diff --git "a/json/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Avi Ezer/Torah/Avi Ezer/Hebrew/Avi Ezer.json" "b/json/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Avi Ezer/Torah/Avi Ezer/Hebrew/Avi Ezer.json"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/json/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Avi Ezer/Torah/Avi Ezer/Hebrew/Avi Ezer.json"
@@ -0,0 +1,7593 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Avi Ezer",
+    "versionSource": "NO SOURCE SPECIFIED",
+    "versionTitle": "Avi Ezer",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "אבי עזר",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "אבי עזר",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Acharonim on Tanakh",
+        "Avi Ezer",
+        "Torah"
+    ],
+    "text": {
+        "Genesis": [
+            [
+                [
+                    "<b>חכמינו אמרו שהבי\"ת נוסף וכו'</b>. כל המפרשים האריכו למעניתם לפרש דברי הרב באופנים \nשונים ולאחר העיון נראה שדבריו עולים עם דעת רש\"י והיו לאחדים. הנה הרב בהקדמה על התורה \nסותר דעת המדרש שדרש התחלת התורה בבי\"ת להניח ברכה בבריאת שמים וכו'. ובספר צחות מבואר \nאיפכא שכתב צורת האותיות וטעמם וז\"ל הקוף הפך האמת וקללה לעד וכו'. לכן האמנתי לדברי רבים \nוכן שלמים אשר גזרו אומר על כמה דברים הכתובים בספר אינם מפיו רק באו זרים וחללהו ותלמידים \nטועים כתבו בשמו למען חלל את דברי קדשו. ועיין מכלול נקוד גימל כתב מה שכתב הרב במשלי על \nגפי כמו על גבי תלמיד טועה כתבו ע\"ש. רק מה שבעל אהל יוסף רוצה להצדיק התלמיד באמרו שאחד \nמתלמידיו לקט דברים מנוסחא ראשונה שכתב ראב\"ע כי כל המחברים כותבים שני נוסחאות ויקח \nהאחרונה ויניח את הראשונה עכ\"ל ואני לא כן אחשוב. אבל בדברים שאינם נוגעים ומתנגדים לדברי \nחכמינו רק סתירה בדברי הרב עצמו אאמין לדברי בעל אהל יוסף אולם בדברים הסותרים לדברי \nחכמינו ז\"ל וגם בשאר ענינים שונים אשר לא כדת אומר אני שתלמיד טועה וחשוד כתבם למען טמא \nאת דברי קדשו שנאמר אהבת רע מטוב כי כל מגמת הלצים להראות סרה מאיש טוב למען יאמנו \nדבריהם אצל המון. כי דברי הרב מלאים ביראה ובחכמה ומוסר השכל: שם",
+                    "<b>וטעם אלהים</b>. כן פרש\"י \nבפסוק ביום עשות ה' אלהים וכן דעת המזרחי: שם",
+                    "<b>ויש שמי השמים</b>. הלא ידעת תיבות אשר יתרבו \nעל משקל שנים כמו ידים רגלים קרנים המה מיוסדים ככה מפני שבריאותם זוג גם רחיים לא יכול \nלטחון בלתי אם יש לה רחיים ורכב וגם השמים משקלה שנים לפי שיש שמים ושמי השמים וזהו סודו \nועיין לקמן בד\"ה ורוח אלהים וגו' והדברים עתיקים בחק המדקדקים:"
+                ],
+                [
+                    "<b>והארץ המלה הזאת זרה</b>. \nהנה לזר יחשבוה כי הארץ הקמץ משום אתנחתא וכאן עיקר נקודתה סגל כמו רעותיה בו' נקודות \nהאלף. רוכבי הרכש. ובספר בנין שלמה כתב שבא כן לזווג המלות עם הארץ הנאמר לפניה עיין שם \nבית שקל הקודש ח\"ר חלון כ\"ד. אולם מה יענה בשאר מקומות כמו וזהב הארץ. שכון בארץ. והארץ \nתהיה לפניהם. וקושטא קאי כי השם הזה זר כמו רחם לחם ועיין צחות כ\"ה ע\"ב. ובאמת כי משקלי \nשש תנועות אינם שומרים תמונתם יש נכתבו תמיד בשש נקודות. ויש נשתנו לפרקים באתנחתא וסוף \nפסוק ויש אשר לא ישתנו כלל הכל לפי המסורה: שם",
+                    "<b>ואל תתמה על וי\"ו והארץ</b>. בספר אהל יוסף \nכתב כל מקום שנזכר בדברי רב פ\"א רפה משמש בלשון הנה. כמו קול דודי הנה זה ע\"ש. ולא הוא כי \nמצינו וי\"ו במקום או כמו אביו ואמו ובמקום אשר אם לא ישבעו וילינו וי\"ו השואה מים קרים על נפש \nעיפה ושמועה טובה מארץ מרחק וי\"ו לתשובת התנאי אם בחוקותי תלכו ונתתי וי\"ו במקום בית ה' \nשלחני ורוחו וי\"ו כמו אבל ועבדיך באו לשבר אוכל וי\"ו במקום עם כי היה ארון ה' ביום ההוא ובני \nישראל. כללא נקט בידך כל מקום שכתב הרב כפ\"א רפה כונתו על אחד מאלה: שם",
+                    "<b>כי הם זכרים \nונקבות וגו'</b>. ודעת מקור חיים שמצאנו אותו בכתוב בלשון זכר ונקבה אולם כוונת הרב אינה סובלת \nפירושו דמשמע שנותן טעם למה נזכרים בלשון שנים וקפיד אזוגות אבל באמת טעמו ונמוקו בשביל \nמים עליונים ותחתונים שעליון המשפיע נמשל לזכר וזה סודו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויעש יש הבדלה בבין עם למ\"ד</b>. \nומצינו קירוב בשלשה לשונות כמו תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויאמר מלת יהי יהיה \nבעבור שידברו וכו'</b>. וכן מצינו כמה ענינים כמו לאמר תנוח האל\"ף כיון שהשתמשו הרבה במלת אמר \nעם למ\"ד עיין רד\"ק מ\"ג ע\"ב הנה ראיתי בשם ספר החייט במלת יהי אור וז\"ל אופני תנועות הם \nחמשה. האחד שהוא תנועת החולם היא נפש אל הארבע והרמז בזה כי הא' מניע את הד' חיות שבכל \nהמרכבות עליונות ותחתונות שהולכות על ארבע ולעומתם חמשה אורות ב\"ע בראשית עכ\"ל וכיון \nשנגלה לנו זה הסוד אף אני אגיד שהוזכר יו\"ד פעמים בפרשת בראשית מאורות מאור אור כנגד יו\"ד \nתנועות. ועוד להבדיל בין האור ובין החושך נגד שוא נע המבדלת בין תנועה גדולה לתנועה קטנה \nשלפניה ולכן המארת חסר נגד חולם שלפעמים נכתב מלא ולפעמים חסר גם רמז לפי שמיעטו אורם \nומשמש בשני לשונות יחד אור ומארה וקרוב לזה הוזכר ברש\"י:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ישרצו פועל יוצא</b>. פי' וישרצו הוא \nלשון הוצאה לאפוקי מרמש האדמה וזה שכתב הרב תולדות עם הגבהה ואף שהוא מן הקל אפ\"ה יוצא \nוכאשר תראה לעיל בפסוק ויאמר אלהים תדשא הארץ אבל פרו וישרצו פועל עומד כמו גזרת שב \nעומד ושב וקבצך. ויצא ושב ה' אלהיך את שבותך עיין פרשת שמות פרו וישרצו וגו':"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויברך טעם \nפרו ורבו</b>. ולקמן השגתי על דברי הרב שדחק עצמו דפרו ורבו אינו ציווי רק ברכה ובאמת הוא אחת \nמתרי\"ג מצות ולהכי אמרינן שהה ולא ילדה מצוה לגרשה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>י\"א כי מלת נעשה</b>. יש מכאן דמות \nראיה שלא כוון יפה הגורס באבות ונעשה כמעין המתגבר בקמץ והוא נגד כל המדקדקים וכבר השיגו \nעליו ועיין בדברי הרב בפרשת צו וכל נעשה במרחשת וכו'. אמר המחבר וכבר ידוע מה שהשיבו \nחכמינו למין אחד ראיה מן שמש אחת שזרחה לכל אדם בפני עצמו. ועיין ילקוט \nפרשת יתרו מה שכתב \nבכל מלאך חקוקה עליו צורת הויה ועיין פרשת וארא מה שכתב הרב וז\"ל ועל יאוריהם לשון רבים \nבעבור שביאור במקומות רבים. ועתה יכונו על שפתיך ענין נעשה אדם בצלמנו: שם",
+                    "<b>ונכה בו שם \nהפעל</b>. הנה המפרשים פירשו דלא נוכל לומר שהוא עתיד מהקל כיון דלא מצינו במקרא רק מן הכבד \nכמו לא נכו. ודבריהם אינם מוכרחים הרי מצינו מנפעל ונכה ומת ואף שכתב שורש יהודה אין לך \nרשות לבנות הנפעל מן הקל או הקל מן הנפעל כי יש להם הוראות שונות לפעמים ע\"ש אולם כל \nהמדקדקים לא אבו בדרכיו הלוך כי אין אב בלא תולדה ואין תולדה בלא אב. לכן יסדו חכמינו \nבתפלתנו וזדים טבעת כיון שמצאו התולדה טובעו בים סוף. הגע בעצמך האם דבר הכרחי לעמוד כל \nבנין במקרא ב' פעמים להביא ראיה מאחד אל אחד אם מצינו התולדה במקרא או האב די לנו להביא \nראיה אם ��ענין סובל הוראתו: שם",
+                    "<b>ומלת פ\"ו באדם ברכה היא</b>. דעת הרב כאן שזה נקרא פועל לא \nעומד ולא יוצא כמו מיתה זקנה. ולא שייך בו לשון ציווי. ואני אומר שהוא צווי ממש כמו ומות בהר \nשהוא צווי לתקן עצמו כמ\"ש הרב שם וכן כאן הוא מצוה לתקן כמו שמצוה בעל הכרם להשקות את \nהגן לכן אם שהה י' שנים מצוה לגרשה כי עודנה לא יצא ידי מצוה עד שקיים פרו ורבו. ואם אז מנע \nהקב\"ה ממנו פרי בטן יצא ידי חובת מצותו. גם מרומז במצוה זו להזהיר על רשעי הדור שהיו בימי נח \nהמשקים לה כוס של עקרין שלא תכחיש יפיה. ולזה צוה הקב\"ה פרו ורבו. וכן גבי עמלק נאמר לא \nתשכח דהיינו שימה ציונים וסמנים שלא תשכח ולכן יפה פרש\"י בפרשת נח פרו ורבו מצוה היא:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>יום הששי</b>. מצינו סמיכת חסר של. כמו ספר זכרון. שבו נכתב הזכרון. ויש סמיכה שמורה על \nהדבר בעצמו. כמו גדול העצה היינו איש שהוא גדול בעצה. וכן איש מרמה וכן כאן יום שהוא ששי \nודלא כיש אומריםשמפרשים יום שסובב בו גלגל הששי ועיין שורש יה ד' ט\"ו ע\"ב ודקדוק יום הששי \nהוא בחסרון דעת המתואר. כמו כהן המשנה. גם ה\"א הששי זרה. ועיין פרשת אמור פסוק ואיש \nהישראלי:"
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויברך אלהים וגו'</b>. עיין בדברי הרב פרשת ויחי ארור אפם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ואד יעלה</b>. וכן פרושו \nוכל שיח השדה וכל עשב טרם יצמח ולא היה מטר ולא אד להשקות פני אדמה וכו'. אולם אין פתרונו \nעולה יפה לפי סדר הבריאה:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויטע הבי\"ת משרת עצמו וגו'</b>. הנה חקי הדקדוק אינם מכריחים הרב \nלפרש כך. כי אפשר שנטע גן במקום עדן ועונג ולפעמים נסמך עדן אל גן ולפעמים גן אל עדן. כמו \n(יחזקאל כ״ח:י״ג). בעדן גן אלהים וכן דוגמתו. מצור החלמיש מחלמיש צור. וגם ידעת מגדר הל' שיש ב' \nנוספים. כמו טרף בפיה. והוא באחד. וכמוה רבים. וכן בעדן. והוא כאלו כתוב גן עדן: שם",
+                    "<b>וה\"א האדם \nיש לו סוד</b>. המדקדקים מגלים סוד לומר שהוא גם כן שם עצם כללי. לפי ששם אדם נופל על כל חי \nמדבר גם האשה בכלל אדם. כדכתיב ויקרא את שמם אדם אבל לדעתי אין זה כוונתו כי במקום שכתב \nיש לו סוד הוא על ג' פנים. לפעמים הוא דבר חכמה אשר אין בקיאין בה. כונתו מפני שאין אנו בקיאין \nבחכמה זו. ולפעמים הוא דבר אשר נעלם גם כן ממנו כי לא ידע לפרש וקאמר שיש לו סוד. על דרך \nשאנו אומרים על אגדת רבה בר בר חנה או בשאר אגדות שאין אנו יכולין להעמידן על דרך פשט אם \nלא שיש לו סוד אשר נעלם ממנו ונגלה ליודעי חן גם לפעמים יודע הרב כוונת סודו וגם יכול להסביר \nלן כוונתו ולא רצה לגלות לפי שהוא חוץ להענין אשר מדבר כוונת החיבור. ולכל הנך טעמא דאמרן \nלא שייך דעת המדקדקים שפירשו בדברי הרב. ועיין פרשת שמות כתב הרב והאדם הוא שם תואר ויש \nלו סוד. תסתיע דאין כונתו על סוד המדקדקים אכן אם תראה בפרקי ר' אלי' בחור במין החמישי בענין \nשם המתגבר ובדברי הרב בספר מאזנים אז תבין סודו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויצו צווי \nעם על מצות לא תעשה וכו'</b>. \nומצינו לפעמים צווי בלא על והוראתו על לא תעשה. עיין פרשת ואתחנן כאשר צוך ה' אלהיך לפי \nדעת הרב:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ורבים ישאלו</b>. להבין הענין אראך כי נחלקו חכמינו בדבר לומר שכל אבר מוליד \nאבר ובכח הזריעה צלמו ודמותו. אולם הקשו לנפשם מדוע סומא מולד פקח וחגר מולד ישר רגלים. \nאפס זאת מוחלטת שאם גשם האב זך וחף מאד כן מוליד תולדתו כמוהו וכן גבור וחלש בלתי אם \nסבובים אחרים מונעים את תולדתו להיות כמוהו. וידוע שאין גשם בעולם אשר אין בו חי הרוחני מעט. \nועיין בספר חוקר ומקובל. ובטרם חטא האדם היה גופו זך מאד מאד יושב בהיכלי מלך וכח לעמוד \nבהם. אולם בעת שחטא נלקח ממנו מין הרוחני אשר היה בבשרו ונתעב גופו ומוכן למות ככל דברים \nגשמים. ואז מוליד כדמותו וכצלמו ומה ששואלים מה חטאו זרעו. יקשו על פסוק לא יבוא ממזר בקהל \nה' בניו מה חטאו רק כן גזרה חכמתו ולא מחשבותינו מחשבותיו. ועיין דברי הרב בפתיחה לספר \nקהלת:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וכן לבלתי שמור מצותיו</b>. תיבת וכן מקומה למעלה לאחר תיבת רק אך. ומביא ראיה כי \nלבלתי עם למד פרושו כטעם שלא:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ואוכל האלף סי' המדבר וכו'.</b>. פה ביאר הרב בקצרה. שמא \nתאמר אוכל הוא שם הפועל כמו את כל אוכל השנים מ\"ד ע\"ב. גם לא מצינו שם אכל בצירי כלל אף \nבסוף פסוק כמו ונשברה לך אוכל. לשבר אוכל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ופירש ממנו לשון רבים</b>. כבר נתפשט בספרי \nהרב. גם הובא בפרשת שמות בפסוק הנה עם בני ישראל מחלוקת מדינחאי ומערבאי בענין דגושה על \nתיבת ממנו. לאנשי מזרח נו\"ן רפויה לרבים מדברים. כמו בכנוי יעזבנו ואל יטשנו וליחיד נסתר הנו\"ן \nדגושה אבל לאנשי מערב כל ממנו שבתורה הנו\"ן דגושה ולא תוכל להכירם אלא לפי הענין וכבר כתב \nהבחור בספר מסורת המסורת שאנחנו סומכין על קריאת מערבאי וכן מוכח לכאורה בתוס' ערכין דף \nט\"ו ובד\"ה אל תקרי ממנו אלא ממנו. ואתה תראה מדברי הרב שגם הוא הלך בעקבות מערבאי וכן \nעמא דבר:"
+                ],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>קניתי איש את ה' וגו'</b>. עיין בדברי הרב בפרשת שמות בד\"ה ועתה אזכיר הטעם \nאמר המחבר הנה נשמע מדברי חכמינו ז\"ל דתיבת קנה הוא שם המושאל לאיש הגובר נגד יצרו הרע \nבמלחמתו. וכמו איש אשר ילחם בשונאיו בהלחמו בגבורה ובתחבולה לנצח את שונאו יעשנו המלך \nלשר גדול ויקנה אותו השם לדורותיו אותו כאלו קנה בכסף. כי אין הפרש אם יקנה אדם חפץ בדמים \nאו אם יקנה אותו במעשים טובים נקראו בשם קונה. ולכן כתבו חכמינו ז\"ל קנה שם טוב קנה לעצמו \nוזה אמת קנה על יד מעשיך ואל תמכור ע\"י מעשים הרעים חלילה. הטעם הלא הוא אביך קנך. כי \nקרבו אותך בכל מילי מיטב כאלו קנה אותך בדמים. ולכן נקרא קונה שמים וארץ. וזה לב נבון יקנה \nדעת. וכן תוכל לפרש בכל מקומות הנפוצות בתנ\"ך תיבת קנה אשר לא נוכל לפרשו באפס דמי ובדרך \nזה נוכל להבין בנקל מה שאמרה חוה קניתי איש את ה' ועתה די לך:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אז הוחל ודקדק הוחל \nמפעלי הכפל וכו'</b>. מה שכתב הרב היה השם סמוך אל המלה וכו' דעתו שתיבת בשם היה נסמך אל \nמלת לקרוא בנגינה דהיינו לקרוא במרכא בשם בטפחא וכשתבין למה נאמר בפרשת לך לך ויקרא בשם \nה' ובפרשת כי תשא נאמר ויקרא בשם. תבין שדברי כנים. ודברי אהל יוסף רחוקים מפשט ושאלתי \nכמה קושיות בדברי הרב וזאת תשובתי. אחת שאלת בדברי ראב\"ע פרשת בראשית בדקדוק אז הוחל \nוכו'. ע\"כ אשיבך מלין ואת רעיך עמך. ובטרם אשיבך אעירך שנית בדברי ראב\"ע. חדא איך יוכל לבא \nדגש אחר ת\"ג שאין בה נגינה. שנית איך יפול הדגש בבנין הפעיל וגם אם יורה על אות הכפל. איך \nיבוא בפ\"א הפעל. גם קשה הלא כבר חשבו המדקדקים ארבע תיבות לזרים אשר המה בנח עם הדגש \nואיך רצה הרב להוסיף עוד זרים. ועתה אענך דע דבנין הפעול בקמץ או בשורק הנקרא קובץ ובנחי עין \nהמה במלאפום. להורות על אות נחה. כמו הושב כספי. הוקם על ובנחי פ\"א יו\"ד. כמו הורד מצרימה. \nלהורות על יו\"ד פ\"א הפעל. ובכפולים כמו הוסב. ואתה אחי עיין הושע ח' כל מבצריך יושד. ישעיה \nל\"ג כהתימך שודד תושד וכן ישעיה כ\"ד ושאיה יוכת שער לפי דעת רוב מדקדקים כולם בדגש עם הנח \nודגש בפ\"א הפעל להורות על אות החסרה ופשוט הוא שאות הראשון מכפל חסר תמיד. וע\"כ מורה \nדגש פ\"א הפעל על אות שאחריו החסרה ופשוט שדוקא דגש המורה על הבנין מקומה בעין הפעל אבל \nדגש שמורה על שאר דברים לא מקומה מכבדה. ועתה אשכילך שהנח בתיבת יושד תושד המה אחת \nה\"א הפעול. וכמבואר במדקדקים. ודגש הפ\"א הוא להורות על אות הכפל. ובתיבת הוחל יש לטעות \nשהוא מגזרת יחל. כמו אשר יחלתני. או מגזרת חיל ורעדה. והרב ראה מקומה והוראתו מעיד שהוא מן \nהכפולים. ע\"כ מפרש הוראתו וקאמר שאם לא היה חי\"ת פא הפעל ודאי מתקני הנקוד שמו דגש בפא \nהפעל שלא לטעות בהן שהמה מנחי עין או נחי פ\"א יו\"ד גם מטעם זה הוסד הדגש ביושד תושד שלא \nלטעות בו שהוא מגזרת שוד. כדבר שנאמר גם תנין חלצו שד וכדומה. נמצא דברי ראב\"ע כנים על \nחכמת הדקדוק ולית נגר המעתיק אותו ממקומו. ועתה אשיב אחד אל אחד אשר הקשית איך יוכל \nלבוא דגש אחר ת\"ג שאין בו נגינה. אשיבך שת\"ג היא תחת תנועה קטנה שנקודה העצמו' היא קובץ \nונשתנית לת\"ג ביושד יוחל להורות על פ\"א הפעל. ע\"כ נאבדה גבורתה ותקפה ודגש במקומה עומדת \nכידוע בספרי המדקדקים כי לא מלבי ואף שת\"ג בתיבת הוחל הוא למותר. אולם כיון דהוכרח לבוא \nבעתיד יוחל תוחל נוחל ע\"כ לא זזה ממקומה ולכן שפיר לא חשבוהו המדקדקים התיבות האלה לזרים \nכי נח ודגש יחדיו ירבצון כי התם חדא טעמא להם לפי שאין לנח שום הוראה. כמו לנער היולד \nוכדומה שאין לנח שום הוראה. אבל הכא ביושד תושד יוכת הנח מורה על ה\"א הפעיל והדגש על אות \nהחסרה לכן לא חשבוהו לזרים. עתה דברי הרב נכונים ואין בהם פקפוק וזרות:"
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>כי העברים \nישמרו הטעמים ולא המלות וכו'</b>. עיין דבריו בצחות וז\"ל תמצא נח ואיננו מגזרת ינחמנו. כי המ\"ם \nהוא שורש. ולא יסור שורש רק מאותיות נח שהם אהוי או מאותיות הכפל. רק טעם המלה שמרו. כי \nהנחמה הוא להסיר עצב האבילות והוא נוח לנפש ע\"ש. ועיין פרשת פנחס לימין משפחת הימיני מה \nשכתב הרב שם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וינחם ה' וכו'</b>. עיין בדברי הרב בפרשת כי תשא על פסוק וינחם ה' על הרעה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ותמים תואר השם</b>. כתב אהל יוסף דסבר הרב תמים בלבו דלא שייך לומר צדיק תמים דאם כן \nאיך יעמדו שני תוארים יחדיו ע\"ש ואני אראנו דוגמתו ככם אלף כמו גבור ציד חכמי יועצי פרעה חכם \nחרשים עיין צ\"ה שמות ל\"ה וכן אנשי בני בליעל וכן גבורי חיל מלאכת עבודת בית אלהים ואף \nדמפרשים דחקו עצמם לפרש תוארים הסמוכים להיות כל אחד תואר בפני עצמו. כמו חכמי יועצי \nיאמרו חכמים יועצים ברם מצינו תוארים סמוכים ותואר על תואר לאלפים בתנ\"ך אשר לא סבלו \nהדחוקים האלה ולדעתי אין זרות כלל בתואר על תואר. והנראה לי בדעת הרב כי לא שייך מלת תמים \nרק באיש הולך לתומו כמו גבר תמים איש תמים איש זה. ולא מצינו חסיד תמים או קדוש תמים. כי \nצדיק וחסיד סובל כל מילי מיטב ותמימות. וכל אחד דלא מקרי תמים לא מקרי צדיק לכן קאמר הרב \nצדיק במעשיו לעיני כל תמים בלבו בסתר וכפיו כן לבו וזה מעיד הקב\"ה עליו שהוא יודע לבבות וזה \nשכתב פרשת קדושים וז\"ל דע כי השלם שלם מאד ע\"ש בדברי הרב כי שם כתבתי באריכות וצדקו \nדברי רש\"י בפרשת חוקת שמפרש אדומה תמימה באדמימות:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>תחתיים תואר השם</b>. דע לך. כי \nשנים מנפרד שני ולמ\"ד הפעל חסרה ומשפטו שניי בפלס שלישי. לכן באו בתואר הרבים שנים. \nושלישים דעת מדקדקים שהוא מנפרד שלישי. ויש כתבו מנפרד שליש. ודעת הרב מורה שהנפרד \nשליש. וניחא שפיר ושלישים תעשיה בלא חירק היו\"ד בפלס קול נגידים אדבר. ומה שהביא הרב סלח \nקשת גנב היא דוגמא בעלמא להראות איך שמשקלי שמות שונין דא מן דא:"
+                ],
+                [
+                    "<b>החולם והשורק \nמתחלפים</b>. כמו ישפוטו הם. לא תעבורי מזה ארון העדות. ועדותי אלמדם: שם",
+                    "<b>וטעם המבול</b>. וכן עץ \nהדעת טוב ורע. כי לא תבוא ה\"א הדעת על הידוע בסופו ועל סמוך:"
+                ],
+                [
+                    "<b>והקימותי את בריתי לאות \nשהשם נשבע וכו'</b>. היינו בתחלת דברים נאמר ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו. אף שלא מצינו במקרא \nשאמרו נשלחה אנשים סופו מוכיח שאמרו כן מצינו ישעי' נ\"ד אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על \nהארץ. שמע מניה שזאת היא הקמת ברית ושבועה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ומלת היקום לא</b>. נעלם מן הרב ואת כל \nהיקום אשר ברגליהם פרשת עקב:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>תשובה גמורה על חסרי</b>. הנה רבים הביטו אחרי הרב \nותקילתו במאזניא השתכחו חסר ברם קושטא קאי. כי לא נעלם ממנו מאן דאמר שלא היו מבול בארץ \nישראל. כאשר כתב הרב מאחינו וכו'. וחלילה לרב מרשע לדבר סרה על חכמינו. רק בצחות לשונו \nנפלה תחת הנוצה חסרי הדעת. וכונתו על שלילת דעה זאת. כמה דתימר דלא סברי דעה זאת כמה \nששמשו חכמים בלשון שלילה. ושלילה וחסר שמות נרדפים. ולכן דקדק בלשונו חסרי הדעת. ולא כתב \nחסרי דעת. ודעת הרב כריש לקיש דפליג בזבחים על ר' יוחנן. ולפי דברינו דברי הרב כאוד מוצל משטף \nאף ולא גושמו ביום זעם. ראה מה שכתב בפרשת וישלח בענין בלע בן בעור וכו'. כי לא יפול מדברי \nרבותינו ז\"ל ארצה. ובכמה מקומות כתב כן:"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>ויסכרו כמו ויסגרו</b>. אמנה בספר משלי כתב הרב \nעל גפי כמו על גבי. ובפרשת מקץ נצטדק הטי\"ת בעבור תי\"ו התפעל. מכלל דהדר ביה רב מההוא וסבר \nכדעת מדקדקים דאותיות הבאות ממוצא אחת מתחלפות גם כן. ודוחק לומר בכל הני שהם שתי מלות. \nועיין ריש קדושים בפסוק לא תלך רכיל. או בחר לך דברי המכלול שהבאתי בראשית א':"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויחל \nעוד</b>. על דעתי מתחלה דעת מדקדקים מחולקים בבנינה בגזרתה. יש סוברים שהוא מן נחי עיין מבנין \nהפעיל. ויש סוברים מבנין נפעל. כמו ונבל כעלה כלנו. ויש סוברים מנחי פא יו\"ד מפועל הדגש על דרך \nויבשהו. וכאן נשתנו להשלים חי\"ת הדגושה. אף כי ברוב לא נשלם חי\"ת הדגושה. ולפי דעת הרב \nשיהיה מכופלים אין פתרונו עולה יפה ויפה כתב הרב ויתכן להיותה מלה זרה בדקדוק. והראיה. שכתב \nהרב דחשבה לזרה לפי שאין פתרונן עולה יפה דלקמן ויחל נח איש אדמה כתב שם מתחלה מפעלי \nהכפל וכו'. ושם לא כתב שהיא זרה מפני דשם עולה יפה:"
+                ],
+                [
+                    "<b>טרף בפיה יש אומרים וכו'</b>. דעת \nהרב שהוא שם דבר. כמו אדמת עפר. שהמה שני שמות מורים על הוראה אחת והמה נרדפים. וכן כאן \nעלה וטרף. ואם היה פעל היה לו לנקד חציו קמץ וחציו פתח כמו שפירש רש\"י בהרבה מקומות. ואח\"כ \nקאמר הרב שהוא לעולם פעל. ומצינו פועלי דוגמתו בשני קמצין כמו ארי שאג. כי הוא טרף. והוראתו \nשעלה הזית טרף ושבר פיה מן האילן ולא מצאה כן על פני המים. אך הבית נראה כנוסף. כי נראה \nשמלת טרף קאי על היונה והוי למימר טרפה. כי יונה נאמרה בכל מקום בלשון נקבה אמר הרב דבי\"ת \nנוסף וכאלו נאמר טרף פיה ופה נאמר לשון נקבה ולשון זכר. והדר קאמר הרב אפשר שהוא תואר השם \nוהוראתו שבורה כמו שפירש התרגום:"
+                ],
+                [
+                    "<b>וייחל מבנין נפעל וכו'</b>. הנה אין כאן הכרעה בין דברי \nהרב לדברי רש\"י שמפרש שהוא מבנין התפעלות כי לכולם אית ליה פירכא. אם מבנין נפעל הוה \nלמכתב",
+                    "<b>וַיָיחֶל. </b>.ואם מבנין התפעל ויתיחל כמו ויתיעצו ויתילדו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>היצא כמו השלם וכו'</b>. כמו \nהשלמים על הדרך הפקד ציווי מבנין הפעול. וכן כתב הרב פרשת וישב לבלתי נתן זרע כמו השלם. \nודברי הגה באהל יוסף באריכות וזה נכון כמו שכתבתי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>��ירק עשב על שני משקלים</b>. כי ירק \nיש לו שלשה משקלים. בשש נקודות ירק לא היה ישעיה ט\"ו. ומשקל פעול ואחר כל ירוק ידרוש איוב \nל\"ט. ובשני קמצים כגן הירק. וכן עשן לו שני משקלים. בשני קמצים ובשש נקודות. וכן הבל יש לו שני \nמשקלים. עיין קהלת י' ב' תמה אני על בעל הגה במרגליות טובה שכתב בדברי הרב דברים אשר לא \nעלו על לבו. ועיין צחות כה ע\"ב:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ואת זרעכם</b>. הרב פירש הוראת את פירש עם. וקשה ליה \nדאתכם השלישי נראה למותר. כיון דכתיב נפש החיה אשר אתכם מה למימר שנית ובכל חית הארץ \nאתכם וזה שכתב הרב ואתכם השלישי פירוש אותו ברית שהיה אתכם ולא קאי על החיות אשר \nאתכם בתיבה רק על הבריות שהיא אתכם. ועיין במרגליות טובה באריכות והנכון כמו שכתבתי. ועיין \nפרשת תולדת בדברי רש\"י תהי נא אלה בינותינו ובדברי הרב שם ומה שכתב הרב או נכפל לתוס' \nביאור נכון הוא. וכן מצינו בצפניה בעת ההיא אביא אתכם וגו'. וכן נחמיה ד' ואין אני ואחי ונערי \nואנשי המשמר אשר אחרי אין אנחנו פושטים בגדינו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אות זכר ונקבה וכו'</b>. כמו וזה לך האות. \nוהרבוי אותות. וטעות בפי המון לומר אותיות כי מן רבוי אותיות הנפרד אתה מרבבות קודש. ולא כן \nדעת הרב בעל לוח ארש:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>עבד עבדים</b>. וכן תרגום אונקלוס ויהונתן. בפרשת צו כתב הרב קדש \nקדשים קודש כאחד הקדשים. אבל קודש הקדשים על קדושה גדולה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ובעבור שהבן מאון האב \nוכו'</b>. ועיין ברש\"י בראשית בד\"ה ועירד ילד ותמצא טעם למה נאמר פעמים בזכר הוליד ופעמים ילד. \nוקרובים לדברי הרב:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>שפה אחת בפתח קטן</b>. וכן נקי יהיה לביתו שנה אחת (דברים כ״ד:ה׳). \nובתשלומו אחדת. אך שכבד על הלשון לדבר שני אותיות רפות ממוצא אחת. וזה מה שכתב הרב \nובספר הדקדוק בארתי למה חסר ד' אחת. הנה דעת הרב נראה בעליל. אף שלא יתכן סמיכת ענין בשם \nמספר המחובר אל המתואר. אבל במלת אחד כיון שהוא התחלת המספר שוה בסמיכות לשאר שמות. \nועיין יסוד הניקוד (שמות ס\"ו).:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויאמר ה' זה הדבר אמר למלאכים</b>. דעת הרב כי אין מוקדם ומאוחר \nבתורה. וכאלו נאמר קודם הבה נרדה ואחר כך וירד ה'. וזה שכתב הרב וזה טרם וירד וכיון שנאמר \nלמלאכים הבה נרדה לשון הזמנה והכנה וכדרך שישמעו אדם נאמר ג\"כ וירד. וזה שכתב הרב וטעמו \nירד בעבור שאחר כן וכבר המתיק הרב מלת וירד בפסוק שלפני זה מה שיש בו די למבינים:"
+                ],
+                [
+                    "<b>הבה \nנרדה</b>. עיין דבור הרב באריכות. ומה שכתב ונבלע על משקל ונסבה טעות \nהמדפיס. וצ\"ל",
+                    "<b>וְנָבֵלָה </b>.על \nמשקל",
+                    "<b>וְנָסֵבָה (ד\"ה א' י\"ג)</b>. גם יש בדברי הרב ארבע תיבות נוספות ואלו הן (ובחסרון הכפל ונבלע שם). אולי \nתלמיד אחד כתב כן בצדו פירוש על דבריו הראשונים בד\"ה ובבלוע הכפל ונבלע והציגום המדפיסים \nביחד ובללם. ומה יפו דברי הרב ר' משה העכיס שכתב לכן הוקלה ונבלה לפי שמשפטם ונבל. כדרך \nהכפולים בבנין זה בעתיד. וכיון שמשפטה כן אף שבא ה\"א נוספת. נשארה התיבה על משפטה הראשון \nוניטל הדגש."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>יתכן שארץ כנען כו'</b>. הנה גם רש\"י כתב כדברי הרב. אבל בפרשת שלח לך \nכתב רש\"י בד\"ה וחברון שבע שנים נבנתה וגו'. שחם בנה כנען לבנו. ודברי רש\"י סותרין אהדדי. וכבר \nתרצם המזרחי בפרשת בראשית שרש\"י מצא שני אגדות. באחת מבואר שבחלקו של שם נפלה הארץ \nוכנען תקפה מבניו. ובאחת מבואר בחלקו של חם נפלה. ודעת הרב גם כן נוטה בחלקו של שם נפלה. \nוסוד מבואר במפרשים. ובסודם אל תבא נפשי ובפרשת וירא תמצא דעתי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ובאה אחותי את \nמלעיל</b>. ובאה כן בעלילת נסוג אחור. ולא כן אחותי בת אבי פרשת וירא:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויהללו קל הלמ\"ד \nהראשון וכו'</b>. כי קשה על הלשון לדבר שלשה למדי\"ן רצופין בבת אחת. לכן חסר דגש הבנין:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וקמצות וי\"ו ולך וכו'</b>. דעת הרב כיון שהיא בהפסוק ואין אחריה מלה בוי\"ו החיבור. וכן יצא \nושוב מנחה ונסך. ועוד כלל אחר אמרו המדקדקים דוקא שתהיה נגינה באות שאחר הוי\"ו. אולם אם \nהנגינה רחוקה אז נקוד בשוא. כמו שמש וירח קדרו (יואל א'). והטעם כי כן משפט הלשון שנשתנה \nהתנועה לשוא כשהנגינה רחוקה ממנה כדי להקל על הלשון. עיין יסוד הנקוד שו\"א כ\"ו:"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>ודקדוק ויעל פרשתיו בספר היסוד</b>. כי נחי למ\"ד ה\"א שלשה משקלים להם. כמו ויבן ויקש. \nואם פא פעל או עין הפעל גרונית נפתח פ\"א הפעל מקום הסגול והאות הנוספת בצירי או בחירק. כמו \nתחת גערה. אל יחר וישע. אבל העי\"ן לא בא לעולם בחירק או בצירי רק בפתח. ויעל ויען ויעש. ועיין \nפרשת וישלח ויחץ את העם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ואהלים בחולם בין האלף לשון יחיד כמו גורל</b>. זאת ידוע \nלמדקדקים כי הנפרד מן אהלים בחולם אהל בקמץ הה\"א. כמו גורל גוזל בקמץ. והרבוי מן אהל בסגל \nאהלים בחטף כמו קודש קדשים וטעם על זאת תמצא בספרי המדקדקים ועיקר הטעם. כיון שמצינו כן \nבמקרא פרידתם ורבוים. וראיתי בספר מדקדק שכתב אהלים בקמץ א' נקרא ריבוי פורט. ואוהלים \nבחולם נקרא רבוי כולל. ואין דעתי נוחה הימנו:"
+                ],
+                [
+                    "<b>יחדו לשון שנים</b>. פירוש אין פרושו כמו משלי כ\"ז \nברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו. כי שם שרשה חדה מלשון חידוד. וכאן מנחי פ\"א יוד. ובעל אהל \nיוסף פירש דברי הרב באופן אחר. והמעין יראה. שדבריו סובלין כמו שפרשתי: שם",
+                    "<b>וטעם הכנעני \nוהפריזי כרעיו</b>. כי קשה לרב שנאמר אז יושב הוי לומר יושבים. ועיין פרשת בא שכתב הרב וז\"ל ולפי \nדעתי כי אמר ויושב את משה ואת אהרן. ולא אמר ויושבו בעבור כי משה הוא העיקר. וככה ותדבר \nמרים ואהרן. גם בפרשת כי יביאך כתב הרב להזכיר הכנעני לבדו. כי הוא אב לכולם עכ\"ל. לכן שפיר \nנאמר כאן יושב על הכנעני כי הוא עיקר. והפרזי הוא כרוע וצותא בעלמא:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>הרה נסו אל ההר \nנסו</b>. ידוע לנו מאמר ר' נחמיה ביבמות י\"ג כל תיבה שצריכה למ\"ד בתחילתה הטיל לה ה\"א בסופה. \nוכן כאן. והוא מכפולים. והנפרד משקלה הרר בוי\"ו נקודות. ומשמע דרב לא סבר כרש\"י. וה\"א בסופה \nמשמש שני שמושים. דהיינו אל ההר ידוע:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>ויו\"ד ערירי כיו\"ד אכזרי וכו'</b>. ע' משלי כ\"ז  אכזריות חמה. וזה שכתב הרב וסר ממלת ערירים יהיו והתימה שבנפרד לא יסור לעולם היו\"ד שלא  תוכל לומר עריר כמו אכזר. וברבים נחסר. ועיין בספר מאזנים בנקודת החירק:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויבתר אותם. כי \nבהמה ואדם שנים המה</b>. ותרגום יונתן מסייעי' ליה שכתב וסידר פסגא. ועיין ריש עוקצין פסיגא של \nאשכול וכו'. ואשר נכתב ביריעות אחותה. וכאן לא נאמר אחיו. לכן כתב הרב כי הבהמה ואדם שנים \nהיינו זכר ונקבה ושייך לומר רעהו. ולא שייך כן ביריעות כי איש באחיהו ידובקו. ומה שכתב הרב \nפרשת משפטים שאין לשור ריע כי אם בן זוטא כתב כן בצחות לשונו כאשר כתב פרשת ויצא ובן \nאפרים חסר אלף. ועיקר תפיסתו על בן זוטא. מפני ששור סמוך לאיש וקאי רעהו על איש. הנה מקור \nחיים ואהל יוסף פירשו באריכות ומוחקים גירסת ראב\"ע שלפנינו. ולפי דברינו ניחא שפיר:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>ובן חסר ה\"א כו'</b>. כי שרשו בנה וחסר הה\"א כמו שחסר מן שורש חיה. ונכתב וארפכשד חי \nפעל עבר. וכן חי הוא יודך תואר לאיש חי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וכן לא ידון רוחי עם נדנה</b>. כי שני שרשים להם. \nגם כאן ש��שה נמל וגם מול. כי המול ימול כתב הרב אחר כך שהוא מבנין נפעל. ואם איתא ששרשה \nנמל הוי למכתב ינמל כמו נקם ינקם כי אין דגוש אחר משלים שני נוני\"ן. אבל ונמלתם שרשה נמל \nוהוא פועל מדכתיב את. המורה על הפעול. לכן וערל זכר אשר לא ימול:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ונברכו בו. ומלת \nוהתברכו איננה כן רק הם מתברכים</b>. לפי שבנין התפעל אינו יוצא לשני ופרושו שכל הגוים יתלו \nברכתם בזרעך לומר האל יברכנו כמו שברך זרע אברהם. וכן מבואר במכלול: ונברכו מקבל הפעולה \nמאביה. ולא כן דעת אונקלוס. כי לפי תרגומו גם והתברכו הוראת נפעל לו. ועיין דברי הרב בפרשת \nמסעי ובדיבור המתחיל והתנחלתם אותם. מבואר בדבריו שיש להתפעל גם כן פעול. וקשים להולמו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ואם לא אדעה וגו'</b>. כבר צוחו קמאי על דברי הרב שנתן מקום לטעות בדבריו. גם אנשים אשר \nמבעטים ארחותם למדו מתוכה לשקר. וכאן עלה להשחית דבריו. ותולין דבריהם הנשחתים באילן גדול \nעל כן אמרתי עת לדבר ולפרש. שפטו נא וראו כי אין רמיה. ודעת כוזבת במחשבותיו. הביטו בספר \n(קהלת א'). וז\"ל היוצר לבם יודע הכלל ופרט. (עיין בדבריו) \n(תהלים). כי יודע ה' צדיקים.) עתה אשכילך בינה \nואמשול לך משל. כי גביע כסף מחובר מחלקים דקים לאין מספר. וגביע שלם הוא כלל כל החלקים \nכולם. ואם נחלק לחלקים נקראו כל אחד מהם חלק. ואם הגביע שלם. אז יודעים כולם שהוא גביע \nמחובר מחלקים. ואם נשבר לשנים. אף שאבד שם הכלל. ושם שני חלקים יוכר קצת במראה ובתבניתו \nשהיה מקדם בהתחברו יחדיו גביע שלם. ואם נשבר לארבע חלקים. הרואה חלק רביע מהן. אם הוא \nאומן או יודע בין. מבין גם כן את הכלל שהיה גביע. אולם אם נשבר לחלקים דקים אין איש בארץ \nאשר רואה חלק מהן כחוט השערה. או גדל מעט מנהם. ויבן את הכלל. שאלו חלקים היו מחוברים \nבדרך כלל והיה גביע בראשונה. ברם לא ידע. אם היה גביע או קערה או סכין או שאר דבר. הרי לפניך \nדלית אינש ביבשתא. אשר רואה חלק ויודע כללות הדבר. ועתה אשכילך בינה. אם אנו רואים איש \nאחד נוהג במדה טובה לעינינו או עשה מצוה אחת. אין אנו יודעים כללות האיש הלזה. אם תמים הוא \nבמצוה זו בלבד או גם בשאר מצות. לא כן אנשי ביתו הסובבים סביביו תמיד. המה רואים חלקים יותר \nבסתר ובגלוי. אך המה ידעו לשפוט יותר כללות האיש ההוא. כי בראות חלקים הרבה. ישפוט השכל \nלהכיר את הכלל. לא כן הקב\"ה בוחן לבות. יודע כל חלק בדרך כלל. כי הוא בוחן לבות. ולא על דרך \nחלק. ועתה נחקרה נא. שאמר אברהם האף תספה וגו'. כאלו מוחלט אצלו. שיש שם צדיקים בבירור. \nואמאי לא אמר אולי יש בם צדיקים יצילו המה את עצמם. אולם אברהם אבינו עליו השלום בצדקתו \nובתמימות לבו ראה או שמע כמה אנשים אוחזים מדה אחת טובה לעיני השמש. וחשב זאת לודאי \nשהמה צדיקים לפי ראות אדם כאשר הקדמנו. כי האדם ידע כל חלק בדרך פרט. ולא ידע כללות \nהדבר. אבל הקב\"ה הוא ידע בדרך כלל. כי כל מע��יהם תוהו. והכל בנוי על שוא ותוהו. לכן כתב הרב \nוהעד שזה הפי' הוא אמת. שאמר אברהם האף תספה בלשון תימא כמו שהקדמנו. ועיין בספר חוקר \nומקובל דף י\"ד ע\"ב ונפקחו עיניך בדברי הרב. אולם לא נתקררה דעתי בדברי החוקר. כי המה לכאורה \nמתנגדים נגד חכמינו ז\"ל. ומרגלא בפי לומר על רב אהני ליה. צלותא. הן על לבי שואף זורח לפרש \nדברי הרב בכמה אופנים. הלא המה בכתובים אצלי. ואין זה תוכן כונת חבורי לכן קצרתי. ומה שכתב \nהרב ונפתח ה\"א האף. כי ה\"א התימא נקודתה בשו\"א. וכאן בפתח בשביל האל\"ף. שהוא מן הגרון \nוכו':"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>והנה שכח כי שני ההי\"ן מפיקין</b>. שרשו מה\"א ופ\"א כפול וכתב המכלול העין שלו \nנראות ה\"א וכפלה והמה במפיק כמו גבה תמה אבל אם המה משורש מה לא שייך מפיק כלל עיין \nשם. ומחוורתא שהיא מרובע וגזרתה מהמה. ואין לנו לחקור על זאת כמו שאין לנו לשאול מדוע קורא \nבעל הלשון כרסה וכדומה גם שרשה לא נמצא בתנ\"ך רק על גזרת מרובעים. ואין לנו לחקור על \nהנפלאות ממנו: שם",
+                    "<b>ומלת כהוציאם שם הפועל</b>. עיין פרשת עקב בפסוק השמידך אותם ואינה דומה \nממש למלת להוציאם שמות י\"ב כי שם הכינוי מורה על הפעול וכאן הכינוי מתכונת הפועל ומלת \nאותם לעד:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ותאמר הבכירה</b>. מדרך הסברא שנתן לוט בנותיו הגדולות לחתניו. אם כן לא שייך \nבכירה. רק בכירה לאמה. וכן פירשו כל המפרשים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>התעו אותי אלהים. לשון הקודש</b>. אל \nתאמר שאלהי חול. כיון שכתב התעו לשון רבים. לכן כתב שהוא קודש. וכן מצינו בלשון רבים אלהים \nחיים. אלהים קדושים. עיין בספר דעת קדושים דף ק\"ה תמצא טעם על מה שנאמר אלהים בלשון \nרבים. גם לקמן תמצאם בדברי הרב. ועיין בירושלמי ברכות פרק הרואה מאמר ר' שמלאי. והדר מפרש \nעל מלת התעו. שאין פרושו הטיה בלבו. חלילה לאל להטות לבות בני אדם. רק ליראה. ובזה לא שייך \nלשון תועה. וטעמו והוראתו על טלטול הדרך אנה ואנה. כי ההולך בארץ נכרי הוא כאיש נדהם \nומתעתע."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וטעם ונוכחת דברי משה</b>. שאם היה דבר אבימלך לשרה. היה התי\"ו דגושה לנוכחה. \nאבל המה דברי משה. כמו ונשכחת צור. עיין במכלול:"
+                ],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אם תשקור לי. מבנין קל ואין לו אח</b>. \nאבל יש לו אח בבנין פועל ולא תשקרו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אחר שנאחז וכו'</b>. פירוש אחר שנאחז האיל קרניו \nבסבך. נשא אברהם עיניו וראה אותו. אבל אם חי\"ת נאחז קמ\"ץ. אם כן בנינו נפעל. כמו נכתב בקמץ. \nואינו סובל עליה הוראת אחר שמשמע שהתחיל לאחז קודם שראה אותו. ואם כן יצאה מכלל בינוני \nונכנס בגדר עבר בלתי נשלם. וזהו שכתב הרב חסר מלת הי'. ידוע ממדקדקים כשתרצה לעשות עבר \nבלתי נשלם מאיזה פעל שיהיה. תחבר אל הבינוני מלת היה. כמו הי' אומר וכן כאן כמו היה נאחז \nוק\"ל ומה שכתב הרב ויש מפרשים כי אחר דבק. היינו כמו שנכתב. ויהי אחר כן שאמר המלאך אליו \nאל תשלח ידך. נשא עיניו וכו'. אולם קשה לכתוב אחרי כן אחר זאת וכו':",
+                    "<b>נשמט מן פרשת לך לך \nאות א' </b>.ולדידי נראה דרב מוכיח מן הגמרא כדעת אגדה דבחלקו של שם נפלה ועיין בחלק צ\"א מה \nשהשיב גביהה בן פסיסא אל בני אפריקא עבד שקנה נכסים וכו' ארור כנען עבד עבדים ועיין מה \nשכתבתי בפרשת בראשית אות י\"ט בענין הסוד ועתה תבין דברי הרב סודו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>חיי לשון רבים \nולא יתפרדו</b>. וכן זקונים נעורים בתולים עלומים:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ולבכותה. לבכות עליה</b>. דקשה לרב. כיון דשורש \nבכה הוא פועל עומד. לא שייך בה פעול לכן פירש לבכות עליה. ומה נעמו דברי ארקוולטי שכתב שבא \nכן לרמוז דביקות הבוכה עם מי שהבכי על אודותיו ונעשו כגוף אחד וכן ויבך אותו אביו עיין שם. \nואפשר על זה הדרך שמח שמחהו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ודקדוק וישתחו בספר היסוד</b>.. הרב בספר צחות ושאר מדקדקים \nהאריכו למעניתם בתיבת וישתחו הצד השוה שבהן שרשו שחה ובנינו התפעל:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>בכסף מלא. \nוההיפך חסר</b>. עיין פרשת תולדות כתב הרב איש שער. וההיפך חלק. וכן בפרשת עקב ההיפך חלק. וזה \nלשון ערוגת הבושם. ומנהג הכתובים להניח דיבור עצמי. וישתמש בדבור מושאל. להשכילנו למוד מה \nאגב אורחייהו. כמו כי קלו המים. הדבור העצמי היה כי מעטו המים וכו' עיין שם. ועיין פרשת מצורע \nמה שכתב הרב על ואם דל הוא. ודע כי חסר יש לה שני מיני הפכיים. שלם ומלא. והיפך מלא הוסד' \nעל דברים לחים. כמו מלא על גדותיו. ותיבת שלם בנוי על דברים הנמנים היבשים. וכיון דהיפך \nמתרוייהו חסר לא דקדק הכתוב להשתמש בהוראה אחת תחת חבירו. כמו שמצינו בדברי חכמינו ז\"ל \nהיפך כשר טריפה. או פסול. והשתמשו במראות הריאה לומר מראות פסולות. היינו כדאמרן. משום \nשהיפוכן אחת הן וזו כונת הרב:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויקם השדה</b>. ואף שנאמר ברבוי שדות וכרמים נאמר שפיר ויקם. \nכמו שנאמר כמה פעמים בדברי הרב כל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>ודרש שבתו \nהיתה בכל וגו'</b>. ומצינו כמה פעמים שנחסר בי\"ת המשרת. כמו הנמצא בית ה':"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>כי בת פלוני \nלפלוני</b>. עיין רש\"י (בראשית ט׳:ו׳). בדיבור המתחיל לא טוב היות האדם לבדו ותבין סודו:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>נפתח ה\"א \nההשיב בפתח קטן וכו'</b>. וכן",
+                    "<b>הֶחָכָם </b>.עיניו בראשו. העלה נדף תערוץ. כולם היה משפטם בפתח לולא \nחי\"ת הקמוצה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וטעם לא תשב בעבור אברהם שהוא העיקר</b>. פירושו שתיבת השבה לא שייך \nאלא באיש שהיה כבר באותו מקום. לכן פירש הרב דקאי על אברהם. ודברי הרב מקומם לעיל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וצמידים מגזרת צמיד פתיל</b>. דקשה להרב לכתוב וצמידים על ידיה אבל הפסוק מודיע דצמיד \nנעשה כפול משתי שרשרות. כי יש צמיד אשר נעשה מפתיל אחד ויש כפול שנים. וזה מודיע הפסוק. \nדרבקה היה לה צמיד כפול על כל יד. וזה מדוקדק מאד בצחות הלשון ושני צמידים:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ללין מן \nהבנין הכבד הנוסף וכו'</b>. והוא מקור מבנין הפעיל. כמו להלין כמו לשיר לדין. וקמץ ה\"א החסרה הוצג \nעל הלמ\"ד משרתה. אבל ללון הזה מקור מהקל כמו אקום יקום. ועל השנות דברי אליעזר מדברי רבקה \nבשני בנינים. כי כן דרך המבקש טובה מחבירו. שואל צרכיו בלשון כבידות. לומר טובה גדולה אני \nמבקש ממך. וידוע דאם מבוקש אחד עומד בשני בנינים. אז השני או השלישי מורה על חוזק הפעולה. \nוכן בקש אליעזר מדרך כבוד. לומר שקשה עליו לתבוע זאת בדרך הכרחי. לפי שהוא אצלו דבר גדול. \nלמצוא בית לינה אצל אנשים טובים. וזה שאמר ללין בלשון כבד הנוסף. אכן רבקה בטוב לבה \nבאורחים השיבה ברוח נדיבה הלא קטן הוא בעינינו. וזה שאמרה גם מקום ללון בלשון קל ובלשון גם \nוטפל. כן נראה לי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>והמלה מגזרת אמונה</b>. וראיה שהיא נקבה. כנאמר ותהי האמת נעדרה. כן \nהסכימו המדקדקים. וכן הובא בספר מאיר נתיב כי אמת גזרתה אמן. לכן נהפכה תי\"ו הנקבה לתי\"ו \nהדגושה במלת חסדו ואמתו. והוראתו על נו\"ן החסירה. כי כן דרך הנו\"ן לחסר בהרבה מקומות כי גם \nמפני נגש גבירתה היא בורחת. ולא חשבוהו המדקדקים תיבת אמת לשם וי\"ו נקודות כמו ארץ גפן. \nחדא שאין הכינוי מורה עליה. כי מן שש נקודות לא נאמר חסדו ואמתו. גם לא רצו להרבות בשמות. \nכמו שלא רצו להרבות בשרשים. כי אשר סופר להם ראו שרשים שלישים קרוב לטי\"ת אלפים ושניים \nתס\"ב. וכן בשמות נהגו מנהגים למעט משקלם לכן הוצג השם הזה בתוך שמות אמן. ונקודתו ורבוי \nמורה על זה. ועיין קהלת ט' בפסוק עת ופגע יקרה את כולם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ומגדנות פירוש מלבושים נכבדים</b>. \nעיין פרק כל כתבי. לביש גונדאי פירש בגדים. ויוכל להיות שהיא מזו הגזרה על דרך כבש כשב:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>לשוח ללכת בין השיחים</b>. בנינה קל. ומשקלה ללון. וכל שיח השדה גזרתה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>האהלה שרה \nאמו דרך קצרה וכו'</b>. ודוגמתו הדעת טוב ורע. כי מגדר הדקדוק שלא יבא ה\"א הדעת על סמוך. והוי \nכאלו נכתב הדעת דעת טוב וכן כסאך כסא אלקים. כי גם לא יבא כיניי בסמוך:"
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אשורים כו'</b>. \nוהנכון בעיני כי הם שמות. המעין יראה שבתורה נחשבו בני קטורה ששה עשר. ובדברי הימים לא \nקחשיב רק שלשה עשר. ולפי תרגום אונקלוס ניחא. דפירש למשרין וכו'. ויוכל להיות שבני דדן שהיו \nלמשריין היו מבנות דדן. כמו בני יעקב בני ישראל. או שיש טעם אחר מה דלא חשיב בתורה שמות בני \nדדן. לכן לא קחשיב גם כן בדברי הימים. אבל רש\"י ז\"ל לא הלך בעקבותיו. לכן פירש בשיר השירים. \nששים המה מלכות וגו'. דקחשיב לבני קטורה ט\"ז. וגם הרב לא הלך בדרך התרגום. ולפי דבריהם יקשה \nמאד דסתרי חשבון התורה נגד בדברי הימים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>לאמותם. בשורק מצאנו ואומים וכו'</b>. במרגליות טובה \nגורם מצאני אומת ואומים וכו'. ומה שכתב הרב הלמ\"ד נוסף. היינו שמושית. והם שני שרשים לאום אומה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויש אומרים שטעם</b>. \nכי בני הפילגשים שלח ממנו ואת יצחק בנו גדל עמו. וזה:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>העתירו אל ה' מהכבד</b>. צ\"ל מהכבד \nהנוסף:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ורב הוא הפועל</b>. הנה חסר את המורה על הפעול ולא ידענו אם הרב יהיה עבד לצעיר או \nצעיר לרב. אבל פתרונו לפי ענינו וכן בן יכבד אב. ומה נעמו דברי המדרש בפרשה זו וז\"ל זכה יעבוד \nלא זכה יעבד עיין שם. כיון שחסר את דרשינן ברבות הפשע חלילה הפעל צעיר:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ואין מלת \nכאדרת סמוכה וכו'</b>. שאין הכרע אם סמוכה כבהמת או מוכרת כבהרת ודעת הרב שהיא נפרדת:",
+                    "<b>ויתכן שפרושו מעשה וכו'</b>. פירש שם עשו נגזר מפעל עשה. וממנה מעשה. ועיין באריכות המשך דברי \nהרב:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ורבקה שומעת. היתה שומעת וגו'</b>. הנה זה עבר בלתי נשלם כמו שכתבתי לעיל סוף \nפרשת וירא בפסוק נאחז בסבך. ועל משקל אנכי בורחת וכלל אמסור לך. דלא שייך לשון בינוני רק \nכשגם עתה בשעת הסיפור שנה המעשה הזאת. כמו פוקד עון אבות. צדיק אוכל לשובע נפשו אבל \nלספר בדרך שמועה מעשה שכבר עברה. לא שייך לספר רק בלשון עבר בלתי נשלם: לכן כתב הרב \nהיתה שומעת. דהיינו באותו פעם שהיה מדבר יצחק עם עשו אז היתה בינוני וזה עבר בלתי נשלם. וכן \nופרעה חולם כתב הרב היה חולם עיין שם. וכולהו חדא טעמא אית להו. ובפרשת מקץ האריך \nבמרגליות טובה בדברים דחוקים ועיין רד\"ק דף מ\"ב שכתב וז\"ל ומה שאמר ר' יונה ופרעה חולם הוא \nבינוני במקום עבר ואינו אלא בינוני בעצמו. ופירושו היה חולם שהוא עומד על היאור עכ\"ל ולפי \nשכתבתי ניחא דברי ר' יונה כי גם הוא יודע שהוא תחת עבר בלתי נשלם אלא שחסר היה כמו \nשהזכרתי. ועיין בפרשת ויצא בד\"ה והנה רחל בתו באה. ועיין פרשת שמות כתב הרב בד\"ה ויפגעו וכו' \nתחסר מלת והם היו נצבים. וכמוהו ופרעה חולם היה חולם. והנה היה עומד על היאור עכ\"ל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ואמושך קל השי\"ן כו'</b>. כי שרשו משש מכפולים. אבל מוש מנחי עין הוא לשון הסרה כמו לא \nימושו מפיך וגו':"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>דגשות נו\"ן תברכני לחסרון נו\"ן וכו'</b>. ויותר היה נראה לומר שהדגש לתפארת \nמלומר שבא דגש תחת אותיות זרים. כי כן כתב הרד\"ק הכנויים עם שני נוני\"ן או נו\"ן עם כינוי. כמו \nיעברנהו. נחשבים לזרים ויוצאים מן כללי הדקדוק עכ\"ל. אולם כיון דכבר נפלה מחלוקת בין \nהמדקדקים יש אומרים שדגש מורה תמיד על בנין או גזרה וכדומה. ויש אומרים כיון דלפעמים היא \nבהכרח תנועה קטנה לפניה. ומוכרח לבוא אחריה דגש. אף שאינו מורה על שום דבר ונראה דעת הרב \nכסברא ראשונה. לכן דחק עצמו לפרש כל הדגושים. ואף שמצינו ברכני וכדומה בלא דגש. ואחר כתבי \nמצאתי בפירוש ברד\"ק. שכתב בתיבת תברכנו וגם דנני הדגש הוא לתפארת הקריאה. ויפה דקדק. כי \nמצאנו כמוהם הרבה דגושים. כמו בישראל חדלו. הרים נזולו: שם",
+                    "<b>נשיקה עם למ\"ד ביד או בכתף \nוכו'</b>. דבריו האלה אינם מצד דקדוק הלשון. ולא מצד השכל. אולי קבל כן מאבותיו. ועיין רש\"י פרשת \nויצא בדיבור המתחיל וינשק לו אמר שמא מרגליות הביא והם בפיו. וכל דברי רש\"י לקוחים מן \nהמדרשים. ודברי הרב בטלין נגדה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>הן גביר שמתיו לך בברכתי וכו'</b>. משום דמלת שמתי מצינו \nלרוב בפסוק על ברכה ועל רצון. כמו וישם את פניו. וישם לאל מלתי. לא ישימני עלינו לב. ועיין רש\"י \nויחי. וישם את אפרים. לשון שימה נופל בדברים כמו ואלה המשפטים וגו' אבל מלת נתן לא מצינו \nלרוב רק על דבר הניתן מיד ליד. לזה קאמר הרב מצינו גם לפעמים נתן בדבור. וכמוהו ולתת עליכם \nהיום ברכה ועיין פרשת מקץ ואותי השיב על כני. וכן ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים. ועיין \nפרשת בא בפסוק קדש לי כ�� בכור: שם",
+                    "<b>כי איפא עם אל\"ף בסוף מלה אחת וכו'</b>. כבר גבלו \nראשונים. דמלת איפא לו שם בשלשה. אנה. מי. עתה. איפה הם רועים. איכה האנשים אשר הרגתם. \nאיפה מה אעשה בני. ותרגומו לך כען. הנה בעל מבין חידות כתב. מלת איפה בה\"א משמשת במקום \nאיה. ומורכב מן איה פה. וכשהיא באל\"ף בסוף משמשת במקום אם כן עכ\"ל. ונעלם ממנו א\"כ איפא \nבפרשת מקץ. וגם לא ראה דברי רש\"י שם שמפרש איה פה אף שהיא כתובה עם אלף. והנכון שמלת \nאיפה יש לו כמה הוראות ופתרונו לפי ענינו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>והיה כאשר תריד. כמו תרדה וכו'</b>. בנינה הפעיל \nוזמנה עתיד. ולה שני שרשים. מנחי למ\"ד ה\"א וגם מנחי עי\"ן. כמו יהודה עוד רד עם אל: שם",
+                    "<b>מגזרת \nמפרק הרים. ומהם מפרקתו וכו'</b>. דעת הרב דשם מפרקת נגזר מפועל. כיון שהוא עלול לשבור. וגם \nהוא בנוי מפרקים ובנינה אל יוצא:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ויאמר עשו בלבו. והראשון קרוב</b>. אמר המחבר הראשון \nקרוב. והשני אמת. כי אמותינו נביאות היו. וכן תרגם יונתן:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>קצתי בחיי. כמו הפוך וכו'</b>. שני \nשרשים יש לו. צוק. כמו בצוק העתים. וגם קוץ כמו נעלה ביהודה ונקיצנה וזה כתב הרב כמו הפוך וכן \nפרשת בלק כתב הרב על הפסוק ויקץ מואב כמו הפוך. והנך תרתי חדא פתרון אית להו:"
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ופרצת כמו ורבית וכו'</b>. כי התיבה הזאת משמשת הדבר והפוכה כמו למה פרצת גדריה. \nלכן פירש הרב פתרונה לפי ענינה ורבית. והמה פעלים נרדפים כמו כן יפרה וכן ירבה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וטעם \nוהי' ה' לי לאלהים וגו'</b>. הנה במגילת איכה ג' כתב הרב. כרוב חסדיו. כמו ירחם. כמו והיה ה' לי \nלאלהים עיין שם. ולכאורה דבר יעקב אבינו חלילה. כבעלי משכונות. שהביא בעל חובת הלבבות. \nשהוא תנאי. שאינו יכול להתהפך. ודברי הרב שכתב כאן זה השם הנכבד וכו' עמוק מאוד. אמנם לפי \nהפשט הוא על דרך אמרתי לה' אדוני אתה טובתי בל עליך. כי אינך חייב לי בטובת האלה רק לפי \nשאתה אדון וידך על העליונה על כל הברואים גמלת חסדיך עמדי. עוד אפשר לפרשו באופן שאמר דוד \nהמלך עליו השלום היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה. באמור אלי כל היום איה אלהיך. אם אתה \nעובד אותו באמת ובתמים. מדוע אינו מושיעך. וכמאמר עזרא. כי בושתי לשאול מן המלך חיל ופרשים \nלעזרנו מאויב בדרך. כי אמרנו למלך לאמור. יד אלהינו על כל מבקשיו לטובה וגו' לכן אמר יעקב \nאבינו. אם שוב ישיבנו ה' בשלום אל בית אבי. ידעו כולם כי ה' לי לאלהים ולא אבוש משונאי. כמו \nשאמר אליהו בהרוג את נביאי הבעל וידעו כי ה' הוא אלהים. וכן הבטיח הקב\"ה לאברהם. והקמותי \nאת בריתי אתך וגו'. להיות לך לאלהים. והדברים כנים. ועיין פרשת שמות. כתב הרב וז\"ל ואם תחכם \nהנשמה תעמוד בסוד המלאכים. ותוכל לקבל כח גדול מכח עליון. שקבל על ידי אור המלאכים. אז \nיהיה דבק בשם הנכבד. וזה שנדר יעקב והיה ה' לי לאלהים. כי יתבודד כל ימי חייו לדבקה בשם עד \nכאן. ובדרך הפשט נראה לי. אם יעמוד אדם בצרה נודר נדר שיעשה צדקה. או מצוה אחת או שתים. \nויעקב אבינו קבל על עצמו בדרך כלל לומר שכל מעשיו יהיו מרוצים לשמים ובכל כחו יעבוד את \nאלהיו בלבבו ובמאודו. בהסתר ובגלוי על צד היותר טוב. כטעם שויתי ה' לנגדי תמיד והיא מעלה \nגדולה אין גדולה ממנו. ועתה תבין מאמר חכמינו ז\"ל. אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו. שכל \nמעשיו היו לשם שמים. עיין ביצה פרק ב'. ועוד לאלוה מלים לפרש על פי מאמר רבה בר רב הונא \nמעלה יתירה יש בין ישראל וכו'. דאלו בישראל כתיב והיית להם לאלהים וגו'. עיין קדושין ע' אכן סר \nמר טרדות הדפוס. וגדולה היא אלי לכן קצרתי: [בפסוק ונאספו שמה] היה מניח הלשון השתמש בגזרת \nאסיפה בלשון נפעל כמו ונאספו עלי והכוני. נאספו עלי נכים. כי לא יאספו אנשים יחדיו. כי על ידי \nאיש המאסף אותם. לכן נקראים לתולדותם. גם אפשר לפרש בדרך רחוקה על דרך ועמשא לא נשמר:"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>וירא מלה זרה וכו'</b>. מה שכתב הרב לחסר וי\"ו. פירוש שלא תוכל לומר ירא בלא וי\"ו. ולא \nתוכל לומר כן עם משרתי יו\"ד לומר ונרא ותרא וארא. שהם חברו אותן. וכתב הרד\"ק שעשו כן. מפני \nרוב השתמשות יו\"ד אית\"ן שנו נקודתה בהתחבר עמה וי\"ו. ונקדו בפתח וירא בלק. ודברי הרב עולים \nיפה. שלא להתערב עם גזרת ירה. שהעתידים ממנה איר ייר תיר ניר. כתוב מעוט מה שכתב הרב עם \nחבירי יו\"ד. היינו אותיות כשתיל אב המון שהמה משרתים שלא תוכל לומר מן וירא. כמו אמרם \nאמרתם וכו'. וכתב שכן הוא בספר מאזנים. ולא אמר כלום. כי מצינו ואראהו בישועתי אשר אראך. \nויראם את בית נכותה. אראנו נפלאות. ומחורתא כדפרישית. וכן מצאתי באהל יוסף גם נעלם מן מטוט \nמה שכתב הרב בצחות דף ל\"ח בדקדוק וירא בלק. ולאחר העיון ראיתי גם בספר מאזנים דף ט\"ז כאשר \nדברתי:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>מאין שאלה על מקום ולאמרו בלא מ\"ם לא יתכן וכו'</b>. הנותן רוזנים לאין הוא בלא \nמ\"ם ופירוש אפס ותוהו. וכן הם אתם מאין. וכן לדעת ר' יוחנן בסוטה פ\"ג והחכמה מאין תמצא:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>והנה רחל בתו באה. מלרע שהוא תואר השם וכו'</b>. כיון שאין בלשון הקודש מלות מיוחדות \nלהורות על הזמן בינוני ומה שאנחנו קוראים בינוני המה שמות הפועלים והפעולים כדמות תוארים \nומשמשים במקום בינוני. כי אין מלות מיוחדות לבינונים. כיון שאין הזמן בינוני נמצא והוא מורכב מן \nעבר ועתיד. וזה שכתב הרב תואר השם. כמו פועל שהוא באמת תואר. אך הוא מושאל לפעלים. \nותימה על הרב. שלא כתב כאן חסר ה'. כמו שכתב גבי ורבקה שומעת ופרעה חולם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>יפת תואר \nוכמו ותאר לכם הגבול</b>. דעת הרב שמתכונת הפנים כמו האף והעינים ופה. כולם נכונו יחד. כמו צייר \nאומן שמצייר הכל לפי גדלם ולפי מרחקם. וזה יפת תואר כאילו מתואר בשרד. ויפת מראה קאי אכל \nהנך. שהמה גם יפים למראה בצבע הפנים לבנות ואדמימות. והנכון אצלי שהמה שמות נרדפים. \nומצחות הלשון לכפול הדבר במלות שונות:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>דנני דגשות הנו\"ן לחסרון הנו\"ן הנוסף</b>. אמר \nהמחבר אין כאן נוספת כלל כי שרשו דון או דין. וכן דעת המדקדקים. וכן יגידו עליו רעיו וכל בית \nאביו. ודגשות הנו\"ן על פי המסורת. והרב סובר דשרשו דנן עליו להביא ראיה:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>נפתולי. שם מבנין \nנפעל</b>. היינו מקור מבנין נפעל שנקרא בפי המדקדקים שם הפועל. וכן נכסף נכספתי והוראתו ידוע \nלהגדיל הענין כאשר מצינו כמה פעמים בתנ\"ך. שסמכו הענין אל שמות הקדושים. כדי להגדיל הענין. \nכמו שלהבת יה. ארזי אל. לחרדת אלהים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>בגד. שתי מלות. והאלף חסר</b>. כן נמסר במסורת ט\"ו \nמלין בתנ\"ך דכתיבין חד וקריאן תרתי וזה אחת מהן:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>מקל. בפתח הקו\"ף בעבור שהוא סמוך \nוכו'</b>. ולפי דבריו יהיה מקל שקד לזרה. והמעיין במדקדקים יראה שיש להם שני משקלים. לא ראי זה \nכראי זה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>את פני אביכן ראיתי בפניו</b>. דקשה לרב. כיון שאיננו לשון יחיד. לא שייך על פני \nשהוא לשון רבים אלא לומר רואה אני בפניו. שלבן איננו עמי כתמול שלשום. ועוד בא לומר גם פני \nלשון יחיד. כמו פני ה' חלקם. וקאי איננו על פני. כן הבנתי מדברי המפרשים אשר דברו בדברים \nקצרים. הרי לפניך דכל המפרשים סבבו על קוטב אחת דמלת איננו לשון יחיד ומתוך כך דחקו עצמם \nלומר. דגם פני לשון יחיד. אולם אראך תיבת איננו על רבים נסתרים. כמו על בני כי איננו. וכן על \nרבים מדברים. איננו שומעים אליך. גם מדברי התרגום תראה דמפרש מלת איננו לשון רבים. שכתב \nארי ליתנון. וכן בפסוק הקודם כתב והא ליתנון. אבל בפרשת מקץ בפסוק יוסף איננו. כתב ויוסף \nליתוהי. וכן בראשית ואיננו כי לקח וליתוהי. הרי לפניך שלא הקפיד הכתוב בתיבת איננו כלל. ולדעתי \nשמלת איננו משמש במלים כמו הוראות מקור בפעלים ליחיד ורבים שוה וכן משמע בפסוק איננו גדול \nבבית הזה. אי אפשר כיון דהשתמשו בה הרבה, מדברים בה בין ליחיד ובין לרבים כמו שכתב הרב \nבפסוק ויחמו הצאן כי ברבים לא חש הכתוב להפריש בין זכרים לנקבות. וכן מצינו כי יהיה נערה \nבתולה. כיון שהשתמשו הרבה במלת היה. לא חש להבדיל בין זכר לנקבה ובחנם דחקו המפרשים וגם \nהרב עמהם:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>התל בי. מלה זרה. בעבור היות וכו'</b>. כי נקודתה מראה באצבע שאינו מן הקל. גם \nאין לה חבירים בקל ובא בצירי הה\"א תחת דגש מ\"ד אחהע\"ר. כמו ברך. ולכן היתה לזרה. וכן אל \nיוסף פרעה התל. מקור מבנין הדגש. והנח תמורתה. על דרך הזרות:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>הסכלת עשו. שם הפועל \nוהוא סמוך</b>. כאלו נכתב הסכלת עשו זה או עשו כן. וכהנה רבות. כמו יפלו בלב אויבי המלך. כאלו \nנאמר יפלו חציך:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אשר יריתי הוא ואחיו וכו'</b>. הנה הרב נכנס בדברים. לפי שמצינו בפסוק \nשאחיו לקטו אבנים ועשו גל ויעקב הרים אבן למצבה. ויעקב אמר עד המצבה אשר יריתי. ואם קאי על \nאבנים בשביל תיבת יריתי. הלא יעקב לא לקט אבנים. רק אחי לבן. ואם קאי על המצבה. הוה למימר \nאשר רמיתי לזה פירש הרב כיון שתכלית לקיטת האבנים היו למצבה ולגל. לא דקדק הכתוב כלל מי \nירים או ירה. כן הוכרחתי לפרש בלשון הרב. גם בספר אוהל יוסף נראין כל דבריו. והנראה אלי כאשר \nאבאר אי\"ה בפסוק והכני אם על בנים. כי מדרך הלשון שאיש מנהל מלחמה. אם נפלה מחנהו. נקרא \nבפי המון ובפיו שהשר נלקה מכה רבה. וככה משפט הלשון באיש אשר יצוה לבנות בית. או לעשות \nדבר. נקרא על שמו. כמו בנה בניתי בית זבול לך. ויבן שלמה את הבית. וזה שאמר יעקב אשר יריתי. \nאף שהוא צוה לאחיו ללקוט אבנים. וכן הכה שאול באלפיו. ואין צורך לדברי הרב הוא ואחיו שירו \nאבנים וכו'. גם ידוע לך מדרך הדקדוק. כשיסופרו שני ענינים יחד ליפול לפעמים הלשון על הקודם. וכן \nבשמות בני אדם כמו סוף מגילה. ותכתוב אסתר. גם כאן נאמר לשון יריתי על הקודם ועתה די לך:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויצר לו. זה הדבר מבנין הכבד</b>. כי לפי דקדוק הלשון נראה לפום ריהטא שהיא מן הקל מנחי פ\"א יו\"ד על משקל וישב. שאות איתן מהן בצירי. כמו אשב תשב ישב. אבל הוראתו מעיד עליו. \nכי אח לצרה יולד. מגזרת צור. כמו והצרותי להם. מהפעיל. ומשקלה צירים אחזוני. הנה ראיתי \nבמדקדקים שרוצים לומר דיש לתיבה הזה שני שרשים. יצר וצור. כמו הלך. ילך. בעבור שלא מצאו \nדוגמתו על משקל עתיד בנחי עין. ולפי דעתי אפשר להיות מנחי למ\"ד ה\"א. כמו אל תפן. אולם כיון \nשבין כך ובין כך אין לו ריעים ואחים בבנינו ובגזרתו. הטיבו המדקדקים שאמרו שהוא מנח פ\"א יו\"ד. \nשהוא נאה לבנין בכל אופנים. ולפי דעת רשב\"ם שרשו מכפילים ובנינה נפעל. כמו ותקל גבירתה \n (בראשית י\"ז). ואקל בעיניה. גם זאת איננה רחוק כי מצינו צורר היהודים. הצורר אתכם: שם",
+                    "<b>ויחץ. \nנפתח היו\"ד בעבור אות הגרון</b>. ועיין פרשת לך לך בפסוק ויעל אברם ממצרים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>קטונתי. כמו \nיכולתי</b>. וכן מה יכולתי עשות ככם. אשר יגרתי מפניהם. והוא מדבר בעדו לגזרת פעול:",
+                    "<b>וכבר פירשתי \nחסד ואמת</b>. ועיין בפרשת חיי שרה. שם תראה דקדוק חסד ואמת."
+                ],
+                [
+                    "<b>והכני משרת עצמו ואחר \nעמו</b>. ולדעתי תיבת והכני משרת לעצמו לבד. כי כן עמא דבר אם שר גדול הולך עם מחנהו לפני \nשונאיו. וקם עליו והכה מחנהו. אף אם השר נשאר חי אמרו עליו נלקה השר ההוא מכה רבה. כי הוא \nומחנהו כגוף אחד. וזה שאמר יעקב והכני אם ע�� בנים. גם בלשון העמים מדוקדק היטב:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>במוצאכם נפתח הצדיק וכו'</b>. והוא מקור מבנין הקל. ודינו במצאם על פלס בשמעכם או כתפשכם \nאת העיר. אולם בעבור האל\"ף נפתח:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>עד עלות השחר וכו'</b>. וכמוהו כעלות גדיש בעתו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>חנן כמו נתן וכו'</b>. כיון דחנינה הוא פעל עומד לא שייך בה מלת את המורה על הפעול. לכן \nקאמר הרב דכאן הוראתו כמו נתינה. שנתן לי מתנת חנם ליתן לי בנים. ומצאנו במקרא יוצא כמו לא \nתחנם יחנן אותם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>מי לך.מי לעולם ימצא על אדם וכו'</b>. ולא תוכל לומר דקאי על חשופי עזים \nובהמות אשר פגש. כי אינו מדרך הלשון לומר מלת מי אלא על חי מדבר. או מי במחשבתך אשר \nתרצה לשלוח אותו. ושייך שפיר מלת לך:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אתנהלה. כמו אתנהלה עמם</b>. לפי שתיבת אתנהל \nמבנין התפקד בודד במועדיו. לכן מפרש הרב עמם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b></b>.עיין לקמן שכתב הרב שיעקב קרא אל \nהמזבח אלהי ישראל וכו'. ונעלם מן הרב מאמר ר' אלעזר במגלה פרק ב' ויקרא לו יעקב מבעי \nליה וכו':"
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וטעם וידברו אשר טמא וכו'</b>. על שלש דברים מתמיה הרב ויענו וידברו ויאמרו \nוהיא נפלאת בחוק הלשון. על כן מתרץ הרב וידברו קאי על שכם לבדו. שהגדילו מעשה שכם. להגדיל \nרעתו. כדי שיתרצו לעשות רצון בני יעקב. אולם מטעם הנגינה קשה לפרש כן. כיון שמלת וידברו \nמוטעם במפסיק גדול שבגדולים. ויותר נראה פירוש השני שכתב הרב שתיבת אשר טמא הוא למען לא \nישלחו צדיקים כאלה בעולתה פיהם לדבר מרמה. אולם עם עקש תתפל. כי אשר טמא אחותם. נמצא \nעולה שפיר תיבת וידברו במפסיק גדול. כמו ויענו וידברו. כי על דבר קשה כזאת עונים בה דברים \nהרבה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>בהקשותה. מהבנין הכבד הנוסף וכו'</b>. כאן הוברר לנו כלל גדול בדקדוק. בנין \nהפעול ופועל שאינם יוצאים. ולפי שגדולה היא חוזק הפעולה והמחשבה תחלה עושה אותה הבנין \nחזקה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>קבורתה. וקבורה שוים</b>. הנה המפרשים האריכו למעניתם לפרש דברי הר�� ונלאתי להביאם. \nואני אגלה לך דעתי. דגירסא הנכונה קבורתה וקברה בחירק שוים. והוי\"ו אך למותר. שגו בה \nהמדפיסים. ומן קבר נאמר קברי אשר כריתי לי. וינח את נבלתו בקברו. וכן נאמר קברה. ומן וגם קבורה \nלא היתה לו. נאמר וקברתני בקבורתם. וכן קבורתה. כמו מן גבורה בגבורתם. ודע כי קבורתה וקברה \nהכל מורים על הוראה אחת ואין שינוי ביניהם. אבל הגירסא שלפנינו אין לה שחר. כי לא תוכל לומר \nמן קבר בוי\"ו נקודת קבורה. ואף כי מצינו בשדה הקבורה (ד\"ה ב' נ\"ו). אולם שם הוא שם המקרה. שדה \nשמוכנת לקבורה. או שם תואר. הלא אנחנו הורגלנו לומר בית חיים. או בית עולם. האמר יאמר ויצב \nמצבה על עלמה או על חיה כן לא נאוה בחוק הלשון לומר קבורה. והנכון כמו שכתבתי. כי לא הפריד \nבעל הלשון בין פילגשו פילגשהו. אבותם אבותיהם משפחותם משפחותיהם. וכן בפעלים אפאם או \nאפאיהם. כן שוה הוראת קברה וקבורתה. הכל הולך אל מקום אחד. כי זה כל אדם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אשר יולד \nלו וגו'</b>. ואפשר דזה רמז הכתוב באומרו אשר יולד לו. ולא נאמר יולדו לרמוז על האחד אשר נולד \nבארץ כנען. ולכן חסר אות אחת. ודע כי לא לחנם ולא לזרות יחשב. כאשר מצינו בתורה לשון יחיד \nלרבים. כמו והכנעני והפריזי אז יושב בארץ. או לשון זכרים לנקבות. כמו ויחמו הצאן. הכל הוראת \nדבר סתר להם. ואין אתנו יודע סודם. ואף כי כתב הרב בפרשת ויצא שלא הקפיד הכתוב להפריש בין \nזכרים לנקבות בלשון רבים. כן כתב מסברא דנפשיה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>דברו כמו דבר לו לשלום </b>.דברי הרב \nודברי רש\"י עולים בקנה אחת דאף דלא שייך כינוי בפעל עומד. אולם במקור שהוא קרוב לשם. שייך \nכינוי אף בעומדים כמו בהתחברך עם אחזיהו. בהתפללו בעד רעהו. וזהו שכתב רש\"י לדבר עמו. כאלו \nנכתב מקור עם בכל\"ם ומלה אצלו. ולדעתי אפשר לפרש. לא יכלו אחיו לסבול דבריו של יוסף. אפילו \nכשדבר עמהם שלום. וקאי דברו אפעול. כמו לא יכילו גוים זעמו נלאיתי הכיל וכן סובל דברי מקור \nחיים. ודברי באר רחובות בדברי רש\"י רחוקים מפשט. ועיין דברי הרב בפרשת וישלח בפסוק כי חרפה \nהיא לנו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויאמר לו הנני. אעשה כדבריך</b>. כיון שדבר עמו בפניו. ולא שייך הנני. אלא על קריאה \nמרחוק. אבל הוא מורה זרוז גדול. כמה דתימא הנני מוכן לעשות שליחתך במהרה. ולא כן שליח עצל. \nאשר ישאל פעמים מתי אלך. ואנה ואיזה דרך:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וצרי. מצאנו במקרא בשוא נח וכו'</b>. וכן מצינו \nבקמץ חטף מעט צרי בפרשת מקץ. וכן חלי דברים כ\"ח ואף שאין צדי\"ק צרי מאותיות הגרון. נקרא כן \nלהודיע שהוא קמץ קטן. אבל במקום דאין לטעות. כמו גזי נזרך. שנכתב דגש אחריו בזיי\"ן. או במקום \nשבא אחריו שוא נח. כמו קרבן. אז אין לטעות בקמץ גדול. ואין צורך לנקד שוא אצלם. כן מבואר \nברד\"ק:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>טרף. פועל שלא נזכר שם וכו'</b>. וחול\"ם משלים הדגש. והוא מבנין פוקד הדגש. הנה \nמצאנו פה מקור מקל עם פועל הדגש. יחדיו ידבקו. מצינו כמה פעמים כן בתנ\"ך. וכן סקל יסקל ירה \nיירה:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויבך אותו אביו</b>. כבר פרשתי בפסוק לספוד לשרה דעת הארקוולטי בזה עיין שם:"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויבם אותה וגו'</b>. בפרשת כי תצא מביא הרב ויכוח נגד מכחישי תורתנו. לומר מצות יבם אינו \nאלא בקרובים ולא באחים. ואמרו הכתוב אמר ויבמה וזה אות כי איננה יבמה אלא בשם. כמו שבה \nיבמתך. והשיגם הרב מזה הפסוק. שנאמר ויבם אותה והוא יבמה. והוא פעל נגזר משם. כמו ושברו מן \nשבר:"
+                ],
+                [
+                    "<b>נתן זרע כמו השלם</b>. היינו כמו השלמים. שנכתב לבלתי שמור מצותיו. והנכון נתון בחולם. \nובשביל מקף בא קמץ חטף. אף שדרך החסרים לחסר אות מן המקור. כמו ביום תת ה'. בגשת אל \nהקודש:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ותכס. פועל יוצא וכו'</b>. אל תאמר שהבנין מכריח הרב אומר שהוא יוצא. כי מצינו בנין \nכבד והפעיל גם המה אינם יוצאים בתמידות. כמו בהקשותה ותקש בלדתה. אבל הענין מכריח לזה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>היא מוצאת וגו'</b>. כי תמיד נבחר מקום מושב הנח תחת תנועה גדולה. לכן בחר מניח הלשון \nבצירי. ומפני טעם זה חשבוהו לזר. כמוצאת שלום דינו כמוצאת. וכן צאינה. משפטו צאינה בסג\"ל \nהצדיק:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>בעבור שלא ישתנו סמך סריסיו וכו'</b>. יסוד מסוד משקל שפ\"א הפעל בקמץ בעצם. \nואינו לתשלום הדגש. כמו נדיב צמיד פתיל. נשתנו בסמיכות וברבים. כמו נדיבי נדיבים צמידים. אבל \nהקמץ שהוא לתשלום הדגש. כמו פריץ סריס לא נשתנו לעולם בסמיכות וברבוים. ועתה תבין דברי \nהרב:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויפקוד שר הטבחים וכו'</b>. דעת המדקדק שתיבת ויפקוד יש לו הוראת זכירה. כי שר הטבחים \nאשר יושב ראשונה בכל דת ומשפט זכר על ידי מעשה שני סריסים את מעשה יוסף שמרד גם כן \nבאדוניו. ויצא הדת לישב בביתו בבור והוא המשמר. ולהטעם כי יוסף הובא בבית אסור הסריסים ויפה \nהשיג הרב עליו. מטעם שמשמע בקרא שיוסף היה עבד בבית שר הטבחים. וגם הסריסים יושבים שם \nמקדם. ומלת ויפקוד הוא מלשון מנוי ושררה לשרת לפני הסריסים האלה. כי חשובים המה בבית \nפרעה. או לשון צווי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ואשחט אותם. כמו שוחטי הילדים</b>. דעת הרב שתיבת שחיטה הוא שם \nהמושאל לענבים. כמו שהושאל לילדים. כי ספיר גזרתה בנויה על בקר וצאן. וכיון שהושאל לענבים \nשם בישול. הושאל גם כן עליה שם שחיטה. או אפשר דדעת הרב במלת ואשחט מלשון סחיטה. וכן \nשוחטי הילדים לפי דעת חכמינו זכרונם לברכה. המפרשים חפרו בעמק לפרש דברי הרב בדרכים \nרחוקים. והנראה לעניות דעתי כתבתי:"
+                ],
+                [
+                    "<b>יש שואלים מאין ידע יוסף וכו'</b>. כמדומה לי אשר \nהשומע קושיא זאת ושותק. לא יקבל שכר על שתיקותו. כי אלהים אשר הוא פלח ליה בתדירא. הוא \nגלה לו רזא דנא. הלא לאלהים פתרונים. ומנא ידע רב נחמן חולי מחזיק בפלך המבואר בסנהדרין מ\"ח \nאב\"א סוד ה' ליראיו וכו'. ואמת מרוב פשיטתו לא כתב תשובתו בחבורו. מה השיב לשואלים לו:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ישא פרעה את וגו'</b>. דהיינו ימנה ויספור אותו בתוך שאר משרתיו החשובים. וכן משמש המקרא \nבסיפור בני אדם בלשון נשיאות בכל מקום. ולדעתי אפשר לפרש כן פסוק ויהי מתיו מספר. ודלא \nכפירש הרב שם:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ואחר כל חלום במקרא מלת והנה וכו'</b>. ואף כי מלת הנה בכל מקום \nהתחלות הענין. כמו שכתבו הרב בהרבה מקומות. אולם אם כן הוא הוי למכתב הנה בחלומי. וכיון \nשנכתב בחלומי והנה לכן מפרש הרב דמשמש כאלו. וכמו מלת כעין בלשון הגמרא. ובלשון המקרא \nכעין הבדולח. כמו שכתב אהל יוסף הרואה בחלום אינו רואה ממש. אלא דומה לו כאלו רואה. \nומצאתי ראיה בספר מאזנים. שכתב טעם על שנאמר בשיר השירים אם תמצאו את דודי. ולא נאמר \nאם תמצאון. ואמר אולי עשה זה שלמה. בעבור שהוא משל. ואינם בנות ממש:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ולא זכר שר \nהמשקים וגו'</b>. דקשה לרב איך שייך מלת את בפועל עומד. לכן מפרש לא הזכיר בפה של פרעה והוא \nיוצא. כמו זכר את ושתי. בית הסוהר. הוראת השם לדעתי הוא לשון הקודש. כמו שדרך אגן הסהר. \nונאמר כן על דבר המקיף ובחרו שם זה על השבי. שאי אפשר להמלט ממנה שמוקף מכל צד. ואשר \nכתב הרב בעבור שפירש אחריו וגו'. לא להודיע לנו הוראת שם בית הסוהר. רק להודיע לנו שנגע \nהדבר אל דתי המלך. ולא עשה כן מלבו להושיבו אצלו בשבי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>ופרעה חולם. היה \nחולם </b>.תמצא פירושו בפסוק וירא בפרשת והנה איל אחר נאחז:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ותרענה באחו וגו'</b>. כי גם אחים \nיפריא הכיל שני הפרושים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>שבלים. לשון רבות נקבות וכו'</b>. כי לא מצאנו נפרד שבול. רק שבולה. \nאו שבולת. כן דעת הרב. ולי נראה שהוא לשון רבים זכרים. והא דלא מצינו הנפרד. אין ראיה. כי כבר \nידוע לנו שיש בצמחים ובאילנות זכרים ונקבות. כאשר הזכירו חכמי באטניק על כן אומר אני דשבלים \nלשון זכרים. ולא דמי לנשים פילגשים:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>וטעם המלאות כמו הבריאות</b>. דקשה לרב האיך נופל ה\"א \nהדעת על דבר שלא הוזכר בתחלה. כי לא הוזכר לעיל רק בריאות וטובות. על כן מפרש בריאות \nומלאות חד הוראה להם. אבל לפי דעתי שתי הוראות להם. כי בריאות מורה. שלא אכלם עש וחגב. \nומלאות מורה שיש להם גרעינים הרבה. וכן עמא דבר. לכן לא מסתפינא להפוך הגירסא לגרוס וטעם \nהבריאות כמו המלאות. כי לא מצינו במקרא הוראת בריאות על צמח אדמה רק על בעלי חי. כמו \nבריא אולם. ובריאי בשר. הבריאה תזבחו. שם בריה. לכך מפרש הרב. דמלת בריא נופל בצמח כמו \nשלמים בלי מחסור. וקרוב ללשון מלאות כמו כסף מלא. הוראתו שלם בלי סיג ובלי מחסור. וכן משמע \nמדברי המכלול שכתב וזה לשונו בריאות כחביריו על דרך השאלה. כלומר מלאות וטובות עכ\"ל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויש אומרים שהוא בדבור השיב וכו'</b>. כן תרגם יונתן ויתי אותיב במלי על סדר שימושי. רק לרב \nקשה דלא מצינו הוראת השיב. רק במי שמשיב דבר או אבידה. או ששב אל העיר. אבל לא מצינו כן \nבאיש אשר דיבר טוב על חבירו. במה שאין בידו לעשות. וביותר יש להפליא על תיבת ואותו תלה. לכן \nדחק הרב לפרש או בפתרון כי אם יכנס דברי הפותר בעיני בעל החלום דומה לו כאלו הוא השיב אותו \nעל כנו. ועיין פרשת תולדות פסוק הן גביר שמתיו לך:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>בלעדי. מלה מורכבת משתי מלות וכו'</b>. \nומסייעא ליה דברי ר' חייא בירושלמי פרק כיצד מברכין וזה לשונו. טובתי בל עליך. מה בל עליך אינו \nמביא לעולם טובה מבלעדיך כמה דכתיב ובלעדיך לא ירים איש את ידו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ומראה כל אחת מהן \nרע</b>. דהוה למכתב ומראיהן רעות. אולם הוא על דרך בנות צעדה עלי שור:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויש אומרים מגזרת \nנשיקה</b>. כטעם צדק ושלום נשקו מי שיש לו קרבת גדול ומרחם על עמו כאב על בנו. יכונה בלשון \nנשיקה. וכן קחשיב בספר מאיר נתיב ישק בהוראת נשיקה: שם",
+                    "<b>אגדל ממך וכו'</b>. וכן מנהג כל הפעלים \nעומדים. כמו לא יגורך רע. לא יגור עמך. על דרך אחיו הקטן יגדל ממנו. כי לא מצאנוהו יוצא בקל:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ראה נתתי אותך</b>. עיין פרשת תולדות בפסוק הן גביר שמתיו לך. וכבר מצינו תיבת נתינה נופל \nבין לגדולה בין לשפלות. ולתתך עליון וגם נתתי אתכם נבזים ושפלים. כמו שמבואר היטב ברש\"י:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>צפנת פענח. אם זו המלה מצרית וכו'</b>. הרב אתי לומר דבין כך ובין כך לא ידענו לפרש היטב. \nאם פרעה קרא אל יוסף כן בלשון מצרית. לא ידענו סבתו. ואם היא מתורגמת כמו אפרים הפרני \nאלהים. ראובן ראה בעני אם כן לא ידענו איך פתרון זה נופל על שם יוסף. ולא נוכל לומר דפתרון זה \nהוא על שם שפתר חלומות. על זה כתב הרב לא ידענו שם יוסף. כי הוה ליה למכתב ויקרא פרעה אל \nיוסף ומדכתיב את שם יוסף. משמע דשם יוסף מתורגם כך. והנה מפרשי ראב\"ע דחקו עצמם לפרש \nדבריו והבוחר יבחר:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אין פירוש כל כי היו מתים ברעב וכו'</b>. וכמוהו כי חנני אלהים וכי יש לי \nכל. ואב לכולם ולרש אין כל. ונאמר אחריו כבשה אחת:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויאמר ר' יהודה המדקדק וכו'</b>. כי \nלהוראת שכחה שני גזרות נשה ונשש. וכן הובאו בספר מאיר נתיב. ושמע מניה דעת ר' יהודה \nמכפולים. שקאמר על משקל חנני ודעת ר' משה נראה שהוא מנחי למ\"ד ה\"א על משקל כאשר צוני. \nנמצא דברי הרשב\"ם נפרכים מכל צד:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>לשבור אל יוסף. הפוך</b>. וכן אדם כי יקריב הפוך. אדם \nמכם כי יקריב:"
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>ושברו לנו. וקנו לנו שבר</b>. דעת הרב שהוא פעל הנגזר משם שבר. ואינו \nמשמש אלא לשמו. ולא כן דעת רש\"י. והדין עם רש\"י. כמו שמצינו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר \nיין וחלב. ואחר העיון נראה לפרש דברי הרב. לפי שהוראת שבר משמש מכירה וקנין כמו וישבור \nלמצרים לכן פירש הרב. דפה משמש לשון קנין:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>נחנו בלא אל\"ף. והוא האמת</b>. נראה כי אל\"ף \nאנחנו נוסף מאותיות האמנתי\"ו. ועיקר מלה זו נחנו ואף שיש לה שתי הוראות. כמו נחנו נעבור \nחלוצים. ואפשר שגם זה הוראת אמת יש לה. ועיין פרשת מטות שם קאמר הרב בהדיא דאל\"ף אנחנו \nנוסף:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>והנה שכח כספיהם</b>. וכבר עמדו נגדו מדקדקים אחרונים. ואמרו שריבוי כספיהם קאי על \nצרורות. ובמקומותם תמצאם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>לא היה יעקב מחריש</b>. אם ראובן דבר נכונה. לא היה יעקב גוער \nבו לאמר לא ירד בני עמכם. ומחריש בינוני פועל מבנין הפעיל. כי מצינו שורש חדש יוצא. כמו בדיך \nמתים יחרישו לדעת רד\"ק במכלול. ועיין בדברי הרב בתיבת ויפשיטו כתב הרב הערימו אותו. ומה גם \nכי לא מצינו יוצא מלת ערם. ואם איננה כן לא ידעתי פירושו. כי המפרשים אין אחד מהם גולה את \nאזני:"
+                ],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>דרך לשון הקודש להוסיף גם</b>. ולדעתי הוא על דרך כמוך כפרעה. כעמי כעמך. כי כן \nדרך הלשון לדמות שני דברים יחד. כאלו נאמר עמי כעמך ועמך כעמי. אתה כפרעה ופרעה כמוך. וכן \nמשל בנו גם אתה וגו':"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וטעם ואל שדי שיש לו וכו'</b>. עיין בדברי הרב תחלת פרשת וארא ופרשת \nלך לך תמצא באר היטב משקלו. אבל רש\"י בפסוק הנ\"ל דרך אחרת לו בפירוש תיבת שדי ואלי שתי \nדעות תלוים באשלי רברבי ובעלי סודות יבינום:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וטעם עון במקום הזה</b>. ודבריו פשוטים שחסר \nתיבת העון כמו באב��גיל שמואל א' כ\"ו. ושם קאי על החטא וכאן על העונש. כאשר כתב הרב כמה \nפעמים שגם העונש נקרא עון. ובמגלת איכה ד' פירש הרב שכר רע כמה דתימא מזל רע ואינו רחוק \nשגם באביגיל נאמר על העונש:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>השלום אביכם הזקן וגו'</b>. כי שלם בלא וי\"ו מורה על שלימות \nהגוף ובריאות. כמו ויבא יעקב שלם. אבל שלום עם וי\"ו מורה על שלום מאויביו ומפגע רע ועיין \nקדושין ס\"ט בעל מום דעבודתו פסולה מניין וגו' אמר קרא את בריתי שלם והא שלום כתיב וי\"ו דשלום \nקטיעה ואם נשאל על שלימות גופו שייך שפיר אם שלם אביו בבריאות. אבל על שלום מאויביו שהוא \nדבר שאינו תלוי בו רק בדעת אחרים צריך לשאול השלום יש אל אביכם הזקן לכך קאמר הרב תיבת \nהשלום משמש כאן כמו שם תואר כאלו נכתב השלם בלא וי\"ו והדר קאמר גם אם היה שם שייך שפיר \nרק שהיא דרך קצרה כמו אתה שלום. ולדעת הרי\"ק הוא תואר בפלס רחוק קרוב:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ויקדו וישתחוו \nוגו'</b>. נגזרת משם קדקד. וספיר גזרתה קדה והוכפל הפ\"א. ודקדוק הרב דהוה כאלו נכתב וישתחו ויקדו. \nכי בטרם נעשה הקדקוד סמוך לארץ כבר השתחוו ורבים כמוהו במקרא וכבר נגלה לפניך מאמר \nחכמינו זכרונם לברכה בסוכה אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל וכו' וזו היא קידה וכו':"
+                ],
+                [
+                    "<b>יחנך. \nאין לו משקל</b>. דהוה למכתב יחנך בדגש הנו\"ן לגזרת חנן והוקלה. ונפל תנועת החי\"ת על היו\"ד. \nומדקדקים חשבו מלה זו בתוך שאר המורכבים ומה שכתב הרב שנשתנה בעבור אות הגרון לא ידעתי \nאות הגרון מה עבידתיה:"
+                ],
+                [
+                    "<b>נכמרו. בערו ויקדו וכו'</b>. נראה שנפל טעות בחומשים וצריך לומר בערו \nויקדו כיקוד אש:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>טי\"ת נצטדק וכו'</b>. התפעל מגזרת צדק נהפך התי\"ו לטי\"ת ודוחקת עצמה \nבין פ\"א לעי\"ן. וכן שינתה מקומה התי\"ו של השתמר ותי\"ו של ויסתבל החגב. כי כן מצאנוה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ולמה לא הביא המזכיר החמשה שאין להם הכרע</b>. הלא תדע גמרא ערוכה יומא נ\"ב חמש \nמקראות שאין להם הכרע שאת משוקדים מחר ארור וקם. שאלני חד מן חבריא על דברי הרב לאמר \nבגאוה ובגודל לבב דברי הרב להקשות ולמה לא הביא וכו'. גם הקשה הלא גם וישלוף נעלו לא הביא \nאיסי בן יהודה בגמרא שם ואני השבתי לו הלא ידעת מקרא מלא דברי חכמים בנחת נשמעים. קריא \nמקרא בניחותא ויאמנו דברי הרב. שהרב מתרץ מדוע לא חשיב איסי בן יהודה ועזב את אביו. ומתרץ \nמאותו טעם דלא קחשיב וישלוף נעלו. לא קחשיב גם כן ועזב וזה שכתב ולמה לא הביא וכו' וישלוף \nנעלו שאין לו הכרע אם הגואל שלף נעלו או בועז. רק טעמא דגמרא דלא חשיב רק אותן שיש לספק \nבהן אם נדרשים ומפורשים למעלה או למטה כמו וקם וכדומה אבל אותן שיש בהן ספק בפרושם לא \nקחשיב. לפי שמצינו כן למאות במקרא ולכן לא קחשיב גם כן ועזב. וזה שכתב הרב בקיצור נמרץ וזה \nעמהם. ואף דמתרץ הגמרא דלא קחשיב וישלוף נעלו משום דלא כתיבי באורייתא. אבל באמת אף אם \nהיה נכתב באורייתא לא חשיב להו איסי בן יהודה משום טעמא דרב דאם כן יתרבו החשבון למאות. \nומלבד זאת אין צורך לחשב ועזב כיון דלא נפקא לן מידי לפיסוק טעמים וקל להבין. וראיתי באהל \nיוסף שטרח עצמו בפלפול וסברא בדברי הרב. והדברים פשוטים כמו שכתבתי ולכן לא קחשיב גם כן כי \nציד בפיו. ורב יעבוד צעיר:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>פן תורש כמו תכרת וגו'</b>. ושרשו ירש מגזרת יירש הצלצל אכנו \nבדבר ואורישנו. הוראתו כריתה. ובנין נפעל וזמנו עתיד. תימא על הרב וגם על הרשב\"ם שלא הלכו \nבעקבות התרגום דפירש דלמא תתמסכן הלא מקרא מלא הוא משלי למ\"ד פן אורש וגו':"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>צוארי \nימצא לשון רבים וכו'</b>. כי ימצא עד צואר יגיעו וגם נמצא באחת ענק מצורניך. ורש\"י כתב במשלי \nהטעם דצואר נקרא לפעמים בלשון רבים משום שהגרגרת עשוי טבעות הרבה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>בר דגן ולחם \nכמשמעו וכו'</b>. שאר מינים נקראו מזון. כי לרוב מבשלין או מטגנין אותם לאפוקי דגן ושעורים שנאכלין \nכשהן אפויין בתנור או דכו במדוכה וטחנו ברחיים אלו אין נקראים מזון. ועיין בפרשת חיי שרה כתב \nהרב על פסוק ומספוא לחמורים שהשעורים בכלל מספוא. וגם מטעם זה הוציא שעורים מכלל מזון. \nואהל יוסף אוקמה לדברי הרב בדרך רחוקה. ואם אנחנו ידענו שרב אוהב לפרש בפשיטות. מדוע נפרש \nאנחנו דבריו חוץ מגדרו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>שרי מקנה כסוס כפרד</b>. כי מקנה סובל דברים הנקחים בכסף כמו \nלאברהם למקנה. עושה מקנה וקנין. ספר המקנה. וגם הוראתו צאן ובקר וסוס ופרד. וקאמר הרב שאל \nתטעה לומר. דפירש שרי מקנה על קנין המלך לקנות תבואה באוצרותיו. כי כל תבואת מצרים היה ביד \nיוסף. וגם רחוק שיעשה שרים לקנות בגדים וכל צרכי חילותיו. ואשר נכתב בפסוק על אשר לי מוכח \nדלא קאי על מקנה צאן כי למלך אין צאן ומחוורתא דקאי על סוס ופרד הצריכים למלחמה ושייך \nשפיר ואם יש בם אנשי חיל. ואהל יוסף פירש באופן קרוב לזה אולי מחשבת הרב על שני הפירושים \nיחד כי שניהם כאחד טובים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ותלה על משקל ותתע וכו'</b>. וגזרתה תעה כמו אל תתע בנתיבותיה. \nוכן גזרתה כאן לאה או להה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>הבו וגו'</b>. כי גזרתה יהב וגם הא לא ינוע לבד ועיין פרשת שמות \nהבה נתחכמה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>תשם מגזרת והבמות תישמנה וכו'</b>. הנה הרב אסף גזרת תישמנה וגזרת ישימון \nיחד לדעתו נצמחו מגזרת ישם. וכן הסכימו חשובי מדקדקים אחרונים. אבל בספר מאיר נתיב חלקום \nלשני גזרות ישימון שם בגזרת ישם. ותשם בגזרת שמם. גם דעת כמה מדקדקים ותשם שרשה אשם. \nועיין במכלול כי משפטם (תאשם). וכן כתב הרב בפרשת ויחי ובקהלם לא תחד מגזרת אחד. והנכון \nלדעתי להוראת שממה שני פעלים נרדפים ישם ושמם כי גם ישימון לו הוראת שממה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>ויגד \nהמגיד ליעקב וכו'</b>. כי בתחלה נכתב ויאמר ליוסף. צריך גם כן לפרש האומר. או היה שליח מיעקב. \nששלח לו ליוסף לבוא אליו. ואותו השליח בא אחר כך אל יעקב. וזה שנכתב ויגד ליעקב על כללות \nהתשובה לאמור באתי עד הלום עשיתי שליחותך. ואחר כך ויאמר הנה בנך יוסף בא. וזה נאוה בדקדוק \nהלשון:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>שכל את ידיו וגו'</b>. כיון שמלת את מורה על הפעול וגם בנין פועל רגיל לצאת. לכן \nמפרש הרב כאילו ידיו וכו':"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>מלא הגוים</b>. עיין פרשת בא ומלאו בתיך. ועיין פרשת בלק מלא ביתו  כסף וזהב. ואז יכונו דברי הרב בפיך: שם"
+                ],
+                [
+                    "<b>וישם את אפרים.</b> בדבור הברכה. כי גזרת שום נופל על  התמנות כטעם שום תשים עליך מלך. ונופל על ברכה ורצון. כמו הן גביר שמתיו לך. אף כאן לא שם  יעקב את אפרים בפקודתו. רק בברכתו שמהו לראש ועיין פרשת תולדות בפסוק הן גביר שמתיו לך:"
+                ],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>פחז בעבור שפחזת וכו'</b>. ומלת תותר מבנין הנוסף שלא נזכר שם פעלו והומרו השורק \nבחולם כמו ברצונם עקרו שור. ולפי פירוש אחרים אל תותר מבנין הפעול, ובא בפתח על דרך אם \nלמ\"ד פעל אות אחה\"ע וטעמו תראה במכלול ומשיג הרב על אחרים. לפי שלא מצינו מלת אל רק \nבמקום צווי. ודרך נתיבה הוא זר ויצא מן הכלל. ואחר כך חוזר הרב לענינו הראשון דלא כדעת אחרים \nרק אל תותר מבנין הפעל. וזה יהיה ענשו על שפחז כמים בהשתדלות יהיה זריז ונפסד ולא יהיה לו \nיתרון. ודעת הגאון שפחז לשון רק ופוחז. כן לדידן פירושו חפז. אבל באמת גם לדידן אין פוחזים הפוך. \nכי תיבה פחז הוא שם המשותף. ועיין בספר מאיר נתיב שכתב הוראת פוחזים נמהרי לב כמו פחז. \nובעל אהל יוסף קצר במקום שאמרו להאריך:"
+                ],
+                [
+                    "<b>מכרתיהם וגו'</b>. כמו מחנותיהם. מלבד מתנותיכם. כי \nגם היא מחסרי נו\"ן ולא נכר שוע לפני דל:"
+                ],
+                [
+                    "<b>תחד. מלשון יחד וכו'</b>. ועיין פרשת ויגש בפסוק \nוהאדמה לא תשם. ומלת סוד לשון עצה ומחשבה. וגזרתה יסד. כמו אשר נוסדו יחד משקלה סוד ה':"
+                ],
+                [
+                    "<b>ארור אפם כי עז</b>. פירש הרב על פסוק ויברך אותם אלהים. הוא לשון תוספת. ולדבריו מה שנאמר \nפרשת וירא כי ברך אברכך. והרבה ארבה הוא כפול בטעם מלות שונות. כמו יתר שאת ויתר עז. אפם \nכי עז ועברתם כי קשתה. והיא צחות הלשון. וכמוהו ואברכך ואגדלה שמך:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ולבן שנים. שם \nהתואר וכו'</b>. לא נפלאת היא ממך. כי כל משקל אשר ישקל בפלס שנים. כמו ידים רחיים רגלים. פי \nשנים להם. כמו רחיים יש לה שכב ורכב. וכן כולם. וזה כונת הרב. על שם מערכות שנים יתרבו בלשון \nשנים. ולא יתקיים על דרך בן בנים או קן קנים. ואל תפנה אל המזלג שלוש השנים. כי שאול הוא \nמבעלי חיים. אמר המחבר רחוק הוא שיסולה ראשי שבטי ישראל. שלא יאכלו דבר טמא. משל למלך \nשמקלסין אותו בכלים של כסף וכו'. ויפה נדרשת בדברי חכמינו. לא בא בפי בשר פיגול. ויפה כתב \nהרב שהדרש משובש. ברם אם נמצא במדרשי חכמינו ז\"ל הדרנא בי. כי כל דבריהם כגחלי אש:"
+                ],
+                [
+                    "<b>וירכתו על צידון וגו'</b>. נכתב על תחת עד על פי המסורה. ולי נראה לפרש תיבת וירכתו ממשלתו. \nכמו שפירשתי בפסוק שים נא ידך תחת ירכי וכמו שפירש אליעזר בן דורמסקאות על תיבת אברך. וזה \nהוא לחוף אניות וירכתו על צידון. כטעם אתה בנציבין ומצודתך פרוסה על ירושלים. ונכון מלת על גם \nכן בדקדוק:"
+                ],
+                [
+                    "<b>חמור סמוך על כן רובץ</b>. כי אם אין חמור סמוך סובל הוראתו נמשל לחמור בתקפו. \nגרם כטעם לא גרמו לבוקר (צפניה ג׳:ג׳). ועצמותיהם יגרם ואם כן הוה ליה למכתב רבץ. בלשון עבר נסתר. \nאבל אם חמור סמוך וגרם שם אז שייך שפיר רובץ בלשון בינוני. ואהל יוסף כתב פירוש בדברי הרב. \nכיון שחמור יש לו עצם כבד. על כן רובץ בין המשפתים ואין צורך להשיג דבריו. כי הם מושגים \nמעצמם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וטעם לישועתך קויתי ה' וגו'</b>. הנה הקורא אשר יניח דברי הרב אל פיהו יצחק בקרבו \nלאמר דבריו אין להם המשך כלל. וכי בכל הברכות אשר ברכם לא ירא עד שהגיע אל ויפול רוכבו \nאחור ולא כן ירא על נפשו באומרו ידך בעורף אויביך אולם לאחר העיון ראיתי דבריו במישור נאמרים. \nוזה שדבר בצחות לשונו. שלא ישוף ראשו. כדי להעמידך על הענין הפותח מחט סדקית. כיון שאמר \nהקב\"ה לנחש הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב. וידוע כי קללת נחש מרמזת על כמה ענינים גדולים. \nעל עניני יצר הרע. ועל סבובי מלחמות כנאמר כהתימך שודד תושד ככלותך לבגוד וגומר ועתה ברך \nיעקב שישוך עקבי סוס לשונאו. אל תאמר שיהיה חלילה להיפך. ושונאיו ישופו ראשו. לכן אמר ויפול \nרכבו אחור. אף כי דברי הרב מעטים. אולם איכותם גדלה במאד. איך יעקב בתפלתו ובברכתו תקן \nכמה וכמה קללות וגדופים מן בני ישראל. ואנכי אמרתי בדרך דרוש על טעם גולת עלית וגולת תחתית. \nשאם יגביר על שונאו מלמטה. יפול השר למעלה. על דרך דרכת בים סוסיך כי תרכב על סוסיך (חבקוק \nג'). וכן ועקבותיך לא נודעו. וזה שהבטיח הנביא. אל תירא בהלחמך עם שונאיך מן הגבורים אשר על \nראשיהם. הנני מבטיחך שיפול רכבו אחור. וזה לישועתך קויתי ה'. גם סובל המקרא לפרש על מה \nדכתיב לעיל דן ידין וגומר. והזהירם אפילו בדברים קטנים שאדם דש בעקב ידין דינו. עלי דרך. יקוב \nהדין את ההר. ואף אם יגיע ממנו היזק גדול לו או לאוהביו. וזה הנושך עקבי סוס ולא יחוש אם יפול \nרכבו אחור. כי לישועתך קויתי ה' ובמשפטך דבקתי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>נפתלי אילה שלוחה. על דרך דורן</b>. כטעם \nויתן שלוחים לבתו. והוראתו נפתלי יהיה חביב בעיני רואיו. וכל רואיו יברכו אותו כאשר מברכים מי \nשנותן מתנה וכן דרך הפסוק כבכורה בתאנה בראשיתה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>בני שלשים</b>. כי הרב סבור שהוא \nכדרך כל הסמוכים. שהמה תחת מלת של. כמו חצר המשכן פירוש חצר של המשכן. ונזיד עדשים. \nויפה תפס עליו בעל אוהל יוסף. שמצינו בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל. ולא מלכו מבניו כי אם \nארבעה עיין שם אבל הסמיכות הוא מענין אחר. לקצר על הלשון. כמו וחכך כיין הטוב. מלאכי רעים \n (תהלים ע'). וראיתי בספר בנין שלמה שמשיג על הרב. מדכתיב אחריו גם בני מכיר בן מנשה יולדו על \nברכי יוסף עיין שם ולא ידעתי מה ענין אפרים למנשה. דלמא מזה ראה שלשים ומזה רבעים. או דלמא \nקא משמע לן שהמה יולדו וגדלו אצלו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                []
+            ]
+        ],
+        "Exodus": [
+            [
+                [
+                    "<b>בפסוק ואלה שמות.</b>. אמר המחבר דלא חשיב הפסוק לפי סדר תולדותם. אשר הוזכרו בפרשת \nויצא. לחלוק כבוד לאמותינו לכן חשיב ברישא בני לאה. כי הם נולדו ראשונה. ואחר כך בני רחל. \nואחר כך בני השפחות לפי סדר תולדותם. ועיין בדברי הרב פרשת במדבר בדיבור המתחיל לבני יוסף \nוגו':"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>דע כי כל הפעלים</b>. דהיינו שם המקרה הוא חסר ולפעמים נכתב אחריו. כמו הסך נסך לא יקרחו \nקרחה. כי ידור נדר. וכולם נדרשים יפה בגמרא:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויקם מלך חדש וגו'</b>. הרב נקט שתיבת חדש הוראתו שלא בא מזרע מלוכה. וזה שאמר \nהכתוב פרושו כמשמעו בלא תוספת. דהיינו שאין הוראת חדש שהוסיף גזרות חדשות ולא נעלם ממך \nפלוגתא דרב ושמואל:"
+                ],
+                [
+                    "<b>הנה עם בני ישראל וגו'</b>. עיין פרשת שופטים פירש הרב מום כל דבר רע. \nפירש מום. וכן כאן בני ישראל הוא פירוש של עם: שם",
+                    "<b>כל ממנו בספרי אנשי מזרח</b>. הנה הרב מצדיק \nאנשי מערב ששניהם דגושים בין ממנו ליחיד נסתר ובין ממנו לרבים נמצאים. גם ממנו ליחיד נמצא. \nוהקשה לעצמו הלא כל כינוי ני רפה. כמו נחני ה'. והיה ממני הפך המנהג להדגיש. ותירץ דחסר נו\"ן ני \nבמכתב. דהוי למכתב ממנני. אחת למלת מן. ואחת לכינוי. לכן קאמר הרב. כי הנו\"ן הראשון תבוא עם \nאות המ\"ם כאל והוא מן וכו'. והדר קאמר הטעם ממנו לרבים נמצאים. גם שם חסר נו\"ן נו. והדר \nקאמר טעם ממנו ליחיד נסתר להתבלע הה\"א בחסרון כי לרוב נאמר ישמרנהו. כמו מאויבים מנהו. \nותקח אזני שמץ מנהו ודע שמצינו כינוי מן ליחיד נמצא במ\"ם אחת כמו שעו מני אמרר. אבל סורו מני \nדרך. הטו מנו אורח בצירי הנוני\"ן. אין היו\"ד מורה על הכינוי. רק היא מתוספת האמנתי\"ו. עיין רד\"ק. \nומה שכתב הרב רק ישמרהו דרך קצר. הוא מלתא בפני עצמו. ושקיל וטרי בענין כינוי פעלים אשר \nהמה בה\"א או בנו\"ן או בשני נוני\"ן או בנו\"ן עם ה\"א. שמענה ועתה דע לך. ועיין קהלת אשריך ארץ:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ולומר פרוכים אינו נכון</b>. אומר אני שנכון כיון \nבעל הפייט. כמו מן מלח מלוחים. וכן נראה שנאמר מן סרח העודף. וסרוחים על ערשותם:"
+                ],
+                [
+                    "<b>וגזרת \nעבד בלא בי\"ת</b>. קמשמע לן דגזרת עבד פעמים קאי על הנעבד. ופעמים קאי על העובד. כמו נשה \nפעמים קאי אלוה ופעמים אמלוה. כי גם שם תליה מלתא אם נכתב אחריה בי\"ת:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ומלת וחיה \nקשה</b>. דברי הרב פשוטים וחיים הם למוצאיהם דייק דאי אפשר להיות חיים מכפולים. כי פעל עתיד \nממנה אינו דומה לכפולים כלל. ונוטה יותר לבעלי ה\"א באחרונה. גם לא מצאנו יו\"ד שורש בסוף \nהתיבה. כמו שלא מצינו וי\"ו בסוף התיבה. וזה תוכן דבריו. וכן יתכן לפי דבריו יחי ויחי היו\"ד בשוא. \nכמו תיבת יהי ויהי. וכבר ביאר אותו הרב לעיל בדיבור המתחיל ויהי כל נפש:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ודע כי זו המלה</b>. \nעל כן יראו מאת ה' הוא הנכון. דעת הרב דכאן הוראת את. פירוש מלפני ה'. כי את בכל מקום מורה \nעל הפעול. וכאן לא שייך. כיון שאינו יוצא ואינו עומד כדאמרן. ומסיים הרב על כן מלת נורא איננו \nבבנין נפעל. כמו נולד נשבר ונדכה. כי נולד נעשה הפעולה מן המוליד אותו. וכן נשבר ודוגמתו. אבל \nהדבר אשר האדם ירא ממנו לא נעשה בו פעולתו כלל. ודעת הרב נכונים מאד בדעת השכל:"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ולא נדגש צדי\"ק הצפינו</b>. אבל במכלול כתב שהצדי\"ק נדגש לתפארת. כמו מקדש ה'. וכן \nהובא באור תורה בשם המסורה. על כן לא מסתפינא למחוק תיבת ולא. וצריך להיות ונדגש צדי\"ק \nהצפינו. וכן אם יקרך עון נדגש הקו\"ף לתפארת כמו מקדש ה'. ואף שמלת יקרך מבנין הקל ומה שכתב \nהרב בעבור היות הצדי\"ק בשוא נע נרפה הפ\"א. שהיה ראוי להדגיש. והוא שם הפועל מבנין הכבד \nהנוסף וכו' פירש כיון שהצדי\"ק נדגש. אם כן שוא כפולה השנית הוא שוא נע כדרך שני שואין רצופין \nולא שייך אחריה דגש קל. אבל אם לא היה דגש בצדי\"ק היה הצדי\"ק שוא נח וראוי לבא אחריה דגש \nקל. כמו השלך הפקד:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ותתצב מלה זרה</b>. והיא בנויה על בנין השתמר. ויסתכל החגב. ויהי לזרה: \nשם",
+                    "<b>כי תי\"ו לרדת וכו'</b>. כי למקור חסרי נון ונחי פ\"א יו\"ד דין אחד להם להוסיף תי\"ו בסופה תחת \nהנו\"ן או יו\"ד בתחלתה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויבואו הרועים ויגרשום</b>. צדקו דברי בעל מבין חידות. שצריך למחוק \nתיבת לעתיד. והטעם דלא תתערב עם המלה ובו תדבקון. וכה תעשון. שהנונין מאותיות האמנתיו \nהנוספים לדרשה. ולא ידענו את מי גרשו הרועים. לכן נאמר במ\"ם. וכתב כי כן מצא גירסא הובא \nבהרד\"ק עכ\"ל. אבל בין כך וכך דברי הרב דחוקים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וגם ספר אלדד הדני</b>. זה לשון האגור בשם \nרבינו ברוך. ראיתי בהלכות שחיטה שהביא ר' אלדד הדני הבא מעשרת השבטים אמר יהושע מפי \nמשה מפי הגבורה. כי הזובח לה' ואינו יודע הלכות שחיטה וכו' ע\"ש. על כן אמרתי דברי הרב נדחים \nמדברי רבינו ברוך:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>וישמע. טעם ויזכור</b>. דבריו עולים לפי דעת חכמינו ז\"ל כי קושי השעבוד \nהשלים לגאולה. ולכן היה הפקידה קודם הזמן. וזה שכתב הרב טעם על ויזכור קודם זמנו. לפי ששמע \nנאקתם וחמל עליהם:"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>הסנה בה\"א הדעת</b>. וכן כתב הרב על \nפסוק הר אלהים חורבה המה דברי משה ופירש מקור חיים כי לא נקרא הר אלהים עד אחר המעמד \nשירד ה' עליו ולקמן וירא ה' כי סר לראות כתב גם כן אלה דברי משה אמר המחבר יען וביען אשר \nאהבתי דברי הרב. לכן אפריד עליהם באפי אדברה ולא איראנו ברוב מקומות שהוזכר בדברי הרב אלה \nדברי משה הוא נגד דעת חז\"ל. עיין שבת פרק ט' מימרא דר' יהושע בן לוי. אמרו מלאכי השרת מה \nלילוד אשה בינינו וכו' ועיין נדרים פרק ד'. שבע דברים נבראו קודם שנברא העולם גם מתנגדים דברי \nהרב נגד כמה מקומות בזוהר הקדוש. ועיין בפרק חלק כי דבר ה' בזה וכו'. ואני תלמיד טועה כתבם \nבשמי לחיי. ואם כתבה הרב שגגה הוא לפניו וה' יסלח לו: שם",
+                    "<b>אוכל</b>. שם התואר. ועיין צחות דף \nלמ\"ד וז\"ל ומה נכבד דקדוק ר' משה כהן וכו'. כי מצא ארבע פועלים בכל המקרא. ואין להם חמישי \nשבאו על משקל פועלים והם פעולים ואלו הם אם תראה אותו לוקח. והסנה איננו אוכל וכו'. בספר \nמאזנים האריך הרב יותר:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ואין לוי כולל</b>. טעות סופר הוא צריך לומר ובן לוי כולל ותימא על \nהמפרשים שלא הגיהו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויאמר מי אנכי</b>. הנה דברי הרב נכתבים בקיצור נמרץ. ובעל מקור חיים \nהרבה לפרש בו ולשנות הגירסא ואענה אף אני חלקי טופס דבר הרב דאין חילוק בין אני לאנכי לכינוי \nמדבר בעדו בלי זכר הפועל או הפעול כי המקום יכיר המדבר אם אני פועל או פעול ואם אתם פועלים \nאו פעולים גם דעת הרב שאתה ואתם מגזרת אנת או אנא כדעת כמה מדקדקים כמה שכתב ואתם \nבהתבלע הנו\"ן מגזרת אן הלכתם. ואחר חזר הרב לפרש אפשר דאנכי שלש אותיות שרשיות המה אנך \nובאר בשתי כנוים כינוי המלה וכינוי היו\"ד כמו שמצינו בכינוים לא הקפיד הכתוב לכתוב כינוי עם \nריעה אחריו. כמו אין משקל לנחושתם כל הכלים (ירמיה נ\"ב). כן לא הקפיד כינוי אנך עם כינוי יו\"ד \nאצלה נמצא דברי הרב מפורשים היטב רק המדפיס טעה לכתוב נחושתיך תחת נחושתם. ואני ראיתי \nכי פירושו סובל דברי הרב יותר מכל אשר קדמוני המפורשים לפני אולם אחרי רואי דבר הרב \nאברבנאל בפרשת יתרו בפסוק הלא אני ה' ואנכי אהיה עם פיך ראיתי כי דברי הרב פשוטים וזה לשון \nאברבנאל. כי תמיד שם אנכי הנזכר מורה הוראה מיוחדת על מציאותו המחויב. ואין כן מלת אני. כי \nמלת אנכי מורה על עצמות הדבר. כמו אנכי מגן לך. אנכי אלהי אברהם אביך אנכי ה' אלהיך. ויהיה \nזה גם כן מענין משקולת הגדול להנדאי שהוא עיקר המעמיד והבנין כטעם ובידו אנך. כן אנכי הוא \nעצמות המדבר והמעמיד. ואף בו יתברך שהוא ראש וראשון הבונה שמים מעליותו. כמו שכתוב אנכי \nארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה עכ\"ל אברבנאל נמצא דברי הרב פשוטים אנכי מגזרת אנך על \nדרך נחושתיך. כמו שפירשו המפרשים שעצמות הדבר נקרא נחושתים כמו וחרה נחושתיך. וזה שכתב \nהרב בעבור שאמר והוציא השיב מי אנכי המורה על עצמות המעמיד והמחזיק והקטין עצמו. ודברי \nהרב נכונים לפי הדקדוק ולפי הענין:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ולא ימצא עוד בכל \nהתורה</b>. אף כי נמצא(דברים ג') . ה' \nאלהים אתה החלות. ושם (ט') . ה' אלהים אל תשחת עמך. אבל שם נאמר באל\"ף דלי\"ת. ועיין פרשת \nוארא:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ונצלתם כמו ודברתם</b>. כן יתכן להיותה הבנין מנפעל. כמו ונגפתם וכו' כי מן דגש הצדי\"ק \nאין הכרע אם הוראתה על נו\"ן נפעל או על הבנין. אבל פתרונה וענינה וגם תיבת את מורים כי אחות \nאביה היא ממשפחת פועל:"
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויבקש המיתו ור' שמואל בן חפני וכו'</b>. פלוגתא היא בנדרים \nפרק ג'. דעת הרב אתיא כר' יהושע בן קרחה ודעת ר' שמואל כר' שמעון בן גמליאל ובעיני יפלא \nשנעלם מהם גמרא ערוכה מרב ושמואל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וידבר לאמר למשה.</b>. המעיין בקרא יראה שהוראת \nלאמר מתחלק לכמה גוונין. עיין ברש\"י דברים. ואומר אליכם בעת ההיא לאמר. ועיין במזרחי שם. \nועיין ברש\"י תחלת ויקרא מאהל מועד לאמר. ועיין רשב\"ם בפרשת שמות ויצו פרעה לכל עמו לאמר. \nולדעתי יותר נראה שכל לאמר שבתורה הוא התחלת הדבור. כמו שנאמר בלשון העמים קודם התחלת \nהענין (פאלגענד). כי הוא מקור ואין לו שייכות כלל עם עתיד הנהפך לעבר. ועיין סוטה כ\"ז ע\"ב. ועיין \nברכות כ\"ג אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר וכו'. ועיין יומא פרק א' מאמר ר' מנסיא וכבר \nנפל פיתקא בין המדקדקים בדגשות הלמ\"ד לאמר הרד\"ק סובר אחר משה דגושה ולא כן אחר אהרן. \nואור תורה חלק עליו במקצת. ובעל יסוד הניקוד סובר דלעולם אינו דגושה. וכבר הארכתי לדבר בו \nבחבורי אם מטעמים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>יש לתמוה על המסדר</b>. צריך להיות למה לא דבק וכן ויהי ביום כלות \nמשה לכתוב. עיין בפרשת דברים. אבל בתרגום יונתן משמע שפיר דקאי פסוק ויהי ביום דבר לפרשה \nשלפניה עיין שם ועיין מה שכתב הרב פרשת במדבר בד\"ה והזר הקרב:"
+                ],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>יש חילוק בין וידעו</b>. \nתוכן דברי הרב בכל מקום שנאמר וידעו בציר\"י היו\"ד הוא יו\"ד העתיד ויו\"ד השורש נבלע בצירי. \nוהוי\"ו הוא וי\"ו המוסיף:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>והנה שכח מי הירדן</b>. פירש יכרתון הוא לשון רבים. ואפילו הכי נאמר \nמי נמצא אין ראיה כלל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויעשו כן וגו' כי הה\"א איננה מאותיות המשך עכ\"ל</b>. דאי אפשר \nלהיות מן בלהטיהם ששרשו להט. דאין הה\"א נמשך מן התנועה כמו שאר אותיות או\"י. כמו שכתב \nהרב לעיל פרשת שמות על תיבת היליכי לכן כתב דשרשו לוט. את פני הלוט:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ולפי דעתי כי \nמכת הדם</b>. ואנו אין לנו אלא דברי רבותינו ז\"ל כי ממכת דם נתעשרו ישראל. ואפילו נכרי וישראל \nשותין בספל אחת היה חציו דם וחציו מים. ולפי דעתי תלמיד טועה ועני בדעת כתב הדברים האלה. \nוכבר גליתי לך בריש בראשית שתלמידים טועים פקו פליליה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אעשה לך תפארת</b>. הנכון שהוא \nמקור מבנין התפעל. כאלו נאמר אני אקבל על עצמי להסיר הצפרדעים בתפלתי. וכן דרך האנשים \nהמקבלים דבר על עצמם אומרים בלשון התפארות. וכיון שמשה רבינו אמר זאת רק בדרך שבני אדם \nמדברים והוא לא כן יחשוב להתפארות. לכן נאמר בלשון התפעל. על דרך יש מתעשר:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויפת \nאמר וכו'</b>. עיין יהושע ז' והנם טמונים בארץ בתוך האהלי. גם שם נאמר ה\"א הדעת עם הכינוי. ואלה \nשניהם זרים המה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>משליח מלה זרה</b>. ולדעתי יש לו אחים ורעים. עיין ביחזקאל הנני משליח. \nועיין בפרשת בחקותי והשלחתי בכם כתב הרב כמו הנני משליח בך:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>מלת ויסר זרה</b>. דברי הרב \nפשוטים. כי דעתו לכאורה שהיא בנין הכבד. ונכון להיותו ויסר בסגו\"ל הסמ\"ך לכך קאמר הנה בא ויסר \nבפת\"ח תחת ויסר בסגו\"ל. כמו ויסר את אופן כי גם היא זרה. והדר קאמר הרב דנכון להיותו מבנין \nהקל. ואם כן שפיר ויסר בפת\"ח. אבל לקמן בפרשת בשלח ויסר זרה:"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>בפסוק בא אל פרעה</b>. דע דמניח הלשון בחר במלת הליכה על הריחוק כ��ו והלכת אליו. ומלת \nבא על הקרוב כמו בא אלי העבד. בוא אלי. ולא נכון לומר לך אלי או בוא אליו. אולם אצל השם ב\"ה \nלא שייך ריחוק כלל כי מלא כל הארץ. על כן על נכון נאמר בוא אל פרעה. כי ריחוק וקירוב אצלו \nשוים ונוכל להשתמש באיזה מלה שנרצה ומה שכתב הרב בדקדוק שיתו בינו שומו. כבר פירש בעל \nהמסלול בסוף מסלת הפעלים מה שיש בו די. גם הרז\"ה בקורי עכביש שנה ופירש דבריו והמה נכוחים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ומלאו זו המלה</b>. דעת הרב כי ענינה מנפעל כמו שתרגום מפרש ויתמלון בתיך ובתי כל עבדיך \nובנינה מקל: וכן דרך כל אחיו ורעיו. והנכון שחסר את. כמו וכבוד ה' מלא את המשכן. גם משונה \nבדקדוק מלאו ארבע כדים מים. שבנינו דגוש ונקודתו מקל כמו מלאו ידכם היום לה'. כי מצינו מלאו \nאת המים בימים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>על פי נבואה וכו'</b>. לא ידעתי מאי רבותא משמיע הרב בזה. כי גם לפניו לא \nהיה כן נכתב על פי נבואה. וכל אות ונקודה שבתורה נכתב על פי נבואה באספקלריא המאירה כמו \nשהעידה התורה ואחריו לא קם. ולדעתי גם בדברים האלה שגה תלמיד הטועה כתב רבינו חננאל ז\"ל \nמעת עתרת משה רבינו עליו השלום ועד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים ואם יפול בארץ \nישראל ויבא ויכנס בגבול מצרים אינו אוכל מכל יבול הארץ כלום. וזה דבר ידוע לכל. עיין מכלול \nלרד\"ק:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וימש חושך כמו וימיש</b>. דהיינו שהוא מנחי עי\"ן והוראתה לשון הסרה. כמו שפירש \nהתרגום. ודע מה שנכתב לפנינו בדברי הרב וידע ויבא וכו' הוא טעות בעל המדפיס או הכותב. ומה \nשכתב הרב ויש אומרים שחסר אל\"ף וכו'. ואין טעם לפירושם עד כאן לשונו. פירוש אף שהמלה סובל \nהוראתו. אבל אין לו פתרון לפי הענין. וכתב הרב ואין טענה בעבור שהוא מפעלי הכפל וכו'. לכאורה \nקושיות הרב כיון שלא נכתב שני שיני\"ן. ואף שרוב כפולים מצינו באות אחת כמו ויסב ויגל. אבל \nטענת הרב כיון דשורש ממש לרוב נכתב בשני שיני\"ן כמו וימשש לבן. כמו מששת ממשש בצהרים. \nכאשר ימשש. ובלילה ימששו. וכל אחיו ובית אביו באו כן. לכן כתב הרב דאין זו טעות. כיון שמצינו \nפעם בשי\"ן אחת לא איכפת לן. ואף לדעת האומרים שהוראתו ממש אף על פי כן גזרתו מוש מנחי \nעי\"ן ע\"ש. ואין זה רחוק:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>תמות. אתה תהיה חייב מיתה</b>. כי ידוע שיש שני מיני עתיד. המצוה \nועתיד המורשה. כמו שהוזכרו בספר אהל משה. וכאן לא שייך עתיד המצוה. לפי שהוא פועל לא עומד \nויוצא. על כן פירש הרב אתה תהיה חייב מיתה. לפי שמרדת במלכות. ולאחר העיון ראיתי כי הדברים \nהאלה נפרכים מכל צד. ודברי הרב כפשוטו שמפרש מלת תמות כי הוא נתינת טעם כמה דתימר אם \nתוסיף עוד ראות פני אצוה להמיתך:"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>כחצות הלילה וגו'</b>. הנה הרב הלך בעקבי חכמינו זכרונם \nלברכה שדרשו כמו סמוך לו לפניו או לאחריו. כדי שלא יאמרו אצטגניני פרעה משה בדאי הוא. אף \nשמשה אמר בשליחות השם ואין ספיקא קמי קודשא בריך הוא אף על פי כן טוב לכת בלשון אינו יודע \nכמו שכתב המזרחי בדברי רש\"י ז\"ל. לכן לא ישר בעיניו לפרש שחצות שם הפועל. באמצע הלילה \nממש. כי אין יכולת ביד אדם לברר על נכון אמצע הלילה. ולא נכון שהשם ישלח שליחות לבני אדם \nבזמן מה אשר לא יוכלו לעמוד על הזמן ההיא לכן דעת הרב שחצות הוא שם דבר כאשר יעבור חצי \nלילה ראשונה. ואז מתחלת חצי הלילה שנית. וזה ויהי בחצי הלילה. וכן חצות לילה אקום. הוא חצות \nלילה שנית ולא דקדק הכתוב כלל לשער דוקא בזמן חצות לילה. ועיין רש\"י. ודברי הרב נכונים מאד \nבחק השכל: שם",
+                    "<b>וטעם אני יוצא</b>. הלא שאול הוא מלת יוצא לה' עבור גזרתו. וכן כתב הרב לקמן \nבפסוק ועברתי בארץ מצרים. וזה לשונו כי כח השם וגבורתו הם העוברים כאלו השם עובר. ועיין מה \nשכתבתי בתיבת וירד ה' ונפקחו עיניך. ועתה אין צורך לדברי אהל יוסף. שכתב דהרב חולק על בעל \nאגדה. וכן פירש הרב בפרשת בשלח וה' הולך לפניהם וגו':"
+                ],
+                [
+                    "<b>אינם שומרים המלות</b>. עיין לקמן \nבפסוק ויהי בחצי הלילה. אמר יפת. ותבין דברי הרב הנאמרים פה:"
+                ],
+                [
+                    "<b>לומר כמוהו לא נהיתה</b>. הנה \nבעל אהל יוסף מפרש. כיון דכמהו לשון זכר ונהיתה לשון נקבה עיין שם. אבל באמת הקושיא במקומה \nעומדת. כי הדקדוק הזה אינו מתורץ בדברי הרב. ואפשר דקשה לרב. חדא דלא מצינו במקרא מלת \nכמוך עם וי\"ו העטוף. ועוד דמלת כמוני כמוך כעם ככהן. שני כפי\"ן המה להדמות זה לזה. וכן אי \nאפשר להדמות זה לזה בדבר שלא היה כלל ולא נברא. לכן מפרש דוי\"ו משמש תחת על. ומצינו כן \nשימוש הוי\"ו בכמה מקומות. גם כמוהו הראשון אין לו שייכות כלל עם כמוהו השני כמבואר בדבריו:"
+                ],
+                [
+                    "<b>לא יחרץ כלב</b>. דעתו שאף שיהיה מהומה גדולה במצרים לא ישלחו יד להנקם בבני ישראל. כי \nיפול וימס לבב מצרים. ודברי המפרשים אינם עולים יפה. וזה היה פלא גדול שני הפכים בנושא אחד. \nהשם חזק לב פרעה ואמץ את לבבו ולא פג לבו בראותו כל המכות. ואף על פי כן ירא על עצמו \nלשלוח יד בישראל אשר על ידם נעשתה לו כל המכות האלה. וזה פלא גדול:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>ראש חדשים \nוגו'.</b>. כי תיבת אחד מורה על יום הראשון בחודש ומלת ראש למותר. ואחרים טענו עליו מן באחד \nלחודש. גם טענו עליו מן ובראשי חדשיכם ולפי דבריו הוה לומר ובחדשיכם. והוא על חודש ניסן ידבר. \nכי הוא ראש לחדשים. ולפי דבריו אין תוקעין בשאר חדשים על כן השיג הרב שהוא נגד סברת רבותינו \nז\"ל ומכריע שבין חדש או ראש חדש חדא ענינא להם. ועיין בפרשת פינחס בדיבור המתחיל ובראשי \nחדשיכם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>כי משקל ערבים</b>. ומזה נאמנה מאד נוסחא הישנה לומר המעריב ערבים. אף כי יש \nשגורסים ערבים ברבי זוגות. כי משקל ערבים בקמץ הבי\"ת הוצב דלתיה על זוגות. ואין כן כונת \nתפלתנו רק על כל ערבים של כל ימות העולם. לכן נכון לומר ערבים בקמ\"ץ הרי\"ש. ואין לחוש \nשתהיה הוראתו על ערבים ובלי מים. כי פתרונו לפי ענינו. ויותר נכון להגדיל הבורא בלשון דמשתמע \nעל ערבים הרבה כל ימי הארץ:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ומלת בתים זרה</b>. ורד\"ק כתב הטעם שנקדו בדגש. שלא תתערב \nהמלה עם ואשיתהו בתה שהוא ענין שממה. ומה שכתב הרב ומלת על הבתים יורנו כי הוא מלעיל \nוכו'. כי בכל המקרא מלת בתים מלרע כמו שכתב הבחור. ו��זה מביא הרב ראיה לחזק דבריו כיון \nשבתיבת הבתים מלעיל. כי תמיד מוסב הנגיעה בעי\"ן הפעל. ומידה בזה כי בתים עי\"ן הפעל יו\"ד. \nומיהו אין צורך לחזק הדברים. כי ידוע מעצמו ששרשה בי\"ת. וגם הנגינה נכונה בכל מקום מלרע \nבמלת בתים. כיון שנח נראה ונסתר באים כאחת ובמלת על הבתים נכון מאד שעומד השר מלרע \nומשרת אצלה כידוע לבעל מטעמים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויקם. הוא בעצמו</b>. דבריו פשוטים שדרש מלת הוא. שכבר \nנאמר ויקם פרעה. ובא מלת הוא לדרשא. שהוא בעצמו התעורר לקום. ולא הקימו עבדיו כדרך \nהמלכים. וכן ועבד הלוי נאמר הוא להראות כי הוא בעצמו עבד העבודה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>גזרת הצלה</b>. דעתו כי \nמצינו בינוני פעול מהפעיל. כמו אוד מצל מאש. אבל בדגש לא מצינו בינוני כלל. ודברי מעוט אין להם \nשחר. כי עבר מרום הדקדוק אל רוח דרוש:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>רחם זרה</b>. כי משקלה בשש נקודות. כמו כבש ארץ \nאבן. ואם עי\"ן הפעל אחה\"ע נאמרה בפת\"ח. כמו להב שחל שער לכן מלת רחם זרה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויסב \nמפעלי הכפל</b>. כי משקלו סובל ששרשו נסב. כמו ויסב את אחיו. ויגש. אולם אחיו ובית אביו מעידים \nעליו כי הוא מכפולים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויאר את הלילה</b>. דברי הרב כנים שמלת ויאר הוא הפוך חשך. אבל \nמה שכתב שלא מצינו לשמש דבר והפכו. כלפי לייא. מצינו ערו ערו עד היסוד ומתערה כאזרח רענן. \nודשנו את המזבח. ולדברי הארקוולטי וישכב את בלהה פילגש אביו. אבל הדין דין אמת. כי ויחשך את \nהלילה אין ענין לכאן כלל. ודברי ר' מרינס בטלין:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויסר מהבנין הכבד</b>. וכבר הזכיר הרב דקדוקו \nבפרשת וארא בדיבור המתחיל ויעש וכו':"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>והים לא השליכם</b>. נעלם מן הרב מדרש ילקוט שכל אחד \nהעמיד כלבו על צוארי מצרי מת ואומר לו אכול מן היד ששיעבד בי אכול מן הזרוע לקיים מה שנאמר \nלשון כלביך מאויבים מנהו. גם נעלם ממנו מימרא דרב הונא ורבה בר מרי בפרק ערב פסחים על פסוק \nוימרו על ים סוף:"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>נאדרי. היו\"ד נוסף</b>. וכן יו\"ד ערירי. ותיבת נאדרי תואר מבנין נפעל. ומה \nשכתב הרב והנה נאדרי בכח הוא שם הנכבד. כיון דמלת יד מכונה ברוב בלשון נקבה. לכן מפרש הרב \nדמלת נאדרי שהוא בלשון זכר. קאי אכח או אמלת ימין. והאמת כי גם ימין ושמאל לכח כביכול. כמו \nשכתב הרב לקמן:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ומלת תמלאמו קשה</b>. וכן פן תשבענו והקאותו. פן תשבע ממנו. לפי פירושו \nהוא דבק שפיר עם אחלק שלל ולפי פירוש השני של הרב הוא דבק עם תורישמו ידי:"
+                ],
+                [
+                    "<b>מגזרת \nמצולת</b>. ואי לא מסתפינא הייתי מוחק הוי\"ו לגרוס מצלות. כמו על מצלות הסוס קודש. שהוא לשון \nקול פעמון: וכן לקול צללו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>יושבי ארץ</b>. דלא תוכל לומר פלשת קאי על אומה פלשתים. מדקאמר \nקרא בסמיכות יושבי. שמע מניה שחסר ארץ. וכן יושבי כנען. יושבי ארץ כנען:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>תפול עליהם</b>. כי \nכנען לחם עמם. רק קאי על אדום ועל מואב. וכן בעמוד ענן קאי על משה ואהרן ולא על שמואל וכן \nוישם דמי מלחמה קאי על אבנר ולא על עמשא. ע' מטוט. וכל האימה היתה בעבור שעברו עליהם \nקודם ונפל פחדם עליהם. כמו שכתב הרב בצחות לשונו:"
+                ],
+                [
+                    "<b>תבאמו ותטעמו</b>. נראין דברי הרב דלא \nכדעת הבחור שכתב דוי\"ו נוספת כמו תביאם ותטעם. ברם מצינו כינוי נסתרים במ\"ם וי\"ו כמו כסמו ים \nוכן וגרשתמו. וכמוהו רבים:",
+                    "<b>מקדש כמו מקדש</b>. צריך לומר בדברי הרב ומלת מקדש כמו מטהרו (תהלים \nפח). כי דגש הטי\"ת לתפארת ואין לו שום הוראה. כן דגש הקי\"ף במלת מקדש והיא לתפארת בעלמא. \nמה שכתב בעבור שהיה בקו\"ף שו\"א נע נרפה הדל\"ת וכו'. היינו שאין בדלי\"ת דגש קל כדין אחר שוא \nנח אבל כיון שנדגש הקו\"ף ודינה כשני אותיות והשני נע לא יתכן אחריה דגש קל. וכן אם יקרך עון. \nוכן הצפינו נדגש הצדי\"ק לתפארת. והרב קא משמע לן דהוה אמינא כיון שהדגש אין לו הוראה כלל \nוהוא כאלו אינו אפילו הכי דוחה הדגש קל כאלו היה לו הוראה. הן אמת אפילו אין לו הוראת לכפול \nאות רק הוראת הבנין גם כן לא יבא דגש אחריו אולם הרב דבר בהוה. כי בפ\"א הפעל לא שייך הוראת \nהבנין כלל:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ה' ימלוך וגו'</b>. דעת הרב כיון שחסר תיבת העולם הוא על דרך קצרה ואף שמלת עד \nתמיד היא לפניה או לאחריה. כמו לעולמי עד. עד עולם. ואתה הקורא לא נעלם ממך מימרא דרבי \nאליעזר בן יעקב (עירובין ס\"ה). כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק לעולם ולעולמי עולמים וכו' \nדכתיב ה' ימלוך לעולם ועד עיין שם. ושפיר מדוקדק תיבת עד. ומה שכתב הרב ומשפט לשון הקודש \nוכו' מדבר מן הסגו\"ל על עי\"ן ועד. שנקרא בפי המדקדקים פתח קטן לפי שהוי\"ו שלפניה בקמץ כמו \nחלב ודשן. שור וכשב. וכן בפעלים הקשבתי ואשמע. ומה שכתב הרב הנה אמר ואוכל וכו'. בא לתרץ \nאמאי הזכיר הכתוב בדרך קצרה ועד. ולא נאמר ועד עולם. על כן מביא ראיה באמצע הפסוק נאמר \nואוכל מכל. ובסוף הפסוק נאמר רק השיאני ואוכל. ולא נאמר ואוכל ממנה. רק בדרך קצרה. כי כן דרך \nהמקראות לקצר בסוף פסוק דסמך על המבין:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>בפסוק כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו'</b>. הלא \nידעת אף שהסמים טובים מאד לא יועילו אל החולה כלל אם אין לבבו שלם להאמין שרופא יודע \nומבין ברפואות ורצונו הטוב לרפאות אותו בכל כחו עיין בספרי מוסר ודבריהם אינם רחוקים מגדר \nהשכל כמו שראות העין מדמה צורות שונות מבהילות לאיש הרך והמבהיל ההולך בדרך יחידי בלילה \nמרוב הפחד ידמה מרחוק אילן גדול לאיש ענק נורא מאד ומרוב פחדו יוכל לפול ברע וכן לבב איש \nבהתגברו עליו מרה שחורה ידמה לו דברים מבהילים קרובים להפסד גופו כן לבב כל חולה וכל מוכה \nבעת חליו ידאג מאד. ומרוב הדאגה ומאימת מות מחמת חסרון אמונת אומן שהרופא יודע ומכיר \nברפואתו. הוא משים על לבו. ולא יועילו לו כל הרפואות. לא כן אם ישמח ויאמן באיש אומן וישמח \nבמעשיו במהרה יפעלו הסמים והולכים בדרכיהם אשר המה שלוחים. וזה שאמר הקב\"ה אם שמוע \nתשמע וגו'. אם תעסוק ברפואות שתעשה מצות ה' והישר בעיניו. ושמרת את כל החוקים. אז תהיה \nתמיד ברי אולם ולא יבוא אליך כל מחלה וכל נגע. אכן אם יבואו אליך וירפאך ה'. כמאמר חז\"ל בפרק \nחלק אך לא יועילו לך הרפואות במעשים טובים ותורה. רק אשר תדע ותסמוך לבך על הרופא. כי כל \nהכללים והפרטים הוא יודע והוא רוצה ברפואתך. לא כן אם יכנס בלבך מחשבות און חלילה לפקפק \nבמעשה ה' כל הסמים לא יצילו לך. לכן נאמר פסוק הזה בלשון יחיד להורות על ענין הנכבד הזה \nהשגחת הבורא על כל פרט ופרט. והמשכילים יבינו את הכרוז אשר ר' ינאי קרא בחיל מאן בעי למזבן \nסם חיי וכו':"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>זרע דגשות הנו\"ן</b>. כי ידוע דנח עם הדגש לא יבואו יחדו. והראוי בפלס תבונת \nתשובת. וכן זרים דוגמתה ויהיו שניהם ערומים. ובגדי ערומים תפשיט. לנער היולד. ועל כולם סודות \nנעלמים מבעלי הדקדוק"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ומלת שבת בדקדוק</b>. מדכתיב מדי שבת בשבתו בדגש התי\"ו. וכן חדשה \nושבתה. שמע מיניה דדגש בא לחסרון תי\"ו למ\"ד הפעל. ואם היה ממשקל גנב היה הכינוי ברפה שבתו \nשבתה התי\"ו רפה. אלא ודאי שהיא ממשקל שבתת. ולרוב השתמשו בה חסר תי\"ו אחת. ולא כן עשו \nבמשקל רעותיה כמו פחתת דלקת שבאו מעטים במקרא וכן תיבת אחת היא בתשלומה אחדת אבל \nדעת הבחור שהוא מן הדגושים על משקל גנב ועיין רד\"ק:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ושם האחד</b>. כי ברוב נאמר ואת \nשם השני. לכן מביא ראיה שגם מצינו על השני בלשון אחד. כמו שם האחד בוצץ ושם האחד סנה: \nשם",
+                    "<b>ותחסר מלת אמר</b>. כי אמר הראשון אצל גרשום מושך אליעזר עמו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ודקדוק וישתחו</b>. כבר דברו \nבה המדקדקים מה שיש בו די. ולא נמצא כן אלא עם וי\"ו המהפכת ליחיד כי לא מצינו אשתחו \nישתחו. רק לרבים מצינו אף בלא וי\"ו כמו ישתחוו לך בני אביך. ולא תשתחוו להם:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ויספר. זה \nהפסוק וכו'</b>. לעיל בפסוק למשה ולישראל פירש הרב הלמ\"ד הוא בעבור משה וישראל. והטעם על \nהמכות וטביעת פרעה. ועתה מעורר הרב שפירושו אמת מן ספור משה לחתנו אשר עשה אלהים \nלפרעה ולמצרים אודות ישראל. ומצינו הרבה למדי\"ן במקרא שישתמשו לשון בעבור:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ויחד מגזרת \nחדוה</b>. המדקדקים הרבו לדבר בענין שני שואין בסוף התיבה. כי מצינו כן כמה תיבות מגזרת נחי למ\"ד \nה\"א כמו וישב ישמעאל ויפת בסתר. וכתב רבינו יונה שבאו כן להריץ המלה לאחר זה. והתימא שלא \nבאו כן שאר גזרת נחי למ\"ד ה\"א. כמו ויתן ויקן. לכן כתב הרד\"ק טעם אחר לזה. ואנן לא נפקא לן \nמידי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>עשהו מלה זרה</b>. ארבע גזרות הן שנראה בהם הה\"א וסמנך כגנת כמה גבה נגה חמה. אבל \nבמלת עשה לא נראית ועל כן הה\"א בתיבה עשהו הוא לשימוש ואינה מן היסוד כמו ישמרהו יצרנהו. \nאמר המחבר מה שכתב הרב לקמן וז\"ל שרי אלפים יש לתמוה וכו' יהיה מספרם יותר משבעים אלף \nוזה רחוק וכו' ע\"ש וכבר מילתא אמירה בדברי חז\"ל סנהדרין י\"ח ומנה לא תזוע וכל החקירות \nוהחכמות בטלות נגד דבריהם הקדושים ותימא:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>עמוד שם הפועל</b>. גם פשוטה ועורה וחגורה על \nחלצים לדעת הרב המה מקורים בתוספת. אבל דעת רד\"ק שהמה בלשון ציווי בתוספת ה\"א:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ישפוטו הם</b>. הנה הרב בא לפרש. מדוע נאמר פעם ראשונה בשוא. ובפעם השני ישפוטו בחול\"ם. \nועיקר דברי הרב שאין כח אתנחתא ככח סוף פסוק. כי באתנחתא לא ישתנו התנועה כמה פעמים. כמו \nעמים תחתיך יפלו. ה' על ימינך. טוב עשית עם עבדיך. שהמה באתנחתא לא משנים את תפקידם אבל \nככה לא ימצא בסוף פסוק. לכן פעם הראשון נאמר ישפטו בשוא כיון שהוא באתנחתא לא חש מניח \nהלשון לינקד בחולם או במלאפום. גם מתרץ הרב דלא תקשי הלא גם בפעם השנית תיבת ישפטו אינה \nבסוף פסוק. לזה מתרץ דמלת הם נחשב כאלו הוא תיבה חדא עם ישפטו כמו מלת בו בפסוק התלו בו. \nהנה אלה טופס דברי הרב. ולדעתי דברי רש\"י ז\"ל נכונים יותר. כי לדברי הרב מלת ישפטו אח הוא \nלזרים:"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>במשוך היובל</b>. דעת הרב דשופר שהיה בהר לא היה מקרן כבש. ונעלם ממנו מה היה. כי על \nצד הפלא היה. ופסוק במשוך היובל קאי על שופר אחר הנעשה מקרן כבש לאסוף את העם כמו \nחצוצרות. אולם המפרשים לא אבו בדרכיו הלוך. ועיין בפרשת בהר בפסוק יובל היא:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>לא יוכל \nהעם</b>. אמר המחבר לא יתכן לדמות מוסר מלכים כלפי שמיא. כי לא מצינו שהשיב הנביא לאמר עשיתי \nשליחותך. ואם מצינו כמה פעמים בתורה הוא לדרשא. כמו ויעש אהרן ובניו להגיד שבחן. ובפרשת \nאחרי ויעש כאשר צוה ה' אמרו להגיד שבחו של אהרן. וילכו ויעשו להגיד שבחן של ישראל. ובפרק \nיום הכפורים אמר ר' יוחנן וכו' אי עבדת כד פקדוך לא אבעי לך לאהדורי עיין שם. משם תראה דלא \nכהרב:"
+                ],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>והנה בני הדור</b>. אמר המחבר הרב מדמה דברים ככתבן בידינו אל דברי אלקים חיים. \nוחלילה לנו ולבנינו להאמין שכן נפלו במקרה מלאים וחסרים והכל בכתב מיד ה' השכיל הוא יבין \nדרכה. על כן אחשוב כי גם הדברים האלה תלמיד טועה כתבם. ודברי מקור חיים גם המה יעלו \nבטועה: שם",
+                    "<b>אמר השם זכור</b>. הנה לאחר כל הקושיות שעורר הרב. אומר אני קושטא קאי. שהדברים \nכפשוטן כאשר קבלנו מנעורינו. ואם כל מעמד הר סיני היה בנסים ונפלאות מדוע נחקורה ונחתרה אל \nהנס הזה בדרך חקירה טבעית. ועיין ברש\"י בהעלותך צאו שלשתכם וגו':"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>לא תחמוד וגו'</b>. ולדעתי \nנראה בציווי לא תחמוד וכן לא תתאוה שהמה באים בסוף הדברות. כמו מוכיח חכם על אוזן שומעת. \nמזהיר תחלה הפרטים ואחר כן כולל בסוף ענין אחד הכולל כל הפרטים וכשנשמר מהכלל אשר מזהיר \nבסוף נשמר מכל הפרטים. כי ידוע דעיקר ורוב עבירות באים מחמוד ממון או חמוד זנות וטרם עובר \nעבירה חומד בלבו תכלית ממון המגיע ממנה. כמו עדות שוא ושקר ושבועת שקר ועשות מלאכה \nבשבת ורצוח. וכן מחמת חמדת ממון פוגע בכבוד יולדיו. ולפעמים עובד עבודה זרה למצוא חן בעיני \nהעובדים לפרנס אותו. וזה כולל כל השמעיות כולו אשר נכללים בו פרטי הדברות לא תחמוד אשת \nרעך. ואף שהוא פועל עומד בעצמו ולא שייך בו אזהרה. אולם הכתוב הזהיר להכין עצמו בהכנות \nידועות ובסמים ידועים ביראה ובמוסר למען בל יבוא חמדה ותאוה בלבו כלל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>שבאו שנים \nמשרתים</b>. כי לא יבואו כינוי עם ה\"א הדעת יחדו על כן סובר הרב שבאו בה שני ידיעות. וגם כאן באו \nיו\"ד חפשי ולמד ליחס והמלה שם התואר לבן חורין. ואף כי לא מצינו כלל הלמ\"ד ליחס והשוה הרב \nמלה זרה לזרה אחותה והדברים דחוקים:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>אם אדוניו יתן</b>. וככה מלת אלוה. כי נאמר בכינוי יחיד \nבלשון רבים דרך כבוד אלהים. ומה שנאמר זו כחו לאלוהו הוא דרך בזיון הנה גם היום דרך לשון \nהעמים לדבר אל אדון בפניו בלשון רבים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ועונתה. מגזרת עת</b>. כמו אמת מגזרת אמן. לכן נדגש \nתי\"ו אמתו ותי\"ו עתה להוראת על נו\"ן החסרה. והיא מגזרת ענת. ועונתה נכתב בשלמות כאשר יקרה \nלחסרי נו\"ן. שפעמים באו בשלמות והוראתה על זמנה ועתה הידוע:"
+                ],
+                [
+                    "<b>אחז דרך קצרה</b>. לא יתכן \nדבקות בשם המספר. כי תמיד נסמך המספר לנספר או הנספר למספר בין שבאו במשקל הדבקות או \nבמשקל הנפרד. אמנם לפעמים בא בסמיכות על דרך קצרה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>טעם להרגו</b>. דמקור בא במקום \nהמחשבה וכן כי תחל לזנות. תקחנו למות. והדר מפרש הרב אגב אורחא טעם על תחל הנכתב בשני \nציריי\"ן וק\"ל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ורפא ירפא</b>. כונתו על מה שכתב לקמן. כי חולאים הפנימים באים מרבוי מאכל או \nמשינוי אויר. והדבק בשם יחזק החום והליחה בכח הנשמה ואז יחיה האדם יותר מזמן קצב. נמצא \nחולי הפנימי ביד האדם לרפא את עצמו ולהדבק בנשמתו והיא תצעדנו אל חיים ובריאת גופו. לכן \nבחולאים הבאים מחוץ למות קודם זמנו הקצוב כמו מיתת מלחמה או רעהו מכהו בסתר ועיין \nבירושלמי פרק במה מדליקין מימרא דר' חייא על פסוק כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת. ואם דבק \nבשם יצילנו מכל אלה. ותחת אשר האיש המוכה לא עבד את ה' בתמימות ונותן הבחירה חפשית ביד \nרעהו או אדונו להכות אותו פצעים וחבורות צריך ליקח רופא לרפאותו. לכן קאמר בלשון כבד ורפא \nירפא על ידי אחר תחת אשר לא רפא את עצמו:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>הנה יוקם שהוא מבנין</b>. לכאורה דברי הרב \nמתנגדים נגד המדקדקים השמים מרחק רב בין בנין פועל הדגש לנפעל. אך הרב בא במתק שפתיו \nלהורות שהוא מחסרי נו\"ן. ולא תאמר שהוא על דרך הוקם המשכן מנחי ע\"ן. לכך קאמר שהיא מחסרי \nנו\"ן אשר נחסר מקומו מהבנין הזה אבל הוראתו כאלו נכתב יונקם. כמו יותן מים על זרע. ואי לא \nמסתפינא מחקתי שלש תיבות שהוא מבנין נפעל וקרי ביה כמו יונקם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אמר בן זוטא</b>. כי יש שני מיני \nסמיכות. אחת חסר של. והשני השם עם התואר. כמו נהר פרת. וחשב בן זוטא כי שור רעהו הוא ממין \nהשני. והשיב לו הרב שהוא דומה לסמיכות ראשון. כמו שור איש המורה שור של איש כן שור של \nאיש רעהו והוא הדין גדי וטלה במשמע וק\"ל. ולא נעלם ממך חלוק נכון בין זרע מרמים לזרע ברוכי \nה':"
+                ],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>במלאכת רעהו היינו ממון</b>. או כל דבר מה שיוכל אדם לעשות בכחו וברשותו. וכן פירש \nהרב שם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>שור אויבך</b>. הרב מחלק בין אויבך בחירק לבין אויבך בסגול. וכן בין חמור שונאך \nבפתח לבין שונאך בסגול. כי מפרש תיבת אויבך הוא בינוני פועל מקל וראיה שיש לו פועל כי הוא \nיוצא לשני כי מצינו ואיבתי את אויביך שהוא יוצא וכן מפרש בתיבת שונאך בפת\"ח. זו טופס דברי \nהרב. אבל אינם מתישבים היטב על אופן דבריו. והיודע יפרש בענין אחר:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>דברי צדיקים</b>. כבר ידעת \nהפרש בין עצם הסמוך בסמיכות אל תואר שאחריו. כמו דבר גדול בשוא פירשו דבר של גדול. אף \nשהדבר בעצמו קטן. אבל עם העצם מתואר בתואר שאחריו. כמו דבר גדול בקמץ. פרושו דבר שהוא \nבעצמו גדול. לכן לא אבה הרב דעת הגאון. כי לפי דברי הגאון פרושו דברים מצודקים. אבל הוא נגד \nחק הדקדוק כיון שהוא סמוך פירושו דברים של אנשים צדיקים וק\"ל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>רבים חשבו כי לא יראו</b>. \nעיין לקמן פרשת ראה שם תמצא מבואר דברי הרב היטב:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>גדי מגזרת מגד</b>. ולא נוכל לומר דמ\"ם \nמאותיות האמנתי\"ו. אם כן אמאי נשתנה התנועה ברבוי ראה תראה מצוה המ\"ם נוספת נאמר ברבים \nמצות ובסמיכות מצות ולא נשתנה תנועת המ\"ם כמו שבחן הרד\"ק בתיבת מנחה לכן שפיר דייק הרב \nנגד דעתם דגדי אינה מגזרת מגד:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ומלת אל תמר בו</b>. שיותר נקל בעיני המדקדקים שני שמות \nשונות מורים על ענין אחד ונקראים נרדפים משני פעלים או שמות שוים בקצת אותיות ונפרדים \nבקצתם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>והשם הנכבד נתן התורה</b>. עיין פרשת חוקת בענין נחש הנחושת ותבין קצת מדברי הרב \nכי גליתי לך טפח:"
+                ],
+                [
+                    "<b>לכל איש זמן קצוב</b>. עיין פרשת שופטים מה שאכתוב בס\"ד בענין זה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>ונגש אל תתמה וכו' ולא אמר ונגשת וכו'</b>. גמרא ערוכה היא שהשיב כן ר' ישמעאל בר' \nיוסף להאי מינא סנהדרין ל\"ח:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>מלת ויקחו מגזרת סורה</b>. כי גזרת סור הוראת על התרחקות \nכמו סורה ממני. אבל לפעמים מורה על התקרבות בלשון קצרה. כמו סורה אלי פירושו שיסור ממקומו \nויבא אלי. וכן גזרת ויקחו הוראתו כמו ויתנו אך הוא משמשת בלשון קצרה. הוראה אחת שהיא שתים. \nהיינו ויקחו מהאנשים הנותנים ויתנו לי. והנכון אצלי שתיבת ויקחו לי על דרך לך לך פסל לך. וקחו \nלכם צאן וכדומה. ועיין בדברי הרב בפרשת בהעלותך בפסוק תקח לחטאת:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>לצורך המאור \nכמשפט</b>. הנה הרב מפרש בקיצור נמרץ על פתחות הלמ\"ד המורה במקום ה\"א הדעת. כיון שידוע \nשהיה דולק תמיד להאיר בלילה. כמו שנאמר לבערם כמשפט. ושייך שפיר פתחות הלמ\"ד כמשפט \nהדקדוק. ואחר כך משיג הרב על הסוברים הסמים בעבור קטורת כי סוברים שלא היה בשמים בקטורת. \nוסמים ובשמים לא היה אלא לשמן המשחה בלבד. ואנחנו מצינו בפרשת ויקהל את הבשם ואת השמן \nלמאור ולשמן המשחה ולקטורת הסמים. אלמא דגם בשמים היה לקטורת הסמים כדמסיים הרב \nבלישנא. ועיין בדברי הרב פרשת תצוה בדיבור המתחיל כתית למאור:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>לא כתב משה ספר</b>. כי \nלא נכתבה עד סוף הארבעים קודם מותו. עיין מזרחי. ומה שכתב הרב וספר התורה שמוהו מצד בחוץ. \nפלוגתא בגמרא. דבבא בתרא. וערש\"י האזינו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>כי צורת כרובים</b>. הנה הרב ר\"א מזרחי כתב על \nדברי הרב לא דבר נכונה עיין שם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ואל הארון כמשפט הלשון</b>. כי פתח הה\"א נחלף לקמץ \nלהשלים דגש הבא אחר ה\"א הדעת. וזה שכתב הרב כמשפט הלשון:"
+                ],
+                [
+                    "<b>לא אבין איך יכחיש</b>. הנה \nמתרץ דברי רש\"י שכתב ששני כתובים והשלישי מכריע ביניהם. כתב הרב שאין צריך להכרעה. כי \nאהל מועד כולל משכן ואת כל אשר בו. ומה שכתב הרב וי\"ו ואת כל אשר אצוה וכו'. וכן נמצא \nברש\"י ותימא שלא נמצא כן לפנינו בכל ספרי הגולה ואף בעל אור תורה ושאר מגיהים לא הביאו כלל \nגירסא זו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>מלת מראה זרה ואיננו כדרך מושלך</b>. עכ\"ל דלא תוכל לומר שהוא בינוני פעול \nמהפעיל והשורק נהפך לקמץ חטף על דרך ויקם אברהם ותמת שרה שגזרת ראה הוא מהפעלים \nעומדים ואין לו פעול כלל כי אם נראה לבד פירוש הוא הרואה והוא הנראה כי הרואה אינו פועל רק \nמקבל דמות. כי הרב סובר כדעת אריסטו שצורה מוחש בא על העין ונתרשמו המוחשים בחלק שבו כח \nהראות מן העין ואין כן דעת גאלינס ושאר מחקרים:"
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ומלאת דעת המתרגם</b>. דברי הרב \nקשים מאד. הלא מצינו גזרה אחת משותף לכמה הוראות. וכן גזרת מלאו יוכל להורות על הקרבה ועל \nהריגה. כמו (יחזקאל מ״ג:כ״ו). שבעת ימים יכפרו וגו' ומלאו את ידיו הוראתו הקרבה. ובפרשת כי תשא ומלאו \nידכם היום. הוראתו הריגה לפי דעת המפרשים. וכמדומה לי שכונת הרב נעלם ממנו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>בהן ורבים \nבהונות</b>. הנה יתכן מן בהן שלא יסור חול\"ם פ\"א הפעל אף ברבוי. כמו מן אהל אהלים. גם משקל בהן \nהוא זר. כי נכון שיתרחב הסגול לפתח. כמו תואר. שהם. מהר. וכן הדין בכל משקל פועל שעי\"ן הפעל \nאות אחה\"ע. לכן היתה לזרה בכפלים. ודברי הרב נכונים שיש לה שני משקלים. הנפרד מן בהונות בהן \nבקמ\"ץ הבי\"ת וחולם הה\"א כמו גדול רחוק קרוב. נאמר ממנו גדולים רחוקים קרובים והרבוי מן בהן \nכמו מן עולל ישאירו עוללות:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ובשלת בצווי</b>. הרב מפרש אף שהוא מבנין פועל אפילו הכי יוצא \nלשלישי ואין צורך לבשל בעצמו. כמו והכית בצור שהוא מבנין הפעיל ומשנה את תפקידו ואינו יוצא \nלשלישי. דבנינים שואלים זה מזה את משמרתם. ולראיה ויבן שלמה מבנין הקל ויוצא לשלישי ודוק:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>את הכבש</b>. תימא על הרב שקרא תחת האחד אחד. וכבר הרגיש הבחור בקושיא זו בפירושו על \nהרד\"ק. אולם דבריו בצדק נאמרים בפרשת פינחס ושם מקום תחנותם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>בבואם ירחצו</b>. פירוש \nשחסר תיבת רחיצת כי ידיהם ורגליהם רוחצו ולא המים ונכתב בקוצר כאלו נכתב במים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וטעם \nהחצאים</b>. דבריו קשים להולמם אף שאין שוקלין בהכרעה למכור. אבל זאת היתה נדבה ושקל משה \nשני הכרעות בטוב עין כמו ששנויה בכריתות. וערש\"י:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>לא ייסך</b>. אמר ר' מרינס הן גזרתו סוך \nמנחי עי\"ן ובנינו מבנין שלא נזכר שם פועלו וזמנו עתיד והומרה הוי\"ו ביו\"ד ושורק בחירק. ויש עוד \nלמדקדקים רוח אחרת בזה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>ועל דרך הפשט וכו'</b>. אומר אני על דברי הרב ועל דברי מקור \nחיים לא ניחא למריהו למימר הכי. כי גמרא ערוכה היא בפרק בן סורר כי כלב בן יפונה הוא כלב בן \nחצרון ויש לו שני שמות. וגם נקרא בשם מרד כמבואר בפרק כהן גדול (סנהדרין י\"ט.) ולא נעלם מחכמינו פסוקים \nבדברי הימים אשר כונת הרב בנויה עליהן. כי המה נדרשים יפה במדרשים. ואנחנו בני אל חי אשר \nשמנו לגמרא ומדרשים פנינו לא נאמין בדרכי החקירה כלל המכחיש דבריהם. ואם גם עתה לא ראינו \nמוליד בן שמונה שנה. אבל בימים הראשונים הולידו וגם עשו פרי בשנים האלה וכל דבריהם כגחלי \nאש:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>כל לאמר עם וידבר</b>. וכן פירש הרב לעיל בפרשת וארא. וכבר כתבתי דעתי שם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ובא \nמלת יעשה</b>. כי הנכון תעשה לנקבה. לכן כתב שחסר מלת כל או חסר הענין:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ואמר וינפש כי \nהשם וכו'</b>. שאין כח הבנתינו להבין רק בלשון בני אדם. לכן נאמר וינפש כי גם אם נאמר בשביעי לא \nעשה הוא נגד הבנתינו. כי כמו שנעשים ברצונו כן עומדים תמיד ברצונו עד היום. לכן נקרא עושה \nשמים בלשון בינוני. כיון שעומדים תמיד ברצונו לפנינו ולאחרינו. על כן אל תתמה על מלת וינפש \nשדברה תורה בלשון בני אדם. ולדעתי נאמרה הרבה פעמים בתורה תיבת גשמית בכונה. כי בתיבות \nדקות יוכל הטועה לטעות בהן יותר:"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אסור לומר חליתיך</b>. דעת הרב שאסור לומר כן אם \nאינו מקושר עם פנים. כיון שלא מצינו שרש חלה בלשון תפלה שאינו מקושר עם פנים. ומדברי הרב \nלמדו המדקדקים לדבר טועה על מסדרי תפלותינו שנכתב בסדר סליחות באי לחלותך בנפש מרה. \nואחשוב אני כי הכלל הזה לא נתן מסיני. כי מצינו אחלי יכונו דרכי ולא נקשר עם פנים. ועוד דלמא \nאיפכא אין תיבת פני נקשר רק עם ויחל. שלא מצינו ויעתר פני ה'. ויתפלל פני ה'. ויגש פני ה'. ויפגע \nפני ה'. ויחנן פני ה'. אבל תיבת חלה לבדו נוכל לדבר אף בלא מלח פני. וצדקו דברי רבותינו מסדרי \nתפלותינו. כי הם ידעו דקדוק הלשון. ואם בעבור הסמיכות על אות השימוש יהיה לזרה תפלת באי \nלחלותך ירבו הזרות בתנ\"ך לאלף ולרבבה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אל יחר אף אדוני</b>. לעיל כתב הרב. מדלא נכתב כי \nרע הוא כונת אהרן רק על הערב רב דהיינו שמעורבין ברע והמה דמו לכונת שוא אשר לא היה כן \nמחשבת בני עמינו. וזה שכתב הרב שככה ויאמרו לי ויאמר להם הכל קאי על אותן החוטאים ולא על \nרוב ישראל. ועיין לעיל בדברי הרב ותמצא מפורש באריכות:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>מלאו דקדוקו זר</b>. כי מנינו ומלאו \nאת המים בימים עיין פרשת בא:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וביום תחלת כל שנה</b>. הן המפרשים חפרו בעמק בענין רע וטוב \nהיורד ובחקירתם עד לשמים יגיעו. ואנחנו נעבוד את ה' עד בואנו שמה. וכי יפגשנו המחקר לא נדרשנו \nובמסלות המלך נעבר:"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ופני לא יראו</b>. כי יראה הוא מבנין נפעל. וקאי הנפעל על תיבת פני. \nאבל ולא יראו פני. הנפעל על הזכרים. ואף שאינו נפעל ממש אולם משמש הוראתו במקום תואר:"
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>נושא עון וגו'</b>. הרב האריך קצת להביא ראיה שנושא עון הוא לשון מחילה. ואף שמצאנו \nלגנאי כמו ונשא עונה. כי מצינו גם כן באה לשון שכיבה ומשגל ולשון בו איש אל רעהו. וכן תיבת \nלאיש בכולם מביא ראיה שהלשון מדוקדק לפי הטעם ולא לפי המלה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>ופירש אלה הדברים</b>. \nכי דברים סובל עניינים וגם דבורים וזה דמפרש הרב שאל תחשוב המשך הפסוק אלה הדברים אשר \nצוה. דהיינו ששת ימים. דאם כן לא שייך תיבת אותה. אבל פירוש הדברים על עניני המשכן וכליו. \nוטעמו אלה ענינים אשר צוה ה' שתעשו במקדש לא התרתי לך אלה ששת ימים ולא ביום השבת:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>קחו הפך תנו</b>. לאו דוקא הוראתו תנו. אלא דמשמש שתי הוראות יחדו ליקח מאחד וליתנו לאחר \nוהוא בלשון קצרה וכן מוכח בדברי הרב בפסוק ויקחו לי תרומה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ולא הוזכר זית</b>. כבר כתבתי \nבדברי הרב פרשת תרומה ושמן למאור עם פתח הדעת. כיון שהיא דבר ידוע להאיר בלילה. וכן כאן \nכתב הרב כאן דידוע היא ע\"כ למאור כמנהג:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>והזכיר שמן המאור</b>. דעתו כיון דהצווי היא לעשות \nלכל מלאכת המשכן דבר אומנות לא נאמר פה לחם הפנים ושמן למאור רק מפני הכלים הנעשים \nבעבור לחם הפנים להניח על השלחן וכן השמן להאיר בתוך המנורה. וכן הבינו גם המפרשים בדברי \nהרב. אולם לדעתי הדברים כפשוטן. כי גם לחם הפנים ושמן היו צריכין אומן לתקנם. וכן נאמר את \nשמן המשחה ואת קטורת הסמים. כי גם הם צריכים תיקון ואומנות:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>כל נדיב לב</b>. והפסוק הזכיר \nהאנשים כי הם העיקר וגם נדבת הנשים נקרא על שם האנשים. וכל מה שאשה עושה לבעלה: שם",
+                    "<b>וכומז בזרוע</b>. לא כן דעת רבותינו ז\"ל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>ה\"א לקרבה נוסף</b>. כי כן משפט המקור להוסיף \nלפעמים ה\"א האמנתי\"ו. וחכם גדול טעה בה\"א לעמדה כי אפשר לפניו הגירסא בלא מפיק ועיין \nיחזקאל י\"ז:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ומ\"ם מדי נותר</b>. פירוש יותר מדאי. וכן מכל מלמדי:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>וטעם והותר הותירה</b>. \nפירוש כיון שהמלאכה נאמר בלשון נקבה שייך לומר הותירה. ודברי מטוט רחוקים מפשט:"
+                ],
+                [
+                    "<b>מספר \nאחד בחשבון משונה</b>. כבר דברו בו המדקדקים מה שיש בו די. אולם מקור חיים לא דרך בעקבות \nהמדקדקים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>לברוח מבנין הקל</b>. והוא פעל הנגזר משם בריח. ודעת הרב שהוראתו כמו בנין הכבד \nהנוסף. וכן מצאתי כמה פעמים בדברי הרב שאמר סתם מבנין הכבד ודעתו על הנוסף. כי סמך עצמו \nעל המבין. ועיין פרשת נשא בדיבור המתחיל הזירו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>טעם פקודי הכלים</b>. כי לא תאמר \nמשכן העדות קאי על הארון אשר בו לוחות העדות רק הוראתו סובל על כל המשכן. ולזה נקרא משכן \nעדות. משום שעומדים בו לוחות העדות כתובים באצבע אלהים. ועיקר תכלית המשכן היה לכך. וזה \nכוונה ראשונה. וכל העבודות סובבים על קוטב האמצעי לשמור ככל הכתובה בלוחות העדות. לכך \nנקרא משכן העדות. רק היא דרך קצרה. והוי למכתב משכן לוחות העדות וזה שכתב הרב והנה אחז \nדרך קצרה ותירץ הרב וזה האמת בעבור מכתב אלהים כי הפסוק אוחז האמת בתכלית מה שהכלים \nוהלוחות הכל בשבילו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויביאו את המשכן</b>. כבר הביא הרב ראיות בפסוק את עמודיו עומד \nמצינו זכר ונקבה בדבר אחד. כמו רוח גדולה וחזק:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ]
+        ],
+        "Leviticus": [
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>מכם מאוחר</b>. וכן לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל. משפטו לי יזעקו ישראל אלהי ידענוך. וכן את \nחוקך אשמור אל תעזבני עד מאוד את חוקיך אשמור עד מאוד אל תעזבני:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ונרצה לו</b>. נראין דברי \nהרב דלא כדברי הגה\"ה בפרקי אבות ונוח לרצות מבנין הקל. כי נכון יותר לרצות מבנין נפעל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ירחץ במים</b>. דאם לא כן הוה למכתב וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר את הכל המזבח וגו':"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>רשב\"ם מנחה לשון דורון</b>. הנה אף שהפסוק נחה את העם אין לו הוראה כלל על מנחה \nומנחה קשה גם כן מצד הדקדוק שבחן הרד\"ק תיבת מנחה שהמ\"ס הוא מן היסוד. כיון שנשתנה \nתנועתה שאנו רגילים לומר כל המנחות בשו\"א מ\"ם. ולא כן כל המצות שהמ\"ם נוספת מדברי רשב\"ם \nהמ\"ם נוספת. ודבריו קשים להבין:"
+                ],
+                [
+                    "<b>מסלתה. מעט ממנה</b>. וכן כתב רש\"י מאחת מהנה ממקצת \nאחת מהן דדייק הרב מדלא כתיב מן סלתה. וכן כתב הרב בפרשת בראשית על פסוק לא תאכל ממנו \nאפילו מעט ממנו. וכבר הוזכר בספרי המדקדקים הפרש גדול בין מלת מן ובין מ\"ם המשמשת:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>מחבת</b>. מגזירת והוא נחבא אל הכלים. כי התי\"ו תחת ה\"א. כמו ושבת לנשיא:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>מרחשת מעשה \nמטוגן</b>. אתיא כדברי רש\"י שכתב כל דבר רך על ידי משקה נראה כרוחש ומנענע. ואם איננה ככה לא \nידעתי השמעת קול האיך שייך להכא:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>מטעם זרזיר מתנים</b>. הנה כל המפרשים לא ראו דברי \nהגאון. לכך הלכו לפרש בחקירות רחוקות. ואני אפרש כפשוטו. דר' יונה פירש כמו תיש. ואפשר דגאון \nפרשו זרזיר מתנים והוא תיש דהיינו זכר תמים שלא סרסו. וכן בלשון עמים יש שם מיוחד בכל מיני \nזכרים שלא נסרסו. וזה שמדייק הרב שעיר עזים זכר תמים שהוא כפל רק לדייק שיהיה זכר תמים \nדהיינו שלא סרסו. וכן דרשו רבותינו בלא מום וגם שעירת עזים תמימה נקבה בלא מום ושלא נטלה \nהאם שלה וזו נקראת נקבה תמימה. ודברי הרב נדרשים כפשוטו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>תגיע ידו</b>. וכן יש לאל ידי. \nרמה ידך. כביר מצאו ידו. ונוכל לפרש על זה הדרך שים נא ידך תחת ירכי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אשם הוא</b>. בתחלה \nנאמר שם הקרבן נקרא אשם. ואחר כך מפרש הכתוב למה נקרא אשם שאשם לה' בחטאו וכן כתב הר' \nכמה פעמים במקרא:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ועמיתו רעהו</b>. דעת הרב ששם עמית נגזר מן מלת עומת כמו לעומת העצה. \nונקרא כן שהוא ממינו. והקרוב אלי לפרש כן אעשה לו עזר כנגדו כמו עמיתו לפי דברי הרב:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ונשבע על שקר</b>. היינו שנשבע על דבר שאמר שקר. דהיינו ממון או חפץ. ושפיר מביא ראיה מכל \nאשר ישבע עליו לשקר:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>הקרב אותה שם הפועל</b>. הרב גלה דעתו בשני דברים. חדא דתיבת \nהקרב הוא מקור. וגם בני אהרן פירוש אחד מבני אהרן. דלא נוכל לפרש תיבת הקרב בצווי. והפסוק \nמדבר כן עם בני אהרן. אתם בני אהרן הקרב אותה לפני ה'. כאשר מפרש הרב כמה פעמים במקרא. \nכיון שכתב אחר כך בלשון נסתר והרים ממנו. לכן מפרש דתיבת הקרב מקור ובני אהרן פירושו אחד \nמבני אהרן. ושייך שפיר אחר כך והרים ממנו בלשון יחיד. ובחנם דחק הרב לפרש הקרב יקריבו בלשון \nרבים. כי לפי דבריו נוכל לפרש שפיר הקרב יקריב בלשון יחיד נסתר:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>המשח אותו וגו'</b>. ורבים \nאמרו כי בי\"ת תחת מ\"ם. וכן עם נושע בה'. ועיין ערוגת הבושם בשימושי הבי\"ת:"
+                ],
+                [
+                    "<b>מורבכת אין \nלו אח</b>. והנכון לדעתי שהוא לשון מעורבת. כמו שהורגל בפי המדקדקים לומר תיבה זו מורכבת משני \nשרשים או שני בנינים. וכן כאן מורבכת בהיפוך אותיות. כמו מתלעות עול ומלתעות כפירים עולה \nעלוה. ומה שכתב הרב ועל דעתי כי כן הוא תי\"ו תופיני וכו'. כי רבים אומרים שתיבת תופיני הוא שם \nעל מעשה אופה ודעת ר' יונה שהוא על משקל דוכיפת וצדקו דבריו. אולם דברי הרב עולים על כולם. \nכי נכון מאד בהמשך הפסוק. ודרש רבותינו ז\"ל בפרק התכלת ידוע. ולקמן כתב הרב על מורבכת. \nהנבחר בפרושים בעיני שהיא מובחרת עכ\"ל. והבוחר יבחר יותר בהפוך אתיות. כדאמרו מהפוכם \nומהשתנות אותיותם. ומה שכתב הרב לקמן חלות המורבכת אינם כן. הן הן דברי רש\"י בפרשת תצוה \nגם כן בדיבור המתחיל ולחם מצות. וכן שנויה במנחות בהדיא:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>קדש קדשים</b>. דיוקא דרש מדלא \nכתיב קדש הקדשים. ועיין פרשת נח בפסוק עבד עבדים יהיה לאחיו:"
+                ],
+                [
+                    "<b>הכהן המחטא וגו'</b>. וכן \nמצינו שתיבה אחת משמשת דבר והפוכו כמו ודשנו את המזבח ערו עד היסוד. מתערה כאזרח רענן \nתשרש שרשיה וכמוהו הרבה במקרא:"
+                ],
+                [
+                    "<b>יזה אמר ר' משה</b>. המעיין יראה כי נפל טעות בדפוס בדברי \nהרב מה שכתב נטה מראה על הקיר ותימא על המפרשים שלא דברו מאומה. ועיקר דברי הרב ששרשו \nנזה כמו נטה ודומה בכל צד בנקודתם בקל ובכבד אבל נשתנו בחיר\"ק נאמר ויז בלא ה\"א ובשורש נטה \nרק ויט בציר\"י או בפת\"ח: שם",
+                    "<b>אשר יזה עליה</b>. דדחק הרב לאוקמי תיבת עליה על הבגד ולשנות את \nטעמו בלשון נקבה לכן מפרש שתיבת עליה קאי על הבשר ואו או קתני. ואחר כך מפרש דאפשר \nלאוקמי שפיר גם עליה על הבגד ומצינו במקרא לשון נקבה וזכר כמו אשר תשיג ידו אולם רש\"י ז\"ל \nהלך בדרך אחר בתיבת יזה:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ובא ומורק בחול\"ם</b>. כי מצינו ז' פעמים שהרי\"ש נדגשת על פי \nהמסורה גם הודיע לנו הרב שהמ\"ם הוא מן היסוד דלא תטעי לומר שהוא בינוני פעול מבנין פועל \nשנוסף בהם המ\"ם רק הוא מבנין פועל הדגש והמ\"ם עיקר וכנ\"ל:"
+                ],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>עולת איש מלעיל</b>. כי משפט \nהנגינה בעי\"ן הפעל אולם נשתנה בעלילות נסוג אחור:"
+                ],
+                [
+                    "<b>נעשה שם התואר</b>. ועיין פרשת בראשית \nבפסוק נעשה אדם מה שכתבתי שם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>פגול כדברי המתרגם וכו'</b>. כי אינו דומה ממש לשומרת יום \nלכן קאמר דהוה אמינא דתיבת לא יחשב לא קאי על הקרבן אלא על מחשבתו שהיה לו שקרבן יהיה \nקודש ובאמת הוא פגול וכו' וקים ליה או שנעלם מרב דברי חכמינו במנחות או שמפרש לפי סלקא \nדעתיה ואין נפתל בדבריו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויאמר משה כאשר הראיתיך</b>. דהיינו שמשה כבר אמר זאת \nלישראל ודוגמתו לקמן בפרשת וירד מעשות החטאת מיהו דברי הרב אינם מוכרחים כי פסוק ויאמר \nמשה וגו' אינו קאי על הלקיחה שכבר לקחו אבל הזהירם שיקריבו כראוי בכל פרטי המצוה למען יראה \nלהם כבוד ה':"
+                ],
+                [
+                    "<b>וכפר בעדך</b>. כיון שנאמר וכפר בעדך ובעד העם למה נאמר שנית ועשה את קרבן \nהעם הלא כבר כפר בחטאת ועולה המוזכר בקרא. לכן מפרש הרב שתיבת וכפר אינו בלשון ציווי רק \nהכתוב מודיע לו הדרך הנכון שתכפר עליך ועל כל הקהל גם נכון לכפר על עצמו קודם שיכפר על \nהעם. לכן תעשה תחילה חטאתך ועולתך לכפר בעדך ואחר כך תעשה את קרבן העם ועיין פרשת \nאחרי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>וימותו לפני ה'</b>. הנה רבים יתמהו אם כוונתם לשמים למה נענשו. אבל תדע כי עונש \nאדם לפי מדרגתו כטעם וסביביו נשערה מאד כי כאשר יגביר השכל על אדם כאשר ירבה השפע כן \nירבה ענשו. לכן ירא יעקב על נפשו באמרו קטונתי מכל החסדים כי חשב היותו בקדושה עליונה \nובמהרה ישגה בדבר קל מה שהוא חשב להיות רצוי לפני הבורא ואין. וכן ראינו באנשים אשר סביב \nמלך בשר ודם כמו שנענש שר האופים על דבר קל. לכן אל תתמה על החפץ אם מצינו פעם אחת \nבמקרא עונש וחטא בעבור שאמר לא אשאל ולא אנסה את ה' ופעם אחרת מצינו עונש עבור שאמר תן \nלי אות ומופת. כי אדם אשר יחזיק מעוזו בשכל צריך לבחון בשכל בטרם שיעשה הדבר אם יהא הדבר \nרצוי או לאו. ואם שגה בו עונו ישא. ופעמים רוצה הקב\"ה ליתן אות ופעמים רצונו להפוך. ואם השכל \nוקדושה יחדיו ידבקו לא ישגו לעשות דבר הפך רצון הבורא ואם ישגו ונעלם מהם אז פסלו אותם \nבמחשבת חוץ מבלי הזריח על האיש ההוא ידיעה שלימה. הלא אין רחוק בעיניך אם תראה כלי מורה \nשעות ורגעים אשר עשה אומן חכם באופנים שונים ורתוקות משולבים יחדיו ויתדותם איש אל אחיו \nנדבקו למען יהיו יחדיו הולכים וסובבים להראות זמני היום אף בלילה לא ינוחו הלא תאמין מבלי \nאפשר שהאופנים יעמדו כל ימי אשר הכל מתוקן על נכון אולם אם ינתק ציר קטן בפנים אז יעמודו \nולא יסבו בלכתן. כן דרכי איש אם נכונים בשכל וביראה ובקדושה יודעים לרצות הבורא ולא יעבטון \nאורחותם. אולם כי משקלות ומורה שעות ברוב ימים פנים קלקל ונתקו יסדותיה. באשר מבשר ודם \nהוצב דלתיה. לא כן השכל והשפעה לעולם לא ימושו כי ה' עשם ויכוננם בלתי אם האדם מעקל דרכו \nולא ישמרם כראוי או אז יעלו חלודה ויבוש מקורם. כן הקרבים אל ה' נענשו אשר קלקלו שכלם הזך \nבדבר מה ועל כן לא הזריחו עליהם כדת וזה היה עונש בני אהרן וכן תמצא עונשים רבים בתורה על \nאופן זה לא אוכל לפורטם. וזה מדוקדק מאד בפסוק שאמר משה הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי \nאקדש מפני שנענשו על דבר קטן ושגגה תוכח שהמה גדולים מאד בעיני המקום כטעם סביביו נשערה. \nגם הפסוק גלה צדקתם באמרו לפני ה' כדברי הרב שכונתם היה לשמים. אתה הקורא הבט לדברים \nהאלה כי בהמה תשמן חלקך. להבין כמה ענינים במקרא:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אל תפרעו</b>. על דרך ויגז את ראשו \nבאיוב:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>מלת תשקצו וגו'</b>. ולדעתי נראה פשוט דהוראת שרץ הוא מיאוס ותועבה וזה אל תשקצו את \nנפשותיכם אל תגעל נפשיכם. וכן אלה תשקצו תגעלו ותמאסו אלה העופות הנזכרים נמצאו אין עניכם \nרחוקה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>שמצאו יו\"ד הייטב דגש</b>. ולפי דברי צ\"ה ניחא שפיר שבא אחריה דגש כי תנועת הפת\"ח \nתנועה קלה היא במקום חט\"ף וכאשר בה מתג לשוב למדרגת תנועה קלה גמורה יבא אחריה דגש:"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ימול מבנין נפעל</b>. כבר כתב הרב דקדוקו בפסוק וערל זכר אשר לא ימול ובפסוק ימול \nלכם כי יש לה שני שרשים מול ונמל. וכן כאן דעת הרב שהיא בינוני נפעל מגזרת מול או בנינה קל \nמגזרת נמל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>תמצא ידו.</b>. .(עיין מה שכתב הרב פרשת ויקרא \nבפסוק לא תגיע ידו):"
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>הפך לבן </b>. בא הרב \nלהגיד לנו כי תיבת הפך מפעלים העומדים. וזה שכתב טעמו נהפך מעצמו ללבן ולא כן הפך לבם הפך \nאת מראיהם לדם הפך משורש הרים:"
+                ],
+                [
+                    "<b>עמד בעיניו. הטעם במראהו כי המראה הוא בעין</b>. ומכאן \nיש כדמות ראיה מה שכתבתי לעיל בענין דעות מחולקים אם המראה נופל בעין או שגלגלי עינים \nסובבים אל המראה:"
+                ],
+                [
+                    "<b>כהה הנגע כי דעת רבים כהה כמו חושך</b>. וכהות לבנות פירושו לפי דברי \nהחכמים מעורב בשחרות ולבנות כמו לבנה אדמדמת מעורבת מלבן ואודם. אבל הרב מפרש כהה לשון \nמעות שהנגע נתקטנה וגם לא עברה חק לפרוץ גדר במקום אחר וזו והנה כהה ולא פשה. ודברי הרב \nנכונים למבין:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>והובא האדם כחבריו</b>. דעת הרב כחביריו העומדים בבנינו שמקבלין פעולתם על ידי \nשלישי כן כאן והובא וכמו שפירש הרב לעיל בפסוק והובא אל אהרן הכהן. ועיין לקמן בפרשת מצורע \nוהובא אל הכהן:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ירקרק מגזרת ירק</b>. כיון שהעי\"ן והלמ\"ד כפולים וזה כי העין כמוהו בקיצר \nלשונו ומראה על דיהה ואינו אדום ממש ויש אומרים שכפול להגיד על אדום ביותר ודברי מקור מים \nחיים בפירוש דברי הרב כי העין כמוהו גדולים למראה:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ממארת כמו סלון ממאיר</b>. קשה לומר \nשהוראתו על מארת שהוא לשון מגרעת כמו שכתב הרב בכמה מקומות שהברכה תוספת טובה \nוהמארה מגרעת שקשה מדקדוק שיהיה שני ממי\"ן נוספים על השורש. ואף שנקודתו מעיד עליו שאינו \nמלשון מארה לכן כתבו כל המפרשים שהוא מלשון מכאוב ואמרה תורה בלשון הזה כדי שתדרש בו \nגם כן תן בו מארה. אבל לפי פשוטו הוראתו מכאיב:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>והובא כמו חביריו</b>. עיין פרשת תזריע \nוהובא אל הכהן שפירש הרב שם ברצונו וכן פירש בפסוק והובא אל הכהן לכן כתב הרב בחביריו:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ויצא הכהן וגו'</b>. עיין לעיל פרשת תזריע כתב הרב או אל אחד מבניו הכהנים הדיוטים שימצא חוץ \nלמקדש כבני ענתות ובזה מחזק פירושו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>על כף הכהן</b>. הרב מתרץ כיון דנאמר ב' פעמים כהן \nבפסוק והוא מצחות המליצה והפסוק הבא אחריו יורה דמיירי בכהן אחד:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ואם דל הוא</b>. וכן שמש \nהכ' בלשון מלא באמרו מי מלא כסף מלא:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ומלת ולקחו והביאו</b>. כמו שכתב הרב לעיל בפסוק \nופנו את הבית בדבר שהציווי לעשות מהר צוה הכתוב בלשון רבים למהר המלאכה על ידי עוזרים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ולקח בחבירו</b>. היינו שכמו ונתץ היינו כמו ונתץ את הבית והוציא הכל בצווי כן ולקח בצווי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ירק מפעלי הכפל</b>. עיין בפרשת בראשית בפסוק כירק עשב נתתי וגו' הנה אף כי הוראת רוק \nמפעלי כפל כמו בלעי רוקי באיוב אבל ואביה ירק מנחי פ\"א יו\"ד וכן מנוים בשרשים לרד\"ק בתוך \nנחים. ועתה ראה תראה שלשה תיבות דומים בנקודתם וכל אחת פונה להוראה אחרת. ואחר כל ירוק \nידרוש שם דברי ואביה ירוק מקור מקל מנחים וכי ירוק הזב מכפולים באותיות אית\"ן:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>כי תצא \nממנו שלא ברצונו</b>. דיוקא דהרב מדלא נכתב ואיש כי יוציא ושפיר דברי הרב דהפסוק לא מיירי \nברשיעי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>והזרתם וגו'</b>. ידוע לנו כי לא נמצא בכל המקרא גזרה מעי\"ן הפעל ה\"א שיהיה נעלם \nברבוי או בסמיכות או בכינוי ולא נעלם רק אם למ\"ד הפעל ה\"א לכן הורה הרב דלא כיש אומרים \nומאן יש אומרים מאיר נתיב דקחשיב והזרתם בתוך השלמים ושגגה היא לפניו. ומה שכתב הרב כמו \nוהפלתם וכו' כבר מחק המגיה בספר מרגליות טובה תיבת והפלתם וכתב תחתיה בהפלכם כי לא \nנמצה במקרא והפלתם. אבל הדברים נאמרים באמת כמו הפלתם למשואות והגשתם אל החומה:"
+                ],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>והקריב אהרן וגו'</b>. כאלו נאמר ושחט את פר החטאת וכפר בעדו ובעד ביתו וכן צריך לפרש \nלקרא בפסוק י\"א. ויש אומרים כי בהעמדה יכופר עון. ונפקא מינה בין שני דעות האלה מבואר פרשת \nצו ופרשת שמיני:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>אמר הגאון כי עזאזל וכו'</b>. המפרשים דברו הרבה בענין הסוד שכתב הרב \nבהיותך בן שלשים ושלש תדענו ולדעתי נראה הרמז קאי על בלעם שחי ל\"ג שנים כמבואר בחלק כי \nמצאו כן בפנקס של בלעם וסמכוה אקרא הרשעים לא יחצו ימיהם וזה שמרמז הסוד בתיבה שאחריה \nהמדברה כי גם בלעם שת אל המדבר פניו. ועיין ביומא פרק ו' תנא דבי רבי ישמעאל עזאזל שמכפר \nעל עון עזא ועזאל. ומצאתי במדרש אבכיר הובא בילקוט בראשית שאלו תלמידיו את יוסף מה עזאזל \nוכו' ומסיים שם ולכך היו ישראל מקריבים קרבנות ביום הכפורים אחד לה' ואחד לעזאזל שיכפר על \nעונותיהם של ישראל ביום הכפורים והוא עזאזל שבתורה עכ\"ל המדרש. וידוע שבלעם למד קסם מן \nעזאל ושפיר רמז הרב בצחות לשונו כדאמרן. גם אפשר לומר בדרך אחר לפי המבואר דברי הרב פרשת \nויגש נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש והם היו רק שנים ושלשים נפש ויעקב משלים לשלשים ושלש וזה \nשמרמז הרב על יעקב ששלח דורן לעשו וגם אנחנו שולחים מנחה לזכרון ולעורר שלא יקטרג שרו של \nעשו על בני יעקב ומרומז בתיבת שעיר על שר עשו היושב בשעיר גם מעורר לזכור כניעתו של יעקב \nבהוליכו מנחה לאחיו. גם מרמז על הברכה שקבל יעקב מאביו במטעמים גם מעורר רשעת עשו בשביל \nמנחה קטנה נזיד עדשים בזה הבכורה וזה רמז ושעיר על רעהו יקרא וזה מרומז בתיבה שלפני עזאזל \nהוא שעיר שיש לו חברים במקרא הוראת כבשים וגדיים קטנים והוראת שדים והוראת הר שעיר \nוהראת איש שעיר וכלהו שייכי הכא ואתה הקורא אם תראה דברי המפרשים אז תבחר כי דברי נוטים \nלפשט ואפשר לפרש כוונת הרב שתדע סודו לכשיבנה ירושלים ועיין בפסוק והצלעות צלע על צלע \nשלש ושלשים פעמים ועיין מימרא דר' לוי א\"ר פפי בבא בתרא ע\"ה ועוד תראה ספרי חן ונפקחו \nעיניך:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>לכפר עליו</b>. לא סלקא דעתך לפרש באופן אחר תיבת עליו כי הפסוק מיירי בשעיר לכן \nמפרש הרב שהכפור יהיה על השעיר הזה כטעם ונשא השעיר. התיבה לכפר מקור מבנין הכבד עם \nבכל\"ם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וכפר בעדו</b>. עיין לעיל פרשת שמיני ב':"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>והיתה לכם לחוקת</b>. הרב בא לפרש מדלא \nנכתב לענות הגוף כטעם והדם הוא הנפש כמו שכתב הרב לקמן בפסוק דמו בנפשו את הגוף כי הגוף \nהוא מעונה ולא הנפש אבל הכתוב דבר בחיותו והגוף בעצמו כחציר יבש אם אין דם ונפש לכן אחז \nהכתוב דרך קצרה וארוכה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>למען אשר יביאו</b>. הרב מפרש עיקר טעם המצוה כדי שלא יזבחו \nלשעירים אשר היו רגילים במצרים לכן קרבנו אל בית המקדש וכבר ביארתי שיש לעולות ולשלמים \nטעמים רבים נסתרים וגלוים וכל יודע בין יכול לומר טעם נכון משובח ובלבד שיכוין לבו לשמים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>בנפש יכפר</b>. הרב דוחה דעת יש אומרים שתיבת בנפש קאי על נפש אדם כטעם ונכפר להם הדם \nתחת נפשם אבל הוא כפל לשון לפי שנאמר לכפר על נפשותיכם. ודעת הרב כי הדם הוא בנפש \nהבהמה אשר יכפר עליכם וכן מצינו לקמן בפסוק כי נפש כל בשר בדמו ומרוב דביקתו השאילם הכתוב \nאיש אל אחיו והנפש אשר תאכל כל דם בנפשנו נביא לחמנו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ונשא עונו תמיד</b>. אי לא מסתפינא \nהייתי מוחק תיבת יסלח תחת ישא ובאופן אחר אי אפשר לפרשו ועיין פרשת כי תשא בפסוק ועתה \nשא נא חטאתי ובפרשת שמיני בדיבור המתחיל במקום הקודש ותראה כי הרב גלה לנו מסלות גדולות \nבהוראות נשיאת חטא ועון לשבח ולגנאי:"
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ובחוקותיהם לא תלכו</b>. דקשה להרב תיבת תלכו \nנאמר להולך בדרך או בעצת רעהו ולא מצינו ששמש במעשה אשר יעשו לכן דחק הרב לומר שלא \nירגיל אדם וכו' ודברי רבותינו ידועים ופשוטים במקרא:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>שארה הנה</b>. הם שני שמות כמו צדק \nצדקה מוקד מוקדה לפי דעת הרב ושניהם הוראתם קרבת איש:"
+                ],
+                [
+                    "<b>לצרור וגו' וזו איננה ראיה</b>. עיין \nלקמן בפסוק את משפטי תעשו כתב הרב ואם יש לך לב תוכל להבין וכו' לכן כתב הרב פה וזו אינה \nראיה גמורה כי את כל התועבות קאי על התושבים מבני הארץ ועיין הרמב\"ן בפרשת תולדות ובמזרחי \nפרשת קדושים בדיבור המתחיל אם תאמר קין נשא אחותו וכו':"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>להעביר כמו לשרוף</b>. פלוגתא \nדאביי ורבא בפרק ארבע מיתות ומה שכתב הרב בניאוף על שמונה מעלות עיין פרשת יתרו תמצה \nמבוארים היטב כי נוציא לנו מוסר גדול משמירתן:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>תבל הוא</b>. והמדקדק הבחור נתן סימן ארבעה \nהם קטני ארץ שש הנה שנא ה' ברש\"י פרשת קדושים בדיבור המתחיל תבל עשו משמע שיש דעות אם \nשרשו תבל או בלל. ועיין מזרחי שם. אבל לפי דברי הרב בפרשת אמור בדיבור המתחיל תבלל בעינו \nאין הכרע לדברי המזרחי כלל וגם רש\"י סובר לשני הפירושים דשרשו בלל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ואת משפטי תעשו \nוגו'</b>. כי משפט סובל הוראות מצות וחוקים וגם סובל הוראת דין ועונש על העוברים וכמו ונסכיהם \nכמשפטם חוק. בצדק תשפוט דין. ומצינו אצל עונש או שכר לעשות משפט עמו לעשות בהם משפט \nעושה משפט לעשוקים אבל במקום שהוראתו דין וחוק ומצוה נאמרה לפרקים בלשון שמירה והרב רדף \nאחר רוב המקרא שהוראתו דין ומשפט אף ששינה הכתוב בלשון שמירה ונעלם מן הרב גמרא יומא \nבפרק שני שעירים תנו רבנן את משפטי תעשון וכו':"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>כאשר קאה</b>. דהרב סובר שהוא מגזרת נחי \nלמ\"ד ה\"א והוראתה לשון זכר ומביא ראיה דמצינו במקרא בלשון זכר כאשר הורגל לומר כל דבר אשר \nאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו אבל לפירוש השני סובר הרב ששרשה קוא לכן כתב שחסר מלת היא \nרמז בערב היא באה וכמו באה עם הצאן ולא ק��מר הרב סתם ששרשה קוא על משקל בוא כי בעורר \nבצחותו מה שכתב כבר בכל לשון בינוני הנמצא במקרא שחסר היה כמו ופרעה חולם וכן רבקה \nשומעת וגם כאן מוכח שהוא בינוני מטעם הנגינה וגם הוראתו כי עודנו קאה ומתעב בגוים ההמה לכן \nכתב שחסר היא והדברים כנים:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>וטעם אני ה' אלהיכם</b>. לא ידעתי מדוע שנה המחבר דרכו הרגיל \nלפרש על מאמר אני ה' סוף שמיני בפסוק והייתם קדושים ולעיל בפסוק ונשא עונו:"
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>איש פעם \nאחת בדרך קצרה</b>. כי נאמר איש איש אל כל שאר בשרו איש איש כי תשטה אשתו וכן צחות המליצה \nלחזוק הדבר כטעם יהיה מי שיהיה הן גדול הן קטן וכאן קצר הכתוב ואפשר כיון שנכלל גם אשה לכן \nדבר הכתוב בקצרה לדרוש ממנה גם האשה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>קודש ה' חלל</b>. לאו דוקא מגזרת חול אלא מהוראת \nחול כטעם חולין הוא לך בלשון הגמרא אבל גזרתו מכפולים כידוע במקרא ואגב שיטפא נקט הרב \nמגזרת חול:"
+                ],
+                [
+                    "<b>בקוצרכם זר</b>. וכבר ידעת כי שמות הפועלים משתנים כי כן כתבו המדקדקים וכן כתב \nהרב לקמן בפסוק לרבעה אותה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>בפירוש רש\"י לא תלין לשון נקבה</b>. דלא מצינו אתך בקמ\"ץ \nהכ\"ף אלא במשרת או בלשון נקבה אבל בלשון זכר או במפסיק נאמר אתך בקמץ התי\"ו וכן נאמר \nולבנותיך אתך החיה אשר אתך בקמץ הכ\"ף וכן י\"ד מקומות בתורה ושפיר דברי רש\"י דקאי על \nהפעולה לכן נאמר בקמץ הכ\"ף והרב מזרחי כתב משום דלא מצינו גזרת לון יוצא במקרא רק פעם \nאחת ערום ילין מבלי לבוש לכן מפרש שהיא לשון נקבה נסתר ולא הבנתי דבריו הלא מצינו יוצא \nבחוץ לא ילין גר ולמה נכריח להוציא המקרא מפשוטו אם מצינו השורש הזה יוצא פעמים ושלש גם \nדברי באר הרחובת רחוקים מגדר הדקדוק והנכון כמו שכתבתי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>בפסוק הוכח תוכיח וגו'</b>. ומה \nנעמו דברי איוב באמרו האנוש מאלוה יצדק כדרך האומרים אם ה' יבא משמים להוכיח על פניך רק \nמצוה לאנשים להוכיחם זה לזה. ואם מעושהו יטהר גבר. על דרך זה הארכתי בדברים נכבדים \nבחקירות שונות בזה הענין ואין כאן מקומם: שם",
+                    "<b>לא תשנא את אחיך</b>. הנה שנה הכתוב באהבה רעך \nובשנאה אחיך כי שניהם מורים על הוראה אחת בשינוי לשון כי ידוע שאחוה וריעות יחדיו נדבקו \nוהזהיר בתורה בב' לשונות גמורים על הוראה אחת למען חוזק הענין. ועיין בפסוק וכשלו איש באחיו:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>השלם שלם מאד</b>. אמר המחבר הלא זכרתי בפרשת שמיני בפסוק וימותו לפני ה' כי המתכוין \nלעשות רצון קונו בתמים לא ישיגנו טעות ושגגה עיין שם באריכות ועיין ביומא פ\"ג אמר רב אברהם \nאבינו קיים את כל התורה כלה גם נכון דברתי בפסוק נח איש צדיק תמים עיין בספר משמיע ישועה \nדרוש יפה בפסוק ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה וכו' כי הוא קרוב לענין זה:"
+                ],
+                [
+                    "<b>והפדה מבנין</b>. משני \nבנינים כמו טרוף טורף יוסף ואתמה מאד על המדקדקים הראשונים אשר כל דבריהם בצחות נמרץ \nוכשרוצים להזכיר בנין הפעל מזכירים שבע תיבות מהבנין שלא נקרא שם פועלו מהכבד הנוסף והיה \nדי להם בתבה אחת: שם",
+                    "<b>בקורת תהיה</b>. עיין פרשת שמות בפסוק לוי ויהודה ותמצא ידך לפרש דברי \nהרב היטב גם לא נעלם ממך כי שני שואי\"ן לא יוכלון לבא יחד בראשית התיבה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ואהבת לו גם \nהאמות וגו'</b>. הזהירה התורה שלא להונות את הגר הבא ממדינה אחרת אשר שם מדה קטנה ולא ידע \nמשפט אמות המדינה הזאת או לפעמים נמכר במדינה אחת סחורה ידועה במדה גדולה ושאר במדה \nקטנה והודיעה התורה שאל יורה היתר להונות רעהו או גר כי על כל נעלם יבאהו אלהים במשפט \nועיין בבא בתרא דף פ\"ט בעניני המשקולות:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>והנפש אשר תפנה</b>. לשון נקבה ואחר כך והכרתי \nאותו לשון זכר לכן מפרש הרב דשייך בו לשון זכר ונקבה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>כי תחל</b>. הנה במאיר נתיב מביא \nכי תחל בתוך הוראות תחלה וגם בהוראות חלל שמע מיניה גם לדידיה לא הוברר הדבר. אבל המורים \nעל חלל בכל המקרא נאמרים בשני למדי\"ן. והמורים על תחלה נאמרים חסר למ\"ד אחת במקרא לכן \nנראה יותר שהוראתו מלשון תחלה ודברי הרב שכתב ויתכן שתהיה זרה לא אוכל לפרש היטב כי \nהצירי מורה יותר על לשון תחלה כמו שאר רעותיה המוזכרים. והנה החל הנגף. הוא החל להיות \nגבור:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>על נפשות מת והגוף חסר וכו'</b>. ולדעתי לא חסר מאומה כי נפש הוא מושאל לגוף כמו \nוהנפש אשר לא תעונה. כל נפש אשר תאכל וכאלו נאמר על כל גוף מת לא יבוא וכבר פירשתי יפה \nבפסוק בעשור לחודש תענו את נפשותיכם:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>בבתוליה וגו' יש שמות בלשון הקודש שלא יתפרדו \nוכו'</b>. כי מצינו לעולם בלשון רבים אשת נעורים. בן זקונים. אבל זהב וכסף לא ימצא בלשון רבים. וכבר \nכתבו המדקדקים טעם נכון שקראו חכמינו כספים בלשון רבים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>וינזרו כמו והזרתם</b>. כי יש \nסוברים והזרתם מגזרת השלמים וכבר סתר הרב דעתם כי אין הה\"א מאותיות הנעלמים באמצע תיבה \nובאמת וינזרו והזרתם שניהם מגזרת חסרי נו\"ן:",
+                    "<b>שם ולא יחללו</b>. ראיתי כי גם רש\"י ז\"ל כתב סרס \nהמקרא וכו' ולא ידעתי למה יצאו מגדר הפשט שלא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים אותי \nבתפלתם ובקרבנתם ואם יגעו בקדשים בימי טומאתם יחללו שמי המקודש ולריק כל יגיעתם. ולכן \nגדלה תלונת ישעיה באומרו בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב ואת ה' צבאות ראו עיני וירא על נפשו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אשר לא תעונה זה מהבנין שלא נקרא שם פועלו וכו'</b>. וכן כתב הרב לעיל והובא אל \nהכהן ברצונו ושלא לרצונו כי כן משפט זה הבנין:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>באספכם וגו' שם ויחסר יהיה לכם ואלו היה \nשם התואר היה ה\"א תחת שם השני</b>. והוה למכתב ראשון השבתון כמו חצר המשכן. ווי העמודים. \nואינו דומה כלל לעוד היום גדול והמלאכה גדולה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ואיש הישראלי כמו לאיש העשיר וכו'</b>. \nדברי הרב פשוטים שאינו מורה על סמיכות של. רק על סמיכות שהוא. ועיין בדברי הרב בבראשית \nפסוק ויהי בוקר יום הששי עיין מה שכתבתי שם. ויפה נדרשת במסכת שבת פ\"ט מימרא דריש לקיש \nיום הששי ה\"א יתרה למה לי וכו':"
+                ],
+                [
+                    "<b>ויקוב יש אומרים וכו'</b>. ובכפולים וחסרים קא מפלגי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>כן \nיעשה לו</b>. כבר הזכיר דבריו בפרשת משפטים והמה נכוחים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>וסוד ימי עולם</b>. הלא כבר פקח \nהמחבר עינינו בפרשת נח בפסוק עוד כל ימי הארץ ומה גם כי המפרשים שוטטו בעיונם לרמוז נכבדות \nבחקירות עצומות מה שיש בו די למבינים. ואנכי לא אוכל מלט משא החקירות:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>שבת שבתון \nפרשתיו</b>. עיין פרשת אחרי שם פירש הרב דעתו:"
+                ],
+                [
+                    "<b>שנת שבתון</b>. המדפיס טעה אשר העמיד שבת \nשבתון במקום שנת כי דברי הרב נאמרים על תיבת שנת .(ולפני כבר מתוקן הלשון). והנה קשה לרב כפל \nהלשון דנאמר ברישא שבת שבתון יהיה לארץ. לכן מפרש עתיד במקום הוה ויהיה כמו היא ומיהו אין \nצורך כלל לדברים האלו כי מצינו הרבה פעמים במקרא באריכות הענין יוכפל הדברים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>יובל כמו \nשלוח</b>. עיין בפרשת יתרו בפסוק במשוך היובל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>קנה שם הפעל</b>. ובתשלומו או קנה תקנו. ותיבת \nקניתם טעות המדפיס וצ\"ל תקנו דומיא דרישא וכי תמכרו:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>תרבה מקנתו</b>. ראיתי למפרשים \nשהלכו בדרכי החקירה בדברי הרב ולדעתי החקירה אך למותר כי כן רגיל הרב לדבר כמה פעמים כמו \nלא תשנא הפך ואהבת וכן והחזקת בו היפך ומטה ידו. ועיקר טעמו דרב לפרש כי כן צחות הפסוק \nלכתוב בלשון המורה על ההיפוך אף אם יוכל הכתוב לכתוב תיבה אחרת נאה ממנה לענין הזה אבל \nהדבר והיפוכו מצחות הלשון כמו זווג הנקודות והאותיות כן זווג הוראה והפוכה כי מהראוי לומר \nתחסר מקנתו לפי דרך הגיוני אולם דבר הכתוב בין רב למעט. ואתה הקורא שים לבך בכל המקומות \nאשר כתב הרב כן ותראה כי צדקו דברי. ועיין בפסוק כסף מלא:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ומלת ועשת. זרה</b>. הנכון ועשתה \nונפלה למ\"ד הפעל. והרב נקט דמיון בעלמא כמו שחסר שם תי\"ו להקל על הלשון כן חסר כאן ה\"א:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ישן שב אל מן</b>. לפי דקדוק הלשון נכון לכתוב מן תבואה הישנה כמו בגדי השרד לחם הפנים לכן \nסרס הרב המקרא כאלו נאמר ואכלתם ישן מן התבואה. גם מפרש שמלת מן מורה על עצם הדבר כי \nלמלת מן הוראות רבות כמו מן יום ההוא והלאה מגורן מן השמים וכל אחת הוראה בפני עצמה שים \nלבך ובין בדברים האלה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>כי ימוך מפעלים השנים</b>. ולדברי שאר המדקדקים הוא מכפולים כי \nמשפחתו ובית אביו מכפולים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>גאולת עולם</b>. לפי פירוש הראשון הוראת יגאל יקנה ובא כן לזווג \nהתיבות. ולפי דעת יש אומרים הוראתו גאולה ועיין במכלול לרד\"ק בפרשה זו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וחי עמך כמו \nיחיה</b>. כי הנראה שהוא פעל עבר אבל תרגום אונקלוס מהפכו להבא וזה שכתב הרב כמו יחיה ועיין \nבמכלול:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>להפרכם מלה זרה</b>. כי נכון להפירכם על משקל הקימכם השיבכם:"
+                ],
+                [
+                    "<b>והפקדתי \nעליכם כאדם פקיד על אחר וכו'</b>. בדברי הפסוק הזה מרומז כי אין רע יורד מלמעלה לכן נאמר \nהפקדתי מבנין הפעיל וכן אשור שבט אפי והוראת הפקדתי לשון מינוי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>קרי והנה כתוב \nכחטאתיכם</b>. הנה הרב מביא ראיה לדבריו שכתב לעיל ואין על חטאתיכם להוסיף שבעה וכו' וטעם על \nחטאתיכם בעבור חטאתיכם וכו' ונכון דבריו. ומה שאמר ישעיה כי לקתה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה \nפרשתי באופן אחר ואף שאינו נוגע לכוונת זה החיבור אפרש לך בחפזון נמרץ אפס קצהו. הלא כבר \nידעת כי כל עונשים אשר הקב\"ה מייסר האדם על חטא העבר מייסרו בעונשים הדומים למין אשר \nחטא למען יוסר ולמען ידע באמת כי לא מקרה הוא אך יד ה' נגעה בו למען סור משאול נפשו וגם יתן \nאל לבו שלא לחטוא עוד כהנה. אולם אם אדם חטא פעמים רבות והכל עשוי לו כהיתר אז ננעלו \nלפניו דרכי החקירה בעונשו ומייסר לו ה' בעונשים זרים אשר לא יוכל לתת אל לבו כי מפני הרעה \nנענש רק דמה בנפשו שקר לאמר כי מקרה היא ולא ה' פעל כל זאת וזה שנאמר אם תלכו עמי קרי \nדהיינו שתחשב בלבך כי אין שכר לעושי טוב ואין רע והכל במקרה אף אני איסר אותך בעונשים \nשתחשוב שהמה מקרים וכל הצרות אשר יבואו עליך לא יצילוך לתת אל לבך לשוב בתשובה. כטעם \nואני אחזק את לבו. וכבר הארכתי לפרש זה הפסוק באופן אחר ואם ראה אדם שיסורים באים עליו \nיפשפש במעשיו כדי שירגש כי באים היסורין לחטא שקדם. אם איש בינות הוא מפשפש ומצא הרבה \nמכדי מדתו וחש בנפשו להתחרט על כל קוץ וקוץ שעשה בשוגג חשב בעיניו לעון גדול ואף שהקב\"ה \nמחל לו כבר על כל נעלם כי מרוב יראתו חשב כל פסיעה ופסיעה בנטותו מעט מדרך הישר לחטא \nגדול ועצום ואף כי היסורין היו רק על חטא אחד וזה שאמר הנביא כי לקתה מיד ה' כפלים כי בית \nישראל כבר הלכו בדרך סלולה וקבלו עונשם באהבה ולא חשבו אותם למקרה רק יודעים כי יד ה' \nנגעה בהם ולקחו את עונשם יתר מכדי מדתם כאשר הזכרנו מאיש בינות שהבאנו. וזה לקחה כפלים \nובזאת נרצה עונם כי כל לבבות הוא דורש ומריח את ריח ניחוחם כמו שהזכרתי בפרשת ויקרא על \nפסוק ריח ניחוח:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b></b>.הא לך מה שהשבתי על אשר נשאלתי בדקדוק הרשב\"ם בחקותי. בפסוק \nוהבאתי מרך שכתב מ\"ם של מרך עיקר. דע שבין לרשב\"ם ובין להרב\"ע הוא תיבת מרך שם \nהמקרה ולדברי רש\"י בגמרא חולין מ\"ט בפרשו על נתמרך שם משמע דמורך ורכך שני שרשים \nולהם הוראה אחת כמו הלך לך אבל דעת רשב\"ם אינו כן כידוע לך מלשונו אם תקרא ככתבו. \nאלא דעתו בתיבת מרך הוראת שבירה ותרגום יונתן ואונקלוס בעוזריו כי בפסוק הילדים רכים \nפירשו וינקיא רכיכין ועל מרך פירשו תברא עיין שם. וכן דעת רשב\"ם לפרש בגמ' תיבת נתמרך \nותיבת המרכה שם. ועתה אנופף ידי לבאר לך דיוקא דרשב\"ם דמם מרך מן יסוד התיבה לפי \nשבחן הרד\"ק כי מנחה המ\"ם מן היסוד כיון שאנו רגילין לקרות כל המנחות בשיא המ\"ם \nותשתנה תנועת המ\"ם ואלו היה נוספת לא נשתנה תנועתה כמו כל המצוה מצות וכדומה. כן \nבקראנו המרכה מוכח שמ\"ם מרך הוא מן היסוד כאשר נאמר מן בוקר רותם כפר לבקרים שורש \nרתמים גם דייק שפיר לפי שנגינה מלעיל כפי כל המשקלים רעיו חדש קדש כלם מלעיל ואינם \nמושכים וי\"ו ודקארי ליה אין מקום לנגינה למטה וכו' תקשי לך אמאי לא נשתנו הנקודות לומר \nמרך כמו יובל יוצר הלא טוב להיות הנגינה באות שרשית כי שם מקומה מלהיות באות נוספות \nוכן מצינו הרבה פעמים שנשתנה הנקודות בשביל הנגינה להכין לה מושבה. גם אודיעך \nשהמדקדקים ראשונים חתרו וחפרו לדחוק מעט בשורש מלהוסיף אותיות האמנתי\"ו. תא חזי מה \nשכתב המקובל בספר אור נערב בתיבת אימתה תביאמו רזין עלאין וז\"ל ואם תשאל לבטל \nדקדוק על תי\"ו ואימתה ועל וי\"ו תביאמו יענה שהמה מאותיות האמנתיו כל האומר שאותיות \nיתרים בתורה יותרו שיניו אם בזדון דבר ואם שגגה היא שארי ליה מריה על כן לדעתי דברי \nרשב\"ם כנים וראיה שמביא אבן עזרא מן במועל ידיהם לא יוכל לנצח לא יקום עד אחד ופן גם \nשם המ\"ם מן היסוד. ופן יפג לבך להאמין לי אביא עמי גדול המדקדקים מ' יהודה חיוג אשר גם \nהוא הולך בעקבות הרשב\"ם עיין רד\"ק פעלים בשורש רכך. גם אודיע לך אחי שאין אתנו יודע \nעד מה בחכמת הנגינה עד יבוא יורה צדק עיין בפרשת תצוה ברש\"י הכהן תחתיו מבניו ועיין \nשיח יצחק שער השיחה פרק ה' ותראה שכל אחד פנה דרך לעצמו ואנחנו על שבכה הלכנו עד \nיערה רוח ממרום. מה שכתבת בדברי רשב\"ם שם בפסוק ימקו בעונם שכתוב שהוא מחסרי נו\"ן \nובאמת הוא מן הכפולים משורש מקק צדקת בדבריך כי בכל פנות שאתה פונה לסיוע לדברי \nרשב\"ם יתנגדו נגדיך שני דגושים אשר בתיבת ימקו ואין זאת אלא מכפולים ודגש המ\"ם מורה \nעל נו\"ן פעל ודגש הקו\"ף מורה על קו\"ף החסירה. ואין זאת אלא טעות הדפוס או קוצר \nהשגתנו. ואתה שלום ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובת הדברים האלה תקח בלבבך. עד \nכמה פעמים אני מפצירך לבל תאר אותי במחוגת החכמים ולפאר אותי בשבחים הלא סופר לך \nמחכם אחד אשר ישב תמיד במערה בדבוק חברים להשכיל בחכמות. ובא עליו מלך גדול עם \nחילו וסבב סביבו לכבד את החכם ולפייסו ואמר לו המלך העמק שאלה או הגבה וכל אשר \nתחפוץ אתן לך והשיב לו שאלה גדולה אני מבקש אל תמנע ממני אם טוב אני בעיניך חדל \nממני אתה וחילך וכי עבור צל אנשיך לא אוכל לראות השמש בגבורתו ואם את כל הונך תתן \nלי לא ישוו בביטול רגע אחת מדברי חכמה כן אתה הכבדת עולי בעשר שורות תוארים ושבחים \nוהמה אך למותר כי לא איש כמוני יתואר בשבחים כאלה. מדי דברי אעידך אתה ורעיך לאמר \nמלאו חפניכם בש\"ס ופוסקים ומלאו בטניכם יהיו לאכלכם וכי ינטו צללי ערב טרם נראו \nהכוכבים על אפקינו עת צאת בני גילכם בקרית חוצות בגנות חברים אז תפנו אל הגיונות. אפס \nאכלו דייכם ואל תמלאו בה ידכם רק טבלו בהונות ידיכם כאשר יטבלו הרקחות והאופות במלח \nותבלין והמלא תסיעי תמו דברי שלמה הכהן:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וזכרתי את בריתי</b>. דבריו פשוטים כי לא יבואו \nסמוך עם הכינוי יחדיו ובלאו זאת אין המשך לתיבות האלה ונכון גם כן לומר בתשלומו את בריתי \nאשר כרתי את יעקב כמה שנאמר וזכרתי ברית ראשונים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>בערכך נפשות וגו' והה\"א יקרא \nלו ה\"א הקריאה וכו'</b>. הנה כבר גלה הרב דעתו בכמה מקומות שאין מסכים כלל על ה\"א הקריאה \nאבל מביא כן דעת יש אומרים והוא לא סבירא ליה וגם לא יאות בדקדוק הלשון. לבוא ה\"א הקריאה \nבתיבת הכהן שהוא בסוף מאמר כי תמיד יבא ה\"א הקריאה בתחלה כמו הדור אתם ראו ואשר כתב \nבמכסת הערכך זרה וחבירו ותהי הכנם בפרשת וארא כי לא יבוא ה\"א הידיעה עם כינוי יחדיו ודעת \nהרב שכתב ולפי דעתו וכו' קשה לדעת אם לא שהוראתו כאלו נחסר תיבה אחת כמו ויטמנם בתוך \nהאהל אשר לו ועיין  (שופטים ז). וכבר דברו בה המדקדקים הרבה גם יודעי חן היו למאורת בכינוי כ\"ף \nערכך עיין רבינו בחיי מה שכתב על פי נסתר:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>להפריש בינו ובין יערכנו</b>. בפרשת אמור כי שם \nהוראתו עשיה הכנה וכאן הוראתו שומא והשואה לכן נשתנו לכתוב בחירק גדול: שם",
+                    "<b>והעמידו הכהן</b>. \nכיון שפירש הרב לעיל בפסוק בערכך נפשות שכ\"ף ערכך לנכח הכהן אם כן כפל הלשון כי הפסוק \nמדבר עם הכהן ומצינ�� דוגמתו בפסוק ויצק על כף הכהן השמאלית ועיין בדברי הרב שם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>בהר \nסיני ומי שיש לו לב להבין וכו'</b>. אמר המחבר כל יודעי חן גלו לנו חשיבות מספר עשרה לכן קמה \nונצבה בתחלת שם הגדול כי בעשרה לבושים התאזר וגם ברא מלאכין המשרשים ביו\"ד מדרגות חיות \nכרובים שרפים אופנים אראלים חשמלים תרשישים מלאכים אלקים אשים וגם עולם הגלגלים נברא \nביו\"ד עיין בספרי המחקרים היטב ומה נחמד דברי חכמינו ז\"ל באמרם העולם נברא ביו\"ד מאמרות וכו' \nשהוא מספר שלם ולא במאמר אחד כדי להפרע מן הרשעים כי אם היה במאמר אחד יש מקום לטעות \nחס ושלום בענין שכר ועונש כידוע להמחקר וזה כוונת הרב בדברים הנאמרים פה: חסלת ספר ויקרא"
+                ]
+            ]
+        ],
+        "Numbers": [
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>איש ראש דרך קצרה. </b>.כבר פרשתי בפרשת קדושים (ויקרא יט, \nב). וטעם לדרך קצרה כיון דנאמר ברישא דקרא שני פעמים איש מושך עצמו \nואחרעמו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>לבני יוסף, בעבור כבוד רחל וכו'. </b>.כי לא מנה \nהכתוב דרך תולדתם כנאמר פרשת ויצא כזה ראובן שמעון לוי ויהודה דן ונפתלי \nגד ואשר יששכר זבולן יוסף ובנימין, מפני כבוד רחל להקדים בניה לבני \nהשפחות, וכן נמנו בפרשת שמות (א, ב). מטעם זה. ומה שכתב שהקדים \nאפרים ומנשה לפני בנימין וכו', כי קשה לרב דהוה למחשב תחילה האבות ואחר \nכך הבנים הקרואים על שם האבות, ודברי הרב עולים יפה, גם בני השפחות אשר \nמנה הכתוב שלא כסדר תולדתם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>קרואי העדה, הטעם שהעדה לא יעשו \nדבר עד שיקראום. ולפי דברי הרב נכון לפרש קרי וכתיב על אופן היאות, \nהיינו שהעדה סרים למשמעתם אם הנשיאים קוראים אותם לאסוף, גם \nהעדה לא יעשו דבר מבלי הגיד אל הנשיאים ולקרא להם. ועיין לקמן פרשת קרח \n(טז, ב)</b>. קראי מועד, ועיין פרשת מטות (להלן לא, יד). פקודי\nהחיל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויפקדם משה וכו'. </b>.לפי שלוי לא היה בתוך הדגלים, \nומשלים תחתיו בני יוסף לשנים עשר, וזה שכתב הרב והנה יש ללאה חמשה בנים \nויחסר האחד, פירוש לפי שלוי לא היה בתוך הדגלים כדאמרן. ודברי הרב \nנאמרים יפה לפרש טעם הדגלים שחוברו יחד, לפי כבוד האמהות ולפי כבוד \nהשפחות ולפי כבוד השנים. ועיין פרשת כי תבא (דברים כז, י).:",
+                    "<b>ואפרים מקום יוסף קודם מנשה. </b>.עיין בפרשת פנחס (להלן כו, \nיב). שם נחשב מנשה קודם אפרים, ושם כתב הרב טעם אחר:",
+                    "<b>לגלגלותם בראובן גם בשמעון להורות על אחרים וכו'. </b>.וכן לקמן \nבפרשת נשא (ז, יח). נאמר הקריב אצל נתנאל לבד, ואחז הכתוב דרך \nקצרה, גם כאן לא נאמר בשאר נשיאים לגלגלותם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>התפקדו משני \nבנינים. </b>.כי הנקודה מורה על בנין הפעל, והתי\"ו ודגש מורים על בנין \nהתפעל, ונקרא בפי המדקדקים מורכב, וכל המורכבים הן מגזרות או מבנינים \nמורים על דבר נסתר ונעלם ממנו:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>אך את מטה לוי, כי השם צוה לו \nכן. </b>.הנה דחוק לרב מפני שנאמר תחילה והלוים למטה אבותם לא התפקדו \nואח\"כ נאמר אל משה אך את מטה לוי לא תפקוד, לכן מפרש שהפסוק (זו). \n[זה] מפרש טעמא דלעיל. וברם קושטא קאי, כי אין מוקדם ומאוחר בתורה \n(פסחים ו:)., ולא צריכנא לדברי הרב:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>והזר מבני לוי, וטעם \nוחנו בני ישראל וכו'. </b>.הנה דברי הרב נעתקו ממקומם בדפוס, ומקומם לקמן \nפסוק ב' איש על דגלו וגו' יחנו בני ישראל, שמלת יחנו נאמר פעמיים בפסוק, \nלכן מפרש כשיחנו יחנו סביב לאהל מועד:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>על עדת בני ישראל, אחד \nמעדתם וכו'. </b>.אולם לדעתי הדברים כפשוטו, כטעם והוא איש אחד לא גוע \nבעונו(יהושע כב, כ) .וכדומה במקרא:",
+                    "<b>ושמרו הלוים, מצוה \nעליהם לשמור המשכן. </b>.מדלא כתיב ושמרו הלוים את המשכן העדות, לכן מפרש \nושמרו קאי על עשית המצוה, על דרך ושמרתם [וגו'] ואת משפטי(ויקרא יח \nה), ושייך שפיר ושמרו את משמרתי:"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>והחונים עליו, כמו עמו והם \nאחריו וקודם השלישי. </b>.הרב מדייק מפני שהכתוב שינה מלכתוב בלשון עמו או \nאחריו, להורות גם כן שהוא קודם לשלישי המרומז במלת עליו. ובמקרא הרבה \nכמוהו, וכן תרגם אונקלוס:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ושנים יסעו. </b>.עיין מה שכתב הרב \nבפרשת נח בפסוק תחתים ושנים(בראשית ו, טו).:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>נתונים, \nלעולם או הם ובניהם העומדים תחתם. </b>.כי בכל מקום שנכפלו המלות במקרא \nמורים להפלגת התמדה, כמו מדהרות דהרות אביריו(שופטים ה, כב)., או \nלהפלגות הרבוי, כמו בארות בארות חמר (בראשית יד, י). .וזה כונת הרב \nבצחות הקיצור:"
+                ],
+                [
+                    "<b>והזר הקרב, ופרשת ואני הנה לקחתי גם היא דבקה \nוכו'.</b>. ועיין פרשת וארא פסוק ויהי ביום דבר(שמות ו, כח), מה \nשכתבתי שם:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>לקחתי מעלה גדולה.</b>. כאשר מצינו במקרא לשון \nלקיחה כמו ויקח קרח (להלן טז, א)., לקחתם בדברים. וכל לשון לקיחה \nאשר אינו סובל לפי הוראת הפשט, צריך לפרשו באופן הקרוב ונאה לעינינו, \nוכאן הוראתו מורה על מעלה גדולה, ועל אהבה יתירה וחיבה, כטעם אשר לקח לו \nלבת (אסתר ב, ט). .לכן אמרתי נכוני�� דברי הרב מה שכתב בפרשת \nבחוקותי כי הברכות מרובים על הקללות. כי הברכות נאמרים בדרך כלל. \nוכשתבדוק בכתוב ונתתי משכני בתוככם(ויקרא כו, יא) .תראה נכלל בו \nכל הטובות, ואין ברכה למעלה ממנה. ועיין בהעלותך בפסוק והיו לי הלוים\n(להלן ח, טו). .ותימא על מקור חיים שלא עלה פירושו לפי \nהפשט:"
+                ],
+                [
+                    "<b>כי לי כל בכור, ביום הכותי טעמו זמן וכו'. </b>.כי היה \nבחצות הלילה. לכן מפרש הרב שתיבת יום נופל הוראתו על זמן, וכן אתה עובר \nהיום(דברים ט, א). .ועיין פרשת בהעלותך פסוק ביום הכותי וגו' \n(להלן ח יז).:",
+                    "<b>לי יהיו וגו'. </b>.הרב מטעים מלת יהיו. \nולפי פשוטו נוכל לפרש, מאז הכותי כל בכור הקדשתי בכורי ישראל שיהיו לי. \nאבל מפרש לפי האמת כדמפרש ואזיל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>מכסהו, ומכסה מכסהו בכלל. \n</b>.כמו שהוזכר בפרשת תרומה ועשית מכסה לאהל עורות אילם מאדמים ומכסה \nעורות תחשים(עליו) .מלמעלה(שמות כו, יד), וזה שכתב הרב \nומכסה מכסהו בכלל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ונשיא נשיאי הלוי. </b>.הא לך כלל גדול, כל \nמקום שנזכר שני שמות סמוכים משורש אחד הוראתם להפלגה גדולה, וכן שמי \nהשמים (דברים י, יז).:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ונסמכה מלת פדויי. </b>.דעת הרב \nלפי שמצינו ברוב מקומות שנאמר המספר תחילה ואחריו הנספר, כמו שלשה \nאנשים (בראשית יח, ב), שבעה שבועות(דברים טז, ט)., שלשים \nקרשים. ואם יבא הנספר קודם לא יבא בסמיכות, לכן תמה הרב שנסמך פדויי אל \nהמספר, וגם בא לפניו. אבל כתב מצינו דוגמתו וכן שנת החמשים(ויקרא \nכה, יא)., ועוד בכמה מקומות במקרא, אם תחפשנה תמצאנה. ודברי מטוט \nרחוקים מפשוט:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ונתנו עליו. </b>.כיוון שלא נכתב ונתנו \"עליה\" \nכמו וכסו בה, לכן פירש שקאי על המסך לשון זכר. אבל יש אומרים שקאי על \nהפרוכת. והכתוב לא חש לכתוב \"עליה\" כמו שלא הקפיד הכתוב גבי פנחס וכלב \nלכתוב ותצפנם (יהושע ב, ד).:",
+                    "<b> מלמעלה, י\"א על כסוי עור \nתחש והנכון בעיני שכבר פרשו בגד כליל תכלת וכו'. </b>.עיין בפירוש מקור \nחיים. ואומר אני אם לדין הדקדוק יש תשובה לדעת האומרים שכבר פרשו בגד \nכליל, כי בין העתידים לא מתוקם העבר:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>נשא, שם הפעל וטעם נשא \nשא עכ\"ל. </b>.כמו כי תשא את ראש(שמות ל יא)., ושא את מספר שמותם \n(לעיל ג, מ). כי חסרי פ\"א נו\"ן מהם באו בשלימות כמו נצור בני מצות \nאביך (משלי ו, כ)., ומהם באו בצווי בחסרון נו\"ן כמו גש פגע בו \n(ש\"ב א, טו)., ובשורש נשא כל אחיו וריעיו באו בצווי בחסרון נו\"ן. \nלכן כתב הרב וטעמו שא. ולפי מדעת רוב מדקדקים נבלע תיבה אחת, ובתשלומו \nנשא תשא, וכן זכור (שמות כ, ח). ותשלמו זכור תזכור את יום השבת. \nעיין במזרחי בפסוק אמור להם ותראה שהבין מדברי רש\"י כי דרך אחרת לכל לכל \nמקור במקום צווי כמו צרור את המדינים (להלן כה, יז)., זכור את יום \nהשבת (שמות שם). והוא דבר חדש אשר לא דרכו בו המדקדקים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ומכסה התחש, אחז דרך קצרה.</b>. ועיין לעיל פרשת במדבר (ג, \nכו). בדברי הרב בפסוק ומכסהו וגו':"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>איש איש, ע\"כ ופקדיו. \n</b>.דהרב קאי לשיטתו, דכתב איש איש קאי על גרשון ומררי על כן נאמר שפיר \nופקדיו. אבל לעיל פרשת במדבר (ב, ד). כתב הרב פקודיהם ופקדיו שוה \nאין הפרש ביניהם. ושם דעתו דפקודיו קאי על ראש הצבא, ופקודיהם קאי על \nשאר הפקודים, וכן פירשו המפרשים שם. אבל כאן מוכח שפיר \nדאינו סובל למיכתב פקודיהם:"
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>מי המרים אם כן סודו ידוע עכ\"ל</b>. עיין \nפרשת קרח כתב הרב ושים קטרת ולא אמר הקטרת והמשכיל יבין עד כאן דברו ופירושו לפי פשוטו \nכיון דלא נאמר בה\"א הדעת מוכח דאין סודו ידוע רק למשכילים אשר יערכו בשמות הקדושים ובכונות \nשונות אבל כאן נאמר המרים סודו ידוע דהיינו שיודעין הכהנים והעם אותו המים ואין בהם שום דבר \nהממית רק היה על צד הפלא ועיין רשב\"ם פרשת דברים על פסוק ואשר הלכנו דקדוק אנשי המלחמה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>הזירו שם הפעל מהכבד עכ\"ל</b>. ונוסף חסר:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אחד לחטאת והסוד שהוא שאמרו חז\"ל \nושכר עבירה עבירה עכ\"ל</b>. אפשר לפרש על דברי ר' יהודא המובא בגמרא ובילקוט ר' יהודה אומר \nחסידים הראשונים היו מתאוים להביא קרבן חטאת לפי שאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם \nמה היו עושין עומדין ומתנדבים בנזירות כדי שיתחייבו חטאת למקום וזה דברי הרב דקשה ליה למה \nלא נאמר ועונש עבירה עבירה אלא כוונו בדבריהם אם צדיק וחסיד מבקש לטעום שכר עבירה שנהפכה \nלזכיות אחר כך בשעת הבאת קרבן וזה שכר עבירה אבל הקדוש ב\"ה אינו מביא תקלה להם לכן נדרו \nבנזיר והביאו קרבן אבל באמת בא ר' שמעון וסתר דברי ר' יהודה ואמר חס ושלום שהצדיקים \nמתנדבים נזירות וכו' ועיין במרגליות טובה מה שפירשו המפרשים ועיין פרשת וירא א' י\"ב מה \nשכתבתי בפירוש שכר מצוה מצוה ומה מאד עמקו דברי ר' אלעזר עבודה זרה י\"ט וז\"ל במצותיו חפץ \nמאד ולא בשכר מצותיו כדתנן אל תהיו כעבדים המשמשים על מנת לקבל פרס וכו':"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>את חטאתו \nבעבור שהזכיר באחרונה ע\"כ</b>. כי כן דרך הלשון כאשר נזכרו שני שמות בפסוק מתחיל אחר כך מן \nהנזכר אחרון וכן כאן נאמר לעיל מיניה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת באחרונה ומינה פתח \nועיין פרשת בהעלותך בפסוק למה הרעות מפרש הרב גם כן כאשר כתבתי:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>שער על שני \nמשקלים</b>. וכן שגר אלפיך הבל הבלים כירק עשב:"
+                ],
+                [
+                    "<b>בשלה והיא בשלה עד כאן דבריו</b>. דאי אמרת \nבשלה נסמך על זרוע לא שייך ה\"א הדעת דסמוך לכן קאמר הרב והיא בשלה ולא נסמכה כלל אל \nזרוע:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>יברכך</b>. כן כתב הרב בכמה מקומות שהברכה תוספת והקללה מגרעת:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>כבר בארתי \nבספר מאזנים שמ\"ם שנים עשר דבק ומוכרת שוה כו'</b>. וזה לשון הרב בספר צחות ולפי דעתי \nשמלות שנים עשר ושתים עשר כאלו הם דבקות ומוכרתות כי טעם שלשה עשר שלשה ועשרה שחסרו \nהוא\"ו בדרך קצרה וכן כתב הרב בספר מאזנים שהוא על דרך אדם שת אנוש בלא וי\"ו העיטוף על כן \nכתוב במ\"ם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ביום עשתי וגו'</b>. הנה עמקו מחשבותיו לפרש בלשון עשתנותיו וכו' וחכמי החשבון \nהבינו זה הסוד ובעל הרד\"ק כתב עליו גם זה הפירוש אינו נכון:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>מול פני המנורה</b>. פירוש \nוהאיר על עבר פניה עכ\"ל עיין מזרחי בדיבור המתחיל שלש מזרחים פונים למול אמצעי ויאירו עיניך:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>תקח לחטאת</b>. עיין פרשת תצוה בדיבור המתחיל ובשלת בצווי מה שכתב הרב שם ומה שכתבתי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>והיו לי הלוים</b>. זו מעלה גדולה עיין במדבר פסוק י\"ב מה שכתבתי שם:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>נתונים נתו��ים</b>. עיין \nפרשת במדבר (פסוק ט') . שם",
+                    "<b>פטרת ופטר שתי לשונות וכו' </b>. כתב אהל יוסף פטר לשון פתיחה ופטרת \nלשון שלוח ולא ידעתי למה הוציא דברי הרב מפשטא כמו צדקה וצדק ומוקד ומוקדה כמו מלחמה \nמלחמת האמור ואמר ששתי הוראות להם ומה שהפריד בעל אהל יוסף בין צדקה וצדק הלא הרואה \nיראה שהרב לא מחלק כלל בכל המקרא בין הוראת צדק לצדקה ומה אעשה שכתב כי כן פירש בעל \nהמאור:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ובדרך לא היה או בדרך וכן ומכה אביו ואמו עכ\"ל</b>. עיין בדברי הרב בפרשת שמות \nבדיבור המתחיל יששכר כי שו\"א הוי\"ו לפני אותיות בומ\"ף נהפך לשור\"ק ואזי תבין דברי הרב:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>או יומם ולילה וגו'</b>. ובסוף פרשת פקודי מחזק הרב דבריו מדכתיב ואש תהיה לילה בו ולא אבה \nהרב לפרש שם בכל מסעיהם כדברי רש\"י ז\"ל ומה שכתב הרב שם והאומר זה יפרש וגו' צריך לגרוס \nוהחולק על זה עיין שם. ולכאורה דבריו סותרין שכתב כאן יום ולילה כמשמעו הוא עיין פרשת בשלח \nבפסוק לא ימיש:"
+                ],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>חצוצרת שם הפועל בחסרון הצדי\"ק בקריאה ואם הוא כתוב</b>. דעת הרב \nמצינו פרק בדברי הימים מחצצרים בחצוצרות ונקרא מחצרים ומה שכתב הרב שם הפועל דעתו בנינו \nפועל וכן בדניאל באדין עללין ועיין מסורת המסורה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>והיית לנו לעינים ורבים אומרים כי \nוהיית לשון עבר</b>. אמר המחבר כשתדע דברי ערוגת הבושם בענין הפך עתיד לעבר ועבר לעתיד אז \nתדע פירוש הנבחר משני הפירושים האלה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>משנאיך מהבנין הכבד הנוסף עד כאן</b>. צריך למחוק \nהנוסף כי הוא מבנין פועל הדגש בינוני פועל:"
+                ],
+                [
+                    "<b>שובה ה' אמר ר' יהודה המדקדק וכו'</b>. ולפי דעת \nרבי יהודה יהיה וה' שב את שבות אויב וכן ושב ה' אלהיך את שבותך מענין השקט ובטח ורוב \nהמדקדקים אינם מסכימים בזאת אבל דברי ר' יהודה קרובים לאמת כי מי שהשיב ה' את שבותו הוא \nבשובה ונחת והוראתם קרובים איש אל אחיו לכן צדקו דברי הרב בהוראתו שובה ה' ולא כן שובה \nישראל:"
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>הקשואים באל\"ף תחת ה\"א</b>. כי שרשה קשה כמלונה במקשה וכן תלואים למשובתי \nשרשה תלה:"
+                ],
+                [
+                    "<b>אין כל חסרנו כל דבר</b>. הוצרך הרב לפרש כך כיון דלפי פשוטו משמע אין להם לרוב \nאבל מיעוט יש להם פירוש ��כמה מקומות מלת כל לאו דוקא עיין פרשת מקץ לכן מפרש חסרנו מכל \nוכל לכן בכל מקום אשר הוזכר אין כל בא המיעוט אחריו בלתי אל המן עינינו להורות שאין להם \nכלום רק המן וכן ולרש אין כל כי אם כבשה אחת:"
+                ],
+                [
+                    "<b>כזרע גד סמוך כמו נטע שעשועים</b>. הרב בא \nלהורות רק שאל תאמר המן מראיתו או גדלו כזרע גד כיון דכתב אחריו ועינו כעין הבדולח רק בא \nלהורות שהיה יפה ונחמד כזרע יפה וכמו שהמשיל הכתוב בני אדם יפים לנטע שעשועים כן המשיל \nהמן בתכונתו לזרע גד ועיין במכלול לרד\"ק ותמצא מקום לדברי:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ברחיים של יד ולא יתכן \nלהפריד זה השם כי משנים הוא עכ\"ל</b>. ידוע למדקדקים משקל שנים כמו ידים שמים כלאים המשקל \nהזה הוסד על דברים אשר ידוע לכל כי המה שנים לא יותר כמו אזנים. עינים. ידים. ברכים. גם הוסד \nעל דברים שלא יוגמר שלימתן כי אם בשנים כמו כלאים. וכן רחים שיש בה אבנים שנים לכן לא נפרד \nזה השם לעולם וכן שמים כידוע לבעלי חן וכן מים על משקל שנים כי מצינו מים עליונים ותחתונים \nוכן תהום עלאה תהום תתאה עיין מסכת תענית פרק א' ופרק ג' וכן ירושלים עיין בבא בתרא פרק ה' \nאמר רבי יוחנן לא כירושלים של עולם הזה ירושלים של עולם הבא: שם",
+                    "<b>לשד השמן יש אומרים כי \nהלמ\"ד נוסף וכו' והיה ראוי להיות השמן מלרע וכו'</b>. פה כוון לדברי רש\"י כי אז היתה הוראתו \nלשון בהמה שמן חלקו והיה לו לנקד שמן בקמץ קטן והנגינה מלרע מפני שאין נח נראה אחר ת\"ג בלא \nנגינה לכן פירש מלשון שמן זית ומשקל שש נקודות הנגינה מלעיל כדינה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>למה הרעות הכתוב \nדבר על הבא במהרה עכ\"ל</b>. כיון דמסיים בעיני משה רע ובמה דמסיים פתח וכן לעיל פרשת נשא \nבפסוק את חטאתו וכן רות אמרה ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>את לשון זכר ונקבה</b>. \nובעלי המסורת כתבו טעמים ידועים במקום שנאמר במקרא את לזכר:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>התקדשו נמצא לשבח \nולגנאי וכו'</b>. וכן מלת נרצה נמצא לרע ולטוב כמו אז תרצה הארץ והם ירצו את עונם עיין בדברי הרב \nשם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>נואלנו מבנין נפעל ואין לו ריע כי אם נואלו שרי צוען וכו'</b>. ואנכי מצאתי לו רעים \nואוהבים ירמיה ה' נואלנו כי לא ידעו ושם נו\"ן חרב אל הבדים ונואלו ולפי דבריו גזרתו מנחי פ\"א יו\"ד \nולפי דעת י\"א גזרתו אול ונהפך הוי\"ו בראש התיבה על דרך כבש כשב וכן מספקא ליה לבעל מאיר \nנתיב לכן מביאו בגזרת אול ובגזרת ואל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>כל נשיא בהם</b>. הרב מביא ראיה שמצינו מקראות \nשחסר בהם תיבה אחת ומענינו יובן חסרונו כמו שמואל ב' ד' היו בן שאול חסר שרי כן כאן חסר \nאחד. אף שנוכל לומר שחסר תיבה אחרת המורה על ענינה אבל הרב תפס תיבת אחד כיון שנמשך \nעמו ואין חסרונה מכל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>צען מצרים שם מדינה סמוכה אל מצרים וכו'</b>. והנה הרב סתם כה \nדבריו ובאמת כלל גדול בפי המדקדקים שני שמות עצמים לא יתחברו ולא יסמכו כאשר כתב הרב \nבספר צחות ובמגלת רות כתב הרב מ\"ם מבית לחם מושכת עצמו ואחר עמו וכו' דהיינו כאלו נאמר \nמבית לחם מיהודה וכן נוכל לומר כאן שתיבת לפני מושכת עצמו ואחר עמו כאלו נאמר לפני צוען \nלפני מצרים. אבל מדברי הרב במקומנו נראה דלא חש לסמיכות כלל ותימא גם קשה מענין הסמיכות \nבפסוק אכלה ער מואב וקשה להולמו לאמר כי כל אלה זרים המה: שם",
+                    "<b>וטעם להזכיר חברון להודיע \nשהיא קדמונית</b>. במכלול מבוארים דברי הרב המעיין ימצאנה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויהס כלב אמר ר' יונה המדקדק \nטעמו שאמר הסו עכ\"ד</b>. אף שאחיו ורעיו המה עומדים אבל כאן ענינו מורה שיוצא וגם מלת את \nמורה על הפעול ונראה כדעת ר' יונה שמפרש שאמר הסו ולא אמר שהשתיק אותם ונפל בתוך \nדבריהם לומר בשבח ארץ ישראל כי באמת לא השתיקם כנאמר והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא \nנוכל לכן פירש שאמר להם הסו גם אריכות הלשון בפרשה מורה כדברי ר' יונה ומצאתי במדרש רבה \nעמד כלב על הספסל ואמר הס הס:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויוציאו דבת הארץ דבר שלא היה וכו'</b>. עתה תראה כי \nהרב מחלק בין הוראת ויבא להוראת ויוציאו כי הוראת ויוציאו הוא דבר שקר ויבא הוא אמת ואני \nבעניי הבינותי היפך דברי הרב כי באמת המרגלים לא דברו שקר כי מתו בימי היותם בארץ כנען \nאנשים רבים כידוע ממדרשים ומדברי רש\"י וגם היה שם אנשי קומה וגם פרים נחמדים למראה וגדולים \nאבל עיקר כונת משה רבינו ע\"ה היה לשלוח אותם לתור הארץ לעשות רצון ישראל שאמרו נשלחה \nאנשים לפנינו וחשב זאת למעלה שמגדלת פירות נאים ובני אדם גדולים ובריאים וגם אוכלת יושביה \nפירשו המפרשים שהמה בני גבורה ואוכלים אכילה גסה ואף לדברי רז\"ל שמתו אנשים רבים היה להם \nלטובה להפיל שונאיהם לפניהם והמרגלים ברשעתם סבבו לבם אחורנית להמוס את לבם לכן תמצא \nדברי כלב שלא השיב להם לא כן כאשר דברתם רק אמר סתם עלה נעלה וירשנו אותה כי אמר אמת \nכדבריהם כן הוא אבל בכל זאת אל תראו כי לחמנו הם גם יוסף דבר אמת על אחיו אולם כונתו לשם \nשמים ושגגה היא לפניו שלא צדד צדיקים כאלה לזכות כאשר היתה באמת והוא דן לפי ראות עינו \nויבא את דבתם הרי לפניך דמרגלים אמרו אמת כפי ראותם וגם יוסף אמר כפי ראות עינו. לכן אחשוב \nאני כיון דכונת מרגלים היה לרע נופל לשון ויוציאו כמו שמוציא רע מטוב ואחר כוונת הלב הן \nהדברים כטעם כי הוציא שם רע אבל יוסף הצדיק פיו ולבו שוים אין בהם נפתל נאמר ויבא וכדברו \nרתת על כן נשא היא בישראל:"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>וילונו מבנין נפעל</b>. כמו המול ימול לא יכון אדם ברשע וכאן \nהנפעל משמש במקום אביו או משמש עבודתו בדרך רחוקה וכלל אמסור לך שוי\"ו ההפוך כמו \nשמהפכת העבר לעתיד כן מהפכת לפעמים עבודת איש באחיו כי סגולת הוי\"ו רבו לאין מספר:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>נראה פעל עבר וטעמו נראת אתה ה'</b>. כיון שנראה הוא נסתר ואתה נוכח לכן מביא הרב ראיה \nדקאי על עצמות הכבוד וכן ונאשאר אני ביחזקאל ויש אומרים שהיא מלה מורכבת כמו אומלל אני \nכיון שהוא פתוח מוכח שהוא פועל עבר ופרושו אומלל עצמו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ופגריכם שהם אתם</b>. כמו ועבד \nהלוי הוא וכן ויביאו אותו לדעת מדקדקים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויהושע בן נון</b>. דברי משה קודם כלב כי נאמר \nבפרשה למעלה כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון ומשה הקדים ברישא יהושע בן נון וכן מצינו לרוב \nבמקרא דפתח הכתוב תחלה במה דסיים אחרונה ועיין פרשת פנחס כי אם כלב בן יפונה ועיין פרשת \nמטות בדיבור המתחיל כלב בן יפונה ועיין פרשת דברים בדיבור המתחיל ולו אתן את הארץ:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>והוא לא תצלח</b>. כי אין בפסוק זכר לנקבה לכן כתב הרב שקאי על העליה וכן כתב המכלול:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויכתום אמר ר' משה הכהן הספרדי כו'</b>. כי דעת ר' משה שפרשו נכת ובנינו הפעיל ודגש הפ\"א \nמורה על חסרון נו\"ן לכן משפטו ויכיתום וכן וידבקו גם המה משפטו וידביקו אבל דעת הרב ששרשו \nכתת ולזה יחשב בעבור דגש הפ\"א וכן היתה לזרה תיבת הזילוה שהיא משורש זלל ותיבת ידמו כאבן \nונוח ליה לרב להכניסה בשורש כתת משום דאחיה ובית אביה מעידין עליה וכתותי מפניו ומעוך \nוכתות:"
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>הקהל יש אומרים כי זה הה\"א היא לקריאה</b>. דעת הרב שהוראתו לשמש על \nידיעות שתים יחד כמו הארבעה האחד משה משה אל רוב המדקדקים קראו אחריו מלא לקרוא בשם \nה\"א הקריאה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וחטאתם והעתיד הפך</b>. ובמרגליות טובה גרס והעמיד ובין כך וכך קשה להבין \nדבריו. ואפשר לדחוק בדברי הרב לפי שכאן נאמר הכל בלשון עבר כמו והם הביאו את קרבנם וגו' \nוחטאתם פירוש שעיר קטן כמו שמובן בכוונת המקרא וכן סבבו כל המפרשים לפרש אבל לקמן בפסוק \nואם נפש אחת תחטא נאמר הכל בלשון עתיד וקרבנו עז בת שנתה וזה היפך אם מעיני העדה השנויה \nלעיל בלשון עבר חטאת שעיר קטן ובנפש אחת חטאתה עז בת שנתה וזה שכתב הרב והעתיד היפוך:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויפול על פניו ברצונו וכו'</b>. כי הוראת נפילה מצינו במקרא הוראתו לכמה ענינים. א' הוראת \nהכנעה והשתחויה כמו ויפול ארצה וישתחו ולקמן בפרשה זו כתב הרב ויפלו על פניהם להתפלל. ב' \nהוראת צער וחרדה כמו ויפול על פניו ארצה וכן וירנו ויפלו על פניהם. ג' הוראתו בדרך נבואה \nבהתפשטות הגשמות וגם הוראתו הכנעה ובקשה ועיין תענית פרק א' לא הכל בנפילה ולא הכל \nבכריעה ועיין בבא מציעא נ\"ט דביתהו דר\"א אחתיה דרבן גמליאל מההיא מעשה ואילך לא שבקת ליה \nלר\"א למיפל על אפיה וכו' והמעיין בדעת המחברים הראשונים יראה שאצל נבואת משה לא היה \nהתפשטות הגשמות כי גם החומר היה מנוקה מכל סיג כטעם לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו \nאולם היה מדרך כבוד בבוא הנבואה אליו וגם אם שעה צריכה לבקש רחמים ועיין מדרש רבה סוף \nפרשת נשא ג' מדות היו ביד משה וכו' משה היה מדבר מעומד ובלעם לא היה מדבר אלא נופל עיין \nשם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויחר וגו' כי העולה והמנחה מארכת אף וכו'</b>. הרואה יתמה על תפלת משה להפיל שונאיו \nולא כן עשה בעשות העגל ושאר חטאים מזה נשמע דגדול כח מחלוקת שעוקרת רעים וטובים ברבות \nהפשע לכן בקש אל הקב\"ה שאל יאריך רחמיו. וישלם להם כפעלם מיד ולאלתר פן ירבה הנגע בכל \nהמחנה. ושלמה אמר בחכמתו עת לנטוע ועת לעקור נטוע זרוע חכם ידע מתי יבקש רחמים ומתי יבקש \nדין ואף ראה משה כי החל המחלוקת בתחבולות גדולות ובאנשים גדולים ומצינו בעכן שמתו אנשים \nבעבור חטאו והוא איש אחד לא גוע בעונו וצריך בקשת רחמים להפיל שונאי ה' על דרך השכם והערב \nעליהם לבית המדרש וזה כונת הרב בקיצור נמרץ והבן כי הדברים עמוקים ולפי השגתך תרבה דעת:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ושים קטרת ולא אמר הקטרת והמשכיל יבין</b>. עיין בנשא בפסוק מי המרים אז תשכיל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>למי נדה</b>. פירושו רחוק כמו מנדיכם הטמא נקרא רחוק ומי נדה באים לקרב הרחוק לכן \nנק��אים מי נדה וזה כוונת הרב באמרו פירושו רחוק:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>לא זורק עליו על המים</b>. עיין פרשת בלק \nפסוק יזל מים מדליו:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>צמיד פתיל</b>. עיין פרשת חיי שרה בדיבור המתחיל ושני צמידים וגו':"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>וטעם ויבאו בני ישראל כל העדה</b>. הרב מתרץ כפל הלשון שנאמר בני ישראל כל העדה וכן \nלקמן בפרשה זו נאמר כפל הלשון ומתרץ הרב להורות שישראל נשארו שלמים ולא נפקד מהם איש \nוכאן הוראתו להיפך ובכל זאת אינו סובל הבנת הפסוק לפי דברי הרב והנכון שדעתו כמו דעת רש\"י \nעדה שלימה דהיינו אותן שנשארו וכבר מתו אותן אשר נגזרו למיתה ועיין מזרחי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>העליתנו מלה \nזרה</b>. פשוט בפי כל המדקדקים דהוה למכתב העליתם אותנו לנוכחים והומרה המ\"ם בוי\"ו הרבים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ודע כי כאשר ידע החלק את הכל וגו'</b>. אם לא יוכל אנוש כמונו לצייר זעף מלך בשר ודם על רב \nביתו היושב לימינו לכן לית אינש ביבשתא אשר יבין מדעתו קצף הבונה בשמים על נאמן ביתו ואשר \nלא בשמים היא הותרה הרצועה לחקור בענין הזה כאשר דברו בזה המפרשים הרבה ודעתי יבואר לך \nקצת בפסוק וימותו לפני ה' כי סביביו נשערה ובקל יפרדו מעט מדביקות הגדולה מנקום נקמת ה' בכעס \nכטעם הנה נגע זה על שפתיך בישעיה וכדומה ועיין בעקידה פרשת פנחס האריך לפרש בפסוק לא \nבאש ה' רק בקול דממה דקה במתון וכו'. והבן כאשר אמר אל תפן אל מנחתם לא סר דביקתו הגדולה \nכי הצדיקים אינם מקפידים על כבודן אבל הקפיד על תלונתם על ה' באין מים להם אז גבר חמתו \nוהדברים עמוקים ורחבים ידיע להוי לך אתה הקורא כי תמצא כמה פעמים בדברי הרב כאשר ידבק \nהכל בכל יחדש בכל אותות ומופתים קח בלבך ובאזניך שמע בענינו מלך בשר ודם כאשר יצוה לעמו \nלעשות כך וכך ובא משנה למלך אשר תחתיו כמה וכמה שרים ומשרתים ומצוה לעם לשנות קצת \nמדרכם אשר שמעו מפי המלך הלא ישמעו אל המשנה כי יודעים כל הפרטים שדבר המשנה רצוים \nמאד בעיני המלך וכי כל מעשיו לכונת המלך ואין לעם שום עונש אם משנים דת מלכם אולם אם \nאינם שומעים לדברי המשנה אז יענשו כי כולם יודעים כי המלך הפקיד את המשנה על כל רב ביתו. \nכן נבראו כל הטבעים ומעמדם על התורה ותעודה כנאמר אם לא בריתי וגו' ומקיימי התורה המה \nכליל יפיה להעמיד הארץ וכל הטבעים על תילה וכאשר ידבק האדם בשפע הרוחני ברוב דבקותו נחשב \nלכללי כמו משנה המלך וכל שרים ועבדים כפופים תחתיו ואף אם הקב\"ה צוה ותהי השמש והירח \nלסבות בלכתם צוה יהושע להם לשנות את הפקידם למען יקדישו את קדש ישראל וגם הטבעים סרו \nלמשמעתו כי יראו לנפשם לשנות את מפקד משנה המלך. פן יבולע הדבר למלך לא כן הדבר אם \nהאדם ירחק חוק לרחק מקדושה ויראה שוב פרטי ואינם שומעים אליו משרתי המלך לשנות מדת \nהמלך. עד הנה עוררתיך בדברי גשמי ואם בעל נפש אתה תוכל לצייר בשכלך לאט לאט להבין דברי \nהרב ועתה תבין דברי הרב בפרשת וארא בדיבור המתחיל ועתה אגלה לך סוד אל שדי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>עשה לך שרף</b>. כבר עוררו. המפרשים על פסוק והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע כי לא \nנרפא הנגע מבלי משים המנוגע על לבו השגחת הבורא עליו ואין ביד אדם לרפאות אותו מבלי \nהשגחתו והארכתי בפסוק ורפא ירפא ידעתי כי רבים מכחשים ופערו פיהם לאמר ראינו כי גם רשעי \nופשעי הולכים עקלקלות גם המה ירפאו מחלים ואת ה' לא דרשו אולם קצר מהשתרע להשיב \nולהראות בחקירות שונות שכמה וכמה מיני חולי באים ונפרדים הנה והנה בסבות שונות לנסות \nולהרבות עונש כרפאם ומהם להרבות שכר ומהם להגדיל מפלאות תמים דעים כבר רמז איוב והעיר \nאותנו בכמה ענינים גדולים ואין כוונתי פה להשיב להם כי חבורי כתבתי לבני גילי האומנים עלי \nאומנת אומן במקרא משנה וגמרא ומדרשי חכמינו ז\"ל. לכן שם הנביא דבלת תאנה על השחין ואין \nמדרך הטבע לרפאותו בדבילה וכן אמר הנביא לרחוץ שבע פעמים בם ויטהר מצרעתו וכל זאת סבה \nלהאמין כי אין ביד הטבע לרפאותו ואף כי הטבע עצמו ביד אלהים אבל כיון שהטבע הרגל אין אדם \nמרגיש בה וידוע מספרי המחקרים מי שנשכו נחש והביט אחר כך אל צורת נחושת היא סכנה עצומה \nעד למות לכן שם הנביא צורת נחושת היפך הטבע להאמין שיש ביד ה' להפוך הטבע וזאת כאשר שם \nאדם יראתו נוכח פניו וכבר גליתי לך בפסוק כאשר ראיתם את מצרים כי ענין רוחני גדול בראות עין \nכטעם נתן עיניו בו וכדומה וכן היו באנשים האלה האנשים אשר הבינו תחלה ושבו בתשובה זרחה \nלהם שמש צדקה ומרפא ויכולים להביט בגבורת הבורא ובכחם זאת חיו ורפאו כטעם אל תביט אחריך \nוכטעם אם תראה אותי לוקח מאתך. כי ראיית עינים הולכת אחר כונת הלב וזכותו לא כן רשעי הדור \nאשר לא שמו על לבם לשוב בתשובה שלימה טח עיניהם מראות לא יוכלון להביט בנחש הנחושת וזה \nמדוקדק מאד בגזרת הביט הבנויה על השכלה זכה ואפשר שזה רמז בפסוק כי לא נחש ביעקב כי \nהמתאוננים היו מערב רב או מבניהם כמה שנאמר וידבר העם ולכן נאמר כי לא נחש ביעקב בערב רב:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ונשים מפעלי הכפל</b>. ויש אומרים שהוא מנחי פ\"א יו\"ד ושרשו ישם עיין פרשת ויגש בפסוק \nוהאדמה לא תשם שם פירש הרב גזרתו ישם מנחי פ\"א יו\"ד:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויקץ כמו הפך</b>. עיין פרשת \nתולדות בפסוק קצתי בחיי:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ילחכו כלחוך שני בנינים</b>. כי ילחכו מבנין פועל כלחוך מקור הקל ונפל \nטעות בדפוס בדברי מטוט:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ארץ בני עמו והם ארמים</b>. שארי ליה מארי שהוא נגד מדרשי רבותינו \nז\"ל וכבר גער בו הרב מזרחי ז\"ל:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ארה לי</b>. לשון ציווי וכן וקבה לי בחסרון ה\"א על משקל שכב ידוע \nלהוי לך כי לציווי פי שנים לו משקל פעול ומשקל פעל בפת\"ח עי\"ן ודקדק הרב מנקודת קבה שאם \nנכתבת בלא ה\"א אינו על משקל פעל כמו סוב ודמה לך סוב מאחרי כי לא מצינו כן בציווי רק במקור \nגם קוב לא תקבנו אבל הציווי מהם על משקל שכב בפת\"ח ובתוספת ה\"א שכבה ובמקף נהפך גם \nהחירק בקמץ או בזקף כאשר נהפכו בכל הציווים במקף ובזקף והדברים ברורים:"
+                ],
+                [
+                    "<b>זקני מואב \nוחכמים</b>. דעת הרב שזקנים היו גם כן חכמים לשאול בקסם כדכתיב וקסמים בידם וכן מנהג הכתוב \nלקרוא לחכמים זקנים כי נבחרו על הרוב חכמים זקנים שהם יותר משובחים מחכמים צעירים לימים \nוכן כתוב אל זקני העיר השערה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>שרי בלק אמר ר' משה הכהן הספרדי ז\"ל וכו'</b>. ועיין בפרשת \nכי תצא בפסוק לא אבה יבמי ודברי ר' יונה יצאו מגדר הדקדוק עבור הנקודות:"
+                ],
+                [
+                    "<b>וטעם הלוך עמנו \nממקומו</b>. ועיין בפרשת בא אל פרעה מה שכתבתי שם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>מלא ביתו ביתו מלא וכן מלא כל \nהארץ כבודו וגו'</b>. כי חשבו שנפסק מלא מן כל הארץ ולא כן רק מלא כל הארץ יחדיו ידיו ידובקו \nוכבודו נפסק וכן וכל הארץ האירה מכבודו והנגינה לעד ועיין במפרשים והנכון לדעתי כתבתי ועיין \nפרשת ויחי וזרעו יהיה מלא הגוים ובפרשת בא ומלאו בתיך ותבין דברי הרב באר היטב:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>והסוד \nכי החלק לא ישנה את החלק וכו'</b>. כבר ראית מה שכתב הרב בפרשת חוקת במי מריבה כאשר ידע \nהחלק את הכל ידבק בכל ויחדש בכל אותות ומופתים ועתה עשה אזנך כאפרכסת להבין ההפרש איזה \nחלק אשר נדבק בכל איזה חלק אשר נדבק בחלק לכן היו יכולים אבותינו ונביאים הקדושים לחדש \nאותות ומופתים והדברים רחבים קצהו הראיתיך: שם",
+                    "<b>והישר כי האתון דברה ואם תבין סוד מלאכי \nאברהם וכו'</b>. הן אמת אנחנו המדברים ממוצעים בין הרוחני ובין החי בלתי מדברת ואם שמענו \nבתורתנו שהמלאכים דברו עם יעקב ועם אברהם וכדומה בהתלבשות חומר גשמי לנפש ממללא אל \nתתמה אל החפץ בראותך החי מדבר:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>כי ירט הטעם עות מן רטה וכו'</b>. ושלש מחלוקות בדבר \nהרד\"ק גזר מגזרת נחי פ\"א יו\"ד והרב מן לה\"א ור\"ע ספורנו כתב שהוא מן הכפולים מגזרת רטט:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ותראני בקמץ גדול תחת קטן וכו'</b>. וכן מצאנו אין רואני בפתח ישעיה מ\"ז וכן הבדל יבדלני וכן \nיאהבני אישי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>למה לא הלכת אלי</b>. ועיין פרשת בא מדקדוק הליכה ובעל עקידה כתב טעם מספיק \nמדוע שינה קרא ביאה בלשון הליכה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>שבעה מזבחות יש סודות עמוקים וכו'</b>. פקח עיניך \nוראה בזוהר וישב וזה לשונו ואשביעך בה' אלהי השמים מאי ואשביעך לאתלבשא ברזא דז' נהורין \nעילאין דאינון רזא דשליטא עילאה ועיין בזוהר חדש תרין דרגין אינון וכל חד איקרי שבעה חד איהו \nעלמא דאתי דאיהו שבע דכתיב ויבנהו שבע שנים ר\"ל בינה אימא עילאה נקרא עלמא דאתי וחד אי��ו \nצדיק דאקרי שבעה דכתיב כי שבע יפול צדיק וכו' וזה מרומז בפסוק ויסרתי אתכם שבע על חטאתיכם \nוגדולים דברי חכמינו ז\"ל במסכת ביצה כ\"ג אמר ר' אליעזר אמר הקב\"ה אפילו כתורמוס זה ששולקין \nאותו שבע פעמים ואוכלין בקנוח סעודה לא עשאוני בני עתה ראית אפס קצה אחת מדברי הרב וכאשר \nתפקח עיניך בדברי חן תמצא כהנה וכהנה עד היכן כונת בלעם ומחשבתו לעקור נטוע: שם",
+                    "<b>ובתת \nשלם לשלם</b>. היינו אם בא יבא כי אחרית לאיש שלם אל ויהי בשלם סוכו אז תתחדש רוח בינה ואז \nהמשכילים יבינו ומלאה הארץ דעה לשמרה נזכה ועיין מטוט והטוב בעינך תבחר:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וקבנו מלה \nזרה</b>. שרשו קבה ונו\"ן וי\"ו כינוי פעול כמו ישמרנו משפטו .(וקבנו). בדגש רק שהוקלה ובאה בחול\"ם כמו \nעונותיו ילכדנו ישנו עם. ודע כי העתיד והצווי שוים ואין ביניהם רק הסי' דהיינו אותיות אית\"ן ולפי \nשלא מצאנו נו\"ן עם חול\"ם יחדיו על כן אמר הרב המלה זו מורכבת מנו\"ן וחול\"ם יחדיו על משקל \nירדפו ירדפנו ולדעת ר' יהודה חיוג באה הצווי ליחיד גם כן בוי\"ו לבדו כמו פקדו אבל הרד\"ק משיג על \nהרב וכתב כיון שמצאנו כן במקרא למה לא נאמר גם כן עם הצווי ויוכל להיות כי נו\"ן וי\"ו וקבנו כינוי \nנסתר אע\"פ שבאה הנו\"ן רפה ובחול\"ם שלא כמנהג עכ\"ל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>בפסוק ההוא אמר ולא יעשה</b>. \nבפרשת עקב תראה כוונתו בס\"ד:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אל מוציאם ואל יטעון טוען בעבור מ\"ם וכו'</b>. הנה \nמוציאם לשון רבים ולשון יחיד וכן דוגמתו תוכו רבים ישא יחיד ובלאו הכי נקראים ישראל רבים ויחיד \nכמו ויאמר ישראל ונשתרבב דברי הרב בדפוס כי דבריו אלה מקום תחנותם לעיל פסוק כ\"ב וכאן נאמר \nמוציאו ותימה על המפרשים שלא הרגישו בזה ועיין פרשת תצוה בפסוק את הכבש האחד:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>את בריתי שלום</b>. כי לא יבא כינוי או ה\"א הדעת במלה הסמוכה לאחריה ועיין לקמן \nבפרשת מסעי אל הארץ כנען:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אותם כמו דברו לשלום</b>. כמו אליהם או עמהם כמו דברו \nהוראתו לדבר עמו והכתוב דבר דרך קצרה כי המלות מחלפים עבודותיהם איש באחיו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>הימיני \nאל תבקש דקדוק בשמות וכו'</b>. ��ה לשון הרב בצחות כאשר תסתכל בשמות העצם שהם מתייחסים \nלא תמצא שהם כולם על דרך סברא כמו לשפופם השופמי והנה ימנה על משקל ישוה ואמרו הישוי \nולא אמרו הימיני גם תמצא נח ואיננו מגזרת ינחמנו כו' ועיין פרשת בראשית בדיבור המתחיל זה \nינחמני ממעשינו וכו' ומה שכתב הרב ואחר ראובן שמעון וגד החונים עליו כי מנה אותן לפי סדר \nהדגלים כמו שנאמר בפרשת במדבר ומה שכתב הרב ובמדבר סיני הפוך כי שם נחשב אפרים קודם \nמנשה ושם כתב הרב אפרים קודם מנשה כדברי יעקב ע\"ש:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אלה משפחת דן</b>. עיין בפרשת ויגש \nמה שכתב הרב על פסוק ובני דן חושים ונעלם מן הרב גמרא ערוכה בבא בתרא קמ\"ג ובני דן חושים \nתנא דבי חזקיה מלמד שהיו בניו מרובים כחושים של קנה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ובאלה לא היה איש</b>. זה הפסוק שב \nאל פקודי ישראל כי הפסוק שלפניה ושלאחריה מורים דלא קאי על פקודי הלוים:"
+                ],
+                [
+                    "<b>כלב בן יפונה</b>. \nועיין דברים בפסוק ולו אתן את הארץ בדברי הרב:"
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אשר רוח בו וכל איש חי יש בו רוח \nוכו'</b>. רק פירוש רוח חכמה ודעת לכן נאמר עקב היתה רוח אחרת עמו והפסוק קיצר בלשון במקום \nשהענין יובן מאליו וכן הרגלנו בדבר איש אל רעהו לומר אשלם לך על פ\"פ או לאחר פ\"פ או קודם \nפ\"פ ואודה שכולם יבינו משפט יריד יומא דשוקא אשר הוא בפ\"פ בחודש ידוע לכן קצרו בלשונם וכן \nמשפט כל הלשונות:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וכל בני ישראל בדבר שהיה כלל לכל וכו'</b>. כיון שכפל הלשון וכל בני \nישראל וכל העדה לכן מפרש הרב דכל העדה מיירי באותם שהיו נועדים באהל מועד דהיינו בדבר \nשהיה פרט לעדה לשום את תפקידו עליהם. וכל בני ישראל קאי בדבר שהיה כלל לכל ישראל ואף \nשמצינו במקרא ויבואר בני ישראל כל העדה בפרשת שלח לך וגם שם פירשו המפרשים טעם הגון וכאן \nלא שייך האי טעמא:"
+                ],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>הכבש האחד</b>. דבריו פשוטים כי כל שיש לו ידיעה בתחלה יש לו \nידיעה בסוף ועיין בדברי הרב בפרשת תצוה בפסוק את הכבש האחד כי שם נדפס דבריו בטעות \nומקומם כאן ועיין בשיח יצחק חילוק נכון בין ההר הטוב ובין הארון הברית כי נכון ההר הטוב ידיעה \nאחת לעצם ואחת לתואר ולא כן הארון הברית היין החמה עיין שם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>בשבתו שב על יום השבת</b>. \nכי שבת נאמר בלשון נקבה אבל שבתו שב על היום וכן מחללו נאמר על יום השבת ועיין במכלול \n(ישעי' נ\"ו.:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ובראשי חדשיכם</b>. עיין פרשת בא בפסוק ראש חדשים ותבין דברי הרב הכא והתם \nומה שכתב הרב אע\"פ שיש לטעון על יו\"ד ובראשי וכו' כי ובראשי לשון רבים הוי ליה למימר ובראש \nהחדשים כיון שדעת ר' משה שעל חודש ניסן לבד קאי ברם כיון שמצינו חודש מחר ולא אמר ראש \nחודש מחר שמע מינה דלשון חודש שפיר משתמע על ראש חודש דהיינו חידוש לבנה והוי\"ו ובראשי \nנוסף וכמוהו הרבה במקרא ועיין במפרשים ואחר כך תבחר:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>בחדשו כי אין בפסוק זכר לירח</b>. \nדעת הרב כיון שלא מצינו בפסוק זכר לירח גם המלה הוא מבנין כבד כמו רוח נכון חדש בקרבי וכאן \nהדל\"ת רפה מסתברא שהוא שם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>על פקודי החיל</b>. לשון פקיד וממונה כאלו נאמר פקידי וכן \nקרואי כאלו נאמר קריאי המה הנגידים ופתרון הענין מכריח הראב\"ע לזה ועיין פרשת במדבר בפסוק \nקרואי העדה:"
+                ],
+                [
+                    "<b>החייתם כל נקבה</b>. וכן אין כל כמו ולרש אין כל כי אם כבשה אחת הרי לפנינו \nדכל לאו דוקא:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וכל מעשה עזים</b>. ולדעתי שבנין התפעל יוצא ועומד לפי הענין כי בנין התפעל \nהיא המעט מכל הבינים הנמצאים על כן אל תחשוב מעטים יוצאים הנמצאים לזרה כי גם העומדים \nמעטים וכללא דמלתא טוב לנו לפרש בנין יוצא נאה לענין מלפרשו נאה בבנין ואין נאה לענין ומה גם \nכבר הסכימו מדקדקים הראשונים שיוצאת וגם ראיתי המדקדקים פסחו על שתי הסעיפים פעם כה \nופעם כה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויאמרו יותן</b>. לא נעלם ממך כי יותן מבנין הכבד הנוסף וכן וכי יותן מים על זרע \nוהנה יותן זכר והארץ נקבה על כן חשבו שאת הוא פעול יותן דהיינו עצם הדבר כמו את השמים ואת \nהארץ על כן השיב הרב מצאנו דוגמתו נעתם יחלק נשא וכבר קרא הרב בחיל כל דבר שאין בו רוח \nחיים זכרהו ונקבהו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>כלב בן יפונה</b>. כבר בארתי פירושו בפרשת במדבר ויהושע בן נון:",
+                    "<b>שם ומלת \nמלאו כמו בקשו נפשי</b>. שאל תטעה לומר שהוא צווי מבנין הקל כמו מלאו ידכם לפי שהוקל הלמ\"ד \nאבל הענין מורה שהוא מהכבד כמו בקשו נפשי שלחו באש כי גם המה הוקלו ועיין רד\"ק:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>לפני \nה' כי לעולם הוא לשבח</b>. והמעיין במקרא יראה שנמצא לפעמים במקרא גם כן מלת לפני לגנאי והכל \nלפי פתרון הענין:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>נחנו הוא העיקר</b>. ועיין פרשת מקץ כי גם שם פירש הרב כן:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>והתנחלתם</b>. הטבתי את אשר דברתי לעיל פרשת מטות דבנין התפעל עומד ויוצא:"
+                ],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ואל\"ף והתאויתם תחת וי\"ו והתוית וכו'</b>. המעיין בספר מכלול לרד\"ק יראה שיש טעות \nבדפוס בדברי הרב וצריך לומר א' תתאו תחת וי\"ו והתוים כי דעת הרב דשרשו תוה וכן נראה דעת \nאהל יוסף:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>פדה אל אם נעלם הה\"א הם שתי מלות וכו'</b>. לפי שאין ה\"א נחה באמצע תיבה \nמוכח דשני תיבות הם כמו שמצינו פדה צור עשה אל חזה אל ועיין שורש יהודה שער הנקודות פ\"ג וכן \nעגלה יפה פיה כתב הרד\"ק במכלול אע\"פ שנכתבו שתי מלות ענינה מלה אחת וכו' וכתבו המדקדקים \nהטעם לפי שלא תנוח ה\"א באמצע תיבה לכן נכתבה שתי מלות ועיין בפרק ערבי פסחים פלוגתא \nדרבא ורבה בכמה תיבות בתורה ובתהלים:"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ברש\"י והקריתם אין הקרייה אלא לשון \nהזמנה</b>. בעל המחבר באר רחובות לא הלך בפעם לקראת הדקדוק ושם אל הדרוש פניו ברם קושטא \nקאי לאפוקי מלשון קריה ומלשון קיר ודברי דרוש פה אך למותר:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>לבני ישראל איננו דבוק עם \nהפסוק הראשון וכו'</b>. ואם איננה כן תהיה תהיינה שנית למותר:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ולא אויב לו</b>. פירש שהוא לשון \nקל עומד על משקל ויהי שאול עוין את דוד. ולא נאוה על דקדוק הלשון לומר שהוא שם דהיה למכתב \nאין אויב לו כמו אין דמים לו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ]
+        ],
+        "Deuteronomy": [
+            [
+                [
+                    "<b>שניר יש לו ג' שמות</b>. דהיינו חרמון שריון שניר ונעלם ממנו עד הר שיאון הוא חרמון נמצא \nיש לו ד' שמות וכן מבואר ברש\"י בפסוק צידונים יקראו לחרמון שריון. אבל פירושו כי מלבד שניר יש \nלו עוד ג' שמות ועיין:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>הואיל משה שנים פעלים עוברים דבקים בלא וי\"ו</b>. ומצאנו ג\"כ הואיל \nהלך אחרי צו שני עוברים נצמדים בלא וי\"ו. עיין בספר מאיר נתיב כי הוראתו לשון רצון וחפץ לכן \nאפשר נצמדים יחד בלא וי\"ו כיון שהרצון והמעשה דבר אחד. ונחשב תיבת הואיל כמו מקור אל פעל \nשאחריה שהוא גם כן כוונת המחשבה הקודמת למעשה יחוברו יחד בלא וי\"ו החיבור והדברים עמוקים \nבדרכי הדקדוק:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>לא אוכל לבדי כטעם לא תוכל עשוהו לבדך</b>. כיון שמצאנו לשרש וכל שני \nהוראות פעמים משמש הוראתו בדרך שמירה ואזהרה כמו לא תוכל לתת עליך איש נכרי לא יוכל \nלבכר לא תוכל להתעלם. ופעמים הוראתו מבלי יכולת לעשות לא נוכל עד אשר יאספו ולא יכלו \nלשתות מים ממרה. על כן פירש הרב כאן גם כן הוראתו בדרך יכולת כטעם לא תוכל עשוהו לבדך וכן \nפתרונו יפה לפי ענינו וזה שדרש ר' יהושע בן קרחה על פסוק לא תוכל לאכול בשעריך יכול אתה אבל \nאינך רשאי עיין רש\"י פרשת ראה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>הבו מלה זרה</b>. וכן משפט השורש הלז בכל המקרא ומשפטו על \nמשקל רצו בנו וכיון שה\"א לא ינוע לבדו לכן היה משפטה בשו\"א ופת\"ח ועיין פרשת ויגש הבו מקניכם \nועיין בראשית הבה נרדה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>שמוע שם הפועל כמו זכור וכו'</b>. כי לפעמים בא שם הפועל קודם \nהפעולה כמו הלוך וקראת ולפעמים אחר הפעולה ויברך ברוך (יהושע כ\"ד).:"
+                ],
+                [
+                    "<b>תכירו להכריח הדין \nלמי שיכיר</b>. דברי הרב קשים להולמם גם דברי מטוט קשים ואשר נראה לי כדבריו שהכתוב הזהיר \nלדיין לבל יטה הדין לזכות אל אוהבו ומכירו כטעם מאת מכרו (מלכים ב). וכטעם יהי מכירך ברוך והנה \nנקט הכתוב בלשון תכיר כיון שסובל הדבר והפוכו כי הוראתו אהבה ושנאה כטעם ויהי בבאה והיא \nמתנכרה למה זה את מתנכרה ומשתמע הפסוק לתרי אפי שלא לאהוב את חבירו ולזכותו בדין גם לא \nישנא את חבירו לחייבו בדין והדברים כנים ולא נעלם ממך דברי חכמינו ז\"ל בפרק כל כתבי פסילנא \nליה לצורבא מרבנן לדינא דחביב עלי כגופאי גם ידעת מעשה דרב ענן בכתובות דף ק\"ה דאמר אל האי \nגברא דאייתי ליה כנתא דגלדני פסילנא לך לדינא:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויורידו אלינו</b>. והאמת בעבור היותם בנגב כי \nנאמר בפרשת שלח לך עלו זה בנגב וההולך מעמו נקרא יורד:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ותרגנו מבנין נפעל</b>. ועיין במכלול \nלרד\"ק באר היטב מדוע שב פעול והמה פועלים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>לראותכם נפתח הלמ\"ד ללמד על ה\"א הדעת</b>. \nהנה מעטים אשר נמצאו במקרא בכינוי פועל עם פעול כמו המעלך הפודך אינם בלמ\"ד השימוש ועיין \nלרד\"ק בשימוש הה\"א לכן לא מסתפינא להגיה ה\"א הפעול תחת ה\"א הדעת כמו לנחותם לצבות בטן:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>הזכיר כלב בתחלה כאשר פרשתי</b>. עיין פרשת פנחס:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>העומד לפניך הוא משרתו</b>. כיון \nשמלת הוא נראה למותר לכן פירש הוראתו כמו ה\"א הדעת ומן דעה כפולה ובמקרא כמוהו ועבד הלוי \nהוא:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>להמם מפעלי הכפל מבנין הקל</b>. כחביריו והמותי אכלני הממני ודגש משלים הכפל \nוענינו מראה באצבע שאי אפשר להיות מנחי למ\"ד ה\"א כמו אשיחה ואהמה:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ויהי כאשר תמו \nדבק</b>. עיין בפרשת וארא בפסוק ויהי ביום דבר ה':"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אוכל בכסף תשברני</b>. דע כי גזרת שבר משמש \nלשון מכר ולשון קנין כמו שפירש רש\"י פרשת מקץ בפסוק וישבור למצרים ועיין מה שכתבתי על פסוק \nושברו לנו וכאן ענינו מורה הוראתו על המוכר פירושו תשבור לי תמכור לי לכן נאמר בפסוק ואכלתי \nלהורות שהוראתו על מכר ואי לא נאמר ואכלתי הוה אמינא שהוראתו מלשון קנין:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>לא קרבת \nכל יד מקום כמו יד הירדן</b>. וכן רועה על ידיהם ובלשון משנה הוראתו כמו בשביל וכמו ומרק אחר \nשחיטה על ידו עיין ר\"ע מברטנורא:"
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ואתחנן הטעם וכבר התחננתי</b>. דברי הרב קרובים אל \nהפשט שתיבת ואתחנן הוא עתיד הנהפך לעבר ודלא כדברי המכלול כי יעמד נגדו בעת ההיא ופרושו \nוטעמו שהתחנן אל ה' קודם שאמר ואת יהושע צויתי וטעם שבקש משה לעבור אל ארץ הטובה לא \nלאכול מפריה ולשבוע מטובה רק אודות אמונת אומן אשר תתרבה בכל יום ויום בראותו מעשה ה' עד \nהגדיל ומה גם שרבו מצות ארץ ישראל לאין מספר וזה שכתב הרב בצחות לשונו בעבור לגדלות השם \nאין חקר וכו' כי לכאורה יפלא מאד על נאמן בית שישפוך עתירתו לבא אל ארץ טובה וכבר מבואר \nבדברי חכמינו ז\"ל זה שמסיים הרב לקמן וטעם זו הפרשה לחבב את ארץ ישראל וכו':"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וטעם \nלמדתי ועוד כי יש לכם תפארת במצותיו</b>. הנה הרואה יתמה על דברי הפסוק ושמרתם ועשיתם וגו' \nואמרו רק עם חכם וגו' האמור יאמר למוד היטב למען תחכם באחריתך ויהי לך התפארת על חבירך \nואנשי גילך ויקבלוך בכבוד לרב ולמורה. הלא זה היעוד לא נאה לבן דעת שיהיה הלמוד בשביל \nהתפארת וגאון ואף גם לאומה שלימה. והנכון בזה שרמז בתורה ענינים גדולים בפסוקים הללו. כי ידוע \nבשנים קדמוניות אשר היו בני ישראל לבז ולמשיסה בערי הגוים חשבו למצוא חן לילך בחקותיהם \nובעדי זהב וכסף וכבר השיב להם פטרון אחד בעת צר להם מגירושים ומטלטול על ידי קנאת הגוים \nעבור הלוכם ברום בבגדי משי ורקמה משוחים בששר אמר להם הפטרון קרעו בגדיכם ואל לבבכם \nואחר כך חשבו כמה מבני אחינו למצוא חן בעיני העמים ללמוד לשונותיהם וחוקותיהם למצוא חן \nבעיניהם וחוקותינו ותורתנו מקרא ותלמוד ופוסקים מונחים בקרן זוית ואין מאסף וגם זאת לא עלתה \nבידם כי העמים שחקו עליהם. אבל נשימה לב על ימים קדמונים אשר ה' עננו בכל קראנו וכל אחד \nמאתנו יודע בשמות המלאכים וממנו נביאים וממנו חכמים וצדיקים ואף בימי תנאים שמשו בבת קול \nוכל דבריהם כגחלי אש ברוח פיהם המיתו רשע ובראות עיניהם הפילו חללים זאת תפארתנו והכל \nיודעים כי לא נעלם מהם טבעות והנדסה ולשונות עמים ומכתבם. אבל עיקר תפארתם לא היה רק \nבחכמה אלהות. כי בזאת נראה בהם השגחה והשפעה גדולה מכל העם כי המה כונו בעשיית המצות \nעל צד המעולה וכל מגמתם לחקור בגדולת הבורא עד אשר קבלו השגה ושפע ולא עשו המצות כדרך \nאנשים מלומדה. והנה גלה לנו התורה כמזכיר לומר אם רוח התפארת יעלה עליך למצוא חן בעיני \nהעמים ולהתיפות בעיניהם לאמר עליך כי חכם ונבון אתה ותחשוב להשיג כבוד בכתיבה ודבור ותשלך \nמצות ה' אחר גיוך לשוא תתיפי. וזה שאמר הכתוב ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים וגו' רק \nושמרתם את המצות ועשיתם באופן נאה לבל יתגאלו בפת בג הזמן הלא אז ישחקו עמים על מצותיך \nומשפטיך. כאשר יראו בשפלת קומתך. אשר דמתה לתמר מימיך. אבל תעשה באופן היאות כמו \nשכתבתי ואז יהיה חכמתכם ובינתכם ג��ול מאד בעיני העמים בראותם גודל השכלת הדת וגם יראו \nגודל הצלחת אומה אשר קרוב ה' אליהם בכל קראם כי חכמת אדם תאיר פניו ומי אשר ראה אומתנו \nבשלותם מי לא ידע כי חוקותינו טובים וה' דודינו ורוענו. וזה שאמר הכתוב רק השמר לך ושמור נפשך \nפן תשכח וגו' ויהיה אצלך כדיוטגמא ישנה מצות אנשים מלומדה לבוא אצלו כמבוא עם ולבבם רחוק \nעמנו הלא אז לא תמצא חן בעיני האומות. וגם זאת לא יועיל לכם באמרם כי ה' שכחנו על אשר \nהלכנו קדורנית. זה תוכן דברי הפסוקים ההמה כאשר תשים אל לבך תשוב ותראה דברי מוסר היוצאים \nמפסוקים האלה ועתה דע לך ומה מאד עמקו דברי המקונן ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה ואומר אבד \nנצחי ותוחלתי מה' לומר שעל רוב הטובות והשלום שנתתי לי בנשמתי וזה ותזנח גרמת להשכיח נפשי \nונשמתי מרוב שלום שהשפעת לי נשיתי טובה היינו טובת עולם עומד ואומר אבד נצחי כי פשענו \nלהאמין בנצחיות ותוחלתי מה' לעתיד כי אמרנו נגזרנו ולית דין ודיין ומקרה אחד לצדיק ולרשע ואתה \nה' תזכיר עניי ומרודי לכפר על כל אשר העוינו והמקונן מדבר כאלו ה' לנגדו ובמר מיילל לאמר בלשון \nנכח ונסתר על מדרגה עליונה כטעם כל הברכות טוב ה' לקויו ולצדיקים ואל תתמה על החפץ ראותינו \nצדיקים שמגיע להם כמעשה הרשעים כי אתה ה' לנפש תדרשנו שעיקר כונתך לדרוש ולהיטיב לנפש \nהצדיק והגוף הוא טפל ולא דברה תורה במתים והארכתי לדבר בדברי חכמינו ז\"ל בפרק במה מדליקין \nעל פסוק ותזנח משלום נפשי ופה אין מקום אתי להאריך:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>תמונת כל. כל דבר</b>. כמו מלובשים \nבגדים. בגדים חמודות. ימותו אנשים. אנשים בחורים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ושמא יטעון טוען כי שמים כעשן נמלחו \nהטוען ער ולבו ישן</b>. לדעתי דברי הרב כפשוטו כיון שרמז ברישא כי השמים והארץ עדים בדבר ואם \nהם נמלחו ויבלו הלא אז גם אדם אין בארץ על מי יעידון אז ודברי מטוט לא נראין לי: שם",
+                    "<b>תאבדון \nכמו תלמדון</b>. בינוני קל עומד כמו תאבד מכהן תאמר תאכל. ומפני שאינו סמוך נאמר בצר\"י תאבדון \nכמו ויהבלו ותימא על הרב שהביא ראיה מגזרה אחרת:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>יראון וישמעון הזכיר ארבעה הרגשות \nואין צורך להזכיר החמישית</b>. כלפי לייא אמאי לא חשיב לגריעותא דאפילו חוש המשוש שיש לתולע \nעלי ארץ אין להם ומה וגם כי מצינו שדוד המלך חשבם באומרו ידיהם ולא ימישון לא יהגו בגרונם. \nובמורה לא קחשיב דבור והליכה ומשוש. והנכון לדעתי דהקרא לא קחשיב רק דברים השייכים בקרבן \nדמצינו בקרבן אכילה ריח וראיה כטעם וישע ה' אל הבל ואל מנחתו גם מצינו לשון שמיעה בתפלה \nועתירה אבל משוש והליכה אין צורך לחשוב:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וטעם אן עוד</b>. המעיין בדברי הרב בקהלת גם שמה \nסתומים וחתומים כתב שם ולא אוכל לפרש כי דעתי להצפין הדברים וגם אנכי קטנתי מעש לדבר \nבדברים האלה. ולדעתי שינה הכתוב בלשון עוד ולא נאמר יותר או אחר אבל מלת עוד יש לו כמה \nהוראות כמו יתרון ועדיין וקודם והוא לשון צחות: שם",
+                    "<b>כי המדבר ה��א אלהים כו'</b>. ולדעתי נאמר על \nדרך ופניתי אני ולבי ועיין פרשת משפטים בדיבור המתחיל וכבר פרשתי כי השם הנכבד הוא שם \nהעצם וכו' ואז תבין דברי הרב:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ולא עליתם וכו' כי המלות הם כגופות</b>. דברי הרב תמצא \nמבואר יותר בראיות בפרשת יתרו בדיבור המתחיל אמר אברהם המחבר וגו': שם",
+                    "<b>על כן שוא ושקר \nכי הם אחים</b>. ונקראים בפי המדקדקים שמות נרדפים אבל באמת יש לכל אחד הוראה מיוחדת נגלה או \nנסתר. וכבר עמלו המדקדקים ליתן טעם והוראה על כל שמות הנרדפים כי לא במקרה יצאו וזה לשון \nהזהר אמר רבי יוסי מאי ולא תתאוה כיון דכתיב ולא תחמוד דהא בהא סגיא אמר ליה זכאין אינון \nמארי קשוט חמידא חד דרגא תאוה דרגא אחרא. חמידא דאי יכול אזיל למיתב דליה בגין האי חמידא \nדנקיט ואזיל למעבד עובדא תאוה לאו הכי דהא אפילו דלא ינקוט אורחי למיהך אבתריה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ומלת \nחמד מתפרשת בלשון קודש לשני טעמים כי אם אינו כן תהיה הארץ רעה וכו'</b>. ואנכי לא ידעתי \nמדוע לא פירש הרב כאשר מפרש בפרשת יתרו בפסוק לא תחמוד כי המה יהיו בתכלית השפלות \nבעיניהם לנגדנו שלא יתנו על לבם לחמוד ארצנו כי רחוק מאד בעיניהם כי שמעו את גבורתנו ויודעים \nאת אלהינו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>את הדברים האלה. הטעם עשרת הדברים ולא הדבורים</b>. כי דבר סובל או את \nהענין כמו וזה הדבר אשר מל יהושע וסובל דבורים כמו דברי בלק. תזכה בדברך. לכן פירש הרב דכאן \nהוראתו ענין ולא דבור כמה דתימר שמע ישראל לשון האזנה על הענין ואין הוראתן על שמיעת אוזן \nגם כאן עיקר הוראתו על ענינים הנכבדים. והדברים עמוקים ועיין פרשת ויקהל אות א':"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אלהים \nחיים לשון רבים וטעם חיים להפריש בין אלהים ובין הצבא כי לא יתנועע מעצמו</b>. כבר ידעת כי \nחיים לשון רבים ולא יתפרדו ועיין ריש פרשת חיי שרה. וכבר ידעת כי שם אלהים נאמר גם על \nהמלאכים ושופטים ואצל הבורא לא יעמוד לבדו רק עם סמיכות כמו אלהים צבאות וכן כאן אלהים \nחיים. ואף שמצינו ברא אלהים ויברא אלהים עיקר כוונת הענין לספר מעשה הבריאה אבל במקום \nשנאמר גדולת הבורא לא יעמוד לבדו ודברי מטוט רחוקים מפשט. ועיין תהלים בפסוק ישר יחזו פנימו. \nועיין בדברי הרב פרשת משפטים אם אדוניו יתן לו אשה והדברים רחבים ביודעי הדקדוק ועמוקים \nביודעי חן. אם תחפשנה תמצאנה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ושמרתם לעשות להוסיף ולא תסורו ימין ושמאל</b>. כיון \nשכבר נאמר לשמור את מצות וגו' ועשו בארץ אלא בא להוסיף ולא תסורו וכן כתב הרב לעיל בדיבור \nהמתחיל בבעל פעור וכו' יע\"ש:"
+                ],
+                [
+                    "<b>בכל הדרך פירוש ימין ושמאל וכו' והנה עיקר כל המצות \nאמונת הלב</b>. גם פה קשה לרב איך שייך היעוד הגשמי הזאת בעת אשר ראו ישראל מה שראו בהר \nסיני ואיך נופל יעוד אריכות ימים וחיים על זאת ומתרץ הרב דעיקר המצות אמונת הלב בבורא הכל \nואמונת אומן דבשביל המצות אנו חיין כנאמר אם לא בריתי וגו'. ותיבת למען אינו מן היעוד ותשלום \nגמול רק קאי למעלה ושמרתם לעשות ותאמינו כי בשבילה אתם חיים ומאריכים ימים בארץ אשר \nתירשון ואם כן תאמינו לא תחטאו לעולם ולא יחרב בית המקדש ולא תגלו בראש הגולים. ובעונינו \nכאשר גדלה המינות ורבו המתפרצים אשר דמו שעולם כמנהגו נוהג ומות וחיים מקרה אחת המה \nלחכם ולכסילים לכן גלינו מארצנו ועד הנה לא יכולנו להרים קרננו וכבר הארכתי לעיל:"
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ואכלת מצוה הוא לכלותם</b>. ואל תאמר שהוא רשות לפניהם ולא מצוה והעד לא תחוס עיניך \nכי אם תאמר שפרושו לשון ברכה הוא כדרך שמברכין אומה או מלכות שתמשול על שאר אומות הוה \nליה למכתב ולא תחוס בוי\"ו ואז היה סובל הוראתו הכל בלשון ברכה ואכלת את כל העמים שתמשול \nעליהם ולא תצטרך ליתן להם חנינה מפחד העוזרים אשר יעזרו לשונאיך כי שלום מכל עבריך. והשתא \nדכתיב בלא וי\"ו פרושו תיכף כשתעשה הטוב בעיני ה' ואכלת את העמים לא תחוס עינך עליהם ליתן \nחנינה כמעשה שאול בחמלת אגג. זה תופס דברי הרב. אף שאין עדותו חזקה כי נוכל לומר שהוי\"ו \nראשון מושכת אחרת אבל האמת עד לעצמו שהוא מצוה כפי קבלת חכמינו ז\"ל ואפקי קרא הריגת \nאדם בלשון אכילה כטעם אוכלת אדם את כי הוא מורה על השחתה וכליון נמרץ כתאב לאכל פן \nישאפו לנקום נקמת הגוים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אמר הגאון כי פן תרבה עליך סימן לזמן שינצחום ואין צורך</b>. \nדקשה לגאון מלת פן שהוראתו על ספק והוה למימר כי אז ירבו עליך ואין דומה למה שנאמר פן יפתה \nלבבכם כי זה תלוי בבחירת אדם לכן מפרש שעיקר כונת הכתוב על ההיפוך וסימן לזמן שינצחום. כן \nמפרש הגאון בכמה מקומות במקרא. אכן דעת הרב כפשוטו דתורה דברה כלשון בני אדם. כאשר \nמזהיר איש לרעהו אל תלך בדרך פלוני פן תכשל בדרך. ומה גם אין הקב\"ה מזכיר שמו על הרעה רק \nבלשון ספק כמו פן אכלך בדרך וטעמו ידוע ליודעי חן:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>השמידך שם הפועל</b>. כי הוראת כינוי \nהמקור מתכונת הפעול כטעם אותי אותך כמו ויקם אדם לרדפך. וגם הוראתו כטעם שלו שלך כטעם \nכינוי השמות כמו ביום אכלך. אבל כאן הכינוי מתכונת הפועל ואותם המה העובדי כוכבים ומזלות \nפעולים ומה שכתב הרב כסף וזהב וגו' הוא דבור בפני עצמו ומקומו בפסוק כ\"ה והמדפיס שכח \nלהפסיקו:"
+                ],
+                [
+                    "<b>תוקש הוי\"ו תחת יו\"ד יקושתי</b>. וכן אשר אועד לכם שמה:"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>כל המצוה הטעם \nאם רציתם לשמור המצות וכו'</b>. עיין סוף פרשת נצבים ו��ז תבין דברי הרב:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>וירעיבך וגומר וזה \nלא יתכן ויתכן מתאוות אחרות עכ\"ל</b>. דהיינו תאות תענוגי חמדת טיול בגנות ובנינים נאים אשר לא \nהיה להם במדבר ואין דעת הרב על תאות מאכלים שונים כי במן הוי כל מיני מטעמים אשר בחרו \nבנפשם כידוע מדברי חז\"ל: שם",
+                    "<b>ידעון בנו\"ן וכן צקון לחש</b>. דעת הרב נראה דגם צקון מנחי פ\"א יו\"ד \nודעת שאר מדקדקים היות מנחי עי\"ן ומצינו כן בשלמים אשר ישכבון ועורקי לא ישכבון. וכן בנחי \nלמ\"ד ה\"א ויחנון שופטים י\"א: שם",
+                    "<b>מוצא פי ה' וגו'</b>. בקוצר לשונו הודיע לן כמה ענינים גדולים. חדא \nכי בלחם אשר אנו אוכלים אל נחשוב שהוא מקרה אחד לאדם ולבהמה כמו המטר המצמיח חציר \nוכמו חי בהמה שצומח וגדל מן המספא לא כן אדם כי השם נתן כח במאכלו לבד משאר בעלי חיים \nשעל ידי כן יהנה גם כן נפש רוחני ויצמיח הגשמי ורוחני יחד כאשר נהג באכילתו כראוי כידוע לבעלי \nתורה וחכמה. וזהו שאמר הרב רק הכח דהיינו הכח שנטמן בלחם והוא כח החיוני כידוע למחקרים או \nעם הכח החיוני הבא מעליונים אם נוהג באכילתו כראוי ולמען הקימו על בתורה ובמצות כל ימי \nחיבור הנפש בגוף כי עיקר אכילה מעורב בכוסף רוחני לתגבורת הנפש. וזהו שנאמר על כל מוצא פי ה' \nומה שהביא הרב ראיה שלא אכלתם לחם וחייתם היא ראיה עצומה שלא אכלתם צומח רק ממטר \nהשמים ואף על פי כן כולכם חיים חיי גשמי וגם הוא נגד הטבע על כן אל תתמה גם כן אם אתם \nחיים מן צומח האדמה חיים רוחני. והדברים עמוקים לא אוכל לבארם היטב בידיעות נכבדות הצריכות \nלענינים האלה:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>וידעת עם לבבך שידע באמונת לבו</b>. הן הנה הראה לנו הרב נפלאות כי לא \nלחנם חשב משה רבינו את כל היסורין והרעב אשר היה לנו. רק להורות שאף אם הקב\"ה מיסר אותנו \nממנו נקח מוסר כטעם נאמנים פצעי אוהב כמו שמיסר אב לבנו שחטא אליו. אף שהוא מיסרו מדחהו \nבשמאל ומקרבהו בימין כי לבו הומה עליו והבן כאשר שם אל לבו גודל צער אביו וחמלתו עליו נותן \nעל לבו לחזור בתשובה לאהוב את האב וזה ויענך וירעיבך ביסורים גדולים ועל כל זאת החיה אותך \nמחוץ לטבע וזה למען הודיעך כי לא על הלחם וגומר כי על כל מוצא פי ה' ותמיד אביך עמך \nלהחיותך והוא אביך קנך אף בעת שמיסרך נותן לבך להחיותך על כן תשוב אל ה' בכל לבבך ותאהוב \nאותו. וזה וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וגו' ועונשך ורעתך לא כדרך מלך בשר ודם \nאשר מייסר בני אדם על עונשם למען אשר יוסרו אחרים הרואים לא כן מלכנו רק כונתו רצויה \nלהשלמתנו ולמען הרבות שכרנו ולהביאנו אל ארץ טובה הן כל אלה כונת הרב בקוצר לשונו. ובפרשת \nראה בפסוק בנים אתם מבוארים דברי הרב היטב."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ירביון היו\"ד תחת ה\"א ואין זה דעת רבי \nמשה הכהן הספרדי עכ\"ל</b>. כבר בטלה דעת מדקדקים ראשונים כי אין היו\"ד מיסוד בסוף התיבה. ועיין \nבדברי הרב פרשת שמות אם בת היא וגו' טעם נכון למה לא בא וי\"ו או יו\"ד בסוף התיבה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וזכרת \nהטעם אם עלה על לבבך לאמר כחי ועוצם ידי</b>. זכור הנותן לך כח וכן רגל על לשונו כאשר שמעתי \nממכחישי דת לאמר זאת היא הטבע שאלתי להם מי ברא הטבע ומי שת יסודותיה:"
+                ],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ומלתם \nאת ערלת לבבכם וגו'</b>. הרב מפרש שני פרושים אפשר דקרא סבר להסיר תאוות הגשמי מלבו כמו \nתאוה הגנוזה בכח הכבד כאמרם בכל לבבך בשני לבבות או אפשר דקאי על הזדככות הנפש מכל סיג \nלחשוב מחשבות כוזבת רק להאמין אמונת אומן כפיו כן לבו ומה נעמו דברי שלמה המלך ע\"ה מכל \nמשמר נצור לבך כי שמירת החפצים אינם דומים. כלי כסף שמירתן מגניבה בדלתים ובריח וכלי זכוכית \nשמירתן במקום אשר לא שלטה יד כל אדם לשברן דרך הלוכן. כן כל אברי אדם אינו דומה דרך \nשמירתן אבל הלב צריך שמירה מכל דבור הפוך בה אתה הקורא ותשיב נפשך:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ואדוני האדונים \nוגומר</b>. אף שמשה מוציא וכלב מכניס כאשר מסרו לנו בעלי המסורת אבל זו אחת משבעה שיוצאים מן \nהכלל וכאשר רמז לנו הרב על דברים נעלמים בספירות כמו שמבאר בקהלת על פסוק וגבוהים עליהם \nופרשת ואתחנן על פסוק הוא אלהים אין עוד אפשר שלזה נתכוין המקרא להפיק האלף ועתה די לך:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וירשתם שבר הרי\"ש בעבור שבר הוי\"ו עכ\"ל</b>. כבר כתב הרב לעיל על תיבה הזאת בפרשת \nואתחנן ושם פירשתי כי הוא לזווג הנקודות כמו יכסיומו וכדומה: שם",
+                    "<b>הנה טעם אחר שאתם חייבים \nלשמור מצותיו וכו'</b>. שני טעמים בדבר. חדא שאתם צריכים שם השגחה גדולה כיון שהארץ הרים \nובקעות וצריכה למטר תמיד אף שאצל הקב\"ה הכל כמישור אף על פי כן במקום סכנה שאני על כן \nהשמרו לכם ועוד שעיני ה' אלהיך בה תמיד ואינו דומה למי שעובד את המלך ממרחק למי שעובד \nאותו במטרפולין ואף שהכל חד כלפי שמיא אף על פי כן מצינו כמה זהירות וקדושה במקום קדוש \nובמהרה ינתק חבל הטהרה חלילה והיו לבער כטעם ויחזו את האלהים וכטעם ויקריבו אש:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>מרשית בלא אל\"ף וכו'</b>. כללו של דבר כי ארץ ישראל היא מוכן לתפלה ובקשה והקב\"ה ממלא \nרצונם במטר ובשאר דברים הצריכים להם ואף בכל מקום אשר נזכיר את שמו הוא יעננו ומאי רבותא \nבמקרא אבל בא הכתוב ללמד על הפוכו אם עיני ה' אלהיך בה הלא במהרה יקצוף עלינו חלילה אם \nתקצר מעט מעבודתו כטעם כי ילך מלאכי לפניך פן אכלך בדרך. ודי לחכימין. והרב קיצר במקום \nשראוי להאריך:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ולדבקה בו בסוף והוא סוד גדול עכ\"ל</b>. נכונים דברי הרב כי סוד ה' ליראיו \nהדבוקים במדותיו ��מאמר חכמינו ז\"ל הדבק במדותיו ובדביקות עצמו יש סוד עצום שלא להחליף \nעבודת איש באחיו ולאחוז ברחמנות במקום שצריך לכעס כגון על תלמיד או על עבריין או שלא \nלהחזיק בענוה במקום שצריך להלביש גאות או נקמה כמעשה פנחס. ומועטים המה בני עלייה אשר \nיאחזו במדות על דרך אמת ואין כושל בם הלא המה הגדולים אשר בארץ. וידעתי כי הרב דרך אחרת \nלו בדברים האלה כאשר כתב כמה פעמים במי מריבה כתב כאשר ידבק הכל בכל וכו' וכן כתב בכמה \nמקומות ולא אוכל להאריך כי לי ולבני גילי אשר כתבתי החיבור הזה אין בשורה מוצאת. ולקמן \nבפרשת ראה בפסוק ובו תדבק אבאר לך יותר בס\"ד:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ראה לכל אחד ידבר</b>. והמדקדקים אמרו \nשהוא תחלת הדבור כמו ראה ריח בני. ראה אלהים עד ראו הביא לנו איש עברי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ונתתה את \nהברכה כתרגומו ית מברכיא. רש\"י</b>. ועיין באר רחובות שכתב דרש\"י מדייק בשביל דלא שייך נתינה \nעל הברכה ולא אמר כלום ועיין מה שכתבתי בפסוק ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים וכבר דבר בו הרב \nמזרחי מה שיש בו די:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>כי הדם הוא הנפש פרשתיו</b>. עיין פרשת אחרי שם תמצאנה ולא \nנעלם ממך מאמר חכמינו ז\"ל בבא בתרא נ\"ח בריש כל מותא אנא דם בריש כל מרעין אנא דם:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>למען ייטב לך שלא יאכל נפש בהמה שתשבש נפשו וכו' גם הנפש והצורה בדמות האב \nעל כן לבניך אחריך עכ\"ל</b>. והנה התורה הזהירה לנו שלא לתעב את נפשותינו בדברים המטמטמים \nמחשבותינו הזכים לחשוב דרך סלולה ושלא להלוך בדרך בהמיי להביט אל עמל והתורה חסה על \nישראל להסיר מהם כל מכשול המעיק אותם מעבודת ה' וצדקו המפרשים כנפש האב וכטבעו לפי \nהמזון ולפי הרגלו במדות כן נפש הבן וכן מבואר ומוכח בכמה מקומות בגמרא. וזה טופס דברי הרב:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>כי יקום בקרבך נביא וגו'</b>. עיין בדברי הרב כי הביא דעות מחולקות בענין אות או מופת הצד \nהשוה שבהן אם יבא יהיה מי שיהיה ויעשה באותות ומופתים מה שהוא נגד דת תורתינו לא נאבה \nולא נשמע אליו כי זה מעיקרי אמונתינו לא יחליף ולא ימיר דתו כיון שהתורה גוזרת עלינו שלא \nנחליפנו בכל צד ואף אם נראה אותות ומופתים כי המה הבל ותוהו. וגם אותם שדבר ה' כן אליהם \nהמה ראו מעשי ה' הגדול ביציאת מצרים והר סיני. והמה נוצחים שלא כדרך הטבע. ומימות עולם ועד \nעתה לא נעשה אותות ומופתים רבים על ידי איש אחד כאשר נעשה על ידי נביאו נאמן ביתו. והנה \nדברה התורה בלשון יחיד אות או מופת והאמת אפילו יעשה איש מופתים רבים למען הפר דת תורתנו \nלא נשמע אליו אבל גלוי לפניו שלא יעמוד איש בעולם לעשות מופתים רבים שנין דא מן דא אשר אין \nלהם ערך כלל עם הטבע וגם לא יוכלו המכשפים לעשות כדמותן לכן דברה התורה סתם אות או \nמופת. ואם מצאנו שעשה כמה מופתים היה הכל בערך ובענין אחת ולא שתים. שים על לבך:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אחרי ה' אלהיכם תלכו וגומר</b>. לשון הליכה מורה לחקור ולחפור דרכיו כטעם הוה ערום ביראת \nה' לחשוב בלבבך מה לעשות כדת המלך. ולהחכים במצות ובגמילות חסד כפי יכלתך. וזה שכתב הרב \nותרדפו אחרי נתיבותיו כטעם רודף שלום לא שהרודף ימתין עד שיבא אל ידו דבר שלום או מצוה רק \nיחקור וירדוף אחריה: שם",
+                    "<b>ואותו תיראו מלשאול למה זה עכ\"ל</b>. ולדעתי דרך הפשוט לפרש אף \nשאתה דבוק בדרכיו ובמצותיו אל תהיה כאיש בית להסיר היראה חלילה לך כי וסביביו נשערה מאד. \nוכאשר דבקת בדרכיו אז תחל רוח יראה לפעמך. ומה שכתב הרב ומצותיו תשמורו הם העיקר ובקולו \nתשמעו מה שהם זכר לעיקר ופירשו המפרשים דהיינו מצות אנכי ולא יהיה לך לא תרצח כבד את \nאביך וזכר לעיקר המה מצות שבת וציצית ותפילין עיין שם. ולדעתי הציקתהו לרב מלת שמירה על \nעיקר ושמיעה על זכר ברם מצינו גם כן על זכר המצות שמירה כמו שנאמר ושמרתם את השבת \nושמרתם את המצות וכדומה אבל באמת הזהיר הכתוב אהבת ה' במלות שונות בכל לישנא דמשתמע \nשמירה ועשיה ושמיעה והליכה ודביקות ואין צורך לפרש כל אחת בדרכים שונים: שם",
+                    "<b>ובו תדבקון \nבלב בראש ובסוף</b>. הנה בדביקות הבורא תמצא בהרבה מקומות נפוצים בזוהר וענינים מופלאים עיין \nבפרשת ויקרא ופרשת אחרי גם המחקרים האלהים דברו בו הרבה ואין זו תוכן כוונת חבורי לדבר \nבענינים האלה. גם הרב מרמז בה לעיל סוף פרשת עקב ולדבקה בו בסוף והוא סוד גדול עכ\"ל. ולדרך \nהפשט נראה לפרש דברי הרב שהדביקות יהיה בכל ענינים כי לפעמים הדביקות בסוף מתוך שלא \nלשמה באה לשמה ולפעמים דביקות גדולה מתחלה ואחר כך נהפך לאהבת בני אדם ולתפארת. הזהיר \nהרב בצחות לשונו שצריך לאחוז כל ענין בתרי ראשין להחכים מאד בתחלה בעשות המצוה שלא יבא \nלבסוף פירוד בין הדבקים חלילה ועיין ירושלמי ברכות פרק ו' אמר ר' יונה הדא דתימה בתחלה אבל \nבסוף מצוה ושלש מחלוקת בדבר ודבריהם עמקו מאד:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>כי יסיתך אחיך וגו' וטעם בן אמך \nשהייתם בבטן אחת וכו'</b>. כי מצינו במקרא ברוב כשהזכיר אחים מזכיר מאם כמו מוזר הייתי לאחי \nונכרי לבני אמי. בני אמי נחרו בי. אחי בני אמי הם. וידברו אחי אמי. וילך שכמה אל אחי אמו. לכן \nמפרש הרב טעם לזה כי על פי רוב אדם רוצה לשמע לעצת אחי אמו כי המה מגוף אחד אבל עם אחיו \nמן אב שהיא בצורה אחת אין טבעו קשורה בנפשו להיות האחוה ביניהם מכח הנפשות והמדות אשר \nיזדוגו כי נפש הבהמה וכח המתאוה הנקשר בכבד אין להם יחוס יחדיו רק עם בני האם שהמה מגוף \nאחד וזו טופס דברי הרב והמפרשים הלכו ברחבה לפרש דברי הרב ואין צורך"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>שור שה \nכשבים חסר וי\"ו וכו'</b>. על דרך שמש ירח:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אמר רבי יהודה הלוי וכו'</b>. דעת ר' יהודה ליתן מעשר \nמהזרע הזרוע בארץ ודעת הרב על התבואה שהוציא השדה ומביא ראיה שתיבת יוצא יוצא לשני כי \nנאמר תשאיר מאה מבנין הפעיל מוכח דרישא דקרא יוצא גם כן לשני: שם",
+                    "<b>וזה סוד הבכור והמעשר \nעכ\"ל</b>. לרמז על עשר ספירות ועל אחד מיוחד:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>בגלל סבה לבעבור סבב הדבר וכו' בחלקי \nהכל שהוא הגוף עכ\"ל</b>. הרב מפרש ולא ירע לבבך כי לפעמים איש נותן צדקה ולבו בל עמו והוא \nכמשוכת חדק. אבל יהיה אצלך כמו שתתן עונג גשמי לאבר אחד מאברי גופך הלא אז תתענג בכל \nגופך כן יחשב בעיניך כל סוגי חיים ההולכים בדרכי ה' כאלו כל אחד חלק אחד מאברי גופך וכשתתן \nצדקה לעני אחד תמצא עונג בגופך ותחיה עונג גשמי וחשקת המצוה אשר יחדיו ידבקו יברכך ה' בכל \nמעשך ובכל משלח ידך. ודברי הכתוב נמשכים היטב במקרא שאחריו שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב \nהארץ ובשכר זאת לא תהיה אתה מאביונים רק מהמשפיעים ונותנים ואפשר לפרש המקרא ורעה עינך \nבאחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא דהיינו כשאתה לא תרצה ליתן לו בעת \nאשר אתה יושב בטח אז ישלח ה' עליך יסורים ומכאובות חלילה ותשתדל אל עניים ותפצר בהם \nלהתפלל בעדך אל ה' וזה וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא כטעם אני ובני שלמה חטאים לכן נתון תתן \nלו ולא ירע לבבך בתתך לו בהשקט ובבטחה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>הטמא והטהור והטעם כמו קריאה</b>. תימה על הרב \nדבספר מאזנים כתב שאין בלשון הקודש סימן קריאה רק הענין יורה עליו כמו אברהם אברהם וכן \nהקהל חוקה אחת ה\"א הידיעה עכ\"ל ובאהל יוסף דחק עצמו ומביא ראיה מן ספר מאזנים. ותקיל \nתקילתא במאזנים באבני תהו:"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>בדיבור המתחיל ששת ימים וגו' ויתכן להיות ביום השביעי \nדבק עם ששת ימים והבדילו מפאה אל פאה אחרת</b>. כי גם ביום השביעי חיוב לאכול מצות כמו \nשנאמר שבעת ימים תאכל עליו מצות. וזה שכתב הרב והבדילו מפאה וכו' כלומר כי גם השביעי בכלל \nהיה ויצא מן הכלל להזהיר על המלאכה ואם איננו כן לא ידעתי פירושו והמפרשים העלימו דבריהם \nודברי רש\"י ידועים: שם",
+                    "<b>לא תעשה מלאכה והטעם מלאכת עבודה וכו'</b>. הרב מפרש משום שנאמר \nסתם מלאכה ופירושו רק מלאכת עבודה אבל הצורך לכל נפש מותר ומביא ראיה במקום שנאמר כל \nמלאכה נאמר אחריו אך הצורך לכל נפש הוא לבדו יעשה וכיון שנאמר כאן סתם מלאכה אין צורך \nלכתוב אחריו אך הצורך וכו':"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וטעם אך כי לא תהיה כי אם כן עכ\"ל</b>. פירוש שכל שמחתך \nועריבך אשר יהיה לך בעסקך ובחיי הבלך יהיה כאפס לא שרירן ולא קיימין נגד שמחת החג או שאר \nעסק מצוה וזה והיית אך שמח להפר האחוה עם שאר שמחות אשר גילה ורעדה חוברו להם יחדיו לא \nכן שמחת המצוה ודי לך ואפשר שכיון הרב למאמר הגמרא בפרק לול�� וערבה מרבה אני יום טוב \nהאחרון שיש שמחה לפניו ומוציא אני לילי יום טוב ראשון שאין שמחה לפניו:"
+                ],
+                [
+                    "<b>את פני ה' \nפרשתיו עכ\"ל</b>. עיין פרשת משפטים בפסוק ולא יראו פני ריקם. כי נקודת יראה מורה על נפעל ומלת \nאת מורה שתיבת יראה הוא פועל והוכיח הרב שהכלל הראשון גובר ומלת את פני מורה על תיבת \nלפני:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>כי כן משפט עבודה זרה אחר אחת בתוך</b>. סוף ישעיה כי רבים מפרשים שזה קאי על \nאשרות הנטועים בתוך הגן:"
+                ],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>כל דבר רע פירוש מום עכ\"ל</b>. הפסוק מפרש כאלו מום הוא השם \nוהוראתו כל דבר רע:"
+                ],
+                [
+                    "<b>לעבור בריתו הפך להעמידו עכ\"ל</b>. עיין מה שכתב הרב לעברך בברית. הנה \nמלת עבר בחסרון בי\"ת להפך וזה כונת הרב כאן:",
+                    "<b>שם דקדוק וישתחו בספר היסוד</b>. גם הובא לדברי \nהרב פרשת יתרו:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ודרשת היטב וכו' והוא מעט רחוק מגזרת טוב עכ\"ל</b>. ויותר נראה שהוא \nמגזרת יטב כמו מיטב שדהו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וכאשר ישען על חכמתו לבקש האמת ומה שיהיה חוץ \nמהשם הנה לבו חסר או הוא משובש וכו' עכ\"ל</b>. ראה אתה הקורא איך הפליג הרב בחכמתו הגדולה \nוצוה שלא לשען על החכמה בלתי אל ה' לבדו ידרושו דורשיו תמיד כי פשה הנגע זה בינינו מיום \nברוא אלהים אדם על הארץ ופעם עשו כשפים והעמיקו בהם ופעם עשו מסכה בחכמה או בכשפים \nופעם הלכו בסולם החקירה העיונית ומה שבשרו להם חכמתם האמינו וכל אשר לא חייבם חכמתם \nלא האמינו ועל ידי כך לא בטחו בישועת אלהים והלכו קדורנית גם נטמאו בטומאת מת באובות \nובידעונים המהפך שכל זך וטהור לטמאה בהם ובדרכיהם ואחת אל אחת למצוא חשבון בשאול להוריד \nנפש המשכלת באר שחת. וזה שדבר הרב בצחות לשונו ואומר הנה לבו חסר כי אין להשען על שכלו \nלהיות דיין ושופט בין טוב לרע. כי לפעמים יחלש השכל או ממקור חצבו חלש בטבע או נחלש \nממעונתו ודירתו בגוף לא טהור כרוך אחר חומרו וזה לבו חסר כי הלב כינוי לשכל. גם דרך אחר \nשכתבתי שהשכל נטמא בעסקו בדברים טמאים באוב וידעוני ואז השכל מכריח להקים דברים אשר לא \nכן להחזיק בטומאתו כמו דיין אוהב נאמן לבעל דין ודבק מאח הלא יצדד לזכות אותו בדין כטעם \nפסילנא ליה לדינא כי חביב עלי כגופאי כן משפט השכל אם ידבק בטומאה ותועבה יבחר מצדד בשכלו \nלאהוב פשע ומצה. וזה שכתב הרב או הוא משובש והדברים עתיקים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ושלשת תחלק הארץ \nלשלש</b>. ולדעת השני של ראב\"ע הוא פועל ממספר החלקי ועיין שמואל א' כ' ושלשת תרד מאב פירושו \nתמתין שם אחר שלשה ימים ומשקלו וקדשת. סוף דבר הכל נשמע משם המספר כי יתחלק לכמה \nגוונין ולכמה הוראות ולא כן טבע גזרת הפועלים והבנינים למיניהם:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ונדחה מבנין נפעל והקל \nנדחי ישראל יכנס עכ\"ל</b>. רצה לומר שהוקל נדחי ישראל כי נכון להיות דגש בדלי\"ת לחסרון נו\"ן פ\"א \nהפעל רק שהוקל. וסבר הרב דנדחי ישראל הוא מחסרי נו\"ן וגם ונדחה ידו מזו הגזרה כאשר מורה דגש \nהדלי\"ת. ודע להוראה הזאת שני גזרות חסרי נו\"ן ונחי למ\"ד ה\"א לכן רבים סוברים דנדחי ישראל \nמשורש דחה ובנינו נפעל. ויותר מסתבר להיות כדאמרן:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>על פי שני עדים</b>. דרך קצרה וכמוהו ואם \nשלש אלה בפרשת משפטים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ענה כמו העיד גם כן במכות ובעונשים עד כאן</b>. בין שרצו העדים \nלחייב אותו מכות או עונשים יעשה להם כן ואפשר שהוא שם משותף ליסורים וענוים ועדות שוא \nלהכות את רעהו בממון או ביסורים או להעיד בעצמו לחייב את עצמו כמו פיך ענה בך לא תענה \nברעך עד שוא כיון שמחשבת העדים לענות את חבירו על ידי עדותם או לענות את עצמו בדבר פיהם \nבסופו לכן הושאל שם ענה ולא כן בעדות אחת הנקרא עדות ולא בקול ענות:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ארש אשה ולא \nלקחה זה הכתוב לאות כי יש מי שימות בבא יומו עכ\"ל</b>. דברי הרב ארוכים וקצרים הוכיח בשכלו \nדאי אמרת ימיו קצובים למות בכל מקום ובכל זמן כטעם מלאך המות מה לי הכא ומה לי התם. אם \nכן למה לא יצא בצבא. לכן מוכיח דזמן קצוב לו כשיושב בביתו בהשקט ולא כן הליכות מלחמה. \nומיהו כל זאת להשיב נדחים ולדחות להם בקנה. אבל לדידן מאמינים בדברי חכמינו ז\"ל כי הליכות \nאדם תחת כותל רעוע מזכיר עון ושטן מקטרג בשעת הסכנה הדברים פשוטים. ואין צריכים הוכחות \nכלל וכבר ידעת מאמר חז\"ל על פסוק כי תצא מחנה ונשמרת מכל דבר רע. ועיין פרשת משפטים כתב \nהרב ז\"ל העמיק מאד לדבר ביראה ובחכמה בענין הזה. ועתה הלא תחיינה עצמות היבשות אשר יבשו \nפריהם כי התחקו שרשם על ראש ולענה וישלחו פארתיהם הרעים אל חבורי הרב להיות גדר למו \nותחת צאל צללם. ועתה הסר משוכחתם והיו לבער בראותם גודל יראתו ואמונתו אשר הגביר לרבים \nבפרשה זו או אז יחיו מערמת עפר:"
+                ],
+                [
+                    "<b>את לבבו הנה את יראה נוסף וכו'</b>. ודעת מדקדקים שבנינו \nקל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>והנכון בעיני כי לא ישפך דם נקי אם תעשה הישר בעיני ה' וכו' כסוד שכר מצוה \nמצוה וכו'</b>. אמר המחבר אל תתמה על דברי הרב כיון שהבחירה חפשית וכי ישאל הרוצח החומד \nממון חבירו ויהרוג אותו בערמה אם בני ישראל זכים וטובים או לאו. אבל באמת אם ישראל המה \nבתכלית השלימות באחוה וריעות המה כולם כאיש אחד והמה בכלל לא יאונה לצדיק כל און כי \nכאשר השתתף גופם לעזור איש את אחיו ואיש את רעהו כן ישתתף שכלם ורוחם יחד להציל נפ�� \nהנרצח ולהציל מחשבות הרוצח לבל יעברו גבולם להכות נפש. והארכתי במכתבי מדת דבורים בענין \nמאמר הנביא הכני נא דברים נחמדים להשכיל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ועשתה תיקון ותקונה לכרות העודף וכו' והתקון עיקר כל מעשה במקרא וכו'</b>. כמו כי עשתה \nנבלה בישראל וכללא דמלתא אם נגמר מחשבה רעה או טובה נקרא עשיה תיקון כי היא תכלית \nהמחשבה ולפעמים מצינו בתחלת המעשה כמו עשה שיראו מלפניו כי עיקר תכלית המחשבה לירא \nמפניו ועיין בפרק החולץ ר' אליעזר אומר תקוץ ר' עקיבא אומר תגדל: .שם",
+                    "<b> את אביה ואם אמה אם \nקרוב</b>. ידוע להוי לך בפרשת קדושים נאמר איש אמו ואביו תיראו. ופירש\"י לפי שגלוי לפניו שהבן \nמכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים וגמרא ערוכה היא בקדושין דף למ\"ד וזה שכתב \nהרב לכן נאמר בבכיה אב קודם לאם מפני שהבכיה היא כעין כבוד ליולדיה ואם קרוב אליה מנעוריה \nומשדלתה לכן הקדים אב לאם והמפרשים מוחקים גרסא זו וגורסין אם הרוג דהיינו אם אבותיה \nהרוגים ואין צורך:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ושלחתה לנפשה. תעשה רצונה עכ\"ל</b>. כי הנפש כינוי לרצון כמו באות נפשו \nאין נפשי אל העם הזה."
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>וטעם לא יוכל כחביריו עכ\"ל</b>. עיין מה שכתבנו לעיל פרשת דברים כי \nתיבת יוכל משמש לשני הוראות הוראות שמירה ואזהרה כאלו נאמר ושמרת מעשות זאת כי הוראות \nמשאילים זה לזה דהיינו שיהא הדבר אליך באזהרה גדולה כאלו לא תוכל ואין יכולת בידך לעשות. \nוהוראות השנית לאיש אין יכולת בידו לעשות כמו לא נוכל עד אשר יאספו וגו' וזה כונת הרב וטעם \nלא יוכל כחביריו ולא לחנם נכתבו הוראות אלה במקרא ולהראות באו במקום שהמצוה הוא בפלס \nהבנת בן אדם כמו לא תוכל לתת עליך איש נכרי לא תוכל להתעלם כל אלה הדברים מחייב שכל בן \nאדם על כן שינתה התורה ולא כתבה לא תתעלם. לא תתן עליך איש נכרי להגיד לך שאתם תהיו \nבישרת לבב במדות ישרות בדביקות איש אל אחיו שיהפכו הצווים האלה אליך לטבע מורגל כאלו לא \nתוכל לעשות את זאת. כי לא יאות לבן חכם שיזהיר האב אותו שלא יחתוך בידו או ברגלו אבל \nבאכילה שהורגלו רוב בני אדם שפיר אמרו בגמרא אל יאמר אדם אי אפשר בבשר חזיר וכו' ולא כן \nבמדות טובות המה שירגיל אדם בהן מנעוריו ויהיה אצלו יתד תקוע והרגל ועליה יעלה מעלה כעולה \nבמדרגת הסולם:"
+                ],
+                [
+                    "<b>הנודע עם הישר ידבר וכו'</b>. כי יעקב אבינו התפאר על עצמו לאמר כחי וראשית \nאוני ולא כל אדם זוכה והפסוק מדבר עם ישרי דרך ולישרים בלבותם:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ונסמכה זו הפרשה וכו' \nוהעד ושם אמו וכו'</b>. כי ברוב המקרא מצינו שיחס הכתוב לטוב או לרע על שם אמם שנאמר ושם אמו \nשלומית בת דברי וכן נמצא הרבה במקרא אבל אמת כי רוב תולדות בנים אחר מעשה אמם כמו \nשכתב הרב לעיל כי האם כגוף והאב כצורה והצורה לא יבינוה רוב בני אדם על כן נהפך בן יפת תואר \nלסורר ומורה וכבר נאמרו דבריו אלה בדברי חז\"ל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ועל דרך הפשט כי אלקים פועל וכו'</b>. כאלו \nנאמר שאלהים מקלל מקום האדמה והאויר אשר שם התלוי והקרוב לבוא נזק בנפשות ההולכים \nסביביו. ועתה יבושו ויחפרו המכחישים בכמה ענינים בדברי חז\"ל בראותם שהרב בגודל עיונו וחקירתו \nולא נעלם מ��נו פלוסופי והנדסי וטבעי ובכל אלה מאמין מאד בדברי חז\"ל אחזם ולא רפם. ואתה עשה \nאזנך כאפרכסת והבן:"
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>נופלים כמו רובץ ומלת נופלים כלל עכ\"ל</b>. כיון שנאמר בפרשת \nמשפטים רובץ תחת משאו וכאן שינה הכתוב לומר בלשון נופלים ולכן כתב הרב שנופלים כלל לכל \nדבר או תחת משאו או מחמת חלישת כח ומרבה לכל דבר שצריך לעזוב את חבירו ולהטעינו:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>וכן \nשור או שה עכ\"ל</b>. נאמר אותו ואת בנו לא תשחטו מטעם הנ\"ל:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>מעקה ידוע ואין ריע לו \nוהמדקדק מוציאו מגזרת עקת רשע והביא עצמו בעקה עכ\"ל</b>. כי נתחלף לו מועקה עם מעקה \nמגזרת נחי למ\"ד ה\"א על משקל מעשה כמו שכתב הרשב\"ם וכן בספר מאיר נתיב וזאת מגזרת עיק \nמנחי עיין:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>כי לא יומתו אבות על בנים מצוה על ישראל וכו'</b>. בפרשת יתרו הקשה מן \nיחזקאל שנאמר שם הבן לא ישא בעון האב ותירץ כאן שאוחז מעשה אבותיו בידו פוקד עון אבות על \nבנים וכאן שאינו אוחז מעשה אבותיו אבל פה תירץ הרב בפשיטות דיש חילוק בין מיתות ב\"ד למיתה \nבידי שמים ולא מחשבותינו מחשבותיו:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>יבמי האמת כי היו\"ד סימן הפעול</b>. כי תמיד סימן \nהפעול בנו\"ן כמו הלהרגני לא יכין לדבר הלהרגי ועיין פרשת בלק לתתי להלוך עמרם:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>וחלצה \nכמו וחלצו שד והטעם תסיר עכ\"ל</b>. נראה לי טעות הדפוס שנכתב חי\"ת במקום תי\"ו ונכון לגרוס תסיר \nכמו שנכתב במכלול תחליץ ותסיר ותימה על המפרשים שלא פירשו בו כלל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>הגדתי היום \nוכו' או הוא כדמות הודיה וכו'</b>. וכן תרגם יונתן ואודינן וירושלמי מוסיף ואודינן ושבחינן:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>היום \nהזה. אלה דברי משה עכ\"ל</b>. דלא תטעה לומר שגם פסוק היום הזה אומר המביא ביכורים:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ואמר \nר' יהודה הלוי הספרדי נשמתו עדן</b>. והוא על דרך שמצינו במקרא והיה ה' לך לאלהים וכן והיה ה' \nלי לאלהים עיין פרשת ויצא מה שכתבתי שם:"
+                ],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>וזקני ישראל אמר כן להקל ורבים כן</b>. דעתו \nכדי להקל מעליו. צוה משה לזקני ישראל שהם יעבירו בכל המחנה. וכן וידבר משה והכהנים הלוים \nועיין פרשת וילך בדיבור המתחיל ואל כל זקני ישראל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ארור האיש על הברכה בני הגבירות וכו'</b>. \nהרב מפרש כאלו נמסר לו מסיני כן וכללא דמילתא אין אתנו יודע מאיזה טעם יעמוד בכור האמהות \nבהר עיבל ומסברא איפכא כמו שתראה בריש פרשת במדבר גבי הדגלים שראובן בראש וממנו נעלמים \nהדברים עד הוא מורה צדק ועיין בסוטה דף ל\"ו ונפקחו עיניך:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>טעם ובאו שיבואו מעצמם \nוהשיגוך ואם לא תבקשם והטעם שלא תיגע עכ\"ל</b>. ואפשר לפרש והשיגוך שלא יגזלו החומסים בדרך \nכמו שהוא בעון הדור חומסים אומות העולם התמצית ואנחנו יונקים משיורי המאכל כידוע וזה ובאו \nעליך והשיגוך בשלימות שלא יקרה מקרה בדרך. אמר המחבר גם כל הקללות משתמעין לתרי אפי אם \nאנחנו עושים רצונו יתברך כמאמר חז\"ל במועד קטן פרק א' יהא רעוא דתזרע ולא תחצד וכו' ועיין \nבזוהר הקדוש וזה ויהפוך ה' את הקללה עצמה לברכה כי הכל הולך אחר כונת הלב וכבר ידעת \nמאמרם מתוך הברכות שברך בלעם אנו יודעים מה היתה כונתו של אותו הרשע לקללם אם לא היה \nמתג ורסן על פניו וכן אנו רואים מתוך הקללות שקלל משה רבינו ע\"ה את כונתו הטובה אשר כוון לבו \nלהפוך את הקללה עצמו לברכה וכטעם לך בכחך זה והושעת את ישראל כן בכח כונת משה בקללתו \nכדאמרן יוחן צדק והשפעה על ישראל ועיין בבא בתרא ד' פ\"ה א\"ר לוי בא וראה שלא כמדת הקב\"ה \nמדת בשר ודם וכו':"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>טנאך מקום הלחם והוא מוקדם ומאוחר עם משארותיך</b>. אמר המחבר \nחפשתי ולא מצאתי שיהא משארתך נכתב קודם טנאך על כן אמרתי שהוא טעות הדפוס:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ובשבעה \nלשון רבים וכו'</b>. פירוש לכן נאמר המשל על רוב מכות ורוב שמחות במספר שבע כי הוא חשבון שלם \nלשבוע ולשמטה וליובל ורב כח המספר שבעה בתורה חצבה עמודיה שבעה ובכנור של מקדש שבע \nנימין וכן קולות המוזאקה שבעה והשמיני חוזר לאחד. גם בזוהר הקדוש פרשת וישב הפליג מאד \nבאמרו ואשביעך בה' אלהי השמים מאי ואשביעך לאתלבשא ברזא דשבע נהורין עילאין דאינון רזא \nדשלימא עילאה וזה שכתב הרב כי הוא תלוי בעליונים ועתה די לך. ועיין פרשת בחקותי ויספתי \nליסרה אתכם שבע על חטאתיכם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ובחרס יש אומרים שיצטרך אל חרס כאיוב ואם הוא \nבסמ\"ך עכ\"ל</b>. וכן מצינו ושמת שכין בלעך בשי\"ן ובוקע עצים יסכן בם בסמ\"ך. מהוראה זו לפי דעת \nבעל מאיר נתיב וכן רבים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וכלות כמו נכספה וגם כלתה וכו'</b>. והוראתו תאוה וחימוד וכיון \nשתיבת ותכל לנקבה על כן פירשו המדקדקים שחסר תיבת נפש אבל קשה לרב להיותו מעומדים כיון \nשהוא עומד בלשון קל כמו כלתה נפשי והוי למכתב ותכל על משקל ותלך ותתע וכיון דאפקיה לקרא \nבלשון כבד שמע מינה שהוא יוצא לכן מפרש שקאי על אם אבשלום אשת דוד בקשה לדוד עד \nשהכניסה תאוה בלבו וילך אל אבשלום ומה שקאמר הרב חסר הדעת אפשר לפרש על פסוק ועץ \nהדעת שחסר תיבת דעת אבל כאן אין דקדוקו כן. ומיהו בעלילה בא הרב על המדקדקים כי מצינו גם \nמבנין כבד עומד להראות על חוזק הפעולה כידוע בהרבה מקומות ולא ידעתי על מה הרעיש הרב \nבשביל דקדוק קטן להפוך דעת המדקדקים אולי ידע מה שלא ידעתי. ועיין במפרשים שהרבו לדבר \nבענין הזה גם עשו טעות בדברי הרב ויהי מה דקדוק תיבה הזאת לא נפלאת היא מן המדקדקים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ועבדת שם. ולא יועיל לך עכ\"ל</b>. הטבתי אשר דברתי בחבורי עדת דבורים פירוש ענין הזה \nבאריכות ושם נאמר כי נגלה לפניו שימירו כבודו בארצות הגוים למצוא חן בעיני העמים וקושטא \nדמלתא האומר לשמן וידליק יאמר לחומץ וכו' הנותן חן בארצות העמים הוא יאמר להסיר חן זר \nתפארה והיתה לשמה ולבזה לעד. וזה שכתב הרב ולא יועיל לך:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>יציק לך כל אחד מאויביך. או \nהוא כן בעבור היותו בסוף עכ\"ל</b>. כיון שתיבת יציק הוא לשון יחיד ואויבך רבים או תוכל לומר \nשאויבך לשון יחיד ונשתנה החיר\"ק לסגו\"ל בעבור סוף פסוק. ולדעת המדקדקים דאמרו דאין משיבין מן \nתיבה אשר נאמר כן על פי המסורה דיש טעם נסתר בדבר וכיון שתיבת אויבך נמסר עליו שהוא חסר \nיו\"ד על כן לא קשה מידי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וטעם כאשר שש שלא תחשוב וכו'</b>. נעלם ממנו דברי חכמינו ז\"ל הוא \nאינו שש אבל אחרים משיש ותיבת ישיש פועל יוצא:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>והתמכרתם אינו כמו ונמכרתם</b>. עיקר \nדברי רש\"י וראב\"ע להביא מופת נגד המדקדקים שאין נפעל להתפעל ואב ותולדה יחדו ירבצון:"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וטעם נתן כי מאתו העלילה ראשונה וכו'</b>. כי עד הנה לא היו מוכשרים לקבל בנקל דעת \nוחכמה כי הכל לפי המקום והזמן כמו שכתב הרב על פסוק מה נורא המקום הזה ודרך הנותן מתנה \nלהזכיר את המקבל איך ומה שהיה להמקבל בטרם בא אליו המתנה הזה ומי הוא הנותן ומה האחד \nמבקש כטעם אם צדקת מה תתן לו ותועלת המקבל ועל כן שומע המקבל לדברי הנותן בכל אשר \nיחפוץ ממנו והמפרשים דברו בה הרבה ואמת הדבר שיש לדבר בענינים ההמה דברים המשברים את \nהלב אולם לא איש דברים אנכי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>למען תשכילו כלומר תצליחו</b>. כן תרגם אונקלוס ויונתן ודלא \nכמו שתרגם ירושלמי מן בגלל דתתבוננון כי תיבת תעשון מורה שהוא יוצא ושפיר הוראתו נופל על \nהצלחה והוא פועל נאה ונחמד להשכיל. ויותר נפלאתי על הירושלמי דפירש תעשון דמתעבדין והוא \nנגד דקדוק הלשון:"
+                ],
+                [
+                    "<b>ראשיכם [כמו האהלה שרה אמו</b>. כי לא יבוא כינוי על סמוך כמו שנאמר \nואקח את ראשי שבטיכם. וגם בפסוק ונירם אבד חשבון בפרשת חוקת פירש הרב שחסר תיבת ניר לפי \nפירוש הראשון עיין שם:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>למען תחיה בגוף או בזכר ופירש כי החיים הם לאהבה עכ\"ל</b>. כן \nפירש הרב לעיל בפרשת עקב בפסוק למען תחיון ורביתם וגו' וזכרת את כל הדרך וגו' וכתב הרב שם \nהטעם אם רציתם לשמור המצות למען תחיו זכרו את הדרך כי קשה לרב להיות היעוד מן המצות \nחיים לבד בלתי תכלית הבא מחיים והוא וזכרת את כל הדרך וגו' וכן כאן פירש הרב כי החיים הם \nלאהבה כי זה כל האדם:"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<b>לצאת ולבא במלחמה. והטעם כי אלו לא הייתי מת וכו'</b>. כיון \nשהתנצל בשני דברים בחלישות כח לצאת למלחמה. גם כי ה' אמר לא תעבור את הירדן הזה וגומר \nוהיה די בהתנצלות דבר אחד. אבל מורה בזה כי מלחמת ה' אינו כשאר מלחמות ללחום בחרב ובחנית \nובתחבולות כי השם ישמיד הגוים וברוח שפתיו ימית רשע. וגם אם ה' הניח לי לעבור אתכם בארץ \nהזאת לא הייתי לוחם בחרב ובחנית כי אין בי כח לצאת ולבא וכיון שמלככם ה' והוא ילחם לכם על \nכן אל תדאגו ואל תיראו אם יהושע יעבור לפניכם זה טופס דברי הרב. אבל דברי רש\"י נוטים יותר לפי \nטעם הפסוק לא כהתה עינו ולא נס לחה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אל כל זקני ישראל וגו'</b>. עיין בפרשת כי תבא בפסוק \nוזקני ישראל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וקם העם הזה. לא יתכן היותו דבק וכו'</b>. חלילה לרב להתנגד נגד דברי חז\"ל \nבאמרם מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר וקם העם וגו' אבל מתרץ על בעל הטעמים שלא \nהדביק אותו בטעם המלך וגדוליו ומדוע חלק אבותיך באתנחתא. ותירץ דאי אפשר בענין אחר והיודע \nבין בטעמים וסגולותיהן ומצביהן יודע כי דברי הרב כנים. ותימא על בעל מקור חיים שמפרש דברי \nהרב כפשטיה ולא חש לכבוד חז\"ל:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>תהיה לעד בבני ישראל דבק בטעם עם כי אביאנו וגו'</b>. \nדמספקא ליה לרב אי נאמר שנית וענתה השירה אודות כי ארכו הדברים כדרך ויאמר המלך אחשורוש \nויאמר לאס��ר המלכה. או וענתה מלתא באנפי נפשיה ואין הכרע בדברים ולדידי נראה לפרש כי נאמר \nשני פעמים על שני הוראות כדרך שעושים מכתב עם הקונים או עם המשרתים והכתב מעיד מה \nשיעשו מכפי אשר הותנה בשעת המקח או בשעת קבלת אדנות גם הכתב מעורר למשרת לעיין תמיד \nבמכתב לידע כדת מה לעשות ועונש העובר כפי התנאי כן נאמר בראשונה למען תהיה השירה הזאת \nלעד אם אנכי אסתיר פני מכם שלא לחנם אני עושה זאת רק הכל כפי הכתוב בתורה גם אתה תראו \nבמכתב ותדעו אם תמצא אתכם רעות תראו במכתב התורה על מה ולמה באה אליכם הרעה הזאת \nכטעם פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה לכן לא ידע לחפוש כראוי ושפיר נאמר עדות השירה שני \nפעמים:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וטעם וקראת כמו וחטאת עמך</b>. עיין דברי הרב בפרשת שמות ונתחלף ה\"א הנקבה \nבתי\"ו על דרך ועשת את התבואה:"
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>הלה' תגמלו זאת וגו'. וכבר פירשתי טעם הה\"א בספר \nמאזנים</b>. וזה לשון הרב בספר מאזנים אמר ר' שמואל הנגיד נתברר אצלנו שה\"א הלה' לבדה והיא זרה \nוהנה זה הה\"א יגלה סוד גדול והוא שהה\"א לא יתכן להיות בשו\"א ובפת\"ח כי אין יכולת באדם לקרוא \nשו\"א נע אם לא יהיה אחריו אות בתנועה על כן יהיה הה\"א בפת\"ח כדרך ההאי\"ן התמהין וידוע כי \nהלמ\"ד יהיה שו\"א נע כמשפט כל למ\"ד נוסף כמו ליעקב ואל תשים אל לבך הקריאה שאנו קוראין כי \nהוצרכנו להניח הלמ\"ד שהיא שו\"א נע בעבור היות שו\"א נע תחת אל\"ף אדון עכ\"ל ועיין א\"ת ושלש \nמחלוקות בדבר. לסיראי ה' לחוד. ולנהרדעי הל' לחוד. ולמדנחאי הלה' מלה אחת ובחבורי אם \nמטעמים אאריך אי\"ה בזה ברצות ה' דרכי:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>גוזליו הם הקטנים וכו' ומלת גוזל שם כלל וכו'</b>. \nהרב מפרש דגוזל הוא שם עצם כללי ושייך בו כינוי וכן צפור דין עצם כללי יש בו ונאמר צפרים גם \nהודיע לנו הרב דגוזל שם כלל מיני צפור כל צפור טהורה וגם הוא שם פרטי שתי צפרים וכדומה כן \nשם גוזל משמש לשני דברים לכל מיני אברה ונוצה ולמין יונים ולכן שייך שפיר לאמר על גוזליו אצל \nנשר ולכנהו כיון שהוא כללי:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>במותי בוי\"ו לא ישתנה וכו' ואין כמוהו ואת עשיר במותיו \nעכ\"ל</b>. עיין ישעיה נ\"ג כי שם הוראתו על מות כמבואר במכלול והבי\"ת אינה מן היסוד וכאן הבי\"ת מן \nהיסוד גם נוסחא ישנה שפיר כי שם פירש עשיר רשע:"
+                ],
+                [
+                    "<b>חמר כמו יין ותי\"ו תשתה לנוכח וכו' \nויש אומרים כי ענב לשון נקבה וכו'</b>. דעת הרב כי תשתה לנקבה נסתרת כי ענב לשון נקבה ופרושו \nהענבה תשקה את ישראל מדמה ומלת תשתה יוצא לשני לכן פריך הרב שצריך לינקד תשתה בפת\"ח \nהתי\"ו כי תשתה בחיר\"ק אינו יוצא כלל ויש אומרים כי תשתה לנסתר ואינו יוצא כלל וקאי על ישראל \nהנקראים לפעמים בשם נקבה וחסר בפסוק מי השותה כמו אשר ילדה אותה:"
+                ],
+                [
+                    "<b>כשית. יש אומרים \nשהוא כמו כסה וכו' ואחרים אמרו שהוא כמו תעיתי כשה אבד וזה לא ימצא באחד מהפעלים \nעכ\"ל</b>. כי אם תהיה כשית לשון שם יהיה לזרא אשר לא נמצא כמוהו כ\"ף נוספת בפעלים. ולא ידעתי \nמדוע כתב הרב שהמלה הזו א��ן לה אח. גם אח ואחיות יש לה בשורש כסה:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>צור ילדך תשי</b>. מה \nשכתב הרב הנח הנעלם תחת הדגש שהוא אל\"ף וכו' הוא טעות בדפוס וצריך להיות והדגש שאחר \nהתי\"ו שהוא תחת הנח הבלוע שהוא נו\"ן כמו כי תדור נדר כי גם כאן היה משפטו תשי בחיר\"ק התי\"ו \nאלא שאומרה בסגול: .שם",
+                    "<b> מחולליך כמו ילדך וכו' כמו הרה תקריב ללדת תחיל</b>. ואל תתמה שלשון \nחיל עצמו אינו מורה על הולדה רק על הצער והזעקה ורעדה ואף על פי כן הושאל אל הבורא וגם \nיוצא לשני ואין כן טבע גזרתה. לכן מביא ראיה כי גם השקד הושאל על אבר ואף שהושאל אליו שם \nנצה כדרך צומח וגם שם שרשו נו\"ן. זו טופס דברי הרב לדעתו והיודע לפרש באופן נאות מזו משובח:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ולחמי רשף. אכולי עוף וכו'</b>. כן פרשו התרגומים וחולי הבוערת הנקרא בשמו אכולי משום \nשאוכל ושורף ומביא תבערה בגוף ועיין בפרק אין מעמידין תחלת אוכלא ולבסוף אוכלא ועיין בנדרים \nבפרק הנודר מן הירק:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>אפאיהם יש אומרים שהם שלש מלות וכו' וטעמו כמו אשחיתם וכו' \nואלו היה כדעת המדקדקים כו' לא ידבק הטעם וכו'</b>. כי אפיצם מורה על הגרות וטלטול ואשביתה \nמורה על אבדון חלילה לכן מביא הרב יש אומרים אחריבם באפי כטעם וחרה אפי בכם אבל ראוי \nלהיות אפיהם כי אין דגש להשלים הנו\"ן ודברי הרב שניהם כאחד טובים:"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>כי גוי אבד עצות \nהמה וגו' רק פי' עצות שב אל אובד וכו'</b>. וכיון שאובד מהפעלים עומדים לא יתכן לפרש שגוי היו \nמאבדים העצות אלא עצות ואובד יחדו ידובקו והגוי מכונה בשם אובד עצות כמו שמכונה האילן בשם \nנובלת כיון שעליה נובלין וכן ותאבדו דרך נקראים הרשעים בשם אובדים וכן תנו יין לאובד וכן קרועי \nבגדים אף שהבגדים קרועים יקראו הם קרועים וכן מגולחי זקן:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>כי לא כצורנו צורם דברי משה \nוכו'</b>. כיון שאיכה ירדוף אחד אלף קאי על צרי ישראל דהיה להם לומר כן בלבבם אם לא כי צורם \nמכרם ועתה מתחיל משה לומר לישראל כי לא כצורנו צורם וגו':"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>תכו בלא אח ונכון שהוא \nכמו נמשכו והטעם שילכו אל המקום ששם הארון עכ\"ל</b>. ונראה לדעת הרב גזרתו נתק למו ירמיה ז' \nנתכת אל המקום הזה ויתכו כמים שאגתי איוב ג' כי גזרת נתך נופל הוראתו על דבר הנמס ועל דבר \nהנמשך ומתחבר לדבר אחר:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>יחי ראובן. הנה החל מהבכור וכו' ובעבור כבוד אהרן נתלה \nהשבט ממנו וכו'</b>. לכן ברך משה שבטו של לוי מפני כבוד אהרן אבל בשמעון לא היה גדול כמותו לכן \nלא ברכם. ומה שכתב הרב ואם יטעון טוען וכו' כי נאמר בדברי הימים ה' ובחללו יצועי אביו נתנה \nבכורתו לבני יוסף ולא להתיחס לבכורה כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף עד כאן. \nודברי הרב דכתב למה בירך לאו דוקא אלא למה התחיל ממנו תחלה ותירץ כי גם יעקב התחיל ממנו \nכי התחלה אינו תולה בבכורה כלל. ומה גם שמרמז בברכה שנלקחה הבכורה ממנו כדבר שנאמר אל \nתותר משאר אחיך ועוד החכים הרב למצוא טעם על סדר קדימתו: .שם",
+                    "<b> יחי ראובן. תפלה ואל ימוח \nוכו'</b>. עיין פרשת במדבר כתב הרב וחיו ולא ימותו בכרת ויוסיפו חיים עיין שם. ואם כן אפשר דעת הרב \nאף אם נקצבים שניו מתחלת לידה יוסיף חיים כמו שכתב הרב כמה פעמים לפעמים מת אדם קודם \nימים הקצובים לו כגון במלחמה וכדומה ולפעמים מאריך על ימיו הקצובים לו בטבעו אם ידבק בה' \nוביראתו וזה טופס דברי הרב:A"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>לאיש חסידך. שהוא חסידך עכ\"ל</b>. כי הוראת הסמיכות רבים \nשרידי חרב כמו שרידים מחרב. אשת רעהו של רעהו וגם כאן פתרונו לפי ענינו שלא תטעה לפרש איש \nשל חסידך:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ומראש הררי קדם הטעם וממגד ראש עכ\"ל</b>. וטעמו כמו בשמים ראש כמו מובחר \nמן המובחר:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>וטעם נס הפך מתח</b>. וכבר ידעת שכל גזרה אשר הוראתה משותפת לכמה דברים \nלא יאות לדבר בה רק לפי השתמשו במקרא וגזרת נס עיקר הוראתה על איש הבורח מפני דבר אחר \nוינס החוצה וינס מפניו אבל לדברים הנגרים נבחר שם הזלה יזל מים. תזל כטל. לכן מתמה הרב \nשנאמר ולא נס ולא נאמר בלשון הזלה. לכן פירש הרב הוראתו הפך מתח כנאמר וימתחם כאהל \nלשבת ופירוש לשון משיכה והפרשה כדרך הזקנים אשר יצא מפיהם ומאפס ליחה הנמשכת ולא כן \nאדונינו משה ע\"ה וכן דרך הרב לפרש על הוראה שלא מצינו במקרא על דבר מה. כמ\"ש מלא היפך \nחסר שער וההיפך חלק ובפסוק בכסף מלא הארכתי לדבר:"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                []
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אבי עזר",
+        "enTitle": "Avi Ezer",
+        "key": "Avi Ezer",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "בראשית",
+                "enTitle": "Genesis"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שמות",
+                "enTitle": "Exodus"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ויקרא",
+                "enTitle": "Leviticus"
+            },
+            {
+                "heTitle": "במדבר",
+                "enTitle": "Numbers"
+            },
+            {
+                "heTitle": "דברים",
+                "enTitle": "Deuteronomy"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file