"פ היה לו לבאר דעתו בזה, אלא שהניח מקום להתגדר:<br><b> וחפשתי </b> בספר תוס' יו\"ט לראות מה ידבר בו, והנה לא הזכיר כלום, מענין התפוח ומעשהו, ורוחב מקום מערכה, לא הטריח עצמו מאומה בכל זה, כי סמך על מ\"ש בכ\"מ שדחה דברי הראב\"ד בענינים הללו מכל וכל בלי שום סמך, ואדרבה הם טובים ונכוחים ומוכרחים. ומכאן תוכחה למעיינים בל ימהרו להשיב על הגדולים (אף כי אין משיבין את הארי וכו') כל עוד שלא יבינו היטב דעת הכותב וכוונתו בבירור, שאז אין אשם על המשיב כפי מה שעיניו רואות, אבל להניח הדברים בלי צורה והבנה לא יתכן כלל, (שלא היה הכותב שוגה ופתי דלא חש לקמחיה ח\"ו), כאשר קרה להארז בלבנון הנשר הגדול קדוש ה' מכובד הריני כפרת משכבו של רבינו בעל כ\"מ ז\"ל שלא הביט אל הבנת כוונת דעת הראב\"ד ז\"ל, על כן נראו לו דבריו תמוהים מאד והזניחם מעליו ואם היה ז\"ל טורח עצמו בהבנתם ודאי שלא היה דוחאם בשתי ידיו, ואם בארזים נפלה שלהבת השגיאה מי יבין וידע איש בער כמוני ומה יעשו איזובי קיר וישמרו בנפשם, ודי בזה הערה, ולתועלת המעיין אצייר צורת המזבח ואניח חשבון שטחו העליון על דעת הראב\"ד ז\"ל עם מה שיצא לנו מכלל דברינו בו בעזה\"י, (עיין בראש הספר) [עיין בענינים המורחבים]:<br><b> ודע </b> שכתב הראב\"ד בפ\"ב מהל' תמידין ומוספין שאפשר היה התפוח עגול, א\"כ הרווחנו עוד למלאות חסרון מקום המערכה בזויות אם נאמר שגם רבועו של מקום מערכה פגום בקרנותיו ב' טפחים על ב' טפחים, וק\"ל:<br><b> ויש </b> לדעת ששתי אמות של מקום קרנות ושל הילוך היו עמוקות קצת ולא היה בשוה עם מקום המערכה, ובשפתו של מזבח היה לו כעין בליטה גבוהה מעט שזהו כרכובו של מזבח, ובין כרכוב ובין מקום מערכה היו ב' אמות הנזכרות שקועות בעומק קצת כעין חריץ כך פירש רש\"י ז\"ל בפ' קדשי קדשים (דף ס\"ב) אדתניא איזהו כרכוב וכו' עיי\"ש, והתימה שלא זכר רבינו ז\"ל מאומה מן הכרכוב וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וקרן </b>\n<b> דרומית מזרחית לא היה לה יסוד. </b> עיין בגמרא דאיזהו מקומן (דף נ\"ד ע\"א) משמע שהיה שם באויר אותו קרן בליטה קטנה, עיי\"ש ברש\"י אהא דכך התנו ביניהם אוירא דבנימין, ולמ\"ש התוס' שם אין הכרח לפירוש רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקרן </b>\n<b> מערבית דרומית היו נקבין כמין שני חוטמין והן הנקראין שיתין. </b> נפלאתי בזה מאד דהא משמע מדוכתי טובא דאין אלו שיתין, כדמוכח בס\"פ לולב וערבה דשיתין היו מחוללין עד התהום והם היו בראשו של מזבח לנסך בהם הנסכים והמים בחג, אבל הדמים הניתנין ביסוד דאיירי בהו הכא למטה ביסוד היו, כמו ששנינו במדות שהדמים הניתנין ביסוד מתערבין בהן, וכן משמע מאותה ששנינו בפ' קדשי קדשים שלשה דברים היתה אותה קרן משמשת למעלן ושלשה למטן למעלן ניסוך ולמטה שיירי:<br><b> וא\"א </b> לומר שאותן חוטמין של ניסוך שלמעלן עוברין על אותן שלמטה של דמים שביסוד ולעולם חדא נינהו משו\"ה קרי להו שיתין, דהא אפי' למאן דפליג התם בגמרא דלולב וערבה וס\"ל דאין השיתין מחוללין עד התהום, מכל מקום אית ליה דעמוקין הן וחלל יש שם תחת המזבח שמתעכבין בו הנסכים, כדמשמע מהא דאיתא התם לול קטן היה בין כבש למזבח ואחת לשבעים שנה פרחי כהונה מלקטין משם יין קרוש, ואילו הכא גבי דמים תנן שמתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון, ונראה מדעת הר\"מ דשני חוטמין דהכא ודתנן התם גבי ניסוך חדא נינהו, ועל זה נשתוממתי מאד, וביותר תמהתי על שלא העיר בכ\"מ כלום בכל זה, שנראה שהיה פשוט אצלו בלי צורך לביאור, ואני בעונותי לא מצאתי ידי ורגלי בכאן וחפשתי בספרים ואין פותר:<br><b> שוב </b> ראיתי בפ\"ב מהל' מעשה קרבנות שם ביאר רבינו שנסכי כל השנה היו מתנסכין ג\"כ ביסוד ושמשם הן יורדין לשיתין, והשיגו הראב\"ד, ומעתה נתחזקה תמיהתי ולא ידעתי למה שתק הראב\"ד ז\"ל כאן, גם מ\"ש בכ\"מ שם ליישב בדוחק גדול, אינו מועיל כלל למה שאמרנו שאיך אפשר לומר ששם ביסוד הם השיתין:<br><b> גם </b> בספר ברכת הזבח מצאתי אחר החיפוש שרצה לתרץ השגת הראב\"ד ז\"ל שם, ולא הונח לי בדבריו לגמרי (יעויין בו) שמלבד הדוחק שאי אפשר לאומרו שהרמב\"ם בחבורו ידבר מבנין של שלמה, שהוא דבר גלוי וידוע שאינו כן, ולא השמיענו כאן לענין בנין המזבח משני נקבין שלמעלה ולא כלום והניח משנה ערוכה בלי טעם וריח, עוד א\"א לשמעו מחמת ההכרח שאמרנו שעל כרחך אין אלו שיתין, מפני שאמר כאן שהדמים יוצאין לנחל קדרון והיין לא היה יוצא לנחל קדרון כמו שהוכחנו, ובבית ראשון שלא היה הבור של שיתין במזבח אלא חוצה לו פשיטא שלא ירד לנחל קדרון, דאליבא דכו\"ע בשיתין היה מתעכב זמן מרובה ואיך יצאו מהן הדמים לנחל קדרון, סוף דבר דעתי בזה קצרה והבנתי חסרה להעלות ארוכה למבוכה ומי שדעתו רחבה יתרץ זה וישא ברכה:<br><b> אמנם </b> מה היו שני נקבין הללו משמשים ג\"כ נעלם מאתי, שלדמים היה די באחד אחר שהדמים בסוף מתערבין באמה, ושל יסוד מערבי הוצרכו עכ\"פ להמשך דרך צינור קבוע ברצפה להיותן נגרין אל קרן דרומי ששם הנקבין, א\"כ היותן שנים יראה שהוא לבטלה לענין הדמים לבדן, ולא ראיתי מי שפירש זה:<br><b> ועל כן </b> באמת יראה מזה קצת נטייה לשיטת רבינו בהל' תמידין ומוספין, שניסוך של כל השנה היו בנקב אחד משני נקבין הללו של יסוד, ומיושב ממילא דעתו שקראן שיתין דא\"כ ודאי שהן נקראין שיתין דנסכים לשיתין אזלי וזה ידוע, אלא שלא נתיישב לי היאך אפשר לומר שגם הנקב שהדמים יורדין בו יקרא שיתין, מהטעם שזכרתי מאחר שהן יוצאין לנחל וא\"א לומר כן בשיתין כמו שהוכחתי לעיל:<br><b> שוב </b> מצאתי גם לזה תקנה, דלעולם שניהן נקראין שיתין, ורבינו דייק בשמא דשיתין לשון רבים משמע, ואשכחן נמי במתני' דמדות דקרי ליה שית בלשון יחיד, כדתנן הכא למטה בקרן מקום היה שם אמה וכו' שבו יורדין לשית ומנקין אותו, והיינו על כרחין דיין לחודיה הוא שצריך לנקותו משום שמתעכב שם כדפרישית ומשו\"ה קרי ליה בלשון יחיד דשל דמים אינו צריך לנקותו שאינו חפור בעומק אלא יוצא באמה שבעזרה, ומיהת שמע מינה דלתרוייהו קרינן שיתין, וליכא למימר דקרי להו הכי משום אותן שני חוטמין שבראש המזבח של ניסוך החג דהוו תרי שאותן אינן חלוקין כי אם בספלים, כדפירש רש\"י בפ' לולב וערבה שהמים והיין יורדין שניהם לנקב שבמזבח לשיתין, משמע דבמזבח לא הוי אלא נקב אחד ואותו נקב עובר עד הנקב של ניסוך שלמטה ביסוד ודוק, א\"כ מצאנו טעם בדברי רבינו, ויראה שהוא נכון ובאמת יש לו על מה לסמוך:<br><b> ועדיין </b> לא נתקררה דעתי עד שמצאתי את שאהבה נפשי לדעתי מאין יצא לו לר\"מ, ודקדקתי עוד דרך אחר וישר בעיני והוא זה דשית דתנן דמנקין אותו הוא של דמים בודאי והיה צריך לניקוי מפני הדמים היורדין לתוכו תדיר שלא יקרשו ויסתמו המעבר שלזה היתה מתוקנת הטבלא למטה ברצפה שיוכלו לנקותה מיד, וזה בהכרח שאותו נקב של דמים הוא הקרוי שית שמנקין אותו, (ושלא כדברי הרע\"ב ז\"ל) דאי של נסכים לא היה צריך לכך לפי שלאותו נקב שבו נסכים יורדין היה הלול במערבו של כבש שבו פרחי כהונה יורדין אחת לשבעים שנה ומלקטין היין, הרי מבואר מאד שא\"א לומר שהשית הנזכר במדות שמנקין אותו שיהא אותו של ניסוך שהרי יורדים אליו דרך הלול לא למטה ברצפה, גם לא היו מנקין אותו שאינו מהצורך, ואדרבה היו מתעכבין בו הנסכים ואינן יוצאין משם ומניחין אותן במחילה ההיא זמן מרובה. הרי זכינו לדין שיפה כיון רבינו, שעל כרחך גם הנקב שביסוד של שפיכת דמים הוא קרוי כמו כן שית, ולזה קראום שיתין לשון רבים וכנ\"ל, ואלו דברים מוכרחים כולם ברורים ואהובים, ורחוקים נעשו קרובים, וברוך ה' שהאיר עיני להבין דעת רבינו, דהוא גברא דמריה סייעיה, וכל דבריו צדקו יחדיו, אין בהם נפתל ועקש:<br><b> ונודעה </b> לנו סיבת שתיקתו של הראב\"ד ז\"ל דמודה נמי דנקראין שיתין הנקבים שביסוד מהכרח הנ\"ל, ולא מחמת זה חלק עליו בהל' מעשה הקרבנות, אלא טעם אחר יש לו בדבריו יבואר עוד בעזה\"י בהגיענו לשם, וטעמו של רבינו בניסוך של כל השנה כבר ראית למעלה, מראיית הנקבים שהיו שנים למטה כמו למעלה:<br><b> וכלל </b> רבינו דבריו כאן דרך קצרה שסתם וכתב ובקרן דרומית היו שני נקבים, שר\"ל בין אותן נקבים שלמעלה בין שלמטה שארבעתם באותה קרן היו, כמו ששנינו שלשה דברים אותה קרן משמשת למעלה ושלשה למטה, ורבינו ז\"ל בחר לתפוס כאן דרך קצרה על כן לא היה מתכוין לומר לא למעלה ולא למטה אלא בקרן סתמא, ושני חוטמין היו בכללם שהן ארבע בפרטן, שאותן שלמעלה הם נעשין רק נקב אחד במזבח ויורדין לשית דרך החלל שלמטה העשוי לניסוך כל השנה, והשני למטה לדמים וכנ\"ל ופרטי הנקבים ביאר כל אחד במקומו בהל' תמידין ומוספין ובמעשה הקרבנות, ונתכוונו דברי רבינו בכל אופן המועיל. וגם מה שאמר כאן שהדמים יורדין בהן אינו קשה, שאע\"פ שאין עשוי לשפיכת הדמים כי אם האחד, כיון שהיה האחר בצידו וסמוך לו אי אפשר שלא יעברו מהן לשני כשמתרבין, ואינו מזיק אם מעט מן הדמים יורד לשית של ניסוך, אי נמי בהם באחד מהם נמי משמע, והרע\"ב בפירוש המשנה במדות לא דק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכבש </b>\n<b> היה וכו' ופורח אמה על היסוד ואמה על הסובב ואויר מעט היה מפסיקו. </b> רבינו סתם כאן דבריו, והוא מקום שאמרו להאריך, ולבאר אני צריך, איתא בגמרא דבעינן כי דם שאויר קרקע מפסיקו, דהיינו רצפה כדפירש\"י ז\"ל, והתוס' כתבו על זה לאו דווקא דהא פורח אמה על יסוד ועל סובב אמה, עוד כתבו ובלאו האי קרא בעינן הפסקה מדכתיב סביב, אלא דסגי בכל דהו, והכא בעינן אויר גדול וניכר עכ\"ל. ונפל פותיא דהאי אוירא בבירא, דודאי משמע כדבריהם שצריך להיות כאן אויר גדול, אלא שצריך אומן גדול לעשות אויר גדול עם שיהיה פורח על היסוד וסובב אמתים, כמו שתפשו הם ז\"ל בפשיטות דפריחה ב' אמות דווקא, א\"כ איך אפשר זה וזה:<br><b> איברא </b> ניחזי אנן במאי דכתבו נמי מעיקרא דאויר רצפה לאו דווקא, ומאי פסקא והיכי פשיטא להו כולי האי, ואלא במאי מוקמי להא דרב פפא דבעי אויר קרקע מפסיקו, אי בהפסקה מעט מקרקע סובב אין זו הפסקת קרקע כי דם דסובב הוא חלק מהמזבח, ואין ספק שלא נקרא הפסק קרקע שא\"כ אף אני אומר יעמוד בצד מזבח ויזרוק ואיכא הפסקת קרקע, על כן נראה ברור דבעינן דווקא הפסקת קרקע של רצפה כדפירש רש\"י ז\"ל דווקא:<br><b> וא\"ת </b> היכי משכחת לה, כד מעיינינן ודייקינן במילתא טפי משכחינן דכולה ניחא ואתי שפיר איתא להא ואיתא להא, רצוני דודאי פריחה כמשמעה שהכבש פורח קצתו על ב' אמות הנ\"ל ואינו מובדל שם רק כמלא נימא, כדרך שאמרו בכבשים קטנים לקיים המקרא דסביב, וקצתו מופסק באויר גדול ורחב נוקב ויורד עד לרצפה בתחתית המזבח ממש ואין רחבו פחות מאמה בלי ספק, וכל דברי חכמים קיימים:<br><b> ובוא </b> וראה שאין ספק בדבר, ותלמוד ערוך הוא בידינו מאותה שזכרנו למעלה, דלול היה בין כבש ולמזבח, ופירש\"י ז\"ל בפ' לולב וערבה לול ארובה מלמעלה למטה היה בין כבש למזבח במערבו של כבש, דאויר מפסיק בין הכבש ולמזבח לקיים זריקה בבשר, והיה באותו אויר לול במערבו של כבש, שהכבש רחבו ט\"ז אמה ובשמונה אמותיו לצד מערבו היה הלול, שבו יורדין ומלקטין היין הנקרש מהנסכים, הרי מבואר לפניך בהדיא שהכבש חלוק שחציו פורח כל ב' אמות הנ\"ל עד קרוב למזבח מעט מזער וחציו האחר של צד מערב מופסק בלול הנ\"ל, שעל כל פנים צריך ליתן לו אמה ויותר לשירדו בו פרחי כהונה:<br><b> נמצאת </b> אומר על כרחך שאותו רוחב של שמנה אמותיו של צד מערב מופסקין מן המזבח באויר אמה ויותר, ובכל אותו משך לא היה סובב, כי הארובה ההיא מפסקת ויורדת מלמעלה למטה עד החלל שבתחתית המזבח, ואי אפשר לומר בענין אחר כלל, הרי יפה נתקיימו שני דברים הללו, שבשמונה אמות מזרחיות של כבש היה פורח על ב' אמות של יסוד וסובב בענין שיוכלו כהנים לעלות בו למזבח בלי שיצטרכו לפסיעות גסות, ושמונה אמות האחרות של מערב שלא היו עשויין לעלייה וירידה, (כי היורד מן המזבח עבר על פני חצי רחבו של כבש עד שמגיע אצל חציו למזרח ויורד שם בדרך שעלה או שמא בזוית מערבי דרומי של כבש היה עשוי גשר קטן לעבור עליו ולירד דרך שם), היו מופסקין כדי ליתן ריוח גדול באויר קרקע ממש עד למטה ובו ירדו בלול, ועל האויר הזה מתקיימת מצות זריקה באיברים בודאי, והכי נמי מסייע לן מתני' דפ\"ח דשקלים, עיין מ\"ש בפי' המשנה בס\"ד:<br><b> ואל </b> יקשה בעיניך דהא תנן התם בתמיד סדר מערכה גדולה מזרחה וחזיתה מזרחה, וביותר לפי מ\"ש רבינו בהל' תמידין בסידור עצי מערכה גדולה במזרח, שיראה מלשונו שסבור היה ברוח מזרח של מזבח היתה מערכה גדולה סדורה, א\"כ היאך יוכל להתקיים הבשר בזריקה בדרך שאמרנו אחרי שאין שם מערכה והם רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב:<br><b> אבל </b> תדע באמת שא\"א לומר שהיתה המערכה סדורה ברוח מזרחית ממש מזה הטעם בעצמו, שהרי אין רחבו של כבש יותר מט\"ז אמה, ואיך יוכלו הכהנים לזרוק האיברים מן הכבש עד כנגד סוף מזרחו של מזבח גם זה א\"א לגמרי, א\"כ תמה על עצמך היאך תתקיים הזריקה, הא אין לך לומר אלא שאין פירוש מזרחה אלא בערך חלוקת הכבש לרחבו לשני חלקים שוים ומפלגא דמזבח למזרח מזרחה קרי ליה, ולעולם מערכה בדרום קיימא אלא שמשוכה לצד מזרח מחציו של מזבח והלאה כנגד חציו של כבש המזרחי מאמצעו ולהלן, ולאפוקי מערכה שנייה שהיא במערב ומשוכה לצפון, אי נמי כדפירש הראב\"ד שם, שהגזירין סדורין מזרח ומערב ולאפוקי צפון ודרום דלא, זהו פירוש מזרחה דרישא, וחזיתה מזרחה פירושו החלונות והפתחים שבה ודוק, ובהל' הנ\"ל אי\"ה יבואר יותר בענין זה:<br><b> והיוצא </b> לנו שאין דרך אחר בעולם כי אם לומר שהמערכה סדורה בדרום על פני הכבש בחציו של מזרח ומגעת עד אמצעיתו שדרך שם על הלול היו זורקין האיברין כמצותן, [וראה ציור בענינים המורחבים פ\"ב ה\"ח] (ומתוך משא ומתן הלז מענין לענין נשכרנו עוד בריוח גדול, כי עתה הרחיב ה' לנו להבין עם זה פירוש משנה סתומה מאד השנויה בפ\"ח דשקלים עיין מ\"ש בלחם שמים שם, שלא עמדו עליה המפרשים, ובחמלת ה' עלי נתגלה פירושה על ידי הצעירה, ובקשתי מן המעיין לשום עינו עליה, כי משם חיזוק וסיוע נוסף למה שכתבתי כאן והדברים עוזרים זה את זה, והאחד מעיד על חבירו) ובזה הכל מתוקן ומקובל טוב ויפה, ומינה לא נזוע כי כולה סולת שקלטה הנפה, וברוך החונן לאדם דעת, ומאיר עיני היושבים במו אופל כמוני העני נבער מדעת כבד לשון וערל שפה, אל ה' ויאר לנו, ונפלה האורה על החלון שזכר רבינו כאן בסמוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושני </b>\n<b> כבשים שבהם פונים ליסוד ולסובב. </b> הוה קשיא לי טובא דלכאורה משמע שאין שם אלא כבש אחד הפונה לסובב למזרח, א\"כ בהכרח צריך העולה לשם לחזור על עקיבו, וזה אינו נראה מכמה טעמים וקשיא לי עד שמצאתי להתוס' זבחים (דף סד ע\"א) שנתקשו ג\"כ בזה:<br><b> אמנם </b> לענ\"ד ברור שהיו שני כבשים קטנים פונים לסובב מזה אחד ומזה אחד יוצאין משיפולו של כבש גדול ומשפעין ועולין עד שנעשין גבוהים בשוה עם הסובב הימני לעלייה והשמאלי לירידה שבו יורדין מן המזבח להוליך בו שירים ליסוד דרומי (ורחבן של כבשים קטנים הללו איני יודע), והא דלא קחשיב להו תלמודא בתרתי בהדיא לק\"מ דהנך תרתי דסובב בחדא חשיב להו כיון דתרווייהו לסובב אזלי, ולא קשיא נמי מהא דכתב רש\"י מההיא דסוכה דתנן ופנה לשמאלו, ולא קתני לסובב, והא ודאי לא מוכח מידי מהתם דהיכי ליתני לסובב והלא ניסוך המים והיין בראשו של מזבח הן נעשין, כדתנן נמי בפרק קדשי קדשים בג' שהיו עולין וחוזרין לעקב והיינו משום שהיו עולין בכבש גדול לראשו של מזבח ולא פנו לסובב כלל כי אין שם מקומם, ואולם הכבש השני הקטן הנזכר כאן הוא פונה ליסוד מלבד אותו שבצדו הפונה לסובב, וזה השני הוא קטן ונמוך ביותר לפי גובהו של יסוד בלבד [וראה ציור בענינים המורחבים פ\"ב ה\"ח]:",
+                "<b> וחלון </b>\n<b> היתה במערבו. </b> הראב\"ד נטה קו תשובתו והר השגתו עליה כגיגית כפה, ובא הר\"ב כ\"מ והכהו בלשון ודברים אשר לא כן עליו חפה, ולא אוכל לצייר מה חשב הרב ז\"ל, וכי ח\"ו חשוד הראב\"ד ז\"ל לבדות דבר מלבו, או לכתוב כל העולה על רוחו מבלי הבט אל האמת וחלופה, הלא הוא החסיד הר\"א ז\"ל בור סיד שאינו מאבד טפה, הלא לזה יענו הכה בן דוד בריבותיו והשגותיו בלשון נקייה מזוקק שבעתיים וכל אמרתו צרופה:<br><b> אולם </b> כנים דברי הראב\"ד ז\"ל שמלבד הרבובה היה ג\"כ חלון באותו קרן כמו שהוכחנו, וזהו שאמר ז\"ל לא כי אלא החלון לבד והרבובה לבד, ור\"ל שעל כרחך חלון לבד שהוא היה באותה קרן על פני הכבש בינו ולמזבח והוא כעין חלון וארובה, ורבובה לבד שהיא בכותל הכבש, ומ\"ש וכך היא שנויה במדות, לא נתכוין אלא לומר שהרבובה לבד כך היא שנויה שם בלי מדה ידועה, אבל המדה של חלון ברוחב אמה סבור הראב\"ד שהיא לענין הלול כמ\"ש לעיל, ואין בידינו התוספתא לכוין לשונה היטב, עכ\"פ אינני מסופק שזו היתה דעת הראב\"ד ז\"ל בהשגתו זו, דגברא רבה אמר מילתא לא תיהוי כי חוכא, והא בגוונא דאמינא ודאי לא הויא בדותא ובורכא, אלא כל דבריו הלכה, ומשנה צריכה:<br><b> ולמדנו </b> ממנו גם כן שהיה הלול שהוא ז\"ל קוראו חלון רחבו אמה, לפי שהיה צריך לאויר גדול כדברי התוס' [וראה ציור בענינים מורחבים פ\"ב ה\"ח אות י\"ח כ'], וא\"ת למה צורך לאויר רחב כל כך שאינו אלא כדי לקיים מצות זריקה בבשר, ואפי' לרב פפא דמשום דבעינן הפסק קרקע דווקא תיסגי ליה בהבדלה מועטת כעין של כבשים קטנים וכחצי כבש של מזרח, וניתתי ביה טובא עד קרקע הרצפה, (דאי משום לול, הוי עבדינן ליה מן הצד, אי לאו משום דבלא\"ה מיבעי לן ההוא אוירא מפני הזריקה וכנ\"ל), ועל כן נראה דהא דרוח אוירא כולי האי לא נפיק לן מקרא אלא תקנת חז\"ל הוא כמ\"ש בעזה\"י, והיינו דכתבו התוס' ז\"ל בפרק כיצד צולין דאף בלא אויר היה יכול לקיים מצות זריקה אלא שעל ידו יזכור לזרוק:<br><b> וראיתי </b> בתשובותיו של אדוני אבי הגאון ז\"ל הביא דברי התוס' הללו ותמה עליהם, וגם בעיני יפלא לכאורה, דהכא משמע דגזרת הכתוב הוא, ובמאי דכתיבנא ניחא דפשיטא להו דבעינן אויר מפסיק כי דם, ובלא\"ה נמי לא סגי דלא הוי אויר דהא כתיב סביב, אלא דמשום לקיים בזריקה צריך לן הפסקת רצפה, אכתי הוה סגי בהפסק כמלא נימא עמוק עד קרקע הרצפה וכדאמרן והיה מתקיים זה וזה בטוב, לכן הוצרכו לומר שעל כרחך לזה האויר הרחב של הלול (שלתשמיש לול יצטרך עכ\"פ אמה) לא היה בו צורך מפני הזריקה בעצמה שכבר תוכל להתקיים בלא זה, אלא בודאי מדברי חכמים הוא כדי שע\"י כך יזכור לזרוק, שאם היה צר כהבדלות האחרות היה שוכח ופוסעו בלי שיכיר אבל מתוך שהיה רחב כל כך על כרחו נזכר וא\"א לפוסעו, וגם זה ברור בכוונת התוס':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ונותן </b>\n<b> בתוך הבנין גוף של עץ. </b> כן צ\"ל ג\"כ לענין עשיית הלול הנזכר, ולהבדיל הכבשים מן המזבח, והרבובה הנזכרת למעלה בדברי רבינו, שבודאי גם הכבש כולו היה נעשה בנין אטום באופן המבואר בדברי רבינו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מזבח </b>\n<b> שנפגם. </b> עיין בתשובות אבא מארי הגאון זצ\"ל סי' י', כתב טעם למה שפסק [שלא] כרבי אליעזר בן יעקב, ובהך כללא דמשנת ראב\"י עיין מ\"ש בעזה\"י בהגהות הכללים, ומ\"ש הרב בעל כ\"מ דבברייתא לא קיי\"ל כוותיה, עיין בהר\"ן פרק אלו טרפות דמקשי על הרי\"ף דלא פסק כראב\"י באפרוחים שלא נפתחו עיניהם, אע\"ג דלא מיתניא אלא בברייתא, (והובאו דברי הר\"ן באחרונים ביו\"ד סי' ט\"ו):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן נרות המנורה. </b> עיין השגת הראב\"ד ז\"ל:<br><b> ואיני </b> מוצא קורת רוח במה שהשיב בכ\"מ לסייעו לרבינו דפסק כר' אלעזר בר' שמעון משום דמסייע ליה קרא, דמאן שם ליה ומאן ספין מאן רקיע לאכרועי בהא, אטו קראי כרבי לא דייקי, אדרבה מסתברא כוותיה דרבי דייקי טפי דהא כתיב יערוך אותו לפני ה' מכלל דכולהו לאו לפני ה' נינהו, ומאי מהדר ליה ראב\"ש ההוא דמצדד אצדודי, רבי נמי ס\"ל מצדד אצדודי בודאי דלהכי אתי אל פני המנורה יאירו, ומודה רבי בהא דמצדדין פניהם כלפי אמצעי אלא שאין אמצעי לפני ה', ואהני ליה יערוך אותו לנר מערבי שהוא אחר ולא של פני המנורה, ואיברא לדידן חזי סברא דרבי עדיפא דכולהו לפני ה' מיקרו, אי ס\"ד צפון ודרום מונחין ולא סגי בצידוד, וקרא נמי אייתר ליה אליבא דראב\"ש וק\"ל:<br><b> אלא </b> שאין צורך להטריח עצמנו בכזה ולהשיב תשובות חבילות שאין בהן ממש אחר שלא חששו להן רבותינו בעלי התלמוד ז\"ל, לא נשאר לנו פתחון פה להכריע על פי סברתינו, ואין לנו כי אם להמשך אחר הכללים שמסרו לנו, וזה אין בו ספק דהלכה כרבי מחברו אפי' לגבי ר' אלעזר בר' שמעון איתמר, ואין צורך להוכחת הכ\"מ שכן הוא פשוט בכל מקום ולא אשכחן מאן דמפליג בהא כיון דסתמא איתמר מחברו, ופירוש מחברו בכל מקום חברו הנחלק עמו ואפי' גדול ממנו, ומשו\"ה אשכחן למ\"ד דאפי' לגבי אבוה הילכתא כוותיה ודוק. גם מ\"ש עוד בכ\"מ דמתני' דשתי הלחם אתיא כוותיה דראב\"ש דאי כרבי קשיא מאי שייר דהא שייר, גם זה אינו מוכרח, עיין בתוס' ר\"פ מרובה שכתבו דיש מפרשים דלא אמרינן מאי שייר דהאי שייר אלא כי נחית למנינא דווקא ובעלמא לא, והכא נמי הא לא נחית למנינא:<br><b> והנראה </b> לענ\"ד בפסקו של רבינו דסמך לו על הירושלמי (שקלים יא') שהביאו התוס' משקלים דהגירסא הפוכה דרבי סבר צפון ודרום, ודילמא הכא בגמרא דידן נמי הוי גריס הרמב\"ם פלוגתייהו דרבי ור' אלעזר בר\"ש איפכא, משו\"ה שפיר פסיק כוותיה דרבי, ונראה להכריח עוד פסקו של הר\"מ מדאיתא הכא בגמרא דידן דפ' שתי הלחם דר' אלעזר בן שמוע סבר דעל כל הי\"א שולחנות היו מסדרין, ור' יוסי בר' יהודה פליג עליה וס\"ל דאין מסדרין אלא על של משה, וכי היכי דפליגי בשולחנות הכי נמי פליגי במנורה וכדאיתא בירושלמי נמי כה\"ג, וכתבו התוס' בשם הירושלמי דלמ\"ד מזרח ומערב מונחין כולן ראויין לשירות כר\"א בן שמוע, ולמ\"ד צפון ודרום אין מסדרין כי אם על של משה לבד, ומשמע קצת דתלמודא סליק בהכי כשיטת ר' יוסי בר\"י דעל של משה לבד מסדרין ומוקי קרא לשלחנות שבאולם, ולר\"א בן שמוע לית ליה קרא לשולחנות של אולם, אולי לא סבר ר\"א בן שמוע דהוו שולחנות באולם, וסוגיא דתלמודין אזלא כר' יוסי בר\"י בשולחנות דאולם, שמע מינה דצפון ודרום היו מונחין, ומנורה נמי דכוותיהו צפון ודרום קיימא (דהא בהא תליא כדאיתא בסוגיין) כפסקו של רבינו:<br><b> ואי </b> גירסת הירושלמי הנזכר אמיתית תיתי כוותיה דרבי, ואי לא הרי חביריו חלוקין עליו רבי אלעזר בר' שמעון ור' יוסי בר\"י, ולא קיי\"ל הלכה כרבי מחביריו כדאיתא פ\"ב דכתובות, כל שכן היכא דמסייע נמי סוגיא דתלמודא ומתני' וזה נכון בדעת רבינו, ותו איכא לסיועיה דבמסקנא דחיק תלמודא טובא אליבא דמ\"ד מזרח ומערב מונחין, אבל למ\"ד צפון ודרום אתי שפיר וק\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובין </b>\n<b> כל חלה שלשה קנים. </b> איני יודע היאך הקנה השלישי מונח אם היה לו ג\"כ פיצול בצניף לסומכו, שהצניפין יהא להן בצד אחד שני פצולין ואחד בצד השני כזה, [א\"ה: נראה שבדפוס הראשון הושמט כאן ציור המחבר] או הניח הסניפין נקובים באמצע בין שני הפצולין עובר חור א' כזה [כנ\"ל]. ומדברי הרא\"מ פרשת תרומה נראה שפיצול אחד היה משמש לכל שלשה קנים שבין חלה לחלה וכתב שהיו הסניפין רחבין כשיעור שיש מקנה הראשון לשלישי בכדי שיספיק החריץ שבסניף להשען עליו כל השלשה קנים, א\"כ הפיצול אינו כי אם חריץ ישר לרוחב הסניף שהיה מגורר במגרה ונחרץ מצד אחד חריץ רחב בשיעור מספיק לרוחב שמן קנה הראשון לשלישי:<br><b> וגובה </b> הסניפין כתב הרא\"ם שהיה כ\"א טפחים, ט' טפחים כנגד גובהו של שולחן וי\"ב טפחים לגובה החלות בלבד, והנה לא נתן חשבון הקנים המפסיקין בין חלה לחלה, ומעדיפים בגובה המערכת, שבודאי לא היו בנס עומדות, ויש להם איזה מדה וכמות כל שהוא, ונראה דעתו ז\"ל שהסניפין לא היו עולין כנגד גובהה של חלה העליונה, לפי שלא היו צריכין להגביהן כל כך, שהרי אין עליהן קנים מלמעלן א\"כ נמצאו שני טפחים עודפים לפרנס בהן עודף הקנים, אבל יותר נראה שהסניפים מגיעים גם כנגד כותלי החלה העליונה כדי שלא יטו החלות העליונות לצדדין, א\"כ בהכרח להוסיף על הכ\"א טפחים כדי שיעור הקנים ולא נודע כמותן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכיור </b>\n<b> היו לו י\"ב דד. </b> עיין מ\"ש בעזה\"י בפי' המשנה דיומא:<br><b> ובפירוש </b> מוכני עיין מ\"ש בתוס' יו\"ט בסוף פ\"ג דיומא בשם בעל כף נחת, ומלבד מה שהשיב עליו בתוס' יו\"ט נראה ודאי דבורכא ובדותא היא ואי אפשר לאומרו כלל, לפי שאותו אופן מתחבולת המכחול בשפופרת אין המים העליונים שבכיור מיטהרים שאינן נעשים מחוברים על ידי כך למימי הבור שבתחתיתו, שמעשה המכחול הוא לתלוש המים מלמטן למעלן ע\"י דחיקת המכחול בכח המושך למעלה, ונפסק הקלוח מן המחובר עד שלא יבוא אל הכיור, וכשמגיעין לכיור תלושים הם ולא יטהרו מימי הכיור, ואנן בעינן לטהר מי הכיור שנפסלו ע\"י השקה ודוק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אבן </b>\n<b> היתה בקדש הקדשים במערבו. </b> עיין מ\"ש בעזה\"י בזה בלחם שמים ביומא פ\"ה:",
+                "<b> ויאשיה </b>\n<b> צוה וגנזו. </b> נראה לענ\"ד דבר נאה במה שהביא רבינו דברים אלו כאן שנראה לכאורה שאין נפקותא מזה לענין דינא, וידוע שכל דבריו להלכה אמורים אי הילכתא למשיחא או לזמן הזה, ודברים שאין יוצא מהן דין מהדינים ולא מוסר והנהגה וידיעה הצריכה אין מדרכו ז\"ל להטפל בהם בחיבור זה, כל שכן שהדבר במחלוקת שנוי ורבינו הכריע כדברי האחד, הלא לא דבר רק הוא, אלא שאיזה צורך הביאו לכך:<br><b> ולכן </b> לבי אומר לי שצורך גדול יש לרבינו בדבר זה לפי שיטתו שתפס לו לקמן בפ\"ו מהל' הללו שאנו עסוקין בהן שקדושת הבית לא בטלה, וראוי להקריב בו עתה, וכן הנכנס לשם חייב עליו כרת, שלא כדברי ראב\"ד החולק שם. ונראה שאותן הדינים שהביא רבינו בהל' ביאת המקדש גם לזמן הזה שנאם ולא משום הילכתא למשיחא לחוד אלא משום דס\"ל כדאמרן דקדושת הבית לא בטלה, ומשמע לי דסבר רבינו דהך מילתא דקדושת הבית לא בטלה אזלא כמאן דס\"ל ארון במקומו נגנז, דאי למ\"ד ארון גלה לבבל גם קדושת הבית בטלה ע\"י כך, ועכ\"פ לענין ביאת המקדש מסתברא דבהכי תליא, דהא כתיב למבית לפרוכת ואל פני הכפורת וכיון דאין שם ארון וכפורת דילמא לא חייב עלה רחמנא, כדאמרינן במנחות (דף כ\"ז ע\"ב) אליבא דר' יהודה דמשו\"ה בעינן קרא להזאות כדילפינן התם מוכפר את מקדש הקודש, ושמע מינה לדרבנן דסברא טובה היא, ובאמת נאמר כן וייפטר הנכנס לשם בזמן הזה, אפי' לפי מ\"ש רבינו ז\"ל בפ\"ו דשכינה לא בטלה, נימא דאארון וכפורת נמי קפיד קרא, אבל אי אמרינן במקומו נגנז שפיר ודוק, ומ\"ש כמ\"ד נגנז דהא אתי כסתמא דשקלים ורבים ס\"ל הכי עיין בגמרא דהוציאו לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בבית </b>\n<b> ראשון היה כותל. </b> עיין בכ\"מ שהביא דברי רש\"י, ולענין מה שהשיב בתוס' יו\"ט על זה והעתיקו המגיה כאן, עיין מזה בלחם שמים בפ\"ה דיומא מ\"א, שם הארכתי בזה בס\"ד, והוכחתי במישור כדעת רש\"י שהיא נכונה מאד, וכל מה שטען בתוס' יו\"ט אין בו ממש, עמוד עליו ותמצא דברים נכונים בעזה\"י:",
+                "<b> וכיון </b>\n<b> שבנו בית שני נסתפק להם [וכו'] ולא בנו כותל אלא שתי פרוכות. </b> עיין מזה בתוס' פ' הוציאו למה לא עשו פרוכת אחת שעוביה אמה:",
+                "<b> אבל </b>\n<b> במקדש ראשון לא היתה שם אלא פרוכת אחת. </b> כתב הרב בעל כ\"מ נראה דלמשכן קרי מקדש דאילו בבית ראשון לא היה פרוכת עכ\"ל, ואין צורך שדברי רבינו כמשמען דודאי היה פרוכת גם בבית ראשון, ומקרא מלא הוא בדברי הימים ויעש את הפרוכת, והכי נמי איתא בהדיא בגמרא דיומא (דף נ\"ד ע\"א) דהוי התם פרוכת דבבא והכותל היה משני צדדיה, וזה ברור וכבר זכרתי זה שם בפי' המשנה, שיש לתמוה על הרב בעל כ\"מ ז\"ל בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנין </b>\n<b> אטום. </b> העיקר בזה כדברי בעל תוס' יו\"ט שהוא מובלע במעלות האולם, והוא פשוט מאד דהתנן היכל מאה על מאה על רום מאה דכייל לאולם בחושבנא:",
+                "<b> ורום </b>\n<b> הכיור שבתקרה [אמה] ועל גביו שתי אמות פנוי. </b> להרע\"ב בפי' המשניות דרך אחרת בזה, עיין פ\"ד דמדות מ\"ו, ובהשגות לא היה כיור בתקרה אלא טוח בכותל בסיוד וכיור כדי שלא יכנסו המים שבגגות התאים בכותלי ההיכל ואמתים בית דילפא לקבל דלף התקרה עכ\"ל:<br><b> ולא </b> יכולתי לכוין דברים אלו עם חשבון המשנה דמלמטה למעלה קחשיב האוטם שש וגובה ארבעים, והדר כיור על הארבעים שכבר חשב, נמצא מדת הכיור בין שהיה בתקרה בין בכותל כדעת הראב\"ד איך אפשר שיהא נעשה בשביל שלא יכנסו המים שבגגות התאים בכותלי ההיכל, שהרי כבר עלה הכיור מ\"ז אמה ברום ההיכל ורום חלל כל התאות לא היה כי אם ט\"ו לפי ששלש על גבי שלש היו וכל אחד גובה ה' אמות, ואמה תקרה בין כל אחד ואחד, הרי י\"ח:<br><b> ואפי' </b> נניח עוד ב' אמות לתקרה ומעזיבה של הגג שלהן למעלה, לא יגיע החשבון ליותר מעשרים (וע\"ג זה היו החלונות שלא יאפילו התאים בפניהם וק\"ל) שאינו עדיין חצי גובהו של כיור, ואיך יכנסו המים שבגגות התאים שלמטה מן הכיור הרבה יותר מעשרים אמה לכותלי ההיכל לשהכיור יגין בעדם, שיצטרך שיהיה למטה מהם כנגדם, אם היה לחיזוק הכותלים שלא יקבלו מימי גגות התאים, וכ\"ש לדעת הראב\"ד ז\"ל עצמו לקמן שהתא התחתון היה כנגד האוטם שאין התאים מגביהים יותר משיעור הנ\"ל, ושלשה ע\"ג [שלשה] תנן וטפי לא אשכחן, וצריך עיון:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מן </b>\n<b> הצפון לדרום מאה עובי כותל האולם חמש. </b> בהשגות א\"א זה הבל וכו' שלא היה שם כותל לאולם כלל, שלא היה לאולם אלא כותל המזרח שלפני ההיכל עכ\"ל. מדברי הר\"ב כ\"מ נראה שהבין בדעת רבינו ז\"ל שהאולם הזה שהוא עשר אמה ברחבו מכותלו עד כותלי הקודש, הוא ההולך על כל פני הצפון וכן לדרום כל האורך שממזרח למערב בשני צדדי הקודש, וכסבור היה הרב ז\"ל שזו היתה השגת הראב\"ד ז\"ל שהוא לא ירצה באולם הזה באורך רק ברוחב לבד, ולזה לא מצא מענה הרב בעל כ\"מ לתשובה שהשיב הראב\"ד ז\"ל ממ\"ש ההיכל רחב מלפניו וצר מאחוריו, כי אם להליץ בעד רבינו על צד הדוחק שהיה מטין הבנין לצד מערב כדי שיהא צר מאחוריו, וצר לנו מאד להבין כך בדברי רבינו ז\"ל, ובמה היה המקום ההוא צר איך אפשר שלא יהא נזכר זה בשום מקום:<br><b> גם </b> בתוס' יו\"ט נמשך אחר הבנה זאת בדברי רבינו ז\"ל, ואמר שלא נמלט מהשגה, ועל פי כוונה זו יפה כתב הרע\"ב כלפי המשכו אחר דעת רבינו בזה שלא נתפרש לו היאך ההיכל צר מאחוריו, שלפי דעתו הלזו היה בנין ההיכל מרובע מאה על מאה בשוה, ואי אפשר לו לקבל הדברים שהביא בכ\"מ מפירושו של רבינו שאין שיעור לדבר זה:<br><b> אמנם </b> בסייעתא דשמיא נ\"ל שלא עמדו כל הבנאים הנ\"ל על אמיתת כוונת רבינו ז\"ל כאן, ובחנם מאסו בו הבונים דלק\"מ ממה שהקשו עליו, גם הראב\"ד לא כן חשב בו כמו שהבינו המפרשים הנ\"ל, שתפש עליו מחמת שהניח בנין אולם של ט\"ו אמה על פני כל האורך בב' צדדים ולבבו לא כן ידמה אלא כמו שאומר בעזה\"י שרבינו ז\"ל לא עלה על דעתו מעולם שיהא אולם מקיף לקודש משלש רוחות, דהא פשיטא דלא הכי הוה, כדמוכח בהדיא מחשבון המונח במשנה שמן הצפון לדרום אינו כי אם שבעים אמה, ואינו משלים מנין המאה אמה רוחב אלא עד שמגיע לאולם, באומרו האולם עודף ט\"ו אמה וכו', וא\"כ גם הראב\"ד אלמלא הבין בדעת רבינו כדרך הבנת מפרשים הנ\"ל, טפי הו\"ל לאקשויי ממשנה זו דנראה דבר ברור שאין אולם כלל לצפון ולדרום על פני הקודש לאורכו, ולא השיגו מאומה על זה:<br><b> לפי </b> שכוונת רבינו כמו כן רצוייה, שאין שם אולם כמו שאבאר, שדעת רבינו ז\"ל כך היתה שכותלי הקודש שמנה למעלה שעולין ברוחב כ\"ה אמה לכל רוח הצפון והדרום היו נמשכין באורך למזרח על פני כל האולם עד תכלית מזרחו, שנמצא רוחב אולם כרוחב הקודש ולא יותר, וזהו האולם המוחלט בשם זה, והיא דעה מוסכמת מהכל, שגם הראב\"ד ז\"ל מודה בה כמו שאפרש אי\"ה, וכן היא דעת התוס' ז\"ל שכתבו האולם פרוץ במלואו לרוח מזרחית, כמ\"ש בכ\"מ ז\"ל בשמם בפרק זה, א\"כ על כרחך לומר שהאולם מופסק בכותל על פני ארכו הנמשך בשוה עם כותל הקודש, שאל\"כ אינו פרוץ במלואו וא\"כ זה הכותל מניין, אלא שכך הוא הענין שמדת הכתלים של קודש משני רוחות באורך הן הן עצמן של אולם שמשוכות עד סוף האולם לצד מזרח על כן נשארה מדת הפתח פרוצה במלואו של אולם בודאי:<br><b> והיינו </b> פירושה דמתני' דתנן האולם עודף עליו ט\"ו אמה משמע על בנין הכותלים הנ\"ל, ואיך אפשר לומר כן אם לא היו הכותלים ההם משוכים ע\"פ כל האורך של מאה אמה, שהרי כנגד הקודש ברוחב לא היה אולם שעל כן לא חשב רק שבעים, אלא פירוש המשנה פשוט שהעודף הזה הוא אחר הכותלים שכבר חשב, והן הם שהיו ג\"כ באולם לאורכו, וזכר עכשיו שהיה האולם עודף ט\"ו אמה ברוחב, מפני שהיה ריוח בין הכותלים ההם עד סוף הדרום וכן לצפון ט\"ו אמה, והוא נקרא ג\"כ אולם על דרך השאלה, לפי שמקומו מכוון כנגד האולם באורך ט\"ז אמה, דהיינו י\"א אמה של אולם עצמו וה' עובי כתלו, ובמשך זה האורך שכנגד האולם לצדדיו היו עודפים הט\"ו אמות והוא הנקרא בעצם בית החליפות:<br><b> ובו </b> נחלקו הרמב\"ם ז\"ל והראב\"ד ז\"ל, דלרבינו משמע ליה דבט\"ו אמה אלו מובלע כותל של חמש אמה של צדדין, כדרך שהיה לאולם על פני רחבו כן היה כותל לאולם הנקרא בית החליפות באורך, ובזה לבד חלוק עליו הראב\"ד ז\"ל ואמר שלא היה שם כותל לאולם כלל שלא היה לאולם אלא כותל המזרח, שהוא ז\"ל סבור שעל זה אמרו ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו, כלומר שאיננו רחב מאה רק מלפניו שהכותל המזרחי לפני האולם הוא מאה, אבל כל הרואה אותו מאחוריו ר\"ל תיכף מן הכותל ולפנים, רואהו צר, ששם מיד אינו אלא שבעים אמה, שרוחבו אינו כי אם כרוחב ההיכל עם כותליו ותאיו, והט\"ו בעודף מזה ומזה הנקרא בית החליפות לדעתו ז\"ל אינו אלא מקום פנוי ולא היה לו כותל לצדדין רק כותל האולם המזרחי, ולכן לא היה לו להראב\"ד ז\"ל להשיב כי אם ממ\"ש ההיכל צר מאחוריו ואינו רחב אלא מלפניו, שכך פירושו מוכרח לדעתו ז\"ל כדרך שביארנו:<br><b> אך </b> הרמב\"ם ז\"ל סבור שאין זה מוכרח לומר שלא היה כותל לבית החליפות, שאע\"פ שאמרו צר מאחוריו יפה יתפרש על כל אורך הקודש, שלא היה ברחבו רק שבעים, חוץ מן האולם שהוא הנרצה באומרו ורחב מלפניו, שאין פירושו דווקא לפניו בחוץ אלא כל אורך האולם מלפניו קרי ליה שהוא פניו של הקודש, ואותו אורך של ט\"ז אמה הוא שיהיה מאה ברחבו, א\"כ צריך להניח כותלים לבית החליפות לצפון ולדרום, זו דעת רבינו, ובזה חלוקים רבינו והראב\"ד ז\"ל:<br><b> ושוין </b> הן שאין אולם באורך יותר מזה השיעור, וגם שכותלי הקודש הן הולכין על פני כל אורך מאה אמה, שנמצאו מקיפין לאולם כמו להיכל ונמצא המקום הנקרא אולם בעצם וראשונה הוא פרוץ במילואו לדברי הכל, ועד\"ז יובנו דברי רבינו היטב על פי דרך המשנה, ודבריו ודבריה אחת הן וכלולין זה בזה, אלא שרבינו מונה חשבון המאה אמה ברוחב דרך ישרה, מתחיל מכותל בית החליפות ועובר על רוחב האולם עד שמוצא מאה שלמות מכוונות, ותנא דידן ניחא ליה להתחיל החשבון במקודש יותר, ומונה שבעים להיכל והן עצמן לאולם, רק נתכוין לתלות החשבון בהיכל במה שאפשר לכן התחיל בו ועולה זה החשבון ג\"כ לאולם ברחבו, ומוסיף על זה מה שהאולם מעדיף מזה ומזה, ונקוט סימנא במה דסיים תנא דמתני' פתח תנא דברייתא הוא רבינו ז\"ל, שכדי להקל על המעיין התחיל בדרך פשוטה ההולכת בשוה וק\"ל, ולדעת אחת נתכוונו להניח חשבון המאה ברוחב בעוברנו מצפון לדרום על האולם, וכבר נתתי לך טעם למה התנא עקם החשבון, והתחיל בדבר אחר אף שהיה יכול להניחו ביושר שהרי אחד הוא:<br><b> ולהבנת </b> המפרשים הנ\"ל תקשה למה הלך בדרך עקלתון והניח חשבון הרוחב בשני מקומות, והיה לו להתחיל בכותל האולם שכנגד בית החליפות, שהרי בזה לפי דעת בעל תוס' יו\"ט הכל שוים שכנגד האולם היה גם לבית החליפות כותלים, וא\"כ מדוע לא התחיל ממנו לכלול אותו כאחד, כדרך שהקשה בעל תוס' יו\"ט על שטת רבינו לפי הבנתו שהיא כמו שהבין בעל כ\"מ ז\"ל, שהאולם עובר על כל רוח צפון ודרום, דא\"כ הו\"ל לתנא דמתני' נמי להתחיל החשבון בדרך זו ולכלול אותו כאחת, ויקשה א\"כ הרב בעל תוס' יו\"ט לעצמו שהרי הוא מודה במקצת לרבינו שהיה כותל לאולם מצדדין של בית החליפות, ולמה לא עשה התנא חשבונו ממנו דרך כלל אחד:<br><b> אלא </b> שהוא ז\"ל ישיב לזה, שלא היה לו לחשוב בדרך זה שא\"כ לא ימצא לו חשבון הכותלים והתאים שלפנים ממנו, לפי שהוא יסבור שברוחב העובר על האולם לא היו כותלים כלל באמצעו, שלפי דעתו לא הגיעו כותלי ההיכל לאורכן כי אם עד מערב האולם ולא היו מפסיקין באולם כלל והיה האולם רחב מאד לדעת בעל תוס' יו\"ט, וכמ\"ש הר\"ש מפרש מסכת מדות, שלפי דעתם יתרחב האולם ועובר כ\"ה אמה על פני התאים, וט\"ו אמה לבית החליפות מזה וכן לעבר השני, ותוכו שכנגד רוחב ההיכל עשרים, נמצא רוחב האולם תשעים:<br><b> וזו </b> דעת בטלה כאשר כבר ביארנו, שהכל סוברים שרוח מזרחית של אולם פרוץ במלואו, ולדעתם יהא לו כותל ל\"ה אמה לכל צד מפתחו, מלבד שלא נראה כן ממה שקראו לעודף של ט\"ו אמה בית החליפות, ויראה שהוא מקום נבדל ולשכה מיוחדת לחלפות, ואם כדבריהם הרי הוא רק חלק מהאולם עצמו, אלא שהאמת כאשר אמרנו שהכל שוין בזה ובסידור החשבון לכל אחד טעמו ונימוקו עמו, והוא הברור שאין לספק בו, וגם לזה היתה דעת רבינו בפירושו שהיו מטין הבנין במערב ולא פירש איך ומה, אלא לפי שהוא ידוע ומוכרח מן החשבון שמאחוריו באורך ההיכל אינו כי אם רחב שבעים, ולכן סתם גם כאן וכתב ההיכל היה רחב מלפניו וצר מאחוריו כארי, ולא היה צריך לפרש מאחר שכבר ביאר בחשבונו שמתחיל מן האולם הנקרא בית החליפות, ומונה ט\"ו עד שמגיע לכותלי הקודש, שמהם מתחיל רוחב ההיכל האמיתי:<br><b> ושזו </b> היתה דעת רבינו יראה ג\"כ ממה שהיה כתוב בספרי רבינו בסמוך הלכה ט' שכן היו היציעים שלש מקיפין לכתלי האולם משלש רוחותיו, כמו שהעיד ג\"כ בכ\"מ ז\"ל לקמן, אלא שהוא ז\"ל צוה למוחקם וכתב שם שהוא טעות הוא אמר ויהי גזר אומר ויקם, והמדפיסים שמעו לעצתו, ולבבי לא כן יחשוב, כי נטיתי שכמי לסבול עול הלשון ההוא המשולח ונעזב אבוא עד תכונתו ולקולו אקשוב, ואבינה כי קרוב הדבר אלינו מאד, טוב ומתוקן יפה וממנו נלמוד, שכך היתה דעת רבינו ז\"ל בחשבון מאה הרוחב שעבר בדרך האולם על קו שוה, ובזה הדרך מנה היציעים של האולם והם הם של ההיכל ג\"כ במדה אחת, א\"כ לא נשאר מקום להבנתם ז\"ל בלשון רבינו ז\"ל להטעותו בחנם, שכל דבריו נאמרים ביושר, ובסמוך אי\"ה נבאר המשך לשון רבינו עם הנמחק, שלא כדת כי המדפיסים הראשונים לא עברו תורות חלפו חק, וכדי ליתן רוח בין הדבקים נניח ביאורו עד הגיענו לשם בעזה\"י:<br><b> אמנם </b> דעת הראב\"ד ז\"ל נראית באמת שלא היו כותלים כלל לבית החליפות מן הצדדים ולא היה מובדל מן העזרה, וכן נראה מהא דפ\"ב דזבחים (דף כ') אבל מבין החליפות ולפנים דברי הכל פסול, משמע בהדיא שאינו נחשב אלא כחלק מן העזרה, ואם היה לו כותלים כמו האולם לא היה צ\"ל דפסול, ותדע מדלא אצטריך לאשמועינן דאולם פסול, דודאי לא צריך למימר דפשיטא לאו עזרה הוא, ובית החליפות לדעת רבינו הרי הוא כאולם ממש ודוק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> סביב לכתלי האולם. </b> העד העיד האיש הוא הרב המשביר אשר על בית רבינו שהנוסחא בספרי רבינו כך היתה וכן סביב לכתלי האולם כך היו השלש יציעים מקיפים לבית משלש רוחותיו, וכתב הרב צריך למוחקו שהכל מיותר:<br><b> ואני </b> הקטן אומר איני יודע אמאי לא ליפול בה פתר, ואף שבאמת במקצת צדק הרב שצריך למחוק ולהגיה קצת ממנו כמו שאבאר בעזה\"י, מ\"מ למחקו כולו לא הותר, שזה שהיה כתוב בנוסחא ההיא בסופה ג\"כ משלש רוחותיו, אי אפשר לקיימו לפי שברוח מזרחית לא היה אלא כותל אחד חמש, ולא היה מקום ליציעים הללו, ונראה שזה הלשון בסופו הוא ט\"ס, דסירכיה נקט ואתי דלעיל מניה שפיר גרסינן משלש רוחותיו, ובין שתים לשלש עביד אינש דטעי בשיגרא דלישנא דסליק מניה, אלא שבאמת היה צ\"ל משתי רוחותיו, שבשני רוחות היו מקיפין הג' יציעים לאולם כמו לבית:<br><b> ונוסחא </b> זו בחזקת בדוקה היא אצלנו, כאשר הוכחנו בס\"ד לעיל בבירור גמור, שכך היו הכותלים מגיעים עד סוף האולם, וכל אפיא שוין בזה, ומנוסחא זו הרווחנו הרבה להבין דעת רבינו ז\"ל על אמיתתו, וא\"כ הדברים מעידים לעצמן, שהיא נוסחא אמיתית אין בה נפתל ועקש רק חילוף קל נשתבש בה כאמור (ונזכרתי כמה גדולים דברי רבותינו ז\"ל שהזהירו שלא למחוק נוסח ישן, ולהגיה הספרים מן הלב, ויפה עשה רבינו הרב בעל כ\"מ שנשמר מהכשל ח\"ו באזהרה זו, ע\"י שהביא הנוסחא הישנה אשר הוא ז\"ל אמר למוחקה, והיא לשון חכמה למחברים ז\"ל ולא עזבוה ונטשוה לגמרי שלא באו אלא להודיע דעתם באמת, ואעפ\"כ יודיעונו מה יש תחת ידם, או הנמצא בספרים שונים, אולי יבוא אחד ויישב הלשון ויתקן מה שהוקשה עליו, ויטול שכרו, כאשר אירע כמה פעמים, גם אלה לחכמים), ואם יוסר ממנה זה המוקש, איני רואה מה רעה מצא בה או מה מידה יבקש, ואף שלא ראה הרב ז\"ל מניין דבר זה, מכל מקום הרי לא השמיענו ראיה על הפכו, ואיך נמחוק לשון שלם בלי מופת על סותרו, ואפשרותו קרובה:<br><b> ואם </b> מחמת סוף הלשון שבדברי רבינו כאן שזכר שוב, וכן סביב לכתלי האולם כך היו אמה אחת ורובד שלש, וזה נראה בודאי שעל כן אמר הרב בעל כ\"מ שהלשון ההוא שכתוב בספרים קדמונים מיותר, לפי שרואה לרבינו חוזר פעם שנית לכותלי האולם, ואי מהא לא איריא ואין צורך כלל למחוק הלשון ההוא לגמרי ח\"ו, דהא אתי שפיר לפום מאי דכתיבנא והכל ניחא בס\"ד דהשתא דאתינן להכי שמעינן דהוו תרי גווני כותלי אולם, מין אחד כותלים פנימים שבהם תאים והם מקיפין לאולם עצמו משני רוחות, וכותלים שניים מבחוץ לשלש רוחותיו דהיינו על פני מזרחו ולשני רוחות של בית החליפות, ולא דמו הני להני דברישא קאמר שהיו יציעים מקיפים לאולם כמו לקודש משני רוחות והם של חמש חמש ולשכות גמורות היו, ואח\"כ זכר עוד שכותלי אולם החיצונים היו כמו כן מוקפים ברובדין של שלש שלש, ואין אלו תאים רק בנינים יוצאים מן הכותלים לחוץ כעין זיזין וגזוזטראות, שאין אלה דומין ליציעין דרישא שהן חדרים ממש:<br><b> ומתניתין </b> דמנה נפקא ליה לרבינו הך מילתא דרובדי כותלי האולם הכי נמי דיקא דאכותל החיצונה קאי ולא באולם מבפנים מיירי, דהא מיתניא בפ\"ג דמדות גבי מעלות האולם כי קיימינן בעזרה, דמני התם חשבון העזרה לארכה עד שמגיע למעלות האולם, והדר תני אמה ורובד ג', (שלדעת שאר המפרשים הוא פירוש המעלות עצמן, ורבינו יצא לטעון בדבר חדש שהרובדין הללו דבר אחר הן מלבד המעלות, והיו בכותל האולם עצמו, מכל מקום צ\"ל גם לדעתו ז\"ל) שהרובדין הללו מבחוץ הם, דהא אכתי לא מטי לאולם מבפנים שחשבונו מתחיל להלן בפ\"ד, שכותלו החיצון נכנס בחשבון אורך המאה של היכל דלאולם נמי קרי הכי, ועד השתא בעזרה קיימינן חוץ לאולם בודאי, על כרחך אין הרובדין הללו על פי פירושו של רבינו כי אם בצד חיצון של כותל מזרחי, וסבור רבינו שכן היו הרובדין לכל כתלי האולם החצונים שכולם מתאימות בחשבון רובדין הללו, שכלל אחד הוא לכל הכותלים החצונים ואינן אלא בליטות בכתלים, ובכותלים שלפנים היו יציעים, והדברים פשוטים וידועים, מעתה יש לה תובעים, לנוסחא ההיא המחוקה, שלא כחוקה, לסעדה ולעודדה ותשוב אל חיקה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואחד </b>\n<b> לתא שיש בו הפשפש ואחד להיכל. </b> זה הפתח הפתוח להיכל לא מן התא עצמו הוא, אלא מן התא שבו הפשפש, ועיין בתוס' יו\"ט שהאריך בזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הר </b>\n<b> הבית [וכו'] וכולו היה מקורה סטיו לפנים מסטיו. </b> עיין מ\"ש במדות בעזה\"י, שהתוס' יו\"ט שגג בדבר זה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לפנים </b>\n<b> ממנו סורג. </b> עיין מ\"ש בכ\"מ בשם הרא\"ש ז\"ל למה נעשה הסורג, ובתוס' יו\"ט השיב עליו:<br><b> וכבר </b> כתבתי בזה בעזה\"י במדות פ\"ב, והשבתי לטענות התוס' יו\"ט שאין בהם ממש (וטענת שבות במקדש שהביא המגיה שיבוש) ואיהו ז\"ל גופיה תבריה לגזיזיה, ושם כתבתי בס\"ד דבר נכון לתשובת הטענה מפ\"ה דפסחים איך טלטלו פסחיהם להר הבית שלדברי הרא\"ש ז\"ל האלו יש שם משום איסור כרמלית, (ואף שאינו דקדוק כמ\"ש שם באורך דלא הוי סגי בלא\"ה להתיר אותו שבות ולדחותו, ולא העמידו דבריהם היכא דלא אפשר, והם שאמרו) אלא שמצאתי לזה תקנה נכונה שאפי' איסור שבות אין כאן על פי מ\"ש לעיל דכל הר הבית מקורה היה, וקיי\"ל בכרמלית קירויו מייתרו כ\"ש בכולו שמתירו ודוק שהוא נכון, ולמהרש\"א ז\"ל פ' אלו דברים (דף ס\"ו) אשתמיטתיה דברי הרא\"ש הללו כמ\"ש שם בעזה\"י, אלא שבמה שכתבתי בהיתר קושיא הנ\"ל אף הוא ז\"ל ניצל מהשגה, ושפיר איכא למימר דלא נאסרו להביא פסחיהם לביתם אלא משום דירושלם דין כרמלית היה לה שבהר הבית היו מותרין מפני הקירוי והסורג נעשה תחלה ולא קירוהו עד אחר זמן כמ\"ש שם ודוק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מערבית </b>\n<b> דרומית לשכת הטלאים. </b> גם פה הלך המגיה חושך ולא אור, שכתב עליה היא לשכת בית שמניא, ודן גזרה שוה מעצמו לפי שראה ששתיהן מערבית דרומית, ולא ראה שזו מערבית דרומית של עזרה היא הנקראת בית שמניא, וזו מערבית של בית המוקד שהוא בהר הבית חוץ לעזרה היא ללשכת הטלאים, והרי זה שיבוש מבואר וסמיות עינים ר\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ועולה </b>\n<b> משם לאולם בי\"ב מעלות רום כל מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה. </b> כתב הר\"ב כ\"מ ז\"ל ויש לגמגם על זה שהרי שנינו כל המעלות שהיו שם רום מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה חוץ משל אולם והרע\"ב ה\"ג ושלחה אמה וכו' ולגרסת רבינו קשיא בין האולם ולמזבח כ\"ב אמה וי\"ב מעלות היו שם רום מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה וצ\"ע עכ\"ל:<br><b> ולא </b> ידענא מאי קושיא אטו להרע\"ב מי ניחא והלא גם לגרסתו ולפירושו נמצאו ב' אמות ומחצה מעדיפות על חשבון המעלות וצריך לפרנס בהן מה שבין המזבח למעלה ראשונה שלמטה ברצפת העזרה שהוא דבר שלא נזכר כלל במשנה, א\"כ כעורה זו ששנה רבינו בביאור מעלות האולם שכמו כן העודף על שלחי המעלות הוא בין המזבח והמעלה התחתונה, יהיה מה שיהיה אחר שלא נתבאר הפכו:<br><b> והמעיין </b> הישר אשר יראה בפי' הרע\"ב יגיד ויעיד באמת שפירושו במעלת ורובדיהן דחוק ורחוק משיובן בלשון, וגרסתו היא דפוס הרגל לפי המנעל, ואין הפירושים והגרסאות מסכימות בו לדעת אחת, כמו שנראה עוד בפי' הרא\"ש שזכינו לו, והוא גורס ומבאר בדרך אחרת רחוקה מאד:<br><b> וכל </b> הלחץ הזה הוא הדחק שדחקם לשון המשנה דפ\"ב דמדות, שאמרו כל המעלות וכו' חוץ משל אולם, שלא יכלו לו להשוותו עם גירסת רום מעלה חצי אמה ושלחה חצי דפ\"ג דגבי מעלות שבין האולם למזבח, זהו שהביאם לשינוי גירסא ולשנות ושלחה אמה במקום חצי אמה, ולדעת רבינו אין צורך לשום תיקון והגהה והגירסא ישנה נכונה שגם שם שנינו רום חצי ושלחה חצי אמה:<br><b> ולא </b> קשיא מהא דלעיל דחוץ משל אולם, דההיא אמעלה עליונה לחודה קאי שהיא ודאי של אולם, והשאר שלמטה אינן קרוין של אולם בהחלט אלא שבין אולם ולמזבח נקראין, ורק אותה הסמוכה לאולם בלבד היא ודאי נשתנית ברוחב שלחה שהוא בלי ספק ד' אמות, כנגד הרובד העליון של כותל אולם מבחוץ, לפי פירושו של רבינו באותן רובדין שביארם בפ\"ד דלעיל, שהן כצוצטראות יוצאות מן הכותל והעליון הוא רובד ד', והוא הנכנס בחשבון כ\"ב אמה שבין אולם ולמזבח, שהמעלה העליונה אצל האולם שהיא תחת הרובד הלז כנגדו ממש, רוחב שלחה כרוחב משך הרובד שעליה:<br><b> וזוהי </b> ששנינו חוץ משל אולם הכוונה על אותה מעלה כנזכר, שהיא ודאי של אולם ואינה דומה לשאר כל המעלות שהן בשלח חצי אמה ואף הללו שבין האולם ולמזבח הן בכללן, ולא יצאה אלא אחת ששלחה ד', והוא דבר מבואר מאד בלי שום דוחק בפירושו של רבינו במעלות אלו, נשארו א\"כ לשטת רבינו י\"ג אמה מותר על מה שמעלות אוכלות, צא ופרנס בהם רצפת העזרה בין מזבח להתחלת המעלות, וזה ברור בלי שום מונע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> מקריבין אע\"פ שאין בית. </b> עיין מ\"ש בעזה\"י לעיל ריש פ\"ד, ובהשגות א\"א סברת עצמו ובכמה מקומות במשנה אם אין מקדש ירקב ובגמ' דנפול מחיצות אלמא למ\"ד לא קדשה לעתיד לבא לא חלק בין מקדש וירושלם לשאר ארץ ישראל עכ\"ל עיין בכ\"מ שלא עלתה בידו תשובה לטענת הר\"א וז\"ל אך הנך מקומות דקתני אם אין מקדש ירקב קשו, ואין לומר דאתו דלא כהילכתא שהרי רבינו פסק כן בפ\"ז דמעשר שני וצ\"ע:<br><b> ועיין </b> גם בתוס' יו\"ט פ\"ח דעדויות שכתב על זה ואני תמיה דבשבועות וכו' אמרינן כתנאי דהתם ודחינן לה ואמאי לא אשכח האי תנא דמעשר שני וכן הביא עוד משאר מקומות דמייתי תלמודא פלוגתא דתנאי דאיפליגו אי קדשה לעתיד לבא ודחי לה ולא מייתי סתם משנה, לפיכך כתב הרב הנזכר שנ\"ל דמההיא ליכא למשמע, דדילמא אע\"ג דקדשה לעתיד לבא ומן הדין אוכלין אע\"פ שאין חומה אפ\"ה אמרו חכמים שלא ליאכל וירקב ואולי מטעם וכו', עיי\"ש שבדה דבר מלבו (אף שי\"ל סימניות מצא לו דוק ותשכח) שאין לו עיקר:<br><b> ותמהנא </b> טובא על הני תרי גברי רברבי דנפלו ברברבתא ואשתמיט להו תלמוד ערוך ואף דברי הר\"מ עצמו לא ראו שהרי כתב בפ\"ב דהל' מעשר שני שאין מ\"ש נאכל בזמן הזה בירושלם, וגמרא ערוכה היא (מכות דף י\"ט וזבחים דף ס' ותמורה) וילפינן לה מקרא דאין מ\"ש עולה ונאכל בלי פדיון אלא בזמן הבית, הא בהדיא בדותא היא בידיה דהר\"ב תוס' יו\"ט דסבר דרבנן אסרוהו, אלא דאורייתא היא ודאי וכ\"כ הר\"מ עצמו, והשתא ממילא אזדא לה נמי הקושיא מהא דתנן אין מקדש ירקב שהניחה הר\"ב כ\"מ בצ\"ע, דהא קרא כתיב וטעמא דגלי רחמנא דלא ליכול מ\"ש האידנא, וטפי הו\"ל לאקשויי דברי רבינו אהדדי בהאי גוונא דהתם כתב דמ\"ש אינו עולה לירושלים ואינו נאכל שם, ותו דהא כי ממעטינן מ\"ש מאכילה בזמן הזה מבכור הוא דגמרינן, והא בכור גופיה יקרב בזמן הזה לדעת רבינו כאן:<br><b> אבל </b> רבינו וכסאו נקי ותורת אמת היתה בפיהו, דאע\"ג דהראב\"ד חלוק עליו ויש מקום לדבריו כמו כן מההיא סוגיא והיינו אליבא דגירסת רש\"י, איברא היא מילתא דתליא באשלי רברבי שהתוס' הוכיחו (שם בזבחים דף ס') במישור שהגירסא איפכא, דמסקינן לעולם קדשה לעתיד לבא ואפ\"ה בכור לא יקרב דמקיש בשרו לדמו עיי\"ש ודוק, דלהך גירסא שפיר קאמר רבינו בכל מאי דקאמר, ודילידא אמיה כוותיה תליד, וכבוד הרב בעל כ\"מ במקומו מונח:<br><b> גם </b> הר\"א ז\"ל לא נמלט פה מן התימה שחשב לתפוס את רבינו בכך בפשיטות ולא ראה לו זכות וכמדומה שנתעלמה אותה סוגיא אף ממנו ז\"ל, שאל\"כ לפחות היה לו להסתייע ממנה וק\"ל, אלא שבאמת היא עזר כנגדו:<br><b> והא </b> למדת שאין מקום לתמיהת התוס' יו\"ט דלא מסייע תלמודא למ\"ד לא קדשה לעתיד לבא מהך סתמא דלעיל, דהא ודאי לאו מילתא לאוכוחי מינה דמידי הוא טעמא אלא משום דאין מעלין מ\"ש בזמן הזה והיא גופה צריכא רבה, והא אייתי לה תלמודא ותלי לה בההיא פלוגתא, ועיין היטב:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Lechem Shamayim/Sefer Avodah/Lechem Shamayim on Mishneh Torah, The Chosen Temple/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Lechem Shamayim/Sefer Avodah/Lechem Shamayim on Mishneh Torah, The Chosen Temple/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7a9e0b30444a08398c4742c157c0c611e723cc03
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Lechem Shamayim/Sefer Avodah/Lechem Shamayim on Mishneh Torah, The Chosen Temple/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,196 @@
+{
+    "title": "Lechem Shamayim on Mishneh Torah, The Chosen Temple",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Lechem_Shamayim_on_Mishneh_Torah,_The_Chosen_Temple",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה ואין מפצלין. יש בלשונו חסרון הניכר אחר שכתב ופסק כר' נחמיה היה כתוב התירוץ, וי\"ל מפני מה פסק כמותו, ושמא משום דמסייעא ליה מכילתא דמיתניא אליבא דר' ישמעאל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומצוה </b>\n<b> מן המובחר וכו' ולהגביהו כפי כח הציבור. </b> עיין פ\"ק דשבת דף י\"א והכ\"מ לא הראה מקום:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המזבח </b>\n<b> אין עושין אותו אלא בנין אבנים גזית. </b> כבר הגהתי בגליון ספר המיימוני שלי שדבר פשוט הוא שמלת גזית ט\"ס היא וצריך למוחקה, אע\"פ שיש לי לקיימה קצת בדוחק, שר\"ל מדות גזית, שמדה ידוע היה לגזית, כדתנן בהשותפין בגזית זה נותן שני טפחים ומחצה, וכן כתוב בבנין הבית כמדות גזית, שהיא היתה מדה גדולה ידועה אצלם, בכמו שמונה ועשרה אמות:<br><b> ועל </b> כרחך צ\"ל כן אליבא דר' יהודה דאית ליה דברים ככתבן אבן שלמה, והא התם נמי כתיב ליסד הבית אבני גזית, ור' נחמיה מאי טעמא לא אהדר ליה מהא דגזית משמע פסול וסתות, ומאי דוחקיה לאתויי קרא דמגוררות במגרה דכתיב בהדיא באבני ביתו, וקשיא נמי אהכרעת רבי שנראין דברי ר' יהודה באבני מקדש והא גזית כתיב. אלא על כרחך דגזית איכא לפרושי במדה וכדאמרן וילמד סתום מן המפורש דבסוף הענין כתיב כמדות גזית הרי שהמדה היתה גזית, ואע\"ג דגזית של תורה ודאי פסול משמע דכתיב לא תבנה גזית, מכל מקום הכא מוכח קראי דמיפרשא במדה ולא בפסילה. וגם מלשכת הגזית יש להביא ראיה דודאי לא פליג ר' יהודה ולא אשתמיט חד תנא לאיפלוגי עלה ואף ר\"י מודה דהיתה לשכה של גזית ומוקי לה על כרחך במדה וק\"ל, וא\"כ שמא גם הרמב\"ם ז\"ל לכך נתכוין באומרו גזית:<br><b> אלא </b> שאינו נראה להכניס עצמנו בשביל כך בדוחק ולא נמצא שהקפידו חז\"ל על מדת האבנים ומנ\"ל לרמב\"ם הא, גם אלמלי כך היה מפרש הר\"מ דבריו דאמדה הוא דקפיד ולא הוה ליה למיסתם סתומי בכה\"ג, סכינא חריפא מפסקא לקראי דהא הכא גבי מזבח בהדיא כתיב לא תבנה אתהן גזית, אלא ודאי שבישתא היא ולית בה ספיקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>[כ\"מ </b> ד\"ה כל אבן]. ויש להפליא על המגיהים בדפוס החדש המתגדרים במלאכתם ומתפארים בה הרבה שלא נכוו בחמי חמין, ונכוין בפושרין ואומרים על שמאל שהוא ימין כמה פעמים כמו שכתב כאן המגיה כמשיג על התוס' שהביא הר\"ב כ\"מ שהקשו לעבדינהו ע\"י שמיר, בלשון זה לא ירדתי לסוף קושיא זו שהרי תשובתה בצדה שבבית שני לא היה שמיר ואין מכאן ראיה עכ\"ד, ואני תמה על זה ולבי חרד, איך לא יירא לנפשו לדבר בפני מלכי רבנן מאן נינהו בעלי התוס' ז\"ל ואם לא עלה מהיכן ירד שדברי התוס' עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר כדרכה של תורה והו\"ל לאסוקי אדעתיה דמדפשיטא להו בודאי היה כחם יפה בראיות גמורות יעויין בפ' איזהו מקומן שם הוכיחו במישור וביארו באריכות שעל כרחך גם בבית שני היה השמיר, והפלא מהמגיה כנ\"ל מסתייה דלא סביר מיגמר נמי גמיר, דפשיטא ליה הך מילתא דבבית שני לא הוה שמיר ואיה מצא זה החדוש ולפחות היה לו לומר כלשון מסופק ושמא, אי לא אשמועינן טעמא:<br><b> איברא </b> הו\"ל לאשכוחי מרגניתא ודלי חספא ושביק כספא, דבודאי ליתינהו לדברי התוס' הללו מצד אחר ואינם הולכים על דברי הרמב\"ם ז\"ל כאן, וכנראה שהרב בעל כ\"מ במחילת כבודו לא ירד לעומקן של דברים, שהוכחת התוס' מגמרא דע\"ז דלא אשכח תקנתא ע\"י שמיר (והכי נמי הוו מצו לאוכוחי מהא דאבני קרנות חלולות היו כדאיתא זבחים דף נ\"ד עיי\"ש) לאו מילתא היא, דעל כרחין צריך למידחק בה ולפרושי דנקט מילתא יתירתא במאי דקאמר נינסרינהו, לא תניף אמר רחמנא, דפשיטא לא איצטריך להכי לקושטא דמילתא, דודאי דהכי נמי לא אפשר משום אבנים שלמות כדאמר בקמייתא וכמו שאבאר בעזה\"י, ולא נקטה אלא לאפושי תו טעמא אחרינא דאפי' תימא אע\"ג דלמיתברינהו לא אפשר משום דכתיב אבנים שלימות, דילמא פירושו בלא פגימה אבל חלקין ע\"י נסירה לא קפיד קרא, קמ\"ל אפי' בנסירה נמי לא מצו למיעבד משום לא תניף, ולא מייתי לה אלא לרווחא דמילתא משום יגדיל תורה וכדאשכחן בתלמודא טובא דכוותה:<br><b> אבל </b> באמת אין אנו צריכין לה משום לא תניף אלא בלא\"ה אסור משום דבעינן אבנים שלמות שפירושו שלא יהו חסרות שאפי' חותכן במגרה ומחליקן שלא יהא בהן פגימה מכל מקום אסור בלי ספק בעולם דשלמה ודאי הכי משמע ולא חסרה ומאי מהני חלקה בלי פגימה אפ\"ה חסרה היא, הילכך ע\"י שמיר נמי לא אפשר אפי' נימא דהיה עושה אותן חלקות בלי שתחגור בהן צפורן הרי אעפ\"כ חסרות הן ולא שלמות ואנן שלמות דווקא בעינן:<br><b> ועתה </b> שמע שאי אפשר לומר בענין אחר ותדע ממה שכתב הר\"מ ז\"ל בסמוך הלכה ט\"ו אבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו פסולין ואין להן פדיון, (והיא תוספתא) ופירוש שנגממו ידוע שהוא ענין חתיכה וכריתה ע\"י מגירה ונסירה כמו אילן שנגמם דפ\"ק דשביעית ודומיהם רבים לישנא יתירא לטפויי קאתי דלא תימא שנפגמו דווקא אלא אפי' אינן פגומות רק שנגממו והן חלקות בלי פגימה אפ\"ה פסולות, דשלמות בעינן ולא חסרות וגמומות אע\"פ שחלקות מכל מקום חסרות הן, והיינו משום דקרא דכתיב גבי בנין בית ועזרות אבן שלמה מסע נבנה נמי משמע כדפרישית דשלמה כייל בין פגומה בין חלוקה וחסרה דלא:<br><b> ואפילו </b> רבי נחמיה דפליג ארבי יהודה, דכוותיה פסק הר\"מ לעיל דמסתתין מבחוץ ומכניס, לא פליג אלא בחוץ דמותר לסתתן ולפוסלן ולהביאן גזית, אבל בפנים מודה דבעינן שלמות בכל דבר בין מפגימה בין מגזירה ונסירה אפי' חלקה פוסלת בהן אחר שבנאום דסבירא ליה נמי שלמה בעינן. ובהכי פליג דמר סבר אשלמה מתחלתה קפיד קרא, ור\"נ סבר שלמה נבנה קאמר קרא משעת בנין ואילך צריך להיות שלם, דאל\"ה מהיכא נפקא ליה דפסולין הפגומין, אלא ודאי מדכתיב שלמה והוא הדין לגמומה וחלקה נמי מדכתיב שלמה נפקא, וזה ברור מאוד:<br><b> והשתא </b> לאו כל שכן הוא אם באבני היכל ועזרה שאין נגיעת ברזל ופגימה בכל דבר פוסל בהן בחוץ נגממו בפנים פסולין אפי' חלקין משום דלא הוו שלמות, אבני מזבח דבעינן שלמות מעיקרא ואסורין בגזית כל עיקר לא כל שכן שחסרון פוסל בהם שאפי' נסרום והחליקום בחוץ ושלא ע\"י ברזל תו לא הוו אבנים שלמות ופסולין בודאי ואין להן תיקון עוד. וא\"כ תמה על עצמך, במאי דבעו התוספות לאוכוחי מגמרא דע\"ז הנ\"ל דמאי קאמר נינסרינהו, הא ודאי לא אפשר אפי' בלא פגימה משום אבנים שלמות וקמשני משום לא תניף, אלא נקיט מילתא דלא צריכא אלא לרווחא וכדאמרן, א\"כ ע\"י שמיר נמי בלא\"ה לא אפשר אפילו היה מחליק בלי פגם:<br><b> ולענין </b> קושית התוס' אנה ימצאו אבנים בלי פגימה, נראה שאינו רחוק כל כך לפי שחגירת צפורן היא ע\"י מורשא הבולטת כדאמרינן בפגימת סכין, משא\"כ שקיעה כעין עולה ויורדת דכשרה בסכין לא פסלא באבנים דאין הצפורן חוגר בה בכה\"ג בדלית בה מורשא בצדדי השקיעה, ורובן של אבנים כך הוא דרך גידולן בלי שתחגור בה ציפורן, ועל כרחך גם לתירוץ התוס' צריך לומר כן שהרי גם בחלוקי אבנים מהנחל אי אפשר שלא ימצאו בהם שקיעות כעין גומות ואף שהן קטנות מאד הלא שיעור הפגימה קטן ביותר, אלא על כרחך שאינה פוסלת כיון דלית בהו מורשא ודוק:<br><b> והעולה </b> מזה הרווחנו שני דברים שבכלל שלמות שני ענינים הן ויש בזה מה שאינו בזה, שלמדנו פיסול הפגימה שהוא כדרך ברייתו של אבן דווקא דהיינו בכדי שתחגור בה צפורן, ושקיעה מתחלת ברייתה אינה פוסלת אע\"פ שאין האבן חלקה ושוה מאחר שאינו חוגרת הצפורן כשרה, כדרך שאמרו בסכין. ושוב למדנו פסולה בחסרון שחסרה אחר כך (והא כדאיתא ר\"ל מזבח בכל מקום, ואבני הבית בפנים דווקא) ואע\"פ שהוא שוה וחלק לגמרי פסול, ודלא כדעת התוספת, והר\"ב כ\"מ לא דק בהא דאייתי דברי התוס' דהא הר\"מ ז\"ל ודאי לית ליה הכי, וכן לקמן במ\"ש הר\"מ אבנים שלמות לא נחית הר\"ב כ\"מ לפרושי אלא לאפוקי פגומות, ולא היא דהוא הדין להוציא חסרות קאתי, וכדתני והדר מפרש לאלתר באומרו אח\"ז אבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו דהיינו חסרו ואפי' הוחלקו וכנ\"ל, וזה בנין אב ק\"ו למזבח, והוא ברור מאד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבן </b>\n<b> שנפגמה וכו' פסולה והשאר כשרות. </b> נראה דהיינו דווקא בכה\"ג דנבנה בכשרות, אבל בנאו מתחלה אפי' באבן אחת פגומה כולו נפסל, כיון דנעשה בפסול, אי נמי לאידך גיסא דהוא הדין אם היתה פגומה אבן אחת ממנו קודם שנבנית וקבעה בה נמי לא מיפסל כוליה, אלא כמו כן השאר כשרות ודנקט לאחר שנבנית, לרבותא דלא תימא כשנפסלה לאחר שנבנית כיון דמחוברין בבנין ליפסיל כוליה מזבח דליחשביה כחד אבן, אבל אם קדם פסולה קודם שנקבעה במזבח דאכתי לא הוו מחוברין בהדדי פשיטא דלא פסלה אלא איהי לחודה כיון שלא אירע פסול במזבח, ויש פנים לשני אלו הפרושים ומהמשנה אין הכרע, וצ\"ע:<br><b> ומלבנין. </b> עיין השגת הר\"א ומ\"ש עליו בכ\"מ. וי\"ל דאף על גב דאין הנפת ברזל פוסלת כי אם במזבח, היינו בחוץ אבל בפנים ששוין הן אבני בית למזבח לענין שלמות, משמע להראב\"ד ז\"ל דהוא הדין נמי לענין נגיעה, ויליף לה ממזבח כדאשכחן לקמן לענין נתיצה דכל הבית שוה למזבח, אע\"ג דקרא גבי מזבח לחוד כתיב (אף שיש לדחות) דלא תעשון אמזבחותם תתוצון קאי, אפ\"ה מוקמינן ליה בכל הבית במה מצינו, ה\"ה לברזל שלמדנו שפוסל במזבח כמו כן פוסל בכל הבית:<br><b> ואע\"פ </b> שיצאו אבני הבית שאינן נפסלין בנגיעה בחוץ משום דקרא מיעטינהו דלא תבנה אתהן גזית מיעוטא הוא לאבני היכל ועזרה כדמייתי בכ\"מ לעיל משמא דמכילתא, ולמאי דאימעוט אימעוט דהיינו דווקא לענין בנין גזית, אבל אחר שנבנה נגיעת ברזל פוסל גם בהן כמו במזבח וכמו ששוין לענין פגימה כנ\"ל. ונראין דברי הראב\"ד ז\"ל, דאף איהו ז\"ל לא אמרה לילפותא גמורה ולא לפסול ממש, אלא שיראה נכון למנוע נגיעת הברזל מכל אבני הבית, כיון דגלי רחמנא שנגיעתו במזבח מחללת ודוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעולה </b>\n<b> במעלות על המזבח לוקה. </b> נראה דלאו דווקא במעלות ממש (כלומר שעשה מעלות כמשמען) אלא אפי' בכבש ובמזבח עצמן חייב אם נגלית ערותו עליהן, דהיינו איסורא דלא תעלה במעלות כדמפרש קרא דלא אפשר שלא תגלה ערותו עליו, וכן פירש רבינו ז\"ל בספר המצות שלו (מל\"ת פ') שהזהירנו מפסוע פסיעה גסה על המזבח אלא עקב בצד גודל וכל שמפסיע פסיעה גסה בכדי שתראה ערותו עליו לוקה:<br><b> וצ\"ע </b> לבארו בפרטות דקשיא לי כהנים רצים ועולים בכבש שאי אפשר להם להזהר לילך עקב בצד גודל דרך מרוצתן אע\"פ שהכבש עשוי בשפוע. ואולי בכהנים בשעת עבודתן שבגדיהן עליהן אין בהן משום גילוי ערוה, לפי שהמכנסים עשויים מוקפין כמין כיס ואין להם בית הערוה כמ\"ש רבינו בהל' כלי המקדש. ואכתי לא ניחא דהא ודאי מסתבר דכי כתב קרא אכהנים בעבודתן קמזהר, דשלא לעבודה מאי בעו התם:<br><b> ולענ\"ד </b> דתרי מילי נינהו, דמדכתיב לא תעלה במעלות ילפינן שאין עושין מדרגות אלא כבש בשפוע, ובכבש מותר לפסוע אפילו פסיעה גסה שלא בכוונה וליכא משום גילוי ערוה, אלא במזבח עצמו דנפקא לן מיתורא דקרא דיהיב טעמא אשר לא תגלה ערותך עליו אגופיה דמזבח קאי על מזבחי דלעיל שאסור לילך בו כי אם דווקא עקב בצד גודל, אבל בכבש דלאו גופו של מזבח הוא לא קפיד קרא אגילוי ערוה, מיהא מעלות לא עבדינן דדברים ככתבן ודוק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבנים </b>\n<b> וקורות שחצבן מתחלה לבית הכנסת אין בונין אותן להר הבית. </b> כתב כ\"מ ויש לתמוה מי דחקו לרבינו לפרש כן ולמה לא פירש דלהדיוט ממש קאמר עכ\"ל. ואני אומר מהלכותיו של רבינו ניכר שאדם גדול הוא דאשמעינן הילכתא וטעמו ונימוקו עמו לפרש כן דלא תיהוי כמשנה שאינה צריכה, כיון דכבר אשמועינן שכל הכלים צריכין לעשותן לשם הקודש, ואם נעשו להדיוט אין עושין אותן לגבוה, למאי אצטריך תו למינקט הני, אטו משום דעביד בהו מעשה רבה לשם הדיוט מי סברת דעלויי עליינהו בהכי, הא ודאי לא נצרכה אלא לרבותא דאפילו חצבן לבית הכנסת אין בונין אותן בהר הבית:<br><b> ובודאי </b> דהכי הוא, וליכא למימר להדיוט דווקא קאמר אבל חצבן לבית הכנסת שרי לשנותן לגבוה, דפשיטא אין לחלק בכך ושוה בית הכנסת להדיוט לענין זה, מאחר שאין עצמו קדוש אלא כבוד הוא שחייבין בו בשעת תשמיש מצותו בלבד וקדושתו נפקעת ויוצא לחולין בכל דהו, ואפילו בשעת קדושתו שאסור להדיוט להשתמש בו מ\"מ אין מועלין בו שאין גופו קדוש אלא כתשמיש מצוה בשעתו, (ועיין מ\"ש באו\"ח סי' קנ\"ב וקנ\"ג) הרי שלא חלה עליו קדושה, וא\"כ הרי מתחלתן לא נעשו לגבוה וק\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ובמקדש </b>\n<b> נעקד יצחק אבינו. </b> המגיה הגיה שצ\"ל ובמקום המזבח נעקד יצחק, ולא הבין כלל לשון הר\"מ ז\"ל, שלשונו מדוקדק מאד שתחלה ביאר שהכתוב מוכיח שבמקדש היתה עקידה, ואח\"כ הוסיף לבאר שדבר זה מסורת הוא שבמקום המזבח בנה אברהם מזבח ועקד וכו', אמנם הוא דבר מקובל בלי הכרח מהכתובים והוא דבר פשוט לתינוקות, ואני מצטער שאטפל להשיב על כל שיבושי המגיה הנ\"ל, שמילא כל הספר טעוית, ושלח ידו בלשון הטהור של רבינו בדברי הבאי ושטות, וכמו שעשה עוד בסמוך:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נמצא </b>\n<b> מקום מערכה וכו' וארבעה טפחים. </b> גם פה הדפיס המדפיס הגהה גדולה למראית עינים, ואין בה חידוש, רק הראה שטחו מראות עיניו, וכתב על בעל תוס' יו\"ט דאשתמיטתיה לשון הרמב\"ם ז\"ל בפירושו, ומי בכל בית פירושו נאמן כהרב בעל תוס' יו\"ט ז\"ל הבודק בחורין וסדקין בפירושו של רבינו ז\"ל, וזה המטעה אלו הביט ימין היה רואה ששקר בימינו, שהרי בראש הפרק שם במדות מביא הרב בעל תוס' יו\"ט זה הלשון של רבינו בפירוש עצמו ולא יליזו מעיניו באותו משנה. ברם מגיה זה גלי אדעתיה שלא הבין כלל וכלל לא השגת הר\"א ז\"ל ולא מ\"ש בעל תוס' יו\"ט ז\"ל, דאטו מאן פליג עליה דרבינו בהא דלא דק תנא בד' טפחים היתרים על כ\"ח שזהו רוחב שטחו של מזבח משפת סובב ולמעלה שבחשבון זה נכללים הקרנות, ואף רש\"י ז\"ל לא פליג עליה אלא בכניסה דיסוד, מיהא לרש\"י ז\"ל נמי לא דק בשני טפחים, וכמבואר כבר בכ\"מ. ולפי דעת הגהתו המשובשת מדוע שתק לו הראב\"ד עד כאן, ולא פליג עליה לעיל בחשבון כ\"ח וד' טפחים קודם שפירנס מקום הקרנות, והוא מבואר מאד לתינוקות של בית רבן דבהא כל אפיא שוין הפירוש והחיבור וכל המפרשים יחדיו יהיו תמים שכל רחבו של מזבח עם הקרנות מוסיף על חשבון כ\"ח אמות עכ\"פ:<br><b> אלא </b> שבמה שכתב מקום מערכה כ\"ד וד' טפחים על זה בא הראב\"ד להשיג בטענת שמא, דעתו אולי מקום המערכה הנזכר במשנה כ\"ד ולא יותר מכוון, ואין צורך לדחוק בו ולומר לא דק אם נאמר שהקרנות לא היו בזוית מזבח ממש שוין עם דופנותיו, אלא כך היו עשוין הקרנות לאחר שעלה שלש משפת סובב כנס ב' טפחים מדופני מזבח והעמיד הקרנות ברחוק ב' טפחים מכל צד, זאת היא דעת הראב\"ד ז\"ל (וכן פירש הוא ז\"ל עצמו דבריו שנית לקמן בהשגה הסמוכה) שלפ\"ז לא נצטרך לדחוק גם במקום המערכה כ\"ד בלא דק, אבל בדקדוק שנינו כן, עם שיודה הראב\"ד בד' טפחים הנותרים, והם כניסת הקרנות, וזה פשוט מאד, וכן הבין התוס' יו\"ט, ועל זה אמר בתוס' יו\"ט שרבינו בפירושו הזניחם לד' טפחים הללו של מקום המערכה ולא הזכירם כלל אע\"פ שדקדק לבאר שם צורת המזבח, ונראה שחזר בחיבורו בודאי לבאר זה להוציא מדעת הראב\"ד ומכאן תוכחה עצומה לבעל הגהה זו דאפי' בשותא דרבנן לא ידע, ונכנס לפנים ממחיצתו:<br><b> ובאמת </b> ספקו של הראב\"ד אף דהיא גופה רפיא בידו ועלובה עסה וכו' אעפ\"כ לא ידעתי למה דחאה הרב בעל כ\"מ ז\"ל באמת הבנין, ומ\"ש בתוס' יו\"ט אין לו הכרח, ואדרבה ממ\"ש הרב בכ\"מ למעלה בשם סמ\"ג שגורס במשנה עלה ג' וכנס אמה ועל פיו הגיה בלשון רבינו ז\"ל, הרי גירסת הסמ\"ג מראה הכרח לפי' הראב\"ד שאל\"כ אין כאן כניסה כלל, ואע\"פ שהלשון כנס אמה ג\"כ אינו מדוקדק מ\"מ יש לישבו בדוחק, אך מלת כניסה אין לה הוראה אחרת בענין זה רק על מקום פנוי מבנין וכעין פגום נכנס והכניסה היא רק ב' טפחים, ודקאמר עלה ג' וכנס אמה אלו הקרנות כך תפרשהו עלה שלש וכנס (ויש לעשות כאן פסיק) כניסה מה של ב' טפחים אמה הוא מקום הקרנות:<br><b> ולפי </b> מה שפירש רש\"י באמה דרוחב הקרנות שהיא ג\"כ של ה' טפחים, איכא לפרושי נמי כנס אמה כמשמעו, דהיינו כניסה דשני רוחות קחשיב הכא דהויין להו תלת פושכי לכל חדא והן אמה בכללן, ואע\"ג דלא דמיא כנס דסיפא לדרישא משום דלא מיירי בטפחים (ויש דוגמתה במשנה) והכי עדיף מלשבושי לישנא דכניסה לגמרי, ובסמוך אי\"ה אבאר שגם הראב\"ד ז\"ל כרש\"י ס\"ל באמה דקרנות בת חמשה, אלא שסבור שאין הכניסה של הקרנות כי אם ב' טפחים, וב' טפחים אחרים העודפים יבוארו בעז\"ה היאך היו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגובה </b>\n<b> מקום המערכה י\"ח טפחים. </b> עיין מ\"ש בהשגות ע\"ז ומ\"ש עליו הרב בעל כ\"מ ז\"ל, וחם לבי בקרבי, לעצור במילין מי יוכל כי גדל כאבי, בראותי דברי הראב\"ד היקרים מפז תפארת גאון כל צבי, נתונים למרמס היו לבז הלכו שבי, אין דן דינו למזור ותרופה אין להביא, כי נשארו דבריו עיר פרוצה אין חומה אצל הר\"ב כ\"מ ובנה עליה מצודים גדולים חיל תשובותיו עליה הצביא,ואני אמרתי לא כן אבי, יבחן אוהב בהמון משיג ומחלק שלל לאגפיו פורש כנפיו על המעיינים המבינים ויבחנו דבריו אם לא דבר גדול דבר הנביא הוא הראב\"ד ז\"ל דעדיף טפי דסבר באורייתא וחכים טובא גבור כארי ליש ולביא, והפלא מכבוד קדושת הר\"ב כ\"מ ז\"ל עם כל תמיהתו על הראב\"ד איך לא שת לבו להתבונן כלל בדבריו והניח דבריו כמשנת בן תדל ובני יוחנא בת רטיבי כי לא די כל הזרות שיסבול בהבנת ההשגה שלא ראה דברי הר\"מ הכתובים כאן לפניו וכבר דיבר בהם בסמוך בהשגה הקודמת, ומה גם בהיותם משנה וגמרא כדבר הרב המבאר שלא יתכן לומר כן על קל שבקלים כ\"ש למרי דתלמודא הראב\"ד שכל דבריו במאזני צדק שקולים:<br><b> אבל </b> רע מזאת שאין טעם וריח בדבריו, במ\"ש ושני הקרנות הם שפחתו וכו' ואולי י\"ל וכו' והם טפל בלי מלח (לפ\"ד הר\"ב כ\"מ) הלנו אם לצרנו ובעל כ\"מ העלים עין מביאורם וכתב ז\"ל איני יכול ליישבו דרבינו מיירי בגובה וכו', ואין זו טענה שעד עתה הבין הר\"א דאיהו מיירי ברוחב כדעתו, אבל יש לתמוה על בעל כ\"מ שכתב שמפני כך לא יכול ליישבו, ויותר נוח היה לו ז\"ל לפרש לנו דעת הר\"א ז\"ל בזה, ואולי מתוך כך היתה מתבארת כוונתו כאשר נבאר בעז\"ה כוונתו הטובה מאד ודבריו בתכלית הדקדוק וההשערה קולע על השערה, ואם הם קשי ההבנה בתחלת ההשקפה ולכאורה:<br><b> איברא </b> דאיכא לאתמוהי אר\"ב כ\"מ שדבריו נראין סותרין זה את זה, שבתחלה תמה על הר\"א ז\"ל בחושבו התפוח במקום המערכה, וכתב איך עלה זה על הדעת, א\"כ כשטען שנית על הר\"א איך אפשר לומר שרוחב מקום המערכה י\"ח טפחים, שהרי היא כ\"ד אמות ועוד כמבואר במשנה וגמרא, וליקשי איהו ז\"ל לנפשיה איך אפשר זה להיות מקום המערכה כ\"ד אמות שהרי בודאי התפוח מובלע באמות אלו שהוא באמצע מזבח והרמב\"ם לא יכחיש התפוח וביאר כל מעשהו בהל' תמידין ומוספין, ואם לא יעלה על הדעת לומר שמקום מערכה הוא התפוח לענין הגובה, כל שכן ועל אחת כמה וכמה שלא יתכן כלל לומר שהוא בכלל מקום המערכה ברחבה, שהרי ודאי על מקומו לא היה מערכה שהרי ראשי הגזירין נוגעין בתפוח, לפיכך על כרחינו צריך לגרוע מנת התפוח מסך חשבון זה של כ\"ד אמות למקום המערכה:<br><b> א\"כ </b> גדלה התמיהה ביתר שאת ונהפכה אל הרודף, שאילו היה הרב ז\"ל נותן לב לדברי עצמו לא היו דברי הר\"א ז\"ל נחשבים אצלו כמו זר, וחוזרים להיות נגוהים אחרי שהיו תמוהים, והן הן דבריו ז\"ל בפ\"ב מהל' תמידין ששם השיב הר\"א ז\"ל על הר\"מ בענין התפוח, ודעתו שהתפוח הוא תל גבוה אמה כעין טבלא מרובעת כ\"ב על כ\"ב אמה, ומהיכן למד לומר כן, (גם שם לא החשיב אותו הרב המבאר לפרש מניין לו) אלא שכל דבריו אחת הן והסתום במקום אחד מפורש במקום אחר, ששם נשען על הנוסחא המדוייקת הנמצאת לו כאן בענין זה שהיה רוחב מקום המערכה י\"ח טפחים, א\"כ בהכרח נשאר לתפוח (שהוא צריך למקום רחב שפעמים עליו כשלש מאות כור) כ\"ב אמה, וכמו שאפרש היטב בעזה\"י:<br><b> וזהו </b> שאמר כאן שהנוסחא המדוייקת רוחב מקום המערכה שמנה עשר טפחים, לפי שהמזבח רחבו כ\"ד אמה וד' טפחים אחר כל הכניסות וקרנות והלוך רגלי כהנים כמו שנתבאר, צא מהן כ\"ב לתפוח, נשארו למקום מערכה ב' אמות ד' טפחים שהם בין הכל ששה עשר טפחים, ועל זה הקשה לעצמו שחסרו עדיין שני טפחים להשלים י\"ח כפי נוסחא שלו, והשיב ושני הטפחים (ר\"ל החסרים מחשבון זה) הם שפחתו משתי הקרנות ברחבן, והוא הדבר אשר דברתי למעלה שדעתו ז\"ל שוה בזה עם רש\"י ז\"ל שרוחב הקרנות אמה בת ה' טפחים ופיחתו שתי הקרנות ב' טפחים נמצאו י\"ח טפחים בדקדוק לרוחב מקום המערכה:<br><b> אמנם </b> יקשה עדיין על הנוסחא הלזו משיטת עצמו, שכבר פירש ז\"ל בהשגה הקודמת בסמוך שאולי הד' טפחים הם כניסת הקרנות, א\"כ מדויל ידיה משתלים שאי אפשר לקיים אותה נוסחא שתהא מדוייקת מכל מקום, שהרי אעפ\"כ אין כאן רק י\"ד טפחים מקום מערכה והיא אומרת י\"ח טפחים, ויהי כמשיב לזה באומרו, ואולי י\"ל שאותן ב' טפחים היו פגימה שהקרנות היו כנוסים וכו', שלשון זה נראה שלא ירד לסוף דעתו בעל כ\"מ ז\"ל, לפי שכתב עליו ז\"ל איני יכול ליישבו, דרבינו מיירי בגובה ואותם שני טפחים ברוחב ומה ענין זה לזה עכ\"ל:<br><b> ומלבד </b> שאין זו תשובה על הר\"א ז\"ל כאשר כתבתי למעלה, עוד יש לשאול מה עלה בדעתו של הרב בעל כ\"מ שאמר כן ומה חשב בשני טפחים הללו לאיזה צורך הביאם הר\"א ז\"ל, ומאי איריא דרבינו איירי בגובה ואי נמי איירי ברוחב מי ניחא, שהרי שפתיו ברור מללו שרוחבה כ\"ד אמה ועוד, וגלוי לכל אשר עינים לו ומה יושיענו זה מה יתנו לו ב' טפחים ומה יוסיפו אם החסירו או העדיפו, חי אהבת האמת אם לא הוא כדבר שאין לו שחר לחשוב מעשה ידי אמן כמעשה יוצר חרס חסף די פחר. אבל מיעוט ההתבוננות שהיה לו ז\"ל בדברי הראב\"ד, נקל בעיניו להשליכם אחרי גיוו, וגרם לו שלא עמד על דעתו הברורה מעתה לפי מה שכתבנו שאחז צדיק דרכו בהשגה הקודמת להשוותה עם זאת שלא תתנגד לנוסחא שלו ברוחב המערכה, אלא שניהם צדקו יחדיו:<br><b> והיתה </b> תשובתו בזה באולי י\"ל (כמו שאמר למעלה בענין כניסת הד' טפחים שהיא דעת עצמו ולא קיבלה מרבותיו, משו\"ה אמרה בלשון מסופק) שאותן שני טפחים, (ואין ר\"ל ב' טפחים שפיחתו הקרנות שזכר כאן בתוך כדי דיבור, שא\"כ היה אומר שאלו ב' טפחים, אלא על ב' טפחים של כניסת הקרנות שזכר בקודם נתכוין, ושנים שהן ארבעה הם ב' טפחים לכל צד כנ\"ל, ועל כן אמר שאותן ב' טפחים הנ\"ל) היו פגימה, שלעולם הקרנות היו כנוסים מדופן המזבח, טפחים מכאן וטפחים מכאן כדרך שאמר בקודם ואעפ\"כ אין זה סותר למ\"ש כאן, שאולי שניהם אמת אם נניח שהיו באופן זה, שאותן שני טפחים של כניסת הקרנות שממעטים ברוחב מקום המערכה שהונח ח\"י טפחים היו פגימה לבד, ר\"ל שלא נחשוב שמשכו קו ישר מקרן לקרן בזויות ומאותו קו מודדין אמת ההילוך בשוה וכן ממנו למקום המערכה, שא\"כ לא יעלה בידך כי אם ז' טפחים רוחב המערכה לכל רוח, אלא קרני זוית הקרנות נכנסין בריבוע ההילוך ועושין בו פגימה ב' טפחים על ב' טפחים, וכן כנגדו במקום מערכה פגום נכנס, ולא שיעלה בידינו מקום המערכה מרובע לרחבו וארכו י\"ח טפחים, שהם ט' טפחים לכל צד כטבלא ארוכה לכל רוח כ\"ד אמה ברוחב ט' טפחים, שהרי בקרן זוית מתמעט רוחב המערכה ב' טפחים על ב' טפחים ששם באלכסון לעומת זויות הקרנות אין ברוחב מקום מערכה כי אם ז' טפחים לכל צד, שהוא ריבוע ז' טפחים על ז' טפחים לכל קרן זוית מפני פגימה הנכנסת ואוכלת בו ב' טפחים, זוהי הפגימה שאמר ז\"ל, שאעפ\"כ לא נסוג אחור מדעתו בכניסה של קרנות ובדרך זה נוכל לכוין אותה עם הנוסחא הנזכרת שלא יתנגדו זה לזה, כמו שפירשנו דאע\"ג דהקרנות כנוסים ב' טפחים וממעטים ברוחב מקום המערכה בקרן זוית היא פגימה ברבוע רוחב המערכה שאיננו שלם ושוה ברחבו כי בזויותיו מתקצר רחבו ועומד על ז' טפחים באורך ז' טפחים ברבוע ודוק, ותמצא מכוון מאד. ולא יזיק זה לנוסחא שלו הנזכרת, כיון שאינו אלא פגימה של ב' טפחים על ב' טפחים בקרן זויות ובכל האורך של כ\"ד אמההרוחב מכוון לתשעה טפחים כנ\"ל אין בכך כלום:<br><b> וזה </b> אם נניח שפגימה ב' נכנסת למקום המערכה כדי לתת לרגלי הכהנים את חלקם מנת הילוכם אמה בריבוע, שכדי למלאות פגימתה מקרני הקרנות של ב' טפחים על ב' טפחים נעשה פגימה אחרת כמותה במקום המערכה כנגדה באלכסון למלאות חסרון רבוע ההילוך כדי להרויח לכהנים שלא ידחקו רגליהם בזויות. אמנם אם תרצה אמור שהפגימה ברבוע ההילוך לבדה היתה, ואין המקום צר לכהנים לעבור שם בזוית בד' טפחים עם אלכסונם שהוא מקום מרווח להם די והותר, נשאר א\"כ מקום המערכה כטבלא מרובעת ונשכרת את הזויות, ופשיטא שאינם סותרים זא\"ז הנוסחא הנ\"ל של הר\"א ז\"ל עם דעתו בכניסה:<br><b> ועל </b> דרך זה מבוארים דברי המאור הגדול הראב\"ד ז\"ל בתכלית הביאור והדקדוק, ויתד היא שלא תמוט אצל הראב\"ד שכן הוא צורת מקום המערכה, ולא חזר בו מחמת שהתבונן אח\"כ מדברי הר\"מ שאין כך דעתו, ושא\"א לשנות ולתקן לשונו לכתוב במקום גובה רוחב אע\"פ שכבר יסבלהו לשון הר\"מ ז\"ל, ולא ימנעהו טעמו של בעל כ\"מ כסבור הרב מאחר שכבר כתב הר\"מ ז\"ל שמקום המערכה כ\"ד אמה שא\"א עוד לומר היותו י\"ח טפחים ברחבו, ואין בכך כלום שזהו פרט מן הפרט, והרי בתחלה קורא הר\"מ דרך כלל למקום המערכה כל הרוחב עם הקרנות ואמר נמצא רחבו שמנה ועשרים אמה וזה דרך כלל גדול, ואח\"ז ביאר ופרט מקום המערכה, אחר שהסיר ממנו חשבון הקרנות והילוך נשארו לו כ\"ד אמה, ועדיין על כרחך אין כולם מקום המערכה אף לפי דעת הר\"מ, שהרי תפוח מובלע ביניהן, ויתכן א\"כ תיקונו של הראב\"ד לומר שביאר עוד בפרט מן הפרט מקום מערכה אחר שהוציא ממנו גם כן מדת התפוח הודיענו שוב הנשאר אח\"כ במקום המערכה בעצם לבדו, אלא שאחר התבוננות דק ודאי יראה מדבריו ז\"ל שאין כאן כוונתו על הרוחב ויפה אמר הר\"א ז\"ל בכל מה שאמר ותחשב לו צדקה במה שדן את הר\"מ ז\"ל לזכות, וחשב להגיה ולתקן לשונו בתחלת העיון שהלשון היה סובלו בודאי, אם לא מטעמים אחרים ומסידורו של הר\"מ המעכב על ידו לפיכך חזר בו, ותהא משכורתו כפולה שהודיענו בפרטות מקום המערכה המיוחד לעצמו:<br><b> ובזה </b> קצת תמהון על רבינו המחבר הנפלא אשר לא הניח דבר גדול וקטן שלא שם עינו ולבו עליו לדקדק ולמצות חשבון כל דבר הצריך והנה איננו פה אתנו, ובא רעהו הטוב וחקרו ומאחר שבדק אחריו ולא מצא הטיב אשר עשה לבארו, ולא נשאר מקום תפיסה על הראב\"ד שדבריו צריכים מאד ולא יפול מכל דבריו ארצה, ובואו ונחזיק טובה על הודיעו אותנו מקום נפלא ממנו פרטיותו, ומכלל דבריו השגה להר\"מ ז\"ל שעכ\"פ היה לו לבאר דעתו בזה, אלא שהניח מקום להתגדר:<br><b> וחפשתי </b> בספר תוס' יו\"ט לראות מה ידבר בו, והנה לא הזכיר כלום, מענין התפוח ומעשהו, ורוחב מקום מערכה, לא הטריח עצמו מאומה בכל זה, כי סמך על מ\"ש בכ\"מ שדחה דברי הראב\"ד בענינים הללו מכל וכל בלי שום סמך, ואדרבה הם טובים ונכוחים ומוכרחים. ומכאן תוכחה למעיינים בל ימהרו להשיב על הגדולים (אף כי אין משיבין את הארי וכו') כל עוד שלא יבינו היטב דעת הכותב וכוונתו בבירור, שאז אין אשם על המשיב כפי מה שעיניו רואות, אבל להניח הדברים בלי צורה והבנה לא יתכן כלל, (שלא היה הכותב שוגה ופתי דלא חש לקמחיה ח\"ו), כאשר קרה להארז בלבנון הנשר הגדול קדוש ה' מכובד הריני כפרת משכבו של רבינו בעל כ\"מ ז\"ל שלא הביט אל הבנת כוונת דעת הראב\"ד ז\"ל, על כן נראו לו דבריו תמוהים מאד והזניחם מעליו ואם היה ז\"ל טורח עצמו בהבנתם ודאי שלא היה דוחאם בשתי ידיו, ואם בארזים נפלה שלהבת השגיאה מי יבין וידע איש בער כמוני ומה יעשו איזובי קיר וישמרו בנפשם, ודי בזה הערה, ולתועלת המעיין אצייר צורת המזבח ואניח חשבון שטחו העליון על דעת הראב\"ד ז\"ל עם מה שיצא לנו מכלל דברינו בו בעזה\"י, (עיין בראש הספר) [עיין בענינים המורחבים]:<br><b> ודע </b> שכתב הראב\"ד בפ\"ב מהל' תמידין ומוספין שאפשר היה התפוח עגול, א\"כ הרווחנו עוד למלאות חסרון מקום המערכה בזויות אם נאמר שגם רבועו של מקום מערכה פגום בקרנותיו ב' טפחים על ב' טפחים, וק\"ל:<br><b> ויש </b> לדעת ששתי אמות של מקום קרנות ושל הילוך היו עמוקות קצת ולא היה בשוה עם מקום המערכה, ובשפתו של מזבח היה לו כעין בליטה גבוהה מעט שזהו כרכובו של מזבח, ובין כרכוב ובין מקום מערכה היו ב' אמות הנזכרות שקועות בעומק קצת כעין חריץ כך פירש רש\"י ז\"ל בפ' קדשי קדשים (דף ס\"ב) אדתניא איזהו כרכוב וכו' עיי\"ש, והתימה שלא זכר רבינו ז\"ל מאומה מן הכרכוב וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וקרן </b>\n<b> דרומית מזרחית לא היה לה יסוד. </b> עיין בגמרא דאיזהו מקומן (דף נ\"ד ע\"א) משמע שהיה שם באויר אותו קרן בליטה קטנה, עיי\"ש ברש\"י אהא דכך התנו ביניהם אוירא דבנימין, ולמ\"ש התוס' שם אין הכרח לפירוש רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקרן </b>\n<b> מערבית דרומית היו נקבין כמין שני חוטמין והן הנקראין שיתין. </b> נפלאתי בזה מאד דהא משמע מדוכתי טובא דאין אלו שיתין, כדמוכח בס\"פ לולב וערבה דשיתין היו מחוללין עד התהום והם היו בראשו של מזבח לנסך בהם הנסכים והמים בחג, אבל הדמים הניתנין ביסוד דאיירי בהו הכא למטה ביסוד היו, כמו ששנינו במדות שהדמים הניתנין ביסוד מתערבין בהן, וכן משמע מאותה ששנינו בפ' קדשי קדשים שלשה דברים היתה אותה קרן משמשת למעלן ושלשה למטן למעלן ניסוך ולמטה שיירי:<br><b> וא\"א </b> לומר שאותן חוטמין של ניסוך שלמעלן עוברין על אותן שלמטה של דמים שביסוד ולעולם חדא נינהו משו\"ה קרי להו שיתין, דהא אפי' למאן דפליג התם בגמרא דלולב וערבה וס\"ל דאין השיתין מחוללין עד התהום, מכל מקום אית ליה דעמוקין הן וחלל יש שם תחת המזבח שמתעכבין בו הנסכים, כדמשמע מהא דאיתא התם לול קטן היה בין כבש למזבח ואחת לשבעים שנה פרחי כהונה מלקטין משם יין קרוש, ואילו הכא גבי דמים תנן שמתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון, ונראה מדעת הר\"מ דשני חוטמין דהכא ודתנן התם גבי ניסוך חדא נינהו, ועל זה נשתוממתי מאד, וביותר תמהתי על שלא העיר בכ\"מ כלום בכל זה, שנראה שהיה פשוט אצלו בלי צורך לביאור, ואני בעונותי לא מצאתי ידי ורגלי בכאן וחפשתי בספרים ואין פותר:<br><b> שוב </b> ראיתי בפ\"ב מהל' מעשה קרבנות שם ביאר רבינו שנסכי כל השנה היו מתנסכין ג\"כ ביסוד ושמשם הן יורדין לשיתין, והשיגו הראב\"ד, ומעתה נתחזקה תמיהתי ולא ידעתי למה שתק הראב\"ד ז\"ל כאן, גם מ\"ש בכ\"מ שם ליישב בדוחק גדול, אינו מועיל כלל למה שאמרנו שאיך אפשר לומר ששם ביסוד הם השיתין:<br><b> גם </b> בספר ברכת הזבח מצאתי אחר החיפוש שרצה לתרץ השגת הראב\"ד ז\"ל שם, ולא הונח לי בדבריו לגמרי (יעויין בו) שמלבד הדוחק שאי אפשר לאומרו שהרמב\"ם בחבורו ידבר מבנין של שלמה, שהוא דבר גלוי וידוע שאינו כן, ולא השמיענו כאן לענין בנין המזבח משני נקבין שלמעלה ולא כלום והניח משנה ערוכה בלי טעם וריח, עוד א\"א לשמעו מחמת ההכרח שאמרנו שעל כרחך אין אלו שיתין, מפני שאמר כאן שהדמים יוצאין לנחל קדרון והיין לא היה יוצא לנחל קדרון כמו שהוכחנו, ובבית ראשון שלא היה הבור של שיתין במזבח אלא חוצה לו פשיטא שלא ירד לנחל קדרון, דאליבא דכו\"ע בשיתין היה מתעכב זמן מרובה ואיך יצאו מהן הדמים לנחל קדרון, סוף דבר דעתי בזה קצרה והבנתי חסרה להעלות ארוכה למבוכה ומי שדעתו רחבה יתרץ זה וישא ברכה:<br><b> אמנם </b> מה היו שני נקבין הללו משמשים ג\"כ נעלם מאתי, שלדמים היה די באחד אחר שהדמים בסוף מתערבין באמה, ושל יסוד מערבי הוצרכו עכ\"פ להמשך דרך צינור קבוע ברצפה להיותן נגרין אל קרן דרומי ששם הנקבין, א\"כ היותן שנים יראה שהוא לבטלה לענין הדמים לבדן, ולא ראיתי מי שפירש זה:<br><b> ועל כן </b> באמת יראה מזה קצת נטייה לשיטת רבינו בהל' תמידין ומוספין, שניסוך של כל השנה היו בנקב אחד משני נקבין הללו של יסוד, ומיושב ממילא דעתו שקראן שיתין דא\"כ ודאי שהן נקראין שיתין דנסכים לשיתין אזלי וזה ידוע, אלא שלא נתיישב לי היאך אפשר לומר שגם הנקב שהדמים יורדין בו יקרא שיתין, מהטעם שזכרתי מאחר שהן יוצאין לנחל וא\"א לומר כן בשיתין כמו שהוכחתי לעיל:<br><b> שוב </b> מצאתי גם לזה תקנה, דלעולם שניהן נקראין שיתין, ורבינו דייק בשמא דשיתין לשון רבים משמע, ואשכחן נמי במתני' דמדות דקרי ליה שית בלשון יחיד, כדתנן הכא למטה בקרן מקום היה שם אמה וכו' שבו יורדין לשית ומנקין אותו, והיינו על כרחין דיין לחודיה הוא שצריך לנקותו משום שמתעכב שם כדפרישית ומשו\"ה קרי ליה בלשון יחיד דשל דמים אינו צריך לנקותו שאינו חפור בעומק אלא יוצא באמה שבעזרה, ומיהת שמע מינה דלתרוייהו קרינן שיתין, וליכא למימר דקרי להו הכי משום אותן שני חוטמין שבראש המזבח של ניסוך החג דהוו תרי שאותן אינן חלוקין כי אם בספלים, כדפירש רש\"י בפ' לולב וערבה שהמים והיין יורדין שניהם לנקב שבמזבח לשיתין, משמע דבמזבח לא הוי אלא נקב אחד ואותו נקב עובר עד הנקב של ניסוך שלמטה ביסוד ודוק, א\"כ מצאנו טעם בדברי רבינו, ויראה שהוא נכון ובאמת יש לו על מה לסמוך:<br><b> ועדיין </b> לא נתקררה דעתי עד שמצאתי את שאהבה נפשי לדעתי מאין יצא לו לר\"מ, ודקדקתי עוד דרך אחר וישר בעיני והוא זה דשית דתנן דמנקין אותו הוא של דמים בודאי והיה צריך לניקוי מפני הדמים היורדין לתוכו תדיר שלא יקרשו ויסתמו המעבר שלזה היתה מתוקנת הטבלא למטה ברצפה שיוכלו לנקותה מיד, וזה בהכרח שאותו נקב של דמים הוא הקרוי שית שמנקין אותו, (ושלא כדברי הרע\"ב ז\"ל) דאי של נסכים לא היה צריך לכך לפי שלאותו נקב שבו נסכים יורדין היה הלול במערבו של כבש שבו פרחי כהונה יורדין אחת לשבעים שנה ומלקטין היין, הרי מבואר מאד שא\"א לומר שהשית הנזכר במדות שמנקין אותו שיהא אותו של ניסוך שהרי יורדים אליו דרך הלול לא למטה ברצפה, גם לא היו מנקין אותו שאינו מהצורך, ואדרבה היו מתעכבין בו הנסכים ואינן יוצאין משם ומניחין אותן במחילה ההיא זמן מרובה. הרי זכינו לדין שיפה כיון רבינו, שעל כרחך גם הנקב שביסוד של שפיכת דמים הוא קרוי כמו כן שית, ולזה קראום שיתין לשון רבים וכנ\"ל, ואלו דברים מוכרחים כולם ברורים ואהובים, ורחוקים נעשו קרובים, וברוך ה' שהאיר עיני להבין דעת רבינו, דהוא גברא דמריה סייעיה, וכל דבריו צדקו יחדיו, אין בהם נפתל ועקש:<br><b> ונודעה </b> לנו סיבת שתיקתו של הראב\"ד ז\"ל דמודה נמי דנקראין שיתין הנקבים שביסוד מהכרח הנ\"ל, ולא מחמת זה חלק עליו בהל' מעשה הקרבנות, אלא טעם אחר יש לו בדבריו יבואר עוד בעזה\"י בהגיענו לשם, וטעמו של רבינו בניסוך של כל השנה כבר ראית למעלה, מראיית הנקבים שהיו שנים למטה כמו למעלה:<br><b> וכלל </b> רבינו דבריו כאן דרך קצרה שסתם וכתב ובקרן דרומית היו שני נקבים, שר\"ל בין אותן נקבים שלמעלה בין שלמטה שארבעתם באותה קרן היו, כמו ששנינו שלשה דברים אותה קרן משמשת למעלה ושלשה למטה, ורבינו ז\"ל בחר לתפוס כאן דרך קצרה על כן לא היה מתכוין לומר לא למעלה ולא למטה אלא בקרן סתמא, ושני חוטמין היו בכללם שהן ארבע בפרטן, שאותן שלמעלה הם נעשין רק נקב אחד במזבח ויורדין לשית דרך החלל שלמטה העשוי לניסוך כל השנה, והשני למטה לדמים וכנ\"ל ופרטי הנקבים ביאר כל אחד במקומו בהל' תמידין ומוספין ובמעשה הקרבנות, ונתכוונו דברי רבינו בכל אופן המועיל. וגם מה שאמר כאן שהדמים יורדין בהן אינו קשה, שאע\"פ שאין עשוי לשפיכת הדמים כי אם האחד, כיון שהיה האחר בצידו וסמוך לו אי אפשר שלא יעברו מהן לשני כשמתרבין, ואינו מזיק אם מעט מן הדמים יורד לשית של ניסוך, אי נמי בהם באחד מהם נמי משמע, והרע\"ב בפירוש המשנה במדות לא דק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכבש </b>\n<b> היה וכו' ופורח אמה על היסוד ואמה על הסובב ואויר מעט היה מפסיקו. </b> רבינו סתם כאן דבריו, והוא מקום שאמרו להאריך, ולבאר אני צריך, איתא בגמרא דבעינן כי דם שאויר קרקע מפסיקו, דהיינו רצפה כדפירש\"י ז\"ל, והתוס' כתבו על זה לאו דווקא דהא פורח אמה על יסוד ועל סובב אמה, עוד כתבו ובלאו האי קרא בעינן הפסקה מדכתיב סביב, אלא דסגי בכל דהו, והכא בעינן אויר גדול וניכר עכ\"ל. ונפל פותיא דהאי אוירא בבירא, דודאי משמע כדבריהם שצריך להיות כאן אויר גדול, אלא שצריך אומן גדול לעשות אויר גדול עם שיהיה פורח על היסוד וסובב אמתים, כמו שתפשו הם ז\"ל בפשיטות דפריחה ב' אמות דווקא, א\"כ איך אפשר זה וזה:<br><b> איברא </b> ניחזי אנן במאי דכתבו נמי מעיקרא דאויר רצפה לאו דווקא, ומאי פסקא והיכי פשיטא להו כולי האי, ואלא במאי מוקמי להא דרב פפא דבעי אויר קרקע מפסיקו, אי בהפסקה מעט מקרקע סובב אין זו הפסקת קרקע כי דם דסובב הוא חלק מהמזבח, ואין ספק שלא נקרא הפסק קרקע שא\"כ אף אני אומר יעמוד בצד מזבח ויזרוק ואיכא הפסקת קרקע, על כן נראה ברור דבעינן דווקא הפסקת קרקע של רצפה כדפירש רש\"י ז\"ל דווקא:<br><b> וא\"ת </b> היכי משכחת לה, כד מעיינינן ודייקינן במילתא טפי משכחינן דכולה ניחא ואתי שפיר איתא להא ואיתא להא, רצוני דודאי פריחה כמשמעה שהכבש פורח קצתו על ב' אמות הנ\"ל ואינו מובדל שם רק כמלא נימא, כדרך שאמרו בכבשים קטנים לקיים המקרא דסביב, וקצתו מופסק באויר גדול ורחב נוקב ויורד עד לרצפה בתחתית המזבח ממש ואין רחבו פחות מאמה בלי ספק, וכל דברי חכמים קיימים:<br><b> ובוא </b> וראה שאין ספק בדבר, ותלמוד ערוך הוא בידינו מאותה שזכרנו למעלה, דלול היה בין כבש ולמזבח, ופירש\"י ז\"ל בפ' לולב וערבה לול ארובה מלמעלה למטה היה בין כבש למזבח במערבו של כבש, דאויר מפסיק בין הכבש ולמזבח לקיים זריקה בבשר, והיה באותו אויר לול במערבו של כבש, שהכבש רחבו ט\"ז אמה ובשמונה אמותיו לצד מערבו היה הלול, שבו יורדין ומלקטין היין הנקרש מהנסכים, הרי מבואר לפניך בהדיא שהכבש חלוק שחציו פורח כל ב' אמות הנ\"ל עד קרוב למזבח מעט מזער וחציו האחר של צד מערב מופסק בלול הנ\"ל, שעל כל פנים צריך ליתן לו אמה ויותר לשירדו בו פרחי כהונה:<br><b> נמצאת </b> אומר על כרחך שאותו רוחב של שמנה אמותיו של צד מערב מופסקין מן המזבח באויר אמה ויותר, ובכל אותו משך לא היה סובב, כי הארובה ההיא מפסקת ויורדת מלמעלה למטה עד החלל שבתחתית המזבח, ואי אפשר לומר בענין אחר כלל, הרי יפה נתקיימו שני דברים הללו, שבשמונה אמות מזרחיות של כבש היה פורח על ב' אמות של יסוד וסובב בענין שיוכלו כהנים לעלות בו למזבח בלי שיצטרכו לפסיעות גסות, ושמונה אמות האחרות של מערב שלא היו עשויין לעלייה וירידה, (כי היורד מן המזבח עבר על פני חצי רחבו של כבש עד שמגיע אצל חציו למזרח ויורד שם בדרך שעלה או שמא בזוית מערבי דרומי של כבש היה עשוי גשר קטן לעבור עליו ולירד דרך שם), היו מופסקין כדי ליתן ריוח גדול באויר קרקע ממש עד למטה ובו ירדו בלול, ועל האויר הזה מתקיימת מצות זריקה באיברים בודאי, והכי נמי מסייע לן מתני' דפ\"ח דשקלים, עיין מ\"ש בפי' המשנה בס\"ד:<br><b> ואל </b> יקשה בעיניך דהא תנן התם בתמיד סדר מערכה גדולה מזרחה וחזיתה מזרחה, וביותר לפי מ\"ש רבינו בהל' תמידין בסידור עצי מערכה גדולה במזרח, שיראה מלשונו שסבור היה ברוח מזרח של מזבח היתה מערכה גדולה סדורה, א\"כ היאך יוכל להתקיים הבשר בזריקה בדרך שאמרנו אחרי שאין שם מערכה והם רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב:<br><b> אבל </b> תדע באמת שא\"א לומר שהיתה המערכה סדורה ברוח מזרחית ממש מזה הטעם בעצמו, שהרי אין רחבו של כבש יותר מט\"ז אמה, ואיך יוכלו הכהנים לזרוק האיברים מן הכבש עד כנגד סוף מזרחו של מזבח גם זה א\"א לגמרי, א\"כ תמה על עצמך היאך תתקיים הזריקה, הא אין לך לומר אלא שאין פירוש מזרחה אלא בערך חלוקת הכבש לרחבו לשני חלקים שוים ומפלגא דמזבח למזרח מזרחה קרי ליה, ולעולם מערכה בדרום קיימא אלא שמשוכה לצד מזרח מחציו של מזבח והלאה כנגד חציו של כבש המזרחי מאמצעו ולהלן, ולאפוקי מערכה שנייה שהיא במערב ומשוכה לצפון, אי נמי כדפירש הראב\"ד שם, שהגזירין סדורין מזרח ומערב ולאפוקי צפון ודרום דלא, זהו פירוש מזרחה דרישא, וחזיתה מזרחה פירושו החלונות והפתחים שבה ודוק, ובהל' הנ\"ל אי\"ה יבואר יותר בענין זה:<br><b> והיוצא </b> לנו שאין דרך אחר בעולם כי אם לומר שהמערכה סדורה בדרום על פני הכבש בחציו של מזרח ומגעת עד אמצעיתו שדרך שם על הלול היו זורקין האיברין כמצותן, [וראה ציור בענינים המורחבים פ\"ב ה\"ח] (ומתוך משא ומתן הלז מענין לענין נשכרנו עוד בריוח גדול, כי עתה הרחיב ה' לנו להבין עם זה פירוש משנה סתומה מאד השנויה בפ\"ח דשקלים עיין מ\"ש בלחם שמים שם, שלא עמדו עליה המפרשים, ובחמלת ה' עלי נתגלה פירושה על ידי הצעירה, ובקשתי מן המעיין לשום עינו עליה, כי משם חיזוק וסיוע נוסף למה שכתבתי כאן והדברים עוזרים זה את זה, והאחד מעיד על חבירו) ובזה הכל מתוקן ומקובל טוב ויפה, ומינה לא נזוע כי כולה סולת שקלטה הנפה, וברוך החונן לאדם דעת, ומאיר עיני היושבים במו אופל כמוני העני נבער מדעת כבד לשון וערל שפה, אל ה' ויאר לנו, ונפלה האורה על החלון שזכר רבינו כאן בסמוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושני </b>\n<b> כבשים שבהם פונים ליסוד ולסובב. </b> הוה קשיא לי טובא דלכאורה משמע שאין שם אלא כבש אחד הפונה לסובב למזרח, א\"כ בהכרח צריך העולה לשם לחזור על עקיבו, וזה אינו נראה מכמה טעמים וקשיא לי עד שמצאתי להתוס' זבחים (דף סד ע\"א) שנתקשו ג\"כ בזה:<br><b> אמנם </b> לענ\"ד ברור שהיו שני כבשים קטנים פונים לסובב מזה אחד ומזה אחד יוצאין משיפולו של כבש גדול ומשפעין ועולין עד שנעשין גבוהים בשוה עם הסובב הימני לעלייה והשמאלי לירידה שבו יורדין מן המזבח להוליך בו שירים ליסוד דרומי (ורחבן של כבשים קטנים הללו איני יודע), והא דלא קחשיב להו תלמודא בתרתי בהדיא לק\"מ דהנך תרתי דסובב בחדא חשיב להו כיון דתרווייהו לסובב אזלי, ולא קשיא נמי מהא דכתב רש\"י מההיא דסוכה דתנן ופנה לשמאלו, ולא קתני לסובב, והא ודאי לא מוכח מידי מהתם דהיכי ליתני לסובב והלא ניסוך המים והיין בראשו של מזבח הן נעשין, כדתנן נמי בפרק קדשי קדשים בג' שהיו עולין וחוזרין לעקב והיינו משום שהיו עולין בכבש גדול לראשו של מזבח ולא פנו לסובב כלל כי אין שם מקומם, ואולם הכבש השני הקטן הנזכר כאן הוא פונה ליסוד מלבד אותו שבצדו הפונה לסובב, וזה השני הוא קטן ונמוך ביותר לפי גובהו של יסוד בלבד [וראה ציור בענינים המורחבים פ\"ב ה\"ח]:",
+                "<b> וחלון </b>\n<b> היתה במערבו. </b> הראב\"ד נטה קו תשובתו והר השגתו עליה כגיגית כפה, ובא הר\"ב כ\"מ והכהו בלשון ודברים אשר לא כן עליו חפה, ולא אוכל לצייר מה חשב הרב ז\"ל, וכי ח\"ו חשוד הראב\"ד ז\"ל לבדות דבר מלבו, או לכתוב כל העולה על רוחו מבלי הבט אל האמת וחלופה, הלא הוא החסיד הר\"א ז\"ל בור סיד שאינו מאבד טפה, הלא לזה יענו הכה בן דוד בריבותיו והשגותיו בלשון נקייה מזוקק שבעתיים וכל אמרתו צרופה:<br><b> אולם </b> כנים דברי הראב\"ד ז\"ל שמלבד הרבובה היה ג\"כ חלון באותו קרן כמו שהוכחנו, וזהו שאמר ז\"ל לא כי אלא החלון לבד והרבובה לבד, ור\"ל שעל כרחך חלון לבד שהוא היה באותה קרן על פני הכבש בינו ולמזבח והוא כעין חלון וארובה, ורבובה לבד שהיא בכותל הכבש, ומ\"ש וכך היא שנויה במדות, לא נתכוין אלא לומר שהרבובה לבד כך היא שנויה שם בלי מדה ידועה, אבל המדה של חלון ברוחב אמה סבור הראב\"ד שהיא לענין הלול כמ\"ש לעיל, ואין בידינו התוספתא לכוין לשונה היטב, עכ\"פ אינני מסופק שזו היתה דעת הראב\"ד ז\"ל בהשגתו זו, דגברא רבה אמר מילתא לא תיהוי כי חוכא, והא בגוונא דאמינא ודאי לא הויא בדותא ובורכא, אלא כל דבריו הלכה, ומשנה צריכה:<br><b> ולמדנו </b> ממנו גם כן שהיה הלול שהוא ז\"ל קוראו חלון רחבו אמה, לפי שהיה צריך לאויר גדול כדברי התוס' [וראה ציור בענינים מורחבים פ\"ב ה\"ח אות י\"ח כ'], וא\"ת למה צורך לאויר רחב כל כך שאינו אלא כדי לקיים מצות זריקה בבשר, ואפי' לרב פפא דמשום דבעינן הפסק קרקע דווקא תיסגי ליה בהבדלה מועטת כעין של כבשים קטנים וכחצי כבש של מזרח, וניתתי ביה טובא עד קרקע הרצפה, (דאי משום לול, הוי עבדינן ליה מן הצד, אי לאו משום דבלא\"ה מיבעי לן ההוא אוירא מפני הזריקה וכנ\"ל), ועל כן נראה דהא דרוח אוירא כולי האי לא נפיק לן מקרא אלא תקנת חז\"ל הוא כמ\"ש בעזה\"י, והיינו דכתבו התוס' ז\"ל בפרק כיצד צולין דאף בלא אויר היה יכול לקיים מצות זריקה אלא שעל ידו יזכור לזרוק:<br><b> וראיתי </b> בתשובותיו של אדוני אבי הגאון ז\"ל הביא דברי התוס' הללו ותמה עליהם, וגם בעיני יפלא לכאורה, דהכא משמע דגזרת הכתוב הוא, ובמאי דכתיבנא ניחא דפשיטא להו דבעינן אויר מפסיק כי דם, ובלא\"ה נמי לא סגי דלא הוי אויר דהא כתיב סביב, אלא דמשום לקיים בזריקה צריך לן הפסקת רצפה, אכתי הוה סגי בהפסק כמלא נימא עמוק עד קרקע הרצפה וכדאמרן והיה מתקיים זה וזה בטוב, לכן הוצרכו לומר שעל כרחך לזה האויר הרחב של הלול (שלתשמיש לול יצטרך עכ\"פ אמה) לא היה בו צורך מפני הזריקה בעצמה שכבר תוכל להתקיים בלא זה, אלא בודאי מדברי חכמים הוא כדי שע\"י כך יזכור לזרוק, שאם היה צר כהבדלות האחרות היה שוכח ופוסעו בלי שיכיר אבל מתוך שהיה רחב כל כך על כרחו נזכר וא\"א לפוסעו, וגם זה ברור בכוונת התוס':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ונותן </b>\n<b> בתוך הבנין גוף של עץ. </b> כן צ\"ל ג\"כ לענין עשיית הלול הנזכר, ולהבדיל הכבשים מן המזבח, והרבובה הנזכרת למעלה בדברי רבינו, שבודאי גם הכבש כולו היה נעשה בנין אטום באופן המבואר בדברי רבינו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מזבח </b>\n<b> שנפגם. </b> עיין בתשובות אבא מארי הגאון זצ\"ל סי' י', כתב טעם למה שפסק [שלא] כרבי אליעזר בן יעקב, ובהך כללא דמשנת ראב\"י עיין מ\"ש בעזה\"י בהגהות הכללים, ומ\"ש הרב בעל כ\"מ דבברייתא לא קיי\"ל כוותיה, עיין בהר\"ן פרק אלו טרפות דמקשי על הרי\"ף דלא פסק כראב\"י באפרוחים שלא נפתחו עיניהם, אע\"ג דלא מיתניא אלא בברייתא, (והובאו דברי הר\"ן באחרונים ביו\"ד סי' ט\"ו):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן נרות המנורה. </b> עיין השגת הראב\"ד ז\"ל:<br><b> ואיני </b> מוצא קורת רוח במה שהשיב בכ\"מ לסייעו לרבינו דפסק כר' אלעזר בר' שמעון משום דמסייע ליה קרא, דמאן שם ליה ומאן ספין מאן רקיע לאכרועי בהא, אטו קראי כרבי לא דייקי, אדרבה מסתברא כוותיה דרבי דייקי טפי דהא כתיב יערוך אותו לפני ה' מכלל דכולהו לאו לפני ה' נינהו, ומאי מהדר ליה ראב\"ש ההוא דמצדד אצדודי, רבי נמי ס\"ל מצדד אצדודי בודאי דלהכי אתי אל פני המנורה יאירו, ומודה רבי בהא דמצדדין פניהם כלפי אמצעי אלא שאין אמצעי לפני ה', ואהני ליה יערוך אותו לנר מערבי שהוא אחר ולא של פני המנורה, ואיברא לדידן חזי סברא דרבי עדיפא דכולהו לפני ה' מיקרו, אי ס\"ד צפון ודרום מונחין ולא סגי בצידוד, וקרא נמי אייתר ליה אליבא דראב\"ש וק\"ל:<br><b> אלא </b> שאין צורך להטריח עצמנו בכזה ולהשיב תשובות חבילות שאין בהן ממש אחר שלא חששו להן רבותינו בעלי התלמוד ז\"ל, לא נשאר לנו פתחון פה להכריע על פי סברתינו, ואין לנו כי אם להמשך אחר הכללים שמסרו לנו, וזה אין בו ספק דהלכה כרבי מחברו אפי' לגבי ר' אלעזר בר' שמעון איתמר, ואין צורך להוכחת הכ\"מ שכן הוא פשוט בכל מקום ולא אשכחן מאן דמפליג בהא כיון דסתמא איתמר מחברו, ופירוש מחברו בכל מקום חברו הנחלק עמו ואפי' גדול ממנו, ומשו\"ה אשכחן למ\"ד דאפי' לגבי אבוה הילכתא כוותיה ודוק. גם מ\"ש עוד בכ\"מ דמתני' דשתי הלחם אתיא כוותיה דראב\"ש דאי כרבי קשיא מאי שייר דהא שייר, גם זה אינו מוכרח, עיין בתוס' ר\"פ מרובה שכתבו דיש מפרשים דלא אמרינן מאי שייר דהאי שייר אלא כי נחית למנינא דווקא ובעלמא לא, והכא נמי הא לא נחית למנינא:<br><b> והנראה </b> לענ\"ד בפסקו של רבינו דסמך לו על הירושלמי (שקלים יא') שהביאו התוס' משקלים דהגירסא הפוכה דרבי סבר צפון ודרום, ודילמא הכא בגמרא דידן נמי הוי גריס הרמב\"ם פלוגתייהו דרבי ור' אלעזר בר\"ש איפכא, משו\"ה שפיר פסיק כוותיה דרבי, ונראה להכריח עוד פסקו של הר\"מ מדאיתא הכא בגמרא דידן דפ' שתי הלחם דר' אלעזר בן שמוע סבר דעל כל הי\"א שולחנות היו מסדרין, ור' יוסי בר' יהודה פליג עליה וס\"ל דאין מסדרין אלא על של משה, וכי היכי דפליגי בשולחנות הכי נמי פליגי במנורה וכדאיתא בירושלמי נמי כה\"ג, וכתבו התוס' בשם הירושלמי דלמ\"ד מזרח ומערב מונחין כולן ראויין לשירות כר\"א בן שמוע, ולמ\"ד צפון ודרום אין מסדרין כי אם על של משה לבד, ומשמע קצת דתלמודא סליק בהכי כשיטת ר' יוסי בר\"י דעל של משה לבד מסדרין ומוקי קרא לשלחנות שבאולם, ולר\"א בן שמוע לית ליה קרא לשולחנות של אולם, אולי לא סבר ר\"א בן שמוע דהוו שולחנות באולם, וסוגיא דתלמודין אזלא כר' יוסי בר\"י בשולחנות דאולם, שמע מינה דצפון ודרום היו מונחין, ומנורה נמי דכוותיהו צפון ודרום קיימא (דהא בהא תליא כדאיתא בסוגיין) כפסקו של רבינו:<br><b> ואי </b> גירסת הירושלמי הנזכר אמיתית תיתי כוותיה דרבי, ואי לא הרי חביריו חלוקין עליו רבי אלעזר בר' שמעון ור' יוסי בר\"י, ולא קיי\"ל הלכה כרבי מחביריו כדאיתא פ\"ב דכתובות, כל שכן היכא דמסייע נמי סוגיא דתלמודא ומתני' וזה נכון בדעת רבינו, ותו איכא לסיועיה דבמסקנא דחיק תלמודא טובא אליבא דמ\"ד מזרח ומערב מונחין, אבל למ\"ד צפון ודרום אתי שפיר וק\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובין </b>\n<b> כל חלה שלשה קנים. </b> איני יודע היאך הקנה השלישי מונח אם היה לו ג\"כ פיצול בצניף לסומכו, שהצניפין יהא להן בצד אחד שני פצולין ואחד בצד השני כזה, [א\"ה: נראה שבדפוס הראשון הושמט כאן ציור המחבר] או הניח הסניפין נקובים באמצע בין שני הפצולין עובר חור א' כזה [כנ\"ל]. ומדברי הרא\"מ פרשת תרומה נראה שפיצול אחד היה משמש לכל שלשה קנים שבין חלה לחלה וכתב שהיו הסניפין רחבין כשיעור שיש מקנה הראשון לשלישי בכדי שיספיק החריץ שבסניף להשען עליו כל השלשה קנים, א\"כ הפיצול אינו כי אם חריץ ישר לרוחב הסניף שהיה מגורר במגרה ונחרץ מצד אחד חריץ רחב בשיעור מספיק לרוחב שמן קנה הראשון לשלישי:<br><b> וגובה </b> הסניפין כתב הרא\"ם שהיה כ\"א טפחים, ט' טפחים כנגד גובהו של שולחן וי\"ב טפחים לגובה החלות בלבד, והנה לא נתן חשבון הקנים המפסיקין בין חלה לחלה, ומעדיפים בגובה המערכת, שבודאי לא היו בנס עומדות, ויש להם איזה מדה וכמות כל שהוא, ונראה דעתו ז\"ל שהסניפין לא היו עולין כנגד גובהה של חלה העליונה, לפי שלא היו צריכין להגביהן כל כך, שהרי אין עליהן קנים מלמעלן א\"כ נמצאו שני טפחים עודפים לפרנס בהן עודף הקנים, אבל יותר נראה שהסניפים מגיעים גם כנגד כותלי החלה העליונה כדי שלא יטו החלות העליונות לצדדין, א\"כ בהכרח להוסיף על הכ\"א טפחים כדי שיעור הקנים ולא נודע כמותן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכיור </b>\n<b> היו לו י\"ב דד. </b> עיין מ\"ש בעזה\"י בפי' המשנה דיומא:<br><b> ובפירוש </b> מוכני עיין מ\"ש בתוס' יו\"ט בסוף פ\"ג דיומא בשם בעל כף נחת, ומלבד מה שהשיב עליו בתוס' יו\"ט נראה ודאי דבורכא ובדותא היא ואי אפשר לאומרו כלל, לפי שאותו אופן מתחבולת המכחול בשפופרת אין המים העליונים שבכיור מיטהרים שאינן נעשים מחוברים על ידי כך למימי הבור שבתחתיתו, שמעשה המכחול הוא לתלוש המים מלמטן למעלן ע\"י דחיקת המכחול בכח המושך למעלה, ונפסק הקלוח מן המחובר עד שלא יבוא אל הכיור, וכשמגיעין לכיור תלושים הם ולא יטהרו מימי הכיור, ואנן בעינן לטהר מי הכיור שנפסלו ע\"י השקה ודוק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אבן </b>\n<b> היתה בקדש הקדשים במערבו. </b> עיין מ\"ש בעזה\"י בזה בלחם שמים ביומא פ\"ה:",
+                "<b> ויאשיה </b>\n<b> צוה וגנזו. </b> נראה לענ\"ד דבר נאה במה שהביא רבינו דברים אלו כאן שנראה לכאורה שאין נפקותא מזה לענין דינא, וידוע שכל דבריו להלכה אמורים אי הילכתא למשיחא או לזמן הזה, ודברים שאין יוצא מהן דין מהדינים ולא מוסר והנהגה וידיעה הצריכה אין מדרכו ז\"ל להטפל בהם בחיבור זה, כל שכן שהדבר במחלוקת שנוי ורבינו הכריע כדברי האחד, הלא לא דבר רק הוא, אלא שאיזה צורך הביאו לכך:<br><b> ולכן </b> לבי אומר לי שצורך גדול יש לרבינו בדבר זה לפי שיטתו שתפס לו לקמן בפ\"ו מהל' הללו שאנו עסוקין בהן שקדושת הבית לא בטלה, וראוי להקריב בו עתה, וכן הנכנס לשם חייב עליו כרת, שלא כדברי ראב\"ד החולק שם. ונראה שאותן הדינים שהביא רבינו בהל' ביאת המקדש גם לזמן הזה שנאם ולא משום הילכתא למשיחא לחוד אלא משום דס\"ל כדאמרן דקדושת הבית לא בטלה, ומשמע לי דסבר רבינו דהך מילתא דקדושת הבית לא בטלה אזלא כמאן דס\"ל ארון במקומו נגנז, דאי למ\"ד ארון גלה לבבל גם קדושת הבית בטלה ע\"י כך, ועכ\"פ לענין ביאת המקדש מסתברא דבהכי תליא, דהא כתיב למבית לפרוכת ואל פני הכפורת וכיון דאין שם ארון וכפורת דילמא לא חייב עלה רחמנא, כדאמרינן במנחות (דף כ\"ז ע\"ב) אליבא דר' יהודה דמשו\"ה בעינן קרא להזאות כדילפינן התם מוכפר את מקדש הקודש, ושמע מינה לדרבנן דסברא טובה היא, ובאמת נאמר כן וייפטר הנכנס לשם בזמן הזה, אפי' לפי מ\"ש רבינו ז\"ל בפ\"ו דשכינה לא בטלה, נימא דאארון וכפורת נמי קפיד קרא, אבל אי אמרינן במקומו נגנז שפיר ודוק, ומ\"ש כמ\"ד נגנז דהא אתי כסתמא דשקלים ורבים ס\"ל הכי עיין בגמרא דהוציאו לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בבית </b>\n<b> ראשון היה כותל. </b> עיין בכ\"מ שהביא דברי רש\"י, ולענין מה שהשיב בתוס' יו\"ט על זה והעתיקו המגיה כאן, עיין מזה בלחם שמים בפ\"ה דיומא מ\"א, שם הארכתי בזה בס\"ד, והוכחתי במישור כדעת רש\"י שהיא נכונה מאד, וכל מה שטען בתוס' יו\"ט אין בו ממש, עמוד עליו ותמצא דברים נכונים בעזה\"י:",
+                "<b> וכיון </b>\n<b> שבנו בית שני נסתפק להם [וכו'] ולא בנו כותל אלא שתי פרוכות. </b> עיין מזה בתוס' פ' הוציאו למה לא עשו פרוכת אחת שעוביה אמה:",
+                "<b> אבל </b>\n<b> במקדש ראשון לא היתה שם אלא פרוכת אחת. </b> כתב הרב בעל כ\"מ נראה דלמשכן קרי מקדש דאילו בבית ראשון לא היה פרוכת עכ\"ל, ואין צורך שדברי רבינו כמשמען דודאי היה פרוכת גם בבית ראשון, ומקרא מלא הוא בדברי הימים ויעש את הפרוכת, והכי נמי איתא בהדיא בגמרא דיומא (דף נ\"ד ע\"א) דהוי התם פרוכת דבבא והכותל היה משני צדדיה, וזה ברור וכבר זכרתי זה שם בפי' המשנה, שיש לתמוה על הרב בעל כ\"מ ז\"ל בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנין </b>\n<b> אטום. </b> העיקר בזה כדברי בעל תוס' יו\"ט שהוא מובלע במעלות האולם, והוא פשוט מאד דהתנן היכל מאה על מאה על רום מאה דכייל לאולם בחושבנא:",
+                "<b> ורום </b>\n<b> הכיור שבתקרה [אמה] ועל גביו שתי אמות פנוי. </b> להרע\"ב בפי' המשניות דרך אחרת בזה, עיין פ\"ד דמדות מ\"ו, ובהשגות לא היה כיור בתקרה אלא טוח בכותל בסיוד וכיור כדי שלא יכנסו המים שבגגות התאים בכותלי ההיכל ואמתים בית דילפא לקבל דלף התקרה עכ\"ל:<br><b> ולא </b> יכולתי לכוין דברים אלו עם חשבון המשנה דמלמטה למעלה קחשיב האוטם שש וגובה ארבעים, והדר כיור על הארבעים שכבר חשב, נמצא מדת הכיור בין שהיה בתקרה בין בכותל כדעת הראב\"ד איך אפשר שיהא נעשה בשביל שלא יכנסו המים שבגגות התאים בכותלי ההיכל, שהרי כבר עלה הכיור מ\"ז אמה ברום ההיכל ורום חלל כל התאות לא היה כי אם ט\"ו לפי ששלש על גבי שלש היו וכל אחד גובה ה' אמות, ואמה תקרה בין כל אחד ואחד, הרי י\"ח:<br><b> ואפי' </b> נניח עוד ב' אמות לתקרה ומעזיבה של הגג שלהן למעלה, לא יגיע החשבון ליותר מעשרים (וע\"ג זה היו החלונות שלא יאפילו התאים בפניהם וק\"ל) שאינו עדיין חצי גובהו של כיור, ואיך יכנסו המים שבגגות התאים שלמטה מן הכיור הרבה יותר מעשרים אמה לכותלי ההיכל לשהכיור יגין בעדם, שיצטרך שיהיה למטה מהם כנגדם, אם היה לחיזוק הכותלים שלא יקבלו מימי גגות התאים, וכ\"ש לדעת הראב\"ד ז\"ל עצמו לקמן שהתא התחתון היה כנגד האוטם שאין התאים מגביהים יותר משיעור הנ\"ל, ושלשה ע\"ג [שלשה] תנן וטפי לא אשכחן, וצריך עיון:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מן </b>\n<b> הצפון לדרום מאה עובי כותל האולם חמש. </b> בהשגות א\"א זה הבל וכו' שלא היה שם כותל לאולם כלל, שלא היה לאולם אלא כותל המזרח שלפני ההיכל עכ\"ל. מדברי הר\"ב כ\"מ נראה שהבין בדעת רבינו ז\"ל שהאולם הזה שהוא עשר אמה ברחבו מכותלו עד כותלי הקודש, הוא ההולך על כל פני הצפון וכן לדרום כל האורך שממזרח למערב בשני צדדי הקודש, וכסבור היה הרב ז\"ל שזו היתה השגת הראב\"ד ז\"ל שהוא לא ירצה באולם הזה באורך רק ברוחב לבד, ולזה לא מצא מענה הרב בעל כ\"מ לתשובה שהשיב הראב\"ד ז\"ל ממ\"ש ההיכל רחב מלפניו וצר מאחוריו, כי אם להליץ בעד רבינו על צד הדוחק שהיה מטין הבנין לצד מערב כדי שיהא צר מאחוריו, וצר לנו מאד להבין כך בדברי רבינו ז\"ל, ובמה היה המקום ההוא צר איך אפשר שלא יהא נזכר זה בשום מקום:<br><b> גם </b> בתוס' יו\"ט נמשך אחר הבנה זאת בדברי רבינו ז\"ל, ואמר שלא נמלט מהשגה, ועל פי כוונה זו יפה כתב הרע\"ב כלפי המשכו אחר דעת רבינו בזה שלא נתפרש לו היאך ההיכל צר מאחוריו, שלפי דעתו הלזו היה בנין ההיכל מרובע מאה על מאה בשוה, ואי אפשר לו לקבל הדברים שהביא בכ\"מ מפירושו של רבינו שאין שיעור לדבר זה:<br><b> אמנם </b> בסייעתא דשמיא נ\"ל שלא עמדו כל הבנאים הנ\"ל על אמיתת כוונת רבינו ז\"ל כאן, ובחנם מאסו בו הבונים דלק\"מ ממה שהקשו עליו, גם הראב\"ד לא כן חשב בו כמו שהבינו המפרשים הנ\"ל, שתפש עליו מחמת שהניח בנין אולם של ט\"ו אמה על פני כל האורך בב' צדדים ולבבו לא כן ידמה אלא כמו שאומר בעזה\"י שרבינו ז\"ל לא עלה על דעתו מעולם שיהא אולם מקיף לקודש משלש רוחות, דהא פשיטא דלא הכי הוה, כדמוכח בהדיא מחשבון המונח במשנה שמן הצפון לדרום אינו כי אם שבעים אמה, ואינו משלים מנין המאה אמה רוחב אלא עד שמגיע לאולם, באומרו האולם עודף ט\"ו אמה וכו', וא\"כ גם הראב\"ד אלמלא הבין בדעת רבינו כדרך הבנת מפרשים הנ\"ל, טפי הו\"ל לאקשויי ממשנה זו דנראה דבר ברור שאין אולם כלל לצפון ולדרום על פני הקודש לאורכו, ולא השיגו מאומה על זה:<br><b> לפי </b> שכוונת רבינו כמו כן רצוייה, שאין שם אולם כמו שאבאר, שדעת רבינו ז\"ל כך היתה שכותלי הקודש שמנה למעלה שעולין ברוחב כ\"ה אמה לכל רוח הצפון והדרום היו נמשכין באורך למזרח על פני כל האולם עד תכלית מזרחו, שנמצא רוחב אולם כרוחב הקודש ולא יותר, וזהו האולם המוחלט בשם זה, והיא דעה מוסכמת מהכל, שגם הראב\"ד ז\"ל מודה בה כמו שאפרש אי\"ה, וכן היא דעת התוס' ז\"ל שכתבו האולם פרוץ במלואו לרוח מזרחית, כמ\"ש בכ\"מ ז\"ל בשמם בפרק זה, א\"כ על כרחך לומר שהאולם מופסק בכותל על פני ארכו הנמשך בשוה עם כותל הקודש, שאל\"כ אינו פרוץ במלואו וא\"כ זה הכותל מניין, אלא שכך הוא הענין שמדת הכתלים של קודש משני רוחות באורך הן הן עצמן של אולם שמשוכות עד סוף האולם לצד מזרח על כן נשארה מדת הפתח פרוצה במלואו של אולם בודאי:<br><b> והיינו </b> פירושה דמתני' דתנן האולם עודף עליו ט\"ו אמה משמע על בנין הכותלים הנ\"ל, ואיך אפשר לומר כן אם לא היו הכותלים ההם משוכים ע\"פ כל האורך של מאה אמה, שהרי כנגד הקודש ברוחב לא היה אולם שעל כן לא חשב רק שבעים, אלא פירוש המשנה פשוט שהעודף הזה הוא אחר הכותלים שכבר חשב, והן הם שהיו ג\"כ באולם לאורכו, וזכר עכשיו שהיה האולם עודף ט\"ו אמה ברוחב, מפני שהיה ריוח בין הכותלים ההם עד סוף הדרום וכן לצפון ט\"ו אמה, והוא נקרא ג\"כ אולם על דרך השאלה, לפי שמקומו מכוון כנגד האולם באורך ט\"ז אמה, דהיינו י\"א אמה של אולם עצמו וה' עובי כתלו, ובמשך זה האורך שכנגד האולם לצדדיו היו עודפים הט\"ו אמות והוא הנקרא בעצם בית החליפות:<br><b> ובו </b> נחלקו הרמב\"ם ז\"ל והראב\"ד ז\"ל, דלרבינו משמע ליה דבט\"ו אמה אלו מובלע כותל של חמש אמה של צדדין, כדרך שהיה לאולם על פני רחבו כן היה כותל לאולם הנקרא בית החליפות באורך, ובזה לבד חלוק עליו הראב\"ד ז\"ל ואמר שלא היה שם כותל לאולם כלל שלא היה לאולם אלא כותל המזרח, שהוא ז\"ל סבור שעל זה אמרו ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו, כלומר שאיננו רחב מאה רק מלפניו שהכותל המזרחי לפני האולם הוא מאה, אבל כל הרואה אותו מאחוריו ר\"ל תיכף מן הכותל ולפנים, רואהו צר, ששם מיד אינו אלא שבעים אמה, שרוחבו אינו כי אם כרוחב ההיכל עם כותליו ותאיו, והט\"ו בעודף מזה ומזה הנקרא בית החליפות לדעתו ז\"ל אינו אלא מקום פנוי ולא היה לו כותל לצדדין רק כותל האולם המזרחי, ולכן לא היה לו להראב\"ד ז\"ל להשיב כי אם ממ\"ש ההיכל צר מאחוריו ואינו רחב אלא מלפניו, שכך פירושו מוכרח לדעתו ז\"ל כדרך שביארנו:<br><b> אך </b> הרמב\"ם ז\"ל סבור שאין זה מוכרח לומר שלא היה כותל לבית החליפות, שאע\"פ שאמרו צר מאחוריו יפה יתפרש על כל אורך הקודש, שלא היה ברחבו רק שבעים, חוץ מן האולם שהוא הנרצה באומרו ורחב מלפניו, שאין פירושו דווקא לפניו בחוץ אלא כל אורך האולם מלפניו קרי ליה שהוא פניו של הקודש, ואותו אורך של ט\"ז אמה הוא שיהיה מאה ברחבו, א\"כ צריך להניח כותלים לבית החליפות לצפון ולדרום, זו דעת רבינו, ובזה חלוקים רבינו והראב\"ד ז\"ל:<br><b> ושוין </b> הן שאין אולם באורך יותר מזה השיעור, וגם שכותלי הקודש הן הולכין על פני כל אורך מאה אמה, שנמצאו מקיפין לאולם כמו להיכל ונמצא המקום הנקרא אולם בעצם וראשונה הוא פרוץ במילואו לדברי הכל, ועד\"ז יובנו דברי רבינו היטב על פי דרך המשנה, ודבריו ודבריה אחת הן וכלולין זה בזה, אלא שרבינו מונה חשבון המאה אמה ברוחב דרך ישרה, מתחיל מכותל בית החליפות ועובר על רוחב האולם עד שמוצא מאה שלמות מכוונות, ותנא דידן ניחא ליה להתחיל החשבון במקודש יותר, ומונה שבעים להיכל והן עצמן לאולם, רק נתכוין לתלות החשבון בהיכל במה שאפשר לכן התחיל בו ועולה זה החשבון ג\"כ לאולם ברחבו, ומוסיף על זה מה שהאולם מעדיף מזה ומזה, ונקוט סימנא במה דסיים תנא דמתני' פתח תנא דברייתא הוא רבינו ז\"ל, שכדי להקל על המעיין התחיל בדרך פשוטה ההולכת בשוה וק\"ל, ולדעת אחת נתכוונו להניח חשבון המאה ברוחב בעוברנו מצפון לדרום על האולם, וכבר נתתי לך טעם למה התנא עקם החשבון, והתחיל בדבר אחר אף שהיה יכול להניחו ביושר שהרי אחד הוא:<br><b> ולהבנת </b> המפרשים הנ\"ל תקשה למה הלך בדרך עקלתון והניח חשבון הרוחב בשני מקומות, והיה לו להתחיל בכותל האולם שכנגד בית החליפות, שהרי בזה לפי דעת בעל תוס' יו\"ט הכל שוים שכנגד האולם היה גם לבית החליפות כותלים, וא\"כ מדוע לא התחיל ממנו לכלול אותו כאחד, כדרך שהקשה בעל תוס' יו\"ט על שטת רבינו לפי הבנתו שהיא כמו שהבין בעל כ\"מ ז\"ל, שהאולם עובר על כל רוח צפון ודרום, דא\"כ הו\"ל לתנא דמתני' נמי להתחיל החשבון בדרך זו ולכלול אותו כאחת, ויקשה א\"כ הרב בעל תוס' יו\"ט לעצמו שהרי הוא מודה במקצת לרבינו שהיה כותל לאולם מצדדין של בית החליפות, ולמה לא עשה התנא חשבונו ממנו דרך כלל אחד:<br><b> אלא </b> שהוא ז\"ל ישיב לזה, שלא היה לו לחשוב בדרך זה שא\"כ לא ימצא לו חשבון הכותלים והתאים שלפנים ממנו, לפי שהוא יסבור שברוחב העובר על האולם לא היו כותלים כלל באמצעו, שלפי דעתו לא הגיעו כותלי ההיכל לאורכן כי אם עד מערב האולם ולא היו מפסיקין באולם כלל והיה האולם רחב מאד לדעת בעל תוס' יו\"ט, וכמ\"ש הר\"ש מפרש מסכת מדות, שלפי דעתם יתרחב האולם ועובר כ\"ה אמה על פני התאים, וט\"ו אמה לבית החליפות מזה וכן לעבר השני, ותוכו שכנגד רוחב ההיכל עשרים, נמצא רוחב האולם תשעים:<br><b> וזו </b> דעת בטלה כאשר כבר ביארנו, שהכל סוברים שרוח מזרחית של אולם פרוץ במלואו, ולדעתם יהא לו כותל ל\"ה אמה לכל צד מפתחו, מלבד שלא נראה כן ממה שקראו לעודף של ט\"ו אמה בית החליפות, ויראה שהוא מקום נבדל ולשכה מיוחדת לחלפות, ואם כדבריהם הרי הוא רק חלק מהאולם עצמו, אלא שהאמת כאשר אמרנו שהכל שוין בזה ובסידור החשבון לכל אחד טעמו ונימוקו עמו, והוא הברור שאין לספק בו, וגם לזה היתה דעת רבינו בפירושו שהיו מטין הבנין במערב ולא פירש איך ומה, אלא לפי שהוא ידוע ומוכרח מן החשבון שמאחוריו באורך ההיכל אינו כי אם רחב שבעים, ולכן סתם גם כאן וכתב ההיכל היה רחב מלפניו וצר מאחוריו כארי, ולא היה צריך לפרש מאחר שכבר ביאר בחשבונו שמתחיל מן האולם הנקרא בית החליפות, ומונה ט\"ו עד שמגיע לכותלי הקודש, שמהם מתחיל רוחב ההיכל האמיתי:<br><b> ושזו </b> היתה דעת רבינו יראה ג\"כ ממה שהיה כתוב בספרי רבינו בסמוך הלכה ט' שכן היו היציעים שלש מקיפין לכתלי האולם משלש רוחותיו, כמו שהעיד ג\"כ בכ\"מ ז\"ל לקמן, אלא שהוא ז\"ל צוה למוחקם וכתב שם שהוא טעות הוא אמר ויהי גזר אומר ויקם, והמדפיסים שמעו לעצתו, ולבבי לא כן יחשוב, כי נטיתי שכמי לסבול עול הלשון ההוא המשולח ונעזב אבוא עד תכונתו ולקולו אקשוב, ואבינה כי קרוב הדבר אלינו מאד, טוב ומתוקן יפה וממנו נלמוד, שכך היתה דעת רבינו ז\"ל בחשבון מאה הרוחב שעבר בדרך האולם על קו שוה, ובזה הדרך מנה היציעים של האולם והם הם של ההיכל ג\"כ במדה אחת, א\"כ לא נשאר מקום להבנתם ז\"ל בלשון רבינו ז\"ל להטעותו בחנם, שכל דבריו נאמרים ביושר, ובסמוך אי\"ה נבאר המשך לשון רבינו עם הנמחק, שלא כדת כי המדפיסים הראשונים לא עברו תורות חלפו חק, וכדי ליתן רוח בין הדבקים נניח ביאורו עד הגיענו לשם בעזה\"י:<br><b> אמנם </b> דעת הראב\"ד ז\"ל נראית באמת שלא היו כותלים כלל לבית החליפות מן הצדדים ולא היה מובדל מן העזרה, וכן נראה מהא דפ\"ב דזבחים (דף כ') אבל מבין החליפות ולפנים דברי הכל פסול, משמע בהדיא שאינו נחשב אלא כחלק מן העזרה, ואם היה לו כותלים כמו האולם לא היה צ\"ל דפסול, ותדע מדלא אצטריך לאשמועינן דאולם פסול, דודאי לא צריך למימר דפשיטא לאו עזרה הוא, ובית החליפות לדעת רבינו הרי הוא כאולם ממש ודוק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> סביב לכתלי האולם. </b> העד העיד האיש הוא הרב המשביר אשר על בית רבינו שהנוסחא בספרי רבינו כך היתה וכן סביב לכתלי האולם כך היו השלש יציעים מקיפים לבית משלש רוחותיו, וכתב הרב צריך למוחקו שהכל מיותר:<br><b> ואני </b> הקטן אומר איני יודע אמאי לא ליפול בה פתר, ואף שבאמת במקצת צדק הרב שצריך למחוק ולהגיה קצת ממנו כמו שאבאר בעזה\"י, מ\"מ למחקו כולו לא הותר, שזה שהיה כתוב בנוסחא ההיא בסופה ג\"כ משלש רוחותיו, אי אפשר לקיימו לפי שברוח מזרחית לא היה אלא כותל אחד חמש, ולא היה מקום ליציעים הללו, ונראה שזה הלשון בסופו הוא ט\"ס, דסירכיה נקט ואתי דלעיל מניה שפיר גרסינן משלש רוחותיו, ובין שתים לשלש עביד אינש דטעי בשיגרא דלישנא דסליק מניה, אלא שבאמת היה צ\"ל משתי רוחותיו, שבשני רוחות היו מקיפין הג' יציעים לאולם כמו לבית:<br><b> ונוסחא </b> זו בחזקת בדוקה היא אצלנו, כאשר הוכחנו בס\"ד לעיל בבירור גמור, שכך היו הכותלים מגיעים עד סוף האולם, וכל אפיא שוין בזה, ומנוסחא זו הרווחנו הרבה להבין דעת רבינו ז\"ל על אמיתתו, וא\"כ הדברים מעידים לעצמן, שהיא נוסחא אמיתית אין בה נפתל ועקש רק חילוף קל נשתבש בה כאמור (ונזכרתי כמה גדולים דברי רבותינו ז\"ל שהזהירו שלא למחוק נוסח ישן, ולהגיה הספרים מן הלב, ויפה עשה רבינו הרב בעל כ\"מ שנשמר מהכשל ח\"ו באזהרה זו, ע\"י שהביא הנוסחא הישנה אשר הוא ז\"ל אמר למוחקה, והיא לשון חכמה למחברים ז\"ל ולא עזבוה ונטשוה לגמרי שלא באו אלא להודיע דעתם באמת, ואעפ\"כ יודיעונו מה יש תחת ידם, או הנמצא בספרים שונים, אולי יבוא אחד ויישב הלשון ויתקן מה שהוקשה עליו, ויטול שכרו, כאשר אירע כמה פעמים, גם אלה לחכמים), ואם יוסר ממנה זה המוקש, איני רואה מה רעה מצא בה או מה מידה יבקש, ואף שלא ראה הרב ז\"ל מניין דבר זה, מכל מקום הרי לא השמיענו ראיה על הפכו, ואיך נמחוק לשון שלם בלי מופת על סותרו, ואפשרותו קרובה:<br><b> ואם </b> מחמת סוף הלשון שבדברי רבינו כאן שזכר שוב, וכן סביב לכתלי האולם כך היו אמה אחת ורובד שלש, וזה נראה בודאי שעל כן אמר הרב בעל כ\"מ שהלשון ההוא שכתוב בספרים קדמונים מיותר, לפי שרואה לרבינו חוזר פעם שנית לכותלי האולם, ואי מהא לא איריא ואין צורך כלל למחוק הלשון ההוא לגמרי ח\"ו, דהא אתי שפיר לפום מאי דכתיבנא והכל ניחא בס\"ד דהשתא דאתינן להכי שמעינן דהוו תרי גווני כותלי אולם, מין אחד כותלים פנימים שבהם תאים והם מקיפין לאולם עצמו משני רוחות, וכותלים שניים מבחוץ לשלש רוחותיו דהיינו על פני מזרחו ולשני רוחות של בית החליפות, ולא דמו הני להני דברישא קאמר שהיו יציעים מקיפים לאולם כמו לקודש משני רוחות והם של חמש חמש ולשכות גמורות היו, ואח\"כ זכר עוד שכותלי אולם החיצונים היו כמו כן מוקפים ברובדין של שלש שלש, ואין אלו תאים רק בנינים יוצאים מן הכותלים לחוץ כעין זיזין וגזוזטראות, שאין אלה דומין ליציעין דרישא שהן חדרים ממש:<br><b> ומתניתין </b> דמנה נפקא ליה לרבינו הך מילתא דרובדי כותלי האולם הכי נמי דיקא דאכותל החיצונה קאי ולא באולם מבפנים מיירי, דהא מיתניא בפ\"ג דמדות גבי מעלות האולם כי קיימינן בעזרה, דמני התם חשבון העזרה לארכה עד שמגיע למעלות האולם, והדר תני אמה ורובד ג', (שלדעת שאר המפרשים הוא פירוש המעלות עצמן, ורבינו יצא לטעון בדבר חדש שהרובדין הללו דבר אחר הן מלבד המעלות, והיו בכותל האולם עצמו, מכל מקום צ\"ל גם לדעתו ז\"ל) שהרובדין הללו מבחוץ הם, דהא אכתי לא מטי לאולם מבפנים שחשבונו מתחיל להלן בפ\"ד, שכותלו החיצון נכנס בחשבון אורך המאה של היכל דלאולם נמי קרי הכי, ועד השתא בעזרה קיימינן חוץ לאולם בודאי, על כרחך אין הרובדין הללו על פי פירושו של רבינו כי אם בצד חיצון של כותל מזרחי, וסבור רבינו שכן היו הרובדין לכל כתלי האולם החצונים שכולם מתאימות בחשבון רובדין הללו, שכלל אחד הוא לכל הכותלים החצונים ואינן אלא בליטות בכתלים, ובכותלים שלפנים היו יציעים, והדברים פשוטים וידועים, מעתה יש לה תובעים, לנוסחא ההיא המחוקה, שלא כחוקה, לסעדה ולעודדה ותשוב אל חיקה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואחד </b>\n<b> לתא שיש בו הפשפש ואחד להיכל. </b> זה הפתח הפתוח להיכל לא מן התא עצמו הוא, אלא מן התא שבו הפשפש, ועיין בתוס' יו\"ט שהאריך בזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הר </b>\n<b> הבית [וכו'] וכולו היה מקורה סטיו לפנים מסטיו. </b> עיין מ\"ש במדות בעזה\"י, שהתוס' יו\"ט שגג בדבר זה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לפנים </b>\n<b> ממנו סורג. </b> עיין מ\"ש בכ\"מ בשם הרא\"ש ז\"ל למה נעשה הסורג, ובתוס' יו\"ט השיב עליו:<br><b> וכבר </b> כתבתי בזה בעזה\"י במדות פ\"ב, והשבתי לטענות התוס' יו\"ט שאין בהם ממש (וטענת שבות במקדש שהביא המגיה שיבוש) ואיהו ז\"ל גופיה תבריה לגזיזיה, ושם כתבתי בס\"ד דבר נכון לתשובת הטענה מפ\"ה דפסחים איך טלטלו פסחיהם להר הבית שלדברי הרא\"ש ז\"ל האלו יש שם משום איסור כרמלית, (ואף שאינו דקדוק כמ\"ש שם באורך דלא הוי סגי בלא\"ה להתיר אותו שבות ולדחותו, ולא העמידו דבריהם היכא דלא אפשר, והם שאמרו) אלא שמצאתי לזה תקנה נכונה שאפי' איסור שבות אין כאן על פי מ\"ש לעיל דכל הר הבית מקורה היה, וקיי\"ל בכרמלית קירויו מייתרו כ\"ש בכולו שמתירו ודוק שהוא נכון, ולמהרש\"א ז\"ל פ' אלו דברים (דף ס\"ו) אשתמיטתיה דברי הרא\"ש הללו כמ\"ש שם בעזה\"י, אלא שבמה שכתבתי בהיתר קושיא הנ\"ל אף הוא ז\"ל ניצל מהשגה, ושפיר איכא למימר דלא נאסרו להביא פסחיהם לביתם אלא משום דירושלם דין כרמלית היה לה שבהר הבית היו מותרין מפני הקירוי והסורג נעשה תחלה ולא קירוהו עד אחר זמן כמ\"ש שם ודוק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מערבית </b>\n<b> דרומית לשכת הטלאים. </b> גם פה הלך המגיה חושך ולא אור, שכתב עליה היא לשכת בית שמניא, ודן גזרה שוה מעצמו לפי שראה ששתיהן מערבית דרומית, ולא ראה שזו מערבית דרומית של עזרה היא הנקראת בית שמניא, וזו מערבית של בית המוקד שהוא בהר הבית חוץ לעזרה היא ללשכת הטלאים, והרי זה שיבוש מבואר וסמיות עינים ר\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ועולה </b>\n<b> משם לאולם בי\"ב מעלות רום כל מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה. </b> כתב הר\"ב כ\"מ ז\"ל ויש לגמגם על זה שהרי שנינו כל המעלות שהיו שם רום מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה חוץ משל אולם והרע\"ב ה\"ג ושלחה אמה וכו' ולגרסת רבינו קשיא בין האולם ולמזבח כ\"ב אמה וי\"ב מעלות היו שם רום מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה וצ\"ע עכ\"ל:<br><b> ולא </b> ידענא מאי קושיא אטו להרע\"ב מי ניחא והלא גם לגרסתו ולפירושו נמצאו ב' אמות ומחצה מעדיפות על חשבון המעלות וצריך לפרנס בהן מה שבין המזבח למעלה ראשונה שלמטה ברצפת העזרה שהוא דבר שלא נזכר כלל במשנה, א\"כ כעורה זו ששנה רבינו בביאור מעלות האולם שכמו כן העודף על שלחי המעלות הוא בין המזבח והמעלה התחתונה, יהיה מה שיהיה אחר שלא נתבאר הפכו:<br><b> והמעיין </b> הישר אשר יראה בפי' הרע\"ב יגיד ויעיד באמת שפירושו במעלת ורובדיהן דחוק ורחוק משיובן בלשון, וגרסתו היא דפוס הרגל לפי המנעל, ואין הפירושים והגרסאות מסכימות בו לדעת אחת, כמו שנראה עוד בפי' הרא\"ש שזכינו לו, והוא גורס ומבאר בדרך אחרת רחוקה מאד:<br><b> וכל </b> הלחץ הזה הוא הדחק שדחקם לשון המשנה דפ\"ב דמדות, שאמרו כל המעלות וכו' חוץ משל אולם, שלא יכלו לו להשוותו עם גירסת רום מעלה חצי אמה ושלחה חצי דפ\"ג דגבי מעלות שבין האולם למזבח, זהו שהביאם לשינוי גירסא ולשנות ושלחה אמה במקום חצי אמה, ולדעת רבינו אין צורך לשום תיקון והגהה והגירסא ישנה נכונה שגם שם שנינו רום חצי ושלחה חצי אמה:<br><b> ולא </b> קשיא מהא דלעיל דחוץ משל אולם, דההיא אמעלה עליונה לחודה קאי שהיא ודאי של אולם, והשאר שלמטה אינן קרוין של אולם בהחלט אלא שבין אולם ולמזבח נקראין, ורק אותה הסמוכה לאולם בלבד היא ודאי נשתנית ברוחב שלחה שהוא בלי ספק ד' אמות, כנגד הרובד העליון של כותל אולם מבחוץ, לפי פירושו של רבינו באותן רובדין שביארם בפ\"ד דלעיל, שהן כצוצטראות יוצאות מן הכותל והעליון הוא רובד ד', והוא הנכנס בחשבון כ\"ב אמה שבין אולם ולמזבח, שהמעלה העליונה אצל האולם שהיא תחת הרובד הלז כנגדו ממש, רוחב שלחה כרוחב משך הרובד שעליה:<br><b> וזוהי </b> ששנינו חוץ משל אולם הכוונה על אותה מעלה כנזכר, שהיא ודאי של אולם ואינה דומה לשאר כל המעלות שהן בשלח חצי אמה ואף הללו שבין האולם ולמזבח הן בכללן, ולא יצאה אלא אחת ששלחה ד', והוא דבר מבואר מאד בלי שום דוחק בפירושו של רבינו במעלות אלו, נשארו א\"כ לשטת רבינו י\"ג אמה מותר על מה שמעלות אוכלות, צא ופרנס בהם רצפת העזרה בין מזבח להתחלת המעלות, וזה ברור בלי שום מונע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> מקריבין אע\"פ שאין בית. </b> עיין מ\"ש בעזה\"י לעיל ריש פ\"ד, ובהשגות א\"א סברת עצמו ובכמה מקומות במשנה אם אין מקדש ירקב ובגמ' דנפול מחיצות אלמא למ\"ד לא קדשה לעתיד לבא לא חלק בין מקדש וירושלם לשאר ארץ ישראל עכ\"ל עיין בכ\"מ שלא עלתה בידו תשובה לטענת הר\"א וז\"ל אך הנך מקומות דקתני אם אין מקדש ירקב קשו, ואין לומר דאתו דלא כהילכתא שהרי רבינו פסק כן בפ\"ז דמעשר שני וצ\"ע:<br><b> ועיין </b> גם בתוס' יו\"ט פ\"ח דעדויות שכתב על זה ואני תמיה דבשבועות וכו' אמרינן כתנאי דהתם ודחינן לה ואמאי לא אשכח האי תנא דמעשר שני וכן הביא עוד משאר מקומות דמייתי תלמודא פלוגתא דתנאי דאיפליגו אי קדשה לעתיד לבא ודחי לה ולא מייתי סתם משנה, לפיכך כתב הרב הנזכר שנ\"ל דמההיא ליכא למשמע, דדילמא אע\"ג דקדשה לעתיד לבא ומן הדין אוכלין אע\"פ שאין חומה אפ\"ה אמרו חכמים שלא ליאכל וירקב ואולי מטעם וכו', עיי\"ש שבדה דבר מלבו (אף שי\"ל סימניות מצא לו דוק ותשכח) שאין לו עיקר:<br><b> ותמהנא </b> טובא על הני תרי גברי רברבי דנפלו ברברבתא ואשתמיט להו תלמוד ערוך ואף דברי הר\"מ עצמו לא ראו שהרי כתב בפ\"ב דהל' מעשר שני שאין מ\"ש נאכל בזמן הזה בירושלם, וגמרא ערוכה היא (מכות דף י\"ט וזבחים דף ס' ותמורה) וילפינן לה מקרא דאין מ\"ש עולה ונאכל בלי פדיון אלא בזמן הבית, הא בהדיא בדותא היא בידיה דהר\"ב תוס' יו\"ט דסבר דרבנן אסרוהו, אלא דאורייתא היא ודאי וכ\"כ הר\"מ עצמו, והשתא ממילא אזדא לה נמי הקושיא מהא דתנן אין מקדש ירקב שהניחה הר\"ב כ\"מ בצ\"ע, דהא קרא כתיב וטעמא דגלי רחמנא דלא ליכול מ\"ש האידנא, וטפי הו\"ל לאקשויי דברי רבינו אהדדי בהאי גוונא דהתם כתב דמ\"ש אינו עולה לירושלים ואינו נאכל שם, ותו דהא כי ממעטינן מ\"ש מאכילה בזמן הזה מבכור הוא דגמרינן, והא בכור גופיה יקרב בזמן הזה לדעת רבינו כאן:<br><b> אבל </b> רבינו וכסאו נקי ותורת אמת היתה בפיהו, דאע\"ג דהראב\"ד חלוק עליו ויש מקום לדבריו כמו כן מההיא סוגיא והיינו אליבא דגירסת רש\"י, איברא היא מילתא דתליא באשלי רברבי שהתוס' הוכיחו (שם בזבחים דף ס') במישור שהגירסא איפכא, דמסקינן לעולם קדשה לעתיד לבא ואפ\"ה בכור לא יקרב דמקיש בשרו לדמו עיי\"ש ודוק, דלהך גירסא שפיר קאמר רבינו בכל מאי דקאמר, ודילידא אמיה כוותיה תליד, וכבוד הרב בעל כ\"מ במקומו מונח:<br><b> גם </b> הר\"א ז\"ל לא נמלט פה מן התימה שחשב לתפוס את רבינו בכך בפשיטות ולא ראה לו זכות וכמדומה שנתעלמה אותה סוגיא אף ממנו ז\"ל, שאל\"כ לפחות היה לו להסתייע ממנה וק\"ל, אלא שבאמת היא עזר כנגדו:<br><b> והא </b> למדת שאין מקום לתמיהת התוס' יו\"ט דלא מסייע תלמודא למ\"ד לא קדשה לעתיד לבא מהך סתמא דלעיל, דהא ודאי לאו מילתא לאוכוחי מינה דמידי הוא טעמא אלא משום דאין מעלין מ\"ש בזמן הזה והיא גופה צריכא רבה, והא אייתי לה תלמודא ותלי לה בההיא פלוגתא, ועיין היטב:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "לחם שמים על משנה תורה, הלכות בית הבחירה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Lechem Shamayim",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Korbanot/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Korbanot/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e84e78b3d43a1600277170710ad67d08b4406b0a
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Korbanot/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,59 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Paschal Offering",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט את הפסח וכו' ואחד השוחט ואחד הזורק וכו'.</b> הרב לח\"מ הקשה לרבינו ממאי דפסק בהל' סנהדרין דהתראת ספק לא שמה התראה ובפ' תמיד נשחט נראה דהך הוי התראת ספק ותירץ דרבינו מיירי בדידעי שיש חמץ ולא הוי התראת ספק ע\"כ וראיתי בס' עץ החיים בלשונות רבינו שכתב דאשתמיט ליה מ\"ש רבינו בהל' שבועות דכשהלאו מפורש בתורה התראת ספק הוי התראה וכתב שם מרן כ\"מ דבהל' סנהדרין סמך על מ\"ש בהל' שבועות ולפי\"ז לא תשחט לא תזבח לאוי מפורשי נינהו ולא דמו ללאו שוא ושקר דצריך שיפרשו חכמים פירושם ע\"כ. ואחרי המחילה רבה קשה דאם כדבריו דאשתמיט להרב לח\"מ מ\"ש רבינו בהל' שבועות א\"כ מאי מקשה הרב לח\"מ ממ\"ש בהל' סנהדרין דהא שם בפט\"ז ה\"ד פסק דהתראת ספק הוי התראה למ\"ש הכא אלא ודאי דקושית הרב לח\"מ הוא עם מ\"ש מרן כ\"מ דבלאו מפורש הוא דהוי התראה והכא הקושיא הוא מזורק דאינו לאו מפורש וכבר ראיתי להרב פר\"ח בנימוקיו על רבינו שפי' כן כונת הרב לח\"מ אלא דהא קשיא ליה בדברי הרב לח\"מ דלפי מ\"ש איהו גופיה בהל' שבועות בפ\"ה ה\"ב לא היה צריך לכל זה וז\"ל אבל רבינו נראה שהדבר מסופק אצלו אי הוי שוא או שקר דשוא הוי משום שאין בידו לעשות ושקר הוי מצד אחר משום דאפשר לאחרים שישמעו ממנו וא\"כ כיון דאין לאו זה מפורש אי הוי שוא אי הוי שקר לכן כשנתרה בו בעת שנשבע לא לקי דהתראת ספק היא ובהל' סנהדרין שכתב דלקי הוא שידענו הלאו ויכול להתרות בו משום אותו הלאו אלא דספק אם יקיים העשה או לא וכו' יעו\"ש וא\"כ כאן שידענו בבירור באיזה לאו עובר השוחט והזורק אלא דספק הוא אם יש לו חמץ אם לא בודאי דהוי לאו מפורש ושפיר לקי (א\"ה ס\"ט עיין בס' לחם יהודה בפירקין ובס' פרי האדמה שם ובס' חיים שאל ח\"ב סי' מ\"ט דף ס\"ח ע\"ב דשקיל וטרי בדברי הרב פר\"ח ובס' חוקי חיים דף קמ\"א ע\"ב ובס' מנחה טהורה דף צ\"ט ע\"ב יעו\"ש)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אפי' חבורה של מאה אין כל אחד מהם יכול וכו'.</b> כתב מרן וז\"ל משנה ומפרש רבינו שלא יהא בהם אחד שאינו יכול לאכול כזית אע\"פ שרש\"י לא פי' כן ע\"כ הנה רש\"י פי' וז\"ל ואפי' חבורה של מאה ר' יוסי קאמר לה כלומר לא תליא מילתא דפסח אלא באכילה, יחיד ויכול לאכול כזית שוחטין עליו, מאה ואין יכולין לאכול כזית בין כולם אין שוחטין עליהם ע\"כ.<br><b> וראיתי</b> למרן החבי\"ב בשיירי או\"ח בחי' על רבינו שכתב שהוכרח רש\"י ז\"ל לפרש כן משום מתני' דפ' תמיד נשחט דתנן שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו וכו' כשר והכא קתני אפי' חבורה של מאה שאין יכולין לאכול כזית אין שוחטים ועל זה תירץ דמתני' דהכא מיירי בשאין יכולים לאכול כזית בין כולם דאין קפידא אלא שיאכלו כזית בין כולם וכ\"ש אם יאכלו הרבה זתים אע\"פ שאחד מן המנין אין יכול לאכול כזית שוחטין עליו והיינו משנה דשחטו לאוכליו ושלא לאוכליו וכו' יעו\"ש. ואכתי לא נתקררה דעתי בזה דאי משום כדי לתרץ הני תרי מתני' הוצרך רש\"י לפרש כן הכי הו\"ל לפרש דהא דאמרו ואפי' חבורה של מאה שאינם יכולין לאכול כזית ר\"ל דבכולם אין אחד מהם יכול לאכול כזית ומנ\"ל לרש\"י דאם בין כולם יכולין לאכול כזית שוחטין ומי מהם יקיים מצות אכילת פסחים כיון דבכולם אוכלין כזית (א\"ה ס\"ט עי' בס' מלך שלם בפרקין ה\"ב ד\"ה ולא ידעתי מ\"ש על דברי רש\"י ובע\"ב כתב וז\"ל וראיתי להרב רע\"ב שכתב בפ\"ח דפסחים מ\"ז וז\"ל יחיד ויכול לאכול כזית שוחטין עליו, מאה ואין אחד מהם יכול לאכול כזית אין שוחטין עליהם והלכה כר' יוסי וקשה דאם פי' הוא שאין שום אדם מהן יכולין לאכול כזית פשיטא דהיינו ושחטו שלא לאוכליו וכדתנן בפ\"ה מ\"ג דפסול ואם פי' הוא דצ\"ט יכולין לאכול כזית ואחד אינו יכול לאכול מאי שנא מלאוכליו ושלא לאוכליו דכשר ואם פי' הוא אם אין כל אחד מהם יכולין לאכול כזית אלא פחות מכזית הלא פחות מכזית לא שמה אכילה עכ\"ל ותמה עליו ידיד נפשי מעלת החכם השלם והכולל כמוה\"ר דש\"ן נר\"ו שדברי הרע\"ב הם דברי רבינו בפירקין ה\"ג שכתב להדיא וז\"ל היה אחד מבני החבורה קטן או זקן או חולה אם יכול לאכול כזית שוחטין עליו ואם לאו אין שוחטין עליו שנא' וכו' אפי' חבורה של מאה ואין כל אחד מהם יכול לאכול כזית אין שוחטין עליהן וכתב מרן כ\"מ דמפרש רבינו מתני' דבעינן שלא יהא בהן אפי' אחד שאינו יכול לאכול כזית והוא מוכרח ממ\"ש היה אחד מבני חבורה קטן או חולה וכו' ואם לאו אין שוחטין עליו והוא תימה איך נעלם מיניה דברי רבינו סמוך ונראה דברי מרן כ\"מ ומה שהקשה על זה ממתני' דלאוכליו ושלא לאוכליו כשר ופסקו רבינו לקמן ה\"ה כבר ישבו הרב קרית ספר כלאחר יד וז\"ל אפי' חבורה ואין אחד מהן יכול לאכול כזית אין שוחטין עליו דכתיב לפי אכלו דבעינן לכל אחד כדי אכילה דהוי כזית ובדיעבד כשר כששחטו לאוכליו ושלא לאוכליו כדלקמן ע\"כ וכ\"כ מרן החבי\"ב שם לדעת רבינו יעו\"ש אלו דבריו נר\"ו)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חמשה שנתערבו עורות פסחיהן וכו'.</b> ברייתא בפ' האשה דף פ\"ט ופריך שם ונייתי מותר הפסח ונימא אי דידי בעל מום הוא ניהוי פסח אי דידי תם הוא ניהוי שלמים דמותר הפסח נאכל ליום ולילה אחד אלא משום סמיכה וכו' ע\"כ וראיתי להרב שער המלך בפירקין שהקשה דמאי מקשה דנייתי מותר הפסח הא ה\"נ הוי ממעט באכילתו דפסח אינו נאכל אלא בלילה ואפי' בפסח שני ואילו מותר הפסח נאכל ליום ולילה וכו' וכתב בתירוץ ב' וז\"ל ושוב אחר החיפוש מצאתי בתורת כהנים סדר ויקרא פי\"ד פרק י\"ח דאמרינן התם דבן עזאי ס\"ל שלמים הבאים מחמת פסח אינן נאכלין אלא בלילה ואינן נאכלין אלא צלי יעו\"ש וא\"כ אפשר לומר דמאי דפריך הגמ' ונטרחו ונייתי מותר הפסח הוא משום דבאו לאוקומי ברייתא זאת אליבא דבן עזאי וכו' יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> קשה לי טובא דבתוספתא דפ\"ח דזבחים נראה איפכא דתמן תנינן שלמים שנתערבו באחד מכל הזבחים שלמים שנתערבו בשלמים הבאים מחמת פסח ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביאו בדמי היפה שבהם שלמים ויאכלו ליום ולילה עד חצות ודמי היפה שבהם שלמים אחרים ויאכלו לשני ימים ולילה אחד בן עזאי אומר שלמים הבאים מחמת פסח ה\"ה כפסח לכל דבר אלא שהן נאכלין ליום ולילה ע\"כ. ולכאורה נראה דפי' התוספתא כך הוא דת\"ק ס\"ל דאין בין שלמים הבאים מחמת פסח לשלמים דעלמא אלא דזה נאכל ליום ולילה עד חצות וזה נאכל לשני ימים ולילה אחד אבל לענין סמיכה ונסכים ותנופה חזה ושוק זה וזה שוין כדאיתא בפ\"ק דזבחים דף ט' ע\"א ואתא בן עזאי למימר דשלמים הבאים מחמת הפסח ה\"ה כפסח לכל דבר ודין פסח יהבינן ליה אלא שהן נאכלין ליום ולילה דבזה הוא שמשתנה מפסח דאילו פסח אינו נאכל אלא בלילה ואילו שלמים הבאים מחמת הפסח נאכלין ליום ולילה הרי להדיא דבן עזאי ס\"ל דבזה משתנה מפסח שזה נאכל ליום ולילה היפך מה שהביא מהתו\"כ (א\"ה ס\"ט וכן זאת התוספתא היא שנויה בפ\"ט דפסחים ועיין להרב חסדי דוד שם ועיין להתוס' ביומא דף כ\"ט ע\"א ד\"ה אלא אפי' עיי\"ש ועיין להרב מל\"מ בפ\"א מהל' תמידין ומוספין ה\"ג יעו\"ש ובס' שיח יצחק דף ל\"ט ע\"ב יעו\"ש).<br><b> עוד</b> ראיתי להרב שער המלך ז\"ל שהקשה בדברי התוס' שבסוף מס' בכורות בד\"ה והא תניא וכו' ולמאי דקאמר בגמ' התם בברייתא דקתני יצאו שנים בעשירי יקרבו ר' שמעון היא דס\"ל דמביאין קדשים לבית הפסול וז\"ל וא\"ת היכי קרבי הכא כיון שאין מתנות מעשר ושלמים שוה שזה מתן ארבע וזה מתן אחד וי\"ל דר\"ש כר' אליעזר ס\"ל דאמר נתערבו מתן ארבע במתן אחד ינתנו במתן ארבע דס\"ל דמסיק להו לשם מים יעו\"ש והקשה הרב ז\"ל וז\"ל ומיהו בעיקר דבריהם צ\"ע שהרי מתני' דפ' מי שהיה טמא משמע דר\"ש לא פליג אלא בחלוקה דבכורות משום דשוין הן במתנות כמ\"ש רש\"י ז\"ל שם אבל ברישא דמתני' דפסח שנתערב בזבחים מודה ר\"ש משום דאין שוין במתנות ואפי' נתערבו אשם בשלמים דאל\"כ הא דתני נתערב בבכורות לשמועינן ריבותא אפי' נתערב אשם ולפי דברי התוס' דר\"ש כר\"א ס\"ל מאי אירייא בכורות דנקט אפי' נתערב אשם ושלמים נמי וצ\"ע עכ\"ל. ויותר מזה קשיא לי ממאי דתני בתוספתא שם לקמן וז\"ל הבכור והמעשר ר\"ש אומר זה ישחט לשם מי שהוא וזה ישחט לשם מי שהוא ושניהם נאכלין כאחד מפני שמתן דמן שוה ולא הודו לו חכמים שמביא קדשים לבית הפסול ע\"כ הרי לך להדיא דמפני שמתן דמן שוה קאמר ר\"ש דישחטו שניהם ומאי דלא קפיד הוא מאי דמביא קדשים לבית הפסול אבל היכא שאין מתן דמן שוין מודה ר\"ש דירעו וא\"כ איך כתבו התוס' דר\"ש ס\"ל כר\"א דיתנו ארבע מתנות וצ\"ע."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Korbanot/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Korbanot/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..176f626f0746a4b3a4275a7bbf86f11fe91675c6
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Korbanot/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,56 @@
+{
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Paschal Offering",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Melekhet_Shelomoh_on_Mishneh_Torah,_Paschal_Offering",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט את הפסח וכו' ואחד השוחט ואחד הזורק וכו'.</b> הרב לח\"מ הקשה לרבינו ממאי דפסק בהל' סנהדרין דהתראת ספק לא שמה התראה ובפ' תמיד נשחט נראה דהך הוי התראת ספק ותירץ דרבינו מיירי בדידעי שיש חמץ ולא הוי התראת ספק ע\"כ וראיתי בס' עץ החיים בלשונות רבינו שכתב דאשתמיט ליה מ\"ש רבינו בהל' שבועות דכשהלאו מפורש בתורה התראת ספק הוי התראה וכתב שם מרן כ\"מ דבהל' סנהדרין סמך על מ\"ש בהל' שבועות ולפי\"ז לא תשחט לא תזבח לאוי מפורשי נינהו ולא דמו ללאו שוא ושקר דצריך שיפרשו חכמים פירושם ע\"כ. ואחרי המחילה רבה קשה דאם כדבריו דאשתמיט להרב לח\"מ מ\"ש רבינו בהל' שבועות א\"כ מאי מקשה הרב לח\"מ ממ\"ש בהל' סנהדרין דהא שם בפט\"ז ה\"ד פסק דהתראת ספק הוי התראה למ\"ש הכא אלא ודאי דקושית הרב לח\"מ הוא עם מ\"ש מרן כ\"מ דבלאו מפורש הוא דהוי התראה והכא הקושיא הוא מזורק דאינו לאו מפורש וכבר ראיתי להרב פר\"ח בנימוקיו על רבינו שפי' כן כונת הרב לח\"מ אלא דהא קשיא ליה בדברי הרב לח\"מ דלפי מ\"ש איהו גופיה בהל' שבועות בפ\"ה ה\"ב לא היה צריך לכל זה וז\"ל אבל רבינו נראה שהדבר מסופק אצלו אי הוי שוא או שקר דשוא הוי משום שאין בידו לעשות ושקר הוי מצד אחר משום דאפשר לאחרים שישמעו ממנו וא\"כ כיון דאין לאו זה מפורש אי הוי שוא אי הוי שקר לכן כשנתרה בו בעת שנשבע לא לקי דהתראת ספק היא ובהל' סנהדרין שכתב דלקי הוא שידענו הלאו ויכול להתרות בו משום אותו הלאו אלא דספק אם יקיים העשה או לא וכו' יעו\"ש וא\"כ כאן שידענו בבירור באיזה לאו עובר השוחט והזורק אלא דספק הוא אם יש לו חמץ אם לא בודאי דהוי לאו מפורש ושפיר לקי (א\"ה ס\"ט עיין בס' לחם יהודה בפירקין ובס' פרי האדמה שם ובס' חיים שאל ח\"ב סי' מ\"ט דף ס\"ח ע\"ב דשקיל וטרי בדברי הרב פר\"ח ובס' חוקי חיים דף קמ\"א ע\"ב ובס' מנחה טהורה דף צ\"ט ע\"ב יעו\"ש)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אפי' חבורה של מאה אין כל אחד מהם יכול וכו'.</b> כתב מרן וז\"ל משנה ומפרש רבינו שלא יהא בהם אחד שאינו יכול לאכול כזית אע\"פ שרש\"י לא פי' כן ע\"כ הנה רש\"י פי' וז\"ל ואפי' חבורה של מאה ר' יוסי קאמר לה כלומר לא תליא מילתא דפסח אלא באכילה, יחיד ויכול לאכול כזית שוחטין עליו, מאה ואין יכולין לאכול כזית בין כולם אין שוחטין עליהם ע\"כ.<br><b> וראיתי</b> למרן החבי\"ב בשיירי או\"ח בחי' על רבינו שכתב שהוכרח רש\"י ז\"ל לפרש כן משום מתני' דפ' תמיד נשחט דתנן שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו וכו' כשר והכא קתני אפי' חבורה של מאה שאין יכולין לאכול כזית אין שוחטים ועל זה תירץ דמתני' דהכא מיירי בשאין יכולים לאכול כזית בין כולם דאין קפידא אלא שיאכלו כזית בין כולם וכ\"ש אם יאכלו הרבה זתים אע\"פ שאחד מן המנין אין יכול לאכול כזית שוחטין עליו והיינו משנה דשחטו לאוכליו ושלא לאוכליו וכו' יעו\"ש. ואכתי לא נתקררה דעתי בזה דאי משום כדי לתרץ הני תרי מתני' הוצרך רש\"י לפרש כן הכי הו\"ל לפרש דהא דאמרו ואפי' חבורה של מאה שאינם יכולין לאכול כזית ר\"ל דבכולם אין אחד מהם יכול לאכול כזית ומנ\"ל לרש\"י דאם בין כולם יכולין לאכול כזית שוחטין ומי מהם יקיים מצות אכילת פסחים כיון דבכולם אוכלין כזית (א\"ה ס\"ט עי' בס' מלך שלם בפרקין ה\"ב ד\"ה ולא ידעתי מ\"ש על דברי רש\"י ובע\"ב כתב וז\"ל וראיתי להרב רע\"ב שכתב בפ\"ח דפסחים מ\"ז וז\"ל יחיד ויכול לאכול כזית שוחטין עליו, מאה ואין אחד מהם יכול לאכול כזית אין שוחטין עליהם והלכה כר' יוסי וקשה דאם פי' הוא שאין שום אדם מהן יכולין לאכול כזית פשיטא דהיינו ושחטו שלא לאוכליו וכדתנן בפ\"ה מ\"ג דפסול ואם פי' הוא דצ\"ט יכולין לאכול כזית ואחד אינו יכול לאכול מאי שנא מלאוכליו ושלא לאוכליו דכשר ואם פי' הוא אם אין כל אחד מהם יכולין לאכול כזית אלא פחות מכזית הלא פחות מכזית לא שמה אכילה עכ\"ל ותמה עליו ידיד נפשי מעלת החכם השלם והכולל כמוה\"ר דש\"ן נר\"ו שדברי הרע\"ב הם דברי רבינו בפירקין ה\"ג שכתב להדיא וז\"ל היה אחד מבני החבורה קטן או זקן או חולה אם יכול לאכול כזית שוחטין עליו ואם לאו אין שוחטין עליו שנא' וכו' אפי' חבורה של מאה ואין כל אחד מהם יכול לאכול כזית אין שוחטין עליהן וכתב מרן כ\"מ דמפרש רבינו מתני' דבעינן שלא יהא בהן אפי' אחד שאינו יכול לאכול כזית והוא מוכרח ממ\"ש היה אחד מבני חבורה קטן או חולה וכו' ואם לאו אין שוחטין עליו והוא תימה איך נעלם מיניה דברי רבינו סמוך ונראה דברי מרן כ\"מ ומה שהקשה על זה ממתני' דלאוכליו ושלא לאוכליו כשר ופסקו רבינו לקמן ה\"ה כבר ישבו הרב קרית ספר כלאחר יד וז\"ל אפי' חבורה ואין אחד מהן יכול לאכול כזית אין שוחטין עליו דכתיב לפי אכלו דבעינן לכל אחד כדי אכילה דהוי כזית ובדיעבד כשר כששחטו לאוכליו ושלא לאוכליו כדלקמן ע\"כ וכ\"כ מרן החבי\"ב שם לדעת רבינו יעו\"ש אלו דבריו נר\"ו)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חמשה שנתערבו עורות פסחיהן וכו'.</b> ברייתא בפ' האשה דף פ\"ט ופריך שם ונייתי מותר הפסח ונימא אי דידי בעל מום הוא ניהוי פסח אי דידי תם הוא ניהוי שלמים דמותר הפסח נאכל ליום ולילה אחד אלא משום סמיכה וכו' ע\"כ וראיתי להרב שער המלך בפירקין שהקשה דמאי מקשה דנייתי מותר הפסח הא ה\"נ הוי ממעט באכילתו דפסח אינו נאכל אלא בלילה ואפי' בפסח שני ואילו מותר הפסח נאכל ליום ולילה וכו' וכתב בתירוץ ב' וז\"ל ושוב אחר החיפוש מצאתי בתורת כהנים סדר ויקרא פי\"ד פרק י\"ח דאמרינן התם דבן עזאי ס\"ל שלמים הבאים מחמת פסח אינן נאכלין אלא בלילה ואינן נאכלין אלא צלי יעו\"ש וא\"כ אפשר לומר דמאי דפריך הגמ' ונטרחו ונייתי מותר הפסח הוא משום דבאו לאוקומי ברייתא זאת אליבא דבן עזאי וכו' יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> קשה לי טובא דבתוספתא דפ\"ח דזבחים נראה איפכא דתמן תנינן שלמים שנתערבו באחד מכל הזבחים שלמים שנתערבו בשלמים הבאים מחמת פסח ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביאו בדמי היפה שבהם שלמים ויאכלו ליום ולילה עד חצות ודמי היפה שבהם שלמים אחרים ויאכלו לשני ימים ולילה אחד בן עזאי אומר שלמים הבאים מחמת פסח ה\"ה כפסח לכל דבר אלא שהן נאכלין ליום ולילה ע\"כ. ולכאורה נראה דפי' התוספתא כך הוא דת\"ק ס\"ל דאין בין שלמים הבאים מחמת פסח לשלמים דעלמא אלא דזה נאכל ליום ולילה עד חצות וזה נאכל לשני ימים ולילה אחד אבל לענין סמיכה ונסכים ותנופה חזה ושוק זה וזה שוין כדאיתא בפ\"ק דזבחים דף ט' ע\"א ואתא בן עזאי למימר דשלמים הבאים מחמת הפסח ה\"ה כפסח לכל דבר ודין פסח יהבינן ליה אלא שהן נאכלין ליום ולילה דבזה הוא שמשתנה מפסח דאילו פסח אינו נאכל אלא בלילה ואילו שלמים הבאים מחמת הפסח נאכלין ליום ולילה הרי להדיא דבן עזאי ס\"ל דבזה משתנה מפסח שזה נאכל ליום ולילה היפך מה שהביא מהתו\"כ (א\"ה ס\"ט וכן זאת התוספתא היא שנויה בפ\"ט דפסחים ועיין להרב חסדי דוד שם ועיין להתוס' ביומא דף כ\"ט ע\"א ד\"ה אלא אפי' עיי\"ש ועיין להרב מל\"מ בפ\"א מהל' תמידין ומוספין ה\"ג יעו\"ש ובס' שיח יצחק דף ל\"ט ע\"ב יעו\"ש).<br><b> עוד</b> ראיתי להרב שער המלך ז\"ל שהקשה בדברי התוס' שבסוף מס' בכורות בד\"ה והא תניא וכו' ולמאי דקאמר בגמ' התם בברייתא דקתני יצאו שנים בעשירי יקרבו ר' שמעון היא דס\"ל דמביאין קדשים לבית הפסול וז\"ל וא\"ת היכי קרבי הכא כיון שאין מתנות מעשר ושלמים שוה שזה מתן ארבע וזה מתן אחד וי\"ל דר\"ש כר' אליעזר ס\"ל דאמר נתערבו מתן ארבע במתן אחד ינתנו במתן ארבע דס\"ל דמסיק להו לשם מים יעו\"ש והקשה הרב ז\"ל וז\"ל ומיהו בעיקר דבריהם צ\"ע שהרי מתני' דפ' מי שהיה טמא משמע דר\"ש לא פליג אלא בחלוקה דבכורות משום דשוין הן במתנות כמ\"ש רש\"י ז\"ל שם אבל ברישא דמתני' דפסח שנתערב בזבחים מודה ר\"ש משום דאין שוין במתנות ואפי' נתערבו אשם בשלמים דאל\"כ הא דתני נתערב בבכורות לשמועינן ריבותא אפי' נתערב אשם ולפי דברי התוס' דר\"ש כר\"א ס\"ל מאי אירייא בכורות דנקט אפי' נתערב אשם ושלמים נמי וצ\"ע עכ\"ל. ויותר מזה קשיא לי ממאי דתני בתוספתא שם לקמן וז\"ל הבכור והמעשר ר\"ש אומר זה ישחט לשם מי שהוא וזה ישחט לשם מי שהוא ושניהם נאכלין כאחד מפני שמתן דמן שוה ולא הודו לו חכמים שמביא קדשים לבית הפסול ע\"כ הרי לך להדיא דמפני שמתן דמן שוה קאמר ר\"ש דישחטו שניהם ומאי דלא קפיד הוא מאי דמביא קדשים לבית הפסול אבל היכא שאין מתן דמן שוין מודה ר\"ש דירעו וא\"כ איך כתבו התוס' דר\"ש ס\"ל כר\"א דיתנו ארבע מתנות וצ\"ע."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Taharah/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Taharah/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7f71591cc98e67b51c7e67e9a22731933a16036e
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Taharah/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,70 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Defilement by a Corpse",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות טומאת מת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דברי המגיה איתא</b> בסוכה דף כ\"ה וז\"ל ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם אותם אנשים מי היו נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר מישאל ואלצפן היו שהיו עסוקין בנדב ואביהוא ע\"כ. וכתבו התוס' וז\"ל מישאל ואלצפן היו שהיו עסוקין בנדב ואביהוא וא\"ת למ\"ד בפרק ארבע מיתות דשריפה ממש היה שנשרפו גופן וכן דריש בתורת כהנים מותאכל [אש] אותם אמאי נטמאו י\"ל דשמא שלדן היתה קיימת עכ\"ל. והנה ראיתי להרב רמת שמואל שהקשה על דברי התוס' וז\"ל דמאי קושיא היא זאת דהא למ\"ד דאף גופם נשרפו אמרו שם דהתחיל מגוואי כעין מיתה א\"כ תיכף שנשרפו נשמתן נטמאו הבגדים מחמת גופם ואף כי אח\"כ נשרפו גופם מ\"מ נטמאו הבגדים מחמת גופם והו\"ל אב הטומאה ומישאל ואלצפן נטמאו מהבגדים וצ\"ע עכ\"ל וראיתי להרב מורי זקיני זלה\"ה בספרו הטהור טירת כסף שתירץ קושיא זו של רמת שמואל וז\"ל אמנם אחרי נשיקת ידי ורגלי קדשו של הרב ז\"ל לא קשה להתוס' ולא מידי דהם סבירא להו כסברת הראב\"ד ז\"ל בפ\"ה מהל' טומאת מת ה\"ג וז\"ל דהבגדים הם אב הטומאה ומטמא לאדם הנוגע בהם היינו כשהן מחוברין למת אבל לאחר שפרשו מן המת אין הם אב הטומאה ואף שהרמב\"ם ז\"ל ס\"ל כקושיית הרב רמת שמואל ז\"ל מ\"מ יש לומר שהתוס' ז\"ל ס\"ל כסברת הראב\"ד ז\"ל כשאינן מחוברין לא הוו אב הטומאה ועל זה הקשו דכיון שגופן נשרף ואחר שנשרף הגוף הוא טהור והגם שנטמאו הבגדים מהגוף קודם שנשרפו מ\"מ כשבאו מישאל ואלצפן להוציאן לא היו הכותנות מחוברין למת ומישאל ואלצפן לא נטמאו עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד </b> נראה אם ניחא קמייהו דרבנן לתרץ קושיית רמת שמואל אפי' לדעת הרמב\"ם והוא דכתב הרמב\"ם בפ\"ה מהל' טומאת מת הל' י\"ג וז\"ל בגדים הנוגעין במת אע\"פ שהן כמת לטמא אחרים שנגעו בהן טומאת שבעה אינו כמת לטמא אחרים באהל ובמשא שהמשא למת עצמו אינו מפורש כמו שביארנו עכ\"ל, נמצינו למידין מדברי הרמב\"ם שהבגדים שנטמאו במת אינו מטמא אחרים במשא וא\"כ הוא מישאל ואלצפן לא נטמאו בנדב ואביהוא משום שבמשא היה שהרי מעיד עליהן הכתוב וישאום בכותנותם וזהו שהקשו התוס' ז\"ל וזה לשונם למ\"ד דשריפה ממש היה שנשרפו גופם א\"כ מישאל ואלצפן לא נטמאו ואף שתיכף שנשרפו הנשמות נשארו הגוף קיים ונטמאו הבגדים מחמת הגוף מ\"מ מישאל ואלצפן לא נטמאו מהבגדים משום שבמשא היה שנאמר וישאום בכתונותם ודוק. <b> הכ\"ד הצעיר אברהם רבינו גאטינייו ס\"ט</b>"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דבר ידוע שכל אלו הטומאות וכיוצא בהן שהן משום ספק הרי הן של דבריהם ואין טמא מן התורה אלא מי שנטמא טומאת ודאי וכו'.</b> הנה ידוע מחלוקת הראשונים בהא דקי\"ל ספקא דאורייתא לחומרא אי ר\"ל שרבנן החמירו בו אבל מן התורה כל ספקא רחמנא שריא או דילמא דמדאורייתא אסיר ומחמירנן ביה מספק ודעת רבינו הוא דכל ספק מן התורה מותר ולדעת שאר רבוותא הרא\"ה והרשב\"א מן התורה אסור. וראיתי להרב פר\"ח ביו\"ד סי' ק\"י בקונטרס ספק ספקא שכתב וז\"ל וכן דעת רש\"י וכמו שהוכיח מהרימ\"ט מדבריו דפ' עשרה יוחסין (קידושין דף ע\"ג ע\"א) וכן מוכח עוד בהדיא מדבריו בר\"פ האשה דאמרינן וקדשתו בעל כרחו ופרכינן היכי דמי, וכתב וז\"ל היכי דמי וכו' דהא ודאי באיסור מפורסם ואפי' באיסור ספק לא איצטריך קרא דודאי כפינן ליה עכ\"ל, ועיין בס' עץ החיים בלשונות על רבינו מה שהקשה על זה יעו\"ש.<br><b> ואני</b> תמיהא לי טובא על הרב פר\"ח שרצה ליחס סברא זאת לדעת רש\"י ז\"ל דהא דעת רש\"י נראה בפירוש יותר דס\"ל כדעת רבינו, שכתב בפ\"ק דחולין דף ט' ע\"ב וז\"ל והלכתא גמירי לה דברה\"ר ספקו טהור וגזירת הכתוב היא דהא ברה\"י לחומרא אזלינן וכל ספק דאיסורא לחומרא בעינן למיזל שמא יעבור ע\"כ, הרי לך להדיא דספק דאורייתא דאזלינן לחומרא הוא משום גזירה שמא יעבור והיינו ודאי מדרבנן דאי מדאורייתא אין לומר שמא יעבור וגם אין לומר בעינן למיזל והוא היפך מה שהוכיח הפר\"ח לדעת רש\"י וצריך ישוב."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Taharah/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Taharah/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..aee8cfbc7b43d8b7602817db9fd0eef13fea0d06
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Taharah/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,67 @@
+{
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Defilement by a Corpse",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Melekhet_Shelomoh_on_Mishneh_Torah,_Defilement_by_a_Corpse",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דברי המגיה איתא</b> בסוכה דף כ\"ה וז\"ל ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם אותם אנשים מי היו נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר מישאל ואלצפן היו שהיו עסוקין בנדב ואביהוא ע\"כ. וכתבו התוס' וז\"ל מישאל ואלצפן היו שהיו עסוקין בנדב ואביהוא וא\"ת למ\"ד בפרק ארבע מיתות דשריפה ממש היה שנשרפו גופן וכן דריש בתורת כהנים מותאכל [אש] אותם אמאי נטמאו י\"ל דשמא שלדן היתה קיימת עכ\"ל. והנה ראיתי להרב רמת שמואל שהקשה על דברי התוס' וז\"ל דמאי קושיא היא זאת דהא למ\"ד דאף גופם נשרפו אמרו שם דהתחיל מגוואי כעין מיתה א\"כ תיכף שנשרפו נשמתן נטמאו הבגדים מחמת גופם ואף כי אח\"כ נשרפו גופם מ\"מ נטמאו הבגדים מחמת גופם והו\"ל אב הטומאה ומישאל ואלצפן נטמאו מהבגדים וצ\"ע עכ\"ל וראיתי להרב מורי זקיני זלה\"ה בספרו הטהור טירת כסף שתירץ קושיא זו של רמת שמואל וז\"ל אמנם אחרי נשיקת ידי ורגלי קדשו של הרב ז\"ל לא קשה להתוס' ולא מידי דהם סבירא להו כסברת הראב\"ד ז\"ל בפ\"ה מהל' טומאת מת ה\"ג וז\"ל דהבגדים הם אב הטומאה ומטמא לאדם הנוגע בהם היינו כשהן מחוברין למת אבל לאחר שפרשו מן המת אין הם אב הטומאה ואף שהרמב\"ם ז\"ל ס\"ל כקושיית הרב רמת שמואל ז\"ל מ\"מ יש לומר שהתוס' ז\"ל ס\"ל כסברת הראב\"ד ז\"ל כשאינן מחוברין לא הוו אב הטומאה ועל זה הקשו דכיון שגופן נשרף ואחר שנשרף הגוף הוא טהור והגם שנטמאו הבגדים מהגוף קודם שנשרפו מ\"מ כשבאו מישאל ואלצפן להוציאן לא היו הכותנות מחוברין למת ומישאל ואלצפן לא נטמאו עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד </b> נראה אם ניחא קמייהו דרבנן לתרץ קושיית רמת שמואל אפי' לדעת הרמב\"ם והוא דכתב הרמב\"ם בפ\"ה מהל' טומאת מת הל' י\"ג וז\"ל בגדים הנוגעין במת אע\"פ שהן כמת לטמא אחרים שנגעו בהן טומאת שבעה אינו כמת לטמא אחרים באהל ובמשא שהמשא למת עצמו אינו מפורש כמו שביארנו עכ\"ל, נמצינו למידין מדברי הרמב\"ם שהבגדים שנטמאו במת אינו מטמא אחרים במשא וא\"כ הוא מישאל ואלצפן לא נטמאו בנדב ואביהוא משום שבמשא היה שהרי מעיד עליהן הכתוב וישאום בכותנותם וזהו שהקשו התוס' ז\"ל וזה לשונם למ\"ד דשריפה ממש היה שנשרפו גופם א\"כ מישאל ואלצפן לא נטמאו ואף שתיכף שנשרפו הנשמות נשארו הגוף קיים ונטמאו הבגדים מחמת הגוף מ\"מ מישאל ואלצפן לא נטמאו מהבגדים משום שבמשא היה שנאמר וישאום בכתונותם ודוק. <b> הכ\"ד הצעיר אברהם רבינו גאטינייו ס\"ט</b>"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דבר ידוע שכל אלו הטומאות וכיוצא בהן שהן משום ספק הרי הן של דבריהם ואין טמא מן התורה אלא מי שנטמא טומאת ודאי וכו'.</b> הנה ידוע מחלוקת הראשונים בהא דקי\"ל ספקא דאורייתא לחומרא אי ר\"ל שרבנן החמירו בו אבל מן התורה כל ספקא רחמנא שריא או דילמא דמדאורייתא אסיר ומחמירנן ביה מספק ודעת רבינו הוא דכל ספק מן התורה מותר ולדעת שאר רבוותא הרא\"ה והרשב\"א מן התורה אסור. וראיתי להרב פר\"ח ביו\"ד סי' ק\"י בקונטרס ספק ספקא שכתב וז\"ל וכן דעת רש\"י וכמו שהוכיח מהרימ\"ט מדבריו דפ' עשרה יוחסין (קידושין דף ע\"ג ע\"א) וכן מוכח עוד בהדיא מדבריו בר\"פ האשה דאמרינן וקדשתו בעל כרחו ופרכינן היכי דמי, וכתב וז\"ל היכי דמי וכו' דהא ודאי באיסור מפורסם ואפי' באיסור ספק לא איצטריך קרא דודאי כפינן ליה עכ\"ל, ועיין בס' עץ החיים בלשונות על רבינו מה שהקשה על זה יעו\"ש.<br><b> ואני</b> תמיהא לי טובא על הרב פר\"ח שרצה ליחס סברא זאת לדעת רש\"י ז\"ל דהא דעת רש\"י נראה בפירוש יותר דס\"ל כדעת רבינו, שכתב בפ\"ק דחולין דף ט' ע\"ב וז\"ל והלכתא גמירי לה דברה\"ר ספקו טהור וגזירת הכתוב היא דהא ברה\"י לחומרא אזלינן וכל ספק דאיסורא לחומרא בעינן למיזל שמא יעבור ע\"כ, הרי לך להדיא דספק דאורייתא דאזלינן לחומרא הוא משום גזירה שמא יעבור והיינו ודאי מדרבנן דאי מדאורייתא אין לומר שמא יעבור וגם אין לומר בעינן למיזל והוא היפך מה שהוכיח הפר\"ח לדעת רש\"י וצריך ישוב."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות טומאת מת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Madda/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Madda/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..6b17ab2ce9bc24e9d3abbd22735d94c126654121
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Madda/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,90 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "שער המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Sha'ar HaMelekh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> העיר נעשה עיר הנדחת עד שיהיו מדיחיה מתוכה כו'.</b> כתב הרב פ\"ח ז\"ל וז\"ל גרסינן בסוף פ' חלק יצאו אנשים בני בליעל הן ולא שלוחן ופירש\"י שאם הודחו ע\"י שליח כיחידין הן בסקילה וממונם פלט ע\"כ ואע\"ג דקי\"ל אשלד\"ע והוה ליה כהדיחו הן מעצמן מ\"מ גזרת הכתוב הכא שאינה נעשית עיר הנדחת ע\"י שליח: ותימה על הרב שהשמיט זה ואולי סבר הרב ז\"ל דהך ברייתא אתייא כסברת שמאי הזקן בשם חגי הנביא דהאומר לחבירו צא והרוג את הנפש דשולחיו חייב משום דישל\"ע וכדאית' בפרק האיש מקדש דף מ\"ג ע\"א אבל לדידן דקיי\"ל דאין שליח לד\"ע הו\"ל כהדיחו הן מעצמן ואינו מחוור עכ\"ל ולע\"ד יש לדקדק עליו דא\"כ דגזרת הכתוב היא גבי עיר הנדחת דלא אמרינן אשלד\"ע אלא הו\"ל שלוחו ואינו נעשית עיר הנדחת א\"כ מאי פריך התם בפ' הא\"מ אהא דקי\"ל דאשלד\"ע ונילף ממעילה דתנן שליח שעשה שליחותו בע\"ה מעל ומשני משום דהו\"ל מעילה וטביחה ב' כתובים הבאים כא' אין מלמדין. והדר פריך הניחא למ\"ד שב\"כ הבאים כאחד אין מלמדין אלא למ\"ד מלמדין מאי איכא למימר ומשני גלי רחמנא בשחוטי חוץ דם יחשב לאיש ההוא דם שפך הוא ולא שלוחו. ואמאי לא משני משום דה\"ל ג' כתובים הבאים כאחד דלכ\"ע אין מלמדין הא ע\"כ בעיר הנדחת י\"ש לד\"ע מדאינו נעשה עיר הנדחת ויש ליישב ע\"פ מ\"ש לקמן משום נכדו של הר\"ש משאנ\"ץ גם מ\"ש דסובר רבינו דהך סוגיא אתיא כסברת שמאי הזקן הוא דבר תמוה לכאורה הניחא לחד תירוץ דתריצו בגמ' אהא דפריך התם והא דתני האומר לשלוחו צא והרוג את הנפש כו' שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא שולחיו חייב מ\"ט דשמאי הזקן קסבר שני כתובים הבאים כאחד מלמדין והוא ההוא לא דריש דהשתא אם כן שמאי הזקן ס\"ל בכל התורה כולה דיש שלד\"ע. אמנם להנהו תי' דתירצו התם בגמ' ואבע\"א ולעולם דריש ומאי חייב בדי\"ש כו' ואיבעית אימא שאני הכא דגלי קרא ובש\"ד דוקא ס\"ל דישלד\"ט אם כן הך ברייתא כמאן אתיא ואם כן ע\"כ צ\"ל דגזרת הכתוב הוא ולהא יש ליישב דכונת הפר\"ח ז\"ל לומר דהך בריית' אתיא כסברת שמאי הזקן לחד תירוצא דבעי בגמ' למימר דס\"ל דישלד\"ע בכל התורה כולה מטעמא דס\"ל דשני כתובים הבאי' כאחד מלמדין והוא ההוא לא דריש ואע\"ג דלהנך תירוצא ס\"ל לשמאי הזקן דבכל התורה כולה אשלד\"ע היינו משום דבעי למימר בגמ' דשמאי הזקן דריש הוא ההוא או דס\"ל דשני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין וכדקאמר ואבע\"א לעולם דריש כו' אמנם אי הוה ס\"ל דשני כתובים הבאים כאחד מלמדין והוא בההוא לא דריש ע\"כ דס\"ל דישלד\"ע משום ילפינן ממעילה ואם כן איכא למימר דהך בריית' דקאמר הכא יצאו הן ולא שלוחיהן ס\"ל דב' כתובים הבאים כאחד מלמדין והוא ההוא לא דריש ומשום הכי ס\"ל דבכל התורה כולה ישלד\"ע משום דילפינן ממעילה. אלא דאכתי קשה עליו דאיך אפשר לומר דהך ברייתא ס\"ל כסברת שמאי הזקן דישלד\"ע דאם כן קשה טפי דכיון דישלד\"ע אמאי אינה נעשית עיר הנדחת נימא שלוחו של אדם כמותו והוי ליה כהדיחו המשלחין אלא ע\"כ לומר דגזרת הכתוב היא הכא דאינה נעשית עיר הנדחת ע\"י שליח וכיון שכן מה\"ט נמי לוקמא להך ברייתא אליבא דהלכתא דאשלד\"ע אלא דגזרת הכתוב הוא הכא דאינה נעשית עיר הנדחת ע\"י שליח:<br><b> ואשר </b> אני אחזה ליישב דעת רבינו ז\"ל שהשמיט הך בריית' עם מה שמצאתי בשיטה מקובצת מכ\"י על מס' סנהדרין שכתב שם וז\"ל יצאו הן ולא שלוחן יש לפרש שליח מעיר אחרת ואשמעי' דלא תימא שלוחו של אדם כמותו וחשיבי כאנשי אותה העיר. ועי\"ל אפי' השלוחין מאותה העיר ואמרו פ' ופ' אמרו לנו לומר להם כך וכך כיון שלא דברו המדיחין בעצמן להם לא חשיבא להו מלתא ולא גרירי בתרייהו נכדו של הר\"ש משאנ\"ץ עכ\"ל. ואם כן י\"ל שרבינו מפרש כפירוש ראשון דדוקא היכא דהשליח מעיר אחרת אינה נעשית עיר הנדחת וטעמא משום דלא אמרי' שלוחו של אדם כמותו וחשיבי כאנשי אותה העיר אבל אם השלוחין מאותה העיר נעשית עיר הנדחת וא\"כ כיון שרבינו פסק בפ\"ו מהלכות מעילה הלכה א' וז\"ל ובכל התורה כולה אשלד\"ע לבד ממעילה ופסק בהל' ע\"ז דאם המדיחים מחוץ לעיר אינה נעשית עיר הנדחת ממילא משתמע דאפילו עשאן שליח כל שהן מעיר אחרת אינה נעשית עיר הנדחת כיון דאשלד\"ע הו\"ל כהדיחו הן מעצמן וממילא משתמע דאם השלוחין מאותה העיר נעשית עיר הנדחת ממ\"נ דאי אשלד\"ע הו\"ל כהדיחו הן מעצמן ואי יש שליח הו\"ל כהדיחו המשלחין מעצמן כנ\"ל נכון:<br><b> ולפי </b> פירוש ה\"ב שכתב הר\"ש יש ליישב מה שהקשינו לעיל לדעת הר\"ב פר\"ח ז\"ל דמש\"ה לא משני בגמ' התם דהוה ליה ג' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין לכ\"ע משום דקרא דכתיב יצאו הן ולא שלוחיהן לאו מטעמא דיש שלד\"ע הוא דא\"כ הול\"ל דנעשית עיר הנדחת משום דשלוחו של אדם כמותו וחשיבי דהדיחו המשלחין בעצמן. אלא היינו טעמא דכל שהדיחו משום אחרים לא חשיבו להוא מלתא ואם כן לא הוו ג' כתובים אך ק\"ל טובא לפי' הראשון שכתב הר\"ש דכיון דבכל התורה קי\"ל דאשלד\"ע משום דב' כתובים הבאים כאחד אין מלמדין וא\"כ מקרא דהוא דשחוטי חוץ א\"כ אמאי אצטריך קרא גבי עיר הנדחת יצאו הן לא שלוחן לאשמועינן דלא תימא שלוחו של אדם כמותו וחשיבי כאנשי אותה העיר הא כיון דאשלד\"ע ודאי דחשיבי מדיחי מעיר אחרת: ויש\"ל בדוחק דהך ברייתא ס\"ל בעלמא דישלד\"ע דב' כתובים הבאים כאחד מלמדין והוא ההוא לא דריש ומשום הכי איצטריך קרא דיצאו הן ולא שלוחן לאשמועינן דלא נילף בעלמא דישלד\"ע ודו\"ק:<br><b> ועוד </b> כתב שם בשיטה מקובצת משם המאירי וז\"ל ועוד י\"ל דאפי' היו השלוחין מעה\"נ כל שהדיחו משם אנשי עיר אחרת אינו נעשה עיר הנדחת עכ\"ד וגם בזה י\"ל דכיון דאשלד\"ע אפילו הדיחו משם אנשי עיר אחרת הו\"ל כהדיחו הן מעצמן ואי משום דכיון דהם עצמן אינם מדיחין אלא אומרים פ' ופ' אמרו לנו לומר לכם לא חשיבי מלתא ולא גרירי בתרייהו א\"כ מה\"ט אפי' היו המדיחין והשלוחין מאותה העיר אינה נעשה עה\"נ כמש\"כ אח\"כ המאירי משם י\"מ ואם נאמר דס\"ל דגזרת הכתוב היא הכא דישל\"ע וחשיבי כאנשי עיר אחרת א\"כ קשה טובא דכי פריך התם בהא\"מ ולמ\"ד ב' כתובים הבאים כאחד מלמדין מאי איכא למימר ומאי קו' הא הו\"ל ג' כתובים ואין מלמדין לכ\"ע ואפשר דלהך פי' ס\"ל דדוקא כשהדיחו משם אנשי עיר אחרת לא חשיבא להו מילתא כיון שהמדיחין אינם באותה העיר אבל כל שהמדיחים הם באותה העיר חשיבא להו מילתא טפי ולאו משום טעמא דישלד\"ע כך נ\"ל ודו\"ק:<br><b> אפריון שלמה</b>\n<b> מה </b> שהביא בשם הפר\"ח שתמה על הרמב\"ם שלא הביא דין זה המפורש בפ' חלק דבעינן ויצאו הם ולא שלוחין והנה תי' הפר\"ח דחה השעה\"מ וגם תירוצו של השעה\"מ הוא דוחק דכיון דהתנא הוצרך ללמוד מקרא אף דקיי\"ל אשלד\"ע א\"כ גם הרמב\"ם היה לו להעתיקו ואם ס\"ל דנודע כן מסברא אם כן למה דייק הש\"ס זה מקרא ולדידן הוי הקרא למותר דבע\"כ מיתורא דקרא למד כן דאל\"כ מנ\"ל למעט שלוחין מקרא ובע\"כ דקשה לו איזה יתור בכתוב אם כן לדידן דקיי\"ל אשלד\"ע למה היתור דקרא גם נראה דדין עיר הנדחת כיון דהוי בלי התראה גם ממונם והטף ובהמה אבד והם לא חטאו בע\"כ נחשב זה דין שמים וא\"כ הרי מפורש בקדושין וב\"ק דבד\"ש יש שלד\"ע א\"כ לכ\"ע צריך קרא למעט שלוחין דבד\"ש יש שלד\"ע לכ\"ע וכמ\"ש בפ\"ב דקדושין. ומה שנ\"ל ליישב בעזה\"י הוא במה דפליגי רבנן ור' יוסי בגטין כ\"ו אם מילי ממסרי לשליח או לא דרבנן ס\"ל דמילי ממסרי לשליח ור\"י ס\"ל דמילי לא ממסרי לשליח ואנן קיי\"ל כר\"י ולכך א\"ש דהרי במדיחין על ידי שליח הוי רק מילי ומילי לא ממסרי לשליח ולכך הך ברייתא דהן ולא שלוחן אתיא כרבנן דס\"ל ממסרי לשליח ולכך נחשבו המשלחין מדיחין לכך לא שייך בזה דין עיר הנדחת דהתורה מיעטה מדיח על ידי שליח אבל לדידן דקיי\"ל מילי לא ממסרי לשליח אם כן אין להם דין שלוחין והוי כאלו הדיחו השליח מעצמו והוי בהם דין עיר הנדחת והכתיב ויצאו הם ולא שלוחן ימעט באומרים אמרו בשמם לאנשי העיר והרי אמרינן בגיטין ס\"ו דמודה ר' יוסי באומר אמרו דיש שליחות במילי ולכך הברייתא דנקטה סתם הן ולא שלוחן ולא קאמר באומרים אמרו מוכח דאתיא כרבנן דס\"ל דממסרי לשליח אבל לדידן דקיי\"ל כר\"י ולכך בסתם שלוחים יש דין עיר הנדחת רק באומר אמרו ליכא עיר הנדחת וכיון דחילוק זה אינו מפורש בש\"ס לכך לא כתבו הרמב\"ם כדרכו בכמה מקומות. והנה מ\"ש דדין עיר הנדחת הוי רק בדין שמים נראה ראי' לזה מן הכתוב שנאמר בעיר הנדחת כליל לה' אלהיך והיינו דהוי רק דין שמים לו ית' וזה הוי כוונת המשנה סוף חלק דאמר הקב\"ה אם אתה עושה דין בעיר הנדחת נחשב כאלו אתה מעלה עולה כליל לפני והיינו דקמ\"ל דזה אינו חיוב בדיני אדם רק בדיני שמים והוי דין עיר הנדחת כדין עולה דהוי נדבה ולא חובה וא\"ש:<br><b> ועוי\"ל </b> דברי הרמב\"ם עפ\"ד הפר\"ח והוא במה דאמרינן בש\"ס דטעם דאשלד\"ע הוי מכח דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים אך זה הוי רק למ\"ד דבבר חיובא תליא מלתא אבל למ\"ד בבעי עביד תליא מלתא אף דאינו בר חיובא לא הוי הטעם דאשלד\"ע מכח דברי הרב וכו' כמובן ולפ\"ז הרי אמרינן בש\"ס דאין טוענין למסית וראיה מנחש דהרבה טענות הי' לנחש לטעון ולא טען ומה הי' לו לומר דברי הרב ודברי התלמיד וכו' ולמה לא טען לו הקב\"ה מכח דאין טוענין למסית וא\"כ מוכח דאם המסית טוען דברי הרב וכו' הי' פטור רק דאין טוענין לו ולכך א\"ש דקאמר הן ולא שלוחן ואין לומר דהרי אשלד\"ע דבזה הוי ממ\"נ אם נאמר אשלד\"ע אם כן הוי הטעם מכח דברי הרב וכו' א\"כ פטור המסית וא\"כ בזה הוי ממ\"נ אם לא נאמר דברי הרב וכו' אם כן הוי הם רק שלוחין ואם נאמר דאשלד\"ע בע\"כ דברי הרב וכו' אם כן בלא\"ה פטור המסית ולכך לא שייך במסית לומר אשלד\"ע דהרי במסית אין טוענין לו לומר דברי הרב וכו' לכך הוי לו שליחות ולכך דרשינן הם ולא שלוחן וזה למ\"ד דבבר חיובא תליא מלתא אבל הרמב\"ם יסבור דהלכה כמ\"ד דבבעי עביד תליא מלתא ולא מכח דברי הרב וכו' שפיר לא שייך שליחות במסית והוי כאלו הדיחן השלוחין בעצמן והוי להם דין עיר הנדחת והכתוב דויצאו מגלה להיפוך דאף אם הי' השליחות הוי כאלו היו הם בעצמן דאף השלוחין הוי בכלל הם וגלי קרא דהוי הלכה כרב סימא דבבעי עביד תליא מלתא ודוק היטב ובדברינו נתיישב כמה דקדוקים של השעה\"מ על הפר\"ח ודי למבין. ואין להקשות על דברינו דאיך הוי כח ביד האמור' לחלוק על הברייתא ולומר דהוי מטעם אי בעי עביד כיון דמברייתא בסנהדרין הנ\"ל מוכח דהוי מכח בר חיובא ומכח דברי הרב וכו' אך א\"ש דהרמב\"ם לא יסבור כסברת הראשונים שהביא הש\"ך בסי' קפ\"ב דשוגג דומה לחצר דבע\"כ מותיב בה והשכל נותן כן כיון דדייק הש\"ס לומר דשאני חצר דבע\"כ מותיב בה מוכח דכל דאינו בע\"כ אינו כחצר והרי שוגג אינו בע\"כ לכך ס\"ל להרמב\"ם דבאמת זה תליא בפלוגתא זו דלמ\"ד מכח דברי הרב אם כן בשוגג לא שייך טעם זה בזה יש שלד\"ע אבל לטעם אי בעי עביד גם בשוגג אשלד\"ע ואם כן כיון דמה דאמרינן אשלד\"ע הוי מכח דהוי מעילה ושליחות ב' כתובים הבאים כאחד והרי מעילה הוי רק בשוגג ומוכח דבשוגג נמי אשלד\"ע דבלא\"ה ליכא ב' כתובים אך המעיין ברפ\"ב דקדושין שם א\"ש די\"ל דיליף משחוטי חוץ ודריש הוא ההוא עיי\"ש ומשחוטי חוץ למדינן דאשלד\"ע וא\"כ תינח למאן דדריש הוא ההוא אבל למ\"ד שם דלא דריש הוא ההוא וא\"א ללמוד משחוטי חוץ בע\"כ הוי מכח דמעילה וטביחה הוי ב' כתובים ומוכח דגם בשוגג אשלד\"ע ולכך א\"ש דברייתא דויצאו הם ולא שלוחן אתיא כמ\"ד דדריש הוא ההוא וילפינן אשלד\"ע משחוטי חוץ לכך ס\"ל דהטעם דאשלד\"ע מכח דברי הרב וכו' לכך לא שייך בשוגג לומר אשלד\"ע לכך במסית יש שלד\"ע מטעם הנ\"ל אבל רב סימא יסבור כמ\"ד דלא דריש הוא ההוא ובע\"כ מה דאשלד\"ע הוי מכח דטביחה ומעילה הוי ב' כתובים ומוכח דבשוגג נמי אשלד\"ע ומוכח דהוי הטעם מכח אי בעי עביד וממילא גם במסית שייך לומר אשלד\"ע לכך גם ע\"י שליח חייבין והריבוי מרבה להיפוך דגם השליח הוי בכלל הם עצמן דהטעם דאשלד\"ע הוי מכח אי עביד ולא מכח דברי הרב וא\"ש בעזה\"י:<br><b> מעשה חושב</b>\n<b> (יז) </b> ותימא על הרב שהשמיט זה. כיוצא בזה אני תמה שהשמיט הרמב\"ם ז\"ל כעין דרשה זו גבי עגלה ערופה דדרשינן בסנהדרין דף י\"ד ר' מאיר אומר ויצאו זקניך ולא שלוחן ע\"ש ובנוב\"י מה\"ת:<br><b> (יח) </b> הא ע\"כ בעיר הנדחת יש שליח לדבר עבירה. לענ\"ד לק\"מ דגבי מעילה וטביחה אמרינן דישלד\"ע וחייב המשלח אבל בעיר הנדחת המשלח לעולם פטור אפי' בשליח שוגג. דבעלמא אמרינן ישלד\"ע ומחייב שולחו ואפ\"ה בעיר הנדחת פטור והוא מגזירת הכתוב וא\"כ כמו דפטורו של המשלח הוא לאו מטעם דאין שלד\"ע שהרי חזינן דאפי' באופן כזה שבודאי ישלד\"ע אפ\"ה פטור המשלח ובודאי דפטורו מגזיה\"כ ה\"נ לענין פטורן של השליחים והיינו הא דלא נעשית עיר הנדחת הוא ג\"כ אינו מטעם דישלד\"ע אלא דאפי' בשליח מזיד ואפי' לפי מאי דקיי\"ל דאין שלד\"ע בכל התורה לבר מהני דגלי קרא ולפ\"ז הו\"ל למימר דהוי כאלו הודחו הן מעצמן שתהי' נעשית עיר הנדחת מ\"מ לא נעשית עיר הנדחת משום דגזה\"כ הוא דכל שלא הודחו מעצמן אלא ע\"י מי ששלחן אע\"פ ששליחותן אינה שליחות אפ\"ה אינה נעשית עיר הנדחת דרחמנא מיעטה אותם מיתורא דקרא וא\"כ איך אפשר להש\"ס למיחשב האי קרא דיצאו לכתוב שלישי לענין ישלד\"ע למ\"ד ב' כתובים הבאים כא' מלמדין ואפילו א\"נ דהרמב\"ם ז\"ל לא ס\"ל כהתוס' דבשליח שוגג אמרינן בעלמא ישלד\"ע לחייב משלחו וא\"כ נסתרה ההוכחה הזו מ\"מ לא מצי הש\"ס לשנויי הכי דהאי קרא דיצאו הוי כתוב השלישי לענין ישלד\"ע משום דע\"כ האי גזה\"כ אינו לענין זה דנימא ישלד\"ע וכמו שהבין המחבר בכונת הפר\"ח. אלא דהך גזה\"כ הוא רק דאין נעשה עיר הנדחת עד שבאו המודחין מעצמן ולא ששלחום אחרים אע\"ג דשליחותן כמאן דליתא דהא לדבר עבירה היא וקיי\"ל דאין שלד\"ע מ\"מ המדיחין שבאו להדיח ודברו עם יושבי העיר והדיחום ולא מעצמן באו המודחין אלא ע\"י אחרים ששלחו אותם אינה נעשית עיר הנדחת. וא\"כ דאם הפי' כן הוא כמו שהבין הרב המחבר בדברי הפר\"ח דגם בעיר הנדחת אמרינן ישלד\"ע א\"כ הרי היל\"ל דהמשלח חייב כמו במעילה ובטביחה ובאמת הא פטור בזה שהרי הקרא דיצאו ממעט שליחים ולא מרבה שליחים והא דאיצטרך קרא למעט שליחים אע\"ג דקיי\"ל בכל התורה אין שלד\"ע וכנ\"ל הוא לא' משני פנים או דנ\"מ לענין היכא דהשליח שוגג או דנימא דאי לאו מיעוטא דקרא הו\"א דנעשית עיר הנדחת משום דהוי כאלו הודחו השליחים מעצמן וע\"כ צריך קרא למעוטי דאינה נעשית עיר הנדחת ע\"י שליחים ועי' להלן. ואיני יודע מה צריך לדברי הר\"ש דזה פשוט בכונת הפר\"ח:<br><b> (יט) </b> וי\"ל בדוחק דהך ברייתא ס\"ל בעלמא דישלד\"ע. לכאורה יש ליישב ברווחא טפי דס\"ל להר\"ש בפי' הראשון כדעת התוס' ב\"ק דף ע\"ט ע\"א דס\"ל דהיכא דשליח שוגג אמרינן ישלד\"ע וא\"כ צריך קרא למעוטי בעיר הנדחת דאפי' בשלוחין שוגגים מ\"מ אינה נעשית עיר הנדחת ובאמת הביא הגאון תפארת צבי ראי' מזה לדעת התוס' הנ\"ל ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד </b>\n<b> זרע כשר ואחד זרע פסול כו'.</b> ברייתא פרק ד\"מ דף ס\"ד ע\"ב זרעו אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת\"ל מזרעו בתתו וכה\"ג דרשינן פ\"ק דקידושין ד\"ד ע\"א גבי בת כהן וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת\"ל אין לה עיין לה וראיתי להתוס' ז\"ל בפרק האומר דף ס\"ו ע\"ב ד\"ה ולזרעו הק' מהא דפ' קמא דקידושין למאי דאמרי' התם בן גרושה דעבודתו כשרה מנ\"ל אמר ר\"י אמר שמואל דאמר קרא ולזרעו אחריו בין זרע כשר בין זרע פסול ותירצו ז\"ל וי\"ל דשאני הכא דזרעו מיותרת דה\"מ למכתב ולבניו שהרי בבנות לא שייך ברית כהונת עולם כו' וראיתי למורנו הרב בס' בתי כהונה ח\"ב בחלק בית אבות ד\"ז הקשה משם הרב כמהר\"ח עשאל למאי דמשמע מדבריהם דאי הוי כתיב בניו הוי משמע דוקא כשרים מהא דאמרינן בת\"כ בני אהרן יכול חללים ת\"ל הכהנים אלמא דבני אהרן אף פסולים במשמע והוא ז\"ל תירץ דהתם מכח היתור קא דייק שכבר כתיב הכהנים ומדכתיב בני אהרן הו\"א דאתא לרבות אף חללים דאם למעוטי חללים כבר כתיב הכהני' דמשמע כשר דוקא אלא דלרבויי חללים הוא דאתא וז\"ש בני אהרן יכול חללים מכח היתור ת\"ל הכהנים שנראה מזה דדוקא כשרים ולא מסתבר לאוקומי יתורא לזה הפך משמעות הכהנים אלא אתא לאפוקי בנות אהרן אבל גבי והיתה לו ולבניו דליכא יתורא ודאי דמ\"ש בניו כשרים דוקא במשמע ומיהו בפ' יש נוחלין דף קט\"ו ע\"א ד\"ה בן הבן כתבו בהדיא דבן אפילו פסול במשמע הפך דבריהם דהכא אלו ת\"ד יע\"ש:<br><b> ואנכי </b> הרואה שלא זו בלבד דבריהם סותרי' אלו את אלו אלא שדבריהם דהכא סותרים לתלמוד ערוך מהא דגרסינן בפ' בן סורר דף ע\"א ע\"א אמתני' דקתני ר\"י אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה פרכינן התם מאי אינה ראויה אילימא חייבי כריתות ומיתות סוף סוף אבוה אבוה הוא ואימיה אימיה אלא כו' ופי' רש\"י דהא בקרא לא כתיב אישות באמו אצל אביו יע\"ש והשתא מאי קושיא הא כיון דכתיב כי יהי' לאיש בן כו' דוקא כשר במשמע ולא בן פסול אלא ודאי משמע דכל מקום שנאמר בן אפי' פסול במשמע וכמ\"ש בפ' יש נוחלין כי על כן לדידי חזי לי דעיקר קושיתו ליתא דודאי ס\"ל להתוספ' דידן דבן אפי' פסול במשמע אלא דהכא גבי והיתה לו ולבניו א\"א לומר דאפי' חלל במשמע שהרי מחולל קרי' רחמנא שנתחלל מקדושת כהן לעבודתו דמה\"ט אפי' לפי האמת דכתיב ולזרעו ומרבינן זרע פסול לא מרבינן אלא לענין דיעבד אבל לכתחלה אינו ראוי לעבודה כמ\"ש רש\"י שם ואם כן אי הוי כתיב ולבניו ודאי דלא היה לנו לומר אפילו פסולים במשמע ולענין דיעבד קא מיירי קרא דהא ודאי אין דרך לומר דקרא לדיעבד קא אתי כדאמרי' בפ' הערל. דאי לא כתיב קרא יע\"ש אלא משום דאייתר לן ולזרעו מכח יתורו דוחקינן לומר דאתא לרבויי זרע פסול. ולענין דיעבד אבל ממשמעותו גרידא אין סברא כמ\"ש משא\"כ בההי' דת\"כ דאיכא למימר שפיר דאפי' חללי' במשמע דאפי' דנתחללו מקדושתן לענין עבודה ותרומה אפי' הכי קדושתן עליהן לענין טומאה ובהכי ניחא ההוא דפרק בן סורר ומורה כנ\"ל נכון. והרשב\"א שם תי' לקושית התוס' וז\"ל ומסתבר' דלא מקרי זרע פסול אלא פסולי קהל כגון נתין וממזר והנהו אצטריך קרא לרבויינהו מזרע אין לה עיין לה אבל פסולי כהונה זרעו מיקרי ומש\"ה מרבינן ליה הכא מזרעו ד\"ש כל זרעו כו' יע\"ש:<br><b> וק\"ל </b> טובא לפי תי' שהרי הא דבן גרושה ובן חלוצה דעבודתו כשרה ר\"ע קאמר לה התם בברייתא. ולפי דבריו תיקשי לרבי ישבב דקאמר התם בפ' האומר דף ס\"ח אליבא דר\"ע דכל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר א\"כ היכי קאמר ר\"ע הכא דבן גרושה עבודתו כשרה ונפקא ליה מקרא דולזרעו הא בן גרושה מפסולי קהל הוה וזרע פסול לא מקרי זרע וא\"כ הו\"ל לתלמודא להקשות הניחא לר' סימאי אלא לר' ישבב דאמר כל שאין לו ביאה כו' מאי איכא למימר כדפריך בדוכתי טובא וכן נמי קשה למה שהקשה עוד שם לתירוץ ר\"ת שתירץ דאסיפיה דקרא דכתיב ברית כהונת עולם סמיך וז\"ל ואינו מחוור דא\"כ אף אני אביא כל הפסולים ואפי' כהן שבא על אחותו והוליד ממנה בן דהא בקרא דכהונת עולם לא כתיב ביה ממזר ולא חלל כו' דמאי קושיא דאימא ה\"נ שהרי לר' ישבב אליבא דר\"ע עכ\"ל דאפילו כהן ממזר עבודתו כשרה ואם כן מדר' ישבב נשמע לדידן דאפי' ממזר נמי וצ\"ע. תו ק\"ל טובא לפי תירוצם ז\"ל דפסולי כהונה מיקרי זרעו שפיר מהא דגרסי' בפ' הערל אמתני' דתנן הערל וכל הטמאים אסורים לאכול בתרומה מנ\"ל אמר ר\"י משום רבי ישמעאל אמר קרא איש איש מזרע אהרן איזהו דבר השו' בזרעו של אהרן זו תרומה ואימא חזה ושוק ומשני' ליתיה בחוזרת והדר פריך תרומה נמי האיכא חללה ומשני חללה לאו זרע דאהרן ע\"כ הרי מבואר דפסולי כהונה נמי לאו זרע אהרן מקרי וא\"כ קשה נמי נימא הכי דזרע פסולי כהונה לא זרעו דפנחס מיקרי דמ\"ש ובשלמא לתירוץ התוס' שכתבו דהנהו מיתורא דזרעו קא דריש מדהו\"ל למכתב ולבניו ניחא שפיר דהתם זרע אהרן איצטריך לגופיה דאי הוה כתיבי מבני אהרן הוה משמע דבנות אהרן לא הוזהרו על אכילת תרומה בטומאה להכי כתיב זרע אהרן אכן לתירוץ הרשב\"א ז\"ל דפסולי כהונה ממשמעותו דזרעו נפיק ק' טובא וכן קשה למה שתי' הר\"ב החידושין פ\"ק דקדושין לקושית התוס' הלזו וז\"ל וי\"ל דהכא כיון דזרעו פסול לא משמע ביה שאם היה לה זרע פסול אע\"פ שעכשיו אין לה הרי נפסלה מן התרומה כיון שנבעלה לפסול אם כן זרע זרעה פסול נמי לית לן לאתויי מינה אלא דוקא זרע זרעה כשר דומיא דזרע' א\"ד יעוין שם דלפי תירוץ זה דבעלמא זרע פסול אקרי זרע ממשמעותיה דקרא א\"כ היכי אמרינן בפרק הערל דחללה לאו זרע דאהרן היא הא זרע פסול מיקרי זרע ובר מן דין ק' לפי תירוץ זה מההיא דפרק ד' מיתות גבי מעביר בנו ובתו דאמרי' אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין והביאו הרב לעיל מזה ועל הכל צ\"ע כעת:<br><b> ובירושלמי </b> דסוטה אמתני' דתנן אילונית וזקנה כו' אינן שותות גרסינן התם שנא' ונקתה ונזרעה זרע הראוי' להזריע כו' איתיבון הרי אלמנה מכ\"ג הרי היא ראויה להזריע זרע שניא הוא דכתיב ולא יחלל זרעו תמן תנינן ממזר פוסל ומאכיל והכא את אמר הכין א\"ר תנחומא תיניין וזרע אין לה מ\"מ ברם הכא ונזרעה זרע ולא פסול ע\"כ הרי מבואר דמפסולי כהונה ג\"כ מיקרי זרע פסול שלא כדברי הרשב\"א וצ\"ע:<br><b> הגהות הרה''ג יוסף שאול נאטאנזאן - על שער המלך</b>\n<b> אחד </b>\n<b> זרע כשר וכו'.</b> מ\"ש אי זרע פסול מקרי זרע עיין פר\"ד דרך הקודש דרוש שביעי מ\"ש מהר\"י באסאן ז\"ל ועיין בט\"ז או\"ח ס' תקצ\"א ס\"ק ג' ועיין בשו\"ת מוהרי\"ט בשניות חא\"ח ס' ו' ועיין תמורה דף ה' ע\"ב שאני התם דקאמר קרא לא יחלל זרעו וברש\"י ותוס' שם ולכאורה הי' מקום לומר דמדקרי לי' זרעו ע\"כ אינו ממזר דממזר ל\"מ זרע אבל ירושלמי סוטה שהביא המחבר משמע להיפך וצ\"ע. ועיין ריטב\"א קדושין שם ובט\"א חגיגה דף ג' גבי אברהם ראש לגרים ועיין יראים מצוה ע\"ט:<br><b> מעשה חושב</b>\n<b> (כ) </b> ואנכי הרואה כו' אלא שדבריהם דהכא סותרים לתלמוד ערוך. צ\"ע קצת דלא הביא כלל סוגיא דיבמות דף כ\"ב ע\"ב גבי בן דפוטר אמו מיבום דצריך דרשה דעיין עליו שגם ממזר פוטר דמשמע מזה דבן סתמא משמעו כשר דוקא (דאע\"ג דהתוס' שם דחקו לומר דסד\"א למילף אחוה מבני יעקב ולמימר בהיפך דממזר מזקיק אף ממזר איננו פוטר ולכן צריך דרשה דעיין עליו אבל א' לא\"ה הי' בן פסול נמי במשמע גם בלא דרשה דקרא וכמ\"ש בפ' י\"ג מ\"מ מסתמא דהש\"ס משמע דבן סתמא משמע דוקא כשר כמו זרע דפ' ד\"מ ורפ\"ק דקדושין) וא\"כ אין זה אלא סתירה מדברי התו' בפ' האומר לדבריהם בפ' יש נוחלין וגם לדבריהם כאן ביבמות שהבאתי אבל אינם סותרים דברי התלמוד כיון דביבמות בפשיטות משמע כן דבן סתמא משמע דוקא כשר ולא פסול וכמ\"ש בקדושין פ' האומר אלא דהאי דיבמות ודפ' י\"ג סותרים בזה להאי דבן סורר ומורה דשם משמע בתלמוד דבן סתמא פסול נמי במשמע וכדאיתא נמי בת\"כ בני אהרן יכול חללים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וגחלת </b>\n<b> של ע\"ז אסורה והשלהבת מותרת כו'.</b> ברייתא פרק בתרא די\"ט וכתב הרא\"ש שם וז\"ל ירוש' מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת והא דאסרי' לברך בשלהבת ע\"ז אע\"ג דשריא משום דיש עמה גחלת ואע\"פ שאין הברכה אלא על השלהבת עכ\"ל נראה דס\"ל להרא\"ש דהא דאמרי' שלהבת ע\"ז מותר היינו דוקא כשאין שם אלא השלהבת וא\"נ בבא להדליק נרו מנר של ע\"ז אבל ליהנות מאור של ע\"ז אע\"ג דאין הנאתו אלא מן השלהבת כיון שהיא קשורה בגחלת אסור וכן כתב הרב בעל ט\"ז בי\"ד סימן קמ\"ב מסברא דנפשיה ולא זכר ש\"ר שדבריו הן הן דברי הרא\"ש וכ\"נ שהוא דעת הרע\"ב שכתב בפ\"ח דברכות משנה ו' וז\"ל ולא על הנר ובשמים דע\"ז לפי שאסורין בהנאה עכ\"ל ויש לדקדק דאם כן תקשי להירושלמי מתני' דאלו דברים שהרי בירושלמי שהביאו התוס' פרק החליל דף נ\"ג ד\"ה אשה היתה בוררת חטים מבואר שם דס\"ל דאשה היתה בוררת חטים מאור שמחת בית השואבה משום דקול ומראה וריח אין בהן משום מעילה הרי דאפילו בהקדש דקיימא לן דשלהבת לא נהנין ולא מועלין אפ\"ה ס\"ל להירוש' דמותר ליהנות מאור של הקדש אע\"ג דשלהבת קשורה בגחלת וא\"כ מכל שכן בנר של ע\"ז דקיי\"ל דשלהבתה מותר ליהנות מאורה: ואם כן אמאי קתני מתני' דאין מברכין על נר של ע\"ז ולולי דברי הרא\"ש והרע\"ב ז\"ל היינו יכולים לומר דטעמא דמתני' לאו משום דאסור בהנאה אלא משום דמאיס למצוה וכמ\"ש בשיטה מקובצת להרב בצלאל בשם רבו אכן לפי דבריהם קשה וי\"ל דס\"ל כמ\"ש הרב בעל באר שבע בפרק קמא דכריתות דל\"ה לתרץ קו' התוס' שהקשו בפ' החליל דלא אמרו קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה אבל אסורא איכא אלא בבא ליקרב עצמו לעזרה להריח יותר או כדי לראות יותר אבל כל שאינו מקרב עצמו לאורה אלא שהאור בא לו למקום אשר הוא חונה שם כההיא דהאשה היתה בוררת חטים כו' שרי ואם כן הכא נמי י\"ל דטעמא דמתני' דאין מברכין על הנר של ע\"ז הוא משום שמקרב עצמו כדי ליהנות מאורה כנ\"ל:<br><b> ודע </b> שכתב מרן הב\"י י\"ד סימן קמ\"ב דהא דגחלת של עבודה זרה אסורה היינו דוקא לכתחילה ומדרבנן אבל בדיעבד שרי ע\"ש ועפ\"ז פסק בשולחנו הטהור סעיף ו' דפת שבישלה על גבי גחלים של עצי ע\"ז מותרת ועיין בש\"ך שם סק\"י ובט\"ז ס\"ק מה שתמהו עליו בזה ועוד אני מוסיף לתמוה דאם איתא דגחלת של ע\"ז אין איסורו אלא מדרבנן מאי פריך בגמרא מ\"ש של ע\"ז דשרייא ומ\"ש דהקדש דאסירא ומאי קושיא הא איכא למימר דבע\"ז דגחלת שלה אין איסורו אלא מדרבנן לא גזרו שלהבת אטו גחלת דהוה ליה גזירה לגזירה ובהקדש כיון דגחלת שלו אסורה מדאוריית' כדקתני גחלת של הקדש מועלין בה מש\"ה גזרו שלהבת אטו גחלת וכן כתב המאירי ז\"ל בשיטה כתיבת יד וז\"ל גחלת של הקדש מועלין בו אבל שלהבת של הקדש אין נהנין בה לכתחילה מדרבנן ואע\"ג דלגבי תחומין שרינן לכתחלה התם הוא דגחלת גופא מדרבנן הוא עכ\"ל הרי שכתב דבתחומין כיון דגחלת גופו אינו אלא מדרבנן לא גזרו שלהבת אטו גחלת אלא מוכח ודאי דגחלת של ע\"ז אסורה מדאוריית' וכבר תמהתי עליו במקום אחר בפ' מה' חמץ ומצה יע\"ש ולכן אני אומר שאף מרן הב\"י לא כתב כן אלא דוקא בגחלת הבא מעצי ע\"ז או מעצי אשירה וכמו שדקדק בלשונו בשולחנו הטהור שכתב פת שבישלה על גבי גחלים של עצי ע\"ז ומטעמא שכתב דכיון דנעשו גחלים הלך איסורן וכן מ\"ש במרן בית יוסף גם כן מיירי בהכי דקאי על מ\"ש הטור שם נטל ממנה עצים והסיק בהם התנור כו' אבל אם נאסרו בעודן גחלת כגון שעשאן תקרובת ע\"ז בהא ודאי אזיל ומודה דאסירי מדאוריית' ועי' בשיטה מקובצת למוהר\"ב והשתא היינו דפריך שפיר דמ\"ש שלהבת של ע\"ז דשרייא ומ\"ש של הקדש דאסירא משום דמשמע ליה דכי קתני שלהבת של ע\"ז אסורה אפי' בכשהגחלים עצמן אסורין מדאוריית' כגון שעשאן תקרובת ע\"ז דהרי כי קתני גחלת של ע\"ז אסורה בכל גוונא קאמר ועלה קתני דשלהבת מותרת ותו דע\"כ כי קתני גחלת של ע\"ז אסורה ע\"כ מיירי בעשאן תקרובת ע\"ז ואסורה מדאוריית' קאמר דאם לא כן מאי רבותיה דגחלת של ע\"ז משאר אסורין הא כל שאר איסורין נמי דינא הכי דגחלתן אסורה לכתחילה כך נ\"ל:<br><b> ועל </b> פי האמור מקום אתי לקיים הוראת הרב בית הלל שכתב בסי' הנז' ס\"ק א' דשלהבת של חמץ מותר דלא גרע מעצים של ע\"ז דאפרן אסור ואפילו הכי בשלהבת מותרת ואם כן גבי חמץ נמי אע\"ג דאפרו אסור השלהבת מותרת ותמה עליו הרב בעל חק יעקב בה' פסח סימן תמ\"ה ס\"ק ו' שהוא הפך סוגיא דשמעתין דאמרי' דע\"ז דבדילי אינשי מניה לא גזרו ביה רבנן הקדש דלא בדילי אינשי מיניה גזרו ביה רבנן הרי שאמרו דהקדש שלהבתו אסור משום דלא בדילי אינשי מיניה ואם כן כ\"ש חמץ דלא בדילי אינשי מיניה שיהא אסור שלהבתו יע\"ש. אכן כפי מ\"ש איכא למימר דדוקא בהקדש דגחלת שלה אסור מדאוריית' ומשום הכי גזרו שלהבת אטו גחלת כיון דלא בדילי אינשי מיני' אמנם בחמץ כיון דגחלת שלו אינו אסור אלא מדרבנן וכמ\"ש התוס' בפ\"ק דפסחים ד\"ה ד\"ה ואומר אע\"ג דלא בדילי אינשי מיניה לא גזרו שלהבת אטו גחלת משום דהו\"ל גזירה לגזירה. וכההוא דהמודר הנאה מחבירו דשלהבתו מותר אע\"ג דלא בדילי אינשי מיניה כנ\"ל:<br><b> מעשה חושב</b>\n<b> (כא) </b> וא\"כ אמאי קתני מתניתין דאין מברכין על נר של ע\"ז. לענ\"ד לק\"מ דהא דקיי\"ל דשלהבת מותר הא קא מפרש הרא\"ש דהיינו כשאין שם אלא שלהבת א\"נ בבא להדליק נרו מנר של ע\"ז אבל לא בזמן שיש עמה גחלת או שהיא קשורה בנר דאז אסורה ומש\"ה אין מברכין על נר של ע\"ז והא דמבואר בירושלמי המובא בתוס' סוכה דף נ\"ג דאשה בוררת חטים לאור שמחת בית השואבה ע\"כ התם ה\"ט משום דלב ב\"ד מתנה והתירו כיון דא\"א להעצים עין שלא לראות אור גדול כזה או שלא להנות מאורו וע\"כ יהנה מש\"ה גם ברירת חטים מותר משום דכיון דבין כך ובין כך ע\"כ נהנה מאור ולב ב\"ד מתנה שיהי' מותר תו לא חילקו באיכות ההנאה וכש\"כ כאן בשלהבת כיון דהא דלא נהנין ממנו הוא רק מדרבנן א\"כ א\"צ נמי לאתויי עלה מטעם דלב ב\"ד מתנה אלא מטעם דהם אמרו והם אמרו כיון דהנאה באה לו בע\"כ באור שמחת בית השואבה א\"כ לא דקדקו רבנן באיכות ההנאה ואפילו לברור חטים מותר תדע שכן הוא דהא אמרינן בשלהבת לא נהנין הרי דעכ\"פ מדרבנן אסור וא\"כ אמאי מותר לברור חטים מאור שמחת בית השואבה אע\"כ מטעמא דכתיבנא וא\"כ הרי זה לא שייך בשלהבת ע\"ז דשלהבת מדרבנן ודאי אסורה ומש\"ה קתני דאין מברכין על נר של ע\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אפה </b>\n<b> בו את הפת כו' נתערבה באחרות יוליך דמי כו' לים המלח.</b> הנה התוס' ז\"ל בפ' התערובות דע\"ב ע\"ב ד\"ה כלן ידלקו הקשו וז\"ל וכ\"ת מ\"ש הכא דקתני כלן ידלקו ולא פליג ר\"א דלימא יוליך הנאה לים המלח כמו בסוף פ' כל הצלמים לענין ע\"ז וכותיה הלכת' כו' ונראה דר\"א פליג דוקא גבי ע\"ז לפי שתופסת את דמיה כו' והא דתניא בסוף הגוזל בגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק אם היה מתערב באחרים הוה אמרינן יוליד הנאה ולפי זה טבעות וכוסות דע\"ז דלקמן סגי בהולכת הנאה לים המלח עכ\"ל וראיתי להרב בעל מחנה אפרים בחדושיו על רבינו בפ' י\"ו מה' מאכלות אסורות דכ\"ו שהקשה לפי תירץ זה מהא דאמרינן התם בפרק הנזכר דע\"ד דאיצטריך דר\"ן דאמר טבעת של ע\"ז שנתערבה ונפל א' מהם לים הגדול הותרו כלן ואיצטריך דר\"ל ור\"ן דאי מדר\"ן הו\"א הנ\"מ ע\"ז דאין לה מתירין אבל תרומה דיש לה מתירין לא כלומר למכרן לכהן חוץ מדמי סאה של תרומה והשתא לפי דברי התוס' קשה דהלא בע\"ז נמי יש לו מתירין בכי האי גונא דיוליך הנאה לים המלח עכ\"ד יעוין שם ולע\"ד נראה ליישב ולומר דמ\"ש התוספות דטבעות וכוסות של ע\"ז סגי בהולכת הנאה לים המלח היינו לפום מאי דקי\"ל הלכתא כר\"ח דאמר בסוף פרק כל הצלמים דתקנתא דר\"א מהני אפילו לחבית בחבית אמנם רב אדא בר אהבה פליג התם וסבר דלא מהני תקנתו דר\"א אלא בפת דאין ממשו של האיסור מעורב בו אבל חבית בחבית לא וא\"כ איכא למימר דתלמוד' הכי קאמר דאי מדר\"ן הו\"א ה\"מ ע\"ז דאין לו מתירין כלומר דהו\"א דר\"ן ס\"ל כרב אדא ב\"א דתקנתו דר\"א לא מהני אלא בפת. ונמצא אם כן דאין לו מתירין ומשום הכי קאמר דהותרו כולן אבל תרומה כו' לא משום הכי אצטריך דר\"ל:<br><b> ודע </b> דמדברי התוס' הללו נראה בהדיא דלא כמ\"ש הרב בעל מחנה אפרים שכתב שם דליכא למימר דס\"ל להרי\"ף ורבינו דתקנתא של ר\"א לא מהני אלא בע\"ז משום דתופסת דמיה אבל לא בשאר איסורין דאם כן כי לא נתערבה בפת אמאי לא שרי בפדיון כיון דעבודה זרה תופסת דמיה יעוין שם. ולא ידעתי איך אשתמיט מיניה דברי התוספות הללו שכתבו החילוק זה ואפילו הכי ס\"ל דכי לא נתערבה לא מהני תקנתא דר\"א וכמ\"ש והא דתניא בגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק אם היה מתערב באחרים הו\"א יוליך הנאה כו' וה\"ט דס\"ל דדוקא בנתערב שכבר נתבטל מן התורה הקילו חכמים בתקנה זו. גם הרא\"ש בס\"פכל הצלמים ס\"ל כדעת הרי\"ף ורבינו דלא נתערבה לא מהני תקנתא דר\"א ואפילו הכי סמוך ונראה כתב לחלק בין ע\"ז לשאר איסורין ע\"ש. והר\"ן ז\"ל שם כתב אין מביאין ראיה מהירושלמי דר\"א לא התיר אלא בנתערבה דאם איתא לקשי להו התם בירושלמי בגד שצבעו בקליפי ערלה אמאי ידליק יוליך הנאה לים המלח ובעלי מחלוקתם דוחים לא כי משום דתקנתו של ר\"א לא מהני אלא בע\"ז לפי שתופסת את דמיה כו' יע\"ש וק\"ל עלה דא\"כ אכתי תקשי להו מתני' דבפ' ח' דשביעית משנה ט' דתנן עור שסכו בשמן שביעית ר\"א אומר ידלק כו' הרי דר\"א גופיה דס\"ל יוליך הנאה קאמר ידלק ואמאי כיון דשביעית תופסת את דמיה הוה ליה כע\"ז ואמאי קאמר ידלק ור\"ע דפליג התם ואמר שתוקו לאו מה\"ט הוא דפליג עוד כתבו התוס' וז\"ל עוד יש לפרש דדוקא בתנור שהסיקו בעצי ע\"ז ואפה בו את הפת כו' אמרי' יוליך הנאה לים המלח לפי שאין ממשות האיסור בעין וההוא גברא דאיתערב לי' חביתא דחמרא כיון דא\"א להיות בהולכת הנאה אלא היתר הנאה למכור או ליתן לפועליו אבל שיהנה גופו ממנו לא הילכך שרי ע\"י הולכת הנאה כו' יע\"ש. וכתב הרב הנזכר שזהו דעתו של רבינו ז\"ל דלא התיר ר\"א לאיתהנוי ממעשיו של איסור מדכתב בפ\"י הלכה ט' ע\"ז כו' אוסרין בכ\"ש כיצד ע\"ז שנתערבה בצורות אחרות של גוים אפי' אחת בכמה אלפים יוליך הכל לים המלח וקשה דאמאי יוליכם כלן ולא סגי בהולכת הנאה לים המלח. וכן הקשה הרב בעל לח\"מ ז\"ל ע\"ש. אלא מוכח דבממשו של איסור לא שרינן ע\"י הולכת הנאה אלו דבריו יע\"ש. ואיני מבין דבריו שהרי בפ' ט\"ו מה' מאכ\"א הלכה כ\"ט כתב רבינו דחבית של יין נסך שנתערב בין החביות ימכר הכל לגוים ויוליך דמי אותה חבית לים המלח ע\"כ. הרי דאפי' בנתערב ממשו של איסור ס\"ל דמהני תקנתא דר\"א על ידי מכירה לגוים ואם כן ה\"נ בע\"ז שנתערבה בצורות אחרות כחבית בחביות דמי ואמאי לא כתב דימכר הכל לגוים ויוליך דמי אותה ע\"ז לים המלח ואם נאמר דכיון דהוי דברים הניקחין מהגוים חיישינן שמא יחזור וימכרם לישראל ויהנה גופו מהן וליהנות גופו לא שרינן ע\"י הולכת הנאה ודוקא חבית בחבית דליכא למיחש היתירו וכמ\"ש בירושלמי אכתי תקשי ממ\"ש רבינו וכן כוס של ע\"ש כו' או חתיכה מן הבשר בכמה חתיכות יוליך הכל לים המלח ואמאי הא חתיכת בשר אינה נקחים מן הגוים והוה ליה כחבית בחבית:<br><b> ושמא </b> י\"ל דדוקא למוכרו לגוים על ידי הולכת הנאה שרי לרבים אבל ליתנו לפועליו לא שרינן על ידי הולכת הנאה משום דנמצא נהנה מגוף האיסור ושלא כדעת התוס' שכתבו בההיא חביתא דחמרא כו' שרינן ליתנו לפועליו ע\"י הולכת הנאה ומשום הכי כתב דחתיכת בשר שנתערב באחרות יוליך הכל לים המלח משום דחיישינן שמא ימכרם לישראל ליתנו לפועליו כנ\"ל ומ\"מ עדיין קשה על הראב\"ד ז\"ל דבפ' הנזכר מהלכות מאכ\"א הלכה ז' השיג על מ\"ש רבינו שור הנסקל שנתערב באלף שוורים ועגלה ערופה כו' כולן אסורין בהנאה ויוליך הנאה לים המלח והשאר מותר בהנאה משמע שדעתו ז\"ל דאפילו דנתערב בממשו של איסור איתיה לתקנתא דר\"א וא\"כ קשה דאמאי לא השיגו כאן בע\"ז:<br><b> וראיתי </b> להרב תי\"ט דברים תמוהים בעיני שכתב בפ' ג' דערלה משנה ו' וז\"ל והר\"ש הקשה דלא לישתמיט בכל הנך איסורי הנאה דלימא יוליך הנאה כו' והר\"ב שלה כתב לקושיא זו אפשר משום דסבירא לי' כרבינו שסובר דהא דרשב\"ג ודר\"א כולה חדא תקנתא היא ואין תקנה להולכה אלא לאחר שמכר ובמכר לא סגי אלא לאחר שיוליך כמ\"ש הר\"מ פ' ט\"ז מהל' מ\"א והשתא בסוגיא דרשב\"ג מתורץ נמי דר\"א משום דחיישינן שמא יחזור הגוי וימכרם לישראל ע\"ש. ודבריו תמוהים בעיני שהרי אם נאמר כפירוש רבינו דר\"א לא שרי הולכה אלא ע\"י מכירה לא ניתן ליאמר תירוץ זה כלל שהרי ר\"א התיר בגד שנארג בכרכר של ע\"ז ע\"י הולכת הנאה ובגד דבר הניקח מהגוי הוא ואפי' הכי לא חייש ר\"א שמא יחזור וימכרנו לישראל ונראה דהיינו טעמא דכיון דאינו אלא מדרבנן לא חיישינן להכי וכן נראה דעת מרן הכ\"מ בפ' הנזכר הלכה ז' שכ' ליישב השגת הראב\"ד שם וז\"ל וא\"א שאינה השגה דרבינו העתיק לשון המשנה. ומאחר שכתב בפ' זה גבי נתערב יין ביין תקנה דר\"א ורשב\"ג ממילא משמע דה\"ה להני דמ\"ש ואם איתא אמאי לא תי' דכיון דרבינו ז\"ל ס\"ל דתקנתא דר\"א לא שרי אלא ע\"י מכירה לכותים משום הכי לא כתב בהני תקנתא דר\"א משום דחיישינן שמא יחזור וימכרם לישראל וכמ\"ש בירושלמי אלא מוכח ודאי דלפי דעת רבינו ז\"ל לא ניתן ליאמר תירוץ זה משום דר\"א בבגד נמי קתני הך תקנת' אע\"ג דנקחת מן הגוי אלא דמ\"מ דברי מרן הם תמוהים וכבר תמה עליו מורינו הרב מ\"ק יע\"ש ולכן העיקר בדעת רבינו מ\"ש הר\"ב בה\"ז דף יע\"ש:<br><b> ובהיותי </b> בזה דרך אגב ראיתי לעמוד על מ\"ש רש\"י בריש ב\"ק ד\"ד ע\"ב וז\"ל ומנסך יין לע\"ז. ובמסכת גיטין מפרש אמאי לא קים ליה בדרבה מיניה כו' ומנסך את יין ליכא למימר שנסכו ביי\"נ שזרק בו דא\"כ לא קא מחסריה ולא מידי דהא מזבין ליה בר מדמי יין נסך שבו עכ\"ל. והנה הרואה יראה שדבריו הן מן המתמיהין דבהדיא אמרינן בפרק הניזקין מנסך רב אמר מנסך ממש ושמואל אמר מערב ואמרינן עלה בגמרא מ\"ד מנסך מה טעמא לא אמר מערב מערב היינו מדמע ואם כן הא דכתב רש\"י ז\"ל דמערב לא קא חסריה ולא מידי אליבא דמאן קאמר רש\"י והר\"ב חידושי הלכות כתב דיש ליישב בדוחק דה\"ק לא קחסריה ממש אלא דצריך למוכרו יותר בזול לגוים ואם כן היינו מדמע עכ\"ד יע\"ש ולע\"ד אחר המחילה לא ניתן ליאמר אפילו בדרך דוחק דאם כן למאי הלכתא הוצרך רש\"י ז\"ל לומר דלא קא חסריה מידי הא בלא\"ה תקשי ליה דהיינו מדמע דאם נאמר דחסריה ממש ולא מהני תקנתא דרשב\"ג דאדרבא קשה טפי דהיינו מדמע ומכל שכן דמדמע נפקא ותו קשה מה שהקשה מוהריב\"ל דבהדיא אמרינן בפרק השוכר אמר ר\"נ הלכה למעשה יין נסך יין ביין אסור חבית בחבית מותר. סתם יינם אפילו יין ביין מותר וא\"כ שפיר איכא למימר דמנסך היינו מערב וביין נסך גמור דלא מהני תקנתא דרשב\"ג דהא ע\"כ שמואל דקאמר מערב ע\"כ ביין נסך קאמר דאי בסתם יינם הא בהדיא ס\"ל לשמואל התם אפילו יין ביין וכתב עוד הרב הנז' וז\"ל ולא מצינן לומר דס\"ל כסברת הרז\"ה שכתב הר\"ן משמיה דתקנתא דיוליך הנאה לים המלח מהניא אפי' ליין ביין ביין נסך גמור. וס\"ל כמו דהתקנות הן שוות ומה דמהני דיוליך הנאה לים המלח מהני נמי ימכר כלו לגוים חוץ מדמי י\"נ שבו דהא ודאי לאו מילתא היא דהא בפרק השוכר קאמר רב להלכה כרשב\"ג חבית בחבית אבל לא יין ביין ובסתם יינם קא מיירי משום דשמואל קאמר אפי' יין ביין ואלו ביין נסך פליגי היכי אוקים לה שמואל למתני' דהנזקין במערב וכיון דהרב ס\"ל דאפילו בסתם יינם לא מהני תקנתא דרשב\"ג ואילו בתקנתא דר\"א דיוליך הנאה לים המלח קאמר רב חסדא משמיה דרב דהלכה כר\"א א\"כ ע\"כ אית לן למימר דהתקנות אינן שוות ומש\"ה חילק ביניהם הרז\"ה ז\"ל עכ\"ד:<br><b> והנה </b> מה שהכריח דרב ע\"כ בסתם יינם קא מיירי מדקאמר שמואל אפי' יין ביין כו' אין צורך לזה כלל וכנרא' דאישתמט מיני' סוגיא דפרק השוכר דף ע\"א ע\"ב דמשם באר\"ה דאפילו בסתם יינם קאמר דקאמר התם מידי הוא טעמא אלא לרב דאמר רב הלכה כרשב\"ג חביות בחביות אבל לא יין ביין והתם בסתם יינם מיירי גם מ\"ש דשמואל ע\"כ בסתם יינם קא מיירי דאי ביין נסך היכא אוקים שמואל למתני' דהניזקין במערב מדברי הגמיי' ז\"ל נראה דשמואל אפי' ביין נסך גמור קאמר שכתב בפ' ט\"ז מה' מאכ\"א רמז ט' אמר רב נחמן כו' והיינו כרב דאמר הלכה כרשב\"ג פי' דאמר ימכר ודוקא חביות בחביות אבל לא יין ביין ודלא כאמוראי דאמרי אפילו יין ביין ע\"כ. הרי בהדיא דס\"ל כשמואל ור\"י שאמרו אפי' יין ביין ביין נסך גמור מיירי דאם ל\"כ היכי קאמר והיינו כרב ולא כאמוראי דאמרי אפילו יין ביין הא דר\"ן כהנהו אמוראי ממש אתי דקאמרי אפי' יין ביין בסתם יינם דוקא ולא כרב דאלו לרב אפי' בסתם יינם לא מהני אלא משמע דלהנהו אמוראי אפי' ביין נסך גמור איתיה להאי תקנתא ומ\"ש הגמיימ' והיינו כרב לאו למימר דפסקא דר\"ן כרב ממש אתיא דהא ליתא שהרי לרב אפילו בסתם יינם קאמר דלא מהני וכמבואר מסוגיא דפ' השוכר שכתבנו אלא כוונתו לומר דבמ\"ש ר\"ן דביין נסך גמור לא מהני תקנת דרשב\"ג להא מלתא אתיא כרב ולאפוקי מהנהו אמוראי דסברי דאפי' ביין נסך גמור מהני תקנתא דרשב\"ג. ומה שהקשה מוהריב\"ל דאם כן היכא אוקי שמואל למתני' דהנזקין במערב יש ליישב כמ\"ש בסמוך גם מה שכתב עוד דתקנתא דר\"א מהני לרב אפילו ליין ביין בסתם יינם כדקאמר ר\"ח משמיה דרב הלכה כר\"א נראה דקשה עליו מסוגיא דפרק השוכר שכתבנו דאם איתא היכא משני התם בגמ' מידי הוא טעמא אלא לרב כו' הא אכתי תיקשי ליה דנהי דתקנתא דרשב\"ג לא מהני ליין ביין אכתי איתיה בתקנתא דר\"א אלא משמע ודאי דלרב לא מהני תקנתא דר\"א אפילו לסתם יינם ומה שהכריח מדקאמר רב הלכה כר\"א לע\"ד לא מכרעא כלל דרב לא קאמר אלא דהלכה כר\"א ואפשר דרב ס\"ל כרב אדא בר אהבה דקאמר לא שנו אלא פת אבל חביות בחביות לא ור\"ח מסברא דנפשיה הוא דקאמר אפילו חביות בחביות אמנם רב אפשר לומר דפליג עליה וכן צ\"ל ע\"כ לדעת הרי\"ף שכתב הר\"ן דס\"ל דהתקנות הן שוות ואשר אחזה ליישב לפי חומר הנוש\"א דס\"ל רש\"י כדעת רבינו שכתב בפי\"ג מה' הנז' הלכה כ\"ד וז\"ל בד\"א כו' אבל אם מדד לכלי הגוי כו'. צריך ליקח את הדמים ואחר כך ימדוד ואם מדד ולא לקח דמים דמיו אסורים. והשיג עליו הראב\"ד ז\"ל וכתב הא דלא כהלכתא שהלכה כר\"א וכרשב\"ג ע\"כ והר\"ב לח\"ם הליץ בעדו וכתב דאע\"ג דבסתם יינם הלכה כרשב\"ג ס\"ל לרבינו דבניצוק מחמירים טפי דאפילו בסתם יינם אסור בהנאה וכמ\"שכ הטור בשם י\"א ויש לו הכרח ממתני' דבפ' השוכר דע\"ב דקאמר נטל את המשפך אם יש בו עריבות יין אסור והאי אסור בהנאה קא' דאי בשתיה בלא עריבות יין נמי אסור וכמ\"ש הר\"ן לכך הוצרך לומר דניצוק אפילו לסתם יינם אסור בהנאה ויש להחמיר יותר בניצוק מבתערובת וטעמו של דבר דכשהטיפה נופלת במקום היין אין די לה ליאסר כל היין שהרי היא שם כמו מבוטלת בכל היין אבל הניצוק אין לו כח לבטל אותה הטיפה של יין א\"ד ע\"ש:<br><b> מעתה </b> נבא לבאר דברי רש\"י דבתחילה כתב ומנסך יין לע\"ז. הנה תפס הרב ז\"ל לפרש כסברת רב לומר דמנסך יין חבירו לע\"ז נמי חייב ולא אמרינן קים ליה בדרבא מיניה משום דס\"ל דהלכה כרב וכמו שכן פסקו ז\"ל וממילא משמע ודאי דמערב נמי חייב דהוי בכלל דמדמע אלא דבא להוסיף ולומר דאפילו במנסך ממש חייב ולא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה. וכתב עוד דמנסך ליכא למימר שנסכו ביין נסך שזרק בו דא\"כ כו' דקדק רש\"י ז\"ל להאריך בלשונו ולומר שנסכו ביין נסך שזרק בו ולא כתב מערב כלישנא דתלמודא התם משום דאין כונתו אעיקר פי' דמנסך אי כרב אי כשמואל ולאפוקי מדשמואל דאמר מערב אלא כונתו לפרש דבמנסך אם הוא באופן שנסכו ביין נסך שזרק בו שנפל יין של איסור לתוך יין של היתר לא קא חסריה ולא מידי וא\"כ היכי קתני במתני' סתמא במזיד חייב לשלם ולא תני עלה בה סברת כרבן שמעון ב\"ג דאמר ימכר כלו לגוי כו' ובירושלמי אהנהו מתני' דערלה דקתני בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק פריך עלה דאמאי לא תני בה תקנתא דרשב\"ג משמע דדחיקא מילתא לאוקמי מתני' סתמא דלא כרשב\"ג ותו דאם כן היכא קאמר שמואל דמנסך היינו מערב והא איהו ס\"ל דאפילו ביין נסך גמור מהני תקנתא דרשב\"ג וכמ\"ש הגמ\"י ומעתה ההיא דשמואל דפ' הניזקין דקאמר מערב ל\"ק דהתם מתוקמא כשעירה יין כשר לתוך יין נסך משום דאין כח בניצוק לבטל טיפת יין וכדעת רבינו וזהו שדקדק רש\"י וכתב שנסכו ביין נסך שזרק בו לומר דדוקא היכא שזרק יין נסך לתוך יין של היתר לא קא חסרי ולא מידי הא איפכא לא וכמ\"ש ודוק:<br><b> עוד </b> הקשה מוהריב\"ל לדעת הרז\"ה דס\"ל דתקנתא דר\"א מהני אפילו ליין נסך גמור דאם כן היכי אמרינן בהניזקין דרב לא קאמר מערב משום דהיינו מדמע והלא במערב לא מחסרי' מידי דמצי להוליך הנאה לים המלח דהלכה כר\"א כדקאמר רב ע\"ש שהניחו בצ\"ע. ולע\"ד לא ק' משום דכבר כתב הרז\"ה שם דהך תקנתא דר\"א דיוליך הנאה לא מהני אלא להתירו בהנאה אבל באכילה לא ואם כן מצינן למימר לדעת הרז\"ה דס\"ל דכיון דצריך למוכרו לגוים ע\"כ בזול הוא מוכרו ונמצא דקא מחסר ההוא טופייאנה דומיא דמדמע. ובהכי ניחא נמי לדעת הגמ\"י דס\"ל דלשמואל מהני תקנתא דרשב\"ג אפילו ליין נסך גמור ומאי דאוקים שמואל למתני' במערב היינו לגבי ההוא טואפיינ' דצריך למוכרו בזול ועוד נראה דלא ק\"מ דכבר כתב הר\"ן שם דאע\"פ שאין ע\"ז יוצאה מידי איסורא בפדיון כל שנתבטל מן התורה הקלו חכמים בכך כו' יע\"ש. ואם כן משמע דאם נתערב שוה בשוה דלא נתבטל מן התורה לא מהני ביה תקנתא דר\"א וא\"כ היינו דאמרינן בהניזקין דרב ל\"ק מערב ובאופן דלא מהני תקנת' דר\"א משום דהיינו מדמע ועוד דכפי מה שהוכחנו לעיל מההיא דפרק השוכר דרב ס\"ל דלא מהני תקנתא דר\"א ליין ביין א\"כ לק\"מ דמ\"ש הרז\"ה דתקנתא דר\"א מהני אפי' ליין ביין ואפילו ליין נסך היינו לפום מאי דקי\"ל כר\"ח דאמר שקול ד' זוזי ושדי לנהרא דס\"ל דההיא עובדא יין ביין הוה מדקאמר ההוא גברא דאיתערב ליה חביתא דיין נסך בחמריה וכמש\"כ הר\"ן ואם כן מש\"ה קאמר התם בהניזקין אליבא דרב דלא קאמר מערב משום דהיינו מדמע כנ\"ל:<br><b> טעם המלך</b>\n<b> א) </b>\n<b> לפי דברי רבינו </b> פה קשה לי על דברי הרב כסף משנה פרק ז' מהלכות אלו הלכה ז' דרוצה לומר היינו טעמא דהר\"מ מחמיר יותר ברמוני בדין דמצריך ג' תערובות ובעבודה זרה סגיא לי' בב' תערובות משום דרמוני בדין הוי דבר שיל\"מ דאם נפרכו מותרין אבל בע\"ז זה ליתא עיי\"ש דלפי דברי הרב פה הא לענין ע\"ז נמי יש לו מתירין לדברי התוס' ע\"י הולכת הנאה לים המלח. ודוק' צריכא קאמר הש\"ס דהוי אמינא כרב אדא. אבל אנן דקיימ' לן כר\"ח דתקנתא דר\"א מהני בהולכת הנאה לים המלח. אפילו חביות בחביות. וא\"כ הרי גבי עבודה זרה נמי הוי דבר שיש לו מתירין ומ\"ש אמנם באמת לא קשי' מידי דהלא על הר\"מ קאי והרי רבינו הרמב\"ם פ' גבי ע\"ז (פרק יו\"ד הלכה ט') דיולך כולן לים המלח. ומזה הוכיח הרב לח\"מ דסביר' ליה לרבינו. דווק' גבי פת פסק רבינו. דמהני הולכת הנאה לים המלח. יען שאין בו ממשא של איסור. וכמו שהוכיח נמי הרב לקמן מדברי הר\"מ אלה כמו כן וא\"כ הר\"מ לשיטתי' שפיר מחלק בין רמוני בדן לע\"ז. אמנם לפי זה עמדה קושית הפרי חדש על הכ\"מ בחדושיו על הלכות עובדי כוכבים ומזלות דאי כהרב כ\"מ מאי הקשה הש\"ס זבחים (ע\"ד א') אי כרבי יהודה אפילו שאר איסורין נמי נימ' דרבי יהוד' דוקא ברמוני בדן מחמיר משום דהוי דבר שיש לו מתירין ולכאורה לק\"מ דעל שמואל פריך ממ\"נ אי סביר' ליה דטעמ' משום דשיל\"מ א\"כ טבעת של ע\"ז נמי א\"ו דמ\"ש וע\"כ דשמואל לית ליה דמחמרי' בספק ספיקא של דשיל\"מ. ורק אנן פסקינן ס\"ס בדשיל\"מ לפי דחדית לן רב אשי (ביצה ד' א') ולקמן בהלכות י\"ט אי\"ה אנופף ידי עיין עליו. אמנם לשמואל ל\"ק דלמא אית ליה דשמואל כר\"ח דגבי ע\"ז נמי ליכא הנאה. תקנת' בהולכת הנאה לים המלח. וא\"כ גבי ע\"ז נמי הוי דבר שיש לו מתירין. דיולך הנאה לים המלח וא\"כ שפיר אמר שמואל דתערובות אסור כמו רמוני בדן. אמנם על הש\"ס קשה מאי קא פריך אפילו שאר איסורין נמי נימא דליתא בשאר איסורין ודלא הוי דבר שיש לו מתירין ע\"כ היה נראה לי דקושייתם מעיקר' לית'. דזה וודאי לא מקרי דשיל\"מ מה שיכול להשליך הנאה לים המלח. דהא יש לו הפסד. ודמי' למאכל שנפסד שאין אמרינן בו דשיל\"מ וכדקיי\"ל סימן ק\"ב אמנם מה שאמרי' גבי תרומה דהוי דבר שיש לו מתירין לא טעמי' משום דיכול למוכרה לכהן. אלא משום טעם אחר. דהא הכא איירי בחביות שנתערב בחביות והא אם נפתח החביות תו לא הוי דבר חשוב ובטל. והוי כרמוני בדן. שאמר הרב כ\"מ להכי לא מהני בהו ג' תערובות. יען שאם נתפרכו בטלים. והוי דשיל\"מ. ה\"נ אם נפתחו החביות בטלה דלא הוי דבר חשוב וז\"ש הגמרא אי מדר\"נ גבי ע\"ז כו' דלא הוי דבר שיש לו מתירין כו'. גבי תרומה דהוי דבר שיל\"מ. אבל גבי ע\"ז לא שייך הך. דע\"ז במשהו. משום חומרא בע\"ז ולא בדבר חשוב תליא מילת'. ותדע דהכי פירוש כך <span class=\"R\"> (כב)</span> דאל\"כ קשי' גמרא אגמרא. דהכי אמרינן דתרומה הוי דבר שיש לו מתירין. והרי ביבמות (פ\"ג א') אמרינן דתרומה לא הוי דבר שיל\"מ. דלמאן אי לכהן מישרא שרי' אי לישראל לעולם אסור. וא\"כ קשה כאן נמי. (ואף שיש לדמות דגמרא אמר דהוי אמינא הכי הוה וכמו שאמר ר\"א שם ביבמות). למי אסור ולמי מותר. וע\"כ דהכי לאו משום דתרומה נגע בי' אלא משום דחביות. והא דנקט הש\"ס בלישניה. אי מדר\"נ כו' אבל תרומה דהוי דבר שיל\"מ לאו כוונות הש\"ס בהאי נקט לישנ' דתרומה. משום דתרומה הוא הוי דשיל\"מ. אלא משום דחביות הוא והא דנקט תרומה יען שבתרומה איירי ודוק:<br><b> מעשה חושב</b>\n<b> (כב) </b> דאל\"כ קשיא גמרא אגמרא. ואני אומר ולטעמך קשיא גמרא אגמרא דהרי בנדרים דף נ\"ט אמרי' דתרומה לא הוי דבר שיש לו מתירין כיון דאין מצוה לאתשולי עלה ולא דמי לנדרים דכללא הוא ביל\"מ דצריך שיבוא ההיתר בודאי וע\"ש בטעמא דהקדש הוי דשיל\"מ משום דלפדי' קאי וא\"כ איך חשיב תרומה יל\"מ כיון דההיתר בפתיחה לא יבא בודאי וכן הוא ברמוני בדן דאין ודאי שיתפרכו אלא דקצת חומר יש בהו כיון דיש במציאות שיתבטל וכן בזבחים שם נמי לא קאמר אלא דמה\"ט צריך להא דר\"ל דקצת חומר יש בתרומה משום זה וה\"נ אע\"פ שבאמת לא הויא תרומה דשיל\"מ דהא דרב אשי בדותא היא מ\"מ צריכותא איכא וביותר לפמ\"ש הגאון בעל שער המלך לקמן דף נ\"ה ע\"א בשם כ\"י לרבינו יונה דר\"י ור\"ל לית להו הא דדשיל\"מ לא בטיל וכמ\"ש הרמב\"ן ז\"ל. ע\"כ האי צריכותא היא חידוש בעלמא ולא דינא קאמר ועמ\"ש לקמן דף נ\"ה ע\"א על הגליון:<br><b> (כג) </b> ונראה דהיינו טעמא. דכיון דאינו אלא מדרבנן לא חיישינן להכי. אני תמה דהא באיסור דרבנן נמי חיישינן לשמא יחזור וימכרנה לישראל דמה\"ט אין מוכרין ביצת נבלה לנכרי אף על גב דביצת נבלה אינה אסורה אלא מדבריהם כדאיתא ביו\"ד סי' פ\"ו וכגרסת הרי\"ף בברייתא פ\"ג דחולין וכן מוכח ממאי דמשני הירושלמי דלא מהני תקנתא דרשב\"ג אלא ביי\"נ דאינו ניקח מנכרי ומש\"ה מותר למכרו לו חוץ מדמי יי\"נ שבו בחבית בחביות בסתם יינם אפי' יין ביין נמי והרי ליכא כאן אלא איסור דרבנן דמה\"ת אפי' יין ביין בטיל ומכש\"כ בסתם יינם וא\"כ למה צריך הטעם דמקילינן ביין ולא בשאר איסורים בתקנתא זו משום דיי\"נ אינו ניקח מנכרי הא כיון דאינו אסור אלא מדבריהם א\"כ אפי' הי' ניקח מנכרי הי' אפשר בתקנתא דרשב\"ג ועוד דהא הני דקחשיב בפ\"ג דערלה נמי אינם אסורים מה\"ת לאחר שנתערבו וא\"כ הרי הדרא הקושיא לדוכתא אמאי לא קתני תקנתא דרשב\"ג. וראיתי בשו\"ת נוב\"י מה\"ת חא\"ח סי' ע' שהביא דברי הרי\"ף הנ\"ל פ\"ג דחולין שכתב שם דאפי' באיסור דרבנן חיישינן לשמא יחזור וימכרנו לישראל ותמהני עליו דהרי מבואר זה מדברי הירושלמי הנ\"ל ומדלא תני תקנתא דרשב\"ג בהני איסורא דרבנן דקחשיב בפ\"ג דערלה ואולי סובר הגאון בעל נוב\"י דאפשר לומר דהרמב\"ם ז\"ל פליג על הרי\"ף דהא למאי דפי' הכ\"מ ס\"ל להרמב\"ם ז\"ל דר\"א ורשב\"ג לא פליגי ותרווייהו מצריכי הולכת הנאה לים המלח ומכירה לנכרי וקשה אמאי מהני מכירה לנכרי ולמה לא ניחוש לשמא יחזור וימכרנו לישראל כדמשני בירושלמי וע\"כ לומר דהש\"ס דילן ס\"ל דבאיסור דרבנן לא חיישינן להכי (ולדברי הכ\"מ תמוה אמאי סתים ביו\"ד סי' פ\"ו דאין מוכרין ביצת נבלה לנכרי דהא מהא דר\"א דמיירי בבגד שנארג בכרכר של ע\"ז דשרי במכירה והולכת הנאה ליה\"מ והרמב\"ם ז\"ל פסק כוותי' הרי מוכח דס\"ל דבאיסור דרבנן לא חיישינן לשמא יחזור וימכרנו לישראל) ובאמת לא מצאתי שהרמב\"ם ז\"ל הביא הברייתא דפ\"ג דחולין דאין מוכרין כו' בין שיהי' הגרסא נבלה וטרפה ובין שיהי' הגירסא טרפה לחוד (דהוא מדאורייתא) הו\"ל להרמב\"ם ז\"ל להביאה. אולם מכלל דברינו תראה דאפשר דסובר הגאון המחבר דבאמת להרמב\"ם ז\"ל לדעת הכ\"מ לא חיישינן באיסור דרבנן לשמא יחזור וימכרנו לישראל דלא כהרי\"ף ודלא כהירושלמי הנ\"ל וצ\"ע. ודע דאני תמה עוד אמאי לא קתני תקנתא דרשב\"ג בתבשיל שבשלו בקליפי ערלה הרי תבשיל (כל שאינו נאכל כמו שהוא חי ועולה על שלחן מלכים) אינו ניקח מן הנכרי ומכ\"ש דאיכא למיחש בי' לתערובות איסור מלבד האיסור דבישול נכרי (דבשלמא פת יש ליישב דלא חיישינן וניקח מן הנכרי משא\"כ בתבשיל) וצ\"ע על מורי זקני התויו\"ט ז\"ל שלא העיר כלל מזה בהביאו דברי הרע\"ב ז\"ל. אמנם ראיתי להר\"ן ז\"ל פ\"ג דע\"ז שפירש כן באמת דהא דתנן תבשיל שנתבשל בקליפי ערלה ידלק היינו בדבר שנאכל כמו שהוא חי וע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> חליפי חליפין אסורין כו'.</b> בפ' ר\"י אמרינן דפליגי בה ר\"י בר יוסי ורבנן חד אמר חליפי חליפין מותרין וחד אמר אסורין ואמרינן דמ\"ד מותרין ה\"ט משום דחד קרא הוא ולא חליפי חליפין ואידך ההוא מבעי ליה למעוטי ערלה וכלאי הכרם ואידך ערלה וכלאי כרם לא צריכ' מיעוט' דה\"ל ע\"ז ושביעית ש\"כ הבאים כא' ואין מלמדין. וראיתי לתוס' פ\"ב דקדושין דנ\"ח ע\"א ד\"ה ושני כתובים כו' תימ' היכי הוו כו' הא לא ילפינן שביעי' מע\"ז דאיכ' למיפרך מה לע\"ז שכן אסור בהנאה וי\"ל מ\"מ נכתוב שביעית וכו' והר\"ב ע\"י ז\"ל כתב וז\"ל ואין לדקדק דכיון דשביעית אין בו איסור כרת איכא למימר דון מינה ומינה ולא יהיו בדמים איסור כרת שהרי הסכים הר\"ש דקיימא לן כמ\"ד דון מינ' ואוקי באתריה כו' יע\"ש. והן דברים תמוהים לע\"ד ולא ידעתי איך פה קדוש יאמר זה שדבר פשוט הוא שהנהנה מע\"ז אין בו כרת אלא לאו והעובדה הוא שחייב וכמבואר בדברי רבינו ז\"ל בהל' אלו ופשוט והא דלא קשיא להו להתוס' ז\"ל בפשיטות דאצטריך שביעית לאשמועינן דאינה תופסת כל חליפיה כע\"ז דאחרון אחרון נתפס משום דאיכא למימר כמ\"ש הר\"ן דמדלא כתי' קרא בלשון היתר אלא בלשון איסור דכתיב כי קדש שמעי' דלאסורא אצטריך כי היכי דתהוי שני כתובים יע\"ש: וראיתי להר\"ב החדושין שהקשה וז\"ל וא\"ת והא מצריך צריכי דאי כתב רחמנא ע\"ז הוה אמינא חליפי שביעית אין יוצאין לחולין וחליפי חליפין דשביעית לא קדשי כלל למ\"ד דחליפי חליפין שרי בע\"ז להכי איצטריך קודש לאשמועינן דפרי ב' יוצא לחולין ואי אשמועינן שביעית הו\"א דחליפי עבודה זרה אי החליפן באחרים יצאו חליפין ראשונים ונכנסו שנים י\"ל קדש דכתב רחמנא גבי שביעית ל\"ל לכתוב קרא יובל היא תהיה לכם ונגמר מעבודה זרה דתופסת דמיה ומדכת' תהיה שמעינן דפרי שני יוצא לחולין מדאצטריך לאשמועינן דשביעית עצמה תהיה בהויתה קדש ל\"ל אלו דבריו יע\"ש ועל פי דבריו יש ליישב קו' התוס' שהקשו הא לא אתי' שביעית מע\"ז דאיכא למפרך כו' דכיון דכתיב תהיה לאשמועי' בהויתה יהא שמעינן דתופסת את דמיה והו\"א דיוצא לחולין דומיא דפרי שני קמשמע לן תהיה דאי אין תופסת דמיה למאי איצטריך לאשמועי' דפרי עצמו אסור ואם כן קדש דכתב רחמנא ל\"ל אי לאו דתהוי ב' כתובים אך קשה לי אכתי היכי הוו ב' כתובים הא איצטריך לאשמועי' דשביעית תופסת דמיה בין דרך מקח בין דרך חילול כדאמרינן בפ' לולב הגזול דאי לא הוי כתי' קדש הו\"א דאינו תופס דמיה אלא דרך מקח דומיא דעבודה זרה. הן אמת שקושיא זו קשה בפשטא דשמעתתא דהיכי הוו שני כתובים הא מוצרך צריכי דאי כתי' ע\"ז ה\"א דשביעית אינה תופסת דמיה אלא דרך מקח דומיא דע\"ז ואי כתיב שביעית הו\"א דע\"ז תופסת דמיה בין דרך מקח בין דרך חילול דומיא דשביעית להכי כתיב והיית חרם לאשמועינן דוקא כל שאתה מהוה ממנו דהיינו דרך מקח שנתהוה החליפין מע\"ז למעוטי דרך חילול שלא נתהוה ממנו אלא שיש לומר דאכתי הוו שני כתובים מדלא כתיב קרא בע\"ז בלשון היתר אלא בלשון איסור והיתה כו' שמעינן דלאיסור אצטריך כי היכי דתהוו ב' כתובים וכעין מה שתי' הר\"ן ז\"ל גבי שביעית וא\"נ לפי מה שכתבו התוס' מדכתיב כי חרם הוא הוא דשמעי' דהוו שני כתובים אכן לפי מ\"ש הר\"ב החידושין דמדכתיב קדש גבי שביעית הוא דשמעינן דהוי שני כתובים קשה וכן קשה למ\"ש הר\"ן דמדלא כתיב קרא בלשון היתר אלא בלשון איסור דכתיב כי קדש כו' דהא אצטריך למכתב בלשון איסור כי קדש לאשמועי' דתופס דמיה בין דרך מקח בין דרך חילול. וי\"ל דתלמוד' הכא אליבא דר\"א דס\"ל התם דדוקא דרך מקח מתחלל אבל לא דרך חילול הוא דמשני דהוו שני כתובים וכי פריך הניחא למ\"ד אין מלמדין ה\"ה דהו\"מ למיפרך הניחא לר\"א אלא לר\"י מאי איכא למימר אלא דניחא ליה למפרך הכי כדפריך בכמה דוכתי ועל פי זה מקום אתנו לישב דברי רבינו ז\"ל שפסק דחליפי חליפין אסורין ותמה הכ\"מ דכיון דבפ' דר\"י אמרי' דמאן דס\"ל חליפי חליפין אסורין ס\"ל דהוא אצטריך למעוטי ערלה וכלאי הכרם וקסבר ב' כתובים מלמדין ואצטריך הוא למעוטינהו וסוגיין דעלמא דאין מלמדין איך פסק רבינו כמותו יע\"ש שהניחו בצ\"ע. אכן על פי מ\"ש יש ליישב דמאן דקאמר התם בגמ' דמאן דס\"ל חליפי חליפין אסורין ס\"ל דמלמדין היינו משום דבעינן תלמודא לשנויי אליבא דר\"א נמי דס\"ל דשביעית דרך מקח מתחלל דרך חילול אינו מתחלל אמנם לר\"י דס\"ל דשביעית מתחלל בין דרך מקח [דרך מקח] בין דרך חילול אין הכרח לומר דס\"ל דב' כתובים מלמדין דמצריך צריכי כדכתיבנא ומשום הכי כיון דפסק רבינו ז\"ל בה' שמיטה פ\"ו הלכה ח' פר\"י פסק נמי דחליפי חליפין אסורין כנ\"ל נכון:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>אחד </b>\n<b> המגלח הפיאות בלבד כו'.</b> כתב מרן ז\"ל בפ' שני נזירים אמרינן דקסבר שמואל הקפת כל הראש שמה הקפה ואמרינן התם דבין ר\"ה בין ר' אדא בר אהבה סבירא ליה דהקפת כל הראש שמה הקפה כו' הנה בפרק ד' דנזיר דף כ\"ט מבואר דאפילו מאן דס\"ל דהקפת כל הראש ל\"ש הקפה היינו דוקא מדאורייתא אבל מדרבנן מחייב מדאמרינן התם אלא לריב\"ח דאמר כדי לחנכן במצות הא קא עביד הקפה ומשני קסבר הקפת כל הראש מדרבנן ואתי חינוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן יע\"ש. ואין להקשות דאם כן היכי אמרינן בריש פ' נזירים מגלחין ומביאין אמאי דלמא לאו טמאין נינהו וקעביד הקפה אמר שמואל באשה וקטן ולוקמה בגדול והקפת כל הראש ל\"ש הקפה ש\"מ קסבר שמואל הקפת כל הראש שמה הקפה והשתא כיון דהקפת כל הראש מדרבנן מיהא אסור אפילו נימא דס\"ל שמואל דל\"ש הקפה אפי' הכי הוצרך שמואל לאוקמא באשה וקטן משום דאסור מיהו מדרבנן די\"ל דכיון דאין איסורו אלא מדרבנן משום תקוני גברא שרי כיון דהו\"ל ספק דרבנן. ויש לי מן התימא על הר\"ב מש\"ל בפרק ג' מה' נזיר דין ח\"י שהקשה למ\"ש רש\"י והר\"ן בפ' ב' דנדרים דף י\"ט אההיא דאמרינן התם כל שספיקו חמור מודאי לא מעייל נפשיה לספיקא דאלו גבי נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן שנאכל על ספקו לא מצי לגלח דהיינו טעמא דעל ספקו לא מצי מגלח לפי שצריך לגלח על הבאת קרבנותיו ולא מצי לאתויי דלמא לא הוי נזיר ומייתי חולין בעזרה כו' וז\"ל ואני תמה דלמה איצטרכו לומר דטעמא אינו מגלח הוא משום דלא מצי אתויי קרבן מספק תיפוק ליה דלא מצי עביד הקפה דקא עבר אלאו דלא תקיפו מספק ואולי אצטריכו להך טעמא למ\"ד הקפת כל הראש מדרבנן ומ\"מ עדיין ק\"ל דאף דאין איסורו אלא מדרבנן מ\"מ הוי ספיקו חמור מדאוריית' דלא מצי עבר אדרבנן מספק ואולי נאמר דסבירא לי' דבדבר דליכא תקנתא לא גזרו רבנן כו' ע\"ש. והנה מה שהקשה דאמאי איצטריכו לטעמא דחולין בעזרה ת\"ל משום הקפה נראה דקושיתו מעיקרא ליתא דאי משום טעמא דהקפה באשה שנדרה בנזיר דליכא משום הקפה נימא דספק נזירות להחמיר ואלו ר\"י סתמא סתים ספק נזירות להקל משמע דאחד האיש ואחד האשה שוים הן ולהכי אצטריך לטעמא דחולין בעזרה ואדרבה לדברי התוס' שכתבו משם ר\"י דטעמא דספק נזירות להקל הוא משום לאו דהקפה קשיא לן דאם כן באשה מי נימא דסבירא ליה לר\"י דספק נזירות להחמיר. גם מה שהקשה דהיכי מצי עבר אדרבנן מספק וכתב דאולי נאמר דס\"ל דבדבר דליכא תקנתא לא גזרו רבנן אשתמיט מיניה סוגיא הלזו דמבואר הוא בהדיא דלמ\"ד הקפת כל הראש דרבנן מצי לגלח מספק וכמ\"ש מיהו הא ק\"ל שהרי בפרק כ\"ש דף כ\"ב מבואר דר\"י ס\"ל דחולין שנשחטו בעזרה מדרבנן ואם כן היכי קאמר רבא הכא אליבא דר\"י דעל ספק נזיר לא מצי מייתי קרבן מס' משום חולין בעזרה הא כיון דחולין שנשחטו בעזרה מדרבנן כל תקוני גברא לא גזור רבנן דומיא דהקפה למ\"ד דהוי מדרבנן ואם נאמר דרבא סבירא ליה כחזקיה דמסיק התם בסוף הסוגיא דס\"ל לר\"י דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא זה ודאי דוחק כיון דקיי\"ל כרבי אבהו ואולי דלאו כל האיסורין שוים והדבר צריך ישוב כעת:<br><b> האמנם </b> אכתי יש לדקדק מדאמרינן התם בסמוך מכדי תרווייהו ס\"ל הקפת כל הראש שמה הקפה ופי' רש\"י והתוס' שם דמדאמר ר\"ה חובה מגלחה להו אבל אם איש היה עובר אע\"פ שמגלח כל ראשם וכן רב אדא דאמר חובה תקברינהו משמע דסביר' ליה דהקפת כל הראש שמה הקפה והשתא אכתי מנ\"ל דס\"ל דשמה הקפה הא אפילו נימא דל\"ש הקפה מדרבנן מיהא אסור ומש\"ה היה מגלחן להו ע\"י חובת אשתו וכבר היה אפשר לומר דכיון דהיה מגלחן כדי להברותן לאחר החולי כמ\"ש רש\"י ז\"ל אם איתא דאיסורו מדרבנן במקום חולי שרי ואפי' למאן דאסר איסורין דרבנן בחולי שאין בו סכנה היינו דוקא לגדול אמנם דקטן אפשר דשרי לכ\"ע ומש\"ה הוכרחו לומר דס\"ל דשמה הקפה: האמנם ראיתי להתוס' ז\"ל בפ\"ק דשבועות ד\"ג ד\"ה ועל הזקן שכתבו דלרב אדא בר אהבה גדול המקיף את הקטן אפי' איסורא מדרבנן ליכא מדקאמר לדידך מאן מגלח כו' משמע דלדידיה ניחא דשרי אפי' לאיש כו' יע\"ש ולפמ\"ש אין ראיה כלל דאכתי איכא למימר דלרב אדא בר אהבה אסור מדרבנן ואפילו הכי קאמר דלדידיה שרי משום דהוי במקום חולי אלא מבואר דס\"ל דאפי' איסור דרבנן לא שרינן כדי להברותן וכיון שכן הדרא קושי' לדוכתי' וצריך לישב ודע דמסוגיא דפ\"ד דנזיר שכתבנו מבואר דהלכה כרב הונא דגדול המקיף את הקטן חייב מדפריך לריב\"ח הא קעביד הקפה ודחיק לאוקמי דסבר כמ\"ד דל\"ש הקפה ומשום דאתי חינוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן ולא משני בפשיטות דסבר כרב אדא דהמקיף את הקטן מותר ואפי' מדרבנן משמע בהדי' דדחיקא ליה לתלמודא לומר דסבירא ליה כרב אדא כלומר דס\"ל דל\"ש הקפה וי\"ל על התוס' והרא\"ש והר\"ן ז\"ל שהוצרכו להכריח הדבר מההיא דפ\"ק דמציעא דקאמר א\"ב איש דאמר לאשה אקפי ליה קטן כו' דאתי כר\"ה דאמאי לא הכריחו הדבר מהא דנזיר שכתבנו דמכרעא מלתא טובא לא כן ההיא דפ\"ק דמציעא דאיכא לדחויי דתלמודא נקטי להך בינייא אליבא דרב הונא אע\"ג דלית הילכתא כוותיה ודוק. ומ\"מ אכתי י\"ל דאמאי לא משני בנזיר אליבא דר\"ה דמגלח להו אשה שהרי לר\"ה אשה המקפת את הקטן מותר גמור וע\"י גוי ליכא לאקשויי משום דגילוח הנזיר היה בעזרת נשים אכן ע\"י אשה קשה וכ\"כ ק' למאי דמשני קסבר ל\"ש הקפה ואתי חינוך דרבנן ומבטל הקפה דרבנן דאמאי שרי להו רבנן כיון דאיתי' בתקנת' ע\"י אשה ולומר דתלמודא הכי פריך דלריב\"ח הא קא עביד הקפה היכא שאין אשה מצויה לגלח ואהא משני דקסבר ל\"ש הקפה והיכא דאין אשה מצויה שרו להו רבנן משום חינוך הא ודאי דוחק דאימא דאינו מגלח עד שימצא אשה לגלחו ולדעת רבינו דס\"ל דאשה המגלחת את הקטן אסור מדרבנן יציבא מילתא דכיון דע\"כ לומר דאתי חינוך דרבנן ומבטל הקפה דרבנן ניחא ליה טפי לתלמודא לומר דסבירא ליה דלאו שמה הקפה ומגלח להו אחד האיש ואחד האשה ובהכי מקום אתנו ליישב דעת רבינו דפסק דאשה המגלחת את הקטן אסור מדרבנן דנר' דפסק דלא כמאן שהרי לר\"ה מבואר דס\"ל דאשה המקפת את הקטן מותר גמור ואפי' מדרבנן כדקאמר מאן מגלח להו חובה וכמו כן לרב אדא ב\"א גדול המקיף את הקטן מותר גמור אפילו ע\"י איש וכבר מר\"ן ז\"ל בב\"י כנראה שנרגש מזה וכתב דמדחזינא דנענש ר\"ה ע\"מ שהיה מגלח להו חובה אשתו ש\"מ דאסור מדרבנן ור\"ה טועה בדין הוה ואי מהא אחר המחילה לא אירייא דאיכא למימר דנענש משום קללת רב אדא דקאמר תקברנון לבניה דקללה חכם אפילו על חנם היא באה וטפי אית לן למימר הכי ולא לומר דטעה בדין אמנם כלפי מ\"ש יש לו' דרבינו ז\"ל הכריחו לומר כן מכח סוגייא דפ\"ד דנזיר דלא משני אליבא דריב\"ח דמגלח להו ע\"י אשה משמע דלכ\"ע אשה המקפת את הקטן איסורא דרבנן מיהא איכא כמ\"ש וההוא דר\"ה דהיה מגלח להו ע\"י אשתו שאני דמשום חולי שרי כמ\"ש לעיל נכון. ודע שהתוספ' פ\"ק דשבועות ד\"ה הנ\"ז כתבו דאפילו לרבי אדא ב\"א דס\"ל דגדול המקיף את הקטן מותר משום דס\"ל דאחד המקיף ואחד הניקף במשמע וכל דליתי' בניקף ליתי' במקיף מודה היכי דהמקיפו לאו בר חיוב' וניקף בר חיוב' דמחייב וכ\"כ בפשיטות שם פ' שני נזירים וכתבו עוד דאין להביא ראי' מדקאמר ביבמות דאתי עשה דמצורע ודחי לאו דהקפה מדכתיב ראשו משמע דכ\"ע מודו דאסור ע\"י אשה ונכרי דאי שרי לרב אדא אמאי דחי הא אפשר לקיים את שניהם ע\"י קטן או נכרי דיש לדחות דאיצטריך קרא היכא דאין שם אשה ונכרי יע\"ש:<br><b> וראיתי </b> במכתב להחכם השלם רב ועצום כמוהר\"י אשכנזי זלה\"ה שתמה על דבריהם. שהרי הלכה פסוקה היא דתגלחת מצורע אינו אלא בכהן. כמבואר בת\"כ סדר מצורע זאת תהי' תורת המצורע בכהן אין לי אלא טומאתו וטהרתו בכהן תגלחתו והזייתו מנין ת\"ל תהיה ופסקו ר' ז\"ל בפ' י\"א מה' טומאת צרעת הל' ג' שכתב וז\"ל כשהוא מגלח אינו מגלח אלא בתער ואם גילח שלא בתער לא עשה כלום ואינו מגלחו אלא כהן כו' יע\"ש הן אמת שמדברי רבינו היה נראה דס\"ל דהתגלחת ע\"י כהן אינו אלא למצוה מדלא כתב ואם גלח ע\"י ישראל לא עשה כלום כדרך שכתב בראשית דבריו אלא שאין נראה כן מדקי\"ל דתהיה עכובא הוא והאמת שהדבר מתמיה איך אישתמיטתי מינייהו ברייתא דת\"כ ואנכי הרואה דקושיא הלזו היא גופא קשיא אשמעתין דפ' ב' דנזירים דאוקמא שמואל לסיפא למתני' דהתם באשה וקטן דאכתי מאן מגלח להו דאי ע\"י איש הא קי\"ל כר\"ה דגדול המקיף את הקטן חייב וליכא למימר דשמואל ס\"ל כרב אדא דאכתי תקשי לר\"ה מה יענה בההיא מתני' דכיון דס\"ל דהקפת כל הראש שמיה הקפה וגדול המקיף את הקטן חייב ובשלמא לדעת הנ\"י שכתב דגדול המקיף את האשה אפילו לר\"ה מותר כיון דלא אתי לכלל חיוב ניחא דאיכא למימר דרב הונא מוקי למתני' באשה דוקא ולא בקטן אכן התוספות בפרק ב' דנזירים נסתפקו בזה ואולי נאמר דס\"ל להתו' דתלמודא דידן ע\"כ פליגא אח\"כ וס\"ל דהתגלחת מצורע לא בעינן כהן ומשום הכי ק\"ל שפיר דהיכי בעי למילף ביבמות דאתי עשה ודחי ל\"ת מעשה דמצורע ואולם הדבר הקשה לרבינו ז\"ל דבהלכות נזיר פ\"ט פסק למתניתין דשני נזירים באשה וקטן וכאוקמתא דשמואל והדבר תמוה דכיון דהוא פסק כברייתא דת\"כ דתנן דבעינן גילוח ע\"י כהן ובאנשים ולא בנשים מאן מגלח להו כיון דקי\"ל כר\"ה דגדול המקיף את הקטן חייב והנראה ליישב דעביד להו הקפה ע\"י קטן כהן ושפיר דמי שהרי כתב רבינו בפרק ט' מה' טו\"צ דטומאתו וטהרתו שפיר דמי אפילו על ידי כהן קטן או שוטה כ\"ש תגלחתו וזה פשוט:<br><b> עוד </b> ראיתי להחכם השלם הנז' שהקשה על דברי התוס' הללו דא\"כ מילה בשבת היכי דחיא הא אפשר למיעבד ע\"י נכרי למאן דס\"ל דמילה בגוי כשרה ואפילו למאי דקי\"ל מילה בגוי פסולה הא אפשר לקיים את שניהם ע\"י קטן דכשרה לכ\"ע כנודע ולומר דמאי דדחי שבת היינו היכא דליכ' קטן היודע למול אבל היכא דאיכא קטן הכי נמי דאינו נימול ע\"י גדול לא לישתמיט לשום אחד מהפוסקים לאשמועינן הך גם אין לומר דמילה שאני דנפ\"ל מקרא דוביום אפי' בשבת דהותרה מילה אצל שבת ואפי' היכא דאפשר ע\"י קטן שפיר דמי דומיא דטומאה דהותרה אצל צבור למ\"ד ולא מהדרינן אטהורים דהא ליתא דמסוגיא דפ\"ק דיבמות מבואר דמילה דחוייה היא אצל שבת מטעם דאתי עשה ודחי לא תעשה כדקאמר התם אשכחן דאתי עשה ודחי ל\"ת ול\"ת שיש בו כרת וכ\"ת נילף ממילה מה למילה שכן נכרתו עליה י\"ג בריתות כו' ואם איתא מאי קאמר דנילף ממילה הא מילה לאו משום דאתי עשה ודחי ל\"ת אלא משום דהותרה אצל מילה אלו דבריו ז\"ל והנראה אצלי ליישב דמעולם לא הוקשו להו להתוספ' אלא גבי הקפה דס\"ל לרב אדא דגדול המקיף את הקטן מותר ואע\"ג דבכל התורה כולה קי\"ל דהוזהרו גדולים על הקטנים דלא ספינן להו איסורה בידים ואיכא למ\"ד דלוקין עליו גבי הקפה סבירא ליה לרב אדא דגזרת הכתוב היא מדשני קרא למכתב לא תקיפו לומר דכל היכא דניקף חייב מקיף נמי חייב וכל היכא דניקף לאו בר חיובא מקיף נמי שרי ומשום הכי ק\"ל שפיר דהא אפשר למעבד הקפה ע\"י קטן דשרי לגמרי אמנם בשאר איסורין שבתורה דקי\"ל דהוזהר' גדולים על הקטנים אין כאן מקום להקשות דאמאי דחי מילה שבת כיון דאפשר לקיים שניהם ע\"י קטן שהרי כי עביד ליה למילה על ידי קטן הא קא עבר אאיסורא דהוזהרו גדולים על הקטנים וכיון דע\"כ משום דחזיה דאתי עשה ודחי ל\"ת אתיין עלה הואיל ואדחי אדחי ועבדי' ליה ע\"י גדול כנ\"ל נכון:<br><b> וראיתי </b> להר\"ב ח\"ה ז\"ל שם שהכריח מדברי התוס' הללו שכתבו דכ\"ע מודו דאסור ע\"י אשה וגוי ויש לדחות דהיכא דאין שם אשה וגוי שדבריהם סותרים אמ\"ש בפ' שני נזירים דלרב אדא ב\"א אשה המקפת עוברת בלאו אלא ס\"ל דלרב אדא אם מותר לגדול להקיף ע\"י גוי ה\"נ מותר ע\"י אשה להקיף ואינ' עוברת בלאו אם הקיפה לגדול וצ\"ל לשיטתם דהכא דהא דקאמר התם לר' אדא כל היכא דניקף מחייב מקיף נמי מחייב היינו כשהמקיף ישנו בהקפה כו' א\"ד יע\"ש ותמהני עליו שהרי בפ\"ב דנזירים בד\"ה ורב אדא אחר שכתבו דלרב אדא אשה המקפת את הגדול עוברת בלאו כתבו בס\"ד כמ\"ש בשבועות דלרב אדא ישראל הניקף על ידי גוי עובר בלאו והכריחו הדבר ממצורע שכתבו וז\"ל ותדע דאם לא כן מצורע אמאי דחי לאו דהקפה והא אפשר לקיים שניהם שיקיפוהו קטן ואשה ונכרי אלא ש\"מ כו' וא\"כ ע\"כ לומר דאשה שכתבו אשגרת לישן הוא וה\"נ י\"ל דמ\"ש בשבועות אשה לאו דוק' אשגרת לישן הוא. גם מ\"ש דס\"ל בשבועות דלרב אדא אשה המקפת את הגדול אינה עוברת בלאו לא ידעתי איך הפה יכולה לדבר כן דא\"כ היכי קא\"ל רב אדא חובה תקברינון לבניה ואמאי לטייה כיון דלרב אדא גופיה ס\"ל דאשה אינה עוברת ור\"ה נמי הכי ס\"ל א\"כ שפיר עבד אליבא דכ\"ע דמה\"ט הוא שהוצרכו לומר בפ' שני נזירים דלרב אדא שאשה המקפת עוברת דהשתא מש\"ה לטייה לפום סברתיה דס\"ל דאסור וזה פשוט:<br><b> טעם המלך</b>\n<b> ב) </b>\n<b> דברי הרב </b> צריכין תלמוד דתרוצו אינו מעלה ארוכה. לדברי תוס' דממ\"נ קשיא לן אי האי דינא דת\"כ דיהא התגלחת בכהן לעכובא הוא א\"כ קושית הרב מונחת מאי קשיא לרבותינו ז\"ל דיקיים התגלחת. ע\"י גוי ואשה. ואי סברי רבותינו בעלי תוספות ז\"ל דתגלחת גבי כהן רק למצוה בעלמ' ושפיר קשיא להו. (ואף שבזה יש להתעורר כמו שיעדנו למטה גבי מילה). א\"כ מאי אהני לן. אף אם אמרינן שאין הניקף מקשינן למקיף ואף אם המקיף לאו בר חיובא. אפ\"ה הניקף חייב ולהכי אצטריך קרא שעשה דוחה ל\"ת דהיינו לניקף. קשיא לן מדוע אמרה התורה שכהן יתגלח. והא איכ' גבי' הלאו דלא תקיפו ולדידיה ליכ' עשה וע\"כ תהא לעכובא. ולדידיה נמי איכא עשה גמורה. ואין לדחות דליתא כיון דהתורה אמרה שנדחה לאו גבי ניקף. א\"כ גבי מקיף נמי נדחה דזה ליתא. דגבי ניקף נדחה כיון דאיכא עשה. וראשו אמר רחמנ'. אבל לגבי מקיף מאי עשה איכ' אם לא אמרינן שתהא לעכובא. וע\"כ אחת משתיהן. או תהא לעכובא או שצ\"ל כמו שמסיק הרב בסוף הדברים על דברי הרמב\"ם דגילוח הוא ע\"י כהן קטן וא\"כ מאי שמסיק הרב אליב' דהר\"מ גם על שיטות התו' צריכין למימ' כן וקצת נראין הדברי' בלא\"ה דגילוח הוא ע\"י כהן קטן. דהא קי\"ל דהגילוח בכל הגוף וכמו שפסק הרמב\"ם (פי\"א מה' טומאת צרעת הלכה א') דאפילו שער בית הערוה צריך תגלחת ואיך שייך לומר דתגלחת ע\"י כהן. איך יגלח אשה המדירה בנזיר. ואיך יסתכל במקום התורפה. וגדול עון מנשוא. ומשפטי ה' צדקו יחדיו מיהו י\"ל כמו שהדין לענין ראיית נגעים. עיין רמב\"ם (פ\"ט מהל' טו\"צ הל' י\"ב) ואף שהתם אמר הרמב\"ם (הל' ט') שאפילו כהן קטן ושוטה מטהר ומטמא את הנגעים הא אין סמכינן על ראייתו וצריך ראיית חכם. וצ\"ל דמצוה שאני לא להסתכל מכוין ושומר מצוה לא ידע דבר רע ומצלת מן העבירה בעדנא דעסיק בה. אמנם לענין תגלחת ודאי אם אפשר ע\"י כהן קטן ודאי אמרינן שיגלח להכהן קטן. וה\"נ מגלח כהן קטן. כדי שלא יעבור על לאו דלא תקיפו. ולפ\"ז שפיר הוכיחו תוס' דאם המעשה ע\"י כהן קטן. אמאי איצטריך למדחי הל\"ת. אם מקשינן ניקף למקיף. וע\"כ דניקוף בכל גוונ' חייב והא דנקט תוס' גוי לאו דוק' ואשגרי דלישנ' הוא ובלא\"ה צריכין לומר כן. דהא גוי לא יכול לבוא לעזרה. ובזה נפל כל דקדוקי הרב מהרש\"א ז\"ל דלא דייקו תוס' בשבועות ובנזיר ונקטו פעם גוי ופעם אשה ופעם קטן ולא חשו אם נקטו זאת או זאת ואולם לבו מהסס בזה. דבלא\"ה דברי תוס' עולים כהוגן. אם נקטינן בידן זאת להקדמה ראשית ולאבן מונח. דאע\"ג דהמקיף פטור אפ\"ה הניקף חייב תו לא קשיא נמי אמאי לא ירבה באיסורין אף אם הניקף חייב ולא יקיף לו הכהן כי היכא דלא יעבור על לאו דלא תקיפו. דזה לית'. דע\"י אשה לא מהני דהא אשה נמי חייבת על הקפת ראש בגדול. כמו שהעיר הרב ח\"ה וכמו שכתב הרב המחבר פה. ורק אשגרי' דלישנ' הוא. דנקטו בלשונם אשה וגוי לא יכול לבא לעזרה. וגם אין מצוה נעשית ע\"י גוי כי גוי לאו בר מעבד מצוה הוא ואנו אין לנו אלא קטן. ומאי אהני לן בזה הא אף אם אמר הגדול לקטן. בזה ודאי יש שליח לדבר עבירה לא מבעיא לרבינ' (ב\"מ י\"א ב') דאם אין השליח בר חיובא מחייב המשלח. אפי' אם לדברי רב חסא. היכי דלא בעי עביד. לא מחייב השליח. הא הכא דמי ממש לחצר. דהא צריך תגלחת. והוי ודאי שליח לדבר עבירה ומאי אייתר לן אם קטן מגלחו והוא שלוחו. או גדול בעצמו מגלחו ובאמת יש להעיר נמי קצת לפי דברינו אלה דמתחלה לא קשי' קושית התוס' דאמאי ידחה עשה דתגלחת ללא תעשה דלא תקיפו. יגלחו הקטן. ויהי' הניקוף נמי פטור. מלאו דתגלחת דכיון דאין כאן חיוב על המקיף ומדמקיף לא חייב ניקוף נמי לא חייב ולפי דברינו יש לפקפק בזה דודאי התורה לא אמרה מצוה דתגלחת לקטנים. ולא נתנה התורה לתינוקות של בית רבן וא\"כ איך יאמר גדול לקטן גלח את הנזיר. והא יש שליח לדבר עבירה בזה. וא\"כ המקיף חייב היינו המשלח וניקוף נמי מחייב. ומאי איית' לן. ואף שיש לדחות ולומר. דהא עכ\"פ אין המקיף בעצמו. ואין הסברה נותנת. דזיל בתר טעמ' דמ\"ש כיון דאיכ' חדא דמחייב יש כאן הלאו דלא תקיפו. והמשלח והשליח עצם אחד הוא ושלוחו של אדם כמותו. וע\"כ צ\"ל דתוס' סביר' להו. לרב חסא צריכין דוקא חצר דבע\"כ. אבל הכא לא דמי לחצר. דאפ\"ה אי בעי לא עביד. וקושית התוס' לרב חסא שם. אמנם עדיין יש לפקפק בזה. מאי הוכיחו תוס' לפ\"ז. דע\"כ לא מקשינן הניקוף למקיף לרב אדא. ולפי הערותינו יש לדחות דודאי לרב הונא זה לית' כלל ורק לרב אדא. וא\"כ מה הוכיחו לרב אדא דיש לומר דר\"א כרבינא ס\"ל דאם אין השליח בר חיובא חייב המשלח וא\"כ אם או' לקטן הקיף לי גדול מחייב שולחו כמ\"ש הש\"ס (ב\"מ י\"א ב') וליכא קשיא לא ידחה העשה לל\"ת ויקיף קטן. הא הקטן יקיף עפ\"י ציוות הגדול ומאי אהני לן הלא הוה כמו שהגדול בעצמו יקיף ורב חסא דסובר אי בעי עביד אי בעי לא עביד. ולפי סברותינו ה\"נ שייך הכא אי בעי לא עביד ולא דמי לחצר דבע\"כ באמת כר\"ה ס\"ל ולר\"ה בלא\"ה לא קשיא דלדידיה לא מקשינן כלל מקיף לניקוף ולא ניקוף למקיף וכל עיקור הפלפול אליבא דר\"א סובב הולך ואם כן אף אי קיימא לן כרב חסא כמו שפירש הרא\"ש שם בב\"מ וכן הר\"מ ונמוקי יוסף שפיר לדידן דהא אנן קיימא לן כר\"ה ולפ\"ז אנו צריכין למימר דתוס' ס\"ל כדעת הש\"ך (ח\"מ סי' קפ\"ב סק\"א) דליכא מאן דפליג על רב חסא ורבינא גופיה קבלה ואם כן קשיא לרב אדא דהא רב חסא כ\"ע סברא. זולתי אם אמרינן כסוף דברי הש\"ך שם דאין שליחות לקטן בזה כלל וש\"ס אמר רק אמר לאשה אקיף לי קטן. ולא לקטן. בלא\"ה דברינו ליתא דלענין שליח לד\"ע לא נעשה קטן שלוחו והתגלחת הרי עשה דהא נתגלח. ומה לי אם שלוחו אם לאו. וכל זאת מוכח נמי מדברי הש\"ס עצמן. וצריכין אנו לבא לאחת מן הדרכים האלה דזולת זאת קשיא לן על רב הונא. במאי מוקים למתני' דהכא פ\"ב דנזירים. וכקושית הרב המחבר ולא יספיק לן תירוץ של שמואל באשה וקטן דמאן מקיף להו לרב הונא דהא גדול המקיף אם הקטן חייב. ולא נחית לן נמי בפרוקא דמקיף להו נמי קטן. דמי אמר לקטן שיקיף. וכי לקטנים שנו רבי. ומנא ידעי וכי דינא גמירי ואם אומר גדול לקטן גלחהו לקטן או לאשה זאת הרי משוה לשליח והא הכא דאין השליח בר חיובא חייב המשלח. וגם הלא צריך למעביד. ול\"ש אי בעי' לא עביד. וע\"כ אחת משתיהן או דאין הסברא כך אלא דוקא בחצר בעינן. דבע\"כ והוי נמי הבא. אי בעי עביד אי בעי לא עביד. או כדעת הש\"ך שם שאין שליחות לקטן כלל לענין שליח לד\"ע עייש\"ה. ובמקום אחר הארכתי בכל דברי הש\"ך. ואין כאן מקומו. וע' במ\"ל פ\"ב מהל' רוצח ודוק. ועיין עוד בהגהותינו לה' מלוה ולוה אי\"ה:<br><b> ועדיין </b> לא נתקררה דעתי בזה הענין דלפ\"ז קשיא לן לרב הונא דאמר גדול המקיף את הקטן חייב. במאי מוקי המתני' כמו שהקשה הרב המחבר. אי הקטן ואשה הניקפין מאי אהני לן. אכתי מי מקיף להו דהא לדידי גדול המקיף לקטן חייב: ואכתי קשיא איך יעיף מספק ואין לומר עליו דאיירי בקטן שמקיף כמו שמסיק הרב לדעת הר\"מ דמאי מהני בזה. דאטו מתני' אמר למילתיה ושנה עם קטנים. ומנא ידע קטן להעשות כן אם לא אמר ליה גדול וקושיא לן הא בהאי מלתא. דל\"ש למימר אי בעי עביד. אי בעי לא עביד. וצריך לעבוד משום תגלחת. ואם כן ודאי קושיא לכל הדעות. הא יש שליח לדבר עבירה לא מבעי' לרבינא ב\"מ (י\"א ב') דהיכא דלא מחייב שולחו חייב המשלח. אפילו לרב אסא נמי קשה ואולם יש להוכיח מזה קצת לדעת הש\"ך. ח\"מ סימן קפ\"ב ס\"ק א' ודעמי' שאין שליחות לקטן כלל ולא שייך למימר אין שליחות לד\"ע בזה. ומצות תגלחת אפ\"ה איכא דהא נתגלח ע\"י כהן והתורה אמרה שיתגלח ע\"י כהן תו לא:<br><b> ואם </b> לא אמרי' כדעת הש\"ך יש למצוא תרופה מקושי' תוס' שבועות [ג' א'] ד\"ה ועל הזקן סה\"ד דהקשו מדוע אוקי שמואל למתני' באשה וקטן הניקפין לוקי באשה וקטן המקיפין ועיין חידושי הלכות שם דזה ליתא דהכא לא מהני אם הניקפין גדולים כיון דגדול צריך לומר לקטן תקיף אלה וא\"כ הוי כאלו גדול מקיף להו ודוק ועיי'. ומאי דבדיק לן הרב המחבר. דלדעת תוס' הקושיא נמי ממילה דאמאי אמר רחמנא יבא עשה דמילה וידחה שבת והרי יכול לעשות ע\"י קטן. ואם בנכרי מילה כשירה ע\"י גוי ודאי נמי ליתא דהתורה אמרה דעל האב המצוה ולא זולת ואף שאם אין האב יכול למול אחר מל אותו היינו שהוא נמול אבל האב לא עשה המצוה ואף אם גם למצוה שלוחו של אדם כמותו. ורק מצוה בו יותר מבשלוחו. אייתינן נמי לזה. הא אין גוי בר מעבד מצוה הוא דאין שליחות לגוי. וכן אין שליחות לקטן ויש להסיב לזה הענין האי דקצירת עומר דנקצר ביום כשר ואפ\"ה דוחה שבת כמו שפי' הרמב\"ם [פ\"ו מהל' תמידין ומוספין] ועיין בתו' מנחות [פ\"ב א'] ד\"ה אמאי דחי שבת דכתבו דיש לומר לעשות מצוה מן המובחר ובסברות הרב ז\"ל די\"ל שבת הותרה היא אצל מילה ואף אם יכולין לעשות ע\"י קטן או גוי לא משכונו נפשינו אבתריה דהא הותרה ומאי לי גוי וקטן או ישראל גדול דהא הותר כמו בטומאה ומסולק נמי קושית הרב הש\"ך [סי' רס\"ב סק\"ב] דהקשה אם מל תוך ח' שפיר דמי אמאי ידחה שבת לימול תוך ח' וליתא דהא הותרה מילה אצל שבת. וכן יש לקשור בזה ענין ב' מוהלים שהובא בש\"ע. סי' רס\"ו סעיף י\"ד דאם הותרה שרי כמו עבודה אבל אם דחוי' מה שיש למעט באיסור שפיר דמי ובאמת י\"ל נמי דמוכח שבת הותרה דלרבנן [דר\"א שבת קל\"ב א'] דס\"ל מכשירי מילה אינה דוחה שבת אייתר להו ביום השמיני דעיקר הדין דילפינן שמילה דוחה שבת אתי' או מהלכה. או מלימוד אות ודורות שם ועיין היטיב שם. דיש להעיר בזה הסוגיא ולכן נראה דלכך כתבה רחמנא שני למודים להורות דהותרה דאין איסור כלל: וכמה נפקותא מיניה בפרט לדעת הרמב\"ם דפ\"י [פ\"י מהל' מלכים הל' ז'] דבני קטורה אף בזמן הזה חייבין במילה א\"כ אם הי' לפנינו אחד מבני קטורה דחייב במילה וכשר למול. דהא המול ימול כתיב מאן דמל ימול והא מל. וגם בכלל בריתי תשמור א\"כ לא היה העשה דמילה דוחה שבת והא אפשר למול ע\"י גוי מבני קטורה דכשר למול. אף למ\"ד שאר גוים פסולין למול. ואולי מזה נפקא לי להר\"מ דין זה שלא כדעת הרש\"י [סנהדרין נ\"ז ב'] ועיין בתשובת מהרי\"ט ח\"ב ובתשובת ש\"א הלכות שבת והבן:<br><b> מעשה חושב</b>\n<b> (כד) </b> תיפוק לי' דלא מצי עביד הקפה דקא עבר אלאו דלא תקיפו מספק. תימא לי דהא צריך לטעמא דחולין בעזרה משום נזיר ממורט דקיי\"ל דיש לו תקנה רמב\"ם פ\"ה ה\"ח מנזירות:<br><b> (כה) </b> ואולי אצטריכו להך טעמא למ\"ד הקפת כל הראש מדרבנן. אינו מובן לכאורה דהא גם בחולין שנשחטו בעזרה איכא למ\"ד דס\"ל דלאו דאורייתא ומאי שנא דשבקו הקפה ונקטו הבאת קרבנות ונלע\"ד דכונת מרן המל\"מ היא דלמ\"ד הקפת כל הראש דרבנן היא כדמסיק לא גזרו במקום דליכא תקנתא משא\"כ לענין הבאת קרבנות שאפי' למ\"ד חולין בעזרה לאו דאורייתא מ\"מ לא מעייל נפשי' בספיקא דלא מצי מייתי להו מספק משום דלדידהו יש חזקת חולין מש\"ה נקטו הבאת קרבנותיו ושבקו הקפה ועי' לקמן בסמוך מה שכתבתי שם על הגליון. מ\"מ איני יודע למה ניחא לי' להמל\"מ בישוב זה דרש\"י ור\"ן שבקו טעמא דהקפה אף דקיי\"ל דהקפת כל הראש שמה הקפה מדאורייתא (דריב\"ח יחיד הוא לגבי אמוראי טובא דס\"ל דהיא הקפה דאורייתא) ונקטו טעמא דהבאת קרבנות דקיי\"ל באמת דלאו דאורייתא כיון דהלכה כר' אבהו ולמה שבקו איסור תורה ונקטו איסור דרבנן וצ\"ע יותר למ\"ש הר\"ן שם דבדיעבד אית לי' תקנתא בעולה ושלמים דמצי לאתויי בתנאי וטפי הו\"ל לפרש משום הקפה דאין לה תקנתא כלל:<br><b> (כו) </b> כיון דחולין שנשחטו בעזרה מדרבנן כל תקוני גברא לא גזור רבנן. למ\"ש רש\"י בפסחים דהאי לאו דאורייתא היינו דאיהנ\"א לאו דאו' אבל איסור אכילה הוי דאוריי' א\"כ קושייתו לק\"מ משום דרש\"י לשיטתי' שפיר קאמר לר\"י דלא מעייל נפשי' לספיקא דהא לא מצי לאתויי קרבנותיו לעזרה שהוא דאוריי' לענין אכילה (ואפשר דגם הר\"ן סובר כן וגם לר\"ן ניחא) והשנית דבל\"ז נמי לק\"מ לשיטתו זו דהא באמת ס\"ל לר\"י בת\"כ פ' צו דחולין שנשחטו בעזרה אסורים גם בהנאה מדאורייתא וא\"כ ע\"כ תנאי נינהו אליבא דר\"י וא\"כ י\"ל דרבא דקאמר אליבי' דר\"י דעל ספק נזיר לא מצי מייתי קרבן היינו ר\"י דת\"כ דס\"ל דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא. והשלישית אני אומר למ\"ש הש\"ך דגם בספק דרבנן היכא דאיתחזק איסורא לא אזלינן לקולא א\"כ י\"ל דא\"א לי' לאתויי קרבן מספק אפי' להסוברים דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא משום דלהבהמה יש חזקת חולין משא\"כ לענין הקפה אי נימא דהקפת כל הראש הוי דרבנן דל\"ש לומר דיש על הנזיר חזקת איסור הקפה (דכיון שנטמא מספק הרי לא אהני לי' חזקת טהרתו דא\"כ לא הי' טמא אפי' מספק) כמו בספק התפלל דאינו חוזר ומתפלל אע\"ג שהי' עליו חיוב להתפלל ואיתחזק חיוב זה עליו ולפיכך בספק נטמא מותר להקיף מספק אע\"ג דיש בזה איסור דרבנן מ\"מ מותר כיון דליכא בזה חזקת איסור משא\"כ לענין קרבן, דבהמה זו דאתחזקה לחולין ודאי דא\"א להביא אותה לעזרה:<br><b> (כז) </b> דאכתי תקשי לר\"ה מה יענה בההיא מתניתין. לא ידעתי מהו דהא באמת כתבו התוס' בשבועות שם דשמואל ע\"כ כרב אדא ס\"ל מכח ההוכחה זו. ומה שהקשה מה יענה ר\"ה בההיא מתניתין אני כבר יישבתי לעצמי דר\"ה יוקי מתניתין דגם המקיפים המה אשה או קטן. אלא מדלא קאמר הכי שמואל בהדיא, ומגלח להו אשה או קטן הוכיחו התוס' דשמואל כרב אדא ס\"ל: ומה שנראה מדברי הגאון המחבר שהלך בדרך אחר. שגם גלוח דנזיר צריך שיהיה ע\"י כהן דוקא. לא ידעתי מנין לו זה. והרי בריש פ' ב' נזירים לאו במצורע איירי: ובפשיטות שהחיוב על הנזיר לגלח בעצמו או ע\"י שליחו. דדוקא במצורע בעי כהן. דמשום שטומאתו וטהרתו תלוי בכהן. דדרשינן מתהיה דגם תגלחתו הוא ע\"י כהן: ולפ\"ז א\"צ כלל לומר כמ\"ש התוס' הנ\"ל. להוכיח דשמואל כרב אדא ס\"ל מדלא פירש בהדיא באשה וקטן ומגלח להו אשה או קטן: דכיון שהחיוב על הנזיר עצמו לגלח א\"ע. א\"כ ממילא באשה וקטן נמי הם עצמם הם המגלחים א\"ע. אע\"ג דשאר נזיר יכול למיעבד שליח על הגלוח. ואשה אינה יכולה לר\"ה. מ\"מ זה אין הכרח להש\"ס לפרש בהדיא כיון דמסתמא הנזירה עצמה מגלחת א\"ע וא\"כ בפשיטות ניחא דשמואל כר\"ה ס\"ל: [ואפשר דאפילו שליח מצי האשה לשויי כיון דהיא מותרת דהא אמרינן שליחו של אדם כמותו. ונהירנא דמו\"ח הגאון ז\"ל נסתפק בכעין זה ואני מצאתי ג\"כ בשו\"ת תשובה מאהבה. דמספקא ליה לחתן המחבר הרב הגאון מוהרא\"ש. למ\"ד דהרשות ביד גואל הדם ושאר כל אדם מחויבים עליו אי מצי גואל הדם לשויי שליח להרוג את הרוצח. כיון דשליחו של אדם כמותו]:<br><b> הן אמת </b> שאני פשטתי הספק מהא דפ\"ב דביצה במי שלא הניח עירובי תבשילין. דאחרים נמי אין מבשלים לו ואפילו הוא אינו מבשל לאחרים ואמאי לא מצי זה שהניח ע\"ת לאשויי שליח לזה שלא הניח ע\"ת שיבשל לו. לפמ\"ש הר\"ן בשם בה\"ג שם דהוי ג\"כ מטעם שליחות). אע\"כ דלא אמרינן בזה שליחו של אדם כמותו. ועוד הוכחתי מכמה מקומות דלא אמרינן בכעין זה שליחו של אדם כמותו]. אלא דהתוס' הוצרכו לדבריהם חדא משום דלא קאמר שמואל בהדיא ומגלח להו אשה או קטן. ועוד משום דמסוגיא דנדרים דף כ\"ט ע\"א משמע דאין קטן מגלח א\"ע. דאל\"כ מאי פריך התם מהקפה הא כיון דהנזיר הוא קטן הרי הוא עצמו מגלח את עצמו ולמה ליה להש\"ס לדחוקי דס\"ל לריב\"ח (דלא כהל') דהקפת כל הראש לא שמה הקפה אע\"כ דהקטן אינו מגלח א\"ע. וס\"ל להתוס' דמסתמא ה\"ה אשה נזירה נמי אינה מגלחת א\"ע. (ובאמת לא זכיתי להבין אמאי לא. אחרי שכבר הוכחתי דהת\"כ לא איירי אלא בתגלחת דמצורע וכנ\"ל):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> מצות עשה שהיא מזמן לזמן כו' נשים פטורות כו'.</b> הנה הר\"ב גופי הלכות כלל שי\"ד כתב דמ\"ע שהז\"ג נשים פטורות ואע\"ג דאיכא עונש כרת ולא אמרינן כיון דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין בהא נמי לחייבו והוכח כן מדברי התוס' דקידושין דכ\"ט ד\"ה אותו שהקשה דל\"ל קרא ת\"ל דמצות עשה שהז\"ג נשים פטורות אע\"ג דמילה עשה שיש בו עונש כרת הוא ונראה שכונתו ודאי לומר דנשים פטורות מעונש העשה. אמנם ודאי דעל עונש לאו או כרת מחייבו מטעם דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה האמנם נראה ודאי שאין להוכיח מדברי התוס' כן דאע\"ג דיש בו לאו או כרת נשים פטורות די\"ל דע\"כ לא כתבו התוס' אלא גבי מילה דהאב לא מחייב עליו כרת כמ\"ש רש\"י ז\"ל פרק ר\"א דמילה גבי כלל אמר ר\"ע דף קל\"ג ע\"א וליכא גבי אב אלא עשה גרידא ומשו' הכי הוא דק\"ל דל\"ל קרא דאותו ולא ניחא להו לומר דסד\"א משום דמילה עשה שיש בו כרת הוא כיון דלגבי האב והאם כי נימא דחייבות אין בהם כרת ובמגילה דף ך' ד\"ה דכתיב דחקו לזה וכתבו כיון דגבי מילה עונש כרת הוה אמינא דלחייבו דאע\"ג דלגבי דידהו ליכא כרת אלא למל גופיה מ\"מ. הא מיהא מ\"ע שיש בו כרת הוא והו\"א דחמיר טפי קמ\"ל אותו דלא מחייבי אמנם היכא דאיכא עונש כרת או לאו בנשים גופייהו ה\"ה דנשים חייבות ג\"כ על העשה כיון דבהעברת העשה מחייב עליה עונש מחמת הלאו ובזה ניחא נמי מה שהקשה הרב הנז' ז\"ל בס' ש\"ש ח' בא אההיא דגרסינן פרק הישן דכ\"ח האזרח לרבות את הנשים האזרחיות שחייבות בעינוי ופריך עליה יוה\"כ מדר\"י א\"ר לפקא כו' ומשני לא נצרכה אלא לתוספת עינוי יוה\"כ כו' דאמאי לא משני דקרא איצטריך עינוי גופיה דסד\"א דאע\"ג דחייבות בעונש ואזהרה מטעמא דהשוה הכתוב אשה לאיש מ\"מ אעשה דועניתם יהיו פטורות משום דהו\"ל מ\"ע שהזמן גרמא קמ\"ל קרא דאף על העשה נמי חייבות יע\"ש אכן כפי מ\"ש נראה דלק\"מ דהתם נמי יוה\"כ כיון דהנשים הן בעונש ואזהרה פשיטא ודאי דחייבות אעשה גם כן כיון דבהעברת אעשה אית ביה עונש כרת ולאו כך היה נראה לי פשוט ומההיא דגרסינן בפסחים פרק האשה דף צ\"א ע\"ב דר\"ש דס\"ל דבפסח באנשים חובה ובנשים רשות ועושין אותה טפילה לאחרים נפקא ליה מדכתיב בראשון איש איש אין אשה לא וכ\"ת א\"ה אפילו טפילה נמי לא אהני ליה במכסת נפשות לטפלה כו'. נראה שיש להדיא ראיה למ\"ש דהיכא דיש בעשה לאו או כרת הנשים מוזהרות דהתם כיון דע\"כ איצטריך למכתב במכסת נפשות לאשמוע' דעושין אותה טפילה לאחרים אי לא כתיב איש למעוטינהו הוה מרבינן מקרא דמכסת חיובו לגמרי וזה פשוט גם מההי' דאמרי' מ\"ט דר\"י דכתיב במכסת נפשות ואפי' נשים אין להקשות איפכא דל\"ל קרא לחיובינהו ת\"ל כיון דעשה שיש בו כרת הוא מוזהרין עליו די\"ל דאי לא כתיב במכסת נפשות הוה ילפינן מפ\"ב דפטור' ממעוטא דחטאו ישא האיש ההוא ופשוט שוב ראיתי שדבר זה במחלוקת הוא שנוי כי הנה מדברי הרב בעל החינוך ז\"ל פ' אמור סימן רס\"ט ורפ\"ו מבואר בהדיא כמ\"ש דכל דאית לאו מוזהרות ג\"כ על העשה וזהו ממ\"ש דנשים חייבות אעשה דשביתת הרגל אע\"ג דהוי מ\"ע שהז\"ג משום דאית ביה נמי לאו:<br><b> האמנם </b> מדברי התוספו' פ\"ק דקידושין דל\"ד ד\"ה מעתה נראה שחולקים ע\"ז וס\"ל דמ\"ע שהז\"ג נשים פטורות על העשה אף ע\"ג דאית ביה לאו וזה מבואר ממ\"ש וז\"ל וי\"מ דמ\"מ איכא נפקותא לאשה לקיים מ\"ע כו' אך הקשה הר\"י איש ירושלים על פי' זה א\"כ גבי אין מדליקין בשמן שריפה בי\"ט משום די\"ט עשה ול\"ת ושריפת קדשים אינה אלא עשה אשה שאינה חייבת בעשה די\"ט דהוי ז\"ג וכי תוכל להדליק בשמן שריפה וכ\"ת אה\"נ אמאי לא אשתמיט שום תנא כו' אלא מאי אית לך למימר דעשה שיש עמו לאו אף דלא אלים ולא דחי ליה עשה כו' יע\"ש ולפי דעתם קשה מההיא דיומא דאמאי לא משני דקרא איצטריך לעינוי גופו ולחיובי אעשה דועיניתם ואפשר לומר דמאי דפריך התם יוה\"כ קרא ל\"ל והא מדר\"י כו' לאו מקרא דהאזרח גופיה פריך דאמאי איצטריך דהא פשיטא דאיצטריך לחייובינהו אעשה אלא אתנא דברייתא קא פריך דקתני האזרח לרבות את הנשים שחייבות בענוי דמשמע דעיקר קרא אצטריך לחייבן בענוי דסד\"א דפטירי דאם לא כן מאי שחייבות בעינוי דקתני ברייתא והא בלאו קרא נמי חייבות משום עונש ולאו דאית ביה והכי הוה ליה להברייתא לומר האזרח לרבות את הנשים שהן מוזהרות בעשה ואהא משני דאצטריך לתוספות עינוי דהו\"א דפטורי לגמרי כנ\"ל נכון:<br><b> ודע </b> שלדעת י\"מ יש ליישב מה שהקשה התוס' בריש יבמות ד\"ו ד\"ה וליגמר מהכא שהקשו וז\"ל והיכי נגמר מהכא דלא דחי דלמא שאני הכא דהוי עשה ול\"ת דהכתיב למען ינוח כו' ועוד הקשו מנ\"ל דלא דחי עשה דכיבוד או\"א אפילו לאו גרידא והא שבת וטומאה כולהו עשה ול\"ת נינהו כו' יע\"ש מה שנדחקו בזה. אכן לדעת י\"מ הנה נכון דתלמודא פריך שפיר דניגמור מהכא דלא אתי עשה ודחי ל\"ת משום דכי כתיב קרא ואת שבתותי תשמורו כלכם חייבים בכבודי אכולהו מזהר רחמנא בין אגברי בין אנשי וכדרשינן פ\"ק דקידושין איש אמו כו' אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר תיראו הרי כאן ב' ול\"נ כיון דאפילו בנשי דליכא עשה דלמען ינוח משום דהו\"ל מ\"ע שהזמן גרמא קאמר קרא דלא אתי עשה דכבוד ודחי ל\"ת דחילול שבת ואהא פריך שפיר ונגמר מהכא דלא דחי ומש\"ה ילפינן מינה דלא דחי עשה דכבוד ל\"ת גרידא כמובן ודוק. ויש לי לדקדק לדעת הר\"י איש ירוש' דס\"ל דנשים אינן חייבות בעשה די\"ט דאמאי לא דרשינן סמוכים ונימא אמר קרא מקרא קדש כל מלאכה לא תעשו כל שישנו בל\"ת כל מלאכה ישנו בעשה דמקרא קדש. דמקרא קדש עשה הוא כמ\"ש הר\"ש החינוך סי' הנז' ורבינו בס' המצות יע\"ש וכדרשינן פ' א\"ע אמר קרא לא תאכל עליו חמץ כו' כל שישנו בבל תאכל ישנו בקום אכול מצה ואיפכא ליכא לאקשויי דנימא כל דישנו בעשה דמקרא קדש ישנו בל\"ת כל מלאכה והני נשי הואיל וליתנהו בעשה דמקרא קדש דהוי מצות עשה שהז\"ג ליתנהו בל\"ת כל מלאכה דלחומרא מקשינן וא\"נ משום דאורחיה דקרא דסיפי' מפרש לרישיה כמ\"ש התוספ' שם ופ\"ג דשבועות דף ך' ד\"ה את שישנו וכה\"ג ק' אהא דפרכינן בחגיגה אמר מר זכורך להוציא את הנשים טעמא דכתב רחמנא זכורך הא לאו הכי נשים חייבות מ\"ע שהז\"ג היא כו' ומאי קושיא הא אי לא כתיב זכורך הו\"א אמר קרא ג' פעמים יראה כל זכורך ולא יראו פני ריקם כל שישנו בלא יראו פני ריקם ישנו בראיה והני נשי הואיל ואיתנהו בלא יראו כו' דאמר מר השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה איתנהו בעשה דראיה להכי כתיב זכורך ואפכא אין סברא למדרש משום דלחומרא מקשינן ול\"נ משום דסיפיה מפרש לריש' והן אמת שראיתי להר\"ב החינוך ז\"ל פ' ראה סי' ת\"ץ שכתב וזאת האזהרה אינה נוהגת בנקבות כמו שאין מצות העשה הבאה ע\"ז נוהגת בהן וכ\"כ רבינו בס' המצות במל\"ת מצוה קנ\"ו יע\"ש מ\"מ היינו לפום קושטא דמלתא דכתיב זכורך וקרא מיעטינהו ממ\"ע אמרינן דה\"נ פטורות מאזהרת דלא יראו דכל שישנו בראיה ישנו בל\"ת אמנם אי לא הוה כתיב קרא זכורך ודאי דהוה מסתבר טפי למדרש איפכא כל שישנו בבל יראו כו' אי משום דלחומרא מקשינן ואי משום דאורחיה דקרא דסיפיה מפרש לרישיה כההיא דפרק א\"ע:<br><b> ושוב </b> ראיתי למוהרימ\"ט ז\"ל בחדושיו שם שהקשה מעין קושיא הלזו לתירוץ ראשון שתי' התוספו' דמשכחת לה עשה בלא לאו במעקה כו' בנמלך כו' הקשה הוא ז\"ל דאמאי לא נימא כל שישנו בלא תשים דמים ישנו בעשית מעקה דומיא דמצה ותירץ דדוקא גבי מצה דתרי מילי נינהו דרשינן מדסמכינהו קרא ש\"מ דכל אותן שהן מצווין על החמץ מצווה על המצה אבל מעקה ואבידה חד ענינא הוא לא דרשינן מדסמכינהו דלעבור עליהן בלאו ועשה הוא דאתא עכ\"ל יע\"ש. וכפי דבריו ז\"ל יש ליישב נמי קושיא דידן דה\"נ גבי י\"ט וראיה כולהו נמי עשה ול\"ת חד ענינא הוא אלא דאכתי קשה לדעת הר\"י איש ירושלים דאמאי לא נימא דהנשים חייבות באזהרה לא יראו פני ריקם ואם באו לעזרה בלא קרבן עוברות בל\"ת ואע\"פ שהן פטורות ממ\"ע דראי' ואינן חייבות להראות בעזרה מ\"מ אם רוצים להראות בעזרה מוזהרות שלא להראות ריקם דומיא דשביתת הרגל ממש דאע\"ג דליתנהו בעשה הן מוזהרות בל\"ת וכל שכן הוא שהרי גבי שביתת הרגל עשה ול\"ת חדא מלתא שהוזהרנו שלא לעשות מלאכה בי\"ט משא\"כ בראיה דעשה הוא שצונו לראות בעזרה והל\"ת הוא שאם נבא ליראות בעזרה שלא לבא ריקם אבל אם לא בא לעזרה אינו עובר אלא על העשה וא\"כ היל\"ל דהנשים אינן מצוות על העשה דראיה אבל הן מוזהרות אם רוצות שלא ליראות ריקם ובשלמא לדעת החינוך ורבינו ניחא דכל דאיכא עשה ול\"ת בדבר חדא מילתא היא והילכך גבי שביתת הרגל כיון שהן מוזהרות על הלאו מוזהרות גם כן על העשה וגבי ראיה כיון שהן פטורות מהעשה פטורות ג\"כ מהלאו אכן לדעת הר\"י איש ירושלים קשה לומר דה\"נ לדעת הר\"י הן מוזהרות שלא ליראות ריקם הא ודאי דוחק דלא לישתמיט שום תנא לומר כן ויש ליישב בדוחק דזכורך דכתיב ברישא אלא יראה דשלאחריו נמי קאי ונדרש לפניו ולאחריו אלא דא\"כ קשה דמאי פריך בפ\"ק דחגיגה טעמ' דכתיב רחמנ' זכורך ומאי קושיא אימא דאיצטריך זכורך למעוטינהו מלאו דלא יראה וצ\"ע ודוק:<br><b> ודע </b> שכלל זה שכתב רבינו דכל מ\"ע שהזמן גרמא נשים פטורות ילפינן לה פ\"ק דקידושין מתפילין ופרכינן עלה אדילפינן מתפילין לפיטורא נילף מהקהל לחיובא ומשנינן משום דהוי מצה והקהל שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין והדר פרכינן אי הכי תפילין וראיה נמי שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ומשנינן צריכי דאי כתיב רחמנא תפילין ולא כתיב ראיה הו\"א דיליף ראיה ראיה מהקהל כו' וכתבו תוס' שם וז\"ל הו\"א דנילף ראיה ראיה מהקהל וא\"ת הא אמרינן מצה והקהל ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין וי\"ל דמג\"ש דראיה ראיה הו\"א דילפי' ראיה ראיה מהקהל א\"ד והנראה מבואר מדבריהם דס\"ל דכי אמרינן ב' כתובים הבאים כאחד אין מלמדין היינו דוקא לעלמא אמנם דבר הנלמד בג\"ש מאותן שני כתובים ה\"נ דמלמדין מהם וראיתי למוהרימ\"ט בחידושיו שתמה על דברי התוס' הללו מאותה שאמרו פרק איזהו מקומן דף נ\"ז דבכור ומעשר ופסח טעונין מתן דמים כנגד היסוד מג\"ש דזריקה זריקה מעולה ופרכינן אי מה להלן שתי מתנות אף כאן שתי מתנות ומשני אביי ל\"ל סביב בעולה סביב בחטאת הוי שני כתובים כו' ואין מלמדין ולמ\"ד מלמדין הוי אשם ג' כתובים כו' ופרש\"י שם דאע\"ג דהכא לאו בבנין אב אנו באים ללמוד אשמועינן אביי דב' כתובים אין מלמדין אפילו בג\"ש אותו דבר שנכתב בשני יע\"ש שהניחו בצ\"ע וכ\"כ בספר כריתות בלשון לימודים שער א' כלל זה דאפילו בג\"ש אמרי' דאין מלמדין והביא ראיה מההיא דפרק איזהו מקומן וליכא למימר דההיא דפרק איזהו שאני דכיון דאיכא לאוקמי הג\"ש דזריקה זריקה לענין שטעונה יסוד לא ילפי' בג\"ש דין הב' כתובים אבל בהא דקידושין דג\"ש דראיה ראיה כיון דליכא לקיומי דגזירה שוה למילתא אחריתי ע\"כ ילפינן מג\"ש דין הב' כתובים דהא ליתא דג\"ש דראיה ראיה איצטריך למעוטי חרש דפטור כדאית' פ\"ק דחגיגה ועיין בהרב בעל יבין שמועה כלל קכ\"ו שהקש' לסבר' הכריתות מה יענה לההיא דפ' קמא דקידושין ומה שנדחק לתרץ שדבריו הם דחוקים כמו שירא' המעיין ובר מן דין אכתי צריכין אנו למודעי לדעת התוס' דסבירא ליה דבג\"ש מלמדין מה יענו לההיא דאיזהו מקומן והנראה אצלי ליישב דע\"כ לא כתבו התוס' דבג\"א מלמדין מהשני כתובים אלא דוקא גבי ראיה ודכותיה דאיכא למימר דראיה ישנו בנשים מג\"ש דהקהל וכי מיעוט רחמנא ממצה והקהל ב' כתובים לאשמועינן דמ\"ע שהז\"ג נשים פטירות היינו בשאר מצות דעלמא אבל ראיה אע\"ג דמ\"ע שהז\"ג היא נשים חייבות מכח גז\"ש ואהני ג\"ש ואהני ב' כתובים משא\"כ בההיא דאיזהו מקומן דאי אמרינן דבכור ומעשר ופסח טעונין שתי מתנות מכח ג\"ש דזריקה זריקה מעולה אם כן מיעוטא דב' כתובים הוי ג' כתובים למאי אתא שהרי כל הקרבנות כלן טעונין ב' מתנות והילכך ע\"כ למעוטי בכור ומעשר אתא דלא נילף מג\"ש וגזירה שוה דזריקה זריקה אתיא לענין שטעונה יסוד ומעתה אף אנו נאמר דמ\"ש הכריתות דאפילו בג\"ש אין מלמדין לא כ\"כ אלא דוקא דומיא דההיא דזבחים דליכא לאוקמי מיעוטא דב' כתובים למלתא אחריתי אלא למעט אותו דבר הנלמד בג\"ש אמנם היכ' דאיכא לאוקומי מיעוטא דשני כתובים למלת' אחריתי הכא נמי דילפינן מגזרה שוה:<br><b> ואולם </b> מדברי התוס' בערכין דט\"ו ע\"ב ד\"ה איבעיא להו נראה דס\"ל דאפילו היכא דליכא לאוקומי מיעוטא דב' כתובים למלתא אחריתי ילפינן מהשני כתובים בג\"ש וזה ממ\"ש שם וז\"ל קשה להר' אלחנן אמאי לא נילף מנהון ג\"ש נהי דבנין אב לא ילפינן מינייהו מ\"מ ג\"ש נילף מינייהו ונראה לר\"י מדאיצטריך למכתב חומש גבי מקדיש שדה אחוזה וגבי מקדיש ביתו ומצינו למילף חד מחבריה בג\"ש ולא ילפינן אלא כתב חומש לכל חד וחד ש\"מ שני כתובים כו' ולא ילפינן מינייהו אפילו בג\"ש עכ\"ל יע\"ש הרי דאע\"ג דמיעוטא דב' כתובים ליכא לאוקומי למלתא אחריתי אלא למעוטי שדה מקנה מחומש אפילו הכי ק\"ל דנילף מג\"ש שדה מקנה משדה אחוזה דטעון חומש וכיון שכן ק' טובא דאכתי מה יענו לההיא דאיזהו מקומן ועיין בהרב בעל יבין שמועה כלל קנ\"ח שהוקשה לו כן בדברי הרב רבי אלחנן מההיא דאיזהו מקומן ותי' דשאני ההיא דאיזהו מקומן כיון דאיכ' לאוקמי ג\"ש דזריקה זריק' למילף יסוד אהני ב' כתובים לגלויי לן דנדרש ג\"ש למחצה לענין מתן יסוד ולא לענין ב' מתנות משא\"כ ההיא דערכין דלית לאוקמי הג\"ש למלתא אחריתי אלו דבריו יעויין שם ולא הבנתי דבריו דאם כן היכי ניחא להו קושית הר' אלחנן ז\"ל במ\"ש דכיון דמצינו למילף חד מחבריה בג\"ש ולא ילפינן כו' מ\"ש ב' כתובים לא ילפינן אפילו בג\"ש דאיך אפשר לומר דב' כתובים אתא למעוטי שדה מקנה מחומש דא\"כ ג\"ש מאי אהני לן ואי כונתם לומר דהב' כתובים אהני לן לומר דרבנן לית להו ג\"ש אם כן בפשיטות הו\"ל לתרץ דע\"כ רבנן לית להו ג\"ש דאי אית להו מיעוט' דב' כתובים מאי אהני לן שוב מצאתי להתוס' פ' תמיד נשחט דף ס\"ד ע\"ב ד\"ה אתיא זריקה שהוקשה להו דאיזהו מקומן בקושית הר' אלחנן ותי' משם ר\"י וז\"ל דע\"כ אשם וחטאת דכתיב בהו סביב דאמרינן התם דהוי שני כתובים ילפינן בגזרה שוה מעולה או עולה ילפא מינייהו והשתא א\"ש הא דמסי' הו\"ל ב' כתובים דלמעוטי דלא נילף בג\"ש אתו דדומיא דכתב בהו סביב קא ממעט דלית בהו ג\"ש כדפי' עכ\"ל יע\"ש ולפי הנראה אשתמיט מיניה דמהרימ\"ט ז\"ל דברי התו' הללו ודברי התו' דערכין מתיישבי' בהכי כמובן ודוק:<br><b> ודע </b> שכלל זה שכתבו התוס' משם ר\"י דכל היכא דהב' כתובים אתו מג\"ש חד מחבריה למעוטי דלא נילף בג\"ש אתו דומיא דידהו ק\"ל עלה דבזבחים דף כ\"ד אמרינן דערל אונן ויושב אינן במיתה אלא באזהרה משום דהוי מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים ב\"כ הבאים כאחד ואין מלמדין ולמ\"ד מלמדין שתויי יין הו\"ל שלישי ומבואר שם בדף י\"ח ע\"א דמחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים ושתויי יין אתו בג\"ש דחקה חקה והתוספות שם הקשו דבפ' הנשרפין בעי שתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים במיתה מנ\"ל וקאמר דבגופייהו כתיב בהו מיתה בהדיא והשתא ל\"ל למכתב בהו מיתה בהדיא ת\"ל מג\"ש דחקה חקה ותירץ דאיצטרך למהוי ב\"כ ואין מלמדין יע\"ש ובפ' הנשרפין נפ\"ל דטמא וטבול יום ששימש במיתה מג\"ש דחילול חילול מתרומה והשתא לפי מ\"ש התוס' דכל דהב' כתובים אתו בג\"ש חד מחבריה למעוטי דלא נילף בג\"ש אתו א\"כ היכי ילפינן דטמא וטבול יום ששימש במיתה מג\"ש כיון דאיכא ג' כתובים מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ושתויי יין והיה אפשר לומר דכי לא ילפינן מג\"ש היינו מינייהו ולדידהו דומיא דב' כתובים דהוו ילפי חד מחבריה אמנם מאחריני ה\"נ דילפינן בג\"ש אלא דאכתי קשה דהתם ילפינן דפרועי ראש במיתה מדאיתקש לשתויי יין ואולי נאמר דהקש עדיף מג\"ש לענין ב' כתובים ולולא דבריהם דערכין היינו יכולים לומר דע\"כ לא כתב ר\"י דכל דאתו ב' כתובים בג\"ש ממעטי' מינייהו דלא נילף בג\"ש אלא דוקא היכא דאיכא לאוקמי ג\"ש אמילתא אחריתי כההיא דאיזהו מקומן אמנם היכא דליכא לאוקמי למלתא כההיא דהנשרפין ה\"נ דילפינן בג\"ש האמנם מדבריהם דערכין מבואר דס\"ל דאפילו היכא דליכא לאוקמי ג\"ש למלתא אחריתי ילפינן בג\"ש כמבואר ודוק. ודע דמדברי התוס' הללו שכתבנו מבואר דס\"ל דלמאן דס\"ל שני כתובים הבאים כאחד מלמדין לאו דוקא היכא דיליף חד מחבריה במה מצינו אלא אפילו היכא דאתי חד מחבריה בג\"ש אפ\"ה אין מלמדין שהרי כתבו דעולה וחטאת אתו בג\"ש חד מחבריה ואפ\"ה פריך התם דלמ\"ד מלמדין וכן בההיא דערכין אע\"ג דאתו בג\"ש קאמר התם ולמ\"ד מלמדין ושלא כדעת הס' כריתות שם שכתב דהיכא דיליף חד מחבריה בג\"ש לכ\"ע אין מלמדין משום דבדבר הלמד בג\"ש לא אמרינן טרח רחמנא וכתב קרא יע\"ש ובר מן דין קשה לי טובא לדעתו דמה יענה לההיא דזבחים שהבאתי לעיל דאע\"ג דמחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים אתו בג\"ש דחקה חקה קאמר בגמרא ולמ\"ד מלמדין כו' וצ\"ע:<br><b> מעשה חושב</b>\n<b> (כח) </b> ולפי דעתם קשה מההיא דיומא כו'. ולחיובי אעשה דועניתם. לכאורה נראה לענ\"ד דלק\"מ דהא למאי דקיי\"ל דמילה אפילו שלא בזמנה פסולה בלילה. אם כן האי אותו עכ\"ר אתי למפטר נשים משום דסד\"א דחייבות במילת בניהן. ואע\"ג דהוי מ\"ע שהזמן גרמא אפ\"ה חייבות משום כרת דאית במצוה זו. וא\"כ הרי ביוה\"כ דאית בי' נמי כרת ולית בי' קרא למפטר נשים ממ\"ע. הא ממילא נשים חייבות גם בעשה דיוה\"כ. (ואדרבה יוה\"כ חמיר ממילה דביוה\"כ איכא כרת על הנשים עצמן משא\"כ במילה. דאפילו אי תימא דנשים חייבות במילת בניהן. מ\"מ הא גם באב ליכא כרת. אלא על הבן לכשיגדל. ועוד דבמילה ליכא אלא עשה גרידא. משא\"כ ביוה\"כ). משום הכי פשיטא ליה להש\"ס דנשים חייבות בעשה דיוה\"כ כיון דיש בו כרת. ולית כאן מיעוטא למפטרינהו כמו דאיכא במילה. ולהכי קאמר דהאזרח אתי לרביונהו להוסיף יוה\"כ. ואין לומר דאכתי אצטריך האזרח לענוי גופי' ולחיובי נשים אעשה. כי היכי דלא נילף ממילה דנשים פטורות. דע\"כ ז\"א משום דהו\"ל מילה ופסח שני כתובים הבאים כאחד. ואין מלמדין. (דהא בפסח כתיב נמי איש איש למפטר נשים. משום דסד\"א דחייבות בפסח. אע\"ג דהוי מ\"ע שהז\"ג מ\"מ חייבות משום כרת דאית ביה. ולהכי אתא קרא למפטרינהו מפסח כמו במילה. וא\"כ הו\"ל מילה ופסח שני כתובים הבאים כאחד):<br><b> ואף </b> דבפסח איכא למימר כמ\"ש המחבר בדיבור שלפני זה. דלהכי אצטריך האי קרא למעטינהו לנשים מפסח משום דאי לאו הכי הוה מרבינן להו מקרא דמכסת נפשות לחייבן לגמרי וע\"ש. ולא מטעם כרת דאית ביה אתא למעטינהו. ולפ\"ז שוב לא הוי מילה ופסח שני כתובים הבאים כאחד. מ\"מ מי יימר לן דהא דאיצטריך איש איש למעטינהו. הוא כי היכי דלא נרבי נשים לחיובא בפסח מהא דכתיב במכסת נפשות. דלמא משום דפסח הוא עשה שיש בו כרת. והוה אמינא לחייבינהו אע\"ג דהוי מ\"ע שהז\"ג ולכן אצטריך האי קרא למעטינהו. וא\"כ שוב הוי מילה ופסח שני כתובים הבאים כאחד:<br><b> ועוד </b> דגם בל\"ז א\"א למילף ממילה למפטר נשים מעשה דיוה\"כ. משום דביוה\"כ איכא כרת ולאו ובמילה ליכא לאו וגם כרת ליכא באב ואם. אלא דחומר כרת יש במצוה זו, במה שהבן יתחייב כרת אם לא ימול א\"ע כשיגדל וכנ\"ל. וא\"כ הרי אין כאן קושייתו הנ\"ל כלל. משום די\"ל דסוגיא דפ' הישן אזלא אליבא דהלכתא. דקיי\"ל דאין מלין בלילה אפילו מילה שלא בזמנה. והאי אותו דמיותר אתי למפטר נשים משום חומר כרת שיש במצוה זו וממילא ביוה\"כ דאית ביה כרת דליכא קרא למעטינהו. הרי נשים חייבות בעשה. וא\"כ הרי שפיר צריך הש\"ס לשנויי דאתי האזרח לתוספת יוה\"כ: והא דהתוס' בקדושין לא ס\"ל לחלק בין כרת לעשה שאין בה כרת. אפשר דאזלי בשיטת הרא\"ה. והר\"י איש ירושלים בקושייתו. ולא קשה להו האי דפ' הישן. אבל הי\"מ ס\"ל כמ\"ש התוס' במילה וניחא הכל. אלא דקצת צ\"ע. מאי שנא בסוכה דאמרינן דאתי האזרח למעוטי נשים. ומאי שנא ביוה\"כ דאמרינן דהאזרח אתי לרבויי נשים. וראיתי להראשונים שכתבו בזה דכל חד לפי ענינו משום דביוה\"כ א\"א לומר דאתא למעוטי. אמנם לדברינו הנ\"ל אכתי קשה דאמאי לא נימא ביוה\"כ דאתי האזרח למעוטי נשים מעשה כמו דאמרינן במילה דאותו ממעט נשים. וגם להמחבר קשה כן לשיטת הרא\"ה והר\"י איש ירושלים הנ\"ל וצ\"ע:<br><b> ועל </b> ישוב המחבר בזה. דלאו אקרא קא פריך הש\"ס אלא אתנא דברייתא אני תמה. דא\"כ מאי משני דקרא אתא לתוס' יוה\"כ. וא\"כ להי\"מ כיון דליכא רבויא מיותר. ממילא נשים אינן מוזהרות בעשה דיוה\"כ. דהאזרח אתא למחייבינהו בתוס' דיוה\"כ וזה תמוה. כלפי לייא. איך אפשר לומר כן. דביוה\"כ עצמו דאית בי' לאו וכרת. והרי ראוי שיתחייבו בעשה בלא שום רבוי כלל. אמרת דלהי\"מ פטורות מעשה. ולא מתוקמא רבוי דהאזרח לחייב נשים בעשה זו. ובתוס' יוה\"כ דלית ביה לאו וכרת דבכה\"ג גם להר\"י ליכא חיוב על הנשים כלל. אמרת דהאזרח אתא לאתויי נשים לתוס' יוה\"כ. הרי יותר הי' נכון לומר להי\"מ דהאזרח אתא לחייב נשים בהעשה דיוה\"כ עצמו דאית ביה עכ\"פ ל\"ת וכרת. מלומר דבא לאתויינהו לנשים לענין תוס' יוה\"כ ודו\"ק:<br><b> (כט) </b> והני נשי הואיל ואיתנהו בולא יראו פני ריקם כו'. איתנהו נמי בעשה דראיה. זה תמוה. דהא איכא קולא לענין קרבן דפטורה להביא אי דרשינן איפכא ואסורה להביאו משום סמיכה. למאי דקיי\"ל דנדרים ונדבות אין קרבין ביו\"ט והרי א\"א להביאו ביו\"ט. וזה פשוט דלא שייך כלל לומר דדרשינן לחומרא לחייבה בקרבן. ולא תיתי לי' אלא לאחר יו\"ט בשבעה דתשלומין. ולהביאו בתורת נדבה על הספק. ובאמת גם מ\"ש התוס' כעין זה בשבועות דף כ' לענין חמץ ג\"כ צריך ביאור. דהא האי חומרא קולא היא לענין קרבן דמייתי חולין בעזרה. אי אכיל חמץ בשוגג. אמנם י\"ל דשאני התם. דמה דאסור לאכול חמץ הוא חומרא בהחלט וא\"א להקיש הל\"ת לעשה דמצה להתירו באכילת חמץ נגד הכלל שבידינו דלחומרא מקשינן. ואין אנו משגיחים במה דאיכא בפרט אחד נמי קולא לענין אכילת שוגג ע\"י ההיקש שאנו מקשינן העשה ללאו. משא\"כ הכא לענין היקש העשה דראיית פנים לל\"ת דולא יראו פני ריקם. פשיטא דכך יש לאקושי איפכא הל\"ת לעשה. כי היכי דלא להביא חולין בעזרה. וביו\"ט דאין נדרים ונדבות קרבין בו וכנ\"ל. כיון דהבאת קרבן הוא קולא מיד ולא ע\"י נ\"מ בפרט אחד כמו בחמץ דהתם בחמץ שייך שפיר לומר לחומרא מקשינן לאסרו מיד באכילת חמץ. משא\"כ הכא בהבאת קרבן. ודומה לזה תמצא לענין מה דקיי\"ל דאין עונשין מן הדין ואפ\"ה ילפינן בקדושין מן הדין דאשה מתקדשת בכסף. ועונשין את הבא עלי' אח\"כ. אע\"כ כיון דאין אנו דנין עתה על העונש אלא על קיום הקדושין. דתיהוי ארוסתו לשאר מילי אין אנו משגיחין תו במה דעל ידי חלות הקדושין אנו עונשין הבא עליה. וזה אשר השבתי להרב ר' פישל הורוויץ. ובתשובתי שם הארכתי בזה:<br><b> (ל) </b> אכן לדעת הר\"י איש ירושלים קשה. לק\"מ. כיון דיש איסור בהבאת קרבן. לא דמי כלל לל\"ת דיו\"ט: דרחמנא לא התירה הבאת קרבן ביו\"ט אלא למי שמחויב בראיית פנים. וזה לא שייך בל\"ת דיו\"ט ופשוט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומותר </b>\n<b> ללקט הפאות במספרים לא נאסר אלא השחתה בתער.</b> הנה ממ\"ש לא נאסר אלא השחתה בתער מבואר דס\"ל דהשחתה שלא בתער דהיינו מלקט ורהיטני נמי מותר וכן מבואר ג\"כ מדברי הסמ\"ג דבהקפת הראש אינו חייב אלא גילוח שיש בו השחתה דומיא דהשחתת זקן האמנם התוס' ז\"ל בריש שבועות ד\"ה חייב כתבו דאע\"ג דעל הזקן אינו חייב אלא בתער בהקפת הראש חייב אפילו במספרים והכריחו הדבר מדאמרינן פ' ג' מינין אי כתיב ראשו ולא זקנו הו\"א תרתי משמע דאתי עשה ודחי ל\"ת ומשמע דהקפת כל הראש שמיה הקפה ואכתי בתער מנ\"ל כו' ואי לא מחייב בהקפת הראש אלא בתער א\"כ שפיר שמעינן מראשו דגילוח מצורע בתער כו' וכתבו עוד וליכא למימר דהקפת הראש שרי במספרים כו' ומ\"מ מראשו לא שמעינן דגילוח מצורע בתער כיון דהקפת הראש אסור נמי במלקט ורהיטני דהא ודאי דבמלקט ורהיטני לא אפשר במצורע דגילוח כתיב ביה וא\"כ מראשו ידעינן תער כו' יע\"ש. אשר מבואר מדבריהם דבמלקט ורהיטני פשיטא להו מלתא טובא דבהקפת הראש עובר ולא מספקא להו אלא במספרים דוקא ונראה דטעמייהו דלא מהני היקשא דכל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה אלא דוקא למאי דכתיב קרא בהדיא דהיינו השחתה דממעטי' מיני' מספרים אבל מלקט ורהיטני דלא כתיב מיעוטא בהדיא אלא מכח ג\"ש דפאה פאה לא מהני היקשא וכ\"כ מוהר\"י ז\"ל בס' נחלה ליהושע וכתב עוד שהוכרחו לומר כן מכח תוספתא דמדות דקתני יש תולש ב' שערות וחייב משום נזיר ומשום מקיף ויש לתמוה על הסמ\"ג ז\"ל שאחר שהביא תוס' הלזו איך החליט הדבר לומר דאפילו במלקט ורהיטני מותר וצ\"ע. עוד ראיתי להרב הנזכר ז\"ל שהקשה על מ\"ש התוס' דהא ודאי מלקט ורהיטני ליכא במצורע דגילוח כתיב ביה דכד מעיינת בסוגיא דהתם נראה שאין זה הכרח דהתם פריך דלמא לעולם אפילו לקטו במלקט ורהיטני נמי מצוה קא עביד הא קא אתי לאשמועינן דאפילו בתער לא מחייב כלום וקרא לא אתא לחיובי בתער דוקא אלא למשרי אפי' תער ודחי אס\"ד כי עביד במלקט ורהיטני מצוה קא עביד מדלא כתיב תער כדר\"ל דאמר כל מקום שאתה יכול לקיים שתיהן כו' משמע לפי זה דאע\"ג דכתיב וגלח וכתיב זקנו אי לאו הא דר\"ל לא ידעינן חיוב דתער במצורע דהו\"א למשרי תער הוא דאתא וכיון שכן נהי דכתיב וגלח מ\"מ מראשו לא הוה ידעינן חיוב תער דלעולם אפילו במלקט ורהיטני וראשו איצטרך לאשמועינן דמצורע אינו רשאי לגלח במספרים ואשמועינן דאי בעי עביד בתער ואי בעי עביד במלקט ורהיטני וחיוב תער לית לן למילף אלא מזקנו והכא ליכא לדחויי מההיא דר\"ל כיון דא\"א לקיים המצוה אלא בדחיית הלאו דהיינו תער או מלקט ורהיטני זהו תורף קושייתו יע\"ש מה שנדחק בזה. ולע\"ד נראה דלא קשיא מידי ולא דמי כלל דבשלמא התם גבי זקנו לפום מאי דהוי בעי למימר דמלקט ורהיטני נמי דלא קא עבר משום הלאו דהשחתה מצוה קא עביד איכא למימר שפיר דוגלח למשרי תער הוא דאתא ולא לחיובא דסד\"א כיון דאפשר לקיים גילוח מצורע במלקט ורהיטני ושלא יעבור הלאו דהקפה יהא אסור בתער קמ\"ל דשרי אמנם למאי דבעינן למימר השתא דראשו אתי לאשמועינן דגילוח מצורע לא מהני במספרים אלא במלקט ורהיטני דקעבר אלאו דהקפה ליכא למימר דקרא למשרי תער הוא דאתא דהא פשיטא דבתער נמי שפיר דמי כיון דכי מגלח במלקט ורהיטני נמי קעבר אלאו דהקפה אלא מוכרח הדבר דתער לחיובא הוא דאתא וזה פשוט. ואולם תמה אני לדעת רבינו והסמ\"ג ז\"ל מה יענו לההיא דנזיר והנראה אצלי דכיון דטעמייהו משום דאיתקש הקפה להשחתה ודרשינן מינה כל שישנו בהשחתת זקן דהיינו תער ישנו בהקפה וכל שאינו בהשחתת זקן דהיינו במספרים ומלקט ורהיטני אינו בהקפה איכא למימר דהיינו לפום קושטא דמלתא דכתיב זקנו גבי מצורע דמינה שמעינן דגלוח דכתיב במצורע היינו גילוח שיש בו השחתה דהיינו תער אמנם אי לא הוה כתיב אלא ראשו אז ודאי הוה מסתבר לן לומר דבמצורע מספרים כעין תער מצוה קעביד כיון דכתיב סתם וגלח את כל שערו וגילוח סתם מקרי מספרים כעין תער וכדתניא בברייתא ופאת זקנם לא יגלחו שומע אני אפילו מספרים כעין תער ת\"ל לא תשחית וכיון שכן עכ\"ל דבהקפה מחייב אפילו מספרים מדכתיב ראשו והיקשא דכל שישנו לא אתא אלא למעוטי נשים והיינו דקאמר תלמודא אי כתיב ראשו כו' ואכתי תער מנ\"ל כלומר דאז עכ\"ל דבהקפה אפילו במספרים חייב והיקשא לא אתא אלא למעוטי נשים כיון דסתם גלוח היינו מספרים אמנם לפי האמת דכתיב זקנו דגלי לן קרא דגלוח מצורע היינו בתער איכא למימר שפיר דהקישא דכל שישנו לגמרי מדריש דאין היקש למחצה כנ\"ל נכון ומכלל האמור הנך נראה שמ\"ש מרן הכ\"מ ומותר ללקט כו' פלוגתא דר\"א ורבנן ופסק כרבנן הם דברים תמוהים דפלוגתייהו דר\"א ורבנן אינו אלא בהשחתה לא בהקפה ואיך כתב דפסק כרבנן מאחר שהתוס' והרע\"ב חלוקים בזה וצ\"ע:<br><b> מעשה חושב</b>\n<b> (לא) </b> וכן מבואר ג\"כ מדברי הסמ\"ג. דבהקפת הראש אינו חייב אלא על גלוח שיש בו השחתה. דומיא דהשחתת זקן: תמוה לי. איך אפשר לומר דשלא בתער מותר להקיף. דא\"כ מאי קאמר לי' רב אדא בר אהבה לרב הונא (נזיר דף כ\"ט). לדידך מאן מגלח להון ע\"כ. ולפ\"ז כיון דלא ראה דמגלחו להו בתער. דלמא במספרים כעין תער היו מגלחין להו. (ומכ\"ש למ\"ש רש\"י שם. כדאורחייהו דאינשי דמגלחי להו כדי להברותן אחר החולי. א\"כ פשיטא דמשום הכבדת שער סגי בגלוח במספרים כעין תער). ומדקאמר לא נאסר אלא השחתה בתער. משמע דס\"ל להרמב\"ם וסמ\"ג אפילו איסור דרבנן ליכא בזה. (ועיין מ\"ש רבינו המחבר לעיל פ' י\"ב מהלכות עכו\"ם הלכה א'):"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Madda/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Madda/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2fef4e2315aec26d32cf53c3bfd6ac89d7dba132
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Madda/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,87 @@
+{
+    "title": "Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Sha'ar_HaMelekh_on_Mishneh_Torah,_Foreign_Worship_and_Customs_of_the_Nations",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> העיר נעשה עיר הנדחת עד שיהיו מדיחיה מתוכה כו'.</b> כתב הרב פ\"ח ז\"ל וז\"ל גרסינן בסוף פ' חלק יצאו אנשים בני בליעל הן ולא שלוחן ופירש\"י שאם הודחו ע\"י שליח כיחידין הן בסקילה וממונם פלט ע\"כ ואע\"ג דקי\"ל אשלד\"ע והוה ליה כהדיחו הן מעצמן מ\"מ גזרת הכתוב הכא שאינה נעשית עיר הנדחת ע\"י שליח: ותימה על הרב שהשמיט זה ואולי סבר הרב ז\"ל דהך ברייתא אתייא כסברת שמאי הזקן בשם חגי הנביא דהאומר לחבירו צא והרוג את הנפש דשולחיו חייב משום דישל\"ע וכדאית' בפרק האיש מקדש דף מ\"ג ע\"א אבל לדידן דקיי\"ל דאין שליח לד\"ע הו\"ל כהדיחו הן מעצמן ואינו מחוור עכ\"ל ולע\"ד יש לדקדק עליו דא\"כ דגזרת הכתוב היא גבי עיר הנדחת דלא אמרינן אשלד\"ע אלא הו\"ל שלוחו ואינו נעשית עיר הנדחת א\"כ מאי פריך התם בפ' הא\"מ אהא דקי\"ל דאשלד\"ע ונילף ממעילה דתנן שליח שעשה שליחותו בע\"ה מעל ומשני משום דהו\"ל מעילה וטביחה ב' כתובים הבאים כא' אין מלמדין. והדר פריך הניחא למ\"ד שב\"כ הבאים כאחד אין מלמדין אלא למ\"ד מלמדין מאי איכא למימר ומשני גלי רחמנא בשחוטי חוץ דם יחשב לאיש ההוא דם שפך הוא ולא שלוחו. ואמאי לא משני משום דה\"ל ג' כתובים הבאים כאחד דלכ\"ע אין מלמדין הא ע\"כ בעיר הנדחת י\"ש לד\"ע מדאינו נעשה עיר הנדחת ויש ליישב ע\"פ מ\"ש לקמן משום נכדו של הר\"ש משאנ\"ץ גם מ\"ש דסובר רבינו דהך סוגיא אתיא כסברת שמאי הזקן הוא דבר תמוה לכאורה הניחא לחד תירוץ דתריצו בגמ' אהא דפריך התם והא דתני האומר לשלוחו צא והרוג את הנפש כו' שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא שולחיו חייב מ\"ט דשמאי הזקן קסבר שני כתובים הבאים כאחד מלמדין והוא ההוא לא דריש דהשתא אם כן שמאי הזקן ס\"ל בכל התורה כולה דיש שלד\"ע. אמנם להנהו תי' דתירצו התם בגמ' ואבע\"א ולעולם דריש ומאי חייב בדי\"ש כו' ואיבעית אימא שאני הכא דגלי קרא ובש\"ד דוקא ס\"ל דישלד\"ט אם כן הך ברייתא כמאן אתיא ואם כן ע\"כ צ\"ל דגזרת הכתוב הוא ולהא יש ליישב דכונת הפר\"ח ז\"ל לומר דהך בריית' אתיא כסברת שמאי הזקן לחד תירוצא דבעי בגמ' למימר דס\"ל דישלד\"ע בכל התורה כולה מטעמא דס\"ל דשני כתובים הבאי' כאחד מלמדין והוא ההוא לא דריש ואע\"ג דלהנך תירוצא ס\"ל לשמאי הזקן דבכל התורה כולה אשלד\"ע היינו משום דבעי למימר בגמ' דשמאי הזקן דריש הוא ההוא או דס\"ל דשני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין וכדקאמר ואבע\"א לעולם דריש כו' אמנם אי הוה ס\"ל דשני כתובים הבאים כאחד מלמדין והוא בההוא לא דריש ע\"כ דס\"ל דישלד\"ע משום ילפינן ממעילה ואם כן איכא למימר דהך בריית' דקאמר הכא יצאו הן ולא שלוחיהן ס\"ל דב' כתובים הבאים כאחד מלמדין והוא ההוא לא דריש ומשום הכי ס\"ל דבכל התורה כולה ישלד\"ע משום דילפינן ממעילה. אלא דאכתי קשה עליו דאיך אפשר לומר דהך ברייתא ס\"ל כסברת שמאי הזקן דישלד\"ע דאם כן קשה טפי דכיון דישלד\"ע אמאי אינה נעשית עיר הנדחת נימא שלוחו של אדם כמותו והוי ליה כהדיחו המשלחין אלא ע\"כ לומר דגזרת הכתוב היא הכא דאינה נעשית עיר הנדחת ע\"י שליח וכיון שכן מה\"ט נמי לוקמא להך ברייתא אליבא דהלכתא דאשלד\"ע אלא דגזרת הכתוב הוא הכא דאינה נעשית עיר הנדחת ע\"י שליח:<br><b> ואשר </b> אני אחזה ליישב דעת רבינו ז\"ל שהשמיט הך בריית' עם מה שמצאתי בשיטה מקובצת מכ\"י על מס' סנהדרין שכתב שם וז\"ל יצאו הן ולא שלוחן יש לפרש שליח מעיר אחרת ואשמעי' דלא תימא שלוחו של אדם כמותו וחשיבי כאנשי אותה העיר. ועי\"ל אפי' השלוחין מאותה העיר ואמרו פ' ופ' אמרו לנו לומר להם כך וכך כיון שלא דברו המדיחין בעצמן להם לא חשיבא להו מלתא ולא גרירי בתרייהו נכדו של הר\"ש משאנ\"ץ עכ\"ל. ואם כן י\"ל שרבינו מפרש כפירוש ראשון דדוקא היכא דהשליח מעיר אחרת אינה נעשית עיר הנדחת וטעמא משום דלא אמרי' שלוחו של אדם כמותו וחשיבי כאנשי אותה העיר אבל אם השלוחין מאותה העיר נעשית עיר הנדחת וא\"כ כיון שרבינו פסק בפ\"ו מהלכות מעילה הלכה א' וז\"ל ובכל התורה כולה אשלד\"ע לבד ממעילה ופסק בהל' ע\"ז דאם המדיחים מחוץ לעיר אינה נעשית עיר הנדחת ממילא משתמע דאפילו עשאן שליח כל שהן מעיר אחרת אינה נעשית עיר הנדחת כיון דאשלד\"ע הו\"ל כהדיחו הן מעצמן וממילא משתמע דאם השלוחין מאותה העיר נעשית עיר הנדחת ממ\"נ דאי אשלד\"ע הו\"ל כהדיחו הן מעצמן ואי יש שליח הו\"ל כהדיחו המשלחין מעצמן כנ\"ל נכון:<br><b> ולפי </b> פירוש ה\"ב שכתב הר\"ש יש ליישב מה שהקשינו לעיל לדעת הר\"ב פר\"ח ז\"ל דמש\"ה לא משני בגמ' התם דהוה ליה ג' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין לכ\"ע משום דקרא דכתיב יצאו הן ולא שלוחיהן לאו מטעמא דיש שלד\"ע הוא דא\"כ הול\"ל דנעשית עיר הנדחת משום דשלוחו של אדם כמותו וחשיבי דהדיחו המשלחין בעצמן. אלא היינו טעמא דכל שהדיחו משום אחרים לא חשיבו להוא מלתא ואם כן לא הוו ג' כתובים אך ק\"ל טובא לפי' הראשון שכתב הר\"ש דכיון דבכל התורה קי\"ל דאשלד\"ע משום דב' כתובים הבאים כאחד אין מלמדין וא\"כ מקרא דהוא דשחוטי חוץ א\"כ אמאי אצטריך קרא גבי עיר הנדחת יצאו הן לא שלוחן לאשמועינן דלא תימא שלוחו של אדם כמותו וחשיבי כאנשי אותה העיר הא כיון דאשלד\"ע ודאי דחשיבי מדיחי מעיר אחרת: ויש\"ל בדוחק דהך ברייתא ס\"ל בעלמא דישלד\"ע דב' כתובים הבאים כאחד מלמדין והוא ההוא לא דריש ומשום הכי איצטריך קרא דיצאו הן ולא שלוחן לאשמועינן דלא נילף בעלמא דישלד\"ע ודו\"ק:<br><b> ועוד </b> כתב שם בשיטה מקובצת משם המאירי וז\"ל ועוד י\"ל דאפי' היו השלוחין מעה\"נ כל שהדיחו משם אנשי עיר אחרת אינו נעשה עיר הנדחת עכ\"ד וגם בזה י\"ל דכיון דאשלד\"ע אפילו הדיחו משם אנשי עיר אחרת הו\"ל כהדיחו הן מעצמן ואי משום דכיון דהם עצמן אינם מדיחין אלא אומרים פ' ופ' אמרו לנו לומר לכם לא חשיבי מלתא ולא גרירי בתרייהו א\"כ מה\"ט אפי' היו המדיחין והשלוחין מאותה העיר אינה נעשה עה\"נ כמש\"כ אח\"כ המאירי משם י\"מ ואם נאמר דס\"ל דגזרת הכתוב היא הכא דישל\"ע וחשיבי כאנשי עיר אחרת א\"כ קשה טובא דכי פריך התם בהא\"מ ולמ\"ד ב' כתובים הבאים כאחד מלמדין מאי איכא למימר ומאי קו' הא הו\"ל ג' כתובים ואין מלמדין לכ\"ע ואפשר דלהך פי' ס\"ל דדוקא כשהדיחו משם אנשי עיר אחרת לא חשיבא להו מילתא כיון שהמדיחין אינם באותה העיר אבל כל שהמדיחים הם באותה העיר חשיבא להו מילתא טפי ולאו משום טעמא דישלד\"ע כך נ\"ל ודו\"ק:<br><b> אפריון שלמה</b>\n<b> מה </b> שהביא בשם הפר\"ח שתמה על הרמב\"ם שלא הביא דין זה המפורש בפ' חלק דבעינן ויצאו הם ולא שלוחין והנה תי' הפר\"ח דחה השעה\"מ וגם תירוצו של השעה\"מ הוא דוחק דכיון דהתנא הוצרך ללמוד מקרא אף דקיי\"ל אשלד\"ע א\"כ גם הרמב\"ם היה לו להעתיקו ואם ס\"ל דנודע כן מסברא אם כן למה דייק הש\"ס זה מקרא ולדידן הוי הקרא למותר דבע\"כ מיתורא דקרא למד כן דאל\"כ מנ\"ל למעט שלוחין מקרא ובע\"כ דקשה לו איזה יתור בכתוב אם כן לדידן דקיי\"ל אשלד\"ע למה היתור דקרא גם נראה דדין עיר הנדחת כיון דהוי בלי התראה גם ממונם והטף ובהמה אבד והם לא חטאו בע\"כ נחשב זה דין שמים וא\"כ הרי מפורש בקדושין וב\"ק דבד\"ש יש שלד\"ע א\"כ לכ\"ע צריך קרא למעט שלוחין דבד\"ש יש שלד\"ע לכ\"ע וכמ\"ש בפ\"ב דקדושין. ומה שנ\"ל ליישב בעזה\"י הוא במה דפליגי רבנן ור' יוסי בגטין כ\"ו אם מילי ממסרי לשליח או לא דרבנן ס\"ל דמילי ממסרי לשליח ור\"י ס\"ל דמילי לא ממסרי לשליח ואנן קיי\"ל כר\"י ולכך א\"ש דהרי במדיחין על ידי שליח הוי רק מילי ומילי לא ממסרי לשליח ולכך הך ברייתא דהן ולא שלוחן אתיא כרבנן דס\"ל ממסרי לשליח ולכך נחשבו המשלחין מדיחין לכך לא שייך בזה דין עיר הנדחת דהתורה מיעטה מדיח על ידי שליח אבל לדידן דקיי\"ל מילי לא ממסרי לשליח אם כן אין להם דין שלוחין והוי כאלו הדיחו השליח מעצמו והוי בהם דין עיר הנדחת והכתיב ויצאו הם ולא שלוחן ימעט באומרים אמרו בשמם לאנשי העיר והרי אמרינן בגיטין ס\"ו דמודה ר' יוסי באומר אמרו דיש שליחות במילי ולכך הברייתא דנקטה סתם הן ולא שלוחן ולא קאמר באומרים אמרו מוכח דאתיא כרבנן דס\"ל דממסרי לשליח אבל לדידן דקיי\"ל כר\"י ולכך בסתם שלוחים יש דין עיר הנדחת רק באומר אמרו ליכא עיר הנדחת וכיון דחילוק זה אינו מפורש בש\"ס לכך לא כתבו הרמב\"ם כדרכו בכמה מקומות. והנה מ\"ש דדין עיר הנדחת הוי רק בדין שמים נראה ראי' לזה מן הכתוב שנאמר בעיר הנדחת כליל לה' אלהיך והיינו דהוי רק דין שמים לו ית' וזה הוי כוונת המשנה סוף חלק דאמר הקב\"ה אם אתה עושה דין בעיר הנדחת נחשב כאלו אתה מעלה עולה כליל לפני והיינו דקמ\"ל דזה אינו חיוב בדיני אדם רק בדיני שמים והוי דין עיר הנדחת כדין עולה דהוי נדבה ולא חובה וא\"ש:<br><b> ועוי\"ל </b> דברי הרמב\"ם עפ\"ד הפר\"ח והוא במה דאמרינן בש\"ס דטעם דאשלד\"ע הוי מכח דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים אך זה הוי רק למ\"ד דבבר חיובא תליא מלתא אבל למ\"ד בבעי עביד תליא מלתא אף דאינו בר חיובא לא הוי הטעם דאשלד\"ע מכח דברי הרב וכו' כמובן ולפ\"ז הרי אמרינן בש\"ס דאין טוענין למסית וראיה מנחש דהרבה טענות הי' לנחש לטעון ולא טען ומה הי' לו לומר דברי הרב ודברי התלמיד וכו' ולמה לא טען לו הקב\"ה מכח דאין טוענין למסית וא\"כ מוכח דאם המסית טוען דברי הרב וכו' הי' פטור רק דאין טוענין לו ולכך א\"ש דקאמר הן ולא שלוחן ואין לומר דהרי אשלד\"ע דבזה הוי ממ\"נ אם נאמר אשלד\"ע אם כן הוי הטעם מכח דברי הרב וכו' א\"כ פטור המסית וא\"כ בזה הוי ממ\"נ אם לא נאמר דברי הרב וכו' אם כן הוי הם רק שלוחין ואם נאמר דאשלד\"ע בע\"כ דברי הרב וכו' אם כן בלא\"ה פטור המסית ולכך לא שייך במסית לומר אשלד\"ע דהרי במסית אין טוענין לו לומר דברי הרב וכו' לכך הוי לו שליחות ולכך דרשינן הם ולא שלוחן וזה למ\"ד דבבר חיובא תליא מלתא אבל הרמב\"ם יסבור דהלכה כמ\"ד דבבעי עביד תליא מלתא ולא מכח דברי הרב וכו' שפיר לא שייך שליחות במסית והוי כאלו הדיחן השלוחין בעצמן והוי להם דין עיר הנדחת והכתוב דויצאו מגלה להיפוך דאף אם הי' השליחות הוי כאלו היו הם בעצמן דאף השלוחין הוי בכלל הם וגלי קרא דהוי הלכה כרב סימא דבבעי עביד תליא מלתא ודוק היטב ובדברינו נתיישב כמה דקדוקים של השעה\"מ על הפר\"ח ודי למבין. ואין להקשות על דברינו דאיך הוי כח ביד האמור' לחלוק על הברייתא ולומר דהוי מטעם אי בעי עביד כיון דמברייתא בסנהדרין הנ\"ל מוכח דהוי מכח בר חיובא ומכח דברי הרב וכו' אך א\"ש דהרמב\"ם לא יסבור כסברת הראשונים שהביא הש\"ך בסי' קפ\"ב דשוגג דומה לחצר דבע\"כ מותיב בה והשכל נותן כן כיון דדייק הש\"ס לומר דשאני חצר דבע\"כ מותיב בה מוכח דכל דאינו בע\"כ אינו כחצר והרי שוגג אינו בע\"כ לכך ס\"ל להרמב\"ם דבאמת זה תליא בפלוגתא זו דלמ\"ד מכח דברי הרב אם כן בשוגג לא שייך טעם זה בזה יש שלד\"ע אבל לטעם אי בעי עביד גם בשוגג אשלד\"ע ואם כן כיון דמה דאמרינן אשלד\"ע הוי מכח דהוי מעילה ושליחות ב' כתובים הבאים כאחד והרי מעילה הוי רק בשוגג ומוכח דבשוגג נמי אשלד\"ע דבלא\"ה ליכא ב' כתובים אך המעיין ברפ\"ב דקדושין שם א\"ש די\"ל דיליף משחוטי חוץ ודריש הוא ההוא עיי\"ש ומשחוטי חוץ למדינן דאשלד\"ע וא\"כ תינח למאן דדריש הוא ההוא אבל למ\"ד שם דלא דריש הוא ההוא וא\"א ללמוד משחוטי חוץ בע\"כ הוי מכח דמעילה וטביחה הוי ב' כתובים ומוכח דגם בשוגג אשלד\"ע ולכך א\"ש דברייתא דויצאו הם ולא שלוחן אתיא כמ\"ד דדריש הוא ההוא וילפינן אשלד\"ע משחוטי חוץ לכך ס\"ל דהטעם דאשלד\"ע מכח דברי הרב וכו' לכך לא שייך בשוגג לומר אשלד\"ע לכך במסית יש שלד\"ע מטעם הנ\"ל אבל רב סימא יסבור כמ\"ד דלא דריש הוא ההוא ובע\"כ מה דאשלד\"ע הוי מכח דטביחה ומעילה הוי ב' כתובים ומוכח דבשוגג נמי אשלד\"ע ומוכח דהוי הטעם מכח אי בעי עביד וממילא גם במסית שייך לומר אשלד\"ע לכך גם ע\"י שליח חייבין והריבוי מרבה להיפוך דגם השליח הוי בכלל הם עצמן דהטעם דאשלד\"ע הוי מכח אי עביד ולא מכח דברי הרב וא\"ש בעזה\"י:<br><b> מעשה חושב</b>\n<b> (יז) </b> ותימא על הרב שהשמיט זה. כיוצא בזה אני תמה שהשמיט הרמב\"ם ז\"ל כעין דרשה זו גבי עגלה ערופה דדרשינן בסנהדרין דף י\"ד ר' מאיר אומר ויצאו זקניך ולא שלוחן ע\"ש ובנוב\"י מה\"ת:<br><b> (יח) </b> הא ע\"כ בעיר הנדחת יש שליח לדבר עבירה. לענ\"ד לק\"מ דגבי מעילה וטביחה אמרינן דישלד\"ע וחייב המשלח אבל בעיר הנדחת המשלח לעולם פטור אפי' בשליח שוגג. דבעלמא אמרינן ישלד\"ע ומחייב שולחו ואפ\"ה בעיר הנדחת פטור והוא מגזירת הכתוב וא\"כ כמו דפטורו של המשלח הוא לאו מטעם דאין שלד\"ע שהרי חזינן דאפי' באופן כזה שבודאי ישלד\"ע אפ\"ה פטור המשלח ובודאי דפטורו מגזיה\"כ ה\"נ לענין פטורן של השליחים והיינו הא דלא נעשית עיר הנדחת הוא ג\"כ אינו מטעם דישלד\"ע אלא דאפי' בשליח מזיד ואפי' לפי מאי דקיי\"ל דאין שלד\"ע בכל התורה לבר מהני דגלי קרא ולפ\"ז הו\"ל למימר דהוי כאלו הודחו הן מעצמן שתהי' נעשית עיר הנדחת מ\"מ לא נעשית עיר הנדחת משום דגזה\"כ הוא דכל שלא הודחו מעצמן אלא ע\"י מי ששלחן אע\"פ ששליחותן אינה שליחות אפ\"ה אינה נעשית עיר הנדחת דרחמנא מיעטה אותם מיתורא דקרא וא\"כ איך אפשר להש\"ס למיחשב האי קרא דיצאו לכתוב שלישי לענין ישלד\"ע למ\"ד ב' כתובים הבאים כא' מלמדין ואפילו א\"נ דהרמב\"ם ז\"ל לא ס\"ל כהתוס' דבשליח שוגג אמרינן בעלמא ישלד\"ע לחייב משלחו וא\"כ נסתרה ההוכחה הזו מ\"מ לא מצי הש\"ס לשנויי הכי דהאי קרא דיצאו הוי כתוב השלישי לענין ישלד\"ע משום דע\"כ האי גזה\"כ אינו לענין זה דנימא ישלד\"ע וכמו שהבין המחבר בכונת הפר\"ח. אלא דהך גזה\"כ הוא רק דאין נעשה עיר הנדחת עד שבאו המודחין מעצמן ולא ששלחום אחרים אע\"ג דשליחותן כמאן דליתא דהא לדבר עבירה היא וקיי\"ל דאין שלד\"ע מ\"מ המדיחין שבאו להדיח ודברו עם יושבי העיר והדיחום ולא מעצמן באו המודחין אלא ע\"י אחרים ששלחו אותם אינה נעשית עיר הנדחת. וא\"כ דאם הפי' כן הוא כמו שהבין הרב המחבר בדברי הפר\"ח דגם בעיר הנדחת אמרינן ישלד\"ע א\"כ הרי היל\"ל דהמשלח חייב כמו במעילה ובטביחה ובאמת הא פטור בזה שהרי הקרא דיצאו ממעט שליחים ולא מרבה שליחים והא דאיצטרך קרא למעט שליחים אע\"ג דקיי\"ל בכל התורה אין שלד\"ע וכנ\"ל הוא לא' משני פנים או דנ\"מ לענין היכא דהשליח שוגג או דנימא דאי לאו מיעוטא דקרא הו\"א דנעשית עיר הנדחת משום דהוי כאלו הודחו השליחים מעצמן וע\"כ צריך קרא למעוטי דאינה נעשית עיר הנדחת ע\"י שליחים ועי' להלן. ואיני יודע מה צריך לדברי הר\"ש דזה פשוט בכונת הפר\"ח:<br><b> (יט) </b> וי\"ל בדוחק דהך ברייתא ס\"ל בעלמא דישלד\"ע. לכאורה יש ליישב ברווחא טפי דס\"ל להר\"ש בפי' הראשון כדעת התוס' ב\"ק דף ע\"ט ע\"א דס\"ל דהיכא דשליח שוגג אמרינן ישלד\"ע וא\"כ צריך קרא למעוטי בעיר הנדחת דאפי' בשלוחין שוגגים מ\"מ אינה נעשית עיר הנדחת ובאמת הביא הגאון תפארת צבי ראי' מזה לדעת התוס' הנ\"ל ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד </b>\n<b> זרע כשר ואחד זרע פסול כו'.</b> ברייתא פרק ד\"מ דף ס\"ד ע\"ב זרעו אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת\"ל מזרעו בתתו וכה\"ג דרשינן פ\"ק דקידושין ד\"ד ע\"א גבי בת כהן וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת\"ל אין לה עיין לה וראיתי להתוס' ז\"ל בפרק האומר דף ס\"ו ע\"ב ד\"ה ולזרעו הק' מהא דפ' קמא דקידושין למאי דאמרי' התם בן גרושה דעבודתו כשרה מנ\"ל אמר ר\"י אמר שמואל דאמר קרא ולזרעו אחריו בין זרע כשר בין זרע פסול ותירצו ז\"ל וי\"ל דשאני הכא דזרעו מיותרת דה\"מ למכתב ולבניו שהרי בבנות לא שייך ברית כהונת עולם כו' וראיתי למורנו הרב בס' בתי כהונה ח\"ב בחלק בית אבות ד\"ז הקשה משם הרב כמהר\"ח עשאל למאי דמשמע מדבריהם דאי הוי כתיב בניו הוי משמע דוקא כשרים מהא דאמרינן בת\"כ בני אהרן יכול חללים ת\"ל הכהנים אלמא דבני אהרן אף פסולים במשמע והוא ז\"ל תירץ דהתם מכח היתור קא דייק שכבר כתיב הכהנים ומדכתיב בני אהרן הו\"א דאתא לרבות אף חללים דאם למעוטי חללים כבר כתיב הכהני' דמשמע כשר דוקא אלא דלרבויי חללים הוא דאתא וז\"ש בני אהרן יכול חללים מכח היתור ת\"ל הכהנים שנראה מזה דדוקא כשרים ולא מסתבר לאוקומי יתורא לזה הפך משמעות הכהנים אלא אתא לאפוקי בנות אהרן אבל גבי והיתה לו ולבניו דליכא יתורא ודאי דמ\"ש בניו כשרים דוקא במשמע ומיהו בפ' יש נוחלין דף קט\"ו ע\"א ד\"ה בן הבן כתבו בהדיא דבן אפילו פסול במשמע הפך דבריהם דהכא אלו ת\"ד יע\"ש:<br><b> ואנכי </b> הרואה שלא זו בלבד דבריהם סותרי' אלו את אלו אלא שדבריהם דהכא סותרים לתלמוד ערוך מהא דגרסינן בפ' בן סורר דף ע\"א ע\"א אמתני' דקתני ר\"י אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה פרכינן התם מאי אינה ראויה אילימא חייבי כריתות ומיתות סוף סוף אבוה אבוה הוא ואימיה אימיה אלא כו' ופי' רש\"י דהא בקרא לא כתיב אישות באמו אצל אביו יע\"ש והשתא מאי קושיא הא כיון דכתיב כי יהי' לאיש בן כו' דוקא כשר במשמע ולא בן פסול אלא ודאי משמע דכל מקום שנאמר בן אפי' פסול במשמע וכמ\"ש בפ' יש נוחלין כי על כן לדידי חזי לי דעיקר קושיתו ליתא דודאי ס\"ל להתוספ' דידן דבן אפי' פסול במשמע אלא דהכא גבי והיתה לו ולבניו א\"א לומר דאפי' חלל במשמע שהרי מחולל קרי' רחמנא שנתחלל מקדושת כהן לעבודתו דמה\"ט אפי' לפי האמת דכתיב ולזרעו ומרבינן זרע פסול לא מרבינן אלא לענין דיעבד אבל לכתחלה אינו ראוי לעבודה כמ\"ש רש\"י שם ואם כן אי הוי כתיב ולבניו ודאי דלא היה לנו לומר אפילו פסולים במשמע ולענין דיעבד קא מיירי קרא דהא ודאי אין דרך לומר דקרא לדיעבד קא אתי כדאמרי' בפ' הערל. דאי לא כתיב קרא יע\"ש אלא משום דאייתר לן ולזרעו מכח יתורו דוחקינן לומר דאתא לרבויי זרע פסול. ולענין דיעבד אבל ממשמעותו גרידא אין סברא כמ\"ש משא\"כ בההי' דת\"כ דאיכא למימר שפיר דאפי' חללי' במשמע דאפי' דנתחללו מקדושתן לענין עבודה ותרומה אפי' הכי קדושתן עליהן לענין טומאה ובהכי ניחא ההוא דפרק בן סורר ומורה כנ\"ל נכון. והרשב\"א שם תי' לקושית התוס' וז\"ל ומסתבר' דלא מקרי זרע פסול אלא פסולי קהל כגון נתין וממזר והנהו אצטריך קרא לרבויינהו מזרע אין לה עיין לה אבל פסולי כהונה זרעו מיקרי ומש\"ה מרבינן ליה הכא מזרעו ד\"ש כל זרעו כו' יע\"ש:<br><b> וק\"ל </b> טובא לפי תי' שהרי הא דבן גרושה ובן חלוצה דעבודתו כשרה ר\"ע קאמר לה התם בברייתא. ולפי דבריו תיקשי לרבי ישבב דקאמר התם בפ' האומר דף ס\"ח אליבא דר\"ע דכל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר א\"כ היכי קאמר ר\"ע הכא דבן גרושה עבודתו כשרה ונפקא ליה מקרא דולזרעו הא בן גרושה מפסולי קהל הוה וזרע פסול לא מקרי זרע וא\"כ הו\"ל לתלמודא להקשות הניחא לר' סימאי אלא לר' ישבב דאמר כל שאין לו ביאה כו' מאי איכא למימר כדפריך בדוכתי טובא וכן נמי קשה למה שהקשה עוד שם לתירוץ ר\"ת שתירץ דאסיפיה דקרא דכתיב ברית כהונת עולם סמיך וז\"ל ואינו מחוור דא\"כ אף אני אביא כל הפסולים ואפי' כהן שבא על אחותו והוליד ממנה בן דהא בקרא דכהונת עולם לא כתיב ביה ממזר ולא חלל כו' דמאי קושיא דאימא ה\"נ שהרי לר' ישבב אליבא דר\"ע עכ\"ל דאפילו כהן ממזר עבודתו כשרה ואם כן מדר' ישבב נשמע לדידן דאפי' ממזר נמי וצ\"ע. תו ק\"ל טובא לפי תירוצם ז\"ל דפסולי כהונה מיקרי זרעו שפיר מהא דגרסי' בפ' הערל אמתני' דתנן הערל וכל הטמאים אסורים לאכול בתרומה מנ\"ל אמר ר\"י משום רבי ישמעאל אמר קרא איש איש מזרע אהרן איזהו דבר השו' בזרעו של אהרן זו תרומה ואימא חזה ושוק ומשני' ליתיה בחוזרת והדר פריך תרומה נמי האיכא חללה ומשני חללה לאו זרע דאהרן ע\"כ הרי מבואר דפסולי כהונה נמי לאו זרע אהרן מקרי וא\"כ קשה נמי נימא הכי דזרע פסולי כהונה לא זרעו דפנחס מיקרי דמ\"ש ובשלמא לתירוץ התוס' שכתבו דהנהו מיתורא דזרעו קא דריש מדהו\"ל למכתב ולבניו ניחא שפיר דהתם זרע אהרן איצטריך לגופיה דאי הוה כתיבי מבני אהרן הוה משמע דבנות אהרן לא הוזהרו על אכילת תרומה בטומאה להכי כתיב זרע אהרן אכן לתירוץ הרשב\"א ז\"ל דפסולי כהונה ממשמעותו דזרעו נפיק ק' טובא וכן קשה למה שתי' הר\"ב החידושין פ\"ק דקדושין לקושית התוס' הלזו וז\"ל וי\"ל דהכא כיון דזרעו פסול לא משמע ביה שאם היה לה זרע פסול אע\"פ שעכשיו אין לה הרי נפסלה מן התרומה כיון שנבעלה לפסול אם כן זרע זרעה פסול נמי לית לן לאתויי מינה אלא דוקא זרע זרעה כשר דומיא דזרע' א\"ד יעוין שם דלפי תירוץ זה דבעלמא זרע פסול אקרי זרע ממשמעותיה דקרא א\"כ היכי אמרינן בפרק הערל דחללה לאו זרע דאהרן היא הא זרע פסול מיקרי זרע ובר מן דין ק' לפי תירוץ זה מההיא דפרק ד' מיתות גבי מעביר בנו ובתו דאמרי' אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין והביאו הרב לעיל מזה ועל הכל צ\"ע כעת:<br><b> ובירושלמי </b> דסוטה אמתני' דתנן אילונית וזקנה כו' אינן שותות גרסינן התם שנא' ונקתה ונזרעה זרע הראוי' להזריע כו' איתיבון הרי אלמנה מכ\"ג הרי היא ראויה להזריע זרע שניא הוא דכתיב ולא יחלל זרעו תמן תנינן ממזר פוסל ומאכיל והכא את אמר הכין א\"ר תנחומא תיניין וזרע אין לה מ\"מ ברם הכא ונזרעה זרע ולא פסול ע\"כ הרי מבואר דמפסולי כהונה ג\"כ מיקרי זרע פסול שלא כדברי הרשב\"א וצ\"ע:<br><b> הגהות הרה''ג יוסף שאול נאטאנזאן - על שער המלך</b>\n<b> אחד </b>\n<b> זרע כשר וכו'.</b> מ\"ש אי זרע פסול מקרי זרע עיין פר\"ד דרך הקודש דרוש שביעי מ\"ש מהר\"י באסאן ז\"ל ועיין בט\"ז או\"ח ס' תקצ\"א ס\"ק ג' ועיין בשו\"ת מוהרי\"ט בשניות חא\"ח ס' ו' ועיין תמורה דף ה' ע\"ב שאני התם דקאמר קרא לא יחלל זרעו וברש\"י ותוס' שם ולכאורה הי' מקום לומר דמדקרי לי' זרעו ע\"כ אינו ממזר דממזר ל\"מ זרע אבל ירושלמי סוטה שהביא המחבר משמע להיפך וצ\"ע. ועיין ריטב\"א קדושין שם ובט\"א חגיגה דף ג' גבי אברהם ראש לגרים ועיין יראים מצוה ע\"ט:<br><b> מעשה חושב</b>\n<b> (כ) </b> ואנכי הרואה כו' אלא שדבריהם דהכא סותרים לתלמוד ערוך. צ\"ע קצת דלא הביא כלל סוגיא דיבמות דף כ\"ב ע\"ב גבי בן דפוטר אמו מיבום דצריך דרשה דעיין עליו שגם ממזר פוטר דמשמע מזה דבן סתמא משמעו כשר דוקא (דאע\"ג דהתוס' שם דחקו לומר דסד\"א למילף אחוה מבני יעקב ולמימר בהיפך דממזר מזקיק אף ממזר איננו פוטר ולכן צריך דרשה דעיין עליו אבל א' לא\"ה הי' בן פסול נמי במשמע גם בלא דרשה דקרא וכמ\"ש בפ' י\"ג מ\"מ מסתמא דהש\"ס משמע דבן סתמא משמע דוקא כשר כמו זרע דפ' ד\"מ ורפ\"ק דקדושין) וא\"כ אין זה אלא סתירה מדברי התו' בפ' האומר לדבריהם בפ' יש נוחלין וגם לדבריהם כאן ביבמות שהבאתי אבל אינם סותרים דברי התלמוד כיון דביבמות בפשיטות משמע כן דבן סתמא משמע דוקא כשר ולא פסול וכמ\"ש בקדושין פ' האומר אלא דהאי דיבמות ודפ' י\"ג סותרים בזה להאי דבן סורר ומורה דשם משמע בתלמוד דבן סתמא פסול נמי במשמע וכדאיתא נמי בת\"כ בני אהרן יכול חללים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וגחלת </b>\n<b> של ע\"ז אסורה והשלהבת מותרת כו'.</b> ברייתא פרק בתרא די\"ט וכתב הרא\"ש שם וז\"ל ירוש' מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת והא דאסרי' לברך בשלהבת ע\"ז אע\"ג דשריא משום דיש עמה גחלת ואע\"פ שאין הברכה אלא על השלהבת עכ\"ל נראה דס\"ל להרא\"ש דהא דאמרי' שלהבת ע\"ז מותר היינו דוקא כשאין שם אלא השלהבת וא\"נ בבא להדליק נרו מנר של ע\"ז אבל ליהנות מאור של ע\"ז אע\"ג דאין הנאתו אלא מן השלהבת כיון שהיא קשורה בגחלת אסור וכן כתב הרב בעל ט\"ז בי\"ד סימן קמ\"ב מסברא דנפשיה ולא זכר ש\"ר שדבריו הן הן דברי הרא\"ש וכ\"נ שהוא דעת הרע\"ב שכתב בפ\"ח דברכות משנה ו' וז\"ל ולא על הנר ובשמים דע\"ז לפי שאסורין בהנאה עכ\"ל ויש לדקדק דאם כן תקשי להירושלמי מתני' דאלו דברים שהרי בירושלמי שהביאו התוס' פרק החליל דף נ\"ג ד\"ה אשה היתה בוררת חטים מבואר שם דס\"ל דאשה היתה בוררת חטים מאור שמחת בית השואבה משום דקול ומראה וריח אין בהן משום מעילה הרי דאפילו בהקדש דקיימא לן דשלהבת לא נהנין ולא מועלין אפ\"ה ס\"ל להירוש' דמותר ליהנות מאור של הקדש אע\"ג דשלהבת קשורה בגחלת וא\"כ מכל שכן בנר של ע\"ז דקיי\"ל דשלהבתה מותר ליהנות מאורה: ואם כן אמאי קתני מתני' דאין מברכין על נר של ע\"ז ולולי דברי הרא\"ש והרע\"ב ז\"ל היינו יכולים לומר דטעמא דמתני' לאו משום דאסור בהנאה אלא משום דמאיס למצוה וכמ\"ש בשיטה מקובצת להרב בצלאל בשם רבו אכן לפי דבריהם קשה וי\"ל דס\"ל כמ\"ש הרב בעל באר שבע בפרק קמא דכריתות דל\"ה לתרץ קו' התוס' שהקשו בפ' החליל דלא אמרו קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה אבל אסורא איכא אלא בבא ליקרב עצמו לעזרה להריח יותר או כדי לראות יותר אבל כל שאינו מקרב עצמו לאורה אלא שהאור בא לו למקום אשר הוא חונה שם כההיא דהאשה היתה בוררת חטים כו' שרי ואם כן הכא נמי י\"ל דטעמא דמתני' דאין מברכין על הנר של ע\"ז הוא משום שמקרב עצמו כדי ליהנות מאורה כנ\"ל:<br><b> ודע </b> שכתב מרן הב\"י י\"ד סימן קמ\"ב דהא דגחלת של עבודה זרה אסורה היינו דוקא לכתחילה ומדרבנן אבל בדיעבד שרי ע\"ש ועפ\"ז פסק בשולחנו הטהור סעיף ו' דפת שבישלה על גבי גחלים של עצי ע\"ז מותרת ועיין בש\"ך שם סק\"י ובט\"ז ס\"ק מה שתמהו עליו בזה ועוד אני מוסיף לתמוה דאם איתא דגחלת של ע\"ז אין איסורו אלא מדרבנן מאי פריך בגמרא מ\"ש של ע\"ז דשרייא ומ\"ש דהקדש דאסירא ומאי קושיא הא איכא למימר דבע\"ז דגחלת שלה אין איסורו אלא מדרבנן לא גזרו שלהבת אטו גחלת דהוה ליה גזירה לגזירה ובהקדש כיון דגחלת שלו אסורה מדאוריית' כדקתני גחלת של הקדש מועלין בה מש\"ה גזרו שלהבת אטו גחלת וכן כתב המאירי ז\"ל בשיטה כתיבת יד וז\"ל גחלת של הקדש מועלין בו אבל שלהבת של הקדש אין נהנין בה לכתחילה מדרבנן ואע\"ג דלגבי תחומין שרינן לכתחלה התם הוא דגחלת גופא מדרבנן הוא עכ\"ל הרי שכתב דבתחומין כיון דגחלת גופו אינו אלא מדרבנן לא גזרו שלהבת אטו גחלת אלא מוכח ודאי דגחלת של ע\"ז אסורה מדאוריית' וכבר תמהתי עליו במקום אחר בפ' מה' חמץ ומצה יע\"ש ולכן אני אומר שאף מרן הב\"י לא כתב כן אלא דוקא בגחלת הבא מעצי ע\"ז או מעצי אשירה וכמו שדקדק בלשונו בשולחנו הטהור שכתב פת שבישלה על גבי גחלים של עצי ע\"ז ומטעמא שכתב דכיון דנעשו גחלים הלך איסורן וכן מ\"ש במרן בית יוסף גם כן מיירי בהכי דקאי על מ\"ש הטור שם נטל ממנה עצים והסיק בהם התנור כו' אבל אם נאסרו בעודן גחלת כגון שעשאן תקרובת ע\"ז בהא ודאי אזיל ומודה דאסירי מדאוריית' ועי' בשיטה מקובצת למוהר\"ב והשתא היינו דפריך שפיר דמ\"ש שלהבת של ע\"ז דשרייא ומ\"ש של הקדש דאסירא משום דמשמע ליה דכי קתני שלהבת של ע\"ז אסורה אפי' בכשהגחלים עצמן אסורין מדאוריית' כגון שעשאן תקרובת ע\"ז דהרי כי קתני גחלת של ע\"ז אסורה בכל גוונא קאמר ועלה קתני דשלהבת מותרת ותו דע\"כ כי קתני גחלת של ע\"ז אסורה ע\"כ מיירי בעשאן תקרובת ע\"ז ואסורה מדאוריית' קאמר דאם לא כן מאי רבותיה דגחלת של ע\"ז משאר אסורין הא כל שאר איסורין נמי דינא הכי דגחלתן אסורה לכתחילה כך נ\"ל:<br><b> ועל </b> פי האמור מקום אתי לקיים הוראת הרב בית הלל שכתב בסי' הנז' ס\"ק א' דשלהבת של חמץ מותר דלא גרע מעצים של ע\"ז דאפרן אסור ואפילו הכי בשלהבת מותרת ואם כן גבי חמץ נמי אע\"ג דאפרו אסור השלהבת מותרת ותמה עליו הרב בעל חק יעקב בה' פסח סימן תמ\"ה ס\"ק ו' שהוא הפך סוגיא דשמעתין דאמרי' דע\"ז דבדילי אינשי מניה לא גזרו ביה רבנן הקדש דלא בדילי אינשי מיניה גזרו ביה רבנן הרי שאמרו דהקדש שלהבתו אסור משום דלא בדילי אינשי מיניה ואם כן כ\"ש חמץ דלא בדילי אינשי מיניה שיהא אסור שלהבתו יע\"ש. אכן כפי מ\"ש איכא למימר דדוקא בהקדש דגחלת שלה אסור מדאוריית' ומשום הכי גזרו שלהבת אטו גחלת כיון דלא בדילי אינשי מיני' אמנם בחמץ כיון דגחלת שלו אינו אסור אלא מדרבנן וכמ\"ש התוס' בפ\"ק דפסחים ד\"ה ד\"ה ואומר אע\"ג דלא בדילי אינשי מיניה לא גזרו שלהבת אטו גחלת משום דהו\"ל גזירה לגזירה. וכההוא דהמודר הנאה מחבירו דשלהבתו מותר אע\"ג דלא בדילי אינשי מיניה כנ\"ל:<br><b> מעשה חושב</b>\n<b> (כא) </b> וא\"כ אמאי קתני מתניתין דאין מברכין על נר של ע\"ז. לענ\"ד לק\"מ דהא דקיי\"ל דשלהבת מותר הא קא מפרש הרא\"ש דהיינו כשאין שם אלא שלהבת א\"נ בבא להדליק נרו מנר של ע\"ז אבל לא בזמן שיש עמה גחלת או שהיא קשורה בנר דאז אסורה ומש\"ה אין מברכין על נר של ע\"ז והא דמבואר בירושלמי המובא בתוס' סוכה דף נ\"ג דאשה בוררת חטים לאור שמחת בית השואבה ע\"כ התם ה\"ט משום דלב ב\"ד מתנה והתירו כיון דא\"א להעצים עין שלא לראות אור גדול כזה או שלא להנות מאורו וע\"כ יהנה מש\"ה גם ברירת חטים מותר משום דכיון דבין כך ובין כך ע\"כ נהנה מאור ולב ב\"ד מתנה שיהי' מותר תו לא חילקו באיכות ההנאה וכש\"כ כאן בשלהבת כיון דהא דלא נהנין ממנו הוא רק מדרבנן א\"כ א\"צ נמי לאתויי עלה מטעם דלב ב\"ד מתנה אלא מטעם דהם אמרו והם אמרו כיון דהנאה באה לו בע\"כ באור שמחת בית השואבה א\"כ לא דקדקו רבנן באיכות ההנאה ואפילו לברור חטים מותר תדע שכן הוא דהא אמרינן בשלהבת לא נהנין הרי דעכ\"פ מדרבנן אסור וא\"כ אמאי מותר לברור חטים מאור שמחת בית השואבה אע\"כ מטעמא דכתיבנא וא\"כ הרי זה לא שייך בשלהבת ע\"ז דשלהבת מדרבנן ודאי אסורה ומש\"ה קתני דאין מברכין על נר של ע\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אפה </b>\n<b> בו את הפת כו' נתערבה באחרות יוליך דמי כו' לים המלח.</b> הנה התוס' ז\"ל בפ' התערובות דע\"ב ע\"ב ד\"ה כלן ידלקו הקשו וז\"ל וכ\"ת מ\"ש הכא דקתני כלן ידלקו ולא פליג ר\"א דלימא יוליך הנאה לים המלח כמו בסוף פ' כל הצלמים לענין ע\"ז וכותיה הלכת' כו' ונראה דר\"א פליג דוקא גבי ע\"ז לפי שתופסת את דמיה כו' והא דתניא בסוף הגוזל בגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק אם היה מתערב באחרים הוה אמרינן יוליד הנאה ולפי זה טבעות וכוסות דע\"ז דלקמן סגי בהולכת הנאה לים המלח עכ\"ל וראיתי להרב בעל מחנה אפרים בחדושיו על רבינו בפ' י\"ו מה' מאכלות אסורות דכ\"ו שהקשה לפי תירץ זה מהא דאמרינן התם בפרק הנזכר דע\"ד דאיצטריך דר\"ן דאמר טבעת של ע\"ז שנתערבה ונפל א' מהם לים הגדול הותרו כלן ואיצטריך דר\"ל ור\"ן דאי מדר\"ן הו\"א הנ\"מ ע\"ז דאין לה מתירין אבל תרומה דיש לה מתירין לא כלומר למכרן לכהן חוץ מדמי סאה של תרומה והשתא לפי דברי התוס' קשה דהלא בע\"ז נמי יש לו מתירין בכי האי גונא דיוליך הנאה לים המלח עכ\"ד יעוין שם ולע\"ד נראה ליישב ולומר דמ\"ש התוספות דטבעות וכוסות של ע\"ז סגי בהולכת הנאה לים המלח היינו לפום מאי דקי\"ל הלכתא כר\"ח דאמר בסוף פרק כל הצלמים דתקנתא דר\"א מהני אפילו לחבית בחבית אמנם רב אדא בר אהבה פליג התם וסבר דלא מהני תקנתו דר\"א אלא בפת דאין ממשו של האיסור מעורב בו אבל חבית בחבית לא וא\"כ איכא למימר דתלמוד' הכי קאמר דאי מדר\"ן הו\"א ה\"מ ע\"ז דאין לו מתירין כלומר דהו\"א דר\"ן ס\"ל כרב אדא ב\"א דתקנתו דר\"א לא מהני אלא בפת. ונמצא אם כן דאין לו מתירין ומשום הכי קאמר דהותרו כולן אבל תרומה כו' לא משום הכי אצטריך דר\"ל:<br><b> ודע </b> דמדברי התוס' הללו נראה בהדיא דלא כמ\"ש הרב בעל מחנה אפרים שכתב שם דליכא למימר דס\"ל להרי\"ף ורבינו דתקנתא של ר\"א לא מהני אלא בע\"ז משום דתופסת דמיה אבל לא בשאר איסורין דאם כן כי לא נתערבה בפת אמאי לא שרי בפדיון כיון דעבודה זרה תופסת דמיה יעוין שם. ולא ידעתי איך אשתמיט מיניה דברי התוספות הללו שכתבו החילוק זה ואפילו הכי ס\"ל דכי לא נתערבה לא מהני תקנתא דר\"א וכמ\"ש והא דתניא בגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק אם היה מתערב באחרים הו\"א יוליך הנאה כו' וה\"ט דס\"ל דדוקא בנתערב שכבר נתבטל מן התורה הקילו חכמים בתקנה זו. גם הרא\"ש בס\"פכל הצלמים ס\"ל כדעת הרי\"ף ורבינו דלא נתערבה לא מהני תקנתא דר\"א ואפילו הכי סמוך ונראה כתב לחלק בין ע\"ז לשאר איסורין ע\"ש. והר\"ן ז\"ל שם כתב אין מביאין ראיה מהירושלמי דר\"א לא התיר אלא בנתערבה דאם איתא לקשי להו התם בירושלמי בגד שצבעו בקליפי ערלה אמאי ידליק יוליך הנאה לים המלח ובעלי מחלוקתם דוחים לא כי משום דתקנתו של ר\"א לא מהני אלא בע\"ז לפי שתופסת את דמיה כו' יע\"ש וק\"ל עלה דא\"כ אכתי תקשי להו מתני' דבפ' ח' דשביעית משנה ט' דתנן עור שסכו בשמן שביעית ר\"א אומר ידלק כו' הרי דר\"א גופיה דס\"ל יוליך הנאה קאמר ידלק ואמאי כיון דשביעית תופסת את דמיה הוה ליה כע\"ז ואמאי קאמר ידלק ור\"ע דפליג התם ואמר שתוקו לאו מה\"ט הוא דפליג עוד כתבו התוס' וז\"ל עוד יש לפרש דדוקא בתנור שהסיקו בעצי ע\"ז ואפה בו את הפת כו' אמרי' יוליך הנאה לים המלח לפי שאין ממשות האיסור בעין וההוא גברא דאיתערב לי' חביתא דחמרא כיון דא\"א להיות בהולכת הנאה אלא היתר הנאה למכור או ליתן לפועליו אבל שיהנה גופו ממנו לא הילכך שרי ע\"י הולכת הנאה כו' יע\"ש. וכתב הרב הנזכר שזהו דעתו של רבינו ז\"ל דלא התיר ר\"א לאיתהנוי ממעשיו של איסור מדכתב בפ\"י הלכה ט' ע\"ז כו' אוסרין בכ\"ש כיצד ע\"ז שנתערבה בצורות אחרות של גוים אפי' אחת בכמה אלפים יוליך הכל לים המלח וקשה דאמאי יוליכם כלן ולא סגי בהולכת הנאה לים המלח. וכן הקשה הרב בעל לח\"מ ז\"ל ע\"ש. אלא מוכח דבממשו של איסור לא שרינן ע\"י הולכת הנאה אלו דבריו יע\"ש. ואיני מבין דבריו שהרי בפ' ט\"ו מה' מאכ\"א הלכה כ\"ט כתב רבינו דחבית של יין נסך שנתערב בין החביות ימכר הכל לגוים ויוליך דמי אותה חבית לים המלח ע\"כ. הרי דאפי' בנתערב ממשו של איסור ס\"ל דמהני תקנתא דר\"א על ידי מכירה לגוים ואם כן ה\"נ בע\"ז שנתערבה בצורות אחרות כחבית בחביות דמי ואמאי לא כתב דימכר הכל לגוים ויוליך דמי אותה ע\"ז לים המלח ואם נאמר דכיון דהוי דברים הניקחין מהגוים חיישינן שמא יחזור וימכרם לישראל ויהנה גופו מהן וליהנות גופו לא שרינן ע\"י הולכת הנאה ודוקא חבית בחבית דליכא למיחש היתירו וכמ\"ש בירושלמי אכתי תקשי ממ\"ש רבינו וכן כוס של ע\"ש כו' או חתיכה מן הבשר בכמה חתיכות יוליך הכל לים המלח ואמאי הא חתיכת בשר אינה נקחים מן הגוים והוה ליה כחבית בחבית:<br><b> ושמא </b> י\"ל דדוקא למוכרו לגוים על ידי הולכת הנאה שרי לרבים אבל ליתנו לפועליו לא שרינן על ידי הולכת הנאה משום דנמצא נהנה מגוף האיסור ושלא כדעת התוס' שכתבו בההיא חביתא דחמרא כו' שרינן ליתנו לפועליו ע\"י הולכת הנאה ומשום הכי כתב דחתיכת בשר שנתערב באחרות יוליך הכל לים המלח משום דחיישינן שמא ימכרם לישראל ליתנו לפועליו כנ\"ל ומ\"מ עדיין קשה על הראב\"ד ז\"ל דבפ' הנזכר מהלכות מאכ\"א הלכה ז' השיג על מ\"ש רבינו שור הנסקל שנתערב באלף שוורים ועגלה ערופה כו' כולן אסורין בהנאה ויוליך הנאה לים המלח והשאר מותר בהנאה משמע שדעתו ז\"ל דאפילו דנתערב בממשו של איסור איתיה לתקנתא דר\"א וא\"כ קשה דאמאי לא השיגו כאן בע\"ז:<br><b> וראיתי </b> להרב תי\"ט דברים תמוהים בעיני שכתב בפ' ג' דערלה משנה ו' וז\"ל והר\"ש הקשה דלא לישתמיט בכל הנך איסורי הנאה דלימא יוליך הנאה כו' והר\"ב שלה כתב לקושיא זו אפשר משום דסבירא לי' כרבינו שסובר דהא דרשב\"ג ודר\"א כולה חדא תקנתא היא ואין תקנה להולכה אלא לאחר שמכר ובמכר לא סגי אלא לאחר שיוליך כמ\"ש הר\"מ פ' ט\"ז מהל' מ\"א והשתא בסוגיא דרשב\"ג מתורץ נמי דר\"א משום דחיישינן שמא יחזור הגוי וימכרם לישראל ע\"ש. ודבריו תמוהים בעיני שהרי אם נאמר כפירוש רבינו דר\"א לא שרי הולכה אלא ע\"י מכירה לא ניתן ליאמר תירוץ זה כלל שהרי ר\"א התיר בגד שנארג בכרכר של ע\"ז ע\"י הולכת הנאה ובגד דבר הניקח מהגוי הוא ואפי' הכי לא חייש ר\"א שמא יחזור וימכרנו לישראל ונראה דהיינו טעמא דכיון דאינו אלא מדרבנן לא חיישינן להכי וכן נראה דעת מרן הכ\"מ בפ' הנזכר הלכה ז' שכ' ליישב השגת הראב\"ד שם וז\"ל וא\"א שאינה השגה דרבינו העתיק לשון המשנה. ומאחר שכתב בפ' זה גבי נתערב יין ביין תקנה דר\"א ורשב\"ג ממילא משמע דה\"ה להני דמ\"ש ואם איתא אמאי לא תי' דכיון דרבינו ז\"ל ס\"ל דתקנתא דר\"א לא שרי אלא ע\"י מכירה לכותים משום הכי לא כתב בהני תקנתא דר\"א משום דחיישינן שמא יחזור וימכרם לישראל וכמ\"ש בירושלמי אלא מוכח ודאי דלפי דעת רבינו ז\"ל לא ניתן ליאמר תירוץ זה משום דר\"א בבגד נמי קתני הך תקנת' אע\"ג דנקחת מן הגוי אלא דמ\"מ דברי מרן הם תמוהים וכבר תמה עליו מורינו הרב מ\"ק יע\"ש ולכן העיקר בדעת רבינו מ\"ש הר\"ב בה\"ז דף יע\"ש:<br><b> ובהיותי </b> בזה דרך אגב ראיתי לעמוד על מ\"ש רש\"י בריש ב\"ק ד\"ד ע\"ב וז\"ל ומנסך יין לע\"ז. ובמסכת גיטין מפרש אמאי לא קים ליה בדרבה מיניה כו' ומנסך את יין ליכא למימר שנסכו ביי\"נ שזרק בו דא\"כ לא קא מחסריה ולא מידי דהא מזבין ליה בר מדמי יין נסך שבו עכ\"ל. והנה הרואה יראה שדבריו הן מן המתמיהין דבהדיא אמרינן בפרק הניזקין מנסך רב אמר מנסך ממש ושמואל אמר מערב ואמרינן עלה בגמרא מ\"ד מנסך מה טעמא לא אמר מערב מערב היינו מדמע ואם כן הא דכתב רש\"י ז\"ל דמערב לא קא חסריה ולא מידי אליבא דמאן קאמר רש\"י והר\"ב חידושי הלכות כתב דיש ליישב בדוחק דה\"ק לא קחסריה ממש אלא דצריך למוכרו יותר בזול לגוים ואם כן היינו מדמע עכ\"ד יע\"ש ולע\"ד אחר המחילה לא ניתן ליאמר אפילו בדרך דוחק דאם כן למאי הלכתא הוצרך רש\"י ז\"ל לומר דלא קא חסריה מידי הא בלא\"ה תקשי ליה דהיינו מדמע דאם נאמר דחסריה ממש ולא מהני תקנתא דרשב\"ג דאדרבא קשה טפי דהיינו מדמע ומכל שכן דמדמע נפקא ותו קשה מה שהקשה מוהריב\"ל דבהדיא אמרינן בפרק השוכר אמר ר\"נ הלכה למעשה יין נסך יין ביין אסור חבית בחבית מותר. סתם יינם אפילו יין ביין מותר וא\"כ שפיר איכא למימר דמנסך היינו מערב וביין נסך גמור דלא מהני תקנתא דרשב\"ג דהא ע\"כ שמואל דקאמר מערב ע\"כ ביין נסך קאמר דאי בסתם יינם הא בהדיא ס\"ל לשמואל התם אפילו יין ביין וכתב עוד הרב הנז' וז\"ל ולא מצינן לומר דס\"ל כסברת הרז\"ה שכתב הר\"ן משמיה דתקנתא דיוליך הנאה לים המלח מהניא אפי' ליין ביין ביין נסך גמור. וס\"ל כמו דהתקנות הן שוות ומה דמהני דיוליך הנאה לים המלח מהני נמי ימכר כלו לגוים חוץ מדמי י\"נ שבו דהא ודאי לאו מילתא היא דהא בפרק השוכר קאמר רב להלכה כרשב\"ג חבית בחבית אבל לא יין ביין ובסתם יינם קא מיירי משום דשמואל קאמר אפי' יין ביין ואלו ביין נסך פליגי היכי אוקים לה שמואל למתני' דהנזקין במערב וכיון דהרב ס\"ל דאפילו בסתם יינם לא מהני תקנתא דרשב\"ג ואילו בתקנתא דר\"א דיוליך הנאה לים המלח קאמר רב חסדא משמיה דרב דהלכה כר\"א א\"כ ע\"כ אית לן למימר דהתקנות אינן שוות ומש\"ה חילק ביניהם הרז\"ה ז\"ל עכ\"ד:<br><b> והנה </b> מה שהכריח דרב ע\"כ בסתם יינם קא מיירי מדקאמר שמואל אפי' יין ביין כו' אין צורך לזה כלל וכנרא' דאישתמט מיני' סוגיא דפרק השוכר דף ע\"א ע\"ב דמשם באר\"ה דאפילו בסתם יינם קאמר דקאמר התם מידי הוא טעמא אלא לרב דאמר רב הלכה כרשב\"ג חביות בחביות אבל לא יין ביין והתם בסתם יינם מיירי גם מ\"ש דשמואל ע\"כ בסתם יינם קא מיירי דאי ביין נסך היכא אוקים שמואל למתני' דהניזקין במערב מדברי הגמיי' ז\"ל נראה דשמואל אפי' ביין נסך גמור קאמר שכתב בפ' ט\"ז מה' מאכ\"א רמז ט' אמר רב נחמן כו' והיינו כרב דאמר הלכה כרשב\"ג פי' דאמר ימכר ודוקא חביות בחביות אבל לא יין ביין ודלא כאמוראי דאמרי אפילו יין ביין ע\"כ. הרי בהדיא דס\"ל כשמואל ור\"י שאמרו אפי' יין ביין ביין נסך גמור מיירי דאם ל\"כ היכי קאמר והיינו כרב ולא כאמוראי דאמרי אפילו יין ביין הא דר\"ן כהנהו אמוראי ממש אתי דקאמרי אפי' יין ביין בסתם יינם דוקא ולא כרב דאלו לרב אפי' בסתם יינם לא מהני אלא משמע דלהנהו אמוראי אפי' ביין נסך גמור איתיה להאי תקנתא ומ\"ש הגמיימ' והיינו כרב לאו למימר דפסקא דר\"ן כרב ממש אתיא דהא ליתא שהרי לרב אפילו בסתם יינם קאמר דלא מהני וכמבואר מסוגיא דפ' השוכר שכתבנו אלא כוונתו לומר דבמ\"ש ר\"ן דביין נסך גמור לא מהני תקנת דרשב\"ג להא מלתא אתיא כרב ולאפוקי מהנהו אמוראי דסברי דאפי' ביין נסך גמור מהני תקנתא דרשב\"ג. ומה שהקשה מוהריב\"ל דאם כן היכא אוקי שמואל למתני' דהנזקין במערב יש ליישב כמ\"ש בסמוך גם מה שכתב עוד דתקנתא דר\"א מהני לרב אפילו ליין ביין בסתם יינם כדקאמר ר\"ח משמיה דרב הלכה כר\"א נראה דקשה עליו מסוגיא דפרק השוכר שכתבנו דאם איתא היכא משני התם בגמ' מידי הוא טעמא אלא לרב כו' הא אכתי תיקשי ליה דנהי דתקנתא דרשב\"ג לא מהני ליין ביין אכתי איתיה בתקנתא דר\"א אלא משמע ודאי דלרב לא מהני תקנתא דר\"א אפילו לסתם יינם ומה שהכריח מדקאמר רב הלכה כר\"א לע\"ד לא מכרעא כלל דרב לא קאמר אלא דהלכה כר\"א ואפשר דרב ס\"ל כרב אדא בר אהבה דקאמר לא שנו אלא פת אבל חביות בחביות לא ור\"ח מסברא דנפשיה הוא דקאמר אפילו חביות בחביות אמנם רב אפשר לומר דפליג עליה וכן צ\"ל ע\"כ לדעת הרי\"ף שכתב הר\"ן דס\"ל דהתקנות הן שוות ואשר אחזה ליישב לפי חומר הנוש\"א דס\"ל רש\"י כדעת רבינו שכתב בפי\"ג מה' הנז' הלכה כ\"ד וז\"ל בד\"א כו' אבל אם מדד לכלי הגוי כו'. צריך ליקח את הדמים ואחר כך ימדוד ואם מדד ולא לקח דמים דמיו אסורים. והשיג עליו הראב\"ד ז\"ל וכתב הא דלא כהלכתא שהלכה כר\"א וכרשב\"ג ע\"כ והר\"ב לח\"ם הליץ בעדו וכתב דאע\"ג דבסתם יינם הלכה כרשב\"ג ס\"ל לרבינו דבניצוק מחמירים טפי דאפילו בסתם יינם אסור בהנאה וכמ\"שכ הטור בשם י\"א ויש לו הכרח ממתני' דבפ' השוכר דע\"ב דקאמר נטל את המשפך אם יש בו עריבות יין אסור והאי אסור בהנאה קא' דאי בשתיה בלא עריבות יין נמי אסור וכמ\"ש הר\"ן לכך הוצרך לומר דניצוק אפילו לסתם יינם אסור בהנאה ויש להחמיר יותר בניצוק מבתערובת וטעמו של דבר דכשהטיפה נופלת במקום היין אין די לה ליאסר כל היין שהרי היא שם כמו מבוטלת בכל היין אבל הניצוק אין לו כח לבטל אותה הטיפה של יין א\"ד ע\"ש:<br><b> מעתה </b> נבא לבאר דברי רש\"י דבתחילה כתב ומנסך יין לע\"ז. הנה תפס הרב ז\"ל לפרש כסברת רב לומר דמנסך יין חבירו לע\"ז נמי חייב ולא אמרינן קים ליה בדרבא מיניה משום דס\"ל דהלכה כרב וכמו שכן פסקו ז\"ל וממילא משמע ודאי דמערב נמי חייב דהוי בכלל דמדמע אלא דבא להוסיף ולומר דאפילו במנסך ממש חייב ולא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה. וכתב עוד דמנסך ליכא למימר שנסכו ביין נסך שזרק בו דא\"כ כו' דקדק רש\"י ז\"ל להאריך בלשונו ולומר שנסכו ביין נסך שזרק בו ולא כתב מערב כלישנא דתלמודא התם משום דאין כונתו אעיקר פי' דמנסך אי כרב אי כשמואל ולאפוקי מדשמואל דאמר מערב אלא כונתו לפרש דבמנסך אם הוא באופן שנסכו ביין נסך שזרק בו שנפל יין של איסור לתוך יין של היתר לא קא חסריה ולא מידי וא\"כ היכי קתני במתני' סתמא במזיד חייב לשלם ולא תני עלה בה סברת כרבן שמעון ב\"ג דאמר ימכר כלו לגוי כו' ובירושלמי אהנהו מתני' דערלה דקתני בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק פריך עלה דאמאי לא תני בה תקנתא דרשב\"ג משמע דדחיקא מילתא לאוקמי מתני' סתמא דלא כרשב\"ג ותו דאם כן היכא קאמר שמואל דמנסך היינו מערב והא איהו ס\"ל דאפילו ביין נסך גמור מהני תקנתא דרשב\"ג וכמ\"ש הגמ\"י ומעתה ההיא דשמואל דפ' הניזקין דקאמר מערב ל\"ק דהתם מתוקמא כשעירה יין כשר לתוך יין נסך משום דאין כח בניצוק לבטל טיפת יין וכדעת רבינו וזהו שדקדק רש\"י וכתב שנסכו ביין נסך שזרק בו לומר דדוקא היכא שזרק יין נסך לתוך יין של היתר לא קא חסרי ולא מידי הא איפכא לא וכמ\"ש ודוק:<br><b> עוד </b> הקשה מוהריב\"ל לדעת הרז\"ה דס\"ל דתקנתא דר\"א מהני אפילו ליין נסך גמור דאם כן היכי אמרינן בהניזקין דרב לא קאמר מערב משום דהיינו מדמע והלא במערב לא מחסרי' מידי דמצי להוליך הנאה לים המלח דהלכה כר\"א כדקאמר רב ע\"ש שהניחו בצ\"ע. ולע\"ד לא ק' משום דכבר כתב הרז\"ה שם דהך תקנתא דר\"א דיוליך הנאה לא מהני אלא להתירו בהנאה אבל באכילה לא ואם כן מצינן למימר לדעת הרז\"ה דס\"ל דכיון דצריך למוכרו לגוים ע\"כ בזול הוא מוכרו ונמצא דקא מחסר ההוא טופייאנה דומיא דמדמע. ובהכי ניחא נמי לדעת הגמ\"י דס\"ל דלשמואל מהני תקנתא דרשב\"ג אפילו ליין נסך גמור ומאי דאוקים שמואל למתני' במערב היינו לגבי ההוא טואפיינ' דצריך למוכרו בזול ועוד נראה דלא ק\"מ דכבר כתב הר\"ן שם דאע\"פ שאין ע\"ז יוצאה מידי איסורא בפדיון כל שנתבטל מן התורה הקלו חכמים בכך כו' יע\"ש. ואם כן משמע דאם נתערב שוה בשוה דלא נתבטל מן התורה לא מהני ביה תקנתא דר\"א וא\"כ היינו דאמרינן בהניזקין דרב ל\"ק מערב ובאופן דלא מהני תקנת' דר\"א משום דהיינו מדמע ועוד דכפי מה שהוכחנו לעיל מההיא דפרק השוכר דרב ס\"ל דלא מהני תקנתא דר\"א ליין ביין א\"כ לק\"מ דמ\"ש הרז\"ה דתקנתא דר\"א מהני אפי' ליין ביין ואפילו ליין נסך היינו לפום מאי דקי\"ל כר\"ח דאמר שקול ד' זוזי ושדי לנהרא דס\"ל דההיא עובדא יין ביין הוה מדקאמר ההוא גברא דאיתערב ליה חביתא דיין נסך בחמריה וכמש\"כ הר\"ן ואם כן מש\"ה קאמר התם בהניזקין אליבא דרב דלא קאמר מערב משום דהיינו מדמע כנ\"ל:<br><b> טעם המלך</b>\n<b> א) </b>\n<b> לפי דברי רבינו </b> פה קשה לי על דברי הרב כסף משנה פרק ז' מהלכות אלו הלכה ז' דרוצה לומר היינו טעמא דהר\"מ מחמיר יותר ברמוני בדין דמצריך ג' תערובות ובעבודה זרה סגיא לי' בב' תערובות משום דרמוני בדין הוי דבר שיל\"מ דאם נפרכו מותרין אבל בע\"ז זה ליתא עיי\"ש דלפי דברי הרב פה הא לענין ע\"ז נמי יש לו מתירין לדברי התוס' ע\"י הולכת הנאה לים המלח. ודוק' צריכא קאמר הש\"ס דהוי אמינא כרב אדא. אבל אנן דקיימ' לן כר\"ח דתקנתא דר\"א מהני בהולכת הנאה לים המלח. אפילו חביות בחביות. וא\"כ הרי גבי עבודה זרה נמי הוי דבר שיש לו מתירין ומ\"ש אמנם באמת לא קשי' מידי דהלא על הר\"מ קאי והרי רבינו הרמב\"ם פ' גבי ע\"ז (פרק יו\"ד הלכה ט') דיולך כולן לים המלח. ומזה הוכיח הרב לח\"מ דסביר' ליה לרבינו. דווק' גבי פת פסק רבינו. דמהני הולכת הנאה לים המלח. יען שאין בו ממשא של איסור. וכמו שהוכיח נמי הרב לקמן מדברי הר\"מ אלה כמו כן וא\"כ הר\"מ לשיטתי' שפיר מחלק בין רמוני בדן לע\"ז. אמנם לפי זה עמדה קושית הפרי חדש על הכ\"מ בחדושיו על הלכות עובדי כוכבים ומזלות דאי כהרב כ\"מ מאי הקשה הש\"ס זבחים (ע\"ד א') אי כרבי יהודה אפילו שאר איסורין נמי נימ' דרבי יהוד' דוקא ברמוני בדן מחמיר משום דהוי דבר שיש לו מתירין ולכאורה לק\"מ דעל שמואל פריך ממ\"נ אי סביר' ליה דטעמ' משום דשיל\"מ א\"כ טבעת של ע\"ז נמי א\"ו דמ\"ש וע\"כ דשמואל לית ליה דמחמרי' בספק ספיקא של דשיל\"מ. ורק אנן פסקינן ס\"ס בדשיל\"מ לפי דחדית לן רב אשי (ביצה ד' א') ולקמן בהלכות י\"ט אי\"ה אנופף ידי עיין עליו. אמנם לשמואל ל\"ק דלמא אית ליה דשמואל כר\"ח דגבי ע\"ז נמי ליכא הנאה. תקנת' בהולכת הנאה לים המלח. וא\"כ גבי ע\"ז נמי הוי דבר שיש לו מתירין. דיולך הנאה לים המלח וא\"כ שפיר אמר שמואל דתערובות אסור כמו רמוני בדן. אמנם על הש\"ס קשה מאי קא פריך אפילו שאר איסורין נמי נימא דליתא בשאר איסורין ודלא הוי דבר שיש לו מתירין ע\"כ היה נראה לי דקושייתם מעיקר' לית'. דזה וודאי לא מקרי דשיל\"מ מה שיכול להשליך הנאה לים המלח. דהא יש לו הפסד. ודמי' למאכל שנפסד שאין אמרינן בו דשיל\"מ וכדקיי\"ל סימן ק\"ב אמנם מה שאמרי' גבי תרומה דהוי דבר שיש לו מתירין לא טעמי' משום דיכול למוכרה לכהן. אלא משום טעם אחר. דהא הכא איירי בחביות שנתערב בחביות והא אם נפתח החביות תו לא הוי דבר חשוב ובטל. והוי כרמוני בדן. שאמר הרב כ\"מ להכי לא מהני בהו ג' תערובות. יען שאם נתפרכו בטלים. והוי דשיל\"מ. ה\"נ אם נפתחו החביות בטלה דלא הוי דבר חשוב וז\"ש הגמרא אי מדר\"נ גבי ע\"ז כו' דלא הוי דבר שיש לו מתירין כו'. גבי תרומה דהוי דבר שיל\"מ. אבל גבי ע\"ז לא שייך הך. דע\"ז במשהו. משום חומרא בע\"ז ולא בדבר חשוב תליא מילת'. ותדע דהכי פירוש כך <span class=\"R\"> (כב)</span> דאל\"כ קשי' גמרא אגמרא. דהכי אמרינן דתרומה הוי דבר שיש לו מתירין. והרי ביבמות (פ\"ג א') אמרינן דתרומה לא הוי דבר שיל\"מ. דלמאן אי לכהן מישרא שרי' אי לישראל לעולם אסור. וא\"כ קשה כאן נמי. (ואף שיש לדמות דגמרא אמר דהוי אמינא הכי הוה וכמו שאמר ר\"א שם ביבמות). למי אסור ולמי מותר. וע\"כ דהכי לאו משום דתרומה נגע בי' אלא משום דחביות. והא דנקט הש\"ס בלישניה. אי מדר\"נ כו' אבל תרומה דהוי דבר שיל\"מ לאו כוונות הש\"ס בהאי נקט לישנ' דתרומה. משום דתרומה הוא הוי דשיל\"מ. אלא משום דחביות הוא והא דנקט תרומה יען שבתרומה איירי ודוק:<br><b> מעשה חושב</b>\n<b> (כב) </b> דאל\"כ קשיא גמרא אגמרא. ואני אומר ולטעמך קשיא גמרא אגמרא דהרי בנדרים דף נ\"ט אמרי' דתרומה לא הוי דבר שיש לו מתירין כיון דאין מצוה לאתשולי עלה ולא דמי לנדרים דכללא הוא ביל\"מ דצריך שיבוא ההיתר בודאי וע\"ש בטעמא דהקדש הוי דשיל\"מ משום דלפדי' קאי וא\"כ איך חשיב תרומה יל\"מ כיון דההיתר בפתיחה לא יבא בודאי וכן הוא ברמוני בדן דאין ודאי שיתפרכו אלא דקצת חומר יש בהו כיון דיש במציאות שיתבטל וכן בזבחים שם נמי לא קאמר אלא דמה\"ט צריך להא דר\"ל דקצת חומר יש בתרומה משום זה וה\"נ אע\"פ שבאמת לא הויא תרומה דשיל\"מ דהא דרב אשי בדותא היא מ\"מ צריכותא איכא וביותר לפמ\"ש הגאון בעל שער המלך לקמן דף נ\"ה ע\"א בשם כ\"י לרבינו יונה דר\"י ור\"ל לית להו הא דדשיל\"מ לא בטיל וכמ\"ש הרמב\"ן ז\"ל. ע\"כ האי צריכותא היא חידוש בעלמא ולא דינא קאמר ועמ\"ש לקמן דף נ\"ה ע\"א על הגליון:<br><b> (כג) </b> ונראה דהיינו טעמא. דכיון דאינו אלא מדרבנן לא חיישינן להכי. אני תמה דהא באיסור דרבנן נמי חיישינן לשמא יחזור וימכרנה לישראל דמה\"ט אין מוכרין ביצת נבלה לנכרי אף על גב דביצת נבלה אינה אסורה אלא מדבריהם כדאיתא ביו\"ד סי' פ\"ו וכגרסת הרי\"ף בברייתא פ\"ג דחולין וכן מוכח ממאי דמשני הירושלמי דלא מהני תקנתא דרשב\"ג אלא ביי\"נ דאינו ניקח מנכרי ומש\"ה מותר למכרו לו חוץ מדמי יי\"נ שבו בחבית בחביות בסתם יינם אפי' יין ביין נמי והרי ליכא כאן אלא איסור דרבנן דמה\"ת אפי' יין ביין בטיל ומכש\"כ בסתם יינם וא\"כ למה צריך הטעם דמקילינן ביין ולא בשאר איסורים בתקנתא זו משום דיי\"נ אינו ניקח מנכרי הא כיון דאינו אסור אלא מדבריהם א\"כ אפי' הי' ניקח מנכרי הי' אפשר בתקנתא דרשב\"ג ועוד דהא הני דקחשיב בפ\"ג דערלה נמי אינם אסורים מה\"ת לאחר שנתערבו וא\"כ הרי הדרא הקושיא לדוכתא אמאי לא קתני תקנתא דרשב\"ג. וראיתי בשו\"ת נוב\"י מה\"ת חא\"ח סי' ע' שהביא דברי הרי\"ף הנ\"ל פ\"ג דחולין שכתב שם דאפי' באיסור דרבנן חיישינן לשמא יחזור וימכרנו לישראל ותמהני עליו דהרי מבואר זה מדברי הירושלמי הנ\"ל ומדלא תני תקנתא דרשב\"ג בהני איסורא דרבנן דקחשיב בפ\"ג דערלה ואולי סובר הגאון בעל נוב\"י דאפשר לומר דהרמב\"ם ז\"ל פליג על הרי\"ף דהא למאי דפי' הכ\"מ ס\"ל להרמב\"ם ז\"ל דר\"א ורשב\"ג לא פליגי ותרווייהו מצריכי הולכת הנאה לים המלח ומכירה לנכרי וקשה אמאי מהני מכירה לנכרי ולמה לא ניחוש לשמא יחזור וימכרנו לישראל כדמשני בירושלמי וע\"כ לומר דהש\"ס דילן ס\"ל דבאיסור דרבנן לא חיישינן להכי (ולדברי הכ\"מ תמוה אמאי סתים ביו\"ד סי' פ\"ו דאין מוכרין ביצת נבלה לנכרי דהא מהא דר\"א דמיירי בבגד שנארג בכרכר של ע\"ז דשרי במכירה והולכת הנאה ליה\"מ והרמב\"ם ז\"ל פסק כוותי' הרי מוכח דס\"ל דבאיסור דרבנן לא חיישינן לשמא יחזור וימכרנו לישראל) ובאמת לא מצאתי שהרמב\"ם ז\"ל הביא הברייתא דפ\"ג דחולין דאין מוכרין כו' בין שיהי' הגרסא נבלה וטרפה ובין שיהי' הגירסא טרפה לחוד (דהוא מדאורייתא) הו\"ל להרמב\"ם ז\"ל להביאה. אולם מכלל דברינו תראה דאפשר דסובר הגאון המחבר דבאמת להרמב\"ם ז\"ל לדעת הכ\"מ לא חיישינן באיסור דרבנן לשמא יחזור וימכרנו לישראל דלא כהרי\"ף ודלא כהירושלמי הנ\"ל וצ\"ע. ודע דאני תמה עוד אמאי לא קתני תקנתא דרשב\"ג בתבשיל שבשלו בקליפי ערלה הרי תבשיל (כל שאינו נאכל כמו שהוא חי ועולה על שלחן מלכים) אינו ניקח מן הנכרי ומכ\"ש דאיכא למיחש בי' לתערובות איסור מלבד האיסור דבישול נכרי (דבשלמא פת יש ליישב דלא חיישינן וניקח מן הנכרי משא\"כ בתבשיל) וצ\"ע על מורי זקני התויו\"ט ז\"ל שלא העיר כלל מזה בהביאו דברי הרע\"ב ז\"ל. אמנם ראיתי להר\"ן ז\"ל פ\"ג דע\"ז שפירש כן באמת דהא דתנן תבשיל שנתבשל בקליפי ערלה ידלק היינו בדבר שנאכל כמו שהוא חי וע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> חליפי חליפין אסורין כו'.</b> בפ' ר\"י אמרינן דפליגי בה ר\"י בר יוסי ורבנן חד אמר חליפי חליפין מותרין וחד אמר אסורין ואמרינן דמ\"ד מותרין ה\"ט משום דחד קרא הוא ולא חליפי חליפין ואידך ההוא מבעי ליה למעוטי ערלה וכלאי הכרם ואידך ערלה וכלאי כרם לא צריכ' מיעוט' דה\"ל ע\"ז ושביעית ש\"כ הבאים כא' ואין מלמדין. וראיתי לתוס' פ\"ב דקדושין דנ\"ח ע\"א ד\"ה ושני כתובים כו' תימ' היכי הוו כו' הא לא ילפינן שביעי' מע\"ז דאיכ' למיפרך מה לע\"ז שכן אסור בהנאה וי\"ל מ\"מ נכתוב שביעית וכו' והר\"ב ע\"י ז\"ל כתב וז\"ל ואין לדקדק דכיון דשביעית אין בו איסור כרת איכא למימר דון מינה ומינה ולא יהיו בדמים איסור כרת שהרי הסכים הר\"ש דקיימא לן כמ\"ד דון מינ' ואוקי באתריה כו' יע\"ש. והן דברים תמוהים לע\"ד ולא ידעתי איך פה קדוש יאמר זה שדבר פשוט הוא שהנהנה מע\"ז אין בו כרת אלא לאו והעובדה הוא שחייב וכמבואר בדברי רבינו ז\"ל בהל' אלו ופשוט והא דלא קשיא להו להתוס' ז\"ל בפשיטות דאצטריך שביעית לאשמועינן דאינה תופסת כל חליפיה כע\"ז דאחרון אחרון נתפס משום דאיכא למימר כמ\"ש הר\"ן דמדלא כתי' קרא בלשון היתר אלא בלשון איסור דכתיב כי קדש שמעי' דלאסורא אצטריך כי היכי דתהוי שני כתובים יע\"ש: וראיתי להר\"ב החדושין שהקשה וז\"ל וא\"ת והא מצריך צריכי דאי כתב רחמנא ע\"ז הוה אמינא חליפי שביעית אין יוצאין לחולין וחליפי חליפין דשביעית לא קדשי כלל למ\"ד דחליפי חליפין שרי בע\"ז להכי איצטריך קודש לאשמועינן דפרי ב' יוצא לחולין ואי אשמועינן שביעית הו\"א דחליפי עבודה זרה אי החליפן באחרים יצאו חליפין ראשונים ונכנסו שנים י\"ל קדש דכתב רחמנא גבי שביעית ל\"ל לכתוב קרא יובל היא תהיה לכם ונגמר מעבודה זרה דתופסת דמיה ומדכת' תהיה שמעינן דפרי שני יוצא לחולין מדאצטריך לאשמועינן דשביעית עצמה תהיה בהויתה קדש ל\"ל אלו דבריו יע\"ש ועל פי דבריו יש ליישב קו' התוס' שהקשו הא לא אתי' שביעית מע\"ז דאיכא למפרך כו' דכיון דכתיב תהיה לאשמועי' בהויתה יהא שמעינן דתופסת את דמיה והו\"א דיוצא לחולין דומיא דפרי שני קמשמע לן תהיה דאי אין תופסת דמיה למאי איצטריך לאשמועי' דפרי עצמו אסור ואם כן קדש דכתב רחמנא ל\"ל אי לאו דתהוי ב' כתובים אך קשה לי אכתי היכי הוו ב' כתובים הא איצטריך לאשמועי' דשביעית תופסת דמיה בין דרך מקח בין דרך חילול כדאמרינן בפ' לולב הגזול דאי לא הוי כתי' קדש הו\"א דאינו תופס דמיה אלא דרך מקח דומיא דעבודה זרה. הן אמת שקושיא זו קשה בפשטא דשמעתתא דהיכי הוו שני כתובים הא מוצרך צריכי דאי כתי' ע\"ז ה\"א דשביעית אינה תופסת דמיה אלא דרך מקח דומיא דע\"ז ואי כתיב שביעית הו\"א דע\"ז תופסת דמיה בין דרך מקח בין דרך חילול דומיא דשביעית להכי כתיב והיית חרם לאשמועינן דוקא כל שאתה מהוה ממנו דהיינו דרך מקח שנתהוה החליפין מע\"ז למעוטי דרך חילול שלא נתהוה ממנו אלא שיש לומר דאכתי הוו שני כתובים מדלא כתיב קרא בע\"ז בלשון היתר אלא בלשון איסור והיתה כו' שמעינן דלאיסור אצטריך כי היכי דתהוו ב' כתובים וכעין מה שתי' הר\"ן ז\"ל גבי שביעית וא\"נ לפי מה שכתבו התוס' מדכתיב כי חרם הוא הוא דשמעי' דהוו שני כתובים אכן לפי מ\"ש הר\"ב החידושין דמדכתיב קדש גבי שביעית הוא דשמעינן דהוי שני כתובים קשה וכן קשה למ\"ש הר\"ן דמדלא כתיב קרא בלשון היתר אלא בלשון איסור דכתיב כי קדש כו' דהא אצטריך למכתב בלשון איסור כי קדש לאשמועי' דתופס דמיה בין דרך מקח בין דרך חילול. וי\"ל דתלמוד' הכא אליבא דר\"א דס\"ל התם דדוקא דרך מקח מתחלל אבל לא דרך חילול הוא דמשני דהוו שני כתובים וכי פריך הניחא למ\"ד אין מלמדין ה\"ה דהו\"מ למיפרך הניחא לר\"א אלא לר\"י מאי איכא למימר אלא דניחא ליה למפרך הכי כדפריך בכמה דוכתי ועל פי זה מקום אתנו לישב דברי רבינו ז\"ל שפסק דחליפי חליפין אסורין ותמה הכ\"מ דכיון דבפ' דר\"י אמרי' דמאן דס\"ל חליפי חליפין אסורין ס\"ל דהוא אצטריך למעוטי ערלה וכלאי הכרם וקסבר ב' כתובים מלמדין ואצטריך הוא למעוטינהו וסוגיין דעלמא דאין מלמדין איך פסק רבינו כמותו יע\"ש שהניחו בצ\"ע. אכן על פי מ\"ש יש ליישב דמאן דקאמר התם בגמ' דמאן דס\"ל חליפי חליפין אסורין ס\"ל דמלמדין היינו משום דבעינן תלמודא לשנויי אליבא דר\"א נמי דס\"ל דשביעית דרך מקח מתחלל דרך חילול אינו מתחלל אמנם לר\"י דס\"ל דשביעית מתחלל בין דרך מקח [דרך מקח] בין דרך חילול אין הכרח לומר דס\"ל דב' כתובים מלמדין דמצריך צריכי כדכתיבנא ומשום הכי כיון דפסק רבינו ז\"ל בה' שמיטה פ\"ו הלכה ח' פר\"י פסק נמי דחליפי חליפין אסורין כנ\"ל נכון:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>אחד </b>\n<b> המגלח הפיאות בלבד כו'.</b> כתב מרן ז\"ל בפ' שני נזירים אמרינן דקסבר שמואל הקפת כל הראש שמה הקפה ואמרינן התם דבין ר\"ה בין ר' אדא בר אהבה סבירא ליה דהקפת כל הראש שמה הקפה כו' הנה בפרק ד' דנזיר דף כ\"ט מבואר דאפילו מאן דס\"ל דהקפת כל הראש ל\"ש הקפה היינו דוקא מדאורייתא אבל מדרבנן מחייב מדאמרינן התם אלא לריב\"ח דאמר כדי לחנכן במצות הא קא עביד הקפה ומשני קסבר הקפת כל הראש מדרבנן ואתי חינוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן יע\"ש. ואין להקשות דאם כן היכי אמרינן בריש פ' נזירים מגלחין ומביאין אמאי דלמא לאו טמאין נינהו וקעביד הקפה אמר שמואל באשה וקטן ולוקמה בגדול והקפת כל הראש ל\"ש הקפה ש\"מ קסבר שמואל הקפת כל הראש שמה הקפה והשתא כיון דהקפת כל הראש מדרבנן מיהא אסור אפילו נימא דס\"ל שמואל דל\"ש הקפה אפי' הכי הוצרך שמואל לאוקמא באשה וקטן משום דאסור מיהו מדרבנן די\"ל דכיון דאין איסורו אלא מדרבנן משום תקוני גברא שרי כיון דהו\"ל ספק דרבנן. ויש לי מן התימא על הר\"ב מש\"ל בפרק ג' מה' נזיר דין ח\"י שהקשה למ\"ש רש\"י והר\"ן בפ' ב' דנדרים דף י\"ט אההיא דאמרינן התם כל שספיקו חמור מודאי לא מעייל נפשיה לספיקא דאלו גבי נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן שנאכל על ספקו לא מצי לגלח דהיינו טעמא דעל ספקו לא מצי מגלח לפי שצריך לגלח על הבאת קרבנותיו ולא מצי לאתויי דלמא לא הוי נזיר ומייתי חולין בעזרה כו' וז\"ל ואני תמה דלמה איצטרכו לומר דטעמא אינו מגלח הוא משום דלא מצי אתויי קרבן מספק תיפוק ליה דלא מצי עביד הקפה דקא עבר אלאו דלא תקיפו מספק ואולי אצטריכו להך טעמא למ\"ד הקפת כל הראש מדרבנן ומ\"מ עדיין ק\"ל דאף דאין איסורו אלא מדרבנן מ\"מ הוי ספיקו חמור מדאוריית' דלא מצי עבר אדרבנן מספק ואולי נאמר דסבירא לי' דבדבר דליכא תקנתא לא גזרו רבנן כו' ע\"ש. והנה מה שהקשה דאמאי איצטריכו לטעמא דחולין בעזרה ת\"ל משום הקפה נראה דקושיתו מעיקרא ליתא דאי משום טעמא דהקפה באשה שנדרה בנזיר דליכא משום הקפה נימא דספק נזירות להחמיר ואלו ר\"י סתמא סתים ספק נזירות להקל משמע דאחד האיש ואחד האשה שוים הן ולהכי אצטריך לטעמא דחולין בעזרה ואדרבה לדברי התוס' שכתבו משם ר\"י דטעמא דספק נזירות להקל הוא משום לאו דהקפה קשיא לן דאם כן באשה מי נימא דסבירא ליה לר\"י דספק נזירות להחמיר. גם מה שהקשה דהיכי מצי עבר אדרבנן מספק וכתב דאולי נאמר דס\"ל דבדבר דליכא תקנתא לא גזרו רבנן אשתמיט מיניה סוגיא הלזו דמבואר הוא בהדיא דלמ\"ד הקפת כל הראש דרבנן מצי לגלח מספק וכמ\"ש מיהו הא ק\"ל שהרי בפרק כ\"ש דף כ\"ב מבואר דר\"י ס\"ל דחולין שנשחטו בעזרה מדרבנן ואם כן היכי קאמר רבא הכא אליבא דר\"י דעל ספק נזיר לא מצי מייתי קרבן מס' משום חולין בעזרה הא כיון דחולין שנשחטו בעזרה מדרבנן כל תקוני גברא לא גזור רבנן דומיא דהקפה למ\"ד דהוי מדרבנן ואם נאמר דרבא סבירא ליה כחזקיה דמסיק התם בסוף הסוגיא דס\"ל לר\"י דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא זה ודאי דוחק כיון דקיי\"ל כרבי אבהו ואולי דלאו כל האיסורין שוים והדבר צריך ישוב כעת:<br><b> האמנם </b> אכתי יש לדקדק מדאמרינן התם בסמוך מכדי תרווייהו ס\"ל הקפת כל הראש שמה הקפה ופי' רש\"י והתוס' שם דמדאמר ר\"ה חובה מגלחה להו אבל אם איש היה עובר אע\"פ שמגלח כל ראשם וכן רב אדא דאמר חובה תקברינהו משמע דסביר' ליה דהקפת כל הראש שמה הקפה והשתא אכתי מנ\"ל דס\"ל דשמה הקפה הא אפילו נימא דל\"ש הקפה מדרבנן מיהא אסור ומש\"ה היה מגלחן להו ע\"י חובת אשתו וכבר היה אפשר לומר דכיון דהיה מגלחן כדי להברותן לאחר החולי כמ\"ש רש\"י ז\"ל אם איתא דאיסורו מדרבנן במקום חולי שרי ואפי' למאן דאסר איסורין דרבנן בחולי שאין בו סכנה היינו דוקא לגדול אמנם דקטן אפשר דשרי לכ\"ע ומש\"ה הוכרחו לומר דס\"ל דשמה הקפה: האמנם ראיתי להתוס' ז\"ל בפ\"ק דשבועות ד\"ג ד\"ה ועל הזקן שכתבו דלרב אדא בר אהבה גדול המקיף את הקטן אפי' איסורא מדרבנן ליכא מדקאמר לדידך מאן מגלח כו' משמע דלדידיה ניחא דשרי אפי' לאיש כו' יע\"ש ולפמ\"ש אין ראיה כלל דאכתי איכא למימר דלרב אדא בר אהבה אסור מדרבנן ואפילו הכי קאמר דלדידיה שרי משום דהוי במקום חולי אלא מבואר דס\"ל דאפי' איסור דרבנן לא שרינן כדי להברותן וכיון שכן הדרא קושי' לדוכתי' וצריך לישב ודע דמסוגיא דפ\"ד דנזיר שכתבנו מבואר דהלכה כרב הונא דגדול המקיף את הקטן חייב מדפריך לריב\"ח הא קעביד הקפה ודחיק לאוקמי דסבר כמ\"ד דל\"ש הקפה ומשום דאתי חינוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן ולא משני בפשיטות דסבר כרב אדא דהמקיף את הקטן מותר ואפי' מדרבנן משמע בהדי' דדחיקא ליה לתלמודא לומר דסבירא ליה כרב אדא כלומר דס\"ל דל\"ש הקפה וי\"ל על התוס' והרא\"ש והר\"ן ז\"ל שהוצרכו להכריח הדבר מההיא דפ\"ק דמציעא דקאמר א\"ב איש דאמר לאשה אקפי ליה קטן כו' דאתי כר\"ה דאמאי לא הכריחו הדבר מהא דנזיר שכתבנו דמכרעא מלתא טובא לא כן ההיא דפ\"ק דמציעא דאיכא לדחויי דתלמודא נקטי להך בינייא אליבא דרב הונא אע\"ג דלית הילכתא כוותיה ודוק. ומ\"מ אכתי י\"ל דאמאי לא משני בנזיר אליבא דר\"ה דמגלח להו אשה שהרי לר\"ה אשה המקפת את הקטן מותר גמור וע\"י גוי ליכא לאקשויי משום דגילוח הנזיר היה בעזרת נשים אכן ע\"י אשה קשה וכ\"כ ק' למאי דמשני קסבר ל\"ש הקפה ואתי חינוך דרבנן ומבטל הקפה דרבנן דאמאי שרי להו רבנן כיון דאיתי' בתקנת' ע\"י אשה ולומר דתלמודא הכי פריך דלריב\"ח הא קא עביד הקפה היכא שאין אשה מצויה לגלח ואהא משני דקסבר ל\"ש הקפה והיכא דאין אשה מצויה שרו להו רבנן משום חינוך הא ודאי דוחק דאימא דאינו מגלח עד שימצא אשה לגלחו ולדעת רבינו דס\"ל דאשה המגלחת את הקטן אסור מדרבנן יציבא מילתא דכיון דע\"כ לומר דאתי חינוך דרבנן ומבטל הקפה דרבנן ניחא ליה טפי לתלמודא לומר דסבירא ליה דלאו שמה הקפה ומגלח להו אחד האיש ואחד האשה ובהכי מקום אתנו ליישב דעת רבינו דפסק דאשה המגלחת את הקטן אסור מדרבנן דנר' דפסק דלא כמאן שהרי לר\"ה מבואר דס\"ל דאשה המקפת את הקטן מותר גמור ואפי' מדרבנן כדקאמר מאן מגלח להו חובה וכמו כן לרב אדא ב\"א גדול המקיף את הקטן מותר גמור אפילו ע\"י איש וכבר מר\"ן ז\"ל בב\"י כנראה שנרגש מזה וכתב דמדחזינא דנענש ר\"ה ע\"מ שהיה מגלח להו חובה אשתו ש\"מ דאסור מדרבנן ור\"ה טועה בדין הוה ואי מהא אחר המחילה לא אירייא דאיכא למימר דנענש משום קללת רב אדא דקאמר תקברנון לבניה דקללה חכם אפילו על חנם היא באה וטפי אית לן למימר הכי ולא לומר דטעה בדין אמנם כלפי מ\"ש יש לו' דרבינו ז\"ל הכריחו לומר כן מכח סוגייא דפ\"ד דנזיר דלא משני אליבא דריב\"ח דמגלח להו ע\"י אשה משמע דלכ\"ע אשה המקפת את הקטן איסורא דרבנן מיהא איכא כמ\"ש וההוא דר\"ה דהיה מגלח להו ע\"י אשתו שאני דמשום חולי שרי כמ\"ש לעיל נכון. ודע שהתוספ' פ\"ק דשבועות ד\"ה הנ\"ז כתבו דאפילו לרבי אדא ב\"א דס\"ל דגדול המקיף את הקטן מותר משום דס\"ל דאחד המקיף ואחד הניקף במשמע וכל דליתי' בניקף ליתי' במקיף מודה היכי דהמקיפו לאו בר חיוב' וניקף בר חיוב' דמחייב וכ\"כ בפשיטות שם פ' שני נזירים וכתבו עוד דאין להביא ראי' מדקאמר ביבמות דאתי עשה דמצורע ודחי לאו דהקפה מדכתיב ראשו משמע דכ\"ע מודו דאסור ע\"י אשה ונכרי דאי שרי לרב אדא אמאי דחי הא אפשר לקיים את שניהם ע\"י קטן או נכרי דיש לדחות דאיצטריך קרא היכא דאין שם אשה ונכרי יע\"ש:<br><b> וראיתי </b> במכתב להחכם השלם רב ועצום כמוהר\"י אשכנזי זלה\"ה שתמה על דבריהם. שהרי הלכה פסוקה היא דתגלחת מצורע אינו אלא בכהן. כמבואר בת\"כ סדר מצורע זאת תהי' תורת המצורע בכהן אין לי אלא טומאתו וטהרתו בכהן תגלחתו והזייתו מנין ת\"ל תהיה ופסקו ר' ז\"ל בפ' י\"א מה' טומאת צרעת הל' ג' שכתב וז\"ל כשהוא מגלח אינו מגלח אלא בתער ואם גילח שלא בתער לא עשה כלום ואינו מגלחו אלא כהן כו' יע\"ש הן אמת שמדברי רבינו היה נראה דס\"ל דהתגלחת ע\"י כהן אינו אלא למצוה מדלא כתב ואם גלח ע\"י ישראל לא עשה כלום כדרך שכתב בראשית דבריו אלא שאין נראה כן מדקי\"ל דתהיה עכובא הוא והאמת שהדבר מתמיה איך אישתמיטתי מינייהו ברייתא דת\"כ ואנכי הרואה דקושיא הלזו היא גופא קשיא אשמעתין דפ' ב' דנזירים דאוקמא שמואל לסיפא למתני' דהתם באשה וקטן דאכתי מאן מגלח להו דאי ע\"י איש הא קי\"ל כר\"ה דגדול המקיף את הקטן חייב וליכא למימר דשמואל ס\"ל כרב אדא דאכתי תקשי לר\"ה מה יענה בההיא מתני' דכיון דס\"ל דהקפת כל הראש שמיה הקפה וגדול המקיף את הקטן חייב ובשלמא לדעת הנ\"י שכתב דגדול המקיף את האשה אפילו לר\"ה מותר כיון דלא אתי לכלל חיוב ניחא דאיכא למימר דרב הונא מוקי למתני' באשה דוקא ולא בקטן אכן התוספות בפרק ב' דנזירים נסתפקו בזה ואולי נאמר דס\"ל להתו' דתלמודא דידן ע\"כ פליגא אח\"כ וס\"ל דהתגלחת מצורע לא בעינן כהן ומשום הכי ק\"ל שפיר דהיכי בעי למילף ביבמות דאתי עשה ודחי ל\"ת מעשה דמצורע ואולם הדבר הקשה לרבינו ז\"ל דבהלכות נזיר פ\"ט פסק למתניתין דשני נזירים באשה וקטן וכאוקמתא דשמואל והדבר תמוה דכיון דהוא פסק כברייתא דת\"כ דתנן דבעינן גילוח ע\"י כהן ובאנשים ולא בנשים מאן מגלח להו כיון דקי\"ל כר\"ה דגדול המקיף את הקטן חייב והנראה ליישב דעביד להו הקפה ע\"י קטן כהן ושפיר דמי שהרי כתב רבינו בפרק ט' מה' טו\"צ דטומאתו וטהרתו שפיר דמי אפילו על ידי כהן קטן או שוטה כ\"ש תגלחתו וזה פשוט:<br><b> עוד </b> ראיתי להחכם השלם הנז' שהקשה על דברי התוס' הללו דא\"כ מילה בשבת היכי דחיא הא אפשר למיעבד ע\"י נכרי למאן דס\"ל דמילה בגוי כשרה ואפילו למאי דקי\"ל מילה בגוי פסולה הא אפשר לקיים את שניהם ע\"י קטן דכשרה לכ\"ע כנודע ולומר דמאי דדחי שבת היינו היכא דליכ' קטן היודע למול אבל היכא דאיכא קטן הכי נמי דאינו נימול ע\"י גדול לא לישתמיט לשום אחד מהפוסקים לאשמועינן הך גם אין לומר דמילה שאני דנפ\"ל מקרא דוביום אפי' בשבת דהותרה מילה אצל שבת ואפי' היכא דאפשר ע\"י קטן שפיר דמי דומיא דטומאה דהותרה אצל צבור למ\"ד ולא מהדרינן אטהורים דהא ליתא דמסוגיא דפ\"ק דיבמות מבואר דמילה דחוייה היא אצל שבת מטעם דאתי עשה ודחי לא תעשה כדקאמר התם אשכחן דאתי עשה ודחי ל\"ת ול\"ת שיש בו כרת וכ\"ת נילף ממילה מה למילה שכן נכרתו עליה י\"ג בריתות כו' ואם איתא מאי קאמר דנילף ממילה הא מילה לאו משום דאתי עשה ודחי ל\"ת אלא משום דהותרה אצל מילה אלו דבריו ז\"ל והנראה אצלי ליישב דמעולם לא הוקשו להו להתוספ' אלא גבי הקפה דס\"ל לרב אדא דגדול המקיף את הקטן מותר ואע\"ג דבכל התורה כולה קי\"ל דהוזהרו גדולים על הקטנים דלא ספינן להו איסורה בידים ואיכא למ\"ד דלוקין עליו גבי הקפה סבירא ליה לרב אדא דגזרת הכתוב היא מדשני קרא למכתב לא תקיפו לומר דכל היכא דניקף חייב מקיף נמי חייב וכל היכא דניקף לאו בר חיובא מקיף נמי שרי ומשום הכי ק\"ל שפיר דהא אפשר למעבד הקפה ע\"י קטן דשרי לגמרי אמנם בשאר איסורין שבתורה דקי\"ל דהוזהר' גדולים על הקטנים אין כאן מקום להקשות דאמאי דחי מילה שבת כיון דאפשר לקיים שניהם ע\"י קטן שהרי כי עביד ליה למילה על ידי קטן הא קא עבר אאיסורא דהוזהרו גדולים על הקטנים וכיון דע\"כ משום דחזיה דאתי עשה ודחי ל\"ת אתיין עלה הואיל ואדחי אדחי ועבדי' ליה ע\"י גדול כנ\"ל נכון:<br><b> וראיתי </b> להר\"ב ח\"ה ז\"ל שם שהכריח מדברי התוס' הללו שכתבו דכ\"ע מודו דאסור ע\"י אשה וגוי ויש לדחות דהיכא דאין שם אשה וגוי שדבריהם סותרים אמ\"ש בפ' שני נזירים דלרב אדא ב\"א אשה המקפת עוברת בלאו אלא ס\"ל דלרב אדא אם מותר לגדול להקיף ע\"י גוי ה\"נ מותר ע\"י אשה להקיף ואינ' עוברת בלאו אם הקיפה לגדול וצ\"ל לשיטתם דהכא דהא דקאמר התם לר' אדא כל היכא דניקף מחייב מקיף נמי מחייב היינו כשהמקיף ישנו בהקפה כו' א\"ד יע\"ש ותמהני עליו שהרי בפ\"ב דנזירים בד\"ה ורב אדא אחר שכתבו דלרב אדא אשה המקפת את הגדול עוברת בלאו כתבו בס\"ד כמ\"ש בשבועות דלרב אדא ישראל הניקף על ידי גוי עובר בלאו והכריחו הדבר ממצורע שכתבו וז\"ל ותדע דאם לא כן מצורע אמאי דחי לאו דהקפה והא אפשר לקיים שניהם שיקיפוהו קטן ואשה ונכרי אלא ש\"מ כו' וא\"כ ע\"כ לומר דאשה שכתבו אשגרת לישן הוא וה\"נ י\"ל דמ\"ש בשבועות אשה לאו דוק' אשגרת לישן הוא. גם מ\"ש דס\"ל בשבועות דלרב אדא אשה המקפת את הגדול אינה עוברת בלאו לא ידעתי איך הפה יכולה לדבר כן דא\"כ היכי קא\"ל רב אדא חובה תקברינון לבניה ואמאי לטייה כיון דלרב אדא גופיה ס\"ל דאשה אינה עוברת ור\"ה נמי הכי ס\"ל א\"כ שפיר עבד אליבא דכ\"ע דמה\"ט הוא שהוצרכו לומר בפ' שני נזירים דלרב אדא שאשה המקפת עוברת דהשתא מש\"ה לטייה לפום סברתיה דס\"ל דאסור וזה פשוט:<br><b> טעם המלך</b>\n<b> ב) </b>\n<b> דברי הרב </b> צריכין תלמוד דתרוצו אינו מעלה ארוכה. לדברי תוס' דממ\"נ קשיא לן אי האי דינא דת\"כ דיהא התגלחת בכהן לעכובא הוא א\"כ קושית הרב מונחת מאי קשיא לרבותינו ז\"ל דיקיים התגלחת. ע\"י גוי ואשה. ואי סברי רבותינו בעלי תוספות ז\"ל דתגלחת גבי כהן רק למצוה בעלמ' ושפיר קשיא להו. (ואף שבזה יש להתעורר כמו שיעדנו למטה גבי מילה). א\"כ מאי אהני לן. אף אם אמרינן שאין הניקף מקשינן למקיף ואף אם המקיף לאו בר חיובא. אפ\"ה הניקף חייב ולהכי אצטריך קרא שעשה דוחה ל\"ת דהיינו לניקף. קשיא לן מדוע אמרה התורה שכהן יתגלח. והא איכ' גבי' הלאו דלא תקיפו ולדידיה ליכ' עשה וע\"כ תהא לעכובא. ולדידיה נמי איכא עשה גמורה. ואין לדחות דליתא כיון דהתורה אמרה שנדחה לאו גבי ניקף. א\"כ גבי מקיף נמי נדחה דזה ליתא. דגבי ניקף נדחה כיון דאיכא עשה. וראשו אמר רחמנ'. אבל לגבי מקיף מאי עשה איכ' אם לא אמרינן שתהא לעכובא. וע\"כ אחת משתיהן. או תהא לעכובא או שצ\"ל כמו שמסיק הרב בסוף הדברים על דברי הרמב\"ם דגילוח הוא ע\"י כהן קטן וא\"כ מאי שמסיק הרב אליב' דהר\"מ גם על שיטות התו' צריכין למימ' כן וקצת נראין הדברי' בלא\"ה דגילוח הוא ע\"י כהן קטן. דהא קי\"ל דהגילוח בכל הגוף וכמו שפסק הרמב\"ם (פי\"א מה' טומאת צרעת הלכה א') דאפילו שער בית הערוה צריך תגלחת ואיך שייך לומר דתגלחת ע\"י כהן. איך יגלח אשה המדירה בנזיר. ואיך יסתכל במקום התורפה. וגדול עון מנשוא. ומשפטי ה' צדקו יחדיו מיהו י\"ל כמו שהדין לענין ראיית נגעים. עיין רמב\"ם (פ\"ט מהל' טו\"צ הל' י\"ב) ואף שהתם אמר הרמב\"ם (הל' ט') שאפילו כהן קטן ושוטה מטהר ומטמא את הנגעים הא אין סמכינן על ראייתו וצריך ראיית חכם. וצ\"ל דמצוה שאני לא להסתכל מכוין ושומר מצוה לא ידע דבר רע ומצלת מן העבירה בעדנא דעסיק בה. אמנם לענין תגלחת ודאי אם אפשר ע\"י כהן קטן ודאי אמרינן שיגלח להכהן קטן. וה\"נ מגלח כהן קטן. כדי שלא יעבור על לאו דלא תקיפו. ולפ\"ז שפיר הוכיחו תוס' דאם המעשה ע\"י כהן קטן. אמאי איצטריך למדחי הל\"ת. אם מקשינן ניקף למקיף. וע\"כ דניקוף בכל גוונ' חייב והא דנקט תוס' גוי לאו דוק' ואשגרי דלישנ' הוא ובלא\"ה צריכין לומר כן. דהא גוי לא יכול לבוא לעזרה. ובזה נפל כל דקדוקי הרב מהרש\"א ז\"ל דלא דייקו תוס' בשבועות ובנזיר ונקטו פעם גוי ופעם אשה ופעם קטן ולא חשו אם נקטו זאת או זאת ואולם לבו מהסס בזה. דבלא\"ה דברי תוס' עולים כהוגן. אם נקטינן בידן זאת להקדמה ראשית ולאבן מונח. דאע\"ג דהמקיף פטור אפ\"ה הניקף חייב תו לא קשיא נמי אמאי לא ירבה באיסורין אף אם הניקף חייב ולא יקיף לו הכהן כי היכא דלא יעבור על לאו דלא תקיפו. דזה לית'. דע\"י אשה לא מהני דהא אשה נמי חייבת על הקפת ראש בגדול. כמו שהעיר הרב ח\"ה וכמו שכתב הרב המחבר פה. ורק אשגרי' דלישנ' הוא. דנקטו בלשונם אשה וגוי לא יכול לבא לעזרה. וגם אין מצוה נעשית ע\"י גוי כי גוי לאו בר מעבד מצוה הוא ואנו אין לנו אלא קטן. ומאי אהני לן בזה הא אף אם אמר הגדול לקטן. בזה ודאי יש שליח לדבר עבירה לא מבעיא לרבינ' (ב\"מ י\"א ב') דאם אין השליח בר חיובא מחייב המשלח. אפי' אם לדברי רב חסא. היכי דלא בעי עביד. לא מחייב השליח. הא הכא דמי ממש לחצר. דהא צריך תגלחת. והוי ודאי שליח לדבר עבירה ומאי אייתר לן אם קטן מגלחו והוא שלוחו. או גדול בעצמו מגלחו ובאמת יש להעיר נמי קצת לפי דברינו אלה דמתחלה לא קשי' קושית התוס' דאמאי ידחה עשה דתגלחת ללא תעשה דלא תקיפו. יגלחו הקטן. ויהי' הניקוף נמי פטור. מלאו דתגלחת דכיון דאין כאן חיוב על המקיף ומדמקיף לא חייב ניקוף נמי לא חייב ולפי דברינו יש לפקפק בזה דודאי התורה לא אמרה מצוה דתגלחת לקטנים. ולא נתנה התורה לתינוקות של בית רבן וא\"כ איך יאמר גדול לקטן גלח את הנזיר. והא יש שליח לדבר עבירה בזה. וא\"כ המקיף חייב היינו המשלח וניקוף נמי מחייב. ומאי איית' לן. ואף שיש לדחות ולומר. דהא עכ\"פ אין המקיף בעצמו. ואין הסברה נותנת. דזיל בתר טעמ' דמ\"ש כיון דאיכ' חדא דמחייב יש כאן הלאו דלא תקיפו. והמשלח והשליח עצם אחד הוא ושלוחו של אדם כמותו. וע\"כ צ\"ל דתוס' סביר' להו. לרב חסא צריכין דוקא חצר דבע\"כ. אבל הכא לא דמי לחצר. דאפ\"ה אי בעי לא עביד. וקושית התוס' לרב חסא שם. אמנם עדיין יש לפקפק בזה. מאי הוכיחו תוס' לפ\"ז. דע\"כ לא מקשינן הניקוף למקיף לרב אדא. ולפי הערותינו יש לדחות דודאי לרב הונא זה לית' כלל ורק לרב אדא. וא\"כ מה הוכיחו לרב אדא דיש לומר דר\"א כרבינא ס\"ל דאם אין השליח בר חיובא חייב המשלח וא\"כ אם או' לקטן הקיף לי גדול מחייב שולחו כמ\"ש הש\"ס (ב\"מ י\"א ב') וליכא קשיא לא ידחה העשה לל\"ת ויקיף קטן. הא הקטן יקיף עפ\"י ציוות הגדול ומאי אהני לן הלא הוה כמו שהגדול בעצמו יקיף ורב חסא דסובר אי בעי עביד אי בעי לא עביד. ולפי סברותינו ה\"נ שייך הכא אי בעי לא עביד ולא דמי לחצר דבע\"כ באמת כר\"ה ס\"ל ולר\"ה בלא\"ה לא קשיא דלדידיה לא מקשינן כלל מקיף לניקוף ולא ניקוף למקיף וכל עיקור הפלפול אליבא דר\"א סובב הולך ואם כן אף אי קיימא לן כרב חסא כמו שפירש הרא\"ש שם בב\"מ וכן הר\"מ ונמוקי יוסף שפיר לדידן דהא אנן קיימא לן כר\"ה ולפ\"ז אנו צריכין למימר דתוס' ס\"ל כדעת הש\"ך (ח\"מ סי' קפ\"ב סק\"א) דליכא מאן דפליג על רב חסא ורבינא גופיה קבלה ואם כן קשיא לרב אדא דהא רב חסא כ\"ע סברא. זולתי אם אמרינן כסוף דברי הש\"ך שם דאין שליחות לקטן בזה כלל וש\"ס אמר רק אמר לאשה אקיף לי קטן. ולא לקטן. בלא\"ה דברינו ליתא דלענין שליח לד\"ע לא נעשה קטן שלוחו והתגלחת הרי עשה דהא נתגלח. ומה לי אם שלוחו אם לאו. וכל זאת מוכח נמי מדברי הש\"ס עצמן. וצריכין אנו לבא לאחת מן הדרכים האלה דזולת זאת קשיא לן על רב הונא. במאי מוקים למתני' דהכא פ\"ב דנזירים. וכקושית הרב המחבר ולא יספיק לן תירוץ של שמואל באשה וקטן דמאן מקיף להו לרב הונא דהא גדול המקיף אם הקטן חייב. ולא נחית לן נמי בפרוקא דמקיף להו נמי קטן. דמי אמר לקטן שיקיף. וכי לקטנים שנו רבי. ומנא ידעי וכי דינא גמירי ואם אומר גדול לקטן גלחהו לקטן או לאשה זאת הרי משוה לשליח והא הכא דאין השליח בר חיובא חייב המשלח. וגם הלא צריך למעביד. ול\"ש אי בעי' לא עביד. וע\"כ אחת משתיהן או דאין הסברא כך אלא דוקא בחצר בעינן. דבע\"כ והוי נמי הבא. אי בעי עביד אי בעי לא עביד. או כדעת הש\"ך שם שאין שליחות לקטן כלל לענין שליח לד\"ע עייש\"ה. ובמקום אחר הארכתי בכל דברי הש\"ך. ואין כאן מקומו. וע' במ\"ל פ\"ב מהל' רוצח ודוק. ועיין עוד בהגהותינו לה' מלוה ולוה אי\"ה:<br><b> ועדיין </b> לא נתקררה דעתי בזה הענין דלפ\"ז קשיא לן לרב הונא דאמר גדול המקיף את הקטן חייב. במאי מוקי המתני' כמו שהקשה הרב המחבר. אי הקטן ואשה הניקפין מאי אהני לן. אכתי מי מקיף להו דהא לדידי גדול המקיף לקטן חייב: ואכתי קשיא איך יעיף מספק ואין לומר עליו דאיירי בקטן שמקיף כמו שמסיק הרב לדעת הר\"מ דמאי מהני בזה. דאטו מתני' אמר למילתיה ושנה עם קטנים. ומנא ידע קטן להעשות כן אם לא אמר ליה גדול וקושיא לן הא בהאי מלתא. דל\"ש למימר אי בעי עביד. אי בעי לא עביד. וצריך לעבוד משום תגלחת. ואם כן ודאי קושיא לכל הדעות. הא יש שליח לדבר עבירה לא מבעי' לרבינא ב\"מ (י\"א ב') דהיכא דלא מחייב שולחו חייב המשלח. אפילו לרב אסא נמי קשה ואולם יש להוכיח מזה קצת לדעת הש\"ך. ח\"מ סימן קפ\"ב ס\"ק א' ודעמי' שאין שליחות לקטן כלל ולא שייך למימר אין שליחות לד\"ע בזה. ומצות תגלחת אפ\"ה איכא דהא נתגלח ע\"י כהן והתורה אמרה שיתגלח ע\"י כהן תו לא:<br><b> ואם </b> לא אמרי' כדעת הש\"ך יש למצוא תרופה מקושי' תוס' שבועות [ג' א'] ד\"ה ועל הזקן סה\"ד דהקשו מדוע אוקי שמואל למתני' באשה וקטן הניקפין לוקי באשה וקטן המקיפין ועיין חידושי הלכות שם דזה ליתא דהכא לא מהני אם הניקפין גדולים כיון דגדול צריך לומר לקטן תקיף אלה וא\"כ הוי כאלו גדול מקיף להו ודוק ועיי'. ומאי דבדיק לן הרב המחבר. דלדעת תוס' הקושיא נמי ממילה דאמאי אמר רחמנא יבא עשה דמילה וידחה שבת והרי יכול לעשות ע\"י קטן. ואם בנכרי מילה כשירה ע\"י גוי ודאי נמי ליתא דהתורה אמרה דעל האב המצוה ולא זולת ואף שאם אין האב יכול למול אחר מל אותו היינו שהוא נמול אבל האב לא עשה המצוה ואף אם גם למצוה שלוחו של אדם כמותו. ורק מצוה בו יותר מבשלוחו. אייתינן נמי לזה. הא אין גוי בר מעבד מצוה הוא דאין שליחות לגוי. וכן אין שליחות לקטן ויש להסיב לזה הענין האי דקצירת עומר דנקצר ביום כשר ואפ\"ה דוחה שבת כמו שפי' הרמב\"ם [פ\"ו מהל' תמידין ומוספין] ועיין בתו' מנחות [פ\"ב א'] ד\"ה אמאי דחי שבת דכתבו דיש לומר לעשות מצוה מן המובחר ובסברות הרב ז\"ל די\"ל שבת הותרה היא אצל מילה ואף אם יכולין לעשות ע\"י קטן או גוי לא משכונו נפשינו אבתריה דהא הותרה ומאי לי גוי וקטן או ישראל גדול דהא הותר כמו בטומאה ומסולק נמי קושית הרב הש\"ך [סי' רס\"ב סק\"ב] דהקשה אם מל תוך ח' שפיר דמי אמאי ידחה שבת לימול תוך ח' וליתא דהא הותרה מילה אצל שבת. וכן יש לקשור בזה ענין ב' מוהלים שהובא בש\"ע. סי' רס\"ו סעיף י\"ד דאם הותרה שרי כמו עבודה אבל אם דחוי' מה שיש למעט באיסור שפיר דמי ובאמת י\"ל נמי דמוכח שבת הותרה דלרבנן [דר\"א שבת קל\"ב א'] דס\"ל מכשירי מילה אינה דוחה שבת אייתר להו ביום השמיני דעיקר הדין דילפינן שמילה דוחה שבת אתי' או מהלכה. או מלימוד אות ודורות שם ועיין היטיב שם. דיש להעיר בזה הסוגיא ולכן נראה דלכך כתבה רחמנא שני למודים להורות דהותרה דאין איסור כלל: וכמה נפקותא מיניה בפרט לדעת הרמב\"ם דפ\"י [פ\"י מהל' מלכים הל' ז'] דבני קטורה אף בזמן הזה חייבין במילה א\"כ אם הי' לפנינו אחד מבני קטורה דחייב במילה וכשר למול. דהא המול ימול כתיב מאן דמל ימול והא מל. וגם בכלל בריתי תשמור א\"כ לא היה העשה דמילה דוחה שבת והא אפשר למול ע\"י גוי מבני קטורה דכשר למול. אף למ\"ד שאר גוים פסולין למול. ואולי מזה נפקא לי להר\"מ דין זה שלא כדעת הרש\"י [סנהדרין נ\"ז ב'] ועיין בתשובת מהרי\"ט ח\"ב ובתשובת ש\"א הלכות שבת והבן:<br><b> מעשה חושב</b>\n<b> (כד) </b> תיפוק לי' דלא מצי עביד הקפה דקא עבר אלאו דלא תקיפו מספק. תימא לי דהא צריך לטעמא דחולין בעזרה משום נזיר ממורט דקיי\"ל דיש לו תקנה רמב\"ם פ\"ה ה\"ח מנזירות:<br><b> (כה) </b> ואולי אצטריכו להך טעמא למ\"ד הקפת כל הראש מדרבנן. אינו מובן לכאורה דהא גם בחולין שנשחטו בעזרה איכא למ\"ד דס\"ל דלאו דאורייתא ומאי שנא דשבקו הקפה ונקטו הבאת קרבנות ונלע\"ד דכונת מרן המל\"מ היא דלמ\"ד הקפת כל הראש דרבנן היא כדמסיק לא גזרו במקום דליכא תקנתא משא\"כ לענין הבאת קרבנות שאפי' למ\"ד חולין בעזרה לאו דאורייתא מ\"מ לא מעייל נפשי' בספיקא דלא מצי מייתי להו מספק משום דלדידהו יש חזקת חולין מש\"ה נקטו הבאת קרבנותיו ושבקו הקפה ועי' לקמן בסמוך מה שכתבתי שם על הגליון. מ\"מ איני יודע למה ניחא לי' להמל\"מ בישוב זה דרש\"י ור\"ן שבקו טעמא דהקפה אף דקיי\"ל דהקפת כל הראש שמה הקפה מדאורייתא (דריב\"ח יחיד הוא לגבי אמוראי טובא דס\"ל דהיא הקפה דאורייתא) ונקטו טעמא דהבאת קרבנות דקיי\"ל באמת דלאו דאורייתא כיון דהלכה כר' אבהו ולמה שבקו איסור תורה ונקטו איסור דרבנן וצ\"ע יותר למ\"ש הר\"ן שם דבדיעבד אית לי' תקנתא בעולה ושלמים דמצי לאתויי בתנאי וטפי הו\"ל לפרש משום הקפה דאין לה תקנתא כלל:<br><b> (כו) </b> כיון דחולין שנשחטו בעזרה מדרבנן כל תקוני גברא לא גזור רבנן. למ\"ש רש\"י בפסחים דהאי לאו דאורייתא היינו דאיהנ\"א לאו דאו' אבל איסור אכילה הוי דאוריי' א\"כ קושייתו לק\"מ משום דרש\"י לשיטתי' שפיר קאמר לר\"י דלא מעייל נפשי' לספיקא דהא לא מצי לאתויי קרבנותיו לעזרה שהוא דאוריי' לענין אכילה (ואפשר דגם הר\"ן סובר כן וגם לר\"ן ניחא) והשנית דבל\"ז נמי לק\"מ לשיטתו זו דהא באמת ס\"ל לר\"י בת\"כ פ' צו דחולין שנשחטו בעזרה אסורים גם בהנאה מדאורייתא וא\"כ ע\"כ תנאי נינהו אליבא דר\"י וא\"כ י\"ל דרבא דקאמר אליבי' דר\"י דעל ספק נזיר לא מצי מייתי קרבן היינו ר\"י דת\"כ דס\"ל דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא. והשלישית אני אומר למ\"ש הש\"ך דגם בספק דרבנן היכא דאיתחזק איסורא לא אזלינן לקולא א\"כ י\"ל דא\"א לי' לאתויי קרבן מספק אפי' להסוברים דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא משום דלהבהמה יש חזקת חולין משא\"כ לענין הקפה אי נימא דהקפת כל הראש הוי דרבנן דל\"ש לומר דיש על הנזיר חזקת איסור הקפה (דכיון שנטמא מספק הרי לא אהני לי' חזקת טהרתו דא\"כ לא הי' טמא אפי' מספק) כמו בספק התפלל דאינו חוזר ומתפלל אע\"ג שהי' עליו חיוב להתפלל ואיתחזק חיוב זה עליו ולפיכך בספק נטמא מותר להקיף מספק אע\"ג דיש בזה איסור דרבנן מ\"מ מותר כיון דליכא בזה חזקת איסור משא\"כ לענין קרבן, דבהמה זו דאתחזקה לחולין ודאי דא\"א להביא אותה לעזרה:<br><b> (כז) </b> דאכתי תקשי לר\"ה מה יענה בההיא מתניתין. לא ידעתי מהו דהא באמת כתבו התוס' בשבועות שם דשמואל ע\"כ כרב אדא ס\"ל מכח ההוכחה זו. ומה שהקשה מה יענה ר\"ה בההיא מתניתין אני כבר יישבתי לעצמי דר\"ה יוקי מתניתין דגם המקיפים המה אשה או קטן. אלא מדלא קאמר הכי שמואל בהדיא, ומגלח להו אשה או קטן הוכיחו התוס' דשמואל כרב אדא ס\"ל: ומה שנראה מדברי הגאון המחבר שהלך בדרך אחר. שגם גלוח דנזיר צריך שיהיה ע\"י כהן דוקא. לא ידעתי מנין לו זה. והרי בריש פ' ב' נזירים לאו במצורע איירי: ובפשיטות שהחיוב על הנזיר לגלח בעצמו או ע\"י שליחו. דדוקא במצורע בעי כהן. דמשום שטומאתו וטהרתו תלוי בכהן. דדרשינן מתהיה דגם תגלחתו הוא ע\"י כהן: ולפ\"ז א\"צ כלל לומר כמ\"ש התוס' הנ\"ל. להוכיח דשמואל כרב אדא ס\"ל מדלא פירש בהדיא באשה וקטן ומגלח להו אשה או קטן: דכיון שהחיוב על הנזיר עצמו לגלח א\"ע. א\"כ ממילא באשה וקטן נמי הם עצמם הם המגלחים א\"ע. אע\"ג דשאר נזיר יכול למיעבד שליח על הגלוח. ואשה אינה יכולה לר\"ה. מ\"מ זה אין הכרח להש\"ס לפרש בהדיא כיון דמסתמא הנזירה עצמה מגלחת א\"ע וא\"כ בפשיטות ניחא דשמואל כר\"ה ס\"ל: [ואפשר דאפילו שליח מצי האשה לשויי כיון דהיא מותרת דהא אמרינן שליחו של אדם כמותו. ונהירנא דמו\"ח הגאון ז\"ל נסתפק בכעין זה ואני מצאתי ג\"כ בשו\"ת תשובה מאהבה. דמספקא ליה לחתן המחבר הרב הגאון מוהרא\"ש. למ\"ד דהרשות ביד גואל הדם ושאר כל אדם מחויבים עליו אי מצי גואל הדם לשויי שליח להרוג את הרוצח. כיון דשליחו של אדם כמותו]:<br><b> הן אמת </b> שאני פשטתי הספק מהא דפ\"ב דביצה במי שלא הניח עירובי תבשילין. דאחרים נמי אין מבשלים לו ואפילו הוא אינו מבשל לאחרים ואמאי לא מצי זה שהניח ע\"ת לאשויי שליח לזה שלא הניח ע\"ת שיבשל לו. לפמ\"ש הר\"ן בשם בה\"ג שם דהוי ג\"כ מטעם שליחות). אע\"כ דלא אמרינן בזה שליחו של אדם כמותו. ועוד הוכחתי מכמה מקומות דלא אמרינן בכעין זה שליחו של אדם כמותו]. אלא דהתוס' הוצרכו לדבריהם חדא משום דלא קאמר שמואל בהדיא ומגלח להו אשה או קטן. ועוד משום דמסוגיא דנדרים דף כ\"ט ע\"א משמע דאין קטן מגלח א\"ע. דאל\"כ מאי פריך התם מהקפה הא כיון דהנזיר הוא קטן הרי הוא עצמו מגלח את עצמו ולמה ליה להש\"ס לדחוקי דס\"ל לריב\"ח (דלא כהל') דהקפת כל הראש לא שמה הקפה אע\"כ דהקטן אינו מגלח א\"ע. וס\"ל להתוס' דמסתמא ה\"ה אשה נזירה נמי אינה מגלחת א\"ע. (ובאמת לא זכיתי להבין אמאי לא. אחרי שכבר הוכחתי דהת\"כ לא איירי אלא בתגלחת דמצורע וכנ\"ל):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> מצות עשה שהיא מזמן לזמן כו' נשים פטורות כו'.</b> הנה הר\"ב גופי הלכות כלל שי\"ד כתב דמ\"ע שהז\"ג נשים פטורות ואע\"ג דאיכא עונש כרת ולא אמרינן כיון דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין בהא נמי לחייבו והוכח כן מדברי התוס' דקידושין דכ\"ט ד\"ה אותו שהקשה דל\"ל קרא ת\"ל דמצות עשה שהז\"ג נשים פטורות אע\"ג דמילה עשה שיש בו עונש כרת הוא ונראה שכונתו ודאי לומר דנשים פטורות מעונש העשה. אמנם ודאי דעל עונש לאו או כרת מחייבו מטעם דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה האמנם נראה ודאי שאין להוכיח מדברי התוס' כן דאע\"ג דיש בו לאו או כרת נשים פטורות די\"ל דע\"כ לא כתבו התוס' אלא גבי מילה דהאב לא מחייב עליו כרת כמ\"ש רש\"י ז\"ל פרק ר\"א דמילה גבי כלל אמר ר\"ע דף קל\"ג ע\"א וליכא גבי אב אלא עשה גרידא ומשו' הכי הוא דק\"ל דל\"ל קרא דאותו ולא ניחא להו לומר דסד\"א משום דמילה עשה שיש בו כרת הוא כיון דלגבי האב והאם כי נימא דחייבות אין בהם כרת ובמגילה דף ך' ד\"ה דכתיב דחקו לזה וכתבו כיון דגבי מילה עונש כרת הוה אמינא דלחייבו דאע\"ג דלגבי דידהו ליכא כרת אלא למל גופיה מ\"מ. הא מיהא מ\"ע שיש בו כרת הוא והו\"א דחמיר טפי קמ\"ל אותו דלא מחייבי אמנם היכא דאיכא עונש כרת או לאו בנשים גופייהו ה\"ה דנשים חייבות ג\"כ על העשה כיון דבהעברת העשה מחייב עליה עונש מחמת הלאו ובזה ניחא נמי מה שהקשה הרב הנז' ז\"ל בס' ש\"ש ח' בא אההיא דגרסינן פרק הישן דכ\"ח האזרח לרבות את הנשים האזרחיות שחייבות בעינוי ופריך עליה יוה\"כ מדר\"י א\"ר לפקא כו' ומשני לא נצרכה אלא לתוספת עינוי יוה\"כ כו' דאמאי לא משני דקרא איצטריך עינוי גופיה דסד\"א דאע\"ג דחייבות בעונש ואזהרה מטעמא דהשוה הכתוב אשה לאיש מ\"מ אעשה דועניתם יהיו פטורות משום דהו\"ל מ\"ע שהזמן גרמא קמ\"ל קרא דאף על העשה נמי חייבות יע\"ש אכן כפי מ\"ש נראה דלק\"מ דהתם נמי יוה\"כ כיון דהנשים הן בעונש ואזהרה פשיטא ודאי דחייבות אעשה גם כן כיון דבהעברת אעשה אית ביה עונש כרת ולאו כך היה נראה לי פשוט ומההיא דגרסינן בפסחים פרק האשה דף צ\"א ע\"ב דר\"ש דס\"ל דבפסח באנשים חובה ובנשים רשות ועושין אותה טפילה לאחרים נפקא ליה מדכתיב בראשון איש איש אין אשה לא וכ\"ת א\"ה אפילו טפילה נמי לא אהני ליה במכסת נפשות לטפלה כו'. נראה שיש להדיא ראיה למ\"ש דהיכא דיש בעשה לאו או כרת הנשים מוזהרות דהתם כיון דע\"כ איצטריך למכתב במכסת נפשות לאשמוע' דעושין אותה טפילה לאחרים אי לא כתיב איש למעוטינהו הוה מרבינן מקרא דמכסת חיובו לגמרי וזה פשוט גם מההי' דאמרי' מ\"ט דר\"י דכתיב במכסת נפשות ואפי' נשים אין להקשות איפכא דל\"ל קרא לחיובינהו ת\"ל כיון דעשה שיש בו כרת הוא מוזהרין עליו די\"ל דאי לא כתיב במכסת נפשות הוה ילפינן מפ\"ב דפטור' ממעוטא דחטאו ישא האיש ההוא ופשוט שוב ראיתי שדבר זה במחלוקת הוא שנוי כי הנה מדברי הרב בעל החינוך ז\"ל פ' אמור סימן רס\"ט ורפ\"ו מבואר בהדיא כמ\"ש דכל דאית לאו מוזהרות ג\"כ על העשה וזהו ממ\"ש דנשים חייבות אעשה דשביתת הרגל אע\"ג דהוי מ\"ע שהז\"ג משום דאית ביה נמי לאו:<br><b> האמנם </b> מדברי התוספו' פ\"ק דקידושין דל\"ד ד\"ה מעתה נראה שחולקים ע\"ז וס\"ל דמ\"ע שהז\"ג נשים פטורות על העשה אף ע\"ג דאית ביה לאו וזה מבואר ממ\"ש וז\"ל וי\"מ דמ\"מ איכא נפקותא לאשה לקיים מ\"ע כו' אך הקשה הר\"י איש ירושלים על פי' זה א\"כ גבי אין מדליקין בשמן שריפה בי\"ט משום די\"ט עשה ול\"ת ושריפת קדשים אינה אלא עשה אשה שאינה חייבת בעשה די\"ט דהוי ז\"ג וכי תוכל להדליק בשמן שריפה וכ\"ת אה\"נ אמאי לא אשתמיט שום תנא כו' אלא מאי אית לך למימר דעשה שיש עמו לאו אף דלא אלים ולא דחי ליה עשה כו' יע\"ש ולפי דעתם קשה מההיא דיומא דאמאי לא משני דקרא איצטריך לעינוי גופו ולחיובי אעשה דועיניתם ואפשר לומר דמאי דפריך התם יוה\"כ קרא ל\"ל והא מדר\"י כו' לאו מקרא דהאזרח גופיה פריך דאמאי איצטריך דהא פשיטא דאיצטריך לחייובינהו אעשה אלא אתנא דברייתא קא פריך דקתני האזרח לרבות את הנשים שחייבות בענוי דמשמע דעיקר קרא אצטריך לחייבן בענוי דסד\"א דפטירי דאם לא כן מאי שחייבות בעינוי דקתני ברייתא והא בלאו קרא נמי חייבות משום עונש ולאו דאית ביה והכי הוה ליה להברייתא לומר האזרח לרבות את הנשים שהן מוזהרות בעשה ואהא משני דאצטריך לתוספות עינוי דהו\"א דפטורי לגמרי כנ\"ל נכון:<br><b> ודע </b> שלדעת י\"מ יש ליישב מה שהקשה התוס' בריש יבמות ד\"ו ד\"ה וליגמר מהכא שהקשו וז\"ל והיכי נגמר מהכא דלא דחי דלמא שאני הכא דהוי עשה ול\"ת דהכתיב למען ינוח כו' ועוד הקשו מנ\"ל דלא דחי עשה דכיבוד או\"א אפילו לאו גרידא והא שבת וטומאה כולהו עשה ול\"ת נינהו כו' יע\"ש מה שנדחקו בזה. אכן לדעת י\"מ הנה נכון דתלמודא פריך שפיר דניגמור מהכא דלא אתי עשה ודחי ל\"ת משום דכי כתיב קרא ואת שבתותי תשמורו כלכם חייבים בכבודי אכולהו מזהר רחמנא בין אגברי בין אנשי וכדרשינן פ\"ק דקידושין איש אמו כו' אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר תיראו הרי כאן ב' ול\"נ כיון דאפילו בנשי דליכא עשה דלמען ינוח משום דהו\"ל מ\"ע שהזמן גרמא קאמר קרא דלא אתי עשה דכבוד ודחי ל\"ת דחילול שבת ואהא פריך שפיר ונגמר מהכא דלא דחי ומש\"ה ילפינן מינה דלא דחי עשה דכבוד ל\"ת גרידא כמובן ודוק. ויש לי לדקדק לדעת הר\"י איש ירוש' דס\"ל דנשים אינן חייבות בעשה די\"ט דאמאי לא דרשינן סמוכים ונימא אמר קרא מקרא קדש כל מלאכה לא תעשו כל שישנו בל\"ת כל מלאכה ישנו בעשה דמקרא קדש. דמקרא קדש עשה הוא כמ\"ש הר\"ש החינוך סי' הנז' ורבינו בס' המצות יע\"ש וכדרשינן פ' א\"ע אמר קרא לא תאכל עליו חמץ כו' כל שישנו בבל תאכל ישנו בקום אכול מצה ואיפכא ליכא לאקשויי דנימא כל דישנו בעשה דמקרא קדש ישנו בל\"ת כל מלאכה והני נשי הואיל וליתנהו בעשה דמקרא קדש דהוי מצות עשה שהז\"ג ליתנהו בל\"ת כל מלאכה דלחומרא מקשינן וא\"נ משום דאורחיה דקרא דסיפי' מפרש לרישיה כמ\"ש התוספ' שם ופ\"ג דשבועות דף ך' ד\"ה את שישנו וכה\"ג ק' אהא דפרכינן בחגיגה אמר מר זכורך להוציא את הנשים טעמא דכתב רחמנא זכורך הא לאו הכי נשים חייבות מ\"ע שהז\"ג היא כו' ומאי קושיא הא אי לא כתיב זכורך הו\"א אמר קרא ג' פעמים יראה כל זכורך ולא יראו פני ריקם כל שישנו בלא יראו פני ריקם ישנו בראיה והני נשי הואיל ואיתנהו בלא יראו כו' דאמר מר השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה איתנהו בעשה דראיה להכי כתיב זכורך ואפכא אין סברא למדרש משום דלחומרא מקשינן ול\"נ משום דסיפיה מפרש לריש' והן אמת שראיתי להר\"ב החינוך ז\"ל פ' ראה סי' ת\"ץ שכתב וזאת האזהרה אינה נוהגת בנקבות כמו שאין מצות העשה הבאה ע\"ז נוהגת בהן וכ\"כ רבינו בס' המצות במל\"ת מצוה קנ\"ו יע\"ש מ\"מ היינו לפום קושטא דמלתא דכתיב זכורך וקרא מיעטינהו ממ\"ע אמרינן דה\"נ פטורות מאזהרת דלא יראו דכל שישנו בראיה ישנו בל\"ת אמנם אי לא הוה כתיב קרא זכורך ודאי דהוה מסתבר טפי למדרש איפכא כל שישנו בבל יראו כו' אי משום דלחומרא מקשינן ואי משום דאורחיה דקרא דסיפיה מפרש לרישיה כההיא דפרק א\"ע:<br><b> ושוב </b> ראיתי למוהרימ\"ט ז\"ל בחדושיו שם שהקשה מעין קושיא הלזו לתירוץ ראשון שתי' התוספו' דמשכחת לה עשה בלא לאו במעקה כו' בנמלך כו' הקשה הוא ז\"ל דאמאי לא נימא כל שישנו בלא תשים דמים ישנו בעשית מעקה דומיא דמצה ותירץ דדוקא גבי מצה דתרי מילי נינהו דרשינן מדסמכינהו קרא ש\"מ דכל אותן שהן מצווין על החמץ מצווה על המצה אבל מעקה ואבידה חד ענינא הוא לא דרשינן מדסמכינהו דלעבור עליהן בלאו ועשה הוא דאתא עכ\"ל יע\"ש. וכפי דבריו ז\"ל יש ליישב נמי קושיא דידן דה\"נ גבי י\"ט וראיה כולהו נמי עשה ול\"ת חד ענינא הוא אלא דאכתי קשה לדעת הר\"י איש ירושלים דאמאי לא נימא דהנשים חייבות באזהרה לא יראו פני ריקם ואם באו לעזרה בלא קרבן עוברות בל\"ת ואע\"פ שהן פטורות ממ\"ע דראי' ואינן חייבות להראות בעזרה מ\"מ אם רוצים להראות בעזרה מוזהרות שלא להראות ריקם דומיא דשביתת הרגל ממש דאע\"ג דליתנהו בעשה הן מוזהרות בל\"ת וכל שכן הוא שהרי גבי שביתת הרגל עשה ול\"ת חדא מלתא שהוזהרנו שלא לעשות מלאכה בי\"ט משא\"כ בראיה דעשה הוא שצונו לראות בעזרה והל\"ת הוא שאם נבא ליראות בעזרה שלא לבא ריקם אבל אם לא בא לעזרה אינו עובר אלא על העשה וא\"כ היל\"ל דהנשים אינן מצוות על העשה דראיה אבל הן מוזהרות אם רוצות שלא ליראות ריקם ובשלמא לדעת החינוך ורבינו ניחא דכל דאיכא עשה ול\"ת בדבר חדא מילתא היא והילכך גבי שביתת הרגל כיון שהן מוזהרות על הלאו מוזהרות גם כן על העשה וגבי ראיה כיון שהן פטורות מהעשה פטורות ג\"כ מהלאו אכן לדעת הר\"י איש ירושלים קשה לומר דה\"נ לדעת הר\"י הן מוזהרות שלא ליראות ריקם הא ודאי דוחק דלא לישתמיט שום תנא לומר כן ויש ליישב בדוחק דזכורך דכתיב ברישא אלא יראה דשלאחריו נמי קאי ונדרש לפניו ולאחריו אלא דא\"כ קשה דמאי פריך בפ\"ק דחגיגה טעמ' דכתיב רחמנ' זכורך ומאי קושיא אימא דאיצטריך זכורך למעוטינהו מלאו דלא יראה וצ\"ע ודוק:<br><b> ודע </b> שכלל זה שכתב רבינו דכל מ\"ע שהזמן גרמא נשים פטורות ילפינן לה פ\"ק דקידושין מתפילין ופרכינן עלה אדילפינן מתפילין לפיטורא נילף מהקהל לחיובא ומשנינן משום דהוי מצה והקהל שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין והדר פרכינן אי הכי תפילין וראיה נמי שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ומשנינן צריכי דאי כתיב רחמנא תפילין ולא כתיב ראיה הו\"א דיליף ראיה ראיה מהקהל כו' וכתבו תוס' שם וז\"ל הו\"א דנילף ראיה ראיה מהקהל וא\"ת הא אמרינן מצה והקהל ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין וי\"ל דמג\"ש דראיה ראיה הו\"א דילפי' ראיה ראיה מהקהל א\"ד והנראה מבואר מדבריהם דס\"ל דכי אמרינן ב' כתובים הבאים כאחד אין מלמדין היינו דוקא לעלמא אמנם דבר הנלמד בג\"ש מאותן שני כתובים ה\"נ דמלמדין מהם וראיתי למוהרימ\"ט בחידושיו שתמה על דברי התוס' הללו מאותה שאמרו פרק איזהו מקומן דף נ\"ז דבכור ומעשר ופסח טעונין מתן דמים כנגד היסוד מג\"ש דזריקה זריקה מעולה ופרכינן אי מה להלן שתי מתנות אף כאן שתי מתנות ומשני אביי ל\"ל סביב בעולה סביב בחטאת הוי שני כתובים כו' ואין מלמדין ולמ\"ד מלמדין הוי אשם ג' כתובים כו' ופרש\"י שם דאע\"ג דהכא לאו בבנין אב אנו באים ללמוד אשמועינן אביי דב' כתובים אין מלמדין אפילו בג\"ש אותו דבר שנכתב בשני יע\"ש שהניחו בצ\"ע וכ\"כ בספר כריתות בלשון לימודים שער א' כלל זה דאפילו בג\"ש אמרי' דאין מלמדין והביא ראיה מההיא דפרק איזהו מקומן וליכא למימר דההיא דפרק איזהו שאני דכיון דאיכא לאוקמי הג\"ש דזריקה זריקה לענין שטעונה יסוד לא ילפי' בג\"ש דין הב' כתובים אבל בהא דקידושין דג\"ש דראיה ראיה כיון דליכא לקיומי דגזירה שוה למילתא אחריתי ע\"כ ילפינן מג\"ש דין הב' כתובים דהא ליתא דג\"ש דראיה ראיה איצטריך למעוטי חרש דפטור כדאית' פ\"ק דחגיגה ועיין בהרב בעל יבין שמועה כלל קכ\"ו שהקש' לסבר' הכריתות מה יענה לההיא דפ' קמא דקידושין ומה שנדחק לתרץ שדבריו הם דחוקים כמו שירא' המעיין ובר מן דין אכתי צריכין אנו למודעי לדעת התוס' דסבירא ליה דבג\"ש מלמדין מה יענו לההיא דאיזהו מקומן והנראה אצלי ליישב דע\"כ לא כתבו התוס' דבג\"א מלמדין מהשני כתובים אלא דוקא גבי ראיה ודכותיה דאיכא למימר דראיה ישנו בנשים מג\"ש דהקהל וכי מיעוט רחמנא ממצה והקהל ב' כתובים לאשמועינן דמ\"ע שהז\"ג נשים פטירות היינו בשאר מצות דעלמא אבל ראיה אע\"ג דמ\"ע שהז\"ג היא נשים חייבות מכח גז\"ש ואהני ג\"ש ואהני ב' כתובים משא\"כ בההיא דאיזהו מקומן דאי אמרינן דבכור ומעשר ופסח טעונין שתי מתנות מכח ג\"ש דזריקה זריקה מעולה אם כן מיעוטא דב' כתובים הוי ג' כתובים למאי אתא שהרי כל הקרבנות כלן טעונין ב' מתנות והילכך ע\"כ למעוטי בכור ומעשר אתא דלא נילף מג\"ש וגזירה שוה דזריקה זריקה אתיא לענין שטעונה יסוד ומעתה אף אנו נאמר דמ\"ש הכריתות דאפילו בג\"ש אין מלמדין לא כ\"כ אלא דוקא דומיא דההיא דזבחים דליכא לאוקמי מיעוטא דב' כתובים למלתא אחריתי אלא למעט אותו דבר הנלמד בג\"ש אמנם היכ' דאיכא לאוקומי מיעוטא דשני כתובים למלת' אחריתי הכא נמי דילפינן מגזרה שוה:<br><b> ואולם </b> מדברי התוס' בערכין דט\"ו ע\"ב ד\"ה איבעיא להו נראה דס\"ל דאפילו היכא דליכא לאוקומי מיעוטא דב' כתובים למלתא אחריתי ילפינן מהשני כתובים בג\"ש וזה ממ\"ש שם וז\"ל קשה להר' אלחנן אמאי לא נילף מנהון ג\"ש נהי דבנין אב לא ילפינן מינייהו מ\"מ ג\"ש נילף מינייהו ונראה לר\"י מדאיצטריך למכתב חומש גבי מקדיש שדה אחוזה וגבי מקדיש ביתו ומצינו למילף חד מחבריה בג\"ש ולא ילפינן אלא כתב חומש לכל חד וחד ש\"מ שני כתובים כו' ולא ילפינן מינייהו אפילו בג\"ש עכ\"ל יע\"ש הרי דאע\"ג דמיעוטא דב' כתובים ליכא לאוקומי למלתא אחריתי אלא למעוטי שדה מקנה מחומש אפילו הכי ק\"ל דנילף מג\"ש שדה מקנה משדה אחוזה דטעון חומש וכיון שכן ק' טובא דאכתי מה יענו לההיא דאיזהו מקומן ועיין בהרב בעל יבין שמועה כלל קנ\"ח שהוקשה לו כן בדברי הרב רבי אלחנן מההיא דאיזהו מקומן ותי' דשאני ההיא דאיזהו מקומן כיון דאיכ' לאוקמי ג\"ש דזריקה זריק' למילף יסוד אהני ב' כתובים לגלויי לן דנדרש ג\"ש למחצה לענין מתן יסוד ולא לענין ב' מתנות משא\"כ ההיא דערכין דלית לאוקמי הג\"ש למלתא אחריתי אלו דבריו יעויין שם ולא הבנתי דבריו דאם כן היכי ניחא להו קושית הר' אלחנן ז\"ל במ\"ש דכיון דמצינו למילף חד מחבריה בג\"ש ולא ילפינן כו' מ\"ש ב' כתובים לא ילפינן אפילו בג\"ש דאיך אפשר לומר דב' כתובים אתא למעוטי שדה מקנה מחומש דא\"כ ג\"ש מאי אהני לן ואי כונתם לומר דהב' כתובים אהני לן לומר דרבנן לית להו ג\"ש אם כן בפשיטות הו\"ל לתרץ דע\"כ רבנן לית להו ג\"ש דאי אית להו מיעוט' דב' כתובים מאי אהני לן שוב מצאתי להתוס' פ' תמיד נשחט דף ס\"ד ע\"ב ד\"ה אתיא זריקה שהוקשה להו דאיזהו מקומן בקושית הר' אלחנן ותי' משם ר\"י וז\"ל דע\"כ אשם וחטאת דכתיב בהו סביב דאמרינן התם דהוי שני כתובים ילפינן בגזרה שוה מעולה או עולה ילפא מינייהו והשתא א\"ש הא דמסי' הו\"ל ב' כתובים דלמעוטי דלא נילף בג\"ש אתו דדומיא דכתב בהו סביב קא ממעט דלית בהו ג\"ש כדפי' עכ\"ל יע\"ש ולפי הנראה אשתמיט מיניה דמהרימ\"ט ז\"ל דברי התו' הללו ודברי התו' דערכין מתיישבי' בהכי כמובן ודוק:<br><b> ודע </b> שכלל זה שכתבו התוס' משם ר\"י דכל היכא דהב' כתובים אתו מג\"ש חד מחבריה למעוטי דלא נילף בג\"ש אתו דומיא דידהו ק\"ל עלה דבזבחים דף כ\"ד אמרינן דערל אונן ויושב אינן במיתה אלא באזהרה משום דהוי מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים ב\"כ הבאים כאחד ואין מלמדין ולמ\"ד מלמדין שתויי יין הו\"ל שלישי ומבואר שם בדף י\"ח ע\"א דמחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים ושתויי יין אתו בג\"ש דחקה חקה והתוספות שם הקשו דבפ' הנשרפין בעי שתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים במיתה מנ\"ל וקאמר דבגופייהו כתיב בהו מיתה בהדיא והשתא ל\"ל למכתב בהו מיתה בהדיא ת\"ל מג\"ש דחקה חקה ותירץ דאיצטרך למהוי ב\"כ ואין מלמדין יע\"ש ובפ' הנשרפין נפ\"ל דטמא וטבול יום ששימש במיתה מג\"ש דחילול חילול מתרומה והשתא לפי מ\"ש התוס' דכל דהב' כתובים אתו בג\"ש חד מחבריה למעוטי דלא נילף בג\"ש אתו א\"כ היכי ילפינן דטמא וטבול יום ששימש במיתה מג\"ש כיון דאיכא ג' כתובים מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ושתויי יין והיה אפשר לומר דכי לא ילפינן מג\"ש היינו מינייהו ולדידהו דומיא דב' כתובים דהוו ילפי חד מחבריה אמנם מאחריני ה\"נ דילפינן בג\"ש אלא דאכתי קשה דהתם ילפינן דפרועי ראש במיתה מדאיתקש לשתויי יין ואולי נאמר דהקש עדיף מג\"ש לענין ב' כתובים ולולא דבריהם דערכין היינו יכולים לומר דע\"כ לא כתב ר\"י דכל דאתו ב' כתובים בג\"ש ממעטי' מינייהו דלא נילף בג\"ש אלא דוקא היכא דאיכא לאוקמי ג\"ש אמילתא אחריתי כההיא דאיזהו מקומן אמנם היכא דליכא לאוקמי למלתא כההיא דהנשרפין ה\"נ דילפינן בג\"ש האמנם מדבריהם דערכין מבואר דס\"ל דאפילו היכא דליכא לאוקמי ג\"ש למלתא אחריתי ילפינן בג\"ש כמבואר ודוק. ודע דמדברי התוס' הללו שכתבנו מבואר דס\"ל דלמאן דס\"ל שני כתובים הבאים כאחד מלמדין לאו דוקא היכא דיליף חד מחבריה במה מצינו אלא אפילו היכא דאתי חד מחבריה בג\"ש אפ\"ה אין מלמדין שהרי כתבו דעולה וחטאת אתו בג\"ש חד מחבריה ואפ\"ה פריך התם דלמ\"ד מלמדין וכן בההיא דערכין אע\"ג דאתו בג\"ש קאמר התם ולמ\"ד מלמדין ושלא כדעת הס' כריתות שם שכתב דהיכא דיליף חד מחבריה בג\"ש לכ\"ע אין מלמדין משום דבדבר הלמד בג\"ש לא אמרינן טרח רחמנא וכתב קרא יע\"ש ובר מן דין קשה לי טובא לדעתו דמה יענה לההיא דזבחים שהבאתי לעיל דאע\"ג דמחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים אתו בג\"ש דחקה חקה קאמר בגמרא ולמ\"ד מלמדין כו' וצ\"ע:<br><b> מעשה חושב</b>\n<b> (כח) </b> ולפי דעתם קשה מההיא דיומא כו'. ולחיובי אעשה דועניתם. לכאורה נראה לענ\"ד דלק\"מ דהא למאי דקיי\"ל דמילה אפילו שלא בזמנה פסולה בלילה. אם כן האי אותו עכ\"ר אתי למפטר נשים משום דסד\"א דחייבות במילת בניהן. ואע\"ג דהוי מ\"ע שהזמן גרמא אפ\"ה חייבות משום כרת דאית במצוה זו. וא\"כ הרי ביוה\"כ דאית בי' נמי כרת ולית בי' קרא למפטר נשים ממ\"ע. הא ממילא נשים חייבות גם בעשה דיוה\"כ. (ואדרבה יוה\"כ חמיר ממילה דביוה\"כ איכא כרת על הנשים עצמן משא\"כ במילה. דאפילו אי תימא דנשים חייבות במילת בניהן. מ\"מ הא גם באב ליכא כרת. אלא על הבן לכשיגדל. ועוד דבמילה ליכא אלא עשה גרידא. משא\"כ ביוה\"כ). משום הכי פשיטא ליה להש\"ס דנשים חייבות בעשה דיוה\"כ כיון דיש בו כרת. ולית כאן מיעוטא למפטרינהו כמו דאיכא במילה. ולהכי קאמר דהאזרח אתי לרביונהו להוסיף יוה\"כ. ואין לומר דאכתי אצטריך האזרח לענוי גופי' ולחיובי נשים אעשה. כי היכי דלא נילף ממילה דנשים פטורות. דע\"כ ז\"א משום דהו\"ל מילה ופסח שני כתובים הבאים כאחד. ואין מלמדין. (דהא בפסח כתיב נמי איש איש למפטר נשים. משום דסד\"א דחייבות בפסח. אע\"ג דהוי מ\"ע שהז\"ג מ\"מ חייבות משום כרת דאית ביה. ולהכי אתא קרא למפטרינהו מפסח כמו במילה. וא\"כ הו\"ל מילה ופסח שני כתובים הבאים כאחד):<br><b> ואף </b> דבפסח איכא למימר כמ\"ש המחבר בדיבור שלפני זה. דלהכי אצטריך האי קרא למעטינהו לנשים מפסח משום דאי לאו הכי הוה מרבינן להו מקרא דמכסת נפשות לחייבן לגמרי וע\"ש. ולא מטעם כרת דאית ביה אתא למעטינהו. ולפ\"ז שוב לא הוי מילה ופסח שני כתובים הבאים כאחד. מ\"מ מי יימר לן דהא דאיצטריך איש איש למעטינהו. הוא כי היכי דלא נרבי נשים לחיובא בפסח מהא דכתיב במכסת נפשות. דלמא משום דפסח הוא עשה שיש בו כרת. והוה אמינא לחייבינהו אע\"ג דהוי מ\"ע שהז\"ג ולכן אצטריך האי קרא למעטינהו. וא\"כ שוב הוי מילה ופסח שני כתובים הבאים כאחד:<br><b> ועוד </b> דגם בל\"ז א\"א למילף ממילה למפטר נשים מעשה דיוה\"כ. משום דביוה\"כ איכא כרת ולאו ובמילה ליכא לאו וגם כרת ליכא באב ואם. אלא דחומר כרת יש במצוה זו, במה שהבן יתחייב כרת אם לא ימול א\"ע כשיגדל וכנ\"ל. וא\"כ הרי אין כאן קושייתו הנ\"ל כלל. משום די\"ל דסוגיא דפ' הישן אזלא אליבא דהלכתא. דקיי\"ל דאין מלין בלילה אפילו מילה שלא בזמנה. והאי אותו דמיותר אתי למפטר נשים משום חומר כרת שיש במצוה זו וממילא ביוה\"כ דאית ביה כרת דליכא קרא למעטינהו. הרי נשים חייבות בעשה. וא\"כ הרי שפיר צריך הש\"ס לשנויי דאתי האזרח לתוספת יוה\"כ: והא דהתוס' בקדושין לא ס\"ל לחלק בין כרת לעשה שאין בה כרת. אפשר דאזלי בשיטת הרא\"ה. והר\"י איש ירושלים בקושייתו. ולא קשה להו האי דפ' הישן. אבל הי\"מ ס\"ל כמ\"ש התוס' במילה וניחא הכל. אלא דקצת צ\"ע. מאי שנא בסוכה דאמרינן דאתי האזרח למעוטי נשים. ומאי שנא ביוה\"כ דאמרינן דהאזרח אתי לרבויי נשים. וראיתי להראשונים שכתבו בזה דכל חד לפי ענינו משום דביוה\"כ א\"א לומר דאתא למעוטי. אמנם לדברינו הנ\"ל אכתי קשה דאמאי לא נימא ביוה\"כ דאתי האזרח למעוטי נשים מעשה כמו דאמרינן במילה דאותו ממעט נשים. וגם להמחבר קשה כן לשיטת הרא\"ה והר\"י איש ירושלים הנ\"ל וצ\"ע:<br><b> ועל </b> ישוב המחבר בזה. דלאו אקרא קא פריך הש\"ס אלא אתנא דברייתא אני תמה. דא\"כ מאי משני דקרא אתא לתוס' יוה\"כ. וא\"כ להי\"מ כיון דליכא רבויא מיותר. ממילא נשים אינן מוזהרות בעשה דיוה\"כ. דהאזרח אתא למחייבינהו בתוס' דיוה\"כ וזה תמוה. כלפי לייא. איך אפשר לומר כן. דביוה\"כ עצמו דאית בי' לאו וכרת. והרי ראוי שיתחייבו בעשה בלא שום רבוי כלל. אמרת דלהי\"מ פטורות מעשה. ולא מתוקמא רבוי דהאזרח לחייב נשים בעשה זו. ובתוס' יוה\"כ דלית ביה לאו וכרת דבכה\"ג גם להר\"י ליכא חיוב על הנשים כלל. אמרת דהאזרח אתא לאתויי נשים לתוס' יוה\"כ. הרי יותר הי' נכון לומר להי\"מ דהאזרח אתא לחייב נשים בהעשה דיוה\"כ עצמו דאית ביה עכ\"פ ל\"ת וכרת. מלומר דבא לאתויינהו לנשים לענין תוס' יוה\"כ ודו\"ק:<br><b> (כט) </b> והני נשי הואיל ואיתנהו בולא יראו פני ריקם כו'. איתנהו נמי בעשה דראיה. זה תמוה. דהא איכא קולא לענין קרבן דפטורה להביא אי דרשינן איפכא ואסורה להביאו משום סמיכה. למאי דקיי\"ל דנדרים ונדבות אין קרבין ביו\"ט והרי א\"א להביאו ביו\"ט. וזה פשוט דלא שייך כלל לומר דדרשינן לחומרא לחייבה בקרבן. ולא תיתי לי' אלא לאחר יו\"ט בשבעה דתשלומין. ולהביאו בתורת נדבה על הספק. ובאמת גם מ\"ש התוס' כעין זה בשבועות דף כ' לענין חמץ ג\"כ צריך ביאור. דהא האי חומרא קולא היא לענין קרבן דמייתי חולין בעזרה. אי אכיל חמץ בשוגג. אמנם י\"ל דשאני התם. דמה דאסור לאכול חמץ הוא חומרא בהחלט וא\"א להקיש הל\"ת לעשה דמצה להתירו באכילת חמץ נגד הכלל שבידינו דלחומרא מקשינן. ואין אנו משגיחים במה דאיכא בפרט אחד נמי קולא לענין אכילת שוגג ע\"י ההיקש שאנו מקשינן העשה ללאו. משא\"כ הכא לענין היקש העשה דראיית פנים לל\"ת דולא יראו פני ריקם. פשיטא דכך יש לאקושי איפכא הל\"ת לעשה. כי היכי דלא להביא חולין בעזרה. וביו\"ט דאין נדרים ונדבות קרבין בו וכנ\"ל. כיון דהבאת קרבן הוא קולא מיד ולא ע\"י נ\"מ בפרט אחד כמו בחמץ דהתם בחמץ שייך שפיר לומר לחומרא מקשינן לאסרו מיד באכילת חמץ. משא\"כ הכא בהבאת קרבן. ודומה לזה תמצא לענין מה דקיי\"ל דאין עונשין מן הדין ואפ\"ה ילפינן בקדושין מן הדין דאשה מתקדשת בכסף. ועונשין את הבא עלי' אח\"כ. אע\"כ כיון דאין אנו דנין עתה על העונש אלא על קיום הקדושין. דתיהוי ארוסתו לשאר מילי אין אנו משגיחין תו במה דעל ידי חלות הקדושין אנו עונשין הבא עליה. וזה אשר השבתי להרב ר' פישל הורוויץ. ובתשובתי שם הארכתי בזה:<br><b> (ל) </b> אכן לדעת הר\"י איש ירושלים קשה. לק\"מ. כיון דיש איסור בהבאת קרבן. לא דמי כלל לל\"ת דיו\"ט: דרחמנא לא התירה הבאת קרבן ביו\"ט אלא למי שמחויב בראיית פנים. וזה לא שייך בל\"ת דיו\"ט ופשוט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומותר </b>\n<b> ללקט הפאות במספרים לא נאסר אלא השחתה בתער.</b> הנה ממ\"ש לא נאסר אלא השחתה בתער מבואר דס\"ל דהשחתה שלא בתער דהיינו מלקט ורהיטני נמי מותר וכן מבואר ג\"כ מדברי הסמ\"ג דבהקפת הראש אינו חייב אלא גילוח שיש בו השחתה דומיא דהשחתת זקן האמנם התוס' ז\"ל בריש שבועות ד\"ה חייב כתבו דאע\"ג דעל הזקן אינו חייב אלא בתער בהקפת הראש חייב אפילו במספרים והכריחו הדבר מדאמרינן פ' ג' מינין אי כתיב ראשו ולא זקנו הו\"א תרתי משמע דאתי עשה ודחי ל\"ת ומשמע דהקפת כל הראש שמיה הקפה ואכתי בתער מנ\"ל כו' ואי לא מחייב בהקפת הראש אלא בתער א\"כ שפיר שמעינן מראשו דגילוח מצורע בתער כו' וכתבו עוד וליכא למימר דהקפת הראש שרי במספרים כו' ומ\"מ מראשו לא שמעינן דגילוח מצורע בתער כיון דהקפת הראש אסור נמי במלקט ורהיטני דהא ודאי דבמלקט ורהיטני לא אפשר במצורע דגילוח כתיב ביה וא\"כ מראשו ידעינן תער כו' יע\"ש. אשר מבואר מדבריהם דבמלקט ורהיטני פשיטא להו מלתא טובא דבהקפת הראש עובר ולא מספקא להו אלא במספרים דוקא ונראה דטעמייהו דלא מהני היקשא דכל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה אלא דוקא למאי דכתיב קרא בהדיא דהיינו השחתה דממעטי' מיני' מספרים אבל מלקט ורהיטני דלא כתיב מיעוטא בהדיא אלא מכח ג\"ש דפאה פאה לא מהני היקשא וכ\"כ מוהר\"י ז\"ל בס' נחלה ליהושע וכתב עוד שהוכרחו לומר כן מכח תוספתא דמדות דקתני יש תולש ב' שערות וחייב משום נזיר ומשום מקיף ויש לתמוה על הסמ\"ג ז\"ל שאחר שהביא תוס' הלזו איך החליט הדבר לומר דאפילו במלקט ורהיטני מותר וצ\"ע. עוד ראיתי להרב הנזכר ז\"ל שהקשה על מ\"ש התוס' דהא ודאי מלקט ורהיטני ליכא במצורע דגילוח כתיב ביה דכד מעיינת בסוגיא דהתם נראה שאין זה הכרח דהתם פריך דלמא לעולם אפילו לקטו במלקט ורהיטני נמי מצוה קא עביד הא קא אתי לאשמועינן דאפילו בתער לא מחייב כלום וקרא לא אתא לחיובי בתער דוקא אלא למשרי אפי' תער ודחי אס\"ד כי עביד במלקט ורהיטני מצוה קא עביד מדלא כתיב תער כדר\"ל דאמר כל מקום שאתה יכול לקיים שתיהן כו' משמע לפי זה דאע\"ג דכתיב וגלח וכתיב זקנו אי לאו הא דר\"ל לא ידעינן חיוב דתער במצורע דהו\"א למשרי תער הוא דאתא וכיון שכן נהי דכתיב וגלח מ\"מ מראשו לא הוה ידעינן חיוב תער דלעולם אפילו במלקט ורהיטני וראשו איצטרך לאשמועינן דמצורע אינו רשאי לגלח במספרים ואשמועינן דאי בעי עביד בתער ואי בעי עביד במלקט ורהיטני וחיוב תער לית לן למילף אלא מזקנו והכא ליכא לדחויי מההיא דר\"ל כיון דא\"א לקיים המצוה אלא בדחיית הלאו דהיינו תער או מלקט ורהיטני זהו תורף קושייתו יע\"ש מה שנדחק בזה. ולע\"ד נראה דלא קשיא מידי ולא דמי כלל דבשלמא התם גבי זקנו לפום מאי דהוי בעי למימר דמלקט ורהיטני נמי דלא קא עבר משום הלאו דהשחתה מצוה קא עביד איכא למימר שפיר דוגלח למשרי תער הוא דאתא ולא לחיובא דסד\"א כיון דאפשר לקיים גילוח מצורע במלקט ורהיטני ושלא יעבור הלאו דהקפה יהא אסור בתער קמ\"ל דשרי אמנם למאי דבעינן למימר השתא דראשו אתי לאשמועינן דגילוח מצורע לא מהני במספרים אלא במלקט ורהיטני דקעבר אלאו דהקפה ליכא למימר דקרא למשרי תער הוא דאתא דהא פשיטא דבתער נמי שפיר דמי כיון דכי מגלח במלקט ורהיטני נמי קעבר אלאו דהקפה אלא מוכרח הדבר דתער לחיובא הוא דאתא וזה פשוט. ואולם תמה אני לדעת רבינו והסמ\"ג ז\"ל מה יענו לההיא דנזיר והנראה אצלי דכיון דטעמייהו משום דאיתקש הקפה להשחתה ודרשינן מינה כל שישנו בהשחתת זקן דהיינו תער ישנו בהקפה וכל שאינו בהשחתת זקן דהיינו במספרים ומלקט ורהיטני אינו בהקפה איכא למימר דהיינו לפום קושטא דמלתא דכתיב זקנו גבי מצורע דמינה שמעינן דגלוח דכתיב במצורע היינו גילוח שיש בו השחתה דהיינו תער אמנם אי לא הוה כתיב אלא ראשו אז ודאי הוה מסתבר לן לומר דבמצורע מספרים כעין תער מצוה קעביד כיון דכתיב סתם וגלח את כל שערו וגילוח סתם מקרי מספרים כעין תער וכדתניא בברייתא ופאת זקנם לא יגלחו שומע אני אפילו מספרים כעין תער ת\"ל לא תשחית וכיון שכן עכ\"ל דבהקפה מחייב אפילו מספרים מדכתיב ראשו והיקשא דכל שישנו לא אתא אלא למעוטי נשים והיינו דקאמר תלמודא אי כתיב ראשו כו' ואכתי תער מנ\"ל כלומר דאז עכ\"ל דבהקפה אפילו במספרים חייב והיקשא לא אתא אלא למעוטי נשים כיון דסתם גלוח היינו מספרים אמנם לפי האמת דכתיב זקנו דגלי לן קרא דגלוח מצורע היינו בתער איכא למימר שפיר דהקישא דכל שישנו לגמרי מדריש דאין היקש למחצה כנ\"ל נכון ומכלל האמור הנך נראה שמ\"ש מרן הכ\"מ ומותר ללקט כו' פלוגתא דר\"א ורבנן ופסק כרבנן הם דברים תמוהים דפלוגתייהו דר\"א ורבנן אינו אלא בהשחתה לא בהקפה ואיך כתב דפסק כרבנן מאחר שהתוס' והרע\"ב חלוקים בזה וצ\"ע:<br><b> מעשה חושב</b>\n<b> (לא) </b> וכן מבואר ג\"כ מדברי הסמ\"ג. דבהקפת הראש אינו חייב אלא על גלוח שיש בו השחתה. דומיא דהשחתת זקן: תמוה לי. איך אפשר לומר דשלא בתער מותר להקיף. דא\"כ מאי קאמר לי' רב אדא בר אהבה לרב הונא (נזיר דף כ\"ט). לדידך מאן מגלח להון ע\"כ. ולפ\"ז כיון דלא ראה דמגלחו להו בתער. דלמא במספרים כעין תער היו מגלחין להו. (ומכ\"ש למ\"ש רש\"י שם. כדאורחייהו דאינשי דמגלחי להו כדי להברותן אחר החולי. א\"כ פשיטא דמשום הכבדת שער סגי בגלוח במספרים כעין תער). ומדקאמר לא נאסר אלא השחתה בתער. משמע דס\"ל להרמב\"ם וסמ\"ג אפילו איסור דרבנן ליכא בזה. (ועיין מ\"ש רבינו המחבר לעיל פ' י\"ב מהלכות עכו\"ם הלכה א'):"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "שער המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Sha'ar HaMelekh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Madda/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Madda/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..6070e26f2500219d574dc1fc4655dad816e1406f
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Madda/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,56 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Foundations of the Torah",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "שער המלך על משנה תורה, הלכות יסודי התורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Sha'ar HaMelekh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במד\"א </b>\n<b> כו' אבל שלא כדרך הנאתן כגון שעושין לו רטיה או מלוגמא מחמץ כו'.</b> כ\"ש דף כ\"ד א\"ר אבהו אר\"י כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן כו' א\"ד א\"ר אבהו אר\"י כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן למעוטי מאי א\"ר שימי בר אשי למעוטי אם הניח חלב של שור הנסקל כו' יע\"ש ומטעם זה כתב רבינו פ\"ח מה' מאכלות אסורות הל' י\"ו וז\"ל כל מאכל שהוא אסור בהנאה אם נהנה ולא אכל כגון שמכר או נתן לכותיים אינו לוקה וכתב ה\"ה בפרק כל שעה כו' ואפילו סיכה שהיא קרובה לשתייה אמרו בגמ' גבי רבינא שהי' סך בפרי של ערלה כו' משום דלאו דרך הנאתו היא כו' הנה דברי ה\"ה סתומים דמאי מייתי מההיא דרבינא דהתם נהנה שלא כדרך הנאתו לפי שהיא בוסר וכמ\"ש רש\"י ז\"ל אבל בנהנה בכדרך הנאתו מנ\"ל ועיין בהרב ל\"מ ז\"ל שדבריו דחוקים האמנם ראיתי להר\"ב משנה למלך ה' יסודי התורה ד\"ג ע\"ב שכתב דדעת ה\"ה דלרבינו אין באיסורין כי אם ב' חלוקות האחת היא האוכל דרך אכילה שהוא מה שהוזהרנו עליו בלאו וכרת והב' הוא הנהנה ולא אכל דאין בו לאו אך אסור דבר תורה ואין חילוק בנהנה בין הוא כדרך הנאתו או לא אלא כל ההנאות שוות דאין בהם לאו אך איסורו דבר תורה ובזה אתו דברי ה\"ה כהוגן ע\"כ ת\"ד:<br><b> ולע\"ד </b> הא ליתא מהא דגרסי' בפסחים דכ\"ו אמר אביי מנא אמינא לה דתניא אמרו עליו על ריב\"ז שהיה יושב ודורש כל היום כולו והא הכא דלא אפשר וקמכוין ושרי ורבא אמר לך שאני היכל דלתוכו עשוי פירש\"י ז\"ל ואין הנאת צלו נאסרת דאין זה דרך הנאתו והשתא אם איתא דשלא כדרך הנאתו איסורא דאורייתא איכא היכי הוה עביד הכי ריב\"ז דבשלמא אי איסורו מדרבנן איכא למימר דס\"ל לרבא דכיון דאין איסורו אלא מדרבנן היכא דלא אפשר כגון הכא שהיה צריך לדרוש לרבים לא אטרחינהו וכדאמרינן התם בסמוך ותסברא כו' וכמ\"ש הרב ז\"ל בסמוך ד\"ד ע\"ב אלא ודאי מהך סוגיא מוכח בהדיא דבשלא כדרך הנאתו אין איסורו אלא מדרבנן לכן היותר נ\"ל כדברי ה\"ה דס\"ל דהתם נמי אף שהיה בוסר חשיב נהנה כדרך הנאתו כיון שיוצא מהן שמן וכמ\"ש הרב ז\"ל שם ע\"ד דללישנא קמא ס\"ל דהני גוהרקי הוי נהנה כדרך הנאתו כיון דיוצא מהן שמן אף אנו נאמר כן לדעת ה\"ה דס\"ל לכולהו לישני דהני גוהרקי הוי כדרך הנאתו דדוחק לומר דבהא פליגי ומאי דקאמר מידי דרך הנאתן קעבידנא הכונה לומר דכיון דהוי דבר הראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא דרך אכילה וכמ\"ש ה\"ה ומאי דפליגי הני לישנא הוא דללישנא קמא כיון דאין איסור תורה לא התירו בחולה שאין בו סכנה וללישנא בתרא כיון שאין בו לאו התירו וכמו שצדד הרב ז\"ל בסמוך אבל בנהנה שלא כדרך הנאתו מודה ה\"ה דאינו אסור אלא מדרבנן זה נ\"ל ליישב בדוחק:<br><b> ודע </b> דאהא דאמרינן התם בגמ' שאני היכל דלתוכו עשוי וכתבו התוס' וז\"ל ואם תאמר והא לא כתיב אכילה ואפילו שלא כדרך הנאתו יהא אסור וי\"ל דמעילה ילפינן חטא חטא מתרומה ראיתי להרב ח\"ה שהק' בדבריהם אלו וז\"ל לפי דבריהם דרבא ס\"ל כאביי היכא דלא כתיב אכילה דאסור שלא כדרך הנאתו וכמ\"ש אביי לעיל ה\"מ בכלאי הכרם שלוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתו ומ\"מ במעילה דילפינן חטא חטא מתרומה הו\"ל כאלו כתיב אכילה בגופיה ומינה בבשר וחלב דילפי' קדש קדש ג\"ש מטריפה הו\"ל כאלו כתיב אכילה בגופיה להתיר שלא כדרך הנאתו וק' דתקשי ליה כדפרכינן לעיל דנפרוך מה לכלאי הכרם שכן לוקין עליהן שלא כדרך הנאתו ותי' וי\"ל דלא פריך הכי אלא לאביי דס\"ל דבכלאי הכרם לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן אבל לרבא דהכא איכא למימר דבכלאי הכרם נמי אין לוקין דאפשר דאית ביה שום ג\"ש כאלו כתיב ביה אכילה עכ\"ד ולענ\"ד אכתי תירוץ זה אינו מעלה ארוכה לדעת רבינו ז\"ל שפסק בפי\"ד ממ\"א הלכה י' כאביי דבכלאי הכרם ובשר בחלב לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן ואלו שם בהלכה י\"ב פסק כרבא דלא אפשר וקא מכוין אסור והשתא כיון שפסק כרבא ע\"כ כי היכי דלא תקשי ליה מההיא דריב\"ז צ\"ל דשאני היכל דלתוכו עשוי ושלא כדרך הנאתו במעילה מותר משום דיליף חטא חטא מתרומה וכיון שכן ק' דא\"כ תקשי ליה ברייתא דניפרוך מה לכלאי הכרם שכן לוקין עליהן שלא כדרך הנאתו לפי דעת רבינו דבכלאי הכרם לוקין על שלא כדרך הנאתו האמנם נראה דהא ודאי ל\"ק שהרי דעת רבינו בפ\"א מה' מעילה הל' ג' דאזהרה של מעילה נפ\"ל מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך כו' וא\"כ פשיטא ודאי דשלא כדרך הנאתו במעילה מותר ולאו משום דיליף חטא חטא כמ\"ש התוס' אלא משום דכתיב אכילה בגופיה והתוס' ז\"ל נראה דס\"ל דאזהרה דמעילה הוא מג\"ש דחטא חטא וכדעת רש\"י שכתב מרן הכ\"מ שם ומ\"מ הנך רואה שדברי הר\"ב ח\"ה הם דברי נביאות ולכן נראה דלרבא ל\"ק ליה ברייתא דניפרך מה לכלאי הכרם שכן לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן דאיכא למימר דאיסי בן יאודה ס\"ל כר\"ש דאמר כ\"ש למכות וכי היכי דלקי בכל האיסורים אכ\"ש ה\"נ אשלא כדרך הנאתו דשניהם שוים הן בהדרגה אחת וכמו שנראה מדברי התוס' דפ' ג' דשבועות ד\"ה דמוקי וכמ\"ש מוהריב\"ל ורש\"ל ז\"ל שם כמ\"ש לקמן ואביי אה\"נ דהוה מצי לשנויי הכי אלא משום דס\"ל דבשר בחלב לקי נמי אשלא כדרך הנאתו משום דלא כתיב אכילה בגופיה ניחא ליה לאוקמי הך דאיסי בן יאודה ככ\"ע אלא דאכתי קשה דא\"כ נמצא דלאביי דאית ליה בב\"ח דלוקין עליהן שלא כדרך הנאתו משום דלא כתיב אכילה בגופיה אע\"ג דגמר ג\"ש אית ליה נמי במעילה דלוקין עליהן שלא כדרך הנאתן משום דלא כתיב אכילה בגופיה אע\"ג דגמר מתרומה וא\"כ ק' דאמאי לא קאמר אביי ה\"מ במעילה שלוקין עליהן שלא כדה\"נ והתוס' שם בד\"ה ה\"מ הק' דאמאי לא קאמר ה\"מ בבו\"ח ותירוצם דהתם לא שייכא במעילה אשר עכצ\"ל דרבא ודאי לא פליג אאביי וע\"כ לא קאמר אביי דכיון דלא כתיב אכילה בגופיה לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן אלא דוקא בב\"וח דהו\"מ למכתב קרא לא תאכל בהדיא מדלא כתיב ש\"מ דלוקין עליהן שלא כדרך הנאתן ומש\"ה לא כתבי' קרא בהדיא וכדמשמע מלישנא דתלמודא דקאמר להכי לא כתיב אכילה לומר שלוקין כו' ואע\"ג דבפ' כל הבשר דק\"ח אמרינן דלהכי אפקיה רחמנא לאכילה בלשון בישול לומר דדרך בישול אסרה תורה וא\"כ היכי קאמר אביי להכי לא כתיב כו' כבר כתב הר\"ב כנה\"ג חי\"ד סי' צ\"ד בהג' הטור אות ה' דמתרי לא תבשל דכתיבי בלשון בישול קדייק י\"ש אמנם גבי מעילה דמאי דלא כתבי' בגופי' איכא למימר דהטעם משום דאי כתיב אכילה הו\"א אכילה בכזית ואי אית ביה כזית מחייב ואי לא לא מש\"ה לא כתביה וכה\"ג אמרינן ביומא פ' י\"ה דאמאי לא כתיב ביום הכפורים אזהרה ואמרינן היכי ליכתוב ליכתוב לא יאכל אכילה בכזית וא\"כ ליכא למימר דמדלא כתביה בגופיה ש\"מ שלוקין שלא כדה\"נ ומש\"ה כיון דילפי' מתרומה אמרינן אין ג\"ש למחצה ושלא כדה\"נ מותר ומאי דלא כתיב אכילה בגופיה ה\"ט כדכתיבנא ודו\"ק. ועוד יש מתרצים דדוקא גבי בב\"ח דעיקר ג\"ש דקודש קודש לא אתא אלא לאוסרו באכילה מש\"ה ס\"ל לאביי דמדלא כתיב אכילה בגופיה בהדיא ולא הוה אצטרך ג\"ש ע\"כ שמעי' דלאסור שלא כדרך הנאתו הוא דאתא דאל\"כ לכתוב בהדיא כשאר איסור אכילה משא\"כ במעילה דג\"ש דחטא חטא אצטריך למילף מיניה דבמעילה יש שליח לדבר עבירה כדאיתא בפ' האיש מקדש וא\"נ לשאר דברים כדאי' בדוכתי טובא א\"כ איכא למימר דמאי דלא כתיב אכילה בגופי' אינו משום דאתא לאסור שלא כדרך הנאתו אלא משום דכיון דע\"כ איצטרך ג\"ש מינה נמי נפ\"ל איסור אכילה משום דאין ג\"ש למחצה ודוק ואיך שיהיה מסוגיא זו מבואר דבנהנה מן ההקדש ש\"כ הנאתו אין בו איסור תו' דומיא דשאר איסורין ומבואר מדברי רש\"י והתו' ז\"ל:<br><b> ומעתה </b> תמיה אני על התו' בפ' הנשרפין ד\"פ ע\"א ד\"ה בשור שכתבו בתוך דבריהם וז\"ל אבל במתני' דזבחים חיישינן לתקלה טפי דאי' כמה ספק איסור לפי שהן מוקדשין כגון רכב ע\"ג השור כו' וחלב מוקדשין ע\"ג מכתו דשרי בשור הנסקל לפי שאינו דרך הנאתו כו' יע\"ש אשר מבואר מדבריהם דס\"ל דבמוקדשין שלא כדה\"נ נמי אסור ועיין בהרב ח\"ה שם והוא תימא שהרי מסוגיא זו מבואר דשלכדה\"נ בהקדש מותר וליכא למימר דס\"ל דבשאר אסורין שלא כדרך הנאתו מותר אפילו מדרבנן וכשיטתם דפרק האיש מקדש ובהקדש מדרבנן מיהא אסור משום חומרא דהקדש ולעולם דמן התורה שרי דהא מנ\"ל לחלק בהכי ותו דלפי שיטתם ז\"ל דרוכב ע\"ג השור חשיב שלא כדרך הנאתו משמע ודאי דיש בו מעילה מן התורה דמתניתן במעילה היא בהדיא רכב ע\"ג בהמה ובא חבירו ורכב כלן מעלו ואולי שהתוס' ז\"ל מפרשים מ\"ש בגמ' שאני היכל דלתוכו עשוי דלא כפירש\"י דפי' דמשום דהוי שלכד\"הנ אלא ה\"פ שאני היכל דלתוכו עשוי והילכך כי אקדשינהו מעיקרא אדעתא שלא יחול קדושתו אלא על מה שבתוכו לא על הנאה דצל שבחוצה לו דלב ב\"ד מתנה עליהן כדי שלא יכשלו בו רבים אבל שלא כדרך הנאתו במעילה אסור משום דלא כתיב אכילה בגופי' ואע\"ג דיליף חטא חטא דומיא דבשר בחלב לאביי ודוק:<br><b> עוד </b> כתבו התוס' וז\"ל והא דאסר בפ' כל הצלמים לישב תחת אשירה משום דאשירה לצל עשויה והיא דרך הנאה ועוד דגבי ע\"ז לא כתיב אכילה ע\"כ וכתב הר\"ב משנה למלך ז\"ל דלפי הנראה דהתוס' ס\"ל דכל שלא כדרך הנאה שרי לגמרי וכמו שנראה מדבריהם בפ\"ב דקידושין דף נ\"ו עלה ההיא דאמרינן המקדש בערלה אינה מקודשת דהק' אמאי אינה מקודשת הא שרי ליהנות ממנו שלא כדרך הנאתו כדאמרינן בפ' כ\"ש ותי' יע\"ש ותמה עליו הרב הנז' וז\"ל דפ' כל שעה לא אמרינן אלא דליכא מלקות אבל איסורא איכא וכן יש להוכיח מההיא דמר בר רב אשי שכתב לעיל יע\"ש ואי מהא לע\"ד לא אירייא דאיכא למימר דהתוס' ס\"ל דמאי דקאמר בגמ' התם מידי דרך הנאה קא עבידנא היינו משום דשלא כדרך הנאתו מותר לגמרי ולא משום שהיה חולה אלא דמעשה שהיה כך היה וס\"ל דאי שלא כדרך הנאה אסור מדרבנן לא הוה שרי בחולה שאין בו סכנה דלא התירו אלא שבות דאמירה לגוי וכ\"כ הרשב\"א ז\"ל הביאו הרדב\"ז ח\"א סי' ב' יע\"ש וכן מוכח לישנא דרבינא דקאמר מידי דרך הנאה קא עבידנא ואם איתא דשלא כדרך הנאתו אסור מדרבנן אלא דבחולה התירו מאי האי דקא מתמה רבינא מידי כו' כאלו הוא דבר פשוט הלא היא גופה צריכה רבה אמנם אי שלכדה\"נ שרי לגמרי א\"ש לישנא דמידי דרך הנאה קא עבידנא כלומר דכ\"ש בחולה דמותר ולישנא קמא דהוצרך לטעמא דהאי אישתא צמירתא כשעת הסכנה דמיא היינו משום דס\"ל דהני גוהרקי הוי כדרך הנאתן וכמו שצדד הרב שם ונמצא א\"כ דמ\"ש התוס' דשלכדה\"נ מותר כדאמרינן בפרק כ\"ש היינו מהך סוגיא דקאמר מידי כו' אבל מסוגיא דלעיל דקאמר למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל שהוא פטור ליכא ראיה כלל דהתם לענין מלקות אתמר וכן ראיתי בשיטת הרשב\"א שם דמייתי מסוגיא דמידי כו' יע\"ש עוד כתב הרב הנז' שכן יש ללמד ממ\"ש התוס' פסחים דף כ\"ח ד\"ה ותנן וז\"ל א\"נ מתני' דהכא א\"ש כרבנן דהתם דאמרו לו אף הוא נעשה זבל ומגדל צמחים והא הכא היינו משום דבחמץ כתיב לא יאכל ואינו אסור אלא כדרך הנאה וכה\"ג לאו דרך הנאה אבל בע\"ז לא כתיב אכילה ואסורה אפי' שלא כדרך הנאה ואף שיש לדחוק דהכונה שאינו אסור דבר תורה מ\"מ פשט דברי התוס' שכתבו ואינו אסור אלא כדרך הנאה מורה באצבע דס\"ל דליכא איסור כלל עכת\"ד:<br><b> ולע\"ד </b> ק\"ל טובא והיא נעלמה לפי שיטתם ממתני' דר\"פכל שעה דקתני התם עבר זמנו אסור בהנאתו ולא יסיק בו תנור וכירים הרי בהדיא דשלא כדרך הנאתו אסור לפחות מדרבנן דהא פשיטא דחמץ אין דרך הנאתו להסיק בו תנור וכירים ואין להכחיש המוחש והשתא אם איתא לדעת הרב מש\"ל דס\"ל לתוס' דשלא כדרך הנאתו מותר כפשט דבריהם מה יענו לההיא מתני' דפ' כ\"ש לכן נראה כאותו צד שכתב הרב ז\"ל דמ\"ש ואינו אסור כונתם לומר דאינו אסור דבר תורה אבל מדרבנן מודו דאסור ומתני' דלא יסיק מדרבנן קאמר ועיין בריש מס' פסחים ד\"ה ואומר שנראה מדבריהם לפי תי' השני דשלא כדה\"נ אסור מן התורה למעיין שם ואפי' למ\"ש התוס' בפ' האיש מקדש דשלא כדרך הנאתו מותר לגמרי נ\"ל דלא כתבו כן אלא בשאר איסורין דוקא אבל בחמץ משום חומרא דחמץ החמירו כדמוכח ממתני' דלא יסיק וכדכתיבנא אך אכתי קשה מהא דפרכינן התם ולא יסיק כו' פשיטא לא צריכא אלא לר\"י דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה מ\"ד כו' והשתא מאי פריך הא טובא אשמועינן מתני' דשלא כדרך הנאתו אסור בחמץ אע\"ג דבשאר איסורין שרי סוף דבר שדבריהם צריכים לי תלמוד גם מה שנראה מדברי התוס' פסחים ד\"ה שאני היכל דשלא כדרך הנאתו שרי בע\"ז לחד תירוצא שכתבו דההיא דלא ישב בצלה היינו טעמא משום דאשירה לצל עשויה וכמ\"ש הרב מש\"ל יש לתמוה דכפי שיטתם תקשי להו מתני' דפרק כל הצלמים דמ\"ג דקתני ר\"י אומר שוחק וזורה לרוח אמרו לו אף היא נעשה זבל ומגדל צמחים ונאמר לא ידבק בידך מאומה והשתא אם איתא דשלכדה\"נ שרי בע\"ז אמאי אסרו רבנן נהי דס\"ל דזה וזה גורם אסור אבל הכא ליכא גורם דאיסור כלל דהוי שלכדה\"נ וכמ\"ש התוס' שם ד\"ה אמרו ובפסחים ד\"ה ותנן גם בדברי התוס' דפ' כל הצלמים דמ\"ח ד\"ה לא שכתבו בתי' הב' וז\"ל א\"נ חומרא דע\"ז שאני ונראה מדבריהם דלפי השני תירוצים אין איסור תורה כשלא כדרך הנאתו אלא שלפי התי' הראשון ע\"ז ושאר איסורין שוין ולפי התי' הב' החמירו בע\"ז מה שלא החמירו בשאר איסורין וכמ\"ש הרב הנזכר איכא למידק דא\"כ מאי פריך התם לא ישב בצלה פשיטא לא צריכא כו' ומאי קושיא הא טובא אשמועינן דהחמירו בע\"ז מה שלא החמירו בשאר איסורין ולזה י\"ל דמאי דפריך פשיטא היינו משום דאי מאי דאשמועינן מתניתן הוא דשלכדה\"נ אסור בע\"ז א\"כ הא שמעינן לה ממתני' דלעיל דקתני אמרו לו אף הוא נעשה זבל הרי דאע\"ג דשלכדה\"נ הוא אפ\"ה אסור ור\"י לא שרי אלא משום דס\"ל דזה וזה גורם מותר מיהו תירוץ הא' שכתב דשלכדה\"נ שרי בע\"ז קשה טובא כדכתיבנא ועיין להרמב\"ן ז\"ל בס' המלחמות בפסחים פ' כיצד צולין גבי ההיא דריחא מילתא דמבואר מדבריו דיין נסך שרי שלכדה\"נ ובהיותי בזה עם החכם השלם סיני ועוקר הרים כמוה\"ר יהודה אשכנזי נר\"ו כה הראני מה שנמצא כתוב אצלו קושיא הלזו על מ\"ש הטור יו\"ד סימן קמ\"ב משם הראב\"ד וז\"ל כתב הראב\"ד דוקא אשירה שעשויה לצל בין לתחתיה בין לחוצה לה אבל בית אליל תוכו ונגד פתחו תוך ד\"א אסור אחריו לצל מותר לפי שאינו עשוי לצל כדאמרינן בפ' כל שעה שאני היכל דלתוכו עשוי וכ\"כ הר\"ן משם הראב\"ד והשתא תקשי לי' מההיא דשוחק וזורה לרוח ותו דהר\"ן ז\"ל בפ\"ב דקדושין כתב בהדיא דשלכדה\"נ אסור מדרבנן וא\"כ איך הביא בכאן דברי הר\"א ולא תי' עליו והוא נר\"ו תי' דס\"ל להראב\"ד דשלכדה\"נ אינו אסור אלא מדרבנן ולא גזרו אלא דוקא בהניח חלב ע\"ג מכתו ודומה לו גזירה שמא יהנה ממנו כדרך הנאתו כגון שימשח ממנו עורות משא\"כ הכא דבשלכד\"הנ דהיינו חוץ להיכל ליכא כלל דרך הנאתו כי היכי דנגזור דכל הנאה שחוץ להיכל שלכד\"הנ היא מאי איכא למימר דנגזור חוצה לו אטו תוכו הא ליכא למגזר דלא עבידי אינשי דטעו בהכי והיינו מאי דמשני בגמ' שאני היכל דלתוכו עשוי כלומר ומש\"ה לא גזרו כיון שכל הנאה שחוץ להיכל אינו דרך הנאתו ואין תירוץ זה נוח לי דה\"נ היה לנו לגזור שלא יהנה מצל דבית אליל אע\"ג דהוי שלכד\"הנ גזירה שמא יהנה מצל אשרה דהוי כד\"הנ דבהא ודאי עבידי אינשי דטעו בהכי לכן נ\"ל לומר כדי ליישב דברי התוס' והראב\"ד ז\"ל דס\"ל דהא דתנן במתני' לא ישב בצלה אינו אלא איסור' דרבנן גרידא דמן התורה שרי דהו\"ל דבר שאין בו ממש דצלו דבר שאין בו ממש הוא וכמ\"ש הרמ\"ך הביאו מרן הכ\"מ פ\"ז מה' ע\"ז הלכה י\"א וקרא דכתיב לא ידבק בידך מאומה היינו בנהנה הנאה שיש בה ממש אבל הכא דהנאתו היא מצל האשירה והצל אין בו ממש שרי מן התורה ויש להביא ראיה ברורה לזה ממ\"ש רבינו שם בפ' הנז' הלכה י' וז\"ל וגחלת של ע\"ז אסורה והשלהבת מותר מפני שאין בה ממש הרי בהדיא דדבר שאין בו ממש לא נאסרה מן התורה ואע\"ג דהתם אפילו מדרבנן שרי שאני התם דמקלה קלי איסוריה ומש\"ה לא גזרו ועכצ\"ל כן לפימ\"ש משם הרמ\"ך וכן נמי גבי מעילה ס\"ל דאינו אסור אלא מדרבנן מידי דהוה אקול ומראה וריח דאמרינן שם בפסחים דאין בהם מעילה לפי שאין בהם ממש ומש\"ה משני התם רבא שפיר שאני היכל דלתוכו עשוי כלו' וכיון דהוי שלכד\"הנ אינו אסור אלא מדרבנן ואית למימר דלא גזרו אלא באיסור' דאורייתא אבל הכא דאינו אסור אלא מדרבנן משום דהוי דבר שאין בו ממש בשלכדה\"נ לא גזרו דהו\"ל גזרה לגזרה והשתא ניחא מה שהקשה הר\"ב מש\"ל וז\"ל ואכתי יש לדקדק בסוגיא זו דאמרינן דרבא דאסר הביא ראיה לדבריו מדתני' לולין היו פתוחין בעלי' בית ק\"ק שבהם משלשלים את האומנים בתיבות והנה לכאורה נראה דרבא ודאי לא נעלם ממנו ההיא דקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה אלא דהוה ס\"ל דכיון דהא מיהא איסורא אי' ומש\"ה היו משלשלים ואביי הקשה עליו דכיון דלית בהו מעילה משום מעלה הוא דאל\"ה לא היו אסורים אפי' לצורך והשתא יש לדקדק דלרבא דס\"ל דמשום צורך לא יש היתר א\"כ איך יתיישב לפי דעתו ההיא דריב\"ז לדעת הסוברים דלא כדרך הנאתו איסור' דרבנן איכא וע\"כ מה שהותר לו הוא משום שהיה צורך מצוה וא\"כ קשה דמאי ראיה מייתי מההיא דלולין וכן ק' לא\"ד דקאמר רבא מנא אמינא לה דאמר ב\"ק כו' מעילה הוא דליכא הא איסור איכא מאי לאו לאותן העומדים בפנים כו' והיכי ס\"ד דרבא דמיירי לעומדים בפנים והא ריב\"ז הי' יושב בצלו של היכל ואף דלתוכו עשוי מ\"מ איסור מיהא איכ' וא\"כ ע\"כ טעמא דהיתרא הוא משום צורך וא\"כ ההיא דקול ומראה דאי' איסור הוא לעומדים בחוץ דלעומדים בפנים פשיטא דשרי דאין לך צורך גדול מזה ע\"כ תורף קו' יע\"ש מה שתירץ. ועל פי האמור הנה נכון דלעולם דרבא ס\"ל דמשום צורך אין להתיר כלל וההיא דריב\"ז לאו משום צורך הוא דשרי אלא משום דהו\"ל שלכד\"הנ ושלכד\"הנ באיסור דרבנן מותר דלא גזרו אלא באיסור דאורייתא וכ\"ת א\"כ תקשי לאביי דמה ראיה מייתי מההיא דריב\"ז לומר דלא אפשר וקא מכוין שרי דלמא שאני התם משום דכיון דאין איסורו אלא מדרבנן משום דאין בו ממש היכא דלא אפשר לא אטרחי' ולפי' התוס' משום דהיה בו צורך דהא אביי גופיה קאמר הכי ולרבא דמייתי ראי' מההיא דלולין כו' וכדקאמר ותסברא כו' ובשלמא לא\"ד בתרא ניחא דאביי ורבא תרווייהו ס\"ל דאי לא אפשר וקמכוין אסור ה\"נ היה אסור לאותן העומדים בפנים אף דלא אסור אלא מדרבנן ואף דאי' צורך למר כדאית לי' ולמר כדאית ליה דאביי משום דס\"ל דלא אפשר וקא מכוין שרי הוא דקאמר דאינו אסור אלא לאותן העומדים בחוץ איכא למימר דאף ללישנא קמא לא קאמר אלא דוקא התם דאינו אלא חששא בעלמא שחששו דלמא מכווני ליהנות וכמ\"ש רש\"י ד\"ה והא ואהא הוא דקאמר אביי דכיון דמדאורייתא שרי כי לא אפשר כגון הכא לא הי\"ל להחמיר ולחוש דלמא מכווני כיון דאפילו אי מכווני ליכא אלא איסורא דרבנן אמנם הכא ריב\"ז היה מכוין ליהנות מצל הקדש וכמ\"ש רש\"י והילכך ס\"ל לאביי דאי לא אפשר וקא מכוין אסור ה\"נ היה להם לאסור אף שאינו אלא מדרבנן ובהכי ניחא קושית התוס' שהקשו לרש\"י ד\"ה ותסברא ולפי' התוס' דכתב דכיון שהוא לצורך בית ק\"ק סברא הוא דאפילו איסורא דרבנן ליכא איכא למימר דע\"כ לא קאמר אביי אלא דוקא לצורך בית ק\"ק אבל בעלמא לא ועפי\"ז אתו דברי רבינו ז\"ל שבפ' ה' מהל' מעילה הלכה ה' שכתב הדר במערת הקדש או בצל אילן או שובך של הקדש אע\"פ שנהנה לא מעל ויש לדקדק דלמה לא התנה באלו ג\"כ היה תלוש ולבסוף חברו דאי' מעילה וכמ\"ש גבי המקדיש בית בנוי דלא מעל הדר בו אבל אם הקדיש עצים ואבנים ובנה בית ודר בו מעל משום דהו\"ל תלוש ולבסוף חברו דהוי מעילה ומכח זה כתב הר\"ב מש\"ל ז\"ל דטעם צל או אילן או שובך לאו משום מחובר הוא אלא משום שלא כדרך הנאתו הוא ופליג אתוס' דכתבו דאשרה לצל עשויה:<br><b> ולע\"ד </b> כפי דבריו יש לגמגם עליו דא\"כ היה לו להראב\"ד ז\"ל שם להשיג על רבינו שהרי כבר כתב' לעיל משם הראב\"ד דס\"ל דאשרה הנאתה היא לצל אמנם על פי האמור היינו טעמא משום דצל דבר שאין בו ממש הוא מידי דהוי אקול ומראה כו' ודוק. ומעתה הבא נבא לביאור דברי התוס' פסחים דמתחלה הקשו דגבי מעילה לא כתיב אכילה ואפילו שלא כדרך הנאתו יהא אסור מדאורייתא וכיון שכן מאי קא משני רבא שאני היכל דלתוכו עשוי והוי שלא כדרך הנאתו הא במעילה כדרך הנאתו ושלא כדרך הנאתו שוים וכיון שכן כי אסרו חכמים דבר שאין בו ממש אפילו שלא כדרך הנאתו אסרו אטו דבר שיש בו ממש דאסורא דבר תורה בשלא כדרך הנאתו ונמצא דליכא אלא חדא גזירה ותי' כו' עוד הקשו והא דאמר לישב תחת אשירה כלומר דכיון דאין איסור אלא מדרבנן משום דהוי דבר שאין בו ממש דשלא כדרך הנאתו לא גזרו דומיא דהיכל וע\"ז תי' דאשרה לצל עשויה וא\"נ כו' והיינו טעמא דהראב\"ד והר\"ן שכתבו דכל בית ע\"ז מותר משום דכיון דהוי דרבנן לא גזרו והיינו מה שתי' ג\"כ בפ' כל הצלמים בתי' הב' דחומרא דע\"ז שאני כלומר דבע\"ז החמירו אפילו באיסור דבר שאין בו ממש דהוי דרבנן מה שלא החמירו בההיא דריב\"ז אבל בההיא דשוחק וזורה לרוח דנהנה מדבר שיש בו ממש מודו ר\"ת ורש\"י ז\"ל דשלא כדרך הנאתו אסור לפחות מדרבנן ומ\"מ אכתי יש לדקדק להאי תי' הב' שתירצו דא\"כ מאי פריך התם פשיטא הא טובא אשמועינן מתני' דהחמירו אפילו באיסור דבר שאין בו ממש דהוי דרבנן כדכתיבנא ודע דזה שכתב דאיסור ישיבה בצל אשרה הוי מדרבנן מדברי הר\"ן שם במתני' נראה דפליג על זה וזה שכתב ליישב דעת רבינו שפסק בפ\"ז מה' ע\"ז דצל צלה מותר בדלא מכוין עסקינן דלא מתסר אלא מדרבנן וכיון דבלישנא בתרא מספקא ליה פסק בזה לקולא ע\"כ. הרי נראה מדבריו דמכוין אסור דבר תורה ולא ידעתי מה יענה לההיא דשלהבת ע\"ז דמותרת מפני שאין בו ממש כמ\"ש רבינו דבשלמא אי איסור מדרבנן איכא למימר דהתם לא גזרו משום דמקלה קלי איסור כדכתיבנא אמנם אי אפילו דבר שאין בו ממש אסור מן התורה התם נמי יהא אסור דבר תורה כמו גחלת ומ\"מ לדעת התוס' נראה לומר כדכתיבנא ומה גם דמדברי רבינו דה' ע\"ז מוכח הכי כדכתיבנא ומ\"מ אף לדברי הר\"ן אלו י\"ל דס\"ל דלא גזרו בשלא כדרך הנאתו אלא בנהנה מגוף האיסור ממש כגון הניח חלב של שור הנסקל ע\"ג מכתו אבל בנהנה מצל דהוי דבר שאין בו ממש אף דאסור מן התורה מ\"מ קליש איסוריה ולא גזרו והיינו מאי דמשני התם בפסחים שאני היכל כו' ומש\"ה מייתי הר\"ן דברי הראב\"ד ולא חילק עליו. שוב אחר זמן רב ראיתי להר\"ב המבי\"ט בספר קרית ספר בפ\"ז דה' ע\"א שכתב במ\"ש דאיסור הנאת צל הוא מדרבנן וז\"ל האשירה כו' אסור לישב בצל קומתה מדרבנן דמדאורייתא ליכא איסורא כשלהבת ע\"א ומותר עכ\"ד, ושמח לבי כמוצא שלל רב ומ\"מ לפי תירוץ הא' שכתבו התוס' דאשירה לצל עשויה ומשמע ודאי דלהאי תי' שלא כדרך הנאתו אינו אסור מדאורייתא אפי' בע\"א וכ\"כ הר\"ב מש\"ל שכן הוא דעת התוס' בד\"ה ותנן לפי תירוץ הב' עי\"ש יש לתמוה דמסוגיא דפ' כל הצלמים דמ\"ג נראה בהדיא דשלא כדרך הנאתו בע\"ז אסור מן התורה דגרסינן התם תניא אמר להם רבי יוסי והלא כבר נאמר ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל כו' ואשליך את עפרו כו' והשתא מאי ראיה מייתי נימא דלעולם זה וזה גורם אסור וההיא שאני דליכא גורם דאסור כלל דהו\"ל שלא כדרך הנאתו דמדאורייתא שרי ומש\"ה לא חש מרע\"ה לכלום דאפילו יעשה זבל מותר מן התורה כיון דהוי שלא כדרך הנאתו וכן נמי מאי דמייתי מההיא דאת מעכה וכל הני נימא דהתם הטעם משום דהוי שלא כדרך הנאתו דאכתי לא נאסר מדרבנן אמנם לבתר דאסרו רבנן שלא כדרך הנאתו ליכא למיחש שמא יעשה זבל אלא ודאי מההיא סוגיא מוכח בהדיא דשלא כדרך הנאתו בע\"ז אסור מן התורה וכיון שכן איך כתבו התוס' דהוי משום חומרא דע\"ז וצ\"ע כעת. והנה מקום יש בראש ליישב לזה כפי מ\"ש הר\"ב ט\"ז בי\"ד סי' קי\"ז ס\"ק א' גבי איסור סחורה דבדבר המפורש התירו בתורה אין כח ביד חכמים לאסור ועשה סמוכות לזה מדברי התוס' דפ' לולב הגזול דל\"ט ע\"א ד\"ה וליתיב ליה יע\"ש וא\"כ ה\"נ י\"ל דהיינו דקאמר ר\"י והלא כבר נאמר ואשליך את עפרו כו' וא\"כ כיון שמפורש התירו בתורה אין להם כח לאסור ולומר אף היא נעשה זבל כו' אלא שדברי הר\"ב ט\"ז בזה נראה שדחוים הן וכבר תהי עלה הר\"ב חוות יאיר בתשו' סי' קמ\"ב יע\"ש ועוד אני מוסיף להביא ראיה הפך דבריו ממ\"ש התוס' שם באותה סוגיא בד\"מ ע\"ב בד\"ה על היין אין מתחללין וז\"ל במעשר שני חוץ לירושלים איירי דאי בירושלים מותר לקנות ממנו בהמה לזבחי שלמים כדמוכח פ\"ק דמעשר שני כו' והשתא אם איתא לדברי הרב דבדבר המפורש התירו בתורה אין כח ביד חכמים לאסור אמאי הוצרכו להוכיח הדבר ממתניתין דמע\"ב והלא מקרא מלא דבר הכתוב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן אלא ודאי מוכח דאפי' בדבר המפורש יש כח ביד חכמים לאסור ומש\"ה הוצרכו להוכיח ממתניתין כי היכי דלא תימא דבירושלים נמי גזרו חכמים ועי' במוהר\"ם ן' חביב בקונטרס כפות תמרים וא\"כ עכצ\"ל דמ\"ש התוס' בד\"ה וליתיב היינו משום דלשיטתייהו דפרק כל שעה אזלי דס\"ל דאיסור סחורה מן התורה ודוק. האמנם מצאתי בשיטה מקובצת מכ\"י למסכת סנהדרין בפ\"ב אההיא דאמרינן התם מלכי ב\"ד דן ודנין אותן שנאמר דינו לבקר משפט שכתב משם תוספי הרא\"ש וז\"ל הקשה ר\"מ מאי קא מייתי מדכתיב דינו לבקר משפט הא בההיא שעתא שנאמר הפ' היו מלכי ישראל ג\"כ דנין דאכתי לא נעשה אותו מעשה דינאי המלך וליכא למימר דמינאי המלך ואילך קאמר דמלכי ב\"ד דנין דא\"כ היכי מייתי סיעתא מקרא דדינו לבקר משפט דההוא קרא היה קודם מעשה מיהו הא ל\"ק דסתמא כיון דהקב\"ה ציוה להם בהדיא לדון לא היו חכמים גוזרים עליהם שלא לדון וכה\"ג בפ' איזהו נשך דאמרינן התם דמדרבנן גזרו שלא להלוות בריבית לנכרי יותר מכדי חייו ופריך והא כתיב לנכרי תשיך ומאי פריך והא לא אסור אלא מדרבנן אלא ר\"ל כיון דכתיב לנכרי תשיך לא היה להם לחכמים לגזור ה\"נ הכא עכ\"ד יע\"ש. ולכאורה נראה שדבריו נוטין לדברי הט\"ז ז\"ל האמנם נראה דהתם שאני דמדאורייתא מצוה נמי איכא ומש\"ה כתב ואין כח לחכמים לגזור דבר שמדאורייתא איכא מצוה בעשייתה וכן מדוקדק מדברי התוס' דפ' איזהו נשך ועיין במרן הכ\"מ הל' מלכים פ\"ג דין ז' גם ממ\"ש התוס' בפ' נערה שנתפתתה דף נ\"ח ע\"ב ד\"ה אונס דשרי רחמנא היכי משכחת לה וז\"ל אע\"ג דאבוה דשמואל חיישי' קאמר משמע ליה דמדאורייתא דאי מדרבנן כו' וכדעת הט\"ז מאי ק\"ל אפי' נימא דחיישינן מדרבנן קאמר אפ\"ה פריך שפיר אונס דשרי רחמנא היכי משכחת לה דכיון שמפורש התירו בתורה אין כח ביד חכמים לאסור וכן נראה מדברי התוס' פ\"ק דחולין דף י\"ב ע\"א ד\"ה פסח וקדשים כמו שיראה המעיין שם, עוד כתב הרב הנזכר וז\"ל ודע דמוריב\"ל בחי' למסכת שבועות על מ\"ש התוס' שם ד\"ה דמוקי שכתבו ועוד דמצי לאוקמא בשלא כדרך הנאתו כו' כתב דלר\"ש דאמר כ\"ש למכות ה\"ה שלוקה אף שלא כדרך הנאתו ואף שאני חלוק עמהם מ\"מ מודינא דמאן דאית ליה דעל כ\"ש לוקה שלא כדרך הנאתו איסור תורה איכא דומיא דחצי שיעור עכ\"ד. והנה הרב הנזכר בפ\"ה דה' שבועות הלכה ה' תמה אדברי מוהריב\"ל ורש\"ל וז\"ל ודבריהם תמוהים בעיני דהיכי מצינן למימר אליבא דר\"י דאית ליה דכל מאן דאית ליה בחצי שיעור אית ליה נמי דחייב שלא כדרך הנאתו והא לדידיה חמיר חצי שיעור משלא כדרך הנאתו דבחצי שיעור איכא איסור תורה ושלא כדרך הנאתו ליכא איסור תורה עכ\"ד (וכן הקשה הה\"ב ח\"ה ז\"ל). ולע\"ד לא קשה מידי דבשלמא לר\"ש דס\"ל דלוקין על חצי שיעור איכא למימר שפיר דה\"ה שלא כדרך הנאתו דתרווייהו שוין אבל לר\"י דאמר חצי שיעור מן התורה ה\"ט משום דחזי לאיצטרופי כדאיתא ביומא ואע\"ג דהתם מפקינן לה מרבוייא דכל חלב הרי כתבו התוס' התם דאי לאו הך סברא הוה מוקמינן לקרא לרבות כו' וכן כתב הר\"ן בפ\"ג דשבועות הביאו הרב הנזכר בפ\"ד הלכה א' דפשיטא לן דלא אסריה רחמנא אלא משום דחזי לאצטרופי יע\"ש וא\"כ דוקא גבי חצי שיעור משום דחזי לאיצטרופי ואתי לאיסור לאו מש\"ה אסור מן התורה אבל שלא כדרך הנאתו דלעולם לא אתי לידי איסור לאו בשלא כדרך הנאתו מש\"ה אינו אלא מדרבנן וכן כתב הוא ז\"כ עצמו בה' יסודי התורה דף ג' ע\"א לחלק בין שלא כדרך הנאתו לחצי שיעור משום דחזי לאיצטרופי ע\"ש ודוק. מיהו אי ק' הא ק\"ל דאם איתא דלר\"ש דאמר כ\"ש למכות לוקה נמי שלא כדרך הנאתו א\"כ מה פריך בפסחים לאביי דאמר ה\"מ בכלאי הכרם שלוקין עליו שלא כדרך הנאתו מברייתא דאיסי בן יאודה ואמאי לא משני דאיסי ב\"י סבר כר\"ש דלוקין על שלא כדרך הנאתו בכל איסורין שבתורה. ויש ליישב דאה\"נ דהו\"מ לשנויי הכי אלא דניחא לי' לאוקמי להא דאיסי ב\"י ככ\"ע ודוק ועי' במרדכי ריש פ' כל שעה שכתב בשם ראבי\"ה כדעת התוס' דפרק האיש מקדש דשלא כדרך הנאתו שרי לגמרי שכתב וז\"ל כתב ראבי\"ה דכל איסורים שבתורה מותר ליהנות מהן שלא כדרך הנאתו וכ\"ש אפרן ע\"כ. ומה שכתב דכ\"ש אפרן נראה לי דשור הנסקל יוכיח דשלא כדרך הנאתו מותר ואפרן אסור דהוי מהנקברין אלא ודאי דאע\"ג דשלא כדרך הנאתו מותר אפרן אסור כדרך הנאתו ואיך קאמר וכ\"ש אפרן וצ\"ע: עוד כתב הרב הנזכר וז\"ל אך הדבר הקשה אצלי הוא דלדעת רבינו דס\"ל דכל איסורי הנאה אין לוקין על ההנאה אף שהוא כדרכה וכן בכלאי הכרם וב\"בח ליכא מלקות על הנאה וכן מוכח ממה שלא הוציא מן הכלל ב\"וח וכלאי הכרם כ\"א בפי\"ד מה' אלו אבל בפרקין שהביא דין הנאה לא הוציאן מן הכלל גם בפ\"י דין ו' כתב והאוכל כזית מכלאי הכרם לוקה משמע דליכא מלקות כ\"א באוכל לא בהנאה א\"כ מאי דקאמר אביי ה\"מ בכלאי הכרם ע\"כ הכונה היא על האוכל כלאי הכרם דוקא וא\"כ לא ידעתי אמאי לא ק' נמי ה\"מ בב\"וח ותי' התוס' לא יועיל כלום לדעת רבינו עכ\"ד ונלע\"ד לומר דכיון דאית מאן דאמר בפ' כל הבשר דב\"בח אסור ומפיק לה מקרא דלא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וא\"כ הו\"ל לאו שבכללות ואין לוקין עליו ואפשר דאביי גופיה הכי ס\"ל כר\"א וכ\"כ הרא\"ם שזהו דעת ר\"ע כמ\"ש בסדר משפטים הביאו הר\"ב כנה\"ג ח' י\"ד סימן פ\"ז בהגהת הטור סימן י' מש\"ה לא קאמר ה\"מ בב\"וח וכמו שתי' התוס' לק\"ו חש\"ב ע\"ש מיהו לכאורה הא ליתא דרבינו ז\"ל נראה בהדיא דס\"ל הפך דעת הרא\"ם וזהו שכתב בפ' ח\"י מהלכות פס\"המק דין ה' וז\"ל וכן קדשים שהוטל בהן מום האוכל מהן כזית לוקה הרי הן בכלל כל תועבה עכ\"ד הרי בהדיא הפך דעת הרא\"ם ועיין מ\"ש מרן הלכות ט\"מ פ' א' דאע\"ג דאין עונשין מן הדין אפ\"ה לקי אאכילת ב\"בח משום קרא דכתיב לא תאכל כל תועבה ועיין בס' מוצל מאש סי' כ' שהקשה דכיון דאיסורו מלא תאכל לא לקי משום דהוי לאו שבכללות כמ\"ש הרא\"ם. שוב ראיתי להר\"ב החינוך סימן תמ\"ח שכתב וז\"ל שלא נאכל פסולי המוקדשין כו' ועוד אמרו ז\"ל שיש בכלל לאו זה שלא לאכול פגול ונותר ומ\"מ אינו נקרא לאו שבכללות לפי שעיקרו לא בא אלא על פסולי המוקדשין ושאר איסורין יוצאין מכלליו ממה שהוציא הכתוב בלשון כל תועבה ולא אמר לא תאכל פסולי המוקדשין עכ\"ד. וא\"כ מש\"ה כתב רבינו גבי קדשים שהוטל בהן מום דלוקה כיון דעיקר קרא להכי הוא דאתא אבל בב\"וח אינו לוקה כיון דיוצא מכללו מדאפקיה בלשון תועבה הוי לאו שבכללות כמ\"ש זה נ\"ל ליישב דעת רבינו כפי מ\"ש הרא\"ם ודוק:<br><b> שוב </b> ראיתי להר\"ב ברכת הזבח דקמ\"ט ע\"ב שהק' לדברי רבינו דהאוכל פסולי המוקדשין לוקה משום לא תאכל כל תועבה וז\"ל לא ידעתי למה שבק הרב מאי דיליף ר\"א בפסחים ומכות מלא יאכל כל שפיסולו בקדש ה\"ז בלא יאכל וכמ\"ש רבינו בסמוך ואי משום דס\"ל דהוי לאו שבכללות וכמ\"ש התוס' בפסחים ה\"נ גם לאו זה דלא תאכל כל תועבה הוי לאו שבכללות עכ\"ד. והנראה שלא ראה דברי הר\"ב החינוך שכתבנו ועוד נראה לע\"ד לומר דמש\"ה לא הביא רבינו מקרא דלא יאכל דרבינו כתב כל קרבן שנאמר בו שהוא פסול בין שנפסל כו' לוקה ומשמע בהדיא דרבינו איירי אפילו בנפסלו קודם זריקה נמי לוקה משום לא תאכל כל תועבה שהרי בכללן מנה קדשים שהוטל בהם מום מחיים דאע\"פ דקודם פיסולו לא חזי לוקה משום לא תאכל כל תועבה וא\"כ מקרא דלא יאכל לא נפקא לן כדאיתא בפ' אלו הן הלוקין די\"ח ע\"א דפריך בגמ' לרבא דאמר זר האוכל עולה לפני זריקה חוץ לחומה לוקה חמש דלילקי נמי כדר\"א דאמר ר\"א לא יאכל כי קדש הם כל שבקדש פסול ליתן לא תעשה על אכילתו ומשני ה\"מ היכא דקודם פסולו חזי ופרש\"י כגון נותר הכא דקודם פסולו נמי לא חזי משום דהוי קודם זריקה לא ע\"כ ומש\"ה לא הביא רבינו אלא קרא דלא תאכל כל תועבה אמנם בסמוך גבי נותר ופגול דקודם פיסולו חזי כתב רבינו דהזהיר הכתוב מקרא דלא יאכל כדר\"א מיהו הא ק\"ל טובא לפי דעת רבינו דא\"כ אמאי לא פריך התם במכות דלילקי משום לא תאכל כל תועבה דהא יוצא חוץ לחומה מפסולי המוקדשין היא כמ\"ש רבינו בהלכות מעשה הקרבנות פי\"א הלכה ז' וז\"ל בשר ק\"ק שיצא חוץ לחומה ה\"ז נפסל ונאסר ואפי' שחזר למקום אסור לאכלו יעוי\"ש דהשתא לא מצי לשנויי ה\"מ היכא דקודם פיסולו חזי וכדמשמע לדר\"א דהא קדשים שהוטל בהן מום יוכיח דקודם פיסולו לא חזי דומיא דזר האוכל עולה קודם זריקה ואפ\"ה לוקה משום לא תאכל כל תועבה כמ\"ש רבינו וצ\"ע. ותו קשה למ\"ש רבינו בסמוך וז\"ל והיכן הזהיר הכתוב על הפגול ועל הנותר במלואים כו' ואמאי לא הביא מקרא דלא תאכל כל תועבה וכ\"ת לר\"א גופיה תקשי דנפקא ליה מקרא דלא יאכל ולא מייתי קרא דלא תאכל הא ל\"ק שהרי כבר כתב הר\"ב החינוך פ' צו סי' קמ\"ה וז\"ל ואולם אזהרתו ממה שכתוב במלואים לא יאכל כי קדש הם ואמרו ז\"ל שאותו הכתוב כולל באזהרה כל מה שנפסד מן הקדשים ואין ראוי לאוכלו כמו הנותר והפגול וכמו שאמרו ז\"ל שנכללו באזהרת לא תאכל כל תועבה שדרשו כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וכיון שכן נאמר שהאחד הוא לתוס' לאוין עכ\"ד. וא\"כ לר\"א איכא למימר דנפקא ליה מקרא דלא יאכל לעבור עליו בשני לאוין אמנם מ\"ש רבינו ז\"ל והיכן הזהיר ק' דאמאי לא הביא קרא דלא תאכל והול\"ל דעובר בב' לאוין וגם זה צ\"ע כעת. ואגב אומר מה שנתקשה אצלי בלשון הרא\"ם הנ\"ל שהקשה דלמאי איצטרך לר\"ש למכתב תלתא קראי חד לאיסור אכילה וחד לאיסור הנאה ת\"ל מקרא דלא תאכל כל תועבה כל דבר שתעבתי לך אסור באכילה ובהנאה כדרב אשי ותי' וז\"ל וי\"ל דאליבא דתנא דבי ר' ישמעאל נמי איצטריכו תלתי קראי דלא תבשל חד לאיסור אכילה וחד לאיסור הנאה לחייב מלקות על בישולו ועל אכילתו דאי מקרא דלא תאכל הו\"ל לאו שבכללות ואין לוקין עליו עכ\"ד. ויש לדקדק דמה יענה שפתי צדיק ביום שידובר סברת רבינו דאין לוקין על ההנאה דלמאי איצטרך חד קרא דלא תבשל לאיסור הנאה ת\"ל מקרא דלא תאכל וכדר\"א דבהא לא שייך תירוצו ז\"ל ותו דאפי' החולקים על רבינו וס\"ל דלוקין על ההנאה תקשי להו לאיסי בן יאודה דקאמר א\"ל אלא באכילה בהנאה מנין אמרת ק\"ו דלמאי איצטרך למילף איסור הנאה מק\"ו הא נפיק מקרא דלא תאכל כל תועבה דהכא ליכא למימר דאיצטרך למלקי עליה דאין מזהירין מן הדין ונראה לומר דמעולם לא הוקשה לו להרא\"ם קרא דלא תבשל דאתא לאיסור הנאה משום דמצינן למימר דאיצטרך קרא משום דאי לאו קרא ס\"ד אמינא דנילף גזרה שוה קדש קדש מטריפה וכי היכי דטריפה מותרת בהנאה ה\"נ ב\"וח יהא מותר בהנאה וכס\"ל לר\"ש בפ' כל הבשר דף קי\"ו ע\"א ועיין במוהר\"ש אלגאזי בס' גו\"ה כלל ס\"ה וקרא דלא תאכל כל תועבה הוה מוקמי' לה לשאר איסורים וכדס\"ל לר\"ש וא\"כ מש\"ה איצטרך לא תבשל יתירה לאוסרו בהנאה ומה דק\"ל להרא\"ם ז\"ל הוא מלא תבשל יתירא דאתא לאיסור אכילה דאמאי איצטרך לכתוב תרי לא תבשל ומסברא הוא מוקמינן ליה לאיסור הנאה דאי לאיסור אכילה הא נפקא מקרא דלא תאכל כל תועבה ואהא תי' דאיצטרך למלקי עליה על בישולו ועל אכילתו וזהו מדוקדק בדבריו ממה שלא הזכיר בתי' שם הנאה כלל משמע דמלא תבשל דאיסור הנאה לא ק\"ל ומש\"ה לא הוצרך בתי' לומר דאיצטרך למלקי על הנאתו ג\"כ ומה שהזכיר בקושי' דאמאי איצטרך תלתא קראי חד לאיסור אכילה וחד לאיסור הנאה לאו דוקא וסירכיה דלישניה נקיט ומלא תבשל דאיסור אכילה הוא דק\"ל כנ\"ל ליישב בדוחק ובהיותי בענין זה עם החכם השלם סו\"ה כמוה\"ר יהודה אשכנזי נר\"ו הקשה אלי על מה שכתב הר\"ב פר\"ח ז\"ל בי\"ד סימן ק\"י ס\"ק י\"ג משם הר\"ש שכתב בסוף ס' כריתות בסוף דבריו וז\"ל ובהכי ניחא מה שמקשים העולם יאסר כל העולם בחרישה ובזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע ולמאי דפרישי' כו' אבל אי ידעי' מקומו' אמינא כי הנזרע בתוכו אסור וכתב עליו הרב הנזכר ז\"ל מ\"ש הרב ז\"ל כי הנזרע בתוכו אסור נראה דמפיק לה הרב מדאמרי' בפ' כל הבשר לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך ה\"ז בבל תאכל ופרכינן התם דכלאי זרעים הם עצמן תועבה וליתסרו ומשני דאיתקוש לכלאי בהמה דכתיב בהמתך כו' וא\"כ הכא גבי נחל איתן דליכא קרא למשרייה הנזרע בתוכו אסור דהא כל שתעבתי לך הוא עכ\"ל. וקשה דא\"כ לפי דברי הרב ז\"ל עכצ\"ל לר' אבהו דאמר כ\"מ שנאמר לא תאכל כו' אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע דה\"נ הזורע בנחל איתן אסור באכילה ובהנאה ולחזקיה דאמר בפ' כל שעה דדוקא לא יאכל משמע איסור הנאה אבל לא תאכל כו' איסור אכילה משמע איסור הנאה לא משמע ה\"נ מותר בהנאה כיון דנפקא ליה מקרא דלא תאכל כל תועבה והשתא ק' דבפ' כל שעה דף כ\"ג ע\"ב פרכינן בגמ' מכדי אותבינהו כל הני קראי ושנינהו חזקיה ור\"א במאי פליגי ולא אשכח פירוקא אלא דאית בינייהו חולין שנשחטו בעזרה ואליבא דר\"י ואמאי לא משני דאית בינייהו זורע בנחל איתן דלחזקי' הנזרק בתוכו מותר בהנאה ולר' אבהו אסור בהנאה וצ\"ע כעת:<br><b> עוד </b> כתב הרב הנזכר וז\"ל והנה אף שלכאורה דברי רבינו שלא חייב מלקות בהנאה מב\"וח הם תמוהים נראה שיש להכריח סברתו מדתנן בפ\"ג דכריתות דף י\"ג יש אוכל אכילה כו' ובאר בגמרא דאף דקי\"ל דאין איסור חל על איסור שאני הכא דאיסור מוסיף הוא דכיון דאקדשינהו איתוסף בו איסור הנאה ויש לתמוה דבפרק כל הבשר דף קי\"ג אמרינן המבשל חלב בחלב פליגי בה רבי אמי ורבי אסי חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה ומתבאר שם באותה סוגי' דלכ\"ע אין איסור ב\"בח חל על חלב וכן פסק רבינו בפ\"ט מהלכות מאכלות אסורות הלכה ו' והשתא יש לתמוה דהא איסור מוסיף הוה דהשתא נאסר בהנאה וא\"כ אמאי לא חייל איסור בב\"ח על איסור חלב ולסברת רבינו ז\"ל ניחא דע\"כ לא חשיב הנאה איסור מוסיף אלא היכא דלוקה על הנאה כגון ההיא דמוקדשין אבל ב\"בח דליכא מלקות בהנאה לא שייך איסור מוסיף אלו ת\"ד יע\"ש. ולדעתי אכתי לסברת רבינו ז\"ל קשה דאמאי לא חייל איסור ב\"בח על איסור חלב לפי מה שפסק רבינו ז\"ל דב\"בח לוקין על שלא כדרך הנאתו הא הו\"ל איסור מוסיף דחלב לא אסיר אלא בכדרך הנאתו וב\"בח לוקין על שלא כדרך הנאתו ואם נאמר דהא לא חשיב איסור מוסיף אלא איסור חמור ה\"נ איכא למימר לענין איסור הנאה וכמ\"ש התוס' חולין דף ק\"א ע\"א ד\"ה איסור יע\"ש ודוק: ומ\"מ מה שנראה מדברי רבינו י\"ל דאפי' ב\"בח וכלאי הכרם אין לוקין על ההנאה כמ\"ש הרב הנזכר ודלא כמ\"ש הר\"ב פר\"ח א\"ח סי' תמ\"ג שיש לתמוה דהרי בירושלמי כ\"כ בהדיא דמה שנשתנה כלאי הכרם משאר איסורים הוא אף לענין הנאה דגרסינן התם בפ\"ג דערלה דקאמר ר\"א בשם ר\"י העושה אספלנית משור הנסקל ומחמץ בפסח אינו לוקה שאין ל\"ת שלו מחוור (כלומר דאפקיה מלשון אכילה כ\"כ הר\"ב שדה יהושע) מכלאי הכרם לוקה דכתיב פן תקדש פן תוקד אש ע\"כ. הרי בהדיא דבכלאי הכרם לוקין על ההנאה וא\"כ מנ\"ל לומר דמאי דקאמר אביי ה\"מ בכלאי הכרם שלוקין שלא כדרך הנאתו על אכילה שלא כדרך הנאה קאמר ופליג אירושלמי סוף דבר דברי רבינו צריכים תלמוד: עוד כתב הרב הנזכר וז\"ל ודע שאף לדעת הרמב\"ן ז\"ל שהנהנה מב\"בח לוקה אין לומר שהאוכל מב\"בח ילקה שנים אחת משום אכילה ואחת משום הנאה וראיה לדבר מהא דאמרינן במכות המבשל גיד הנשה בי\"ט ואכלו לוקה חמש ואם איתא ילקה שש משום הנאה ע\"כ. והנה מה שהביא ראיה מההיא דמבשל ג\"ה יש מי שהקשה עליו דלאו ראיה היא דאי' למימר דהא מני ר\"ש דא\"ל דב\"בח מותר בהנאה והא ודאי בורכא היא דהך ברייתא ע\"כ לאו ר\"ש היא משום דר\"ש ס\"ל דאין בגידין בנותן טעם וכדאי' בפ' כל הבשר דף ק\"א וא\"כ איך קתני בברייתא לוקה משום אוכל ב\"בח אלא אי קשיא הא קשיא דנימא דהך ברייתא איסי ב\"י היא דמפיק איסור הנאה מק\"ו ואין"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ז\"ל </b>\n<b> נזדמנה </b>\n<b> לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי כו'.</b>\n<b> כתב מרן ז\"ל ברייתא פ' כל כתבי כו' ר\"י אומר טובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף ופסק כת\"ק כו' ומבואר שם בגמרא דת\"ק ס\"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה ואולם התוס' פ\"ק דיומא ד\"ח ע\"א ד\"ה דכ\"ע כו' דכתבו וז\"ל ור\"ח פסק כב\"ש וב\"ה דפ' המפלת דסברו טבילה בזמנה מצוה כו' וכן נראה שהוא דעת רבינו ממ\"ש בפ\"ג מה' שביתת העשור הלכה ב' כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט\"ב בין ביוה\"כ ומשמע דהיינו טעמא משום דטבילה בזמנה מצוה וכמ\"ש רש\"י בפ\"ק דתענית די\"ג ע\"א ד\"ה אלא לאו יע\"ש וכן נראה מדברי מרן הב\"י א\"ח סי' תקצ\"ד שהבין בדעת רבינו שדעתו לפסוק כמ\"ד טבילה בזמנה מצוה וכיון שכן ק' טובא דנמצאו דבריו סותרים למה שפסק כאן כת\"ק דר\"י וכן הקשה הר\"ב הלח\"מ שם ותירץ דרבינו סובר כמ\"ש התוס' פ\"ב דביצה די\"ח דאפי' מ\"ד טבילה בזמנה לאו מצוה מותר לטבול ביוה\"כ והביאו ראיה משלהי יומא יע\"ש וכן כתבו בפ' כל כתבי דקכ\"א וכן משמע ממ\"ש בסוף פ\"ק דיומא ד\"ח ד\"ה אי דצלי יע\"ש ואע\"ג דבתענית אמרינן חייבי טבילות אין אינש אחרינא לא אולי הטעם משום לקרב טהרתם אע\"ג שאינו מצוה זהו תורף דבריו יע\"ש ועיין במוהר\"ם ן' חביב בס' שמות בארץ בקונטרס תיה\"ך שהקשה על הרב דאיך אפשר לומר שדעת רבינו כדעת התוס' שהרי כתב שם בדין ג' דבעלי קריין בזמן הזה אסור לו לטבול ולדעת התוס' משמע דשרי לטבול כיון שאינה רחיצה של תענוג ואפשר ליישב דע\"כ לא שרינן לטבול אפילו למ\"ד טבילה בזמנה לאו מצוה אלא דוקא היכא שמחויב טבילה ומש\"ה שרינן כדי לקרב טהרתם ומש\"ה בעלי קריין בזמן הזה כיון דמדינא לא מחייב טבילה לא שרינן ליה והו\"ל כאינש דעלמא ודוק:</b><br><b> ומ\"מ </b> אכתי לא הונח לנו לדעת מרן שנראה מדבריו בב\"י שדעת רבינו דטבילה בזמנה מצוה מדכת' ה\"מ טבילה בזמנה אבל שלא בזמנה לא וא\"כ קשה איך כתב בכ\"מ שרבינו פסק כת\"ק דר\"י ולע\"ד נראה ליישב שדעת רבינו כמ\"ש התוס' בסוף יומא ד\"ה מכלל שכתב וז\"ל הא דלא פריך נמי מדרבנן דסברי מצוה וברייתא דמייתי ס\"ל לאו מצוה י\"ל דלענין ה\"מ מצוה ואין לעבור זמנה במזיד ובמתכוין ולהכי ס\"ל דטובל מן המנחה ולמעלה אבל במה שהן סוברים שיש לחזור אחר גמי בזה בודאי לא תדחה הטבילה ועוד מפני כבוד השם עכ\"ל יע\"ש וס\"ל לרבינו דהא דאמרינן בגמרא דת\"ק סבר לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה הכונה לומר דת\"ק ס\"ל דבהא לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה ור\"י סבר דאפילו בהא נמי אמרינן טב\"מ כנ\"ל נכון:<br><b> ועל </b> פי זה נ\"ל ליישב דעת רבינו שכתב בפ' י\"א מהלכות פרה אדומה הלכה ב' וז\"ל מי שהוזה עליו בשלישי ולא הוזה עליו בז' ושהה כמה ימים טובל בכל עת שירצה אחר הז' כו' והשיב עליו הראב\"ד מדאמרי' בקידושין דס\"ב והזה הטהור על הטמא ביום הג' וביום הז' ל\"ל אצטריך סד\"א ג' למעוטי ב' ז' למעוטי ו' דקא ממעט בימי טהרה אבל היכא דקא עבד בשלישי ובשמיני אימא ש\"ד קמ\"ל. ומה שתירץ מרן הכ\"מ ז\"ל יש בו מן הקושיא עיין בהר\"ב בתי כהונה חלק בית ועד דף ע\"א ע\"ב יע\"ש אכן כפי מ\"ש שדעת רבינו רמב\"ם נ\"ל ליישב דס\"ל לרבינו ז\"ל דהא דאמרי' בקדושין דקרא דוהזה הטהור אתא למעוטי דאי עבד בג' ובח' דלאו מידי וטמא יקרא היינו משום דאותה סוגייא אזלא אליבא דמאן דאמר טבילה בזמנה לאו מצוה מדפריך בתר הכי וחטאו ביום השביעי ל\"ל אצטריך סד\"א ה\"מ לקדשים אבל לתרומה בחד נמי סגיא קמ\"ל ואלו למ\"ד טבילה בזמנה מצוה הא אצטריך קרא דוחטאו ביום הז' לאשמעי' דטבילה בזמנה מצוה וכמ\"ש רש\"י והתוספות בשמעתין. ומש\"ה אייתר לן תרי קראי וע\"כ צ\"ל דחד למעוטי דאי עבד בח' לאו מידי עבד וחד לרבויי דתרומה נמי בעיא הזאה שלישי וז' אמנם לדידן דקי\"ל דטב\"מ מקרא דוחטאו א\"כ לא אייתר לן אלא קרא דוהזה עליו ביום הג' איכא למי' דקרא דוהזה אצטריך לרבויי תרומה וקרא דוחטאו לאשמועינן דטבילה בזמנה מצוה אבל היכא דעבד בג' ובח' ה\"נ דשפיר דמי דכיון דלית לן מעוטא מהיכא תיתי למעוטינהו כיון דאית סבר' דמפיש בימי טהרה וא\"כ דאפילו למ\"ד טבילה בזמנה מצוה נפקא ליה מקרא דוחטאו כדדריש בספרי דאכתי וחטאו מיותר דאי לאשמועינן טב\"מ לכתוב קרא והזה הטהור כו' וכבס בגדיו ורחץ במים ביום הז' וטהר בערב וחטאו ל\"ל אלא ודאי אתא לאשמועינן דוחטאו מ\"מ באיזה זמן שיהיה אפי' בח' ובשלישי וביום השביעי אוכבס בגדיו דבתריה קאי וכאלו כתיב ביום השביעי וכבס בגדיו ועיין ברא\"ם ז\"ל פ' חקת כו'. וכ\"ת א\"כ אמאי לא משני תלמודא בקדושין הכי דקרא דוחטאו אצטריך לאשמועינן דאי עבד בח' דמפיש בימי טהרה ש\"ד כדדריש בספרי וקרא דוהזה אצטריך לאשמועינן דאפילו בתרומה בעינן תרתי שלישי ושביעי הא ל\"ק די\"ל דכיון דתלמודא דידן אתיא אליבא דמ\"ד ט\"ב לאו מצוה לא מצי לתרוצי הכי משום דאכתי קשה דאי קרא דוחטאו אתא לאשמועי' דאי עבד בח' ש\"ד לא הי\"ל למכתב וחטאו ביום הז' דמשמע דוקא שביעי אבל לא ח' דקאי ארבוי אלא הכי הו\"ל למכתב וחטאו וכבס בגדיו דאז הוה משמע שפיר דמשום הכי כתיב וחטאו סתם לומר וחטאו מ\"מ באיזה זמן שיהי' אפי' בח' וא\"כ משום הכי הוצרך תלמודא לומר דקרא דוחטאו אצטריך לי' דאפילו לתרומה נמי בעינן הזאה בז' ולא סגי בהזאת ג' אלא בעינן תרתי וקרא דהזה אצטריך לומר דאי עבוד בח' לאו מידי הוי. אמנם למאן דס\"ל טבילה בזמנה מצוה קרא הכי מדריש וחטאו מ\"מ ואפי' בח' וביום הז' אוכבס בגדיו דבתריה קאי והכריחו לרבינו לומר כן דהשתא בריית' דספרי ותלמוד דידן לא פליגי דסוגיא דקידוש' אתיא כמ\"ד טבילה בזמנה לאו מצוה ובריית' בספרי אתיא כמ\"ד טבילה בזמנה מצוה ודו\"ק. ומה שתירצתי עוד בזה מצאתיו בס' הנז' דף הנז' יע\"ש ויש להוכיח קצת דעת רבינו ז\"ל מהא דגרסי' בירושלמי בפ' אלו דברים הלכה ג' אמר ר\"ע כו' ומצו' להזות תפתר שחל יום הח' שלו להיות בי\"ד שחל להיות בשבת שאלו חול הוא היו מזין עליו ואח\"כ בא ושוחט לו את פסחו והוא נכנס ואוכלו בערב מכיון שהוא שבת ואינו מזה עליו נמצא מתעכ' מן המצות ע\"כ אר\"א תיפת' שחל יום הז' שלו להיות בי\"ג שחל להיות בשבת שאלו חול הוא היו מזין עליו ולמחר בא ושוחט את פסחו מכיון שהוא שבת אין מזין עליו. ונמצא מתעכב מן המצות ע\"כ והשתא לפי דעת הראב\"ד ורש\"י ז\"ל אמאי הוצרכו בירוש' לומר כשחל יום ז' בי\"ד או בי\"ג ועדיפא מינייהו הול\"ל אפי' כשחל בי' בשבת דמכיון שהוא שבת אין מזין עליו בז' וצריך עוד למנות ג' וז' ונמצא מתעכב מן המצות אלא מוכח דלא משכחת לה אלא בי\"ד או בי\"ג אבל בשאר ימים לא דמזין עליו בכל עת שירצה כדעת רבינו ועיין בתוס' ישנים יומא דף ח' שכתבו משם ריב\"ה כדעת רבינו ודו\"ק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Madda/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Madda/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..402ff157f0fc5d8f897b3f0d12d7944f43eecd36
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Madda/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,53 @@
+{
+    "title": "Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Foundations of the Torah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Sha'ar_HaMelekh_on_Mishneh_Torah,_Foundations_of_the_Torah",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במד\"א </b>\n<b> כו' אבל שלא כדרך הנאתן כגון שעושין לו רטיה או מלוגמא מחמץ כו'.</b> כ\"ש דף כ\"ד א\"ר אבהו אר\"י כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן כו' א\"ד א\"ר אבהו אר\"י כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן למעוטי מאי א\"ר שימי בר אשי למעוטי אם הניח חלב של שור הנסקל כו' יע\"ש ומטעם זה כתב רבינו פ\"ח מה' מאכלות אסורות הל' י\"ו וז\"ל כל מאכל שהוא אסור בהנאה אם נהנה ולא אכל כגון שמכר או נתן לכותיים אינו לוקה וכתב ה\"ה בפרק כל שעה כו' ואפילו סיכה שהיא קרובה לשתייה אמרו בגמ' גבי רבינא שהי' סך בפרי של ערלה כו' משום דלאו דרך הנאתו היא כו' הנה דברי ה\"ה סתומים דמאי מייתי מההיא דרבינא דהתם נהנה שלא כדרך הנאתו לפי שהיא בוסר וכמ\"ש רש\"י ז\"ל אבל בנהנה בכדרך הנאתו מנ\"ל ועיין בהרב ל\"מ ז\"ל שדבריו דחוקים האמנם ראיתי להר\"ב משנה למלך ה' יסודי התורה ד\"ג ע\"ב שכתב דדעת ה\"ה דלרבינו אין באיסורין כי אם ב' חלוקות האחת היא האוכל דרך אכילה שהוא מה שהוזהרנו עליו בלאו וכרת והב' הוא הנהנה ולא אכל דאין בו לאו אך אסור דבר תורה ואין חילוק בנהנה בין הוא כדרך הנאתו או לא אלא כל ההנאות שוות דאין בהם לאו אך איסורו דבר תורה ובזה אתו דברי ה\"ה כהוגן ע\"כ ת\"ד:<br><b> ולע\"ד </b> הא ליתא מהא דגרסי' בפסחים דכ\"ו אמר אביי מנא אמינא לה דתניא אמרו עליו על ריב\"ז שהיה יושב ודורש כל היום כולו והא הכא דלא אפשר וקמכוין ושרי ורבא אמר לך שאני היכל דלתוכו עשוי פירש\"י ז\"ל ואין הנאת צלו נאסרת דאין זה דרך הנאתו והשתא אם איתא דשלא כדרך הנאתו איסורא דאורייתא איכא היכי הוה עביד הכי ריב\"ז דבשלמא אי איסורו מדרבנן איכא למימר דס\"ל לרבא דכיון דאין איסורו אלא מדרבנן היכא דלא אפשר כגון הכא שהיה צריך לדרוש לרבים לא אטרחינהו וכדאמרינן התם בסמוך ותסברא כו' וכמ\"ש הרב ז\"ל בסמוך ד\"ד ע\"ב אלא ודאי מהך סוגיא מוכח בהדיא דבשלא כדרך הנאתו אין איסורו אלא מדרבנן לכן היותר נ\"ל כדברי ה\"ה דס\"ל דהתם נמי אף שהיה בוסר חשיב נהנה כדרך הנאתו כיון שיוצא מהן שמן וכמ\"ש הרב ז\"ל שם ע\"ד דללישנא קמא ס\"ל דהני גוהרקי הוי נהנה כדרך הנאתו כיון דיוצא מהן שמן אף אנו נאמר כן לדעת ה\"ה דס\"ל לכולהו לישני דהני גוהרקי הוי כדרך הנאתו דדוחק לומר דבהא פליגי ומאי דקאמר מידי דרך הנאתן קעבידנא הכונה לומר דכיון דהוי דבר הראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא דרך אכילה וכמ\"ש ה\"ה ומאי דפליגי הני לישנא הוא דללישנא קמא כיון דאין איסור תורה לא התירו בחולה שאין בו סכנה וללישנא בתרא כיון שאין בו לאו התירו וכמו שצדד הרב ז\"ל בסמוך אבל בנהנה שלא כדרך הנאתו מודה ה\"ה דאינו אסור אלא מדרבנן זה נ\"ל ליישב בדוחק:<br><b> ודע </b> דאהא דאמרינן התם בגמ' שאני היכל דלתוכו עשוי וכתבו התוס' וז\"ל ואם תאמר והא לא כתיב אכילה ואפילו שלא כדרך הנאתו יהא אסור וי\"ל דמעילה ילפינן חטא חטא מתרומה ראיתי להרב ח\"ה שהק' בדבריהם אלו וז\"ל לפי דבריהם דרבא ס\"ל כאביי היכא דלא כתיב אכילה דאסור שלא כדרך הנאתו וכמ\"ש אביי לעיל ה\"מ בכלאי הכרם שלוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתו ומ\"מ במעילה דילפינן חטא חטא מתרומה הו\"ל כאלו כתיב אכילה בגופיה ומינה בבשר וחלב דילפי' קדש קדש ג\"ש מטריפה הו\"ל כאלו כתיב אכילה בגופיה להתיר שלא כדרך הנאתו וק' דתקשי ליה כדפרכינן לעיל דנפרוך מה לכלאי הכרם שכן לוקין עליהן שלא כדרך הנאתו ותי' וי\"ל דלא פריך הכי אלא לאביי דס\"ל דבכלאי הכרם לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן אבל לרבא דהכא איכא למימר דבכלאי הכרם נמי אין לוקין דאפשר דאית ביה שום ג\"ש כאלו כתיב ביה אכילה עכ\"ד ולענ\"ד אכתי תירוץ זה אינו מעלה ארוכה לדעת רבינו ז\"ל שפסק בפי\"ד ממ\"א הלכה י' כאביי דבכלאי הכרם ובשר בחלב לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן ואלו שם בהלכה י\"ב פסק כרבא דלא אפשר וקא מכוין אסור והשתא כיון שפסק כרבא ע\"כ כי היכי דלא תקשי ליה מההיא דריב\"ז צ\"ל דשאני היכל דלתוכו עשוי ושלא כדרך הנאתו במעילה מותר משום דיליף חטא חטא מתרומה וכיון שכן ק' דא\"כ תקשי ליה ברייתא דניפרוך מה לכלאי הכרם שכן לוקין עליהן שלא כדרך הנאתו לפי דעת רבינו דבכלאי הכרם לוקין על שלא כדרך הנאתו האמנם נראה דהא ודאי ל\"ק שהרי דעת רבינו בפ\"א מה' מעילה הל' ג' דאזהרה של מעילה נפ\"ל מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך כו' וא\"כ פשיטא ודאי דשלא כדרך הנאתו במעילה מותר ולאו משום דיליף חטא חטא כמ\"ש התוס' אלא משום דכתיב אכילה בגופיה והתוס' ז\"ל נראה דס\"ל דאזהרה דמעילה הוא מג\"ש דחטא חטא וכדעת רש\"י שכתב מרן הכ\"מ שם ומ\"מ הנך רואה שדברי הר\"ב ח\"ה הם דברי נביאות ולכן נראה דלרבא ל\"ק ליה ברייתא דניפרך מה לכלאי הכרם שכן לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן דאיכא למימר דאיסי בן יאודה ס\"ל כר\"ש דאמר כ\"ש למכות וכי היכי דלקי בכל האיסורים אכ\"ש ה\"נ אשלא כדרך הנאתו דשניהם שוים הן בהדרגה אחת וכמו שנראה מדברי התוס' דפ' ג' דשבועות ד\"ה דמוקי וכמ\"ש מוהריב\"ל ורש\"ל ז\"ל שם כמ\"ש לקמן ואביי אה\"נ דהוה מצי לשנויי הכי אלא משום דס\"ל דבשר בחלב לקי נמי אשלא כדרך הנאתו משום דלא כתיב אכילה בגופיה ניחא ליה לאוקמי הך דאיסי בן יאודה ככ\"ע אלא דאכתי קשה דא\"כ נמצא דלאביי דאית ליה בב\"ח דלוקין עליהן שלא כדרך הנאתו משום דלא כתיב אכילה בגופיה אע\"ג דגמר ג\"ש אית ליה נמי במעילה דלוקין עליהן שלא כדרך הנאתן משום דלא כתיב אכילה בגופיה אע\"ג דגמר מתרומה וא\"כ ק' דאמאי לא קאמר אביי ה\"מ במעילה שלוקין עליהן שלא כדה\"נ והתוס' שם בד\"ה ה\"מ הק' דאמאי לא קאמר ה\"מ בבו\"ח ותירוצם דהתם לא שייכא במעילה אשר עכצ\"ל דרבא ודאי לא פליג אאביי וע\"כ לא קאמר אביי דכיון דלא כתיב אכילה בגופיה לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן אלא דוקא בב\"וח דהו\"מ למכתב קרא לא תאכל בהדיא מדלא כתיב ש\"מ דלוקין עליהן שלא כדרך הנאתן ומש\"ה לא כתבי' קרא בהדיא וכדמשמע מלישנא דתלמודא דקאמר להכי לא כתיב אכילה לומר שלוקין כו' ואע\"ג דבפ' כל הבשר דק\"ח אמרינן דלהכי אפקיה רחמנא לאכילה בלשון בישול לומר דדרך בישול אסרה תורה וא\"כ היכי קאמר אביי להכי לא כתיב כו' כבר כתב הר\"ב כנה\"ג חי\"ד סי' צ\"ד בהג' הטור אות ה' דמתרי לא תבשל דכתיבי בלשון בישול קדייק י\"ש אמנם גבי מעילה דמאי דלא כתבי' בגופי' איכא למימר דהטעם משום דאי כתיב אכילה הו\"א אכילה בכזית ואי אית ביה כזית מחייב ואי לא לא מש\"ה לא כתביה וכה\"ג אמרינן ביומא פ' י\"ה דאמאי לא כתיב ביום הכפורים אזהרה ואמרינן היכי ליכתוב ליכתוב לא יאכל אכילה בכזית וא\"כ ליכא למימר דמדלא כתביה בגופיה ש\"מ שלוקין שלא כדה\"נ ומש\"ה כיון דילפי' מתרומה אמרינן אין ג\"ש למחצה ושלא כדה\"נ מותר ומאי דלא כתיב אכילה בגופיה ה\"ט כדכתיבנא ודו\"ק. ועוד יש מתרצים דדוקא גבי בב\"ח דעיקר ג\"ש דקודש קודש לא אתא אלא לאוסרו באכילה מש\"ה ס\"ל לאביי דמדלא כתיב אכילה בגופיה בהדיא ולא הוה אצטרך ג\"ש ע\"כ שמעי' דלאסור שלא כדרך הנאתו הוא דאתא דאל\"כ לכתוב בהדיא כשאר איסור אכילה משא\"כ במעילה דג\"ש דחטא חטא אצטריך למילף מיניה דבמעילה יש שליח לדבר עבירה כדאיתא בפ' האיש מקדש וא\"נ לשאר דברים כדאי' בדוכתי טובא א\"כ איכא למימר דמאי דלא כתיב אכילה בגופי' אינו משום דאתא לאסור שלא כדרך הנאתו אלא משום דכיון דע\"כ איצטרך ג\"ש מינה נמי נפ\"ל איסור אכילה משום דאין ג\"ש למחצה ודוק ואיך שיהיה מסוגיא זו מבואר דבנהנה מן ההקדש ש\"כ הנאתו אין בו איסור תו' דומיא דשאר איסורין ומבואר מדברי רש\"י והתו' ז\"ל:<br><b> ומעתה </b> תמיה אני על התו' בפ' הנשרפין ד\"פ ע\"א ד\"ה בשור שכתבו בתוך דבריהם וז\"ל אבל במתני' דזבחים חיישינן לתקלה טפי דאי' כמה ספק איסור לפי שהן מוקדשין כגון רכב ע\"ג השור כו' וחלב מוקדשין ע\"ג מכתו דשרי בשור הנסקל לפי שאינו דרך הנאתו כו' יע\"ש אשר מבואר מדבריהם דס\"ל דבמוקדשין שלא כדה\"נ נמי אסור ועיין בהרב ח\"ה שם והוא תימא שהרי מסוגיא זו מבואר דשלכדה\"נ בהקדש מותר וליכא למימר דס\"ל דבשאר אסורין שלא כדרך הנאתו מותר אפילו מדרבנן וכשיטתם דפרק האיש מקדש ובהקדש מדרבנן מיהא אסור משום חומרא דהקדש ולעולם דמן התורה שרי דהא מנ\"ל לחלק בהכי ותו דלפי שיטתם ז\"ל דרוכב ע\"ג השור חשיב שלא כדרך הנאתו משמע ודאי דיש בו מעילה מן התורה דמתניתן במעילה היא בהדיא רכב ע\"ג בהמה ובא חבירו ורכב כלן מעלו ואולי שהתוס' ז\"ל מפרשים מ\"ש בגמ' שאני היכל דלתוכו עשוי דלא כפירש\"י דפי' דמשום דהוי שלכד\"הנ אלא ה\"פ שאני היכל דלתוכו עשוי והילכך כי אקדשינהו מעיקרא אדעתא שלא יחול קדושתו אלא על מה שבתוכו לא על הנאה דצל שבחוצה לו דלב ב\"ד מתנה עליהן כדי שלא יכשלו בו רבים אבל שלא כדרך הנאתו במעילה אסור משום דלא כתיב אכילה בגופי' ואע\"ג דיליף חטא חטא דומיא דבשר בחלב לאביי ודוק:<br><b> עוד </b> כתבו התוס' וז\"ל והא דאסר בפ' כל הצלמים לישב תחת אשירה משום דאשירה לצל עשויה והיא דרך הנאה ועוד דגבי ע\"ז לא כתיב אכילה ע\"כ וכתב הר\"ב משנה למלך ז\"ל דלפי הנראה דהתוס' ס\"ל דכל שלא כדרך הנאה שרי לגמרי וכמו שנראה מדבריהם בפ\"ב דקידושין דף נ\"ו עלה ההיא דאמרינן המקדש בערלה אינה מקודשת דהק' אמאי אינה מקודשת הא שרי ליהנות ממנו שלא כדרך הנאתו כדאמרינן בפ' כ\"ש ותי' יע\"ש ותמה עליו הרב הנז' וז\"ל דפ' כל שעה לא אמרינן אלא דליכא מלקות אבל איסורא איכא וכן יש להוכיח מההיא דמר בר רב אשי שכתב לעיל יע\"ש ואי מהא לע\"ד לא אירייא דאיכא למימר דהתוס' ס\"ל דמאי דקאמר בגמ' התם מידי דרך הנאה קא עבידנא היינו משום דשלא כדרך הנאתו מותר לגמרי ולא משום שהיה חולה אלא דמעשה שהיה כך היה וס\"ל דאי שלא כדרך הנאה אסור מדרבנן לא הוה שרי בחולה שאין בו סכנה דלא התירו אלא שבות דאמירה לגוי וכ\"כ הרשב\"א ז\"ל הביאו הרדב\"ז ח\"א סי' ב' יע\"ש וכן מוכח לישנא דרבינא דקאמר מידי דרך הנאה קא עבידנא ואם איתא דשלא כדרך הנאתו אסור מדרבנן אלא דבחולה התירו מאי האי דקא מתמה רבינא מידי כו' כאלו הוא דבר פשוט הלא היא גופה צריכה רבה אמנם אי שלכדה\"נ שרי לגמרי א\"ש לישנא דמידי דרך הנאה קא עבידנא כלומר דכ\"ש בחולה דמותר ולישנא קמא דהוצרך לטעמא דהאי אישתא צמירתא כשעת הסכנה דמיא היינו משום דס\"ל דהני גוהרקי הוי כדרך הנאתן וכמו שצדד הרב שם ונמצא א\"כ דמ\"ש התוס' דשלכדה\"נ מותר כדאמרינן בפרק כ\"ש היינו מהך סוגיא דקאמר מידי כו' אבל מסוגיא דלעיל דקאמר למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל שהוא פטור ליכא ראיה כלל דהתם לענין מלקות אתמר וכן ראיתי בשיטת הרשב\"א שם דמייתי מסוגיא דמידי כו' יע\"ש עוד כתב הרב הנז' שכן יש ללמד ממ\"ש התוס' פסחים דף כ\"ח ד\"ה ותנן וז\"ל א\"נ מתני' דהכא א\"ש כרבנן דהתם דאמרו לו אף הוא נעשה זבל ומגדל צמחים והא הכא היינו משום דבחמץ כתיב לא יאכל ואינו אסור אלא כדרך הנאה וכה\"ג לאו דרך הנאה אבל בע\"ז לא כתיב אכילה ואסורה אפי' שלא כדרך הנאה ואף שיש לדחוק דהכונה שאינו אסור דבר תורה מ\"מ פשט דברי התוס' שכתבו ואינו אסור אלא כדרך הנאה מורה באצבע דס\"ל דליכא איסור כלל עכת\"ד:<br><b> ולע\"ד </b> ק\"ל טובא והיא נעלמה לפי שיטתם ממתני' דר\"פכל שעה דקתני התם עבר זמנו אסור בהנאתו ולא יסיק בו תנור וכירים הרי בהדיא דשלא כדרך הנאתו אסור לפחות מדרבנן דהא פשיטא דחמץ אין דרך הנאתו להסיק בו תנור וכירים ואין להכחיש המוחש והשתא אם איתא לדעת הרב מש\"ל דס\"ל לתוס' דשלא כדרך הנאתו מותר כפשט דבריהם מה יענו לההיא מתני' דפ' כ\"ש לכן נראה כאותו צד שכתב הרב ז\"ל דמ\"ש ואינו אסור כונתם לומר דאינו אסור דבר תורה אבל מדרבנן מודו דאסור ומתני' דלא יסיק מדרבנן קאמר ועיין בריש מס' פסחים ד\"ה ואומר שנראה מדבריהם לפי תי' השני דשלא כדה\"נ אסור מן התורה למעיין שם ואפי' למ\"ש התוס' בפ' האיש מקדש דשלא כדרך הנאתו מותר לגמרי נ\"ל דלא כתבו כן אלא בשאר איסורין דוקא אבל בחמץ משום חומרא דחמץ החמירו כדמוכח ממתני' דלא יסיק וכדכתיבנא אך אכתי קשה מהא דפרכינן התם ולא יסיק כו' פשיטא לא צריכא אלא לר\"י דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה מ\"ד כו' והשתא מאי פריך הא טובא אשמועינן מתני' דשלא כדרך הנאתו אסור בחמץ אע\"ג דבשאר איסורין שרי סוף דבר שדבריהם צריכים לי תלמוד גם מה שנראה מדברי התוס' פסחים ד\"ה שאני היכל דשלא כדרך הנאתו שרי בע\"ז לחד תירוצא שכתבו דההיא דלא ישב בצלה היינו טעמא משום דאשירה לצל עשויה וכמ\"ש הרב מש\"ל יש לתמוה דכפי שיטתם תקשי להו מתני' דפרק כל הצלמים דמ\"ג דקתני ר\"י אומר שוחק וזורה לרוח אמרו לו אף היא נעשה זבל ומגדל צמחים ונאמר לא ידבק בידך מאומה והשתא אם איתא דשלכדה\"נ שרי בע\"ז אמאי אסרו רבנן נהי דס\"ל דזה וזה גורם אסור אבל הכא ליכא גורם דאיסור כלל דהוי שלכדה\"נ וכמ\"ש התוס' שם ד\"ה אמרו ובפסחים ד\"ה ותנן גם בדברי התוס' דפ' כל הצלמים דמ\"ח ד\"ה לא שכתבו בתי' הב' וז\"ל א\"נ חומרא דע\"ז שאני ונראה מדבריהם דלפי השני תירוצים אין איסור תורה כשלא כדרך הנאתו אלא שלפי התי' הראשון ע\"ז ושאר איסורין שוין ולפי התי' הב' החמירו בע\"ז מה שלא החמירו בשאר איסורין וכמ\"ש הרב הנזכר איכא למידק דא\"כ מאי פריך התם לא ישב בצלה פשיטא לא צריכא כו' ומאי קושיא הא טובא אשמועינן דהחמירו בע\"ז מה שלא החמירו בשאר איסורין ולזה י\"ל דמאי דפריך פשיטא היינו משום דאי מאי דאשמועינן מתניתן הוא דשלכדה\"נ אסור בע\"ז א\"כ הא שמעינן לה ממתני' דלעיל דקתני אמרו לו אף הוא נעשה זבל הרי דאע\"ג דשלכדה\"נ הוא אפ\"ה אסור ור\"י לא שרי אלא משום דס\"ל דזה וזה גורם מותר מיהו תירוץ הא' שכתב דשלכדה\"נ שרי בע\"ז קשה טובא כדכתיבנא ועיין להרמב\"ן ז\"ל בס' המלחמות בפסחים פ' כיצד צולין גבי ההיא דריחא מילתא דמבואר מדבריו דיין נסך שרי שלכדה\"נ ובהיותי בזה עם החכם השלם סיני ועוקר הרים כמוה\"ר יהודה אשכנזי נר\"ו כה הראני מה שנמצא כתוב אצלו קושיא הלזו על מ\"ש הטור יו\"ד סימן קמ\"ב משם הראב\"ד וז\"ל כתב הראב\"ד דוקא אשירה שעשויה לצל בין לתחתיה בין לחוצה לה אבל בית אליל תוכו ונגד פתחו תוך ד\"א אסור אחריו לצל מותר לפי שאינו עשוי לצל כדאמרינן בפ' כל שעה שאני היכל דלתוכו עשוי וכ\"כ הר\"ן משם הראב\"ד והשתא תקשי לי' מההיא דשוחק וזורה לרוח ותו דהר\"ן ז\"ל בפ\"ב דקדושין כתב בהדיא דשלכדה\"נ אסור מדרבנן וא\"כ איך הביא בכאן דברי הר\"א ולא תי' עליו והוא נר\"ו תי' דס\"ל להראב\"ד דשלכדה\"נ אינו אסור אלא מדרבנן ולא גזרו אלא דוקא בהניח חלב ע\"ג מכתו ודומה לו גזירה שמא יהנה ממנו כדרך הנאתו כגון שימשח ממנו עורות משא\"כ הכא דבשלכד\"הנ דהיינו חוץ להיכל ליכא כלל דרך הנאתו כי היכי דנגזור דכל הנאה שחוץ להיכל שלכד\"הנ היא מאי איכא למימר דנגזור חוצה לו אטו תוכו הא ליכא למגזר דלא עבידי אינשי דטעו בהכי והיינו מאי דמשני בגמ' שאני היכל דלתוכו עשוי כלומר ומש\"ה לא גזרו כיון שכל הנאה שחוץ להיכל אינו דרך הנאתו ואין תירוץ זה נוח לי דה\"נ היה לנו לגזור שלא יהנה מצל דבית אליל אע\"ג דהוי שלכד\"הנ גזירה שמא יהנה מצל אשרה דהוי כד\"הנ דבהא ודאי עבידי אינשי דטעו בהכי לכן נ\"ל לומר כדי ליישב דברי התוס' והראב\"ד ז\"ל דס\"ל דהא דתנן במתני' לא ישב בצלה אינו אלא איסור' דרבנן גרידא דמן התורה שרי דהו\"ל דבר שאין בו ממש דצלו דבר שאין בו ממש הוא וכמ\"ש הרמ\"ך הביאו מרן הכ\"מ פ\"ז מה' ע\"ז הלכה י\"א וקרא דכתיב לא ידבק בידך מאומה היינו בנהנה הנאה שיש בה ממש אבל הכא דהנאתו היא מצל האשירה והצל אין בו ממש שרי מן התורה ויש להביא ראיה ברורה לזה ממ\"ש רבינו שם בפ' הנז' הלכה י' וז\"ל וגחלת של ע\"ז אסורה והשלהבת מותר מפני שאין בה ממש הרי בהדיא דדבר שאין בו ממש לא נאסרה מן התורה ואע\"ג דהתם אפילו מדרבנן שרי שאני התם דמקלה קלי איסוריה ומש\"ה לא גזרו ועכצ\"ל כן לפימ\"ש משם הרמ\"ך וכן נמי גבי מעילה ס\"ל דאינו אסור אלא מדרבנן מידי דהוה אקול ומראה וריח דאמרינן שם בפסחים דאין בהם מעילה לפי שאין בהם ממש ומש\"ה משני התם רבא שפיר שאני היכל דלתוכו עשוי כלו' וכיון דהוי שלכד\"הנ אינו אסור אלא מדרבנן ואית למימר דלא גזרו אלא באיסור' דאורייתא אבל הכא דאינו אסור אלא מדרבנן משום דהוי דבר שאין בו ממש בשלכדה\"נ לא גזרו דהו\"ל גזרה לגזרה והשתא ניחא מה שהקשה הר\"ב מש\"ל וז\"ל ואכתי יש לדקדק בסוגיא זו דאמרינן דרבא דאסר הביא ראיה לדבריו מדתני' לולין היו פתוחין בעלי' בית ק\"ק שבהם משלשלים את האומנים בתיבות והנה לכאורה נראה דרבא ודאי לא נעלם ממנו ההיא דקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה אלא דהוה ס\"ל דכיון דהא מיהא איסורא אי' ומש\"ה היו משלשלים ואביי הקשה עליו דכיון דלית בהו מעילה משום מעלה הוא דאל\"ה לא היו אסורים אפי' לצורך והשתא יש לדקדק דלרבא דס\"ל דמשום צורך לא יש היתר א\"כ איך יתיישב לפי דעתו ההיא דריב\"ז לדעת הסוברים דלא כדרך הנאתו איסור' דרבנן איכא וע\"כ מה שהותר לו הוא משום שהיה צורך מצוה וא\"כ קשה דמאי ראיה מייתי מההיא דלולין וכן ק' לא\"ד דקאמר רבא מנא אמינא לה דאמר ב\"ק כו' מעילה הוא דליכא הא איסור איכא מאי לאו לאותן העומדים בפנים כו' והיכי ס\"ד דרבא דמיירי לעומדים בפנים והא ריב\"ז הי' יושב בצלו של היכל ואף דלתוכו עשוי מ\"מ איסור מיהא איכ' וא\"כ ע\"כ טעמא דהיתרא הוא משום צורך וא\"כ ההיא דקול ומראה דאי' איסור הוא לעומדים בחוץ דלעומדים בפנים פשיטא דשרי דאין לך צורך גדול מזה ע\"כ תורף קו' יע\"ש מה שתירץ. ועל פי האמור הנה נכון דלעולם דרבא ס\"ל דמשום צורך אין להתיר כלל וההיא דריב\"ז לאו משום צורך הוא דשרי אלא משום דהו\"ל שלכד\"הנ ושלכד\"הנ באיסור דרבנן מותר דלא גזרו אלא באיסור דאורייתא וכ\"ת א\"כ תקשי לאביי דמה ראיה מייתי מההיא דריב\"ז לומר דלא אפשר וקא מכוין שרי דלמא שאני התם משום דכיון דאין איסורו אלא מדרבנן משום דאין בו ממש היכא דלא אפשר לא אטרחי' ולפי' התוס' משום דהיה בו צורך דהא אביי גופיה קאמר הכי ולרבא דמייתי ראי' מההיא דלולין כו' וכדקאמר ותסברא כו' ובשלמא לא\"ד בתרא ניחא דאביי ורבא תרווייהו ס\"ל דאי לא אפשר וקמכוין אסור ה\"נ היה אסור לאותן העומדים בפנים אף דלא אסור אלא מדרבנן ואף דאי' צורך למר כדאית לי' ולמר כדאית ליה דאביי משום דס\"ל דלא אפשר וקא מכוין שרי הוא דקאמר דאינו אסור אלא לאותן העומדים בחוץ איכא למימר דאף ללישנא קמא לא קאמר אלא דוקא התם דאינו אלא חששא בעלמא שחששו דלמא מכווני ליהנות וכמ\"ש רש\"י ד\"ה והא ואהא הוא דקאמר אביי דכיון דמדאורייתא שרי כי לא אפשר כגון הכא לא הי\"ל להחמיר ולחוש דלמא מכווני כיון דאפילו אי מכווני ליכא אלא איסורא דרבנן אמנם הכא ריב\"ז היה מכוין ליהנות מצל הקדש וכמ\"ש רש\"י והילכך ס\"ל לאביי דאי לא אפשר וקא מכוין אסור ה\"נ היה להם לאסור אף שאינו אלא מדרבנן ובהכי ניחא קושית התוס' שהקשו לרש\"י ד\"ה ותסברא ולפי' התוס' דכתב דכיון שהוא לצורך בית ק\"ק סברא הוא דאפילו איסורא דרבנן ליכא איכא למימר דע\"כ לא קאמר אביי אלא דוקא לצורך בית ק\"ק אבל בעלמא לא ועפי\"ז אתו דברי רבינו ז\"ל שבפ' ה' מהל' מעילה הלכה ה' שכתב הדר במערת הקדש או בצל אילן או שובך של הקדש אע\"פ שנהנה לא מעל ויש לדקדק דלמה לא התנה באלו ג\"כ היה תלוש ולבסוף חברו דאי' מעילה וכמ\"ש גבי המקדיש בית בנוי דלא מעל הדר בו אבל אם הקדיש עצים ואבנים ובנה בית ודר בו מעל משום דהו\"ל תלוש ולבסוף חברו דהוי מעילה ומכח זה כתב הר\"ב מש\"ל ז\"ל דטעם צל או אילן או שובך לאו משום מחובר הוא אלא משום שלא כדרך הנאתו הוא ופליג אתוס' דכתבו דאשרה לצל עשויה:<br><b> ולע\"ד </b> כפי דבריו יש לגמגם עליו דא\"כ היה לו להראב\"ד ז\"ל שם להשיג על רבינו שהרי כבר כתב' לעיל משם הראב\"ד דס\"ל דאשרה הנאתה היא לצל אמנם על פי האמור היינו טעמא משום דצל דבר שאין בו ממש הוא מידי דהוי אקול ומראה כו' ודוק. ומעתה הבא נבא לביאור דברי התוס' פסחים דמתחלה הקשו דגבי מעילה לא כתיב אכילה ואפילו שלא כדרך הנאתו יהא אסור מדאורייתא וכיון שכן מאי קא משני רבא שאני היכל דלתוכו עשוי והוי שלא כדרך הנאתו הא במעילה כדרך הנאתו ושלא כדרך הנאתו שוים וכיון שכן כי אסרו חכמים דבר שאין בו ממש אפילו שלא כדרך הנאתו אסרו אטו דבר שיש בו ממש דאסורא דבר תורה בשלא כדרך הנאתו ונמצא דליכא אלא חדא גזירה ותי' כו' עוד הקשו והא דאמר לישב תחת אשירה כלומר דכיון דאין איסור אלא מדרבנן משום דהוי דבר שאין בו ממש דשלא כדרך הנאתו לא גזרו דומיא דהיכל וע\"ז תי' דאשרה לצל עשויה וא\"נ כו' והיינו טעמא דהראב\"ד והר\"ן שכתבו דכל בית ע\"ז מותר משום דכיון דהוי דרבנן לא גזרו והיינו מה שתי' ג\"כ בפ' כל הצלמים בתי' הב' דחומרא דע\"ז שאני כלומר דבע\"ז החמירו אפילו באיסור דבר שאין בו ממש דהוי דרבנן מה שלא החמירו בההיא דריב\"ז אבל בההיא דשוחק וזורה לרוח דנהנה מדבר שיש בו ממש מודו ר\"ת ורש\"י ז\"ל דשלא כדרך הנאתו אסור לפחות מדרבנן ומ\"מ אכתי יש לדקדק להאי תי' הב' שתירצו דא\"כ מאי פריך התם פשיטא הא טובא אשמועינן מתני' דהחמירו אפילו באיסור דבר שאין בו ממש דהוי דרבנן כדכתיבנא ודע דזה שכתב דאיסור ישיבה בצל אשרה הוי מדרבנן מדברי הר\"ן שם במתני' נראה דפליג על זה וזה שכתב ליישב דעת רבינו שפסק בפ\"ז מה' ע\"ז דצל צלה מותר בדלא מכוין עסקינן דלא מתסר אלא מדרבנן וכיון דבלישנא בתרא מספקא ליה פסק בזה לקולא ע\"כ. הרי נראה מדבריו דמכוין אסור דבר תורה ולא ידעתי מה יענה לההיא דשלהבת ע\"ז דמותרת מפני שאין בו ממש כמ\"ש רבינו דבשלמא אי איסור מדרבנן איכא למימר דהתם לא גזרו משום דמקלה קלי איסור כדכתיבנא אמנם אי אפילו דבר שאין בו ממש אסור מן התורה התם נמי יהא אסור דבר תורה כמו גחלת ומ\"מ לדעת התוס' נראה לומר כדכתיבנא ומה גם דמדברי רבינו דה' ע\"ז מוכח הכי כדכתיבנא ומ\"מ אף לדברי הר\"ן אלו י\"ל דס\"ל דלא גזרו בשלא כדרך הנאתו אלא בנהנה מגוף האיסור ממש כגון הניח חלב של שור הנסקל ע\"ג מכתו אבל בנהנה מצל דהוי דבר שאין בו ממש אף דאסור מן התורה מ\"מ קליש איסוריה ולא גזרו והיינו מאי דמשני התם בפסחים שאני היכל כו' ומש\"ה מייתי הר\"ן דברי הראב\"ד ולא חילק עליו. שוב אחר זמן רב ראיתי להר\"ב המבי\"ט בספר קרית ספר בפ\"ז דה' ע\"א שכתב במ\"ש דאיסור הנאת צל הוא מדרבנן וז\"ל האשירה כו' אסור לישב בצל קומתה מדרבנן דמדאורייתא ליכא איסורא כשלהבת ע\"א ומותר עכ\"ד, ושמח לבי כמוצא שלל רב ומ\"מ לפי תירוץ הא' שכתבו התוס' דאשירה לצל עשויה ומשמע ודאי דלהאי תי' שלא כדרך הנאתו אינו אסור מדאורייתא אפי' בע\"א וכ\"כ הר\"ב מש\"ל שכן הוא דעת התוס' בד\"ה ותנן לפי תירוץ הב' עי\"ש יש לתמוה דמסוגיא דפ' כל הצלמים דמ\"ג נראה בהדיא דשלא כדרך הנאתו בע\"ז אסור מן התורה דגרסינן התם תניא אמר להם רבי יוסי והלא כבר נאמר ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל כו' ואשליך את עפרו כו' והשתא מאי ראיה מייתי נימא דלעולם זה וזה גורם אסור וההיא שאני דליכא גורם דאסור כלל דהו\"ל שלא כדרך הנאתו דמדאורייתא שרי ומש\"ה לא חש מרע\"ה לכלום דאפילו יעשה זבל מותר מן התורה כיון דהוי שלא כדרך הנאתו וכן נמי מאי דמייתי מההיא דאת מעכה וכל הני נימא דהתם הטעם משום דהוי שלא כדרך הנאתו דאכתי לא נאסר מדרבנן אמנם לבתר דאסרו רבנן שלא כדרך הנאתו ליכא למיחש שמא יעשה זבל אלא ודאי מההיא סוגיא מוכח בהדיא דשלא כדרך הנאתו בע\"ז אסור מן התורה וכיון שכן איך כתבו התוס' דהוי משום חומרא דע\"ז וצ\"ע כעת. והנה מקום יש בראש ליישב לזה כפי מ\"ש הר\"ב ט\"ז בי\"ד סי' קי\"ז ס\"ק א' גבי איסור סחורה דבדבר המפורש התירו בתורה אין כח ביד חכמים לאסור ועשה סמוכות לזה מדברי התוס' דפ' לולב הגזול דל\"ט ע\"א ד\"ה וליתיב ליה יע\"ש וא\"כ ה\"נ י\"ל דהיינו דקאמר ר\"י והלא כבר נאמר ואשליך את עפרו כו' וא\"כ כיון שמפורש התירו בתורה אין להם כח לאסור ולומר אף היא נעשה זבל כו' אלא שדברי הר\"ב ט\"ז בזה נראה שדחוים הן וכבר תהי עלה הר\"ב חוות יאיר בתשו' סי' קמ\"ב יע\"ש ועוד אני מוסיף להביא ראיה הפך דבריו ממ\"ש התוס' שם באותה סוגיא בד\"מ ע\"ב בד\"ה על היין אין מתחללין וז\"ל במעשר שני חוץ לירושלים איירי דאי בירושלים מותר לקנות ממנו בהמה לזבחי שלמים כדמוכח פ\"ק דמעשר שני כו' והשתא אם איתא לדברי הרב דבדבר המפורש התירו בתורה אין כח ביד חכמים לאסור אמאי הוצרכו להוכיח הדבר ממתניתין דמע\"ב והלא מקרא מלא דבר הכתוב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן אלא ודאי מוכח דאפי' בדבר המפורש יש כח ביד חכמים לאסור ומש\"ה הוצרכו להוכיח ממתניתין כי היכי דלא תימא דבירושלים נמי גזרו חכמים ועי' במוהר\"ם ן' חביב בקונטרס כפות תמרים וא\"כ עכצ\"ל דמ\"ש התוס' בד\"ה וליתיב היינו משום דלשיטתייהו דפרק כל שעה אזלי דס\"ל דאיסור סחורה מן התורה ודוק. האמנם מצאתי בשיטה מקובצת מכ\"י למסכת סנהדרין בפ\"ב אההיא דאמרינן התם מלכי ב\"ד דן ודנין אותן שנאמר דינו לבקר משפט שכתב משם תוספי הרא\"ש וז\"ל הקשה ר\"מ מאי קא מייתי מדכתיב דינו לבקר משפט הא בההיא שעתא שנאמר הפ' היו מלכי ישראל ג\"כ דנין דאכתי לא נעשה אותו מעשה דינאי המלך וליכא למימר דמינאי המלך ואילך קאמר דמלכי ב\"ד דנין דא\"כ היכי מייתי סיעתא מקרא דדינו לבקר משפט דההוא קרא היה קודם מעשה מיהו הא ל\"ק דסתמא כיון דהקב\"ה ציוה להם בהדיא לדון לא היו חכמים גוזרים עליהם שלא לדון וכה\"ג בפ' איזהו נשך דאמרינן התם דמדרבנן גזרו שלא להלוות בריבית לנכרי יותר מכדי חייו ופריך והא כתיב לנכרי תשיך ומאי פריך והא לא אסור אלא מדרבנן אלא ר\"ל כיון דכתיב לנכרי תשיך לא היה להם לחכמים לגזור ה\"נ הכא עכ\"ד יע\"ש. ולכאורה נראה שדבריו נוטין לדברי הט\"ז ז\"ל האמנם נראה דהתם שאני דמדאורייתא מצוה נמי איכא ומש\"ה כתב ואין כח לחכמים לגזור דבר שמדאורייתא איכא מצוה בעשייתה וכן מדוקדק מדברי התוס' דפ' איזהו נשך ועיין במרן הכ\"מ הל' מלכים פ\"ג דין ז' גם ממ\"ש התוס' בפ' נערה שנתפתתה דף נ\"ח ע\"ב ד\"ה אונס דשרי רחמנא היכי משכחת לה וז\"ל אע\"ג דאבוה דשמואל חיישי' קאמר משמע ליה דמדאורייתא דאי מדרבנן כו' וכדעת הט\"ז מאי ק\"ל אפי' נימא דחיישינן מדרבנן קאמר אפ\"ה פריך שפיר אונס דשרי רחמנא היכי משכחת לה דכיון שמפורש התירו בתורה אין כח ביד חכמים לאסור וכן נראה מדברי התוס' פ\"ק דחולין דף י\"ב ע\"א ד\"ה פסח וקדשים כמו שיראה המעיין שם, עוד כתב הרב הנזכר וז\"ל ודע דמוריב\"ל בחי' למסכת שבועות על מ\"ש התוס' שם ד\"ה דמוקי שכתבו ועוד דמצי לאוקמא בשלא כדרך הנאתו כו' כתב דלר\"ש דאמר כ\"ש למכות ה\"ה שלוקה אף שלא כדרך הנאתו ואף שאני חלוק עמהם מ\"מ מודינא דמאן דאית ליה דעל כ\"ש לוקה שלא כדרך הנאתו איסור תורה איכא דומיא דחצי שיעור עכ\"ד. והנה הרב הנזכר בפ\"ה דה' שבועות הלכה ה' תמה אדברי מוהריב\"ל ורש\"ל וז\"ל ודבריהם תמוהים בעיני דהיכי מצינן למימר אליבא דר\"י דאית ליה דכל מאן דאית ליה בחצי שיעור אית ליה נמי דחייב שלא כדרך הנאתו והא לדידיה חמיר חצי שיעור משלא כדרך הנאתו דבחצי שיעור איכא איסור תורה ושלא כדרך הנאתו ליכא איסור תורה עכ\"ד (וכן הקשה הה\"ב ח\"ה ז\"ל). ולע\"ד לא קשה מידי דבשלמא לר\"ש דס\"ל דלוקין על חצי שיעור איכא למימר שפיר דה\"ה שלא כדרך הנאתו דתרווייהו שוין אבל לר\"י דאמר חצי שיעור מן התורה ה\"ט משום דחזי לאיצטרופי כדאיתא ביומא ואע\"ג דהתם מפקינן לה מרבוייא דכל חלב הרי כתבו התוס' התם דאי לאו הך סברא הוה מוקמינן לקרא לרבות כו' וכן כתב הר\"ן בפ\"ג דשבועות הביאו הרב הנזכר בפ\"ד הלכה א' דפשיטא לן דלא אסריה רחמנא אלא משום דחזי לאצטרופי יע\"ש וא\"כ דוקא גבי חצי שיעור משום דחזי לאיצטרופי ואתי לאיסור לאו מש\"ה אסור מן התורה אבל שלא כדרך הנאתו דלעולם לא אתי לידי איסור לאו בשלא כדרך הנאתו מש\"ה אינו אלא מדרבנן וכן כתב הוא ז\"כ עצמו בה' יסודי התורה דף ג' ע\"א לחלק בין שלא כדרך הנאתו לחצי שיעור משום דחזי לאיצטרופי ע\"ש ודוק. מיהו אי ק' הא ק\"ל דאם איתא דלר\"ש דאמר כ\"ש למכות לוקה נמי שלא כדרך הנאתו א\"כ מה פריך בפסחים לאביי דאמר ה\"מ בכלאי הכרם שלוקין עליו שלא כדרך הנאתו מברייתא דאיסי בן יאודה ואמאי לא משני דאיסי ב\"י סבר כר\"ש דלוקין על שלא כדרך הנאתו בכל איסורין שבתורה. ויש ליישב דאה\"נ דהו\"מ לשנויי הכי אלא דניחא לי' לאוקמי להא דאיסי ב\"י ככ\"ע ודוק ועי' במרדכי ריש פ' כל שעה שכתב בשם ראבי\"ה כדעת התוס' דפרק האיש מקדש דשלא כדרך הנאתו שרי לגמרי שכתב וז\"ל כתב ראבי\"ה דכל איסורים שבתורה מותר ליהנות מהן שלא כדרך הנאתו וכ\"ש אפרן ע\"כ. ומה שכתב דכ\"ש אפרן נראה לי דשור הנסקל יוכיח דשלא כדרך הנאתו מותר ואפרן אסור דהוי מהנקברין אלא ודאי דאע\"ג דשלא כדרך הנאתו מותר אפרן אסור כדרך הנאתו ואיך קאמר וכ\"ש אפרן וצ\"ע: עוד כתב הרב הנזכר וז\"ל אך הדבר הקשה אצלי הוא דלדעת רבינו דס\"ל דכל איסורי הנאה אין לוקין על ההנאה אף שהוא כדרכה וכן בכלאי הכרם וב\"בח ליכא מלקות על הנאה וכן מוכח ממה שלא הוציא מן הכלל ב\"וח וכלאי הכרם כ\"א בפי\"ד מה' אלו אבל בפרקין שהביא דין הנאה לא הוציאן מן הכלל גם בפ\"י דין ו' כתב והאוכל כזית מכלאי הכרם לוקה משמע דליכא מלקות כ\"א באוכל לא בהנאה א\"כ מאי דקאמר אביי ה\"מ בכלאי הכרם ע\"כ הכונה היא על האוכל כלאי הכרם דוקא וא\"כ לא ידעתי אמאי לא ק' נמי ה\"מ בב\"וח ותי' התוס' לא יועיל כלום לדעת רבינו עכ\"ד ונלע\"ד לומר דכיון דאית מאן דאמר בפ' כל הבשר דב\"בח אסור ומפיק לה מקרא דלא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וא\"כ הו\"ל לאו שבכללות ואין לוקין עליו ואפשר דאביי גופיה הכי ס\"ל כר\"א וכ\"כ הרא\"ם שזהו דעת ר\"ע כמ\"ש בסדר משפטים הביאו הר\"ב כנה\"ג ח' י\"ד סימן פ\"ז בהגהת הטור סימן י' מש\"ה לא קאמר ה\"מ בב\"וח וכמו שתי' התוס' לק\"ו חש\"ב ע\"ש מיהו לכאורה הא ליתא דרבינו ז\"ל נראה בהדיא דס\"ל הפך דעת הרא\"ם וזהו שכתב בפ' ח\"י מהלכות פס\"המק דין ה' וז\"ל וכן קדשים שהוטל בהן מום האוכל מהן כזית לוקה הרי הן בכלל כל תועבה עכ\"ד הרי בהדיא הפך דעת הרא\"ם ועיין מ\"ש מרן הלכות ט\"מ פ' א' דאע\"ג דאין עונשין מן הדין אפ\"ה לקי אאכילת ב\"בח משום קרא דכתיב לא תאכל כל תועבה ועיין בס' מוצל מאש סי' כ' שהקשה דכיון דאיסורו מלא תאכל לא לקי משום דהוי לאו שבכללות כמ\"ש הרא\"ם. שוב ראיתי להר\"ב החינוך סימן תמ\"ח שכתב וז\"ל שלא נאכל פסולי המוקדשין כו' ועוד אמרו ז\"ל שיש בכלל לאו זה שלא לאכול פגול ונותר ומ\"מ אינו נקרא לאו שבכללות לפי שעיקרו לא בא אלא על פסולי המוקדשין ושאר איסורין יוצאין מכלליו ממה שהוציא הכתוב בלשון כל תועבה ולא אמר לא תאכל פסולי המוקדשין עכ\"ד. וא\"כ מש\"ה כתב רבינו גבי קדשים שהוטל בהן מום דלוקה כיון דעיקר קרא להכי הוא דאתא אבל בב\"וח אינו לוקה כיון דיוצא מכללו מדאפקיה בלשון תועבה הוי לאו שבכללות כמ\"ש זה נ\"ל ליישב דעת רבינו כפי מ\"ש הרא\"ם ודוק:<br><b> שוב </b> ראיתי להר\"ב ברכת הזבח דקמ\"ט ע\"ב שהק' לדברי רבינו דהאוכל פסולי המוקדשין לוקה משום לא תאכל כל תועבה וז\"ל לא ידעתי למה שבק הרב מאי דיליף ר\"א בפסחים ומכות מלא יאכל כל שפיסולו בקדש ה\"ז בלא יאכל וכמ\"ש רבינו בסמוך ואי משום דס\"ל דהוי לאו שבכללות וכמ\"ש התוס' בפסחים ה\"נ גם לאו זה דלא תאכל כל תועבה הוי לאו שבכללות עכ\"ד. והנראה שלא ראה דברי הר\"ב החינוך שכתבנו ועוד נראה לע\"ד לומר דמש\"ה לא הביא רבינו מקרא דלא יאכל דרבינו כתב כל קרבן שנאמר בו שהוא פסול בין שנפסל כו' לוקה ומשמע בהדיא דרבינו איירי אפילו בנפסלו קודם זריקה נמי לוקה משום לא תאכל כל תועבה שהרי בכללן מנה קדשים שהוטל בהם מום מחיים דאע\"פ דקודם פיסולו לא חזי לוקה משום לא תאכל כל תועבה וא\"כ מקרא דלא יאכל לא נפקא לן כדאיתא בפ' אלו הן הלוקין די\"ח ע\"א דפריך בגמ' לרבא דאמר זר האוכל עולה לפני זריקה חוץ לחומה לוקה חמש דלילקי נמי כדר\"א דאמר ר\"א לא יאכל כי קדש הם כל שבקדש פסול ליתן לא תעשה על אכילתו ומשני ה\"מ היכא דקודם פסולו חזי ופרש\"י כגון נותר הכא דקודם פסולו נמי לא חזי משום דהוי קודם זריקה לא ע\"כ ומש\"ה לא הביא רבינו אלא קרא דלא תאכל כל תועבה אמנם בסמוך גבי נותר ופגול דקודם פיסולו חזי כתב רבינו דהזהיר הכתוב מקרא דלא יאכל כדר\"א מיהו הא ק\"ל טובא לפי דעת רבינו דא\"כ אמאי לא פריך התם במכות דלילקי משום לא תאכל כל תועבה דהא יוצא חוץ לחומה מפסולי המוקדשין היא כמ\"ש רבינו בהלכות מעשה הקרבנות פי\"א הלכה ז' וז\"ל בשר ק\"ק שיצא חוץ לחומה ה\"ז נפסל ונאסר ואפי' שחזר למקום אסור לאכלו יעוי\"ש דהשתא לא מצי לשנויי ה\"מ היכא דקודם פיסולו חזי וכדמשמע לדר\"א דהא קדשים שהוטל בהן מום יוכיח דקודם פיסולו לא חזי דומיא דזר האוכל עולה קודם זריקה ואפ\"ה לוקה משום לא תאכל כל תועבה כמ\"ש רבינו וצ\"ע. ותו קשה למ\"ש רבינו בסמוך וז\"ל והיכן הזהיר הכתוב על הפגול ועל הנותר במלואים כו' ואמאי לא הביא מקרא דלא תאכל כל תועבה וכ\"ת לר\"א גופיה תקשי דנפקא ליה מקרא דלא יאכל ולא מייתי קרא דלא תאכל הא ל\"ק שהרי כבר כתב הר\"ב החינוך פ' צו סי' קמ\"ה וז\"ל ואולם אזהרתו ממה שכתוב במלואים לא יאכל כי קדש הם ואמרו ז\"ל שאותו הכתוב כולל באזהרה כל מה שנפסד מן הקדשים ואין ראוי לאוכלו כמו הנותר והפגול וכמו שאמרו ז\"ל שנכללו באזהרת לא תאכל כל תועבה שדרשו כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וכיון שכן נאמר שהאחד הוא לתוס' לאוין עכ\"ד. וא\"כ לר\"א איכא למימר דנפקא ליה מקרא דלא יאכל לעבור עליו בשני לאוין אמנם מ\"ש רבינו ז\"ל והיכן הזהיר ק' דאמאי לא הביא קרא דלא תאכל והול\"ל דעובר בב' לאוין וגם זה צ\"ע כעת. ואגב אומר מה שנתקשה אצלי בלשון הרא\"ם הנ\"ל שהקשה דלמאי איצטרך לר\"ש למכתב תלתא קראי חד לאיסור אכילה וחד לאיסור הנאה ת\"ל מקרא דלא תאכל כל תועבה כל דבר שתעבתי לך אסור באכילה ובהנאה כדרב אשי ותי' וז\"ל וי\"ל דאליבא דתנא דבי ר' ישמעאל נמי איצטריכו תלתי קראי דלא תבשל חד לאיסור אכילה וחד לאיסור הנאה לחייב מלקות על בישולו ועל אכילתו דאי מקרא דלא תאכל הו\"ל לאו שבכללות ואין לוקין עליו עכ\"ד. ויש לדקדק דמה יענה שפתי צדיק ביום שידובר סברת רבינו דאין לוקין על ההנאה דלמאי איצטרך חד קרא דלא תבשל לאיסור הנאה ת\"ל מקרא דלא תאכל וכדר\"א דבהא לא שייך תירוצו ז\"ל ותו דאפי' החולקים על רבינו וס\"ל דלוקין על ההנאה תקשי להו לאיסי בן יאודה דקאמר א\"ל אלא באכילה בהנאה מנין אמרת ק\"ו דלמאי איצטרך למילף איסור הנאה מק\"ו הא נפיק מקרא דלא תאכל כל תועבה דהכא ליכא למימר דאיצטרך למלקי עליה דאין מזהירין מן הדין ונראה לומר דמעולם לא הוקשה לו להרא\"ם קרא דלא תבשל דאתא לאיסור הנאה משום דמצינן למימר דאיצטרך קרא משום דאי לאו קרא ס\"ד אמינא דנילף גזרה שוה קדש קדש מטריפה וכי היכי דטריפה מותרת בהנאה ה\"נ ב\"וח יהא מותר בהנאה וכס\"ל לר\"ש בפ' כל הבשר דף קי\"ו ע\"א ועיין במוהר\"ש אלגאזי בס' גו\"ה כלל ס\"ה וקרא דלא תאכל כל תועבה הוה מוקמי' לה לשאר איסורים וכדס\"ל לר\"ש וא\"כ מש\"ה איצטרך לא תבשל יתירה לאוסרו בהנאה ומה דק\"ל להרא\"ם ז\"ל הוא מלא תבשל יתירא דאתא לאיסור אכילה דאמאי איצטרך לכתוב תרי לא תבשל ומסברא הוא מוקמינן ליה לאיסור הנאה דאי לאיסור אכילה הא נפקא מקרא דלא תאכל כל תועבה ואהא תי' דאיצטרך למלקי עליה על בישולו ועל אכילתו וזהו מדוקדק בדבריו ממה שלא הזכיר בתי' שם הנאה כלל משמע דמלא תבשל דאיסור הנאה לא ק\"ל ומש\"ה לא הוצרך בתי' לומר דאיצטרך למלקי על הנאתו ג\"כ ומה שהזכיר בקושי' דאמאי איצטרך תלתא קראי חד לאיסור אכילה וחד לאיסור הנאה לאו דוקא וסירכיה דלישניה נקיט ומלא תבשל דאיסור אכילה הוא דק\"ל כנ\"ל ליישב בדוחק ובהיותי בענין זה עם החכם השלם סו\"ה כמוה\"ר יהודה אשכנזי נר\"ו הקשה אלי על מה שכתב הר\"ב פר\"ח ז\"ל בי\"ד סימן ק\"י ס\"ק י\"ג משם הר\"ש שכתב בסוף ס' כריתות בסוף דבריו וז\"ל ובהכי ניחא מה שמקשים העולם יאסר כל העולם בחרישה ובזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע ולמאי דפרישי' כו' אבל אי ידעי' מקומו' אמינא כי הנזרע בתוכו אסור וכתב עליו הרב הנזכר ז\"ל מ\"ש הרב ז\"ל כי הנזרע בתוכו אסור נראה דמפיק לה הרב מדאמרי' בפ' כל הבשר לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך ה\"ז בבל תאכל ופרכינן התם דכלאי זרעים הם עצמן תועבה וליתסרו ומשני דאיתקוש לכלאי בהמה דכתיב בהמתך כו' וא\"כ הכא גבי נחל איתן דליכא קרא למשרייה הנזרע בתוכו אסור דהא כל שתעבתי לך הוא עכ\"ל. וקשה דא\"כ לפי דברי הרב ז\"ל עכצ\"ל לר' אבהו דאמר כ\"מ שנאמר לא תאכל כו' אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע דה\"נ הזורע בנחל איתן אסור באכילה ובהנאה ולחזקיה דאמר בפ' כל שעה דדוקא לא יאכל משמע איסור הנאה אבל לא תאכל כו' איסור אכילה משמע איסור הנאה לא משמע ה\"נ מותר בהנאה כיון דנפקא ליה מקרא דלא תאכל כל תועבה והשתא ק' דבפ' כל שעה דף כ\"ג ע\"ב פרכינן בגמ' מכדי אותבינהו כל הני קראי ושנינהו חזקיה ור\"א במאי פליגי ולא אשכח פירוקא אלא דאית בינייהו חולין שנשחטו בעזרה ואליבא דר\"י ואמאי לא משני דאית בינייהו זורע בנחל איתן דלחזקי' הנזרק בתוכו מותר בהנאה ולר' אבהו אסור בהנאה וצ\"ע כעת:<br><b> עוד </b> כתב הרב הנזכר וז\"ל והנה אף שלכאורה דברי רבינו שלא חייב מלקות בהנאה מב\"וח הם תמוהים נראה שיש להכריח סברתו מדתנן בפ\"ג דכריתות דף י\"ג יש אוכל אכילה כו' ובאר בגמרא דאף דקי\"ל דאין איסור חל על איסור שאני הכא דאיסור מוסיף הוא דכיון דאקדשינהו איתוסף בו איסור הנאה ויש לתמוה דבפרק כל הבשר דף קי\"ג אמרינן המבשל חלב בחלב פליגי בה רבי אמי ורבי אסי חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה ומתבאר שם באותה סוגי' דלכ\"ע אין איסור ב\"בח חל על חלב וכן פסק רבינו בפ\"ט מהלכות מאכלות אסורות הלכה ו' והשתא יש לתמוה דהא איסור מוסיף הוה דהשתא נאסר בהנאה וא\"כ אמאי לא חייל איסור בב\"ח על איסור חלב ולסברת רבינו ז\"ל ניחא דע\"כ לא חשיב הנאה איסור מוסיף אלא היכא דלוקה על הנאה כגון ההיא דמוקדשין אבל ב\"בח דליכא מלקות בהנאה לא שייך איסור מוסיף אלו ת\"ד יע\"ש. ולדעתי אכתי לסברת רבינו ז\"ל קשה דאמאי לא חייל איסור ב\"בח על איסור חלב לפי מה שפסק רבינו ז\"ל דב\"בח לוקין על שלא כדרך הנאתו הא הו\"ל איסור מוסיף דחלב לא אסיר אלא בכדרך הנאתו וב\"בח לוקין על שלא כדרך הנאתו ואם נאמר דהא לא חשיב איסור מוסיף אלא איסור חמור ה\"נ איכא למימר לענין איסור הנאה וכמ\"ש התוס' חולין דף ק\"א ע\"א ד\"ה איסור יע\"ש ודוק: ומ\"מ מה שנראה מדברי רבינו י\"ל דאפי' ב\"בח וכלאי הכרם אין לוקין על ההנאה כמ\"ש הרב הנזכר ודלא כמ\"ש הר\"ב פר\"ח א\"ח סי' תמ\"ג שיש לתמוה דהרי בירושלמי כ\"כ בהדיא דמה שנשתנה כלאי הכרם משאר איסורים הוא אף לענין הנאה דגרסינן התם בפ\"ג דערלה דקאמר ר\"א בשם ר\"י העושה אספלנית משור הנסקל ומחמץ בפסח אינו לוקה שאין ל\"ת שלו מחוור (כלומר דאפקיה מלשון אכילה כ\"כ הר\"ב שדה יהושע) מכלאי הכרם לוקה דכתיב פן תקדש פן תוקד אש ע\"כ. הרי בהדיא דבכלאי הכרם לוקין על ההנאה וא\"כ מנ\"ל לומר דמאי דקאמר אביי ה\"מ בכלאי הכרם שלוקין שלא כדרך הנאתו על אכילה שלא כדרך הנאה קאמר ופליג אירושלמי סוף דבר דברי רבינו צריכים תלמוד: עוד כתב הרב הנזכר וז\"ל ודע שאף לדעת הרמב\"ן ז\"ל שהנהנה מב\"בח לוקה אין לומר שהאוכל מב\"בח ילקה שנים אחת משום אכילה ואחת משום הנאה וראיה לדבר מהא דאמרינן במכות המבשל גיד הנשה בי\"ט ואכלו לוקה חמש ואם איתא ילקה שש משום הנאה ע\"כ. והנה מה שהביא ראיה מההיא דמבשל ג\"ה יש מי שהקשה עליו דלאו ראיה היא דאי' למימר דהא מני ר\"ש דא\"ל דב\"בח מותר בהנאה והא ודאי בורכא היא דהך ברייתא ע\"כ לאו ר\"ש היא משום דר\"ש ס\"ל דאין בגידין בנותן טעם וכדאי' בפ' כל הבשר דף ק\"א וא\"כ איך קתני בברייתא לוקה משום אוכל ב\"בח אלא אי קשיא הא קשיא דנימא דהך ברייתא איסי ב\"י היא דמפיק איסור הנאה מק\"ו ואין"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ז\"ל </b>\n<b> נזדמנה </b>\n<b> לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי כו'.</b>\n<b> כתב מרן ז\"ל ברייתא פ' כל כתבי כו' ר\"י אומר טובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף ופסק כת\"ק כו' ומבואר שם בגמרא דת\"ק ס\"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה ואולם התוס' פ\"ק דיומא ד\"ח ע\"א ד\"ה דכ\"ע כו' דכתבו וז\"ל ור\"ח פסק כב\"ש וב\"ה דפ' המפלת דסברו טבילה בזמנה מצוה כו' וכן נראה שהוא דעת רבינו ממ\"ש בפ\"ג מה' שביתת העשור הלכה ב' כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט\"ב בין ביוה\"כ ומשמע דהיינו טעמא משום דטבילה בזמנה מצוה וכמ\"ש רש\"י בפ\"ק דתענית די\"ג ע\"א ד\"ה אלא לאו יע\"ש וכן נראה מדברי מרן הב\"י א\"ח סי' תקצ\"ד שהבין בדעת רבינו שדעתו לפסוק כמ\"ד טבילה בזמנה מצוה וכיון שכן ק' טובא דנמצאו דבריו סותרים למה שפסק כאן כת\"ק דר\"י וכן הקשה הר\"ב הלח\"מ שם ותירץ דרבינו סובר כמ\"ש התוס' פ\"ב דביצה די\"ח דאפי' מ\"ד טבילה בזמנה לאו מצוה מותר לטבול ביוה\"כ והביאו ראיה משלהי יומא יע\"ש וכן כתבו בפ' כל כתבי דקכ\"א וכן משמע ממ\"ש בסוף פ\"ק דיומא ד\"ח ד\"ה אי דצלי יע\"ש ואע\"ג דבתענית אמרינן חייבי טבילות אין אינש אחרינא לא אולי הטעם משום לקרב טהרתם אע\"ג שאינו מצוה זהו תורף דבריו יע\"ש ועיין במוהר\"ם ן' חביב בס' שמות בארץ בקונטרס תיה\"ך שהקשה על הרב דאיך אפשר לומר שדעת רבינו כדעת התוס' שהרי כתב שם בדין ג' דבעלי קריין בזמן הזה אסור לו לטבול ולדעת התוס' משמע דשרי לטבול כיון שאינה רחיצה של תענוג ואפשר ליישב דע\"כ לא שרינן לטבול אפילו למ\"ד טבילה בזמנה לאו מצוה אלא דוקא היכא שמחויב טבילה ומש\"ה שרינן כדי לקרב טהרתם ומש\"ה בעלי קריין בזמן הזה כיון דמדינא לא מחייב טבילה לא שרינן ליה והו\"ל כאינש דעלמא ודוק:</b><br><b> ומ\"מ </b> אכתי לא הונח לנו לדעת מרן שנראה מדבריו בב\"י שדעת רבינו דטבילה בזמנה מצוה מדכת' ה\"מ טבילה בזמנה אבל שלא בזמנה לא וא\"כ קשה איך כתב בכ\"מ שרבינו פסק כת\"ק דר\"י ולע\"ד נראה ליישב שדעת רבינו כמ\"ש התוס' בסוף יומא ד\"ה מכלל שכתב וז\"ל הא דלא פריך נמי מדרבנן דסברי מצוה וברייתא דמייתי ס\"ל לאו מצוה י\"ל דלענין ה\"מ מצוה ואין לעבור זמנה במזיד ובמתכוין ולהכי ס\"ל דטובל מן המנחה ולמעלה אבל במה שהן סוברים שיש לחזור אחר גמי בזה בודאי לא תדחה הטבילה ועוד מפני כבוד השם עכ\"ל יע\"ש וס\"ל לרבינו דהא דאמרינן בגמרא דת\"ק סבר לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה הכונה לומר דת\"ק ס\"ל דבהא לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה ור\"י סבר דאפילו בהא נמי אמרינן טב\"מ כנ\"ל נכון:<br><b> ועל </b> פי זה נ\"ל ליישב דעת רבינו שכתב בפ' י\"א מהלכות פרה אדומה הלכה ב' וז\"ל מי שהוזה עליו בשלישי ולא הוזה עליו בז' ושהה כמה ימים טובל בכל עת שירצה אחר הז' כו' והשיב עליו הראב\"ד מדאמרי' בקידושין דס\"ב והזה הטהור על הטמא ביום הג' וביום הז' ל\"ל אצטריך סד\"א ג' למעוטי ב' ז' למעוטי ו' דקא ממעט בימי טהרה אבל היכא דקא עבד בשלישי ובשמיני אימא ש\"ד קמ\"ל. ומה שתירץ מרן הכ\"מ ז\"ל יש בו מן הקושיא עיין בהר\"ב בתי כהונה חלק בית ועד דף ע\"א ע\"ב יע\"ש אכן כפי מ\"ש שדעת רבינו רמב\"ם נ\"ל ליישב דס\"ל לרבינו ז\"ל דהא דאמרי' בקדושין דקרא דוהזה הטהור אתא למעוטי דאי עבד בג' ובח' דלאו מידי וטמא יקרא היינו משום דאותה סוגייא אזלא אליבא דמאן דאמר טבילה בזמנה לאו מצוה מדפריך בתר הכי וחטאו ביום השביעי ל\"ל אצטריך סד\"א ה\"מ לקדשים אבל לתרומה בחד נמי סגיא קמ\"ל ואלו למ\"ד טבילה בזמנה מצוה הא אצטריך קרא דוחטאו ביום הז' לאשמעי' דטבילה בזמנה מצוה וכמ\"ש רש\"י והתוספות בשמעתין. ומש\"ה אייתר לן תרי קראי וע\"כ צ\"ל דחד למעוטי דאי עבד בח' לאו מידי עבד וחד לרבויי דתרומה נמי בעיא הזאה שלישי וז' אמנם לדידן דקי\"ל דטב\"מ מקרא דוחטאו א\"כ לא אייתר לן אלא קרא דוהזה עליו ביום הג' איכא למי' דקרא דוהזה אצטריך לרבויי תרומה וקרא דוחטאו לאשמועינן דטבילה בזמנה מצוה אבל היכא דעבד בג' ובח' ה\"נ דשפיר דמי דכיון דלית לן מעוטא מהיכא תיתי למעוטינהו כיון דאית סבר' דמפיש בימי טהרה וא\"כ דאפילו למ\"ד טבילה בזמנה מצוה נפקא ליה מקרא דוחטאו כדדריש בספרי דאכתי וחטאו מיותר דאי לאשמועינן טב\"מ לכתוב קרא והזה הטהור כו' וכבס בגדיו ורחץ במים ביום הז' וטהר בערב וחטאו ל\"ל אלא ודאי אתא לאשמועינן דוחטאו מ\"מ באיזה זמן שיהיה אפי' בח' ובשלישי וביום השביעי אוכבס בגדיו דבתריה קאי וכאלו כתיב ביום השביעי וכבס בגדיו ועיין ברא\"ם ז\"ל פ' חקת כו'. וכ\"ת א\"כ אמאי לא משני תלמודא בקדושין הכי דקרא דוחטאו אצטריך לאשמועינן דאי עבד בח' דמפיש בימי טהרה ש\"ד כדדריש בספרי וקרא דוהזה אצטריך לאשמועינן דאפילו בתרומה בעינן תרתי שלישי ושביעי הא ל\"ק די\"ל דכיון דתלמודא דידן אתיא אליבא דמ\"ד ט\"ב לאו מצוה לא מצי לתרוצי הכי משום דאכתי קשה דאי קרא דוחטאו אתא לאשמועי' דאי עבד בח' ש\"ד לא הי\"ל למכתב וחטאו ביום הז' דמשמע דוקא שביעי אבל לא ח' דקאי ארבוי אלא הכי הו\"ל למכתב וחטאו וכבס בגדיו דאז הוה משמע שפיר דמשום הכי כתיב וחטאו סתם לומר וחטאו מ\"מ באיזה זמן שיהי' אפי' בח' וא\"כ משום הכי הוצרך תלמודא לומר דקרא דוחטאו אצטריך לי' דאפילו לתרומה נמי בעינן הזאה בז' ולא סגי בהזאת ג' אלא בעינן תרתי וקרא דהזה אצטריך לומר דאי עבוד בח' לאו מידי הוי. אמנם למאן דס\"ל טבילה בזמנה מצוה קרא הכי מדריש וחטאו מ\"מ ואפי' בח' וביום הז' אוכבס בגדיו דבתריה קאי והכריחו לרבינו לומר כן דהשתא בריית' דספרי ותלמוד דידן לא פליגי דסוגיא דקידוש' אתיא כמ\"ד טבילה בזמנה לאו מצוה ובריית' בספרי אתיא כמ\"ד טבילה בזמנה מצוה ודו\"ק. ומה שתירצתי עוד בזה מצאתיו בס' הנז' דף הנז' יע\"ש ויש להוכיח קצת דעת רבינו ז\"ל מהא דגרסי' בירושלמי בפ' אלו דברים הלכה ג' אמר ר\"ע כו' ומצו' להזות תפתר שחל יום הח' שלו להיות בי\"ד שחל להיות בשבת שאלו חול הוא היו מזין עליו ואח\"כ בא ושוחט לו את פסחו והוא נכנס ואוכלו בערב מכיון שהוא שבת ואינו מזה עליו נמצא מתעכ' מן המצות ע\"כ אר\"א תיפת' שחל יום הז' שלו להיות בי\"ג שחל להיות בשבת שאלו חול הוא היו מזין עליו ולמחר בא ושוחט את פסחו מכיון שהוא שבת אין מזין עליו. ונמצא מתעכב מן המצות ע\"כ והשתא לפי דעת הראב\"ד ורש\"י ז\"ל אמאי הוצרכו בירוש' לומר כשחל יום ז' בי\"ד או בי\"ג ועדיפא מינייהו הול\"ל אפי' כשחל בי' בשבת דמכיון שהוא שבת אין מזין עליו בז' וצריך עוד למנות ג' וז' ונמצא מתעכב מן המצות אלא מוכח דלא משכחת לה אלא בי\"ד או בי\"ג אבל בשאר ימים לא דמזין עליו בכל עת שירצה כדעת רבינו ועיין בתוס' ישנים יומא דף ח' שכתבו משם ריב\"ה כדעת רבינו ודו\"ק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "שער המלך על משנה תורה, הלכות יסודי התורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Sha'ar HaMelekh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Shoftim/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Kings and Wars/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Shoftim/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Kings and Wars/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..6638bb99e7533b00291ce8761bd7ec6b0d6eefbb
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Shoftim/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Kings and Wars/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,38 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Kings and Wars",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "שער המלך על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Sha'ar HaMelekh",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מעמידים מלך מקהל גרים כו' עד שתהיה אמו מישראל כו' ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות כו'.</b> כתב מרן דנפ\"ל מההיא דפרק החולץ דרבא אכשרי' לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסי בבבל מטעמא כיון דאמו מישראל הויא ומשמע ליה לרבינו דל\"ש מלך ול\"ש שאר שררות חד דינא אית להו דמהיכא דנפ\"ל מלך נפ\"ל שאר שררות ומבואר הוא לפי זה שלדעת רבינו אפילו עבד וגוי הבא על בת ישראל הולד כשר למלכות שהרי רב מרי בר רחל מגוי הבא על בת ישראל הוה כמ\"ש רש\"י וכדאמרינן בפרק יש נוחלין רב מרי בר רחל הורתו שלא בקדושה הוה ולדעת רבינו מלכות ושאר שררות חד דינא אית להו ואע\"ג דתניא בתוספתא אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה וגוי ועבד הבא על בת ישראל קי\"ל דהולד פגום לכהונה כמ\"ש הרא\"ש פרק החולץ ואף לדעת הרי\"ף ז\"ל ספיקא מיהא הוי י\"ל דס\"ל לרבינו ז\"ל דתלמודא דידן פליגא אתוספתא מדאכשר רבא לרב מרי מטעמא דאמו מישראל אע\"ג דפגום מיהא לכהונה ולא ס\"ל לחלק בין מלכות לשאר שררות ובהכי נחה שקטה מה שתמה הר\"ב ל\"מ ז\"ל בפ\"ב מהלכות סנהדרין אמאי השמיט רבינו תוספתא הלזו ולא ידעתי אדק\"ל אמאי אשמיט אמאי לא ק\"ל ממה שהכשיר רבינו כל שאמו מישראל ואפילו מגוי ועבד ולומר דס\"ל לרבינו דגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר לכהונה זה ודאי דוחק שהרי לדעת הרי\"ף ספיקא הוי וגם מדברי הרב המגיד פרק י\"ד מהלכות איסורי ביאה משמע שלא בא מפורש בדברי רבינו אי ס\"ל כהרי\"ף דספיקא הוי או כמ\"ד דפגום מיהא לכהונה יע\"ש וכן מבואר מדברי הגהות מיימוני שלדעת רבינו אפילו מגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר למלכות שכתב וזה לשונו אבל בספר המצות כתב בד\"א בשאר שררות אבל במלכות תניא בתוספתא אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה כו' הרי מבואר דס\"ל שרבינו ז\"ל חולק אסברת הסמ\"ג ז\"ל וס\"ל דמעמידין מלך אפילו ממי שאין משיאין לכהונה שאלו היה דעתו ז\"ל דמ\"ש רבינו עד שתהיה אמו מישראל מיירי דוקא בגר הבא על ב\"י הא קי\"ל דגר הבא על ב\"י הולד כשר לכהונה וזה פשוט:<br><b> ויש </b> לי מן התימה על מרן החבי\"ב ז\"ל שכתב בחידושיו פ\"ב מה' סנהדרין על מ\"ש מרן שם שלדעת רבינו לדיני נפשות בעינן שיהיה ישראל מכל צדדיו ואפילו מגר הבא על בת ישראל הולד פסול לדיני נפשות וכדעת הרי\"ף ורב אחא משבחא כתב עליו וז\"ל ולי נראה דלא עדיף דין בדיני נפשות ממלך ובמלך כתב הרמב\"ם ז\"ל דאם אמו או אביו מישראל כשר למלכות ומה שלא כתב הכשר באמו מישראל בדיני נפשות משום בן הבא מגוי ועבד הבא על ב\"י דאע\"ג דמקרב אחיך קרינן ביה וכשר לדיני ממונות פסול לדיני נפשות משום דבעינן מן המשיאין לכהונה דכתיב ונשאו אתך בדומין לך את\"ד יע\"ש והוא תימא שהרי לדעת רבינו מבואר דגבי מלך אפילו מגוי ועבד הבא על בת ישראל כשר למלכות וכמבואר מדברי הגהות מיי' ז\"ל וכן מבואר ג\"כ מסתמיות דברי רבינו שכתב עד שתהיה אמו מישראל כלשון שכתב בהלכות סנהדרין גבי דיני ממונות והתם אפילו מגוי נמי ס\"ל דכשר וזה פשוט :<br><b> הן </b> אמת דק' לכאורה לדעת הרי\"ף ורבינו כפי מ\"ש מרן דאפילו מגר הבא על ב\"י פסול לדיני נפשות דבפרק אחד דיני ממונות תנן דאין דנין דיני נפשות אלא כהנים לוים וישראלים מן המשיאין לכהונה וגר שנשא ישראלית קי\"ל דהולד כשר לכהונה וכמו כן קשה למ\"ש הרשב\"א ז\"ל ביבמות פרק מצות חליצה שלדעת הרי\"ף מלך וחליצה ודיני נפשות חד דינא אית להו דבעינן ישראל מכל צדדיו שהרי בתוספתא קתני אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה וגר שנשא ישראלית מן המשיאין לכהונה הם וכמו כן ראיתי מי שהקשה עיין בס' שמע יעקב בקונטרס ארעא דרבנן על מ\"ש התוס' פרק החולץ דמ\"ה ד\"ה כיון דאמו מישראל וז\"ל ולפי\"ז אמאי נענשו הא אמרינן הכא כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה ואע\"ג דתניא בתוספתא אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה תימא היא לומר דמשום איסור דרבנן דנענשו כו' יע\"ש אשר נראה דלגבי מלך בעינן ישראל מכל צדדיו ואמאי הא קי\"ל דגר שנשא ישראלי' בתו כשרה לכהונה והא ודאי לק\"מ דהתוס' ז\"ל קיימי גבי אגריפס דעבד הבא על ב\"י הוה ומש\"ה כתבו דלא היה כשר למלכות משום דבעינן מן המשיאין לכהונה וס\"ל דגוי ועבד הבא על ב\"י הולד פגום לכהונה וזה פשוטתייהו לדעת הרי\"ף ורבינו קשה וי\"ל דס\"ל ז\"ל דכללא דמתני' דאין דנין דיני נפשות אלא מן המשיאין לכהונה לאו למימרא דכל שמשיאין לכהונה דנין דיני נפשות דא\"כ הכי הו\"ל למתני כל שמשיאין לכהונה דנין דיני נפשות אלא כללא דמתני' אפיסולא הוא דמיהדר דכל שאין משיאין לכהונה אינו כשר לדיני נפשות כגון חלל וכיוצא אמנם משכחת לה מן המשיאין לכהונה שאין דנין דיני נפשות ומטעמא אחרינא דבעינן דומיא דאתך ותדע שהרי סומא בב' עיניו פסול לדיני נפשות לדעת רבינו אע\"ג דמשיאין לכהונה אלא ודאי כללא דמתני' לפיסולא הוא דאתא ובהכי נמי יש ליישב תוספתא דקתני אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה דפסולא אתא לאשמועינן דכל שאין משיאין לכהונה אינו כשר למלכות ואה\"נ דמשכחת לה מן המשיאין לכהונה דפסול למלכות וזה ברור:<br><b> ואולם </b> דברי התוס' דפרק מצות חליצה דף ק\"ב צריכים ביאור שכתבו בד\"ה לענין חליצה וז\"ל פי' באמו לא שרי עד שיהא גם אביו מישראל אבל באביו לחוד סגי דהא אפילו לענין יחס כהונה סגי באביו מישראל כדאיתא בעשרה יוחסין עכ\"ל. ולפום ריהטא לעין הקורא דבריהם מן התמיהים דאי טעמא דיחס כהונה אהני לן לענין חליצה א\"כ באמו ישראלית נמי אמאי פסול לחליצה הא אפילו לענין יחס כהונה קי\"ל דגר שנשא ישראלית בתו כשרה לכהונה כמבואר ועכ\"ל דלענין חליצה גזרת הכתוב הוא אם כן מה\"ט נמי אפילו אביו ישראל נמי נימא דגזרת הכתוב היא ואמנם הנראה אצלי בכונת דבריהם דס\"ל ז\"ל דכיון דה\"ט דחליצה דבעינן אביו מישראל ולא סגי לן באמו מישראל דומיא דדיני ממונות משום יתורא דבישראל א\"כ מסתבר לומר דכי מיעט קרא היינו דוקא בגר שנשא ישראלית משום דכיון דקי\"ל בעלמא דכל מקום שיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר א\"כ ה\"ז גר כאביו ולא קרינן ביה בישראל ותדע שהרי לדעת הר\"ן ז\"ל פ' עשרה יוחסין גר שנשא בת ישראל הולד גר ומותר בממזרת ומטעמא דכיון דיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר וה\"ז גר וגרוע טפי מגוי שנשא ב\"י שאסור בממזרת כמו שיע\"ש וכן נראה דעת התוס' ז\"ל שם ד\"ה והרי גר וכבר כתוב אצלי בזה באורך במקום אחר וא\"כ אע\"ג דקי\"ל דגר שנשא ישראלית בתו כשרה לכהונה לענין חליצה מיעטיה קרא בהדיא מדכתיב בישראל וה\"ז גר אמנם כל שאביו ישראל ואמו גיורת כיון דקי\"ל הולד הולך אחר הזכר א\"כ ישראל גמור קרינן ביה שהרי אסור הוא בממזרת כישראל וליכא למעוטינהו כלל מיתורא דבישראל וז\"ש דהא אפילו לענין יחס כהונה סגי באביו מישראל כונתם דאי לענין יחס כהונה הוי מיפסל באביו מישראל שפיר הוה ממעטינן ליה מקרא דבישראל דבעינן ישראל גמור האזרחיי וכשר לכהונה אמנם כיון דלענין יחס כהונה ג\"כ קרינן ביה שפיר ישראל גמור א\"כ מהיכא תיתי למעטינהו אמנם באביו גר ואמו ישראלית אע\"ג דכשר לכהונה ממעטינן שפיר מקרא דבישראל דאין זה ישראל אלא גר ומותר בממזרת זה הנ\"ל אמת בכונתם ודוק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Shoftim/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Kings and Wars/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Shoftim/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Kings and Wars/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e6cb3442ce96a499fe79b86436a25bb678658f07
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Shoftim/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Kings and Wars/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,35 @@
+{
+    "title": "Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Kings and Wars",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Sha'ar_HaMelekh_on_Mishneh_Torah,_Kings_and_Wars",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מעמידים מלך מקהל גרים כו' עד שתהיה אמו מישראל כו' ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות כו'.</b> כתב מרן דנפ\"ל מההיא דפרק החולץ דרבא אכשרי' לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסי בבבל מטעמא כיון דאמו מישראל הויא ומשמע ליה לרבינו דל\"ש מלך ול\"ש שאר שררות חד דינא אית להו דמהיכא דנפ\"ל מלך נפ\"ל שאר שררות ומבואר הוא לפי זה שלדעת רבינו אפילו עבד וגוי הבא על בת ישראל הולד כשר למלכות שהרי רב מרי בר רחל מגוי הבא על בת ישראל הוה כמ\"ש רש\"י וכדאמרינן בפרק יש נוחלין רב מרי בר רחל הורתו שלא בקדושה הוה ולדעת רבינו מלכות ושאר שררות חד דינא אית להו ואע\"ג דתניא בתוספתא אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה וגוי ועבד הבא על בת ישראל קי\"ל דהולד פגום לכהונה כמ\"ש הרא\"ש פרק החולץ ואף לדעת הרי\"ף ז\"ל ספיקא מיהא הוי י\"ל דס\"ל לרבינו ז\"ל דתלמודא דידן פליגא אתוספתא מדאכשר רבא לרב מרי מטעמא דאמו מישראל אע\"ג דפגום מיהא לכהונה ולא ס\"ל לחלק בין מלכות לשאר שררות ובהכי נחה שקטה מה שתמה הר\"ב ל\"מ ז\"ל בפ\"ב מהלכות סנהדרין אמאי השמיט רבינו תוספתא הלזו ולא ידעתי אדק\"ל אמאי אשמיט אמאי לא ק\"ל ממה שהכשיר רבינו כל שאמו מישראל ואפילו מגוי ועבד ולומר דס\"ל לרבינו דגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר לכהונה זה ודאי דוחק שהרי לדעת הרי\"ף ספיקא הוי וגם מדברי הרב המגיד פרק י\"ד מהלכות איסורי ביאה משמע שלא בא מפורש בדברי רבינו אי ס\"ל כהרי\"ף דספיקא הוי או כמ\"ד דפגום מיהא לכהונה יע\"ש וכן מבואר מדברי הגהות מיימוני שלדעת רבינו אפילו מגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר למלכות שכתב וזה לשונו אבל בספר המצות כתב בד\"א בשאר שררות אבל במלכות תניא בתוספתא אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה כו' הרי מבואר דס\"ל שרבינו ז\"ל חולק אסברת הסמ\"ג ז\"ל וס\"ל דמעמידין מלך אפילו ממי שאין משיאין לכהונה שאלו היה דעתו ז\"ל דמ\"ש רבינו עד שתהיה אמו מישראל מיירי דוקא בגר הבא על ב\"י הא קי\"ל דגר הבא על ב\"י הולד כשר לכהונה וזה פשוט:<br><b> ויש </b> לי מן התימה על מרן החבי\"ב ז\"ל שכתב בחידושיו פ\"ב מה' סנהדרין על מ\"ש מרן שם שלדעת רבינו לדיני נפשות בעינן שיהיה ישראל מכל צדדיו ואפילו מגר הבא על בת ישראל הולד פסול לדיני נפשות וכדעת הרי\"ף ורב אחא משבחא כתב עליו וז\"ל ולי נראה דלא עדיף דין בדיני נפשות ממלך ובמלך כתב הרמב\"ם ז\"ל דאם אמו או אביו מישראל כשר למלכות ומה שלא כתב הכשר באמו מישראל בדיני נפשות משום בן הבא מגוי ועבד הבא על ב\"י דאע\"ג דמקרב אחיך קרינן ביה וכשר לדיני ממונות פסול לדיני נפשות משום דבעינן מן המשיאין לכהונה דכתיב ונשאו אתך בדומין לך את\"ד יע\"ש והוא תימא שהרי לדעת רבינו מבואר דגבי מלך אפילו מגוי ועבד הבא על בת ישראל כשר למלכות וכמבואר מדברי הגהות מיי' ז\"ל וכן מבואר ג\"כ מסתמיות דברי רבינו שכתב עד שתהיה אמו מישראל כלשון שכתב בהלכות סנהדרין גבי דיני ממונות והתם אפילו מגוי נמי ס\"ל דכשר וזה פשוט :<br><b> הן </b> אמת דק' לכאורה לדעת הרי\"ף ורבינו כפי מ\"ש מרן דאפילו מגר הבא על ב\"י פסול לדיני נפשות דבפרק אחד דיני ממונות תנן דאין דנין דיני נפשות אלא כהנים לוים וישראלים מן המשיאין לכהונה וגר שנשא ישראלית קי\"ל דהולד כשר לכהונה וכמו כן קשה למ\"ש הרשב\"א ז\"ל ביבמות פרק מצות חליצה שלדעת הרי\"ף מלך וחליצה ודיני נפשות חד דינא אית להו דבעינן ישראל מכל צדדיו שהרי בתוספתא קתני אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה וגר שנשא ישראלית מן המשיאין לכהונה הם וכמו כן ראיתי מי שהקשה עיין בס' שמע יעקב בקונטרס ארעא דרבנן על מ\"ש התוס' פרק החולץ דמ\"ה ד\"ה כיון דאמו מישראל וז\"ל ולפי\"ז אמאי נענשו הא אמרינן הכא כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה ואע\"ג דתניא בתוספתא אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה תימא היא לומר דמשום איסור דרבנן דנענשו כו' יע\"ש אשר נראה דלגבי מלך בעינן ישראל מכל צדדיו ואמאי הא קי\"ל דגר שנשא ישראלי' בתו כשרה לכהונה והא ודאי לק\"מ דהתוס' ז\"ל קיימי גבי אגריפס דעבד הבא על ב\"י הוה ומש\"ה כתבו דלא היה כשר למלכות משום דבעינן מן המשיאין לכהונה וס\"ל דגוי ועבד הבא על ב\"י הולד פגום לכהונה וזה פשוטתייהו לדעת הרי\"ף ורבינו קשה וי\"ל דס\"ל ז\"ל דכללא דמתני' דאין דנין דיני נפשות אלא מן המשיאין לכהונה לאו למימרא דכל שמשיאין לכהונה דנין דיני נפשות דא\"כ הכי הו\"ל למתני כל שמשיאין לכהונה דנין דיני נפשות אלא כללא דמתני' אפיסולא הוא דמיהדר דכל שאין משיאין לכהונה אינו כשר לדיני נפשות כגון חלל וכיוצא אמנם משכחת לה מן המשיאין לכהונה שאין דנין דיני נפשות ומטעמא אחרינא דבעינן דומיא דאתך ותדע שהרי סומא בב' עיניו פסול לדיני נפשות לדעת רבינו אע\"ג דמשיאין לכהונה אלא ודאי כללא דמתני' לפיסולא הוא דאתא ובהכי נמי יש ליישב תוספתא דקתני אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה דפסולא אתא לאשמועינן דכל שאין משיאין לכהונה אינו כשר למלכות ואה\"נ דמשכחת לה מן המשיאין לכהונה דפסול למלכות וזה ברור:<br><b> ואולם </b> דברי התוס' דפרק מצות חליצה דף ק\"ב צריכים ביאור שכתבו בד\"ה לענין חליצה וז\"ל פי' באמו לא שרי עד שיהא גם אביו מישראל אבל באביו לחוד סגי דהא אפילו לענין יחס כהונה סגי באביו מישראל כדאיתא בעשרה יוחסין עכ\"ל. ולפום ריהטא לעין הקורא דבריהם מן התמיהים דאי טעמא דיחס כהונה אהני לן לענין חליצה א\"כ באמו ישראלית נמי אמאי פסול לחליצה הא אפילו לענין יחס כהונה קי\"ל דגר שנשא ישראלית בתו כשרה לכהונה כמבואר ועכ\"ל דלענין חליצה גזרת הכתוב הוא אם כן מה\"ט נמי אפילו אביו ישראל נמי נימא דגזרת הכתוב היא ואמנם הנראה אצלי בכונת דבריהם דס\"ל ז\"ל דכיון דה\"ט דחליצה דבעינן אביו מישראל ולא סגי לן באמו מישראל דומיא דדיני ממונות משום יתורא דבישראל א\"כ מסתבר לומר דכי מיעט קרא היינו דוקא בגר שנשא ישראלית משום דכיון דקי\"ל בעלמא דכל מקום שיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר א\"כ ה\"ז גר כאביו ולא קרינן ביה בישראל ותדע שהרי לדעת הר\"ן ז\"ל פ' עשרה יוחסין גר שנשא בת ישראל הולד גר ומותר בממזרת ומטעמא דכיון דיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר וה\"ז גר וגרוע טפי מגוי שנשא ב\"י שאסור בממזרת כמו שיע\"ש וכן נראה דעת התוס' ז\"ל שם ד\"ה והרי גר וכבר כתוב אצלי בזה באורך במקום אחר וא\"כ אע\"ג דקי\"ל דגר שנשא ישראלית בתו כשרה לכהונה לענין חליצה מיעטיה קרא בהדיא מדכתיב בישראל וה\"ז גר אמנם כל שאביו ישראל ואמו גיורת כיון דקי\"ל הולד הולך אחר הזכר א\"כ ישראל גמור קרינן ביה שהרי אסור הוא בממזרת כישראל וליכא למעוטינהו כלל מיתורא דבישראל וז\"ש דהא אפילו לענין יחס כהונה סגי באביו מישראל כונתם דאי לענין יחס כהונה הוי מיפסל באביו מישראל שפיר הוה ממעטינן ליה מקרא דבישראל דבעינן ישראל גמור האזרחיי וכשר לכהונה אמנם כיון דלענין יחס כהונה ג\"כ קרינן ביה שפיר ישראל גמור א\"כ מהיכא תיתי למעטינהו אמנם באביו גר ואמו ישראלית אע\"ג דכשר לכהונה ממעטינן שפיר מקרא דבישראל דאין זה ישראל אלא גר ומותר בממזרת זה הנ\"ל אמת בכונתם ודוק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "שער המלך על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Sha'ar HaMelekh",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file